גליון 1140 מתאריך 5 באוגוסט 1959

**דדן־הרזושי:

סירי •בגרי
ראש המערכת:
שיום כתז

עודו השגה:
ריב •יתז
*ורך היתיב:
סייגי השת
ב 7י ב 2/זאסביבן •
רחוב נליקסון aמל־אביב 0 ,ל 9ון ,26763
ת. ד . 136 .ספן לנוגרקים . :פולמפרס״,
המוציא לאור: העולם חזח בס-ס־ד
3וס משח חם בעיט, ת-א• ,ל.31139 ,
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
| תספדגת ימת מדיית לתוכן ח מודעות.

העתון

הנקר א

לפני שבוע וחצי עמדתי על במת־נווגרבי
וגיליתי לקהל נדהם עובדה שלא פורסמה
עד אותו רגע בעתונות: ממשלת ישראל
הורתה למשטרה להשתמש בנשק חם וליAרות
״בשעת־הצורך* על המשתתפים במהומות
העדתיות.
עוד תוך כדי דיבור הרגשתי בזעווע

הקהל. בו במקום החליטה האסיפה במחיאות־כפיים
ספונטאניות: לפנות אל הממשלה
ולתבוע ממנה במפגיע לבטל מיד את ההוראה
הזאת (העולם וזזה .)1139
ההוראה לא בוטלה. המארוקאיט הממור;
מרים,
המאמינים ממילא כי הם עומדים
מחיץ למסגרת של הישוב המסודר, קיבלו
את הרושם כי חייהם הפקר — וכי כל שוטר
שיירה עליהם יקבל גיבוי ממשלתי. אחרי
ששני שוטרים ירו ללא כל הצדקה על
עקיבא אל־קריף, לא היתד, הרגשה זו לגמרי
בלתי־סבירה.
איש אינו יכול, על כן, לבוא ולטעון
שאנו חכמים אחרי מעשה. ראינו את הנולד
והרמנו את קולנו בעוד מועד. ולא חשובה
העובדה שהשבוע לא השתמשה המשטרה
בנשק חם. עצם הידיעה כי המשטרה עלולה
להשתמש בנשק זה גרם לתגובת־שרשרת.
,אדם החושש כי חייו בסכנה, כי אפשר
לירות בו כמו בכלב שוטה — מסוגל לעשות
מעשים בלתי־מחושבים. הוא יכול להזדיין
בנשק בלתי־חוקי, והוא יכול לירות באוויר
כדי להגן על חייו. מבחינה חוקית, זהו
פשע. אולם מקור הפשע הזה הוא בחוליה
הראשונה של השרשרת — בהוראות הממשלה
למשטרה.
כמה עתוניס יצאו במערכה אישית נגד
דויד בן־הרוש, כדי לערער את מעמדו. הם
ניסו לתארו כאיש היסטרי, בלתי־אחראי למעשיו.
השאלה היא: מה היו עושים כותבי
כתבות אלה אילו היו הם במקומו באותו
מצב?
מי שיקרא את הדו״ח העובדתי של חולית
העולם הזה, בהנהגת שלום כהן, שלא משה
מן המקום במשך כל תקופת המתיחות, לא
יוכל להימנע מן המסקנה הברורה כי בן־
הדוש וחבריו נפלו קרבן לפרובוקציה. במידה
מסויימת היא מזכירה את פרשת אלט־

כתב בכיר:
מיי תבור

ן ודך תבגיו 0 מי 1לם הפעררו8

מרית שרי

חברי המערכת:
שיי!ו נלור, לילי גלילי, דויד הורוביץ,
רותי ורר, אברהם חרמון, יוסף אבו־המרי,
אביבה סטן, אבנר טרי, עמום
שינן, שלמה שרן.

ביותר

במדינה

לינה. כי בשני המקרים אורגנה בדם קר
קנוניה, שנועדה לגרור את הצד השני למעשי
אלימות בלתי־מחושבים, כדי לעורר נגדו את
דעת־הקהל, ולהצדיק פעולות־דיכוי מוכנות
מראש.
גם אחרי פרשת אלטלינה טענו אויביו
של מנחם בגין שהוא נהג בהיסטריה ואיבד
את עשתונותיו. אך אם אפשר היה לטעון
טענה זו נגד מנהיג פוליטי מנוסה, שעמד
בראש מחתרת לוחמת בימי מאבק אכזרי
וממושך — מי יבוא בטענות אל בן־הרוש,
חסר הנסיון הפוליטי, שזה מבחנו הציבורי
הראשון?
דבר אחד אפשר להגיד ללא הסתייגות
לטובת בן־הרוש. הפרובוקציה של השבוע
לא היתד, יוצאת לפועל, אילו האמינו מארגניה
שאפשר לקנות אותו בכסף ובמשרות.
עצם העובדה שנקטו בקו אלים זה כדי לחסל
אותו, ולסלקו מן הבמה לפני הבחירות,
מעיד שהם מעריכים אותו כאדם כן, הנאמן
למטרתו המוצהרת.

אין גורם בארץ הלוחם בעקביות למען
חופש הדיבור כמו העולם הזה. אנו מגינים
על חופש זד, למען הכל — גם למען מפלגת
פועלי ארץ־ישראל. היתה לד, הזכות לקיים
אסיפה בכל מקום, וגם בואדי־סליב.
אולם מותר לשאול: מדוע בכל זאת החליטה
מפא״י לקיים אסיפה זו במועד זד, ובמקום
זה? כל המפלגות האחרות נעתרו לבקשתו
של בן־הרוש ולא קיימו אסיפות בואדי•
גם ידידי ואנכי, כאשר החלטנו לקיים
בחיפה אסיפה על נושא זד״ לא קיימנו אותר,
בואדי־סליב, אלא דווקא בהדר הכרמל —
למרות שיכולנו לקוות בצדק, כי דברינו
יעוררו הד חיובי בקרב יושבי הואדי. האם
המפלגה הגדולה ביותר במדינה אינה חייבת
לפחות באותה מידה של אחריות ציבורית?
אם מפא״י נהגה אחרת, בידעד, את כל
העובדות האלה, הרי מעיד הדבר על מטרה
ברורה. ואמנם, מטרה זו הושגה במלואה.
לכן, אל יעורר איש במקרה זה את שאלת
חופש האסיפה. לא זה עומד כאן לדיון, אלא
החופש לשחק בגפרורים ליד חבית פתוחה
של אבק־שריפה.
מכתבים קרן ואדי סליפ

רצון! בזה שבלו נז> את תרומתי בסד —20.
ל״י, המיועדת למשפחות העצורים של הפגנות
ואדי סאליב, שנשארו ללא טפרנם.
נראה לי כי השוראים עשויים לעזור הרבה
לטצושת המשפחות, על־ידי שיגור תרומות
מעיז אלה, לשרו שתיפתח במיוחד
למטרה זו.
מקסים גילן, תל־אביב
מה שמזעזע ביותר בכל פרשת ואדי
טאליב הוא מצבז של משפחות העצורים,
שנשארו ללא מפונסים. מחריד לחשוב מה
הוא מצבן של משפחות מרובות ילדים אלה,
שתנאי חייהן נם קודם לכן היו חיי מצושה
ודלות. לפני שבוע ביקרתי בבאר־שבע וראיתי
ברחוב הראשי את אשתו של אחר
מעצורי ההפגנות, כשהיא יושבת על המדרכה
עם חמשת ילדיה, לפגיה קופסח־פח
ושלט :״אנא בבית־הסוהר, ולנו אין לחם
לאכול!״ בתור אשה ואם אינני סבורה שמי
מאתנו יכול להשאר אדיש נוכח מצב זה.
אדישות רק תוסיף לסבלז ומצוקתו. אני
מצרפת את תרומתי הדלה בסכום של 10
ל״י, לקרן לעזרת משפחות עצורי ואדי־סאליב.
שולמית
ילין, תל־אביב

אנא, העבירו באמצעות עתונכם, תרומה
של 2ל״י למשפחות העצורים בואדי סאליב.
זהו לצערי כל הסכום שאני יכול להעמיד
כרגע לצורר חיוני זה.
שוטר החפץ בעילום שמו,
תל־אביב
...הנור א בכל המאורעות האחרונים מתרחש
דווקא לאחר שהכל מסתיים. העתונים
כותבים: נעצרו 70 איש; הם אינם כותבים
מה אירע למשפחותיהם, ממה חיה האשה,
הילדים, הפעוטים שנשארו בבית ההרוס.
לא הצלחתי עדיין לנקוט עמדה לגבי מה
שהתרחש, אולם ברור לי כי למשפחות העצורים
יש לעזור. קבלו נא את תרומתי
הזעירה, אולי היא תשמש אות להמשר.
(רצות 10ל״י).
אורה מ״ נתניה
מערכת העולם הזה העבירה סכום תרומות
הקוראים, בצרוף תרומודזיהם של חברי המערכת,
לארגון ליכוד עולי צפון אפריקה,
לחלוקה בין משפחות העצורים, תשמח להעביר
תרומות נוספות לממרח זו.

למען השם

קראתי בהנאה את מאמרו המאלף של
אורי אבנרי על ״הדיאדוכים״ (העולם הזה

.)1139 יש ל,י רק שאלה אהת: איר אפשר
להשוות את דויד בן־נוריון לאלכסנדר מוק•
דון?
יש לי שם הרבה יותר מתאים: אלכסנדר
מוקיון.
דויד אביעה נתניה
מותו של אלכסנדר מוקדוז הביא לחורבן
הקיסרות הגדולה ביותר בעולם העתיק. האם
אתם רומזים כי הסתלקותו של בי. נ׳י. תביא
לחורבן המפעל הנדול ביותר בעולם החדש?
לא־מפא״יניק, תל־אביב
העורר היה מיטיב לעשות אם היה משווה
את המחלוקת סביב הירושה הגדולה לתקופתם
של הקיסרים הנאורים ברומא. שם עמדו
זה מול זה פילוסופים (כמרקום אורליום)
ומצביאים דגולים (אספסינוס, טימום, אד־ריאנום)
.המחלוקת סביב ירושתו של מוק-
״-־דון היתה גסה והמרנית פי כמה. כז אי־אס־שר,
אפילו בהרבה רצוז טוב, להשוות את
אבו לדיאדוד תאו־שלטוז
י. איזנשטאט, ירושלים
נהנתי לקרוא את הדו״ח הטלא לצרכו
על הצוות אבן־רייז. נאמן למסורתו הישנה
פירט העולם הזה, גם בדו״ח זה, את כל
התכונות, המעלות והחסרונות, של הסחורה
העומדת להיצע
יורם קנפל, תל־אביב
דיאדו״ח לצרכן.

קראתי על פרשת ״מימכר ההיסטוריה (העולם
הזה — )1137 בה סיפרתם ביצר הצליח
סטודנט זריז לשכפל את חומר ההוראה
של מורו, ד״ר אנקורי, מבר אותו בין תלמידי.
המרצה — ומצאתי עצמי קצת מקופח
שמעתי את ד״ר אנקורי מגנה את הסטו-
דנט הזריז (אתיקה מקצועית ,״וכויות שטו-
רות״ ,אי־הגהה) ,והשתכנעתי. לא כל דבר
שסטודנט עושה הוא נם צודק. כדאי היה
שתשמעו נם את צירו של הטרצה.
סטודנט, ירושלים
הסטודנט הירושלמי מופה בהניחו כי
העולם הזד, שמע רק צד אחד. אין ספק כי
זכויותיך של ד״ר אנקורי לא נשמרו והעולם
הזה גס הצביע על הסיבה לכך: הסחבת
במפעל השיכפול וצרכיהס הדחופים של ה־סטודנמיס.

שקט
במקום פוגרום
נוכחתי בישיבת מועצת אור־יהודה, בה
התקיים ריב הכיסאות עליו מסרתם (העולם
הזה .)1139ראיתי
כיצד מרים
האיש החזק
של אור־יהודה
את כסאו ומשליכו
בנציג הקומוניסטי
במועצה.
אני מוכרח
לציין בי למרות
שאהדתי המפלגתית
נתנו־נה
דווקא למפ-
לגת משליר־הב־סאות
— מפא״י
— אותה אינני
מזהה בשום אופן
עם סעדון,
הרי אהרתי הקוג׳מן
אישית
היתה נתונה
הפעם לנציג הקומוניסטי, אלברט
קונ׳מן, שלא הגיב לפרובקציה, והצליח בשקט
שלו לסיים את הקטטה לפני שהפכה
לפוגרום.
י. א״ סקייה

דמותו של מנהיג

ברנע זה הודיע ״קול ישראל״ על מעצרו
של דויד בז הרוש, מנהיג המרד המרוקאי,
באשמת ״התנגדות מזויינת לשוטרים״ .לענ
הגורל. לפני מספר דקות סיימתי את קריאת
המאמר ״לידתו של מנהיג״ (העולם הזה
.)1139 סיימתם בשורות אלה :״האם יתמיד
(בן הרוש) במאבקו הבלתי תלוי, או שמא
יימכר נם הוא?״ התשובה לשאלה זו באה
במהירות בלתי רגילה: מפא״י לא הצליחה
לקנות את בז־הרוש. היא החליטה לשבור
אותו. האם היא תצליח?
יחד עם מאות רבות של קוראיכם הוותיקים
אני יודע את התשובה: לא!
ב. שאלתיאל, תל־אביב
...מ דוי ד (בן נוריון) עד דויד (בו
׳הרוש) לא קם בדויד.
יגאל ברץ, ירושלים
ממאמרכם ״לידתו של מנהיג״ .התבררה
לי עובדה אחת. למרות כל הנסיונות להדביק
בבן הרוש את התו ״מכור״ ,לא הצליחה
עדיין שום מפלגה ישראלית לקנותו. כל
הבדותות על סכומי-הבסף ששולמו לו, כאילו,
מקרנות אלה ואחרות, הוכחו כחסרות
שחר. הסכום היחידי שבז הרוש קיבל היה
700 הלירות שנת! לו איש המחלקה לעדות
המזרח של ההסתדרות, וגם כסף זה נכנם
לחשבון ״הליכוד״ .אינני רואה כל סיבה
מרוע יצליחו המפלגות לקנות את בן הרוש

א• ד• .חיפה
...כ ד נולד מנהיג. דמותו של דויד בן
הרוש, כפי שהצטיירה מעל רפי שבועונכם,
היא דמותו של מנהיג אמיתי.
דויד להב, חיפה

היצאנית וציפור הנפש

במסעי בבריטניה ראיתי את מחזהו של
בריפורט ,״אירמה המתוקה״ (העולם הזה
,)1139 וכמו כתב העולם הזה משתתף אני
בצערם של כל אותם הישראלים, שנוסף
על חום הקיץ חייבים הם לסבול את קפאון־
המוחין של הצנזורים הישראליים. אינני
רואה כל רע בהעלאת מחזה הדן על יצאניות,
על אהת הבימות הישראליות. הספק
תיאטרון בישראל, במצבו הנוכחי, להפיק
היחידי שלי הוא אם מסוגל איזה שהוא

את אותה עליזות פאריסאית חמוצה־מרירה,
המציינת את המחזה.
א. ביטון, חולון
...אי־אפשר שלא להבין את חברי המועצה
לביקורת סרטים ומחזות שפסלו את
המחזה ״אירסה המתוקה״ .במצב העניינים,
כמו שהוא היום, כל המעלה מחוה הרז
בזנות, ותהיה איזו שתהיה, פוגע במישרין
בציפור־נפשו של המשטר.
קורא, תל־אביב

הסום נגמר

מאמרו של אורי אבנרי ״ממשל צבועי״
(העולם הזה ,)1138 קלע למטרה. אם חשב
מישהו כי הנה נופץ
אליל הבטחון הכוזב
מול לחץ דעת־הקהל,
וכי האוכלוסיה הערבית,
הנתונה תחת
ממשל של טרור משפיל
ומדכא, תהפוד
סוף־סוף חלק אורגני
מהמדינה — התאכזב.
היה זה כמו תמיד,
תעלול בחירות
של ארם שהפר אמו
במקצועו — דויד בן־
נוריון. כוונתם השקופה
של דויד בן־
גוריון ואבירי הבט־חון
שלו: להשמיט
את הקרקע מתחת ל
רנלם של התזבעים
את ביטולו המלא של הממשל הצבאי, כצעד
ראשון להשתלבות האומה העברית במרחב
השמי.
האין אבירי הבטחוז מבינים כי בכד הם
ממיטים אסוז על האומה? הם אומרים: הרעיון
השמי כוזב: המרחב לא יקבל אותנו
לעולם. כיצד, אני שואל אותם, נניע להסדר
במרחב, אם איננו יודעים לחיות בצוותא עם
מיעוט ערבי קטן?
...ולאבירי הבטחה אני אומר: בבואכם
לאסור ערבים על כי העזו לדרוש משפט-
צרק, איפרו נם אותי — אלד אתם יחד
לבית־הסוהר.
אהרון בכר, וזל־אביב

בינזוי לסכל

בדבר אחד צודקים הטארוקאיים. בזמן
האנגלים ז״ל לא היה בכלל דבר כזה, שאחד
עשיר מופלג והשני עני מרוד וילדיו אוכלים
מפח הזבל כדי לשבור את רעבונם.
ש. ם וג ,7חיפה
הקוראת רות ליכטנרוט מחיפה כתבה כי
צריכים להעניש את אל קריף. נכוו, אולם
לא יורים באדם מבושם. היא טענה כי מי
שרוצה לעבוד — יכול. הייתי מייעצת לר,
נברתי, שתבקרי בלשכת העבודה. אני מאמינה
כי האנשים שנרקבים שמה טעוניינים
לעבוד כמו בעלד, העובד 14 שעות ביום
וטרם הספיק לקנות וילונות לביתו. איפה
הצדק: מדוע מעסיקים את בעלר 14 שעות
ביום בעוד שארם אחר, מטופל בילדים רבים,
עובד עבודת־דחק ימים אחדים בחודש?
מרגלית בן שמחון, ירושלים
. ..נניח שהעולים החדשים מאירופה מקבלים
שכון מהר יותר מעולי צפון־אפריקה.
לדעתי זה מגיע להם. הם עברו את מלחמת
העולם ולהם מניעים השילומים שאנו מקבלים.
חוץ מזה: העולים מאירופה רגילים
לרמת חיים נבוהה יותר.
מיכאל פרייברג, נתניה
כקורא חדש הרשו לי להביע את תודתי
העמוקה למערכת ולכתבים, אשר התייצבו
רא ״ ,ים לימיז הנדכאים והמקופחים, הם היהירים
היודעים לדובב את האנשים שאינם
יודעים לבטא את כאבם וסיבלם, ורק הם
החושפים את האמת ומעלים אותה בלי מורא
וללא משוא פנים.
ט. מ .תל־אביב

חומר נוצץ

בתור מועמדת שלא נינשה לבחינות ל״סט־במיון״
(העולם הזה ,)1139 תרשו לי להשמיץ
קצת את רותי וזרד שלכם. לא כל זהב
נוצץ, ולא כל הנוצץ זהב הוא. אני בטוחה
כי אפילו רותי, שאת כשרונה אני קוראת
בברור במדורה ,״מכתבים לרותי״ ,לא היחה
מצליחה לזכות ליותר משלום ותודה מפי
בוחני ״סטבטיוז״ .יכול להיות שהחומר שהופיע
לנתינה לא נצץ בל כד, כפי שהיא
רצתה, אולם ממה, היא חושבת, עשויות שחקניות
כמו חנה רובינא או חנה מרון?
דליה פ ,.הרצליה
מבשר־ודם־וכשרון, הקוראת פ.

תחליף לשחמט

כאדם שנולד וחי במרחב היה, שאת תככי
המעצמות הגדולות
הוא חש על בשרו,
אני מציע: במקום לשחק
באו״ם, בשהמט
בינלאומי, שאיננו
מפתים לעולם, בדאי
שיצטרפו, הם ונציגיהם,
לאגודת ״צער
בעלי חיים״ — או
אולי נזכה אנו, בני
ארץ יו, לטיפול טוב
יותר בעניינינו.
איברהים קעבור,
עוספיוז

העכור

אם אין לילי
מה קרה ללילי?

טדי שבוע אני פותח
את הנליון, ושבוע שבוע אני מתאכזב
מחדש. מה וה — היא יצאה לחופש ארור?
או שהיא חושבת שבתקופת זיון גרמניה
ומאורעות ואדי סליב החברה אינם רוצים
לצחוק? דחילק לילי, נו.
אורי רבון, עפולה

שנה 22
מספר 1140
5.8.1959
א׳ אב תשי״ט,
המחיר 550 פרוטה

ין דגר מרתק יותר בהיסטוריה
^| מאשר לידתו של דגל חדש. הוא מסמל,
כמעט תמיד, מהפכה עמוקה — התפרצות
כוחות דינאמיים חדשים מנבכי התודעה החברתית.
הדוגמה
הקלאסית היא לידתו של הדגל
האדום׳ לפני 167 שנה. צירי הלידה היו
מוזרים ביותר.
אחרי כיבוש הבאסטיליה, נפלה פאריס
קרבן לשורה ארוכה של ״התפרעויות״ .הפרלמנט
חוקק חוק להטלת ממשל צבאי בשעת
הצורך — וקבע כי הנפת הדגל האדום בידי
השלטון תהיה מדי פעם סימן להפעלת
חוק זה. כך היה הדגל האדום לסמל לדיכוי
ההמונים על־ידי הממשלה.
ב־ 17 ביולי ,1791 ,שוב הונף הדגל האדום,
וחיילי הממשלה פתחו באש על המון
מתמרד. כמה מאות ״בריונים״ נהרגו. ההתמרמרות
העממית חיזקה את היסודות הקיצוניים
ביותר, ובשנה הבאה הניפו ההמונים
עצמם את הדגל האדום עם הסיסמה :״משטר
צבאי של העם נגד השלטון המורד!״

הנה בי כן: המרד מכוון נגד
ה״מסודרים״ ,יותר מכפי שהוא
מכוון נגד ה״לכנים״ .זהו מרד
המקופחים.

מראית עין, ניתן בנקל לחסל את
fסיבות המרד. אפשר לטעון בתמימות :
הנה היתר. הזנחה. באו מהומות ואדי־סליב
והעירו את תשומת־לב השלטון למצב החמור•
עתה ייעשה מאמץ והכל יבוא על
תיקונו.

למי שסבור כד, אין א!? המושג
הקלוש ביותר על מהות המשטר
בארץ. כמשטר זה, קיפוח המוני
האביונים אינו תופעה הניתנת
לתיקון. הוא כסיס המשטר כולו.
מאחר שמשטר זה מבוסס על חלוקת ההון

עד כאן מגיעים שרידים מן השפע
שזרם לתוך הנהר כתחילתו.
משכורות זעומות, שיכונים דלים.
עד שבקצה האפיק לא נשארות
אלא טיפות עלובות -עבודות־דחק
וחדרים נטושים בשכונות־עוני.

ה המצב כיום, כאשר זרם עצום של
} הון עדיין מגיע לארץ בכל שנה. אולם
אין זה מצב של קבע. השילומים עומדים
להיפסק תוך שנתיים־שלוש. המענקים יתדלדלו
עם גבור הניתוק של המדינה בעולם.
זרם התרומות של יהודי העולם לא יוכל
להחזיק מעמד לאורך ימים ברמה הנוכחית.
הוא תלוי גם בחוקי מם־ההכנסה האמריקאי,
אשר מדינאים אמריקאיים מכובדים כבר רומזים
על הצורך לשנותם.

עדות המזרח (ויחד עמו את הערבי) למעמד
נחות׳ הכפוף לגזע העליון של בני אירופה.

באן מתחברת הבעיה העדתית
עם הבעיה הסוציאלית. כרוב המקרים,
האשכנזי והמסודר חד הם.
ישנם פועלי־דחק יוצאי־רומניה, ובשכונות־)
העוני יש עולים מפולין. אולם כלל הוא כי
במרוץ החיים מתחיל בן־המזרח את דרכו
הרבה מאחורי בן־המערב. עליו להתגבר על
מסלול־מכשולים נורא של דעות קדומות,
של תנאים סוציאליים ירודים, של חופר
הזדמנויות חינוכיות ושל קללת ריבוי הפיות
במשפחה.

המרד אינו מרד מארוקאי -
הוא מרד כל המקופחים. אולם לא
מקרה הוא בי המארוקאים הניפו
לראשונה את הדגל האדום־השחור.

הכוונה היתה להבריז כי העם
הוא ריבוני, ובאשר הממשלה מתנגדת
לרצון העם, הרי הממשלה
היא המורדת.

בשנים לאחר מכן קרו מקרים רבים
כאלה, גם בצרפת וגם מחוצה לה. הדגל
האדום הפך לסמל ההתנגדות לממשלה.

ך« ואדי סלים נולד, לפני חודש׳ דגל
Jחדש. מי המציא אותו ז יתכן כי איש
לא יידע זאת לעולם. אולם כבר שעות מעטות
אחרי שירו שוטרים מופקרים על
עקיבא אל־קריף והציתו את מרד המארו־קאים,
נשאו ההמונים דגל אדום ודגל שחור
— הצבע האדום של דם אל־קריף, והצבע
השחור של הקיפוח.
מאז התפשט הדגל־הכפול הזה על פני
כל הארץ. בכל מקום שהחלו מהומות עדתיות,
וגם בכל מקום שהוכנו מהומות כאלה
ונמנעו ברגע האחרון — הופיעו האדום
והשחור. השבוע הונפו דגלים אלה
בכרם התימנים בתל־אביב, מעל לבית אשר
העיריה התכוננה להרסו בגלל עבירה על
חוקי הבניה.

אני מעז להינכא בי המדינה עוד
תרבה לראות את הדגל האדום־
השחור. בי הוא מסמל תהליך
אשר יטיל את צלו על המדינה
כשנים הקרובות, הוא נולד בדגל
המרד המארוקאי. כבר עתה מתפשט
על פני עדות אחרות של בני
המזרח. עוד צעד אחד -והוא יהפוך
לדגלם של בל השכבות והמעמדות
המקופחים כמדינה.

ך מרד המתפשט מתחת לדגל האדום!
| השחור הוא מרד סוציאלי, באיצטלה עדתית.
אין הוא סוציאלי בלבד, ואין הוא עדתי
בלבד. הוא מזיגה של שני היסודות.

את אופיו הסוציאלי אפשר להד
ביה בפרט חשוב: המורדים מבני
עדות-המזרח שונאים את ראשי־העדה
הוותיקים שלהם עוד יותר
מכפי שהם שונאים את ראשי־השלטון
בכללם.
בבהלה הראשונה ניסה השלטון להרגיע
את המורדים על־ידי חלוקת כבוד לעסקני
העדה הספרדית, שצורפו בחפזון למשלחת
המטיילים־על־חשבון־האומה לקונגרס היהודי
בשטוקהולם. בכור שיטרית, שהוא עצמו
ממוצא מארוקאי, נאם נאומים נרגשים בשם
בני המזרח. בכל רחבי הארץ גוייסו עסקני־העדות
השכירים כדי לדכא את המרד במלים
מתוקות בהברה מזרחית.
אולם כל הנסיונות האלה נתקלו בבוז
גלוי. העסקנים הספרדיים הוותיקים הם, בעיני
המורדים, סוכני האוייב — מעין יורן־
ראם מזרחי. הם שנואים, מפני שהם מייצגים
את המעמד ה״מסודר״ ,המחלק בינו לבין
עצמו את הנאות השלטון.

תמונה שיש להתרגל אדיה -שוטרים מסתעוים על ה»ווו*ם
הזורם לארץ מן החוץ, ולא על אמצעי־ייצור
מקומיים, הרי דרכי החלוקה קובעים את
מהותו. יש בו בעית־מעמדות כמו בכל
משטר אחר — אולם אין אלה מעמדות
רגילים. אלה הם מעמדות אופייניים למשטר
הציוני בלבד.
בחברה יצרנית רגילה, נקבעים המעמדות
על־פי היחס לאמצעי־הייצור. במשטר הציוני,
נקבעים המעמדות על־פי הקירבה למקו־רות־החלוקה.

*aקורות
החלוקה דומים לנהר הפוך
— / Jנהר הזורם מן הים אל היובלים.
בראשית הדרך זהו נהר אדיר, רחב ועצום.
מאות המיליונים זורמים בו. כל המתגורר
על גדותיו נהנה מן השפע. זוהי ארץ הצמרת
— ארצם של ראשי מפלגות וציונים
מקצועיים, ראשי המנגנונים הפוליטיים והכלכליים,
ארץ הוילות והקאדילאקים והנסיעות
לחו״ל על חשבון הציבור.
בהדרגה נעשה הנהר צר ורדוד יותר.
היושבים על גדותיו עדיין נהנים משפע מסו־יים.
זהו המעמד המסודר, המורכב ברובו
מבני הישוב הוותיק. מעמד זה אינו שולט
בארץ — אולם המעמד השליט זקוק לו
לצורך שלטונו. על כן דואג השלטון כי
רמת־מחייתו לא תרד מתחת לרמה נאותה
כלשהי.
אך לבסוף מתפצל הנהר לנחלים קטנטנים,
עד שנשארות רק שלוליות עכורות. זוהי
ארצם של המקופחים — ארצם של מאות
אלפי עולים חדשים, ערבים ובני הפרברים
של הישוב הוותיק.

מה יקרה באשר הזרם האדיר
יתמעט? באשר לא יישאר ממנו
אלא סילון דקיק?

בעייתם העדתית היא החמורה ביותר,
והיא פועלת בפתיל רועם
להפעלת המוקש הסוציאלי.

גם כאן אפשר להיעזר בתמונת הנהר

ההפוך. כאשריתמעט הזרם, ייעלמו המים
בראשוראשונה בקצוות הרחוקים. יושבי *1תכן כי הפעם יצליח המשטר לחסל
את המרד — בעזרת אלות המשטרה,
הגדות בארץ הצמרת יוסיפו להפקיע לטובת
אוזני הש.ב״ לשונות ראשי־העדד. הקנויים
עצמם את המעט שיש. הם יחלקו לגרוריהם
וזרועות לשכת־העבודה.
המסודרים, בהמשך האפיק, את המינימום
הדרוש לקיום המשטר. אך יושבי ארץ־
אולם השאלה יכולה רק להיות: לכמה
המקופחים יהיו הקרבנות הראשונים של,
זמן ז
הבצורת.

ך* יצד מורכבת הבעיה העדתית על
wבעיה סוציאלית זוז מדוע רוב פועלי
הדחק ורוב יושבי־שכונות־העוני הם בני
עדות המזרח?

גם זו תכונה הטבועה ביסודו של
המשטר הקיים.
משטר זה הוא פדרציה של מפלגות, שנולדו
כולן כאחת במזרח ובמרכז אירופה, או
שהנן צאצאים של מפלגות כאלה. ההרכב
האישי, המסגרת הרעיונית, הרוח הפנימית
— כולן שייכות להווי הגטו היהודי במזרח־אירופה.
פה ושם נשכר קויזלינג ספרדי או
ערבי וזוכה ל״סידור״ — אולם בני המזרח,
מטבע ברייתם, אינם יכולים להשתלב
במסגרות אלה.
רוח המשטר — רוח הנושאת את עיניה
אל אירופה, הבזה למזרח, השונאת אותו
ופוחדת מפניו — גם היא דנה את בן

מרד זה יפרוץ שוב ושוב, ובבל
פעם בתנופה גדולה יותר. זהו זרע
החורבן הטמון בחובו של המשטר
עצמו.
איש אינו יכול להיות בטוח אילו צורות
ילבש תהליך דינאמי זה בשנים הבאות. הוא
יכול להפוך לתנועה פאשיסטית — ואז
יתגעגעו רבים אל תנועת־החרות, ויבינו במאוחר
כי מפלגה זו היתד, למעשה שסתום־
הבטחון של המשטר הישן לויסות הזעם של
העדות המקופחות. אולם התקווה הגדולה
היא כי מרד היסטורי זה, בהנהגת המנהיגים
שיוולדו מתוכו, ישתלב עם הזרם המהפכני
של האינטליגנציה העברית הצעירה, תוך
גיבוש אידיאולוגיה חיובית, פוריה ויוצרת.

אם יקרה הדבר הזה, יהפוך הדגל
האדופ-השחור לדגל התחיה
וההתחדשות -וואדי־סליב ייזכר
בדורות הבאים לטובה בנקודת•
מפנה כתולדות המדינה.

תוקם חדת רחבה
להפלת המשטר
הבחירות לכנסת הרביעית לא תפלנה את המשטר הקיים. דבר זה ייעשה רק אחרי
אבק ממושך, מודרך על־ידי רעיון עקבי ומבוסם על ההמונים הרחבים. אך הופעת
־חות חדשים במערכת הבחירות ועל במת הכנסת — תצעיד את המאבק צעד חשוב
וימה.
השכבות והמעמדות המעוניינים ביותר בהפלת המשטר — איננו חופשיים לצאת
:ואבק. שיעבוד כלכלי, תנאי רעב, טרור בחלוקת עבודה, פרובוקציה מלמעלה וקיום
משל צבאי — כובלים את ידיהם.

על פן, חובה היא ללכד את אותם הכוחות המופנים והמסוגלים
צאת למאבק הנכונות לשיתוף־פעולה בין כל הלוחמים -היא
:מכהן ה״אשץ לכנותו של 3ל ונוף המתיימר לפעול לשינוי המשטר.
כל המפלג את מחנה הלוחמים בשלב חיוני זה — אינו פועל למען משטר חדש, אלא
סייע לקיום המשטר הישן, המידרדר במהירות במדרון האנארכיה והדיקטטורה.
״הפעולה השמית״ ,התנועה הראשונה שהרימה לפני שנה את נס המרד נגד המשטר
קיים, על כל גילוייו — הרעיוניים, הפוליטיים והכלכליים — נכונה לוותר על זכות־אשונים
ועל הזדהות עם כל עקרונותיה. אנו קוראים לכל הגופים והאישים, המתיימרים
לחום לשינוי המשטר :

נתלכד לחזית רחבה ! תופיע רשימה משותפת לכנסת, על בסיס
,ובנית־מינימום, תוך שמירת מלוא עצמאותם בכל שאר הנושאים !
1ארר. ש שת ד.עקרוו 1ת של ה חד תהמ או חד ת:
• חיסול המשטר המפלגתי הקיים, על־ידי שיחרנר האזרח משיעבודו
הכלכלי למנגנוני המפלגות!
• תמיכה במאבקם של העדות והמעמדות המקופחים לחיסול ההפליות
העדתיות ולהשגת רמת־מחיה הוגנת!
• חיסול הכלכלה הטפילית והקמת משק יצרני, המבוסס על תיכנון
ממלכתי ויוזמה חופשית!
• ביטול הממשל הצבאי לאלתר ומתן שויון־זכויות מלא לכל אזרחי
ישראל!
מדיניזת יזומה לשלום בין ישראל וארצות המרחב!
• מדיניות של ניטראליות פעילה בזירה הבינלאומית!

כתשוב תו לקריאה זו תיבחן כנותו של כל נוף הנושא׳כפיו את
דסמת המשמר החרש ; אל יתחשב איש כאינטרס כיתתי וכנימו•
ן ים אישיים, כאשר עתיד המדינה מוגה על כף המאזניים!

הפעורה השמית

הפעולה השמית _
גזוגזעה את אווזדיה בנזוזוו וזר־אביב רהשוזוזך

ב כנ ס או ה די ם
שיתקיים כיום ה ,6.8.1959 /שעה 8בערב, באולם ״גיל״
המקורר, רה׳ גורדון ,34 תל־אכיב, בהשתתפות חברי המרכז

אור א בנ ר•

נ תן לין־מוה

בני מיו ע 1מ רי

לדיון על הפעולה השמית בחדשים הקרובים

בם דינה

מאחורי שפיכות;

העם היהודים הגודדים
השבוע עמד העם היהודי ברחבי חעולם
בפני בעיה גורלית: האם להניף את הדגל
השחור־אדום־זהוב של הרפובליקה המערב־גרמנית
מעל לקונגרס היהודי העולמי, יחד
עם דגלי שאר הנציגים הדיפלומטיים שכיבדו
בנופחותם את כינוס הקונגרס בשטוקהולם?
אמנם, מתחת לדגל זה מתאמנים חיילים
גרמניים בנשק ישראלי, ובזאת ממלאים בגאווה
את לבותיהם של רוב תושבי ישראל.
בדגל זה מקושטים גם המשרדים, השולחים
לישראל את מאות מיליוני המארקים של
השילומים, המקיימים את המשק הכושל של
הממשלה הישראלית, והמכסים בעקיפין גם
את חשבון העסקנים שטיילו לשטוקהולם.
אולם עקרון הוא עקרון. הנציגים המוסמכים
של העם היהודי התקוממו — והדגל
הורד מן התורן, יחד עם שאר הדגלים. הנציגים
יכלו להתפנות לעסקים אחרים.
לרוע המזל, לא היו להם עסקים אחרים.
סוכנות״מישנה. כי הקונגרס היהודי
העולמי מייצג את יהודי העולם, כשם שאגודת
הצמחונים בישראל מייצגת את המדינה.
זהו אוסף מקרי של עסקני מפלגות, רובם
ממדרגה שלישית ורביעית, שלא נמצא
להם מקום ראוי בממשלה, בכנסת, בעיריות
ובמוסדות רציניים אחרים. כפרס־תנחומים
ניתן להם תפקיד זה — הכרוך בחובה הנעימה,
לייצג את בעית היהודים בבתי־המלון
המפוארים של חמש יבשות•
השם עצמו מטעה. הוא מעורר את הרושם
כאילו קיים עם יהודי מאורגן, הבוחר בנציגים
והמנוהל על־ידם. אין דבר הרחוק יותר
מן המציאות. הקונגרס הוא אגודה מקרית
לחלוטין. בכמה קיבוצים יהודיים הוא מיוצג
על־ידי ארגוני־הקהילה הרשמיים. באחרים
הוא נתמך רק על־עי כמה מפלגות. ובקיבוצים
יהודיים רבים אין לו בכלל שום
תומכים, נאלץ להקים לעצמו משרד שאינו
מייצג איש אלא את פקידי הקונגרס עצמו.
לשם מד« אם כן, קיים הקונגרס? בעיקרו,
זוהי סוכנות של ממשלת ישראל, כדי להופיע
במקומה באותן הארצות, בהן אין דריסת
רגל לגוף ישראלי או ציוני — כגון מארוקו
או פולין. אם ראשיו מעיזים בכל־זאת לזהות
סוכנות־משנה זו עם העם היהודי העולמי,
הרי מעיד הדבר רק על זלזולם ציני
בעם זה.
חלום יום קיץ. עד כמה שרחוקה הדרך
מן האשליה אל המציאות, מוכיח דוזקא הכינוס
בשטוקהולם.
המקום לא נבחר רק כדי לספק לעסקנים
טיול ארוך ונעים ככל האפשר, בעיר הסקנ־דינאבית
היפהפיה. לכאורה, היתה כוונה
אחרת: לאפשר לנציגי היהודים בגוש הסובייטי
להשתתף בקונגרס המתקיים על אדמה
ניטראלית.
בדמיונו של נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות
הציונית והקונגרס היהודי, קם כינוס
גדול של יהודי כל העולם, אמריקאיים וסוב־ייטיים,
המפגינים את אותה האחדות הלאומית
היהודית, שהעסקנים הציוניים אוהבים
לנאום עליה.
אלא שלחלום זה אירע מה שאירע לחלומות
רבים אחרים של נחום גולדמן הפורה:
הוא נשאר חלום• היהודים הסובייטיים לא
באו, ההונגרים ביטלו את השתתפותם ברגע
האחרון. מכל היהודים בארצות הקומוניזם
באו רק שני משקיפים פולניים.
היה זה, בין השאר, רמז ליחסם הנוכחי
של הדיפלומטים הסובייטיים לנח ים גולדמן
עצמו. פעם התיחסו אל הנשיא הציוני ברצינות,
ראו בו אלטרנטיבה לבן־גוריון, אדם
המוכן והמסוגל לקנות עליה מרוסיה, במחיר
ניטראליות ישראלית בעולם. אולם נם־
יון ארוך שיכנע דיפלומטים אלה שזוהי
אחיזת־עיניים: הנשיא הציוני אינו אלא עסקן,
הקיים בחסדו של ביג׳י, נכנע לו לחלוטין
ועוסק ברעיונותיו המבריקים רק לשם
שעשוע עצמי.
קטטת כרטיסי־ינסיעה. אך יתכן כי
המבחן העליון של הקונגרס היה דווקא
בישראל. תוצאותיו היו חד־משמעיות: האזרח
הישראלי היה השבוע אדיש לחלוטין
למעשי ארגון זה, המדבר בשם יהודי העולם.
כל אשר שמע עליו האזרח הוא כי פרץ
בין העסקנים ריב על חלוקת כרטיסי־הטי־סה,
כשהיה צורך למצוא ברגע האחרון כרטיסים
לעסקנים הספרדיים שנהנו ממהומות
ואדי־סליב. לא היתד, זאת דרך יעילה מאד
להחדיר באזרחי ישראל זיקה לאחדות העם
היהודי.

• vדם אחד לפחות היה מוכן לדבר
גלויות, בערב־שבת בואדי סליב. היה
זה איש מפא״י, שחבריו קראו לו ״שרגא״,
ואשר עמד בפתח קולנוע הדר, דקות ספורות
לפני התחלת האסיפה של מפא״י. הוא
אמר :״האסיפה הזאת באה כדי לבחון את
תגובת תושבי ואדי סליב.״ לא להשמיע
תעמולת־בחירות, לא להסביר, להרגיע או

העוד הזה
• און צוזרוז וזפא״י ש־אירג\1ז
פרובו\2צי\ז גזתוב־גנוז,
בגזבורה. בכורה רשבגר
ארגון רזרררז־בל רגזנו\
וכויוה הנגדה הצפון־אפ־רי\2איה,
אוזרי שגוכוזה ר־רננה
שאי־אפשר ר1\2ווז
אה הנהיגה.
• אה מעושרו! ישראל
שנתנה היהר מזשבורה
רפוזווז באש ננר הפגיניגד.
הנר־ידי כך נבונוה ברב
ננרה שרנזה אה ההרגשה
שהיא גזוזוץ רזזווו, וחופה
כנוה האנשיה רהננשינז
בלהי-נהוושבינו.
• אה תנהיגי נופא״י בחיפה
שאירגנואסייפהפרו־בולתיביה
בואדי בריב,
אשר כר תתרהה היהה
לגרות ל2ן תתוה שישתשו

להבטיח — כי אם לבחון את תגובת התושבים,
תוך התגרות ברורה.
הנואם הראשי היה עסקן מפלגתי ממדרגה
שניה, מזכיר מפא״י בחיפה, נתן להב. הנושא
— קיבוץ גלויות, מיזוג גלויות —
היה שבלוני. הדברים שנאמרו היו שבלוניים
לא פחות :״אין הפליה בואדי סליב ובמדינה
כו ל ה ...בדרך זו לא ישיגו אנשי ואדי
סליב דבר אך לא הנואם ולא נאומו
היו חשובים. צמרת מפא״י, שהחליטה לקיים
את האסיפה במקום ובמועד זה, יעדה לה
תפקיד אחד בלבד: התגרות בצפון־אפרי־קאים
של ואדי סליב.
המיבצע תוכנן לפרטי־פרטיו. האסיפה הי־תה
צריכה למלא את תפקיד הפתיון המושלך
לחיה רעבה. ברגע שתיגע החיה בפתיון,
תיסגר עליה המלכודת. ברגע שהצפון־אפרי־קאים
יביעו בכל צורה שהיא — לו גם
הקלד, ביותר — את מחאתם על עריכת
האסיפה, או התנגדותם לדברי הנואמים, תיכנס
המשטרה לפעולה.
לשם כך תפסה המשטרה את עמדותיה
כבר בשעות המיקדמות של אחר־הצהרים.
לא ליד הקולנוע, ולא במקומות בולטים
לעין. כי יעילותם של סורגי המלכודת טמונה
בראש וראשונה בהיותם מוסווים ונסתרים.
ליד הקולנוע עצמו עמדה רק חוליה
קטנה של משטרה, במדים רגילים, לא חמושה
ולא מצויידת בציוד קרבי כלשהו.

צעיר מתפרץ ומסית
ך * קהלשהתאסף תחילה ליד קולנוע
I Iהדר היה קהל־סקרנים רגיל. היו גם כנזה
צעירים, שחורו וב קשו מן הצפון־אפריקאים
לא להיכנס לאסיפה .״נראה להם שאנחנו
מחרימים אותם,״ אמרו הצעירים.
ב־ ,8.45 רבע שעה אחרי המועד שנקבע,
פתח מזכיר ההסתדרות בעיר התחתית, משה
שחל, את האסיפה. באולם ישבו פחות משבעים
איש בסך הכל. קרוב לאלף כסאות
עמדו ריקים. בחוץ העבירו רמקולים את
דברי הנואמים לקהל הרב.
תגובות הקהל בחוץ היו מעורבות, אולם
הן לא חרגו עדיין מקריאות־הבוז, או מהע־

להדמים בואדי־סליב עמדה

פת חיצי־הלעג, הנהוגים במקרים כאלה בכל
אסיפה פוליטית בארץ. מאוחר יותר הסבירה
המשטרה, כי נכנסה לפעולה, משום שהקהל
שהתאסף בחוץ ניסה למנוע את השמעת
דברי הנואמים. הגיב על כך אחד מחברי
ועד הארגון :״אילו באמת רצינו להפסיק את
הדיבורים, היינו צריכים בסך הכל לחתוך את
חוטי־החשמל של הרמקולים.״

מאשי :
עירה רפמגרווז גזשפוחז
ה א עי ביג ה.

9את גזשבוררו ישראל,
שנתגה את ידה רתגכגית
הפרובוקציה, הכתה גזראש
רשיתת אנשיע שיש ר־עצרע
וגורכה הצור ער
דויר בן־הרוש בצורה שעוררה
בו זזשש רוזייו.
• את השבורה ישראר
שניעתה רשרור עזרה זזו־קיה
תן העצוריע וזזבשה
בכרא נערית וירריע.
• את כר הגורתית הצי־בוריית
שנתנו ביורעית או
ברא יורעית את ירת ר־קנוביה
ההוזפירה, העריתו
את העוברות ועזרו רתרף
את האתת. כרי רדכא כוזז
ציבורי תדש שאיית רשבש
את זזישובי הבזזירות.
קולו של להב הידהד מסביב לבנין הקולנוע,
כאשר אל תוך הקהל התפרץ צעיר
מרוקאי משולהב .״מה אתם נותנים להם
לדבר?״ שאל בהתרגשות היסטרית .״לחרות
הפרעתם לדבר — ולהם אתם נותנים?״ אחד
מפעילי הארגון, שחשש כי התפרצות זו לא
היתד, אלא פרובוקציה שתפקידה לשלהב את
הקהל ולגרוף אותו למעשי־אלימות, ניגש
לצעיר .״יש לך מה להתלונן? אם כן, אל

הכובשים בפעולה

תצעק כאן. פנה לארגון. הם יסבירו לך.״
אך דברי־ההרגעה לא עזרו. הצעקות עשו
את שלהן! הקהל החל מתרגש וצועק.

המלכודת נסגרה

*aמשטרה, שעד כה עמדה בשקט מן
ן fהצד, נכנסה עתה לפעולה .״להתפזר!״
ציוו השוטרים ,״אתם מפריעים לסדר!״ סמל
חרדל, המוכר היטב לבני השכונה ואשר לא־פעם
התווכח אתם והשפיע עליהם שלא יסתבכו
במעשים פזיזים, ניגש לאחד מן הקהל.
היה זה צעיר בשם אברהם רווימי, בעל עבר
פלילי שחזר למוטב, והתבלט בשכונה כאדם
חרוץ. חרדל דחף אותו הצידה .״הסתלק
מכאן!״ פקד עליו.
חוימה לא הסתלק. גם יתר הנאספים סרבו
להתפזר .״זאת אסיפה חופשית, לא?״
שאלו .״בשביל מה שמו רמקול בחוץ? רוצים
לשמוע!״ ההתנצחויות בין חוליית המשטרה
לבין הקהל התחממו והלכו .״בוז לנד
פא״י!״ קרא מישהו. מקהלה פתחה אחריו
בקריאות־גנאי, הטביעה את קול הנואם.
לא ברור מה קדם למה: פיזור הקהל בכוח
על־ידי השוטרים, או ידוי האבן הראשונה
על הקולנוע. מכל מקום, בשניות סוערות
אלה, ניצתה האש שנית בואדי סליב.
האסיפה הבלתי־חשובה עשתה את שלה.
הפרובוקציה הצליחה.
מפקד חוליית המשטרה הורה לאנשיו
לסגת. ברגעים אלה עוד ניסו כמה מפעילי
הארגון —ביניהם, כנראה, דויד בן־הרוש —
לשכנע את הקהל להתפזר בשקט. אך לשוא.
קריאות־הגנאי וניפנוף האגרופים נמשכו. הקהל,
שמנה כמה עשרות, לא הרגיש כי אותה
שעה נסגרים עליו סורגי המלכודת. עשרות
ג׳יפים, טנדרים וניידות תפסו עמדות מסביב
לשכונה כולה• שרשרת של כמה מאות שוטרים,
חבושים קובעי־פלדה ומזויינים באלות
ומגיני מתכת, החלה מתהדקת מכל העברים.
הפקודה שניתנה להם מפי יששכר שפי,
מפקד נפת חיפה: לפזר את המתקהלים בכוח
הזרוע. השוטרים מילאו את הפקודה עד
תום. הם הסתערו באלות מונפות על הקהל
שהתאסף בפתח הקולנוע, וכאשר נתקלו במטר
אבנים השיבו ברגימה־נגדית. את כל
מי שתפסו השליכו לתוך מכונית משטרה,

אות בבירור שלוש חביות, מלאות אבנים. תפקידן של אבנים אליה

בן ההש מובל לשופטת

חזיק את המנהיג המרוקאי במעצר עד לעריכת המשפט, ועליידי כך יימנע ליכוד התושבים.

אך לא לפגי שהנחיתו עליו כמה מכות.

עתונאים כלואים כקולנוע

ך תוך הקולנוע ישבו אותה שעה כמה
Jעתונאים. הם שמעו על פרוץ התיגרות
בחוץ, רצו לראות מה קורה• אך בפתח
האולם עמדו סדרני הפועל .״אין לכם מה
לצאת החוצה!״ ובמשך רבע שעה מנעו מהם
לצאת. כאשר שיחררו אותם לבסוף, שרר
בחוץ שקט.
שפי, שחגר אקדח למותניו, הודיע בשבי־עות־רצון
לעתונאים, כי כמה ״בריונים״ ניסו
לפרוץ את דלת בנק לאומי במקום, ושברו
את שמשות קולנוע הדר, ועל כן נאלצה
המשטרה להיכנס לפעולה ולהשליט סדר.
הניידות היו מלאות עצורים, רובם צעירים,
שנשבעו בקול רם כי לא השתתפו במהומה.
ליד המכונית עמדה אמו של נער, התחננה
לפני השוטרים שישחררו את בנה. הבכי
לא עזר. הניידת זזה לעבר המטה. תחת כל
ניידת שעזבה את הסביבה הגיעו שלוש אחרות,
כולן מלאות שוטרים מזויינים באלות
ומגינים, זעם רצחני בעיניהם.
קרב הקולנוע נסתיים, אולם היתד, זו רק
התחלתה של השבת השחורה של ואדי סליב.
מחלקות של שוטרים במדים פלשו בשיטתיות
אל לב סימטות השכונה. בחורים, נשים ונ
הוא
להחזיק את הקרשים והמוטות, שמהם תלויות האנסינות של
מכשירי הרדיו בבית, חביות אלה. הוצגו על־ידי המשטרה כמצבווי־אבנים
של התושבים, שהוכנו מראש לקראת ההתנגשות במשטרה.

ערים קידקו את פניהם בקריאות בוז ובקללות״
מכמה גגות הומטרו עליהם אבנים.
השוטרים פתחו בהסתערות על כל קבוצה
שהתגודדה בסימטות, התנפלה על כל מי
שנקלע לדרכה. מן הגגות המשיך ליפול עליהם
מטר של אבנים, לבנים, קרשים ובקבוקים•
השוטרים השיבו בדגימה משלהם, עד
שניתנה להם פקודה לתפוס את הגגות.
הם טיפסו על הגגות, עברו מבית לבית עד
שכבשו את כל העמדות האסטרטגיות. אורות
השכונה כובו כולם, הדלתות והחלונות
הוגפו, הרחובות התרוקנו לחלוטין מבני
אדם• עוברי־אורח אמיצים או טיפשים זכו
לטיפול חסר־רחמנות, הושלכו למכונית ונלקחו
למעצר. צנחן שהאמין כי מדיו יגנו
עליו, למד במהרה כי טעה. הוא הוכה כהלכה׳
הושלך אף הוא למכונית. אולם גם
מקרים בודדים אלה נפסקו: ואדי סליב שקע
בדממה ובאפילת.
היה זה מצב מתאים להפעלת החלק השני
של תוכנית המשטרה. עם רשימות ביד, עברו
יחידות מוגברות בין הבתים, עצרו כל
מי שנקבע מראש כמסוכן. שיא המצוד הלילי
הנורא היה מעצרו של דויד בן־הרוש
(ראה עמודים 6־.)7

שוטר מגעי מזרון חי
*.׳מחרת 33 וקר התחדשו קרבות־הרחוב.
/קול ישראל אמנם הודיע כי בואדי סליב

שורר שקט, אך השוטרים במקום ידעו
אחרת. בבתי־הכנסת קמו המתפללים ותבעו
את שיחרור 50 העצורים של הלילה. משלחת
נכבדים הביאה משאלה זו בפני מפקדי
המשטרה, אך שבה לואדי בידים ריקות.
בשעה 11 התארגנה לפתע הפגנה של נערים
וילדים. הם עברו בסך, הסתפקו בהשמעת
צעקות. אולם משהתפזרו שוב בסימ־טות,
החלה רשת השידור של הניידות מעבירה
הודעות תכופות :״זורקים אבנים!״
״קבוצה מתקדמת ברחוב קיבוץ גלויות. זורקים
אבנים!״ המשטרה הסתדרה בשרשרות,
לרוחב הרחובות, הסתערה גלים־גלים על ה־רוגמים.
הרוגמים, אחרי שיידו מטח אחד,
נסוגו ונעלמו בסימטות! גלי המשטרה התנפצו
על חלל ריק.
חלון נפתח לשניות ספורות ואשה שפכה
דלי מ ם על ראשי השוטרים הנסוגים. מגג
סמוך יללו תריסר נשים :״בושה לכם! תתביישו!
את מי באתם להרוג — ילדים?״
צעיר בבגדי־שבת התייצב בפני השוטרים,
החל צועק עליהם. בלי היסום הרים אחד
השוטרים את אלתו הכבדה, הנחיתה על מותנו
של הצעיר. זה התכופף אחח־כאבים.
האלה נחתה שוב, הפעם על הגב. הצעיר
נפל ארצה. ושוב מהלומת אלה. השוטר עשה
את המלאכה בשיטתיות, כמעט מבלי להתרגש.
כמו עקרת־בית המנערת מזרון.
כעבור שעתיים פסקו הקרבות. נראה היה
כי התושבים עייפו כבר מן ההתמודדות הבל־תי־שווה.
אך מפה לאוזן עברה בין התושבים
ידיעה: מתכנסים אחרי התפילה ליד
בית־הכנסת. מתחת למעטה השקט התבשל
הצעד הבא והסופי במאורעות השבת השחורה.

פרובוקאציה בואדי סליב

׳׳ כךה אדו א ת בעדי!י׳
ך יד מכות Iהמשטרה הרביצה!׳׳ על
f כל צעד ושעל יכולתי לשמוע את תושבי
ואדי סליב מעבירים את הידיעה. זה
היה בערב־שבת האחרון. יצאתי מביתי, בערר
בתשע בלילה, בדרכי אל בית חיים
ופנינה ממאן. היה זה אחד ממאות ביקורים,
שהייתי רגילה לערוך בבית זה.
אמנם שמעתי על מכות, אבל לא ראיתי
אותן. הרחובות היו עזובים ושוממים; החנויות
סגורות. על הגגות יכולתי לראות
דמויות אפלות -י שוטרים שתפסו עמדות.
בבית ממאן מצאתי רק את פנינה עם שני
ילדיה הקטנים. ישבתי כמה דקות, כשלפתע
החלו מתגברים מבחוץ קולות של המולה:
צעקות.,נקישות אבנים. דאגתי לשתי ילדותי,
שנשארו לבדן בבית, ורציתי למהר חזרה
אליהן. אבל פנינה לא נתנה לי .״הישארי
כאן,״ אמרה לי ,״מסוכן ללכת ברחובות.״

עבר זמן רב והצטרפו אלינו גם בעלי
דויד בן־הרוש, חיים ממאן, בעלה של פנינה,
ויוסף שמטוב. יוסף, גם הוא חבר הועד,
ראה מה שמתפתח בשכונה ואמר לדויד ולחיים
:״מוטב שניכנס הביתה, שלא יוכלו
להגיד כי ועד האירגון השתתף בהפגנה.״
לכן באו כולם לבית ממאן. איתם בא גם
נפתלי סבאג. הוא רק חיפש מקלם, כי המשטרה
פשוט עצרה כל מי שעבר ברחוב.

אסתר בן הרוש

פנינה ממאן ואסתר בן־הרוש יושבות על מיטה, בדירתה
ההרוסה של משפחת ממאן. לרגליהן — הדלת שנפרצה על־ידי
המשטרה, כשבאה לעצור את בן־הרוש. בפתח נראה שוטר שהופקד לשמור על המקום.

שתי הנשים

תפסו שוטרים אלה, ברחוב הראשי של ואדי סליב.
לאחר שגגות אלה שימשו קודם לכן עמדות לבני ה־שכונה
לרגימת המשטרה באבנים, השתלטו השוטרים על הגגות האסטרטגיים ביותר בסביבה.

שגדות ונר הגג

— בני 8־ . 13 ניכרו עליהם סימני מכות.
״מה קרה?״ שאלנו .״השוטרים היכו אותנו!״
היתד, התשובה ,״ולא יכולנו לעבור
עד הבית שלנו.״
לא היכרתי את הילדים. אולם במצבם אי־אפשר
היה לגרשם החוצה. עשינו להם קומפרסים
קרים על הפצעים שלהם, ואמרנו גם
להם לשכב לישון בשקט, עד אור הבוקר.

שיחה ברומנית

י 7דיםמבק שי סמקלט
^ ישלאעלה על גגנו כדי לידות אב־
4%נים במשטרה. ישבנו כל הזמן בתוך
הדירה והשפענו על דויד וחבריו שלא יצאו
לרחוב. לבסוף, בעזרת פנינה, שיכנעתי את
הגברים ללכת לישון. כיבינו את כל האורות
שבבית• ארבעת הגברים נכנסו לחדר הפנימי
של הדירה, ואילו אנו השתיים, עם שני הילדים,
נשכבנו לישון בחדר הראשון.
השקט היחסי נמשך כשעתיים. ואז שמענו
דפיקות בדלת, וקולות נפחדים מבקשים ב־מארוקאית
:״פתחו לנו, פתחו! רוצים להיכנס!״
פתחנו. על הסף עמדו שלושה ילדים

בשווה שונית

* •1גג הבית שלנו זמן הגגות הסמוכים
Jן הדהדו צעדים כבדים. הבינונו כי המשטרה
תפסה שם עמדות. הלב התכזזץ מפחד,
ורק בקושי העזנו לנשום. לפתע נשמעה
צעקה מהרחוב :״סגור את החלון!״ היה זה
שוטר, שכיוון את הוראתו אל השכן שדירתו
סמוכה לדירת ממאן. שמענו את השכן
עונה :״אני לא יכול לסגור את החלון. יש
לי ילדה בחדר. צריך אויר לנשום!״
השכן השתתק לדקה ואחר־כך המשיך לדבר
— ברומנית. חשתי שפנינה מתמתחת
כולה. פנינה, שהינה תושבת ותיקה בואדי
סליב, מבינה רומנית. היא תרגמה את דברי
השכן :״ישנם חמישה אנשים שם מאחורי
החלון. כל המנהיגים שלהם. גם בן־הרוש.״
השוטר השיב באותה שפה :״מרסי פרמום
(תודה רבד והסתלק בשקט.
לבי הלם בחוזקה .״מה יקרה עכשיו? מה
יקרה עכשיו?.״ שאלתי את עצמי. אבל בכל
זאת לא העלינו אור ולא הקמנו כל רעש.
לא רצינו שתהיה עילה כלשהי לשוטרים להיטפל
אלינו.
את התשובה על שאלתי קיבלתי במהרה.
פתאום התמלאה הרחבה הקטנה שלפני הבית
בהמולה ורעש. נעליים מסומרות עלו במדרגות
המשמשות במקום רחוב. מישהו צעק:
״פתחו את הדלת!״ ועוד לפני שיכול היה
מישהו מאיתנו לענות, כבר טיפסו שוטרים
על הגג, קפצו ממנו אל החצר הפנימית. בינינו
לבין המשטרה הפרידה עתה רק דלת
עץ. לפי הרעש והתכונה, היה ברור כי
בחוץ נמצאים לפחות מאה שוטרים. ואנחנו

מתקדמת כיתה זו של שוטרים חבושים קובעי־פלדה
ונושאים אלות ומגינים. התמונה היא אופיינית לסיור
בעיר כבושה או בעוצר, כשהבתים סגורים, הרחובות שוממים ורק׳המשטרה צועדת בחם.

בפנים: ארבעה גברים ושתי נשים עם ילדים.

הילדים צווחו בהיסטריה

•ך! פיקה עזה זיעזעה את הדלת .״חפו
תהו!״ ציוד כמה קולות ביחד• פנינה
ואני קמנו מן המיטה. פנינה אמרה לגברים:
״אתם תישארו במקומכם. תנו לנו לדבר עם
המשטרה.״ אחר־כן־ פנתה אל השוטרים, מבעד
לדלת הסגורה :״מה אתם רוצים מאי-
תנו י אנחנו לא השתתפנו בשום הפגנה ולא
עשינו כלום.״
״אנחנו רוצים שתפתחו מיד — או שאנחנו
נפרוץ בכוח!״ היתד, התשובה.
אוירה נוראה שררה בדירה הקטנה. הגברים
התקבצו בחדר הפנימי הקטן; פנינה ואנוכי
עמדנו מול הדלת החיצונית. על זרועותיה
של פנינה ניתלו שני ילדיה׳ אחד בן
שלוש וחצי ואחד בן שנתיים, מבוהלים ובוכים
בהיסטריה. על הגג נשמעו רקיעות רגליים,
והטיח התקלף מבין קורות העץ המחזיקות
אותו. פחדנו פחד מוות. פתאום הונחתה
מהלומה חזקה על הדלת. הבית הערבי
הישן רעד כולו מעוצמת המכה — והדלת
עם המשקוף נקרעה מתוך הקיר והשתטחה
על הריצפה, בתוך החדר.
השוטרים שפרצו את הדלת רצו להתפרץ
פנימה, אל תוך החדר. פנינה עמדה לפניהם
והתחננה בפניהם שלא יכנסו לחדר, כי עלול
לקרות אסון. יכולתי גם לשמוע קולות של
הגברים, הקוראים לשוטרים שלא יתפרצו
פנימה, כי זה ייגמר באסון גדול.

״גזרוק רימון!״
* vז שמענו קולות בוקעים מרמקול
גדול, שהובא במיוחד על־ידי המשטרה.
ממש כמו מיבצע לכיבוש מיבצר של האויב.
מישהו קרא ברמקול :״הרימו את הידים
וצאו החוצה. אם לא תצאו, נזרוק רימון
בפנים!״
עכשיו היינו כולנו מרוכזים בפינה של החדר
הפנימי, מבוהלים עד מוות• ״רימון?״
אמרתי לעצמי ,״יזרקו עלינו רימון? ריבונו
של עולם׳ רוצים להרוג את כולנו!״ והתחלנו
לצוזח. צווחנו וצעקנו. היינו בטוחים
שכל רגע יתפוצץ רימון ויחסל אותנו כמו

l n V I M |g llllכן הוגדר מצב זה בהודעות הרשמיות.
פירושו: כיתה מוגברת של שוטרים ה

חוססתז את אחד המבואות לשכונה (משמאל) ,מוכנה בכל רגע לחיי
כלבים .״מה עשינו?״ התחלנו לצעוק לעבר
השוטרים ,״רצחנו, שדתו?״
ואז נשמע הרמקול :״כאן מדבר הקצין
שפי. אל תפחדו, אנחנו פה, איש לא יגע
בכם. הרימו את הידים וצאו החוצה״.
איש לא יגע בנו לרעה? ובשביל מה הבי
כנס
לפעולה. המדרגות שבמרכז מלאים תושבים נזעמים, שאינם נדנו־לים
חלק פעיל במאורעות. רק מדי פעם פורצת קבוצה קטנה מאחת
הסימטאות, סיידה אבנים במשטרה — ונעלמת שוב בין הבתים.

או מאה שוטרים עם רימונים — בשביל
לעשות לנו מסיבה? איך יכולנו להאמין שלא
יגעו בנו לרעה, כשכל שניה התכוננו
לרימון שיחסל אותנו?
ברגע זה נשמעה ידיה. תמונה של פרחים,
שהיתר, תלויה על קיר החדר החיצוני —

חדר שלא עמד בו אף אחד באותו רגע —
התרסקה מכדור. לשניה השתרר שקט, ואחר-
כך קרא אחד הקצינים מבחוץ :״גם לנו יש
נשק ונדע להשתמש בו! אני מציע לכם ש־תרימו
את הידים ותצאו החוצה!״ נשמעו
עוד קריאות, לא כל כך מתונות :״אנחנו
ניגמור אתכם, שומעים?״ ״נוריד לכם. את
הראש אחת ולתמיד!״ ״דעו לכם, שום דבר
לא ישתנה! ככה תישארו עד שתמותו!״
אני לא יודעת מי זה היה שירה את היריד׳
מתוך החדר שלנו• אבל הוא לא ירה
בשוטרים, רק ירה בשביל להראות שיש לו
נשק להגן על חייו וחיי הנשים והילדים.

שני לבכות חרוכים

1 |*1 11 * 111171ה 1ד מבוצעת בידי חוליית שוטרים שוטר
Q J | J 1 U 1 Iאחד כבר הספיק לטפס ולעלות יעל
אחד הגגות_ ,נר׳אה בממונה כשהוא עוזר לחברו לעלזת• אחריר. חחל

ליה נאלצה לעלות מן החצר, כי הדירות נסגרו בפניה. השנטריס
עברו מבית לבית, לאורך הנגות המחוברים, עסו למצוא את עקבותיהן
של קבנצות׳.הנשים שהמטירו. עלוהם קודם לכן ׳אבנים8 .ך לשגיא.

ך י» קצין זינגר עמד ליד הדלת החיצונית
( | וקרא לנו לצאת. בעלי השיב :״תבטיח
קודם שלא תגעו בנו!״ הקצין הבטיח. מבפנים
קראנו לו :״לא מאמינים לך. תישבע
שלא תעשו לנו כלום.״ אז נשבע הקצין:
״אני נשבע לך בהן צדק, בחיי הילדים שלי,
שאיש לא יגע בכם, לא פה ולא במשטרה.״
דויד ניגש לפתח ויצא ראשון אל השוטרים•
אמרו לי אחר־כך שבידו החזיק אקדח
ומחסנית עם כדורים. אני עצמי לא ראיתי i
את זה• לא היו לי עיניים לדירים כאלה.
אני גם לא ידעתי אף פעם שיש לו אקדח.
אחרי דויד יצאו יתר הגברים, אחד אחד
הם נלקחו החוצה, הוכנסו למכוניות משטרה•
ביקשנו גם אנחנו ללכת איתם, אבל הקצין
זינגר ענה לנו :״לכן אין מה לעשות
שם. הישארו כאן.״ אחר־כך החלו השוטרים
בחיפושים. הם הפכו את כל הדירה על הראש׳
ניגשו לספה המשמשת גם מיטה למשפחת
ממאן. פתחו אותה והוציאו מבפנים
ארגז קטן שהכיל את הניירות של אירגון
ליכוד עולי צפון־אפריקח. בעלה של פנינה
הוא גזבר האירגון, והחזיק אצלו בבית את
רשימת החברים ואת יתר המסמכים.
הוא לא הסתיר אותם שם מפני שהיו סודיים
או משהו. האירגון שבעלי עומד בראשו
הוא ארגון חוקי, הרשום אצל הממשלה.
חיים ממאן החזיק את הרשימות אצלו
בבית, בתוקף תפקידו הגלוי. אבל לפנינה
אשתו לא היה איפה להחזיק אותן. יש להם
בדירה רק ארון אחד, והוא מלא וגדוש. היא
גם לא רצתה להניח את זה במקום שהילדים
יכולים לגשת אליו ולקרוע את הניירות.
השוטרים קפצו על הארגז כמו על אוצר
גדול. פנינה אמרה להם :״מה תעשו בזה?
הרי זה רכוש של אירגון חוקי. ובכלל —
כל מי שרשום בכרטיסיה הזאת, כבר עצרתם
אותו!״
הם רק משכו בכתפיהם ויצאו• אחריהם
השאירו בית הרוס ושני לבבות חרוכים.

פרובוקציה בואדי-סדיב ! r~:r

* aרא רקמת־ inרשבוו!

< פא״י רגילה לקנות ראשי חמולות
׳ ועדות. רק לעתים רחוקות מאד מתמרד
זהו ומסרב להימכר. גם את בן־הרוש
זה לקנות. אלא שבאותו זמן — לפני
5ה חודשים בלבד — לא העריכה אותו
וי. תחת לקרבו למפלגה, הרחיקוהו
זיסי העסקנים הקטנים• מסביב לבן־הרוש
ין והממורמר החל מתגבש ארגון שלם,
זהרה הפך גורב חשוב מאד בואדי סליב.
חרי הפגנות־הזעם, בעקבות פציעת עקי־אל־קריף,
לא נותרה ברירה בפני מפא״י
לנסות ולשבור את האיש, שלא הצליחה
וש בכסף או במשרה. היא האמינה שאם
1ל את מנהיגיו יתפורר עד מהרה ארגון
ד עולי צפון־אפריקה, וכי השקט ישוב
די סליב. אולם פחות מ־ 24 שעות אחרי
:רו של בן־הרוש, היה ברור כי בשתי
ות אלה טעתה מפא״י וטעתה המשטרה.
תב העולם הזה, שהסתובב שעות ארוכות
די סליב, היה עד לאחת מן הצורות
:שה התארגנות מחודשת זו. הוא נלקח
ידי אחד מבני המקום (,קרא לי אח:
1לא חשוב!״) אל חדר עלוב, מתחת
י-גות. בפנים ישבו כתריסר גברים צעי־אשד,
הניקה תינוק בן כמה חודשית.
:יב לשולחן ישבו חמישה צעירים, שיחקו
פים. היתר ישבו על הרצפה מסביב.
ן ראו הנאספים את השניים נכנסים לח־
]פרצו במחאות .״למה הכנסת זר לכאן?״
ף במארוקאית ,״אתה רוצה שיחסלו או־ג״
הצעיר הרגיע את חבריו .״זה בסדר.
ך לספר לו את הכל.״ הצעירים לא רצו
|תבך, עזבו את החדר האפל. נשארו רק
ים, ששפכו את ליבם בפני העתונאי.
1וך שעה קלה הסתננו חזרה לחדר כל
זורים שעזבוהו מקודם, השתתפו אף הם
יחה. לפתע גער בהם אחד הנוכחים:
]חות שבו ליד השולחן וקחו קלפים
!״ הם פשוט פחדו שהמשטרה תתפרץ
ר, תאשים אותם בקיום אסיפה בלתי־ית.
על כן הסוו את ישיבתם בפגישת
זנים.
תכן שבישיבה זו ובאחרות כמוה נולד
חדש לאירגון. במקום ששת הקודמים,
עתה הועד 15 חברים. פעולתם הרא־
־ :,הגשת שמות חברי־הועד החדשים
ין המחוז, כפי שדורש החוק מכל ארגון
י במדינה.

קרב אחרון כבית־הכנסת

! ת כ;ני ה פ רו כו ק צי ד ^ז ע ^! ם? ה ד
חתם השניה, כי אחרי מעצר המנהיגים
:השקט לואדי. אחרי שבמשך שעות
קר נמשכו ההתנגשויות, החלו מתאספים
־הצהרים -כמה עשרות תושבים ליד בית־ות
הרנזב״ם, בתוככי השכונה. מכאן
וננו לצאת, בגמר תפילת מוצאי־השבת,
גנה שקטה למטה המשטרה, לבקש את
רור העצורים. אף הובאו שני דגלים
דיס לצורך זה. אך ההפגנה לא התקיימה.
ולה מתואמת הקיפו מחלקות שוטרים
סימטת בית־הכנסת, פתחו בהסתערות
הקהל שהתאסף שם.
:יממה התמלאה צריחות־חרדה. בין ההיו
נשים רבות וזקנים שיצאו מפתח
הכנסת. השוטרים התקדמו כשהם מנו!
את אלותיהם וקריאות־קרב בפיהם.
גושי־האדם התנגשו. חבטות, מכות, צרי-
צעיר מעד ונפל! שוטר הלם בו והמכר,סתערותו.
!נשים
נסו לכל עבר! לסימטות, לבתים
ך בית־הכנסת .״חשבתי לעצמי,״ סיפר
כן אחד התושבים ,״כי בבית־כנסת אין זה לחשוש. נדמה היה לי כי אני נאחז
:ות־המזבח של בית־המקדש וזוכה למק־מפני
רודפי.״
• מסורת המקלט של ישראל הקדומה לא
־ ,בתנאי ישראל השניה• השוטרים פרצו
תוך בית־הכנסת הקטן. קמה צעקת־ז
:״הדרוזים! הדרוזים נכנסו!״ תפילת
וי־השבת לא הסתיימה עדיין. הרב הח־בידו
כוס יין, בירך את ברכת הגפן של
׳ת ההבדלה. הוא לא סיים את הברכה.
המתפללים המבוהל דחף אותו מכל
כוס היין נשמטה מידו ונפלה על הרצי
שלולית אדומה כיסתה את הבלטות
רות.
:יר נפל ארצה, מקלל ובוכה. שלושה
ים התנפלו עליו, הרביצו בו מכות־גבר
קשיש התיישב באנחת״יאוש על
שני שוטרים גררוהו החוצה, למעצר.

הקרב ארך דקות אחדות בלבד. הוא היה
הקרב האחרון. חילול בית־הכנסת השאיר את
התושבים המומים. הוא הבהיר להם מה שמאורעות
24 השעות האחרונות לא הבהירו
להם עד תום: שהמשטרה מוכנה לנקוט
בכל האמצעים כדי לדכא את המרידה. הם
חזרו לבתיהם, לשנן את השיעור המר בשעות
הלילה הארוכות.

מלחמרדעצביב ayהחוק
Uמחרת היה ברור עוד יותר כי
/המשטרה נשבעה לחסל את ההתקוממות
בכל מחיר. פעולתה ביממה האחרונה לא
הצטמצמה בתחום התגובה על מאורעות
קולנוע הדר. הרשימות המוכנות־מראש,
לפיהן ביצעה את המעצרים, כללו את שמותיהם
של כל החשודים בהשתתפות במאורעות
החודש שעבר. העובדה שמרבית חשודים
אלה שוחררו אז כחלק מהסכם ג׳נטלמני
כדי להרגיע את הרוחות, לא הפריעה למשטרה
לערוך עתה חשבון ישן.
משפחות העצורים התאספו משעות הבוקר
המוקדמות, ליד בית־משפט השלום בהדר
הכרמל, קיוו שלפחות תינתן להם האפשרות
לראות את בניהם, בעליהם ואבותיהם, כאשר
יובאו להוצאת פקודת־מעצר. הם לא
ידעו כי תקוותם היתד, תקזזת־שוא. תחת
להביא את העצורים לבית־המשפט, החליטה
המשטרה לקחת אליהם את שופטת־השלום
הראשית של חיפה, מרים שטרקמן־ורלינסקי.
לא רק עם המשפחות שיחקה המשטרה
במחבואים. גם עם פרקליטיהם של העצורים
ניהלה מלחמת־עצבים והטעיה. כאשר הופיעו
עורכי־הדין אריה מרינסקי וצבי הדסי, סירבה
המשטרה לומר להם היכן מוחזקים העצורים
והיכן יוצאו נגדם פקודות־מעצר. כאשר
נשאל קצין המטה מתי יוצאו פקודות-
המעצר, השיב: בשעה ארבע אחר־ד,צהרים.
אותה שעה כבר היה מוסכם כי המשטרה
תקח את השופטת מביתה בשעה אחת, אל
מקומות המעצר.
בבית־קפה בהדר קיבלו הפרקליטים יפוי־כוח
מנשותיהם של בן־הרוש וחיים ממאן,
כי יטפלו במעצר בעליהן, ינסו לשחררם
בערבות. אך המשטרה טענה, כי יפוי־כוח
זה אינו מקנה לפרקליטים זכות, להיות
נוכחים בשעת הבקשה למתן צו־מעצר .״עליכם
תחילה לקבל יפוי־כוח מהעצורים עצמם,״
היתד, טענת המשטרה. והעצורים היו
בידי המשטרה, במקום בלתי־ידוע, אליו
אסור• היה לפרקליטים להגיע. היתד, דרושה
התערבות השופטת, כדי לסכל תמרון שקוף
זה של המשטרה למנוע הגנה משפטית. מן

העצורים בידי הפרקליטים שמונו על־ידי
משפחותיהם.

״את שונאת אותנו!״

יירה קטנה עזבה את חיפה בשעה
\ אחת אחר־ר,צהרים. במכונית הראשונה

נסעו ראש הלשכה הפלילית החיפאית רב־פקד
זבולון בוים ועוזריו. ליד הנהג ישבה
השופטת. אחריהם נסעה מכונית עם עתונאים
חיפאיים, שהוזמנו למסע על־ידי בוים. במכונית
שלישית נסעו הפרקליטים.
בחדר־ר,תרבות של תחנת המשטרה נערך
המשפט. שם התחנה נאסר לפירסום, לפי
בקשת המשטרה, פן יתקהלו שם משפחות
העצורים. מן הקצה השני של המסדרון הופיע
בן־הרוש, לבוש מכנסיים אך בלי חולצה.
לפני כניסתו לחדר המשפט הוחזרה
לו חולצתו הבהירה והקרועה על־ידי שומריו.
מיד עברה לחישה בין העתונאים: הוא
ניסר, להתאבד! קשר את שרוולי החולצה
סביב צווארו, אך השוטרים השגיחו בכך
בעוד מועד. בשיחתו עם פרקליטיו, לא סיפר
בן־הרוש מלה על כל נסיון כזה.
הוא נכנם לחדר: בלתי־מגולח, צמוק, שערו
פרוע, בלי חגורה למתניו ובלי שרוכים
לנעליו השחורות. בשקט הקשיב לדברי בוים,
שפירט את ההאשמות החמורות נגדו: השתתפות
במהומות, הסתה למהומות, נשיאת
נשק ללא רשיון, התנגדות למעצר, נסיון
לפגוע בשוטרים. מדי פעם עיוות את שפתיו
בעווית של מרירות.
פרקליטו חקר את קצין המשטרה :״מדוע
אין מספקים לעצור אוכל מתאים ומאלצים
אותו לשבות שביתת־רעב?״
השופטת רצתה להבהיר :״אינו מרוצה
מהאוכל שהוגש לו, או שהוא שובת שביתת
רעב? שביתת־רעב שובתים כשיודעים על
מה לוחמים ברוסיה הסובייטית היו
ששבתו 8יממות ו־ 16 שעות...״
בן־הרוש קפץ על רגליו, כולו נרעש:
״אני מוכן לשבות 20 יום. אני מוכן לשבות
עד שאמות! אולי אז יגע הדברלליבך!״
השופטת, בביטול ציני :״אז אגיד שאתה
גיבור!״
מרינסקי :״אני מבקש להסתייג מן ההערה
האחרונה. זה הופך את העניין להתגרות של
פרסטיז׳ה ודוחף את מרשי למעשה קיצוני.״
השופטת לא השיבה, עברה לשוחח על
התפריט המוגש בבית־הכלא .״אינני מבינה
מה זאת אומרת הכמות לא מספיקה. לאיזה
כמות היה רגיל מר בן־הרוש בבית? הלא
כל העסק הזה פרץ מפני שטענו כי אינם
מקבלים מספיק אוכל בבית!״ ובפנותה לבן־
הרוש :״אני מקווה שהמשטרה תעשה עכ
ראשיה
הפרובוקציה 55־ 2/
האולם ישבו פחות משבעיס איש, שעת שמזכיר דפא״י נתן? a n

שיו את הסדרים שלא תרעב.״
כאן לא יכול היה בן־הרוש לשבת יותר
בשקט על כסאו, התפרץ באחת הסצינות
החריפות ביותר שארעו אי־פעם בבית־מש־פט
ישראלי :״מספיק הרעבתם אותנו במשך
11 שנה! ובכלל — אני לא רוצה להישפט
בפניך. שלוש פעמים אמרת בבית־המשפט
.שאת תדפקי כל אדם שיבוא לפניך מואדי
סליב! הביטו עליה! הביטו עליה! השינאה
נושפת מאפה! אני לא רוצה להישפט לפניך!
את שונאת אותנו!״

הכת גשאדה בבית

ך קהל עצר את נשימתו. במיבטאה הרון
Iסי העמוק הסבירה השופטת :״נכון,
אמרתי שכל מי שיבוא לפני בבית־המשפס
ויאמר שדופקים אותו מפני שהוא מארוקאי,
יקבל עונש כפול — אם יימצא אשם. כי
הם המכניסים את הפירוד בינינו!*
בן־הרוש הוצא מן החדר, זקוף, מרדני,
מלא מרירות. הקצין בוים לא השאיר כל
ספק לגבי מה שצפוי לו :״אם הייתי יכול
לעשות זאת מבחינת החוק, הייתי מחזיק
•אותו במעצר עד למשפט.״ והחוק, לפחות
בשלב זה, הרשה לו להחזיקו במעצר.
החוק גם איפשר להחזיק את כל יתר 58
העצורים, ל־ 15 יום נוספים במעצר. משך
תשע שעות נסעה השופטת מתחנת משטרה
אחת לשניה, שמעה את טענות בוים ואת
תשובת העצורים, ופסקה 15 :יום מעצר.
אפילו ילדים בני 10־ , 11 שטענו כי נלקחו
מבתיהם באמצע הלילה כאילו היו פושעים
מועדים ומסוכנים, לא זכו ליחס שונה. הם
נידונו ל־ 15 יום מעצר, עם המלצה כי יובא
אליהם קצין־מיבחן. סוף־סוף מבדיל החוק
בין ילד לבין מבוגר, אפילו אם הוא מתפרע
מארוקאי מואדי סליב.
התהלוכה המזעזעת של אנשים מוכים,
עלובים, פצועים וחולים עברה לאימה לפני
השופטת. היו כאלה שהתמרמרו! אחדים
ניסו לטעון כי הם חפים מפשע! אחרים
שתקו בגאוזה מרודה או התפרצו בקריאות־זעם.
התוצאה האחת 15 :יום מעצר.
השופטת העיפה מבט בשעונה. השעה היתד,
כבר עשר בלילה. היא ביקשה לזרז את
התהליך, להוציא פקודות־מעצר קולקטיביות.
כשיש 59 עצורים, קשה לדרוש כי תוקדש
לכל אחד פקודת־מעצר משלו. הסבירה השופטת
:״הקטנה שלי נשארה לבד בבית״
היא סיימה את עבודתה המאומצת, נכנסה
למכונית המשטרתית ומיהרה חזרה לביתה
בהדר הכרמל ולקסנה שנשארה שם לבדה.
אל הקטנות שנשארו לבדן בואדי סליב לא
מיהר איש מאותו בית־כלזס

השמיע פראזות נבובות. למעשה, לא היתח לאסיפה זו אלא מטרת
אחת: מ רו ר את תושב* וארי סאליב למעשי־חתגגדות, שישמשו
עילת למשטרת להיכנס לפעולת ננד מנהיגי הארגון שלחנו.

במדינה
מפלגו ת
דברליזם־ראומ•
המועצה הארצית של תנועת החכות, שהתכנסה
בבית־ז׳בוטינסקי החדש ברמת־גן,
היתה צריכה לאשר את מצע התנועה לבחירות.
אך לא 11 סעיפי המצע עמדו במרכז
האסיפה; ריתק את כולם נאומו של
מנחם בגין.
הוא נכנס לאולם המלא כמנצח בתחרות־איגרוף,
נופף בידיו למריעים. הוא התחבק
עם שייך דרוזי, לחץ ידו של לוחם מחתרת
לשעבר, נשק באבירות אירופית את ידה
של גברת לבושת־שחורים.
האסיפה התחילה. ראש חרות עשה חשבון
עם ראש מפא״י (״יש לו חיבה כמעט
פתולוגית להיפוכה של האמת!״) כאשר הכחיש
בכנסת כי כתב אי־פעם מכתב לבגין,
שיקר ביג׳י. הראיה: מכתבים בחתימת ידו,
שנאספו בארכיונה של ח״כ אסתר רזיאל.
תלמידים כמקום הראש. הופעתו
של בגין היתר. מוקדשת כולה לנושא אחד:
הממשלה הבאה של ישראל תהית ממשלה
לאומית־ליבראלית, בהנהגת חרות.
מה תוכניתה של הממשלה הלאומלת־לי־ברלית?
קבע המצע: זכותו של העם היהודי
על ארץ־ישראל, בשלמותה ההיסטורית, זכות
נצחית היא שאינה ניתנת לערעור. על בסיס
זכות זו, לדעת חרות אפשר אף לחתום
על חוזה שלום עם מדינות ערב. בינתיים
אפשריים יחסי־שלום, בהם יתחייבו הערבים
לבטל את החרם הכלכלי. לחסל את ההסגר
הימי והיבשתי, לבטל את מצב המלחמה.
הסכמי ממשלת ישראל עם גרמניה, יבוטלו;
ישראל תשתלב לחלוטין במחנה האנטי־קומוניסטי
,״להקמת סכר בפני הסכנה הקומוניסטית״
.במדיניות הכלכלית, גורסת
חרות הקמת משק בנוי על יזמה חופשית,
חיסול הסקטורים הכלכלייס־פוליטיים והפרדה
בין איגודים מקצועיים של עובדים, לבין
בעלות על עסקים. פרטים נוספים: הקלות
במס־הבנסד, לפרט, ביטול חוק מילווה העלית
ושכר־הדחק וחקיקת חוקת־יסוד.
לפני שהפזרו ועד הצירים, קבע להם
מנהיגם את סיסמת היום: תלמידי ז׳אבו־טינסקי
במקום ראש מפא״י.

וכל הזכויות שמורות)

לקירור־אויר, השניה רגילה. הוכח כי כושרו
הגופני של פועל, הנכנס למנוחה קצרה
מאוד בחדר מקורר, עולה באופן מיידי. השפעה
דומה יש לרחצה בים. אם יפסיקו
פועלי־הנמל באילת את עבודתם לרבע־שעה
ויטבלו בים, יורגש הדבר בפריון עבודתם.
במסע הנוכחי יחמקו החיילים לכמה
קבוצות, אשר כל אחת מהן תקבל סוג
אחר של משקה: מים רגילים, מים קרים,
גזוז, מיץ, חלב. מאחר וידוע כי אנשים
המצויים בתנאי מאמץ וחום מגיעים לגרעון
זמני בנוזלים בגוף, למרות שנותנים להם
מים באופן חופשי, יבדוק צוות המלווים
אם יש בכוחם של המשקאות השונים
להגביר את הצמאון ולהפחית את הגרעון.
תיבדק גם כמות המלח הנצרכת. בנקודה
זו אין אחידות־דעות, אם יש צורך בתוספת
מלח או לאו. על כן תיבדק כמות המלח
שבמזון שהחייל צורך, ותושווה עם כמות
המלח שהוא מפסיד בזיעה ובשתן.
סיכמו הרופאים המלווים את המסע :״כש־

ת צ פי ת

• צפויה הפגנה דתית בירושלים, כאחד מימי השבוע הבא.
הגורם הישיר להפגנה זו: החלטתם של אמרגנים ירושלמיים לערוך בעוד שבוע
נשף לבחירת ״מלכת המים של ירושלים״ ו״מר ירושלים״ ,בבדיבת־השחיה
המקומית. האמרגנים אינם מתכוונים לבטל את תוכניתם, גם אם תיערך הפגנה.
• ינתן פרס ספרותי מיוחד לסופר דויד תדהר. למרות שחולקו
עד כה פרסים רבים לסופרים עבריים, לא זכה מפעלו המונומנטלי של תדהר,
האנציקלופדיה של חלוצי הישוב ובוניו, בשום עידוד רשמי. לאחרונה הוחלט
על־ידי כמה ממוקירי הסופר־הבלש להעניק לו פרס של 10 אלפים ל״י, לרגל
הופעת הכרך העשירי של האנציקלופדיה. עד כה כבר נאספו 8000ל״י. פותת
המגבית היה נשיא המדינה יצחק בן־צבי, ב־ 250ל״י. יהיה זה הפרס הכספי
הגדול ביותר שהוענק לסופר •עברי עד כה.

• אנדרטת ענק, שתיבנה בראשו של אובליסק חד וגבוה,
תנציח את זכרו של בי ג׳י באקדמיה שתישא את שמו ותיבנה
בשד הי כו ק ר. בן־גוריון, השואף מזה כמה שנים להקים מפעל אקדמאי גדול
בנגב שיהיה קשור בשמו, הצליח לגייס, ממקורות פרטיים, סכום של מיליון
דולר, כדי להניח את היסוד למדרשה לתולדות תנועת הפועלים בארץ ישראל,
שתהווה את המבצר הרעיוני של מפא״י, תוקם בשדה בוקר. הסכום הדרוש,

מדע
ה ש תלבו ת באקלים
מחלקת היל־רגלים יצאה השבוע מאילת,
למסע ראשון־במינו. לפני 20 הצועדים החגורים
והחמושים השתרעו 595 קילומטרים,
עד מטולה. את הדרך יעשו במשך חודש
ימים, בקצב של 25 קילומטרים ליום. אך
לא במרחק או בזמן היה טמון יחודו של
מסע זה. למחלקת החיילים נילוד עשרה
אנשי־רפואה ומעבדה ניידת, ובהם היה טמון
סוד המסע.
השאלה שעליה ינסו החיילים ומלוויהם
להשיב, בתום מאמצם הגופני הממושך: מה
השפעת האקלים על האום? כיצד מגיב גופו
של האדם בתנאי־אקלים שונים? מה כמות
המים הדרושה לו, מה המזון הרצוי?
צבאות רבים בעולם ערכו נסיונות בשטח
זה. אחת התוצאות היותר־ידועות היא.המסקנה,
שאסור להגביל את כמות השתייה של
החייל במסע. להיפך: יש לעודדה. כתוצאה
נעלמו נוהגים שהשתרשו משך דורות, כגון
משמעת־מים ואיסור שתיה.
אולם מחקרים אלה נעשו בתנאי־אקלים
שונים מאלה שבישראל, ועל כן חייבים
אנשי־המדע בארץ למצוא לעצמם את התשובות
המקומיות על השאלות: כמה רצוי
שאדם ישתה, האם כדאי להרבות באכילת
מלח, האם הצמאון הטבעי מספיק לכסות
את הגרעון בנוזלים או שכדאי להגבידו?
רצוי תפריט פיקנטי. כבר עתה
ברור, כי כמות הנוזלים שהאזרח הישראלי
הממוצע שותה אינה מספיקה לצרכי גופו.
אחת התוצאות: מקרים רבים של היזזצרות
אבנים בכליות. הצהיר ד״ר עזרא זוהר, ראש
היחידה לחקר השפעת האקלים של בית־החולים
תל־השומר :״אני מאמין שעלינו
לאמץ את התפריט המלוח והפיקנטי של
הערבים והספרדים. זה מרבה את הצמאון
ורידו״ אותנו לשתות כמויות גדולות של
נוזלים — דבר שהוא רצוי מאד לגון*.״
מחקרים אלה חורגים מתחום היעילות
הצבאית, כי את הנתונים על כמות המים
והרכב המזון הרצויים לחייל בתנאי מאמץ
וחום, אפשר להתאים לצרכי יישוב אזרחי.
דוגמה לכך ניתנה לא מזמן באילת.
בשיתוף־פעולה. עם -משרד הפיתוח ערכה
היחידה סקר על השפעת האק,ים באילת.
נשכרו. שתי דירות .:אחת מצויירת במכשיר

אם־יפת וופא״י ׳1 mגגריב
נדע את התשובות על שאלות אלה, נצעד
צעד חשוב מאוד לקראת השתלבותנו באקלים
הארץ ותנאיה הטבעיים.״

מע 1טים

י ד בצוואר

בכפר קלנסואה זיהו כולם את אחמד חו־סין,
עושה־בלוקים בעבר. ונאמן הממשל־הצבאי
וראש־המועצה בהווה, עם תנועת־יד
אופיינית: בשיריבו בויכוח לא היה מוכן
להסכים עימו, היה חוסין תוקע את כף ימינו
בצווארו, מצהיר בפסקנות :״בצווארי זה
— אינך רוצה להבין!״
תנועת יד זאת ה׳ תה משכנעת את כולם,
לא כל כך בגלל המחזה הדרמתי כמו בגלל
בעל היד.
לפני כחודש החליטה המועצה להקציב
סכום כסף, להעביר לאחד מאזורי הכפר
צינור״מים חדש. התושבים התבקשו לתרום
את חלקם לצינור.
הם תרמו, ק ח• כי יהנו לפחות ממים זורמים
בחצרם• תקוותם היתד, תקוזת־שוא. חו־סין,
שידו היתד, בכל, נוסף מצווארו, יצא
לסייע למסגר שהוזמן מבחוץ, קבע במו־ידיו
את תוואי הצינור. הכל התנהל למישרין
עד שהגיע המסגר לדרך הראשית החוצה
את הכפר. כאן היה חייב לכרות תעלה
לא־עמוקה, להוסיף ארבעה מעבירי־מים ולהאריך
במקצת את הצינור. ראש המועצה
התנגד, וכשיריבו בויכוח ניסה לשכנעו, כי
צינור גלוי יישבר על־ידי תנועת כלי־הרכב
בדרך, תקע חוסיין את ידו בצווארו, הפליט
את אמרתו הפסקנית.
המסגר וזיתר, התנועה בדרך נחסמה והצינור
הועבר בגובה של עשרה סנטימטרים
מעל הדרך. אולם בערב, כשהושלמה המלאכה,
והתושבים הצמאים ציפו ליד
החדשים, נפתחה הדרך שוב. מכונית־המשא
הראשונה שעברה בדרך; עלתה על הצינור,

הפכה -אותו. לגרוטאות.

לפי התוכנית: ארבעה מיליון דולר

• ״התפוצצות היסטורית״ חדשה צפויה בחודש הקרוב,
כשיפרפם. יגאל אלץ את גירסתו שלו על מלחמת השיחרור.
הספר, לו הקדיש אלוף אתדות־הטבודח את השנתיים האחרונות, נמצא כבר
פתח בדפוס. ,יראה אזר׳ בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
• אוניברסיטה רביעית תיפתח בסתיו בישראל. תהית -זו
האוניברסיטה לתרבות הגוף, שתקנח תואר אקדמאי: לסורים לתיבות הנוף,
שילמדו בה שלוש שנים. האוניבדסינוח תיפתח בתחילת השנה הבאה במכו ן
ווינגייט, שליד נתניה.

• ארבעה מו״לים ידועים יעמדו כשבועות הקרובים לדין
על הפצת דבר תועבה. בצורה זו ייודע לראשונה מקורה של ספרות המיז
שהופצה בשנתיים האחרונות ללא שם חמדלים, הוחרמח לפני כחודשייס במבצע־בזק
של חמשטרח.

• מלחמה ציבורית תפרוץ בקרוב בין מנהלי מסעדת
״קליפורניה״ ,השייכת לקבוצת אנשי ״אל־על״ ,לבין התיאטרון
הקאמרי. מסעדת קליפורניה הנמצאת בפסג׳ ברחוב דיזנגוף, בו ישכון גס
התיאטרון הקאמרי, נתבעה ׳על־ידי עיריית תל־אביב לסלק את השולחנות
שהציבה על המדרכה הסמוכה למסעדה, לאחר שהנהלת התיאטרון התלוננה כי
השולחנות חוסמים את מדרגות כניסה לתיאטרון. מנהלי הקאמרי חוששים
כי הצבת השולחנות נועדה להקנות לבעלי הקפה חזקה על המדרכה. בתגובה
עומדים מנחלי המסעדה להשבית את עיסקם, לצאת להפגנות מחאה.

• אל תתפלא אם שמו של יגאל מוסינזון יהיה קשור כסערה
ציבורית הדשה. מוסינז ן, שהקים לאחרונה תיאטרון משלו בשם סדן,
המציג לפי שעה אך ורק מחזות משלו, קיבל מתנה של 32 אלף לירות מכספי
משלם המנסים, בצורת הלוואות והענקות. השערוריה תתפוצץ כאשר יתגלה כי
לירות ניתנו לו, בהסתר ובעקיפין, מאת משרד ממשל תי רב־עלילות,
לחינוך ותרבות, אך לעומת זאת היה לראשיו עניין רב
בהזמנת ההצגה זרוק אותו לכלבים סאת מוסינזון.

במדינה
חוק

מרכות המית בעבד ובעתיד תונכות את pura

אוטו־אפוטרופום

זאת היא הנוסחה הסטרוקטורלית
של כולסטרול, חומר הנמצא
בדמנו ואשר מיחסים לו השפעה
רבה על התהוזת מחלות הלב
וכלי הדם.
בבית־חולים ממשלתי בארץ נעשו
נסיונות ממושכים, אשר הוכיחו
שניתן להפחית את כמות הכולסטרול
ע״י שימוש בשמני־מאכל,
המכילים חומצות בלתי חזיות.
שמני ״טית־בית״ מצטיינים בריכוז
גבוה של חומצות בלתי־חזיות
והם טובים לבשול, טגון
ואפיה. עקרת בית נבונה תשמור
על בריאות משפחתה, בהשתמשה
בתוצרת

TETH-BETH LTD.

!זמנים וסבון על בסים מדעי

כית־ספר לנהגות

בישוף

הדרכה מקצועית מעולה
ת״א, רח׳ זמנהוף ,3טל 23375 .

ו מפני
ויצות יתו שים

מריחה אחת עם

מקלון שנקם,
מבטיחה מנוחת־ליל
ה שלוה.
תקני עוד היום
בבית ־ מרקחת

פרפומריה

״שנקס״.
מחיר המקלון 1.250ל״י
יצים היחידים: חברת נורית בע״מ

בסוף השבוע שעבר העבירה הכנסת בקריאה
ראשונה הצעת חוק יבשה, אחת מעשרות
ההצעות, העוברות אוטומטית בכנסת,
מבלי שאיש יתעכב עליהן במיוחד, ומבלי
שורה ארוכה של מכוניות דהרה כחצות אחד הלילות השבוע בדיד
שהצבור הרחב ישמע עליהן, מאחר שלרו־ליפו
העתיקה. היו בתוכה יותר יפהפיות משנראו אי־פעם ביחד. היו
בו אין בהן ענין. היתה זו הצעה שנקראה
אלה חלק מהמועמדות הראשונות לתואר ״מלכת המיס 1959״ ,שיחד עם
הצעת חוק לנכסי נפקדים (הקדשות דתיים
מוסלמיים) תשי״ט. המיוחד שבהצעת חוק
הנבחרות בתחרות זו אשתקד, היו אורחות בכור של תיאטרון ״סמזו
היה, שהיא הכילה בקרבה מעשה רמאות,
בטיון״ כהצגת חצות חגיגית שערך התיאטרון להצגת ה־ 75 של ״השר
שנועד להוליך שולל את חברי הכנסת, לסיודע״
.החגיגה עצמה נערכה במועדון לילה יפואי, העומד להיפתח
תום את פיו של בית־המשפט העליון, ולההשבוע,
שם נערכה הילולה עד אור הבוקר, בהשתתפות רוב אמני
ציל את אוצר המדינה מאי־נעימות רבה העומדת
לפקוד אותו.
ישראל. על המאורע ועל המועדון החדש מדווח כתב ״העולם הזה״.
החוק המקורי לנכסי נפקדים נועד להעביר
את הקרקעות של ערבים, שעזבו את השטח
״זה משהו שבתוך הקירות. יש משהו
ך ייק נכנסנו בקושי ובדוחק רב אל
שהיה בידי השלטון היהודי בתחילת מלחמת
1אולמו של מועדון־הלילה החדש, ב אירוטי בקירות האלה. אני עוד לא מבינה
העצמאות, לידי המדינה. אולם חוק זה לוקה
את זה בדיוק, אבל בעוד שבועיים אולי
שטח הגדול ביפו — עומאד כיאם, הרגשנו
בחסר. הוא אינו מכיל כל סעיף, המכליל
אבין. זה משהו שמנתק מהעולם החיצוני.
כבר כי משהו מוזר קורה לנו. דבר כזה
בהגדרת נפקד את הבעלות על אדמות ההקיש
משהו במנטליות שבסביבה, כשאני פה
עוד לא קרה לנו אף פעם. הבחורות נראו
דש של הערבים. ההקדש הוא מוסד מקובל
לנו פתאום בחורות עם כל הקשור בזה, יש לי הרגשה שאני בחוץ־לארץ. בהתחלה
מאוד במיוחד בין המוסלמים. אצלם ממלא
היפהפיות נראו יפות מאוד והמשקאות חשבתי שאסתגל לזה. אבל זה לא. זה משהו
ההקדש את תפקיד האגודות הצבוריות או
החריפים היו חריפים במקצת. מכיון שהיה בקירות, שמצליח לנתק אותי מכל הדאהקרנות
הלאומיות אצל היהודים למשל. כל
גות מהצרות מהבית מדיזנגוף.״
צפוף מאוד, ניתן לנו לעמוד על כך מקרוב,
הכספים הצבוריים הם בצורת הקדש.
באופן מוחשי ביותר. כל העסק התחיל למ אגב, זהבה היא, יחד עם הצייר שלמה
לפי החוק המוסלמי שייך הרכוש שנתרם
צוא חן בעינינו. שרנו וצעקנו, דפקנו על צפריר. בעלתו של המועדון.
להקדש לאלוהים, ואילו ניהול הרכוש היה
השולחנות ושלחנו נשיקות לכל היפהפיות

בזמן המנדט בידי המועצה המוסלמית העלשבסביבתנו.

נותנים לביים הווי!
יונה, שהיתר, ממנה נאמנים ומפקחת על
בהתחלה קצת התבישנו בכך. לא תיארנו
ההכנסות. עם הקמת המדינה עברו לידיה
שדבר כזה יקדה דוקא לנו• אבל תיכף
אותו ערב גדול רצו להקליט במקום
נכסים בשווי מיליונים, שהיו שייכים להקדש
ראינו שלכולם מסביב קרה אותו הדבר
£״ כמה סרטים עבור תכנית הרדיו חצות־המוסלמי.
מאחר שכל הרישומים של נכסי כובע לעצמו חבש לביא אריק בדיוק.
וחצי. אם אתם זוכרים, זאת תכנית שצריכה
ההקדש, שהיו שמורים במשרדיה של המועצה
הלאומית ביפו, הוחרמו והועברו לגנזך mמלחים, הידק את נחיריו בעזרת מקל כביסה, להביא בפני המאזין את ההווי המיוחד של
ולא הפסיק מלהקיש באקסטזה על גבי אמני ישראל ואנשי הרוח שלה. אבל לא
המדינה, לא ניתן היה לקבוע איזה נכס
תוף טם־טם צבעוני. אריק אינשטיין, השהקליטו
שום דבר. האורחים היו יותר מדי
שייך להקדש ואיזה לא. אדמות ההקדש,
תכר בפעם הראשונה בחייו משמפניה, ושיגע שמחים, שרו יותר מדי וסיפרו בדיחות
שנאמניהן הפכו לנפקדים׳ הוחרמו על ידי
את הנערות כמו תמיד, אלא שהפעם ב למעלה מהמידה. הם עשו זאת בלי הפסק.
המדינה. עמדו טופול וחיים זוהר אורי בלבד.
גופיה
לא היה אף רגע אחד של שיעמום. עורכי כשנה לפני
לאפוטרופוס. פטורים העליה
שירי את הרף בלי וצווחו בבאר התכנית לא יכלו לביים אפילו רגע של הוזי.
בערך הגיש עורך הדין יצחק בן־ישי משפט
השניה ומפא״י, נוסח :״ארצה עלינו — אז ביטלו את התכנית.
טפשים היינו!״ אפילו גדעון שמר, המוכר
נסיוני בקשר לנכס השייך להקדש (העולם
מרוב השמחה והאירוטיקה שבקירות ו־400
הזה ,)1131 הצליח להוציא בצו־על־תנאי את
לנו כאדם שקט בדרך כלל, היה תוקפני האנשים, מחציתם יפהפיות, שהצטופפו בתוך
כל רישומי ההקדש של אזור יפו מגנזך
במידה יוצאת מהכלל, שלא לדבר על כך הכוך, אי־אפשר היה לראות את המקום
המדינה, ולהעבירם לקאדי של יפו. הקאדי
שניסים אלוני היה שיכור לחלוטין אחרי עצמו. אבל ביום שישי הקרוב יפתח המקום
של יפו, שייך טהאר חמאה החל למנות נאמהכוסית
השניה. לא מצאנו שום הסבר לקהל הרחב, ואז שוב פעם אי אפשר
נים חדשים לנכסי ההקדש, במקום הנאמנים
לתופעה משונה שכזאת.
יהיה לראות כלום. ניצלנו את ההפסקה
שברחו מהארץ. הנאמנים הללו באו אל
תחילה עלה אמנם בדעתנו ששפע כזה של הקטנה כדי לעמוד על טיבה של פינת־חמד
האפוטרופוס על הרכוש הנטוש, תבעו ממנו
יפהפיות, כולל כל נבחרות מלכת־המים מחדשה

את הזכות לנהל את נכסי־ההקדש לפי מיהשנה
שעברה, וחלק ניכר מהמועמדות לפעם
קראו לזה השטח הגדול ועוד כל
נוים. האפוטרופוס סירב להכיר בזכותם של
תואר זה השנה — שהיוד יחדיו את ליגה מיני כינויי גנאי. אבל מאז גילו תושבות
הנאמנים החדשים לקבל את אדמות ההקדש,
א׳ של יפהפיות תל־אביב והסביבה — הוא המקום את רחוב בן־יהודה ואת גן־העצ־טען
כי הן הוחרמו לפי חוק רכישת מקרשעירפל
את חושינו. אבל בכל זאת לא מאות, קוראים למקום רחוב מפרץ שלמה.
קעין תשי״ג.
י מצאנו בכך נימוק הגיוני. עד שפגשנו הולכים עד סוף הרחוב, במקום שנגמר
אולם בשני משפטים נסיוניים שהגיש עו־בזהבה
ברלינסקי, אשתו היפהפיה של שחקן הכביש ומתחילה הכנסיה הצרפתית, ויורדים
רך־דין בן־ישי, הוא טען כי בחוק רכישת
סמבטיון זאב ברלינסקי, הנראית תמיד במדרגות אבן צרות לכיוון הים. בסימטא
מקרקעין, שהוא חוק החרמה פשוט שאיפשר fIכאילו יצאה זה עתה מאחד השערים של הראשונה ימינה, דבוק לכנסיה, עומד הבנין
לממשלה להפקיע במשך שנה אחת,1953 ,
הווג. היא הסבירה לנו את הסיבה ה העתיק מעוטר בקשתות. קפלן, הארכיאולוג
אדמות ונכסים לצרכי פיתוח, התישבות ובטאמיתית.

עירית תל־אביב, אומר שד,בנין עצמו
חון, אין סעיף מפורש הנוגע להקדש. חוק
זה העניק לבעלי־הנכסים המופקעים רק חלק
קטן מהשוזיי האמיתי של נכסיהם• לפי חוק
ההקדש המוסלמי, אסור לנאמן על ההקדש
לקבל במכירה פחות משווי הנכס. משום
כך, טען בן־ישי, חוק רכישת מקרקעין אינו
ניתן לביצוע על נכסי הקדש.
בשני המשפטים ניתן פסק־דין בו נקבע,
כי על ידי הפקעת נכסי ההקדש, אין האפוטרופוס
הופך לבעליהם אלא לנאמן עליהם.
בהתאם לכך, יכול היה הקאדי המוסלמי
לפטר את האפוטרופוס מלהיות נאמן בכל
שעה שירצה, למנות נאמן אחר במקומו.
היתה זו מכה קשה עבור אוצר המדינה.
בידי ההקדש הצטברו משך מאות שנים נכסים
רבים. במשך 11 שנות המדינה גבה
האוצר את פירות נכסים אלה׳ פירות הנאמדים
במיליוני ל״י, והשייכים להקדש. כאשר
הקציב אוצר־המדינה כספים למטרות ציבוריות
לעדה המוסלמית, לא נעשה הדבר
בשם ההקדש. הקאדים המוסלמים יוכלו עתה,
לפי פסקי־דין שניתנו על־ידי בית־הדין
העליון, לתבוע את נכסי ההקדש, והאוצר
יהיה חייב להחזיר להם אותם. ללוי אשכול
אין שום כיסוי להוצאה כזו של מיליונים
מתקציבו.
לא נאמן, בעל נכסים. בתנאים של
היום לא תעיז שום ממשלה להגיש לכנסת
הצעת חוק להחרמת נכסי ההקדש המוסלמי,
דבר שיעורר שערוריה בעולם. לכן החליט
מי שהחליט להגניב חוק כזה במסתרים,
כביכול לשם הענקת הקלות לעדה המוסלמית,
אך למעשה כדי להעביר חוק שימנע
החזרת נכסי ההקדש.
החוק החדש, שהועבר בשבוע שעבר בבג־נערה
שמצאה מיפ־
•_%Y r r > t Wבתיה בנדיקט, אח^ז המוע־
(המשך בעמוד )12
״ ׳ I I I I Iלט מהחום שנוצר
V I/י 111 מדות של השנה, מחליפה
עקב הדוחק הרב, חשפה רגליה למאוורר.
רשמים עם אסתר קובאץ׳ ,הסגנית_של אשתקד.

מורכב מ׳
לבנין עת
אפילו הט
כבר 400
בעלי אמז
מוריםJ1 , בהתחלה זירים. מ
ערבים יפו
שמש אול
להם כאוו
חסמו את!
רק פתח
היו חוסכ!
קיבלו בעז
היו צריכי!
זבל יבש. במלחמת ציירים. לנ
לצייר של
המזכיר ק:

מבע

הבילוי שג

הגדולk .
קומונה של
אחד, פסל
מצאתי או
עשה מהב
החדרים, ג׳
העשור הו
למשהו גד
החלוצים, י
סביבה זו
היסטורית,״
ברלינסקי,

משהו

fty One
הנתונים >
בנין שהיו
רגל. קראו
״אוי, זה
זהבה .״נ>
קזנובה זו
בבקשה.״
צפריר:

:הלילה האכזוטי בח!ף יפו העתיקה

חוק״

י שכבות. שכבה אחת שייכת
שכל האבנים שבו מאובנות,
,המבנה הקיים עומד לפחות
ה. גם זה לפי קפלן. בנו אותו
ם. הוא עשיר בקשתות וקי*
פינה ישנם אורנומנטים.
מימש הבית בית מגורים לני
לה התפקרו, גרו בו פשוט
ם. האולם בעל הקימורים, הנד
הראשי של המועדון, שימש
Jחדר אחר שימש במזבלה.
זדלת הקידמית שלו, השאירו
למעלה, לקומה השניה, וככה
את הצורך בפחי אשפה. כשד,נוכחים
של הבנין את הבית,
לפנות שכבה של שלושה מטר
,עצמאות תפסו את הבנין כמה
ארבע שנים הם העבירו אותו
צפריר, יליד יחץ בן ,32
את סלואדור דאלי בלי השפם

הזדהו

המקום

השתגעו לרעיון.
עוד יותר ממני.״
זהבה :״היו כאלה בהתחלה שאמרו שאנחנו
משוגעים. אם לפתוח מועדון, למד,
לא בדיזנגוף?!״
צפריר :״עצם השם השטח הגדול מעורר
בחילה ופחד. הסימטאות מעוררות אטמוספירה
של מתח.״
זהבה :״המקום קרא לדבר כזה. היינו
רואים את עצמנו אגואיסטים להנות ממנו
לבה לא רק מהבית אלא מכל הסביבה.
בהתחלה פחדתי ללכת כאן, אפילו ביום,
בלי ליוזי. עכשיו אני הולכת בסימטאות
אפילו בשתיים בלילה לבד. מבקרת את
תושבי הסביבה ולא מפחדת לגמרי. אפילו
אם יש שם מורפיוניסטים או דברים כאלה.״
צפריר :״נוכחתי לדעת שעל מנת ליצור
ולעבוד בשקט, וליצור כאוזת־נפשי אני מוכרח
מקור קיום. עלי לציין שאם לא הייתי
מכיר את משפחת ברלינסקי, לא הייתי עלול
להגיע למשהו כזה לעולם. הם, מתוך הבנה

הודית מזרחי, מלכת המים , 1958 זכתה להער־צת
המועמדות החדשות לתואר זה, התבלטה מאד
בערב חגו של תיאטרון סמבטיון ובחנוכת מועדון עומר־כיאם, בו היא נראית שרה וצוהלת.

שע שועי ה מ לכ ה

מציצות שתיים מתוך המועמדות לתואר הלנת המיס , 1959 שהיוו יהד
עם הנבחרות האחרות, של השנה ושל השנה החולפת, אוסף יפהפיות נדיר.
:ו הנערות במועדו! הלילה היה עבורן חוויה גדולה. נוכחות! במקום הוסיפה למתח הגבוה שבאוירה.

־ ל מגיפ ה

של עולם הבידור, ובידע האוניברסלי שלהם,
הביאו אותי לכך.״
זהבה :״אנחנו ניתן לקהל בפעם הראשונה
משהו שמבוצע באופן תרבותי. אטמוספירה
תרבותית. שלמה הקדיש מחשבה לכל קרש
במועדון והקהל ירגיש את זה.״
צפריר :״השתדלתי לעקוב אחרי הסביבה
גם באופן פיזי. השתדלתי. להריח את
הריחות של הסביבה, ריח של ים ומלח,
דגים, עץ רטוב ואזוב, ולהטביע את זה
כאן. יש מקומו ת שהיינו צריכים לתקן את
הקירות. עשינו את זה עם טיח מעורבב
בפירורי לחם, כדי שהלחם יעלה עובש והתיקון
ישתלב יפה בעתיקותו של המקום.״
שאלנו מה יהיה במועדון.
זהבה :״אנחנו לא מגישים מספרים.״
צפריר :״זד, יהיה עוזל אם ננתק את
הקהל מהאוירה, וניתן תכנית סנסציונית.
אנחנו נכניס אותם לאטמוספירה׳ בעזרה
תכנית צנועה. בהתחלה יהיה רקע מוסיקלי
מעל גבי טייס, מוסיקה אקזוטית. אחר כך
.יהיו הופעות רק של, יחיד. פסנתרן או
גיטרה. רק סוליסטים. שלא תהיה ׳הרגשה
סימפונית. בתוך הזמן הזה יוכל האורח
להתכבד באוכל הבית. ההגשה תהיה עם
מארחות. המארחות תהיינה עם תלבושת
מתאימה למקום: חולצת מלחים, חצאית
שחורה וחגורה מזהב. רק לא משהו סלוני.
האוכל יוגש במחבת דו צדדי. .צד י אחד
עמוק, לאוכל נוזלי, וצד שני שטוח למשהו

!)חלה רצה צפריר לפתוח כאן
אמנים: סופר אחד, קומפוזיטור
והוא בתור צייר .״אבל לא
קשבת,״ הוא מסביר. הוא
ן, בעל שתי הקומות ושש
יה ואטלייה• עד שלכבוד שנת
יטו לפתח את השטח הגדול
באמת .״החלטנו להיות בין
1מנת להוכיח ולהראות שגם
ולה להתנער ולהיהפך לשמורה
מסביר צפריר. נתנו לו ולזהבה
טותפה, את רשות הדיבור.

יבש. חלק מההגשה יהיה בצורת אטרקציה.
משקד,־ד,בית יוגש בעזרת טקס מיוחד. יגיש
אותו אחד, שילך עם מיתקן כמו הערבים,
שהיו מוכרים סוסה בשוק. הוא ידפוק
בדיסקיות המתכת. הצלצול משתלב יפה
במקום. הרעיון יהיה כזה: תחובר מנגינה
בהתאם לקצב האפיני לדיסקיות, והוא יעבור
בעזרת הקצב משולחן לשולחן וימזוג לאורחים
את משקה הבית.״

כבר מי שמככר 1
^ צלחניל רג?ן להשתחרר מהקסם ו!
%שאלנו אם כך למה בכל זאת נקרא
המקום עומאר־כיאס.
צפריר :״לשם הזה יש משמעות. עד
כמה שאני מכיר מרובעים שלו — זאת
הפילוסופיה שמתאימה לנו.״
זהבה :״זד, ממש נולד כאן. השם. אפשר
להחיות כאן את השקפת החיים שלו.״
צפריר :״אבל בלי הפרזה. בין יתר האטרקציות,
לא יודע איך לומר את זה
בדיוק, יהיה גם מפתח. זה יקנה למקום
אוירה אינטימית. כל חבר יקבל מפתח
משלו למועדון. חוץ מהמפתח. יקבל כל
גבר שיכנס, תוית שתודבק לו לחולצה,
ושם יהיה כתוב :״קרבן הערב״ .זה יהיה
במקום החשבון שמגישים לשולחן־ ושם
יכתבו המגישות את סכום ההזמנה. זד,
(המשך בעמוד ) 14

אוירה כלי מספרים

;דיר :״לא רוצים לעשות כאן
זתמי, עוד אדריה אחת או עוד
,1אלא משהו שיתבסס על
ל המקום. בדיוק מול עומד
בזמן המנדט אכסניד, לעולי־לו
בית־קזנובה.״
נותן לי רעיון פנטסטי,״ אמרה
יא למשקה של הבית בשם
מצלצל נהדר: פעמיים קזנובה
!:צאתי את ידידי ברלינסקי. והם

ף ף 4ך ן ״ 1ס טופול ואורי זוהר בשירה רוויית
I Jיין מחוץ לתוכנית, ששמה לאל נסיונוזז

הצוות לחקלטה של תוכנית חרדיו המפורסמת חצות־וחצי.

הוא מקצועו של שלנזח צפריר,
׳ Iי יוזמו ובעליו של המועדון. הוא
הצליח לכלול גלריה, סטודיו ופרנסת יחדיו.

ך %ך » ך אריה לביא ואשתו שושיק בשי־י
י י רח עליזה במועדון. ליד ח 0ס1־
תר יושבת נעמי שסר. ברקע — נרות על סלע.

1 1 r .r * n , inmfm mmtm m

כמדינה

סיכות הזהב
במחקר אשר נערך בבית־הספר
הגבוה

לרפואה

באוניברסיטת

פיטסבורג שבארה״ב, נמצא כי — :
שמן תירם בעל הצבע הזהבהב
המכיל imoieatesמקטין את אחוז
הכולסטרול בדם וכתוצאה מכך
מונע ומרפא מחלות לב.
המדריך האנגלי של עיתונות ישראל פול
1ז!ן וו
!זפוורי \\v3־ y\ tu u \ b־
לארץ, הגפיפ וה פ\זוז
.באגצאה גרפוג\ ,U
וזל־אביב, רחרב אלרביי \ 5
יצהר הנו בית החרושת היחידי בארץ
המייצר שמן תירס דיאטטי, בעל
התכונות הרפואיות השמורות בצבעו
הזהבהב הטבעי.

ל ב רי או ת ך
T(J1e

-שמן

תידס דיאטטי

יצהר

בעל

הצבע הזהבהב.

(המשך מעמוד )10

סת בקריאה ראשונה, נועד כביכול לתת
הקלה לעדה המוסלמית בישראל. הוא אומר:
״הממשלה החליטה לשחרר לעדות המוסלמיות
המקומיות ביפו, רמלה, חיפה, עכו,
נצרת ושפרעם, את נכסי ההקדשות הנמצאים
בערים אלה, לפי שיקול דעת של האפוטרופוס
בלבד,״ השחרור יעשה לועד נאמנים,
שיכיל גם יהודים, ושיהיה גוף מבוקר על
ידי מבקר המדינה.
אולם העוקץ האמיתי של החוק נמצא בסעיף
3שלו האומר :״החליט האפוטרופוס
לשחרר נכס מוקנה מנכסי הקדשות דתיים
מוסלמיים, יעביר לועד הנאמנים של המקום
בו נמצא הנכם, כל זכות שהיתר. לאדם באותו
נכס, ערב הקנייתו לאפוטרופוס.״
פירושו של סעיף זה אומר כי האפוטרופוס
אינו נאמן של ההקדש׳ כפי שקבע בית־המשפט
העליון, אלא בעל הנכסים. ברצונו
הוא משחררם, ברצונו הוא מותירם בידו.
אם יועבר חוק זה בכנסת, יוכל האוצר
להסתמך עליו כדי לבטל את דעת בית־המש־פט
העליון, בטענה ששופטיו לא הבינו את
פירוש החוק שחוקקה הכנסת, ולהחזיק כבעלים
בחסות החוק את נכסי ההקדש המוסלמי.
היתד,
זו דוגמא נוספת לדו־פרצופיותה
של המדיניות כלפי המיעוט הערבי. שעד,
שראש הממשלה כינס את הח״כים הערבים,
הבטיח להם לשחרר את נכסי־ההקדש כפי
שקבע בית־המשפט העליון, הכניסו יועציו
לכנסת, בדרכי ערמה, חוק המבטיח את
המשך המצב הקיים.
עדות דגלים על הגג
השבוע הגיעו הדגל השחור והדגל האדום
של ואדי סליב ללב תל־אביב. משך שעות
מתוחות ניצבו זה לעומת זה שני מחנות
עויינים: פקחי עיריית תל־אביב, נתמכים
בסעד משטרתי, וצעירי שכונת כרם־התימנים.
קציני משטרת המחוז ידעו כי כל תנועה
בלתי מחושבת עלולה להציף את העיר העברית
הגדולה ביותר בישראל במהומות עדתיות
חריפות. בעוד שבואדי סליב היתה
העילה למהומות אלה יריה שכוונה אל סבל
שתוי, היתד, העילה בתל־אביב בית המגורים
של שמואל מזרחי, דייג גר, שהתגורר
מאז לידתו בכרם. הבית, שנבנה בחלקו ללא
רשיון, עמד להיהרס בפקודת בית־הדין
העירוני של עיריית תל־אביב.
ראשונים באו פקחי העיריה. מכונית אחר
מכונית, עמוסות שוטרים עירוניים, הגיעו
בטיסה, כבשו את הרחבה שלפני ביתו של
מזרחי. הם באו מצוידים בכל כלי־ד,הריסה,
התכוננו לגשת למלאכת־יומם השגרתית. שערי
הבית היה נעול. ניתן היה לראות מבחוץ
את קורוודהעץ הכבדות, שתמכו את השער
מבפנים. על הקומה השניה, שאותה עמדו
להרוס, בהתאם לצו שבידם, נתלה שלם לין
גדול, שאיים באותיות שחורות :״אזהרה. כל

המזיק לבית זה חייו בסכנה.״ מימין לשלט
התנופף דגל שחור ומשמאל דגל אדום.
מבט נוסף הבהיר לאנשי העיריה בדיוק
את משמעותם של שני הצבעים. על גגה
היצוק של הקומה השניה עמדו בשקט מזרחי
האב, שלושת בניו וידידים. לידם נערמו
ערמות של אבני־בניה, צמיגים טבולים בנפט
וצינור גומי ארוך, שהתפתל אל תוך הבית,
ממנו עלו אדי־המים הרותחים על גבי הפרימוס.
הפקחים נסוגו. אלי 22 בנו של
מזרחי, הידוע בכינוי אלי הדייג, מיהר אל
בית־השחיטה הסמוך, הביא סיר מלא־דם,
שפך אותו לאורך מפתן הבית .״נראה מי
יעיז לעבור את הסימן הזה?* צעק הבחור
השחום אל עבר הפקחים, שהתכנסו להתיע־צות,
במרחק־מה מן הבית.
יד על הלב. הפקחים, שלא נשבעו מעולם
לשפוך את דמם למען עיריתם, הזעיקו
את המשטרה. שמואל מזרחי בן ה־ 48 השתמש
בהזדמנות זו, עלה על ערמת לבנים,
נאם בפני קהל המאות שהתכנס מכל רחבי
הכרם. אמר הוא :״איפוא הייתם כולכם עד
היום? למד. לא אמרתם שאסור? כן, אני
יודע. כל זה אתם עושים מפני שאני גר.
אבל גם בתור גר נלחמתי יותר מהרבה מכם.
דתקא אותי אתם רוצים לקחת כקרבן ראשון?
הסתכלו מסביב, הראו לי בית אחד
שנבנה עם רשיון. למה שתקתם עד היום?
רוצחים *.הגבר המקריח צרח במלוא ריאותיו,
הניף ידיו לכל הצדדים, עד שפתאום
החויר, לפת את לבו, צנח ארצה מחוסר־הכרה.
״רופא,
רופא!״ צעקו הצופים. רובם החלו
רצים אל מכוניות הפקחים, ביקשו לעשות
בהם שפטים. הנהגים, שראו את הבקבוקים
הראשונים מונפים לעברם, לא חיכו
הרבה, הסיעו את מכוניותיהם כמטחוי־אבן
מן ההמון שחזר אל הבית. הם חיכו להוראות.
היה זה צעד מחוכם. בקרב ההמון
החלו מספר צעירים לחלק הוראות מבצעיות
למאות הנאספים. הם נרגעו במקצת רק כאשר
התרחקו פקחי העיריה.
מתוך הבית עלה קול יללה. מזרחי הורד
למטה, הועבר לטיפולו של רופא שהוזעק
למקום. בעמל רב הושבה אליו רוחו.
בינתיים ציפו הפקחים לבוא המשטרה,
המתינו במרחק מה מן הבית. אולם המשטרה
סרבה להתערב כל עוד לא הופר הסדר.
לאחר כמה שעות התקבלה ההוראה לחזור.
שולמית מזרחי, אשת אברהם, השוטרת
לשעבר, כיבתה את הפרימוס שעליו רתח
דוד עם מים־חמים .״אולי כבר לא יבואו,״
אמרה בחיוך מריר ,״אולם אם יבואו שוב,
אכין להם מנה.״
פעמיים עם ;שק כיד. השבוע, לאחר
שהסטאטוס־קוד המתוח נשאר, גולל שמואל
מזרחי, את תלאותיו בפני כתב העולם
הזח:

סיפר הגר הדייג :״כעת כבר אינני יודע
אם עשיתי טוב, אבל בגיל 15 התאהבתי
בדת ישראל, עזבתי את משפחתי ואת דת
האיסלאם והתגיירתי. פעמיים נתפשתי עם
נשק על י ידי האנגלים אבל הצלחתי להש־

m f o t o fprf p n K
4.000.000 פעמים ויותר ׳יצאו מכוניות ״אגד״ לדרכן בשנת .1958
אם נכפיל מספר זה בארכו של אוטובוס ״טייגר״
החדיש והמשוכלל, המצוי בשרות ״אגד״ ,נקבל
מספר העולה במידה ניכרת על אורך קו־המשווה.
זוהי רק אחת הדוגמאות להיקף עבודתו של ״אגד״,
במסגרת מאמציו להגיש לך את מיטב ׳השרות

מכוניות העידיה והמשטרה מול הכית הכלתי־־חוקי
סיס רותחים על חפריוווס

חפולנד• תזוג 11415

הקומה הכלתי־חוקית בכרם התימנים: דגלים אדום ושחור, ושלט*
הוראות מיבצעיות למאות הנאספים

אחרת לא נותנים. אני הולך ללונדון, שם
יש לי חברים, שם בטח נותנים לחיות.״
המערכה על הבית נדחתה לעת אחרת.
היא עלולה גם לא להתקיים אם יגשים מזרחי
את איומו, יהגר ללונדון. אולם מאות
בתים שנבנו בכרם ללא רשיון, ועשרות
צתי־הריסה שהוצאו נגד בתים אלה, עלולים
לפוצץ את השקט שנית. לא בידי העירייה
ולא בידי גורמים שהיו אחראים במישרין
ובעקיפין למצב זה, לא היתד, התשובה כיצד
למנוע את הדבר.
תזכיר גיוואד עורה
כדו״ח על שיחותיו עם האשם ג׳ח־אד,

מתמרד מזרחי.ובתו
שלולית דם על הסף

שר־החוץ העיראקי, בניו־יורק, חיווה עורך
העולם הזה ( 1113 והלאה) לפני חצי שנה
את דעתו כי ג׳וואד הוא סוציאליסט חופשי
ואנטי־קומוניסטי, וכי הידיעות הישראליות
והמערביות על השתלטותם הקרובה של
הקומוניסטים בעיראק הן כוזבות. השבוע
קבע גם השבועון האמריקאי הימני טייס
כי ג׳וזאד הוא אחד משלושת הגדולים
העיראקיים (שני האחרים: שר־האוצר מוחמד
חדיד, המושל הצבאי אלוף אחמד סאלח
אל-עבדי) ,המהוזים תריס נגד התקדמות הקומוניסטים
בארצם פרשת זינגר
הגיעה השבוע לסיומה החוקי, עם זיכויו
המוחלט של זינגר בידי שופטי בית־המשפט
העליון. בשעת בירור העירעור הצביע העולם
הזח על העובדה התמוהה שהיועץ המשפטי.
שהאשים רשמית את זינגר, יצא
למעשה להגנתו, השאיר את זינגר ללא יריב
בבית־המשפט. בתנאים אלה, היה הזיכוי
וודאי יחודח (מכוני) צברי, שהובא
למשפט בעוון שידול נערה בת 16 לזנות
וחיים על רווחיה, כפי שסופר בכתבת
העולם הזה 1136 זוכה השבוע על ידי
שופט השלום הד״ר אליעזר זליקסון מחוטר
סיוע לעדותה׳ המזעזעת של הנערה. לעומת
זאת נידון מכובי לשישה חודשי מאסר בשל
הפרת צו בית־המשפס, לבל יפגש עש ה־ויירה,
מייי׳-ה עדות נגדו עד כוונתו
של הסופר מאיר (כפיה) לוין, לכתוב
תסריט לסרט שיספר על פרשת ההסתננויית
לפטרה, מסר העולם הזה לפני כחצי שנה
( .)1107 השבוע פורסם בארצות־הברית, כי
המפיק דריל זאנוק, יתחיל בראשית חודש
נובמבר בהסרטת־ הסרט, שיקרא הבלאדה
על הסלע האדים, בו תופיע בתפקיד הראשי,
אשתו של המפיק — ז׳ולייט גרקו
משי זקס, מפעל הטקסטיל בבני־ברק, סגר
את שעריו השבוע, אחרי שפיטר את כל
פועליו. בכתבת העולם הזח 1136 שתיארה
את מצוקת ענף הטקסטיל וחשפה כמה מדרכי
הייבוא הבלתי־חוקי של בדים לארץ,
נאמר כי בית־חרושת זה ייסגר בקרוב לשלושה
חודשים, מחוסר אפשרות לשחק בארץ
את מלאי הסחורות שהצטבר במחסניו. תגובת
הממשלה על הסגירה :״משי זקס לא
הסתגל למצב 1aאין מצטופפים תורים בפתחי
חנויותיו.״

אחרד. כשקמה המדינה הציעה לי העירית
לקבל שיכון בגבעת רמב״ם אבל ביכרתי
לד,שאר כאן, אני דייג איני יכול לנטוש
את החוף.״
הסנדלר לשעבר שהפך דייג בנה לו דירה
בת חדר, נבנם לגור בה עם משפהתו בת
שמונה הנפשות.
פרוטה לפרוטה חסך כדי שיוכל לבנות
לעצמג חדד נוסף. לפני כחדשיים פנה לעי־ריר״
ביקש את הרשיון .״לא נותנים רשיונות
בכרם.״ אמרו לו ,״כאן ייבנה שוק
מודרני.״ מזרחי שראה את כל בתי הכרם
נבנים לעיניו, ללא כל רשיון, החל אף הוא
בעבודה .״השבתי שכמו תמיד. יטילו גם
עלי לשלם קנס וחלם. כולם פה יודעים
שזה ככה תמיד,״ סיפר הדייג• הוא טעה
טעות מרה. אחרי חודש של עבודה הופיע
פקח עירוני, הזמינו לבית־המשפט. הוא חויב
בתשלום של 380 לירות אותן השליש מיד.
״חשבתי שעם זה תבוא המנוחה וגמרתי
אתם,״ הסביר מזרחי. אולם מהנדסי העיריה
טענו ־ שמזרחי כלל אינו גר באותו בית,
ביקשו צו־הריסה. האשה, שולמית, התחננה
בפני בית המשפט לבוא ולראות במו עיניו.
הם סרבו, הוציאו את צו ההריסה. פעמים
אחדות הצליח מזרחי להשיג את דחיית
ההריסה עד אשר החליט מי שהחליט בעירייה
לחסל השבוע את הפרשה. רק פעולתו
הנמרצת של מזרחי מנעה את ביצוע ההריסה.

אזהרה — כל המזיק לבית זה חייב
אולם מזרחי ויתר על מערכה נוספת .״פה
כבר לא אוכל לחיות. לבנות.־אסור, דירה: בסכנה 1״
העולס מזח 1140

אלפים בגד רכש! א ת טב ע ת האושר

A P P E A L

״ S E X

האמצעי ההיגייני והיעיל לחיימשפחהתקינים .
תהנה גם אתה

פנ העודהיום לבית מרקח ת

ח. ליטוינסקי את ש. י .חורש

בע״מ

מזמינים אותך לסרט הצרפתי
בהשת תם ו ת :

דניאל ז׳לין
מורים רונה ״
דני קרל
בלינדה לי

הגוף בו כה חשק תי
אחרי הצלחה כבירה
בפאריס וברומה
הצגה בישראל החל
ממוצאי־שבת .8.8.59

אלתגידובגת ־ בואול״ ג ת

עומר כ״ א ס

החי

(המשך מעמוד ) 11

יצור לגברים אי־נעימות אנ £יזמינו מעט.
אני לא מתאר לעצמי שמישהו יוריד את זה.
זה ׳יהיה מקור לגאוה. כל גבר ירצה
להוכיח את כוחו. את כוח הקניה שלו. לא.
יותר נכון לומר את כוח הכיבוד שלו.״
זהבה :״בין היתר יהיה כאן משהו כמו
במועדונים ששם נוהגים המבקרים להשאיר
מזכרות.״
צפריר :״כן, יש כאן הרבה חבלים ל־דקורציה,
והם זקוקים לתוכן מסוים. צץ
הרעיון, אגב, רעיון מקורי מאוד של זהבה
ברלינסקי, שכל אורח ישאיר חלק מהלבוש
שלו על החבלים. כל אחד יתן לפי ההעזה

שלו.״
זהבה :״אם תהיינה בחורות שיהיה להן
דם, הן תוכלנה לתלות אפילו חזיות. כל
אחד יצטרך אבל לכתוב את שמו. אריק
לביא מת לתרום הראשון. הוא רוצה לתת
גופיה. זה הכל תלוי בצניעות המבקרים,
ובהעזה שלהם. לפי שאני מכירה את ההעזה
זה לא יתמלא כל כך מהר. אם כן יתמלא,
נעשה מכירה פומבית. את ההכנסה נקדיש
לילדי השטח הגדול. יש להם מספיק.״

שואב־אבק לקהל זול

פרסונד »לנין ן

ש ל וש ה שזכו...

1זי\ ב תתן ןך שר ביו ת ר בזזייג של י>ן!ן ב יבזזי כ\ ה־ \ 5הי ה כ שבי שר
לן גציג בי ת תתר שת תס ס בי רכה בתג &גכ 1יים. ת תי ר זזלבו על
או בויי בצב עוויווז ןתב הי\ 1ן ת. א ך הו א ירע בי תו בין תתגתבלית
בילדי ם רבי ם לא יו בלו ל 5וווו לו אווו ם. וגם (ותת, א ה בי שתתתיל
לעבור, ם ו ובלם ם שכור ם ו לכלכלם וזבים. ו הג ה ת בך וזוזלום ל ם ביאווז.
עחם יוכל לםם גאו ם ב או ם ויו לם וי ם בריו. הם אםוםםם שי כו
ללם וד. אבל גם הו א לום ר בערב ורוכ ש ם שכלם. א ם דם י הו םיעם
שהוצי א לו ם י עו ם לבים־ם םם ר ם םרום!ז ם בי ם ו שבכם ר שלם יםם וך
עההל!ז 1יםםש הו תועיל. ו אי לו בשב הו םוב הו ם שו ם יוכל להצגורך
לם יולים שעורכים ה ב ריו על או בויי ם.
לא ר? יע!זב זכ ה ב או ם ויי ם. וער אהר, הצעיר ם ם וו ב שו ה, ולם\
אוגלורר, כהב גם הו א שיר יבה וו כהב או בויי ם. א ך בעו ר שב שביל
יע 1זב יר הי הי הוהה שיר הראשור שכהב, הרי ולם\ הו א כבר
״גזשורר״ בעל ום!\.
ו ה שלי שי ם שזכ ה ה בם רם הי ה ה לאה אברםו בי ץבםה־ דו, בוג ר ם
שב?בי ם בג םוםיהה עי רווי ם ב הל־ א בי ב. הי אכהבה הי בו ר יכה
ו הי הההרא שוו ה שוכ ה ה בברת על היבור. ער כה ו כו בתרמית ר!ז
בער כ הי ב ם שירים.
שלשה בוי גוער — של שה עולווום. א ך כולם !זרוו ה או ש ר
כ שו ה ה רו לידיהם ה או בויי ם, ת בוי שכל אהד רצה בהם ולולא ה שהם־
בו בההה רו ם של תסם, לא היו וו כי ם בה ם.

ך־יקשנו מצפריר שיסביר לנו אם
! ,אמנם גם הוא מוצא משהו אירוטי
בקירות .״כן,״ אמר הוא ,״הקו העגול הזה
מבחינה אופטית ופיזית הוא מרגיע. אנחנו
רגילים לאור ניאון, לרעש ולקצב מסחרר
של המאה שלנו, כאן הכל משתנה, בין
מבחינה אקוסטית ובין מבחינה חושנית.
יש בבנין הזה מין מיסטיות שאינני יכול
לפענח אותה בבת אחת.״
התענינו לדעת אם השכנים בשטח הגדול
לא יתנגדו להקמת המועדון.
צפריר :״בטח שלא. הם שמחים להצלחתנו.
חוץ מזה זה יתן להם תעסוקה.
אנחנו נעסיק כמה מהם בתור שומר ומנקה.
הטבחית תהיה מקזבלנקה. לא יהיה כאן
חומוס או קבאב• יהיו זיתים חמים ממולאים
ואורז בבשר׳ דברים לא מקובלים, שיתקבלו
בזרות. הזמן יעשה את שלו. הנה בערב
הגדול נתנו לנו האורחים רעיון חדש.
הם השאירו פתגמים, משלים ואמרות חכמה
שכתבו על השולחנות. אנחנו נצרף עפרון
לכל שולחן, וכל אחד יוכל לקשקש על
השולחן פתגמים. יזכרו בימים של בית-
הספר.״
הלכנו לראות כמה מהפתגמים. על שולחן
אחד מצאנו :״היום ביתקתי את בתולי
טומאר־כיאם. אפרים כץ.״ על שולחן אחר
כתב מישהו :״מעשה בצייר שמו צפריר /
שנשות שחקנים לא הכיר /כשפגש בזהבה
/הוא הציע לה: הבה r ,נרחק לפחות
מהעיר.״ המשורר לא השאיר חמימה.

אמרה זהבה :״אפילו עלי יש פה מוזה.
יש פה משהו בקירות. תשמעו מה שאני
אומרת.״
חיפשנו את המוזה וראינו כלב זאב
גדול, תושב קבע של המקום.
צפריר :״קוראים לו פרי, משורש של
פרא.״
זהבה :״רציתי לקרוא לו שולטן, זה
מעומאר כיאם אבל הוא קיבל את השם
פרי קודם.״
באולם המועדון המקושט בסגנון דייגים,
ראינו חבל בצורת עניבודתליה, משתלשל
מהקיר.
צפריר :״לחבל התליה הזה אין משמעות.
הוא נוצר בזכות זה שהיה וו בתקרה. זה
יעורר סקרנות ושאלות, ויעלה את מצב
הרוח.״ שאלנו את צפריר מהיכן למד להכין
חבלי־תליה. השיב הוא :״הייתי חניך באגודת
יורדי־ים זבולון. שם לימדו לטפל בחבל.
יש עוד חדר למעלה, זה האולם הפרסי.
שם יהיו כתובים מרובעים בעברית על
הקיר. אנחנו חושבים גם להקריא מרובעים.
לא ננתחם. אבל נמצא דרך להגיש אותם.
בזכותם ובוכות פחזת הכבשים הרכות,
השולחנות הפרסיים והקושינים המרופדים,
תהיה בחדר זה אוירה של התבודדות.״
זהבה :״אנשים שירצו להתבודד יעלו
הנה. אם יהיו הרבה, או יתבודדו בצבור.
יבושם להם. אני לא מאמינה שיגיע לכאן
קהל זול. קהל שיש לו הבנה למרובעים
של עומאר כיאם, לא יכול להיות קהל
זול. יש לנו כאן גם שואב־אבק.״
צפריר :״בעונה המתה יהיו הדייגים של
יפו מוכנים להוביל את המבקרים לטיול
בסירות.״
שאלנו גם אם שני המנזרים, הדבוקים
למועדון, יעמדו לשירות קהל המבקרים, וקיבלנו
את התשובה :״זה רעיון לא רע.
נחשוב על זה.״

שגת ישרים
ף• יפי, הגישו עצירי בית־המעצר תלונה
ולהנהלת הבית, טענו כי תזמורת הקפה
אריאנה, המנגנת עד שעות מאוחרות בלילה,
אינה מניחה להם לישון.

החוק הוא החוק

לרא שון לציון, רכש יוסף קירשנר
!— טרקטור משלל מערכת סיני, חויב במכס
על יבוא סחורה מחוץ־לארץ.

טור־דה־אילת
ך* אילת, לאחר שהג׳יס היחידי של מש־
! _ טרת התנועה יצא מכלל שימוש, רדף
שוטר־תנועה רכוב־אפניים אחר משאית, השיג
אותה, רשם לנהגה דו״ח.

המסביר לצרחן
ן* לוד, ירדו שתי ילדות בנות 11 צבועות
לשפ תיי ם ממטוס שהביאן ממחנה לימודים
בארצות־הבדית, הסבירו כי רצו להראות
להוריהן מה למדו במחנה.

הארץ המובטחת

*סחיפה, הזמין שמואל טוריאל מכשיר
! ,ט ל פון, קיבל הבטחה כי המכשיר יותקן
בביתו תוך חודש ימים, מצא למחרת ההבטחה
חשבון על 51 שיחות בתיבת־הדואר
שלו.

מוגקי־ביזגס
ף*כית־דגון, קיבל גבר בן 40 מכתב
! * איום בו נדרש ״להניח 50 לירות ליד
כלוב הקופים,״ גילה כי שיגר את המכתב
בנו בן השמונה, שביקש לקבל בצורה זו
דמי־קן ס.

מעילת־שוא

ך* צפת, גילה מבקר משרד־הפנים _גרעון
! * ש ל 1500 לירות בקופת העיריה, הטיל
על עובדי־העיר לכסות את הגרעון מכיסם,׳.

הלומות פאריסאיים

»־ס תל־אכיב, ניסה גבר בן 24 להתאבד,
! * בי כר לעשות זאת בבליעת כדורי שינה,
בהצגת הסרט הפאריסאית בקולנוע. פאריס.

חידון סיבובים

ף« מוסקבה, ברית־המועצות, הפעילו
!*מארגני התערוכה האמריקאית מוח־אלק־טרוני,
כינוהו מכונת האמת, הופתעו להיווכח
כי המנגנון. השתבש, השיב תשובות בלתיץ
נכונות לשאלות שנשאל.

בריד פקח אמת:

*סלוד, סרבו פקידי המכס לשחרר ארוך
תי ס שהגיע לקבורה בפתח־תקת־ה מחשש
של הברחה, שלחו פקח מיוחד כדי)
לוודא כי הארון נקבר בלי להיפתח.

מבחן כעל־פה

ך י« ירושלים, עבר ילד בן תשע את ר,ק־
! *וזים לירדן, נחקר על־ידי קציני הלגיון
לסוגי־הנשק הישראלי בעיר, נדרש למסור׳
דו״ח מלא על ציוד צה״ל.

כל האמת

ך כפר שלם, כינסו חברי תעד הכפר
!*אסיפת עתונאיס׳״מחו בפניהם על ׳פו 4
סום בעתון־ערב בו נאמר כי הכפר מוזנח),
לא יכלו למנוע בעד עשרות תושבים מלהת־פרץ
לאסיפה, להתלונן על ההזנחה הנוראה
השוררת בכפר.

מוראל גבות
^ ניו״יורק, ארצות־הברית, איים אדם|
! *נו ש א אקדח על קופאי בבנק, תבע את
הכסף שבקופה, הוכרח להמלט לאחר שר,וצ-
הק על־ידי הקופאי, לא הצליח לייצב. את
אקדחו.
העולס חזהM:«o..

עשר שזים לא היהה מזל יצחק עם בעלה הסשיש-עד שהועמד בפ1י הברירה:

ג ט -א ו בי ת־ סו ה ר

ף ין מאות האסירים הכלואים בכלא
Jרמלה ישנו אסיר היכול, בכל רגע שירצה,
לצאת לחפשי. אין לו מנהרה סודית
מתחת לאדמה, ואין לו גם פרוטקציה מיוחדת
שתאפשר לו לצאת לחפשי. כל מה
שצריך משה יצחק, תימני כחוש, מגודל
פיאות וזקן, כבן ,55 לעשות כדי לצאת
לחופשי, הוא לגשת להנהלת בית־הסוהר ולומר
שתי מילים :״אני רוצה.״
אז ילקח משה אל בית הדין הרבני בפתח
תקוה, שם יהפוך את הצהרת ה״אני רוצה״
שלו לחתימה על טופס גירושין לאשתו, ולא
יוחזר עוד אל בית־הסוהר. אולם מאז נשלח
משה יצחק לכלא עד שיתן גט לאשתו, לפני
שבוע, הוא איתן כמו סלע. הוא מוכן
לספר ולומר הכל. הוא יכול לחזור ולהצהיר
כשידו על לבו ״אני אוהב אותה, אינני
רויצר, לגרש אותה!״ הוא יכול. להביא תילי
תילים של מדרשי־חכמים להצדקת עמידתו.
רק דבר אחד אינו אומר :״אני רוצה!״
על משפט קטן זה נשלח משה לבית־הסוהר.
במשפט זה קשור גורלה של צעירה
ישראלית לשבט או לחסד. באם יעמוד משה
בסירובו, ייהרסו חייה של צעירה בת .25

״לשום איש אחר לא אתז אותה. אם לא
תסכים להינשא לו תישאר זקנה. עם בעל
אחר היא לא תתחתן.״
שנתיים ישבה מזל במנוחה, בבית אחיה
הבכור. היא גרמה בעקיפין לנישואיו של
אחיה הצעיר נתן, שבבקוריו הרבים אצלה
התאהב בבת העיר, החליט לשאת אותה
לאשה. ביום הנישואים הלבישו את הכלה
בבגדי החתונה המפוארים, הנהוגים אצל בני
תימן, צרפו אליה כליווי את מזל הצעירה.
בחצר בית־ההורים בכפר היה הכל מוכן
לחופתו של נתן לעת ערב. מזל תפשה לעצמה
עמדה נוחה בין המון הקרובים והשכנים,
כדי שתוכל לצפות בטכס המסורתי.
פתאום הרגישה במספר זרועות מוצקות
שלפתו אותה מאחור, סחבו אותה לכוון
הבית. היא החלה לילל ומיד כוסו פניה

עוד הספיק לרשום את אשתו בתעודת העולה
שלו, לשנות את גילה מ־ 15ל־.35

האשד! או הבת?
ך* ל בני המשפחדל ךלדמ

העין. מזל נכנסה לגור יחד עם הוריה
באהל גדול. בכל יום הפציר בה אביה שתלך
לגור אצל בעלה החוקי. מזל סרבה. עוד
בתימן הבטיחה, שאם יאלצו אותה לחיות
עם משה יצחק, תעדיף להתאסלם. אביה
זכר את ההבטחה לזמן־מה, אולם כאשר
בא אליו בן־אחיו וביקש ממנו להשפיע על
מזל שתחזור אליו, חידש את איומיו וכשלא
העילו האיומים, החל במכות.
הראשון שפנה לבקש את עזרת החוק היה
דווקא הבעל. מזל עצמה לא הכירה את

גויס לפעולה עורך הדין ניסן טיקוצ׳ינסקי.
הוא ביקש מבית הדין לתת צו לכפות על
משה יצחק את מתן הגט. עורך הדין הביא
מספר עדים שסיפרו כי מזל נלקחה בכוח
אל החופה, נאלץ לגייס את מיטב ידיעותיו
בהלכה הדתית שלמד בשעתו כדי לענות
לדברי הפולמוס של משה יצחק ששימש
לעצמו כעורך דין .״נכון שמיום שעלינו ארצה
לא היה לי שום קשר אתה,״ הודה הבעל,
״אבל אני דורש לחייבה לעשות שלום אתי.״
לעומתו השיבה מזל בדברים שהדהימו
את הדיינים הזקנים .״אם לא תוציאו פסק
דין מהר, אני אחיה עם החבר שלי ככה.״
בישיבה אחרת הודיעה כי ״יש לי בחור ואני
בהריון ממנו כבר שלושה חדשים.״ הרבנים
נדהמו. מזל הרגישה כי הגדישה את
הסאה בדבריה, חזרה בה יותר מאוחר, טע-

צעדה ש 7שמש שעות
ך א פעם אחת נדמה היה למזל יצחק,
/הצעירה השחרחורת והתמידה, כי הנה
הגיע הקץ ליסודי עגינותה, והיא תוכל להינשא
לאיש כרוחה. אולם המלחמה שהיא מנהלת,
מאז היותה בת שתים־עשרה, עדיין
רחוקה מסיומה. מזל הנאה לא ידעה עד
היום, וספק אם תדע בעתיד הקרוב, ימי
אושר וחיי נישואים תקינים. וכל זד, כיון
שאביה החליט לפני 13 שנים כי הגיעה כבר
לפרקה, השיא אותה, בניגוד לרצונה, לבן־
אחיו המבוגר ממנה בשלושים שנה.
עד גיל עשר התרוצצה מזל הקטנה והעי־רנית
בבית־הוריה ללא השגחה. איש לא שג
לב לילדה הצנומה שהתרוצצה בחצר. איש
מלבד אדם אחד, בן אחי אביה של מזל,
משה יצחק, שהתגורר בכפר סמוך, והיה
רוכל בכפרי הסביבה.
בן הדוד בן ה־ 42 הספיק כבר אז לגרש
את אשתו הראשונה שממנה נולדו לו שלושה
ילדים. בכל פעם כשהיה בא לבית דודו,
שיבח משה בפני המשפחה את יופיה וחכמתה
של הנערה. טבעי היה לו שיבקש
מהוריה, שיתירו לה לבוא ולשחק עם ילדיו,
בני גילה. אולם לא זו היתד, כוונתו. בדיוק
כאשר מלאו לנערה 12 שנה, שלח בן הדוד
משלחת של ידידים אל בית דודו, ביקש
את הסכמת האב לנישואיו עם הבת מזל.
האב, המבוגר רק בשלוש שנים מבן־אחיו,
שמח על ההצעה, כי אהב מאד את האיש.
אולם הוא ביקש ממנו לחכות. הבת היתה
עדיין קטנה מדי.
החבורה שהתדיינה על גורלה של מזל,
לא שמה לב כי הקטנה עמדה מן הצד,
הקשיבה לכל השיחה. כששמעה את בקשתו
של בן דודה ואת הסכמתו העקרונית של
אביה, עשתה מעשה שעד היום היא רועדת
בהיזכרה בו. היא התפרצה בחוצפה אל
אביה מולידה ושליטה הבלעדי של המשפחה,
צעקה בפניו ובפני האנשים :״רק אם יפגשו
הר בהר אני אתחתן אתו.״ תחילה נדהם
האב מהמעשה חסר־התקדים של בתו, אולם
במהרה התאושש, התנפל על הבת במכות
וסטירות. מזל לא חיכתה עד שיירגע, היא
יצאה במרוצה מן הבית, פתחה בצעדה של
שלוש שעות לעבר העיר קוביר, מקום מושבו
של אחיה הבכור משה.

מתחת דחופה; קשורה באפסר
ך*«ימים הראשונים בבית אחיה היתד,

—1מזל מתחבאת כל אימת ׳שהיתר, שומעת
מישהו מתקרב אל הבית. פחדה שאביה בא
לקחתה בכוח הביתה, ולהשיאה נגד רצונה
לבן־הדוד המבוגר. אולם אחיה, שעבד יחד
עם האב וחזר בשבת הביתה, סיפר כי אין
לה ממה לחשוש. האב החליט להמתין בסבלנות
עד אשר תחזור בה הנערה ותסכים
לנישואין. הוא סרב להצעת בנו, שהסכים
לשלם בעצמו לאב את הסכום של 50־60
לירות שהבטיח בן הדוד, ובלבד שלא יכריח
את אחותו להינשא בניגוד לרצונה .״הבטחתי
לו ואני מוכרח לקיים.״ אמר לבנו,

האשה שמאסה בבערה

שחרחורת בוז 25 שמגיל 12 נרדפה סל־ידי סיוט ששמו יצחק, בן־
רודה, הזקן ממנה ב־ 30 שנה. מזל, הנחשבת לאחת הנשים היפות

בסדין .״אני לא רוצה,״ צעקה הנערה שהבינה
את העומד להתרחש. האב החליט לעמוד
הפעם על שלו, לסיים את הענין חיש
מהר .״שתשתקי, אני אומר לך,״ צעק על
בתו, פנה למישהו שעמד לידו ,״איפה הרצועה
של החמור?״ בתוך החדר היה כבר
הכל מוכן למבצע. הדברים נקראו במהירות.
אנשים מלמלו משהו יחד, ומזל מצאה עצמה
נשואה למשה יצחק, שעמד כל הזמן
בקצהו המרוחק של החדר.
אסור היה לו רק לקרב אל אשתו שלא
לבשה בגדי חופה, לא טבלה במקור״ היתד,
לכן טמאה.
כל הקרואים הלכו לשמוח בחתונת נתן,
השאירו את מזל הבוכיה תחת שמירה. אחרי
החתונה לקחו אותה בכוח לבית אביה.
שבעה ימים היתר, מזל בבית עד שקמה
וברחה שוב אל אחיה. אחרי חדשים אחדים
עלו על הגמלים, יצאו לתעיז בדרכם לארץ
ישראל. על דעתה של מזל לא עלה אף
לרגע הרעיון ללכת עם בעלה. היא שמחה
שנפטרה ממנו, אולם השמחה היתד, מוקדמת
מדי. בתעיז חיכה להם נבר הבעל, עלה
לארץ יחד איתם באותו מטוס. לפני שעלו,

בראש־העין, לא נישאת מעולם בחוק. במשך שנים סבלה בשקט ת־משפחתה
ואביה. לאחר שהחלה לע ב ת בקופת־זזולים, קיבלה את עצת
חבריה לעבודה, פתחה בצעדים משפטיים !על־מנת לזכות בשיחרור
מהבעל, שלא חיתה איתו תחת קורת גג אחת מאז נישאה לו בתימן.

מוסד הרבנות, וגם לו ידעה עליו לא היתד,
פונה אליו בלי רשות אביר״ משה יצחק
פנה לרבנות בפתח־תקוה, ביקש לאלץ את
אשתו לחזור אליו. מזל הוזמנה לישיבת
בית־הדין הרבני .״אבל איפה אשתך?״ שאל
אחד הרבנים את הבעל, כשנכנסה מזל אל
החדר. כשהצביע עליה כעל אשתו חייכו
הדיינים, הודו כי חשבו אותה לבתו. כששאלו
הרבנים את מזל אם היא רוצה לחזור
אל בעל־נעוריה׳ ענתה :״אני רוצה גט.״
היא הסבירה להם כי מאסה בבעלה, ולא
היתד, עמו מאז נישאה לו .״עליו לתת את
הגט,״ פסקו הרבנים. משה יצחק ענה בצרור
גידופים עסיסיים.
פסק הדין הקובע שעל הבעל לתת גט
לאשתו מאפשר לאשה רק לעזוב את בית
בעלה, לדרוש לחייבו בתשלום מזונות. אין
פסק דין כזה יכול לאלץ את ה41 על לגרש
את אשתו באם אינו רוצה בכך.

מעוף הדבורה
ך* עצתהשל מלכה מאירי, פעילת הלי־
Jגר, לשיווי זכויות האשד, בפתח תקוה,

נד, כי אמרה מה שאמרה רק כתוצאה מעייפות,
יאוש, עצבנות ומרירות .״על אף
עגינותי הממושכת,״ הודתה ,״הנני מתנהגת
בצניעות, ואין לי כל קשרים עם גבר
אחר.״
לפני חצי שנה הובאה הפרשה לפני בית
הדין הגדול של הרבנות בירושלים. הרבנים
אישרו את פסק־הדין, הסתמכו על גדולי
הפוסקים שקבעו שיכולה אשד, לדרוש גט
מבעלה אם הוא מאוס עליה כדי ״שלא
יהיו בנות ישראל כשבויות להיבעל על ידי
מי שמאוס עליהן.״ הבעל נצטוזה לתת גס
לאשתו תוך ששה חודשים.
בדיוק בתום המועד פנה עורך דינה של
מזל אל היועץ המשפטי, ביקש ממנו להתערב
בפרשה. במהירות חסרת־תקדים הוזמן
הבעל לבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, שם
עמד בסרובו.
משה יצחק שכח באותו רגע את הבטחתו
לאביה של מזל לפני החתונה. כאשר סיפר
לו האב כי משפחתו מתנגדת להשיא את
הבת בניגוד לרצונה ענה החתן המיועד:
״נתחתן ונראה. אם לא אצליח, אגרשנה.
תישאר תישאר. עפה עפה. כמו דבורה.״

י = 15

אנשים
מ אמה שהוא ש חור*
כאשר הגיעה שרח־החוץ גולדה מאיר
לשדה־התעופה בלוד, בערב־שבת האחרון,
היא הוד שבה בחברת מקבלי פניה הרבים,
במסעדת שדה־התעופה, כשמצידה האחד ראש
הממשלה דויד בן־גוריון ומצידה השני בתה.
אחד ממנהלי מסעדת שדה־התעופה ניגש אל
שרת־החוץ, וביקש ממנה אוטוגראף. שרת־החוץ
דחתה אותו בנימוק :״אני לא כותבת
בשבת.״ אולם האיש לא נואש, פנה אל ביג׳י
שישב בסמוך, וביקש ממנו לבקש בשמו
חתימה מהשרה. השיב ביג׳י :״אני אמנם
ראש ממשלה. אבל אם שרת־החוץ אמרה לך
לא, אסור לי להשפיע עליה אגב,
דויד כך גוריון הפציר בגולדה, עד יום
לפני בואה, כי תשאר בחוץ־לארץ ותנוח
קצת, כיוון שבארץ אין לה בין כה וכה מה
לעשות. כתב הוא באחד המברקים אליה:
״אני מתפלא לגבורתך, מתפלל לשלומך
ומתפעל מהצלחותיך באחד מנאומיו
בכנסת שיבח השבוע ח״כ הצ״כ ישראל
רוקח את הממשלה, על שנטלה מהרשויות
המקומיות את העול לשלם משכורות למורים.
אמר הוא :״הלוקאלפטריוטיזם של העיריות
נפסק על ידי כך!״ שיסע אותו יוחנן
באדר בקריאת־ביניים :״האם אדוני הוא נגד
לוקאלפטריוטיזם?״ ענה לו רוקח :״אני נגד
לוקאלפטריוטיזם, אני בעד פטריוטיזם בלבד.״
כאן התערב שר האוצר לוי אשכול
בקריאת ביניים משלו :״רוקח נגד לא־קל־פטריוטיזם״
בעת שהובאו עצורי ואדי
סליב אל בית־משפט השלום בחיפה, להוצאת
פקודות מעצר נגדם, ניסה עורך־הדין אריה
מרינסקי, פרקליטו של דויד בן־הרוש,
להכנס אל בית־המשפט, אולם נעצר על ידי
שוטר שלא נתן לו להיכנס. כשהציג מרינסקי
את עצמו, ביקש השוטר ממנו להראות לו
תעודה שהוא אמנם עורך־דין .״מה פתאום,
השתגעתי!״ תמה מרינסקי .״טוב, אז אני
עוצר אותך באשמת העלבת שוטר,״ אמר לו
השוטר. למזלו של מרינסקי עבר במקום
אחד השופטים, שזיהה אותו ואיפשר לו
להיכנס אל תוך המהומות, שנמשכו
בואדי סליב גם ביום שבת בבוקר, נקלע
בין השאר גם במאי הסרטים לארי פריש,
שניסה לצלם כמה ממראות המקום במצלמת
הסרטים שבידו. אחדים מאנשי המקום שחשדו
בו כי הוא צלם המשטרה, העומד לצלמם
כדי לזהות את המשתתפים בהפגנות, הוציאו
את המצלמה מידו, ניפצו אותה בסיורי
״גילוי אמריקה״ של עסקן מפא״י משה
דיין בישובי העולים, הגיע הוא בין השאר
עד לקרית־גת. שם ניגשה אליו נערה יוצאת
מרוקו, שאלה אותו מדוע מכנים אותה שכניה
יוצאי אירופה בשם שחורה. דיין תפס
את ידה, קירב אותה לידו שלו ואמר :״אין
לך מה להתבייש בזה, אני יותר שחור

ממך•״

מ־ אמד שהוא שיכוד־ו־קצת
מאוחר, אבל עדיין טוב: במסיבת
החתונה המהוללת שערך חצקל איש־כסית
לבתו בגן־החיות, ביקש המשורר אברהם
שלונסקי, שהיה כבר שתוי כדבעי, מהמלצר
חיים שוחט, עוד כוסית משקה אחת.
״אבל אתה כבר שיכור כמו לוט,״ אמר לו
חיים. השיב שלונסקי על כך :״אילו לוט
היה רואה אותי היה אומר: אני שיכור
כשלונסקי הקומיקאי היהודי־אמריקאי
ג׳ורג׳ ג׳סל, שביקר שבוע בישראל כדי
לפקח על התפתחות ענף הבייסבול, הביא
באותה הזדמנות גם סכום כסף שאסף לשם
הקמת כפר על שמו. בצאתו מהארץ, נשא
עמו ג׳סל תמרור דרכים עליו נכתב :״כפר

שחקן ביקל נפגש עם אמו
על הפספורט, גיטארה
ג׳סל 6,6קילומטר״ .למרות שאיש לא חשב
עדיין היכן יהיה הכפר, הירבו הצלמים לצלם
את הקומיקאי עם השלט. אמר הוא :״לא
חשוב איפה יהיה הכפר. תמיד ימצא כביש
שהתמרור יהיה טוב בשבילו שחקן
הבימה נפתלי יכין (בינשטוק) שנמנה על
14 השחקנים השכירים הצעירים של התיאטרון
שפוטרו השבוע, כדי להפחית את
הגרעון בתקציב התיאטרון, הביע את דעתו
על טיב הפיטורין :״זה דומה לרופא שעושה
כוסות רוח על גבו של מת ונוכח למרות
זאת כי המת לא קם לתחיה. אז הוא מנסה
פתרון גאוני אחר — הוא הופך את המת
על גבו ומנסה את כוסות־הרוח על הבטן״
שחקנית אחרת של הבימה, תמר
רוכינס, גילתה השבוע, כי אחת ממטרות
נסיעתה הקרובה לברית־המועצות היא להתראות
עם כמה מוותיקי התיאטרון הסובייטי,
שהספיקו לשתף פעולה עם הבימה בימיה
הראשונים. בתוכם הבמאי סימונוב, והשחקנים
אורושקו ומנסרובה• נוסף על כך, היא
משתוקקת לראות את התיאטרון הרוסי כיום.
״אני מתה לאכול תיאטרון״ היא אומרת
עובדת נוספת של הבימה, הנוסעת בקרוב
לחוץ־לארץ, היא חוה המאירי אחת
משתי עושות הפיאות הנכריות של התיאטרון.
היא נוסעת לכנס מיוחד במינו — כנם
בינלאומי של עושי פיאות נכריות שיתקיים
בצרפת אביבה גור, אשתו של השחקן
יצחק שילה, השוהה כיום יחד עם בעלה
בארצות־הברית, השיגה תפקיד חשוב. היא
קיבלה את התפקיד הנשי הראשי בהצגת
רשומון המועלות בתיאטרון של גיו־ג׳רסי.
אחרי שבהצגת רשומון בברודבי בו השתתף
בעלה, ושהורד בינתיים מהבמה, מילאה היא
במשך תקופה קצרה את מקומה של השחקנית
קלייר כלום, התרשמו ממנה מנהלי
התיאטרון בניו ג׳רסי, שהוא תיאטרון־קבע,
והעניקו לה את התפקיד הראשי בהצגתם.
התיאטרון, שבעונה האחרונה הופיעו בו
שחקנים כהגרי פונדה ושלי וינטרס, נתן
לה את הפירסום :״אביבהגור — ברשומון,״
כפירסום העיקרי של ההצגה הסטאח־נובית
של התיאטרון בישראל היתד, בעונה

9סו>ןיה שמע
<$ראש הממשלה דוד כף גוריון,

בעת נאום במסת :״חכמים — וחברי

• דוד בך גוריץ, בתשובה למתזזכחים בכנסת :״אני יודע שיש לכם הזכות
להתעלל בממשלה הזאת — היא ראויה לכך.״
• ח ״ באח דו ת ־ העבודהיצחק כן ־ א ה רון :״בישראל קיים חוק שאסור
לגנוב. אבל מותר לגנוב את דעת הציבור. זאת היא הגניבה היחידה המותרת,
שיש עליה היתר מגבוה. אסור לרצוח. אולם מותר לרצוח מפלגות, מותר לרצוח
ציבורינק מותר לרצוח יחידים — רצח ציבורי ומוסרי באמצעות מכשירים
ממלכתיים.״
• ח ״ כאגודתישראליעקבכץ :״רק אם תבוער הפורנוגרפיה מקול־ישראל,
אם זה שלושה בסירה אחת או אם אלה דברים אחרים, יהיה קול־ישראל
— קול ישראל סבא.״
4העתונאינתןדונביץ /על הצגת־החצות של תיאטרון סמבטיון, אליה
הוזמנו כאורחות מלכות־המים והמועמדות למלכות־המים :״ההצגה היתד, מקוטעת
מאוד. היו בה רק חתיכות.״
• דן כךאמוץ, על ספרו החדש, לקט מתוך המדור מה נשמיע, העומד לצאת
לאור בקרוב :״הספר איננו זקוק כלל לפירסומת. לכל היותר הוא זקוק לקונים.״

זו בתיה לנצט שחקנית התיאטרון הקא-
נ.,־י, שהופיעה במשך השנה האחרונה בלא
פחות מאשר 320 הצגות של המחזות בגלל
חגורה, מלאך האבן ובית־הבובות. אם להוציא
את ימי הששי וערבי החגים, שיחקה
בתיה בלי הפסק מדי ערב וערב.

מ׳ אמר שהוא t i m i
״עוד מעט יבוא הצוציקד אמרו השבוע
בני משפחת ביקל, המתגוררים בשיכון שברחוב
יהושע בין־נון בתל־אביב. כשנכנס
הצוציק לחדר, הוא התמתח לכל גובה 180
הסנטימטר שלו, ובגופו המוצק עשה רושם
של ענק: תיאודור ביקל השחקן ההולי־בודי
המפורסם, הישראלי היחיד שהגיע בהוליבוד
לעמדה מכובדת ולהצלחה חמרית גדולה,
הגיע השבוע לביקור של שבועיים בבית
הוריו. יהיה זה ביקור פרטי בהחלט. תיאו־דור,
שמלבד היותו שחקן מחונן הוא גם
זמר מצליח, לא יתן אף הופעה בארץ .״ערב
אחד לא יספק את כולם, ויותר מזה אינני
יכול לתת,״ הסביר הוא. למרות התאקלמותו
המושלמת בהוליבוד, רואה ביקל את עצמו
ישראלי, אולם למעשה הוא אזרח בריטי.
הוא עזב את הארץ עוד ב־ ,1946 כשבכיסו
דרכון של ממשלת המנדט, ומכיון שלא
חזר לשבת בארץ, נשאר נתין בריטי.
סיפוריו של ביקל עם הגיעו לארץ :״בדרך
כלל רושמים בכל פספורט את שם האשה.
אצלי רושמים את הגיטרה.״ על מם־ההכנסה
האמריקאי :״הדבר העיקרי באמריקה היא
העבודה. זה שיש גם הכנסה טובה זה משהו
אחר. העסק הזה של מם־ההכנסה מאוד מסודר
שם באמריקה. מס־ההכנסה יודע יותר
טוב ממני כמה אני מרויח. הם עושים שם
דבר טוב — לא נותנים לך את כל הכסף
ביד, כך שבסוף השנה עוד מגיע לך מהם
כסף.״ על הופעתו בשירה בפני מלכת בריטניה
:״יש לי מעריצה בבית המלכות הבריטי.
זאת היא הדוכסית מקנט. היא יווניה
והטמפרמנט שלי מצא חן בעיניה. היא דודה
של המלכה, והזמינה אותי כמה פעמים למסיבות,
ואגב כך הוזמנתי גם לשיר בפני
המלכה.״ על מועמדותו לפרס האוסקר השנה
:״המועמדות לאוסקר נקבעת רק על ידי
בני הקטיגוריה שלך• באקדמיה המחלקת את
הפרסים מאוגדים כל עובדי ההסרטה, וכל
סוג בוחר חמישה מועמדים מהסקציה שלו.
רק 50 קולות הפרידו ביני לבין ברל איבס,
שקיבל השנה את פרס השחקן המצטיין.״
על קורט יורגנס, לצידו הופיע בשני
סרטים :״הוא איש מאוד נחמד ומאוד אדיב.
איש העולם הרחב. דיברנו הרבה. קראתי
רשימה של סרטים ומחזות שעשה בזמן
המלחמה באוסטריה. אף אחד מהם לא היה
פוליטי. הוא סיפר לי :״עם פרוץ המלחמה
היה שחקן יהודי זקן ראול אסלן שאמר
לי :״אל תעיז לעשות איזה סרט נגד היהודים•
בסופו של דבר זה יתנקם בך.״ על
האמרגנים האמריקאיים :״לא חסרים באמריקה
אנשים שמוכנים לקחת .10%אבל הם
נחוצים מבחינה מסוימת. לא נאה לשחקן
לעמוד על המקח עם מעסיקיו. אני לא יכול
להגיד, שאני יודע שאני שווה חמשת אלפים
לשבוע, אבל לקחת רק שלוש. רק כשאתה
מוכר משהו אחר, ולא את עצמך, אתה יכול
להרשות לעצמך לעמוד על המיקח.״
חעדדס הזח 140ו

ך * כו צ ה של 20 ספורטאי־מים ישראליים,
j /שחזרה בליל שבת לארץ מיוון, הביאה
Iעמה את אחת המתנות להן השתוקקו
אוהדי־הספורט בישראל מזה שנים רבות —
נצחון ספורטאי בזירה בינלאומית. כמעט
בין־לילה התגלה לאזרחי ישראל כי אי־שס,
רחוק מזרקורי הפרסומת הרעשנית והתלהבות
ההמונים, בין בריכות הדגים של קיבוצי
עמק־יזרעאל ובריכות השחיר, המועטות
וחסרות הנתונים של הערים הגדולות, גדל
דור חדש של ספורטאים, המסוגל לשנות
את דירוג החשיבות של ענפי הספורט בארץ.
נבחרת השחיר, וכדור־המים הישראלית חזרה
השבוע לארץ, כשהיא עטורת תהילת
ההצלחה. בשלושה מפגשים שערכה תוך
שלושה ימים הצליחה הנבחרת הישראלית
לנצח את הנבחרת היוונית בנקודות בשיעור
,52:101 להשיג מקומות ראשונים בתחרויות
הפרידה הפתוחות. נבחרת כדור־המים, גברה
על נבחרתה של יוון בפעם אחת)6:8( ,
יצאה בפעם שניה בתוצאת תיקו ( )5:5והפסידה
בהופיעה בנבחרת חיפה נגד נבחרת
אתונה ( <4:5״אתם ממש מעצמה בשחיד״״
אמרו היוזנים שלא ציפו לתבוסה.
הנצחון הישראלי הגדול אינו צריך לסחרר.
הוא היה צפוי מראש, אם כי לא בשיעור כה
גדול, בהשוואת השגי השחיינים הבודדים.
יוון איננה מעצמת־שחיה, ואם כי בשנת מפגשים
קודמים, שנערכו בשנים 1937ו־,1947
גברה על נבחרות ארץ־ישראל, הרי בהשוואה
לה,שגי שחייני אירופה היא עדיין מדינה
מפגרת בשחיה. אולם יוזן היא בדיוק אחת
מאותן מדינות, שעמן צריכה ישראל להתמודד
בשטחי הספורט, לא בגלל רמתה
הספורטאית אלא בשל קירבתה הגיאוגרפית
ודמיון תנאיה לאלה של ישראל.
בירדן הצליחו שחייני ישראל לשבור
שישה שיאים לאומיים, תפסו מקומות
ראשונים ב־ 12 מתוך 13 משחים. ביוון ד,ת־

¥9ר I I f lליוו אדוארד זורגר, החלוץ ה־
J | l U J I ׳J / jמרכזי של נבחרת כדור־
f i x 1U J
המים הישראלית, מסתער לעבר השער היוני. מגן שלא הצליח

לחסום את החלוץ הישראלי, מכה בידו יעל גופו של זורגר, מש
מיט בדרך זו את הכדור מידיו. היונים, שהיו בטוחים בנצחון קל
על הנבחרת הישראלית, לא התיחסו תחילה ברצינות מספקת למשחק.

עוד נשוב, ניפגש על המים!

אמרו שה״ו׳ יוון וישואריס, תהו׳ התבוסה תגכועת שתפנה ונעות יוון המנוסה
גלו כוכבים חדשים בענף ספורט־המים כגלי
להב בת ד,־ 17 מתל־עמל, ששברה את כוב־בותר,
של שושנה ריבנר, וכעמירם טראובר,
שהיה גיבור המפגש, בשברו שיאים בקצב
מדהים. שחקני בדור־המים חזרו במאזן חיובי,
למרות שערב צאתם עמדה נסיעתם להתבטל
על ידי ראש ההתאחדות לספורט, בטענה
ש״הנבחרת אינה שוזר, פרוטה.״
כל ההישגים האלה, נרכשו בתנאים, שהיקשו
דודקא על הישראלים. הקהל היה זר
ועודד את היריב. בריכת התחרות היתה
באורך של 50 מטר, ומימיה מתוקים. התח
רויות
נערכו בשעות הלילה, להן לא הורגלו
השחיינים. התאורה מתחת לפני המים, שאי-
החום ( •38 מעלות) היה בלתי־רגיל. השיפוט
נד, מקובלת בארץ, סינוורה מספר שחיינים.
היה עוין וחד־צדדי. ונוסף לכל אלה לא
מצאו לנכון, נציגי ישראל הרשמיים ביוון,
לכבד בנוכחותם את התחרויות•
אם למרות כל אלה הצליחו הישראלים
לזכות בנצחון משכנע ובלתי־ניתן־לערעור,
לא היה זה בזכות המזל הטוב. היו אלה
פירות של עבודה מאומצת ושיטתית, עבודת
ספורט לשמו ולא לשם התנצחות אגודתית.

אחו׳ המישוזיז

נבחרת השחיה וכדור-המים הישראלית כפי שצולמה בתערוכת
הפרידה הידידותית הפתוחה. במשלחת. תפסו
חלק נכבד שחייני הפועל מבני הקיבוצים, שקצרו את רוב ההישגים והמקומות הראשונים.

נמ״ט שעו!

השוער היוני קולט כדור שנשלח יעל ידי ההתקפה היש ראלית.
השחקנים הישראליים התרגלו בקושי רב לתנאי
המשחק החדשים, להם לא היו רגילים מעולם בארץ. המשחק התקיים בשעות חלילח.

לפני החיס!

מיכה קניץ, שוער הנבחרת והשחקן המצטיין מחליף דגלונים
עם ראש הקבוצה היונית, דקות מספר לפני התחלת המשחק
חשני בין נבחרות אתונה ותל־אביב. בתחרות זו, כמו בקודמתה, היה השיפוט חד־צצדי.

לא, וה כבר באמת יותר מדי! כאילו לא מספיקות לי
כל האבידות פה בארצנו הקטנטונת, שאני מתחילה לחשוב
כבר שהיא גדולה מאוד, אם הולכים בה לאיבוד כל כך
הרבה חפצים ואין מוצא — בא בחור ורוצה שאמצא לו
אבידה בארצות־הברית. התירוץ שלו צריך להחמיא אולי
מאוד למנהלת העתון, אך אותי הוא משאיר אדישה:
אני מרשה לעצמי לפנות אליך בבקשה צנועה
לסייע בעדי למצוא איזו אבידה מיסתורית• בהיותי מאמין
שכל ישראלי שלישי באמריקה הוא קורא השבועון, אני
מאמין שפרסום מכתבי בשבועונכם, יביא את מכתבי למען
הישיר.
לפני כשלושה שבועות יצאתי לטיול מקיף ברחבי
ומדינות צפון ארצות־הברית. בין השאר נקלעתי
קנדה
גם לואדי מפורסם ביופיו ^ Ausable-Casmשבמדינת
ניו־יורק. ואדי זה עשיר במפלי מים, במערות ובצוקי סלע
בדמויות בעלי־חיים. באחת מפינות הואדי מצוי קיר שטוח
בו תולים המבקרים את כרטיס הביקור הנושא את שמם.
״...ההפתעה שנגרמה לי באותו מעמד, היא למצוא
מכתב מיוני ,1959 כתוב בשפה העברית והחתום בשם
דינה חפץ, וזיפה, ישראל. אני מקווה שנושאת שם
זה נמצאה עדיין בארצות־הברית, ולכן הייתי שמח להתראות
עם אותה ישראלית שהגיעה לעמקי ואדי זה,״
דינה: אם באמת אין לך מה לעשות כתבי אליו:
יחלוט בן דודw .47 str., N.Y. City N.Y ,71 . ,

ידידים וידידות לא חסר. אך אין זה עונה

את הכל. לכן, הייתי רוצה מאד להכיר בחור
שגילו ינוע בין 17ל־ ,20 אך אין זה קובע
באם יוסיף שנה אחת או יגרע. כל מה שעליו
להיות — הינו לכאורה דבר קל מאד, אך ל־מעשה
די קשה — להיות בחור רגיל. סתם
אחד מהחברה, פיקח׳ חברותי, ומעניין. בחור
J ig g
שאפשר יהיה לשתפו בשיחה על כל נושא
שבעולם — ויבין, ויביע דעה, ויעזור בפתרונן
של בעיות בלתי מובנות ובלתי
רגילות, שיסכים לשתפני ולהשתתף עמי בחוזיות שונות,
במחשבות וברגשות. עליו להיות רציני, ובעל חוש־הומור —
אך בזמן המתאים.

גערת השבוע

כאלה שאיגם אוהבים ערבים I
מכתבו של ( )1140/66 הוא יחיד במינו. כותב הוא:
״אני מעוניין להתכתב עם צעירות וצעירים, יהודים במי
יוחד — כאלה שדעתם על הערבים אינה חיובית ביותר.
אני מניח שהרוב המכריע של הקוראים הוא כזה — הלוואי
והייתי טועה.
״אולי תשאלו מדוע אני רוצה להתכתב דווקא עם אנשים
שיש להם דעה שלילית עלי ועל בני־עמי (אני ערבי):
התשובה היא שאני בטוח שאנשים אלה ישנו את דעתם
לאחר שיכירו ערבים טובים.
״אני אומר זאת מנסיוני האישי, לאחר שבאתי במגע
עם מספר רב של יהודים משכילים — על פי רוב סטודנטים
— שלרובם היתד, דעה שלילית על הערבים, אך לאחר
שהכירו את הערבים — הם נוכחו לדעת שטעו.
״אולי תרצו לדעת מי כותב שורות אלה? בבקשה. אין
צורך להזכיר שוב שהוא ערבי. אולי כדאי לציין שהוא
בן ,22 בוגר האוניברסיטה העברית וגר בקירבת תל־אביב.״

קורץ, הנייר
( 40/64ז )1מרגישה שבתחילת מכתבה מוכרחה לבוא
איזושהי התנצלות והתחכמות. ובכן, אומרת היא, הערב
יפה והנייר קורץ ואין מי שיציץ מעבר לכתפה וילגלג.
והיא כותבת.
היא רוצה משהו זר ולא מודע. נמאס לה כבר לראות
את כתבי־היד הישנים, אז יש פתאום רצון ל9שהו בלתי־ידוע
שיש בו, לדעתה, שמץ של הרפתקנות.
היא פשוט מסרבת להיות כמו כולן, ולמנות את מה
שיש לה. וחוץ מזה, היא אומרת, שאמא שלה אומרת לה
שנערה צריכה להיות קצת מיסתורית ואשד, פאטאלית. היא
מודה שעוד לא הצליחה להיות כזו. והיא גם מסרבת לכתוב
כמה שהיא משתגעת אחרי אלביס פרסליי ורומי שניידר,
ואיך שהיא מחפשת בחור־גבוה־בעל־חוש־הומור־ורכב־צמוד־אז
היא עושה את זה במרכאות. היא לא אמרה את זה,
אתם מבינים, אבל זה כבר ישנו, איכשהו.

הכד דשוא:
הוא כל כך מקורי, מכתבה של 1140/65 כל כך מבריק
ופקחי. קח אותו ממני מהר לפני שאצווח.
״אני כותבת אליך מתוך ידיעה ברורה כמעט, שהכל
לשוא — פשוט לא יימצא אותו עז־נפש שיחליט שכדאי
לענות. אך מי אמר שגם לנסות אסור? הרי ניסים אירעו
בעולמנו עוד בימי האבות.
״אם כן — ייתכן שזהו עניין של גיל, סתם שטויות
רגילות — לגבי אחת היא — משהו חסר. ולא משעמם.

״כך גם באשר לחיצוניותו. אין עליו להיות אחד מאלה
שהחליטו להוכיח לעולם כולו את צדקתו של דרודין —
אך יחד עם זאת כפילים של ג׳יימס דין, אינם עושים עלי
רושם מיוחד. די בכך שיהיה נחמד. הוא לא יעשה רושם
יוצא מן הכלל אם ראשו יגיע לעננים. רצוי גובה בינוני,
ולבסוף — שיהיה חל־אביבי או מסביבתה.
״באשר אלי — הרבה לא אכתוב (לא, האי) .אני נערה
רגילה ביותר, אחת מאלה שרואים יום יום. גילי הוא 16
שנה ועוד איזה חודשים. אוהבת לחיות, לבלות, לשוחח,
לטייל, קצת ללמוד, ובכלל דברים יפים. מה שאני לא כל־כך
אוהבת — מתימטיקה וסנובים.
״ועל כל השאר — מה שאני חושבת, עושה, וכן הלאה
— אעדיף לספר לבחור המתאים עצמו, ומבטיחה לספר
הכל.
מי שכבר גיבור כזה בכדי לכתוב אלי, שיתאמץ
עוד מעט — ויוסיף את תמונתו. והמאמין יאמין — אך
בכנות, התמונה לא תהא הדבר הקובע, זה בא רק בכדי
להשוות את הפנים והתוך של הכותב.״

כיצד ל ...במופת n׳p
אם לא קראתם, הרי לפחות ודאי שמעתם על לוליטה,
הרומן מעורר הויכוחים של ולאדינויר נאבוקוב, אודות
אהבתו א שדה של גבר כבן ארבעים לילדונת בת 2ו,
(נימפט — נימפונת — בלשונו של נאבוקוב) ויחסיו עמה,
שנמשכו למעלה משנתיים. קמו לו מתנגדים ואוהדים רבים.
האוהדים, שהתפעלו מסגנונו הפיוטי כמעט של הספר, לא
ראו בו כל שערוריה. כלום לא היתה יוליה הנצחית של
רומיאו בת 714 וביאטריצ׳ה של דאנטה? ולאונורה של
אדגר אלן פו?
היה ברור שהוליבוד לא תפסח על נושא מרתק כל כך,
אחרי שתתרגם ותתאים אותו, כמובן, לקור הנוקשה שלה.
במאי צעיר ומחו׳נן בשם סטנלי קובריק קנה כבר את
זכויות ההסרטה, החליט תחילה שאת הנימפט תשחק
בריג׳יט באררו, שתהיה בסרט בת 6ו, ומאהבה יהיה מורים
שבלייה. בריג׳יט אמרה שפוס, היא לא משחקת. בחירתו,
כנראה הסופית, של קובריק: ג׳ני מקסוול בת ה־ , 16 דוגמנית
קטנה, שהאגדה ההוליבודית כבר יודעת לספר עליה, שאמה
אוסרת עליה לקרוא את לוליטה בטענה שהיא צעירה מדי.

אין כמו הקייץ לרכישת ידידים והצלחה (מפוקפקת,
אומרת אמא שלי, אבל אתן הרי יודעות מה זה אמהות)
בחברת חדשה. ואין מקום אידיאלי לכך יותר מאשר הבריכה
ו/או שפת הים. בתנאי שאת באה למקום לבד, אד עם
חברה מכוערת.
האביזרים ההכרחיים נהירים לך: בגד ים מוחץ, כובע
אכזוטי, קפקפים גבוהי־עקב, תיק צבעוני גדול, משקפי־שמש
והבעה של שיעמום.
עכשיו ככה: את מגיעה למקום בשעות הצהריים באמצע
השבוע, בבוקר — בשבת. את מתיישבת במקום מרוחק,
במקצת, אך דואגת להגיע אליו בתנועה איטית על גופותיהם
של גברים בודדים או בקבוצות, אך ללא בנות־לוויה.
את מתיישבת, מוציאה את הקרם או שמן השיזוף שלך
ומורחת אותו לאטלאט ובשיעמום גלוי על גופך,
מוצאת לך פוזה נוחה, מ?1ניאה משהו לקרוא.
אם את מאלה המתעקשות שיציצו דוקא על האינטלקט
שלהן — השאירי את שבועוני הקולנוע שלך בבית. קחי
טיים, לייף או ספר־כיס אנגלי. קראי, או עשי את עצמך
קוראה שני עמודים, ואחר הוציאי מנרתיקך סיגריה. בשום
אופן לא גפרורים או מצית. חפשי סביבך והיראי אובדת
עצות ונבוכה. המשך יבוא.

קולנוע סרטים הגג
גגות רומא (תל־אביב, תל־אביב; איטליה)
הוסרט בבימויו של ויטוריו דה סיקר.
לפני ארבע שנים, ונראה כאילו צולם רק
השבוע בכרם התימנים בתל־אביב׳ שם התרחשה
אותה העלי?ה בדיוק (ראה במדינה).
עובדה זו בלבד דיה ללמד על מהותו של
סרט ניאו־ריאליסטי זה, אולי האחרון בסרטי
הניאו־ריאליזם האיטלקיים. זהו סרט אמתי,
אנושי ונוגע ללב, מחריד בריאליזם שלו,
ומעודד באופטימיות הנסוכה עליו.
גבריאלה פלומה וג׳ורג׳יו ליצטוזי, שניהם
מופיעים בפני המצלמה בפעם הראשונה,
הם זוג צעיר שנישא זה עתה. למרות שהיא
עוזרת־בית פשוטה, והוא שוליה של בנאי,
למרות שהוריה מתנגדים לנשואים ודירה אין
להם עדיין, הם מתחתנים מתוך אמונה שנעו־ריהם,
רצונם ומרצם יעזרו להם למצוא בית.
אלא שבעולם המודרני משחקת האמונה תפקיד
דל ביותר. מחוסר כסף הם משתכנים
בדירה הצרה של משפחת הנערה, בה ממלאות
חצי־תריסר נפשות כל חדר, מבעים את
ליל הנשואים הראשון שלהם בחצר. בלילה
הראשון הם עוד מחייכים. אולם אט אט
הופכים חייהם לבלתי־נסבלים, והם בורחים
מהבית.
הם מגייסים עזרת חברים כדי להקים בין
לילה בית־חורבה בלתי חוקי. אולם הלשנתו
של ספסר מגרשים מרוד, מפילה אותם לידי
המשטרה. אלא שעוד באותו לילה הם מקימים
בית רעוע במקום אחר, מצליחים
להציב את גגו עד לבוקר, כך שהשוטרים
המוצאים אותם יכולים רק לקנסם, אולם
אינם הורסים את ביתם החדש.
סיומו של הסרט הוא בבחינת חידוש,
באופטימיות שבו, לגבי שאר הסרטים הניאו־ריאליסטים
של דה־סיקה. גיבוריו אינם נרשמים
לשיכון עממי בחסכון של המדינה,
ומתחילים בשנות צפיה ארוכות, הם גם
אינם נרדפים על ידי החוק ללא מוצא. אילו
רצו, יכלו השוטרים שקנסו אותם להרוס את
ביתם — כמה רעפים חסרו בגג כדי להש־

משלו ליצירתו של זולה. המסחר בטקסטיל
משמש אצלו רק רקע לחיי־מסחר מפותחים
הרבה יותר — מסחר הבשרים, התאוות והתענוגות.
בפירוש זה הפך הסרט למעין
סאטירה חברתית מבדחת ומשעשעת.
השקעה ללא כיסוי. אוקטאב מורה
(ג׳ראר פילים) ,דון ז׳ואן חביב, מתאכסן
בבית־דירות מפואר של משפחת וברה, ומתעסק
כזבן בחנות המתחרה של הדואר. הוא
מפתח לעצמו חיי־אהבה גדושים עד מאוד.
בארץ סוציאליסטית היה ללא ספק מקבל תואר
של סטאחנוביץ׳ לעניני אהבה. הוא מפלר־טט
עם כל אשה, בועל את הנשואות, וכובש
את לבן של הרווקות. ימי השבוע אינם
מספיקים לו כדי לחלק את זמנו עם כל
אחת מאהובותיה
אולם כשהוא מנסה לכבוש גם את מעבידתו,
הוא נתקל בסירוב, עובר לעבוד כזבן
בחנות המתחרה. כעבור זמן קצר מגיעה
הגברת הדואר לכלל הכרה, כי היא בכל זאת
חושקת בזבן הצעיר, מלשינה בפני מעבידו
החדש של פילים על העבודה שהוא משקיע
באשתו, עבורה אינו מקבל משכורת. הבעל
הקנאי מוצא את אשתו (דני קארול) וזבנו
במיטה, מזמין את פילים לדו־קרב. לבסוף
הוא חוזר בו, אחרי שהוא נוכח, כי מסחר
הטקסטיל חשוב בעצם ממסחר הכבוד הגברי.
סופו הטוב של הסרט נמצא בחזרתו של
פילים אל בעלת החנות הקודמת שלו, הפעם
כבעל עם כל הזכויות.
למרות שאינו מבריק במיוחד, בית־האהבה
של דוביבייה הוא סרט תרבותי, עשוי בטעם
ובשפע של ציניות.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• האילוזיה הגדולה (אוריון, תל-
אביב) — מלחמת הג׳נטלמנים של 1917
ביצירת מופת של ז׳אן תואר, בעלת ערך
מוזיאוני. ראן גאבין, אריך פון שטרוהיים.
• אין מקום לחיות בר (אלנבי,
תל־אביב) — הזעקה התעודתית של הגרמנים

ג׳ראד פילים ומאהכותיו ב״בית־האהבה״
מסחר טקסטיל ובשרים
לימו כחוק. אולם השוטרים העלימו עין
בקריצה חד־משמעית. בית־הלבנים העלוב
של גבריאלה וג׳ורג׳יו, לא הוקם על יסוד
מטריאליסטי. הוא הוקם על בסיס של אחוד,
אנושית, ושיתוף־פעולה חברתי.

סו ף טו בדבר טו ב
כית ״ האהבה (הוד, תל־אביב; צרפת)
שייך לסידרת הרומנים הגדולה של אמיל
זולה, אותה כתב במשך 25 שנה׳ ובאמצעותה
ניסה לתאר דורות של משפחות צרפתיות,
ולהקיף את כל שטחי החיים הצרפתים.
בית־האהבה, שנכתב מיד לאחר ננה,
שייך לצמד הרומנים שנועדו לתאר את חיי-
המסחר של פאריס.
עיקרה של היצירה צריך היה להיות התחרות
מסחרית בין שתי חנויות טקסטיל
פאריזאיות, האחת השייכת למשפחת הדואר,
אותה מנהלת קרולין (דניאל דריה) ,והשניה
השייכת למשפחת וברה העשירה והענפה.
אולם הבמאי ז׳וליאן דוביביה נתן פירוש
העולם הזח 1140

להצלת חייהן של חיות אפריקה. מרהיב
ומחנך.
• הז ר (ארמון דויד, תל־אביב) — סרט
מתח מלוטש.
• ה ד ון השקט (ארמון, חיפה; צפון,
תל־אביב) — האפוס הקוזקי הגדול על רקע
המהפכה הרוסית שחלקו הראשון מוצג בחיפה,
וחלקו השני, יצירת מופת בפני עצמה,
בתל־אביב.
• זה קרה לאור היום (אורה, חיפה)
— מסקנות חינוכיות בסרט מתח על
ציד רוצח־ילדות.
• ה חו ק (תל־אור, ירושלים) — יחסי
שולטים ונשלטים בעיירה איטלקית. ג׳ינה
לולובריג׳ידה, פייר ברסאר, איב מונטאן.
• כ פי ה (אורנע, ירושלים) — הרצח
של המאה, בסרט דרמתי לפי ספרו של מאיר
לוין. אורסון ולס.
• מו נפרנס ( 19 סמדר, ירושלים) —
חייו וצרותיו של הצייר מודיליאגי.

תשבץ 1140 am aSniin
מאוזן . 1 :שיד
בר הגדל בנגב
.5זרמי לבה קפו אים;
.9מזכיר הממשלה;
.13מ קום
צר; .15 פלא;
. 16 סיציליה; . 17
אבי יפת; . 18
קרדינאל; .20ה־היפך
מיקר; .21
מחבר רומא וירו שלים
; .22 גוף
ראשון, רבים; .23
כן ; .25 הפרק
לפני האחרון ב במדבר
; .26 אינו
כשר; .28 עירו
של רומולום ; .30
עץ פרי; •33 מע צור;
.34 גבעה;
.35 מספיק; .36
תכשיט ; .38 הס תיים;
.40 רוצח
הבל; .41 נרקולפסיה! .43 הדר; .44
חצי שעוד .46 ; .כן, בלע״ז ; .48 מטבע
צרפתי ; .49 מחוקק הדת הפרסית הק דומה;
.53 בת זוגו של הגמל; .54
עבודה.
מאונך .2 :ההיפך מקשה; .3מח לקה
מיוחדת במשטרה ; .4בר־יהודד; ,
.5אל; .6קריקטוריסט; .7בדחן;
.8שי; .10 עוף טורף לילי; . 11 מחסן
; .12 אמתלה 14 יבשת ; .16 מש־

כן אלילי יוון ; .18 יופי ; .19 הנילוס;
.22 ממלבושי הכהן הגדול; .24 מדבר
בצפון־מזרח סודאן; .27 גבוה; .29
גמל, ללא ראש ; .31 יו״ר הכנסת ; .32
שושלת מלכים מצרית; .34 מולדת
עמום הנביא; .37 אמונה; .39 מלא;
.42 חיוני לכתיבה; .45 בן־לויה ל רעם
; .47 דרגה ; .49 זאת אומרת, ב־ר״ת;
.50 מצרך, מוצאו מסין; .51
גקי־כפיים; .52 התבור.

סקידיס I
תלמידים1

מפזוי־נטיס :

הרשמו עוד היום לקורס ל־

קצו־נות

f i n e

זן ג רי ת ו«/ו אגגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב»«רלם ן גרס GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי^
תל־אכיב, רחוב גורדון .5
חגלחח מובטחת!

סידרת שעמדות שביעית
השנה היקשה הבחירה של מלבת־המים מסיבה
אחת 22 -המועמדות לתואר זה שתמונותיהן
פורסמו עד כה, כולן כמעט נחנו בתכונות המצדיקות
את בחירתן. כאשר חזתה השבוע מלכת
המים ,1958 יהודית מזרחי, כמועמדות הראשונות

ש א לון מו ע מ דו ת
את ושאלון הזח זכאית למלא חסוסמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
יעל מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

שם פרטי :

משפחה

מ צג: משפח תי:

הכתובת המלאה

שנת הלידה - :
מקום הלידה- :
שנת העליה - :

רב ק ה
ס>סו
היא ילידת ספרד השניה
המשתתפת בתחרות
מלכת־המים
השנה. רבקה בת ה־
8ו, היא ילידת בר־צלוינה
שעלתה לפני
עשר שנים לארץ.
היא דוברת ארבע
שפות, עוסקת בכל
ענפי האתלטיקה הקלה,
מציירת ורך
קמת ועובדת בתור
מטפלת בילדים. גובהה
של רבקה, בעלת
העיניים הירוקות והשיער
השטיני הוא
1.62 מטר והיא חובבת
מושבעת של
שחיה והשתזפות והקשור
בים.

שנרשמו השנה לתחרות, הצהירה היא :״טוב
שהלכתי לתחרות בשנה שעברה. השנה אינני
יודעת אם הייתי נבחרת.״ אולם כמו בשנה
החולפת תהיה הבחירה נם השנה, יחידה כמינה
-הקהל יבחר את המלבה בהצבעה דרמתית.

צבע שיער— :
צבע עיניים :

אסתר
גר»נשס>ק

השכלה קודמת :

ידיעת שפות :

ססזיר ט(ל ציין איזה) :

מקצוע או שטח לימודים-- :

מק״ם העבודה או הלימודים :

האס המועמדת חיתח או הנח חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון
ס 9ידס, להקה אסנותית או כל אגוד אחרז

פרט איזה ומתי:

עומדת להכנס השנה
ללמוד בבית־ הספר
לאמנויות בצלאל ב־ירשלים
כדי ללמוד
רישום ופיסול. הצברית
הירושלמים בת
ה־ 16 קיבלה את ה־נטית
לציור בתורשה,
שכן גם אביה
הוא צייר חובב. אסתר
היא שחקנית־טניס
נלהבת, ועוסקת
גם במרץ בספורט
הרכיבה על
האופניים, אולס יחד
עס זה היא אוהבת
להאזין נס למוסיקה
קלאסית, זשזאפת לה־יזת
זמרת. הריחזק
מהחוף אינו מפריע
לה לנסוע לעתים די
קרובות לשפת הים.

זזובכויות- :
אס אחד הפריטים אינו חל מל הסועדדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זוו
את תולדות החיים של המועמדת טכנוה
שהן ידועות לממלא שאלון זה

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומד למערכת העולם
הזה, ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
מלתסעספה. מלכת המים *.1959
*rלחדביק jwתמונת המועמדת

היא עולה חדשה. רק לפני שנתיים,
בעקבות החסרת מצב יהו־די
מצרים אחרי מבצע סיני, עלתה לוני לישראל והוסיפה את

לוני ברזילי

השפה העברית לשלוש השפות בהן היא שולטת: צרפתית,
איטלקית וערבית. לוני היא בת 21 וגובהה הוא 1.70 מסר,
היא בוגרת בית־ספר תיכון מצרי וחובבת מוסיקה וספורט.

sggj
f&sSS