גליון 1137 מתאריך 15 ביולי 1959

האית את מרד

המאדוקאים*

g§8fp|p

מספר 1137
ט׳ תמוז תשי״ט,
15.7.1959
שנה 22 המחיר 550 פרוטח

מכתבים

ין וו־ך הראשי:
טורי *בגרי

דבר האגה הלאומי

י־אש המערבת:
לוס כהו
עורך משנה:
רוב אי.יזו

כ לי 7

k i y /וני מ •

תזוב גליקסון * ,תל •אביב, טלפון ,267*6
מ. ד .156 .נזפן לנזברקים . :עולספרס״
הטוציא לאוד :״עורם mnבפ״ם,
דפוס סשה 8הם בע״נז, ת״א, טל.51139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערבת *ימח אזזראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

זה קרה בואדי סליב, למחרת ההתפרצות
בשבוע שעבר: מכונית נעצרה ברחבה שלפני
מועדון ההסתדרות ההרוס. כתב וצלם ירדו
ממנה, ניגשו לצעיר שנשען בבטלנות־הפ־גנתית
אל הקיר.
״שלום, חבר, אתה גר פה?״
״לא מבין.״
״אולי אתה יודע איפה ביתו של עקיבא,
זה שירו עליו?״
״אני? לא.״
״אתה יודע איפה אפשר למצוא מישהו
מהועד?״
״אני? לא.״
״אתה יודע איפה מועדון ההסתדרות
שנהרס?״
״מה? נהרס מועדון?״
השיחה עלולה היתד, להימשך כך עד אין־
סוף• כי בגי ואדי סליב לא פתהו בקלות את
ליבם לזרים — וכל שכן לעתונאים. מסביב
למכונית החלו מתקהלים תושבים סקרנים,
נהנים מן התשובות המיתממות של הצעיר.
עד שלפתע התפרץ אל תוך המעגל צעיר
צנום, מרכיב משקפיים .״מד, איתכם?״ שאל
ברוגזה את בני שכונתו ,״זה שלום כהן
מהעולם הזה. הוא עבד אתי כפועל־דחק.
אתו אפשר לדבר הכל!״
תקרית קטנה זו מסבירה כיצד יכול היה
העולם הזה לכסות את מאורעות ואדי סליב
כשם שלא הצליח שום עתון אחר בארץ.
בפני שלום כהן, שריכז את חולייודהכיסוי
של העולם הזה, נפתחו הדלתות והלבבות.
בעיותיהם של עולי צפון אפריקה — ושל
יתר עולי המזרח — אינן זרות לו. הוא
מדבר את שפתם, מכיר את מנהגיהם וחש
את רגשותיהם• מזה שנים עקב מקרוב
אחרי הנעשה בריכוזי העולים — דבר
שהתבטא מעל עמודי העולם הזה בסידרות
גדולות כמו ״דופקים את השחורים״ ,ו־
״הייתי פועל־דחק״ ומאות כתבות שוטפות.
בואדי סליב נפגש שלום כהן עם חברי
הועד המקומי, שוחח עם עשרות משתתפי
ההפגנה ועם העצורים. שליחים מיוחדים
ליודהו לתל־חנן ולרחבי העיר׳ כדי לאתר
כל דמות שמילאה תפקיד מרכזי בפרשה.
את סיכום חקירתם של שלום כהן ויתר
חברי חוליית־הכיסוי, תמצא בכתבת־הענק
בעמודים .9—4

לפני שבועיים סיפר לך העולם הזה על
פגישה פנימית שנתקיימה בעיר העתיקה
של עכו. השתתפו בה ראשי האגף הלאומי
של החזית הערבית, המתגבשים עתה כהנהגה
הלאומית של ערביי ישראל• כמעט
כל המשתתפים נאסרו או הוגלו למחרת
היום.
מטרת הפגישה היתד, לחבר מצע ערבי־לאומי־ישראלי.
המשתתפים מצאו לנכון להזמין
אותי, כעברי יחידי, לפגישה זו, כדי
להסביר להם את השקפת־העולם של אותו
חלק מן הציבור העברי הלאומי, הדוגל בהשתלבות
במרחב. יתכן כי תרמתי תרומה
צנועה לכך, שהמצע שנתקבל הוא המצע
הערבי־הלאומי הראשון במרחב, הכולל בפירוש
את רעיון שיתוף־הפעולה בין ערבים
לאומיים ועברים לאומיים.
היה חור אחד בסיפור זה. הוא לא פירט
את. המצע עצמו• לא ראיתי עצמי חופשי
לגלות אותו עד אשר יימסר לפרסום על־ידי
ראשי האגף הלאומי. השבוע, כאשר

עורך כיתוב:
סייגי השת
כתב בכיר:
טרי תבור

עורך תבנית: והי 3לפ המערבת:
ארית הרו

אנו מודים לכם על דבריכם האמיצים
והכנים בקשר עם מעצרם והגלייתם של
חברינו בפקודת המושל הצבאי והעולם הזה
.)1134 ,1135 בקשר לפרטי הכתבה, הרשו
לנו להבהיר שתי נקודות:
(א) בעוד שאיננו קומוניסטים, אלא ערבים
לאומיים, אנו מאמינים שכל ערביי ישראל
ובכללם הקומוניטטים, חייבים להתלכד
בחוית משותפת להשנת זכויות הערבים
בישראל — כגון ביטול הממשל הצבאי,
החזרת האדמות המופקעות, מתו שיווי-
זכויות מלא לתושבים הערבים, ושאר הסט־רות
של החזית העממית הערבית.
(ב) אנו מאמינים שיש מקום לש י תור־פעולה
בין הערבים הלאומיים לבין העברים
הלאומיים הדוגלים בשלושת העקרונות ה
חברי
המערכת:
מנשה נר־רייו, שיי? גיור, יייי גדירי.
דויד הורוביץ, רותי ורר. אגרחג ריס וו.
יוסר אבו־חטרי, אביבה ססו9 ,ם ום היגר
שלפיה הרי.

ביותר

התנשקות עם צה״ל

העיסקה נקראת ״עיסקת הנשק״ ולא ״עים-
קת הזיון״ ,ולכן צריך היה השער של העולם
הזה ( )1135 להיקרא :״צה״ל מנשק את
גרמניה״.
ישראל בר־דג, תל־אביב

הלם חשמלי

במדינה

ראשי האגף הגישו לממונה על המחוז
בקשה ;הוצאת שבועון ערבי בשם אל־ארד
(״האדמה״) ,החליטו לפרסם מצע זה, עליו
תתבסס מדיניות העתון.
׳והנה לשונו:
( )1העם הערבי בישראל הוא חלק בלתי־נפרד
מן האומה הערבית. הוא תונזך בתנועה
הלאומית הערבית, החותרת לקראת שיחרור
מדיני וחברתי.
( )2ההכרוז בזנות השיבה של הפליטים
הערביים למולדתם היא נקודת־המוצא לשלום
בין ישראל והמדינות הערביות.
( )3התעוררות הרוח והגאווה הלאומית
של העם הערבי בישראל ומתן שיווי זכויות
לבניו כאזרחי ישראל — הם -הצעד השני
להשכנת השלום במרחב.
( )4אזרחי ישראל, על כל הזרמים המדיניים
והחברתיים, חייבים להרים יעל נס את
העקרונות המדיניים הבאים:
(א) ניטראליות פעילה של המדינה בין
שני הגושים העולמיים,
(ב) חיוב שאיפות האיחוד של האומה
הערבית, כגורם העצמאי והמכריע בעולם
הערבי.
(ג) חתירה לקראת שיתוף־פעולה כלכלי,
תרבותי וחברתי בין כל עמי המרחב.
( )5אנו רואים באחדות הערבית התגלמות
התקוות של כל העמים הערביים, כולל
העם הערבי בישראל.
( )6מטרת העתון הזה היא לאחד ולגבש
את העם הערבי בישראל, על כל זרמיו,
למען יוכל להגן בהצלחה על קיומו ושגשוגו•
פרטי
המצע יעוררו בלי ספק ויכוח
חריף בין אזרחי ישראל. למשל, רבים
ברחוב העברי לא יסכימו בנקל לפתרון
בעית־הפליטים, הכולל הכרה בזכות הפליטים
לחזור (.היינו, תוך מתן הברירה לכל
פליט לחזור או לוזתר על השיבה תוך
קבלת פיצויים) .אולם חשיבותו של מצע
ערבי זה היא בכך שהוא בכלל כולל פתרונות
קונסטרוקטיביים לבעיות השנויות
במחלוקת בין ישראל והמדינות הערביות —
ומצביע על דרך ברורה לשלום ולשותפות
למען מרחב מאוחד בו יהיה מקום בטוח
לישראל עצמאית.
אדם שאינו מצוי בתהליכים הנפשיים בציבור
הערבי, ייתכן כי לא יבין את השינוי
המכריע. כל הקויזלינגים של המפלגות הציוניות
מכריזים מדי פעם על נאמנותם לישראל,
והוא הדין לגבי המוכתרים ושאר
הנכבדים. אולם האגף הלאומי הוא משהו
חדש: הוא רואה את עצמו כחלק מן המחנה
הלאומי הכל־ערבי, שסמלו הוא גמאל עבד
אל־נאצר. השליט המצרי, וגם אישים לאומיים
ערביים אחרים, הביעו לא פעם את.
רצונם להסדר עם ישראל, אך עד כה תמידי
בשיחות פרטיות או בהכרזות ציבוריות
סתומות וזהירות. זו הפעם הראשונה מופיע
חלק ממחנה זה במצע ברור ומפורש
בעניין זה — מצע שאין כוונתו למצוא חן
בעיני שלטונות הממשל הצבאי, אלא להפיץ
דעה ברורה בין הערבים עצמם — בישראל
ומחוצה לה. יהיה זה קול שיישמע במרחב
ושיעורר אמון — בניגוד לקולות הקויז־לינגים
למיניהם.
מבחינה זו אני חושב שזהו מיסמך שיישאר
בהיסטוריה.

צוא את הנוסחה המשותפת שתרכיב יחד את
חומצת הדתיים עם בסים השמאל. האדם שיגלה
זאת, יוכל לייצר יותר מפצצה אטומית
פוליטית — הוא עלול לשתרר את ישראל
מסיוט ארור, של יותר משלושים שנה:
שלטון מפא״י.
קורא, בני־ברק
...אי ד אתם רוצים ששפירא או בורג
יישבו יחד עם ינאל אלון וברזילי. אותו
אדם דתי שיעשה זאת יהיה אדם מחוסל
מבחינה פוליטית. ברור כי בלי בז־גוריוז
אין לאף דתי אחד זכות קיום.
י. גרושוויץ, חיפה

עי ד ה

קחווג׳ י

באים: אהדה לתנועה הלאומית הערבית במרחב,
ניטראליות פעילה בזירה העולמית,
והכרה בזכות הפליטים הערביים לחזור.
חביב קהוזג׳י, תופיק סוליימאן עודה,
בשם האגף הלאומי
בחזית העממית (הערבית) ,חיפה

שרשרת מוזרה

סגירת אולם קולנוע ״פאר״ בפני באי־וועידת
האדמות המופקעות בחיפה (העולם
הזה U136 היתה רק מקרה אחד בשרשרת המקרים
המחרים שא רעו באותה פרשה. לפ;י
כיותר מחודש פנינו להנהלת קולנוע ״מאיון״
.הם הסכימו לתת לנו את האולם לצרכי
הוועידה. כשבאתי לשלם להם מראש את הסכום
שהוסכם עליו, סרבו לקבל את הכסוי
ואמרו כי אינם יכולים לתת את האולם
בגלל תיקונים שהם עתידים לערוד בו. עד
היום, שבוע לאחר הוועידה, לא ההלו התיקונים.
פנינו לקולנוע ״מירון״ .שלמתי לבעלים
מפרעה של 30 לירות. היה זה ב־
.9/6ב־ 23/6קיבלתי צ׳ק במכתב רשום על
סד 30 לירות. הם הצטערו להודיע לי כי
מסיבות טכניות אין ביכולתם להעמיד לרשותנו
את האולם. בשיחה טלפונית עם מנהל
הקולנוע, ש .פרבשטיין, הוברר לי כי הדחייה
נעשתה מתוך לחץ של נוף מסויים על
ההנהלה.
התקשרנו עם קולנוע ״פאר״ .חתמנו על
הסכם ושילמנו סכום של 150 לירות. כעבור
זמן־מה שלחו לי מכתב אקספרס. הם הודיעו
על ביטול ההסכם. תבענו אותם למשפט. הם
התחייבו למסור לנו את האולם. כשביקשו
התחייבות מצידנו שנכסה כל נזק אפשרי,
שילמנו מיד 250 לירות נוסף על הסכום
הנקוב בחוזה. ביום הכינוס באנו למקום.
האולם היה סגור. הקיוסק הצמוד לאולם
היה פתוח. בעשר באו שני סדרנים של הקולנוע,
נכנסו לאולם ונסגרו מבפנים. לאחר
דקות מועטות ;0ר בעל הקיוסק את הקיוסק.
הוא טען כי הסדרנים אסרו עליו לפתוח את
עסקו ביסבת. לא קיימנו את הכנס גם בקולנוע
״פאר״.
עסם עבאסי, חיפה

שחרור מתפקיד

מבלי להיכנס בפולמוס עם ההערות שלכם
בהעולם הזה ()1135
על בעיותיו הפנימיות
של ״הבוקר״,
ברצוני להעמיד אתכם
על כד שראש־המערבת
עקב גרו־מן
לא פוטר מתפקידיו,
אלא התפטר
מטעמים אישיים. אחרי
כמה השהיות
נענתה הנהלת העיתון
לבקשתו לשחררו
מתפקידו.
פ• ברנשטיין,
עורך הבקר,
תל־אביב

ילדות פוליטית

גרומן

נסינתו המהירה של אלוף יגאל אלון מאחורי
מסד העשן של ההתלוצצות-כביכול
(העולם הזה ,)1136 באה אולי לא כל־כר מהיד
פחד מפני בן־גוריון כמו מהפחד להופיע
כבדברית לחרות. אלוף התכסיסים בי.־
ג׳י. רק מיהר לנצל נקודת־תורפה זו לצרכיו.
לידו נראה אלוף אלון כטירון בלבד.
עלי ינאי, תל־אביב
...מי היה׳מאמין כי יגאל, שנלחם ב־בינ׳י
כשהחליט לסגת מאבו־עניילה ומסיני,
יסונ במהירות כה רבה במקרה זה. נראה כי
נם אז היתר, זו רק מלחמת־נסינה תועמל-
נית בלבד.
איש פלמ״ח, יזרעאל
הבדיחה העצזבה אינה כל כר על חשבון
הציבור כמו על חשבונו של יגאל. זוהי התשובה
לאלה הרוצים למסור את ההנה בידי
ילדים פוליטיים.
חנוך בן־אשר, תל־אביב

נוסחה אטומית

ממשלת הצללים של העולם הזה ()1136
עושה רושם ניכר. חבל רק שאי־אפשר למ
צדקתם
בפירסום הכתבה ״מטורפים רוצחים
בחופשה״ (העולם הזה .)1136 אולם
נדמה לי כי אינכם צודקים במסקנה המתבקשת.
כי העובדה היא שהטיפול בבתי־החו-
לים השונים לחולי־הנפש אינו מתבטא בהב-
ראתו המוחלטת של החולה. צריכים הייתם
לכתוב :״חם אינם יודעים לרפא אותם.״
והרי כמה עובדות מנסיוני:
• בבתי־החולים לחולי־רוח איז מכירים
בתועלת הטיפול הפסיכיאטרי. במקום זה
הם נותנים לחולים זריקות וטיפולים פיסיים
שונים, בחובם הלם חשמלי, הגורמים להחלשת
כוח התנגדותו של החולה, אד לא מבריאים
אותו.
• הקשר בין הרופא לחולים — רופף.
למעשה מוסר הרין־וחשבון הוא האח הרחמן.
חולה, הרוצה לצאת בכל מחיר החוצה, יכול
להעמיד פנים, לזכות בכרטיס של התנהגות
טובה.
• בכמה מקרים השיג טיפול זה את התוצאות
ההפוכות. החולים שזכו לטיפולים
אלה, פיתחו רגש נחיתות עמוק, הצניעו את
התוקפנות המסוכנת מאחורי מסווה של שלווה
מדומה, התפרצו מאוחר יותר.
כותב המאמר לא צדק באמרו כי יש לאשפז
חולים אלה. מוטב היה כי החברה
תדאג לבעיותיהם בחוץ, טשתצטרד לכלכל
אותם על חשבונה במוסדות סגורים לאורך
ימים.
שמואל פרנק, קריית־ביאליק

נסיכה

אני מתפלאת מאד על שתמיד אתם בוחרים
למלכת המים
בנות 16 ומעלה. לדעתי
מניע נם לנו,
בנות השנה וחצי,
קצת לנסוע ולראות
את העולם.
וזרדה(טרי) הרצוג,
בחופשה,
קושטא, תורכיה

׳קריאה דחופה

קריאתו הדחופה של
האסיר בכלא דמון,
שאול נחמיה (העולם
הזה ,)1135 הגיעה
נם אלי. מתור

נסיו! של שנים בה
ר 5דג
טיפול במצבים מיואשים של חפים־טפשע או
מעוותי־דין, אני יודע כי יש לגשת לעזרתו
בדחיפות. לצערי עמום אני בעניינים
דומים רבים, כד שלבדי לא אוכל לשאת
בנטל. הגיעה השעה, עליכן, לפנות לציבור
אזרחי־ישראל, שיתנו ידם להצלתם של אסירים
מיואשים כמו נחמיה, ולמען אסירים
מיואשים רבים אחרים, שקריאתם אינה מגיעה
לאוזנינו. כתובתי: רחוב הירקון ,132
תל־אביב.
אליעזר בר־לב, תל־אביב

שימה קנאית

קול זעקת הנערים הכלואים בבית־היתומים
״דיסקין״ בקע מתור המאמר ״הנידונים לחיים״
(העולם הזה .)1135 שיטות החינוד
של קנאי־הדת ידועות לחלק מהציבור, אד
עד כה לא קם איש להתריע נגדן. הגיעה
היפעה שהמוסדות המתאימים ישימו קץ להתעללות
פושעת זו בילדים חסרי־ישע!
משה גור, בת־יס

סיגריה. לזרוע

קראתי את קריאתו של הסופר הפולני
מארק חלאסקו (העולם
הזה )1135 לאהבת
האנושות והאדם,
וקירוב הזר היושב
בתוכנו ,.הנני
מצהיר בזה, כי אני
עצמי אינני שונא
זרים, ומעולם לא
שנאתים. אד שאלה
אחת מתעוררת בי :
כיצד מתיישבת קריאתו
של חלאסקו לאהבת
אדם עם הצמדת
סינריה לזרועה
של אשה?
עובד גשן, עתלית
חלאסקו, הנושא
עדיין צלקת של גשן כוויה בזממו, טוען
כי למעשה נכווה הוא עצמו על־ידי אותה
אשה — ולא להיפן

״הייתי ארוסתו של אלי גלד!״-
המשך סיפורה של שרה עמרם על
משפט־הריגול שלה בירדן, מאסרה,
החזרתה לישראל ואירוסיה
עם גלר— יתפרסם כגליון השבוע
הבא של ״העולם הזה/ ,
העולם הזה 1137

ך* סתבלו כתמונת השער. מה היא מזכירה לכם?
i Iתמונה היסטורית של המהפכה האמריקאית או של
כיבוש הבאסטיליה? המרד ההונגארי?
לא, אין זה דמיון מקרי. יש לשון לתמונות — ותמונה
זו מדברת•
אין היא מדברת על התפרעות של בריונים, על השתוללות
מופקרת של כמה פורקי־עול פליליים•

זוהי תמונה אשר חותם של אמת גדולה טבוע
עליה. שום צייר לא היה מצליח להעלות על
הכד תמונה אמיתית יותר של זעם המוני.
האנשים בתמונות אלה מאמינים במה שהם עושים. הם
מאמינים כי נעשה להם ערל גדול. הם מאמינים כי אכן
הגיעו לגבול הסבלנות.

זוהי תמונה של התקוממות. ההתקוממות
הראשונה של מה שנקרא אצלנו, משום מה,
״עדות המזרח״.

ך י» אם הופתע מישהו? האם עבר הלם בציבור
ן | למראה תמונה זו, עת הופיעה בעתון היומי? האם
נבוכו השלטונות, נדהמה המשטרה?

אבן -לאיש לא היתה הזכות להיות מופתע.
אם יש ככלל דבר מפתיע בהתקוממות זו של

העבודה רוצים בעבודה ודלחם למשפחותיהם.
בשנורוקראטיה השלטת בישראל, החיה על חלוקת זרם
הכספים הבא מן החוץ, כל אחד מקבל משהו• אולם השמנת
מתחלקת למעלה׳ בין שליטי המפלגות וגרוריהם, מבני
הישוב הוותיק• רק פירורים דלים מן הסעודה השמנה
מגיעים למטה, שם מקיים פועלזדחק את משפחתו בת שש
הנפשות על 70 קירות בחודש, בחדר צר משל האפוטרופוס.
כאשר יתמוטט המשטר הקיים בבוא היום, עם דילדול זרם
ההון של המגביות והמענקות — כאן תתחיל ההתמוטטות.
מהות המשטר השנורוקראטי, וההתנשאות האירופית של
שליטיו, חברו יחד כדי ליצור מצב בו העולים החדשים
מבני המזרח הם הדפוקים ביותר. זעמם, שילך ויחמיר עם
התדרדרות המצב הכלכלי, יספק את חומר־הנפץ להתפוצצות.

החלכאים והנדכאים, הרי זה רק אחד: שהת־קוממות
ראשונה זו בה איחרה לבוא.

בי מרד זה — צפוי היה. ומי שהיו עיניים בראשו —
ראה את בואו.
לפני שש שנים יצר העולם הזה מטבע לשונית :״דופקים
את השחורים!״ בסידרת כתבות עובדתיות ניסה להרעיש את
המצפון הלאומי, לקעקע את האדישות ולהכריח את השלטונות
והציבור לתת את דעתם בעוד מועד על סרטן מסוכן
המתפשט במדינה — סרטן ההפליה העדתית.
ההגבה היתד״ כרגיל, גל של השמצות. במה לא האשימו
אותנו? בליבוי יצרים שפלים, בהמצאת סנסציות לצרכים
מסחריים בנסיון לפילוג האומה למטרות פוליטיות אפלות.
אחרי הטחת השמצות אלה בפני המזעיקים, נרגע המצפון
הרשמי. הכל נמשך כמקודם. בתור לעבודה נמשכה ההעדפה
הבולטת של דוברי־ד,אידיש• עולים חדשים מאירופה הובאו
ישר מן האוניה לשיכון מבהיק, עולים מארצות האיסלאם
נשכחו שנים ארוכות במעברות. למען עליה פלונית חוקק
חוק של מלווה,־עליה. למען עליה אלמונית — אף לא
מלוונת פעוטה.
ר,הפלייה העדתית קיימת בארץ, והיא משתרעת כמעט
לאורך כל שטחי החייט. אדם בעל צבע־עור כהה יכול
להגיע לאותו מקום כמו חברו הבהיר — אך בתנאי
שיתאמץ פי שלוש.

מאות אלפי אזרחי ישראל -פועלי־הדחק
וקרבנות־חדחק -החלו מחלקים את המדינה
בין ״אנחנו״ ו״הם״ .״הפ״ -השלטונות,
המשטרה, הציבור המסודר והאדיש, המדינה
הקוראת לעצמה ״ישראלית״ ,הטוענת שהיא
״יהודית״ •,ושלמעשה אינה אלא ״אשכנזית״.
זהו התבשיל שהתבשל במרוצת השנים. אט־אט הגיע
לנקודת הרתיחה. השבוע הוא גלש.
בפעם הראשונה• אך לא בפעם האחרונה.

*Jש בפריטת השבוע כמה פרטים, המטילים אור
על מהות ההתקוממות והכוחות שנתגלו בה לראשונה.
קודם כל — סיבת המרד. המשטרה ירתה בשיכור מתפרע.
השיכור היה בודד ובלתי־מזויין. השומרים היו פיכחים,
מזויינים ובעלי עדיפות מספרית גדולה.
בכל זאת הם ירו. איזו הצדקה יכולה להיות ליריות
בנסיבות כאלה? אם מותר לירות כשיכורים — האם לא
היה מספר ההרוגים בעולם מגיע בבל יום לרבבות?

וחשוב מבל: האם היו אותם השוטרים
יורים במהירות בזאת ובדייקנות בזאת, אילו
נתקלו בשיכור דובר אנגלית או רוסית, באחת
השכונות האריסטוקרטיות על הר־הברמל?

ההמונים בואדי סאליב התקוממו כי הרגישו שהשוטרים
הרשו לעצמם להשתמש בנשק חם, בצורה כה מחפירה,
מפני שעמד לפניהם אדם ממוצא ״מזרחי״ .בתת־הכרתם
פעלו לפי אותן המוסכמות המכתיבות כיום את התנהגות
כל מוסדות המדינה: השקר המוסכם שעולי־המזרח הם
נחותי־דרגה, שהם חסרי־תרבות, שהם פורעים ובריונים.
וכאן אנו חוזרים אל נקודה שכבר נגענו בה פעמים כה
רבות: ההתנשאות הנוראה של יוצאי מזרח־אירופה, הנותנים
את הטון במדינה, הרוחשים בוז עמוק למרחב ולבניו,
והבטוחים בבורות שחצנית כי אין תרבות מלבד האירופית.
התוצאה הבולטת ביותר של יהירות גזענית מגוחכת זו,
היא היחס לעולם הערבי ולערביי ישראל. כאן ההפקרות
והשרירות הן תופעות־קבע. אולם אין התנשאות גזענית חלקית,
כפי שאין צדק חלקי.

מי שמתחיל לירות במוחמד, סופו לירות
ברחמים. מי שאוסר ומגלה את סוליימאן ללא
דין ודיין, סופו לאסור ולהגלות את נסים. מי
שיורק היום בפני פטמה, יירק מחר בפני מזל.
מה שקרה אתמול בואדי ניסנאם, מוברח לקרות
היום בואדי סאליב) .

יוצאי־המזרח לא יזכו בחברה הרשמית לכבוד ולהערכה שהם
ראויים לה כל עוד לא תשלים אומה זו עם העובדה שהיא
אומה אסיאתית, שהמדינה היא חלק מן המרחב. רק כאשך
תתחולל מהפכה נפשית זו במדינה, יהפכו יוצאי־המזרח
לחולית־הקשר בין האומה החדשה לבין המרחב החדש,
ומעמדם החברתי יזנק אל על, יחד עם חשיבות התפקיד
הטבעי שיהיה נועד להם אז.

ך • פרט החשוב השני בהתקוממות השבוע הוא כיוון
| | ההתקפה. כאילו היה זה דבר מובן מאליו, פנה זעם
ההמון מיד אל מוסדות ההסתדרות.

ההסתדרות מסמלת את הישוב המסודר, האדיש,
החי בנחת והאוכל לשובע, השולט על
מקומות־העבודה. בראש ההתקוממות עמדו
פועלי-הדחק. הקש ששכר את גב הגמל אמנם
היה מעשה-האלימות של השוטרים. אולם הרקע
האמיתי הוא כלכלי. העומדים בתור ללשכת

גם מבחינה זו היתה להתקוממות השבוע
אות לבאות.

M kל י טי ההסתדרות יודעים זאת היטב. ומכאן הפרס
(Uהחשוב השלישי של מאורעות השבוע — פרט שרק
מעטים שמו אליו לבם. יתכן שדווקא הוא החשוב מכולם.
בשיא ההלם הראשון של ההתקוממות, הודיע יוסף אלמוגי,
הבוס של מנגנון ההסתדרות בחיפה, ומראשי המנגנון
של מפא״י :״פועלי חיפה יגנו על השקט!״ היה זה יותר
מאיום. היתר, זאת הכרזה מפורשת כי ״פלוגות הפועל״,
פלוגות־הסער של המשטר, יגוייסו ויופעלו — נוסף על
המשטרה, או במקומה.

בך התגבשו החזיתות: ההתקוממות של
יוצאי המזרח מבאן, והמיליציה של הצמרת
האשכנזית משם. אילו נמשבה ההתקוממות
יום נוסף, היו שני צבאות פרטיים מתנגשים
כרחובות חיפה -התגבורת של בני-המזרח,
שהחלה מתארגנת כישובים חסמובים לחיפה,
והצבא הפרטי של מנגנון ההסתדרות.

זה לא קרה השבוע. אך זה יכול לקרות מחר. אם לא
ישתנה המצב מן הקצה אל הקצה, אם לא תתחולל מהפכה
נפשית במדינה, זה יקרה מחר.

* %ני ממוצא אשכנזי. אני שונא אלימות, התפרעות
> ) ושפיכת־דם. אם בכל זאת התגנבה ללבי השבוע אהדה
אינסטינקטיבית למתקוממי חיפה, לא היה זה רק בגלל
ההכרה כי בזעמם כלפי השוטרים־ד,יורים היה הצדק לצדם.
בימי מלחמת־תש״ח נקשרה ביחידות הקרביות ברית־דמים
בין יוצאי כל העדות. כמם־כף צעיר של כיתת מתנדבים
מצפון־אפריקה, שזה מקרוב באו, עמדתי לא פעם תוהה
מול מנהגיהם ותגובותיהם•׳ השוגים, אך למדתי גם כי אין
חומר אנושי טוב יותר מהם, כאשר מתיחסים אליהם בצדק
וביושר• ארבעה מארוקאים# ,סיכנו את חייהם כדי להציל
את חיי, איפשרו לי לכתוב היום שורות אלה. לבי שתת
דם כאשר כולם נאלצו, בגלל המצב העדתי המחפיר, לנטוש
את המולדת שלמענה חירפו את נפשם.
איני מזכיר את הדבר לצורך העלאת זכרונות. אני
מאמין שיש בו לקח. כי ברית־הדמים שחושלה באש הסכנה
והסבל, חייבת לחזור ולהתחשל שנית במאבק המשותף
למען שינוי פני הדברים במדינה.

היום זאת מדינת ״אשכנז רבתי״ .הגיעה
השעה להפכה סון ז-סוף למדינת ישראל

מדד המ אדוק אי

נקמה עדתי.

יריח מהברכיים ולממח

*a IC

w i j i w a w i — aBWj
*mאמת היא, שיעקב אל־קריף אינו
» Iחשוב כשלעצמו. הוא רק שימש מר־עו.ם
לפיצוץ מיטען הנפץ של הרגשות־קיפוח
ועוני, שהצטברו בקרב שכניו המארוקאים.
תפקידו במאורעות חיפה היה כתפקידו של
אותו סטודנט סרבי, שידה בארכי־דוכס פרנסים
פרדיננד האוסטרי, ב־ ,1914 והחיש את
פרוץ ומלחמת העולם הראשונה•
אלפי המפגינים שצבאו על מטה משטרת
חיפה למחרת היריות צעדו אמנם אחרי
דגלים מגואלים בדמו של אל־קריף, אך
הקריאה שהיתר, בפיהם, היתה גדולה הרבה
יותר מקריאת־הנקם על שפיכת דמו
של הסבל הערירי. היתד. זו קריאת־מחאה
של עדה שלמה.
הפגנת הבוקר התפזרה בשקט, אחרי שהמשטרה
התנצלה על התקרית והבטיחה חקירה
מהירה והענשת האשמים. היה ברור כי
השוטרים שירו עברו על החוק המפורש,
הקובע כי שוטר יכול לירות רק בשני
מקרים: על,המון פרוע, המעמיד את חייו
של השוטר בסכנה! ועל פושע שפוט הנמלט.
בשני מקרים אלה חייב השוטר לירות
תחילה ירית־אזהרה באויר, ורק לאחר מכן
לירות במטרה — בתנאי שיכוון אל הברכיים
ומטה. במקרה שאדם בודד מתפרע, ומעמיד
את חיי השוטר בסכנה, יכול השוטר להשתמש
להכגעתו אך ורק באותו נשק הנמצא
בידי המתפרע• במקרהו של אל־קריף: בקבוק,
כסא או אלה.
המפגינים קיבלו את ההסבר, חזרו לשכו־

• W fm m m

יום ה׳ השחור

ידיה בשימו, הציתה אש בין העדות

מאת

שלו כהן -

ונתקע בעמוד־השדרה שלו.
כאשר הובא הפצוע לבית־החולים, היה
מבוסם לחלוטין וחסר־הכרה• כה מבוסם,
שלא היה צורך לתת לו כל סם־הרדמה,
ואי־אפשר היה גם לנתחו. הרופאים ניקו
את פצעו, ניתחת־,ו רק למחרת בבוקר.
בינתיים, נשאלה השאלה: אם אמנם נורו
ארבעה קליעים לכיוון השיכור, ושניים נמצאו
בבית־הקפה ואחד בגופו — היכן
הרביעי? האם פגע בחלק אחר של גופו?
האם אמנם נורה? על כך לא רצה איש
להשיב .״ועדה משטרתית בודקת את הפרשה
-,היתד, התשובה הרשמית ,״היא
תפרסם את העובדות.״
־A־ !Ar ,At־
קבלן שותהכ כי ת ־ מו ה ר

« אדיס לי ה, בעברית, פירושו עמק
| הצלב. אחת הסברות היא, שמקורו של
שם זה בתקופה בה התנחלו הצלבנים בארץ.
הם כבשו את חיפה אחרי קרב קשה דווקא
עם יהודים, ששמרו אמונים לשלטון הערבי.
מכל מקום, דבר אחד ידוע על עמק זה,
למרגלות הר הכרמל: האדמה שעליה נסללו
כבישי האספלט ונבנו בתי הערבים, ספגה
דם למכביר. באמצע השבוע שעבר שוב כיסה
דם את אדמת הואדי.
תחילה היה זה דמו של תושב שיכור,
חסר כל חשיבות מלבד לעצמו. יעקב עקיבא
אל־ק־יף, יליד מרוקו שעלה ארצה לפני
שמונה שנים, עמד בבית־הקפה של שלמה
רוזיליו בואדי סליב וסירב להישמע להוך
• י רי ותפג עו באחת הנקודות הרגיראות
המשטרה. עמו היה אחד ממכריו, מלח
! Iשות ביותר במדינה של קיבוץ־גלויותג
בן 40 בשם אבנר ממן *,יליד פז שבמרוקו.
הרגישות העדתית• בואדי סליב מתגוררים
עדותו של ממן היא ברורה וחד־משט־ כ־ 25 אלף תושבים, אשר קצת פחות ממחעית:
סמל משטרה (אשר גולדנברג) ירה ציתם הם יוצאי צפון־אפריקה. אלה ראו
שלוש יריות־אקדח מתוך מכונית הניידת —
את פציעת בן־ארצם כפגיעה זדונית בכל
אחת באויר ושתיים לכיוון אל־קריף. נוסף עדתם. הם התקהלו, נסערים, למחות עליה.
לאקדחו של הסמל, פלס אקדח משטרתי שני
מיהו האיש אשר פציעתו הציתה את הלשתת
אש׳ ובסך־הכל כוונו אל הסבל ה־ אש? יעקב אל־קריף ,37 ,נולד במראקש. אבי:־
שיכור ארבעה כדורים.
מת בהיות יעקב עדיין צעיר, ו« ז הפכה
מרכז עולמו הנפשי.
על כי1זז היריות אפשר ללמוד מן המהנער
היהודי גדיל להיות גבר גבוה וחסון,
קומות בהם פגעו הקליעים: אחד פגע
שפתח דוכן למשקאות קלים. הוא עצמו
בכניסה. לבית־הקפה, כמטר מימין למקום
חיבב דווקא את המשקאות החריפים, ונהג
שבו עמד אל־קריף. גובה הפגיעה: מטר
להשתכר בלי הרף. בשיכרותו היה מתמן
הרצפה. קליע שני פגע בקיר האחורי
קוטט עם שכניו הערביים, פוצע אותם או
של הקפה, כחמישה מטרים מאחורי גבו
נפצע מידיהם. פעם הרחיק לכת עד כדי
של אל־קריף, ושבעה מטרים ממקום מושבו
לקלל :״תקולל דתו של הסולטן מוחמד!״
של הסמל בניידת. גובה הפגיעה 1.95 :מטר•
מאחו ונורה מנקודה נמוכה יותר, כלפי
היתר, זו פגיעה במלכות• אל־קריף הובא
מעלד, הרי אין ספק כי הקליע עבר קרוב
למשפט, נידון לששה חודשי מאסר — אחד
מאד לאל־קריף, בערך בגובה מותניו. כדור
מקומץ יהודים בין כמד, מאות מוסלמים.
ליעי פגע במותנו הימנית של השיכור.
סיפר עליו צעיר תושב ואדי סליב, אשר
אל־קריף נפל ליד הדלפק, מתבוסס בדמו .־גם הוא נכלא באותה תקופה ::״נכלאתי חודש
שלמה רוזיליו, שניקה את ההריסות, מצא: אחריו. בית־הסוהר במראקש אינו כבתי־הם,־־
הר בארץ. זהו מיבצר עתיק, בעל שער־שני
קליעי אקדחים• קליע שלישי נמצא
ברזל ענקי. בפנים, הכל שחור ומלוכלך.
בתוך גופו של אל־קריף, כאשר הושכב
לא נווזנים סדינים או בגדים נקיים לאסי־על
שולחן־הניתוחים של בית־החולים העירוני
רוטשילד. הקליע חדר מלפנים, בגובה. רים• ואוכי - ,רק הכי גרוע.״
מדי שבוע היתד, אמו הזקנה של יעקב
חפוחנים, קרע את מעיו של אל״קריף
באה לבקרו, מביאה לו אוכל ובגדים נקיים.
• סיפורו האי שי של נחזן בענדודיגז 6־ .7
״וגם בבית־הסוהרד המשיך האיש לספר,

האיש שמרה

אלה שתי התמונות היחידות של יעקב עקיבא אל־קריף,
שפורסמו בעתונות. הצילום העליון מראה את אל־קריף

כשהוא שוכב בבית־חולים רוטשילד בחיפה, אחרי שנותח פעמיים. התמונה למטח מראה
אותו בחברת אחת הבחורות שעמהז הרבה לבלות, ארבעה חודשים לפני פציעתו.

״היד, שותה ומתנהג כמו קבלן — מסתובב
עם ידיים בכיסים ומצפצף על העולם.״
עם קום המדינה, החליט אל־קריף לעלות
לישראל, יחד עם רבבות יהודים מבני ארצו.
לאמו ולאחותו הבטיח, כי בישראל יעבוד
קשת וייטיב את דרכיו. ברגע שיהיה לו מספק
כסף לקניית שיכון, ישלח להביאן אליו.
אל־קריף הרויח אמנם יפה. הודות לכוחו
הרב הצליח לעבוד כסבל בשוק הירקות
תלפיות בהדר הכרמל, השתכר סכומים גבוהים
מאד בעבודתו המפרכת. את הכסף
היה מוציא על שתי חולשותיו: נערות
ומשקאות. הוא לא הצליח לחסוך פרוטה,
והשיכון נשאר רחוק מאד ממנו. תחת זאת
התגורר בכוך אפל, במורד מדרגות עגלון,
המקשרות. בין ואדי סליב לבין רחוב החלוץ
בהדר הכרמל• הכניסה לכוך היא דרך
דלת עץ, שגובהה אינו מגיע לחזהו של
אדם בינוני. אין לו חלון, וכדי להגיע אליו,
יש לעבור בקומה כפופה כעשרה מטרים,
בתוך מינהרה אפילה.
אילו חיפשו בנרות, אי־אפשר היה למצוא׳
אדם פחות מתאים לשמש קדוש של מסע־
sam

נתם — אך לא להלך־חייהם הרגיל •.הם
התגודדו בקבוצות, רגמו מכונית משטרה
שניסתה לחדור לשכונתם. במוחוו! החמר
מים, שוב לא היה חשוב מה היה הגורם
הראשוני להתרגשות. הסיסמה החדשה הי־תה:
ננקום ״בר,ם״ .כל מי שלא היה ״משלבו״
,היה אויב. מכוניות אזרחיות שהזדמנו
במקרה למקום, נרגמו אף ׳הן.

אבגים בשולי חשמלה
**מרכז השכוגה החלה הפקעת ד,אנו

/שית מתפוררת לנחילים קטנים, שהש־תפכו
דרך הסימטות הצדדיות אל העולם
שבחוץ. הותקפה חנות של צלם! בית־קפה
של עולה מרומניה נהרס, מאחר ואמרו עליו
כי הוא אשר הזעיק את המשטרה בלל
אמש. ליד סניף בנק לאומי עמדה מכוניתו
של מנהל הבנק. חבורת צעירים התנפלה
עליה, הפכה אותה על צידה הימני. הבנזין
החל מטפטף מתוך מיכל הדלק• מישהו השליך
גפרור — והמכונית עלתה באש.

קרבן המפגינים

הוא השוטר דויד עובדיה ,32 ,תושב הכפר סלנזה שליד תל־אביב.
עובדיה, בעל ותק של חמש שנים במשטרה, הודעק
יחד עם יתר חניכי הקורס בביתיהספר לשוטרים בשפרעם, נשלח לפיזור המפגינים בואדי סליב.
אב! גדולה פגעה בפניו והוא נפל סחוסר־הכרח. הפצע נראה בבירור באפו ובשפתיו השסועות.

סמרטוט בוער הושלך גם אל -החלון
המסורג שבחזית הבנק, והאש החלה מלחכת
את הבנין ואת האותיות שמעל לכניסה.
מכונית כיבוי, שהגיעה בלויית משטרה, מנעה
אסון גדול, כיבתה את האש בטרם
תצליח לחדור לבנק.
עד לרגע זה, התנהגה המשטרה בהתאפקות.
הסביר קצין אחד :״אין דבר, שישברו
איזה זכוכית או שתיים, לא נענה להם• יש
לנו חמאה על הראש.״ כי אחרי הכל, היה
זה סמל משטרה שהתחיל את כל העניין.
אלא שד,הצתות חרגו מגדר ההפגנות הם־
שוטות. לשוטרים ניתנה הוראה לפזר את
ההמון בכוח. כגלים שהתנפצו אל החיף
ונסוגו חזרה אל מעמקי הים, כך נהגו גם
אנשי השכונה: מול שרשרת השוטרים
המזויינים באלות נסוגו ב,וזרה אל ד,סימ־סאות,
תססו עמדות מעל גגות הבתים שמסביב
לרחבה המרכזית. בדרכם אספו אבנים.
היה זה מחזה בלתי־שכיח: נשים משולהבות
אספו אבנים בשולי שמלותיהן, הביאו אותן
לגברים שסקלו את השוטרים. השוטר
דויד עובדיה, שהובא במיוחד עם חבריו
משפרעם, התקדם לעבר ההמון, כשמקלו
מונף בידו. הוא תפס אחד ד,רוגמים, העבירו
למכונית משטרה שעמדה בקירבת־מקום,
ושב לשורת־ד,התקפה. מפקדו נתן הוראה
לשוטרים להתפזר, לבצע סעולת־איגוף. ברגע
זה בדיוק חש עובדיה בחבטה נוראה
בפניו. הוא נפל על הכביש, מחוסר־הכרה.
הוא התעורר במכונית משטרה, בדרך לביתר,חולים.

המוגפים,
הפחידו את הילדים אחוזי־ההים־
טריה. הגננת ניסתה להרגיעם, אך לשוא.
לפתע הריחה ריח של עשן. היא פתחה
את החלון לרווחה, צעקה אל ההמון :״אתם
תשרפו את כל הבית! יש כאן ילדים!״ האש
כובתה מיד.

קצין עם דמעות כעיניים

ך* מצכ ככר היה מעבר ליאוש. קצין
fני משטרה אמנם גיסו שוב ושוב להרגיע
את הרוחות; אחד אף נכנם בלתי־מזויין
אל מרכז ההמון, וכשדמעות בעיניו
ניסה לשכנעו כי יחדל ממלחמת־האחים. אך
גם המנהיגים איבדו שליטתם בהמון, שטעם
את טעם הדם, והיה שיכור־מלחמה.
כרוז אלמוני משוכפל וקצר הסית לצעד
הבא. איש אינו יודע מי חיבר והדפים
את הכרוז, ואם ידע זאת מישהו, לא גילה
את הסוד. קרא הכרוז :״דמנו לא יהיה
הפקר! נעלה לשכנינו־עושקינו בהדר־הכרמל.
אנו רואים אותם בלילות, בתוך החלונות
המוארים, בעוד אנד מחפשים מקום לינה
בחדרי מדרגות ובמרתפים חשוכים, וו־יום
תרים כזאבים רעבים להשגת יום עבודת־דחק
— בואו נעלה עליהם!*
והם עלו עליהם.
בעוד המשטרה סוגרת על השכונה משלושה
עברים, פתח ההמון חזית מן הצד

fl *״1HI III it ITTlIהוא יעקב אמזלק, יליד מארוקו ותושב
Uסליב. אמזלק, פועל בלתי־קבוע בנמל ואב

בעה ילדים, השתתף בהפגנה נגד המשסרה, נעצר והוכה על־ידי השומרים. על
סימן המכות, בעוד שעל בטנו נראים סימני-חיתוך — נסיונו להתאבד מרוב

הרביעי• בתפנית פתאומית הסתערו כמה
מאות תושבים, ברובם בחורים צעירים
ואפילו נערים, על המדרגות המובילות להדר
הכרמל. כהרף־עין הופיעו לעיני האזרחים
השלווים של רחוב הרצל.
דויד דויטש, בעל מסעדת תלפיות, הרגיש
כי משהו אינו כשורה: מכונית פרטית
קטנה שנסעה ברחוב החלוץ הסמוך החלה
לפתע נוסעת אחורה ברחוב החד־סיטרי,
מבלי להסתובב. מיד לאחר מכן ראה את
ראשוני ההמון מתפרצים מראש המדרגות.
דויטש, ענק ג׳ינג׳י מהונגריה, לא נבהל.
מסעדתו התרוקנה מאדם זרק הוא נשאר
על מקומו• ״אם מישהו יתקרב אלי,״
נשבע בנפשו ,״אהרוג אותו!״
איש לא התקרב אליו. לעומת זאת החלו
המתפרעים מנפצים את חלונות־הראתה של
החנויות הסמוכות. בחנות הזרם לצרכי חשמל׳
היה יהושע צפלוביץ עסוק עם שתי
קונות. כאשר ראו את ההמון מתקרב, הקימו
השתיים צוזחת־אימים. צפלוביץ עזר להן
לעלות לקומת־ביניים בתוך חנותו, ולפני
שהספיק להסתובב לאחור היתד, זכוכית
חלון־ד,ראווה מנופצת לרסיסים.
גל האלימות שטף הלאה. אזרח פנה לפקח
עירוני :״למה אתה לא עושה משהו?״
הפקח השיב, כששיניו נוקשות מפחד:
״יהרגו אותי!״
ואדי לארלחיו
צפד.

ליד
חנות הפרחים הזעירה שלה, עמדה
רייזל פורדס, ישישה בעלת שיער שיבה,
ראתה את ההמון מתקרב. שני נערים נעצרו
ליד חלון־ר,ראווה שלה, נטלו כמר, עציצי־פרחים
שעמדו על המדרכה והשליכו אותם
דרך הזכוכית לתוך ד,חג; ת. כשקול הזכוכית
המתנפצת והעציצים המתגלגלים לריצ־פד,
מהדהד באזניה, ברחה הישישה.

צו חיד־ג־י לשמ8

כעש?{ח בסך־הכל ארכה ריצת־הא־
Iמוק ברח! ב הרצל. המשטרה לא הספיקה
להדביק את קצב ההסתערות. כאשר
הופיעה בשדה־הקרב, כבר לא היד, כמעט
איש מן המתפרעים במקום• באותה מהירות
שבה הופיעו, חזרו לשכונתם. אלה שלא
חזרו, התערבבו בין העוברים והשבים.
היה זה מעשה־הטירוף האחרון ביממה
של אבדן־חושים. פועלי־הנקיון טיאסאו את
שברי־ד,זכוכית ברחובות, ניידות־משטרה הקיפו
בטבעת־בטחון את השכונה כולה, התושבים
יצאו לעבודתם. החיים — עד כמה
שמסתכל מן החוץ יכול היה לקבוע —
חזרו למסלולם. אך הפרשה לא תמה• יום
החמישי השחור היה רק אות אזהרה, כי
קיבוץ־ד,גלויות שוב אינו יכול להישאר
מליצה מתחסדת וצבועה, כי אם צו חיוני
לשלום המדינה.

סדרה?הריסת מועדון
המשטר! ,עודדה את ההמון

ן* סיגה
Jלמעשר,־אלימות נוסף: הפעם נגד שני
בתים שסימלו בעיניו את ״האויב״ :מועדון
מפא״י ומועדון ההסתדרות. המועדון
השני נמצא אך צעדים ספורים מבית־הקפה
של רוזיליו. ההמון התנפל עליו כלהקת ארבה,
פרץ את הדלת, ניתץ כל מה שמצא
בשלושת חדריו: כסאות הברזל הוצאו מאולם
ההרצאות, הוצבו לרוחב הכביש, כמית־רם,
במיטב המסורת המהפכנית הצרפתית.
בקומה הראשונה, מעל למועדון, ישבה
שרה פישר, עולה מרומניה בת ,48 ורעדה
מפחד. משעות הבוקר המוקדמות הגיפה
את תריסי דירתה, התפללה שהכל יעבור
בשלום. לפתע הרגישה כי הקירות מזדעזעים.
היא ברחה לקומה העליונה. שם, לפחות,
היה לה עם מי לחלק את פחדה.
למטה, עסקו עתה ההמונים בד,ריסה שיטתית
של קירות המועדון החיצוניים. הם
הרימו עמוד חשמל שהיה מונח בקירבת־מקום,
השתמשו בו כאיל במלחמות קדם.
המכות זיעזעו את הבית כולו, פוררו את
הבלוקים בנקל.
לפתע הופיע אחד התושבים, כשהוא מושך
אחריו פרדה. הוא העביר חבלים עבים
דרך החלון הפרוץ, הוציאם מן הדלת והאיץ
בפרדה לסחוב ולמוטט את הקיר.
עוד הפרדה מתאמצת, ומישהו השליך
סמרטוט בוער אל תוך המועדון ההרוס.
ריח העשן היתמר למעלה. בקומה העליונה
שררה בהלת־מוזת. בשני חדרים הפונים אל
הרחוב ניהלה חנה נודלמן הבלונדית את
הגנון שלה לעשרים מילדי השכונה. הרעש
וצווחות המפגינים, שחדרו מבעד לחלונות

*•fir

דם הגארוקא׳

שנשפך על רצפת קפה רוזיליו בואדי
סליב. בעל הקפה שלמה רוזיליו,
מנגב את הדם הקרוש מ! הרצפח, לעיניהם הנדהמות של בני השכונה.

שישוו היויה

מבוצע בידי אחד מתושבי
ואדי סליב, חסחזיק בלך
חיריה באח מ! המכונית שחנתה ליד הפתח.

= ssמרדהמאד 6קא־ ם

״כרהוא נפלו
סינורו האישי שד בן־לוית האיש שנורה
-מאת

א בנ ר inn־

* ה הכר בגלל בקבוק בירה. לולא החן
לטתי לשתות משהו קר, לפני שאלך
לעבודה, לא הייתי מעורב בכל העניין הנורא
הזה. יצאתי מביתי בתל־חנן מוקדם
בערב, בדרכי לנמל. בדרך כלל׳ אני שומר
משעה שש בערב עד שש בבוקר. אבל
ביום רביעי שעבר הייתי צריך להתחיל
דוזקא בעשר בלילה• השעה היתד, עוד תשע,
החלטתי לסור לואדי סליב לשתות משהו.
נכנסתי לקפה של שלום שיטרית ׳,ברחוב
טטאנטון. אני מכיר היטב את השכונה, כי
גרתי בה והיה לי בה, עד לפני חמש שנים,
בית־קפה. מאז ועד ליום רביעי, לא חזרתי
׳׳שכונה.
ישבתי ליד השולחן, ובקבוק הבירה, לצי־די.
שתיתי קצת ודיברתי עם חברים שפגשתי
שם. ואז באה מכונית משטרה ונעצרה
?יד בית־הקפה. הסמל אמר לשיטרית, שיכניס
את השולחנות מהמדרכה, וגם את שול־דן
ר,קבב .״אין לך רשיון,״ אמר הסמל•
הכרתי את הסמל ואמרתי לו שלא כדאי
לעשות עניינים; זה יהיה בסדר .״ממן,״ הוא
אמר לי ,״עשה לי טובה ודאג שלא יהיו
עניינים.״ אחר־כך פנו השוטרים לדרכם.
ברגע זה בדיוק הופיע יעקב עקיבא, אשר
עם משפחתו אל־קריף. הוא כבר היה שתוי,

אבל מה יש? שתה קצת. זד, דבר רגיל.
ביהוד אצלו. היינו רגילים מזמן לראות
אותו שתוי. הוא נכנם לשיטרית והזמין בקבוק
בירה• שיטרית אמר לו :״לא עכשיו.
אל תעשה לי כאן עניינים. רק עכשיו היתד,
כאן המשטרה, תבוא עוד מעט, ואתן לך.״
יעקב התרגז* .מה זאת אומרת לא רוצה
למכור לי בירה?״ שאל ,״אם אתה לא רוצה
למכור — סגור את הקפה שלך!״
שיטרית עמד על שלו. הוא ראה שאל־קריף
שתוי, וחשש כנראה שהוא עלול
להתפרע. לכן לא נתן לו לשתות. יעקב
התרגז, ניגש לדלפק ותפס בקבוק ריק. הוא
שבר אותו במכה אחת, כשהוא אוחז בצוזא־רו.
ראיתי שזה לא עסק ורצתי אחריו החוצה•
הוא אדם גדול וחזק, אבל בשיכרותו
התנדנד. תפסתי אותו חזק בזרועותי• איך
שאני תופס אותו׳ איבד קצת את שיוזי־מש־קלו
והוא בעט בשולחן שעמד בחוץ והפיל
אותו .״אם לא רוצה למכור בירה,״ מילמל
שוב ,״שיסגור את הקפה!״
הרעש הזעיק, כנראה, שוב את ניידת המשטרה.
הסמל ירד מהמכונית. הוא הכיר
טוב מאד את יעקב, וידע עם מי יש לו
עסק. הוא ניגש אלי ואמר לי :״ממן, אני
לא רוצה לקחת אותו אתי. קחהו הביתה.״
אמרתי לו :״אל תדאג, תשאיר אותו
בידים שלי, אני כבר אקח אותו הביתה.״

גנוניה הפונה עודש נשות וגור סניף הבנק
וכך היה. לקחתי את יעקב בשקט ועזבנו
את המקום. הוא לא עשה שום בעיות
והסכים ללכת הביתה. רק התחנן שאתן לו
לשתות קודם בקבוק בירה. עברנו את כל
רחוב סטאנסון, מן ההתחלה עד הסוף, ולא

נכנסנו לשום בית״קפה, לא של מארוקאי
ולא של רומני. הלכנו ישר לבית־הקפה הקטן
של רוזיליו, שהוא בן־עירו שלאל־קריף.

יעקב היה עצוב
ך כנסנו לכית־הקפה. לא היה שם אף

Jאחד, מלבד בעל בית־הקפה, אחיו ובחורה
בשם דוזינה. ישבנו ליד שולחן עץ, מול
דלת בית־ד,שימוש של בית־הקפה. הזמנתי
שני בקבוקי בירה והתחלנו לשתות.
אל־קריף היה עצוב מאד. הוא תמיד ככה;
רע לו על הנשמה. הוא בא ארצה לפני
שמונה שנים, ואין לו אף אחד כאן. השאיר
את אמו הזקנה במראקש. כאן עבד בתור
סבל בשוק הירקות תלפיות. בחור חזק
מאד, סחב ארבעו־,־חמישה ארגזים על הכתפיים
בבת אחת• הרמיח הרבה כסף. אבל
מה? היתד, לו מחלה אחת: השתיה. את
כל מה שהרמיח, הוציא על שתיה ונשים.
היה לו לב של זהב. כל ערב, כשהיה
חוזר מעבודתו בשוק, היה מביא אתו סל
מלא פירות וירקות, ומחלק אותם לילדים.
שיקחו הביתה ויהיו מבסוטים. כשהיה יושב
בקפה, ומכר שלו עבר ברחוב, היה מיד
מזמין אותו שישתה אתו, על חשבונו 20 .־30
לירות הרמיח ביום — והכל הוציא. לפעמים,
כשהיד, שיכור, היה משתולל ושובר
דברים• אחרי יום היה בא למקום, מבקש
סליחה על מה שעשה, ושואל כמה הנזק.
כשאמרו לו שש לירות, היה משלם עשרים,
כולם הכירו אותו, וכולם ידעו שהוא
משתכר. אף אחד לא היה עושה לו שום
דבר; אבל המשטרה היתד, פעם אחרי פעם
עוצרת אותו. לפעמים היו מכים אותו, לפעמים
אומרים למישהו שיקח אותו הביתה.

השומר הנ׳יגנ׳י מתערב
ף ככן, ישכנו כקפה של רוזיליו כש־

וחוב יחיאל ניש החלוץ, אחו׳ ההסווסוות סל וחוב הוצל

ו אל־קריף עצוב מאד. הוא דיבר על
האמא שלו .״אני רוצה לראות את אמא
שלי,״ אמר בקול חנוק מדמעות. בחדר שלו
יש לו תמונה של אמא שלו; תמיד היה
מסתכל עליה ויוצא להשתכר ולבכות. הוא
ביקש מרוזיליו שינגן בשבילו תקליט ערבי
עצוב, פרק אל חבייב — פרידת האוהבים.
יעקב קם ממקומו, ונכנס לבית־ד,שימוש.
ברגע זה בדיוק הופיעה ניידת של המשטרה.
היא נעצרה בדיוק מול פתח ביתד,קפה•
ברחוב הזה אין מדרכה, לכן המכונית
יכולה ממש לחסום את הכניסה.
זאת לא היתד, הניידת הראשונה, עם
הסמל שראה אותנו אצל שיטרית ואמר לי
לקחת את אל־קריף הביתה. ליד הנהג
ישב סמל שלא הכרתי מקודם; בפנים המכונית
ישבו איזה ששה־שבעה שוטרים. שוטר
ג׳ינג׳י ירד מהאוטו ונכנס לבית־הקפה. אני
מכיר אותו טוב. אני חושב שהוא רומני.
הוא הכיר טוב את אל־קריף, כי הוא בא
ישר אלי ושאל :״איפה עקיבא?״
לא הספקתי לענות ואל־קריף יצא מבית־השימוש
.״בוא איתנו במכונית,״ אמר השוטר.
״תסלח לי,״ ענה יעקב ,״עשיתי משהו

ולאומי בכניסה לוואדי סאליב, שעה שהכבאים שענדו בחשת המשטרה מקפלים ציודם
רע? רק באתי לשתות בקבוק בירד.,״
השוטר חזר על דרישתו :״תבוא איתנו,
יותר טוב.״
יעקב ענה :״טוב, תלכו אתם, אני אבוא
אחריכם. באוטו לא תקחו אותי.״
הם דיברו בשקט, בלי צעקות, כמו שאנשים
מדברים על עיסקה. אני עמדתי לידם
והקשבתי לשיחה• בסוף התערבתי ואמרתי
לג׳ינג׳י :״עזוב אותו כאן. הסמל ההוא נתן
אותו בידי שאקח אותו הביתה. אני תיכף
לוקח אותו בשקט.״

בקיר, בגובה מטר אחד, והתחבא מיד
אחרי המחיצה של בית־ד,שימוש. הוא היה
יכול כמו כלום לקבל בעצמו כדור.
ברגע שיעקב נפל, כשדמו נוזל על ה־ריצפה,
נכנסו ארבעה שוטרים לקפה, תפסו
אותו ברגליו ובידיו, השכיבו אותו על

ריצפת המכונית שלהם והסתלקו. כי עכשיו
כבר התחיל הקהל להתאסף. קול היריות,
הבקבוקים הנשברים ואחר־כך הצווחות של
הבחורה חזינה, הזעיקו את השכנים. מאות
ואולי אלפים, התחילו להתאסף.
מעצמו, התחיל כל הקהל לנוע במורד

שני כדורים -ישר לאיש

ך* סמל, שישב בצד הקרוב לדלת ביתן
| הקפה, התעצבן כנראה מכל העניין.
הוא קרא לשוטרים שלו :״קחו אותו!״ וכמה
שוטרים ירדו מהמכונית, כשבידיהם מקלות.
מה שקרה אחרי־כן, קרה במהירות.
קודם כל, כשראה אל־קריף את השוטרים
מתקדמים אליו, לקחת אותו בכוח, התכופף
מעל לבר. הוא גבוה והגיע בקלות לבקבוק
ריק שהיה על האיצטבה שבקיר. אחרי
הבר. השוטר הג׳ינג׳י עשה שני צעדים לאחור
ונעמד בפתח• אני, כשלעצמי, הבנתי שכאן
הולך עניין לא טוב, והסתלקתי החוצה.
אל־קריף שבר במכה אחת את הבקבוק
על הבר וניצב מול השוטרים .״תלכו יותר
טוב,״ אמר להם ,״למה ימות מישהו מכם,
ואני אמות גם כן? בכוח לא תקחו אותי!״
תבינו: זה היה אדם שיכור. אל אדם שיכור
צריכים להתייחס כמו אל ילה עם
שכל של ילד. צריכים להגיד לו כמה מלים
טובות ולהרגיע אותו. אבל הסמל לא הבין
את זה. הוא נתן פקודה לשוטרים שלו
לקחת את השיכור בכוח. אל־קריף זרק מיד
בקבוק על האוטו• השוטרים הסתלקו מן
הפתח, ותפסו מחסה במכונית ומאחוריה.
אני עמדתי ליד הפנס הקדמי של המכונית
ויכולתי לראות בדיוק כל דבר שנעשה.
יעקב לקח בקבוק שני מהבר וזרק גם או־תו
על המכונית. הסמל ראה את הבקבוק
עף אליו, הוציא את אקדחו ונתן יריה באדר.
אבל היריד, לא הפחידה את אל־קריף.
בראש שלו היתד, עכשיו רק מחשבה אחת:
לא יקחו אותו בכוח. הוא זרק עוד בקבוק.
הפעם ירה הסמל לא לשמים — אלא ישר
לאיש.
כדי להבין מה פירוש הדבר, צריכים לדעת
כי הכניסה לקפה של רוזיליו היא צרה
מאד, ואפשר להגיע אליה רק אחרי שעולים
מדרגה אחת. אל־קריף עמד בפתח, כשהוא
נשען בידו השמאלית על הבאר וביד ימין
זורק את הבקבוק, וחוסם כמעט את כל
הכניסה• שמעתי את שתי היריות, אחת אחרי
השניה, ומיד אחריהן ראיתי את יעקב תופס
את עצמו ונופל לרצפה, כשהוא מפיל אחד
מד,כסאות הגבוהים של הבר.

יריות מהקומה החמישית
»»» משך כל אותו זמן, לא נשמע קול
—Iשל בן־אדם. אחיו של רוזיליו והבחורה
התחבאו מהר בתוך החדר השני של הקפה.
רוזיליו עצמו ראה את הכדור פוגע

הרחוב׳ לכיוזן הקפה של שיטרית. וכל שהתקדמנו
ברחוב, מיהרו האנשים לסגור
את החנויות ובתי־הקפה, פחדו שיקרה משד,וברחבה
הגדולה, במרכז ואדי סאליב, יש
בית גבוה. בקומה החמישית הופיע פתאום
אחד הדיירים, רומני, וירה שני כדורים
למטה, על ראשי האנשים. התחלנו כולנו
לברוח בפחד. עכשיו שמעתי שהאיש הזה
עזב את החדר שלו ופוחד לחזור, ושאחר
משלנו, מארוקאי, תפם את החדר.
לא עבר הרבה זמן ולמקום הגיעו גם
מכוניות משטרה, עם קצינים גבוהים. הם
דיברו עם הקהל וניסו להרגיע אותו. הם
שאלו :״מי ראה? מי ראה?״ והקהל ענה:
״ממן, הוא היה שם.״
הקצינים קראו לי אליהם והסיעו אותי
אתם באוטו, עד מטה המשטרה. אבל שם
אמרתי להם שאני צריך כבר להתחיל את
העבודה שלי, כי השעה היתד, אחרי עשר.
הם נתנו לי ללכת, בתנאי שאחזור בבוקר.

מכה כראש

ך ום המחרת היה יום הדמים. גמרתי
את העבודה בשש־וחצי בבוקר, הלכתי
הביתה לכמה דקות וירדתי לקופת־חולים
בעיר. בתשע גמרתי את הבדיקות שלי והלכתי
למשטרה• אלא שלא יכולתי להתקרב
לפתח המשטרה. ברחבה, בין המשטרה
והדואר, עמדו המון אנשים, שהחזיקו דגלים
שחורים ושני דגלים עם דם.
בפתח המשטרה עמדו הקצינים וניסו לדבר
עם האנשים, אבל האנשים לא רצו
לשמוע. אני דחפתי את עצמי עד לשם
ואמרתי לקצין שיתן לי לדבר עם המפגינים.
דיברתי אליהם, לא בעברית אלא
בערבית מארוקאית, בשפה שכולנו מבינים.
סיפרתי להם את כל מד, שראיתי בלילה
הקודם, איך ירו באל־קריף המסכן• .ובסוף
סיימתי :״אבל יש חוק ויש מדינה. המפקד
מי שעשהרע, וכל ינצח שהצדק יקבל עונש.״
עלינו שבעה איש למעלה, לחדרו של
המפקד. הוא אמר לנו :״האיש לא מת.
מה שקורה בחוץ, לא טוב למדינה. פזרו
את האנשים. תגידו להם שילכו הביתה,
יש כבר ועדת חקירה.״ ירדנו, והשפענו על
הקהל שיתפזר. אותי הזמין המפקד לחזור
בשעה ארבע, לתת עדות.
אבל המזל העיוור שהביא אותי לואדי
סאליב לא עזב אותי גם עכשיו. בשעה
ארבע עליתי על אוטובוס ערבי מנצרת,
שנסע לחיפה. באוטובוס היו עוד 10—8
אנשים מתל־חנן, שנסעו לעזור למפגינים
בחיפה. אבל לפני חיפה עצרו אותנו מכוניות
משטרה והשוטרים תפסו את כל אלה
שנסעו להפגנה• אני קיבלתי מכת־מקל על
המצח. אמרתי לשוטר שהיכה אותי :״תודה
רבה, אחי!״ ולא הוספתי מילה•
במטה המשטרה שאל אותי הקצין :״מה
אתך? למה עצרו אותך?״ עניתי :״הזמנת
אותי לשעה ארבעה; הנה, באתי.״ ומסרתי
להם עדות על כל מה שראיתי, ושסיפרתי
עכשיו ושאני נשבע כי הם אמת.

בגועוון ההסתוות אחו׳ גגו הטגוום
מבטיח

מגויסי גנאי ׳ מטהוים שעוונם ההווס

J i nאבנר ממן, שומר בנמל 111 חיפה, היה בחברת׳עלוב
I I 11 1 111
אל־קריף כאשר נורה בידי השוטרים. עדותו היא
עדות מרכזית בחקירת על נסיבות התחלת המהומות.

שלמה בן־נליפה, העובד

סקות כפועל־דחק. למרות
/ A III fCIJJIJ
נו כבר 12 שנה בארץ ושירת בצה״ל, לא הצליח שלמה
למצוא עבודה קבועה, גר בחדר אחד עם אשתו ושלשת
בהפי שהיעדיין
ילדיו.

il גר עוד

r | M i n V i nיוסף מבאג, פועל־דחק הסו־בד
דק חמש שעות ליום,
IU U II | liJ /J
בתל־חנן• בשומעו על ההפגנות בואדי סליב יצא עם
כמה מארוקאיס לעזרת המפגינים, נעצר בדרן לחיפה.

מנהיג, המוד-מי ton

לא עסקנים ציניים, אלא אנשים בששים משו העדה

ן** אלחאחת חוזרת ונשאלת, בכל
Wסרשת ואוי סליב: מי הם המתמרדים ז
טי הם אותם אזרחים שצעדו בהמננת
הבוקר׳ סקלו את השומרים אחר־הצהרים
והושלכו למעצר בלילה? מה דמותו של
הגבר אשר הרים בראש חוצות את הדגל
הלאומי המוכתם בדם? האם עמד מישהו
בראש המתמרדים? האם הונהגו — ואס
נ:ן, מיהו מנהיגם?
ביומיים הראשונים שלאחר שמיכת הדמים,
אי־אמשר היה לקבל תשובה לשאלה.
תושבי השכונה היו המומים מן המאורעות,
לא הספיקו לעכל עדיין את אשר חוללו.
מפה לאוזן עברה גם ההחלטה: לא לדבר
יותר• אך מתחת להיתממוות ולשתיקה,
געשו הרוחות. תושבי השכונה דיברו בשטף
זנקרנות־ד,רחובות, ליד ניידות המשטרה עמוסות
השוטרים החמושים. הם דיברו בניב
המארוקאי הנוקשה, אשר גם האוזן השו־מעת־ערבית
חייבת להסתגל אליו היטב
לפני שתצליח להבינו.
ביום ד,ששי בצהרים, פחות מ־ 24 שעות
אחרי שנעצרו׳ שוחררו משתתפי המרד.
,ם חזרו בשקט לבתיהם, או הצטרפו למת-זכחים ברחובות• היה ברור כי שלב זה של
התקרית נסתיימו היה ברור לא פחות, כי
אין זה סוף הפרשה. שמועות דמיוניות
הילכו בסימטאות הצרות, נבואות מסמרות־שיער
נלחשו במדרגות העולות להדר־הכר־מל.
.שמעתם?״
שאל גבר צנום, תושב תל־חנן
הסמוכה, אשר עיניו להטו בקדחת
׳ ההתרגשית. המעגל־ה,אנושי הביט בו רעיי
ניים סקרניות .״המשטרה שיחררה את ממן*
מיד אחרי שעצרה אותו• רצתה שיחליף את
עדותו• אבל ראש הועד ידע. הוא שלח
אחד משלנו, שהתחפש כשוטר והתגנב למטה
המשטרה. הוא בא לממן ואמר לו שאם
ישנה את עדותו, נהרוג אותו.״
או שיחה זד :״ראש הועד? מי יודע
״ :מיהו ראש הועד? אף אחד לא ראה אותו
באור היום. רק יודעים שהוא גיבור גדול.
יודע הכל. יש לו אנשים בכל מקום• גם
בסף ונשק. אם הוא רוצה, מחר נקום כולנו
כמו איש אחד ונעשה מה שהוא יגיד.״

האחד תרם לירה או שתיים, אחר תרם
פרוסות.
היו לו, לועד, מפרות פשוטות, כולן
כלכליות. הוא נולד מהתמרמרות נגד המנהיגות
הרשמית של העדה המארוקאית בארץ,
שנמכרה למפא״י תמורת משרות והטבות.
קדמו להקמת הועד ויכוחים אינסופיים.
״צריכים לבחור עשרה אנשים מבינינו, ולתרום
כסף שיספיק למחיית אדם אחד לפחות,
כדי שלא יהיה לו מה לעשות חוץ מלטפל
בעניינים שלנו. צריכים להבטיח לו משכורת,
אחרת תבוא מפא״י ותקנה אותו על•
ידי מתן עבודה קבועה.״
״זה לא ילך,״ השיבו הספקנים .״נניח
שנמצא אדם כזה, וכל אחד מאיתנו ישלם
לו לירד, לחודש• והנה יבוא אליו מישהו
שנתן לו לירה ויחשוב את עצמו כבעל־הבית
שלו, .תסדר לי הקצבה בעזרה סוציאלית!׳
ידרוש. ואם המזכיר לא יצליח, אז
האיש הזה יקים צעקה שבגדו בו ויפסיק
לשלם אנו אומרים לכם׳ זה לא יעזור.״
״אז מה אתם מציעים?״ נשאלו•
״שום דבר. כל אחד ידאג לעצמו. ואם
לא ילך בטובות, ילך במכות!״
בכל זאת הוקם הועד — ומיד צלצל
סעמון־אזעקה במרכז מפא״י. עצם הופעתה

של הנהגה ממורמרת ובלתי־תלויה, היתד,
סכנה לשליטת המפלגה בין ציבור זה. ההסתדרות
מיהרה להקים ארגון משלה, ששאל
לעצמו את מטרתו העיקרית של הועד הבל־תי־תלוי:
ללחום בדרישת רשות הפיתוח
להחתים את תושבי הבתים הנטושים על
חוזים, ולאלצם בצורה זו לשלם דמי־מפתח.
נחיצותו של ועד הליכוד נראתה מפוקפקת
ביותר.

הדגל חורם

יריות כפתח בית־הקפה של רוזיליו
I Iהיו מיבחן־האש של ועד הליכוד.
תחילה שררו הזעם והתדהמה הספונטאניים.
המון נסער יצא לרחובות, חסר יעד וחסר
מנהיגים. הגורמים הישירים היו פציעתו לזל
קריף והשמועה הבלתי־נכונד, כי מת מפצעיו•
אך התקרית לא היתד, אלא שביב קטן!
האש הגדולה ניצתה כאשר פגע שביב זה
במצבור המרירות והאכזבה המקוננים בלב
העולים הצפון־אפריקאים מן השבוע הראשון
לעליתם ארצה.
לרגע נדמה היה כי האש דעכה, כאשר
מפקדי המשטרה הובהלו למקום התקרית,
ניסו להשקיט את הרוחות. אך כמו מדורה
שכוסתה בעפר, המשיכה האש יוקדת בלב־

מן החופה לכלא
ת דגל הלאום נשא צעיר שרירי,

לידתה של הנהגה

W׳ujM.auim
* Kגדותל חו ד, ומציאות לחוד. הועד
CNהמקומי של ארגון ליכוד עולי צפון־
אפריקה אינו גוף מחתרתי, המתכנן הפיכה
מזויינת של עולי צפון־אפריקה במדינת־ישראל•
הוא שוכן בחדר קטן, בתוככי ואדי
סליב, ובחודשים הראשונים להקמתו
לא היה לו הכסף לתשלום חשמל. אך
התרומות החלו מגיעות מתושבי השכונה:
• בן־לויתו של חגורת אל־קריף, אשר
-סיפורו נזוזפרסס מזנזודיס׳ 6־ז.

בות. עד שבבוקר — שוב פרצו לשונות
האש ר,שמימה.
אנשי הועד ידעו היכן מקומם — בראש
בני עדתם• לא היו אלה עסקנים ציניים,
המלכים שינאת ההמון למטרותיהם הפרטיות.
אנשי הועד היו חלק בלתי־נפרד מבני
עדתם. הם הזדעזעו בזעזוע הכלל, נסערו
לא פחות מכל תושב אחר. כאשר החליטו
להפגין, רק ביטאו את המרירות שבליבם.
בישראל נראה אירגון הפגנה כדבר מסורבל:
מלאכה הנעשית על־פי צו ״המוסדות״,
הדואגים לאביזרים ולסיסמאות מצויירות
בידי שרטטים מקצועיים. לא כן בעיני תושבי
ואדי סליב• הם חונכו בבית־הספר העקוב
מדם של מלחמת־השיחרור הערבית
בצפון־אפריקה, ראו הפגנות־דמים צצות כה־רף־עין•
להפגנות כאלה דרוש רק מי שירים
דגל.
והדגל הורם בואדי סליב. לא אחד, כי
אם שניים. שמועה אומרת כי אחד מאנשי
הועד רץ לדרך העצמאות הסמוכה, קנה
שני דגלים. אחרים אומרים כי היו אלה שני
דגלים שנלקחו מתוך מועדון ההסתדרות
ההרוס• הדגלים הובאו לבית־הקפה של רו־זיליו,
טובלו בתוך השלוליות הגדולות של
דם מתקרש. היה דרוש דגל שני למפגינים,
דגל שיסמל את האבל, כשם שדגלי־הדם
סימלו את האסון. הוא נמצא על גבו של
אחד הבחורים. הבחור פשט את חולצתו
השחורה, קרע אותה לרוחבה, קשר אותה
למום — והרי דגל שחור.
ברגע האחרון, כמעט ונוסף להפגנת*
המחאה צביון מחלחל במשמעותו• קבוצת
צעירים היסטריים הניפה מעל לראשי הה־מון
תמונה גדולה של מוחמד החמישי, מלך
מארוקו .״אנו בניו!״ צעקו ,״לא בני ב ך
גוריון!״ אנשי הועד התערבו מיד, קרעו
את התמונה .״אנחנו אזרחי מדינת ישראל,
המפגינים למען זכויותינו וכבודנו כאזרחי
מדינת ישראל!״ התריעו. וההפגנה זזה.

נראית כדמות מן המהפכה הצרפתית, בעומדה סול נוטה המשטרה
בחיפה. התמונה צולמה בשעת ההפגנה הראשונה, שנערכה בשעות
חבוקר. בי! העצורים חיו ארבע נשים, שצעדו בראש המפגינים ועדודו אותם בקריאותיהן.

האגהיגה

CNבעל תודי-פנים גבריים ויפים• הוא סימל
את בני עדתו, כשם שהדגל שנשא מעל
ראשו סימל את זעקתם. שלמה בן־כליפה
הגיע ארצה ממארוקו לפני 12 שנה. כיום
הינו בן ,26 הספיק לסיים את שרותו
הסדיר בצד,״ל. הוא נשוי לצברית ואב לשלושה
ילדים, אשר המבוגר בהם בן שלוש
שנים וחצי.
בליבו של בן־כליפה בוערת המרירות.
אין לו עבודה קבועה, ואין הוא יכול לפרנס
את משפחתו. הוא גר בחדר אפלולי
וחייב למעלה ממאה לירות לבעל־המכולוב
״פעם, כשהייתי רווק, היו לי עניינים עם
המשטרה. אני לא גונב, לא מתעסק בשום
פשע, רק מכות. הייתי הולך מכות, והמשטרה
היתד, עוצרת אותי.״
המכות היו הדרך היחידה שבד, יכול היה
שלמה בן־כליפה להביע את מחאתו, על
היחס שבו נתקל מצד הישוב כולו. הו*
״המארוקאי״ ,הוכתם כאיש־אגרוף ואלימות.
וכאיש אגרוף ואלימות התנהג. יתכן כי
בעיני דיירי רחוב דיזנגוף ומרכז הכרמל
הופכת עובדה זו את בך כליסד. לפושע
מנודה! בין בני עדתו אין זד, פוסל אותו
מלהיות מנהיג.
»כל זה השתנה כשהתחתנתי,״ סיפר על

התנהגותו ,״אמרתי: די, עכשיו אני נשוי,
צריך לעבוד ולפרנס את המשפחה״.
אבל ״הם״ לא הרפו ממנו. בדיוק למחרת
חתונתו הובא בן־כליפה למשפט על התפרעות
קודמת׳ נשפט לשישה חודשי מאסר.
״ביקשתי שלפחות יתנו לי לגמור את השבוע
הראשון עם אשתי. לא נתנו. הכניסו
אותי לבית־הסוהר• לרוצח שכבר יושב ב־בית־סוהר
נותנים חופש אם הוא מתחתן —
ולי לא!״
כאשר השיג בן־כליפה עבודה, היה זד,
במעגל הדחק והפיטורין הפתאומיים ללא-
פיצויים. חודש אחד, למשל, נשלח לעבוד
בעידיה. הוא עבד 17 יום, הביא הביתה
70 לירות. הוא מכר את השולחן היחיד
שהיה בחדרם׳ אשתו מכרה את צמידיה.
״בשבת האחרונה,״ סיפר ,״לא היה לנו
ממה לעשות שבת בבית• אמרתי לאשתי:
,קחי את החולצה החדשה ותלכי למכור
אותה.׳ היא מכרה אותה בארבע לירות
בשוק, והיה לנו מה לאכול בשבת,.׳

שניים מתיר עדה
ך* מפנינים שצעדוי^ד־״לוי״של

f Iבן־כליפה לא היו כה נמרצים או צעירים,
לא ידעו לבטא את רגשותיהם בעברית
הצחה, השגורה בפי בן־עדתם הצעיר. אולם
כאשר הורם הדגל, לא היססו לצעוד. כאשר
נהרסו מועדוני מפא״י וההסתדרות, נדחקו
קדימה למצוא פורקן לשינאתס• וכאשר הסתערה
עליהם המשטרה, ידו בה אבנים
והלכו בלי חרטה למעצר.
היד, ביניהם יוסף סבאג: רזה׳ חולני, בן
25 וחדור־מרירות. הוא עובד חמש שעות
של עבודת־דחק ליום, חי עם אשתו ושני
ילדיו בצריפון מתבקע בתל־חנן. סיפר הוא:
״בצהרים שמענו שיש הפגנות בואדי סליב.
החלטנו לנסוע לעזור להם• יחד אתי נסעו
אחי ועוד איזה עשרה חברים. עלינו על
אוטובוס ערבי שנסע מנצרת, אבל לפני
שהגענו לחיפה עצרה אותנו המשטרה. ישר
התחילו לתת מכות, ולקחו אותנו למעצר.
אותי בתחנת קריית־חיים, את אחי בג׳למי.
אני לא מצטער על שום דבר שעשיתי. צריך
שכל הארץ תשמע את צעקתנו המרה!״
יעקב אמזלק, מפגין אחר שנעצר בידי
המשטרה, הינו גבר כחוש אך שרירי, בעל
עור שחום• על לחיו הימנית התנוססה תחבושת
.״זה ממכת שוטר,״ הסביר.
אמזלק, פועל בנמל חיפה, עובד ממוצע
של 10 ימים לחודש. הכנסתו, אחרי ניכוי
מסים: כתשעים לירות .״לך תאכיל אשה
וארבעה ילדים בתשעים לירות לחודש! וכשאתה
אומר שיש לך הרבה ילדים, עונים
לך: מי אמר לך לעשות ילדים?״
סיפר הוא :״כששמעתי שהרגו את
עקיבא, אמרתי שזה כבר יותר מדי• במקום
למות שערה־שערה, שאמות בבת אחת.
בטח שהלכתי להפגנה. כי הלב שרף לי.
המשטרה עצרה אותי ואחר־כך שיחררה
אותי עם כולם. אבל אני אמרתי: אלוהים,
איזה מין חיים אלה? קח את נשמתי!״
ובקול חנוק, כשידיו פורמות את כפתוריו
ופותחות את חולצתו לרוזחה, הוסיף :״הנה
מה שעשיתי לעצמי, אבל לא הצלחתי עד
הסוף!״ בטנו היתד, מכוסה בסימני־חיתוך של
סכין־גילוח — עדות לנסיון־התאבדות.

דרוש; יושר

ך* מאורעות יצרו בואדי סליב אוירה
t Iשל דריכות בוטחת• כאשר קונן מישהו
על אפליה ועוני, שוב לא דיבר בנימה
חסרת־האונים של תמול־שלשום. בקול המרוקאים
של ואדי סליב פועמת עתה נימה
חדשה: נימת האיש שגילה לפתע כי בידו
לגמול לחומסיו צרה כנגד צרה.
זוהי מתיחות העלולה בנקל להביא לפורענות
מחודשת, פראית שבעתיים. במק־הקל
ביותר, תתבטא בהעמקה תהומית
״הבדלי־העדות. התנבא אחד התושבים:
צלושה חודשים לא תמצא אף רומני
סליב!״
ם אפשרות אחרת: שתביעותיהם
^זל עולי מארוקו ייענו בכנות,
הצבועה של העסקנים ד.״
^־בר למחרת שפיכודהדמים
ן־גשי הקיפוח אינם מבו־
/׳ובייקטיבית בסיסית!״
־,ועד :״אני רוצה דבר
__ ויכון ולפני העבודה
S « 51£7 0ישר• אני לא רוצה
Vc)0 י או אחר תקח ממני

reי 9r׳אדון הרשקוביץ, תיב־
y ciu:iQע־הרשקו-ביץ, תדבר אתו
•ד לומר לי שהיא, מצט־
1nQ,
זל ץ״ י ץ לא במשרד היום• תבוא
זוהי דרישה גדולה מדיי
׳׳Usi0
?׳ ffij),,.צעדים האחרים יבואו.״
1/11

׳ 1 1 1י
במדינה העם
״אדה אנשי המזרח...״
״אדה אנשי המזרח, הס מכבדים
רק כוח!״
הממשלה מינתה ועדת־חקירד, שתחקור את
הסיבות והגורמים. הכנסת דנה בכובד־ראש
ודרשה להרחיב את החקירה. המפלגות חי 1ז
דעות מלומדות, אנשי־ציבור הוסיפו את
הסבריהם. אולם כל החקירות והבירורים לא
יכלו למצות את המהומות העדתיות שאירעו
השבוע בחיפה — כמו אותו פסוק של
קצין־משטרה אלמוני, שצוטט בהארץ למחרת
ההתקוממות•
מתוך גרונו של קצין זה דיברה נימה
עמוקה של בוז והתנשאות. זהו תהליך
מחשבתי שאינו מיוחד רק לאיש אחד —
הוא משותף לחלק גדול מן הציבור בארץ.
אין הוא תלוי בהגיון כלשהו. הוא מבטא
משהו תת־הכרתי. הוא יוצר את דמותו של
המומחה לעניני המזרח, הקובע כי ״כל
ספרדי עצלן,״ או ״כל צפון־אפריקאי הוא
בריון,״ או ״כל ערבי יחייך לך בפרצוף
ויתקע לך סכין בגב,״ ועוד אימרות־כנף
מסוג זד״
הסיבה האמיתית ליחס נפשי זה הם הומר-
הידיעה, הפחד הסתום של האדם כלפי האיש
שגדל בסביבה שונה לגמרי, המדבר בסגנון
אחר והנראה משונה וזר. אולי זוהי האשמה
היסודית של החינוך הישראלי, שלא הצליח
— ואף לא ניסה — לקרב את הצעיר
העברי אל תרבות המזרח, אל הבנת סגנונו
והערכת מעלתויו.
אילו היה חינוך זה שונה, יתכן כי בארץ
היו מתהלכים פסוקים כמו :״כל ספרדי הוא
בעל חכמת־חיים,״ או ״כל צפון־אפריקאי
חברותי וגלוי־לב,״ או ״כל ערבי מכניס
אורחים.״

ממשל צב*1י
ה א דון?יזל— ד א עוי ד
״הוא נפל עלי מהשמיים כך רגילים
ערבים לבטא את רגשותיהם כאשר בא
להם גואל במצוקתם.
השבוע נפל דויד בן־גוריון מן השמיים
על תושבי הכפר הדרוזי ג׳ולים. קצינים
שסיידו מראש בכפר, כדי להכין את הביקור,
קבעו כי המקום המתאים ביותר לנחיתת
ההליקופטר של ראש־הממשלה־ד,מתפטר,
הוא שדה בו רגילים הערבים לדוש
את הקציר. האיכרים נתבקשו להעביר את
הדיש למקום אחר, טענו בצדק שהתבואה
תתקלקל•
הממשל הצבאי מצא פתרון: הוא הביא
קומביינים חדישים, שגמרו ביומיים את
העבודה המעסיקה את בני ג׳וליס בשנים
אחרות למעלה מחודש. נוסף על ישועה
זו, באה ברכה אחרת: ששים פועלים מצאו
להם עבודה של כמה ימים בסידור מקום־
הנחיתה. שכרם בא מידי משלם־המסים, ותושבי
ג׳ולים התפללו לאל הסודי של עדתם
כי ראש הממשלה יפול עליהם מן השמיים,
בכל שנה, בעונת הקציר.
תוכנית־בידטמור דרוזית. אולם
האיש שירד מן השמיים לא הביא גאולה
רבה. יותר משדמה למשיח, דמה להארון׳
אל ראשיד מודרני, המתחפש כדי לרדת אל
העם ולשמוע מה בפיו• הוא הופתע לשמוע
כי בישראל מקופחים הדרוזים כמו הערבים,
התפלא כשנאמר לו כי אדמות הדרוזים מופקעות
בסיטונות, באדמות הערבים, למען
בטחון המדינה והוראות שר-הבטחון.
כי ראש־הממשלה לא השאיר ספק שהוא
מתיחס אל הדרוזים כאל אומה נפרדת, הדומה
ליהודים והחייבת לשתף עמם פעולה נגד
הערבים״ .תיזה נושנה זו, שהיתר, אהודה
על הצרפתים עת קיוד בעזרתה לפלג אח
העם הסורי ולמנוע את ליכודו במלחמת־שיחרור
משותפת, ביצבצה בכל דבריו של
ביג׳י•
קבע ביג׳י: על האומה הדרוזית להשיג
בהקדם ממלכתיות משלה — כלומר להקים
מדינה דרוזית עצמאית בשטח השייך כיום
לרע״ם•״ .בישראל יוכל כל דרוזי מקומי
או זר לקבל חלקת־אדמה• חיילים דרוזים
משוחררים יתקבלו למשטרה, או יזכו לשיקום
— אפילו לפגי החיילים היהודיים.
פסוק ערכי. בכל זאת היה ביקור זה,
(המשך בעמוד )12
* הדרוזים הס עדח דתית, הנחשבת
לרוב לכת מוסלמית פורשת• אין לחם שוס
רקע לאומי, וגם לא מוצא משותף מלפני
תיווסד הדת הדרוזית.
** דרישה שאינח נשמעת בפי מנהיגי
חדדוזיס בסוריה, המכריזים שם בתוקף שחם
ערביס לאומייס, בעלי אמונח שונה•

ד נשפך בחיפה!
מאורעות הדמים של ואדי סאליב לא היו מקרה.
הפורענות שכאה על חיפה היא אות מכשר רעות.
רחוכות חיפה השקטה והממושמעת ראו א ת ההתפרצות
הראשונה של זעם המקופחיס.
אם לא נכין מה הם שרשי הזעם הזח, נעמוד

ל בני מ לדו מ ת־ א 1ררוים בי שראל!
מי אשם כמרד ההמוני? כיצד להציל את המדינה מפני הרעה
המאיימת על עתידה? שמעו את דכר ״הפעולה השמית״ משי

אודי א ס רי
שלמה בן ־ שלמה
נתן ילין־מור
שלו כ הן
כאסיפת־עם שתתקיים כליל שכת 17 ,כיולי ,1959
כאולם קולנוע ״עצמוו״ כהיפח
חכנילזה זזפט\י\ז!

בש נה 8.30 בנגר!

J(J7W

בבה שפיצד
תל־אביב, רח׳ סירקץ 1
(פינת בוגרשוב)

צעיפי כלות כהשאלה
דוגמאות מיוחדות

קורס

קיץ

ל פ קי דו ת

והנהל תחשב מו ת
נפתח ב| -

״ מ ר כז

יו לי 1

מזריםסוסמכיס ־ ,הם 12 תל־אביב

נוער עבר!
אתה מויאס במפלגות. אתה מרנ׳ש כי -כולם אותו הדבר.״ אתה חש את ריח
הריקבון והשחיתות הנודף מכל סבר. אתה מרגיש כי משסר נזעובש דן אותך לחייס
של ריקנות וזזוסריסעם•

מהאתהששהל שינוי פני הדברים t
האם תעמוד מנגד כאשר אחרים לוחמים את מלחמתך? האם תתעטף באיצסלה של
ציניות מעושה ואדישות מלאכותית כאשר עתידך שלך מונח על כסות המאזניים?

המהפבההעב רי ת קו ראתלך !
״הפעולה השמית״ קיבלה על עצמה את המשימה הקשה לחולל מהפכה כוללת
במדינה — מהפכה רעיונית, מדינית וחברתית. אין היא מפזרת סביבה סיסמות
נבובות. אין היא מסתפקת בשלילת הקיים מבלי להציע יסודות איתנים למשפר
המחר — משטר שיהיה חדש באמת, ולא אוסף מקרי של פראזות•
״המינשר העברי׳ — מצע הפעולה השמית שזכה לתשומת־לב עולמית — פתוח
| לפניך. הוא סולל נתיב נועז. הוא קורא למנשימים אמיצים.

אםאתהמס כי ל ד עו תאלה -
הרי שחוכתף היא לתת את ידו לפעולה המעשית, לקכל על
עצמו את אחד התפקידים הרכים הקשורים בהפצת הרעיונות
וכהכטחת הפעולה.
זוהי קריאה לצעירים ולצעירות, בני 15 סד , 18 תלמידי חגמנסיות ונוער עיבד, בני
מרכזי חפרים ובני הפרברים .,בני חתיקיס זבני חעליה החדשה.

פנה ככתכ לת.ד ,11253 .תל־אכיכ, והודע את שמד, גילך, מקום
לימודיו או סקוס עכודתך. הצטר!« אל

מי בקד הנוגתנדבי

החי
הקומיסארים
ך* מנד, הזמינו חברי הקיבוץ המפא״יי
Jאת מנהיג תנועת החרות מנחם בגין
להרצאה, אסרו על נערי מחנה־העבודה, ששהו
במקום, להאזין לדבריו.

משמר ההדוקה

גם אתה משדר אותו בליבך כל פעם שאתה
מבקש הצלה מבעיות התחבורה שלך. משהו
שישחרר אותך מאיבוד הזמן והעצבים
בעמידה בתורים. שישרת אותך בעבודתך,
ויתן לך את האפשרות לצאת לטייל בשעות
הפנאי.
רבים שאין ביכולתם לקנות ולהחזיק במכונית,
פתרו בכל זאת את בעיית התחבורה
שלהם — .הם רכשו קטנוע ־ ווםפה.
ודאי תתפלא לשמוע שמחיר הווספה בישראל
— כולל כל המיסים — אינו עולה על
1470ל״י (אפשר גם בתשלומים לשיעורין
עד שנה וחצי) ,מחיר שהוא בגבול האפשרות
הכספית של כל אדם עובד.

פנה מייד לסופן מוסמך
והבא לביתך את הרבב
המודרני, הזול והיעיל

A P P E A L

״ S E X

האמצעי ההיגייני והיעיל לחיימשפחהתקינים .
תהנה גםאתה

* *י רו ש די ם, קנה תלמיד בית־ספר־תי1
., 2כוו גרעינים לפיצוח, גילה כי השקית
בה היו ארוזים עשוייה מהבחינה שלו בספרות,
שנמכרה על־ידי מורו כחומר־גלם
לעושה השקיות.

נבר עס ביצה
^ פאריס, צרפת, נידון קלוד פיגום,
Jחייל משוחרר, למאסר שנה, על שטיגן
לעצמו ביציה על אש־התמיד שליד מצבת
החייל האלמוני•

הפד בנדד מסמר קטן
•קריית־גת, ניסה שוטר להשליט סדר

ריפוי בעיסוק

אלפים כבד רכשו א ת שבעת האזשר

פנה עוד

ספרות נרעיגית

Jבין מובטלים שהועסקו קודם בעבודת
בניין, הותקף ונפצע מדקירות במסמרי-
בניין.

קטנוע הווספה!

ף * רמת *גן, חילק שלום סוקול, גנן־״זד
^ ,עי ר אילת, שטרות־כסף אמיתיים לכל
עובר ושב, נעצר, נכלא בבית חולים לחולי־נפש.

יוםל בי תמרקחת

S M M IIIW
ך• תד־אביב, נמלט חולה לבוש פיז׳מה
Jמבית־החולים הדסה, התעלף מכאבים
ברחוב אלנבי, הסביר כשהתעורר :״משעמם
לי בבית החולים.״

״אפרטהייד״
יוהנסבורג, דרום־אפריקה, סירב ה־ל
צנזור הממשלתי לאשר את יבואו של
ספר הילדים בלק ביומי (יופי שחור) ,וזיתר
כשגילה כי הספר דן בסוסה שחורה.

טוב שס מפסך טוב
ך תד״אביב, התלונן חיים טוב, אביו
2״ של עורך־הדין צבי טוב, הנאשם בהונאה
והוצאת כספים בסענות־שווא, כי מז־נוגאי
של משטרת תל־אביב טען כי בנו
צבי חייב לו כסף, והוציא ממנו סכום ניכר
בטענות־שודא.

הרת משמעות
ך תד״אביב, סעדו בני־משפחה את
Jליבם בפטריות, כיבדו בתבשיל את
חתולת הבית, נדהמו לראות את החתולה
מתפתלת מכאבים, מיהרו לבית־חולים לשטוף
את קיבותיהם, הופתעו למצוא, כשחזרו,
את החתולה מניקה את גוריה שד.ומ-
לטו זה עתה.

נפטרת, דא פטורה
ף ! תד״אכיב, הגיש תושב־העיר עירעור
« iע ל הכללתה של פרידה קירנגרין, שנפטרה
לפני שלוש שנים, בפנקס הבוחרים,
קיבל תשובה ממשרד הפנים כי ״אי־אפשר
למחוק את שמה מהפנקס, מאחר ומגיעה
לה זכות־בחירה.״

עלי להבה (ביוקר) !
ך• אלכסנדריה, מצרים, עמלו כבאים
2״ משו שעות לכבות דליקה במחסן גרוטאות,
גילו כתום עמלם כי החומרים בהם
השתמשו לכיבוי האש היו יקרים מן הסחורה
שניצלה מכליה•

צער היסוד הורים
ך פמברולך דוקס, ארצות־הברית, נכח
2״ החייל ג׳וז ברידז׳ בניסוי אטומי, חזר
לביתו ורצח את הוריו ״כדי שלא יסבלו
במלחמה הבאה״.

סי ג רי ה 280פ רו ט ה

צ׳ולי

אברהם אילן, בעל בית־הספר לנהגות
אילן, ששיגשג והצליח
בדרך־פלא בחסותו המשתלמת של משרד הרישוי.

ף* די דהגיע למעמד ולדרגה בה יוכל לבחון
ילדים בגיל בית־הספר העממי ולקבוע אם
הם מוכשרים לעבור מכיתה לכיתה, חייב אדם
להיות מורה מוסמך. הוא מגיע למעמד כזה
אחרי שנים •של לימוד ומאמץ. כדי לערוך לתלמידי
בתי־ספר תיכוניים בחינות שיעניקו להם
את תעודת הבגרות, תעודה שאינה מחייבת
דבר מבחינה מעשית, ורק מאפשרת לבעליה
את הזכות ללימודים גבוהים יותר׳ צריך אדם
להיות בוגר אוניברסיטה. אולם כדי לבחון אדם
אם הוא ראוי ומוכשר להחזיק בידו הגה של
מכונית ולנוע באופן חופשי בכבישים, שם
חיי־אדם בידיו, בעצביו ובכוח שיפוטו, אין
הבוחן צריך לדעת הרבה.
אדם הרוצה להגיע למשרת בוחן במשרד
רישוי, אינו צריך להיות בעל תכונות כלשהן.
מספיק אם הוא יודע לנהוג ויש ברשותו רשיון
לנהיגת אוטובוס, ואם הוא מכונאי בעל ידיעה.
לפעמים׳ בשעת הדחק, אפילו אם אינו מצטיין
בשני שטחים אלה, הוא יכול להיות בוחן. אין
הוא צריך להכיר ולהבין את נפשם של הבאים
להבחן אצלו. הוא אינו צריך להיות בעל השכלה
ברמה כלשהי, שתאפשר לו להבחין בין
עיקר ותפל בבחינה• הוא אינו חייב אפילו להצטיין
בתכונות חיוביות פשוטות. כמו נימוס,
סבלנות, אדיבות ושקט נפשי.
מסיבה זו אין פלא בעובדה, שבוחני משרד
הרישוי של משרד התחבורה, הפכו מזמן לדמויות
מעוררות סיוט בעיני הנבחנים בבחינות
נהיגה. יתכן שהם אמנם נהגים ומכונאים טובים
— עובדה שגם היא מוטלת לעיתים בספק
— אולם אין להם כל מושג בפסיכולוגיה או
בפדגוגיה. ומה שעוד יותר גרוע מזה — אין
לבוחני הרישוי אמת־מידה אחת, לפיה הם מבצעים
את בחינותיהם.
יתכן שבמבט ראשון קשה להבין׳ מדוע
דרושות לבוחן מקצועי בנהיגה התכונות הנזכרות.
אולם כל מי שמכיר את מצב העניינים
במשרד הרישוי מקרוב, מגיע להכרה כי הרמה
הנמוכה של הבוחנים, ולא דודקא מבחינת כושר
הנהיגה שלהם, היא שורש כל הרע במשרד
הרישוי.

תפקיד האבא הטוב

ף«טתס ה83 ופח של הבוחנים, וחוסר קנהו
המידה האחיד שלהם, הם הגורמים העיקריים
לאחוז הגבוה של הנכשלים בבחינות
נהגות. אף מורה לנהיגה אחד לא ישלח תלמיד
לבחינה בידיעה שהוא אינו מוכן לה. כי במקרה
כזה צפוי הכשלון מראש• שורת כשלונות מוציאה
שם רע לבית־הספר, ובכך אין המורה
מעוניין.
אחוז הנכשלים בבחינות הוא גבוה מ5
שבעוד שלגבי בוחן אחד, נסיעה במן ן
מסויימת מעידה על חוסר בטחון־עצמיא
נוהג, הרי לגבי בוחן שני, נסיעה״
מהירות עצמה, היא אות לבטחון
נכשלים בבחינות מפני שהבוחנים
להבדיל בין טעות חסרת־ערך^,
רגשות של התלמיד בשעת הן
ידיעה. נכשלים בבחינות
המשחקים את התפקיד של
ממלאים את תפקיד האבא__ 1

חות תוך כדי מבחן, שורקי5
ומבלבלים את הנבחן, בעוד שבוחנים אחרים
מסתכלים בתלמיד בזעם מרגע כניסתו למבחן,
גוערים בו ומוצאים לנכון ללמדו לנהוג תוך
כדי המבחן.
אלה שעברו את בחינות הנהגות, לא פעם
אחת או פעמיים, יכולים לספר על בוחן המשוכנע
בכל נפשו כי אסור למסור את ההגה בידי
שם ופסי!
בחינו אב רשאי בוחן רשא^ הנוק מעוג הוא ואת גם הבוו הדבו הספו
כל־י! על שוחז
״הוא בודק בודק
אומר כא הוא
אות ! במשו ספר
היה שע נכשל כפי הנבת

שנבח חייב לבחיז נאמר
הרי
זוI . ואם במצס
עקיפו בס מדוע
במצג
כי t למנוז ישנם|
תשלי הע במטו
הבחי

בתי•

מכוני ת ו שונה ש חי תו ת

1r־ mשלצ׳רל

מכשיל באופן עקבי כל אשד. הנבחנת
משמיע לה את הפסוק :״תלכי יותר טוב
דגים בשוק.״ הם יכולים לספר על
כבחינות התיאורטיות, שהיה מקבל את
בחנים אצלו במילים :״אתם כולכם רוצ־וני
עומד כאן כדי להכשיל אתכם.״
jמקום לציין, כי העומדים בראש משרד
יודעים, כי יתכנו מקרים שכאלה. הם
את רמתם הנמוכה של בוחניהם.
^ התחיל בחיפה קורס מרוכז לבוחני
.I״ שוי האזורי, שימשך למעלה משנה,
9תלמו בין השאר גם בבעיות פדגוגיה
לוגיה. ראשי משרד־הרישוי מאפשרים גם
חוזרת ותלונות נגד בוחנים.
נבחן מרגיש כי קופח בבחינה׳ הוא
לדרוש בחינה חוזרת הנערכת על ידי רב־אם
נבחן חושב כי הוכשל בזדון, הוא
להגיש תלונה. אולם מעטים הם אלה
כ בצעדים שכאלה. אין מורד. לנהיגה ה־שתלמידו
יגיש תלונה. כי בפעם אחרת,
ידע, הבוחן עליו התלונן ידפוק אותו
למידיו שבעתיים.
ום יבקש המורה בחינה חוזרת, יטור לו
איבה• ויחסים רעים עם הבוחנים הם
־,אחרון בעולם, אותו מבקשים מורי בתי־לנהיגה•
כי הבוחן לגביהם הוא שליט
י. בו תלויה פרנסתם.
:רוך רוזנקרנץ, הבוחן העצור באשמת־מספרים
כמה אנשים שבאו עמו בריב:
היה בא לבחינה, ולפני שהתחיל היה
את המכונית• באמצע הקיץ למשל, היה
ות המגבים. אם הם לא היו בסדר היה
,עם מכונה כזאת אינני יוצא לבחינה׳.״
ר, הסמכות שמעל הבוחן הוא רב־הבוחן.
ויש הפוסק במקרה של עירעור על תוצ־חינה.
משום כך, כשהתגלתה פרשת השוחד
הרישוי, התברר כי לפחות בעל בית־
|זד נהג להתקשר ישירות עם רב־הבוחן.
צבי בס, בעל בית־הספר לנהיגה יפאור
יייהתידד עם רב־הבוחן אברהם לראה,
״שכנו. בכל מקרה שאחד מתלמידיו
בחינה, היה בס מבקש מבחן חוזר, ואז,
ואשימה המשטרה, היד, לראה מעביר את
בבחינה החוזרת•

במשפט הבוחנים. טענה אחת בפיהם :״לא היתה
לנו ברירה, הבוחנים הכריחו אותנו לתת
שוחד.״
אולם כשטענה כזאת נשמעת מפי אנשים כאילן
ומלכוב, קשה לתת בה אמון. צ׳רלי אילן
איננו אוהב כשקוראים לו בשם צ׳רלי .״בשבילו
אני אדון צ׳רלי,״ הוא נוהג לומר ברצינות
במקרים כאלה• הדרישה לכינוי אדון היא קצת
מגוחכת, בהתחשב בעובדה שצ׳רלי הוא פעיל מפלגת
אחדות-העבודה׳ איש פלמ״ח לשעבר, שני
מוסדות בהם העדיפו את הכינוי חבר על
הכינוי אדון.
אדון צ׳רלי הוא מורה לנהיגה ותיק, עוד
בתקופה כשהטרפיקים שלקחו את השוחד היו
אנשי המשטרה הבריטית, וכשצריף הרישוי ה־תל־אביבי
של היום לא היה אלא אורוות
הסוסים של משטרת שרונה. כמו במחזה
ההיתולי המפורסם היתד, גם לאדון צ׳רלי נמוך-
הקומה והכחוש דודה. אלא שהפעם היתד, דודתו
של צ׳רלי שונה במקצת. לפעמים נראה היה כי

משרד־ד,רישוי למתלוננים :״בביקורת־פתע שערכנו
בבית־הספר לא מצאנו מדריכים בלתי־מוסמכים.״

9צ׳רלי
היה בין היחידים שקיבלו רשיון
להוראת נהיגה באוטובוס. מיד אחרי שקיבל
את הרשיון הוחמרו הבחינות לקבלת רשיון
כזה, עד שאיש מבין מדריכי־הנהיגה לא היה
מסוגל לעברן. יחד עם נפתלי מלכוב, בעל
בית־הספר אביר, שאף לו היה רשיון כזה,
הקים צ׳רלי קרטל, שילם לבעל בית־ספר שלישי
סכום כסף כדי שישבית את מכוניתו. אחרי
זה העלה את מחירי הלימוד לנהיגה באוטובוס
עד ל־ 10ל״י ל־ 25 רגע ו־ 35ל״י לטסט. עיקר
השוחד ששולם היה להעברת לומדי־ה,נהיגה
באוטובוס.

תריסרי מדריכים לנהיגה שלא יכלו לפתוח בתי־ספר
משלהם, וגבו תמורת חסות זאת חלק קבוע
ברווח. הם הלכו והתנפחו עד שהתפוצצו. אלא
שכמו תמיד תדאג להם הדודה הטובה. האחרים
יושבים בבית־הסוהר• שניהם, ששוחררו ממעצרם
אחרי שהסכימו להיות עדי־המלך, ממשיכים
בעסקיהם.
נפתלי מולכוב, למשל, מתכנן נסיעה ארוכה
לאמריקה עם משפחתו בעצם ימי החקירות נגדו
ונגד שותפיו לפשע. הוא יודע כי יש על
מי לסמוך שהעניינים יסתדרו.

חממה ממשלתית
ך• דור שעסקיהם המפוקפקים של

שארמורי
• צ׳רלי הקים בית־ספר ללימוד תאורטיל שניים אלה, אינם מעידים על
של הנהיגה. מכיון שהחוק דורש שלכל בית־ בתי־הספר לנהגות, שהם בדרך כלל אנשים
ספר לנהיגה יהיה בית־ספר תיאורטי, ורוב עובדים, שלרובם לא היו קשרי שוחד או
צורה,אין באותה בתי־הספר לא יכלו להרשות לעצמם הקמתפרוטקציה למשרד־הרישוי•

מבט במראה בשעת עקיפה
״ נוסי! המגכיר את פחדם של הנבט
בבחינות הנהיגה, הוא הנוהג, שאחרי
נכשל בשלוש בחינות בזו אחר זו, הוא
«מתין חצי שנה, עד שיותר לו לגשת
הרביעית. אם נבחן נכשל בבחינה אחת,
של חוסר שימוש נכון במצמד (קלאץ׳),
:חינה השניה לא יבחנו אותו בנקודה
1חייב לעבור את כל הבחינה מחדש.
חינה השניה הוא כבר ידע שימוש נכון
אלא שכח להסתכל פעם במראה בשעת
יהיה עליו לעבור בחינה שלישית.
כל הסיבות שנמנו לעיל, אפשר להבין,
ופכו בחינות הנהיגה לסיוט מטיל־אימים.
:זה ברור שנפתח פתח למעשי שחיתות.
זים מחפשים דרכים באמצעותן יוכלו
מעצמם אבדן זמן, כספים ועצבים׳ ואם
:וחנים המוכנים למנוע מהם זאת עבור
קטן, הם מוכנים לעשות זאת.
ד במשרד הרישוי נולד תחילה לא
להעביר אנשים שאינם יודעים לנהוג את
נ, אלא כדי לחסוך טירדה מיותרת,
!נסעת קבע. אולם כשנפתחת הפירצה
״מנוע את התרחבותה. לאחר שמספר
־ מצאו, כי הם יכולים לשלם שוחד
1תמורת מניעת אי־נעימות מתלמידיהם,
כי הדבר טוב גם לגבי מקרים אחרים.
כלל נקבע מספר שעות לימוד הנהיגה
אינדיבידואלי׳ לפי כושרו ותפיסתו של
.יש אדם שילמד לנהוג בעשרים שעוז
כאלה שאפילו מאה לא יספיקו עבורם.
לל מקובל גם לקבל את התשלום עבור
5ה. אולם בתי־הספר, שלמדו לשחד,
•רך חדשה להרויח• הם מלמדים לנהוג
קבוע (פיקס) ,דבר האסור לפי תקנות
רישוי. בתי־ספר אלה מוכנים ללמד
שכר קבוע, של 200ל״י למשל. סכום
m 45 שעורים. אולם בתי־הספר מלמ־
15 שיעורים, שצריכים לעלות רק כ־70
זלמים לבוחן 50ל׳׳י, ויוצאים ברוח נקי
! ל״י. בצורה כזאת עוברים אנשים,
למסור הגה בידיהם, את מבחני הנהיגה.
ז נותני השוחד עמדו שני הענקים
י בתי־הספר לנהיגה, אברהם *(״צ׳רלי״)
בעל בית־הספר אילן, ושותפו נפתלי
בעל בית־הספר אביר. השניים אינם
ים כי נתנו שוחד. הם אף יהיו עדי־המלך

n 1 | n 1 lזוהי תמונה כללית ממבטיציפור
71 | 1 1 1 11
I1 U JL 1111 של משרד הרישוי בתל־אביב.
למעלה נראה הצריף הארון ששימש בזמנו כאורחת הסוסים של הגר־דודתו
של צ׳רלי, שהיה סרן בצה״ל, תחת
פיקודו של יגאל אלון, לא היתד, הדודה המתי׳
אימה• אלא שהאנשים שחשבו כך, לא הרחיקו
לראות כצ׳רלי, ולדעת שיבוא יום והדודה
תהיה חברה בקואליציה, ולרשותה יימסר משרד
ממשלתי — משרד התחבורה.
עד אז הסתפק צ׳רלי במועט. הוא היה נהג
מונית, עבד כאיש מנהלה במערכת למרחב,
שימש לפ5מים כנהגו של יגאל אלון. הוא היה
פעיל מאוד במפלגת אחדות־העבודה, קשר קשרים
עם מנהיגיה. וכאשר בא היום ודודתו של
צ׳רלי ד,תישבר, במשרד הנכון, חזר הוא למקצועו
הישן — הוראת הנהיגה.
הוא התחיל בקטנות. הוא נכנס כשותף לבית־ספר
לנהיגה בסמטת השומר שליד רחוב הכרמל.
אולם לא עברה אלא שנה וחצי ואדון צ׳רלי
נפרד משותפו, רכש חנות גדולה ומפוארת
ברחוב המלך ג׳ורג׳ — הפך לגדול שבבתי־הספר
לנהיגה•

שולחן מצויר על חלון

^ יףעלחצ׳ ר לי לגדולה והתעשר תוך
שנה וחצי?
כל מכריו של צ׳רלי ידעו כי יש לו מהלכים
בפקידות הגבוהה של משרד הרישוי ומשרד
התחבורה. שם היו כל הדלתות פתוחות בפניו,
והגבלות שחלו על אחרים לא חלו עליו. כמה
פרטים מתוך שפע ההקלות:
• צ׳רלי נהג להעסיק בשרותו מורים בלתי־מוסמכים
לנהגות, שכמובן היו זולים יותר
מאשר המדריכים המוסמכים. כאשר הוגשה
תלונה על כך למשרד הרישוי, ידע צ׳רלי
על התלונה בו ביום׳ התפאר בכך בגלוי. אין
פלא איפוא, שכעבור שבועות מספר, הודיע

מנים תושבי שרונה והמשרת כיום אלפי נהגים מדי יום ביומו בתנאים
של דוחק, תורים וצפיפות. מימין למטה נראות המכוניות הניצבות בתור
האינסופי למבחן הרכב, בו טל נהגיהן להפסיד יום־עבודה במבחן קצר.

מוסד שכזה, הם התקשרו עם צ׳רלי. תמורת
תשלום גבוה העמיד צ׳רלי את בית״ספרו התיאורטי
לרשותם. בעוד שמאחרים דרש משרד־הרישוי
הקמת שולחן תנועה׳ עם אורות ומבנים׳
שהקמתו עולה כ־ 800ל״י, התירו לצ׳רלי
לצייר שולחן כזה על חלון הראוה החיצוני של
חנותו.
• הנוהג של משרד־הרישוי אינו מתיר
לבעל־רשיון הדרכה לפתוח בית־ספר לנהגות,
אלא אם יחזיק מנהל מקצועי׳ שצריך לעבור
בחינות מסובכות. צ׳רלי העמיד את שירותו
וחסותו, תמורת תשלום כמובן, למדריכים רבים
שעבדו באופן עצמאי תחת שם בית־ספרו.
• עד לפני חצי שנה אסור היה לבעלי
בתי־ספר למכוניות ללמד נהיגה באופנועים,
ולבעלי בתי־ספר לנהיגה באופנועים ללמד נהיגה
במכוניות. לצ׳רלי ניתן היתר ראשון ללמד
גם נהיגה באופנועים. אחריו קיבלו בתי־ספר
לנהיגה במכוניות רשיונות דומים, דבר שהרס
את מורי הנהיגה באופנוע.
צ׳רלי עבד כל העת בשיתוף פעולה הדוק
עם נפתלי מולכוב איש בית־הספר אביר, שלא
נראה כאביר בעל דמות יגון. מולכוב התבסס
ועלה אף הוא בשיטות דומות לאלה של צ׳רלי.
אף הוא נהג להעסיק מדריכים בלתי־מוסמכים.
ידוע מקרה שפעם נפצע תלמיד, שלמד לנהוג
עם מדריך בלתי־מוסמו• נפתלי העדיף לשלם
לתלמיד מאות ל״י מכספו הפרטי, ובלבד שלא
יתלונן.
יחד הקימו השניים אימפריה קטנה, פתחו,
בניגוד לחוק, סניפים מוסווים בערים אחרות.
הם רכשו עוד ועוד מכוניות, קיבלו לשרותם
עוד ועוד מדריכים׳ נתנו את שם בית־ספרם ל״

עסקיהם הפליליים של כמה מעובדי משרד־הרישוי,
מעידים על שאר העובדים. עובדה היא
שלא המחלקה המרכזית לבילוש ועיקוב של
משטרת־ישראל היא שגילתה את עסקי השוחד
במשרד־הרישוי, אלא היו אלה דווקא מנהלי
המשרד שהפנו את תשומת לב המשטרה לכך.
אין גם להאשים את מנהלי משרד־ו!רישוי
בכל האחריות לחוסר הסדרים האיום וחוסר
היעילות של משרדם. מתוך 7מיליון הל״י ש־משרד־ר,רישוי
מכניס למדינה, הם מקבלים רק
חלק זעיר ואפסי לשיפורים. די לציין שרק
השנה, בשנה האחת עשרה למדינה, קיבל משרד-
הרישוי סכום של 300 אלף ל״י לשם תכנון
משרד־רישוי חדש ומשוכלל בסביבת חולון, על
שסח של למעלה מ־ 60 דונם, לעומת 10 הדונם
עליהם משתרע משרד הרישוי התל־אביבי כיום.
כאשר יושלם מגרש זה, מבטיחים מנהלי משרד־הרישוי,
יבוא הקץ לסבלם הנורא של הנהגים
והנבחנים.
אילם לפי הקצב של היום לא ייגמר משרד־הרישוי
החדש לפני 4—3שנים• באם להתחשב
בכך שבשנתיים האחרונות גדל מספר הנהגים
באזור תל־אביב פי שניים, ומספר כלי הרכב
פי אחת וחצי, הרי שעד שייגמר משרד־הרישוי
החדש, שוב יהיה הוא קטן מלשרת
את מספר הנהגים וכלי הרכב שיזדקקו לו.
משום כך קשה להניח שהשחיתות והשוחד
ייעלמו מנוף משרד־הרישוי. ייתכן שמדי פעם
יתפסו העבריינים ויועמדו לדין, אולם כל עוד
לא תחסל המדינה את גורמי השוחד והשחיתות,
כל עוד יישאר בעינו המצב בו ירצו אנשים
לשלם שוחד, ושבו יחפשו אנשים פרוטקציה
אישית ומפלגתית, ימשיך משרד־הרישוי להיות
חממה לכל מיני גידולי פרא.

יצצפית

במדינה

וכל הזכויות שמורות)

דייני בית הדין ברחובות שלחו ליהודה
(המשך מעמוד )9
• שואה פנימית עלולה להתחולל כישראל אם לא יינצל
בן־חמו הזמנה לבוא ולנמק מדוע לא יתן
יעקב אל־קריף ממוות. המצב הרפואי כרגע הוא שאין עדיין לדעת אם
כמו הביקור בכפר הערבי בקד! אל־גרביה
חליצה לגיסתו.
יתגבר אליקריף על המשבר או לאו. דבר העלול להתברר סופית רק תוך
שקדם לו׳ סימן למיפנה בחיי ביג׳י ובחיי
לא הרי אטלס, ציון. משפחת בן-
שבועיים• במקרה הרע ביותר, עשויה הידיעה לשלהב מחדש את היצרים
המדינה• הפוליטיקאי הפיקח, שבמשך 10
חמו החליטה לנקום באסתר הממרה. כעונש
בצורה חריפה ביותר, לגרום לשרשרת של הגבות בכל רחבי הארץ.
שנות קיום המדינה לא ביקר מעולם בכפר
על פניתה לרבנות קבעה המשפחה כי לא
ערבי ולא קיבל מעולם משלחת ערבית,
•הממושכת
• מפלגת צ׳דרצ׳י תתגבר בעיראק. בניגוד לתעמולה
יהודה הנשוי ייבם את האלמנה הילדה,
הבחין בעליית משקלם הציבורי של הכועל
התגברות הקומוניסטים בארץ זו, קרוב לוודאי כי כתוצאה מן המאבק
אלא אח אחר של המת, יעקב בן התשע.
חות הדוגלים בהשתלבות מרחבית, החליט
הנוכחי יווצר בעיראק שלטון איתן של הכוחות הלאומניים, בהנהגת הדמוקראטים
״בן 13 יהיה יעקב כבר כשר לחופה,״
לעשות כמה ג׳סטות בכיוון זה.
הבטיחו בני המשפחה.
כך פתח את דבריו בג׳וליס במשפט ערבי
הלאומיים, שידחקו הצדה את הקומוניסטים. תחת הנהגה לאומית ייושנ 1חלוקי־במשך
כמה חדשים נשמר הסטטוס־קוז
של משורר יהודי. ביג׳י, שאינו יודע ערהדעות
החריפים ביותר בין. עיראק ורע״ם, אולם לא יהיה מיזוג או איחוד.
במושב עוצם. יהודה לא ייבם, ואסתר חיכבית,
קרא את המלים, שהיו רשומות אצלו
תה. מכוניותיהם של אנשי הסוכנות טסו
באותיות עבריות, במבטא לקוי אך ברצון
ברית־המועצות תמשיך לתמוך בשני הגורמים הערביים־הלאומיים. אשר שניהם
הלוך ושוב בדרכי העפר של המושב, במטוב.
הפסוק :״היא מלגלגת לנו באומרה
יתמרנו בין המערב והגוש הסובייטי לפי כללי הניטראליות הפעילה.
טרה לשכנע את שתי המשפחות להפסיק
שאנו מעטים / .אני עניתי: מעטים הם
את הריב, לשכנע את יהודה לתת חליצה
• מיטען ״אינגה טופט״ יוחרם. למעשה השלימה ממשלת ישראל
הגדולים!׳
לאסתר• נגד אש מרוכזת בעצמה כזו לא
עם תבוסה בחזית זו, אחרי׳.ששלחה את האוגיה ללא תוכנית או מגמה ברורה,
יכול היה יהודה לעמוד זמן רב. היה
על פי הערכות מוטעות לחלוטין של יחסי־הכוחות ברגע שמעצמות המערב
נדמה כי הזקנים שוכנעו כי מציון ולא
הסתייגו למעשה מפעולת ישראל, בה ראו התגרות •חסרת־תכלית בעבד אל־מהרי
האטלס תצא תורה. הם היו מוכנים
כ׳ מפאסתצאחורת
נאצר, יכלה ישראל רק לקחת למציאת מודוס כלשהו שימתיק את הגלולה.
להטות אוזן למנהגי הדת החדשים. ואז,
מה יהיה גורלה של אסתר בן־לולו בת
למעשה כל אשר ישראל מקווה עתה להשיג הוא לחזור לשיטה הקודמת של
ה־ ?19 האם תיאלץ לקבל את הייבום של לפתע, נפטר במושב אביה הזקן של משפחת
בן־חמו.
היה ברור לכולם כי מותו של הזקן בא
כעונש מן השמיים .״נשמתו של שלמה
המת קוראת את האב לתת דין וחשבון למה
לא מילאו את מיצוות הייבום,״ קבעו כבטחון
אנשי המושב. עדוד מיוחד קיבלו
ממשה בן־חמו, דודם של יהודה ושלמה
ואחיו של אבי המשפחה המת• משה, שהוא
רב, שוחט, מוהל, חזן ועובד צרכניה,
טרח להסביר לכל כי פורענות גדולה צפויה
למושב, אם לא ייבם יהודה מיד את
גיסתו האלמנה.
אסתר התנגדה בכל תוקף .״בשביל מה
אני צריכה את זה? בשביל שיהיה לי ילד
ולא אוכל להתחתן אף פעם?״ בהרי האטלס
היו הזקנים מוצאים את הפתרון לסירובה
חיש מהר, אולם בישראל למדו הזקנים
מנסיונם, כי לא פעם מתערבים בדבר אנשי
הסוכנות והמשטרה. הם איבדו את שלטונם
הבלעדי. הפעם פנו הם לבית הדין ברחובות.
פסק דין מפאס, מרוקו. שלושה רבנים
ישבו בדין לשמיעת טענות בני הזוג.
אב בית־הדין, הרב צבי יהודה מלצר, והרבנים
זבולון גראז וחיים חוברה, ניסו להשפיע
על בני הזוג להסכים לחליצה. אולם
יהודה סרב בתוקף .״סכנה גדולה מרחפת
על ראש מי שנותן חליצה,״ טען ,״מוכרחים
לייבם.״ הרבנים • קיבלו את דעתו בהסתמך
על פסוק מספר דבריס :״כי ישבו אחים
יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו
בהמשך לאותו פסוק נאמר כי אם לא
יחפוץ האיש לקחתה, הרשות בידו. אין מוזכר
דבר למקרה שהאשה מסרבת. אולם אין
לשער כי שלושת הרבנים החכמים לא זכרו
את מסכת יבמות בתלמוד, שם כתוב בפרוש
כי גם בידי האשד, רשות לסרב לייבום:
״נפלה היבמה לפני מוכה־שחין אין אונסין
אותה להינשא ליבם, או שהיא טוענת שאימיועדת
ליבום בן־לולו ומייבם בן־חמו(שמאל)
נה יכולה לדור עמו, כופין אותו לחלוץ.״
אחרי לילה אחד ושני ילדים
רבני ישראל פסקו כמעט תמיד כי חליצה
קודמת לייבום. במיוחד היו אלה רבני אשהסכמה
אילמת למעבר סחורות ישראליות תחת דגל זד. בחקרה זה תעבור
גיסה יהודה, אחי בעלה המת שלמה? האם כנז המתקדמים. הייבום פתח גם פתח למעיחייבו
רבני הארץ את הייבום, ייצרו בכך שי פריצות רבים.
על הפרשה בשתיקה, תימנע מכל הגבה על ההחרמה.
תקדים שיחייב את כל המעורבים במקרים
לא רק חכמי אשכנז העדיפו את החליצה.
דומים? שאלות אלו העסיקו בששת החד גם רבניהם המפורסמים ביותר של יהודי
• אבא אבן ייתקל בקשיים גדולים בדרכו לקאריירה ממשים
האחרונים את אנשי מושב עוצם שבחצפון־אפריקה
פסקו כי יש להקדים חליצה.
שלתית. כרי להיכלל בממשלה הבאה של מפא״י יצטרך אבן להיאבק קשה
בל לכיש, יותר מכל.
כך פסק הרי״ף רבי יצחק אלפסי, וכך פסק
עם שני צעירי מפא״י האחרים, משה דיין ושמעון פרס, הרואים באבן מתחרה,
הרמב״ם, שניהם מהעיר פאם במרוקו.
מתיחסים אליו באיבה! הסימן הבולט ביותר ליחסים אלה — אי־הופיעתו של
רק חדשים מעטים חי הזוג יחדיו. שלמה
האדמה תפצה פיה. לפני מתן פסק־בן־חמו,
שהיה ידוע חולי, בילה מרבית
משה דיין בקבלות־פנס לאבא אבן, בנימוק של התכוננות לבחינות. קרוב לודאי
הדין החל יהודה עצמו מהסס אם אמנם
הזמן בבתי־חולים עד שהשיב נשמתו לאל־ששני
יריבים אלה. ישתדלו׳לרחוק את אבן למשרה חסרת־חשפעה, בעוד שוותיקי
כדאי לו להיות בעל לשתי נשים, לעבור
הים. הצרה היתה שמת מבלי להשאיר אחבכך
עברה על החוק הישראלי. הוא טען
ריו זרע ויורש• בהרי האטלס, שם נולדו
מפא׳י ישתדלו להגביר את השפעתו של אבן, כדי להילחם בדיין ושות׳ .סימן
כי ייבם את אסתר אולם יעזבנה מיד אחרי
רוב אנשי מושב עוצם, מכירים בפתרון
לכך: הירתמות דבר, המונחה על־ידי הוותיקים, לפולחן־האישיות של אבן.
אחד למצב כזה: ייבום. על יהודה בן־חמו כן• שלושת הרבנים הסכימו גם לתנאי זה,
העבירו את פסק דינם לאישור הרבנים
( )26 אחי המת, נשוי ואב לשלושה ילדים,
• הנושא המרכזי בועידת ההסתדרות הקרובה: נוהלי
הראשיים, שבלי חתימתם אין איש במדינה
הוטל התפקיד לייבם את אסתר הנבוכה,
הבחירות שנערכו לפני חודשיים. כמעט ודאי כי אחת ממפלגות
יכול לשאת יותר מאשה אחת. כיון שהרב
להקים לאחיו זרע.
המיעוט תגיש חומר־אישום מנומק וממוסמך, אשר יהווה סנסציה לא רק בחוגי
הרצוג חולה, הועבר העניו תחילה לחודת
יבמה בת . 15 הכל היה בא על מקו דעתו של הרב הראשי יצחק ניסים.
ההסתדרות, אלא גם בחוגים המדיניים שמחוצה לה. אחת ההצעות שיועלו:
מו בשלום לולא התערב בפרשה גורם חדש.
הרב עיין בתיק העבה, קרא את כל השתלפיקוח
ממלכתי על הבחירות הפנימיות של כל ארגון המונה 100 אלף חברים חד שלושה
כמנהגם,
המתינו, הכפר זקני
שלות
הענינים ופסק השבוע הלכה שתהווה
שים ויום אחד, כדי להיות בטוחים כי אין
ומעלה.
החליטו, תקדים לעשרות רבות של מקרים דומים.
האשד, מעוברת מבעלה שנפטר,
בהסתמכו על גדולי הפוסקים קבע הרב
• כמלחמה בין שני עתוני־הערב תעבור כנראח לשטח המשפטי,
מיד עם תום המועד, כי על יהודה
לייבם ניסים כי במקרה כזה, שבו רוצה איש
אחרי שכל אחד משני הצדדים יערער על פרסומי התפוצה של הצד השני, מתוך
את גיסתו. אז נודעה הפרשה למדריכי הסוכנות
בעוצם. הם החלו בהסתערות־רבתי לייבם היום ולגרש מחר, אין להתיחם לכך
מגמה להוכיח שתפוצתו שלו גדולה יותר.
על כל הגורמים שאיתם היו קש.רים, דתיים כאל רצון לקיים את מצות הייבום. הרב
• בחירתם האישית של ראשי הערים מובטחת, תוך הפרדת
ציטט דברי אחד הפוסקים שקבע, כי המנהג
ולא דתיים, במטרה למנוע את מה שכינו
הבחירות המקומיות מן הבחירות לכנסת. הדבר יושג בגלל שיתוף־האינטרסים
טפלות של ייבום היום וגירושין מחר, נראה בעיבאמונות שיסודו ברברי
כ״מעשה
בין
מפא״׳ והצ״כ אשר כמעט כל ראשי העיריות והרשויות המקומיות נמנים
ניו זר ומוזר והוא זלזול בבנות ישראל .״על
זמנן.״ שעבר ומטופשות
על שורזתיהן, והמקווים שתיהן כי גם להבא. יוכל להיבחר רק ראש־עיר ממפלכל
פנים,״ קבע הרב ,״אין לנהוג כך בארץ
גות המרכז — היינו, לא איש השמאל, לא איש הימין הקיצוני ולא איש דתי,
ישראל.״ בסוף דבריו התעכב ניסים על
יהודה לא הספיק להביע עדיין את דעתו,
על־ידי הבחירות האישיות. ישימו מפלגות אלה קץ לסחיטת שלושת הקצוות
נימוקם של המבקשים, שטענו כי קיים אצלם
כשאסתר, הנראית כילדה בת ,15 עשתה
(שמאל, ימין ידת) אשך פד כה יכלו לפוצץ כל קואליציה מקומית ולפטר כל
את הצעד המפתיע הראשון. היא מיהרה
חשש של סכנה אם לא יתביימו• ״זהו
ראש-עיר לשם העלאת מחיר תמיכתן.
לבית הדין הרבני ברחובות, ביקשה עצה
פחד שוא ובלתי מבוטל,״ סיים הרב ניסים.
מה לעשות נגד זקני הכפר ומשפחת בן־
אנשי עוצם, שאינם מעיזים להמרות את
חמו, הכופים עליה את הייבום.
פי הרב הראשי, מצפים לבאות. אם אמנם

דוז

חעולם חזת 1157

לא תפצה האדמה את פיה ותבלע את
אסתר בן־חמו, כפי שהבטיחו זקני הכפר,
יהיו אולי מוכנים להסכים לפסק דין
מהפכני כזה.

המשק
מתקוה 12 צי רי ם
מאז הקמת המדינה קיימות כפילויות וסתירות
בין משרדי האוצר, המסחר־והתעשיה,
העבודה והתחבורה• סתירות אלו פוגמות
בעבודת הממשלה, מאפשרות לסוחרים ממולחים
לנצל לטובתם את הפירצות הקיימות
בין המשרדים. את מה שאינם יכולים להשיג
במשרד אחד, הם מצליחים לקבל
בקלות יתרה במשרד השני. פגם זה עולה
הון תועפות למשלם המסים, שצריך לממן
את קיום המנגנונים הכפולים במשרדי הממשלה.
לפני
חודשים אחדים הגו ראש משרד
האוצר רעיון מוצלח, קיוז לתקן פגם רציני
זה במערכת המשרדים הכלכליים של
הממשלה. הם החליטו להקים ועדה לתיאום
כלכלי. תפקידה היה דומה לעבודת תיקון
פנצ׳רים במוסך מכוניות: סתימת החורים
בין המשרדים השונים• לשמחתם של ראשי
משרד האוצר נמצא מתנדב, שהסכים לקבל
על עצמו את התפקיד. אריאל אריאלי
( ,)40 בלונדי גבה־קומה, ביקש להשתחרר
מעבודתו כסגן־הממונה על הכנסות המדינה,
לקבל את ניהול התיאום בין המשרדים
הכלכליים.
חור בגלגל המכונית. אך כאן אירע
פנצ׳ר נוסף. כל הגורמים שהסכימו להקמת
ועדת התיאום׳ קברו אותה מיד עם הקמתה.
כי הם לא היו מוכנים לשתף עמה פעולה.
קבעו פקידים בכירים במשרד האוצר, ידידיו
של אריאלי :״הוא הורס לעצמו את
הקריירה, אף שר אחד לא יסכים כי אריאלי,
איש משרד האוצר, יתערב בעניני משרדו,
יחסל את עודף המנגנונים והכפילויות.״
בשבוע שעבר, ימים אחדים אחר שנודע
על הקמת ועדת התיאום, נתפרסמה בהארץ
ידיעה קטנה, ציינה שהקמת הועדה נדחתה
עד לאחר הבחירות.
כל תיקון פנצ׳רים לא יערך בגלגל הממשלה׳
יהיה צורך בגלגל חדש. היחיד שיכול
היה לשמוח הוא אריאלי: ההחלטה האחרונה
השאירה אותו בתפקידו־העכשוי, הצילה
בעקיפין את הקריירה שלו מפנצ׳ר אישי
בטוח.

אזרחים
ל מי צלצלוהטלפונים t
גיבור השבוע היה אזרח פתח־תקואי,
אלמוני לרוב אורחי המדינה, שיצא לקדש
מלחמה בשטח בו כל מערכה נראתה אבודה
מראש .״אל תהיה משוגע,׳׳ אמרו הידידים
למהנדס משה בן־חורין 54 כששמעו על
תכניות המאבק שלו•
כשנעתר בית־המשפס העליון לבקשתו של
משה בן־חורין, הוציא צו־על־תנאי נגד
שר־הדואר ונגד מנהל מדור־הטלפונים שיבואו
וינמקו שורה של תקלות וליקויים
חמורים בשירותי הטלפון, הפך בן־חורין
לגיבורם של כ־ 80 אלף בעלי מכשירי הטלפון
במדינה המכניסים לקופתה כ־20
מיליון ל׳׳י בשנה•
הכל התחיל בבקשה שהגיש המהנדס בן־
חורין, בעל משרד לעבודות בנין ואדריכלות
בפתח־תקוה, להתקנת טלפון במשרדו.
בן־חורין, הנשוי לבתו של מיסד פתח־תקוה
משה שמואל ראב׳ הגיש את בקשתו להתקנת
טלפון בשנת .1947 הטלפון הותקן במשרדו
רק בשנת ,1954 אחר הפצרות ואיומים.
זיוף מיכני. תחילה שמח בן־חורץ מאד
במכשיר החדש שהותקן במשרדו. אולם
שמחתו הלכה -ופחתה כשהגיעו אליו חשבונות
הטלפון. היה נדמה לו שעובדי משרדו
או בני משפחתו מדברים יותר מדי
בטלפון. הוא הורה לרשום כל שיחה ושיחד,
במכשיר הטלפון. וכשערך בתום חדשיים
השואה בין מספר השיחות שנרשמו אצלו
לבין השיחות שנרשמו בחשבון הדואר,
התברר שחשבון הדואר הכיל שיחות רבות
יותר בשיעור של •50%
כאן התחילה פרשה ארוכה ומיגעת של
התכתבויות ושיחות בין הנהלת מדור״הטל־פונים
לבין בן־חורין. לצורך עריכת השואה
דרש בן־חורין מהדואר למסור לו מה מספר
השיחות הרשום במונה השיחות של הטלפון
שלו. הוא נתקל בסירוב למסור כל אינפורמציה
שהיא.
הוא הגיע בטענותיו עד לשר״הדואר, הוחזר
למנהל מדור־הטלפונים. זה אפר לבן״
חורין משפט אחד שהסעיר את דמו :״אינני
מוצא טעם בדבריך *.״אם כך,״ הצהיר בן־
חורין ,״אני פותח במלחמה שתכריח אותך
העולם חזח 1137

אזרח כן־חורץ

מדבר, משלם; לא מדבר, משלם כפליים
להעמיד לרשותי את המונה בכל זמן שארצה.״
כמו
כשוק דגים. בן־חורין התרכז רק
בנקודה אחת שבשירות הלקוי שבמדור־הטלפונים
— החשבונות המופרזים שמגיש
מדור זה לצרכניו. הוא פנה לעורך־דין, איים
במשפט נגד משרד־הדואר באם לא יאפשרו
לו ביקורת על המונה שלו. בתשובה לכך
קיבל בן־חורין פניה בזו הלשון :״למה
לך להתחיל במשפטים? אפשר להסתדר גם
כך. כמה אתה רוצה שנוריד לך מהחשבון?״
אבל בן־חורין לא הסכים לשום סידורים:
״שירות טלפונים אינו שוק דגים.״ לבסוף
נעשה סידור לפיו יכול היה בן־חורין לערוך
השואה יומית בין השיחות שלו לבין
אלה שנרשמו במונה באמצעות פקיד שהיה
שואל :״כמה שיחות שוחחת?״ מקבל תשובה
ועונה :״המונה רשם אותו הדבר בדיוק.״
כשנפסקה
ההשואה שוב קפצו חשבונות
הטלפון והאמירו למעלה מהשיחות שנרשמו
אצלו. בחקירותיו ובהתכתבויותיו נוכח בן־
חורין כי שורש הרע הוא בציוד הבלתי
מתאים של מוני הטלפון המזייפים את
החשבונות. הוא אסף עשרות דוגמאות של
אנשים שנעדרו מבתיהם או סגרו את מכשירי
הטלפון שלהם והמשיכו לקבל חשבונות
עבור שיחות שלא היו• הוא הגיע
למסקנה מוכחת כי לקראת סוף שנת התקציב
עולים כל חשבונות הטלפון באחוז
ניכר, אולי כדי לאזן את תקציב משרד-
הדואר.
לפני חדשים מספר פירסם בן־חורין מכתב
בעתונות, הוכיח בחשבון מדויק כי שיחת
טלפון למינוי עולה, בסיכום 200 ,פרוטות.
משרד־הדואר מיהר להזים חישוב זה, הודה
בהזדמנות זו כי ישנם מקרים שהמונים
לא מדייקים. על הודאה זו הסתמך בן־
חורין, שהתקשר עם עורך־הדין שמואל
פישלב, שאף הוא סבל רבות מחשבונות
טלפון בלתי מתקבלים על הדעת, הגיש את
בקשת הצו־על־תנאי נגד ראשי משרד-הדואר.

הנגב
מלח הארץ
״מי אמר שהם עוזבים?״ ״מי אמר שאנחנו
עוזבים?״ אנשי איחוד הקיבוצים והקבוצות
וחברי משק חצרים לא ששו לקבוע
עמדה ברורה. השאלה — האם יטוש קיבוץ
חצרים את אדמתו המלוחה, יעבור למקום
אחר? כי המלחמה שהיתר, נטושה מזה 13
שנים בין חברי המשק הסמוך לבאר־שבע
ובין הטבע, נסתיימה לפני שנים אחדות
בכשלון• הקרב הנטוש היום הוא למעשה
מלחמת עצבים בין עשרות חברי המשק,
שעדיין אוחזים במקום, ובין המוסדות המיישבים.
כל אחד משני הצדדים מחכה שהשני
יחליט לעשות את הצעד הגורלי: חיסולה
של חצרים במקומה הנוכחי, נטישת
האדמה המלוחה, העקרה.
איש לא חשב על עזיבה באותו יום כיפור
גורלי, בשנת •1946 במוצאי אותו יום
עלו 11 נקודות ישוב חדשות אל מרחבי
הנגב השומם.

אדמה שטופה. איש לא׳הסביר לאנשי
חצרים כי אין תקוה להקים פליק רנטבילי

על אדמה מלוחה. ורוב רובה של אדמת
חצרים היא אדמה מלוחה. המתישבים עצמם
סיימו את תפקידם הבסחוני עם סיום
המלחמה, התחילו בנסיונות לעבד את האדמה.
מיד כאשר הורחבה אספקת המים הוחל
בפתוח שטחי־ד,שלחין• הוברר שכושרן
החקלאי של מרבית אדמות המשק מוגבל
ביותר.
למערכה נכנסו מיד, מלבד אנשי המשה,
התחנה לחקר־ד,חקלאות, המחלקה להתישבות
של הסוכנות והקרן הקיימת. סוכם שהתחנה
לחקר־החקלאות תיגש לביצוע סקר־קרקע
ונסיונות לטיובן של אדמות חצרים•
הסקר שהחל בשנת , 1953 נמשך בשנה
שלאחריה, לא השאיר מקום לתקוות מרובות.
נסקרו 3240 דונם אדמה שהיו צריכים לשמש
אדמות ד,שלחין של המשק 660 .דונם
נמצאו מתאימים לעיבוד ללא טיפול מיוחד.
510 דונם חייבו טיוב חלקי, לפני כל עיבוד
שהוא. זו היתה קרקע שסווגה כבינונית•
גרועים ממנה היו 2070 הדונם הנותרים.
אלה הוגדרו על ידי המומחים כקרקע
מלוחה, המחייבת טיוב מלא לפני העיבוד.
באשר
נודעו תוצאות הסקר, נבוכו צעירי
הצרים, אך לא התיאשו. הם ניגשו לטיוב
הקרקע. היה עליהם לשטוף מהחלק הארי
של שטחם את המלחים המזיקים, להכשירו
לעיבוד. הגידולים שנזרעו ב־ ,1953 אחרי
השטיפה הראשונה, היו תירם, תפוחי־אדמה
וסלק־מספוא. סלק המספוא הצליח. תפוחי
האדמה גם הם נתנו יבול כל שהוא. אולם
התירם נכשל לחלוטין.
הנסיון הבא היה שטיפה בערוגות• התוצאות:
כשלון מוחלט. תוך כדי הכנת הערוגות
נתהדקה הקרקע, הוסרו השכבות העליונות
שהן הפוריות ביותר. חלקה נוספת.
של למעלה מ־ 300 דונם נשטפה בקפדנות,
אולם כנראה במידה לא מספקת, כי כל הגידולים
שנזרעו עליה נכשלו. נראה היה כי•
לא רק במלח היתד, סיבת הכשלון. השנה,
למשל, נבחרה חלקה של קרוב ל־ 100 דונם,
אשר לפי הבדיקה ד,מעבדתית אחוז המלחים
בה היה נמוך. גידלו בשטח סלק סוכר.
התוצאה: כשלון ב־ 80 אחוז מהגידולים.
המטרה הקדושה. קשה לקבוע את
הסכומים שהוצאו עד היום על נסיונות
הטיוב של אדמות חצרים. הסכומים המופיעים
בתקציב אינם כוללים את כל ההוצאות.
הסכומים המופיעים בתקציב בסעיף מיוחד
של שטיפת־קרקע: בשנה הראשונה 53.000
ל״י. בשנים שלאחריה — 15.500ל״י.
8.000ל״י 6.000 ,ל״י 18.000 ,ל״י25.000 ,
ל״י. בסך הכל הוצאו לטיוב הקרקע 125.500
לירות, אך אין ספק שהסכום האמיתי שהוצא
למטרה זו גדול לאין שיעור מסכום
זה. ולכך יש עוד להוסיף את ההפסדים
בגידולים שלא הצליחו, הפסדים המצטרפים
לרבבות רבות של לירות.
דו״ח פודי. הנסיוגות שנערכו בחצרים,
אם כי אף אחד לא בוצע בשלמות, מראים
שקיימת אפשרות ושיטה לשטיפת־המלחים
מן הקרקע• אולם איש מן המומחים הרבים
שעסקו בבעיה זו לא קבע עדיין כבטחון
כי אי־הצלחת הגידולים מקורה רק במליחות
הקרקע. להיפך, קיימים סימנים רבים המוכיחים
כי קיימות ודאי סיבות נוספות לכך.
גם אם יצליחו שטיפות הקרקע, לא יהיו
עבודות הטיוב בחצרים מבצע חד־פעמי.
השטחים המטוייבים יהיו חייבים להימצא
תחת בקורת מתמדת, במשך מספר שנים
ניכר. יהיה צורך לערוך בדיקות־קרקע, לפחות
פעמיים בשנה, על מנת לח־דא אם
המליחות אינה חוזרת. מחזורי הזרעים
ותכניות הגידולים יהיו חייבים בבקורת
מתמדת. פירוש הדבר: כי כל גידול וגידול
יעלה הון.
סיכם את מצבו ועתידו של המשק דו״ח
מיוחד שהוכן על ידי מומחי מחלקת ההת־ישבות
של הסוכנות :״במשך מספר ניכר
של שנים עלולים הגידולים במקום להיות
בלתי־רנסביליים״.
לגבי עתידו של המשק היה הדו״ח פסקני
לא פחות :״אין ספק שיש להמשיך ולחקור
אחרי השיטות והדרכים להבראת הקרקעות
מהסוג של חצרים, אבל ספק הוא אם
חייב קיבוץ לשמש שפן נסיונות במחקרים

מסקנותיו של דו״ח זה ידועים היטב גם
לאנשי הצרים, אולם הם עדיין לא הגיעו
להכרעה. את הצעד הזה הם משאירים להחלטה
למוסדות המיישבים. טעמם של אנשי
חצרים ברור: במידה והמוסדות המיישבים
יכריהום לעזוב, יוכלו אנשי המשק להכריז
על שמיטה כללית של החובות לסוכנות,
(המשך בעמוד )16

Stap& tte
spray

DEODORANT
עם כורסם ״סטופט״
בהתזה קלח
הקץ לזיעת
ולריח לא נעים דרשו בפרפומריות
ובבתי המרקחת

היגיינה חשובה מכל!
טר לכלי שלילו לזלזכר וזיוו־וזוז
בטייוז וזככילזוז לזיולז טול
כל אלז אטירוז. וזיולז, וזורווז
לשילזוש לזטשי. בוזישגי וזוזרט
וזוזיוזי, וזככוז וזככינזוז לאזזוז
וז ט בווווז וזלזלווז ביווז ר. כלזש?
וזביוז ולזיכול וזילר. יש לוזלוליץ
כוזיוווו־ גול אכלזוז ככינווז קויק,
וזלזצלזיילוז. בלזיכוז. אכסוז קויק
וזווז כוי לזזזלזרילז ארוכילז ולד
ייגטילז, ו כוזוו וזווזר ככילזוז
לזילנוגגי וזכילוז וזיא שורוז א רו־בוז
של ילזורווז זזיוכיילז. יוז־ווווז
וזבולבו וזוא בוזז שוזיא
לזכבלזוז וזבלי לוזוילז לכבילזוז.
לולזך לזוז וזיא וזכילוז ״?ולו־אירילז
ווגליגז״ וזווווטילז לכלוך
לווזורש של וזכבילזוז וזוך כרי
וזוזליך וזככילזוז. זזולזר לזיוזזר
אזור א שר כקויק 1ז ל כי\ אוז
וזכבילזוז. אב?וז קויק או שרוז
טל־ירי לוכו\ וזוז?לילז וזלולזשל־וזי
כאבלזוז שאילוז לזזיסוז
לככילזוז. רכבווז טלזרווז־כיוז
אי ש רו אווזוז לזצד\ וזך כאגלזוז
שאיווז לזו י!)וז ליריילו ווזלזככלזוז
כטאלזוז.

nס ט פקידים1 תלמידים1
סטודנטים ז
ד,רשמו עוד היום לקורס קיץ ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

נ״אולפן גרג OREGG

המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי^

תל*אכיכ, רחוב גורדון .5
חצלחח מוכטחת !

D J 7 W־

תסס
fo p -hסרס

תו ך 3

בועות

מ ה דו רהש לי שי ת!
זה עוד לא קרה בישראל -שתוך שלושה שבועות
יהיה צורך להדפיס ספר אחד בשלוש מהדורות
ובמספר טפסים המתקרב ל־ 15 אלף. אולם תפוצת
מפעל הענק של

ה דו

ספרים

התד

נקרא

בי ותרבעוד
עברה את כל הגבולות הידועים בארץ. קהל הקוראים
היה צמא לספרות טובה ומרתקת במחירים
כה זולים -והוא חטף תוך ימים אחדים כל טופס
שניתן להשיגו של

אירוינגאסטון ]צווית״
״האהבה הי
מאת

רומן אדיר זה הוא רק הראשון בסדרת 12 הספרים שיופיעו
אחת לחודש במחיר חסר תקדים של

1.500ל״י לספר
(דמי הרשמה לכל הסידרה — 2.ל״י)

שירה
שלשהב סי ראחד

מלאך ללא כנפיים, הר חאור,
לפעמים( .שלושה קבצי שירה מאת אי־

תמר יעוז־קסם, שין תמרי ויוסף יזרעאלי,
הוצאת עקד) .הם תופעת יקום כמו השמש
הזורחת כל בוקר, הכוכבים היוצאים ברדת
הלילה או משברי הממשלה בישראל. כמוה
מופיעים אחת לחמש או עשר שנים מספר
משוררים צעירים, מחליטים על יצירת זרם
ספרותי חדש, כותבים שירים או שורות
חרוזות הנראות כך•
המשותף לשלושת המשוררים הצעירים (21
עד 24 שנים) :תהייה זועמת, המזכירה בחוסר
אונה הרב מדי את דור משוררי העליות
השלישית והרביעית, בהבדל יחיד — בעוד
שההם זעמו על תנאים גיאוגרפיים ואקלימיים
(״פלדה כחולה הס השמים /כבשן אדום
הוא לבבי זועמים בני הדור החדש
על כי כמעט ולא נותר על מה לזעום.
ירחמיאלים זועמים. כותב יוסי יזרעאל,
הצעיר ( )21 והמוכשר שבין השלושה:
נעצתי קוץ /בדש מעילי /ויצאתי לטייל
/עם עקרב מבחין איתמר יעוד
קסט, יוזם הוצאת קובצי השירה והיחידי
מבין השלושה שהשתתף בעכשיו אתמול
/ ,בבית־המטבחיים /נטרד מן העולם
התרנגול; 3 קילו /שקל /המות״;
מצהיר שין (שמואל) תמרי :״בדרך אל הקרבות
/נוצחתי / .עכשיו אני מוטל /בדם
מחשבותי.״
שלושתם, בשלוש דוגמאות אלה, המהוות
בקובציהם שירים מלאים, וב־ 37 השירים הנותרים,
אינם מצליחים להתגבר על מכשול
ראשוני של כל אדם המנסה לכתוב שירה.
גיבוש החוויה השירית בלבוש מילולי שלם.
אמנם, מפעם לפעם׳ בין השיטין, פוגש הקורא
בהברקה זו או אחרת של שירה (יוסי
יזרעאלי :״המות /מביט מפחי האשפה /
בעיני חתול.״) אולם בכל הקובץ כולו, הרוסי
יזרעאלי :״ילד מוכר חיכיוניות /ברי-
ציפיית קרונות הערב אין אפילו שיד
שלם אחד. נראה כי בדומה לגרפומנים המבוגרים
מהם בשנים וחוסר כשרון* החליטו
השלושה לצאת לאור בכל מחיר.

אפילו את בני העיירה השמרניים• עתה,
לכשהוא מתמנה דיקן בית־הספר, אין המורה
המרדן־לשעבר יודע כיצד לנהוג אפילו בבני
משפחתו הוא.
העלילה מסתבכת כשללבטיו של דיוזיס,
מתוז־ספים לבטיהם של זוג תלמידים צעירים,
שלרוע מזלם באים ביחסים מיניים בניגוד
למסורת הקדושה של העיירה. מאוחר יותר
נקלעת בת־הזוג לאחת מן האורגיות המיניות
הנערכות בעיירה הפוריטנית׳ בידיעת
ראש העיר השמרן, מפוצצת כמעט את המוסכמות
המקובלות במקום נידח זה, מאז
פרק מעליו הגנרל גרנט את נשקו. כאן חייב
דיוויס להכריע את הכרעת־חייו: לטפל במקרה
לפי מצפונו או חוש־הכדאיות של אשתו.
למרבה המזל בא הכל על תיקונו כמעט
בדרך הטבע, והקורא המפוהק מלווה את
דיוויס, שהצליח למצוא את שביל־הזהב בין
מצפונו הלוחם וטבעו המקרטיסטי־כמעט של
ראש־העיר המובס, אל הפרס: כיסא המנהל.

מקור
זה עכשיו הופיע הספר השני:

מעבר ותשוקה
מאת׳ :פייר דה מור

בספר זה עוצבה ביד אמן פרשת חייו המרתקת של הקופוזיטור המפורסם
פליקס מנדלסון. חיי הקומפוזיטור המקסים והסוער ושתי אהבותיו
הגדולות — לזמרת מריה חמת המזג שהיתה פילגשו, וססיל היפהפיה,
שנשאה לו לאשר״ למורת רוחם של בני משפחתו — מצאו את השתקפותם
בספר עז ביטוי, נאמן ומושלם•
ההרשמה נמשכת בכל תחנות החלוקה של ״ידיעות אחרונות״ ובתחנה
הראשית: רח׳ ברזילי 1׳ תל־אביב, טלפון •61064
אפשר להרשם על־ידי תשלום באיזה סניף־דואר שהוא, סך 3.500ל״י
(דמי־הרשמה ותמורת הספר הראשון) ,על־ידי המחאה לבנק הדואר,
חשבון מס׳ 423׳ תל־אביב, ולרשום בתלוש האמצעי — הרשמה לרומנים.

בסב סי סי
השנים הללו (מאת יוסף בס, הוצאת
מסדה) מביאות 91 קריקטורות של קרי-
קטוריסטן וותיק יוסף בס׳ בעל הקריקטורה
השבועית בהארץ. אחרי הקבצים הימים
הללו והדברים הללו מגיש אדריכל־עורך־
קצין־משטרה לשעבר•• בס גם בהללו האחרון
שלו את חוש ההומור האקטואלי
שלו, המבטא בכמה רישומי קוד (ראה מבחר)
סאטירה קולעת על עניינים שוטפים. לא
פחות קולעות כותרותיו של בס: אומרת
אחת מהן, המתארת חייט ריתופר חליפת־יצוג
לצעיר במכנסי חאקי ובנעלי עבודה
מרופטות :״שמעתי שכבודו נתמנה קונסול
במאלאיה. היודע הוא מאלאיית?״
עונה הצעיר :״מאלאיית לא. אולם אני
יודע מפא״יית!״

תרגום
ש בי דהוהבד כי 0א1

הבעיה: נוחיות של מקלחת מודרנית
במקום מצומצם.
הפתרון: מוצרי ״דמם״
מקלחות

ואביזרי

״דמם״

עומדים ברמה בין ־ לאומית
ב קנו ח ך די ר ה -ד רו ש, דמנו״
פרסום פלשקס

חטח כפני חכורא (רומן מאת צ׳רלס
קליטרי, תירגם אוריאל מירון, הוצאת לדורי,
252 עמודים) היא הטחה של שביעות־רצון
אמריקאית כה מוגזמת בפני הקורא, המביאה
אותו לבחילה פיסית, הרבה לפני שהוא
נוגס בחלקיו הטעימים יותר של הרומן. כי
יצירתו המתארכת של קליטרי הינד, מניפסט
של מורה לוחם, גדוש פרקי הווי משעממים
של עיירה. אמריקאית. הצרה במניפסט זה
היא בכך שהסופר, שאינו סומך כנראה יתר
על המידה על חוש־הלחימה של קוראיו,
מפסיק את מאבקו של הגבור הרבה לפני
שהגבור עצמו יודע שהוא נאבק על משהו.
וולטר דייויס הוא מחנך מחונן בבית הספר
הגבוה של העיירה בארתרון. משכבר
הימים, כשהיה ודלטר ( )48 צעיר, נלחם על
שורה של אמיתות־חינוך, הצליח לשכנע
• חוברת ספרותית שהוצאה לאור לפני
חודשיים בידי קבוצת משוררים זועמים,
קנתה שם בהתקפתה את דור סופרי הפלמ״ח.
הפלמ״ח.
•• בס בן ר«־ ,42 הוא אדריכל לפי מקצועו,
היה עורך השבועון הסאטירי סיכות, והיה
קצין־העתונות של משטרת ישראל בראשיתה.
העולם הזה 1157

אמנות

ע ל כל לירה

•תיאטרון
משתף ־ ה פ עו לוז זו כ ה
בחצות ליל שבת השבוע, התלבטו כמה
מאנשי תיאטרון הבימה בבעיה חמורה:
כיצד להודיע למחזאי השויצרי מקם פריש,
מחבר המחזה אדון בידרמן, כי במשפט
פומבי שנערך לגיבור מחזהו, זוכה אדון
בידרמן מכל אשמה .״פריש יקבל שבץ אם
ישמע כי דוזקא בישראל זוכה משתף־
פעולה,״ אמר במאי ההצגה שרגא פרידמן.
הפתרון שנמצא היה דיפלומטי. נתן זך,
מתרגם המחזה, שלח לפריש מכתב גדוש
מליצות בו הסביר כי למעשה נמצא אדון
בידרמן שלו, שסיפק גפרורים למציתי־שריפות,
אשם מבחינה מוסרית וגונה בצורה
צבורית, אלא שלרוע המזל לא נמצא
בחוק הישראלי שום סעיף לפיו אפשר
יהיה לחייבו בדין.
ללא נימה אקטואלית. ההתענינות
העדה של הקהל במשפט שבוים על ידי
קול־ישראל, לצורך התכנית בית־המשפט שבעריכת
יעקב בן־הרצל, הפתיעה את המארגנים.
המחזה עצמו, שהוא אליגורית מסובכת
על שיתוף־פעולה, לא עורר התלהבות
כה־גדולה בקהל הממוצע, בגלל זרותו וצורתו
המקורית• הסיבה לכך היתד, אולי בעובדה
שהמשפט, בו הופיעו שחקני ההצגה
כעדים בתלבושות־הבמה, היה יותר
מותח ומובן מהמחזה עצמו.
אחרי שקול-ישראל דרש שכקטיגורו וכ־סניגורו
של אדון בידרמן יתיצבו שני
עורכי־דין שאינם מעורבים בפעילות מפלגתית
בולטת, מחשש פן יצטרך בית־המש־פט
לדון גם בבעיות אקטואליות לאור המחזה,
התיצבו עורכי־הדין תוסיה כהן כ קטיגור
ומקם קריצ׳מן כסניגור. בית־המשפט,
שהיה מורכב מפרקליט־המדינה פיליפ גילון,
אלוף שלמה שמיר (בעלה של השופטת
המחוזית מינה שמיר) והעתונאי אורי קיסרי,
היה צריך לקבוע אם יש מקום להאשים
את אדון בידרמן ברצח על ידי הצתה׳
מכיון שסיפק גפרורים למבצעי הפשע.
במחזה עצמו לא הותיר מקס פריש
הרבה מקום לספק, הדגיש כי הוא מגנה
את משתפי־הפעולה בדמותו של בידרמן, המוצאים
להם תירוצים שונים כדי להצדיק
את מעשיהם. זאת היתד גם ההרגשה של
צופי המחזה. אולם כשלובנו ׳ מעשיו של
בידרמן לאור סעיפי החוק היבש, קשה היה
למצוא בהם דופי. לא היו אלה נימוקי ההתגוננות
של בידרמן כמו ״בקופסת הגפרורים
לא היו גפרורים״ או ״אין הוכחה שהאש
הוצתה דוקא בגפרורים שלי״ או ״האמנתי
במציאותו של הרגש האנושי,״ שהביאו לזיכויו.
בידרמן זוכה מכיון שהחוק מחייב
הוכחת־זדון בשיתוף הפעולה. ואי־אפשר
היה למצוא זדון בסיועו להצית את ביתו.
אמר אחד הצופים בסיום המשפט :״גם
את בן־גוריון אי־אפשר יהיה לדון מבחינה
משפטית. הוא יוכל לטעון שלא האמין שהגרמנים
ישתמשו בנשק ישראלי נגד יהודים.״

אין כעסק * ש ע שו ש
ההצגה חייבת להימשך. מעולם לא הומחשה
סיסמה טראגית ואמיתית זו בתיאטרון
הישראלי, כבשבועות האחרונים.
תחילה אירע הדבר עם מותו של שחקן
הבימה, מנחם בנימיני, בערב בו הופיעה
רעיתו, שחקנית הבימה תמרה רובינם, בהצגת
הבכורה של אדון בידרמן. לפני ההצגה
ביקרה תמרה את בעלה בבית־החולים.
היא הבחינה במצבו שהלך והחמיר׳ הצהירה
כי תודיע לחבריה בהבימה לדחות
את הצגת הבכורה. גם ברגעי גסיסתו לא
הסכים איש־במה ותיק כבנימיני לקבל הצעה
זו, שיכנע את רעיתו לבטלה. בנימיני מת,
כשרעיתו שיחקה על הקרשים.
למחרת הלמיתו עמדה הנהלת הבימה
לדחות את ההצגה בה הופיעה תמרה. אולם
היא עמדה בכל תוקף על כך שההצגה
חייבת להימשך .״מנחם לא היה רוצה ש־תבטלוה,״
אמרה. היא הופיעה בהצגה כרגיל׳
והקהל לא הבחין כלל בעובדה, שבהפסקות
בכתה תמרה מאחורי הקלעים.
הלם מאחורי הקלעים. לפני שבוע
התרסק על פסגת גבעה בגליל התחתון,
באמצע שדה דורה, מטוס ריסוס של חברת
נים־אויר. טייס המטוס, יאיר חסין (,)26
איש משק עין־החורש, נהרג.
הידיעה על מותו הגיעה לחברתו של יאיר
ביום המחרת בבוקר. רותי אטיאס, שחקנית
בצל־ירוק, קיבלה הלם. יאיר היה חברה
הראשון. השניים יצאו יחד תקופה מסוימת,
נפרדו, חזרו שוב אחד אל רעותו.
בצהריים השתתפה רותי בהלויתו של
העולם הזה 1137

שתחשך

יתווספו

שחקנית אטיאם
מחר אזיל דמעה

יאיר. בערב היא הופיעה בהצגת אף מילה
למורגנשטיין, שרה ורקדה על הבמה• מאחורי
הקלעים התמוטטה רותי מדי פעם,
עלתה על הבמה כשכוחותיה הולכים ואוזלים.
איש מהצופים לא הרגיש בכך.

מאחורי הקל עי ם
השם, הכרטיסוה מו דעה[

וכ ס פך
יהיה
מו בטח

הנה משהו שאפילו אנשי להקת סמבטיון
ידעו אודותיו, רק עם קריאת שורות
אלה: אריק איינשטיין, איש להקת הנח״ל
לשעבר וכוכב הצגת סמבטיון הנוכחית,
עומד לעזוב את הלהקה ולעבור לבצל ירוק.
אם אריק לא גילה סוד זה, הידוע זה
מכבר לכל אנשי בצל ירוק, לחבריו בסמי
בטיון הרי זה רק משום שהוא ביישן מדי
ולא מצא את ההזדמנות המתאימה שי
נוי
נוסף כלהקת ״כצל ירוק״ -

אורי זוהר עומד להחליף את שמעון ישראלי
בתפקיד הראשי בהצגת אף מילה למורגד
שטיין. שמעון יוצא לפסטיבל הנוער הדמוקרטי
בוינה, ואוהדיו של אורי זוהר יוכלו
לראותו בתפקיד במשך כשבועיים שני
סוני מודעות נאלץ תיאטרון הבימה להדפיס
לקראת המשפט הפומבי על אדון
בידרמן. הסיבה — אחרי שהודפסה המודעה
הראשונה׳ וכל הכרטיסים אזלו, הבחין אורי
קיסרי, משופטי בית־הדין, כי במודעה לא
פורסם שמו׳ כשם שלא פורסמו שמות שאר
השופטים. לפי דרישתו של קיסרי נאלצה
הנהלת הביסה להדפיס מודעות חדשות בהן
פורטו השמות, למרות שלא נותרו כרטיסים
בקופה 26 שחקנים ישתתפו במחזה
ביקורה של הגברת הזקנה, המבוים
בתיאטרון הבימה על ידי יוסף מילוא. מלבד
צמת השחקנים, המשתתף בהצגת העצים
זקופים ימותו, ישתתפו במחזה כל שחקני
הבימה. המעניין שבעובדה זו — שחקנים
ידועים ומפורסמים יופיעו בתפקידים אפי־זודיים
קטנים• המחזה, שנכתב על־ידי המחזאי
השוייצרי פרידריך (״זה קרה לאור
היום״) דירמנס׳ מספר על זקנה בלה, בעלת
יד ורגל תותבות ונוסף לזאת זונה לשעבר
ומולטימיליונרית בהווה, החוזרת לעיירת
מולדתה העלובה, כדי לנקום באדם שאנס
אותה ואימללה בנעוריה. את תפקיד הזקנה
בת ר,־ 70 תמלא אלישבע מיכאלי בת
ד 30 כפעם הראשונה ימכרו
במזנון משקאות חריפים לצופי הצגת תיאטרון,
בהצגה החגיגית שיערוך תיאטרון
סמבטיון לרגל הצגת ד,־ 75 של השד יודע,
ולרגל התקנת מיזוג אויר באולם מוגרבי.
בהצגה, שתהיה הצגת חצות, יערך גם
מצעד פזמוני סמבטיון מכל התכניות, בהשתתפות
השחקנים שהופיעו בתכניות אלה.
כאביזרי־קישוט להצגה החגיגית מתכוננים
אנשי סמבטיון להזמין מספר נערות־זוהר
ובתוכן המועמדות לתחרות מלכת־המים.

ה צ גו ת

בנ |7דיסקונג! לישראל ב 11מ

דאנגלית • צרפ תי ת
לומדים בשיטה קלה בבית־ד,ספר

״ קדימהיי תל־אביב, בן־יהודה .74

אנו פותחים )1 :קורסים ואולפנים למכונרים מכל דרגות הידיעות.
)2אולפניות קיץ לתלמידי כתי־ספר לחודשי החופש לביסוס הידיעות
ועזרה לבחינות 0 .הכנה כאנגלית לכחינות כגרות.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

תדריך

• העצים מתים זקופים (הבימה)

— חנה רובינא ושמעון פינקל, מעצבים
דמויות מלבבות במלודראמה חביבה בפש־טנותד,
ובבימוי לא־חביב באי־פשטנותו.

בי דו ר

• חשד יודע (סמבטיון) — כמה מססרים
חזקים של סאטירה פוליטית, חזקים
פחות על נושאים אחרים.

נקה אויל ש מ פו
בבקבוק זכוכית או פלסטי,
או משחת חלמון, לנולי!
שמפו של נקה בשפופרות,
ליופי ובריאות שערותיך.
המפיצים: ח ב, נוריתבע ״ מ

במדינה

אקדח קטן שהיה בידו. אמא נפלה והאיש
ברח לכיוון הפרדס.״
קבע בפסק דינו השופט פסח אבישר,
שהצביע תחילה במיעוט בעד קבלת הודאתו
של נבולסי במשטרה :״אני מיחס חשיבות
רבה לסיפור זה שסיפרה הילדה לשוטרים.
העדות היא כשרה למרות שהיא עמוד
שמיעה. אני מניח שילדה בת שבע, שראתה
מחזה מחריד של רצח אמה׳ לא היתד, מעלימה
את עובדת הכרת אביה׳ לו זיהתה
אותו. סיפור זה יש בו כדי לערער בי את
הבטחון, אשר בלעדיו היה מקנן בליבי
הרושם, שהנאשם הוא שהרג את אשתו.״

(וזנזשך מטמוד )ts
המגיעים למאות רבות של אלפי לירות,
לקבל תקציב התישבותי שמן מחדש.

פ שעי
נקמה לו הטת
״הצילו! הצילו!״ בקעו הצעקות במוצאי-
שבת בחצות מקומת־הקרקע בבנין שברחוב
המלך ג׳ורג׳ 64 בתל־אביב. שכנים, שהתפרצו
לדירת יהודית וצבי מנצ׳לס, ממנה
בקעו הצעקות, גילו מחזה אימים: בתוך
הדר מלא עשן ולהבות התרוצצה אשד,
אחוזת אש, צועקת בקול־ אימים. אחד ה־שפנים
עטף את האשד, בשטיח, כיבה את
הלהבות. יהודית מנצ׳לס 28 הועברה
לביודהחולים כשמחצית גופה חרוך.
במשך 15 שעות פירפרה יהודית בין
חיים למוזת עד שנפחה נשמתה. לידה נמצאו
רק חוקרי המשטרה. בעלה של יהודית
ישב בכלא, כחשוד בגניבת תלושי ילק
מהצירות הצרפתית. ילדה האחד נמצא במוסד
חינוכי בארץ, שני ילדיה האחרים,
שנולדו לבעלה מאשתו הראשונה שדעתה
נטרפה עליה ושאומצו על ידה, נמצאו אישם
בדרך בין הונגריה לישראל. הם עמדו
להצכרף אליה לנסיעה לקנדה לשם עמדה
יהודית להגר עם בעלה בעוד שבועות
מספ־•
האבא נדקר בפכץ. החשד הראשון
שהועלה על ידי חוקרי המשטרה היה כי
יהודית הוצתה במזיד. הנתונים לכך היו
צעק־תיה החוזרות ונשנות בעת שנשרפה:
״יוסף לוי מה עשית לין״ השוטרים לא
היו צריכים לחכות הרבה כדי לדעת מיהו
אותו יוסף לוי. כבר ביום ראשון בבוקר
הופיע בבית־ד,חולים טיפוס טרזני, נעול
נעליים בשחור לבן, מכנסיים שחורים וחולצה
לבנה, ביקש לבקר את יהודית. כאשר
הציג את עצמו כיוסף לוי, נעצר עוד
בטרם הספיק להגיע למיטת הגוססת.
יוסף (יוז׳י) לוי היה טיפוס מוכר למשטרה•
הוא היה סרסור זונות ותיק, איש
העולם התחתון, מנהל בתי־בושת ידוע ואדם
מופרע. כבן למשפחה שהתפרנסה על
הזנות, היה מקצוע זה טבוע בדמו. אמו
הנוצריה היתד, יצאנית עוד בהונגריה ואילו
אביו היהודי היה מנהל שם שורת עסקי
בושת. פעם נדקר אב זה על ידי בנו יוסף
בסכין, ניצל בנם.
קשריו של לוי ליהודית מנצ׳לם היו מקצועיים
בעיקר. כי יהודית, בעלת ״פני הבובה
וגוף הפיל״ כפי שכינוה מכריה, היתד,
אף היא יצאנית ותיקה. למרות שמדי פעם
ניסו היא ובעלה לשלוח יד בעסקי זבגות,
חכ־ו עסקי אספרסו בבתי־קפה, נוכחו השניים
כי הזבנות משתלמת פח,ת מהזנות.
הם רכשו מכונית ווקסהול ודירתם, שהיתר,
מצוידת בכל השכלולים ד,מודרגים, כולל פרוזת
יקרות בארון הבגדים, שימשה בית ועד
לס־סורים מכל המינים.
לא קשה היה גם למצוא סיבות לפיהן
אפשר היה להחשיד את לוי בהצתתה של
יהודית. במכונית הווקסהול של בעלה, ניהלו
לוי וצבי מנצ׳לם עסקי הברחה שונים
ועסקים מפוקפקים אחרים שיהודית ידעה
עליהם• לוי אף היה שותף בגניבת תלושי
הדלק בצירות הצרפתית בגללה נעצר בעלה.
לסי כמה עדויות איימה יהודית על לוי כי
אם לא ישחרר את בעלה היא תפתח את
פיה ותספר למשטרה דברים שזו לא יודעת
אודותיו.
לסבית, זונה ומטורפת .״זה הכל
שטויות,״ אמר יוסף לוי לכתב העולס הזה,
כשהובא לבית־המשפט להוצאת פקודת מעצר
.״חבל על התמונות שאתם מצלמים,
א 1י לא עשיתי את זה. זה לא נוגע לי
בכלל. יש לי אליבי.״
אלא שד,אליבי של יוסף לוי היה מפוקפק
למדי. לסי טענתו היה במוצאי־שבת בהצגה
שניה בקולנוע. מאוחר יותר נפגש עם בעל
קונדיטוריה. אולם מלבד כרטיס הקולנוע,
והעובדה שד,קונדיטור ראה אותו כמה רגעים
בלבד בסביבות השעה בה נרצחה יהודית,
לא היו לו הוכחות נוספות.
כשחקירת המשטרה הלכה והסתעפה, הועלתה
באופן רציני גם האפשרות שיהודית איבדה
את עצמה לדעת באמצעות הצתה• למשטרה
התברר מה שלא היה ידוע למרבית מכריה
של יהודית, בעלת הפה הקטן והאף
הסונט — שהיא היתד, מטורפת למחצה, נוסף
למעלותיה כלסבית, אלכוהוליסטית ונר־ק
ומנית. עוד בהונגריה בילתה יהודית שתי

מדוע ל א שלחו הזמנה. כאשר
הסתיים המשפט בזיכויו של נבולסי, לא
היתד, התעלומה — כי אם כן רצח את זרי־פר
— ,התעלומה היחידה. אחת הסנסציות
של משפט־רצח זה היה היעלמה של עדת-
התביעה מלכה אלפסי, נערתו של אחי
נבולסי שהתגוררה בביתם. לצורך החיפושים
אחריה הופסק המשפט, עד שהועלתה הסברה,
כי היא חצתה את הגבול לירדן.

חשוד בהצתה לוי מסתכל ומסתיר פניו ככיודהמשפט
פתרון להלשנות ופטפוטים
תקופות בחייה, בגיל 12 ובגיל , 18 במוסד
לחולי רוח. גם בארץ התגלתה כמופרעת
באופן מיוחד. די היה בשתי כוסיות ורמוט
או ברנדי כדי להביאה למצב של שכרות
שבו היתד, מטורפת למחצה. במצב כזה
היתד, מבולבלת לגמרי, רצה ברחובות, מחרפת
ומגדפת עוברים ושבים•
כשהיתה נתקפת בהתקפת שגעון לא היה
ליהודית מושג על מד, היא מדברת והיא
היתד, מפליטה אז משפטים חסרי כל מובן.
שריפה עצמית היא תופעה אפינית לגבי
חולי רוח מסוגה של יהודית. בדרך כלל,
אחרי שהם מתפכחים במקצת מד,שכרות,
הם נתקפים במצב של דכאו ן נפשי ושנאה
עצמית, בוחרים לחסל את עצמם דווקא בהצתה.
לא היה כל ספק שבשעה שבערה, נמצאה
יהודית בשלב כזה של התפכחות משכרות,
או מהשפעת סם משכר. בדיקת דם
להוכחה מדויקת לא היתד, אפשרית בגלל
אחוז הרעל הגבוה שספג דמה אחרי ה־כויות.
אלא
שחוקרי המשטרה לא הוציאו מכלל
אפשרות שילוב של שני החשדות שהיו
להם: יתכן שמישהו ניצל את מצבה המיוחד
של יהודית כדי להציתה בצורה
שתיראה כהצתה עצמית של טירוף•

הודאתו הארוכה והמנומקת של נבולסי, בה
הסביר מדוע רצח את אשתו. הוא אף
הוביל את חוקריו למקום הרצח, הצביע
בפניהם על דרך נסיגתו. הוא גם זיהה
במסדר זיהוי את אקדחו, אקדח שהוכח כי
הכדורים שרצחו את זריפה נבולסי נפלטו
ממנו•
מצוידים בחומר זה לא מצאו חוקרי
משטרת ישראל לנכון לחקור ולהמציא ל־בית־המשפט
כל חומר הוכחה נוסף. נצ־חונם
נראה ודאי. אולם כבר בשלב הראשון
של המשפט התברר כי הנצחון רחוק מהם
והלאה. עורך־הדין הייק הצליח להוכיח
לבית־המשסט, כי הודאתו של נבולסי הוצאה
ממנו באיומים ובעינויים בבית־הסוהר• ברוב
של שניים נגד אחד החליטו השופטים
העולם הזר )1130 ,שלא לקבל את ההודאה.
אחרי שנפסלה ההודאה, ניסתה התביעה
הכללית להכניס את העובדות, שהיו כלו־לות
בהודאה זו, בדרך אחורית. היא הביאה
קציני משטרה שהעידו כי נבולסי סיפר
להם על הדברים שכלל בהודאתו. כשהעיד
נבולסי עצמו, ניסתה התביעה לחקור אותו
על הפרטים שסיפר בהודאתו• אולם סניגורו
של נבולסי התנגד לצעדים אלה של ה־תביעה.
הוא הביא ראיות ותקדימים לכך,
שברגע שבית־המשסט פוסל הודאה שלא
ניתנה מרצון, אסור לאותו בית־משפט לש־מוע
יותר שום דבר ע 7הודאה זו. השופטים
קיבלו את התנגדותו של הייק•

״אני לא זוכר את השעה, פה היתר,
בדיוק. נכנסתי לחצר וראיתי את אשתי
זריפה, ואני קראתי לה, ויריתי בה שלושה
כדורים בראש בזמן שהיא עמדה, והאקדח
היד, אצלי כל הזמן. עזבתי מיד את המקום
ובדרך זרקתי את האקדח מהחלון בזמן
הנסיעה. אנחנו משפחה מוכרה בארץ והגונה
ושום בן־אדם לא יכול להגיד עלינו
שום דבר. וזו באה ורצתה ללכלך את כבוד
המשפחה עד כדי כך, שלא ידעו אם הבן
שלי הוא שלי, או הבן של אחי• לפי המנהגים
שלנו ולפי הנימוס, זה נהוג אצלנו,
בעם הערבי, שלא מכפרים את המחלה הזו
רק בצורה זו. לולא עשיתי מעשה זה היה
הכתם ממשיך להיות אות קין על המצח
של הילדים שלי׳.
מצוידת בהודאה זו של לוטפי נבולסי
( ,)30 תושב ערבי של תל־עריש שביפו
ומודיע משטרתי לשעבר, הגישה נגדו מש׳
טרת־ישראל תביעה משפטית, האשימה אותו
ברצח אשתו זריפה בחצר ביתם.
השבוע קבעו שלושה שופטי בית־המשפט
המחוזי, בפניהם התברר משפטו של לוטפי
נבולסי, השופטים פסח אבישר׳ מקס צ׳ר־נובילסקי
ואליעזר מלחי: לוספי נבולסי
זכאי מכל אשמה, יצא לחופשי. החלטתם
התקבלה פה אחד• היה זה אחד הכשלונות
המחפירים ביותר, שנחלו חוקרי משטרת־ישראל
ואנשי פרקליטות המדינה בשנים
האחרונות. היה זה גם אחד הנצחונות המשפטיים
המזהירים ביותר, שהושג על ידי
עורך־דין בבית משפט ישראלי. עורך־הדין
ישראל הייק, סניגורו של נבולסי, הצליח
למוטט, שלב אחרי שלב, את כל בנין
הראיות שהביאה המשטרה נגד נבולסי.
בפסק־דינם המנומק קיבלו השופטים כמעט,
את כל טענותיו של הייק.
הודאה בדלת האחורית. כאשר,
הביאה משטרת־ישראל את לוטסי נבולסי
למשפט הרצח, דומה היה ששום דבר לא
ימנע את הרשעתו. בידי המשסרד, נמצאה

אקדח מתמלר ברפת. בידי התביעה
נשאר הנשק האחרון• היא הוכיחה שהאקדח
שהוצג בפני בית־המשפם הוא האקדח בו
נורתה זריפה. קצין הבליסטיקה של המשטרה,
ביל שפירא׳ העיד כי במסדר זיהוי
שאל את נבולסי :״האם אתה מוכן להצביע
על האקדח בו רצחת את זריפה?״ ובתשובה
לכך הצביע נבולסי על האקדח ואמר :״זה
האקדח שלי. אני מכיר אותו.״ המשטרה
גם צילמה כיצד מצביע נבולסי על אקדחו.
הייק הצליח להרוס גם ראיה זו בצורה
מזהירה. טען נבולסי בעדותו :״לא שמעתי
את שאלתו של שפירא ביחס לאקדח, מכיון
שבחדר נוכחו אותה שעה שלושה קצינים
ושישה שוטרים. לא אמרתי זה האקדח שלי
אלא זה האקדח שלנו. אילו הייתי אומר,
זה האקדח שלי, לא הייתי מוסיף, אני מכיר
אותו, כי זה דבר מובן מאליו.״ שכנו של
נבולסי, עד ההגנה היחידי במשפט, רפתן
יהודי בשם יוסף רכטשפט, העיד כי שלושה
שבועות לפני הרצח, אחרי שבוצעה
גניבה מרפתו, השאיל לו אחיו של נבולסי,
אחמד, את האקדח. אחמד גם היה האיש
שקיבל את האקדח חזרה. כל בני הבית
העידו שהכירו את האקדח, שהיה מתגולל
בחדרים וברפת.
אחרי עדויות אלה לא היה הייק צריך
להביא אפילו עד־הגנה אחד, או עד אליבי
כלשהו. קבעו השופטים בפסק־דינם :״לו
אפילו הנאשם לא היה נותן עדות, או מביא
עדים, היינו צריכים לזכות אותו.״
הנקודה שהשפיעה ביותר עלזיכויו סוד׳
אחד של נבולסי היתד, עדותה של בתו
בת השבע, עמל, שניתנה לחוקרי המשטרה
שבאו למקום הרצח, רגעים מספר אחרי
שבוצע. סיפרה אז עמל לחוקרים :״שמעתי׳
שמישהו קרא לאמא בעברית :׳בואי גברת.׳
יצאתי למרפסת וראיתי שאמא שלי עומדת
למטה, ליד סוף המדרגות, ומדברת עם
מישהו שלבש מכנסיים ארוכים. ראיתי שהוא
ירה באמא סה־בום שלוש יריות ב
שפם

ה ת בי ע ה

איש לא ידע מי העלים את מלכה
אלפסי, שעדותה יכולה היתד, להועיל יותר
להגנה, מאשר לתביעה. השבוע, אחרי שניתן
פסק־הדין, לא התקשתה המשטרה למצוא
את מלכה• אחד מסמלי החקירות שטיפלו
בתיק, גילה אותה בירושלים, שם התגוררה
אצל אחיה. היתממה מלכה :״לא ידעתי שמחפשים
אותי! למה לא שלחו לי הזמנה?״

א 1פנ ה
מד• צוג
עד לפני כעשר שנים רווחה בארץ אמונה
טפלה׳ שהתלבושת הלאומית של הנשים
היא סראפאן, חולצה רקומה, סנדלים תנכיים,
ומסרק תקוע בשיער מאחור• למקרים
מיוחדים: שמלו1 :יצ״ו שחורה, רקומה ויק־מה
תימנית כסופה. לגברים: חולצה רוסית,
מכנסיים אפורים לימי מועד, סנדלים תנכיים.
מאותר יותר באד, התקדמות־מה: אופנת
משכית עם התימניות שלה. על גברים כבר
לא דובר. מישהו החליט שצריך, בכל זאת,
לקבוע בגד לאומי• צריך למצוא משהו
אחיד, משהו שימזג את כל הגלויות. לאשר,
הססרדיה יש המאנטילה שלה, להולנדית
השביס המפורסם, ליפאנית הקימונו
שלה, להודית ד,סארי שלה, לישראלית —
אנבל (אגודה למען בגד לאומי) עוד לא החליטה.

מדווחת
רותי ורד, בתגת ״העד
לם הזה״ ,על נשף פולקלורי של
״אגכ״ל׳ /שנערך השבוע בכית־סוקולוב

״קודם כל אני רוצה שיהיה ברור שלא
היה כאן שום נשף׳ ואני עוד מעיינת באפשרות
לתבוע פיצויים מאגב״ל על עגמת
הנפש שנגרמה לי כתוצאה מכך שלא ראיתי
את המערבות שרציתי לראות, בגלל אותו
— תסלחו לי על הביטוי — נשף.
ואני רוצה גם שתדעו שאין לי דבר
נגד בגד לאומי בפרינצים. אני נורא בעד.
כשהדברים אמורים בפסטיבאלים מקומיים או
שליחת נציגים לפסטיבאלי־חוץ, או אפילו
להזדמנויות מיוחדות לתלמידי בתי־הספר.
אבל אני מסרבת להתהלך בבגד לאומי שתקבע
אנב״ל ולו יהא זה היפה ביותר —
כשלילי גלילי לובשת את אותה שמלה בדיוק.
מובן שעלי זה ייראה אחרת, אבל
לא חשוב. חשוב הוא שכל אותן התלבושות
הלאומיות של הנשים היפאניות, ההודיות
וד,ספרדיות, הולכות ונעשות נדירות יותר
ויותר. יש להניח שהיום לא היה פינקרטון
מוצא את הגברת באטרפליי בקימונו ובמס־רגות
תקועות בשערה, כי אם בדונגריז
וסוודר הדוק•
אם בכלל היה בידור כלשהו באותו ערב,
היו אלה הנאומים הרציניים.
אחרי שבתיה בראון, יושבת־ראש אגב׳־ל,
הסבירה כמה חשוב לנו בגד לאומי, וכמה
שכל מיני שבטים עם כל מיני תלבושות
הגיעו הנה, וכמה שקיים חשש שמלבושי
הגלות ייעלמו׳ ואיך שיש צורך חינוכי להנציח
אותם, עלה במחשבתם להקים מוזיאון
פולקלורי, שיציג את תלבושות בני־ישראל
לפי ארצות מוצאם .״קשה המשימה, קשה
שבעתיים הביצוע.״ תשאלו למה? למה אף
שבט׳ מלבד הבוכרים, לא רוצה לנדב תלבושות
פולקלוריסטיות לאגב-ל.
יו״ר ועדת התרבות של מועצה העיר

העולם וזזה

1157

תל־אביב־יפו, עו״ד יוסף יוסיפוף, אמר בדיוק
את אותו הדבר, רק בבאם קצת יותר
נמוך.
כ״מעריב״ אין כל חדש. ולמה, בעצם,
שאחסון־ לכם את הרצאתו של הד״ר
בבלי — מיזוג גלויות — מיזוג תלבושות?

אנשים
פסיחתעל בי. גיי.

כאשר ערך השבוע השייך הבידואי שייך
לא יכולתי להבין למה התלבשו עלי
סולימאן אל־ההייל קבלת פנים מפוארת
והזמיבוני להרצות על הלבוש והבגד הלאולמנהיג
תנועת החרות, מנחם בגין ובני
מי עד שמצאתי בספר ישן של רבי מנחם׳ לויתו, הוביל אותם השייך אחרי הארוחה
הבבלי, :לא יעלה כלי גבר על אשר, ואל
לסיור בחדרי־ביתו. בחדר האורחים, המרוילבש
גבר שמלת אשה, כי עלול זה להט
בריהוט עתיק ויקר, היו תלויות תמועורר
הרהורים שקשים מעבירות לקנות
רבות. זו בצד זו היו תלויות תמונובוע
את דמותו של הבגד הלאומי זהו צותיהן
של גרייס קלי, בתו של מנדס פראנס,
רך השעה התקופה של קיבוץ ומיזוג
אלינור רוזבלט ובן־גוריון. השייך עבר מתג
לויו ת ...אקטואלי לאחר שהחיינו את המונה
לתמונה, הסביר לבגין מי האישים
לשון העברית, גאלנו את השממה׳ את עצשבתמונות.
אולם כשהגיע לתמונתו של בן־
מנו מן הגו ל ה ...להציג את הפנים החדגוריון,
פסח השייך, מתוך טאקט כנראה,
שות של עמנו. אין לפנים חדשות אלו
על ההסבר הכרה שערך השייך• לפמלי־ולפנים
חדשות שבמראה ולא כלום. במערב
תו של בגין נערכה לפי. כל כללי הכשרות
של מעריב אין כל חד ש ...עלינו לחקור
היהודית• מבענד בוקר: בא למאהל השייך,
אלפי שנים ודורות עשרות, כיוון שהיהודים
מול קיבוץ שובל, שוחט מיוחד מבאר־שבע
לא רק הושפעו מתרבויות שונות, כי אם
ששחט 13 כבשים, מהם נוקרו 6כבשים
שמרו על ניבים, אמונות־שוא שבתוכם, לכדת
עבור האורחים היהודים. השייך קנה
אחר שאותם עמים נטשו או ת ם ...מי שבמיוחד
צלחות נחושת חדשות, ושני ממוחושב
שמשה רבנו עלה לסיני עם שטריינים
על הכשרות השגיחו על הכנת הארוחה.
מל, טועה הירמולקה היא ממוצא טא־לכל
האורחים חולקו נתחים ואילו לבגין
ס ארי ...היה עוד כובע אחד: כובע שנקולשייך
הוגש כבש אחד שלם באורא
ם ריה־ורגיה( .אני מתה לדעת איך הוא
תה הזדמנות העלו המסובים בכרה זכרו־נראה)

נות מימים עברו. ח״כ יוחנן באדר,
שישב על הארץ ישיבה מזרחית, כשהוא
אחר כך קרא שיר באידיש, על גילגולו
לבוש הליפה וענוד עניבת פסיון, שימש
של שביס, וציטט משהו ממסכת עירובי!
נושא להלצות• אחד הנוכחים הזכיר כיצד
צ״ד. חכו, אין זה הכל :״ליום השואה — ביקש באדר, בעת שישב בקישלה הירולענוד
את האות הצהוב. זה יחנך. זוהי שלמית, כי יביאו לו לכלא פיז׳מה של משי.
התודעה היהודית ...לסתום את התהום
התגונן באור « :מד, הצחוק בכך? ידוע
בין הוואדי והדר הכרמל בחיפה, שלא ירשפישפשים
לא אוהבים משי ובורחים ממנו״
גישו את ההבדל ...בגד משותף מקרב את החוש הנבואי שישנו במנהיג
לבבות. כמו צ ה״ל ...הלבוש עושה את
מפ״ם יעקב חזן, גילה השבוע שר המסהאדם
בחורה הגומרת את האוניברסיטה
חר והתעשיה פנחס ספיר, באסיפת מפבוזאשינגטון
ומופיעה לגמר בבגד לאומי לגתו בנתניה. סיפר ספיר: בשעת הויכוח
ישראלי — זה חשוב ואסיים, במקום • על השילומים שנערך בשעתו בכנסת ליגלג
עורי עורי ציון בעתי עוזי ציון. אני מציע
חזן לשילומים וטען כי פרט לבתי־חרושת
בגד שיזכיר את ה עוזי...״
לצעצועים לא נקבל מגרמניה דבר. והנה
אז אני שואלת אתכם.
התברר כי נבואתו של חזן לא התבדתה.
בין שאר הציוד שקיבלה המדינה מגרמניה
והגברים -כירוק. אחר כך שוב
התקבל גם ציוד לבית־חרושת לצעצועי ילדיברה
הגברת בראון, בניב רוסי, כמה
שלאשה הפרימיטיבית היה חוש לפאר עוד דים, והוא נמצא דוקא במשמר העמק —
יותר מאשר לנו, ואחר כך היה פנס קסם קיבוצו של חזן בספר הנוטרות העברית
העומד לצאת בקרוב, מועלים זכרונות
על תלבושות בוכאריות, ועל מה שהם כינו
רבים מתקופת הכובע האוסטרלי. אחד מהם:
,,תלבושות שבטי ישראל״ ,אך מה שהיה,
יג א ל ידין שימש בזמנו סמל ביחידת
לאמיתו, תלבשות לאומיות של עמים אחהנוטרים.
באחד המסדרים גער בו קצין
רים, בלי כל קשר לבני־ישראל, ואולי אפיהמשטרה
הבריטית מתיום בזו הלשון:
לו למרות בני־ישראל.
״קורפורל סוקניק, מכנסיך הם ארוכים מההראו, זאת בכל מה ועכשיו,
תשאלו,
נורמה המקובלת ובכלל אתה פיקח מדי
כהצעה לבגד ישראלי? מיזוג גלויות, הא?
בשבילי, אז תסתלק מהר מהמסדר
הראו איזו שמלה מבד בוקלה כבד, רקומה,
אבא אכן עתיד להכניס סגנון חדש בפי
הנראית כטראפז מאחור, וקשורה מלפנים הנואמים הישראלים, שינסו כנראה לחקותו
עם חגורה (רקומה׳ אלא מה?) ושתי שמכדי
לזכות לאותה אהדה שהוא זוכה בנאולות
שקיבלו את התואר שמלות מחול. אחת
מיו. כמה דוגמאות קלסיות של רטוריקה
קצרה, אחת ארוכה, אחת בהירה, אחת כהה,
אבנית .״אני משמש כלי־קיבול לנחשול־אחת
שקופה, אחת פחות. חוץ מזה, שתיהן
גואה של שבחים״ או ״לכפר הנידח ששמו
דומות• אתם הגברים, מחקו את החיוך המרחובות,
מגיעים רק עתונים יחידי־סגולה,
טופש מעל פרצוסכם. צריכים הייתם לראות
כמו דבר״ או ״התשבחות שמפזרים לי,
כיצד תיראו אתם: מכנסי־בד ירוקים, אבל עלולים להוציאני, חלילה וחס, לתרבות
ירוקים! וחולצה כתומה — רקומה — עם
נפשית רעה.״ העיר אחד מצעירי מפא״י
שרוול מנדרין רחב־רחב. האריגים הגסים
בלעג אחרי ששמע נאום של אבן :״אין
והכבדים, הם חמים מדי לקייץ וקרים מדי ספק שהדרישה לספרי אחד־העם ולילנבלום
לחורף והם מתמתחים אחרי כביסה אחת.
הגברת בראון אמרה שוב שקשה המשימה
ושהם עושים סימפוזיונים על גבי סימפוזיונים.
הם יכולים לחדול, לגבי דידי, אם
כל מה שהם יכולים להציע, הוא זה.

תזכיר
נ סיו ן ־ לרצחבחופשה

״בני, בן דד ,22 חולה בספיזופרג

י ה, ניסה לחנוק את אמו בשנתו -ואיים
להרגני ״,התלונן בשבוע שעבר במשטרה
תושב חיפה. הוא סיפר כי בנו, חולה רוח,
ששוחרר מצה״ל בגלל ליקויים נפשיים, ואושפז
לאחרונה בבית־חולים, הפך את חיי
הוריו לסיוט לאחר שחזר לביתו• העולם
הזה 1136 הביא שני מקרים אחרים, בה
רצח חולה־רוח את אביו וחולודרוח אחר
ניסה לרצוח את אשתו, לאחר שקיבל חופשה
מבית־החולים, הזהיר בפני הסכנות
שבטיפול בלתי־נכון בחולים אלה מעד
פטו של דוד נחום, מזכיר מועצת
פועלי כפר סבא, הנאשם במעשה מגונה
בילדה בת חמש, החל להתברר השבוע
בדלתיים סגורות בבית־המשפס בפתח־תקוה.
העולם הזה ( )1133 פירסם לראשונה את
פרשת המזכיר, שחבריו למפלגה ניסו להעלים
את האשמות נגדו, פוצץ את נסיון
ההעלמה והביא למעצרו.
חסולם חזה m 7

פסוון• השבוע
• ח ״ באח דו ת ־ ה ע בו דהיגאלא לון, בתשובה לבקשת איש קול-ישראל
למסור ליונזך חחדשות את עמדת מפ,גתו, כפי שהובעה בפני הנש א :״זה רדיו של
דיקטטורה. תקליטו את בן־גוריון. הוא כבר ימסור את מה שאני אמרתי׳.
• ראשהממשלה דוי דבן ־ מריץ , :המשותף בין העם היהודי והעדה
הדרוזית היא האמונה באל אחד, הגורל ההיסטורי, גבורת הרוח והגוף והשנאה
למם־ההכנסה.״
ח ״ כאגודתישראלשלמה מי נ ץ :״המשבר הממשלתי הנוכחי הינו
עונש מן הבורא, כי יד השם היתר. בממשלה הזאת׳ בשל עמדתה לגבי שאלת
מיהו יהודי?״
• אבאא בן :״עיקר היבוא שלנו מאדצות־הברית הוא דולארים׳ .
• אבאאכן :״עתונאי משול לרופא. כזה כן זה אין לו ענין בנורמלי אלא
בתקלה׳.
• ח ״ בחרות יו ח נן באדר, בתשובה לכינוי שהדביק לו הבוקר ״דון
קישוט הרוכב על קטנוע״ :״העולם מתחלק לדון קישוטים וסנשו פנשאים• בעוד
שלדון קישוט כמוני אין עוד קטנוע, הרי הסנשו־פנשאים כסרלין וחבריו רוכבים
כבר על קאדילקים.״
• ח ״ ב יו סףאלמוגי :״אין זה נכון שהצהרתי אי־פעם, כי פועלי חיפה
יגנו על השקט בעיר, במקום משטרת ישראל. אמרתי רק שפועלי חיפה יתנערו מן
המסיתים הפוליטיים.״
• יעלדיין :״הביקורות החיוביות על ספרי בסיימם הלונדוני ובאובזרבר,
פלוס הביקורת של אנדרה מורוא, מאפשרות לי לאזן את ההרגשה אחרי מאמריו
של גרודזנסקי בדבר.״
• צידתב רזי ל כי שראל, או דטדהקראכ ליו פוזה :״על הנשים
להיות פקחיות כפליים מהגברים, על מנת להחזיק במשרה של גבר.״
• נערש לי ח, באחד ממשרדי הממשלה, כאשר נעצר בפתח המשרד בבוקר
ונשאל על ידי מנהלו מדוע איחר לעבודה בחצי שעה :״מה יש? קרה משהו?״
תעלה בזמן הקרוב.״

ה כנ ה טו בהבבית
אלה שהיו רגילים לשתות את הקפה
ההפוך של המשורר בנימין גלאי בגליו־נות
ערב־שבת של מעריב, נאלצו בשבועות
האחרונים להסתפק במים הפושרים של
הסופר משה שמיר הנמהלים בגליונות
אלה• הסיבה: גלאי קיבל שכר סופרים של
50ל״י לרשימה. שמיר, המרבה להתאונן
על מצבם הכספי החמור של סופרי ישראל,
קיבל 100ל״י לרשימה. כשטען גלאי כי
אין להפלות בין משורר לסופר ברמת השכר,
ניתנה לו הברירה להסתפק במועט או
לפרוש. הוא בחר בדרך השניה רעיתו
של שגרירה החדש של ארצות־הברית בישראל
מרים לו־איז ריד גילתה השבוע,
במסיבת עתונאיות, כיצד התוסף החתול
המסורס לשלושת הכלבים שהיא מגדלת
בביתה. כשסיימה את חוק־לימודיה באוניברסיטה,
היא קיבלה מאוגדן חבילת שי.
בתוך החבילה היה החתול. באותה הזדמנות
לא הסתירה הגברת ריד את השגותיה החינוכיות,
גילתה כי היא נוהגת לחבוט בילדיה
כאמצעי חינוכי לנזיפה מקצועית
זכה השבוע אלוף שלמה שמיר בעת
ששימש כשופט במשפט הציבורי שנערך על
אדון בידרמן מהמחזה המוצג בהבימה (ראה
אמנות) .אחרי שהביע את דעתו, כי צריך
למצוא איזה סעיף בחוק הפלילי, לפיו
אפשר יהיה להאשים את אדון בידרמן ולחייבו
בדין, המיר לו אר בית־הדין, פרקליט
המדינה פיליפ בילדן, ברמזו על כך

שכנראה קיבל חלק מדעותיו המשפטיות
מאשתו, השופטת מינה שמיר :״לא
קיבלתי הכנה טובה בבית שמעון
פרם שחזר השבוע ממסע בארצות אפריקה,
סיפר השבוע על מקרה שארע לו בעת
שהותו באקרה, בירת גאנה. הוא שהו)
בדירת הציר אהוד אכריאל, הנמצאת
במבצר ששימש פעם כשוק עבדים, בישבם
על המרפסת׳ הבחינו השניים בנערה יפה
שחלפה על פניהם, נדהמו כשנוכחו שהנערה
אינה אלא אשתו המצריה של ראש ממשלת
גאנה לפחות דאגה אחת חסו לחסידיו
ר׳ יואליש, הרבי מסאטמר, שהגיע השבוע
ארצה. חסידיו לא היו צריכים להכין
לו מיטה כלשהי. מזה 50 שנה מסתפק ר׳
יואליש בשינה בכורסא או בכסא
אליהו איצקוביץ, הצעיר הישראלי שזכה
לפני שבועות מספר בפירסום עולמי
כשהתפרסם סיפורו על עריקה מחיל״הים
הישראלי כדי לנקום ברוצח הוריו בלגיון
הזרים הצרפתי — הובא השבוע לדין באשמת
גניבת מכונית. בבית־המשפט לא הועילה
לו הפירסומת לה זכר״ הוא נדון
לשנה וחצי מאסר.

תסביכים אי שיים

פיצול אישיות חמור צפוי לשחקן תיאט-
רוו זוטא מאיר ינאי. מאיר, המופיע
במחזהו של יורם דור בא בתור איש
הדור הצעיר, פקיד ממשלתי רודף קריירה,
זכה לא מכבר, בהופיעו באחד הקיבוצים,
לקריאות הצופים אחרי ההצגה :״שמעון
פרס! שמעון פרם!״ אולם לאחרונה, בעת
הופעה בחיפה, קראו לעברו :״תדי, תדי״
פיצול דומה צפוי גם לכמה מאנשי
בצל •רוק שעדיין פוסחים על שני הסעיפים
ואינם יודעים אם הם רוצים שיונ חעט ־
רי, שחקנית במתם, תמשיך להופיע עמם
או לא. למרות שכבר סוכם שבעוד כחודש
תעזוב יונה את הלהקה, למטרת חופשה
באירופה, הרי שכשראו אותה כמה מחבריה
כשהיא יושבת באופן מקרי ליד שחקני
סמבטיון, מיד הזעיפו פניהם אליה והתרעמו
בפניה על שהיא משתפת פעולה עם האויב
כפי שמסתבר לאחרונה אין זיוה
ש פי ר ־ רו דן עוסקת בהוליבוד רק במה
שחושבים• זיוה שאינה חדלה מלהשתלט
וללמוד בתקוה להשיג תפקידים נכבדים
יותר בסרטים התקבלה לאולפן הדרמטי של
סנפורד מייזנר — אולפן דרמטי רציני, בו
משתתפים שחקני־קולנוע צעירים ומוכשרים
במיוחד, שעליהם מבססת הוליבוד את
עתידה נתןאלתר מן זכה לפינה
בתחנת הרדיו היונית״תורכית של קפריסין.
בפינהה משודרת מדי יום א׳ בשעה 7.30
בערב, מושמעים שיריו וחרוזיו של אלתרמן
בביצועים עבריים ובתרגום המשורר
שלמה טנאי, דובר יחידת המדליונים של
משרד ראש הממשלה התגלה השבוע כבעל
אופי עקשן מאוד. הסערה הצבורית שהתחוללה
סביב הגילויים כי מדליוני העשור
עשויים נחושת ולא ארד כפי שפורסם, לא
הטרידה אותו כלל. במצח נחושה סירסם
השבוע טנאי מודעה בירחון הבולאי היש*
ראלי, המשיך לרמות את צבור האספנים
בטענה כי המדליונים עשויים ארד.

מזכיר 7ך משחו?

סטיות (מקריות)
ל( )1137/48 אבדה נערה, ולי, סבלנות:
״י־ס ג׳ .30.6 .השעה 4.30 אחר הצהריים. מכונית אטד
בדרכה מתל־אביב להרצליה. סמלת חמודה ערב שיחרורה,
צברית ממוצא יוגוסלבי, בת חיפה, מורה במקצועה.
״היית סבורה, נערה, שטיפסת ועלית על האוטובוס הלא־נכון,
מאחר שסטה מעט ממסלול נסיעתך הרגיל. לדעתי —
לא שגית הפעם כלל •,עיקר! אם תרשיני — אנסה להוכיח
לך כי דרכים עקלקלות צופנות לעתים בנתיבן הפתעות
רבות עוצמה, וכי סטיות מקריות כגון אלה — הן המנחות
את אפיקי־היינו מעבר למעגל השיגרתי, ומעניקות גוון
נוסף לטעמם.״
היה לך כבר דם לשאול אותה מניין היא ולדעת שהיא
ערב שיחרורה וממוצא יוגוסלבי, אז לא יכולת לשאול אותה
מה את עושה הערב? מדאיג למדי, הדור הצעיר.

( )1137/50 הוא בחור עסוק ודו־סטרי, כפי
שאתן יכולות להיווכח:
״דינה מחבצלת, שהמלים יום רביעי,
27.5.59׳ השעה בסביבות 7בערב, הצטלבות
חולון התערוכה החקלאית, סיכה
חבצלת מזכירות לך משהו — שלחי
את כתובתך•
״רבקה הירושלמית שהשתחררה מהצבא
ב־ — 4.6.59 אני הוא שנשאתי לך את הקיטבג למדור ה־שיחרורים.
אשמח מאד להתכתב אתך.״

upהאהבה וזמודרג

לשכר.

אני מצטערת, אך הם משתמשים במלה זו. המבו־

נערת חשבו ע

עסק מצויין

:)1137/49,מה ההגיון העקום הזה? אילו הייתי באמת
בדור, כפי שאת וכל חברייך נשבעים כל כך — איזו סיבה
יכילה היתה להיות לי להסתתר מאחורי חצאית? אני מודיעה
לך שאני מסרבת להיות בחור. את שומעת? ועכשיו, מאחר
שאת מתה כל כך לראות את האופוס שלך מודפס כפי
שאת כתבת אותו׳ הרי לך — ואני מאחלת לך שתזכי לכל
מה שאת ראוייה לו:
״אם הוא לומד בטכניון, וכבר עבר את הגיל של השוב־תים,
ולמרות זאת עדיין התהולל בנשפי הסטודנטים ז״ל
בל״ג בעומר, אם יש לו חוש הומור, קצת יותר מ־ 120ס״מ׳
נכונות לבלות עם בת נחמדה ירוקת עין ובעלת שיער די
ארוך, בוגרת שמינית טרייה, ואולי גם איזשהו דו־גלגל,
ובמובן תמונות פספורט נחמדות של עצמו — אז אני (היא
דווקא מתכוונת אלי, אבל אני אדישה לגמרי) יכולה להתערב
אתך שהוא יעשה עסק מצויין, אם יכתוב אליה. אם נוסף
לכל החסרונות שנימנו לעיל, הוא גם מחיפה או מסביבתה,
הרי שכבר מעצם הרגע הזה היא מחכה בכליון עיניים
יימכתבך. נכון שתכתוב?״
מה, באמת תכתוב?

אגל לא אריסטוקראטי

מה אתם יודעים, מכתב מניגריה, בחיי־אלוהים־בספר־התו־רה־של־היהודים־טפו־שאמוח־תחת־הבלאטה־הזאת־אם־לא־נכון:
״קראתי
מאמרים רבים באחד מעתונינו׳ הדייל׳ טיינזס,
על ישראל, והיא החלה מעניינת אותי. עדיין אין לי כל
האינפורמציה המעניינת אותי. תמהתני אם תוכלי להשיג
לי חברים לעט שיספקו את סקרנותי.
...סיי מ תי את לימודי התיכוניים ועברתי את בחינותי
באחד מבתי הספר החשובים ביותר — בציונים הטובים
ביותר• אני בן ,19 ממוצע בקומתי ובאינטליגנציה שלי.
אני נחשב אפילו ליפה־תואר. אני בא ממשפחה אמידה
ממוצעת, אך לא אריסטוקראטית הייתי רוצה להתכתב
עם נער ונערה ישראליים.
אנא, אל תאכזבי אותי.״

Afamdi Chioolue, P.O.B. 123, Omitsha, Nigeria.

גרים, הצבועים, משתמשים אולי במונחים אחרים כדי לבטא
את אותו הדבר, למשל :״עליך לדעת כי בידור זה מסתיים,
ברוב המקרים, בבית החולים, אמרה״ (פראנסואז סאגאן).
הנערות מתחלקות אצל צעירים אלה לשניים: אלה שהן
בעד ואלה שהן נגד .״את בעד?״ (דיאלוג בסרט ובספר
בני־הנעורים, לאן?) .אין צורך בהצהרה סנטימנטלית יותר.
מאהג. כותבים מלה זו וקוראים אותה, אך אין משתמשים
בה. אין אומרים .״הוא מאהבה.״ אומרים :״הוא איתה.״
הצעירים מוחקים כל מה שמזכיר להם את הספרות של
הבוגרים מהם. למשל :״בעוד חמש עשרה שנה, כשאהיה
צינית במקצת, אתכופף לעבר גבר מקסים, אף הוא יגע
במקצת מעצמו: שמו של מאהבי הראשון היה סיריל,
הייתי כבת שמונה־עשרה, היה חם על שפת הים
(פרנסואז סאגאן — בוקר טוב, עצבות)• דומיניק, גיבורת
הספר יודעת זאת. בגיל שלושים, תעבור כבר ״אמורטיזציה״
מסויימת, ואז מותר יהיה לה להשתמש במלה מפוצצת כל
כך. רק אב אריסטוקראטי מן הרומנים צועק על בתו :״יש
לך מאהב!״ אם אינכם הורים אצילים, אל תשתמשו במלה
זו. האפקט ילך לאיבוד. מיצאו משהו אחר
נ שי קו ת. בילוי זמן. למשל :״הבינותי שהייתי מוכשרת
יותר לנשק לגבר, מאשר לעבור בחינות.״ (פרנסואז סאגאן).
סיגריה. נערות מעשנות לעתים יותר מן הנערים• הן
אולי תצחקנה למחשבה שלגביהן תופסת הסיגריה את מקומה
של המניפה. הן יודעות להעניק לסיגריה משמעויות
רבות. שתיקה מעיקה? מדליקים סיגריה. פיתוי? סיגריה.
למשל :״הייתי זקוקה לכורסה, לעזרתו של חפץ כלשהו
שאוכל להחזיק, לסיגריה, לרגל מתנדנדת״ (סאגאן).
ריקוד. מושך הרבה פחות, מאז גילו נערות ונערים
שאפשר להתקרב זה אל זו, מבלי להזדקק למוסיקה ולגי־נונים
של סקס. בני ה־ 16 ומטה נזקקים עדיין לאמצעי זה
כדי להחזיק נערה בזרועותיהם. הרוקנ׳רול והצ׳ה־צ׳ד״־צ׳ה,
אינם ריקודים של נאהבים• מתעייפים יותר מאשר מתרגשים.
ריקוד אפקטיבי יותר: הסלאו־פוקס.
תקליטים. משאירים את רישומם על כל רומן חדש.
״הפסנתר ניגן את ,Lone and Sweetהקלארינטה ליוותה
אותן. היכרתי כל נשיפה, .את תמיד משמיעה תקליט זה,׳
אמר ברטראן, ,אני דווקא מחבב אותו.׳ במשפט אחרון זה
השתמש בקול נייטראלי, ונזכרתי כי שמענו בפעם הראש?1ה
תקליט זה ביחד.״ (סאגאן).
להחליף תקליט אהוב, פירושו להחליף נערה. איזה נער
מגיש פרחים לנערה? הוא מגיש לה תקליטים.

זוהי איבון קאמרון, אשתו (מזה חודשיים) של פיט
קאמרון, מנהל האורגים• זה נשמע איוזאן, באמריקאית.
נהדרת, לא?
ובכן, איבון זו 1היא טיפוס• היא בת 26 ודוגמנית
עסוקה מאד בניו־יורק, אך ברגע שהיא פושטת את בגדי־הפאר
שלה, רנוסירה את הריסים המפוברקים הענקיים
שאיתם היא מתהלכת בעיר גם אחרי שעות העבודה,
ואשר בעלה, בקנאות נוגעת־ללב אומר שהם אמיתיים —
היא לובשת ג׳ינס כחולים, סוודר בלוי, יושבת לצייר או
עומדת במטבח ועושה ניסויים בבישול.
היא קוראה המון שירח ויש לה שינעון לפסיכואנליזה,
והיא יושבת על הארץ עם ידידיה בביתם בגריניץ׳־וילאג׳,
ומדברת דברים נורא אינטליגנטיים.

גקלאכוש צבאי

הוא נראה לי קצת מוזר:)1137/51( ,
איני פושע, אבל קרוב לזה. טיפוס עצבני, לא נוח
ביותר לבריות. ציניות איומה יש ב י ובכל זאת —
אפשר לומר בדבר אחד אני שונה: בנפול העט בידי, מתחיל
אני לטוות חלומות — כתב על הנייר, ואז נופלות ממני
קליפות חיצוניות אלה.
״אני יכול לחלום שעות — ולפתע מרצדת העט והחלומות
לובשים צורת חרוז ושיר. איני יפה. החברה קוראים לי
ג׳ינג׳י אם כי איני אדום שיער. אינני הטיפוס המבוקש —
גבוה, תמיר, שופע חן וכסף. לא למברטה או כלי רכב אחר.
אפילו לא קורקנט. נוסף לכל אלה אני רובץ בקלאבוש
צבאי אי־שם בארץ.
״אינני שונא את בנות המין היפה׳ אך אין לי גישה
טובה אליהן. להצחיק אותן בחברה — כן. אבל איני
יכול להקדיש שימת־לב מיוחדת לנערה מסויימת. זה מבלבל
אותי פשוט.
׳,אין לי תחביבים כמו לכולם — פרט לאחד. אני משוגע
לכתיבה, מנהל יומן וכותב פזמונים ושירים.״

העולם חזה 37ז1

זדז N171ז ו: 7
קולנוע צנזורה
ת לי המודבקת
אחד הכללים המנחים את המועצה לביקורת
סרטים ומחזות בישראל, באיסור או
בהתרת סרטים, הוא הכלל כי בסרט אסור
לפשע להשתלם בשום פנים ואופן. בהתאם
לקו זה, זוכים צופי הקולנוע בישראל לראות
שורה ארוכה של מעשי אקימות ופשע׳
לעיתים מחרידים למדי, באין מפריע.
העיקר שבם. פו של דבר יבוא הפושע על
ענשו, ישפס, יהרג, יפצע או יספוג כמה
מהלומות הגינות.
במערבון כדור בלב ידיד (ראה להלן)
המוצג בשבוע זה, יכולים הצופים לראות,
בכל השלוה הנפשית, כיצד תוקע אזרח
אנקול חד בידו של אזרח אחר, כיצד הוא
גורר אותו בעזרת האנקול, וכיצד מוצא
האנקול מתוך היד בתוספת של זרם צבע
אדום, היוצר אשליה חיה למדי של דם.
מכיון שתוקע האנקול, למרות היותו אדם
הגון יחסית, מ־צא את מותו בסרט, לא
מצאה הצנזורה הישראלית כל רע בקטע
פירסומת זה לבית־מטבחיים אנושי.
אחד ממפיצי הסרטים הביא ארצה סרט
צרפתי, מעיז נוסחה אירופית של
הנעורים. הסרט, בשם משחקים מסוכנים, מתאר
כנופית־נוער צרפתית׳ החוטפת בן־טובים
לשם קבלת כופר, מנסה גם לרצחו בין
היתר. שני קטעי־האלימות המופיעים בסרט,
הם קטע בו מאיים נער על חברו בבקבוק
שבור, וקטע בו מתכננים הנערים לחתוך
אצבע קטנה לנער החטוף — תכנית שאינה
יוצאת לפועל. קטעים מעין אלה׳ מופיעים
למאות כמעט בכל סרט המוצג בארץ.
אולם בסרט זה שכחו היצרנים להראות
מרד

שולט בעיירה ובשוטריה, לא נראים סיכוייו
של סקוט לבצע את הבטחתו ורודים
ביותר. אולם עד לרדת הלילה מתחוללים
כמה שינויים בעיירה. האזרחים מתעוררים
ומתקוממים נגד העריץ׳ ורנדמף הטוב
מבצע חצי נקמה, אחרי ששוכנע כי הנואף
שבגד עם אשתו נושא רק בחצי האחריות
לכך, בעוד שהחצי השני מוטל על האשה
עצמה.

ח ״ ם בל כסף
הדרך לזהב (גת, תל־אביב; ארצות־הברית<
מבוקשת על ידי אחד ג׳ו מאנדי
שמו אלא שזה אינו ג׳ו מאנדי מאמן
הכדורגל ההונגרי, המחפש עבור הנבחרת
הלאומית של ישראל את שביל הזהב. ג׳ו
מאנדי (טב הנסר) שבסרט, הוא עבריין
צעיר, המשוחרר מהכלא׳ כשהוא נושא עמו
את אותו המטען שנשא הרוזן ממונטה
כריסטו כששוחרר אף הוא מבית־הסוהר —
ידיעה על מטמון זהב חבוי.
כאשר מגיע מאנדי הצעיר לעיירה אמריקאית
נידחת, בה הוא מבקש את האוצר,
מתברר כי יש לו כמה מתחרים במירוץ
אל הזהב. משפחת נוכלים מטורפת למחצה,
שאינה יודעת את מקומו המדויק של האוצר,
מנסה להוציאו ממנו. למרות זאת
אין מאנדי מהסם לשאת על כתפו במירוץ
נטל נוסף בדמותה המטופשת של מלצרית
(שרי נורת) ,המנסה בקטע ארוך מאוד של
הסרט להעסיק את הצופה בבעיה החשובה:
האם יבחין מאנדי בנעליה החדשות או לא?!
כמו בכל היצירות ההוליבודיות מסוג זה,
הוכנס גם כאן מוסר־השכל, במטרה לחפות
על אויליות העלילה• כל רודפי הזהב נוכחים
לבסוף, כי האוצר אינו קיים כלל,
נדחפים בלית־ברירד, אל תוך המסקנה ה־

תמונת אלימות ממיר ״משחקים מסוכנים״
לתלות את

כיצד תולים את הנערים הפושעים, או
כיצד לפחות מלקים אותם• המועצה אסרה
את הצגת הסרט.
מה עשו היצרנים? — הם שברו קריין,
זן1סיפו לפסקול הסרט קטע קולי, בו מסביר
(קריין כי הנערים יבואו על ענשם. גם
תוספת זו לא שימעד, את הצנזורה. עכשיו
מתכוננים המס־צים להסריט בארץ סוף חדש
לסרט, בו ייצאו כל הילדים להורג• אולי
אז תתיר הצנזורה את הצגתו.

סרטים
תדריך אלת הסרטים ה מוצגי ם ב שבו ע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
(צפון, תל-אביב) —

הדון השקט

המהפכה הרוסית כפי שהשתקפה בקרב
קוזקי הדון, לפי האפוס של מיכאיל שו־לוחוב•

(מוגרבי,

תל־אביב;

ארצות־הברית)
הוא מערבון המחזיר את
הצופה לימים הטובים של קולנוע בית־העם׳
כשרנדולף סקוט היה השליט הבלעדי
של מסך זה, פיזר כדורים לימין ולשמאל
בשלוה סטואית ובפנים קפואים.
את אלה שהורגלו כבר למערבונים חדישים
ומסובכים, עמוסים בעיות פסיכולוגיות
ומוסריות׳ אין סרט זה מסוגל להלהיב.
אולם אלה האוהבים את המערבונים הקלאסיים,
הפשוטים והתמימים, עשויים ל חבבו.
רנדולף
סקוט הזקן אך הזקוף עדיין,
מגיע לעיירה מערבית כדי לנקום את נקמתו
בשליט העיירה, שנאף קצת עם אשתו.
הוא מעורר שערוריה בטקס החתונה שלו,
נסגר אחר כך בתוך צריף, תוך הבטחה
שעד הערב יחסל את הנבל. מאחר שהנבל
העולם הזה 1137

בלתי־משכנעת, כי גם בלי כסף אפשר
לחיות חיים טובים.

אצבעוני

(אסתר,

תל־אביב)

אגדה פאנטסטית לילדים ולמבוגרים. ראס
טמבלין ופעלולים טכניים.

ה ח צי ה שני

בדוי כלב ידיי

ה ג רי ם!

הכר רינה ואני

(ירון,

ת ש בץ nvn 1137 05111:1
מאוזן־ .1נחש
ארסי; .5ילידת
הארץ .9 :ק רי א תי
התפעלות .13 :
גדל בציילון .15 :
רב־אלוף .16 :ה־הבדל
בין עפר 77I
לעפרון .17 :הי פוכה
הגמור של
טובה; .18 תחום;
.20 אבי דויד ;
.21 מלת הזירוז;
.22 סמל הדואר;
.23 מעדר; .25
אל; .26 עיר בארץ;
•28 דירה ; Icj
.30 דרשן ; .33
מידה של נוזלים
קדומה; .34״. .
להם ולא ידברו!״;
.35 מידת
נפח ; .36 שמה
הפרטי של אלמנת
הנשיא הראשון ; .38 יורד בלילות;
.40 לא שמן; .41 כלי מטבח; .43
ירק, אבל לבן; .44 ההבדל בין דה־גול
לגול ; .46 ענף ; .48 שתי חמישיות
של נדנוד; .49 איש הצפון; .53 תנו עה
עברית; .54 חגיגה.
מאונך .2 :מלכודת; .3סיוע; .4
מלת קריאה; .5אויב; .6שוטה; .7
נישא; .8אינו עומד על שלו; .10
ציפור; .11 אות עברית; .12 ספינה;
.14 העתון הנקרא ביותר בארץ; .16

בירה מערבית; .18 החודש הבא; (19
בהמה; .22 לעתים מוצאים אחד כמו הו
בסדום ; .24 מפרידה בין צרפת לאנגליה
; .27 זוג ללא ראש ; .29 קרם ;
.31 נוזל מצמיד; .32 סמל הלא־יודע
והלא־איכפת; .34 מטע עצי הדר; .37
ראש השנה; .39 חברת הכנסת; .42
משרת לנצח; .45 פקודות קבע לקרב;
47 עובד בחנות; .49 הפרק האחרון
בספר ישעיהו; .50 נגד מטוסים; .51
בונה התיבה; .52 גיל בר־מצווה.

תל-אביב)

— יתום בוחר לו בלרינה יפה כאם, כש־ויטוריו
דה־סיקה משחק את תפקיד האלוהים.

ז ר (ארמון־דוד, תל-אביב) — סרט־מתח
בלשי מעולה, בבימויו של מייקל
אנדרסון.
9תהיי יפה ושתקי (גן־רינה, תל־אביב)
— מיליין דמונג׳ו והנרי וידאל
בסרט־פעולה גדוש מצבים קומיים•

9זה הדוד שלי

(אורלי, חיפה) —

הפארסה של ז׳אק טאטי על החיים המודרניים.
9המפתח
(רון, ירושלים) — סופיה
לורן היא גורלם של נווטים, מצילי־אניות־טבועות.

9קול
הזעם

(אורנע, ירושלים) —

יול ברינר מנסה להציל משפחה פסיכופטית.

שאלון מו ע מ דו ת
את ה שאלון הזח זכ אי ת למלא ה מוט מד ת
עצמה, וכן כל אדס אתר ה מ עוניין לה מליץ
יעל מוע מד ת, המ ת אימ ה לדעתו לתתרות.
משפחה מצג משפחתי
:בתוגת המלאה

שגת הלידה

מקום הלידה

שנת העליה
צבע שי ע ר:

צגע עיניים :
השפלה קודמת

ך ן \ -ך * כוב ע הקש האיטלקי והאביזרים שמ סביבו

שייכים לצברית בת , 17 בעלת השיער י הבלונדי והעיניים האפורות־כחולות. היא רווקה, עובדת כפקידה ועוסקת
ב שחיה ובכדורסל, כחברת מכבי. מ טען נוסף: שליטה ב שלו ש שפות חיו ת.

ידיעת שפות
ספורט

ן ך 4ן m Im y

שהיא כיום בת , 13 נולדה ברוסיה.
אבל, למע שה, יכולה היא להיח שב צב־רית
לכל דבר. כי בעלו ת ה ארצה היתה ב ת שנה אחת בלבד• היא סיימה
שנה שי שית בגימנסי ה תל־אביבית, בחרה ב מקצוע א מנו תי, כציירת קרמיקה.

llJL׳Jlri

l / r IJ

( ל ציין איזה)

מקצוע או שטח לימודים
מקום חעכודה או הלימודים
•חאם ה מו עמדת היתה או הנח חברה
ב ת מע ת־נוער, תנוע ה קיבוצית, אי רגון
מפו ר ט, להקה א מנו תי ת או כלא גו דאחרז

•פרט אתה ומתי:

הוגפויות:
אס אחד הפריטים אינו חל על ה מוע מד ת,
אל תמלא או תו. יש לצרף ל שאלון זח
את תול דו ת החיים של ה מוע מד ת, עד
במת שהן י דו עו ת לממלא שאלון זה,

נא ל שלוח את ה שאלון המ מולא
מירו ף ה חו מר ל מערכת העולם
הזד״ ת.ד , 136 .תל־אביב, ו ל ציין
על ה מעטפה, מלכת המים 1969

להדביק את ת מונ ת ה מו עמדת כאן.

אילנ ה יסודה־

עזבה את מצרים לפני פ חו ת מ שנתיים,
ב היו תה עדיין תלמידת בית־ספר תיכון.
הצעירה בת ה־ 17 מתגוררת עתה בתל־אביב, מקום בו היא עובדת כפקידה.
נוסף על תחביביה — שחיה ואקרובטיקה — היא עוסקת ברכיבה טל סוסים.

דבור ה לרד

צולמה בבריכת־ה שחיה של
מאחוריה נ שקפת שפת־ימה
קצת גבוה ה סן ה מ מוצע ( 1,68 מטר) ,בעלת שיער חו ם
ירוקות ,׳עלתה מ פו לין לפני 10 שנים, ב היו ת ה בת . 12

תל־אביב, כששל
העיר. היא
ועיניים חו מו ת־צילום:
אטאר.