גליון 1134 מתאריך 24 ביוני 1959

ש 3ה 22

י״ח פיון תשי״ט24.6.1959 ,

המחיר 550פרוטה

נבחרת לאומית -בזיון בינלאומי

...א ם בארזים נפלה שלהבת — ש׳וחד,
ל׳כלוד. ה׳ונאה, ב׳נידה, ת׳רמית — מה
יגידו אזובי הקיר?
יצחק בר־כוכבא, ירוזסלים
איפה נמצא המנחם שאת תמונתו ראינו
בהעולם הזה. נא לתת לנו הוראות באמצעות
העתיז כדי לתפום או תו...
נטור קרתא, ירושלים

?מורך הראשי:
אורי*בגרי
ראש המערכת:
מיום באז
עורך מש1ז«
רוב איתז
עורך כיתוב:
סילבי בשת
ב לי

ס ביגן

ח1וב גליקסון ב תל־אביב, ם ל9ון ,26705
J1ד .136 .טע! לסברקים , :עולטפרם.-
הטוציא לאור: העולם וזזה בעיט.
דפוס מטח סחט בע*נו, ת-א, טל.31139 .
ווהפצח: דוד טופל ובניו, וזל־אביג
חמערית איננח אזזראית לתוכן חטודפות.

תון

הנקרא

את הנקניק, כך העיר פעם מנהיג מהפכני,
חותכים פרוסה אחרי פרוסה. נדמה שזו גם
השקפת דויד בן־גוריון וחבורת־החצר שלו
לגבי חופש־העתונות.
גנבים אינם אוהבים כלבי־שמירה, ושליטים
פוליטיים בדרך כלל אינם אוהבים עתונים.
לא נעים לקרוא דברי ביקורת. קשה לחלק
שלל כאשר הציבור כולו מסתכל.
אלא מה? במשטר של דיקטטורה זוחלת
ונווסוזית, כמו בישראל, עקרון חופש־העתו־נות
הוא מקודש. אי־אפשר לדבר נגדו. צריכים
לחייב את חופש־העתמות. אולם רק
בתנאי שהעתונות לא תהיה חופשיה.

מר כתריאל כ״ץ אדיב מאד. הוא מחייב
את חופש־העתונות. בהחלט. אבל — אבל
צריכים להגביל אותה. רק קצת. רק קמעה־קמעה.
לטובת הציבור. כך אמר השבוע.
אמור לי מה דעתך על חופש העתונות,
ואגיד לך מי אתה. מר כ״ץ הוא מוותיקי
מנגנון־החושך. הוא מפא״יניק מדופלם, מן
הסוג שאדיקותו המפלגתית הפכה שטיח
אדום לקאריירה שלו. הוא התמנה לתפקיד
מזכיר־הממשלה אחרי שהמועמד הקודם —
ראש מנגנון החושך — נפסל על־ידי השרים
האחרים. דויד בן־גוריון יודע במי לבחור.
לא מזמן התנוססה חתימתו של כ״ץ על
המיסמך שאסר פירסום ידיעות על העליה.
לא מטעמי בטחון ולא מכל טעם אחר, אלא
מפני שזה נוח יותר לממשלת ישראל, ביהוד
בתקופה שהיא מנסה לגבות מסי־עליה.
איסור ציני זה, ללא נסיון קלוש ביותר
למצוא לו נימוק בטחוני או הגיוני כלשהו,
הנחית מכת־מוות על חופש־העתונות בארץ.
אין אשד, הרה למחצה, ואין עתונות חופשית
למחצה. אם אינה חופשית לגמרי, אין היא
חופשית כלל. כאן אין דרך ביניים. כי במצב
זה רק הנוחיות הממשלתית קובעת באילו
תחומים יותר לעתונים לפעול בחופש מדומה.

הדוגמאות שהביא מזכיר־הממשלה מוכיחות
כי ההתקפה על חופש־העתונות תיערך
על חזית רחבה מאד.
הנה, כך אמר, פירסם עתון־ערב מאמר
שמתוכו יכול היה להשתמע כי איננה טופט
נשלחה לסואץ כאונית מבחן. וזה אחרי
שממשלת ישראל הודיעה רשמית שהיא
לא נשלחה כאונית־מבחן. נורא.
טבעם של חסידי־הרודנות לחשוב את עצ
כתב
בכיר:
אלי תבור

קליעה עיוורת

עורך תבנית: מי 1לם המערנו*
ארית פרז

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייע נלור, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רותי ורד, אברתם תרמוז.
יוטה אבו־חמרי, אביבה סמז, עמום פינז.
שלמה פרז.

ביותר

במדינה

מם לאנשים־עליונים׳ ואת הציבור לעדת
מטומטמים. האם כ״ץ באמת חושב ששכחנו
את התמונות הגדולות וההודעות השחצניות
שפורסמו בעתונות — כן׳ ביוזמת הממשלה!
— ערב צאת האוניה לפורט־סעיד?
האם חושב כ״ץ כי ציבור זה יתן לשולחי־האוניד,
להתחמק מן האחריות לטפשותם
הפנטסטית, אחרי שנתסבר כי לא היה להם
מושג מה הם עושים?
כ״ץ מתלונן כי סודות מדיניים, שהודלפו
על־ידי מנהיגים וחברי־כנסת, מתפרסמים
בעתונות. האם העתונות אשמה כי בראש
המדינה עומדים פטפטנים שאינם יודעים
לשים מחסום לפיהם? כי ראש הממשלה
ממטיר סודות ימינה ושמאלה, כאשר הוא
מרגיש מצלמת־טלביזיה מכוונת אליו, או
כשנדמה לו שיש הזדמנות לדפוק יריב?
דובר המשטרה, שדיבר באותה מסיבה
אחרי כ״ץ, הביא דוגמה אחרת לקלקלת
העתונות. עתוני־הערב, כך טען והוכיח, גדושים
ומלאים ידיעות פליליות. אני יכול
לגלות לאותו דובר נכבד מה מקור התופעה:
מפקד משטרת תל־אביב, קצין בשם
עמוס בן־גוריון, דואג בעצמו לכך שעוזריו
לא יעשו צעד ללא רעש עתונאי.
אבל אין לכעוס על אויבי חופש־העתונות.
מבחינתם, הם צו1קים• הנה לחם חיים כהן
במשך שנים ארוכות למען השתקת העתונות
בכוח החוק. אילו הצליח בכך, הרי היתר,
נמנעת ממנו בושה משפחתית גדולה.

איני בא להתווכח עם אנשים מסוגו של
כ״ץ על חופש־העתונות. מזה שנים ידוע כי
כל חבורת־החצר של בן־גוריון, מכהן ועד
כ״ץ, רוצה לחסל חופש זה. שאלתי מופנית
אל חברי, עורכי העתונים — מה בנוגע?
האם תוסיפו לשבת בחיבוק־ידיים? התס•
תפקו בפניות חלושות אל מצפון־הציבור?
אילו הכרזתם על שביתת־עתונים כללית
בו ביום שחתם כ״ץ על איסור הפירסום
של ידיעות־העליה — היה איסור זה מתמוטט
למחרת. אילו היה לכם אומץ־הלב להפר
איסור זה וללכת לבית־הסוהר — היתה
אהדת הציבור מלווה אתכם.
הציבור הפקיד בידיכם נכס לאומי יקר.
אם אתם עצמכם אינכם מוכנים ללחום
למענו — הרי אתם, ולא נערי־הזוהר של
בן־גוריון, תהיו קברניו.
כתבים השודד האגדתי
רב תודותלכם עבור ההעלאה בדרנה
לפיה אני נמנה על ידידי אשת ראש הממשלה(
.העולם הזה .)1133 אלא שהדבר אינו
כד. בפעם האחרונה
שנפגשתי עם הגברתי
בז גוריה, זה היה
לפני שלוש שנים.
לנבי השיפור בקיוסק
— היה זה
שיפור ולא עקיפת
חוק. לשיפור אין
צורר בקבלת רשיון.
אשר לי — אנוכי
לא התפרסמתי בזמנו
כאחד שגנב כספים,
אלא כאחד שלאור
היום, אם מפתחות
חוקיים; שדד קופח
בנק, שהכילה סכומים
אגדתיים לפי פאר המושגים של אז.
הוא עשה אמנם מה
שעשה מחור תהליר של מחלה — כלומר

חלוקת תוכנה ביו אנשי המעברות. ער
היום איני מצטער על המעשה, אלא על
זה שתוכו הקופה לא חולק כליל. על זאת
עוד ידובר בבוא יו ם...
גרשון פאר, תל־אביב

איזה ראש זו

אכן, הרג מסריח מן הראש — זאת הוכיח
העורר במאמרו ״ראש הדג״ (העולם
הזה .)1133 כל המעילות, הגניבות והשחי־תויות
מקורם בראש אחד. השאלה — איזה?
אינני גורסת כי ראש ממשלה זה או אחר
אשם. אין כאן נם מקום לדבר על מפלנה
מסויימת. היה זה מנוחד לקרוא כיצד מפלגה
מסויימת, בטודעת־בחירות שלה, מאשימה
את מפא״י בכל הסרחון הזה( .מעניין,
מי אשם בסרחו! הירקון?) אותה מפלגה,
בעת שהיתה היא בשלטון, הריחה מדברים
דומים.
ראש הדג במקרה זה אינו ראש מוחשי —
הוא הראש המופשט של האידיאולוגיה
שהביאה משטר זה. איריאולוניית הנטו והשגור

סטודנטית, ירושלים

בכתבתכם על השביתה באוניברסיטה (העולם
הזה )1131 ייחסתם לי כוונות סמויות,
לפיהן הייתי מעונייו לדחות את השביתה
באוניברסיטה עד לבחינות להסתדרות. הנני
להכחיש בכל תוקף כוונות אלה. יחד עם
יתר חברי לישיבה פעלתי להצלחתה עד
תום.
אנב, בל כתבותיכם עד כה בעניו הסטודנטים,
לקויות באי־דיוקים מחפירים.
נתן בכרך, לשעבר יו״ר ועדת הפעולה
של הסתדרות הסטודנטים, ירושלים
העולם הזד, ישטח אס הקורא בכרן, נציג
מפ״ם בהסתדרות הסטודנטים, יציין מה הם
אי־הדיוקים שהוא מתכוון להם, מלבד העובדה
שהתלהבותו לשביתה תנושלת התקררה
למחרת יום הבחירות להסתדרות. אז הצביע

מכהן לשכל הישר

בסון* חודש מארס 1959 פורסטה בעתו־נות
היהודית בחוץ־לארץ הידיעה הבאה,
שנשלחה אליה על־ירי סוכנות יט״א, מירושלים
:״ישראל עלולה לשלוח אניית־מבח!
דרד הסואץ — תצפית מירושלים מוסרת
כי ישראל תעמוד על זכותה להעביר אניות
ישראליות בתעלת סואץ, במידה ומצריים
תמשיד למנוע מעבר של מטענים ישראליים
באוניות ז רו ת
יש להניח כי נם בעתונות העולם פורסמה
ידיעה זו, או הריסה יותר, לאור שיחה
עם באי־כח רשמיים או בלתי-רשטיים. כד
הוכנה פרשת אוניית־המבחן, שנמשכה עד
מעצר ״איננה טופט״ ואחריה. מתברר כי
אניית־מבחן זו נשלחה לשם התחלת משלוח
אוניות, תחת דגל ישראלי, דרד תעלת
סואץ. דבר שהוא אבסורדי היום, מטעמים
מעשיים וגם פסיכולוגיים — כאילו היינו
דורשים כי השיירה להר הצופים תעלה,
דרד טריטוריה ירדנית, תחת דנל ישראלי.
הלא אין להכחיש כי תעלת סוא׳ז עוברת
דרד שטח מצרי
אם העתונות הישראלית מעמידה פני תם,
ושואלת מדוע שינתה הממשלה המצרית —
שבמשר שנתיים הסכימה למצב הקיים —
את עמדתה, כדאי להראות לעורכיה, את
הידיעות השונות, שהופיעו בקשר לאוניות
המבחז הישראליות. היה זה משחק מסוכז,
שהביא לידי ״טשבר חדש ומסוכן במזרח
התיכון״ .עובדה היא כי מאז מבצע סיני
עברו סחורות ישראליות דרד תעלת סואץ,
בטליונים רבים של דולרים. דרד נוחה
וזולה זו הועמדה עתה בסכנה על־ידי התעמולה
לשליחת אונייודמבהו. בפני עבד־אל
נאצר לא היה כל מוצא אחר, אלא להחרים
את ה אוני ה...
קשה מאד לפעמים להביו את דרכי המדיניות
הישראלית. נם אם הידיעה אודות
אונית המבחן הישראלית נמסרה על־ידי
סוכנות יט״א, ולא על־ידי הודעה ממשלתית
רשמית, אי! להניח, בתנאים הקייסים אצלנו,
כי היא פורסמה ללא הסכמת הממשלה
או ידיעתה.
ד״ר ש. שרשבסקי, ירושלים

הנישואין והאמת

בקשר ליריעה שפירסטתם במדור ״אנשים״
(העולם הזה ,)1132
כאילו נישאתי, הנני
להסב את תשומת
ליבכם כי אין כל
אמת בידיעה זו על
נישואי.
יהודית קורן, וינה
הגינות במעט מקום

ברצוני לציין לשבחאת
מחמאתכם
להצלחת בקורו של
ראש ממשלת בורמה
בישראל (העולם ה.)1133
לאתר זה קורן
שהתקפתם כמה בי־קורי־אישים
קודמים
בארץ כבלתי־חשובים, חביתי לראות מה
תהיה תגובתכם הפעם, כשהניע המבקר החביותר
ובקודו היה מוצלח. הוכחתם שוב לביקור זה מעט
הנינות, אם כי הקדשתם
מאד מקום.
דני יהושע, רמת־גן

מצעד ההופעות
מעולם לא נחתם חוזה ביו עשור עצמאות
ישראל — הוועדה העולמית, לביז משתתפי
״היו זמנים״ — מצער פזמוני העשור, בדבר
הופעה נוספת אחרי יום ההופעה הפומבית
ב־( 6.5.59 העולם הזה .)1132 בחוזה
שבי! משתתפי ההופעה לבין הוועדה צויי!
שבמידה ותערד הופעה נוספת באותו
יום, כלומר אם תערכנה שתי הופעות באותו
יום, ב־ ,6.5.59 יהיה שכר ההופעה השניה
נמוד כמובן משכרם של האמנים בהופעה
הראשונה, בה חושב שכרם גם בהתאם
למספר החזרות שהיה עליהם להשתתף בהן,
בטרם הבכורה.
כאחר משני מנהלי הופעת ״היו זמנים״,
נראה לי שעליכם לתקן טעות זו בנליונכס
הקרוב ביותר.
א. מסיס, תל־אביב

אבנים ער אדם ישר

חייכתי הרבה כשקראתי את הסיפור אודות
כתב ״מעריב״ בטבריה — צבי לביא
(העולם הזה .)1132 אי! פלא שנינו אותו
במילות גנאי, גם בבאר שבע זכה בתיאורים
דומים. אחר אדם ישר ואהוד אין
רצים ברחובות ומשליכים אבנים. אני מביו
לרוחו של צחר. פיו של כתב מם ורסר־קבע
זה שופע תלונות. ויעידו על כד תלונותיו

לאגודת העתונאים והמכתבים שהוא ממטיר
על כל עורכיו, אודות קיפוחו המדומה.
הבר לעבודה בצפון, טבריה

אתם זכרים, אתם ז

...איו לומר מחזרים. עצם השימוש
במילה זו פירושו: כרו 1אחר הבחורה,
חוזר אצל הבחורה
שוב ושוב. לטי יש
אצלנו סבלנות לחזר?
אני מחלקת את
בני המין השני שלנו
לזכרים, והללו הם
הרוב הגדול, המונחים
על־ידי יצרים,
והרוצים להשיג את
שלהם בפיחות הזמן
והמאמץ. האחרים,
והם המעט, חם הגברים
— בשלים וראויים
לשמם. ם לשו1
נבר, חוזק. עליהם
אפשר להשעו, בהם
אפשר לבטוח. רפידות עלי איו צורד להד
סיף פרטים: ילידת
הארץ, גרושה, מורה בבית ספר תיכון
בכפר יסיח בגליל.
שושנה לסירות, ענו
בשנה שעברה הייתי בחופשה באחד המקומות
בארץ. הכרתי שם תיירת מקנדה.
תור כדי שיחה, שאלתי אותה, מה דעתה
על הבחורים שלנו. היא ענתה לי שלבחורים
שלנו יש אופי טוב. אם הם מבקשים משהו,
הם נינשים ישר לעניין.
אלי בלייבר, תל־אביב
.הנני סבורה כי קשה למצוא מכנה
משותף לגבר הישראלי,
היות והוא
משנה צורה ואופי
מרי שנה בשנה. קיים
הבדל עצום ביו הגבר
שלבש חולצה
כחולה, לפני עשר
שנים, ובי! הגבר
המצוחצח והריקני,
היושב דרר משל
ב״רוול״ .התנהגותו
של הנבר תלויה באישיותה
ואופייה
של האשה כי היא
הנותנת את הטון.
זוהי דעתי כצברית,
עתונאית וציירת. דיי יפה רייך, תל־אביב
אז איפה — אני מחכה
איפה המשאל
״אתו נשים, אתז?״
יהודה עמיחי, גבעתיים
...קשה אמנם להכליל. בכל זאת נדמה
לי בי לגברים שלנו מספר תכונות משותפות
במה שנוגע לחיזור
אחר האשה :
זה כאילו מתחת לכבודם
להראות התעניינות,
להשתדל לעניין
אותה בשיחה.
בהשוואה לגבר האירופי
— אינם רומני
טים, ולעתים מתקבל
הרושם כי הם מחכים
שהבחורה תחזר
אחריהם.
אלגרהלוי, תל-אביב

כ מ או ת סבירה

לוי

אינני במאית של
אף אחר, נם לא של צדוק סביר (העולם
הזה .)1133
נעמי שמר, תל־אביב

הודעת המערכת
כ ע תונו ת ובציבור נפוצו
שמועות וניחושים על הופע תו
של העורף הראשי של
״העולם הזה״ כמועמד ב בחירות
לכנס ת הרביעית. מבלי
להיכנס לדיון על עצם
שמועות אלה, מבקש ״העד
לס הזח״ להב היר:
בל עורף מעורכי ,,העילה
הזה״ ,שיציג א ת מועמדותו
לכנס ת, בכל מסגר ת שהיא,
יקבל חופשה מתפקידיו ב•
עתון ולא י שתתף ב עריכ תו
המעשית של ״העולם הזה״
כמשך תקופ ת מלחמת-הב-
חירות.
ב תקופ ת־הב חירות, במו בכל
תקופה א חר ת, יוסיף ״העולם
הזה״ לנהוג על פי
כללי הדיווח האובייקטיבי
הבלתי-תלוי שקבע לעצמו,
״בלי מורא ובלי משוא•
פנים״.
דפי העתון יישארו פ תוחים
ללא הגבלה למודעות
בל המפלגות.

העולם הזה 1134

הגדון i

ני כמעט מתביי ש לחזור על הבדיחה הנושנה,
\ £אודות העסקנית שנאמד, באסיפה למען שווי־זכויות
הנשים .״ובכלל,״ קראה בהתלהבות ,״ההבדל בין הגבר
והאשה הוא קטן מאד!״
לפתע הופרעה על־ידי קריאת־ביניים נלהבת של צעירה
יפה בקהל :״יחי ההבדל הקטן!״
אי־אפשר היה שלא להיזכר בבדיחה זו, למקרא דבריו
של דויד בך גוריון, על גיוס הנשים, לפני כמה שבועות.
״אין שום סיבה, לא מעשית ולא פרינציפיונית, למצב בו
יהיו בנות שונות מבנים, מבחינת השרות בצה״ל. השוני
היחיד צריך להיות בכך שאין לשלוח בנות ליחידות
לוחמות.״

כאמור: יחי השוני הקטן.

ן* עית שרות ה כנו ת מטרידה מזה שנים >בל מי
^ ש עו ק ב מקרוב ובאהבה אחרי הנעשה בצה״ל. לאחרונה
קרו שני דברים שהחזירו את הבעיה למרכז ההתענינות של
קהל גדול יותר.
האירוע הראשון היה ספרה של יעל דיין, שפורסם בכמה
ארצות. תהיה הדעה על עצם הספר כאשר תהיה: הוא
הכריח את הקורא להתמודד מחדש עם התופעה של קיום
צבא־נשים בישראל. ואם כי יעל דיין היא הרבה יותר מדי
ערמומית, מכדי להביע בגלוי ובפה מלא את דעתה על
מוסד מקודש זה, הרי יחסה השלילי מבצבץ בין השורות.,
כמעט באותו זמן בא חבר־הכנסת ישראל רוקח ויזם
בכנסת הצעה להגבלת השרות. כמו בת הרמטכ״ל־לשעבר,
נזהר גם ראש־העיר־לשעבר לא להרחיק לכת. הוא רק
ביקש לצמצם את תקופת השרות לבנות משנתיים לשנה־וחצי.

אולם
מי שרוצה לגשת כרצינות לכעיה, חייכ
לשאול א ת עצמו א ת השאלה היסודית: האם
ככלל יש צורך כ שרות של כנו ת? אם כן, האם
חיים שרות זה להינתן דווקא פחוכה? ואם כן,
האם הוכה זו צריכה ל הי מד ד שנ תיי ם?

^ יטה להפריד בנושא כזה בין השיקול המופשט לבין
I/הזכרונות האישיים. בחשבי על הבנות בצה״ל, עולות
Iלנגד עיני הבנות שהיתה לי הזכות לשרת לצדן —
הבנות של חי״ש תל־אביב וגדודי גבעתי.
איני יכול לתאר לעצמי את ההיסטוריה של שועלי שמשון
ללא שתי המירות, שרבצו עמנו בבסיסים הקרביים וסבלו
מהתקפות־אוויר כמונו. איני יכול לזכור, ללא רגש־חם, את
הבנות שהגישו לנו תה וסימפאטיה עת חזרנו, שבורים
ומדוכאים, מן השחיטה ש; לטרון. או את החובשת שליוותה
אותנו לחולייקאת. או את האחיות שהחזיקו את ידינו בחדר־הניתוח׳
והפיחו בנו בטחון ורצון־חיים בעת המבחן העליון.
הבנות הן חלק יפה וחיובי מן הנוף של צה״ל. אם ״מוסר״
פירושו התחשבות בזולת, ריסון החיה שבאדם ויחסים
הוגנים בין אדם לרעהו׳ הרי הן מוסיפות למוסר.

הכת טוכה לצכא, והצכא טו־כ לכת. טוב
לצעירה, על סף חייה, להיחלץ מתחת לסינור
אמא, לצאת מן החוג הקטן והמוגכל כו חיה
מ שפחתה, להיזרק לתוך המערכל הגדול. אוס קה
מ תר חכ, רכגוניות הארץ ותו שכיה חודרת
להכרתה, היא משת תפ ת כיצירת סגנון הדור.
הדתיים טוענים כי זהו סגנון בלתי־מוסרי, וכי מסגרת־חיים
משותפת לאלפי צעירים וצעירות, יוצרת בהכרח דפוסי־חיים
חופשיים. מבחינתם הם צודקים. אך מושגי־המוסר
מתפתחים ומשתנים. דבר שהוא בגדר תועבה ושיקוץ בעיני
יהודי דתי מפשמישל, יכול להיות מוסרי ויפה בעיני בן ובת
מפרדם־חנה.
לכן אין להכריח יהודי אדוק לשלוח את בתו, מן האווירה
המוגנת של הבית הדתי הסגור, לתוך עולם שנראה לו
כביתה של רחב ביריחו. אך מאידך, בודאי שאסור להניח
לו לכפות את תפיסתו המוסרית המיושנת על ההוי המתפתח
של האומה החדשה.

בהווי זה שמור מקום טכעי לחיילת. שזופה
וזקופה, גאה וידידותית, היא אחד הסמלים של
הדור. וכתריסר תפקידים שונים, מקשר ועד
רפואה, מפקידות ועד קיפול מצנחים, היא
מפוגלת לתרום יותר מן החייל־־הזכר.

* Vם כן, מדוע קיימים ספקות כה רבים וכה עמוקים,

בשער פירסום אנטישמי איטלקי,
נזתחת לכותרת ״גיהינום בארץ
הקודש״ .אף שכוונת העורכים היתה זדונית, הרי תפיסתם

במקרה זה אינה שונה מזו של רוב הכותבים והקוראים
בעולם, שהתפתו על־ידי תמונות־תעמולה ישראליות, להאמין
כי חיילות צה״ל משתתפות בקרבות ומשתמשות בנשק חם.

לגבי גיוס הבנות?
למוסד זה קרה מה שקרה למוסדות רבים בארץ. הם
נולדו במקרה, ללא תיכנון מוקדם, כפרי של נסיבות ואידיאלים
זמניים. ומאחר שנולדו, הם ממשיכים להתקיים, ללא
מחשבה וביקורת, כפרות הקדושות המטיילות ברחובות
הודו, שאסור לפגוע בהן.
שרות הבנות בהגנה ובמחתרת הפורשת, נולד מפני שהיה

חיוני. היה תמיד מחסור באנשים. היו תפקידים שרק בנות
יבלו למלאם ביעילות. כל אדם ששרת במחתרת, זוכר
עד כמה היה נוח יותר להפיץ כרוזים ולהוביל נשק, בחברת
צעירה המסלקת כל חשד.
הפלמ״ח׳ שהיה תערובת של תנועת־נוער אמיתית וצבא־בדרך,
ביסס סגנון שלם על שויון הבנות גם כלוחמות׳

קרביות. רומנטיקה זו נוספה למושגים של פלונסק וסג׳רה
מראשית המאה, שדגלו בשויון־זכויות פשטני בין המינים,
בנוסח: הגבר סוחב 20 לבנים על הגב — אז גם האשד,
זכאית לסחוב 20 לבנים על הגב.

בנות צהל

כל זה יחד -תפיסו ת מאוכנות, רומנטיקה
(המשך בעמוד )4

הג׳דוי w₪₪₪KM m
(המשך מעמוד )3

זמנית והצרכים המוחשיים של
ישוב קטן כן 600 אלף נפש -
גרמו לכך שעם הקמת צה״ל היה
שרות־הכנות דבר מוכן מאליו. כה
מוכן מאליו, שאיש לא טרח לרגע
לחשום -איזה שרות? כאיזו מפגר
ת? כאילו תנ אי ם?

>>* רעיון היסודי היה: יש רק הבדל
| | קטן בין חייל וחיילת. אין צורך במשטר
שונה ובנוהל שונה.
כך נוצרה מציאות בה אין החיילת אלא
חייל־בחצאית. כל הכללים י שחייבו את הבנים,
חלו אוטומאטית גם עליה. היא קיבלה
את אותו המזון. היא הולבשה באותם
המדים. היא עברה בפרינציפ את אותם האימונים.
במידה
שנתגבשו שינויים, הרי באו בדרך
השלילה: מן המתכונת הגברית הושמטו
אותם החלקים שהיו בלתי־אפשריים לגבי
הבנות. עוד בראשית מלחמת תש״ח, נאסר
על בנות לצאת לקרב ונעלמה החיילת הקרבית.
מתוכנית האימונים הוצא, עוד לפני
כן, החלק המפרך ביותר. במדים הוכנסו
השינויים המינימליים, שהאנאטומיה הנשית
כפתה אותם גם על חסידי־ד,שוויון האדוקים
ביותר.

שינויים קטנים אלה לא שינו א ת
התמונה בעיקרה: החיילת לא נח שפה
לאשה במדים, אלא לחייל
בחצאית. מעולם לא ישב מישהו
וכנה מסגר ת הגיונית לשרות הבנות,
ב הת אם לצרכים המיוחדים,
האופי המיוחד והתפקידים המיוחדים
של האשה בצבא.

ך* תופעה המזדקרת ביותר לעיניים
ן fהיא תוכנית האימונים. החיילת עוברת
אימונים מפורטים של שימוש בנשק ותר־גולת־קרב,
תחילה במסגרת אימון הפרט,
ולאחר מכן בהרחבה רבה עוד יותר, בקורס
מם־כפיות וקצינות.

ואני שואל
בעצם?

מר גסטון ליג׳ן, ממעבדות
ד״ר לסרן, פאריס:
,,האמיני לי כי נהירות לי
בעיות האשד, המודרנית.
תופעות זיקנה מוקדמת, קמטים
ועור מצומק. אלו הן דאגותייך
בתקופה זו, בה האשד, תופסת
עמדתה בכל שטחי החיים המודרניים,
כל אחת רוצה לשמור על צורתה
הרעננה. לדאגות אלה פתרון
שעזר כבר לנשים רבות:
שימוש ברויאלויט,
קרם הפנים הנהדר מג׳ילה רויאל,
לפי ד״ר לוורן, פאריס.
רויאלויט מונע התהוות
קמטים ומחליק את העור המקומט.
רויאלויט מופק ממזון מלכות
דבורים י והנו התגלית
המדעית האחרונה בשטח הקוסמטיקה.

שאל ת־תם: מדוע,

הצגתי שאלה זו למאות קצינים וחיילות
שנזדמנתי בדרכם• התגובה הראשונה היתד,
תמיד מבט בוהה של תדהמה. הדבר היה
כה מובן מאליו. אחר־כך באו עשרות תשובות
מגומגמות. אף לא אחת מהן היתד,
לענין•
החיילת ממלאה וצריכה למלא תפקידים
מסויימים מאד בצד,״ל. אף אחד מהם אינו
קרבי. אף אחד מהם אינו מחייב שימוש
בנשק. אם כן, מדוע להנחיל לה ידיעה זו
(הנעלמת תוך זמן קצר ביותר) ,תוך ביזבוז
כספים יקרים וכוח־אדם יקר, תוך פגיעה
בנשיות ויצירת• רושם שלילי בעולם?
אחת התשובות :״לכל מקרה שלא יבוא!״
אם יבוא מקרה שהגברים, באומה בת שני
מיליונים, לא יהיו מסוגלים עוד להגן על
מולדתם לבדם, חוששני שגם הנשים האמיצות
לא תעזורנה.
תשובה אזזרת :״חלק מהן ילך להתישבות
בספר, ושם הן צריכות לדעת להשתמש
בנשק.״ חלק! איזה חלק? אחוז אחד? מדוע
לא ילמד אחוז זה את השימוש בנשק בנפרד,
מבלי לגרום לביזבוז כה עצום?
תשובה שלישית: כדי שיוכלו לעסוק כתפי
קידי־שמירה בצבא. אולם כל אדם, המעורה
אף במועט בעניני צבא, יודע מה ערכה של
שמירה זו. היא מסוכנת לשומרים ולשוט־רות
עצמן, יותר מאשר למתפרץ הפוטנציאלי.
אין זה תפקיד לאשר״ ושטות היא
להעמיסו עליה.

יש להכשיר א ת הב ת המגוייסת
לקראת התפקידים האמיתיים שיוטלו
עליה בתום תקופ ת הטירונות.
הכשרה זו חייכ ת לה תבס ס
על ראיה מציאותית של תכונותיה
וסגולותיה הנ שיות. כל השאר מיד
תר ומזיק.

mmפני שנתיים הייתי אורח הצבא הגר׳
/מני׳ בבית־ספר לקצינים. בשעת ארוחת־הצהריים
בחדר־האוכל של הסגל, ליד שולחנו
של הגנרל־המפקד, הגיעה השיחה במהירות
מפתיעה לגיוס הבנות בישראל.

במו במ או ת פעמים אחרות, עמד תי
אז על תופעה שרוב הנציגים
הישראליים, בנראה, אינם מסוגלים
לתפוס או ת ה: העולם כולו
משוכנע בי חיילות צה־״ל לוחמות
ממש, כנשק חם, כקרב.
אלפי תצלומי־תעמולה ישראליים שיכנעוהו

בכך. המפרסמים סברו, מן הסתם, כי העולם
יהיה מוכה־התפעלות־והערצה למראה חיילות
חמושות אלה, היורקות כדורי־מוות. הם
לא הבינו עד היום, כי ההגבה היא שונה
?גמרי: תערובת של סקרנות׳ דחיה פנימיוז
ולעתים אף סלידה ממש.
עמי העולם לחמו במלחמות רבות, וצבאותיהם
עמוסים מסורת של מאות שנים. כל
אותו זמן הסתדרו בלי בנות בצבא. במידה
שהיו נסיונות של גיום־בנות (בהתנדבות),
כמו במלחמת־העולם השניה, השאירו גם
בגרמניה וגם באנגליה זכרונות עגומים
מאד. לעתים קרובות מדי, היה גיוס זה
רק כסות לשרות־בושת.

קהל זה יקרא א ת ספרה של יעל
דיין, אודות הצעירה הנאלצת לישון
עם הרובה מתחתל שמיכתה
(אגב, איזה רעיון אבסורדי):
ב הסתייגו ת עמוקה. ת מונ תתקד
פת־הטירונות, כפי שהיא מצטיירת
כנ א מנו ת כספר, לא תעורר בלבו
תגובה חיובית.
אמנם, תגובת הזרים אינה צריכה לחייב
אותנו. אולם היא צריכה לעורר אותנו
למחשבה. רעיון שרות־הבנות בישראל הוא
רעיון מתקדם מבחינה צבאית וחברתית. אך
הוא יהיה מתקדם הרבה יותר, אם לא יכריחו
את החיילות לשחק בכלי־הנשק ותר־גילי־קרב.

mחד
עם הסטן ורימון־היד, צריכים
9להיעלם גם המדים, שהועתקו באופן
עיודר מן הצבא הגברי, והותאמו לצבא
הנשי.
לא פעם מושכת חיילת יפה ולבושה־היטב
את עיני הרחוב. אולם חיילת זו
לא הסתפקה, מן הסתם׳ במדים שקיבלה.
היא שלחה אותם לתופרת אזרחית והתאימה
אותם לגיזרתה. היא הוסיפה להם נעליים
פרטיות. הכל על חשבונה.
המדים המסופקים על־ידי צה״ל אינם יפים
לגיזרה הנשית, ואין בהם כדי להרים את
המוראל של החיילת. החצאית חסרת־הצורה,
הנעליים המגושמות, סירת־הקצינות האיומה,
הכומתה חסרת־הגיזרה — כל אלה הופכות
את רוב הבנות ליצורים מגושמים. רק התמידות
ביותר עומדות במבחן אכזרי זה.

וגם באן אני שואל ש אל ת -ת ם:
מדוע, כעצם, צריכה החיילת ללבוש
א ת אותם המדים במו החייל,
שאלוהים נתן לו גוף א חר?
מדוע לא יומצאו מדים מיוחדים לחיילת?
מדוע לא יהיו לחיילת. מדי־ייצוג גזורים
יפה — כמו דיילות אל־על? מדוע לא ישותף
מתכנן־אופנה מוכשר במלאכה זו? מדוע
לא יתאימו את המדים לכל חיילת?
הוצאות? הן יהיו קטנות בהשוואה לפריטים
מסויימים אחרים, שאין צה״ל מקמץ
בהם. התוצאות בשיפור המוראל הצבאי
חשובות יותר.

הוא הדין לגבי המזון. זוהי אמת
פ שו טה: האוכל הצבאי משמין.
הוא תוכנן לגברים, העוסקים כמאמץ
גופני קשה. חיילות רבו ת
מתנזרו ת בכלל מחדר-האובל של
היחידה, חיות על דיאטה פרטית.
האם כאמת, כד־בך קשה, לתכנן
תפריט מתאים ליחידות של נשים?

ל אלה פרטים בהשוואה לשאלה
Jהעיקרית: האם בכלל דרוש שרות־חובה
של בנות?
למעשה אין חובה זו קיימת גם כיום.
בנות כה רבות משתחררות מטעמים דתיים,
או בגלל נשואין מוקדמים (ואף נשואין
מדומים לצורך זה בלבד) ,עד כי אפשר
לטעון כי כל מתגייסת היא מתנדבת־למעשה.
אם כן, מדוע לא יהיה זה כלל רשמי?
איני רוצה להיות פסקני בשאלה זו.
דרוש הרבה נסיון ושליטה בנתונים המעשיים,
כדי לגבש דעה סופית. אולם כמזון
למחשבה, אני רוצה להעמיד על סדר־היום
את רעיון שרות־הבנות בהתנדבות.

אם יהיה זה שרות מושך, המאמן
א ת הבנו ת לתפקידיהן האמיתיים
בצבא, תוך ויתור על כל
הבולשיט המיותר, אם יקבלו הכנות
מדים מושכים ומ שכורת טובה
דומני שלא ת חסרנה מ תנדבו ת.ברור שבת כזאת תעלה לצבא יותר מן
המגוייסת הנוכחית. אולם גם ההספק שלה
יהיה הרבה יותר גדול. היא לא תהיה בת
המשתדלת לבלות איך שהוא, במאמץ קטן
ככל האפשר, את השנתיים הנגזלות מחייה

בכוח — אלא מתנדבת שבחרה בדרכה,
ואינה רוצה להיות מפוטרת• מתנדבת אחת
כזאת תהיה יותר זולה משלוש מגוייסות —
ותעשה יותר מהן.

» ^ פ לא יתקבל רעיון זה בשלב הנו־
\ £כ חי, הרי אין מנוס מן הפתרון השני
— הצימצום הדראסטי של אורך השרות.

תקופה •טל שנתיים ארובה מדי.
כחיי אשה בגיל זה, זהו נצה קטן.
גם אין היא דרושה לצה״ל. היא נקבעה
במקרה ׳,מפני שזה היה אז אורך תקופת
השרות של הבנים. גם כאן היתה העתקה
עיוורת, במקום תיכנון מפוכח.
כשיש בנות בשפע, תמיד אפשר למצוא
להן תעסוקה. אם יוטל על קציני צה״ל לספק
תעסוקה מועילה ל־ססז אלף בנות, אין
ספק שיצליחו. השאלה היא: האם כל זה
דרוש באמת?

יש מקומות -כעיקר כחילות
הטכניים -שם נו תנ ת החיילת
כמיטב יכולתה, ואין לדרוש יותר.
אך האם אפשר לומר זאת גם בלפי
אותן פקידות ומזכירות, הממלאות
את שורות צה״ל?
כאן קיימת מציאות השוררת גם במשרדים
הממשלתיים האזרחיים: העובדים קדמו למ־קומות־העבודה.
התפקידים נמצאו כדי להעסיק
את העובדים, ולא להיפך. אם מחר
יצווה שלטון חדש על מנהלי המשרדים
הממשלתיים לפטר ׳ 50%מפקידיהם, ולהמשיך
בכל תפקידיהם החשובים ללא הפרעה
— לא ייגרם שום נזק לרוב המשרדים.
הפקידים הנותרים פשוט יעבדו ביתר יעילות
ובמוראל גבוה יותר, תמורת משכורות
יותר טובות. אני חושב שהוא הדין לגבי
הבנות בצה״ל.

איני גורס צימצום השרות ל־18
חודש. אני מאמין בי שנה אחת
היא התקופה הנבונה, הצודקת
והיעילה.
חיילות מקצועיות, שאין להחליפן בנקל,
תשמחנה להוסיף ולשרת בהתנדבות — תמורת
התנאים המתאימים.

* ^ ח רי שתיקבע מתכונת חדשה לשרות
הפעיל של הבנות, תגיע השעה לחדש
גם את מתכונת שרות־המילואים.

ה מ תכונ ת הנוכ חי ת מבוסס ת על
הכלל: פרס למ שתמטות, עונש
לממלאות־חובה.
אשד, שמילאה את חובתה ונישאה אחרי
שרות של שנתיים, נקראת למילואים שנה
אחרי שנה. אם הפקידה מזלה בידי אחד
מאותו סוג של סמלי־מילואים חרוצים, שאין
להם תפקיד אחר בחיים, היא עשוייה לסבול
מהפגזה מתמדת של צווי־תנועה, להיקרא
ביום (ולעתים אחרי חצות לילה) להתיצבויות
מיותרות.
תופעה תדירה היא לראות אשה נשואה
בת ,30 הממלאה תפקיד מקצועי אחראי
בחיים האזרחיים׳ הנקראת לשרות־מילואים
של חודש כדי להחליף פרגית מגוייסת
בהעתקת טפסים. אותה שעה יושבת חברתה,
שלא שירתה בצה״ל מעולם, ונהנית מן
החיים• היא אינה חייבת כלל בשרות־מילו־אים.
מפני שלא ירתה מעולם בסטן, אין
היא נחשבת כמסוגלת להעתיק טפסים, או
למלא תפקיד אחר המחייב מנת־שכל של בת

גם כאן התפת חו הדפוסים כאופן
מקרי, ללא תיבנון כללי מוקדם.
באשר יהיה תיבנון הגיוני, ת תקבל
המסקנה שיש להגביל א ת שרות־המילואים
לבמה שנים -למשל,
עד גיל - 25 ולחייב בו א ת בל
הכנו ת, אותן שהתגייסו ואותן
שלא התגייסו, ללא יוצאת־מן ה כלל.

toוהי
קריאה למחשבה חדשה —
| משוחררת מכבלי ההרגל, חופשית מס־גידה
לאינטרסים קיימים.

הסיסמה צריכה להיות, בסגנון
הסופרת האמריקאית המפורסמת :
״האשה היא אשה היא אשה היא
אשה ״.אין היא גבר, ולא תשע
עשיריות של גבר. היא אשה -
וטוב שכך.
היא יכולה וצריכה לשרת את מדינתי —
כאשה. במסגרת תכונותיה המיוחדות, במתכונת
שתיקבע במיוחד עבורה.
יתכן כי קבלת עקרון זה מחייבת מהפכה
נפשית — כמו קבלת עקרונות חדשים רבים
הנובעים מתפיסת־החיים של דורנו. אם כן
— זהו הזמן לחולל אותה.
העולם הזה 34ו ו

במרינה
הע ם
בעיטה ל שער העצמי
כמעט כל אזרח ישראלי רוצה בעליה
המונית מאי־צות הגוש הקומוניסטי. השבוע
ישבו המונים ליד מקלטי־הרדיו, הקשיבי
בדריכות לשידור תחרות הכדורגל, בין נב־חרית
ישראל ופולין (ראה עמוד ,)17 ישר
מן המגרש בוורוצלאב. חיממה את לבם
הידיעה, כי המוני יהודים פולניים צופים
לבטח באותו רגע במישחק.
מה שבקע מן הרדיו, היה שיעור מאלף
איך להבל בעליה. הקריין הישראלי, נחמיה
בן־אברהב׳ שדרן טוב. אך מדינאי גרוע׳ הת־מיגג
מנחת, קרא לתוך המיקרופון, כי יהודי
פולין מקודם לנצחון הנבחרת הישראלית.
המסקנה המתבקשת לשלטונות הקומוניסטיים:
היהודים בגוש הסובייטי נאמנים יותר
לישראל הרחוקה מאשר למולדתם, עלולים
להוות גייס חמישי.
עתוני ישראל לא,היו זהירים יותר. קארי-
קטורה לדוגמה: כדורגל ישראלי קורע את
מסך־הברזל, המשמש כשער.
מכיוון שהעליה מן הגוש המזרחי תלויה
כולה ברצונן הטוב של הממשלות הקומוניסטיות,
היתד, זאת דרך רעה מאד לרכוש
ידידים לעליה ולהצליח בחברה הבינלאומית.

(כל הזכויות שמורות)

בין נחושת לבין ברונזה (היא ארד).
מזכרת לדורות. כדי להוכיח את עצמה
כמקור־הכנסות, ולא רק כמקור של
ביזבוז אגדתי, החליטה ועדת־העשור בשעתו
ליהפך לבנק־ישראל פרטי, להוציא מטבעות
ומדליונים (העולם הזה .)1132 בין השאי,
הודיעו הבנקאים־התחביבאים על הוצאת מדל־יון־ארד,
שיימכר כמזכרת, במחיר 5ל״י.
המטרה היתד, להנציח את שמחת העשור.
מטרה זו הושגה במלואה: למשך ומן רב
יזכרו את מדליון הארד. הסיבה: הוא אינו
עשוי מארד. במיבצע נועז, רימתה הועדה
הממשלתית את האומה כולה ואת רבבות
האוהדים ברחבי־העולם שקפצו על המציאה.
וילה מארד. תחילה הוציאה הועדה
מדליון־ארד בדמות מטבע־הנצחון הרומאי.
היוזמים ייחסו למטבע חשיבות כה רבה
שהטריחו את הנשיא, יצחק בן־צבי, להציע
תרגום מתאים לנוסח הלטיני ״יודיאה קא־פטה״
(״יהודה נשבתה״) .הצעתו היפה של
הנשיא :״גלתה יהודה״.
המדליון שווק ב־ 95 אלף יחידות, במחיר
5ל״י ליחידה (ערכו לפני הגילויים האחרונים
11 :ל״י) .הצורה המוזרה בה יוצר
מדליון זה, ללא מיכרז ובמחיר 2.700ל״י
ליחידה, עוררה את זעמו של מבקר־המדינה.

!*צפית

• בעיית הממשל הצבאי תעסיק כעתיד הקרוב א ת הכנסת.
היזמה עשויה לבוא דו1קא מצד מפלגות הימין, אשר יציעו הקלות בממשל,
דבר שיאלץ את הממשלה להשיב בהצעות משלה. במקרה זח יגרום הדיון
לחיכוכים בתוך הקואליציה, בשהפרוגרסיבים ושתי מפלגות השמאל מתייצבות
— הרקע לחילוקי־הדעות, נפי שהוא מסתמן בדיוני הועדה הממשלתית
נגד מפא״
לבעיות הממשל הצבאי: מפ״ם ואחדות־העבודה דורשות את ביטולו המוחלט של
הממשל, הפרוגרסיבים מציעים ביטול לתקופה נסיונית של שנה אחת ואילו
מפא״י מוכנה רק למתן הקלות למיעוט הערבי. הצעות האופוזיציה בנושא זה
יעמידו את השמאל הממשלתי בפני הברירה להיכנע ללחץ מפא״י בתוך הממשלה,
או להיות נאמן לדרישותיו עז כדי יצירת משבר ממשלתי.

לא מן הנמנע כי, בפני אפ שרות זו של יצירת רוב בכנס ת
כעד ביטול הממשל — צעד בו מעוניינות כל המפלגות, כדי לרכוש את
קולות הערבים שהתאכזבו ממק״י — יקדים דויד בן־גוריון את כל המפלגות
היריבות, יציע בעצמו ביטול הממשל הצבאי לתקופת־נסיון.

• משרד העבודה ידון כקרוב כהצעה לממן מתקציבו חלק
מפעולות־ההסכרה למניעת תאונות־דרכים. ההצעה: שחלק מן הזק-
נים, המועסקים על־ידי המשרד בתעסוקה מוגבלת של חמש שעות ליום, יופנו,
לאחר מיון, לתפקידי השגחה והסברה ברחובות, כדי להחדיר בקהל את כללי
הבטיחות והזהירות.

יחסי־חוץ
דייסה לא בריאה
בתחילת החודש התכנסו, בבית־הספר החקלאי
בכפר גלים 30 ,חברי משלחת,הגד־נ״ע,
לחוג את שובם ממסע רצון־טוב באפריקה.
מלבד הנערים, נכחו שם גם נציגי
משרד הבטחון, ושגריריהן של שתי המדינות
בהן ביקרה המשלחת: גאנה וליבריה .״אני
מברך אתכם עם שובכם ארצה,״ פתח ואמר
השגריר הגנאי ,״כשם שהיה לי העונג לבר־ככם
בצאתכם לדרך.״
כטוב לב המארגנים בידידות, ביקשו גם
משגריר ליבריה לומר כמה מלים. הוד
מעלתו ארנסט ג׳ .יאנסי לא ידע בבואו
למסיבה כי יצטרך לנאום; אולם הוא נענה
למארחיו. אלה הקשיבו לדברי השגריר —
והאדימו כסלק .״מתוך סיבה שאינה ידועה
לי,״ פתח השגריר ,״לא מצאו מארגני נסיעתכם
לנחוץ, או לרצוי, שתבקרו בשגרירות
ליבריה׳ לפני צאתכם לדרך. לכן, מאחר ולא
איחלתי לכם דרך צלחה בצאתכם, אינני
יכול עתה לברככם על שובכם. בכל זאת,
אני שמח שעברה עליכם הנסיעה בשלום.״
על פרטי המסע, סיפר הציר, נודע לו מתוך
קריאת עתוני ליבריה שהגיעו אליו ארצה.
דמה דווקא משרד הכטחון זו עסקני
משרד הבטחון, שארגנו את כל המסע,
לא ידעו היכן לכבוש את פניהם מרוב
בושה. ואכן, כיצד להסביר מדוע לא הוזמן
שגריר ליבריה, למסיבת־הפרידה בבית פעילי
ההסתדרות בתל־אביב, יחד עם שגריר גאנה?
כיצד להסביר כי לא מצאו לנחוץ אף
להודיע לשגריר על צאת המשלחת, או לפנות
לקונסוליה הליברית בתל־אביב לקבלת
ויזות?
המשיך השגריר במבטאו האנגלי התרבותי:
רק כרגע נודע לי מה היתד, מטרת
נסיעתכם, ומטעם מי בוצעה. נראה לי מוזר
כי נשלחתם על־ידי משרד הבטחון דווקא,
ולא על־ידי משרד החינוך. כי לפי מה שנאמר
לי, היתד, שליחותכם תרבותית
בדרך חזרה לתל־אביב, נסע נציג משרד
החוץ במכוניתו של׳השגריר. בבושה רבה
הסביר לו, כי לא משרדו אחראי לבזיון,
מאחר ולא היתה לו יד בארגון משלחת זאת.
היה זה בלתי־נעים, אך בלתי־נמנע, ששגריר
זרה ידע אמת ישראלית עצובה:
החוץ אינו בעל־בית בביתו. כי בהד־פרס,
מרשה לעצמו משרד הבט־להתערב
ביחסי־החוץ של
לכך. וכשטבחים בלתי־
^בקדרה, הרי שהתוצאה
אשר אי־אפשר לאכלה
אות.

ה ע שו ר
מצח נחושה
בני ישראל כבשו את הארץ בסוף תקופת
הברונזה. השבוע היה נדמה כי הארץ
חזרה לתקופה ההיא — וגם לכמה ממושגיה
המוסריים הפרימיטיביים.
על כל פנים, הוכח השבוע כי לכמה אישים
לאומיים מרכזיים עדיין לא ברור —
למעלה מ־ 3000 שנה אחרי גמר תקופת
הברונזה — מה שהיה ידוע אז לכל אלוף־
משנה בצבאו של יהושע בן־נון: ההבדל
העולם הזה * 13י

הצד ה שד נ11ר גזדריון muun־
כי אותו מדליון יוצר כעבור חודש על־ידי
ספק אחר בפחות מחצי מחיר זה — 1.250
ל״י — הבדל שהכניס אלפי לירות לספק
הראשון (וכל הקשורים בו).
קבע השבוע מומחה מוסמך, בעל בית־חרושת
מתאים :״ייצור המדליון מארד היה
צריך לעלות׳ יחד עם החומר, כ־ 750 פרוטה
לכל היותר. אילו נתנו לי לירה בעד מדליון,
הייתי בונה לי היום וילה!״
יתכן שמישהו אמנם בנה לעצמו וילה מ־מדליון
הארד — אך לא ברור מי.
שלום כחיל העשור. אחרי נסיון פורה
זה, יצאו העשוראים בהחלטה נחושה
להטביע מדליון שני, לזכר הגבורה, שישא
על צדו האחד את החתול של תל־חי, ועל
צדו השני סמל המם־ממים והכתובת ״יהי
שלום בחילך״ .כנראה שגם העשוראים דאגו
הפעם יותר לשלומם, הקפידו להוציא מיכרז.
היה זה מיכרז מוזר גם במדינה המפורסמת
במיכרזיה המוזרים. הוא הוצא מידי
הכתבנית ביום הרביעי 26 ,בנובמבר,1958 ,
ונושא תאריך זה. נקבע בו מועד סופי לקבלת
הצעות מוגמרות: יום ראשון 30 ,בנובמבר,
בצהריים. היינו: היצרנים נדרשו
לגבש הצעה מפורטת, תוך התחשבות בעשרות
הדרישות של המיכרז, תוך שלושה
וחצי ימים, כולל ערב־שבת ושבת, וכן זמן
המשלוח בדואר הלוך וחזור.
במלים אחרות: ברגע שהיצרן קיבל את
המיכרז בדואר, היה צריך לגייס מוח אלקטרוני
ולשדר בו במקום את ההצעה לועדה,
אולי בתחנות־השידור של תערוכת תחביב.
האפשרות השניה היחידה: שהמיכרז כולו
היה פיקטיבי, נוסח במפורש כדי שאי־אפשר
יהיה לעמוד בו, מתוך מגמה ברורה לתת
את ההזמנה למישהו שנקבע מראש, ושה־צעתו
היתד, מוכנה.
פרט מאלף שני: לאספקת המדליונים הראשונים
נקבעה במיכרז תקופה של שלושה
חודשים שלמים, דבר שלא העיד על חפזון.
(המשך בעמוד )8

• המכס על כלי־תזמורת, שבוטל לאחרונה על-ידי שר
האוצר, ישוב וייגכה בעתיד הקרוב כיותר. הביטול נועד מלכת־חילה
להיות ומד בלבד, לאפשר שיחרורס ללא־תשלום של בלים אשר הגיעו
לתזמורות מסויימות, בהן מתכוונת מפא״י להנעים לבוחרים לפני הבחירות
הבאות. לאחר שיושלם ייבוא מוזל זה, ישוב האוצר ויגבה היטל על כל כלי
שיגיע ארצה בעתיד

יותר ויותר גילויי־שחיתות יבואו לידיעת המשטרה וה אזרח, בעיקר כר שויות המקומיות. נוסף לנכונות הכללית של כל
מפלגה להשמיץ את יריבתה ערב הבחירות, הוכנס גורם חדש עם מתן הוראה
פנימית של מרכז אחדות־העבודה לכל חברי המפלגה במועצות המקומיות, שלא
ולו גם יהיו המעורבים חברי אחדותלחפות
להבא על שום מעשי־שחיתות
העבודה עצמם.

• צפה לשורת שערוריות נוספות כקשר עם ועדת־העשור
והאישים הקשורים כה. הגילויים החדשים, שיאפילו אף על הגילויים
שנודעו עד כה, יגררו אחריהם תוצאות מוחשיות יותר

• האיטמות רציניות יועלו בקרוב במוסדות רשמיים, נגד
לשכת האמנים שליד הס תדרו ת העובדים הכללית. אמנים רבים
מאשימים את הלשכה בגביית אחוזים בלתי־חוקיים משכר הופעותיהם, וכן בהתערבות
בסידור הופעות, עבור אמנים המשלמים אחוזים גבוהים יותר. מספר
אמנים עומדים להתארגן, להגיש משפט נגד אנשי הלשכה על פעולותיהם. באחד
ממקרים אלה, מאשים האמרגן יאיר ואלין את הלשכה בכך שניסתה לשכנע זמרת,
הקשורה עמו, להפר את החוזה ולהתקשר עמם, תמורת סידור הופעות קבועות.

• צפויים פיטורים וקיצוצים נרחבים כחברת ״אל-על״,
מתוף נסיון להקטין א ת הפסדיה, שהגיעו בשנה שעברה לארבעה
מיליץ ל״י בקירוב. מועד הצימצומים: גמר העונה הנוכחית, בחודש
נובמבר הקרוב. ההיקף המשוער: פיטורי כ־ 300 עובדים, מתוך ב־ .1550 באותו
זמן תנסה החברה למכור את מטוסי הקונסטליישן שברשותה, לבסס את שרותה
,למווח-ארוך על ארבעת מטוסי הבריטניה שברשותה, אשר גם הס הופכים מיושנים
מול תחרות מטוסי־הסילון החדישים.

פלגות ישראל נכנסו לפעולה. אחרי השוטרים
והחוקרים למיניהם החלו גם המפלגות להתערב באופן
פעיל בעלילות כנופית אילת. סניף מפא״י באילת, הביע
אמון מלא בראש־העיר, חנוך ננר, ציין במורת־רוח את
התביעה להדיחו מתפקידו. מרכז מפא״י מינה משטרה
פרטית משלו, בראשות ראש מועצת כפר־סבא, מרדכי
טורקים, לחקור באילת בפרשת בן־אפרים. מפלגות הימין,
חרות והציונים הכלליים, ניסו להפיק הון פוליטי מהשחי־תות
בעיריית מפא״י. הציונים הכלליים אף יצאו בכרוז
בעתונות, שהצביע על השחיתות בעיריות, שבראשותן עומדים
אנשי מפא״י.
אולם האמת היתד, אחרת. במקום שם התאפשרו תופעות
שחיתות, שיתפו פעולה־ אנשים מושחתים מכל המפלגות.
צבי בן־אפרים, גזברה המפא״יניק של אילת, עבד בשיתוף־
פעולה הדוק עם יעקב הלפרין, איש התנועה הלאומית.
השם יעקב הלפרין היה השם הנפוץ ביותר בגל הניירות
העצום, השטרות והשיקים, שנמצאו בדירתו הרמת־גנית של
הגזבר המועל׳ צבי בן־אפרים• שמו של הלפרין הופיע
במסמכים האמיתיים והמזוייפים בכמה צורות: היו שיקים

בבית־ המשפט

העובדה שצבי טוב, יועצה המשפטי של אילת וצבי בן־
אפרים גזבר המועצה, עושים ימים כלילות במסדרונות
המשרד, בצוזתא עם יעקב הלפרין, רמאי הרשיונות הידוע.
יעקב הלפרין היה הגזבר האמיתי של עירית אילת. צבי
בן־אפרים היה רק אחד מעושי דבריו ופקידו הנאמן.
העובדה שחנוך ננר, ראש העיר הנבחר, לא הכיר כלל את
גזברו האמיתי — איננה מעידה על דבר. העובדות שנתגלו
לאחרונה, על האופן המוזר והמשונה בו התנהלו עניני
המועצה המקומית באילת, אינן מפתיעות עוד. חוסר הרצון
לוזידוע של חנוך ננר ויעקב הלפרין היה הדדי — הלפרין
גם לא רצה לדעת מי הוא המקור הכספי בלא־יודעין לעיט־קותיו
האפלות, וסמך על צבי בן־אפרים, שינהל את עניניו
הדרומיים כהלכה. לנוחיות הפעולות שכרו שניהם עורך־דין
משותף, החלו להעביר אליו אט אט את עניניה המשפטיים,
המסובכים על־ידם, של המועצה המקומית. העובדה שבמועצה
הועסק באותם הימים יועץ משפטי במשכורת קבועה,
לא העלתה ולא הורידה בעיני בן־אפרים: הלפרין רצה
להיות בטוח שעניניה הכספיים של אילת יהיו בפיקוחו.
הוא רצה לעשות זאת באמצעות פרקליטו הנאמן בתל־אביב.

צבי בן־אפרים, גזברה המועל של אילת, כפי שהוא נראה בעת שהובא השבוע לשם
הארכת פקודת המעצר נגדו, ביקש להשתחרר בערבות בטענה שהוא סובל ממוזלותיו׳.

ושטרות שהיו חתומים בחתימת ידו, היו שיקים ושטרות
שהיו משוכים לפקודתו, והיו כאלה שחתימתו התנוססה
עליהם בצרוף חותמת של אחת משתי החברות: גדיש בע״מ
או כנען בע״נז.
למרבה התמהון, נזקקו חוקרי המשטרה ליותר משבוע
ימים, על מנת להסיק את המסקנה המתבקשת וההגיונית
ביותר: מרבית עיסקותיו של צבי בן־אפרים, בשמה של
מועצת העיר אילת ובשמו הפרטי, נעשו עם אדם אחד:
יעקב הלפרין. לא צריך היה להיות שרלוק הולמס מדופלם,
על מנת להבין, כי נוכחותו של יעקב הלפרין במהלך
החקירה, ונעילתו המיידית מאחורי סוגר ובריח, להבטחת
שלימות החקירה — היא הכרחית ביותר. למסקנה זו
הגיעו החוקרים באיחור רב• בינתיים הספיק הלפרין, שמיהר
כמובן להשמיד את כל החומר המרשיע שנמצא אז ברשותו,
לעסוק גם במבצע יחסי־ציבור ראוי לשמו, שיכנע את כל
העתונאים שפגש, כי הוא הקרבן האמיתי של שערוריות
הכספים באילת, וכי צבי בן־אפרים הגזבר, זלמן דמוכר
הקבלן, שרגא פיקסלר המממן ואברהם בקרמן הסוחר —
כולם כאחד רימו אותה את יעקב הלפרין הישר באדם.
לבסוף השיגה יד החוק גם את העבריין המועד: הלפרין
נעצר, נחקר בתקיפות באשמת זיוף שטרות ושיקים והפצתם.
אין ספק שהלפרין הכחיש את הכל — תולדות חייו רצופים
מעשי שקרים ורמאות, משפטים פליליים ואזרחיים וקורבנותיו
הרבים מזורים ממטולה שבצפון ועד אילת שבדרום.
כי יעקב הלפרין הוא שם דבר בעולם העסקים הישראלי,
בבר יותר משמונה שנים — עובדה שלא היתה ידועה
לא לחנוך ננר, ראש עירית אילת, לא ליועצו הכספי של
משרד־ד,פנינו, שעסק בביקורת עיסקות העיריה, לא לפקידי
מבקר־המדינה וגם לא לרואי החשבון של גזברות המועצה.
פקידי משרד המסחר־והתעשיה בירושלים, שהיו צריכים
להכיר היטב את יעקב הלפרין ומעלליו, העלימו עיניהם מן

בן־אפרים ביצע את ההוראה. התוצאה: החוזה של מחנה
המטיילים הגדול על חוף אילת, שנבנה בהשקעה של יותר
מ־ 150 אלף ל״י — נערך בידי פרקליטם של הלפרין ובן*
אפרים. החומרים לבנין המחנה נקנו באמצעות הלפרין, או
אחת מחברותיו הכלכליות המפוקפקות. הציוד למחנה בא
מאותו מקור. המועצה המקומית של הלפרין באילת פעלה
לשביעות רצונו, עד ליום בו הובא למעצר־חקירה וממנו
כנאשם לבית המשפט. בתקופה בה יבלה הסוחר הערום
והרמאי בבית־הסוהר, יהיה לו זמן רב להרהר בכל שעבר
עליו ב־ 45 שנות חייו, להעלות מפעם לפעם וכתנות, שהם
רובם ככולם זכרונות של שיקים ללא כיסוי, שטרות מזו־ייפים,
חשבונות ריקים בבנקים, שוחד ומתנות, משפטים
פליליים, בתי־סוהר ומשרדי־הוצאה לפועל: תולדות חייו של
סוחר רמאי.
i f * i f

ציר של רמאי
דעתי הוא גאון פיננסי,״ השיב השבוע בן/
/ /אפרים, כשנשאל לדעתו על הלפרין .״הוא ממש
אישיות. הנה, לפני חמש שנים, הוא נפגש עם הגנרל דה־גול.״
לאיש
מאלה שהכירו את יעקב הלפרין לא היה ספק, כי
האיש הוא גאון. מאות קרבנותיו הפזורים על פני כל
הארץ, מהם כאלה שחייהם נהרסו בעטיו, שאיבדו את כל
רכושם, מעמדם החברתי ובריאותם בגללו, כאלה שיאלצו
אולי לשלם עד ־ סוף־חייהם חובות, אליהם נכנסו בגללו,
מדברים עליו עד היום בהערצה :״הוא גאון, יש לו רעיונות
של פינומן. הוא בעל אישיות מקסימה וכח־שכנוע נדיר. אם
היה אדם ישר היד, עולה לגדולה. אבל הצרה שלו היא שכל
מחשבותיו סובבות סביב הציר: איך לרמות?״
הלפרין נולד בעיירה הפולנית פרוז׳נה, שבמחוז גרודנה,

ב־ .1914 בעיירה זו בילה עד שנתו זד ,17 סיים שם את
הגמנסיה העברית תרבות והיה חניך בתנועת השומר״הצעיר,
שאז לא היתד, תנועה סוציאליסטית. הוא עלה ארצה כהזק
ב־ ,1932 עבד כפועל חקלאי׳ פועל בנין ובכל מיני עבודות
גופניות אחרות.
הקריירה הכלכלית של הלפרין החלה בשנת .1936 הוא
התקבל אז לעבודה במשרד רואי־החשבונות הירושלמים
קסלמן את קסלמן, התחיל במשכורת של. שלוש ל״י לחודש,
ועלה תוך זמן קצר בסולם הדרגות. פיקחותו וכשרונותיו
המיוחדים, הביאוהו למעמד ראש־המחלקה החיפאית של
משרד רואי־החשבונות ׳,שם התמחה בעבודות עם משרדי
המכס וחברות ערבויות. אין ספק שבאותן ארבע השנים,
בהן שירת הלפרין את קסלמן את קסלמן, עבר על ספרי
החשבונות של חברות כלכליות רבות, נפקחו עיניו לראות
את מה שמצפה לאדם, היודע לסובב מספרים כרצונו.
ב־ 1940 עזב הלפרין את עבודתו, החל לעסוק כסוכן
ומפיץ של שמני סיכה. אחרי שנה וחצי עזב עבודה זו,
ועד להקמת המדינה, עסק בסוכנויות ועבודות־מסחר שונות.
הוא הקים חברה בשם למזרח בע״מ, חברה לשחרור ממכם,
יבוא והובלות.
הלפרין היה מקורב כל אותה עת לחוגי התנועה הלאומית.
באחד ממסעותיו בארצות־הברית, הוא פגש באליעזר שוסטק,
מי שהיה ממנהיגי הסתדרות העובדים הלאומית הרבזיונים־
טית. בין השניים התפתחה ידידות. תוך זמן קצר נוכח
שוסטק בכשרונותיו הכלכליים והפיננסיים של הלפרין. הוא
ידע מיד — זה האיש שאגי מחפש.
להסתדרות העובדים הלאומית היתד, חברה כלכלית בשם
עומר, שנוסדה עוד בתקופת המנדט, ב־ .1943 עומר היתד,
חברה שהצהירה כי בכוונתה :״להיות מנהלי עסקים, קבלנים׳
ספקים, סוכנים צבאיים, ממשלתיים ועירוניים, לקבל
רשיונות, זכיונות, זכויות מיוחדות וזכויות מכל סוג שהוא,״
נוסדה לכאורה כדי להוות מתחרה להמשביר המרכזי של
הסתדרות ך,עובדים הכללית, אולם למעשה היתד, זו חברה
כושלת, חסרת־מעוף וחסרת־דמיון.
ד,לפרץ נקרא בשנת 1948 אל הדגל, כדי להעניק לחברה
הכלכלית של התנועה הרביזיוניסטית, שהפכה לתנועת
החרות, את הדחיפה שתהפוך אותר, לחברה בעלת־משקל.
הוא עשה זאת בתנופה גדולה יותר מאשר ציפו ממנו.
עוד באותה שנד, איחד ד,לפרץ את חברת למזרח שלו עם
עומר, הפך להיות לאחד ממנהלי עומר, אם כי לא קיבל
חלק ממניותיה.

אנ שי ־ צי בו ר, לאגונ בי ־ תרנ גו לו ת
ן * אחדממסעותיו לדרום־אפריקה׳ בבואו לסניף הגדול
^ ש ל תנועת החרות שם, על מנת לנהל את מגבית
המפלגה׳ נפגש מנהיג תנועת החרות, מנחם בגין, עם עשיר
מקומי גדול, אוהד נלהב של אצ״ל וחרות בשם אברהם
ספירו .״אני מוכן לתרום סכומים גדולים,״ הבטיח ספירו
לבגין ,״אך לא אעשה זאת, כל עוד שהחברים שלכם,
שוסטק והלפרין, לא יחזירו לי את הכסף שהוציאו מ מני...״
מנחם בגין נדהם. הוא הזמין את ספירו לשיחה ממושכת,
הגיע למסקנה, כי מתחת לאפו, עורכים במה מחבריו מעשי
זיופים ורמאות, במסודר, החברה הכלכלית עומר. ספירו סיפר
לבגץ, כיצד פיתה אותו הלפרין להשקיע את כספו בעסקי
יבוא ויצוא, ברשיונות רשמיים שקיבל ממשרד־ד,אספקה
והקיצוב .״הסחורה לא הובאה מעולם,״ טען ספירו ,״הכסף
נלקח ממני בטענת שודא והרשיונות נמכרו בשוק השחור.״
כבר באותם הימים, בשנת ,1952 החלו להתברר שיטות
הפעולה המיוחדות שאפיינו את הלפרין. ספירו, ביחד
קבלן תל־אביבי בשם אדם שטרן, הלוו לד,לפרץ, כ!
ממנהלי עומר 50 ,טונות של ברזל עגול. הלפרין
להחזיר להם את הברזל תוך חודש ולשאת
אפשרי. לבטחון נתן ד,לפרץ לשניים המחאה
18 אלף ל״י. כעבור חודש, כשהלפרין
ברזל, מתוך ד,־ 50 שלקח, ניסו ר״שניים\
שנתן להם לבנק שרון, גילו שם
הם מיהרו להלפרין שהצליח, בלשו[1
ההדורים ולשכך את חמתם. הו*
המחאה חדשה. רק כשהגיעו השני׳ 1ס ״
rfck
רשם בתאריך ההמחאה החדשה בנ»

1959 כמועד ד־פיעיז*
בגין חזר לארץ׳ תבע לפרק מיד או.
את הלפרין מכל פעילות מפלגתית או ח& יV ; ,

״אני מוכן ללכת בבוץ של דם למעז המי׳״

באחד מכינוסי חרות ,״אך לא בבוץ של עז \
_ ft׳hb
כמו עומר
היה זה קצת מאוחר מדי. במשך שנות פעילותו של
ד,לפרץ בעומר, הוא הצליח לסבו את החברה בכמה וכמה
ענינים. כי בד בבד עם עבודתו בעומר, המשיך ד,לפרץ
ליסד ולנהל מספר חברות אחרות. אחת מהן היתד, חברת

מאגור בע״מ< שהיתה חברה למחסני ערובה׳ והשניה היתה
חברת־סחר אמנון בע״מ.
ב־ 1952 הועמד הלפרין בפני בית־דין למניעת ספסרות,
כבעלה של חברת־סחר אמנון, הואשם על ידי המשטרה
הכלכלית בעבירות על חוקי המטבע הזר והמכס, בסכומים
של כמה מאות אלפי ל״י.
באותה תקופה נעצר הלפרין, יחד עם כמה אחרים ממנהלי
עומר, הואשם בזיוף מסמכים והפצתם. הוא הואשם על
ידי המשטרה הכלכלית, כי קיבל רשיון מיוחד להבאת 13
אלף כותנות מחוץ־לארץ, בתנאי מפורש שמחצית כמות זו
תיוצא למדינה אחרת. ברור שהמחצית לא יוצאה והלפרין
המציא תמורת זאת מיסמך, שכאילו היה מכתב מחברה
בארץ זרה, שטענה כי הכותנות אינן ראויות ליצוא. מכתב
זה נמצא מזויף.
הלפרין ומנהל אחר של עומר אז, יעקב צ׳ינסקי, כיום
בעל בית־מלון פאר בנתניה, זכו אז לפירסום רב בעתונות,
עקב סירובם למסור טביעות אצבעות במשטרה .״אנחנו
אנשי־צבור ולא גונבי־תרנגולות, לכן לא נמסור טביעות
אצבעות,״ הצהיר אז הלפרין בדרמתיות.

200 אלף ל״י יתרה פר טית
* \ ולס לא ענינים אדה, גם לא האשמתו של
הלסרין בדין בעודן נסיון לשיחוד שוטר, הם שפוצצו
את בועת עומר. חברת עומר לא פורקה במהרה. את ח״כ
אליעזר שוסטק, השליט האמיתי של הסתדרות העובדים
הלאומית ומנהיגה של אחת מקבוצות הלחץ החזקות ביותר
בחרות, אי־אפשר היה להרחיק מפעילות כלכלית ומפלגתית.
גם הלפרין לא הלך כל כך מהר. מנהיגי תנועת החרות
זכו באותה תקופה לסקר מדוקדק של ציודם האישי וכלי
ביתם, החל במקרריהם וכלה במערכות הרהיטים שלהם,
שהלפרין דאג להשלימן.
הקש ששבר את גב הגמל וחשף לאור את עיסקותיו
המפוקפקות של הלפרין, נמצא רק בשנת .1955ב־15
לדצמבר שנה זו, נעצר הלפרין יחד עם אחיו מנחם הלפרין,
אף הוא עובד עומר ושותפו של יעקב בכמה חברות אחרות,
בעוון גניבת 500 טון ברזל, שהופקדו בידם כפקדון, תמורת
הלוזאה שנתן להם בנק דיסקונט, על סכום של 15 אלף ל״י.
באותו משפט התברר כי כערבון להלוזאד״ נתן הלפרין
לבנק מכתב פקדון על 500 טון ברזל, שחברת עומר
החזיקה במחסני חברת מאגור, שהיתה למעשה חברתם
הפרטית של יעקוב ומנחם הלפרין. אחרי חדשים, כשההל־תאה
לא סולקה, החל בנק דיסקתט להתענין בגורל הפקדון
ואז התברר כי הברזל נעלם ממחסני מאגור.
במהלך המשפט נחשפו עובדות מאלפות על פעילותה של
חברת עומר, שהלפרין הפך למעשה למנהלה בפועל. רואי־חשבון
מוסמכים העידו, כי כשניסו להכין את מאזן החברה,
חסרו מסמכים רבים. הפנקסים לא היו מושלמים ולא היו
התאמות, נעשו רישומים מטעים ורישומים מטעם בנקים,
או של מכירות וקניות, לא הופיעו בפנקסים. לעומת זאת
הכיל חשבונו הפרטי של הלפרין תנועה גדולה של כספים,
בלי פירוט מסמכים, והיתרה הכספית הראתה שהלפרין
חייב 200 אלף ל״י לחברת עומר.
אחרי גילויים אלה, לא יכול היה הלפרין להמשיך בפעילותו
כמנהל עומר, וחברת עומר בלעדיו, היתד, כמו גוף בלי
נשמה• אולם הלפרין הצליח להתחמק מכל עונש. אחרי
שמשפטו נמשך שנים, הורה היועץ המשפטי על הפסקת
הפעולות נגדו. באותו זמן הפסיקה חברת עומר את פעילותה,
ועורכי הדין שטיפלו בתיק, מטעם שני הצדדים,
נפטרו. כמו במקרים רבים אחרים, הצליח הרמאי הלפרין
להציל את עורו, בעוד שרמאים קטנים ממנו ריצו את עוונם.

במקום פ שיטת רגל, שטרות
* Vפ הפסיק חלפרין את פעולותיו במסגרת עומר, לא
חסרו לו מסגרות אחרות, כדי לטוזת את קורי מזימותיו
הכלכליות. הוא הקים חברות פיקטיביות, פרש את רשתו
על פני כל חיי הכלכלה והמסחר של המדינה. את דירתו
• המפוארת, בשכונת בתי השוקולד של תל״אביב, ברחוב
הוברמן ,12 החליף בוילה של אחיו בצהלה. את מכוניותיו
החליף מדי פעם במפוארות יותר. אשתו בת־שבע הפכה
לאשת החברה התל-אביבית, חפרה שמלות יקרות אצל
התופרות המשובחות ביותר, נסעה לרומא כדי ללמוד ציור,
הפכה פעילה בארגון נפגעי השיתוק אילנשיל־פוליו•
כוחו העיקרי של הלפרין היה בהוצאת כספים והונאה.
הוא הצליח לרמות גם את הזהירים והחשדנים שבסוחרים
ובתעשיינים הישראליים. שמות החברות אותן ניהל כביכול׳
מספרי הטלפונים שלהן, פנקסי הצ׳קים שלו מחצי־תריסר
בנקים, ובעיקר התנהגותו המשכלת וכוח־דיבורו, פעלו
פעולה היפנוזית על כל אדם, עמו בא הלפרין במגע.
סוחרים היו מתפתים מהבטחותיו לרווחים קלים תמורת
השקעה קטנה, תעשיינים היו הולכים אחריו, כדי שיצילם
מתסבוכות, ואותה שעה היו מפקידים בידו את כל כספם.
כדי להבין כיצד הצליח הלפרין להוציא בדרך זו מאית
אלפי ל״י, מאנשים ומחברות, די להתבונן בכמה מקרים
המעידים על הכלל. מחברה בשם פלדת בנין בע״ט, הצליח
הלפרין להוציא סכום שהתקרב לאלף ל״י, תמורת הבטחה
לספק סחורה. ברור שהסחורה לא סופקה מעולם, וגם
השטרות שנתן ד,לפרץ כפקדון, לא שולמו.
החברה נקטה בדרך החוקית. היא פנתה באמצעות עורך־
דין לבית־משפט השלום, שהוציא כעבור כמה חודשים צו־עיקול־נכסים
נגד הלפרין. ההוצאה לפועל לא הצליחה להפעיל
את הצו מעולם. קודם כל היו עוברים חודשים רבים עד
שהיו מוצאים אותו. אחר־כך התברר שאין מה לעקל אצלו.
כל רכושו היה רשום על שם אשתו. להלפרין עצמו׳ שגילגל
מליונים בשוק הכספים הישראלי, לא היה עבור החוק
אפילו שקל שחוק אחד.

1ל ן | ד ^ יעקב הלפרין • ,האיש שהפיל ברשתו משן
7 *111111 שנים רבות את מיטב חוגי הכלכלה הישראליים,
והמושך בחוטים של תעלולי כנופיית אילת.
הפעולה החוקית הבאה במקרה כזה היא הגשת התראה
להכרזה כפושט־רגל, בבית־המשפט המחוזי. כשהגיע שלב
זה אצל חברת פלדת בנין למשל, הופיע הלפרין אצל בעלי
החברה, ביקש מהם להורות לעורך־דינם להפסיק את הפעולות
נגדו, כי הנה הוא עומד לבצע עיסקה שתכניס לו
כספים רבים, ואז ישלם מיד את חובותיו. הבעלים התפתו
להאמין לו. הוא אף היה מוכן לתת להם שטרות, לא שלו,
אלא של אחרים, של מועצת עירית אילת למשל. אלא
שמעשה שטן, השטר היה על סכום כסף גדול יותר ממה
שהלפרין היה חייב לחברה. ובעלי החברה לא היססו,
הוציאו מכיסם סכום כסף נוסף, נתנוהו להלפרין כדי לעגל
את הסכום שבשטר שנתן להם.
בדרך זו הצליח הלפרין לרמות עשרות חברות, בתי־חרושת,
סוחרים פרטיים ואף בנקים. עשרות תיקים הוגשו
נגדו לבתי־המשפט, אולם רוב נושיו לא הגיעו כלל לבית־הדין.
הם ידעו כי שנים יעברו עד שיקבלו בדרך משפטית
פסק־דין, וגם אז יפסקו להם תשלום של 100ל״י לחודש,
על חשבון 100 אלף הלירות שהלפרין חייב להם, ולא היתד,
בידם כל ערובה שהלפרין ישלם אף את ה־ 100ל״י האלה.
בדרך זו המשיכו האנשים והחברות, שחששו לכספם,
לתמוך בהלפרין ולתת לו עוד כספים, מתוך תקוה שיעשר,
עסק מוצלח ויחזיר להם חלק מכספם.

פרוטה בכיסם. כאלה היו מממגיו של ד,לפרץ, ליסקובסקי
ובן־יעקב, הקבלנים שסרן ורובין מירושלים, הסוחר אליעזר
מטלון מתל־אביב, חברת עולמית למוצרי אסבסט, חברת
חרות ההסתדרותית למוצרי אינסטלציה, ועוד עשרות רביח
של חברות מכובדות ועשירות.
אחד הקרבנות הגדולים ביותר היה בנק פויכטהנגו
בירושלים, שהעדיף להינזק ביותר מרבע מיליון ל״י ובלבד
שלא יתפרסם בעולם־המסחר הנזק העצום שנגרם לו בשעתו,
כתוצאה מעיסקה עם ד,לפרץ ושות׳ .באחד הימים
התיצב בפני מנהל סניף הבנק הירושלמי, מאייר, מכרו הנושן
אוטו הילב, סוחר טקסטיל ידוע ובעלה של חברת הילוטקס,
ביקש יחד עם יעקב הלפרין הלואר, על סכום של 300 אלף
ל״י. מאייר לא בדק הרבה מה הן הערבויות הממשיות,
שהפקידו הלפרין והילב ברשות הבנק: מחסני טקסטיל
שערכם הגיע בקושי ל־ 50 אלף ל״י. ההלואה לא הוחזרה
ברובה, הטקסטיל נמכר בפחות מ־ 50 אלף ל״י, והנהלת
הבנק החליטה לטשטש את העיסקה והפסידה את היתרה.
אוטו הילב היה שותפו של בן־אפרים לא רק לע־סקה
הכושלת של הטקסטיל, כי אם גם לעיסקות אחרות, שהלפרין
היה נוהג לבצע מאחורי גבו של הילב, שהיה ידוע כאדם
מהימן וישר. יחד עמו ביצע גם כמה עיסקות־מכירה של
מיטות ושמיכות, למחנה המטיילים האילתי, במחירים מופקעים,
באישורו של בן־אפרים.
הלפרין לא הסתפק רק בשטח המסחר. הוא שלח ידו גם
בשטח התעשיה. עדיין תלוי ועומד, בבירור משפטי׳ תיק
פלילי, שהוצא על ידי היועץ המשפטי של ממשלת ישראל
נגד ר,לפריז ושותפו׳ המאשים אותו ב־ 41 פרטי־אישום :
ביצירת והפצת תרופת־האליל אפיקיור (ז׳ילה רויאל) ,והם־
ואתה בפרסומים מזויפים, כתוצרת־חוץ מאושרת.
בין הבנקים הנוספים שנפגעו בעסקיהם עם ד,לפרץ היו
גם בנק נורוק־אידלזק שהתפרק עקב עסקות אלד, ובנק
פ. ק .או. הפולני, שמנהלו, אשר ניהל את העיסקות עם
הלפרין, הוחזר לפולין, נחקר על ידי משטרת ד,בטחון
הפולנית והוגלה׳ על פי השמועה, לסיביר.

שטרות עי רונייט טוביט 7מחזור

* *יס קו תיו של הלפרין, שנהג תמיד לנעול
i fבעלות סוליות קרפ עבות׳ כדי להגביה את
הנמוכה, גררו כמה מקרבנותיו, שסובכו על ידו, אל
המזייפים, המועלים וד,מרמים. אחד מאלה היה משה
קופאי באש״ד, שהיה יד ימינו של ד,לפרץ זמן רב.
ספיר היה מנהל חשבונות של מחלקת השכירים באג״ד.
גם הוא, כמו שותפו ד,לפרץ, היה מצויד בידע מעשי של
שנות עבודה במשרדי רואי־חשבונות. בתוקף תפקידו ב־אג״ד,
ביצע ספיר עיסקות בסכומים של מאות אלפי ל״י,
שזרמו דרך ד,לפרץ, עד שיום אחד נתפס על ידי ועדת־

חקירה פנימית של אש״ד.
תרופוודאליל ופקדוגות-שווא
כשנחקרו מעילותיו של ספיר, התגלתה שורה ארוכה של
*^פילו־ א ת אוצר־המדינה הצליח הלפרין לרמות
התחכמויות פליליות. נהגי אש״ד נהגו למסור את חסכו־
1%בדרך זו. האיש שהציג את עצמו כסגן, ואף הופיע
נותיהם לקופה מיוחדת, תמורת ריבית של ז .9%ספיר
בדרגות אלה, בעוד שלמעשה היה רק רב״ט בצה״ל, היה שיכנע אותם למסור לו את החסכונות, תמורת ריבית
חייב לבית־המכס בחיפה סכום של כ־ 50 אלף ל״י, כאשר
בגובה , 15%הילווה את הכסף לחברים אחרים בריבית של
הוציא סחורות ובמקום תשלום מכס נתן שטרות. בית־ .24%מלבד זאת זייף ספיר את חתימתו של קרובו׳ חבר
המכס הטיל עיקול על רהיטיו של הלפרין. הלפרין מיהר
אש״ד שנפטר, הצליח לקבל את דמי־הביטוח שלו בלי צו־לבית־המכס,
הצליח לשכנע את מנהליו, כי כדאי להם,
ירושה, זייף חתימות של שכירים וחברים, נתן לשכירים
במקום העיקול, לקבל המחאות, לפחות על חלק מהכסף.
מפוטרים חלק מסכום הפיצויים שהגיעו להם, נטל את
הם הסכימו. במאוחר גילו כי לא היה להן כיסוי.
היתר לעצמו, היה שותף לחברה שסיפקה תלבשות לחברי
בהרבה מקרים הסכימו נושיו לקבל אחוז קטן מסכום
אש״ד, ואף קיבל ממנה אחוזים.
החוב, לותר על השאר, מתוך ידיעה שאחרת לא יזכו לראות
ספיר נידון לשנה וחצי מאסר. כששוחרר, המשיך להשאפילו
פרוטה מכספם. אולם רוב הקרבנות בוחרים להשאר
תתף בעיסקותיו של ד,לפרין.
בצל. כאלה הם האחים שטיין מצרפת׳ שהשקיעו יותר מחצי
אנשים אחרים, שנרתמו לרשת הזיופים והמעילות של
מיליון ל״י בעיסקת פורנירים עם עוטר, וחזרו לצרפת ללא
הלפרין, היו עורך־הדין צבי סוב וצבי בן־אפרים• למעשה
הגיע בן־אפרים לאילת כשליחו של הלסרין, שדדה זקוק
לצ׳קים ושטרות טובים, אחרי שכל החברות שבהנהלתו
איבדו את שמן הטוב. תפקידו של בן־אפרים היה ברור
ביותר: לקבל את תפקיד הגזבר, להשתלט על משק הכספים
העירוני, ולספק להלפרין את הצ׳קים והשטרות, שיהיו הכוח
המניע לתעלוליו הפיננסיים, שאיש אינו יודע היכן נמצאים
רוזחיהם. בצ׳קים ושטרות אלה יכול היד, ד,לפריז להתחיל
במחזור חדש של מעשי רמאות. לצורך זה דייי־ עליו
להיהפך גם לספק העיקרי ולאיש־הקשר הכלכלי של אילת.
בעזרת חוסר-כשרונם הצבורי והכלכלי של חנוך ננר ושותפיו,
ובעזרת בן־אפרים, שהפך במהרה לשליטה הכל-יכול
של אילת, השיג הלפרין את מטרתו.
אולם הלפרין ובן־אפרים שנו רק במהלך אחו כמשחק
הרמאים המשוכלל שלהם• בעת פעולתם באילת, התברר
להם, כי על טרף זה עט כבר עיט נוסף. באילת פעלה גם
חוליתו של שרגא פיקסלר, המממן והמפעיל של זלמן
דמוכר הקבלן, יהודה בוים, הסוחר האילתי שברח לגרמניה,
וסוחרים אילתיים אחרים. חולית שרגא פיקסלר הספיקה
להשתלט על ענף המסחר והבנין של אילת. כדי להצליח
בפעולותיהם, היה עליהם לשחד את הגזבר בן־אפרים.
כאן עשו ד,לפרץ ובן־אפרים את טעותם הגורלית. הם
התחלקו בשוחד, ובמקום להשקיע את הכסף בעסקים
משלהם, התחברו עם פיקסלר ודמוכר, החלו בעסקים
משותפים. התוצאה: קופת העיר׳ שנמצאה חסרה כתוצאה
מגניבות בן־אפרים והלפרין, לא היתה מסוגלת לשלם
לדמוכר־פיקסלר תמורת שירותיהם — עבודות הבניה והספקת
התמרים. פיקסלר־דמוכר לא היו יכולים לשלם להלפרץ
ולבן־אפרים את חלקם. הארבעה הסתבכו ביחד, החלו לזייף
ולהונות.
כך השתלטה הכנופיה על אילת וכך היא נהרסה: פיקסלר־דמוכר־בן־אפרים־הלפרץ
נפלו בפח ונלכדו ברשת שטמנו
בת־שבע הלפרין, אשתו של יעקב ואם לשני
|III \ 1
לתושבי העיר אילת ובניה, רשת שנפרשה בנוכחותם
IJILU1KIבניו, הפכה להיות, בעקבות הצלחת בעלה,
העיוורת והאוזילית של חנוך ננר וחבריו.
אשת־חברה מכובדת ופעילה טאד בארגון אילנשיל־פוליו. נעליים קומתו מעגל ספיר,

במדינה

על כל לידר!
(המשך מעמוד )5

שתחסוך
וכספך יהיה
מובטח

בח שבון

בנק דיסק מט לישראל בנ1מ

הלבשה והנעלה ב עונת הקיץ,
הרחצה והטיולים
כרי ליתוות תעוות ואת לא וי לגט\\ז ליבו או ל\זע\ת\זף בזטזניי־ם רב
תרעוויוו. תטווכ טוכעתייגו להתלכגוו כצורה התתאיתה לכל וזאורע, על־תות
להרגיעו כוו ה בכל עת. להל\ תנוכר הצעות לתקותה ואת ••
• הסלון האלגנטי לנעליים עדין ברחוב אלנבי ,92 בתל־אביב, מציע דוגמות
קלות וחדישות של נעלי גברות, פתוחות, בצבעים בהירים, מיוחדים ליציאה לים,
לבתי־הבראה ולטיולים. לגברים ולגברות נעליים מאיכות מעולה ביותר. מודלים
נאים לנשפי־ערב׳ או מיוחדים לרחוב ולעבודה.
• הסלון לנעליים יוסט ברחוב אלנבי ,60 תל־אביב (בבכר מגן־דוד־אדום) מציע
מבחר עשיר ורבגוני של נעלי גברות, גברים ונערות, בדוגמות אירופאיות ואמרי־קאיות,
מיוחדות לקיץ. כל אשה וכל גבר הדואגים לתיאום מוצלח של הנעלתם
ללבושם, חייבים לגשת לסלון יוסט, בו ישיגו את מבוקשם לשביעות רצונם. יוסט
דואג לא רק ליופי אלא גם לבריאות לקוחותיו.
• להלבשה קלה ונאה יש להשתמש אך ורק בבדים המעולים שבדאון א ת
בילד מרחוב נחלת בנימין ,43 תל־אביב, מגישים לכם. חליפה לבעלך מבד אנגלי,
תוצרת הארץ או תוצרת חוץ, תהיה בוודאי המתנה הגאה ביותר שתוכלי להגיש לו,
בעונה זו. חליפה עשוייה מבד של בדאון א ת בילד נותנת הופעה מתאימה
והרגשה נוחה.
• על שפת הים של תל־אביב׳ חיפה, נהריה ונתניה החלו להופיע חליפות־הים
לגברים בדוגמות המקוריות של בית־האופנה האלגנטי ויקטור מרחוב בן־יהודה ,6
תל־אביב (ליד מוגרבי) ,מכדים פרחוניים ודקרון. כן הופיעו בגדי־ים סטרטש יפים
וקלים, מכנסיים קצרים וחולצות ניילון וספורט איטלקיות ללא כפתורים. הגברות
והנערות ימצאו אצל ויקטור מכנסיים קצרים מאותן הדוגמות שהחלו להציג
כוכבי הוליבוד על הריביירה הצרפתית.
• כדאי לגשת אל מנחם, מומחה לבעיות הווספה והלמברטה ברחוב הרצל 82
בתל־אביב ולהצטייד במגן־רוח שבלעדיו אין ליהנות מחופש ומנופש בטיוליכם
לאורך כבישי הארץ או לכיוזן שפת־הים. מנחם מאפשר לכם להימנע ממכת־שמש
מסוכנת, ומבטיח בילוי נעים עם בן זוגו ובמיוחד אורך חיים לקטנועיכם.

נחו שת קללה. הפרסומת קבעה שה־מדליון
עשוי מארד. איש גם לא היה מעלה
דבר אחר על דעתו: בעולם כולו ישנם,
מלבד מדליוני זהב וכסף, רק מדליוני ארד,
כי הארד, נתך המורכב מנחושת ובדיל,
ידוע כחזק ביותר, אינו נשחק ואינו נאכל
על־ידי הזמנים. האנציקלופדיה האמריקאית,
למשל, קובעת תקן מפורש לארד־מדליונים
( 93%נחושת 7% ,בדיל) ,וכן לתותחים
( ,)10—90%פעמוני כנסיות (,)31—69%
ומיסבי־מכונות (<12.5—87.5%
לכן זועזע השבוע הציבור, הרגיל להו־נאות,
כאשר התפוצצה הפצצה: מדליוני
הארד של ועדת־העשור אינם עשויים מארד,
אלא מנחושת — מתכת רכה, אכילה
ושחיקה. אספן־המדליונים הגדול ביותר בארץ,
שיש בידו כ־ 200 מדליונים מכל העולם,
קבע השבוע שבאוסף שלו אין אף
מדליון אחד מנחושת. יצור כזה אינו ידוע,
פשוט, בעולם.
היתה זאת לא רק שלילת הערך של
המדליונים, שנרכשו על־ידי מאות אלפי
אנשים תמימים, בהתלהבות פטריוטית שהפכה
ללעג ולבושה. היה זה גם הבדל בכסף.
ל־ 200 אלף המדליונים, שהוצאו עד כה,
מסתכם ההבדל במחיר החומר הגלמי, לפי
המחירים שנמסרו השבוע על־ידי חברת
נחושתן הגדולה לכתב העולם הזה• ,ל־40
אלף לירות. לכך יש להוסיף את ההפרש
הגדול במחיר הטבעת הנתך הקשה, המגיע,
לדברי יצרן חשוב, לרבבות לירות נוספות.
מכאן שמהונאת הציבור הרוויח מישהו
בין 50 עד 100 אלף לירות נקיות, נוסף
על הפער חסר־התקדים בין המחיר ההוגן
של הייצור לבין המחירים ששולמו על־ידי*
העשוראים ליצרנים בני־חסותם, המגיע אף
הוא ל־ 50 אלף לירות לפחות.
לכיסו של מי נכנם הכסף?
נחש הנחו שת. בראש המיבצע של
תקופת־הברונזה הכוזבת עמדה שלישיה מתקופת
האב״ן — ראשי התיבות של (אריה)
אפרת( ,בנימין) בלומנטל (ודויד) ניב. ניסה
השבוע דויד ניב להתגונן :״לא ידעתי שיש
הבדל בין ארד ונחושת!״
היה זה זילזול בולט בידיעות המתכתיות
של ניב זה. מעידים נגדו הפרטים הבאים:

• ניב היד,
יודע כל טוראי את ההבדל האיכותי החשוב
בין נחושת וארד.
• כראש פיקוד ההדרכה היה ניב אמון
על בסיסי האמונים, בהם מלמדים את החומרים
מהם עשויים כלי־הנשק והתחמושת.
— בין השאר נחושת, בדיל, אבץ ועופרת,
מהם מורכבים הארד והפליז.
• במיכרז עצמו מדובר לא רק כמה
פעמים על ברונזה (ארד) ,אלא בסעיף
״החומר״ נאמר בפירוש :״כפי שצוין, החומר
חייב להיות ברונזה. בהצעתכם נא
לפרט את הרכב המתכת.״ לנחושת, שהיא
יסוד, אין הרכב. אך לגבי ארד, שהוא נתך,
יש חשיבות לפירוט הרכב זה.
טענתו של ניב לא היתה איפוא רק שקר.
היה זה שקר מגוחך. בתחרות שקרנים, יכול
היה לזכות במדליון — ולא של נחושת.
מנ רו ת דויד ושלמה. יתכן כי במדליון
שני, אחרי דויד ניב, יזכה בתחרות זו
שלמה טנאי, אדם בעל עבר מפואר כעורך
עתון־שקרים ולפני כן זבן בשק״ם האנגלי,
ששיקם את עצמו כיום בשתי משרות
ממשלתיות שונות — כדובר יחידת המדליונים
והמטבעות וכדובר ועדת־הבחירות המרכזית.
לתפקידו האחרון הוא מביא עמו
מטען רוחני חשוב כמשמיץ ראשי של
מנגנון־החושך.
קבע טנאי, בבורות שחצנית מלוא הטנא:
״המדליונים עשויים מנתך מעולה של נחושת!״
מכיון שנחושת אינה נתך, היא אינה
יכולה להיות נתך מעולה. הוסיף טנאי:
״הם עברו תהליך של חימצון, ונקראו מדל־יוני
ארד מאחר שבחוגי יצרנים בארץ מכנים
נחושת מחומצנת בשם ארד!״ אולם אפילו
בכור־ד,היתוך של מיזוג־העדות אין נחושת
מחומצנת הופכת לארד — כשם ששכיר־עט׳
שאינו מחמיץ הזדמנויות, אינו הופך לסופר.
חתול מהשק. לפני שבועיים יצא העולם
הזה בדרישה נחושה למנות ועדת־חקירה
לעיסקות ועדת־העשור. אחרי שנתגלתה הונאת
הציבור שקנה את חתול תל״חי בשק,
חייבת ועדת־חקירד, לברר מי היו האלכימאים
שהפכו את הנחושת לכסף.
לפני הציבור עצמו פתוחה דרך נוספת:
כל אזרח, שקנה מדליון על סמך הודעה
כוזבת, יכול להגיש תביעה משפטית ולד•
4.500ל״י לקילו ארד 2.500 ,ל״י לקילו
נחושת.

רוש את כספו בתוספת דמי נזיקין ובושה.

בני־ברק
ע בי רהבבדר חו ב
כמו אבן שהושלכה לתוך שלולית מצחינה,
המשיכה פרשת מעצרו של מהנדס־העיר
אלכסנדר כהן (העולם הזה )1133 להכות
גלים מתרחבים. תלונתם של שני הקבלנים,
אהרן יעקובוביץ ומשה שלף, כאילו נתנו
שוחד לכהן, היתה יסוד לחקירה נרחבת.
כהן עצמו, לדברי נציג המשטרה, שביקש
(וקיבל) הארכת מעצרו, בששה ימים נוספים,
סירב לשתף פעולה. אולם גם ללא
שיתוף־ד,פעולה, היה כיוון החקירה נתון
מראש: במשך שנים ארוכות, ביצעו קבלנים
ומהנדסים עבירות אין־ספור על חוקי הבניה
בבני־ברק. חלק זעיר הובא למשפט ונקנס.
חלק אחר שילם לעיריה תשלום גלוי, אך
בלתי־חוקי, מעין כופר שהתיר להם לעקוף
את החוק. תפקידה של המשטרה היה לגלות
את העבירות הנותרות, שנעשו מבלי שהעבריין
ישלם כופר גלוי או יובא למשפט.
במקרה זה חייב ההגיון, כי הקבלן הצליח
לעשות את אשר עשה, רק בהסכמתו של
מהנדס העיר׳ מתוך שיקולים הטעונים בירור.
עבודת־ר,חקירה היתד, פשוטה־לכאורה, אך
ענפה עד למאה כי אין כמעט רחוב אחד
בבני־ברק, אשר אי־אפשר למצוא בו בנין,
המלעיגעל חוקי הבניה העירוניים. בין השאר:
• בבית משותף ברחוב עקיבא 75 הוכן
מיקלט נגד הפצצות, כפי שדורש חוק הב־

חשוד כהן
הסרחון מתחיל מסגן הראש
ניה. אך בטרם הושלמה הבניה, הפך הקבלן
את המיקלט לדירת־מגורים, מכר אותה
למשפחה. דיירי המרתף הובאו למשפט, ובעקבותיהם
גם הקבלן. זה טען כי קיבל
רשות לבצע את העבירה החמורה.
• הקבלן סבירסקי בנה בתים רבים בתחום
עירית בני־ברק. במקרים רבים היו
פרטים שחרגו מן המיגבלות החוקיות• כתמורה,
העמיד הקבלן קיוסקים בבניינים אלה
לרשות העיריה, כדי שזו תיתן אותם למק•
רים סוציאליים ותרפה מן הקבלן.
• הקבלן גדליה. וישני נהנה מיחס מיוחד
בעיריה׳ בכל הנוגע לבניינים שבנה.
• תיכנון של כביש חדש, בהצטלבות
רחוב רבי טרפון, שונה, ובמקום קו ישר
הותוזתה זווית משונה, כדי להציל מהפקעה
מיגרש של קבלן בעל קשרים בעיריה. אותה
שעה, בגלל שינוי זה, הורה מהנדס העיר
להרוס צריף שחסם את התווי המתוקן.
הסגן שיקר. לא היה, למעשה, קבלן
אחד אשר לא יכול היה להוסיף פרטים מאלפים
על דרכי־פעולתם של מהנדס העיר ושל
הועדה לבנין ערים. אולם איש מהם לא
התנדב מרצונו למסור עדויות .״דבר ראשון
שיעשו,״ התלונן אחד מהם ,״ישליכו אותי
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 1134

בשונזה הששישית שר ביגז־הזזוריש
הגזנזשרתי רגוב״ם
בשיפח, שכב צעיר והגזיישר
בכאביגז. שבש\ז שב1־ש1ץ1
חיח נזתגזש מזי. כש־ששבו
ששגזיר רנזראיתי־צין.
היה mאביוזו רביב, בוייש
הפייבר אשר נזנוושו וזוזרשש
בשצו־ שיבוץ אשווזוו! בהחיי־רה
השורש ששבו־ .הההרב־
\2רר 1אירשה יגזיש ששבויש
ברבר אשרי שפייפר אשד
שר שיר־האויר הוזרשש ריר
עין־גרי, כאשר בויישו הושיך־

הורי החתן

חורי הכלה

רחל ומרדכי מאיר שטרסברג

פרחה ומשה רביב

חיפה, קרית־חיים

חיפה. קרית־חיים

מתכבדים להזמין את כב׳ וב״ב לשמחת נשואי בניהם

&ורה

א 3י הו

פב״ל

שתתקיים ביום חמישי כ״ם בניסן תשי״ם ( )7.5.59 בשעה 7בערב
באולם ורצו בקרית מוצקין, רח׳ הרב קוק
המען ל מנ ר קי ם: רביב — שטרסברג, ווי צ״ו, קרית מו צ קין

האס גומה ninin 11 רוגות הטייס?

טוב ההרה רהוהר. האוווזו
שר רביב שוררה הגובוה נר־וזבוה
בציבור, בירור שאשר
שפורשש כי שטה טטשרורו
והננויך־בווש רנן כרי רהשריך
רשבריו בטשש ושנונה רשוזו־והו
השרובה. השבוש ופטר
אביהו טפצשיו. האנזנש היה
רש נשר פויז ושר־רשה? טה
היהה רטוהו שר הצבר ב\
ה־ ? 22 שר כך טשיבה אורה
שטרשברג, השיירה בה ה־,19
אוהה שטר רשאה ראשה
ארבשה יטיש שאשר ההאונה.

הטיסה האחרונה
סינורה האישי של הוסרה אשו ארוסה ובצע עוב החתווה ומה השבוע
** שבתיאותו יו ם בבית וחיכיתי לאביהו. ידעתי כי
בבוקר היה צריך ללכת למחנהו, להביא משם את מקלט־הרדיו וכמה בגדים. הוא כבר היה בחופשת־הנשואין שלו,
ולא היתד, כל סיבה שיתעכב. על כן נדברנו כי יבוא אלי
אחר־הצהרים, ויחד נטפל בסידורים האחרונים שלפני החתונה.
הכל היד. כבר מוכן. רכשנו דירה בקרית־חיים וריהטנו
אותה, שכרנו את אולם ויצו בקרית־מוצקין לעריכת החופה,
אני כבר קיבלתי את חופשת־ד,שיחדור הניתנת לכל חיילת
צה״ל לפני חתונתה, ההזמנות נשלחו לכל הקרובים והידידים,
חיל־האויר סידר לנו מקום בנתניה׳ לבילוי ירח־הדבש.
בינינו לבין היום המאושר עמדו ארבעה ימים בלבד.
אביהו לא בא. לא היה בכך משהו בלתי־רגיל, כי פעמים
רבות איחר לפגישות, בגלל היותו בתפקיד. אבל הפעם אמר
לי משהו שאין זה איחור רגיל. מי יודע — אולי טלפטיה?
הלכתי לבית הוריו, מרחק כמד, רחובות מביתנו, ושאלתי
אם יודעים הם מדוע איחר. הם ענו כי עזבו את הבית
מוקדם בבוקר׳ כשאביהו עוד ישן במיטתו, ולא ידעו מה
סיבת איחורו. לא רציתי להדאיג אותם, או לומר להם כי
אני עצמי דאגתי. חשבתי שמחר בבוקר בוודאי יצחק אביהו
ממני, כשישמע כי דאגתי לו.
עברו כמה שעות, ואביהו טרם הופיע. בערב באו הוריו,
לשאול אם כבר בא הבן. הם קיבלו את תשובתי השלילית
וחזרו לביתם. ואז באה אליהם הבשורה: מכונית נשלחה
להסיעם אל אביר,ו, ששכב פצוע בבית־ד,חולים בפוריה.

י* הו רי סהמ כו ד! ?י ם נסעו מיד, ואני נשארתי בחוסר(
Jהוודאית שלי. כל הלילה לא יכול היה איש בביתנו
לעצום עין, ולמחרת בבוקר באו לקרוא גם לי לפוריה.
״מטוסו של אביהו התרסק,״ סיפרו לי׳ והוסיפו :״ד,וא חי.״
בבית־החולים קידמה את פני אמו של אביר,ו׳ שהחלה
להכין אותי למראה שאראה, כאשר אכנס לחדרו של ארוסי.
ואמנם, היה זה מראה שכיודץ את ליבי. פניו היו שרוטים
ושסועים, צבועים ביוד, לחיטוי. כאשר נתקעה כנף הפייפר
באדמת החצר, נהדף אביהו קדימה. פניו נחבטו בחוזקה
בלוה־המכשירים שלפניו. מעוצמת המכה, ריסקו משקפי־הטייס
את אפו ואת לחיו הימנית. רגלו המרוסקת היתד,
מתחת לשמיכה. חוץ מזה, היד, גופו שלם.
על אף הכאבים הנוראים, היה אביהו בהכרה מלאה. לא
שוחחתי על מה שקרה, אולם הוא אמר לי :״המנוע
התקלקל אך יותר משהתרגש מן התאונה שאירעה לו.
היה נרעש מן האפשרות שהחתונה תידחה .״לא צריך
לדחות את החופה,״ חזר והדגיש פעם אחר פעם. הוא היה
היסטרי, סירב לקבל זריקות נגד הכאבים. תמיד התנגד
למורפיום ולסמים׳ ועתה עמד בדעתו, למרות הכאבים.
כך זה נמשך יום־וחצי — עד שהחל הסיבוך הראשון
והוא איבד את הכרתו. היה זד, כתוצאה מחלקיק של שומן,
מן העצם המרוסקת של רגלו, אשר חדר לתוך הדם
שבגופו. הרופאים לא הבחינו בכך בשעות הראשונות׳ מאחר
ואין הדבר ניתן לגילוי על־ידי צילום רנטגן. כאשר התברר
להם המצב, אחרי שאביהו איבד את הכרתו, החליטו
להעבירו מיד לבית־החולים בחיפה, לטיפולו של רופא
מומחה. הליקופטר־אמבולנם של הצבא, נחת ליד בית־ר,חולים
בפוריה. אביהו, על אלונקתו, הועמס לתוכו, כשלידו רופא
וחובש. המקום הפנוי היחידי במטוס ניתן לאמו.

ב אוי ר? ,מ רו ת ה חו פשה
^ עתוניםשהו פי ע ו למחרת האסון, הודגש סיפור
^ אחד: שאביהו הנמיך טוס מעל לאלומות, כדי לזרוק
פתק אל חצר־המשק. ד,ם טענו כולם כי היתד, זו הזמנה
לחתונתנו, אותה ביקש למסור אל חברתו הקודמת, תושבת
הקיבוץ. אין כל אמת בגירסה זו. אינני יודעת מדוע טס
אביהו מעל למשק — זהו פרט הנוגע לטיסה מיבצעית,
ורק ועדח־החקירה של חיל־האויר תקבע אם סטה ממסלולו.
דבר אחד נכון: אביהו לא היה צריך להיות מעל למשק.
הוא לא היה צריך להיות בכלל במטוס. הוא נסע למחנה

מאת׳

או ר ה

שטרסברג

בהיותו כבר בהופשת־נשואין. אלא שבמקרה היה צורך
באותה שעה לבצע טיסה מיבצעית׳ ומפקדו ביקשו להמריא
במטוס. אביהו ביקש שישחררוהו מן הטיסה, אפילו התחנן.
אבל המפקד נתן לו פקודה. הפקודה האחרונה.
האמנם זרק לחצר הזמנה לחתונתו? אינני מאמינה, ועובדה
היא, שעד היום לא נמצא אותו חפץ לבן, אשר ילדי
המשק טענו, כי חברו־לטיסה של אביהו הטיל מגובה נמוך.
דבר אחד אני יודעת: ימים אחדים לפני הטיסה הזאת ביקש
ממני אביהו כמה הזמנות, לשלוח לקרוב משפחה, מאחר
ואלה שהיו בביתו כבר אזלו. לא נתתי לו, מפני שלא
היו לי יותר. רק מאוחר יותר ׳גיליתי עוד כמה הזמנות
בביתנו — כאשר שוב לא היה בהן כל צורך.
לאביהו היו אמנם כמה חברים באלומות. אלה הם חברי
גרעין הנוער העובד מקריית־חיים, אתם התחנך וגדל.
אולם לאביהו היתד, אהבה חזקה, הרבה יותר מזו אשר
קשרה אותו אל הגרעין: אהבתו אל הטיס. הוא היד,
חניך גדנ״ע־אויר ותחביבו הגדול היד, לבנות טיסנים מכל
הגדלים והסוגים. עד כדי כך הצטיין בתחביבו זה, שפעמיים
זכה בפרס גדול: בפעם הראשונה, בהיותו נער בן ,16
צורף למשלחת גדנ״ע־אויר שיצאה לסיור בארצות־הברית.
בשניה זכה בטיסה להולנד, כפרס מטעם חברת־התעופה
ק.ל.מ ,.בתחרות שערכה על נושא אוירי.
כאשר הגיעה שעת־ההכרעה, בה היו צריכים חברי הגרעין
להחליט אם מתכוונים הם לצאת להתיישבות או להישאר
בעיר, הועמד גם אביהו בפני הברירה. ד,אויר או האדמה.
הוא בחר באויר, עזב את הגרעין, עוד לפני שחבריו יצאו
להכשרה באלומות. למעשה, גם לא ביקר מימיו באלומות.
עם אלה מחבריו החיים שם, קיים רק קשרים רופפים.
על כל פנים, לא היתד, לו שם חברה. לאביר,ו לא היתר,
שום חברה לפני. הוא היה אמנם איש־חברה עליז, יצא עם
החברה ורקד. אבל ככה, ביחידות עם נערה — לא יצא.
כך שכל הסיפור, כאילו רצה להודיע בצורה משונה זו,
לידידתו־לשעבר על נשואיו עם בחורה אחרת, מופרך לחלו־

טייס אכיהו רכיב

טין. זה לא הפריע לעתונאי מסויים לכתוב מאמר של
הטפת־מוסר, על שבחר בדרך נלוזה זו להיפרד מידידתו,
במקום להביא לה את הידיעה פנים־אל־פנים• הוא עוד כתב
כל מיני־סילופים, שפגעו במשפחתו ושהרתיחו את דמנו.
על כל פנים, כל הסיפורים האלה דחפו אותי לשאול את
אביהו את השאלה במפורש, והוא ענד, לי כי לא זרק שום
הזמנה מעל למשק.

ציון־?שבה

תוף אותם סיפורים, נצטייר אביהו כטיפוס של
שויצר קל־דעת. אין דבר רחוק יותר מן האמת. אביהו
— בחור גבוה ורזה, בעל עינים חומות — היה ההיפך
הגמור משויצר. אם הפריז לאיזה שהוא ביתן — היה זד.
דווקא לכיוון השתיקה. מעולם לא התפאר במעשיו בחיל,
ורק אם שאלו אותו במפורש — היד, נוגע בנושא זה.
פעם היה מעורב במקרה שאירע למטוס סטירנזן. אי־אפשר
לספר את הפרטים, כי זהו סוד צבאי. אבל אביהו קיבל
כתב־ציון מאת מפקד חיל־האויר׳ האלוף דן טולקובסקי,
על חלקו באותה פרשה. הוא לא סיפר לנו על כך, אלא
זמן רב לאחר מכן, כאשר נודע לנו במקרה מפי חבריו.
בעצם, היותו טייס פייפר היתד, אכזבה לגביו. לא מפני
שרצה להיות טייס של מטום־סילוני חדיש, כמו כל הטייסים
הצעירים. הוא דוזקא קיוזה להיות טייס־תובלה. אבל הוא
ידע להתגבר גם על אכזבה זו, התמסר לפייפרים. הוא ראה
בכך את הרע במיעוטו — שהרי בכל זאת יכול היה לטוס.
שאיפתו היתד, לסיים את שרותו בחיל־האויר, להמשיך
בקריירת־הטייס שלו בחברה אזרחית• לפעמים חשב על
השתלמות מקצועית בחוץ־לארץ. אבל דבר זד, נראה לו
כעתיד רחוק.

ישר ועדין

V Iת אכיהו הכרתי לראשונה לפני חמש שנים׳ במסיבה
C Sבבית פרטי בקרית־חיים. אמנם נולדנו שנינו באותו
מקום, והלכנו לאותו בית־ספר, אולם אביהו היה מבוגר
ממני בשלוש שנים, ולא היו שום קשרים מיוחדים בינינו,
בתקופת הילדות. אופיו השקט וכנותו המוחלטת עשו עלי
רושם עמוק. הוא היה כל כך ישר וכל כך עדין, שלא
ראיתי עוד בחור כמוהו.
כאשר הוכנס לבית־החולים, הייתי נוהגת לבקר אצלו
לעתים קרובות. זד, דבר נורא, לראות אדם מתייסר יום
אחרי יום, שבוע אחרי שבוע, נאבק על חייו. הוא הגיע
לבית־החולים רמב״ס מחוסר־הכרה. מיד הושמו עליו תחבושות
קרח׳ שהורידו את פעילות הגוף למינימום. כך שכב
ארבעת ימים, כשחומו אינו עולה על 34 מעלות.
כתום ארבעת הימים הוסר ממנו הקרח׳ דבר שפעל כהלם־
נגדי ועורר אותו מתרדמתו. שוב היד, בהכרה מלאה, למשך
יום־וחצי. אולם בעוד שבסוריה זכר כל פרט ממד, שאירע
לו, היה זכרונו הפעם מטושטש יותר. הוא לא זכר —
וגם לא הזכירו לו. הוא אפילו חשב שעודנו שוכב בסוריה,
עד שסיפרתי לו שהעבירו אותו בהליקופטר להיפר״ הוא
אכל, דיבר והיה די עליז.
ואז, שוב אבדה הכרתו. במשך שבועיים שכב במיטה,
ללא ניע. עד אשר חזרה אליו הכרתו, בפעם השלישית.
אלא שהפעם לא היתר זו התפכחות מידית ושלימה׳ כי אם
התבהרות הדרגתית ואיטית של הכרתו. הוא הבין היטב
את הנעשה סביבו, שמע את אשר דיברו אליו — אבל לא
יכול היה להשיב• רק על־ידי ניענוע ״כן״ ,או ״לא״ בראשו
יכול היה לנהל שיחות.
הוא נבל למראית עין׳ עד שלא נותרו ממנו >לא עור
ועצמות• היה ברור כי הסוף המר מתקרב.
נזכרתי כיצד הזהיר אותי, לפני שהחלטנו על נשואין׳ כי
אין זה דבר קל להינשא לסיים» .זה מקצוע שאי אפשר
לדעת בי מה ילד יום,״ אמר לי. אבל ידעתי כי לא יוזתר
על הטייס, והשלמתי. לא ידענו שנינו כי האזהרה תתממש
במהירות כה נוראה

מכירת
היוכל

נמ שכת :

הצעה מס׳
מכנסי דקדוו בצבעים מודרניים
(CPU

החי

סיטוו האישי של המה

רוח הזמן
ף• אילת, נעצר מטורף שברח מבית*
״ חולים לחולי־רוח בעכו, מכר בעשירית
המחיר עבודות־יד שגנב ממחסן
בית־חולים, טען, כשנעצר, כי בא לאילת
מאחר ושמע ״שאפשר לעשות שם
כסף.״

אחרי שהספקתי לא פחות מיתר הפועלים שהיו
עובדים יום שלם מאחר והייתי בחור שרירי
מאד וחסון. הייתי רץ הביתה ונותן שעורי־נגינה
עד הערב. בערב הייתי ממהר לקולנוע

אחוז חסימה
ך » ת ל ״ א בי ב, הביא אזרח למשטרה
Jארנק כסף ובו שלושה שטרות של
50ל״י, טען כי מצא אותו ברחוב,
נעצר אחרי שהתברר כי בארנק היו 200
ל״י נוספות.

מן ד

סקופ:

עיר מכסיקו, מכסיקו, הוקנט

Jבמאי־הסרטים אמיליו פרננדז משאלות
עתונאים, שלף אקדח, פצע ביריות
שני עתונאים וצלם.
מתם תלמיו
עשית
נע כ
ד,תבכ לפני מרכז

האיש הישר
: 1919 החלוץ
ך ייאילת, נעצר סוחר מקומי בעיצו־
Jמה של תקופת בן־אפרים׳ גרם לגל־ניחושים
ושמועות, ביקש מיומנאי המשטרה
לפרסם כי נעצר רק בעוון
הכאת אשתו.

ניכוי מ שפחתי
ך רמחדגן, חלם אזרח כי פקידי מס־
Jההכנסה מעקלים את רכושו, הניף
את ידו, הלם בראש אשתו, פצעה עד
זוב דם, נעצר.

מזל כיש
במחיר המוזל
במיוחד

ך« ת ל ־ א בי ב, ניסתה אשד, קשישה
ולהתאבד, קשרה את חגורת־החנק
למעקה המדרגות, קפצה לחלל ביתד,מדרגות׳
קרעה במשקלה את החגורה,
נפלה מגובה של שלוש קומות, יצאה
בסריטות קלות בלבד.

על הרבעה לא אשיבנו
ן קריית־גת, קנה ציון לוגאסי תיש
^להרבעה. תלה על שער חצרו שלט:
״כאן תיש הרבעה מוסמר•״

למהדרין

ת ל־ א ביג-י רו ש לי ם-ודפה

9שידי 18
ר,רשמו עוד היום ל קו ד ם קי ץ ל=

קצר נו ת
עברית ו /או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

נ״אולסן גרג GREGG
המנהל! ח. בר־קמא (קמפינסקי).

תל־אכיב, רחוב גורדון •5
חבלחח מובטחת!

ך נידיורק, ארצות־הברית, נעצר ה־
- 4רב מכס פליישין, בן ה־ ,64 באשמת
נסיון לשחד שני פקידי־ממשלה נוצריים,
כדי שיעלימו עין מעברות על כשרות
במועדון לילה יהודי בעיר ולא יתבעוהו
לדין בעוזן הפרת חוק התקנים.

טיול ותיור
תלם ידי 18
סטודנטים !

ף • ת ל= א 2י 3׳ התעורר יצחק דניאל
למשנ תו, נוכח כי בגדיו מעופפים
כאוויר, גילה כי גנב שלד, את מכנסיו
דרו אשנב דירתו בעזרת מקל־טיול.

ת חרו ת בלתי״חוגגת
^ ת ל״ א 3י , 3בעת הקרנת סצנת־
*״עירום של הסרט הנערה, הגופה
והפנינים, הופיעה צעירה ערומה במרפסת
מלון פרק ממול, זכתה למחיאות
כפיים של הצופים•

קול המנגנון

תסס

תל fo iסרס

עמד לשמו שאקג בעניג ננסי הספר

ך ירושלים, תלש המנהל של אחד
*״ממשרדי הממשלה מן העתון מודעה
שהמליצה על שעון מעורר שויצרי בעל
מנגנון חדיש המשמיע בזה אחר זה
צילצול רגיל, צפירת מכונית, נביחת
כלב, ירית אקדח וירית תותח, תלה את
המודעה על לוח־המודעות בצד רשימת
פקידים מאחרים, ביקשם להזמין ׳ את
ההמצאה.

בחור

שערוריה

מזעזעת, לפחו־י

היתה

ן | מבחינתה הציבורית• הציבור כבר היה רגיל
למעילות באמון מכל סוג שהוא. קציני־צבא
ניצלו את תפקידיהם ומעמדם לצרכיהם הפרטיים!
פקידי בנקים השתמשו בצופנים סודיים,
כדי להבריח סכומים של מאות אלפי דולרים
לחוץ־לארץ! גזברי־עיריות ניצלו את כספי העירייה
לתועלתם הפרטית. שטח אחד בלבד
נשאר טהור: החינוך. החינוך היסודי, התיכוני
והגבוה, למרות שנפגע מתככים מפלגתיים, טרם
סואב בשחיתות אישית.
לפני חצי שנה היה נדמה כי גם בבתי־הספר
התיכוניים במדינה אחזה האש. המשטרה עצרה
מספר מבוגרים ותלמידים, האשימה אותם בגניבה
ומכירה של שאלוני בחינות הבגרות. המורים
עצמם, האחראים במישרין על מערכת החינוך,
נשארו מחוץ לתור. הם רומו, נגנבו ונעשקו —
אך ידם לא היתד, בקערה הכללית.
עד ליום השישי, ד,־ 22 בחודש שעבר. השעה
היתד, שש אחר הצהריים. ליד הביף מספר ,14
ברחוב סוקולוב בצפון תל־אביב, עצרה מכונית
משטרה. קצין וחמישה שוטרים ירדו ממנה.
הקבוצה עלתה במהירות לקומה השנייה, ירדה
לאחר חצי שעה עם בעל אחת הדירות בבניין.
המהנדס אליהו גלזמן, מנהלו של בית הספר
המקצועי־תיכוני מונטיפיורי, אחד מאנשי החינוך
הוותיקים בתל־אביב.
עתוני יום הראשון יצאו בכותרות מרעישות:
״מנהל בית ספר מקצועי נאשם במכירת תעודות
בגרות מזוייפות.״ (העולם הזה .)1130 מאוחר
יותר התברר כי גלזמן עסק רק במכירת תעודות-
גמר של המוסד אותו ניהל, הואשם בכך כחוק.

עבר חלוצי דזיפן
זה פתחו
עמדו

: 1924 המורה לפסנתר מסור עדן, שהיה אז הקולנוע היחיד בתל־אביב, בו
הועסקתי כמנהל.
ב־ 1925 בא דודי יוסף גלזמן מגרמניה, בה
שימש כמהנדס מכונות, ופתח קורסים טכניים.
עד 1939 סיימו את לימודיהם במוסד כ־800
תלמידים, שרובם נסעו לחוץ לארץ כדי להשתלם
שם ולזכות בתואר מהנדס. דודי לקח
אותי לבית־הספר והתחלתי לעסוק שם בהוראה.
במשך ארבע שנים לימדתי שם מתמטיקה.
ופיסיק .,,ב־ 1929 עזבתי הכל ונסעתי לצרפת
ללמוד הנדסה. שלוש שנים למדתי בקאן. חזרתי
מצויד כהמלצה של מנהל האוניברסיטה של קאן.

*« »ה 3דם אליהו גלזמן אינו הטיפוס
( fהרגיל של המועל או המזייף המקצועי. לא
אנשים רבים במדינה יכול־פ להתגאות בעבר
חלוצי בה עשיר כשל המנהל. בדירתו הגאה

ברחוב פוקולוב 14 סי סי גלזטן,
ש שוחרי ממעצרו כערב חג השבו*
עות, לבתב ״העולם הז ה״:

נולדתי באודיסה שברוסיה ב־ .1903 בגיל
שנתיים עליתי עם משפחתי ארצה. בגן ילדים
למדתי כבר בארץ, בפתח־תקוה. באותו מקום
סיימתי את בית הספר היסודי. כשהייתי בן
חמש היה אבי בין מייסדי עין־גנים שליד פתח-
תקוה.
היינו נתינים רוסיים ובעיצומה של מלחמת
העולם הראשונה, בשנת , 1915 שלחו האמריקאים
אנית־קרב, תבעו מהתורכים להעלות את הנתינים
הזרים הנתונים בסכנת. הקרבות, על סיפון
האוניה. עזבנו את הארץ והתגלגלנו למצרים,
יון ובולגריה, עד שהגענו חזרה לרוסיה. לא
היתד, לנו כל כוונה להשאר במקום׳ והמשכנו
־ן עד שהגענו לחרבין במנג׳וריה. שם המשכתי
בלימודי וסיימתי את הגימנסיה.
המלחמה נסתיימה וב־ 1919 חזרנו ארצה. אני
התחלתי לעבוד כמכונאי בבית־חרושת גרמני
ביפו, שהיה מייצר אבני־מלט ומרצפות. למדתי
גם נגינה בצ׳לו וחצוצרה בקונסרבטוריון שולמית
והייתי נותן שעורי־נגינה לילדים קטנים.
סדר־היום שלי היה כזה: בבוקר הייתי עובד
בלבנים, בצהריים הייתי מפסיק את העבודה,
בתחילה כדי להחזיר אותו לרמה הגבוהה, עליה

מורה, שובב ומגה?
ך* מנהל המליץ עלי בפני נותני העבודה,
ן fכתב על.התנהגותי הטובה ורמתי המקצועית
הגבוהה. לפני שחזרתי ארצה. עבדתי חדשים
מספר במפעלים אחדים בצרפת, כדי לרכוש לי
נסיון וכן כדי להחזיר את חובותי לארגון
הסטודנטים היהודיים בצרפת.
כשחזרתי ארצה ב־ ,1932 התחלתי לעבוד מחו־סר־ברירה
בעבודות טכניות פשוטות. לא יכולתי
להסתגל אליהן׳ אחרי שעבדתי בצרפת כמנהל
במפעלים גדולים. כאשר פנו אלי מנהל בית-
הספר נזונטיפיורי וחבר המורים, בהצעה שאצטרף
אליהם, נעניתי ברצון. שלוש שנים לאחר
מכן הייתי כבר מורה מוסמך. אני הייתי זה
שאירגן את הקורסים המקצועיים הראשונים של
ההסתדרות• דאגתי גם לטיפוח חיי־הספורט בבית
הספר. לפעמים הייתי אני עצמי שופט בתחרויות
כדורגל בין בתי הספר בעיר.
במלחמת השחרור שירתי כסגן בהג״א. שלחו
אותי יחד עם רבים אחרים לעבור קורם מזורז
להכרת הנשק, אולם לפני שגמרנו הסתיימו
הקרבות. חזרתי לבית־הססר. דודי, המנהל, מת
ממחלת לב ב־ . 1954 היורשות, אשתו ובתו, ניסו
לנהל את המוסד, אולם נואשו מכך, כשנוכחו
כי רמתו של בית־הספר ירדה בהתמדה. שנתיים
אחרי מות הדוד הן פנו אלי, ביקשו שאקבל
על עצמי את תפקיד המנהל.
הסכמתי. עבדתי יום ולילה למען בית הספר.

אצל,
הבנו הדיו שאל ענית
הוא את צעק הביו כאש
רגז

מהם במת רושו אסיג ס להיג
ברח

ד מוכו-חחעוחת אשו nunהשבוע

:המנהל

עת שוודי היה בחיים, ולאחר מכן כדי
על אותה רמה. כאשר פנו אלי היורשות
את התפקיד, דרשו ממני לא להתערב
Iהכספיים. הן המשיכו לטפל בצד הפי־
]ל המוסד. כמעט תמיד היה תקציב בית-
מעורער. רק השנה התחילו הדברים להם־
^91ר לומר שעלינו על דרך המלך גם
חינה הכספית•

על ידי הקצינים יונה גילבין וברוך שווילי.
מפעם לפעם היה גילבין מתרגז וצועק :״שקרן!
אם לא תגיד לנו את האמת אהפוך לך את
הבית.״ ביקשתי שלא ידבר אלי בטון כזה
והוא הגמיך את קולו. השאלה שחזרה גם
פה היתה: איפה הכסף? ידעתי שהכסף שאליו
התכוונו, היה זה שמסרו בידי השליח שלהם
שנשלח אלי.״

ברוגז

רב וברוסית

שגי מקלטי רדיו ושליח

W M H W B B M M M U
«ו למצב כזה שהרשינו לעצמנו לא
;עביר לכתה גבוהה יותר תלמידים, שר־
:לימודים לא הניחה את הדעת ולא לקבל
ם חדשים שציוניהם לא היו מספיקים.
את עבודתי בשקט ובסדר. הייתי משוב־הגענו
סוף־סוף אל המנוחה ובית הספר
.עד שקרה המקרה הזה, שהביא אותי
!בועות מספר אל כותרות העתונים ואל
דעת הקהל.

־,יה ביום ששי, בשעה שש לפנות ערב.
את הדלת לקול צלצול הפעמון. בפתח
קצין משטרה וקבוצת שוטרים. הקצין

ך>משך כד זמן סיפורו של גלזמן לא
!-פסלוה אשתו מלהתערב בשיחה. ברוגז רב
ובשפה הרוסית, ייעצה לבעלה שיפסיק את
סיפורו. כאשר הגיע המנהל לפרשה האחרונה
והמכרעת בחייו, נתבקש להסבירה. לאחר היסוסים
רבים המשיך בסיפורו, הפסיקו מיד בעצתה
של אשתו.

כהמשך לסיפורו טד המנהל, מביא
״העולם הזה״ א ת ;ן דויותיהם שד
מורה ותלמיד שהיו מעורבים ישירות
בפרשה.
״מאז ומעולם היתד, משפחת גלזמן שלמת
בבית הספר, ללא כל התערבות של גורמים
מן החוץ,״ סיפר אחד ממוריו המתיקים של
בית הספר נזונטיפיורי. יוסף גלזמן הקים את
מוסדו במטרה לעזור לאותם חלוצים, שביקשו
לחדש את לימודיהם, שהופסקו בגלל העליה
ארצה. הוא הצליח להתקשר עם מספר מכונים
בצרפת, שבהם לא היו מקפידים במיוחד על
קבלת מתלמדים זרים ועל בדיקת התעודות.
במיוחד התקשר עם המכון הטכני הגבוה בקאן,
שהיה ידוע ביחסו הליברלי לגבי זרים.
מספר ניכר של בוגרי המוסד נסע לאירופה
ובמיוחד לקאן, שם קיבל תואר מהנדס. ביתד,ספר
הוקם ברחוב יהודה הלוי׳ ורק שלוש
שנים אחרי הקמתו, עבר לרחוב נוונטיפיורי
ואימץ את שמו. זמן קצר אחרי ההעברה אירע
סכסוך בין ההנהלה וחבר־המורים. הרקע: אי־תשלום
המשכורות. רוב המורים הותיקים נטשו
את המוסד, הקימו מכון משלהם שהתקיים חמש
שנים בלבד, נסגר בגלל קשיים כספיים. בין
אלה שנסעו בשנים הראשונות לקאן היה גם
אליהו גלזמן. עד אז שימש כפקיד וכמורה־עוזר
בבית הספר של דודו.
כשחזר, מצויד כדיפלומה של מהנדס חשמל,
החל גלזמן הצעיר עובד כמורה לאלגברה ושר־

: 1936 המהנדס
הדור

כי יש בידו פקודה לערוך חיפוש
לא שאלתי שאלות ועזרתי להם לחפש.
בערך במה הענין. הם פשטו על כל
; ,חיטטו בכל המגרות. הקצין יונה גילבין
כל הזמן רק שאלה אחת: איפה הכסף?
שאין לי שום כסף. באמת לא היה לי.
התרגז ואמר שיהפוך את כל הבית, אבל
כסף הוא ימצא .״איפה הכסף שלנו?״ הוא
כל הזמן, בשעה שהשוטרים הפכו את כל
בחיפושים. בתחילה דיבר בשקט, אולם
חזרתי ואמרתי שאין לי שום כסף הת־אמר
לי ״אני יודע גם לצעוק.״
לקחו את כל הכסף שלי ושל אשתי (לי
^ ק לירה בכיס) ,ניירות, עטים נובעים
מדו ״ ח כל דבר בדירה שעלול לעורר
יבין היתר רשמו שני מקלטי רדיו. אחד
משנת ,1934 והשני של בני הקטן שקיבלו
ר, לבר־מצוה. כששאלה אשתי מדוע הוא
חפצים השייכים לבני, לא טרח השוטר
י להשיב.
סיימו את החיפוש, בקשו ממני השוטרים
ות אליהם. נסענו יחד לנפה הצפונית
כ יהודה הלוי. למעלה משעה נחקרתי שם

: 1959 הנאשם
עצור

כפי שצולמו בראיון מיוחד שנתנו לכתב העולם הזה. סיפורו
I H i l l V I ^ H I V I11
של המנהל קלח למישרין, כל זמן שסיפר על תקופת חלוציותו
l>flUn[l
/!IJ7JI
בארץ. לאחר שהגיע לפרשת זיוף תעודות־הגמר של בית־ספרו, גערה בו אשתו ברוסית והמנהל־החלוץ
השתתק, סרב להוסיף מילה או הסבר כלשהו על מעשיו שהביאו להדחתו מתפקידו.
טוט־טכני. אחרי תקופת השפל, שבאה למוסד
בעקבות הפילוג ופרישת חלק מהמורים, באה
תקופת גאות. מספר התלמידים היה רב והמצב
הכספי השתפר והלך. ב־ 1935 הוקם ביזמת מספר
מורים, בעלי משרות חלקיות, בית־ספר תיכון.
גלזמן המשיך להורות בבית־הספר החדש ומילא
גם תפקיד מנהלי.

60ד״י עבור שאלון
ך* תלמידים נבחנו בבחינות הבגרות, זכו
I Iלתעודות ממשלתיות. הענינים הכספיים
רוכזו בידי המנהל והמזכירה מרים זוברמן.
סמוך לקום המדינה עזבה המזכירה את עבודתה
בבית־הספר׳ פתחה לעצמה חנות מהודרת לאוסנת
גברות ברחוב שינקין בתל־אביב. כל אותו
זמן חתר גלזמן בהתמדה לקראת מטרתו הגדולה:
מישרת מנהל בית־הספר. אחרי מותו של
המנהל באה תקופה של שפל לבית הספר. גלזמן
הצליח להעמיד את המוסד על רגליו תוך זמן
קצר, השיג את הכרתו של משרד החינוך.
השנה הגיע בית הספר לשגשוג, שכמוהו לא
היה בכל שנות קיומו. כולם היו אופטימיים
באשר לעתיד המוסד. ויותר מכולם המנהל
גלזמן.
רק לפני כשלוש שנים התבסס מעמדו של
גלזמן בבית־הספר. זה היה באחת מעונות השפל
של המוסד. גלזמן והמורה הותיק אהרון בועז,
שהוא עצמו בוגר המוסד, שינסו מתניהם ובתנופה
גדולה השתלטו על הענינים, החזירו את
בית־הססר למקום כבוד במערכת החינוך. כתוצאה
מכך, הפכו השניים לשותפים חלקיים יחד
עם אלמנתו של יוסף גלזמן.
את המורים היה גלזמן שובה בחיוכיו המצודדים
וביחסו החביב. התיזדה השבוע מורה :״מי
יכול היה לתאר לעצמו מה מסתתר מאחורי
החיוך האדיב? בשעה שהיה גלזמן מגיש לי
לחתום על תעודה והיה מספר כי זה תלמיד
מצוין שסיים לפני שנים אחדות, חתמתי מבלי
להסס. כולנו עשינו כך. איש מאתנו לא חשד
במאומה. פעם אחת, לפני היותו מנהל, כאשר
ניכתה המזכירות מאחד המורים סכום כסף
ניכר, כדי להעבירו למס־ההכנסה והכסף לא
הועבר, התמרמר גלזמן מאוד כשסיפר לו המורה
על כך, הסכים לשלם מכיסו מחצית
הסכום.״
הוידוי החשוב ביותר בפרשה זאת היה זה
של חייל בן־טובים, שהיה מעורב בפרשת התעודות
המזויפות ובפרשה הקודמת של מכירת
השאלונים של בחינות הבגרות. סיפורו של
צעיר זה, הינו אופיני למאות רבות של צעירים
אחרים, אשר עבורם רכישת השכלה פרושה
תעודת־הגמר בלבד.
סיפר הצעיר החינני בחדרו שמילה המפוארת
של הוריו :״אני לומד שנים אחדות לבחינות
האכסטרניות. נבחנתי כבר בכל המקצועות ונותרה
לי עוד בחינה אחת באנגלית. בחודש אוקטובר
פנו אלי מספר חברים, שגם הם לומדים
כמוני, סיפרו שהם יכולים לקנות את טפסי
הבחינות. כל טופס עולה 60 לירות. שילמתי
להם את הכסף וציפיתי לקבל את השאלון של
הבחינה שהיה עלי לעבור.
)Kff

״האצתי בחברים, אולם הם אמרו לי בכל
פעם שטרם קיבלו את הטפסים, הבטיחו להביאם
ברגע האחרון. עד הבחינה לא קיבלתי את
השאלונים, ניגשתי לבחינה בלי הכנה, כי הייתי
בטוח שהשאלון יהיה בידי, ונכשלתי. זה היה
בדצמבר בשנה שעברה.

250ת מורת בחינה אחת
%מן מה לאחר מבן ניגש אלי חבר,
I / /הלומד אתי בבית ספר של ערב בתל-
אביב, ואמר לי כי יש לו אפשרות לגשיג
תעודת גמר של בית־ספר תיכון אצל מישהו,
במידה ואוכיח לאותו אדם כי עברתי בהצלחה
את רוב הבחינות. קיבלתי אישור שעברתי את
כל הבחינות מלבד אחת. נתתי אותו לאותו
בהור, בתוספת סכום הכסף שביקש. הוא דרש
ממני 250 לירות. זה נראה לי כדאי בהחלט,
כשנזכרתי בלילות הארוכים שהייתי דוגר על
הספרים. לא רציתי לבקש את הכסף מהורי, כי
ידעתי שאהיה נאלץ לספר להם לשם מה הוא
דרוש לי, וידעתי שהם יסרבו בתוקף להסכים.
״לקחתי את כל החסכונות שלי ומסרתי לבחור•
כעבור שלושה ימים הביא לי הבחור תעו-
דת־גמר של בית־הספר הריאלי מונטיפיורי. על
גבי התעודה היו חתימות אחדות, כנראה של
מורים. לא ידעתי באותו רגע למה התעודה
טובה, ולשם מה אני יכול לנצל אותו; .הדבר
היחיד שחששתי מפניו, היה שמא אכשל בבחינה
שנותרה לי, ולא אוכל להמשיך בלימודי ד.חימ־יה
בטכניון.
החבאתי את התעודה ושכחתי אותה. רק כעבור
מספר חדשים, כאשר קראתי בעתונים על
השערוריה של מנהל מונטיפיויי, תארתי לעצמי
שהמשטרה עלולה לגלות מי היו הקונים.
הוצאתי את התעודה והשמדתי אותה. המשטרה
עצרה אותי, אולם שוחררתי אחרי שסיפרתי את
כל הסיפור בחקירה. כעת אני ממשיך ללמוד
לאותו מקצוע בו נכשלתי. הייתי פזיז וילדותי.
הורי מייעצים לי עתה בדיוק מה לעשות בכל
מקרה.״

בלי הברה וסטיפנדיות
ומייס אחרי שחרורו, חזר מנהל סונסי•
פיור׳ לעבודתו בבית הספר. למכרים, שהביעו
את השתוממותם על־כך, ענה המנהל
בפשטות :״מה יש, הרי לא רצחתי אף אחד
ואני מוכרח לעבוד. אחרת לא יהיה לי ולמשפחתי
ממה להתקיים.״ דעה שונה היתה למשרד
החינוך. לאחר שנודע על חזרתו של גלזמן
לתפקידו, שלח המשרד הוראה דחופה להנהלה,
תבע להדיחו עד המשפט. אחרת, איים משרד
החינוך, תבוטל ההכרה הממשלתית בבית־הספר.
ביטול ההכרה פירושו חוסר פיקוח מטעם
משרד החינוך, ומה שחשוב יותר לבית הספר
הפרטי, ביטול שיטת שכר־הלימוד המודרג ומתן
הסטיפנדיות לתלמידים.
גלזמן נתבקש על ידי ההנהלה וחבר המורים
של בית־הספר, לו הקדיש 30 משנות חייו, ללכת
הביתה.

במדינה
(המשך מעמוד )8
לבית־סוהר. אילו היתר, המשטרה מודיעה,
שהיא מבטיחה חסינות לכל מי שיביא לה
עדויות והוכחות, היו מתגלים דברים רבים.״
במסדרונות העיריה התעוררה השאלה: מה
עשתה ועדת־הביקורת העירונית משך כל
השנים האחרונות? כי ההאשמות על מתן
שוחד לא היו חדשות.
בכל הפרשה, לא נראה איש באור מגוחך
יותר מסגן־ראש העיר ראובן אהרונוביץ.
כל מי שחקר בפרשה שמע, כי לפני ארבע
שנים נערכה חקירה פנימית של העיריה,
בדבר האשמות כי אלכסנדר כהן קיבל שוחד.
היה זה בעקבות תיגרת־ידים שפרצה
בין המהנדס בנציון וייץ לבין מהנדס העיר,
כבנין העיריה. כאשר רצו באי־הבית לקרוא
למשטרה, טען וייץ (שנפטר לפני חדשים אחדים)
:״הוא לקח ממני שוחד!״
על פי הצעת סיעת חרות, שהיתר, אז
בקואליציה, הוקמה ועדת־חקירה. בראש הועדה
עמד אהרונוביץ. אולם משנשאל השבוע
סגן ראש העיר (דתי לאומי) על אותה
חקירה, היתמם, שיקר ביודעין באמרו כי
אינו יודע דבר אודותיה.
אהרונוביץ התחייב בשקר שני, הפעם
בהשיבו למשטרה. החוקרים פנו אליו בבקשה׳
להמציא להם פרטי־כל הדיונים של
אותה ועדת־חקירה. סגן ראש־העיר הודיע,
כי לא נרשם פרטי־כל כזה — טענה שהופ־רכה
במהרה, כאשר ערכה המשטרה חיפוש
בין מיסמכי העירית וגילתה את הפרטי־כל.
מדוע התנהג אהרונוביץ בצורה מפוקפקת
זו? התשובה מונחת׳ אולי, ביחסים
המשונים שהתפתחו בין עסקני העיריה לבין
קבלנים בבני־ברק, על רקע משטר־ההפקר
ששרר בועדה לבנין־ערים במקום.

תערוכו ת
מסך האבק
התערוכה החקלאית, שנוהלה על־ידי החברה
הממשלתית לתערוכות החקלאיות, זכתה
לבקורת חיובית ביותר. זרם של חצי מליון
מבקרים, שזרם לתוכה בשבועות קיומה,
חתם באישור המוני על בקורת זו. בניגוד
למפעלים ישראליים דומים, לא נילווה הפעם
למפעל זרם הלחישות או ההפסדים* הרגיל.
השבוע 10 ,ימים בלבד לאחר נעילת
התערוכה׳ התפוצצה שערוריה ראשונה׳ איימה
להעמיד בצל את שמו הטוב של המפעל.
ת מורת תשלום מהיר. אחד הספקים,
שסיפקו את החמרים הדרושים להקמת התערוכה,
היה בית החרושת -למרצפות של משפחת
אקרשטיין התל־אביבית. לפני כחודש
פנה בנו של בעל המפעל, צנחן־לשעבר
גיורא אקרשטיין, לגזבר התערוכה, חיים
אייזנר בן ד,־ ,42 ביקש לגבות את הסכום
של 1150ל״י, המגיע למפעלו תמורת עבודות
הריצוף, שביצע בשטח התערוכה. הגזבר
היה. עסוק במשא־ומתן מייגע עם קבלנים
וספקים שונים. אקרשטיין, גבה הקומה וה־מסורק
בקפידה, חיכה בסבלנות לתורו.
על מה שאירע לאחר מכן, סיפר הגובה
הצעיר :״אייזנר הכניס אותי לחדרו, בדק
את החשבון ואישרו. אחר פנה אלי — ,אסדר
לך חשלום מהיר,׳ אמר, ,אם תוזתר על
150ל״י מהסכום המגיע לכם, תסתפק בקבלת
1000ל״י בלבד.׳ ההצעה היתד, מביכה.
כמעט והסכמתי׳ אולם ברגע האחרון נרתעתי.״
הסבון ממ שלתי? אקרשטיין חזר
לביתו, מיהר לספר לאביו על הצעת הגזבר.
השניים נסעו לתערוכה החקלאית׳ פנו אל
אבשלום צורף, מנהלה, סיפרו לו על העניין.
צורף הבטיח להקים מיד וזעדת־חקירה.
בשיחה שנייה הודה צורף :״הדבר באמת
אירע, אולם איני יודע אם אייזנר התכוזן
להכניס את הכסף לכיסו, או לחסוך אותו
לחברה הממשלתית. בכל אופן, המעשה עצמו
פסול לחלוטין.״ למרות הודעה זו לא
הופסקה עבודתו של אייזנר.
אייזנר עצמו התחמק השבוע מהסבר. לאחר
שקבע ראיון עם כתב העולם הזה, שכח
כי הבטיח להסביר את העניין, מיהר להיכנס
למכוניתו, השאיר מאחוריו פס של אבק.
אורחים היו התשיעי ב ש בו ע
״כתיבה היא מקצוע נהדר, כמעט כמו
שתיה,״ התוודה פעם הסופר הפולני הצעיר
* הכנסות התערוכה לנזעלה נזנזליון ל״י,
מזה כ־» 30 אלף ל״י מדמי כניסה, היתר
זיכויים עבור האינוונטר הקיים.

סופר חלאסקו מובל לכית־המ שפט ולתא־המעצר בכלא יפד
סיגריה בוערת לזרוע השכנה

מארק (״היום השמיני בשבוע״) חלאסקו
( .)26 אולם מאז עזב חלאסקו את פולין
מולדתו, לפני למעלה משנה, לא חזר אליה
מחשש פן ייאסר עקב הצהרותיו בעולם
המערבי בגנות המשטר הקומוניסטי — (כמו:
״אין דבר כזה שנקרא קומוניסט היו
לו כמה וכמה הזדמנויות ללמוד, כי השתיה
אינה נהדרת כל כך, כפי שהוא רואה אותה.
כאשר שהה חלאסקו גבה־הקומה והבלונדי,
לפני שמונה חודשים׳ בברלין המערבית,
שם הוסרט סרט לפי היום השמיני
בשבוע, הוא זכה לתהילה רבה. מלבד אהבתו
לכוכבת הסרטים הגרמניה סוניה זינמן,
וקבלות־הפנים שנערכו לכבודו, הובטח לו
גם, על־ידי וועדת ההצלה הבינלאומית, ביקור
באמריקה וסידור אשרת־כניסה מיוחדת
לתיירים. אולם אז, באחת המסיבות לכבודו,
הכניס חלאסקו, שמכנסי הג׳ינס וחולצת ה־קאובוים
הפכו לתלבשתו הקבועה, את אצבעותיו
לפיו ושרק בחזקה ״כמו חוליגאן
ורשאי.״ כשאחד האורחים ניסה להתחרות
בו בשריקה׳ הפך חלאסקו את שולחן המשקאות.
וועדת ההצלה ביטלה את הזמנתה.
סיכה בבקבוק. בסוף ינואר השנה,
הגיע חלאסקו לישראל, כדי לבקר את ידידו,
יאן רויצקי, בקיבוץ גן־שמואל. סילוקו מהקיבוץ
עורר בשעתו סערה גדולה בישראל.
העתונות האשימה את קיבוץ השומר־הצעיר
גן־שמואל במק־קארתיזם. ואילו אנשי
הקיבוץ לא הכחישו עובדות אלה, שכיסו
אותם באיצטלה של מגיני פולין העממית.
אולם האמת היתד, אחרת. חלאסקו גורש
מהקיבוץ משום שהיה נוהג לנסוע ערב־ערב
לחדרה ולהשתכר כראוי. בחזרו, היה
נטפל לבנות המשק ולילדות. גם גירוש
זה לא הניא אותו מאהבתו לטיפה המרה.
יחד עם ידידו ירד חלאסקו לאילת, שם
ניסו לסדר לו עבודה קבועה. הוא היה
משתכר בלילה, מתעורר למחרת בצהריים,
רץ קודם כל אל הבקבוק. הוא עזב גם את
אילת, כשסיבת פרידתו מהעיר שהקסימה
אותו, לדבריו׳ נעוצה בבקבוק.
פטרוניו של חלאסקו, בעתון הערב מעריב,
ניסו לעזור לו בפירסום רשימותיו, רשימות
ישנות, שהיו עמו מתקופת שהותו בגרמניה,
נקראו בשם פרקי גרמניה. חלאסקו היתנה
תנאי שהתשלום ישולם לו מראש. אחרי
שקיבל פעם כסף ולא הביא רשימה, משום
שהיה שתוי, נפסק גם מקור הכנסה זה.
חלאסקו התגורר בחדר צנוע במלון הס
בתל־אביב, נתמך על ידי כמה מעריצים,
אותם הכיר עוד בפולין, הפך לאורח קבוע
בבארים ובמועדוני הלילה התל־אביביים. ביום
חמישי שעבר הזדמן חלאסקו, באחד מסיורים
אלה, לקאזינו באר, שברחוב הירקון.
סיגריה דולקת ליד. על ביקור זה
סיפר השבוע מנהל המקום והמוזג שלו
שמואל קפלן 47״הוא בא עם עוד שני
בחורים בשעה אחת ורבע בלילה, התישב
ליד דלפק ההגשה. הרגשתי שהוא שיכור,
והצעתי לחבריו שיזמינו עבורו קפה. הוא
פנה אלי ודרש בתוקף׳ בפולנית, שאמזוג

לו ויסקי. ניסיתי לשכנע אותו שוב, שמוטב
שישתה קפה. אך הוא עמד על שלו.
לא רציתי לעורר מהומות ומזגתי לו כוסית.
״לידו ישבה אשד, בת ,35 שגרה כנראה
לא הרחק מכאן, והמבקרת בבאר לעתים
קרובות. חלאסקו פנה אליה וביקש אש.
היא׳לא הבינה את שפתו והוא הסביר לה׳
בתנועות ידיים. היא הושיטה לו קופסת
גפרורים. הוא שלף סיגריה מכיסו, הציתה,
משך אליו את יד האשד״ והצמיד את הסיגריה
הדולקת לזרועה.
״האשד, התחילה לצעוק והוא סחב אותה
בשערותיה. שני חבריו שבאו עמו, סחבו
את הכסא של האשד, מתחתיה, והיא נפלה
ארצה. כל זה קרה ברגע. רצתי מאחורי הדלפק
וצעקתי עליו בפולנית, על שהוא מעיז
להכות אשה. בתגובה התנפלו עלי חבריו
והחלו מכים אותי. תפסתי אותם אחד אחד,
וזרקתי אותם החוצה.
״כשהשלושה היו בחוץ׳ ניגשו לגדר האבן
המקיפה את ד,בנין, החלו שוברים אותה
והמטירו עלי אבנים גדולות. בינריים הגיע
שוטר־המקוף שעצר אותם ושלח להזעיק
ניידת• כשהגיעה המשטרה התנהגו שלושתם
כמו ילדים טובים• חלאסקו פגש מכר על
המדרכה ואמר לו בפולנית :״שלח את
המשטרה מכאן, אני אשלם כבר בעד הכל.״
המשטרה לא הסתלקה. חלאסקו נעצר,
שוחרר למחרת בערבות, יועמד לדין. אלא
שספק אם מקרה זה ישנה את דעתו כי
״אין מקצוע נהדר יותר מאשר השתיה.״
אסונות שמירת שב ת
״אני מוכרח לעבוד, פרידה, אף על פי
שהיום שבת,״ אמר הצלם פסח זילבר לאשתו
.״אם אסיים את העבודה נוכל להרוויח
עוד כמה לירות.״ האשד, האדוקה,
שראשה עטוף תמיד במטפחת׳ סרבה.
פרידה התגעגעה אותו רגע לזמן בו היה
עדיין בעלה בריא׳ מסוגל לעבוד במקצועו,
בניין. אז לא היו כל בעיות של עבודה
בשבת. מאז עלה ארצה, לפני 11 שנה, עבד
פסח כבנין, השתכר יפה. הוא נשא אשה,
הוליד שחי בנות, חנה ( )8ופנינה 5לפני
שלוש שנים, כשעבד בסולל־בונה׳ ארעה לו
תאונת עבודה, שגרמה לו להחליף מקצועו.
המוסד לביטוח לאומי איפשר לבנאי הנכד,
לבחור בין שני מקצועות: ליטוש יהלומים
או צילום. פסח בחר בצילום, נשלח אל
אחד הצלמים המובחרים בעיר, למד את המקצוע
במשך שמונה חודשים. לא היה לו
כסף. הוא תלה שמיכה במטבח דירת־המרתף
שלו, הפך אותו לחדר עבודה.
דירה דוממת וריקה. בשבת האחרונה
עמד פסח לסיים הזמנה של חצלומי גן־
ילדים. הוא לא חפץ להתווכח עם אשתו
בנוכחות אחותו, שביקרה אותם אותה שבת,
וויתר. ב־ 11 בלילה יצאה אשתו ללוות את
גיסתה לאוטובוס האחרון הנוסע לחולון.

פסח פנה אל המעבדה במטבח.
פרידה חזרה אחר עשר דקות• הדירה היתר,
ריקה ודוממת. היא מיהרה למטבח, הסיטה
את השמיכה התלויה על פתח המעבדה. לרגליה,
על ד,ריצפה, היד, מוטל בעלה על פניו.
בידיו היה תקע החשמל. הוא היה מת.

תל־אביב
המציל שלא ניצור
חבר מועצת־העיר אברהם בויאר, אינו דוגל
ברחיצה דו־מינית. לכן הוא מקדיש
תשומת־לב מיוחדת לחוף־הרחצה הדתי בתל־ברוך,
בו הוקצבו שלושה ימים לגברים,
שלושה לנשים (ויום שביעי, הוא יום השבת,
לאפיקורסים בני שני המינים).
בהשתדלותו של בויאר, הקדישה העיריה
תקציב מתאים לשיפור חוף זה. התקציב
כלל 14 ימי עבודה לסילוק הסלעים התת־מימיים,
היוצרים זרמים מסוכנים. אולם כאשר
בא בויאר בשבוע שעבר לחוף, שאל את
המציל־העוזר התורני :״כמה ימים עבדו
כאן?״ נדהם לשמוע את התשובה :״שבעה!״
תחנה נטושה. בויאר לא איבד זמן.
הוא מיהר אל נתן לוי, האחראי על החוף,
שאל אותו את אותה השאלה. לוי לא ידע
כי הסוד נגלה, השיב :״ 14 ימים!״
עתה לא התאפק עוד בויאר. הוא הקים
שערוריה. הוא לא נרגע גם כאשר הסביר
לו לוי, כי צמצם את העבודות בחוף זה׳
כדי לנצל את הפועלים לשיפור חוף אחר
בתל־אביב.
לוי הבין כי יש לעשות משהו. הוא עשה
את הדבר הרגיל בארץ: בסוף השבוע שעבר
קיבל המציל הבלתי־זהיר הודעת פיטורים.
התוצאה: בשבת האחרונה הופתעו המוני
המתרחצים׳ שנהרו לחוף תל־ברוך, להיווכח
כי אחת משתי תחנות־ההצלה נטושה, וכי
מחצית החוף אסורה לרחצה.
תזכיר ניסו״ ב כו ח
מרד המורים היסודיים, נגד מזכירם
הכללי שלום לוין, מתחזק. כל שידוליו
של מרכז המורים להניע את המורים לתרום
מכספם להקמת בית־מפואר, בו ישכון המרכז,
לא הועילו. שלום לוין, אשר העולם
הזה ( 1026 והלאה) הקדיש סידרת מאמרים
לדרכי־פעולתו׳ ,איים השבוע במפורש, כי
ינכה באופן אוטומטי ממשכורת המורים את
רבע מיליון הל״י הדרוש להקמת הבנין
המיותר פרקליטו של ירחמיאל
לוין, הקבלן שנמלט לחוץ־לארץ, שימש השבוע
נושא לתלונה מקצועית, מטעם שניים
ממשתכני הקבלן המרומים. חלקו של הפרקליט
בפרשה זו הוזכר לראשונה ביהעולס הזה
()1133׳ אשר גילה את הצורה בה הצליח
לוין להימלט מן הארץ, וגם את העובדה
כי היה זה הפרקליט אשר שכר עבורו את
המונית וליתד,ו עד לפתח נמל חיפה.
העולם הזה 1134

שנעה שערים הונקש בוווצלאב -אורם השעווויה היתה גדולת שבעתיים

מ• שלח אותם?
ף שכו שיר־עם יהודי ידוע באידיש,
המספר על גאון החסידות רבי נחמן
מוורצלב:
»רבי נחמן מוורצלב הוא שהורה /שלא
ניתפש למרת שחורה /כי ימים קשים
יבואו עוד /על כן, צריך שמחים להיות.
אל תאבדו הבטחון — /צפו, קוו, הגבירו
און! /וכל שאת היהודים יצרור /יבוא
לו סוף שחור.״
אילו ניעור רבי נחמן הידוע מקברו
בוזרצלב, ביום הראשון השבוע, היה נוכח,
כי לא היה רגע מתאים יותר להשמעת
שירו, מאשר באותם רגעים בהם ירדה
נבחרת הכדורגל הישראלית אבלה׳ בזויה
ומבוישת, אחרי הפסד לנבחרת פולין בשיעור
.2:7שבע יפול צדיק וקם — אומר
הפתגם התנ״כי. אולם לנבחרת הישראלית,
לא היתה עוד תקומה אחרי מפלת השבע
שלה, הנוראה ביותר מאז שנת ,1934 כש־הפסידה
לנבחרת מצרים בתוצאה .1:7
אין נבחרת כדורגל בעולם, שיש לה מונופול
על נצחונות. אולם מפלתה של הנבחרת
הלאומית של ישראל אינה תוצאה של מקרה
עיוור, או מזל רע. היא תוצאה ברורה של
פשע לאומי, פשעם של האנשים ששלחו את
הנבחרת הזאת לקראת מפלתה, מתוך ידיעה
כמעט־ברורה, מהו האסון המתרגש ובא.

לא נקרא למלא את התפקיד. גם אחרי שגיו־לה
מאנדי — שהגיע שבוע לפני המשחק
עם פולין — הביע את הסכמתו כבר לפני
ארבעה חדשים לבוא ארצה, עוכב מינויו.
מדוע? משום שנציגי הפועל בהתאחדות
המשיכו להשתעשע בתקוה, שכמאמן הנבחרת
ימונה מאמנם, הנרי גיבונס, חיבלו
במינויו של מאנדי.

במקום מרכיב מקצועי בלתי־תלוי, מונו
לנבחרת שני מרכיבים, ששניהם היו עסקני
אגודות מדרגה שניה. אין מקום בעולם בו
נשמע אבסורד נורא וחמור מזה, שהאנשים
הקובעים מי יהיו השחקנים שיוזמנו לסגל
ומי האנשים שישחקו, יהיו עסקני אגודות
אינטרסנטיות. ואמנם מינוי ׳ אווילי זה הביא
תוצאות מידיות. שני המרכיבים, שלמה
פוקס מהפועל רמת־גן ובן־בשט ממכבי יפו,

אגודת מכבי וגם רופאי אגודת הפועל נפסלו.
נבחר רופא אובייקטיבי, רחוק מעסקי
ספורט. אחרי צילום קבע הרופא כי לבן־
דוד יש שבר בקרסול ואסור לו לשחק.
אותו רופא־כירורג הופתע למחרת בדיקתו,
כשד,וזמן, כתגמול, להיות נוכח במשחק
הנבחרת נגד קבוצת אמריקה, כשראה את
בן־דוד עולה לשחק על המגרש, כאילו לא
קרה דבר.

לוויה חפר ת תקדים
* hצם הדככח של המ שלחת שיצאה
j /לפולין׳ מראה שביסודו של דבר לא
טובת הכדורגל קבעה את הרכב המשלחת,
אלא האינטרסים של גוף הטפילים החי סביבה.
די לציין את העובדה המדהימה, שאל

אירע ימים ספורים לפני צאתה לדרך. התברר
שבתוך המספר הרב של המלווים׳ לא
נמצא מקום לאלי פוקס, עוזר־המאמן והאיש
שאימן למעשה את הנבחרת, למן היום
בו כונסה לראשונה. מאידך קרה דבר מוזר,
שדווקא המאמן גיולה מאנדי, שהגיע שבוע
קודם לכן, צורף למשלחת. גיולה מאנדי
אינו זקוק לשום המלצה או הוכחה לגדולתו
בתחום הכדורגל. מיד עם בואו ארצה,
הצהיר, כי לקראת התמודדותה הקרובה של
הנבחרת, ינקוט עמדה פסיבית, לא יכניס
שינויים בנבחרת, וממילא לא יסע לפולין.
בשעתו עוררה הצהרתו זו כבוד. אולם תוך
ימים ספורים׳ שונה המערך האישי של
מאנדי. הוא צורף לנוסעים׳ במקומו של
פוקס• אין ספק שמעשה זה השפיע הרבה
על מוראל הבחורים.

שס עכרי לכזיון
* * משלת ישראל״מקפידה על׳ ״׳
Imiשכל אדם הנוסע בשליחות המדינה
לחוץ לארץ, יעבר את שם משפחתו. הנימוק
לנוהג כמעט אבסורדי זה הוא שאדם המיצג
את ישראל והנושא שם זר, אינו מביא כבוד
למדינה. נוכח דקדקנות מופרזת בשטח זה,
תמוהה מאוד העובדה, שבאחד מתחומי היי־צוג
הגדולים והמקיפים ביותר של המדינה
— תחום משחקי הכדורגל הבינלאומיים —
אין שום גוף ממשלתי המתערב, או חוקר,
באיזו מידה יביא ייצוג זה כבוד למדינה.
בממשלה, החוששת משמות זרים של פקי-
דים, לא נמצא גם אדם אחד, ששאל את
השאלה: האם יש טעם לשלוח, במצב זה,
נבחרת כדורגל לאומית לפולין?
רק הזנחה פושעת מצד גורמים ממלכתיים,
המרשים לעדת אינטרסנטים בלתי־מקצועיים
ובלתי הגונים, לנהל עסק פרטי במסווה ׳•#
עסק לאומי, היא שגרמה לכך, שמוסד, המדרדר
מדי פעם בפעם את שמה של ישראל
בעולם, יגולל חרפה נוספת על שם המדינה.
היו שציפו לניסים. היו שציפו לגילויי
הקרבה ומסירות על־אנושיים מצד כדורגלני
הנבחרת, נוכח העובדה, שהם היו צריכים
לשחק לא הרחק מהמקום, שם הציב היטלר
את גרדומו. קירבה זו, והעובדה שבמשחק
נוכחו 20 אלף יהודים׳ עוררה תקוה, שה־כדורגלנים
הישראלים ישאבו רוח מיוחדת
וישחקו ברמה הממוצעת שלהם, אם לא למעלה
מזה. אולם לא ניסים ולא סנטינזנטים
יכלו לחפות על כך, שהנפסדת הישראלית
הציגה בוזרצלב את אחד המשחקים המחפירים
בתולדותיה. אף אחד מהכדורגלנים הישראלים
לא התעלה על עצמו — ורובם
•שיחקו בשלוש דרגות נמוך מהנורמה שלהם
בארץ. מדוע? הכדורגלנים הם האחרונים
שאפשר לתלות בהם את האשם.
כי כל הורתה ולידתה של משלחת הכדורגל
לפולין, הינד, מסכת של שערוריות בל-
תי־פוסקות, זחוסר־לימוד מינימלי משגיאות
:העבר. אחרי חרפת טוקיו בשנה שעברה,
נדמה היה שזה יהיה סוף סוף הלקח,
ופרנסי הכדורגל הישראלי ילמדו מהנסיון.
ההפוגה הגדולה במשחקים בינלאומיים תאפשר
להם להכשיר סגל מתאים, שאם לא
יביא נצחונות לישראל, לפחות לא יבייש את
שמה ברבים.
תקוות אלה התבדו עד מהרה. התברר
כי דעת הקהל ותגובות הציבור והאישים
לחוד — ובחישות הקנוניות והאינטרסים
של עסקני ההתאחדות לחוד.
הם המשיכו בשלהם.

רופא?פי מפתח
ך | דשים ישכח הנהלת ההתאחדות לכי
Iדורגל על המדוכה, בדבר מינוי מאמן
ראוי לשמו. חדשים הוזכרו שמותיהם של
מאמנים בינלאומיים רבים, אולם איש מהם

מימין לשמאל נראים: יוסף גולדשטיין ונחוס סטלמך, שני הכדורגלניס היחידים
F IT V IV
ן ן } 1ן | שהתבלטו. בוורוצלב מבין כל השאר, שהיו ברמה. ירודה ביותר, המאמן אלי
j 1 L U I I ! I ! IflaX
פוקס שלא נסע, המאמן מנדי שנטל במפתיע את האחריות לנבחרת וכן נסע, השוער ויסוקר שספג את שני השערים האחרונים מהשבעה.
הביאו לנבחרת את נוהג הפיפטי־פיפטי הנפסד.
הם לא דאגו לאינטרסים של הנבחרת,
או הכדורגלנים׳ אלא לאלה של אגו-
דותיהם. שניהם דאגו להכניס לסגל הנבחרת
כדורגלנים מאגודותיהם וממרכזיהם שלא היו
ראויים לכך׳ וכשאלה נפסלו, המשיכו, כל
אחד מצידו, לריב את ריב אגודת־האם שלו.
הדוגמה המאלפת לתוצאות שיטה זו, ניתנה
במשחק נגד סטאנדרד ליאז /כשמצד אחד
עמד בן־בשט ודאג מתי ישותפו שחקני
מכבי יפו במשחק, ומצד שני ניצב פוקס
ודאג באותה צורה לבני־חסותו. התוצאה
ידועה — הפסד של .1:3
לשיא האבסורדיות הגיעה שיטת הפיפטי־פיפטי
ימים מספר לפני יציאת הנבחרת,
כשהתברר, שיש לנפות מהסגל מספר שחקנים,
שכושר בריאותם אינו מניח את הדעת.
התברר לפתע כי למגן בן־דוד׳ איש הפועל
חיפה׳ יש שבר בקרסול, שהוא ניסה להעלימו,
מתוך רצון לנסוע. אולם מאחר
שאי־אפשר היה לשלוח לבדיקה רפואית רק
שחקן הפועל, צורף אליו גם שחקן מכבי
אהרון אמר, שמלבד מיחושים קלים הרגיש
כשורה. סערה שלמה התעוררה סביב השאלה,
מי יבדוק את השניים. גם רופאי

15 כדורגלנים נילוו שבעה מלווים — תופעה
חסרת תקדים, אפילו באקלים הלוויות של
הכדורגל הישראלי. וזאת — מתוך רצון
לשמור על תור הנסיעות של עסקני ההתאחדות,
הנעשה על בסיס של שמור לי
ואשמור לך.
כאשר התברר שהמגן בן־דוד לא יוכל
להצטרף למשלחת, בגלל אי־מילוי חובתו הצבאית,
לא מונה כל שחקן אחר במקומו.
אמנם אפשר היה להכניס שני שחקנים,
ששמותיהם נשלחו לפולין לאישור, ואשר
נופו מתוך המשלחת. אולם הם היו שחקני
מכבי. אי־אפשר היה להכניס איש הפועל
נוסף, מכיוון שלא נשלחו שמות של שחקני
הפועל לפולין, ומתוך רצון ששחקן מכבי
לא יתפוס את מקומו של שחקן הפועל, וכך
יערער את מאזן האגודות — לא נשלח איש.
היו גם גילויים של איבה אישית, כמו
יחסו של המרכיב שלמה פוקס לשייע גלזר.
בגלל חיכוכים אישיים קבע פוקס לעצמו
נוהג׳ בשלושת משחקי הנבחרת האחרונים,
להכניס את שייע רק 7דקות לפני סיום
המשחק מבלי לאפשר לו להתחמם — דבר
שדיכא את שייע׳ הוריד את רוח־לחימתו.
שיאה של שערוריית המשלחת לפולין,

כי מאגדי, עם כל גדולתו, ודווקא משום
שהיה מאמן של קבוצות־פלא, לא הסתגל
עדיין לתנאים ולמנטליות של הישראלים.
היה זה טפשי לשלוח אדם, שבקושי הכיר
את השחקנים, לא ידע את תכונותיהם על
בורין ואפשרויותיהם בשדה המשחק.
אין כל ספק, שמקרה זה נתן אותותיו
במצבם הנפשי של השחקנים. כי גם בהרכב
שנראה תמוה מאוד, לא היתד, שום סיבה
להניח, שאפשרית תבוסה כה גדולה נגד
נבחרת פולנית, שחסרה חמישה מטובי שחקניה.
גם נחמיה בן־אברהם לא יכול היה
להתאפק, בשידור מהלך המשחק, מלציין,
שרמת הקבוצה הפולנית אינה עולה לפחות
על רמת קבוצת א. צ .אמריקה, שניצחה את
הנבחרת הישראלית .0:1
התרופה לנגע הממאיר של בזיונות לאומיים
בשדה הכדורגל, אינה בשמיים. העולם
הזה חזר והצביע עליה פעם אחר פעם. על
המדינה להפקיע את ענף הכדורגל מידיהם
ההרסניות של אינטרסנטים פרטיים. אם
אין הממשלה חושבת לעשות צעד מכריע
זה בשלמותו, לפחות חייבת היא ליטול
מידיהם של העסקנים צרי־המוח את חלקו
הבינלאומי של ספורט זה.

לומר את האמת: בעצם לא איכפת לי אם
תכתבו או לא.

פגיב חד שות בנייר

הייתי מתפלאה מאד אלמלא היתר, הזמנה וו באה:
אנו חברה, נורא טובים, הנוסעים בטיול המפורסם
המכונה נזיבצע צבר• הטיול, כידוע, מאורגן על קטנועים.
היות ולכולנו יש רכב זה, מחפשים אנו בנות־לוזייה כדי
למלא את החלל הריק במושבים האחוריים. באות בחשבון
רק נערות בוגרות צה״ל המכינות טיול מ הו ...ואל להן
לשכוח כי הטיול הינו ל־ 50 יום באירופה.״
רוצות? אז כתבו אל משרד הנסיעות עתידתורס, רחוב
פינסקר ,2עבור ״בני הטובים״.

בלי גינונים שד טפס
סיסמתו של ( )1134/35 בראש המכתב, היא ב.ג.ש.ט, שרק
אחרי קריאת מכתבו היפה הבינותי, שכוונתו היא — בלר
גינונים של טקס.
״אודה על האמת, הדבר נעשה מתיר שיעמום, לפי
שבמסגרת בה אני שוהה עתה סגור, יבש וקר. צבא. או
אם תרצי — נח״ל. גמרתי אומר להעיז ולפנות את המרחב
:ולז
ולדלות מאי־שם ניצוצות. לראות אם יש, אם אין.
פונה אני אל כל שלבו פתוח. ששלם ברוחו או משתהה
< 4גדיין מתוך תהייה. עם כל מי שמוכן להסיק מסקנות
,יושר ובכוח, לגבי עצמו ולגבי כל הסובב. עם כל מי
•מכיר כי שתי פנים לו, והאחת אמיתית מן השתיים,

בופפת ראש בפני השנייה, המתפארת ביופייה של הראשונה.
עם כל מי שאינו נכנע, שאינו פוחד מכשלונו, שמאמין
בכוחו. ועיקר עם כל מי שאוהב בלי גבול ובלי די. עם
כל מי שחי את חייו ומכיר את מקומו. עם כל מי שתמיד
יתחדש לו הכל.
״או את כל מי שרוצה בכל אלה. ללא השכלה, ללא
ידיעות מדעיות, ללא כתיבה מעודנת, ללא סיגנון ולשון
סופרים. כי אם בכוח ידו הפשוטה, הכנה והאמיתית ביותר.
ויכתוב הוא את עצמו ובדרך שתיראה לו — דרכו.
״ואודה על אמת בשנית. גמרתי שלא להביע דברים
בכתיבה. לפי שכך הם הברורים ביותר. ומאין מאמץ להבין
— אין ההתעמקות. ומאין התעמקות — אין למידה, אין
הרגשה, אין הקלה. ואין הדברים באים לידי מיחושם
במהותו של אדם אחר.
״אלא שאוזירו של עולם אחר ומעיק — שלוות כסילים
ושובע חומרי. ואמרתי על כן לראות אם נותרו שביבים
לטכס עצה ולמצוא עצה ולמצוא מוצא לעצמם או לכולם.״

את לא חייבת להאמין ל־( )1134/37 כשהם
אומרים שהם ״נמנים על סוג הגברים
שנערות נמשכות אליהם.״ אבל את יכולה
תמיד לנסות. לא בלי תמונה, כמובן. אתן
מבינות, לא שחסרות להם נערות, הם פשוט
רוצים ״להכיר פנים חדשות ואידיאליות.״ ביטוי פנטסטי.
הם משרתים עתה כצבא הסדיר, וכשהם יכולים להתפנות,
הם מלטפים, בוודאי את האגו שלהם.

טייסים, בשביל העלמה
דווקא אלה שהיא מחבבת, מתחבאים להם באי-שם.
( )1134/38 בת ה־ 19 עושה עיניים רק לטייסים (בני 29־.)22
אתם יודעים: כאלה נחמדים־וגבוהים־ובעלי־חוש־הומור־ומש־כילים־ויודעים־גם־להיות־רצינים.

נערת
תעזבוע

אולי תפסיקו פעם אחת לתמיד את ההתחסדות על הרצון
להתכתב? אמרו בגלוי שאתם רוצים להתוודע באמצעות
מכתבים. מה איכפת לכן, בשם אלוהים, אם המזנה באמת
להתכתבות — אם הכותב הוא גבוה ואם הוא חייב להיות
משכיל כדי להיות גבוה או להיפך, כפי שכותבות ()1134/36
שהן שתי בוגרות תיכון הרוצות ב״התכתבות״ עם שני
בחורים כבני 24־.20

ידוע כציבור

זה מספיק נורא כשטפשעשרה קטנה אומרת שכולם אומרים
שהיא. תארנה לכן ש( )1134/39 אומר שהוא ידוע
בציבור כאהרון החמוד. משהו לא בסדר אצלו, אני חוששת.
ואינני מתכוונת לדבר, שבגללו הוא שוכב עתה בביתר,חולים
קפלן ברחובות, במחלקה האורטופדית, ואני מקווה,
שמזה יחלים במהרה. הוא שולח שירים לגלי צה״ל. הוא בן
26 ואומר שהוא משכיל, אבל לא אינטליגנט במרכאות, זוהר,
אך לא שוויצר. חביב אולם לא מתוק מדי.
אינני בטוחה כל כך.

במו דינה ברזילי

סרן גד רפאלי הלך בוודאי לאכול צהריים כאשר ישבו
( ) 1134/40 במשרד הצבאי גדוש התיקים לכתוב לי.
אינני יודעת אם צבע עיניהן כחול וצבע שערן ערמוני
ומשקלן 58 קילוגרם וכולי וכולי -אך אם להאמין להן,
הריהן משתעמסות וגלמודות למדי במחנה.

אגב, מישהו חייב היה לומר לחיים חפר, אם לא הבין
את זה בעצמו, שאם גובהה של דינה ברזילי הוא 160 סנטי־מטר
ומשקלה הוא 58 קילוגרם, הרי שגובהה כמעט שווה,
אס היא עומדת או שוכבת על צידה.

פטזעטזרח והמצב

אמא שלי אומרת שהדרך הקלה ביותר לשמור על טבעת
הנישואים, היא לטבול אותה שלוש פעמים ביוס במי־כלים.

משבילים וגבוהים

טוב, אז אם אין כאלה, היא מוכנה להסתפק בסטודנט מן
הטכניון.

יפה, מה? אילו ניתנה לי האפשרות להחליף את פרצופי,
זהו הפרצוף שהייתי בוחרת לעצמי. יש לה כל מד, שאין
לי 17 :קייצים רעננים׳ יופי טבעי נהדר וחוזה עם הבמאי
הצרפתי המצויין לואי (הנאהבים) מאל.
עד לפני פסטיבל קאן, היתד, יפהפייה פרובינציאלית זו
עונה לשם מאיטנה דומנאך. מעתה ייקרא שמה בצרפת מארי
לאפורה, כשם הגיבורה הראשית בסרטה הקרוב, החופש,
בו תשחק יפהפיה יוונית על רקע של ים ואהבה.

היית? לא? אני כן. הלכתי עם אחותי הנבלה עשתה לי
טובה חמורה כזאת. היא כל כך טפשה אני אומרת לך
שאפשר להתפוצץ ממנה. עכשיו אני יודעת מאיסה יש לה
את הבגרות שלה בטח קנתה אצל המנהל ההוא שכחתי איזה
הלוואי שיתפסו אותה לא איכפת לי. היא עוד מעיזה
להתווכח אתי בכלל ולהגיד שמלכת היופי של השנה שעברה
היתה שרה טל כל העולם יודע שזאת היתד, מרים הדר.
כדאי לה נורא יושבת על ברכם של כל מיני ראשי־עיר.
אז מה רציתי להגיד — כשהלכנו לנשף אמר לי מישהו
שאני פי מיליון יותר יפה מכל אחת מהמועמדות ולמה אני
לא מועמדת בטח הייתי נבחרת. אז אמרתי לו שלא השתגעתי
אבל אני דווקא משתגעת לנסוע לאמריקה ולכל מיני
מקומות ומה את חושבת? לא הייתי נבחרת? לא חשוב. היא
דווקא די נחמדה הרינה יצחקוב הזותי שנבחרה אבל מס.
73 מצאה חן בעיני אבל השמלה שלה לא היתד, יפה בעד
זה ...לא איכפת לי אני אלמד אחרי הגימנסיה משפטים אז
בטח אבחר.
כי עכשיו המודה היא מלכות חכמות צריכים לדעת הכל
מה שקורה מי בנבחרת וזה אז אני נורא מתעניינת.
כי בכלל צריכים לדעת מה שקורה בעולם. בן־אפריים זה
הוא נורא שמן בחיי וההוא מהבאנק בנתניה בטח היה
נורא פיקח אם עשה כל מיני ספקטאקולציות כי לזה צריכים
שכל אבל הפשע לא משתלם• והקבלן ההוא שהסתלק מארץ
סידר את כולם לא הוא האהובה שלו ובאמת אנילא מבינה
אז מה אם מוכרים כרטיסים מזוייפים? העיקר שהם דומים
לכרטיסים סתם ואפשר לנסוע בהם את יודעת, אחת המועמדות
שאמרה שגם היא סטודנטית למשהו לא יודעת כלום
מה שקורה איך היא יכולה להגיד שהיא משתגעת אחרי
הירקון? רואים שהיא חיפאית אחותי הנבלה אמרה שד,ירקון
מריח בערך כמו העניינים בחיפה. איך היא יכולה להיות
כל כך מטומטמת? הייתי בחיפה האוויר שם נפלא.
זה נכון, בחיי, מה שכל הפסיכולוגים כותבים על ההורים
שהם לא מבינים את הילדים שלהם• .תראי את אמא שלי
היא לא מרשה לי לקרוא בלשים ושמחה שאני קוראה עתון
ערב, שם יש דברים הרבה יותר נוראים.

האם יש ע 1ד
מפעל כארץ
שיבש את הציוד המודרני
3י 1תר לזקוק שמנים?CD,

רק ״עץ הזית״ הנו בית־החרושת
היחידי שרכש את הציוד הנ״ל,
המאפשר זקוק שמן מעולה
ביותר. ולכן שמן ״אקסטרה״ טוב
יותר, מזוקק יותר, טעים יותר.
דיאטה +בריאות במטבחך

77JW

חסס

ת ק / 2סרס

ספרים מקור פיהוק ציבור׳
כי?{דוס אתה (רומן מאת משה שמיר,
פריית פועלים 367 ,עמודים) הוא סיפור
נקמתו האישית של אחד, משה אבני, במנהיגיו
הוותיקים, שכמעט והביא לפרשת פס״
טרנק במהדורה ישראלית: לאחר שמשה
שמיר הגיש את הרומן שלו לספריית פועלים,
נמסר כתב־היד לקריאה למנהיג ד,מ־פ״מי
יעקוב חזן, שבן דמותו שימש לשמיר
מטרה לשבירת־לוחות מחודשת. הזן, שקרא
את כתב היד, נטה לפסלו אולם התפוצצות
פרשת פסטרנק בברית־המועצות, והחשש
שמא תתפרש דחיית הרומן על־ידי
הוצאת הספרים של מפ״ם בנוסח דומה,
הביאו להוצאה־לאור של הרומן, כמעט שנה
לאחר סיום כתיבתו.
אולם בניגוד לסיפרו של בורים פסטרנק,
ז*ר ז׳יחאגו, לא גרם פירסומו של ביערום
אתה, אלא פיהוק ציבורי משועמם.
כי הרומן הישראלי החדש של משה שמיר
אינו אלא יומן סמינריוני מנופח של נער
בשלהי גיל־ההתבגרות, שכסופרו הקשיש יותר,
רואה את מרכז העולם בו עצמו. משה
אבני, בוגר בית־ספר תיכון בתל־אביב וחניך
קן השומר־הצעיר שם, מגיע לאחר טרמפ
משולש לסמינריון בוגרים בגת העמקים,
משחזר, כמעט במלואה, פרשה שאירעה למשה
שמיר עצמו בישוב קיבוצי קרוב: משמר
העמק.
סכסוך מילולי עם חזן. זוכרים חבריו
של שמיר בגדוד השומר הצעיר משמר
העמק: בפרוס מלחמת העולם השנייה, השתתף
משה שמיר בסמינריון לבוגרי התנועה
במשמר העמק, הקיבוץ, הגיע לסכסוך מי־לולי־אידיאולוגי
עם אחד משני מנהיגיו
הבלתי־מוכתרים של השומר הצעיר, יעקב
חזן. כבר אז, לאחר שחזן פגע בשמיר באופן
אישי, הבטיח שמיר הצעיר כי הוא
עוד יאמר את המילה האחרונה בסכסוך.

ע שתורת יפואיr ,
בכבלי ההיסטוריה, נסיון־נפל
הוא אמר זאת — 17 שנה לאחר מכן. במאמר
לתזות שבורים, שפירסם על דפי על
המשמר, הסתייג בו מחלק ניכר מערכיה
האידיאולוגיים של מפ״ם.
בספרו של שמיר באה שבירת הלוחות
כבר בשנת , 1939 בדפים האחרונים של הרומן:
אבני, מוכה ומאוכזב לאחר נידויו ב•
אחרי שהעולם הזה גילה בפעם הראשונה
כי מפ״ם עיכבה את כתב־היד, יצא
על המשמר בהכחשה קיצונית ומשמיצה, טען
כי מאיר יערי לא עבר על כתב־היד. העיתון
שכח לציין כי הדבר ניעשה על־ידי מנהיג
נזפ״נזי אחר — יעקוב חזן,
העולם הזה 1134

סמינר, פורק עול מצוות השומר־הצעיר, שוכב
עם נערה שכמעט אינו מכיר, בחדרו של
חבר־משק, שיצא לשמירת לילה.
ערייה ספרותית. אולם סיפורה של
אותה תקרית אישית אינו מספיק כדי להפוך
את כי ערום אתה לספר קריא בעל
עניין. אם ברומן הישראלי הראשון שלו,
הוא הלן בשדות, שמר שמיר על הסגנון
הצברי־כאילו, סיפר את מה שהיה לו לספר
בנסיונות־סיגנון מעטים ככל האפשר, גילה
הסופר הכדאי׳ניק ברומן האחרון שלו את
מלוא ערוזתו הסיפורית: לאחר קריאת תיאו־רי־פעולה
ריקניים והלכי־מחשבות עקרים, המתרחשים
על עשרות עמודים בלי לקדם את
עלילת הסיפור במאומה, חייב הקורא להתאזר
בנשימה ארוכה מאוד, לצלול בתהום־
מליצות שמירית, אם הוא חפץ לדעת מה
בכל־זאת התרחש, בסופו של דבר, לגיבורי
שמיר•
מפעם לפעם מנסה שמיר לגוון את סיפורו
המתמשך־כל־כך בתיאורי קטעים פסבדו־ספ־רותיים,
בהם הוא מתאר־כאילו את התבגרותו
הסכסואלית של גיבורו אולם גם קטעים
כמו ופתאום החזה כולו והשדיים
עם פיטמותיהם הקשות, הצוננות ...משה
חיפש אותה בלא בושה, באין דעת מה הוא
עושה זכר שבתוכו. אחד שכולו זכרות.
זכרות קשוייה ומתוחה, שהיא כאב ממש,
דואבת ואינה נשלטת לא משיג שמיר
את המטרה המיוחלת: הפיכת ספרו לבסלט־סלר•
הספר, שהוכיח שוב כי כשרונו האמיתי
של הסופר־הצבר טובע בים של יומרות־אישיות
ונסיונות עקרים של תלמיד סמינר
מתבגר, לא נמכר אפילו ב־ 2500 הטפסים
בהם נדפס.

כמה

כמה פעמים אתה עומד בתור ומחכה
לאוטובוס בכל יום ויום? — לפחות
שמונה — .מן הבית לעבודה בבקר,
מן העבודה לבית בהפסקת הצהריים,
מן הבית לעבודה אחר הצהריים, מן
העבודה לבית לפנות ערב׳ לנסיעה
כלשהי לסידורים או לביקור (הלוך־
ושוב) ,״יציאה* בערב לבילוי, הלוך־
ושוב.
אנו מציעים לך לגמור עם כל התורים הללו
אח ת ולתמיד. וכי אין זו הצעה מצויינ ת?
ב־ 1470ל״יבלבד (אפשר גם בתש לומים
לשיעורים עד שנה וחצי) אתה
יכול לרכוש לך קטנוע־ווספה ולהיות
אדון לעצמך!

50ו עוד 5000

אתה מגיע בכל שעה שתרצה
בלי תורים, בלי איבוד זמן,
מכל מקום ולכל מקום!

ההיסטוריה והארכיאולוגיה של
תל״אביס— יפו (מאת ד״ר יעקוב קפלן,

• הזוקף לזכותו גם את מציאתו של
התושב הקדום ביותר של תל־אביב וסביבתה
— גולגולת ושרידי גו 0ה של גבר
צעיר, ב 1תקופת האבן התיכונה, שגילו
כ־ 50 אלף שנח, שנמצאו ברחוב הבשן ב־תל־אביב.

כתל־קסילה, ששימשה נמל ומוצא לים
לממלכת יהודה, בזמן שיפו נשלטה על־ידי
המצרים, הפלישתים ושוב המצרים.
••• ששימשנ את בני העדה היהודית
בעיר, בתקופת שלטון הישראליים על המוצא
לים החיוני.

פעמים

אתה עומד בתור?
מדע הוצאת מסדה 107 ,עמודים) הוא הספר
הראשון, המנסה להסביר׳ בידענות מופלגת,
מה מתרחש מתחת למדרכות של העיר הגדולה
ביותר בישראל. הוא מצליח בכך׳ לא
לפני שמחברו נכשל בנסיון יסודי אחר —
ליצור מהאין ההיסטורי של העיר בת חמישים
השנה יש הניתן למישוש בידיים.
כי למרות כל ממצאיו של ד״ר קפלן,
מנהל המדור הארכיאולוגי של עיריית תל־•
אביב *,אין הוא מצליח להוכיח את אשר
מנסים אבות העיר תל־אביב לקבוע כעובדה
קיימת מזה עשר שנים — כי תל־אביב
החדשה בנוייה על יסודות ערים קדומות
יותר, מהווה בת־תחרות היסטורית קשה לשכנתה
יפו. קפלן וחבריו למקצוע גילו
בשטח העיר תל־אביב ממצאים שונים, המעידים
על התנחלותו של האדם הפריהיסטורי,
לא הצליחו להצביע גם על מימצא אחד
שיעיד כי לצידה של יפו צמחה עיר או
ערים נוספות באותו קנה מידה.
הארכיאולוג המנוסה, מצביע בספרו על
מספר ערים זעירות, שחלק מהן נמצאות
בגבול שיפוטה של העיר תל־אביב•* ,אולם
אינו יכול לסתור את עובדת־היסוד כי שט-
חד, של תל־אביב שימש לחוות וחצרות
איכרים שחסו בצילה של יפו הלא־ישראלית.
התמונה משתנת כשסוקר קפלן את ממצאי
עיר־האחות העתיקה של תל־אביב. נוסף
על תרשים מילולי מאיר-עיניים של
חומות עיר הנמל הגדולה — (שאת התגלית
העיקרית בה, ציר השער הכנעני, גילה
קפלן עצמו, לא הצליח להציגו במוזיאון
העירוני מאחר ונגנב על־ידי נערים, נמכר
על־ידם ב־ 16 לירות בשוק הגרוטאות) —
זוכה הקורא לכרונולוגיה היסטורית בהירה,
המחוזקת באבני־דרך של מימצאים בני כל
התקופות, מעשתורת צידונית ועד בתי-
קברות יהודיים הארכיאולוג הרשמי של
עיריית תל־אביב מדגיש שוב — בספר,
שהוצא לקראת יובל החמישים של עירו —
את האבסורד של נסיון נותני לחמו לרתום
את תל-אביב הסרת ההיסטוריה לפני יפו
בת 5000 השנה.

ביום

כקנותך דירה -
דרשי ״סליק״ כמטכח

לזמן ה חו פ ש

כל דירה מודרנית מן הראוי
שתהיה מצוידת במסלק האשפה
״סליק״ .מכשיר זה ישים קץ
לסחיבת פחי אשפה כבדים מכל
המדרגות, לסרחון ולזבובים.

לתלמידות בי״ם ולמבוגרות

מתחיל כיוס 1ליולי
תון החופש תלמדו
לתפור ולגזור ! !
באותו הזמן יתחיל קורם

לנזירה ומודליזציה
לתופרות ולקונפקציונרים
ולמתקדמות !

קונפקציה לפי מידה י
גזירה מדוייקת!
שיטה אמריקאית ופריסאית
קלה !

ני״ס ״ליאונורה״
שלמה המלך ( 72ע ״י גן
חיות) .הרשמה יום יום :
9—1ו־•4—8

לאהר הצלחה עצומה בעולם: לראשונהבישראל

A P P E A L

״S E X

טבעת האושר

האמצעי האידיאלי לגבר ולאשה
להשיג בבתי מרקחת ובבימ״ם לתמרוקים
המפיץ הכללי: תל־אביב, טל ,64340 .ת״ד 1533

אנשים
ענו חוש הומור, ב מועדון

1על
n o ip a
ח ח סי טוי ת
« קומה החמי שית, במקרה זד״
ן ) היא של מלון קרלטון בקאן, שם
מצאו כתב וצלם השבועון הצרפתי
הנפוץ מאטש את יעל דיין. התוצאה:
כתבה מצולמת של חמישה עמודים, על
בת הרמטכ׳׳ל שכתבה ספר על חיילות
צה״ל. כך כותב השבועון:
״הצעירה שפתחה את הדלת אינה
מאופרת. אין לה גם כל צורך באיפור.
שתי עיניים גדולות, בעלות מבט ציני
ועצוב גם יחד, צבע־עור שחום, פה
׳מריר וחד מספיקים להבדיל אותה מבין
כוכבי־המחר, שבאו לחפש את מזלם. יעל
דיין היא בדיוק חמש קומות מעליהם.
״המולת אולם־ה,כניסה, שם נרקמות
ונהרסות קאריירות כה רבות, אינה
מגיעה אל החדרון של יעל, בו שוכנת
כבוד מכונת־כתיבה קטנטנה. יעל מתירה
את חגורת חלוקה הירוק וקושרת
אותה מחדש, כדי לוודא כי אמנם היתד.
קשורה היטב, .אני נהנית להסתכל בכל
האנשים הללו (שבאו לפסטיבל הסרטים)
,כשם שנהנים להסתכל על המתרחש
בתוך קן נמלים,׳ הודתה.
״היא מתבוננת בשבועון מצוייר. ברי־ג׳יט
בארדו מחייכת לרוחב עמוד שלם.
יעל מחזירה את השבועון למקומו ואומרת,
:אני מרגישה כמו תושב המאדים
שתעה והגיע לכדור הארץ. האנשים כאן
נראים כל כך עצובים. מד, מריץ אותסי׳
״את יעל דיין שום דבר אינו מריץ.
היא בורחת. היא מנסה לברוח, כפי שמגלה
ספרה׳ מפני עולם שבו חייבות
בחורות לשרת שנתיים בצבא. יעל דיין,
בתו הבכורה של משה דיין, היא סגן
,בחיל־המלואים של צבא ישראל. כדי
להגיע לכך, עברה הרבה. היא אינה שוכחת
דבר. והיא רק בת עשרים.
״לפני כמה לילות הופתעה לראות
את ז׳א־ז׳א גאבור, חבושה פיאה־נכרית
כחלחלה, מכריזה, :אין דבר שאיני מסוגלת
לעשותו!׳ יעל לא השיבה, אולם
היא רצתה לקרוא לעומתה :׳אם כן, בואי
אלינו להשכין שלום עם הערבים!׳׳׳

וינגייט פסק מאסר

^ מאמר הארוך מספר בהתפעלות
( | על הנערה הכובשת את גורלה, כש־

״ותת־מקלע בידה״ .הסיפור מתחיל, לדברי
השבועון, ב־ 12 בפברואר , 1939בכפר
נהלל הקטן, סמוך לחיפה. בטרם
מלאה לה שנה, נעצר אביה על־ידי
האנגלים. בקאן, בחדרה שבמלון קרל־טון,
סיפרה :״זכרוני הראשון הוא מאבי
— עומד מאחורי הסורגים. היו לוקחים
אותי אליו, מכיוון שהייתי קטנה
ויכולתי ללטפו מבעד לסורגים.״
למשה דיין, קובע נואטש, לא היה
מקום באותו עולם של •1939״הוא אינו
יהודי, כי אם ישראלי. הוא לא נולד
בגיטו ואינו מחכה שיקשטוהו בכוכב
משושה, שיקנה לו זכות לנסיעה בכיוון
אחד. על חוף ים כינרת, ביהודה, הוא
מרגיש בבית. והוא רוצה שהעולם ידע
זאת. לכן מצאו אצלו החיילים האנגליים
מחסן נשק, שנועד ללוחמים אלמונים
בעמק הירדן. עוצרים אותו. הגנרל ויד
גייט מחמיר: עשר שנוח עבודת־פרך.
בכלא עכו, חדל משה להיות לוחם־מח־תרת:
הוא נהיה אסטראטג. אם למד
לקרוא, הרי זה כדי ללמוד אנגלית;
ואם למד אנגלית, הרי זה כדי לקרוא
את תיאור המלחמות של נאפוליאון.״
ב־ 6ביוני נמצא משה עם קבוצת
הסיירים המתנדבים שלו, מבודדים במדבר
סוריה .״אם לא יגיעו האוסטרלים
מיד — הם אבודים. האויב — כלומר
הצרפתים — כיתר אותם. מראש מיגדל,
סוקר משה דיין בדאגה את גבעות החול.
לפתע פוגע קליע צרפתי במש־קפתו,
ומכנים אותו להיסטוריה. העדשה
מרסקת את עינו השמאלית• דיין, יותר
מת מאשר חי׳ מחזיק עדיין מעמד. האוטם־
רלים מגיעים, והיטלר מפסיד את אשר
רצה יותר מכל: המזרח התיכון.״
פסוק אשר העתון הצרפתי מייחם לדיין
:״אני רואה בעין ימין: ובעין
שמאל אני מפקד.״ שני כינויים שהוא
מעניק לדיין :״חניבעל״ מפי ידידיו׳ ו־
״זאב הנגב״ מפי אויביו.
* ל א *נערהבעייתית
&«שה דיין אינו, למעשה, אלא נושא
/ 3צדדי של הכתבה, המוקדשת ליעל
דיין הסופרת. את הספר כתבה בחודילתו
המשפחתית של קונסול צרפת בתל־אביב׳
על חוף ימה של צרפת. יעל, לבושה
אפודה מקופלת־צווארון׳• חיה שם לבד.
בישלה לעצמה, ובין פרק־כתיבה למש־
1ר,ו עלתה על אופניה, יצאה ללגום כוסית
עם דייגי הכפר הסמוך.
התמונות המלוות את הכתבה מראות
את יעל מטיילת בקאן (ראה תמתה ל־עיל)
,מתאמנת בנשק בצבא, לומדת מא־ביד,
את השימוש בכידון — ולבסוף:
נפרדת מאביה בנשיקה.
הסערה שעוררה יעל במולדתה, לפני
חודשים אחדים, אינה מוצאת כל הד
מעל דפי השבועון הצרפתי. עבורו אין
היא דמות בעייתית, כי אם סופרת
עולה, אחת מאותה חבורה צעירה המטביעה
חותמה על תרבות המערב כיום.

לשורה הארוכה של נשים בעלות רשיון
נהגות, נוספה לאחרונה גם צפורה שרת,
אשתו של מנהל הוצאת עם־עובד משה
שרת. מהתלהבותה מסתבר, כי היא לוקחת
את תפקידה המשפחתי החדש ברצינות גכו־רר״
מתעתדת להיות הנהגת של בעלה בנס׳׳
עות ו הבינעירוניות ערב עזבו את
הארץ, בילה שגריר צרפת בישראל פייר
זילבר ערב במועזון ׳חתיאטרון, לא הסתיר
את הנאתו הגדולה מהתכנית הסאטירית,
גדושת העקיצות לממשלה, שהגישה רביעיית
המועדון, צחק בקול רם למשמע הפזמון על
י עד דיין, העיר :״עד עכשיו חשבתי שאין
לכם בכלל חוש הומור בריא על
החשיבות שהוא מייחס לתפקידו הנוכחי,
כמ,כיר הועדה הב נמשרדית למניעת תאו״
נות־דרכים׳ העיד השבוע סגן־אלוף שאול
ר מ תי, דובר צה״ל לשעבר. הוא חישב
ומצא כי בגלל תאונות־הדרכים מפסיד המשק
הלאומי כ־ 30 מי. יון ל״י לשנה .״אם יצליח
מישהו להוריד את זה ב־ ,10%הרי שערכו
למדינה יהיה כערכו של מפעל תעשייתי
גדול.״ אולם רמתי לא יוכל להתמיד כתפי
ק דו, מאחר ונתמנה קונסול ישראל בשי״
קאגו — תפקיד הנראה לו פחות חשוב
ומושך מזה שבו הוא מכהן זמנית בגלל
משקל גופו הרב, נקלע אלוף־משנר,
אגרהטיפה מדי פעם למצבים עדינים.
לאחרונה, בעת שסעד באחת המסעדות בעיר,
הבחין יפה באדם כחוש וצמוק שישב
לידו ואכל ארוחה צמחונית. יפה לא יכול
היה להתאפק והעיר לאיש :״כשמסתכלים
עליך, אפשר לחשוב שיש רעב בארץ!״ האיש
הרזה לא נשאר חייב, השיב במקום:
״וכשמסתכלים עליך יודעים מיד מה היא
סיבת הרעב אחרי תקופה ארוכה של
עצבות ושעמום חזרה השבוע הכנסת למצב
רוח עליז של חרפות וגידופים הדדיים. היד,
זה בעת הדיון על נסיעתו של ראש־עירית
פתח־תקוה פנחס רשיש לברלין. שרד,פנים
ישראל כר־יהודה ניסה ללמד
זכות על רשיש בהביאו טענה ש״בעיר
אחרת ששם אין לאותה מפלגה יד בהנהלת
העיר אין ראש רצית לומר,״ נשמעה
הקריאה. סיכם את מחלוקת האברים ח״כ
חרות חיים לנדאו שאמר :״פרשת רשיש
היא לא עניין של ראש ולא של ידיים אלא
של רגליים, כי המדובר בראש־עיר שנשא
את רגליו ו*צא את הארץ. אולי הרגיש
שהכהונה שלו מסתיימת ורצה לחטוף ביקור
בחו״ל.״ כאן. נתנו חברי הכנסת חופש ללשונם,
הוציאו מאמתחותיהם את כל ביטויי
העלבון וקריאות הדדיות כמו :״גס רוח!
צבוע! מבריח!״ נסרו בחלל הכנסת•

לרכב על אופניים, לצורך הוסעה בת שניה
הבמה, בהצגתאדון בידרמן, עלו לרוחב בתוהו. רודנסקי מופיע על הבמה כשהוא
נוסע על האופניים, כשרגלו האחת על הדוושה
והשניה באוויר•

עם הראש, ב אדמ ה
לפחות שמונה שעות ביום מקדיש לכתיבת
האוטוביאוגראפיה שלו קל א ודיו
ג׳יקובס, האדם שתואר על־ידי העתונות
הישראלית כגנגסטר אמריקאי מסוכן, נכלא
לפני שנה ללא משפט ושוחרר (העולם הזה
.)1082״אם אמשיך בקצב זד״״ טוען ג׳י־קובם
,״אסיים את ספרי תוך שישה חודשים.״
לדבריו, הביעו כבר שני מו״לים אמריקאים
את רצונם, לרכוש את זכויות הספר
אהובתו של ג׳יקובם, הציירת
לילי גוטפריד, שזכתה אף היא לפרסום
עמו, עומדת לעזוב את הארץ• היא זכתה
בסטיפנדיה של קרן התרבות האיטלקית,
עומדת להשתלם בציור ברומא אמן
ישראלי אחר, המתקדם בחוץ־לארץ, הוא הרקדן
השחום וגבר,־הקומה שמעון לוי, שאחרי
שהות של שנתיים וחצי בלונדון, קיבל
סוף־סוף את רשיון העבודה שלו. שמעון
לוי, חניכה של גרטרוד קראום, זכה לרשיון
העבודה, שיקנה לו זכות הופעה על במות
בריטיות, בזכות התערבותם של חבר פרלמנט
בריטי ואחד מנציגי ביח־המלו־כר
מיכאל לאובד 20 איש שדה-
בוקר ובנו של העתונאי אלכסנדר ואובר,
אשר קיבל בשבוע החולף מאוצר המדינה
סכום של 2008447ל״י, כתמורה עבור
מטיל הזהב שמצא בשדה, צחק למקרא הידיעות
שהופיעו ־בעתונות וסיפרו כאילו
המשק איפשר לו להחזיק ברכוש פרטי,
על סמך התקדים שגם בן־גוריון לא מסר
לידי הקיבוץ את רכושו הפרטי• ״איפה יש
לחברי המשק זמן לדון על כך?״ גיחך,
״כולם הולכים עכשיו עם הראש באדמה,
מחפשים זהב אל הטוענים כי קרייני
קול־ישראל אינם יודעים את מלאכתם, הצטרפה
השבוע גם הד״ר אירנה גרכד,
מרצה לתורת־הדיבור באוניברסיטה העברית
בירושלים. היא צעקה על אחת הסטודנטיות,
כי אינה מסוגלת לקרוא קטע עברי אחד
בלי שגיאות. שם הסטודנטית — רבקה
מיכאלי, קריינית קול־ישראל אחו
הסטודנטים והחזקים הנצחיים של האוניברסיטה
העברית בירושלים, מקס פוגל, הגיע
השבוע אל המנוחה והנחלה. פוגל, דמות
ידועה היטב ותושב קבוע של פינק הירושלמי׳
נשא לאשה את ג רנ דהג׳ין, שלמדה
בפקולטה למדעי היהדות בירושלים,
התגלתה כבתו של מיליונר יהודי בפיטס־בורג,
פנסילבניה, שם השתקע פוגל.

auרגל אחת, באוויר
בויכוח שנערך השבוע, אחרי ערב הקריאה
של מחזהו של יהודה האזרחי, הסירוב,
השתתף גם שחקן הקאמרי יוסף ידיו, ה-
מופיע בד,קראה. ידין, שדיבר על מקורות
היניקה של המועלים, קבע בין השאר, לקול
צחוקם של המאזינים :״צכי כך אפרים
לא היה חניך של תנועת נוער חלוצית״
אגב, סיכויים רבים צפויים ל־מחזהו
זה של האזרחי. הסיכויים גברו,
לאור העובדה שבדל פרימר, מרכז ועדת
התרבות של מועצת פועלי תל-אביב, הצהיר
שההסתדרות לא תזמין הצגות ממחזה זה,
באם יוצג :״זהו מחזה אנטי הסתדרותי״
לבמאי שמואל בונים, המסיים
את עבודת הבימוי במחזה הלילה ה־ 12בתיאטרון
הקאמרי, פנתה במאית צעירה, שביקשה
ממנו להיות אסיסטנטית שלו בלילה
ה־ . 12 השיב לה בונים :״אותך אני מוכן
לקבל אפילו בלילה הראשון כשנשאל
במאי אחר של הקאמרי, גרשון פלוטקין,
מדוע נטל על עצמו את מלאכת התרגום
של המחזה פרשת פינדום לקרלו לוי, השיב:
״אני עושה זאת מתוך עצלות. זה יותר קל
מלתרגם אחר־כך תרגומים של אחרים
יעקב אגמון, מנהל התיאטרון הקאמרי,
אמר השבוע על המצב באחד התיאטרונים:
״זה היה בדיוק כמו מצבה של נבחרת
הכדורגל בפולין — .2:7שבעה אנשים
היו על הבמה ושניים באולם אחרי
שהפיליטונאי אפרים קישץ פירסם רשימה
העוקצת את תיאטרון הבימה, על סילוקה
של השחקנית נאוה *שאן, ניסו אנשי
הבימה לקשור עובדה זו בכך, שמחזהו של
קישון עין־כמונים, לא התקבל להצגה על
ידי התיאטרון. עתה חרדים אנשי הקאמרי
לדעת, על מי יכתוב קישון, כשיתברר גורלו
של אותו מחזה, שהוגש גם לועדת
הרפרטואר שלהם לשנזודיק סגל
שחקן הבימה נולד השבוע בן כל
נסיונותיו של שמואל יודנסקי ללמוד

מז»>ן• השבוע
• ראש הממשלה דויד בן־גוריון :
״אני צריך להגיד שאינני יודע באמת, אם
נעשו פעם הכנות לאיזה מבצע שהשכילו
לשמור אותו כל כך בסוד עד ביצועו, כמו
מיבצע סיני, והבריונים בעולם כולו, הגדולים
ביותר, היו מלאי־בישה שלא ידעו על הדבר
הזה.״

• נשיא

ה הס תדרו ת

הציונית

הד ״ר נחום גולדמן :״יהדות העולם
היא די עשירה כדי לקיים שלוש מדינות
יהודיות.״

• ח״ב המפלגה ה ד תי ת הלאומית
הד״ר יוסף בורג, על קבוצת
המשטר החדש :״אינני מאמין שאת המשיח
יביאו הצנחנים. אנשי המשטר החדש הם צנחנים
שצנחו מאוירון על אי אחד.״

• הבלש הפרטי דויד אלמוג:
״איפה שאתה זורק אבן במדינה, אתה פוגע
בגנב — והוא יגנוב גם את האבן.״

• מזכיר הממשלה כתריאל כץ:
״חופש עתונות מלא קיים בארץ, ועל הציבור
לדרוש לטובתו להגבילו במקצת.״
• עורך־דין אברהם ווינשל, נשיא
הסתדרות עורכי הדין, בהגיגו על תמיכתו
בשיטת הבחירות האישיות באסיפת המשטר
החדש ברמת־גן :״טוענים שבבחירות אישיות
חייב המועמד לנשק לחיי-ילדים, כדי לזכות
בפופולריות באיזור הבחירות שלו. ובכן,
מוטב שהמועמד יצטרך לנשק ללחיי־ילדים
ולא במקום אחר אצל מזכיר המפלגה.״
• העתונאי אורי סלע :״היה היו
שני אחים. האחד היה משפטן וגם השני
לא שנא כסף.״

העולס הזה 54ו ו

ה חו ק
נגד
ה מין

ה׳גית artד c 5
כטיין >5־ \׳3e־ד%גיי בי*ג׳

האם יפונו ההו 0נגד המרדים המסתוריים שהציבו את המדינה בחוברות מין 1
שה חצי־ערו־מה הנחיתה מהלומת־
\ 1בז ק בגבר המתמוטט. מעליה, באותיות-
ענק אדומות, הכריזה הלותרת: חיי הטין
בתטונות. היתר, זו אחת מהחוברות החצי-
פורנוגרפיות, שהציפו את השוק הישראלי
אחרי מבצע סיני בהמוניהן, שימשו השבוע
כמטרה לציד שערכו כ־ 200 שוטרים אשר
פשטו בקיוסקים כדי להחרימן כחומר פורנוגרפי,
עצרו בשלב הראשון רק מספר מפיצים
ובעלי בתי־דפום, האשימו אותם בעיקר
בעברות טכניות כמו אי־הדפסת שם בית-
הדפום על החוברות, כפי שדורש החוק.
עיקר המאבק המשפטי בעתיד יהיה על
הוכחות שתביא המשטרה המבקשת להפעיל
כאן את החוק למניעת הפצת דבר תועבה,
כפי שהוא מוגדר בפירוש. עורכי החוברת,
מו״לים מסתוריים, שהסתתרו מאחורי תי־בות־דואר
אלמוניות, הבטיחו בשער הכל:
מחקר־ענק על מינהגי המין של הנוער הישראלי;
תמונות על חובבותן של האחיות,
חגורת הצניעות במסגרת ועוד ועוד — הכל
במחיר של 500 פרוטה.
היתד, זו חוברת אחת בלבד. כמוה היו
רבות: עולם המין, חיי המין, חידון הטין,
מסתרי המין. היה להן מכנה משותף אחד:
מסתרי המין.
בקילוח דק ובלתי־מורגש, הופיעה ספרות
ענפה על נושאים מיניים בשוק הישראלי
משך שנים רבות. אולם בעוד שעד עתה היו
אלה ספרונים קטנים, שחיצוניותם היתד, חיוורת
ומחירם נע בדרך־כלל בין 200—150
פרוטות, החלו המו״לים הרבים, שפלשו לשטח
מכנים זה בשנתיים האחרונות, בהפצת
חוברות בעלות מתכונת רחבה יותר, עטיפה
צבעונית מגרה, שעליה הופיעה תמיד דמות
של אשד, בתנוחה מסויימת מאד.
בארץ כישראל, מובטחת לכל אחת מן
החוברות הקטנות והזולות תפוצה של מינימום
1000־ 1200 טפסים. אם החוברת נמכרת
ב־ 2500 טפסים׳ נחשב הדבר להצלחה
בינונית. החוברות על נושאי המין זכו מיד
עם הופעתן הראשונה בשוק, לתפוצה של
כ־ 4000 טפסים, שהיא תפוצה עצומה. כאשר
נוכחו המו״לים האחרים, כי הנסיון עלה
יפה, נתפסו כולם לביזנס זה.
לא היה דבר קל למו״ל מלהוציא חוברת

על נושא זה. כל מה שהיה עליו לעשות
הוא לקנות מספר חוברות על נושא המין,
המיובאות ארצה באישור השלטונות, ובהק־צבר,
של מטבע זר, לבחור מתוך החומר
מספר מאמרים וצילומים, שאינם בגדר של
פורנוגרפיה טהורה, אולם מספיקים כדי ליצור
גירוי מיני אצל הקורא.
מייבאי הספרות הלועזית בנושא המין,
נוכחו עד מהרה כי בארץ קיים כר נרחב
לפעולה עבורם, הרחיבו את עסקיהם, החלו
לייבא גם סדרות שלמות של ספרים בהוצאות
מפוארות, שנושאם היה אחד: ההם־
טוריה, הטכניקה והפילוסופיה של האירו־טיקה
בקולנוע׳ בפרסומת, בחיים ובאמנות.

רפואה מוגעת בחיתוליט
ך • שלג ׳ ר א שו ^ ס ם לי 7דיי^מללים
ולהשתמש בחומר הנועז יותר, שהופיע
בעתונים ובספרים שהובאו לרוב מצרפת.
הם חששו כי תקום סערה צבורית בקרב
חוגי המחנכים בארץ, תאלץ את המשטרה
לנקוט נגדם באמצעים. אולם כאשר נוכחו
כי שום תגובה לא באה, נעשו נועזים יותר.
עורכי החוברות המיניות ראו את עצמם
כמחנכים חלוצים לכל דבר. כתבו הם באחת
החוברות הראשונות :״הבורות בכל הנו־גע
לעניני מין רבה מאד. אין כל חינוך
מיני. ההורים פשוט מתעלמים מן הבעיה.
הצעיר צריך ללמוד הכל בהיחבא, מתון
רומנים, מאינפורמציה של •חברים, מספרות
זולה וכד .,הספרים על נושאי מין אינם
נפוצים ביחס לחשיבות הנושא. ישנס מספר
ספרי יסוד טובים, אולם תפוצתם אינה מניחה
את הדעת. ספרים אלה מן הדין שהיו
צריכים להימצא בגלוי בכל ארון ספרים. וכל
נער ונערה היו חייבים להיות בקיאים בהם.״
החוברת אף מצטטת סכסולוג׳ הממחיש
גם הוא עד כמה חשוב הדבר, שהצעירים
במדינה יוכלו לקרוא ולהחכים מחוברות
מעין אלה. מספרת החוברת :״סכסולוג
ישראלי נודע אמר לנו בנושא זה, כי ידע
המין נשאר אפוף מסתורין לרבים — דבר
המהווה מצב הרה שואה. המוסדות הציבוריים
לייעוץ בבעיות־מין מפגרים מאד. אין
הציבור נוטה להיעזר ביועצים מקצועיים,

מו״ל ליפשיץ ותוצרתו
מזמוטין, בתולין, נישואין

בעלי ידע מדעי והבנה רבה, ונוטה לסמוך
על שיפוטו הוא. הרפואה. המינית המונעת
עדיין בחיתוליה.״
אולם החוברות עצמן, אשר הופיעו מדי
פעם בפעם כהוצאה חד־פעמית, היו רחוקות
מאד מהנסיון לחנך. ההיפך היה הנכון.
ציטטה חוברת אחת את הנעשה באוקלהומה
סיטי ,״עיר הזנות והפשע״ :״גבר נעצר
בפתחו של אחד הבתים ומצית סיגריה. הוא
נושא את עיניו ורואה נערה בלונדינית, שופעת
אברים, ניצבת בפינת חדר המדרגות.
היא שואלת אותו באם הוא מעונין במעט
פעולה, .בוא אתי יקירי,׳ היא אומרת, אני
אעשה אותן למאושר.׳ הוא מניד ראשו
ומסתלק. אן האשה אינה מתקשה כלל למצוא
לה לקוח אחר, מבין עשרות ומאות
רודפי התענוגות הממלאים את הרחובות.״
קיים חוק במדינה, המחייב כל כתב־עת
לקבל רשיון לפני הופעתו. לאיש מבין
המו״לים של חוברות המין לא היה רשיון
כזה. הם פשוט הערימו על החוק. מאחר
ולא היה צורך ברשיון להוצאה חד־פעמית,
היתד, כל חוברת׳ בפני עצמה, הוצאה חד־פעמית.
העריכה היתד, דומה להפליא. החומר
היה שווה. ואפילו השם היה כמעט זהה.
אך למרות כל זה, נכתב על השער כי זו
הוצאה חד־פעמית. לאחרונה הגיעו הדברים
לידי כך, שעל השער צויין בפירוש: הוצאה
חד־פעמית מספר ,2מספר ,3וכדומה.

חיי־מין מדעיים

H M M M I
ך• סוף חודש פכרואר השנה, הופיעה
;]*בשוק חוברת חדשה, שנקראה חיי המין
בתמונות. העורך היה ד. ל .שגב. החוברת
לא היתד, שונה בהרבה מאחיותיה הבכירות,
שבחברתן ניצבה על דוכני המכירה. על
העטיפה האחורית הופיעה כרגיל הכתובת
״הוצאה חד־פעמית״ .אולם שלא כיתר ה־מו״לים,
המנסים את מזלם מדי פעם בפעם
בהוצאת חוברות־מין מסיבות חומריות בלבד,
היו למפיצי חוברת זו יומרות מרחיקות לכת.
האיש העומד מאחורי הוצאה זו של חיי
המין בתמונות, הוא כמעט צבר: דויד ליפשיץ
27 שבא בגיל רך מרוסיה עם הוריו.
ליפשיץ, שלמד מדעי־הרוח בירושלים,

החליט כי השטח בו יעסוק יהיה מו״לות,
מכל מד, שנראה לו ראוי וכדאי להוצאה,
בחר דויד דח־קא את שטח המין. הוא אינו
מסתיר כי הצד העסקי קסם לו. אולם הוא
עומד בתוקף על כך, כי נתן ויתן את דעתו
על התועלת החינוכית שתצמח לנוער ולמבוגרים
מהחוברות שהוא מוציא לאור.
את החוברת הראשונה הדפים ב־4500
טפסים. מהם נמכרו למעלה מ־ .3000 אם כי
נכתב כי זו הוצאה חד־פעמית, ידע ליפשיץ
כבר אז, כי יהיה לזה המשך. כתובת לא
היתד, מצוינת על החוברת, ולכן לא נתקבלו
שום תגובות. אולם ממה ששמע מהמפיצים
והמוכרים, הבין הצעיר הדינמי, כי מכרה
זהב נפתח לפניו, ניגש במרץ להכנת חוברת
חיי המין בתמונות, מספר .2
סיפר השבוע דויד ליפשיץ לכתב העולם
הזה :״ידעתי עוד קודם, שקיים צורך וביקוש
עצום בנושא זה, שלא בא מעולם על
סיפוקו. החלטתי למלא את החסר. המגמה
היתד, לתת בכל חוברת מאמר מדעי אחד
או שניים, מתורגם מספרות מדעית כמו הירחון
הסקסולוגי האמריקאי. הגעתי למסקנה,
כי חוברת שתהיה כולה מדעית, רק תעייף
את הקורא. החלטתי לכן, להכניס בכל
חוברת רשימות מעיתונות בינלאומית על
נושאי המין, כתובות בסגנון קל ובלווי
התמונות הנדרשות ליצירת ר,אוירה.״
מיד אחרי הופעתה של החוברת הראשונה,
יצא דויד ליפשיץ לאור, הופיע במשרדו של
הד״ר אהרון ודלף ממשרד הפנים, הגיש בקשה
לרשיון להוצאת כתב עת דו־שבועי
קבוע. הדבר הראשון שדקר את עינו של
וזלף׳ היה שם העתון החדש: חיי המין
בתמונות. הוא פנה אל הממונים עליו, שהורו
לו לעכב את מתן הרשיון. בכל פעם
שליפשיץ בא, נדחה בטענת עיכוב טכני.
לבסוף הסבירו לו, כי חסרה רק חתימתו
של הממונה על המחוז. הוסבר לו אז, כי
מטעם המשטרה לא הובעה התנגדות, אך הממונה
חשש מיצירת תקדים, ביקש חוזת־דעת
של ראשי משרד־הפנים.

מחדר המיטות ועד הסטריפ-טיז
Uיפשיץ עצמו לא חיכה לרשיון, אלא
/הוציא אחרי ההוצאה החד־פעמית הראשונה
הוצאה חד פעמית שניה, שלישית
ורביעית. מפעם לפעם נוספו יותר פרטים
על המוציאים לאור. אולם עד להוצאתה של
החוברת האחרונה, לא הופיעה כתובת כלשהי
על גבי המעטפה. גם התוכן היה
רחוק מלהיות מחנך. מאידך ניסר, העורך
לשוות ליצירתו אופי רציני, הגיש ככל פעם
רשימות כאילו־מדעיות כמו טיפוסי הגבר
האידיאלי בחמישים השנים האחרונת, או
מאמר על מחלות המין ואבחנתן.
סודות מחדדי המיטות, קח את אשתי ותן
לי את אשתך, סיור בקברטים של סט;־יפ
טיז — הם שלושת המאמרים הפותחים את
החוברות האחרונות .״זה מענין, מבדר ומחנך,״
טוען ליפשיץ. לעומת זאת הוא מלא
טענות כרימון כלפי העתונות, שלדעתו מגלה
התחסדות שאינה במקומה׳ בהתקיפה את
החוברות שלו. קבע ליפשיץ ברצינות מרובה
:״מד, כל ההתרגשות? ההתקפה של
חוגים מסוימים אינה נובעת מידיעת הדברים,
אלא מרצונם להיות קובעי המוסר.
מלחמת הצנזורים בספרות קיימת מעולם.
״במקום לצעוק ולהתקיף, מוטב היה לו
נתנו אותם ברי־סמכא איסטניסים עצות
עניניות, ואז היינו יכולים לשפר את ההוצאה
לתועלת הכלל. אין ספק שיש מקום
לספרות הזאת, שתמלא את מקום החינוך
המיני החסר.״

י ~ 17

״מתקני הר שתות״ מאת משה גת
ברדת המסד, הודעת מ 11ת
אבושז תיאטרון
מו סר־ ה שכל בל־ מחזה

המינוי -
קיברה ן זשב\ן ך לוזיוגש ת0י׳\1יv3 hi
אוהו בהקום .,עקב הביקוש ל>זיגזג\ ,לא
וובל לאהשו־ בל השלוה ללאהשלוה .

liV a V

aaa

ס ^[Mlfl 7

תשא א ת השם. עינטבין־גקה־

אדון כידרמן (הבימה) הוגדר בפירוש
בתוכניה כ״מחזה־מוסר ללא מוסר־השכל״.
אף על גבי הבמה הוא נראה ממש כהיפוך
גמור — מוסר השכל ללא מחזה.
המחבר כלל במחזהו לקח פשטני היפה
למערכון בן רבע שעה: האזרחים מוגי־הלב
הם המשתפים פעולה, מרוב חרדה לשל־וות־הרגע,
עם מבעירי הבעירות ומניחים
להם להשתלט עליהם עד שמאוחר מדי.
ייתכן שרעיון זה היה מספיק למלא ערב
שלם, אילו הצטיין המחבר יותר בעיצוב
דמויות מעניינות וגורלות אנושיים משכנע׳ ם.
ייתכן שהערב היה ניצל, אילו היה בכוח
השחקנים והבמאי לתת מה שהחסיר המחבר.
אן למרות המשחק המצויין של שמואל
רודנסקי, ששיווה /דמות המבעיר־ר,מתאגרף־
לשעבר שלו אופי של ילד מגודל, למרות
השיאים המעטים־מדי של מאיר מרגלית
בתפקיד בידרמן ולמרות החריפות הסכמא־טית
במקצת, שגילה יוסף בנאי בתפקיד
המבעיר השני, המעלה את האש לשם הנאתו
החולנית בלבד — לא התרוממה השלהבת
המציתה לבבות מתוך הגחלים הצוננות־למחצה,
שרבצו באפר הרב שעל הבמה,
אם היה בכוונתה של הצגה זו לקרוא
לעירנות — הרי היא החטיאה את מטרתה
בכך שעשתה זאת בצורה מרדימה ביותר.

בואוחרי ה קל עי ם
בונד בעבו תו ת
כהתקפת מחץ מפתיעה על שיטת
הקולקטיב בתיאטרון הישראלי, יצא אחד
החברים המכובדים והוותיקים בקולקטיב של
תיאטרון הבימה — שמעון פינקל. במאמר
שפירסם בחוברת הראשונה של הירחון במה
המחודש, שיצא השבוע לאור, טוען פינקל
גם נגד המסחריות היתרה, השולטת בבחירת
הרפרטואר בתיאטרון ונגד הפירסומת המופרזת
המתלווה להצגות ולאישיות השחקנים
גרשון פלוטקין, שהופיע עד כה
על הבימה כבמאי וכשחקן, החליט לפלוש
גם לתחום חדש: הוא נטל על עצמו את
תרגומו ועיבודו של המחזה פרשת פינדוס
מאת קארלו לוזי, שהתיאטרון הקאמרי עומד
להציגו בעונה הבאה. הבעייה האקטואלית
שהמחזה עוסק בה: נסיון להשתיק את העיתונות
החופשית ריקה ויוחנן
?ראי אינם עתידים להזדרז ולחזור אל
מעריציהם בישראל — זו המסקנה המתבקשת
מן העובדה, שריקה זראי חתמה זה
עתה על חוזה בן שלוש שנים עם האמרגן,
שאחד מלקוחותיו האחרים הוא איב מוג־טאן.
השבוע יצא ׳לאור בצרפת התקליט
ארוך־הנגן הראשון של ריקה, מתוצרת חברת
פיליפם, ובו שירים של עמום אטינגר, דן
אלמגור ויעקב שבתאי, מתורגמים כולם
לצרפתית ומולחנים בידי יוחנן. עטיפת התקליט
מציינת כי את ר,זימרה מלווה יוחנן
זראי ותזמורתו פירפומת מקורית
בחר לעצמו השבוע תיאטרון סמבטיון,

שהדפים ערב הופעותיו בערי־השדה כרזות
בנוסח זה,, :מעילות באילת! שוחד בבני-
ברק! מעשה מגונה בכפר־סבא! בקרוב
בחולון — השד יודע מצעד
הפיזמונים״ — זה שמו של ירחון שהחל
להופיע השבוע בישראל, בתקווה למצוא
קהל קוראים מבין חובבי הבידור והזמר
הקל• נוסף על אינפורמציה בתחומים אלה,
מלים של שירים פופולאריים וטבלות של
הפזמונים המבוקשים ביותר בתחנות־ד׳,שידורי,
מכיל הגליון הראשון גם מאמר של משה
ווילנסקי, המתחיל לפרש את ההיסטוריה
הקצרה של הפזמונים הישראליים
הכחשה נ מרצת בדבר הידיעה על
עזיבתו של אורי זוהר את להקת בצל ירוק
(שהושמעה מפי אורי זוהר עצמו) השמיע
חיים טופול .״להיפך,״ טען טופול ,״רק
עכשיו אנחנו מתקשרים מחדש בעבותות
חזקים יותר.״ הוא לא פירש מה טיבם של
עבותות אלה ומה מידת עוביים
״כפר דייגים״ — זהו נושאה של התערוכה
השלישית מיצירותיו של הצייר הישראלי
משה גת, שנפתחה זה עתה במכסיקו־סיטי,
בגלרייה הלאומית על שם חוזה קל־מנטה
אורוזקו. בתערוכה זו, מציג הצייר
רישומי מכחול, תחריטי עץ ונחושת ותדפיסי
ליטוגראפיה. הביקורת היללה, כרגיל
יוסף כרישטוף, שביים זה עתה את
הצגתו הראשונה בישראל, בדלתיים סגורות
של ז׳אן פול סארטר, עם קבוצת שחקנים
חסרת־שם־לפי־שעה (בתוכם שמואל עצמון,
זר,רירה חריפאי, פנינה גרי ואלכסנדר פלג),
יסד לפני׳ ארבע שנים תיאטרון משלו
בהונגאריה. הוא הספיק להציג בתיאטרון
זה רק הצגה אחת — את הנפש הטובה
נזסצ׳ואן של ברתולד ברכט. מיד לאחר
מכן, פרץ המרד בהונגאריה ויוסף כריסטוף
הזדרז לנצל את ההזדמנות ולעלות לישראל,
מקום בו למד עברית באולפן בית־יהושע
מותו של שחקן הבימה מנחם
בנימיני המנוח אירע השבוע כטראגדיד,
תיאטרונית אופיינית: השחקן נפטר בביתר,חולים
בעצם השעה שרעייתו, השחקנית
תמרה רובינס, שיחקה על הבמה בהצגת
הבכורה של אדון בידרמן. לאחר ההצגה
נערכה מסיבה קטנה בתיאטרון, אך השחקנית
יצאה ממנה באמרה :״עכשיו עלי ללכת
לבית החולים.״ שם חיכתה לה בשורת־איוב
אירמה המתוקה״ ,המחזר,
המוסיקאלי שכבש בסערה את בימות אירופה,
לא יוצג כנראה בישראל: המחזה הוגש
למועצה לביקורת סרטים ומחזות על״ידי
תיאטרון אהל ונפסל על־ידה, בטענה שהוא
גדוש פורנוגרפיה.
תדריך הצגות
• העצים מתים זקופים (הבימה)
— חנה רובינא ושמעון פינקל, מעצבים
דמויות מלבבות במלודראמר, חביבה בפש״
טגותה ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו,

בי דו ד
• להקת האורגים 35 -שירים
בשש שפות שונות ובביצוע תרבותי, חסר־מאמץ,
משוזר בדברי־קשר רבי־נועם והומור.
• השד יודע (סמבטיון) — כמה מספרים
חזקים של סאטירה פוליטית, חזקים
פחות על נושאים אחרים.

קולנוע
ב רי ת הכחעצנת
דמען האיש האיוס
״מהו הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים?״
נשאלו 117 מבקרי־קולנוע בימי תערוכת
בריסל, בשנה שעברה. בדיוק 100 מהם
פוטיומקין!״*

ענו .״הסרט הסיירת־המשורינת
הצבעה משכנעת זו הזכירה לתועמלנים
הסובייטיים שיש בידיהם רכוש גדול, שלא
נוצל מפאת חומרות תקופת־סטאלין. הם
מיהרו לשלוח לאירופה המערבית העתקים
חדשים של פוטיומקין, סרט בן שעה אחת,
ללא עלילה ושיח, שהופק לפני 34 שנה.
יחד עמו שיחררו בפעם הראשונה סרט שלא
הוצג מעולם — החלק השני של איזזאן
האיום׳ שנגנז מטעמים אידיאולוגיים.
כשרר קו ב. גיבורם של שני הסרטים
הוא סרגיי אייזנשטיין — בנו (יליד )1898
של אדריכל מריגה, שהתגייס בגיל 22ל-
גוורדיה האדומה, שהתבלט לראשונה בעולם-
הסרטים הסובייטי בסרטו השביתה (.)1924
שם יצר סגנון שלם חדש: במקום גיבור
יחיד בא ההמון. המתח נוצר על־ידי חיתוך
תמונות וצירופן המהמהם. למשל: מיד אחרי
תמונת מרגל־משטרה באה תמונתו של כלב
בולדוג! תמונות דיכוי השביתה בכוח הנשק,
מלידת בתמונות על שחיטת שוורים.
ביום השנה ה־ 20 למהפכת ,1905 הוטל
על אייזנשטיין להנציח את מרד־ר,מלחים
בסיירת־המשורינת הנסיך פוטיונזקין ממאוריה
בנמל אודיסה. אחרי שהוגש להם בשר רקוב,
מרדו המלחים. הקצינים ציוד על כיתת־אש
לירות בראשי המרידה. תחת זאת הרגה
כיתת־האש את הקצינים. מלחי אוניות אח-

המועצות רשמית :״הצאר המתקדם הראשון
לא הוצג כפטריוט חזק־אופי, אלא כהאמלט
חדש וחסר־החלטה.״
אייזנשטיין הודה בסטיות שיוחסו לו, מת
כעבור שנתיים׳ אחרי התקפת־לב. הסרט
נגנז. עתה הוצא בפעם הראשונה מן הגניזה,
בצורתו המקורית.
אולם כשהגיע העתק הסרט לישראל, לא
נמצא אף בעל קולנוע אחד שיעז להציגו,
מחשש פן לא ימשוך די קהל. אולם איחאן
האיום לא נשאר ללא מגינים: מבקרי־הקול־נוע
הישראליים החליטו לצאת למערכה, הציגו
השבוע את הסרט בהצגה מיוחדת לאורחים,
מתכוננים להזעיק את הציבור למענו.
סרטים משקספיו־ ועד גן הידד׳
הויקינגיפ (חן, תל־אביב; ארצות־הב־רית)
היו שבטים של פירטים סקנדינבים,
בוני־אניות וימאים מוכשרים, שהפילו, בין
המאות השמינית וה־ 11 לספירה, את חיתתם
על שוכני חופי צפון־אפריקה, הקימו ממלכות
על פני ארצות רבות, שלטו במאה
ה־ 11 במשך 25 שנים רצופות באנגליה.
על אחת מפשיטות אלה, בימים הטובים
כשהיו מנהלים מלחמות בעזרת חיצים ואי-
לי־עץ מקרקרי חומות, למען אהובות הכלואות
במנזרים, מספר סרט זה, העשוי במיטב
המסורת של סרטי ההרפתקאות ההסטוריים.
השליט הויקינגי רגנר (ארנסט בורגנין) הורג
בפשיטה את מלך אנגליה, אונס את
אשתו. כעבור שנים מתברר כי בנו הבלתי־חוקי,
אריק (טוני קורטיס) התגלגל כעבד
לשבטו, שם הוא מתנגש תכופות עם אחיו
החוקי איינר (קירק דוגלס) ,מצליח לחטוף
ממנו את כלת מלך אנגליה (ג׳אנט ליי)
שנשבתה, ולברוח עמה.
בסופו של סיפור אגדה תמים אך מהנה
זה, המסופר בטקסט המתחיל ביומרנות של
שפה שקספירית ונגמר בלשון אגדות ילדים,
הורג אריק את איינר, הופך למלך אנגליה.
:צילומי נוף מרהיבים וקרבות המון עקובי־דם,
המצולמים בכשרון רב, מחפים על ילאת
הויקינגים
דותיות העלילה, עושים
לסרט־ראוה יפה.

החשפנית ממונטה כדיסטו

מיצ׳יקו מאדה כ״הגופה והפנינים״
הידיים עייפו משאת
רות סירבו להטביע את הסיירת המורדת.
היא הצליחה להימלט לנמל רומני.
האמלט רוסי. אחרי מיבצע זה, הפך
אייזנשטיין מלך הקולנוע הסובייטי. ערב
הפלישה הנאצית, הסריט בפקודת סטאלין
את איוואן האיום*• בן המאה ה־ ,16 שהטביע
בדם את עוצמת האצילים הרוסיים ונחשב
על כן לנביא המהפכה. הסרט הצליח וזכה
לתהילה בעולם (ובארץ־ישראל) .הצרות החלו
כאשר ניגש אייזנשטיין להסריט את החלק
השניה. כי הפעם סטה מן הראייה ההיסטורית
של סטאלין.
קבע הועד המרכזי הקומוניסטי בברית•
ולא ״אונית־הקרב פוטיומקין״ ,כפי
שהשם תורגם בטעות לעברית.
•* תרגום בלתי־נכון של הכינוי הרוסי
״איווא! גרמני״ (בערך :״איוזאן הזועם״),
שהודבק לצאר איזזאן הרביעי.
העולם הזה 1134

הנערה, הגופה והפנינים (גן־רינה,
תל־אביב; יאפן) מעמיד את השחקנית־חש־פנית
יאפנית, מיצ׳יקו מאדה, בפני אחת המשימות
הקשות ביותר, שעמדה בפני שחקנית
קולנוע, אי־פעם. לאורך כמחצית הסרט,
היא צריכה לסוכך בכפות ידיה על חזה,
להתגונן בפני חצי־תריסר גברים חמי־מזג,
העומדים בתור כדי לאנסה, נלחמים זה
בזה והורגים איש את רעהו בעד התענוג.
חוט השני העובר לאורך כל הסרט, שעלילתו
מכונה בפי השחקנים כסיפור מודרני
של הרוזן ממונטה כריסטו, הוא הרעיון ש־
״סוף הצדק לנצח.״ ובמקרה זה אין הכוזנה
דוזקא לאנסים.
מיצ׳יקו נופלת קרבן לכנופית רמאים, המשליכה
את אהובה לכלא בעודן רצח שלא
ביצע. היא מפילה את עצמה מאניה בלב־ים,
בשעת נסיון האונס הראשון ,־ מוצאת
את עצמה על חוף אי, שתושביו הם חמישה
דייגים, הנחלקים לשתי מפלגות: אלה
הרוצים לאנוס אותה ואלה שאינם רוצים.
לבסוף מנצחים המאופקים יותר ומיצ׳יקו
מוצאת אוצר פנינים, חוזרת ליאפן כדי לנקום
את נקמתה ברמאים. נוכח שפע כזה
של דמיון פורה ומלודרמתיות מזויפת, המבוצעים
כהלכה בידו המקצועית של הבמאי
טושיו שימורה, נראים גם סוחטי־הדמעות
שבמלודרמות האיטלקיות בכרוניקה יבשה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הדון השקט (צפון, תל־אביב) —
צעדיה הראשJ1ים של המהפכה הסוביטית,
דרך עיניהם של קוזקי הדון, כפי שסופר
ביצירה האפית של מיכאיל שולוחוב.
• זה קרה ראור היום (מגדלור,
תל-אביב) — בעקבות רוצח ילדות — בסרט
שוויצי עשוי ללא פגם.
• הבלרינה ואני (ירון, תל־אביב)
— מארייטו בן השבע בוחר כאם בלרינה
יפהפיה, זוכה בה בעזרת האל הטוב —
ויטוריו דה־סיקא.
• כפייה (אמפיתיאטרון, חיפה) —
פרשת ליאופולד־לייב, שני הסטודנטים היהודים,
שרצחו מתוך אידיאולוגיה, בשחזור
מרתק לפי ספרו של בן כיתתם מאייר לוין.

נ^׳/סנל־ ( ftcn & Z

ת שב ץ a z k siva Gfliun
מאוזן .1 :עץ
נוצרי ! .5ממלכה
מרחבית 8| .9 :
פרברחיפאי.13 :
דבר אחר 131.15 :
אבר; .16 ראשי
תיבות של ראש
חודש; .17 מקום
מציאת נפט; .18 למילוי הצורה
משרה ציבורית;
.20 משקלפיוטי;
.21 נהר במרכז
אירופה ; .2 2מכם
על סיגריות; .23
אחי דן; .25 נשק
קל; .26 אם העגל;
.28 בה נמצאת
הפזורה; .30
יתרון; .33 כמו
המרפק, אבל ברג ליים
; .34 הוא
השובר את גב הגמל;
.35 בת קול; .36 שליט כל
הרוסים, אבל לפני שנות דור; .38
אות הנצחון; .40 רבי נחמן קרוכמל,
מחכמי ההשכלה; .41 מגדולי משוררי
התחייה; .43 חלק הגוף; .44 המשקה
הלאומי של הבריטים; .46 הבעת
כאב .48 :דורון; .49 שבועון נשים
חדש; .53 מורא; .54 עורק.
מאונך .2 :קיצור למלה נשק בל שון
הפקודה הצבאית; 3פרח; .4
״דויד, מלך ישראל וקיים 5
תערוכת ישראל; .6תירוש; .7אות
עברית .8 :יורש את הבוכנה במטוס
החדיש; .10 בית־ספר, בין יסודי לג
בוה;
.11 מקום מגורים; .12 כלי
טיגון; . 14 ניב בצה״ל, היה; 16
יישוב בשרון; .18 מה שהמוהל עושד
כל העת 19 בעל מלאכה ; .22 פאניקה;
.24 מביע את הדעה הרשמית
.27 ידיד ; .29 חלקו התחתון של האולר
; .31 פרי יצוא ישראלי ; .32 החל?
המבדיל כובע רגיל מכובע שרד; 34
לא בעל אופק רחב ; .37 אלוהים ; ,39
בפוזנן מתקיים כזה מדי שנה ; .42 פגנ
גופני; .45 אחי הבצל; .47 הסבר
.49 חורבה; .50 מספר הנופלים בחושם,
לראשונה, לעזרת גוש עציון ; 51
החלק העליון של אולר; .52 מלו
חיבה, בעיקר בסרטים אמריקאיים.

אנגלית• צרפתית-לומדים

בשיטה קלה בבית־הספר

״ ק די מ ה ״ ,תל־אביב, בן־יהודד.74 ,

אנו פותחים ) 1 :קורסים ואולפנים למבוגרים מכל דרגות הידיעות.
)2אולפניות קיץ לתלמידי בתי״ספר לחודשי החופש לביסוס הידיעות
ועזרה לבחינות )3 .הכנה כ אנגלי ת לבחינו ת כגרו ת.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

סיורה מועמדות ראשונה
שאלון מועמדות
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה. ,וכן כל אדם אחר הממוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

ה שם:

מצב מ שפחתי :
ה פ תו כ ת המלאה :

שנת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העליה :

יצבע שיער :
צבע עיניים :

ציפורה טטולוביצקי

תושבת חיפה
בת 20שסיימה
את שרותה בצה״ל, תלמד באוניברסיטה שפות, ספרות
והיסטוריה• ציפורה הג׳ינג׳ית היא שחיינית מנוסה ואוהבת ים.

השכלה קודמת :

ידיעת ש פו ת:

ספורט(לציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים :

מקום העבודה או הלימודים :

אלה הן שלוש המועמדות הרא שונות לתואר ״מל כ
ת המים .״1959 האם א ת רואה א ת עצמך
מסוגלת להת חרו ת כ הן? אם כן -מלאי א ת
השאלון ושלהי ת מונה (או הצטלמי על-ידי אחד
מצלמי ה ת חרו ת) .כמו ב שנה שעברה, תזכה
המלכה גם הפעם, לסיור של רצון*טוכ כארצו ת
הים התיכון, ת ת רבל על-ידי ראשי הציבור ואלילי
הקולנוע האירופיים. היא תיב ח ר -יחד עם שתי
פגניותיה ונסיכות-המים האזוריות -בהצבעה
כללית של קהל האלפים, שיהיה נוכח בנשף־
הבחירה. מלבת-המים הי שראלית של ,1958 יהודית
מזרחי, הפכה ל חביב ת הע תונו ת בחמ ש
ארצות, שפירסמו א ת תמונותיה ב התל הבו ת,
כדוגמה לחן־הנעורים של אומה חדשה ה שוכנת
על חוף־ימים. אולי תהיה זאת, השנה, ת מונ ת ך?

תאם המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחרו

פ:רט איזה ומתי:

הובבויות:

מלכה זבצקי

צברית מתל
אביב, שחו־רת־שער
וחומת־עין, בת , 17 תמירה ( 1.65מ׳),
לשעבר חברת מכבי, לומדת פקידות בבית־ספר
אלפא. בוגרת בית־הספר היסודי בלפור, למדה
בבית־הספר המקצועי אורט. אינה מחמיצה אף
לא תחרות־ספורט אחת, בעיקר משחקי־כדורגל,
בהט היא מבקרת בלווית בן־זוגה. נוסף לחובבו־יות
אלה היא מתמסרת בעיקר לציור אופנה.

אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לממלא שאלון זה.
נא לשלוח את השאלון המטולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המיס .1959״
נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

מ»רה צימבס ££
, 18 תלמידת תיכון, בלונדית ובעלת עיניים חו
מות גדולות, שחיינית נלהבת. יודעת עברית,
צרפתית, אנגלית, גרמנית ואף מעט איטלקית.