גליון 1132 מתאריך 9 ביוני 1959

S JT K IE U I f f L U

C .U L L T U K f f lK I U T i

Vj a.;l

-f8U5״i׳ 6561*96־

לפני שבועיים התקיימה אסיפה דומה
בירושלים. תור נאומו של תמיר רבו קרי־אות־הביניים,
המנומסות אמנם, כלפיו. תשובותיו
על קריאות אלה, חשפו לעיני כל את
הריקנות של החוג המדיני. אי! להניח, כי
מהמשר אסיפותיו של החוג היתה מפסידה
תנועת החרות.
...ד ע תי היא כי אין לדון לחובה תנועה
שלטה על מעשם הנחפז של אנשים בלתי־אחראיים.
פרוספר
אסייג, ירושלים
תנועת החרות הוצגה באור עגום עם
מאמציה השפלים לפנוע בחופש־הדיבור של
דוברי התנועה החדשה מיסודם של ז׳בו־טינסקי,
תמיר וד״ר ליבוביץ. הייתי נוכח
בעצמי באולם ״מונרבי״ ,פשוט כדי להק־
׳טיב לתמיר. ואם לא אנשי חרות, לשעבר
חבריו לנ׳טק ולמחתרת של תמיר, הפריעו
לו, הרי איני יודע מי הפריע לו. הכחשותיה
של חרות מעוררות לעג בלבד. מצב
הדמוקרטיה בארץ נראה מסובן אם מפלגת
אופוזיציה כבר סותמת את הפה למבקרים.
שמעון בן־עזיז, רנזת־נן

שהם עושים את הטוב בעיני אדוניהם, צרי־ י
כה לעורר למחשבה.
כי הנה עוקץ הענין. השאלה אינה: האם
תנועת־החרות מכינה פלוגות־סער׳ (התשוy׳

בה: לא) .השאלה היא: האם יכולה תנועת־אחד
ממנהיגי תנועת־החרות, עמו נפגשתי החרות להשתלט על ההתלהבות האלימה
השבוע, הוכיח אותי קשות על מאמרי _בש־ שהיא עצמה יוצרת בקרב חוגים מסויימים
בוע האחרון, שנשא את הכותרת ״פלוגות של חבריה הצעירים, המסוגלים להוליד פלו־סער״.
גות־סער
מתוך עצמם?
בכל תנועה יש שני סוגי־השפעה: זו
היו בפיו כמה טענות הגיוניות. בין השהעוברת
מלמעלה למטה, וזו העוברת מלמטה

למעלה. כל מנהיג הוא גם מונהג. תנועת־
« לא הוכח כי אוהדי־חרות שפוצצו
החרות הצליחה לקנות לה אחיזה בקרב אלאת
האסיפה של קבוצת תמיר בתל־אביב,
פ בני־נוער מן השכבות המקופחות ביותר,
היו מאורגנים.
שלא חונכו מעולם למושגים דמוקראטיים
• אפילו נניח כי היו מאורגנים, אין
אמיתיים. הם נמשכים אל תנועת־החרות,
תנועת־ההרות יכולה לדעת מראש את אשר
מפני שנדמה להם (בצדק או לא בצדק),
עושה כל קבוצד, של אוהדיה ואפילו חבריה,
ופיקוח שזו תנועה תוקפנית בעניני חוץ ופנים. הם
בהיותה תנועה חופשית, ללא מרות
מסוגלים להנהיג את התנועה בכיוון שאינו
כלפי מטה.
לפי רוח המנהיגים — אם לא תגבש התנועה
0לא היתד, זאת האסיפה הראשונה בעוד מועד כלים לפיקוח ולשליטה על
שפוצצה בארץ. כך, לפני תשע שנים, באו
כוחות אלה.
500 חברי המשקים של מפ״ם לנהריה ופואינני
אומר דברים אלה לצורך קינטור,
צצו אסיפה בה היה צריך לנאום מנחם אלא כמזון למחשבה. ההגבה הנמרצת של
בגין.
התנועה השבוע תיקנה במידה מסויימת את
• בעוד ששאר המפלגות, שחבריהם פו הרושם המדכא הראשון, ואם יקדישו מנהיגי
צצו אסיפות, התפארו בגלוי במיבצעים אלה התנועה חלק ממרצם לטיפוח המשמעת
מעל עמודי עתוניהם, הרי תנועת־החרות הפנימית, הרי יתכן כי מעז יצא מתוק.
עשתה מעשה חסר־תקדים בגנותה פומבית

השבוע שוב הוכח כוח העתונות בצורה
וללא הסתייגות את המעשה. מנחם בגין
עצמו קבע כי שירה־לצורך־הפרעה באסיפות־ חותכת.
הארץ והעולם חזה פירסמו, בזה אחר זה,
עם של יריבים היא ״חוליגאניות״.
את הסמל החדש של עשור, חברה פרטית,

בצד סמל ועדת־העשור הממלכתית. מראה־אני
סבור כי היה זה מן ההגינות לציין העיניים הוכיח לכל כי נעשה כאן נסיון
כאן נימוקים אלה. לעומתם הצבעתי באוזני מחושב להפקיע סמל לאומי לצרכים פרטיים
אותו מנהיג על הנימוקים שהמריצו אותנו
מפוקפקים מאד, בידי אנשי־החסות של משלנקוט
במקרה זה בקו נמרץ.
רד ראש־הממשלה.
במקום המעשה נכחו שלושה מחברי מעשעות
מעטות אחרי הופעת גליון העולם
רכת העולם הזה. הם מסרו דו״ח שלא הזה, שנשא על שערו את שני הסמלים,
השאיר ספק כי המפריעים, שמנו מ־ 30 עד הריץ משרד ראש־הממשלה מכתב לחברת
100 איש, באו במאורגן. הם תפסו מקומות
עשור, האוסר עליה להשתמש בסמל הדובגושים
מלוכדים, לפי מערך טאקטי מחושב, מה לסמל העשור.
ופעלו בתיאום. קריאות־הביניים שלהם לא
מובן שזה רק צעד קטן לעומת התגובה
היו קשורות כלל לדברים שנאמרו באותה הדרושה לאור גילויי העולם הזה ועתונים
אסיפה. הרושם היה כי קריאות אלה נלמדו אחרים בשערוריית־העשור. השבוע שוב נעמראש
על־פה, וכי המפוצצים באו בכוונה שה נסיון נואש ליצור קשר־השתקה של
מחושבת לפוצץ את האסיפה — בלי קשר
העתונים היומיים מסביב לנושא זה. מובן
עם תוכנה.
מאליו שהוא יופר על־ידי העולם הזה.
לא האמנתי אז, ואיני מאמין עתה, כי
המפוצצים נשלחו על־ידי צמרת התנועה, או
כי ד,יתד, הנחיה כזאת מלמעלה. אני מקבל
את ההסבר כי היוזמה באה מלמטה. אך
עצם העובדה שהמפוצצים סברו. ,בלי ספק,
מכתבי סערת הפיצוץ

מאמר העורר ״פלוגות הפער״ (העולם הזה
,)1131 הינו תמרור דרד ופינה תפנית חד־משמעי.
אם עד עתה חששנו בפני מנגנונים
ממשלתיים חשאים, שאיש אינו מפקח עליהם
מלבר אנשים מפויימים מאד, נראה לי כי
הניעה השעה לחשוב על הצר השני של
המטבע. בסערת הפיצוץ של האסיפה יעל
החוג המדיני של תמיר ושות׳ ,שכחנו דבר
אחד — לפני עשרים שנה היו פיצוצים
אלה תופעות יום־יומיות בחיי הישוב בארץ.
אז, כמו במקרה זה, היו המפוצצים אותם
אנשים, שתלמידיהם פוצצו את אסיפת חוג
תמיר. קשה לי להחליט מה מסוכן יותר:
מנננוני הושר או פלוגות סער במדינה זעירה
כמו שלנו.
בנימין אפרתי, גבעתיים
__סוף־סוף. עד עכשיו לא יכולתי לומר
מאומה לאלה שטענו כי אתם סוכנים חשאיים
של תנועת החרות. עכשיו יש לי הוכחות
טובות.
קורא וותיק, גן־שנזואל

אני מוכנה להסכים עם העורר כי חוג
תמיר פוסע על דרר נכונה. השאלה היא לאן
הוא חותר להניע? לי נראה כי כוונת
ארבעת השותפים הבכירים של החוג, היא
להגיע למקום שכל פוליטיקאי אהר במדינה
הזו שואף — הכנסת.
עלמה מ ,.חיפה
...רק מי שירצה להתעלם מדרכה הדמוקרטית
של תנועת החרות, יחשוב כי תנועה
וו היתה מעוניינת בפיצוץ האסיפה של חוג
״בטרם״ .נדמה כי תנועת החרות מעדיפה
תמיד יריב גלוי, המוכן להעמיד את דרכו
ותוכניותיו, למבחן דעת הקהל, מיריב מסתתר
מאחורי מאמרים רבי־רושם ופרזות
ניהליסטיות. מי אם כ: פוצץ את האסיפה
ב״מוגרבי״? תשובתי: אנשי תמיר פוצצו
אותה. אסביר דברי: תסיר פרש מתנועת
תחרות, מאחר ותנועה זו סרבה להנרר אחר
הצעותיו הפחות דמוקרטיות, שהוליכו בעליל
לקראת פלוגות הסער. מה הפלא כי
האנשים שאותם הצליח להנד בתנועת החרות,
ושהתאכזבו משותפיו הדפיטיסטים, הגיעו
לבסוף לפיצוץ אסיפתו של מנהיגם לשעבר?

״פיצוץ אסיפות ובעיקר אסיפות הבחירות
היא פגיעה חמורה בחופיט הדיבור ובחופש
הבחירות. ואם גורם אחד יתחיל להשתמש
בשיטה פסולה זו, הרי היא עלולה להעשות
כללית ולמנוע ם! האזרחים להשתמש בזכותם
לשמוע ולהשמיע.״
מי אמר זאת? תמיר, ליבוביץ או ערי
ז׳בוטינסקי? לא. זו ציטטה מתור מאמרו
•טל ד״ר י. כדר ב״חרות״ ,מיום ה־ 4ליוני

שנה זו.
שמעון הלחמי, וזל־אב׳ב
אחר בדיקה קפדנית נוכחנו לדעת כי
נוער י־ית״רי, במידה והיה נוכח באסיפת
העם ב״מונרבי״ ,לא נרם לשום הפרעות,
לא במאורגן ולא ביחידים. פניעה בחופש״
הדיבור ובהבעת דעה בפומבי ובציבור, פו״.
נעת בעקרונות ההדר הבית״רי. על בן כל

הכופה אח משטר השחיתות על המדינה ב־תופעת־קבע.

אליהו ששון, תל־אביב
...תוצאה אחרת טהעולם הזה כמעט ואינו
מקדיש לה מקום במסקנותיו: ירידת מק״י,
כתוצאה מהגברת הלאומנות ברחוב הערכי.
לדעתי ירידה זו עלולה להוביל את שכנתנו
ממזרח להגברת מאמציה להכחיד את ישראל
מעל המפה. נם לאימפריאליזם ציוני ונם
ללאומנות ערבית אין מקום בשטח כל כר
זעיר.
אפרים לוצקי, פתח־תקווה

לא דפרסדם

מאחר ועניינו של ראש מועצת נחלת־יהו-
דה, אלימלד צימרמז (צמיר) (העולם הזה
,1107א ,) 110 עומד להתברר בימים הקרובים
בפני המוסד לביקורת
מרכזית של מפלגת
פועלי ארץ־יש־ראל,
אודה לכם מאד
אם תשלחו לי את
גליונות העולם הזה
העוסקים בפרשה זו.
החומר שהתפרסם ב־
•טבועונכם, הביא את
חברי הסופד להתעניין
בפרשה.
אגב, תעלול נוסף
״טל צימרמן־צם יר :
בלב נחלת־יהודה ׳טובו
משקו של יוסף
נפולסקי, שמפאת מצבו
הקשה נאלץ למכרו.
מצבו של המשק, ומיקומו בין שני
רחובות ראשיים במקום, העלו את ערכם של
ארבעת הדונמים שלו מאד מאד. הכוונה הי־תה
לרכוש את המקום לצורכי המועצה, להקים
שם גן ציבורי על שטם של בני נחלת־יהודה
שנפלו במלחמת העצמאות. והנה התברר,
כי בעוד •טצימרמן־צטיר הקצה, בתקציב
המועצה, סכום מנופח של 8000 לירות
לצרכי הקמח הנן, הוא ניהל באופן פרטי
משא־ומתן על רכישת חצי מהמשק לצרכיו
הפרטיים. מעמדו במקום היווה לחץ הן על
המוכר והן על פקידי הקרן הקיימת, הנאלצים
לאשר את הרכישה.
הורי הבנים שנפלו פנו במכתב ללשכה
הראשית של הקרדהקיימת, דרשו לעכב את
ההעברה. עד היום טרם נענו. אבקשכם לא
לפרסם את שמי.
אזרח, נחלת־יהודה

נח״ל לא־גרמני

התערבתי עם חברי כי החיילים המופיעים
בשער יום־העצמאות של העולם הזה ()1128
אינם כלל ישראליים, כי אם גרמניים. ג? הפנים
וגם קובעי-הפלדה העירו על כד. אם
צדקתי, הרי זה לא היה בסדר מצדכם לחש-
תמ׳ט בשיטה זו לניהול תעמולה אנטי־מילי-
טריסטית.
חנן גלי, ירושלים
הקורא גלי מפסיד. תמונת חלק מחיילי
הנח״ל שהופיעו בשער, בחיתון המראה גם
את תגי יחידתם — ראה תמונה.

חיילי צה״ל במיצעד
מקרה כזה, כאשר יובא לידיעתנו ותוכה
אמיתותו, ינקטו בקשר אליו האמצעים ה־דרויטים.

ליברמן, נציב בית״ר
בארץ־ישראל, תל-אביב

פון! שחור -למיץ

הכתבה ״סוף שחור — לעשור״ (העולם
הזה ,)1131 באה להוכיח, למרבה דאבון
הלב, שנגע השחיתות שהתפשט לאחרונה
במימדים מדאיגים. ייהפר למחלה מדאיבה.
בתור מאמרכם הנ״ל, נשארו שורות ריקות,
שלפי המשך הכתבה היו צריכות לדון במה
•טקוראים בלשון דיפלומטית פגם אסטטי,
ברם למעשה דנו כנראה בעברה פלילית,
אשר היה מעורב בה אל/ם ניב ואשר נרמה
לעיכוב הקריירה הצבאית שלו. עיכוב שהכשיר
אותו כנראה לתפקיד הרם של מנהל
וועדת־העשור. מה גרם לכד שחלל ריק תפס
אם אמנם כד הדבר,
את השורות דנן?
יש להתייחם בספקנות רבה אל חלק גדול
מן הפעולות אשר נעשות בשם בטחון המדינה.

משה, תל־אביב
מה בדיוק היתה הכוונה בעצירת הקריירה
הצבאית? האם יכול אדם, שהצבא מצא בו
דופי, להמיטיד לשרת את המדינה?
א. מ ,.תל־אביב

פצצת צחוק

לו היה קיים בארץ פרם לקריקטורה ה מוצלחת,
כדוגמת ..פרס פוליצר״ לעתונות,
היה מניע בלי ספק לזקי על הקריקטורה
המוצלחת של השבוע ,״עוד לא נותקה השלשלת...״
(העולם הזה .)1131 במשד קרי את
כל הנליון לא הייתי יכול להתאפק והייתי
מתפרץ מדי פעם בפעם בנלי־צחוק.
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
...רציתי לראות דמויות נוספות בקרי קטורה
של זקי. אולם אני מבינת כי המקום
בעמוד לא מספיק.
רות לבני, נהריה
אתם מספ קי ם חומר לאנטישמים. נדמה לי
כי בגיהינום מתהפר יוליום שטרייכר עלי
הגרילר ומחייד בכל פה
יצחק רבינוביץ, נס־ציונה
מדוע נראה השליח הלאומי כל־כר עצוב?
ובכלל, עם פרצוף בזה איד אפשר לעשות
רושם על חתיכות?
אלימלך בלאט, רמת־רמז

מחאה ספונטנית

...דבר אחד ברור. הסוף השחור לעשור
יביא התחלה מזהירה לעובדיו.
ברוך אלעד, תל־אביב

בתשובה למכתבו של קורא מעכו (העולם
הזה :)1120 הנני אחד מיני רבים, שמרשה
לעצמו בשמם של אלה
שמתקראים בפיר
״טועים כיצד
זה קרה שביום ימחאו
מחיאות־כפיים
ספונטניות, בכל מקום
שם מופיע שמו.
שם מופיעה ־דמותו
של מנחם בגין? בקולנוע,
ברחוב, באסיפות,
בשיחות רעים.
עת ידבר, עת
יזעקו לשינוי המשטר,
תפרוץ הקריאה
מהלב :״בנין לשלטון!״
התנועה הלאומית
היתה זו שפתחת
בהזית נגדית ורכשה
את לבו של הנוער,
נם זה שתעה מן הדרד. שהאמין לשקרים
— וממילא את הנוער שאין לפטמו
ריימונד צדקה, יקנעס
בשקרים.

״תצפית״ העולם הזה ( )1131 משקפת לדעתי
היטב אח מה שעלול לקרות בבחירות
לכנסת הרביעית. ברור לגמרי כי עליית
חרות וגם ירידת מפא״י (על חשבון גרורותיה
משמאל) ,לא תשנה במאומה את פני
הדברים בכנסת הבאה. השאלה היא רק מה
על הבוחר הפשוט לעשות. עצתי — מאחר
ובידכה־וכה אי-אפשר לשנות את התוצאות
הצפויות מראש, חייב כל אדם הנמנע מהצבעה
מסיבות מצפוניות, לא לשבת בביתו
ביום הבחירות, אלא כן ללכת לקלפי, לשלשל
בתיבת הקלפי פתק לבז. תהיה זו מחאתו
•טל האזרח הקטן נגד הקנוניה המושתקת,

מי אתה הקורא מעכו שתחליט כי יש ל־ ׳
הלחם בעליית חרות? אם אתה חושב על כל
מה שאתה כותב, מדוע הנד חושש לציון את
שמד — אתה עלול רק לזכות בפרס אצל מי
שמחלק כיום, עדיין, פרסים.
אליהו רצבי, יפו
מה שקרה בשבוע שעבר במוגרבי (העולם
הזה )1131 הוא הוכחה חותכת כי הקורא ״
מעכו צדק במכתבו. פלוגות סער, הפועלות
בידיעת או בחוסר ידיעת הצמרת, מסוכנות
הרבה יותר ממנננונים סמויים, המכוונים לפחות
על־ידי מי שעומד בראש ...
קורא קבוע, חיפת

מכל הכתבה על העיטור, התרשמתי רק כי
לקצין הצבא ניב, היתה טינה או אנטיפטיה
אישית לעובריה האזרחיים של וועדת העשור.
אז מה? זו זכותו של כל מנהל לעבוד
עם האנשים הרצויים בעיניו. טבעי הדבר
כי קצין־צבא בכיר, הרגיל במנטליות ובקצב
הצבאי, יעדיף לעבוד עם קציני-צבא —
ויהיו אפילו קצינונים כפי שקראתם להם —
ולא עם אזרחים הרגילים בצורת עבודה
אחרת. כאזרחים יכולים אתם לגנות נישה
זו, בוודאי לא להביו או ת ה...
קצין לשעבר בצבא הקבע, ירושלים

פתק לכן

ח עוי ס הזה m 2

* Vחד מידידי הרצה לא מכבר בפגישת־הסברה פנימית
בנהלל. כשגמר להציג את התוכנית המעשית ורבת־השלבים
של ההשתלבות במרחב, קם בחור צעיר, קצין
בצה״ל וקרוב משפחתו של אחד מגדולי המדינה.
״כל אלה שטויות,״ קבע בתנועה של זילזול .״אנחנו
נפתור את הבעיה בצורה הרבה יותר פשוטה. איננו
זקוקים לשלום עם הערבים. להיפך.״ ולאוזני המסובים הנדהמים,
פיתח תוכנית קצרה, נמרצת ומקסימה:

״כשנים הקרובות נכיא לארץ עוד שלושה
מיליון יהודים. אנחנו לא נקלוט אותם. פשוט
נחזיק אותם בינתיים בכספי יהודי אמריקה.
בבוא שעת־הבושר נפרוץ מן הגבולות המגד
הבים של המדינה ונכבוש שטח־אדמה שיספיק
להתנחלות של עם בן חמישה מיליון נפש.
כך תיפתר הבעיה אחת ולתמיד.״

ף א היתה זאת פליטת־פה של איש אחד. רעיון זה

/ בות לים
אלה

הערבי, אין כל אפשרות לקלוט בישראל שלושה מיליונים
של עולים חדשים. כל אשר משטר נהללי יוכל
לעשות, הוא לספק לעולים אלה מחנות או שיכונים, בתוספת
קיום מינימלי, עד ליום בו ירעמו התותחים ותשרוקנה
הפצצות• מנין יבוא הכסף?

כרגע אין המיליונים האלה מגלים כל חשק לעלות
בהמוניהם לישראל. הם חושבים את עצמם לאמריקאים,
לבריטים, לארגנטינים. הם יודעים כי עליה לישראל
פירושה ירידה ברמת־המחיה.

האם באמת מתאר לעצמו מישהו ברצינות
בי מליונים אלה יעזבו את חייהם הנוחים
ויעלו בהמוניהם לישראל, בדי לחיות כאן
במעברות עד למלחמת-הכיבוש הגדולה, בה
יהוו הם את כשר־התותחים -ויתיישכו לא־חר־מבן
כמדבר הסורי או כסימטאות טריפולי?

כיום
מקיימים יהודי אמריקה בקושי את
הישוב הוותיק כישראל, שהתרגל לחיות על
חשבונם. אם נביא לארץ עוד שלושה מיליוני
אזרחים כלתי־קלוטים, פירוש הדבר שכל
יהודי אמריקאי יצטרף לקיים יהודי אחד כישראל
-נוסף על ההוצאות הברוכות כבנין
צבא המסוגל לכבוש חלקי־תכל.

יתכן כי הוגי הרעיון הנהללי לוקחים בחשבון אפשרות
אחרת: עלייתו של היטלר אמריקאי, שיואיל בטובו לארוז

כל זה יצטרך להיעשות בניגוד לרצון הממשלה האמריקאית•
כי וושינגטון מעוניינת — בדיוק כמו מוסקבה —
למשוך לצדה את הלאומיות הערבית ואת המחנה האדיר
של עמי אפריקה ואסיה. האם תרשה ליהודי אמריקה לממן
מלחמת־כיבוש, שתקים נגדה את כל העולם הצבעוני?

לפני במה ימים הכריז יהודי אמריקאי, ממנהיגי
״בני־כרית״ ,בגלוי-לב באוזני כתב ישראלי
:״אם תפרוץ מלחמה כין ארצות־הברית
לבין ישראל, אני אלחם נגד ישראלי״ אפשר
להניח בשקט, שזו עמדת רוב יהודי אמריקה :
הם אוהדים את ישראל, אף הם אזרחים אמריקאיים
נאמנים.

מתהלך בארץ מזה כמה זמן בחוגים מסויימים, במסיפנימיות
שלא־לפרסום. קשה לדעת באיזו מידה דוגבו
צעירי־מפא״י ברצינות, ובאיזו מידה זוכים רעיונות
לעידוד מלמעלה.

בשבוע שעבר קם דויד כך־נוריון והכריז:
״תנו לנו עוד שני מיליון יהודים, ואנחנו
נסיים את המלאכה !״ הוא לא פירט איך
״נסיים את המלאכה״ .אולם כהקשר לדבריו
של אותו צעיר נהללי, נדמה שיש לדברים
צליל ברור יותר.

זרם ההון היהודי, הזורם כיום מאמריקה לישראל,
תלוי כולו בסעיף קטן של תקנות מם־ההכנסה האמריקאי.
סעיף זה מתיר לנכות את התרומות למגבית היהודית
המאוחדת מחשבון מס־ההכנסה. אם תבטל הממשלה האמריקאית
סעיף קטן זה, יתמוטט המשטר הנוכחי בישראל.
יחד עמו, תתמוטט ההנחה השניה של תוכנית־נהלל.

ך « עולם הערכי רגיש מאד כבר עתה לעליה היהודית.
( | גם בלי פטפוטיהם הפומביים של שמעון פרם ושות׳,
הם יודעים כי תוספת של עולים לישראל פירושה, במצב
הקיים, תוספת של חיילים לצה״ל. ובמרחב כולו יש
כבוד רב מאד לצבא ההגנה לישראל. וגם האמונה ששם
זה יכול להפוך בנקל לראשי־התיבות של צבא־התקפה־לישראל.

ניכנס כאן לחישובים צבאיים. נניח לרגע כי צה״ל
יצליח לשבור את העוצמה הצבאית המאוחדת של
המרחב ולספח לישראל את כל השטחים הדרושים למימוש
תוכנית־נהלל. האם תוכל ישראל להחזיק בהם?
אחרי מערכת־סיני, שגם אנשי נהלל היו אחראים לה,
פינה צה״ל לא רק את השטח הנרחב של חצי־האי סיני,
אלא גם את רצועת־עזה. מכל ״המלכות השלישית״ של
דויד בן־גוריון, שהשתרעה ״מדן ועד יוטבת״ ,לא נשאר
מאומה.

לא חשוב מי הוגה ברעיון זה. מכיוזן שישנו, יש צורך
להתמודד עמו. יש בו לפחות תכונה חיובית אחת: הוא
הולך עד הסוף. לעומת ההצהרות הרשמיות של מנהיגי
המדינה, שלעולם אינן רואות את העתיד אלא מנקודת־הראות
של צפרדע הקופץ מאירוע לאירוע, ניתן כאן חץ
של כיוזן ארוך־טווח. כמר הרעיון השמי, מתיימר גם
רעיון אנסי־שמי זה להציג פתרון סופי.

לכן השאלה היא: האם זה רעיון מעשי?
האם הוא אפשרי? האם הוא מוביל אל המטרה
העומדת לנגד עיני הוגיו?

ך < וכנית נהלל (אם מותר לקרוא לה כך, מבלי
| 1לחייב את שאר תושבי נהלל) מבוססת על שלוש
הנחות יסודיות:
ראשית: שאפשר להביא לארץ בשנים הקרובות
שלושה מיליון יהודים נוספים,
׳ ט ני ת: שאפשר להחזיק שלושה מיליונים אלה יעל
חשבון יהודי אמריקה, באין אפשרות לקלטם במדינה
הקיימת,
שלישית: שאפשר לכבוש שטחים נרחבים במרחב,
ולהחזיק בהם לצמיתות.
אם שלוש ההנחות האלה נכונות, הרי זו באמת תוכנית
מקסימה לגבי אנשים שאינם מאמינים בחשיבות המוסר
ביחסים בין עמים. אולם אם גם אחת משלושתן אינה
נכונה, מתמוטטת התוכנית כולה.

מה ממריץ את הוגי תובנית־נהלל לחשוב,
כי מדינה של חמישה מיליון נפש תוכל, כשנות
השישים של המאה ה ,20-לכבוש ולהחזיק שטחים
אדירים, השייכים לעם אחר, מול האיום
המוחשי של ״מתנדבים״ וטילים סוכייטיים,
ומצור כספי אמריקאי? מנין יבוא ההון, הדרוש
לא רק בדי לבסס התישבות אדירה כמרחב,
אלא גם בדי לקיים לאורך ימים צבא
של מחצי-מיליון עד מיליון חיילים, שיצטרף
להגן על המלכות הנהללית מפני האיום הצבאי
של העולם בולו?

טענתי היא כי שלוש ההנחות כוזבות לחלד
טין.

* aנין ניקח שלושה מיליון יהודים? הם יכולים לבוא
[Jרק משני מקורות: או מן הגוש הסובייטי, או מן
הגוש האמריקאי.
ישראל היא מדינה קפיטליסטית, והיא קשורה באופן
הדוק עם המערך הפוליטי והצבאי של המערב. הרעיון
שהצמרת הסובייטית תתיר למליוני יהודים סובייטיים
ומזרח־אירופיים להגר למדינה עוינת, על מנת לחזקה
ולהאדירה, נאיבי עד כדי גיחוך.
ישראל נמצאת במצב של הלחמה עם המדינות הערביות.
כל עוד נמשך מצב זה, עליה של מיליונים תיראה לכל
כצעד מלחמתי נגד הערבים. ברית־המועצות מקדישה את
מיטב כוחותיה כדי להוכיח שהיא המשענת העיקרית של
הלאומיות הערבית.

הרעיון בי הצמרת הסובייטית תשלח מיליוני
יהודים לישראל במצב זה, הוא אבסורדי.

אני מאמין כי עליה־רבתי מן הגוש הסובייטי אפשרית.
אולם היא לא תבוא אלא אחרי שישראל תצליח להתקשר
עם חלק מן העולם הערבי, ואחרי שתנקוט במדיניות־חוץ
של ניטראליזם חיובי .׳שתי ההנחות סותרות באופן
קיצוני את תוכנית־נהלל.
על כן, בעלי תוכנית־נהלל אינם יכולים לקחת בחשבון
ברצינות, במסגרת תוכניתם, את עיית היהודים מברית־המועצות.
מנין יקחו את שלושת המיליונים?

אפשרות השניה היחידה היא עליית מיליונים
מארצות־הברית וממדינות המערב. האם היא אפשרית?

הנז מווז ד?
את היהודים בחבילות ולשגרם לישראל. אם כן, הרי זו
תקוזה עגומה מאד.
נניח לרגע כי אכן קיימת אפשרות לעליית פאשיזם
אנטי־יהודי באמריקה. מנין הבטחון כי הוא יציע פתרון
אחר לשאלת־ד,יהודים מאשר הפתרון של אושוויץ? מנין
הבטחון כי מיליוני יהודים יצליחו לברוח אז לישראל?
ואם אמנם יברחו בעוני ובחוסר־כל, מה יהיו אז הסיכויים
של תוכנית־נהלל?
אם המעצמה האדירה ביותר בעולם תהיה בידי צוררי־יהודים,
תהיה סכנת־חיים נשקפת למדינת־ישראל. לא זו
בלבד שלא תוכל לצאת למלחמות־כיבוש עטורות־נצחון,
אלא שעצם קיומה יועמד בספק. למזלנו, אנו יכולים
להניח כי תקווה זו של הוגי תוכנית־נהלל לא תתממש.

ך התמוטטה ההנחה הראשונה של התוכנית. אולם
•Jנניח לרגע כי אין הדבר כך, שאמנם יגיעו לארץ
שלושה מיליון יהודים במסגרת תוכנית כזאת, שעשרת
השבטים יחזרו בחלליות מן הירח או מן המאדים. האם
אז תהיה התוכנית ממשית יותר?
כל עוד קיים מצב של מלחמה ונמשך המצור הכלכלי

w ti

סופר אמריקאי שם פעם בפי קצין נאצי את הפסוק:
״אנחנו כובשים את אירופה כמו שהזבובים כובשים את
ניר־הזבובים!״ חוששני שכיבוש המרחב, בידי אבירי תוב־נית־נהלל,
תהיה דומה לכיבוש זה. יהיה זה מישחק־רולטה
בגורלו של עם, מירוץ מטורף אל התהום.

ך* ל שלוש ההנחות של תוכנית־נהלל כוזבות. הן
t Jמבוססות על מחשבה שטחית. הן מתמוטטות במשב
הראשון של רוח הביקורת.
אם כן, מדוע בכלל להתווכח עליהן? מדוע לא להתעלם
מהן? תוכנית שאינה יכולה להתגשם — מה הסכנה שבה?

הסכנה אינה חיצונית. היא פנימית. מי שדד
גל בתוכנית בזאת, מוכרה לגבש בארץ משטר
שיתאים לה. אם ישנו לקח אחד העוכר לבל
אורו ההיסטוריה, הריהו זה: מי ששם את
פעמיו אל הדיכוי החיצוני, מתחיל תמיד בדיכוי
הפנימי.

מי שמאמין כי תפרוץ אי־פעם מלחמה טוטאלית בין
ישראל לבין העולם הערבי המאוחד, אינו יכול לתת שויון־
זכויות לערביי ישראל. אין הוא יכול לבטל את הממשל
הצבאי. הוא צריך לחזק אותו• הוא ירצה להמריץ את
(המשך בעמוד )14
הערבים להסתלק.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• דיין, פרם ושוות, עשויים להתפייס כקרוב עם פגדזס לבון
ושאר הוותיקים, אחרי שכל צד הגיע למסקנה שאין הוא יכול להתגבר על

הצד תשני. לבון, שכושר־מלחמתו מוגבל בגלל מצבו הבריאותי, השלים עם
העובדה שאינו יכול לדכא סופית את נערי־החצד של ביגיי, בעוד שאלה נאלצו
להסיק, אחרי ניהול מערכת התעמולה בהסתדרות, כי עמדתו של לבון חזקה מדי
מכדי שתוכל להתחסל בשלב הנוכחי. מעמדו של דיין נפגע בגלל העובדה
שדווקא במקום שם השתתף היא במערכת הבחירות ונישא על כתפי ההמון
המאורגן, נחלה מפא״י תבוסה בקלפי.

התפתחות אחרת כמפא״י: הידוק הקשרים בין לפון ושרת,

המקווה עדיין לחדור לכסא ראש־הממשלה במקרה שדויד בן־גוריון ייאלץ בשנים
הקרובות להוציא מידיו את ההגה.

לא תהיה תוצאה חיובית לפעולות הדיפלומטיות של

הממשלה בענין ״אינגד! טופט .,,מדינות המערב אינן נוטות להפעיל
לחץ לטובת ישראל, מתוך טענה כי ממשלת ישראל אשמה בעצמה במצב בכך
שעשתה מראש פירסומת גדולה למסע האוניה, ובצורה זו׳ העמידה את עבד אל־נאצר
במצב שלא יבול ־היה לתת למיטען לעבור בתעלה, מבלי להיראות בעיני
העולם הערבי בוותרן או כחלש רוגז זה גרם גם להודעותיו העוקצניות של
האמרשילד, שהכחיש כאילו הבטיח לבן־גוריון מעבר חופשי למיטענים ישראליים
העם עיטוש ב טחוני
בתוקף סמכותי לפי סעיף (23ד) לחוקתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה) תשי״ז
— , 1957 ובאישור ועדת החוץ והבטחון של
הכנסת, מצווה הממשלה לאמור:
נאומי ראש־הממשלה ומנהל משרד־הבטחון
מוכרזים כעניינים סודיים לענין החוק האמור.״
חוק
זה, בשינויי נוסח קלים, חוקק השבוע
בישראל. אחרי שדויד בן־גוריון ושמעון
פירסומת דיברו על עלית המיליונים, ואחרי
ששנורריהם באמריקה הרעישו עולמות על
העלית׳ תוך השמצת הממשלה שהתירה את
העליה, בא עתה החוק להכריז על העליה
כעל סוד בטחוני שאסור לפרסם את פרטיו,
אפילו הורשו על־ידי הצנזורה הבטחונית של
ישראל. על הביצוע מונה הצנזור הבטחוני.
יתכן כי אין דרך אחרת לבלום את פיהם
של ראשי המדינה. אולם לבדיחה העגומה
יש לפחות שתי מסקנות חמורות ביותר:
• מדינת ישראל הודיעה עתה למעשה
כי העליה היא ענין בטחוני — ובזאת איש־

בור: סך־הכל היצוא הישראלי. כי פירסום
זה הוא קנה־מידה היח׳ד, לפיו ש.פט
האזרח הישראלי את מצבה הכלכלי של מדינתו,
עליו מצביעים שרי־הממשלה בגאוה
כעל ״התקדמות לקראת עצמאות כלכלית.״
בשנת הבחירות שמע האזרח על בניית
כור אטומי, מציאת מים בנגב. אין ספק
כי ישמע גם על גידול חדשי עצום בייצוא
הישראלי. הוא לא ידע כי יצוא זה הוא
נטול כל ערך, וכי יאלץ לשלם סכומי־ענק
עבור התענוג המפוקפק לשמוע על הגדלת
יצוא זה.
דו לאר שחור משחור. כלכלני הממשלה
נוהגים באזרח בכפפות של משי סטא-
מיסטי, מרבים להשתמש במושגים מעורפלים
כמו ״יצוא סמוי״ ,״ערך מוסף״ ו״ערך מוחלף.״
הם מקוים כי האזרח יתבלבל מול
מושגים אלה, לא יוכל לחדור מבעד למסך
העשן. אולם העובדות הפשוטות הן מדהימות,
מעידות על ערכו האפסי של חלק מן
היצוא הישראלי.
דוגמה מאלפת: לפי סיכומים מהימנים
מסתבר, כי יצוא משי מלאכותי עולה למדינה
סכומי־ענק, בעוד שכדאיותו מוטלת בספק.
כי משרד־האוצר נאלץ לשלם 6.300ל״י
עבור כל דולאר־יצוא משי מלאכותי.
המגוחך בכל הפרשה: באותו סכום יבולה
הממשלה לקבל בשוק השחור כ־ 2.5דו־אר.
אילו קנתה הממשלה את דולאר־היצוא ממשי
מלאכותי בשוק השחור, היתד. חוסכת
בכך 3.800ל״י על כל דולאר. אולם הממשלה
מעדיפה לשלם מחיר של 6.300ל״י
לדולאר, לפרסם כי חל גידול ביצוא
הישראלי, תחת לגלות ברבים כי כל קשר
בין מספרי היצוא הישראלי ובין המציאות
הוא מקרי בהחלט.
כל מי שיתמוגג השנה מן המספרים על
גידול היצוא הישראלי, חייב לזכור פרט קטן:
את הגרעון מכסה משרד האוצר על־ידי אינפלציה
או על־ידי הוצאת כספים אלו מכיסו
המדולדל של משלם־המסים הישראלי. בשני
המקרים יתנקם הדבר ביצוא הריאלי של
ישראל.
מנגנון הלי רהה סו די ת

י רעי הטגוטזין vw 1הנזדעגז),
״בתו\2ף לזגזמתה רפי נגעיף 023־) רפי
המלה. מה הגזגזשרה :״נלניעי הגלריה סוכח־ים בסניינים סודיים...״
בתעלה. גם האמרשילד מוען כי הפירסימת המתגרה של ישראל בעניין זה הפרה
את המצג הקודם.

• משבר חריף מאיים על תעשיית הטכסטיל הישראלית.

נסיונם של בעלי־הון אירופיים לפתות שני בתי־חרושת ענקיים לטכסטיל בישראל,
עלול להביא את יצרני הטכסטיל המקומיים לצעדים קיצוניים, כדי להניא
את הממשלה מלתמוך בהשקעת הון זו. טענתם של היצרנים המקומיים: השוק
הישראלי הרווה מכריח אותם לצמצם את העבודה בבתי־החרושת הקיימים, בעוד
שבחוץ לארץ אין הענות מספקת לתוצרת המקומית. הקמת שני בתי־החרושתו
החדשים, בעלי תפוקה הקרובה למחצית התפוקה הקיימת, תביא לקפאון כללי
של הענף.

• סערה ציבורית צפוייה סביב העלאת השאלה ״מיהו
ספר די? /בעקבות סכסוכים פנימיים במוסדות העזה הספרדית בירושלים,
סלול הרב הראשי הספרדי יצחק נסים להופיע בעצמו בבית־המשפם כדי לחוות
זעה על השאלה -מיהו ספרדי?״ לקבוע על־ידי כך מי רשאי ליהנות מהשתתפות
במוסדות הצדקה של העדה.
• צפה להתפוצצות כתנועת הצמחונים והטבעונים. נסייון של
חוגי מפא״י בתנועה, בראשות ח״כ ישראל גורי, להשתלט על הוועד המרכזי של
התנועה, תביא לתסיסה פנימית בין הסניפים המרכזיים. צעירי התנועה, המתנג־זים
להשתלטות זו בכל תוקף, עשויים לפצלה מבפנים.

• חברת הסיגריות האמריקאית ״קנט״ ,המייצרת סיגריות
כעלות פילטר מסוג מיוחד, עומדת לפתוח בארץ כית־חרושת
שייצר סיגריות מסוג זה, עבור השוק האירופאי.

רה רשמית את כל טענות הערבים, המפעילים
לחץ עצום על מדינות הגוש הקומוניסטי
כדי למנוע את העליה ההמונית, בטענה
כי העולים יהוו מחר חיילים נגד המחנה
הלאומי הערבי.
• בפעם הראשונה נקבע תקדים מפורש
כי ענין שאין לו שום קשר לענינים צבאיים,
ניתן להעלמה רשמית בטענה בטחונית כוזבת.
תקדים זה של החנקת חופש הדעה וה־פירסום
יכול לחול מחר על כל ענין אחר.
כי במדינת ישראל, אפילו עיטושו של דויד
בן־גוריון הוא ענין בטחוני, העשוי לערער
את המוראל.
אם תיכנס הוראה זו לתוקפה ללא קרב,
תהיה זאת התקדמות נוספת של הרודנות
הזוחלת בישראל.

המ שק
כבכות שר משי מל א כו ת•
כל חבר קופת״חולים מכיר את החוק הרפואי
הפשוט: שימוש מרובה בפנצילין
מחליש את כוחה של התרופה. חוק זה
קיים גם בתחום כלכלת המדינה. במשך שנים
הרבתה הממשלה להציף את האזרח בסטטיסטיקות
ומסנרים מדומים, גרמה לכך שאיבד
את העניו בהם. זה הוא, ללא ספק, מצב
אידיאלי לממשלה, המשתדלת להסוות את
פעולותיה הכלכליות מן הציבור.
אולם ישנו מספר אחד המענין את הצי
״אירע
נס,״ כתבו עתוני־הערב בתחילת
חודש מאי .״יוסף אמיר, סגן החשב הכללי
במשרד־האוצר, איפשר תשלום משכורת לפקידי
הממשלה ב־ 2לחודש, לא ב־ 12לחודש,
כפי שהיה נהוג עד עתה.״
הנס של אמיר היה פרוזאי ביותר, התבטא
בהחלפת שיטת־תשלום המשכורות. במקום
לשלם את המשכורות בכסף מזומן, נתן
בידי פקידיו המחאות־סילוקין, אותן יכלו
לפדות בבנק־הדואר בכל עת. חישובו המוצדק
של אמיר: הפקידים לא יוציאו את כל
הכסף מן הבנק בבת־אחת, יעשו זאת
לשיעורין. על ידי כך רצתה הממשלה ללכוד
שני דובים בפלצור אחד:
• לשלם את המשכורות במשך כל
החודש, תחת לעשות זאת ביום אחד.
• להקטין את התמרמרות הפקידים על
פיגורים בתשלום המשכורות, דבר הנראה
לה חשוב למדי בשנת־הבחירות.
היחידים שהכירו מנסיונם את טעם הנם
החדש היו היבואנים הגדולים, ספקיה הראשיים
של הממשלה. מזה חמש שנים משלמת
להם הממשלה עבור שירותיהם בהמחאות־סילוקין,
מוכנה לקבל המחאות אלו תמורת
המיסים השונים שהם חייבים לה. בין היבואנים
הגדולים, הפכו המחאות־הסילוקין
לכסף העובר לסוחר.
אולם שכר מבצע־הפרסומת של אמיר עלה
בהפסדה של הממשלה. כי הפירסום הרחב,
שנתנו עתוני־הערב לכל הבעיה הפעוטה,
עורר את השאלה שלא זכתה כלל לטיפול
ציבורי קודם לכן: מדוע מעדיפה הממשלה
להשתמש בשיטה זו, בה הוציאה כבר כ־60
מיליון ל״י נוספות, אינה מעונינת בהדפסת
שטרי־כסף רגילים? הסיבות הברורות:
>• שיטת תשלום זו אינה נתונה לפיקוח
הכנסת או בנק ישראל. שר־האוצר יכול
להוציא המחאות־סילוקין בכל כמות העולה
על דעתו. קשה להניח כי מישהו יסרב
לקבל המחאות אלו, בעיקר כיון שערכן אינו
נופל מערך הכסף.
• בצורה זו יכול משרד האוצר לעקוף
את פעולות בנק ישראל, אשר רק הוא
רשאי להדפיס שטרות נוספים, והמתנגד
לכל הגדלה מלאכותית של מחזור־המטבע.
• יצירת סוג כסף זה מאפשרת לממשלה
לסטות מהחלטות הכנסת, לקנות מצרכים
ושירותים מעל לתחומי הכסף המוקצב לה
לפי התקציבים הרשמיים.
כך עוקפת הממשלה את שארית החוקים
הנגולס הזח 152ז

הכלכליים לריסון ירידת ערך־הכסף, מאמתת
בפעולות אלו את העובדה הידועה: היא
הפכה לגורם האינפלציוני ביותר במשק הישראלי•
הוכחה נוספת לכך נמצאת בפירסום,
שמהימנותו אינה מוטלת בספק: בשבוע
שעבר פורסם דו׳׳ח בנק ישראל. גם נגיד
הבנק הממשלתי, דויד (״דוליק״) הורוביץ,
האשים את הממשלה, ראה בה גורם אינפלציוני
ראשי בישראל.

נ 1נ 1ר
רצח בסכין מטבח

הרחבה שלפני בנין בית־הספר של מושב
חדיד המתה מתלמידים• היתר, זו שעת הפסקת
האוכל הארוכה׳ והילדים התרוצצו בחצר,
ציפו לחלוקת ספלי הקקאו החמים. אף
לא אחד מהילדים לא שם לב לנער המגודל,
בעל מראה הפנים הילדותי, ששיחק לבדו
בכדור־גומי במרחק לא רב מהם. הנער,
סעדיה סאלח 11 שכונה בפי כל המשוגע
של הכפר, לא היה תלמיד בית־הספר• הוא
מעולם לא למד, כי היה מפגר בשכלו מילדות
וחולה במחלת הנפילה.
דקות מספר קודם לכן החזיר סעדיה את
שתי הפרות של הוריו מהמרעה שבדרך
לכפר דניאל, ליד בית הקברות. הוא יצא
למרעה כמנהגו לפנות בוקר, חזר אחרי
שעות אחדות, כדי שיספיק להגיע לבית הספר
לעת ההפסקה וחלוקת האוכל. אולם
באותו בוקר לא זכה סעדיה להנות מהארוחה.
בעודו משליך את הכדור לגובה ותום־
שו בידיו הארוכות׳ ניגש אליו אחד התלמידים,
משה לגבס ( )13 תלמיד כתה ו׳,
קלט את הכדור המעופף ונמלט אתו. סעדיה
מיהר אחרי השודד, תפש אותו והשנים
החלו מתקוטטים.
התלמידים שהבחינו בהם מיהרו אל המנהל
צבי שירמן בצעקות ״המנהל, המנהל, משה
והמשוגע מרביצים.״ שירמן, שידע כי ,,נערים
עלולים להיות מסוכנים בשעת תיגרה,
מיהר החוצה, הפריד בין הניצים, חזר לבית
הספר. אולם סעדיה שנעלב לא ויתר על
פעולת התגמול. הוא רץ לעבר הבית הקרוב
ביותר לבית הסגר, בית הוריו של משה.
כוזנתו היתד, להביע, כתמיד, את מחאתו על
העוול בשביתת־שבת בבית הפוגע בו. משה
עצמו מיהר לרוץ אחריו.
עכור כובע, חמישה גרוש. מה שהתרחש
בתוך הבית, אליו נכנסו השנים בריצה׳
אין איש יודע בדיוק. דקות אחדות
אחרי כן יצא משד, מן הבית ובידו סכין־
לחם מגואלת כולה בדם. הוא נראה שקט,
אולם כאשר ניסה אחד המתישבים שעבר
במקרה ברחוב, להתקרב אליו, החל להשתולל,
איים על כולם. אנשים נוספים שהגיעו
לשמע צעקות הילדים, הצליחו לבסוף להתגבר
עליו ולהחזיקו עד שבאה המשטרה
לקחתו.
שתי משפחות ישבו השבוע בחדיד ישיבת
אבלים. משפחת לגבס, שהיתר, מסוכסכת עם
משפחת הנרצח עוד קודם לכן׳ לא יצאה מפתח
ביתה מחשש נקמה. איש מאנשי המושב
לא בא לבקרם• כולם נהרו לביתה של משפחת
סאלח. ליד עוגות ובקבוקי משקה

שוטר שומר על משפחת לגכס
חמישה נדוש כופר
ומזלו nm

משרדו ומכוגיתו של שפירא

חקפה של בוקסר

כנופיית שודדים, כמו בסרט גאנגסטרים הוליבודי, עם וילה שכורה ברמת־גן
כיבדו כולם, לפי מנהג בני תימן, את זכרו
של המת.
אף על פי שסעדיה היה מפגר בשכלו,
וקשה היה להבין את דבריו, חבבו אותו
כל אנשי המושב. סיפר אחד מהם׳ עולה
חדש, שבא לחדיד לפני חודשים מספר:
״הוא היה ילד שקט. מעולם לא ראיתי
אותו אף פעם מכה מישהו. לכל היותר היד,
חוטף לפעמים מאחד הילדים כובע ודורש
חמישה גרוש כופר לפני שהחזיר את הכובע•״
משה לעומת זאת היה ידוע לכולם
כילד קשה, שתמיד היה מתקוטט עם שאר
הילדים. שבוע לפני הרצח דרש מנהל בית
הספר להעביר את הנער למוסד למופרעים.
איש לא שם לב לדבריו.
השבוע עמד אחי הנרצח לפנות לבית־ד,חולים
בצריפין, לדרוש בחזרה סכום של 200
לירות שהפקידה המשפחה כדמי־קדימה על
חשבון אשפוזו של סעדיה .״הרופאים אמרו
שיש לו תקוד״״ הסביר האח• ״חסכנו כל
פרוטה בשביל להכניס אותו לבית החולים.
עכשיו אנחנו יכולים לקחת את הכסף בחזרה.״

ש עי ם
הגיוק של בו קסר
על קירות בית־הקפה של מיכאל בוקסר,
ברחוב ירושלים ברמת־יצחק, היו מודבקות
מודעות התיאטרון שהציג את המחזה לכל
אדם יש ג׳וק• אבל איש לא ידע מה היה
הג׳וק של מיכאל בוקסר. מיכאל היה יליד
אוקראינה. בילדותו, עברו הוריו לפולין.
כשפרצה המלחמה התגייס לצבא הפולני,
הגיע יחד עם יחידתו של הגנראל קומפנסקי
לארץ־ישראל בשנת . 1941
בארץ ערק בוקסר מהצבא, נשא לו אשה.
אחר־כך התגייס לבריגדה העברית בדרגת
סמל, נלחם בחזית איטליה, נפצע קשה בבטנו
וברגליו בקרב המפורסם של מונט־קאסינו.
הוא הפך אז לנכה בשיעור 66 אחוז. מאותה
תקופה נשארו למיכאל שני דברים —
ההרגל לשימוש בסמים וסכום כסף גדול
שקיבל כפיצוי. כפיצוי ניתנה לו גם קנטינה
צבאית לניהול. כאשר הסתיימה המלחמה
חזר בוקסר לרמת־יצחק, מקום מגורי אשתו,
פתח מסעדה קטנה. מאז לא עזב את
המקום•
המסעדה הקטנה של בוקסר עברה ממקום
למקום. לבסוף הקים הוא את קפה פינתי
ברחוב המרכזי של רמת־יצחק• היה זה
קיוסק ומסעדה, אליהם צורף אולם גדול
למשחקי הזארד וביליארד.
הדמות מאחורי הדמות. קפה פינתי
של בוקסר שימש כמרכז לסוג מסוים של
אזרחים באזור. ביחוד היו מרבים לבקר בו
תושבי המעברות והשיכונים שהוקמו בסביבה•
אורחים קבועים אחרים בבית־הקפה,
היו אנשי המשטרה והפקחים העירוניים,
שהיו באים מדי־פעם לאסור שחקני־קלפים
במקום, או להחרים דוכן שהקים בוקסר
שלא כחוק. קטטות ושערוריות היו תופעה
קבועה בקפה. אף על פי כן לא שער איש
ממכריו הרבים של בוקסר, שהיה פעיל תנועת
החרות במקום, כי מאחורי דמותו של
האדם הפשוט ומר־הנפש מסתתרת דמות של
גאנגסטר.
אולם השבוע גילתה המשטרה דמות נוספת
זו. ביום החמישי, בשעה 12 בלילה,
כאשר מיכאל בוקסר סיים את עבודתו ג־

בית־הקפה שלו וחזר הביתה, הוא נעצר על־ידי
המשטרה. כשהובא, מלווה משמר של
בלשים מזויינים בתת־מקלעים למשטרת מחוז
תל־אביב, הוא פגש שם חבורה גדולה של
אנשים, שלדברי המשטרה היו צריכים להיות
מוכרים לו• היתד, זו חבורה מוזרה ביותר.
היא כללה מלבד בוקסר גם חמש נשים,
מהן אחת שכרסה בין שיניה, וכעשרה גברים
נוספים בני כל העדות. אלה הואשמו
על ידי המשטרה בהשתייכות לכנופית גנבים
,״מאורגנת בשיטות כנופיות בינלאומיות
במיטב המסורת האירופית״ שתיכננה, ביצעה,
שיווקה ומכרה חפצים גנובים, מתכשיטים
ועד למצרכי הלבשה.
היה זה יבול חדש של המדור המרכזי
לבילוש ועיקוב — מחלקה מיוחדת שהוקמה
לאחרונה, ואשר בשבועות הקצרים של
קיומה, היתד, אחראית לגילוי שפע מקרי־השוד
והפשע, אשר פורסמו בתקופה האחרונה.
תמונה
מסרט גאנגם טרים. כאשר
הובא לבנין משטרת המחוז השופט יהודה
טרייביש, להוצאת פקודות המעצר נגד
החשודים בהשתייכות לכנופיה, ציירה המשטרה
בפניו תמונת כנופיה כפי שרואים
אותה רק בסרטי גאנגסטרים הוליבודיים.
לדברי המשטרה היה בוקסר מתכנן פריצות,
יחד עם מתח־ך הדירות משה שפירא — ,קבלן
רמת־יצחקי ותיק, בעל נכסים ומכונית
פרטית מהודרת — ועם פורץ ידוע. לרשות
הכנופיה עמדה וילה שכורה ברמת־יצחק,
שנשכרה על ידי אחת הנשים בחבורה, אלא
שבוקסר שילם עבורה את דמי־ד,שכירות.
באותה דירה עסקו אנשי הכנופיה, לדברי
המשטרה, בזנות, סמים משכרים, משחקי
קלפים ותכנון פריצות וגניבות. לרשותם
עמדה חבורת פורצים מובחרת, וחוליה נוספת
של מתווכים אשר היו מביאים את
הסחורה לידי סוחרים קבועים בירושלים
וביפו. לדברי אנשי מדור־ד,בילוש היתד,
כנופיה זו אחראית כמעט לכל הגניבות
ור,התפרצויות, אשר אירעו באיזור רמת־גן׳
בשנתיים האחרונות.
הסימן -ורידים ברגלים. שעד,
שחמישה־עשר אנשי הכנופיה — (אשה אחת
שוחררה בגלל הריונה) — בילו בכלא, המשיכה
אשתו של בוקסר לנהל את ביתד,קפה
של בעלה, בו נמצא גם דוכן למכירת
כרטיסים למקומות־בידור. אמרה היא על
מעצר בעלה :״אם היד, אדם פיקח לא היה
נופל לבוץ הזה, אבל מה לעשות והוא
טיפש• הוא אדם פשוט, לא יודע מה זה
שטר ומה זה כסף, הילוזה כסף לכל אחד
ולכל אחד שבא חתם על שטר. תמיד צעקתי
עליו: מד, אתה חותם לכל אחד׳ יש עוד
אנשים ברמת־יצחק, שילכו אליהם. וככה
הפילו אותו בפח.
״אני באמת אשתו. אבל אם בעלי התעסק
בדברים כאלה כמו שהמשטרה מספרת אז
אני צריכה לשבת בטבריה ולא לעבוד כמו
חמור מהבוקר עד הערב. אני 24 שנה בארץ
ועוד לא ראיתי את טבריה. אפילו אינני
יודעת איפה זה. עוד לא הייתי בשתיץ ולא
בנהריה. מה שאני יודעת, שאנחנו עובדים
מהבוקר עד 12 בלילה, בלי שבת וחג.,והורידים
ברגליים שלי הם הסימנים הטובים
לזה.
״יש לנו שני ילדים. בת בגיל 10 וילד בן
•16 העתונים כתבו שיש לנו וילה. אני
יודעת מה זה וילה? בחיים שלי לא הייתי
בוילה. אבל מה אני יכולה לעשות אם

יש לי בעל אידיוט?!״
בחוץ, הדביק מדביק־מודעות על ק־ר
בית־הקפד, שלט של תיאטרון שהכריז:
״השד יודעו״
חינוך למי ציל צלו הטד 3ו1י
לפני שלושה חודשים הדריך ח״כ יוסף
אלמוגי את תא הסטודנטים של מפא״י לקראת
הבחירות האישיות להסתדרות הסטודנטים,
הציע להם לפרסם רשימת־מועמדים
מפלגתית** .חברי מפלגתו הצעירים של אלמוגי
קיבלו את הצעתו, הפיצו רשימת־מועמדים
אנונימית. עובדה זו שימשה גורם
עיקרי לד,אשמת מפא״י, לביטול הבחירות
באשמת נסיון לזייפן. כי הבחירות להסתדרות
הסטודנטים, שנועדו להיות אישיות,
הפכו עקב מעשה תא הסטודנטים של מפא״י
לבחירות מפלגתיות.
השבוע נערכו בחירות שניות .״אנחנו
בטוחים כי מפא״י לא תוציא הפעם רשימת
מומלצים ולא תזייף את הבחירות,״ אמר
אשר ויינר 22 המזכיר הממושקף של תא
תנועת־חרות.
היתד, זו טעות מרה. כי תא הסטודנטים
העשיר של מפא״י הוציא שוב רשימת
מועמדים־מפלגתית, אך הפעם העדיף לשלוח
אותה בדואר, ישר לבתיהם של הסטודנטים.
בצורה זו הפיצה מפא׳׳י את רשימת מונד
לציה, ואיש לא יכול היה לטעון כי עשתה
זאת ליד הקלפיות. פרט חשוב נוסף, שדומה
היה בזיופו לבחירות שנפסלו: גם הפעם
לא טרח איש מטעם תא מפא״י לחתום על
הרשימה.
גקמה ליד הקלפי. בבחירות אלו נתגלה
חידוש גדול: הקמתו של גוש בלתי־מפלגתי,
שחבריו התלכדו יחד ופירסמו את
שמותיהם בצוותא. סיפר יוזם הרעיון, אלי
שמיד 21״ישבתי כמשקיף בהסתדרות
הסטודנטים, כשועדת־ד,פעולה דנה על השביתה
נגד העלאת שכר־הלימוד. כאשר
סיכמו נציגי המפלגות את החלטותיהם, קמו
כולם, פנו לטלפונים לבקש אישור לעמדתם
ממזכירי־מפלגותיהם בירושלים. נדהמנו מעובדה
זו, החלטנו לנסות להרכיב רשימה
בלתי מפלגתית.״
התוצאות היו מדהימות. אף על פי שהותקפו
בכרוזים מיוחדים על־ידי מפ״ם, נאשמו
על־ידי חרות כי הם מד,ודים רשימה מוסווית
של מפא״י, זכו הבלתי־מפלגתיים להצלחה
גדולה. מתוך כמאה צירים מן הפקולטה
למדעי הרוח והחברה נבחרו כשישים בלתי־מפלגתיים.
בפקולטה למדעי־הטבע היתד, הצלחת
הבלתי־מפלגתיים גדולה עוד יותר•*.
רק״ מפ״ם, חרות והצ״כ שמרו על עמדותיהם.
השינוי
העיקרי התבטא בירידת מפא״י
מרוב של ,60%למפלגת־מיעוט בעלת 20%
מן הקולות. תא מפא״י איבד את השלימה
על הסתדרות הסטודנטים. שליטה זו תעבור
לידי הבלתי־מפלגתיים, שיבחרו כנראה כ־יו״ר
את אלכסנדר (״יאנו״) ינובסקי (,)24
(המשך בעמוד )6
* כפי שגילח בשעתו העולם הזה (.)1120
** סה״ב הצירים בועידת הסתדרות הסטודנטים
70 :ו. מתוכם הבלתי-מפלגתיים 60 :
במדעי הדוח והחברה 31־ 60 בפקולטה ל־מדעי־היובע

במדינה
(המשך מעמוד )5
שעמד זמנית בראש הסתדרות הסטודנטים
בימי השביתה, שהוא אמנם ציוני־כללי אך
ניהל את הבחירות בהגינות מכסימלית.
הסטודנטים, הרוגזים על נציגי תא מפא״י
עקב בגידתם בשביתה נגד העלאת שכר־הלימוד,
ביטאו את עמדתם בעזרת פתקאות־קלפי.

דרכי־רו״ם
איה
ב ת• t

בי רחהדבש ־
כ מו בכלז מן
פתרון בגביית

־1470.

אחר

התחבורה

בלבד

פקידים I
תלמידים I
הרשמו עוד היום

סטודנטים ז
לקורס קיץ ל־
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(ש1י חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג. ) GREGG( -
המנהל: ח .בר־קפא (קמפינסקי^

תל־אכים, רחוב גורמן .5
חגלחח מובטחת:

פנסיון מלא לילדים
משפחה שעזבה את הקיבוץ, רר
אשה גננת ואחות מוסמכת, מע 1נ־יינת
לקבל ילד־ים לפנסיון מלא
ב־ 51/2ל״י ליום. אפשר גם עד
שעה 4אחר הצהריים. דירה מרו־ •
וחת חצר גדולה ומגרש משחקים
עירוניי. רמת החייל, רחוב ר 13
(מקודם: ד״ר גרייף) אוטובום מ־תל־אביב:
מם׳ 20 מגן־רינה; מס׳
40 מהתחנה המרכזית.

מרים כהן ( )30 רכנה על שתיל סלק־הסוכר
בשדה מושב ביטחה ומעיניה זלגו
הדמעות .״למה נתתי אותה? הייתי צר׳ כה
לההזיק אותה יותר חזק, אז לא היו לוקחים
את הילדה ממני.״ חברותיה של מרים
נדו לה בראשיהן. לא היה אדם אחד במושב,
שלא ידע על פרשת העלמה של רחל
הקטנה, בתם של שוקר והב כהן ואשתו
מרים.
שלושה ילדים היו לבני הזוג כשעלו מתימן
לפני עשר שנים to .ביום הראשון,
כאשר באו למחנה בעין־שמר, חלתה רחל
בת השנה וחצי והאחות במקום ציותה על
האם ׳להביא את הילדה לרופא. זה בדק את
התינוקת ושלה את האם לרופא אחר במקום.
הרופא השני שלח את מרים להביא את
פנקס המזון של הקטנה .״אמרתי לו שיתן
לי את הקטנה, ואלך יחד אתה להביא את
הפנקס,״ ספרה מרים ,״אבל הוא לא רצה
לתת לי את הילדה.״
כשחזרה מרים יחד עם בעלה אחרי חצי
שעה, נדהמה להיווכח כי הילדה נעלמה. הרופא
הרג ע אותה :״שלחתי את התינוקת לטיפול
בבית החולים בפרדס חנה.״ הוא אף
רשם לה משהו על גבי פתק־ניר, אולם
מרים לא ידעה לקרוא. היא שמה את הפתק
במטפחתה והלכה. למחרת חזרה — יום יום
היתד, באה, ניצבת מתחת לחלונו של הרופא,
בוכה ומבקשת שיחזירו לה את בתה.
מה יהיה עם הצבא? לאחר מספר
ימים הסביר לה הרופא כי הילדה נמסרה
לאישפוז בבית החולים בפרדס חנה ורק שם
אפשר יהיה למצוא אותה. מרים לקחה את
בעלה ונסעה לפרדס חנה. שם הראו לה ילדה
אחת, אמרו כי זו בתה .״ראיתי תיכף
שזו לא הבת שלי,״ סיפרה השבוע בבכי
האם אובדת־העצות .״אמרתי להם שאני
רוצה את הילדה שלי וכי זאת לא הילדה
שלי. הם שלחו אותי למחנה ב׳ ושם
אמרו שבכלל לא מכירים ילדה בשם רחל.״
מרים שבה למהנה א׳ .כאן ציפתה לה
הפתעה נוספת. אותה ילדה בשם רחל, שהראו
לה לראשונה, כבר לא היתד, במקום.
״שלחנו אותה בחזרה• אליך לעין־שמר,״ אמרו
לה אנשי המוסד. הזוג המיואש חזר לעין
שמר, חיפש בין כל הילדים, אולם לא גילה
את בתו הקטנה. האב רץ אל מנהל המחנה,
שנסע יהד אתו לבקר בבתי־ר,חולים של
חיפה וצריפין, לא גילה כל סימן לבתו.
כחצי שנה התרוצץ האב יחד עם המנהל
ולבדו בבתי חולים ובמוסדות לטיפול בילדים
בכל הארץ, אולם לא גילה כל סימן
לרחל הקטנה. גם כאשר הועברה המשפחה
למגשב ביטחה, שליד כביש הרעב, לא הפסיקו
את החיפושים והיו כותבים מפעם
לפעם למנהל המחנה, שואלים לתוצאות החיפושים.
בינתיים
ילדה מרים עוד ששה ילדים, אולם
ממאנת עדיין להשלים עם אבדן בתה,
שכיום היא כבת .11״מה נעשה כשיבוא
הזמן שלה ללכת לצבא ויבואו אלינו לבקש
אותה?״ מקשה האם ,״מד, נגיד להם אז,
איך נסביר להם שהיא פשוט נעלמה?״
השבוע פתח ידיד המשפחה, מזכיר מפא״י
במקום, בהסתערות מחודשת, שלח לעתונות
מכתבים ותזכירים .״אולי זה יעזור אחרי
כל כך הרבה שנים,״ ממלמלת מרים בחוסר־אמון.

מרוקו
היא, שלא תעמודנה בודדות במערכה
המשפטית הצפויה להן. כל המושב, בתמיכתם
של מושבי הסביבה, יעמוד מאחוריהם.
יקבע מזכיר מבטחים, איש מ(שב־מנוחד, אברהם
צבי 34״הייתי רוצה לראות מה
היו האנשים, שהחליטו להעמיד את השנים
למשפט, עושים במקרה שדבר כזה היה
קורה להם.״
יום ולילה ליד הטלפון. כשחלה אברהם
בן החודש, בנם הבכור של חנניה
ומרים ( )25 אסולין, צפו ההורים לראות כיצד
תתפתח מחלתו לפני שהזעיקו את הרופא.
אולם מצבו של התינוק הלך והחמיר.
מאחר שבמבטחים מבקר הרופא רק שלוש
פעמים בשבוע, נשלח קרוב־משפחה לטלפן
לקיבוץ גבולות, שם מתגורר הרופא ראובן
ברנשטיין. שלוש פעמים באותו יום טלפנו
לגבולות, אולם התשובה היחידה הייתה:
״הרופא יצא, איש אינו יודע לאן.״
אחרי־הצהרים מת התינוק, מבלי שאיש
יכול היה להושיע. שוב החלה פרשו; של צלצולים
לרופא, שנמשכה כל אותו הלילה והיום
שלמחרת. הרופא לא הגיע.
את האור הירוק לקבורת התינוק, נתן
הרב המקומי שמעון ודקרט 40 הרב נזף
בהורים שישבו מייללים ליד גופת התינוק.
״למה אתם מחזיקים אותו? הוא לא ישוב
לתחיה אם תחזיקו אותו בבית.״ ההורים
נכנעו, התירו לרב ולמספר אנשים המטפלים
בענייני הקבורה במקום לקחת את הילד
לקבורה. בעזרתם של השכנים נוחמו ההורים
הצעירים, השקיעו את יגונם בעבודה
מאומצת במשקם. איש מהם לא העלה על
דעתו כי החוק מחייב שרופא מוסמך יבדוק
את הגופה, יתן רשיון לקברה.
כמקום רופא, ווטרינר. שלושה ימים
אחרי מותו של בן משפחת אסולין, חלתה
גם בתם הקטנה בת החצי שנה של שמעון
( )35 ומסעודה ( )22 המסות. גם יפה השחרחורת,
בתם השלישית •של בני הזוג מעולי
מרוקו, כמו אברהם בן החודש, לקתה באדמת.
היא דמעה והשתעלה וגופה כוסה
בפצעים. החובש אברהם אנקורי 38 ממושב
ישע הסמוך, שבדק את הילדה, קבע
שיש להזמין מיד את הרופא מגבולות.
הרופא בא, רשם תרופות והלך. למחרת
הורע מצבה של הילדה.
יעקוב המסות 28 אהי האב הגר באותו
בית, נשלח לטלפן לרופא. אחרי שהסביר
את המצב, סירב הרופא לשמוע ממנו דבר
נוסף .״לך תביא לי את החובש. רק אתו
אדבר,״ אמר הרופא לתוך השפופרת. יעקוב
הסכים מיד .״בסדר,״ אמר לרופא ,״אני רץ
מיד לקרוא לחובש, אבל תחכה בבקשה ליד
הטלפון. הוא גר במושב ישע.״
״כשנכנסתי יחד עם החובש לתוך בנין
המזכירות,״ סיפר יעקוב ,״לא היה איש מהעבר
השני של הטלפון. צעקתי וצעקתי אבל
איש לא ענה. מהמזכירות של גבולות ענו
כי הרופא איננו בחדרו.״ הם הציעו ליעקוב
לפנות לרופא מנירים. אחרי שהשיג את
הקשר הטלפוני לנירים התברר לו כי גם
שם הרופא איננו.
יעקוב נזכר כי גם לרופאים הוטרינריים

בריאות לאחר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

גו בעתה או שר

האמצעי האידיאלי לגבר ולאשה
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ם לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, טל ,64340 .ת״ד 1533

מוות ללא אי שור
במושב הספר מבטחים, השוכן בנגב ה־דרומי־מערבי,
לא חסרות דאגות מעולם.
כשעלו המתישבים למקום ב־ , 1950 חששו
שהאדמה הצחיחה לא תצמיח דבר. כיום,
כשהמקום פורח, הדאגה העקרית היא שלא
יבואו מסתננים מרצועת עזה, ויאספו בלילה
את פרי עמלם של המתישבים. השבוע
הושבתה מנוחתם של שניים מהמתישבים,
על ידי דאגה בלתי־צפויה נוספת. חנניה
אסולין ( )28 ושמעון תמסות ( )35 ציפו
שהדואר־הנע יביא להם הזמנה לבית־המשפט
בבאר־שבע. האשמה: קבורה בלתי־חוקית.
נחמתן היחידה של שתי המשפחות מעולות

אם כהן

אין לגייס ילדה שאיננה
העולם •הזח 1122

מו בן מ א ליו:
ג ל סון הו אמעע זן י
K I 19

הורים שכולים אסולין
— ?ובורה?לא תעודת־מוות
יש מושג ברפואה רגילה. הוא התקשר עם
אורים, ביקש את הרופא הוזטרינר. אבל גם
הרופא הווטרינר לא נמצא.
אח אחר, רפי 23.נשאר במזכירות כדי
להשיג את הרופא. במשך השעה הבאה ניסה
רפי עשר פעמים להשיג את הרופא מגבולות
ולא הצליח. גם לו הצליח לא היה לכך
ערך, כי יפה הקטנה הוציאה באותה שעה
את נשמתה .״הלכתי לרב שלנו,״ סיפר יעקוב
,״ואמרתי לו שיבוא, כי זו כבר עבודה
שלו.״ הרב בא עם שני אנשי החברה קדישא
במקום, לקח את הילדה לקבורה.
עשרה ימים אחרי שנקברו התינוקות, הופיע
במושב ג׳יפ משטרתי. ראשי שתי המשפחות
הוזמנו לחקירה במשטרת אופקים. שם
הוסבר להם כי אסור היה לקבור את הילדים
ללא אישור של רופא ורשיון ממשרד
הבריאות. אחרי שהאבות טענו כי לא ידעו
על כך, הודיע להם החוקר כי יהיה
עליהם לחזור על אותו סיפור, בפני השופט.
אישור מות עד פתק. מתישיי מבטחים
זכרו את השעור בחוק הישראלי, כאשר
הרגישה משפחת בן־אבו כי אבי המשפחה
בן ה־ 73 נוטה למות. בני המשפחה
מיהרו להודיע על כך לוועד המושב, כדי
שידאג לכל הסידורים שהחוק הישראלי
מחייב. זה היה בערב שבת, ומנין אנשים
בא לביתו של הגוסס כדי לקרוא תהילים
ולעודד את הקרובים.
למחרת בבוקר טילפנו ממבטחים לגבולות,
כדי להזמין את הרופא. ממזכירות גבולות
הודיעו, כי הרופא התורן הוא הד״ר יעקוב
גוטמן, מקיבוץ אורים. שלוש שעות לאחר
שהתקשרו עם אורים הגיע הרופא. הוא נכנס
לביתו של בן־אבו, העיף מבט בחולה,
קבע מיד כי אין מה לעשות עוד. החולה

המדריך החברתי רפי לוי 28 ביקש מהרופא
למלא טופס של תעודת מוות. טפסים
כאלה לא היו בידי הרופא. הוא לקח פיסת
ניר, רשם עליה כי שלמה בן אבו אמנם מת.
עם פתק זה ביד נסעו למחרת לבאר שבע
המזכיר אברהם צבי וחבר הוועד ניסים אשרף,
כדי להסדיר במשרד־הבריאות את רשיון־
הקבורה.
אלא ששם ציפתה להם אכזבה. הפקידה
העיפה מבט באישור שנתן הרופא, החזירה
אותו מיד .״זה לא שווה שום דבר.״ התברר
כי הרופא היה חייב למלא טופס מיוחד,
היעולזז חזה 2גוד -

לפרט בו את סיבת המוות. אנשי מבטחים
שידעו כי לא יוכלו למצוא את הרופא באותו
יום, ביקשו שינתן להם להפגש עם
מנהל המשרד. המנהל התקשר עם גבולות,
אולם הרופא במקום, שטיפל בזקן, ענה כי
אינו יכול לקבוע את סיבת המוות, כי לא
הוא אלא הרופא מאורים היה נוכח במקום
כאשר הזקן מת.
המנהל מסר בידי השניים טפסים, שלח
אותם לאורים להחתים עליהם את הרופא.
בטרמפים וברגל הגיעו לאורים, שם התברר
להם כי הרופא יצא לצאלים. בצאלים אמרו
להם כי הרופא נמצא בבאר שבע. המזכיר
נשאר לחכות לרופא ואשרף יצא בחזרה
למבטחים, כדי להודיע ׳במושב שהאישור
עדיין לא הושג, וכי יש לעכב את ההלויה.
דברי תורה עד בוא האוטובוס. השעה
היתד, אחת וחצי ואשרף ידע כי ה־הלויה
נקבעה לשעה אחת. באוטובוס פגש
אשרף שוטר ממשטרת אופקים וביקש ממנו
לצלצל מתחנת המשטרה למושב, להודיע
כי יש לעכב את הקבורה עד שיחזור למושב.
כשנכנס בשערי המושב גילה כי ההמיה
יצאה כבר בכיוזן לבית הקברות. הוא הודיע
להם כי צריך לחכות לא-שיר אולם כילם
התנגדו, הביעו את מחאתם בצעקיר. ויללות:
אסור להחזיר את המת לביתו — קובע המנהג
העתיק.
אשרף הציע להעבירו זמנית לבנין בית
הספר, אולם קהל המלווים התנגד בתוקף.
״מספיק שהיה מונח משבת בבוקר עד יום
ראשון בצהרים,״ צעקו .״יש לנו אישור של
הרופא.״ הרב, שחשש להפר את הוראות
החוק, פתח בנאום ארוך כדי לעכב את
הקבורה. הוא הרביץ במלוים דברי תורה עד
שהגיע האוטובוס היחיד, הבא למבטחים בשעות
אחר־הצהריים. כשהתברר כי המזכיר
הגיע במכונית, לא יכול היה גם הרב לשכנע
את האנשים להמתין והזקן נקבר מיד.
שלוש שעות לאחר שהזקן נקבר, הגיע
הרופא לאורים. הוא הסכים לציין בטופס
כי בן־אבו מת, סרב לציין ממה ואיך. עייף
מהתרוצצות, לאחר שפקידי משרד הבריאות
בבאר־שבע דחו את תעודת המוות כבלתי
מספקת, חזר אברהם צבי, המזכיר, בידיים
ריקות.
השבוע ציפו גם בני משפחת בן־אבו לביקור
משטרתי. בעיני החוק הם היו עבריינים.

להקת

האורגים

E A V E R S

T H E
הצגות כבורה

15-14 ביוני
תל־אכיב,
גן בית
ציוני אמריקה

מבירת הכרטיסים
החלה

כרכי ״העולם הזה״ 1956
נזנזפר נווגבל ט ל כרבי ״הפולגז הו ה״ היטווז
\ 956 נזובא לזזכירה. לבזוזז. ,בכוזב, לצבי
רזביזבלר\ ,זל־&ביב, ט כזזזז הרבבזז נזם״ .8

י כו לי םלס מו ך !

רק ועדת־חקיוה ציבווית עשויה וטחו

צייר גרינברג(שמאל) ונדבפחתו
בתערוכת הפגנה ברחוב
במדינה עתתות
ה ס קו פ הג דו ל
אחד הסיפורים הסנסציוניים ביותר שהתפרסמו
בשבועות האחרונים בארץ היה סיפור
שהודפס לפני כשבועיים בידיעות אחרונות,
אודות איש חיל־הים הישראלי, שערק מאני־תו
באירופה כדי לנקום ברוצח הוריו. כאשר
נתנו עורכי ידיעות אחרונות כותרת בעמוד
הראשון לסיפור המיושן, ששלבו האחרון —
משפטו של החייל שחזר לארץ — התרחש
לפני שנתיים, הם לא ידעו בעצמם את
עצמתו של הסיפור שנפל לידם.
אליהו איצקוביץ, שבני משפחתו נספו
במחנד,־ריכוז אחרי שנשלחו לשם על ידי
מפקד משמר הברזל ברומניה, נאמר באותה
ידיעה, גילה כי האיש האחראי למשלוח
הוריו למחנה־הרכוז, משרת בלגיון־הזרים
הצרפתי. כחייל צד,״ל ביקש העברה לחיל־הים׳
ערק מאניתו באיטליה, התגייס ללגיון־
הזרים הצרפתי, לחם במלחמת הודו־סין,
פגש שם את רוצח הוריו, רצחו בשעת קרב
מבלי שאיש ירגיש בכך. מאוחר יותר חזר
איצקוכיץ לארץ, הועמד לדין על עריקות,
הצליח לשכנע את שופטיו להתחשב במטרת
עריקותו, נידון רק לשלושה חדשי מאסר.

תמורת סיפור אישי 500 ,לירות.
הסיפור שפורסם בידיעות אחרונות הועבר
על ידי סוכנויות טלגרפיות לחוץ־לארץ, זכה
דווקא בצרפת להדים בלתי־משוערים. העתו־נות
הצרפתית היתד, מעונינת בסיפור סנסציוני,
על רצח מתוך נקמה, שבוצע בשורות
הלגיון• כבר למחרת קיבלו כתבי העתונות
הצרפתית בארץ הוראה למצוא את האיש,
לשלוח סיפורים מלאים אודותיו.
הידיעה על כך הגיעה גם לידייעות אחרונות,
שאחד מכתביו, אראל גינאי, משמש
גם ככתבו של פראנס־סואר הצרפתי בישראל.
מערכת העתון הועמדה מיד על רגליה,
החליטה למצוא את האיש שהיה מבוקש
אותה שעה על ידי כתבי־החוץ בישראל.
ארבעה כתבים עסקו במשך חמישה ימים
בחיפושים נמרצים אחרי האיש. לבסוף מצאו
אותו בדירה בת חדר אחד בנחלת־יצחק.
למתת היותו מחוסר־עבודה לא התלהב
איצקוביץ לחזור באזני העתונות, תמ!רת
כסף, על הסיפור שסיפר לבית־המשפט
הצבאי. הוא דחה את רם אורן, כתב ידיעות
אחרונות, סירב למסור לו את הסיפור.
אולם מערכת ידיעות אחרונות לא נכנעה.
משלחת מורכבת מאראל גינאי, ראש המערכת
דב יודקובסקי ורם אורן, חזרה אל
איצקוביץ, הציעה לו שוב הצעות קוסמות.
ליתר בטחון הוזמן לארוחה במסעדה.
כטוב־ליבו ביין, הסכים למכור סיפור אקסקלוסיבי,
תמורת 200 לירות דמי־קדימה.
במקום מסמכים, מדליות. מה שאירע
אחר־כך דמה למבצע צבאי חשאי.
איצקוביץ ורם אורן, כתב ידיעות אחרונות
שלקח ממנו את הסיפור, התחפשו ונסעו
עם משמר־ראש לפנסיון בחיפה, נרשמו שם
בשמות בדויים. כשהיה נדמה להם, כי כתבי
החוץ מתחקים על עקבותיהם, העבירו את
מקום מגוריהם למלון אחר בכפר־שמריהו.
בינתיים מכר ידיעות אחרונות את זכויות
הפירסום של הסיפור בחוץ־לארץ לפראנס
סואר הצרפתי. לפי ההסכם קיבל ידיעות־אחרונות
50 אחוז מהסכומים שגבה פראנם־
סואר, שילם מזה לאיצקוביץ עצמו 25.
אחוז, שהסתכמו בשבוע הראשון בסכום
שהתקרב לאלף לירות.
הס.לפור הסנסציוני זכה להדים בכל רחבי-

העולם. חברת סרטים צרפתית אף שלחה
משלחת מיוחדת לארץ, כדי לרכוש את
זכויות ההסרטה לסרט, שיבוסם על סיפורו
של איצקוביץ.
היה זה סיפור גדול לכל הדעות• אלא
שהעוקץ בו היה, שאיש לא יכול היה
להוכיח אם הוא אמיתי או פרי דמיונו של
איצקוביץ בלבד. איצקוביץ היה בעל עבר
פלילי לפני שערק מאניתו. גם בעת פרסום
ספורו עדיין היה תלוי ועומד נגדו משפם
בעתן גנבת מכונית. בסיפור עצמו היו פרטים
מוזרים רבים. איצקוביץ בן ד 2זכר
בריקנות רבה פרטים, שאירעו לו או התרחשו
בסביבתו, בהיותו בן תשע, בגיל בו
הופרד מהוריו בבוקראשט. לא היו לו כל
מיסמכים או תעודות על הקורות אותו,
מלבר מספר מדליות סתמיות וכרטיס זיהוי,
על־שם טוני נלסון, מלגיון הזרים הצרפתי.
במשך כל הסיפור הוא לא הזכיר אפילו
פעם אחת את זהותו או שמו של האיש
שהיה אחראי לרצח הוריו, וששימש אחר
כך, בהיותו כבן ,50 רב־סמל קרבי בלגיון
הזרים.
אלא שכל החשדות לא הורידו את ערך
הסיפור. עצמו. אמר השבוע אחד מכתבי
החוץ, שהציע סכום כסף ניכר, תמורת
הזכות לראיין את איצקוביץ :״לא חשוב
אם הסיפור אמת או לא, הוא שוד, את
הכסף אפילו רק בגלל הדמיון שלו.״

ד רכי אדם
ת ע רו כתה « ד ם הפר ט•
מאות המוזמנים שבאו לסכם פתיחת
תערוכת אדם אנוש במוזיאון לאמנות מודרנית
בחיפה הופתעו: על המדרכה ממול המוזיאון
הצטופפו עשרות אנשים סביב לתערוכת
יחיד שנפתחה גם היא באותה שעה
בדיוק. ההבדל בין שתי התערוכות היה
שתמונותיה של הראשונה נתלו בכבוד רב
באולמות בנין־הפאר של עירית חיפה, בעוד
שתמונות התערוכה השניה הושענו על קיר
חזיתו של הבית השכן.
לכל צופה שהבין אידיש או פולנית היה
אליעזר גרינברג ( )47 נכון לחזור בפעם
המאה על ההסבר אשר כלל את כל
טענותיו נגד הנהלת המוזיאון.
לאנשים שלא הבינו את שפתו הצביע
על שלט שחור, שכתובת לבנה עליו קבעה:
״באופן שיטתי אין מאפשרים להציג את
תמונותי בתערוכות כלליות.״
הצגת תמונות -בחשאי. באמצעות
אשתו אבגניה ( )47 ובתו אלד,)19( ,
חיילת וחברת להקת הנח״ל, הסביר •גרינברג
כי מאז עלה מפולין לפני 10 שנים, ניסה
ללא הצלחה להציג את פרי עבודתו בתערו־כות־הציור
הרכות שנערכו בחיפה. הצייר
המתגורר בקרית־מוצקין הסמוכה לחיפה,
הביא את עבודותיו לכל תערוכה שנפתחה
בעיר, אולם מנהל המוזיאון הד״ר חיים
שיף, היה דוחה אותו בכל פעם.
לפני כחדשיים קיבל גרינברג, כשאר הציירים
בארץ, הזמנה לשלוח את תמונותיו לתערוכת
אדם אנוש במוזיאון חיפה. הוא
שלח מיד שני ציורים. אחד של שני אנשים
נושאים פצוע על רקע של עיר בוערת,
והשני כושי יושב בידיים פשוטות וחיוך
רחב ושני ילדים, כושי ולבן רצים לקראתו.
גרינברג ציפה לקבל כנהוג את ההזמנה לפתיחת
התערוכה. הוא אמנם קיבל הזמנה לפתיחה׳
בצירוף הודעה כי ציוריו שלו לא ייצגו

לא היום, אתמול .״הפעם כבר לא
אכנע,״ הכריז הצייר, כשקיבל את מכתבו
של מנהל המוזיאון. הוא החליט לקיים תערוכה
פרטית משלו, כדי להפגין בפני אז•
(המשך בעמוד )12

** זה זמן רב לא עוררה מערכת־ביקורת עתונאית תגובה כד, נמרצת ומיידית כפי
I,Jשקרה השבוע, אחרי פירסומם של העולם הזה ,)1130 וכמה עתונים יומיים, על הסוף
השחור של ועדת־העשור.
בגלוי ובסתר, היכו הגילויים גלים במעגלים הולכים ומתרחבים. בזריזות מפתיעה ורצויה,
הורה סגן מנהל משרד ראש־הממשלה לחברת עשור הפרטית לחדול מלהשתמש, לצורך
ביזנס פרטי, בסמל הדומה להפליא לסמל העשור הממלכתי.
באותה שעה, נשלחו משלחות נרגשות לאותן מערכות העתונים שהחלו בפירסומים, תבעו
מן העורכים במפגיע — תוך שימוש בשמותיהם של ראשי המדינה — להפסיק את
הגילויים. מישהו ״התעניין״ בנעשה במערכת הארץ, גרם להפסקת סידרת המאמרים על
פרשת העשור. בשני עתוני־הערב הופסקו החקירות — ולא הופיעה מילה אחת — אחרי
התערבות מגבוה. רק חרות פירסם סידרה מאלפת — והשיג סקופ בכמה פרטים i w
ידועים לתריסר עתונאים אחרים, שקיבלו הוראות לטשטשם.
אולם קשה היה להשתיק את הפרשה• ח״כ הצ״ם שמחה בבה הגיש שאילתה מפורטת,
שהסתמכה על הגילויים שפורסמו. אחד מעובדי ועדת־העשור, הטוען כי יש בידיו הוכחות
על אי־סדרים ממאירים בהוצאת כספים, הודיע על פניתו למבקר המדינה.
השבוע הופיעו טדי קולק ואלוף־משנה־בדימום דויד ניב במסיבת הסברה פומבית, ניסו
לפאר את הצלחותיהם מבלי לענות על ההאשמות החמורות• על אף נסיון־ההשתקה הנרחב,
תוך שימוש בכל האמצעים העומדים לרשות המנגנון רב־הכספים, נראו ראשי העשור
כאילו בוער הכובע על ראשם.

3ר - muנוד!
ך * ראש העיקרי בבעירה זו היה ראשו של אלוף־משנה דויד ניב, לשעבר חבקין• על
I Iראשו בער כובע אזרחי. אולם הסיפור החל דווקא בכובע צבאי.
השבוע יצא המרצע מן השק, אחרי שנשמר בו. בקפדנות במשך שנתיים וחצי. אז היה
דויד ניב ראש פיקוד־ד,הדרכה (פד,״ד) מזר, ארבע שנים, אחרי קאריירה מזורזת שהביאה
אותו מדרגת סגן־משנה באמצע מלחמת־העצמאות, לדרגת אלוף־משנה
אחד ההישגים החיוביים של מיבצע־סיני היה שפיתח בקרב בני־נוער מסויימים את
חובבות הבולאות. הפקחים מבין צעירים אלה הבינו לפתע כי תחביב זה טומן בחובו
רווחים עצומים — ביחוד כאשר ישנה הזדמנות להטביע על בולים אלה את החותמת של
שלטונות הכיבוש בעזה ובסיני. הודות לנסיגתו המהירה של דויד בן־גוריון, הפכו חותמות
אלד, ליקרות־מציאות.
בין אותם שנדבקו בחובבות זו, היה דויד ניב. גורל אכזר מנע בעדו מלהגיע אל קו
האש עם הכוחות הלוחמים, דבר שמנע בעדו מלהגיע בין הראשונים גם אל משרדי־הדואר
הכבושים, בעלי החותמות היקרות.
הועד למען החייל דאג לחיילי־עורף אלה׳ שלא יקופחו לעומת חבריהם בעלי־המזל, שהגיעו
אל הקרב. על כן הדפים הועד מעטפות מיוחדות, אותן החתים בחותמות אזורי־הכיבוש. הן
נועדו לחלוקה בין החיילים הפשוטים — מעטפה לכל חייל. ערך המעטפות האלה הגיע
זמנית עד ל־ 30 לירות, ובשעת הבהלה הגדולה לבולים אלה, הן העשירו כמה אנשים
בארץ.
המעטפות הועברו לחלוקה בין החיילים באמצעות הפיקודים. ברגע הראשון לא הרגיש
ניב באוצר שהתגלגל גם דרך הפיקוד שלו, ושנשלח בינתיים ליחידות הפה״ד. אך במהרה
הרגיש שהחמיץ הזדמנות. כאדמיניסטראטור מוכשר, ידע כי לעולם לא מאוחר. לכן שלח
את אחד מפקודיו אל המחנות, אסף את המעטפות והחזירן לידי עצמו. מן הסתם הרגיש
בעוול הנגרם למעטפות על־ידי חלוקתן לידיים שאינן יודעות להעריכן.
היתד, זאת קליעה לבול. בידי ניב התרכזו 700 מעטפות — שערכן הגיע, זמנית, כדי
מאה מונים מערכן הנקוב, הסתכם בלמעלה מעשרת אלפים ל״י. העובדה שערך זה
נלקח מחיילים שהיו כפופים למרותו, רק החמירה את המעשה.
אולם לא כל הנוגעים בדבר הסכימו לתחביבו של מי שהיד, עתיד להיות מארגן
תערוכת התחביב• במחנה אחד סירבו להחזיר את המעטפות, העבירו תלונה בצינורות
המוסמכים. נפתחה חקירה, וניב היה צפוי למשפט.
עד להעמדתו לדין, מונה ניב כאחראי לצעדה• כקצין־אג״ם שלו מינה — זו הפעם הראשונה
בתולדות צה״ל — אזרח. היה זה אריה אפרת, לשעבר סגנו בצד,״ל, שעתיד היה להיות
סגנו בועדת־העשור — ומנהל החברה הפרטית עשור, שהתכוננה לשים את ידיה על

הביזנס הממלכתי שהופקע לצרכים פרטיים.
אחרי הצעדה המשיך ניב בצעדיו הבטוחים ונסע לצעדה בהולנד, כליווי צמוד למשלחת
Iהצועדים. לאור הסיפורים שהושמעו לאחר־מכן בקשר עם נוהלי מסע זה, העלולים לפתוח
Iפתח ללזות שפתיים, כדאי היד, שועדת־חקירה, החייבת לקום, צריכה להתעניין גם בפרטי
פרשה זו.
רק לאחר חודשים התקיים המשפט על תחביב הבולים. בית־המשפט, בהרכב שלושה
אלופי־משנה, מצא את ניב אשם. הוא נידון לקנס של 700ל״י — לירה על כל מעטפה
שנמצאה ברשותו — ולהדחתו משורות צד,״ל. סעיף אחרון זה הומתק על־ידי הרמטכ״ל
דאז, משה דיין, מהדחה להעברה לתפקיד אחר.

בעיטה נופי»עלה
^ ולס לא בנקל נמצא תפקיד מתאים אחר לאלוף־משנה שנמצא אשם בעבירה כזאת.
ץ 1וזוהי דוזקא הסיבה לעלייתו המסחררת של אלוף־משנה ניב מאז.
היה צורך למצוא לו באופן דחוף עיסוק מחוץ לשורות צה״ל, וכאלוף־משנה הוא זכאי —
בהתאם לסעיף מוזר ביותר בתקנון השירות של המדינה — לתפקיד בעל אותה דרגה
לפחות בשטח האזרחי, ללא מיכרז.
בשטח זה נוצר במדינת ישראל נוהל משונה: אדם העובר עבירה, מקבל אמנם בעיטה,
אולם בדרך כלל כלפי מעלה. קאריירות מזהירות אחדות היו מבוססות על הנחה זו —
שרוצים להיפטר מאדם שבגלל עפירה הפך לבלתי־נוח, והדרך הנוחה כיותר י להיפטר
ממנו היא עלייתו בדרגה במקום אחר.
פעמיים, לאחרונה, נזדעזע הציבור נוכח פרשות של עבריינים או חשודים שהפכו לבעלי
תפקידים חשובים: שליחותו הלאומית של מרדכי קדר, הנאשם ברצח ובשוד לפני השליחות,
וכהונתו של צבי בן־אפריים, שהפך גזבר עיריית אילת אחרי שנחשד במעילות בתפקיד דומה
בצפת.
שום אדם מתקדם לא ירצה בחיסול אפשרויות הקיום של אדם שעבר עבירה. תמיד צריכה
להינתן לעבריין, שריצה את עוונו, ההזדמנות להיטיב את דרכיו ולהתחיל את דרך חייו
מחדש. אולם מכאן רחוקה הצעדה עד להפיכת אדם, שחוייב בעבירה מסוג זה, לאחראי
על תקציב של מיליוני לירות מקופת הציבור. וזה בדיוק מה שקרה לאלוף־משנה ניב.
במשך כמה חדשים ישב ניב בחדר בבית ברחוב מנדלי בתל־אביב ואירגן את גיוס
החדרים לתיירים לקראת הזרם הגדול (שלא בא אמנם לשנת העשור, אך לעומת זאת
הגיע אחרי שנגמרה שנח־העשור) .הוא הצטיין בתפקיד זה בכושרו הארגוני הרגיל. ואז
באד. ההזדמנות הגדולה.
אחרי ריב אישי בין הארכי־שנורר מאיר וייסגל לבין מפקד מחוז ירושלים, יעקוב פרי
(פרולוב) ,אדם שהצטיין בכל תפקידיו במלחמה ובימי שלום, ושהושאל על־ידי צר,״ל
לועדה, נשארה משרת מנהל ועדת־העשור העולמית פנויה• הורגש מחסור חמור בממלא־מקום.
מישהו המליץ על ניב בפני השנורר הגדול. לוייסגל לא היה זמן לבחון את האיש,
כי כרגיל היה נתון בין שתי נסיעות בעולם. מיד אחרי מינויו של ניב היה וייסגל ברקיע
השביעי — במטוס בדרכו לגולה הדזדיה• הוא הספיק בקושי להציג את ניב לפני חבר-
העובדים.
אולם האיש שהוכנס בצורה כה מקרית לענין, לא התכוון להיות אורח זמני. הוא שם
את ידו על העשור, הפך אותו לענינו הפרטי — במובן הטוב והרע של המונח. כמארגן,

סוף שחור -ל ע שו ר 2״י

האווירה העכורה אשר נוצרה מסביב לפרשות ועדת העשור ויורשיה הפרטיים

הצליח לא במעט• אולם ועדת־העשור הפכה למעשה לרכושם הפרטי של ניב וקבוצת אנשי־שלומו׳
אותם החדיר בהדרגה לכל העמדות החשובות, תוך סילוק כל האנשים בעמדות־המפתח.
למה
גרם משטרו האישי של ניב — זוהי פרשה שרק ועדת״חקירה, שתשקוד שבועות
ארוכים על החומר, תוכל לברר לחלוטין. אולם גם מה שידוע עתה, דיו כדי להפוך את
פרשת־העשור לשערורייה ציבורית חמורה.

לו אלפי מטבעות, אותן הגדיר כ״רזרבה״ .הוא לא ידע להסביר לשם מה דרושה רזרבה
לועדה שאינה קיימת עוד.

365 לידת ולילה

totדי ק1לק ידע תמיד את ערך המטבע — הוא אספן וותיק של מטבעות ישנות. לכן,
wבאשר בא יועץ אנגלי וסיפר כי בשנת־ההכתרה של המלכה אליזבת השניה הוטבעו
מטבעות־זכרון מיוחדות, שערכן בשוק עלה בהרבה על, ערכן הנומינלי, עלה מיד בדעתו
של טדי הרעיון להטביע את רעיון העשור על מטבעות.
כך הפך המומחה־לבולים למומחה־למטבעות. בכל מדינה מסודרת׳ ענין הטבעת המטבעות,
כמו הדפסת הבולים, הוא ענין המובטח בנוהל ממלכתי קפדני ביותר, מבוצע בידי שרות

»יי» מטבעות היו שימושיות מאד למימון הוצאות הועדה. היתד, זאת אורגיה של
ן Iביזבוז כספים, שלא היתד, כדוגמתה אפילו במדינת ישראל.
יתכן כי רוב הפריטים של אורגיה פנטסטית זו, מעין 365 לילה ולילה, לא יוודעו לעולם
ברבים. אולם מה שידוע, מספיק כדי להמם.
ועדת־העשור הוציאה כמיליון וחצי ל״י על מינהל ופרסומת לעצמה 66 .פקידים במישרות
מלאות ועשרות רבות של עובדים זמניים קיבלו משכורות. היה ידוע כי חבריו של ניב
יכלו תמיד להשיג אצלו כמה ימי עבודה בתקופת חופשתם משרות אחר, כדי להגדיל את
תקציבם האישי.
יום־העצמאות בשנה שעברה עלה לבדו 776,694ל״י, מבלי לחשב את הוצאות הרשויות

טדי מדבר, ניב מקשיב

ניב מדבר, טדי מקשיב

מיוחד של מומחים. אולם בשכרון־העשור של וייסגל ושות׳ נשכחו כל הכללים האלה.
קבוצה של צעירים, שלא היה לה שום מושג בעניני הליכים כספיים* ,הפכה פתאום
לבנק פרטי, ששלט על שניים וחצי מיליון ל״י מטבעות ומדליונים•
קודם כל נתעוררה שאלת ההכנסות. בנק ישראל הוציא את המטבע בערכה הנקוב —
חמש ל״י. ועדת־העשור מכרה אותה ב־ 10ל״י. הרוזח הנקי מעיסקה זו 5 :ל״י, פחות
הוצאות עמילות.
תחילה הבינו אפילו ניב ושות׳ כי לגבי רווח זה חל הכלל :״אל תגע בכסף זה!״
למען השם הטוב של העשור, הוחלט לחפש מטרה נעלה להוצאת הכסף• כונסו ועדות
ציבוריות כדי לדון בכך בכובד־ראש. הוזכרו מועדוני־נוער, מעברות ומטרות נשגבות
דומות.
אך לפתע נשתתק הדיון. כי לפתע הבין ניב כי פילנטרופיה זו אינה במקומה. לא היה
כדאי להוציא מתחת לידיים סכום אדיר כזה, שבא כגשם ברכה, חופשי מהגבלות תקציביות.
רק 100 אלף ל״י הוקדשו למטרות המוצהרות• שאר הכסף הוכנס פשוט לסעיף ההכנסות,
כהכנסות רגילות אחרות של העשור — וכך נוצר הפלא הכלכלי של העשור שכיסה,
כביכול, בעצמו כמעט את מחצית הוצאותיו. היה זה כאילו הצמידו את השרות הבולאי
למשרד החינוך, ומשרד זה היד, מודיע שהוא מכסה את הוצאותיו.
היתה בכך רמאות כפולה• כי האזרח שילם, בגדר מיסיו האזרחיים, את כל התקציב
הרשמי של העשור, בסכום של ארבעה וחצי מיליון ל״י. והנה הוציאו מכיסי האזרחים כמעט
שניים וחצי מיליון ל״י נוספות על־ידי מכירת מטבעות ומדליונים. האזרח שילם, איפוא,
בשביל העשור פעמיים — סכום כולל של שבעה מיליון ל״י.
מבקר־ד,מדינה, שהתעניין בעניני המטבעות, גילה כי ראשי הועדה חילקו לעצמם 2000
מטבעות רגילים ו־ 100 מטבעות בליטוש מיוחד — שערכם יחד מגיע ל־ 21,800ל״י. סגן־
ד,מנהל, שלקח לעצמו 220 מטבעות (והוכרח על־ידי המבקר להחזיר את רובן ולשלם בעד
היתרה) ,לא היה יוצא דופן, אם כי הפריז בהשוואה לאחרים.
האפתעה באה בסוף. בהיסח הדעת גי/ח ניב, אחרי פירוק ועדה־העשור, כי עוד נשארו

המקומיות ואת הוצאות צה״ל עבור המיצעד הגדול והמיפגנים הליליים• בסך הכל, שילמה
האומה העברית בשביל 24 שעות אלה כשניים וחצי מיליון ל״י — כעשירית מסכום
מלודה־ד,קליטה אשר הממשלה מתכוונת לגבותו בכוח, בשנה הקרובה, מן האזרח.
נסיעות ראשי העשור בעולם הפכו כבר לאגדה. רק נגמרו חגיגות העשור הראשונות,
וכבר טסו הגיבורים העייפים לנופש — בתפקיד כמובן — לחוץ־לארץ. כולם נסעו —
לפתוח פעולות, לסגור פעולות, פעמיים אפילו כדי לפקח על המומחים הצרפתיים שארזו
את הזיקוקין־די־נור.
אגדה שניה נוצרה מסביב לכיבודים. ראשי הועדה הפגינו את אהדתם לגולה הדוויה על
ידי ארוחות־צהריים מדושנות בבית־ציוני אמריקה, שעוררו את חמתו של מבקר־ד,מדינה,
שאינו רגיל להתרגש. הדובר, שלמה טנאי, היה מזמין עתונאים, לצורך מסירת אינפורמציה
פעוטת־ערך, לארוחות טובות במסעדות יקרות׳ דבר שאיפשר לו להכליל גם את ארוחתו
שלו בחשבון ההוצאות. האינפורמציה השוטפת שטפה יחד עם המשקאות. היה זה נוהל
כללי של כל ראשי העשור, שזכו במשך השנה בכמה מאות ארוחות וביקורים במועדוני*
לילה, על חשבון האומה אסירת־התודה׳ ששילמה עבור תענוג זה כמה רבבות ל״י•
עשרות מאמרים כבר נכתבו על שאלת הכדאיות הכספית של קירקס העשור. העובדה
היסודית היא כי בשנת־העשור באו פחות תיירים מאשר בשנה שלאחריה. אם עלה המספר
בשנת־העשור על השנה שלפניה, הרי זה תופעה טבעית — היתד, זאת שנודד,שקט הראשונה,
אחרי תקופה ארוכה של מתיחות צבאית, שהרתיעה את התיירים.
הענין סוכם על־ידי שני אנשים — אב ובנו. הבן׳ דן (״דינדוש״) הורוביץ, כתב מאמר
מלומד בספר־הסיכום של ועדת־העשור, הוכיח כי ״בולטת ביותר השפעת תרומת מפעלי
העשור ואירועיו להכנסות המשק במטבע חוץ.״ לרוע המזל, לא הסכים לכך אביו, נגיד בנק
ישראל דויד (״דוליק״) הורוביץ, שהגיש לפני שבועיים את הדו״ח הרשמי שלו, שהוכיח כי
הפער במאזן התשלומים הולך ומחמיר.

מטבע עובד לסוחר

מתחביב בולים, דרך תחביב מטבעות, דרך תערוכת תחביב, להשתלמות בבריטניה הגדולה ושירה פרטית של ״יהיו זמנים

* לפי דו״ח חנזבקר, הוטבעו המטבעות ללא מיכרז. קרה שספק אחד גבה כפליים יותר
מספק שני, שקיבל הזמנה שניה חודש אחריו.

נינו שר שמיו
ך • ץ ההוצאות הצנועות ביותר של שנת־העשור היתד. הוצאה של למעלה מאלף
Jל״י לסופר הדגול משד, שמיר (במקרה גם חבר המועצה הציבורית המצומצמת של
(המשך בענזוד )12

״מה דעתו על הגבר הישראלי נמשו?״]-שי ישראל עונות

d i m

״מה דעתך על הגבר הישראלי -במחזר?״ זו
השאלה שהוצגה על־ידי אביבה סטן, כתבת ״העולם
הזה״ ,למאות נשים ישראליות בנות בל• השבכות
והגיליב. התמונה היתה עגומה: למעלה מ 85%-מבל
הנשאלות הביעו דעה שלילית ביותר. התלונה

ג נ רי
העיקרית: חוסר־אכירות, חוסר־נימום, רכלנות. כמעט
כל הנשאלות הזדו שהבעיה מטרידה אותן מאד.
אב קוראות אחרות של ״העולם הזה״ חפצות
להביע אן 5הן דעה על שאלה מאלפת זו -הן מוזמנות
לעשות זאת ככתב, בתוספת תצלום, במובן.

זימרה ארנת, ילידת הארץ, זמרת,
רווקה:
״אמנות־ד,חיזור, במובנה היפה והרצוי,
במעט ואינה בנמצא בארץ. הבחורים שלנו
אינם מחזרים, אלא מתרוצצים סביב הבחורה׳
ונוקטים בשיטה: אינך רוצה — לא
צריך. לדעתי קשורה תופעה זאת בהעדר
של נימוסים גם בשטחי־חיים אחרים. היה
רצוי, אולי, לשלב את מושגי הנימוסים
והאבירות בתוכנית לימודים של בתי־הספר,
ובהווין של תנועות הגוער.״

עליזה עולש, ילידת הארץ, קוסמטיקאית,
רווקה: 28 ,

״They can do better than that —-

ובכלל, איפה הפרחים?״

אלישבע מיבאלי, ילידת־הארץ,
שחקנית ״הבימה״: 30 ,
״אולי יש בהם משהו, אבל לא נזדמן לי
לגלות את זה. היה לי רק פעם אחת מחזר
אידיאלי מבני־הארץ. פגשתי אותו אחרי
שחזר ממסע השתלמות בחוץ־לארץ

אילנה בן־שאול ,23 ,ילידת־הא*
רץ, נשואה, מורה :

״חסרים אצלנו הגינונים המקובלים של
חיזור. לי באופן אישי זה לא הפריע, ייתכן
מפני שפשוט הורגלתי לכך, ואולי מפני
שלי נראה החיזור השאבלוני, כפי שהוא
נהוג בחוץ־לארץ, כמגוחך.
לעומת זאת, מפריע ואפילו מרגיז חוסר
הנימוס מצד הבחורים שנתקלים בו בארץ
לעתים קרובות מדי. סצינה כזאת למשל:
זוג ממתין לאוטובוס. הם משוחחים בלבביות׳
ונראה שהוא מגלה ענין בה. אבל
כאשר נעצר האוטובוס לפניהם, הבחור בדרך
כלל אינו נותן לבחורה להיכנס ראשונה,
אלא נדחק לאוטובוס מבלי להסתכל עליה,
כאילו לא היתד. קיימת. לא חשוב במקרה זה
אם הוא מחזר אחריה או לא — עצם
העובדה שהוא עומד עם בחורה, מחייבת
אותו להראות לה יחס מעודן׳ וקצת אבירי.״

יונה גלעדי, ילידת הארץ,21 ,
מדריכה :

שחקנית מיבאדי
רק פעם אחת

״מושג החיזור כמעט ואינו קיים אצלנו.
רב הבחורים דוגלים בפילוסופית חיים קלוקלת׳
משהו כעין ״אכל ושתה כי מחר
נמות״ .הם חסרי סבלנות, בוער להם, ואינם
מוכנים לבזבז זמן לריק. זאת אומרת:
לחזר, להשתדל להראות ענין.
לגבי בחורה נוצר מעין מעגל קסמים,
הייתי אומרת. אני מתכוזנת לזאת, שהם לא
רק שאינם משתדלים לחזר, אלא במקרים
רבים מתקבל הרושם כאילו מצפים שהבחורה
תחזר אחריהם. אבל כאשר הבחורה
,מורידה מהטון׳ ומראה התעניינות בהם,
הם מתחילים לנהוג באדישות.
יוצא, שבמצב הקיים מעדיפות בחורות
רבות כמוני לשבת בבית, מאשר סתם להרגיש
לא נעים ולהתאכזב כל פעם.
אני חושבת שזה רעיון מצויין לעשות
את המשאל הזה. אבל מה זה יעזור?
לדעתי טוב היה אילו היה פותח העולם
הזה מין קלוב לאנשים צעירים, בו אפשר
היה לשוחח גם על הנושא הזה, ובכלל
לפגוש אנשים מעניינים ועדינים יותר. אני
חושבת כי צעירים רבים היו מעוניינים בזה.
אני בכל אופן.

רחל וולפוביץ, ילידת פרס,19 ,
חיילת :
מורה כן־שאול

מי נכנס קודם לאוטובוס?

״אני מחלקת אותם, כמחזרים, לשתי קבוצות:
הצעירים עד גיל ,25 והמבוגרים מגיל
25 ומעלה. הצעירים לרוב לגמרי בלתי־מלו־טשים׳
אינם מבינים בכלל איך להתנהג עם

חיילת וולפוביץ
בסדר.׳ בני 25 ומעלה

בחורה. המבוגרים יותר בסדר: למדו כבר
להתחשב קצת, ולהתנהג: להדליק סיגריה,
לדאוג לכסא בשבילה, לפעמים אפילו לשלוח
פרחים. אני אוהבת מאד לקבל פרחים, אני
חושבת שכל בחורה אוהבת זאת, אבל רק
מעטים נוהגים לעשות זאת.״

תמר אחרוני, ילידת הארץ,24 ,
נשואה, פקידה (לא היתה בחוץ־
לארץ) :

״הבחורים שלנו אינם משתדלים לחזר,
הייתי אומרת שהם ממהרים להשיג את
,המטרה הסופית׳ .אם הבחורה מסרבת להם
במשך 2־ 3פגישות, לא ייפגשו אתה יותר.
חסרה להם ג׳נטלמניות וכל שמץ רומנטיות.
אבל אם כבר הולכים, קבוע׳ עם
בחורה, אז הם דוקא נאמנים. בדרך כלל
יש להם יד רחבה ואינם מרכלים.״

לאה פאפולה, ילידת הארץ,30 ,
נשואה, עקרת־כית (לא היתה
בחוץ לארץ):

״הם כנים, גלויי לב, טמפרמנטים ומעניינים.
אני מבסוטה מהם כמו שהם.״

מרים טופולסקי, ילידת הארץ,
,22 נשואה, משפטנית (לא היתה
כחוץ לארץ) :
יותר
״לא היה מזיק להם להיות קצת
מעודנים ופחות ציניים. הם מחוספסים וחסרי
אבירות. כאשר הייתי צעירה יותר, זה
לא הפריע לי. לולא הייתי נשואה, הייתי
בודאי סובלת עכשיו מחוסר הרוך והג׳נטל־מניות
שלהם. אבל עוד בנעורי הפריע לי
כי לא יכולתי אף פעם לשוחח, באמת׳ עם
הבחורים. הם לא השתדלו לעניין אותי בשיחתם,
דיברו תמיד רק על תוכניותיהם לע־
.תיד ועל הקאריירה. כאשר רציתי לדבר על
ענינים, ברומו של עולם׳ ,על אידיאלים, על
ספרות, על תיאטרון, יכולתי לשוחח על
זאת רק עם חברוו/י. הם משעממים בדרך
כלל. אני קוראת להם גרז׳ניקים.״

דינה מרקוביץ, ילידת הארץ,
,28 רווקה, כימאית (לא היתה בהדן
לארץ):

״אפשר כהחלט לומר כי ישנו מכנה משותף
לבחורים שלנו, בלי הבדל גיל, חינוך
או רמה תרבותית: לדעתי מגרעתם העיקרית
היא, כי אינם יודעים להיות חברים.
הם חסרי לבביות וגילוי־לב, שחצנים, מחש־בנים
ואדישים. אינם עקביים במעשיהם הטובים.
מתקבל הרושם שאינם מוכנים לעשות
טובה איזו שהיא, מבלי לקבל תמורה.
כמחזרים הם חסרי בטחון, ומחפים על כך
באדישות מעושה. מצפים שהבחורה תחזר
אחריהם ותשעשע אותם בשיחה. שכבה מסו־יימת
בהחלט בונה את כל היחסים על עניני
מיטה, ונוסף לזאת, ללא כל התחייבויות.
פוסחים על כל גורם רומנטי בחיזור. רובם
מחוסרי בל ג׳נטלמניות, מוכנים בקלות לנבל
את פיהם על חשבון הבחורה. והכל מתחיל
ומסתכם אצלם במילה, נו׳.״

ציירת גוטפריד
פרובינציאליות וילדותיות

לילי גוטפריד, ילידת אוסטריה,
,30 רווקה, ציירת :
״התנהגותם כלפי בחורה תלויה לדעתי
ברמתם התרבותית. אך בדרך כלל הבחור
שלנו פחות מסובך ויותר הגון מבחור
אירופי. לעומת זאת חסר לו ליטוש חברתי,
עדינות ואבירות. יש בהם מידה רבה של
פרובינציאליות וילדותיות.״

פאולח קרני, ילידת פולין,29 ,
רווקה, פקידה:
״התנהגותם תלויה באישיותה של הב־

פקידה קרני

זה תלוי בבחורה

למשאל ״העור הזה״ בשאלה נוקבת :

חיילת צרפתי
אין להם בטחון עצמי

חורה. אם הבחורה באמת מוצאת חן בעיניו,
והוא מעריך אותה, יתנהג גם הבחור
הישראלי כג׳נטלמן. נכון, שהם פחות רומנטיים
וסנטימנטליים מהבחורים האירופיים,
וגם פחות עדינים, אבל הם כנים יותר,
ובסופו של דבר, זה יותר חשוב בעיני.״

לילי צרפתי, ילירת בולגריה,20 ,
חיילת :

״המחזרים הישראליים חסרי כל גינוני
טכס חברתי. הצעירים שביניהם — עד גיל
— 24 הייתי אומרת, הם אפילו ברוטאליים,
חושבים שזה מוסיף להם, גבריות /כשהם
מתנהגים באדישות ובזלזול. אני חושבת
שיש לסלוח להם על זה, כי הם פשוט
ילדותיים ומושפעים מסרטים. התנהגות כזאת
יכולה אולי למצוא חן בעיני נערות צעירות
מאד. אולי התנהגותם נובעת גם
מתוך אי בטחון פנימי.״

ר. ל .ילידת הארץ ,22 ,השכלה
תיכונית( ,ביקשה להעלים שמה) :

סופרת כינרתי
כנה ונאמן

״מה דעתי על המחזר הישראלי? לדעתי
יצור כזה אינו בנמצא, .חיזור׳ פירושו במובן
המילולי, :חזרה על אותה הפעולה מספר
פעמים׳ ,נכון? רוב הגברים בארץ חושבים
שזה מתחת לכבודם להראות התעניינות,
להשתדל ולנסות עוד ועוד. כאשר אינם
מצליחים בפעם הראשונה ולכל היותר בפעם
השניה או השלישית, הם כאילו נעלבים ואינם
מנסים יותר.
בהשוואה לגבר בחוץ־לארץ, חסרה להם
כל התמדה, תשומת־לב. עליהם ללמוד עוד
הרבה, ובעיקר שישנם דברים שמשיגים
אותם הרבה יותר טוב בקצת סבלנות ועדינות!
וכי בחורות רבות, אפילו אם הן מעוג־יייית
בו• לא תראינה זאת מיד בצורה
פרימיטיבית וגלויה. האשד, רוצה להיות בטוחה
שהגבר באמת מעוניין בה, ובשלבים של
חיזור עליו להראות לה זאת על־ידי התמדה׳
עדינות, סבלנות והרבה תשומת לב.
אם לומר את כל זה בקיצור: הם אינם
מבינים את נפש האשה.
לעומת זאת, הם מסוגלים להיות חברים
וידידים מצויינים.״

סטי כינרתי, ילידת הארץ, נשואה,
סופרת :

זמרת שוקן

אישיות האשת קובעת

*rryS

בררנית דביא־שני
מחוסרי־ניממז לגמרי

אצלנו. כשהייתי בת ,16 קיבלתי פעם זר
שושנים אדומות ממחזר .״יה זה מאורע
כל כך נדיר בחיי, שעדיין לא שכחתי
זאת, ואני מתרגשת כל פעם כשאני נזכרת

דוגמנית פרי

אינם מלוטשים, פשוט

סילויה פרי, ילידת כגדר,24 ,
רווקה, דוגמנית:
״הם נוהגים כלפי בחורה בקצת זלזול
וחוצפה. מחוסרי כל אדיבות. פשוט אינם
מלוטשים.״

נדיה בדאון, ילידת צרפת, מנהלת
כית־ספר לדוגמניות ״אור־על״ :
״!״Direct

קטי מטמור, ילידת הונגאריה,
,20 עיתונאית, נשואה:
״רובם איומים. ביחוד אלה המשתייכים
לנוער הזהב. הם ממש יוצאים לי מהאף,
לכולם טכניקה חלשה בחיזור, ומשתדלים
לעשות רושם בדברים הלא שייכים להם.
למשל — אוסף תקליטים של אמא, או
מכונית וקאריירה של אבא. מרכלים על כל
בחורה שיצאו אתה פעם אחת, ולא הצליחו
להשיג אותה מיד. גם את אלה שהשיגו —
משמיצים.
סוג ב׳ הוא לדעתי: נוער זהב מחוסר
אמצעים: יושבי נסית ורובל, סתם רברבנים.
(אלה מוכנים להצביע על כל בחורה העוברת
ברחוב דיזנגוף ולומר, :זאת? שכבתי
אתה אתמול
הסוג השלישי, הסימפטי ביותר, הם הבחורים
האינטלקטואליים (בדרך כלל עניים).
צורת החיזור שלהם הכי מעניינת. הם משתדלים
לעניין את הבחורה, וחוסר האמצעים
שלהם יוצר תנאי־חיזור רומנטיים. אני מתכוונת
לזה, שאינם יכולים להרשות לעצמם
להזמין את הבחורה למועדוני־לילה, ואז
יוצאים לשפת הים.
חוץ מזה, אם בחור כזה שולח לך זר
פרחים, את יודעת שהוא וזיתר בודאי על
ארוחה. וזה מ ש פי ע

מדריכרדדוגמניות בדאון
דוגרי

רחל כהן, ילידת הארץ ,26 ,מז־כירת
״התיאטרון הקאמרי״:

״חסרי נימוס, אדיבות והתמדה, .מפיספ־
״הישראלי אינו שונה מהאחרים בחיזורו סים׳ וטרדנייס עד אימה. מראים את כוונתם
אחרי הנשים. גם אם אינו מדקדק כל־כך מיד, .בוער להם׳ .המתמידים שבהם יצאו
בנימוסי החברה — כנה הוא ונאמן.״
עם בחורה אולי 3פעמים, לכל היותר.

כשרואים שזה, לא הולך׳ ,שולחים אוחד,
תלמה נויפלד, ילידת הארץ ,17 ,לעזאזל.
אגואיסטים, דורשים רק אח טובתם, ואינם
תלמידה, סגנית מלכת־המים:
מתחשבים כלל בנפשה של בחורה. רכלנים:
״חסרה להם רכות ואדיבות. הס מתיחסיס
משמיצים את הבחורות, את אלה שהשיגו,
לבת כאל חבר. הייתי רוצה שיהיו קצת
יותר אביריים, שיראו קצת יותר תשומת ואת אלה שלא. את אלה שלא השיגו עוד
יותר.

ישנם יוצאים מהכלל שיודעים לחזר כמו
״לי באופן אישי לא חסרים גינוני חיזור
שצרוך. אבל גם אלה לא בסדר. הם מתאירופים,
כמו למשל פרחים, נשיקת יד
חילים בחיזור, במתח גבוה׳ ,וזה ננן שך
וכר. בעיני זה דוקא בלתי ׳טבעי -ואפילי
כמה חדשים. פתאום הם מתקררים, והבמגוחך.
לי גם לא איכפת להשתתף בכיסוי
חורה מרגישה שהם מצפים כאילו שהיא
הוצאות הבילוי. אני מוצאת שזה בסדי
תחזר אחריהם, זאת אומרת שתבקש שייגמור,
כי בת היוצאת עם בחור צעיר, הלופגשו
אתה, ולעתים לא מעטות שתזמין
מד עדיין, צריכה להתחשב במצבו• הכספי.
אותם לצאת. והנורא הוא שבמקרים לא
אז זהו: כשיש לי כסף, אני מזמינה אותו!׳
מעטים נתנו לי להבין שאכסה את הוצאות

הבילוי. לפעמים מעוניינת הנערה בחברתו
, 28 גרמניה, ילידת אולי שוקן,
של הגבר עד כדי כך שהיא מוכנה לשלם
נשואה, זמרת באופרה:
עבורו, רק כדי להימצא אתו. אבל איפה
״המחזר הישראלי אינו שונה ממחזר אחר.
עוד נשמע דבר כזה?! שגבר יצא עם בחויחסו
אל אשד, מותנה בהתנהגותה ובאישיו רה בתנאי שהיא תשלם עבורו?!

היו לי כמה פעמים מחזרים נהדרים.
עמדתי כבר כמה פעמים להינשא. אבל ברגע

שושנה לביא*שני, ילידת הארץ, שמדברים על הנשואים הם מתחילים להיות
,24 בררנית, נשואה :
קמצנים, מפסיקים לדאוג לבילוי, פשוט
״כמחזרים ו.בכלל׳ הם מחוסרי־נימוסים Vמפסיקים לחזר. חשבתי לי: ריבונו של
לגמרי( .זה כולל גם את בעלי, אריק) .זה עולם, אס הם כבר עכשיו ככה, כשעוד
התחיל להפריע לי ביחוד אחרי שחזרתי לא התחתנו, מה יהיה אחרי החתונה?
מחוץ־לארץ. גינוני נימוס מקובלים, שהם. אז זהו. בחורה בררנית, הדורשת תשומת־כל
כך טבעיים לגבר אירופי, אינם בנמצא לב תמידית ועיקבית ברגשות! קשה לה
אצלנו. אני מתכוונת לדברים פשוטים לכאו־ נורא להתחתן אצלנו.
צריך לשלוח את כולם להשתלמות לחוץ•
ירה, במו הצעת כסא לבחורה, הדלקת סיגריה
עבורה, נו, ופרחים! זה נורא חסר לארץ. שילמדו שם איך לחזר!״

עתונאית מטמור
רובם איומים

(המשן מעמוד )9
הועדה) שלא היד, יכול לטעון כי עירום הוא•
שמיר קיבל את הכסף כדי לערוך חוברת יפה לסיכום אירועי העשור. המשורר והעורך
המנוסה שלמה טנאי, שקצר זרי־דפנה בעריכתו את עתון־הרפש של מנגנון־החושך רימון,
לא הספיק לפאר בעצמו את המפעל הכביר• היה צורך בסופר בשר ודם.
בדבר אחד הצטיין שמיר: בידיעת הדיקדוק העברי. כי עיקר עבודתו של שמיר היתד,
להעתיק כלשונה את חוברת־ההקדמה של ועדת־העשור, בה פורטו בלשון עתיד האירועים
המתוכננים, ולרשום אותם בלשון עבר כדברים שהיו. נאמנותו למקור היתד, ראוייה לציון,
כראוי לאדם העוסק מזה שנים בתיאור נאמן של ההיסטוריה.
דוגמאות מאלפות:
• בחוברת־ההקדמה :״הילולה דרבי מאיר בעל הנס בטבריה — הילולה מסורתית זו,
הנערכת על קברו של רבי מאיר בעל הנס שליד חמי סבריה, נמשכת כל הלילה בשירה
ובמחולות מסורתיים ובהדלקת משואות בחצר בתי־הכנסת, האשכנזי והספרדי שעל הקבר.״
היצירה של שמיר :״הילולה דרבי מאיר בעל הנס בספריה — הילולה מסורתית זאת
נערכוו ליד קברו של רבי מאיר בעל הנס ונמשכה כל הלילה. בחצר בית־הכנסת הספרדי
והאשכנזי הודלקו ״שואות וקהל החוגגים שמנה אלפים שוי ורקד עד אור הבוקר׳.
#בחו:.רת ההקדמה .״תחרות קליעח למסרה — שדה המסווחיס ישמש בל״ג בעומר
מקום מיפגש לבני־נוער בגיל 15־ 18 אשר ישתתפו בתחרות ק לי ע ה׳...
ביצירתו של שמיר :״תחרות קליעה למטרה — שדה המסווחים שימש בל״ג בעומר מיפגש
לבני נוער בגיל 15־ , 18 שהשתתפו בתחרות ק לי ע ה׳...
לפעמים קרו פנצ׳רים בהליכה זו בשדה־זרים. בחוברת־ד,הקדמה לא ידעו המחברים מראש
כי שרים יחליטו ברגע האחרון להופיע באירועים מסויימים. לכן התעלם גם שמיר מהופעתם
בסיכום.
אב שמר ניב על שמיר, הרי ששמיר דיבר בניבו של ניב• לכן הכליל בחוברת־ר,סיכום
עשרות אירועים שעשו רושם טוב בקהל, אך שלועדת־העשור לא היה שום קשר אליהם.
למשל: מיסדר ומיצעד צד,״ל, הנערך בכל שנה! יום הזכרון ברחבי הארץ! חנוכת קרית
האוניברסיטה! חג הפרח בחיפה! מיצעד המחולות של אבא חושי! הילולה דרבי מאיר בעל
הנם! ל״ג בעומר במירון, ועוד ועוד. כל אשר עשה מישהו במשך השנה הזאת והוכתר
בהצלחה — נרשם פשוט על חשבון ועדת העשור, מלבד, אולי, הילדים שנולדו בארץ
באותה שנה.

במדינה
(המשך סעסוד )8
רחי חיפה, מממני המוזיאון, את הקיפוח
שמקפחים אותו• שעתיים לפני פתיחת התערוכה
הכללית, הציב גרינברג את תערוכתו
הפרטית על המדרכה ליד פתח המוזיאון,
ריכז מסביבו את כל קהל המוזמנים.
כששאלו אורחיו של שיף את מנהל
המוזיאון, מדוע דחה את ציוריו של גרינברג,
ענה הדוקטור לאמנות כסוף־השיער,
״אולי הוא מצייר טוב נופים אבל בפורטרטים
הוא חלש.״ כאשר סיפרו על כך בחוץ
לגרינברג, שבאותו יום בדיוק קיבל אישור
על קבלתו לאגודת הציירים, ענה ,״זה מה
שהוא אומר היום. אבל כשיש תערוכה של
תמונות־נוף הוא אומר שאני טוב בפורטרטים׳.

שכנוע
•דידות
עוברים ושבים ברחוב יהודה הלוי בתל-
אביב פקחו את עיניהם בתמהון. לידם, על

פיזמונקי ־ ביזש
י כל ז ה היו ג ה, בין השאר, מטרה אחת שיצאה בינתיים לאור העולם, זיעזעה את
/אזרחי הארץ: העברת ההון הרב של רצון־טוב, ידע וציוה שנרכש על ידי המנגנון
הממלכתי, לידי חברה פרטית, מורכבת כולה מהאנשים הקרובים ביותר לניב.
אין זה בלתי־רגיל במדינת ישראל שפקיד ממשלתי יצבור בידיו את כל הקשרים הקשורים
בתפקידו הממלכתי, יתפטר תוך קנוניה עם הממונים עליו ויקח עמו את התפקיד הממלכתי
כעסק פרטי מפיק־רווחים, כקבלן מטעם המדינה. זוהי אחת השיטות הבדוקות והיעילות
ביותר לעושק הציבור.
אולם מה שקרה בתחומי ועדת־העשור הפך את כל המיבצעים הפרטיים האלה למישחק של
חובבנים. מארגני־התזזביב פעלו בשטח זה כמקצוענים מושלמים — הם הכינו את המיבצע
מראש, תוך ראיית הנולד ותיכנון לטוזח־ארוך.
כך אורגנה תערוכת התחביב מראש מתוך כוונה להעבירה למקומות אחרים, אחרי תום
פעולות ועדת־העשור הרשמית• פעילי החברה הפרטית, עוד בזמן עבודתם בועדת־העשור,
עסקו בהעברת התערוכה לחיפה. תמורת שרות זה בלבד שולם להם — כחברה פרטית —
סך של 16 אלף ל״י, ללא מיכרז והזמנת הצעות אחרות.
ביתר הבלטה הומחשה שיטה זר במיבצע אחר — מיצעד הפזמונים, שנשא את השם
היו זמנים. הוא נוגן בהארמוניה של שגי קולות — קול ראשון של ועדת־העשור, וקול שני
של חברת עשור הפרטית, שטרם נולדה. אולם מארגניה, ששלטו גם הם בדקדוק העברי,
כבר רוננו בלבם ״יהיו זמנים
לכן הוחתמו כל האמנים התמימים על הסכמה להופיע שלוש פעמים — בהן יקבלו
שכר מודרג. בהופעה הראשונה — היחידה שיכלה להיערך עוד בשנת־העשור — קיבלו
100ל״י כל אחד, מכספי המדינה. אולם בפעם השניה והשלישית, ש־כולוח היו להיערך רק
מטעם החברה הפרטית — היו צריכים לקבל 50ל״י בלבד.
אנשי החברה קיוו, כמובן, שכל העניו יעבור בשקט, וכי האמנים לא ירגישו כלל
שבינתיים התחלף הבעל הממלכתי בבעל פרטי. רק השבוע׳ אחרי הגילויים הראשונים,
התעוררו האמנים וסירבו למלא את ההתחייבות שנתנו למדינה, לא לפרטים.
אין זו השערוריה היחידה של היו זמנים. חמור יותר עצם העובדה, שהמדינה השקיעה
בהוצאות החד־פעמיות של הערב הראשון רבבות לירות — אותן קיוותה החברה החדשה
לרשת איטומטית.
ועדת־העשור חתמה גם על חוזה עם המבצעים בדבר הוצאת תקליט ארוך־נגן של
היו זמנים, מן ההקלטה שהוקלטה בהיכל התרבות. הצלחת התקליט היתד, מובטחת מראש.
בינתיים נתברר כי גם מתקליט זה עמדו ליהנות גורמים פרטיים — שאין ולא כלום
בינם לבין ועדת־העשור, בעלת הזכויות, מלבד קשרים הלוטים בערפל.
השבוע, כאשר הידהדו בארץ הגילויים המרעישים על הקנוניה של חברת עשור, התמוטטו
רוב תוכניותיה בזרקור הביקורת הציבורית• הציבור, שהורגל להרבה בשנים האחרונות,
לא היה בכל זאת מוכן לסבול תופעה כזאת. אם קי1זה מישהו כי הציוד של הועדה
הממלכתית, בו השקיעה האומה מאות אלפי לירות, יועבר לחברה פרטית כלשהי בנזיד
עדשים, הרי תקווה זו שובשה — בינתיים.

משל בדוו
שם שניב דאג לכפופים לו, דאג גם לעצמו. עוד בראשית שנת־העשוד השיג ניב
^ הבטחה מפורשת מאת טדי קולק כי אחרי הצלחתו, בעזרתה קיוה קולק לתקן את עמדתו
הציבורית, יזכה ניב להשתלמות על חשבון האומה למשך שלוש שנים תמימות, באוניברסיטה
אמריקאית.
הבטחה זו נעלמה כאשר פורסמה בתצפית העולם הזה. גם ההבטחה למנותו למנהל
החברה הממשלתית לתיירות, במקומו של יוחנן ביהם, הופרה אחרי שעובדי חברת
התיירות הפגינו התנגדות נמרצת, ודבר הקנוניה פורסם בהעולם הזה ובעתונים אחרים.
אולם טדי קולק לא יפקיר איש כמו ניב. לכן זכה בהבטחה חדשה: למנותו למנהל חברת
התיירות הממשלתית בבריטניה, ולאפשר לו השתלמות בלונדון. לצורך זה לומד ניב,
שאינו שולט בשפה האנגלית, את ניבי ארץ־כהונתו•
הטענה כי איש כמו ניב עוד זקוק להשתלמות, מגוחכת. אם יגיע ללונדון, יוכלו
י ׳־־וד ממנו. כי התורה השגורה בפיו, והידע שצבר, אינם בנמצא בשום אוניברסיטה
הגדולה.

אם נות
בקר 1ב
מ ב חן לבמ אי
שליחי תיאטרון הבימה התרוצצו השבוע
בכל ארכיוני מערכות העתונים בתל־אביב,
בחיפוש אחרי שתי תמונות ישנות. האחת:
פגישת ראש ממשלת בריטניה לשעבר, נודיל
צ׳מברלין, עם אדולף היטלר במינכן. השנייה:
פגישת שר־החוץ הגרמני לשעבר, יוא־כים
פון ריבנטרום, עם שר־החוץ הסובייטי
לשעבר, וויאצ׳סלאב מולוטוב, במוסקבה.
תמונות אלה רוצה הבימה לכלול בתוכנייה
של הצגתה הבאה, בידרמן, בבימויו של
שרגא פרידמן.
כי בכתבו את המחזה בידרמן — לכתחילה
בצורה של תסכית רדיו — היתד,
כוונתו של המחזאי החובב מאקס סריש,
העסוק בשעות־העבודה כמהנדס העירוני של
ציריך, ליצור משל סאטירי על הפחדנים,
שבשיתוף־פעולתם סייעו להצתת הבערה
הגדולה שליחכה את אדמת אירופה, במלחמת
העולם השנייה.
לצורך זה, בחר פריש כגיבורו הזעיר־בורגני,
יצרן מי־השיער המבטיחים את
צמיחתו מחדש, מר בידרמן (מאיר מרגלית).
הוא יודע היטב כי מציתים מסוכנים מסתובבים
בעיר — כמה בתים כבר עלו באש —
ואף על פי כן, הוא מניח לראשון שבהם,
מתאגרף לשעבר (שמואל רודנסקי) ,לחדור
לביתו ולהשתכן בו בעליית־הגג. לאחר מכן,
הוא מסתבך יותר ויותר ברשת פחדיו, מניח
למציתים למלא את עלייתו בחביות בנזין
ומעדיף להתייחס לכל דבריהם בדבר הה־
״תה הקרובה כאל הלצה מוצלחת — שכן,
אינו מעז להוצ׳יא את המסקנות המתבקשות
מאליהן. כך מגיעה הסתנוורותו העצמית
לשיא׳ כאשר הוא מגיש במו ידיו למציתים
את הגפרורים שלו, אחרי שבעיר נאסרה
מכירת גפרורים והחזקתם•
בידרמן הוא מחזה של חומר־גלם. המחזאי
כשלעצמו לא העניק ליצירתו ולדמויותיו די
עושר וחיוניות, כדי שהתמליל שבפיהם יוכל
להחזיק מעמד, ללא הצגה עשירת־אמצאות
ושופעת הברקות. על כן, הצגת הבכורה
של בידרמן, העומדת להתקיים בוזבינזה בשבוע
הבא׳ תהיה בראש ובראשונה מבחנו של
הבמאי שרגא פרידמן.

מאחורי ה קל עי ם
גפרו רי ם מונעי

מותקפת פקטה וידיד
הידידים לקחו כסף

המדרכה, צעד לאיטו גבר צעיר, נשא על
גבו משא מוזר ביותר: אשה בלונדית
צעירה שרגלה היתד, נתונה בלוחות עץ
ותחבושות• לסקרנים שהקיפוהו היה האיש,
סטיפן ברט 34 מוכן לספר סיפור ארוך׳
שהציר המרכזי בו היתר, התעללות המשטרה
בו ובחברתו יהודית פקטה (.)32
״יהודית הלכה ברחוב בן־יהודה ליד אר־לוזורוב,״
סיפר סטיפן ,״ופתאום ניגש אליה
בחור ורצה לדבר אתה. היא הלכה אתו
עד רחוב הירקון, ושם הוא סחב אותה לחצר
של אחד הבתים, הפיל אותה ואנס אותה
בכוח. לאותה חצר נכנס פתאום אדם נוסף
שגם הוא אנס אותה תוך כדי מכות, שגרמו
לה לשברים ברגל. אחרי שסיימו שניהם,
חטפו ממנה את הארנק וברחו.״
לא אונס, תקיפה. מאחר שכל הכסף
שהיה בידי הזוג נגנב על ידי שני הצעירים,
לקח סטיפן את יהודית על גבו, הוביל אותה
לתחנת המשטרה .״שעות החזיקו אותנו בלי
טיפול• בסוף לקחתי אותה, כשהשוטר לא
היה, והבאתי אותה לרופא הממשלתי בקריה.״
הנאספים
נדו לזוג האומלל בראשו, בקרו
את התנהגותה של המשטרה. זו האחרונה
הסבירה את הדברים בפשטות רבה .״שום
דבר לא היה קורה לולא היתד, יהודית
פקטה יצאנית רחוב• אף. אחד לא אמר לה
ללכת עם הצעיר שהיכה אותה• הוא אמנם
יאשם׳ אך כלום היה קורה הדבר לולא הלכה
עמו?״

המוסיקול ״אולימפייה״ לא יעלה
עוד כנראה על בימות ישראל — האמרגן
גיורא גודיק החליט להסתלק מהמשך ביצוע
התוכנית לפי שעה, מחמת אי־ההצלחה הכספית
של ההופעות האחרונות יבעיקר.הופעת
לואי ארמסטרונג• להקת האורגים, שעמדה
להופיע במסגרת התוכנית הבאה של אולימם־
ייה, תופיע ביר ללא שלט זה ש מועות
סותרות על עתידה של להקת בצל
ירוק ממשיכות לנסר בחלל עולם האמנון
הזעירה בישראל. הצעד האחרון במשח־הכרזה
של אורי זוהר, קבל עם ועדה, בקפ
נסית, כי בהצגה הבאה של בצל ירוק
יקח שום חלק, לא כבמאי ולא כשחקן, ר
עם סיום ההצגות של אף מלה למורעשט
ינתק כליל את קשריו עם להקה זאת . .
מאיר מרגלית, שחקן תיאטרון הביס
עומד על כך שלקראת ההצגה הקרובה ש
בידרמן (ראה לעיל) יינתנו לו גפרורים
מתוצרת חוץ .״הגפרורים מתוצרת הארץ,׳
טען ,״התגלו לי בזמן החזרות כמונעי־שרי-
פות׳ ולא כגורמי־שריפווז.״

ה צגו ת

תד רי ך

• העצים מתים זקופים (הבימה)
— חנה רובינא ושמעון פינקל מעצבים דמויות
מלבבות, במלודראמה חביבה בפשסנותה
ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו.
• הבט אחורה כזעם (הבימה) -
מישר, אשרוב זועם במשך שעתיים וחצי,
העשויות להשביע את סקרנותם של כל
המתעניינים בהלך־רוחם של הצעירים הזועמים
הבריטיים. בימוי מעולה — היי קיילוס.

ת ע רו כו ת

• מארסל יאנקו (ביתן הלנה רובינשטיין)
— שיחזור דרכו האמנותית של האמן
הישראלי, שהיה בנעוריו מיוצרי תנועת
הדאדא.

כ דוד•
חשד יודע (סמבטיון) — כמה מספרים
חזקים של סאטירה פוליטית, הרבה
פחות חזקים על נושאים אחרים.
• כגל. קצר (מועדון התיאטרון) —
סאטירה פוליטית, ראשונה בהעזתה בישראל.
חעולם חזה 1-132

סיפור מנהר מפעל הקופות בפרשת האשמת השוחד

שסש ליי ל מ רץ !
^ להאשמות שהשתמעו מתוך מה שפורסם בעתונוח
^ על פרשת הזמנת דלתות־הבטחון לקופת בנק־ינסראל
לא פגעו בי. העבר שלי הוא כזה שהוא יכול לשאת התזות
מעטות של בוץ. לא פגעו בי גם הסילופים שפורסמו במספר
עתונים בקשר לפרשה. אולם מה שפגע בי במיוחד וזיעזע
אותי׳ היה מאמר שפורסם בטוף השבוע באחד העתונים
בעקבות הפרשה ואשר הוכתר בכותרת :״קופות הברזל
שלנו קלות לפריצה״ .נאמר במאמר זה כי מרבית הקופות
הנמצאות במדינה ניתנות בקלות לפריצה. היה זה מאמר
שנכתב ללא יסוד ושקילקל ודאי אול שנתם של כמה יהודים
שישנו מדושני עונג בשבת והחלו לחשוש, שהם נמצאים
ללא הגנה ומי יודע מה עלול לקרות.
אין קופה בעולם שלא ניתן לפרצה. קופת־בטחון פירושה,
.הגנה מקסימלית על הרכוש שבתוכה מבחינה של זמן
וכדאיות• יש קופות־בטחון מפח, שאפשר לפרצן במפתה
של קופסת סרדינים, ויש קופות־בסחון מיוחדות ליהלומים
למשל, שאי־אפשר יהיה לפרצו במשך ימים רבים בכלי
הפריצה המשוכללים ביותר. אבל כאמור, הכל זה שאלה של
זמן. כל קופה אפשר לפרוץ בזמן מסויים. קופה היא
משוכללת יותר ככל שגדל הזמן הדרוש כדי לפרצה באמצעים
המשוכללים ביותר• אצל היהלומן שנרצח, זרח פלוק,
נמצאה קופת־בטחון ליהלומים שנוצרה על ידי. אני מוכן
לשלם עשרת אלפים ל״י אם אפשר יהיה לפרצה במשך
שלושה ימים רצופים. משום כך אני סבור שמאמרים מסוג
זה, חסרי יסוד, מזיקים ויוצרים פחד שוא.

הייתי יותר מאדיב
ך* רשת האשמות השוחד החלה לפני כשמונה חודשים.
S Jבנק־ישראל הזמין אצלי זוג דלתות לחדרי האוצר בסניף
תל־אביב של הבנק, שהוא הסניף הראשי. בהזמנת הדלתות
השתתף גם מר יעקב אליאב, קצין־הבמחון של הבנק. לא
הוא הזמין הדלתות• הזמין אותן אוטו הופמן, האדריכל
הירושלמי, שתיכנן עבור בנק־ישראל את בנינו בתל־אביב.
מר אליאב הצטרף רק להזמנה.
לא היכרתי אותו עד אז. הוא היה אז בתחילת עבודתו
כקצין־ד,בטחון של הבנק. הוא בא אלי ואמר :״אני חדש

בשבילו. הוא רץ לקליין והתעניין כמה יעלה לבנק להוסיף
עוד לוחות פלדה, עד שקליין בא אלי וביקש ממגי לשנות
את המבנה. אמרתי לקליין: תעזוב אותי. הוא לא חזר.

״?א שיחרתי ולא ניסיתי ך׳
*•איתי שקצץ־הכטחץ מתחיל ״לסבר״ את העניג-ם.

Iמשום כך אמרתי לו שאיני רוצה שהוא יפקח על
הבניה אלא שיבוא הופמן, שהזמין את הדלתות, והוא
יפקח עליהן. בעקבות זאת הוא הודיע לי בטלפון שבנק־ישראל
לא יקבל את הדלתות מכיוון שלא נותנים לו לפקח
על הבניה ומכיוון שלא בונים את הדלתות לפי הוראות שלו.
נסעתי לירושלים למשרד־הבנק ודיברתי עם המנהלים.
אמרתי להם שאני אבנה את הדלתות בפיקוחו של הופמן
ואעביר את החלקים דרך מכון־התקנים. אחרי שהיתר, בדיקה
במכון, קיבלתי מאדריכל הופמן שני אישורים, האחד
מתאריך 18 במרץ והשני מ־ 8במאי, בהם הוא מודיע לי
כי הוא ״מאשר שבדיקת יציקת הפלדה עבור הדלתות היא
לפי שביעת רצוני״ והוא מאשר לגמור את דלתות הבנק.
הבדיקה של מכון־התקנים היתד, יסודית מאוד. היא עלתה
לי 200ל״י. עובי דלתות הפלדה שהוזמנו היה 400מ״מ.
בדיקות הנסיון נעשו על לוחות בעובי של 102מ״מ• לפי
התעודות חדר המקדח אחרי 2,5שעות עבודה לעומק של
35מ״מ בלבד. אחרי זה המקדח נעשה קהה ונשרף. הוא
הויולף באחר ונשרף שוב. לבסוף, אחרי קידוח של 23.5
שעות חדר המקדח לעומק של 68 מילימטר.
בנסיון ריתוך בשלהבת, הצליחו שני אנשים אחרי 18
שעות של ריתוך לחדור לעומק של 50מ״מ בקירוב.
חוץ מזה עברה כל חתיכת פלדה בדיקה מיקרוסקופית.
כאשר גמרתי את יצירת הדלתות, מסרתי אותן לבנק
וקיבלתי את התמורה. לפי מה שפורסם בעתונות השתמע
כאילו הבנק סירב לקבל את הדלתות. האמת היא שהם
קיבלו אותן לפני חודש ושילמו את תמורתן. אבל אי־אפשר
לדרוש דיוק מהעתן נים. אחד העתודם פירסם למשל תמונה
של דלת שהצגתי אותה בתערוכת־העשור וציין אותה כדלת
של בנק־ישראל. אחרי שמסרתי את הדלתות, הגיעו לאוזני
שמועות שאליאב סיפר בבנק כאילו ניסיתי לשחד אותו.

מאת י ע קו ב גן ליז־מ!

שמו של יעקב גולדמן, בעל בית החרושת ליצור קופות־פלדה
ודמות צכורית ידועה כארץ, היה מעורב בשבוע
החולף כפרשה שהוארה בזרקורי ההתענינות הצכורית.
היה זה אחרי שקצץ הבטחון של בנק ישראל, יעקב
אליאב, טען במשטרה כי מהנדס התקנים יוסף קליץ הציע
לו שוחד כשם גולדמן כדי שיסכים לקבל דלתות פלדה
שהוזמנו עבור הבנק ואשר הבנק סירב, כביבול, לקבלן.
נאמן למסורתו לתת לבל אדם שהואשם או הוכתם בפומבי,
לספר את סיפורו כמלואו ולהביא את דבריו לידיעת
הצבור, מפרסם ״העולם הזה״ להלן את סיפורו של גולדמן.
פרסום הסיפור אינו בא לקבוע עמדה כלשהי בפרשה
שתבודד כפני בית־המשפט, והוא ניתן עם הסתיגות מההאשמות
המשתמעות ממנו כלפי קצין הבטחון של בנק־ישראל,
כל זמן שהפרשה לא הובררה בדין די צרכה.
פה, לא יודע כמעט שום דבר, תסביר לי מה מתרחש בכל
דבר.״ אני מטבעי הייתי הרבה יותר מאדיב. כמעט ופתחתי
בפניו את סגור ליבי. סיפרתי לו פרטים ופרטי פרטים על
דלתות, מבנה דלתות ופסנטים שונים. הוא שאל אותי
מהבוקר עד הערב קושיות ואני עניתי לו על כל פרט ופרט.
נתתי לו גם כתובות של חברות שמיצרות קופות ומנעולים
בחוץ־לארץ והוא ביקש מהן לשלוח לו קטלוגים• באותו
זמן, הוא התחיל להתהלך גם בבתי־מלאכה מתחרים, שאל
גם אותם לפרטים ועשה השואות ביני לבינם. בהזמנה שנמסרה
לי על ידי האדריכל הופמן, היה תנאי אחד עיקרי: שאני
צריך לעשות סנדביץ של הלוחות שיהיו בדלתות המוזמנות,
ואלה יבחנו במכון התקנים. והיה, אם יעמדו לוחות אלה
במבחן במשך 18 שעות של קידוח ועוד 18 שעות של
שלהבת אציטליין, אז הדבר בסדר. את ההזמנה התבקשתי
לבצע תוך שלשה חדשים. היו אלה דלתות במשקל של
7—6טון, הגדולות ביותר שנעשו עד כה בארץ• ידעתי
שאם אכשל בביצוע הזמנה זו והבנק יזמין את הדלתות
מחוץ־לארץ, תיווצר פירצה של הכנסת קופות זרות. לכן
ביצעתי את העבודה למופת במחיר מינימלי.
באותו זמן שמסרנו את לוחות הפלדה לבדיקה במכון־
התקנים, התחלתי כבר לייצר את הדלתות. אליאב בא אתי
גם למכון־התקנים ושם התידד גם עם המהנדס, שהיה
אחראי בהתחלה על הבדיקה, יוסף קליין. בתור מפקח, ביקש
ממנו אליאב שילמד אותו כל מיני פרטים.
כאשר הדלתות היו כמעט גמורות, בא אלי אליאב בטענה
מדוע לא הזמנתי אותו להיות נוכח בזמן הבניה. אמרתי
לו שבחוזה לא נאמר שהוא צריך להיות נוכח. בחוזה נאמר
בפירוש שאם מכון־ד,תקנים יאשר את כוח התנגדותם של
הלוחות — הבנק יהיה צריך לקבלם•
הראנו לו את החומרים מהם היו עשויות הדלת, והשווינו
| אותם עם אלה שהיו בבדיקה. אבל זח לא היה מספיק

מעולם לא שיחדתי אותו ולא ניסיתי לשחדו• קבלת הדלתות
לא היתה תלויה בו ממילא.

קופה במדורת ל״ג בעומר

** עתו3יפ כתבו כאילו בעל המפעל הציע שוחד לקצין־
I Iד,בטחון. אפילו המשטרה לא העיזה להאשים אותי בזה.
הם באו אלי הביתה ואמרו לי שיש נגדי האשמות• אמרתי
שאין לי מה לומר כיון שאין אמת בזה• הם היו אצלי אולי
עשר דקות והלכו. אחר כך קראתי בעתונים כאילו בבנית
דלתות־הבטחון של בנק־ישראל הושקע ידע של המחתרת.
אינני שולל מחתרת• אבל לא כל מחתרת מחויבת להיות
מומחית לפריצת קופות• שום מחתרת לא פרצה עדיין בארץ
קופת־בטחון. היו אמנם מעשי שוד בעזרת נשק וגניבת
מפתחות, אבל אף פעם לא באמצעות פריצה. הידע שהושקע
בבנית הקופות היה כולו ידע שלי.
עליתי ארצה לפני 54 שנה בהיותי בן •10 למדתי בישיבת
תורת־חיים בירושלים והתכוננתי לנסוע לטכניון מיטו־דה
בגרמניה כדי להמשיך ללמוד• היתה לי תמיד נטיה למכניקה.
כשעברתי מירושלים ליפו, אז חל־אביב עוד לא היתה קיימת,
למדתי בישיבת הרב קוק ולמדתי מכניקה• אבל בשנת ,1914
כאשר פרצה המלחמה, לא יכולתי להגשים את תכניתי
לנסוע ללמוד• למדתי בקורס אקסטרני מקביל של הגמנסיה
הרצליה׳ עבדתי אצל וגנר, הגרמני משרונה שהיה לו בית-
החרושת הגדול ביותר ליציקה, משאבות ומוטורים•
מאחר שחפצתי ללמוד, התקבלתי כמורה למלאכה בבית־ספר
שערי־תורה. שם התחיל הקשר שלי עם קופות־הבטחון.
יצרתי קופות־בטחון שעמדו בפני אש. עד שיום אחד בא
אלי יהודי בשם אברהם לודיופול. הוא היה סוכן ביטוח
שהחליט לעודד את השימוש בקופות מתוצרת מקומית׳.
קופת״ד,בטחון שלי עמדה למבחן בחגיגות ל״ג בעומר.

סז UPPWE8S

wsttmoKs :
AtKOlHf* ?aNK$

דוגמת הקופה

נות זו היא בעלת ששה בריחים בעוד שהקופה שבבנק ישראל
היא בעלת שמונה בריחים ושכלולים מודמים נוספים,

הכניסו לתוכה שני גליונות נייר חתומים על ידי ראשי
העיר והציבוד במרכז מדורה ענקית בה חזו תלמידי הגמנסיה
הרצליה. כששככר, הלהבה, נפתחה הקופה וגליונות הנייר
שבה נמצאו שלמים ובלתי חרוכים.
אחרי זה התחלתי לייצר קופות• בין השנים 1932—1925
נפוצו הקופות שלי בכל רחבי המזרח התיכון. היה לי
יצוא לסוריה, מצרים, עיראק ופרס. חברת תעלת סואץ
למשל, מחזיקה עד היום את מסמכיה בקופות מתוצרת
בית־החרושת שלי. כל הזמן עמדתי בקשר עם בתי־חרושת
בחוץ־לארץ והכנסתי לקופות שלי את מיטב השכלולים.
אני רוצה להביא רק כמה דוגמאות לכוח עמידתן של
הקופות• בראשית שנת ,1944 השתוללה שריפה ענקית
בבית־ד,חרושת לרהיטים של קריניצי ברמת־גן. היא אכלה
את בית־ד,חרושת כולו על בנינו, מכונותיו ורהיטיו. אולם
קופת מגן שנמצאה שם היתד, שלמה ותוכנה לא נפגם.
שוד הבנק הראשון של המחתרת בבנק ברקליס בחיפה,
נכשל רק משום שאי־אפשר היה לפרוץ את הקופה. בחודש
פברואר 1947 פרצו לבנק־וזמזרחי בתל־אביב אנשים מזוינים
ואחרי שהתגברו על השומר, הכניסו לבנק מכשירים כבדים
וחומרי התכה כדי לפרוץ את דלת האוצר, שנקנתה מביתר,חרושת
שלי בשנת . 1935 אחרי 6שעות עבודה הצליחו
הפורצים לפגוע רק במעט בלוח החיצוני של הדלת וכאשר
הגיעו להתחלת השריון, לא יכלו להתקדם יותר.
על כל אלה מצויים״ בידי מכתבי תודה ומסמכים•

פטנטים של קופות

ך* 1946 בי ק ר בארץ בא־כוח של מפעלי צ׳טווד מאנגליה
- 4והוא ראו־ ,את הקופות שלי. עשינו סיור בכל הארץ
ואחריו הזמינה אותי חברת צ׳טווד במיוחד לאנגליה. כעבור
שנה הקמתי עמם בארץ את השותפות מגן־צ׳טווד. באותו
זמן עצמו המשכתי לייצר גם מרגמות ומוקשים עבור ההגנה,
עם פרוץ מלחמת העצמאות, נסעתי במיוחד לאנגליה
להשיג פלדה בלתי חדירה לכדורים עבור המשוריינים
שלנו. היתד, הוראה של הממשלה הבריטית, לא להוציא
פלדה מסוג זה למכירה במזרח־התיכון. אולם שותפי
מצ׳מווד הודיעו לממשלה כי עליהם לרפד בפלדה מספר
חדרים משוריינים בארץ ודרושה להם לשם כך פלדה בלתי
חדירה. כך קיבלתי 10 טון. פלדה ששימשה אחר־כך בארץ
לשריון המקומות הרגישים במשוריינים.
קופות־הבטחון ודלתות־הבטחון שאנו מייצרים כיום הס
מהמשוכללים ביותר ומצוידים במיטב החידושים בעולם.
כל דלת כזאת מורכבת מלבד סנדביץ של לוחות, ממספר
מנעולים ומנעול מספרים. יש בכל דלת מערכת בריחים
שסוגרת את הדלת מסביב• יש נפילות סתר — בריחים הנופלים
ממקומם ונועלים את הדלת פעמים נוספות כאשר מנסים
להתנקש בדלת בחום מסוים• יש שעון מיוחד המונה את
מספר הפתיחות והסגירות של הדלת במשך היום וכן יש
גם מנעול־שעון. זאת המלה האחרונה בקופות בעולם. זה
מנעול לפיו אפשר לפתוח את הקופה רק בשעה מסוימת
הנקבעת מראש• לפני זה אפילו עם מפתחות וידיעת הקוד
של מנעול ׳ המספרים אי־אפשר לפתחה. כל השיכלולים
האלה הוכנסו׳בדלתות שבנינו לבנק-ישראי.
סיפרתי כל זאת, כדי. להסביר שלא יעקב אליאב לימד
אותי לעשות קופות• וכאשר בניתי את הקופות שלא נפרצו
בזמן המלחמה, לא היה לי שום ידע של מחתרת ואף על פי־כן
עמדו׳קופותי׳ במבחן
אני בטוח שהאמת כולה תתברר בבית־המשפט•

הנידון VHU₪ B₪ a₪ ₪ B₪ m
(המשך נזענווד )3
הוא לא יבטל את חוקי־החירום, ששרדו
מימי המנדט. הוא ישתמש בהם תחילה נגד
הערבים — מעצר־ללא־שופט, הגבלות־תנועה,
הפקעת־רכוש. אולם שיטות אלה יתפשטו
בהכרח מן הסקטור הערבי אל הסקטור העברי.
הנה הוחזק אדם למעלה משנה ללא
משפט — תוך העלמת עצם הדבר מפני
משפחתו. הנה מתרבות הידיעות על חדרי-
עינויים בתחנות־משטרה.

במטוסי הפאר של חב,

רוב חוקי־הדזירום אינם מופעלים
ביום נגד האוכלוסיה העברית.
אכל הם קיימים -ובל חוק שואף
מטבעו להגשמתו. באשר ישלטו
במדינה יוזמי תוכנית-נהלל, יקום
בארץ מצב־חירום אמיתי. יווצר
מצב בטחוני שיחייב זאת. ואז -
שלום לך, דמוקראטיה.

אולימפיק זהו הפרס הראשי בתחרות הענק של טמפו.
פרסי תגמול לכל השולחים את הסיסמה

״כולנו שותים טמפו״
אספו פקקים ושלחו אל ת. ד 1993 .ת״א

פרטים נוספים בקיוסקים

סל־אר־אר•

ארוחת ״ו> \7ה״
״להציף אוע \זפזג 5ל 3י וצועד טל \זיצ\־\1 ,זנ5־
ט ה וה נובר ו הוו ; כנוה זזייב וזיצוע לההאיגז
אה גז וצרתו לדריטוה נו?רוה הביה,״ ההביר הר
הלוהנוט, הבנולי הברה ויטה, בנוה ארוהה־צוזריינו
לרוגהה טנורכה ויטה ב הלו\ דן בהל־אביב.

טול ח\ הוג טו ו ו הווה, כול\ הוארה ויטה.
כהה ה ה\•.
• קנורת ההרה נוגבויוה ב היווו. אה הההי־איה
הו ה ו אה היא הוכירה הלה ההיוה. הגי־טיה
או ת ה לרוב להט? או ה הריהיה גום־ הללוה
הלוהיה או האיוה.

סיטו איה נוה הרס בוו ה ה אההרגוה.

• הו ה נויסריה •.סלוהה הוו ה 1וה הרס־ההריוה
ויטה. הו ה וו הוג ט ה ווה הוהלה טל
הרר וסו טהה בהירה ה טו הר.

הרס טנוונויה בגביוה.

• הוה הנווייוה ב היו ה ד •.הרס־הירוה ט־הוגט
נום־ ליהו\ הרי וסובייה סרה נוה נולה
הוהה — הו ה טהייה הרנוווה ליהוה הסיץ.
• להוף ההנוורה •.נווגה הירוה ט הוכו ה וו־וור!\
נוגבויוה.
• ולהיוה •.הו ה גלידה וויל טלהנוהה ואיכותה
יאאו הווי ה ט.

המינוי -
סיבלה ה ט בוו ך לטוה ההרטה, וא הרנו
אוהו בהסרה. נוסב הביסוט לנויהוץ, לא
ווכל לאהטר כל הטלות ללאהטלוה.

ך • ובנית זו שימושית גם בשטח אחר.
I 4אין היא מצדיקה רק את הגיבוש ההדרגתי
של מכשירים רודניים — ממנגנון־
החושך ועד לחוקי־העתונות של חיים כהן.
היא מהווה גם כיסוי אידיאולוגי נהדר להמשך
השנורוקראטיה הציונית.
מי יאשים את הממשלה באי־השגת העצמאות
הכלכלית? מי יבקר את הפער הגדול
במאזן־התשלומים? הן כל אלה הבל־הבלים
— כאשר עולם ומלואו, קרקעות וערים, מצפים
לנו מעבר לגבול.
תוכנית־נהלל מבוססת על חליבת היהדות
העולמית. זהו האל״ף והתי״ו שלה מבחינה
כלכלית: לקחת כסף ללא תמורה, למען
הפתרון הסופי שיושג בכיח הנשק*.

באשר הסיסמות הישנות של
מערבת השנור מאבדות את השפעתן,
כאשר השקרים החדשים
של מודעות המגבית מתגלים במהירות
בה רבה -הרי הפתרון
של נהלל קוסם מאד. בעזרתו אפשר
לגייס כסף ללא גבול. ומה
שחשוב יותר: אפשר לקחת את
הכסף במצפון שקט. מגיע לנו.
אין זה מקרה שאנשים הקרובים לרעיונות
אלה תובעים גם את הורדת רמת־המחיה של
ההמונים. גם זה לקח ההיסטוריה: המצביאים
המבטיחים שפע של שלל בעתיד, תמיד
דורשים בהווה מפרעה של זיעה ודמעות.

ף ש עוד סימן־היכר אחד להוגי־תוכניות
מסוג זה, מאז שחר הימים ועד היום:
הם זקוקים למנהיג. המיתוס של מלחמת־כיבוש
מפוארת זקוק תמיד לפולחן־מנהיגים.
המנהיג, הפירר, הדוצ׳ה — הוא האבא הטוב•
בו יש להאמין בעיניים עצומות. הוא
יובילנו מעמק־הבכא של מדינה קטנה ועלובה׳
אל מרחבי־העושר של מלכות גדולה
ובת־אלמוות. צריכים רק להאמין.
פולחן־מנהיגים הוא דבר יציב — אך
המנהיגים יכולים להשתנות. פולחן־האישיות
התגלגל בקלות רבה מלנין לסטאלין, מסטא־לין
למאלנקוב, ממאלנקוב לכרושצ׳וב. מי
האיש על הסוס הלבן, בעל החרב השלופה,
הנושא את מבט־הנשר שלו אל האופק המזרחי?

היום
זה יבול להיות פילוסוף
הקורא את אפלטון. מחר -מי
יודע -גיבור צעיר מנהלל?

ישנם כמה מועמדים — ולא כולם במפלגה
אחת. כי תוכנית־נהלל, בנוסח זה או
אחר, אינה המצאה של חוג מסויים, במפלגה
זו או אחרת. הוא מרחף בכמה ראשים,
השייכים לכמה וכמה מפלגות, הן בימין
והן בשמאל. אם ישנו מוצר אחד שיש בו
עודף בארץ, הרי זה המנהיג הצעיר, בעל
העבר המלחמתי, המוכן לעלות על האוכף
של הסוס הלבן.

יני רוצה להאשים, כי כל האנשים
> £הקרובים לרעיונות אלה רואים בבירור
את המסקנה ההגיונית הנובעת מהם בעקביות•
מחלת המחשב השטחי, הפראזות הנבובות
והסיסמות המצלצלות כה נפוצה
אצלנו, גם בין המנהיגים הנוכחיים והפוטג־ציאליים,
עד שקל מאד לזרוק לחלל תוכנית
מקסימה — מבלי לחשוב לאן היא
מובילה.

אולם רעיונות אלה, באשר הם
מתחילים להתגלגל, מובילים תמיד
בכיוון הנתון. במו אבנים במדרון,
הם גורפים עמם את בל העומד
בדרכם. על בן כדאי לעצור את
האבן בתחילתה -לפני שתספיק
לגרום למפולת.
החי לאחור

פנה!

••ירושלים, תלה פקיד ליצן על ל! ח־
!— מודדות של משרד ממשלתי, חוזר המודיע
כי עובדי מדינה, זכאים לגמול־מכנסיים
על השתחקות הלבוש של העובד בזמן הישיבה,
הביא למבול של מכתבי בקשה
לגזברות.

לא לפירסום1

ף תל-אכיג, נתפס צעיר בנסיון להיכנס
2״ללא כרטיס לתערוכת תחביב, טען כי
כניסה בלי כרטיס, היא תחביב שלו.

ביד המלך

ף• עיך שריד, ערכו שלושה ילדים בני
—1שש קומזיץ, גרמו לשריפת מתבן ובית־אימון
על שלושת אלפי אפרוחיו.

להט האהבה

iiriim niB iam i
ך אייז ל דו ר ף, גרמניה, הציתה אגנם
_ 1שוזימבראס בת ה־ 17 את הגורן בחוות
אביה, גרמה לשריפת בית־המגורים, טענה
אחר־כך כי ניסתה לעורר את תשומת־ליבו
של אחד מכבאי הכפר, בו התאהבה.

שיעור לדוגמה

ף • פברוב, בריטניה, הביאה הנהלת בית!
״ הסוהר להקה מקומית, שהציגה בפני
האסירים את המחזה מלכודת של אגתה
כריסטי, נוכחה לאחר רדת המסך כי ארבעה
אסירים ניצלו את ההזדמנות, ברחו.

צוואר הבקבוק

!מכמורת, ציפה קהל א,רתים בן 300
_־ איש במשך שלוש שעות לרב המקומי,
שצריך היה לפתוח את מסיבת־הנישואין
בטקס הדתי, לא התאפק, פשט על המאכלים
שהוכנו למסיבה, כילה את כולם, הכריח
את המארחים לערוך נסיעה מיוחדת לנתניה,
כדי לקנות בקבוק־יין לצורך הטקס, כשהגיע
הרב.

התקפת גזים

••חיפה, נתפס ישראלי שהבריח 890
ל דו ל רי ם בגרביים מלוכלכים שטמן בין
חפציו, הסביר כי קיווה שהריח יניא את
פקידי־המכם מעריכת חיפוש.

תפוח גן-עדן

ף • בית-יצחק, קיבל יעקוב מחלוף מב־
Jרק מבית־החולים בבאר־יעקוב, שבישר
לו כי אשתו נפטרה, מיהר לבית־החולים,
מצא את אשתו אוכלת תפוחי־עץ, גילה
מאוחר יותר כי המברק נועד ליעקוב מהלוף
בבית־ליד.

מרחמת דת

•«ניו*ג׳רם י, ארצות־הברית, נתפס הרב
Jנתן ארנס, בן ,49 שעבד בשעות הפנאי
שלו כפקיד דואר, בנסיון להעלים סכום של
400 דולר, שהיו מיועדים למסיון נוצרי.

האצילות מחייבת

••לונדון, בריטניה, ירש שליח משרד
ממשלתי את התואר לורד בראדבליין,
וויתר עליו כשנוכח כי הוא מחייב א־תו
בהוצאה חודשית של כאלף לירות שטרלינג.

ף ל־סיפור
מזעזע

ף • פתה״תקווה, סירב סעדיה גאון לש־
^ ״ מו ע סיפור־מתח מפי אחד מחבריו, קיבל
זעזוע־מוח לאחר שהחבר חבט בו בבקבוק
בירה בראשו.

עבודה גוספת

ך« תל*אכיב, התלוננה אשה בת 40 כי
4״ נהג טכסי, שהסיעה לרמת־גן, התנפל
עליה, עשה בה מעשה מגונה, נמלט עם
כספה, הביאה למעצרו של הנהג שטען כי
קיבל את הכסף כתשלום על שירות.

רפואה מונעת

••לונדון, בריטניה, זכתה ג׳אן ליליי
4״ לג ט מבעלה אחרי שטענה בפני בית־דין
לערעורים, כי מיד לאחר לדת בתה בת־החמש
נתקפה באלרגיה לגברים, חשה בחילה
וסחרחורת כשהיא נמצאת בקרבתם.
העולם חזה •1132

ספרים
מקור
ח ב רי םמספ רי םעל מנ ח ם
?}שרים (לזכר מנחם בן־דויד, הוצאת
ההורים 254 ,עמודים) הוא מנין שנותיו
של אחד מארבעת הישראלים האחרונים
שהלכו לפטרה, גבר צעיר שנולד בכפר
הילדים שפייה ונהרג בקרב עם בדואי המש־מר־הלאומי,
בדרכו חזרה מן הסלע האדום.
בניגוד לספרי זכרונות אחרים לנופלים,
בנוי עד עשרים על סיפור זכרונות וקטעי
הווי מפי חברי מנחם, כפי שאספם חברו־למשק
יטבתה, גדי. כמו אותם ספרי זכרו־נות,
שראו אור החל ממלחמת העצמאות,
גדוש גם ספר זה עולם מלא של צעיר
ישראלי, שנולד עשור אחד לפני הקמת המדינה,
חי מספר דומה של שנים אחרי הקמתה.
זהו סיפור חייו המקוטע של גבר ישראלי
חייכני, שלולא אותו מסע הרפתקני,
היה הוא עומד בשנת לימודיו השנייה או
השלישית בפקולטה לחקלאות ברחובות,
מתכנן עתה את שטחי מזרע השלחין בקיבוצו
הצעיר יטבתה.
כי מנחם בן־דויד, כמו אביו עשהאל,
מנהל במשרד החקלאות, הוא נצר למשפחת

חלר־פטרה בן-דויד
איש לא נשאר מאחור

איכרים בראשון לציון, שבילה 18מ־20
שנותיו בכפר, בקבוץ ובבית־ספר חקלאי.
ככל נער ישראלי אחר בן־גילו, עסק מנחם
במקצועות נוספים, הצטיין באתלטיקה קלה
ושחייה• ,סייר. בתאווה בלתי־רגילה נופים
רבים שנפתחו לפניו לאחר מלחמת העצמאות
או מערכת סיני.
יחד עם חברו ובן גילו, רם פרגאי
(העולם חזה ,)1110 נלווה מנחם לשני סיי־רים־נגביים
לסיור לפטרה, זמן מועט לאחר
הנסיגה מסיני• אחרי יומיים הוחזרו גוייתו
וגוו ות שלושת חבריו על־גבי אמבולנס
צבאי בגבול אילת־עקבה.
למוות, על־חשבץ החופש. אולם
עיון מעמיק נוסף בזכרונות חבריו חושף
את השוני שבאחידות. סיפורה של חברתו
מרגולה מגלה נער ביישן ומסוייג, הנזהר
שלא לפגוע בחבריו למשק, אינו יכול להתגבר
על היצר הבריא של הסיירות שבו. גם
לאחר שזכה לנזיפה מחבריו, על נטשו את
עבודת המספוא ביטבתה, כדי לצאת לסיור
אחרון בסיני המפונה, לא הצליח מנחם להתגבר
על אותו יצר, יצא לסיור לפטרה על
חשבון החופש המגיע לו.
סיפור אחר של חברו להכשרה וטירונות,
גדי, מאלף עוד יותר. מספר גדי במילים
פשוטות על קשר־אנטי־צבאי, שאירגן מנחם,
כדי לא לנטוש את חבריו לטירונות במסע־לילה
מפרך גו ר ה עובר לראש הטור
ופותח בצעדים מהירים. בבת אחת נכנסים
למהירות מסחררת, נקרעים שרידי השינה
האחרונים, באות נשימות כבדות והרגליים
גומעות מרחקים. רק כשרוני רוטן בלי
סוף, :מד, קרה, מאחרים את הרכבתי׳ מנחם
מסנן — ,הוא לא ישבור אותנו הוא
״ והיה אחד מארבעת הכדוריסטים הראשונים
שחצו את הכנרת לאורכה.
העולם הזח 113a

לא ישבור אותנו שקט־של־מאמץ־עליון־
של־עקשנות. פתאום מתברר כי לא כולם
יוכלו לאחוז מעמד. מנחם לוחש, :תעבירו
קדימה, ששמוליק נשאר מאחור, תעבירו
קדימה.׳ גורה אינו שם לב גורה מחיש
את הקצב. שניים מפגרים. מנחם מנסה לאחוז
בהם ולעודדם, .אתם תגיעו, אתם תגיעו
אתנו,׳ הוא צועק. בלי הצלחה. עוד שנים
נשברים מנחם רץ קדימה, לוחש לרוני
וגדי, :תאיטו את הקצב. מוכרחים להגיע
יחד. לא משאירים איש מאחור.׳ גורה מחיש
את הקצב, .היצמדו אלי!׳ הוא שואג
מנחם מתרוצץ בין הטירונים, להאיט את
הקצב,׳ הוא פוקד גורה מתגעש. הוא
מוכרח להאיט. אין דבר — עוד תבוא
דפיקה
15 חודש לאחר מכן נהרג מנחם בן־דויד
בין קירותיו של הואדי הסלעי, המוביל מהסלע
האדום. אחד או שניים מהארבעה יכולים
היו אולי להינצל, אם היו נפרדים ומס־תננים־יחידים
בחזרה אל מעבר לגבול. אולם
הם למדו את התורה העליונה :״לא משאירים
איש מאחור. מוכרחים להגיע יחד.׳׳

ש תי הן
ijn lc a

v ftd o

שי ר ה
ממרומי מגדל השן
שעץהצל (שירים מאת דן פגיס, ספריית
פועלים 90 ,עמודים) ממוקם על מגדל
השן הגבוה ביותר שבנה לו מש!רר ישראלי
אי־פעם, כדי לשיר שירה טובה. דן פגים,
חבר קבוץ השומר הצעיר ותלמידו של המשורר
יוצא־גרמניה, אריה לודוויג שטראוס,
שר בשבעים שיריו — (שנבחרו להדפסה
בספרו הראשון מתוך יותר ממאה שירים
שכתב פגים, בשמונה השנים האחרונות) —
כמעט על כל נושא ראוי — אך ממרחק
וגובה בטוח.
בניגוד לבני גילו, המחפשים תיקון חברתי
או אישי בשיריהם, מסתייג פגים בשיריו
מכל נושא חברתי בולט. כך מוכן הוא
להרבות שבחים על מרבד פרסי שהוא ״רוגע
של שתי וערב, איזון צבעוני של שינה״,
או להתפעל מעיר־גשרים ״אדירת כתפיים,
שבעוצם חושיה חגות כיכרות,״ מעדיף לא
לומר דבר על כל אותם נושאים ושבר׳״
נושאים שחבריו לגיל בזבזו עליהם ספרים
רבים.
אולם מנושא אקטואלי אהד לפחות לא
יכול פגים להתעלם — מהמלחמה. וכאן,
במחזורו ׳עבדי המלך, רשם עד־מלחמת־השח״
רור את הטובים ביותר והגרועים ביותר
שבשירי ספרו. לעומת כשלון בתיאור הכפר
הערבי הנטוש, כתב פגים — בצד שירו
המדבר לכל לב, הקרב (״בעיניים גדולות
וזרות /ובמצח שבור /יתקבצו המתים
על פי הבורות ישתקו בפיות פעורים
/ :לא נודע מי ארור ומי ברוך /
בעפר החרוך את שירו השלם ביותר,
הלוחם:
״יכה כברק המלך במלך / ,ירדוף בסער
סוסים / .חזי המגן וזרועי השלח /ואת
להט מצחי אשים /בלהט החץ והקלע/ .
ודמי אוהבי ואויבי דמי מכסים.״

ש א ריו ת

280פרוטה
^V W W W W V W W W N A ,

אתה נוסע לאירופה?
התדע היכן לבקר׳ מה לראות, איפה לאכול?
ללון? לבלות? לנצל את מעט המטבע
הזר שברשותך, במקסימום של יעילות
וחסכון?
ב״המדריך לתייר באירופה״ מאת
ס. כוכבי, שיצא זה עתה לאור בהוצאת
אחיאסן ן ירושלים תמצא תשובות לכל
השאלות הנ״ל.
תהנה ותחסוך פי כמה מאשר הוא עולה
( ,)5.800 שפע של מפות ותמונות.
מילון קצר עברי־אנגלי־איטלקי־צרפתי•
המכירה הראשית: לוני כהן ושות׳ ,תל־אביב,
נחלת־בנימין ,5ואצל כל מוכרי הספרים
בארץ.

טפול נכון מ ר חי קקשק שי ם
תרגום סוד אהפסחא
אקדאקו (מאת תור היירדל; הוצאת
הד ר; 315ע מודי ם) פירושו בשפתם של ילידי
אי־הפסחא, אחד הקטנים והנידחים שבאיי
האוקינוס השקט, הוא מין רוח שומר פרטי,
הנמצא אצל כל אדם, משגיח על מעשיו
ומראה לו את הדרך בין טוב ורע. תור
היירדל, הנורבגי שזכה לפירסום עולמי בעת
שחצה את האוקינוס במסע הרפסודה המפורסמת
קון־טיקי, מספר בספר זה את
תולדות המשלחת המדעית שניהל, אשר יצאה
לחקור את אי־הפסחא, הנמצא תחת חסותה
של ממשלת צ׳ילי.
המיוחד באי זה, אשר עורר את סקרנותו,
הם מאות פסלי אדם ענקיים, עשויים מגושי
אבן־לבה, המפוזרים על פני האי. פסלים
אלה, שמשקל הגדולים בהם הוא עשרות
טונות, והמשתוים בגבהם לבנינים בני 4
קומות, היוו תעלומה שהחוקרים לא מצאו
לה פתרון. היירדל, ששהה במשך כשנה על
האי המנותק מכל קשר עם העולם, העסיק
במקום כמה קבוצות של ארכיאולוגים, הצליח
להסיר את התעלומה מעל בני האי שנחשבו
לבני הגזע הפולינזי. הוא קבע שהם
בני האינקא הקדמונים מפרו, שהגיעו לאי
לפני מאות שנים בסירות־קנים פרימיטיביות.
קורות משלחתו של היירדל על האי ותוצאות
מחקריו מסופרים על־ידו בספר מרתק,
הנקרא כסיפור בלשי, והחושף בפני הקורא
עולם חדש, גדוש־מיסתורץ.

השער

הטפיציס: חב׳ נורית בע״נו

אנגלית תלמדו היטב בביה״ס

״קדימה״,

רחוב בן־יהודה ,74 תל־אביב.

נמשכת ההרשמה ל )1 :-קורסים מרוכזים למבוגרים.
)2קבוצות נפרדות לאנגלית לתלמידי בתי־ספר.
)3הבנה לבחינת בגרות לאקסטרנים (דצמבר ; 1959
מאי .)i960
פרטים: מ־ 12—9לפנה״צ ! 9—3בערב.

סלכת on׳ p 1959 זאת יכולה להיות את -הש*
נה! כי שוב פתחנו את התחרות
לבחירת מלכת־המים-
הצעירה שתסמל את החן והנעורים
של אומה צעירה השד
כנת לחון ש ימים. המלכה, שתי
כנניותיה ונם יכות-המיפ של המחוזות,
תיבחרנה כקלפי כללי
וישיר, על*ידי הציבור שיהיה
נובח בנשף הסיום -הבחירה
הדמוקרטית היחידה מסוג זה
בארץ בולה. כמו מלכת המים
,1958 שנתקבלה על-ידי ראשי־הציבור
ואלילי־הקולנוע בהמש
א־יצות וקצרה הצלחה בינלאומית,
תצא גם מלבת-המים 959נ
בשליח;ת־של־רצודטוב לארצית
השוכנות לחופי הים התיכון.
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
יעל מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם:
מצב משפחתי :
הכתובת המלאה:

במקום ציד קרפיונים
אנשים אימה הרו tn

שגת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העליה :
גובה :
צבע שיער :
צבע עיניים - :
השכלה קודמת :
ידיעת שפות:
ספ*רט(לציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים :
מקום העבודה או הלימודים :

פרדי דורה נזרק ושט בבריכת, בית דולפין״

האם המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון
ספורט, להקה אמנותית או כלאגודאחרז

פרט איזה ומתי:

חובכויות:

את סלידתו הגלולה מהמלחמה הפגין השבוע
נשיא המדינה יצחק כן־צבי, שעה
שהיה נוכח בתמרון שרי! ני צה״ל שנערך
אי־שם בדרום. הנשיא שהגיע למקום בהליקופטר,
נחת בין השריונאים, נוכח כי התמרון
נערן על שטח בו פזורה להקת ארבה
ענקית. מאותו רגע ועד לסיום התמרון היו
מרבית שאלותיו של הנשיא מוקדשות יותר
לארבה מאשר לתמרון באותה הזדמנות
סירב הנשיא בכל תוקף להחליף את כובע
הקש שלו בכובע טמבל שהוצע לו
עניני יותר באותו תמרון היה הרמטכ״ל
רב אלוף חיים לסקוב. כאשר הבחין במטוס
מנמיך־טום, הוציא מיד את פנקסו כדי
לרשום דו״ח. עזר לו בתפקיד זה מפקד
גייסות־שריון אלוף חיים כרלב, שהספיק
להבחין במספר המטוס בעיסוקים יותר
נעימים עסקו חברי־מסת. בהצגת הבכורה
של הסרט הסובייטי הדון השקט המוצג
בתל־אביב, הופיעו דווקא שני ח״כים ימניים,
בעוד שאף ח״כ שמאלי לא נוכח במקום.
הנוכחים היו ראש דזנועת החרות מנחם
בגין, וח״כ הצ״כ זלמן סוזאייב
לפני שנשא את נאומו בפני כנס הועד־הפועל־הציוני
בירושלים, בו הסביר לנוכחים
דברים, כמו מתי נוסדה המדינה ומה קדם
לכך, ישב ראש הממשלה דויד כן־גוריון
במשרדו והכין את הנאום. כשראה זאת שר
האוצר לוי אשכול, שאל את ביג׳י, :מה
אתה מתכונן לחדש בנאום שלך היופי״
״כמעט שום דבר,״ השיב ביג׳י .״אז למה
לך להתכונן ׳״ היקשה אשכול .״דוזקא נאום
שאין בו חידושים קשה יותר,״ הסביר ראש
הממשלה זלזול חסר־תקדים בנשיא
המדינה, השמיע מנהל משרד ראש־הממשלה
תדי קולק, כאשר הירצה השבוע במועדון
המדורה בתל־אביב, על הישגי שנת־העשור.
כאחד. ההישגים הדגיש קולק את העובדה
ש״השנה הוצאנו את הנשיא אל העם, לחגיגת,נטיעת
היער בסחנה ואנו עוד מתבוננים
להמשיך ולהוציא אותו כאשר העתו־נאי
אורי קיפרי, שהשתתף באותו ויכוח
במועדון המדורה, ציין כי אינו סבור שתידון
התנ״ך הגביר את לימוד התנ״ך אפילו
בחמישה אחוז, השיב לו קולק :״אני יודע
על חוג תנ״ך אחד לפחות שקם כתוצאה
מחידון התנ״ך — זה שבבית ראש הממשלה.״

אחד הפריטים אינו חל טל המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כסה שהן ידועות לממלא שאלון זה.
נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136.תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המים .1959״
לחדביק את תמונת המועמדת כאן.

כיצד זה הוא עושה דיאטה שאינה מורגשת
עליו, השיב :״אני שומר על זה בסוד
מכונית צבאית שנסעה בכבישי הגליל הגבירה
לפתע את מהירותה, עקפה מכונית
שדהרה לפניה, חסמה בפניה את הדרך ועצרה
אותה• מהמכונית הצבאית יצא הרב הראשי
אלוף־משנה שלמה גורן וניגש למכונית
האזרחית בה ישב מנהל משרד הדתות
שלמה זנוויל כהנא כשמגבעתו מונחת
על ברכיו. לא ידוע מה דובר בין השניים,
אולם כשהמשיכו המכוניות בדרכן, חבש כה־נא
את כובעו על ראשו במאי הקולנוע
ג׳ון בארי, שגורש בזמנו מהוליבוד והעוסק
בהפקת סרטים בצרפת, ביחוד אלה
של אדי קונסטנטין, הגיע השבוע לביקור
בארץ בקשר להפקת סרט אודות חיי
חנה סנש. בארי הכחיש את השמועות כאילו
נישא לחיה הררית, אולם במכתב
פרטי ששלח לחיה הנמצאת מזה חודש באר-
צות־הברית כתב לה :״אני מרגיש כאן
בלעדיך כמו פיתה בלי פלפל.״ אחרי שבמשך
ימי שהותו בארץ, הובילו אותו מלויו
ממלון למלון ומבר אחד למשנהו, אמר
בארי לבסוף :״אולי אפשר גם לראות אנשים
עובדים בארץ הזאתו״

מ דג אתמ• t
פרדי

לטבילה רצינית זכה השבוע הזמר
דורה. פרדי ניהל השבת את טקס הדולפי-
ניאדת שנערך על ידי בית־דולפין בשבי-
ציון, במטרה לעודד תיירות במקום. לטקס
הוזמנו גם חברי מועדון הדיג התת־מימי
של חיפה, שלפי התכנית היו צריכים לדוג
בבוקר דגים בים ולפתוח את הטקס בהגשתם
לקהל. אולם בגלל הים הסוער לא יכלו
הדייגים התת־מימיים לצאת לדיג. כדי לא
לאכזב את הקהל ולהראות לו דיג תת־מי־מי,
יצאו מספר דייגים לעכו, רכשו דגי קרפיון׳
עמדו להטילם לבריכת־השחיה של המלון
ולדוג אותם שם מחדש. אלא שהדגים
לא יכלו לשאת את הכלור שבבריכה, מתו
לפני שהרגו אותם. במקום זאת תפסו הדיי
גים
התת־מימיים את מנהל הטקס פרדי דורה,
השליכוהו למים. אלא שפרדי, המנהל מוע•
דון־לילד, בנהריה, לא התבלבל, הפך את הטבילה
לטקס משעשע בהציגו בלט מים באמצעות
חתירה על מצוף בעזרת מטאטא
אחרי שנים של חרם רצוף על מלכת היופי
של ישראל, הנבחרת על ידי עתון מתחרה,
ביטל השבוע עתון הערב מערים. חרם זה.
קוראי מעריב, שלא קראו בעתונם אף פעם
את המושג ״מלכת־היופי של ישראל״ ,זכו
לקראו השבוע פעמיים. היה זה כאשר מעריב
סיפר כיצד מילאה מרים הדר, מלכת
היופי של ישראל, את שאיפתו הישנה של
קנת קאס, אשר נבחר השבוע בפעם השביעית
כראש עירית גרינביל בקאליפורניה,
הסכימה לשבת על ברכיו .״זאת הפעם הראשונה
בכל שנות כהונתי שאורח נכבד יושב
על ברכי,״ אמר ראש־העיר, אחרי שמלכת
היופי הסכימה לשבת על ברכיו בפוזה משונה
שהונצחה על ידי צלמי העתונות. למען
המגבית, כמובן אל שורת נערות־הזוהר
הישראליות שמצאו את אשרן בזרועות
חתנים זרים, נוספו השבוע עוד שתיים.
הראשונה היתד, יהודית קורן, מי
שהיתר. ידידתו המסורה של הבמאי יוסף
מילוא, אשר נישאה השבוע בוינה למנהל
אל־על שם. ואילו רבקהמדניק, המוכרת
יותר בשם רבקל׳ה מהצ׳יזבטרון, שהיתה
דיילת באל־על, נישאה השבוע חגיגית לאיש
עסקים דרום־אפריקאי ביוהנסבורג
כאשר הופיע תיאטרון דו־רה־מי עממי בהצגת
נקרא לו דודיק בכפר־סבא, כבה לפתע
האור באולם באמצע ההצגה. לרגע אחד
השתררה דומיה בקרב הקהל והשחקנים. אולם
כשנמשכה החשיכה החל הקהל להתמרמר
ולקום ממקומו. הציל את המצב השחקן
זאב פריד. הוא הבחין בפתיליה שהיבהבה
במסדרון האולם, צעק אל הקהל בדיבור
שנשמע כחלק מהטקסט :״תביאו מהר את
ד,פתיליה לבמה!״ אחד הצופים כבר היה
בדרכו לבמה עם הפתיליה, כשהצופים ממתינים
להצגה מיוחדת במינה, אלא שחברת
החשמל מנעה מהם חויה זאת. האור נדלק
מחדש.

היכן המגבעת t
הד״ר רוברטו אהרון, חבר הועד הפועל
הציוני וחבר האקזקוטיבה העולמית של
הציונים הכלליים, חגג השבוע את חנוכת־ביתו
במסיבה בה נכחו חברי כנסת רבים
ובתוכם משה שרת. להנאתם הרבה של
המסובים דיקלם באותה הזדמנות ח״כ הצ״כ
יוסף סרלץ, שירים בפולנית, אנגלית ועברית•
כאשר זכה בתשואות הדרן התמדה
סרלין» :אני חובב שירה נלהב. עד היום
הזה אני משנן שירים כמובן אלה שמוצאים
חן בעיני ציוני כללי אחר, חבר
הנהלת הסוכנות ליאו דולצ׳ין, החליט
לרזות ולשמור על דיאטה. למרות זאת לא
פחת היקפו במאום. באשר נשאל דולצ׳ין
זזעוי 1TM mn

בדון לאומי מחכיר שר נבתרת הכדורגל הישראלית לפני התחרות עם פוליו

נבחרת

מי אשם?
״השחקנים,״ אמרו המרכיבים, פוקס ובן־
בסט, שני עסקני ספורט מזדקנים :״לא
יודעים מה קרה להם. שיחקו בלי מרץ,
בלי התלהבות, בלי רצון. מה אפשר לעשות
אתם? לא רוצים לנצח ודי!״
,,המרכיבים,״ אמר המאמן אלי פוקס בסוד,
לא לפירסום ולא לציטוט, שלא ישמעו
ולא יזיקו לו חס וחלילה בעתיד, אבל בלי
שם מותר לכתוב :״לא יודעים מה שהם
רוצים• אין להם מושג בכדורגל, כל אחד
דואג רק לאגודה שלו, שחס וחלילה ׳1א
ידלגו על שחקן שלו שיראה את עצמו
קצת במגרש. חשבו שיעשו ניתוח, יזרקו
את הזקנים החוצה ויכניסו כמה צעירים
ויש להם נבחרת. הנה להם!״
״המאמן!״ צעק הקהל ואתו חלק מעמו־נאי
הספורט שלא העיזו לכתוב זאת גלויות:
״אלי פוקס הבי־תה! אלי פוקס הבי־תה!
גם כן מאמן. זה שהוא היה שחקן טוב
עדיין לא אומר שהוא צריך להיות מאמן.
שמעתם מה מספרים? בכלל הוא לא הצליח
בבית־ספר למאמנים, בגרמניה. מאמן
ישראלי לא שוה אף פעם שום דבר. מה
עושים לנו נסיונות פתאום?!״

קצת אימונים,״ צחקו לפני המשחק.
המשחק התחיל יפה מאוד. על המגרש.
ביציעים התנהלו משחקים מכוערים עד
להחריד. אספסוף פרץ גדרות ומחסומים,
תפס מקומות ישיבה מסומנים שנמכרו במחיר
יקר. שוטרים עמדו מהצד וחייכו .״לא
קיבלנו פקודה,״ הם הסבירו ל״זרחים שביקשו
מהם להתערב כדי לשמור על מקומם•
סדרני הפועל ח־פה המהוללים, אנשי

נפסדת
כחצי שעה אחרי תחילת המשחק שגה הבלם
שאול מתניה, איפשר לחלוץ הבלגי
ז׳יוזארד לפרוץ דרכו אל עבר הכדור ולבעוט
לשער• .0:1המרכיבים החלו לאבד את
העשתונות. הם ביצעו מספר חילופים. אלא
שדבר לא עזר. גם מעט המרץ שהיה לישראלים
בתחילה, דעך וכבה. הם שיחקו כ־נערי
בית־ספר אפאטיים כשהבלגים הזריזים
מפתחים מרגע לרגע משחק תוקפני יותר,

,)0:3( 1:5לאחר שליטה מלאה במגרש.

אל תלכו למשחקים !

* %ה שאיר?{ אחר־כך בהתאחדות הכדו־רגל
הישראלית ובקרב עסקני הספורט,
שלא עסקו מזה שנים בספורט, דמה לקטע
מתוך עלילות חכמי חלם. העסקנים התכנסו
לישיבות. העסקנים הריצו משלחות. העסק

יוסי מכה את יוסי

ך* קהל ״ Iטענו השוטרים .״פראי״אדם,
I / /ולא יודעים להתנהג. כדורגל תן להם?
— מלחמת־שוזרים תו להם! אולי ירגעו. מה
לעשות? להרביץ מכות, שיהיו כמה פצועים?
או יהיה טוב? שיעשו מה שהם
.רוצים. שיקפצו גדרות ויכנסו למגרש• שיעלו
אפילו על השחקנים, אנחנו לא מתערבים.
אנחנו באנו לראות משחק לא
להרביץ מכות. מה, אנחנו לא בני־אדב?״
״השוטרים!״ רתחו עסקני ההתאחדות לכדורגל
,״איזה חוצפה! לעמוס ולקצינים
שלו נותנים כל פעם כרטיסים ביציע הנשיא
באמצע. מביאים 100 שוטרים שישמרו על
הסדר ובמקום זה הם מתחמקים. אז בשביל
מה נותנים להם להיכנס? לתפוס גנבים?
הסדרנים של הפועל חיפה רצו לשמור
על הסדר, ניסו להשתלט על הקהל אבל י־או
שאף שוטר לא נותן כלום בשביל הסדר,
אז למה הם צריכים להיות יותר אדוקים?!
אז מה יש שהם עמדו על הקו והסתירו
לכל הקהל? אם הם לא היו שם, הקהל היה
1עולה לקחת את הכדור עם השחקנים ביחד.״
״ההתאחדות,״ אמרו העתונאים; ״אמרנו
להם קודם. הזהרנו. התרענו. וזה מה
שיצא — חוסר כשרון! איפה התכנון?!
אמרנו כל הזמן שיש שחקנים יותר טובים!
אמרתי שיש מרכיב יותר טוב!
אמרתי שיש מאמן יותר טוב! אמרתי
אמרתי. אמרתי.״
״העתונאים,״ אמרו השחקנים .״בילבלו
את המוח למאמן ולמרכיבים, נתנו עצ־ת,
עשו מכלומניקים שחקנים ומשחקנים עשו
אפס׳ אמרו את זד, להוציא ואת זה להכניס.
קישקשו, קישקשו ועכשיו יהיה להם עוד
פעם חומר לכתוב.״
״השחקנים״ ,אמרו המרכיבים .״לא! המאמן!״
צעק הקהל .״הקהל״ ,הסבירו קציני
המשטרה ,״כן, אבל גם אתם,״ אמרו
העתונאים ,״אתם הכי גרועים!״ אמרו השחקנים.

אשם?

נחום סטלמן, ששיחק כחלוץ המרכזי של הנבחרת הישראלית בחלק
n ^ n n H l I
מהמשחק נגד סטאנדארד ליאז׳ ,מנסה לנגוח כדור שנבעט לעברו מעל
השוער הבלגי המסתער עליו. משמאל נראה אחד המגינים הבלגים מתרומם אף הוא אל
הכדור ואילו מימין מסמן מגן אחר לשופט כי סטלמך נמצא במצב ״נבדל״ לפני הנגיחה.

׳ נ;ר לאו!*׳

השוטרים חייבו בנחת
*1ס גדול היה פה!״ צעקה כותרת
J //אחד העתונים .״תודה לסטנדארד,״ התמוגג
עתונאי ספורט אחר .״הם החזירו אותנו
למציאות. האמנו בכוח הכדורגלנים
שלנו וטוב שהם באו לפקוח את עינינו.״
זאת איננה בדיחה חסרת טעם. כך הגיבו
כמה מחשובי עתונאי הספורט בישראל
אחרי ההיסטריה ההמונית שתקפה השבוע
את אוהדי הכדורגל במדינה. הגורם לפאניקה
הגדולה היו 11 שחקנים בלגים,
לא רעים, אבל גם לא טובים באופן יוצא
מהכלל, אנשי סטאנזארד ליאז .,הם באו
לאיצטדיון רמת־גן להתמודד נגד הנבחרת
הישראלית, אחרי שקודם לכן גברו על
הפועל ירושלים 1:3ונוצחו על ידי הפועל
חיפה . 1:0לא היו להם אשליות רבות.
״אין דבר, שהנבחרת שלכם תעשה עלינו

הנגיעה

אלי פוקס, לשעבר שחקן מצטיין בנבחרת הישראלית ועתה מאמנה (בטרנינג
שחור משמאל) ,מנסה לעודד את רוח שחקניו במחצית המשחק,
כשהתוצאה היתה עדיין ו.י .0מימין נראה מעסה הנבחרת כשהוא מרטיב את ראשו של סטל־מן.
חלק מן הצופים, שפרץ למגרש והסתובב עליו באין מפריט, נראה מסתכל בנבחרת.
פלוגות האגרוף המפורסמים, עמדו על
המגרש חסרי אונים לעצור בעד זרם של
פרחחים מלהציף את המגרש ולעמוד על
סף הדשא עצמו.
המשחק עצמו התחיל בצורה מבשרת טובות.
מעודדת על־ידי הקהל ועל־ידי הנסיעה
הקרובה לאירופה, החלה הנבחרת הישראלית
בסידרת התקפות, שהסתיימו בכמה בעיטות
נאות, אך עקרות, ליד השער הבלגי. המאמן
והמרכיבים התרוצצו על המגרש, נכונים לעזור
בהבל פיהם להבקעת הגולים.

מתעתעים ביריביהם כאילו היו מקלות של
מטאטאים.
אחרי ההפסקה היה צריך רק לספור את
הגולים שנכנסו. עוד אחד. אחד נפסל• ועוד
אחד. ב־ 0:3ידע קהל הרבבה שחזה בבזיון
של הפסד מגוחך ונלעג, כי הוא ראה את
הנבחרת הנפסדת ביותר של ישראל שהופיעה
אי־פעם.
אחרי שלושה ימים ניצחה קבוצה מעורבת,
מורכבת משחקני הפועל ומכבי חיפה,
את סטאנדארד ליאז׳ בקריית־חיים בתוצאה

נים העלו הצעות: אולי נחליף את פוקס ב־ I
גיבונם? אולי נחזיר את שמואל סוחר כמרכיב
יחיד של הנבחרת? העסקנים האשימו,
התווכחו ושתו תה. והשחקנים יצאו לחופש.
אחר־כך התברר שגיבונס מסרב לקבל את
האימון. והפתרון נפל כמעט מן השמים.
התברר שגיולה מאנדי, המאמן ההונגרי שניהל
משא־ומתן ארוך עם ההתאחדות על
מינויו כמאמן׳ עומד• להגיע סוף־סוף ביום
שלישי בערב, שמונה ימים בדיוק לפני יציאתה
של הנבחרת לפולין לשני משחקים
בינלאומיים עם נבחרת פולין.
אז מה יש? יום אחד הוא ינוח. ביום השני
הוא יכיר את העסקנים. באותו יום יראו
לו גם את השחקנים• ביום השלישי יראו
לו אותם במשחק, אולי נגד מכבי גדרה.
בשאר הימים הוא כבר יוכל להכין אותם.
אחר־כך, כשהנבחרת תחזור מפולין עם שק
של שערים, יהיה את מי להאשים, יהיה על
מי להצביע באצבע׳ אולי עם מתן עוד שאנסה
אחת, שהרי החוזה לשנה תמימה חתום.
ואחרי כל זאת צעקו העתונאים: נם! נם
גדול קרה פה.
בכדורגל הישראלי המפואר לא יתרחשו
יותר נסים. הכל יהיה כמו שהיד ; ,כל
הכשלונות יחזרו על עצמם. אי־הסדרים לא
יפתיע יותר איש• תמיד אפשר יהיה להאשים
מישהו, אבל כעבור יום יצחקו.
כי מה שמתרחש במדינת הכדורגל הישראלי
הוא תבנית מוקטנת של מה שמתרחש
במדינה: חבורת עסקנים׳ חלקם פרימיטיביים,
רובם חסרי השכלה, מנהלים את הספורט
הלאומי כמו חנות־מכולת. הם אינם מפחדים׳
לא מגילויי שחיתות ולא מכשלונות. מקומם
מובטח• כי המשטר מבטיח להם זאת —
משטר של אגודות מפלגתיות החיות בשיטת
,שמור לי ואשמור לך תכניס לנבחרת
שחקן של הקבוצה שלי, אז לא איכפת
לי שתכנים גם שחקן מהקבוצה שלף. הם
ימשיכו ללוות את השחקנים למסעות לחוץ־
לארץ, ומסעות רבים, למרות הכשלונות•
מי אשם?
ישנה רק תשובה אחת. אלה שמקיימים את
המשטר הזה, באדישותם ובהשלמתם עם ה־שיגרה
של מפלות, בזיונות, אי־סדרים, שחיתות
ורמאות נקלות. כל זמן שאלה המקיימים
בכספם את המשטר הכדורגלני ימשיכו
ללכת למשחקים, לא יקרו נסים בכדורגל.

כולם, אבל כולם, אומרים עליה שהיא נחמדה
.״אך בפרט מפורסמת אני בהיקף מתני
הצר במיוחד. חלילה לך לחשוב שאני משוויצה.
לא ולא. אלא פשוט שתדע אל מי
מתכונן אתה לכתוב.״ היא בת , 18 וכאמור
אוי, היא אוהבת מכוניות. שלח לה תמונה.
גם שלך.

ידי לא כמעל

כודדה> אי אין?ד

חכר1

תראי מה שמלבסי בן 21 יכול לעשות (:)1132/29
הוא כותב, יעני, אל נערה שבדמיון:
חזרתי הביתה מן הפרט אנקת גבהים. הבית

היה ריק ומשמים• חדרים אפלים וחופני־בדידות. הפעלתי
את מקלט הרדיו ונעימה קלילה פיזמד, בחשאי. לגמתי
קצת לפתן מן המקרר והתחלתי חושב, נזכר ומסכם.
״היודעת את מי אני? מסופקני. נפגשנו לראשונה
לפני המון זמן. נפגשנו. מוזר לכתוב מלה זו. אפילו
שלום לא אמרנו איש לרעותו. אפילו את שמך לא
ידעתי. לאחר מכן ראיתיך רבות. ברהוב, בקולנוע, באוטובוס.
שאלתי לשמך. אמרו כי שמך שם חמוד.
״ולאחר מכן חלפו שבועות וכמעט נשתכחת מלבי.
הייתי בהמון מקומות. היכרתי נערים ונערות. מצאתי את
כמה מהן, אך בשבועות האחרונים שוב
עצמי מחבב
הופעת. צצת כאילו חדשה. וחקרתי ושאלתי ואמרו כי
אר. בודדה. האמנם בודדה הינך, או שמא רק אין לך חברי
״כי אני מבחין בין שני אלה. את יכולה להיות לבדך
ללא חבר, אך בכל זאת לא בודדה. לחזור הביתה בערב,
אחרי לימודים, או סרט, או מסיבה ולהרגיש ריקנות.
להרגיש כי את חסרה משהו. כי אותם רגעים בהם שקקו
החיים סביבך, בני־חלוף היו ושוב את לבדך, עם עצמך,
עם מחשבותיך.
״ואני כך. מזה זמן רב. ואני מרבה לחשוב. ולשאול,
ביחוד את עצמי. למה? מדוע? היכן טמון המפתח ליופי,
לא־שר, לאי־בדידות?
״יושבת את לך בחדרך, קוראת ומחייכת. חייכי נערה,
חייכי. זהו אני, רגשני במקצת ובודד עד להזוויע. התפתרי
את חלומי? התהיי הפתח למשהו אחר, יפה יותר, טוב
יותר?
״מכתב הוא דרך נואלת במקצת להיכרות. הרי כאן
משהו שאינו מסוגל להביע ולמסור הכל,
משהו קר.
אך איני מכירך, ואהיה מגוחך במקצת אם אגש אליך,
סתם ככה, ברחוב, ואומר לך: תראי נערה העניין הוא
כך וכך.
״ובכן, אני כאן, מנסה לעשות רושם על ידי מלים
ומשפטים. והייתי רוצה לראותך, לדבר עמך, למצוא נושא
משותף, ואולי אף גשר, גשר מוצק ואיתן. התסכימי
לראותני, לשוחח אתי ולכתוב?
״מנגנים סוזינג נהדר ברדיו. את רוקדת? איזה שאלה
טפשית. את בוודאי טובה בריקודים. התאמיני שאני
גמור בכך? פשוט, כל המסיבות שהייתי
כמעט אפס
בהן, מסתכמות במספרן באצבעות יד אחת. אני מת
לרקוד ועושה זאת לעתים לבדי, בבית. חסרה לי ההתחלה,
הכניסה לעולם הריקוד.
״את בטח משתעממת. אני קופץ מנושא לנושא כסנאי
קטן המקפץ מענף לענף.
״איני יודע כרגע היכן למצאך. איני יודע עדיין איך.
ברגע שאראה אותך אוסיף לך מספר מלים לך, ורק

טיב, טוב. אני שותקת.

דע א? מי אתה כותב

לא קשה להבחין ש( ) 1132/30 מנהלת פרשת אהבים
ארוכה ולוהטת עם עצמה. השיר ששר מורים שבלייד.
בג׳יג׳י, תודה לאל שאינני צעיר יותר — מתחיל לקבל
משמעות עמוקה בעיני.
ובכן, הנה היא לפניכם. היא אומרת שלא תחשוב, שזו
סתם עוד אחת נוספת, המנסה את מזלה במדור. שטויות,
טעית טעות מרה. היא פשוט מוקפת בחורים. רבים ונחמדים.
״אך הצרה,״ אומרת היא ,״שלכולם אין מכונית. אוי! כמה
אוהבת אני את הנסיעה במכונית נחמדה לטיולים מרתקים
ומעניינים.״

( )1132/31 חושב שהוא נורא חכם ושאני מיותרת,
ועל כן מנסח הוא את מכתבו כפי שלדעתו הייתי אני
עצמי מנסחת אותו. טוב, נו:

נערת העובוע

לאחר שהלעיטני בשפע של תזכירים על דבר
השינויים הפיזיים שחלים בו מדי פעם לטובה, וכן זה
בלשון הנראית בעיניו יפה — אותם בלעתי לגמרי
בלי תיאבון, החליט ( )1132/31 לא לגרום לי יותר טירחה
ולקלקל את המכתב בעצם ידיו המלוכלכות. כך שידי
נקיות הפעם, ואינן במעל הזה. בינתיים הוא החליט גם
לכוון את קולמוסו, שאגב, הוא יכול כבר לקנות לו
חדש — ואת לבו — אל נערה כבת .16 יש לו האומץ
לא לפרט תכונות נדרשות, מלבד שתהיה תל־אביבית או
מהסביבה, ותהיה בסדר מכמה בחינות. הוא עצמו איננו
אוהב ג׳ינג׳יות וקומתו אינה עולה על 1,67ס״מ. אך
אם חשבתן שהוא כבר גמר — טעות. הוא גם דורש
פוט. ומבטיח שהכל יהיה בסדר.
״זהו זה. נו, מה אפשר לדרוש מבוגר תיכון תל־אביבי?
אם אינכן רוצות לקרוא יותר, הפסקנה. כי הפעם לא
אני חיברתי את השטויות האלה וזה לא פוגע בי אם
אינכן קוראות. חוץ מזה, מה איכפת לי, בעצם, אם לא
תענינה לו? בשבילי אתן יכולות, בכלל לשבת בבית.״
גם אתה. לפעמים אפשר להידרס, אתה יודע, כשחוצים
את הרחוב בדרך לשלשל מכתב לתיבת־הדואר.
ספעזעעזרוז ונערת IDpx
איפה היית אתמול? חיפשתי אותך רציתי לקחת אותך
אתי לראות את בחירת נערת אקמן זה היה מצחיק נורא,
בחיי. גועל נפש איך הן לא מתביישות. חתיכות די
איומות אבל היו שתיים נחמדות. אחת ליביד, ואיזו
אליס אחת עם שערות בלונדיות שהיא בטח צבעה אותן
כל כך הרבה שהן נראות כבר כמו צמר גפן אבל יש
לה גוף מותק.
היה שם איזה מנחה אחד איזה יקה ששמו שמשון
שרון הוא היה נורא מצחיק. הוא לבש חליפה שחורה עב
מכנסיים בלי קפל ונעליים שחור־לבן ואמר כל הזמן
חוכמות נורא טפשיות ודיבד גם ייקית. וקישקש שכל
אחד כבר כל כך רגיל לבוא לבחירות של נערת אקמן
כל שנה כמו שהוא רגיל לקום. אז מה אמרתי לך? כן,
הבחורות היו נורא סתמיות והן לבשו כל מיני דברים
של אקמן שבאמת• לא עלו וכל אחת עלתה למסלול עם
מחיר לא שלה, של השמלה. והן היו מקושקשות לא יפה
והאלים הזותי אפילו קרצה פעם לחבר שלה כאילו שלא
ראיתי. מה, זה אסור לדוגמנית, אסור לה להבליט את
היא נראית חפה לגמרי מפשע, אבל ככור שאתם רואים, עצמה רק את השמלה קראתי את זה באיזה מקום לא
זוכרת איפה. אז אם הן יכולות להיות נערת אקמן אני
אותה, אחראית אשה צעירה זו לכך שדני קיי שר את
יכולה להיות מלכת העולם, מה, פשוט אין לי השק.
ארץ זבת חלב. זוהי שולמית ליבנה, והיא לימדה אותו
ופתאום היה חרבון המיקרופון התקלקל ושמשון שרון
שיר־מולדת יקר זה, ומאז אחד מתחביביו המתוקים של
הזה כל הזמן עשה פו־פו חזק וזד, לא הלך וזד. פתאום
הקומיקאי המטורף, הוא להעיר בשלוש בלילה את ידידיו
הסתדר ושוב התקלקל היה מצחיק נורא ופתאום הוא
היהודים, לשיר להם בטלפון את ארץ זבת חלב.
הכריז שיהיה חידון של בנק לאומי ומי רוצה להשתתף.
היא מוכרת בחיפה — שס היא מוחזקת כזמרת המקועלו
שתי נשים מצוגרות ואחת צעירה שהיחד, עם
מית מס -ו — כשולה הג׳ינג׳ית, והיא באמת כזו, גס אז
שמלה לבנה ותחתונים כחולים והוא חייך ושאל מי יודע
תמיד היתהשוויצרית ורבת־מרץ, ועוד בימים
באופי.
כמה סניפים יש לבנק לאומי בארץ ואחר כך שאל מי
הטובים של המכבי הצעיר וההגנה, היונה מלהיבה את
יודע כמה סניפים יש לבנק לאומי בתל־אביב ואיזה חיא
החברה בשירה. בעלייה המפורסמת לבירייה היתה זו
המתנה הכי יפה לבר־מצווה. מה את לא יודעת? חשבון
שולה,במכנסי וחולצת חאקי, שעמדה ושרה מלוא גרונה
חסכון לבנק לאומי זה היה זוועה וכולם התחילו לצעוק
לא נזוז מזה כשכולם מחרים מחזיקים אחריה.
די! לא רוצים! ראית את המגישה הזותי מאולמי
מזה הצלחתם ודאי להבין שהיא כבת .28 היא נשואה, די!
גיל? היא רצתה להכריח אותי להזמין דברים לא התחשק
יש לה שני ילדים. אולם עובדה זו אינה משנה את
פעילויותיה הקוליות של שולה. היא מוסיפה להופיע לי מה! אז היא אמרה שכרטים־הכניסה הוא יותר מדי
בשיריה, בתיבת נוח, בישובי ספר או קיבוצים. ניתן לה זול שאני מוכרחה להזמין אז דווקא לא הזמנתי ואמרתי
לה נראה אותך מה תעשי לי אבל היא לא העיזה.
קצת לדבר על עצמה. היא שונאת:
ובדיוק באותו רגע השמשון שרון מתחיל לשיר שיר
״אנשים המתכננים הכל מראש ואינם מסוגלים, לשום
נוראי שהוא בעצמו חיבר והיה כתוב על התוכנייה בל
דבר ספונטני;
הזכויות שמורות. והוא רצה להכריח את כולם לשיר
״לצאת להופעה בליל שבת;
זה אתו. המנגינה היתה של סה־סי־בון. וזה על

״את סימונה מדימונה ושות׳;
מרקי מנאון אני מוכרחה לשיר לך את זה שמרת את
אוהבת:
זה בארנק. טוב, רק את הבית האחרון: זאת זכרי /
״לענות בחיוב כששואלים אותי אם צבעתי את שערי;
אם לחסוך זמן תרצי /בביתך השתמשי /רק במוצרי
״תיאטרון;
.סנאון /למענך חיברתי את שירי /ובתאבון למרקי
״את הבלדות הישראליות שעדיין לא נכתבו;
מנאון /מאחל שמשון שרון. עכשיו אני יודעת למה
״גויאבות;
הוא כל כך חכם הוא בטח אוכל כל הזמן מרקים כאלה.
״כשמבקשים ממני לשיר כדור בשר;
תגידי, אולי שמעת מי נבחרה בסוף? הלכתי באמצע.
״לשוחח עם בתי, לימור, לפני נשיקת לילה טוב.״

הגנ ״ ר ח ^גיינזי

זזנזסין ^ נ ״ טפול l i n n־

m r m i

קולנוע
באחים קרמזוב, עם סרט זה, יעדיף להשאיר
את העלאת היצירות הרוסיות בידי הרוסים.
סרטים איפופיה קוז קי ת

מין ער הפסים

״ דוןהשקט (צפון, תל־אביב; ברית־המועצות)
הוא לגבי הרוסים מה שמהוה
חלף עם הרוח לגבי האמריקאים. יצירה
ספרותית אפית זו של מיכאל שולוהוב,
מהיצירות הגדולות הספרותיות של המאה
הנוכחית, מתארת את ההיסטוריה של המהפכה
הסובייטית כפי שהיא משתקפת בכפר
קוזקים קטן על גדות הדון. יש אמנם ביצירה
זו כמה גיבורים מרכזיים, אולם היא
מסתעפת ומתפשטת על פני מאות דמויות
ומאורעות, עד שאין לתאר כמעט איך אפשר
להביאה אל הבד. מה עוד, שהיצירה כמו
שהיא, אינה שיר הלל חסר־פניות ליצירה
הסובייטית. זוהי בראש וראשונה יצירה אנושית
מעמיקה, קוזקית מקומית, אשר המהפכה
מוארת בד, על אורותיה וצלליה גם

נ שי םזאבות (הוד, תל־אביב;
משתייך לסידרת הסרטים הצרפתים
נים (כמו חוה בת הרשע) ,המנסים
כי מעשרה קבין של רשע ופשע
לעולם, נטלו הנשים תשעה•
פרנסוא פרייר, הוא שבוי מלחמה הנמלט
ממחנה שבויים, משתמש בתעודות חברו שנהרג,
כדי להציג את עצמו בפני נערת החבר,
אותה הכיר רק מעל דפי מכתבים, לתפוס
את מקומו. אולם אחרי שורה של
מאורעות, בהם מבוצעים שני מעשי רצח,
ואחרי שנדמה לו כי הוא פושע מושחת,
מתברר לפרייה כי למעשה נפל כל הזמן
קרבן למזימת אשה־שטן.
בסרט איטי ומעצבן בזחלנותו, חסר־ברק
ומקוריות, לא מצליחות גם ג׳אן (״הנאה
צרפת) האחרולהוכיח שירדו

ת שב ץ nin nSiiiin
שהקנים פדייה ומורו ב״נשים זאבות״
אשה—שטן—פשע מתוכנן
יחד, ללא כל שמץ של תעמולה נוסח תקופת
סטאלין.
הבמאי סרגי גראסימוב חילק את האפוס
הקוזקי לשלושה סרטים נפרדים, שכל אחד
מהם מהוה חלק נפרד בפני עצמו• הסרט
המוצג בקולנוע צפון (שהצגתו השניה
מתחילה שעה מאוחר יותר מכפי המצוין
במודעות) הוא תשלובת של שני הסרטים
הראש וניס.
יצירות רוסיות לרוסים. מילחוב
(פיוטר גלבוב) הוא קוזק צעיר, המתנה־אהבים
עם אשתו של קצין־קוזקים, שיצא
למלחמה. אולם הוריו מאלצים אותו לשאת
צעירה שאינו אוהב אותה (זינידה קירנקו).
בחצות אחד הלילות הוא בורח עם מאהבתו,
משתקע באחוזתו של גנראל קוזקים. בפרוץ
מלחמת העולם הראשונה הוא יוצא לקרב,
מגלה בשובו כי אהובתו, שילדה לו בת
אשר מתה, זנתה שוב עם אחר. הוא נוקם
במאהבה ובה וחוזר לכפרו ולאשתו.
אותה שעה נמצאת המהפכה בשלביה הראשונים.
המונים מסתערים על ארמון הצאר
(.והקומוניסטים בקהל מוחאים כף כמו שמוח־אים
נערי בית־העם כאשר בוק־ג׳ונס הורג
את אויבו) .אולם מילחוב מצטרף דוקא
לקוזקים הקונטרבולציונרים, המנסים לדכא
את המהפכה• חלקו זה של הסרט מסתיים
בטקס תליה המוני של מהפכנים, ועשוי
להיראות אפילו, בעיני מי שאינו מכיר את
היצירה כולה, כסרט אנטי־סובייטי.
למרות חסרונותיו, הדון־השקט הוא סרט
טוב, מענין ומרתק גם לגבי מי שנמנע עקרונית
מלראות סרטים סובייטים. הוא מצולם
בצבעי חום־ירוק, הנראים כלקוחים מתוך
אוגניוק, ומשחקם הנפלא של השחקנים חסר
גוזני־ביניים. סצינות־האהבה האירוטיות שבו,
אינן עוברות את גבול המוסר הפוריטני
המערבי, והיפהפיות המופיעות בו, אינן
אולי לפי מושגי זמננו. כאשר מועלות על
הבד דמויותיהם של מהפכנים קומוניסטים
נעלמים גם מעט ההומור והקלילות, הנמצאים
בשאר חלקי הסרט.
אולם כל אלה הם פרטים קטנים בתמונה
גדולה ומשכנעת, נפלאה בסצינות־ההמון
שלה ומקסימה בתיאורי ההודי הקוזקי. אמר
אחד הצופים בכניסה לסרט :״הרוסים יודעים
יותר טוב לכתוב ספרים, אבל הסרטים
יותר טובים י׳ אצל האמריקאים.״ מי
שישוה את ההווי הרוסי שהעלו האמריקאים
העולם הזה 1132

בים״) מורו בחינה, ומדליין רובינסון בטיב־משחקה,
להעלות את הסרט — בו תופסות
רכבות ומסילות־ברזל חלק ניכר — ואת
העלילה על הפסים הנכונים,

פסל בקר^ס
אנדריו העליז (אסתר, תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא דני קיי בקומדיה מוסיקלית,
עליזה ומשעשעת, שאינה מתעלה
אמנם במיוחד׳ אך המהוה בפני עצמה סרט
בידור חביב מאוד.
דני קיי הוא הפעם מורה בבית־ספר אנגלי,
שכדי לזכות בהעלאה. בדרגה ובאשה, הוא
יוצא לחפור ולגלות פסל רומאי עתיק.
בדרך הוא נקלע לקרקס, לסידרת מצבים
מבדחים ולזרועותיה של פייר אנג׳לי החמודה,
המהודר, תמוד דמות מרעננת בסרטים
המוצפים נערות אמריקאיות. קצת בדיחות
מתובלות ברומנטיקה על גבול הטעם הטוב,
קצת שירים חדשים והעוויות ישנות של דני
קיי, תורמים את חלקם לעליצותו של כל מי
שמוכן להתבדר ולהשתעשע בסרטים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• זה קרה לאור היום (מגדלור,
תל־אביב) — בעקבות רוצח ילדות, בסרט
שודיצי מלא מתח׳ עשוי ללא דופי.
• כ פי ה (תל־אביב, תל־אביב) — פרשת
ליאופולד־לייב, צמד הסטודנטים היהודיים
שנאשמו בחטיפת ילד וברציחתו, כשיחזור
פסיכולוגי שנכתב על ידי מאיר
לוין. אורסון דדלס.
• חוה כת הרשע (מקסים, תלאביב)
— סרט בלשי. מיליין דימונג׳ו.
• הייתי כפילו שד מונטי (ארמון,
חיפה) — איך הצליח בן־דמותו של
הגנראל מונטגומרי להטעות את הגרמנים
במלחמת־העולם השניה.
• שתי פנים לראי (אורלי, חי פ ה )-
מישל מורגן מחליפה את פרצופה, ובעקבות
זאת גם את גורלה, בסרט של אנדרי קיאט.
• הנאהבים (תל־אור, ירושלים) —
מה שעושים כולם, אבל בצורה פיוטית.
• לילות לכנים (סמדר, ירושלים)
— מריה של ומרצ׳לו מסטרויאני בטרגדית־אהבה
לפי ספורו של דויסטויבסקי.

מ אוזן .1 :פרי
טרופי .5 :זבל:
.9אילת הקדומה:
. 13 זע; .15 קיים:
. 16 חלק הרסן:
. 17 היום השבי עי
בשבוע; . 18
בנק; .20 מכונת
אריגה; .21 גבעה
גבוהה .22 :מכים
אותו על ירך; .23
ממנו אל הפחת;
.25 בדחן; .26 אם
ישמעאל; .28 שם
פרטי, נקבה ; .30
מושב עובדים ב שרון
; .33 בכל
זאת; .34 אדון;
.35 חדרון; .36
חיה; .38 הבעת
כאב .40 :מוש בת
כתר בריטית;
.41 חשובה לטייס; .43 כתובת.44 :
שועל; .46 דלק .48 :דבר אחר; .49
עיראק; .53 צורת שירות בצה״ל;
.54 לא אמיתי.
מ אונ ך .2 :כמו ,13 מאוזן; .3לעד;
.4מלת קריאה; .5חצי אגדה;
.6מזון; .7אבי העגל; .8אחי אפ רים;
. 10 מועמד לנשיאות ארצות־הברית
בשנות הארבעים; . 11 סיגריה
הדשה; .12 מוציא פקקים; .14 שמה

1132

הקודם של ממלכת ירדן; .16 יום ד
שאינו חג מלא; .18 מלת הברירד
.19 דלק ; .22 ביצוע עבודה ; .24ש
פרטי, זכר; .27 פארק; .29 חיטו
.31 מעין; .32 תנועה; .34 תמת
הניתנת להעתקה בעזרת מים; 7
המלה השנואה על בי.ג׳י .39 ;.מי
חשמונאי ; .42 אזור הירכיים ; 5
חום כבד; .47 לשתייה; .49 כמו 8
.50 מלת שאלה; .51 חצי יורד; 2
קול הגעייה.

מיכאל קגן
ביח״ר לרהיטים וארונות לרדיו־פטיפונים
טלפון 83331

phone

תל־אביב, רחוב אילת 42

(בסימטה, רח׳ ,360 מם)6 .

מדריך לאסיר
״עוד מעט יהיה זה יותר פשוט להשאיר את הגנבים בחוץ, ולכלוא את
האנשים ההגונים בבתי־הסוהר ״,אמר לץ תל־אכיבי כשבוע שעבר, כאשר
מכול הידיעות על מאסר גנבים, זייפנים, מועלים, מוכרי־־תעודות, מפקיעי
סמלים לאומיים ומשלמי״שוחד הציף: את המדינה. אם אמנם תתקיים
עצה זו, ואם ל א-אפ ש ר לצחוק מקאריקטורות אליה, שנמסרו לצלם ״העולם
הזה״ ,בעת סיור מלבת־המים במה, על־ידי תושב ישראלי לשעבר, שהפך
בינתיים לקאריקטוריסט נודע בנכר -קרל דיל, שהגיע ארצה עם הבריגדה
הצ׳כית של המח״ל, שירת כרב־סמל בצה״ל. כשסיים
את שרותו, יצא דיל ללמוד בוינה הנדסה כימית,
החל לצייר קריקטורות למחייתו. התוצאה:
שם בינאירופי; השתתפות כרוב
שכועוני־ההומור התוססים באוסטריה,
בלגיה, הולנד
ואך איטליה.