גליון 1143 מתאריך 26 באוגוסט 1959

מספר 1143

שנה 22

כ״ב אג תשי־״ט26111959 ,

הואבצאתומן הכלא
האם ההשוו מחוש
פושה וצחגן־מאיו?•

׳עהונוביץ׳ חוש:
ך ״הושו אה משנה׳!״
האס יצרה בדוישחו י

המחיר 550פרוטה

כיצד סידר את אביו ורכש מכונית שאפילו
ביג׳י לא נסע בה אז
י. י ,.נהריח
. ..כיצד ידע כתבכם מה עשה אותה שעה
עמיהוד גור בארגנטינה?
שושנה לב׳ בני ברק
כתב העולם הזה התקשר טלפונית עם
אשתו של עמיהוד, בסאו פאולו׳ שנדע טמנה
את כל הפרטים.

מגר ופטיש
צדק העורר כשכתב במאמרו .,אדום ושחור״
(העולם הזה )1140 כי המרד בואדי
סליב פרץ בגלל מניעים דומים שהביאו
את מהפכני צרפת לפני יותר מ־ 150 שנה
לכבוש את הבסטיליה הפאריסאית. אי־אפשר
להביז את מה שמתארע בשבועות
האחרונים בישראל בלי לראות את ההבדל
הנורא ביו המעמד הוותיק, המסודר, לביו
הלומפרולטריון, המתגבש בשכונות העוני
ועיירות הפיתוח.
יהודה אזולאי, חיפה
לא הדגל השחור־אדום יהפוד לרגלם של
כל המקופחים בישראל. קיים דגל אחר, דגל
אדום ועליו חרמש ופטיש — דגל המפלגה
הקומוניסטית שישתלט על המרחב כולו,
באם המצב הקיים ייטשד כמו שהוא
ע. פיוטי, קרית ביאליק

שלילת הזכות

השבוע אני כותב לך ברגש של הקלה —
זה עתה נסתבר סופית כי איש מבין חברי
מערכת זו לא יופיע כמועמד בבחירות לכנסת
הבאה.
בכל ענין הנוגע להופעתו בבחירות, נמצא
עתונאי במצב קשה. כאיש־עתון אין הוא
מעוניין להציג את מועמדותו. עליו להישמר
מכל אפשרות שמישהו יטיל רבב באי־תלותו
ובאובייקטיביותו. והנה, אם הוא
עצמו מועמד בבחירות, טבעי שיימצאו קוראים
שיחשדו במאמריו ויחפשו כוזנות במקום
שאינן.
לכן החלטנו זה מכבר כי כל חבר מערכת
המופיע כמועמד, בכל רשימה שהיא, יפרוש
מן העבודה המעשית בעתון בתקופת
מערכת־הבחירות. זה היה מובן מאליו. אולם
בארץ שהיא כה אכולת מפלגתיות וכה
נוחה להפצת חשדות, אין זה פתרון שלם.
מאידך, אין העתונאי יכול להתפטר במצפון
שקט מחובותיו האזרחיות. דווקא
כעתונאי, הוא קרוב יותר לעניני ציבור
מרוב שאר האזרחים. הוא יודע יותר, ואם
הוא בעל מצפון, הדברים כואבים לו יותר.
מטבע הדברים יתעורר בו הרצון לעשות
משהו לתיקון המצב. ובארץ בה קיימת
עדיין דמוקרטיה פורמלית, המאבק ליד הקלפי
הוא אחת הדרכים החשובות.
אץ זה נעים לעמ.ד סן שתי דרישות
סותרות אלה. לכן לא יכולתי שלא לשמוח
באופן אישי כאשר נפלה ההכרעה הסופית
כפי שנפלה. כל עוד היה חשש כי אני
עצמי אהיה מועמד באחת הרשימות, הייתי
מוכרח להתאפק מלהביע דעות מסויימות,
פן ייחשב לי הדבר כנסיון להתקיף מתחרים.
עתה, כשאני חוזר אל החופש, נעלמת מיג־בלה
זו. והאמן לי, זו הרגשה טובה.

עוד הערה פילוסופית קטנה: חוץ מכל
שאי הגורמים, חייב אדם להתגבר על רגש
של סלידה כשהוא נכנס לזירת הבחירות.
אנשים בעלי רגש אסתטי יהססו מאוד לפני
שיקפצו קפיצה זו לתוך מה שנראה להם
בהכרח כים של רפש. ואילו הטיפוס ההפוך
— ההרפתקן, הדמגוג או השארלאטן הפוליטי
— חופשי ממעצור נפשי זה.

בחברה דמוקרטית, מצב זה נושא בחובו
סכנה מוחשית• כי החיים הפוליטיים הופכים
בצורה זו למסננת, המעבירה רק את
הטיפוסים הפחות־חיוביים. נוצר החזיון של
שלטון העם בידי אותם האנשים שאינם
בוחלים מפני שום דבר, המצטיינים בעודף
של קארייריזם אישי ובגרעון של מחשבה
רצינית.

חוליה מיוחדת של העולם הזה מטפלת
עתה במערכת הבחירות, מתוך נסיון להביא
לפניך תמונה אובייקטיבית ובהירה ככל האפשר
של התפתחות דעת־הקהל ודעת־המפלגות.
הקלפי
הנסיונית המשיכה השבוע בפעולתה,
ותוצאותיה המאלפות מתפרסמות בעמוד
.5כבר פרסום תוצאות הנסיון הראשון,
לפני שבוע, עורר התעניינות כללית
במרכזי המפלגות השונות. ניתוח מפוכח
של תוצאות אלה, בהתאם למיגבלות ולהנחיות
שפירטתי במקום זה בשבוע שעבר,
גרם לכמה שינויי־הערכה רציניים.
כדי להעלות את פעולת הקלפי הנסיונית
מעל לכל ספק, הריני מציע הצעה למרכזי
המפלגות: כל מרכז המעוניין בכך מוזמן
קזה לשגר משקיף משלו, שיהיה נוכח הן
בשעת ההצבעה ליד הקלפי, והן בשעת
מנין הקולות במערכת.
הקלפי הנסיונית היא רק חלק מכיסוי
המערכה. חלק אחר הוא ראיון ראשי המפלגות,
בידי כתב מיוחד שזה תפקידו העיקרי
בתקופת המערכה. אחרי שפירסמנו
בשבוע שעבר את הראיון עם מזכיר תנועת־חרות,
מופיע בגליון זה הראיון עם מנהיג
הציונים הכלליים, יוסף סרלין. אני מקווה
שעד הבחירות נספיק לשמוע את דבריהם
של דוברי כל המפלגות.
הזמנה זו כוללת, כמובן׳ גם את מפא״י.
כאשר פנה הכתב השבוע אל מרכז מפלגה
זו, נתקל בסירוב, אחרי התלבטות מסויימת.
כל אדם נבון יבין שזו החלטה טפשית,
שתזיק רק למפא״י עצמה. מוטב לעסקני
מפלגה זו להרהר על כך שנית.
ההזמנה נשארת פתוחה.
מכתבים מלח ער הפצעים
הריני מצרפת צ׳ק על־סד 50ל״י למשפחות
עצורי ואדי-סליב.
אלמונית, ניו־יורק
...הי ה ברעתי עוד בשבוע שעבר לשגר
תרומה למשפחות עצורי וארי סליב, אד
בתור טרדות ההיים שכחתי לעשות זאת. בא
נליון העולם הזה של השבוע ומדור מכתבי
הקוראים הזכיר לי את חובתי.
הנני מצרן* בזה המחאה על 10ל״י
כתרומה צנועה למשפחות המרודות.
מ. ע ,.תל־אביב
השופטת החיפאית זורה רק מלח על פצעינו
במקום להרגיע את המתפרעים, שלא
לזרות על
התפרעו כלל, היא מוסיפה
פצעינו האנושים מלח ו ס מי ם ...אל נא
יחר אפר, שופטת יקרה. אנו נשאר נאמנים
למדינה למרות צבע עורנו.
יוסף אסולין,מגדל אשקלון
מרחוק אני רוצה לציין לשבח את אומץ
לבבם בפרסטכם בפרוטרוט את המאורעות
שחלו לאחרונה בארץ. גיליתם לי כאז את
האמת הכאובה שלא יכולתי לשאבה מהעתו־נות
היומית.
יהודה דב רוט, ניו־יורק
ברצוני לענות לשלמה ב! שהר שניבא כי
ב! הרוש יעמוד בראש שחיטה נגד האשכנ

זים
(העולם הזה .)1142 שלמה בו שחר,
מנהיג השחיטה באשכנזים שמו נימה מן
העולם כבר ב־ .1945 זהו אותו מנהיג שעם
עמו רוצים מנהיגינו האשכנזים לעשות את
עיסקת הנשק.
בז הרוש הוא רק דורש צדק וחיסול
האפלייה העדתית.
מרגלית בן שמחון, ירושלים

הקרן הקיימת לעד
הדהימו אותי הגילויים שלבם נגד העומדים
בראש חקרו הקיימת (העולם הזה
.)1142 כאדם שבחל לתרום לקופסה הכחולה
מאז גו הילדים, ידעתי מזה זמן כי משהו
אינו כשורה במה שמסתתר מאחורי אותה
קופסה, אולם מכאן ועד שערוריה כזו...
אריה בן מנחם, תל־אביב
...איו שום תועלת בפרסוטיכם. כאדם
שעמד לבדו מול משפחת וויץ אני יכול
לבשר לבם את מה שידוע לכל תינוק
במדינה: הקר! הקיימת — קיימת לעד!
קורא, ז!י9ה
מרוע לא כתבתם על שערוריית המכונית
של שרון וייץ? אם אינכם יודעים את הפרטים
כדאי שתשאלו אותו. הוא מתגאה לספר

אזכרה למשורר

לרגל מלאת 25 שנה למותו של הסופר
והמשורר האנטישמי חיים נחמו ביאליק,
קשה לי לשכוח את המפורסם הפתגם
שלו :״אני שונא את
הערבים מפני שהם
דומים לספרדים״.
האם יכול מישהו
להשבע כי אימרה
וו לא הציתה לפני
חודש את ואדי
סליב?
י. יצחק, אורייהודה

נדמה לי כי נם
במערכת העולם הזה
קיימת אפליית — ביאליק לגבי ירושלים. במשאל
״אנחנו גברים, אנחנו!״ אני מתערב
שאי! אה אחד מהנשאלים ירושלמי. הצבתם
קלפי לנסיוז ופסחתם על ירושלים ...דחיל-
קום, מה קרה לכם? אנו תושבי הבירה
מכל החונים השייכים למשפחת העולם הזה
מתחננים: אל תשכחונו!
יצחק בר־כוכבא, ירושלים

טיול חתם

ועדת הבחירות המרכזית קבעה את השמיני
בספטמבר כמועד האחרון
להגשת רשימת
מועמדים. כל קבוצה
חדשה המבקשת להגיש
רשימת מועמדים
חי-בת להחתים
את רשימתה על־ידי
750 בוהרים. והנה
עד היום לא הכינה
ועדת הבחירות המרכזית
את טופסי הפנקסים,
אשר בהם
על מגישי הרשימה
לחתום את שמותיהם.
באופו כזה היא
עלולה לשלול מקבוצות
אלה את האפשרות,
להגיש רשימת זכרוגי מועמדים. האם דבר
זה נעשה. במתכוון?
א. זכרוני, מזכיר הכדז השלישי, תל־אביב
מדוע קורות כל תאונות הדרכים הגורשות
את כותרות העתונים בפצועים והרוגים?
התשובה: אי! לנהגי ישראל ידיעה אלמנטרית
בנהגוח. הם ילמדו זאת אולי לאחר
שילמדו את הלקח המתאים. אני מציע למשטרת
ישראל. למשרד המשפטים, למשרד
התחבורה, שימליצו להוקק את החוק הבא:
יש להעניק סמכות לכל שוטר בתפקיד או
שלא בתפקיד להפקיע את רשיו! הנהנות
של נהג העובר אפילו עבירה קטנה כלשהי.
השוטר יצייר את הנהג בטופס המתיר לו
לנסוע עד ביתו ותו־לא. רק בית משפט
יובל להחזיר לאותו נהג את ר שיונו...
נהג רכב פרטי, ש- .רוזנטל, נתניה

דמה לפאריס ץ

מה נמאס למי?
הזדעזעתי מ״אלה מסעות דומייה״ (העולם
הזה )1142 בו תיארתם בצורה נוקבת פרשה
של אפלייה בה נתקלה אשה תמניה
שיצאה לחוץ־לארץ בחברת נשים בבורות
״לבנות״.
...נ שי ם אלה חסרות כנראה בל חנוד
אלמנטרי, פה שגובל ממש בפשע. איו
בכלל ביטוי לחוסר התחשבותו בזולת. התנהגותו
של נשים אלה היא נגע סרטני
וכאן טמון סוד הפירוד והאפלייה העדתית.
הן אינן ראויות להיות מורות ואחיות
בישראל. סכנה לתת לה! להפשיר בעבודת!
הנוכחית. לי באופן אישי אין כל אימה
ברמתן המוסרית.
וכמה סלים על כותב שורות אלה: אני
כבן ,34 יליד גרמניה וותיק בארץ. שונא
תכלית שנאה אפלייה גזעית ועדתית.
מנחם דגון, רמת־גן
...מדוע הדבקתם צביון עדתי־פוליטי
לפרשת ״מסעות רומייה?״ דווקא העדה התימנית
היא האהודה ביותר על כל תושבי
ישראל אני משוכנע בי בל מה שקרה,
קרה רק על סמר אופייה האישי של הנוגעת

א. ר״ חיפה
...אפילו מנדלי מוכר ספרים לא היה
מצליח להעלות אפופיה קצרה כזו במספר
שורות בה מצומצם. טעותה של רוטייה: לנסוע
לחוץ־לארץ עם ישראליים. מה, הם לא
נמאסו לה כבר פה?
תימני, גבעתיים

דם על הכותל
אני יליד הארץ ושייך לדור אשר ישותו
היהודית קשורה בארץ ורק בארץ. אינני
דתי ואף פעם לא בקרתי בבית כנסת, בכל
זאת אני מרגיש עצמי יהודי וקשור בבל
דבר יהודי. השנה ביקרתי בם׳ באב על הר
ציוז, לפי עצת חברי מירושלים. מה שראיתי
שם עשה עלי רושם עגום וזר. אינני
מאמין ב״פקומות קדושים״ ,או ״ארץ הקודש
אשר הובטחה לנו על־ידי האלוהים״
כביכול. מה שראיתי שם היו בל מיני יהודים,
שישבו על הארץ וקראו קינות שאפילו
לא הבינו את תוכנן.
אולם שמעתי דברים נוספים. ביו הקהל
שעלה על מצפה הבית, לחפש את מקום
הכותל המערבי, נשמעו קולות כי כבר הניע
הזמו לשחרר את העיר העתיקה, לכבוש את
חברון, שכם וערים אחרות. לא יכולתי להבין
אותם ואת מחשבותיהם. הלא כל מקומות
אלה נמצאים מחוץ לגבולות ישראל.
באיזה זכות אנו יכולים לכבוש אותם בכה
ולרצוח את יושביהם האם העובדה
שלפני אלפי שנים עמד באותו מקום בית
המקדש מכריחה אותנו לשפיר את דמנו?
אורי זזיים, רעננה

דופקים את
הירושלמים !

הזכרתם כמה פעמים בהעולם הזה את
המונח פלוגות הפועל. כארם, הנמצא בתור־תוכם
של העניינים, הרשו לי למסור מספר
פרטים העלולים לשפוד אור על מהות פלוגות
אלה.
הפלוגה שלנו בחולון מונה 30 חברים.
כולם, על טהרת צעירי מפא״י בחולו! .מטרתה
המוצהרת: לשמור על הסדר בעת אסיפות
מנהיגי מפא״י בעיר, או בכל מקום
ששם ידרשו. מימון ותקציב חברי הפלוגה
הוא על חשבו! מרכז הפועל שבוועד הפועל
של ההסתדרות — והוא אינו קטן.
השבוע למשל עורכים כל חברי הפלוגה
טיול לטבחה עם בנות זוגם. יערר זבח במקום
— חוות מלצ׳ם — ובירור. הכל, כלכלה
ודמי נסיעה, על חשבוז המרכז. כן נרכש
לאחרונה ציוד לחברי הפלוגה, כולל רובי
ציד לאמונים, גם הוא על חשבון המרכז.
הכלליות של ההסתדרות אינה צריכה להפחיד:
הפעולות בול! נערכות בבית מפא״י

בחולון.
אחד מחברי הפלוגה, חו לון

לקח לנהג

ה״סטריפ-טיז בא לתל־אביב״ (העולם הזה
)1141 הרם אותי. לדעתי, חתיכה במו
הרודארום הזו צריכה להופיע בפאריס.
בתל־אביב מסוגל עיר איזה חבר מועצה
דתי לטרוף אותה ...
אורי זוהר, חולו!
פעם ו.ם בדתם מהי פורנוגרפיה. חוששני
כי את ה״סטריפ-טיז״ אפשר לבלול במונח
פורנוגרפיה ...מילא, זיוה רודן אחת לשלושה
שבועות, עור אפשר לסבול, אבל
סטריפ כזה, אחרי שני עמודים כמו וארי

דן חת, הר הכרמל, חיפה
למה לנסוע לפאריס? עכשיו כבר לא
חסר כאז כלום.
רבקה הללי, ירושלים

נישואין ללא עידכון
בלי מורא וללא כל משוא פנים אני מצהירה:יהודית
המאירי, האשה שסייעה למזל
יצחק להשתחרר מכבלי
נישואיה הלא•
(העולם מעודכנים הזה )1142 ראוייה
לזכות בתואר אשת
מופת שלבם. אני
עוקבת מזה שנים
רבות אחרי פועליה
של אשה לא-צעירה
זו, והייתי יכולה
לספר לבם סיפורים
רבים על מעלליה.
במושבה נחשלת מתנוססת רמלבם
דמותה של המאירי
במגדלור לכל אותו
נשים חשוכות־גורל,
החייבות להלחם לא
המאירי
רק בהסכמה האילמת
שלהחברה האפנדית וכבעליה! כדי להשיי
חופשושיווי זכויות. יהודית המאירי סיי-
עוזלנשים אלהלנצל את החוק לטובתז
ורבות מהז,כמוני, השיגו את אושר! דרכה

קוראת קבועה, תל־אביב (מקודם מלבם׳

היכונו לנש?,כחירת

מלכ ת ה מי ם
1959

אשר יתקיים כיום החמישי,
,3.9.59 כשעה 9.30 כערב,
כאמפיתיאטרון רמת־גן( ,גן־
אכרהם) ,כו תכחרנה המל־כהוסגניותיה
ככחירות ישירות
על־ידי קהל הנוכחים.
(ראה פרטים כעמוד .)20

העולם הז ה 5143

מהרגע שעלתה האפשרות שתר
פיע כמערכת־הבחירות כשותפות
עם הפעולה־השמית, האיחוד הלאומי
של הספרדים, ארגון ליכוד
עולי צפון־אפריקה והחזית העממית
הערבית. חזית מאוחדת
בזאת יכולה לגרום נזק ניכר למפלגות.
היוזמה לפעולה משותפת
באה בשבוע שעבר מפי הפעולה
השמית״...

*mגיעה השעה לקבור אותו רשמית —
ן | את הרעיון הגדול של הופעת כוח
חדש, רציני ובעל־מעוף בבחירות לכנסת.
כאחד שנכח בשעת לידתו ובשעת גסיסתו׳
יורשה לי לנאום את נאום ההספד.
אקדים, כמו מארק אנטוניוס :״באתי לקבור
את קיסר, לא להלל אותו!״ רעיון שמת,
אין לבכות אותו. אך יש ללמוד ממנו לקח.

כי ביסודו של דבר, מרחפת על
פרשה זו שאלה גורלית מאד:
האם ייתכן שינוי פני הדברים
במדינה בדרד של בחירות? האם
המהפכה העברית תתחולל בקלפי?

תכונה לקראת הבחירות לכנסת
| Iהרביעית החלה במזל של שיעמום גדול.

לבן עקבו עסקני המפלגות בענ•
ין, אך לא בחרדה, אחרי הופעת
חצי תריסר גופים קטנים חדשים,
שהתימרו להציג רשימות לכנסת.
הם לא היו מסובנים למשטר.

ף אז לפתע נולד הרעיון הגדול -
Iותוך שעות מעטות השתנה לחלוטין
היחס של מרכזי־המפלגות כלפי הגופים החדשים.
העתונאים עקבו אחרי כל רחשוש
שלהם. אווירת מתיחות אפפה את מעשיהם.
הרעיון הגדול היה פשוט בתכלית. הוא

שים שלא צץ ערב הבחירות, אלא נולד
רשמית לפני למעלה משנה, אחרי התפתחות
ארוכה של כמד, שנים. כי הפעולה
השמית, שבניגוד לשאר הגופים יש לה
מסגרת רעיונית מגובשת ועקבית, היתר,
רחבה יותר באופק תפיסתה, דווקא מפני
שהיא וותיקה יותר, מגובשת יותר ומלוכדת
יותר משאר הגופים החדשים, יכלה להרשות
לעצמה לצאת ביוזמה כזאת.

הנה בי כן, הושמעה ההצעה:
לקבץ את האצבעות הבודדות של
המחנה הכלתי־מפלגתי לאגרוך -

כתבה זו קולעת ישר למטרד״ היא מגלה
גם מדוע פחדו מנהיגי כל המפלגות דווקא
מפני רעיון זה. פחד זה היה מבוסס על
חישובים קרים.

ך תורת החשבון, שתיים ועוד שתיים
Jשוות ארבע. בחיים המדיניים, אין זד,
תמיד נכון. שתיים ועוד שתיים יכולות להיות
שוות עשר.
אף לא אחד מכל הגופים החדשים הספיק
לחרוש תלם עמוק בדעת־הקהל. ככל שרעיון
עקבי וקיצוני יותר, כן הוא קשה יותר
לעיכול, ודרוש זמן לפני שהציבור יכול
לקלוט אותו. לכן יכול להיות כי אוהדי

במשטר של פיאודלים מפלגתיים, המשעבדים
את האזרחים למנגנונים, לא נשאר מקום
לתזוזות גדולות בין המפלגות עצמן. הקפ-
און הוא מצב של קבע.
השאלה היחידה שעוררה ניחושים היתה:
בכמה תעלה תנועת־חרות? אך גם זו אינה
שאלה מרתקת ביותר בשלב הנוכחי. כי
אפילו יתגשמו החלומות המתוקים ביותר
של מנהיגי חרות, לא תוכל מפלגה זו
לעלות אלא על חשבון מפלגות ימניות אחרות,
שכוחן דרוש להקמת ״ממשלה לאומית
ליבראלית״.

ככנסת הרביעית לא תיתכן
ממשלה בלי מפא״י. לשמאל בולו
ממפא״י ועד מק״י -יהיולמעלה מ־ 60 קולות. על כן עלית
תנועת־חרות לא תהיה עליה לשלטון,
אלא עליה כאופוזיציה. עליה
זו מעוררת ענין, אך לא מתיחות.
הפרשנים הפוליטיים היו סקרניים יותר
כאשר כמה קבוצות חדשות, העומדות מחוץ
למעגל המפלגות הישנות, הודיעו על רצונן
להשתתף במירוץ. היתד, זאת סקרנות מהולה
בספקנות. כי כל אחת מן הקבוצות האלה
יכלה רק להפיג את השיעמום, מבלי לשנות
את המצב ביסודו.
כדי להבין זאת, יש לקחת בחשבון את
מרוץ המכשולים העומד לפני כל גוף חדש
המתכונן לקפוץ לתוך מערבולת הבחירות:
• דרושות לו 750 חתימות לעצם הגשת
הרשימה. משמע 750 :איש ואשד, חייבים
להזדהות בשמם ובכתובתם המלאה. אם
המדובר בגוף הלוחם במשטר, הרי יודעים
החותמים שיקום נגדם מלוא כוח־המחץ
של משטר, הרגיל לזרוק ממקומות־עבודה
אנשים החותרים תחת קיומו. ככל שהתנועה
עקבית יותר ברעיונותיה וקיצונית יותר
בקריאת־התגר שלה, כן גדלה סכנה זו לחות־מים.
תנועה רצינית תתגבר על מכשול זה,
אך הוא רציני למדי.
• מלחמת־הבחירות המינימלית והצנועה
ביותר זקוקה לתקציב של 100 אלף לירות
לפחות• אסיפת־עם בתל־אביב עולה כ־700
ל״י, הדבקת מודעה ברחבי הארץ עולה
כ־ 1500ל״י. כדי להגיע רק פעם אחת אל
כל בוחר פוטנציאלי — דרוש הון. כוח
חדש, שאינו מקבל תקציב ממכשירי־החלוקה
של המשטר, אינו יכול לגייס סכום כזה,
מבלי לאחוז באמצעים מפוקפקים ביותר.
• ביום הבחירות דרוש לפחות נאמן
אחד ליד כל אחת מ־ 2500 הקלפיות. אחרת,
קיים חשש רציני כי נציגי כל המפלגות
ליד הקלפי יעשו יד אחת נגד הרשימה
הנעדרת, ביחוד כשזו רשימה המאיימת על
כולן. אם אין נציג במקום, כמעט ודאי כי פתקי
הרשימה הנעדרת ייעלמו במהרה מהקלפי.
• בגלל אחוז החסימה, יהיו דרושים
כ־ 10 אלפים קולות כדי לזכות אפילו בציר
אחד בכנסת• בארץ בה הרבה מאות אלפי
בוחרים — באזורי הממשל הצבאי, בריכוזי
העולים הקטנים, במחנה פועלי־הדחק,
בקיבוצים ובחמולות הקנויות — אינם חופשיים
להצביע בהתאם למצפונם, מספר זה
אינו מבוטל לגבי גוף חדש, שאין לו מנגנון
והחסר כלי־דיכוי וכלי־שוחד.

הנושא: התגנון שהקשיב השבוע רנאוגגו שר בגין בתל־אביב
היה מבוסם על ד,עקרון הנודע של המצביא
הגרמני פון־מולטקה :״לצעוד לחוד, להלום
יחד!״ בהתאם לכך, היה מולטקה שולח את
גייסותיו בדרכים שונות לקראת האוייב, מאחד
אותם רק בשדה־הקרב ממש.

וזה היה הרעיון: ליצור חזית
משותפת של בל הכוחות המתיכד
דים (בצדק או שלא בצדק) •ללחום
נגד המשטר הישן -תוך הסכמה
מינימאלית על במה עקרונות־יסוד
חיוביים.

איש לא נדרש לוזתר על עצמאותו הארגונית
והרעיונית. להיפך, החזית המאוחדת
היתד, זוכה לאהדה דווקא מפני שהיתר, מופיעה
בגלוי כהתלכדות גדולה של גופים
ואישים עצמאיים, קשת רחבה של דעות
וגוונים המתחרים ביניהם חופשית, תוך חתירה
משותפת אל יעדים מעשיים משותפים.
רעיון זה יכול היה להציב דגל שמסביבו
היו מתלכדים לא רק כל הגופים החדשים,
אלא גם מאות אישים בלתי־תלויים המואסים
באווירה הקיימת ושפרשו לקרן זוית.
הוא היה הופך נקודת מוקד לתהליך חדש.
לא חשוב מי יזם את הרעיון למעשה,
מי זרק אותו לתוך החלל המדיני. יתכן
כי אין זה מקרה כי יוזמה זו יצאה מן
הפעולה השמית — היחיד מכל הגופים החד־

ולהנחית אגרוך זה ביום הבחירות
על המכנה המפלגתי הקיים.

* vך הושמעה ההצעה, וכבר צילצלו
פעמוני־האזעקר, במרכזי כל המפלגות.
כמו בני רומא בימי חניבעל, עברה הקריאה
מעסקן לעסקן: האוייב בשער.
בבטאונים המיועדים לתצרוכת פנימית,
מצאה החרדה את ביטוייה במאמרים ראשיים
רוויי־השמצות. אך בטאוני המשטר המופיעים
בחוץ־לארץ ניתחו את הסכנה בגילוי־לב.
הג׳ואיש
אובסרבר, השבועון הלונדוני המשמש
בטאון למרכז מפא״י, פירסם ב־14
באוגוסט כתבה על הרעיון הגדול. כתבה
מקבילה הופיעה גם במהדורה הצרפתית של
אותו שבועון. בשתיהן מתבטאת חרדה עמוקה
ומבוססת, לאמור:

״בישראל, במו בצרפת לפני
שנה, בולטת יותר ויותר סלידת
הציבור מן המפלגות. יחם זה
למפלגות אינו מכוון רק בלפי
מפא״י ושותפיה בקואליציה, אלא
בלפי בל המפלגות ...מנהיגי המפלגות
החלו להתיחס ברצינות רבה
יותר (לקבוצת המשטר החדש)

כל הגופים החדשים אינם עולים ביחד על
20 או 25 אלף איש.

אולם יש כארץ ב 300-אלך איש
אשר לפי מיטב החישובים יימנעו
בכלל מלהצביע בבחירות הבאות,
מפני שהם מואסים בבל המפלגות.
יש ב 200-אלך בוחרים חדשים,
ובכללם כ 120-אלך בני ארבעת
המחזורים שגדלו כארץ מאז הבחירות
האחרונות, שלא הצביעו
מעולם בעד מפלגה כלשהי, ושרד
בם בוחלים במפלגות הקיימות,
מסיבות מוכנות.
זהו מחנה אדיר של חצי מיליון בוחרים
פוטנציאליים — 42%מכלל בעלי זכות־הבחירה
— שבכוחם להכריע גורל המערכה.
מחנה זה לא יתגייס למען קבוצה זו
או אחרת, שרעיונותיה נקלטו רק ברמז.
קיים בארץ משבר של אמון, ושום קבוצה
של עסקנים לא תרכוש אמון במהרה. אולם
אילו קם מחנה מלוכד של בלתי־מפלגתיים,
ביניהם אנשים שהוכיחו נכונות ויכולת של
לחימה במשטר הקיים, הרי עצם ויתורם על
שיקולים אישיים וכיתתיים היה מעורר אמון.
חלק מסויים של המחנה הבלתי־מפלגתי היה
(המשך בעמוד גו)

(כל הזכויות שסוריה

תצפית

• יחסי ירדף רן ן״ם יור?ן ו שוב. הרקע הפעם: נסיונה של רע״ם
להקים ממשלה פלסטינית אשר תטען לבעלות על החלק הפלסטיני המסופח
לירדן. זחוויין יציע כי נושא זה יידון בועידת־פיסגת, בה ישתתפו גם הוא וגם
עבד אל־נאצר, אולם הצעה זו תידחה סופית ודחייתה תשמש אות לחידוש
ההתקפות המילוליות החריפות בין השניים. עבד אל־נאצר מצידה יממש כמעט
בוודאות את תוכניתו להקמת ממשלה וצבא פלסטיניים.

• יתכן שמשלחת ארגוני־הנוער היוגוסלביים תבקר כקרוב
בישראל. ההזמנה לביקור נמסרה על־ידי המשלחת הישראלית שהשתתפה
בחודש שעבר במזזנודהעבודה של הבריגדה הבינלאומית ביוגוסלביה. היוגוסלבים,
המקפידים בדרך־כלל על נייטרליות הפגנתית ביחסיהם עם ישראל כדי לא
לקלקל את יחסיהם הטובים עם רע״ם, נוטים כנראה לקבל את ההזמנה.

• צפוי סיכסוך רציני בקרב צמרת אחדות־־העבודה, בקשר
לרשימת מועמדיה לכנסת הרביעית. המפלגה, שהנהגתה מורכבת
מס״עת־מיעוט של פועלי־ציון העירוניים וסיעת־רוב של נציגי הקיבוץ המאוחד,
מיוצגת בכנסת על־ידי רוב מכריע ( 8מתוך סו) של חברי קיבוצים. לאחר
הבחירות האחרונות להסתדרות, בה ן זכתה אחדות־העבודה לרוב קולותיה
המכריע דווקא ביישובים עירוניים, דרשה סיעת פועלי־ציון הגדלת חלקה
ברשימת המועמדים הבטוחים לכנסת. דרישה זו לא רק שתידחה, אלא שכנראה
אף ינסו הקיבוצאים לצמצם את ייצוג העירוניים בסייעה הפרלמנטרית. הצימצום
המוצע: אי־הכללת יו׳׳ר הכנסת נחום ניר, ברשימת המועמדים.

• כמשרד החח מעבדים כבר עתה תופנית לריאורגניזציה

מקיפה. לפי תוכנית זו יחולו חילופי־גברי בעיקר בדרגים הגבוהים יותר
של נציגים בארצוודחוץ ושל ראשי המנגנון בירושלים. מאחר שכבר ידוע

במדינה העם
הספינקסללא סו ד
משרדי־החוץ בכל העולם יודעים כי ישראל
דומה לעתים לילדה קפריזית. הם למדו
להתייחם אליה בסבלנות. השבוע עמדה סבלנות
זו במבחן רציני.
גרמה לכי חופשתו של דויד בן־גוריון,
שעלה על האוניה תיאודור הרצל* והפליג
לנופש בחוף צרפת. היתד. זאת חופשה
רגילה מאד. אולם בישראל, בה קיים בחוגים
מסויימים שגעון־הסודיות
אי־אפשר היה לפרסם זאת.
על כל פנים — הכל נשאר בסוד, עד ש־הענין
התפוצץ בצרפת — דבר שהיה מובן
מראש.
מיד עלה ים הניחושים על גדותיו.
כי ערב מיבצע סיני ביקר ביג׳י
באורח סודי בצרפת, כדי לקבל הנחיות
לפעולה. יתכן שבישראל היה מישהו מעונין
בחשד כזה, כדי להפחיד את עבד אל־נאצר
באופן ילדותי. אולם משרד־החוץ הצרפתי,
המנסה לפייס את עבד אל־נאצר
כדי לבודד את מורדי אלג׳יריה, הגיב בזעם.
בסך הכל הזכירה הפרשה כולה את הבדיחה
אודות היהודי שעלה לרכבת בלבוב
ושאל את שכנו לאן הוא נוסע .״לפינסק,״
השיב הלה .״רמאי!״ התרגש הראשון ,״אתה
אומר לי פינסק, כדי שאחשוב שאתה נוסע

נס 2ן בג.י ו גז גז ג רי.י
שגולדה מאיר לא תשוב להיות שרת החוץ בממשלה הבאה, יעוכב ביצוע חלק
מן השינויים עד לאחר הבחירות, כדי שהשר הבא יוכל לאשרם.

לפלונסק. אבל אני יודע שאתה באמת נוסע
לפינסק!״

• צפה לשערוריה נוספת כקשר לעיסקות הכספיות של
המדינה. מכירת מפעל־הסוכר בעפולה לידי משקיעים פרטיים, תביא בעקבותיה

מפלגות

לשורה של שאילתות בוועדת־הכספים של הכנסת, שמטרתן תהיה להוכיח כי
מכירה זו בוצעה כדי להבטיח עיסקת־סוכר אחרת שערך גוף מונופוליסטי אחר
במדינה.

• קרוב לודאי שלהתאחדות הסוחרים יהיו שני נציגים
בכנסתהרביעית. מלבד שלמה פרלשטיין שיופיע ברשימת הציונים
הכלליים, תציב גם תנועת־החרות במקום ריאלי ברשימתה את מנחם שיף, מנהל
החברה המרכזי ת ליבוא של התאחדות הסוחרים. אם אמנם יבחר שיף בן ת־34
יהיה הוא הח״כ הצעיר ביותר ברשימת חרות.

• סכסוך* פנימי נוסח, על רקע מינויי המועמדים לכנסת
כרשימת הציונים הכלליים, יתגלה בעתיד הקרוב. המדובר הוא
בעורך־דין סלו חלף, שחסתכסך בגלוי עם מפלגתו, אחרי שבמקום שהובטח לו
הוצב יעורך־דין צבי ציסרמן מחיפה.

• אם אתה רוכב אופניים ומזלזל, כמו מרבית כעלי רכב
זה, בחוקי התנועה, צפה להסתערות־רבתי של שומרי־התנועה
עליך. משרד התחבורה, שהגיע למסקנה כי ההקלות הנהוגות כיוס לגבי
עבירות של רוכבי אופניים, גורסות למספר רב של תאונות־דרכים קטלניות,
עומד להגיש הצעת חוק, בה תנתן לשוטרים סמכות נרחבת ביותר, עד להתרמת
חאופני׳ של העבריין לתקופת מסוימת, וחיובו אחר כך בדמי אחסנתם.

שקטו מיזוג אוויר
״איני יודע מה קרה בארץ!״ אמר עסקן
שמאלי, שחזר השבוע אחרי העדרות של
שלושה שבועות בלבד.
התופעה שהדהימה אותו היתה זו שהטילה
השבוע את צלה על מרכזי כל
המפלגות: פחד תנועת־חרות נפל על כולם.
היה זה כאילו הצליח מנחם בגין בהשגת
מטרתו הראשונה: להשליט פאניקה בלב
כל יריביו.
מה גרם לפאניקה זו י שני כינוסי־ההמו*
נים של בגין בחיפה ובתל־אביב, בהם ריתק
רבבות אנשים במשך שעות ארוכות, הפתיעו
את העסקנים. תוצאות הקלפי הנסיונית
• העולם הזה, שלא יכול היה לפרסם את
הידיעה, הכניסה בשבוע שעבר בסדור תצפית,
במילים :״צפה לשינוי ערכים יסודי
בהשקפתו של דוד בן־גוריון על חוזה הן
ציונות תיאודור הרצל. למרות הסתייגותו
האישית של ביג׳י מכל הקשור בדמותו של
הרצל, דבר שהתבטא בהתנגדותו הנמרצת
בשעתו להעלאת עצטותיו של הרצל ארצה,
יוודע בקרוב על קשרים אישיים הדוקים
שקשר ראש הממשלה עם מפעל הנושא עליו
את שסו של הרצל.״

של העולם הזה, ודו״חים מקבילים של
פעילי־המפלגות העובדים בין ההמונים, הוסיפו
להכרה כי כוחה של חרות נראה הפעם
גדול מכפי המשוער מראש.
נ^פא״י דרשה גולדה מאיר להכריז על
גיוס טוטאלי, ללכת מדירה לדירת כדי
להדביר את הסכנה. מפ״ם ואחדות־העבודה,
שהיו בטוחים, על סמך תוצאות הבחירות
להסתדרות, כי יזכו לעליה קטנה בכנסת,
החלו חוששים מפני עלית המודד וירידה
מקבילה של כוחם.
אולם כמעט כולם היו בטוחים כי הסובל
העיקרי יהיה מישהו אחר: מפלגת
הציונים הכלליים. כי לפי רוב החישובים,
יכלה עליה רצינית של חרות לבוא רק על
חשבון מפלגה ימנית שניה זו.

כתב ״העולם הזה״ שראיין השבוע
את ח״ב הצ״ב יוסף סרדין,
מדווח :
האווירה בבית ציוני אמריקה שונה מאד
מן האזוירה במצודת־זאב. כאן אין התרגשות,
איש אינו מתרוצץ. מיזוג־האוויר משרה
הרגשה של נועם. המזכירות הנאות אינן
נראות בחרדות במיוחד לגורל המפלגה.
מאחורי שורת תמונות של נשיאי ארצות־הברית,
התלויים על הקיר לפי הסדר וה־מזכירים
את כוחה של המפלגה באמריקה,
נמצא משרדו של יוסף סרלין, שהוא גם
ראש הנהלת בית ציוני אמריקה. סרלין מעדיף
לנהל את פעולתו במקום שקט ונוח
זה. כי סרלין, הבוס האמיתי של המפלגה,
אינו נואם המוני ולא הוגה־דעות — הוא
איש־מפלגה מן הסוג האמריקאי, איש מקצוע
חסר־אשליות הרואה את העבודה המפלגתית
כג׳וב ארגוני בעיקרו.
גם הבעת פניו הפיקחיות של סרלין אומרת
כולה שקט ושלווה .״חרות?״ הוא
מחייך בנחת ,״מנחם בגין הוא נואם טוב.
הוא יודע לרתק קהל. אבל יש הבדל בין
נאום ובין הצבעה. האיש הפשוט הולך לשמוע
את בגין, נהנה — והולך לבחור בשביל
הציונים הכלליים. כי הוא יודע שזו
מפלגה רצינית.״
צפורני ציפור־הטרף. .סרלין מזמין
קפה, חותם על כמה צ׳קים, מסרב לחתום
על חוזה המובא לו על־ידי שליח אחד המוסדות
(״מה רוצים ממגי? הייתי כבר מזמן
צריך להיפטר משם!״) ונועץ את עיניו הכחולות
הערמומיות במראיין.
״מה יש לחרות? זו מפלגה של העבר.
עולי גרדום, אלטלינה, מחתרת. הבוחר
השוקל והשקול שואל את עצמו מה התועלת
בכל אלה. הוא יודע שקול הניתן
לחרות הוא קול ההולך לאיבוד. כי חרות
תשב באופוזיציה, ולא תוכל להשפיע על
הנעשה. חרות לא תוכל לשנות את המשטר.
אנחנו נשנה את המשטר!״
איך? על־ידי קואליציה. צריכים ליצור
מצב בו לא תיתכן הקמת ממשלה בלי השתתפות
הציונים הכלליים. ואז, בפנים, יוכלו
הציונים הכלליים לפעול .״המשטר דומה
לציפור־טרף• הוא נעץ את צפורניו באזרח
בכל חלקי הגוף. הוא שולט בכל: בפרנסתו,
בבריאותו, בחינוך ילדיו. התפקיד שלנו הוא
להוציא את הצפורניים האלה מן הגוף, לאט־לאט
ובהדרגה. להעביר תפקידים לידי הממשלה
ולשחררם מידי המפלגות. מה יכולה
חרות לעשות בענין זה?״
ובטון של בטחון עצמי :״בפעם שעברה,
היו כמה מקומות שבהם נאם בגין ונאמתי
אני. בגין נאם יותר יפה. אבל אני קיבלתי
את הקולות!״
אבא או אמא. המשטר החדש? סרלין
מושך בכתפיו, בהבעה של בוז אינסופי,
כשחקן בליגה הלאומית שמזכירים באוזניו
שחקן מהפועל קרית־גת. מדוע לא הכניסו
הצ״כ את אנשי המשטר החדש למפלגתם,
כדי להראות?ציבור כמה פנים חדשות?
״זה מזכיר לי בדיחה,״ אומר סרלין.
״שליח ציוני חוזר מביקור בעיירה פולנית
ואומר שהצליח לשכנע את הגביר המקומי
לעמוד בראש רשימת־המועמדים של המפלגה.
מסכם השליח: אם נצליח, יתכן שהגביר
יצטרף אפילו למפלגה.״
מוסר־השכל? ״איני מוכן לקבל מועמדים
ערב הבחירות. זה יוצר מרירות במפלגה.
מי שלא עבד בשביל המפלגה כל השנים,
לא צריך להיות מועמד ברגע האחרון!״
מה בדבר טענת אנשי המשטר החדש כי
הציונים־הבלליים היו מוכנים לתת לאחד
מהם מקום בטוח ברשימתם? ״לא דובים ולא
יער,״ מכחיש סרלין בתוקף .״זה לא הובא
אף פעם לדיון. אולי דיבר (שמואל) תמיר
עם האבא או האמא שלו — שניהם עסקנים
ציונים־כלליים.״
הנאום *.-וך הכית. סרלין טועו
שאינו מודאג לגבי התוצאה• עשרת אלפי
חעולם חזר 1145 ,

ו קלפ>
,ה עו ל ם הזה

ת׳יא -הצפון
נ\ד הדרום
ך*< ק ל פי הנסיונית של העולם הזה
ן fהוצבה השבוע בשני מקומות שונים
זה מזה, במרכזים ההומים של תל־אביב.
ההד הרב שעוררה הקלפי הנסיונית הראשונה׳
שהוצבה שבוע קודם לכן בכיכר מוג־רבי
בתל־אביב, התבטא בהצבעת הקהל. רבים
מהם, שקיבלו את הכרוז שחולק לעוברים
ושבים במקומות הצבת הקלפי, לא היו
צריכים לקרוא אותו עד תומו. הם ידעו
מיד במה המדובר, מיהרו לרשום את אות
המפלגה בה בחרו, שילשלו אותה אל תוך
הקלפי. אחדים מאלה אף התנדבו להסביר
לאחרים במה המדובר, סיפרו להם במקום
על הקלפי הנסיונית הראשונה ותוצאותיה.
ללא כל הודעה מוקדמת הוצבה הקלפי
הנסיונית ביום החמישי האחרון בתחנה
המרכזית בדרום העיר, בין השעות חמש
לשש בערב, ובכיכר דיזנגוף בצפון תל־אביב,
בין השעות רבע לשבע עד רבע
לתשע בלילה. מאות המצביעים שהצביעו
בשתי הקלפיות היוד גם הפעם חתך של קהל
מגוון מכל שכבות הצבור• אולם הבדלי
המקום והשעות יצרו בהכרח הבדלים בהרכב
המצביעים בכל קלפי וקלפי. אם קהל המצביעים
בתחנה המרכזית היה מורכב רובו
ככולו מפועלים ואנשי־עבודה שמיהרו לחזור
לבתים, הרי מצביעי ככר דיזנגוף נמנו
בעיקר על הקהל היוצא לבילוי הערב שלו
בבתי־ד,קולנוע ובתי־הקפה של רחוב דיזג־גוף.
זהו ברובו הקהל האריססוקראטי של
צפון תל־אביב, הישוב המסודר ביותר.

הצבעהבמצב שד ״ רוץ ! ״

ך * ק ל פי ה? ם יוני תמםפ! ^ ש הו צבה

| בתחנה המרכזית, הועמדה ליד הרציף
בו עומדות מכוניות דן מקו -4תורי האנשים
הממתינים לאוטובוסים התמזגו כמעט
עם התורים הקטנים יותר לקלפי. היה
קושי ניכר בארגון ההצבעה במקום זה.
רוב האנשים שעברו ליד הקלפי נמצאו כולם
במצב של מרוצה או הליכה מהירה.
הס נפלטו מאוטובוסים ומיהרו לאוטובוסים.
במצב זה קשה היה להסב את תשומת־לבם
אל הקלפי. רוב רובם של מקבלי הכרוזים
טמנו אותם בכיסם והמשיכו לרוץ.
משום כך היה אחוז המצביעים מקרב

מקבלי הכרוזים במקום זה קטן יותר. רק
,259 שהם כרבע ממספר מקבלי הכרוז,
הצביעו. תוצאות ההצבעה בקלפי זו היו:

ח -תנועת החרות׳:
120 קולות ( 46.5אחוזים) ;
א -מפא״י :
42 קולות ( 16.2אחוזים) ;
ת -אחדות העכורה:
17 קולות ( 6.5אחוזים);
מ -מפ״ם :
15 קולות ( 5.8אחוזים) ;
כ -המפלגה הדתית הלאומית :
14 קולות ( 5.4אחוזים) ;
צ -ציונים כלליים :
11 קולות ( 4.2אחוזים) ;
ד -אגודת ישראל ופאג״י :
7קולות ( 2.7אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית :
7קולות ( 2.7אחוזים) ;
פ -המפלגה הפרוגרסיבית :
6קולות ( 2.3אחוזים) ;
הפעולה השמית:
4קולות ( 1.5אחוזים) ;
האיחוד הלאומי הספרדי:
4קולות ( L5אחוזים) ;
המשטר החדש:
קול אחד ( 0.3אחוזים) ;
פסולים וריקים:
4.2( - 11 אחוזים).
כל הפתקים שנפסלו הכילו עליהם כתובת:
»אין בעד מי להצביע.״

צפון תל-אכיב
לפי נסיונית מספר 3הוצבה בכי

כר דיזנגוף. עצם העובדה שהאנשים
י עוברים במקום זד״ בעיקר למטרות טיול
ובילוי ודעתם נוחה להתבונן סביבם, העלתה
את אחוז המצביעים בקלפי זו בצורה ניכרת.
בקלפי זו הצביעו במשך השעתיים, בהן
הוצבה 430 ,איש, שהם 43%ממקבלי הכרוזים•
תופעה אחרת בה ותקלו אישי חולית־המחקר
שעמדו ליד הקלפי במקום זה —

מתקהלים מצביעים סביב הקלפי. משמאל

Uנראים אנשים המעיינים בכרוז הקלפי. במרכז
1 / 1 I I I I J I I J I I I I 11 #
נראה דתי משלשל פתק הצבעה. ומימין, מאחורי הקלפי ממלא זוג את פתקי הבחירה שלו.
מספר רב של אנשים, כמה עשרות, ביקשו
לאחר שהצביעו לקבל עוד כרוז אחד, קיפלו
אותו לכיסם כדי לשמור אותו למזכרת
מהמבצע לו היו שותפים.
כשנפתחה קלפי זו והוחל בספירת הקולות,
התברר כי עקב שינוי המקום חל
שינוי בדירוגן של כמה מהמפלגות.
ואלה היו התוצאות:

ח -תנועת החרות:
169 קולות ( 39.5אחוזים) ;
118 קולות ( 27.7אחוזים) ;
ת -אחדות העבודה:
30 קולות ( 6.9אחוזים);
המשטר החדש:
19 קולות ( 4.4אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית :
18 קולות ( 4.2אחוזים) ;
מ -מפ״ם :
16 קולות ( 3.7אחוזים);
צ -ציונים כלליים :
16 קולות ( 3.7אחוזים) ;
ק -המפלגה הקומוניסטית :
10 קולות ( 2.3אחוזים);
כ -המפלגה הדתית הלאומית :
7קולות ( 1.6אחוזים) ;
ד -אגודת ישראל ופאג״י :
6קולות ( 1.4אחוזים);

שהשתתפו בבחירות הקלפי הנסיונית היו
!!*T f i n n
גס הפעם מבני כל שכבות הצבור, בני כל

l l l |J ׳l
הגילים. מימין נראה בוחר דתי מבני־ברק כשהוא משלשל לקלפי

בתחנה המרכזית את פתק ההצבעה שלו. משמאל, נראה חניך
קורם קצינים של צה״ל, מצביע בקלפי הנסיונית של העולם הזה
אשר הוצבה הפעם, מבלי להודיע מראש על המקום, בכיכר דיזננוף.

ליכוד עולי צפון אפריקה:
5קולות ( 1.1אחוזים) ;
הפעולה השמית:
3קולות ( 0.6אחוזים);
האיחוד הלאומי הספרדי:
2קולות ( 0.4אחוזים) ;
פסולים וריקים:
2.5( - 11 אחוזים).

התוצאות של שתי הקלפיות הנסיוניות,
שהוצבו השבוע, יחד עם תוצאות הקלפי
של השבוע שעבר, החלו להצביע בבירור
על ערכו של מבצע זה. כי למרות שתוצאות
הקלפי הנסיונית אינן מחקר מדעי על
דעת הבוחר, ואין הן מבטאות כמובן את
מספר האחוזים המדויק שתקבל כל רשימה,
אין ספק שהן מצביעות על תהליכים
וכיוזנים. התוצאות יכולות כבר היום להצביע
לאיזו מפלגה סיכויי עליה, ולאיזו סכנת
ירידה׳ לעומת אחוזי הקולות שקיבלה
בבחירות לכנסת השלישית.

מעמד מור מעמד

***תי הקלפיות של השבוע, זו
Wשבתחנה המרכזית וזו שבכיכר דיזג־גוף,
משקפות גם את ההבדל הרב בין שני
סוגי אוכלוסיה. הקלפי של הצפון היתה מיועדת
אל בני־הצפון, לב לבו של הישוב
הותיק והמסודר. זו שבתחנה המרכזית שיקפה
חתך אופייני של אוכלוסית הארץ, העוברת
בצומת חיוני זה, פרם לשכבה העליונה
של בעלי מכוניות פרטיות, שאינם
זקוקים לאוטובוסים.
ההבדל המהותי בין שני מקומות אלה
יאפשר כמה השוואות מעגינות ומאלפות.
הוא מוכיח כי בקרב הישוב המבוסם של
צפון תל־אביב איתן יותר מעמדה של מפא״י
ואילו אחוזיה של תנועת החרות פוחתים.
קבוצת המשטר החדש למשל, זכתה ל־4.4
אחוזים ברחוב דיזנגוף לעומת 0.3בתחנה
המרכזית — פרט המוכיח כי קבוצה זו
מעוררת ענין בשכבה החשובה אך הקטנה
של בני המעמד המסודר ביותר במדינה, אך
אין לה שרשים בקרב ההמונים. מצבה של
הפעולה השמית כמעט הפוך. היא זכתה
בתחנה המרכזית לאחוז כפול מזה שבצפון.
לקח אחר שאפשר ללמדו מתוצאות שתי
קלפיות אלה — מסירות בוחרי מפלגה מסוימת
למפלגתם. גם מפא״י, וגם הציונים הכלליים
במידה פחותה, יותר סבלו מחוסר
הנכונות של בוחריהם להזדהות עמם בהצבעה
בקלפי הנסיונית, דבר שע ודת את אחו־זיהם
לעומת כוחם האמיתי. אולם עצם העובדה
שחסידי חרות מוכנים לנצל כל הזדמנות
כדי להביע את תמיכתם במפלגתם —
ולהפגין בזאת יחס הרבה יותר אינטנסיבי
לתנועתם מאשר אוהדי שאר המפלגות —
הוא גורם חשוב להערכת סיכויי הבחירות.
כי חבר נלהב, המוכן לשרת את מפלגתו
תמיד, יביא יותר תועלת בבחירות מהפסיבי.

חברי מפלגה התגייסו למיבצע הבחירות.
״איננו דוגלים באסיפות המונים. זה לא
יעיל. קיימנו הרבה מאות אסיפות בבתים
פרטיים, בנוכחות חמשים־ששים איש בכל
פעם. אז אפשר לדבר ברצינות. החברים
יכולים לשאול שאלות, להביע דעה, להשתכנע.
הנד״ הערב באים אלי הביתה, בכפר
העולס הזח ג 4ו1

שמריהו, חמישים צעירים. זה רציני.״

עדות
ה אי שבטבריה
סימן־השאלה הגדול של מערכת הבחירות
נשאר־בתא־מעצר במשטרת טבריה. היה זה

דויד בן־הרוש.
בפעם הראשונה הוזכר שמו של בן־הרוש
במקשור זה על־ידי דובר הפעולה השמית,
שהציע פומבית לבחרו לכנסת כדי לשחררו
בצורה זו מן המעצר, ולתת לו אפשרות
להביע את דעותיו ודעות עדתו בדרכים
חוקיות. המצב החוקי: מאחר שבן־הרוש

נאשם רק בעוון, לא בפשע, ישתחרר אוטומטית
ביום שייבחר לכנסת*.
(המשך בעמוד )8
* אילו נאשם בפשע, היח משתחרר רק
שבועיים לאחר מכן, כדי לתת עד אד לכנסת
החדשה הזדמנות לבטל את חסינותו.

מרת1ת תניאוולים 121־ קומץ עסקנים שולם ררא ניעות ציבורי ער תקציב 160 מיל

ימי המנדט קראו לה ״המדינה בדרך״ .כיום, היא מדינה בתוך מדינה 600 .ישובים
לכפ ריי ם, מתוך 745 בכל ישראל, עומדים על אדמותיה של מדינה זו! חצי מיליון אזרחים
חיים בגבולותיה! וכל הקרקע הפרטית שבידי אזרחי ישראל אינה מגיעה אלא למחצית
הקרקע הרשומה על שם המדינה שבתוך המדינה. ערך קרקעותיה, כפי שהוא רשום בספריה,
הגיע השנה ליותר מ־ 127 מיליון לירות. למעשה הוא שווה מיליארדים. יש לה לאותה
מדינה מטעים ויערות בשוזי של 21 מיליון ל״י. פקידיה נוסעים במכוניות שעלו חצי מיליון
ל״י ולרשיתם בניינים במיליון לירות. בבנקים ובקופותיה נמצאו בתחילת השנה הכספית
הנוכחית — 2,726,843.ל״י במזומנים. לממלכה זו קוראים הקרן הקיימת לישראל. מה דמותה
של מעצמה זו, בעלת הזכויות המיוחדות, המנגנון הפרטי ומעמדה של מעצמה עצמאית?
אופייני לקק״ל שאפילו את שמה לקחה מאחרים. בבתי־הכנסת ברחבי העולם היהודי
היו תלויות משך דורות קופסות לאיסוף נדבות למען היהודים שעלו לארץ ישראל. היו
אלה יהודים שעזבו את מזרח אירופה וארצות האיסלאם לפני שתיאודור הרצל חלם את
חלומו הגדול. לרוב באו להתפלל ולהכין עצמם למות בארץ הקודש. את ימיהם בילו

1י י ״י

היסודי יצירות־מופת כמו זו :״אבא נתן לי שש פרוטות /שלוש נתנה לי אמא /אחי
ד1יד גם הוא שלוש /שתיים אחותי פנינה /מה אעשה בכל זה? אקנה מקל עם גולה? /
לא! הנה על הקיר קופסת כחולה /זאת קופסת התכלת /לה אתן את כל כספי /כי
קרן קיימת היא לישראל /קרן הגאולה.״
כל פעוט בישראל יודע כי מדי יום ששי, עליו להביא את תרומתו לקרן הקיימת. אם אין
בידו הגרוש השבועי, צפויה לו חרפה צורבת. מורתו מעמידה אותו לקיר, אות וקלון
לסרבנים.

מלחמת העצמאות של מנדל פישר
^י סו ף התרומות מתחיל אמנם עם ילדים, אולם הוא רחוק מלהיות משחק ילדים.
\ £זהו ביזנס בינלאומי מסועף, אשר בשנתיים האחרונות הכנים לקק״ל 32 מיליון לירות
בתרומות. אירגון השנור משול לאימפריה: בירושלים יושב השלטון המרכזי, החולש על
מושבותיו שמעבר־לים. מן המושבות זורמים
הדולרים, הפראנקים והלירות בזרם אי־תן.
על כל מושבה מונה מושל, שהקים לעצמי
מנגנון שליחים ומתרימים החי ברווחה.
בארצות־הברית,
הגדולה שבמושבות הש־גור,
נמסר השלטון לידי פקיד ותיק של
הקרן־הקיימת בשם מנדל פישר. פישר הביט
בדולארים הטובים הזורמים מזרחה ולטש
אליהם עין. הוא עשה מה שעשו מושלים
קולוניאליים לפניו: השתחרר מכבלי הבי-
קורת של ארץ־האם והכריז על עצמאותו.
הוא ממשיך אמנם עד היום הזה לנהל
בשם הקרן־הקייטת את מערבות״הפירסומת
האדירות של השנור בארצות־הברית, אך
הקרן קיימת רק לו! לישראל הוא שולח
את הריבית. ההבדל בינו לבין הכוהנים של
בית־המקדש הוא בזה, שהם הסתפקו ב-
גביית מעשר! מנדל פישר גובה הרבה יותר.

בראש הרשימה -״אני:״
ףאשרק רן השפע היתר. עדיין בגדר
Wחלום, נולד בעיר יקטרינוסלב שברוסיה
הילד מנדל אוסישקין, שנועד להיות המלך
הראשון של ממלכת הקרן־הקיימת. הילד
התפתח ליהודי פיקח, בעל אינטליגנציה
מפותחת ואהבה־עצמית מפותחת עוד יותר.
כאשר נולד בנו, למשל׳ והיה צריך לערוך
רשימת המוזמנים לברית־מילה, רשם בראש
הרשימה את המלה הרוסית :״יא (אני!)״
עוד בימי חייו, נקרא רחוב על שמו
בירושלים. סמוך לרחוב אוסישקין נקרא
רחוב גם על שם הקרן הקיימת לישראל,
אשר בראשה עמד אז אוסישקין. אופיינית
ללוח־הערכים של אוסישקין העובדה, שה־רחוב
הנושא את שמו, היה הארוך שבש־ניים•
תושבי העיר זוכרים עדיין את התי־מניה
הזקנה שהיתה עוברת מדי ערב־שבת
כשבידיה סולם ודלי, ממרקת בקפדנות את
השלטים שנשאו את שם אוסישקין בכל
]? 111X1מודגם בכל ניסוחו על־ידי טכס מסירת
למען הקק״ל, בשעה שכל תלמיד ומורה יודע ני שוב אין טעם קרנות הרחוב. אוסישקין עצמו היה עובר
בסיסמות הריקות של גאולת האדמה על־ידי גוף לא ממלכתי, ומה לאחר מכן, למיסקר.
j j f l lדגל הקרן־הקיימת, ברחבת בניין המוס״
גס שגוף זה הוא גדול ובעל מנגנון מסורבל, העולה בכסף רב.
בירושלים. הדגל נמסר לבית־הספר המצטיין בפעולותיו
מימים ימימה היו בני הישוב הירושלמי
החדש קוברים את מתיהם בהר הזיתים. או־בישיבות
ובבתי־תפילה. הנדבות שקובצו איפשרו להם לחיות.
סישקין הכנים חידוש, בחר במערת ניקנור, בגן האוניברסיטה העברית בהר־הצופים, והחליט
כי שם תהיה מנוחתו האחרונה. בצוואתו קבע את סדרי הלתייתו, עד לפרטי פרטיהם. היום
אך לא כל הכסף שנאסף הוצא על מחייה. היו תורמים שרצו כי כספם ישמש לצרכים
ה 30 למותו הפך ליום־זכרון קבוע, יום קול האדמה. נציגי הישובים השונים בארץ הין
יסודיים יותר, כגון בניית בתים ומוסדות בהם ישוכנו בני הישוב חינם. כסף זה הוכנס
מתאספים ליד קברו, ובידי כל אחד שקיק עפר מן האדמה שנקנתה על־ידי הקרן־הקיימת
לקרן מיוחדת, שנקראה קרן קיימת. כאשר החליט הקונגרס הציוני השני, לפני 57 שנים,
לישראל — מעין כבוד מלכותי ל״איש הברזל״ של הציונות.
להקים מוסד כספי משלו, קראו לו משתתפי הקונגרס בשם הגרמני קרן יהודית לאומית.
אלה שחיפשו תרגום עברי, לא טרחו לנדוד למרחקים, מצאוהו בבית־הכנסת הראשון,
כיום נראים דברים אלד, מוזרים. אז ביטאו מציאות גלויה: היות מנחם מנדל אוסישקין
על קופסת הנדבות של הקרן הקיימת ליהודי הישוב בארץ־ישראל.
מלך, וממלכתו הקק״ל• הוא התבדל מרצון מעסקנות ציונית פוליטית, התבצר בקרן־הקיימת,
כבש את כתר המלכות בזכות התמדתו ועקשנותו. אחרי מנחם אוסישקין לא חזרה הקק״ל
הרעיון היסודי של הקק״ל היה פשוט: לרכוש בכסף את אדמת ארץ־ישראל, ליישב עליה
להיות סתם אירגון קטן, ענף צדדי של אילן־היוחסין הציוני. הממלכה המשיכה להתקיים
יהודים. עקרון־העקרונות: אדמה זו תהיה לעולם שייכת לעם היהודי, לא תימכר לצמיתות.
גם אחרי מות המלך.
באסיפת־היסוד הסביר מייסד הקרן הרמן שפירא :״בצורה זו נפצה את העם היושב
בפלסטינה בעד אדמותיו, בכדי שיהיה בידו מספיק כסף לעבור ולהתיישב בארצות

אחרות.״
ה מיר - ffISיחי ך ךדץ ז
הכסף הדרוש נאסף מהעם היהודי — מן החייט המהגר בברוקלין והבנקאי העשיר
בברלין׳ עד לסוחר־ר,בשמים בפקינג. מנגנון הקק״ל, שהוקם במיוחד למטרה זו, פיתח
חי להנדמה הי ה כי הממלכה תעבור בירושה מן האב לבן. אך מינויו של שמואל
את השנור למדע מדוקדק. הוא אימץ לעצמו את קופסת בתי־הכנסת, הוסיף לה חידושים
I 4או0ישקין למשרת אביו נמנע ברגע האחרון, ובראש הקרן הועמד אברהם גרנות. אך
כמו מכירת עצים ובולים, רשימת כל דיכפין בספר הזהב תמורת תרומה, התרמת־חובה
השליט האמיתי, מאז ועד היום, היה יוסף וזיץ.
של תלמידי בתי־ספר, שלמדו לראות בקרן הקיימת תחליף לבית־המקדש בכל הנוגע להבאת
וזיץ נכנם לקרן־הקיינזת כנציג הפועל הצעיר, אחד מאבות מפא״י הנוכחית. תחילה השתלם
ביכורים ומעשר. בשלבים המאוחרים יותר, כאשר כבר הוכנס גם היישוב העברי המתבסס
על מחלקת הייעור, דחק את רגליו של מנהל המחלקה. משם כבש את עמדת־הכוח המכרעת:
והולך למעגל ההתרמות, הונהגו גם ניכויים אוטומטיים ממשכורותיהם של עובדים. משוררים
אגף הקרקעות. שלושים שנות עבודה חסרת־ליאות ביצרו את מעמדו כמלך החדש של
וסופרים עמלו והמציאו שירים לתהילת השנור. השלאגר של דורות עבריים היה :״את
ממלכה עשירה ומתפתחת.
קופסה את קופסתנו /את גואלת אדמתנו /את מרבה שדות בכפר /אילנות בגיא בהר.״
אחיהם הצעירים יותר של מפזמי שיר זה מדקלמים כיום בגני־ד,ילדים ובבית־הספר
היא התפתחה בהתמדה, עד כי עם קום מדינת ישראל חלשה הקק״ל על קרוב למיליון

די ועל חמישית הגדיש כאווחה ביאודלית

דונם. זהו שטח עצום, כאשר מודדים אותו בדונמים בודדים, הנרכשים דונם פה, דונס ש ס /
רגב אחר רגב /כך נקנה אדמת הטס /מצפון טד נגב. מדינת ישראל, לעומת זאת, רכשה
את אדמותיה בשיטה מהירה יותר. למחרת מלחמת תש״ח היו לה 17,5מיליון דונם אדמה.
לכאורה לא נותר לקרן־הקיימת ממי לגאול את אדמת המולדת; אולם היא המשיכה בכל זאת
לשיר את שיר גאולת האדמה.
באחת העיסקות המשונות ביותר בתולדות מסחר־ר,קרקעות שארץ זו ראתה, מכרה
ממשלת ישראל 2,4מיליון דונם לקרן־הקיימת לישראל. היתד, זו כולה אדמה טובה, ראויה
לעיבוד — מחצית האדמות שניטשו על־ידי הערבים ב־ .1948 כמה שילמה הקק״ל עבור
אדמות אלה? מתי? האם בכלל שילמה? על כך אין איש יכול לתת תשובה מוסמכת.
התסבוכת הגיעה לידי כך, שבמשך חודשים נמשך סיכסוך בין הקרך הקיינזת לבין משרד
האוצר. הקק״ל טענה כי שילמה ארבעה מיליון ל״י למדינה; האוצר טען כי לא קיבל
סכום זה מעולם. הציע אחד מחברי הכנסת׳ בישיבת ועדת־הכספים :״אולי הכסף הלך
לאיבוד בדואר?״ הלצה יקרה זו היא הפתרון היחידי שניתן עד כה לתעלומה. הכסף הלך
מן הקרך הקיינות לקרן הצבי, מבלי לעבור דרך קופת המדינה.

מעצמה ידידותית בישראז
^ ז ר חי הארץ לא ידעו על ארבעת המיליונים המטיילים בדואר, אולם הם ידעו כי
משהו רקוב בממלכה. הקרן הקיימת, מצידה, התעקשה לבצע עיסקות־קניה משונות,
לחפש בקדחתנות תפקידים חדשים שימלאו את הכלי המתרוקן ולהעמיד פנים כאילו
לא תם תפקידה.
עד קום המדינה היתר, הקק״ל חברה אנגלית. רק ב־ 1953 נחקק חוק מיוחד והקרן הפכה
חברה ישראלית בע״מ, אשר חבריו,־בעליה הם חברי הועד־הפועל הציוני. ועד זה אינו נבחר
על־ידי שום ציבור או גוף מוכר; חבריו מתמנים לפי מפתח מפלגתי, בקנוניות של מקח־וממכר.
כך שעסקנים מפלגתיים מקריים שולטים על חמישית משטח המדינה, ללא כל
ביקורת ציבורית או פרלמנטרית. הם אינם אחראים בפני תושבי הארץ, שאותה נשבעה
הקק״ל לגאול, כי אם בפני ״העם היהודי״ כולו. הצהירו לא פעם עסקני הקרן: כל עוד
לא הושגה זהות מוחלטת בין ״העם״ לבין המדינה׳ תמשיך הקרן־הקיימת — במסגרת
ההסתדרות הציונית — לייצג את העם היהודי בתוך המדינה. המדינה עצמה צידדה בהסבר
זה, חוקקה חוקים שהעניקו להסתדרות הציונית מעמד של מעצמה עצמאית, אם כי
ידידותית, בתוך תחומי המדינה.
האזרח הפשוט לא ערך חשבונות מסובכים של חוקה ומעמד. המורה שתרם בנדיבות־לב
בימי המנדט והפועל שהפריש ברצון חלק משכרו ללחום בגזירות הספר הלבן, חשו
עתה כי סיסמת גאולת האדמה הפכה סיסמת־שקר — והם חדלו לתרום. מורים הסבו על
ראשם את זעם מעבידיהם, הורים נזעמים הצהירו כי לא ירשו לבניהם לשלם את המס
השבועי, פועלים שלחו מכתבים למערכת נגד התרמות־החובה• משתכנים שרכשו דירות
על אדמת הקק״ל סירבו להיכנע לסחטנות המוסווית, שתבעה מהם לתרום לקק״ל לפני
שיוכלו להיכנס לדירתם. במקרה אחד, אף הגיע הדבר לבית־המשפט, כאשר סירב אחד
הדיירים, עורך־הדין אליקים העצני, להיכנע ללחץ.
אילו שאלו תלמיד הכיתה השלישית, היה אומר כי ישנו פתרון פשוט וטבעי: להעביר
לידי הממשלה את כל הפעולות הקשורות ברכישת קרקעות, הכשרתן, ייעודן, יישובן
ופיתוחן. שהרי אלה הם תפקידיהם של המשרדים הממשלתיים השונים, שנבחרו לשם כך
על־ידי אזרחי המדינה והעומדים תחת ביקורת הכנסת ומבקר המדינה. הקרן־הקיימת
וההסתדרות הציונית יכולות אמנם להמשיך ולקיים את המגביות שלהן בחוץ־לארץ,
וזכותן כזכותו של כל יהודי שתרם כסף — לפקח על הוצאת הכסף למטרות שלמענן
הוא נאסף. אך הביצוע של תפקידים ממלכתיים אלהחייב להיות ביצוע ממלכתי.
מנהיגי התנועה הציונית, מנחום גולדמן ואברהם גרנות ועד ליוסף וייץ, ידעו כמה
חשובה נקודה זו של איסוף תרומות. כי מספיק בניפנוף חרב הפסקת־השנור, כדי
שאזרחים ועסקנים רבים במדינה ייכנעו לכל דרישה. הסבירו ראשי ההסתדרות הציונית:
מסירת תפקיד כה חשוב וחיוני — כפיתוח אדמות ישראל — לידי הקק״ל יתן תנופה
חדשה למערכות־השנור שלה ברחבי העולם, ימלא את הכלי הישן בתוכן חדש ומלהיב.

מיהו ישיא??

העכר הציוני

נזשתקף בצילו׳ס זה, שנטשה ביום טליית חברי קיבוץ חניתא
טל הקרקט, ב־ 938ו. בתקופה זו מילאה הקרן הקיימת תפקיד
חלוצי ראשוני, ברכשה אדמות ובהכשירה אותן לטיבוד חקלאי ולהתיישבות יהודים.
אולם מאז שהוקמה ממשלה ריבונית, אין מקום לפטולות כאלה מצד גוף אחר.
הויכוח על החוקים המוצעים התנהל בכנסת לפי הכללים המפלגתיים המקובלים. היה זה
באחת מישיבותיה האחרונות של הכנסת השלישית, כשמחוגי השעון מאיצים בהם להזדרז.
משם עברו ההצעות לועדת הכספים של הכנסת, שתביא את ההצעות הסופיות לאישורו
הסופי של הבית. אחרי קריאה שניה, היו ההצעות הופכות חוק.
במדינות אחרות, היו עורכים בחירות מיוהדות כדי לשאול את דעת העם על חוקים
כה מרחיקי־לכת. ממשלת ישראל החליטה להגניב אותם ברגע האחרון ממש לפני הבחירות,
כשהכנסת מתכוננת כבר להתפזר. ואמנם, הכנסת יצאה לפגרתה האחרונה כשברור
לה שהיא תיקרא לישיבה מיוחדת בעוד שבועות אחדים, לאשר את החוקים הגורליים.
אך בועדת הכנסת קרתה תקלה קטנה. ח״כ חרות יוחנן באדר, אשר מפלגתו אינה שותפה
מלאה לחלוקת־השלל על־ידי הקק״ל, רצה לדחוק את הקץ. הוא ביקש את רשות הדיבור,
עוד בתחילת הבירור, הציג שאלת־תם :״מהו העם — האם הכוונה לעם היהודי ברחבי
העולם, או לעם הישראלי, ערבי כיהודי?״
היה זה סוף הבירור הענייני. כדי להתגבר על המכשול הבלתי־צפוי הוצעה אף נוסחה
חדשה :״מקרקעי ישראל״ .אלא שגם כאן הזדקרה השאלה :״מיהו ישראל — מדינת
ישראל, או עם ישראל?״ עסקני המפלגות עשו מאמצים נואשים לעקוף את הויכוח, להביא
את הצעות החוקים לפני הכנסת בטרם תתפזר סופית• עד לפני שבוע נראה היה כי
יצליחו. פרשת מינויו של שרון וויץ על־ידי אביו (העולם הזה 0142 הרתיעה את חברי
הועדה ברגע האחרון. אך ברתיעתם לא הרחיקו הח״כים לכת עד כדי מחשבה שעברו
ימי הקרן־הקיימת.

ך* פתרון הפשוט — של ריכוז כל הפעולות הקשורות בקרקעות המדינה בידי
ן | משרדי הממשלה השונים, העוסקים ממילא בשטחים אלה — לא נתקבל. במקומו
הניחה הממשלה לפני חודש על שולחן הכנסת שלוש הצעות חוק וטיוטא של הסכם
עם הקק״ל אשר כולן דנו בקרקעות העם. הציעה הממשלה: כל קרקעות המדינה
קרקעות רשות הפיתוח (רכוש נטוש) וקרקעות הקרן־הקיימת לישראל ייקראו מעתה
״קרקעות העם״ ,ואי־אפשר יהיה לעולם למכרן. כדי לנהל את הנכס העצום הזה, יוקמו
לפי הצעת הממשלה שני מינהלים, המינהל הראשון יהיה נתון בידי הממשלה ויטפל
בניהול הקרקעות. המינהל השני יהיה נתון בידי הקק״ל ויטפל בכל הכרוך בפיתוח
קרקעות אלה: ייעור, ייבוש־ביצות, סלילת דרכים, סיקול, הכשרת־קרקע•
כלומר: במקום לשים קץ להתערבותו של גוף זר בענייניה החיוניים ביותר של המדינה,
ביקשה הממשלה להרחיב את שטח פעילותו של גוף זה, להפקיד בידיו גורמי־כוח נוספים
וחשובים לאין ערוך. לא רק שהקרן־הקיימת תמשיך בעבודות פיתוח והכשרה באדמותיה־היא,
אלא שהיא תעשה זאת גם באדמות המדינה — לא מתקציבה, כי אם כקבלן, למען
המדינה ועל־חשבונה. המדינה תשלם בעד שירותים אלה את הסכום המלא שייקבע על־ידי
הקק״ל. וזאת, בשעה שלמדינה עצמה קיים מנגנון ממלכתי שלם לביצוע אותן משימות.
תוצאה אחרת של אותה הצעה: הקרן־הקיימת היא שתקבע במשך השנים הבאות היכן, מה
ובאיזה מידה לפתח. הגוף הרואה את עצמו כבא־כוח ״העם היהודי״ יקבע באיזה קצב —
אם בכלל — תתפתח הארץ.
במאמר שפורסם בחוברת הקק״ל קרננו, לכבוד חתימת הטיוטה של האמנה, בין ממשלת
ישראל לבין ההסתדרות הציונית, כתב שר־האוצר, קדיש לוז: להסדר החדש היו שתי
מסרות. הראשונה — חיזוק מעמדה של הקרן הקיימת. הסיבה האחרת, הממלכתית, של
פיתוח קרקעות, תפסה בעיניו מעמד משני.

העיקר -השיבוץ
ך* קרן הקיימת נחוצה למשטר משתי סיבות חשובות: כדי לקפח ערבים ולהבטיח
I Iחלוקת הרכוש לפי מפתח מוסכם בין המפלגות הקיימות. המפתח להבנת חשיבותה
של הקק״ל למשטר נעוץ בחוק נכסי ה מזינה. חוק זד, מגביל את מימכר קרקעות המדינה
על־ידי הממשלה, מחייב אותה לקבל את אישור ועדת־הכספים של הכנסת לפני כל מכירה.
לגוף אחד בלבד מותר למכור אדמה ללא אישור הכנסת: הקק״ל. בהתאם לחוק זה מכרה
הממשלה 2,4מיליון דונם לקק״ל היו אלה כולן אדמות ערביות נטושות. יתכן ותושב
ערבי היה מבקש את הרשות לעבדן, כחוכר. הממשלה, שאינה יכולה להפלות בין אזרח
ערבי לאזרח עברי, היתד, אולי נאלצת להענות לבקשה זו. אך ברגע שמכרה את הקרקעות
לקק״ל, שוב לא נשקפה כל סכנה כזו. שהרי הקק״ל מחכירה אדמות אך ורק ליהודים.
את התפקיד השני ממלאת הקק״ל באותה יעילות. בבית־הספר העברי ממשיכים אמנם
ללמוד את הגיאוגרפיה בצורה מיושנת, מחלקים את המדינה לאזורי הגליל, הנגב׳ השרון.
אך החלוקה האמיתית היא אחרת: חלוקת המשבצות של הקק״ל. היא מקציבה לכל מפלגה
אזורים משלה, בהתאם לערכה בממלכה הפיאודלית. החלוקה היא כה מקודשת, שכאשר
שאלו את אחד ממנהלי הקק״ל, מדוע הקצו אדמה חקלאית טובה להקמת כפר העשירים
סביון (״סנוביון״) ליד תל־אביב, בשעה שתושבי המעברה הסמוכה נמקים מחוסר־קרקע,
השיב המנהל בכנות :״איננו מכשיר של מעמד מסויים בלבד. גילינו שבני המעמד הבינוני
יצאו מקופחים בשיבוץ הקודם, לכן הוספנו להם חלקת אדמה חקלאית.״
החקלאות היחידה שבה עוסקים תושבי סביון היא׳טיפוח המדשאות שליד בתיהם• אולם
במציאות החדשה לא היה זה חשוב כלל בעיני הקררהקיינזת ׳.תעיקר היה׳ השיצוץ

במדינה
סע במעולה
ביותר

הזמן עוד היום
את נציגנו להדגמה
או בקר בביתננו
בתערוכת היובל

א חי םקר סו בע מ
דוו׳ דיבל * 24/תל־אביב
עלפוו ז 24 גנ

בכל קצות תבל
משתמשות הנשים לשביעת
רצונן בטקסטיל שמפו. לכביסת
צמר, משי וכל האריגים

(המשך נדענזוד )5
״זהנגעללבי השבוע הרשתה
המשטרה למשלחת של הפעולה להתראות
עם בן־הרוש במקום מעצרו, בנוכחות קצין־
משטרה, להסביר לו את ההצעה (ראה הנידון)
.לא היד, צורך בכר• בן־הרוש, שקרא
את כל העתונים, הבין היטב במה המדובר.
בצורה יד-־דותית סירב לקבל את ההצעה:
״איני יכול להופיע ברשימה אחת עם כל
גוף אחר. אני צריך לשמור על הניטראליות
של ארגון ליכוד עולי צפון־אפריקר.,״
אין פירוש הדבר שבן־הרוש פסל את
הרעיון עצמו. היה ברור כי הוא שוקל
את האפשרות להופיע בבחירות ברשימה
נפרדת של ארגון ליכוד.
השיחה היתר, סודית, אך בתומה מסר
בן־הרוש הודעה כתובה לעתונות :״עמדת
הפעולה השמית בענין ואדי־סליב נגעה ללבי
וללב חברי. אני מודה לכל הגופים והאנשים
שפעלו להגשת עזרה למשפחות העצורים,
שלא על מנת לעשות מזה הון פוליטי.״
הדמות הכפולה. התנגדותו של בן־
הרוש להתקשרות עם כל גוף אחר היתד,
כללית. היא נגעה גם לפרקליטו,, .תמיר
הוא עורך־הדין שלי, ואני משלם לו כסף,״
הצהיר .״אין לזה כל קשר עם המשטר
החדש• בכלל לא ידעתי מה זה.״
אולם לגבי הפרקליט עצמו לא היה הגבול
ברור כל כך. שמואל תמיר הבין כי עמדתו
הכפולה כעורך־דין וכראש הקבוצה החדשה
פותחת לפניו סיכויים מסויימים, ובזריזות
האופיינית לו מיהר להמחיש סיכויים
אלה.
כך קרה שיומיים אחרי הכרזתו הפסקנית
של בן־הרוש על התנגדותו לכל קשר עם
גוף אחר, כולל המשטר החדש, התקיימה
בואדי סליב אסיפת־עם מטעם קבוצה זו.
הנואם הראשי: סניגורו של בן־הרוש, שמואל
תמיר. אשתו של בן־הרוש עצמו הועלתה
על הבמה, כקישוט מתאים .״זה האיש
שמגן על בן־הרוש,״ אמרו בני השכונה,
ובאו לשמוע על מנהיגיהם העצורים, שפרק־ליטם
הוא הקשר היחיד עמם.
בשביל תמיר, היתה זאת אסיפה חשובה.
יום לפני כן החליט מרכז תנועתו ברוב
קולות שאין לה סיכויים ממשיים בבחירות,
וכי אסור לד, על כן להגיש רשימה. אולם
ההכרעה הסופית נדחתה לשבוע, עד למועד
האחרון להגשת הרשימה. מדוע? אמרו
אנשי הקבוצה, סתמית :״אולי יתפתח משהו
חדש עד אז.״
האסיפה בואדי־סליב באה כדי לתת דחיפה
ל״משהו חדש״ זה. בתוספת הופעתו
במשפט עצמו, הזוכה לפרסום רב, קיווה
תמיר tאולי יצליח ברגע האחרון לרכוש
אהדה בין המארוקאים, יתרגם את
הופעתו המשפטית לגורם פוליטי. קרא הוא,
באסיפה בואדי־סליב :״המשטר הקיים מעוניין
במהומות. אני אשאל אתכם, ואתם תענו
בקול רם: האם אתם רוצים מהומות?״ השיב
הקהל במקהלה :״לא!״
על אף התמרון ד,פיקחי של תמיר בדמותו
הכפולה, אין להניח כי יצליח לחרוג
מן הפריפריה המצומצמת של בני הישוב
המסודר, אליה פונה מצעו. הסיכויים לזכות
בקולות ואדי־סליב שמורים לבן־הרוש
עצמו. סיכוייו, אם יתיצב לבחירות: בחירתו
בטוחה, מובטח שיחרורו מן המעצר,
ביטול המשפט.

יחסים מרחביים
ש כנו ע י די דו ת•
תוצרת נקה תוצרת איכות
המפיצים היחידים:

חב> נוריתבע ״ ס

פקידים :

תלמידים !
סטודנמים :

הרשמו עוד היום לקורסל
הערנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן נ רג GKEGG
המנהל: ח .בר״קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ אבים, רחום גו רדץ .5
מוב טחת!
הצלחה

על סיפון האוניה הצרפתית ליברסה,
שחצתה בשבוע שעבר את האוקינוס האטלנטי,
הסתובב גבר מקורח כבן ,35ד,ירבה
לרקוד עם נערות חינניות. אחר שעת ריקוד
רצופה התפנה להרהר בעיסוקיו, התיישב
ליד קבוצת נוסעים ישראליים.
הוא הוציא מכיסו את כרטיס הביקור
שלו, הוכיח את אמיתות הכתוב בו בעזרת
דרכון־דיפלומטי: מאיר טולידאנו, הנספח
הכלכלי של מארוקו באו״ם ובארצות־הבדית•
טולידאנו, יהודי מצליח, המקורב אל ראשי
השלטון׳ המארוקאי, לא נסע לחופשת־מול־דת
המקובלת בין הדיפלומטים. הוא התכוון
להגיע לפאריס.
״זוהי טעות לחשוב שיהודי מארוקו שונאים
את הערבים ותומכים במאבק הקולוניאלי
הצרפתי באפריקה הצפונית,״ הסביר
סולידאנו בבהירות .״ידוע לנו היטב כי
בימי מערכת־סיני היו רגשותיהם של יהודי
מארוקו מעורבים: הם קיוד לנצחונו של
צה״ל והתפללו למפלת הצבא הצרפתי.״
הדיפלומאט המארוקאי מוכן היה להסביר
לישראלים את יחס שלטונו ליהודים. גישתו
החדשה שונה מכפי שמקובל לחשוב ביש
ראל
:״היהודים תומכים בכל לבם בתנו־עות־ר,שיחדור
הערביות. הצרפתים יודעים
זאת היטב.״
יהודי מארוקו אינם אהודים על מוחמד
החמישי, מלך המדינה, הקשור בצרפת. כי
הם שלחו תרומות רבות לתנועת־השיחרור
האלג׳ירית, עוזרים גם לשרידי המורדים,
הלוחמים נגד השלטון הקיים במארוקו
עצמה.
הפתרון הפשוט של המלך: לאפשר את
עלית היהודים לישראל.
פרוטקציה פוליטית. אולם לא כל
הפתרונות טובים בכל המקרים. מאורעות
ואדי־סליב גילו ליהודי מארוקו את היחס
הגרוע לבני עדתם בארץ, שינו את עמדתם
החיובית לעליה.

משחק המפלגתי הרגיל. הוא מיהר להודיע
על מינוי ועדר-,קרואה.
יחד עם המינוי הפומבי׳ הקים בר־יהודה
ועדה אחרת, לא הודיע על כך לעתונים.
תפקידה לא היה לדאוג לעניני נתניה: הם
ניצלו את הבילבול בעירית־נתניה, מיהרו
לדון על חלקה הדרומי של העיר. כי הם
רצו לקבל את החלטתם לפני שיבחר ראש־עיר
חדש.
מסקנתם: לקרוע את חלקה הדרומי של
נתניה — כולל מכון־הספורם על־שם ויג־גייט
— מן העיר .״איזור זד״״ קבעו חברי
הועדה ,״יצורף אל מועצת חוף־השרון.״
העובדה שבראש מועצה־מקומית זו עמד
דויד אמן׳ איש אחדות־העבודה וחבר מפלגתו
של שר־הפנים, היתה מקרית בהחלט.

השלטונות ראו את ההתפתחות החדשה בעין
רעה. כי הישארות היהודים במארוקו עלולה
להכביד על שלטונו של מוחמד החמישי,
להבל ביחסיו הטובים עם צרפת.
ליד כמה כוסיות משקה בבר ד,אוניה,
גילה טולידאנו המשמין לאיש־עסקים יש
דרכי
אדם
ה צ עי ר ו הי ם
בבית אבן משוקם, ליד כותרת אבן בת
2000 שנה שנמשתה ממצולות הים, ניצב

אלי אביבי, ידידה ובית
נקוזות־חן על גוף האהובה
ראלי את מטרת נסיעתו לפאריס :״אולי
הצרפתים יוכלו לשכנע את ממשלת ישראל
למנוע פירסומים עיתונאיים על מצב יהודי
מארוקו בישראל,״ אמר טולידאנו .״זה יגביר
את קצב ד,עליה לישראל, יקל על
ממשלתי.״
הוא לא הבין את טענת הישראלי, לפיד,
אי־אפשר למנוע פירסומים אלה במשטר
הדימוקרטי הקיים בארץ .״אפשר לאסור
את פירסום מאורעות ואדי־סליב ומצב
יהודי מארוקו בישראל בטענה שהם קשורים
בבטחון המדינה, ממש כפי שממשלתכם
אסרה כל פירסום על העליה בטענה דומה,״
קבע טולידאנו בהתרגשות.
עצה זו תזכה בודאי לדיון נכבד מצד
הגורמים הישראליים המתאימים.
נתניה מקר בהחלט
לשר־הפנים הישראלי יש יותר כוח מאשר
לציבור בוחרים גדול. הוא רשאי לפזר כל
מועצה מקומית, שנציגי המפלגות המתכתשים
ביניהם, אינם יכולים להקים בה קואליציה.
במקומם הוא מכריז על מינוי ועדה
קרואה, מוזתר על שירותו של ראש־העיר.
אולם שר־הפנים ישראל בר־יהודה אינו
שש בדרך כלל לנצל זכות זו. הוא מעדיף
לחכות, נותן לחברי המועצוודהמקומיות
למצוא בעצמם את הפשרה.
לפני למעלה מחודש, פרץ משבר רגיל
בעירית נתניה. כמו בכל שנת בחירות פרצו
סיכסוכים בין השותפים הקואליציוניים, ראש
העיר משה שקד נאלץ להתפטר. הגורם
למשבר: נציג אחדות־העבודה דויד אנצי-
לביץ.
אנצילביץ, שהיה סגנו של שקד, לא מיהר
להתפטר. הוא היה ראש־העיריה בפועל,
נהנה מן המשבר.
ועדדדקדואה. ההנאה לא היתה ארוכה.
חבריו של אנצילביץ דאגו להדיח גם אותו.
למרבית הפליאה לא רגז אנצילביץ על
חבריו למועצה, כשהחליטו לפטרו מתפקידו.
הוא שתק, נתניה נשארה ללא ראש־עיר.
בניגוד למקובל לא חיכה שר־הפנים ל
צעיר
שזוף־עור ונוקשר-,פה, וצפה בעצב
אל הים. אלי אביבי 28 גבר שבילה את
מחצית חייו על הים ולחופו, עמד להיות
מנושל מחלום־חייו: מוזיאון ימי פרטי שהקים
לו בכפר הנטוש אכזיב.
לצד אביבי עמדו אהבתו הגדולה למפעלו
ונערה צעירה בודדת, שהחליטה לקשור
את חייה בחייו. נגדו ניצבו כל מוסדות
המדינה, שנציגם, משרד הבטחון, הבטיח
השבוע לצעיר החולמני, במכתב חוזר, לנשל
אותו מביתו, לגרשו מאכזיב בגלל
״סיבות בטחוניות״ ,להרוס את הכפר הערבי
החרב לחלוטין.

על מח שהביא אותו לאכזיב,
וכיצד הרים את המוזיאון הפרטי
שלו, סיפר השבוע אלי אביבי לכתב
״העולם הזה״ בחדרו האב־זוטי
הצופה אל אחד החופים היפים
כיותר כישראל -חדף אכזיב:
מעולם
לא כתבתי כל כך הרבה מכתבים
ולא הייתי כל כך עצוב, כמו
השבוע. לפני ימים אחדים שלחתי מכתבי
אזעקה לראש הממשלה, לרמטכ״ל, לחברת
התיירות, למשרד החינוך, לממונה על התכנון
ולראש המועצה האזורית סולם צור,
שאליה משתייך המקום אליו קשרתי את
גורלי לפני כשבע שנים• התחננתי בפני כל
האנשים הללו, שיתחשבו פעם נוספת לפני
שהם מאשרים, על ידי אי־התערבותם, את
המעשה הנורא שעומדים לעשות לאכזיב
ולי.
עוד לפני שנתיים הודיע לי משרד ה־בטחון
כי עלי לפנות את המקום, כיון שעומדים
להרוס את המבנים של הכפר מ־טעמי־בסחון.
כתבתי אז מכתב לראש-המנד
שלה דוד בן־גוריון, בו ציירתי את הנתונים
הנפלאים של המקום, ואת העובדה
שהפכתי לחלק מן הנוף. הגזרה בוטלה
בשעתה אולם לא לאורך ימים. השבוע,
כשראש הממשלה היה מחוץ לגבולות הארץ,
שוב נשנתה התביעה: עלי ללכת מכאן.
נאמר לי כי שני המבנים, הנמצאים ברשותי
מזה שמונה שנים, יופקעו מידי ויהרסו
בקרוב. הרס בית אלי אביבי אינו רק חיסול
מקום מגוריו של אדם פרסי, זוהי פגיעה

חעולס תזחr 11« .
יי־ר•

כ׳ הי׳

בנכס תרבותי בעל ערך שלעולם אי־אפשר
יהיה לתקנה.
ציד דובים בגרנלנד. הים היה כל
חיי ב־ 14 השנים האחרונות. בגיל 14 עזבתי
את הורי וששת אחיותי ויצאתי להכשרת
צופי־ים לקיסריה ונוה־ים. הייתי הצעיר
בחבורה. ההמשך היה רגיל. גיוס לפלוגות
הים של הפלמ״ח ועליה ב׳ .כשהחלה מלחמת
העצמאות, צרפו אותי לחיל־הים.
הייתי בין הראשונים שהשתחררו מהצבא.
עוד לא הספקתי לחשוב מה לעשות וכבר
קיבלתי הזמנה ממחלקת הדיג הממשלתית
לצאת, יחד עם עוד 15 צעירים, להשתלמות
בדיג במים עמוקים בארצות אירופה הצפוניות.
כשנה עבדנו שם. עזבתי את חברי
והחלטתי לצאת למסע פרטי ביבשת, לפני
שובי לארץ. השתתפתי בציד דובים בגת־לנד
ושפיצברגן ומשם המשכתי, בכסף שהשתכרתי
בציד, דרומה. נאלצתי להפסיק
את המסע המתוכנן באמצע. חשבתי להמשיך
אל המזרח הרחוק שקסם לי מאד, אבל
מחוסר כספים ויתרתי. חזרתי ארצה.
אז פגשתי לראשונה את המקום שהפך
לביתי בשבע השנים האחרונות. רציתי
לנוח, להעלות רשמים ממסעותי. ביתה של
אחותי הצעירה עליזה, במושב צהל ליד
נהריה, נראה לי אידיאלי למטרה זו. אולם
במהרה עמדתי על טעותי. הגעתי לבית
אחותי בצהריים. היא ביקשה אותי מיד
לספר לה על נסיעותי. כשנוכחתי שלא
אוכל לנוח בביתה, יצאתי לטייל בסביבה.
אהובה שרועה ליד הים. נמשכתי
כמו תמיד לכיוון הים. כשהתקרבתי לחוף,
המרוחק רק כקילומטר מהמושב, נפתח לעיני
מראה מיוחד במינו: כפר ערבי חרב,
דקל טיפוסי וכיפת מסגד נושן. ידעתי שזה
הכפר הערבי אכזיב, אם כי לא הכרתי אותו
מקודם. מיהרתי לחוף. כאשר הגעתי אל
הכפר עצמו היתד, השעה שעת בין־ערביים׳
זמן שבו מראה המקום משגע ממש. הסתובבתי
בין החורבות כשאני מתאפק שלא
לצעוק מרוב התפעלות ממה שנגלה לעיני.
ההחלטה הגורלית נפלה באותן שעות.
למחרת לקחתי את המיטה המתקפלת מבית
אחותי, דלי, כלי־ניקוי, מנורת נפט
ופתיליה ישנה. העמסתי הכל על עגלה
רתומה לפרדה ויצאתי אל אהובתי החדשה,
השרועה בין החולות. שבועיים עבדתי בפרך
בטיהור הבית השלם ביותר, הקרוב
ביותר לים והרומנטי ביותר בכפר. חיפשתי
מקור. מים לשתיה. זכרתי שבחוף טנטורה
ניצלו הערבים מעינות מיס מתוקים שנבעו
מתוך הים ליד החוף. חיפשתי ולמזלי
מצאתי מספר מעינות כאלה, ממש
ליד הבית. בזמן הראשון היה זה מקור
המים היחיד שלי. הייתי מחכה לשעת השפל,
מסיר את השכבה העליונה של החול
ומים כמעט מתוקים היו מבעבעים אל תוך
הספל שבידי.
נקודות חן מקסימות כגוף. מקור
הקיום העיקרי שלי היה הדיג. או שהייתי
מפזר חכות מסביב לסלעים, או שהייתי
יוצא בלילות חשוכים עם מנורת לוקס
בעלת אור חזק. הדגים היו מתקרבים למנורה
ואז הייתי תופס אותם בידיים. לא
הייתי צריך להרבה יותר מזה. מלבד הדגים
אני מסתפק במעט חלב, ירקות וביצים,
ואותם אני קונה בכסף שקיבלתי ממכירת
הדגים• הרגשתי שהנה הגעתי סוף סוף אל
המנוחה שכה חיפשתי.
את רוב זמני הקדשתי לחקר המקום. הסתובבתי
ימים שלמים בין החורבות. צללתי
בים וגיליתי ממצאים יקרים. נודע לי כי
המקום הראשון בו נזכר המקום, הם מכתבי
תל אל־עמרנה, שם הוא נקרא אקוסיפו.
היתד, פה עיר נמל כנענית. בתנ״ך מוזכר
המקום, בנחלת שבט אשר, בשם אכזיב.
עד לפני 12 שנה גרו פה קרוב לאלפיים
ערבים מוסלמים, שלמראית עין עסקו בדיג,
אולם למעשה התקימו על הברחות. ככל
שחקרתי את גופה של אהובתי, גיליתי בה
נקודות־חן מקסימות ביופין. סימני חציבה
על. הסלעים, ברכות קטנות להפקת מלח
והמון פלטות ים. אספתי את הכל לחדרי־הבית
והקמתי לי מוזיאון די נכבד. אנשי
מדע רבים׳ שביקרו פה, הביעו בפני את
התפעלותם ממספר רב של הממצאים שלי.
לאט־לאט הגיע שמע המקום אל אלפי
אנשים ברחבי הארץ, ותנועת המבקרים הלכה
וגדלה. בזמן הראשון קשה היה לי להסתגל
לכך, כי באתי לכאן כדי למצוא את
השקט, ולא להיפך. אולם במשך הזמן התרגלתי.
מלבד זה חשבתי שאם אהובתי באמת
כה מקסימה ומושכת, מדוע שלא יד,נו
ממנה אנשים רבים ככל האפשר? אולם
לא זה היה הגרוע ביותר.
לפני שנתיים קיבלתי לפתע הודעה שעלי
לפנות את המקום. הגזרה בוטלה. בינתיים
פגשתי את תמר. היא החליטה לקשור
גודלה במקום ובי. השבוע קיבלתי שוב
זזעולם חזח 1143

צ׳יטה וידיד*
זזתול בביתו של איש האריה
התראה, הפעם החלטית וברורה: עלי לעזוב
את המקום. ניסיתי כל אשר יכולתי, שיגרתי
מכתבים לכל כתובת אפשרית. טרם
קיבלתי תשובה. האמנם מתכוונים הם לגרש
אותי מהבית האחד שהיה לי?

צלב הכרס
עוברים ושבים נעצרו בתמיהה ליד חלון
גדול באחד הצריפים שבשכונת נורדיה,
במרכז תל־אביב. המודעות התלויות בחלון
הבטיחו ללקוחות להגשים את מיטב חלומותיהם,
לתקן את כל פגמיהם הגופניים
והרוחניים. המבטיח: אליעזר פריד (,)40
יליד ראש־פינה.
בעברית רעועה הציע פריד את סחורתו:
החזרת הצבע לשערות מלבינות, ללא שימוש
בצבעים־מלאכותיים, הצמחת שערות
על קרחות, החזרת הנעורים, העלאת והורדת
המשקל ללא הרעבה והתעמלות.
לא היה זה העיסוק היחידי של פריד.
הוא הציע לאנשים סקרנים להביא תמונות
וכתבי־יד של ידידים, לשמוע מפיו מה
אופיים האמיתי וכוזנותיהם הנסתרות. לחובבי
אמנות היה לו להציע משהו נוסף:
תמונות, פרי מכחולו.
איפה יש כמוני? ״אני מוכשר מאד,״
הודה השבוע פריד בלי שמץ של בושה
ובכנות מדהימה .״כבר בגיל 22 נחשבתי
בפרופיסור לכל מיני דברים. הכשרונות שלי
התפתחו בשטחים רבים.״ פריד, הנחשב
בעיני עצמו כגאון, הדפיס על חשבונו ספר
בשם הרופא הטבעי, אינו מצליח להסביר
מדוע אין הספר נמכר.
כיצד הוא מטפל בכל הפגמים השונים,
זה ענינו שלו. הוא מוכן רק לגלות טפח
מהם: על הקרחות הוא מורח חומר מיוחד
עשוי מצמחים׳ פטנט שלו. כעבור זמן קצר
צומחות השערות המיוחלות.
אפילו אם יגלה את הפטנט שלו לא כל
אחד יוכל להשתמש בו .״יש לי השפעה
אישית עצומה על האיש שמקבל ממני טיפול,״
מסביר פריד.
את יכולתו האישית העצומה הוא מתאר
בצורה מוצלחת יותר, לגבי אנשים שצריכים
להשמין או לרזות .״שני סוגי האנשים
האלו מקבלים את אותו הטיפול כמעט,״
מודה פריד .״רק השפעתי האישית עוזרת
לסוג הנצרך לגדל את כרסו, לשני —
להוריד אותה.״

אנשים
פ ר סו מתב כנ סחב רו ת
בעיה מיוחדת במינה ניצבה בפני פולה
בף גוריון, בעת הפלגתה עם בעלה לחופשתו׳
על סיפון ד,אניד, תיאודוד הרצל. פולה,
שעד לעלותה לאניה הוסתר גם ממנה יעד
ההפלגה ומשך זמן החופשה, מחשש הדלפה,
לקחה עמה מלאי גדול מאד של בגדים.
באניה עצמה התעקשה פולה לכבס במו
ידיה את בגדיו של ביג׳י, למרות שאסר
עליה זאת, הסתירה מפניו את הבגדים המ־כובסים
בעזרת מגבת גדולה שכיסתה עליהם
בכנס חברות מפא״י שנערך בביתה
של הגברת אבן, בו נוכח גם שמעון
פרם, הביע פרם את הזדהותו עם המין
היפה, ותוך כדי נאומו לא הבחין כי התחיל
את המשפט :״אנחנו חושבות
כתב של אחד מעתוני הילדים במדינה בא
לראיין את הזמרת יפה ירקוני. בין
השאר ביקש אותה הכתב לספר על אהבתה
הראשונה. אולם כאן התערבה לפתע בתה
בת ד,־ 10 של יפה, שנוכחה במקום, סירבה
בכל תוקף שאמה תשוחח על נושא זר״
יפה ניסתה להסביר לבת את עובדות החיים,
אולם דבר לא עזר והתשובה לא ניתנה
בעת מסעה של משלחת הנוער היהו-
די־ערבי של ההסתדרות בתורכיה, התרשם
המלחין עמנואל זמיר מהנעימות התורכיות
עד כדי כך שבו במקום חיבר כמה
שירים על נושאים תורכיים כמו שיר איזמיר,
שיר הדרדנלים ושיר איסטמבול. את
המילים לשירים כתב המשורר הערבי אכול
אמין, מכפר רנה בגליל, שהשתתף במסע.
ליטננט תורכי צעיר, מדריך־טיסה בשם מי-
תהת תימל, תרגם את המילים לתורכית,
והשיר זכה לפרסום רב בתורכיה. בעקבות
הפרסום באו מאמרים ותמונות, ועמנואל
זמיר עומד להפוך למלחין שירי עם תורכיים
ידוע לגן־החיות התל־אביבי הגיע
השבוע אורח חדש — צ׳יטה, נמר הצייד
האפריקאי הידוע בתור החיה המהירה ביו*
מגדל זזיות-חטרף מי שח פינזילבר, כש הוא
מ שכנע את נמר־הצייד להיכנס לכלובו
החדש בגן־החיות.

*pro9ה שמע
• הגברת סוזי א כן, רעיתו של אבא אבו :״החיים המדיניים בוושינגטון !

הם באירועי גן־ילדים לעומת סערת הפעילות הפוליטית בירושלים ובתל־אביב.״
• יוסף אלמוגי, יושב־ראש מטה הבחירות של מפא״י׳ על ועדת המינויים !
של מפלגתו :״זאת לא ועדת מינויים — זאת ועדת עינויים!״
• מנחםב גין, באסיפת חרות בתל־אביב :״מנהלי סולל בונה לוקחים 60 אלף j
לירות פיצויים, ואחר־כך הם שרים את שיר האינטרנציונל על מזי־הרעב.״
• שמע ון פרם, לצלמים שרצו לצלמו במסיבת נשי מפא״י בביתה של הגברת !
סוזי אבן :״אל תצלמו אותי, אני לא אוהב פרסומת.״
• יו נהעט רי, שחקנית שלישיית תל־אביב הקטנה בראיון שהעניקה בתור ן«
מלכת פורים של תל־אביב דאז לקורספונדנט של הפועל הצעיר :״היה לי דוזקא !
בחור נחמד. הלך אחרי, חזר אחרי, הלך אחרי וחזר אחרי, עד שהלך ולא חזר.״
• רו כלספ רי ם, ליד התחנה המרכזית :״רק היום בואו הנה /מוכרים |
ספרים בזיל הזול /אם בן־גוריון היה יודע /היה קונה את הכל.״

תר בעולם. החיה הגיעה בכלוב, אולם מאלפי
הגן חששו להוציאה מתוך הארגז, עד
שיבוא האיש שליווה אותה מאפריקה. כשבא
האיש הוא הוציא את החיה המסוכנת
בידיו, הוביל אותה ברחבי הגן כשהיא
קשורה אליו בחבל דק והכניסה לכלובה.
האיש היה מישה פינזילבר ( )40 יהודי
יליד בסרביה, הדובר מעט עברית ואידיש.
מישה הוא אולי היהודי בעל המקצוע הנדיר
בעולם. הוא מגדל אריות ונמרים. מישה
הוא תושב טנגניקה, שם מכנים אותו הילידים
בשם בונה סימבה, שפירושו איש
האריה• יחסיו ההדוקים עם צ׳יטה נובעים
מחיים משותפים במשך שבע שנים, בהם
גידל את נמר הצייד בביתו כחתול. גילוי
נוסף של מישר : ,שני אחיו, שחיו שנים
בישראל, ואחד מהם אף היה מפקד בהגנה,
מגדלים אף הם חיות טרף בטנגניקה.

צב עתכלתבחדר־י ל די ם
למחזאי נסים אלוני אין הרבה מזל.
חברתו אילנה קופד, שחקנית הבימה, רק
חזרה ארצה, אחרי שבילתה שבוע בלונדון
במבחני בד עבור הסרט רות המואביה
העומד להיות מופק על ידי חברת פוקס,
וכבר הגיעו אליה מברקים בהולים מארצות-
הברית, שקראו לה לבוא לשם מיד לשם
ברור האפשרויות המאד ודרודות להפיכתה
לכוכבת הוליבודית. אילנה הספיקה לשהות
רק שלושה ימים, וכבר הגיע מברק נוסף
השואל מדוע היא מאחרת לבוא. נסים נראה
הולך קודר־רוח. אמר לו אחד מידידיו:
״מה יש? יש עוד נסים בעולם
נירה שוורץ, היפהפיה הפתח־תקואית,
שלפני שבוע סופר על צאתה לחוץ־לארץ
לשם נשואים עם תייר, החזירה לעצמה את
הכבוד הלאומי. נירה אמנם טסה לחוץ־לארץ.
את דמי כרטיס הטיסה שילם גם בעלה
לעתיד. החתונה נם היא תיערך בחוץ־לארץ.
אולם מסתבר שהחתן יהיה לא אחר מאשר
אחד מאילי־ההון של מלבם, שהחליט לשאת
את נירה דוזקא בחוץ־לארץ למחזאי
יורם מטמור אין הרבה אשליות. אין
הוא מטיל ספק כלל מה עומדת להביא
לו אשתו, קטי מטמור, הנמצאת בחודשי
הריונה האחרונים. בדירתם החדשה, בת ארבעת
החדרים, הכין הזוג הדר ילדים, צבע
אותו ללא כל היסום בצבע תכלת
כאשר קיבלה על עצמה הזמרת שיכולת
דהאן, את תפקיד המלצרית־זמרת במועדון
הלילה תל־אביב הקטנה שבתערובת היובל,
נדו לד. כמה מחברותיה. חברות טובות אלה
היו מסירות את החיוכים הטפשיים מעל
שפתותיהן, לו ידעו למשל שבערב אחד
קיבלה שיבולת, מלבד משכורתה הקבועה,
21ל״י בתור טיפים מאורחי המועדון
ל״יי עזבו את הארץ הזמין תיאודיר כי*
קל את שחקן תיאטרון זוטא, מאיר ינאי,
לבוא עמו לארצות־הברית. אמר ביקל:
״תבוא לניו־יורק ועם פרצוף כשלך תעשה
קריירה קולנועית תוך חצי שיה.״ השיב
לו ינאי :״אז למה לך זה לקח שלוש שנים?״
״נו, אתה הרי יודע. שאני עצלן,״ היתד.
תשובתו של ביקל תמר רובינס
שחקנית הביסה, שיצאה השבוע למסע במוסקבה׳
השאירה ערב נס-עתה את הפתק הבא
לידידיה בתיאטרון :״אם לא אמות ואשתגע
עד יום ראשון, אז מי שיסע למ-סקבה ביום

דאשוך תהיה בודאי תמר רוביננב״

את תערוכת היובל הססגונית של תל־אניב אנשו לואות־ואנשו גם לשמוע, מפי הו

ת ע רו כ ה

״מה פתאום, השתגעתם? ! אני לא חושבת
שהציור האבסטרקטי הגדול הזה זה
שלוש נשיס באמבטיה של פיקאסו. התמונה המשוגעת
הזאת באה לסמל מה עושים עם
כל התמרים שמוצאים בנגב. האמבטיה מסמלת
את מפעלי ים־המלח. תוריד את הידיים.
חצאי העיגולים מסמלים את ייצור האשלג
על כל שלביו. לא, אני לא פקידת משרד־הפיתוח.
רק בחופש אני עובדת כאן. מה
שאתם רואים שם, העיגול שכתוב עליו אשלג
הנפגש עם העיגול שכתוב עליו פוספט,
זה במטרה להראות את איחודם של שני המפעלים
למפעל הדשנים. התמונה של האוטו־משא
מימין, משקפת את התקווה שלנו, ש״
התובלה של כל חמרי הגלם תיעשה בעתיד
על־ידי הרכבת. מה זה חשוב מה אני לומדת.
לומדת רפואה. אי אפשר לדעת איזה
רופאה אהיה. קודם צריך לגמור ואחר־כך
רק יודעים מה לעשות. כל הדגים האלה
שאתם רואים כאן טורפים. מאוד מסוכנים
אפילו לבני־אדם: יש להם רעל. כולם מאילת.

הכד מסעי
*יתן התצוגות המסחריות. תצו־
^ גת חברת תמה, תעשית פלסטיק במש־מר־העמק.

של דגלים

של תל־אביב, הביתן המרכזי ב מפו אר ת והע שירה בתערוכו ת שנערכו
אי־פעס בישראל. משמאל נראה קיר התבליטים האמנותיים שבכניסה
לביתן תל־אביב, בו מוצגו ת תכניו ת הפי תוח של העיר תל־אביב.

של 21 ארצות ש שלו שים ואחת
מעריהן מציגו ת ב בי תן ערי
עולם, מ תנו ס ס בכניסה לתערוכה. ה ת מונ ה צולמה מ בי תן הכיפה

ך ביתן ״ערי״העולם״ שבתערובת יו־
^ ,ב ל תל־אביב ישנו אולם בו מקרינים
;די שעה סרט קצר של קרן הסיוע האמרי־ן
אית על תל־אביב. באנו בדיוק בזמן שלא
;ציגו .״אין דבר,״ אמר האיש שישב בפתח,
הושיט לנו גליון נייר מודפס בסטנסיל.
כאן כתוב כל מה שיש בסרט.״ לקחנו את
;נייר וראינו שהוא מכיל את דברי הקריינות
;מלוים את הסרט.
קראנו מה שכתוב:
קולגבר :״ערים מז קינו ת לאט לאט.
5שנה מלאו לתל־אביב ועודנה צעירת ולאת
תקווה ומצפה בבטחה להמ שך גי־ולה
שסופו עדיין רחוק.״

מיד ראינו בעיני רוחנו את התמונה אותה
יוד דברי קריינות אלה — אשד, בת שלו־זימפלוס,
שהטיפול הקוסמטי הוריד ממנה
זנתיים, יושבת בקפה ברחוב דיזנגוף, מסוכלת
בגברים החולפים על פניה ו״מצפה
;בטחה להמשך גידולה שסופו עדיין רחוק.״
״תל־אביב צו מח ת בכל ה־קו
לאשה
;כיוונים בעת ובעונה אחת. לגובה, לאורך,
רוחב ולעומק. העיר ה הו מי ה — דופקה

המשכנו לראות את הסרט בעיני־רוחנו,
:שלפתע נפסקה התמונה כמו בסרט שנקרע,
מיד ידענו מה עלינו לעשות. כל אחד כוזב
על מה שאפשר לראות בתערוכת היובל.
ונחנו לא נכתוב על זה. לא נכתוב על
ידשאות־הירק ועל הברבורים שבבריכת־
;מים. לא על האורות הצבעוניים ולא על
זדגלים הססגוניים. לא על סוסי הפוני והג־
:ולים, ולא על תוכניות פיתוח תל־אביב. לא
.כתוב על המונומנט של בנק הפועלים ה־ן
זדקר כמו סד עץ ענקי, סמל לריבית ה־
׳וחצת, ולא על מגדל פיזה של חברת ה־זשמל.
לא נכתוב על עגלות הילדים של
ז ל מז, יעל תנורי פז גז (עם הסיסמה ״אויף
!זגז קאנסטו זין פאראזן!״) ועל מפתחות
־,ייל של ירדני ועל צמר־הפלדה של סטיבו
יעל המקלחות של דמט (״נהדר לחפיפת ה־
־אש ועל מקלטי הטלביזיה של א מ רון
׳שניידר, ועל מנורות השולחן, בתוכן מת־ועעים
פרפרים השוחים במים (״ 10ל״י
:לבד — על כיסך לא יכבד, ובידך מתנה

:אה לכל אחד!״) ועל מכונות הכביסה, וה־זוירונים,
הבננות של המ שביר, האוטובוסים,
־,אניות, הספות הקפיציות של פרדייז, המרגמות,
פצצות האטום ואבקת־ד,כביסה של
קלין. לא. על זה לא נכתוב.
עשינו מה שעשתה אוסוס עבור אלה שלא
יכלו לראות את הסרט שלה. רשמנו את
דברי הקריי1ות המלוים את ההצגה הגדולה.

קול אשה (קולה של תהילה, בת קיבוץ
משמר־העמק, הלומדת בס מינר גבעת־ה שלו־שה.
נראית כבת .14 או מרת שבת :)18״כל

מה שא
אצלי ד1

קוביץ.
ברם
ספר הזה
מי חתו
שון. ה[
ונהניתי,

תק. ה
נים —

מאוד
זה ש;
מים כי
ונהנית
לה פו
אבל ב פקתי יצחק,״

״כאן
תום או מעדות לחתום. אמרתי אתם
פרוטק:
סליב

את השאר תעשו כבר עם עיני־הרוח שלכם.

דגים מאילת ayרעד סגג
ך*יתן משרד הפיתוח.
Jקולאשה (קולה של המנחה עמנו־אלה
רוה, סטודנטי ת לרפואה בירו שלים.
שנה שניה. בת :) 22״הדגים האלה שאתם

רואים כאן ראשית כל כולם מאילת. אלה
דגי שמש• בגב יש להם קוצים. מאוד מסוכנים.
יש להם רעל הדומה לרעל של נחש
הקוברה ההודי. מסוכן מאד. אפילו לבני-
אדם. נתנו להם לאכול 150 דגים קטנים.
משך 24 שעות כמו שאתם רואים לא נשאר
כלום. קוראים להם גם דג העקרב וגם דג
האריה. זה מפני שיש להם רעמה כמו לאריה.
כולם מאילת. הדג הזה קוראים לו
אבו־נפחא. לא, הוא לא דג ערבי. פירושו;
אב־נפוח. כשרוצים לבלוע אותו הוא בולע
הרבה מים מתנפח ולא נותן. לא הדג הזה
לא מת. הוא דג פלגמטי. היום יש לו מין
מצב רוח כזה. כל הדגים האלה מזן ילת. זה
עם הפסים הצהובים נקרא דג הניצרה. אגב,
הם נמצאים בשיירות של אלפים. יש להם
שיניים חזקות מאוד. ראו פעם בים הטרופי
חיל אמריקאי נופל לים ותוך כמה דקות
לא נשאר ממנו כלום. אכלו אותו בצורה
כזאת.
״כל הדגים שאתם רואים כאן הם דגים
טורפים. תוריד את היד ממני. זאת שושנת־ים
ממשפחת המדוזות. מאוד פרימיטיבית.
בזרועות יש לה רעל. משתקת את ד,קרבן
ואחר־כך אוכלת אותו. פשוט מאוד. לא,
אין לי חומר בכתב על דגים. אבל יש כאן
משהו מעניין מאוד, כתוב בצורה מרתקת
ממש, זה על חברת ד,אשלג. גברת, אל
תעברי את החבל. הדגים כאן הם רק לקישוט,
אבל מה לעשות? הם מושכים את כל
תשומת הלב• אם אשאל אותכם באיזה ביתן
אתם נמצאים בטח לא תדעו. מה יוצא מזר,
שכולם מסתכלים רק על היופי של אילת,
ולא יודעים שאילת היא גם נמל־הנפט הגדול
ביותר של ישראל. תוריד את הידיים,
אתה מבין? ! כן, בטח שהייתי באילת.
הייתי פעמיים.
״כל הביתן הזה זה על משרד הפיתוח.
בטח. זה פשוט מאוד. מסודר בסדר הגיוני
מאוד. כל החלק בכניסה מסמל את חמרי
הגלם שבנגב. האבנים הכחולות הן פשוט
מאוד גפרת־הנחושת של תמנע. אתם רואים
שם את הגוש הגדול יותר. זה מסמל פוספט.
האמבטיה הזאת עם התחתית הכחולה
מסמלת את מפעלי ד,אשלג• בלילה זה עושה
רושם הרבה יותד גדול מבחינה אסתטית.

מיכה

דיילת ב בי תו המשביר־המרכזי, בין ה מעטו
ת שבדיילות שאינה סטודנטי ת אלא
זבנית. כאן היא נראית על רקע צנו רו ת, תוצרת מגדל.

יעל ו1עמ

שתי סטודנטיות
תיירים, מדריכו
פסל אבסטרקטי, כ שברקע נראה בי תן ה 1

בת סשסר־העמק, מסבירה ומשגיחה על
תצוגת בית־חחרושת לקרמיקה ופלסטיקה של
קיבוצה, לפי דבריה — לא נדבקה ממוצגי הפלססיק שסביבה.

תהילה

nזבנית המציגה א,ת1
I I I I Iמדגימה לכל דורן
מעבודתה, משתדלת כמיטב

וודשיות שנבחרו לדיילות התערוכה

רואים כאן עשוי מפלסטיק. לא!
־,כל טבעי!״

5איומים בעברית נמלצת
טיעצת פועלי תל־אכיב.
יאשה (קולה של נורית מוש־ודנטית
לספרות ולאנגלית באוני־וברית
בירושלים. שנה שניה) :״זד,
ן רים בביתן הזה. לא. הפוקט־בוק
קוראת לא שייך לביתן. תראו
הגברת רחל בן־צבי בעמוד חרא־מה
שכתבה :״מה טובים ויפיס
1ר,וב יבלונקה. נהניתי מאד. גלי-
^ליא העיר ביובל השני מאות מר
יהיה עוד זכר למשכנות העוני.״
.הדפים שאחרי זה לא לחתימה.
1לאנשים חשובים. אחר כך חות־
:יני מבקרים. הנה, למשל :״ראיתי
1הוב יבלונקה. נהניתי מאוד• גלי־סקי
בת .13 עוד לא ראיתי הכל
יים נפלא. בלה רוזנפלד. לא הס־לראות
כלום. נהנה מאוד. משה
תם אנאלפאבית אחד. לא ידע לחממו
אז עשה איקס. בא כאן אחד
זורח שהוליך עיוזר. רצה גם כן
דיוק היו אז המון אנשים, אז
יחתום רק את שמו בלי רשמים.
:ים מה שאמר לי, :מה זה פה,
?׳ התחיל כמעט לעשות לי ואדי־

״התמונה הראשונה מראה את מערכת
העתון אחדות. רואים את בן־צבי, רחל מאית,
בן־גוריון וזרובבל. השמות הם באמת
לא בדיוק לפי הסדר, אבל זה בגלל שהאר־כיטקט
אמר שרצוי לכתוב את שמו של הנשיא
קודם. בעד זה זה לא מתאים. אשה
אחת שאלה אותי למה בן־צבי יושב בצד
אחד ורחל בן־צבי מהצד השני. אמרתי לה
שזה בטח מפני שהם רבו אז. כאן רואים
את חוזר,־העבודה הראשון. התנאים איומים
אבל העברית מאוד נמלצת. כאן זה פסל
של נפתלי בזם. ארבע ידיים מחזיקות באת.
מי אמר כאן ששתיים עובדות ושתיים מפריעות?
! אל תהיו ציניים. אם השם שלי
יופיע בעתון אני אגיש תביעה משפטית.
שני ילדים עברו על־יד התמונות אז האחד
אמר לשני: עזוב שטויות אלה תמונות מלפני
50 אלף שנה. ילדים לא אוהבים רומנטיקה.
אולי כשיגדלו. זה טבעי. גברת,
לא לגעת בתמונות. הפלקט הזה מראה את
גידול מספר חברי ההסתדרות ב־ 50 שנה.
המספר של 202 אלף זה לא רק משלמי
המם. זה גם הנשים שלהם. אני לא חושבת
שגם האהובות שלהם. הבעיה הזאת טרם
התעוררה בהסתדרות•
״הנה כאן יש תמונה יפה. הרבה חושבים
שזה אברהם שפירא. אני לא יודעת מי זה,
אבל אברהם שפירא בטח לא. זה הקיר של
מבטחים. אתם רואים שגם אילה הראל, הדיילת,
חברה במבטחים. אתם יודעים בכלל
מה הבדל בין מבטחים לקרן הביטוח? !
מבטחים זה בשביל הפועלים הרעים. לא הרעים
— פועלים ארעים. קרן־הביטוח זה
בשביל פועלי־בנין. מה עושים פועלי־מתכת
קבועים? נדמה לי שיש להם קרן תגמולים.
״זה ציור של הארכיטקט. עמרם וגוט־שטיין
תיכננו כאן. השתגעתם? זאת לא
קריקטורה! ישראלים בכלל לא שואלים שאלות
כאן. זאת תערוכה שמתרשמים ממנה.
אין מה ללמוד אלא רק להתרשם. זה ביתן

n 1 y ^ j l l F IIכ! נראית תערוכת תל־אביב בלילה — אודות ססגונייםI! ,
ביתנים מויארים בשלל צבעים וברקע מתקני הלונה־פארק.
JU J M
אלה יוצרים אוירה רומנטית ועליזה של קרנבל. מתכנני התערוכה דאגו לבירור למבקרים.
שמעורר יראת־כבוד. כאן נראה הקשר בין
50 השנה, כאן מרגישים את ההמשכיות.״

״מי גר במטבח משות!??״
»*יתן חכרת ״שיכון עוכדים״.
קול אשה (קולה של חנה לוין,
סטודנטית לספרות ולהיסטוריה. שנה שניה):
,,כתמונה הזאת רוצים להראות את מעבר
המשפחה ממגורים בתנאים בלתי אנושיים
לתנאים אנושיים. אתם רואים שיש להם כאן
בהתחלה, לא יותר מחדר אחד ומטבח
משותף. זה אני חושבת תנאים לא מספיק
אנושיים. אתם מוכנים לגור במטבח משותף?
אני לא מוכנה!״
המשמשות כמארחוית לקבוצות
אותן בשטח התערוכה, ליד
פה המפואר של תצוגת תל־אביב.

סטודנטית לרפואה בירושלים, שנה שניה,
בת .22 היא מסבירה בביתן משרדי
הפיתוח. משבורת הדיילות היא 250ל״י לחודש והנחה בארוחות.

עמנואלה

יתן ערי־־העולם.

דוצריה של אחת מחברות ההפצה.
את צורת החימום. היא נהנית
׳לתה להלהיב את מבקרי ביתנה.

מרים

סטודנטית באוניברסיטה המסבירה את. מוצגי חברת
התחבורה דן-,וזנזעודיס יעל התפתחות החברה, שכלול
שרותיה. היא ניצבת על רקע אחת התמונזת שהוצגו בתערוכה.

״את המפתח נ;בו למזפרת !״
קול אשד! (קולה של לילי וולקוביצ־קי,
ר קדני ת ב ״ ה בי מ ה בביתן הזה משתתפות
21 ארצות ו־ 31 ערים• כביבול, רואים
בכניסה את המפתחות של כל עיר ועיר.
הקהל שואל מדוע כל המפתחות אותו
דבר. זה סתם ככה, סימבול. לקופנהאגן ול־ל׳און
אין מפתחות מפני שפילחו אותם למזכרת.
עכשיו שמו שומר שישמור על המפתחות.
בכל התערוכה יש רק מפתח אחד
אמיתי של עיר. המפתח של דטרויט•
״תראו, התפקיד שלי זה לא להסביר אלא
רק לארח. בביתן הזה אין מה להסביר. זה
ביתן רעיוני. אני אפילו לא יודעת את השמות
של הדגלים. הבטיחו שיעשו כתובת
למטה, מתחת לדגל, אבל לא סידרו. רק כש־באות
משלחות אנחנו מסבירות. היתד, כאן
משלחת של סרדינים. לא באמת, משלחת
מסרדיניה׳ אז הסברנו. אנחנו בעצמנו לא
קיבלנו שום הסבר. רק שומרות על הסדר.
כל אחד רוצה לנגוע בתמונית. אסור לגעת
בתמונות, זה משאיר כתמים. אתמול פשוט
היה כאן המון, אי־אפשר היה לשמור על
הסדר• לא הרבצנו. הרביצו לנו. כמעט שנפלנו
מהרגלים.
״באה משלחת של נבחרת הכדורמים הד־רום־אפריקאית.
היו עייפים. אמרו לי בשער:
לילי, אנחנו רוצים לראות רק את

הדברים הכי־מעניינים. או הראיתי להם את
דרוב־אפריקה בביתן ערי־העולם וכל אחד
חיפש את העיר שלו. רואים תיכף שיש שם
הפליה גזעית. שמו לחוד תמונות של כושים
מצד ימין ותמונות של לבנים מצד שמאל.
הראיתי להם עוד את ביתן תל־אביב, ואת
ביתן המסעדה.
״בשבת היד, כאן נורא. בכלל לא ראו
אותנו. עשו ביקורת ולא מצאו אותנו, כל
כך הרבה אנשים היו. המבקרים לא מנסים
להתחיל איתך. אבל הילדים בגיל 17־ , 19 מנסים
־ ככה. יש לי חבר שאני אוהבת אותו
ולא -מקוד, שיתחילו איתי. אין לי זמן׳וכוח
לזה. לונדון שלחה לנו גם זר עם שושנים,
אבל הם כבר נבלו. או, תשמעו משהו. היו
כאן שני צלמי־טלביזיה. שאלוי מה יש מעניין
לצלם. אמרו שהם מחברה עצמאית.
׳אמרתי להם שעוד מעט יבוא הנשיא ושיחכו
לו. הלכו לצלם בינתיים את הברבורים.
אחר־כך חזרו ושאלו: למה בן־גוריון
עוד לא בא? אמרתי להם שלא בן־גוריון
יבוא אלא בן־צבי. אמרו: מי זה בן־צבי?
אמרתי: בן־צבי זה הנשיא שלנו, ובן־גיריון
זה רק ראש־ד׳,ממשלה. אז הם אמרו: בן־צבי
הוא באמת אדם חשוב, אבל לא מספיק
חשוב בשביל לחכות לו. והלכו. אמרו שהם
מחברה עצמאית.״

קונסטרוקציה של מין מט ל;פו?
.ף ירנן ״סולל־בונה״.
^ קול א ש ״ (קולה של רבקה משולח,
חברת קיבוץ משגב־עס לשעבר ומי שעתידה
להיות סטודנטית לתיאטרוז בפקולטה בה
מרצה יורם מטמור) :״זה ציור כמעט אבסטרקטי
של ראובן ברמן. אני חושבת שהוא
רצה להראות כאן קונסטרוקציה של בנין
ההולך ומוקם. אני לא חושבת שזה נראה
כמו בנין מט ליפול. ואם בכל זאת זה
נראה ככה, אני לא חושבת שהתכוונו לזה.״

ע רי ־ הי צי אהשלהתע רו כהל ״
\Uקול גבר (בוקע מתוך הרמקולים
בשטח התערוכה) :״צ׳או־או־או צ׳או־או־או
במבינה .

ממת. ואין אנשים רעים בעולם. לא היתה
אף פעם בעזה. לא כתבה ספר. ואף לא בת
אלוף. רק סתם אפורה ורגילה.
״את ההצעות יש לשלוח בתוך מעטפה
מבויילת בבול בעל ערך נקוב של 120
פרוטה, ולציין (.)1143/84
״המכריזה אינה מתחייבת לקבל את ההצעה
המפתה ביותר, או כל הצעה שהיא —
אך מבטיחה בזה, כי תתן הסבר מניח את
הדעת לכותב אשר, מסיבות שהן, הצעתו
נחאשכנזי: יש לי שני אחים גדודי ם ואלימים. תפסיק
להטריד או תי, או ש

רק עוד פעם:

מה, לדעתכם, היו הכדוריסטים עושים לחברם שכתב
מכתב זה, אילו ציינתי את שמוי
״בתאריך ,2.7נסע אוטובוס מסויים לרמלה. על אחד
הספסלים, באותו אוטובוס, ישבתי אני, ולידי, חיילת
חמודה. חיילת זו, שימשה לי כקמע לבחינות שהייתי צריך
לעבור באותו יום במקווה־ישראל.
השיחה שהתנהלה בינינו היתה מוזרה למדי, וכנראה
שתיזכר אצל שנינו לעד. אולם גם עתה׳ לאחר הבחינות,
עיניה רודפות אותי ללא הרף. לכן אני מוכרח להתקשר
אהד ,,לפחות כדי לראות את אותן העיניים היפות, ולו רק
עוד פעם אחת.
החיילת משרתת בסביבות רמלה. הדרגה שלה: סמלת,
נדמה לי. הדרגה שלי: קצת יותר גבוהה (אתה בטוח?).
המצב הוא ביש. כדוריסט בדימוס.)1143/82( .

מי עשתה זאת?
איזה כתב יד קטן מדי ומסודר מדי ונעדר אופי, יש
לזו שכתבה בשם שתיהן ( <1143/83 ההיתר. זו ״בעלת
שיער בלונדי ארוך המשלים עיניים ירוקות וצבע עור
שחום״? או שמא ״שערה השחור הקצר והמתולתל תולך
בד בבד עם זוג עיניים תכולות ועמוקות, ומשלים את
התמונה עור בהיר וחלק״? הן כל כך בנות 16 וכל כך
רוצות ״נחמדים מבני המין השני״!

לא היתה בעזה

( )1143/84 סבורה, שהיא חיברה משהו מקורי מאוד.
מיכרז:

״מוזמנות בזה הצעות של גברים בני 30 בערך, למטרת
התכתבות. בתנאים כדלקמן:
״התכתבות על בסיס זה, פשוטו כמשמעו גרידא.
״המכריזה אינה מבטיחה כי היא מעניינת באופן יוצא
מן הכלל, וכי אין נושאים בהם אינה מתמצאת. אך תעשה
כמיטב יכולתה לשביעות רצון הכותב. המכריזה מותקנת
לפי הפטנט ,,חוזה״ ,והיא תוצרת הארץ מודל . 1940 דגמים
מאותה מתכונת אפשר לראות בכל מקום.
״אוהבת: כל מה ומי שראויים לכך.
״שונאת: כנ״ל.
״תיאוריית החיים: טוב לחיות. אפילו בירושלים המשע*

אי ךלהראותיפה?
ע ״יתזונהנכונהתוכלי
לשמור על פנים רעננים ונאים.
לשם כך עליך לבחור מזון מן
המובחר. למשל — שמן ״עץ הזית״
אקסטראהוא היחיד, המזוקק בשיטת
.O.D.ולכן הנו מזוקק יותר, טעים
יותר, בריא יותר. שמן זה אידיאלי
לסלט, מגון ואפיה.

fcpAפרס

לא תתקבל.
״זכות השתתפות לכל המעוניינים.״
הכל טוב ויפה, מותק. נתת כל כך הרבה פרטים. שכחת
להוסיף רק פרט אחד: כתובתך. ובכן?

מוסיקת חיים יפה

הוא מהרציני* את מבינה 1143/85 כזה בן .27 ואינך
צריכה להיות יפה כדי לכת.ב אליו. רק בעלת חן עם
אופקים רחבים ובלי דעות קדומות.
יש לו תחביבים (כך הוא מכנה אותם) :״החן והכנות,
השלמות והיסודיות בכל אתר ואתר.״ רגע .״אמנם,״ אומר
הוא ,״ערכים כנות ושלמות אינם מטבע עובר לסוחר
בימינו אלה, אך אני משוכנע כי דווקא הם מרכיבים את
הצלילים החמודים של מוסיקת־החיים היפה והבלתי מזוייפת.
נ.ב :.הוא ירושלמי.

לא בני־טוכים

הם אומרים ( )1143/86 שהם אמנם בוגרי שמינית׳ אך
דבר זה עדיין אינו עושה אותם לבני־טובים. הם שלושה
סמלים׳ ורוצים, פשוט, להתוודע אל שלוש נערות בנות
,17—19 חיפאיות. לא קשה לתאר שהם אוהבים ריקודים,
פיקניקים וסרטים. אני יודעת שזה נורא לא משנה לכן,
כי אתן מעוניינות רק באדם ובנשמה וכו׳ וכו׳ :לאחד מהם
יש מכונית.

מחזרים לא חסרים

בכלל לא חסרים ל( )1143/87 מחזרים או משהו כזד״ סתם
היא אוהבת להתכתב כי זה נורא מעניין. היא נורא אוהבת
לקבל מכתבים. אז היא רוצה מכתב מבן שיהיה למעלה
מגיל .16 נחמד עם כתב־יד נחמד גם כן. אבל שלא יחשוב
שזה סתם כך. הוא מוכרח גם לסבול. הוא יקבל מעט
מכתבים, אבל יהיה מוכרח לשלוח הרבה. כן, והיא רוצה
גם תמונה, כי פשוט רוצים לדעת עם מי מתכתבים.

הגקודה שם ג?37

כמעט בכיתי כשקראתי את זה.)1143/88( :
״בין כך וכך נמצא אני בציפייה לבאות וברצון לשיכחה
של העבר. ובכדור זה שבו אני מסתובב ומתגלגל, רוצה
כ ך את לידי שבי, אותך אבין ואולי אותי תביני
ושנינו נשב !..נשוחח !..ואולי נמצא את המשותף
שבשנינו אנו.

״וכך אלמונית למרות גילי הצעיר פונה א לי ך ...כן
אליך, את הובילי אותי לנקודה שבגלגל, לאשר טרם מצאתי,
לדרך המובילה לשיכחת העבר ואיתך יחד אולי
״ובכן, התסירי מעלי את האלמוניות?״

האע<ה חעי׳\(ה
כל כמה שנים, משתיה אופנת האשה הטיפוסית. בשנות
העשרים הסוערות, היתד. זו ה!זאמפ בעלת האיפור המוגזם,
הפה הקטן המצוייר כלב, השמלה הקצרצרה, הסיגרון
הארוך, הראש המסולסל עם סרט המשי הבלתי־נמנע, שישב
ממש על המצח. בשנים האחרונות, הודות או בגלל ב.ב,.
שלטה אופנת האשה־הילדה: חטובת גוף, גדולת חזה, בעלת
פה כעוס, שיער ארוך פרוע או קשור בזנב סוס, והמון
סקס־אפיל.
פאריז מודיעה על אופנה חדשה. אופנת האשה־העליונה,
קוראים לה, על משקל האדם העליון.
היא מבוגרת. היא בת ,20 או ,30 או ,40 לא משנה —
אבל מבוגרת. היא עובדת. היא חיה חיים פעילים, היא
ריאליסטית, לובשת בגדים נוחים. היא אלגנטית, אך ללא ( 1
הפרזה. היא מכירה את עצמה, משתמשת באופנה, במקום
שהאופנה תשתמש בה.
אשד, זו, קובע מי שקובע, ניגשת ישר לעניין, משום
שהיא עסוקה מאד• היא מעדיפה להיראות לא בלבוש
מפואר מדי. היא אוהבת את גיזרת הלבוש הקפדנית, הקלאסית,
ואת האריגים ה״מעניינים״ .כלומר, טוזידים כבדים,
משבצות, המדגישים את פניה שכמעט אינם מאופרים.
האשה העליונה משתמשת באיפור, כדי להדגיש את
תודי פניה, לא כדי להתייפות או להיראות צעירה יותר.
היא מתעניינת בחדשות, קוראה או אומרת שהיא קוראה
יותר עתונים מאשר שבועונים, יותר מסות מאשר רומנים
היא פראקטית היא אוהבת מאד את הצבע
של העונה הבאה: שוקולד מריר. היא עונדת מעט מאד
תכשיטים. היא מאמינה בדברים דקוראטיביים: טבעת גדולה,
המדגישה את דקיקות האצבע, צמיד כבד המדגיש את
דקיקות פרק־היד.
להמשיך? ובכן: היא ספורטאית׳ יותר שיטתית מאשר
נלהבת. היא שוחה למען הגיזרה שלה, יוצאת לצייד בשביל
הרפלקסים שלה ובשביל ההליכה שהיא מאד בריאה, וכולי.
היא מתעבת חולשה ובריאות לקוייה. היא בעלת תיאבון
בריא, מרבה לאכול, אך בתבונה. לעולם לא תראוה לועסת
משהו המכיל עמילנים; לא תפוחי אדמה ולא עוגות. כי אם
סטייק עבה, קערת סלט, גבינה, וכל זה מלווה, כמובן
ביין אדום , .אין היא מתעבת להכין, מדי פעם, ארוחה
מעניינת. אולם כל אלה הם רק אביזרים לגביה.
אופייה משתקף בתסרוקתה. שערה ארוך למדי, כדי
שאפשר יהיה לסרקו לאחור, בסגנון פשוט. האשד, העליונה,
אתם מבינים — מכירה היטב את עצמה, היא יכולה שלא
לשאת חן, אולם היא חייבת להיות מעניינת. היא תאהב,
השנה, גרביים שקופות אך כהות ועם תפר. בשבילה —
רק שחור בערב. אדום, ירוק, כחול, צהוב — הס מלהזכיר.
המון חום וביז׳ כהה, כל כך הרבה יותר מעניין.
אולי רוצה מישהי לקנות כמה סוודרים בצבעי פסטל?

הני דון ₪ H a 6 z B a a H e * z
(המשך מעמוד )3
מצביע בעדו — ואם גם בצורה של מתן-
אשראי־על־תנאי, או כדי לבטא מחאה בלבד.

אין זה מוגזם להניח כי חזית
כלתי־מפלגתית משותפת כזאת.
המקיפה את שני העמים ואת כד
השכבות והעדות, היתה יכולה
לזכות כעשרה ואף* כתריסר מקד
מות בכנסת הרביעית.
אנשי הג׳ואי ש אובסרבר, אנשי־אמונם של
שמעון פרס ומשה דיין, האמינו בזאת —
ועל כן הכתירו את מאמרם בכותרת, מנהיגי
המפלגות לוחמים נגד הפוז׳אדיזם״.
פוז׳אה כזכור, הקים רשימה שעלתה בתנופה
מאפס, לסיעה אדירה בפרלמנט הצרפתי.
*דוגמה שד פוז׳אד, היא, כמובן,
f Iחרב פיפיות — כי סיעתו התפרקה
בפרלמנט, אחרי נצחונה המזהיר בבחירות.
מתנגדי הרעיון הגדול טענו כי אפילו הי־תה
נבחרת סיעה גדולה של 10 או 12 איש
מטעם החזית הבלתי־מפלגתית המאוחדת, היתד,
מתפצלת במהרה לשתיים־שלוש סיעות.

לא היה ככד כל רע. גם במקרה
זה חיה הנסיון חשוב וכדאי. הוא
חיה מושך אל הקלפי לפחות מאה
אלף כוחריס, שיימנעו אחרת מהצבעה.
הוא היה מחדיר לכנסת את
רוח הפרצים של דעות חדשות.
הוא היה שובר את הקפאון המבחיל,
ההופך את החיים המדיניים בארץ, מאז קום
המדינה, למועקה. הוא היה פותח פתח
לשינויים גדולים בעתיד. הוא היה מוכיח
שכדאי ללחום ליד הקלפי — תחת לחלום
על אמצעים אחרים. ובסופו של דבר היה
מתגבר הכוח העקבי, השקול והנאמן ביותר.
וזה — במקרה הרע ביותר. אולם במקרה
הטוב ביותר יכול היה להיווצר מצב אחר:
סיעה גדולה של תריסר איש, שונים זה
מזה אך מאוחדים בקשרים של מאבק משותף,
שהיו מגבשים בהדרגה גישה חיובית משותפת
לרוב הענינים.

אין זה מן הנמנע בי סיעה כזאת
היתה הופכת ללשון־המאזניים.
גיוס רכבות כוחרים חדשים היה
מעלה את המודד, ותוף כדי כף
מוריד את הייצוג של השמאל הישן
ל־ 58 או 57 איש. הימין הישן
היה זוכה, יחד עם הדתיים, למספר
דומה. כמקרה זה אולי יבלה
סיעת החזית המשותפת לחולל
פלאים -לחסל את הממשל הצבאי,
לחסל כאופן דראסטי את נוהלי
ההפליה העדתית, להעכיר רפורמות
חשוכות כשטחים רכים.
זה היה הרעיון הגדול.

ך* וא מת. מדוע? הסיבות רבות, לפחות
ן § כמספר הגופים שהדבר נגע להם. אולם
ביסודו של דבר, הסיבה היתר, אחת:

נוכח רעיון מדיני כעל תנופה
ומעוף, לא התרומם איש מכל האנשים
החדשים מעל לחשבונותיו
האישיים והביתתיים. אף לא אחד
מהם הוכיח את עצמו כמדינאי.
ליד העסקנים הישנים, קמו חדשים.

גורם אחד שיש לסלוח לו הוא האגף
הלאומי של החזית הערבית. הוא ידע שהוא
מבטא את רגשות רוב רובם של ערביי
ישראל. אולם הוא ידע גם כי 160 אלף
ערביי ישראל חיים באזורי הממשל הצבאי,
מנותקים מכל מגע פוליטי יעיל עם חבריהם,
כפופים לטרור יומיומי ולשיחוד נכבדיהם.
מספר הערבים החופשיים להצביע הוא
זעיר. אנשי האגף הלאומי חששו לסכן את
הרעיון ההיסטורי של הלאומיות הערבית
(תוך הכרה בקיום ישראל ורצון לשלבה
במיחב ולהשתלב בי,ך בבחירות כוזבות,
בהן אין ערביי ישראל חופשיים להביע את
דעתם. הם חששו כי במקרה הגרוע ביותר
ייבחרו מנהיגי הערבים בקולות עבריים —
ויקפחו בצורה זו את זכותם לדבר בשם
200 אלף הערבים החושיים למותס.

אני חושב שזח חשבון מוטעה,
כי הוא מפקיר גם את קולות
הערבים החופשיים למפא״י ולס
ק״י, שהיא אוייבת הלאומיות
הערכית, בשם שהיא אוייכת הלאומיות
העברית. הוא יטול מערביי
ישראל נציגות עצמאית של
ממש -הוא יגרום לכד בי הממשל
הצכאי יתקיים עוד ארבע שנים.
מעניין להזכיר כי השבוע דיברה תחנת
דמשק בערבית לערביי ישראל על החזית המשותפת,
שיבחה ותמכה נפרוש בעקרונותיה.
חעולם הדח 1143

אי־אפשר גם לכעוס על דויד בן־הרוש
וארגון ליכוד עולי צפון־אפריקה. מוכים,
מנודים ומדוכאים, לא יכלו להחליט החלטה
נבונה בשקט. בן־הרוש עצמו מנותק במעצר,
כמעט ללא מגע עם העולם החיצוני, כשהוא
לחוץ בין המשטרה לבין פרקליטו, המשחק
בעצמו מישחק פוליטי מסביב לפרשה.
במצב זה, היה זה אולי טבעי מצד בן־
הרוש להחליט כי ילך לכנסת לבדו, או
בכלל לא. כך נמנעה האפשרות שאיש זד,
יתפתח וישתלב בתוך מחנה גדול יותר.

ן חות אפשר לסלוח לגופים האח־
ZJרים. מד, אפשר להגיד לזכות האיחוד
הלאומי, קבוצה של עסקנים ספרדים מסודרים,
המשתדלת לנצל קוניונקטורה חולפת,
בעזרת סיסמות שאולות מן הזולת, ולהציג
את עצמם כנציגי השכבות המקופחות?

מה אפשר להגיד לזכות כמה מן
הגופים העדתיים האחרים, שבנות
עסקניהם החדשים מוטלת בספק ף

פחות מכולן אפשר להצדיק — ואפילו
להבין — את הקבוצה המוזרה הקוראת
לעצמה ״המשטר החדש״ .כי בשום מקום
אחר לא היה פער כה עצום בין גודל
היומרות וקטנות המושגים׳ בין רוחב הסיסמות
וצרות האופק.
בגלל נסיבות פוליטיות חולפות, נועדה
לקבוצה זו עמדת״מפתח דווקא בפרשה זו.
כי לא היה ספק שהתחברות הפעולה השמית
והמשטר החדש בחזית המשותפת הי־תה
גוררת אחריה גם את הצטרפות שאר
הגופים, ואולי מאות אישים בלתי־תלויים
המסרבים להצטרף לכל קבוצה מוגדרת.

מדוע סירבה קבוצה זו לקכל
הצעה שהיתה כאופן בה בולט
לטובתה שלה? שום הסבר פוליטי
הגיוני אינו יכול לענות על שאלה•
זו. ההסבר הוא, מן הסתם, פסיכולוגי.
הסלוף מהפבנים המפונקים,
המכוונים דרבי קבוצה זו, רצו
להישאר בבל מחיר מכובדים והגונים
בעיני החברה הטובה של
המשטר הישן. הם לא רצו לשרוף
את הגשרים חזרה, לחיק אמא.
במלים אחרות: כאן לא פעלו שיקולים
של משטר חדש, אלא דווקא שיקולים של
משטר ישן. מי שמתגעגע בלבו למקום אישם
בין הציונים הכלליים לבין חרות, אינו
יכול להשתלב במערכה אחת עם כוחות
העומדים בשתי רגליהם מחוץ למחנה.
לכן סירבה קבוצה זו לקבל את הרעיון
הגדול — אף שכל ששת העקרונות של
תוכנית־ד,מינימום שהוצעה על־ידי היוזמים
מופיעים כלשונם גם במצע הרשמי שלה.
לא ניכנס הפעם לניתוח תופעה תמהונית
זו, ששמה המשטר החדש. נציין רק זאת:
התנגדותה לרעיון הגדול היתה מעשה של
התאבדות פוליטית מעשית. ושוב לא חשוב
עוד אם קבוצה זו תישאר מחוץ למערכת
הבחירות, כפי שהחליטה השבוע, או אם
תקפוץ ברגע האחרון על עגלת הבחירות.

ח שוב לכלא שה

צודקת דינה...״
רינה :״שלום ניצה, מה שלומך?
את נראית מקסימה.״
ניצה :״באמת? זה נעים לשמוע״.
רינה :״אני רואה שעור הפנים
שלך חלק ורענן. ודאי עשית
מה שאמרתי לך!״
ניצה :״נכון, רינה. כל החברות
שלי אומרות שמאז שאני
משתמשת בקרםהפנים

ףיואלויט
אני נראית צעירהב־10
שנים.״
קרם רויאלויט, לפי ד״ר לברן,
פאריס, מכיל ג׳לה רויאל, מזון
מלכות הדבורים.
מחירו בישראל 4.250 :ל״י.

בצרפת ובארצות־הברית מבצע אחוז גדול
של נשים בעצמן את התקעים והשנויים
הדרושים במלבושיהן. קודם כל מהודה דבר
זה חסכון גדול, ונוסף לוה ניתנת האפשרות
לנשים שברצונן להתלבש לפי האופנה האחרונה
ולפי טעמן הן׳ לתקן ולהשלים את
מלבושיהן. מובן מאליו שדרושות לאשר״
תהיה היא אפילו בעלת כשרון מיוחד מלידה,
ידיעות־יסוד מסוימות לבצוע שנויים
כאלה. קיימים בתי־ספר מיוחדים לגזירה,
מודליזציה, ציור מודלים ולתפירה. בית־ספר
מסוג זה מנהלת הגב׳ זלינגר בשם ״לאונורה״.
בבית־ספר, זה, הנמצא ברחוב שלמה המלך
,72 בתל־אביב, תלמידות שונות מחוגים
שונים, המבקרות בבית־הספר למטרותי־הן
האישיות כדי לטפל בבגדיהן וגם כאלה
שברצונן להשתלם וללמוד את המקצוע כדי
להיות לאחר מכן גוזרות, ציירות מודלים,
תופרות או תופרות־קונפקציה עצמאיות וש־ברצונן
להשליט ולחדש את ידיעותיהן בארץ.
כולן מביעות את הערכתן והתפעלותן לתכונות
הפדגוגיות של הגב׳ לאונורה. הן לא
תארו לעצמן שיהיה אפשרי תוך זמן כה
קצר לרכוש ידיעות תאורטיות ומעשיות במקצוע
כה חשוב בחיי האשה. התכניות כה
טובות וקלות שלא קיים שום מודל הגורם
לקשיים.
הגב׳ לאונורה היא בוגרת האקדמיה הוינאית
לאופנה, היא מבקרת לעתים קרובות
בפריז כדי לרכוש מושגים חדשים בלמוד
ובתפירה, היא מבקרת בקביעות בכל בתי
מסחר לאופנה החשובים ביותר כגון בלמין,
ולציאני ואחרים, כדי להתחלק לאחר מכן
בידיעותיה שרכשה עם תלמידותיה.

בי רק אדם נאיבי יכול להאמין
בי הציבור הגדול יראה כאוסף
מקרי ומסובסד זה של עסקנים
ואנשים, שהוכיחו קטנות כיתתית,
תחליף לחזית מאוחדת של כל
הכוחות הכלתי-מפלגתיים.

כמה אנשים יכולים למצוא ענין בלקט
זה של רעיונות וסיסמות, שנקנו במשיכה
מכל הבא ליד, ללא שיטה וללא מחשבה
רצינית. אולם רבבות הבוחרים, שהיו יכו-
לים להצביע בעד החזית רבת־התנופה ומעוררת
האמון, לא יתנו את קולם לגוף קטן,
שייראה עתה כפלג בדלני שכל כוחו להפריע
לתנועת־חרות.
ברגע המבחן, רשמה יד על הקיר :״מנא
מנא תקל ופרסין.״

ך. מת הרעיון הגדול. השבוע הוא
נקבר, ועסקני המפלגות נאנחו בהקלה.
במקום החזית הגדולה׳ תבוא האדישות
של הרבבות, שלא יהיה להם בעד מי להצביע.
ביום הבחירות הם יישארו בבית, או
ישלשלו את הפתק שלהם לכיסה של המפלגה
הרחיקה בייתר ממי־א״י.

הקוצר הגדול יבוא ויקצור את
הפרי. מנחם בגין יספק את בית•
הקיבול לקולות המחאה של רוב
האזרחים שיחליטו, בהרגשה של
איך אונים וסלידה, להצביע בעד
מי שיבטיח לפחות שינוי קטן.

באתי לקבור את הרעיון הגדול, לא להלל
אותו. ואם ישנו לקח בכל הפרשה העגומה
הזאת, הרי הוא זה: שיש לפעול למען יצירת
כוחות רציניים יותר, מגובשים יותר,
עקביים יותר, בארבע השנים הקרובות.

שינוי כתובת -
\ז1זי1ך י הוז שוה iwמז ב הג 1 ,ז\ז !1ן גנ\ ל\ז ר
דיס סל כ ך לוו\זלס\ז המיעוייגז טיכגסייגו
חיראטו.

כדי לכז־כגט־

סיכגכ עז. כגזשלגוז.

טייל ע ם מלכות המ>ם!

325
ש » ס סו כו ת עמ מי

י מי
מ־ 16 ונד 31 לאוקטובר
כחברת מלכת המיס ושמי סגניותיה

בא/ק

״ארצה״

ללא דרבון והיתר־יציאה
כולל כקורים מאורגנים ברודוס
(יון) — דוברובניק (יוגוסלביה)
ונציה (איטליה) -קטניה (סי ציליה) -פיראוס -אתונה (יון).

פנה אל כל משרדי הנסיעות
בארץ, או אל מארגני השייט:
גלוב -תל־אביב, ירושלים, חיפה, רחובות,
פתח־תקוה, ראשון־לציון.
דפנה — תל־אביב, ירושלים, חיפה, רחובות,
רמת־גן.
קוסמוטורם — תל־אביב, ירושלים.
(ראה עמוד )20

ספרים
החי מוח של גוי

מקור
ק לי עהלמטרה
קשת (רבעון לספרות, עיון ובקורת,
בעריכת אהרון אסיר, הוצאת עס הספר,
185׳עסודיס) .שלחד, את חיצה האחרון —
הקובץ הרביעי והמסיים את השנה הראשונה
להופעת הרבעון — ישר אל הבול:
ליבם ומוחם של אלה, המחפשים לשווא
בישימון התרבותי בישראל, בטאון ספרותי־אינטלקטואלי
בעל רמה.
בי אהרון אמיר, יוזמה ועורכה של קשת,
הצליח משך השנה הראשונה לקיום בט־אינו,
לרכז סביבו חבורה רב־גוונית של
יוצרים והוגים, צעירים ברוחם, שבניגוד
למקובל מוכנים לומר את האמת, גם אם
היא אינה משתלמת. ברבעון זה אומרים
אפילו אחדים מהם אמיתות מסוכנות.
כך למשל מרחיב אליעז — שם המשמש
פסבדונים לאחד מוותיקי משרד החוץ הישראלי
— את הדיבור על הפער שבץ
משרד החוץ ומשרד הבטחון בישראל, מוקיע
בגלוי את נסיונות ההשתלטות של
שמעון פרס(מת) על התכנון והביצוע של
המדיניות הישראלית בחוץ בכלל, בצרפת
בפרט.
כותב אחר, המביע דעה בלתי פופולארית:
ד״ר חיים שירמן 55 בעל פרם
ישראל, המחלק את התעניינותו בין שירת
ספרד והמוסיקה, וששימש עד לפני כשנה
אחד מנגני תזמורת האוניברסיטה העברית
בירושלים. שירמן מרחיב את הדיבור על
האיסור הבלתי כתוב על המוסיקה של
וואגגר, מוקיע את הצביעות שבהחרמת יצירותיו
של אדם שטען, תוך אנטישמיות
נאיבית, את אותן הטענות בעזרתן ניסתה
הציונות של תחילת המאה לדרבן את יהודי
אירופה לעלות לישראל.
מורד כבית ההורים. אולם השינוי
המהותי של קשת מתבטא בחוברת זו בתחום
הספרות והשירה. בעוד שהקורא העייף
חייב לחרוש היטב את בטאוני המפלגות
הקיימים, כדי לגלות כי לא ניתן
למצוא שם אפילו סיפור אחד בעל ערך,
הרי שלפחות שניים משלושת הסיפורים,
המתפרסמים בקשת האחרונה, הם סיפורים
בעלי רמה. אחד מהם, המגדל, ספורו של
צעיר 22 בן המושב כפר יהושע, יצחק
בן־נר, מעלה נושא מעיז, מוקיע ברקע את
האחידות מנמיבת־ערך־האדם, שכופה הצבא
על חייליו.
פנים חדשות יש גם בתחום השירה. נוסף
על שירו של רטוש, חווה, הפותח את הרבעון,
מופיעים בו שיריהם של שישה
משוררים ומשוררות אחרים, שתיים מהן
בשירת בכורה, בד בבד עם שניים משיריו
הבשלים של אחד ממשורריה הוותיקים של
שוודיה, אריק לינדנרן.
אולם הפריט המעניין ביותר בתוכן הרבעון:
אתי המורד, חלקה הרביעי של דור
הלבנטינים, סידרת זכרונות מאת ז׳קלין
כהנוב, בת מצרים, שסיכמה במאמריה את
דרכו של דור חדש במרחב. חלק זה של
הסידרה הוא המעניין ביותר: שרטוט חריף
של אחד ממנהיגי המרד האלג׳יראי, בן בלה,
שהתאכסן תחת מסווה בבית הוריד, של המחברת,
התגלה כמהפכן בעל פנים חדשות
ומקוריות במרחב.

חדש וקריא

ך• חיפה, התקשו חברי מועצת העיר ל־
Jאשר את הפעלת הרכבל בשבת, העלו
הצעה למכרה מדי שבת ללא־יהודי.

,,קול העם״ כקול שדי
ף יי< תל״אביב, זכה כתב קו 7העם באחד
!— המהומות הראשונים בחידון־תנ״ך נס־יוני
שנערך בין עתונאים•

<ר! 1ת n n a n 03י...0
180,000,000 נוסעים ונוסעות הובילו מכוניות ״אגד״ בשנה
האחרונה. מספר זה, העולה על מספר תושבי ארצות־הברית,
הוא רק אחת הדוגמאות להיקף עבודתו של ״אגד״,
במסגרת מאמציו המתמידים להגיש לך את מיטב השרות.

• אישיותו של הילד (מורה דרו
להורים מאת מרגרט •דיבל, עברית משה
הורביץ, הוצאת ספריית פועלים 297 ,יעמד
דיס) .מה מתרחש בנפשו של הפעוט וילדון
הגן עד הגיעו לגיל שש, כפי שנרשם בעקבות
הסתכלותה היומיומית של החוקרת הקנדית.

ליאונורה (רומן מאת וויסנטה
בלסקו אבניז, עברית יוסף רובין, הוצאת
הדר 220 ,עמודים) .סיפורה של כוכבת אופרה
הנקלעת לעיר־שדה ספרדית ולזרועותיו
של ציר הפרלמנט הצעיר, בן המקום• מיטב
הסממנים הרומנטיים על אהבה ואכזבה.

גן בעול, אחותי בלח
ף רמלה, פרצו אלמונים לגינה של מש־
*.tפחת סוויסה, אנסו את בת המשפחה,
שישנה בגינה מפאת החום הרב.

סטאקאטו
ף נתניה, העמיס אברהם אלקיים ()43
—1פם נתר על גבו, הוריד אותו שלוש קומות,
פרקו על עגלה רתומה לסוס, שבר
את העגלה.

מותר הבהמה מן האדם
ף תל־אכיב, ביקש שלום אלקושי אי־
—Lשור להולכת נוסעים במשאית שלו,
הסביר כי אישור זה דרוש לו להובלת
בקר מכפרי המשולש.

מלחמת מעמדות
ך • ירושלים, ניפצו אלמונים שלט של
^ בי ת־ מ ס חר לחומרי־חשמל הנושא את
שם בעליו — קרל מרכס.

על הסלע, הד!
ך• חיפה, נרשמו לנישואין יצחק סלע ו־
^״ רחל פטיש.

לא מדופשך ולא מעוקצך!
ף אשקלון, שמח חנווני־מכולת משה
שכטר לקבל את עזרת שכנתו, דבורה
רוטמן, בשעות הבוערות בחנותו, וויתר על
עזרתה כשנוכח כי היא טומנת מצרכים
בכליה, הותקף על־ידי בנה ובעלה, הועבר
חסר־הכרה לבית־חולים.

ממעמקים קראתיך, יערי
ך־י ירושלים, פטל אליהו כרמל, רכז חי־
Jדון התנ״ך של קול ישראל, את השאלה
:״באיזו מילה בתנ״ך יש חמש אותיות
מ״מ?״ מחשש תעמולת בחירות למפ״ם.

סיקורת מן היציע

טיו ל ב ! פ ש
• מבחר הסיפור הפולני (בעריכת
מרדכי גפן, עברית — בנימין טנא ושולמית
הר־אבן, הוצאת הדר 300 ,עמודים) — 23
סיפורים, קטעי רומנים ורשימות מאגדת־עם
פולנית בת המאה התשיעית ועד למאחורי
הגדר, סיפור ריאליסטי וחריף של הסופר
הפולני הזועם מארק חלאסקו•

ף* ירושלים, גילה מגיה דברי הכנסת
^ שורה שהוספה על־ידי הסדר :״געוזאלד!
מה אתם רוצים מן הבחור־הזעצער?״

ומלכה שליח אללה

׳ a M V M a iw
ף* ירושלים, נשבעו אזרחים ערביים מ־
—1אנרגו ש בבית־המשפט על הקוראן, גילו
מאוחר יותר כי נשבעו על תורת המשפט
האנגלי בערבית מאת אדמונד ס. מלכה.

הנידון
ך « ת ל * א בי כ, קראה שולמית ביברמן את
^ ,מ דו ר הווי בחעזלס הזח, פרצה בצחוק
רם, נאחזה בצירי־לידה, ילדה בבית־החולים
בן זכר במשקל 4.300 קילוגרם.
העולם וזזה 1143

ן י « בוקר יום שלישי השבוע ננעל שער
^£מחנה־האסירים מעשיהו ברמלה מאחורי
גבו של אסיר משוחרר בשם דוד יעקובו־ביץ׳
.הוא עזב את שערי בית־הסוהר אחרי
שריצה תקופה של 10 שנות־מאסר, בתוספת
יומיים של עונש עבור נסיון להבריח סיגריות
אל תוך בית־הסוהר. כמעט למחצית
תושבי־המדינה, שעלו או התבגרו אחרי הקמתה,
אין שמו של יעקובוביץ׳ ,האיש שעמד
עד לפני שבע שנים במרכזה של אחת מפרשות
הפשע והמשפט המסעירות ביותר
בתולדות המדינה — אומר ולא כלום.
דוד יעקובונניץ׳ נשפט ונדון בעודן רצח
ואונס בגן־נזאיר שבתל־אביב, בין ה־ 21ל־
22 באוגוסט .1949 הוא נידון על־ידי ביתד,משפט
המחוזי למודת, בתקופה בה טרם
בוטל עונש־המודת בישראל. הוא היה אז
האסיר היחיד שלבש את המדים האדומים
של הנידונים למתת. תליין בריטי
אף הביע את נכונותו לבוא לישראל כדי
לבצע את גזר־הדין. אולם בית־המשפט־העל־יון,
בפניו הובא ערעורו של יעקובוביץ׳,
החליף את עונשו ל־ 15 שנות מאסר, מהן
הופחת שליש בעבור התנהגות טובה,
עשר שנים הן תקופה ארוכה, ארוכה
מאוד. על יעקובוביץ׳ עצמו הן לא השפיעו
באופן קיצוני. אמנם שיבה זרקה בשער
האיש שהוא כיום בן .44 קומתו שחה במקצת,
ואותות־הכלא ניכרים היטב בעיניו
ובתוי־פניו. אולם רוחו של יעקובוביץ׳ לא
נשברה. הוא נשאר אותו אדם מטופח ובעל
הופעה נעימה ומלבבת. אין ניכרים בו אותות
של דיכאון נפשי.
למרות שבית־המשפט על כל שלביו קבע
בצורה שאינה ניתנת לעירעור את אשמתו
של האיש, המשיכה פרשתו הסוערת להכות
גלים בכל מקום שהתעוררה. בכל מקום נחלקו
המתתכחים לשני מחנות קיצוניים —
אלה שהאמינו בכל ליבם באשמתו, ואלה

לטי תשא שנים ניסה דויד יעקובוביץ׳ את ט־ו בידיו כאשר ]יוון למוות בתריה

י ע קו בו בי ץ׳ יו צ א
שסברו כי הוא נפל קרבן לצירוף מאורעות
טראגי. כמעט לא היתד, עוד פרשה משפטית
בישראל שפילגה בצורה כזאת את הציבור.
הפרשה כולה החלה שעה שאל בית־ד,חולים
העירוני הדסה בתל־אביב הובא בליל
ד,־ 22 לאוגוסט 1949 צעיר פצוע שסבל מ־שטף־דם
במוח. כל המאמצים להוציא מפיו
דבר על נסיבות פציעתו עלו בתוהו. היה זה
דניאל פקטורי 25 חבר קיבוץ גן־שמואל
ומדריך בקן השומר־הצעיר בתל־אביב, נשוי
ואב לבת, שהיה ידוע בתור קומפוזיטור, לו
נשקף עתיד גדול. בעוד הרופאים מטפלים
בו, הובאה אל בית־החולים צעירה בת ,20
בהירת־שיער ודקת־גיזרה, פצועה אף היא
בראשה ומגואלת בדם,, .לפני שעה הביאו
הנה בחור נורא דומה לך «,הפליט אחד האחים
שנשאו את אלונקתה. למרות שלא היה
דמיון רב בין הצעיר הפצוע לצעירה, היה
קשר ביניהם. נעמי שטיין היתד, אחות־למחצה
של דניאל פקטורי, בת לאותו אב, עורך־הדין
מרדכי שטיין. קשר נוסף בין השניים —
שניהם נפצעו באותן נסיבות.
נעמי ודניאל לא הכירו זה את זו, למרות
קירבתם, עד שלושה שבועות לפני המקרה.
באותו לילה יצאו שניהם לטייל בגן־נזאיר.
לפי סיפורה של נעמי׳ שנגבה מפיה בליל
המקרה, הם ישבו על הדשא, לא רחוק מ־במת־האבן
של אותו גן. השעה היתד, קרוב
ל־ 12 כאשר הופיעו אלמונים מבין השיחים
והלמו במוט־עץ על ראשו של דניאל ועל
ראשה. שניהם ניסו לברוח. דניאל הצליח
להגיע עד לדירת אמו ברחוב בוגרשוב .62
נעמי, לדבריה, הותקפה שנית על־ידי אלמוני,
נאבקה עמו במשך שעה וחצי, שבסופה
הצליח האיש להתגבר עליה ולאנסה.

טרה אדם החשוד במעשה האונס והרצח גם
יחד. היה זה דוד יעקובוביץ׳ .הוא לא היה
זר למשטרה. הוא היה האיש אשר בחצות
אותו לילה הזעיק את המשטרה באמצעות
טלפון בבית־החלוצות הקרוב, נשאר במקום
עד שהגיעה מכונית המשטרה, מסר עדות כי
עבר במקרה דרך גן־מאיר, ומצא בחורה גונחת
שביקשה ממנו להזעיק את מגן־דוד־אדום.
הוא מסר אז אף את כתובתו.
עתה, אחרי שנעמי זיהתה את מזעיק־העזרה
כאיש שביצע את הפשע, הוטל החשד
העיקרי עליו. ליעקובוביץ׳ היה אליבי
משלו: באותה תקופה הוא היה במצב של
ערב שיחרורו מהצבא. הוא בילה במשך היום
במחנה צבאי בבית־ליד, תפס טרמפ בלילה,
במכונית של קצין־צבא שהסיע אותו
עד לרחוב דיזנגוף בתל־אביב. שם ירד בשעה
אחת וחצי בלילה. בדרכו לביתו שברחוב
תחכמוני , 14 עבר דרך גן־מאיר ומצא
את הבחורה הפצועה. הוא מיהר להזעיק את

מגן־דוד, אלא ששומר בית־החלוצות שהיה
עמו, יעץ לו להזעיק משטרה. הוא עשה
זאת בלי־היסוס, חזר אל הבחורה, נשאר
שם עד שהגיעה המשטרה.
אולם האליבי של יעקובוביץ׳ ,שהיה אז
נשוי, אב לילדה בת חמש, לא עזר לו• הוא
הועמד לדין כנאשם בפשע הכפול. התביעה
הביאה נגדו שורה ארוכה של הוכחות:
• עדותה של נעמי שטיין היתה העדות
המכרעת נגד יעקובוביץ׳ .נעמי זיהתה אותו
במיסדר־זיהוי שנערך בבית־החולים, הצביעה
עליו בבית־המשפט ללא צל של ספק כאיש
שד,יכה אותה ואת דניאל במוט ואנס אותה
אחר־כך.
• על בגדיה של נעמי נמצאו תאי זרע
עקר• בדיקה רפואית הוכיחה כי באותה
תקופה היה גם זרעו של יעקובוביץ׳ עקר.
• המשטרה הצליחה להרוס את האליבי
של יעקובוביץ׳ ,הביאה עדויות של אנשים
שטענו כי ראו אותו באותו יום בקפה רענן

תמונות מארנקים גנובים

ף י» דבריה חזר אליה המתקיף כעבור
/מספר דקות והביא לה חלוק להתכסות
בו. היא ביקשה ממנו להזעיק את מגרדת־אדום
והאיש עזב אותה שוב. כעבור זמן־מה
חזרו אליה שני אנשים, ובעקבותיהם באה
המשטרה אשר העבירה אותה לבית־החולים.
דניאל פקטורי נפח את נשמתו למחרת
היום. נעמי שטיין החלימה, הפכה לגיבורתו
של משפט סנסציוני, היוזתה בו את חוט־השדרה
לתביעה. כעבור יומיים עצרה המש

דניאל פקטורי. החץ מצביע ועל המקום בו בוצע הרצח, ואחריו אונם הנערה.

בתל־אביב עד שעה 11 בלילה. יעקובוביץ׳
לא הצליח להביא כל הוכחה לאימות האליבי
שלו.
• התביעה הביאה טענת מודוס אופרנדי
— טענה משפטית שפירושה שיטת ביצוע,
המבוססת על ההנחה שרוב הפושעים נוהגים
לבצע את פשעיהם באותה צורה. התביעה
הביאה עדות של סרן בצה״ל, שהותקף
גם הוא כמה חודשים קודם לכן בגך
מאיר, זיהה את יעקובוביץ׳ כאיש הדומה
לזה שתקף אותו ואת נערתו.
• בביתו של יעקובוביץ׳ נמצאה חבילה
שהכילה כ־ 40 תמונות של נערות. התביעה
הצליחה לאתר כמה מנערות אלה, שטענו
כי התמונות נגנבו יחד עם ארנקיהן בגן־
מאיר. הן סיפרו כי מאוחר יותר קיבלו את
ארנקיהן בדואר, ללא התמונות.

עדות בתנועות ידיים
ול הוכחות אלה ניסתה הסניגוריה
),Jלהוכיח את אי־אשמתו של יעקובוביץ׳
בעזרת שורה של הנמקות. תחילה היה זה
עורך־הדין יעקב בנימיני, מגדולי פרקליטי
הפלילים במדינה, שניהל את ההגנה בחריפות.
אולם בנימיני נפטר בשלבי המשפט
ובשלב העירעור בפני בית־המשפט העליון,
מילא את מקומו עורך־הדין אשר לויצקי.
ההגנה הסתמכה בעיקר על נקודות אלה:
9נסיון לערער את סיפורה של נעמי
שטיין בטענה שהיא זיהתה במסדר־זיהוי את
יעקובוביץ׳ משום שהכירה אותו כאשר חש
במקרה לעזרתה. הנסיון לעירעור סיפורה
הסתמך בעיקר על עדותה במשטרה, ממנה
נמחקו פרטים רבים׳ בה סיפרה תחילה כי
הותקפה על־ידי שלושה אנשים ולא אחד.
• עדויותיה הראשונות של אמו של
דניאל פקטורי, שהצליחה להוציא מבנה,
לפני מותו, בעזרת תנועות ידיים, כי אשתו
שושנה נכחה במקום בשעת המקרה.
9נסיון לבטל את העדות הרפואית
שמצאה זהות בין תאי הזרע על גבי בגדי
הנאנסת לבין אלה של יעקובוביץ. ההגנה
הביאה בדיקה רפואית מאוחרת יותר שהוכיחה
כי זרעו של יעקובוביץ׳ אינו עקר וכי
העקרות בבדיקה המשטרתית נבעה כתוצאה
מהתרגשות יתר עקב מעצרו.
• הוכחת טיפול רשלני ובלתי מסודר
מצד המשטרה בטיפול בתיק חקירות זה.

הוא השבוע לכתב העולם הזה :״אם הייתי
חוטא הייתי מבקש סליחה וחנינה. אולם
מצפוני לא ר,ירשה לי לכתוב בקשת חנינה
על מעשה שלא היה לי מושג עליו.״
הוא לא היה היחיד שהשמיע טענה זו.
במשך שנות מאסרו התיצב לצדו ״משוגע״
לרעיון אחד, סטטיסטיקאי במשרד ראש־הממשלה,
שהחלים להקדיש את חייו להוכחת
צדקתו של יעקובוביץ׳ (ראה מסגרת).
אלא שבינתיים חל שינוי ניכר במעמדן של
הדמויות המרכזיות שבפרשה. שני עורכי-
הדין שטיפלו בתיקו של יעקובוביץ׳ ,נפטרו.
הקרבן, נעמי שטיין, הפכה בינתיים לעורכת־דין,
נישאה ונמצאת עתה בחדשי הריונה.
שושנה, אשתו של ד,קרבן דניאל פקטורי,
נישאה אף היא, הפכה לאם משפחה ול־קוסמטיקאית
של נשי החברה התל־אביבית.
לגביהן היתה יציאתו של יעקובוביץ׳ ותביעתו
לחידוש המשפט מעין קריאת־תגר,
העלולה להחזיר אותן אל תוך המערבולת
שמלפני עשר שנים.

עם שחרורו, יוצא דוד יעקובוביץ׳ נזשער מחנה־האסירים
מעשיהו, כשבידו חבילת בגדיו. יעקובוביץ׳ ,שהוא חסר
מקצוע. רוצה למצוא עבודה בתור נהג. כך חושב הוא להתחיל את פרשת חייו החדשה.

השעו לחופש

העלאת הטענה המשפטית כי אין
למעשה כל עדות לכך שיעקובוביץ׳ הרג את
דניאל פקטורי, מאחר שגם עדותה של נעמי
שטיין מתחילה רק ברגע בו הותקפה היא.
חוסר הוכחה מסייעת לטענתה של
נעמי שטיין שאמנם התרחש אונם, ומה
שמשתמע מכך — שמאחר ולא היה בכלל
אונס ממילא לא היה גם רצח.
הנקודה הפסיכולוגית של כל הפרשה:
כיצד יתכן שאדם שביצע שני פשעים כה
חמורים בעת ובעונה אחת, ילך להזעיק את
המשטרה למקום הפשע׳ ישאר במקום עד
לבוא המשטרה, ימסור עדות וכתובת.
ביטול ערכו של מסדר הזיהוי. נעמי
טענה בעדותה הראשונה שאין היא חושבת
שתוכל לזהות את המתקיף. אולם במסדר
זיהוי זיהתה את יעקובוביץ׳ ,דבר חסר־ערך,
לפי טענת ד,סניגוריה, מאחר שהכירה
אותו בתור האיש שחש לעזרתה. במסדר
זיהוי לפי הקול, לא הצליחה נעמי לזהות את
המתקיף.
נקודות אלה הועלו בפני השופטים שבמשך
כשנתיים טיפלו בתיק. בית־המשפט
המחוזי מצא את יעקובוביץ׳ אשם גם
ברצח וגם באונס• בית־המשפט העליון ציין
בפסק־דינו כי בתור בית־משפס לערעורים
אינו יכול להטיל ספק בהחלטות בית־משפט
נמוך יותר אלא אם הגיע למסקנות אבסורדיות.
בית־המשפט העליון לא קיבל את
עדותו של קצין המשטרה קצנלבוגן שגבה
עדות מפי נעמי ^טיין׳ לראשונה וסיפר כי
היא מסרה תחילה כי באה ביחסים אינ
טימיים
עם דניאל פקטורי. אחרי פסילת
עדות זו קבע בית־המשפט כי הוכח שהיה
אונס וממילא היה גם רצח.
אולם בית־המשפס העליון החליף במפתיע
את סעיף האשמה מרצח להריגה. יעקובו־ביץ׳
נידון ל־ 15 שנות מאסר בתוספת של
לירה אחת קנם כפיצוי לשושנה, אשתו של
דניאל פקטורי, על שעורך־דינו, אשר לויצ־קי
,״ניסה לתלות קופה של שרצים,״ כלשון
פסק־הדין, בה ובאנשי קיבוצה.
הביע אז אחד מעורכי־הדין הצעירים
שנוכחו במשפט את דעתו על החלפת האשמה
מרצח להריגה :״נוצר בי הרושם כי
השופטים פחדו שישלחו את יעקובוביץ׳
לעולם הבא ויום אחד ייתפס מישהו שיודה
באשמה.״

״ א גי חףמפשע
tני חףמפשע: אלוהים ינקום או־
CSf/תי! מצפונכם לא יהיה נקי עד סוף
חייכם. אני לא עשיתי כלום זעק
יעקובוביץ׳ כלפי שופטי בית־המשפט המחוזי
.״אני חף מפשע ולא עשיתי לשום ארם
רע, תקנו את העוזל שנגרם לי!״ חזר
יעקובוביץ׳ על טענתו בפני בית־המשפט
העליון ״אני חף מפשע! ישבתי בכלא על
פשע שעשו אחרים!״ המשיך יעקובוביץ׳
לטעון גם השבוע׳ אחרי שעזב את שערי
מחנה מעשיהו•
במשך כל שנות ישיבתו לא הסכים יעקו־בונניץ׳
אפילו פעם אחת לבקש חנינה. אמר

אסתר יעקובוביץ /שהתגרשה מבעלה לאחר נותן פסק-
הדין, צופה מבעד לסורגי גדר התיל של מחנה מעשיהו
בספלה לשעבר, הצועד לקראת שיזזרורו. היא סרבה לגלות אם בדעתה לחנשא לו שוב.

האשה המצפה

יד הגורד

ך* מאמינים כגורל יכולים למצוא משו
fמעות סמלית בשני מאורעות שארעו
סביב שחרורו של יעקובוביץ׳ .יום לפני
השחרור נפטר פרקליטו האחרון — עורך־
הדין אשר לויצקי. ולא עברה אלא שעה
וחצי מאז עזב יעקובו־ביץ׳ את מחנה סע־שיהו
וכבר הפגיש אותו הגורל עם נעמי
שטיין.
יעקובוביץ׳ שוחרר בשעה שבע ורבע
בבוקר. בחוץ, ליד גדר־התיל של מחנה־האסירים,
המתינה לו אשתו לשעבר, שבאה
למקום מלווה על ידי רופא הילדים, ד״ר
ליאו זיו, בביתו היא עובדת כאם־בית. אסתר
יעקובוביץ׳ עמדה מהצד, התחבאה מעיני
הצלמים, חיכתה במכונית לרגע בו יצא
בעלה לשעבר. כל סיפור השחרור היה
שיגרתי ואפור. יעקובוביץ׳ ישן בשקם את
הלילה האחרון בכלא, התעורר מוקדם בבוקר,
אולם לא יכול היה לאכול מרב התרגשות.
נראה היה שהוא קצת מבולבל. הוא
יצא את שערי מחנה מעשיחו לבוש חקי,
כשחיוך רחב על פניו, בידו האחת חבילת-
בגדים שקיבל מהנהלת המחנה, ובידו השניה
זר פרחי דליה ורודים, שקיבל מאסירים
העובדים בגינת־הנוי של המחנה. מנהל המחנה,
אליעזר סגל, החביב על כל פיקודיו
ואסיריו, לחץ את ידו בחמימות אנושית
וליוהו עד למכונית שהסיעתהו לתל־אביב.
מלוזה שיירת מכוניות עתונאים וצלמים
שעקבו אחריו, הגיע יעקובוביץ׳ לתל־אביב,
נפרד ממקבלי פניו ויצא לבדו לסדר כמה
ענינים פרטיים. אשתו לשעבר לא יכלה לה־רגע,
ניגבה בממחטה לבנה את הדמעות
שעמדו בעיניה. אמרה היא :״אף אדם לא
בא לקראתי במשך 10 שנים. ד״ר זיו אמנם
החזיק אותי יפה מאוד, אבל גם לו ניסו
להפריע בכך. הבטיחו לדויד שיקבל רשיון
עבודה וכסף לסידור, אבל לא נתנו דבר.״
אותה שעה נסע דויד ברחובות תל־אביב,
מלווה על־ידי כתב העולם הזה. לפתע, בה־גיע
המכונית לקרן הרחובות בן־יהודה —
שדרות־הקרן־הקיימת, חלפה על פניה אשה
זהובת מחלפות, לבושה במכנסיים קצרים
וחולצה חומה דהויה, כשהיא רוכבת על
אפניים מוטוריים. היתד, זו נעמי שטיין.
יעקובוביץ׳ הביט בה כשם שהביט בשאר
העוברים ושבים ברחוב. עיניו לא נעו. הוא
לא הכיר אותה.
אמר יעק,בוביץ׳ לכתב וזעולם הזה :״עכשיו
אני כמו עולה חדש שבא רק עכשיו
ארצה. עוד לא עשיתי שום תכנית קודם
רוצה לראות מר, המצב, ללכת לקולנוע,
לטייל קצת. א.י ר,צד, לרא,ת את הארץ.
את כל הארץ. רוצה לבקר בא לת, בצפון
ובמרכז, בכל מקום. תל־אביב לא השתנתה
בכלל. אין ש׳נוי גדול רק תיקונים קטנים.
אבל קודם כל אני רוצה לנוח קצת כמה
ימים, להתרגל לחיים החדשים. אולי אסע
לנוח קצת בטבריה.
״המערכה שלי לא נגמרה. אני רוצה
שיחדשו את המשפט שלי כדי להוכיח כי
אני חף מפשע. אם הייתי יושב בעד דבר
שעשיתי ותפשו אותי — מילא. אבל
ישבתי על דבר שלא היה לי מושג ממנו.
בתוך הלב שלי כמו אבן כבדה. לפני הערעור
בבית־המשפט העליון כמעט ולא חשבתי
בכלל על מצבי. הייתי בטוח שבערעור
אני יוצא. רק אחרי הערעור התחלתי לחשוב
וראיתי לא׳ זה מצב נורא הכניסו אותי.
אני רוצה לדרוש רביזיה של המשפט
שלי. עוד בבית־הכלא פנה אלי עורך־דין
לוין מירושלים וביקש לדרוש בשמי רביזיה.
דחיתי אותו זמנית משום שלדבר כזה דרושה
הכנה רצינית. קודם צריך להכין את
דעת־הקהל ורק אחר־כך לגשת למערכה
משפטית חדשה כדי להבטיח הצלחה בה.
לא יהיה לי שקט עד שאוכיח כי אני חף
מפשע!*

מאת

אליעוד בו־-לב
*עובדה שדויד יעקוכוביץ׳ עזב
| Iהשבוע את בית־הסוהר ועומד להתחיל
בחיים חדשים, יוצרת בלב רבים את הרושם
כי זהו סופה של פרשה. אולם עבורי זוהי
התחלת הפרשה — מחדש וביתר עמקות.
לגבי דידי הרי ך ךיד יעקובונניץ, היה, והינו
וישאר חף מפשע. לכאורה נפתחו לפניו
עתה כל האפשרויות והוא חופשי לפעול
בעצמו, לאחוז בכל האמצעים החוקיים כדי
להוכיח שהוא נידון על לא עוול בכפו.
אולם מנסיוני העשיר עם אנשים אחרים
שנדונו על עבירות חמורות, וטענו כי הם
חפים מפשע, למדתי לדעת עובדה מרה
ותמוהה: כל עוד הם שוהים מאחורי הסורגים,
אנשים אלה מלאים רצון, מרץ ודריכות
לפעולה מלחמתית על צדקתם׳ ומצפים
בקוצר רוח לרגע בו יהיה חפשיים. אולם
כאשר נפתחים השערים בפניהם, מתברר
להם כי הם נמצאים במצבה של אותה
צפור, שנכלאה בכלוב שנים על שנים,
וציפתה רק לרגע בו תוכל לפרוש כנסיה
ולהמריא לשחקים. והנה ברגע בו נפתחים
שערי כלובה מתברר לה שאברי כנפיה
משותקים ואין היא יכולה לטוס עוד.
כך לדעתי עלול לקרות גם בפרשת יעקו־בוביץ׳
.יתכן שיתגלו בו הסימנים הטרגיים
של חולשת הרצון ותיוותר בקרבו רק התשוקה
לחזור לחיים, ולחיות בשקט והרבה ככל
האפשר, מתוך נסיון לשכוח את כל הפרשה.
לעומת מצב זה, הרגשתי אני חובה לקחת
את ענינו בידו.
ענינו של יעקובונניץ׳ אינו ענין פרטי,
הוא ענינו של כל אחד ואחד. זהו ענין
של צדק החוק והמשפט, ענין של נצחון
האמת, ומשום כך ענין קדוש. מהיום והלאה
יעקובוביץ׳ האיש אינו העיקר עוד.
העיקר הוא העוול שנעשה לו. ואם הוא אינו
רוצה להמשיך להיאבק, הרי בפרשה זו
מעתה ואילך אני הוא יעקובוביץ׳.

פגישה כבית הכלא
ן* רשת יעקוכוכיץ׳ היתד, ידועה לי

*Jכלכולם מאותם הימים בהם עמד כל
אחד מאיתנו על הפרטים יוצאי הדופן,
התמוהים והמוזרים, שהגיעו אלינו מכת-
לי בית־המשפט בשנים בהן התנהל המשפט.
בשנת 1953 התחלתי לערוך ביקורים תכופים
בבית הסוהר בתל־מונד, לרגל פעולתי
לטובתו של ויקטור מיזאן, שבמשפטו על
עוון רצח ואונס ילדה, ראיתי מקרה של
האשמת־שוא של אדם חף מפשע. ביקשתי
Uאז לרא.ת גם את יעקובוביץ׳ ומבוקשי ניתן
לי. הוא הוצג בפני. ראיתי דמות של גבר
חסון ומוצק, בעל פנים כהים וארוכים שבא
לקראתי בענווה, כשעל פניו חיוך קל ועדין.
התרשמותי הראשונה היתה׳ מהדקה הראשונה,
התרשמות של אדם עדין נפש ואציל־אופי.
עברה עלי התרגשות עמוקה. שהרי,
אם אודה על האמת, הייתי מוכן לראות
דמות שונה והפוכה מזו.
תוך הפתעה נרגשת ניגשתי אליו ולחצתי
את ידו. הוא הביע לי חודה על ד,תענ־ינותי
בו, ואמר לי ששמע עלי שאני עוזר
לחברו בכלא ויקסור מיזאן, מתוך אמונה
שהוא חף מפשע. נגעה במיוחד ללבו העובדה
שנמצא אדם המאמין לטענות אלה של
מיזאן. הוא אמר לי שבודאי ידוע לי שגם
הוא טוען על עצמו שהוא חף מפשע, ואם
אני מוכן להאמין בכך הוא מבקש ממני
להושיט עורה גם לו, במידה שאהיה פנוי
מעבודתי עבור מיזאן•
מאז ראיתי אותו לעתים קרובות׳ למעשה
פגשתי בו בכל ביקורי בענין מיזאן.

האיש, אשד רקח על עצמו והוכיח כי דויד יעקובוביץ־ חף מכל פשע, מכריז:

״מהיום -יעקובוביץ זה אניו

פגישות אלה עוררו בי במידה הולכת וגו גורלי בשעה 3.00 בלילה, לשוטרים שבאו
ברת תביעה מצפונית, להחלץ סוף סוף לפגשה בבית־החולים הדסח;
ולהתחיל בפעולה גם עבורו. ההתחלה באה
שליחות של רצץ טוב
״אמש קרוב לחצות ישבתי על כסא מר־לפני
כשלוש שנים. בערב יום כיפור באנו גוע בחדרי, כשפתאום שמעתי שקוראים
אשתי ואני אליו לכלא תל־מונד, שם סיפר לי אמא• אני חשבתי שבני בא הביתה, ולא •%רב חג העשורנתנולללסודל -
j fהאמין, שלפחות לרגל חג זה, ישוחלנו
יעקובוביץ׳ את כל תלאותיו ותלאות רוצה להעיר את השכנים ולכן אינו מדליק
אשתו שנפרדה ממנו מיד אחרי הרשעתו. אור. ניגשתי לדלת וראיתי כתמי דם על רר יעקובוביץ׳ מוקדם יותר. פניתי ליועץ

חולצתו. הכנסתיו לחדרו וניסיתי להשקו־ המשפטי חיים כהן וחזרתי על בקשתי. הזדמות
אצילה במרתף אפל תו, אך הוא התחיל להקיא דם. הערתי את כרתי לו שהיו כבר משפטים, בהם שיכנע־השכנים
וביקשתי להביא רופא. כשראיתי תי אותו כי נידונים מסויימים הם חפים
ך* כר למחרת ב?{רכ חיפשנו ומצאנו שבני פצוע ואינו יכול לדבר, שאלתי אותו: מפשע, וביקשתי שיתן בי אמון אישי גם
את הגברת אסתר יעקובוביץ׳ ובתה, שושנה?׳ והוא ענה בראשו הן. וכאשר במקרה זה. לא קיבלתי תשובה.
תמר, בדירת מרתף שברחוב וים בתל־עם
התקרב הימים האחרונים של מאסרו,
שאלתי, :אחדים?׳ הוא גם כן ענה בחיוב.
אביב. מצאנו שם אשה גוצה, כבדת גוף,
החלטתי לדבר פעם נוספת על ליבו של
שפגשה אותנו בהבעת פנים רצינית וחש־
״בני היה בחברות אינטימית מאוד עם היועץ המשפטי, ולשכנעו לחזור בו מעק־דנית•
היא ביקשה מיד לתהות על קנקננו. בחורה בשם שושנה קמיניצקי המתגוררת
שנותו. ביקשתיו להעניק לאיש איזו הקלה
חקרה אותנו חקירה נוקבת, מי אנחנו ומה בקיבוץ גן־שמואל• היא היתר, גרה עמו נפשית, לפחות בכך שישחרר אותו כמה
מניע אותנו לבוא להתענין במצבה.
לשם נסיון, וילדה לו בת. אך לאחר שהיה ימים לפני תום המועד כהפגנה סמלית.
לשמחתנו נטה ליבה של הגברת יעקד ביניהם סכסוך, אמר בני לשושנה שהוא
הייתי במגע עם חיים כהן בקשר לנושא
בוביץ׳ אלינו והיא אמרה שהיא מרגישה אחראי עבור הילדה׳ אך אינו יכול להמשיך
שבאו אליה ידידים. היא ביקשה אותנו לגור אתה. שושנה ניסתה להשפיע עליו אחר בו טיפלתי, והוא קבע לי ראיון ב־20
לשבת, אחר־כך הציגה לנו את בתה, שהי־ בכל מיני דרכים שיחזור אליה, וכשהיא לחודש זה. חששתי שמר כהן לא ירצה
תה אז בת •11 ילדה זו עוררה בנו, כבר לא הצליחה׳ אז לפני שלושה שבועות, כש־ לדבר על נושא אחר מאשר הנושא שנקבע.
אלא שהמאורעות באו לעזרתי. כאשר חיעם
כניסתנו לחדר, התעדנות מידית. הופ -פגשה אותו, היא סטרה לו על לחיו.״
כיתי בחדר ההמתנה של לשכתו, נפתחה
תענו למצוא בתוך המרתף האפל, על רקע במשטרה עדותה של הגברת פקטורי
הדלת ומתוכה יצאה הגברת נעמי שטיין.
איום׳ ילדה יפת־תואר ודמות אצילה, נוגה
לבית־המש־התביעה
ידי על הובאה לא כאשר
נכנסתי למשרדו של חיים כהן, ראיונוגעת
ללב.
ישבנו עד שעה מאוחרת בלילה ואס־ פט. היא הובאה דודקא על״ידי הסניגוריה, תי על שולחנו גליון של ידיעות אחרונות,
תר תינתה בפנינו את כל צרותיה. מיד בשעת עדות הגברת פקטורי. אלא שאו בו נמסר על הצעתי למועצה המשפטית
לאחר מכן זנקנו לפעולה למען תמר, ול היא טענה שהעדות לא היתה מדויקת. הנה העליונה לשלול את רשיון העורך־דין של
שמחתנו מצאנו עד מהרה ידיים ולבבות סיפור שאומר בן לאמו בשעה הטראגית נעמי שטיין, עד שתבורר סופית מהימנות
נכונים לעורה. פנינו בראשונה אל הרקדנית ביותר של חייו. וידוי אילם ונוקב זה עדותה באותו משפט. משום כך היה זה
רות הרים לאפשר לתמר ללמוד באלט. רומז על אפשרות אחרת לגמרי, בקשר ל -חיים כהן עצמו שפתה מיד בנושא הרצוי.
זהותם של מבצעי הפשע. שאלתי את עצמי
כשבאתי אליו היתד, מאחורי שורה ארוכה
היא קישרה אותנו עם מיא ארבטובא,
שמיד נענתה להצעה לקחת את תמר תחת אם אני מאמין לסיפור שלישי זה או לא. של פגישות עם נפשות שפעלו לא רק זה מלבד לתת יכולתי אחרת תשובה ומה בתוך תיקו של יעקובוביץ׳ ,אלא בחיים
חסותה.
שסיפורו של דניאל פקטורי הוא סיפור של ממש. עם נעמי שטיין נפגשתי לפני כשנלא
הסתפקנו בפעולות אנושיות ולא אמת.
תיים• פגשתי אותה על שפת ימה של תל-
הפעולה המשפחתית היתה העיקר. עיקרו של
אולם בית־המשפט הוא היחידי שחרץ והכ אביב. הודעתי לה שאני מטפל בתיקו של
דבר היה בשבילי להוציא אנשים אומללים
אלה ממעמדם. במידת יכולתי המצומצמת, ריז עד כה כי דווקא דבריו הפשוטים של יעקובוביץ׳ ושאני מאמין שאינו אשם, וכי
שנותרה במסגרת פרשת מיזאן, התמסרתי יעקובוביץ׳ ,והדברים שנחקקו מפי ההרוג יש לי השגות מסויימות לגבי עדותה.
ללמוד הבעיה ולמציאת דרך לפתרונה. לב־ קרוב למותו, אינם אמת. בעקיפין משתמעת אמרתי לה שבאתי בשליחות של רצון־טוב,
קשתי הביא לי ד״עורך דין אשר לויצקי את מכך הלכה מחרידה, כאילו הכריז בית־ ושהבנתי את הנסיבות המיוחדות בהן נמכל
החומר המשפטי ממשרדיו בירושלים. המשפט על דניאל פקטורי שנרצח, כעל עד צאה בשעתו בגן־מאיר, בהן לא יכלה
מאז התחלתי להתעמק וללמוד את הפרשה שקר שבית־המשפט אינו מאמין לעדותו.
למסור עדות אחרת מכסי שמסרה. אמרתי
עדותו של פקטורי מקפיצה אל מרכז לה שלדעתי עליה לעשות משהו כדי להפמצידה
המשפטי. ובמידה הולכת וגוברת

עם לימודים אלה הלכה והתגברה הש העלילה דמות חדשה. הלא היא הגברת סיק את סבלו של קרבן חף־מפשע. שושנה היום הנקראת קמיניצקי, שושנה היא השיבה לי :״מה זאת אומרת שיעקו־תכנעות
.,היה זה תיק משפטי מוזר ונדיר,
שבו מתגלה האמת יחד עם הסילוף. עם גמר עינב. גם לה יש סיפור משלה. הוא קצר בוביץ׳ לא אשם?! אם הוא אינו אשם, אני
בגן־מאיר. שעה באותה
הייתי לא ותמציתי:
אשמר״״ אחר־כך הסבירה לי שלא חשוב
העיון בכל החומר התבססה אמונתי ביעקו־הייתי
בקיבוץ גן־שמואל בחברת חברי אם אני מאמין לעדותה או לא, כי השופטים
בוביץ׳ על מידה רבה של ידיעה.
כבר לא אמרתי, שאני חושב שלא עשה וחברותי. ואכן, אחדים מחברי הקיבוץ, האמינו לה.
כך. על העידו
כעדים, שהובאו פגישה אחרת היתד. לי עם הגברת איטה
את המייחס לו• אמרתי בפשטות: כמוני
אודה על האמת. מפאת משקלה הקטן
פקטורי, אמו של דניאל. חשבתי שעמה
כיעקובוביץ׳ עצמו, אני יודע שהוא לא
עשה את המעשה.
לכאורה של עדות זו, לא יחסתי לה אמצא שפה משותפת. תמר, בתו של יעקו־חשיבות.
הסתפקתי בדרך כלל בהנחה, ש בוביץ׳ ,היתד. צריכה להופיע בקונצרט תל
היה
כאן מעשה של נקמה, שבוצע בידי מידים לנגינה בפסנתר. רציתי לבקש מההגירסה
השלישית מספר נוקמים, כדברי הנפטר עצמו. אולם גברת פקטורי שתכבד את המאורע בנוכחולא
הקדשתי זמן לחקור ולחפש מי היו תה ותעשה צעד של התקרבות למשפחת
ך * סיבות לכך היו ראשית כל הכנות נוקמים אלה.
יעקובוביץ׳ .אולם מיד אחרי שהצגתי את
I 1והפשטות בהן הציג האיש את דבריו
עשיתי את כל המאמצים לפעול למען עצמי בפניה, והיא שמעה מפי את השם
בפני. בכל דבריו לא ניסה אף פעם לגייס
יעקובוביץ׳ באורח אישי. ניסיתי לקצר ככל יעקובוביץ׳ ,נשתנתה צורתה כליל. פניה
הוכחות ועדים והצטדקויות והמלצות. הוא
הסתפק בהשמעת הדברים להויתם• כל סיפורו
הצטמצם לסיפור הקטן, שהשמיע ב־בית־המשפט.
לעומת
סיפורו הפשוט והצנוע צצו הטענות
החמורות והמחרידות שניצבו כסיוט
נגד אוחו אדם. הבחורה הפצועה לא פצתה
פיה בשעה שהעלו אותה על גבי ניידת
המשטרה, ולא הצביעה בו במקום על יעקו־בוביץ׳
בזעקה :״אסרו אותו׳ הוא הפושע!*
בבית המשפט טענה שהבחור, שהציג את
עצמו כמצילה, אינו אלא אנס ורוצח.
זה מול זה ניצבים שני הסיפורים. בנקודה
זו יש להתעכב ולהציג את אחת השאלות
הנוקבות, המבקשות פתרונן ואיננו: כיצד
יזעיק אדם, אחרי ביצוע פשע, כשקרבנו חי,
את המשטרה, ימסור את קרבנו לידיה בלי
צל של חשש שקרבנו יסגיר אותו לידי
המשטרה, ואף ישאיר במשטרה את כתובתו
האמיתית.
שני סיפורים אלה, של יעקובוביץ׳ של
נעמי שטיין, אינם זהים• אך בשני סיפורים
אלה לא סגי. בעלילה הטראגית הזאת כמעט
ונשכח הקרבן דניאל פקטורי. ברי שמפי
המתים לא נדע דבר. אבל המת לא הלך
לעולמו, מבלי להשאיר ידיעה כלשהי על
כן נראה תנאשם דוד יעקובוביץ׳ לפני 9שנים, בעת
מה שהתרחש. זהו סיפורו של דניאל פקברור
משפטו בבית־הנזשפט הנזתוזי בתל־אביב. הכומתה
טור ,,כסי שסופר על ידי אמו באותו לילה
שעל ראשו היתוז כומתת צח״ל, שאת מדיו עדיין לבש כאשר נעצר על ידי המשטרה.

האפשר את תקופת שהותו נבית־הסוהר.

בבית־המשרט

התכווצו והיא מסה לנפול. בתה העבירה
אותה לחדר שני וביקשה ממני באדיבות
ובתוקף לעזוב את הבית ולא לחוור עוד,
כי רצונה שאמה תאריך עוד ימים.

מהג׳ יטצע קו :״זאפ 1זאב ״ I
ך • כיקודיםאלה ניסיתי לעמוד על
Jטיבן של הנפשות הפועלות במשפט זה.
לצורך השלמת התמונה נותרה עוד הפגישה
עם שושנה, אם ילדתו של דניאל פקטורי.
הפעם נכנסה לפעולה רעיתי תיאר״ שיום
אחד יצאה לערוך ביקור אישי בסלון הקוסמטיקה
של הגברת שושנה עינב, בהופיעה
שם כלקוחה רגילה. וזה מד, שסיפרה לי:
״קרה לי דבר מיוחד במינו. באה לקראתי
בחורה בלונדית, שצעדה אלי בפנים ערות,
והושיטה ידיה לעברי באמרה, :שלום תיאה,
מה שלומך?׳ הסתכלתי עליה בתמהון. חשבתי
כי אולי היא טועה בי. ואז היא אמרה
לי, :את לא גרת ברחוב יונה ,7בירושלים?
אני שושנה קמניצקי׳ .זיהיתי אותה כבתם
של שכני, עמם גרתי שנתיים באותו בית.
״ניסיתי להסתיר את רגשותי על־ידי שיחה
ענינית ונפרדנו. אמרתי שאינני יכולה ללכת
אליה עוד פעם מאחר והיא יודעת מי אני
אולם במשך היום הרהרתי, והחלטתי שדוקא
העובדה שאנו מכירות, נותנת לי הזדמנות
לדבר עמה שוב. חזרתי אליה למחרת. פתחתי
דברי אליה במלים אלה, :זה לא היה
מקרה שבאתי אתמול, רציתי למצוא את
שושנה המפורסמת ממשפט יעקובוביץ׳ ולהפתעתי
מצאתי מכירה שהכרתי אותה כילדה׳
.אמרתי לה שאני שייכת לחוג, המשוכנע
מזה עשר שנים שיעקובוביץ׳ חף־
מפשע. אמרתי לה מה אני חושבת על
זהותם של מבצעי הפשע. ואז עגתה לי
שושנה :״אני לא הייתי שם, יש לי 400
עדים. ואת יודעת מי אני ומאיזה בית אני.״
על טענה זו לא יכולתי שלא לגלות לה
שאביה ניסה בזמנו להתידד עטי, ומאחר
שסיכלתי את נסיונו, התפרץ לאחר ימים
מספר לדירתי והיכני מכות־רצח. אני מספרת
דברים אלה כדי שיובן איזה רגשות התעוררו
בקרבי כשאמרה לי, :את יודעת מאיזה
בית אני?׳ על כך השיבה לי שושנה:
,אז את טוענת שאני גם אנסתי את נעמי?׳
אמרתי לה שאת האונס מיחסים לבחור
בשם זאב. באותו רגע ראיתי על פניה
הבעה של נסיון להזכר. אמרתי לה שאנחנו
יודעים על זאב מתוך עדות של אדם בשם
רזניק, שגר בשכנות לגן־מאיר, ובליל הפשע
יצא כמר. פעמים למרפסת דירתו בגלל
צעקות של אנשים בג׳ים׳ אותם תיאר כ־קיבוצניקים
שצעקו כל הזמן: זאב! זאב!
״על כך השיב* .לי :׳אז היו הרבה ג׳יפים,
כמו שהיום יש הרבה דופינים.׳ ניסיתי
לטעון כי אני רוצה בטובתה, כדי למנוע
התלקחות הפרשה מחדש עם צאתו של
יעקובוביץ׳ .היא אמרה, :איך אני יכולה
להודות אם לא הייתי שם? איך יכולה אני
לדעת שהוא לא עשה זאת אם לא הייתי
שם?׳ באותו רגע נכנסה ילדתו בת ד,־11
של פקסורי, והיינו נאלצות להפסיק את
ד,שיחד״ נפרדנו בידידות.״
כשבאתי ליועץ המשפטי לפני שבוע
הייתי מצויד ברשמים אלה. רעיתי, שנלוותה
אלי לירושלים, סיפרה למר חיים
כהן על פגישתה עם שושנה. אמרתי למר
כהן :״אנו מכירים זה את זה שנים. אתה
יכול לתת בי אמון אישי. עמדתי מבוססת
על חקירה ונתוח רציני, ועל מסקנה שארע
פה עוול משפטי. אני רוצה להכניס בלבך
רק מעט ספק.
הוא גילה נכונות לשחרר את יעקובוביץ׳
לפני שבת, אבל דחיתי נדבה זו, אלא אם
כן תהיה מלווה הכרה של מעט־ספק בצדקתו
המוחלטת של פסק־הדין. אולם כל
הדברים לא הועילו. היועץ המשפטי אמר לי
שהוא ישתדל לדאוג לשיקומו של יעקו־בוביץ׳
,ואם לא ימצא לנחוץ לעורר את
משפטו מחדש וינוח, ייטב לו.
יתכן שיעקובוביץ׳ חושב לעשות זאת.
אני לא. דווקא עם צאתו של האיש אגייס
את כל האפשרויות ואמשיך בפעולתי עד
תום, כדי לגלות את האמת כולה ולהביאה
בין בפני הציבור ובין בפני השלטונות,
בדלתיים סגורות, עד שדוד יעקובוביץ׳ יוכר
רשמית כאדם שנעשה לו עוול כבד, בהכרה
ציבורית לפחות, אם לא בהכרה משפטית.

ה אני ב מס1 .
האורב לבריאותנו עקב הזנה
בלתי נכונה — הרי היא מחלת
הלב והעורקים. מחקרים רפואיים
העלו, שהכולסטרול אשר
בדם קשור למחלות אלה. אפשר
להפחית את כמותו, אם משתמשים
בשמני מאכל, המכילים
חומצות בלתי רוויות.
בבית חולים ממשלתי בארץ
נעשו בדיקות, אשר הוכיחו ש־שמני
״טית־בית״ ,המצטיינים
ברכוז גבוה של חומצות בלתי
רוויות, השפיעו לטובה במקרים
מסויימים של. מחלות כלי
הדם והלב. סגולתם זו תאפשר
לעקרת הבית הנבונה לשמור
על בריאות משפחתה.

LTD.

TETH-BETH

שמנים וסבון על בסים מדעי

אני גגו תל הונויות

כדי להימנע מחיקויים רבים,
הופיע עכשיו סינטבון הדטרגנט
הראשון בצורת סבון, באריזה
חדשה עם תמונתו של החתול
במגפיים, בחתיכות בודדות שהן
נוחות וחסכוניות יותר בשימוש.

םיננ 1ב! 1
לכביסה, לבלים
ולנקיון הבית
חסכוני ויעיל פי 3מכל סבון רגיל
תוצרת נקה. כשר.
המחיר 325 פר׳.

״ ד ך.או ״ ,נ־ינ סקר 2
י ״ 1א 5 ,״ 8אחוז״ צ

אמנות אופרה
מו סי ק ה וסגידים גבוהות
אלכסנדרה (האופרה הישראלית) היא
הצגת הבכורה של אופרה ישראלית מקורית,
המבוססת על קורותיה של הבת האחרונה
למשפחת החשמונאים, שנקטלה בידי הורדוס
לאחר שאירגנה מרידת־נפל נגדו, הפכה
באמת למאורע החורג בחגיגיותו משיגרת
החיים האמנותיים בישראל. היה זה, קודם
כל, הישגו של הקומפוזיטור מנחם אבידום,
שהצליח במידה בלתי־רגילה בהליכה החלקלקה
על חוד התער, שבין כתיבת מוסיקה
חדישה לבין חיבור יצירה נעימתית, מובנת
לכל, מבלי לעשות וויתורים אף לאחד
משני הצדדים.
״מחבר מוסיקה סימפונית״ — כך כתב
אבידום בן ה־ 51 לפני 12 שנה, כהסבר
ליצירתו הנודעת הראשונה, סי מפוניה עממי ת
— ״ייטיב לעשות אם יתחשב בדרישות
מאזיני הקונצרטים ויעצב מנגינות בעלות
אופי פשוט, קצבי מחולות עממיים והסדר
תזמורתי שקוף ובהיר.״ את הרעיון הזה
לא זנח אבידום, יליד גאליצייה, חניך פאריז
ובמשך שנים אחדות מורה ומבקר מוסיקלי
במצרים, גם בחיבור יצירתו האופראית הראשונה.
גם קהל שחונך על ברכי קומדיות
מוסיקליות לא יחוש זרות מוחלטת, בהאזינו
למחולות ולקטעי זמרה מסויימים
באלכסנדרה, אף כי אבידום נמנע מכל שמץ
זולות בחיבור קטעים אלה. לא פחות מזה
בולטים במוסיקה אווירה מזרחית וישראלית,
אך גם רושם זה הושג ללא כל שימוש
בגינונים החיצוניים המקובלים לתכלית זאת.
שתי מיתות והוצאה להורג. למרבה
הצער, לא הדביקו יתר אביזרי אלכסנ־דרה
— הליברטו, הבימוי והתפאורה — את
הרמה שאליה הגיעה המוסיקה. אם אבידום
נטל על עצמו בהצלחה את התפקיד לעצב
את דמויותיו וגורלן בכלים חדישים, ההולמים
את רוח הזמן, הרי מחבר הליברטו
אהרון אשמן נשאר דבק בכל במסורת ה־אופראית
המיושנת. את סיפורו התמים, הכולל
שתי מיתות בחרב והוצאה אחת להורג
על גבי הבמה, הלביש במלים גבוהות,
שהיו יכולות להתקבל על הדעת בתקופת
הזוהר של האופרה, במאה ה־ .19 כיום, לאחר
שתי מלחמות עולם ולאחר נסיונותיהם
.האופראיים החדשניים של גרשווין, בריטן
ומנוטי, הריהן נראות לא־בלתי־מגוחכות.
הבימוי של אדיס דה־פיליפ נגרר, למרבה
הרעה, אחרי דרכו של מחבר הליברטו ולא
אחרי דרכו של מחבר המוסיקה, לא חסך
לקהל את המראה המרהיב של ניפנוף מלא
גבורה בחרבות־פח מבריקות. התפאורה של
אנטול לופיגד — בלי ספק, בהשראתו הבולטת
של הבימוי — הקיפה את הבימה ב־חומות־בד
מאסיביות ובדקלי־קרטון, שרק
השד יודע מאין הגיעו לנוף השומרון, שאיננו
משופע כלל בדקלים, כידוע לכל־ מי
שאיננו במאי אופרה.
הנאה כעיניים עצומות. מכלול זה
יוצר מצב מוזר. כשעוצם הצופה את עיניו,
מגיעה לאוזניו מוסיקה חדישה אך מלודית׳
מבוצעת לא רק היטב, אלא אפילו במידה
מסויימת של השראה, תחת שרביטו של
גיאורג זינגר, בזימרה תקינה ומדוייקת, ולפעמים
אפילו יותר מזה, כשהיא שופעת מפיהם
של נעמי פינקוס, עמנואל טנקם, רמה
סמסונוב ופרדי לוי. המלים אינן מפריעות
ביותר, משום שכרגיל באופרה, אין הן נקלטות
בחלקן הגדול. אולם כשהוא פוקח
את עיניו, הוא רואה את כל שיגרות הבימוי
והמשחק האופראיות, שבכוחן לגרוע הרבה
ממה שקולטת האוזן.
מה שיש לראות באלכסנדרה אינו הרבה,
אך כדאי מאד לשמוע.

בידדר
בצל הז כ רונו ת
״שמי דרויאנוב ואתה בטח לא מכיר אותי,״
אמר איש קשיש לפזמונאי חיים חפר
בסיום הצגתה הראשונה של שלישיית מועדון
תל־אביב הקטנה .״אבל אני מוכרח להגיד
לך, שכששמעתי את התוכנית, היה
אצלי איזה קליק בלב.״ חיים חפר לא אמר
דבר ורק נשק לאיש על קרחתו.
היה זה ביטוי אופייני וקולע לאוירת הכללית
שהצליחו מארגני מועדון תל־אביב
הקטנה, שבתערוכת־היובל המפוארת, להשרות
בין כתלי־הבד הצבעוניים של מועדונם.
המועדון, הנמצא בתוך שטח התערוכה, עשוי
בפשטות, ללא גג, מוקף בברזנטים צבעוניים
מקושטים בציורים ותמונות מהוזי ראשית
תל־אביב. נמצאת במקום במה קטנה ולפניה

שלישית ״תל־אביב הקטנה״ :בנאי, עטרי וחזקיהו
טיטיניה אוי טי טיני ה

חביות יין המשמשות בשולחנות, כשמסביבן
כסאות־קש קטנים. הבר — שולחן ארוך
וחלק נוסח בתי־המרזזז של המערבונים
ההוליבודיים, מקושט בכמה עששיות נפט
(שבתוכן נורות חשמל) ,אופנים של עגלות
ישנות ומיבחר גדול של בקבוקים ריקים,
נוסף לאלה המלאים הנמצאים במזוזה.
את האוירה האמיתית משרות דווקא מודעות
נוסח הימים ההם, שנלקחו ממוזיאון
תל־אביב והתלויות על גבי הכתלים. אפשר
לראות שם מודעה המכריזה על נופש בלבנון
בצד מודעה אחרת המכריזה על סדר
השמירה באחוזת־בית.
כל אלה הם רק אביזרים, תפאורות־רקע
לתוכנית הבידור המוגשת במועדון, פרי־עטם
של חיים חפר ודן בן־אמוץ, אשר יחד
עם אברהם (״פאשאנל״) דשא, הם גם בעי
כיאליק -אד תקרע לי ! ״תיכף
כשמישהו פותח מפעל חלוצי חדש, מיד מתחילים
להתלחש ומפיצים שמועות על הסיבה
האמיתית לפתיחת הדבר,״ אמר דן בן־
אמוץ בדברי הקדמתו לתכנית .״הסיבה האמיתית
שפתחנו את המועדון הזה היא שרצינו
...להרויח קצת כסף.״
תהיה הסיבה אשר תהיה, אין ספק שהמאמץ
המיוחד של השניים הוליד אולי את
הטובה שבתוכניות שכתבו יחד, כפי שמעידים
הם. התוכנית מורכבת משילוב של
תמונות מימיה הראשונים של תל־אביב, עם
פזמונים ומערכונים קצרים מהוזי אותה תקופה,
המוגשים בידי יונה עטרי, יוסף בנאי
ואלברט חזקיהו.
בזה אחר זה מועלים בשטף על הבמה
פרקי־הווי ברכיבה בדיליג׳אנס מאחוזת־בית
ליפו, הנחת אבן־הפינה לגמנסיה חרצליה
(״וככה סתמנו סוף־סוף את רחוב הרצל״),
רומנטיקה ליד הקיוסק הראשון (״ביאליק —
שירים תקרא לי! כותונת אל תקרע לי!״)
או הקמת המחתרת נגד התורכים. והכל
מוגש ברעננות ובחן, בהומור ציני במקצת
אך לא פוגע, בידיעה מושלמת מתוך לימוד
של טיפוסי התקופה, מאורעותיה ורוחה.
בחיבור תוכנית משעשעת ומבדרת זו הרסו
דן וחיים את תוכניתם לחבר מוסיקול
על נושא תל־אביב הישנה. את כל החומר
השקיעו ברביו הזכרונות, שעם היותו מבוסם
על זכרונות בעיקר, אין הוא מתחמק
ממשמעויות אקטואליות כמו במערכון בו
מתמרמרים שני ספרדים על העליה האשכנזית,
מוכנים לקלטה ובלבד שלא להשיא
את בנותיהם לאשכנזים.
הצלחת התוכנית נובעת בעיקר מהשלי־שיה
המגישה אותה. התוכנית נכתבה במיוחד
למענם, מתוך ידיעה על נתוניו של
כל אחד מהם. יונה עטרי התגלתה כקומי־קאית
ממדרגה ראשונה, כשרון אותו לא
הצליחה להבליט במסגרת תפקידיה המוגבלים
בהבימה ובבצל־ירוק. בעזרת צירוף
של מימיקה וקול ערב להפליא הופכת יונה
ללא ספק לכוכב הערב. מפתיעים גם יוסף
בנאי ואלברט חזקיהו, המוכרים יותר כשחקני
דרמה, והכובשים את לב הקהל כ־בדרנים
מבטן ומלידה.
גם חלקה השני של התוכנית, בו מגישה
השלישיה. שירים שהיו שלאגרים ב־ 20 שנו
תיה
הראשונות של תל־אביב נוסח טיטיניה
אוי טיטיניה, משעשעת ונוגעת ללב בעת ובעונה
אחת•

מאחורי הקלעים
״ הבי מ ה ״ עו מדתבתור
סוד שמור הקשור בפרישתו של מאיר
מרגלית מהבימה וחזרתו לאחל (העולם הזה
:) 1142 שבועיים לפני ההכרעה, פנה מרגלית
בבקשה להתקבל כחבר בקולקטיב של
הבימה, בה היה לו מעמד של שכיר עם
משכורת מיוחדת. הבימ ה השיבה, כי בבקשה
זו יוכלו לדון במועד מאוחר יותר
כייב וואלאם, הזמר הכושי, כוכב הפולי
ברז׳ר לשעבר, לומד עתה במרץ עברית באולפן
— אחרי שהסכים לקחת חלק בהצגתו של
תיאטרון אהל, עוד נהר אחד, המבויימת על-
ידי יואל זילברג. נוסף על וואלאס, ישתתפו
בהצגה זו אך ורק 12 שחקנים צעירים מאד,
שהקשיש בכולם הוא איתן פריבר בן ה־28
התקרית חוסלה 1״ -אלה הן
שתי המלים היחידות המושמעות במערכון
בן 10 דקות, מקורי במבנהו, פרי עטו של
יהושע (״יוש״) הלוי, שיוצג בתוכנית הבאה
של ס מבטיון. לפני אמירת מלים אלה, מפיו
של קצין או״ם, מתחולל על הבמה קרב בין
חייל ישראלי לחייל ירדני, המסתיים במותם
ההדדי ו...שלוש נקודות״
— זה השם שנקבע להצגתה הבאה של
להקת בצל ירוק, שחוברה בידי דן בן־אמוץ
וחיים חפר יוסי סגל, אחיו נמוך-
הקומה של שמואל סגל, שחקן הבימה, יופיע
בתוכנית החדשה של להקת הנח״ל, שתוצג
בקרוב, בתפקיד המרכזי של מנחה
התוכנית, בדמותו של קצין המחלק תפקידים
לחברי הלהקה מפוטרי ״הבימה״
החלו להיקלט בתיאטרונים אחרים.
השחקן ברוך דוד מצא את מקומו באהל
ויופיע בהצגה הוטל פאראדיסו, ואילו נפתלי
בינשטוק ישתתף כנראה בתוכנית הבאה
של סמב טיון, יחד עם שניים ממסיימי
בית־הספר הדרמתי של הבימה, זמירה וליאור
ייני סכסוך פרץ בין המחזאי
יורם מטמור לבין תיאטרון ס מבטיון. במאי
התיאטרון, גדעון שמר, ביקש מיורם לפני
שבועות מספר לחבר עבורו מערכון אקטואלי,
אותו יציגו, לפי דבריו, עוד בהצגת
ה־ 75 של השד יודע• יורם התישב, ועל רקע
מאורעות ואדי־סליב חיבר מערכון. המערכון
עוסק במארוקאי הנחקר במשטרה על
התפרעויות. אולם החקירה מופרעת כל כמה
דקות על־ידי צלצול טלפון מהכנסת, בו
מבקשים מהקצין החוקר לזרז את החקירה
כי החומר דרוש להרצאת שר־המשטרה, המתחבא
עד להופעתו בבית־השימוש של
הכנסת. בלחץ השר מוציא הקצין החוקר,
תמורת הבטחת שיכון של שני חדרים,
הודאה מפי המארוקאי כי הוא התפרע,
בהסתת חרות. דקה אחרי שהוא יוצא מהחדר
הוא מציץ שוב ואומר :״אבל בעד
שלושה חדרים אני אגיד שזה אחדות־הע־בודה.״
למרות כל ההבטחות לא הוצג המערכון,
והודיעו למטמור כי לא יוצג גם
בתכנית הבאה. יורם הצהיר כי לא יכתוב
עוד עבור סמבטיון.
העולם חזה 1143

קולנ 1ע
סו־טים
צנ חני תושמהדאבו
שאו שמה כרמה

(מונרבי, תל-אביב;

בריטניה) הוא סיפור תולדותיה של אשת
המודיעין הבריטי וצנחנית, ויאולט ז׳אבו,
שהוצאה להורג על־ידי הנאצים, אחרי שנתפסה
בפעולות ריגול וחבלה בצרפת. זהו
סיפור של גבורה אנושית מעוררת כבוד,
אך לא יוצאת דופן, בתקופה בה היו כמעט
לכל מדינה שנלחמה בנאצים, כמה חנות
סנש משלה.
אולם בביומו המקצועי המלוטש של לו־איס
(מרקיע השחקים) ז׳ילברט, ובמשחק־האנושי
החם הנוגע ללב של וירג׳יניה מק־קנה,
הופך סיפור גבורה נשית זה למשהו
יוצא־דופן.
ויאולט היתד. זבנית לונדונית רגילה׳ שעה
שהתאהבה בראשית מלחמת העולם השניה
בקצין צרפתי צעיר מלגיון הזרים. היא

N i nז ד: 7

היאור, באותה מידה של מומחיות כמו
באלה של בריג׳ט בארדו.
הסרט, שצולם במשך שנתיים בערבות
ובג׳ונגלי קונגו הבלגית, על ידי משלחת
של מדענים ואנשי הסרטה מעולים, הוא
אולי העשיר והמרהיב שבסרטי־הטבע האחרונים•
בחסותו האדיבה של המלך ליאופולד
השלישי, הרשו לעצמם מפיקי־הסרם להוציא
לשם יצירתו תקציב של מיליונים, במטרה
לעקוב תקופה ארוכה אחרי החיות, להגיש
סרט אוטנטי ככל האפשר׳ ללא ביום או
משחק של יצורי־היער.
אולם, כפי שיצרני הסרט עצמם מודים,
הצלחתו של הסרט נובעת בעיקר הודות
לילידי־היער הפרימיטיביים עצמם, של קונגו
הבלגית, שביימו למעשה את הסרט, מבלי
להבין דבר בהסרטה. כדי להגיע אל חיות,
צפרים וטקסי־פולחן של אנשי היער, שעין
אדם לבן לא הצליחה להתקרב אליהם, נאלצו
המסריטים להיעזר בהדרכתם הטבעית
של ילידי־היער. וכך נוצר הפרדוכס, שסרט
צבעוני משוכלל בסינמסקופ, נוצר בכוחם
של בני שבטים פרימיטיביים, שאולי לא
יראו סרט זה לעולם.

לאכ תו במספר
אשליתו של S3־

(מוגרבי, תל־אביב;

שחקנית מק־קנה כ״שאו שמח״
האהוב לא היה בוגד

נישאה לו, בילתה עמו שלושה ימים בדיוק
ונפרדה ממנו. היא לא ראתה אותו שנתיים
עד שנהרג באפריקה. למזכרת נותרה לה
ילדה קטנה. אולם ויאולט לא סיימה את
תרומתה למאמץ המלחמתי. עקב שליטתה
בשפה הצרפתית, ביקש ממנה המודיעין הבריטי
להתנדב לתפקידי ריגול וחבלה. ויאו־לט
לא היתה גיבורה שנענתה מיד לקריאה.
היא היססה, שקלה את המצב ולבסוף הכריעה
והתנדבה לתפקיד.
כלי אפקטים. אחרי אימוני צניחה וקומנדו
שיגרתיים לגבי גברים, אך התובעים
מאמץ מיוחד מנשים, השתתפה ויאולט בשתי
פעולות. באחת, אירגנה רשת מחתרת צרפתית
ברואן לפיצוץ מסילת ברזל. בשניה נתפסו;
כשתת־מקלע סטן בידה, בעת שנ׳סתה
לחפות על בריחתו של איש מחתרת צרפתי
(מורים רונה) .היא עונתה במרתפי
הגסטפו, לא נשברה, הוצאה לבסוף להורג
יחד עם עוד שתים מחברותיה.
הסרט מתעכב יותר על הצד האנושי
שבסיפור, מאשר על צידו הקרבי ההירואי.
הוא עשוי בפשטות מדהימה, ללא אפקטים
מיותרים, יוצר משום כך את ההרגשה שעל
הבד נחשף סיפור חיים אמיתי וכנה.

פו ל חן ה א דו בי ס
אלופי הי?ן ר

(תל־אביב, תל־אביב; בלג

משלים את הסדרה של חצי־תריסר סרטים
תעודתיים, על חית־הארץ ודגת־הים מכל
רחבי העולם, שהוצגו לאחרונה על מסכי
ישראל, והיכולים להפוך את צופה הסרט
הישראלי למומחה בחיי־המין של סוסי־העולם
הזח m 3

בריטניה) הוא סרט המנסה להוכיח כי גם
בתקופה המודרנית נשארו ארצות דרום אר־צות־הברית,
מדינות השונות במנטליות שליין
ובהלכי רוחן ממדינות הצפון, וכי בעצם
כל הקשר החברתי שביניהן הוא רופף
ביותר.
אולם כדי להגיע אל רעיון מאלף מעין
זה, נאלץ הצופה להיות עד לסדרה של
התלבטויות מצפוניות ומוסריות של עורך־
דין צעיר. עורך־הדין (ריצ׳ארד איגן) ,יוצא
מניו־יורק לעיירת מולדתו פומפייהד, כדי
לבדוק אם תביעתו של סופר מזדקן ועיוור
לתשלום חוב שידידו גזל ממנו, היא באמת
מוצדקת. אולם כשהוא מגיע לעיירה הדרומית
הקטנה, הוא פוגש באהבתו הראשונה
(דיאנה וינטר) ,שנישאה בינתיים לסלף-
מייד־מאן שהפך מסבל לאיש־חרושת עשיר.
למרות ששניהם נשואים והוא גם אב לבנים,
מתלקחת אהבתם מחדש, והם מתכננים
עתיד משותף.
כשעורך־הדין נזכר גם בתפקידו, הוא
מגלה כי הסופר המזדקן, המתבודד על אי
קטן, אינו תובע כלל את הכסף שכאילו
נגזל ממנו, וכי למעשה עשתה זאת אשתו
הדרומית, שלא ידעה כי בעלה הוא בן כושית׳
שהוציא את הכסף כדי לסלק את אמו
הכושית מהשטח. גם אשת הסופר הקנאית
מגלה עובדה זו, מוזתרת על תביעתה, אולם
ממשיכה להאמין כי בעלה לבן. אותה שעה
מבכרת אהובת־הנעורים להשאר בחברת בעלה
השנוא, ובלבד שלא להפרד מסביבת נעוריה
הדרומית החשובה לה מאהבתה.
הסרט מבוסס על ספר רב־מכר. אולם
כדי לעשותו רגשני, תפל, ומשעמם, במידה
שהוא הינו, אפשר היה לעשות זאת גם
ללא קשר לספר שכזה.

תשבץ 1143 n n nSnun
תדריך אלה הסרטים הנזוצניס ב שבו עזה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

ביודהאהבה (הוד,
סיפורו של אמיל זולא על מסחר הטקסטי־לים
והבשרים בפאריז. ג׳ראר פילים.

תל־אביב) —

הגוף גו כה חשקתי

מ ת, תל-

אביב) — מורים רונה ודניאל ג׳לין מתחרים
על אהבתה של יצאנית, בסרט כבד אך
מעניין. בלינדה לי.

• הגשר על נהר קוואי
תל־אביב) — הזדמנות נוספת
סרט השנה אודות האפוס של
כפי שהוא מתבטא במאבקה
שבויים בריטיים במחנה שבויים
ג׳ינס.

• מאזני צדק

מאוזן .2 :לה
מכר התע״ש נשק,
לאחרונה ; .8ספר
ידוע; .10 חולה
לילי ; .13 מארה ;
. 14 מזון פלא ;
.15 אגוז בגימט־ריא;
. 16 כדי ש לא;
. 17 חבורה
על העין ; .18
אסון ; .20 מערב ;
.21 מקום לימוד
במחתרת ובראשי
תיבות; .23 שם
פרטי, נקבה ; .25
אחת התפילות היומיות;
.27 מל חין
ישראלי; .29
תעודת חופשה ;
.30״קול הנה
הוא בא!״; 32
נישאות! .34 שר דתות לשעבר; .35
יופי! .36 שם פרטי, נקבה; .37
סימן הרבות; .39 של זהב, באף
חזיר ; .40 קריאת התפעלות ; .41 אבי
העגל! .42 מכניס מטבע קשה; .43
נקי; .44 כלי מים; .45 בנים.
מאונך . 1 :מסנן לסיגריה; .2זר
שהתיהד; 3ארץ בלקנית; .4חומר
ניקוי! .5רע דויד; .6לעתים הוא

מוליד עכבר; .7גלידה; .8אות עב רית;
.9חצי יוגה; . 11 חוח ללא
ראש; . 12 תריסר חסר אחד ; .18 מעשה
פרחחות; . 19 עיר לבנונית; .21
רעש כתוצאה של התקהלות ; .22 כרך
סובייטי ; .24 האלכסנדרוגי ; .25 שרף
ממונה עליו; .26 כניסה; .28 רמת־גן;
.29 ככר לחם; 31 של שתיים;
33 בן המן ; 34 ספר תנ״ך ; 38 חוט
ברזל; .41 הוד; .43 זאת אומרת.

(שדרות,

לראות את
רוח־האדם,
של יחידת
יפאני. אלק

(פאריז, תל-אביב)

סרט־מופת לפי תסריט של פדי (״מרטי״)
שייבסקי, על הנעשה בתוככי ליבם של
מושבעים העומדים לחרוץ את דינו של נער
הנאשם ברצח אביו. משחק מצויין. הנרי
פונדה.
• החוק (תל־אור, ירושלים) — מש־חלו
השולטים והנשלטים בעיירה דרום־
איטלקית. ג׳ינה לולובריג׳ידה. פייר ברסאר.

• גגות רומא

(אמפיתיאטרון, חיפה)

— יצירתו הניאוריאליסטית של ויטוריו דה־סיקר.
על מצוקת הדיור ברומא.

סידרת מועמדות עשירית
במשף עשרת השבועות האחרונים
פורסמו כעמוד זה של
״העולם הזה״ תמונותיהן של
38 המועמדות לכתר ״מלכת
המים 1959״ .היו אלה המועמדות
המובחרות, מכין קרוב
למאה מועמדות ששלחו את
תמונותיהן למערכת, או שצל-
מי התחרות צילמו אותן על
החופים השונים כארץ.

ת הי ה

בעוד שבוע יוכל הקהל לבחור את הצעירה
הישראלית הנראית לו כמתאימה כיותר לכתר
״מלכת המים 1959״ .לבחורה המאושרת צפוי
מסע מרהיב כעולם. אף עוד בטרם תצא המלבה
למסע הגדול, מובטחת לה ולשתי סגניותיה חוויה
נעימה ראשונה: טיול של 16 יום באניה ״ארצה״,
כאורחות־כבוד של ״מארגני השיט כישראל״ ,כשיט
סוכות שהם עורבים. בסיורן יבקרו המלבה וסגניו
תיה ברודוס, אי־השושנים הידוע לתהילה, המלא

עתיקות ומיכנים חדשים מרהיבים. התחנה הבאה
תהיה דוכרובניק (יוגוסלביה) ,הידועה כפנינת
הבלקניס. משם, יפליגו לונציה שבאיטליה, עיר
הגונדולות והתעלות. ומשם -לסיציליה, האי
המסעיר שבקצה איטליה. הנקודה האחרונה
בחוץ־לארץ: אתונה, כירת יוון, כה יערבו ביקור
באקרופוליס, ההר הקדוש של אתונה העתיקה.
אחרי סיור זה בארבע ארצות ישובו לחיפה.
נותר רק לאחל לשלוש הנבחרות: הפלגה נעימה.

מ הן
המלכה?

זאת תוכל לקבוע אתה, אם
תשתתף בנשף בחירת מלכת
תמים 1959 אשר ייערף כשבוע
הבא, ביום ה ,3.9.59 ,בשעה
9.30 כערב ב״אמפיתיאטרון״
רמת־־גן (גן אברהם).
בנשףו גז יששש שנשרש
שו ש ״ שרבחייתשששכשש
ש שרכ ש
ארח.
בבח ־י ר שז
ר א שי בשרשר-י די זזבר
שגפ שי ששששששששרכש,
כרר ש ש
בבח ־יתש
ארא
דששץרששש שן דשת /ש ר ־י די
ש 2ןשרשצשרכרששששף
בנשףי \ 2ברפשגן ־ בוח ־ ר, ש-
שצנרףרכר שי ש ש כני ש ש,
׳ ־ ש שן שרפש 2ןנחאחש שפ
רחשוששרחחנראיח רו,
וי־ שי ראוחור 2ןרפישגורח ,
אשרושדח 2ן ר פי ש חי ב-
שביןה 2ןחרחששור

שריח. ושדחברחי -ששו -
וורח וו גשחבצשאחש נין
ח 2ןורוח, וחוריששיששר -
בחחשאושרחו שי שגניו-
שי ש.

מארגני הערב מבטיחים תוכנית
תופסת ורכת-עניין. מלכד
מיצעד המועמדות הובטחה גם
השתתפותה של,,רביעית המד
עיון״ כתוכנית מיוחדת. חסידי
גדעון זינגר, ראובן שפר, שמעון
בר ויעקב כן־סירה יוכלו
איפא ליהנות הנאה כפולה.
הכרטיסים יוצאו למכירה החל
מהיום, ואפשר להשיגם אצל:
״במה־״ -בן־יהודה ,50
טל 28358 .
״רוקוקו״ -דיזנגוף ,93
טל 23863 .
״יוקי״ -ככר דיזנגוף ,14
טל 22445 .
״מסף״ -המלך ג׳ורג׳ ,2
טל 61826 .
״שרותרון״ -עליה ,3
טל 63971 .
״שעשועון״ -אכן גבירול ,50
טל 23847 .
ברמת־גן :״הברטים״ -רחוב
טל 74577 .
ביאליק ,49
תחבורה: מהתחנה המרכזית
קוים .60 ,55 ,54
מצפון תל־אכיב: קוים .62 ,61
ארגון וביצוע :״יואל״ חברה
לאירועים, ארגון, פרסום ויחסי־ציבור.
תל־אביב, רחוב הירקון
,106 טל.22141 .

על»זה ג רו ס

חיא חיפאי ת הלומדת בבית־הספר
הגבוה למ שפט וכלכלה, ו העוסקת
ב חו ב בויו ת שונתז, כציור־אפנה ובאלט. הספורט החביב
עליה: שחיה. היא בת , 19 בעלת שיער חום ועיניים חו מו ת.

בלונדית בעלת עיניים ירוקות, שנול דה
בתל־אביב לפני 17 שנה. זה
עדיין משאיר אותה בגדר תלמידת תי כון (שביעית) בעלת ידיעת־שפות
מגתנת־למדי. הספורט האהוב עליה: שחיה +כדורסל.

החליטה עוד מילדות שתהיה רקדנית.
הוריה אמנם התנגדו לכך, אך הצב־לפני
22 שנה התעקשה — וזכתה.

בריקוד לא הסתפקה בפירות תרבות המערב, אלא הת מחתה גס
בפרי האופייני של תרבות המרחב: ריקוד־בטן. כיוס הינה ע קר ת
בית, אך היא מ תכוננ ת לחזור בקרוב למקצוע הדוג מנו ת ולריקוד.

לולה כהן
רי ר!

שנולדה

בתל־אביב

ת מר אנג ל