גליון 1136 מתאריך 8 ביולי 1959

כ׳ תמוז תשי״מ8.7.1959 ,

מאחור הקל עי ם

משברממשל תי

חבד״חה
ח״ביגאלא לון
מ תנ צלעל העיזו
ל ה צי עממ של ה
ב ל״ אנ שי מבא״•

מכתבים
הריון חלקי

קראתי בעיון רב את מאמר העורר ״בלי
צביעות״ (העולם הזה .) 1135 ני תו ח העיס־קה,
כמו ני תו ח ה סנ טי מנ טי ם ש הביאו את
שולליה להצביע נגדה, הי ה מבריק. פחות
היה מובן לי הסיום. אם מחייב העורר
את עיבקת הנשק מטע מי ם ישראליים. חייב
הוא לציין כי ני מו קיו שלו, לפיהם הוא
שולל את העיסקה, למרות שהם ני מו קי ם
תועלתיים ולא רגשיים, ני תני ם לויכוח. אני,
למשל, חושב כי רק ע מי ד ה אי תנ ה לי מין
המערב, תוכל ל היו ת לתועלת לישראל
ד״ר ש. קלקשטיין, תל־אביב

כתב בכיר:
איי תבור

1לם המ 5רכ«
•רייז פרי

רקוב גליקסון » ,תל־אביב, טלפון ,267*8
מ. ז . 136 .מפן לסברקים ; ״עולטפרס״.
וזסוציא לאור: העולס תזה בפ״ם.
רפוס משח שחם בע*ם, ת׳-א* ,ל.31139 .
וזהפצוז: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
חסטרכזו ייננוו אזזראית לתוכן חסודעווז

חברי המערכת:
מנשח בר־רייז, שייע גייר, לילי גלילי.
דויר הורוביץ, ריתי ורר, אברהם יזרטוו,
יוסר אבו-הסדי, אביבה סטי, ויטוס פיני.
שיטת *רז.

הנקרא

במדינה

ה ע תון

״טפשים לומדים מן השגיאות של עצמם,״
אמר פעם מדינאי ,״אני מעדיף ללמוד
משגיאותיהם של אחרים!״ אך נדמה כי אין
הדבר קל• יתכן כי כל ממשלה יכולה
להבחין בטפשות מעשיה רק כאשר מוגש
לה (ולאזרחיה) חשבון התוצאות.
מחשבה זו עברה בראשי כשנכחתי השבוע
בועידת ה חזי ת הע מ מי ת לדיון בבעית
האדמות המופקעות (ראה במדינה) .הועידה
היתד, חוקית. היא שימשה למטרה חוקית:
להתריע באוזני דעת־הקהל על עוול• ולא
חשוב אם העוול אמיתי או מדומה, אם
הזועקים. צודקים או לאו. חשוב שזכותם
הדמוקראטית היא להביא את דברם לידיעת
הציבור בדרכים חוקיות׳ כדי להביא באופן
חוקי לשינוי המדיניות הממשלתית.
ממשלת ישראל מונעת אפשרות זו תוך
שימוש ציני בכוח הגס. כל המפלגות היהודיות,
שחבריהן נהנים מן האדמות ה־שדודות,
נותנות למעשה גיבוי למושל הצבאי,
כשזה הופך את מושגי החוק ללעג.
מה תהיה התוצאה?
הנסיון ההיסטורי מוכיח כי כאשר מונע
השלטון בכוח את תעמולתם החוקית של
קרבנות־עזזל, מגיעים הדברים במוקדם או
במאוחר למעשי אלימות• באין מוצא חוקי
להתמרמרות, נוצר מוצא מחתרתי. לשודדי
האדמות עצמם אולי אין זה איכפת במיוחד.
אולם כל אדם, החרד באמת לשלום
המדינה, חייב לפעול למניעת שואה זו.
קל מאוד ליצור בישראל אלג׳יריה חדשה.
אולם קשה מאוד יהיה לחסל אותה לאחר־מכן.

חלק
גדול מן האשמה נופל על שכם
העתונות.
האמת הפשוטה היא, כי ערביי ישראל
אינם יכולים כיום להביא את דבריהם בפני
הציבור העברי — כי הם עומדים מול
חומה אטומה של חרם עתונאי. בשטח זה
שולט הממשל הצבאי כמעט ללא הגבלה.
הנה התכנסה השבוע ועידה• נאמרו בד,
דברים חשובים, עובדתיים, מציאותיים. יכול
אדם להסכים לדברים או לא — אולם זהו
חומר עתונאי, הטעון כיסוי. למרות שה־כינוס
זכה לכיסוי מלא על־ידי סוכנות
הידיעות עתי״ם, הוא לא כוסה בעתונות.
הארץ פירסם ידיעה קצרה׳ כתובה בהגינות,
אם כי קשה היה לקורא הנורמלי
ללמוד מתוכה על מה זועקים הפלאחים.
שני עתוני הערב הבלתי־תלויים־כביכול, החרימו
את הועידה לגמרי. דבר פירסם כתבת״
זדון משמיצה, תוך סירוס העובדות. ג׳ ר ד
סלם פוסט עשה את אותו הדבר בקיצור
וביתר התאפקות. על המ שמר, שהיה מיוצג
במקום על־ידי כתב מיוחד, לא פירסם מילה
— כנאה למפלגה שכמה ממשקיה יושבים
על האדמה השדודה. עתוני הימין לא הזכירו
את הענין, כמובן, במילה אחת• הכיסוי
הרציני היחידי היה בקול העם.
ואני חוזר על אותת השאלה: אם ועידה
שקטה, שכל משתתפיה באו אליה תוך
סיכון שלומם וחרותם, אינה יכולה לזכות
למינימום של כיסוי הגון — יעלה בסופו
של דבר בלבו של מישהו הרעיון שרק
באמצעים בלתי־ח וקיים אפשר להביא את
הדבר לידיעת הציבור העברי. שום עתון
לא העלים את מאורעוודהדמים שאירעו
בנצרת באחד במאי בשנה שעברה.
כל זה כבר קרה במשטרים קולוניאליים

ביותר

אחרים. האם אין בקדקדנו השכל המינימלי
כדי ללמוד מהם — לפני שירד האסון גם
עלינו?
i f •k if
לפני שלושה שבועות סיפרתי לך במדור
זה (העולם הזה )1133 על תעלוליו האחרונים
של אלי גלר, שהקים לעצמו חברה־שאינה־קיימת
למשכנתאות, הצליח להונות
בעזרתה מספר אנשים. כעבור שבועיים בדיוק
זכה אלי גלר לכותרות ראשיות בעתו־נים,
כשלפתע גילו כי האיש אינו אלא
רמאי שהוציא אלפי ל״י בטענות־שוא מאנשים
שונים׳ ושגם המשטרה נאלצה סוף־
סוף לשים ידה עליו.
רק עתונים בודדים (כמו חרות וידיעות־אחרונות)
מצאו לנכון לציין את העובדה
כי העולם הזה הוא שגילה עוד לפני שנתיים,
אחרי חקירה מקיפה, את פרצופו
של גלר ואת טיב עסקיו המפוקפקים. שאר
העתונים, שבזמן גילויינו על פרשת חברת־הסרטים
של גלר שתקו לגמרי, ולעומת
זאת נתנו פרסום רבתי לתביעת־הדיבה המדומה
שגלר התימר להגיש נגדנו, קפצו על
גלר כעל דג טרי שנידוג רק עתה.
אם המשטרה והעתונות העמידו זמן רב
פנים כאילו גילויי העולם הזה אינם קיימים,
ותוך כדי כך סיכנו את שלום הציבור
שהופקר למזימותיו של גלר הפורה, הרי
בציבור עצמו עוררו הגילויים בשעתו הד
ניכר, גרמו להצלתם של כמה קרבנות אפשריים.
והסיפור הבא יוכיח.

בתחילת חודש מאי השנה פנה אלי גלר
אל אשד, גלמודה בשם אסתר אלומיציאנו
ביפו, הציע לה לשכור עבורה דירה בבנין
חדש שנבנה ברחוב הירקון . 131 גלר דרש
ממנה סכום של 7000ל״י בתמורה. באותה
תקופה ניגש גלר לשומר הבנין וביקש לראות
את הדירות בבית. בהזדמנות זאת הביא
את האשד, למקום, הציג בפניה את הדירות,
כאילו היו רכושו הפרטי.
כעבור ימים מספר התקשר גלר עם
הקבלן הבונה את הבניין. הוא הציג את
עצמו כנציג בעלי הון מדרום־אפריקה, הרוצים
׳להשקיע את כספם בדירות ולהשכירן
תמורת דמי־מפתח. למזלו הרע של
גלר נמנה הקבלן על קוראי העולם הזה.
השם גלר היה מוכר לו.
״לפני שנתיים קראתי בהעולם הזה איזה
מאמר על רמאי בשם גלר,״ אמר הקבלן
לגלר. גלר מיהר להתגונן :״אני לא מכיר
אחד כזה בכלל, חוץ מזה לא צריך להאמין,
למה שכותבים העתונים!״
אולם הקבלן האמין כן למה שכותבים
העתונים. הוא התיעץ עם שותפיו, ויחד
הזהירו את הגברת אלומיציאנו שלא תעשה
עסקים עם גלר. אולם האשה התפתתה להאמין
לצעיר יפה־התואר, מסרה בידו 4000
ל״י, מהם שילם גלר לקבלן רק 1500ל״י.
את השאר נתן בצ׳קים ללא כיסוי. האשה
שלא שעתה לאזהרות הפסידה את כספה.
הקבלנים, שתאמינו להעודם הזה, לא הפסידו
פרוטה.
באותה תקופה הביא גלר לבניין אדם
נוסף, ניסה למכור לו דירה. אולם כשהתברר
לאיש מפי הקבלנים כי גלר הוא אותו
גלר שהעולם הזה כתב עליו, הוא התחמק.
גלר לא ראה אותו עוד•
אילו חשפנו את פרשת גלר רק כדי
להציל את כספם של אנשים אלה — דיינו.

זהו בעצם השיקול הי חי די שני תן
לוויכוח. אי-אפשר להתווכח עם השוללים
את העיסקה מטע מי ם רגשיים, אפשר ואפשר
להחוובה על תועלתה המפוקפקת. מי ש מזיין
כיום את גר מניה, י הי ה חייב לצעוד יחד
עמה.

אליהו שרב, ירושלים

הוכחתם כי הנכם מ שרתי ה קו מוניזי ם הבינ
ל או מי. זו הי הסיבה הי חי ד ה שהניעה
את העורר ל ה תנגדו ת לזיו! נרטניה

רימונד צדקה, יקרעם

הדי מויי ם בטאמר העורר ( הזוג הצעיר
החבוק ודן על הליכה לקולנוע, והאשה
שיצאה לדרכי העולם) הזכירו לי את המי
מר ה המפורסמת ש״אי־אפשר ל היו ת קצת
בה ריון״ .מי מר ה זו מ ת אי מ ה לגי ש ת מפ״ם
ואחדות־העבודה. הם נהנו ללא כל נקיפו ת
מצפון מ מז מו טי הגר מנים, נכנסו ל ה רי ח
נרמני ורוצים ל היו ת בו רק קצת.
י. רביקוביץ, גבעתיים
באוזני רבים מאז רחי ה מדינ ה כבר
מ הד הדי ם מצעדם הזווע תי של הלוחמים ה-
נ ר מנ״ ם, לוחמי מלחמת העולם ה שלי שית.
התפלאתי מדוע לא עמד העורר במאמרו
על סכנה זו?
יצחק הללי, ירושלים

בגדיקט

ולאדי

אם יזכה מי ש הו מהרעש סביב עיס•
קת הנשק, תהיה זו מפ א״י שייצאה מהמשבר
חזקה מקודם. מסקנות העורר מחזקות למעשה
את ני מו קי בן־נו ריוו בעד מכיר ת נשק
לגר מני ה המערבית.

אריה עדשי. חיפה

נזדעזעתי מהשער שלבם ,״צה״ל מזיין את
גרמניה״ .לא מצא תי בשום מקום, בראש
וראשונה בעולם הזה, בסים לבד שצה״ל
בן; מ שרד
היה מעורב בעיסקה, הממשלה
הבטחוו — כן; אבל צה״ל?

אברהם שתיל, תל־אביב

משרד הבטזזון הוא הרשות המפקחת של
צה״ל, מזוה ה בעולם כולו עם צבא ישראל.
גם מ חייבי העיסקה וגם שולליה טענו כי
עיסקה זו חיו ני ת לבטחוננו. נמצא בי טי־שהו
טועה בהערכת ה מ צי או ת ה מביאה לקריעה
זו. נראה לי כי לא רק ראש-
ממשלתנו טעה בהערכה כזו לא פעם נם
ראש־ם טשלת צרפת וגם ראש־מם שלת בריטני
ה טעו באותו אופו, במבצע סואץ
ראש־הממשלה החליט להחלות בממשלות המערב•
טעותו נובעת לא מהערכת כוחה
או אי־הערכת כוחה של ברית המועצות,
ארא מהערכת בוחם של אותם העמים להם
משמש המערב אוי בפוטנציא לי
משה ריגר, תל־אביב

דוגמנות דרמטית
אינני תלמידה בבית־ספר ל דונ מניו ת ה־קיים
ב״חוג הבימה״ .אני מ שתתפת ב״ חוג
הבימה״ מחד ומשמשת דוג מני ת מ אי דר,
ולא ^ ב פי שפירסמתם בטעות (העולם הזה

ער שהתחיל לשטוף דם מהאף שלו וליכלד
את פניו וכל ראשו. בזטן שהרופאים הכני
סו הו למרפאה וני סו לעצור את דמו, התפרץ
הפקיד הנברתן בעד הדלת, וני ס ה
לסיים את המלאכה ולשלוח את הפצוע לעולם
ההוא. אז אני שואלת אותכם: זו הי
קופת חולים או קברט?

חברה שהיתה באותו זמן בסניף, תל־אביב

קרן קיימת
כשעברתי לפני שנה במסגרת ״ם ן העיר
אל הכפר״ ,מבת־ים לרמתיים, רצי תי לרשום
את ב תי לבית־ספר
תיכון. התברר לי
שהמקום הקרוב ביותר
הוא כפר סבא.
רשמתי אותה ורציתי
בו במקום לשלם,
אולם ב מז כי רו ת אמרו
לי כי ענייני ם
כספיים יש להסדיר
רק במועצה. השבוע,
יום לפני חלוקת התעודות,
ביק שה ממני
ב תי ש מונה לירות,
אמרה לי שאחרת
יעכבו לה את
התעודה. הי א אמרה
שזה ל איזו קרן מי וטייטלכוים
חדת.
ביק ש תי שתפנה
שוב למנהל
ותביא לי הסבר בכתב. כ שפנתה למחרת
אל המנהל, מר לחמן, הוא ה ת רגז ואמר
למזכיר; ״תן לה את התעודה ו אני מקוה
לא לראות יו תר את הפני ם האלה.״ האם
כד מדבר מחנד ומנהל בית־ספר תיכון? מה
יאמרו ה תל מידי ם ה שומעים די בו רי ם כאלה
מפי מוריהם? ולבסוף. לשם מה באמת הקר!
הזאת, ואם הי א חוקית, מדוע וי ת רו עלי ה

בקלות רבה כל כר?
מ. טייטלבוים, ר מוז״

פשע פוליטי
ב־ 3ביו ני ש. ז .נעצרתי בכפר טיי בהע״י
המשטרה והוקרא בפני צוו־הנליה של המושל
הצבאי, למשך 3חוד שים, לכפר עו ספי ה
על הכרמל. הושלכתי לכפר עם צו לא לעזוב
את ה הו מיו לפני תום שלושת חוד שי ההגליה.
ה שלטונות לא דאגו לי לאכסון כלשהו,
ולא לאמצעי קיום בכפר ש הנני זר בו
ו אין לי כל מכרים שם.
מ שפחתי, א שתי וי ל די הופקרו ללא דואג.
מאחר ש הנני מפרנסם הי חי ד ובלי ע בו ד ת׳
יסבלו רעב ומחסור. רק מסיב ה זו נוקטים
שלטונות הממשל הצבאי בא מצעי נקמנו ת
ו די כוי אלה כלפי.
שבוע י מי ם לפני הנ ליי תי נקראתי אל
המושל הצבאי יחד עם חבר שני עותמאז
אבו ראס. המושל הצבאי נזף בנו על כר
שחלקנו כרוז בכפר שלנו ננד ההתנפלו ת
ה ב ריוני ת על אספת ה־ 1ב מ אי שערכה מפלגתנו
ב מועדוננו בכפר, ובכרוז זה הוקענו
את מבצעי ההתנפלות הזאת. כל תו שבי
הכפר יו ד עי ם כי הכתוב בכרוז זו הי אמת.
האנ שים שבצעו את ה התנפלות י דו עי ם כקשורים
בעבודתם ובפעילותם עם ה שלטונות.
ידוע לכל, כי לא עברתי כל עביר ה פלילי ת,
על כן לא יכול המושל הצבאי להא שי מני
בכל עבירה או פשע.
הפשע הוא בהתעללות השלטון בצורה
אכזרית כזו באנ שים חפים מפשע, ו בנ קי ט ת
אמצעים דראקוניים כלפיהם, אר ורק מתור
נקמנות פו לי טי ת.

מוחמד חסנין׳

חבר המועצ ההמ קו מי ת, טייבה

מחוץ להסכם
העולם הזה 1135 סותר את ה סיפ א
של הסיסמה המתנוססת על שער שבועונכם
— לפחות בכל מה שנוגע לטפלנה הקומוני
ס טי ת הי שראלית. במכתבו לקוראים הזכיר
מזכי ר הממשלה,
אורי אבנרי את נ מוקי
שטען כי הסכמי העורכים על שתיקה מרצון,
אינ ם חול שים על כל הע תוני ם ואי־אפשר
להעזר בהם. או רי אבנרי הסביר כי
מזכי ר הממשלה התכוון לעתון אחד ש אינו
הזה.
בוועדה זו, העולם חבר ידוע
איו לי כל ספק כי לאורי א בנ רי
הי טב כי לפחות שני ע תוני ם אינ ם כלולים
בהסכמים אלה, העולם הזה וקול העם.

הדרך לתיקון

אדריכל חיים תיכון, חיפה

הייתם הרא שוני ם שהצבעתם על גל הפשעים
שהציף את ה מ דינ ה. לא חששתם להצביע
על מקור הפשע
ולדרור על המוז יבתורכם
לות.
עתה
להצביע על הדרד לחסל
ש חי תויו ת אלה
בעוד מועד.

יוסף אסולין,

בתיה בגדיקט, יפו

תל־אביב

טעות דר מטית לדוגמה של עורך הדפוס.

תהיה כטחונית

בתבתם כי ב תי ה בנדיקט דומה למריה
ולאדי. יש לי שתי שאלות אליכם; א) האם
כוונתכם למרינה וולאדי? ב) האם באמת
חושבים אתם, לאור התמונה שאני שולח
רזה, שי ש דמיו! רב בין ולאדי לבנדיקט?
אפרים יצחקי, תל־אביב
א) כן; ב) לא (ראה תמונות).

כין מוזם למוזס הפרסום המהנדס
מה נם
גם אני
אין לי
עסקית

לרגל ה פניו ת ה שונות אלי, עם
הרב שני תן לאחרונה למעצרו של
נת! מוזס מאילת, שפעל תקופת
בתמנע, ה ריני ל הודיע כי אם כי
מהנדס, הגר באיל ת ועובד בתמנע,
כל שייכות — .לא מ שפח תי ת ולא
למהנדס הנ״ל.
פנחס מוזס, מהנדס מפעל תמנע, אילת

קברט או קופת־חולים
ביו ם שי שי האחרון, אחד מ חולי קופת
חולים שהי ה די מבוגר, ה רגיז בדבורו את
פקיד הסניף במנ שי ה בי פו, שהוא בחור
צעיר וגברתן. הפ קיד נתן לחבר מכה חזקה

במאמר שהתפרסם
באחד מ ע תוני הערב
והדן בפרשת ברעם.
מ סי ת כותבו: מדוע
נהרסה ברעם המרו־ני
טי ת ב עוד שקרוב
יותר מ מנ ה לנבול
הלבנוני, מ צויי ם כפאסולין

פורעים מוסלמים,
המזדקרים ע דייו על תילם, כשני
קילו מ טרים מ הגבול ולא שמונה כברעם?
תושביהם, שמת מי ד עיינו למרינה, אפילו
לא הוגלו ממקומם.
כפרי פסוטה ,״מזדקר במרחק של שני
קילו מ טרים מהגבול״ ו תו שביו חיים בו, למרות
שהיה נ סיון שלא הצליח, להגלותם.
אנחנו אמנם נוצרים קתולים, ולא מוסלמים,
כפי שציין הכותב הנכבד, אולם אנו הכפר
הי חי די א ליו יכול להתכוון הכותב.
נ סיונו של הכותב, להבדיל בין נוצרים
מ רוני טי ם ומוסלם ים־פורעים יעלה ב תו הו -
כולנו מ או ח די ם סביב מטרה אחת: החזרת
ז כויו תינו הנזולו ת.
סכרי ג׳רייס, פסוטה
העולם הזה 1136

ף יכל השאון וההמולה של השבוע
Jהאחרון, היתד. רק עובדה אחת, החייבת
לזעזע אדם הגון עד למעמקי הנשמה.
על סדר היום עמד אישור עיסקת־הנשק
עם גרמניה. הגיעה שעת ההכרעה. עיני
האומה כולה היו נשואות אל 108 האנשים
והנשים שהתכנסו באולם הכנסת.
בעד העיסקה הצביעו 57 איש — כל
אנשי מפא״י, הפרוגרסיבים, הציונים־
הכלליים והקויזלינגים הערביים של מפא״י,
שנכחו באולם, מלבד אחד.
נגד העיסקה הצביעו 45 איש — כל
אנשי חרות, הדתיים הלאומיים, אחדותי,עבודה,
מפ״ם ומק״י.
נמנעו מהצבעה שישה איש — ובכלל
זה כל חמשת חברי אגודת־ישראל ופועלי-
אגודת־ישראל.

העובדה המזעזעת ביותר כהצ־בעה
זו איכה עצם התוצאה. יבול
אדם להסכים עמה או להתנגד
לה, בהתאם להשקפתו הכנה. העובדה
המזעזעת היא כי מבין 108
הכרי-הכנסת שנכחו באולם 107 ,
הצביעו כשאלה זו בדיוק בפי שנקבע
כמרכזי מפלגותיהם.

* והי תופעה מחרידה. אם יש זי
הקויזלינגים
הערכיים של מפא׳׳׳י
כמפלגה אחת נפרדת) .גורמים
שונים ומשונים גיבשו את ההרכב
הנוכחי של מפלגות אלה. אולם
אף לא אחת מהן לא קמה על
כרבי מצע הקובע כללים לגבי היחס
לגרמניה.
אפשר, אולי, לומר כי הדת הקומוניסטית,
הנותנת תשובה לכל השאלות של המאמינים,
עונה גם על שאלת גרמניה. לפי
חזון משיחי זה, כל אשר טוב לברית־המועצות
טוב לאנושות, ולהיפך. מכיוון
שזיון גרמניה רע למוסקבה, הוא רע לאנושות.
על כן לא תיתכן מחלוקת על
שאלה זו בין חברי מק״י. אך האם זה
הדין גם במפלגות האחרות?
הציונים הכלליים, המאוחדים כמעט באופן
בלעדי מסביב למצע כלכלי, ושאין
להם תשובה מוסכמת על שום שאלה אחרת
בעולם — האם יתכן כי לא היו ביניהם

ואילי נסכם את בל ה*טאלות
האלה כשאלה יחידה אחת: האם
המצפון, המוסר והבנות האישית,
הן מיטען אשר עסקן מפלגתי
ישראלי חייב לפרוק אותו מעל
עצמו, כתנאי לכניסתו לקהל הנבחר
של חברי הכנסת?

ך• פדום העתיקה היד, קיים, לפי ה־
^״אגדה, מכשיר מיוחד שהבטיח את הקונפורמיזם
הגופני של הבריות. במיטת־סדום
המפורסמת נמדדו האנשים מידה
שווה. גוף שהיה גדול מן המידה, היו
קוטעים ממנו את המיותר. גוף שהיה קטן
מן המידה, היו אוחזים בו משני צדדיו
ומותחים אותו עד הגיעו למידה הנכונה.
נדמה כי התהליך המפלגתי בישראל הוא
מיטת־סדום כזאת למצפון העסקנים• בעזרת
מיטה זו, דואג המנגנון של כל מפלגה
כי המצפון של נציגיו בכנסת יתאים בדיוק

ן כדון במדינה, הרי זאת העובדה אשר
תיזכר, כאשר ידובר בימים שיבואו, על
הכנסת השלישית: בשאלת זיון גרמניה בנשק
ישראלי, נמצא רק איש אחד מבין 108
שהצביע שלא בהתאם להוראת מפלגתו.
לא היתד, זו שאלה פוליטית. היא לא
נגעה למלחמת־מעמדות, גם לא לחלוקת
השלל של השנורוקראסיה הציונית. היא
אינה קשורה לשום נקודה שהועלתה על־ידי
המפלגות המיוצגות בכנסת, וגם לא בקווי־היסוד
של הממשלה.
היתה טהורה.

זאת

שאלה

אולם גם בלבי מקמנו! ההרגשה
המדכאה כי חיים אנו בימי סדום,
כימי התמוטטות גמורה של ערבי
המוסר בחיינו הציבוריים. התנוונות
זו, שמקורה בגידול הממאיר
של הסרטן המפלגתי, בולטת כעמדת
בל המפלגות כפרשה זו -
אומרי־ההן ואומרי-הלאו.

מצפונית

אזרחי ישראל כולם מפולגים בשאלה זו
לשני מחטת טבעיים.
אותם המאמינים בכל נימי נפשם שאספקת
נשק לגרמנים היא תועבה ממש,
חילול זכר שישה מיליוני יהודים שנטבחו.
ואותם המאמינים כי עם הקמת מדינת־ישראל
נפתח סרק חדש, וכי הרגשות
ד,מוצדקים של העבר אינם צריכים להנחות
את מעשי המדינה.

זוהי שאלה הנוגעת למצפונו של
הפרט. היא ענין לרגש של ה פרט,
להשקפת-העולם של הפרט,
לתחושה הלאומית של הפרט.
היא אחת מאותן השאלות אשר
הפרט חייב להכריע בהן כשהוא
לבדו עם עצמו -או, אם להשתמש
כלשץ דתית, כשהוא עומד
לכדו מול הבורא.
לכן לא ייתכן וויכוח אמיתי וכן על
שאלה זו בין אומרי־הן לבין אומרי־לאו.
יכול להיות ויכוח על פרטים• בין מצדיקי
העיסקה מבחינה מצפונית, יכול להיות ויכוח
אם היא גם כדאית מבחינה פוליטית.
אולם תחושת־היסוד עצמה אינה ניתנת
לויכוח. באן חייב כל אחד לומר, באופן
ספונטאני ועצמאי, כן או לאו.
אומרי הלאו רשאים לצטט במקרה זה
את הפסוק של גיתה :״אם לא תרגיש זאת,
לא תבין זאת לעולם.״ ואילו אומרי ההן
יכולים לטעון, באותו צדק, כי אין הם
יכולים לכפות על עצמם הרגשת־שנאד. שאין
הם מרגישים בה באמת.

כאן חייב לדבר המצפון. ולבדו.

« הנה, הפלא ופלא — נסתבר במם־
Iתיע כי המצפון פועל אצל מנהיגי ישראל
במקביל להוראות מרכז המפלגה. אלוהים,
שנסע את הרגש בלב חברי הכנסת,
דאג לחלק אותו בדיוק לפי מפתח מפלגתי.

מאז ימי בראשית, לא היה עוד
פלא בזה 11 .מפלגות מיוצגות
ככנסת זו (אם להחשיב את דד

למצפונם ולדעתם האישית• בסינאט האמריקאי
כמעט ואין לעולם הצבעה בה מצביעים
כל החברים הדמוקדאטיים יחד נגד
כל החברים הרפובליקאים. בפרלמנט הבריטי
יש מקרים תדירים מאוד של הפלת־מרות,
והציבור משתדל כי יהיו בו תמיד
כמה אנשים יוצאי־דופן, הידועים כבעלי
מצפון אישי מפותח, המסוגלים להשמיע
דעה אישית רעננה ומעוררת־מחשבה בין
בליל הפראזות המפלגתיות.
היו שטענו כי שקיעת־האישיות של ה־ח״כים
בישראל נובעת משיטת־ד,בחירות היחסית׳
הגורמת למרות המנגנון על האיש.
דויד בן־גוריון, בעזרת גרוריו הערמומיים
וכמה מיריביו היותר תמימים, אף מציע
תרופה: בחירות אישיות• אולם מה יוטב
למצפון הלאומי אם במקום 40 עסקני
מפא״י נרצעים האומרים אמן אחרי בן־
גוריון, ייבחרו לכנסת הבאה בבחירות אישיות
80 עסקני מפא״י נרצעים שיאמרו אמן
אחרי בן־גוריון?

>\נשים רכים מתהלכים בימים אלה
\ | בהרגשה כי אכן חזרו ימי סדום לארץ
זו, כי מכירת הנשק לגרמניה מוכיחה
התנוזגות מוסרית סופית.
איני מסכים לדעה זו (אף שאני מכבד
אותה) .לדעתי יכול עברי לאומי להאמין
בכנות גמורה שאין פסול מוסרי במכירת
נשק לגרמניה — ועדים לכך מאות אלפי
הצעירים והצעירות, חניכי הארץ, המחייבים
עתה בלב שלם את העיסקה. כאן עומד
הרגש היהודי הכן מול ההכרה העברית
הכנה, וכנראה יד האומה העברית החדשה
על העליונה.

האיש שההר הוראות נזפרגהו
אף שני אנשים שהעיסקה עם גרמניה לא
החרידה את מצפונם?
הפרוגרסיבים, אותם אבירי ההגינות־המק־צועית,
שכה רבים מהם באו מגרמניה —
האם בין כל רבבות חברי מפלגתם לא היה
אחד שהאמין כי העיסקה׳בלתי־מוסרית?
אחדות־העבודה וספ״ם, המונות בין חבריהן
צברים רבים הסוגדים לפולחן הבלעדי
של אליל הבטחון — האם לא היה בהן
אף איש אחד שסבר כי עיסקת־הנשק היתה
נכונה ומוצדקת?
או מפא״י — האם אין בין 265 אלף
האנשים, שהצביעו בעדה בבחירות ההסתדרותיות,
אין אחד אשר הולק בשאלה מצפונית
עמוקה זו על דעתו של האחד־בדורו?
האם אין אף דתי־ 5או מי אחד שאלוהים
אמר לו שחובתו להימנע בהצבעה — והאם
אין אף אגודאי אחד שאותו אלוהים אמר לו
שאסור לו להימנע?
בין כל אנשי חרות, האם לא היה אף
איש אחד שסבר כי למען שר צבאות ישראל
והידידות בין אדנואר ודה־גול יש
להצביע בעד — כשם שלא היה אף קויז־לינג
ערבי אחד של מפא״י שסבר כי בשאלה
מצפונית עמוקה זו מוטב לו להימנע?

למידה המותרת — בל יהיה גדול או קטן
מדי. כך נוצר דגם אחיד לכל מפלגה.

השאלה היא רק: אם כן, לשם
מה לנו ככלל 120 חכרי-בנסת,
שאנו משלמים ביד רחבה את
משכורותיהם ואת הוצאות טיד
ליהם בעולם? האם כימים אלה
של ייעול וחסכון אין זו הוצאה
מיותרת לגמרי?
הן די בכנסת, המורכבת מ־ 11 מזכירי-
מפלגות, שכל אחד מהם ישמיע את ההחלטה
האחרונה של מרכז מפלגתו וירים את
ידו בהתאם לכך? ידו המורמת של נציג
מפא״י, למשל, תהיה שווה 40 קולות (רק
של היהודים, כי כדאי שיהיה גם ח״כ
ערבי, למען הרושם הטוב של התצלומים
שיישלחו לחו״ל) .ידו המורמת של נציג
חרות תהיה שודד 15 ,קולות.

הנוהל הפרלמנטרי יהפוך, אי
פוא, לפעולה פשוטה של השבץ
יסודי, תוך קימוצים רציניים כמנגנון.

ישנם
בעולם פרלמנטים שאינם מיותרים.
בפרלמנטים אלה מצביעים הח״כים בהתאם

מנהיג מפא״י גנב את דעת הציבור, פעל
בניגוד להחלטה קודמת מפורשת של הכנסת׳
הסתיר מעיני העם את העניין, על-
אף הספקות המצפוניים העמוקים שהיו כרוכים
בו, וניסה לבסוף להוכיח את צדקתו
בעזרת פרוטוקול ממשלתי מפוקפק מאוד.
שרי אחדות־העבודה וטפ״ס, הטוענים בכנות
שלא שמעו על העיסקה כשהוזכרה
בפעם הראשונה (לטענת בן־גוריון והפרוטוקול
של מזכירו) ,לא עשו מאומה נגד
העיסקה גם כשכבר ידעו עליה בלי כל
ספק, וכך המשיכו ליהנות מן השלל המתחלק
בממשלה גם כשזו פעלה נגד מצפונם.
הציוניס־הכללייס וחפרוגרסיביס נאחזים
עתה בנימוקים כלכליים ובטחוניים קטנטנים,
שחשיבותם אפסית לעומת השאלה
המוסרית המכרעת, בהצדיקם מעשה שהסברו
היחיד הוא ברצון למצוא חן בעיני ביג׳י.
חרות מורידה את האבק מכל נאומיה
ד,נושנים נגד השילומים — למרות שבמשך
למעלה משש שנים לא עשתה מאומה נגד
שילומים אלה והשימוש בהם, ואף החלה
מקבלת קיצבד, קבועה מידי האיש שהיה
אדריכל ההסכם — ד״ר נחום גולדמן.

כתום שירו הארוך על הויכוח
בין הנזיר והרב, סיכם היינריך
היינה את דעתו :״מי צודק? -
זאת לא אדע / ,אך אקבע באן
כלי כל פחד /שהרב והנזיר /
מסריחים שניהם גם יחד.״

לו הי םהכטיהלאברהם שלא
\ Cישמיד את סדום אם ימצא בה עשרה
צדיקים• בכנסת השלישית לא נמצאו עשרה
צדיקים שיצביעו שלא על פי פקודת מפלגתם
בשאלה מצפונית זו• רק איש אחד —
ישראל רוקח — נהג בניגוד להוראת מפלגתו.
הוא לא הצביע נגד, אך לפחות נמנע.

היסלח אלוהים לכנסת השלישית
כעבור צדיק יחיד זה?

ח״כ יגאל אלון(ישן על שולחן)
לא האדון יוצר את העבדים, אלא העבדים יוצרים את האדון
במדינה העם
ה לי צנ י ם
מעולם לא היה שלטון־היוזיד של דויד
בן־גוריון כה בולט כמו דוזקא השבוע׳
כאשר בפעם הראשונה מאז קום המדינה
היה מוטל לרגע קט בספק (ראה מסגרת).
על מה מבוסם שלטון זה?
לכאורה הוא מבוסס על עמדת־מפתח פולי־טית
שהיא כמעט יחידה־במינה בעולם. מפא״י,
שהיא מפלגת מיעוט׳ יכולה לבחור לא
רק בין שני שותפים מימינה ומשמאלה,
כרגיל בארצות רבות, אלא בין שלושה
שותפים עיקריים: הימין, השמאל והדתיים.
מכיוון שגם שלושה אגפים אלה מפולגים
בתוכם, יש מספר אסטרונומי כמעט של
אפשרויות לקומבינציות קואליציוניות.
השבוע נתברר שגם זה אינו הבסיס האמיתי
של שלטון ביג׳י. כמו דוגמות רבות
של שלמון־יחיד בהיסטוריה׳ בנוי גם שלטון
זה, בסופו של דבר, על פחדנות יריביו
יותר מאשר על עוז אוהדיו. כדברי הפילוסוף:
לא האדון יוצר את העבדים, אלא
העבדים יוצרים את האדון.
האיש שייצג מצב אומלל זה, יותר מכל
אדם אחר, היה אלוף הפלמ׳׳ח וח״כ אחדות־העבודה
יגאל אלון, שנחשב פעם לסמל של
אומץ־הר־ח וזקיפות־הקומה של הדור הצעיר.
אין־־שהוא השתרבב שמו בין היוזמים
את הקמתה של ממשלה בלתי־מפא׳׳יית
עד לבחירות. אולם כשנעץ בו ביג׳י את
עיניו האימתניות, התקפל אלון מיד כאילן
שפגע בו ברק• תוך כדי כך הפליט הערה
שתיכנס להיסטוריה :״רק התלוצצתי!״
היתד, זאת הביקורת־העצמית הכנה ביותר
של עסקני ישראל השבוע. הם דמו לחבורת
ליצנים בחצר מלך בימי־הביניים —
ליצנים שהעזו מדי פעם להגיד מילה חריפה,
או לשים את המלך לצחוק, אך שהתכופפו
מיד כאשר הרגישו שזעם המלך מתחיל
להתעורר.
יגאל אלון וחבריו, התלוצצו״ .אזרחי
ישראל׳ שאינם זקוקים לליצנים, אלא למנהיגים
אמיצי־לב שינסו לחולל תמורה במערכות
הלאומיות — לא הרגישו כל חשק
לצחוק.
הבדיחה היתד. על חשבונם.

המשבר
הג סי סההא רו כ ה
הגסיסה החלה עוד לפני שבוע. ברגע
שנציגי מפ״ם ואחדות־ד,עבודה הצביעו בוע־דת־החוץ־והבטחון
של הכנסת, ביום השלישי,
נגד עיסקת־הנשק, נפל הפור.
אמנם, רוב הועדה הצביע בעד העיסקד.
של בן־גוריון. בכנסת חששו כל המפלגות
להצביע בעד הצעת אי־אמון של מק״י,
והיא נדחתה. באותו יום הצביע רוב הכנסת
— מפא״י וערבייה, הפרוגרסיבים, ה־צ״כ
— בעד העיסקה. אולם שתי השותפות
השמאליות של הקואליציה הצביעו נגד —
ובזאת גרמו לסופת רעמים של ביג׳י.
קרוב לוודאי כי ביג׳י לא חשב מראש
על מטרתו המעשית. הוא פעל מתוך זעם
אישי על שמישהו העז להפר את מרוחו,

לא מתוך חתירה לקראת ממשלה אלטרנטיבית.
אילו חשב מראש על תוצאות המשבר,
יתכן כי היה פותח בפני שותפיו דלת־אחורית
של נסיגה. השרים, שהוסיפו לשבת
בממשלה גם כאשר זו ביצעה את מיבצע־סיני
נגד מצפונם, ושבלעו עשרות עלבונות
אחרים, היו גם הפעם נאחזים בקש־ההצלד.
של ניסוח־סשרה׳ אילו ניתן להם.
אולם ביג׳י האמין כי יש בכוחו להנחית
מכה על יריביו. הוא גם האמין כי רוב
הציבור עימו. הוא הודיע שלא יוסיף לשבת
עם שרי השמאל. יופיטר כעס.
מי יפטר את מי? בהערכת דעת-
הקהל צדק ביג׳י. אם כי תחילה נראה כי
יש רוב קטן בציבור נגד ד׳עיסקה, הרי
נאומו הגדול של ביג׳י ששודר בקול ישראל
(בעוד שדברי המתנגדים נמסרו רק
במקוטע ובבוז) גרמו לשינוי. היה נראה
כי הפעם יש רוב קטן לטובת העיסקה.
אולם ביג׳י טעה בשיקול השני. הוא דרש
משרי מפ״ם ואחדות־העבודה להתפטר, קיוזה
כי לאחר מכן תישאר ממשלה כל־מפא״יית,
בתוספת הפרוגרסיבי הנכנע ויעקוב משה
טולידאנו חסר־הכוח. היה זה מצב אידיאלי
להבטחת נצחון בבחירות.
ביג׳י הצליח להעמיד את השרים הסרבנים
באור מגוחך למדי, הוסיף להרגיז את השוורים
בדקירות מחוכמות (,אפילו בולדוזר
לא יוציא אותם מן הממשלה!״) דעת־הקהל
החלה פונה נגד שרי השמאל. השאלה הגדולה
הייתה: האם יצליחו שרי השמאל לגרום
להתפטרות הממשלה, או שיצליח ביג׳י לגרום
להתפטרות שרי השמאל?
ריקוד כשתי חתונות. לא היתר.
זאת שאלה סתמית• נבעו ממנה תוצאות
מעשיות כבדות־משקל.
אילו התפטרו שרי השמאל, היו מפנים את
השטח לשלטון־יחיד של מפא״י.
אילו התפטרה כל הממשלה, היתד. כולה
נשארת כממשלת־מעבר. שרי־השמאל היו נשארים
בממשלה ונהנים מעמדות־הכוח שלהם׳
ובאותה שעה היו יכולים ליהנות מכל היתרונות
של עמדה אופוזיציונית. הם היו
רוקדים בשתי חתונות•
תחילה נראה היה כי ביג׳י יצליח בטכסיסו.
שר־הפנים ישראל בר־יהודה, שהתעלה בימי
המשבר לרמה מעוררת כבוד של מוסריות
אישית, קרא בהתרגשות לעבר חבריו, הדגיש
שלא יוכל עוד להמשיך לשבת עם
ביג׳י בממשלה. הוא תבע מחבריו כי יינתן
לו ולמשה כרמל להתפטר.
אולם מרכז אחדות־העבודת דחה את בקשת
השר הקשיש ( )64 וההגון. השיקול הקר
ניצח, גרם להחלטה שלא לתת לביג׳י את
מבוקשו. אולם כדי להבהיר את עמדת השרים
לאשורה, הורשה להם לפרסם מכתב,
חתום בידי בר־יהודה וכרמל, בו הם מבקשים
ממפלגתם לתת להם להתפטר. המפלגה
ענתה רשמית בסירוב.
היה נדמה כי יש בזי ביג׳י נשק נוסף:
לפי החוק הקיים יכול היה הרוב המפא״יי
בממשלה לשלול משרי השמאל את משרדיהם,
להשאירם בממשלה כשרים חסרי״ד,שפעה
וחסרי־תפקיד. אולם מפא״י היססה מלנקוט
באמצעי משפיל זה, מתוך חשבון כי
הדבר יעשה רושם רע בציבור הרחב.
ח;שק חסודי. באותו רגע עוד היה

נדמה כי יש למפא״י יתרון במאבק• בן־
גוריון יכול היה להוסיף להעליב את שרי
השמאל, להפכם ללעג ולקלס בעיני הציבור,
לתת למצב הבלתי־נסבל להימשך ללא סוף,
עד שהדבר יימאס עליהם.
אולם בידי השמאל היה נשק סודי שהכריע
את הכף• היה ברור כי ברגע שתתכנס
הכנסת, ביום השני השבוע, תגיש תנועת״
חרות, או סיעה אופוזיציונית אחרת, הצער,
אי־אימון. במקרה כזה יכלו מפ״ם ואחדות־העבודה
להצביע נגד הממשלה שהם עצמם
מיוצגים בה, לגרום על־ידי כך לפיטוריה
המידיים ולהפיכתה לממשלת־מעבר בהרכבה
המלא. גם הימנעות פשוטה מהצבעה היתד.
גורמת לתוצאה זו.
ביג׳י לא היה יכול להרשות לעצמו לנחול
תבוסה כה מחפירה, להופיע לעיני הציבור
בארץ ובעולם כראש־ממשלה שפוטר על־ידי
הכנסת, לפי הצעת האופוזיציה. לכן נקבע
ממילא גבול־של־זמן לסיום המאבק: על בי־ג׳י
היה להתפטר לפני התכנס הכנסת. כך,
ביום הראשון, כ־ 24 שעות לפני כינוס הבית,
נכנע ביג׳י, הגיש את התפטרותו.
״התפטרתי ״ Iחמש דקות לפני השעה
תשע, ביום הראשון בערב, יצא ביג׳י מבית
הנשיא בירושלים, חייך לעתונאים שהתקהלו
בפתח, אמר :״התפטרתי!״ ממשלתה העשירית
של ישראל חדלה סוף־סוף לחיות.
עוד לפני בן שיחק ביג׳י ברעיון כי
יצליח להקים במקומה ממשלת־מיעוט של
מפא״י והפרוגרסיבים ( 50 קולות) .כדי
להשיג רוב היה זקוק לתוספת — או 13
קולות ד.צ״כ או 11 קולות הדתיים־ד,לאומיים.
ד,צ״כ השיבו מיד בסירוב. לא היה יכול
להיות כל הגיון בתמיכתם בממשלה מפא״יית
בלעדית, שהיחד. הופכת למעשה לדיקטטורית,
עד אחרי הבחירות• אולם הדתיים היו
פחות מוחלטים בעמדתם.
הם ידעו, כמובן, כי ביג׳י זקוק רק
להצבעה יחידה אחת. אחרי שהיה מצליח
לכונן את ממשלתו ברוב של 61 קולות
(מפא״י וערבייה, הפרוגרסיבים והדתיים־הל־אומיים)
היתד, נכנסת זו לתפקידה. אפילו
הצביעו הדתיים למחרת היום נגדה ומפילים
אותה, היתד, ממשלה זו נשארת בתפקידה
כממשלת־מעבר עד אחרי הבחירות. לכן
היתר, הצבעה יחידה זו שתה הרבה.
הדתיים היו מוכנים למכור אותה —
ביוקר. דרישותיהם: הגבלת התחבורה הציבורית
בשבת, השבתת הרכבת התחתית בחיפה
בשבתות, סילוק הרב טולידאנו ממש־רד־הדתות,
החזרת המצב בקשר לשאלה ״מיהו
יהודי״ לקדמותו.
מפא״ י לא יכלה לשלם מחיר מופקע זה
מבלי לסכן את מעמדה בבחירות. העיסקה
נדחתה. אולם בינתיים רכשו הדתיים קצת
רצון־טוב אצל ביג׳י בספרם לו על הנסיון
להקים ממשלודמיעוט בלתי־מפא״יית (ראה
מסגרת) ,שגם הוא נכשל•
כך נשארה הממשלה הישנה על כנה כממ־שלת־מעבר.
בד,שתאה למצב לפני פרוץ
המשבר, לא הרתיחה מפא״י מאומה, הפסידה
את שליטתה על שרי השמאל בממשלה.
היה זה מאזן שלילי לבן־גוריון — ורק
תוצאות הבחירות הבאות, בהן תתבטא בלי
ספק דעת העם על עיסקת הנשק עם גרמניה,
יוכיחו אם היההעניו כדאי לו
בחשבון הסופי.

הפרוטוקוליםשלז קני ציון
בכל הויכוח על עיסקת הנשק, חיה בזי
הפרוטוקול של
ניג׳י נשק יעיל אהד:

ישיבת הממשלה מחודש דצמבר אשתקד.
שם היה כתוב, שחור על גבי לבן, שהוזכרה
העיסקה עם גרמניה, מבלי שהשרים
יתנגדו.
שרי השמאל, לעומת זאת, טענו בתוקף
שמעולם לא שמעו אה המילה גרמניה. אי־אפשר
היה להטיל ספק בכנותם בנקודה זו.
איך יכלו שתי טענות אלה להתישב?
הפתרון היה בעובדה מדהימה, שנודעה
רק עתה לרבים: שרי הממשלה בכלל אינם
מקבלים לעיון את הפרוטוקולים של ממשלתם.
הנוהג האלמנטרי של ביקורת הפרוטו־קולים,
הקיים בכל חברה מסחרית בע״מ,
אינו קיים במוסד המבצע העליון של מדינת
ישראל. רק כאשר שר מסויים דורש במפורש
לראות קטע מסויים של הפרוטוקול׳ הוא
יכול לקבל קטע זד״
במצב זה נשארת השליטה הבלעדית על
הכתוב בפרוטוקולים בידי מזכיר הממשלה
— שהוא תמיד איש המסור אישית לביג׳י.
לכן ניסה ביג׳י בשעתו למנות לתפקיד זה
את ראש מנגנון־החושך — הצעה שנדחתה
על־ידי כל השרים, כולל שרי מפא״י. תחת
זאת מונה כתריאל כץ, שגם הוא איש
מפא״י מובהק, השייך לחבורת ביג׳י. בויכוח
על מהימנות הפרוטוקול, איש זה הוא
העד היחיד והשופט הבלעדי.
איך יכלו שרי השמאל לסבול מצב
פנטסטי כזה? התשובה על שאלה זו כוללת
מן הסתם את ההסבר לדברים רבים
הקורים במדינה. בהשלימם עם מצב זה,
כרו שרי השמאל את הבור לעצמם. הם יכולים
להאשים בכך רק את עצמם.

ממשל צבאי
האדמהה טו ב ה
רודן צבאי ברפובליקת־בננות דרום־אמרי-
קאית היה מתגאה ביעילות המיבצע. הכל
היה חוקי בהחלט.
הועידה שהיתר, צריכה להתכנס בשבת,
לדיון בבעיית האדמות המופקעות של ערביי
ישראל, היתד. חוקית• לא היתר, כל
אפשרות חוקית למנוע את קיומה בחיפה,
בה אין סמבות למושל הצבאי. אולם ידו
של המושל הצבאי ארוכה — ביחוד כשהיא
פועלת כדי להגן על כל אותם משקים
ויחידים, שהתעשרו מניצול אדמות מופקעות.
מבעוד
יום עצר המושל עשרות מנהיגים
ערביים — לאומיים וגם קומוניסטים —
ברחבי הארץ, שלח אותם למעצר ולגלות,
תוך שימוש בסמכותו החוקית?מען בטחון
המדינה. שוטרי שלושת המחסומים שהקימה
המשטרה עצרו את כל המכוניות הערביות
שניסו ביום הועידה להגיע לחיפה,
מצאו באורח פלא שלכולן מעצורים פגומים,
החזירו את כולן כלעומת שבאו,
לשם שמירה על הבטחון בדרכים.
אולם השיא הושג בחיפה עצמה. בעלי
קולנוע פאר, שהשכירו את אולמם לועידה
ושד,שופט ציודה עליהם במפורש שלא לבטל
השכרה זו — פשוט נעלמו. הם לא פתחו
את האולם. המאות המעטות של הערבים,
שהצליחו בכל זאת להגיע לועידה, מצאו
את בניני חיפה נעולים בפניהם. איש לא
היה מוכן להשכיר אולם לאויבי מנגנון-
החושך.
כך עברה הועידה לאולם היחיד שנשאר
פתוח — מועדון מק״י. ד,יח זה נצחון גדול
(חסשן בענזוד )8

mn wanאוי

אפשרות היסטורית נוצוה השבוע -אודם ואשי המפלגות נחוו להגשימה

הבדיחה העצובה

ף • משו כמה שעות התהלך השבוע
Jבארץ חלום מתוק — הלום של ממשלה
בלי מפא״י.
לא הגו אותו רק אויבי מפא״י המושבעים.
גם לא רק אותו חלק מבוחרי מפא״י
המצביע בעדה מאונס׳ באזורי פיתוח ובריכוזים
ערביים. הגו בו גם רבים שאינם
שונאים את מפא״י, אך הסבורים כי כמה
חדשים של ממשלה אחרת ירעננו את האווירה
הדחוסה ויסלקו את המועקה הכללית,
שנוצרה אחרי שלושים שנה של שלטון־
ללא־שינזי, על כל תופעות ההסתאבות
וההתנוונות הכרוכות בשלטון כזה בהכרח.
יריבי מפא״י בכנסת אינם יכולים להתאחד
על שום מצע חיובי, מכיוון שהם
לוחמים במפא״י מכיוונים שונים ונוגדים.
לכן לא תתכן לפי שעה בישראל ממשלה
בלתי־מפא״יית לאורך ימים• אולם הנסיבות
החד־פעמיות של המשבר האחרון יצרו
הזדמנות בלתי־חוזרת: הקמת ממשלה־למודח־קצר
ללא מפא״י, שלא תבצע שום מדיניות
חדשה, אלא תנהל את הענינים השוטפים
ותערוך את הבחירות עד להתכנס הכנסת
הרביעית.
היה זה רעיון מציאותי. הוא יכול היה
להיות רציני — אילו היו המפלגות הישראליות
רציניות•

בהתלהבות על־ידי חלקים גדולים מאד של
הציבור — לא רק ע-׳־־ידי אוהדי המפלגות
שהיו מצביעות בעדה, אלא גם על־ידי כל
אותם מאות האלפים שהתרחקו מזמן מן
הביצה המפלגתית, התעטפו באיצטלה של
אדישות, בהיותם בטוחים כי ״ממילא שום
דבר לא ישתנה״.

• לשיט קץ לרודנות מזכירי לשכות־העבודה
באזורי הפיתוח, ולחולל על־ידי כך
מהפכה בתוצאות הבחירות בריכוזי העולים.
ובעיקר: ממשלה כזאת היתד, מחוללת
מהפכה נפשית, שקשה לשער את ממדיה.
אחרי שלושה חדשים כאלה יחזור, מן הסתם,
שלטון מפא״י — אולם לעולם לא
יחזור לקדמותו.

ההלצה של יגא?

a S M W B W U w a im i
ך י נגד היתרון האדיר של ממשלה
Jכזאת, נראו כל הנימוקים הנגדיים כאס־סיים.
ביניהם: הריב הישן בין אחדות־העבודה
לבין הדתיים בגלל פעולותיו של
בר־יהודה, הקושי למצוא מועמדים מתאי

עה קלה אחרי שיוחנן באדר נטע
\uאת הרעיון בלב שני שומעיו, החלו
אלה מגששים את אפשרויות המימוש. י ^ ל
אלון, צבר שרעיון מתחכם זה יכול היה
מטבעו למצוא חן בעיניו׳ החל מגשש בכיוון
הדתיים. וכבר באותו רגע התפוצץ המיבצע

ממשלת מומחים

השמיע את ההצעה כהלכה, תוך שיחת־חברים
בכ׳ם ת7 ,א חלם שיתיחסו אליו ברצינות.
למחרת היום נוצר מצב מגוחך: כטעם כל
המפלגות האנטי־מפא״יות התנהגו כאילו האשימו
אותן בפשע מחפיר, וכאילו עצם המחשבה
על הקמת ממשלה בלי מפא״י היא
תועבה נוראה ובגידה במלכות. לדויד בן-
גוריון לא נשאר אלא לקמט את מצחו
בזעם, וליהנות בסתר לבו מאפסותם העגומה
של יריביו, השמים את עצמם ללעג לעיני
המדינה כולה.

M a a M a M IM i
^ ורם החלום המתוק שנולד ונקבר
\ £השבוע מצוייד במעלה גדולה נוספת:

ממשלה בדי מפאייו

רו כנגדמפא ״י

ךנגדעיניכל יוזמי הרעיון עמד
/תקדים מאיר־עיניים: בחירתו של ח״כ
אחדות־העבודה נחום ניר ביושב־ראש הכנסת׳
נגד קולות מפא״י, תוך התלכדות כל
שאר הסיעות בכנסת.
רעיון מהפכת־ניר עלה בשעתו במוח
חרותי — מוחו של מנחם בגין או של
יוחנן באדר. גם הפעם צץ הרעיון לראשונה
בערוגה סוריה זו. יוחנן באדר הציע אותה
ליגאל אלון׳ איש אחדות־העבודה, ולחנן
רובין, המשפטן המפ״מי בעל הניב הגרמני.
גם הפעם לא דרש באדר כי השמאל
יצביע בעד ממשלת־איחוד ימנית־שמאלית.
הוא הציע למעשה את 28 הקולות של חרות
והצ״כ לקואליציה שמאלית־דתית, המורכבת
כולה ממפלגות־פועלים, והנה על כן כשרה
למהדרין ולפרולטרין — ממשלה של מפ״ם
( 9קולות) ,אחדות־העבודה ( )10 והדתיים־
הלאומיים 11 להרכב כזה, בעל 58 קולות,
היה מובטח רוב אם מק״י ( )6או שני
פלגי האגודה ( )6יימנעו מהצבעה׳ דבר שהיה
בטוח מראש•
יתר על כן — ממשלה זו היתד. זקוקה
רק פעם אחת ויחידה לתמיכת הימין. גם
אילו נפלה למחרת היום ממש, בהצבעת אי־אמון,
היתד, נשארת על כנה כממשלת־מעבר
עד אחרי הבחירות, אלא אם היה הימין עוזר
למפא׳׳י להקים ממשלה נגדית.

משה שפירא

יגאל אלון

ישראל ברזילי

בטחון

חוץ

יוסן ז בורג

זרח וורהפטיג

משה ברמל

מסחר ותע שיה

ד תו ת וסעד

תחבורה ודואר

ראש ממ שלה

ישראל כר־יהודה
פנים ומשטרה

מנחם באדר
אוצר

יצחק כן־אהו
עבודה

״ קו ל־ישראל ״ ו מנננון ־ החךשד
משלת ״ אי חוד שמאלית־דתית בתמיכת
Jי הימין, יכלה להעביר שורה ארוכה של
חוקים, עליהם יש למעשה הסכמה בין כל
הסיעות הבלתי־מפא״יות (ראה תצפית) .אולם
עיקר השפעתה ההיסטורית לא היתר.
בכך׳ אלא בעצם קביעת העובדה שתיתכן
הנהלת המדינה ללא מפא״י.
כוחה האמיתי של חבורת בן־גוריון אינו
מבוסס על הכנסת, אלא על שליטה בלתי-
מעורערת על מנגנון־הביצוע. כל זה היה
משתנה אילו שלטה בישראל, ולו גם במשך
3חודשים בלבד׳ ממשלה בלתי־מפא״יית.
ממשלה זו היתה יכולה, בין השאר:
• לנתק, לפחות זמנית, את הזהות ביו
מפא״י לבין מנגנון־החושך,
• לשים קץ לתעלולי קול ישראל, המנהל
מזה שבועיים בגלוי ובחוצפה מדהימה
תעמולת־בחירות מפא״יית (כפי שעשה זאת
במשך שנים בהתאפקות קצת יותר גדולה),
• להטיל את מרות הכלל על המשטרה,
• למנוע את השימוש בכספי האומה
בידי מפא״י לצרכי בחירות, באמצעות כל
משרדי הממשלה,
• לבטל את המימשל הצבאי ולאפשר
בפעם הראשונה לערביי ישראל — 11%
מכלל האוכלוסיה הישראלית — להצביע
באופן חופשי לפי מצפונם, דבר שהוא
לבדו היה מחולל שינוי מהפכגי בזירה המפלגתית,

משה
אונא
חינו ך ו תרבו ת

מרדבי בנטוב
פיתוח

מים למשרות מסויימות (כגון שר־החוץ),
אי־רצון השמאל להתקשר עם הימין.
גם הרכב הממשלה לא היה נתקל בבעיות
בלתי־פתירות. הרשימה האפשרית (ראה תמונות)
של ראשי שלוש המפלגות היתד, משכנעת
למדי — היא יכלה לעורר אמון לא
פחות מן הממשלה היוצאת. היא לא היתד,
נופלת במאומה מממשלת הקואליציה שבראשה
עמד׳ בשעתו, משה שרת החיוור.
אולם אפילו הרכב מפלגתי זה לא היה
הכרחי: המפלגות המרכיבות יכלו להסתפק
בראשות־ד,ממשלה של משה שפירא ובהכללת
שני שרים לכל מפלגה, למלא את כל שאר
המשרות במומחים בלתי־מפא׳׳יים, הנהנים
מאימון כלל הציבור — שופטים, אלופים
משוחררים ואנשי־מקצוע למיניהם. ממשלת־איחוד
כזאת, לתקופה מוגבלת, היתד. כשלעצמה
חידוש מלהיב באווירה המפלגתית
המורעלת של ישראל• אפילו בישראל של
1959 אפשר למצוא עשרה אישים בעלי שי-
עור־קומה ציבורי הנהנים מאמ! ן הציבור.
אין ספק כי ממשלה כזאת היתד• מתקבלת

מרדבי נורוק

זאב צור

בריאות

חקלאות

— בהוכיחו בפעם האלף את הרקבון היסודי
של החיים המפלגתיים ב א ^
כי איש מבין ראשי המפלגות לא עשה
את חשבון התועלת הלאומית — כפי שהיתה
צריכה להצטייר בעיניו לאור הכרזותיו
התכופות שלו עצמו. העסקנים עשו חשבון
אחר: שאחרי הבחירות יחזור בן־גוריון
לשלטון, וכי אז ינקום במפיליו ויסגור לפניהם
את הדלתות לרפת הקואליציונית. לכן
מיהרו כל העסקנים להבטיח לביג׳י כי ידם
לא היתד, במעל• כך קיוו להבטיח לעצמם
זכות־קדימה לקואליציה הבאה, בתוספת נתח
שמן מן השלל.
ח״כ יצחק רפאל, אדם החושש תמיד
מפני התיקים של מנגנון־החושך, היד. הראשון
שאץ אל בן־גוריון, סיפר לו את הכל.
באותו רגע נפתח מרוץ כללי, שהקיף את
כל המפלגות: תנועת־חרות הכריזה שאיש
לא פנה אליה בהצעה כזאת (סענה נכונה:
כי היתד. זאת חרות שפנתה אל האחרים).
יגאל אלון מיהר לספר סיפור תמים, שנועד
לשחררו מן האחריות. התוכן: שהוא

חנן רובץ
משפטים

הוא נשאר אקטואלי מאד גם אחרי קבורתו.
גם אחרי הממשלה שנפלה, הפכה ממשלת־מעבר׳
אפשר להקים בכל רגע ממשלה חדשה,
אם יודיע ראש אחת הסיעות לנשיא,
שיש ביכולתו להרכיב ממשלה שתזכה לאמון
רוב הכנסת.
לכן לא מת הרעיון לגמרי, גם אחרי
שנקבר והוספד: הוא יכול לצוף מחדש
כאשר ישתכנעו ראשי המפלגות כי קיים
לחץ גדול מלמטה, וכי התעלמותם מסיכוי
זה תביא על ראשם את הזעם והבוז של
הבוחרים.
זהו הלקח השני שנשאר מימי מהפכת־ניר:
גם אז נראה הרעיון כבלתי־מציאותי
לגמרי, עד שלפתע, אחרי השתלשלות מקרית
של המאורעות, בא לפתע הרגע הפסיכולוגי
שהפך אותו לעובדה קיימת.
אותו הדבר יכול לקרות לממשלה הבלתי־מפא״יית.
האזרח יזכור כי גס בפרשה זו
חלה אימרתו המפורסמת של הרצל :״אם תרצו,
אין זו אגדה!*

מטורפים משננים שאושפזו בבתילחולים, ל»ען בטחון הצימר, נשלחים לחופ שי

מטורפים רוצחי

כשני בתים נשפך דב כשבוע שעבר. סכין הורמה בזעם, וזעקות-
בהלה קרעו את לב השמים. כמושב נורית, על גבול עמק יזרעאל, דקר
כן את אביו למוות. כבפר סבא דקר בעל את אשתו, ורק במקרה
ניצלה ממוות. גם הבן, נם הבעל, היו תושבי מוסדות לחולי־רוח, שיצאו
לכמה שעות החוצה.
לפני חצי שנה התריע ״העולם הזה 1110 נגד הסדרים כמוסדות
לחולי־נפש, לפיהם יבולים חולים מסוכנים להסתובב ללא פיקוח מחוץ
לכתלי מוסדותיהם. דבר זה, נאמר כאותה אזהרה, מסכן את שלום
הציבור ועשוי להסתיים בטראגדיה. ההאשמות חייכו תגובה־לעניין
ותיקון הסדרים, בצורה שתבטיח כי אמנם לא יסוכן שלום הציבור.
אלא שנמצאו גורמים מסויימים שהעדיפו להיאחז רק כבמה פרטים
אישיים, בהם הוטעה ״העולם הזה״ .להאשמה בי המצב במוסדות
לחולי־רוח הרה סכנות, הגיבו האחראים רק בהמתת אחד מעובדי
המוסד להגיש משפט נגד ״העולם הזה״.
השבוע התנקמה ההפקרות. הטרגדיה, מפניה הזהיר ״העולם הזה״
התרחשה ובאה. לא טרגדיה אחת, בי אם שתי טרגדיות.
ך • לעים, יובש ועזובה — זהו הנוף
שבו תקועות הקוביות הלבנות־מלוכ־לכות
של בטון־מתבקע, אשר שמם בישראל
מושב נורית• ליד ביתה של משפחת
יעיש מצוי, נוסף לכל אלה, גם דם קרוש.
דמו של שלום יעיש, אבי המשפחה. בפנים
הבית, עוטפת האפלולית ברחמנותה את
העוני הממאיר, את המזרון המרופט שפקעי
הכותנה משתפכים מבין קרעיו. במרכז
ישב באחד מימי השבוע זקן מופלג, שזקנו
הלבן כיסה את חזהו, ועיניו עצומות־למח־צה.
מדי פעם מצץ את צינור הנרגילה,
הפליט סילון עשן, התבונן סביבו ושקע
שוב בהירהוריו העצובים, בהיזכרו מדוע
ישב בבית העלוב.
הוא בא לנחם את משפחת יעיש, בשבתה
שבעה. האלמנה, צמוקה, ארוכה ומיובשת,
ישבה על הרצפה, נשענת אל הקיר. שני
ילדים נכרכו סביבה .״רק דבר אחד אני
רוצה לדעת,״ חזרה שמעא יעיש ( )50 ומלמלה
בעברית הגרונית של בני מדבריות
תימן :״למה נתנו לו לצאת בשביל להרוג
את אביו?״
איש מן הנאספים לא ענה• גם הם רצו
לדעת את התשובה לשאלה זו• גם הם רצו
לדעת, כיצד יכול היה עובדיה יעיש בן
ה־ , 17 לצאת מבית־החולים לחולי־נפש בעכו
ולבוא לבית הוריו, כדי להרוג את אביו
שלום — בעוד שכל סגירתו במוסד לא
באה אלא מפני שאיים פעם אחר פעם
לרצוח את אביו?

״תמות רק מידי:״
רצח אותך, ארצח אותך!״ אלה

/ /היו מלים מקובלות מאד בבית יעיש.
בשעת־ריב היה עובדיה מרים את ידו על
אביו, מכה אותו ומאיים ברצח. פעם אף
הפיל לו שתי שיניים — במכת־אגרוף. כי
הנער לא רצה להישאר בבית אביו, לבוש
סחבות ומרופט׳ חסר כל תקווה. המושב
העלוב, אשר רק מעט משפחות יושבות בו
וכמה מבתיו נטושים, לא נראה לו כמקום
מחיה. הוא רצה לצאת למרחבים, לעבור
למקום־מגורים חדש, לעשות את אלף־ואחד
הדברים שנערים כמוהו עושים אותם.
לכך היה דרוש מה שנעדר בבית אביו:
כסף. שלום בן ה־ ,55 שעלה ארצה לפני
10 שנים, לא היה מסוגל לעבוד. שלוש
בנותיו הבוגרות התחתנו ועזבו את הבית,
עובדיה סירב לעבוד ושלושת הקטנים לא
יכלו לעבוד• שמעא נאלצה לתור בין הישובים
הסמוכים לחפש שעת־עבודה .״ארבע
שעות אני הולכת לכפר יחזקאל וחזרה;
עובדת שעתיים וחוזרת הרוגה,״ נאנחה השבוע.
פעם
אחר פעם ביקשה משפחת יעיש
לעבור למקום אחר; תמיד הושבה ריקם.
רינה בת ה־ 13 הוצאה מבית־הספר היסודי,
כדי לעזור גם היא בפרנסת משפחתה. עינו
של חוק חינוך־חובה אינה פקוחה במקומות
כמושב נורית.
לפני ארבע שנים גנב עובדיה סכום כסף
משקיק הכסף של אביו. האב הבחין במעשה,
התלונן על כך במשטרה. החיכוכים
בין האב לבנו הפכו שינאד, לוהטת• סיפרה
אחת האחיות הנשואות, שבאו לשבת עם
אמן בשבוע האבל :״במו אזני שמעתי
אותו מאיים על אבא, :אתה תמות רק
מידי!׳ ״
עובדיה נשלח ׳ללמוד. בעיינות. אך תם־

ביבי ביתו היו כבר טבועים עמוק מדי
בנפשו, מכדי שירפו ממנו בסביבה החדשה.
הנהלת בית־הספר החזירה אותו להוריו,
בהודיעה כי הנער מופרע, אינו משתתף
בלימודים ובפעולות החברתיות של בני
כיתתו.

הרביץ, איים, שכר
ך* מריבות הלכו ותכפו. סיפרה
I Iאחותו מזל :״זה היה איום ונורא. כל
הזמן צעקות, כל הזמן מכות. הלכתי לרופא
כאן ואמרתי לו, :קחו את אחי מכאן.
הוא משוגע. הוא מאיים להרוג את אבי.׳
אבל הרופא לא עשה כלום, :יש תור,׳ הוא
רק ענה, ,שיחכה.׳״
המשיכה האחות :״לא יכולנו יותר לחיות.
זה היה גיהינום. לא ישנו בלילות מרוב
פחד וצעקות. עובדיה נעשה יותר ויותר
עצבני. אי־אפשר היה לדבר אתו — לא
בטוב ולא ברע. כל מי שאמר לו מילה שלא
מצאה־חן בעיניו, קיבל מכות• הוא הרביץ
לאבא ולאמא. שבר ארון, תפס כל הבא
ליד כדי לאיים עלינו — מקלות, סכינים,
בקבוקים ממולאים בעפר.״
לפני שנתיים הגיע לבסוף תורו של
עובדיה יעיש להתקבל למוסד לחולי־נפש,
והשלווה — אך לא האושר — שבנה בבית
יעיש. פעמיים בחודש היו הוריו מבקרים
אותו בבית־החולים בעכו, מביאים לו מתנה
קטנה או כמה לירות לקניות במזנון של
המוסד. במשך תקופה זו הרשו לו הרופאים
לצאת פעמיים מן המוסד, לערוך ביקור
בבית הוריו .״כל פעם שהיה בא,״ סיפרה

הגיע הביתה בעשר בבוקר ושמעו אותו
שמעא־ ״היה אביו בורח מן הבית. למה?
רב עם אביו. אחר כך הוציא אותו החוצה,
פחד!״
ליד בור השופכין של הבית. אומרים שרצה

קודם לקשור את ידיו ואת רגליו, כמו
הבעל יא ענה
M m **mmmrnirשקושרים כבש לפני השחיטה. אבל הזקן
ביקורו האחרון בעכו ערך נלחם על חייו ולא נתן לו .״תן לי לחיות,״
שלום יעיש ביום הרביעי שעבר. הפעם הוא התחנן. אבל עובדיה ענה לו :״אני
אהרוג אותך כמו כלב.״ והוא דקר אותו
נסע לבדו, כי שמעא לא יכלה לוותר על
בסכין בבטן. הדם ניתז לכל הכיוונים. על
יום עבודה• בערב חזר האב הביתה, ענה
לשאלות אשתו כי עובדיה מרגיש טוב האדמה, על סולם העץ ששכב בחוץ, על
במוסד. וכי מדוע לא? הרי הוא גר בחדר ספסל שבעלי ניסה לשבת עליו. אחר כך
שבו רק שלושה דיירים נוספים .״הוא עובדיה הסתלק, ולקח עמו את הסכין. .
אומר שהוא לא משוגע,״ סיפר שלום,
בעלי ניסה לרוץ לעזרה. הוא התקדם
״ורוצה שיוציאו אותו משם!״
לאט־לאט אולי שלושים מטר, עד שהגיע
את טענתו, כי אינו חולה, השמיע עובדלתעלה.
השכנים מצאו אותו שם, לפי עקיה
ברציפות, דרש שיחרור מהנהלת המוסד.
בות הדם שהשאיר אחריו. הוא ירד לתעלה,
דרישה אחרת היתד, לו לעובדיה, מן המוסד:
אבל לעלות לצד השני — לא היה לו כוח.
פיצויים. בשעת מריבה עם חולה אחר
איבד יותר מדי דם. הוא רצה כנראה להגיע
נפצע עובדיה בפניו, תבע פיצויים מהנהלת
לצריף של קופת חולים, אולי 150 מטר
המוסד, על שאיפשרה לאדם בלתי־שפוי משם• אבל לא הגיע.
בדעתו לתקפו ולגרום לו נזק. פרטים אלה
ביקשתי מהשוטרים שאם ימצאו את
סיפר האב בניחותא, אם כי בעצב, כמי עובדיה, שיביאו אותו לפני. הם מצאו אותו
שמביא חדשות מעולם רחוק. הוא לא ידע בשדה, בדרך לגדעונה. הביאו אותו לפני.
כמה קרוב עולם זה ואימתני. וכאשר הועשית

למה
״עובדיה?״ שאלתי ,״ילד,
פיע לפתע עובדיה בבית אביו, כעבור ארזה?
למה לקחת ממני את בעלי? מי ידאג
בעה ימים, לא ידע שלום כי הגיעה שעתו
עכשיו לי ולאחים הקטנים שלך?״
למות.
בני הביט בי בעינים מטורפות :״כן!״
על מה שאירע לאחר מבן, סיפ השיב ,״הרגתי אותו. הנה הוא, את יכולה
לשמור עליו. הממשלה תדאג לך!״ השוטרה
שמעא יעיש לכתב ״העולם
רים לקחו אותו.
הזה״ :
עכשיו אני פוחדת, פ־ו־ח־ד־ת! מקודם
בבוקר של יום ראשון הלכתי לחפש
עבודה. בעלי נשאר לבדו בבית• חיפשתי ידעו כולם — המשטרה, בית־ד,חולים —
שהוא רוצה להרוג את אביו. ונתנו לו
עבודה פה ושם — ולא מצאתי. אז חזרתי
הביתה. מרחוק ראיתי כל מיני אנשים בש לצאת. עכשיו אני פוחדת על עצמי ועל
הילדים. המת כבר מת׳ אבל בשם אלוהים,
דות, מסביב לבית• ״מה אתם מחפשים?״
שמרו על החיים!״
שאלתי .״אנחנו, מחפשים את הבחור שר,יכה

את אביו,״ ענו.
חאשה האחרת
הגעתי הביתה וקראתי לבעלי. אף אחד
לא ענה לי .״שלום! שלום!״ קראתי. שקט.
ן* שנה בארץ אשד, אחרת החיה כיום
הלכתי מאחורי הבית — ואין איש. רק על
בפחד־מוזת• גם נגד עיניה מצטיירת
האדמה ראיתי שלולית גדולה של דם.
דמותו האימתנית של גבר מטורף, השולף
״אולי שחטו עז,״ אמרתי לעצמי, והתחלתי
שוב לקרוא לבעלי. השקט הזה הפחיד אותי. לפניה סכין מגואלת בדם. זוהי תושבת שיראיתי
אנשים עומדים מרחוק, ומביטים כון הוותיקים בכפר סבא, שהתנסתה בהתקפה
כזו, ורק בנס יצאה ממנה בחיים.
עלי .״שלום! שלום! ענה לי, אישי! ענה
״אני פוחדת, אני פוחדת פחד־מוות שהוא
לי, איפה אתה?״ אף אחד לא דיבר. בכיתי
שוב יצא מבית־החולים וינסה לרצוח אווקולי
היה חנוק מדמעות ,״שלום, שלום!״
תי!״ לחשה אידה אייזנר באימה.
עד שבא אלי שכן אחד, מארוקאי .״בעלך
ימים אחדים לפני כן, למחרת אותו יום
שם,״ הוא אמר לי והצביע על התעלה שליד
הבית שלנו• הלכתי לתעלה — וחשבתי ראשון, בו דקר עובדיה יעיש את אביו,
התעוררה לפתע אידה משנתה. בעלה שאל
שאני מתה. שלום שכב שם על האדמה
אותה :״את ישנה?״ היא ענתה :״לא.״ ואו
וכתם דם כיסה את בטנו .״הוא מת!״ צווחתי.
באו שוטרים ושכנים, וסיפרו לי כי הרגישה חבטה חזקה על סניה, מתחת לעינה
השמאלית .״חשבתי שהוא ד,יכה אותי
עובדיה בני הוא שרצח את אביו. הוא

האשה שהותקפה ־״י־־״:

שעליה דקר אות ת בעלה, ב היו תו ב חופ ש ה נזהנזן סד סז מי־ רו ח•

הוא יוסף ב! ה־ , 11 שנחרד מ שנתו
* H U 7! I l l
|T S f
על-ידי צונחות א מו. ח נא דאה את

אביו המ טורף מרים סכין עליה, הצליח להטו ת את הסכין מ מסלולה הרצחני.

|. 111

Ii 1

על־ירי המשוות שנצטוו לשמור עליהם לטובת הנלר

בחופשה

האלמנה

שמעא יעיש ( )50 מקוננת על מי ת בעלה שלום, שנרצח בידי בנם
בן ה־ . 17 לידה יו שבת בתה הצמידה ביותר. ב מ שן שנים איים הבן
לרצוח את אביו •,עד שהוכנס למוסד לחולי־רוח. אולם לבסוף הצליח לברוח ולבצע את זממו.

באגרוף,״ סיפרה ,״אבל מיד הרגשתי משהו
חם על הפנים. חם וסמיך. דם. בידו של
בעלי ביצבץ להב של סכין• הוא הניף אותו
שנית, לגט, ר את אשר לא הצליח בראשונה.״
אידה חשה כאב, בהלה — אך לא הפתעה.
כי מזה למעלה משנה גרה בכפיפה
אחת עם צל המוות. בקיץ שעבר יצאה להבראה
בנתניה, הבראה שהיתר, דרושה לחלוטין
לאשר, בת ה־ 38 העובדת במשק של
בית־החולים בכפר סבא. האשה הרזה וה־ממושקפת
חזרה לביתה כתום עשרת ימי
חופשתה, וכעבור יומיים הופיעה שם רוחך,פורענות
.״בגדת בי!״ צווח בעלה, המבוגר
ממנה ב־ 17 שנה.
לשוא היו הכחשותיה של האשה! לשוא
הציעה כי בעלה יסע לבית־ההבראה וישאל
שם אם היו לה יחסים כלשהם עם מישהו.
לשוא נשבעה כי היתד, נאמנה לו מאז התחתנו,
לפני 13 שנה, בגרמניה.
הבעל הילך כסהרורי בביתו. הוא היה חוזר
מעבודתו בנגריה, מדבר אל עצמו, רוטן
שוב ושוב :״בגדת בי! בגדת בי!״ בבוקר
היה אומר לאשתו :״דיברת בשנתך,
הזכרת את אהובך.״ כעבור שלושה ימים,
התמוטט. אשתו הזכירה במקרה מכר משותף
מרעננה, שם גרו בעלותם ארצה לפני
עשר שנים• הבעל צעק מיד :״זהו! זהו
המאהב שלך!״ והחל משתעל ויורק דם.

הרופא קבע כי האיש יוכנס למוסד כעבור
שבועיים. בינתיים חזר לעבודתו ולמשפחתו.
* if if

אישפוז כמוסד פתוח

* Mכ ר עיי םאל ״ לא עברו בשלום.
U/הבעל המשיך למלמל לעצמו׳ הילך קודר
ואימתני. ביום הכיפורים, בשובה מתפילת
יזכור לזכר משפחתה שנספתה בפולין׳
שכבה האשד, לנוח עד שעת תפילת
הנעילה. לידה שכב בעלה. אך נרדמה
האשד״ פנה אליה בעלה ושאל :״ישנה?״
היא ענתה :״כן,״ והתכוננה להמשיך לישון.
ברגע זה הנחית על לחיה סטירה
מהממת. היא החלה בוכה ומתייפחת, ובעלה
ביקש. ממנה סליחה, התנצל בבכי כי
לא היה אחראי למעשה שעשה.
היה ברור עתה כי מצבו הנפשי. של
הבעל מחמיר והולך, וכי יש להעבירו
לטיפול רפואי ללא דיחוי. ואמנם, למחרת,
הוכנס לשלוותה, אחרי התערבותו של מנהל

בית־החולים בו עובדת אשתו.
שלושה חודשים נמשך הטיפול בבעל
חולה־הקינאה. הוא שוחרר בדיוק בערב בו
נערכה חגיגת הבר־מצודה של בנו הבכור.
אלא שהריפוי היה שטחי בלבד. כעבור ארבעה
חודשים החל שוב למלמל לעצמו ולשקוע
בהירהורים קודרים. פעמיים־שלוש אף
ניסה להתאבד. כל בני המשפחה הילכו על
בהונות רגליהם, עמדו על המשמר יומם
ולילה לבל ישלח יד בנפשו, או באשתו.
עד אשר התעלף בעבודתו ולא היה מנוס
אלא להחזירו לבית־החולים. אשתו חתמה
על הטופס הדרוש במקרים כאלה, והבעל
הוכנס לבית־החולים. כי היה ברור, שבהיותו
בבית סיכן את חייה של אשתו.
שלוותה הינו מוסד פתוח. בכניסה הראשית
יושב אמנם פקיד, השואל כל אחד
לאן הוא נכנס או יוצא, ורק לאחר שלחץ
על כפתור נפתחת הדלת לגן המוסד. אולם
במרחק 50 מטר מן הכניסה הראשית נמצא
שער רחב, הנפתח אל אותה גינה. שער
זה פרוץ לרוזחה, ואין שומר עליו. כל
חולה או מבקר יכול לצאת ולהיכנס מכאן
כרצונו. אך לבעל המאושפז לא היה צורך
להסתלק ללא־רשות: הרופאים הרשו לו
לבלות את סוף־השבוע בביתו — ובזאת
הוקל עליו לבצע את המעשה שאיים בביצועו
פעם אחר פעם.

ג ס מן החדרחצד די

ך • יפרההאשה J J kwבא כרגיל
wבשבת האחרונה, בשעה עשר. בדיוק
לקיתי בדלקת־ריאות ושכבתי במיטה. הוא
עזר מעט בבית, אבל ניכר בו חוסר־שלווה.
למחרת כבר היה צריך לשוב לבית־החולים,
ולטיפול האינטנסיבי שם• אבל מאחר והייתי
חולה, ביקש אישור מרופא קופת־חולים, כי
היה עליו להישאר אתי ולעזור לי. ואמנם,
עזר בכל דבר: הכין אוכל, סידר את הבית.
אבל בערב, שוב תקפה אותו עצבנותו.
יעצתי לו לשוב למוסד, כי לא רציתי אותו
במצב כזה בבית. הוא התעקש: בשום אופן
לא יעזוב אותי.
״שכבנו לישון בעשר בלילה. כעבור חצי
שעה, כאשר קם הבן הבכור ללכת לבית־השימוש,
העיר הדבר את בעלי. גם הוא
קם, נכנס לבית־השימוש וחזר למיטה. מבלי
שאשגיח בכך, דחף מתחת לכר שלו סכין
חדה מאד, בה היה מגלף עץ.־
לגבי האשה, היה זה ליל־זוזעה. היא
פחדה לזוז, התאפקה מלהשתעל פן תעורר
את בעלה העצבני. בארבע לפנות בוקר,
ללא כל. סיבה הגיונית, שלף את הסכין

מתחת לכר ודקר את אשתו• כשפניה שותתים
דם ירדה מן המטה, צווחה בכל כוח:
״געוואלד! הצילו ו״ היא חמקה לאורך הקיר,
סובבה את המיטה, בין המטה לבין השולחן,
פנתה לעבר הדלת. אך לפני שהצליחה
להגיע לדלת, היתד, צריכה לחלוף על פני
בעלה, שישב והמתין לה בסכין שלופה,
מצידו הוא של המיטה. מבלי לחשוב הרבה,
רצה בבהלה במטחוזי־זרוע ממנו.
הוא הרים את ידו שנית, כיוון את סכינו
אל צווארה, ודקר. כאן אירע נס׳ שהציל את
חייה. בנם הקטן, יוסף בן ה־ ,11 שמע את
צעקות אמו. הוא פתח את הדלת המפרידה
בין שני חדרי הדירה, מצא את עצמו מול
ידו השלופה של אביו. בלי היסום ניסת
לאחוז את הזרוע המורמת. כוחו הפעוט הצליח
רק להטות את הסכין ממסלולה הרצחני!
הלהב רק שיפשף את הצוואר. לולא
הוטה 2־ 3סנטימטרים, היה ננעץ בצוואר.

דם בדימדומי־־שחר
ך • אשה יצאה לחצר .״הצילו! הצילו
י י את הילדים!״ צווחה בדמדומי שחר.

השכנים יצאו לחצרותיהם, ראו את הדמות
שותתת הדם — ולא העזו להתקדם. לפתע
הושלך הם בבית• קולות הילדים נדמו.
״חשבתי שרצח גם אותם,״ התוודתה האם,
״אמרתי לשכנתי, :נחמה, הרגי גם אותי.
הוא גמר עם הילדים לבסוף גערה אחת
השכנות בגברים הנחרדים :״לכו להזעיק
אמבולנס ומשטרה!״ שכן זקן מצא את העוז
להיכנס לדירה. הוא מצא את הילדים מרגיעים
את אביהם, מנסים להוציא מידיו את
הסכין .״עכשיו כבר נקמתי!״ מילמל האב.
הוא נלקח על־ידי המשטרה! האם נלקחה
לטיפול רפואי. קרובת־משפחה עברה לגור
עמם, עד אשר יתאוששו מן ההלם• אלא
שרוח־הרפאים לא עזבה את הבית. למחרת
ההתנפלות הופיע שוטר בבית, הודיע לאשר,
הפצועה כי לקח את בעלה למוסד
הסגור בבת־ים, לשם החזקה בשמירה.
״לא היה שם מקום,״ בישר השוטר ,״החזרתי
אותו לשלוותה.״
האשה הרימה קול צוזחה .״אם לא קיבלתי
שבץ־לב בו־במקום,״ סיפרה אחרי־כן,
״אינני יודעת מדוע.״ היא קראה לקרובתה:
״קחי את הילדים, אני בורחת מכאן!״
רק בקושי הרגיעו אותה, הסבירו כי עתה
לא יוכל בעלה לצאת באופן חופשי מן
המוסד. אולם היא סירבה להירגע .״אני
מפחדת,״ מילמלה ,״אני מפחדת פחד מוות.
הוא כבר יצא פעם אחת — מי אחראי
שלא יצא פעם שניה?״

;רזן מחודד כגגריה
ן* רופא התורן שהוזעק, קבע מיד, כי
( | זוהי חזרה של מחלת־הריאות שהיתה
לבעל לפני שנים אחדות. אולם הוא קבע
גם כי הסיבה הפעם רגשית, לא גופנית.
שלושה שבועות הוחזק הבעל החולה
באותו בית־חולים בו עבדה אשתו. בשעת
העבודה, לא היו השניים מחליפים מלה
ביניהם. אחרי העבודה היתד, אשתו ממהרת
הביתה, מאכילה את שני ילדיה וחוזרת
לשבת לצד בעלה• הסימן לאי־מנוחתו
הנפשית ניתן כאשר ביקש סיגריות. שש
שנים לא עישן׳ ועתה חזר. שוב אל הטבק.
״מדוע?״ שאלה אותו אשתו .״עצבים,״
השיב, וביקש כי ישלחו אותו לרופא עצבים.
אך הרופאה שטיפלה בו לא ראתה
צורך בכך. לבסוף פנתה האשד, למנהל
בית־ד,חולים, גוללה בפניו את כל פרשת
החשדות שקיננו בלב בעלה. הוא נסע מיד
לשלוותה, מוסד לחולי־נפש של קופת־חולים
במגדיאל הסמוכה, סידר שהבעל הקנאי
יתקבל שם לטיפול.
רופא שלוותה ראיין את האיש, שמע מפיו,
בין השאר, וידוי כי פעם השחיז גרזן
בנגריה, כדי להרוג בו את אשתו. לבסוף
נרתע, כאשר נזכר כיצד עמדה לצידו בעי־תות
צרה ומחלה, וכי הינד אם לבניו.

מקום הוצת

במושב נורית, בעסק יזרעאל. עובדיה
יעיש גרר את אביו אל מאחורי ביתם,
דקרו לרנלי ספסל זח. חתונו ובתו של הנרצח מצביעים על חמקום.

הנן ותערת הגשת

רחמים ( )7מצביע על המקום
בתעלת הבתחון,
בו צנח אביו ומת• במקום נשארו עדיין כתסי-דס וכובעו של הנרצח.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שסווווו)

• המציאות הפוליטית החדשה, כה מכהנת הממשלה
כממשלת־מעכר, תפתח כפני כל המפלגות אפשרויוודתימרון
נרחכות, ככנסת ומחוצה לה. בכנס ת צפויים, בין השאר, הצעדים
הבאים:

מאחר ואינן קשורות עוד כאחריות הקולי,טיכית, יציעושתי מפלגות השמאל, או רק אחת מהן, לכטל את הממשל
הצכ אי ״ בחוד שי ם האחרונים ניהלה ועדת שרים דיוני ם מ מו שכי ם בבעיה זו,
אשר בסופם הסת מנה הסכמת מפ״ם, אחדות־העבודה והפרוגרסיבים, לביטול
נסיוני של הגבלו ת הממ של הצבאי לשנה אחת. אן מאחר שמפא״י, בעלת רוב
הקולות בממ שלה, התנגדה, לא יכלו מפ לגו ת אלה לע שות דבר בנידון. הצעה
זו, כאשר תועלה, תזבח כמעט בוודאות ברוב קו לו ת הכנסת, מאחר וגס ח״בי ם
ימניים ית מכו בה.

מפ״ם תציע כיטול שכר־הדחק, אחת מסיסמותיה העיקריות. י ת מכו בהצעה: אחדות־ ה עב ודה, ואולי גס חרות, בעוד שסיעו ת רבות
יהססו להתנגד לה בפרוס הבחירות.

הצעה כעלת ערד תעמולתי כלכד תועלה על־ידי אחתממפלגות השמאל, להנהיג נישואין אזרחיים. להצעה. זו איו בל
סיכוי להתקבל, מאחר והדתיים יוכלו לגייס רוב גדול של חברי הכנסת נגדה.

(המשך מעמוד )4

למושל הצבאי, המעוניין להציג את זעקת
רבבות הפלאחים הערביים בישראל, כסיסמה
קומוניסטית חסרת־ערך.
שוד מטעמי בטחון. אולם מאות הערבים
שהצטופפו בחום הלוהט באולם הצר,
או עמדו בשמש הלוהטת לפני הבית והאזינו
לרמקול, ידעו את האמת. הם לא הופתעו
כאשר הודיע דובר החזית העממית
הערבית, מארגנת הועידה, כי 1.25 מיליון
דונם מכלל 1.75 מיליון הדונם של ערביי
ישראל כבר הופקעו באמתלות חוקיות שונות.
מספר מדהים זה אינו כולל את אדמותיהם
של הפליטים שברחו, או גורשו,
בימי מלחמת תש״ח.
דרכי המילה שונות. ביניהן:
• גירוש ערבים מאדמתם והכרזתה כ־
״אזור סגור״ מטעמי בטחון. דוגמה בולטת:
גירוש כפר ברעם מאדמתו, שנמסרה
בחלקה לקיבוץ השומר־הצעיר.
• הפקעת אדמותיהם של ערבים שלא
עזבו מעולם את שטח ישראל׳ אולם נחש־

מאורה יז ה•

״בח־יי אלוהים, הנזורה, עשיוזי א\ז וה חן ! \2toq״
-מצד הצ״ב עשויה לבוא הצעה להוריד את שיעודי מס־ I I

ח כ 5ס ה. במקרה זה, עשויים חם לזכו ת בתנזיבת ה שמאל, אם תצורף להצעה

נס הקלה ב שיעורי־המם לעובדים ה שכירים, נוסף על העובדים העצמאיים. הסכס
זה בין השמאל לי מין אפ שרי, כחלק מסידרת וויתורים הדדיים, שמטרתם להעביר
בכנסת הצעות רבות, אשר דק שליטתה של מפ א״י מנעה את קבלתן עד כה.

• לא מן הנמנע, פי הכגסת תחליט להמשיך לפעול, גם

אחרי המועד שנקבע על־ידח לנעילת מושכה האחרון. י תכן כי
יתגבש רוב של מפלגו ת ה אופוזי צי ה וה שמאל, אשד יאריך את כהונת הכנסת
הנוכחית, בדי להנוביר החלטו ת הודאו ת לו. כל עוד מאפ שר זאת טי שמו ש
הג בולו ת ביו אופוזי צי ה לקואליציה.

• כדור, לעומת זאת, כי החגכלות שהוטלו על תעמולת־ה
כחירותישאלוכתוקפן. החוק האוסר הופעו ת אמניס, שימו ש בר מקולים
ב ר חו בו ת, שימו ש ב או ת ה מפ לג תי ת אלא חוד ש לפני מועד הבחי רו ת,
יובא לקריאה סופית ויאו שר ללא שינוי.
« אין גם לצפות להקדמת מועד הכחירות. אמנם יועבר
החוק המקדים את הב חירו ת לתחילת נוב מבר, מטעמי ם טכניים בלבד,
גי שו שיה של מפא׳׳י• להקדים את ה מועד במידה ניכרת ייתקלו ב סירוב
מצ ד ריי המפלגות. כי ב שלב זה, רק ל מפא״י קייס מויייו י זייי ייייייי-
בכנסת אולס מוחלט יייי-י

יתר ר!מפלגות פועלו ת לפי לויז־זמניס מאוחר יותר

• קולנוע לנוהגי מכוניות נמצא עתה כשלם תכנון, צפונית
לתל־אכיב. בעלי הקולנוע, ש הז מינו כבר מארצות־הברית את הציוד החדיש,
הכולל מאות רמקולים מיטלטלים ו מ סן ענק, מנהלים עתה מ שא־ומתן עם
בעל מגרש גדול בהרצליה־פתוח. אם מ שא־ומתן זה יסתיים בהצלחה יוכלו
עוד הקיץ בעלי מ כיייו ת בגו ש דו, לחזו ת בסרטים מדלי לצאת ממכוניותיהס.

• אם אתה גורם למפגע סניטארי כאיזור תל־אכים, צפה
לפורענות. עיריית תל־אביב, ש שימ שה כ תו בו ת לתלונות. רבודז יעל מפגעים
סניטריים ב ת חו ם עירה, יוז מ ת סדרת פ עולו ת נמרצות לסילוק מפגעים אלה עוד !ft
לפני הב חירו ת הקרובות.

בים חוקית ל״נפקדים״ ,מפני שביום כיבוש
כפרם שהו בעיר הסמוכה, או התחבאו
בשדות עד עבור זעם• אדמותיהם של ״נפקדים
נוכחים״ אלה נחשבות מבחינה חוקית
לאדמה נטושה.
• החרמת אדמותיהם של הכפרים שעברו
לרשות ישראל רק בתוקף הסכם שבי-
תת־הנשק עם ירדן, אחרי תום פעולות-
האיבה. האדמות הטובות ביותר של כפרים
אלה נכבשו בידי צה״ל עוד לפני ההסכם,
הופקעו באדמות נטושות, אף שבעליהן לא
נטשו מעולם את כפריה*
• שיטות בלתי־ספורות. אחרות של הפקעת
אדמות ״לטובת הציבור״ ,״לצרכי פיתוח״
או מטעמי ״בטחון המדינה״.
המכנה המשותף של כולן: החנקה הדרגתית
של הפלאחים בכפרים שאדמותיהם
הולכות ומצטמצמות, הנאה גוברת והולכת
של הגופים והאישים הקרובים לקערת השלל
(והמעברים לא פעם את האדמות הג־זולות
באמצעות בעליהן הקודמים, המועסקים
כשכירים).
״המתחיל ל שדוד בזה אחר זה
קמו נציגי הפלאחים בכפרים קרובים ונידחים,
סיפרו על המצוקה בכפר* דרישות-
השלום הכתובות של המוגלים העלו את המתח•
לשעה קלה נשכחו הסכסוכים החריפים
בין הלאומיים והקומוניסטים, ששיתקו
זמן רב את פעולות החזית• כאשר
הזכיר אורח יהודי לחיוב את שמו של
גמאל עבד אל־נאצר, פרצו כמחצית הנוכחים
במחיאות־כפיים סוערות — הוכחה לכך
כי על אף דיכוי האגף הלאומי של החזית,
לא מנו הקומוניסטים, אויבי עבד
אל־נאצר, אלא כמחצית המשתתפים.
היה זה אופייני כי במחיאות־הכפיים הממושכות
ביותר נתקבלו דווקא ברכותיהם
של גופים עבריים, שהבטיחו תמיכה במאבק.
קבעה אגודת איחוד :״מדיניות הממש־

לה מביאה פירוד במקום איחוד, התנכרות
במקום התקרבות!״ קרא נציג הפעולה השמית׳
אורי אבנרי :״אם המלחמה החוקית
על זכויות דמוקראטיות מובילה לבית־הסו־הר
ולגלות, קרוב היום שאזרחים עבריים
ייאסרו בצד האזרחים הערבים במאבק זה
אין זה מאבק נגד בטחון המדינה, אלא למען
בטחון המדינה!״ הוסיף מרדכי שטיין,
איש אגודת הכוח ה שלי שי :״המתחיל לשדוד
ערבים, ממשיך לשדוד יהודים!״

ירושלים
ה מ אגד של א אגר
בנות ירושלים הצעירות, שנקלעו בשבועות
האחרונים למסדרונות בנין העירית,
חשבו כי נס תחית־המתים אירע בעיר־ה־קודש.
אלילן המת ג׳יימס דין, כוכב הסרט
הענק, קם לתחיה, חדר לבנין עיריית הבירה.
מהנדסים כפופים, שליחים נושאי־תיקים ובתבניות
ממושקפות, דיברו בלהט ובהתרגשות
על נושא אחד בלבד: הענק.
אולם לא היה זה הענק של ג׳יימס דין,
אלא ענק אחר. עובדי עיריית ירושלים
דיברו על מאגר המים הענק, שנבנה בשכונת
בית וגן, בלע בתוכו שני מיליון
לירות. אחרי אילת, בני־ברק, נתניה ופתח־תקווה,
הגיע תורה של ירושלים.
אל המאגר וכחזרה. לפני ארבעה
חודשים הוטרדו שרים׳ חברי מועצת העירייה,
ח״כים ונציגים דיפלומטיים שונים אל
שכונת בית וגן בירושלים. תזמורת המשטרה
קיבלה את פניהם בנגינה רבת־רושם,
שר־האוצר לוי אשכול ניצח על הטכס. הם
הוזמנו לפתיחה החגיגית של מאגר־מים
חדש, שעתיד היה לספק את כל צורכי המים
של ירושלים, להבטיח אותה גם בזמן
מצור.
חנוכת״ המאגר לוותה בפירסומת עיתונאית,
שימחה את הירושלמים, למודיי סבל המחסור
התמידי במים• ותיקי העיר, ששאבו בימי
התורכים את המים מן הבורות, נוכחו בטכס,
הירבו לשבח את העירייה. אליהם
התווספו גם עקרות־הבית ובעלי הקיוסקים,
אשר קודם לכן נשארו דודקא בימי שרב
ללא מי־סודה, כיון שהמים נתקעו בדרך, לא
הגיעו לבירה.
אולם שמחתם היתד, מוקדמת. כאשר הסתלקו
ראשוני האורחים מן הפתיחה החגיגית
של המאגר׳ הסתלקו אחריהם גם המים,
פרצו סדקים בתחתית המאגר ובדפנותיו. הם
חילחלו דרך בקיעים בריצפה׳ רוקנו את
המאגר. מהנדסי העירייה, שהציפו קודם־
לכן את המאגר, החלו שואבים ממנו את
המים בחזרה. מול המאגר הריק, נתגלתה
ההזנחה שליוותה את בנייתו:
• על־פי התוכניות צריכה היתד, הקמת
המאגר לעלות 600 אלף לירות• כאשר נערך
סכם חנוכתו, התקרבו הסכומים שהושקעו
בו לשני מיליון לירות.
• עיריית ירושלים הקפידה על הוצאת
מיכרז• אולם מיכרז זה היה מיותר לגמרי:
ברור היה מי יוכל לקבל על עצמו את הבניה.
כי עיריית ירושלים דורשת לדחות
את מועד תשלומיה לקבלנים לחמש שנים,
דבר המבטיח כי רק סולל־בונה, שמצב האשראי
שלו אינו דחוק, יוכל לקבל את
העבודה•
מהנדסי העירייה היו משוכנעים כי
המאגר יפעל כתיקונו, חיברו מספר שכונות
לקו המים. כשנתגלו לפני ארבעה חודשים
הליקויים הראשונים, נשארו שכונות אלו ללא
הספקה סדירה של מים.
• מנהלי העבודה עשו מספר שגיאות
מקצועיות, לא התחשבו בעובדה שמבנה האדמה
בירושלים אינו אחיד, מורכב מסלעים
ומחול. כתוצאה משגיאה זו של המומחים,
פרצו סדקים בתחתית המאגר.
קצין וטפסן. לעבודת בנין המאגר, מבחינה
מקצועית, היו אחראים המהנדסים
פרידמן ויפה. אף־על־פי שלירושלים יש נס-
יון מר עם הקמת מאגר קודם, קיבלו השנים,
חסרי־הנסיון, את העבודה. הנסיון המר
הקודם: הקמת מאגר חצי־ענק בעין־כרם, שתועלתו
היחידה עד כה התבטאה בטביעתו
של ילד ירושלמי.
טוען אברהם אקסלרוד, נציגה נמוך־הקו־מה
של תנועת החרות במועצת העיריה:
״אני אחראי לכך, שבוני המאגר הם אנאל-
פאביתים גמורים בכל הקשור לעבודה כזאת?
מהנדס יפה היה קצין בצבא, ובעצמו
מודה כי אין לו מושג בבנית מאגרים. פרידמן
היה טפסן בתים, קיבל רשות לעסוק ב־וזעולס
הזה 1136

הנדסה ציבורית על סמר עבודתו בטפסנות.״
גילוי פרטי הבורות המקצועית העמיד את
עיריית ירושלים בפני מצב עדין. כי עוד
לפני תחילת העבודה, בשנת , 1953 הזהיר
צבי ליבוביץ, המהנדס הראשי של ירושלים,
את העירייה, לא להקים את המאגר. במקומו
הציע לבנות שלוש בריכות נפרדות, ש־הנסיון
להקמתן נרכש כבר בארץ. נימוקיו
היו כבדי־משקל:
• מהנדסי העירייה חסרי כל נסיון בהקמת
מאגרי־מים; גם המאגר החדש לא
ייבנה על־ידי מומחים בעלי נסיון עשיר.
• במקרה של הפגזה, יכולה פגיעה אחת
במאגר לרוקנו ממים, סכנה שאינה קיימת
לגבי שלוש בריכות נפרדות•
אולם ראשי העיריה, שרוממות צורכי ה־בטחון
בגרונם, העדיפו להקים מפעל־ראווה,
גנזו את מכתבו של מהנדס העירייה.
מאגר למס מקלטים. הכשלון לא
היה מקצועי בלבד, אלא גם כספי. אחד הדברים
הקלים ביותר בירושלים הוא לבזבז
כסף, מבלי שיוודע אפילו היכן נקבר• כבר
בראשית העבודה בוזבזו סכומי־ענק: עיריית
ירושלים לא מכרה את פסולת המחצבה שנחצבה
במקום בניית המאגר, איבדה אותה.
כאשר נדרשו ראשי־העיר להשיב על האשמה
זו, טענו כי פיזרו את הפסולת על
קטע הכביש הקצר בכניסה לבירה•
אולם עובדה זו לא הסבירה עדיין מדוע
עלתה בנית המאגר פי שלושה ממה ש־תיכננו
בתחילה. מספר אדריכלים בירושלים
טוענים, כי את התעלומה יכול היה להסביר
רק צבי אמיץ־לב, ממנהלי סולל־בונה,
אדם ישר לכל הדעות. לרוע המזל נפטר
אמיץ־לב לפני שבועות אחדים ממחלת־לב.
סוד אחד שאפילו אמיץ־לב לא יכל
להסבירו: מימון המפעל. גרשון אגרון הבטיח
כי הממשלה, המעוניינת בהקמת המאגר
מטעמי בטחון, תממן ׳ 50%מהוצאות
בנייתו. עתה התברר כי הממשלה לא השקיעה
אף פרוטה בבניה. שר הפנים הסכים
רק כי העירייה תמשיך לגבות מאזרחיה
את מס החתם לבניית המקלטים, שהונהג
במערכת סיני, תממן בעזרתו את המאגר.
סתימה כעזרת עופרת. אותו רגע
כשהתברר, לאחר טכס הפתיחה, כי המים
מחלחלים, הטילה עירית ירושלים איפול
מלא על הנעשה במאגר, הקרוי בפי עובדיה:
הענק. הם החלימו להתלבש על
הענק, לסתום את כל החורים שנתגלו בו.
בשלב הראשון הכניסו לקרקעיתו כמות
גדולה של מלט, הזרימו לתוכו מים. הענק
לא נכנע, מימיו הוסיפו לחלחל. המומחים
החליטו לעשות נסיון נוסף, למלא את
הסדקים בעופרת ובחומר הקרוי מסטיק־פלסטיק.
כמות העופרת שהושקעה בו הי־תה
לוטה בערפל; בעיריה דיברו על עשרים
טונות. אולם מהנדס כהנא, המפקח הראשי
על הבניה המעשית מטעם העיריה, גילה
בשעת רוגז מספרים אחרים. לפני שבועות
אחדים סיפר כהנא לאדריכל הוזתיק יצחק
ששון, כי בכוונתו להשקיע כמאה טון
ע. פרת• מחירם 80 :אלף ל״י.
השבוע נסתיימו עבודות התיקון, שנמשכו
ארבעה חודשים. עירית ירושלים הזמינה
שוב את העתונאים, ביקשה להוכיח כי הטענות
אשר הושמעו נגדה היו מסולפות. הת־קסת־הנגד
של העיריה היתד. עלולה להיות
רבת־רושם לולא פקפוקים רבים שהועלו
בגלוי לאחר הסיום. שניים מהם:
• בביקור של חצי שעה ליד המאגר
לא יכלו העתונאים להיווכח, שהמים באמת
אינם מחלחלים. לצורך זה היה עליהם להחליף
את עסי-הכתיבה במכשירים מדויקים
למדידת גובה המים, להישאר במקום ימים
אחדים.
• העיריה מילאה רק כשליש מן המאגר,
לא הוכיחה כי יש ביכולתו לעמוד
בפני לחץ מים ׳גדול יותר.
טען מרדכי איש־שלום, סגן ראש העיר
כסוף־השיער, :העופרת פתרה את הבעיות.
אני מאחל לעירית ירושלים מפעלים מוצלחים
נוספים במאגר־המים הענק, שהוקם
על־ידינו.׳׳ לא כולם היו שותפים להצהרתו
החגיגית של איש־שלום. הסביר מהנדס
ירושלמי ותיק :״כשימלאו את המאגר ילחצו
המים בצידי פסי העופרת, שהושמו על
הסדקים הקודמים. ליד כל סדק לשעבר
יוזצרו עתה שני סדקים׳.

מפעלי
בעק בו ת ה שמ ש
חלום ישראלי ישן עתיד בימים הקרובים
להתגשם. תמורת תשלום של לירה וחצי
יוכל כל אזרח ישראלי הרוצה בכך לצאת
מגבולות המדינה, להשקיף על ארצו מרחוק
ולערוך טיול מרענן בים. אבי הרעיון, המהנדס
האוו׳רי והימי רב־המרץ דונלד אוזן
( ,)39 חנך החודש את מפעלי ספורט ימיים
חעולס הזה 156ז

בהרצליה, יציע החל מהקיץ את שרותיו לכל
דורש.
אומר המהנדס הבריטי, שהכיר את ארץ
ישראל בימי מלחמת העולם השנייה כמהנדס
טייס של הרא״ף :״לישראל כל התכונות
המתאימות ליהפך ארץ הספורט הימי הראשונה
במעלה. היא יכולה וחייבת לפתח
את תעשיית התיירות שלה בהתאם לכך.״
אוזן, המקים על חוף הרצליה את מועדון
המיים הראשון של ישראל, עומד, כצעד
ראשון למטרה זו, להפעיל שלוש סירות־מירוץ
מהירות, היכולות להגיע למהירות
של 40 קילומטר לשעה. סירות אלה, בנות
ארבעה, שישה ו־ 12 מקומות, יהוו את הבסיס
לצי ספינות־טיול שיעמדו לרשות אורחי
המועדון, יסיעו תיירים לאורך חוסי הארץ.
מעגנים רומים כדוגמא. לאחר
שמתקני המועדון יתחילו לפעול, אפשר
יהיה לחכור את סירת־המרוץ בת ארבעת
המקומות תמורת שבע לירות לשעה. שעה
סיור בששת־ד,מושבים תעלה תשע לירות,
ואילו תמורת לירה וחצי לאדם יפעיל אוון
את הסירה בת 12 המקומות, יסיע את
המטיילים לאורך מסלול חופי קבוע.
אוון, שלאחר מלחמת העולם השנייה המשיך
את שרותו במאלאיה, חזר לישראל
במקרה. ידיד הציע לו, בלונדון, למלא משרה
שהתפנתה׳ באל־על. הוא מילא טופס
בקשה׳ קיבל את המשרה, הגיע לארץ. כאן,
החליט, נמצא סוף־סוף הבית אותו חיפש
לאורכו ולרוחבו של העולם. המהנדס הבריטי,
ממוצא נוצרי, שגם בשנות שרותו בצבא
לא זנח את חיבתו לספורט המים, גילה שוב
את חופי הארץ המבהיקים משמש 300
ימים בשנה• הוא החלים לממש חלום ישן,
להפוך את ההובי שלו לפרנסה.
סיפר השבוע אוון :״לא היתה זו מלאכה
קלה. כל חופי הארץ מלאים במעגנים שבנו
אותם עוד הרומים• המבחר היה גדול
מדי.׳ 4הוא וחבריו בחרו את חוף הרצליה,
קיבלו זכיון על חמישה קילומטרים של
חוף, ממלון אכריח עד מלון השרון. השבוע
כבר סיירו סירות מייוץ חדישות
ונוצצות מול החוף ההומה אדם

פשעים
חסותל אי שהיפה
אין אדם בזוי ומאוס יותר על אנשי
העולם התחתון התל־אביבי, מאשר יהודה
(״מכובי״) צברי. הצעיר ( )25 יפה־התואר,
הנוהג להתלבש תמיד בהידור, הספיק בשנים
האחרונות לרכוש את שנאתם של כל
חבריו למקצוע• יודעים כולם — יהודה הוא
מלשין, אסור לעבוד עמו ואסור לספר לו
סודות, כי הוא מודיע קבוע של המשטרה.
יהודה, איש רחוב שבזי, יתום מהוריו
ומופרע, עלה מילדות על דרך הפשע. בגיל
צעיר היה פורץ, התמחה בהתפרצויות לחנויות
בדים. בשנת ,1955 הציעו לו כמה חברים
להצטרף עמם לשוד בתנובה. צברי
סירב, אולם כשחבריו ביצעו את השוד והמשטרה
לא תפסה אותם, דרש צברי את
חלקו בשלל. כשמבצעי השוד סירבו לדרישה
זו, לא עבר זמן רב וכולם עד אחד נעצרו
על־ידי המשטרה, למרות שלא היו פושעים
מועדים הידועים לה•
כרטיסים כחצי־־מחיר. מאותו זמן
יכול היה יהודה, המכונה ״מכובי־׳ ,שהוא
סירוס תימני של השם יהודה המכבי,

לעסוק בשקם במלאכות שונות. הוא ידע
כי יש לו את חסותה של המשטרה. כאשר
היה נתפס בעבירה זו או אחרת, היה מלשין
על חצי־תריסר מחבריו. הם היו הולכים
לכלא והוא היה יוצא לחפשי.
יותר מכל מלאכות הפשע מצא חן בעיניו
של מכובי, מקצוע רעיית הזונות. בתקופה
מסוימת הצליח לשכנע בקסמיו׳ באיומים,
ובהשפעת סמים משכרים, לא פחות מאשר
ארבע נערות לעבוד למענו בזנות. הוא התפרסם
כאכזר ומענה. נערותיו היו תמיד
מתאוננות כי הוא מעביד אותן בפרך.
מכובי עצמו לא היה מתבטל. הוא היה
מארגן לעצמו חבורות ילדים בפרברים, שם
נחשב לאליל הנוער, מתכנן עמם מעשי התפרצות,
וכשאלה היו יוצאים לפעולה, היה
מסגירם בידי המשטרה. הוא עקב אחרי
ספסרי כרטיסי הקולנוע׳ גילה את מקומות
המחבוא שלהם, שם היו מסתירים את
הכרטיסים מעיני השוטרים• מכובי היה
גונב את הכרטיסים, מוכר אותם במחצית
מחירם הנקוב. חבריו הטובים ביותר, כמו
החתול המטפס שמשי ואברהם אליאס המכונה
תורנו, שהוגלו לאילת, נתפסו בגללו.
אולם אנשי העולם התחתון ידעו שאין
מה לעשות נגד מכובי — המשטרה מעלימה
עין מכל מעשיו.
כמקום גנבים, חלאה. לפני תקופה
קצרה הכיר מכובי נערה אשכנזיה בת ,16
בת טובים מצפון תל־אביב שיצאה עם אחד
מחבריו. מכובי לא היסס, הפעיל את קסמיו
על הנערה, חי עמה, והכריח אותה לצאת
לעבוד למענו. הנערה עבדה שבועיים —
והחליטה לברוח.
עוד באותו לילה נעצרה על ידי המשטרה׳
גילתה מי האיש ששידלה לזנות למענו.
מכובי נעצר על ידי המשטרה. כעבור חמישה
ימים הוא שוחרר• למחרת שמה המשטרה
את זרועה על כנופית רמת־יצחק של
מיכאל בוקסר.
אולם מכובי לא הספיק להסתובב זמן
רב חפשי• לא עברו ארבעה ימים, ומאפית
אביו של האיש, ששיכנע את הנערה בת
ה־ 16 להסגיר עצמה למשטרה ולמסור את
מכובי, עלתה באש בחצות לילה. למשטרה
לא נותרה הברירה אלא לעצור את מכובי
שוב. הפעם הוא הואשם בשידול לזנות,
הובא לדין.
כאשר סיפרה הילדה בת ה־ 16 את סיפורה
בדלתיים סגורות, בבית המשפט, זלגו
הדמעות אפילו מעיניהם של עורכי־הדין שנוכחו
באולם. אמר אחד השוטרים :״אם
בגלל הלשנות מרשים לאדם כזה לעשות
מעשים כאלה, מוטב שלא נתפוס גנבים
ותלאה כזאת תשב בבית־הסוהר.׳*

תזכיר
זו־ייזת דימון
מרגמות ופגזי־מרגמות הן הנשק
שהוזמן על־ידי גרמניה המערבית מישראל,
כפי שגילה משרד־הבטחון הגרמני, בהודיעו
שמעולם לא דובר כלל על מטולי־רימונים.
היה זה העולם הזה ( )1135 שגילה בשבוע
שעבר בפעם הראשונה כי מטולי־הרימונים,
שהוזכרו בידיעות העתונים הישראליים, לא
היו ולא נבראו, אלא נבעו מתרגום משובש
של המונח הגרמני ״זורקי פגזים׳( ,מרגמות)
שלא הובן כראוי על-ידי כתב עתון־
הערב .

• מירומית — מפעלי
מתכת אשקלון בע״מ ; ״שי־ל־תלמיד*
ת.ד• 1978 תל־אביב :
בוגרי בתי״ס יסודיים ותלמידי
בתי״ס תיכוניים מוזמנים להשתתף
בחופש הגדול בהפצת משחק
חינוכי להרכבה ובנין ״זוטא
סלום* מתוצרת ״מירומית* .הפעילים
שייעסקו בהפצה יבטיחו
לעצמם, כך אנו מניחים, חלק
ניכר משכר לימודם לשנה הבאה•
לפנות רק בכתב :״שי לתלמיד
,ת.ד , 1978 .תל־אביב,
ולציין מספר השעות בשבוע
שיוכל (שתוכל) להקדיש לפעולה

פקידים1 תלפידים1
סטייגטים*
הרשמו עוד היום לקורס קיץ ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
נ-אילסן גרג GREGG
המנהל: ה• בר־קמא (קמם ינם קי),

תל־יאכיב, רחוב גורדץ .5
חונלחח מובטחת !

n J ie

תטט
/p p s iסרס

סינורה האישי שר המתרה השחרחורת

״הייתיארוסתו

״רציתי לשים קץ לחיי ולהטביע את עצמי בכינרת, אבל המים היו
קרים מדי,״ הסביר השבוע אלי גלר, האיש שזכה לפני שנתיים לפיד-
סוס רב, בעת שהציג את עצמו כמפיק סרטים חדש ובמגלה בובכים
ישראלי. אלא •טהפעם לא נאמר משפט זה כקטע מתוך תסריט. אלי
גלר אמר אותו ספק ברצינות, ספק בערמומיות, כשהוא עצור בתחנת•
המשטרה, שם הודה כביצוע ב־ 20 מעשי הונאה ותרמית, והוצאת
אלפי ל״י מאנשים שונים כטענות־שוא.
היתה זו תחנה נוספת כדיר חייו של הצעיר, יליד רומניה, כעל השאיפות
הגדולות והלשון החלקלקה. אחרי שגילויי ״העולם הזה״
( 030נ והלאה) הבריחו את הרמאי כעל הותק לנטוש את תבניתו
להונאת אנשים באמצעות חברת-סרטים פיקטיבית, והחזירו את שותפו,
זאב פוירשטין, שהוצג על־ידי גלד בתסריטאי, אל מקצועו האמיתי
-סרסור זונות -המשיד גלר כמעשי התרמית וההונאה שלו,
אשר אהד מהם התגלה על-ידי ״העולם הזה 1133 לפני שלושה
שבועות.
אחד מקרכנותיו של גלר היתה צעירה בשם שרה עמרם, אשר הכירה
את גלר לפני שנתיים באולפן הסרטים המדומה שהקים, ואשר
המשיבה בקשריה עמו עד להבטחת נשואין, זמן קצר לפני שנעצר
השבוע. זהו סיפורה האישי של צעירה זו.
מאת

בחבות אל• ג לו

הצטלמה שרה עמרם ב ת קופ ת האירוסים הר שמית שלה ^ ש
לפני שבוע ב מכ תב מסתורי מב שר־התאבדות ששלח אלי כ

שרה עמר -

ך* יטעה היתה שעת־לילה מאוחרת. על אופנוע• התבוננתי בו ולא ידעתי להחI
Iחזרתי הביתה מחוץ לעיר. מתחת לדלת ליט אם לפנות אליו, כי למעשה לא ידעתי
בדיוק מה לעשות במכתב. השוטר הציל
דירתי גיליתי מספר מכתבים זרוקים. פתחאת
המצב, פנה אלי ושאל ״במה אני יכול
תי אותם אחד אחד. המכתב האחרון שפלעזור
לך?׳׳ זה היה ליד התחנה המרכזית.
תחתי היה נתון במעטפה לבנה רגילה. על
המעטפה הבחנתי מיד בכתב־יד המוכר לי הסברתי לו את כל הענין. שאלתיו לאן
עלי לפנות במקרה כזה. השוטר הציע לרכב
היטב, כתב־ידו של אלי גלר. התרגשתי
אתו לנקודה שבתחנה המרכזית. סרבתי
מאד ולבי דפק בחוזקה. שבועיים לפני כן
נעלם אלי, אחרי שאמר לי שהוא יוצא לנסוע אתו כי לא היה נעים לי. הלכתי
לשרת במילואים בסביבות חיפה, ומאז לא לשם לבד, וכשבאתי לשם מצאתי אותו.
ראיתיו. במשך אותה תקופה שאלו עליו
היה אתו עוד סמל, וכשאני שטופה בדמהמון
אנשים• גם אנשים פרטיים שלא
עות הסברתי להם הכל במגומגם• הם קראו
הכרתי אותם, וגם המשטרה שחיפשה אותו.
את המכתב, ניסו להרגיע אותי .״לא ברור
כל החיפושים האלה עוררו בי חשד ודאגה מהמכתב הזה שום דבר,״ אמרו לי .״לא
שדבר מה לא כשורה אתו.
ייתכן דבר כזה.״ אחד מהם הכיר כנראה
את גלר, כיון שאמר לי ״אלי לא יעשה דבר
גם אני עצמי שאלתי עליו, במשך כל
אותה תקופה, כל מיני אנשים שידעתי כי כזה.״ ניסיתי להאמין לו. הם אמרו לי
שאצטרך לגשת עם המכתב למשטרת יפו,
הם מכירים אותו. כשלושה ימים לפני כן,
טלפנו לאיזה מקום ושאלו מה לעשות.
פגש אותי אביו, וקרא לי ממרחק ברחוב.
הוא שאל אותי אם ידוע לי היכן הוא
לבסוף אמר הסמל כי לא נורא אם אלך
נמצא, הוא ואשתו היו מודאגים. הם לא למשטרה רק למחרת בבוקר. הוא ציין כי
ראו אותו מזה כמה שבועות. הוא דיבר התאריך על החותמת של דואר טבריה שעל
בקושי ועורר בי רחמים, סיפר ששלח לאלי המעטפה הוא מלפני יומיים. ובין כה לא
מספר מכתבים לפי תיבת הדואר שלו, ולא נוכל לעזור לו. חזרתי הביתה כשמצפוני
קיבל כל תשובה. כל מכריו, שאותם שאל,
טהור: עשיתי כל מה שביכולתי.
לא יכלו לעזור לו•
לא יכולתי להרדם. בבוקר טילפנתי למשחששתי
לפתוח את המכתב, אך אזרתי טרת יהודה הלוי, הודעתי להם על המקרה.
אומץ ופתחתי את המעטפה. התחלתי לקרוא שאלו אותי היכן אני נמצאת ושלחו אותי
בחפזון את פיסת הניר שהיתר. במעטפה.
ליפו.
זה היה מכתב אהבה ופרידה מן החיים.
ביפו קיבלו אותי שני קצינים, הם דיברי
גלר כתב לי :״לשרה באהבה. אני מבקש
את סליחתו• מצטער על כל מה שגרמתי באדיבות רבד -הייתי במצב רוח נפעם ואחד
לך צרות בחיים. החלטתי שכדאי לי להעלם הקצינים ניסה להתלוצץ אתי .״בחיי שאין
מהעולם הזה בכלל. תדעי שאהבתי אותך לך מה לדאוג על אלי שלך,״ הוא אמר.
״אני מתאר לי שעכשיו הוא נמצא על
עד היום האחרון לחיי• תהיי בטוחה שבבר
שפת המרת, או עושה אמבטיות להנאתו
לא יהיו לך יותר צרות ממני. אבקש את בחמי טבריה, בוחן באותה שעה את הנעסליחתך.
שוב פעם• אלי.״
רות העוברות על פניו, אולי יגלה ביניהן
כוכבות חדשות.״ לי לא היה כל מצב רוח
הייתי מבולבלת לחלוטין. לא ידעתי עד
כמה אני יכולה להאמין למה שכתוב במכ להלצות. אמרתי לקצין :״הלואי וזה היה
נכון.״
תב. הגיתי בכל מה ששמעתי לאחרונה,
ובפרשה המוזרה של העלמו והחיפושים
הקצין השני, הרציני יותר, היה ענייני:
אחריו, ותקף אותי מין פחד איום. נזכרתי
״נניח שהוא אמנם התאבד, אז מה את
בפרידה האחרונה שלנו, שהיתר, אמנם
רוצה שנעשה לך? מה היית עושה לו את
במקום יפה ורומנטי, שאינו נותן מקום
היית במקומנו?״ טענתי, שייתכן ועדיין לא
להרהורים על התאבדות• אולם כשהגיתי התאבד, ואפשר למנוע אותו מכך. תשובתם
במצבו של גלר באותה פגישה, חששתי היתה :״אז איפוא נלך לחפש אותו?״ נראה
מאד שהוא עלול אמנם לבצע את איומו היה לי שלא איכפת להם הדבר כלל, וזה
ולהתאבד.
הרגיז אותי נורא. לאחר ויכוח ביניהם
החליטו לשלוח מברק לטבריה, לנסות לחהכל
עצוב היה מסביבי. לא יכולתי לעצור
ופרצתי בבכי מר• ידעתי כי אני חייבת פש אותו שם. הם לקחו ממני את המכתב,
צרפו לזה עוד דו״ח משלהם, בקשר להודעה
לעשות משהו כדי למנוע את המעשה
שייתכן ועדיין לא נעשה. מצאתי שהנכון שלי.
ביותר יהיה לגשת עם המכתב למשטרה.
אחרי זה הביאו ספרים, עם שמות של
ידעתי שגם הם חיפשו אותו כבר מספר אנשים, וחיפשו את שמו שם• הם לא
שבועות.
מצאו דבר. הם שאלו אותי אם העיק עליו
בזמן האחרון משהו. אמרתי להם שידוע לי

כי הגישו נגדו תביעה משפטית בענין שטחתיכות
מול אמבטיה
רות, ואני ערבתי על סך אלף לירות• סיפריו־--ן-ך

תי שידוע לי כי המשטרה מחפשת אותו
**צאתי את עצמי נגררת בכיוון בל־ בזמן האחרון. הם לא ידעו על כך. הם
I Jתי־ידוע. במקרה פגשתי בדרך שוטר ניסו להרגיע אותי, הבטיחו להודיע לי אם

כחידה רוסיה בירדן

הצטלמה שרה עמרם עם בנה איוואן, בחברתם
הכנסיה הרוסית בעיר־העתיקה, שנתנו לה מחסה 1מז1
שהתה בעיר העתיקה בעצם הקרבות ע ס הלגיון, הצליחה ל הינצל משבי ה לגיון בהופיע ה ברוסיה אורתוד

ניצבה שרה בפני מצלמתו של צלם ערבי בעיר העתיקה בירו
לאחר שיחרורה מהכלא הירדני, בו נעצרה כתשורה בריגול, הוז
של הכנסיה הרוסית, עבדה כ מ שניחה במחנח פליטים ארצי־ישראלייס שברחו

בפריטוריון בירדן
עם בנה
עס תינוקה

שחזרה לישראל אחד מאסר בכלא יוד!

שלאל• גלד
יגלו משהו. לאחר זאת נרגעתי קצת.

ים רחוק בפזבריה
ך« רגשתי צורך• חיוני לשפוך את
י Iאשר היד, בלבי׳ לפני מישהו שיכול
להבין אותי. לא היה נעים לי לספר על
כך לשכני, נסעתי להורי. אף על פי שהורי
התנגדו בתחילה לקשרי עם גלר, הוא הצליח
במשך הזמן לשכנע אותם ביחסו הרציני•
הם הסכימו לבסוף לבקשתו להינשא

רק אמי היתד. בבית• לא ידעתי במה
להתחיל. היא הבחינה מיד כי אני עצובה
שלא כרגיל׳ ושאלה על בני ישראל בן ה־.10
עניתי לה כי איתו הכל בסדר, והיא שאלה
מה שלומו של אלי׳ ומדוע בזמן האחרון
לא באנו לבקר. לא יכולתי לעצור את
הדמעות. סיפרתי לד, בבכי על המכתב שקיבלתי
מאלי אמש. היא נחרדה כששמעה את
תוכנו של המכתב. יחד עם כך הביעה ספק,
אם אמנם הוא עלול לבצע את הדבר•
שבועיים לפני כן סיפר אלי לי, וגם
להורי, כי הוא יוצא למילואים. אמי ניסתר,
להרגיע אותי, טענה שהוא בודאי בצבא וכל
הענין אינו אלא מתיחה, כדי לבדוק כיצד
אגיב על כך. באותו יום הופיעה בעתוני
הערב ידיעה כי גלר נעלם והמשטרה מחפשת
אחריו. בידיעה נאמר גם כי קיים חשש
שהוא ערק לסוריה, או התאבד בטביעה
בכנרת. הבאתי את העתון להורי, ואחותי
הקריאה להם את הידיעה. הם לא הגיבו
באותו רגע. הדבר נראה להם בלתי הגיוני
שאלי יסע עד לטבריה, כדי למצוא ים
להתאבדות.
במשך ימים מספר הופיעו, מדי יום, השערות
חדשות על גורלו של אלי. אף אחת
מן הידיעות לא היתר. מבוססת על הוכחות.
חיכיתי בסקרנות גוברת והולכת לדעת מה
באמת עלה בגורלו. אי־הידיעה נמשכה עד
לראשון לחודש זה, בשעות לפנות ערב.
הייתי בבית. מישהו דפק על הדלת ונכנס
פנימה. היה זה אדם צעיר בלתי מוכר, שטען
כי נשלח על ידי גלר, שביקש להודיע
לי כי הוא החליט להסגיר את עצמו לידי
המשטרה. שאלתי :״איפה הוא נמצא עכשיו?״
הוא אמר לי :״אצל עורך הדין קא־

זים.״
הוא ביקש ממני ללכת אליו. קשה היה לי
להחליט בו במקום. אמרתי לו שאני פוחדת
אולם ייתכן שאבוא• ״תבואי אתי עכשיו,״
אמר לי הצעיר בתוקף. סירבתי. כל השתלשלות
הענינים האחרונה נראתה לי חשודה
כמקצת. לא רציתי להיות מעורבת בעסקים
בלתי־כשרים.
שאלתי לכתובתו של עורך־הדין והאיש
ענה שאינו יודע בדיוק. כאילו בדרך אגב
הערתי לו, שלדעתי זה רעיון טוב, שגלר
יסגיר את עצמו לשי המשטרה. האיש לא
הגיב והסתלק. לא הלכתי לבקרו. נמאס לי
כבר מכל הענין הזה, והחלטתי לחכות ולראות
איך יתגלגלו הדברים• למחרת קראתי
בעתונים כי גלר נעצר בדרכו למסור את
עצמו למשטרה. השלמתי עם כשלון נוסף
בשרשרת הבשלונות שכבר היו לי במשך
30 שנות חיי הארוכות. היום נראות לי 30
שנה אלה כ־ 60 לפחות.
כאשר כבר היה נדמה לי, שהנה עומד
חלומי להתגשם ואהבתי אל גלר תגיע אל
חוף מבטחים — שוב התאכזר אלי הגורל.
כסו רבים מחלומותי ושאיפותי האחרות׳
התנפץ לרסיסים. עוד מימי נעורי זכור לי
כי לא פעם, כאשר כבר הייתי קרובה מאד
להשיג את מטרתי, קרה משהו שהשליכני
הרחק מהמקום הנכון.

לגאולה כהן, עזרה

ך* הרפתקה הגדולה כיותר בחייו
^ החלה בשנת .1947 כאשר התייצבה
סופית חזית ברורה בין השכונות שהיו בידי
כוחות הישוב העברי לבין השכונות שהיו
בידי הערבים, נמצאתי אני בשטח הערבי.
יחד אתי נמצא בני, שהיה עדיין תינוק.
לא ידעו שאני יהודיה. בידי היתד. עוד
מקודם תעודת־זהות מנדטורית על שם וקט־רינה
אלכסנדרובה, רוסיה נוצריה. השגתי
תעודה זו בשעתו, כאשר שכבתי בבית חו
לים
ירושלמי, והאנגלים חשדו בי שיש לי
קשר עם בריחתה של גאולה כהן, קריינית
לח״י׳ שבריחתה מאותו בית חולים עוררה
אז סנסציה גדולה. חשבתי כי הופעתי כנוצריה
תסיר ממני את החשד• שכבתי בבית
החולים סמוך למיטתה של גאולה, ולעיתים
קרובות היינו משוחחות בינינו. לאמיתו של
דבר ידעתי על תכנית בריחתה של גאולה.
היא בעצמה גילתה לי על כך. בערב האחרון
לפני בריחתה לא ישנו שתינו, ושוחחנו בל
הלילה. הסתבר שהיא נזקקת לעזרתי• היא
התחפשה לערביה והשאלתי לה חלק לבוש
שחסר היה לה לתחפושת הבריחה. היה לי
ברור שהאנגלים חושדים בי ובין חקירה
לחקירה סידר לי בעלי תעודת־זהות מנדטורית
על שם בדוי, כדי להסיר ממני כל
חשד. תעודת הזהות הזו היתד, לי עתה
לתועלת רבה.
הצלב האדום העביר אותי יחד עם ילדי
מן השטח שהיה נתון באש הקרבות לירושלים
העתיקה• את בני מסרו לטיפול לידי
נזירות בבית־לחם. אני עצמי נלקחתי על
ידי הלגיון הערבי לחקירות. מאחר שלא היו
לי הוכחות למוצאי הרוסי, מלבד תעודת
הזהות של ממשלת המנדט, ומאחר שבירדן
עצמה לא הכיר אותי איש, חשדו בי שבאתי
לירדן למטרות ריגול. במשך כל זמן החקירה,
שארכה ששה חדשים תמימים, ישבתי
בקישלה, בית־הכלא בעיר העתיקה.
הייתי צעירה מאד וחסרת נסיון בחקירות,
ובכל הקשור לבעיות מלחמה ופוליטיקה•
בדבר אחד הצלחתי. הצגתי את עצמי
כתמימה מאד והם האמינו לי. בתקופה
הראשונה ישבתי בקישלה ומשטרת ירדן לא
יכלה להחלים מה לעשות אתי• כל הוכחות
נגדי לא היו להם. גם אני לא יכולתי להוכיח
כי אמנם אני נוצריה כדברי. שלחו
אותי למטה העליון של הלגיון הערבי בעמאן,
לשם חקירות נוספות.
באותה התקופה השתוללה המלחמה בירושלים
בכל עוזה ודם יהודי וערבי נשפך
על הגבולות. יהודים רבים מהעיר העתיקה
נלקחו אז בשבי הלגיון ונשלחו למחנה
השבויים בעמאן• אותי לא הושיבו יחד אתם.
כל העת לא פסקתי מלטעון שאינני יהודיה
כי אם נוצריה רוסיה. ישבתי בבית סוהר
לנשים. יחד אתי ישבו שם נשים, שלרוב
הואשמו במעשי רצח, ונידונו לשנות מאסר
ממושכות. מנהלת בית הסוהר שאלה אותי
לא פעם אם אני מעונינת לעבור למחנה של
השבויים היהודיים. סיפרה שלהם ניתן יחס
מצוין. סירבתי להודות כי אני יהודיה.

תפירה גוציית פרוסית
מדתי בסבל ולא נפגעתי כי
׳ י חששתי מזעם הערבים. ידעתי שאם
אודה שאני יהודיה, יאשימו אותי כמרגלת,
ואו יהיה גורלי רע ומר.
טענתי כל הזמן שאני רוסיה• באחד
הימים ערכו לי במטה העליון של הלגיון
בעמאן פגישה עם הארכימנדריט, האב פטיד
קוב, שהיה ראש העדה הרוסית בירדן. הוא
דיבר אתי רוסית, שאל אותי על תולדות
חיי ומוצאי. סיפרתי לו סיפור שהתקבל על
דעתו, והוא ביקש ממני לומר תפילה נוצרית
ברוסית. זו היתה תפילה מאד ידועה
וגם אני ידעתי אותה. הוא הודיע כי שוכנע.
אינני יודעת עד היום, אם אמנם היה
בטוח בכך, או שרק רצה לעזור לי. לפני
שנפרד ממני ביקשתי שיעזור לי, והוא
הבטיח להשתדל. הוא נתן לי גם לירה
אחת, שהיה לה ערך רב אז•
זמן מה לאחר הפגישה אתו, נתקבל
אישור מגלב־פחה לשחרורי. קיבלתי את
האישור וגלב עצמו היה חתום עליו. באישור
ציין מפקד הלגיון כי בידי הזכות
לחיות בירדן, ככל אזרח ערבי ותושב הארץ.
מצוידת באישור זה הגעתי לבית
המוכתר של העדה האורתודוכסית בעיר
העתיקה. הוא התקשר עם מנהלת הכנסיה
הרוסית בעיר, ביקש ממנה לתת לי מקלט
ומקום מגורים. בתחילה מרבה האשה, טענה
כי היא מכירה את כל הרוסים בארץ
ועלי לא שמעה מעודד״ אולם הופעתי

הצנועה עשתה עליה רושם טוב, והיא
נאותה לבסוף לקבלני.
מפקד המשטרה של מחוז ירושלים, סולי-
מן סעיד פחה, הבטיח לסדר לי עבודה,
להודיע לי למנזר. ואמנם כעבור שבועות
מספר הודיע לי שהצליח להשיג עבורי
עבודה בבית החולים אוגוסט ה ויקטוריה.
שם קיבלתי גם. מקום מגורים. לא ידעתי
שום דבר שיכול היה להביא להם תועלת.
לא את השפה הערבית.ולא את מקצוע האחות•
קיבלו אותי בתופרת. כעבור שלושה
חודשים קראה לי בוקר אחד המנהלת. היא
אמרה, כי החליטה למסור. לי את מפתחות
בית־ד,חולים, כדי שאהיה האחראית במקום
בת דודתה, שמילאה תפקיד זה עד אז.
הוטל עלי לפקח על כל חבר העובדים,
שמנה כעשרים איש. את הרשימות איפשרה
לי לעשות באנגלית. היה לי חדר לעצמי,
ובלילות הייתי יושבת וכותבת את זכרד
נותי. בעיקר כתבתי על היהדות והגעגועים
למולדתי שבגלל מסיבות הזמן נאלצתי לנטוש
אותה, ובסופו של דבר גם להתכחש
אליה• המקום היה נהדר ביופיו, והייתי
מטיילת שעות על גבי שעות בגני בית החולים
שהוקדש בשעתו למלכה ויקטוריה ונקרא
על שמה. היה לי זמן רב כדי להרהר
במצבי.

ידידים בבולשת

נה עבדתי בבית החולים. בסוף
* /שנת 1950 באו משלחות של ארגון
האומות המאוחדות לטיפול בפליטים הערביים
שברחו מא pישראל. סיפרו שהתנאים
והמשכורת אצלם טובים. הגשתי בקשה
להתקבל לעבודה. שלחו אותי לעבוד במחנות
הפליטים כמשגיחה ומבקרת כרטיסי
מזון. עברתי לגור במנזר הרוסי בירושלים
פ ריטוריון (כלא המשיח).

מאותו זמן הפכו חיי לחפשיים יותר ומעניינים•
עשיתי כל מה שעלה על רוחי. יחד
עם זה ידעתי שהשרות החשאי עוקב אחרי
צעדי• נזהרתי לא לעשות כל צעד שעלול
לעורר את חשדם. בכל פעם שהיה מתחלף
קצין בבולשת, היו קוראים לי אל הקצין
החדש, כדי שיכיר אותי ואת הפרשה שלי.
בינתיים הבאתי את בני למקום המגורים

לקחתי לבני מטפלת זקנה רוסיה, ואני
עצמי המשכתי לעבוד, שער המוסד שגרתי
בו היה נסגר בשעה שש בערב עד למחרת
בבוקר. לבלות לבד לא יכולתי והקדשתי
את מרבית הזמן לכתיבת זכרונות. ומאוחר
יותר התחלתי לרשום רשימות על כל
מה שראיתי ושמעתי, כל מה שחשבתי
שעלול להיות פעם לתועלת לישראל. במשך
הזמן רכשתי לי ידידים ששרתו בבולשת,
והכירו אותי מביקורי הרבים אצלם.
הם מעולם לא אמרו לי שאני נמצאת
תחת פיקוח, אולם אני עצמי נהגתי להודיע
להם בכל פעם שנסעתי מהעיר. טענתי שאולי
אזדקק לעזרתם, כיון שאני זרה ומעוררת
חשד• באחד הימים באו אלי מספר אנשי
בולשת, ציוו עלי ללכת אתם אל מפקדם.
הוא סיפר לי שאנשיו חושדים בי, כיון
שראו אותי לפני הצהריים ואז היו שערותי
בלונדיות ואילו לפנות ערב הפך שערי
שחור. הוא רצה לדעת מה הטיבה לכך
וחשד שאני מנסה להסתיר את זהותי.
הסברתי לו כי זו המודה ואני חפשיה
לעשות בשערותי מה שלבי חפץ. הוא הרים
את שערותי, כי חשב שזוהי פאר, נכרית.
לבסוף נרגע. נודע לו ששלחתי בקשה, כמו
רבים אחרים, לעבוד בבית חולים בנסיכות
כוזית. בצחוק שאל אותי מדוע אני רוצה
לעזוב את הארץ בה טוב לי .״אנחנו רוצים
שתישארי אצלנו,״ אמר ,״ולכן לא
ניתן לך לצאת מכאן.״ ואמנם בקשתי לא
זכתה לאישור המשטרה.
באותה הזדמנות הכרתי את הסמל ששימש
כפקידו של המפקד. נודע לי שהסמל
אחראי על כל התיקיה בבולשת. הזמנתי
אותו לבקר אותי בביתי ולשוחח בבית
ביקשתי ממנו שיביא לי פעם את התיק
האישי שלי בבולשת. אמרתי שאני מעונינת
לדעת מה כתוב שם עלי. הוא אמר שזה
מסוכן מאד׳ אולם שכנעתי אותו והוא הסכים.
למחרת בצהרים הביא לי את התיק
הביתה, וקראנו אותו ביחד. בשבילי היה
קשר עם אנשים וכל ראיון עם מפקד
הדבר שווה הון. התיק הכיל את כל ההיסטוריה
שלי בירדן• כל צעד שעשיתי, בל

״ ה״ ת• ארוסתושלגלרו ״ I
(המשך מעמוד ) 11

קשר עם אנשים וכל ראיון עם מפקד צבא
או משטרה, נרשם שם.

מאטד! הארי שד המזרח
ף• תיק היה גם החומר על כל האג־
—Iשים שהיה לי קשר כלשהו אתם.
החומר המענין ביותר בתיק היו דעותיהם
של המפקדים שראיינו אותי. הראיון המעג־ין
מכולם היה זה שהיה לי עם סאדק איל
שרע, שהיה מפקד החטיבה ה־ ,16 וקצין
הקירור, ראשי בענינים פוליטיים• הוא כתב
שחקר אותי הרבה ובתוקף ולא גילה דבר.
הוא סיים את דבריו באזהרה. כתב האיש:
״אם יקטרינה היא אמנם מרגלת, הרי שהיא
זהירה מאד ולכן גם מסוכנת מאד.״ מישהו
אחר כתב עלי :״אם היא מרגלת — זו בלי
ספק מאסה הארי של המזרח מתיכון.״
כל הדברים האלה עוררו בי התלהבות
ונתנו לי מקום למחשבות שבאמת אני יכולה
לפעול באותו כיוון, ולמלא תפקיד חשוב
וחיוני בשביל ארצי• רכשתי לי רדיו קטן.
התחלתי להאזין בחשאי לקול ישראל. את
הרדיו הייתי מחביאה במיטה, כדי ששכני
לא ישמעו את השפה העברית. השידורים
הגבירו את התלהבותי, והחלטתי להתמסר
לענין במרץ. כל אותו זמן המשכתי לנהל
את יומן הרשימות שלי, שבו רשמתי כל
דבר חשוב שראיתי.
הבעיה העיקרית היתה כיצד לקשור את
הקשרים המתאימים עם אישים, שמהם אוכל
לסחוט את האינפורמציה הדרושה לי. לא
הייתי צריכה לטרוח הרבה. ההזדמנות באד,
אלי מעצמה.
הכרתי בחברת ידידים את האשם אל סבע,
שהיה עורך השבועון האופוזיציוני בירדן,
אל צריח. הוא הציע לי לעבוד במערכת
עתונו כמזכירתו• העבודה היתה מענינת.
ביחוד מאחר שהעתון היה גלוי ואמיץ מכל
יתר העתונים, הרשה לעצמו לגלות פרשיות
שעתונים אחרים פחדו לגעת בהן. אל
צריח לא נמנע מלגלות פרטים על מעשיהם
של אישים נכבדים באדמיניסטרציה הגבוהה
של ירדן.
באמצעות העורך הכרתי יותר ויותר
אנשים בעלי עמדות מפתח. בינתיים צץ במוחי
רעיון חדש. מדוע לא אנסה להעביר
מיד את הידיעות שאני משיגה לישראלי
היה קשה למצוא דרך בטוחה. בין המכרים
שלי היה הנסיך זייד אל אטרש, בנו של
שליט הר הדרוזים בסוריה. הנסיך ברח
לירדן כדי למצוא בה מקלט פוליטי, אחרי
קרבות שהיו בין צבאו והצבא הסורי. את
הנסיך הכרתי בשעת ביקורו במחנה פליטים
שבו עבדתי. מאז נפגשתי אתו פעמים
אחדות, והוא אף הציע לי נישואין•
נודע לי מהעתונות הירדנית כי היחסים
בין הדרוזים וישראל הם לבביים, והסקתי
את המסקנה ההגיונית שזה האיש שאני
יכולה לתת בו את אמוני• ייתכן שהייתי
אפילו נישאת לו למען המטרה הזו, אולם
דחיתי את הרעיון, כשנודע לי כי הוריו
עשו למענו סולחה עם הממשלה הסורית,
והוא עומד לחזור להר הדרוזים.

ראנגרים, קומוניסטית
ודך השבועון דקח אותי לכל מסי-
, Vבה שהיה הולך• חוג המכרים שלי הלך
והתרחב. אולם חשד של ריגול נפל עלי לא
רק מצד הערבים אלא גם מצידם של האנגלים,
ששרתו בלגיון הערבי. כיון שהצגתי
את עצמי כרוסיה, חשדו בי האנגלים כי
אני מרגלת לטובת רוסיה הסובייטית, מפיצה
תעמולה קומוניסטית. הם קראו לי לא
פעם לחקירות.
זה היה לפני חג המולד של שנת .1953
מפקד המשטרה בירושלים, סולימן סובחי
אל־עומרי, הזמין אותי למשרדו, סיפר לי
כי שמע על אודותי, ושאני טיפוס מענין.
הוא ביקש ממני שאנצל את קשרי להשגת
ידיעות על אנשי האופוזיציה והקומוניסטים
בירדן. לא התלהבתי במיוחד לרעיון, אולם
חששתי לסרב, כי פחדתי ממנו. מצאתי לי
תירוץ שאיי לי זמן בגלל עבודתי .״כמה
את כבר מרויחהי״ שאל אותי, וכשעניתי
לו, הוא הציע לי סכום הרבה יותר גדול.
״אין לך מה לפחד ומה לדאוג,״ הוא אמר
לי ,״תהיינה לך סמכויות נרחבות מאד
וחופש פעולה.״
החלטתי לנסות את כוחי. בכל הזדמנות,
כשהשגתי ידיעה שעלולה היתה לענין אותו׳
הייתי מעבירה לו אותה בכתב או בעל
פה. היו אלה ידיעות על עניני־פנים של
המדינה. לי הן נראו בלתי־חשובות, אולם

הוא קיבל אותן ברצון, ואף שילם לי
תמורתן סכומים הגן נים למדי. בכל פעם
הייתי מקבלת כ־ 20 לירות, משכורת של
פקיד במשך חודש שלם. מכל ידיעה׳ שהייתי
מוסרת לו, נהגתי להשאיר לעצמי העתק
בכתב. ידעתי שברבות הימים יהיו לי
ידיעות אלה לתועלת•
ככל שהמשכתי בעסק המרתק הזה, הלך
העניו ונעשה יותר ויותר מענין ומותח.
ראיתי שזו הזדמנות עצומה לעשות שרות
מצוין לישראל. בינתיים נוכחתי שהפסיקו
כליל את העיקוב אחרי. הייתי חפשיה לחלוטין.

מכתב
אישי שר תלמידה
ך ןמי ש ה חדשים אחרי שהתחלתי
I Iבעבודת המודיעין שלי, החלטתי לנסות
ולהשיג קשר ישיר עם שלטונות ישראל.
במשך כל אותו הזמן לא הפסקתי את
עבודתי בשבועון אל־צריח• העורך עצמו
היה מספק לי הרבה מן האינפורמציה,
שהייתי מוסרת אחרי כן למפקד המשטרה.
מפעם לפעם היה ראש הממשלה, תופיק אבו
אל הודה, מוציא צו לסגור את העתון
למספר שבועות או חדשים. אולם אל סבע
לא היה מתרגש ביותר מכל זה• הוא היה
מחכה עד עבור זעם, וכשהיה העתון מחדש
את הופעתו, שוב לא נמנע מלהתקיף
בחריפות את אבו אל הודה וחבריו בממשלה.
דוגמא
טובה לאומץ ליבו של עורך השבועון,
הוא הסיפור הבא: קצין בולשת שלח
לי יום אחד ידיעה שאסור אליו. נבהלתי
קצת. טלפנתי לעורך וסיפרתי לו על כך.
הוא יעץ לי לא ללכת, אלא לטלפן אל
אותו קצין ולמסור לו כי האשם אל סבע
מודיע לו כי אני לא אבוא אליו. עשיתי
כפי שאמר לי ומאז לא שמעתי דבר על
אותו קצין־בולשת.
לילות ארוכים הרהרתי כיצד להשיג את
הקשר עם ישראל, מבלי שאסכן את המעמד
המיוחד שהשגתי לי בעיני השלטונות הירדניים.
חשבתי שראשית כל עלי לתת לישראלים
להכיר בזהותי האמיתית׳ לרכוש את
אמונם. כדבר ראשון כתבתי מכתב שבו
זיהיתי את עצמי ואת משפחתי הישראלית.
באותו מכתב עצמו הצעתי את שרותי למען
ישראל. במכתב הראשון פירטתי בקוים
כלליים את מעמדי ואפשרויותי. ביקשתי
שהם ימצאו את הקשר אלי כי לי לא היה
נסיון ואמצעים מספיקים. חששתי שאסכן
את הכל, אם אעשה צעד בלתי־מחושב,
על מנת להשיג את הקשר המיוחל עם
ישראל.
שברתי לעצמי את הראש לאיזו כתובת
להפנות את המכתב שלי, כדי שיגיע במהירות
האפשרית לידיים הנכונות. תחילה חשבתי
לשלוח את המכתב באמצעותו של
הארכימנדרים בנדיקטוס, שהיה מעין שר
החוץ של העדה היוונית האורטודוכסית.
יתרונו היה בכך, שהיתר, לו זכות מעבר
חפשית בין ירדן לישראל, והוא היה מבקר
לעיתים קרובות בישראל, כדי לטפל בעניני
הרכוש השייך לעדתו. מתוך שיחות אתו
התברר לי, כי הוא מכיר היטב את הסטודיו
של רינה ניקובה. בילדותי למדתי באלט
קלאסי אצל רינה. נראה היה לי, כי הטוב
ביותר הוא להעביר עם הארכימנדרים
מעין מכתב אישי של תלמידה אל מורתה
לשעבר.

לתת או לא לתת?
ך« פחות חמש פעמים לקחתי עמי
/את המכתב המוכן לביקורי אצל הארכי-
מנדרים. היינו יושבים ומשוחחים שעות
על גבי שעות׳ ובכל אותו הזמן חשבתי
כיצד להציג לו את בקשתי. בכל פעם
נרתעתי ברגע האחרון, ולא היה לי מספיק
אומץ לספר לו. הם הכירו אותי בתור
נוצריה נאמנה, נתנו לי בית למגורים בחינם.
פחדתי שאם יסרב לבקשתי, מתוך
סיבות שונות, אני עלולה לאבד את אמונו
ואמונם של אנשיו, שהיו דרושים לי מאד.
המכתב היה כתוב בעברית, ותיארתי לעצמי
את המהומה שעלולה להתרחש אם הוא
יקרא את הכתוב ויגלה את זהותי.

(המשך סיפורה של שרה
עמרם על פעולות הריגול
שלה כירדן, מאסרה, משפטה,
ישיבתה במעצר וקשריה
עם אלי גלר אחרי הח זרתה
לישראל -כשבוע
הבא).

גיהנש הרישוי

זו הי תמונה אופייני ת למתרח ש יו ס יום במ שרדי הרי-
שוי בתל־אביב — תורים ענקיים, צפיפו ת ו מריבו ת תכופו
ת׳ הגוזלים שעות יקרות מהנזקקים ל שירותיו של המשרד הפוטל בתנאים. פרימיטיביים.

| ״ I I I 2 1 6 /זהו נוסיפר הילדים הנה־
v r X J Oויהנפצעים מדי שנה ב ת אונו ת
דרכים.״ הכריזו השבוע מודעות מפילות-

אימה, שפורסמו על ידי המועצה למניעת
תאונות דרכים. היה זה רק אחד המספרים
האימתניים. כי במדינת ישראל, בה ישנם
כ־ 60 אלף כלי רכב מכל המינים ו־ 120 אלף
נהגים* ,הפכו תאונות הדרכים לנגע לאומי.
למרות שאחוז בעלי־המכוניות בישראל הוא
נמוך למדי — 22 מכוניות על כל אלף איש,
לעומת 375 על אלף בארצות־הברית 111 ,
בצרפת ו־ 58 בגרמניה המערבית — נחשב
אחוז תאונות הדרכים בארץ בין הגדולים
בארצות העולם. לפי הערכה זהירה מגיע
סכום הנזקים הישירים, הנגרמים על ידי
תאונות דרכים מדי שנה בשנה׳ ל־ 15 מיליון
ל״י. מדי שנה נפגעים למעלה מ־ 30%של
כלי־הרכב בארץ על ידי תאונות דרכים.
מדי שנה נפגעים כעשרת אלפים נפש
בתאונות.
השלטונות מנסים להילחם בנגע זה בכל
הצורות. מועצה לאומית מיוחדת למניעת
דרכים, שלרשותה עומד תקציב תאונות רבבות, נלחמת זה שנים בכל התופעות המביאות
לגרימת תאונות דרכים.
השבוע התברר כי לפחות שטח אחד,
אולי החשוב ביותר, לא נכלל בתחום המלח
נגד תאונות דרכים — שטח הנקרא
בשם משרד הרישוי. כאשר עצרו אנשי
המדור המרכזי לעיקוב ובילוש של משיזרת
ישראל, בפעולה מסועפת, מספר בוחנים
במשרד הרישוי ומספר מנהלי בתי־ספר 7־
נהגות, האשימום בלקיחת ונתינת שוחד
לצורך הוצאת רשיונות נהיגה, נראתה פעולה
זו, בעיני רוב האזרחים, כחוליה נוספת
בשרשרת מעשי השחיתות שפשו לאחרונה.
אולם לרבבות הנהגים ובעלי רשיונות הנהיגה׳
שהיו נאלצים לבוא במגע׳ מדי שנה,
עם שלוחה זו של משרד התחבורה, הנקראת
משרד הרישוי, לא היה הדבר כלל-
וכלל בבחינת הפתעה.
משרד הרישוי זכה מזה שנים בפי הנהגים
לכינוי ״צינור הביוב של התחבורה הישראלית.״
כמעט כל מי שנזקק אי־פעם לשירותו
של משרד זה ידע כי הוא משמש
מצבור לאי־סדרים נוראים, לחוסר יעילות
מדהים, לפרוטקציה אישית ומפלגתיות למעשי
שחיתות מכל המינים. כל מי שהתמצא
קצת בעניינים ידע, שעקב מעשים שונים
שהתרחשו במשרד הרישוי, יכלו אנשים
חסרי־ידיעה מושלמת בנהיגה לקבל רשיון
נהיגה, וכלי רכב במצב בלתי־כשיר לנוע
חופשית בכבישים — קיבלו אישור־בחינה.
מדינת ישראל הקציבה כספים רבים לעריכת
מחקרים סטטיסטיים על סיבות וגור׳8תאונות
הדרכים. בשום מחקר שכזה לא
מופיעה מידת אחריותו של משרד הרישוי
לתאונות אלה• אין ספק כי אם תיערך
פעם חקירה בשטח זד — .תהיינה תוצאותיה
מפתיעות.

כמו בקופת-חויים בסג׳רה
* %חלקת הרישוי של משרד התחבורה,
המקיימת משרדים מחוזיים בשלוש הערים
הגדולות, אחראית על בדיקות כלי-
רכב׳ מבחני נהגים׳ הוצאת רשיונות לנהגים
מכל הסוגים, ופיקוח על בתי־הספר
לנהיגה• בשנה האחרונה בלבד ערכו משרדי-
הרישוי 146 אלף בדיקות של כלי־רכב,
ולמעלה מ־ 42 אלף בחינות נהגים. באותה
* מלבד מכוניות ונהגי צה״ל.

שנה הגיעו הכנסות המדינה ממשרד הרישוי
לסכום שהתקרב ל־ 7מיליון ל״י.
כדי להבין כיצד עובד משרד הרישוי,
אחד ממשרדי הממשלה המבוקשים ביותר
על ידי האזרח, די לראות את המצב במחוז
תל־אביב• אפשר לקבל ממנו תמונה כללית.
משרדי הרישוי בתל־אביב, ה״טרפיק״ ,שוכנים
בצומת דרכים במרכזה של תנועה
סואנת• בשטח של עשרה דונם צפונית לקריה׳
בהצטלבות דרך פתח־תקוה עם כביש
נתניה, מתרכזים מדי יום ביומו אלפי
אנשים ומאות מכוניות.
שתי הפעולות העיקריות של משרד הרישוי׳
בדיקת כלי רכב ומבחני נהיגה,
נעשים בעת ובעונה אחת בשטח קטן זה.
מדי יום, החל מהשעות המוקדמות של
הבוקר׳ משתרכים תורים ארוכים, בביתנים
ועל הדרכים. בביתנים המיניאטוריים, המתאימים
יותר לסניף קופת חולים בסג׳רה
מאשר למוסד ציבורי מעין זה, מאבדים
אנשים שעות ארוכות, כדי לקבל שירותים
מינימליים, כמו קביעת תור למבחן נהגות.
כדי לעבור את בדיקת כשרות הרכב, הנמשכת
במתקנים מיוחדים בין ד ל־12
דקות, מאבד בעל המכונית יום עבודה שלם.
תמונה שיגרתית היא לראות מאות מכוניות,
העומדות בתור ענק, המתפתל על
פני כל כבישי הסביבה, חוסמות ומפריעות
לאחד מעורקי התחבורה הראשיים בארץ.
במשך 10 שנות המדינה התפתחה בה
התחבורה בצעדי ענק. גם צוות עובדי
משרד הרישוי התרחב. במקום תשעה בוחנים
ו־ 13 פקידים, שעבדו במשרד הרישוי
בתל־אביב בשנת , 1948 עובדים בו כיום
25 בוחנים וכ־ 60 פקידים. אולם המתקנים
נשארו אותם המתקנים. כדי לעבור פרוצדורה
שיגרתית׳ עובר האזרח דרך יסורים,
המענה אותו ומורטת את עצביו. אין אדם,
הנזקק לשירותי משרד הרישוי, שלא יצא
אותם כשהוא ממורמר ורוטן, עצבני ונרגז,
על חוסר־סדרים, תורים ענקיים וצפיפות.
משרד התחבורה, המרויח מדי שנה ממשרד
הרישוי כ־ד מיליון ל״י, לא מצא במשך
כל השנים שחלפו סכום כסף, קטן יחסית
בהשואה להכנסות, כדי ליצור משרד רישוי
ראוי לשמו.
מצב זה הוא הפתח הראשוני לשחיתות.
הוא אינו רק בבחינת פירצה הקוראת לגנב׳
א 7א בבחינת סחורה הכופה על הגנב
— גנוב אותי! כי במצב בלתי״נסבל זה,
מחפשים הנזקקים לשירותי המשרד דרכים
בהן לא יצטרכו לסבול את אי־הסדרים ה־שיגרתיים•
ובזוזעה מנהלתית כזו הנמצאת
במשרד הרישוי׳ יכולים פקידים ובוחנים
לעשות ככל העולה על רוחם ללא פיקוח.

נר!ודת תורפה בפול 169

ך שנת 1957 ניסתה נציבות שירות־
Jהמדינה למצוא פתרון לבעיות משרד
הרישוי בתל־אביב. אחרי חקירה ממושכת
הגיש ראובן אדיבי׳ איש הנציבות, דין-
וחשבון שהשתרע על פני 64 עמודים, שכלל
הצעות והמלצות לתיקון דרכי העבודה
במשרד. הדו״ח העיר על לא פחות מאשר
169 נקודות תורפה במשרד הרישוי שיש
לתקנן. אולם עד היום הזה לא תוקן אפילו
חלק זעיר מהשגיאות שנמצאו. המלצות
פשוטות ביותר כמו ״שעת הקבלה של
הרופא תוקדם והוא יתחיל לקבל לבדיקה
משעה 700 בבוקר״ ,או כמו ״הקהל יחוייב
להזמין מקום בטלפון ליום המחרת,״ או
״יותקן רמקול מיוחד שיכריז על תורן

השוו הדשן׳ התו-אניב׳ הנן למצבור ע 1ו *סורים, חזסו־יעיוות irsnrai

מכונית ושמה שחיתות

של המכוניות,״ או ״משך הבדיקה של
המתקן במכונית לא יעלה על 2—3דקות,״
לא בוצעו כלל.
גם כיום נאלץ נהג שהמתין עם מכוניתו
שעות בתור למבחן, אחרי ששילם שש
ל״י תמורת בדיקה של שבע דקות, לחזור
על כל דרך היסורים בפעם נוספת, באם
נמצא במכוניתו בורג בלתי־מחוזק או תיקון
קטן אחר. במצב זה אין פלא, שסביב
מתקן ה״ססט״ התארגנה קבוצת אנשים, המעבירים
מכוניות ב״טסט״ תמורת תשלום.
במקום לעמוד בתור ולהפסיד יום עבודה
יכול בעל מכונית למסור את מכוניתו לאחד
מאנשים אלה תמורת תשלום של — 10
15ל״י, וזה כבר ידאג להעברת המכונית.
אנשים אלה מוכנים גם לבצע תיקונים במכונית
עבור המבחן תמורת תשלום.
כאן נפתח פתח למעשי שחיתות לאין־
ספור. האנשים, המעבירים מכונות ל״טסט״,
והנמצאים במקום יום־יום, מכירים את הבוחנים
ומתקשרים עמם. כך קורה שמכונית
שאינה עוברת את המבחן כשבעלה מעביר
אותה, עוברת את אותו המבחן עצמו מבלי
שיבוצע בה אף תיקון, כאשר נוהג בה
איש המקום. די לציין שאחד מחבורת מעבירי
ה״טסטים״ שימש בעצמו, במשך תשע
שנים, כבוחן במשרד הרישוי. הוא מכיר
את כל העובדים במקום שעבדו תחת פקודתו,
נוהג במקום כבתוך שלו. מכונה
הנמסרת לידיו אינה צריכה לעמוד שעות
בתור, נכנסת למבחן כעבור זמן קצר.
פרק בפני עצמו היא פרשת התיקונים,
שמבצעים אותם האנשים במכוניות, כדי
להעבירן במבחן. במקום תיקונים הם מבצעים
כל מיני מעשי מידמה. בעזרת חומר
דביק הם מחזקים בלמים רפויים, בעזרת
כמה גזרי עץ שהם דוחפים בין חלקי המכונה
הם מחסלים דפיקות חשודות, בעזרת
מהלומות פטיש כבד הם מתקנים למראית־עין
את יציבות הגלגלים. ברור שכאשר
תצא המכונית לכביש ותיסע שעה או שעתיים,
יחזרו כל המגרעות, אולם השיפורים
מספיקים כדי להעביר את המכונה במבחן.
הבוחנים יודעים על להטים אלה, אולם
מעלימים מהם עין מתוך קשרים שונים עם
מעבירי המכוניות.
בין העצורים שנעצרו השבוע היה גם
אחד ממעבירי המכוניות, צעיר בשם יעקוב
רוטקופף. הוא יואשם במתן שוחד לבוחן
מכוניות, כדי שיאפשר לו העברת מכוניות
ללא גרימת בעיות. אולם רוטקופף הוא
אחד מדגי־הרקק הקטנים של השחיתות
במשרדי״ד,רישוי. הוא נעצר בעיקר כדי
להוציא מפיו פרטים על עבירותיהם של
האחרים.

האשה׳ המנהלת את סידור הבחינות, מאחורי
האשנב.
ימימה קופלמן היא לכאורה פקידה קטנה
במשרד הרישוי. אולם לרבבות הנבחנים
העוברים דרכה היא דיקטטור כל־יכול• האשד.
בגיל העמידה, המחזיקה׳ מלבד במשרה
ממשלתית זו, גם במונית הרשומה על
שמה והעובדת למענה, עושה בסדרי קביעת־התור
כבתוך שלה. אין שום סדר הגיוני
בקביעת תור זה. אם אדם בא ביום חמישי
להזמין תור, יש עבורו תור רק ליום חמישי
הבא. אם הוא בא ביום שישי, הוא מקבל
תור ליום ראשון הקרוב.
עבור בעלי בתי־הספר לנהיגה משמשת
קביעת התור למבחן נקודה חשובה מאוד.
כל מדריך מעוניין, שתלמידו יקבל מועד
בחינה בזמן המתאים לו, ובמועד המוקדם
ביותר. אם מדייר סבור שתלמידו מוכן
לבחינה, הוא רוצה שהתלמיד יעבור אותה
מיד, ולא כעבור שבועיים. אולם מועד הבחינה
תלוי בגברת ימימה.
יש מדריכים שבאופן קבוע יקבלו״ תארי־כים
ושעות בלתי נוחים; לעומתם יש מדריכים
אחרים שתמיד נמצא עבורם מקום בשעה
נוחה ובמועד הרצוי להם• מן המפורסמות
הוא במשרד שאברהם (״צ׳רלי״) אילן,
בעליו של בית־הספר לנהגות אילן, או
נפתלי מולכוב, בעל בית־הספר אביר, יכולים
לקבל מועד בחינה מהיום למחר בשעה
הנוחה ביותר. ברור שפירסומת מעין זו
מעלה את שם בית־הספר ומושכת אליו
תלמידים.
כאשר נפתח אשנבה של ימימה בבוקר,
והראשון בתור ינסה למצוא תאריך נח
לבחינה, הוא יוכל להיווכח שהתאריכים
הנוחים תפוסים על ידי רישום אותיות מסתוריות,
שרק ימימה יודעת לפענחן .״תאריר
זה מלא! שעה זו תפוסה!״ עונה ימימה
לבקשות. אולם אותה שעה, אפשר להשיג
מקום לבחינה, בימים ובשעות התפוסות אצל

י י * תור חארוף כיותר משתרך כל
| | יום במשרד־הרישוי לפני האשנב בו
קובעים תאריך לנבחנים בבחינות־נהיגה.
העמידה בתור עצמו אינה סיוט כה גדול
עבור הנבחנים, או בעלי בתי־הספר, המזמינים
עבורם את התור לבחינה, כמו המגע עם
בעל בית־הספר לנהיגת
I Mךיך | 1
אביר, נעצר כח שוד ב־

נזתן־שוחד לבוחן, יהיה כנראה עד הנזלן.

r 1 * lבעל בית־הספר לנהיגה יפאור ביפו,
ח שוד אף ׳הוא ב מ תן שוחד לרב־הבוחנים
אברהם לראה, אף הוא תו שב יפו׳.

LI -1

בחינה זדא שוחר
ךפצ׳דלי אילן וגם נפתלי מולכוב
Aנעצרו השבוע בגל המעצרים שעבר על
אנשי משרד הרישוי והקרובים אליו. מלבדם
נעצר עוד צבי בס, בעל בית הספר לנהיגה
יפאור שביפו, ושני בוחנים — בוחן ברוך
רוזנקרנץ ורב־בוחן אברהם לראה.
חמישה אלה נעצרו לאחר שבידי המשטרה
נמצאו די הוכחות כדי להאשימם. בעלי
בתי־הספר לנהיגה הואשמו בנתינת שוחד,

בתי־ספר אלה, נעצר

בו חן במשרד הרי שוי
U lT n iT IT
בתל־אביב, כפי ש I

צולם בבית־המ שפט, כ שהובא להארכת מעצרו.

שמר ססף כקוסח

גורלו תלוי בידיה. יש כאלה שעושים אף
יותר מזאת. גם צ׳רלי אילן וגם נפתלי מול־כוב
דואגים תמיד לסדרי התחבורה של ימימה,
מובילים אותה למחוז חפצה, משרתים
אותה בעת קניות או בעת ארוחות. אין
פלא איפוא, שבפניהם ובפני תלמידיהם פתוחה
תמיד הדרך, לכל שעת מבחן רצויה.

מספר אנשים, המסתובבים בשטח, עבורם
נשמר התור.
כמעט כל בעלי בתי־הספר לנהגות, שהם
לקוחותיה העיקריים של ימימה, בהזמינם
תור עבור תלמידיהם, נוהגים לידה מנהג
של אלם משונה. בעת הרישום צריך כל
אחד להשליש סכום• של חמש ל״י תמורת
הבחינה. אולם משום מה טועים רבים
מהמשלמים, וכאשר ימימה דורשת מהם
תשלום, הם אומרים .״הרי רק לפני רגע
שילמתי לך!״ ימימה עושה אז חשבונות
בקופה ופוסקת :״לפי כל החישובים לא
שילמת!״ בדרך מוזרה, כאילו נדברו מראש,
סבורים הרבה משלמים כי נתנו לימימה
שטר של חמש ל״י, שעה שהיא טוענת שלא
קיבלה כל כסף.
אולם אף אחד מהם אינו מעיז להתוזכח
עמה, אפילו אם יש לו עדים כי שילם את
הכסף• הוא ישלם פעם שניה. אף אחד אינו
רוצה להיכנס בריב עם הגברת ימימה, שכן

והבוחנים בלקיחת שוחד תמורת העברת
תלמידיהם במבחן הנהיגה.
השאלה הפשוטה הנשאלת במקרה זה
היא: מדוע היה צורך לשלם לבוחנים שוחד?
הרי בעד אותו הכסף אפשר היה לקחת
עוד שיעורי נהיגה, ללמוד לנהוג באופן
מושלם ולעבור את הבחינה ללא תשלום.
שוחד. אם כי. מחירי לימוד הנהיגה. הס
יקרים למדי — 4,5ל״י עבור שיעור של.
25 דקות במכונית 10 ,ל״י עבור שיעור של
25 דקות במכונית משא כבדה או אוטובוס
— הרי בסופו של דבר אין הבדל רב
בסכום הכסף המוצא על שוחד או על
לימוד תקין.
כדי להבין מדוע יכול היה להיווצר מצב
כזה, בו יהיו מנהלי בתי הספר לנהיגה
והתלמידים מעונינים לשלם שוחד, בסכומים
שנעו בין 40ל־ 60ל״י למבחן — יש
ללמוד להכיר את אותו צד של משרד
הרישוי הנקרא מבחני נהיגה.
לכל אדם הניגש לבחינה במקצוע כלשהו,
יש מושג פחות או יותר מה תהיה מידת
הצלחתו בבחינה. שכן כל אדם המסוגל להעריך
את עצמו, יודע מה מידת בקיאותו
בחומר הבחינה, ויודע את התמצאותו בנושאים
הנידרשים. אולם אין כמעט אדם הניגש
לבחינת־נהגות היכול לדעת בבירור אם
יצליח בבחינה או לא. אותו אדם יכול להיות
נהג ותיק ומנוסה או טירון שהחזיק
את ההגה שעות ספורות בלבד; סיכויי ההצלחה
בבחינה, הנשקפים לשניהם, הם שדם
בערך. כי כל אלה שעברו בחינות־נה־גות,
או אלה המדריכים בשיעורי־נהגות ומעבירים
את תלמידיהם בבחינות, אינם נחלקים
בנקודה אחת: ההצלחה בבחינה תלויה
בבוחן יותר מאשר בנבחן.
בפי מורי בתי־הספר־לנהיגה יש סיפורים
רבים בקשר לכך• הם יכולים לספר על
מקרה בו ערך בוחן מבחן לקבוצה של שבעה
רוכבי אופנוע. הוא פסל אחד מהם משום
שמנוע אופנועו כבה פעם אחת. לעו
כחשוד

מ תן שוחד.

מת זאת העביר אדם אחר, שהחזיר את
אופנועו למורה כשהוא פגום — תוך כדי
מהלך הבחינה התנגש רוכב האופנוע שנבחן
במכונית והבוחן לא הרגיש בכך כלל, העביר
אותו.
עד לפני חדשים מספר היה בוחן רוכבי
אופנוע. אוסף קבוצה של 7־ 8נבחנים ויוצא
עמם לדרך בשיירה, למבחן שמשך 25דקות.
אחרי מבחן זה חייב הבוחן לתת לכל
נבחן ציון מדויק בנקודות ב־ 21 סעיפים
שונים. הוא צריך לקבוע כיצד עבר כל אחד
מהנבחנים את הזינוק הרגיל; כיצד השתמש
במצמד (.קלאטש) ,איך החליף הילוכים, איך
שלט בהגה, כיצד השתמש במראה או ב־סימני־יד׳
ועוד סעיפים רבים. אפילו בוהן
פנומן אינו מסוגל לקבוע ציונים ל־ 8אנשים
ב־ 21 מקצועות, אחרי שרכב עמם 25
דקות.
כיום אמנם צומצמה קבוצת הנבחנים באופנוע
ל־3־ 4נבחנים, אולם צימצום זה
אינו משנה את העובדה ששום בוחן בעולם
אינו מסוגל לבצע בחינה מושלמת בפרק־זמן
זה ליותר מאשר רוכב אופנוע אחד.

התעודה הסודית
* הגהנבחן בנהיגה במכונית, בה בוחן
Jאותו בוחן אחד במשך 25 דקות, אינו
מסוגל לדעת מעולם לפני הבחינה אם יצליח
בה או לא• אחת התקנות שהנהיג משרד
הרישוי, שאינה ידועה ללומדי הנהיגה
היא, שכל בית־ספר לנהגות חייב, עם הגישו
תלמיד לבחינה, למסור למשרד־ד,רישוי
תעודה, בלי ידיעת התלמיד, בה יצויין הציון
בו מעריך המדריך את התלמיד•
דרגות הציונים בתעודה מתחלקות לארבע:
טוב־מאוד, טוב, מספיק ובלתי־מספיק. אולם
גם התלמיד הטוב ביותר לא יזכה בציון
טוב־מאוד וגם הגרוע ביותר לא יקבל ציון
בלתי־מספיק. מורי בתי־הספר למדו מנסיו־נם
כי קורה שתלמידים שקיבלו ציון טוב־מאוד,
נכשלו ואלה שקיבלו בלתי־מספיק —
הצליחו. אחרי מקרים כאלה נקראו המורים
למשרד הרישוי, שם נזפו בהם שהם נותנים
ציונים בלתי־ריאליים. כתוצאה מכך רשמו
׳ כל המורים בתעודות את הציון מספיק.
מה עשה משרד הרישוי? הוא הורה לבטל
את הציון מספיק. בתי־הספר חייבים לכן
להחליט לפני הבחינה אם הנבחן הוא טוב
או בלתי־מספיק. מאחר שלרוב דעת הבוחנים
— שלמרות האיסור החל עליהם לראות
את התעודה לפני הבחינה, הם רואים
אותה — שונה מדעת בית־הספר, מאבדים
מספר בתי־ספר את שמם הטוב. אולם אלה
המצליחים לסדר שתוצאות הבחינה יתאימו
לציון שנתנו הם — מוסיפים לקוחות.
הסיבה העיקרית לאי־הידיעה ואי־הודאות
לגבי ההצלחה או ד,כשלון בבחינת־הנהגות
נעוצה במחנים עצמם, ברמתם ובאופיים.
נקודה זו היא אחת מנקודות התורפה של
משרד הרישוי, הפותחת פירצה לשחיתות.

(המשך הסידרה גשכוע הגא).

הברת. יצהר׳ שמחה
להודיע לל קו חו תי ה:
אנו היחידים בארץ שהצלחנו להשיג כמות של נבטי
תירם לייצור שמן תירם דיאטטי.

אמנות
החי ועדת מומחים
ןרמת ״ גן, שם הוא עצור בכלא, שלח
* J ,צבי בן־אפריים, אחד מנאשמי המעילות
באילת, תזכיר ליועץ המשפטי, אחיו של
החשוד בקבלת שוחד בבני־ברק, הציע לו
תכנית לבלימת גל המעילות.

תרגיז בעשר אצבעות

יצרנו שמן שיש בו כל המעלות של התירם, על
תכונותיו הפיזיולוגיות החיוביות וצבעו הזהבהב.

בשמן

הרופאים בכל העולם ממליצים על השימוש
תירס דיאטטי לכל האנשים הנוטים להשמנה והסובלים
מהסתיידות העורקים.

שימו לב לתוית המיוחדת עם קלח התירם, ולמען
בריאותכם השתמשו לבישול ולטיגון, לאפיה ולסלטים
בשמן תירס דיאטטי, עני בחומצות רוויות וקל
לעיכול.

יצהר, ח רו שתש מני ם »שראל»ת בע׳־ני
תל־ אביב

^ ת ל * א כי 3׳ חזו חיילים ומפקדים בה־
Jזרה כללית על הצגת המחזה השכספירי
הלילה ה־ , 12 הביעו את התרשמותם העמוקה
במחיאות־בפיים מאופקות, לאחר שקיבלו
קודם לכן הדרכה בהתאם.

עורם הדממה

ך ייכני״כרק, השיג עורך התוכניות ה־ל
מ סו ר תיו ת בקול ישראל, בנימין צביאלי,
רשות מיוחדת להקליט את חתונת נכדתו
של האדמו״ר מוויז׳ניץ, הקליט את מהלך
הטכס הארוך על שלושה סרטי הקלטה, נוכח
בגמר הטכס כי אברכים קנאים חתכו
את חוט המיקרופון.

חוטא ומחטיא

ף« כואנום איירם, ארגנטינה, נעלב ה*
* אדמירל אייזק רוחאס מהערה של ציר
בית־הנבחרים רוברטו גאליאנו, הזמין אותו
לדו־קרב, ירה בו ארבעה כדורי־אקדח ממרחק
עשרה צעדים, החטיא.

ידע מין את מינו

ף• תל*אכיב, הודיעו חיותה ודבורה
Jגברצמן על הולדת בנם, ויהושע ומשה
האנטמן הזמינו את ידידיהם לבר־מצודה של
בנם זאב, באמצעות מודעה בעיתון.

בגלל חגורה

ף« טבריה, ניסה צעיר בן 15 לאבד את
« 2עצמו לדעת בעזרת חגורה, ספג מכות
מאביו לאחר שקרע את חגורתו של האב
במיבצע זה.

•ביר המעלות

רמת״גן, לימד זאב גרוטו מקהלת נעד
רים שיר חדש, הסתייע בליווי עצמו על
פסנתר׳ התלהב, החליק, פגע בסנטרו ב־מנענעי
הפסנתר, שבר את הסנטר ושלושה
מנענעים.

תיאטרון
גי הנו ט פרט
בדלתיים סגורות (להקת הצעירים)
ומאחוריהם נמצא הגיהינום, כפי שרואה
אותו המחזאי והמסאי האכזיססנציאליסטי
ז׳אן פול סארטר. במחזה זה, המוצג על־ידי
שלושה מצעירי התיאטרונים הישראליים,
יש לגיהינום הסארטרי דמות ברורה ביותר:
הזולת.
גרסין, לוחם מחתרת שהסגיר את חבריו,
אינו, אשה לסבית שדחפה את ידידתה לאיבוד
לדעת ואסטל, יפהפיה מהחברה הגבוהה,
שרצחה את בתה התינוקת כדי לשמור
על חופשתה, מזדמנים יחד לגיהינום
פרטי משלהם — חדר סגור, בו נגזר עליהם
לבלות יחד עד נצח.
גרסין מנסה להתבודד, לערוך את חשבון
חייו, להוכיח לעצמו כי למעשה לא בגד בחבריו.
הוא אינו מצליח בכך. אסטל, שאינה
יכולה לחיות ללא הערצת גברים, עוגבת
על גרסין, סובלת כשאינו נותן דעתו
עליה. אינז מתאהבת באסטל, מעתידה עליה
את אהבתה ונותרת בידיים ריקות• כל אחד
מוצא בזולתו את הגיהינום שלו. עצם העובדה
כי הם כלואים יחד בלי תקווה לצאת,
הופכת גיהינום זה לנצחי. הם אינם
יכולים אפילו להימלט אל חיק המוות —
הם הגיעו לגיהינום זד, כבר מתים.
על הקרשים, תיאטרון טוב. שלושת
השחקנים, שהתאגדו יחד, תחת ביטויו
של יוסף כריסטוף, עולה מהונגריה, שמחזה
זה הוא הראשון שביים בישראל, מופיעים
לראשונה בתפקידים ראשיים. למעשה נבחר
מחזהו של סארטר בגלל העובדה שהוא מקנה
להם אפשרות לתפקידים כאלה, ללא הוצאות
מיותרות על אנסמבל או תפאורות.
התוצאה היתד, מבטיחה. מחזהו של סאר־סר,
שהוצג בזמנו על־ידי אנסמבל מובחר
של תיאטרון זירה, הוכיח שוב כי איו צורך
במסגרת תיאטרונית ארגונית והבד, כדי להעלות
על הקרשים תיאטרון טוב.

בקרוב
אי כו ת •יצוא
״ג׳אז קר גם הוא נשק קר במלחמה
הקרה״ — דברים אלה אמר סגן־נשיא
ארצות־הברית ריצ׳ארד ניקסון, כאשר עמו

סלט
ירקות

ך«כגי*כרק, ביקש יהושע גלסטר בן ה־
i »«69 להתגרש מאשתו אדל 70 על שהגישה
לו, בארוחת־צהריים בשבת, תבשיל
ירקות במקום החמין המסורתי.

צניחה חופשית

*!כפר-וזאדבורג, עלה אביגדור תגר
Jלקומה השנייה הבלתי-גמורה של ביתו,
הציע לו מזרון לישון, קם בחצות הלילה
לצרכיו, שכח היכן הוא נמצא, נפל ונפצע
קשה.

בראי עקום

מ ים קרים מרעננים...
נס אריגייך העדינים /דברי הצמר, המשי והניילון יהיו רטנניס, יפיס,
במו־חדשיס ונקיים להפליא מכביסה במים קרים !בטקסטיל שמפו,

ך* יפו, פרצה דליקה בבית־חרושת למרפ
אות, כתוצאה מריכוז קרני־השמש במראות
המוצגות בחצר למכירה.

אתם גברים, אתם?
ך • מאהל אבי־דכיע, בנגב, לא הצליח-

טקס טי ל

^ השל טונו ת המקומיים לפתוח כיתת־בנות,
מאחר ולא נמצא גבר שיסכים לשמור על
המורה המקומית במשך כל זמן השעורים׳
כפי שדורשת המסורת הבדואית•

מצוקת הדיור
ף • חיפה, הוציא גן־החיות העירוני מיב־
,n , J ,הודיע כי ימכור את שלושת רוביו
לכל המרבה במחיר, מפאת חוסר שיכון בגן.

שגת ישריס

תוצרת נקה — תוצרת איכות.

המפיצים היזזידיס: חברת נורית בפ״ים,

ך • טאימפה, ארצות־הברית, התהלכה לו־
—Iסיל בראנט בת ה־ 31 בשנתה, טיפסה
אל ארון הבגדים, הוציאה קופסת תחמושת,
טענה את רובה הציד של בעלה בשני כדורים,
ניזונה את לוע הרובה לראשו, להצה
על ההדק, הרגה אותו•

שחקגי ״בדלתיים סגורות״ 4
בוגד, רוצחת ולסבית
דד, הממשלה האמריקאית, בפיגור ניכר אחרי
ברית־ד,מועצות, על חשיבותם של שגרירים
אמנותיים — תזמורות, תיאטרונים,
להקות באלט וכיוצא גאלה. מכל מקום,
* פנינה גרי, זהרירה חריפאי ושמואל
עצמון.
מנולס הזח u s e

k t/tf

suntan

״ם נטך של ״הלן קרטיס״
מכיל ״soiex״ — המגן גפני
כויות. אינו נדבק לגוף.
אינו יורד בזמן השהיה.

כמרסם
.וגם בשפופרת
נידיורק אבספורט, אופוס ג׳ז
הפסד של 25 מיליון זו לאר

אין ספק שבין כל כלי הנשק המשמשים
למלחמה הקרה, זהו הסימפאטי ביותר. בחודש
הבא, עומדת ישראל לקבל משלוח
בבד של פגזים אמנותיים ממדרגה ראשונה,
בדמות הלהקה באלט ארה״ב, שתופיע 10
ימים בהיכל ה תרבות התל־אביבי, תגרום
בכך הפסד של 25 אלף דולארים לקרן
התרבות הבינלאו מי ת של הממשלה האמריקאית•
הלהקה
היא חסרת־וותק כמעט: החודש
מלאה שנה ראשונה לקיומה, ואיש לא חשב
אז כי תתקיים זמן כה רב. הקים אותה
הרקדן־כוריאוגראף היהודי ג׳רום רובינם,
בן ה־ ,41 המוכר היטב בישראל, אליה בא
לפני שמונה שנים לשורת ביקורים, על־מנת
להדריך את להקת עינבל. הכוונה המקורית
היתד. לשורת הופעות חד־פעמיות
בפסטיבאל שני העול מו ת, שמארגן הקומפוזיטור
האמריקאי־איטלקי ג׳יאן קארלו
מנוטי, מדי שנה, בעיר האיטלקית ספולטו,
ולאחר מכן בתערוכת בריסל. אלא שההצלחה
המיוחדת־במינה הניעה אמרגן אמריקאי
לייבא חזרה לאמריקה את מה שנוצר
קודם לכן לצורכי ייצוא בלבה וכך הפכה
הלהקה למוסד־קבע.
עורם הטיפש־עשרה. ג׳רום רובינס
בחר את 20 רקדני הלהקה (אתם באים לישראל
עוד 20 עוזרים טכניים) מבין מאות
תלמידי־באלט בלתי־ידועים, ותוך שישה
שבועות הכין אתם את התוכנית הראשונה
של הלהקה׳ אשר תוצג גם בישראל, והכוללת
שלושה חלקים:
• ניו־יורק אקספורט, אופוס ג׳אז. המוסיקה
לחלק זה, ברוח הג׳אז הקר, נכתבה
על־ידי קומפוזיטור אמריקאי צעיר
בשם רוברט פרינם, שרובינס מתפאר בכך
שהוא הוא שגילה אותו. התפאורות והתלבושות
של ח,ק זה, המתאר את עולמו
של הטיפשעשרה האמריקאי, צויירו בידי
הצייר הנודע בן שאן.
• הקונצרט. המוסיקה בקטע זה היא
של פרדריק שופן, אך המחול איננו מתייחם
לתוכנה של המוסיקה, אלא להירהוריו
הצדדיים של המאזין, שזיכו את הקטע בכותרת
המשנה חלומותיו של כל אדם,
והמוצגים במסגרת תפאורותיו המיוחדות
של הקריקטוריסט המקורי היהודי־רומני־אמריקאי
שאול סטיינברג•
• מנו ח ת אחר־הצהריים של פאון. לפי
המוסיקה הנודעת של קלוד דביסי ועם
תפאורותיה של ג׳ין רוזנטל.
התזמורת תרד למטה. הופעתה
של הלהקה בישראל עמדה בסימן־שאלה
גדול מאוד, מחמת העדר אולם מתאים
והביטול הסיטוני של השחרור ממסים, שעליו
הכריז לא מכבר האוצר. אך שתי
הציפורים נקלטו בחץ אחד, כשניאותה התזמורת
הפילהארמונית לקחת את הופעת
הלהקה תחת חסותה, ואף לרדת לתחתית
הבמה — כפי שעשתה בהצגת פאלסטאף —
על מנת ללוות את המחול בנגינתה. מנצחה
הצעיר של הלהקה, וזמר טורקאנובסקי,
יקדימנה איפוא בשבוע ימים, על מנת
להכין את התזמורת לתפקידה.

מאוזן רי הקלעיס
מ• לא t
״מי יסיים אצלכם בעונה הבאה?״ שאל
אחד העתונאים טלפונית את מנהל חביסח
חעולז הזח 1,115

ארי הרצברג לפני ימים אחדים .״מי לא?״
השיב הרצברג .״תפסיק להתחכם,״ אמר
העתונאי הזועם וסגר את הטלפון, מבלי
להרגיש בידיעה שחלפה על פניו: יוסף
מילוא, מייסד ה תיא טרון הקאמרי וראש
מנהליו ובמאיו עד למשבר הגדול, מתחיל
השבוע לביים בה בי מ ה את המחזה סיפורה
של הגברת הזקנה מאת פרידריך דירנמאט,
אותו החל כבר פעם לביים ב תי א טרון
הקאמרי, אך הפסיק את מלאכתו בראשיתה.
מילוא לא יוכל כנראה להיות נוכח אישית
בהצגת הבכורה של מחזה זה (וכנראה אף
לא של התוכנית שיביים באותה עת במועדון
התיאטרון) ,מחמת היותו קשור
בחוזה של בימוי עם התיאטרון השווייצי
שאו שפילהאוס. הבימה ניהלה את המשא־ומתן
עם מילוא בסודיות מוחלטת, לא
מחשש שהדבר ייוודע לקאמרי, אלא משום
שאחד מחברי הקולקטיב בהבי מה, הביע
בפומבי את שאיפתו לביים מחזה זה
מו ע דון־ לי ל ה נוסף מאיים להיפתח בתל־אביב,
והפעם בנקודה איסטרטגית ביותר:
במרתף מול כסית• היוזמים הזמינו את
אחד הבמאים הנודעים בישראל לטפל בתוכנית
האמנותית של המועדון, ולפי תוכניתם
יגיש אותה אחד הזמרים, המשתתף עתה
בהצגתו של תיאטרון ישראלי אם
מישהו שם לב לכך, כי כאשר התפוצצה
הידיעה על עיסקת הנשק עם גרמניה, מציגה
הבי מה, לגמרי במקרה, הצגה בשם אדון
בידרמן, המוקיעה את האזרח שנתן מטעמי
נוחיות גפרורים לידיהם של שורפים מועדים?
אין ספק, שהקבלה זו תועלה כאשר
תערוך הבימה השבוע, ביום ו׳ ,משפט
ציבורי על ההצגה, בהשתתפות פרקליט
המדינה קולין גילון כשופט, עורך־דין
שלמה תוסיה־כהן כקטיגור ועורך־דין מקס
קריצ׳מן כסניגור. הנאשם והעדים, מבין
שחקני ההצגה, יופיעו באיפור ואת תפקיד
השוטר ימלא הפעם — לצורך מתן העדות
— הבמאי עצמו, שרגא פרידמן שמד
עותשהופצו כאילו תיאטרון סמבטיון
מקבל תמיכה כספית סמוייה ממפלגת חרות,
הניעו את ד,ת! אטרון לצרף בזריזות בית
עוקצני אנטי־חרותי לפזמון תיבת־הסדינה:
״האלוהים בחרתנו לשלטון — /את זאת
חרות אומרת לאומד״ /אולי, זה באמת
נכון / ,רק אלוהים על זה עוד לא שמע.״
בית חדש אחר הוקדש למשבר הממשלתי
האחרון :״הממשלה פורקה למעשה / ,כולם
יודעים זאת כבר ואין זה סוד / .אבל כל
שר נדבק אל הכיסא / .הממשלה הפכה
לבית־ביסאות.״

תדריך
ה צגו ת
« העצים מתים זקופים (הבימה)
— חנה רובינא ושמעון פינקל, מעצבים
דמויות מלבבות במלודראמה חביבה בפש־טנותד,
ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו.

בי דו ר
• להקת האורגים

35 שירים בשש שפות שונות ובביצוע תרבותי, חסר־מאמץ,
משוזר בדברי״קשר רבי־נועם והומור.
• השד יודע (סמבטיון) — כמד, מספרים
חזקים של סאטירה פוליטית, חזקים
פחות על נושאים אחרים.

ע 1נ ת המרפסת הגיעה

עונת הקיץ הארוכה נכנסה לתוקפה.
המפלט היחידי מפני החום המעיק והשרב,
הלא היא המרפסת או הגינה. שכן
אין כמרפסת או גינה לבילוי ערב קיצי
נעים בחברת ידידי משפחה ואורחים,
ומובן מאליו זקוקה המרפסת לריהוט
מתאים על מנת להנעים את האווירה.
מארחים לדוגמה דואגים לפני המרפסת
בימי הקת ובוחרים את הריהוט המתאים
ביותר• לעזרתם הוציא בית־החרושת
״פרימה״ לשוק, מבחר גדול של דוגמות
חדישות למרפסת ולגינה הנמצאות למ
כירה
בכל רחבי הארץ. המבחר של רהיטי.
פרימה״ :כסאות, כורסאות, כסאות-
נוח, שולחנות מתקפלים ו כו עונה
על כל הדרישות האפשריות של הקהל,
כי רהיטי ״פרימה״ עשויים באיכות מעולה
ומותאמים לתנאי הארץ. כמו־כן מעמיד
בית־חרושת ״פרימה״ לכל אם הדואגת
לנוחיות ובטחון ילדיה מבחר גדול
של רהיטים לילדים, המצטיינים בעיבוד
מעולה. חידושים אחרונים של בית־הח־רושת:
לול פטנט הנסגר ונפתח בלחיצת
רגל קלה ושולחן כתיבה לנער ולמבוגר.

ריקי

עניני בטחון
אינם נושא לדיון פומבי וויכוח. כמובן מחוץ למנזחון הגסיסה, כאשר
עקרת הביר. משתמשת ב״קייק״ ,אבקת הכביסה, היא גם חוסכת כוחות, כי
״קוייף מכבס בעצמו וגם יש לה בטחון שכביסתה לא תתקלקל.
״דצז״ ,אבקת. קויק״ לניקוי רצפות, מכיל חומר דיזנפקציה החשוב
מאד בכלל ובפרט בקיץ, כאשר הנמלים והרמשים עלולים להיות אורחים
בדירה.
לכן דרשי בחנותך ״רצל, תוצרת ״קויק״ .גם ב״רצף״ ישנם תלושים שעבור
כל 15 מקבלים חינם קופסה ״ ליל׳ במו עבור ה״קויק״ הרגיל.

כרכי ״העולם הזה״ 1956
וזנוכר 1ז\גבל פזל ברכי ״\זס\לנז הוח״ סיפזווז
לסיבירה. ל\\19ז, בסזב, לצבי
956ו
ר\בי\גילר1 ,זל*-וביב. טובגוגז חרכסז גזנז,8 ,

•אנשים
פ ת רון ע!ר גן ר די ם

מג! מפני
עקיצות יתו שים

את הבדיחה המוצלחת ביותר על פירוק
הקואליציה הממשלתית פיפר השבוע ד ב
זקין, דובר מפ״ם :״אשתו של יהודי אחד
נטתה למות־ הזמינה את בעלה לשבת לצידה
ואמרה לו, :יש לי בקשה אחת ממך
לפני מותי — שבהלויה שלי תשלים עם
אמי ותופיע יחד עם חותנתו.׳ השיב הבעל:
,טוב, אין לי ברירה, אני מוכרח לעשות
כבקשתך, אבל אני רוצה להגיד לך שהנאה
כבר לא תהיה לי מההלויה הזו׳.״ שילב
זקין את הנמשל למשל :״מפא״י הלכה אמנם
להלוזית הקוא;יציד״ אבל הנאה מזה
לא נתנו לה בישיבה האחרונה של
הממשלה, בה ישב עדיין ראש הממשלה
דוי דכךגו רי ו ן עם שרי השמאל, שרר
כבר מצב של ברוגז. ביג׳י סירב לדבר אל
שרי אחדות־העבודה ומפ״ם. אולם כשבכל
זאת היה צריך לומר להם משהו נמצא
הפתרון• היה זה אותו הפתרון בו מדברים
ילדים בגן כשהם ברוגז זה עם זה. שר
המשפטים en JSרוזן, היה כאילו המתוזך
והשרים שהיו ברוגז ביניהם פנו אליו
אחרי הסערה בכנסת התפרסמה בעתונות
תמונתה של פו ל ה כן־גו ריון, כשהיא
לוחצת את ידו של שר־הפנים ישראל
ב ו ״ יהודה. מתחת התמונה התנוססה הכותרת:

מחיר
המקלון 1.250ל״י
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״מ

החברה הישראלית
לפולקלור ואתנולוגיה

״ידע עם״
תל־אביב, רח׳ נחמני ,39
ת.ד314 .

מיפקד הפולקלוריסמים בארץ הוועדה המארגנת את הכנס
העולמי הראשון של חוקרי
הפולקלור היהודי, שיערך בתל-
אביב, בימים 5—1בספטמבר,
פונה אל כל חובבי הפולקלור
היהודי, חוקריו ואספניו, להירשם
מיד במשרד החברה ״ידע
עם״ (נחמני 39׳ תל־אביב) בשעות
הבוקר — בין , 12—8
כדי לקבל הזמנות וכרטיסי משתתפים
בכנס ובפתיחה החגיגית
שתתקיים בהיכל התרבות. אפשר
גם לפנות בכתב: ידע עם, ת.ד.
,314 תל־אביב.
מוזמנים למיפקד גם בני־נוער,
תלמידים ובוגרים, שיש
להם זיקה לפולקלור היהודי.

למרות

הממ של תי

המשבר

מתנהלת

שיחה בין השניים ברוח טובה. מה מהותה
של רוח טובה זו, בה נוהלה השיחה, ניתן
היה ללמוד מעדותו של אדם שהאזין לה,
סיפר הוא: פול ה אמרה לבר־יהודה :״בן־
גוריון גדול מכל השרים בממשלה, אפילו
יותר גדול ממך.״ בר יהודה ניסה להתחמק
:״אולי אולם פולה לא הניחה לו:
״הרי כולכם יודעים שבן־גוריון הוא האדם
הגדול ביותר בעולם היהודי במסיבת
העתונאים שערך שגרירה החדש של ארצות־הברית
בישראל, או ג דן די ד, מיד עם
נחיתתו בלוד, התנהלו חילופי־הדברים באנגלית,
ברוח טובה אמיתית. לפתע הפתיע
אחד הנוכחים את ריד. היה זה כתב ה־ג׳רוזלם
פוסט, פו ל כ הן, שפנה אל ריד
בעברית :״האם מותר לשאול אותך שאלות
בעברית?״ ריד לא נבוך, התגבר על הפתעתו,
הפתיע את הכתב בהשיבו בעברית:
״כן, אתה יכול לשאול בעברית, אבל אינני
מדבר עוד כל כך טוב.״ אף על פי כן קיבל
ריד אומץ, ולא פסק מאז להשמיע משפטים
עבריים, עד שאשתו היפהפיה מריפלואיז
רי ד, הזהירה אותו, לפני נאומו הפומבי
בעצרת שנערכה בשבת בבי ת־ציוני אמריקה,
לבל ידבר עברית• אולם ריד פתח את נאומו
במלה עברית אחת :״חברים הסדרנים
בעצרת זו היו מאיזו סיבה שהיא
ממורמרים מאוד. כאשר הופיעה בפתח תיירת
אנגליה׳ וביקשה מהם להיכנס, למרות
שלא היה בידה כרטיס כניסה, הם דחפוה
החוצה .״אבל אני דודתו של אכאא כן ,״
הסבירה התיירת. הדבר לא עזר לה. גם
כשניסה דוד ישראלי של אבא אבן, שנאם
אף הוא בעצרת, לשכנע מבפנים את הסדרנים
כי האשד, היא דודתו של אבן, צעק
הסדרן :״דודה, שמודה, לא דודה, לא מעניין
אותי. בלי כרטיס לא נכנסים.״ רק בהתערבותו
של אבן עצמו הוכנסה הדודה•

דן כך־אמוץ וחיים חפר בסיאסטה תל־אביבית
המכסיקאים הפכו לאינדיאנים

על ידי הבמאי רב־הכשרון, חברנו יוסף
מילוא בבוקר חם ולוהט׳ דימו
לנפשם דיירי אהד הרחובות הצדדיים בתל־אביב,
כי מקסיקו השתלטה על ישראל.
על המדרכה באותו רחוב, נשענים על אחו
מעמודי הבתים, ישבו שני גברים בעלי כובעים
מקסיקנים רחבי שוליים, בתנוחה אפיי־נית
לשעה של סייאסטה. רק מי שהתקרב
הצליח לזהות את השניים כצמד הבלתי־נפרד,
דן בך־אמוץ וחיים חפר; שהצטיידו
בתלבושת זאת לפני צאתם לנגב, שם
הם מביימים סרט המשחזר את אחד הקרבות
של מבצע סיני. אולם כשחזרו השניים
שוב לא דמו למקסיקנים אלא לאינדיאנים.
שמש הנגב צלתה את שניהם לגמרי, על אף
הכובעים רחבי השוליים השחקן הצעיר
אריק איילשטיין, איש תיאטרון סמבטיון,
הפך לאחרונה לגבר הנערץ ביותר על
בנות הטיפש־עשרה בישראל. אריק, המזכיר
בצורתו החיצונית ובקומתו את אנטוני פר־קינס
האמריקאי, מקבל יום יום מכתבי
מעריצות. השחקן הצעיר החליט לדרוש מהתיאטרון
הקצבה מיוחדת לתמונות, אותן
הוא שולח עם חתימתו, למעריצותיו.

בהתלה בו ת ק־ ל קו ל־ ק־ ב ה
לרגל הולדת בנו של שחקן הבימה שמדליק
סגל, הגיש לו הפיליטונאי אפרים
קישץ את ספר ר,מערכונים שלו. הוא
צירף אליו את ההקדשה הבאה :״לשמוליק
שלי, שהוא לי כמו דין לחשבון וכמו
דז׳יגאן לשומכר כרוך שליין,
מאמן כדורסלני הפועל תל־אביב, שיצאו
השבוע למסע משחקים באירופה, מצא שיטת
ענשים מקורית כדי למנוע התנהגות פרועה

פ »0ף השבוע

סמב טיון ו ה קו מ ־ סאר
ביום ראשון השבוע, ישבו שחקני תיאטרון
סמב טיון ליד מקלטי הרדיו שלהם, קיוז
לשמוע בתכנית ללא נו תרת פזמונים שהקליטו
שבועיים קודם לכן עבור התכנית.
היו אלה שירים תמימים, כמו שיר האביב,
או שיר עציון־גבר של נתן אלתרמן, ללא
שום ירמז פוליטי שהוא. אולם להפתעתם
שודרה במקום שיריהם, תכנית של שירים
איטלקיים. כאשר פנה במאי התיאטרון
ג ד עון שמר אל עורך התכנית אפרים
וייל ושאלו לפשר דחיית השידור .,ענה
וייל :״אסרו עלי לדבר עמך.״ שמרי פנה
מעורך לעורך עד שהגיע ל צ כי זי נדר,
מנהל קול־ישראל. זינדר, שהפך לאחרונה את
קול־ישראל לבטאון הפרטי של מפא״י, וש־שירי
הסאטירה הפוליטית של סמב טיון
לא מצאו הן בעיניו, לא הכחיש .״ציויתי
לא לשדר שום חומר של ס מבטיון. אתם
משמיצים מזה זמן רב לא היתד,
ב תי א טרון הקאמרי סערה כזאת כמו השבוע,
כאשר נודע לאנשי התיאטרון כי יוסף!
מי לו א, מנהלם לשעבר, יביים מחזה בהבי־מה.
הנהלת התיאטרון התכנסה מיד לישיבה
דחופה, בד, הוחלט לשלוח להבימה את
המברק העוקצני בנוסח הבא, בערך :״מברכים
אותכם לרגל התחלת העבודה על
המחזה סיפורה ט ל הגברת הזקנה, שיבויים

של שחקניו. הוא קבע שכל שחקן שיתפרע,
ייענש באי קבלת דמי־כיס ליומיים, עבור
כל עבירה. שליין הפעיל את השיטה עוד
בארץ, העניש את הכדורסלן צפי לו בו צ ־
קי. הסיבה: לובוצקי איחר ברבע שער,
לאימון העתונאית עדה הוז עוסקת
בכתיבת תפריטים ומתכונים למאכלים שונים,
במדורי הנשים שבעתונות היומית. לפני
שבוע ביקרה עדה בתצוגת מאכלים
מביצים שנערכה ביזמת המחלקה לעופות
במשרד החקלאות. עדה התלהבה מאוד,
ישבה מיד וכתבה רשימות מלאות שבח
למאכלי הביצים• רק אחרי שמסרה את הרשימות
לדפוס, גילתה כי קילקלה את קיבתה
עורך בטאון הרפש לשעבר,
שלמהטנאי, שלמרות תפקידיו השונים
כדובר הוא רואה את עצמו כמשורר, אינו
מרוצה כנראה מהתפקידים הממשלתיים שהוענקו
לו כדובר יחידת המדליונים וכדו־בר
ועדת הבחירות. הוא שואף להרבה
יותר מזה. השבוע הציע טנאי כיצד צריכה
המדינה לדאוג למשורריה, במקום הענקת
סובסידיות ומשרות־דוברים שונות :״מדוע
לא ימונו אנשי הרוח לשמש נספחים לעג־יני
תרבות ליד שגרירויות ישראל בחו״לז״
שאל בראיון שנתן לעתונאי ל שי.
קיי. או פי ר ולרעיתו אוהלהה לוי,
ניתנה לאחרונה הזכות לארח בביתם בניו־יורק
את יורש העצר החבשי, בנו של גור־אריה
יהודה היילה סילאסיה• יורש העצר
הוזמן למסיבה שנערכה בבית־ד,שניים, בה
נכחו ישראלים רבים. כשהזכיר יורש־העצר
את העובדה כי הוא רעב, קיוו הנוכחים כי
הנה יזמין הוא את כולם לארוחה דשנה
על חשבונו. תחת זאת ניגש הצעיר המלכותי
למקרר בבית הזוג אופיר, הוציא
לעצמו ביצים וטיגן חביתה.

» ראש הממשלה דוד בן־גוריון :״רק אידיוטים -ואלה יכולים להיות
אנשים הגונים אך בעניני מדיניות אינם מבינים — או שרלטנים פוליטיים, והם
ישנם בכנסת וגם במקומות אחרים, אינם רואים שזו חבלה במעמדה של ישראל
בעמם, אם נהפוך כוח עצום, שמשקלו הפוליטי והכלכלי גדל והולך, לשונא לנו.״

ס משה דיין

:״צד,״ל יישאר נאמן אפילו לממשלה בה יהיה יגאל אלון שר־

הבטחון.״
9מזכיר הממשלה כתריאל כ״ץ :״בישראל קיים חופש עתונות ואם
גם לפעמים יש צורך להגבילו במקצת, הרי יש לכך סיבות רציניות, והגבלות אלה
אינן מבטלות את טענתי, שאף־על־פי־כן חופש העתונות קיים.״
& שמע ון פרם :״כדאי לד,שתת את הצורה בה התקבל סגן נשיא ארצות״
הברית ניקסון בארצות אמריקה ה,טעית, לצורה בה התקבלה בהן גולדה מאיר,
העובדה שגולדה התקבלה בצורה הרבה יותר חמה מעוררת מחשבות.״
9יעקוב שמעוני, איש משרד־החוץ ומרצה באוניברסיטה, בתשובה לשאלת
סטודנט כיצד הצביעה ישראל באו״ם בסיכסוך ההודי־פורטוגלי, בקשר לעתיד
מושבות פורטוגל הנמצאות על אדמת הודו :״איני זוכר, אך מצאנו׳ ודאי דרך
להתחמק מכל העגין.״
9הזמר אברהם וילקומירסקי נ ״אני מחבב מאד את אנשי מם־ר,הכנסה.
הם האנשים היחידים שיודעים להעריך אותי.״
9פאדל אל־מהדוואי, אב בית־המשפט הצבאי המיוחד בבגדאד, בתשובה
לשידורי השמצה של רדיו קהיר :״אנחנו לא קופים, אנחנו אריות.״

n s s mn tm sn

טוגויה ישראלית כני שהונצחה על־ידי מצלמת קולנוע שעבדה את מוויוות העין
צילו מי ה קולנו ע הרא שונים
ה שבוע הגיעו ארצה
מפולין, שצולמו בעת מ שחק הכדורגל בין הנבחרו ת
הלאומיות של ישראל ופולין, מ שחק שהסתיים בנצחון
.הפולנים ב שיעור .2:7צילו מי קולנו ע אלה איפ שרו
לראשונה גם לאלה שלא נוכחו במ שחק לעמוד על
גודל המפלה ועל רמתמ שחקה של הנבחרת הישראלית.
הצילומים המ תפרס מי םבע מו ד זה, הוצאו מ תון קטע
של סרט קולנוע, המתאר כיצד הובקע אחד מתוך
שבעת השערים שספגה ישראל. סידרת הצילומים מתחילה
בבעיט תו של הקיצוני השמאלי הפולני בא שקיביץ,
בעיטה שנקלטה על ידי ה שוער אברהם בנדורי. אולם
אותה שעה התפרץ מה מרכז החלוץ המרכזי של נבחרת
פולין, אחורק, הצליח להגיע לכדור שה שמיט בנדורי
ובעט או תו לפינת השער. הכדור פגע בזוית־ה שער
;׳׳ ויצא החוצה, ישר לרגליו של אחורק, שהחדירו בפעם
! ! נוספ ת לשער. צילומים אלה מראים שלב אחר שלב.

^ s iהקיצוני השמאלי הפולני באשקביץ׳ ,במכנסיים
כהות ובעל החולצה מספר ,11 מוביל כדור

באגף השמאלי. בנדורי מוכן לק,סו בשער. יי ואילו מאחורי באשקביץ׳ נראים המגינים הישראלים
הרצים לחסמו. משמאל לימין: טיש, מתניה ורזניק.

אחורק הצליח להגיע
אל הכדור, לפגי ש־
Aבנדורי תפס אותו.
מורדכוביץ לא מצליח לבלום
את אחורק המתכונן לבעוט.

באשקביץ׳ ,הקיצוני השמאלי של נבחרת פולין, הגיע עם
הכדור עד לרחבת השער והצליח לבעוט בו כלפי הפינה
י הימנית. בנדורי, שחסם את הפינה השמאלית, משתטח לעבר
מרכז השער כדי לעצור את הכדור במעופו. ליד באשקביץ׳ שבעט,
נראים שאול מתניה וגדעון טיש, שלא הצליחו לבלום את החלוץ.

אחורק התרומם מעל גופו של בנדורי ובעט את הכדור פנימה.
הכדור נראה בקצה השמאלי העליון של הרשת, כשהמגינים הישראלים
מתבוננים בו. אפשר להבחין בתמונה, כיצד מפנה בנדורי
את ראשו אחורנית, להסתכל בכדור הנכנס לשערו. מאחורי השער נראה
ספסל העזרה הראשונה כשמימינו יושבים שני שחקני־המילואים הישראליים.

ק= 5ן ן הכדור החוזר, שנהדף מפינת השער, הגיע לרגלי
/ /שבעם בו שוב והכניסו לשער. חנוך מורדכוביץ,
אף הוא בתוך השער, ניגש לכדור כדי להוציאו,
הימנית של אווורק באויך, באשקביץ׳ מניף את ידיו

אחורק, הנמצא כשרגלו
בשמחה.

באשקביץ׳ ושני המגינים הישראלים שניסו
לחסמו, נמצאים עדיין בקו רחבת השער. בנדורי
משתטח על הקרקע והכדור נראה קרוב אליו,
אותה שעה מזנק מהמרכז החלוץ הפולני המרכזי אחורק,
כשהמגן מורדכוביץ מנסה למנוע בעדו מלהתקרב לכדור.

מעוצמת בעיטתו של אחורק נהדף הכדור מזוית הרשת החוצה.
גם מורדכוביץ, הנמצא בתוך השער, וגם אחורק׳ עטים לעברו למרות
שהשער הובקע כבר. משמאל נראה מתניה כשהוא חוסם את
באשקביץ׳ ,ואילו מאחוריהם נראה מיש כשהוא עומד תקוע במקומו.
בנדורי, המוטל לפני שערו, מפנה עתה כבר את כל גופו אחורנית, לשער.

^ השער הובקע! אחורק פונה לאחור, מרים את ידו בתרועת
שמחה. באשקביץ׳ ממהר לעקוף את מתניה משמאל, כדי
לחבק את חברו• נה רזניק, מימין, נראה כשהוא מרים את
ידיו בתנועת יאוש, ואילו בנדודי ממשיך להתבונן אל עבר שערו.

סוף! חנוך מורדכוביץ נראה
מוציא את הכדור מהשער, באש-
קביץ מנשק את אהורק, ורזניק
ממשיך עדיין להחזיק את ראשו בידיו.

לקבל. הם רוצים כי יקבלו את רגשותיהם
ברצינות.
לאהוב. את הפועל ״אהב״ מטים כמו
בימים הטובים, אך ברישול מסויים, כמו:
״אני אוהבת את לוק שאינו אוהב אותי.
אהבה בלתי מחולקת. עצבות הכרחית• יש
לגמור.״ (סאגאן) .או מה אתה קורא ל אהוב?׳
שאלתי בסקרנות. אינני יודע. לאפנחס
נטר, מר חוב הרב קוק , 60
לא או סר מלה על
רמת־גן, אבל אוי בטוח ה שאתם יודעים בדיוק מה אני חושבת
עליו.
״מאחר וכל הפונים אלייך ח שים בחוב ה של התנצלות,
אפתח נם אני בהתנצלות. אינני פונה אלייך מ שום שאין לי
דם, אלא מ שום ש ה מסיבו ת ב הן נתקלתי בה לא איפ שרו
ק שירת שיחה או קשר אתה. ובכן, הסיפור היה כז ה:
״ביו ם רביעי , 17.6.59 ,עליתי לאוטו מס׳ .4ליד הכר טיסן
י שבה ה תג ש מו ת •חלומותי: תמירה, שיער ב לו נ ך
בחבר ת אמה ותינוק שכנראה הית
חלק היא ישבה
אחיר/,אחותה. מבטינו נפג שו למ שך דקה ארוכה, ואחר־כך
נאלצתי להיכנס פנימה. כ שירדתי, ירדו׳ גם הן, ועזר תי לה
להוריד את עגלת התינוק. שוב החלפנו מבטים ארוכים וח
שתי שזהו זה. אך מה אפשר לע שות כשהיא בחבר ת משפחתה?
״אוסיף
רק פרט קטן טלי — אני סטודנט. את ודאי תכ תבי
שזה אומר הכל.׳
נכון. חו ץ מזה, האם עלה על דעתך שהתינוק עלול להיו ת
שלה, למשל?

(סאגאן —

הוב, פי רו שו לח שוב על מי שהו, לצאת אתו.
לבכר או תו על פני האחרים. ה אין זאת? ״
בוקר טוב עצבות).

גערת הע<ב 1ע

חסר לו משהו

הוא נראה לי קצת הפוך:)1136/47( ,
״במאבק החיים אינני רוצה להתמצא בים הסוער
ברחובותיה של העיר הגדולה במאבק על זה ועל זו
בפילוסופיה של חיינו ...בהתפתחות של עול מנו ...כל
זה אינו מעניין אם אני יושב כעת ומחפש אה
הדרך ...כן, את הדרך אלייך, את היו שבת ...הקוראה
את שורותי אלו, והרי אלייך אני פונה ואיתך יחד אני רוצה
להעביר את זכרונותי, את העבר, ואיתך יחד רוצה לחפש
את אשר בהמשכה של הדרך•
״אלמונית את ואלמוני אני ואם תרצי לדעת אודותי, הריני
מאלה אשר שיקעו את חייהם בינות לספרי הלימוד הג
בו ה ...ארגונים׳ כנסים ונסיעות, ובכל זאת ...משהו
חסר ...ואולי זו את.
״אם תרצי להסיר מעלי את מעסה האלמוניות, כתבי לי.׳

קוד האחבה הס 1רמ•
מדי פעם יוצאים שוב ושוב ספרי־נימוסים. הם אולי טובים
בשביל מבוגרים, המחליטים יום אחד לרכוש ידידים
ולהצליח בחברה הבורגנית, אולם לנוער יש קוד חברתי
משלו, שאולי אין להסכים לו בכל, אך יש לדעת להכירו.
העתונאית הצרפתיה מרסל אוקליר, נטלה על עצמה משיכה
קשה. היא ראיינה מאות צעירים, כדי להכיר ולדעת את
מנהגיהם, ביטוייהם ואורח חייהם, ליקטה את המונחים החשובים
בחייהם וערכה אותם בסדר אלפביתי במילון.
הרשו לי, איפוא, להביא בפניכם מילון זה.
אהכה. צעירים אלה, המתבטאים בהעזה, אינם מעיזים
לגעת במלה זו בקצות אצבעם, כאילו חששו להיכרת• הם
מאמינים בה, אך בהסתייגות נוראה. בתנאיהם, לא קשה
להבין את הדבר. בפחדם לתת, להתמסר, אין הם מעיזים
טיולים תעריפים
מיוחדים

^ Wך ן

תופעה, או התגלו ת דיזנגו פי ת חד שה: נילי גינסבורג, ב ת
, 18 צבע שיער בלונדי (ואם לא כל כך — אז מה?) ,עיניים
כ חולוח, פנים חיוורים ולא מאופרים, חלילה. אפ שר לראותה
כל יום משטה 2.30 אחר־הצהרייס עד שתיים בלילה ב־קליפורגיה,
שם היא עובדת כמגי שה.
היא באה לתל־אביב מחיפה בגלל סיבות, שהסכימה לספר
לי רק בסוד• אז אתם מבינים, אין לה ז מן ל שטויות. היא
אומרת שהיא לומדת בבוקר פקידות, וזה מה היא עושה
אם מנסים הזאבים להתחיל אתה? ״הע מד תי את ע צ מי
בדיסטנץ. הס מכבדים או תי וחולקים לי כבוד.״ יש לה
דעות על החיים או תן היא מ שתדלת להביע ב ר צינו ת רבה
דעות על החיים או תן היא מביעה ב רצינו ת אדם צריך
לדעת לסבול לחיות הי טב כשיש כסף -י -זה לא חכמה
אני אוהב ת מאד ללמוד כל מיני דברים כסה שאדם
יודע ז ה לא מספיק. אני אוהב ת ספרים שיש בהם הגיון
ותועלת ואפ שר לקחת דוגמה לחיים. כמו פיי טון פלייס.״
עם כל הב ט חון העצמי — יש לי הרו שם שהיא נבוכה מאד.

אהכה גכזכת. אסור ללחוץ• כואב להם יותר משהם
מודים בכך. הם מוכנים להודות ב״עצבות״ או ב״ג׳וק״? .א
בא בחשבון שירחמו עליהם. הרגישים ביניהם מלגלגים בעדינות
על עצמם• דבר שאינו מונע בעדם מלהתפוצץ בתוכם.
כאשר קוראים על קינות האהבה הגדולות בספרות, הרי
שצעירים אלה סימפטיים יותר בהתנהגותם זו. לא, אין הם
אוהבים לשמוע שיש כבוד בכאבי הלב שלהם. את לבם אין
הם נוהגים לשאת על שרוולם. אבוי למי שינסה להשתתף
בצערם של אלה שאינם מתלוננים כלל• למשל :״לבדי. אך
מה יש, ב סופו של דבר? הייתי אשה שאהבה גבר. היה זה
סיפור פ שוט: לא היה כל טעם לע שות העוזיות.״ (פראנסואז
סאגאן: חיו ך מסויים).

הצהרות אהסה. היא בת עשרים. כאשר שאלתיה:
״האם הבחורים מצהירים אהבה באוזנייך?״ פרצה בצחוק.
״כאשר בחור אומר לך ׳את נערה מוזרה,׳ זה שווה ל, :אני
אוהב אותך.׳ כאשר הוא אומר לי, :הייתי רוצה שיהיה לי
ילד ממך,׳ אני מבינה שיש לו הכוונות הרציניות ביותר.״
אל תצפי לכך, גברתי, שבתך תבוא אלייך מסמיקה כולה
ותספר לך שברטראן או ג׳ראר גילה לה את אהבתו הגדולה.
הדברים שוב אינם פשוטים או מסובכים כל כך.
מכתבי אהבה. כותבים יותר מאשר שולחים. חוששים
להתחייב? לא: בחילה מפני מלים, ודברים נראים שונים
יותר על הנייר. אז מטלפנים•
גירושים. בניגוד למה שחושבים, נדירים הם המקרים
בהם הנשואים בני ד,־ 23 מכינים לעצמם פתח־יציאה :״נוכל
תמיד להתגרש, אם זה לא יידבק.״ הם אומרים, דווקא:
״ננסה שלא להתגרש.״
דראמה. הכל אצלם ״דראמה״• פרט לדראמטי עצמו.
הידור. חשוב, אך זהירות: הדברים אינם אמורים בהידור
בלבוש, כי אם בטון מסויים, בהופעה מסויימת. טון
זה והופעה זו מתוכננים בקפידה ובקור־רוח מוחלטים.
הבחור היוצא עם נירה, שמח כאשר היא בסדר. אל תאמינו
לזה הטוען שלא איכפת לו. ובעיקר, לעולם אל תתנו
לו את ההזדמנות שימצא את עצמו נאלץ לומר זאת.
חברים (מה שבישראל קוראים ״החברה״) .קודש הקודשים.
לא משקרים לחברים. לא מרמים חברים. מחלקים
הכל עם החברים. לוקחים את נערתו של חבר רק בהסכמתו
המלאה :״איכפת לך אני מצפצף!״ אין פירושו של
דבר שהוא מצפצף על הנערה, אולם אין הוא רוצה להיראות
כאילו היא יקרה לו יותר מהחבר.
ידידים. הידידות היא אבן הפינה והבוחן בחייהם של
צעירים אלה. היא משחקת תפקיד חשוב בחייהם• למשל•.
״אי־אפשר לאהוב לאורך ימים אשה שמסתירים אותה מעיני
הידידים.״ (פראנסואה נוריסייה< אחרי ה״ריב״ ,טבעי
מאד להישאר ידידים.
יופי. דיאלוג בין שני דורות :״היא יפה בעיניך, נערה
זו?״ ״היא נהדרת!״
היופי משתנה מהר יותר מאשר המנהגים. שחקנית קולנוע
מסויימת מנהיגה סוג מסויים של טיפוס. אפילו אם יש לה
אף כחצוצרה ופנים שטוחים, מספיק שיהיה לה איזשהו משהו
כדי שתהיה ל״נהדרת״.
הדברים אמורים גם בנערים. חשוב יותר להיראות כיום
פרוע, כחוש וכעור. אפולו ייראה בעיניהם כ״עוגת־קרם״.
הנערד״ הנותנת להרגיש שהיא מדגישה את הקווים היפים
שבה, כפי שאומרים עיתוני הנשים, מביאה על עצמה
כלייה קטנה. המילה האחרונה של הסופיסטיקציה, היא טבעיות
תוקפנית המושגת בדקות, ממש: צובעים את העיניים,
אך לא את הפה• מבלים שעתיים עם מייבש שערות ביד,
כדי לצאת פרועה.
מה שחשוב לנערה הוא להיות ״בנוייה טוב,״ ו״בטדד׳
— לנערים׳ עם הדגשה על הרישול, אפילו לגבי הספורטאים.
מה אתם רוצים? בגילם נעים, או משעשע, להסתכל בהם.

עם התחדש עונ ת ה טיולי ם, אנו עורכים
טיוליםפ או רנגי ם לכל הלקי הארץ.

— 16ל״י
מתל־אביב לאילת (יומיים)
— 14ד״י
טתל־אביב לעין־גדי (יומיים)
— 14ל״י
מתל־אביב לגליל (יומיים)
—צ 1ל״י
מירושלים לסדום (יים אחד)
מירושלים לאשקלון (סוף שבוע< — 10ל ״י
מת״א—עדולם—אשקלון (יום אחד) —א ל ״י

מגיש

אנ צי קלו פדי ה

לרשותך אוטובוסים מסוארים, מדריכים בקיאים \
ימנוסים באירגון כימים בארץ ובביצועם הטוב• \
פנה למחלקת התיירות והטיולים של ״אגד״\ :
תל אביב: שד׳ רוטשילד ,8טל• \ 64676

חיפה: דרך העצמאות ,104 טל 68151 .

ירושלים: רחוב יפו ,42 טל.4000 .

ההרשמה תסתיים

ןביום . 16.7.59

שי 1

גדודיהמוסיקהןן

ויצירותיהםן

גהוצ׳ ״לדורי״

2כרכים גדולים
(בתבנית אנציקלופדית)
1250 עמודות

ן 400 תמונות I1| עוד • 7סיס

1 ן במחיר מוזל — של L 5D0ן
1Iל ״j1
(במקום 24ל״י)
רי /4י1

בלבד נותרו לרכוש
את האנציקלופדית
במחיר המוזל.

חעודס תזח 1136

קן לנ 1ע
סרטים
א ש תו שדה שו ט ר
תהיי יפה ותשתקי

(גן־רינה, תל-

אביב; צרפת) היא המסקנה ההגיונית שמסיק
מפקח המשטרה הצעיר הנרי וידאל,
אחרי שהוא נחלץ מהתסבוכת אליה נקלע
בעקב מעשיה של אשתו, מיליין דמונג׳ו,
שיפיה נמצא ביחס הפוך לשכלה הישר.
מיליין נישאת למפקח כמעט בעל־כורחה,
אחרי שהיא נמלטת מבית־חינוך לפושעות
צעירות, במטרה לא להכנס לכלא. מצד שני
היא משתפת פעולה עם כנופיית עבריינים,
המשמשת מכשיר בידי מבריח, המשמש
עצמו מכשיר בידי כנופיית גנגסטרים שודדי
יהלומים.
כאשר מתחילה המשטרה למשוך את
קצה הפקעת, מתברר לבעל המפקח כי
בקצה השני נמצאת אשתו• עד שהוא
מתחבט בבעיה אם להאמין שאשתו נוכלת
או סתם שטיה תמימה, תופסים אותר, הגנגסטרים
ברדיפתם אחרי היהלומים שאבדו
להם — מעשה הנותן מקום לכמה קרבות
אקדחים ואגרופים במיטב המסורת של אדי
קונסטנטין.
מארק אלגרה, הבמאי, עשה את עיקר
המלאכה. הוא הסך עלילה בלשית שיגרתית
כמעט לסרט בידור שופע הומור. כמה
מצבים מגוחכים, ודמות קומית אחת, המפוזרים
על פני הסרט, מספיקים לו כדי
ליצור שרשרת של רגעי־מתח, המתפרקים
בקטעי צחוק, וחוזר חלילה. אלא שכמובן
לא. זה קובע את איכותו של הסרט לגבי
הצופה. לנשים מספיקה הופעתו של הנרי
וידאל, ולגברים זו של מיליין.

אג דהט כני ת
אצכעוני (אסתר,

תל־אביב;

ארצות־האחים

הברית)
היא האגדה המפורסמת של
גרים על הילד בגודל אצבע, שהומצא על־

אמו של אצבעוני את האיש הזערורי בכף
ידה, משני סרטים שצולמו כל אחד לחוד.
אלא שבסרט בו צולמה האם כוסה חלק
קטן בו צריך להופיע אצבעוני. אצבעוני
הוסרט לעומת זאת לחוד, בצורה בה הוא
צריך לשחק על כף היד, וסרט זד, הוקרן
בהקטנה ניכרת אל הכתם הריק שנשאר
בסרט בו צולמה האם.
ישנו קושי רב ביצירת סרט מסוג זה
בו מסופרת ומומחשת אגדה בינונית באמצעות
מושגים רציונליים. עד כה היה זה
וולט דיסני ששלט שלטון בלי מיצרים ביצור
סרטי אגדה. הוא הגיש אותם מצויירים,
ובאמצעותם קל היה לעכל מעשים בלתי־אנושיים
המבוצעים בידי אנשים, או לתאר
פיות ושדים. אולם מפיקי אצבעוני הצליחו
הפעם לספר סיפור אגדה מושלם המבוצע
בידי אנשים חיים, שאינו נפגם במאום בשל
השילוב של דמיון ומציאות שבו.
אחרי שהפיק את מלוא ההנאה מהלהטוטים
הטכניים, יהגה גם הצופה המבוגר ממשחקו
הרענן של ראס טמבלין, ביחוד בקטעים
בהם הוא מופיע בחברת בובות וצעצועים,
ומהצורה הילדותית המוגזמת של סיפור
העלילה, המחזירה אותו אל עולם של חלום
ופנטסיה.

רמתה חז ה
תעלולי נדון
תדריך אלה הסרטים המוצגים ב שבו ע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הדון השקט (צפון, תל־אביב) —

המהפכה הרוסית כפי שהיא משתקפת בקרב
קוזקי הדון׳ לפי ספרו של מיכאיל שולוחוב.

הבלרינה ואני

(ירון,

ת ל -א בי ס

— פנטסיה לירית על יתום המאמץ לעצמו
כאם בלרינה יפהפיה.

אהבה חופשית כעיר

דמונג׳ו ב״תהייפהפיה ותשתקי!״
מין, מין ודרי שתו

ידי פיה טובה לזוג חוטבי־עצים עקרים.
זהו סרט, שלגבי הילדים טמון כוח משיכתו
בעצם האגדה המסופרת בו, ואילו למבוגרים
יהיה עניין באגדה הטכנית. המתממשת
בו, המאפשרת להציג שני אנשים זה בצד
זה, כשאחד מהם בגודל טבעי והשני ננס
בגודל אצבע.
השיטה הטכנית המאפשרת לראס טמבלין
להופיע כננס בגודל עכבר לרגלי זוגות
מחוללים, או להילחץ בתוך כף ידו של
נבל מרושע, היא מסובכת למדי. היא דורשת
תכנון מדויק של התמונות, וביצוע
מושלם של פוטומונטאג׳ והדבקת תמונה
על תמונה•
כך, למשל, מורכבת התמונה, בה מחזיקה
העולם הזה 1136

לגי/רלר•

(מגדלור, תל־אביב, אי־

סליה־צרפת) הוא נסיון להסביר בצורה קומית
מדוע שרף הקיסר את רומא לצלילי
הקתרוס שלו• אלא שהקומדיה ההיסטורית
הופכת לטרגדיה — בהיסטוריה של הקולנוע.
אוסף כזה של שטויות משעממות,
המוגש בטפשות צבעונית וסינמסקופית, לא
נראה על הבד מזה רמן רב.
ליצרני הסרט, שהסיקוהו לפני שש שנים,
היו יומרות גדולות. הם השקיעו בו כסף
רב, קיבצו בו ׳שחקנים מפורסמים כגלוריה
סואנסון האמריקאית ודיטוריו דא־ם יקה, ונד
בריג׳ט בארדו שהיתר, אז רק חתול מלקקת
חלב ולא חתול מין. כבר לפני שש שנים
היה הסרט כשלון גדול ביותר ונגנז. רק
עתה, לרגל פירסומה של ב.ב״ הוכנסו
לסרט כל הקטעים בהם צולמה, שקוצצו
מן ההעתק הראשון, בנסיון להעלות את
רמת הסרט בעזרת חזה.
נקמת האשליה. ההסבר לשריפת
רומא על־ידי נירון (אלברטו סוראדי) הוא
פשוט בסרט זה. נירון המשוגע, השתוקק
מאוד לכבוש את העולם בעזרת שירתו
וקולו הערב• תקופה מסויימת הצליחו יועצו
סנקה (ויטוריו דה־סיקה) ופילגשו (ב.ב).
לטפח בו תקוות בשטח זה. עד שיום אחד
הופיעה בארמון הקיץ שלו אמו, הקיסרית
אגריפינה (גלוריה סוואנסון) כדי לשכנע אותו
לצאת למסע כיבושים. לצורך זה היה
עליה להרוס את האשליות הוזקליות של
בנה׳ מה שהביא לנקמתו המפורסמת.
בתחרות לסרט האוילי ביותר של השנה,
היה סרטי זה זוכה ללא ספק במקום הראשון.

ftc n S ׳Z

(תכלת,

תל־אביב) — חמישה סיפורים בלי עלילה,
מבוצעים על ידי חמישה במאים איטלקים
בסרט נסיוני מעניין.
• הז ר (ארמון־דוד, תל־אביב) — סרט
מתח בלשי משובח. אן בקסטר, ריצ׳ארד
טוד•

וושבץ

העוד הזה מ־ 1136

מאוזן־ .1המקום
המובחר ב־בית־הקולנוע;

אותו נתנו הלוח מים
בצוללות ל סופיה
לורן; .9
שמה הראשוני של
מדינתנו .13 :ל א
קשה; . 15 מלת
חיוב; . 16 מלת
שאלה בערבית ;
.17 סוף הסיגריה;
.18 הפזורה;
.20 פטרון היצר
הרע; .21 לעתים
הוא מוליד עכבר;
.22 מיכל מים
מרחבי; .23 דויד
ליהונתן; .25 אות
הנצחון; .26 ירק,
אבל לא ירוק ;
.28 דרוש לפי־לוס
דרך ; .30 נבחרות כדורגל מאותה
רמה; .33 שמה הראשון של אלמנת
הנשיא הראשון; .34 מצוות היוונים
הקדומים; .35 לו היו בספר יחזקאל
עוד חמישה פרקים היה זה הפרק האחרון;
.36 רצון; .38 קרס; .40
מחיצה; . 41 רופא יהודי; .43 ארצנו
זבה אותו, בין השאר; .44 המטבע
החוקי ; .46 חם ושלום ; .48 עמל ללא
עין; .49 דרגת סגן בימי מלחמת העצמאות;
.53 כותל.54 :בן ענת.
מאונך .2 :כל מה שבעל־הבית
אומר עושים, חוץ מזה; .3מכים את
השוק עליה; .4אילן; .5טעם שקד,
לעתים; .6הדר; .7גבע; .8יעל

דיין מצאה בה פנים חדשות; .10
שבט; .11 מעיל צבאי עליון; .12
המעגל ; .14 יישוב באצבע י מטולה ;
. 16 בירה צפונית; .18 יהיר; .19
הגבה!; .22 רוטן; .24 אפיק; .27
זית ללא קץ; .29 בעל הפרה; .31
אם ישמעאל; .32 מסתור; .34 נושא
הדגל; .37 פעולות מיוחדות; .39 מפ על
אקדחים; .42 אולי יהיה יותר
טוב; .45 ראשו הודח לאחרונה; .47
יר־ק לבן; .49 מספר פרקי ישעיהו;
.50 חמשים וחמש; .51 שתיים ברי בוע
ועוד שתיים; .52 פרק תהילים
המצטט בפסוקו השני את הנבל האומר
בלבו :״אין אלוהים״.

• חוזליטו הזמיר מסביליה (תמר,
תל־אביב) — אגדה מלודרמטית לילדים, בביצוע
שובה לב.

לילות לבנים

(סמדר,

ירושלים)

— פירוש מעניין לסיפור של דוסטויבסקי.
מריה של, מרצ׳לו מסטרויאני•

ב לי ל ה

ש3ז ה

(ארמון,

ירושלים)

— ילדים יהודיים מוצלים מצפרני הנאצים
בסרט נורבגי פרימיטיבי אך נוגע ללב.

קסמי קיץ

(אורלי, חיפה) — אני

טוני קווין ושירלי בות כמלודרמה משפחתית.

כ 7לד םלםמ 1ך /

שאלון מו ע מ דו ת
את הסא לון הזה זכ אי ת למלא המופנח־ת
עצמה, וכן כד אדם אוזר ה מ עוניין 7המ־לי׳ן
על מוע מד ת, המ ת אימ ה לדעתו לתחרות.
משפחה מצע משפחתי
הכתובת המלאה

שנת העליה

צבעשיער- :
צבע עיניים :
השכלה קודמת
היא ספר די ת מ קו רי ה, ש־נולדה
במדריד לפני 6ו

טוה, עלתה ארצה ב־ 949ו, סיימה ביתיספר עממי והחלה לעבוד.
לנודר, דוג מנו ת ועתה פקידות וכבר הוכתרה כמלכת הרוק׳נ׳רול.

י־יעת שפות :

מרי ם מרדכי

כותבת, ב טו ר ה המיו׳עדת ל־
*מצב מ שפ ח תי״ :טוב. היא
נולדה בתל־אביב, לפני 20 שנה, עובדת כפקידה ועוסק ת ב שתי
חו ב בויו ת: ספורט וקולנוע. ברונטית המדברת עברית וספרדית.

פורט (לציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים:

מקום העבודה או הלימודים :

האס המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נופר, תנועה קיבוצית, אירנון
ספורס, להקה אמנותית או כל אגוד אחר:

-פרט איזה ומתי:

הוככויות:

111
il$i

אם אחד הפרימים אינו חל על ה מוע מדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף ל שאלון זה
את תולדות החיים שד ה סו ע מו ת, פד
>כמח שהן ידועו ת לממלא שאלון זר,

נא לשלוח את ה שאלון הממולא
בצירוף החומר למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
פל הסעספ ה ״מלכת המים 1959
בא להדביק את תמונת המועמדת כא1

נולדה לפני 19 שנה בתל־אביב. כיום
היא נ שואה לתייך מקנדה, אודנו ה־כירה
בארץ• עברה: מכבי התנועה המאוחדת, הכ שרה בדגניה א׳,
בלט ו ה תע מלות, ואפילו להקת הפנ מו מי מ ה של ג׳וקי ארקין.

שו ל ה

רו תי האח מן

גבוהה ( 1.75 מטר) ,בלונדית
וחובבת צילום, ריקוד והאזנה
למוסיקת־ריקודיס. צברית 16 תל־אביבית, סיימה בית־ספר
עממי ואו הבת את ספורט השהיה. לו מדת להיות קוסמטיקאית.