גליון 1135 מתאריך 1 ביולי 1959

:מספר 1135

המבליג אומה:

מ׳ משקו?

לבד ספיקה שכורת ש? ספיד ממשלתי?

תמהני.
בנימין טננבוים, תל־אביב

מדרך הראשי:
•דרי אגגרי

n i n a a m

מתוק מעז

...בהמשך לדבריה של בתיה כהנה, אודות
אישיותו המתוסבכת של מרדכי שולם! (העולם
ה!ה ,)1131 רציתי להעיר כי היא
אמנם צודקת, אולם מרבית דבריה לא מובנים
לרוב־רובם של אנשי המשטרה. חסרים
להם שם פסיכולונים־יועצים ומאוד חבל.
צריר אחרי הכל להבי: את מרדכי שולם.:
ולהכניסו למסגרת חיובית רציונלית. ומהעז
צבר, תל־אביב
יצא מתוק.
לפריסת ״שולמ! ישלם״ ,יש לי בשורה
מיסטהח עבור קוראיכם. ניתנה הרשות לצאתו
לחוץ לארץ לטיפול. מומחה שבדה
אוחו אמר כי יתכז ויתכז להפכו לאדם
מועיל לחברה, בעהבות טיפול זה,
מרדכי שלמה, תל־ אביב

ראש המערכת:
שרים כאז
עורו ם ש 1ה:
רזב איזזז

ס ביגן•

1ג לי

סירבי פשוז

יקי

כתב בכיר:
איי תבור

ח 1וב גליקסון aתל־אביב, טלפון ,26786
מ. ד .*36 .סטן לסברעים * :עולמפרס״.
המוציא לאור: זזפולס mnבפ״ס.
דפוט משח סחט בע-ס, ת״א, טל.3 *139 .
ההפצה: זוז־ טופל ובניו, תל־אביב.
הסערפת איננה אמראית לתוכן חטודפות

ן1רך כיתוב:

עורך תבניזס
1לם המערכתז
אריה קרו

חברי המערכת:
מנשה בר־רייו, שייז ולזר, לילי ורירי,
דויד הורוביץ, רותי ורר. אברהם הרמוז,
יוסוי אברהסדי. אביבה סמז. וומום פיוז.

מכתבו של מארק חלאסקו, המתפרסם
בגליון דה, הוא מיסמך המעורר למחשבה.
בסופו של דבר מסתובבת כל הפרשה מסביב
לנקודה שלא הוזכרה בכתבת העולם הזה
לפני שבוע, וגם לא במכתבו של וזלאסקו
עצמו• אין היא נוגעת לו, אלא לנו.
האם מדינת ישראל מסוגלת לקלוט ארב
שאינו יהודי?
ביחס בו נתקל חלאסקו במקומות שונים
בארץ, ושד,שתקף בלי ספק גם באינפורמציה
שנמסרה להעולם הזה ממקורות מסויימים,
יש הרבה מן השנאה המסורתית של יהודי
מזרזז־אירופה לעמי־הרוב בארצות מולדתם
הקודמת. שנאה זו זרה למציאות הארץ ולצרכיה
— אך היא עדיין קיימת, באופן תת־הכרתי.
פעם
אפשר היה לחלום כי מדינת ישראל
תהפוך׳ בבוא היום, לארץ־מקלט של כל
אנשי־הרוח החופשיים, שאינם יכולים לפעול
במולדתם, בלי הבדל של גזע, אומה והשקפה
מדינית. חלאסקו יכול היד, להיות סנונית
ראשונה של קיבוץ־רוחות עולמי כזה.
אולם ישראל נכשלה כלפי חלאסקו, כפי
שנכשלה כלפי הרבה לא־יהודים אחרים,
פחות ידועים, שבאו בעשור הראשון לארץ
— ונפלטו ממנה. חוסר־הסובלנות לסגנון־
החיים של בני־עמים אחרים, דעות קדומות
ושנאות תורשתיות, מנעו את קליטתם של
אנשים כאלה.
זהו למעשה חום־השני העובר בין פרשת
חלאסקו, לבין רבות מן הפרשות האחרות
הנידונות בגליון זה — פרשת משלוח הנשק
לגרמניה, פרשת פעולת־ד,דיכוי של הממשל
הצבאי, ועוד. כולן מסתובבות סביב ציר
מרכזי — חוסר קביעת הזהות של המדינה,
שאינה יודעת אם היא יהודית, או עברית.
אי ישראלית.

אותה בעיה׳ בצורה הפוכה, התעוררה השבוע,
כאשר אחד ידי, מן העסקנים הישרים
של ספא״י, התלונן באוזני על שהשתמשתי
במושג ״אנטי־שמים -נגד יוזמי
תוכניות המלחמה נגד הערבים וכיבוש הארצות
השכנות (במאמרי* :תוכנית נהלל״).
המושג *אנטי־שמיות״ משמש, בדרך כלל,
במונח נרדף ל״שנאת יהודים״ .אולם זוהי
טעות שכדאי לשרש אותה. המונח נוצר בגרמניה
אחרי ,1870 בידי אנשים בעלי הש־קפת־עולם
גזענית, שסברו בטעות כי קיים
גזע ״ארי״ ,הוא הגזע העליון, ועל כן חיפשו
מושג גזעי מנוגד ונחות. מכיוזן שקשה

לטעון כי היהדות היא גזע, החלו מדברים
על גזע »שמי״ ,השפל מכל שפל.
״אנטי־שמים״ אלה רק שכחו, כי רוב ה־
״שמים״ בימינו הם בני העמים הערביים,
וכי על כן אנטי־שמיות כוללת גם אנטי־ערביות.
מאז קום הציונות השתדלו אויבי־היהודים,
בדרך כלל, דווקא להיעזר בערבים.
כך נוצרה התופעה של אנטי־שמי חו־בב־ערבים,
כמו היטלר. זהו כמובן אבסורד
לשוני.
אני מציע, על כן, לקרוא לדברים בשמם
הנכון. שונאי היהודים בעולם הם אנסי־יהודיים,
ושונאי הערבים אנטי־ערביים. ואילו
המושג ״אנטי־שמי״ פירושו אדם המתנגד
לכלל השמיים, היינו לכל העמים הדוברים
שפות שמיות (כגון עברים, ערבים, חבשים
ועוד) .מכיטן שבימינו טובת העמים האלה
דורשת את השתלבותם ההדדית לגוש חזק
ומלוכד, אני מרשה לעצמי להשתמש במושג
אנטי־שמי כדי לציין אדם המתנגד ליחסי-
שלום ושותפות בין העמים השמיים, מחרחר
מלחמה ביניהם ומנחף לשנאה הדדית ביניהם.
זהו
ציון של השקפה, ולא של אופי.
אנטי־שמי במובן זה אינה מילת־גנאי כשלעצמה.
הדבר תלוי בהשקפה.
k k k
בצאתו מן הארץ אמר שמעון פרס, בקשר
עם פרשת הנשק, כי ״משרד הבטחון
אינו נוהג להגיב על פרסומי דר שפיגל!״
דר שפיגל הוא הגדול והחשוב בשבועוני־החדשות
בגרמניה. יש לו השפעה גדולה באירופה.
מדוע מצא שמעון פרסומת צורך
להעליב אותו בצורה כה גסה?
הסיבה נעוצה בחטא קדמון: זר שפינל
יצא בשנה שעברה במאמר גדול בשבח העולם
הזה ומדיניותו, גינה בחריפות את
יחס הממשלה כלפינו.
k k k
מדוע הוצאה ההוראה האוסרת פירסומים
על העליה?
השבוע יצא המרצע מן השק. קבע מזכיר
הממשלה כתריאל כץ, האיש שחתם על ההוראה,
בשיחה עם סופר ידיעות אחרונות.
אי־אפשר היה לסמור על הסכס־ההשתקר, של
ועדת־העורכים׳ כי *ועדת־העורכים, בהרכבה
הנוכחי, אינה חולשת על כ ל העתונים.
תבין אותי מבלי שאפרש!״
אין צורך לפרש. יש עתון אחד שאינו
חבר בועדה זו: העולם הזה.
מכתבים מדליון על קרן הצבי

פרשת מדליוני הנחושת ו״מצח הנחושה״
של מביציהם (העולם הזה )1134 נרמה לי
מבוכה רבה. אודה על האמת כי כיהודים
טובים רבים אחרים, התקשרתי עם החברה
המפיצה את המדליונים, וחתמתי על הסיד־רה
כולה. הפרשה, שהועלתה בכמה עתונים,
העמידה אותי על האפשרות כי אפילו הערר
הנקוב על גבי המטבעות הינו מופרז. וכד
יימצא כי לא רק את כספי הפקרתי, אלא
פשוט שם אני את רכושי על קרו הצבי.
יהודה שאלתיאל, ירושלים
הישגה דרד משפטית לתבוע את האחראים
על מעשה הנבלה, ואם כן — איר?
י• בן־יהודה, תל־אביב
הקורא בדיהודה יכול להגיש באמצעות
עורך־דין תביעה אזרחית נגד חברת המדליונים
והמטבעות, לזכות בפיצוי •על ההפסד

בלתי-ידוע-בציכור

שנגרם לו.
הנני מרכין את ראשי בפני שני המאמרים
בהם הוקעתם את הזוהמה, הסרחון, השחיתות
והמעילות אשר שמם ״וועדת העשור״
והעולם הזה .)1133 ,1132 אמת, לא השבנו
כי אנחנו מסוגלים לרדת לתהום כה עמוקה.
כי המדינה שלנו היא בבודעיננו, וזכות
גדולה היתה לנו כי קדחנו, סבלנו ורעבנו
למענה. חשבנו כי היא תהיה דונמה לרבים
במובן מוסרי, תרבותי ורוחני. אד אויביה
ומשחיתיה של המדינה, מתוכה י קמו. הזכרתם
את דוד ניב. מי שמכיר אותו יודע כי
הוא יכול לשמש, לכל היותר, כפקיד זאטוט
בבנק. לא הבלטתם את סננו לעיוות, או נכון
יותר אח המתכנן של כל אותה שחיתות —
הלוא הוא בנימין בלוטנטל. לפני שנים לא
רבות גר הוא בדירת חדר אחד, כשמצבו
הכלכלי היה בכל רע. וכעת — נא לבקרו
בבית החדש והמהודר שרכש לו. נא להכיר
את המכונית החדשה, שרק לפני כמה שבועות
קנה לעצמו. נא להכיר את רמת חייו. האם

בקור־רוה, נינוב היריקות

כמעט לבטח אפשר לומר שחלק הארי שלי
אלפי היהודים, שבאו לחזות במשחק הנפסדת
הישראלית ננד נבחרת פוליז (העולם הזה
,)1134 היו מוכנים לוותר בשקם על התענוג
לראות, בפעם הראשונה אחר אלפיים יענה.
את 11 נציגי נבחרתה הלאומית של ישראל
הריבונית, אילו ידעו על הרקבו! העמוק
בו •סקוע הכדורגל הישראלי. אכן, כמויות
רבות של דמע הורידו בעת ששמעו הם, יהודי
פוליו, את ההמנון הלאומי של ישראל.
אולם כמויות נדולות יותר של רטע, הורידר
בעת ישבו על ה״שבעה״.
מעניין לרעת אם חרפת פולין תהווה
כרניל חוליה נוספת בשרשרת הבויונות
הלאומיים, או שסוף־סוף הניעו הבוסים להכרה
כי הניע הזמו לסגור את השרשרת,
להתחיל בקור־רוח לנגב את היריקות ולהת מסר,
מתן ך רצון כן, לטיפוחו של הספורט
הישראלי בלבד.
יצחק הללי, ירושלים
איבה הובסה נבחרתנו /בעיר־רבת•
וורוצלב / .ללעג ולקלס היינו /לכל עובר
ושב.
...תבוסה אחר תבוסה הובסנו /בגלל
רשלנות פושעת / .אוי, כי לזאת הנענו J
בגלל התאחדות נבערת מרעת / .עורר אוהדי
הכדורנל / ,להציל הספורט בישראל [ .בעטו
ראשי ההתאחדות ברגל / .כך הספורט

כל המושחתים, המועלים ועושי-המעיסים-
המנונים מהסוג המכובד ביותר, זכו שתמונותיהם
יתפרסמו בעתונכם — פרט לאחד:
מזכיר מועצת הפועלים
בכפר סבא, החשוד
בטעשים מנו־נים
בילדות בנות 12
(העולם הזה .11133
ייגאל.
נחום דוד הופח על־אינה
ידכם,
וזהותו
מ. מ״ תל־אביב
ידועה בציבור.
קריאה דחופה
אנב: מדוע קיפח־רוחי
נשברה עלי ואומץ ליבי פג. אני
תם את אשת שר
יושב בבית הסוהר בדסון כבר כמעט חמש
המסחר והתעשייה,
שנים, ונדמה לי •סהניע הזמן לשחרר אותי
שושנה ספיר, שהי־מהדכאון
בו אני שרוי. אינני מאמי! כ תה
הראשונה שהעיאוכל
להחזיק כאן עוד מעמד. אני דואג
חברה
זה לשאול את
לשלום אשתי וילדי, והדבר אינו נותן לי
במזכירות מפא״י במנוח.
אהיה גלוי־לב: לא אוכל להחזיק בבד
נחום, דוד כפר סבא,
עוד זמן רב. מוכרחים לעשות משהו למעז
את השאלה.. :א י נד
שחרורי. יש לי א׳סה ענייה שהיא זקוקה לי,
מו את להציג בוש נהום
ואני
רוצה להיות אתה ולעוור לה. קיפחתי
עמדותך לתפקיד מזאת
בריאותי בבית הסוהר. איני יכול יותר.
כיר מועצת הפועלים? הוא לא בוש. מי שאני
מקווה שתעזרו לי ותעוררו את דעת
הקהל למעני ולמען משפחתי.
חזק יותר ם: השר, לא יראה חולשה לגבי
אשתו.
א. מילר, נפר־סבא
שאול נחמיה, דמון, חיפה
תמונת מזכיר
מועצת פועלי כפר־סבא, יד אחת
נחום דויד, ראה תמונה.
עוד לעניין השחיתות (העולם הזה :)1133
באם לא יצליחו להוכיח בבית המשפט כי
עסק משגשג
גילויי השחיתות בתערובה החקלאית (ה באילת ובבני־ברק קעולם
הזה ,)1134 הדהימו אותי. כאחד ש יימת שחיתות, באה
הנימטריה ומוכיחה
סייר בתערוכה פעמים רבות, והיה מעורב
עיני. את ההיפר. כי ״העבה
בפועל, לא יכולתי להאמין
למקראקלעתם רים בני ברק ואילת
ערכתי חקירה פרטית, ונוכחתי כי
הרבה יותר 1136״זה שהרבה
לפני המטרה. האטת היא
חיתות 1136 ובנוראה

מידה ונשאלת השאירחמיאל
ק ,.גבעתיים לה ״טהי שחיתות?״
.. .אמרתי מזמז ני החקלאות במדינה 1169״העיר
אילת בנגב שלגו״
היא עסק טכניס.
.)11691 או ״אי! כ־ישראל
מנקס, פתח־תקווה
זיוף תעודות הבגרות״
1625
עם נעילת התערוכה החקלאית 1959בלמלא
״בית הספר מונטיפ־ראשון
לציון, צומת ביודדנון, הנני
בתל־אביב״ יורי חובה נעימה ולהורות לכם על
יסירותבם (.)1625 באמ התערוכה,
הנאמן והמסור בהבאת דבר
אגב שמתם לב לשיקה
צעות
עתונכם, לקהל אזרחי הארץ.
קשר •סקיסרו צבי
מנהל התערוכה, א .צורף, תל־אביב
אפרים? ״צבי בז אפרים״ (<485
טוב_ ובן
״ועורר די; צבי טוב 485 עשו יד אחת
רשות פוליטית
אורי שיקה, חיפה
לפני כחודשיים נכנם קררי, מנהל בית־ספרנו
נמנסיה ריאלית ראשו; לציון,
והציג כמקום פוטוגניות, דם
בפנינו בחור ובחורה טסויימיס. כיחתנו,
אינני מסכים עם הקוראה יערית (העולם
הבג־בחינות
סמינית
תיכון, שעמדה בפני
הוה .)1130 אינני חושב שכדאי לצרף תמונות
למכתבים. וכדאי אפילו שהמערכת תימנע
מהדפסת! .תמונות אלה מקילות את ה עבודה
על אנשי מנגנון החושר...
התי!
קורא המעוניין בעילום שמו, חיפה
חשבונו לא היה מורכב. קיימים במרחב מהתורכים שונים, מיעוטים בני
מיליון
54,7
יופי. לקוראה יערית יש דם. היא דווקא
( 21 מיליון) ועד הבוהטים ( 0,25 מיליון) —
להתאחד לא נראית הכי־טוב, אבל היא לא חוששת
לעומת 50 מיליון הערבים. הצעתו:
הלאומיות הער להראות כר בעתון. אני דווקא לא הכי מכועם
בני-המיעוטים הללו
ננד ביקש מאתנו ה ערת, אבל מה לעשות— אני לא פוטונגית.
בית. בסיומה של ההרצאה
וחוץ מזה אין לי דם. כדי בכסף להם לסייע
צעיר להצטרף לחוגו,
יפה ליביביץ׳ גבסתייס
להוציא בטאו! משלהם.
אינני רוצה להתווכח עם בני חונ זה.
רצוני רק לדעת באיזה זבות ניתנה לצעיר
זה הרשות להרצות הרצאה פוליטית באמצע
השיעור. אני בטוח, כי המנהל לא היה
נותן רשות זו לכל נציג יסל מ פ לג ה או
תנועה אחרת.
לפני חודשיים פירסמה מעתלמיד
שמינית ריאלית, ראשון־לציון

״דגל חדש״

חי כין המתים
מקודם הייתי חי ואחר כד נם מת הייתי.
או שנשרפתי במשרפות, או שנהרגתי אחרי
תקומת מדינת ישראל. והנני חי מחדש לאחר
תקומתי מן המתים ובני אדם, השייכים לדת
מסוייטת, אינם רוצים להשתוות עמי מפני-
כן. למה? מדוע? מי אני, בבקשה?
אולי יוכל ״העולם הזה״
לענות על שאלתי

שאעזוב א ח
? פני ש א עזו ר
ה»»יי«יץ הזה
את העולם
מי־זה־אני,
רושלים

בגיסה חפשית

נוכחתי בהצגת הסרט ״ריפיפי״ ,באולם הקולנוע
המקומי במושב שחר שבחבל לכיש. עשרות
ילדים בגיל בית־הספר
נכחו באולם,
למרות האיסור המפורש
של המועצה
לבקורת סרטים ומחזות,
שהנבילה את
הסרט רק למבוגרים.
זוהי תופעה
מעציבה מאוד, שאיש
אינו דואג לשרשה.
בעל מכונת־הקולנוע,
המניע למקום
כדי לעשות
רווחים בעיקר, כנראה
שאינו נותן
דעתו לכד.
האין מי שישגיח
כי ילדים בגיל בית
ספר לא יזכו לכניסה
חופשית, לסרטי מיז ופשע, במקומות
בהם אין המשטרה משנחת?
יעקב אוזן, נרנור

רכת ״טאן מודרך, עתונו
של ז׳אן־פול סארטר בפאריס,
מאמר מקיף של עורך
״העולם הזה״ ,שהועתק ב-
״העולם הזה 1029 תחת
הכותרת ״דגל חדש״.
עתה הדפים העתון את ה מאמר
הזה כחוכרת מיוח דת,
שהופצה כקרב חוגי האינטליגנציה
הצרפתית. כרוב
אדיבותה הואילה המע רבת
להמציא כמות מסויי-
מת של טפסים לידי ״העולם
הזה״.
קוראי ״העולם הזה״ ,ה-
מעוניינים לקכל את הנוסח
הצרפתי׳ של מאמר זה, מתבקשים
לפנות ככתב למערכת
״העולם הזה״ ,ת. ד.
,136 תל־אכיב. החוברת תישלח
להם ללא תשלום. כן
נמצא כידי המערכת תדפיס
אנגלי של מאמר זה, שאפשר
להשיגו כאותה דרך.
2 תעולס הזח 1135

ף • ראשון למארס ,1948 ,זכיתי, יחד
Jעם כמה מאות צעירים, לחוויה גדולה.
רבצנו מול נמל תל־אביב. בחשיכה הובאו
לנו ארגזים. מתוך הארגזים הוצאנו רובים
חדשים, מכוסים בגריז. לילה שלם ניקינו,
ציחצחנו וליטפנו נשק זה — הנשק האישי
הראשון שזכינו לו. בבוקר יצאנו למיבצע
נחשון, נקודת־המיפנה של מלחמת תש״ח.
בדרך דרומה, באור השמש העולה, הסתכלתי
בעיון בכלי שהופקד בידי. לפתע
ננעץ מבטי בסמל מוכר: צלב־הקרס.
מנין בא צלב־הקרס אל נשקו של חייל
עברי? הרובים באו מצ׳כיה, שם יוצרו בימי
מלחמת־העולם על פי דגם גרמני׳ למען
צבאו של היטלר. כאשר שלחוהו אלינו, לא
סרחו היצרנים לטשטש את הסמל.

לא התרגשתי. באותו יום מלא
הוד, ערב הקרב הראשון שלנו,
לא היה איכפת לנו מה הסמל שעל
הרובה. היה איכפת לנו שזה רובה
יעיל, שהוא נתון כידינו, שהוא ישמש
להגנה על העתיד העברי והחיים
העבריים.

למה חיכיתם עד שעתון גרמני דוזקא העלה
את העיסקד, לכותרות העתונים בישראל,
ערב בחירות?

ואתם, כתבנים ודברנים למיני־בם,
האוכלים מזה שנים את כספי
השילומים, שהשמנתם והתעשר־תם
על כסף זה של ״עם המרצחים״
-מה לכם עתה ליד מפל־מים
זה של דמעות מזויפות?

toש קאריקטורה צרפתית ידועה׳ ה
7מראה
נער ונערה שוכבים יחד ערומים
במיטה, חבוקים חיבוק־אהבה .״אהובתי,״
שואל הנער ,״הסבורה את שהוריו ירשו
לך לצאת עמי לקולנוע?״
בעיית׳ היחסים בין המדינה הגרמנית לבין
המדינה׳הישראלית, הוכרעה בשעה שנחתם

ביותר של השנאה. אילו דמה
״הזקן״ כן־גוריון ל״זקך אדנואר,
יתכן והיתה ישראל מספקת ביום
תת-מקלעי ״עוזי״ לצבא מצריים.

ך• גבי האדם הישראלי, יש בכל ה/עיסקה
הזאת גם משהו מצחוק הגורל.
מזה מאתיים שנה היו הגרמנים העם
הצבאי בר,א־ר,ידיעה .,ואילו היהודים היו
העדה הפחות צבאית בעולם. מה היו אומרים
פרידריך הגדול או ביסמארק אישר,ברזל,
אילו נאמר להם כי יבוא יום ובתי־חרושת
עבריים יספקו נשק לחיילים פרוסיים?

עתה אני מצפה לצעד הבא:
שהממשלה הגרמנית תבקש לשלוח
לה במה אלופים ישראליים,

ך י«לי משים, עלתה תמוגר, נשכחת זו
Jשוב לנגד עיני, כאשר נודע, השבוע,
על אספקת נשק ישראלי לצבא החדש של
גרמניה המערבית. כמות גדולה מאוד של
מרגמות נשלחה ל״בונדסוור״ ,הצבא הגרמני
החדש. בטאון־צה״ל מתפאר בגלוי בשבחים
שחילק עתון צבאי גרמני לתת־מקלע עוזי.
נשק ישראלי בידי חיילים גרמנים? כלי־הזין
של צה״ל, בידי אחיהם הצעירים של
חיילי היטלר — ובידי הקצינים והסמלים,
אשר הספיקו לשרת בצבאו של היטלרי

אולם אין זו מדינה יהודית, ולא
הלב היהודי יבול להכתיב את
מדיניותה. זוהי מדינת ישראל.
שלום המדינה, בטחונה ועתידה,
חייבים להנחות את ממשלתה.

^%פשר וצריך להשתתף בצערם ה-
\י £כן של הכואבים את כאב הזכרון
היהודי במקרה זה. אבל אי־אפשר ואסור
לסבול בשקט את הצביעות המבחילה של
הדמגוגים, שעטו על ההזדמנות כציפורי־טרף
על פצוע שותת־דם.
הללו הריחו את הדם. איזו הזדמנות
נהדרת להטביע את הציפורניים בפצעים
שלא הגלידו! איזו הזדמנות לנאום בשם
המיליונים הטבוחים׳ להציג לב יהודי זועם!
למען טבוחי אושזזיץ, הצבע בעד

ואפשר רק להשיב: האין לבם
כל בושה?

אתם חברי הקואליציה, שידעתם על עיס־קר,
זו מזה שמונה חדשים, הסכמתם לה
והמשכתם לשבת ליד האבוס הממשלתי —
הלא תבושו לצאת למלחמת־קודש בענין זה?
אתם מנהיגי האופוזיציה, שידעתם אף
אתם מזה זמן רב על העיסקה ושתקתם —

באשר סיפקו הרוסים נשק לעבד
אל־נאצר, צעקה ממשלת ישראל
חמם: נשק זה מכוון נגד ישראל :
מה תהיה הגבת הרוסים על אספקת
נשק ישראלי לגרמניה?

גרמניה של אדגואר היא אחת המעצמות
האנטי־סובייטית ביותר בעולם. היא חלק
בלתי־נפרד ממערך נאט״ו. אין זה ענין
מופשט: בהרצאות המדריכים בבית־הספר
לקצינים בהאנובר, אותן שמעתי במו אוזני,
נאמר בפירוש כי ישנו רק אוייב פוטנציאלי
אחד: גרמניה המזרחית וברית־ד,מועצות.
אספקת נשק לצבא הגרמני, פירושה אספקת
נשק נגד ברית־ד,מועצות•
משום מה מוזר שדוזקא תנועת־חרות
ושותפיה, הדוגלים בהשתלבות מוחלטת של
ישראל במערך הצרפתי׳ מתנגדים לאספקת
נשק ישראלי לגרמניה׳ בת־בריתם הראשית
של הצרפתים כיום• ג׳אק סוסטל, בעל־החסות
הצרפתי של תנועת־חרות, הוא ראש הדוברים
למען שותפות צרפתית־גרמנית.

I Iהיהודי והאינטרס הישראלי: אנו רוצים
בעליה המונית מברית־ד,מועצות. היא אינה
יכולה לבוא נגד רצון הסובייטים.
האם סבור מישהו, כי אספקת נשק לצבאות
אנטי־סובייטיים, תקרב את לב שליטי
ברית־המועצות לרעיון ד,עליה?

במידה שהיתר, זאת הרגשה כנה ואינסטינקטיבית,
אין לחלוק עליה. הכבוד לבעליה.

כי על כן, מדינה הננו. וככל
מקרה של סתירה בין הלב היהודי
לבין האינטרס הישראלי -האינטרס
של ישראל יכריע !

נשק אינו סחורה רגילה. מטבעו הוא
סחורה פוליטית.

לבן צדק בן־גוריון כאשר העלה
השבוע על נס את הקשר בין צרפת
וגרמניה. המציע יד לצרפת,
מציע יד לגרמניה. כל השאר הוא
צביעות. עיסקת־הנשק אינה אלא
צעד קטן נוסף כדרך להפיכת ישראל
לזנב צבאי ופוליטי של המערב.

ך* נה כי כן, במקום זה נפגש הלב

יש משהו מבעית בתמונה זו.
אין ספק בי אלפים רבים מתושבי
ישראל הרגישו כי לכם היהודי
מתכווץ בקרבם.

למען המדינה נשאנו נשק, שהיה מסומן
בצלב־הקרס. למען המדינה רשאית ממשלת
ישראל למכור נשק, מתוצרת ישראל, לכל
המעוניין בו. ואין צורך להתחבא מאחורי
תירוצים טפלים, כמו הצורך לממן קנית
נשק לצה״ל׳ או להחזיק פועלים בתעשיה
הצבאית. המכירה לגיטימית גם אילו לא
היתד, לה כל תכלית, אלא להגדיל את
הייצוא׳ ולהכניס דולארים•

לדיכוי שאיפת־החרות של נתיניהם.

אולם לעיסקת-הנשק הגרמנית
יש צד אחר. אין הוא מוסרי, אלא
פוליטי. אין הוא נוגע ללב היהודי,
אלא לאינטרס הישראלי. וצד זה
מחייב אותנו להתנגד.

האם סכור מישהו, כי הרוסים
יתלהבו לשלוח פועלים מקצועיים
למדינה המייצרת נשק נגד רוסיה?

וכרונגוז נזן הררך
הסכם השילומים. גם אז רעמו הדמגוגים —
אולם לא נודע אף מקרה אחד של מפלגה
ישראלית, או אדם ישראלי, שסירבו לקבל
את חלקם מקערה שופעת זו — או מכספי
הפיצויים האישיים.

אחרי שהמדינה באה ביחסים
אלה עם גרמניה, אין היא יכולה
להעמיד פנים כאילו לא קרה דבר.
אשה שיצאה לדרכי העולם, אינה
יכולה להחזיר את עצמה למצב
עלומיה. זה קצת מאוחר.
הודות לשילומים, השיגה גרמניה המערבית
מצב של שלום עם ישראל. תוך
שנים מעטות יצרה מצב חדש• היא לא
מחקה את פשעי האתמול, אך היא יצרה
בסיס לדו־קיום סדיר. אחרת אי־אפשר היה
אף לחלום על עיסקד, כזאת, שנים כה מעטות
אחרי השמדת המליונים.

מבחינה זו, צפון בעיסקת־הנשק
הזאת לקח חשוב: שמעשים נועזים
ותכליתיים (כמקרה זה מצד
הגרמנים) ,יבולים לגשור גשר של
שלום גם על פני התהום העמוקה

כדי להעמיד, סוף-סוף, את הצבא
הגרמני הכושל על הרגליים.

הנכונות הנפשית בוודאי ישנה. הזכרתי,
בשבוע שעבר, את ביקורי במיתקני הצבא
הגרמני. במשרדי המטכ״ל בבון, בחדר־האוכל
של בית־הספר לקצינים בהאנובר
ובמחנות הצבא בשאר המקומות׳ נדהמתי
נוכח גל ההערצה לצד,״ל שפעמה בלב קצינים
פרוסיים אלה• כמה פעמים אמרו :״אתם
הפרוסים של המזרח התיכון!״
לפחות במקרה אחד, אילץ אותי גנרל
גרמני להרצות לפני קציניו על הנסיון של
שועלי שמשון ועל היחסים בין הצבא והעם
בישראל.

אם יחליט משה דיין, ברגע האחרון,
לוותר על קאריירה מפלגתית
מפוקפקת, יפולני להבטיח לו כי
הצבא הגרמני יקבל אותו בזרד
עות פתוחות כמדריך כללי.

ל ב חינ ה מוסדית, בודאי טוב יותר
) Jלספק נשק לצבא הגרמני, מאשר לרומים
באמריקה הלאטינית, המשתמשים בו

נשק יעיל הוא דבר משכנע מאוד.
אפשר לשכנע בעזרתו הרבה אנשים, ביחוד
כשהם עומדים בצד הלא־נכון של הקנה. אולם
חוששני כי כלי־נשק לא יעזרו לנו לשכנע
את הרוסים בנקודה ששמה עליה.
ביחוד כשיימצא בידיים הלא־נכונות.
כמה פעמים עוד צריכים לחזור על אמיתה
פ שוט ה זו, שהיתר, צריכה להיות מובנה
מאליה לכל ילד? יתכן כי מנהיגי בריתי,מועצות
יהיו מעוניינים פעם, מסיבותיהם
שלהם, לתת להמונים יהודיים להגר מארצם.
אולם הם לא יכולים להיות מעוניינים בכך,
אם מחוז חפצם של יהודים אלה היא מדינה
עויינת, הקשורה במערך הצבאי של המערב,
והמסוכסכת עם העולם הערבי.

עליה מברית־המועצות, כיום מן
הימים, פירושה: מדיניות של ניט־דאליזם
פעיל. פירושה: שלום עם
הערבים. בלעדי שני אלה, לא תבוא
עליה המונית מן הגוש הסובייטי.

* Vם אומר דויד בן־גוריון כי האינטרס
של ישראל קודם לזכרונות מימי השואה
— הצדק עמו. כל הכבוד לאומץ לבו.
אדם עברי בעל־הכרה יתמוך בעמדתו.
אולם אם דויד בן־גוריון אומר, כי מתן
תעסוקה לכמה מאות פועלים בתעשיה הצבאית
חשוב יותר מן השיקול המדיני
העליון ומסיכויי העליה מברית־המועצות —
הרי הוא מרחיק לכת יותר מן הכנעני הקיצוני
ביותר.

כאן ייאמר לו, בפשטות: לא !

בם דינה
העם

DER SPIEGEL

מאוצר־ הציטאטות
,נשק זה אנוצעי להרוג אנשים,
פשוטו כנזשנזעו. אין לנשק שום
תפקיד אחר אוי ואבוי לאנושות
הצריכה לייצר כלי משחית כאלה.־
האיש שהגדיר בצורה כה קולעת את
ייחודו של הנשק כסחורה אנושית, היה
דויד בן־גוריון, כפי שצוטט על־ידי הביו־גראף
הרשמי שלו (ראה ספרים) .הוא אמר
את הדברים אחרי פרשת אלטלינה, כנגד
אנשי חרות. השבוע, בויכוח אחר עם חרות,
נאלץ דויד בן־גוריון להגיד דברים שונים
לגמרי• ,,אנחנו קונים מן הגרמנים ואנו
מוכרים לגרמנים,״ אמר. הנשק הפך, אחרי
הכל, לסחורה רגילה.
לא היתד, זאת הציטטה היחידה שקיבלה
השבוע משמעות חדשה. דוגמות אחרות,
שניסרו השבוע בחלל המדיני:
45 שר־החוץ משה שרת בכנסת, ביום
ד,־ 9בינואר : 1952 ,״הממשלה נשארה איתנה
בהכרתה כי האחריות להשמדה של
המוני ישראל באירופה חלה על כלל האומר,
הגרמנית ...אין הממש,ה רואה כל סימנים
משכנעים, כי שנאת ישראל נעקרה מהעם

ראש־הממשלה ושר־החוץ משה שרת
בכנסת, ביום ד,־ 16 בנובמבר : 1954 ,״העולם
כולו חייב לזכור מה עוללה גרמניה מזויינת,
ולא פעם אחת, לעולם בכלל, מד, עוללה
במלחמת־העולם השניה ליהודים בפרט
היתד, לי הזדמנות לה שמיע ...אזהרה נגד
מגמת זיון גרמניה מחדש.״
החלטת הכנסת בא, תו יום, לפי הצעת
מפא״י :״הכנסת מביעה את חרדתה העמוקה
נוכח חידוש דיונה של גרמניה המערבית
והמזרחית. הכנסת קוראת לאומות העולם
לזכור ולא לשכוח את אשר עוללה גרמניה
המזויינת לעולם, ובמיוחד לעם היהודי,
ולמנוע את סכנת הישנותה של שואה זו.״
זה היה, כמובן׳ לפני שהסתמנה האפשרות
כי זיון גרמניה ייעשה, בין השאר,
בנשק ישראלי.

משבר
המרגמות גאגדוות
״כשנובחים פיות הסטנים,
המרגמות נאנחות משירי צה״ל).
״אם שמעון פרס ימכור פעם את מדינת
ישראל,״ התמרמר השבוע עסקן של אחדות״
העבודה׳ ״הוא יודיע על כך אגב דיון על
תקציב משרדו כפר-ט בחשבון ההכנסות!״
אפשר היה להבין דעה זו. כי כאשר התפוצצה
השבוע פצצת משלוח הנשק הישראלי
לגרמניה, נסתבר כי הוחלט על עיסקה
בעלת חשיבות לאומית־עקרונית עליונה בדרך
אגב, תוך העלמת הדבר מעיני הציבור.
כמו בעבר, ניהלה למעשה הממשלה מלחמה
פסיכולוגית נגד האזרח, בהתעטפה באיצטלד,
ד,בלוית־ ,של סודיות בטתוגית•
מר. היתד. הסודיות שבעיסקהז היא לא
היתר, חשובה במיוחד לגרמנים. בגרמניה
אין צנזורה בטחונת• השיקול הפוליטי — לא
להרגיז את הערבים — לא היה מכריע. חותם
הסודיות ה! חתם על העיסקה על־ידי
ממשלת ישראל, כדי להעלים מעיני הציבור
שאלה, שהיתר, עלולה לפלגו לשניים — ואמנם
עשתה זאת השבוע.
אילו היה ראש ממשלת ישראל נוהג באז״
רחיו בכבוד, היה נוקט עוד לפני שמונה
חודשים בדרך ההוגנת היחידה: מעמיד את
הבעיה העקרונית בפני הציבור, מעורר ויכוח
יסודי, מגיע להכרעה דמוקראטית.
המחליט: שמעון פרם. תחת לנהוג
כך, פנה הוא לדרך הרגילה בישראל. הוא
סמך על קנוניה של עסקני־מפלגות.
גם כאן לא נהג בגילוי־לב רב. הענין הובא
לידיעת הממשלה באופן שהיה מחושב
מראש כדי להשיג אישור בהיסח־הדעת. השם
גרמניה הוזכר בדרך אגב, בדצמבר האחרון,
תוך דיון על כלל עיסקות־הנשק. לפי כל
הסימנים, לא שמו השרים האחרים לב לאופי
העקרוני של הענין. אין זה משחרר
אותם מן האחריות לכך שהסכימו להפקיד
את כל עיסקות־הנשק להכרעת משרד־ד,בטחון
,״בהסכמת משרד־החוץ.״ במלים אחרות:
להכרעתו הבלעדית של שמעון פרס, אדם
שחוסר־האחריות שלו בענינים ציבוריים ידוע.
גם לאחר מכן צץ הענין כמה פעמים בישיבות
הממשלה וועדת החוץ והבטחון. ידעו
עליו אנשי מפ״ם ואחדות־ד,עבודה, ומאוחר
יותר גם אנשי האופוזיציה הימנית.
כל העסקנים, בקואליציה ובאופוזיציד״

לפי כל הסימנים, מחולק הציבור כמעט
שתה בשווה בין אומרי הן ואומרי לאו,
עם יתרון קל, אולי, לשוללים. אולם רוב
השוללים דוגלים בהשקפתם בלהט גדול ייתר
מאשר המחייבים — דבר שיתן לחרות
יתרון ניכר בבחירות, ואולי יתן לאחדות־העבודה
כמה אלפי קולות של אוהדי־מפא״י,
השונאים את גרמניה.

מדיניות
הנ חשובת־ רווו ה

סכסוך בין סרסורי־נשק
קיבלו את נימוק הסודיות הכוזבת, נמנעו
מלפנות אל הציבור במישרין או בעקיפין.
מדוע? טענה השבוע סברה אחת: המפלגות
המתנגדות שמרו את הענין עד לערב
הבחירות, התכוננו לפוצצו אז. לכן היה ביג׳י
מעוניין לפוצץ את הענין מיד, לגמור את
הויכוח לפני התחלת מערכת־ד,בחירות הפעילה.
אך יתכן כי ההסבר הסביר ביותר
הוא — כי איש לא היה מוכן ללחום, וב.ג׳.
נהנה מן ההפקר של הפחדנות הכללית.
כך בא הפירסום במקרה.
פנים חדשות כ״ראי״ .הפצצה באה
בידיעה של ידיעות אחרונות, מפי כתבו בגרמניה,
שציטט כתבה שהופיעה בשבועון
הגרמני החשוב דר שפיגל. פרט מאלף: הציטוט
היה בלתי־נכון, דיבר על מטילי־רימונים,
בעוד שלמעשה דובר בכתבה על
מרגמות• (בגרמנית צבאית, מרגמה נקראת
״זורקת פגזים״ או ״זורקת־רימונים״ ,דבר
שלא היה כנראה ידוע לכתב הישראלי) .התוצאה:
במשך שבוע שלם התהלכו בעיתונות
הישראלית רומ׳־־רימונים דמיוניים, בעוד
שלמעשה היה המדובר בנשק הרבה
יותר רציני — מרגמות כבדות ופצצותיהן.
דר שפיגל (״הראי״) הוא שבועון־חדשות
תוקפני ומגלד,־שחיתות, המנהל מלחמה נושנה
נגד מנהלי משרד־הבטחון הגרמני, ונגד
החייל מס׳ 1של גרמניה החדשה, גנרל
אדולף הויזינגר. גם כתבה זו באה, בעיקר,
להטיל דופי בסדרי הרכש הגרמניים. תוכנה:
ביולי אשתקד התכנסו כמה סרסורי־נשק
מפוקפקים בבית־מלון בבון לפגישה עם
אלוף־משנה ממשרד־ד,בטחון הגרמני, דיברו
על חימוש חיל־הרגלים הגרמני במרגמות
כבדות. הם לא רצו לרכוש את הנשק מצרפת,
מסיבות שונות. נודע להם כי לפינים
יש מרגמות מתאימות. אך הפינים, שכני
הרוסים׳ לא יכלו לחמש צבא אנטי־סובייטי,
גם לא באמצעות חברת־בת בלוכסמבורג.
כאן הופיע יהודי בשם זבלודוביץ׳ מלודד,
לשעבר עציר במחנה־ריכוז גרמני• איש זה
היה מנהל חברת סולתם בחיפה — בית־חרו־שת
השייך חציו לחברת־הבת הלוכסמבורגית
של המפעל הפיני, וחציו השני לטולל־בונה.
הצבא הגרמני הזמין איפוא את הנשק מ״
לוכסמבורג, אך התוצרת היתד, ישראלית.
התעוררה שאלה של מימון המקדמה, כרגיל
בהזדמנויות כאלה. חברות גרמניות לא
קיבלו עליהן את הסיכון. הן חששו, כנראה,
שהעיסקה לא תצא לפועל אחרי שתיוודע
לציבור הישראלי. לכן שיעבדה ממשלת ישראל
את כספי־חשילומים המגיעים >ת מ
גרמניה
בערבות לביצוע העיסקה, ובכך נתנה
גושפנקא ממשלתית לעיסקה הפרטית.
העיסקה נחתמה ב־ 7במארס. מיד לאחר
מכן פרצו סיכסוכים בין סרסורי־הנשק, שהיו
מעורבים בדבר, על אחוזי־התיוזך. יתכן
כי אחד מהם הביא את החומר לשפינל.
האמלט בממשלה. ברגע שהרשו השלטונות
את פרסום הידיעה של ידיעות
אחרונות, אחרי עיכוב של יומיים, אי־אפשר
היד, להחזיק עוד את החתול הגרמני בשק.
כל מי שהיה מעוניין בדחיה — אם מתוך
פחדנות וחוסר־אחריות ואם מתוך שיקולי־בחירות
— נאלץ לצאת לרחוב, להכריז במפורש
על עמדתו , .כמעט כל המפלגות הופיעו
באור מגוחך. בין השאר:
מפא״י, מפלגה ציונית מובהקת, נאלצה
להופיע כגוף כנעני קיצוני, המוכן לנתק
את הקשר הרגשי בין ישראל ויהודי העולם
(המממנים את שלטונה בישראל),
@ אחדות־העבודה נאלצה להעמיד פנים
כאילו לא ידעה מאומה על כל הענין —
בניגוד לפרוטוקול הממשלתי, ובניגוד לעובדה
שנציגיה משתתפים בהנהלת מפעל סולתם
(מצד סולל־בונוז) ,וכי אונית אחד מ־קיבוציה
הובילה, כנראה, את הנשק,
מפ״ס, שלא עשתה בשעתו מאומה
להביא את הדבר להכרעה ממשלתית, יצאה
נגד ההסכם בחריפות מאוחרת,
• חרות, שידעה על ההסכם במשך שלושה
שבועות, חיכתה להופעת הידיעה הגרמנית
כדי לצאת למאבק.
טכסיסיה של חרות היו ברורים. היא זכתה
בנושא טוב למלחמת־ד,בחירות. אך אח־דות־ר,עבודה
עמדה במצב קשה יותר. כמו
האמלט המנוח, לא ידעה אם להיות (בממשלה)
או לא. היא לא רצתה לפרוש, אך גם
לא רצתה לוותר על סיסמת־בחירות טובה.
דויד בן־גוריון, ששלט במצב לאורך כל
החזית, כשהוא מצוייד במרגמות־נייר של
פרוטוקולים ממשלתיים וחליפת־מכתבים שהוכיחה
כי מבחינה פורמלית הוא בסדר,
הטיל את כל כובד כוחו נגד אחדות־העבו־דה,
דחק אותה לקיר, העמיד אותה בפני
הברירה: להיסוג ללא כבוד או לנטוש את
הממשלה. אחדות־העבודה לא ידעה כיצד לצאת
מן ד,מיצר מבלי לאבד את הזוהר שזכתה
לו כמנצחת הבחירות ההסתדרותיות.
הפגז האחרון. הנעלם הגדול היה הבוחר,
שיירה את הפגז האחרון.
* הרמטכ״ל הגרמני אדולף הויזינגר, סל
שער השבועון דר שפיגל•

״ונצואלה, ונצואלה,
ונצואלה אין דומה לה!
שם נחשי האנקונדה,
נשנים־עשר וחצי מטר,
עם שתי שיניים ארוכות.
מתים מזה?
תוך שתי דקות!״
השבוע, בבקרה בארץ האמריקאית ד,אכזוטית,
פגשה שרת־החוץ הישראלית בנחש
שנעץ את שתי שיניו הארוכות בבשרה הפוליטי•
היא לא מתה מזה, אבל נפגעה קשה.
מה גרם לכך ששר־המכרות־והנפט של
ונצואלה פגע בבת־חתה, על אף האדיבות
הגברית המסורתית של הגזע הלטיני? בניגוד
לראנדבו האגדתי בין חווה המקורית
והנחש בגן־עדן, באה הפעם הפרובוקציה
מצד האשה.
השייף והשר. בארצות רבות, היהודים
הם מדינה בתוך מדינה. שרי ישראל, הנואמים
באסיפות־שנור, רגילים לדבר חופשית,
גם נגד מדיניות הממשלה של הארץ המארחת•
השר הוונצואלי היה הראשון שהגיב
בחריפות מובנת על גור,ג מוזר זה.
גרמה לכך מסיבת־עתונאים, בה מצאה גולדה
מאיר לנכון, משום־מה, לתקוף את ועי-
דת־הנפט שהתקיימה לפני שבועות מספר
בקאהיר. היתד, זאת ועידה בעלת חשיבות
היסטורית. כי בפעם הראשונה נעשה נסיון
לאגד יחד את כל יצרני הנפט בעולם, כדי
להפעיל במשותף לחץ על חברות־הנפט
הגדולות.
הכוונה היתה להעמיד קרטל של יצרנים
וארצות־מעבר נגד הקרטל של החברות הגדולות׳
הפועלות לרוב כגוש אחד וצוברות
רווחים אגדתיים על חשבון היצרנים והצרכנים
גם יחד.
גיבור ועידת־הנפט הקאהירית היה שר־הנפט
הסעודי הצעיר והמבריק, שייך אל־טאריקי,
איש־נפט חניך־טכסס, אחת הדמויות
החשובות ביותר במרחב. פגישתו של אל-
טאריקי עם שר־הנפט של וונצואלה, אחת
מארצות־הנפט הגדולות בעולם, הניחה את
היסוד לשיתוף־פעולה העשוי לחולל מהפכה
בשטח התמלוגים וחלוקת הרווחים.
בגלל סיכסוכה עם רע״ם, לא השתתפה
עיראק בועידה• היה זה פגם רציני, אך לא
מכריע. שר־הנפט הוונצואלי חזר הביתה כמנצח,
קיווה כי הצלחתו תקדם גם את הקא•
ריירה הפוליטית שלו.
כנות כצבע שוקו. גולדה מאיר, שאין
לה מושג רב בשטח זה, החיוני לעתיד
המרחב, החלה מדברת עליו בקלות־דעת
הראוייה יותר ל״בנות בצבע שוקו, ותלבושת!
קליפות בננה, מפזזות במחול ומיאנה ,
בנ׳ונגל בין עצי הקוקוס,״ כפי שהצטיירו
בנות וונצואלה לפזמונאי בצל ירוק. קבעה
היא, פסקנית: הועידה היתד, חסרת־ערך,
בגלל אי־השתתפות עיראק. היא היתד,
מגוחכת מפני שהתקיימה במצריים, שאינה
מעצמת נפט*.
המסקנה המתבקשת: שר־הנפט של וונצואלה
הוא לא־יוצלח, דבריו על הישגיו הם
חסרי־שחר, גובלים עם הונאת הציבור הוד־נצואלי.
מפי אורחת זרה, היתד, זאת פגיעה
חמורה בטעם הדיפלומטי הטוב — כאילו
בא, למשל, שר בורמאי לישראל ואמר בט־סיבת־עתונאים
כי מרדכי בנטוב טיפש•
פטפטנות כרונית. השר לא התמהמה.
הוא כינס מיד את העתונאים, יצא בהתקפה
חסרת־תקדים על גולדה. עיקר דבריו: לגולדה
אין מושג על הדברים שהיא מדברת
עליהם, אין לה טאקט דיפלומטי, אין לה
כשרון מדיני. מוטב היה, רמז השר, אילו
עסקה בארגון אמהות עובדות.
היתד, זאת שערוריה בינלאומית• גולדה
מיהרה לבראויל, ממשלת וונצואלה פירסמה
הודעה פושרת על הכבוד שהיא רוחשת
לישראל. אולם אם יועיל הדבר כדי לרפא
את מנהיגי ישראל מפטפטנותם הכרונית,
וללמדם כי אומות אחרות אינן מתיחסות
לעולם הערבי בזילזול הנהוג במשרד־החוץ
הירושלמי, יתכן כי נכישת הנחש הוזנצואלי
תביא ברכה.
• אף שתפוקת חנפס המצרית עולה בחת־נודה,
עשויה להגיע בעתיד הלא־רזזוק לסי-
וק התצרוכת חעצנזית.
ו דנו מו ומת »vrt

הממשי הצבאי והקומוניסטים־ בחזית אחת גגו הכוה החוש

נ קי ש ה לי לי תברלת
ך • מיבצע בוצע לפי שיטה אחידה ושיגן
Iרתית. ערביי ישראל רגילים לה, כפי
שהתרגלו אליה עמים אחרים בדורות האחרונים:
הנקישה הלילית בדלת, השוטרים ה־מזויינים
בפתח, הפקודה הקצרה לארוז את
החפצים ולבוא לתחנת־המשטרה.
גם הפעם לא היה כל צורך לבצע את
המיבצע בלילה. פקודות המאסר וההגלייה
היו מוכנות עוד משעות־הבוקר המי ,?j vת.
כך ירדה הזרוע הכבדה של הממשל הצבאי,
ביום החמישי בלילה, על שבעה אנשים
במקומות שונים בארץ. ההרכב לא היה
מקרי: הוא כלל את האנשים המתגבשים
מזה שנים כמנהיגות הלאומית של ערביי
ישראל: ראשי החזית הערבית, שאינם נמנים
עם המחנה הקומוניסטי. שניים מהם הוחזקו
במאסר במחנה״הריכוז של ג׳למי, האחרים
נשלחו לגלות — .כל אחד במקום אחר, על
חשבונו, באזורים בלתי־ערביים

עצור מס1 ,

ך עצור מספד ,1שהוחזק בג׳קמי,
( | היה מנצור כרדוש ,38 ,ששמו כמעט
ואינו ידוע ברחוב הערבי, אך שמשקלו בציבור
הערבי הולך וכבד• הסיבה: כרדוש הוא
בלתי־מפלגתי, רחוק מכל עסקנות פוליטית,
מייצג את הגישה הערבית הלאומית.
כרדוש הוא נוצרי־אורתודוכסי. הוא התחנך
ברמאללה, בבית־הספר האמריקאי של
המחנך הערבי־ר,אמריקאי חליל תותח. כאשר
מת אביו, הפך מנצור בן ה־ 16 לאבי המשפחה
העשירה, התמסר לניהול עסקי המשפחה
— טחנת־קמח גדולה, בית־חרושת לגזוז
ולקרח. הוא לא עסק מעולם בפוליטיקה.
עם הקמת המדינה, נפלה גם משפחת
כרדוש קרבן?תהליך שהרס את המעמד
הבינוני הערבי. הטחנה הובטלה מחוסר־עבודה
במשטר הקיצוב, בית־ו־,חרושת לקרח
ולגזוז איבד את כדאיותו. המשפחה עברה
לייצור גלידה, מנצור פתח בית־קפה חריש
בנצרת. אולם ראשו התפנה פחות לעסקים.
כי בינתיים הרגיש מנצור כרדוש צורך
להתמסר לעניני הערבים. שמו ההל מתבלט
בנסיונות השונים להיאבק נגד הממשל
הצבאי ושאר אמצעי הדיכוי והעושק. כאשר
קמה החזית הערבית, על סמך ברית בין
הקומוניסטים והערבים הלאומיים, היה כר־דוש
בין המייסדים.
אולם בפרוץ הסיכסוך בין עבד אל־כרים
קאסם לבין גמאל עבד אל־נאצר, השתנה
המצב בחזית. הקומוניסטים איבדו לפתע את
עולמם — הם יצאו בהתקפת־השמצות בלתי־מרוסנת
על עבד אל־נאצר, אשר כמעט כל
ערביי ישראל רואים בו את סמל התנועה
הלאומית הערבית, משחררת ומאחדת המרחב.
כך, כמעט בעל כורחו, הפך מנצור כר־דוש
למרכז של חוג גדל והולך של ערבים
לאומיים׳ ששאפו להרים דגל ערבי, לאומי
ובלתי־קומוניסטי בישראל. הם מצאו בו
כמעט את כל הסגולות הדרושות לתפקיד
קשה.זה — כוח־רצון, ענוזתנות, ייחוס משפחתי,
שיקול צלול, גאווה לאומית שקטה.
בשעות הערב הופיע השוטר בבית־הקפה
של כרדוש, נתבקש באדיבות לקחת את
| קרבנו מבית־ה,קולנוע הסמוך. שם שהה כר־דוש,
יחד עם שני חבריו־לדעה, הכין אסיפה
של ערביי נצרת לקראת הכנס שעמד לדון,
השבוע, בבעית האדמות שהופקעו מערבים.
כרדוש לא חזר. הוא ג7קח ישר למשטרה,
משם לג׳למי. שוטר בא לביתו, לקחת
את חפציו. יחד עמו נאסרו תופיק סוליימאן
עודה 25 פועל סיגריות, וחנא מוסמר,
חרושתן קשיש (.)65
בעוד שכרדוש ועודה הוחזקו בג׳למי, נשלח
מוסמר הזקן לבדו לגלות בטבריה. איש
מהם לא נחקר. איש לא הואשם בכל אשמר-

ן • עכו געצרו שני סוחרים צעירים —
Jעבד אל־רחמן יהיא 35 שהוגלה לבדו
לחדרה, ומחמוד סרוג׳י 26 שהוגלה לבית־שאן.
שניהם אנשים אמידים, לשניהם נשים
בחודש השביעי להריונן.
סרוג׳י הוא בעל בית־מסחר סיטוני למצרכי
מכולת. אביו היה לפני 20 שנה מראשוני
הסוכנים של בית־ד,חרושת לגפרורים
נור, דאג בימי מלחמת־תש״ח כי מיתקני

שתי גשים הרות

המפעל לא ייהרסו בידי הערבים. כאשר
נמלטו רוב תושבי עכו ללבנון, ערב הכיבוש,
נשארו הסרוג׳ים בעיר.
אולם המזל לא שיחק למשפחת סרוג׳י.
בהאשמה מבויימת על רקע הקיצוב, הוחרמו
סחורות בית־המסחר. רק כעבור זמן רב,
כשהודתה הממש? ה בטעות׳ שולמה למשפחה
תמורה אפסית• האב, שבור־לב נוכח
כפיות־התודה המחפירה, מת ממחלת־הסרטן.

פיפר השבוע סרוג׳י, כגדותו
ככית־שאן החמה, על מאפרו:
״ישבתי בערב בבית ושוחחתי עם אורח.
לפתע נשמעה נקישה חזקה. בדלת עמדו
ידידי, עבד אל־רחמן, כשבידו ארוזים חפציו,
ושוטר מזויין באקדח. האורח שלי אמר
מיד, כדבר מובן מאליו :״אתה הולך לגלות!״
לא היה מקום לספק. השוטר פקד עלי
לארוז את חפצי ולבוא עמו. כבר הכרתי
את הנוהל, כי כבר הוגליתי פעם לששה
ימים, כאשר כינסנו בעכו ישיבה של סניפי
החזית הערבית.
בתחנת־המשטרה היה הקצין ברגמן. אמרתי
לו שאני מוכן למעצר־בית, אך שהפעם
קשה לי מאד לצאת לגלות׳ לרגל הריונה
של אשתי ופציעתו של אחי, ששבר את
ידו יום לפני כן ואינו יכול לטפל בעסק.
ברגמן אמר לי לחכות לבוא הקצין בן־ישי.
כשחזרתי על בקשתי באוזני הלה, השיב
בלעג :״מה אתה רוצה מממשלה של דיכוי
לאומי, שוד־אדמות וממשל צבאי? מה אתה
מחכה מממשלה כזאת, חוץ מגלות?״
״אני מקבל את הגלות בברכה,״ אמרתי,
״מי שעוסק במלחמה למען זכויות הערבים,
צריך להיות מוכן לכך. אולם הפעם אני
מבקש להסתפק במעצר־בית.״ הזכרתי שוב
את הריון אשתי.
הקצין דחה את בקשתי בביטול. בשעה
1בלילה הוכנסתי, יחד עם העצורים האחרים,
למכונית־אסירים סגורה של המשטרה.
שוטר מזויין בעוז׳ שמר ליד הדלת. בשלוש
בבוקר הגענו לעפולה• המכונית המשיכה
בדרכה עם העצירים האחרים. אותי השאירו
לבד במשטרת עפולה.
שאלתי את השוטר שם איך אגיע לבית־שאן
.״לא איכפת לי,״ הוא ענה ,״אתה
יכול לישון על הספסל.״ נרדמתי על הספסל.

בבטחון. נדרשתי להתייצב במשטרה כל בוקר
בשעה ,8וכל ערב בשעה ,6ולגור
בינתיים בבית־מלון קטן במקום.״

הפגגח בחפות המשגזרח
Sה פ קו דהלא פירטה כיצד פגעו
\ 1כרדוש סרוג׳י וחבריו בבטחון המדינה,
הרי אפשר היה לנחש את הדבר.
הסיבה הפשוטה ביותר היתה, שהחזית
מתכוננת לכנס ביום הששי הקרוב ועידה
ארצית בחיפה, לדיון בבעית האדמות שנשדדו,
באמתלות כוזבות שונות׳ מן הערבים
שהם כיום תושבי ישראל.
חבורת חומסי־האדמה הציבוריים והפרסיים׳
שהתעשרה מאדמות מופקעות אלד״
מעוגיינת כמובן למנוע כינוס זה. בכל זאת
לא נראה כי זו היתר, הסיבה האמיתית למעצר.
כי הפעם לא נעצרו הקומוניסטים,
המשתתפים בארגון הועידה. כן לא היה טעם
לאסור איש זקן כמו חנא מוסמר, שלא
היה פעיל ביותר בפרשה זו.
בני נצרת עצמם הסבירו את המעצרים
בצורה אחרת לגמרי. לדעתם, באו כדי למנוע
את גיבושה של מנהיגות לאומית בלתי־קומוניסטית,
שתהנה מאמונם, הגלוי או האילם,
של רוב רובם של ערביי ישראל.
בתחילת הסכסוך בין עבד אל־נאצר וקאסם
נתקבל הרושם, כי הממשל הצבאי תומך
בערבים הלאומיים נגד מק״י, כדי לשבור
את כוחה של זו. אולם בחדשים האחרונים
השתנה המצב. כוחה של מק״י ירד ברחוב
הערבי׳ הצטמק לגרעין המוצק של הפעילים
המפלגתיים. לעומת זאת התחזק האגף הלאומי
בצורה מכרעת. עתה היה נדמה לממשל
כי כדאי לשבור דווקא את הלאומיים. כאשר
צעדה באחד במאי הפגנת מק״י בנצרת תחת
חסות המשטרה, היה זה אישור ראשון לכך.
ערביי ישראל מהווים כ־ 11%מאוכלוסית
המדינה, יכולים לשלוח לכנסת לפחות 10
צירים• גיבוש כוח ערבי לאומי, שידחוק
הצידה גם את מק״י וגם את הקויזלינגים
של המפלגות היהודיות, עשוי לערער את
מאזן הכוחות הישן לא רק ברחוב הערבי,
אלא במדינה כולה• כוח כזה גם יכול לגרום

מוגלה מחמוד סרוג׳י כחוג משפחתו
הקצין אמר :״ם ה אתה רוצה מממשלת דינו׳?*
לפתע העיר אותי שוטר אחר .״הלו, שב!״
הוא אמר לי .״מה עשית?״ אמרתי שלא
עשיתי כלום .״איך יכול להיות שהיגלו
אותך אם לא עשית כלום?״ שאל.
בשלוש בבוקר העמיסו אותי על מכונית-
משטרה אחרת שהביאתני למשטרת בית־שאן.
שאלתי את התורן שם מה לעשות.
״שכב על הספסל ההוא עד שעה שבע וחצי
בבוקר,״ ענה ,״אז יבוא הקצין.״
בשבע וחצי אמנם בא הקצין. הוא קרא
לי לחדרו, הקריא לי צו שדן אותי לגלות
של ארבעה ימים בעוון ״פגיעה כבטחון
המדינה.״ הפקודה לא פירטה כיצד פגעתי

— תוך ניצול עמדתו הפרלמנטרית —
לחיסול הממשל הצבאי, בו תלויים האינטרסים
של גורמים כלכליים אדירים בישראל.
אילו היו הלאומיים שונאי־ישראל מושבעים,
לא היה הממשל הצבאי חושש מפניהם.
קל ללחום נגד מרגלים וחבלנים, אשר
כל הציבור העברי מאוחד נגדם. אולם הפעם
קרה משהו: שהדריך את מנוחתו של הממשל,
הפעיל את פעמון־האזעקה: תחת הנהגתם
של אנשים מפוכחים כמו כרדוש מנצור,
החל מתגבש מחנה שאינו רק ערבי-
לאומי נמרץ, אלא גם מתקדם בתפיסתו את
בעיות המרחב וישראל.

עציר מנצור ברדוש
הקצין לא הסביר מדוע
כוח זה עלול לעורר הדים עמוקים גם בציבור
העברי. דודקא מפני זה פחד הממשל.

בצד הצרכנים ונפוליאון
Mוכדה זו, ששפכה אור על מדיניות

j fהממשל הצבאי, נתבררה כאשר גילתה השבוע
העיתונות העברית, כי כמעט כל העצירים
השתתפו, חמישה ימים לפני מעצרם,
בפגישה פנימית בביתו של אחד מהם בעכו.
שם נתקבל מצע רעיוני׳ העשוי לפתוח דף
חדש בעמדת המיעוט הערבי בישראל.

מדווח אורי אכנרי, העברי היחידי
שהיה נוכח בפגישה זו:

״הגענו לעכו מאוחר בערב. חיפשנו את
דרכנו בסמטאות הצרות והעקלקלות של
העיר העתיקה, שראתה את מפלת אחרוני
הצלבנים ועמדה מול תותחי נפוליאון הגדול.
בכניסה שמנו לב לצעיר שעמד ממול,
התעניין מאד במעשינו• ״עוקבים אחרינו,״
אמר אחד הערבים שבא עמי. משכנו בכת-
פינו — הדבר היה מובן כמעט מאליו,
ולנו לא היה מה להסתיר.
אחרי ארוחה ערבית מסורתית החלו הנוכחים
(שכולם, מלבדי, נעצרו השבוע) לגשת
למלאכה: לנסח מצע של חוג רעיוני ערבי-
לאומי בישראל. העובדה שאני, ישראלי
עברי, הוזמנתי לפגישה זו, ושנתבקשתי
לחוות את דעתי, היתד, סמל לגישה החדשה
ששררה במקום. כי חברי הקבוצה רצו
בפעם הראשונה להתמודד ברצינות עם שאלה,
שרוב הערבים הלאומיים משתדלים
להתעלם ממנה: קיומה של ישראל במרחב.
הדיון נמשך כשש שעות. שתינו ספלוני
קפה בלתי־ספורים. איני יודע אם התקיים
אי־פעם דיון דומה. ברצינות העמוקה ביותר
נידונו יסודות היחסים בין התנועה הלאומית
העברית והתנועה הלאומית הערבית, עתיד
המרחב ועתיד ערביי ישראל.
המזנה לא היתד, למצוא נוסחה שתסבר
את אוזני הציבור העברי, מסוג הכרזות־הנא־מנות
של מוכתרים מכורים ועסקני־מפלגות
שכירים. הנוכחים רצו להשתכנע קודם כל
בעצמם בצדקת הדברים, לקבוע נוסח שיוכלו
לייצג אותו בכבוד כלפי ערביי ישראל,
וגם כלפי העולם הערבי, שהם רואים את
עצמם כחלק בלתי־נפרד ממנו.
בשעה ארבע בבוקר שכבנו לישון, זה
בצד זה, על הארץ. אודה שהיתר, בלבי
הרגשה של התרוממות־הרוח. כי זו הפעם
הראשונה קיבלה קבוצה אחראית של ערבים
לאומיים מצע ברור, הכולל השתלבות ישראל
החופשית במרחב, וכינון יחסי שלום ושותפות
בין שתי התנועות הלאומיות השמיות.
קבע המצע, אחרי שחזר על הכרזת נאמנותם
של ערביי ישראל לאומה הערבית הגדולה:
ערביי ישראל יהוו גשר של שלום בין
ישראל ומדינות ערב, אחרי שישראל תחזיר
את זכויותיהם ותביע את נכונותה לפתור את
בעית הפליטים הערביים.
הנוכחים לא יכלו, כמובן, לדעת כי
בזאת חתמו במו ידיהם על פקודת מעצרם
והגלייתם. כי ברגע שקיבלו מצע העשוי
לרכוש את לבו של הציבור העברי המתקדם
והאחראי, הם הפכו סכנה חמורה לעצם
קיום הממשל הצבאי׳.

,v s a / s m a a a a a a a a a a a a a a / w v s a a a a a a a a a a a a a a a a a

11 היא הזדמנות
10 הרומנים הטובים ביותר והמפורסמים בעולם
בתור רבי ממכר B E S T S E L L E R S
בהנחה ממשית של .60%

״מועדון הספר הטוב
בסיוע

5 (&CV
מכריז עלמפעל ספרי ם ענק
10רומניםמפורסמים
מ מי טבהספרותהעולמית
הוצאה נזרודרת * נייר טוב
כריכה 2ן שה ונזהוררה
ספר אחד לחודש כמחיר 1.950ל״י
כל הסידרה 21.500ל ״י
דמי הרשמה לפידרה 2.-ל״י

הספר הראשון מרג׳ורי מורנינגסטר מאת הרמן ווק
יחולק עוד החודש.

הרמן ווק
מרג׳ורי מורנינגסטר -
האיש בחליפה האפורה -סלון וליסון
גרייס מטאליום
פייטון פלייס —
ג׳יימס א. מיצ׳נר
סיונרה —
ליליאן רוט
מחר אזיל דמעה -
הגבן מנוטר־דם -ויקטור הוגו
אסתר קוסטלו — נ. מונסאראט
קוונטין ריינולד׳ם
בית דין —
ליונל שפירא
הששה ביוני -
נ. מונסאראט
הים האכזר -

כל חותם רשאי להחליף 2ספרים מתוך הרשימה ולקבל במקומם 2
ספרים אחרים מתוך רשימה נוספת של 20 רומנים מובחרים.

להלן 8מ תו ך ה20-

מרי אן -דפנה דה מוריא
תיאודורה -פול וולמן
מרקיע שחקים -פול בריקהול
טולסטוי -אלכסנדרה טולסטוי
נפילתו של ענק -איגור גוזנקו
עלילה ומשפט -דון מאנקביץ
10 רומנים ומחכריהם -וו. סומרסטמוהם
סולימן המפואר -ה. למב

תחנות ראשיות להפצה ולהרשמה :
מ. מזרחי,

אלנבי ,60ת״א — ד. טופל, אחד־העם ,24ת״א
ובכל חנויות הספרים והעתונים.

הרש

תקרא

מיד•

ע 1לםהאע 1ה ה שב 1ע! 1לאשה הטוב יותר
חוזנו טנן ריאוז ם פרים טובים ננ״י ״גזומדגן תכפר \זבונב״

במדינה המשק
זיוף במודעות
לפני חודשים אחדים הודיע סטטיסטיקן
הממשלה׳ פרופיסור רוברט בקי 52 על
קביעת מדד־יוקר מחיה (״אינדקס״) חדש.
הציבור, שאינו בקיא בחישובים המתמטיים
המסובכים של פרופיטור בקי, קרא בעיתונים
כי אינדקס זה הרבה יותר־מציאותי מקודמו.
הוא חיכה לתאריך הקובע — ד,־ 15 ליולי
— רצה לד,יוכח אם אומנם תוספת־היוקר
שתשולם לעובדים־השכיריס תהיה שווה לד,היקרות
הסחורות.
היתה זו אשליה מרה. עם התקרב מועד
חישוב תוספת־היוקר, הנעשה אחת לחצי
שנה, החלד, הממשלה להשפיע באופן מלאכותי
וזמני על מחיר הסחורות, החליטה
לתת סובסידיות למצרכים שוגים עד שיסתיים
מועד חישוב האינדקס, גרמה לירידת
מחירים. התוצאה: במשך מחצית השנה עלו
המחירים מבלי שתועלינה המשכורות.
הפקיד סידר את הכום. הממשלה
מכחישה כבר שנים רבות את הטענה, כ>
בעזרת הסובסידיות היא מזייפת את מדד־יוקר־המחיה.
אולם החודש נמצאו סימנים
ברורים, שאימתו האשמה זו.
פנחס ספיר, שר המסחר והתעשיה׳ התעורר
בשבוע שעבר לקול צלצולו הצורמני
של הטלפון המותקן בדירתו הירושלמית.
הקול שמעבר לקו היפנה אותו אל עתון
הארץ, שהוכנס השכם בבוקר מתחת לדלת
דירתו•
ספיר פתח את העתון, נדהם למראה
מודעה מסחרית רגילה לכאורה: המועצה
לייצור ושיתק ירקות הודיעה, כי תמכור
קילוגרם עגבניות במחיר של 250 פרוטה
בלבד. מודעה זו עוררה את זעמו של
ספיר, הוציאה אותו מכליו. כי פירושה האמיתי
של המודעה הוא, שהממשלה הבטיחה
סובסידיה למשווקי העגבניות, היתה
הגורם הישיר להורדה מסולפת של מחירן.
המודעה אימתה את הטענות, כי הממשלה
מזייפת את האינדקס.
ספיר חשד, כי את הסובסידיה לעגבניות
הבטיח פקידו שיינברג. הוא מיהר אל שפופרת
הטלפון, הבטיח לבעל הקול, שהעירו
בשעת־הבוקר המוקדמת :״אם שיינברג עשה
זאת, הוא יעוף עוד היום ממשרתו.״
אולם לספיר לא היה זמן לברר באותו
יום מיהו האיש האחראי לפירסום המודעה.
כי השר רחב־הכתפיים מכפר־סבא, נאלץ
היד, לעסוק בהכחשת הטענה, שהממשלה התערבה
להורדה מלאכותית של מחיר העגבניות.
הפקיד,
שניסה לפעול לפי מיטב יכולתו,
סידר מבלי־משים את הבוס• הוא שכח כי
את המודעות בעתונים קוראים גם כלכלנים.
חינוך הנידוני ם ל חיי ם
תושבי קריית משה בירושלים, חזו בשבוע
שעבר בתחרות ריצה, שתוצאותיה לא היו
מוטלות בספק. שני נערים כבני ,14 חבושי
כובעי־פקק ופרועי־פיאות ארוכות, רדפו אחרי
אהרן בזרי 9הצליחו לבסוף לתפסו,
כשהתכופף להרים את כיפתו שנפלה אגב
ריצה. ללא אומר ודברים חבטו בילד הצנום,
גררו אותו לעבר בית היתומים
דיסקין, הנמצא בשכנות• מעבר חצר המוסד,
התבוננו במחזה חבריו של בזרי, לא שינו
אפילו את הבעת פניהם כשנוכחו כי נתפס.
אולם זעקותיו של בזרי, שפניו נחבטו
בכביש, ורגלו השמאלית הפכה תערובת של
דם ואבק, עוררו מאדישותם את נהגי
המקשר, שחנו בתחנה הסופית של קו מספר
1הסמוכה. הם גרשו את שני החוטפים,
העלו את בזרי על אוטובוס המוביל לביתו.
החוטפים עלו אחריו לאוטובוס, ניסו לשכנעו
לחזור עמם למוסד. הפעם לא יכלו
לעשות זאת באמצעי אלימות. בזרי לא
שוכנע. שני עוברי אורח, שחזו במתרחש,
נילוז אליו, ליוו אותו עד ביתו. שני החוטפים
הזרו למוסד בבושת־פניב.
אולם הקרב על גורל בזרי ו־ 420 חבריו
לא הסתיים• היתד, זו רק אפיזודה אחת במערכה
החינוכית על מוסד היתומים הידוע
לשימצה בישראל.
שוט אישי למנהל. סיפורו של בזרי
הצעיר העלה שוב, במלוא חריפותו, את
מצבם של מוסדות החינוך, הנמצאים תחת
שלטונה הרוחני של מאה שערים, עומדים
בהצלחה בפני הדרישות החינוכיות של
המאה העשרים. כי במוסדות אלה שולטת

עדיין השיטה החינוכית הישנה וד,בדוקה:
טרור.
פרטים נוספים על השיטה המתקדמת
יותר של בית היתומים דיסקין, התגלו
לכתב העולם הזה, שניסה לברר את גורלו
של כזרי. סיפר בגאוזה אחד ממחנכי המוסד,
מרדכי בלוי, בעל הזקן האדמוני:
״אנחנו מנסים שיטה חדשה, בלי כוח.
פשוט הסברתי לילדים כי נזרי, שברח לביתו
ללא נטילת רשות, לא יקבל שום
דבר לאכול. זה יהיה העונש שלו.״
היתד, זו התקדמות ניכרת לעומת שיטת
החינוך הרווחת בדרך־כלל במוסד. נער המאחר
לכיבוי אורות, המדבר עם חברו בשעה
המיועדת לשינה, המחביא לחם בכיסו, המפליט
קללה, או אינו מצליח להשביע רצון מדריכו
בשעת התפילה, זוכה להסבר חינוכי ממקל
המדריך• קיים סדר עדיפויות לגבי שיטת־עונשים
זו: מורה או מדריך רשאים להכות
את העבריין הצעיר ביד או במקל. מנהל
המוסד, אברהם קרופי, רשאי להצליף בו
בשוט אישי, המצוי בחדרו. הצלפה זאת
נעשית בטכס מיוחד. הנידון פושט את מכנסיו
לעיני חבריו לכיתה, מפקיר את גופו
הערום להצלפות המנהל. כל פסיכולוג־חובב
יודע, כי הצלפות על גוף עירום, בגיל
ההתבגרות, עלולות להביא לידי סטיות מיניות,
הקשורות במאזוכיזם.
ביפר לכתב העולם הזה ילד בן שמונה,
שאיבטח עצמו קודם לכן בפני האזנד, בלתי־רצויה
:״לפני כמה זמן עשה ילד אחד
מעשה רע ולא התפלל כמו שהמנהל רצה.
אז המדריכים הרביצו לו, שידע כמה זה
חשוב להתפלל.״
נער אחר, שהסביר מדוע אין החניכים
נוטים לדבר, ציטט את התנ״ך .״עליך ללמוד
את ספר עמוס,״ אמר לכתב העולם הזה —
״המשכיל בעת ההיא יידום!״
לא לתלמידים, לכופרים. בזרי עבר
עבירה לא חשובה ביחס• הוא התגעגע אל
אמו, נמלט בשבת אחת לאחר התפילה.
כשחזר, חיכה לו כבר מדריכו דוד נחמן
פסק לו צום לטיהור הנפש. נזרי

לא התפעל, ברח שוב, הפעם לחנות המכולת
הסמוכה, קנה בפרוטות המועטות שהיו
לו לחמניה. איש לא שמע כשאמר את
ברכת המזון, אחת העברות החמורות במוסד.
הוא הוכרח ללון בחצר. חבריו לכיתה
הכריזו עליו חרם, לפי הוראות המחנך.
למחרת החליט המחנך להחמיר את העונש,
שלח את בזרי, היתום מאב, לביתו.
אולם הוא התחרט תוך כדי מעשה, שיגר
שני נערים בוגרים יותר להחזירו. הפעם
הצליחה התערבות מהחוץ להפר את המזימה
החינוכית• בזרי הגיע לביתו ללא פגע.
אולם בזרי חייב היה לחזור למוסד. אמו,
המפרנסת העיקרית של המשפחה, שכבד,
חולד, מזה שלושה חודשים בבית החולים
זיו. אחיו יצחק בן ד,־ ,15 שעבד בחוות
הנוער הציוני, השתכר 62.5ל״י לחודש,
היה המפרנס היחידי של חמשת אחיו הנותרים.
בזרי
הוחזר למוסד. שם ציפתה לו כבר
מקהלה מאורגנת יפה. כל חבריו למוסד

תלמיד בזרי
הצלם ברה

וזעולס הזה 1154

המשפחה על גלגלי ם -
אינג ה ח לו ם
קטנוע ווספה הוא, כידוע, כלי־הרכב
העממי ביותר, מחירו 1470ל״י בלבד
(אפשר בתשלומים עד שנה וחצי).

דוגמניות ״משכית״ מתביישות -

עובדה היא שבמחיר זה אפשר לרכוש
חופש תנועה ולהשתחרר לתמיד מתלות
בתחבורה הציבורית. הנימוק היחידי
שהיה קיים נגד רכישת קטנוע היה—:
מה לעשות עם האשד, והילדים.

כמו ירח לפיז׳מות •..

אולם נימוק זה שוב אינו קיים.
כל סוכן ווספה יספק לך ברצון את
ה״סירה״ שעל ידי צירופה לקטנוע,
תשיג את המקום הדרוש למשפחתך,
תוך יציבות ובטחון יתר בנסיעה.

המשפחה על גלגלים
איננה צריבה להשאר בגדר חלום.
עו ד

פנ ה

היום

ומציגות אופנה צעירה ...או גשם ללבוש חורפי
ניצבו בטורים ארוכים, שרו בקול אחו:
״הנה הילד הרע, שאוכל בלי כיפה.״
צלם העולם הזה, שנילווה אל כורי, ניסה
לצלם את המחזה, הוכרח להמלט מהמקום,
כשמוריו ומדריכיו של כזרי רודפים אחריו
בצעקות פרועות. רק פועלי־בניין, שעבדו
בסביבה, י הצילוהו מידיהם המנוסות, שעה
קלה אחרי שצילם את הילד (ראה תמונה).
המורים חזרו למוסד, כשהם.קוראים לצלם
העומד במרחק בטוח :״אם אתה מן העתר
נות, כדאי שתכתוב שאנחנו יודעים להכות
לא רק תלמידים, אלא גם כופרים.״ הם
חזרו וכינסו את עדר תלמידיהם שצפה
במחזה, מילמדו אותם במכות לעבר חצר
המוסד• הילדים קיבלו את המכות באהבה.
היו אלה מכות חיבה, לא מקצועיות.
אופנה יום הולדתלאופנה
תקופה מאושרת של חוסר דאגה נסתיימה
השבוע לרבבות האמהות במדינה. עד עתה,
כל מה שהיה על האם לעשות, כאשר ביקשה
לשלוח את ילדה לבית הספר, לטיול או
למסיבת יום הולדת, היד, להטמין בכים
הבגד את הבננה או הכריך ולדאוג שיקחו
את המעיל החם. השבוע הועמדו בפני
עובדת־חיים חדשה: הן היו חייבות להשגיח
על ילדיהן שיהיו לבושים בהתאם לדרישות
האופנה. כי לצד אופנת הנשים ואופנת
הגברים, קנה לו מושג חדש אחיזה בעולם
האופנה: אוסנת בגדי הילדים.
הפטרונית, ששמה לה למטרה להשריש
חעוגס חזה 1159

את הלך המחשבה הזה אצל האמהות הישראליות,
היא מנהלת משכית — רות דיין. במשך
כל השבוע שעבר נקראו האמהות,
במודעות שהופיעו בחוצות ובעתונים, לתצוגת
האופנה ברמת־אביב. עשרות האמהות
שנענו לקריאה, מצאו את הרחבה הנאה של
מלון הגנים רמת־אביב, ערוכה ומסודרת
בטוב טעם.
באיחור של שעה תמימה נפתח המעמד
החגיגי. סיבת האיחור: האחראים לא לקחו
בחשבון, כי גם לדוגמניות הצעירות, שגילן
נע בין ארבע שנים ל־ 13 שנה, יש פעם
מיוחד בעניגי לבוש והתגנדרות. כאשר
הופיעו הדוגמניות, החלו האמהות לחשוש
כי ילדיהן יאבדו את סבלנותם. התברר כי
גם את זאת חזו האחראים מראש• אולפן
המחול של חסיה לוי דאג לחבר לכל הדגמה
מחול מיוחד, ריתק אליו את הצופים
הצעירים, שלא נעו ממקומותיהם כל העת.
על מנת להמחיש את התלבושות, ניתן
לכל אחת רקע הולם, כמו ירח להדגמת
פיג׳מות, או גשם להדגמת לבוש־חורפי.
אם כי התצוגה וכל מה שסבב אותה
דמו במידה רבה לחגיגת יום הולדת של
בת עשר, הרי הוצג מספר רב של בגדים
עשויים בחן ופשטות.
סיכמה רות דיין את ההסתערות על א1פ־נת־הילדים*
:הקהל רגיל לחשוב כי משכית
זה שטיחים ורקמה אמנותית. אולם משכית
אינה מייצרת מה שהשוק דורש, אלא מה
שהעולות מייצרות• עכשיו נכנסו למעגל העבודה
נשים מפולניה ורומניה ואת התוצרת
שלהן אנו מתכוננות להפיץ בישראל וב־ 1 חוץ־לארץ.״

אלפי ם כבר רכשו אתטבעת האו שר

A P P E A L

״ S E X

האמצעי ההיגייני והיעיל לחיימשפחהתקינים .
תהגה גםאתה

פגה עוד

היוםל בי תמרקחת

?J h fj

suntan
f f A e S / i S־
״סנטך של ״הלן קרטיס״
מכיל Soiexהמגן בפני
כויות. אינו נדבק לגוף•
אינו יורד בזמן השחיה.
כמרסס וגם כשפופרת

ת צ פי ת

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• האפשרויות הפתוחות כפני מפא״י בהתפרק הקואליציה
הנוכחית על רקע עיסקת־הנשק עם גרמניה:
ממשלת מיעוט של מפא״י (כולל הערכים שלה) והפרוג־רסיכים ( 50 קולות) נגד חרות והשמאל ( 40 קולות) ,מתוך תקווה להימנעות

קבועה של הצ״כ והדתיים ( 20 קולות)• פתרון זה לא יחיה רצוי למפא״י,
בי אינו מבמיח יציבות מינימלית.

קואליציה חדשה עם הצ״ב והדתיים. אין שום סיבה סבירהמדוע יסכימו אלה לקואליציה זמנית זו, שתבסל את יתרונם האופוזיציוני.
לדתיים־הלאומיים יכול להיות שיקול ני שלימה במנגנונים ממלכתיים מסויימים
תעזור להם בבחירות, אך אין ספק כי רוב הבוחרים הדתיים מתנגדים לקשרים
עס גרמניה.

-המשך כהונת הממשלה הנוכחית כממשלת־מעכר

ל לא

אחריות קולקטיבית, דבר שיתן לאחדות־העבודה ולמפ״ם האפשרות ליהנות משני
העולמות — להופיע נשלסון ובאופוזיציה בעת ובעונה אחת.

« צפויים זעזועים חמורים כחינוך התיכץ, עם התחדש
הלימודים כעוד שלושה חודשים. נסיעותיו של משרד החינוך, בין

עתונות
גד עון בבוקר, בבוקר
לכאורה אין דבר קל יותר במדינת ישראל
מאשר להוציא עתון יומי. תריסר העתונים
היומיים המופיעים בישראל בעברית וחצי״
התריסר המופיעים בשפות לועזיות, מעידים
על כך בברור. כולם דומים זה לזה, מפרסמים
את אותן הידיעות כמעט מילה במילה.
כי כל העתונים היומיים מקבלים את ידיעותיהם
מאותן הסוכנויות בארץ ומחוצה לה.
ההבדל היחיד בין עתון לעתון הוא במאמר
המערכת, המשקה את דעת המפלגה המוציאה
אותו, ובדברי הפרשנות המלוים את
הידיעות.
אולם למעשה אין הדברים כה פשוטים.
הוצאת עתון יומי כרוכה בהוצאות רבות.
תפוצתם של מרבית העתונים המפלגתיים
אינה מכסה הוצאות אלה. קשה במיוחד הוא
המצב בין עתוני מפלגות הימין, שבניגוד
למפלגות השמאל אינן נוהגות להכריח את

״ואורי אגזגן נזנטגייניגן גנן בכנזה כיבשגיגז?״
היתר, להעסיק מורים לא־אקדמאיים בחינוך התיכון, העלו את חמתם של
התיכוניים, ואלה יעמדו בתוקף על דרישותיהם הארגוניות והמקצועיות. בין
היתר, מסתמנת האפשרות שארגון המוריס התיכוניים ינהל את מאבקו לא רק
נגד משרד החינוך במרוכז, כי אס נגד כל בית־ספר ובית־ספר בנפרד. כאמצעי־כוננות
לקראת האפשרות שלא יצליח להשיג את תביעותיו, המליץ ארגון
התיכוניים בפני חבריו לכלכל את ענייניהם בחודשי החופש הגדול מתוך ידיעה
שיצמרכו לשבות שביתה ממושכת בהתחדש שנת הלימודים.

• מועמד רציני לכהונת רם ראשי לישראל: אלוודמשנה
שלמה גורן, רכ צכאי ראשי של צה״ל. גורן חיה מעדיף ליאות את

עצמו בראש רבנות מאוחדת, של ספרדים ואשכנזים, אולם גס במקרה של
בחירת רב ראשי לעדה האשכנזית בלבד, יהיה חרב הצנחן אחד המועמדים
העיקריים. מכל מקום, מובטחות לו אהדתו ותמיכתו של דויד בן־גוריון.
• ייצוא הכיצים מישראל לא יימשך זמן רב. בחוגי הלולניס
מתגבשת יותר ויותר הדעה כי עתידו של ענף זה אינו ודאי, טל אף תוכניות
הממשלה לייצא כמויות גדולות בעונה הקרובה — ייצוא הכרוך בתמיכה
ממשלתית ניכרת. מומחים לשיווק תמימי־דעים אף הם עם דעה זו.

• האוניכרסיטה העכרית עשויה להקים תחנה לחקר כיאד
לוגי כאילת. טל סמך מחקר ראשוני, שנערך לפני כמה שנים, הסתבר
הצורך החיוני בעבודות־מחקר שיטתיות של החיים בים סוף וחופיו. הקמתה
של תחנה זו כרוכה בעיקר בקשיים תקציביים, אולם יתכן כי הקצבות־עידוד
מצד משרד החקלאות ומשרד הפיתוח יעזרו לאוניברסיטה להתגבר על הקשיים.
תחנה כזו עשויה אף לספק צרכי־ידע של מדענים בארצות זרות.

• מרכיכ נכחדת הכדורגל הישראלית שלמה פוקס, יתפוטר
מתפקידו. פוקס, שהצליח בתקופת כהונתו הקצרה כמרכיב, להסתכסך טס

מספר שחקני נבחרת, עומד תחת ביקורת חריפה ויואשם על חלקו במפלת
תרוצלב. קרוב לודאי שאלוף־משנה שמואל סוחר, מרכיב הנבחרת לשעבר,
יהיה אחד המועמדים לתפקיד המרכיב.

חבריהן לחתום על העתון. כך קרה שאחרי
25 שנות הופעה, הגיע יומון הסתדרות הציונים
הכלליים הבוקר למצב כלכלי קשה,
שהביא לדיונים על סגירתו•
תמורת הסגירה, תשלום. הבוקר
לא היה מעולם עתון מפלגתי טהור. הוא
היה שייך לקבוצת בעלי״הון, שבאו מקרב
הגוש האזרחי והתאחדות האיכרים. אולם
מאז הקמת המדינה הפך לבסאון המפלגה,
קיבל ממנה תקציב קבוע.
לאחרונה החלה ההענקה הקבועה להעיק
על תקציב המפלגה. ערכו של העתון, כמכשיר
תעמולת בתפוצה יומית של כ־5000
גליון, נראה קלוש למדי. באחת מישיבות
הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים, הועלתה
הצעה להפסיק את תמיכת המפלגה בעתון,
מה שהיה מביא לסגירתו. לא כל השיקולים
להעלאת הצעה זו היו כלכליים טהורים.
ההצעה הועלתה מצד חוגי ספיר־סרלין,
שיש להם דריסת רגל קטנה בעתון, שעור־כו
הוא פרץ ברנשטיין לכאורה ואשר ישראל
רוקח נמנה על אחד מבעלי מניותיו.
ההצעה נראתה אקטואלית, נוכח השמוע־ת
על נכונותו של גרשום שוקן, בעלו של
חארץ, לרכוש את הבזקר כדי לחסל מתחרה
בקהל הקוראים האזרחי. שוקן עצמו הכחיש
שמועות אלה כ״חסרות כל יסוד.״
אולם השיקול שהכריע נגד סגירת העתון
ומכירתו היה שיקול הבחירות• הציונים
הכלליים ראו את סגירת העתון כמכה לפרס״
טיג׳ה של מפלגתם ערב הבחירות, החליטו
להמשיך את תמיכתם בעתון. אולם הסערה
לא חלפה בלי סימנים. בתחילת החודש
פוטר מתפקידו ראש המערכת של העתון
ועורכו בפועל יעקב גרומן, קיבל פיצויים
של 18 אלף לירות• את מקומו כראש

המערכת תפס כתבו הפרלמנטרי של העתון,
גבריאל צפרוני.

תעשיה
ה פ רי ש ה הז ר ה
לרוחבה ולאורכה של המדינה׳ לחוצים
מפעלי הטקסטיל בצבת ממארת. ארבעה מפעלים
גדולים כבר פשטו את הרגל! שניים
נסגרו זמנית, כשעתידם לוטה בפרגוד עבה
של חוסר־ודדאות! עשרות מפעלים אחרים
ממשיכים בפעולתם, רק הודות לזריקות
מאסיביות של הלוואות ממשלתיות ופרטי׳ת.
במחסנים נצבר והולך מלאי של סחורה
גמורה, אשר אין לה מוצא .״אם אף גלגל
אחד לא יסתובב במשך שמונה חודשים,״
הצהיר השבוע אחד מאילי התעשיה ,״לא
יורגש כל מחסור של בדים בארץ.״
התלונן בעל מפעל בקירבת תל־אביב:
»רק דבר אחד מכריח אותי לעבוד: אם
אפסיק, אצטרך לשלם חצי מיליון לירות
פיצויים לפועלים. ואין לי חצי מיליון.״
תעשיין אחר, סם זקם, בעל משי זקס,
סיכם :״אנחנו נמצאים עתה בעיצומה של
העונה — ובכל זאת׳ מדי חודש, מראה
ספר המלאי שלי שכמות הסחורה המונחת
במחסני גדלה והולכת.״ שלא כרבים מחבריו
הפחות מאושרים, לא הסתבך זקס בקורי־העכביש
של הלוואות ממשלתיות וריבית
קצוצה. בקופתו היה מצוי גם הכסף הדרוש
להקטנת כוח־העבודה שלו למימדים מתאימים
יותר למחסניו הגדושים.
בסידרה של פגישות עם עובדים, הציע
להם פיצויים מלאים (״ובמקרים אפילו יותר
ממלאים!״) עד שמספר עובדיו ירד מ־144
ל־ .46 סך הכל של הפיצויים: קרוב לרבע
מיליון ל״י• בכל זאת היה כוח העבודה
עדיין גדול מדי. זקס, שלמד את מקצועו
בניו־יורק, כינס לפני חודש את עובדיו,
הודיע כי ימשיכו לעבוד עד ה־ 1באוגוסט
הקרוב. במועד זה יצאו כולם לחופשותיהם,
ישובו לעבודה כעבור שלושה חודשים .״מי
שמסכים, בבקשה. מי שאינו מסכים — יכול
לקבל פיצויים.״
משרד המסחר והתעשיה, אשר עינו נעוצה
במועד הבחירות, ובצורך לדחות זעזועים
כלכליים עד לאחר מועד זה, הציע לזקס
הלוזאה של 100 אלף ל״י, למימון תעסוקה
סדירה. זקס ( )68 דחה את ההצעה :״המחסנים
שלי מלאים. אין כל טעם להיכנס לחובות
רק כדי להוסיף למלאי שלי.״
חשכץ מזוייך מציריך. כיצד הגיעה
תעשיה זו לשפל המסוכן? לא היה כמעט
תעשיין אחד שלא השיב: התכריך נארג על־ידי
משרד המסחר והתעשיה• החום הגס
שבו נתפר: רשיונות־ייבוא לסחורה זרה.
״נותנים כל כך הרבה רשיונות ייבוא,
שאפילו בימי האנגלים לא היה כדבר הזה!*
התרעם זקם.
קיימת, לכאורה׳ מדיניות של הגנה כלשהי
על התוצרת המקומית. רשיונות־הייבוא ניתנים,
ברובם המכריע, תחת הכותרת ״ייבוא
לשם ייצוא״ .אך הייבוא מוצא ברובו את
דרכו אל השוק המקומי, חנודנים מבטלים
או מקטינים את הזמנותיהם מן המפעלים
המקומיים, ומחסניהס של אלה מתמלאים•
כיצד מתבצעת העברת הייבוא לצריכה
מקומית? השיטות ידועות היטב, ואף הובאו
לתשומת״לב הממשלה, ללא תועלת. למשל:
תופרת מקומית קיבלה רשיון ייבוא, אשר
עליו צויין רק ״בדים — 20 אלף דולאר״.
לא צויין מספר המטרים או מחיר הקניה
למטר• מצויידת ברשיון זה נסעה התופרת
לשווייץ, בלויית סוחר תל־אביבי. כאשר
הגיעה הסחורה לנמל, היתה בכמות ובאיכות
שעלו בהרבה על מה שאפשר לקנות ב־20
אלף דולאר. אולם תעודת־מכר — של פירמה
דמיונית בציריך, המנוהלת על־ידי יהודי
מפולין — העידה כי אמנם אלה המחירים.
למעשה עלה מחיר הסחורה פי שניים!
העודף שולם בדולארים מוברחים, שנקנו
בבורסה השחורה בתל־אביב. הסחורה נמכרה
במחיר מפולפל בשוק המקומי, וכדי. לספק
את דרישת החוק לייצא שמלות מוכנות,
במקביל לבדים שיובאו, קנתה אותה תופרת
בדים גרועים ושאריות שאין להן הופכין,
במפעלים המקומיים, שלחה את הסחורה
לקונה מדומה בחוץ־לארץ. הקונה אף אישר
את ההזמנה, פתח את האקרדיטיב הדרוש.
את סכום האקרדיטיב הפקיד בדולארים
בחו״ל, מתוך מטבע זר, שהוברח אליו על־ידי
התופרת וש־תפיה. השמלות, שלא היו
שוות עשירית המחיר המוצהר, רק שימשו
מסווה לייבוא הבדים. בדים אלה כבשו את
חלונות־הראוזה של מיטב חנויות הארץ,
(חמשו בעטוד )!2

חמולס הזח <2$ז

השפר הפולני על כתבת ״העולם הזה״

ל מדו ממני
אהבת אדם!
עמוד זה הועמד לרשותו של מארק חלאסקו, הסופר הפולני הצעיר ()26
והנודע, כדי שיביע כו את תגוכתו למאמר שפורסם כגליון האחרון
של ״העולם הזה״ .לפני הפירסום, קבע חלאסקו ראיון לכתבי ,,העולם
ה זה, אף נמנע מלקיימו. בגלל סיכה זו נאלץ ״העולם הזה״ לבסס את
האינפורמציה שלו על מקורות בינלאומיים, כשכועון האמריקאי ״טייס״
עתה, כמבתב המופנה לעורף ״העולם הזה״ ,מדבר חלאסקו על עצמו,
לראשונה מאז בואו ארצה, במיסמך המהווה תעודה אנושית מזעזעת.
מאת

מארק חלאסקו -

^ גליץ ״העולם הזה 1134 הופיעה רשימה עלי בה תוארתי בצורה כזאת,
שבהשוואה נראית דמותו של הגאנגסטר ז׳וני דילינגר ז״ל כדמות המגלמת בתוכה את
התכונות האזרחיות הנעלות ביותר.
אכן, השמצה זו, שנכתבה על־ידי כתב בלתי־מוכר לי, המבוססת כולה על שקרים, אינה
מהודה סיבה מספקת לפולמוס ציבורי אודותי. השמצה ממין זה, כמו כל חזירות אחרת
המבוססת על עלילה ופרובוקציה, אינה מהווה גם רקע לויכוח. שנינו, כבודו ואני, יודעים
כעתונאים כי אפשר להתווכח רק על בסים של עובדות ואמת.
האמן לי, כי מעולם לא ניסיתי להתגונן בקראי דברי־הבל שונים ומשונים, שהופיעו
עלי בעתונות העולם ובעתונות הישראלית. כך, למשל, לא הגבתי כלל, כאשר כתב בזמנו
העתון ידיעות אחרונות, כי הפרתי כביכול את השקט הציבורי באילת. לא הגבתי גם כאשר
פירסם העתון מעריב בשעתו כי אני עומד לחזור לפולין, מבלי לברר תחילה את אמיתות
הידיעה, לא אצלי וגם לא אצל הצירות הפולנית• לא טרחתי להגיב אז, כי לדעתי, אין
ממילא ערך רב לידיעות, המופיעות מעל גבי שני העיתונים הנ׳׳ל׳ וציבור הקוראים, אשר
בדעתו אני מתחשב, אינו מייחס כל ערך לידיעות המופיעות בעתונים אלה.
אך המצב שונה לחלוטין, כשמדובר בעתונך. כי עד כמה שאני מתמצא בעתונות הישראלית,
ועל סמך דעותיהם של אנשים אותם אני מעריך, התקבל אצלי הרושם כי העולם הזה
הוא עתון אמת, בלתי־תלוי, המשתדל לראות את הדברים כמו שהם ,״בלי מורא ובלי משוא
פנים״ .והיות ואני מעריך את עמדתכם, החלטתי לכתוב אליך. גם אני עבדתי פעם בעתון
הפולני פדפרוסטו. עיתון שאינו קיים עו ד

״ברוף הבא״ -דא?בולם

הארחה מתאימים, כי אז הייתי יכול לארח את ידידי האילתיים כיד המלך.
העתונות היא מקצוע בעל כוח עצום, אדוני העורך. אין עוד מקצוע בעולם שיש בכוחו
ליצור ערכים חיוביים, ולהילחם בכל חזירות שהיא בצורה כה יעילה׳ כפי שיכולה לעשות
זאת העתונות. אבל זה תלוי במה שמחפשים.
אני, אדוני העורך, הפסקתי לכתוב. נחלתי מפלה והפכתי נע ונד ברחבי העולם, כי
חיפשתי בעבודתי הספרותית רק את הלכלוך, את היאוש ואת הציניות. דברים אשר אפשר
למצאם בנקל בכל תחנת משטרה, בכל מועדון־לילה ובכל ביב שופכין. חיפשתי את
הלכלוך ואת היאוש, במקום לחפש את הנצחי: את האהבה, את החמלה ואת ההבנה.
קשה לחפש ולמצוא אותן, אך האהבה, החמלה וההבנה, נצחיות הן•
רואה אתה׳ קיבלו אותי פה יפה. כאשר נזדקקתי לעבודה — עזרו לי. איש לא שאלני
מנין באתי, מדוע ולאן פני מועדות. עבדתי בין השאר בבת־ים, בעבודת־בנין אצל הקבלן
אופיר. כולם עזרו לי. פועלי הבנין היו טובים אלי ואנושיים. כי בעצם, רק אדם עובד,
יודע ומבין מה זאת להיות נצרך. הערכתי אותם והיה לי טוב עד אשר הכניסו
העתונאים את אפם לחיי. הם כתבו כי אני עובד כ״פועל רגיל״ בבנין — כאילו היו
קיימים ״פועלים רגילים״ ו״בלתי רגילים״ .אמרתי לעצמי :״הסתלק מכאן! אין לך מה לחפש
פה עוד. עשו אותך לאידיוט. הסתלק, טרם תהפך ל׳בלתי־רגיל׳ .הסתלק, טרם יתן לך
מישהו להרגיש זאת!״
אני חושב שהיתר, זאת הטרגדיה הגדולה ביותר בתקופת שהותי כאן, ואם כותב הנני
את הדברים האלה, הרי זה גם כדי להצדיק את עצמי בעיני אותם האנשים׳ אשר עזרו
לי בבת־ים, כי אני אסיר תודה להם, ואותם אשא תמיד בלבי ובזכרוני.

*1תחיל שהציטטה, אשר בה פתח כתבך את רשימתו :״כתיבה הוא מקצוע נהדר,
Jכמעט כמו שחיה.״ מעולם לא אמרתי זאת• פשוט, מפני שלדעתי השתיה היא הרבה
יותר נעימה מכתיבה, דבר הידוע לכל אדם נבון׳ להוציא את כתבך הצעיר. כאשר יתבגר
כתבך, יגיע בודאי לכלל דעתי. אפשר אמנם להמציא ציטטה, אך עליה לצלצל כמתקבלת
על הדעת. אם לא, מוטב להשתמש בציטטות נבובות ומיושנות.
הלאה. כתבך מצטט את השבועון טייס אין לי מצלצלים, ולכן איני יכול לתבוע את
טייס לדין• גם אילו היה לי כסף, איני מאמין שהייתי מצליח לזכות במשפט נגד מיליונרים
אמריקאיים. חוץ מזה, כתבי השבועון טייס עשו עלי רושם סימפטי, להבדיל מכתב עתונך.
הם כתבו עלי אמנם דברים הרחוקים מן האמת, אך בעיניהם׳ לפחות, היו אלה דברים
שעלולים היו לעורר בציבור הקוראים סימפטיה אלי. הנה לך הבדל בין דמיון חיובי ושלילי:
כתבך מזכיר את פרשת הקיבוץ גן־שמואל. זו היא הפרשה העדינה מכולן. באותה
תקופה נמצאו עתונים רבים (ובתוכם העתונים הישראליים בפולנית נוביני וקורייר) שעמדו
לצידי אף הגנו עלי.
מעולם לא דיברתי על הפרשה הזאת בפומבי, וניסיתי אף לשכחה מליבי. רק עכשיו

מוצא אני לנכון לחוזת את ועתי ברבים.
״מעריב״ ואני
באתי לישראל לפי הזמנתו של ידידי היקר, ששהה בארץ, ואשר כתב לי כי המילים
•K M H aaow n
הראשונות, בהן ברכו אותו בבואו לישראל׳ היו :״ברוך הבא!״ על כן באתי הנה, כי
ן * לאה, הלאה. כתבך מזכיר את עבודתי במעריב ומוסיף, כי הפסקתי את עבודתי
אילו אמר לי מישהו באותה תקופה כי יקבלוני ב״ברוך הבא׳ במעמקי ג׳ונגל, או
Iי למען אותו עתון, מפני, שכאילו, לא עמדתי בהתחייבויותי• פה גובלת תמימותו של
בתוככי הגיהנום, הייתי בודאי שם את פעמי לשם•
כתבך עם גיחוך, ואין לי פשוט כוח לכעוס עליו. אך היה רצוי, אולי, שתייעץ לכתבך
לנסות לעבוד במעריב. כי אז היה בודאי נוכח בעצמו מה צפוי לאדם, העובד למען אותו
אך כפי שיתברר מהמשך סיפורי, תסכים בודאי אתי כי המשפט הנהדר והאנושי ״ברוך
הבא׳׳ ,אינו מתייחס במידה שתה לכל הבאים...
עתון, אם אינו חזק כמו שמשון הגיבור, ערמומי כנחש וחצוף כהדיוט.
כי היה זה דוקא מעריב אשר לא קיים׳ ביחס אלי, את הבטחותיו הכספיות. היה זה מעריב
הגעתי לגן־שמואל מבלי שידעתי מאומה על המשחק הפוליטי ומאזן הכוחות המפלגתיים
שנהג בי בצורה חסרת דוגמה, כאשר פירסם ללא ידיעתי, וללא הסכמתי, את התמצית של
בישראל. לא הכרתי לא את המקום ולא את אנשיו. הגעתי לקיבוץ זה רק במקרה,
תסריט אשר התכוונתי לכתבו. היה זה מעריב, אשר כתב דברים שלא היו ולא נבראו בקשר
היות וידידי נמצא שם באותה תקופה• בסך הכל ביליתי בקיבוץ גן־שמואל 36 שעות; מהן
לחזרתי לפולין. היה זה מעריב שלא קיים את הבטחתו לכסות את הוצאות נסיעתי לישראל.
כ־ 30 שעות בשינה עמוקה. אכלתי שם רק פעם אחת בלבד, מתוך הנחה כי קיימות שימות
איני רוצה להמשיך יותר בנושא הזה, ורק זאת אומר: לא הייתי מסכים עוד לעולם לעבוד
נעימות יותר של איבוד לדעת.
למען עתון זה, אפילו הפך ישו הנוצרי לעורכו הראשי, ופרנצים הקדוש לגזברו.
כך מסתבר כי ״הבא המבורך״ כמעט ולא אכל, ובודאי שלא שתה. יותר מזה איני זוכר.
איני זוכר אפילו את האנשים אתם נפגשתי. ומה שנוגע לנשים — אשר נפלו, לפי דברי
כתבך מוסר עוד מספר ידיעות כוזבות על ביקורי במועדוני־לילה, על אופיי
כתבך, קרבן לברוטאליות שלי — הרי הן עניינו אותי בדיוק באותה המידה כמו הגינותו
ואם אני כותבעכשיו את מכתבי
הכנסתי. כל זה אינו נכון.
ההרפתקני, על מקור
ורגש־האחריות של כתבך.
או להזיק לו. כיאילו רציתי להזיק
שאני רוצה להתנקם בכתבך,
זה, הרי זה לא מפני
לדין על הוצאת־דיבה, ומובטחני כי הייתי זוכהבמשפט, אפילו עם
לארח הייתי תובע אותו
איני מרגיש כל מרירות כלפי הקיבוץ, כי בסופו של דבר זו זכותו הבלעדית לו,
עורך־הדין הטיפש ביותר.
את האנשים הנראים לו. דבר נורמלי ומובן ביותר. אך מדוע כתב כתבך שכאילו גורשתי
אך אני מבכר להסביר את עצמי, ומתקשה רק להבין, מדוע שאף כתבך כל כך להרע
משם? הקיבוץ הודיע לי, כי אינו מסכים לארח אותי. זה דבר שונה לחלוטין מ״גירוש״.
לי, ולמי זה בעצם הביא תועלת.
המצב היה דומה למה שקרה ביני לבין כתבך הצעיר. הוא ביקש לדבר אתי, ואני
ואם בכלל בחרתי להסביר את עצמי בצורה כזאת, הרי זה מפני שאני אוהב את הארץ
סירבתי. אך לא גרשתיו.
הזאת ואת אנשיה, מפני שאכלתי את לחם הארץ, מפני שעבדתי פה. ואיני רוצה שאי־הצדק
להיטותי אך ולעבוד. שם להסתדר רציתי שאסף, האינפורמציה לפי
הוא כותב על אילת.
והחרפה, אשר באה עלי בעקבות רשימתכם, תישאר הזכר היחידי לשהותי פה.
אחרי הטיפה המרה — כפי שהוא נותן להבין זאת לקוראי עתונך — עמדה לי גם שם
יודע אתה, אדוני העורך, דברים רבים חולפים ואינם. חולפים המשטרים השונים למיניהם,

חולפת האהבה, גם מחלה וכאב חולפים.איך אומר התנ״ך? «דור הולך ודור בא, והארץ
אדוני העורך, נסעתי לאילת ונשארתי שם, כי אילת היא המקום היפה ביותר שראיתי
לעולם עומדת!״ אבל התנ״ך אינו מזכיר דבר שהוא בר־קימא, והוא: הגיחוך.
בעולם. מצאתי שם אנשים חביבים וטובים. קשרתי שם קשרי־ידידות נצחיים עם אנשים,
תזהיר, אדוני העורך, את כתבך הצעיר מפני גיחוך, ותאמר לו כי האדם אף פעם אינו
אשר ישארו חרותים בזכרוני לצמיתות, כאנשים אמיצים, מעניינים, הגונים, העושים את
מגוחך כל כך כמו אז, כאשר שוכח הוא את הצדק.
עבודתם בצנעה. כך שאפילו השמצתו של כתבך לא תפחית את ידידותי לאותם האנשים
אומר לך: כתבתי פעם ספר׳ אשר בו שכחתי כל חוש מידה של צדק, ואשר לא ראיתי
הנפלאים, ולא תקטין את אהבתי לעירם. הייתי מאושר אילו היה לי פעם בית ותנאי־

י ולא הראיתי בו דבר, חוץ מבתי־קברות, מדבר, וחשכה• אחרי כן, כאשר הייתי כבר צריך
לחזור למולדתי, תקפני פחד מפני התוצאות האפשריות• עכשיו אני בנכר, הרחק מארץ
* פו״פרוססו (״ביושר״ או ״י(!1ר לענין״) ,שבועון של סטודנטים פומייס, מנוד בראש
מולדתי, מאנשיה אשר יצרוני וגבשוני. אני השתמטתי מתוצאות כתיבתי, אך גם הספר
המאבק הציבורי נגד הסטאליניזם בפולין, הנהיג לתעשה את התהפכה שהעלתה לשלטוך׳
עצמו אינו חשוב עוד, ואני עצמי הפכתי לדמות מגוחכת.
את גומולקה, נסגר על־ידי גומולקה לאחר מכן, מתון חשש כי הופעתו האמיצה עשוייה
הפכתי למגוחך, כי שכחתי את רגש הצדק. אנא, הזהר את כתבך בפני הגיחוך׳ כי
לעורר את •חמת הרוסים• פו־פרוססו הפך בתקופת המהפכה השבועון רעיוני קטן, לבסאון
הגיחוך הוא דבר בר־קיימא, והאנשים אינם שוכחים.
הסוני של סאות אלפי טססיס. חלאסקו חיה אחד סעורכיו העיקריים.

ni l -ו י

החי מסע חצ?כ

ושוב
.יצהר׳ דואגת לצרכניה...
מומחינו הפנו את תשומת
לבנו לכך כי בין יתר השמ נים
הצמחיים, המכילים אחוז
נמוך של חומצות שומן
רוויות במימן׳ מצטיין במ יוחד
השמן המופק מנבטי
תירם — תודות לתכונותיו
הפיזיולוגיות.
נוכחנו כי אמנם בארצות־הברית
ובארצות אחרות
ממליצים הרופאים על השימוש
בשמן תירם בתור
שמן דיאטטי לאנשים הנו טים
להשמנה, לעודף כולס טרול
בדם ולהסתיידות ה עורקים.

חסנו על מאמצים והננו
שמחים להודיע כי עלה ב ידינו
להשיג כמות של נבטי
תירם להפקת שמן תירס
מזוקק.
הננו מציעים ללקוחותינו
שמן תירם דיאטטי, זך
ומזוקק, קל לעיכול ומתאים
לכל צורות הבישול, הטיגון׳
האפיה ולסלטים.

לי שראל, נמכרו לתיירים מאות
Jהעתקים של סרט תעודתי קצר,
שתיאר את מצעד צה״ל ביום העצמאות
האחרון, ושמוסיקת־הרקע שלו היתר,
שיר הלכת הכנסייתי הנודע, קדינזוז
חיילי ישו!

פלוגות סער
ף• חדרה, התיישבה להקת אנפות־
! *בקר בחצר מועדון מפא״י, הקימה
קיני־קבע על צמרות האקליפטים, גרשה
בצחנתה את חברי המועדון, מנעה את
קיומן של אסיפות־ד,בחירות במקום.

קדימה, בבקשה1
**•נחשולים, אירגנו חברי מזכירות
Jהמשק את העברת הקש מהשדות
למתבנים במבצע צבאי, שלחו לכל חבר
צו־גיוס משוכפל, הוסיפו בכתב־יד את
המלה ״בבקשה״•

T I I T״בלי כל טיבה עשו מכל ה־
1 41J Iענין עסק זול וסנסציוני,״
טוען לאומי כהן 30 נהג אש״ד מנתניה•
״מדוע לא נפתח את התעשיה שלנו,
על־ידי עיסקות, כמו זו עם גרמניה? הצרה
היא שכמו כל דבר אחר במדינה
שלנו, רוצות המפלגות לנצל גם את ענין
העיסקה לצרכי הבחירות. אחרת לא היה
קם כל הרעש הזה.״

למכור 1

ך• גבעתיים, גנבו ילדים שזיפים
!*ממחסן־הבחלה, הוצאו מהמקום ברגע
האחרון, מסוממים בגז האציטלין,
המבחיל את הפירות.

פואמה פדגוגית

נביא •בקר

ן * פאריס, צרפת, מת מורים ויאן
—).בו ה־ 39 משבץ־לב, בעת הקרנת־הבכורה
של סרטו אבוא לירוק על קבר-

מתל-אביב• ״אם
הגרמנים, הידועים
שטח הצבאי, רוצי
אז בבקשה. בעצם
שה בפוליטיקהt ,
אם נמשיך לקבל
ומצד שני לא נמנ

»שאר מק שר ״העולם 1

הענבים המרים

ך יפו, טלפנו תלמידות בית־ספר ל־
Jמורתן, בישרו לה כי בתה בת
ה־ 14 נאנסה ונגררה לבית בושת, הסבירו
בחקירת המשטרה כי עשו זאת
מתוך נקמה.

| * ץ לברונו גרוס ( )69 מתל־אביב
I A Jקשה מאד להסביר מדוע הוא
מתנגד למכירת הנשק• ״זד, דבר שבלב
•דברים שבלב אי־אפשר להסביר מבחינת
הגיונית.״ לפנסיונר הזקן, פקיד הסוכנות
לשעבר, ידידים רבים בגרמניה,
עמהם הוא מתכתב באופן קבוע .״אולם
למכור נשק? אנחנו לגרמניה? זה נשמע
ממש גרוטסקי.״

בעד 5 s

״גם הקרל גוסטב הוא נשק

I A Jטוב, והגרמנים יכולים לקנות
אותו משוודיה אם הם רוצים,״ אומר מחסנאי
שלמה בלום ( )37 מתל־אביב• ״אם
גרמניה רוצה לקנות נשק, שתקנה ממדינות
אחרות. לא דווקא נשק, שאולי
מייצרים אותו אנשים כמוני, שהיו במחנות
הריכוז שלהם.״

השאלה שהציגו ה שבוע וזורי\\ 1״העדל
האורוז ברוווב, היהה וזר-וזשוועית :״ה
או נגר הכיר ה הנש2ן הישראלי לגרה!
הנזשאל היוו א ה אווה ההפהננוה הגרול
לים. אב ער כה הצביעו ה שאלי ״הנוולב
הה ברורה ביוהר של הנשאלים, לוזיה
הצבויין הה ש אל האזזרון בשיווי-הש\ 2ל 1
בו ה הבער והנגר. וזהך בול ה אהר עב *
הם של להעלה ההה ש ה או ה הנשאלים

מרחמת הניידות
ן• תל׳אכיב, עקבה ניידת משטרה
—).אחרי מכונית מסחרית סגורה, גילתה
בה בית־בושת נייד.

איזהו חמור?
ן* מפרץ חיפה, רגז סמל המשמרת
! * באוניית חיל־הים על ההגאי שנהג
את האונייה בזיגזגים, צעק אל תוך צינור
הקול :״איזה חמור עומד ליד ההגה?״
קיבל תשובה :״זה אני, המפקד.״

זוג או סרט
פקידיט1 תלמידים1 סטודגטיס1 הרשמו עוד היום לקורס קיץ ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני הודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג.)GREGG( -
המנהל: ח .בר״קמא (קמפינסקי),

תל־אביב, רחוב גורדץ .5
הבלחה מובטחת!

*mmmmmmmrnmt
ף בפר בבול התבקש מוכתר הכפר
!—לרשום בספר הלידה שתי תאומות,
שנולדו •לתושב הכפר באותו יום, גילה
כי אחת מהתאומות נולדה שנה לפניכן,
מחוץ לנישואים.

על בגפי השינה

ברונשטיין, קיימיו
סוגים של מצפון
עם והמצפון הפול
חינה כלכלית, יכו
חק ברגשות• ״אנ
ראש־הממשלה כי
נה — הכר תי ך

ף • לונדון, בריטניה, נהג לו רדגרייב
! * א ת מכוניתו ברחוב ראשי בעיר,
לא הבין מדוע מאותתים לו העוברים־
ושבים בבהלה, גילה, לכשעצר ליד רמזור׳
כי בתו בת השלוש נרדמה על כנף
המכונית, נסעה יחד עימו.

הוי, ירוקה!
ף ״ תל*אכיב, שידלה צעירה בת 23
!*סמל־משטרה לבוש אזרחית לדבר-
עבירה, התנצלה לכשנעצרה :״אני חדשה
,בעיר. אני לא מכירה עדיין אף אחד.״

לא תחמוד!

mפ EE

ך ך לדעתה של עקרת־הבית ה־
11 ( 4נתניתית תמר ברוכשטיין (,)25
״זד, בסדר מן הבחינה המסחרית• אנחנו
זקוקים ליצוא מוגבר ומטבע זר. נכון
שקצת קשה להשלים עם כך מבחינה מוסרית,
אולם אם כבר, אז כבר. או שלא
היינו מקיימים כל מגע אתם, חרם גמור,
או נוכיח שאנו מתעלים עליהם בעצם
׳העובדה, שאיננו שומרים טינה.״

1י ך ״כל דבר אחר אפשר למכור
| A Jלגרמנים,״ חושבת איזבלה מלי־נובסקי
( )50 מצ׳כיה, כיום תושבת תל־אביב•
״אם מוכרים נשק לגרמנים, זה
פוגע קשה במוראל של אותם אנשים,
שסבלו נוראות מהעם הגרמני. בעוד דור
או שני דורות, כשהזכרונות כבר לא
יהיו כל־כך טריים, אבל לא עכשיו, כשעוד
חיים אלפי נאצים.״

בעד 32

^ ונסאן, צרפת, נתפס ילד בן 12
! * שזיי ף את חתימתה של בריג׳יט
בארדו, הצליח למכור כמאה אוטוגרא־פים
של הכוכבת, נענש על־ידי מורו בהעתקת
אלף פעם את עשרת הדיברות.

״לא רק שהזכרונות היום עוד
טריים מדי לעסקים, כמו מכיIA

רת נשק לרוצחים הללו, אלא שגרמניה
גם הרתה זו שאירגנר, גם אחרים, בפולנים
ואוקראינים, להשמיד יהודים.״ ד״ר
אלכסנדר גוסליב 48 מפולין, רופא ב־ביודחולים
הדסה בתל־אביב, אינו נוסד,
לפשרות. אני נגד כל יחסים איתם.״

ךןןץ ״אם שילומים כן, אז מכי־
I I I , 1רת נשק גם כן,״ טוענת פקידה
צברית אביבה גרונדלנד, נשואה ()20
מתל־אביב• ״היתד, אולי צריכה להיות
הגבלה ביחסים שלנו עם גרמניה תיכף
בהתחלה. אבל במצב שאנו נמצאים היום,
אי־אפשר לקבל toאחת ולדחות ביד

האחרת.״

!|י ן הרוקחו
I A Jחן אינו
רים, על עם גרמו
היא :״שכנה שלי
יה. היא סיפרה
טוב ויפה, אבל
שר, על אף הכל,
משתנה תוך עשר

האסון?״ שואל הז־
־ ישראל יצחקי (,)33
גענו למצב כזה ש־
:מומחים עולמיים ב־לקנות
מאתנו נשק,
לא משנה לי מה נעול
זה ייראה מצחיק
נהם סחורות שונות,
ר להם נשק*.

״לא מזמן הוציאה העיר קילץ
בפולין, שמשם בא אבי, ספר
IA J
על השואה,״ מספר דב אלברט 17 צבר
ופקיד מתל־אביב .״קראתי את הספר
והזדעזעתי. גם קודם הייתי נגד כל
מגע. התנגדתי גם לשילומים. כי אינני
חושב׳ שקיימת דרך, בה יוכלו הגרמנים
לכפר על הפשעים שלהם נגדנו. מסחר
רגיל עם גרמניה — אולי, אבל נשק?״

ך | 1ן ״יש לי אמונה בכל מה שעו־
| | J JLשה הממשלה,״ מכריז מנהל
חשבונות בפנסיה, איש חיפה, דניאל דה־פונסקה
68״אי־אפשר שאויב ישאר
אויב לעולם• צריך למצוא את הדרך אליו
ולעשותו לידיד. לזכות בידידותו של
אויב זה טוב יותר מאשר להרגו. נכון
שקשה קצת לשכוח מה שעשו הגרמנים,
אבל צריך לחשוב סוף־סוף פעם בהגיון.״

1ו ך ליצחק הוכרמן 26 הפקיד
I n Jהכמעט־צבר מירושלים, יש
סנטימנטים לענין זה .״עמוק עמוק אני
שונא את הגרמנים,״ טוען הפקיד הצעיר.
״מגיע ליהודים פיצוי על הסבל הנוראי
שנגרם להם על־ידי הנאצים, אבל כל הדיבורים
על קשרים מסחריים ויחסים דיפלומטיים,
הם כמו מתן הכשר וריהבילי־טציה
גמורה לאלפי הנאצים החיים עדיין.״

f l״זה פשוט מאד,״ טוען זרו־
& I U .בבל שאלתיאל 27 הפקיד
מרחובות .״הנשק שלנו קיבל שם טוב
בעולם, ולא משנה אם נמכור אותו לגרמניה׳
או לכל מדינה אחרת. גרמניה
יכולה לשמש לנו סוכן־פרסומת טוב במקרה
זה. הרעש שקם בארץ בעקבות
העסקה, רק עושה אותנו קטנים בעיני
העולם.״

11ד מוכיח נ׳ הדעות שקורות כמעט נשארה :

שק לגרמניה י
ידי כ ה בי ״הננגלגג הגה״ ,בפינגה שהגה של ישראל:
ישראלי, שנגבר בגגפג הגא א ת הבגבגג, ה שיב ב שלילה
הגגזלבגה ננל השאלה. לעגנגהב השיבג נציגי הדגר הישראלי
הצנניר, שנגלר אג גזגנך בארץ, בכן כנזננבג הגג־לנוי.
אנג כי פה גשגג הינגם ג הנשאלים; השיבג לננהינג
בלאג, בנוילר בגלל הגרשה השפגזהיה. כל הנשאלים־,
בלי יגצא הן הכלל, הנגכינגג כי ביגגג נזן הינוים־ י2ן גנזג
יגגם יה רגילינג בין שתי ההרינגה. הנסגדה היגגירה בה
נח־לק־ג: הנגפר הדגרגה שיננברג נגר ה 2ןהה יגזם־יה אלה.

ו הדה״ ,בפני
ובו אנזה בננר

ך 11ן ״השלימו. חלס. גמרנו.״ משה
| I I J Iבכר 28 נהג מונית מתל־אביב,
משוכנע שצריך לגמור את הפרשה
הכאובה .״נניח שאני אחיו של רוצח,
האם אני צריך לסבול בגללו? הרי
לא נוכל להעניש ׳או לחסל את הנאצים
החיים עוד. אם כך אז למה לא נמכור
להם נשק, דבר שרק יעזור לנו להתבסס?״

f i t״ברור שאני נגד,״ מדגישה
I A Jלילי מילץ, זמרת מתל־אביב.
ואמנם המספר ,20264 המתנוסס על זרועה
השמאלית, אינו נותן לה לשכוח את
הזוזעות שעברו עליה בעת המלחמה, במחנה
הריכוז באושוויץ .״אני נגד כל
מגע וכל יחסים עם גרמניה. חוץ מן השילומים.
אבל נשק טוב לתת להם?״

סל המורה למוסיקה
)23 מתל־אביב, משה
בתקופה שלנו שני
המצפון הרגיל של
:י. עם שמבוסם מב־להרשות
לעצמו לשבי
אינני מסכים ל־רמניה
של היום שו־
^ ת מעמדנו.״

f i t״לכל ילד היו אי־פעם סבא ו־
I A Jסבתא. לי לא היו מעולם,״
מתמרמר כתב בנזחנח נדנ״ע פנזזס ברא־ני
( )20 מרמת־גן .״ברור שיש לי טינה
לגרמנים בולם• אם אפשר היה להימנע
מכל מגע — מה טוב. אולם הוכח כי
חייבים לקשור קשרים, וזו אליה וקוץ
בה. כי בעוד שיש דברים טובים בקשרים
אלה --עיסקת הנשק אינה כזאת.״

ך 8ן ץ דעה אחרת על הבעיה, יש
| | J * iלסבל, בעל תלת־אופניים, עולה
מרומניה דוד מורים ( )58 מיפו.
״טעות בידי אלה שחושבים, כי הגרמנים
באמת צריכים את הנשק שלנו כל כך.
הם נתנו ונותנים לנו הרבה בספים. אבל
כדי שזה לא ייחשב יותר כנדבה, הם
לוקחים עכשיו נשק בתמורה. אין כל
הבדל לדעתי במהות הסחורה.״ *

הציירת רחל אלחנני מתל־אביב

נולדה בגרמניה, אולם את שנות
IA I
המלחמה עשתה בארץ• לדעתה ״לא רק
היטלר אשם במה שקרה, אלא העם הגרמני
כולו, בי כולם יצרו את התנאים
והכשירו את הקרקע. הגרמנים של היום
אינם שונים מהגרמנים של שנות המלחמה.
פחות מדי זמן עבר מאז, כדי
שהם יספיקו להשתנות בצורה קיצונית.״

ך I Iך ״אס גרמניה רוצה לקנות,
IJU JLצריך למכור לה. עסק זה
עסק,״ גורס העגלון היפואי ראובן אברהם
35 עולה מרומניה .״אס לא נמכור
נשק לגרמנים, לא יהיה למאות הפועלים
המועסקים בתעשיית הנשק מה
לעשות, ויתווספו לנו עוד מובטלים. מוכרחים
לשכוח מה שהיה, ולהוריד קצת
את הראש.״

אלזה אברהמי מרמת־מאמינה
לכל הדיבר
שונה וחדש. מספרת
זזרה מביקור בגרמד
זאמנם לכאורה הכל
ת האנטישמיות אפ־לחוש
באויר. עם לא
1שנה.״

ך 11ן ״יש לנו בעולם יותר מדי
I JJ J ,שונאים, מכדי שנוכל להתמיד
ביחסי איבה עם עוד שונא,״ סבור
מהנדס בנין שמאי שמיר מתל־אביב.
״יחיד יכול להרשות לעצמו להתבודד,
לעם שלם זה אסור• עלינו ללמוד למצוא
ידידים, אף בין אלה ששתו לא מזמן
מדמנו.״

גם כיום אין הפקח העירוני ן מתל־אביב, מלכיאל רביוב (,)55
AIן
מאמין שהגרמנים ויתרו על תכניתם לחסל
את היהודים .״ששת המיליונים הם
סיבה מספקת בהחלט לא לשלוח להם
נשק• לא היינו צריכים בכלל שום קשרים
אתם, אולם השילומים, למשל, זה
דבר אחר. הם נועדו לשיקום הקרבנות.״

ן ״ ן ן ״ ״אני מאח אחוז בעד עיסקת
I jj J Lהנשק,״ מכריז בעל מספרה
מתל־אביב, ישראל ברמן 60״גרמניה
של עכשיו זה לא גרמניה של קודם. בתעשיית
הנשק מעסיקים מאות פועלים,
שישארו מחוסרי־עבודה בלי המסחר הזה•
ולבסוף, קצת דולרים למדינה העניה שלנו
לא יזיקו.״

ןוך כששומע הסבל היפואי ישר-
I A Iאל גז׳ביניש ( )40 את המילה
גרמניה, הוא מתחיל זועם עוד לפני שנודע
לו במה מדובר .״לאיש כמוני אסור
בכלל לחשוב על אפשרות, שאי־פעם
יהיו לנו יחסים הדוקים עם גרמניה.
98174 הוא המספר׳ המזכיר לי בכל רגע
את מה שעוללו לי הגרמנים.״

וננ צ אננז

ח של ה שגא-
הנה״ ננל נזג־ן
או לשלילה,
ריר של ה שה
mהשנבנהי-
שרואיינו נול-

במדינה

ר חוב פרי שמן פנ ת ר חוב פדוג, תל־ אביב

אנגלית• צרפתיתלומדים בשיטה קלה בבית־הספר n 5 f l ׳״I p w״ תל־אביב, בן־יהודד.74 ,
אנו פותחים )1 :קורסים ואולפנים למבוגרים מכל דרגות הידיעות.
)2אולפניות קיץ לתלמידי גתי״ספר לחודשי החופש לביסוס הידיעות
ועזרה לבחינות )3 .הכנה באנגלית לבחינות כגרות.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

(המשך מעמוד )8
דחקו משם את תוצרת הארץ•
תפירת תכריכים. לשיא בעסקים אלה
הגיע סוחר תל־אביבי מסויים, שנפטר לפני
שבוע בשוייץ, בין נסיעה אחת לשניה. באחת
מעיסקותיו האחרונות הביא, בדולארים
שקנה באופן חוקי מחשבונות חסומים של
פמ״ז (פקדון מטבע זר) ,בד בטיסט שוויצי,
אותו מכר ב־ 13.5ל״י המטר. מפעל מקומי,
היחידי המייצר סחורה זו, הכין את המלאי
השנתי הרגיל של 50 אלף מטר, שמחירו
3.360ל״י המטר — ונשאר עם המלאי כולו
במחסניו .״הנשים רוצות תוצרת־חוץ,״ הסבירו.
אותו מפעל נאלץ לפטר את פועליו.
רשיון מתמיה אחר הוא זה שניתן לפועל
מטוויה לשעבר, אשר פוטר ממקום עבודה
לפני שלוש שנים. הוא זכה ברשיון לייבא
״ 10 אלפים ק״ג שאריות בד במחיר 3000
דולאר״• הוא עשה זאת — וגרף הון.
בניו־יורק ובג׳נבה קיימים מפעלים ההופכים
כל סחורה ל״שאריות״ ,בהתאם להזמנת
הלקוח. במקרה, היו כל השאריות שהובאו
על ידי אותו פועל־לשעבר גזורות בגודל
המתאים לשמלות. לפי חישוב מינימלי, ייבא
כ־ 70 אלף מטר של בד, במחיר כארבעה סנט
— או 100 פרוטה — המטר. מחיר הסחורה
בשוק: בין חמש לשמונה ל״י המטר. כאשר
הובא הדבר לידיעת הממשלה, הודיעה כי
תטיל עליו מכס מלא. אלא שהמכס על סוג
זה של ייבוא אינו יכול לעלות על — 100%
מה שתשאיר עדיין רווח של למעלה מרבע
מיליון ל״י. וסחורה ישראלית דומה נשארה
ללא דורש במחסנים הדחוסים.
על דוגמה אחרת סיפר תעשיין מקומי:
לפני שנים אחדות קנה אצלו יצרן מעילי־גשם
בד לביטנה. במחיר — 2.700ל״י
למטר — היה כלול גם מס מותרות בשיעור
של 600 פרוטה למטר• מאחר וסחורה זו
נועדה לייצור סחורת־ייצוא, הציע התעשיין
ללקוחו כי יטפל בהחזרת מס־המותרות,
שהסתכם בכמה אלפי ל״י. אך הקונה דחה
את ההצעה. רק מאוחר יותר התבררה הסיבה:
הוא ייבא ארצה בד לביטנה מאיכות
גבוהה ביותר, מכר אותו ללא היתר בשוק
המקומי׳ בשמונה ל״י המטר, השתמש בבינר
נה הזולה יותר לייצוא — דבר שיכול היה
לעשות גם מבלי לייבא סחורה ארצה.
סיכם תעשיין :״אנחנו דוהרים לקראת
שואה וודאית. לאנשי משרד המסחר ודי־תעשיה
לא איכפת הדבר כנראה. הם מוכי
בים לתת לי עוד זריקת־מורפיום של הלוואות.
אבל זה אינו מספיק. המחלה שלנו נובעת
ממדיניות הייבוא. שיפסיקו לחלק רשיונות
לכל דיכפין, ואז לא נצטרך גם את הלוו־אותיהם
והפועלים יוכלו להמשיך בעבודתם•״
אדגזנים מצי ע ו מג שי
רומא וינה
פריס

ה\ ר!ן פולגנט וזגופוו־יגו
ביר\\ז פולנד^ ,ליוזץ
נפולוז 1זוי טזבופ העו לם
הזה, פובופוץ הזז־רפו
ווו גזיפו ר*ן לי, דו״ גז
וז\ וזגזולרוז לוזופזב וז־יגמראלי
הננזנוא. בניבו.

TU 70

וו 9ט

Jpp / 1פרס

זוג מורים מקבל ילדים
בגיל 10־ 4לטיפול מלא לימי־החופש
בביתם אשר בכפר־סבא.

על שולחן עבודתו של אליהו ברגר, מהנדס
בשרות המרינה, היה מונח מכתב אישי
מאת אחד יצחק גדיש• שולח המכתב הודיע
בגאווה לברגר, כי הודות למאמציה של סיעת
אות* בהסתדרות המהנדסים, שובץ ברגר
בדרגה גבוהה הרבה יותר מזו שנקבעה לו
עד כה .״נציגי סיעת אות בהסתדרות המהנדסים
ימשיכו בפעלם למען ציבור המהנדסים,
נאמנים לדרכם ולדברם.״
לברגר, אב לשני ילדים, היה ברור כי
מי שדאג לעלייתו בדרגה, ראוי שיקבל את
קולו בבוא יום הבחירות.
אך הנה, כעבור פחות מחודש, הונח על
שולחנו של ברגר חוזר, שדמה בצורתו
החיצונית למכתב הקודם. הודיע מזכיר
הסתדרות המהנדסים לברגר :״נוכח פניתה
של סיעת אות בחוזר אישי בחתימת החבר
י. גדיש, מגנה המועצה ומוקיעה משלוח
חוזר סיעתי זה, כמעשה פסול מבחינה מוסרית
וציבורית. המועצה רואה במעשה זה
משום גניבת־דעת, באשר סיעת אות משייכת
לעצמה את הישגי מוסדות הסתדרות המהנדסים,
בהם הנה מהווה מעוט. המועצה רואה
במעשה מעילה בתפקידו של י. גדיש.״
מה שהעלה את חמתו של מזכיר הסתדרות
המהנדסים, היתד, העובדה כי בישיבת
המרכז האחרונה נתקבלה החלטה, שלא לפרסם
לפי שעה פרטי תשבוצם מחדש של מהנדסי
המדינה. מגיש ההצעה: החבר י. גדיש.

דרכי אדם
שו חדב » אפדה

על המעונינים לפנות בכתב
לפרסום ״דחף״ ,ת.ד,1334 .
תל־אביב, למספר .3 9 40

מאז ימי נעוריהם ליווה את שמחה בז׳ז׳י-
נסקי ואשתו פניה, המושג שוחד. הם ראו
• סיעת מפא״י (א׳) ואזזדות־העבודח (ת׳).

בכך דבר טבעי, שאין להימנע ממנו. בפולין,
הארץ בה נולדו, וממנה עלו לישראל לפני
שנתיים, היה הזוג משתמש בשוחד כמו
בכל אמצעי אחר להשגת מטרותיו. פעם
היה זה שוחד לפקיד ממשלתי, ופעם למנהל
עבודה מחמיר. הם קיוו כי בישראל זה
יהיה אחרת.
השבוע נסערה פרדם־חנה מגילוי פרשה
ממושכת של מתן שוחד. הגיבורים הראשיים
בפרשה זו היו בני משפחת בז׳ז׳ינסקי.
אור ירוק תמורת מאפרה. למקום
העבודה הראשון שלו בישראל לא הגיע
שמחה בז׳ז׳ינסקי בדרך הקלה. לאחר חדשים
רבים של אבטלה׳ מכירת חפצי־הבית ותחנונים׳
התקבל שמחה לעבודתו בהמלצת פקיד
הלשכה• במשך ארבעה חדשים עבד שמחה,
חולה האולקוס, בקביעות בבית החרושת
השייך מחציתו לקיבוץ משמרות ומחציתו
לאליהו סחרוב ומשקיעים מארצות הברית.
הוא קיזזה כי הגיע למנוחה ולנחלה.
גם אשתו, פניה, חשבה כמוהו. היא החלה
מפצירה בו להחליף את שיכונם בן החדר
וחצי, בדירת שלושה חדרים מרווחת יותר.
שמחה כמעט והסכים .״אשאל את מנהל

משחרת בז׳ז׳ינסקי
הנל, חוץ נזהסרווים

העבודה שלי אם אקבל קביעות בעבודה.
אם הוא יאשר, נוכל לעבור לדירה החדשה.״
על מה שאירע לאחר מכן, סיפרה פניה
בז׳ז׳ינסקי לכתב העולם הזה :״לאחר מספר
ימים קרא מרדכי את בעלי לפינה בבית
החרושת, סיפר לו כי לאשתו יש אגרטל
מבדולח, שאל אותו אם הוא יכול לסייע
לו להשלים את המערכת, להשיג עבורו
מאפרת בדולח דומה. שמחה הבטיח להשיג
לו את מבוקשו• היתה לנו בבית מאפרה
כזו. למחרת בבוקר הביא לו שמחה את
המאפרה. אחרי חודשיים פנה מנהל העבודה
לבעלי בבקשה אחרת :״אולי תוכל להשיג
עבורי נקניק פולני?״ שאלו. שמחה קנה
קילוגרם נקניק, בשבע לירות, הביא אותו
למנהל. הקביעות היתד, מובטחת.
פטורי חרסינה. ,״ביום הבחירות להסתדרות
באו חברים מהקבוץ לדירה שלנו.
ביניהם היה גם מנהל העבודה. ראיתי כי
הוא מסתכל במערכת הכלים שלנו לקפה,
חרסינה אמיתית משלזיה. כעבור מספר ימים
שוחח המנהל, חבר הקיבוץ, עם בעלי, שיבח
בפניו את מערכת הכלים היפה שלנו• ,הייתי
רוצה גם אני מערכת כזו,׳ הודה בפני
בעלי• בעלי היה מוכן לתת לו את הכלים
במתנה, .אין דבר,׳ ניחם אותי׳ ,אקבל את
הקביעות ונוכל לרכוש כלים דומים.׳ הפעם
לא הסכמתי, .לכל דבר יש גבול,׳ התפרצתי,
,ככה זה לא ייגמר לעולם.׳״
האשה, שכלי החרסינה היו יקרים לה
מאד, זכרה כי גם בפולין נזהרו מקבלי
השוחד לא להגדיש מעולם את הסאה.
היא סרבה למלא את הבקשה השלישית.
מנהל העבודה לא אמר דבר, אך שלושה
ימים לפני תאריך הקביעות, פוטר שמחה
בז׳ז׳ינסקי מעבודתו. הסיבה: עישון בשעת
עבודה.
פניה לא חיכתה. היא לקחה עימד, את בעלה
ומיהרה עימו לדירתו של מנהל העבודה.
ממחה ביק fלנימוס את המאפרה, אולם האשד.

יופולס חזס 148ו

לא חיכתה לתשובה, חטפה את המאפרה
מהשולחן, סיפרה לכל שכניו לקבוץ של
מנהל העבודה על פרשת השוחד .״את
נבלה, צאי מביתי!״ צעק המואשם שרתח
מכעס. התשובה היתד, סטירת לחי מצלצלת
מיד פניה.
כשהתבקש להגיב על האשמות אלה בפני
כתב העולם הזה, הכחיש מנהל העבודה
הגוץ והממושקף את הסיפור כולו .״קניתי
את המאפרה מבז׳ז׳ינסקי בשתי לירות. את
הנקניק מעולם לא קיבלתי מידיו. תכעתי
את אשתו לדין׳ על תקיפה וגניבת רכוש.
אחרי הכל היתד, המאפרה שלי.״

משפט
פו ש ט המכנש
שלמה בן־נסים 35 תושב באר־שבע,
בעל עינים צרות וארוכות, שמע לפני כשנתיים
רעש בלתי רגיל ברחוב, הבין כי
פרצה קטטה. כרודף־שלום ידוע בשכונתו,
מיהר אל הרחוב, קיווה להשקיט את הרוחות•
אולם המחזה שנגלה לעיניו השכיח
ממנו את מחשבת התיווך, סחף אותו לא-
וירת התיגרה.
הוא שמע את רוני אזולאי ( )22 מציע
ללילי ללוז ( )16 לשכב עמו תמורת חצי
לירה. הסביר רוני ללילי :״לאמא שלך יש
חרבה ילדים, אין לה כסף בשבילן. אם
תשכבי אתי יהיה לך מספיק כסף ללכת
לקולנוע.״
אזולאי הצעיר לא נראה ללילי כשותף
מתאים. היא סירבה• אולם הוא לא התיאש,
החליט לשכנעה בדרכים אחרות. אזולאי
פשט את מכנסיו, החל לרוץ אחר לילי הנפחדת•
בן־נסים הזעיק את המשטרה, מסר
עדות על הפרשה.
ימים אחדים לאחר־מכן, ראה בן־נסים
שיירה מתקרבת לביתו, הבחין בבני משפחתו
של אזולאי. הם ביקשו ממנו לחזור
מעדותו, ליווהו בטקס רב רושם אל ביתד,כנסת•
ליד ספר תורה השביעוהו בני
משפחת אזולאי להכחיש בבית־המשפט את
עדותו, לשנותה כדי להציל את רוני.
בן־נסים קיים את שבועתו, שיקר בביתר,דין.
כתוצאה מכך יצא אזולאי זכאי, בן־
נסים הואשם על־ידי המשטרה במתן עדות
שקר.
כ הן אתכ הן ושדת׳ .בפני השופט
המחוזי הירושלמי יהודה כהן, הודה בן־
נסים במתן עדות שקר, ביקש להקל בעונשו.
הנימוק המשכנע :״אני מפרנס תשע
נפשות כבוד השופט כהן, וכמו־כן, שם
הבוס שלי הוא גם־כן כהן, כמו שלך.״ בהסכמתו
של התובע, קיבל השופט כהן את
בקשתו של בן־נסים, פסק כי יידון לששה
חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים.
במסדרונות בית־הדין בירושלים, לא פסק
בן־נסים מלהלל את השופט :״הלואי שכהן
היה שופט בבאר־שבע,״ אמר הנאשם המאושר
,״כל החברים שלי היו עושים חיים,
גם הם עובדים אצל כהן.״

תזכיר
הפנדטהגד 1ל
למחרת פסלך הדין של בית־המשפט
המחוזי, במשפט עמוס בן־גוריון נגד שורת
חם ועדביס, תיאר ׳חעולם הזח ( )1032 לראשונה
את תעלומת עמוד 30 של פסק־הדין,
שנעלם באופן מסתורי. השבוע עמדה תעלומה
זו במרכז הטענות גבית־המשפט העליון,
כאשר התברר ערעור שורת המתנדבים
ראש עירית אילת, חנוך ננר, הציב
דוגמה נאה לעסקנים ציבוריים, כאשר הודיע
השבוע את החלטתו הנחושה שלא להגיש את
מועמדותו מחדש לתפקיד ראש העיר. שבועיים
לפני־כן דרש העולם חזה ( )1133 את
התפטרותו של ננר, כנושא באחריות לכך
שגזבר העיריה צבי בן־אפרים יכול היה למעול
בכספי העירית תעלולי אלי
גלר, אותם גילה העולם הזח לראשונה
( 1030 והלאה) נמשכו גם השבוע. האיש
שייסד לפני שנתיים חברת סרטים מפוקפקת
שהתפרקה עקב גילויי העולם חזה,
ושלפני כחודש הואשם בזיוף מסמכים והוצאת
כסף בטענות שוא (העולם הזה ,)1133
נעלם באופן מסתורי אחרי שירד לשחות
בכינרת, דאג להשאיר על החוף את בגדיו
ותעודותיו. אחד החשדות הוא שגלר ניסה
לביים מקרה של טביעה, להיולד מחדש בשם
אחר כדי להתחמק מנושיו ולהשתחרר מעברו
יעקב הלפרין, הסוחר התל־אביבי
שמשך בחוט־ם בפרשת אילת, ואשד
חלקו בכנופית אילת וצורת עבידת המירמד,
שלו התגלו בשבוע שעבר על ידי העולם
הזה 1134 הורשע השבוע בשתיים מתיר
עשרות האשמות נגדו בעוון הפצת צ׳קים
כוזבים.

חעולס הזח !138

זוכרים את ההבטחה שלי לתת זכות בכורה
לכל מי שיצרף מכתב לתמונה שלו?
( )1135/41 היה גיר,
הוא שלח את התמונה
הראשונה. או
כמו שאמרתי —
הוא רוצה להתכתב
— בפעם הראשונה
בקריירה שלי אני
נתקלת בכך — עם
״נערה בעלת מצב-
רוח טוב.״ הוא אולי
לא נראה כך,
אך הוא בן ,27וחובב
מושבע של
ריקודים וקולנוע, בין
כל השאר. טוב, למה,
בעצם׳ ציפית?
לפחות יש לו דם, לבחור הזה.

״אמש,״ כותב יעקב קטרון, מרחוב השילוח
14א מחיפה ,״נכנסתי עם מספר יד־דים
לבית קפה בהר הכרמל, ובשעה שהתיישבנו
ליד השולחן, ראיתי עליו קופסת סיגריות
(דגל) שאני שולח בזה, ועליה ש •ר. אולי
אותו צעיר (או לא) זועם, המנסה לברוח
מחטאו ומחפש לו מוצא בין כתלי הבקבולו,
נמנה על קוראי העולם הזה ויאות להתגלות
לנו.
אודה שהשיר מצא חן בעיני, אולי דווקא
בשל סגנונו המיואש ובשל חיפוש הדרך
והמוצא שבו.״
יקוד ניצת פרג /ניצת בחולצ תי /לאו
היתה זו שקיעת אש אוכלה /היתה זו
שקיעת אש קטולה /היתה זו שקיעת נ שמה
אומללה /בשמ מון מטריף, שעלה מן הדממה
/בבי ת שררה,
ומה לה לחולצה אדו מה /ול תיקון הנשמה,
מדוע לא תשאל /מדוע?
כך עמדתי מול הראי שחקתי שחוק /
פרוע / .ראה, ראי, לח שתי בצרידות / ,רצי־תי
להסביר לך ולי /מסווה נטלתי לשכני /
כדי לברוח מפ שעי, מחטא שממוני /
ראה, הוא פוער פיו לבלי חו ק /בפהוק
וב שחוק /רוצה אני לברוח לברוח,
הוי ראי אכזרי /לא ענית ראי /לא
שאלת ראי /לא הברחת ראי /את טרופי
ועצבי.
היתה זו מלה שכוחה /שהתדפקה בין
כתלי בקבוקי /וביקשה לה מוצא,

להודיע, כי אחד מאתנו הוא חובב קולנוע
מובהק, ומכיר את כל השחקניות, אפילי
מהמודל החדיש ביותר• על הרוצות לשלוח
תמונות של שחקניות — להביא גורם זה
בחשבון. הודעה נוספת לכל הבחורים המתכוננים
לשגר אלינו מכתבים. יש לנו, כאמור,
חברים רבים. אחדים מתאמנים במכוני־כות.
אחד לומד ג׳ודו ואחר יודע לקלל בשמונה
שפות.״
זוועה, לא? אבל הם צודקים. זה באמת
מילא לי כמעט חצי מדור ואני כל כך
עצלה היום.

החברה הגבוהה

הן אינן סתם שתי סטודנטיות מן האוניברסיטה,
טוענות 1135/43 הן מהחברה
הגבוהה של האוניברסיטה למדעי־הרוח. ואין
להן שום נטייה לפסיכולוגיה, פילוסופיה,
סוציולוגיה וכל השאר• הן אוהבות את הטבע•
את המרחבים. את הפרחים הפורחים.
הציפורים המצייצות• חדרן למשל, מלא תמיד
בעלי־חיים מוזרים, פרט לעצמן.
מובן ששתי אריסטוקרטיות כאלה מחפשות
שני גברים אמיצים. להתכתבות, יעני.
עליהם לחבב את החי והצומח, לשנוא תיאטרון׳
לתעב מוסיקה ולהסתייג מקולנוע.

נטרת הט)ב 1ע

לכל אדם יש דוק
( )1135/42 נשמעים כל כך בטוחים בעצמם:
״מהאדישות הנשקפת מעיניך, ומהצודד.
בה את מחזיקה מכתב זה, ניכר בך שאינך
מעריכה עדיין את גודל חשיבותו. אנו משוכנעים
כי מכתב זה יהווה את הסנסציה של
מדורך, ויגדיל את מספר קוראיו פי כמה.
למעשה, אנו בטוחים כי תבחרי בנו כאנשי
השנה של מדורך.
״מלבד התועלת שבריבוי מספר הקוראים,
תוכלי להפיק ממכתבנו טובות הנאה רבות.
הרי כמה הצעות מעשיות: א) תוכלי למלא
במכתב זד, מדור שלם• ב) תוכלי לשלוח
חלק ממאות המכתבים, שיגיעו עבורנו, כחומר
לימוד ועיון לכאלה שאינם יודעים
מה לכתוב. ג) חלק אחר של המכתבים
תוכלי לשלוח לבחורים טובים, שלא הלך
להם ולא קיבלו אפילו מכתב אחד. זה לא
כל כך כדאי, כי הם יתגאו בעצמם מאוד, ויחשבו
כי הס חכמים ונבונים בסטודנטים ירושלמיים
או חיפאיים. זה אמנם לא הרבה,
אבל בכל זאת משהו. ד) את הכתוב במכתבים
אחרים תוכלי למחוק ולמכור את הנייר
לבתי מסחר למחברות. ה) את הבולים תשמרי,
עד שיעלה ערכם, ומובטח־ם לך חיים
ארוכים. ו< את המעטפות בלי הבולים תוכלי
למכור לבתי חרושת לנקניקים בלתי־כשרים.
״את עוד לא יודעת מ• אנחנו? זה באמת
מפליא אותנו, כי השיר שחיברו עלינו מוהר
וזראי, הוא מפורסם למדי :״אנחנו שלושה
ידידים, מאז תחילת שנת הלימודים, גם אז
כבר היינו כאלה נראים• אהד שמן ושניים
רזים.״
״אנחנו סטודנטים תל־אביביים בגיל —20
.19 למרות שאנו שלושה, הרי יש לנו כמה
חברים ברזרבה, ונוכל לענות לכל נערה
שהכתבה יגיע אלינו. כמו שכתוב: לכל אדם
יש דוק. אין זאת אומרת שאנו מעוניינים
לקבל מכתבים מסתם נערות. מעוניינים אנו
רק בנערות המגינות על המולדת ועלינו,
כלומר: חיילות, אלה שהיו חיילות, אלה
שתהיינה חיילות, ואלה שלא תהיינה חיילות
מטעמי דת, מצפון, בריאות ונישואין, וכמובן
גם חסידה, שאחותה נקראת שושנה ושתיהן
גרות בבת־ים, אולי מפני שהיא רוצה להיות
שחקנית. לא נתנגד, כמובן, לקבל גם תמונות,
אך אין זה הכרחי. כמו כן ברצוננו

מנוח קומרוב, למשל.

״והעיקר,״ מוסיפות הן ,״חובבי טיולים ברגל,
וברכב. הפרטי כמובן.״

סטודגכז מן המגידן
אם תרצי, יוכל ( )1135/44 לעשות עליך
רושם במכתביו עם כל מיני מונחים משפטיים
ברומית. הוא בן 22 וסטודנט (הוא
ראה, משום מה, צורך להוסיף את המונח
״מן המניין״) בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה
התל־אביביזז•

לא יותר מדי

.זייןWi1n111u>B1IW
( )1135/45 היא נערה רגילה בת ,16 חבי־ת
תנועת נוער והכל, אבל היא מרגישה את
עצמה נורא בודדה• אז מה שחסר לה, היא
חושבת, היא התכתבות עם ״בחור שיהיה
לו שכל וחוש־הומור אבל לא יותר מדי.״
מה שאני רק לא צריכה לקרוא, ועוד
ביום אחד.

החתיכות יפות, אכל...
כבר למעלה משנתיים ש( )1135/46 בן ה־
18 נמצא בגולה הדווייה. באמריקה, לא־עליכן.
הוא לומד בקולג׳ .החתיכות האמריקאיות,
אומר הוא, הן באמת נורא חתיכות,
אבל כל כך נמאסו עליו אז הוא החליט
שדי, הוא לא יכול יותר. הוא יתכתב עם
חתיכות ישראליות בנות ,16—17 אבל יפות!
הוא מאוד רוצה לבקש תמונה, אבל הוא
ג׳נטלמן, ולכן אין הוא עושה זאת כבר
במכתב הראשון. וחשוב לו מאוד שתדעי
שהוא גבה־קומה, ששערו שחור, שעיניו
ירוקות, ושהוא אוהב להתלבש, לאכול, לרקוד,
ולכייף. אז את יכולה, כמובן, לכתוב
לו על הכל.

ספגסעשרה 8ל המצב

תנח שו שלוש פעמים מה ז ה בעברית
צחה אדוה טעיתם! אדוח הוא
גל קטן ׳העולה על פני המים. ז הו גם שם
מ שפחתה של נעמי 22 סבת־גלים, נימפת־מים
ח טובה, המ שמ שת במרכזם של מספר
רב של סיפורים הנפוצים בארץ. אחד מהס:
היא מגדלת בביתה 12 חתולים, שכל אחד
מהם נקרא על ש מו של משקה אלכוהולי
אחר.
כיוס עוסקת נעמי בדיג תת־מימי יחד עם
ידיד הונגרי. תוכלו לראות אותה, בימים
שיש ים שקט, כ שהיא עוליה בחוף עכו,
מול המסעדה של אבו כריסטו ובידה שלל
הדגים, ששלו בין הסלעים, במרחק קילומטר
מהחוף. פדיון יו מי, לפי דבריה — כ־50
ל״י, או תן נו הג ת נע מי להוציא בדרכים
בבית־בי
לוי סוף־ שבוע
מוז רו ת, כ מו
דולפין.
איך הגיעה לזה? פ שוט מאד, פעם באה
חברה להתארח בביתה, ולא היה לה במה
להאכילה. היא יצאה לחוף הים לחפש
דייגים, ומצאה את ההונגרי שדג בעזר ת
רובה תת־מימי. מאז החליטה -להצטרף אליו•.
התחביב חאתוב עליה — ל מ תו ח גברים, כ מו

מה את הולכת לעשות עם עצמך בחופש?
אני מיליון דברים בעצמי עוד לא יודעת.
אני רק מקרה שאמא שלי תיסע לאירופה
אז אני מלכה, בכלל. אני אסע לכל מיני
מקומות עם איציק ועם המכונית שלו וזה
ונתרחץ בים אה, זד, מזכיר לי אני
מוכרחה שתעזרי לי במשהו קניתי השבוע
בגד־ים חדש אלסטי שלם כזה עם כתפיות
רחבות וגב חשוף נורא והכל, אבל אף אחד
לא יודע שקניתי גם ביקיני אם אמא שלי
תראה את זה היא תהרוג אותי ואחותי הנבלה
תלשין עלי. אבל יש לי גוף יפה,
מה אז מה שאני מבקשת אותך, ו שאוכל
להחזיק את הביקיני שלי אצלך יכל
פעם שאלך לים אני אקח אותו ממך• איציק
ורפי וגדעון אומרים שזה פשע שאני לא
הולכת עם ביקיני וזה באמת נכון את
יודעת.
בכלל יפה מצידם שהם אמרו לי את זה
בכלל השבוע, כל מה שהם דיברו כל הזמן
זה היה פולניה קודם לא היה איכפת לאף
אחד מה שקורה שם פתאום כולם מדברים.
אפילו אבא שלי הזמין את איציק שהוא
שונא אותו לשבת על ידו על יד הרדיו
כששידרו את המשחק. טוב, אז מה אם הם
הפסידו? זה לא חוכמה. פולנית זו שפה
איומה ובכלל קורה פעם שיש מזל רע לאנשים,
לא? אז כל הזמן משמיצים אותם,
רק משמיצים. ואם כבר מדברים על מדיניות
אז אני חושבת שהשר הזה בנצואלה הוא
סתם גועלי שהוא השמיץ את גולדה. רואים
הוא לא מתמצא בפוליטיקה, בעצם גם ההסברה
הישראלית אשמה. היו צריכים להסביר
להם כמה שהיחסים שלנו הדוקים עם ונצואלה.
תראו איזה שלאגר זה אני משתגעת
איך ששמעון ישראלי שר בהתחלה את
האי־אי־אי עם הבאס שלו•
בחיי נורא נמאסו לי כל ההשמצות. רק
משמיצים. זה מפני שהלכה לנו הציניות
ובא האידיאליזם. אז משמיצים כל אחד.
תגידי, שמעת על רינה? אורי עזב אותה
אני נורא שמחה כי היא נורא גועלית אז
אני עושה את עצמי כאילו שאני לא יודעת
שהם נפרדו וכל פעם אני שואלת אותה
מה שלום אורי.

ספרים מקור סייג איש

חייו ומותו של יהונתן ארגמן
(רומן מאת יוסף בר־יוסף, הוצאת פועלים,
281 עמודים) הם הנסיון הזועם הישראלי

הראשון להשקיף על מלחמת השיחרור הישראלית,
דרך משקפיים בלתי־ידועות עד
כיה: משקפיו של בן הדור שלאחר־מלחמת
השחרור.
כי יוסף בר־יוסף, בנו המזוקן של המספר
יהושע (״סיפור הארבעה״) בר־יוסף, ומחברם
של שני ספרים קודמים• ,הינו בן
הדור שלא ידע את מלחמת השיחרור, אלא
מסיפוריהם של המבוגרים. אם כי בר־יוסף
עצמו, למרות גילו הצעיר 27.השתתף
במלחמת השחרור, הרי כנציג מובהק של
בני גילו, מעלה בן־יוסף את סיפורה של
אותה מלחמה בסייגים אישיים בולטים.
יהונתן ארגמן הוא מפקד כיתה, המפוצץ
בראשית הרומז בית ערבי ששימש לו
מחוז־חלומות ומטרת־טיולים בילדותו. באותו
קרב הוא הורג אדם, משבש את מערכת
המוסר, עליה חונך כל ילדותו. תוך רומן־
אהבים עם מרים, פליטת מחנות הריכוז,
וריב מסוכסך עם עצמו, הוא חוזר על רוב
פרשיות התנ״ך, שולח, בסיומו של הספר,
את חברה של אהובתו, אף הוא פליט השואה,
למתת, מאבד עצמו לדעת ימים
אחדים לאחר מכן. חלקו השני של הספר,
בו משחזרים קרוביו וחבריו של המתאבד
את זכרונותיהם המשותפים, הוא גם החזק
והבשל יותר ברומן, ניתן להיכלל בקלות
בכל ספר עולמי שהוא תולדת מלחמה.
אונם כסגנון ההשכרה. אולם המכשלה
העיקרית של הרומן אינה דתקא סיפור
העלילה הפסבדו״תנכי, אלא לשונו הנמלצת,
הנאנסת בידי הסופר, המחפש לו
סגנון אישי משלו, מחקה בלי משים את
אבות ספרות ההשכלה• בר־יוסף הפורץ את
התחומים הצרים של סיפורת מלחמת השיח־רור
בהצלחה בלתי מבוטלת׳ חוזר על
שגיאת־היסוד של אבות סיפורת זו. כיזהר
וכשמיר בספריו המאוחרים יותר, חותר
בר־יוסף לקראת קנקן מבריק יותר, מסתכן
באובדן תוכנו — היין הטוב.

תרגום
D irrnnשדהראשהגדוד

דוד בן־גוריון

(מאת רוברט סנט־ג׳ון;
תרגום יצחק עבאדי; הוצאת אחיאסף; 304
עמודים) הוא רומן־ביאוגרפי־היסטורי, המ

נו ני ד ד
m sm m ssm

הופיע גליון מס׳ 19 של

ג פ׳ ד
הירחון המצויר לבידור והומור

הל המדורים הקבועים
עשרות קריקטורות

64 עמודים

• 500 פרוסה

גלה לאזרחי ישראל הרבה פרטים שלא
ידעו על עצמם. למשל :״במדינת ישראל
יודעים אימתי מתחילה עונת־האביב ועונת-
הסתיו, לפי לבושו של ראש הממשלה.
כשעוברת הרינה, כי בן־גוריון הופיע בחולצה
פתוחה, משמע כי עת האביב הגיעה,
ואם הוא רוכס את חולצתו, משמע כי
הקיץ חלף עבר.״
בהשראתו של בן־גוריון עצמו, ואחרי
שראיין את בני־ביתו, אנשי־החצר שלו,
וכתריסר אישים ברחבי־העולם שפגשו בו,
ניסה רוברט סנט־ג׳ון לכתוב מעין רומן
היסטורי, ולתאר בו את פרשת חייו של
ביג׳י, כפי שהיא משתקפת בחולדות הציונות
ותקומת ישראל. תחת זאת כתב סנט־ג׳ון
את תולדות הציונות ומדינת ישראל,
כפי שהן משתקפות בעיניו של בן־גוריון.
עוד בחדר בפלונסק, ידע דוד בן־גוריון.
לפי סנט־ג׳ון, את עתידו, הדהים פעם את
חבריו לכיתה בהצהרה :״יום יבוא ואני
אהיה מנהיג עם ישראל כדי להגשים
מטרד. זו, עשה ביג׳י הכל במו ידיו. לפי
סנט־ג׳ון התחיל הכל בבן־גוריון. כשגנב
פרדה בסג׳רה, במלחמה למען שמירה עברית,
היתד. זאת ״התחלה פורתא, שהביאה,
בסופו של דבר, לנצחונם של חיילי־המחתרת
של ישראל על הערבים. זאת היתד, תחילתה
של ההגנה היהודית בארץ־ישראל.״
גם המדיניות היהודית, הממלכתיות, כושר
הארגון והסוציאליזם העברי, היו פרי המצאתו.
אפילו הספרות :״ככל שבן־גוריון
מזקין, הופכים כתביו ליצירות ספרותיות
מעולות, בעלות סגנון נמרץ וכוח ביטוי
עשיר ומגוזן רק למעטים מבין סופרי
ישראל יש עושר לשוני בעברית כמו לבן־
גוריון.״
יובל מראש. תוך כדי ביטול פעלם
ואישיותם של כל האישים והגורמים ש*
שפתיים מלוחות, קובץ סיפורים ודליקה
באמור האש, סיפור.

פעלו במקביל לבן־גוריון, הופך סנט־ג׳ון
את סיפור־חייו של ביג׳י למיתוס אגדתי.
מנהיגי האצ״ל והלח״י היו ״ברובם עולים
חדשים, צעירים מרי־נפש שהיטלר לימדם
לשנוא, שראו כל כך הרבה טבח ושפך־דם,
עד שבעצמם איבדו את השכל הישר.״ לפני
הקמת המדינה ״היה הד״ר ויצמן חולה
אנוש. ז׳בוטינסקי וברל כצנלסון נפטרו,
אחרים פסחו על שני הסעיפים. רק איש
אחד לא היסס כל עיקר. ובדעה צלולה,
ביד איתנה ובטוחה, לא הסיח מבטו מאותה
נקודה באופק, שנראתה לעתים כחזון
מתעה.״
בסחף התלהבותו מסלף סנט־ג׳ון עובדות
היסטוריות, טועה בפרטים קטנים, מתעלם,
אולי שלא במתכוון, מעובדות ותכונות,
הבולטות עדיין במציאות של ימינו.
לדוגמה :״הוא כמעט נקי לחלוטין מכל
שיור של קטנות־מוחין. אף־על־פי שחזה
מראש כל מאורע חשוב בחיי ישראל, ביובל
השנים האחרונות, כמעט שלא שמעת מפיו
את המילים :׳הלוא אמרתי לכם זאת׳.״
כדי להדגים את חושו הנבואי של ביג׳י,
מספר סנט־ג׳ון את הסיפור הבא :״באפריל
( ,)1947 נתבקש בן־גוריון להעיד בלייק־סכסס.
הוא עבר דרך קהיר ופקיד־מכס מצרי,
שידע מי הוא, השפילו ונהג עמו
בגסות שעה ארוכה. בן־גוריון אמר :״יבוא
יום ויצטערו על כך.״
מישוש מאצבעות הלן קרר. בסגנון
ילדותי ונאיבי מרבה סנט־ג׳ון להשתמש
באנקדוטות מפוקפקות׳ מסתמך עליהן לפרקים
כעל עובדות היסטוריות. את סוד
גדולתו של ביג׳י הוא מנסה להסביר בסיפורים
אודות ראשו הגדול, :׳דוד היה
נער כחוש ונמוך־קומה, ואילו ראשו היה
כל־כך גדול לעומת קומתו, עד שיום אחד
הביאה אותו אמו לרופא, שאלה בחרדה
אם משהו אינו בסדר, .הרגעי גבירתי,׳
קרא הרופא, .בנך בסדר גמור, אך יכולני
לומר לך כי יבוא יום והוא יהיה איש
גדול. זה ברור לחלוטין מצורת גולגלתו
וממידתה.׳״
״על קיר הטרקלין של בן־גוריון, תלויה
תמונה של הלן קלר. אם יסתכל בה מישהו,
תאמר פולה :״כשפגשה את בן־גוריון,
מיששה את גולגלתו באצבעותיה׳ וקראה:
,איזה ראש! איזה ראש!׳ היא ידעה כי יש
לו ראש של אדם גדול.״
אנקדוטה נוספת, אותה מביא סנט־ג׳ון
כעובדה היסטורית :״באסיפה של מפלגת
עליה חדשה, שהטיפה להבלגה כלפי הבריטים,
קם חבר אחד ושאל :״יש להגנה תחנת
רדיו חשאית, יש לאצ״ל תחנת רדיו חשאית.
מדוע לא תהיה גם לנו תחנה כזאת?״
האסיפה החליטה להתקין תחנה חשאית. באסיפה
הבאה הודיע היושב־ראש :״עלי להודיע
בצער, כי נכשלתי בשליחותי. הבריטים
סרבו לתת לנו רשיון לתחנת רדיו חשאית.״

ף 1 1ך ! ציירת ב ת , 10 ביטאה באוטופור־•
טרט, שנעשה ללא ראית־עצמה,
את חי צוניו ת ה ואת אי־בטחונה העצמי. היא

חדש וקריא
שקנא ד מ *1המצלמה

גרשווין (תולדות חיים, מאת דוד אבן,

הוצאת לדורי 327 ,עמודים) .סיפור חייו של
בן החייט היהודי שמוחו הכיל נעימות שאי־אפשר
היה להספיק להעלות אותן על הנייר
במשך 100 שנה, כפי שנכתב בידי מבקר
המוסיקה שהכתיב את תסריט הרפסודיה
בתכלת, האוטוביאוגרפיה הקולנועית של
נרשוזין.

• פרי השקנאי

״H I T M 1גם קודם לכן פרצופים
שונים מ סביב תו ו מד מיונו, באותה
צורה ׳עצמה שבה צייר את עצמו. אולם

(סיפור מצולם מאת

פטר מירום, הוצאת מסדה 66 ,עמודים) סיפורו
של שקנאי, שנלכד על חוף אגם החולה,
כשעדיין היה אגם, צולם בידי צלם
קיבוץ חולתה פטר מירום, בכל תנוחות־החן
האפשריות.
• מערבונים (מאת אפרים קישון;
הוצאת טברסקי; 244 עמודים) 25 מערכונים
נבחרים שהוצגו בלהקת הנח״ל, בצל־ירוק,
להקת פיקוד מרכז ותיאטרון סמבטיון, נותנים
לקורא הזדמנות להכיר מקרוב את
דמויותיהם של סלאח שבתי, הסרן שולט־הייס
ודמויות אחרות, מפרי רוחו שלקישון,
ולהתמודד עמן בנסיונות־משחק ביתיים.
• מפזורה למדינה (מאת יוסף או-
ליצקי;

הוצאת אחיאסף; כרך א׳ — 551

עמודים) — ההיסטוריה של ארץ־ישראל,
הערבית והיהודית כאחת, החל ממלחמת
העולם הראשונה, בתיאור אוביקטיבי מקיף
וממצה, היכול בהחלט למלא את החלל החסר
של ספר היסטוריה על מאורעות שני
הדורות האחרונים בישראל. שפע של תמו׳
נות ומסמכים מאלפים.

ן ך| * 1ה היא ילדה מפותחת ומבוגרת ב־
I I # 1רגשותיה, דבר המתבלט בציורה,
בו חיתח חיאי היחידה בין כל המציירים,

ן ממי גילתה במקדה תגלית פדגוגית־פסיכולוגית, הנותהת דוו הדשה להבנת הילד

מציידים \ ללא עיניים!
ף* תגלית נמצאה כמקרה. יהודית
| fבלומנטל, מורה לציור מזה 11 שנד,
בבתי הספר היסודיים תל־חי וגרץ בתל-
אביב, החליטה, באחד משיעורי הציור של
תלמידי כיתה ו׳ ,להתגבר על אי־יכולתם
של התלמידים לצייר ראשי־אדם, ילד בגיל
עשר אינו יכול, בדרך כלל, לצייר את
ההבדלים שבין גבר לאשה, או בין ילד למבוגר•
הוא גם מתקשה מאוד בקביעת מקומם
המדויק של האברים בראש האדם. יהודית
החליטה להדריך את תלמידיה, להתגבר
על חוסר־בטחונם וידיעתם בציור־פנים.
היא חלקה לתלמידים את הנייר, בגודל
הסטנדרטי שמחלקת העיריה, ביקשה מהם
לצייר ראש אדם על פני כל שטח הנייר.
לילדים היחד, זו משימה קשה. בכיתות הנמוכות
של בית־הספר היסודי, מציירים
הילדים, ללא הדרכה של מורים מיוחדים לציור׳
מעלים על הנייר נושאים במידת כשרונם
ודמיונם האישי. רק בכיתה ה׳ מתחיל,
בדרך כלל, מורה מקצועי לציור להדריך
את התלמידים, שעה אחת בשבוע. המורה
לציור אינו מלמד לצייר. הוא רק מדריך
את התלמידים להשתמש בחומרים, מנסה
לעזור להם לפתור בעיות מבלי להגבילם.
יהודית ניסתה לשחרר את תלמידיה מכל
ידעה ששיניה בו ל טו ת, הבליטה או תן בציור. מכשולים, או פחדים, שיכלו להתעורר אם
יינתן להם לצייר את עצמם או את חבריהם.
ה ת מונו ת לתערוכה נבחרו ב אופן מקרי לאתר
שההורים הר שו פרסום ת מונו ת ילדיהם. היא הדריכה אותם צעד אחר צעד• תחילה
ביקשה שכל אחד ימשש את ראשו, ולפי
חושו יצייר על הנייר צורת גולגולת.
אחרי שציירו את הגולגולת, ביקשה המורה
מתלמידיה למצוא איזה אבר נמצא
במרכז הפנים. התלמידים מצאו שם, להפתעתם,
את העיניים, שעד אז ציירום בחלק
העליון של הפנים. כך התקדמה יהודית
עם תלמידיה צעד אחר צעד, כשהתלמידים
מציירים לחוד כל גילוי שגילו.
באותו שיעור ניתן לילדים לצבוע את
ציוריהם כהבנתם, לפי דרכי השימוש בצבע,
שלמדו קודם לכן. אותה שעה, כש־יהודית
עברה וסקרה את יצירות תלמידיה,
קפצה אל מול עיניה עובדה מתמיהה —
הרבה ציורים, כמחציתם, היו דומים באופן
מפליא למצייריהם.
למורה, שנהגה לשמור בארון מיוחד בביתה
את ציוריהם של. תלמידיה מכל השנים,
לא היתד, הפתעה בעובדה שיש דמיון
שהוא בין הציור למצייר. לכל ילד
יש סגנון ציור משלו, כשם שיש לו סגנון
כתב־יד. ילד מצייר תמיד טיפוס אדם מיוחד,
הדומה לעצמו• אולם ציורי פורטרטים
אלה היו שונים. נוסף לדמיון הרב שהיה
בהם למצייריהם, הם תיארו ברוב המקרים׳
את אופים המיוחד של המציירים, יותר מכפי
שהוא השתקף בחיצוניותם. הם הוכיחו בהתסרוקת
של ה ד מויו ת היתה אחרת, לכן אופן ברור ביותר, שהילדים ציירו את
לא הורגש הד מיון שביניהם. אריה הוא ילד פנימיותם יותר מאשר את תיאורם החיצוני.
ער ורג שני, מ שתתף בפעילו ת באירועים.
המורה לציור המשיכה גסיון מעניין זה
בשאר 22 הכיתות, אותן הורתה. בכולן
התקבלה אותה תוצאה בדיוק. כדי לצייר את
עצמם, לא נזקקו הילדים לכל תמונה או ראי.
רק מורה שהכיר את אופיו של התלמיד,
יכול היה להרגיש מה רב הדמיון בין
הציור למצויר באופיו הכללי. סקירה של
אותם תלמידים, שציוריהם לא דמו להם,
גילתה כי היו אלה ברוב המקרים ילדים
אמביציוניים• ילד הרוצה משהו מסויים, או
ילדות שהיו להן אידיאלים, כיצד צריכה
ילדה יפה להיראות, לא ציירו את עצמם• רק
אלה שציירו באופן ספונטאני, הצליחו בכך.
נסיון מרחיק־לכת יותר, בו היו הילדים
צריכים לציירראשים גדולים, ללא
מישוש מוקדם, הוכיח שוב את מידת
הדמיון הרבה, ביחוד בתיאור האופי, אם
כי בפרטים חיצוניים היו שגיאות יסודיות.
היה בתגלית זאת ערך פדגוגי־פסיכולוגי
רב• ציורים מעין אלה, שצוירו בידי ילדים,
יוכלו לשמש בעתיד חומר מבחן־חשוב לפסיכולוגים,
לשמש כעזר למחנכים כדי להכיר
בילד צדדים שונים, שלא הכירום קודם־
לכן. הילדים עצמם סירבו תחילה להכיר
היו להם
בדמיון בינם ילבין ציוריהם.
מושגים אחרים איך הם צריכים להיראות.
אולם כשנפתחה השבוע, במוזיאון תל־אביב,
תערוכה של ציורים נבחרים, כשלכל ציור
מצורפת תמונה (מעשה הצלם פירסט משציירה
ק מטי םבמצחהמ שוי ם לה הבעה
חיפה) ,הם באו לראות את עצמם ולהצטלם
של בנ רו ת ורצינות למעלה מגילה הא מיתי
ליד יצירותיהם.
והם בי טוי נא מן וגכון לדמותח חפנימית.

ך ל שהיגרה לאחרונה עם הוריה לארצות־הברית, היתה ילדה ש ה תכונות הבול־טות
ביותר בה היו יופיה, קור־נוזגה ור שעות ילדותית מסויינזת. ת כונו ת
שבאו לידי בי טוי ברור בציורה. תוצאות הציורים לא עמדו ביחס ישר לכ שרון הצייר.

I I II I I

בן ה־ , 13 הוא הטו ב בציירי כיתתו, צייר את עצמו על רקע ירוק• הוא נמ

נה בין המוכ שרים, האינטלקטואליים והרציניים שבתלמידים, ת כונו ת המש J

תקפות בציור, יותר בת מונה. הציור משקף את נפ שו של המצייר יותר מאשר את חיצוניו תו.

:מיוחד את
תלמידת כתה ח׳ הצליחה להביע בציורה את רצינו תה, הבליטה במי
אוניה, ביטאה על־ידי כן את חו ש ה שמיעה ה מ פו ת ח שלה. נם יון פדגוגי
ש בלבד.
דומח נע שה במוסד עיוורים אשר הצליחו •לפסל את עצמם בעזרת חו ש המי שווש

אביבה

אנשים
מ ה עו ל לו לאילת?
היופי מתחיל
בשער...
וכלאשה יכולה לטפח שער יפה׳
אם היא מטפלת בו בצורה הנכונה•
״נקה קרם טמפו -בשפופרות
המספיק ל־ 10 ,6או 20
חפיפות הוא אמבטית יופי אמיתית
לשערות. הקצף הרך והעדין
מנקה באופן יסודי, נותן לשערך
ברק משי ומקל עליך את סידור
התסרוקת ...אינך יודעת עד
כמה יפה יכול שערך להיות.
השתמשי ב.נקה קרם שמפו .-אם
לא תהיי מרוצה לגמרי׳ כספך
יוחזר לך. המפיצים היחדים :

חברת נורית בע״ט

קורס

לזמן החופש
לתלמידות בי-ס ולמבוגרות

ביום 2ליולי
מתחיל תוך החופש תמדדו
לתפור ולגזור! 1

באותו הזמן יתחיל קורס

לנזירה וטודליזציה
לתופרות ולקמפקציונרים
ולמתקדמות !

קונפקציה לפי מידה:
גזירה מתייקת!
שיטה אמריקאית ופריסאית
קלה 1

ני״ס ״ליאונווה״
שלמה המלך 2ד (ע׳־י גן
זזיות< הרשמה יום יום :
9—1ו־.4—8

בתוך קלחת המשבר הממשלתי סביב
עיסקת הנשק עם גרמניה, מצא השבת ראש
הממשלה דוד כך גוריון פנאי לביקור
אישי, בחברת רעיתו׳ אצל נהג חברת אבן
וסיד, דוו אדלשטיין, ברחוב קורדובה בתל־אביב.
אדלשטיין, שהוא פסל־חויבב, פיסל
פסל ענק מגבס של ביג׳י, מבלי שפגש
אותו אפילו פעם אחת בחיים. כשהשלים את
מלאכתו, הזמין את ראש הממשלה לראות
את הפסל בביתו. כאשר סיפר אולשטיין כי
יש ברצונו להציג את הפסל בביתן הלנה
רובינ שטיין, התערבה פודה כך נוריון בשיחה
והציעה ;פסל החובב למכור את
הפסל למישהו, שיציגו באולם גדול. אמר
ביג׳י :״כן, אבל מאיפה ניקח את הכסף
לקנות את הפסל?״ .שיקנה אותו איזה שהוא
מוסד, למשל מפא״י,״ הציעה פולה• בן־
גור־ון לא ויתר. :אבל למפא״י אין כסף
בשביל דברים כאלה,״ הסביר ,״וחוץ מזה
יש לה בחירות.״ ״אין דבר, הם יכולים
לקנות גם פסל זה,״ סיכמה פולה את הויכוח
השופט העליון משה זיל״
3ר ג נסע השבוע באוטובוס של המקשר
בקו ,16 מהאוניברסיטה לעיר. באחת התחנות
בדרך עלו לאוטובוס שני פועלי־דחק
והתישבו בשני המקומות הפנויים, שהיו
בדיוק בספסלים שלפני ואחרי הספסל בו
ישב זילברג. השניים היו כנראה נרגזים
מאוד ומריב שפתיים עברו לתגרת־ידיים
בדיוק מעל לראשו של השופס, שנוכחותו
לא עזרה להרגיעם ח״ב מפא״י ישראל
קרגמן, איש בית־החרושת אתא, אינו
מוצא כנראה בבמת־הכנסת כר מספיק
לביטויו העצמי. משום כך הוא מפרסם מדי
פעם אוסף של אמרות־שפר משלו בדבר.
בשבוע האחרון יכלו קוראי דבר לקרוא
למשל, בין פניני החכמה של קרגמן, את
האמרות הבאות :״גם העונש מחנך״ או ״המסתפק
במועט — מעריך השגים,״ או. במאמץ
אדירים נתגלתה אילת לעם ולעולם —
וכעת כך עוללו לה בתוקף תפקידו
כמנהל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית,
מקיים שלמה שרגאי מגע ;.דיק
עם חברות הנסיעות הישראליות השונות.
אין ספק כי יש לו עם מי לדבר בחברות
אלה. כי לאחרונה התמנו שני בניו, אליהו
שרגאי לדובר חברת שוהם בחיפה, ואילו
יהודה שרגאי כדובר חברת אל־על בניו־יורק
הרמטכ״ל רב אלוף ח*ים
לסקוב זכה לאחרונה במתנה מקורית. הוא
קיבל מיהודי סקוטי חמת־חלילים סקוטית.
כאשר נשאל נותן המתוח, סיר סיריל
אסתרמן, מד, יכול לסקוב לעשות בחמת
החלילים, השיב :״או שיחלל בעצמו, או
שיקים בצה״ל תזמורת בנוסח סקוטי, על
טהרת חמת־חלילים.״

מ ה •היה בלילהה ־ t !3
במועצה הציבורית לתרבות ואמנות, שהתכנסה
השבוע לדיון בעתיד התיאטרון הישראלי,
גילה השחקן אהרון מפקין
אילו הם שני התפקידים שהוא אוהב ביותר —
תפקידיו במיכל בת־שאול ובקץ־הינזים. מישהו
בקהל צעק כלפיו: ומה עם זרוק אותו
לכלבים?״ ״פו, פו,״ השיב מסקין ,״תעזבו
אותי יעל דיין עומדת לשכור בקרוב
וילה ביוון, שם תארח את אמה ואחיה
בחודשי הקיץ. בינתיים זוכה יעל לשבחים
רבים. אחדים מהם הם בלתי־רגילים גם ל־גביד״
כמו זה של הסופר הצרפתי הדגול
אנדריי מורואה, חבר האקדמיה הצרפתית,
שבביקורת על ספרה קבע :״יעל דיין
אינה מזכירה לי את פרנם־-אז סאגאן כי אם
את סטנדאל.״ שני הדברים בספר שעוררו
את התפעלות הטופר: תיאור התבגרותה של
אריאל רון מבת סוררת לבת מבינה ומסורה,
ותיאור ההתנגשות בין היסוד הנשי לבין
היסוד הצבאי. טוען מורואה :״שום אשה
מגוייסת לא הצליחה, עד כה, לתאר בצורה
משכנעת, כיצד משתלבים שני יסודות אלה
בצבא של נשים, עד שבאה יעל דיין ועשתה
זאת בסגנון כן וקריא.״ אגב, על המהדורה
הצרפתית של ספרה, מודבקת תוית פרסומת
האומרת: גיבורה בת זמננו במסיבה
שערכו חברי להקת בצל ירוק על גג ביתו
של חיים טופול, נטשו האורחים את אש
הגריל, לא הבחינו כי היא גרמה לשריפה.
היה זה המלחין משה וילנסקי שהבחין
בשריפה, אירגן בשקט את כיבויה, עד שחלק
מהנוכחים לא ידע עליה כלל באותה
הזדמנות חזר הבמאי שמואל׳ בונים
בוארייציה על הנושא החביב עליו לאחרינה.
הוא ניגש לזמרת האורגים רוני גילכרט
ולחש לה :״אני במאי גדול. אני עושה עכשיו
את הלילה ה־ 2ו. אבל הכי ותראי פה

מתאגרף יוהנפון (שמאל) צופה במתאנרן־ז פטרסוף
יד ימין היא ההולמת
יהיה בלילה ה־ 13 השחקן הא־די
דז׳יגאן מהצמד דדיגאן ושומבר, יצא
סחוט ומיוזע מאהת מהצגותיו. אמר הוא:
״היום אפשר היה להכניסני לבקבוק ולמכור
אותי בתור מיץ זמר הג׳ז ואיש
העסקים השוודי איננמר יוהגסון שניצח
השבוע, בקרב סנסציוני, את א?וף העולם
במשקל כבד באיגרוף פלויד פטרסון
בזכות מכת הימין שלו, הנחשבת למכה
בעלת העוצמה הגדולה ביותר בדברי ימי
האיגרוף, סיפר ערב קרב האליפות על מבד,
זו שלו :״יש משהו מוזר ביד ימיני, שאני
מתקשה להסבירו. היא כמעט אינה חלק
ממני. מעולם אינני יודע מתי תבוא מבת
ימין זו. היד עובדת מעצמה. היא ותר
מהירה מהעין ואני איני יכול אפילו לראותה.
מבלי שאומר לה הימין הולכת, וכאשר
היא פוגעת אני מרגיש הרגשה טובה המתפשטת
דרך ידי אל כל גופי. זוהי הרגשה
נפלאה.״

מהשמע קו בי סגט?
שחקן הבימה שלמה כר־שכיט איחר
להגיע לטקס ברית־המילה של עמיחי, בנו
של שמוליק סגל. כשנשאל לטיבת איחורו,
השיב :״אני אוהב לראות כל מחזה
אחרי הקיצוצים באותה הזדמנות התעורר
ויכוה בין שמעון פינקל לבין
הפיליטונאי אפרים קישון, על מהוהה
של ברית־המילה. אחרי שפינקל טען כי הניתוח
חשוב לבריאות, אמר קישון :״יש לי
כל כך הרבה ידידים גויים, שאינם יודעים
בכלל כי הם גויים בתקופה של חודש
וחצי, זמן שהותם בפאריז, הצליח צמד
הדודאים בני אמדורסקי וישראל גור•
יון להשיג עבודה קבועה בשני קברטים
ספרותיים, שם הם מופיעים ערב ערב בהצלחה•
כמו כן כבר נחתם עמם חוזה על
הקלטת תקליט ארך־נגן של שיריהם. באחד
הלילות בא לשמוע אותם פרנסים למי
ארק, מחבר פזמונים מפורסם, שכתב כמה
שירים לאייב מונטאן. הוא ניסה לפנות אליהם
בצרפתית, אולם השניים הסב-רו לו כי
הם דוברים רק עברית ואנגליה. להפתעתם

פנה אליהם למארק באידיש, הציע בהמשך
השיחה לתרגם עבור השניים את שיריהם
שיירת הרוכבים ודרך הטבק לצרפתית
במסיבת עתונאים שערך בהוליבוד, שם הוא
משתתף בהסרטת הסרט ספרטקוס׳ ציין שחקן
הקולנוע הבריטי פיטר יוסטינוב שני
ישראלים לטובה. האחד היד, השחקן אב*
רהט חלפי, שמילא את תפקיד המרגל
במחזהו של יוסטינוב רומנוב ויוליה .״הוא
שחקן מצוין,״ ציין יוטטינוב. ישראלי אחר
שזכה לשבח הוא עתה ישראלי לשעבר —
השחקן תיאודוד כיקל .״הוא ידידי הטוב
ביותר,״ אמר יוסטינוב ,״אני מקוה כי
בארצכם יודעים להעריך את כשרונו כראוי.
אני סבור שהוא עולה עלי בכל המובנים״
הנה מה שכותב קופיסנט,
בעל טור הרכילות בשיקאגו סאן־טיימס,
בגליון שהופיע לפני שבוע :״פנינת השבוע
— מרים הדר המזהירה, מלכת
היופי של ישראל לשנת ,1958 התאהבה
בדוד סם ומתכננת להיות יינקית במקום
לחזור לארץ מולדתה. היא ודאי מכירה
את ארצות־הברית יותר מאתנו, שכן סיירה
ב־ 250 ערים כדי למכור אגרות מלוה
פנינת השבוע בישראל — תצוגת אופנה
מקורית של הדוגמנית אילנה רוכינא.
אילנה השתתפה בתצוגת אופנה של נושכית,
שנערכה בראשית שבוע זה, בביתו של
דיפלומט ונצואלי בירושלים. התצוגה נערכה
בחצר על הדשא, שם לא הותקן מסלול
מיוחד, ור,עקבים הגבוהים של הדוגמניות
שקעו בקרקע הרכה• השמלה האחרונה, שהיה
על אילנה להדגים, היתה שמלת־חופה
לבנה עשויה תחרה. היא נעלה גם נעליים
עשויות מאותו בד תחר• אילנה, שחששה
פן יתלכלכו הנעליים, הסירה אותן, אחזה
אותן בידיה וצעדה יחפה באותה הזדמנות,
מעידה אילנה, כמעט תקף אותה שבץ. היא
הבחינה לפתע בדמות לבנה מתרוממת מעל
הגדר, שחבשה מסכה לבנה ונראתה כרוח
רפאים. רק אחר־כך התברר לאילנה שהיה
זה חולה מבית־החולים למצורעים השכן,
שהתעניין בתצוגת האופנה.
• בשעת טפטרסון מנחית סכה בלונדון,
בתחרות קודמת על כתר אליפות־העולם.

תעולזז חזה 11M

כדורגלן ננש־ת ישואל, ש־ון וה מפולין, מספר על המסע

׳׳אל תאשימו אותי!״

ך? גידר מה שאתם רוצים, תקללו
i Iאת מי שאתם רוצים, רק נגדי אתם
לא יכולים להגיד כלום. לי לא היה חלק
בעסק הזה שכל כך הרגיז אתכם, ואני לא
יודע למה. אתם יכולים בטח להגיד שבשמונה
הדקות ששיחקתי באותו משחק שנגמר
בתוצאה ,7:2יכמתי אולי להכניס כמה
גולים אם הייתי רוצה, או לפחות להשוות.
אבל אם תגידו את זה יצחקו מכם• אז לכן,
אותי תוציאו מכל העסק הזה.
אני יודע שמישהו הוציא חוק נגד דיבורים
על עליה, אבל אני לא חושב שיעשו לי
משהו אם אני אעבור קצת על החוק הזה.
ובכן, כשחזרתי השבוע מפולין אז חשבו
אותי לעולה חדש. יש אחד מפולין בארץ,
שמחפש את אחיו, שנאבד לו לפני 20
שנה. הוא אומר ששמו של האח היה שייע
גלזר ושהוא היה בלונדי. אז אמרו לו:
הנה השבוע בא עולה חדש מפולניה, שייע
גלזר, לך תראה אולי זה הוא.
אז הוא היה הדבר הראשון שחיכה לי
בבית כשחזרתי. אמרתי לו שאני יליד
הארץ, שיש לי ארבעה אחים ושאני מכיר
את כולם ולא איבדתי אף אח. הוא לא
האמין לי כל כך, אבל הוא הלך.
בפולין עצמה זה היה הרבה יותר גרוע.
אמנם לא היו שם כאלה שחשבו שאני האח
האבוד שלהם, אבל איפה שהיינו, במלון או
ברחוב, באו אלינו יהודים ושאלו באידיש
אם אנחנו מכירים את זה בתל־אביב או
את זה בחדרה. שם עוד חושבים, שתל־אביב
זאת עיר של אלף איש, ושבארץ כל אחד

לבקר. בחלונות יש נעליים ממודלים ישנים,
והשמלות של החתיכות הן כמו אלה שאצלנו
הולכים איתן לעבודה.
כשהסתובבנו ברחובות, זה הזכיר לי את
התקופה׳ שהאוסטרלים הסתובבו אצלנו. בוורוצלב
לא רגילים לראות הרבהאנשים
זרים והאנשים הפסיקו את העבודה ויצאו
להסתכל עלינו, והילדים רצו אחרינו. חבל
היו לי גרושים לזרוק להם כמו שלא האוסטרלים. הכבישים שם רחבים מאוד
ונוחים מאוד, אבל מכוניות כמעט שלא
רואים בכלל.

קשה?היות יהודי, ועוד איך
יכנו אותנו כמלון, איפהשלפני

U \ 20 שנה ומשהו היתה בו המפקדה של
היטלר• חבל שלא הקדמנו לבוא קצת בכמה
שנים, אולי היינו מחסלים אז את מלחמת
העול* אבל למרות זאת החברה נורא התרגשו
מהעובדה. הלכו מתיחות כשכל אחד
ניסה להפחיד את חברו שהוא גר בחדר של
היטלר. מספרים, בצחוק כמובן, שמישהו ישן
על הארץ ולא על המיטה, מפני שאמרו לו
שבמיטה שלו גם היטלר ישן.
אז כמו שהשתכנו במלון, שהוא די מפואר,
הקיפו אותנו היהודים והתחילו לדבר
אידיש. תתארו לעצמכם שאפילו נחרי ורצבי
דיברו אידיש, שלא לדבר על בוחוס ג׳וג׳ו־סיאן,
שלמרות שהוא ארמני, יודע אידיש
כרב מיפו. בוחוס היה מסכן כבר בהתחלה.
רצו להפוך אותו בכח ליהודי. אז בשבת,

אבל כמה שזה נכון ראינו רק למחרת היום,
במשחק•
המגרש בוורוצלב שוכן בתוך איזור של
מגרשי ספורט, בריכות־שחיה ומתקנים אחרים.
שחקני הנבחרת הפמנית גרים באותו
איזור. הם רשומים באיזה בתי־חרושת, אבל
אני לא מאמין שאת המשכורת שלהם הם
מקבלים בשביל עבודה. עד שעה 11 לפני
הצהרים, ביום המשחק, לא ידענו את ההרכב
של הנבחרת. אבל לי היתד, הרגשה
שאני לא משחק, עוד כשעליתי לאוירון
בארץ. ביחוד הרגשתי זאת לפני המשחק.
עד אז נחשבתי אני לראש הקבוצה, סוף
סוף אני הותיק בכולם. מאנדי העביר דרכי
את ההוראות לחברה, ואני הובלתי אותם
ברחובות העיר. אבל לפני המשחק, בלי
להודיע לי, התחיל מאנדי להעביר הוראות
דרך?ולדשטין• אז הבנתי שהדיחו אותי.
בתור שחקן ממושמע, לבשתי את החולצה,
ונסעתי עם כולם למגרש. אם אגיד
שזאת היתה הרגשה נעימה לראות את
הרשת מהצד השני, ולשבת מאחורי השער
על הספסל ולראות איך שהכדור מתגלגל
ברשת שלנו, אשקר. מה שקרה אתם יודעים.
לי, בתור שחקן נבחרת, אסור לחוות דעה
על המשחק או למתוח ביקורת. מה שאני
יכול לספר לכם זה על שמונה הרגעים
האחרונים, כשהכניסו אותי לשחק במצב
של .2:6זה היה אחרי שרזניק נפצע, אז
העמידו אותי מגן במקומו. אחרי ארבעה רגעים
אמרו לי לעלות חלוץ. אז הרגשתי
בדיוק כמו שחקן כדורסל שמשחק שני
רגעים.
אני לא יודע בשביל מה היו צריכים
להכניס אותי לאותן שמונה דקות. אולי

1 1כנ ה צייר או תי צייר הקריקטורו ת
הפולני, שצייר את כל חברי הנבחרת.
פרסמתי את הציור נ י אני נראה בו יפה.

איכרים עובדים את האדמה.
לודז׳ היתד, כבר משהו אחר. זאת עיר
יותר גדולה ויותר חיה, ואין שם כל כך
הרבה הריסות בשביל לבקר. הלכנו לראות
מירוץ־אופניים, והאנשים הראו לנו ברחוב
שלוש אצבעות, או חמש, כסימן למה שנקבל
הפע* האמת היא, שאחרי המפלה הראשונה,
החברה חיכו למפלה שניה. לא ידענו
בדיוק מה צריך לעשות כדי לנצח, אבל בכל
זאת החליטו לעשות משהו• מאנדי הודיע
לי הפעם שאני משתתף במשחק. הוא שאל
אותי איזה תפקיד אני משחק. הוא בכלל
לא ידע שאני משחק חלוץ מרכזי.
אמרתי לו שהתפקיד שלי היה תמיד חולצה
מספר .9לא היה לו הרבה מה להפסיד
אז הוא שם אותי מרכזי. עשינו הכל כדי
לא לחזור על מה שקרה מזרוצלב, למרות
שהקבוצה לא היתד. אותו דבר. במיוחד
השתנתה ההגנה. ההבדל בד״ בשני המשחקים,
היה כמו יום ולילה• עם אותו משחק
לא היינו מקבלים שבע במשחק הראשון•
אני עמדתי מרכזי. גם לי לא היה מה
להפסיד. נלחמתי על כל כדור וכדור ובי־חוד
היו לי צרות עם הבלם. הפולנים
שיחקו משחק נוקשה וכל הזמן נכנסו בי
משמאל ומימין, אבל לא כעסתי עליהם, כי
זהו הכדורגל היום. ובאמת התוצאה הפעם
היתה אחרת• אני לא אומר שזה בגללי,
אבל היה לי אחד חלקי אחד־עשרה במאמץ
הכללי. הובלנו .0:1ורבע שער, לפני הסוף,
כשהמשחק התחיל להתחמם, אני רואה את
בוחוס נכנם לפני. נהיה לי חושך בעיניים.
יצאתי החוצה.
זר, שמספרים לכם כאילו הייתי עייף
ופצוע זה סיפורים. וככה קרה שבמשחק
שלא שיחקתי, ירדתי בין המופסדים, ובמשחק
שכן שיחקתי, לא ירדתי עם אלה
שיצאו בכבוד.

לפני המפלה

נבחרת פו לין ( מי מין ל שופטים) ונבחרת
ישראל, לפני תחילת המ שחק
במרוצלב. השני סינזי! הוא החלוץ הפולני בא שקביץ ואילו ה שי שי

מכיר את השני, כמו שהיה לפני 50 שנה.
אבל נתחיל מהתחלה. יצאנו מלוד כרגיל.
ההרגשה היתד, כמו לפני הנסיעה למשחק
נגד רוסיה. ידענו שאנחנו נוסע ם לשחק נגד
נבחרת חזקה, וביחוד אחרי ששמענו שהם
יצאו נגד גרמניה ,1:1אי אפשר להגיד שהיינו
הכי שמחים. במקרים כאלה, אפילו
עם כל הרצון הטוב, לא חושבים על נצחון.
יודעים רק מלה אחת — תוצאת־כבוד•
מוינה לקח אותנו אוירון פולני, בעל
שני מנועים, עד וזרוצלב. בוורוצלב יש
שדד, תעופה מדשא, שנראה כמו איזה שדד,
בקיבוץ. אין כמעט בנינים, ואין מתקנים
אחרים, ואוירונים יורדים שם רק כשהם
נופלים. הגענו לשם וכמעט אף אחד לא
בא לקבל את פנינו. התברר שהמטוס, שהיה
צריך להביא את ראשי ההתאחדות
הפולנית מורשה, איחר קצת. אז במקום
שהם יקבלו את פנינו — קיבלנו אנחנו את
.פניהם. אמרנו להם שירגישו כמו בבית.
אחר כך הגענו לוורוצלב, שהיתר, פעם
העיר הגרמנית ברסלאו. זאת עיר יפה
מאוד• בכל מקום יש שם חורבות כמו
במנשיה. ומכיוון שיש שם עדיין כל כך
הרבה בתים הרוסים, יש המון מקומות

בסדר, כלי וורוצלב

ץ* כל שהתקרב מועד שוכנו ארצה,

מי מין הוא החלוץ האחורק. שני אלה היו החלוצים הפולנים המצטיינים
אשר סיננו את השער הי שראלי ואף הבקיעו את מרבית השערים
במ שחק זה. ב מרכז נראים ה שופטים וביניהם ה שופט הי שראלי פריד.

כשלקחו אותנו לבית־הכנסת, כדי לחלק
סמלים ליהודים וממתקים לילדים, הלבישו
לו כיפה ולא שכחו לקחת אותו.
גויים כמעט ש,א באו אלינו בכלל, שלא
לדבר על חתיכות. היו כמה פולנים שלא
יכלו להתאפק, ושאלו: מה יש לכם שם
בארץ? נגיד לכם את האמת: פה יכולים
להגיד מה שרוצים, אבל שם אמרתי להם
שמי שאוהב לעבוד יש לו עתיד בארץ.
אני לא מבין הרבה בפוליטיקה, אבל
תיכף ראיתי שיש הבדל בין פולין לרוסיה.
יכולנו כאן ללכת ברחוב לבד והאנשים לא
פחדו לדבר איתנו, ובתי־הקפד, היו פתוחים
עד שעה 12 בלילה עם מוזיקה ורקודים.
מד, להגיד לכם? כל זמן שהמשחק לא
התחיל הכל היה סוב ויפה. הלכנו לאופרה
ושמענו זמרת גרמניה שרה עם מקהלה
סולנית על מאדאם בטרפליי היאפנית. עוד
כמה נסיעות כאלה והנבחרת תוכל להקים
אופרה. בחיים שלנו לא הלכנו לדבר כזה,
אבל בכל פעם שנוסעים מוכרחים לראות
אופרה, זה דרוש להרמת הרמה הכללית
שלנו, מבינים?! בערב המשחק הלכנו לתיאטרון
היהודי של אידה קמינסקה, שהציג
לכבודנו את ההצגה קשה להיות יהודי.

זה היד, בכדי שאני ארד עם המופסדים.

באצבעות, שלשה וחמישה

1tar
%ה שאומרים לכם, שליהודים שבאו
| לראות את המשחק לא היה איכפת כמה
הפסדנו, זה די נכון, היהודים באו אלינו
ואמרו: מה יש? ספורט זה ספורט, העיקר
ששמענו התקוה וראינו את הדגל. אבל את
החברה זה לא עודד כל כך. מד, שחשבנו
זה לא על הפולנים או על היהודים, חשבנו
מד, יגידו בארץ, ידענו שאצלנו לא סולחים
על תוצאות כאלה. זה לא הפריע לנו ללכת,
אחרי המשחק, לבאנקט עם השחקנים הפולנים.
הם היו אדיבים מאוד ולא צחקו לנו.
מה יש — הם לא קיבלו פעם חוקן? כשאחד
מהם ניסה להתנצל על זה שהכניסו
לנו כל כך הרבה, אמרתי לו: אדוני, גם
אני, כששיחקתי נגד התורכים, לא הת־בישתי
לתת להם עד חמש
קיבלנו צלחות קריסטל ונתנו להם כדים
ומזלגות מצופים כסף• למחרת יצאנו באוטובוס
ללודז׳ .האוטובוס נע 50 קילומטר
לשעה ובדרך היה פנצ׳ר, שעיכב אותנו כמד.
שעות. כל הדרך השתעממנו. ראינו רק

Jנעשה לנו רע על הנשמה. זר, שאני
לא מספר לכם בדיחות, או מתיחות מהמסע,
זד, בגלל זה שפשוט לא היו. אף פעם לא
היה לנו מצב רוח כזה, כמו במסע הזה.
ודוזקא הכל היה יפה ודפק בסדר וכשורה.
אילו לא אותו הפסד בוזרוצלב, זה יכול
היה להיות מסע נהדר•
החברה התחילו לפחד מפני מה שמחכה
לנו בארץ. הסתובבנו עוד קצת בפולין,
ראינו סרט איטלקי וביקרנו בגטו ורשה,
שם הראו לנו עוד פעם הריסות, בילינו קצת
ונסענו לוינה. שם לקחו אותנו לטיול ב־סייטסיינג,
וראינו כל מה שיש לראות,
ובכל מקום אכלנו נקניקיות עם בירה.
היחידי שעשה לנו מצב רוח היה השופט
פריד. פריד היה חולה כל הזמן כמעט. הוא
רגיל לאכול תמיד עוף צלוי, ובפולניה לא
היה לו. אז הוא נעשה חולה. אבל זה לא
הפריע לו לעשות שמח.
בוינה ראינו איך שאוסטריה מנצחת בכדורגל
את קבוצת ספרטאק מהולנד .3:0
כולנו הסכמנו שנגד קבוצה כמו ספרטאק
היינו צריכים לשחק. אותם בטח היינו
מנצחים.
כשהגענו ללוד פחדנו נורא. נזהרנו הפעם
שלא לדבר עם עתונאים, ובעצם גם לא
היה מה לדבר. אבל אחר־כך התברר שלא
היה לנו מה לפחד. במכם התנהגו אלינו
בסדר.

הגזבר השעזלס
עעות לעולם צ 1ד7ן ת
תזכיר עירית אילת מודיעה בזה על משרה
פנויה, לתפקיד גזבר העיר. על המועמד
להיות בעל נסיון משפטי של לא
פחות משלושה משפטים פליליים, ואשר
בעיניו יהיו כספי הציבור מעל לכל.
כלומר: פקיד שמעל — יתחלק שוזה־בשודה
במעל.
משכורתו ההתחלתית תהיה נמוכה
מאוד. אבל כל התחלה טובה, ובפני
מועמד חרוץ עומדות אפשרויות בלתי־מוגבלות.
תוך זמן קצר יוכל להגיע
רחוק מאוד. הגזבר האחרון הגיע עד
לבית־הסוהר בתל־אביב.
על המעוניינים להגיש את בקשותיהם
בצירוף המלצות ותעודות־יושר בשלושה
העתקים: אחד אמיתי, אחד מזוייף ואחד
אמיתי־מזוייף.
כאשר נאלצה העיריה לותר על שירותיו
של הגזבר הקודם, צבי בן־אפרים,
גילו תושבים רבים כי שמו את כספם
על קרן הצבי. אולם הקרן קיימת לישראל,
או למשה, או ליעקב. הוא רק
צריך ליטול את גורלו בידיו ולברוח
לפני שהמשטרה תשיג אותו.
זכרו: אילת היא השער לדרום, שהוא
גם שער נוח מאוד לדולאר. מכאן יוצאות
נתיבות אל ארצות השמש העולה
ביותר. תחת קרני השמש אפשר להשתזף,
עד שכל עסק נראה עסק שחור.
ואם תדעו לצרף את הנאה עם המועל —
מצפה לכם עתיד מזהיר, שיזהיר את
הבאים אחריכם.
יוחנן לוי, תל־אביב

D׳H׳WDn
לאחר הצגה כ״חכימה״
הוא ניסה לגשר1? ,ימימה.
אחרי שחשש
לתגובה של ממש -
מה הופתע הבחור עת הסכימה
המשותך בין אשה לטלפון
(כה אמר החוקר יוסיפון):
״הם שניהם אומרים
״את אשר שומעים -
״אך משניהם מדייק הטלפון״.
רוחמה זהבי, רמת־גן

זה מול זה

יש עדיין סיכויים לועידה בינכושית.
(ידיעות אחרונות)

דויד כהן,

פתח־תקוה

על אף נבו או תי ה ם של רואי־ה שחורות.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים פסי!
המ שתתפים ב שליחת חו ס ר לעמוד זה יזכה מדי
שבזע ב שבו ע בפרס של עשר לידו ת י טד א ליו ת.
הזוכה בפרס ה שבוע הוא יו חנן לוי, תל־אביב.

אדם הובא למשפט, על כי
1־ n v
•* 1יי *-״י *׳-י תמה :״איך אפשר לרצוח
השופט,׳ ענה הנאשם ,״גרוש פה, גרוש ש ם...״
ליפות רכילות בלול .״שמעת? יוסקה ומאזינה
השיפוד של הגרילר, במסעדת קראו.״

רצח מישהו בשביל
אדם בשביל גרוש
ועוד בדיחה: שתי
מסתובבים אחד.״

גרוש. השופט
אחד?״ ״כבוד
תרנגולות מח״איפה?״

שמעון ישראלי,

תל־אביב

קונצרטים בארצוודהרבית( .הארץ)
יורם כרנע, תל-אביב
מולדת ה הון הגדול.

״קול ישראל״ ביטל את ״השחרית לבשת״(
.הארץ)
יורם ברנע, תל־אביב
מרוב בו שה.

מסיקה לריקודים.

(מעריב)

מרדכי דן,

תל־אביב

מאפ שרת לחברה להתחמם.

אתזה מנו־ שמעת?

מידז־ TUJ

״מדוע אין אני רואה אותו?״
״הוא מאחורי הבית.״
״לא יכלו לעשות זאת אתמול?״
(סגנון נפלא יש לו לנש, לאי).
״אולי ואולי לא.״
לקחתי את התעודה ויצאתי לחפש שוטר.
״דוקא היום! כשאני ממהר!״
עברתי בכל העיר ואין. פתאום רואה אני
בינתיים כבר עמדו מאחורי הנהג הזה
אחד בצומת רחובות, עומד ליד תמרור עשרים מכוניות, וכל הנהגים צופרים. נינייד
שמשמעותו אין כניסה• ניגשתי אליו גשתי אני אל הנהג הממהר והמרבה בקוועמדתי
לידו׳ בפישוק רגליים כמוהו.
שיות ואמרתי :״׳סתלק מפה!״
אמר :״הוי, הוי! ראו גיבור!״
״כן, אדוניי״ אמר לי השוטר.
שלפתי ממותן השוטר את אקדח השרות,
הראיתי לו את התעודה.
הוא נאנח .״יפה מאד,״ אמר כבולע חינין. והתזתי לנהג אוזן.
״אגיש תלונה!״ צעק.
״תעזור לי.״
״עוד אוזן?״ שאלתי בשקט.
באה מכונית במהירות, והנהג ניסה לדכל
המכוניות נעלמו בכהרף עין.
רוס אותי ולהיכנס לרחוב.
אותו יום עשיתי סדר בכל העיר. בערב
אותת לו השוטר שיעצור. הפסיק הנהג
לקלל אותי, וצעק לשוטר :״מה אתה רו היתד, רוחי טובה עלי. הלכתי אל נש. אמרתי
לו :״חביבי, מטאטא חדש מיטיב לטאטא.
צה? מהר! אין לי זמן!״
״גש הלאה, אדוני,״ אמר השוטר לנהג. יש לי הצעות ליעול המשטרה. הנה דו״ח
מפורט.״
״פה לא תוכל לעבור.״
אמר נש :״כבר שמעתי. אני מחפש אותך
״הא?!״ קרא הנהג .״מדוע?״
מאז הבוקר. הבט. ההצעות שלך ליעול ה״חופרים.״
מלחמה
בנהגים מענינות מאוד, אבל לצערי
״מה חופרים?״
הרב אין החיל מוכן ברגע זה לחידושים כה
״תעלה.״
מפליגים. אתה מבין, משרד המשטרה, הב״למה?״
חירות
— אולי תחזור אלי בנובמבר? בא״לצינורות
ביוב.״
מת. מה?״
״מי חופר?״
הוא סתם אמר לי, מתוך נימוס. הם פשוט
״פועלים.״
אינם מוכנים ליעול. זאת הצרה בכל מש״אין
להם מחפר?״
רדי הממשלה.
״יש להם.״

מדוע אינני שוטר
ן* ציתי להיות שוטר. היו לכך כמה
Iסיבות. האחת היא כי חתיכות נצמדות
למדים. השניה היא כי מאסתי בעבודתי
עתה. השלישית היא כי אם תימשכנה
המעילות בקצבן היום, עתידים השוטרים
שיהיו סוף־סוף אהודים בישראל. והעיקר:
מאז קנה אברהם לבינסון מכונית, מפעפעת
בי השנאה לכל הנהגים.
ובכן פניתי אל נש. הוא היה אתי בחיל
המ שלוח הבלתי מנוצח, שנשלח להגן על
הגליל בימים הטרופים ההם, ומאז תמיד
אני מבקש ממנו פרוטקציה כשאני מסתבך
באיזה רצח קטן• עתה ביקשתי ממנו שיכניס
אותי למשטרה. אמר לי :״זד, לא בשבילך.״
אמרתי לו :״הנח לי ואנסה.״ נתן
לי נש תעודה:
״ראש לשכת המפכ״ל, אל כל אנשי החיל,
ברכות!
• ״ו א חרי הן הננו להודיעכם בז ה כי בעוונו
תינו הרבים נעשה או תו לגלגן הידוע לשמצה
(אל ייזכר שמו בישראל) ,שוליה של
שוטרים, החל מהיום. הואילו נא ל הו סיפו
על סבלותיכס, עד שימאס בענין ויניח לי.
תודתי ואהדתי נ תונו ת לכם מראש.״
(חתום) ״יעקב נש, סגן־ניצב,
״ראש לשכת המפקח הכללי.״

אר>ה קרן
דמיון מוזר ביותר

...לפצצות הגאזים שכחן חים
לו הגרמנים את היהודים קראו
כשם ״ציקלון״ ,ואילו כטאון
צה״ל, שציטט את הבטאון הגרמני
שחילק שבחים לנשק הישראלי,
נקרא אן? הוא ״ צי ק לון

בן־גוריון הודיע, כי לא ישב עוד עם
אחדותהעבודה בממשלה

...ממילא אין מזמן לא אח דו
ת ולא עבודה בממשלה
הזאת.

נעצר מרכז הנוער העובד בתל־אביב,
כחשוד בזיוף ובהוצאת כספים בטענות־שווא

...הנוער האובד?

גם בטראגדיות לועג הגורל: הנסיך
מאמר בן עבד אל־עזיז אל־סעוד, אחיו
של מלך הנפט הסעודי

צחק ליצן -
טוקי, ליצן ״זי רה טרון*

n oי —

אשה ב מנון־יו פי בתל-אביב

...התאבד בארצות־הברית, כאשר
יצק על עצמו נפט והבעירו.

קולנוע ישראל ציניות ב גן עדן
בפעם הראשונה בתולדות הפסטיבלים הקולנועיים
זכה השבוע סרט על ישראל
בפרס בינלאומי ראשון. הסרט הוא סרט
דוקומנטרי צבעוני באורך של 40 דקה,
שהוסרם בסיוע לשכת התיירות הממשלתית
ומשרדים ממשלתיים אחרים. הוא מתאר את
נוף הארץ ואזרחיה, עומד בעיקר על שיקומם
הכלכלי וד,רוחני של פליטי השואה בגן־
עדן חדש. זהו אולי הסרט הראשון על
ישראל, שאינו עשוי במתכונת סרטי הקרן־
הקיימת, נטול תעמולה ציונית, אך מהזזה
דוקא משום כך מכשיר־תעמולה קולנועי
יוצא מהכלל עבור ישראל.
סרט זה זכה השבוע בסרט הזהב ובפרס
ראשון בפסטיבל הסרטים שנערך בברלין.
הוא צויין כסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר
בשנת .1959
אולם אזרחי ישראל לא יראו סרט זה,
מלבד אם הם פקידים ממשלתיים בכירים
או מקורבי משרד הפנים, היכולים לחזות
בהצגות סגורות מיוחדות. כי הסרט יוצר
על ידי צוות גרמני ושפתו היא השפה
הגרמנית. בגלל סיבה זו נאסרה הצגתו

חוויה בפני עצמה, עשירת רגשות ויכולת
קולית כשל זמר בקיא ומנוסה•
אולם חוזליטו הקטן, המשחק את סיפור
חייו הוא בשינויים מעטים, הוא רק אחת
החוליות בסרט זה, המהוה תגלית מפתיעה
לגבי היכולת הקולנועית של ספרד. זהו
סרט כמעט־מושלם מבחינה טכנית, עשיר
בצילומי נוף וצבע, מבוסם על תסריט
המנצל בכשרון עד תום את כל האפשרויות
הרבות הטמונות בעלילה.
רק סרטים מעטים יש בכוחם להביא את
הצופים בהם לידי התלהבות. חוזליטו הוא
אחד מהם. ומה שמתרחש באולם הקולנוע
בקרב הצופים המבוגרים והצעירים כאחד
הוא הביקורת הטובה ביותר.

הדרךארוכה הי אורבה
דרך הבושה (המרכז, תדאביב; •זנגליה
צרפת) היא דרך הבושה — הדרך המובילה
נערות מהמדרכה המוארת של הרחוב, אל
המדרכה החשוכה שלו! מהצד הארוך, בו
מצליחים הגברים לזכות בהן בעזרת חיזורים,
גינונים ושאר מוטיבים אנושיים, אל
הצד הקצר, בו משיגים אותן הגברים
בעזרת תשלום מזומן.
כמו סרטים בריטיים אחרים, שנועדו כביכול
למלחמה בזנות — מתקיף
גם סרט זה רק דרגה
אחת במקצוע העתיק בעולם
— את דרגת הסרסור. סרסור
הזונות הוא הפעם
הרברט לום (נפוליאון במלחמה
ושלום) ,המפיל ברשתו
נערות זרות, משיאן
נשואים פיקטיביים ׳לאזרחים
אנגליים כדי שאי־אפשר יהיה
לגרשן כשיתפשו, מוציא
אותן לרחוב לעבוד למענו.
אחת מקומות אלה היא
אודיל ורסואה, צרפתיה ה־פוחדת
לחזור לארצה, שם
בוימה נגדה אשמת גנבת.
ללא תשלום. כדי להפכה
לאזרחית בריטית, מנסה
לום למצוא לה בעל.
הוא מוצא נהג מונית, הזקוק
לכסף, ומצליח לשחדו
לשאת את הנערה• אלא שלום
לא הבחין כי נהג המו־נית
אינו אלא אדי קונסטנטין.

אדי
המכוער והטוב •וצא
לחלץ את ורסואה מצפרני
הסרסור. הוא נעזר בדיאנה
.דורס, המשתלבת מאוד בתפקיד
יצאנית, השונאת את
הסרסור, משום שהביא להתאבדות
אחותה. ואחרי כמה
סצינות־מכות הגונות בבית־בושת
רב קומות וגדוש נערות׳
מוצא הסרסור את השחקנית
דורם פ״דרך הבושה״
דרך למוות, אדי את הדרך
שרות ללא תשלום
לחיי־נשואין מאושרים 1 ,היצאנית
דורס את הדרך לבארץ,
או הפצתו בעולם׳ כמכשיר תעמולה
חיים חדשים׳ בהם לא תקבל תשלום בעד
שירותיה.
ישראלי•
בשבוע בו נודע על עיסקות נשק ישרא־ליות־גרמניות
ללא התחשבות בשום גורמים
סנטימנטליים, היתר. הענקת פרס ראשון
לסרט על ישראל׳ שהוחרם בישראל רק צינית משוס שגרמנים עשוהו, בת צחוק
אלה המרמים ה מוצגי םבש בוע זה בערי
של הגורל.
הארץ א שר העולם הזה מסל ״ 1ל ר או ת ם:

תדריך

סרטים
ב קו רתנדה בוו

חוזליטו הזמיר מסביליה

>תמר,

תל־אביב; ס 9רד) הוא סיפור בנאלי ופשוט,
אודות ילד בן תשע בכפר ספרדי, המצטיין
בשתי תכונות: שובבות וזמרה. כאשר חוד
ליטו זה פוגש בילדה עיזזרת, הוא מחליט
לאסוף כספים למענה, כדי שאפשר יהיה
לשלחה לאמריקה לניתוח. למטרה זו הוא
משתתף בתחרות־כשרונות ברדיו, נודד מעיר
לעיר, עד שהוא פוגש בצמד תיירים
אמריקאיים העוזרים לו להתפרסם ולצבור
כספים.
סיפור פשוט ותמים זה הופך לחויה קולנועית
ממדרגה ראשונה, קודם כל בזכותו
של חוזליטו חימנז בן התשע, ילד יפה
תואר שניחון בבטחון עצמי יוצא מגדר
הרגיל, בכשרון משחק ובקול פלאי. הוא
מצליח באמצעים הפשוטים ביותר לפרוט
על רגשות הצופה, לעוררו לצחוק עליז
או להביאו לידי הוזלת דמעה. שירתו היא
העולם הזה 35י י

• הדון השקט (צפון,
חלקו הראשון של האפוס של מיכאיל שולו־חוב
על המהפכה הרוסית, כפי שהיא משתקפת
בקרב קוזקי הדון.

תל־אביב) —

זה קרה לאור היום

(מגדלור,

תל־אביב) — יזמה פרטית בגילוי רוצח-
ילדות בסרט שוזיצרי מרתק.

• הבלרינה ואני

( ירון, תל-אביב)

תשבץ 1135 ntn BSnun
מאוזן . 1 :מ ציוד
התלמיד; .4
תיאטרון סאטירי;
.10 מרכז; .11
טהור ; .13 שועל;
.14 רעל; .15בעל
מקצוע בענף
פרי־ההדר ; .17
חווה לבל חי ; .19
דואר צבאי; .20
מזכירו של ראש
הממשלה; .22 מה
שיש לכלי נשק
עת נורה ממנו
קליע; .25 אתר
ארכיאולוגי; .26
מנגינה; .27 חוף
ים; .30 דירה!
.32 אוני; .33 צוק
סלע; .34 ידיד;
36 בן זוג השמש
; .37 מפריד בין החלק העליון ל מושבה בשפלה; .12 דשא; .15 חדר
תחתון של הגוף ; .39 שחקן ; .41 שג גדול מאד; .16 יסוד חימי; .18 חיוריר
ישראל בצרפת! .42 לא טוב; נית בבית רב־קומות; .21 דינה ליע .44
בעל מלאכה! .46 סיפור שאינו קב; .23 חייה; .24 מלת חיבה; .26
מציאותי! .48 חול המדבר; .50 מלת מבנה חקלאי ; .28 דרישת שלום ; .29
קריאה ; .51 שחקן קולנוע ; .53 שתים אניית פאר; .31 תוצאה של בלימה;
עשרה שעות; .55 מלה מצוייר, בעש .32 אלוף צד,״ל; .35 בן יהודה; 37
רת הדיברות; .57 נמיר, למשל; .58 פירוש; .38 נודני׳ק, בעברית.40 :
אבל; .59 ממשפחת שאול; .60 גם בקצה המעיל; .41 אויב; .43 מופיע
לפני השופט; .45 תנועה ציונית;
היא.
מאונך! .1חרפה; .2פרק הא .46 שמו המקורי של אברהם! .47
זינו בספר דברים; .3שאיפת האשד, ארמון; .49 קץ; .52 קיים; .54 מלת
המודרנית; .5לא חי; .6שחקן תי שאלה ; .56 אחד מיסודות הקדמוניים ;
אטרון; .7יש אומרים; .8פרח; .58 .9אכזר, אך רק למחצה.

אגדה תמימה על יתום המחפש לו אם, בה
ויטוריו דה סיקר. משמש האל הטוב•
כפיה (א מפי תיאט רון, חיפה) — שחזיר
פרשת ליאופולד־לייב, שני הסטודנטים
היהודים משיקאגו שרצחו מתוך השקפה
פילוסופית, לפי ספרו של מאיר לוין. אור-
סון תלם.

• אנדריו העליז

(עצ מון, חיפ ה) —

דני קיי בסרט בידור משעשע על מורה
ההופך לבדרן קרקס.

המינוי

7>j7e

תסס

סרס

!!יבלוז
וז שבווך,

פר>ו
אווזג
__.בהסדנז

סידרת מו ע מ דו ת שני ה

שאלון מו ע מ דו ת
את ה שאלון הזה זכ אי ת למלא ה מוע מד ת
עצמה, וכן נ ל אדם אחר ה מ עוניין להם־
ליץ יעל מוע מדת, המ ת אימה לדעתו לתחרות.

שם פרטי:
שם משפחה- :
מצם משפחתי :
הכתובת המלאה :

adp

שנת הלידה :

מקום הלידה :
שנת העליה :
גובה

צבע שיער— :

צבע עיניים :

השכלה קודמת :
ידיעת שפות :

ספורט

היא ילידת הארץ, בת .20 צבע עי־
71( 1 1
ניה ירוק, דבר ההולם מאד את שעי׳

רה הבלונדי ואת עורה ה שזוף. צופ ה בילדו ת ה וכיו ם רקדנית
וגם נ שואה. יודעת לספר זא ת בארבע שפות. צילום: אטאר.

( ל ציין אי!ה)

מקצוע או שטח לימודים .
מקום העבודה או הלימודים :

ליל* פוסנה

הספורט שלה הוא הריקוד. במ שך
היום עובדת בתה־ 17 כתופרת
ב חנו ת תל־אביבית, ו ב שעות הפנאי לו מד ת ריקוד בלהקת מוריה
כהן. הגיעה לארץ לפני חמש שנים ממרוקו. צילום: אטאר.

האס ה מוע מד ת היתה או הנ ה חבר ה
בתנועת־נוער, תנוע ה קי בוצי ת, אי רגון
ספורט, להקה א סנו תי ת או כל אגוד אחר?

פרט איזה ומתי:

הובבויות:
אם אחד הפריטים אינו חל על ה מוע מד ת,
אל תמלא אותו. יש לצרף ל שאלון זה
את תולדו ת החיים של ה מוע מדת, סד
כמה שהן י דו עו ת לממלא שאלון זה.

נא ל שלוח את ה שאלון המ מולא
בצירוף ה חו מר למערכת העולם
הזה, ת.ד 3 6 .ו, תל־אביב, ו ל ציין
על המעטפה ״ מ לכ ת המים . 1959״

ב תי ה בנ די קגו

נבחרה ב שנה שעברה לועדה שפיקחה
על בחירת מלכת המים.
בת 17 ודומה להפליא למריה עלאדי. מ שתתפת ב חוג הבימ ה לדוג מניות.

1נא להדביק את ת מונ ת ה מו עמדת כאן.

דורית גל