גליון 1139 מתאריך 29 ביולי 1959

ממרחה אישית
אל מדד עדתי
13 התאוגנו
המרוקאים במחתות

האם המו
מנהיג ארצי?

חלב החצוי

3ן דרך ד,רא»י;
*ורי *בגרי
ismהמערבת:
•לגסכוזז
עורך טענה:
דוב *יוזז
עורך כיתוב:

& h \ y s 7זביגנ
חזוב גליקסון aתל־אביב, וזל 3ון •2678׳
ה. ד . 136 .מען לטברקים :״עולנופרס״.
המוציא לאור: העולם הזח בט-נז.
ד 9וס סטה הס בע״נז, ת׳א 8 ,ל.31139 .
ההפצה: דוד «ו 9ל ובניו׳ תל־אביב.
מסער מ איננה מוראית לתוכן המודעות.

העתון

סייבי עשת

כתב בכיר:
*יי תבור

אשבול

שייט גלור, לילי גלילי, דויד הורוביץ,
רותי ורר, אברהם הרמון, יוסף אבו־המרי,
אביבה סבון, אבנר פרי, עמום
?יגן, שלמה ערן.

הנ קר א

כל העתונים במדינה התקיפו בשצף־קצף
את ד,״התפרעויות״ בואדי־סאליב, במגדל־העמק
ובבאר־שבע. כולם הסכימו שאת ההפגנות
האלה יש לדכא ״בכל האמצעים״ .כולם
היו תמימי־דעה שאין לסבול תופעות
אלה ואין להצדיקם בשום צורה שהיא.
אולם:
כל אותם העתונים היו מלאים השבוע,
בפעם הראשונה, מאמרים מקיפים על בעיות
שכונות־העוני, על בעיות השיכון של בני
עדות המזרח, על מצוקת המשפהות רבות־הילדים,
על חרפת עבודות־הדחק, על המצב
בואדי־סאליב, במגדל־העמק ובבאר־שבע. אפשר
היה לצטט כאן בנקל את כותרותיהם
של כמה עשרות מאמרים על נושאים אלה.
ואני שואל שאלת־תם:
לשם מה באו כל המאמרים האלה לפתע
פתאום עתה? מדוע לא פורסמו לפני
חצי שנה, למשל, או לפחות לפני שנתיים־
שלוש?
שמא יש קשר כל שהוא בין ההתעניינות
העתונאית בגורל העולים בני המזרח לבין
ד,״התפרעויות״?
ושאלה אפיקורסית שניה :
השבוע ביקר דויד בן־גוריון ביקור־פתע
בואדי־סאליב. הוא התעניין בתנאי הפרנסה
והשיכון. וגם משד, דיין הטריח את עצמו
לשם, בלווי הכתבים והצלמים הצמודים שלו.
ושוב: האם ביקורים אלה באו השבוע
לגמרי במקרה? מדוע לא ביקרו בן־גוריון,
דיין ושות׳ בואדי לפני חודש, או לפני חמש
שנים?
שמא יש קשר בין הביקורים ובין ה״הת־פרעויות״?
לפני
חצי שנה תיאר העולם הזה באופן
פלאסטי את ביקורו המבויים של דויד בן־
גוריון בעיירת־עולים בדרום. אשה מיואשת
אחת, שניסתה להגיע אל בן־גוריון כדי
לשפוך את מרי לבה לפניו, סולקה בכוח
ובגסות על־ידי המלווים של בן־גוריון, מבלי
שראש־הממשלה עצמו יתערב.
מניין השינוי הפתאומי ביחס זה? שמא
יש גם לו קשר ל״התפרעויות״?

אין אדם במדינה הסולד ממעשי־אלימות
יותר ממני — אם במערכות־פנים ואם
במערכות־חוץ. אולם עוד יותר אני סולד
מן הצביעות.
כולנו למדנו בשיעורי ההיסטוריה כי יש

מעשי־אלימות הזוכים להערצת ההיסטוריון
(למשל: המהפכה הצרפתית) ,או
שההיסטוריון סבור כי היו בלתי־נמנעים.
כל בני גילי השתתפו בשעתו בהפרת חוק
ובמעשי־אלימות נגד השלטון הזר.
אי־אפשר לאחוז בחבל בשני הקצוזת: או
שנותנים לשכבות המקופחות במדינה (ובכללם
בני עדות המזרח, המהווים רוב מוחלט
במעמד זה, בגלל הצטלבות של גורמים
סוציאליים ועדתיים־גזעניים) את האפשרות
ללחום לשיפור מנת־חלקם באמצעים חוקיים
ודמוקראטיים, או שדוחפים אותם למעשי־אלימות.
אי־אפשר להשתיק מאות אלפי
אנשים, החיים על גבול הרעב (ולעתים גם
מעבר לגבול זד ).על־ידי קניית עסקניהם,
שיחוד ראשי־חמולות, טרור של מזכירי לש־כות־העבודה
וקנוניה של עסקני־מפלגות —
ולקוות כי המונים אלה יישארו שקטים
לאורך ימים.
אם מהומות אלה גרמו לחשבון־הנפש
ולהחלטת צמרת המדינה לעשות באמת לחיסול
הבעיה (לפחות במידה שהדבר אפשרי
במסגרת המשטר הקיים) — הרי שמהומות
אלה הביאו תועלת׳ וטוב שפרצו עתה —
ולא בעוד שנה־שנתיים, אחרי הצטברות
שנאה, ששוב אי־אפשר היה להתגבר עליה.

בכתבי שורות אלה מנגן הרדיו לידי.
קול קאהיר מעביר את חגיגות המהפכה
באלכסנדריה.
שוב עולה בדעתי עד כמה דומים ימי־העצמאות
של כל העמים. הנה מנגנת התזמורת
המצרית את אותם המארשים שתז־מורת
צה״ל רגילה לנגנם ביום־העצמאות
שלנו, שרות מקהלות־ילדים שירים הדומים
להפליא לחלק משירינו, והנואמים נואמים
את אותם הנאומים בנוסח :״אנחנו רוצים
בשלום, אבל אם הציונים (או הערבים) יתקיפו
אותנו, נדע להשיב מלחמה שערה ונלמד
את האוייב לקח שלא ישכח לעולם!״
מתוך גרונו של ההמון הצוהל מדברים
אותם הרגשות: אהבת מולדת, גאווה לאומית,
שמחת־עצמאות ורצון לקידמה.
תמהני מתי יבוא יום כאשר נוכל להשתתף
בכנות בשמחת ההמונים בארץ השכנה
— וכאשר הם יוכלו להשתתף בשמחתנו.
האם אין זה תפקיד נאצל, שכל אחד מאתנו
היה צריך להקדיש לו את מיטב כוחו?

המסקנה הבלתי־נמנעת

עורך־דץ שאול קושניר, תל־אביב
קראתי את כל העתוגים בפרשת המהומות
העדתיות. המשותף לכולם: כינוי מהומות
אלו, שהן בי טוי ראשון וספונטאני למרי רות
צבורה משד שנים, כ״התפרצויות״ ,״הת

נשיקה
על הלחי
טרטיף הצבוע במחזהו של מולייר י או תו
שם, נהג לנשק לקרבנותיו על הלחי, משר
כל ימות השנה, ל׳טלוח את ידיו בכיסיהם
רכושם, ונשיהם, כשהיו בשלים ומוכנים לכר.
הממשל הצבאי, ששמש בסים למאמרו של
העורר ״הממשל הצבועי״ (העולם הזה
,) 1138 נושק לקרבנותיו על הלחי אחת לארבע
יפנים ,׳פולח אח ידו בכיסיהם משר
כל ימות השנה, בין אם הם מסכיטיס לכד
או לא. זהו אולי ההבדל היחידי בין
נבורי המחזנאים המפלגתיים של היום לנבור,
מולייר בעבר הרחוק ..
יוחנן איזנשטוט, ירושלים
אין כבר את מי לרמות. ערביי ישראל
יודעים עם מי יש להם עסק

ערבי הרוצה בעילום שמו, יפו
אנחנו, הסטודנטים הערביים בירושלים
רואים במעצרים האדמיניסטראטיבים, שהת־חוללו
בזמן האחרון בעקבות נסיונו ת להגן
על זכויות ערביי ישראל (העולם הזה ,) 1136
כאמצעי בלתי מוצלח ב מ דיניו ת הקפות והי
דיכוי הגזעי, שהממשל הצבאי נוקם בה
מזעזע מאד ומפליא מאר לגנות אדם, שמגז
על הזכויות הטבעיות והחוקיות הנשללות
מבני עמו, כמסוכן לבטחוז המדינה. אנחנו
מקווים כי מ דיניו ת זו תיפסק להבא כי
מ דיניו ת מעין זו אין בה תועלת לבטחוז
המדינה והיא בוודאי תגביר את אי־ההבנה
בין שני העטים.

אניס כרדוש, מזכיר ועד
הסטודנטים הערביים,

ירושלים

...ע ר בי י ישראל נהנים מרמת חיים גבו-
הה יותר מאחיהם מעבר לנבול. את תודתם
הם מביעים ברשתות ריגול ובהבעת איבה
ללא כל פחד. במצב עניינים זה אני רואה
במעצרם והגל״תם של אנשי ה״חזית הערבית״
את צו השעה
חיים שטיין, ירושלים
הכל מרגי שים אצלנו שמשהו נשתנה בכוונת
הממשלה כלפי המיעוט הערבי בארץ
ישנם דברים שמחזקים הרגשה זו: הרשיונות
•פנותנים לנו; פתיחת המועדונים ברוב הכפרים
ועוד. עכשיו, רשיוני בר־תוקף לחוד-
שיים, במקום שבעבר היה מוארר רק לשלדם
׳ פ עו ת ...אולם טעות ביד האחראים
להטבות אלה, החושבים לשכנע אותנו בטיב
מעשיהם. כולנו יודעים שאין הם נותנים את
המעט, אלא כדי לזכות בהרבה יותר
הקולות שלנו. כל המפלנות יחד דומות לאותו
אדם שהיה מתאבל על חודש הרמאדן
שננמר. היו שואלים אותו על מה אתה מתאבל?
אמר: אני לא מתאבל על הצומות
פהסתיימו אלא על המאכלים הטעימים, בסוף
הצום, שנסתיימו יחד איתם.

א. ג ,.חיפה

בעיות אישיות
מכתבי היתם היחידים שכיסיתם את המהומות
העדתיות ברחבי הארץ (העולם הזה )1138
בגישה עתונאית נכונה, תור נקיטת עמדה
ברורה. אין זה מקרה. כקורא קבוע של
עתונכם זכזרה לי סדרתכם הראשונה, לפני
למעלה משמונה שנים ,״דופקים את השחורים״
.לא שכחתי גם את מאות הכתבות
על כל מקרה של אפלייה או עוול עדתי
שאירע בארץ, ועדיין טריים בזכרוני מסקנותיו
של שלום כהו, אחרי עבודתו כפועל
דחק. אין זה גם מקרה שכל אותם עתונים
מפלגתיים, שקפצו על ענלודהמחאות באיחור
כה רב, לא גיסו לגשת לשרשי הבעייה.
עתון מפלגתי, המוכתב על ידי קו המפלנה
אינו יכול לומר את האמת — הדבר עלול
להויק למפלגה

לידיעתכם, כתבת העולם הזה על נטישת
משק הצרים ( )1137 גרמה, לא כל־כד בעקיפין,
להתקפת־לב לשר האוצר ומנהל הסוכאשכול. לוי נות
פרסום
הכתבה, לפיה
עומדים חברי משק
הצרים לנטוש את 11 לאחר משקם שנות עמל ומליו־נים
של ל״י, לאחר
שכל העתונים עשו
יד אחת להשתקת
השערוריה, הביאה
את מנהל הסוכנות
לפעול בתקיפות יתר
לחיסול העניין במוכד
קרה
הירות.
שבשבוע שעבר, ערב
אחד לפני שהשיא את
בתו הצעירה תמה,
ירד אשכול באורח
דחוף לנגב, השתתף,
לאחר יום עבודה מייגע כשר, בויכוחי ם האינסופיים
של אסיפת החברים בחצרים הפעם
כמנהל הסוכנות. אשכול חזר באותו לי-
לה לירושלים. לפנות בוקר הוזעק אמבולנס
פרטי — השר קיבל התקפת לב קלה, הוע-
בר לבית החולים. אגב, כפי שידוע לכם
החליטו חברי חצרים, למרות רצונם, להשאר
במקום.
שאול ידידה, ירושלים
העולם הזה משתתף בצערם של השר לוי
אשכול וחברי חצרים.

פרעויות״ ,וכדומה. אני מוכן להבין מדוע
כותב כד ״רבר״ או ״הבוקר״ ,אולם ״חרות״,
העתון המבטא כאילו את דעת חבריו, שחלק
ניכר מהם סובל מאותן האפליות, כיצד יכול
הוא לנקוט באותו קו?

איש אצ״ל לשעבר, יפו

אני מרגיש את האפלייה יום יום ושעה
שעה. במאמריכם פגשתי את האמת, כל
האמת ורק האמת.

יצחק בר־כוכבא, ירושלים

קראתי כי רוצח גרמני, שהרג סמל בולשת
בריטי, נתפס על ידי המשטרה הבריטי
ת ועונה שם. המעשה נרם לסערה ציבורית
ועורר שאילתות בבי ת הנבחרים הברי טי.
למקרא ידיעה זו השוותי את המתרחש
אצלנו. אף חבר כנסת לא קם להגן
על הנפגע הראשון בוארי סליב. נרמה לי
כי בבריטניה יודעים לחנן על חרויו ת
האזרח, ואילו כאן נותנים עידוד למשטרה
להשתמש בכה במקום למצוא פתרון צודק
ומעשי.

יצחק מן, רנזת־גן

אני, מנחם רוטרמן, נכה משוחרר צה״ל,
מבקש את עזרתכם הדחופה ,׳פוחררתי מצה״ל
כנכה בעל 37 אחוז
נכות, ונזרקתי אל
הרחוב ללא סעד כספי
או מוסרי. משד
עשר שנים ויותר
שימשתי כחבר פעיל
בבני־עקיבא והפועל
המזרחי בשלזיה. כאן
בארץ שימשתי, לפגיוסי
לצה״ל, ני מרכז אחר הסניפים
של הפועל המזרחי.
בהסכם שנחתם בין
משרד הבטחון והמפלגה,
סוכם כי המפלגה
תעוור לשי-
קומי ותעמיק אותי
בעבודה. משכו אותי
במשד חדשים
ואחר פטרו אותי
ב־ 80ל״י, ונטשו אותי ללא נקיפת מצפון.
אני מפרנס אם חולה וסובל קשה מאסטמה.
מנחם
רוטמן, בני־ברק
נדונותי למאסר בעוון התפרצות, אולם מאחר
ואני חולה במחלת־נפילה, העבירו אותי
לשיקום בבית החולים הממשלתי בכפר שאול
שליד ירושלים. לאחרונה אירעו בכפר שורה
יפל התפרצויות למחסנים. לפני שבוע אירעה
גנבה בארון הרזרבה של המחסן,׳ ונגנבו
סיגריו ת איילוז. מדריכי הכפר, שזכרו לי

את עברי, מאשימים אותי בפריצות אלה.
אינני יכול להתגונן. מאיימים עלי כי בנל?
מעשה זח, שאיז הם יכולים להוכיחו, לא
ינכו לי את השליש המובטח טטאסרי עבור
התנהגות טובה. מה עלי לעשות?

שאול פוחד״ כפר שאול

מסכת גז בינונית

הכתבה ״מכונית ושמה שחיתות״ (העולם
הזה )1136 היתה ישר לעניין. כבר מזמן
חשבתי שמישהו צריד לדחוף את אפו לעסק
הזה שנקרא ״משרד הרישוי״ ,אבל כנראה
היה הסרחון גדול מדי. מאין לקחתם מסכת
נו כל בד טובה?
דרר אגב: אולי תתנו מלה טובה על היהודי
הזה, הבוחן התיאורטי, זה שמסוגל
לשנע פיל בינוני במצב טוב. אני משוכנע
כי כל מי שפגש את האישיות הזו, ולא רק
פעם אחת, לא ישכח אותו לעולם. תקרית
אחת, בזמן המבחן, זכורה לי היטב: אחד
הנבחנים העיר לו בנימוס כי כדאי לגשת
לעניין. הוא ניגש וזרק אותו ישר החוצה.
עודד סתית, תל־אביב
כמי שנזקק בעבר, ומי שייזקק בעתיד, לשירותיו
של מוסר זה, שמשרד הרישוי שמו,
חייב אני לספר לכם כמה חוויות שעברו עלי
במשרד זה, לא מן הנעימות ביותר. כל קיץ
קיימת במשרד חיוני זה חופשת־קיץ בת חודש
ימים. לאחריה יש לחץ גדול על המשרד•
באותו קיץ מדובר, קיץ ,1958 הניעו
אנשים למקום בשלוש לפנות־בוקר כדי להספיק
לעמוד בתור. עם זריחת החמה כבר
היתה הרחבה מלאה אנשים מוכים, צעקות,
יללות ובגדים קרועים. בריוני ם מקצועיים
נאספו מכל קופות הקולנוע בעיר והיו מוכרים
בכסף טוב מקומות טובים בתור.
בתאריד ה־ 19 לאוקטובר 1958 הנעתי
ברבע לחמש לפנות בוקר בדי לקבל תור
לבחינה מעשית. בשעה הצהריים הנעתי סוף-
סוף לקופה, קרוע חולצה, ם לוכלר־ם כנם ייפ
ומרוח כולי בגריז. קיבלתי תור לחודש ח־בא,
ה־ .12.11.58 כשהנעתי לבחינה, הוברר
לי להפתעתי כי באותו יום, קיבלו חברים
לסבל תור למחרת. הם לא נדחקו בתור כמו

אבקשכם לא לפרסם את שמי, כי אני ע תיד
לקבל החודש רשיון למונית.

כדי אבא

נהג, יפו

כמו זיוה שפיר, חיה הררית ורותי ורד
מקנאה אף אני בטלי יונילביץ, שבגיל שש
הפכה לכוכב מספר
אחד של ישראל. נם
האפשרות שטלי הגיעה
למה שהניעה
בעזרת פרוטקציה•
זו של אביה, צלם
הסרטים, אינה מנאני
אותי: חמת פשוט
מבוגרת מדי לי לבחור בכדי אבא.
אולם יש לי טענה
אחת לרותי — מדוע
השתמשה בתמונה מהסרט,
כדי להביא
את טלי במדורה.
האין היא חושבת
שליד שולחן האוכל,
מוצצה אצבע
או בנן הילדים, בתחפושת
פורים, נראי
ת טלי מוצלחת
לא פחות?

אראלה שני, תל־אביב

יונידכיץ

(בטענה כי תמונתה
של טלי לקוחה מסרטון סופרטוקס) — וצודקת
(ראה תמונת טלי יונילביץ בתחפו שת
פורים כנאפוליון).

סעיף וסעיף קטן
קראתי בעניין רב על הצלחתו של הסופר׳
משה שמיר לזכות לפיטור ממכם וממס-
קנייה על הפטיפון שהביא טחוץ־לארץ (העולם
הזה .) 1131 אני עצמי נכה, קטוע-רגל,
נכות של 80 אחוז. הנני בעל מכונית אורטופדית
שקיבלתי במתנה מקרובי בחוץ־לא־רץ.
ברשות משרד התחבורה פטורח מכונית
זו ממכם ומס־מותרות. לפני כמה חודשים
שלחו לי נם מנז־שמש למכונית. בבית־המכם
בלוד דרשו ממני 45 לירות סיסים. נדהמתי.
כתבתי להנהלת הטכס בירושלים בקשה, בצירוף
אסמכתות בנידון. שום דבר לא עזר.
הנהלת המכס הצטערה להודיע לי כי ״אחרי
עיון רב ומנומק בבקשתי, אין באפשרו תם
לעזור לי, בהעדר סעיף מתאים בספר
התקנות, המאפשר להם לפטור ממסים חלק
מוסף למכונית.״
מהו אותו סעיף, או סעיף קטן, שעליו
הסתמר בית־המבם, יפטרו את הסופר שמיר י
ממיסים?

יעקב תמרי, רחובות

בעיות אישיות
הנני בעל משפחה המונה 10 נפשות וגר
בצריף אחד, עובד עבודת-דחק חלקית. ילדי
בגיל תשע שנים חולה במחלה קשה וללוי
בשכלו (אפילפסיה) מזה 8שנים. פני תי
פעמים רבות למוסדות הנוגעים יחד עם
תעודות רפואיות אשר בהן מצוין מצב שיי
הילד, שהוא מסוכן לעצמו ולאחרים. ונם
הילד והמשפחה אינם אחראים עבור הנז קים
שעושה הילד. זה שמונה שנים והענין
לא סודר על־ידי המוסדות האחראים שפני תי
אליהם. למרות המלצות הרופאים הקובעים
בפירוש את העברתו המיידית למוסד
מפגרים. הילד משתולל מיום ליום, עושה
צרות רבות למשפחה ונם לדיירים בסביב,
על־ידי זריקת אבנים ושבירת שמשות וצלחות
והכאת ילדים.
לפני זמן קצר פנו דיירי הסביבה למשרד
הבריאות וכן לתחנת המשטרה ולשכת הסעד
במקום והתלוננו על הסבל והצרות שנגרמים
להם על-ירי הילד וגם אין תוצאה חיו בי ת
לפניה ותלונה זו.

משאל אהרון, רמלת
העולם הזה 1139

לכפנדר מוקדץ היה בעל חזון משיחי. הוא חלם
על ממלכה אדירה של מיזוג השבטים, שתשתרע על
פני שלש יבשות, תקיף את כל העולם התרבותי ותבטיח
את השלום. אולם כאשר מת בגיל ,33 נתברר ששכח את
העיקר: הבטחת ירושה מסודרת.
כך נולדה מלחמת הדיאדוכים (״היורשים״) ,שמונת אלופי
צבא אלכסנדר שלחמו זה בזה במשך 40 שנה, וביתרו
את ממלכת החזון המשיחי לגזרים. אף לא אחד מהם הפך
לאלכסנדר שני.
המכנה המשותף של הדיאדוכים היה זה: הם היו אלופים
מזהירים, אך מנהיגים קטנים. הם היו בעלי־מלאכה
טובים במקצועם — הצבא. לכן נבחרו על־ידי אלכסנדר
לתפקידם. אולם כאשר נדרשו למלא את החלל הריק שנוצר
עם מות אלכסנדר, נתגלו כולם כחיקויים עלובים של
האדון.

מבחינה זו דמה אלכסנדר לרוב שאר בעלי
השלטון־היחיד בהיסטוריה. האחד-בדורו מגדל
מסביבו משרתים מוכשרים -לא מנהיגים
המסוגלים לתפוס את מקומו.

יי חודש זכתה הצודינה להיות עדה לראשיתה של
ן Iמלחמת־דיאדוכים ישראלית. בניגוד לאלכסנדר מוקדון,
שיורשיו חיכו למותו בטרם החלו במאבק, הרי דויד בך

שניהם מנצלים את נתוניהם בכשרון רב:
דיין ממלא את תפקיד הצעיר המחוספס, הדד
כר ״דוגרי״ לענין, האיש שצמח מן האדמה
ואינו יודע חכמות. אבן ממלא את תפקיד הד
גה־הדעות עמוק־המחשכה, הדובר דברי־נועם
ומקפיד על הליכות הנימוס. האחד מגזים בכיוון
הפרימיטיביות, השני בכיוון הסופיסטי־קציה.

כבר
עתה אפשר להבחין בצירי ההתקפות הצפויות.
חסידי דיין יטענו כי רק האיש שלהם, המוצק כפלדה,
מסוגל להנהיג בתקופה של מלחמות וסערות. הם ירמזו כי
אבן הוא רכרוכי וחלש, כי בא לארץ באיחור כזה שאפילו
זכות־הבחירה שלו לכנסת מוטלת בספק־מה, וכי כור־מחצבתו
— שרות האינטליג׳נס הבריטי — אינו מדרשה
מתאימה למנהיג לאומי.
חסידי אבן יטענו כי האיש שלהם גבוה משכמו ומעלה
מכל יריביו, שהוא דמות בינלאומית ונערץ על יהודי כל
העולם. הם ירמזו כי דיין יהיה דומה לשור בחנות החרסינה
של היחסים הבינלאומיים, שהוא צר־אופק ומוגבל
לתפיסות הפשטניות של בן־נהלל, שלא הספיק מעולם
לקרוא ספרים.

ן* כוחות שיעמד* לרשות שני דיאדוכים עיקריים אלה
| | יהיו מאוזנים למדי.
לרשות דיין, ובני־בריתו הצפויים, יעמוד מצבור־הבוח
האדיר של כל אותה מדינה־בתוך־מדינה הנקראת משום-
מה בשם ״בטחון״ ,אף שלרובה אין כל קשר עם בטחון
כלשהו, מלבד הבטחון העצמי של בעליה. הבעלות על
מנגנון־החושך, השליטה על חלק חשוב של העתונות־הבלתי־תלויה־כביכול
— כל אלה יחידות־כוח השוזת כמה גדודי־פילים
בצבא הדיאדוכים היווניים.
לרשות אבן יעמוד, כנראה, הכוח הכלכלי המקובץ של
ההסתדרות וחברת־העובדים, צמרת הוותיקים של המפלגה
ועתונותה. אין ספק שהוא יהיה גם מקובל יותר על
הכוחות המפלגתיים שמחוץ למפא״י, שיבינו כי באופן פוטנציאלי
מתאים אבן יותר לשמש ראש ממשלה קואליציוני.

בעל הופעה טובה, חלק לשון, אדם המעורר מטבעו כבוד
לעצמו ולמדינה שהוא מייצג. בגיזרה חשובה של החזית
הדיפלומטית ידע, בתקופה המכרעת של גיבוש ראשוני,
לקבוע רמה יפה של סגנון ויחסים.

לרוע המזל אץ קשר רב בין ההצטיינות
להנהיג אומה
כשטחים אלה לבין הכשרון לה
בתקופה מכרעת של תמורות מהפכניות.

גם החייל וגם הדיפלומט חייבים להצטיין בתכונה משותפת
אחת: הכשרון לקבל פקודות מן הזולת ולבצע אותן
בדייקנות. לא הדיפלומט ולא החייל מעצבים מדיניות.
שניהם משרתים מטבע ברייתם.
ההיסטוריה מלאה גנרלים מצטיינים שניצלו את זוהרם
הצבאי כדי להגיע לשלטון מדיני — ונכשלו בצורה
מחפירה. הדוגמות ההפוכות נדירות ביותר. העובדה שפלוני
יודע לייצג בנאומים יפים את המדיניות של ראש־ממשלתו
אינה אומרת מאומה על כשרונו ליזום בעצמו
מדיניות מהפכנית ולהנהיג אומה בדרכים חדשות ונועזות.
עוד יותר קשה להבין את הקשר בין יומרה פוליטית
לבין ההצלחה של מן־דהוא כסוכן־נוסע של עסקות־נשק.

במדינת ישראל יש שפע כלח׳י־־מוגכל כאני
שי-ביצוע טובים. מה שחסר הוא דווקא טיפוס
שונה לגמרי: האיש המסוגל לשבור
שגרות מחשבתיות, המוכן לשחות נגד הזרם

אם אכן יהיה שר־־החוץ הבא, בעוד שדיין
יהיה רק שר־החקלאות, תהיה לו הזדמנות
הרבה יותר טובה לקבל פרסומת חיובית ומתמדת.
לעומת זאת יכול דיין לקוות כי בשלב
זה יהנה מתמיכת הדיאדוכים הקטנים יותר,
השולטים במשרד ראש־הממשלה וכמשרד
הכטחון.

« תבן בי הבוהות הממשיים שיעמדו לרשות הדי אבן גוריון
(ייבדל לחיים ארוכים) זוכה לחזות בהתחלת מלחמת־הירושה
עוד במו עיניו. לפי כל הסימנים, הוא נהנה מזה.
היורש האחד — גנרל לפי מיטב מסורת הדיאדוכים —
מתכונן למשימה מזה כמה שנים. יורש שני מייצג טיפוס
שלא היה קיים בימי אלכסנדר מוקדון — עסקן של עניני
בטחון שלא היה מעולם חייל בעצמו. כנגד שניים אלה
הובא עתה מעבר־לים היורש השלישי — שגריר משוחרר
הנתמך על־ידי הצמרת הוותיקה של האימפריה, החוששת
מפני הדיאדוכים האחרים. כמה דיאדוכים פחות חשובים
אוספים גם הם את כוחותיהם.
הקרב המכריע עוד לא החל. רק גישושים ראשונים
מעידים על היערכות הכוחות. פה ושם נורים כמה חיצים,
נזרקת חנית ומורמת חרב. יורש א׳ כותב מאמר בעתון־
ערב אחד, מיד נחפז יורש ב׳ לכתוב מאמר בעתון־ערב
שני. שכירי־עט מגוייסים מכל עבר.

המלתמה תהיה מרתקת. כמו אצל הדיא־דובים
המקוריים, תהיה זאת מלחמת כולם
נגד כולם. כל קואליציה של חלק מן הדיא*
דוכים נגד חלק שני, תהיה רק זמנית וחולפת.
נתחים שלמים של האימפריה יעברו מיד ליד.
נסיכים פקחיים יתקשרו היום עם זה, מחר
עם יריבו.
כי גם זה אופייני למלחמת־דיאדוכים: המערכה נטושה
לא על רעיונות, לא על גישות שונות לבעיות האימפריה.
המערכה היא בין אנשים, והיא אישית לחלוטין. כי כל
הדיאדוכים הם יצורי־כפו של האחד־בדורו, ולעולם לא היו
מגיעים לעמדות״הכוח שלהם לולא חזרו בדייקנות של הד
על כל פסוק מפסוקיו.

u iני היריבים העיקריים יהיו משה דיין ואבא אבן.
wלמראית עין, הם שני טיפוסים שונים בתכלית השינוי.
כוח המשיכה של דיין מבוסס על היותו צבר טיפוסי,
עם כל החן הטבעי של גזע זד« כוח המשיכה של אבן
מבוסס על היותו אנגלו־סאכסי, הנהנה מן הפרסטיג׳ה של
התרבות האירופית.

,ארוכים הראשיים יפלו בחשיבותם מן הכוחות הסמויים,
הבלתי־שקולים. כל אחד מן השניים מייצג באופן
מושלם אידיאל הקיים בציבור הישראלי.
דיין הוא הסמל המושלם של המיליטריזם החדש, המציף
את הארץ. זהו תסביך גלותי הפוך — המיליטריזם המופרז
של עם שעלה בפתאומיות מעבדות לעצמאות חיצונית.
בארץ יימצא תמיד חלק גדול מן הציבור שיענה ״הידד!״
אחרי כל מי שיצעק ״אל הסואץ!״ או ״אל הירדן!״
או ״אל דמשק!״ ומי יעשה זאת ביתר כשרון ושיכנוע
מאשר אלוף סיני?
אבן, לעומת זאת, מסמל אידיאל יהודי הרבה יותר
עתיק — האידיאל של בן־העדה הנושא את דבר הקהילה
באוזני הפריץ. השתדלן היהודי המסורתי אינו אדם שהגיע
אל חצר הפריץ מפני שהצליח בקרב העדה, אלא להיפך —
הוא זכה לכבוד ולהערצה בקרב העדה מפני שהצליח
בחצר הפריץ. היה זה האיש שדיבר את שפת הפריץ,
האיש שהפריץ הואיל להתייחס אליו כאל אחד מבני
עמו, כמעט כשווה אל שזזה.
אבן מתאים להפליא לאידיאל עתיק זה, שכל הדור
הקשיש (וגם חלק מן הדור הצעיר) חונך על ברכיו בבית־הספר
היהודי. מבטאו האנגלי רק מועיל לו, כי הוא
מזכיר ליהודים שאיש זה מיטיב לדבר אנגלית מן האנגלים
עצמם׳ שדיפלומטים מערביים התיחסו אליו ממש כאל
אחד משלהם.

הרומאים, שנהגו להעמיד בזירה לודר משוריין
וככד־תנועה נגד זורק־רשת חשוך וקליל,
לא יבלו למצוא זוג יריבים מרתק יותר.

*mהבדלים כין אבן לדיץ בולטים לעין -אולי

ן fמפני שהם כל־כך חיצוניים. פחות בולט הדמיון
העצום ביניהם, שהוא מהותי עד אין שיעור יותר.
שניהם בעלי־מלאכה מזהירים. עם כל הביקורת המושמעת
לעתים בחוגים מקצועיים נגד שיטותיו הצבאיות
של דיין, אין ספק שהוא קצין מצטיין. כאיש־מקצוע, היתד,
השפעתו ברוכה וחיובית. היא הפכה מסוכנת והרת־אסון
רק במקרים שניסה (וכמה פעמים גם הצליח) לחרוג
מתחום זה ולהכתיב לממשלה מדיניות.
אבן הוא, בלי כל ספק, דיפלומט מוכשר ביותר —

אף במחיר אי*פופולריות, האיש שיהיה מסד
להקים, על חורכות תקופת גן־גוריון, בנין
חדש של מחשכה ומעשה, כדי להוציא את
המדינה מן המיצר המדיני, הכלכלי, החברתי
והרוחני שהיא נתונה בו ביום.

שח דיין זכה לאשראי רב׳ אך הוא לא הוכיח את
ItJעצמו כהוגה־דעות מבריק. כצברים רבים אחרים בזירה
המדינית, קנה במשיכה רעיונות ותפיסות מכל הבא ליד.
אולם מתחת למעטה ססגוני זה מזדקר הפתרון הפרימיטיבי
של המם־כף :״זבנג וגמרנו!״
אבא אבן, לעומתו, מזכיר לעתים קרובות את הפסוק
המפורסם :״הוא לא אמר כלום, אבל הוא אמר זאת
יפה.״ בעשר שנות שרות גדוש־נאומים־מבריקים, לא השמיע
אף רעיון מקורי אחד. יתכן שאז היה כבול בכבלים דיסלו־מטיים.
אולם גם נאומיו ומאמריו הראשונים בארץ, בימים
האחרונים, מדהימים ממש בחוסר־תוכנם. המאזין התרבותי
נהנה — וחוזר הביתה חכם בדיוק כפי שהיה בבואו.
גם דיין וגם אבן חוזרים בשפה רעננה על כל המליצות
הנדושות וכל האמיתות הכוזבות של תקופה שחלפה מזמן.
אם זוהי מילתם האחרונה — לא ירחיקו לכת בדורנו.

זוהי אכן־הבוחן האמיוניח לאבן, חח השטח
בו ייחרץ דינו של דיין.
בשנים האחרונות ראינו נערי־זוהר רבים מדי שהפכו תוך
שנה־שנתיים לעסקנים בלים ומעובשים. דומה כי באקלים
המיוחד של ישראל קורה לפוליטיקאים צעירים כאשר
קורה לנערות בארצות טרופיות מסויימות: הן יפות
בפריחתן, אך קמלות במהרה.
הנה המבחן. לשני היריבים מגיע איחול להצלחה. אנחנו
מדינה עניה מאד במנהיגים צעירים אמיתיים — ועל כן
מצווים אנו להעניק אשראי לכל מועמד המתייצב לבחינה.

אך החיוך הסימפאטי לא יבוא במקום הבחינה
עצמה.

ב מדינ ה
הע ם
רבאחד!
המתיחות העדתית הגיעה לשיאה. בחצי
תריסר מקומות — מקרית־שמונה עד שכונות
ירושלים, מחצור עד קרית־גת — הגיעה
עד לסף ההתקוממות האלימה, נעצרה רק
הודות לגיוס טוטאלי של מודיעי מנגנון-
החושך, איום בנשק חם והפעלת כל הקויד
לינגים השכירים מראשי העדות.
היה משהו סמלי בכך כי דווקא ברגע זה
נפטר האיש׳ העומד בראש המנגנון היחיד
במדינה, הנושא את התואר ,,אשכנזי״ בגלוי:
הרב הראשי האשכנזי אייזיק הלוי הר־צוג
(ראה להלן) .כי מוסד העדה הוא דתי.
הוא שייך לבית־הכנסת, לבית־הדין הרבני
ולבית־הקברות.
לכן, עם מותו של הרב הרצוג, נולדה
מעצמה תביעה לאומית הגיונית: שלא לבחור
בכלל ברב אשכנזי חדש, אלא להשאיר
בארץ רק רב ראשי יחיד, שיהיה פעם אשכנזי
ופעם ספרדי. כל עוד לא תונהג רפורמה
חיונית זו, יישארו כל הדיבורים על
מיזוג העדות הלצה תפלה.

הי הו די השקט

״כשמת הרב קוק,״ הירהר השבוע בקול-
רם רב שחזר מהלוזיתו של הרב אייזיק
המי הרצוג׳ ״בכתה כל ארץ־ישראל. כשמת
הרב עוזיאל, נאנחה כל הארץ. אולם כשמת
הרב הרצוג, שאלו רבים: מי זה היה?״
אם צדק האיש בהערכה זו, הרי אין
להטיל את האשמה על הרב הראשי האשכנזי,
שהובא השבוע למנוחות. הסיבה היתה
עמוקה יותר: מאז ימי הרב קוק התרחק
רוב העם מן הדת המאורגנת.
אולם מבחינה אחת תרם הרב הרצוג לתהליך
זה: הוא עצמו חי בעולם אחר, רחוק מן
הסחר־מכר של העסקנים הדתיים.
׳דוקטור משורש. כי הרב אייזיק הלוי
הרצוג הורחק מן העולם במתכוון, עוד
מראשית ילדותו. אביו, יואל, הרב של
יוצאי מזרח־אירופה בפאריס, דאג לשמרו
מרוחות העולם, גידל אותו בדלת אמות
של ביתו. עד גיל 17 לא ביקר הפאריסאי
הצעיר, בן העיירה הפולנית לומז׳ה, בבית־ספר
רשמי. הוא למד בבית.
אולם כאשר החליט הצעיר המוכשר והתמים
ללמוד באוניברסיטה, לא קשה עליו
הדבר. תוך שנים ספורות הפך דוקטור
משולש באוכספורד: למשפטים, לפילוסופיה
ולהיסטוריה, למד שפות שמיות ומדעי־המורח.
יתכן שהרצוג היה חי את חייו בשקט,
כרב מלומד אך בלתי־ידוע בעיר־שדה, לולא
בא המפנה בחייו. הוא נשא לאשה את שרה
הילמן, בת אב בית־הדין־הרבני בלונדון.
הרבנית היכר,פיה מיזגה באישיותה מידה
בלתי־רגילד, של אמביציה מפוכחת והצנעד,
עצמית. בעמדה מאחורי בעלה מבלי להתבלט,
כיוונה את חייו לקראת הכסא הרם
של רב ראשי בישראל.
סמל כעל צילינדר. הרצוג לא ניסה
למלא את מקומו של קודמו, אברהם יצחק
הכוהן קוק, שהיה אישיות לאומית בעלת
שיעור־קומה נדיר, המתווך הראשי (ועטור־ההצלחה)
בין הציונות לבין הדת. אולם
ן בשלהי מלחמת־העולם ד,שנ ד, הגיע גל שהעלה
אותו, כמעט בעל כורחו: הוא ביקר
אצל גדולי העולם, מלכים ושגרירים, הוציא
מן האפיפיור -פתשגן שחייב את הכנסיות
הקאתוליות להחזיר ליהדות כ־ 12 אלף
ילדים, שניצלו בימי השואה על־ידי נזירים.
האיש השקט, שכל תקוותו היתה לשבת
| ^ בית ולעסוק בתורה, הפך לדמות מוכרת
^ בכל שדות־התעופה של אירופה. בצילינדר
השחור, חליפת־המשי השחורה והמקל בעל
גולת־הכסף, הפך כמעט לדמות סמלית.
טרוריסטים -נגד טרור. אחרי מבחן
זה, בא משבר. הרצוג, שסלד מכל שפיכת־דמים,
נרתם למסע המוסדות הציוניים נגד
הארגונים הפורשים. כשנשלח אל הלורד
מוין, אז שר הממשלה הבריטית לעניני
המרחב, כדי להשתדל אצלו למען עצירי
אצ״ל ולח״י באריתריאה, הושפע על־ידי
! מוין (שנהרג?עבור זמן קצר בידי לח״י),
טס במטוס -המפקדה הבריטית לאריתריאה,
הטיף באוזני העצירים נגד הטרור.
בהקמת המדינה ראה ״אתחלתא דגאולה״,
התכונן לעבד. חוקה דתית למדינה. אולם
כוחותיו אזלו במהרה. במשך שנים ארוכות,
הסתגר הרב בעולמו, הסתפק בטיפול בקשי־יום
של יחידים. טוב־לבו הפך לאגדה.
השבוע, בגיל ,71 חדל אימיק הלוי הרצוג

לעזור לזולת.

איש הואר

דויד בן־הרוש יורד במדרגות המחברות
את הדר־הכרמל עם ואדי סליב. בן־הרוש
גר טס אשתו ושתי בנותיו בדירה קטנה בואדי, בו השתכן מן ה
0אחד
חזר וצף על פני המאורעות
/של ואדי סליב: שמו של דויד בן־
הרוש. בשכונה עצמה לחשו התושבים את
שמו ביראת־כבוד, כראש ״הועד״ הבל-יכול!
בתיאורים ראשונים בעתונות הוזכר שמו
כמארגן ההפגנה שצעדה בבוקר אל מטה
המשטרה; הוא עצמו הודה בארגון ההפגנה,
הכחיש כל אחריות למה שארע לאחר מכן;
כאשר הגיעו ההתפרעויות לשיאן, קרא לו
אבא חושי, ביקשו להרגיע את הרוחות
בואדי סליב; סגן־ניצב יששכר שפי, מפקד
נפת חיפה, הצהיר בשבועה :״לדעתי, עומד
בן־הרוש מאחורי כל המאורעות של יומיים
אלה בחיפה.״
מיהו, בעצם, בן־הרוש: מהפכן, מסית,
מנהיג שנולד בן־לילה? דמגוג המתכוון להיבנות
מליבוי יצרים עדתיים? עסקן ציני
הרוכב על סוס התסיסה העדתית?
תושבי ואדי סליב הפירוהו מזמן. ליתר
תושבי הארץ ניתנה הזדמנות זו רק השבוע.
אל האולם המרכזי של בית־המשפט המחוזי
בחיפה נכנס גבר כחוש, נמוך־קומה, בעל
שיער גלי שחור. מסורק למשעי, ועיניים
חומות. כהות. דויד בן־הרוש בא רבע שעה
לפני המועד שנקבע לו, למסור עדות בפני
ועדת־החקירה הציבורית, שנתמנתה לחקור
את מאורעות ואדי סליב.
הוא עלה על דוכן העדים, נשבע לומר
את האמת כולה .־היתר, זו אמת צורבת,
סובייקטיבית, גדושת־מרירות ולעתים קרובות
בלתי־נעימה. עדותו הבהירה היטב, כי
כיושב־ראש ארגון ליכוד עולי צפון־אפרי־קח,
א נו עסקן ציבורי מן הסוג המקובל
בארץ, כי אם בן־עדה לכל דבר. סיפורו
יכול להיות סיפור כל מארוקאי בישראל.

רגע הראשון לבואו ארצה, הוא מכיר היטב את בני השכונה, ולא
רק מיוצאי מארוקו, מעורה בחיייהם, ואף למד את שפות התושבים
שהגיעו לשם מארצות אחרות, רובם הגדול מחוסרי־אמצעיס,

בחזית הטוניסית, שם התנהלו קרבות עזים.
היתד, זו הפעולה הציבורית הראשונה של
בן־הרוש כמארגן ומגיש פטיציות. התוצאה:
21 יום מאסר. אחרי המאסר עברו כל 16
היהודים בדיקה רפואית. הרופא הגדודי קבע
אבחנה אחידה: לא כשר לשרות. אותו לילה
כבר ישן בן־הרוש בביתו, חייל משוחרר.

טרבוש כמקום כוכע
ך• חיים האזרחיים ארכו רק כמה חדו
Iשים. שוב התגייס בן־הרוש, הפעם
לחיל־הים הצרפתי, ושוב צורף ליחידה של
ילידים ערביים. מדיהם של אנשי יחידה זו
היו דומים בכל דבר למדי המלחים הצרפתיים,
אלא שבמקום כובע לבן חבשו לראשם
טרבוש. היהודים, שחשבו את עצמם
צרפתים לכל דבר, נפגעו בתחושתם הלאומית
מן הטרבוש הערבי; הם גם לא יכלו
לקנות משקאות חריפים בבארים, כי אסור
היה לבעלי־הבארים למכרם לחובשי־טרבוש.
על רקע זה אירגן בן־הרוש את התמרדותו
השניה. ערב ־?חד דחף את חבריו
למכור את הטרבושים; את תמורתם הוצי

על משקאות בבארים. העונש 24 :יום
בית־סוהר וסילוק מן הצי .״כבר אז לא
יכולתי 1-הבול הפליה,״ סיפר בן־הרוש.
שער ההרפתקות הצבאיות ננעל סופית;
בן־הרוש חזר קעבוד בבית־המגאכה?ארנקים,
והחל רוקם חלום חדש: לעלות לארץ־
ישראל.
הוא ידע כי בארץ ישראל מתנהלת מלחמה
נגד האנגלים וכי מתקרבת הכרעה
גורלית. ידידיו הפגישוהו עם שליח שבא
מארץ־ישראל, ופעם אף השתתף באסיפה
ציונית בבית־כנסת .״אנחנו מוכנים להביא
ארצה כל יהודי הרוצה בכך!״ הבטיחו השליחים.
דויד בן־הרוש ,24 ,החליט לעלות.
הוא לא היה חבר תנועת־נוער, לא היו לו
הקשרים אל ארגוני־העליה. הוא שמע רק
כי העולים מתרכזים באלג׳יריה, לפני הפלגתם
ארצה. הוא החליט לנסוע לאלג׳יריה.
הוא הגיע למחנה־אוהלים קטן על החוף׳
כ־ 300 קילומטרים מאלג׳יר. שם
התרכזו במרוצת השבועות למעלה נדססד
יהודים, חיכו לבוא האניה. תנאי־המחיה היו
קשים ביותר, המזון דל. המועמדים־לעליה
מכרו חליפות ושעונים לרועים הערביים בסביבה
תמורת כמה פיתות. היו כאלה שרטנו

פטיציה ליציאה לקרב

ך* סיפור. מתחיל לפני 35 שנה, בקד

1 1בלאנקה. דויד בן־הרוש נולד כצעיר
שבין ארבעת בני משפחה יהודיה בינונית.
מלבד הבנים היו גם ארבע בנות, שחיו ללא
רווחה, אך גם ללא מחסור, באוירד, מסורתית.
הנער נשלח לבית־ספר אליאנס, למד שם
שבע שנים לפני שהמצב הכלכלי בבית
אילצו לצאת לעבוד. אלא שליבו לא היה
נתון לעבודה אפורה. הוא חלם על הרפת־קות,
על מעשי־גבורה. ההזדמנות הגדולה
לצאת למרחב באה עם פלישת בנות־הברית
לצפון־אפריקה, במלחמת העולם השניה. בן-
הרוש התנדב למחנה האפריקאי, חטיבת ילידים
שאורגנה במסגרת צבא צרפת החופשית.
בן־הדוש, שידע כתוב וקרוא (צרפתית),
התגלגל במהרה להפקיד פקידותי בפלוגה
של מתנדבים ערביים. היהודי, ששמע על
התעללויות הנאצים וחלם על יציאה לקרב,
הועבר מתפקיד מינהלתי למשנהו, עד שלבסוף
מצא את עצמו עם עוד 15 חיילים
יהודיים ביחידת אספקה. ביזמתו, חתמה כל
הקבוצה על פטיציה לעבור ליחידה קרבית,

בן־הווש מעיד

בפני ועדת־החקירה הציבורית לענייני ואדי סליב. הוא
נראה בתמונה כשידו השמאלית על ראשו והימנית על
התנ״ך, נשבע לומד את האמת, עדותו -זיויוזח הארוכה והמסעירה ביותר, מושכח כיונדיס.

״המדינה עומדת על הדוש ר התלוצצו בואדי־סליב-אלא שלא היתה זאת הלצה

לידתו של מנהיג

נגד מנהלי המהנה, אך איש לא חור לבית•.

חצי שעה בישרא?
ך כסוף הופיעה^האגיה. היתה זו

fספינה עלובה מתקופת הפחם, שעגנה
בחשיבה מול המחנה. העולים הועלו בסירות,
כאשר לפתע נשמעו כמה יריות. א/ק
יהודה חמי הרימה עוגן בחפזון, כשעל
סיפונה ובבטנה 400 איש׳ רובם ככולם
צעירים 300 .העולים שנשארו בחוף נתפסו
בידי המשטרה. ששיחררה אותם כעבור זמן.
22 יום נמשכה ההפלגה ארצה. נוסף לצפיפות
העיק על הנוסעים רעב מתמיד. הם
היו מתנפלים כחיות־טרף על שיירי־הארוחות
של המלחים האיטלקים. בסיציליה עגנה ה־אניה
להצטייד בפחם ובירקות. לחמניה נפלה
למים; נוסע קפץ מיד אחריה למשותה.
בעת שהעלו ארגזי ירקות, חטף אחד הנוסעים
כרוב. תוך שניות שוסע הכרוב לגזרים
בין עשרות ידיים, ונעלם כלא היה.
בנמל הסיצילי עגנה אניית־מלחמה בריטית
.K74 עוד בראשית ההפלגה אמרו מפקדי
האניה לעולים, כי במקרה וייתפסו ע? •ידי
האנגלים, עליהם לטעון שהם יוונים הנוסעים
לעבוד במצרים. בסיציליה היה ברור כי
השקר מיותר: האנגלים ידעו היטב כי זוהי
אניית מעפילים בדרכה לארץ־ישראל.
מסיציליה ואילך לא עזבה אגית־ר,מלחמה את
א/ק יהודה הלוי. הקברניט הבריטי היה
מ״תעשע בחוגו מסביב לספינה הקטנה; מלחים
אנגליים היו קוראים למעפילים, דרך
מגבירי־קול :״נוסעים לפלסטיין?׳׳ תינוק
בן כמה ימים מת על האניה. הוריו עטפ!הד
בדגל תכלת־לבן, הטילוהו למצולות. המעפילים
יכלו להבחין במלחים אנגלים מצלמים
את המאורע העגום.
עשרה קילומטרים לפני חיפה הוקפה א/ק
יהודה הלוי באניות־מלחמה בריטיות. חיילים
בריטיים עלו על ספינת המעפילים, שמנו־עיד,
חובלו על־ידי הצוות, גררוה עד לנמל.
בן־הרוש דרך על אדמת ישראל לא יותר
מחצי שעה — רק כדי לעבור אל אניית
הגירוש אושן ויגור, שהסיעה אותו למחנה־המעצר
בקפריסין.

עסק מפזגוגי
ף• רגע זה, נתקלו המארוקאים לראשונה
Jבהפליה. העולים במחנות־המעצר היו
כולם בני אירופה. א/ק יסודה הלר היתד,
אנית־המעפילים הראשונה שאורגנה בצפון־
אפריקה. מוסדות המחנה היו כולם תפוסים
בידי יוצאי־אירופה, האידיש שלטה בכל
מקום. סיפר בן־הרוש לועדת־התקירה בחי־

פה :״לנו לא היו ארגונים שיעזרו לנו,
ולא מי שישלח לנו חבילות שי. היינו צריכים
לחיות רק מה? חם שחילקו לנו שלטונות
המחנה. אלה שקיבלו חבילות, יכלו
למכור את הלחם שלהם. אם היו לנו ששה
וחצי פיאסטר, היו מוכרים לנו. אם היו
לנו רק ששה פיאסטר, לא מכרו• העדיפו
לזרוק את הלחם לזבל כל המזכירים,
כל בעלי התפקידים, היו אשכנזים!״
שאל יו״ר הועדה, שופט־מהחי משה
עציוני :״הצעתם את עצמכם לתפקידים?
האם היו ביניכם אנשים מוכשרים למילוי
תפקידים אלד?,״
השיב בן־הרוש, כמסביר לתינוק :״מה
היה לנו להציע? התפקידים חולקו לפי השייכות
המפלגתית. המפלגות היו עסק אשכנזי.
אנחנו הצפון־אפריקאים לא היינו שייכים
לשום מפלגה, לכן לא נתנו לנו שום דבר.״
המשיך עוד בן־הרוש למנות את מקרי
הקיפוח :״אפילו היציאה מן המחנה היתד,
לפי ארץ־המוצא. כל חודש היו יוצאים 750
איש לארץ־ישראל, לפי סרטיפיקטים. ראינו
שאנשים שבאו אחרינו, יצאו לפנינו. אפילו
כשנחפרה המנהרה, היו נותנים זכות־קדימה
ליוצאי־אירופה לברוח.״

Xffe
IPtlll

ffflf

אחווה צבאית
פ מטען ראשוני זה של מרירות

והרגשת־קיפוח, הגיע דויד בן־הרוש למדינת
ישראל החופשית, כחודשיים אחרי הקמתה.
האו״ם שמר אז על נמל חיפה, דאג
שלא יגיעו ארצה צעירים בגיל הגיוס. בן־
הרוש הורד בסירה, בהחבא. תוך כדי כך
איבד את נעליו, ושלושה ימים הלך יחף
במולדתו החדשה. כעבור שלושה. ימים נוספים,
היה כבר חייל צה״ל, בחטיבת כרמלי.
תקופה זו היתד, התקופה היחידה שאין
לבן־הרוש — ולרבבות מארוקאים אחרים
בארץ — סענות־קיפוח לגביה .״היינו שם
כמו אחים. צברים לימדו אותי עברית,
והתייחסו אלי כמו אל אח. הלכתי לחתונה
שלהם, וכשהתחתנתי, באו אלי.״
הוא בחר במקצוע הצבאי המסוכן ביותר:
חבלה. הכשרה זו בחומר־נפץ מרסק לימדה
אותו כנראה פרק בתורת הטיפול בחומר־נפץ
אחה מסוכן יותר — חומר־הנפץ העדתי.
הוא סיים את שרותו הצבאי כחייל
בגייסות שריון, לא פשט אפילו את
מדיו, כי לא היו לו בגדים אזרחיים. רק
הסיר את סמלי צה״ל ופנה לבנות את
חייו מחדש בחדר אחד בואדי סליב.
חותנו סידר לו עבודה במפעל לבלוקים
ולחומרי בניין. הוא עבד במפעל זה בדיוק
יום אחד. הבלוקים פצעו את ידיו, הסיד

מפקדה בבית־קפה

בך הרו ש עומד בפתח בית־יהקפה שלו, אותו חיסל
כעסק בלתי־מצליח. מעל הכניסה ועל גבי
הפירסומת לקפה, אספרסו ומאכליס שוניס, הדביק בן־הרוש את ששת הכרוזים של ארגונו.

צרב את הפצעים. עשר פעמים רצה להפסיק
את העבודה. ולהסתלק, אך גאוזתו אילצה
אותו להמשיך עד הערב. הוא קיבל את שכר
יומו הראשון כפועל בישראל — שתי לירות
— והלך לשכב שבעה ימים בבית. אז
החליט כי׳ העבודה הפיזית אינה לפי כוחיתיו.
באמצעות לשכת־ד,שיקום קיבל כמד, עבודות
זמניות, עד שהחליט להתגייס למשטרה.
היה אז ביקוש רב מאד לשוטרים. אך תחת
לחבוש את המצהיר, הכחולה של משטרת
ישראל, הרכיב על ראשו את כומתת החאקי
של נוטר. תפקידו: לשמור על רכבות
בקו הישן, שעבר סמוך לטול־כרם וקלקיליה.
הוא משוכנע כי נשלח לנוטרות רק עקב
היותו מארוקאי.
שש שנים עבד כנוטר. שש שנים התעמקה
בנפשו ההכרה כי נדפק בגלל מוצאו.
עד שנפצע בתפקיד, שוחרר כנכה .60%
מאותו רגע דומה סיפורו של בן־הרוש לסיפורם
של אלפי בני עדתו — מחוסרי־עבודד״
מחוסרי־עזרה, מחוסרי־הדרכה בסבך התהומי
של ביורוקרטיה, סחבת, ואי־הבנה• פעם
היה נאלץ לבקש מלשכת־הסעד הלוואה של
כמה לירות לימים אחדים, עד שיבוא תורו
להתקבל לניתוח בבית־חולים. הודיעו לו
כי יוכל לקבל תשובה רק כעבור כמה ימים.
סיפר הוא בקול רוטט :״יומיים ישבתי
רעב בחדר ולא נכנם דבר לפי. לא היה לי
כסף לקנות לחם, ואיש לא דסק על דלתי.״
פעמיים היה צריך לשבות שביתת־רעב
במשרד ד,בטחון, עד שקיבל הלוואה לפתיחת
בית־קפה בואדי סליב. היתה לקפה תמר
מכונת האספרסו הראשונה בשכונה, ציורים
קישטו את הקירות. אך העסקים צלעו. למא־רוקאים
של ואדי סליב לא היה מספיק כסף
לקיים את בית־הקפה, ואשכנזים לא באו
לקנות אצל בן־הרוש.

המצפון, לא רק ההשכלה
Bv tהקפה לא הביא פרנסה לבן־הרוש׳

השדה מתייעצת

על אחת הנקודות שהתעוררו תוך כד• מתן עדותו
של בן־הרוט. מימין נראה יו״ר הועדה, חשופט ה־

מחוזי משח פציתי. באמצע נראה בתנזונח: זז״ב יעקב קליגנוב ולידו פרופסור ש. איזנשטדט.

הרי שהקנה לו מעמד חשוב בתוך העדה.
לקוחותיו היו שותים בהקפה ופותחים
לפניו את לבם. במהרה הפך איש־סוד,
מוקד לנחמה ועידוד, עד כי אדוני הואדי
היו חייבים להכיר בקיומו.
הטיפול בעדות המזרח מושתת על עקרון
בדוק ומבוסס: הכסף יקנה את הקול. כל
מי שמתבלט כבעל־השפעה, לטובה או לרעה
— יש לקנותו מיד. כאשר החלו ההכנות
לבחירות האחרונות להסתדרות, פנו
לבן־הרוש כמה מבני הואדי, הציעו לו להצטרף
למפא״י.
בן־הרוש, שלא האמין במיוחד במפלגות,
הסכים, ובערב האסיפה נכה במועדון מפא״י.

אך משהחלו מארגני האסיפה להקריא את
רשימת־ד,מועמדים שהוכנה מראש, נעדר
שמו של בן־הרוש, בעוד ששמות אשכנזיים
בלטו בה. חבריו החלו צועקים. :בן־הרוש!
בן־הרוש! תוסיפו את בן־הרוש!״ זד. היה
מאוחר מדי. בן־הרוש נפגע, הבין שהשתמשו
בו כפתיון למשוך את מעריציו הרבים. יחד
עם חמישה חברים חזר לבית־הקפה שלו,
סגר את הדלתות והשקה אותם בבירה?ברעיונות
מהפכניים. הצעתו? :הקים ארגון
של הצפון־אפריקאים למען הצפון־אפריקאים.
חבריו לעגו לו. הרי הוא עצמו לא סיים
בית־ספר, ואילו הם אינם אלא פועלי דחק.
בן־הרוש לא הירפה .״?א ההשכלה העיקר,״
התעקש ,״העיקר המצפון!״ לבסוף שוכנעו.
זרע ההתקוממות נזרע בקרקע סוריה.

ש בו ע ה ער ת ג ״ ך ודג? .
** ד אז היתר, קיימת בארץ נציגות רש־
j fמית אחת של יוצאי צפון־אפריקה: התאחדות
יוצא׳ צפון־אפריקה, שנוסדה לפני
עשר שנים בראשותו של אשר חסין, והמסונפת
רשמית למפא״י. לשרות התאחדות
זו עומדת בואדי סליב קבוצת אנשי־אגרוף,
שתפקידה לדאוג שלא יקום לה מתחרה. כאשר
עורכות מפלגות אחרות אסיפות, תפקידם
של אנשי-האגרוף להפריע לנואמים.
בן־הרוש וחבריו ידעו זאת, ועל כן החליטו
כי פעילותם תהיה סודית ככל האפשר.
ששת המשתתפים במיפגש הלילי בתמר החלו
מנהלים שיחות־גישוש בין מכריהם, גייסו
רק אנשים שנראו להם מהימנים. כאשר
הגיע מספר החברים ל־ ,18 החליט בן־הרוש
על צעד דרמטי: לערוך טכם־השבעה. בדירת
אחד החברים התכנסו ה־ , 18 סביב לדגל וספר
תנ״ך. בזד, אחר זה כיסו את ראשם,
חזרו על השבועה, שהוקראה על־ידי בן־
הרוש בעברית :״אני נשבע אימונים לארגון
ולמטרותיה ואשרת אותו מבלי לבקש
אינטרסים פרטיים, אלא רק למען העדה.״
ארגון ליכוד (1ולי• צפון־אפריקה נולד.
מספר החברים. גדל באיטיות ובסודיות,
הגיע ל־ — 40 כולם בחורים צעירים. שוב
ערך בן־הרוש סכם השבעה, החל אוסף תרומות.
דמי־כניסה: לירה אחת. דמי־חבר: חצי
(המשך בעמוד )*19

* בן־הרוש הקפיד על המלה עולי ולא
יוצאי צפון־אפריקה, כדי להבטיח את שייכותם
של העולים החדשים, הזקוקים לעזרת,
ולחסום את הכניסה בפני פרנסים״ ותיקים
של העדה, אשר ברובם נמכרו כבר למשמר.

^נז אמממל

ב מדינה

if f **1

ואיגד מובן לוותר על
יתרונותיה של העיר -
אגו מציעים לד

מפלגו ת

• דירות מופרדות ללא קיר משותף
• קירות ותקרות מחומר בידוד
• שלושה כווני רוח
• שלש וארבע מרפסות לדירה
• גן של תשעה. דונם
• מגרשי חניה.
1כ ל זה ב ״ נוה ״
במרכז המגורים החדיש בתל־אביב, על קרקע
פרטית בין הרחובות מוזיר ואפשטיין (בקרבת
גמנסיה הרצליה החדשה ברחוב ז׳בוטינסקי).

תכ מן חדי ש ! מהפכני ־
ש כ לו לי ם לל אהק די ם
aמגרשי שעשועים וכרי דשא לילדיך
)2מעליות מודרניות עם סידור למקורות חשמל
עצמאיים
)3מגדלי בטחון — מקלט ליד פתח הדירה בכל קומה
)4מרפסת כביסה מיוחדת עם יציאה מחדר הרחצה
)5מרכז חנויות במקום.

דירו ת בנוה .2־!/נו־ג חדריםI

בתנאים נוחים
משכנתאות ל־ 5שנים עד 10.000ל״י.

1כ ל זה ב״ נ וה ׳ ־
בבצוע נאמן של החברה
Jהכלכלית, ניו יורק —
צבי אורבוך.

n Co. IW.

n 1גיו ג ע -מ
ד חי דיזנגון* 14
ג 2 >0 9

זNAVEH

Tel 23032

לומדים בשיטה קלה בבית־הספר ״ קדימה ״ תל־אביב, בל־יהודה ,74 טל.20314 .
אנו פותחים )1 :קורסים ואולפנים למבוגרים מכל דרגות הידיעות•
)2אולפניות קיץ לתלמידי כתי״ספר לחודשי החופש לביסוס הידיעות
ועזרה לבחינות 0 .הכנה כאנגלית לבחינות כגרות.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

המ ינוי ־־

ס יבלת
וזפובתו,

3רט
אג ת\
בחסוגז ,

7 1 n e

תסס
תק>& סרס

מלחמהבו 1ר 9ל
הסיבוב האחרון עד כה במלחמת היורשים
במפא״י (ראה הנידו!) נפתח השבוע
במאמר של משה דיין (״כל הזכויות שמורות
לדבר ולנ׳רוסלם פוסט׳) שנשא את
הכותרת :״אינגה טופט — עלינו להשיב
במדיניות איבה על מדיניות איבה.״
המגמה התעמולתית של דיין במאמר נם־
תברר, מן הכותרת. את השנה האחר•נר.
ביזבז דיין בנאומים על נושאים כלכליים,
שהשפעתם היתד. שלילית, מכיוון שגם חסידיו
נאלצו להודות שאין לו מושג רב על
הנושא. עתה קבע את הבסיס הקרבי שלו
במקום המוכר לו היטב — עניני הבטחון.
למי שלא היתד, כל סבלנות לקרוא את
המאמר הארוך, הספיקה הכותרת: דיין מציע
מלחמה ברע״ם, ובזאת קבע לעצמו שדה־קרב
נוח נגד אבא אבן המתון.
איכה— אכל מחץ אולם תוכן המאמר
לא הצדיק את הכותרת. קבע דיין, בבהירות
רבה: מי שאינו עושה מאומה נגד פעולת
המצרים, משלים עמה למעשה — אפילו כשהוא
מכריז פומבית שאינו מסכים.
איך אפשר ללחום לפתיחת הסואץ? דיין
מעמיד שתי אפשרויות, פוסל בעצמו את
שתיהן. השתיים:
• כיבוש חצי־האי סיני וטיפוחו לישי
ראל, כדי להביא את המדינה לגדות התעלה.
אולם האיש שהוביל את צה״ל אל המואץ
וחזרה קובע בגלוי־לב: הדבר אינו אפשרי
מבחינה מדינית ,׳ואיש אינו מציע אותו.
• מסע של שוד־ים ישראלי נגד מצרים,
כגון תפיסת אוניות מצריות בלב ים. מודה
דיין: המעצמות הגדולות לא יסבלו זאת.
ברגע שדיין פוסל את ההצעות המעשיות,
נכנס מאמרו לערפל סמיך. טוען האלוף־
בדימוס: על ישראל לפתוח נגד מצרים ב־מעשי־איבה
במקום וברגע הנוחים לישראל,
תחת להגיב על פעולות מצריות. שהרי אלה
נבחרו על־ידי המצרים בידעם כי ישראל
אינה מסוגלת להגיב עליהן.
איך? מהי מתי? על שאלות אלה אין
האלוף עונה. אין הוא נותן אפילו דוגמה.
המסקנה הסבירה: גם האלוף אינו יודע.
קבר רטוב כסואץ. הדבר הבולט ביותר
במאמר הוא מה שאינו כתוב בו. דיין
אינו מציע אף הצעה אחת, איך לשנות את
המצב ביסודו. הוא מהיחס אל מצב־המלחמה
בין ישראל למדינות ערב כתופעת־טבע
שאין להרהר אחריה, מתוך הדעה הפשטנית
כי המצרים אינם רוצים להפסיקה.
דיין אינו יודע איך לשנות את המצב
היסודי במרחב. אין הוא מתיימר אפילו
להעמיד פנים שיש לו פתרו; כלשהו, אפילו
לטווח ארוך. בשעה שהכוח הפוליטי של
הערבים בזירה העולמית הולך וגובר משנה
לשנה, כל אשר יש לו להגיד הוא :״לקח
סיני יהיה למצרים לקח רק אם ידעו כי
פעולתנו במערכה זו היתד, ביטוי למדיניות,
וכי מדיניות זו לא השתנתה.״
היתר, זו נחמה קלושה בשעה שדיין
עצמו מודה שישראל אינה יכולה לחזור על
מערכה זו, ובשעה שגם הפירות הזעומים
של מיבצע סיני נקברים בקבר הרטוב של
סואץ.
החזית היצגיה. לתוך הפירצה הגלויה
הזאת הסתער אבא אבן, כבר למחרת היום,
בכל הכוחות העומדים לרשותו. בצורר, בל־תי־רגילה
בארץ קרא אבן לעתונאים, מסר
להם הצהרה המתקיפה בפירוש ובפה מלא
את מאמרו של דיין, חברו למפלגה.
טוען אבן: אין בישראל שום חומכים לגד
דיניות־האיבה המוצעת על־ידי דיין. אם תפעל
ישראל, תאבד את אהדת כל המדינות
הגדולות. הערבים נוהגים לאחרונה בקו מתון
מפני שהם חוששים מפני החרפת הסיכסוך
בין אמריקה וברית־המועצות במרחב, וגם
על ישראל לחשוש מפני אפשרות זו. המאבק
האמיתי של ישראל צריך להיות בזירה הד,בינלאומית
— היינו נסיון לרכוש את אהדת
המדינות הגדולות (הכוונה, שאינה נאמרת בפירוש:
אהדת מדינות המערב).
בצורה פקחית זו פסל אבן את ערכה
של החזית הצבאית בד, מתמצא דיין — ושם
את כל הדגש על החזית בה מתמצא הוא
עצמו, החזית הדיפלומטית.
צינור כחסד. דברי אבן היו משכנעים
יותר אילו היד, לו איזה שהוא פתרון להציע.
אולם כשמגיע תור הצעות־הפתרון,
נעלם אבן באותו ערפל סמיך שבלע גם את
ויין.
באותו יום בו פירסמו דבר ונ׳רוסלם פוסט
אח ונרי דיין, סירסם מזזריב את מאמר־

הבתולין של אבן, אחרי פרסומת אוירה. היה
זה שיר־הלל ממושך על ההסכם להנחת
צינור־הנפט מאילה לים־ר,תיכון.
אבן לא דילג אף על יתרון אחד הכרוך
בצינור זה. הוא השווה אותו עם נתיבי
המים של סנט־לורנס, המפעל האדיר שהפך
את הערים הגדולות שבלב יבשת אמריקה
לנמלים בעלי גישה ישירה לים הפתוח.
הוא הזכיר את חשיבות הנפט לתעשיה הכימית,
והכריז על הצינור כמעשה היסטורי
— חיבור הים התיכון אל ים־סוף.
בכל המאמר הזה שכח אבן רק פרט קטן
אחד: שצינור זה תלוי כולו ברצונו החופשי
של גמאל עבד אל־נאצר, שעל נאומו האחרון
אמר אבן עצמו כי ״רוע־הלבב מבצבץ בו
מכל משפט ומילה.״ אפילו דיין רמז על
אפשרות זו. כאשר שליט רע״ם אינו מהסם
לסגור את הסואץ בפני הסחורות הישראליות,
אין בפניו שום מניעה עקרונית לחסום
גם את מיצרי־סיראן. בחירת המועד
והצורה תלויה במצב הנוכחי אך ורק בשיקוליו.
משום
כך אין זו אלא אתיזת־עיניים לראות
בצינור־הנפט פתרון או רמז של פתרון
לבעיה האמיתית של ישראל. כל אשר אבן
מסוגל להציע הוא התקווה הסתמית כי אי-
פעם ״עתידה האמת הזאת (שישראל אינה יתד
התקועה במרחב הערבי, לפוררו ולפצל את
אחדותו) להבקיע דרך גם אל הכרתם של
טובי העם השכן.״ אולם אבן אינו אומר
מתי, מדוע וכיצד.
הוא רק מוסיף, בנימה של מורה המדבר
על תינוקות חסרי־בינה, כי ״מנהיגי (העם
הערבי) נראים עדיין רחוקים מכל הבנה
של העובדה היסודית כי האזור זקוק
לישראל.״
צדק הדדי. בסיכום נתקבלה התמונה כי
אבן מאשים את דיין, ודיין מאשים את אבן,
באותה ההאשמה: שאין בפי השני שום דבר
חדש, וכי הפתרונות השגורים בפיו אינם
אלא סיסמות נדושות ושטחיות.
לרוע המזל, נדמה ששניהם צודקים.

יחסים מרחביים
עז רההדדיתבע ״ מ
דבר אחד הצליח משה דיין במאמרו, שהיה
מכתן לעשיית חשבון פנימי עם אבא
אבן (ראה יעיל) :הוא הצית מחדש את המרחב.
במשך
למעלה משנתיים נמנע גמאל עבד
אל־נאצר מכל התקפה מילולית חריפה על
ישראל. הוא תקף את הציונות כבת־ברית
האימפריאליזם, אך הכריז פעמיים כי הוא
מוכן להסדר עמד, אם תפתור את בעיית הפליטים.
השבוע, במאמר חסר־תכלית אחד,
שקול ישראל מיהר לשדרו פעמיים ביום,
שם משד, דיין את הקץ לשקם זה.
״מום ה דיין״ .יומיים אחרי המאמר,
נאם גמאל עבד אל־נאצר באלכסנדריה, במס-
גרת חגיגות יום־ד,מהפכה המצרי .״מוסה
דיין מאיים לכבוש את סיני!״ קרא נשיא
רע״מ ,״ואנו אומרים לו: אדרבא! נראה
אותך! אם אתם רוצים במערכה מכרעת —
אנו מוכנים לה. כל הערבים מוכנים לה.
כל הערבים רוצים בה, כדי למחות סוסית
את החרפה של .1948״
המשיך עבד אל־נאצר :״מוסד, דיין הלך
ושכר סופר אמריקאי שיכתוב ספר נואר,
שעות לסואץ *.ואני אומר לכם, כי מאה
שעות עמד לפני אבו־עגילה ולא יכול היה
לזוז. שלוש־ארבע פעמים התקיף בשתי ח־טיבות־רגלים
וחטיבת־שריון, ולא יכול היד,
לכבוש את המוצבים שהוחזקו בידי שני
גדודים שלנו.
״זה היה הקרב היחידי שנערך בכל סיני
— ומוסד, דיין לא ניצח בו. הוא כבש את
אבו־עגילה רק אחרי שהודיעו האנגלים והצרפתים
כי הם יפלשו למצרים, ואז אנחנו
נתנו לכוחותינו פקודה לסגת מסיני. רק
אחרי שאנו פינינו את אבו־עגילה, יכלו הישראלים
לכבוש אותה. אם מוסד, דיין היה
גיבור כזה — מדוע לא פלש לסיני לבדו,
בלי לחכות לעזרת האנגלים והצרפתים?״
היה זה הנאום המפורט הראשון, שבו ניסה
עבד אל־נאצר להסביר את התבוסה המצרית
בסיני. והוא התעקש בכל תוקף כי
(המשך בעמוד )8
* הכוונה לספרו התעמולתי של חנריקס.
שחילל ללא אבחנה את צה״ל, תוך חעלנזת
רוב העובדות שפורסמו בספרם של חאזזיס
ברומבדגר
ו «ו « הזז!

מרחמת תמורות מאיימת

להרוס מושב־ספו בגבול

נשואות

דם רותח

ך חשיבה הגלילית, מרחק קילומטר אחד בלבד מן
* 2הגבול הלבנוני, הסתודדה באחד מלילות השבוע שעבר
קבוצה קטנה של גברים חמושים. המלים שהוחלפו בין עצי
האפרסקים והתפוחים הבשלים של מושב שומרה היו מלים
של כעם; מישהו זרק את האיום :״נשתמש נגדם בנשק!״
ברגע האחרון נמנע שפך־דמים .״חברים,״ קרא אחד המת־וזבחים
,״נגד מי נשתמש בנשק? נגד יהודים? נגד בני
המושב שלנו עצמנו?״ נרגעים־קמעה התפזרו האנשים.
מה גרם לסערה? שעה קלה לפני האסיפה נראתה אותה
קבוצה עוברת בין בתי המושב. אנשיה נכנסו פנימה, ניסו
להשפיע על תושבי הבתים להצטרף אליהם, לחתום על
׳ פטיציה להחלפת הועד המקומי. אך עזבה קבוצה זו את
׳ המקום, הופיעה קבוצה אחרת — שניסתר, להשפיע על
בני הבית בכיוון ההפוך: לתמוך בועד.
מאחורי התמרונים הליליים הסתמנה תופעה שאינה נדירה
בישראל: ריב חמולות. אלא שלא כבמקרים אחרים, היה
קרב החמולות בשומרה מסובך בסבך של מוצא־עדתי
.זמלחמת־מעמדות בין ותיק לחדש בארץ. משני צידי האיום
להשתמש בנשק עמדו קבוצת משפחות ותיקות, שעלו
למושב הגלילי לפני שמונה שנים, במסגרת ההתישבות
מן העיר אל הכפר; וקבוצת משפחות מעולי צפון־אפריקה,
שהגיעו ארצה רק בשנים האחרונות.

שביתה זו. כדי ליישב את חילוקי־הדעות מסביב למיכסת־העבודה
היו התושבים זקוקים לנציגות. הם כינסו אסיפה
כללית, בה נבחר ועד מייצג. איש מבין הותיקים לא נבחר
לועד זה, שקיבל לידיו סמכויות של רשות־מקומית כדת.
הותיקים החליטו להתעלם מקיומו של היצור החדש• הם
לא האמינו כי אנשים שבאו אחריהם אמנם יוכלו להשמיט
מידיהם את רסן השלטון במקום. אנשי הועד התעלמו מן
ההתעלמות, הכריזו על תוכנית־פעולה נרחבת. אחת הנקודות
הראשונות: רכישת טרקטור משותף של הכפר, שית־חרה
בטרקטור של לוי ומזרחי. ואז החלה מלחמת ההחתמות:
הותיקים ביקשו להחתים תושבים על פטיציה לפיזור
הועד, מאחר ולא נבחר כחוק למטרות שלטון מקומי. הצד
השני החל מרכז חתימות תושבים, המודיעים כי הם כה
מרוצים מפעליו של הועד, שהם מבקשים ממנו שלא יגביל
את עצמו לתקופת־נסיון של שלושה חודשים, כי אם ימשיך
לכהן עוד שנה שלמה.

ואדה הבעיות

רימון בזיל הברית
••וכר קבוצת הותיקים*לו^^ברה^^וי^זושב

Iחיפה בן ,33 שעלה ארצה מסוריה בהיותו בן שנה
אחת. מציינות אותו התכונות של הישראלי הותיק: מרץ,
נסיון עשיר בעבודות קשות, יכולת להסתגל לכל מצב.
סביב אברהם לוי מרוכזות עוד שבע משפחות ותיקות.
בני משפחות אלה הגיעו לשומרה ־לפני כשמונה שנים,
כאשר נכלל המושב עדיין במסגרת כפרי־ד,עבודה של הקרן־
הקיימת .״לא היו עוד מטעים ולא שיכונים,״ נזכר לוי.
״את פח הנפט היינו צר בים לסחוב שישה קילומטרים על
הראש. בערב שבו נערכה ברית־המילה של בני הבכור
התקיפו מסתננים מלבנון את ביתי, השליכו רימון עקר.״
כיום לוי הינו שותף־למחצד, בטרקטור; בעל חלקה משלו
במטעי הפרי. הוא גר עם אשתו חנה וארבעת ילדיו,
בבית אבן בן שני חדרים. בעיני התושבים החדשים־יותר
של הכפר — הוא כבר מסודר. בעיני תושב עירוני בינוני,
הרי שאברהם לוי גר בתנאים קשים מאוד: בשובו הביתה
מעבודת השדה אין מים במקלחות; מ אוטובוס אחד ליום
מקשר את הכפר לחיפה; חיי־חברה אינם קיימים כמעט.

עבודת־טבק ליידיס

כביש הסנל

עלה כשלושים אלף לירות
מכספי הסוכנות, נועד להקל
על התושבים, אן סלילתו הופסקה. עתה מהוות האבנים מכשול
לילדי הכפר וגם לבוגרים, המועדים ונופלים לא פעם.

שכירים לוי טוען כי עיבוד זה אינו רנטבילי, רוצה לקבל
את חלקתו ולעבדה על חשבונו. התושבים החדשים יותר לא
היו זוכים לקבל יום־עבודה, שפריונו נמוך מאוד.
ביטון גם מצביע על הטרקטור של אברהם לוי, בהיותו
משוכנע שזהו מקור הכנסה של 25 אלף ל״י לשנה. פרץ
מזרחי, שותפו של לוי בבעלות ובעבודה על הטרקטור,
נשבע לעומת זאת כי ההכנסה אחרי הוצאות האחזקה
והתיקונים מסתכמת בקושי ב־ 400ל״י לחודש.

O M gM m nnw ,
* Jlvהצד השני יכול לסמל עזר ביטון ,31 ,שעלה
ממרוקו לפני חמש שנים. ביטון׳ כחוש ונמוך־קומה,

חייב לעבוד קשה כדי לפרנס את עצמו ואת ילדיו. מלבד
עיבוד חלקת־המטע שלו והעבודה היומית שהוא משיג מדי־פעם,
בעיבוד מטעים השייכים לסוכנות, מגדל הוא גם
טבק. זוהי עבודה קשה, המשתלמת רק בתנאי שהוא
מעביד בה גם את ילדיו.
בעיני ביטון וחבריו, מסמל אברהם לוי מעמד מיוחס,
בעל אינטרסים משלו. למשל: כרמי המושב לא חולקו
עדיין למתיישבים, ממשיכים להיות מעובדים במשותף על-
חשבון הסוכנות, המעסיקה בהם את תושבי המקום כפועלים

« 9גי כמה שבועות ערכו אנשי שומרה, שהועסקו
{ כפועלים שכירים על־ידי הסוכנות, שביתה, הם טענו
כי הנורמות שנקבעו להם גבוהות לאין־ערוך ממה שהם
יכולים לבצע. אחרי השביתה הורדה הנורמה מ־ 120 סמו־כות־עץ
ליום, ל־ .40 טען אחד הותיקים :״הם גומרים את
כל הנורמה בשעה עשר בבוקר והולכים לעבוד כחלקת
הטבק הפרטית. ואת שכר־העבודה שלהם משלמת ׳הסוב־נות
מן התקציב שהוקצה לכרם של כולנו!״
.אולם לא הקטנת הנורמה היתד. ,התוצאה העיקרית של

i 1ו 17 מצליח לוי, זקן, ק בו צ ת הותיקים שהתיישבו
| r I III I Iבשומרה לפני שמתה שנים, ישן על מיטתו
Iכשרובהו מוכן לצידו. אויבו העיקרי כיום: חזירי־הבר. בע-
Iבר פקדו את המושב נס אויבים מסוכניס יותר: מסתננים.

עומד ציון ברנס( ,משמאל) שאינו שייך
לאחת משתי החמולות. ברנס, שהניע לנפר
לפני ששה חודשים, נראה מתחבק עם התוישב הותיק
אברהם לוי. ככל נייטראלי, מותקף ברנס על־ידי שני הצדדים•

ועד חדשים בלבד

באמצע

*•בל ההתלקחות, היה דבר אחד ברור: אנשי שומרה
) miשכחו את בעיותיהם הכלליות׳ התרכזו רק במלחמתם
הפנימית. ובעיות אינן חסרות לשומרה:
• עדרים גדולים של חזירים שוכנים בגבעות החורש,
בגבול המושב. מדי לילה מגיחים חזירי־הבר אל תוך
המסעים׳ משחיתים עצים וזוללים טונות שלמות של פרי.
• אספקת המים לקויה. לא פעם קרה שבמשך ימים
אחדים לא זרמו מים בברזי הבתים ובצינורות ההשקאה.
• שמונה שנים אחרי היודסדה, אין בשומרה חשמל.
• כ־ 30 אלף ל״י הושקעו בהנחת יסוד לכביש בתוך
הכפר. העבודה בכביש זה הופסקה לפני שנתיים.
• לא הוכשרה קרקע מסביב לבתים, בשטח של דונם
או דונם וחצי, כפי שהבטיחו המוסדות בראשית ההתיישבות.
0רמת־ההוראה בבית־הספר היסודי נמוכה ביותר.
• מסגרתו המצומצמת של הישוב הקטן אינה מאפשרת.
התפתחות כלכלית וחברתית. הוספת מתיישבים חדשים,־׳
ובניית בתים עבורם, היתד, מצילה אותו ממלחמת־החמולות.
• הישוב הקטן מבוסם כמעט לחלוטין רק על ענף
אחד: המטעים. הוספת ענפי־עזר כגון רפת, צאן, כוורות,
לול וירקות־בית היתד. מוסיפה לתושבים מקורות־הכנסה.
המצב בשומרה הגיע לידי כך, שאנשים אינם אומרים
שלום איש לרעהו. כאשר ערך השבוע משה בן־אפרים,
מקבוצת הותיקים, ברית־מילה לבנו, לא הופיע לברכו איש
מן הקבוצה השניה.
בפי חבריו היו טענות מרות נגד הועד החדש. טען
אחד :״הורדתי מסידור־העבודה רק מפני שביטלתי את
תמיכתי בועד והצטרפתי לאברהם לוי. אני עדיין חדש
כאן במושב, כי שירתתי בצבא, ממה אתקיים אם הועד
אינו מחלק בצדק את העבודה היומית?״
אחר נשבע :״איימו לסלק אותי מהמשק, אם לא אכנע
ואחתום על ד,פטיציה שלהם. אמרתי להם: אפילו אלוהים
לא יוציא אותי מכאן!״
היה ברור כי מוסדות ההתיישבות, שהרכיבו. את אוכלוסיית
הכפר לפי שיקולים שנראו להם׳ יצטרכו להתערב
באופן הדחוף ביותר. לדברי לוי :״או שיקימו ועד חדש.
בו. יובטח לנו ייצוג מתאים; או שיחליטו ששומרת עוד
לא הגיעה לשלב שהיא יכולה לנהל את עצמה. אבל ככול,
לא יוכל המצב להימשך. זה מסוכן מדי!״

עזר ביטון. עלה ממרוקו לפני חמש
שנים, עומד כיום בראש הועד של שומרה.
בתמיכת בני-עדתו; המהווים רוב בכפר, הצליח לתפוס
את השלטון, רוצה לכפות את רצונו על התושבים הותיקים.

החדש

תצפית

(כל הזכויות שמוריו)/

• מותו •טל הרכ הרצוג יגרום לתסכוכת כללית כשטח
הרכני. קרוב לוודאי כ כל מימי חדש יגרוס להתערבות משפטית מצד

אזרחים שיתנגדו למינוי, שיסתמכו על המצב
הרב הראשי (שאינו קייס בכלל בחוק, מאחר
שני ״נשיאי הרבנות הראשית״) מבוססת יעל
שנמצאו כבר פעם פגומות על־ידי בית־המשפס
מינוי הרב ניסיס, המליץ בית־המשפם על מתן
המינוי לאחר־מעשה, אן ספק אם בית־המשפס

ב מדינה

החוקי המעורפל. כי בחירת
שהחוק מדבר רק על בחירת
תקנות עתיקות משנת ו, 192
העליון. בפעם שעברה, אחרי
תשריר מצד הכנסת, לאישור
ינקוט עוד פעם בצעד זה.

לעומת זאת, אין הדתיים מעוניינים כחקיקת חוק חדש,
שיסדיר את מעמד הרכנים הראשיים, מתוך חשש כי כל ניסוח
יכלול סמכויות המצומצמות בהרבה לעומת הסמכויות שהרבנות נטלה
לעצמה עד כה ללא חוק לפי שעה, הסמכות החוקית היחידה היא בידי בית
הדין הרבני העליון

מינוי הרכ הראשי החדש נתון כעת למעשה כידי הרכ

טולידאנו (וכעקיפין כידי מפא״י) ,כי שר־הדתות הוא האיש המוסמך
למנות את 70 הבוחרים (מהם 35 אשכנזים 35 ,ספרדים) שיבחרו ברב הראשי
האשכנזי החדש, לחמש השנים הקרובות, יכול למנות בוחרים כאחת־נפשו,
לקבדע בצורה זו מראש את תוצאות הבחירה.

אולם קרום לודאי כי מפא־״י והדתיים יסכימו כיניהם לדחות | [

(המשך. מעמוד )6
לא היתד, כאן כל תבוסה •.״בך גוריון ומוסר.
דיין, שהוא איש מפלגתו של בן-
גוריון, מאיימים עלינו,״ קרא׳ לתשואות
רבבות מאזיניו ,״אבל אנו מטילים בפניהם
את האתגר: אדרבא, התקיפו! נלמד אתכם
שיעור שלא תשכחוהו לעולם!״
כך עזרו האלוף משה דיין והסגן־אלוף
גמאל עבד אל־נאצר זה לזה להיות גיבורים
בעיני עמיהם — כדרך הקצינים מאז ומעולם.
קול
שני. באותו שבוע נשמע באו״ם
קול אחר. בשם המשלחות הערביות, כינס
אמיל בוסתאני, חבר הפרלמנט הלבנוני,
מסיבת־עיתונאים.
בוסתאני, פליט ערבי מחיפה שהתעשר
בלבנון כקבלן בנין, היה הנציג הראשי של
לבנון בועידת־הנפם הקאה,ירית. עתה חזר
על תוכג־תו שהציע שם: להקים בנק ערב־לפיתוח
המרחב• הבנק יקבל 5%מכל הכנסות
הנפט של מדינות ערב, בתוספת השתתפות
ישירה של ממשלות ערב בסך 20

נובגדוו צג
את הכחידה עד אחרי הכחירות לכנסת. מגמת מפא״י: להחזיק
בידח את האפשרות הממשית לבחור רב ראשי נוח לה, עד אשר יגיע תור
המבר־והממכר להרכבת הקואליציה הבאה. אז תמכור מפא״י את האפשרות
ר,ן את לדתיים, תמורת יתרונות פול-יסייס אחרים•

• לא מן הנמנע כי בחירת הרב הראשי הבא תרחיב את
ממלכת ה״כטהון״ של דיין, פרס ושות׳ על שטח נוסף. אפשרות

זו תינתן אם ייבחר הרב שלמה גורן, הרב חצבאי הראשי, חאוהב להצמלס
•עם חת־מקלע־ .עוזי, ושהוא אחד הדוברים העיקריים של המיליסדיזס התוק־
3:ני בישראל. אף שחונים דתיים רבים חוששים מפני מינוי כזה, שיתן כיוון
חדש למוסד הרבנות, הרל -ידוע -גורן כגאון בענייני דת, יבסיח לרבנות
מערגת־פירסומת ויכולת תוקפנית
מועמדים אחרים לתפקיד הרב איסר יהודה אונמרמן בן ה־,73
הרב הראשי של תל־אביב, שאינו דוע כאישיות חזקה; והרב יוסף דוב
סולובייצ׳יק מאמריקה, שיסרב כנראה כדי להימנע מריב עם דודו, האב הרוחני
של נסורי קרתא, המתנגד בכלל לרבנות הראשית

• הוויכוח על הכעיה חגרמנית יקכל מימד חדש, כאשר
חוגי האופוזיציה יעלו את העיסקה המסחרית עם גרמניה,
שעד כה הוסוותה. ישראל מקבלת מקולומביה קפה תמורת ג׳יפים, מוכרת
קפה זה לגרמניה המזרחית תמורת סוכר. בהודעות הרשמיות דובר רק על
מדינה ״מזרח־אירופית״ ,כדי למנוע התקפה.

0ח״כ גרשום שוקן, עורך ״האיץ״ ,לא ירדן לכחירות
לכנסת הכאה עכור. המפלגה חפרוגרסיכית. שוקו חידד את יחסיו
עם כמה ממנהיגי מפלגה זו בקשר לפרשיות שעוררו מחלוקת ציבורית. הוא
עומד לעזוב את הארץ עם משפחתו, למשך כל תקופת מלחמת הבחירות.

• מפנה דרמטי עשוי להתחולל כמשפטו של ציון סלומון,
הנאשם כרצח אשתו אכיגיל כקיבוץ גכעת־גרנר. בסוף השבוע,
כאשר יבקש פרקליטו לשחררו בערבות, תצוף ותעלה השערה נוספת בקשר
לתעלומת הרצח. על המשטרה יוטל לחקור אם קיים קשר בין פרשת אביגייל
לבין התאבדותו של עובד חוץ של המשק, רפאל (״ראלף״) ארבר, שאיבד את
עצמו לדעת, לפני כחודש ימים, בתל־אביב•

מיליון דולאר. מטרתו: לממן תכנית־פיתיח
כל־מרחבית.
כשנשאל על היחסים עם ישראל, הכריז
בוסתאני גלויות כי הערבים ויתרו מזמן
על הרעיון ״להשליך את ישראל לים״ .הם
מוכנים להניח לבעיה כולה, להתרכז על פיתוח
ארצותיהם שלהם, מתוך תקווה כי בתום
תקופה זו תהיה האווירה נוחה יותר
לפתרון.

עיריות
רי בכיסאות
ישיבת מועצת אור יהודה השבוע היתר,
שקטה שלא כרגיל• יום לפני כינוסה הוכרזה
הישיבה כסגורה. צירי המועצה היו
חייבים לוותר על המנהג להביא עמהם חבורות
אוהדים כתמיכה בשעת הצורך. הדיונים
נסתיימו בשקט, והצירים קמו ללכת לבתיהם,
כשלצריף המועצה נכנסו לפתע שני
שוטרים. אחד מהם ניגש אל הנציג הקומוניסטי
היחיד במקום, אלברם קוג׳מן, הזמין
אותו לבוא לחקירה במשטרת אור־יהודה.
השני התכופף אל אליהו סעדון, נציגמפא״י,
לחש משהו באזנו.
פניו של סעדון אורו. הוא פנה אל הצירים
שהיו בדרכם הביתה, הזמינם לחזור.
סעדון ידוע כאדם שיש לשמוע בקולו. הצירים
הסתובבו, חזרו למקומותיהם .״הקומוניסטים
חיללו את שמה הטוב של אור-
יהודה,״ פתח סעדון שתום־העין את נאומו
בפאתוס רב .״ד,ס הביאו לכאן ערבים, אויבי
המדינה, שצעקו בוז לישראל׳ לנשיא ולשרים.״
הוא הציע לחברי המועצה לקבל
• באותו נאום קרא עבד אל־נאצר מתוך
יומנו של האלוף אסף שמחוני, שלדבריו
נפל בידי הערבים שעה שמטוסו של
האלוף התרסק.

החלטת גינוי נגד המפלגה הקומוניסטית, לסלק
את קוג׳מן מן המועצה.
לחץ? 7Jהכ?ן לים. האספה שעליה הרחיב
סעדון את הדיבור התקיימה בליל־שבת
לפני כן, לרגל יום השנה להפיכה העיראקית.
של הגנרל עבד אל־כרים קאסם.
חודשיים לפני ק ימה פנו נציגי המפלגה ה־קימוניסטית
לבעלי קולנוע רמת־גן, ביקשו
לשכור את האולם לאותו יום ששי. בעלי
הקולנוע הסכימו לעיסקה, תמורת סכום של
700 לירות 100 .לירות הושלשו כמקדמה.
אולם התברר כי הן לא עזרו. ביום העצרת
מצאו האנשים שבאו ב־ 30 מכוניות משא,
מכל חלקי הארץ, את האולם סגור ומסוגר.
הסיבה: עירית רמת־גן הפעילה לחץ על
בעלי הקולנוע, שיכנעה אותם לבטל את
ההסכם.
הקומוניסטים החוגגים לא אמרו נואש.
אחרי התייעצות קצרה הפנו את האורחים
לכיכר המרכזית של מעברת כפר־ענה. המעברה,
בה נחשבים הקומוניסטים לכוח
עולה, נראתה כמקום תחליף אידיאלי. העובדה
כי אין בידם רשיון לעריכת העצרת
תחת כיפת השמיים, לא הפריעה למארגנים.
הם סמכו על הקהל שלה* שיידע להתגונן
בשעת הצורך.
על אחת המכוניות הותקנה במה וכאלפיים
צופים, ביניהם רבים לא־קומוניסטים,
הריעו להופעות האמנותיות שהזכירו להם
את ארץ מוצאם. עשרות השוטרים, שהוזעקו
מיד על־ידי הניידת שנקלעה למקום, לא
הפריעו את מהלכה הסדיר של העצרת. הם
גם לא הגיבו כאשר תקפו שמואל מיקונים
ואמיל חביבי את המדינה, שיבחו את ההפיכה
בעיראק. רק למחרת קיימה המשטרה
ביקורי־בית אצל עשרות מהנוכחים בעצרת,
הזמינה אותם לחקירה.
כיסא על הגס. סעדון שפך בדבריו
אש וגפרית על הקומוניסטים, כינה את
קוג׳מן ״אוייב המדינה, ערבי, בוגד, מנוזל.״
הוא הציע לפנות אל שר־הפנים בבקשה להרחיק
את החבר הקומוניסטי מהמועצה.
ראש המועצה מרדכי בן פורת סרב לבצע
ניתוח חסר־תקדים כזה. הוא הסכים לגנות
את הקומוניסטים על עריכת העצרת הבלתי-
חוקית, סרב לבקש משר־הפנים את הרחקתו
של קוג׳מן .״לו הייתי אני במקו* הייתי
מפוצץ את האספה. אינני יודע מדוע לא
עשתה זאת המשטרה!״
קוג׳מו סם להסביר את ־,ומדתו. הוא לא
הספיק להסביר הרבה. סעדון רץ לקראתו.
״אני אהרוג אותך, בוגד,״ צעק לעומתו.
הוא תפש את קוג׳מן בשערו ובאגרופיו
היכר, על פניו. ראש המועצה, שנבהל מן
המהומה, ניסה להשקיט את הרוחות .״סע־דון,
סעדון, ראה מה אתה עושה,״ צעק אל
חברו ,״גם זה נחוץ לנוי״ סעדוי לא שמע,
תפש את הכסאות של חבריו, השליכם על
גבו של קוג׳מן.
רק אחרי שהתקהלו בחוץ עשרות מאנשי
המקום, החלו מייללים כמנהגם בשעת קרב
או מהומה, התאוששו חברי המועצה, הצליחו
לרסן את סעדון, להעבירו לחדר סמוך.
איש לא שם לב אל קוג׳מן. הוא עזב לבדו
את צריף המועצה, נגרר זב־דם אל משטרת
אור־יהודה, הגיש תלונה על תקיפה, ביקש
לעצור את המתקיף.
״לך הביתה,״ אמרו לו השוטרים .״אתה
עשית את שלך, את היתר נעשה כבר אנו.״

אסיפו ת
הדף הל בן
״הקהל שבא להקשיב בליל שבת לאנשי
הפעולה השמית ומילא את האולס ואת
היצ״ע של קולנוע מוגרבי היה ברובו קהל
בלתי־פוליסי וצעיר מ אד ...באולם ובירכתיך
נראה קהל צעיר שהוא בחינת דף
חלק מעין חומר גולמי בלתי־מעובד עיבוד
מדיני־חברתי.״ י
במלים אלה סיכם הארץ את העובדה
העיקרית שהתבלטה באסיפה ההמונית הראשונה
של הפעולה השמית, שהתקיימה השבוע
בתל־אביב.
במרחק של 500 מטר מן האולם, בקולנוע
תל־אביב, התכנסו אלפיים אנשים מחונכים,
הקשיבו בשקט לדבריו המנומסים והמהוקצ־עים
של אבא אבן, התפזרו בשקם לבתיהם
בשעה עשר וחצי. ואילו באולם מוגרבי,
במעברים ולפני הבנין, הצטופפו כאלפיים
איש, שהשתתפו בלהט באסיפה עצמה, השמיעו
תשואות סוערות (לעתינ שלא לצורך),
קראו קריאות־ביניים, איימו מדי פעם באגרופים
איש על רעהו — והוסיפו להתווכח
לפני הבנין עד אחרי שעה שתיים בלילה,
העולם •הזד 1139 ,

קצין שפי מקשיב לעדות ועדת־החקירה של ואדי סליב
״מדוע קרה הדבר?״ שאל השופט .״אינני יכול לענות לשאלתך, אדוני,״ ענה הקצין.

למורת־רוחם
של כעשרה שוטרים וניידת,
שעמדו דרוכים במקום.
הקהל כלל ראשי־שיבה, קשישים מבני כל
העדות, שהקשיבו בהתעניינות שקטה. אולם
החלק הבולט ביותר אמנם היה אותו ״דף
לבך — נוער שמעולם לא ביקר באסיפות
פוליטיות, ואשר הפעולה השמית קירבה
אותו זו הפעם הראשונה להתענינות בפעילות
מדינית. היתד, זאת מהפכה בפני עצמה.
מלחמת טיסונים. בעיה אחרת נוצרה
על־ידי כמאתיים צעירים שבאו בקבוצות
מאורגנות כדי להפריע, התישבו על היציע.
בלמו ביניהם אנשי התנועה המאוחדת של
מפא״י וגוש חובשי כיפות מבני-עקיבא.
הם לא ניסו לפוצץ את האסיפה בקריאות־ביניים
מאורגנות — כי מאות צעירים, בעיקר
בני עדות המזרח, איימו בזעם לוהט
על כל קורא־ביניים שנראה להם כפוגע
במטרת האסיפה — חיסול ההפליה העדתית.
כתריסר פעמים נאלצה כיתת־סדרנים של
הפעולה השמית, שהוכנה במיוחד למטרה זו,
לעצור בכוח בעד אוהדים משולהבים אלה
מלפגוע במפריעים באגריפיהם.
בלית ברירה, נאלצו המפריעים להסתפק
בטכסים פחות מסוכן: הפרחת טיסוני־ניר
מעל לראש הקהל, התרוצצות קולנית אנה
ואנה.
קנונית המועדים. בתנאים אלה, עמדה
בפני הנואמים בעיה קשה: להסביר את
גישת הפעולה השמית בצורה שתובן הן
על־ידי הפועל הצעיר משכונת התקווה, והן
על־ידי רופא ממושקף בגיל העמידה מצפון
תל־אביב, באמירה של התרגשות מחושמלת;
הסביר שלום כהן: ההפליה העדתית בארץ
היא עובדה קיימת חמורה, אף שלעתים קרובות
אין המפלים עצמם מרגישים בה. דוגמה:
ציון העדה או ארץ־המוצא ברוב הטפסים
הרשמיים, הגורם להפעלת הדעות הקדומות
התת־הכרתיות אצל הפקיד המטפל.
״כאשר היתד, תקווה לבוא עולים ממזרח־אירופה,״
קרא כהן ,״עוד לא ידעו אם יבואו
וכמה יבואו, וכבר הכריזו על מלווה־חובה
לקליטתם. מדוע לא חשב איש להו־ויז על
מלודה־חובה כשבאה עלית צפון־אפריקה?״
נתן ילין־מור עשה את חשבון המשטר
בכל שלוש המשימות שבן־גוריון הציב לעצמו:
הבאת עליה, קליט,ת עליה ומיזוג גלויות.
בכל שלושתן נכשל המשטר — שלא
לדבר על המשימות האמיתיות, כגון הבטחת
השלום במרחב — שדויד בן״גוריון לא
קיבל על עצמו מעולם.
בנתחו את קנונית המפלגות להשתיק את
המהומות העדתיות, הצביע ילין־מוד על
סיבה בולטת: המפלגות מחלקות ביניהן,
בגלוי ובנסתר׳ חלק גדול מן הכספים הבאים
מחוץ־לארץ לקליטת העולים המפגינים.
האדם העליון. המרצה הכלכלי, המהנדס
בנימין עומרי, הצביע על עובדה פשוטה:
כיום מגיעים לארץ סכומים עצומים, בשיעור
של כ־ 150ל״י לכל משפחה בישראל בממוצע
.״אם היום אין המשטר מסוגל להבטיח
חיים הוגנים למאות אלפים, ודוחף
אותם למהומות ולהתפרעויות — מה יהיה
כאשר ייפסקו השילומים ויתדלדל גם זרם
הכספים האחרים?״ הפתרון, לדברי הנואם:
חיסול קבוצות הלחץ הכלכליות המונעות
תיכנון כלכלי אמתי, הקמת משטר של תיכ־נון
ממלכתי כולל, שיחלק את הקרבן באופן
צודק ויקים משק יצרני של ממש.
אולם, טען אורי אבנרי, שום פתרון כלכלי
לא יביא להבראה סופית עד אשר תעלם
הסיבה העמוקה ביותר של הקיפוח: הדעה
המגוחכת כי ישראל היא מדינה אירופית.
״כל עוד שלטת תפיסה כוזבת ומסוכנת זו,״
קרא ,״יהיה יוצא אירופה האדם העליון במדינה
וכל השאר ייחשבו לאנשים נחותים.
אולם כאשר תנצח המהפכה העברית, והמשטר
השמי יגש להשתלבות המדינה במערכות
אסיה ואפריקה׳ יהפכו בני המזרח
לאזרחים מכובדים. כי רק הם יכולים למלא
את התפקיד הלאומי החשוב ־ביותר: להקים
חעולס חזה *9:ז י

חנן, האם שמעת טענות כלשהן מסי התושבים?
פרנקל:
כן. אני גם מכיר את הרקע.
מספר חודשים לפני־כן ערכו הפגנה נגד
הסדרים בלשכת העבודה. בחרו בועד שישגיח
על חלוקת העבודה בלשכה. גם החליפו
מזכיר שלא היה אהוד.
הפרטים המלאים, אותם לא הוסיף קצין
המשטרה: בתל־חנן, אשר. רוב אוכלוסיתה
מיוצאי צפון־אפריקה, עבדו. בלשבת־העבודה
שני מזכירים יוצאי־אירופת; התושבים דרשו
כי יוחלפו באנשים המסוגלים להבינם.
כאשר בקשותיהם נתקלו בסירוב, יצאו להפגין
בחיפה.
אולם גם בלי הפרטים המלאים, היה ברור
כי הקצין פרנקל נגע בבעיית־הבעיות: הקיפוח
וההפליה שהיזד את חומר־הדלק ל־תבערת
ואדי סליב. דוד בן־הרוש, העד
שבא אחריו (ראה ממודים 4־ ,)5לא השאיר
שום ספק בקשר לכך.

גשר טבעי בין ישראל לבין המרחב.״
לומר את כל האמת׳ והחלו מספרים על
רובים נגד מפגינים. לשיא הגיעה
חלקם בפרשה.
ההתרגשות כאשר גילה אבנרי שני סודות:
עד ראשון היד, סגן־ניצב יששכר שפי,
שהממשלה הורתה למשטרה להשתמש להבא מפקדה האדמוני של נפת חיפה. לא היו בדבנשק
חם נגד המפגינים, ושבבאר־שבע גויי -בריו כל חידושים, וההפתעה היחידה באה
סו אנשי־צה״ל (מהמשטרה הצבאית) נגד עקב סירובו לדבר על עצם התקרית שגרהמפגינים.
במחיאות־כפיים סוערות נתקבלה מה להתמרדות. הוא סיפר על פגישתו הראבו
במקום החלטה ספונטאנית: לתבוע מן
שונה של עקיבא אל־קריף עם המשטרה באוהממשלה
לבטל את פקודת השימוש בנשק
תו לילד״ על הצורה. שבה הועברו הודעות
חם, ולתבוע ממנה שלא להפעיל את צה״ל
המשטרה, על חלקו הוא בפרשה. אך על
במאבק פנימי׳בכל מחיר שהוא.
קרב הבקבוקים והיריות, בבית־הקפה של
החלטות אחרות שנתקבלו במחיאות־כפיים:
רוזליו, סירב לומר דבר. יושב־ראש הועדה
• האסיפה תובעת מכל המפלגות לוזתר
לחץ עליו, תבע ממנו לפרט׳ אך מפקד
על שללן הישיר והעקיף מכספי האומה,
הנפה התעקש בהתחמקותו.
כדי להקדיש עשרות מליונים אלה לשיקומם
הועדה רצתה לדעת לא רק מה קרה,
הממשי של המעמדות והעדות המקופחים.
• האסיפה תובעת את ביטולן המיידי אלא גם מדוע. שאל השופט עציוני :״מדוע,
לדעתך, קרה הדבר דווקא בואדי סליב?״
של עבודות־הדחק המשפילות את העובד,
השיב שפי :״אינני יכול לענות על שאמרעיבות
את משפחתו והורסות את מוסר-
לתך, אדוני. אפשר להסביר שבעקבות הפהעבודה.
המדינה חייבת להמציא עבודה יצרנית
בשכר הוגן לכל עובד, ולצורך זה ציעה בא גם היתר.״
לרתום את כל אמצעי המדינה במערכת
עלבון לרב־סרז. אותה שאלה עצייד,
תיכנון כולל, תוך ניצול מלוא היוזמה
הציגה הועדה, פעם אחר פעם ובצורות
הממלכתית והפרטית.
שונות, לעד השני: פקח צבי פייל, ראש
• האסיפה תובעת להקים ועדה לאומית לשכת השיטור של לשכת חיפה. כוזנתם של חרי ש נ 1מוק
בינעדתית לחיסול האפליות העדתיות, שתפהחוקרים
היתד. ברורה לגמרי: הם רצו לששמואל
פפרקורן, האחראי על תחנת הקח
על חלוקת העבודה, השיכון והסעד.
מוע על הרקע העדתי של המהומות; טעטרקטורים
של מושב רשפון, הניע בידו
• האסיפה מגנה את החינוך הקלוקל
נות ההפליה, הרגשת הקיפוח של התושבים.
בברכה. מולו, רכוב על אחד הטרקטורים
בבית־הספר הישראלי, המחנך לזילזול בתר אך גם פייל היתמם, השיב כי אינו יכול של המושב, חרש יעקב טלפר את שדה אביו.
בות המזרח ובערכיו, וקוראת ליצירת מעפפרקורן,
שקיבל לידיו לפני ארבע שנים
לתאר לעצמו מה דחף את התושבים להת־רכת
חינוך והסברה שתריר בתרומתם החי -מרדותם.
את ניהול התחנה, אמר כבר להמשיך בדרנית
של בני המזרח לגיבוש אופייה של
היחידי שנראה כאילו הספיק לשמוע ב כו, כשלפתע זכר דבר מוזר: למרות ההאומה
העברית החדשה ולהשתרשות האומה
משך 19 שנותיו במשטרה משהו על הר -עובדה שפגש לא פעם את טלפר חורש
במרחב השמי.
גשת־ההפליה השוררת ביו עדות המזרח, בשדות אביו ואחיו, לא ראה מעולם רישום
• האסיפה קוראת לבני כל העדות להתהיה
מפקח ראשון חיים פרנקל, מפקד מש על כך בספרי רישום העבודה של התחנה.
לכד במלחמה משותפת לחיסול המשטר המנטרת
קרית־חיים. הוא הוזעק ביום המאופפרקורן,
שהיה בזמן המלחמה מנהל

ציח מטבע ברייתו את ההפליה העדתית
20 של תגבורת עם סליב, לואדי רעות
עבודה בבית חרושת לציוד מלחמתי ברוסיה
בטרם ישתמש משטר זה באמצעי־דיכוי שי איש, היה אחראי למעצר תושבי תל-חנן בו עבדו כ־ 3000 פועלים, מיהר למזכירות,
טילו את האומה למערבולת מלחמת־אחים.
שנסעו לעזרת בני־עדתם בחיפה. סיפר הוא: הורה למנהל החשבונות משה זינגר לבדוק
״באוטובוס מתל־חנן נסע גם. קצין צבא. את סידורי העבודה של טלפר, להגיש לו
רב־סרן. המארוקאים שנסעו לחיפה העליבו
רשימה של השעות בהן עבד בשטחי משאותו
ואת המדינה.״
פחתו. הבדיקה היתד, מהירה מאוד. התברר
ב ע ״ ת ה בנויו ת
עציוני: האם הכחישו זאת, כאשר נעצרו? .כי סלפר.לא ציין בשום מקום כי עבד חזר סליב
ואדי של יום החמישי השחור
באדמות המשפחה.
פרנקל: הם לא הכחישו ולא אישרו.
והתרחש י השבוע, באולם בית־המשפט המצעקו•
האיכר
הנוקשה מיהר אל טלסר, הקים
חוזי בחיפה. בפני-חמשת חברי ועדת״החקי־עציוני:
מה צעקו?
בו־במקום שערוריה• מלפר מצידו לא ניסה
רה הציבורית• נשבעו בזה אחר זה העדיםפרנקל;
מילות גנאי( .מעלעל בניירותיו) :להכחיש אף לרגע כי אמנם חרש שעות
״שתישרף מדינת ישראל!״ ״יחי. מוחמר מרובות בשטחי אביו ראובן ואחיו יהושע
* שופט מחוזי משה עצ*וני, רבה הראהחמישי.
סולטן. מארוקוז״ ״שבן־גנרינוי (-שיקה) .״תסלח _לי,״ אמר ,״אני כבר ארשי
של רסלח יצחק אבו־חצירה, ח״ב יעקב
שום היכל ,־ואשלם את הקנס. בכל אשמת

קליבנוב, עורן־הדין רם סלומון, פרופסור
איזנשם דט;..,באשר ביגן רת-־לאחר ימכן־בתל־־ השיטה החדשה,״ התנצל, פפרקודן ־היה מר
ש. איזנשמדם.
5 .ו־ להסתפק. בכך, לולא זכר כי שיסה זו
עלולה באותו אופן להוליך למעילות חמר
רית •יותר.
אש בשקי בוטנים.־ ע ד לפני כשנה
:וחצי עבדו שני הטרקטוריסטים של המושב,
— אמיל שדמי המועסק כבר כעשר שנים,
וטלפר העובד שבע שנים — בשכר חודשי.
בהסכמת שני הצדדים-החלו השניים לעבוד
לפי 30״אחוז שקיבלו-משעות העבודה של
הטרקטורים. כשהיו הטרקטורים מבצעים
עבודה גדולה, היה המזמין שולח את הסכום
בהמחאה ישר למושב, אולם לעיתים
קרובות -,כשהסכומים לא היו גדולים ביותר,
קיבלו הם עצמם. את התשלום.
תוך זמן קצר התברר לפפרקורן כי לא
תמיד הגיעו המחאות אלה ליעודן .״ העניין
הובא לדיון דחוף במזכירות. כולם הסכימו
כי כדי למנוע בושה מהמושב ומהמועלים
מוטב לא למסור על כך למשטרה.
טלפר שנאשם רק על עבודה שלא כחוק,
נקנס ב־ 1500 לירות, פוטר מעבודתו.
שדמי, שנטל לעצמו סכומי כסף השייכים
למושב, פוטר גם הוא, נקנס ב־ 3000 לירות.
״זה לא בסדר,״ צעק שדמי לשמע פסק-
הדין .״לא לקחתי כל כך הרבה.״
פפרקורן, חבר המזכירות, לא הרבה להתווכח
אתו .״אתה יכול לפנות למשטרה,
לספר שלקחנו ממך סתם כסף,״ הציע לו.
אסיפת ״הפעולה השמית כתל־אכיב: סדרנים מתעים התנגשות
נם שדמי לא פנה למשטרה.
SsUt
״אל תתנו להס רוך ם!״

מעילו ת

עדו ת

ב מדינה
מ שק
• פ אגיו תבארץ
־יפאן היא אחת הארצות המעטות בעולם
שאין בה יהודים. אן אם תשאל יפאני ממוצע
מה זה יהודי, יענה לך לרוב :״גזלנים״,
.רמאים״ או בכלל ״מסוכנים״ .האנטישמיות
חדרה אמנם ליפאן רק בתקופת היטלר, כתוצאה
ישירה מהברית הגרמנית־יפאנית, אך
היא היכתה שורשים עמוקים,״ כך סיפר
השבוע טרי־יוקו (שלג טרי) אוגיסו, נציגה
של חברת תעשיה יפאנית רבת־ממדים, שקשרה
לאחרונה קשרי מסחר הדוקים עס
ישראל.
״האמת היא שגם לי היו כמה דעות קדו־ט
ת על היהודים״ ,הודה אוגיסו בעצב־מה.
אך בחודש שהותו בארץ, נראה כי איגי-
סו השתחרר מדעותיו הקדומות. שגריר־הר־צון־הטוב
בחסד עצמו סייס השבוע עיסקה
מסחרית גדולה, שתהווה בודאי שלב ראשון
בפיתוח קשרי מסחר הדוקים עם יפאן. ה־עיסקה:
משלוח של 30 מכונות טוויה בעלות
12.000 פלכים ומכונות עזר רבות למפעל
סיבי דימונה בע״נז בדימונה, מפעל שיתן
תעסוקה ל־ 250 פועלים. בשבועות הקרובים
יוחל בבנין בית־החרושת ושיכונים
למשפחות הפועלים 80% .של מניות החברה
שייכות לממשלה, השאר למשקיעי־חוץ
אמריקאים• ההון המושקע3 :־ 2מיליון לירות.
״מכונות
אלה,״ טען השבוע אליהו משה,
מנהל חברת ניפתיס לסחר עם יפאן ,״הן
המשובחות בעולם, עולות באיכותן אף על
תוצרת ארצות־הבריח וגרמניה.״
חידוש חשוב: קרוב לודאי שעם הטכנאים
תבוא משלחת של פועלות־מטתיה יפאניות
— הקבוצה הראשונה בארץ של בנות המין
היפאני היפה. שאחת מבנותיו זכתה השבוע
בתואר מלכת־היופי העולמית. כך תינתן לצעירי
ישראל הזדמנות חשובה לפעול נגד
המשך האנטישמיות ביפאן.

מ שפט
מ• הי א פ רו צ ה *
על ספסל הנאשמים בבית משפט השלום
בירושלים, ישבה זקנה נמוכה וצולעת. על־אף
החמסין הכבד היתד, לבושה במעיל עבה
וחם. היא מילמלה ללא הרף, צעקה מפעם
לפעם בקול — היו אלה קריאות תחנונים
ותפילה לאליהו הנביא.
לאסתר נחמני 68 בעלת חנות עוגות
בבאר־שבע, היתד, סיבה טובה לתחנונים
אלה: היא הואשמה בניהול בית־בושת בדירתה,
אשמה עליה היתד, עלולה להאסר
לשנה וחצי.
ליד שולחן העדים סיפר עד־התביעה קאליש
אח סיפורו. קאליש, אחד מאלילי הנוער של
כאר־שבע, נכנס לחנות־ד,עוגות של הנאשמת
ככוונה טובה: לקנות עוגה לאכילה. העוגה
לא היתר, מוכנה והזקנה הציעה ל, להכנם
לחדר השני, להעביר את זמנו בהנאה מסחורה
אחרת — מרי, צעירה יפהפיה מאיטליה,
ששירתה את לקוחותיה של כעלת החנית.
כעזרת שתי נערות אחרות•
קאליש הסכים. העיד הוא על מה שאירע
לאחר מכן :״נכנסתי לחדר. מרי היתה
ערומה• התפ״היזי, אולם פתאום התקררתי.
חשבתי שאולי יש לה מחלה. אז רצתי יפי-
פרתי למשטרה על קיום בית־הבושח בחנותה
של נחמני.״
המשטרה לא סמכה על עדותו הבלעדית
של קאליש. היא ביססה אותה בעזרת עדו־יותיר,ן
של שתי הנערות שמצאה בחנות.
י מרי האיטלקיה וחנה יאסיב. השתיים הודו
במשטרה כי עבדו אצל אסתר נחמני בזנות.
אולם בבית־המשפט חזרה בה מרי מעדותה׳
טענה כי נפגשה בחנות עם אהובה התל־אביבי.
מרי הוכרזה כעדה עוינת. גם חנה
לא היתד, מוכנה להודות בזנות, סיפרה כי
עבדה אצל נחמני באפיית עוגות. המשטרה,
ל׳ שהוכחותיה התמוטטו׳ הביאה עדות נוספת.
עדותו של זקן, שלפי דבריו נישק למרי
תמורת שלוש לירות.
בתולת הפריצות. עד נקודה זו התנהל
הדיון המשפטי בשקם, אולם כאן חל
מפנה רעשני. טען עורך־הדין גבה־הקומה
יצחק טפלברג, סניגורה של הנאשמת. :אפילו
אם עדויותיהם של קאליש והזקן הן נכונות,
אי־אפשר להאשים את שולחתי בניהול
בית־בושת. המשטרה לא הוכיחה כי מישהי
מן הבחורות באה במגע מיני עם אחד הלקוחות.״
טענתו
של טפלברג עוררה משלחתו את
שופט־השלום ישראל חינר. בחקירת שתי־

וערב, ניטה השופט להציל מפיו של העורך־
דין את הגדרתו למושג ״זנות״ .המתח באולם
עלה עם השאלות .״אתה קובע כי אם
לא בוצע מגע־מיני מלא לא היתה זו זנות?״
שאל השופט .״כלומר, בתולה יכולה לשעשע
לקוחות חסרי־כוח־גברא תמורת תשלום והיא
לא תחשב כזונה?״
החלטתו של השופט ווינר בפרשה זו עיו־לה
לד,חת תקדים־מקל על פעולות המשטרה.
החוק היבש קובע כי. בית־בושת הוא מקום
בו נמצאות שתי נש־ם למטרות זנות״ ,אינו
מפרש בברור מהי זונה. חינר יצטרך להחליט
אם רק קיום מגע מיני מלא עם גבר
מביא אשד, למעמד של פרוצה׳ או מספיקה
נשיקה בלבד.

ד ר כי חיים
הבדונד והש חו ר
יוסף גרוסו, כבן ארבעים, בעל גבות
עבותות, הניח את שתי מזוודותיו מול קפד,
ענת בירושלים, הכריז בקולי קולות על
סחורתו — לבני נשים• הוא לא משך את
תשומת־ליבם של העוברים והשבים, ריכז
סביבו כמה מפועלי לשכת־העבודה הסמוכה,
שנמאס להם לריב עם הפקיד שמעבר לאשנב.
אולם
גרוסו לא התרגש נוכח כשלונו,
היה בטוח כי יצליח למכור את סחורתו
בכמויות גדולות. כרבע שעה אחר שהחל
•בעבודתו, ניגשה אל גרוסו בלונדית נאת
מראה. היא בחרה את הסחורה המוצעת,
ניסתה למדוד על גופה את הלבנים בעלי
הצבעים המבריקים. התוצאה: הבלונדית קנתה
עשרה זוגות, משכה ציבור סקרנים
להתענין בסחורה•
לפני שד,סקרנים הספיקו להשתעמם, הופיעה
במקום אשה לבושת שמלה שחורה
ורחבת־חזה, ביקשה לבחון את סחורתו של
גרוסו. היא מילמלה דברי התפעלות על
הסחורה. גרוסו מילא תפקיד של רמקול
וחזר על דבריה. הפעם התרבו הסקרנים,
שיצאו מבתי־הקולנוע הירושלמיים, איימו
לחסום את הכביש הצר. הם רצו לחזות,
כיצד קונה ״החתיכה־ד,שחורה״ מספר חזיות,
יצרו תור של גברים נשואים שגילו ענין
בסחורה, קיוו להביא מתנה זולה ומוצלחת
לנשיהם.
במשך זמן קצר הצליח גרוסו, המשולהב
מהצלחתו המסחרית, למכור חלק גדול מן
הסחורה, הספיק אפילו להעלות את המחירים״
אולם
הצלחתו של גרוסו היתה גדולה
מדי. קהל הסקרנים עורר את התענינותו
של שוטר־המקוף, שציוה על גרוסו להסתלק•
גרוסו לא התנגד, השמיע שריקות
מוזרות. מפתח אחד הבתים יצאו הקונות
— הבלונדינית והשחורה — מיהרו לעזור
לו לשאת את המזוודות. הן היו אשתו
וגיסתו.

־ ד רכי אד
מכתבמ בי דו ־ הםוהר
»זהו שוב פעס גולדמן,״ קוראים סוהרי
בתי־הכלא כמדמה, בכל פעם כשמכונית האסירים
פולטת מתוכה את הגבר המאפיר
וקמוט העור הנראה זקן מכפי גילו (.)45
חיים גולדמן מברך את מכריו הוותיקים,
נכנס בשלווה לכלא, מרצה את תקופת המאסר
שפסק• לו השופט. כי חיים גולדמן הוא
כיום אחד האנשים הבודדים במדינה, שאינו
בוש להודות כי במשך כעשר השנים האחרונות
חי רק על גניבות.
״בכל פעם מבטיחים מש־קוס האסיר לסדר
עבודה,״ מסביר גולדמן ,״אבל אף פעם לא
מסדרים.״ בפעם האחרונה נידון לחצי שנה
מאסר על גניבת 10 לירות. הוא נכנס למסעדה
בה רגיל היה לאכול, ביקש מ5על
המקום לתת לו דג מלוח בהקפה. האיש
סרב, אך כעבור דקות אחדות יצא, ביקש
מנולדמן ללכת לפרוט לו שטר בן עשר
לירות. גולדמן הלך לאכול בכסף, נעצר על־ידי
המשטרה לפני שסיים את ארוחתו.
אולם בפני אדם אחד אין גולדמן מוכן
לומר מילה על מקצועו: לבתו בת ה־ ,13 הנמצאת
בקיבוץ. בבתי־הסוהר דאגה תמיד העובדת
הסוציאלית לסידור, לפיו לא יוחתמו
מכתביו של גולדמן הנשלחים לבתו בחותמת
בית הסוהר .״גם הפעם החלטתי שאני יוצא
ומתחיל להיות בן אדם. רציתי שבתי לא
תתבישבי,״ סיפר השבוע גולדמן. הוא חיכה
בסבלנות לתום תקופת המאסר, נהנה לקרוא
(חמשך בעמוד )19

״לחי• הספינות י״

זהבה וולפוביץ החמודה, הדומה למרינה ולאדי,
צייצה את שירו המפורסם של נתן אלתרמן.

בסטאטוס זהjs.היא-sרוצהs
״בבומן ר״
לילד, איננה מסתפקת
להיות גס שחקנית, לאשרה, בעלה מבין אותה.

ח! העוד יודע סח!
־ מאת

רותי ורד -

אשד הזמין אותי, בחודש שעבר,
Jגדעון שמר לראות מיבחן שתיאטרון
סמבטיון עורך לשחקנים שואפים —
בתקמה לגלות פנים חדשות שיוכלו להשתתף
כבר בתוכניתם השוטפת — ,מיהרתי
להסכים, כמובן. אחרי הכל, זוהי זכות גדולה
לעזור לגלות כוכב• שלא לדבר על
העובדה שגדעון הוא באמת בחור נחמד.
כיצד זימנו את הצעירים? (זה ברור לכם,
אני מקמה, שהיו אלה נערות׳ כולן. פרט
לאחד ).לא על ידי מודעה בעתון זה לא
עוזר• ובכלל, מי קורא עתונים? מישהו
חכם מאד נזכר ששבועון קולנוע מנהל כרטיסיית
כוכבים שפעם, אולי, ימלדו. מה
יש? למה לא לנסות?
המכתב שנשלח אל הנבחרות המאושרות,
אמר, בין השאר, ברצינות רבה א מנם
פנית בזמנו לשבועון קולנוע כשחקנית־קולנוע
בעתיד• אולם לידיעתך — רוב
שחקני הקולנוע המפורסמים התחילו בקא־ריירד,
שלהם לאחר נסיון עשיר בתיאטרון...״
בטח. ראו את בריז׳יט בארדו. או את
מרילין מונרו. או את רומי שניידר, אפילו.
תוך שבוע הוצף התיאטרון מכתבים מנערות
שהחליטו שהן יכולות, בעצם׳ להיות
משוגעות לתיאטרון באותה הצלחה כמו
לקולנוע. כתבה, למשל, תלמידת הסמינר:
נסיון כשחקנית־בימה אין לי, אם
כי קיבלתי הצעות רבות מחוג ידידי, שרובם
ודנם שחקנים וציירים אין
לי רצון כלל להיות שחקנית־בד. מאחר
שסירבתי להשתתף בתחרות מלכת־היופי
,1958 אילצו אותי (שומעים? אילצו אותה!)
לשלוח את תמונתי לכרטיסייח קולנוע
אחרת כתבה שהיא שואפת מומן להיות
זמרת מפורסמת, אבל היא ביישנית, אז היא
רוצה לדעת מה התנאים, כי היא גרה
מחוץ לעיר ואם תהיה זו עבודה זמנית או
קבועה. ומה עם דירה? ושלא ידאגו, היא
כבר תשכנע את אמא־אבא.
שלא לדבר על אותה נערה שאחרי שפיר-
סד. את הסטטיסטיקה החיונית שלה, אמרה
שיש לה בקשה. היא רוצה להיות דוגמנית.
מה עליה לעשות?
כמובן שלא חסר המכתב האופייני :
עוד בקטנותי התגלו בי כשרונות
למשחק ולזימרה• במאי בחן אותי ואמר,
,אסור לך להזניח את כשרונותייך,׳ וכן גם
בזימרה. ויש לי התכונות לכך ואני מוכנה
להוכיח זאת.״

המציאות, אני מצטערת לומר, היתד, רחוקה מאד
הדמיון. באולם היו כ־ 10 נערות ונער אחד. אף אחת י
היתד, חתיכה מסחררת; היו כאלה בשיער פרוע, בלו
מסודר׳ באיפור משונה, בתלבושת פרוזאית מאד, ן
רוניות ומושבניקיות. אולם דבר אחד קישר אותן: המו
חות. וגם הסקרנות.
היתד, סוללה כבדה של בוחנים: גדעון, זאב ברש
סקי, מרדכי בן־זאב, רחל אטאם ואפילו צייר התיאטד
שלמה צפריר, הנראה כמו מאהב־קולנוע בשנות ד,ש?
שים. בא לבדוק את הדקורציות, מן הסתם.
מזכירת־ד,תיאטרון שאלה אם אנחנו מוכנים. אז אמ
נו לה שאנחנו מוכנים. אז היא קראה: כוכבה צעירי!
תימניה קטנה, בעלת עיניים צוחקות ו עגולו ת־ו^
התיישבה וענתה בבטחון ובשלוזד, שהיא בת , 17 תו׳
בת מעברת כפר־שלום 9 ,שנים בארץ׳ בוגרת סמי
לגננות• כן, היא שרה שירה הימנית, כמובן, היא לומז
כבר שנתיים. הביאה אתה את מורתה. היא כבר הופיז
כמה פעמים. בוועד הפועל. היא מעוניינת, אבל, לד,ופ
גם בסרטים.
המזכירה אמרה לה טוב, תודה, אנחנו נקרא לך אח
כך לעלות על הבמה, וכוכבה אמרה :״אני רוצה להיו
אחרונה.״ ״למה?״
״ככה. אני לא יודעת• אני רוצה להיות אחרונה.״
הבאה אחריה היתד, נערה בת , 16 רחובותית. רי
דרויאן. טיפוס שכיח מאד. לבשה חצאית פרחונית, חו

אוקיי, בייבי
ך זכרתי בבל אותם הסרטים המוסי־
Jקליים בשלל הטכניקולור, בהם מראים
מיבחנים לשחקנים. הבמאי והמפיק יושבים
תמיד באולם החשוך, כשנערות במכנסיים
קצרצרים וסמדר מתפוצץ עולות, בזו אחר
זו על הבמה, ונותנות קטע בריקוד או
מימרה. הבמאי והמפיק יושבים בכותנות,
כשחפתי שרמליהם מופשלים למעלה, עניב־תם
רפוייה ורגליהם על מסעד הכסא שלפכוכבה,
צעירי היתה המקצוט
ניהם. הם מפסיקים את הנערות באמצע הקשבכולם.
היא תימניה חינני
טע שלהן ואומרים בליאות :״אוקיי בייבי, בעלת עיניים צוחקות, באה בלוויית מורתה לזי 0ר1ז,הנות
לה הוראות על הבמה, בעוד גדעון שמר מסתכל ב
אל תפני אלינו — אנחנו נפנה אלייך.״

חזסרת

לבושה בג׳ינס כחו־

לים הדוקים וחולצת

l U | j
טריקו הדוקה לא פחות, קראה רחל זיסו, מורה,
החושבת את עצמה לדוגמנית, קטע נומדיאה.

זיווה קולסקי 17
תלמידה בבית־ספר

לאחיות, היתה עצבנית, דיבורה קטוע והיסטרי
מעט. לפני שנקראה לבמה, פרצה בבכי וברחה.

\ pnחציק pnuft

פראנק. היא אומרת שכולם אומרים שיש לד,
קול יפה׳ ,ושתמיד היא זוכה לתפקידים
הראשיים בהצגות בית־הספר, והיא אוהבת
הצגות עצובות ,״לא ראיתי אף הצגת תיאטרון,״
היא מוסיפה בחיוך מבוייש ,״אין
לי תקציב.״
לא כל הבעלים הם אנוכיים ובלתי־מתחש־בים
ואינם מבינים את הדחפים האמנותיים.
בעלה של דבורה לרר בת ה־ 22 מסכים,
דווקא• היא לא יודעת כל־כך לשיר, היא
אומרת, אך לעומת זאת הביאה מונולוג
מתוך ששה בבונקר אחד של אשר נהור.
הנער הוא גואל אלוני, בן , 17 נמצא
בקיבוץ גבעת־חיים. גואל אלוני הוא יליד
אפגאניסטאן. יש לו עיניים חומות גדולות
ומתרוצצות, עור שחום ושפמפם דק. הוא
מספר שנדד ברגל מאפגאניסטאן עד לפרס,
במשך שנתיים• הוא נשמע מוזר במקצת.
לפתע החל למלמל כשעיניו מתרוצצות:
״אני מוכרח ...אני מוכרח לפחות פעם
אחת לעלות על הבמה ...אני לא יודע
איך, אבל אתם תעזרו לי אני לא יודע
אם אעזוב את המ שק ...אני מוכרח פעה
להופיע פעם אחת אני לא יודע כלבך
טוב עברית. אני הכנתי משהו ש לי...
משהו מתוך הלב אתם תעזרו לי
אני מוכרח!״

דא כדאי להתאהב
ך מיכחן החל. גדעון הודיע :״שתהיה

} \ פה דממה. אף מלה. לא אפריע.״ ורחל

״חף ספגסער ״

חרק שיניים, גילגל עיניים, התפתל ופרץ בצעקה :״אני לא אשם!״ חבר גבעת־חיים.
ולא מוצאת את השנייה, ומה יהיה? היא
עוד לא אכלה ועוד לא סידרה את הילקוט
ונותרו לה 10 דקות•
אני מעריכה את אומץ הלב שלה, באמת.
חכו, זה טוען שזה יודע גם לשיר. וזה
שר, בקול שאינו ראוי אפילו למקלחת, ברצינות
איומה את שירה של ריקה זראי
לא כדאי להתאהב. וכשהיא מגיעה׳ בקולה
הסדוק, ללבחור שלי אתמול /הן נתתי את
הכל — שאלתי את עצמי.מדוע לא נשארה
אצלו.

תפריעי?שבכים1

ץ הכה זהובודה שיער עולה ובקול

מוז את יזדטח »(*z r r

מדוע היא רוצה לעלות על הבמה? היא השתתפה בכל נזיני הצגות

צה לבנה וגרביות לבנות• אבל היא לא חשבה שהיא
טיפוס שכיח:
אני הייתי בחוג דרמטי בבית־הספר. הכנו
!״*הצגות, אבל זה התבטל. היה לי תפקיד של ילדה
הבאתי אתי חיבור מקורי שלי. אני אקריא אוחו.
ושיר. לא כדאי להתאהב. שרתי אוחו בכיתה
אני רוצה מאד להיות שחקנית. בת־דודה של אמא
שלי בחוץ־לארץ היתד, שחקנית׳ פעם. ההורים שלי
שמחים, דווקא, שתהיה להם שחקנית במשפחה...
איך כל הענין התחיל? התחלתי לקרוא שבועון קולנוע
לפני ארבע שניט זה השפיע עלי. השחקנים
וכל מיני דברים, קורות חייהם, ככה משחק והכל,
כי אני שואפת לז ה...״
אוהבת קומדיה או דרמה? ״גם זה וגם זה.״ שאלה
רצינית וחשובה של ברלינסקי :״מה את מעדיפה:
מחזה מקורי או ישראלי?״ ״ישראלי.״ ״למה?״
כי אני אוהבת את ארץ־ישראל.״ גדולה, לא?

״אין 7י תקציב״

חריה באה ודאמפ מלאה מאד, נתונה במכנס
י סי ג׳ינס וחולצת טריקו לבנה. היה לה שיער
אדום מפוזר, עיניים חומות עגות וגבות מקושקשות
בצורה גרועה. רחל זיסו. זו המורה־בעתיד, שכתבה,
שהכריחו אותה לשלוח תמונות ושהציעו לה הצעות.
היא באד, לקרוא את מדיאח, לא פחות.

בבית־הספר, כולם אסרו לה ש כאשר השו!וממתי שהיא עומדת
לקרוא אח מריאה, אמר ברלינסקי ברצינות: שחקן הוא שהקן בכל
מקום. אפילו כשהוא בא לסמבטיון עם מדיאה. זה החמיא לה מאוד.

״מדיאה?״ שאלתי.
ברלינסקי נפנה אלי ואמר בסבלנות;
״שחקן הוא שחקן בכל מקום. אפשר להכיר
אותו מיד, אפילו כשהוא בא לסמבטיון
עם מדיאה.״ רחל העיפה בי מבט מנצח באומרת
:״הרי לך!״
נ סי ון על הבמה אין לי, אבל יש
לי ידיעות, כי כשהייתי קטנה השתתפתי
בכל מיני הצגות בבית־הספר, אתה יודע.״
״מנין לך שאת יודעת לשחק?״
״אני יודעת.״
היא קיבלה ברצינות את שאלתו של גדעון,
מה תעשה אם יתברר שהיא תהייה
חיונית לסמבטיון ותעמוד בפניה הברירה
או־או .״אוותר על הסמינר,״ אמרה• זה לא
הכל. העלמה יודעת גם לצייר. והיא אומרת
שלמדה גם דוגמנות. אם זו דוגמנית,
יש לכל אחת תקווה.
היה מרענן לראות אחריה את זהבה ודל־פוביץ.
יצור חמוד, הנראית ונשמעת בדיוק
כמו מרינה ולאדי. היא בת ,16 הגיעה
מקריית־ביאליק יחד עם אמה. היא כל־כך
מתוקה, שאפשר לכרסם אותה. ויש לה
חיוך ביישני, אך היא מדברת כבטחון ומרבה
לחייך בעיניה הכחולות•
לדבריה, היתד, בין המועמדות לסרט אנה

זיסו, הג׳ינג׳יח־שאילצו־אותה עולה על הבמה
עם הטקסט של מזיאה• תיארתי לי
שמבחורה מגודלת כל־כך יצא קולי חזק
וגדול. היא קוראת את המונולוג הארוך
של מדיאה, כשהיא מאנפפת, וכשהיא מספרת
שהיא עומדת לרצוח את יאזון והילדים
— זה נשמע כאילו דיברה על הליכה
לקולנוע.
״בקול דם יותר,״ אומר גדעון. היא
משתדלת .״יותר היסטרי! יותר חזק! תצעקי,
את שומעת? תצעקי! אל תתביישי!״
אז היא צועקת ומשאירה את כולנו אדישים.
וגדעון אומר לד, טוב, תודה, אנחנו
נשלח לך הודעה.
רינה דרויאן, זו הרחובותית שהביאה את
החיבור שלה• מקריאה משהו שהיו בקושי
מעבירים בפינת הילד. איך שצלילי הרדיו
מעירים אותה ב־ 7בבוקר והיא מתכרבלת
בשמיכה, כי קר בחוץ, ואין לה חשק
לקום ואיך שאמא שלה אומרת לה קומי
חביבתי הגיעה השעה, והיא ממלמלת משהו
ואמא זורקת את השמיכה והיא מתיישבת
על המיטה ונלחמת עם עצמה ואיזה קול
לוחש לה מה איתר״ היא לא מסוכר. אז היא
קמה והיא הולכת לחדר״ד,אמבטיה והיא
מתרחצת ואחר־כך היא נועלת נעל אחת

{ קטן ־וחמוד מדקלמת את שיר רב־־
החובל לאלתרמן. ואמא׳לה מתמוגגת. תנועותיה
הן הססניות בתחילה, אך לאחר מכן
היא מתגברת. רחל אמאס לוחשת שהיא מותק,
וברלינסקי אומר שיש בה איזה משהו,
ואחר כך מבקשים ממנה שתשיר והיא
שרה בסופראן קטן ומתוק את הים הוא
אפור.
גדעון ״משהו יותר בקול רם, בבקשה!״
זהבה אומרת שהיא לא יכולה להיזכר ישום
שיר שהיא מכירה.
האמא :״היא דווקא יודעת!״
גדעון :״גם בבית היא כל כך שקטה?״
חאמא :״הו, לא! היא מפריעה לכל השכנים!״
גדעון
:״אז תפריעי לשכנים, עכשיו. יש
לך מצב רוח טיב. קיבלת בשורה טינה.

ודבורה לרד לא היתד, נוראה כל־כך
בקטע הדרמטי שלה, אולם היא לא השתחררה
מן הניב הפולני שלה. היא אמרה שהיא
לא יכולה לשיר• היא שרה, בכל זאת.
לעולם לא תנחשו מה. עגלה וסוסה. איום,
בלעתי רוק כאשר עלה הנער על הבמה.
הוא נתן, מה שצריך היה להיות, כנראה׳
אטיוד. הוא קרם על ברכיו, החזיק את ידיו
כאילו היו כפותות באזיקים, חשף וחרק
שיניו הלבנות, גילגל עיניים מזרות־אימה,
מילמל, התפתל, קם ופרץ בצעקה מקפיאה
דם :״אני לא אשם! לא עשיתי שום דבר!
האשימו אותי! למה! למה?״
מצאתי את עצמל רוצה ללכת הביתה.
כוכבה צעירי היתד, אחרונה, כפי שרצתה.
היא שרה את החל, רחל בקול תימני סטירי־אוטיפי.
יש לה קול טוב, אולם אין בה
כל מקוריות. היא פשוט עוד זמרת תימניה.
גדעון אמר תודה. וזה כל מה שהם זוכים
לו, בעד פעימות הלב שלהם לפני הכניסה
לאולם, והציפייה. כי תודה רבה פירושו,
ברוב המקרים, שלום. והן עונות שלום,
ונכשלות בחוטי־ד,תאורה, והן יורדות באומץ
מן הכמה הריקה.
הצרה היא שאני רואה יותר מדי סרטים.
גם הן, בעצם.

ספו ר ט
כדח־גל

הפעולה השמית

התוכניתה הו נ ג רי ת

מז מינ האת או ה די הפמהוזחל ־ אביבלהשתתף

ב כנ ס אוהדים
שיתקיים ביום חחמשי 6 ,באוגוסט ,1959 שעה 8כערב כדיוק,
באולם ״גיל״ המקורר, רח׳ גורדון ,34 תל־אכיב, בהשתתפות חברי המרכז

אור׳ אבנר•

נתן יליך מוד

בנימין עומר•

לדיון על הפעולה השמית בחדשים הקרובים

חדשבארץ!

חדשבארץ!

תמונות שחקני קולנע
האהובים עליך -בצבעים
p in u p sבגודל

Jלאחר שנות
ן הקיצוב שוב
.1אנו מציעים

סוגי

ttd 17,5 x 24,5

קפה
מעולים

הופיעו ונמצאות למכירה בחנויות צעצועים ובדוכני העתונים

לכל טעם ולכל כים

בסדרה הראשונה:

נטלי ודד
רוק האדסון
דוברם וגנר ודבי ריינולדס
חיה הררית
ליז טיילור
פאול ניומן
יול בדינר
גרינורי פק

.9מיימי ואן־דורן
. 10 בריג׳ים בארדו
.11 אלב־ס פרסלי
.12ג׳ואן וודוורד
.13ג׳נט לי
.14 כריסטין קארר
.15 ברברה ראש
.16ג׳יל סט. רוחן

מחיר כל תמונה 150 פר־ידה
הראשית :
1במשרדי עולם רקולנע. רה־ פינסקר 2׳ חדרים .111—110
בשעות ,15.00—8.00 תל־אביב.
)2״ספרית נוה״ ,רח׳ ארלוזורוב פנת וויצמן, תל־אביב.

תסה־ סופ ר סיב I 400
אריזה ירוקה

תקה -מו ק ה

%200

אריזה הו מ ה

תקה -אספר סו
אריזה אדומה

תק ה-רגיל

אריזה לבנה
׳׳ 100 -גר ס האריזה -

״אני עומד להציע להתאחדות הכדורגל
לדאוג לכך ששחקני נבחרת הכדורגל. יחיו
בתנאים נוחים יותר, ולהעביר אותם לעבודות
קלות יותר בהן יעבדו פחות שעות,״
אמר השבוע מאמן הנבחרת הישראלית בכדורגל,
גיולה מאנדי, שעות מספר אחרי
שנבחרי הסגל כונסו בבית־ההבראד, ברעננה.
אולם מאנדי אינו סומך רק על דאגת ההתאחדות
לחיים קלים לשחקניו. ביום הראשון
התיר מאנדי לשחקנים להשתעשע ולהתפרק
כאוזת נפשם .״אין דבר. מחכים
להם עכשיו חיים קשים,״ אמר. הוא ניצח
על מירוץ תפוהי־אדמה של הכדורגלנים, שהיו
צריכים להעביר תפוחי־אדמה בכפיות,
הכתיר את המנצחים בתוארים, העניק מיצץ
לאהרון אמר, שהיה המנצח בתחרות , .מיו
אחרי התחרות נשמעה הצעקה :״הוא. מרשה!״
וכל השחקנים מיהרו ללבוש בגדי־ים,
קפצו לבריכה קטנה, שם הדגים השוער
פורטל זינוקים נחשוניים מהשפה אל תוך
הבריכה, לצד,לתם של ילדי הסביבה שצעקו
במקהלה: עוד הפעם! עוד הפעם!
״ככה אתה חושב לעשות ׳מהם שחקנים?״
תמה אחד האורחים במקום. מאנדי חייו את
חיוכו טוב־הלב :״מצפה להם אותה התבנית
שהיתה לנבחרת ההונגרית, כשאני הייתי
מאמנה בתקופת הזוהר.״ למחרת היום כבר
הרגישו השחקנים מה פירושה של התכנית
ההונגרית. היא כללה קימה ב־ 7.30 בבוקר,
לגימת בום קפה, אימון של שעה ורבע בריצה׳
הליכה, תרגילי נשימה, תרגילי יסוד
טכניים ומשחק משעשע. רק ב־ ,10 הורשו
לטעום מארוחת הבוקר.
אחרי הארוחה בא העיסוי, ממנו שוחררו
השחקנים לתעסוקה חפשית. בשעות אחר־הצהרים
ציפתה לשחקנים מנוחת חובה, וא־חר-כך
בדיקה רפואית לקביעת טיפול מיוחד,
שפרטיו נרשמו בלוח שילווה את הש,וקן.
20 דקות של התעמלות היוו את תכנית
אחר־הצהרים. בערב נערכו משחקי שעשוע
ובשעה 10 הוכרז על כיבוי אורות.
אולם החלק החביב ביותר על השחקנים
מצפה להם רק ביום שישי — חופשה בבית.
אמר מאנדי :״צריכים לקחת גם את הנשים
שלהם לקורס. שתלמתה איך לטפל בהם
בבית.״

מפע לי ם
אימון רו חני
כל תייר המבקר בישראל והמביע את
רצונו לראות את מפעלי הספורט של המדינה,
נלקח אל בנין פאר חדיש ומשיכלל,
הניצב עטור דשאים וגינות על גבעה רמה
בואכה נתניה. אם יש צורך להוציא מנדיב
כלשהו תרומה עבור הספורט הישראלי.
שוב מוצג בפניו אותו מיתקן מפואר —
המכון לחינוך גופני על שם אורד !זעגייט
— כאות וכעדות למה שעושה המדינה
עבוד ספורטאיה.
אולם לו טרח מישהו להציץ גם אל
מאחורי הקירות המקושטים של• המיןה יתד,
מתגלית לעיניו תמונה שונה לגמרי.
כי הבנין בו הושקעו מאות אלפי ל״י, ואשר
נועד לשרת את ספורטאי ישראל ולפתה אר.
רמת הספורט במדינה, נשאר כמעם בלתי־מנוצל,
עומד במשך תקופות ארוכות כשהוא
ריק לגמרי.
אירוח במחיר מרובע. מה שקרה
למכון ויינגים אופייני למה שמתרחש בכל
ענפי הספורט בישראל. הההלסה על הקמתו
התקבלה עוד על ידי הועד הלאומי ב־.1942
את השם קבעו כבר ב־ , 1944 אחרי שצ׳רלס
אורד (״הידיד״) ויינגיט נהרג בבורמה. תרומות
התחילו לאסוף כבר זמן קצר אחר־כך,
כשראשון התורמים היה האדריכל היהודי
ממוצא גרמני. הרמן קלנבך, ידידו האישי
של מד,אטמה גאנדי. אולם התחלת הבניה
נעשתה רק ב־ .1953 היא היתד, מאוד
מזורזת. כך שבשנת , 1957 כבר יכול היה
המכון להתחיל בפעולותיו. אלא שאז עוד
לא היה חשמל ובמבנים המפוארים דלקו
פנסי־רוח.
התכנית היתה פנטסטית. היא הזכירה את
המשוכללים שבמתקני הספורט בעולם. אלא
שהמציאות היתד. דלה יותר. במקום ארבע
מטרות המנון — הכשרת מורי התעמלות, הכשרת
מאמני ספורט, אימון נבחרות לאומיות,
ומחקר רפואי ספורטאי, בוצעו במקום רק
קורסים זמניים מעת לעת.
לא היה זה משום שהמכון לא היה מסוגל לקלוט׳ להכשיר ולאמן את ספורטאי

חעולט חזה מרד-

המדינה. להיפך, מתקניו הם מהמשו־כללים
ביותר במדינה, ומיקומו ואפשרויות ההארחה
שלו הם אידיאלים. אלא שבכתריאלבקה
של חיי הספורט הישראלי לא תופס ההגיון
מקום רב.
כאשר. כונס לפני שבוע סגל הנבחרת
הישראלית בכדורגל, לא נראה מקום אידיאלי
יותר לאכסנתו ולאימוניו במשך חדשים,
מאשר מכון ונינגייט. מלבד התנאים המצוינים,
היה איכסון הנבחרת במקום צריך
לעלות כ־ססז ל״י ליום. תחת זאת העדיפו
ראשי ההתאחדות לכדורגל לשכן את הנבחרת
בפנסיון אלדד ברעננה, שם עולה
האיכסון פי ארבעה. נוסף לזאת אין במקום
שום מתקני ספורט, והאימונים נעשים
על המגרש בכפר־סבא.
כשנשאל השבוע מזכיר ההתאחדות יוסף
דגן מדוע לא שוכנה הנבחרת בנוכו! סיג־גייס,
השיב :״בררנו ונוכחנו שאין שם
מקום.״ אולם במכון ווינגייט לא ידע איש
על איזו פניה שהיא של ההתאחדות לכדי־רגל
:״היינו מקבלים אותם ברצון. אימון
נבחרות היא אחת ממטרותינו, אבל איש לא
פנה אלמו,״ השיבו אנשי המכון.

כ ד 1ר ך
ס?ודטד או מ•
לספורט הישראלי יש מידים באמריקה.
ממים אלה, המאורגנים בועדה לטיפוח
הספורט בישראל, חושבים כנראה שהם יודעים
יותר טוב מהישראלים איזה ספורט
עליהם לטפח. ואם למקצועות ספורט ראשונים
במעלה ופופולריים בישראל הם שולחים
לפרקים מאמנים מדרגה שניה, הנה לספורט
אחד שלחו מאמן מצוין. בוב קלין מרטין
ו )53 שהה רק שבוע אחד במחנה האימונים
למדריכי ספורט של הגדנ״ע. ובמשך תקופה
קצרה זו הצליח מרטין להקים צוות מצוין
של שחקני כדורך — משחק כדור״בסים קל
יותר. לשם טפוח ספורט אמריקאי לאומי
זה בישראל מוכנים האמריקאים לעשות כנראה
הרבה. הקומיקאי האמריקאי ג׳ורג׳ ג׳סל
הגיע השבוע במיוחד לארץ כדי להביא ציוד
למשחק הכדורך.
כאשר עלתה השבוע נבחרת מדריכי הספורט
של הגדנ״ע למשחק מבחן ראשון נגד
בני אנשי השגרירות האמריקאית בישראל,
בתגבורת של כמה מנערי צהלה, זכה המאורע
אפילו לחסות דיפלומטית, כששגריר
ארצות־הברית איגדן ריד נכח במקום, עודד
את בנו.הקטן ששיחק בקבוצת האמריקאים,
ורעיתו חילקה חתימות לנערות הגדנ״ע,
הסבירה להן פרק בהילכות משחק.
בחלקו הראשון של המשחק, הדומה מאוד
למשחק ההקפות הישראלי, נראה היה שכל
המאמצים להחדרת הספורט האמריקאי לישראל
היו לשוא• האמריקאים הובילו בתוצאה
של .0:9אולם בסיום המשחק בן שבעת
הסיבובים ניצחו הגדנ״עים בכל זאת בתוצאה
.12:15 היה זה עלבון צורב לנערים האמריקאים.
לעומתם רוו האפוטרופסיס של הספורט
החדש נחת מהגדנ״עים הנלהבים, שהצהירו
כי אחרי נצחין כזה מתחיל המשחק
למצוא חן בעיניהם.
הבטיח ג׳ורג׳ ג׳סל בסיום המשחק :״נעשה
הכל שבעוד שנה שנתיים תשחק כל ישראל
כביסבול.״

ק 1לנ 1ע
הצזזזדה
ה סו־ מי ם עו ראתראה
איש אינו יכול להכחיש את העובדה שבתקופה
האחרונה נעשתה המועצה לביקורת
סרטים ליברלית עד מאוד. שפע כזה של
שדיים ומערומים, המותר להצגה על מסכי
הארץ, לא נראה עוד מעולם. אך מי שחשב
שאחרי ליברליזציה זו נשארו מספרי הצנזור
מחוסרות־עבודה׳ אינו אלא טועה. אחרי
עונת חופש ארוכה הודיעה המועצה לביקורת
סרטים על שורה של איסוריב.
• בייבי פייס נלסון, סרט אמרי-
קאי על מלחמת הפ.בי. איי. האמריקאי כגנגסטר
שנשא שם זה, בהשתתפות מיקי
רוני, קרולין ג׳ונם וסיר סדריק הרדוזיק,
נאסר להצגה מפני שהפושע תואר בו אנושי
מדי. היה זה סרט שעסק בתיאור עובדות
בלבד ללא שמץ של פסיכואנליזה.
• שמיס כדי בובכים, סרט גרמני
על יחסי תושבי מערב ברלין עם אזרחי
מזרח ברלץ, נפסל בגלל תיאור גרמנים
טובים, בתקופת מלחמת העולם השניה.
• הנדון למוות, סרט צרפתי־איטלקי
בביומו של ז׳יל דאסן, לפי ספרו של
ניקום (זורבד, היווני) קאזנצאקיס, המספר על
מורד יווני בתקופת שלטון התורכים באסיה
הקטנה, נאסר להצגה משום שהתורכים סירבו
להציג סרט זה והצגתו בישראל יכלה
להתפרש כפגיעה בתורכים.
• כני טובים לאן? סרט צרפתי
המתאר את הידידרות הנוער הצרפתי, נפסל
אף הוא, הובא לדיון מחדש, אחרי שהתברר
שהליגה הקת־לית הצרפתית המליצה עליי.
• האיסור — סרט אמריקאי המספר
על רומן־אהבה הנרקם בין חייל אמריקאי
לנערה גרמניה בברלין הכבושה וההריסה,
מיד אחרי המלחמה. נאסר משום שלדעת המועצה
יש בו כדי לעורר חמלה על הגרמנים
בגלל הסבל שסבלו במלחמה.

סרטים
לאבנ אדם. חיו ת
אין מקום לחיות־־בר (אלנבי, תל־אביב;
גרמניה) — הוא סרט תעודה מגמתי,
המעלה את התביעה להציל את שמורת הטבע
האפריקאית מהכחדה, למנוע את התפשטות
הציביליזציה ותופעות־ד,לוואי שלה
על פני שרידי גן־העדן האנושי והחייתי.
הסרט צולם על־ידי שני אנשים. במשך
ארבעה חודשים סובבו הד״ר במרד גריזמק,
מנהל גן־החיות בפרנקפורט ובנו מיכאל,
במכונית אדומה, בשמורת הטבע שבקונגו
הבלגית ובאוגנדה, עקבו בעזרת מצלמות
ארוכות־טווח אחרי חיי חיות־הבר במקום.
תוצאת מסעם זה הוא סרט צבעוני כנה
ומרשים. הם לא ניסו לביים סצינות אנושיות
בין החיות, דוגמת וזלט דיסני, לא
התעסקו גם בלהטוטי מצלמות. רובו של
הסרט מתאר באיטיות, ללא מתח מבוים,
את חיי משפחת הבהמות, בצירוף סצינות
בודדות אך נפלאות מחיי בעלי־היים אחרים.
חלקו הקטן עוקב אחר התפתחות רומן־
אהבה טבעי של צמד גמדים משבט האפיני.
עד כאן רוקם הסרט תמונה אידילית.
כוח המחץ של הסרט הוא בסיומו. בזי

ך ך י מפארת את חזו
|\ 1י ר
I I # rVשם מוצג בהצלחו
גן־העדן וכבשן האש, שנאסר להצגה בארץ.
קולנוע שם הציגו לפני עשרים וחמש שנה
אחר זה מועלים על הבד מראות של מוות
והרס בקצב מהיר: עצי הענק של הג׳ונגל
נכרתים כשבלים בשדה, מפנים מקומם למטעים
מעובדים. גוויות חיות־הבר, שנהרגו
בידי אדם, צפות בנהרות ומוטלות בשדות.
כושי, לבוש אמריקאית, קונה לו זוג
ילדות־גמד לפילגשים. כושי הג׳ונגל מצטופפים
בצידי הדרכים, עמוסות המכוניות
ההפוכות, מושיטים בפנים אויליים ידיים
לנדבות — תרומת הציביליזציה לגן־העדן.
הסרט בעל התמונות הנהדרות יכול היה
להיות הרבה יותר משכנע לולא נוצר בידי
גרמנים. קשה קצת לעכל את העובדה, שאחרי
שלא הפיקו אף סרט אחד שתבע
איסור השמדת חיי אדם, הפיקו הגרמנים
סרט כה נפלא הקורא להצלת חיות״.

ברק במלליס דזיעות

כאין משפחה (מגדלור, תל־אביב; צר־פת)
מבוסם על ספר־הילדים הקלאסי של

ו של בית־קולנוע גרמני בברלין המערבית,
גדולה הסרט הגרמני התעודתי על ישראל —
הסרט מלא המתח והענין מוצג דווקא בבית־את
הסרט האנטישמי המפורסם היהודי זים.
הקטור מאלו, המגולל את פרשת חייו של
נער אומלל, שנחטף מהוריו, מצליח למצאם
ביחד עם האושר. זה נמנה על אותו סוג
של ספרות־ילדים, המביא את קוראיו לשיא
של הזדהות עם סבלותיו של הגיבור האומלל,
וגורם להם לחלום כל הלילה על
מנוולים ושאר רשעים משונים, שלא זכו
להתקל בהם במציאות.
הסרט הוא ביצוע מלוסש ומבריק, לפעמים
יתר על המידה, של הסיפור. יש בו
משחק משובח של שחקנים כמו פייר
ברסאר בתפקיד דריסקול הנבל׳ או ג׳ינו
צראבי בתפקיד ויטליס טוב־הלב. הוא עשיר
תפאורה וצבעים, צילומיו עומדים על רמה
גבוהה. מבחינה טכנית. אלא שעם כל זאת
הוא סרט חסר־נשמה. הברק שבו מאפיל
על הסבל שבסיפור העלילה, עושרו הטכני
מוחק כליל את יגען החיים, שצריך היה
להשתמע ממנו. זהו סרט המדבר יותר לעין
מאשר ללב, ובסרט שכל יעודו הוא סחיטת
דמעות, אין חסרון גדול מזה.

תדריך

ו^וע זה
אלה הסרסלס המוצגים בוסבוע
חארץ אשר העולם הזה, י ממליץ
האילוזיה הזערולה (אוריון, תל-
אביב) — אוירה יגול מוזיאון ביצירת מופת
של ז׳אן תואר,־׳המספרת על מלחמה של
ג׳נסלמנים.
הדון השקט (צפון, תל־אביב) —
חלקו השני של האפוס הרוסי לסי ספרו
של מיכאיל שולוחוב, בו מתים כל הגיבורים
לפי סדר, כדי לפנות מקום למהפכה.
הז ר (ארמון־דוד. תל־אביב) — סרט
מתח מלוטש.
לדאות אות

• מלאך עובר בכרוקלין (רו!,

שגריר ריר עם ג׳ורג׳ ג׳סל ורעית השגריר עם גדנ״עית ב,החרות בדויד
חסות דיפלומטית לכיבוש הספורט
וועזל־ס חדה ־139־1

ירושלים) — כלבים אנושיים ואנשים כל־ביים
בסרט פיוטי. פיטר יוסטינוב.
ה חו ק (תל־אור, ירושלים) — יחסי
שולטים ונשלטים בעיירה דרום־איטלקית.
ג׳ינה לוליבריג׳ידה, פייר בראסר, איב מוג־סאן.
הבלרינה
ואני (אדיסון, ירושלים)
— יתום מחפש לו אמא בעזרת ויטוריו
דה־סיקה בתפקיד האלוהים.
• זה קרה לאור היום (אורה,
חיפה) — הסברה חינוכית בסרט־מתח על
ציד רוצח ילדות•

BBMg
החי הזמו עושה את שלו
ף כאר־שבע, הקימו אנשי
a J ,המחלקה ההנדסית של עיריית
באר־שבע בריכת־מים בשימת
בנייה חדשה. הכריזו בחנוכת
הבריכה כי היא תעמוד ל־דורי־דורות,
תירצו את התמוטטותה
לאחר שנה ב״סבל מפגעי
הזמן.״

שימו שמן
ך חולון, קיבלו מתפללי בית:
להכנסת נעם אלימלך פנקסי
חיסכון של קופת הפועל המזרחי,
חויבו לתרום לקופה זו כעת
אמירת יזכור.

יורדייים
ך י« אשקלון ׳,ערכו אנשי ״
^ 1ו עד למע! החייל טכס קב־לודפנים
למלחי משחתות שהתאמנו
מול החוף, הופתעו לראות
את המלחים מגיעים לטכס כשחיה,
לבושי בגדי־ים•

׳KvXv.

שכר שיצא בהפסד
ך« חולון, התערב נער בן 14
Jעם חבריו כי יקפוץ מקומה
שניה, זכה בהתערבות, הועבר
פצוע קשה לבית החולים.

תאוות הגשרים
ן * סולאי, טנגנייקה, הפתיע

^ 4גבר כושי את אשתו עם
שלושה מאהבים, נרצח על־ידם׳
בותר לבתרים ונאכל לארוחת־ערב•

גבול
פתוח

ך • רטעה, המשולש הצפוני,
להציגו אנשי מינהל ההסברה
סרט על מפעלי הפיתוח, הציבו
את המסך לפי בקשת חיילי
הלגיון כך, שיוכלו לחזות
בו מעבר לגבול.

חופשה ללא תשלום
^תל־אביב, שאל פקיד ממ־

G /p o fc

Jשלתי מכונית מחברו, לקח
חופשה ליום אחד, הזמין אשה
שעמדה בתור לעוזרות־בית נ־בינד
מנו דויד לבוא עימו, הובילה
לגשר הירקון ואנסה שם•

המעמד החדש

*י* גית ־ א ו רן, דרשו חברי
לקיבוץ לקיים בר־מצוה ראוז־תניח
לילדיהם כונו על־ידי מתנגדיהם
כ״זעיר-קיבוצייס״.

חל,נס -מראש
»י תל״אכיב, הופיע יצחק

אסקוט

הנה

סיגרית

הפילטר

המשביעה

Jשטיינברג בבית־משפם השלוב
למשפט על עברת־תנועה•
גילה תוך כדי משפט כי נגנב
ממנו ארנק עם 70 לירות.

רצון.

סחר חליפץ

NA 7

ף* פפף מסריקללקיב??רכז

מר קושינסקי
בהה בשנה 688ו אה ביה הספה הראטווך במיר ויוה. הוא ל1ן הלגו ;ג£ול צי׳ ב1ה
גה פהה אה הגימר הוצחוך גמל הוזטוסה אוי\ הגזמה במגלה כ. איך להאר אה
ההייה הוווררוייה ללא הספה, הגורה הגאה ווזרגומ. האז קנה המריוה הגזההסוו
בספה הוזוסצב ואילו מהה וגבל מגוב לבהור בספה הנווב ביוהר. גול צג מלווו
להורגה להברה תקה, חהייבאה ספה וה האוזריסה ווווורבות tw R fכל הו 1ב

הספה ההוב.

שי׳ ח׳חששח ^ r r j׳nשיש ׳6חזיש 0

Jהרפת תלונה מתנובה כי
שלח שני כדים מלאי־מים עם
משלוח החלב האחרון, התנצל
כי לפני שנה שלח בטעות כד
מלא מרק פירות, שלא הוחזר.

הדג מסריח מהראש
; m J J 1פפידים ואליסטי את רוחו
של היטלר, שאלו לדעתו על
׳}^אי-הנשק עם גרמניה, זכו
לתשובה :״מסריח״.

חמילנז חזחז««וז

אמנות
בריטניה
? iiD i-p in n
סכסוך הריף בין שני תיאטרונים ישראליים
נמנע ברגע האחרון על־ידי הצנזורה
הישראלית. המחזה אירמה המתוקה, שנבחר
להצגה על־ידי האהל והקאמרי, לאחר הצלחה
בת שנה על בימות שבע בירות באירופה,
נפסל להצגה על־ידי המועצה לביקורת
סרטים ומחזות בגלל ״טעמים מוסריים.״

על הצלחתו של המחזה הנפסל
על בימת ״התיאטרון הלירי״ בלונדון,
מדווח מבריטניה כתב ״העולם
הזה״:

אירמה לה־ווס היא יצאנית פריזאית המרוויחה
את לחמה ולחמו של רועה הזונות
שלה. איזור פעילותה הוא בשטח שלטונו
של קצין משטרה, המחזיח את יתרת־לחמו
מרועה הזונות של אירמה לה־ווס. הנוסחה
הכלכלית של העיסקה היא פשוטה: הלקוחות
משלמים לאירמה, אירמה משלמת לרועה
הזונות, הרועה משלם לקצין, הקצין
שותק.
כמו בכל מלודראמה, כן גם בזו, מופיע
ביום בהיר אחד סטודנט למשפטים׳ צעיר
ויפה, בבר בו מרוכז העולם התחתון של
הרובע. הסטודנט הופר להיות עד ראייה לקטטה
בין אירמה לפטרונה וקם כמובן להגן
על הנערה היפה, ההופכת כעבור רגע־בימתי
אחד לאהובתו.
הבעיה הכלכלית מתעוררת אחרי שנסטור,
זה שמו של הסטודנט, מתעורר מליל האהבה
הראשון שלו עם אירמה: לסטודנט אין
כסף, אירמה יכולה להשיג אותו. אירסה
משיגה את הכסף בדרך היחידה שהיא יודעת
להשיגו. נסטור מלא קנאה ומחליט
לעשות את מה שהסטודנטים אינם אוהבים
לעשות: לעבוד. הוא עובד בפרך בשטיפת
רצפות, משתכר עשרת אלפים פרנק, מתחפש
לבעל־ממון עשיר וביישן, הולך אל איר־מה,
מציע לה להיות אהובה היחיד תמורת
עשרת אלפים פרנק בכל פעם• האהוב החדש
והעשיר מוכן רק לפשרה אחת: פרס
לו. ייהנה רק עוד צעיר אחד מחסדיה של
איומה.
איומה רצה לנסטור, שהספיק כבר להיפרד
מתחפושתו ולשוב להיות סטודנט יפה
ועצלן, מספרת לו על הקץ המאושר הצפוי
ליסוריהם. נסטור מאושר׳ אירמה מאושרת,
לשניהם יש מקור־הכנסה קבוע של עשרת
אלפים פרנק ליום, ורק אחד מהם יודע כי
את עשרת אלפי הפרנק יאלץ להשיג בשטיפת
רצפות ועבודות־דחק אחרות: נסטור.
מאסר על רצח עצמי. הקץ הטראגי
לאידיליה הוא בלתי צפוי: נסטור מתחיל
לקנא בו בעצמו, כלומר, בדמות אותה הוא
לובש בבואו לאירמה ובשלמו לה את עשרת
אלפי הפרנקים. הוא ואירמה רבים ובסופה
של המריבה רץ נסטור לנהר, זורק אל המים
את בגד התחפושת וממהר להודיע ל-
אירמה כי אהובה העשיר והנדיב מת. איר־מה
אינה רוצה להאמין, מאשימה את נסטור
ברצח, וקצין המשטרה, שכבר מזמן רצה
להחזיר לעצמו את מקור ההכנסה הקבוע
שלו מאירמה, באמצעות רועה הזונות, ממהר
לעצור את נסטור ולהעמידו לדין באשמת
רצח.
בית הדין, שתיאורו הסאטירי, החריף וה־עוקצני
במיוחד במחזה׳ הוא אולי החלק הטוב
ביותר שבו, מוצא את נסטור אשם ודן
אותו למאסר עולם ועבודת פרך באי השדים
הארור. נסטור ממריד את חבריו לכלא, מצליח
להימלט, מגיע לצרפת, מתחפש שוב לדמות
אותה. רצח כביכול, מצליח להוכיח
לשלטונות כי לא רצח איש, מטהר את עצמו
מכל פשע ושב אל זרועות אירמה המתוקה
החובקת כבר את בנם המשותף.
מסך.
חצי שנה להצגה נוספת. בישראל
רצה תיאטרון אחל להציג את אירמה המתי
קה אחרי שאחד ממנהלי התיאטרון הכושל
ראה את המחזה המצליח בלונדון. גם הבמאי
שמואל בונים, שראה את המחזה בלונדון,
ביקש להציגו, ואף התכונן לעשות
זאת, עם ציזת שחקנים נבחר מכל התיאטרונים,
בחופשת ד,קח שלהם: שתי התוכניות
נכשלו בעזרתה הרשמית של הצנזורה הקדושה.
בפאריס
ובלונדון ובחמש בירות אחרות,
בהן הוצג המחזה המוסיקלי המצליח, הריעה
הביקורת בתשואות וקיבלה את המחזר, ואת
ההצגה בהתלהבות ובחיוב. אף באחת מכל
הערים לא העיז איש לומר כי המחזה איר־
.מוז. חנזתוקה הוא ״בלתי מוסרי״ ,כדברי הצנזורה
הישראלית.
בביצוע הלהקה המצויינת האנגלית בהתי•
ן,עולם הדה 1139

אטרו! הלירי, שנשכר למטרה זו על־ידי
שותפות של מפיקים פרטיים אנגליים, הופך
אירמה המתוקה לאחד המחזות המוסיקליים
הטובים ביותר שהוצגו באירופה בשנים האחרונות.
המוסיקה המצויינת של מרגריט
מונוס, הפזמונים המתורגמים לאנגלית (המקור
איטלקי: אלך סנדר ברפורט) בידי ז׳ו־ליאן
מור, דויד הנקר ומונטי נורמן, והכו־ריאוגרפיה
הנהדרת של ז׳והן ד,ייודד — הופכים
את ההצגה לחוויה תרבותית שרבים מן
המחזות הדומים בסוגם, המוצגים עתה ברחבי
אירופה, יתקשו להתחרות אתה.
בלונדון מלאו להצגת אירמה המתוקה 360
ימי הצגה ומתוכם כ־ססז ימים בהם התקי־מו
גם הצגות יומיות. התחזית האנגלית
מנבאה חצי שנה של הצגות נוספות, לכל
הפחות• אמנם אין זה הרבה לעומת סאלאד
דייס, מחזה מוסיקלי המוצג בלונדון זו השנה
החמישית, או מיי פייר ליידי, שיעלה
אולי בשיאו, אך אין ספק כי בהישגיו ה־אמנותיים,
ואפילו הספרותיים, עולה אירמה
המתוקה על כל שאר המחזות המוסיקליים
הרבים המוצגים עתה בלונדון ! ואולי משום
כך יהיו ימי הצגותיו ספורים יותר.
תפקיד מצויין לחנה מרון. באמצעיו
הבימתיים מד,וזה אירמה המתוקה מחזה
מצויץ להצגה בישראל: למרות היותו מחזה
מוסיקלי, הרי צוזת השחקנים הנדרש לו
הוא בן 30 שחקנים בלבד, מהם ארבעה
שחקנים מעולים בלבד, ואמצעים בימתיים
כתפאורות או פעלולי בימה מועטים ביותר.
חנה מרון, שחקנית התיאטרון הקאמרי,
היא אירמה מתוקה ישראלית אידיאלית ביותר,
בשעה שאת בן־זוגה למשחק יהיה
קשה לבחור, ויתכן מאד שרק אילי גורליצ־קי,
אף הוא מן התיאטרון הקאמרי, הוא
המתאים לתפקיד זה, מבין השחקנים הידועים
כעת.
אולם כל זה הוא בבחינת שיר מזמור לעתיד:
כל זמן שביקורת ציבורית של ממש
לא תכוף את המועצה לביקורת סרטים ומחזות
לחזור בה מהחלטותיה השרירותיות,
שאינן מבוססות על כל נימוקים ציבוריים של
ממש, יוכלו רק מעטים מאזרחי ישראל לחזות
באירמה המתוקה, רק באנגלית ורק
בלונדון.

יסודות
החדש המשטר
»צע התנועה
הופיע ונמצא למכירה בכל הקיוסקים

מאחורי ה קל עי ם
ת צוג תהמל כו ת

מלכות המים 1958 וד,מועמדות לתואר
מלכת־המיס 1959 תהיינה השבוע
אורחות־כבוד של תיאטרון סמבטיון. למבקרי
הצגת החצות המיוחדת שתיערך על־ידי
התיאטרון ביום רביעי בלילה, תהיה ההזדמנות
לראות מקרוב את המועמדות לתואר,
שתשבנה מפוזרות בין הקהל. בתום
ההצגה יוזמן חלק מן הקהל, היכול להרשות
לעצמו אי־שינה עד אור הבוקר, לחנוכת
מועדון הלילה עומר־כיאם ביפו, השייך
לצייר שלמה צפריר, שם תוקלט תכנית הרדיו
חצות וחצי ההצגה הראשונה
שתורד מהבמה למרות שעד היום האחרון
להצגתה אפשר יהיה לראות על קופתה
את השלט ״כל הכרטיסים נמכרו!״ תהיה
הצגת אף מילה למורעשטיין של בצל ירוק.
למרות הביקורות הבלתי נלהבות, מוצגת
הצגה זו בפני אולמות מלאים, אולם היא
תורד ב־ 15 לחודש אוגוסט, אחרי שהתיאטרון
התחייב כבר קודם לכן לשחרר בתאריך
זה מספר שחקנים ולהעסיק שחקנים אחרים
קבוצת שחקנים, המורכבת בעיקר
משחקני התיאטרון הקאמרי שלא זכו
במשך זמן רב לתפקידים רציניים, מעלה
עתה בהצגות חלטורה את המחזה הדה גב־לר
של הנריק איבסן. מחזה זה, הנחשב לאחד
המחזות הקלאסיים הקשים ביותר של
איבסן, בויים על־ידי מי שד,יתד, עוזרת־במאי
לפיטר פריי, אביבה גלי. בתפקיד הראשי
הקשה מופיעה שחקנית הקאמרי אורה
עידו, היחידה המצליחה לשחק ברמה
כלשהי. הפתעת הערב היא הופעתו של הקומיקאי
יעקב טימן, שחקן המטאטא לשעבר,
המופיע במחזה זה לראשונה בתפקיד
דרמתי רציני. בהצגת הבכורה של המחזה
בפני קהל תל־אביבי, היתה ההצגה רצופת
תקלות, אחרי שבכל רבע שעה בדיוק, התפוצצה
בקול רעש מנורה אחרת של פנסי
התאורה, גרמה לשמחה רבה מחזה
ישראלי חדש נוסף יועלה בקרוב על־ידי
להקתה של תמרה סמסונוב. יהיה זה מחזה
קצר באורך של שעה בלבד, שנכתב על-
ידי המחזאי יורם מטמור, לפי אחד מסיפוריו
של עורך־הדין חוטר־ישי, מי שהיה
עורך־דין ההגנה בתקופת המנדט. אמרה אשתו
של יורם, הדוגמנית קסי מטמור, על המחזה
הטראגי :״כששמעתי אותו לראשונה,
בכיתי כל הזמן.״
סינטבון הדטרגנ ט
הראשון של ישראל
בצורת סבון, זכה לקבלת
פנים נלהבת אצל עקרות הבית.
כתוצאה מכך הופיעו חיקויים
רבים בשוק. להגנת תוצרתנו
הטובה וכן להגנת קהל הצרכנים
יצרנו את האריזה החדשה.
סינטבון הארוז באופן אוטומטי
הופיע עכשיו בשוק בחתיכות
בודדות שהן חסכוניות יותר ב־שמוש.
חתול לבן כשלג, סמל
הנקיון, מופיע על כל אריזה,
ואותו חתול במגפיים טבוע ב־סינטבון
עצמו. זכרי גם את
תמונתו של החתול, היא מנן
על הזכויות של סינט־בון,
ועליך מחיקויים
בלתי־מוצלח־ם.

לכל

כון: לכביסה, לכלים ול נק יון הבי

מחיר החפיסה 325 פרוטה

כ שר

תוצרת נקד, תוצרת אידו

אנשים

ובכן בעל מסעדת קראו היה נורא מבסוט.
יותר מהפירסום מאשר מהבדיחה. הוא הודיע
שלמרות שאינו מכיר את שמעון ישראלי,
הרי ברגע שזה יבוא אליו, הוא
יקבל שתי ארוחות בריאות חינם. הלך
חיים טיפיל ואמר שהארוחות היו דוקא
לא־רעות אגב, אם כבר מזכירים את
שמעון: ערב צאתו השבוע לפסטיבל הנוער
הדמוקרטי בוינה, התבקש שמעון על ידי
עתונאי למסור הצהרה בקשר לנסיעתו. חשב
שמעון וחשב ולבסוף אמר :״אם תרצו אין
זו אגדה אם מישהו מחפש עבודה
בתור ברמן, הוא יכול להציע את עצמו
במכרז לבר המיוחד, שיפתח בתערוכת היובל
של תל־אביב ושינוהל על ידי השלישית
דן כ ך־ א מו ץ, חיים חפר ואברר,ם>״פש־גל״)
דשא. במשקאות לא צריך?הבין
הרבה. בין כה וכה יוגש בבר רק משקה
אחיד אחד. לעומת זאת צריך לדעת לשיר.
לא כל כך מדויק כמו שחזק. זה שיקבל
את המשרה יצטרך בכל ערב לתפוס לקוח
אחד בצווארון ולשיר לו בקול צרחני את
השיר הידוע :״סתום את פיך חמור שטוף
חולירע /עם נאד כמוץ אסור לדבר /אל
תקלקל לי פה את האטמוספירה /ואס
תעיז — את שיניך אשבר.״ גם שאר המלצרים
בבר, שתשרור בו אוירה של ימי
תל־אביב הראשונים, ושיקרא כנראה בשם
1909 או תל־אביב הקטנה, לא יהיו מלצרים
רגילים. תוך כדי הגשה יהיה עליהם לשיר
שירים במקהלה. הפסנתרנית תרכיב משקפיים
עם מסגרת זהב דקה, תחזיק בכיסה
שעון שולחן מעורר ותשתה תה ממיתם תוך
כדי נגינה. אוירת הימים ההם תומחש בבר
כאשר באמצע התכנית אותה יגישו יו סי

התקפה ער הרב
השוטרים אשר שמרו על הסדר בעת הל־ודתו
של הרב הראשי יצחק הלוי הר״
צ ״ /לא הצליחו לעצור בעד רבבות יהם־
לוים מלהתפרץ אל עבר הארון. ברגע שהוצא
הארון מהינל שלמה, הסתערו ההמונים
קדימה, דחפו את ראשוני המלוים, ובתוכם
נשיא המדינה יצחק כן־צכי, שנאלץ
להשתמש במרפקיו כדי להיחלץ מזרם
ההמון ולא להידרס כאשר באותה
הלויה התעלף הרב הספרדי של חיפה,
הרב ניסים אוחנה וצנח על הכביש,
היה הראשון שניגש אליו שגריר ארצות־הברית
בישראל אוגדן ליד, שהרים את
הרב על זרועותיו ונשאו אל בנין היכל
שלמה דרך דלת אחורית. סביב השגריר
התקבצו כמד. בחורי־ישיבה, שלא נבדלו
בת,בושתם מריד עצמו. כמה מהם חשבו
אותו לאחד מהם, דיברו אליו באידיש. ריד
לא הבין אף מילה, סיפר אחר־כן באוזני
אח־ ממקורביו :״איזה מין עברית מדברים
כאן בהספד שנשא בעת ההלויה
רבה של תל־אביב, הרב אונטרמן׳ דיבר
הוא על הרב הרצוג המנוח כעל איש האשכולות,
ועמד על המושג אשכול בהרחבד״
תוף הזכרת המלה אשכול כמה ובמה פעמים.
אמר תוך כדי כך שר־האוצר לוי
אשכול בקול שנשמע בסביבתו :״כאן
עומדים דיס־ ,ומטים שלא מבינים אף מילה
מהנאות אבל דבר אחד הם בטח יבינו —
שאני הרגתי את הרב מי אמר שבישראל
אין דמוקרטיה? — אפילו לשרי-
הממשלה בישראל אין זכויות־יתר, יותר
מאשר לאזרחים אחרים. שריהבריאות ישראל
כרזילי נעצר על־ידי שוטר באשמת
נהיגה במהירות מופרזת. השוטר דרש את
רשיון הנהיגה שלו, כדי לרשום לו דו״ח,
דיבר אל השר בלשון תוקפנית. כאשר ראה
את השם ישראל ברזילי בתעודה 7 ,א אמר
לו הדבר כלום, והוא שאל את השר :״מאיפה
אתה?״ ״אני מקיבוץ!״ השיב בריזלי.
״כן!״ אמר השוטר ,״כולם אומרים ככה כדי
להתחמק, אבל לא עם מכונית כזאת.״ רק
כשנוכח כי בעל הרשיון הוא שר, מיהר
השוטר להתנצל וביקש סליחהי באותו
שבוע בא שר־החינוך זלמן ארן למשרדו,
והנוטר אשר עמד בשער מנע ממנו
להכנס ללא הפתק המקובל, המתיר כניסה
למשרדי הממשלה. גם כאשר טען השר:
•זה המשרד שלי! אני שר־ד,חינוך!״ לא
עזרה טענתו, עד שבא אחד הפקידים הנמוכים,
המליץ בפני הנוטר לתת לשר להיכנס
למשרדו האופנה החדשה בעתונות
היומית הישראלית — ויכוחים והשמצות
פנימיות• אחרי שחיסלו חשבונות עם יריבים
התפנו העתונאים למלחמה פנימית.
בדבר יצא מיכאל אסף נגד נתן־אל־תרמן,
שהתנער ממשרת משורר־החצר
וכתב מאמר חריף נגד עיסקת הנשק, התרים
כלפיו מעל עמודי העתון :״אלתרמן
כיתת חרבו הפיוטית לכלי שכולו ליבוי
מחלוקת נוראה.״ בהארץ התנהלה המערכה
מעל עמודי העתון בין שני חברי המערכת
כועז עפרון ושפתי מכת. אחרי ש-
עברון ביקר, במדור הרדיו, תסכית משל
טבת בשם שבועו של צדיקוב, טען כי ה־תסכית
נכתב ״לא מתוך שלוה הסתכלותית
אלא מתוך שנאה ממש,״ השיב לו טבת
במכתב שטרח לשלוח מפאריס :״עברון פוסל
אותי במומיו ש לו ...הלשון הגבוהה
מרמזת על לקח פוליטי שבדעתו להרביץ
בי אנו עלולים לעמוד בפני העובדה
שמי שאינו חושב כעברון אינו שור. את
הנייר עליו הוא כותב.״ החזיר לו עברון
בפרסום נוסף בהארץ :״לולא ידע טבת
כי יש לי דעות פוליטיות מסוימות שאינן
כלל מענינו, לא היה מעלה בדעתו להאחו
בזיז זה.

פנאי, אדכרט חזקיהו !׳יונה עטרי,

התקפה על הגב ר
״שלח תמונתך על פני המים, כי ברבות
הימים ימצאוה.״ תיקון זה של הפתגם הידוע,
יפה לגבי אילנה קופר 19 עכשיו
מכירים אותה בתור ג׳סיקה מהצגת
הסוחר מונציה בהבינזה. אבל לפני שנתיים
היא היתד, תלמידת משחק בלתי־ידועה׳ שזכתה
לפירסום בעת שנבחרה כאחת מחצי־תריסר
מועמדות מכל העולם לתפקיד אנה
פראנק בסרט ר,הוליבודי. אילנה לא נבחרה.
היא הביטה בקנאה במילי פרקינם, כשזו
הגיעה לישראל אחרי הצלחתה בתפקיד אנה
פראנק, והתכוננה להיות עקרת־בית שקטה
למחזאי ניסים אלוני. עכשיו מסתבר שניסים
יצטרך לחכות קצת. מישהו בהוליבוד נזכר
בתמונתה של אי?נה. נוסף לזאת זכר את
פניה היפים של הנערה הנמוכה מבת־ים
גם מפיק המחזות ׳ QDטפיגל, שראה
אותה בעת שביקר בארץ. בקיצור, באחד
הימים, בשבוע שעבר, קיבלה אילנה הזמנה
דחופה לבא למשרדי חברת פוקס בתל־אביב.
שם הודיעו לה, שתוך כמד, ימים עליה
להיות בלונדון למבחני־בד. בסודי סודות,
עזבה אילנה השבוע את הארץ ללונדון,
שם ממתין לד, שפיגל בצפיה. חיה הררית
וזיוה שפיר יכולות להתכונן למתחרה חושה
בינתיים מאיר המזל פנים לכוכבות
הישראליות שהתקדמו כבר כמה צעדים.
זיוה שפיר־רודן עובדת עתה על שני

•p109 השבוע
הרם שלמה זווין, בהספד בד,לווית הרב אייזיק ד,לוי הרצוג :״דור הולך
ודוד בא, אך אי האוויר ואי האטמוספירה שיצמיחו לנו ארץ לבנון כזד?,״
ראש הממשלה דויד כן-גוריון, בתגובה למאמר של נתן אלתרמן
בדבר נגד עיסקת־הנשק :״זה לא טור שביעי של אלתרמן, זה סור שמיני של
חירות״.
המנהל הכללי של משרד העבודה יוסף אכידר, על עבודות
הדחק« :אין עבודות דחק במדינה. אנו לא קוראים לזה עבודות דחק אלא עבודה
יזומה.״
ס נתן ילץ־מור, על קנונית המפלגות להעלים את פרשת המהומות העדתיות
מאוזני העולים החדשים :״אל..ומידי בקרית־גת ואל תבשרו בחוצות מגדל־אשקלון.״
עסקן מפא״י יונה יגול, בתשובה לטענת שר־הפיתוח מרדכי בנטוב כי
הוא מבין בבטחון כמו בן־גוריון :״מרדכי בנטוב מתפאר בראיה בטחונית עצמית

סרטים בעת ובעונה אחת. באחד מהם,
הנקרא בשם החיים הפרטיים של אדם וחוח,
בו משחק מיקי ־ רוני את תפקיד השטן,
היא תמלא את תפקיד עוזרת השטן. אחיה
ואחותה, הנושאים עדיין את השם בלכמן,
עומדים לבקרה בימים הקרובים בהוליבוד.
אולם ספק רב אם זיוה תמצא הרבה זמן
לארחם. בין השאר עסוקה זיוה בהרבה
ראיונות עם עתונאים, שבאחד מהם הצהירה:
״הרמה של הגבר האמריקאי היא נמוכה
מאוד. כל ילד בישראל יודע יותר מאשר
הגבר האמריקאי הממוצע.״ ישראלים שנפגשו
עמה מוסרים שהיא השתנתה מאוד,
הפכה לנערה רצינית ונשואת־פנים
פחות מזל יש כנראה ל חנ ח מסינגד־־
ע דן שביקרה לא מזמן בארץ, הודיעה כי
תקצר את ביקורה מאחר שמפיקי הוליבוד
מציפים אותה בהזמנות ואין לד, אף רגע
פנאי מיותר. בינתיים מבלה חנה ברומא,
מחפשת קשרים כדי להשיג עבודה בסרטים
איטלקיים• רמת הסרטים של הוליבוד נמוכה
כנראה מדי בשבילה.

החקמה וני c 1־ *rrr
זוכרים את הבדיחה המפורסמת (שתי.
תרנגולות מחליפות רכילות בלול :״שמעת?
יוסקה ומלחינה מסתובבים יחד.״ ״איפה?״
״על השיפוד של הגרילר בקראו.״) של
שמעון ישראלי (העולם הזה?)1135

יתפרץ מישהו לאולם ויכריז בקול־אימים:
״מתקיפים את נס־ציונה בחנוכת
בריכת־השחיה החדשה של מלון אכז־יה
( 150ל״י דמי חבר לשנה) הציגה השחיינית
מלכה טננכוים הצגת יחיד של באלט־מים
ליילי לאור זרקורים. מנחה הערב אלכסנדר
יהלומי היה כל כך נרגש מהופעתה,
הציג אותה במילים הבאות :״זותי
ד,אסתר ויליאמם הישראלית. היא אחת הבנות
שחנכו לנו את הכנרת.״ כאן לפתע
הרגיש יהלומי שמשהו במשפט האחרון
שלו לא בסדר ותיקן את עצמו :״אחת הבנות
שחנכו את הכינרת לאורך
בהצגה החדשה שעומד להעלות תיאטרון
דו־רה־מ׳ עממי בתחילת החודש הבא —
שני קוני-למל, משחק יעקפ פודו את
תפקיד הקוני־למל הפיסח, הגז ם והעיוור,
בעוד ששמעון סיגלי, שתקן צעיר וזמר
אופרה, ישחק את קוני־למל הנורמלי, הלועג
לחברו ומחקה את מומיו. באחת החזרות
בבית־ציוני אמריקה, כאשר באותו בנין נערכה
אסיפת נכים, הסתנן לאו?ם אחד הנכים
וראה כיצד יעקב בודו משחק את הבעל׳
מום. הנכה לא יכול היה לשמור על קור־רוחו,
צעק על בודו :״בושה וחרפה לך!
איך אתה לא מתבייש לחקות נכים וללעוג
להם!״ בודו ניסה להתגונן :״מה אתה רוצה
ממני, אני נולדתי ככה,״ ובהצביעו על סי־גלי
אמר לנכה :״תעשה לו את הצרות, הוא
לועג לנכים תשובה למשמיצים, שטענו
כי תיאטרון סדן של יגאל מוסינזון
יציג אך ורק הצגות של מוסינזון, תינתן
בקרוב. המחזה השלישי, שיוצג על ז י
תיאטרון זה, לא יהיה בשום פנים ואופן
של מוסינזון. יהיה זה מחזה בשם עדר־ם
אבודים, שנושאו חיי הדייגים בטבריה, ושנכתב
על ידי מחזאי בלתי־זוע, ישראל
אלירז הלומד פילוסופיה באוניברסיטה העברית
ישראל יצחקי יכול להכניס
שוב לרפרטואר שלו את השיר אתחתן
לי עם סמלת. יצחקי החליט בימים אלה
להעדיף את הקריירה האמנותית שלו על
חיי הנשואין, התגרש מאשתו היפר,פיה יהודית.

כשם
שהננס העומד על כתפי הענק מנסה לצפות רחוק יותר מהענק עצמו.״
עסקן מפא״י שמעץ פרס, בתשובה לטענת מפלגת אחדות־ד,עבודה
יש להפרדיד בהבחנה בין קנית נשק מגרמניה לבין מכירת נשק לגרמניה :״אני
מציע לחלק גם את משרד הדואר לשני מיניסטריונים נפרדים — משרד לדואר יוצא
ומשרד לדואר נכנס.״
משה דיין, בויכוח עם עולים חדשים בבית־שאן :״תצפצפו על כל מי
שאומר לכם בעד מי להצביע ...אם נותנים לכם כסף, קחו את הכסף ותבחרו במי
שאתם רוצים. אם אנשי מפא״י לא טובים — תזרקו אותם החוצה.״
ה״כ מפא״י ככה אידלסץ, בעת ויכוח בכנסת על קול־ישראל :״מפא״י
יוצאת מקופחת בקול־ישראל ובויכוחים והיא תמיד במיעוט.׳ ,וזה טעם לפגם.״
העתונאי נתן דונכיץ :״מאז ימי קולומבוס, ואסקו דה גאמא ומגלאן,
ניתרו רק התל־אביבים המחפשים חופים חדשים.״
פאדל אל״מהדוואי, אב בית־הדין הצבאי המיוחד בבגדאד, בתשובה
לטענת נשיא רע״ם עבד אל נאצר כי בית־הדין הצבאי העיראקי הוא קרקס:
״קרקס זה מחכה לך, יא שימפנזה.״

חערדט חזח

סינורו האישי של הבא מחוות־ הרוח שנאשם במכירת סמים משכרים לנרקומן

מדוע הופקרו החולי*
ף״ שכרע עשיתי מעשה שבחלומותי
f Iהגרועים ביותר לא חלמתי שאהיה נאלץ
לעשותו. פניתי לבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב והגשתי צו־מניעה נגד שותפי
להנהלת הסנטוריום של כפר גנים. אני
מרגיש כאילו הכיתי את ילדי. אולם לא
יכולתי להימנע מכך. שמונה חודשים הת־ייסרתי
בצפיה למציאת פתרון שקט והגון.
אבל המציאות הראתה לי שבדרך שקטה לא
אגיע להסדר, ובית־החולים שלי ירד לטמיון.
עשיתי זאת כיון שלא רציתי שבמוסד
זה, שהיה ידוע מאז הקמתו כאחד הטובים
בארץ, יגיע המצב לכך שיהיה הכרח לסגור
אותו• ואני בטוח שאם ימשכו הדברים,
כפי שהם היום, לא יהיה מנוס מצעד
דרסטי כזה. נכון שקשה. לדרוש מהנהלה
של בית־חולים, המורכבת מחמישה קצבים,
נהג־מונית לשעבר וסוחר קלפן, להתמצא
בשאלות רפואיות. אולם עובדה היא שאנשים
אלה קובעים כיום את גורלם של
כ־ 150 חולי־נפש שבחלקם הינם מסוכנים
לציבור.
אלה הם אותם האנשים שביום הרביעי לחודש
אוקטובר 1958 אמרו לי :״עליך
להפסיק מיד את תפקידך כמנהל רפואי
של המוסד. אנחנו נוכל להסתדר יפה גם
בלעדיך׳.
היתד, לשותפים שלי כביכול סיבה טובה
להפסיק את עבודתי ובקורתי המתמדת על
ניהול המוסד על ידם. שבוע לפני הפסקת
עבודתי מצאה אותי המשטרה אשם בעבירה
על החוק. זה היה לפנות ערב• בין
החולים שקיבלתי לטיפול, במרפאה הפרטית
שלי בבית, היה נרקומן מועד. טיפלתי בו,
כמו בכל חולה הפונה אלי, לפי מיטב
ידיעותי ולפי כל חוקי האתיקה הרפואית.
אולם מנקודת ראותה של המשטרה עברתי
בכך על חוקי השימוש בסמים משכרים.
נעצרתי מיד לחקירה לשלושה ימים.
הרושם הראשון שנתקבל אצל המשטרה •
היה שהנה תפשו דג שמן, אולם עד מהרה
נוכחו לדעת כי המדובר במקרה יחיד, שערכו
ואמיתותו יתבררו במשפט שיערך
בקרוב.
השופט עוד לא קבע מאומה בפרשה זו.
לעומת זה נשפטתי וזכיתי לפסק־דין מהיר
ואכזרי על־ידי שותפי. כשבוע אחרי המקרה
קיימו שבעת שותפי — נהג המונית יוסף
הלפרין, הסוחר־הקלפן לאונרד יוספזון, והקצבים
מאיר רוטמנש, מרדכי שנקר, פאליק
וסקובויניק, פסח פמכטר ושלום קרסניצקי
— ישיבה בדירתו החדשה של שנקר בשדרות
חן, החליטו להרחיקני מההנהלה הרפואית
של בית־החולים. ביקשתי מהם לחכות
לפחות שבועיים. הבטחתי שאם איווכח
תוך זמן זה שדעת הקהל והמוסדות הרפואיים
תהיה נגדי, אתפטר מרצוני, אדאג למנהל
רפואי מתאים במקומי ואמשיך לטפל
בעניני המוסד מאחורי הקלעים.

הפתיחה היו שני חולים במוסד שהכיל
35 מיטות. תוך חודשים אחדים התמלא
המוסד, רכש לו מעמד נכבד בין המוסדות
המעטים מסוג זה שהיו •קיימים אז בארץ.
בעצמי ניהלתי את החלק הרפואי והמנהלי
בבית־החולים. מחוץ לעבודה הרפואית
הרגילה נאלצתי, בגלל אי־מומחיותם של
השותפים, לדאוג גם לניהול המשרד, המטבח
והמשק. בשנת 1955 בנינו בנין
נוסף. מספר החולים עלה ל־ .110 במשך
השנתיים הבאות הוקם בנין חדש ומספר
החולים הגיע כבר ל־ .180 במספר כזה של
חולים לא היה לי זמן לטפל בענינים אחרים
מחוץ לצד הרפואי 180 .חולים פירושם
180 משפחות 180 .עולמות, שלכל אחד
המון בעיות משלו.
נזקקנו לכסף לבניה נוספת. קיבלנו עוד

משרד, לספק ולמנהל כל משק בית־החולינצ

חולה נמלט

*4יא וגרד יוספזון, שותף אחר שהיה
׳ /צריך לחלק את העבודה עם הלפרין,
לא עבד מעולם יותר משלוש שעות ב־צהריים.
אחר־הצהריים חייב היה למהר ל־קלוב
הקלפים, שם חיכו לו ידידיו.
עובדות המטבח עשו כרצונן בלי כל ביקורת.
במקום תפריט מחושב לחולים, היו
מוגשות ארוחות פרטיזניות ממה שהיה
נמצא באותו רגע במחסן. התוהו־ובוהו במוסד
נעשה מושלם אחרי שהשתלטה עליו
אחת האחיות הלא מוסמכות, רינה שמר־לינג.
היא הגיעה במהירות לעמדה של
מלכה בלתי מוכתרת של המוסד. העולה

מאת ד״ד דאן פינק
150 חולים שככו השבוע
כסאנטוריום לחולי-רוח ככפר
גנים ללא פיקוח וטיפול
רפואי מספיקים. מנהל
המוסד ורופאו הראשי, ד״ד
ז׳אן פינק, פוטר ממשרתו
לאחר שהואשם כעכירה
פלילית -מכירת סמים לנרקומן.
השבוע, בכית המשפט
המחוזי כתל־אכיכ,
הגיש המנהל המפוטר צד
מניעה נגד שותפיו, האשים
אותם בהזנחת המוסד והחד
לים. בטורים׳ אלה^סבי ר
ד״ד ז׳אן פינק את צעדו.
שלושה שותפים, כולם קצבים. באותו זמן
עבדו כבר לידי רופא נוסף במשרה מלאה,
שני פסיכיאטרים במשרות חלקיות, פסיכולוג
קליני, עובדת סוציאלית פסיכיאטרית,
רופא יועץ לבעיות פסיכוטראפיה ורופא
לילה. כל תזוזה קלה ביותר של חולה׳
נרשמה בתיקו האישי. החולים ידעו תמיד
שיש להם אל מי לפנות. אותה ההרגשה
היתד, אצל המשפחות. משרד הבריאות ו־קופת־חולים
הכירו ברמה הרפואית הגבוהה
שלנו, הפנו אלינו כ־ 90 אחוז מן החולים
שקיבלנו, קבעו לנו מחירים גבוהים בהשוואה
למוסדות דומים אחרים.
הרגשתי כל הזמן כי המצב המשקי הולך
ורע. אך הייתי טרוד תמיד בחלק הרפואי
ולא יכולתי להשגיח על שום דבר נוסף.
השותף יוסף הלפרין, שבמשך השנים למד
חלק מהמקצוע, הפך למעשה למנהל ה־

מרומניה, שבקושי יודעת לכתוב בשפת האם
שלה׳ הגיעה כיום לעמדה של סגנית
האח הראשי, וכשהוא בחופשה משמשת
רינה כאחות ראשית.
במצב כזה אין פלא בכך שהחודש נמלט
מהמוסד אחד החולים, ורק אחרי שלושה
ימים נודע כי הוא חסר. הידיעה באה ממשפחתו.
בספרי החולים נרשם כי אותו
חולה קיבל תרופות וישן בסדר. כשראיתי
לאן אותה אחות מובילה את המוסד, עמדתי
על כך שיפטרו אותה. הלפרין התנגד. הסיבה:
רינה קיבלה משותף־קצב, מאיר רוט־מנש,
הלואר, של 3000 לירות. הערב להח זרת
החוב היה הלפרין .״איננו יכולים
לפטר אותה עד תשלום החוב,״ אמר.
״אחרת היא לא תחזיר את הכסף.״
ישיבות ההנהלה נעשו סוערות יותר
ויותר. בכל פעם הייתי מבקר קשה את

הסדרים הלקויים, אולם שותפי גילו ענין
רק בצד הכספי של בית־הווולים. השאלות
העיקריות היו ״כמה יש היום? כמה היה
לפני שבוע? איפה הכסף? מה קרה לכסף?״
מאחר שהלפרין ויוספזון לא הזדרזו להגיש
את הדו״ח החודשי שלהם, עשו זאת רק
אחת לכמה חודשים, היו הישיבות מוקדשות
לחילופי ביטויים מקצועיים כמו ״אוציא לך
את המעיים, אחתוך לך את הצוואר.״

מיטות כחדר האובד

•%תה, שמונה חודשים אחרי שעזב־תי
את ההנהלה הרפואית של כפר־גנים,
נמצאים שם 150 חולים. הרופא־המנהל הוא
עולה חדש שאינו יודע עברית. העובדת הסוציאלית
אינה יכולה לעשות את עבודתה, חייבת
לשמש כמתרגמת לרופא. מלבדו יש במוסד
עוד רופא אחד ויחיד, הבא ארבע פעמים
בשבוע בלבד. ביום שהמנהל אינו בא, אין
במוסד אף רופא.
בימים האחרונים עזב רופא־הלילה את
עבודתו. משעה שלוש אחרי הצהריים, עד
למחרת בבוקר, אין בכל בית־החולים אף
רופא אחד• שבת הוא יום מנוחה לכולם.
החולים נחים, רופא אין.
המחיר הגבוה ששולם על־ידי קופת־חולים
בזמני, קיים גם עתה. כתשע לירות ליום.
המפקחים העורכים מפעם לפעם בקורת במקום
מקבלים את ההסבר כי מספר נוסף
של רופאים העובדים בתפקידים חלקיים,
אינו באותו רגע. רק בתי־חולים לחולים
כרוניים, שאינם מקבלים כל טיפול, יכולים
להרשות לעצמם להחזיק 150 חולים עם
רופא וחצי. המחיר בבתי חולים אלה הוא
שלוש עד ארבע לירות ליום.
ד,אוירה הכללית דבקה בכל העובדים. בשיחות
ביניהם עושים העובדים חלוקה של
המוסד. הם בטוחים שהוא יתמוטט ביום
מן הימים, מבלי שיוכל לשלם את סכומי
הפיצויים לעובדיו, ומחלקים ביניהם את
הרכוש כפיצוי. העובדים, שנוכחו לדעת כי
מטרת ההנהלה היא צבירת רוזחים בלבד,
מסוגלים לעזוב את בית־החולים משעות
הבוקר. הסיבה: עליהם להעביר חולה קשה
ממקום מרוחק, עבודה המתבצעת על־ידי
סניטרים שאינם בתפקיד. המטרה: הזח
צדדי של כמה עשרות לירות.
בחודשים האחרונים החליטו השותפים לשנות
את המבנים. חדר האוכל הגדול,
מתאים לדעתם יותר לחדרי חולים. כיון
שמשרד הבריאות מתנגד . ,מוצאות המיטות
ביום, למקרה של ביקורת.
הגשתי צו־על־תנאי. אני רוצה שכל הציבור
ידע מה מסוגל לקרות בארץ, אפילו
במוסדות לחולי־נפש. חבורה של אנשי־עסקים
מבקשים לנצל לצרכי ביזנס ענין
שצריך להיות מקודש.

המוסד גדל
ך* ם לא רצו לשמוע, עמדו על כך
I Iשאפסיק את עבודתי מיד. ברוב קולותיהם
נתקבלה ההחלטה. רק כמה ימים
אחרי־כן נודע לי מפיו של יוסף הלפרין,
כי ענין הסמים היה רק תרוץ, וכי בזמן
האחרון חיפשו סיבה לד,רחקתי, בגלל ה־בקורת
שהטחתי בכל ישיבה נגד צורת
הנהול האדמיניסטרטיבי של המוסד. היה לי
יסוד למתוח בקורת על הסדרים הלקויים
בבית־ד,חולים. לי היה זה מוסד של טיפול
באנשים מוכי־גורל. לחברי שימש המוסד,
מיום שהוקם לפני שש שנים, רק כמקור
לרווחים קלים
כאשר בחרתי אנשים אלה כשותפים, היה
רק דבר אחד מול עיני. הייתי עולה חדש
פחות או.יותר, אולם במשך שלוש שניתי
הראשונות בישראל הספקתי לעמוד על
המצב ר״־ומור בשטח אישפוז חולי־הנפש.
שאיפתי היתד, להקים בארץ בית־חולים
לחולי־נפש, שהטיפול בלקוחותיו יהיה בו
חופשי. כלומר בית־חולים בו רוב החולים ׳
לא יהיו סגורים, כפי שהיה נהוג בשיטות
הישנות• כסף היה הדבר היחיד שחסר לי.
נאלצתי לקבל ...כשותפים ׳ .בעלי הון לא־מקצועיים.
יחד עם עוד ארבעה שותפים
קניתי וילה קטנה בכפר גנים ליד פתח־קוד״
שינינו את המבנה עד כמה שיכולנו,
ינו להתאים אותו למנורה החדשה• ביום

בנית החולים לחולי רוח

חדר האוכל
המפואר של
המוסד !מימין) שימש למעשה הגורם לחנשת צו־המניעה של המנהל
לשעבד נגד י שותפיו. השותפים החליטו לשנות חלק מהמבנים, בתו

חדו־-האוכל, להפכם לחדרי. חולים. בגלל התנגדות משרד הברי אות
להכנסת חולים לחדר זה, היו המיטות מוכנסות בלילה ומוצאות
ביום למקרה של ביקורת. השינויים הבלתי־הכרחיים עלו כ־ 17 אלף
לירות, הביאו לסבל רב ומיותר של החולים, למרות השיכלולים.

רגע אחה לא כלם בבת אחת. הן רוצות
גם כלי־רכב. יהיה לבם נורא מעניין אתן,
אתם יודעים. כי הן כל כך אוהבות מוסיקה־קלאסית־תיאטרון־ולעשות־חיים!

ונחמדה,
מתעניינת בכל וחדלה כאשר זה מתחיל לשעמם,
ושאת מסורתית ורוצה בצעיר כבן 30־ ,25 נאה ומעניין.
שמעי, אולי את באמת צודקת. זה באמת משעמם, אבל
לא מד. שאת חושבת.

צנוע וביישן במקצת הוא 1139/61 כל
מה שהוא מוכן לספר על עצמו בינתיים
הוא שהוא נחלאי וחובש כומתה אדומה,
חבר משק בעתיד הקרוב ובוגר בית־ספר חקלאי, ובן ,19
ורוצה להתכתב עם נערה כבת .18—19

מה דעתכן על זהז
ערבי אני /לא עשיר, לא עני /מורה בלתי מוסמך /
באהבה עוד לא מסובך /בגרות יש לי /בלימודי ובשכלי
נוטה מאוד לשירה /ביחוד מפי בחורה -.ובכן כל יפהפיה /
הרוצה בעקאל וכפייה /תוכל לתפוס אותי /ולקבל את
הכתובת מרותי. מעניין בשבילי הגוף /לא פחות מעניין
הפרצוף. אם זה אפשר לראות /על ידי תמונות. לכן,
הערה חשובה /בלי תמונה — אין תשובה (.)1139/62

זה הכל

מי כמוכם יודעים, אך אני
אני שונאת להיות מליצית,
באמת מקווה שקריאתם של בני גרעין
— לא תהיה קול קורא במדבר — :
״הגרעין שלנו נתברך בכל. במספר רב של בנים, ברוח
חלוצית, ברצון עז של עשייה ועבודה. וגם בחוסר בנות
משווע נתברך גרעיננו, בעייהשאין כלל צורך לפרט אח
חשיבותה החברתית, ובעיקר השפעתה על העתיד.
״ובכן, אם תוכלי לצוד בשבילנו בנות בגיל 19-־,17
המוכנות להצטרף לגרעין התיישבותי ולבנות את חייהן
עמנו, מוכנות בלב שלם להיות מושבניקיות בעתיד —
תעשי אף את מפעל -חלוצי.
״מצדנו אנו מבטיחים אווירה נעימה, חברה טובה
ערבים וחיים מעניינים. את התשובות יש לשלוח אל:
שאול שאשא, ד .צ ,2086 .מחלקה ב׳.״

חדלה כאשר זה משעמם

אולי תפסיקו להטות כל כך את המלה שיעמום? הגיע
הזמן שתדעו כבר שסאגאן שוב איננה באופנה כל כך,
לפחות עד הרומן הבא שלה. אם אתם מוכרחים — אז
השתמשו בסיסמה אני־רוצה־להיות־רעה־אבל־אני־לא, אה־לה־דיין.
וזה
מכודן גם אליך ,)1139/61( ,האומרת שאת בת 23

גערת הע<ב 1ע

אל תחשוב בכלל

( )1139/59 הוא סטודנט יפאני בן ,21 הכותב אנגלית,
והלומד בארץ קואופרציה. עם כל רצונו להישמע פסימי,
הריהו נראה לי נאיבי וחמוד — :
״שנה רודפת שנה, הזמן חולף, אנו מזדקנים בכל יום
וקרבים למוות.
״זוהי הרגשה מוזרה מאד לגבי גבר צעיר שאך החל
את חייו, וכבר הוא פסימי. לחיות, זד, הרעיון המרכזי.
אל תחשוב על העתיד, אף לא על העבר וההווה. אל
תחשוב כלל, פשוט חיה ותיהנה באשר אתה.
״אל תנסה להחמיץ דבר, אחרת מחר, מי יודע, אתה עלול
למצוא את עצמך זקן מדי מכדי לעשות דברים שחפצת
לעשות אתמול, ואז תבלה את ימיך בחרטה.
״אהבה היא מלה גדולה. אל תשתדל מדי למצוא אותה.
היא תגיע בזמנה. האמינו לי, זוהי הרגשה גדולה.
״רותי היקרה, אני פונה אליך כדי שתעזרי לי למצוא
בת־זוג אתה אוכל לחלק את רגשותי.״

כמובן משעמם

שלוש אלה שלפניכם נימנות על המורות בעתיד שאני
אוהבת כל כך לשנוא 1139/60 והן תלמדנה פעם את
ילדיכם או אחיכם הקטנים.
מאלה השמות שלושה סימני קריאה אחרי השלום, הן לאחר מכן קובעות שכולם, אבל כולם אומרים ומייד שהן נחמדות ויפות. פתיחה מסעירה מאד, תודו. עליהן אחרי זר, באה אינפורמציה שהן שלוש חתיכות תל־אביביות
הנמצאות שנה בירושלים ונאלצות להישאר בה. והן
משתעממות. או הן רוצות להתבדר קצת.
הן בנות 17 בערך, ועכשיו תוכלו לעשות אן־דן־די־נו
בין: אחת בלונדית ירוקת־עין, ושתיים שחרחורות תכולות־עין.
הן ׳גבוהות, אומרות הן; ודקות־גיזרה.
הן היו משך שנים אחדות חברות בתנועה המאוחדת,
אבל זה לא בשבילן. הן ״התייאשו מהאידיאלים הגדולים
של החלוציות, וכעט (בלתי מספיק בכתיב, מורותי) כמובן
משעמם.
״דרישתנו,״ אומרות הן ,״נועזת. שלושה בחורים. גבוהים
וחתיכים, ממש גברים, רצוי קצינים בצנחנים או בחיל־אוויר,
כמובן טייסים. ולא סתם ג׳ובניקים או אנשי־קרקע.״

כמעט והייתם מפסידים אותה, את זליד טיג, שעדלפני
שלושה חודשים, תרשו לי לומר, תיתה העתונאית הכי־בלונדית
בארץ. לולא משוריין וליווי מזויין של אנשי
משטרה צבאית לא היתה זליד חוזרת לכאן.
אחת החוויות הנפלאות של זליד היא דווקא אותה נסיעה
במשוריין וליווי מזדיין לנשף. כי זליד בת לפקידים
בכירים בממשלת המנדט׳ הבריטי, שנולדה בארץ, ערכה
את הנשף הראשון שלה בעיצומה של מלחמת המחתרת
בבריטים. היא דווקא די־מבסוטית מהזכרונות האלה.
לפני שנר, חזרה זליד לישראל, עבדה ככתבת בג׳רוזלם
פוסט. היא מעריכה מאוד את הצעירים הישראליים, אלה
ממין זכר, אלא שהיא אומרת שהיא לא מוכנה להתחתן
עם אחד כזה. פשוט, היא לא רוצה שלבניה יקראו ״גויים״.

סזיי ל

ל7111
* liK f

ב ך בן־ אדם

קרם העור הנפלא

כלי תמונה /אץ תשובה

30פ<פפ)רה פר חוותוגוו
את יודעת מגיע יום שכל כך נמאסים כל הבילויים האלה
כל פעם אותו דבר• הולכים לקולנוע ולבאר ורוקדים וזה.
זה כ? כך ריקני והכל מוכרחים פעם לעשות משהו אחר
אז עשיתי, הלכתי לחתונה של הבת של חצקל בגן החיות
והיה יופי תשמעי ראיתי שם את רינה היא נורא מכוערת.
לא חשוב. הייתי עם איציק אבל מי לא היה שם, כולם,
בחיי. כל האמנות והתרבות וז ה ...ואשתו של גמזו היתה
עם סרט צהוב באמצע הראש כמו ילדה קטנה ואז מישהו
אמר למד, זה גמזו לא מבקר אותה. וזה היה באמת
כל כך שונה מכל הדברים האחרים• היו המון אורות והמון
אנשים והם הלכו וחזרו, וחטפו מן השולחנות ושתו
וחייכו. והיתד, לי חווייה עצומה כי איציק ואני לא הצלחנו
להגיע לאוכל אף אהד לא הצליח כי כולם נדחפו על יד
האקווריום ושם חילקו בשר וכל מיני דברים, אז איציק
אמר תגשי את אולי תקבלי אז באמת ניגשתי ובאמת
קיבלתי בחיי, וחצקל היה שם והוא היה נורא שמח וכולם
בירכו אותו וגם אני אפילו שאני לא מכירה אותו כי זה
דבר ציבורי שמחה אצל חצקל. אז הוא אמר לי תודה רבה
ונתן לי נשיקה על המצח.
אז בדיוק באותו רגע ניגש בחור אחד ואמר לחצקל
שיתן משהו טוב לשתות כי השר ברזילי נמצא כאן, אז
חצקל נתן לו ברנדי אז הבחור אמר שזה לא בשביל שרים
אז חצקל נתן לו בקבוק וויסקי, אז הוא קרא לחברים שלו
וכולם שתו מן הבקבוק והיה יופי גם אני. אז הבחור הזה
אמר לי שיש לי עיניים נהדרות אז אמרתי לו תפסיק,
בחיי אני מסמיקה כבר. איציק לא היה. אז הוא אמר,
לא באמת אז אמרתי באמת? והוא אמר כן, באמת, אז
איפה הייתי? אה, כן: ראיתי המון אמנים וגם שחקנים
וסוליימאן הגדול צווח בתוך המיקרופון שירים ישראליים,
אני מוצאת שזה מאוד מקורי וישראלי ויותר בריא מן
הרוקנרול, ואז עשו איזומין מדורה כזותי ואשה אחת
קיבלה אכסטזה והתחילה לרקוד כמו משוגעת וכולם עודדו
אותה היא היתד, נורא משוחררת ובלי תסביכים כי היא
ביטאה את עצמה, ובדיוק עמדתי על יד במאי אחד צעיר,
לא אגיד לך מי אפילו אם תתפוצצי, והוא הציע לי כל
מיני דברים ואמרתי. מה פתאום והוא אמר לי שהוא
מתכוון ברצינות. נראה...
אני מוכרחה להכיר פעם את חיים חפר באופן אישי
הוא כל כך עליז, הוא תפס אשה אחת שיושבת תמיד
בכסית כזותי בלונדינית ששמה שולה ונשך לה אח
הכתפייה של השמלה שלה וקרע אותה וגם לאילנה רובינא.
את יודעת, היה משהו נורא סמלי בכל החתונה הזו, כי
היא שמה צביה והוא שמו זאב והם התחתנו בגן החיות,
אז אמרתי את זה לאיציק, ואמרתי גם שהיו צריכים לשנות
את הנבואה להיה באחרית הימים וגר זאב עם צביה, אז
הוא לא צחק אין לו חוש הומור במיל, אני אומרת לך.

לידתושד מנ הי ג
(המשך מעמוד )5
לירה• בערב זה נאספו 20ל״י במזומן.
היה זה הכסף הראשון שנכנס לקופה.

אגרופים מול אגרופים
^ אזח שו אנשי־האגרוף של מפא״י
1Jבמתרחש מתחת לאפם. הם החלו במערכה
של הפחדה ולחץ. צעירי הארגון אף
הם לא היו נמושות, ורבים מהם קורצו
מאותו חומר של קבוצת־האגרוף. אך ההפחדה
הקשתה על פעולת־הגיוס. אנשי מפא״י
החליטו לכנס אסיפה של בני הואדי, עברו
בין הבתים כדי להזמין את התושבים לבית
יורדי־ים. בן־הרוש שלח כמה מאנשיו
לאסיפה, לדווח על הנעשה. יריביהם הכירו
אותם, לא נתנו להם להיכנס.
בין שתי הקבוצות פרצו קטטות. המשטרה
הוזעקה, עצרה כמה מצעירי הארגון, האשימה
אותם בהקמת תנועה מחתרתית. בן-
הרוש, שלא השתתף בריב, הלך לבקר את
אנשיו בתחנת המשטרה. שם פגש את
ראש הקבוצה המפא״יית׳ באבא סידי. זה
ירק בפרצופו, בנוכחות סמל המשטרה. את
היריקה הזאת לא שכח בן־הרוש עד היום.
לפני שלושה חודשים, זכו בן־הרוש וחבריו
להכרה רשמית כגוף ציבורי, לפי חוק
האגודות העותומניות. לשם כך היתד. דרושה
השתדלותו של סגן ראש עירית חיפה, איש
אחדות־העבודה. עובדה זו שימשה מאוחר
יותר יסוד לשמועות, כאילו מפלגה זו
עומדת מאחורי הארגון, תרמה לו 3000ל״י.
פרשת התמיכות המפלגתיות בארגון זה
הינד, פרשה מאלפת ביותר. כאשר ראתה
מפא״י כי החמיצה את ההזדמנות לרכוש
לצידה את בן־הרוש, וכי לא הצליחה לחסל
את ארגונו בכוח, בחרה בדרך שלישית:
קניה בכסף. בעזרת מתוזכים פנה אליו משה
שחל, עסקן הסתדרותי מטעם מפא״י, הציע
לו עזרה כספית. השיב בן־הרוש: אותי
אינכם יכולים לקנות. שחל הביע נכונות
לתמוך בארגון, אם זה יסכים לפחות לשמור
על נייטרליות במאבק המפלגתי.
בן־הרוש התייעץ עם שניים מחברי הועד.
אלה ערכו חשבון של הנזקים וההפסדים
בימי־עבודה שנגרמו להם בגלל קבוצת־האג־רוף,
דרשו סכום אפסי במונחי הקנוניות
הפוליטיות בארץ 700 :ל״י. שחל הסכים,
קיבל קבלה רשמית על הכסף. בו במקום
נפתח חשבון בנק על שם הארגון.
מן העיסקה נודף ריח של קנוניה אפלה.
לא כך ראו אותה בן־הרוש וחבריו. אלה
היו סוג חדש של מנהיגים. הם ידעו כי
יד כולם נגדם, ועל כן צריכה ידם שלהם
להיות נגד כולם. במקרה זה: מוכנים לקבל
כסף מכל גורם, בתנאי שיהיו ׳:חופשים
להשתמש בו למטרות שהם עצמם יקבעו.
יש בכך משום לעג־הגורל, ש־ססד הלירות
של ההסתדרות עזרו לבסס את הארגון,
שהנהיג את ההפגנה, שהולידה את ההשתוללות,
שהרסה את מועדון ההסתדרות
בואדי סליב.

האם יימכר ץ
ל ום החמישי השחור הוציא את בן־

הרוש ואת הארגון מן המסגרת השכונתית
הצרה, הקפיצם בבת אחת אל הבמה
הלאומית. בן־לילה הפך בן־הרוש מנהיג
מוכר. למשרד הארגון, השוכן בבית־הקפה
המחוסל, החלו זורמים מאות תושבי הואדי
שביקשו להתקבל בגלוי כחברי הארגון•
בן־הרוש החל מדבר עם עתונאים,
מציג תביעות בפני המוסדות, מעיד ומאשים
בפני ועדת־החקירה הציבורית.
הוא לא עשה זאת במנהיגו של ואדי־סליב.
מאחוריו הסתמנה התארגנות ארצית
של בני העדה הצפון־אפריקאית, אשר נציגים
רבים שלה כבר נפגשו עם בן־הרוש
בהכירם בו מנהיג ארצי. סיסמתם: מארוקאי
כל הארץ — התאחדו! כאשר ירד השוטר־לשעבר
מעל דוכן העדים השבוע, נשאלה
השאלה הגדולה: איזה דמות יתן למרד ה־מארוקאי?
לא היה כל ספק שזו הפעם הראשונה
קמה קבוצה מהפכנית של ממש
במדינה, מבוססת על שכבה עממית חזיית־סבל.
נשאלת רק השאלה: האם תתבדל מהפכה
זו ותתארגן על בסים עדתי טהור, או
שמא תחפש בני־ברית בין קבוצות רעיוניות
ועדתיות אחרות, שגם הן נלחמות במשטרי
בן־הרוש הוכיח עצמו כמנהיג מפוכח ופיקח•
אך היו לפני בן־הרוש מנהיגים עממיים
ממורמרים, שנשבעו לקדש מלחמה על זכויותיהם
וזכויות עדתם. במציאות הארץ, היה
סופם עגום: כולם נמכרו למשטר הקיים. על
כן, מעל לכל השאלות שעוררה הופעתו הפתאומית
של בן־הרוש על הבמה הלאומית,
ניצבה שאלת השאלות: האם יתמיד במאבקו
הבלתי־תלוי, או שמא יימכר גם הוא? ואם
יימכר, האם תוליד התסיסה הנוכחית של
עולי צפון־אפריקה מנהיג אחר שלא יימכר?
העולם הזה 1139

ב מדינ ה
(המשך מעמוד ) 10

את מכתבי בתו שהזמינו אותו לביקור.
שבוע לפני שחרורו קיבל האיש מכתב אחרון
מבתו .״אל תבוא לבקר,״ נאמר בו,
״יש סיבות חשובות שלא תבוא.״ גולדמן
הפיקח ניחש מיד מה קרה. חקירה קצרה
אימתה את נחושיו: מישהו שכח או לא
ידע מהסדר הקבוע, החתים את המכתב האחרון
לבת בחותמת בית הסוהר.

נ 1ע ר
זרע פו רענות
קבוצה של שישה ילדים, פרועי־שיער
וקרועי־בגד, הובלה בראשית השבוע מתחנת
המשטרה בבאר־שבע, אל בית־משפט השקום
המקומי. היו להם פנים תמימות ועיניים
ילדותיות, אולם האשמה שבגללה הובאו
לבית־המשפט לא היתד, כל כך תמימה.
הם הואשמו בקשירת קשר לבצע מעשי
פשע, בשורה ארוכה של מעשי אלימות
ושוד, בעת ההתפרצות העדתית שאירעה
בבאר־שבע בשבוע שעבר.
בעת שהמתפרעים המבוגרים נלקחו למעצר
לרמקה ולירושלים, בילו הילדים
שישה ימים בבית־הכלא המקומי בבאר־שבע.
אחד אחד הובאו הילדים בנוכחות קצין
מבחן אל שופט השקום אליהו נאוי, שהטיף
להם מוסר, הסכים לשחררם תמורת
סכומי ערבות גבוהים .״הם יותר מסוכנים
מהגדולים,״ אמר עליהם אחד השוטרים —
״ד,ם ממש מחכים להזדמנות כזאת.״
כלי עכר פלילי כל ששת הילדים,
בגילים מ־ 12 עד 15 לא היו עולים חדשים.
לפחות מחצית תקופת חייהם עברה עליהם
בארץ. הם הלכו לבתי־ספר ישראליים,
גדלו בסביבה ישראלית. כיצד הגיעו להתפרעות
העדתית?
סיפר אחד מהם, דוד אבוטבול 15 תושב
מעברת חצרים :״אני לא פושע ואף־
פעם לא היה לי תיק, אני עובד קבוע ולא
מחפש צרות. אבל באותו יום הלכתי לקולנוע,
ראיתי מכות, ראיתי שוטר מרים
אלה על אחד מרוקאי, תפסתי את האלה
ונתתי לו בראש, שלא ירביץ למארוקאי.
ברחתי ולא תפסו אותי. אבל אחר־כך ניגשו
אלי ברחוב ואסרו אותי.״
שלושה מבין הילדים היו מוכרים למשטרה
קודם. אחד מהם, בן 14 הנראה כבן
, 10 נידון כבר פעם על 15 התפרצויות.
שניים מהם היו יתומים חסרי בית, חניכי
מוסדות שהתגוררו אצל קרובים רחוקים.
גם אם קשה לקבל את גירסת המשטרה
כי ילדים אלה קשרו קשר לבצע התפרעות,
ברור שהשתתפו בה לא מתוך נימוקים
אידיאולוגיים כקשהם. הם היו ברובם חלק
מגדודי נוער־עזוב הממלא את רחובות הערים,
ללא טיפול והשגחה, המטפח הרגשה
של קיפוח סוציאלי, והשש להתגרות בכל
מה שמסמל בעיניו את העושר — כמו
חלונות הראוה של סוחרי באר־שבע.

תזכיר
דעש בל * סבל
״רעש המטוסים אינו גורם סבל
קשה,״ קבע השבוע סגן־אלוף מחיל האויר
בתשובה לצו־על־תנאי נגד הרמטכ״ל. ומפקד
חיל־האויר, בו נצטוו לנמק מדוע לא יפסיקו
את הטיסות וההפצצות במיטוח חיל
האויר שבקרבת משקו של מכם פרנקל. ה־אכר,
בעצמו קצין חיל האוויר, התלונן
(העולם הזה 0138 כי הדף־האוזיר. והפחד
גורמים סבל קשה לבריאותם של בני ביתו
ופוגעים בבעלי החי שבמשקו. המשיבים טענו
כי אין באימוניו של חיל האויר כדי
לסכן את המבקש או לפגוע בבריאותו
את עלילותיו המלאות של הסוחר
הרמאי יעקוב הלפרין, מנהל חברת גדיש,
וחצי־תריסר חברות פיקטיביות אחרות, גיל .העולם
הזה לראשונה ברשימה הנזונוחה לקלקלה
1134 השבוע נידון יעקב הלפרין על
שתיים מהאשמות הרבות שהוגשו נגדו, נידון
לתשעה חדשי מאסר. קבע השופט המחוזי
ד״ר יצחק חזה בפסק־דינו, באשרו
את גילויי העולם הזה :״עיסקותיו המסחריות״
של הנאשם מהוות סכנה לציב-ר,
ולפיכך יש לשים להן קץ על ידי הטלת
עונש מרתיע שכוע אחרי שה*
״עולם הזה 1137 גילה כי דו״ח מומחים
קבע כי אדמת משק י הצרים לא תצלח
לעיבוד חקלאי, אלא אם כן יושקעו בה
סכומים עצומים, החליטו חברי הקיבוץ לא
לנטוש את הישוב. הסיבה: שר האוצר ביקר
במקום, הבטיח להקציב סכומים בלתי־מוג־בלים
לטיוב הקרקע

ת ש בץ u z 9 nvn aSnnn
מאוזן . 1 :נוכל;
.5קסרקטין
.9שגריר ארה״ב
בישראל; 72 .13
מיכל; . 15 מילו
שאלה .16 :למ
רות; .17 קיבוץ
בנגב המערבי
•18 קללה ;
אילת! .21 אות
.22 דרגה צבאית
.23 יהיר; .25 כן
באיטלקית ; 26
אבי נוח ;
כורסא; .30 חיי
בה ; .33 יומן
ללא התחלה; 34
טנא; .35 גבעה
.36 מטרה; 38
הגיע; .40 הדר
.41 יחידת מדי
דה של זוית; 43
בית־חרושת לגפרורים; •44 ראן, ללא
אמצע; .46 נהר באיטליה; .48 מרכז
הדם; .49 מנהלו הכללי של משרד
החוץ; .53 קיבוץ בין פלוג׳ה למשמר
הנגב; .54 צחוק.
מאונך .2 :פרק חלום פרעה בבראשית;
.3מוצל מאש; .4עיר ב־קירבת
ת״א בר״ת ; .5אדון ; .6חייל;
.7נע; .8שקט; .10 זמרת; .11
הדנובה ; .12 אי המערה הכחולה ; .14

77j!e

ח״כ אחדות־דיעבודה .16 :עיר מרח בית
.18 :היטל .19 :אם ישמעאל:
.22 אמצעי תחבורה .24 :חביב.27 :
פרק דברי ישעיהו לכורש .29 :בין
ישראל לקפריסין .31 :זעזוע.32 :
במאי ; .34 מדבר ; .37 שבעים וחמש:
.39 מאויבי החקלאות; .42 בן איל;
.45 חברה להובלה ; .47 מפקד סוללה;
.49 תפס; .50 יורד בלילות; .51 מנ עול
בטחון; .52 מילת זירוז.

אויבי

הנוער

מחל ות המין

fo p s iסרס

מאת ד״ר מרדכי זידמן

סיודה מועמדות שישית
שאלון מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות,

שט פרטי-- :
שם משפחה-- :
מציגמשפחתי
הכתובת המלאח-- :
שן;ת הלידח :
מקום הלידה :
שדת העליה :
גובה-- :
צבע שיער•:
צבע עיניים :
חשבלה קודמת :
היא צברית ילידת ירושלים,
בת , 20 שסיימה בית־ספר

תיכון והשולטת בעברית, אנגלית, צרפתית וספרדית. ניסתה את
רוחה בתיאטרון החובבים הירושלמי מסך. חובבות: ריקוד.

ידיעת שפות :

זזוה ב>נדר

לובשת בימים אלה את סדי ה חאקי
של חיילת בשרות חובה.
היא תל־אביבית בת , 18 עיני.ים ירוקות ושער שחור, בוגרת
בית־ספר תיכון. הספורט האהוד עליה: שחיה( .צילום אטאר)

מפורט (לציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים :
מקום העבודה או הלימודים :

תאם המועמדת היתה או תנת חברה
בתנועת־נומד, תנועה קיבוצית, אירגון
ספורט, להקה אמגותית או כל אגוד אתרז

פרט איזה ומתי:

1 1 1Mi. I

:חובבויות:

אם אזזד הפריטיט אינו תל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זח
את תולדות החיים של המועמדת, שכמת
שהן ידועות לממלא שאלון זח.
נא לשלוח את השאלון הממולא
בגידוף החומד למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
מל המעטפה. מלכת המ-ם .1959״
להדביק את תמונת המועמדת כאן.

ליביה גליטיאנו

כבר זכתה להופיע
בסרט אנגלי קצר,
הודות לכשרונותיה כרקדנית באלט. ת 1שבת ירושליס בת , 17
המחבבת מוסיקה ואופרה, במיוחד את טוסקה. מקצועה: דוגמנות.

אילנה פדרמן

הינה תל־אביבית בת /2י, 19

למדה באלט וסיימה את המדרשה
לחינוך גופני. כעת היא מדריכה לשחיה ואקרובטיקה
במים, אימנה בעבר שחיה במכבי רמת־גן. מקצוע נוסף: דוגמנות.