גליון 1133 מתאריך 17 ביוני 1959

ענו מעל

ישראל

S iu r i

כל־כר. הוא ליווה את כל החונים העקרים,
שצמחו בארץ־ישראל מאז עליית חבילוייס.
זהו כלל ברזל: כששכבה חברתית מסויימת
חדלה ליצור, היא מתחילה לחלום על כיבוש
המרחב.
מאיר הרפז, תל־אביב

מורן הר*שי:
»ררי *גנרי

ראש המערכת:
שיום בווו
עורך פשטא
דוב *מוז

חזוב נליקסון * ,תל־אביב, טלפון ,267*5
ת. ד .136 .ספן לדבר?)י : u״עולמפרס״.
המוציא לאור: הפולט הזח בע*נז.
דפוס משת «הם בע״ס, ת״א, סל.31139 .
החפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת אימה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

השבוע היתד, לוו בל הזכור, לטפוח לעצי
מנו על השכם ולהגיד. :גו, אמרנו לכם״
לפני ארבע שניב, צעדנו בראש קבוצה
קטנה מאוד של לוחמים בשחיתות, שה?׳
דישו את מיטב מרצם לגילוי השחיתות
שהחלה מתפשטת בצמרת הציבורית. גילינו
את מקורות המגפה ואת דרכי התפשטותה.
הזהרנו את הציבור שתופעה זו עתידה
להגיע לממדים של שואה לאומית, אם לא
יינקטו נגדה צעדים קיצוניים.
התוצאה היתד, התקפת־נגד שמטרתה היתד,
לשבור אותנו. היועץ המשפטי זמם לחוקק
חוקי־עתונות מיוחדים כדי לסתום את פינו.
ראשיו־,ממשלה נתן את חסותו למחזה זרוק
אותו לכלבים (זוכרים?) שהסית לרצוח את
מגלי־ד,שחיתות. הונחו הפצצות המפורסמות,
שעד היום לא נמצאו האחראים להן. נחטף
כתבנו. וכל אותו זמן צעקו הצועקים: אין
שחיתות! העולם הזה הוא מושחת!
לא רק ראשי השלטון הלכו בעיוורון נורא
בדרך זו, שהיתר, מוכרחה להוביל. לעירעור
יסודות שלטונם שלהם. גם חלקים גדולים
מן הציבור הטוב ניסו להתחמק מן האחריות
בפראזות כגון :״זה לא כל כך נורא!״
«הם בודאי מגזימים!״ ״הם רואים רק
שחורות!״
החודש נתאמתו נבואותינו השחורות ביותר.
ידיעת־שחיתות רודפת ידיעת־שחיתות,
עד כי מדורי העתונים צרים מלהכילן —
אותם העתונים שהתנפלו עלינו בשעתו,
•שפכו עלינו קיתונות של גידופים ולעג.
עתה, במאוחר, גם הם לוחמים בשחיתות.
עכשיו זה דבר בטוח.
יכלנו לטפוח לעצמנו על הכתף — אבל
איננו עושים זאת. אין אנו נהנים• לבנו מלא
חרדה. עתה השאלה הגדולה צריכה להיות:
איך לייבש את הביצה?

מה שקרה בממדים גדולים בכל פרשת
השחיתות, קרה בפרשת אלי גלד בזעיר
אנפין.
לפני שנתיים פירסם הטולם הזח (1030
והלאה) סידרה על עסקיו המפוקפקים של
איש זה, שייסד חברת־סרטים מדומה, הוציא
מאנשים כסף בטענות־שוא ואסף מסביבו
נערות־זוהר, מוכות חלום־ד,כוכבות, למטרות
סתומות.
אחרי סידרה זו, שהיתה גדושה הוכחות,

עורך כיתוב:
סייבי השת

עורך תבנית:
יהי

כתב בכיר:
אלי תנור

בלם המערכת!
אריווהרו

חברי המערכת:
סגשח בר־רייו, שייע גיור. לילי גלייי,
רויר הורוביץ, רותי ורר. אגרתם חרסוו.
מסף אבו־חם רי, אביבה נאזן, כסוס היגו.
שלמת איו.

ביותר

במדינה

אפשר היה להניח כי גלר לא ימצא עוד
קרבנות. מה קרהי כדי לקנטר את הסולם
הזה, החל בטאון־הרסש של מנגנון־החושך,
שהופיע אז בכספי הציבור, לרומם את
גלר ולהפכו לגיבור לאומי׳ שנזרק לכלבים
על־ידי המעלילים השפלים של העולם הזה.
אנשי מנגנון־החושך גם המריצו את גלר
להגיש נגדנו משפם־דיבה׳ שהורד מסדר־היום
על־ידי השופט, כאשר סירב גלר לשלם
את אגרת־המשפם.
ההמשך:
לפני שלושה שבועות נעצר גלר. הוא
הדפים לעצמו נייר־מכתבים של חברה שאינה
קיימת, בשם ״מאור — .ביטוח, אחריות,
שרותים״ עם משרד־ראשי ושישה
סניפים (חיפה, ירושלים, נתניה, חדרה, טבריה,
באר־שבע) ,תוך ציון (בראש הטופס)
כי שלושה בנקים מכובדים משרתים אותו.
בעזרת נייר־מכתבים זה פנה גלר אל
מתווכי־דירות, קבלנים וקוני־דירות נזקקים,
הציע לד,לחת לקונים את הסכום החסר להם,
בריבית בנקאית נוחה, תוך קבלת סכים
זעיר כדמי־שרות( .דוגמה לטיב הניסוח של
הפניה :״אנו מקבלים 10%מדמי התווך
המגיעה לבם מאת הלקוח והמוכר יחד
אנו להעביר לכם את הסכום המגיעה כעבור
עשרה יום
כל לקוח שהיה מתפתה, היה צריך לשלשל
תחילה לכיסיו של גלר דמי־קדימה בסך
5עד 50ל״י. אחר־כך היה נשלח לרופא
מוסמך, לשם בדיקה כללית רבת־רושם, כדי
לחרא שאמנם ימשיך לחיות עד תום מועד
תשלום ההלוואה. כשהיה הלקוח חוזר מבדיקה
זו, היו פותחים לו תיק ודוחים אותו
בלו־ושוב.
כשנמאס הדבר ללקוחות, החלו דורשים
ממנו את החזרת הכסף. גלר הסכים ברצון,
נתן לכולם צ׳קים דחויים. הטכסים היה
מצליח, לולא נודע במקרה ללקוחות, כי
גלר עומד לצאת מן הארץ — יום אחד
לפני מועד־התשלום הרשום בצ׳קים. אחד
מהם ביקש צו־עיכוב־נסיעה׳ גרם לתפיסתו
של גלר ערב יציאתו, ולכליאתו בידי השופט
מקם קנת בעחן זיוף מיסמכים והוצאת
כסף בטענות־שוא.
כל זה היה נמנע, אילו היו השלטונות
פועלים בשעתו בהתאם להוכחות שהעולם
הזה היה מוכן להעמיד לרשותם.
מכתבים הטדי־בויס
גילויי העולם הזה ( 1131ו־ )1132 על
ועדת־העשור לא הפתיעו אותי במאומה. כל
ילד ידע כי אנשי הועדה, ילדי־טיפוחו של
טדי קולק, העבירו מאות אלפי לירות לידידיהם
ולחבריהם בתשלומים פנטסטיים עיור
עבודות חם רות־ערד, וכי כל החוג הגדול של
הדקדנציה האמנותית והספרותית של ישראל
שטן במשר יענה וו.
אריה בן־יצחק, תל־אביב
...במשרדים רבים באר־ז נהוג כי הספק,
המקבל הזמנה מפקיד ממשלתי או ציבורי,
משלם לו בחשאי קוטיסיון מ־ 10 עד 20
אחוז. אם וערת־העשור הוציאה חמישה
מיליוז לירות, למעשה ללא ביקורת רצינית
ובאווירת המוסרית שתיארתם, כמה מאות
אלפי לירות חזרו בצורה זו או אחרת
הכיתה?
אם תתמנה ועדת-חקירה ציבורית
דרישה שהיא מינימלית בתנאים אלה
כראי שתתעניין בצר זה •של הענין.
שלמה גלעדי, רנזת־גן

מה אתם רוצים? אני חושב שזה רעיוז
נפלא שפקיד ממשלתי לוקח עמו, בתום
תקופת שרותו, את הציוד והידע של תפקידו.
בשרותי
בצה״ל הייתי טנקיסט. אני תמיד
הצטערתי שלא נתנו לי לקחת הביתה את
הטנק שלי. הייתי יכול להשתמש בו במקום
טרקטור, או להשכיר אותו להריסת
בתים ישנים, וכו׳.
למה שלא תקח יחידת-תותחנים, אחרי
השיחרור, את התותח שלה הביתה ותייסד
״תותח — חברה להפגזות פרטיות בע״ם״?
אבי, חדרה

סוס לבן, מאובן?

דווקא ״תכנית נהלל״ (העולם הזה U132
מצביעה בברור על אזלודידם של זקני וצעירי
הניסו היהודי. השקפתם הגלותית, ביו
אם היא מושמעת משדות שדה-בוקר
וביו אם היא עולה מנני נהלל, נובעת ממקור
אחד: הניטו היהודי המשתרע ספלונסק
עד ברונקם.
הרעיון המקורי לפתור את כל בעיות
ישראל בכבוש המרחב השמי, אינו חריע

...מעניין, מיחו אותו ,.קצי! צד,״ל צעיר.
קרוב משפחתו של אחד מגדולי המדינה״
האין זה במקרה אחר מקרוביו של בע״
התכנית?
ברוריה שמחוני, נתניה
דווקא נימוקיו המשכנעים של חעורד
עוררי בי את המחשבה כי כל שינוי שיחיה
במרחב, יהיה לפי רוח התנ״ד וחוו! נביאי
ישראל. בשיחה שהיתה לי עם נוצרי אמריקאי
בירושלים, אמר לי ידיד זה :״אחי,
כל האדמות האלה לכם הם.״ והוא חורה
בידיו כלפי המזרח. לפי דבריו מליונים
רבים של נוצרים־מאמינים, במיוחד בארצות
הסקנדינביות, מאמינים באמונה •עלמה בקיבוץ
גלויות ישראל ובנין המולדת העברית.
יצחק
בר־כוכבא, ירושלים
הסום חלבן, חמאוכף, המחכה לגיבור
הישראלי הצעיר, מזכיר אמנם את חמורו
של המשיח — אולם בל דמיוז בין רוכבו
וביו בן־דוד הינו מקרי בלבד. היו לנו
מספיק מיעיחי-שקר ...
משיח א ,.ירושלים

אתן נשים, אמן ז

בחיי, אילו הייתי אשח, הייתי מתביישות,
להשמיע דעות כאלה כמו שהשמיעו אותו
22 היפהפיות במשאל
המשעשע של העולם
הזה (.)1132
אם כל הבחורים הוד
יחסו אליהו כמו חזירים,
הרי אחת מן
השתיים: או שהז
מעדיפות חזירים על
בחורים הגונים, שיש
בשפע, או שלא
ידעו לעורר בגברים
את הרגשות החיוביים
יותר. כר או
כד, איו במה להתפאר.
הבחור
הישראלי
הוא נמיש ורב־נווני,
והוא מתאים את התנהגותו
למה שנראה
לו מתאים לבחורה שהוא הולד אתה. אס
הבחורה היא בסדר, גם הבחור בסדר׳ .שבכתבה
לפחות שתי בחורות, שהייתי מוכן
להוכיח להן זאת. לא אציין *טסות, כדי שלא
יגידו שאני בלתי־אבירי.
יוסף ליאור, חיפה
אני חושבת שיחסו של הנשאלות לנושא
היה בלתי־מתאים. הן
הניחו כולז שהגבר
הוא בן־אדם נטור,
שצריכים לקבל אותו
כמו שהוא. וזאת
הטעות.
הגבר הוא רק הומר
גלם, שהאשה
עושה ממנו בהדרנה
ובסבלנות בדאדם.
יש כמובן חומר
גלמי פחות או יותר
טוב, אולם ההבדלים
קטנים מאוד, ונם
מחומר גלם פגום
אפשר להוציא כלי
לא רע, אם יודעים
כת־עמי
איד. אסור להתיאש
אם הוא מראה תחילה
סימנים של עקשנות והתנגדות. התוצאות
הסופיות קובעות.
לילי בת־עמי, חולון
ידיד אחד תירגם לי את תשובות הנבדות
•עפירסמתם, ולמרות שאינני זמן רב בארץ,
אני מרשה לעצמי״־&
להניד שאני מת־*,י

פלאה מאוד.
אם הגבר הישרא־ .
לי הוא בלתי־מגוטס׳,
ונלוי־לב, כפי שזה ,
נראה בתשובות, אז י
ברוד השם! ראיתי י•.
גברים בארצות אח־רות,
שהם כל כך
מנומסים עד שין; -
צאת הנשמה, ושם־
רוב דברי חנופה ו־אדיבות
אי־אפשר להגיע
אתם לשום
דבר, ובודאי לא ל־ ),
שאלה :״האם את מו־ j רוי כנה להחחתז אחי?״
וזאת הרי השאלה ״
שנם הבחורה הישראלית מחכה לה, כד אני
חושבת.
אולי הגבר הישראלי אינו כל כד תרבותי
כמו. הגבר האננלי או הצרפתי, אבל
יש לו מעלות אחרות.
שושנת לוי, תל־אביב
...א ני מקווה שהשלב הבא יהיה :״אתז
נשים, אתו?״ אתם מוכרחים להיות פיירים.
יוסף סימן־טוב, ירושליס
בתור צבר ברצוני לשאול את הנערות
שראיינתם, מספר שאלות. האם אתז, נערות
הזוהר הישראליות, נשים אתז? היש אפילו
אחת שיכולה לבוא ולטעון כי היא דומה
במאה אחוז לנערה האירופית? היש אחת
היכולה לומר לי כי היא מתנהנת בחופשיות
כמו הנערה השבדית? בלבביות כמו
הנערה האנגלית? האם היתה אחת מכן
משיבה בחיוב להזמנתו של צעיר, שהיא
איננה מכירה, לצאת עמו לקולנוע ולאחר
מכן, כשילווה אותה הביתה, לאפשר לו לנשקה
נשיקת לילה־טוב, כפי שהיתה עושה
נערה אנגליה בלב שלם וללא כוונות שהן?
ביני, תל-אביב

. ..אדיבותו ׳על הבחורות טתבטאת נס
בעניי! האוטובוס. באמצע השיחה היא אומרת
שלום וקופצת לפתע לאוטובוס. כאילי
קשה לחכות 10 רקות נוספות ולהפרר בני־מום־יתר.
נערית כאלה עור רוצות פרחים.
אברהם פישקארדו, ירושלים

מחאה מאוחדת

מאורעות חוזרים אצלנו משד השנים
חאחרונוח, גילו עד כמה קרובה הסכנה יעל
החלפת חשלטוז הנוכחי ברורנות מוחלטת.
כבר מזמן לא חסרו מקרי־מישוש בחזית
הרימוקרטית - -עד כמה שבכלל אפשיר
לדבר על דבר כזה אצלנו — כדי למצוא
את הנקודה החלשה ביותר, המבטיחה הצלחה
לנסיודפדיצה. עתה הופתע הקהל על־ידי
חוק האוסר העברת כל יריעות על
העליח מטעמי בטחו! (העולם הזח .)1132
בטחון של מי? בטחון המדינה? ביז כד
וכר ידוע בחוידלארץ על המתרחש אצלנו,
יותר מא-ער אצל תושבי ארץ זו. הגבתה
של העתונות חיתה חליעה טרי מכרי ל׳ענות
את פני הדברים. והרי יש בירח אמצעי
מכריע: כל עתוני־הבוקר יתאחדו, לא יופיעו
שלושה ימים רצופים כאות מחאה. ואם
יהיה צורר, אפילו שבוע שלם. אני יודע
שיש בזה הפסד כספי. אבל צעד זח ירכוש
חוקרה בקרב הקהל, אשר מצידה שוב
ץ זריאל בר, ירושלים
תישא פרי
הלוואי ויכולתי להפסיק את עתונכם ולא
לחויע אותה אזלודיד שחיעים אורחי המדינה
ואני בתוכם בגלל גילוייכם זח נורא כש־חוד־מעיזתה
העתונות מטשטשת ומכסה על
עניינים, שאינו פוגעים בבטחון המדינה.
אלא רק בשמם הטוב של אנשים פרטיים,
שהעדיפו את תועלתם הפרטית על אינטרס
ק. עובדיה, שכון ג׳ טבריה
המדינה ...

הכתובת הנכונה

דמותה האמיתית של הרות הוצבה עירום
וערייה במאסר העורר ״פלונות סער״ והעולם
הזה .)1131 התואר ״פא׳עיזם״ הוא
שהכאיב לחרות יותר מכל — האמת כואבת.
הם, יעלא נרתעו להאשים בבחירות להסתדרות
כי מפא״י מכינה .,פלונות הפועל״
כדי להשתמש בכוח, הכינו במרץ את פלו־נות־הסער
שלדם והוציאו אותו לפעולה.
מ. מטרי, חיפת
...איו לערבב את פלונות הסער של
הנאצים עם הפאשיזם. פלוגות הסער בנר־מניה
הנאצית היו סוציאליסטיות (עם דגל
אדום. ראשון למאי וכד׳) ,הפאשיזם האיטלקי
היה תנועה לאומית מובהקת ורחוקה
מסוציאליזם.
הנני אחד ממשתתפי האסיפה שעזרו ל־
.,פלוגות הסער״ לפוצץ׳ את האסיפה.
מ. וינטל, יד־אליהו

אמצעי חיזוק

מאמרכם ״האם עונה האני?״״(העולם הזה
,)1131 זיעזע את כל נימי ליבי, ואני תמה
ונדהם על מה שנעשה בארצנו הדמוקרטית.
נשאלת השאלה: כלום אנהנו, העם שידע
סכל ועינויים על כל צורותיהם המחרידות
במשך דורי־דורות, אנחנו העם אשר שאר
כל חייו לחרות, אנחנו העם ששאף להגיעים
את הזוז אחרית הימים — ״ונר זאב עם
כבש כלום אנחנו ודווקא אנחנו מצווים
לחזור לימים השחורים של ימי הביניים.
לנרום עינויים וסבל לאזרח שכל אשמתו
היא בכד שהוא ערבי? האיז זה עוול משווע
לערכי האנושות שהתגדרנו בהם?
האם התנהנות זו מסמלת נקמה על מה
שסבלנו אנחנו או שמא יש בה מעיז
אמצעי לחזק את מעמדו של המשטר הקיים
על ידי פרוד לבבות ושנאת אחים?
י. אסייג, חיפה

קידר, דויד ויעקוב

מה יש לדבר, עליתם לי כבר על הנשמה.
מדוע כל העתונים כתבו ב״פרשת קדר״ את
השם קדר, ואילו אתם כותבים קירר. כז
כותבים אתם דויד, יעקוב, ועכשיו מהב־אני
שתכתבו שלומוה, מושה וכדומה.
ירמיהו גלעד, ירושלים
לקורא ״רמיאהוא גאלעאד נזדרן חברון
,70 ירושלים — סבלנות, העברית מתפתחת
בצמדי טנק.

בעיי ה אישית

הנני בחור בז 22 שנה. לפני שמונה
חודשים החליטו הורי לחת! אותי עם בחורה
קרובה ממשפחתי ,׳עגילה פחות מנילי בשנתיים.
הכרתי את הבחורה הרבה זמן, אולם
אף פעם בחיים לא חשבתי עליה ולא העזתי
להזמיז אותה לסרט או לנשף, או לצאת
כחברתה. אף פעם לא אהבתי אותה ואפילו
לא חיבבתי אותה. היא מצידה אהבה אותי
מאוד, היא אהבה אותי עד כרי כד, שאמרה
פעם, בנוכחות אחד מחברי, שאם לא תת־התז
אתי, היא תתאבד. אר אני לא שמתי
לב אליה. ולא היה איכפת לי בלום. אולם
לפני שמונה חודשים נפלתי במלכודת .׳בלה-ז
הורי וחברי ואישים ציבוריים נשאתי אותה
לאשה. החברים שלי אמרו לי שלא ידברו
אתי יותר אם לא אתחתן אתה. אמרו לי
גם כל מיני אנשים חשובים, שיעשו כד
שיפטרו אותי מהעבודה, אם לא אתחת;
אתה. התחתנתי. ואז התחילו הצרות.
זה שמונה חודשים שאני נשוי, אבל אף
פעם לא הרגיעתי שאני נשוי. בעצם מעולם
לא רציתי להתחת! בגיל כל־כד צעיר, אפילו
עם בחורה אחרת. אף פעם לא התאהבתי
בבחורה מסויימת, למרות שהייתי יוצא עם
כחורות כמו כל בחור בגילי.
אינני אוהב את אשתי. אני לא יוצא
עמה לאף מקום. אנו רבים כל הזמן, כבר
בשבוע הראשון התחלנו לריב. התחלתי לעתות
ולעשן ולשחק קלפים. התחלתי לזלזל
בעבודתי, למרות שקודם אהבתי אותה יותר
מכל דבר אחר. האחראים עוצמים בינתיים
אח העיניים, כי הם זוכרים איד הייתי
קודם. אבל זה לא ״משד כד הרבה זמזמה
עלי לעשות? אני מבקש את עצתכם׳
הקורא האומלל טעה בכתובת.
להתייעץ עם פסיכיאטור מוסתה,
אחת קודם.
העולם הזה 33ו צ

ו תו ל ץ, שהציע לכלוא את כל האנשים
\ | ההגונים בישראל בבית־הסוהר, ולהשאיר
את הגנבים בחוץ — נדמה שההגיון לצדו.

מאז ומעולם נהג העולם לכלוא
את יוצאי-הדופן, הכלתי־נורמליים
ואם לדון לפי המאורעות האחרונים כארץ, הרי אדם הגון הוא
יוצא־דופן וכלתי־נורמלי.

הציבור החופשי מקיים בכספו את יושבי
בית־הסוהר. מדוע יקיים המיעוט את הרוב?
ביהוד כאשר המיעוט ההגון מרוויח בהרבה
פחות מאשר האנשים המושחתים?
אין ערך לחוק שאינו ניתן לביצוע. חוק
המצווה לכלוא את המושחתים׳ אינו ניתן
עוד לביצוע בישראל. הם פשוט רבים מדי.

חו קכצד: בשבועות האחרונים הגיעו
dגילויי השחיתות לשיאים מסחררים. הם
חדלו להיות ידיעות. מה עוד יכול לקרות
שיעורר התרגשותי
מחנכים המוכרים תעודות ובחינות? בנקאים
המזייפים •חתימות? פקידים השודדים
את מוסדותיהם? עורכי־דין המועלים בכספי
לקוחותיהם? משלמי שוחד? מקבלי שוחד?

תהיה דמותה? שוב לא תהיה זאת המדינה
הקטנה,־הגדולה שהצטיירה בתקוזת מקימיה —
קטנה בגוף, אך גדולה בחשיבות׳ בערך,
ברמה המוסרית.

תהיה זאת עוד אחת מן המדינות
הקטנות והרקופות, המעוררות
את רחמי פני־־התרכות כעולם,
החיה את חייה העלוכים כצל
חרכ הפיפיות של אנארכיה ודיקטטורה,
הפקרות ורודנות.

האם זה סיוט, חלום בלהות — או דמות
העתיד הלא־רחוק, אם תימשך הידרדרות זו
לבור הזוהמה? כלום לא ניכרים כבר היום
הסימנים המובהקים של תהליך זה?

או מרי ם שמקור המחרה בתאוות

הבצע שאחזה לפתע בציבור הרחב.
האנשים רוצים לחיות בנוחיות. הם רודפים

המשטרים האלה. אין הוא אומר
לאדם: עכור, והעולם פתוח לפניו
! הוא אומר כמעט את ההיפף.
זהו השורש המצמיח את פרות הבאושים
של השחיתות הכללית. לא שאיפת האדם
לרמת־מחיה גבוהה יותר. אלא שאיפת האדם
להגיע לרמה גבוהה זו ללא מאמץ, ללא
עבודה, ללא התמסרות.

•*תהלבת כארץ כריחה מפורסמת
)Jאודות אותו אדם שקנה לו וילה מפוארת,
קאדילאק ועוד כמה אביזרים, במחיר
מאה אלף לירות. כשנשאל לשיטת הצלחתו
הבולטת, השיב :״פשוט מאוד. עבדתי כמו
כלב. חסכתי פרוטה לפרוטה. ויתרתי על
קולנוע, על ספרים, על משקאות. לבסוף,
אחרי שלושים שנה של מאמץ מפרך, כבר
היו לי אלפיים לירות. את שאר 98 אלף

היתה עיר יפה ורחוקה, אשר מסביבה
נרקמו החלומות הרומנטיים של ישראל.
עתה מסתבר כי מתחת לרומנטיקה הזוהרת
שרצו חיידקי הרקבון. מיטב המועלים בערי
הצפון יכולים ללמוד מאילת, עיר הזייפנים.
היה מפעל אחד, שנועד להנציח את כל
הטהור והיפה במדינה, לבטא את חדודת־החיים
של מדינה חדשה. במשך שנה שלמה
(אך לא תמימה) התנוסס סמל העשור מעל
לכל אירוע רשמי וחגיגי. עתה הוא מתנוסס
מעל לשערוריה הציבורית המחפירה ביותר
של גזל הציבור, בסיסמה :״ללא בושה!״

ן* עם היתה השחיתות מוגבלת,
Uפחות או יותר׳ לחוגים רשמיים. גילויי־השחיתות
המרעישים נגעו לצמרת הסוכנות
היהודית, לראשי המשטרה, לחבורה השלטת
של חושיסטאן.

מהו קרקע־חצמיחה האידיאלי לשחיתות?
מצכ כו אדם עוכר
שמונה שעות כיום כנאמנות וכ-
יושר, ונאלץ לקכל עכורה שניה
כדי לקנות נעליים לילדיו. מצכ
כו שכנו של אותו אדם מתעשר
מעסקי־אוויר כחפות המשטר4 .

ף כך אנו חוזרים, לא במקרה, אל

עתה מפוזרים הגילויים על פני
כל השטח. כמו מחלה ממארת,
שקנתה לה אחיזה כאפר אחד של
הגוף ומתפשטת משם לעפר כל
שאר האפרים, כן מתרחם נגע השחיתות.
אחרי שלא נגדע האפר
החולה כגוף הלאומי -צפוייה
עתה סכנה לחיי הגוף כולו.

כאוויר מורעל זה, שום צמח יפה
אינו יכול לצמוח. אידיאלים נראים
מגוחכים. כאשר נשמע רעיון
חדש, שואל האזרח: מי ירוויח
ממנו? על מה הוא מחפה?

אין זאת עוד הציניות התמימה של דור
צעיר, שאינה אלא כיסוי ביישני לאמונה
גדולה. זוהי ציניות אמיתית — הרסנית,
ארסית. כאשר תגיע לשיאה׳ שוב לא תהיה
כאן חברה תרבותית. החברה תתפרק לרבבות
קבוצות, חוגים ואנשים, שכל אחד
מהם ינסה לתפוס את המרובה, תוך בוז
לצרכי הכלל ולמצוות החיים החברתיים.
גם אז תהיה מדינת ישראל — אבל מה

האדם הממוצע אינו טום ואינו
רע מהמשטר ההכרתי כו הוא חי.

כל אדם המעורה בחיי המשק הישראלי,
יודע ששום אדם במדינת ישראל לא התעשר
עדיין מן היצירה. בין עשרות המיליונרים
החדשים של המדינה, ישנם כמה בעלי בתי־חרושת
— אולם גם אלה לא עשו לרוב את
כספם מן הייצור, אלא מתחבולות של שערי-
מטבע, או של הלוזאות־פיתוח, או של עסקות
אחרות של רמאות חוקית.
מי התעשר? מי שקיבל מן הממשלה רש־יונות־ייבוא
ב־ 356 פרוטה לדולאר, ומכר
את הסחורה ב־ 2ל״י לדולאר. מי שמוכר
עתה לממשלה את דולאר־הייצוא שלו ב־
2.650ל״י, ומקבל אותו עוד באותו יום
בחזרה מידי הממשלה ב־ 1.800ל״י. מי שמקבל
הלוואה להקמת מפעל־חלומות בדימונה,
ומלתה את הכסף בתל-אביב ב־3%
לחודש. מי שעושה אלף ואחד דברים, זולת
דבר אחד — לעבוד ולייצר.

שום דכר אינו יכול לעמוד כפני
גל עכור זה. כל הקדשים האמיתיים
והמדומים שוקעים מתחת
למימיו המצחינים.

כי אכן, מחלה קטלנית היא. לא מחלה
מהירה ורחמנית, הקוטלת את קרבנה תוך
ימים מעטים. אלא מחלה איטית וממאירה,
המנוונת את הגוף בשנים ארוכות של סבל,
מרקיבה את עצמותיו ומרעילה את רקמותיו,
עד שהוא מתמוטט לבסוף כעץ שהתולעים
אכלו את שרשיו•
החברה הבריאה מבוססת על האמון ההדדי.
האמון של איש ברעהו, של האזרח
בשלטון ושל השלטון באזרח. החומצה ה־גפריתנית
של השחיתות אוכלת אמון זה.
השלטון מתיחס אל אזרחיו כאל גנבים.
האזרח מאמין כי השלטון גונב את כספו.
הפקיד שוב אינו נראה כמשרתו של הכלל,
אלא כחומסו וכעושקו.

מקופת העיריה, או מקופת הממשלה.
על כן אין החברה מתעבת את האיש
המושחת. אם הוא מצליח, הוא זוכה לקנאת
הרבים. אם הוא נכשל, הוא נראה כחייל
אמיץ שנפל בשדה הכבוד. נסו לספר למישהו
את סיפורו של דויד חרמוני, פקיד
הבנק החיפאי, שהצליח לגבות בשוייץ 150
אלף דולאר מכספי הבנק, ונאסר רק מפני
שהתעקש לגבות עוד 50 אלף. האם יתעמתו
פני המאזין בסלידה? להיפך. מבט חולמני
מתגנב לעיניו, ועל פניו בולט הרעיון:
״טיפש! עם 150 האלף יכול היה להסתדר
בוונצואלה עד סוף ימיו!״

ם אין הציכור מגנה את האנשים
המושחתים (למרות שהשחיתות מתקיימת,
לרוב, על חשבון הציבור) ,הרי זה
מתוך הכרה אינסטינקטיבית שלא הפרט אשם.

\ז\ז1ז1ג\ חראן^י
אחרי המותרות. חשקה נפשם במכוניות
הדורות, בבתים מרווחים. אין הם יכולים
לחיות בלי פריג׳ידר. הם רוצים לטייל
בחוץ־לארץ. הגברת כהן אינה יכולה לסבול
ששמלות הגברת לוי יקרות משמלותיה.

כל זה נכון -אף אין זה שורש
הרע. טכעו של אדם לחתור לחיים
טוכים יותר, לסימנים החיצוניים
של מעמד חכרתי ושל הצלחה
כחיים. זהו כוח ככיר, וכהכרה
יצרנית סדירה רתום כוח זה למרכבת
ההתקדמות הכללית.

מבחינה זו אין הבדל בין השיטה הקא־פיטליסטית,
הקומוניסטית או הסוציאליסטית־החופשית:
כולן משתמשות בשאיפת־ד,התקדמות
של הפרט כדי לדרבן אותו לקראת
מאמץ גדול יותר, לקראת עבודה יעילה
יותר. הן אומרות לו — המכונית, הפרי־ג׳ידר,
הטיול מחכים לך, אם רק תקדיש
את מיטב מרצו לתפקיד שאתה ממלא
במסגרת הכלל, לטובת הכלל.

מכחינה מכרעת זו שונה המשטר
הקיים כישראל מכל שלושת

הלירות ירשתי מדודה עשירה באמריקה.״

לכל כריחה עממית יש מוסר-
השכל. הלקח של כריחה פופד
לארית זו הוא: אין טעם כעכודה
יצרנית. לא ממנה מתעשרים. לא
הודות לה רוכשים ידידים ומצליחים
כהכרה הישראלית.

הסמל האמיתי של מדינת ישראל בתום
העשור הראשון, איננו הקיבוץ, אותו מראים
לאורחים מן הגולה החדיר ,,וגם לא
צד,״ל, המפאר את שערי העתונים בחו״ל.
סמל המדינה הוא מפעל הפיס.

זהו המפעל המכטא את המא•
ווים הכמוסים של רוב הציכור.
״תן לנו לירה ״,הוא צועק ,״ותזכה
כעשרת אלפים! כלי מאמץ!
כלי עכורה ! פיס ככפר, פיס כעיר
-פים הופד כטלן לעשיר!״

רק אחד מרבים יכול לזכות במפעל
הפיס ולהגשים את חזון הדור :״הוא בכה,
בכה בכה — קנה פיס וזכה!״ אבל אפשר
לעזור למזל. אפשר לארגן מעין מפעל־פיס
פרטי — על־ידי משיכה מקופת הבנק, או

Iהמשטר .״כראשי עיר, כן יושביה,״ אמרו
החכמים, והוסיפו בלשון עממית יותר;
.הדג מסריח מן הראש.״
שר־האוצר הכריז על מלתה־חובה למימון
ה ומתכונן לגבות אותו בכוח
אחרי שה --הופסקה. ואחרי שהציבור
נוכח לדעת כי ה״מלווה״ נועד לממן
את החורים הרגילים בתקציב־הביזבוז הממ־שלתי־המפלגתי,
ולא לממן את ה ,--
חוקקה הממשלה פשוט חוק האוסר לדבר
על ה --

אין הכדל מוסרי כין מעשי הפורץ
הנוצץ, המנהל המועל, העסקן
הזייפן, הפרנס האנס, הפקיד השחיר,
הגזכר הספסר, השודד הנודד
המהנדס החומס או הרב הגנכ -
לכין מעשהו של שר-האוצר.

יש רק הבדל אחד: בעוד שכל אותה
קולקציה ססגונית עשתה מה שעשתה פעם-
פעמיים, הרי המשטר הקיים בישראל עוסק
בזה כבר 11 שנים. במשך כל אותן השנים
הוציא את כספם של יהודי אמריקה בטענת־שוא
של קליטת העליה, והשתמש בכספים
אלה כדי לממן את המפלגות המסובות אל
קערת המגבית היהודית המאוחדת, מימין
ועד שמאל.

* * ה לעשות? מי שלוחם בתנאים אלה
בפרשות בודדות של שחיתות, הריהו
דומה לאדם המנסה להריק את ים־כינרת
בכפית.

אי־אפשר ללחום בשחיתות האישית
כתחומי משטר הכנוי כל
בולו על שחיתות ציבורית.
הדג זקוק, פשוט, לראש חדש.

האמת -לכלא!
ל שקר׳ -חדות !
זה פירושו של החוק שהתקין בן־גוריון, והאוסר לפרסם ידיעות
על העליה. העונש הצפוי למסירים — 7שנות מאסר.

ל מי אסור דסדסס?
לכל אזרח ישראלי. שאינו שייך אל החבורה השלטת.
למי מותר לפרסם?
לדויד כף גוריון, שנאומיו סגרו את שערי היציאה מרומניה
וחיבלו בסיכויי העליה מברית־המועצות.
לשמעון פרס ודומיו, שפטפוטיהם על הפוטנציאל הצבאי של
העליה נתנו בידי הערבים נשק יעיל למלחמה בה.

מכוניתו של חסן־בק בואדי ישראלי
אחרי מי־שהיו ומי-שיהיו, מי־נסהנהו

א׳ 3ה אסור?יפרסם?
רק כמדינודישראל, בנימוק כוזב של טעמי בטחון —
נימוק המחזק שוב את טענת הערבים כי ישראל מעוניינת בעליה רק
מטעמים צבאיים.
לא כחוץ־לארץ — שם ימשיכו בן־גוריון וחבורתו לפרסם
ידיעות ככל העולה על רוחם׳ לשם פרסומת אישית, בעתונות ובטלביזיה.

מ דו ע אסור לפרם ס?

בי בעזרת פתימודהפה לעתונות, אפשר יהיה
להצדיק את גביית המם למען העליה שאינה קיימת -
ושאסור עתה לכתוב פי אינה קיימת.
אולם בחוץ לארץ ימשיכו לפרסם סיפורי־בדים ותצלומים
מתקופת ההעפלה, כדי להוציא מיהודי אמריקה מיליוני דולארים
לצרור הנקוב של השלטון הקיים — למען ד,עליה שאינה קיימת.

א 1ר ח• ישראל !
השימוש בטעמי בטחון לסתימת הפה בעיניני העליה — הוא
כוזב. למען הבטחון — די לשים מחסום לפיהם של בן־גוריון, פרס
ושות׳.
״בטחון״ האוסר להעתיק בישראל ידיעות המתפרסמות בעתוני
העולם כולו — מגוחך הוא.

א 1ד ת• ישראל !

אל תתנו להוציא את בספבם במענות־שוא!
העליה לא תגבר על־ידי השלכת האמת לבלא!
לחמו למען החלפת המשטר -למען יצירת
תנאיס לבוא עליה המונית -בגלוי, לעיני העולם כולו !

המשלה הש»ית
תן ידך לפעולה! פנה אל מרכז הפעולה השטית, ת .ד , 11253 .תל־אביב

כרכי ״העולם הזה״ 1956

וונזפר וזוגבל טור כרכי
״הנ\\לנז הזה״ וזשו\ז \ 956
ותצא לתכירת. לפנות1 ,כ־תב,
לאבי רוכינפלר, תל־אביב,
טזכונת תרכבת תמי .8
במדינה העם
בול ומי
ואלה הכותרות שהופיעו השבוע בגליון
אחד ויחיד של עתון אחד:
״נעצר מהנדס עירית בני־ברק כחשוד
בלקיחת שוחד — רבים ייחקרו!״
״חייב מאות אלפי ל״י — וסגר חנותו״.
״מבקשים להכריז כפושט־רגל את הקבלן
ביודהלחמי״,
״נעצר בעל בית־מסחר לרפואות ברמה
גן״ (כחשוד בהחזקת רפואות גנובות).
״חשוד במעשה מגונה (מזכיר מועצת הפועלים
בכפר סבא) יצא לתופשה״.
״צבי בן־אפרים (גזבר אילת הנאשם בזיוף)
מתלונן: לא חוקרים אותי כלל!״
״שלטונות גרמניה מעיינים בגירוש הנהג
הבורח״ (איש אש״ד, שנחשד בארץ בזיוף
ברטיסי־נסיעה)•
״המשטרה דנה באמצעים נגד קת־ התעודות
— מנהל בית־מפר מונטפיורי חדר
לעבודתו״.
״מגלה כוכבים (שפירסם מודעות כוזבות
׳תפקידים בקולנוע) נידון למאסר״.
״ 3ילדים נתפסו בבאר־שבע בעת פריצה
למשרד מוניות״.
״הנער הבורח (מבית־סוהר׳ אחרי שנעצר
באשמת גניבות) ביקר אצל חברו״.
״התאבד תלמיד בבית־ספר חקלאי. לא
מצאתי טעם בחיים״.
דלסיום היום:
״ליקויים בסכר עשר טחנות, מונעים
חיסול צחנת הירקון״.

מדיניות
מ ב חן -ל מי?
א/ק אינגה טופט התנדנדה על הגלים
השקטים, מול פורט סעיד, כשבמחסניה ה־מיטען
הישראלי הבלתי־מפורק. יחד עמה
התנדנדה המדיניות הישראלית ברוח, ללא
כיוון ברור.
״טופט לא היתה אונית־מיבחן,״ טען דובר
ממשלתי מבלי להסמיק, אף שדוברים
ממשלתיים מסרו בשעתו לעתונות את תמונות
האמיר. בלוית טקסט מרעיש, ערב
צאת הספינה מן הנמל הישראלי. אולם במידה
שאמנם היה זה מיבחן, היה זה מיבחן
לממשלת ישראל. הציון :״לא מספיק״.
כי אם בכלל עוד היה ספק בדבר, הרי
נעלם השבוע. האוניה נשלחה לסואץ ללא
מטרה ברורה, ללא תיכנון מראש של אמי
צעי־הנגד במקרה של החרמה, ללא עזרה
מובטחת מצד שום מעצמה עולמית או
האו״ם. עד כה׳ הסיכום הראשון של הפרשה:
תרומה של שקי־מלס לגמאל עבד
אל־נאצר.
קרך־אור ממזרח. אולם לא בכל הבחינות
נכשלה השבוע מדיניות ישראל. לפחות
בשני מבחנים השיגה ״טוב״ .השניים:
• היחסים עם לבנון. הגישה הנבונה
של ישראל למדינה הערבית הבלתי־עוינת
ביותר התבטאה בשני צעדים חיוביים: החזרת
מפציץ צבאי לבנוני, שיורט על הגבול
הישראלי, והחזרת מכוניתו של ראש־העדה
המטואלית הלבנונית חסן בק, שגולגלה
מכביש לבנוני לתוך ואדי ישראלי על־ידי
מתנקשים לבנוניים שלא הצליחו להרגו.

• ביקורו

ראש־ממשלת

בורמה, נה־ווין, אחד ד,דיקטטורים הצבאיים
החדשים של אסיה (וכרגע מתנגדו של ידיד
ישראלי וותיק אהר. ראש־הממשלר,־בדימוס
ארגו< אחרי שרשרת אר בה של ביקורי-
ואחה של מי־ע־דו ומי־שיהיי, הרי זה
הביקור הראשון של מי־שהנהו, אחרי ארבע
שנים.
אף שהבורמאי סירב לדבר על מדיניות,
מחשש פן ירגיז את הערבים שבורמה קשורה
עמם בידידות, הרי היה הביקור קרן-
אור. הוא הוכיח, לפחות, כי ישנה מדיגה
אחת באפרו־אסיד, המסוגלת, בהשתנות המצב
בישראל ובמרחב, לפעול כמתחך נאמן
בין שני הלוחמים.

חקירות
חו לשת האיש החזק
בל אדם בכפר־סבא יודע מי הוא האיש
החזק של המושבה. האיש החזק אינו פנחס
ספיר, שר המסחר וד,תעשיה שמוצאו מהמושבה,
וגם לא יושב־ראש המועצה המקומית
מרדכי סורקים. האיש החזק של כפר-
סבא הוא נחום דוד, מזכיר מועצת הפועלים
במקום, נציג מפא״י במועצה המקומית וחבר
הנהלת המועצה המקומית.
נחום דוד 40 עולה מסוריה, נמוך קומה
וממושקף, נשוי ואב לשלושה ילדים, ידע
לפלס לו את הדרך אל עמדת הכוח שלו.
עד לפני כשש שנים היה נחום מזכיר
מועצת פועלי באר־שבע. כשפוטר מעבודתו
זאת, חזר למושבה כפר־סבא, קיבל כחבר
מפא״י ותיק את משרת מזכיר הסתדרות
הפקידים במועצת הפועלים המקומית.
אולם בשנים האחרונות׳ כשהתרבו בני
עדות המזרח בקרב אוכלוסי המושבה, ידע
נחום לרכב על הגל העדתי. מאחר שרוב
העסקנים המפלגתיים במקום היו אשכנזים,
הצליח נחום בכוח לשונו החלקלקה ובכשרון
התככים שלו לעלות מעלה מעלה. בבחירות
האחרונות לועידת מפא״י השיג נחום דוד
יותר קולות מאשר פנחס ספיר ומרדכי
סורקים גם יחד, הצליח למנוע את בחירתם
של כל יריביו המפלגתיים. אחרי נצחונו זה
לא היה מי שיעמוד בפני תביעתו למנותו
למזכיר מועצת הפועלים, נוסף לחברותו מזה
ארבע שנים בהנהלת המועצה המקומית.
עוללות מרבד הקסמים. אולם כמו
לכל אדם חזק, ששאיפותיו הגדולות אינן
עומדות תמיד ביחס ישר ליכולתו וסגולותיו,
היו גם לנחום דוד, המזכיר הכל יכול,
חולשות משלו.
מדי פעם בפעם הובאו חולשותיו של
נחום גם לידיעת אזרחי כפר־סבא. בפעם
הראשונה היה זה לפני כשנה, כאשר בטאון
מפ״ם בכפר־סבא, הדי כפר־סבא, האשים
את נחום דוד בכך, שקיבל במתנה שטיח
מאחד מעולי מצרים. באותו זמן שנחום
קיבל את השטיח, נאמר בפרסום, מונה
אותו עולה לפקיד בבנק הפועלים.
מובן שנחום דוד מיהר להכחיש את
הידיעה, ואף תבע להקים ועדת־חקירה מורכבת
משני חברי מפא״י במועצה וחבר
אחדות־העבודה. לעומת זאת התעלם מדרישתם
של נציגי מפ״ם, מפרסמי ההשמצה,
לתבעם לדין, למרות שאלד, חזרו ותבעו
זאת ממנו במפורש. כעבור זמן־מה אמנם
איים נחום דוד במשפט, ואף קיבל ממועצת
הפועלים סכום של 500ל״י לצורך הגשת
המשפט. אולם בעשרת החודשים שחלפו
מאז, לא הוגש שום משפט. במועצת הפועלים
לא ידוע גם שנחום דוד החזיר את
ההקצבה שניתנה לו לצורך המשפט.
בפעם אחרת היו אלה ד1זקא חברי מפי
העולם הזה 1-133

לגתו בכפר־סבא, שהוציאו את דיבתו רעה.
ערב הבחירות לועידת מפא״י׳ פורסם ברחבי
המושבה כרוז אנונימי, שהאשים את
דוד בניצול מעמדו בצורה בלתי־מוסרית
ותבע מההסתדרות להוציא את האיש משורותיה.
כרוזים אלה הושמדו אמנם למחרת
היום׳ ובמקומם הופיעו כרוזים של מועצת
הפועלים תעדי העובדים, שציינו את
ישרו הרב של נחום דוד, אולם המושבה
הוסיפה לגעוש סביב פרשת הכרוז, ביחוד
אחרי שהתברר שהיו אלה צעירי מפא״י
שהפיצוהו בצורה אנונימית.
ידידות עט הילדים. אולם השבוע
התפוצצה פרשה נוספת הקשורה בנחום
דויד, שהסעירה את המושבה יותר מכל
הפרשות שקדמו לה. הפרשה התחילה בבית.
דויד גר בבית קטן ושלוד בשיכון הותיקים
בכפר־סבא. הוא ניהל יחסי ידידות וריעות
עם שכניו וביחוד עם ילדיהם.
אולם יום אחד, ערב חג השבועות, התפרצה
לביתו של דוד אחת משכנותיו, הקימה
שערוריה, סטרה לו על פניו ושברה
את משקפיו. נחום נאלץ לברוח בדלת
צדדית מהבית. הוא לא הגיש קובלנה למשטרה
על תקיפה. במקום זאת הגישה
אותה אשד, תלונה נגדו, התלוננה במשטרה
בי ילדתה בת התשע סיפרה כי דוד ביצע
בגופה מעשה מגונה.
הענין התגלה במקרה. לפי סיפורה של
הילדה, היא הוזמנה באחד הימים על־ידי
דוד לביתו• אותה שעה נמצאו אשתו ובניו
מחוץ לבית. הוא ניסה לבצע בה מעשה
מגונה, והיא הצליחה להמלט. הילדה לא
סיפרה על המקרה להוריה, אולם גילתה
אותו לאחיה׳ ששמר את הסוד. אולם באחד
הימים רב האת הבוגר עם אחותו, איים
עליה ״לספר לאמא.״ כששמעה זאת האם,
היא הוציאה בכוח את הסיפור מפי בתה.
כשפשט סיפור המעשה בשכונה, התעוררו
לפתע כל השכנים. ילדיהם, וביחוד
ילדותיהם, החלו להזכר בכל מיני מקרים
משונים שארעו להם בשנתיים האחרונות
עם נחום דוד.
השכנים הזועמים לא רצו למשטרה, ביכרו
להשתיק את הענין כדי לא לפגוע בילדו־תיהם.
לעומת זאת הפעילו לחץ בקרב
גורמים שונים להפסקת, עבודתו של נחום
עד לבירור ההאשמות נגדו.
חוקרי: וער והשפעה. למרות שהחשדות
נגד נחום דוד היו על רקע פלילי,
לא יכול היה איש למנוע התפתחויות על רקע
פוליטי. ראש־ד,מועצה. מרדכי סורקים, הפעיל
את השפעתו במשטרה להשתקת הפרשה.
המשטרה מצידה, הפעילה חוקרי־נוער לחקירת
טענות ההורים ובנותיהם, לפני שהחלה
בחקירה רשמית. אולם נציגי מפ״ם במועצת
הפועלים דרשו כנוס דחוף של המועצה,
לדיון בהדחתו הזמנית של נחום.
כשנשאל השבוע נחום דוד, שהפסיק זמנית
את עבודתו במועצה, על ידי כתב
העולם הזה על ההאשמות נגדו, הצהיר
הוא :״מבחינה פלילית אני נקי. השאלה
היא רק איך זה ייגמר מבחינה ציבורית?״
אולם האופטימיות של דוד בקשר לעתידו,
היתד, כנראה מופרזת. המשטרה מצאה כי
יש יסוד להאשים את מזכיר מועצת הפועלים
— עצרה אותו לצורך חקירה.

תרמינת
הקב לן ה בו ר ח
חלפו אמנם שבועיים מאז נעלם הקבלן
התל־אביבי ירחמיאל לוין מן הארץ. אך לא
עבר יום אחד, שלא הביא עמו גילויים חדשים
ומפתיעים על מעלליו של בן ה־.58
השאלה העיקרית — שנשאלה גם בשאילתה
של ח״ב מפ״ם חנן רובין בכנסת —
היתה: מדוע לא נקטה המשטרה כל פעולה
בדי לעצור את לוין בחוץ־לארץ, לאחר שנודע
לה כי הסתלק בהשאירו אחריו חובות
רבים? התשובה עלולה להראות מצחיקה, לולא
נגעה לגורלם של אנשים שחסכו את פרו־טותיהם
לרכוש דירה ומצאו את עצמם עומדים
בפני שלד בלתי־מטוייח.
כאשר ניגש לוין להתחלת העבודה בבית־המשותף
ברחוב וזרמיזא, קיבל הלוואה מ־בעל־הון
תל־אביבי. כנהוג במקרים אלה,
כדי להבטיח את ההלוואה, נתן לבעל־ההון
חוזה־מכירה על שתי דירות בבית אשר
טרם הוחל בבנייתו. בחוזה צויינו שתי הדירות
כדירות בקומה א׳ וב ,,הפונות לצד
מזרח ומערב.
כאשר נודע דבר בריחתו מן הארץ, התכנסו
כל רוכשי הדירות בבית הבלתי־גמור,
לטכס עצה ביניהם. ואז התברר כי בקומות
א׳ וב׳ מצויות ארבע דירות הפוגות לצד
מערב ומזרח, וכי כל ארבע הדירות נמכרו
חעולם הזה גגו י

לדיירים ששילמו דמי־קדימה. הדיירים טענו
כי הדירות שייכות להם! בעל־ההון נופף
בחוזה שבידו, טען: זכותי קודמת.
במצב זה הגיעה החבורה למשטרה, סיפרה
לקצין התורן כי נעשתה כאן תרמית. הקצין
הסביר כי אם תוגש תלונה פלילית, יספיק
עוד להפעיל את האינטרפול, לעצור את
הקבלן הבורח בהגיע האניה לטרייאסט, כעבור
יום. אך איש לא רצה להגיש תלונה כי
רומה. כל, אחד טען כי הוא, כשלעצמו,
קיבל את הדירה שלו, אלא שמישהו אחר
רומה, בקנותו דירה השייכת כבר למישהו
אחר. וכך לא הוגשה כל תלונה, ולוין לא
נעצר.
היכן הציפוי? תוך כדי חקירה, נתגלו
לראשונה גם פרסים על צורת בריחתו
של הקבלן מן הארץ.
ערב היעלמו׳ הופיע בדירת אשתו בתל-
אביב, החל אורז את חפציו. הוא הניח על
השולחן 200ל״י, הכריז כי לא ישוב.
אשת הקבלן הספיקה לראותו נכנס למונית,
רשמה את המספר, מאוחר יותר הצליחה
לגלות את המונית והמשתכנים הגיעו
בעקבותיה עד לפנסיון בהרצליה, שם התגוררה
ידידתו אלזה שטיינר.
משם, הסתבר, נסע במונית אחרת, שנשכרה
על־ידי פרקליטו ממוניות אביב בתל-
אביב, לחיפה. אתו נסעו הפרקליט ואלזה,

• המלחמה הנושנה ג ץ המשטרה לבין מנעון־החושף
עומדת להתלקח מחדש בכל חריפותה. הפעם יהיה הצד התוקף

יוסף נחמיאס, המפנ״ל, הטוען כי השיטות הבלתי־חוקיות של מנגנון־החושך,
הנעשות לעתים קרובות מתחת למעטה משטרתי, הורסות את אמון הציבור
במשטרה.

%שמעון פרסומת יחזור על תחכולת ביג׳י ויצטעצע
כחבר־משק. פרס בחר במשק אלומות, יחזור לשם לכמה שבועות לצורכי
פרסומת, ויעמיד לאחר מכן פנים של איש־התישבות — דבר שיאפשר לו להסיע
לשם אורחים מחו״ל כפי שעושה ביג׳י בשדה־בוקר. חוץ מזה נכנס פרס לא
מכבר לדירה חדשה בשיכון נודה בתל־אביב.

• השתלשלות גלתי־צפויה עשוייה להתפתח כבני־ברק,

כאשר יאשימו חוגים מסוימים את השלטון בכך שנעשה נסיוו להכריח את
הקבלנים יעקובוביץ ושלב שלא להגיש את תלונתם נגד אחי הירעץ המשפטי,
תוך איומים בענשים חמורים כנותני־שוחד.

• הרוסים עשויים לזבות בזכיון בלעדי לבניית בל סבר
אסואן, ולא רק השלב הראשון שהובטח

התוכנית״ שהוצע על־ידי הרוסים, ושמטרתו
יחיד אחד — דבר שירחיב אוטומאטית את
אינו נוטה להסכים, כדי להשאיר לעצמו
שלמעשה מובטח מימון מערב־גרמני לשלב

להם, אם ייכנעו המצרים ל״תיקון
לבצע את כל מפעל אסואן בשלב
הזכיון שכבר ניתן. עבר אל־נאצר
חופש־תמרון בין הגושים, מאחר
השני. אולם מצרים עלולה להיכנע

נזגזנדע עיר ב עו ד תו
צ׳כית נוצריה המוכרת היטב בבארים של
תל־אביב. אותה אלזה, יפהפיה בלונדית כבת
,30 סיפרה תחילה למשטרה כי לוין נפרד
ממנה בהרצליה, ובמשך יממה אף הובילה
את המשתכנים במירוץ־שווא מבית־מלון אחד
למשנהו, בהעמידה פנים כאילו היא עוזרת
להם לגלות את עקבותיו בארץ. אותה שעה
כבר היה לוין בלב־ים, על סיפון אנוטריה.
את ההפתעה האחרונה גילו מנהלי בנק
ארצי. ימים ספורים לפני נסיעתו, קיבל
לוין הלואה של כמד, אלפי לירות מן הבנק,
לסילוק חובו למס הכנסה. להבטחת
של הקבלן מן הארץ. הסתבר כי נסע במונית
מיוחדת מהרצליה לחיפה, בחברת פרקליטו
וידידתו אלזה שטיינר, צ׳כית נוצריה
המוכרת היטב בבארים של תל־אביב. אותה
אלזה, יפהפיה בלונדית בת כ־30׳ סיפרה
ההלואה מסר שטרות — שלו ושל אחרים.
בדיקה קפדנית הוכיחה, בי חלק משטרות
אלה מזוייף. הנהלת הבנק פנתה למשטרה,
הגישה את התלונה הפלילית הראשונה בתיק
הקבלן הבורח, ולמשטרה ניתנה סוף־סוף
העילה הרשמית להיכנס לפעולה ולהפעיל
את האינטרפול. אלא שעתה כבר לא ידע
איש היכן נמצאת הציפור.

עת1נ1ת
מלמדפ לו ס
למרות גילו המופלג, נמנה עדיין הצופה
בכוכבים דוד זכאי ( )73 בין חברי המערכת
הפעילים של דבר. במדורו קצרות, המופיע
מעת לעת בעמוד האחרון של העתון, מפרסם
זכאי הישיש תגובות ופירורי־מחשבה,
(המשך בעמוד )6

כדי למנוע עיכובים שיזיקו לפרסטיג׳ה של עבד אל־נאצר בעיני, ההמונים
הערביים.

• מלווה־העליה ישמש סלע־מחלוקת תעמולתי כין מפא״י
לבין שתי סיעות השמאל. בעוד שמפא״י תדאג לדחית המלווה יעד
אחרי הבחירות, כדי שלא להפסיד קולות בישוב הוותיק המתנגד לגביה, הרי
אחדות־העבודה ומפ״ם יאשימו את מפא״י בהפקרת יושבי־המעברות מיוצאי
עדות, המזרח, אשר למענם הן מציעות לגבות את המלווה.

« מפלגות הקואליציה יפעילו את מלוא השפעתן בדי
להבטיח כחירות ״שקטות״ ,ישתדלו לאסור עד כמה שאפשר שימוש

באמצעים שיעלו את המתח — אם באמצעות חוקים מיוחדים ואם באמצעות
הסכמים בינמפלגתיים. השיקול — העלאת המתח ייעלה את מספר הבוחרים
(ואת המודד לציר) ,יוריד את משקל הקולות הבטוחים של מפלגות ההסתדרות.

• ״דק למבוגרים״ -זה יהיה שם התקליט ארוד־הנגן
שמתכונן דן בן־אמוץ להוציא בחברת ״הד ארצי׳ /שיכלול

את מיטב הקטעים המפולפלים אשר קול ישראל אינו מעז לשדרם. מכיוון
שאי־אפשר להגביל את המכירה לבני 16 ומעלה, מובטחת תפוצה המונית.
תקליט שני העשוי להופיע בקרוב 3 :בסירה אחת, שיכיל כמה ממיטב
הקטעים בתוכניות השונות.

• ״הבימה״ תביט בזעם על הקיבוצים, אחרי שאלה יסרבו
להרשות לה להציג את הבט אחורה בזעם בקיבוצים. הסיבה הרשמית תהיה:
התנגדות אידיאולוגית של הקיבוצים למחזה, מתוך מענה שאין מקום לזעם
בישראל.

• לחובבי הספורט הימי צפויות כקרוב אפשרויות בילוי
חדשות. חברה אנגלית־ישראלית תתחיל בבנית מזח בחוף הרצליה ליד
מלון השרון, בו אפשר יהיה לשכור סירות־מנוע, מגלשי־מים וסירות תירוץ.
בתכניתה של החברה — בנית מועדון ימי מפואר במקום.

במדינה

ה״ווספרד חז ק למדי
ל שרות ה צב א

(המשך מעמוד )5
המשעשעים בשל היותם כתובים ברוח וסגנון
דבר הירחמיאלי מלפני 35 שנה, בעת
שזכאי היה מזכיר המערכת,
אולם לפחות לקורא אחד של מדורו של
זכאי, לא היה, חוש הומור. היה זד. הד״ר
הרצל רוזנבלום 56 עורך ידיעות־אחרונות.
לפני שבועיים, בעת שידיעות־אחרונות פיר־סם
כי משה דיין עומד להגיב מעל דפי
העתון, על גילוייו של מי שהיה מפקד
הלגיון הערבי באזור ירושלים, עבדאללה
תל, פירסם זכאי במדורו את הקטע הבא:
,,על האכסניה שאדם בוחר להנאתו אין —
כעל טעם וריח — להתווכח. משה דיין
בחר בידיעות־אחרונות.״
ירחמיאליות על המצח. השבוע
פירסם רוזנבלום את תגובת־המחץ שלו לפגיעתו
של זכאי. במאמר שהתפרסם תחת
הכותרת מלך הירחנזיאליס, הסתער רהב־בלום
על זכאי, כינה אותו :״מלמד פלוס
פרובינציאל פלוס ב ט לן ...האדם הראשון
במסדר, שד״ירחמיאליות המופגנת חרותה על
מצחו של כל אחד מבניו הוא אינו
מבחין במבטים מלאי־החמלה של רעיו המתחננים
ממש בפניו שילך לו
לגבי חברי אגודת העתונאים הישראלית,
המקיימים ביניהם הסכם של אי־השמצה
הדדי, היה זה עלבון חסר־תקדים. רוזנבלום
יצטרך להסביר את עצמו בפני ועדת האתיקה
המקצועית של אגודת־העתונאים.

חנה צ׳רנובילסקי(אחרי הטיפול)

תער1כות

או הב מ תנו ת יחיה

הצבא השוודי משתמש בקטנועי ״ווספה״ לתנועה בתנאים
הקשים ביותר, בהרים ובשלגים. ה״ווספה״ ינוע בקלות בכל
התנאים מדן ועד אילת. תוכל להשיגו אצל הסוכנים בזול
ואף בתשלומים לשעורים.

3רם וסאו, ק״

אין דבר חביב על אזרחי ישראל מאשר
קבלת מתנות־חינם. עובדה זו נעלמה כנראה
מעיניהם של מארגני התערוכה החקלאית
בבית־דגון. כשהגיע מועד נעילת התערוכה,
החליטו המארגנים להעניק שי למבקרים
בתערוכה ביומה האחרון, לחלק להם כיבוד-
חינם של מיץ, חלב, וכופתאות ביצים. המארגנים
לא יכלו גם להסתיר את נדיבות״
ליבם זו, הודיעו על כך במודעות בעתונים.
מה שאירע בעקבות זאת בשטח התערוכה
החקלאית, דמה לקטע מתוך סרט של
צ׳ארלי צ׳אפלין. בכל שבועות קיומה לא
זכתה התערוכה לקהל רב כזה. אלפים של
מבקרים, משפחות שלמות על זקניהן וילדיהן׳
גילו לפתע התענינות ערה בבעיות
החקלאות• רובם הגיעו למקום, בעיקר מהמעברות
הסמוכות, מצוידים בסלים.
הפתעהכפתח. ברגע בו החלה חלוקת
הכיבודים במזנונים, ניתן האות להסתערות.
דוכני החלוקה הוצפו מיד המונים,
שלא המתינו להגשה׳ בחרו בשיטת השירות־העצמי.
הממונים על החלוקה במזנונים שניסו
להשליט סדר, איבדו מיד את קולם
החלו לספוג מהלומות מהקהל עזהצליח
להבריחם. תוך דקות ספורות נעלמו כל
ערימות ארגזי מיץ ההדרים ומיץ העגבניות.
אלה שאיחרו להגיע לדוכנים, מצאו אותם
ריקים, החליטו להסתפק בלית־ברירה בארגזים
הריקים, נטלו אותם.
ליד מחבת־הביצים הענקי, איימו המונים
להפוך את דוד השמן הרותח, שם הוגשו

להם ביצים מטוגנות. אנשים שהגיעו למכנים
ומצאו אותם הרוסים וריקים, פנו
למוצגים עצמם, החלו לסחוב מכל הבא ליד.
במשך כחצי שעה שררה בשטח התערוכה
אוירה של פוגרום כללי, כשמעט הסדרנים
אינם מצליחים להשתלט על הסדר. המבקרים
מילאו את כיסיהם ואת סליהם בתפוזים,
בקבוקי משקה, וביצים. סדרן אחד הצליח
ברגע האחרון למנוע סחיבת פרה מהרפת.
בחלקים שונים פרצו קטטות ותגרות על
רקע של סחיבת מצרכים הדדית. בקבוקים
מנופצים התגוללו בכל מקום.
מיד לאחר־זאת הצטופפו אלפי החומסים,
מצוידים בשלל רב, בפתחי היציאה. אלא
ששם ציפתה להם הפתעה. מארגני התערוכה
הציבו את הסדרנים בפתח, חיפשו בכלי
היוצאים, מנעו מהם להוציא בקבוקים וארגזים.
אולם
המבקרים מצאו פתרון גם לתקלה
זאת. בו במקום שלפו משפחות שלמות
מתוך אמתחותיהן את כל הבקבוקים שנשדדו,
שתו את תוכנם במקום, ניפצו את
הבקבוקים בסיסמא :״גם לי גם לך לא
יהיה.״

דרכי אדם
דרך הסבל
אחת הדמויות התל־אביביות שהפכו כבר
מזמן לחלק בלתי־נפרד מן הנוף הוא יעקוב
שהינו, מוכר העתונים הנכה, המופיע בכל

נכה שהינו
האחרים יהיו.חיילים
העולם הזח 1133

כעל צ׳רנובילנסקי

ספר פרידמן

ומכאן

יום אחר הצהרים עם תלת האופנים ברחובות
צפון תל־אביב .״מתי כבר תסע באוטו
כמו כולם?״ שואלים את יעקוב בכל
פעם ידידיו, הקונים ממנו את עתוני־הערב.
״תשאלו את מלב״ן,״ עונה להם יעקוב
הנכה ברגליו .״כבר 12 שנה שהם מבטיחים

יתכן שלו נשאר יעקוב שהינו בסוריה
שבה נולה היה היום מרוצה מחייו הרבה
יותר. כי בסביבה בה חי לא היו לנכים
הרבים מכוניות והם גררו עצמם על ארבע,
עד גיל ארבע היה יעקוב ככל הילדים, ואז
חלה בשיתוק ילדים. כשהגיעה שעתו ללכת
לבית־הספר, סרב מנהל תלמוד־תורה לקבלו
כי חשש שצורתו תפחיד את הילדים האחרים•
רק בגיל 15 החל הנער לומד
בבית־הספר יחד עם ילדים בני חמש .״זה
לא היה איכפת לי לשבת עם תינוקות,״
הסביר יעקוב ,״רציתי שאם אשאר נכה כל
חיי שלפחות אדע להתפלל.״
שלוש שנים למד, זכה לתשבחות המורים
יותר מחבריו הבריאים. כל אותו זמן לא
פסקו שכנים טובים ליעץ לאביו הסבל
שישלח את הנער לארץ־ישראל, שם ירפאו
אותו הרופאים המצויינים. כסף להוצאות
הדרך לא היה להוריו ויעקוב גייס את הסכום
לנסיעה מיהודים עשירים. הוא הגיע
לחיפה בדרך היבשה, נלקח על־ידי הסוכנות
היהודית לתל־אביב, הושאר בתחנה המרכזית.
מכר
מסוריה שגילה אותו במקרה, סחב
אותו על גבו אל סבתו שאצלה חי יעקוב
במשך שלוש השנים הבאות. הסבתא, שמכרה
תבלינים בשוק, חלתה ולא היתד, מסוגלת לפרנס
אותו ויעקוב הלך אל הסוכנות
וביקש אח עזרתה .״למה אתם עוזרים לכולם
ורק לי לא?״ שאל במרירות .״מפני
שכולם יהיו חיילים ואתה לא,״ ענה לו
פקיד הסוכנות. זה היה חודשים מספר
לפני הקמת המדינה.
ידיד זר על החוף. מחוסר ברירה
ישב יעקוב בעגלת ילדים, יצא אתה לרחובות
העיר כשהוא מכסה את ראשו המורכן
מבושה. נדבות לא קיבל אף בשעה
היה לאחר יאוש .״ידעתי שאם שמצבו אתחיל בזה לא יהיה לכך סוף ואשאר
מקבץ נדבות כל ימי.״ עד שיום אחד,
כשהלך לפנות בוקר לשפת־הים, פגש בו המהנדס
התל־אביבי אריה סלומון. הזר התעניין
בתנאי חייו ומאז לא נטש אותה עזר
לו בכל הזדמנות. בעזרתו של סלומון פנה
יעקוב אל רופאים אורטופדיים, שקבעו כי
הוא מסוגל לכל עבודה, שאינה נזקקת לעזרת
הרגלים.
זמן־מה אף עבד יעקוב בבית מלאכה
לטזדיה, אולם הושלך לרחוב כשקנו את
המקום בעלים חדשים. לפני שש שנים
נשא לאשר. את מעתוקה 25 ילידת עיראק,
הוליד שלושה ילדים, מצפה לרביעי. סלומון
סידר לו תלת־אופנים למכירת עתונים ויעקוב
משתכר כיום שלוש לירות ליום.
השבוע, כשעבר יעקוב עם אופניו ליד מלון
זן, יצא מהמלון תייר עם ידיד ישראלי.

אחרי שהסביר לו הישראלי מדוע נוסע
יעקוב באופניו המוזרים, נתן לו התייר
לירות אחדות, הבטיח להוסיף בכל פעם
שיבוא לביקור.
״אינני רוצה נדבות,״ חוזר יעקוב על
השקפת־עולמו שלו ,״שיעזרו לי כמו לכולם
ללמוד מקצוע מכובד. אני אסתדר בלעדיהם.״

העולם
הזה 1153

מו גן גואליו:

נ לסוך הוא מעשך י

פני ה ד שו תבמראה
רוחה של חנה צ׳רנובילסקי 30 היתד
רעה עליה. היא נכנסה לסלון ליופי של
אהרון פרידמן, ביקשה מבעל המקום :״אני
רוצה סלסול טוב.״ היתד, לה סיבה טובה
כדי לרצות להיות יפה. בעלה עזריאל,
לו נישאה לפני 13 שנה, החל מראה סימנים
ברורים של קוצר־רוח בחברתה. פניות
קודמות למכון ליופי הפתח־תקואי היו עוזרות
תמיד.
למרות השעה המאוחרת הורה פרידמן,
בעל המכון, לעובדת צעירה שתטפל בה.
העובדת הוציאה מאחד הארונות נוזל כחלחל,
שפכה אותו על ראשה של חנה.
על מה שאירע לאחר מכן סיפרה השבוע
לכתב העולם הזה האשד, הצעירה:
״הרגשתי פתאום שבוער לי הראש. בקשתי
מד,עובדת שתציל אותי, אבל היא ענתה
שאשב בשקט ולא אבלבל לה את המוח.
פרידמן הביא מאוזרר והחזיק אותו מולי.
זה לא עזר. הרגשתי שאני נשרפת כולי.
בקושי הגעתי הביתה. בדרך נפלתי והקאתי
כמה פעמים. השתוללתי מכאבים, קרעתי
את הבגדים, אך זד, לא עזר.״
.התוצאה הבלתי נמנעת של טיפול היופי:
שערותיה של חנה נשרו במקומות
רבים, השאירו קרחות בראשה.
חיי אישות לא נורסליים. היתד,
זו סיבה נוספת לסלידתו של הבעל. חנה,
שחשה בעליל את ריחוקו של בעלה, הגישה
בעצת אביה תביעה לבית־הדין הרבני בפתח־חקור״
תבעה מהבעל המתחמק מזונות. בפני
שלושת הרבנים גוללה האשד. המוכה את
יסוריה :״מאז המקרה הוא לא חי עמי חיי־אישות
נורמליים. הוא מרוויח טוב במוסך
שלו, אך את כל הכסף הוא מוציא על נשים
אחרות. בהעדרי הביא הביתה בחורה זרה,
בילה עמה.״
הבעל לא היה מוכן לענות על התביעה,
אולם כדי לא להסתבך במשפט, השלים עם
אשתו כלפי חוץ• עתר, הפנתה חנה את כל
מרירותה כלפי בעל הסלון ליופי שגרם
לכעורה. בשבוע שעבר הגישה תביעה על
סכום של 19 אלף לירות על גרימת
נזק גופני, סבל ובושת.
פרידמן התייחס בשאננות גמורה לתביעה.
בידו היתד, תעודת בטוח של חברת בחן,
שצריכה היתד, לפצותו על הנזקים הנגרמים
לו עקב החזקת המכון. אולם השבוע, כש־חוייב
להשיב על התביעה, ספג בעל המכון
מכה בלתי־צפויה. על פוליסת־הביטוח שבידו
מודפס סעיף נוסף, שהוכנס מעל לחתימתו.
בסעיף זה הסתייגה חברת הביטוח מכל נזק
שנגרם לבעל המכון כתוצאה מטיפול בלקו־חותיו.

N.119

תה נוסע לאירופה?
התדע היכן לבקר, מה לראות, איפה לאכול?
ללון? לבלות? לנצל את מעט המטבע
הזר שברשותך, במקסימום של יעילות
וחסכון?
ב״המדרין* לתייר כאירופה׳׳ מאת
ס• כוכבי, שיצא זד, עתה לאור בהוצאת
אחיאסף ירושלים תמצא תשובות לכל
השאלות הנ״ל.
תהנה ותחסוך פי כמה מאשר הוא עולה
( ,)5.800 שפע של מפות ותמונות.
מילון קצר עברי־אנגלי־איטלקי־צרפתי.
המכירה הראשית: לוני כהן ושות׳ ,תל-
אביב, נחלת־בנימין ,5ואצל כל מוכרי הספרים
בארץ.

בז בו בי ם יתושים
ושאר חרקי הבית

שו שקס־
DpiDTS
תו צרת

,פז כי סוי ק לי ם. ב 17 סו

זה גורלה של כל המצאה מו צלחת
אד א ם אינ ך רוצה להתא כז ב דר שי
אד ורק

סינקבון־נקה
ה מ קו רי

במדינה

כנופית אילת 1

דרכי־חיים
הגיס ה ת קי ף

4לטיגון

לבישול

^ ל אפיה

לסלט

מוחמד גאזי, בנה המפונק בן ד.־ 38 של
משפחה עשירה בבקה אל־גרביה׳ שגה שגיאה
גורלית אחת בחייו. הוא נשא לאשה את
לטיפה, אחות אשתו של האיש התקיף בבקר.
אל־גרביה, רשיד נאדיף, הפך להיות גיסי.
רשיד היה דמות חדשה ביחס בכפר
שבמשולש• לאחר מלחמת השחרור. גלה
מכפרו ג׳למה, ליד חיפה, הגיע בעירום
וחוסר כל לבקר. אל־גרביה. אולם אם לא
היה לו לרשיד רכוש, הרי היו לו חברים.
כשהועברה בקה אל־גרביה לשטח ישראל,
לאחר הסכמי־רודוס, פגש רשיד את חבריו,
עימם עבד לפני המלחמה במכס, זכה להמלצות
נלהבות. היה זה רק מקרה כי אחד
החברים עבד במשרדי האפוטרופוס. מקדה
שני העביר לידיו של רשיד, בחכירה, מאות
דונמים מנכסי הנפקדים.
תוך שנים מועטות התעשר הגיס, הפך
להיות אדם מקובל מאד על השלטונות,
מקובל פחות על תושבי הכפר. כדי לשנות
מצב זה, לזכות בעמדה החברתית המגיעה
לו, החליט רשיד לבנות לעצמו וילה גדולה,
להפוך לבעל־בית בעמיו.
אולם בניית וילה גדולה, אפילו בכפר
ערבי, בו זולה העבודה לחסיד הממשל, עולה
כסף. רשיד מצא אנשים רבים׳ שהיו
מוכנים להלוות לו מכספם. אחד מהם היה
גיסו, מוחמד. הוא הלווה לרשיד סכום עגול
של 5000 לירות — לזמן קצר, כפי שהבטיח
הלווה.
רעל כארוחת ערב. הזמן התארך
יותר ויותר. לפני כחודש פנה מוחמד אל
הגיס התקיף, ביקש ממנו את כספו. רשיד
הסביר כי הוילה עלתה לו קצת יותר משחשב׳
25 אלף ל״י, טען כי גיסו יכול
לחכות.
שבוע לאחר מכן הופתעו שכניו של מוחמר
לראותו מתרוצץ בביתו, זועק בקולי־קו־לות.
חקירה קצרה העלתה כי מוחמד טעם
מארוחת הערב, האשים את אשתו כי ניסתה
להרעילו לפי פקודת הגיס.
אשתו של מוחמד לא ענתה על ההאשמות.
השכנים הנרגשים פרשו להם והלכו. מוחמד
העמים את שני בניו על הג׳ים שלו, פקד על
אשתו להשאר בביתה וחצה את הגבול לירדן•
לשם עדיין לא הגיעה תקיפותו של
הגיס.
תזכיר אלופי שד שנור

לשד

יצהר

למשהש פי ר א
ברכת

ולב חי ל

מזל טו ב

לני שואיהם

פי קו דיו

h iפע המעצרים והחקירות שבאו
Ifcfבמשך השבועיים האחרונים, בזה אחר
זה כתגובת שרשרת, אחרי מעצרו של גזבר
׳מועצת אילת צבי בן־אפרים׳ הביאו את
הציבור כולו במבוכה. גם הקורא המתמיד
ביותר שוב לא יכול היה להבחין בין מזייף
למועל׳ בין ערב תמים לגנב ערמומי. לרגעים
היה נדמה כאילו כל אותם שופטים,
שהיו נוהגים לשלוח עבריינים לגלות לאילת,
טעו, שכן העבריינים ירדו לאילת מרצונם
הטוב, כמו אל מכרה זהב.
אחרי שבעקבות מעצרם של עורך־הדין
צבי טוב וגזבר העיריה בן־אפרים, נעצרו
גם הקבלנים האילתיים זלמן דמוכר, שרגא
פיקסלר, הסוחר אברהם בקרמן ואיש־העסקים־המפוקפקים
יעקב הלפרין — היה
ברור דבר אחד: כנופיה של רמאים פקחים
וערומים השתלטה על אילת, תקעה בה
יתד, ששימש בסיס לעסקיה המפוקפקים,
שהשתרעו על פני כל הארץ.
התעלומה שניצבה השבוע בפני הקהל
הישראלי׳ לא היתר. עוד פרשת עסקיה של
כנופית רמאים וזייפנים זו. התעלומה האמיתית
והקשה לפתרון היתה: האם היו
ראשי־העיר אילת ופרנסיה שותפים לעיסקו־תיו
האפלות של גזברם בן־אפרים׳ או שמא
היו שוטים מוחלטים, כולם עד אחד, שנפלו
ברשת שטמנו להם?
האדם הנושא באחריות הראשונה במעלה,
למה שקרה ולמה שאיפשר את מה שקרה,
•הוא חנוך ננר ראש עירית אילת. כי גם לו
לא ידע חנוך ננר מזה זמן רב על עברו
הפלילי של גזברו, אילו גם לא היה שומע
שמועות ואזהרות מעשרות אנשים, כי בן־
אפרים הוא נוכל, גם אז היה זה מתפקידו
לדאוג לכך, שלא תהיה כל אפשרות למו־עלים
וזייפנים לעמוד במחיצתו. אולם כאשר
מתברר כי חנוך ננר הוזהר שוב ושוב,
׳על ידי קציני משטרה, עסקנים והנכבדים
שבאישי אילת׳ על הפח שהוא עומד ליפול
בו, ואף על פי כן לא נקף אצבע — גדלה
אחריותו של ננר שבעתיים.

המזצה עד קרך צבי
,, V־ הניט צכי בן־אפרים, בעל

£%העבר הפלילי והשם הרע, למצב ש־איפשר
לו לשמש כגרעין לכנופית נוכלים?
סיפר השבוע על כך חנוך ננר, בתשובה
לחקירת כתב העולם חזה :״לפני כשנתיים
וחצי הוצאנו מכרז על משרה פנויה לגזבר
במועצת אילת. צבי בן־אפרים היד, אחד מן

הפונים. נפגשתי עם כל בעלי ההצעות שענו
למכרז, כשלושה או ארבעה במספר,
בבית־מלון תל־אביבי בו התאכסנתי. בן־
אפרים עשה עלי את הרושם הטוב ביותר.
הוא עשה עלי רושם בידיעה בענינים מוניציפליים.
הוא למד שנתיים כלכלה באוניברסיטה,
ונוסף לזאת היה בידו מכתב המלצה,
שנכתב בשעתו לעירית צפת, חתום
על שי שלושה אישים ידועים בארץ.״
ננר סירב לגלות את שמות שלושת האישים
שהמליצו בשעתו על בן־אפרים. אחד

״העוד הזה״
« כי חניד גנר ראש עירית
אילת, נהג ברשלנות מחפירה,
כשהתעלם מהודעותיה הנשנות
של משברת אילת גי נזכר
המועצה, צבי כן־אפריב, נמצא
באלבום הפושעים שלה, הסת־פק
בהצטדקותו של גן־אפרים
ולא הקר את עברו.
• כי חנוך גנר זנה את חובתו
הראשונית כראש עיר, כשהת
מהם ששמו פורסם בכל זאת׳ קרן־צבי, מ־מזכירי
הסתדרות הפקידים, הכחיש את המלצתו
בכל תוקף. ממליץ אחר, מיכה שבים
ממרכז מפא״י, חשוד לשעבר בעיסקות הברחה
והעברת־כספים שטושטשו והקשור
עתה במספר ״פגמים אסתסיים״ במטה־הבחירות
של מפא״י, מסתייג אף הוא מד,מ־לצתו
וטוען להד״ם. מדוע, אם כך, האמין
ננר בכל זאת בצבי בן־אפרים?
״לא שאלתי את בן־אפרים למה עזב את
עירית צפת. הוא סיפר לי שעזב על רקע
קואליציוני והאמנתי לו,״ סיפר ננר השבוע.
״הוא סיפר לי שהעבודה באילת קוסמת לו.
רק עכשיו אני מבין את סיבת הקסם. הוא
נכנס לתפקידו בתחילת .1957 היינו מרוצים
מעבודתו. לא רק בהתחלה. היינו מרוצים
ממנו מכל הבחינות, גם בקשר לידיעותיו,
גם בקשר לעבודת־המנהל שלו במחלקת

משה דיין השיב השבוע בעקיפין לטענות
שנכללו בשבוע שעבר במאמרו של
העורך על ״תוכנית נהלל״ (חעולס חזה
132י) .בין השאר קבע העורך כי תעמולה
מיליטריסטית דרושה לקיום מערכת־השנור,
עליו מתקיים המשטר המפלגתי הקיים במדינה.
דיין אישר טענה זו בקבעו׳ בנאום
בתל־אביב׳ שמערכת המגביות באמריקה דרושה
לקיום צה״ל, וכי על כן חובה היא
לשלוח את אלופי צה״ל לאמריקה כשנוררים
של המגביות נגד השחיתות יצא
השבוע הראשון־לציון יצחק נסים בכרוז
חוצב־להבות, בו גינה את אדישות הציבור
כלפי המושחתים. לפני שלוש שנים גילה
הננולס הזה ( )972 את פרשת דירת־השרד
של הרב נסים, שעלתה למשלם־המסים כסס
אלף לירות, בעוד שהרב עצמו השכיר
את דירתו הקודמת תמורת דמי־מפתח
אל ״מ דויד ניב, מנהל ועדת־העשור,
שאמר לכתב העולם הזה ״בשביל האזרח
הפשוט אני הייתי, הוזה ואהיה תמיד אלוף•
משנה!״ פרש בשבוע שעבר מצה״ל, ימים
מעטים אחרי שהעולם הזה ( )1132 גילה כי
נידון לפני שנתיים על-ידי בית־דין צבאי
לגירוש מצה״ל בקשר עם החזקת 700
מעטפות סיני שהיו מיועדות לחלוקה לחיילים׳
וכי פסק־דין זה הומתק להעברה־מחפ־קיד
עמי ריכלין, איש קיבוץ מעוז־חיים
לשעבר ובנו של נאשם משפט־הנשק
המפורסם בתקופת המנדט שהתפרסם כ״מש־פט
סירקין־ריכלין״ ,נידון השבוע לחודש מאסר׳
11 חודש מאסר על תנאי ו־ 250ל׳׳י
קנס׳ על, פירסום מודעת־כזב בעתונות, בה
הציע לאנשים המעוניינים להשתתף בסרטים
לשלוחי לו כסף כדמי הרשמה. הסיפור המלא
הראשון על הפרשה פורסם בשעתו י־העולם
הזה .) 1119(,

ראש־עיר ננר
מינוי חתוך 119 אזרחים

הכספים, וגם כמגייס כספים עבור המועצה.
הוא עשה רושם חביב על כל אדם.״
האמת צריכה להיאמר, שלא רק חנוך
ננר התרשם לטובה מבן־אפרים גם חבריו
למועצה, יוסף לוי מנהל ארקיע באילת
ושמואל (״בובי״) עציוני, מנהל מקורות,
עזרא כהן׳ קבלן עצמאי לעבודות חשמל
וצבי לסר, פקיד מועצת הפועלים, האמינו
בצבי בן־אפרים בכל ליבם. האמונה היתד.
הדדית. בן־אפרים עצמו האמין מצידו כי
מאמינים בו וכי צעירים אלה, חסרי כל־
! W K w nqw aaM M M

מאשיס:
עלם מעשרות אזהרות והודעות
של אישים השוגים באילת
בדבר מהימגותו ועסקיו חמי
סו^סקים של גזבר המועצה.
» כי חגור גנר ממשיר להע•
טיל! בשירות המועצה, בלחץ
ועד־העובדיב, אגשים שידוע בי
מעלו באמון, עברו על החו?
ופגעו באיגמרסים של מועצת
אילת.
נסיון ציבורי או עסקי של ממש, לא יוכלו
לעולם לגלות את עסקותיו המפוקפקות.

״ pps״ בצואר הבקבוק
*%ל מנת להבין כיצד יכול היה מעגל-

קסמים זה של אמונה עיוזרת להתקיים,
צריך לחדור קצת יותר אל שיטת פעולתו
של צבי בן־אפרים. היתה זו שיטה פי־ננסית־פסיכולוגית,
שרק גאון בעל הבנה
בשני שטחים אלה יכול היה להפעילה בתוך
גן־עדן של שוטים, שנבחרו במקרה להנהלת
עניני העיר הדינאמית ביותר בישראל.
אזרחים שנבחרו לא בזכות כשרונם המנהלי
או הציבורי, אלא בזכות העובדה הפשוטה
כי הם היו הטובים ביותר לתפקיד תעד
השכונה אילת מבין 119 התושבים האחרים
של שתי שורות הבתים שעל חוף ים־סוף,
שהיו קיימים בשנת . 1955
צבי בן־אפרים, בעל הנסיון המעשי הכספי
במעילות מושב משגב־דב, עירית צפת
וקייזר פרייזר, היה בעל עין חדה. הוא
ידע לבחור את קרבנותיו במהירות וביעילות.
הוא ידע גם לסתגם, כמעט במבט
ראשון לסוג המתאים; אל השוטים, או אל
החושבים את עצמם לנבונים. הוא מצא
באילת את הסוג הראשון.
לחנוך ננר לא היה מעולם נסיון בעבודה
ציבורית. הצעיר הציוני מאמסטרדאם, כפי
שמסתבר עתה מתולדות חייו, ניהל לפני
בואו לאילת פנסיון ומסעדה כושלים בירושלים.
בזכות קשרי משפחה עם אחד
בשם אריה שפורן, שכיהן תקופת־מה כנציג
משרד ראש־הממשלה ואח״כ משרד־הפיתוח
באילת, ירד חנוך ננר עם אשתו
ובנו לאילת, נבחר עד מהרה כראש הוועד
המקומי של שלושים פועלי צה״ל האזרחיים
במקום. בדיחה אילתית המבוססת על המציאות,
והמתהלכת עתה בין וותיקי אילת,
רובם הולנדיים, מספרת כי הסיבה לכך ש־ננר
נבחר לראש־הוועד המקומי היתה׳ כי
כל שאר הוותיקים היו בעלי־מקצוע, מסגרים,
טבחים או נגרים, ואילו ננר היה
היחיד בין כולם שהיה מחוסר־מקצוע ו־
״פקק״ בסידור העבודה היומי.
שמואל (״בובי״) עציוני, איש אחדות־העבודה
וסגנו הצעיר 29 של ננר, היה
מחוסר־הבנה ונסיון ציבורי עוד יותר מננר.
עציוני, מפעילי התנועה המאוחדת, עזב את
קיבוץ ראש־הנקרה בהיותו בן ,21 לקח
אתו את אשתו הצעירה והיפה וירד לאילת
על מנת להתקיים שם כפועל בחברת מקורות.
בין פועלי מקורות, רובם עולים
חדשים, התבלט עציוני עד מהרה כאיש
היחיד שידע עברית על בוריה, ושיכול היה
לנהל את הענינים המנהליים של המפעל,
מונה במשך הזמן לאחראי על שאר הפו-

עלים, למנהל מקורות באזור עם גידול
המפעל. עציוני היה נוהג להחליף את ננר
בכל פעם שזה היה יוצא בשליחות המגבית
לחו״ל, אך הבנתו בעניני המועצה ובעיותיה
היתה מועטת ביותר. עציוני הישר
וההגון היה סומך בכל לבו על פקידי המועצה:
על ישעיהו שטיין, המזכיר החרוץ,
ועל צבי בן־אפרים, הגזבר הממולח. אמונתו
העיוורת באחרון הביאה אותו כמעט למבוך
פלילי וכספי, ממנו הצליח לצאת בקושי רב.

תודסעיפיס בעל-פה
ך • ין נבחרי ציבור מסוג זה, חסרי

Jנסיון והבנה, הרגיש בן־אפרים את
עצמו כדג שמן במים. הוא יכול היה לעשות
ככל העולה על רוחו, להנהיג סדרי
מנהלה כרצונו, להעביר החלטות עסקיות
וכספיות בהתאם לאינטרסים הפרטיים של
עצמו ולבחור בעצמו את הספקים, הקבלנים,
נותני האשראי ומנכי השטרות לניהול כספי
המועצה. בן־אפרים היה איש החוק: לכל
ישיבה היה בא עם ספר חוקים עבה של
תקנות הרשויות המקומיות בישראל, היה
מצטט בעל־פה סעיפים ותת־סעיפים׳ משכנע
תמיד אתחברי המועצה, כי הוא עצמו
ורק הוא בלבד, יהיה צפוי לבית סוהר,
במקרה של עבירה על החוקים שציטט
ושאיש מחברי המועצה לא ידע אם הם
קיימים במציאות.
לעתים קרובות לא היו נאומי השכנוע של
בן־אפרים מספיקים לחברי המועצה. הם
היו מתבלבלים לנוכח טורי הספרות הנוראים
שבן־אפרים היה מערים לנגד עיניהם,
מנסים לעתים לעכב עיסקה זו או אחרת
בבורסה התל־אביבית. אז היה בן־אפרים
נוקט בשיטות הלוחמה הפסיכולוגית: הוא
היה מעכב בבת־אחת את כל התשלומים
השוטפים של המועצה, מורה להנהלת החשבונות
ולקופאי להפסיק לקבל קהל, לשלוח
את כל הפונים לגזברות לעזאזל.
התוצאה היתד. אדירה. התושבים, הספקים,
הקבלנים ועובדי־המועצה היו מציפים את
חנוך ננר ואת חבריו בתלונות .״לא משלמים,
בן־אפרים צועק, הגזברות סגורה, הקופאי
מקלל,״ היו הידיעות באות בזו אחר
זו לחנוך ננר. הוא היה קורא לבן־אפרים:
״מדוע לא משלמים?״ היה חוקר בכעס .״אין
כסף,״ היתד. התשובה הסטאנדרטית. אחרי
ימים אחדים היו כל חשבונות הבנקים ״מתפוצצים״
.בן־אפרים היה דואג לרוקנם מכל
מזומנים, לגרום לכך שעשרות שיקים יוחזרו
למקבליהם ללא תמורה. עורכי־הדין היו
מתחילים לצלצל, כל עסקי־העיר, עבודות
הבניה, הספקת חומרים חיוניים למשרדים
או לבתי־הספר, היו נפסקים לחלוטין.
אז היה מגיח בן־אפרים מחורו בגזברות
המועצה .״יש עצה, אבל אני אלך לביתר,סוהר׳״
היד. אומר בצדקנות הגובלת עם
הקרבת״נפש ,״אני מכיר מישהו שיוכל ל־הלזזת
לנו כמה אלפים בריבית גבוהה.״
חברי המועצה היו מסתכלים בהזדמנויות
כאלה על בן־אפרים כעל המלאך הגואל.
בן־אפרים היה אוכל ארוחה שמנה, מקים
מהומת־ענק בין המזכירות והפקידים, טס
לתל־אביב ומטלפן אחרי כמה שעות :״השגתי,
תודיעו לגזברות שאפשר כבר לשלם.״
איך היה בן־אפרים משיג את הכסף —
על כך לא ידעו חברי המועצה אפילו
עובדה אחת. ברוב המקרים לא היה צורך
להשיגו. הכסף הוחזר לבנקים — בן״אפרים
זכה באשראי־אמון חדש. כשנשאלו השבוע
בחקירות המשטרה על שורה שלמה של
ספקים, מלוזי־בריבית, מנכי־שטרות ואנשי
כספים בתל־אביב, לא הכירו אפילו אחד
מהם :״בן־אפרים היה מסדר. את הכל, אנחנו
לא התערבנו!״

צ׳קים מתחת למחיר הקרן
M M H M IIW M M IM B
הצלחותיו הפיננסיות המיסתוד־
I Iיות של בן־אפרים נבעו מהיותו קשור

לרשת, אשר קרוב לודאי כי יעקב הלפרין,
החוליה האחרונה בשרשרת המעצרים, עמד
בראשה וניהלה. היתה זו רשת׳ שהיתה
מעורבת בחלק ניכר מהשערוריות הכספיות,
שארעו בארץ בשנים האחרונות. על יעקב
הלפרין, מרכז הרשת, עימקותיו ושיטותיו,
ידובר עוד בהמשך הסידרה. אולם כדי לתת
מושג לקורא מה היה חלקו של בן־אפרים,
יש לעמוד כקצרה על פעילותו הכלכלית
הענפה של הלפרין.

גזבר בן־אפרים
תמונה באלבום 100 הפושעים
הלפרין היה מופיע תמיד כאיש עסקים
רב־השפעה ורב־יכולת. הוא היה מנהלן
של מספר חברות כלכליות פיקטיביות, שמלבד
משרדים, טלפונים ופקידים שקיבלו
משכורת, לפעמים גם בצ׳קים ללא כיסוי,
לא היה להן ולא כלום. אולם בכוח הרושם
שעשו שמות חברותיו, מספרי הטלפונים
שלהן וכוח דיבורו של הלפרין עצמו, נפלו
מספר רב של סוחרים ברשתו.
הוא היה מופיע בבית מסחר ומציג את
עצמו. הוא היה קונה סחורה, מוציא מכיסו
כחצי־תריסר פנקסי צ׳קים, כל אחד על שם
בנק אחר, ומשלם בו־במקום את תמורת
הסחורה. הסוחרים היו מצליחים לפדות
את הצ׳קים בנקל. פעם ופעמיים או שלוש.
אולם בפעם הרביעית היו הצ׳קים חוזרים
לבעליהם, בצירוף ההודעה :״אין כיסוי״.
כך היה הלפדין מצליח לרכוש כמות גדולה
של סחורה, מבלי לשלם תמורתה. הוא היד,
מוכרה מיד ליד שלישית, בסכום הקטן
בכ־ 15 אחוז ממחיר השוק, והופך את
הסחורה לכסף מזומן.
את בעלי חובותיו היה הלפרין מצליח
למשוך במשך שנים על שנים, כשהוא מאיים
עליהם בהתאבדות, משכנעם בחלקלקות, או
משכך זמנית את זעמם, בנתנו להם צ׳קים
ושטרות חדשים, חסרי־ערך אף הם.
הוא היה זקוק לשטרות של מוסד רשמי,
כמו עירית אילת, אותם יכול היה להפוך
לכסף מזומן בקנית סחורה, שאותה כאמור
היה מוכר במחיר שמתחת למחיר השוק,
אך תמורת מזומנים. זה למעשה היה תפקידו
של בן־אפרים ברשת הגדולה. הוא סיפק
לא רק שטרות וצ׳קים אמיתיים ומזו־ייפים,
אלא גם מסמכים הנקראים העברה
לחשב הכללי. היו אלה פקודות־תשלום,
חתומות בידי מועצת אילת, שהורו לאוצר
המדינה לשלם למחזיק המסמך כסף, על
חשבון ההקצבה שהגיעה לעירית אילת
מאוצר המדינה.

צילום באלבוס פושעים
^ולם גם גאון כמו בן־אפרים, לא

\ £יכול היה לשמור בסוד את עברו ואת
כל מעלליו. סיפר השבוע חנוך ננר, כיצד
נודע לו לראשונה עברו הפלילי של בן־
אפרים :״שישה חודשים אחרי שבך אפרים
הגיע לאילת הייתי במשטרה. הסמל אמר לי,
שרשום אצלו, שלבן־אפרים היה פעם תיק
פלילי. נדהמתי והשתוממתי. רצתי מהר
אל בן־אפרים ושאלתי אותו: מה זה? הוא

ניגש לארון והוציא לי תעודה המעידה. כי
זוכה בדין. ראיתי את התעודה והבאתי
את תכנה לידיעת חברי־המועצה. החלטנו
שהיות והוא יצא זכאי לא נתחשב בעברו.
״במשך שנה אף אחד לא פנה עוד אלינו
בענין זה. אבל כעבור שנה, כשהגיע המפקח
מאיר שקל לאילת, הוא קרא לי למשרדו
והראה לי מסמך, לפיו היה לבן־אפרים תיק
פלילי. שקל אמר לי שמחובתו להודיע לי
זאת. עניתי לו שאני יודע על כך מזה
שנה. לא עלה על דעתי, שהתיק במשטרה
ותעודת הזיכוי של בן־אפרים, נוגעים כל
אחד לענין אחר. מסתבר שמה שראיתי
במשטרה, לא היה קשור בתעודת־ד,זיכוי.
אני חושב שהם בעצמם, במשטרה, לא ידעו
באיזה ענין נאשם בן־אפרים.״
אולם הזהרתה של המשטרה לננר לא
היתד. סתמית ביותר. מתברר שמה שננר
ראה באילת היה אלבום פושעים, בתוכו
נמצאו תמונותיהם של 100 האנשים בעלי
העבר הפלילי, היושבים באילת. בן־אפרים
היה אחד מהם. כל אדם בעל המושג הקלוש
ביותר במשפטים, או שביקר רק פעם בימיו
בסרט בלשי, יודע כי אדם שזוכה מאשמה
פלילית, תמונתו ושמו אינם נמצאים באלבום
פושעים. הבנה אלמנטרית זו לא היתד, לחנוך
ננר.
אולם מלבד משטרת ישראל היתד, רשימה
ארוכה של אישים ואנשי ציבור שבאו אל
חנוך ננר כמעט מדי יום ביומו, ביחוד
בחודשים האחרונים, הסבו את תשומת־לבו
לעסקיו של בן־אפרים:
• המהנדס מאיר כית-אש, ידידו
של חנוך ננר וחברו למפלגה, מסר לו עשרות
עובדות והוכחות על חשדות מבוססים
מאוד. התוצאה: ננר קרא לבן־אפרים, סיפר
לו על פגישתו עם בית־אש. בן־אפרים יצא
מכליו, כינה את בית־אש רמאי, האשים
אותו במעשי רמאות במחנה המטיילים׳ שהעבודה
בו נמסרה ללא מכרז לעסקי השותפות
של זלמן דמוכר—בן־אפרים.
• המהנדס אשר אוליניק, חתנו
של שר־העבודה מרדכי נמיר ומנהל החברה
המונופוליסטית לתכנון והשגחה על מפעלי
השיכון של משרד העבודה באילת. אוליניק
אף ניסה להקים פעם סיעה מתחרה לחנוך
ננר, הזהיר אח ננר מפני בן־אפרים ודמוכר.
• חיים בונה, מזכיר מפא״י באילת,
שהודח וגורש מאילת בהתערבות בן־אפרים.
בונה ידע על עסקיו הלא־כשרים של בן־
אפרים לפני רבים אחרים •באילת. הוא הז־
(חמשן בעמוד )12

רבות האהבות שהי! ,או לתלמידי משור כ־־ב!שאוה הגמנסיה

אהבה ראשונה

המחוזי אליעזר מלחי,

מנהל את טקס פגישה
U jIU Ifl
בוגרי מחזור כ״ב של הגמנסיה הרצליה.
* * ה כל הרעש הזה שם בפנים?״
/ J / /שאל אחד החברים הנכבדים של אחת
מלשכות בני־ברית, בהצביעו כלפי אולם
המסעדה של בית־ציוני־אמריקה• ״שם נמצאים
אנשי הרצליה,״ היתר. התשובה .״הרצליה?!״
תמה האיש׳ ״איזו מין לוז׳ה היא
זאת?״
פעם קשה היה לתאר שמישהו יטעה לגבי
המושג אנשי הרצליה. .כי הגמנסיה הרצליה
היתה, לגבי הישוב שלפני קום המדינה׳
הרבה יותר מאשר סתם מוסד חינוכי, ולגבי
חניכיה ובוגריה, הרבה יותר מאשר מקום
בו בילו את שנות לימודיהם. אנשי הרצליה
היה סימן היכר לסוג מסוים מבני־הארץ.
אף על פי כן היה בשאלתו של איש בני-
ברית משהו מן האמת.
כמאה האנשים שהתכנסו השבוע בבית־ציוני
אמריקה למסיבה חגיגית, היו כמעין
לשכה של מסדר חברתי. היו אלה חניכי
ובוגרי מחזור כ״ב של הגמנסיה הרצליה
שעזבו את ספסל הלימודים בה לפני 25
שנה. הם היו כבני 18 כשסיימו את לימודיהם
בשנת — 1934 שנת משפט רצח
ארלוזורוב, תחילת עליה ב׳ ותחילת הבריחה
ההמונית של היהודים מגרמניה של היטלר.
הם היו בני 23 כשפרצה מלחמת העולם
השניה• הם היו בני 32 בתחילת מלחמת
העצמאות. כיום הם נימנים על אנשי הצמרת
י חברתית, הפקידותית, הבטחונית, הכלכלית
והתרבותית של ישראל.
מה שאירע להם ב־ 25 השנים שחלפו, הוא
סיפורו של דור שלם.

מש ש? !9וורצה מק״ר
* Vח זוכרת איך שפעם סידרת• או
תךז אמר שלמה תג׳ר, סמל ראשין
במשטרת ישראל ומזכירו של מפקד משטרת
מחוז תל־אביב להדסה שור׳ מורה ואשתי
של בעל גלריה לאמנות .״בשיעור לגיאו־

המלחין

מרדכי סטרוי
מעסקי, היה
חניך המחזור, אך לא היה בוגרו.

לחניה הורדתי חתיכה מהקיר ואמרתי לך
שזה גוש של קוזרצה. אחר כך תפם אותי
המורה וזרק אותי לשבוע ימים מהכיתה.״
״היא היתר, הנערה היפה ביותר בכל
המחזור,״ הסביר אלוף־משנה יעקב פרי
(פרולוב) מפקד מחוז ירושלים, לקבוצת
ידידים, בהצביעו על תמונה צהובה מיושן
התלויה על הקיר, בה נראתה קבוצת נערים
מקיפה נערה אחת .״תמר לוינסון — היא
היתד, רזה כמו גפרור. כשהצטלמו, תמיד
הצטופפנו מסביב לה להצטלם לידה. מה
אתה היום?״
״היא יושבת באוסטריה היום,״ הסביר
מישהו.
הם ישבו זה ליד זה כמו בימים הטובים,
החליפו חיוכים וזכרונות, נזכרו באהבות
ראשונות ובמעשי קונדס משותפים. רובם
לא ראו זה את זה אפילו פעם אחת מאז
נפרדו לפני 25 שנה. בשולחן הראשי ישבו
המורים, רובם מתקרבים לגיל 70 או מעבר
לו, שרידי צוות המחנכים, שפעם היו רועדים
מפניהם במסדרונות. במשך זמן מה
הם ניסו להעלות חוויות משותפות, שארעו
להם באותם הימים. לשופט המחוזי אליעזר
מלחי׳ בן המחזור שניהל את הטקס ברוח
ההומור הטובה שלו, נשמרו עדיין מחברות
מאותה תקופה, בהן רשם כמעט דו״ח סטנוגרפי
מחכמות המורים והתחכמויות התלמידים.
״לבחינה
חשובה באנגלית הכין אברהם
צ׳פמן את חברו יגאל פזי. פזי למד ולמד
ולבסוף טען שאיננו יודע כלום ולא יעבור
את הבחינה. אמר צ׳פמן: נתערב על גרוש
שתעבור את הבחינה. והתערבו. שבוע ימים
אחרי הבחינה החזיר ראובן גרוסמן את
המחברות. לכשראה פזי את הציון בבחינתו
התחיל לקפוץ, לקרקר ולנפנף את המחברת
באויר. כולם שאלו אותו איזה ציון טוב
הוא קיבל. במקום לענות רץ אל צ׳פמן
וצעק בקול מלא שמחה: קיבלתי מספיק
בקושי, תן מיד את הגרוש של ההתערבות.״
צ׳פמן
אגב, הוא היחידי מבני המחזור
שגורלו לא נודע והוא מוגדר כנעדר. הוא
התגלגל למקסיקו כמהפכן, נחטף ונעלם על
רקע של פעולות אנטי־קומוניסטיות.

באחד המקצועות היה נותן ציונים, מבלי
לבדוק את העבודות. פעם הוא העתיק מ־

אליעזר מלחי מלה במלה. מלחי, שנקרא
אז זלצמן, קיבל טוב מאוד והוא רק מספיק.

r r m
ון ןי|||1

__Ifc

חדי

אלגיה עד שכת*ים
*ועם: תן המורה לעברית לכתוב
ZJ IIחיבור חופשי,״ סיפר צבי גולדברג־אבידן,
חניך המחזור שיזם את הכנס וארגנו,
והנחשב על־ידי חבריו כבר־מזל, משום
שזכה ב־ 30 אלף ל״י בהגרלת המלוזה העממי
.״מרדכי סטרומינסקי־סתר כתב במקום
זה יצירה בזמרה. הנקראת גס כן
חיבור חופשי והגיש אותה למודה. שם
יצירתו היד. אלגיה יעל שפת־היס בתל•
אביב. על זאת קיבל כמובז הערה.״
״אותו סטרומינסקי רצה לברר, אם מורד,

קריאה למסדר

כו הס התחילו את דון חייהם לפני 25

קבוצת בוגרי המחזור מרימה כוסות ובקבוקים
לחיי המורים. ראשון משמאל הוא אליעזר מלחי ()9
שלישי משמאל הוא הסופר מירר שיף 13 המספרים מציינים את המקום בתמונת המחזור.

התאומים

יהודה ( )10 ונחום 11 בוטקובסקי, שני
שהיו דומים זה לזה בצורה שאפילו דן
התקשו להבדיל ביניהם. כיוס עוסק יהודה במסחר, ואילו

שלום, האדוויס צ׳יפס r r

מימין לשמאל נראים:
סברדלוב (ו) ,המורה

וןד ־ צ ל ־ ה

»ר ד.מוי־׳דליג

לגיאוגרפיה; ראובן אבינועם 2המחנך לוין 3המורה למתמטיקה קיפר 4המורה
להתעמלות נשרי 5המורה ביז׳ונסקי ( )6המורה לאנגלית לוין ( )7והמורה לציור אלדמע 8

בפעם הבאת כתב סטרומינסקי שירושלים
היא עיר הבירה של אפריקה הדרומית ועוד
שטויות כאלה, וכמובן שקיבל ציון טוב.״
היום סטרומינסקי הוא מורה למוסיקה
בקונסרבטוריון הישראלי, מלחין, ובוגר בית-
הספר הגבוה למוסיקה בפאריז. פעם זכה
בפרס אקו״ם ופעמיים בפרסים של עירית
תל־אביב.
״מחנכנו בכיתה השישית היה אדון לוין,״
התחיל סיפור אחר ,״והוא היה ירא כל
הזמן שלא יתלכלך מדור ההערות ביומן.
פעם רשם ראובן גרוסמן־אבינועם הערה
ביומן בנוסח הזה :״מפני מה חסרו אידלמן
ופזי בשיעור אנגלית?״ (הם חסרו מפני
שהיו אצל הרופא) .לוין כעס מאוד וכתב
במדור ההערות :״לא כאן המקום לשאול
שאלות.״ למחרת כתב גרוסמן באותו מקום:
״רק כאן המקום לדברים כאלה!״ על זה
השיב לוין בהערה נוספת :״כאן לא מדור
לחליפת מכתבים.״ גרוסמן כנראה לא הרגיש
בתשובה ובזאת הסתימה חליפת ההערות.
התאומים
של המחזור היו יהודה ונחום
בוטקובסקי, שדמו זה לזה כשתי טיפות-
מים. היום אחד מהם סוחר, בוגר בית-
ספר לכלכלה באנגליה והשני בוגר הטכניון
העברי העוסק בתכנון מכני .״פעם מצא
המורה את נחום בוטקובסקי בוכה, .מה
קרה?׳ שאל אותו המורה, .אני בוכה׳ ,ענה
נחום, ,משום שאחי התאום הרביץ לי אתמול
מכות. אז אמרתי לבן־דודי שיכה את אחי,
אז הוא טעה והרביץ לי.״

jf 1 7 1 1 7 1

תוקע בחצוצרה

צבי גולדברג, שזכה במלווה
העממי ב־ 30 אלף,
המחזור.
לפתיחת כנס

הפדיקן אכד את הפנקס
^ יינו הולכים לגמנסיה ולא לומ-

וא-׳י> it

ה תר צ ד

r a m -התנחדת שר י»וו 8י o n

התאומים של המחזור
:ריהס הטובים ביותר,
אחיו נחום, בהנדסה.

סגן־אלוף יצחק ערן (שפר)
I l׳U r s n
כונה בשם קואינור, בגלל

מוצאו הצ׳כי, כמוצא ׳עפרונות קואינור.

I I / /דים בגמנסיה,״ סיפר יצחק ערן (שפר),
כיום סגן־אלוף בצה״ל .״אותי היו מכנים
בשם קואינור, מפני שנולדתי בצ׳כיה ובאותו
זמן היו לנו עפרונות צ׳כיים בשם
קואינור. עסקנו בספורט אולי שמונה שעות
ביום. היינו באים לגמנסיה לפני הלימודים,
כדי שנוכל להספיק לשחק כדור־יד. עוד
לפני הצלצול היינו רצים למגרש כדי
לשחק. היתד, לנו קבוצת כדור־יד שקראו
לה המנצח. במשך שבע שנים רצופות ניצחנו
את כל בתי הספר בארץ כולל את בית־הספר
הריאלי בחיפה. במכביה של שנת
1932 שיחקנו נגד נבחרת צ׳כיה וניצחגו.״
״היה לנו מורה לערבית ששמו היה
כרסנטי,״ סיפר יגאל פזי, יצואן .״הוא
היה נוהג לומר: נחתי לשני תלמידים לא
מספיק. לא אזכיר את שמם. אבל פזי וסוס־קין
— ד,זהרו!״ פעם היה לנו מורה׳ לא
רוצה להזכיר את שמו. שהיה לו פנקס
שחור ששם היה רושם את הציונים. לא
יכולנו להגיע אל הפנקס. מה עשינו? בפי־נודהחי
היה לנו עוף גדול — פליקן. פעם

אייסה בסייסה

בסייסה

מסורתית,

לארכיטקט

דויד

אשת

ישבע

m im

רייז 17

ביימרק צבי ) 15( .ביום מנהל תחנות דלק ורפאל
סוסקין 14 פרסומאי, משחזרים פעולת אייסה
שושני 16 הצנום, אף הוא מבוגרי מחזור כ״ב.

היתה

המצטיינת

במחזור,

אגוונומית

חידה מהבוגרים העוסקת בחקלאות•

אהבה רא שונה
(המשך מעמוד ) 11
בשיעור, הקרבנו את ד,פליקן אל הפנקס,
הוא נעלם ולא נודע כי בא אל קרבו.״
״ברגר, המורה לטבע׳ היה משאיר את
פנקסו פתוח בזמן הלימודים,״ נרשם בזמנו
בפנקסו של מלחי .״הוא היה גם
לוקח שני תלמידים כעוזרים בשיעור, שישבו
ליד הלוח. כשברגר היה יוצא לחדר־המכשירים,
היו העוזרים רושמים בפנקסו
ציונים. כגלל זה אף אחד לא למד טבע,
מפני שהיינו בטוחים שהעוזרים כבר יסדרו
את הציונים, ברגר היה רושם את הציונים
בצורת פלוס או מינוס. והעוזרים דאגו כבר
שהמינוס ייהפך לפלום. פעם היד, דניאל
רוזוב (כיום מנהל מסחרי במפעלי ישראל
לחבלים בחיפה) עוזר והפך כל מינוס
לפלום. בין המינוסים שתוקנו היה גם זה
של פפודאליעזר פרדקין (מי שהיה תקופה
מסוימת מזכיר עירית רמת־גן) .פפה אף
פעם לא למד טבע. כשקרא לו המורה
למחרת לומר את השיעור אמר לו פפה:
,המורה ממילא נתן לי מינוס.׳ ברגר הסתכל
בפנקס ואמר, :לא נכון. כאן אצלי רשום
פלוס.׳ אבל פפה בשלו עומד, :לא, המורה
נתן לי מינוס.׳ באותו רגע חשבו שברגר
יבין מה נעשה בפנקס שלו. אלא שברגע
האחרון הציל פרדו את המצב ואמר, :המורה׳
אני קיבלתי בשיעור שעבר פלוס
וכנראה שהמורה רשם את זה בטעות
אצל פרדקין.״

הפסקה כין הפסקה להפסקה

ך י| רל! ב פ גי עצמו מהוזת הציסטות מפי
המורים, שנאמרו בשיעורים ונשארו
חרוטות בזכרון בוגרי המחזור, כאילו נאמ־

הכנופי ה אי ל ת
תיר שלימודיו בגמנסיה עיצבו במידה מסוימת
את אפיו. אמרה מקסימה כרסנסי:
״הדבר העיקרי שהגמנסיה ציידה אותי לקראת
החיים היה חופש, בטחון עצמי רב וידיעה
שטחית בכל המקצועות.״ הוסיף אלוף־
משנה פרי :״הקשר לארץ ולעם, זה הדבר
העיקרי שנתנה לנו הגמנסיה, אם כי לא
טיפחו בנו את הציונות על ידי דבורים
והרצאות.״

יחס סטאטיסטי מיוחד
ה קרח לבוגרי מחזור כ״ב אחרי

1 Jשנות דור? לכך יש תשובה סטטיסטית
מדויקת, פרי מחקרו של השופט אליעזר
מלחי, שנאספה על סמר תשובות לשאלון
מפורט. סטטיסטיקה זו, המבוססת על 100
בוגרים וחניכים היא אולי התשובה הקולעת
ביותר — מה נתנה הגמנסיה הרצליה לחניכיה.
תשעה
חברים וחברה אחת אינם עוד
בחיים. בששה מקרים נהרגו החברים בתפקידי
מגן א• בקרב. שניים מתו מסרטן, אחד
בתאונה ואחד טבע. אחד נוסף נעדר.
18 מבני המחזור נמצאים בחוץ־לארץ.
ארבעה באורח זמני — שניים שמאים׳ אחד
חוקר פיזיקה ואחד בשליחות המדינה 14 .
נמצאים בקביעות מהם תשעה שהיו בני
הוץ־לארץ שעה שלמדו בגמנסיה׳ וחזרו
למולדתם אחרי תום לימודיהם.
מרין 56 דבנ׳ים נושאיב החצי שמות עבריים,
כל הבנות שינו את שמן על ידי נשו־אין
פרט לאחת, שושנה סבירסקי, שנישאה
לבעל אותו שם משפחה. כל הבנות
נישאו, בממוצע באמצע שנות העשרים.
בין הבנים נשארו שני רווקים בלבד. רק
ארבעה היו גרושים. רק חברה אחת ושלושה

(המשך תעמוד )9
היר את המוסד לביקורת של מפא״י, ניסה
להזהיר אישית את חנוך ננר, מבלי שתמצא
לו אוזן קשבת, אפילו במקרה אחד.
• צבי כר־חגא, לשעבר מזכיר
מפא״י באילת. אחרי שסיפר לננר על הידוע
לו, נאלץ לחתום על הצהרה בשבועה
כי כל האשמותיו אינן אמת, מאחר שננר
ובן־אפרים איימו למסרו למשטרה באשמת
הוצאת שם־רע ואשמות מדומות אחרות.
• העתונאי עמנואל פרת, ירד
לאילת מיד אחרי החגיגות, שאל את חנוך
ננר עשרות שאלות על עיסקות משונות של
צבי בן־אפרים בצפון. עיסקות אלה הן
הנזכרות עתה בחקירות המשטרה ועליהן
טוען ננר, כי לא ידע מאומה עד לגלויי
המשטרד״ בעוד שלמעשה ידע על כך כבר
ששה שבועות לפני מעצרו של בן־אפרים.
אפרים בריד, הז•
היר
את ננר מפני בן־אפרים, מסר לו על
שמועות המתהלכות בעיר ושיש לבדקן.
• שמואל עציוני, סגנו של ננר,
מסר לראש העיר על תלונתו של המסגר
בנימין ווינקלר, על מסירת עבודת המסגרות
במחסני־החרום של העיריה לנחום דרורי,
מחסנאי העיריה, שהיה צריך לבצע את העבודה
בעזרת אחד מקרוביו של בן־אפרים,
בעל מסגריה בתל־אביב.
• יוסף לוי, מנהל ארקיע באילת וחבר
הנהלת העיר מטעם מפא״י, היה ראש וועדת
חקירה נגד בן־אפרים, שנחשד בשימוש בכספי
המועצה ורכושה לצרכי בחירות פנימיות
במפא״י, למענו של חנוך ננר, בן־אפרים
והמחסנאי דרורי, שהיו מספר אחד, מספר
שנים ומספר שלוש ברשימת המועמדים של
חנוך ננר למועצת הסניף של מפא״י ולוועידת
המפלגה. הרשימה זכתה ברוב מוחלט.

מסגריה על־חשבון במשכיר
ך סורסה של תל־אסיס ידעו כבר

אלוף־משנה יעקב פרי ( )18 וצבי נימוק
i l l־ 1ך | 1ך I
11 111^ 1 11 * 111
( ,)15 בהיותם בכתה השביעית, ובמסיבת

המחזור. נימרק, כיוס מנהל תחנות דלק׳ זכר: מוסינזון אמר לי: עגלון תהיה — מוכר נפט.
רו רק תמול־שלשום. גם היום הם צוחקים,
כשהם נזכרים, כיצד היה מחנכם דויד לוין
מתפרץ כלפיהם בשעת השיעור :״אני זורק
מטבעות אל צרור נקוב,״ או ״אתם חולים
בשילשול הדבור ועצירות המחשבה.״ כש־היתד,
חמתו בוערת בו באמת היה רוגז:
״הסוף יהיה שתנצחו — אתם תשיגו אה
מטרתכם — לא תדעו שום־דבר.״
כאשר מישהו בכתה היה מתלונן על
כאב-ראש, היה לוין עונה לו :״בשביל כאב־ראש
צריך ראש. אתם תהיו רבנים בשכם•״
ולתלמידה, אותה תפס פעם כשהיא יושבת
על ספר התלמוד, השמיע לוין פסוק שלא־ישכח
:״התורה נכנסת אליך מלמטה.״
מאוסף כזה של תעלולים׳ מעשי־קונדס
והערות המורים, אפשר היד, אולי לקבל את
הרושם, שממחזור כזה באמת לא יצא אדם
ראוי לשמו. גם כיום, כשהם מתבוננים אחו־רה,
לא בזעם אלא באהבה, מתקשים הבוג־ריס
להגדיר בדיוק מה נתנה להם הגמנסיה.
אנשי המחזור, שבין חניכיו נמנים אישים
כמו יוסף מילוא־פסובסקי, יזהר סמילנסקי,
שלמד במחזור רק שנה אחת, ירוחם (״הג׳ינ־ג׳י״)
כהן, הנמצא כיום בצירות ישראל
בניגריה, אינם יודיים עד היום מה הוא
המיוחד שהעניקה להם הגמנסיה ושהכשירם
לדרך חייהם.
אמר מרדכי סתר, המלחין :״אני באתי
לגמנסיה בתור עולה מרוסיה. הייתי קצת
זר. העברית היתה זרד, לי והסביבה היתד,
חדשה. לא הייתי אומר שהתלהבתי מהיחס
שנתקלתי בו.״ אמרה סילביה רייך, כיום
ד״ר אגרונום מהמחלקה להתישבות של הסוכנות
היהודית :״גם אני באתי לגמנסיה
ישר מפולניה. לא אהבתי אז את הוזי החיים
שלה.״
אף על פי כן איש מהם אינו יכול להם־

חברים נישאו לבוגרי הגמנסיה, שלא מבני
המחזור• רק לשני חברים ושלוש חברות
יש בנים נשואים. אף אחד עדיין אינו סב.
מבין כל הבוגרים רק אחד גר עדיין
באותה דירה, המופיעה ברשומי הגמנסיה,
בשנת .1934 שני חברים נוספים גרים בדידות
שנוספו באותו בנין בו גרו אז. רק
שמונה גרים בתל־אביב הישנה, אותו הלק
מהעיר שהיה קיים בזמן לימודיהם בגמנסיה.
למעלה מחמישים אחרים גרים בתל אביב
החדשה. רק ארבעה חברים ושלוש חברות
עברו לקבוצות וקיבוצים, מהם לא חזר
איש העירה.
כשליש מבני המחזור המשיכו בלימודים
לשם השכלה גבוהה. אחת מהן, ברוריה
קופמן, נכדתו של שלום עליכם, היא פרופסור
באוניברסיטת הרוזארד, ארצות־הברית.
שלושה אחרים הם כיום בדרגת פרופסורים
מרצים בארץ, שניים מורים, ושתיים נשי
מורים, עוד שנים הם דוקטורים.
מכל בני המחזור אין גם רופא אחד.
לעומת זאת ישנם שבעה ארכיטקטים ומהנדסים,
שני אנשי צבא־קבע׳ שני אנשי־מדע,
שלושה עתונאים, שתי פסיכולוגיות, ארבעה
עובדי מדינה והשאר הם ברובם אנשי מסחר.
רק חמישה ממלאים תפקידים בולטים במפלגות
פוליטיות, כמו אהוביה מלכין, מנהל
בית־ברל. מרבית החניכים היו קצינים ב־צה״ל,
אחד היה קצין משטרה.
אולם התופעה החיובית הבולטת ביותר
בין אנשי המחזור, דווקא בימים אלה׳ כפי
שבאה לידי ביטוי בפי השופט אליעזר מלחי:
״אין לנו במחוור שום ראש־ממשלה ואף
לא נשיא בית־דין מחוזי. אבל מצד שני
לא היה אף אחד שהובא לדין.״ הבטיח מלחי
בסיום׳ בצחוקו הלבבי :״וכל חבר שיובא
בפני, לא יזכה ליחס מיוחד.״

Jמתחילת חודש ינואר כי יעקב הלפרין
פושט הרגל, שרגא פיקסלר, מייצג עניניהם
של אילי־הון נסתרים ואוטו הילב, נתבע
תמידי בבתי־המשפט בארץ — חד הם. כל
סוחר הזהיר כבר את חברו מפני הכנופיה.
שטרות אילת וצ׳יקים של המועצה כמעט
ולא היו מתקבלים עוד אצל סוחרים ישרים.
בנקים הזהירו אחד את השני מפני חשבונות
עירית אילת. אך כל העובדות הללו גם
יחד׳ לא הספיקו, כדי להחשיד את צבי
בן־אפרים על חנוך ננר וחבריו.
לננר יש הסבר אחד לעובדות אלה :״מעולם
לא הביאו אלי הוכחות ממשיות. סיפרו
לי רק על שמועות. ביקשתי מכל אותם
האנשים הוכחות בכתב, אך מעולם לא קיבלתי
הוכחות, שיכולתי להסתמך עליהן. למה
אני לא מסתמך על שמועות? כי גם לגבי
התהלכו באילת כל מיני שמועות במשך
תקופה מסוימת, שאני שותף פה ומנהל
עסקים שם. ומאחר שידעתי מה האמת בשמועות
על עצמי, לא התיחסתי ברצינות
לשמועות ולסיפורים על בן־אפרים.״
זאת יכולה להיות טענת הצדקה קלושה
למנהל עסק פרטי, טענה כושלת מאד לגבי
איש העומד בראש מועצת־עיר. טענה זו
היא חסרת־ערך עוד יותר לאור העובדה,
שבמקרים אחרים, בהם כן נמצאו הוכחות
למעשה, לא פעל חנוך ננר כפי שראש־עיר
יעיל ואחראי צריו לפעול.
מחסנאי עירית אילת, והמועמד השלישי
ברשימתו של חנוך נגר לועידת מפא״י —
נחום דרורי — נמצא אשם באשמות חמורות.
ננר עצמו מודה :״דרורי הוא עצלן
בעבודה ומפגר בחדשים ברישום חשבונות
ספר״המלאי.״ בתקופת העדרו של ננר מאילת,
בחדשים האחרונים, קיבל הקבלן זלמן
דמוכר הקצבה של 10 אלפים ל״י׳ לצורך
ביצוע עבודת כיסוי גג, במרכז למלאכה
באילת. ההקצבה ניתנה בצורת חשבון פתוח
בנושביר. דרורי, בהיותו מחסנאי המועצה
התקשר עם דמוכר, בידיעת בן־אפרים, החליט
להקים לעצמו מסגריה מחשבון המועצה
בנזשביר, לבצע את עבודות המסגרות
בעצמו. כשנודע הדבר לננר, הוא דרש
אמנם את פיטוריו של דרורי, אולם דרורי
ממשיך להיות מחסנאי המועצה. הסיבה
הרשמית :״ועד העובדים לחץ על כך, ומלבד
זאת לא מצאנו לו עדיין ממלא מקום.״
טענת ה״לא ידענו — איננו אשמים!״
אינה רק טענה אווילית, זוהי טענה מסוכנת,
כשהיא מבוטאת בפי בעלי עמדה צבורית.
את טועניה יש להדיח מכל, עמדה צבורית,
אפילו כשקיימת הסכנה של אי־מציאת
אישיות צבורית מתאימה אחרת להנהלת העיר•
במקרה כזה יהיה שר הפנים חייב
למנות הנהלה ממונה לאילת׳ או נציב
ממונה מן הצפון. כי האפשרות שחברי
הנהלת המועצה הנוכחית וראשה ישארו
בתפקידם — היא סכנה לאילת, למשק הכספים
שלד, ולמוראל תושביה.

^רליאף* של טופוגרפית העיר (בני-
I I nברק) נותן את אותותיו בתכנונה של
העיר וביפיה. בבני־ברק שמונה גבעות! לפי
התכנון נמצא על כל גבעה גן צבורי אי
בנין צבורי.״ כך כתב אינג׳ אלכסנדר כהן• ,יי
מהנדס העיר בני־ברק, בספר יובל ה־30
של עירו, לפני ארבע שנים. השבוע נוסף
לשמונה הגבעות השלוות הר־געש, אשר
העשן שעלה ממנו האפיל על כל הגנים
הציבוריים והבניינים הציבוריים, שבראשי
הגבעות האחרות. את הלהבות ותימרות
העשן שנפלטו מלוע ההר סיפק המהנדס
כהן בכבודו ובעצמו.
בן לילה התהפך עולמו של כהן. בשעה
6.30 בבוקר יום השני השבוע, יצאו ממטה
המחוז של משטרת תל־אביב שתי מכוניות

של המדור המרכזי לבילוש ועיקוב. ברא־שונה
נסעו ראש המדור׳ רב־פקד שלום
,ירקוני ועוזרו, ושני עתונאים. אחריהם נסעו
בלשי המדור. המכוניות נעצרו ליד קוסג׳
דו־קומתי בשיכון המזרחי ברמת־גן. הקצינים
צלצלו בדלת ואלכסנדר כהן׳ חבוש כיפה
וממושקף, פתח את הדלת, כשהפתעה
גמורה טבועה על פניו המחודדים.
המהנדס התאושש במהרה מן ההפתעה,
נתן לשני הקצינים לערוך חיפושים מדוקדקים
בין חפציו, בעוד השוטרים מסיירים
בחצר הבית. הוא רק ביקש רשות לטלפן
למשרדו בעיריית בני־ברק, להודיע כי לא
יוכל לבוא לעבודה. הקצינים נתנו את הרשות
המבוקשת .״איני יודע אם אוכל לבוא
היום,״ הודיע כהן, הדומה בצורה מפליאה
לאחיו, היועץ המשפטי חיים כהן׳ ״אבל אשתדל
לבוא בהקדם האפשרי.״
שעתיים נמשכו החיפושים. מבוקשם של

האם תתגלה פושת

״היועץ
׳השוטרים: מיסמך או מיסמכים, אשר יוכיחו
כי מהנדס העיר אמנם קיבל שוחד משני
הקבלנים אהרן יעקובוביץ ומשה שלב מבני
ברק.

ההאשמה לא נמחקה
יפורם של הקבלנים נשמע כרומאן-

Wזעיר מחיי הקנוניות העיסקיות. הוא
סביב התופעה המרכזית׳ שקבלנים מנסים
לעקוף את חוקי הבניה, לבנות על מגרשם
יותר חדרים מאשר מרשה להם החוק.
בבני־ברק היה ידוע מזה זמן רב כי
אפשר להסתדר עם חוקי־הבניה, תמורת
תשלום. היה אף נוהג רשמי לגמרי להפרת
החוק: העיריה עצמה גבתה 500ל״י כ״מם
מיוחד״ ,על כל חדר שהקבלן בנה מעל
למותר. העובדה שזהו נוהג בלתי־חוקי, לא
הפריעה לה.
בשעתי, היה אבא חושי נוהג גם הוא
לגבות מקבלנים סכומים ניכרים, תמורת
הקלות. בבניה. הכסף הוכנס לקרן ראש
העיר׳ שימש למטרות שנראו לחושי. אחרי
,סידרת הגילויים של העולם הזח על חושי-
טטאן (העולם הזח 922 והלאה) התערב
,מבקר המדינה׳ קבע כי יש לבטל את הקרן
•הבלתי־חוקית.
גם גבית המס המיוחד, על״ידי עירית בני*
ברק, זכתה לתשומת־לב ממשלתית. לפני
שנתיים הורה שר־הפנים לעיריה לחדול מנוהג
זה, מאחר והוא נוגד את החוק. אך
הנוהג לא בוטל.
הסביר השבוע קבלן פרטי :״החוק בשבילי,
הוא מה שהעיריה מרשה לי. ואם היא
אינה שומרת על החוק, מה אני שאשמור
עליו?״ חשבונו פשוט מאד :״נניח שאני
בונה ארבעה חדרים יותר מאשר אני רשאי
לבנות על מגרשי, לפי החוק. אני אומר
ארבעה חדרים׳ כי זה נורמלי. יש כאלה
שאפילו בנו שמונה חדרים יותר מן
המותר. בעד ארבעת החדרים׳ אני משלם
אלפיים לירות לעיריה — ויש לי שתי דירות
נוספות. זה לבד מכסה לי את מחיר
המגרש.״
התרעם משה אפלבלט, חבר מרכז ארגון
הקבלנים :״אם יש שחיתות וקילקול־מידות
במחלקת ההנדסה של עירית בני־ברק —
זהו המקור! שהרי ועדת בנין־ערים בעצמה
מראה את הדרך לעקוף את החוק, תמורת
תשלום.״
י בהיותו קבלן בעל-עקרונות׳ הרוצה לשמור
על מוסד המקצוע, נלחם אפלבלט בעקשנות
בנוהג זה. לדבריו, היה גם אלכסנדר

התבליט.

תן השוחד בבני־ברק כעלילת־1קמה -או כפתיחה למלתמת־אחים בתיק שייקרא

המשפטי

כהן בין המתנגדים לתשלומים אלה. לפני
ארבע שנים, בועידת ארגון הקבלנים, תקף
אפלבלט בנאומו את שיטת המס המיוחד
של עירית בני־ברק, טען כי לקבלנים רבים
נרמז בפירוש, כי הם יכולים להפר את
החוק׳ אם רק ישתוו על המחיר עם האנשים
הנכונים. בתום הנאום ניגש אליו אלכסנדר
כהן, כולו נרגז, דרש ממנו לחזור בו מן
ההאשמות׳ ולמחוק את דבריו מפרטי־כל
הועידה. אפלבלט סירב .״הלא לא הזכרתי
אותו!״ השיב.

;שמח אחוזה בידיים

לרקע עכור זה, התגוללה עתה פרשת
ערב חג
j fהקבלנים יעקובוביץ ושלב.
השבועות׳ ביום רביעי, הופיעו השניים כבנין
העיריה, זועקים חמס נגד בהן .״אנחנו
נספר הכל!״ צעקי בפני שבעת חברי ועדת־המשנה
של ועדת בנין־ערים. בראותו אותם
קפץ בהן ממקומו, הצהיר :״אני לא יכול
לשבת אתם ולשמוע אח ההשמצות שלהם!״
ובניגוד למקובל עזב את חדו״הישיבה .״אם
אתה עוזב, לעולם לא תחזור!״ קרא אחריו
יעקובוביץ.
בפני חברי הועדה הנותרים, גוללו
השניים סיפור מדהים .״שילמנו למהנדס
העיר אלף לירות שוחד,״ טענו• לדבריהם,
שולם השוחד בשלושה תשלומים ויש בידיהם
אף הוכחה ממשית לאמיתות טענתם.
מה יכולה להיות הוכחה זוז לפי גירסה
אחת, כאשר בא שלב לשלם אח השוחד
לכהן, ביקש ממנו אישור כלשהו על קבלת
הכסף, כדי שיוכל להראותו לשותפו יעקובו־ביץ.
כהן לא נתן כל קבלה; תחת זאת
חתם את שמו על תלוש־הביקורת שנותר
בפנקס ההמחאות, אחרי שהוא קיבל את
ההמחאה. אין על כף כל הוכחה, אולם נראה
כי זהו חומר־הראיה שהספיק להפעיל
אח המשטרה.
מה דחף את השניים לגלות את העבירה?
יום לפני כן הופיע אלכסנדר כהן בלוזיית
שני פקחים של מחלקת ההנדסה העירונית,
ליד בית, אותו בונים שני הקבלנים, ברחוב
אהרונוביץ, בבני־ברק. לפי התוכנית חייבת
קומת־הקרקע להיות בנויה רק למחצה, כש־חזית
הבית נשענת על עמודים גלויים. אך
ברחבה שבין העמודים בנו הקבלנים קירות,
כדי להפוך את השטח הפתוח לחנויות —
דבר אשר לא קבלן אחד בבני־ברק עשה
אותו, אחרי ששילם את התשלום המקובל.
עתה השגיח מהנדס־העיר עצמו על שמירת
החוק, הורה לפקחים להרוס את הקירות.
פועל שניסה להתערב הושתק.

מהנדס כהן״

דבר זה חרתיח את דמם של יעקובוביץ
ושלב .״זאת רק נקמה בנו,״ טענו בפני
חברי ועדת־המשנה ,״מפני שלא רצינו לשלם
לו יותר שוחד! הוא דרש מאיתנו תשלומים
נוספים, וכשסירבנו, התחיל לעשות לנו
צרות.״
הצרות כללו, בין השאר, הגשת תביעה
משפטית נגדם, על עבירה בבניית בנין
אחר. המשפט התקיים בפתח־תקווה והקבלנים
נקנסו באלף ל״י. נזכר השבוע היועץ
המשפטי של העיריה, אשר ניהל את התביעה
נגד השניים :״יעקובוביץ התרגז מאד
וקרא באידיש, :שיעשה מה שיעשה. אבל
את נשמתו (של כהן) אני מחזיק בידים!״
למשפט זה ניתנים עתה שני פירושים
בבני־ברק. הראשון: שהקבלנים היו בטוחים
ביכולתם להזיק למהנדס־העיר, מאחר ונתן
בידיהם הוכחות על קבלת־שוחד. השני: כי
אז נגמלה בלב יעקובוביץ ההחלטה לסחוף
את מהנדס העיר בעלילה קטלנית•

התערבות

כו פמתרת

** אשמות שהוטחו על-ידי הקבלנים
I Iעוררו תדהמה בעיר. בחג השבועות היו
לשיחת־היום בין המתפללים בבתי־הכנסת
הרבים. אולם כל העניין יכול היה להיגמר
שם, לולא נמצא הגורם המעוניין בפיצוץ
הפרשה בציבור. היתד, זו סיעת אחדות״
העבודה בעיריה, אשר עטה על המציאה
ודרשה את התערבות המשטרה.
אין כל ספק, כי תביעה זו גרמה אי־נעי-
מות לא מעטה למשטרה. שהרי לא בקלות
יחשוב קצין על מעצר אחיו של היועץ
המשפטי. עמוס בן־גוריון טיפל איש־ת
בחומר! נשלחו בלשים לחקור מסביב
להאשמה ובתחילת השבוע נקראו הקבלנים
למטה המחוז. כאשר יצאו מן החקירה, אחרי
חצות, היה_ברור להם כי הכניסו לא
רק את אלכסנדר כהן למצב ביש, אלא אף
את עצמם. כי מתן שוחד הוא עבירה לא
פחותה מקבלת שוחד. אך נראה כי מה
שהקבלנים סיפרו והראו למשטרה — ותלונת
אחדות־העבודה — לא הותירו בפני הקצינים
ברירה אלא לעצור את המהנדס. השכם
בבוקר יצאו שתי המכוניות לקוטז׳ של
כהן.
מבחינה ציבורית, עשויה פרשה זו להסתעף
לפגם אסתיטי נוסף. שני הקבלנים התחייבו
בעבירה על החוק, כאשר נתנו שוחד.
עתה קיימות שתי אפשרויות: שהמשטרה
תגייסם כעדי־המלך, תמחל להם בכך על
עבידתם; או שהם ייתבעו לדין על מתן
TjwmTin— 1ד ז 1י רי * 1ו> —י m m & am fai

שוחד• אולם נודע כי בפרשה זו, לא המשטרה
תחליט על תביעתם של הקבלנים או
אי־חביעתם. ההחלטה תתקבל על־ידי משיד
היועץ המשפטי, אחיו של החשוד.

זה האיש

י הוא האיש שמצא את עצמו לפתע
fJ iבכותרות ראשיות בעתוני־הערב?
אלכסנדר כהן ( )47 נולד בליבק שבגרמניה,
שנה וחצי אחרי אחיו הרמן (חיים).
הוא הספיק לסיים את בית־הספר התיכון
בגרמניה, לפני שעלה ארצה והתקבל במוסד
הרב קוק בירושלים, שם למד גם אחיו חיים.
אולם בעוד שאחיו הבכור פנה למדעי הרוח
והתמחה במשפט, נמשך אלכסנדר אל הטכניקה.
הוא למד הנדסה בדרמשטדט ובפאריס.
סייס את חוק לימודיו בטכניון בחיפה.
לצעיר הגבוה והמוכשר ציפתה קריירה
מקצועית מושכת. במלחמת העולם השניה.
כמהנדס אזרחי בשרות חברת פלרוד, ביצע
עבודות רבות עבור הצבא הבריטי בסוריה.
מעבודות אלה, בשנת ,1945 נתקבל כעוזרו
של מהנדס העיר בני־ברק, אחרי שזכה
במיכרז.
ארבע־עשרה שנות עבודה בעיריית בני־בדק
הצעידו את אלכסנדר כהן גבוה
מאוד. הוא נתמנה מהנדס ראשי, התמחה
בתיכנון־ערים ובהנדסת־ערים בארצות-
הברית, התמנה כמרצה לשמאות בטכניון
בחיפה. משכורתו הגיעה ליותר מ־ 600ל״י,
אשר אליה נוספו הכנסות שונות מעבודות
פרטיות׳ ממתן הרצאות וכתיבת מאמרים
מקצועיים רבים. העיריה אף העמידה לרשותו
מכונית פרטית, אותה רכש במרוצת הזמן
בתשלומים נוחים. מבחינה חומרית לפחות.
היה מצבו נוח ביותר.
בחייו האישיים׳ סבל כהן מטרגדיה. אשתו
נפטרה לפני ארבע שנים, אחרי שילדה לו
ארבעה ילדים. הוא התחתן שוב, עם מורה
לאמנות יוצאת הולאנד, אשר הביאה עמה
שלושה ילדים מנשואין קודמים. מאז נולדו
לזוג שלושה ילדים• נוספים. הילדים כולם
חברי הפועל המזרחי, כמו אביהם, ובנו
הבכור, ידידיה, הינו חבר קיבוץ כפר דרום.
תחילה התגוררה משפחת כהן בבית בן
קומה אחת׳ ברמת־גן. מאוחר יותר הוסיף
לו קומה שניה, הפך אותו לקוטז׳ .חבריו
יודעים, כי את הכסף הדרוש סיפק חתנו
האמיד. לא פעם אף הצהיר כהן בפני
חבריו־לעבודה :״לאשתי יש גולדן רבים
כהולאנד.״ כסף זה של אשתו נראה לאותם
חברים כמקור מובן־מאליו לבניית הבית
ולהוצאות אחרות, במידה והכנסותיו השוט
פות
לא הספיקו לכסות אח צרכי המשפחה
הענפה.

״ע 7ידה:״
ך! ידיעה על מעצרו של אלכסנדר כהן
ן | היכתה את חברי מועצת העירית׳ לדבריהם,
בתדהמה. ראש העיר משה בגנו,
שהיה נוכח בישיבת ועדת־המשנה של ועדת
בניין ערים, בה השמיעו הקבלנים את
האשמותיהם, מסר לעתונאים כי היה מופתע
ביותר כאשר שמע כי המשטרה התערבה
בפרשה .״נמנה ועדת־חקירה פנימית,״ הבטיח
,״שתחקור את הפרשה. אם המשטרה
תביא הוכחות בעניין זה, תסיק העיריה את
המסקנה.״
הבעיה, שעמדה בפני הנהלת העיריה, היתד
:,האם להפסיק את שירותו של כהן. עד
לגמר הבירור המשפטי? הויכוח נמשך עד
קרוב לחצות, מבלי שחברי ההנהלה יוכלו
לקבל החלטה כלשהי. באשר נשאלו על
תוצאות הדיון, השיבי בהבעת אמין־רב
בכהן .״לקבלן יעקובוביץ,״ הצהיר אחד מחברי
ההנהלה ,״יש כל מיני חשבונות משלו
עם מהנדס העיר. הוא אדם פרימיטיבי,
יממורמר, המסוגל להעליל עלילה זו כנקמה.״
ראש
העיר, מצידו, הוסיף :״קשה לי
להאמין כי אלכסנדר כהן יקבל שוחד. על
כל פנים דרשתי ממנו להשיב להאשמות
ולתבוע את שני הקבלנים על הוצאת־דיבה
או להסיק את המסקנות.״
מכתבו זה לכהן שלח ראש העיר אחרי
ששמע אח דברי הקבלנים, אולם בטרם
הספיק לקבל תשובה נעצר המהנדס. מפי
קציני המשטרה שבאו לגבות ממנו עדות
בפרשה זו, נודע לראש העיר בי כהן אמנם
כתב סיוטת־תשובה, בה הודיע כי אינו אשם
וכי יתבע את המלעיזים לדין. אך המכתב
הוחרם עם יתר המיסמכים, בעת חיפוש־המשטרה,
ולא הגיע לתעודתו.
מזכיר העיר אלעזר פרל, בנו של אחד
ממייסדי העיר, נראה מהומם לא פחות
מחבריו .״זד, מעציב מאד,״ הרהר ,״שגם
שמה של בני־ברק מעורב בפרשה כזו. אבל
מה אפשר לעשות? זה כנראה הולך לפי
אלף־בית: זה התחיל עם אילת, עכשיו זה
בני־ברק, ואחרי־זה יהיה התור של האות
ג׳ .מי יודע — אולי גבעתיים תהיה מחר
כחדשות.״
יתכן אמנם כי תורד, של גבעתיים מתקרב.
אולם נראה כי מחר, ואולי גם מחרתיים,
ימשיך שמו של אלכסנדר כהן להיות
בחדשות.

״ועתה רצוי׳ כרגיל בכל המכתבים שכותבים
אליך — שהכותב היפה, הישר, ההגון
והפיקח ישלח אלינו את תמונתו כבר במכתב
הראשון, כדי שנרגיש שלא קוף אוחז
בעט, אלא לפחות שימפנזה במצב מתקדם
ובעל גאוזה־עצמית ויוזמה פרטית כלשהי.
נקודה כי אתם שחומי־העור החושבים
עצמכם לראויים לנו, תנצלו את ההזדמנות
ותכתבו, ואנו כמובן לא נעמוד
מן הצד, ולא נחייב אחרים על מה שאנו
לא מוכנות לחתום.״
עכשיו אני רוצה לשאול משהו: מה, בכל זאת, אתן
לומדות באוניברסיטה?

ij t h

כדי לחסוך לרוב קוראי מדור זה את הטורח לכתוב•.
״תמונה כבר במכתב הראשון״ ,וכדי שהמדור עצמו ייראה
קצת יותר עליז ודקורטיבי — השבתי שזה עשוי להיות
נחמד מאוד לראות את תמונות הכותבים/ות. אני יודעת
שזה נשמע כמו פרוטקציה והכל, אבל לא איכפת לי: מי
שישלח תמונה לפרסום יחד עם מכתבו — ״עמוד מכתבו
מחוץ לתור.
אז מה בנוגע?

יש כאלה האוהבים ללכת לקולנוע, ואחרים ללנת לקולנוע
כדי לאהוב.

מכתב מטהראן

מה אומרות עיניהן
אם בשנה השניה ללימודיהן באוניברסיטה, לא השיגו
( )1133/32 את הדבר שבגללו יש להניח שהלכו ללמוד
שם — כבר לא ישיגו אותו שם. ועתה, כשאני קוראה
את מכתבן, אפשר להבין שלא בלי סיבה:
הרינו שתי סטודנטיות חמודות ביותר. איש עדיין
לא הכחיש זאת, ואף אם יהיו כאלה שיתנגדו לדעה זו,
יש לנו בטחון בכך.
״שתינו שכנות לחדר, ולומדות שנד, שניה באוניברסיטה
העברית. צבע שערותינו שונה כמקום מגורינו הקבוע.
האחת גרה בצפון והשניה במרכז.
״עינינו מספרות הכל למי שרק יודע לקרוא בהן.
״ובכן, אנו מעוניינות להתכתב עם שני גברים שמנת-
השכל שלהם געה בין 100ל־ ,120 ואף זה בהתאם לגילם,
שיהיו בעלי השכלה גבוהה, רצוי רפואנים׳ מדעי־הטבע,
מהנדסים לעתיד — מה העניינים בטכניון? — וכמו כן
שיהיו מבתים מסורתיים, וכמובן, כמו שאומרים אצלנו —
חתיכים. גבוהים, תמירים, בעלי גוף אתלטי, יודעים לרקוד.
נרגיש זאת לפי כתב־היד, ההובי שלנו הוא גרפולוגיה.
וכמובן בעלי שכל חריף, שנונים, בעלי חוש־הומור. האחת
מבכרת בני ,25 השניה — בגי .30
״אנו מבטיחות שלא נשעמם. פה יש לנו כהלכה, הנפתח
לעתים גם בצחוק משובב.
״תאומו: קרסוליים — אין פלטפוס. כל ידינו במקומן —
אין חסר. רגלינו — של רקדניות ממש! אפינו כמגדל חסן-
בק הצופה פני תל־אביב—יפו. עינינו כבריכת גבעת־רמב״ם.
שינינו — רוחצות בחלב טרי. שערותינו — בעדר כבשים
הגולש מן הגלעד בפיזור־נפש. מבנה גוף — משכנע.
״את יתר החלקים לא נמשיך לתאר מפאת צניעות. סוף-
סוף אנו דתיות!

אני רגילה לקבל מכתבים מכל העולם, כמעט. מקאראקס.
ונצואלה, מבורמה׳ מאירופה, משבדיה, מקסיקו, פולין,

גאנה. אך זה לי המכתב הראשון מטהראן .)1133/33( .כותב
הוא, באנגלית:
״הנני צעיר יהודי בן ,32 משכיל ובעל דיפלומה. אני
דובר עברית ואנגלית ומעט צרפתית. רציתי מאוד לכתוב
אליך עברית, אך חששתי שאולי אין אני טוב במידה
מספקת בכתיבה, והעדפתי על כן׳ לכתוב אנגלית.
״אני רוצה להתוודע אל ,njfrישראלית כבת ,35 הדוברת
עברית ואנגלית ובעלת מזג טוב. אני מקווה שלהתכתבות
תהיינה תוצאות טובות.״
אם האנגלית שלך לא כל כך חזקה — אל תחששי. גם
שלו לא.

זהבין 7ב גערה
אתה לא מוכרח להיות יפה, אתה יודע, אם מתחשק לך
לכתוב אל ( )1133/34 בת ה־ 17 ותלמידת השביעית. חשוב
רק שתהיה כבן 20 ושתוכל ״להבין לב נערה״.
אז מה? יש גם כאלה.

אחוד לכם חידה: מה עושה גבר בעמידה, אשת בישיבה,
וכלב על שלוש רגליים?
מה יש? אל תסתכלו עלי ככה. לוחצים ידיים.

נערת העזנו ע
עכשיו תתארו לעצמכם מה היה שלמה המלך כותב בשיר-
השירים אילו השתמשה רעיתו היפה — ,נו, מה •שמה? חבצלת
השרון — לו ראה אותה חבושה בציוד מלא לדיג תת־מימי
כמו יעל דרור. בטח היה מוסיף שם, אחרי התיאור הנפלא
על מה שדומה לעפרים, לאשכולות הגפן ולמגדלים, מין
קטע שכזה:
״הנך יפה רעיתי, הנך יפה, שני מיכלי חמצנך כעולל
מתרפק על צואר אמו! כמו נחש עלי־אורח, יתפתל צינור־הנשימה
על צוארך הבנוי לתלפיות; משקפת־הראיה לראשך,
ככתר מלכות׳ כבריכת מים־זכים. ודרך אגב׳ למה את עוד
לא לובשת ביקיני?״
אבל בינינו לבין עצמנו, לסחוב ציוד כזה על הגב
זה לא עסק כל כך פיוטי. גם ליעל דרור׳ צברית בת 21
מחיפה, מורה למלאכה לפי מקצועה האזרחי וכיום חיילת
בצה״ל, כאב הגב טוב טוב אחרי שחלצה את המיכל מעל
שכמה. במקום לעסוק, כנערות אחרות בנות גילה, בדיג
מחזרים, מעדיפה יעל לדוג דגים. היא האשד, היחידה
במועדון הדיג התת־מימי של חיפה — מועדון של משוגעים
לרעיון לתפוס דגים חיים ושמנים בידיים כמעט, מתחת
לפני־המים.
אני מעדיפה אותם מטוגנים ועל הצלחת — את הדגים,
כמובן.

אדון בידומן
שתיהן

מאת

מכס פריש

ג״הבימה״
n a w iעn it 17

J J /v ip׳

יום ד׳ 17.6
יום ה׳ 18.6
מוצ״ש 20.6
יום ג׳ 23.6
יום ה׳ 25.6
יום ב׳ 29.6

בת לויה קטנה ונעימה
בחופשתך, שחורה׳ בעלת עין
בהירה וללא דרישות היא
מצלמה פוטו ברגר. היא תסב
לך הנאה מרובה, ותעשיר את
חופשתו.
הדרכה בצלום חנם.

n u n s 280 *. n v i x u 20

בתונברנד
חי ה, רחבהחלוק

ת ליי ^ כי ב

:אמנות
בידור

ההורגים

ה או ר גי ם, אותה רביעיית־זמר ששמה
הלך לפניה על גבי תקליטיה, לא הכזיבה
הפעם את הקהל התל־אביבי כמו אחדות מקודמותיה•
היא הצליחה לארוג את חוטי
זימרתה ישר אל תוך ליבו של הקהל. והמיוחד
שבדבר, שהיא עשתה זאת ללא כל
מאמץ, בקלילות וברימון עצמי.
האפקט האדיר ביותר של להקת האורגים
היה העדר כל אפקטים. הדבר התבטא אפילו
בהודעות שבין השירים, אותן נשא לרוב
לי הייס, גבר בריא־בשר ונוטה להתקרחות,
שהשמיע את הבדיחות הקטלניות ביותר,
כשעל פניו שרוייה הבעה מתנמנמת של
בעל מסבאה בעיירה נידחת בשעות המתות.
הם שרו ללא תנועות מיותרות, ללא שינויי
העיבוד המוסיקלי, ללא כל גינוני־חנופה למכנה
המשותף הנמוך ביותר של הקהל.
הופעתם התנהלה בניחותא, שהיתר, ניגוד
בולט לקצב חסר־המנוחה האופייני להופעה
המתוחה של להקות מסוג זה. הם לא היו
יפים ביותר, לא צעירים ביותר וגם —
בחלקם — לא רזים ביותר. בגדיהם לא היו
אדומים או כחולים, אלא שחורים סתם.
על אף כל אלה, לא היה עליהם להפעיל
שום להטוט בימתי כדי להתגבר על השיע־מום.
הוא פשוט לא חדר כלל לבימה לאורך
השעתיים׳ בהן הושמעו 35 שירים בשש
שפות שונות׳ בתוכן אנגלית׳ עברית, ספרדית,
אינדונזית וכמה ניבים אפריקאיים.
אמירה של עצב וגעגועים דקים ריחפה
על מבחר שיריהם — ברובם שירי־עם וספי־ריטואלים
מוכרים יפה — שהזכירו היטב
את אוזירת הבוהמה האינטלקטואלית האמרי־

שנות לימוד באקדמיה למוסיקה במוסקבה,
זימרה נענתה בחיוב. היו דרושות רק מספר
פרוצידורות שמשרד־החוץ הישראלי התבקש
לסייע בסידורן.
הוא דחה את ההכרעה. זימרה אומת חזרה
ללונדון, השלימה את התמחותה בשירי
עמים בקולג׳ הבריטי בו למדה. החודש,
כעין פיצוי לאותה הכרעה שבוששה, זכתה
זימרה במילגה מיוחדת מטעם קרן לתרבות
אמריקה־ישראל. אותם אנשים שבוששו לתת
תשובה למוסקבה, המליצו בהתלהבות
על מתן המילגה, המאפשרת למקבלת שנת
השתלמות בארצות הברית.
כפה פעור, מחיאות־כפיים. היתד,
זו אבן־דרך נוספת בקריירה אישית של
בת חייט עני, שלא יכלה לחלום אפילו על
למודים בבית־ספר תיכון. זימרה הלכה ל־פלי״ם,
נכנסה לאחר השחרור למדרשת למוסיקה
בתל־אביב, החליטה להשתלם בשירי
עמים.
״אמרו לי כי רק באנגליה אוכל לעשות
זאת,״ סיפרה השבוע זימרה .״חסכונותי
הספיקו לי רק להוצאות הדרך. הגעתי
ללונדון בחסרון כל.״ אולם לנערה הביישנית
היו המלצות טובות. בעלי חברת חנויות
הכל־בו היהודית׳ מרקם אנד ספנסר, הקציבו
לזימרה מלגת־מחייה בסך 20 לירות שטרלינג,
מנהלי המכללה למוסיקה טרנט׳ קר
לג /הסכימו לבחון אותה, העניקו לה מיד
מלגת־לימוד.
לאחר ההצלחה בפסטיבל במוסקבה, הופיעה
זימרה במספר רסיטלים בלונדון, קצרה
צרור נאה של תשבחות. כתב צ׳רלס
ריד, מבקרו של הניוס כרוניקל :״זמרת
ישראלית צעירה זו נתברכה בקול סופרנו
בעל איכות כה־נדירה, שאף המבקרים המחמירים
מחאו לה כף בפה פעור
זימרה ויתרה על הזמנה של מנהל ד,אופירה
בברצלונה, חזרה לאחר צפייה ארוכה ארצה.
כאן ציפתה לה האכזבה. המקום היחידי
בו יכלה זמרת כמוה להופיע, היה בימ-ת
הבידור השונות, עליהן מסרבת זימרה לעדות
מתוך הכרה מקצועית. היא ניסתה להתקבל
לאופרה הישראלית, אולם מנהלי האופרה
סרבו אפילו לערוך לה מבחו־קול.
בלית־בדירה דחתה זימרה את תוכניותיה
לרסיטלים פרטיים, החלה מופיעה בקבוצים.
״אני יודעת כי הדרך בישו אל קשה פי
כמה לזמרים רציניים,״ אמרה זמרה לאחר
שזכתה במילגה הבלתי •צפוי׳ה .״אבל אין
דבר. אני ישראלית. אני מוכנה לקשיים.״

מאחורי הקלעים
נ שיקה אימפרוביזציונית

זמרת זימרה

קשה להיות רציני
קאית של שנות השלושים, אשר ממנה,
בשכונת־האמנים הניו־יורקית גריניץ׳־ווילאג׳,
יצאה אמנם הרביעייה בשעתה. אוזירה זו,
של עמידה לימין הכושים הנדכאים, של
הזדהות נפשית עם מלחמותיו של הסוציאליזם
בעולם (בימים שהיה צעיר ויפה),
של התגייסות נפשית לגייסות הרפובליקאים
במלחמת האזרחים בספרד, לא נשכחה בלהקת
האורגים גם כיום: אחד משיריהם, הנקרא
בשם האיש החוטא, הוקדש מעל הבמה,
בדרך רמז לעגני ומריר, לאורוול
פובום, מושל ארקאנסו, הלוחם הקיצוני נגד
הכנסת הכושים לבתי־הספר הממשלתיים,

שירה
ע ת הזמיר הגיע
אנשי משרד החוץ עמדו בפני הכרעה
מביכה. משרד התרבות הסובייטי פנה אליהם,
דרך השגרירות הסובייטית בתל־אביב,
בבקשה לא רגילה של שיתוף־פעולה.
הסיבה: זימרה אותת, זמרת ישראלית צעירה,
שהגיעה לפסטיבל הנוער הדמוקרטי
במוסקבה (העולם הזה )1038 דרך טרנטי
קולג׳ בלונדון, זכתה בשתי מדליות בתחרות
לשירים קלסיים ועממיים בפסטיבל. הנהלת
הפסטיבל הציעה לזימרה מילגה לארבע
העולם הזה 133ו

״הסירוב״ ,מחזהו של יהודה האזרחי
שהוצג בערבי־קריאה בתיאטרון הקאמרי, יוצג
אולי בעונה הבאה כהצגה מלאה, אחרי שהמחבר
יגיש לוועדת הרפרטואר של התיאטרון
גירסה מתוקנת של המחזה אימפרוביזציה
של יוסף בנאי ודליה פרידלנד
בחזרות על המחזה אדון בידרטן נכללה בהצגה,
לאחר שמצאה חן בעיני הבמאי שרגא
פרידמן: אף כי נוסח המחזה מזכיר רק ראשית
של אהבה בין המשרתת בבית בידרמן לבין
אחד המציתים, החליטו שני השחקנים הצעירים
להפוך יחם זה לחד־משמעי יותר
מאשר סבר מחבר המחזה, הוסיפו להצגה
נשיקה לוהטת שאינה כתובה בתורה
״באלט ארה״ב״ ,להקה מייצגת בראשותו
של ג׳רום רובינס, תגיע לישראל בחודש
יולי למסע הופעות של שבועיים,
במסגרת סיוריה בעולם׳ המאורגנים על־ידי
קרן הנשיא אייזנהואר תוכנית לבניין
קיר שלם של מראות, באולם ההמתנה
בביתו החדש של התיאטרון הקאמרי,
ההולך ונבנה, בוטלה השבוע, לאחר שהנהלת
התיאטרון חישבה ומצאה כי קיר זה
יחייבה להחזיק שלושה פועלי נקיון נוספים.

תדריך

ה צגו ת
• העצים מתים זקופים (הבימה)
— חנה רובינא ושמעון פינקל מעצבים
דמויות מלבבות, במלודראמה חביבה בפש־טנותה
ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו.
« הבט אחורה בזעם (הבימה) -
מישר, אשרוב זועם במשך שעה וחצי, העשויות
להשביע את סקרנותם של כל המתעניינים
בהלך־רוחם של הצעירים הזועמים
הבריטיים, בבימוי המעולה של היי קיילוס.

בידוד

• להקת האורגים -ראה לעיל,
• השד יודע (סמבטיון) — כמה
מספרים חזקים של סאטירה פוליטית, הרבה
פחות חזקים על נושאים אחרים.

מגיש

12 תקליטי יבוא
ומתוצרת החברות

ממיטב היצירה
במוסיקה הקלאסית - r . c. a .
מלחין

)*1רוסיני

יצירה
שש פתיחות

philips
מנצח טוסקניני

בטהובן

סימפוניות 7—8

סמטנה, וובר,
דיוקא ועוד

סטראוינסקי

צ׳יקובסקי, ראוול מוצארט

שופן

המולדבה, הזמנה ל־טוסקניני
מחול, שולית הקוסם ועוד אורמנדי
פולחן האביב: פטרושקה ואלנשטיין
קונצ׳רטו לכנור ועוד קונצ׳רטו לפסנתר ש. מינש־
27/595 :21/467 ברבירולי

כל הוזלסים (1־)14

ויואלדי באד

קונצ׳רטו ל־ 2כנד אורמנדי
רות: קונצ׳רטו לכנור
מס׳ 2־1
ש. מינש
סימפוניה מס׳ 4

סונטות מם.
30/31/32
קונצ׳רטו מם 2 .פ. ריינר
אופ 83 .
קונצ׳רטו לכנור, מיטרופולום
אופ 99 .

צ׳יקובסקי
בטהובן

בראהמם

שוסטקוביץ

הפילהרמונית

ביצוע

ברונו ולטר
הפילהרמונית ניו־יורק
הפילהרמונית,

הפילהרמונית פילדלפיה
ישה חפץ
ר. קסדסיום ארתור רובינשטיין
ד. אויסטראך־
איזק שטרן
תזמורת בוסטון
גלן גולד
גיללס
ד. אויסטראך

*) הופיע ונשלח לחלוקה לתחנות

עד לסיום ההרשמה תנתו האפשרות להזמין
גם את התקליטים שחולקו בהודשים שחלפו.
ברשימה מופיעים התקליטים עפ״י סור יבואם והפצתם בין
המזמינים. לתקופת המפעל נקבע מחיר מוזל
ל ״י (במקום — 18.ל״י) אפשר להזמין מתקליט אחד ועד
לכל 12 התקליטים.

בסך 12.500

היבוא יבוצע אךורק עפ״י הזמנות מראש וכל המקדים
להזמין יקבל את התקליטים במועד מוקדם יותר.
פרטים והרשמה בחנויות לתקליטים, בכל התחנות ובסניפי
״הארץ״.

אנשים

V» VA A V V ! i
VI •r •r •r •d

*Iv.v
W iV

;V tV e V H
K ׳Z w S t
1.vv.v

vv .v

cflRmaoRinnfu
כיני• v s mvBssc

הקור,טייל הישראלי
החדש
מזוג בכוס גבוהה ברנדי
אקסטרה פיין של כרמל מזרחי.
הוסף לפי הטעם טמפו
מב5ן בוק אוריגינלי, ותקבל
משקה מעודד ומרחה כאחד.
קוביות קרח תוספנה
לקרירות המשקה.

עצה מ צו ל ה
כאשר נחת מטוסו של ראש ממשלת בורמה,
הגנרל נה־ווין בלוד, והגנרל ירד
ממנו, ראה הוא לפניו משמר כבוד מורכב
מחילות צה״ל, תזמורת צה״ל וקבוצת חיילים
בורמאיט ונשותיהם, השוהים בישראל להשתלמות•
הגנרל לא יכול היה להסתיר את
התפעלותו מהנשים הבורמאיות, הושיט ידו
ללחיו, ואמר כמה משפטים בבורמאית. כשנשאלו
הנשים אחר־כך, מה אמר להן ה־גנראל׳
השיבו בענחה :״הוא אמר שיפיגו
מאז הגענו לישראל רעיתו של ראש־הממשלה
פולה כן־גוריון, הוכיחה לאחרונה
שהיא יודעת להיות לתועלת לא רק
לקרובי משפחתה אלא גם למכריה. אחד
ממכריה של פולה הוא גרשון פאר, בעל
קיוסק בשכנות לדירת בן־גוריון בתל-אביב,
שהתפרסם בשעתו כשגנב כספים כדי לחלקם
בין תושבי המעברות. כשהתלונן פאר באוזני
פולה, שהעיריה אוסרת עליו לשנות
את הקיוסק שלו, יעצה לו היא :״אל תהיה
שוטה, קודם תהרוס, אחר־כך תסביר ותתנצל.
מה הם יכולים לעשות? יתלו אותך?
מתי תולים גנב — כשתופסים אותו, ומניין
לך שיתפסו אותך?״ פאר עשה כדברי פולה,
עקף את החוק כעצתה והצליח בעת
שיעור במשפט מנהלי, שנה ג׳ ,בפקולטה
למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים,
התעוררה השאלה, האם יש סעיף
בחוק, המגביל את סמכויותיו של הרמטכ״ל,
או כובל אותו בפעולותיו. האסיסטנט
יהודה זמיר, שרצה להוכיח, כי אף־על־פי
שאין הוראה כזאת׳ הרמטכ״ל הוא מוגבל,
סיפר מעשה שהיה :״בתקופת כהונתו של
מיטה דיין כרמטכ״ל, הוא יצא ביום קיץ
למשטח הדשא שלפני משרדו, פשט את
חולצתו, חלץ את נעליו והשתרע להנאתו
על הדשא. רס״ר המחנה שראה אותו בכך,
רתח כולו. לבסוף אזר־עוז ואמר לדיין:
,המפקד, התנהגותך משמשת דוגמא רעה
לחיילים הפשוטים׳ .שאל דיין, :איזה עונש
אתה מטיל על חיילים שעושים כמוני?׳
השיב הרס״ר, :חמש לירות קנס.׳ דיין הוציא
שטר של חמש לירות, הושיטו לרס״ר
ואמר, :הענשת אותי, עכשיו תן לשכב
בשקט.׳״ אמר האסיסטנט :״ללמדכם שגם
רמטכ״ל אינו רשאי לעשות ככל העולה
על רוחו ח״כ מפא״י עקיכא גונד
רין, אוהב לספר בפומבי את חכמות נכדו.
כשהוא תופס את עצמו בכך׳ הוא מתנצל־כאילו,
בספרו את הסיפור הבא: אדם נכנס
לאוטובוס ורואה כמה אנשים יושבים. ניגש
לראשון ושואל :״אתה סבא?״ ״כן,״ באה
התשובה. הוא אינו מתישב לידו והולך
לאיש אחר :״אתה סבא?״ ״כן,״ באה שוב
התשובה. הוא הולך לאדם נוסף ושואל:
״ואתה סבא?״ הפעם היתד, התשובה :״לא!״
״טוב,״ אומר האיש ,״אז אתישב לידך.
לך אוכל לספר את החכמות של הנכד שלי.״

מיגים מסמלת

אחד מידידיו של הזמר אכרהם וילקו
מירסקי סיפר לו את הסיפור הבא :״ראיתי
כיצד רפאל הלפרין התנגש במכוניתו

li- >1 5n
ן U a2 .8

?c rn

a ir

ni t ^x

n ri

c; r r

116

במכונית אחרת. האיש במכונית שנפגעה,
יצא אל הלפרין, ניפנף בידיו והתחיל לקלל
אותו. ותאר לעצמך, הלפרין הגדול לא נגע
בו אפילו באצבע.״ השיב וילקומירסקי לידיד
:״מה אתה חושב, שאם מישהו היה
מעליב את קרוזו הגדול, הוא היה שר
אריה יוסי בנאי, שחקן הביסה
גילח את שיער ראשו לרגלי הופעתו ב
הצגת
אדון בידרמן. בתספורת זאת הוא
יתייצב בעוד שבועיים מתחת לחופה כש־ישא
לאשה את אילנה, מורד, בת דגניה
הנהלת הביסה חיפשה אחרי בידר-
מן ישראלי מתאים שישמש אורח הכבוד
בהצגת הבכורה של אדון בידרמן שהוצגה
השבוע. בספר הטלפונים נמצאו בתל־אביב
שישה בידרמנים. אולם כאורח הכבוד נבחר
רק אחד, מוכן הביטוח חנניא בידרמן.
הסיבה: המחזה עוסק באדם הנותן מחסה
למבעירי־אש, ואילו חנניא בידרמן עוסק
במקצוע הפוך — ביטוח מפני אש מאז
הופעתו של אייב מונסאן בתל־אביב׳
החליטו אמנים רבים שהם זקוקים לבמאי,
שיביים את הופעות היחיד שלהם. הראשון
היה אריק לביא, שביקש משרגא פרידמן
לביים את הופעתו. אריק מתכונן להופיע
בקרוב בפעם הראשונה בתלבשות. בינתיים
הספיק אריק להפוך גם למלחין, אחרי שקודם
לכן חיבר מילים לשירים. הוא חיבר
את המנגינה לשירו של עמום אטינגר בלדה
סינית בעקבותיו הלך גם הזמר צ דו ק
סביר, ששכר את נעמי שמר כבמאית
להופעותיו יונתן כרמון אינו להוט
בזמן האחרון אחרי פירסומת ללהקת־הרקוד
שלו, למרות שקיבל חבילה גדולה של תמונות
מארצות־הברית• הסיבה, כפי שמסביר

היופי של ישראל מרים הדר, כשהיא
יושבת על ברכיו של ראש עירית גרינביל,
ציין את תכונותיה של מרים :״סמלת ב־צר,״ל,
שעזרה להפיל ארבעה מיגיס מצריים.
זכתה ב־ 200 מפתחות־ערים בארצות־הברית.״

ציק מפרסו מ א־

המנהל הצעיר ביותר בין מנהלי חברות
הפצת הסרטים הישראליות, הוא חיים
אשל 34 שנכנס השבוע לתפקידו כמנהל
חברת יונייטד ארטיסטם בישראל. אשל התחיל
את הקריירה שלו כנער שליח במשרדי
חברת מטרו גולדווין מאיר, בתקופה שהכניסה
לקולנוע עלתה שבעה מיל, הצליח
להגיע תוך זמן לניהול מחלקות רבות
בחברת מטרו, עד שמונה לתפקידו החדש.
בין שאר פעליו בעבר, נזכר חיים בקביעת
שלט מיוחד בבית־הקולנוע בנצרת, בתקופת
המנדט. היה זה אחרי שמנהל הקולנוע
ביקש ממנו לקצץ את האריה, המופיע
בראש סרטי מטרו, מכיון שהקהל סבור
שראה סרט זה קודם. החברה היתד, צריכה
להכין שלט מיוחד שיודיע לקהל, שהאריה
המופיע בתחילת הסרט׳ מופיע בכל סרט
ועל הצופים להתאזר בסבלנות ולראותו
קודר וחפוי־ראש ישב השבוע
יעקב מרוק, בעלה הצעיר של מסעדת

דאש־ממשלה נה־ווץ ויפהפיות בורמאיות סלוד
יא-בה־יה בבורמאית
מנהל הלהקה גדליה שיבא :״אלה תמונות
עם כל מיני בחורות, לא פורנוגרפיות, אבל
הן לא יעשו רושם טוב במערכון
בצורת, המוצג בהצגתה החדשה של להקת
סמבטיון, צריך מרדכי כן־זאב לטפס על
השולחן בעת הדיונים על הבצורת, כאילו
כדי להסתתר מפני הגשם ולשחק כאילו
הוא נרטב בצעקו: גשם! גשם! למרות
שהוא נשאר יבש. השבוע דאג שחקן הלהקה
אריק אינשטיין להכניס קצת ריאליזם
למערכון. כאשר באחת ההצגות טיפם בן־
זאב כמנהגו וצעק גשם, שלף אריק אקדח־מים,
התיז סילונים של מים על בן־זאב
לצד,לתו הגדולה של הקהל עתון
אמריקאי שפירסם את תמונתה של מלכת

9ס(1ן• השבוע
• משה דיין, על התועלת שבמשלוח קצינים בכירים של צה״ל למטרות
איסוף כספים, למען המגבית בארצות־הברית :״על־אף־ד,כיעור שבאוסף הכספים,
הרי נפתח בפני הקצינים עולם חדש, הם למדו להכיר את העם היהודי, ודבר זה
הינו חשוב עד כי אפשר לכללו בבחינת הגשמה.״
• שמואל שניצר, מעורכי מעריב, במכתב למערכת עתונו, בתגובה למאמר
שפירסם לפני חודש, תחת הכותרת, מדינת ישראל אינה תנועת מחתרת, בו הגן
על נאומי־העליה של ביג׳י ושמעון פרס :״אני חוזר בי מן הדעות שהבעתי באותו
מאמר. בימים אלה העמידוני השלטונות על טעותי. היום אני משוכנע שמדינת
ישראל היא תנועת מחתרת.״
• דוד בן יגוריץ, בהספד על ראובן שילוח׳ מראשוני הש״י ואיש הקשר
עם האינטיליג׳נם הבריטי :״הוא הבין כי עם ישראל אינו עם מזרח־תיכוני או ים״
תיכוני, אלא עם עולם׳ והוא בעצמו היה אזרח עולמי.״
• אכא חושי, בעת נאום בארוחת המלווה בשיקגו :״אינני פוליטיקאי...״
• הסופר אהרון מגד, על הקובץ הספרותי עכשיו, המתימר להיות בטאון
הסופרים הנון־קונפורמיסטים הישראלים :״גודש בזה של סחי ומאוס שעדיין
לא ראה כמותו אור מעולם על דפי בטאון ספרותי עברי כלשהו.״

סנפיר באילת ואחד מקרבנותיו של בן־
אפרים, בקפה אריאנה השוכן ליד בנין הכלא
ביפו, שמוסיקה ושירה ניסרו בחללו.
כשראה אותו אחד מידידיו היתל בו :״לך
לפחות ותגיש בקבוק סודה לבן־אפרים היושב
בבנין הסמוך במצב רוח טוב
יותר היה מרדכי קדר הנאשם ברצח,
שישב בכלא אחר. כשהגיע אליו גליון
העולם הזה ( )1132 סקר מוטל את העמוד
האחורי, בו הופיעו קריקטורות על אסירים,
חייך למראה הקריקטורה המראה אינדיבידואליסט
בחולצת פסים אנכיים במקום
אופקיים ואמר :״בעצם גם אני אינדיבידואליסט״
הצייר הישראלי ג ר שון
קניספל השוהה בברזיל, נפגש לפני ימים
מספר עם שליטה החדש של קובה פידל
קאסטרו במסיבת רעים מצומצמת, בה
נוכחו שמונה איש, משוררים ועתונאים.
באותה כסיבה רכשה אשתו של קניספל,
נינה אלם ו, ישראלית אותה הכיר קנים־
פל בברזיל, את זכויות התרגום לעברית
של ספר על הביאוגרפיה של קאסטרו
ומאבקו. אגב, קניספל קיבל לביצוע מהאי-
קת־ענק ( 480 מטר מרובע) על קירותיו
החיצוניים של בנין תחנת־הרדיו בסאן-
פאולו, המתארת מוטיבים של פולקלור אינדיאני
מקומי המפרסם יהודה פרנקל,
חיפש סיסמא קולעת ומוצלחת עבור
חברת אקא שאת תוצרתה הוא מפרסם.
הוא פנה למשורר דוד אכידן, ביקש
ממנו לחבר לו חרוז מוצלח. אבידן קיבל
את ההצעה, חיבר את החרוז :״אקא תמיד
— בכל תפקיד!״ כשהצעתו התקבלה, הגיש
אבידן לפרנקל את החשבון 100 :ל״י.
משום־מה חשב פרנקל דרישה זו למופרזת,
שלח להנהלת יזיעות־אחרונות, שם עובד
אבידן, את סיפור המעשה בצירוף צ׳ק
ריק. הוא ביקש מהנהלת העתון למלא את
הצ׳> לפי ראות עיניה. ההנהלה רשמה
בצ׳ק את הסכום 50ל״י,
העולם הזת 1133

n 1 ״ 1 ^ 1 nלובשת את גריים
— בגדיים מחלק
JL / U 11 אחד, בפרחים שחורים על אפרפר.

במימוזה לבן עם פרחים צהבהבים,
ןין יויי ל
כתפיות רחבות, גב חשוף מאד —

מאיי־הדרום. כנערה השחום
נראית בעורה

ךןך» 1

תו בחולצה

נראית בסן־טרופז. ז הו ביקיני אדום
עם נקודות לבנות, שאפשר לכסוגברית
ארוכת־שרוול מאותו ארג.

בגד־היס שלא כרסב
בניה נום׳ מטאו הוצגו דוגמניות ובגד־ים דמעו צוקה
דותי ודד
חד הדברים המשעשעים אותי ביו־תר,
הוא לעלעל בירחוני הנשים החוצ־לארציים,
לקרוא ולראות מעל דפיו המבריקים
של התג, למשל׳ שליידי באסינגטון־באסינגטון
ערכה תצוגת־אופנה בביתה למטרות צדקה.
דברים כגון אלה, מתרחשים תמיד ב,,עונה״
הלונדונית המפורסמת. זוהי הזדמנות
מצויינת לאמהות להציג את בנותיהן הבוגרות,
לנשי־חברה לנקר אשה את עיני רעותה
בשמלה הדורה יותר, יהלום יקר יותר ומאהב
מפורסם יותר. צלמים ידועים מנציחים
את הליידי באסינגטון־באסינגטון, בשמלת
סאטן אפורה על רקע תמונת אבותיה בגלריה
המשפחתית. ויש שם כמעט תמיד אחד
שרכב לימינו של ריצ׳ארד לב־הארי במסעות
הצלב, ואחר שהיה השה השחור של המשפחה.
נשא שחקנית.
מבינים מה כוזנתי?
השבוע נערכה בביתה של סוגיה אברמו־ניץ׳
,לשעבר הדוגמנית ההדורה, תצוגת-
אופנה קטנה שהכנסותיה נועדו למטרה חשובה.
מיח״א. מחנכי ילדים חרשים אילמים.
דמיוני החולני צייר לי כבר בצבעי פסטל
מעמד מעודן של המון נשי־חברה׳ שהקשר
היחיד שלי אליהן היה מבט סקרני
ברעל, ענן כחול של סיגריות יקרות וריח
.של בושם ופודרה, שתי עוזרות לבושות
שמלות שחורות קצרצרות, סינרים לבנים
מעומלנים ושביסים צחורים, מרחפות כפרפרים
בין אורחת לאורחת; מלמולים, צחקוקים,
אוושת שמלות, דוגמניות מרפרפות
על שטיחים עמוקים בשמלות מפוארות.

התנדבה להסביר לי, שהגברת שם, היא שא-
שה מכנס (כיום אקרמן^ וזאת המתרוצצת
כל הזמן, היא הדסה, והאשה נשואת־הפנים,
העומדת ליד המרפסת, היא הגברת ריבי
פקר, הרוח החיה של נזיח׳־א, והנערה גבוהת
הקומה והממושקפת איננה אלא מיס דובי-
נר. בתם של בטי וסאם. והאשה שחורת־השיער
והמושכת, בשמלה הצהובה היא רחל
לימון׳ זו שזכתה בפרס הזה בטלביזיה.
ברור לכם, אני מקווה, ששמץ מן הדברים
שתיארתי לעצמי לא התרחש במציאות. הגברות
במעמד היו בתלבושת אחר־הצהריים
רגילה ביותר. אפילו ברעל אין הן מופיעות
כך, אני בטוחה. לא כולן נראו מטופחות,
אווריריות ומרוחקות כל כך. הן היו ארציות
ורגילות בהחלט. היתה שם אחת שדיברה,
אפילו בניב חשוד של מעמד בינוני. כל
אחת דיברה בשקט, כמובן, עם רעותה. אך
לא קשה לתאר שר,המולה היתר, גדולה.
אך היה משהו נעים ואפילו מסעיר במקצת׳
באווירה נשיית־טהח־ה־מגברים זו (אם

אפשר לקרוא לצלמים גברים) .ניכר היה
שחמישים הנשים שבחדר מכירות היטב זו
את זו. הן החליפו ביניהן רכילות, גיסו
להתעלם מן האימרה הפרומה של אחת
מחברותיהן, ציחקקו. הן נראו משוחררות.

ic i t it

דליה מאיי הדרום
ך • קפה >הקר והמרענן) נשפך כמיים
! 1והעוגיות הפריכות, היקרות והטעימות,

נחטפו כלחמניות טריות, כשמלכה עושה
קילומטראז׳ בין האורחות עם המגש בידיה.
פאטיפון היי פידליטי ניגן ברקע ועופרה
בורלא הודיעה, בקול אדיש וברצינות רבה,
שר,אורחות הן יקרות ובמכות בבואן, וכי
הגברת פקר תסביר משהו. הגברת פקר
סיפרה, שהתחנה לייעוץ והדרכה לילד החרש,
מונה כבר כ־ 180 ילדים מוכי־גורל, אולם
לפי שעה מקבלים רק כ־ 30 את הטיפול.
הנכון. מכשירי־ר,שמיעה הם יקרים. וזו הסיבה
לתצוגה קטנה זו, והיא מקווה שהגברות

ניב חשוד
• • פתחדירתה המפוארת וד,מרוהטת
Jטעם מעודן להפליא ברחוב של״ג, עמדה
סוניה (״שמלה מודפסת בשחור על רקע
אפור״) וקיבלה בחביבות (אמיתית) כל אורחת.
מה, אין משרתות? כמעט נעלבתי.
לא, מרחוק, במטבח, יכולתי להבחין בנערה
לבושה חצאית וחולצה וסינור לבן. חדר
המגורים הענקי רחש נשים. היכרתי ביניהן
רק שתיים: את מלכה רוזנשטיין היפר,פיה
הבלונדית (״שמלת משי מרהיבה במשבצות
כחול־ירוק־צהוב־אדום״) ועופרה בורלא (״שמלת
טרפז שחורה חסרת־טעם, ושושנה צהובה
תקועה בכתף השמאלית״ .למה אין מישהי
מספרת לד, שהטראפז מת?) נפש טובה אחת

למה? כובע!

השנה הס גזולים, וקטנים, רחבי תיתורה וכנועט בלי
תיתורת, עשויים מחומר רן וצבעוני בעל. ברק. הם

הושאלו לתצוגה, ללא תשלום, על-ידי זזנו ת ׳לאפייט. תם הולמים להפליא את בגדי-היט.

תתרומנה בעין יפה למטרה חשובה כזו.
תאמרו מה שתאמרו — זהו דבר חיובי.
אגי יודעת שזה נשמע אולי שמאלצי —
אבל נעים לדעת שנשי־חברה יפות (או לא)
מצדיקות, לפעמים, את קיומן, בעבודה בהתנדבות
בתחנה, במשחק, ובריפוי בעיסוק.
היתד, זו תצוגה של בגדי ים (דיווה) ובגדי
חוף (טריו) .הדוגמניות, נורית רונאי,
סילביה פרי, שרה ודליה לוינקי, הופיעו
בהתנדבות. תמיד חשבתי: מה אפשר כבר
לעשות עם בגד־ים? הם נחלקים לשניים:
ביקיני ולא ביקיני. האפשרויות לוזאריאציות
על הנושא הן מצומצמות. אני בולעת חזרה
את דברי. היו שם דברים משגעים, אני
אומרת לכן. אלה הם דגמים ההולכים לייצוא,
ואולי נראים כיום רק בבריכה המפורסמת
בסביון. הייתי רוצה לראות מישהי
לובשת את דלילה, למשל, בגדר,ים בעל
צווארון גדול, הגב החשוף והשושנה הגדולה
התקועה מאחור לא הרחק מן ד,במחילה.
מזכיר את השיר על בגדה,ים שלא נרטב.
אולם הדבר המשגע ביותר בתצוגה היתד,
דליה לוינקי, הדוגמנית. בגוף הברונזה המוצק
והתמיר שלה, בפניה, שהם אולי היפים
ביותר שראיתי מעודי — והנראית כולה
כצור אכזוטי מאיי הדרום, ואשר הינה, למעשה,
תושבת שבי־ציון. הנשים לא חדלו מלהביע
קריאות התפעלות כל פעם שזו היתד,
מופיעה, בביטחה ובחן. אפילו דיאנה לתר,
העתונאית העגולה והעליזה של הג׳רוסלם
פוסט, המכריזה בכל תצוגת־אופנה שהיא
מתעבת נערות כחושות — יצאה מכליה.
אולם אין פירושו של דבר׳ שר,גברות
הסיחו את דעתן לגמרי מן המוצגים. הן
נאנחו למראה ד,מולן רו ז /שהוא ביקיני
אדום בנקודות לבנות, גילגלו עיניים נוכח
גאנה, שהיה צרוף עשיר של גלימה נהדרת
ובגדים בעל צבעים חמים. ואשד, אחת אמרה,
שאם היתר, היא מתהלכת בבית בחלוק הרחצה
האדום של המערכת לשפת הים בשם
קוקליקו (כלנית) — הפתוח לגמרי מלפנים
— כשבעלה חוזר מן העבודה, היה כל
העסק כדאי. הוא היה מוותר על ארוחת
הערב.
ובכן, אחר־צהריים כזה, הכנים למיח״א
300ל״י. בדיוק המחיר לקנה,־שמיעה אחד.
משום מה, קשה לי להשתחרר מן ההרגשה
שאילו נכחו בתצוגה זו גם בעליהן של
הגברות — היו אלה תורמים הרבה יותר
מאשר ממוצע של חמש ל״י לנפש. וזה
נורא להודות, שגברים הם נדיבים יותר.
תסלחו לי על הביטוי: אבל גם זו לטובה.

ספורט כדורגל
ה א שליה הג דו ל ה

AM A d v

WM22LVTT ׳il/ZWI
פקידים !
תלמידים l סטודנטים1 הרשמו עוד היום לקורס קיץ ל״
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, ם עטיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.) GREGG( -
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי),

תל״אכיב, רחוב גורדון .5
חטלחח מובטחת!

״בכל זאת הנבחרת אינה גרועה כל כך,״
היתד. הדעה הכללית ביציעי איצטדיון באסה
ביפו, כאשר סיימה נבחרת ישראל את משחקה
השבת נגד הקבוצה הברזילאית המצוינת
אמריקה, בהפסד של .0:1אוהדי הכדורגל,
שרק לפני שבוע צעקו בוז לנבחרת
שעה שהפסידה לליאז׳ הבלגית בתוצאה
,0:3שהיו נזעמים ורותחים במשך שבוע
תמים על אזלת רגלם של נבחרי כדורגלני
ישראל, היו מוכנים אחרי 90 דקות של
משחק לסלוח להם הכל. כי מה שהתרחש
באותן 90 דקות היה בלתי צפוי לחלוטין.
אחרי שבמשך שבוע הביסו כדורגלני
אמריקה גבוהי הקומה, הזריזים והגמישים,
שמרביתם כהי־עור, את הפועל פתח־תקוה
בשיעור 2:5ואת מכבי חיפה בתוצאה של
,0:5חיכו רבים להפסד של הנבחרת הכושלת
בשיעור גבוה. הברזילאים עצמם׳
שהתענינו בכושרה של הנבחרת, ושמעו כי
אינה עולה בהרבה על הקבוצות אותן הביסו,
לא יכלו להתאפק מצחוק בלתי־נמוסי.
אולם הנבחרת שהתייצבה נגדם, לא היתד.
אותה הנבחרת שהובסה על ידי ליאז׳.
הוחלפו בה שני הרצים ושורת החלוצים
שונתה. אולם השוני העיקרי היה בשיטה.
ברפיון ,,ישיר לידי השוער. היה זה
המאמן ההונגרי גיולה מנדי שהגיע רק השבוע,
ששינה את שיטת משחקה של הנבחרת.
המאמנדי, שראה את הנבחרת רק
במשחק אחד נגד הפועל חדרה, בה ניצחה
במשחק עלוב בתוצאה ,2:4הורה לשחק
עם שני סטופרים, כשהרץ גדעון טיש משחק
בתור סטופר בולם, בעוד הבלם מתניה
שומר אישית על חלוצם המרכזי הענק של
הברזילאים ז׳אניבלדו. גם גולדשטין ששיחק
לראשונה, הפעם, כרץ במקום מקשר, שיחק
יותר בהגנה מאשר בהתקפה• שורת החלוצים
היתד, צריכה לפעול ללא כל קשר
עם שאר הקבוצה.
אולם לא דווקא שיטה זו היא שמנעה
בעד הברזילאים מלפתח את משחקם הנפלא
ולנצח בהפרש שערים גבוה. הביאו לכך
שני גורמים אחרים: עצבנותם הגדולה של
שחקני אמריקה ומשחקם הנוקשה של כדורגלני
ישראל. ב־ 35 הדקות הראשונות למשחק,
ניהלו שתי הקבוצות משחק עצבני.
העצבנות הגיעה לדרגה כזאת שכאשר בדקה
ה־ 33 בעט מנצ׳ל בעיטת ,11 הוא בעט את
הכדור ברפיון ישר לידי השוער הברזילאי.
שמירתם האישית של שחקני הנבחרת,
ששיחקו במדי נבחרת תל־אביב, וכניסו־תיהם
החזקות בשחקני היריב, מנעו מהברזילאים
כל אפשרות של פיתוח משחק,
הוציאו אותם מכליהם. למרות שהובילו בתוצאה
0:1׳ חששו הברזילאים מהפסד.
שחקני ברזיל המהירים הם צנומים מאוד,
ללא גרם שומן מיותר אחד בגופם. בהת־קלויותיהם
עם הכדורגלנים הישראלים היתד,
ידם על התחתונה. מאחר שנוסף לזאת
הם גם חמי־מזג, היתר, תגובתם שורד, של
פגיעות גסות והתנהגות בלתי ספורטאית,
שנגמרה בהוצאתו של הטוב בשחקניהם,
הבלם לוציו על ידי השופט פריד.
אילו היתד, לישראל שורת חלוצים טובה,
היתד, הנבחרת מצליחה להפוך מצב זה
לנצחון משכנע ומפתיע. אולם מלבד ההגנה
האיתנה בראשותו של אברהם בנדורי השוער,
והחלוץ נחום סטלמך, היו החלוצים
חסרי אונים. כשהסתיים המשחק, אפשר היה
לראות מרחוק את שיניהם הלבנות של
הכדורגלנים הכושים, כשהם מחייכים בסיפוק
על שניצחו את הנבחרת.
נבחרת שד מזרות. אולם כל מי
שהשלה את עצמו כי הפסד של 0:1לקבוצה
מפוארת כמו אמריקה, הוא הישג של כבוד
לנבחרת הישראלית, ימים מספר לפני צאתה
לפולין, אינו אלא טועה. הנבחרת השיגה
את התוצאה שהשיגה רק הודות לטכסים
הכניסה החזקה, המכריע כל קבוצה ברזילאית.
טכסיס זה אינו יפה נגד הנבחרת
הפולנית, שמשחקה נוקשה במידה יוצאת
מהרגיל, ורוב שחקניה מוצקים מהישראלים.
גם הצטרפותו של המאמנדי לנבחרת היוצאת
לפולין לא תחולל ניסים. משחקה
של נבחרת־ישראל בפולין אינו תלוי באדם
כלשהו או בקבוצת אנשים. הוא תלוי במזל
שיכול להאיר פנים כמו במשחק נגד
אמריקה או להסתירם כמו נגד ליאז׳.

מסעות
צבר על קטנוע
הכל התחיל בזה שתיאטרון זירה התחסל.
עמוס מרוז, במאי צעיר 24 שלמד חיאט־

שופט פריד מזהיר את שחקני ״אמריקה״
עצבים מרוטים במגרש

שוער ״אמריקה״ ארי עוצר את בעיטת ה־11
שיניים לבנות במגרש

רון בבריטניה ושימש כעוזרו של מיכאל
אלמז בזירה, נשאר מחוסר־עבודה. הוא החליט
לסייר באירופה בדרך מקורית, לבקר
תיאטראות במספר רב ככל שיוכל. מרוז
נטל את אשתו, נסע לאנגליה, קנה שם
קטנוע, ארז עליו מזוודה, אהל־סיירים, שק־שינה,
פרימוס, מחבת וקופסאות שימורים
ויצא עם אשתו לדרך.
במשך למעלה מחודשיים עבר מרוז על
גבי קטנועו כעשרת אלפים קילומטר, על פני
שמונה מדינות אירופה, בעברו כ־ 350 קילומטר
ליום. בלילה היה חונה בקמפינג —
מקומות החניה הפזורים על פני אירופה.
שם היה מקים את אהל הסיירים שלו בין
אד,לי התיירים המפוארים, הבאים למקומות
החניה כאל מקומות נופש. עם שחר היו
גלגלי קטנועו נמצאים שוב בתנועה.
; fpiעל השק, דגל. לפני כשבועיים
חזר מרוז ארצה, הציף את ידידיו בסיפורים
וחויות מרתקות ממסעו. אחד מאלה שהוקסמו׳
מסיפוריו היה ישראל (״חלאולה״)
חליבנר, לשעבר כדורגלן ידוע במכבי תל־אביב
ומאמן מכבי רמת־גן, וכיום בעל
משרד נסיעות.
במשך שבועות רצופים, ישבו השניים
לילה לילה רכונים על גבי מפות, מדדו
וחישבו דרכים והוצאות. כתוצאה מכך נולד
מבצע המכונה בפי השניים מבצע צבר. הם
החליטו לארגן קבוצה של כ־ 20 קטנועים
ו־ 20 זוגות רוכבים, לעבור את אירופה כולה
על גבי קטנועים. לפי תכניתם יעבור
הטיול בשמונה מדינות אירופה במשך 50
יום. כל הטיול, כולל נסיעה לאירופה,
העברת הקטנועים, דלק ומזון וכולל כל
ההוצאות המנהליות, על דרכונים ודיזות,
צריך להסתכם בסכום של 1200 לירות לרוכב.
פריט נוסף שכל משתתף יצטרך
לקחת עמו, נוסף לכלי-אוכל, אהל סיירים
ושק־שינה, הוא דגל ישראלי.
הסביר מרוז השבוע :״מי שרוצה ללכת
ענוד עניבה בכל מקום, אין לו מה לבוא
אלינו. הסיסמא שלנו היא לראות מקסימום
במינימום אמצעים. בימים כאלה, שכל ישראלי
רגיל רק לטיולי פאר ולוקסוס, טיול
כזה, הוא ספורט נדיר,״

הטו שבם:
ף>• חולון, התקוטט קלמן הימלמכר, פועל
Jבנין, עם חברו לעבודה, נשך אותו
בכתפו, שבר שן.

שכיל הנחש

ף• רמת־גן, הובהלה אשד, על־ידי נחש
Jשחור, טילפנה לפקיד התברואה המקומי,
ביקשה אותו להבריח את הנחש, קיבלה
תשובה :״גם אני פוחד ! ״

״מה ששגוא עליד.״
ך• ירושלים, הגישה הקריינית כרמלה

Jדוזיק בפינת־הנוער שיר של לואי(״ם אצ׳־
מו״) ארמסטרונג, שכחה לסגור את מתג
המיקרופון׳ בישרה לקהל המאזינים לתוכניתה
כי היא עצמה אינה יכולה לשמוע
את השירה הזאת.

הסבר שיגייר לתייר
ן* חיפה, שכח תייר אנגלי את שיניו
Jהתותבות בבית־מלון חיפאי, הריץ מברק
ללשכת התיירות המקומית, קיבל
אותן בחזרה בדואר־אוויר.

אתלטיקה קלה

ך • יפו, רגז גבר בן 26 על ילד בן שבע
^ ש טי פ ס על עץ־התות שלו, זלל את
פריו, הפילו בידוי פטיש.

דרך בל בשר

ף* גחלודיצחק, ציינה המועצה המקו-
—Iמית את יובל המאה להולדתו של שלום
עליכם, קראה רחוב חד־סטרי המוביל לביתר,קברות
המקומי על שם ספרו של הסופר
חיי־אדס.
העולס חזה 1135

גרמניה
ה ראו כוכבי
״רכבת יוצאת באיטיות מן התחנה. על
הדלתות מצוייריס בגיר סמלי מגן־דויד והכתובת,
:יהודים — לפולין׳ .הגיבור, רב־טוראי
גרמני, המוצג לצופים רק בשמו
הפרטי וזאלטר, קופץ על הפסים ומנסר,
לעצור את הרכבת. לשוא. הרכבת נעלמת
באפלה הבולעת את יושביה ל עול מי ם...״
במלים אלה מתאר גרמניה החדשה, הבס־און
הקומוניסטי בגרמניה המזרחית, את
סיום הסרט כוכבים, שהעניק לגרמניה המזרחית
בחודש שעבר נצחון גדול, אם כי
שקס. כי בעזרת סרט זה, הצליחה חברת־הסרטים
המזרח־גרמנית דיקה להשיג בפעם
הראשונה הכרה בינלאומית.
גרמניה המזרחית לא הוזמנה לפסטיבל
בקאן — כי זכות ההשתתפות מוגבלת למדינות
המוכרות על־ידי צרפת. אולם דיקה
מצאה תחבולה. אף כי כוכבים הופק כקד
פרודוקציה גרמנית־בולגרית, הוא נרשם לפסטיבל
פשוט כסרט בולגרי.
אמנם, הבמאי, הצלם ורוב השחקנים היו
גרמנים, ביניהם הגיבור הצעיר, המשחק מול
השחקנית הבולגרית סאשה קרוצ׳ורסקי (.)21,
אך המבקרים המערביים התלהבו. הסרט
מתאר יהודיה צעירה, הנמצאת בדרכה ל־מחנה־ההשמדה
באושויץ. באמצע הזחיעה
קורה משהו אנושי: אהבה בין הצעירה
לבין חייל גרמני טוב.
אולם בעיני השופטים מצא הנושא חן.
לא הם (ולא עתוני ישראל) שמו לב, כי
היצירה היתד, גרמנית. כדי להפגין את
אהדתם לגורל היהודים, העניקו פרם לסרט.
סרטים המערומי שנרצחו
הערומים והמתים (אסתר;

זפיעה על הבד דקות מספר.
לוביל את כיתתו למשימת פטרול
$לגבי כל אחד מחייליו שאלת חיים,
,לגבי המלחמה משמעותו פעוטה מאוד.
מוחדר באופן מלאכותי ערכו הסמל׳
הפטרול. לעומת זאת מודגש בסרט
דווקא הקונפליקט בין הגנראל (רימונד
מאסי) ,לבין שלישו על השאלה מה עדיף
— משמעת מתוך פחד או מתוך הכרה.
גם כסרט מלחמה, ללא מגמות פציפיס־טיות,
אין הערום ים והמתים נמנה על
הטובים בסוג סרטים זה.

•צד די 3וד
? TJהיצרים (תל־אביב; תל־אביב; או־צות־הברית)
היא אותה העיר המופיעה בכל
מערבון הוליבודי, עם אותם היצרים המתגלים
בכל עיר שכזאת — היצר לשלוף
אקדח בכל הזדמנות׳ לדהור על סוס ולחבק
יפהפיה אדומת־שיער במסבאה עשנה.
הנרי פונדה ואנטוני קוזין, הם שני חברי
כנופיה הנבחרים להשליט סדר בעיירה פרו־עת־חוק,
מנצלים את שלטונם לפרעון חשבונות
פרטיים. עד שמתיצב נגדם פושע שחזר
למוטב (ריצ׳ארד ויידמארק) ,ומחזיר
את החוק והסדר לעיר. ביומו של הבמאי
דימטיריק, השאיר יותר מדי שיחות וויכוחים
בסרט שעקרו פעולה. מה שנותר הוא רק
משחקו המצויין של הנרי פונדה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• הדון השקט

(צפון, תל־אביב)

הלקה הראשון של יצירתו האפית של
מיכאיל שולוחוב, אודות המהפכה הרוסית,
כפי שהיא משתקפת בקרב הקוזקים.

• זה קרה לאור השמש (מגדלור,
תל-אביב;

ארצות־הברית) של נורמן מיילר, היא אחת
היצירות הפציפיסטיות המרשימות ביותר
של המאה, וללא ספק אחד הספרים הטובים
ביותר שנכתבו אי־פעם על המלחמה. הספר,
המתאר קרב של חטיבה אמריקאית באחד
האיים של האוקיאנוס הדרומי, במלחמת
העולם השניה, מנסה להביא את הקורא לכמה
מסקנות, שהעיקרית שבהן היא חוסר־הטעם
והתכלית שבמלחמה. בתארו את ההבדל
שבנקודת ההשקפה על המלחמה מצד
קציני־המטה מחד, וחיילי החזית מאידך,
מבליט מיילר את הגיחוך שבגורמים הקובעים
את גורל המלחמות.
13 שנה לא העיז איש מאנשי הוליבוד
להתמודד עם יצירה ספרותית כבירה זו.
כשהועלה לבסוף הסרט על הבד, בבימוי
צולע ורשלני, בהשתתפות צוות מדרגה
שניה, ובתיקונים בגוף העלילה, הנוטלים
את כל עוקצו של הסרט ומשמעותה המיוחדת
של יצירתו של מיילר׳ הוא נשאר
סרט מלחמה שיגרתי.
שיני זהב בפורקן לאהבה. אלדו
(״אדם בקרב״) ריי, הוא סמל קרבי המגלם
את טיפוס החייל המקצועי האמיתי — זה
ההורג שבויים ללא נקיפת מצפון, אוסף
את שיני הזהב מפיות ההרוגים, ורודה
בפיקודיו. הוא מוצא במלחמה פורקן על
האכזבה שנחל בחיי האהבה שלו עם נערה
כפרית מטופשת — החשפנית ברברה ני
תל־אביב)
— סרט־מתח מרתק אודות רוצח־ילדות
הנופל במלכודת החוק.

כ פי ה

(אמפיתיאטרון,

חיפה)

שיחזור פרשת ליאופולד־לייב לפי ספרו של
מאיר לוין. אורסון ודלס.
• החוק (תל־אור, ירושלים) — יחסי
שולטים ונשלטים בעיירה איטלקית דרומית
בסרט נפלא. אייב מונטאן, והלולובריג׳ידה.

ת ש בץ S in nדו ד 1133
מאוזן .1:פקיד
במם־הכנסה ; .5
היחידה הבסיסית
של החברה; .10
הוא׳ בגימטריא,
חטא ; .12 חלק
בשר; .14 דטר גנט
ישראלי ; .16 נובעת קבלתה
ממשמעת ; .18
טומנים אותו ; .19
תורה בעל־פה
.21 שמו הפרטי
של מיליונר יש ראלי
פדרמן ; .22
בן יעקב ; .23 בן
זוג לכלה ; .24השר
טולידאנו ; .25
בית מלכותי ; .27
פר, לשעבר; .30
סופר גרמני׳ נר קיס
וגולדמונד:
.31 משמח את העין ; .33 מושב המלך ;
.35 האשה מיריחו; .36 מלת תנאי; סופאסלוט משתמש בכאלה; .13 יש
.38 בועה; .39 שם משפחתה של של טנא ויש של תנובה; .15 שר בריג׳יט
בדדו לפני גירושיה; .40 שרת חנויות נעליים 17 סטאנדארד . :
״ ..ריבון עולם ועלמיא״; .41 מנהל ׳ .18 הדר ; .20 מכשיר בישול ; .23 אם
המחלקה המדינית של ההסתדרות ; .43 כל חי; .26 תעלומה; .27 חום כבד:
פקודה; .44 עיסוק לאריסטוקראטים .28 בירה מרחבית; .29 כלי; .31
במערב; .46 התי״ו של תנ״ך; .48 הלח״י היה כזאת .32 :מלחמתו של
היטלר; .34 מלת תפילה; .35 מצה;
טקסי ; .49 כנגד העורף.
.37 טירוף רצח .39 :נוטה לויתורים ;
מאונך .2 :שרות מס הכנסה שפו .42 חזר, לאחרונה, מן החלל ; .44 כמו
רק ; .3מטרה ; .4אריה צעיר ; .6יש ,43 מאוזן; .45 מספיק; .47 מלת
טוחנת ויש חותכת ; .7אם המושבות ; קריאה.

שחקנים ניקולם וריי כ״הערומים והמתים״
איפה הפציפיזם?

העולם הזח 1133

TATS

) י כו לי סלס מוך /

רס I

יארה

מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבין I

המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זח מנ ה מדי
שבוע בשבוע״בפרס ״טל ע שי ל מו ת ישראליות.

הזוכה בפרס השבוע הוא דויד קאופמן, תל־אביב.
אחרי הרבה זמן פגשנו את חיה ברחוב, עם פנס
עצום מסביב לעין. שאלנו :״מי נתן לך. את זה?״
״בעלי,״ היא אמרה.
זה?״ .תמהנו ,״הרי בעלך. נסע להבראה בטבריה.״
ר עמוק ,״גם אני חשבתי ־כך.״
ענו

ך* אמת מפליא, איזה הישגים יכולים ילדים להשיג, אם רק נותנים להם מעט הדרכה
*•,נבונה• אתמול ראיתי את רמי, ב,־אחי בן ה־ 12׳ יושב בחצר ומסביבו ערימה של
פסולת .״מר, כל הבלגן הזה?״ שאלתי.
״אני עושה טיארד״״ השיב.
״טיארה! רעיון מצויץ. אני אעזור לך, אבל שתדע לך רק שבעברית קוראים לזה
עפיפון. כשהייתי ילד, הייתי עושה את הטיארות הבי־יפות בשכונה.״
״לבדך?״ שאל רמי.
״לגמרי. בלי שום עזרה מאף אחד. עכשיו הראה לי, עד איפה כבר הגעת?״
״קשרתי את שני המקלות האלה בצלב,״ השיב בגאוזה ,״בלי שום עזרה מאף אחד.״
בחנתי את התוצאה בהקפדה .״אני רואה שהשתמשת בעקרון הטיטראהידראלי.״
״אני לא יודע,״ השיב רמי ,״בוא נדבר על טיארות פשוט, טוב? מה דעתך על
העבודה שלי?״
״במצבה הנוכחי, לא תעוף.״
״גם אני חשבתי כך,״ ענה רמי ,״בשביל זה התכוונתי להדביק נייר על המקלות.״
״לא לנייר התכוונתי, אלא למרכז הכובד.״ ובחיבה שאלתי :״האם אהה יודע מה
מחזיק עפיפון באויר?״
״קשה לי לענות על רגל אחת,״ היתד, התשובה ,״מה באמת?״
״פעולת הרוח על משטח מלוכסן
״כמו הקרחת שלך?״ היתמם הממזר.

*%עבור חצי שעה היינו מוכנים. לקחנו את הטייארה לשדה הסמוך .״הדבר העיקרי
t Jכעפיפון, רמי,״ הרציתי ,״הוא שיזזי־המשקל. ראית כיצד קשרתי את חום המשיכה
למרכז? לא גבוה מדי, לא נמוך מדי.״
״ראיתי. ואני מתפלא איך האדם הצליח לעוף.״
״עכשיו אחזיק את החוט ואתה את הטייארה. כשאומר לך רוץ, תרוץ.״
רמי רץ. הטייארה הסתובבה כבמערבולת ונתקעה באדמה .״אני מתפלא,״ התפלאתי,
״מה גרם להתנהגות כזאת מצד העפיפון?״
״זה לא עפיפון ולא טיארה,״ הביע בן־אחי את דעתו ,״אני חושב שהמצאת איזה
מחרשה חדשה.״
״נסה עוד פעם,״ ציוויתי. ניסינו שוב, בתוצאה דומה .״אני לא יכול להבין מה
קרה. מבחינה אירודינאמית, העפיפון הזה מושלם.״ ניסיתי עוד פעם־פעמיים והתייאשתי.
עזבתי את רמי וחזרתי הביתה. עסקתי בכל מיני דברים, עד שהרמתי כעבור רבע
שעה את הראש וראיתי שרמי כבר העיף את העפיפון לגובה של חצי קילומטר.
הלכתי לברך אותו .״מד, עשית לטיארה?״ שאלתי.
״קיצרתי את המקל העליון וקשרתי את החוט קצת יותר נמוך.״

י»י *nr

מאז נחתם ההסכם התרבותי עם ממשלת צרפת, אני חש
בעליל איך עולה רמתנו התרבותית. החתיכות שבהעולם
הזה, או זד, אך הגיעו מצרפת, או כבר מתפשטות על פני
צרפת. בתל־אביב החלו מקימים משתנות ציבוריות (לעת
עתה רק את הדפנות! השאר יושלם אי״ה לקראת
הבחירות שבעוד ארבע שנים) .הצנזור מרשה לנו לראות
בסינמד, נשים עירומות. וקול ישראל מנגן לנו תקליטים
צרודים.
מה נאמר? תרבות! והכל בזכות צרפת. תחי צרפת!
י׳ והנה קמו רגשי הנחיתות שלי והעלו מחאה. אני הקטן
מפגר אחרי הציבור. כל התרבות הצרפתית שלי לא
התקדמה כלום מאז עשיתי אן־דה־א־טרוא בגן הילדים. על
פי פרויד ידעתי כי אין לאדם להתקוטט עם רגשי הנחיתות
שלו. תמיד ינצחו. ובכן מיהרתי לחנות של מוצרי־תרבות
ואמרתי :״תנו לי בבקשה קילו תרבות.״ נתנו לי את
המנה ארוזה בצלופאן. ישר מבית־ד,חרושת . .ובזיל הזול.
רק חמישים לירה. אמרתי בחשדנות :״זד, מתוצרת צרפת?״
אמר .-״אל תחשוש. כעת אין אחרת. הסכם תרבותי.״
ללחתי הביתה. פתחתי את הצלופאן, וישבתי לספוג
תרבות.
התרבות הצרפתית חרקה קצת ותקתקה קצת. בחנתי
אותה ומצאתי בה נקבים וסריטות. מלבד זה גם היתד,
עקומה. לקחתי את התרבות עם הצלופאן וחזרתי לחנות,
אמרתי לבחור :״הבט!״ הוא 7א התרגש .״זר, עלול
לקרות,״ אמר, והחליף לי במנה אחרת.
בפעם השלישית התחלתי חושד כי החבילה שבידי
כבר היתד, בידי מקודם׳ וממילא כבר הורגלתי לקשקישים.
ואולי צרידות זאת של התרבות: מתוצרת צרפת דוקא
היא הדרניה קרי?
מאחר שאניר מודאג מאוד בגלל הרמה התרבותית של
ישראל, כמובן שערכתי חקירה יסודית כדי לגלות כיצד
הגענו להשגים כאלה. נחמיאם? פרס? יעקב צור? — ודאי,
ודאי. אנשים תרבותיים דאגו לתרבות. אבל הרי בענין זה
כמעט הכל הולך בכי 1זן אחד. אנחנו מקבלים, ומה נותנים
אנו בתמורה? ריקד, זראי? כנראה שהיתר, פה נדיבות־לב
צרפתית אמיתית.
אחרי חקירה מיגעת מצאתי כי מעשה שהיה כך היה.
יום אחד נקראה הועדה העליונה של קארטל יצרני
התקליטים בצרפת (״ועדת הסקציה״ או בצרפתית סה־דה־אל־אס)
לישיבה דחופה. פתח יושב־ראש הועדה ואמר :״חברים!״
(בצרפתית זה תמיד בסימן קריאד ).״אנו עומדים
בפני סכנה חמורה. האיחוד הכלכלי האירופי. כן, חברים!
מה נעשה כשתתחיל ההצפה של תוצרת גרמנית? מה נעשה
בכל הפסולת שאנו מספקים לציבור עד עתה?״
־־ גרד נציג חברת סח לה טון קי פה לוז מיזיק נסוסייטה

את זה קברש מעת t
אנונים) את קרחתו ואפר :״חברים! אולי נתבע מן הפועלים
כי יפיקו תוצרת הגונה?״
״הבלים!״ אמר היושב־ראש .״ומה תאמר סא־ז׳ה־טה?״ (זה
ההסתדרות בצרפתית).
״חברים!״ אמר נציג חברת מניפאקטיר דה פלי בון מרד.
״יש לי רעיון! הבד, ניתן את כל הזבל במתנה.״
״מה!״ קראו כולם בתמהון .״צרפתים יתנו מתנה?״
״אנא, אנא,״ אמר נציג חברת מניפאקטיר דה פלי בון וכר.
״אל תחשדו בי כי יצאתי מן ההגיון הצרפתי שלי. הרי
יודעים אתם כי בימינו אין מתנה ללא תמורה. הנה ודאי
שמעתם על העם הישראלי האמיץ. ידידינו. גיבורים. מוכנים
לשפוך את דמם ואת דם שכניהם למעננו. אבל אשתי פגשה
את אחד מנציגיהם בקבלת־פנים, והיא אומרת כי אשתו
עשתה רושם כאילו אין להם שם בישראל תרבות מספיקה.
ובכן צריך לספק להם תרבות. נד, ספא? מדוע לא תעשה
ממשלת צרפת ז׳סטה נאה ותקנה מאתנו את כל המלאי
ותשלח אותו לישראל?״
״אי אפשר,״ אמר היושב־ראש .״דד,־גול מקצץ בתקציב.״
״ובכן זאת נעשה,״ אמר נציג חברת אם-דה־פה־בה־אס.
״נתבע הסכם תרבותי. הם יקנו רק מאתנו: שברי מכוניות,
נימוסי פקידים, שערוריות־שוחד וכמובן תקליטים פגומים,
ואנו מוכנים לקנות מהם כל פוצר תרבותי שהם מיצרים.
שמעתי שיש להם שם מוצרי תרבות מקוריים מאוד: קללות
פארלאמנטאריות, נימוסי דרכים ושידורי קול ישראל ואני
ערב לכם כי עד שתעבור תרבותם את הסינון. הרשמי,
ממילא נקבל גם אנחנו רק זבל. את זה נוכל לארוז באריזות
יפות ולמכור לציונים שבאמריקה.״
ההצעה התקבלה פה אחד. במסדרונות האספה הלאומית
(זה כנסת בצרפתעע 1נן!על_כלח^ מיתאט• וכך הגענו
להסכם התרביפיl V I tסיב ! 1 J 7 V

גזבר עיריית אילת צבי בן־אפרים קנה בזמנו
טרקטור ממהנדס עיריית בני־ברק אלכסנדר

כדי לחרוש ביתר יעילות את
מזימותיו .

עומד לו חיפאי בעיצומו של יום ברחוב דיזנגוף בתל־אביב
ולוטש עינים•
רואה אותו מכר תל־אביבי, ואומר לו :״מה לך שאתה
עומד פה כמו דחליל?״
אומר החיפאי :״יא חביבי, איזה חתיכות!״
נהנה התל־אביבי למחמאה, מחייך ואומר :״פרצופים
נאים, מה?״
אומר החיפא
ורות עוד לא
הגעתי!״

תעלוליו של אותו ב ן ־ אפרים עלו לעיריית
אילת רבבות לי רו ת...

...על זה אמר הנביא: בן יקד לי
אפרים.

העולם עסוק ב ג׳ ניבה

...וישראל עסוקה בגניבה .

הממשלה תחליט כנראה לדחות את גביית
מלווה ר,עליה עד לאחר הבחירות...
ואם יאמר לך מישהו כי אלה בדיחות ישנות, הקדם גם
אתה בקניית העולם הזה.

...הגיע הזמן לקבור גוויה זו.