גליון 1146 מתאריך 16 בספטמבר 1959

ו^ודך הראשי:
אורי *בגרי
ראש המערכה:
שלום בזזו
עורך משנה:
דוגאימד

סביבן

חווב גלין ןסון * ,תל־אביב, סלפון ,26765
מ. ד0 .136 .ע 1למברקיס :״עולספרס׳
חנזוציא לאור: העולם הזח בע״ם.
יפוס נזסוז שהם בזנ״ם, ת״א, סל.31159 .
**צח: ח ד aופל ובניו, תל־אביב.

אי־אפשר לדבר בימים אלה עם רותי ורד.
נוסף על טוב־לבה האגדתי, היא מתהלכת לה
עם הבעות מיטתוריות, חושבת שהיא מאטא
הארי לפחות, ומתה שיקראו לה ״הסוכנת
איקס־.136״ היא מחפשת עכשיו בקדחתנות
מעיל־גשם כמו של פראנסואז ארנול בחח׳
תולה, ומפילה תלתל על עיניה כמו הארנול.
הכל החל כאשר חזרה מחופשתה בגליל.
בהיותה בטבריה, פגשה קצין־משטרה בשם
זיו .״זו את, רותי?״ אמר ,״אז אני מוכרה
לספר לך משהו!״
לפני כחודש, כשהיה בחיפה, צילצל אליו
בשתיים בלילה צעיר, ביקשו לסור אליו
מיד, כי יש לו בשבילו אינפורמציה חשובה
ביותר. זיו הסב באדיבות את תשומת־לבו
לשעה המאוחרת, אמר שישמח לראותו מחר.
הצעיר התעקש .״אתה מוכרח לבוא,״ אמר.
זיו לא התעצל, ניגש למקום. האינפורמצ־יד,
שהיתר, בפיו של הצעיר היתד, באמת
סנסציונית .״יש בידי הוכחות שרותי ורד
ועוד כתב מהעולם הזה עוסקים בריגול!״
הודיע.
העניין החל לסקרן ולשעשע את הקצין,
שהחל חוקר את הצעיר. זה התבלבל בעדותו,
נשבר לבסוף והודה כי עשה זאת רק
כדי לנקום במתי, על שלא השיבה אהבה
אל חיקו.
רותי ידעה עוד בתחילת הסיפור למי הבטנה.
זה חודשים שהיא מוטרדת במכתבי
אהבה לוהטים ומוזרים מאד מבחור, שכתב
אותם ממקומות שוניס בארץ. פעם מירושלים,
פעם מצפת, פעם מחיפה ופעם מתל״
אביב. כאילו לא הספיק כל זאת, היה משאיר
לד, הודעות טלפוניות כמו :״אני נמצא
עד שעה שלוש במלון שינקיו!״
מכתב לדוגמה:
״למתי ורד שלום רב. מה שלומך?
״החלטתי לומר לך את כל אשר בלבי.
אלו דברים שיכולים לומר אותם ביחידות

עורך כיתוב:
טי־לבי nv9
כתב בכיר:
איי תגור

עודך תבנית:

»לם המערב*
ארית טרז

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי נלילי, דויד הורוביץ,
רווזי ורד, אברהם הרמוז, יושר הגר
הבורי, אביבה סטו, אבנר טרי, לשוס

ואני מצפה לומר אותם, אני חייב לומר לך
את אותן המילים. אלא שעד עתה לא הזדמן
לומר לך זאת ביחידות. ואינני יכול יותר
להחזיק זאת בלבי.
״אני אוהב אותך, רותי. את כל חיי. אין
לי כל ספיקות, כשאני חושב עליך אני מרגיש
שלימות. כולי מלא ציפיד, ליופי ולנעלה,
לכל מה שאני עורג ומשזר לעתיד
משותף.
״רק פעם אחד אפשר לאהוב ולגבי דידי
רק אותך אוכל לאהוב. רק. אני קשור ב־מחשבותי
בנימי נפשי. ולא אוכל לטתר
עליך, אחכה לך תמיד.
״אילו רק יכולתי להיפגש אתך פנים אל
פנים. כי אז ראית שכן דיברתי. וכל מה
שהיה כלא היה. כלא היה. בטוחני שאם
דברי אלה יתקבלו על דעתך תדעי לפגוש
בי. ואז תיטכחי שלא טעות היתד, זאת.
״ואני אחכה לך ואחכה עד שתתני לי את
האפשרות להוכיח זאת. שלך לתמיד ...
נ. ב .מיום שבת מתחיל אני לגור במלון
ציון.״
רותי, הרגילה למכתבי־אהבה מכל הסוגים
(היא קיבלה ארבע הצעות נישואים מחוץ־
לארץ, מבחורים שמעולם לא ראתה אותם) —
ניסתה להתעלם מן הבחור שנראה לה מוזר
מאד.
כאשר, לפני שבועות אחדים, עקצה אותו
בצחוק במדורה, נפגע הצעיר מאד. תגובתו:
ההודעה שמסר לקצין־ד,משטרה. העגום שבכל
העניין הוא שהצעיר היה בעבר קצין
גבוה בצד,״ל. בריאותו לקוייה כנראה. זיו
טוען שאהבתו הנואשת היא ממש נוגעת
ללב. הפגישה המוזרה נסתיימה בשאלה לא
בלתי־צפוייה :״שמע, אולי תוכל לתת לי
שתי לירות?״
מכתבים האיש שבראש

איש השגה — עקיבא אלקריף, המרחב —
המלך חוטיז, המדיניות — שאר? דה־גול,
כגסת — רוקח ז״ל, כלכלה — בדר, משפט —
השופטת שטרקמז, עתונות — זק׳ ,דת —
הרב הרצוג ז״ל.
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
איש השנה — דוד בז־הרוש, המסמל את
הכמיהה לשלום ושוויון, למרות שאיני מסכים
לכל מעשיו.
רפאל מסור, כפר שלם
איש השנה — בן־הרוש, העולם — ברוש־צ׳וב,
עתונות — עידו אבנרי, עורר חידון
התנ״ד ב״ידיעות אחרונות״ ,משפט — השופטת
ששפטה אנם לשנה אחת בלבד, מדיניות
— מי שתיכנן את העלאת הד״ר ניר
בכנסת.
א. טמיס, גבעת־אולגה
איש השנה — מנחם בנין, איש הכנסת —
ישראל רוקח ז״ל, מדיניות — גולדה מאיר,
ספרות — בר־יוסף, אמנות — ״בצל ירוק״.
מיכאל בוקשפן, חיפה
איש השנה — דוד בז־הרוש, העולם —
שידל קסטרו, המרחב — קאסם, אשת השנה
— יעל דיין, מדיניות — דור בן־נוריוז,
ספרות — יונתן רטוש, אהרן אמיר, תיאטרון
— בתיה לנצט, עיתונות — שלום
(״הייתי פועל דחק״) כהן, רפואה — ד״ר
זוהר, עורך המסע מאילת ועד מתולה.
יואב רותם, קרית־היובל, ירושלים

איש השנה — מנחם בנין, שבטשד פחות
מחודש ימים באו לשמעו יותר ממאה אלף
איש.
שמואל מנשה, ירושלים
איש השנה — אני, קורא ״העולם הזה״
מאז שנוסד, האיש המצביע שבוע שבוע נאותה
קלפי בעד אותה מטרה.
יגאל גלילי, תל־אביב

הימנון הרכבת

אחרי שמפא״י יוצאת תמיד ראשונה בקלפיות
הנסיוניות הנערכות על־ידיבם דווקא
ברכבות, אני חושבת שמפא״י יכולה עתה
בקלות להתאים לעצמה את השיר הידוע
כהימנון :״בין הרים ובין סלעים טסה הרכבתי/ומכל
המפלגות במפא״י אני בוחרת״.
דבורה קוטין, פתח־תקות
אינני יודע כיצד מעיזה מפלגה כמו טפא״י
לטעון כי הקלפי הנסיונית של ״העולם הזה״
היא מזוייפת? האם חושבים אנשי מפלנה
זו שמגיע להם אחוז גבוה יותר מזר, שנתנו
לה בוחרי הקלפי הנסיוגית?
שאול כרם, ירושלים
הטענה כי הקלפי הנסיונית אינה משקפת
נכונה את מקומן של המפלגות השונות בישוב
העברי אינה עומדת במבחן המציאות.
כל מפלנה יכולה לשלוח נציג לפקח על ספירת
הקולות בקלפי, כדי להיוכח בטעותה...
א. כהן, תל־אביב

תצפית הצעירים

פרסמתם מכתב החתום על־ידי צעירי חרות
מגוש התקווה בדבר הכללתו של מר מנחם

שיף ברשימת המועמדים של תנועת החרות
לכנסת (העולם הזה .)1144 אותם צעירים
כתבו כי עשו עוול לדב שילנסקי, רכז ה־איזור,
ורק הוא יכול לייצג את צעירי
חרות.
לצעירי חרות גוש התקווה לא ידוע דבר
בקשר למכתב שפורסם ואין לנו יד בשליחת
המכתב הנ״ל. מר שיף ומר שילנסקי נהנים
כאחד מאהדתנו המלאה.
חיים טסה, ועד צעירי חרות,
גוש התקווה, תל־אביב

20,5%מהכנסת דמי הטרקטורים שהיו ברשותנו.
כמו־כן אנו מצהירים שלא נקנסנו
מעולם בסכומים שנוקבו באותה כתבה, אלא
שילמנו פיצויים מוסכטיס, הראשון בסד
250ל״י והשני בסר 500ל״י, וזאת בהתאם
להסכם נינטלמני בינינו לבין חברי וועד
מושב רשפון, החברים פפרקורן וולדיטיר
קראום, ומבלי להודות בביצוע מעילה כלשהי.
יעקב
טלפיר, מושב רשפון,
אמיל שדמי, מעונות שרה, הרצליה

...אם המכתב בדבר דב שילנסקי נשלח
על-ירי יריבי תנועת החרות, הרי שהוא
החטיא את המטרה. מקומו של רב שמור לו
בצמרת התנועה. דב שילנסקי התמסר לאחרונה
ללימודים והוא עושה בהם חיל. ואין
הוא מוכן כרגע ללכת לכנסת, כד שאין מקום
כלל לדבר על קיפוח.
נפתלי כהן, חבר־נשיאות צעירי חרות,
מרחב תל־אביב, תל־אביב

או, או

לא אחד, שניים

כאדם המטפל בדני אילת בתערוכת יובל
תל־אביב, מצטער אני שהטעיתי את הדיילת
עטנואלה רווה (העולם הזה )1144 בספרי
לה שרגי הניצרה טרפו חייל אמריקאי אחד.
האמת היא שהם טרפו שני חיילים אמריקאיים,
בעודם בחיים. אמנם נכון שדברי
עמנואלה לא היו מכוונים לדני הניצרה שבתערוכה,
אלא לבני משפחתם, החיים בעדרים
גדולים ביסים הטרופיים, ונקראים ״ה־פרנה
של הים״ ,על שמם של הדגים הטורפים
שבאמזון.
יעקב אבים, תל-אביב

הואדי בכלא
הנני האסיר ישראל בן אברהם חרבון,
שפוט למאסר עולם, מבקש בזה להביא לידיעתכם
את ההדים
לפרשת ואדי סליב,
כפי שהשתקפו בכלא.
אני נמצא במחלקה
הפסיכיאטרית.
יש לנו כאן אח ראשי
בשם יעקב טור־גנשטרן.
מאז פרשת
הואדי הוא נוהג לצעוק
על החולים כי
״כאן לא ואדי 0־
ליב.״ אולם הוא לא
מסתפק בזה. לאחר
מה שקרה שם הוא
נכנם למרפאה והחל
לנאום. הוא נתז נאום
חוק :״ם י אתם, הספרדים?
מה אתם חרבון יודעים לעשות, רק
פשעים. תראו מה
שקרה בואדי סליב״.
לאהר שחולה אחד יעיז לו לחכות עד לאחר
הבחירות, פרין האח הראשי בגידופים כלפי
תנועת החרות ואמר כי בן־נוריון עשה
שטות שהביא את המרוקאים לאר׳ן.
אני ממוצא מרוקאי אד יליד הארץ. אבל
לא איכפת לי. רק שאסור לעובד מדינה
לומר את דעתו הפרטית בפני אלה הנתונים
לפיקוחו. ביהוד לא בצורה שכזו.
ישראל חרבון,
בית־הסוהר המרכזי, רמלח

גילוי כשרונות

הרשו לנו להביע את תודתנו עבור ההנאה
שנגרמה לנו בטקס בחירת מלכת המים
.1059 נהנינו מהטקס העממי והמברר, שהיה
נקי מנינוני אידיאולוגיה ובא להציג
ולפאר את היופי הנשי של בנות ישראל
כשלעצמו.
י. ליפשיץ, ש .ערמון ויצחק שלף,
רמת־גן
...כ ל הטקס לא היה לענין. קודם כל,
מדוע ערכתם בחירת מלכת מים במקום שאפשר
למצוא מים רק בברזים, אם הם לא
מקולקלים כמו כל האביזרים באמפיתיאטרון
הרמח־נני, שבעליו החדשים הזניחו אותו.
לרעתי נם לא היה צורר בהופעות השונות
של המועמדות, כיוון שאין זו תחרות־הוב־בים
לגילוי כשרונות.
שרה בכר, תל־אביב
...מפעלים בנון זה עוזרים לקוראי ״העולם
הזה״ לשמור על מאזן נפשי באוירה
של מתח גבוה.
פ. ק ,.תל־אביב
לדעתי כל השיטה הדמוקרטית של בחירות
אישיות על־ידי קהל הצופים אינה צודקת.
כי רוב הקהל בוחר אמנם את הנערה
היפה ובעלת הנוף היפה ביותר, אולם לאו
דווקא את זו שיש לה התכונות הדרושות
לתואר מלכת המים.
גדעון לב, חיפה
כל הכבוד לאלי תבור, שדאג לכל ועמל
להצלחת הנשף.
משה פרנק, גבעתיים
כיצד קרה שרחל אשכנזי, צברית בת ,18
שוחררה כבר מהצבא?
אהרן בז׳רנו, נפר נטר
הייתם צריכים להוסיף עור תואר אחד
נוסף לתוארי מלכת הטי, סגניותיה ונסיכות
הערים. הצבעתי בעד זיוה בינדר כמלכה׳
אולם הייתי רוצה מאוד להצביע בעד
רחל אשכנזי כנערה הפופולרית ביותר. אני
הושב שרוב הקהל חשב כמותי. רחל אשכנזי
היא יפהפיה בעלת יופי נדיר ומניע
לה פרם ניחומים.
ר. בן־דב, תל־אביב

הסכם ג׳נטלמני

בכתבה אשר הופיעה בעולם הזה מם.
,1139 מסופר על כד כי וועד מושב רשפו!
הטיל עלינו — דהיינו: על יעקב טלפיר
קנם בסד 1500ל״י ועל אמיל שדמי קנם
בסד 3000ל״י, בעוון מעילות שביצענו
כביכול בכספי המושב.
הננו מצהירים בזה כי לא מעלנו מעולם
בכספי המושב, אשר היה זכאי לקבל רק

לפני שנתיים יצאתי מבית-סוהר. ישבתי
שם שש שנים על פריצה. החלטתי שזה
יהיה הסוף. אולם המשטרה לא הניחה לי.
לפני שנה הכריחתני
לחתום על הודאה
כי אני הי על רווחי
אשתי, יהודית פ•
קטה. חתמתי. זה
הרם אותי. המשטרה
הכריחה אותי להפוך
למשרתה, והטילה
עלי כל מיני
עבודות לעשות. הייתי
מוכרח לעשית
זאת כי האשימו את
אשתי בזנות ואותי
בסרסרות.
לפני כשלושה חודשים
מסרתי עדות
במשפטו של יז׳י
לוי, לוי יצא לחופפקטה

מאז איבדתי
את עולמי. חברי אינם מוכנים לדבר אתי
והמשטרה החלה לרדוף אותי ואת אשתי.
הם עוצרים בכל פעם את אשתי ומשחררים
אותה לאחר 48 שעות מבלי להאשימה בכלל.
— או שיאשימו אותה, או שיניחו לנו.
סטיפן בארט, תל־אביב

ארוף השומה
אני מברר אתכם על רשימתכם הקולעת
על פקיד השומה הופרט בצפת (העולם הזה
.)1144 אני מביר היטב את מר הופרט ולדעתי
מניע לו בתחום זה תואר של אלוף.
אשר לתגובתו של שמואל כהן, שפירסמתם
שבוע לאחר מכן, הרשו לי לקבוע כצפתי
וותיק, שאיני מכיר ארם כזה המתנורר
בצפת. נראה כי שמואל כהן קיים רק לשם
תנובה, כמו שאנשי מפא״י נזכרים באחיו
לשם, מר אברהם בהן, רק לצרכי בחירות.
אליהו בן־חיים, חיפה
כחקלאי בראש־פינה נראה לי שכתבתכם על
פקיד השומה אינה מוצדקת. בתקופת מר
עברו! היה היחס לחקלאים קשה ביותר,
ואפילו בשנת 2־ ,1951 בעת הבצורת לא רצה
מר עברו! לשמוע לטענותינו. נם כיום ה-
מיסים הם בבדים, אד לעומת זאת היחס
הוא הונן יותר.
צבי אורן, ראש־פינה
כל מה שפירסמתם על מר הופרט זוז
עוד לא כלום למה שהוא באמת. אתם אולי
לא יודעים כי הוא מזכיר ״הפועל״ בצפת
ושהוא עובר מעיר לעיר ומחנות לחנות
בשביל לאסוף כסף לאגודה זו. קשה לקנא
במי שאינו תורם בעין יפה.
א. נ ,.חיפה

דמות הג׳נדרם
תודה על שהעליתם את דמותה של אמי
הי״ד, הרבנית מושקה
ליבה אורנשטיין, בביקורת
ה״אנציקלו-
פדיה של חלוצי הישוב
ובוניו״ מאת
דוד תדהר (העולם
הזה .)1145 לוחמי
העיר העתיקה קראו
לה לא רק ״אם הלוחמים״
אלא גם
״הנ׳נדרם של העיר
העתיקה״ .בתה בת
ה־ ,13 אותה הזכרתם
באותו מקום, עבדה
כקשרית עד מות ההורים,
והוצאה לאחר
מכן על־ידי א- מפקד חיה, שהיה אורנשטיין אחד הקטעים בעיר,
משרות פעיל. היא התנדבה טיר לעבוד ב-
חובשת בבית־החולים ״משגב לרד״ עד ליום
נפילת העיר.
שמואל אורנשטיין, ירושלים

השבוע מתחיל מיפעל־הען ק
החדש של ״העולם הזה״ ,בו
מובטח פרם של 1000ל״י
לפחות, למי שינחש נכונה
את תוצאות הבחירות לכנסת
הרביעית.
טוטו בחידות
פתוח כפני כל קוראי ״העולם
הזה״ ,אשר ימלאו את
טופס ההשתתפות, המופיע
כעמוד 8של גליון זה.
העולם חזה 1146

הנדון:

ך עו ד י מי םמע צי ם עומד •להיעשות מעשה חמור
* Iמ אד — בשמך, בשמי, בשם כולנו. הוא חשוב עד אין
שיע ר יותר מן הבדיחה המעסיקה כעת את הציבור —
בדיחת 26 הרשימות המתחרות על הכסאות בכנסת (לבריאות׳
עד מאה ועשרים!) ,כי הבחירות לכנסת הרביעית
לא ישנו מאומה. ואילו המעשה העומד להיעשות, עשוי
להשפיע באופן מכריע על עתידנו.
המעשה הזה נמצא בדרכו לניו־יורק, בראשם ובתיקיהם
של האנשם שייצגו את ישראל בעצרת או׳־ם.

ולפני שיהיה מאוחר מדי, חופה מצפונית
היא לקרוא: עצור! חשכו עוד פעם על הדכד
שאתם עומדים לעשותו!

* * שלחתישראל, בראשות שרת־החוץ בכבודה ובעצי
) Jמה, קיבלה הוראות להצביע שתי הצבעות גורליות:
היא נצטוותה להצביע בעד צרפת בענין הפיצוץ האטומי
הצרפתי באל־סחרה,
והיא נצטוזתה לתמוך לאורך כל החזית בקו הצרפתי בענין
אלג׳יריה. למותר לציין כי בשעה שנתקבלה החלטה זו
בירושלים, לא היה שם לאיש המושג הקלוש ביותר מה
יהיה הקו הצרפתי שישראל תתמוך בו.

כשני המקרים האלה, תצביע ישראל נגד כל
המחנה הגואה של עמי אסיה ואפריקה. היא
תצביע נגד מצפון העולם. היא תצביע נגד
עמדתם המוצהרת של טובי האנושות -אותם
האישים אשר תמכו בהקמת ישראל.

ך פיצוץ הצרפתי באל־סחרה הוא שערוריה עולמית.

חיילי השלטון באלג׳יריה אינם כלניות בריטיות מאופקות,
אלא קלגסי לגיון־הזרים וצנחנים צרפתיים, שאינם טורחים
אף להסתיר כי הם משתמשים בשיטות של דיכוי ועינויים,
המזכירות את ימי־הביניים.

גם לולא הייתי ישראלי לאומי, הייתי עוקב
כאהדה אחרי מרד זה. אך מאחר שהנני ישראלי
החרד לעתיד מדינתו, אהדה זו היא
בעיני כורח פוליטי.

ץ* ׳ הרי זאת השאלה הראשונה: האם יכולים הצרפתים
m jלנצחי האם יש שחר לתקוותיהם הקלושות ביותר?
לא היתר, עוד בדורנו מלחמת־שיחרור לאומית אמיתית
אחת שלא זכתה לנצחון מוחלט. אחרי ארבע שנות מאבק
עקשני, צריך אדם להיות עיוור כדי לפקפק אף לרגע כי
מלחמת־השיחרור האלג׳ירית תנצח. אין אפילו צל של אפשרות
אחרת.

שארל דדדגול יודע זאת. הוא רוצה לשים
קץ למלחמה, להציל מה שניתן להציל. אולם
הוא נמצא כצבת של כוחות נגדיים.
אין הוא יכול לזוז ללא הסכמת הצבא הלוחם באלג׳יריה,
חניך מלחמת־הדיכוי. הוא תלוי במיליון מתישבים פאשיס־

| | והעולם כולו עוקב במתיחות אחרי המאבק למניעתו.
בראש המאבק הזה עומדים עמי אפריקה השחורה. גם
מנהיגים אשר הצביעו בעד הצטרפות ארצותיהם ל״קהיליה
הצרפתית״ ,הרימו את קול 2נגד הפיצוץ. הם מודרכים על־ידי
דאגה פשוטה לחיי עמיהם — מקמבודיה בדרום ועד
למארוקו בצפון.
אולם לא רק האפריקאים מודאגים ומוזעקים. דעת־הקהל
העולמית הכריחה את שני ענקי־המדע — ארצות־הברית
וברית־המועצות — להודיע על הפסקת ניסוייהם הגרעיניים.
היא חרדה למעשי הקטנים פורקי־העול.
אין עדיין הסכמה כללית בין המדענים על הסכנית הנוראות
בכל ניסוי אטומי. יש המחמירים, ויש המקילים.
מדען בעל שם עולמי טען זה עתה, כי מחקרים בריטיים
ואמריקאיים הוכיחו שכל ניסוי גורם בחשבון הסופי ל־50
אלף מיתות. אחרים טוענים כי התוצאות תתגלינה רק כעבור
דור, כאשר העולם יתמלא ילדים דפקטיביים.
גם המדענים האופטימיים ביותר מודים בדבר אחד: שאין
כל בטחון כי הערכותיהם האופטימיות נכונות. המדע טרם
התקדם די צרכו כדי להגיע למסקנה בטוחה בענין זה,
הקובע את עתיד האנושות.

ואם זה נכץ לגבי הניסויים של שני ענקי
המדע, החדורים תחושה של אחריות והשול־טיס
על מיטב הכלים המדעיים -מה אפשר
לצפות ממדינה קטנה כצרפת, בעלת אמצעים
מוגבלים, ההולכת כסהרורית אחרי הזיות של
גדולה ותפארת?
כאן אין בעיה של מזרח נגד מערב. כאן אין אפילו
בעיה של אפרו־אסיה נגד העולם הלבן בלבד. כאן יש בעיה
מצפונית אוניברסלית. ומציון תצא תורה.

איזו תורה? תורת התמיכה בניסוי. תורת
חוסר־האחריות האנושית. תורת הזילזול המוחלט
של הגזע הלבן ברגשותיהם ובכטחונם
של כני היבשה השחורה!

אם תורם יד ישראל למען הפצצה — לא במהרה תישכח
ההצבעה.

ף אחרי הרעש — האש. אש מלחמת־השיחרור של
] אלג׳יריה.
איני יכול ־לדבר ללא התרגשות על מלחמת־השיחרור של
אומה. ככל צעיר שגדל בארץ זו, חונכתי משחר נעורי להזדהות
עם המחרפים נפשם למען חרות מולדתם.
והנה זו אינה מלחמת־שיחרור רגילה. היא מעמידה בצל
את מלחמת־הגבורה של כל המחתרות בארץ־ישראל. וזיא
מאפילה עד אין שיעור על מלחמת־ד,שיחדור של קפריסין.
היא עולה על מלחמות־השיחרור של אירלנד, של פולין ושל
איטליה — אשר תולדותיהן חויות־הום הוצגו לנו כמופת.

העם האלג׳ירי לוחם זו השנה החמישית.
אם להאמין להודעות-הנצחון השיגרתיות של
הצרפתים, כבר נפלו כמלחמה זו למעלה ממאה
אלף לוחמי-שיחרור אלג׳יריים.

הדוברת למען צרפת, אם זו תנטוש את אולם
הדיונים לאות־מחאה נגד העלאת הבעיה.
ישראל תעמוד בפרץ, בודדה ואמיצה. בפרץ של מה?
של החומה המאוסה ביותר בעולם, חומת הקולוניאליזם
השוקע, החלוש, הגוסס. בפרץ נגד מי? נגד גאנה וגיניאה,
ששתיהן הכירו בממשלת אלג׳יריה, נגד כל עמי אפריקה
העומדים לזכות בעצמאות בשנה הקרובה.

כמשך שנים עשתה ישראל מאמץ חיוכי וסבלני
כדי לחדור לאפריקה, לשתול שתילים
של ידידות ושותפות. היא ניסתה להוכיח שאינה
סוכנות האימפריאליזם, כטענת ראדיו
קאהיר, אלא קטע מתקדם של אסיה החדשה.
האם ידרסו עתה נציגינו את כל השתילים האלה במגף
הגם של מדיניות אוזילית?

וי) אן אתם הולכים, גבירותי ורבותי? לאן אתם מוכי/לים
אותנו?־ מה מחכה לנו בסופה של דרך זו?

כבר עתה מתיחסת אלינו צרפת יותר באל
פילגש, שאין אומרים לה שלום ברחוב, מאשר
אל אשה חוקית.
מזה שנים מדברים דוברי אחת המפלגות הצרפתיות בישראל
על ברית רשמית בין צרפת וישראל. הממשלה
הצרפתית לא הראתה כל נכונות לכך. אין היא מעוניינת
שיחסיה עם ישראל יהיו רשמיים.
הנה היתה פרשת איננה טופט. צרפת לא עשתה מאומה
כדי לתמוך בישראל בפרשה זו.
ועתוני מצרים חוזרים בעקשנות על טענתם כי הגנרל
דה־גול הציע לגמאל עבד אל־נאצר להפסיק את תמיכתו
בישראל, אם רע״ם תחדל מלתמוך במורדי אלג׳יריה. אין
בטחון שזו אמת. אך הדבר סביר.

כי זוהי אמת פוליטית יסודית: היחפים כץ
ישראל וצרפת, אפילו יחסי־הפלגשות, הם פרי
מצב מדיני חולף, מצב המלחמה כאלג׳יריה.
וכאשר ישתנה המצב, ישתנו היחסים.

ך * ודשיים אחרי מיבצע־סיני ביש־המזל שוחחתי בו
ן לונדון עם אישיות בריטית, שתרמה תרומה חשובה
לסילוקו של סר אנת־ני אידן. האיש היה ממתנגדי המיבצע.

הוא אמר לי: אנו, הבריטים, נהגנו כטפשות.
הס, הצרפתים, נהגו בטפשות. אולם אתם,
הישראלים, נהגתם כטפשות כפולה ומכופלת.
כי לכם לא היה מה להרוויח אפילו היה ה•
מיבצע מצליח.

ג׳אהירה בהזרד, רגח־בוג! השי־האוג׳יריה,
בההרוכה ערביי־נצתז
טייס, שהשליכו לא פעם עגבניות רקובות על קודמיו. הוא
זקוק להסכמת מפלגת־המלחמה שעלתה לגדולה בשמו.
עתה מחפש הגנרל בשארית כוחות היאוש פתרון כלשהו,
שיתק9ל על דעת כל הכוחות האלה, ובכל זאת ייראה
כהתקדמות. יתכן שיצליח ויתכן גם שיצטרך להסתפק
באחיזת־עיניים, שתכסה את מערומי נציגיו באו״ם.

אולם דבר אחד ברור מעל לבל צל-של-פפק :
אם הפתרון החדש של הגנרל יידחה על-ידי
ממשלת המורדים האלג׳ירית, לא תהיה לו
תקומה. המלחמה תימשך עד לנצחון לוחמי־השיחרור-מחר,
מחרתיים, או כעוד עשור.

ך יינתיים יתמכו נציגי ישראל באו״ם בצרפת.
[ * לל א כל הסתייגות, ללא כל גבול.
בפעם האחרונה. ,לפני שנה, הצביעה ישראל למען צרפת.
ארצות־הברית לא הרהיבה עוז לעשות זאת. היא נמנעה
מהצבעה. כי גם אמריקה האדירה אינה מעיזה לעשות מעשה
שיקים נגדה את כל היבשת האדירד״ מדאקאר ועד טוקיו.
אולם ישראל אדירה יותר ואמיצה יותר. היא הצביעה בעד
צרפת, וקולה האחד הכריע את הכף נגד הכוח המקובץ

של אפריקה ואסיה.

הפעם לא תסתפק ישראל כבד. היא לא תצביע
רק כעד צרפת. היא התחייבה להיות

כי תאר לך שאמנם היה אידן צודק בחישוביו. שהמצרים
היו מפילים את שלטונו של עבד אל־נאצר ומקימים שלטון
חדש של מוחמד נגיב, מפלגת הוואפד והאחים המוסלמים.
ממשלה זו היתד, צריכה להוכיח לעם כי אינה ממשלת־בובות
בריטית, אלא ממשלה ערבית לאומית. היא היתד,
פונה בהכרח נגד ישראל. בריטניה היתד, צריכה לתמוך
בה, כדי להוכיח כי אין היא לוחמת בלאומיות הערבית.
ממשלה זו היתה בהכרח לוחמת בישראל בתוקפנות הרבה
יותר גדולה מאשר עבד אל־נאצר המתון־יחסית.
זהו הגיון פוליטי פשוט, צלול, מפוכח.

עתה נתאר לעצמנו מה יקרה אם יצליח
הגנרל דה-גול כאלג׳יריה. נניח שישיג את השלום
על-ידי הבטחת עצמאות לאלג׳יריה,
והקמת פדרציה של אלג׳יריה, מארוקו ותוניס,
אשר תצטרף איך שהוא לקהיליה הצרפתית.
והן זהו חלומו של הגנרל.
אם יצליח — מה יהיה יחסו לישראל למחרת־היום?
במקרה זה תצטרך צרפת לעשות את הכל כדי לנק־ת
את שמה בעולם הערבי. היא תצטרך לעשות את הכל כדי
לרכוש אהדה כלשהי בין האוכלוסיה הערבית של ד,קד,יליד.
הצרפתית, להסתדר עם מצרים ועם הלאומיות הערבית.

איד? על-ידי הפקרת ישראל. לא תהיה לח
כל ברירה. אין מנוס מכד.

* הו אלף״כית פוליטי. הוא לא תלוי בסנטימנטים.
ן הוא מבוסס על הערכה אובייקטיבית של האינטרס הצרפתי.

ישכחו זאת נציגינו באו״ם: דה-גול הועלה
לשלטון כדי להציל את צרפת, לא כדי
להציל את ישראל. תהיה תוצאת המלחמה כ•
אלג׳יריה באשר תהיה -פשרה או תבוסה
סופית של צרפת -למחרת היום תצטרך צרפת
לתמוך בלאומיות הערבית, לקרב שוב את
(המשך בעמוד )4

תצפית

ה . 1ד, ן
(כל הזכויות שסודות)

• רק נם יבול להציל את ניטים. הרב הראשי הספרדי, שתקופת
כהונתו תסתיים בעוד כמה חודשים, לא יחוור לתפקיד! ,בניגוד למקובל. קיימת
הסכמה חשאית בין מפא׳׳י ותדתיים־הלאומיים להתנקם בראש״ל, על ששלח את
בנו לשמש נח״כ הצ״כ. ההסכם: שני הרבנים הראשיים יהיו הרב סולובייצייק
(אשכנזי) המוצע על־ידי הדתיים, והרב טולידאנו (ספרדי) ,המוצע על-ידי מפא״י.
בצורה זו תשתחרר נזפא״י מן ההבטחה להשאיר את טולידאנו כשר הדתות גם
אחרי הבחירות, והמקום ישתחרר למיקוח עם הדתיים־לאזמיים בשעת הרכבת
הקואליציה הבאה.

• הקואליציה הבאה תכלול כפעם הראשונה את השר יצחק
רפאל, אשר עד כה נתקל בווטו מוחלט מטעם ביג׳י, שפסל אותו עקרו׳

נית. רפאל רכש את אהדת ביג׳י, כאשר הלשין בפניו על ״הבדיחה״ של יגאל
תחבורה.
אלון, ביחס לקואליציה זמנית בלי מפא״ התיק האפשרי לרפאל:

• הציונים הכלליים מקווים לזכות בקואליציה הבאה לשניים׳
וחצי תיקים. במקרה זה יהיו ספיר וסרלין שרים, ואילו עזרא איכילוב
יהיה תת־שר החקלאות, סגנו של משה דיין.
• לא ברור מי יהיה שר־החוץ בממשלה הכאה. גולדה מאיר
עומדת על סרובה לקבל את התיק, מתוך התנגדות נמרצת לשמעון פרס ולמשה
דיין. לעומת זאת מתנגדים הצעירים כי התיק יינתן לאבא אבן, כדי שלא
יאפיל על דיין. אפשרות מעשית: שגולדה תחזור בה לבסוף, תוך קביעת
תנאים מפורשים שיבטיחו אי־התערבות תת־שר־הבטחון פרס.

במקרה שגולדה תישאר, יהיה יעקוב צור מנהל משרד־החוץ.

צפה להצעה בי שמעון פרם יהיה מועמד מפא״י לראשות
עירית תל־אביב. יוזמי ההצעה יהיו וותיקי מפא״י, ומטרתה כפולה:

במרינה

(המשך מעמוד )3

עמי אפריקה ולפנות נגד ישראל.

מה יהיה מצבנו אז, נציגים יקרים ב־או״ם?
צרפת
היא מדינה גדולה מאתנו. יש לה
הרבה אפשרויות שאין לנו. היא יכולה לתת
לערבים הרבה: אשראי, צ־וד, תמיכה פוליטית.
אם תכלכל את עניניה בכשרון,
תוכל לתקן את מעמדה בעולם הערבי תוך
כמה שנים.

אכל אנחנו נישאר מלוכלכים.
האנשים שהצביעו כעד הפצצה
האטומית. האנשים שתקעו סכין
כגב הלוחמים כאלג׳יריה. משרתי
האימפריאליזם. אויבי החרות של
אפרדאסיה.

כך יזכרו אותנו. לא רק בקאהיר ובבגדאד.
לא רק באלג׳יר ובקונסטאנטין. אלא גם
באקרה ובקונאקרי, בקולומבו ובראנגון.

זה אינו חשבון לשנדדשנתיים.
כתם זה לא יימחק בנקל. הוא
יוסיף להבעיר את פנינו זמן רב
אחרי שנשכח מה היתה התמורה.

ץ מה היתה התמורה, באמת? מה

Iקיבלנו בעד היד המורמת של נציגינו,
בעד האהבה שאינה מתבטאת באמירת שלום
ברחוב?
קיבלנו ונקבל מוצרים צבאיים צרפתיים,
שאנו משלמים תמורתם בכסף טוב. קיבלנו
ונקבל נאומים, ברכות, ביקורים רשמיים

הע ם
לו ד ק

״הדרך נראית לי כל־כך רחוקה,
הכביש מתפתל ובורח —
אני מתנועע, ואת רחוקה,
קרוב לי יותר הירח...״
פעם היד, זד. שיר של שיכורים. השבוע,
אחד השבועות הגדולים בתולדות האנושות,
יכול היה זה להיות הימנון המין האנושי.
אל הירח הפליג לוניק ,2הטיל הסובייטי
שפתח למעשה את תקופת החלל. בפעם הראשונה
הגיע האדם אל גוף־שמיים אחר.
היה זה אישור סופי כי כמעצמה עולמית
השתוותה ברית־המועצות עם ארצות־הברית.
היה זה גם אישור אימתני לכך שטיל סובייטי
יכול להגיע תוך 30 דקה לכל מקום.
אחרי אלפיים שנה. כך הכין הבמאי
את הבמה למאורע הגדל השני של השבוע:
פגישתם של ניקיטה כרושצ׳וב ו־דוייט
אייזנהאור.
מעטות הדוגמות בהיסטוריה לפגישה כזו
של שני שליטים, החולשים על כל כדור-
הארץ. פגישתם ההיסטורית של נפוליאון
והצאר הרוסי אלכסנדר, על־גבי רפסודה בנהר׳
ליד טילזיט, ערב פלישתו של הקיסר
הצרפתי לרוסיה, לא הגיעה לרמה זו. כי
אז היתד, קיימת עוד מעצמה שלישית, בל־תי־מנוצחת
— בריטניה.
ייתכן כי הפגישה האחרונה שיכולה להשתתת
למאורע זה היא פגישתם של אוקטב־יאנוס
ומארק אנטוניוס, שליטי המערב והמזרח
ברומי, לפני כמעט 2000 שנה.
שתי דוגמות אלד, אינן מבשרות טובות.
כי אחרי שתיהן התלקחה המלחמה ביתר
שאת, תוך נסיו ן להביא להכרעה צבאית
שתבטיח את שלטון היחיד של אחד. אך
המיוחד בפגישת ניקי־אייק הוא שהיא מתקיימת
לאור הירח — לאור ההכרה הצלולה
של שני האנשים כי בתקופת הלזניק, המלחמה
היא התאבדות הדדית.
מעולם לא נפגשו שני אנשים מפוכחים
ונורמליים יותר — ומעולם לא היה ברור
יותר כי המלחמה היא ס ף־העולם.

אי שים

מה רצחאת t n p n

נזישזז2ן הנזרכיגז
לחלץ את מרדכי נמיר (שאין לו רצון לקבל את המינוי) ולהזיק לפרס, שייאשם
לאחר מכן בכשלון הצפוי למפא״י בחזית זו.

שיעזרו (או לא יעזרו) לשמעון פרס ושמד.

בבחירות אזוריות. הולך ומתגבש בתוך חרות מחנה המאמין ני בבחירות
אזוריות תחסל חרות את הצ״כ והדתיים, תהפוך לאלטרנטיבה יחידה לנזפא״י.
אם תוצאות הבחירות הקרובות יצדיקו הנחה זו, עשוי הדבר להביא לשידוד
גם את נזפא״י. להרתיע כללי 1בשאלה מערבות נזפא״׳.
ת־ע גט
זוin/ ,,
שא/וו 11 זעוכות // J־

יכול אדם לביא ולהגיד: אל נעשה חשבונות
לזמן ארוך. עלינו לנהל חשבון עובר־ושב.
כיום כדאי לנו לקחת מן הצרפתים
את אשר הם נותנים לנו, וכדאי לנו לשלם
תמורה פוליטית.
והשאלה היא שוב: האם יש יחם בין
הסחורה ובין התמ רה?

• אל תתפלא אם חרות תהפוך תוך שנה לדוגלת העיקרית

• תורכיה עומדת להדק את קשריה הכלכליים עם ישראל.

לאחר שדובר משרד החו׳ן התורני הצהיר ני תורכיה רואה עצמה חופשית
לשווק טבק תורכי לישראל, על אף איומי מדינות ערב להחרים את הטבק
התורכי, ישתתפו בעלי־הוין תורניים בבית־חרושת ישראלי־תורני לסיגריות. בית־החרושת
המשותף ייפתח עוד לפני תום השנה הבאה.

• היכון לשערוריה רצינית כעקבות גילוי מסמכים שיוכיחו
ני אחד הכתבים המכובדים בעתון חשוב נהנה באופן כספי עב,ר כתיבת מאסר
נגד מדיניותו הכלכלית של פנחס ספיר.

• המלחמה הפנימית כמפלגת הציונים־הכלליים תעבור
לפסים ציבוריים גלויים. אחר הויכוח בין הנהלת המפלגה והח״ניס שלא
נכנסו לרשימה החדשה, שלח יוסף ספיר מכתבים לכמה מהם, האשים אותם
בחבלה ובחוסר כנות, כתוצאה מפירסדם דעתם בכמה עיתונים.

• מפא״י לא תפרסם כרוזים נגד התנכלויות מצד חרות.
במרכז המפלגה התקבלת החלמה להעביר כל מקרה כזה למשטרה, לדאוג שיתפרסם
כידיעה עיתונאית.

#מכוניוודמו־וץ צרפתיות תיראנה ברחבי הגליל העליון,

אס תבצע המשטרה את תוכניתה, תחליף את אופנועיה. הסיבה: ריבוי תאונות
דרכים בין השוטרים.

זה חשוב מאד. אולם האם זה
די חשוב?

האם אין אנו מקבלים תוצרת
שערכה חולף במהירות, כעוד שאנו
משלמים תמורה שתוסיף לעלות
לנו כדם וכזעה שנים רכות
מהיום?

מאד להרים יד באולם היפה וד.מ־
1/רווח של עצרת האומות המאוחדות.
1אולם לא תמיד קל להוריד אותה בחזרה.

תורם יד ישראל בשתי הצבעות
אלה, עשוייה יד זו להישאר
תלוייה באוויר למשך שנים רבות.

לכן, גבירותי ורבותי: חשבו עוד פעם!
עצרו ושקלו שנית!
הימנעו בכלל מהצבעה, אם אינכם יב־לים
אחרת. צאו מן האולם. עלו על הגג והסתכלו
בקו־הרקיע הנהדר של מאנהאטן.

אולם למען השם -שמה חטוב
של ישראל -אל תרימו את היד
נגד עתידנו!

היה זה כאילו נתקפה מדינה שלמה על־ידי
יסודי מצפון. לא רק עסקנים בני כל
המפלגות, אלא גם המוני אנשים־פשוטים,
שבאו ללוות את ישראל רוקח בדרכו האחרונה,
הרגישו הרגשה סתומה של אשמה
כלפי האיש.
כי ישראל רוקח, הצבר בן ד,־ ,63 שהלך
לעולמו שעות מעטות לפני שידי האדם הגיעו
אל הירח, לא נקטל רק על־ידי מחלת-
לב. הוא נרצח על־ידי שיטה פוליטית, שהרסה
את האיש, הפכה אותו לגרוטאד, פוליטית
בעודו בחיים.
ידיים בכיסים. ערב קום המדינה לא
היה איש מאמין כי ירידתו של רוקח תהיה
כה מהירה ואכזרית. כי כראש העיר הגדולה
ביותר בארץ־ישראל החזיק בידו את
גרעין־הכוח העברי המרוכז והחשוב ביותר,
היה בין חצי תריסר חשובי העברים בארץ.
ה א הגיע למק! ם זה בצורה בלתי־רגילה.
כאשר מת מאיר דיזנגוף, לא היה לרוקח,
אז סגן־ראש־עיריה בן ,39 רוב במועצת
העיר. מפא״י עשתה קנוניה עם אחד מ־אנשי־הימין,
לפי השיטה שהונצחה לאחר-
מכן על־ידי רחמים כלנתאר הירושלמי. היא
היתד, בטוחה בנצחונה.
ואז, אחרי שהכל היה אבוד, טילפן מושל
המחוז הבריטי לביתו של רוקח, הביע
בשם הנציב העליון את ברכתו לרגל מינויו.
אדם אחר יב ל היה להינזק על־ די צורה
זו של עליה מטעם השלטון הזר. לא כן
רוקח. במהרה יצר סגנון של גאווה לאומית,
שעורר הערכה בין אנגלים ועברים כאחד.
פרם לדוגמה: כאשר הושב במחנד,־המעצר
בלטרון, לשם דיכוי פעולות המחתרת, פנה
אליו ראש־הבולשת הבריטי בשאלה. רוקח
העיף בו מבט של בוז, סינן בין שיניו:
״הוצא את ידיך מן הכיסים כאשר אתה
מדבר עם ראש־עיר!״ האנגלי נדהם, ה ציא
אינסטינקטיבית את ידיו.
מספר צ. רוקח לא היה מעולם איש*
מפלגה. כראש־עיר האמין כי הדרך הנכו־ יא
גד. לעצירת מפא״י היא להקים גוש של
כוח אזרחי ממשי. לכן יסד את האיחוד
האזרחי, ארגון של ראשי־ערים ובעלי עט•
דות״כוח ימניות אחרות, לשם גיבוש מעצמה
המבוססת על מפעלי היוזמה הפרטית.
אולם רוקח נאלץ להכיר בע בדה כי בארץ
לא יתכן כוח פוליטי ללא ארגון 0פ-
חעולס חזה m e

הימין עולה-בערי השוה
ק ל פי הנסיונית של העולם הזה יצאה השבוע אל
I Iערי השדה. היא היתה שונה מקודמותיה גם בפרט
נוסף — בעוד שעד כה הופיעו על גבי פתק ההצבעה של
הקלפי רק שמות המפלגות שהיו מיוצגות בכנסת השלישית,
והבוחר יכול היה להוסיף מפלגות כרצונו, הופיעו השבוע
על גבי פתק הבוחר שמותיהן של 26 הרשימות שהוגשו
בשבוע שעבר לועדת־הבחירות המרכזית.
על פתק הבחירה שחולק לעוברים ושבים במקומות בהם
הוצבה הקלפי, הופיע שמה המלא של כל רשימה שהוגשה,
כולל שש הרשימות הערביות, וליד כל אחת מהן סומנה
+במשבצת ליד
משבצת. הבוחר היה צריך רק לסמן
המפלגה בה בחר, בנהוג בארצות רבות בעולם, ולשלשל
את הפתק לקלפי.

פתח ־ ת קוו ה: א -ח -צ
« ק ל פי הנסיונית מספר 11 הוצבה השבוע ביום
ן Iהראשון, בין השעות שש ושבע וחצי בערב, ברחיב
מוהליבר בפתח־תקוה. קהל המצביעים היה מגוון ביותר,
כלל פועלים שחזרו מעבודתם, סוחרים שיצאו מעסקיהם
כדי להצביע בקלפי, וקבוצות גדולות של נוער המושבה,
היוצא עם ערב לבילוייו.
אחוז המצביעים היה הפעם גבוה מהרגיל. מתוך 450
פתקי בחירה שחולקו לעוברים ושבים, הוטלו אל תוך
הקלפי ,274 שהם 61 אחוז.
ואלה היו תוצאותיה של קלפי פתח־תקוה:

א -מפא״י 90 -קולות ( 32.7אחוזים);
ח -תנועת חרות 73 -קולות (26.6
אחוזים);
צ -הציונים הכלליים 26 -קולות (9.4
אחוזים);
א -מפא״י 41 -קולות ( 16.8אחוזים);
כ -החזית הדתית הלאומית 18 -קולות
צ -הציונים הכלליים 36 -קולות (14.7
( 6.5אחוזים);
אחוזים);
מ -מפ״ם 18 -קולות ( 6.5אחוזים);
כ -המפלגה הדתית הלאומית 21 -קולות
ת -אחדות העכורה 17 -קולות ( 8.6( 6.1אחוזים);
אחוזים);
ת -אחדות העבודה 19 -קולות (7.7
ד -אגודת ישראל 9 -קולות ( 3.2אחוזים); אחוזים);
נמנעים עקרוניים 8 -קולות ( 2.9אחוזים);
מ -מפ״ם 15 -קולות ( 6.1אחוזים);
ליכוד עולי צפוך־אפריקה 5 -קולות (1.8
נמנעים 12 -קולות ( 4.9אחוזים);
אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 5 -קולות (2
ק -המפלגה הקומוניסטית 3קולות ( 1.1אחוזים);
אחוזים);
התאחדות התימנים 5 -קולות ( 2אחוזים);
ד -אגודת ישראל 4 -קולות ( 1.6אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 3 -קולות (L1
אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 3 -קולות (1.2
אירגון הנכים ונפגעי הנאצים 2 -קולות אחוזים);
( 0.7אחוזים);
ליכוד עולי צפון אפריקה 3 -קולות (1.2
האיחוד הספרדי הלאומי -קול אחד ( 0.3אחוזים);
רשימה צפון אפריקאית כלתי תלויה -קול
אחוזים);
תנועת המולדת -קול אחד ( 0.3אחוזים) .אחד ( 0.4אחוזים);
האיחוד הלאומי הספרדי -קול אחד (0.4

רחובות: חדות בראש אחוזים);
המפלגה הספרדית הלאומית -קול אחד
ך * לפי מספר 12 הוצבה ביום השני השב ע, בין התחילה
( 0.4אחוזים);
שעות ארבע ורבע לחמש וחצי, ברחובות.
הנכים ונפגעי הנאצים -קול אחד (0.4
Iהוצבה הקלפי הנסיונית ברחוב הראשי של המושבה,
ליד בנק קופת הלואה וחסכון. אולם בגלל הצטופפות הקהל אחוזים);
הבונד -קול אחד ( 0.4אחוזים).
סביב הקלפי, שגרמה לפקקי תנועה, הורה ש טר־תנועה
לאנשי חולית הקלפי להעבירה למקום אחר. בהתאם לכך
הוצבה הקלפי ברחוב הראשי, כ־ 200 מטר מצפון לתחנה
המרכזית של אגד.
גם אחוז המשתתפים בהצבעה בקלפי זו היה גבוה מן
הממוצע, והוא דומה בדיוק לאחוז המשתתפים בקלפי
של פתח־תקוה. מתוך 400 איש שקיבלו פתקי־בוחר, הצביעו
,244 שהם 61 אחוז. קהל הבוחרים בקלפי זו נחלק לשתי
קבוצות עיקריות: ותיקי רחובות, כולל בני שכונת שעריים,
שעברו במקום, ופועלים מישובי הע-לים הסמוכים, כמו
קוביבה וזרנוגה, שהיו בדרכם הביתה.
ואלה תוצאותיה של קלפי רחובות:

ח -תנועת חרות
אחוזים);

57 -קולות (30.9

לגתי. הוא הצטרף לציונים־הכלליים, נראה
לרבים כמנהיגה המיועד הטבעי.
המשבר הראשון בא כבר ערב הבחירות
לכנסת הראשונה. פרץ ברנשטיין הועמד בראש
רשימת ד,צ״כ. רוקח סירב להופיע
במקום השני, התכונך לפרוש מן החיים המפלגתיים.
רק התערבותם של צעירי המפל־גה,
ביניהם קציני צה״ל, שינתה דעתו.
המשבר השני בא עם כניסת הצ״כ לקואליציה
הממשלתית, אחרי הבחירות לכנסת
השניה. לרוקח הוצע משרד־הפנים, בתנאי
שיתפטר מראשות עירית תל־אביב. ואז עשה
את שגיאתו הפאטאלית: הוא התפטר מעמדתו
הבטוחה, רבת־הכוח, כדי לקבל לידיו
את העמדה הזמנית ודלת־ההשפעה בממשלה.
היתד, זאת התחלת הסוף.
״בושה היא למדינה״ .כאשר הופיע
חעוגס חזח 1144

דאשון־רציון: מפא״י שניה
»^לפי מספר 13 הוצבה בראשון־לציון. היא הוקמה
׳ !/ב ר חו ב הראשי של העיר, לא רחק מבנין המועצה
י המקומית, ביום השני השבוע, בין השעות־ שש לשבע
בערב. התנועה במקום היתד, חלשה מאוד, והיא כללה
בעיקר מותיקי העיר, שיצאו לרחוב אחרי העבודה.
מתוך 300 פתקי בוחר שחולקו בראשון־לצרן, הצביעו
, 136 שהם 45 אחוז.
ואלה היו תוצאותיה של קלפי זו:

ח -תנועת חרות
אחוזים);

השר החדש בפעם הראשונה במשרדו, התכנסו
הפקידים ברוח חגיגית כדי לברכו. רוקח
לא עצר לידם, העיף בהם מבט זועף,
עלה ישר למשרדו והודיע שלא יסבול בטלנות.
מיד הכריז שיערוך טיהור כללי.
פה ושם הצליח השר החדש לחולל שינוי.
היה זה הוא שהפך את קבלת היתר־ד,יציאה
לדבר קל, בקבעו :״בושה היא למדינה כשאנשים
מנסים לברוח ממנה בבטן א,גיה.
זה יוצר הרגשה של בית־סוהר!״
אולם הוא נכשל בנסיונו להפוך את מש־רד־הפנ-ים
למרכז של כוח ויעילות, לספח
אליו את המשטרה (שמפא״י שמרה עליה
לעצמה) ואת ענייני הערבים. הצבר, בן אחד
ממייסדי תל־אביב, חניך שוייץ, התנגד לממשל
הצבאי. דעתו לגבי המיעוט הערבי
היתד. פשוטה והגונה :״יהיה זר, פשע אם

47 -קולות (34.7

א -מפא״י 31 -קולות ( 23 אחוזים);
צ -ציונים כלליים 22 -קולות (16.4
אחוזים);
ת -אחדות העבודה 9 -קולות (6.6
אחוזים);
מ -מפ״ם 8 -קולות ( 5.8אחוזים);
החזית הדתית הלאומית 5 -קולות

( 3.7אחוזים);
ד -אגודת י שראל 3 -קולות ( 2.2אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 2 -קולות (1.4
אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 2 -קולות (1.4
אחוזים);
נמנעים עקרוניים 2 -קולות ( 1.4אחוזים);
התאחדות התימנים -קול אחד (0.7
אחוזים);
ליכוד עולי צפץ אפריקה -קול אחד (0.7
אחוזים);
המפלגה הספרדית הלאומית -קול אחד
( 0.7אחוזים);
כנסת ישראל העולמית -קול אחד (0.7
אחוזים);
תנועת • עליה חדשה -קול אחד (0.7
אחוזים).

בן-הרוש -בראש העדתיים
ך הערכתן הנכונה של תוצאות שלוש הקלפיות האלה,
fיש לקחת בחשבון כי המושבות הן באופן מם!רתי
מעוזי הימין. גידולן המהיר יכול היה לשבש תמונה זו,
אולם חלקם הגדול של בני עדות המזרח בריבוי זה מחזק
לפחות את הנטיה החרותית.
כתוצאה מכך, למשל׳ נותנות כל שלוש הקלפיות ל־ציונים־הכלליים
אחוז ממוצע העולה על כוחם בכנסת הנוכחית,
והעולה בלי ספק גם על כוחם ד,ממ צע הנוכחי
בארץ. למרות זאת מראה גם חרות בכל שלושת המקומות
כוח רב, כ־ 30 אחוז בממוצע, ובשני מקומות היא עולה
אף על מפא״י. אם אפשר לזקוף זאת ברחובות, למשל,
על חשבון ע ברים ושבים מבני שעריים התימנית וישובי־העולים
הסמוכים, הרי בראשון־לציון, שם הצביע רק קהל
בורגני מושבתי, מוכיח הדבר כוח ניכר של חרות גם
בישוב הוותיק.
לעסקני מפא״י צריכות תוצאות אלה לתת מקום לדאגה
מסויימת לגבי מצב מפלגתם בערי־השדה הוותיקות. מובן
שאחוז מפא״י כאן נמוך מן האחוז הארצי, בגלל העדר
משקל ערי־הפיתוח וההתישבות העובדת. אך מתגבשת
תמונה, שלא בכל מקום בארץ מפא״י היא כעת המפלגה
הגדולה ביותר.
אגב, מענין כי במקום אחד — פתח־תקוה — עלתה
מפ״ם על אחדות־העבודה, אולי מפאת קירבת קיבוציה.
העדר ייצוג מספיק להתישבות העובדת בקלפיות הנסי/ניות
שעד כה מונע, כמובן, תמונה נכונה לגמרי לגבי כוח
מפלגות הקיבוצים. בכל זאת מאלף כי כמעט בכל מקום
צמודות מפ״ם ואחדות־העבודה זו לזו, עם הפרשים קטנטנים
לכאן או לכאן.
נק דה מעניינת נוספת בקלפיות השבוע היא שזו הפעם
הראשונה ניתן לעמוד על כוחן היחסי של הרשימות העדתיות
החדשות. אין ספק כי רשימת ליכוד צפון אפריקה
היא הרצינית ביותר ביניהן, ונראה כי תעבור את אחוז
החסימה. אין בטחון כזה לגבי שאר הרשימות העדתיות.
אך הערכה שלמה יותר תתכן רק אחרי קבלת תוצאות
הקלפיות בריכוזי הע לים מבני המזרח.
במקום אחד — רחובות — גרמה קירבתד, של שכונה
תימנית (שעריים) להצבעה מוגברת לרשימת התימנים,
וגם לשאר הרשימות העדתיות. דבר זה אינו אופייני לכל
הארץ, ויש לו חשיבות מקומית בעיקרה.
אולם כבר עתה ברור כי פיצול המחנה העדתי ר,מ ־בהק
לכמה רשימות מתחרות, עשוי לסכן את סיכויי רובן (או
כולן) לעבור את אחוז החסימה.

נהפוך א תו לגייס חמישי. צריכים לתת לערבים
את ההרגשה שהם אזרחים שוזי־זכו־יות,
שהם יכולים להתהלך בינינו חופשיים!״
כשיצאו ד,צ״כ מן הקואליציה, נשאר רוקח
חסר־תפקיד. ואז נתברר כי גם במפלגתו
נשאר חסר־בסים.
אחד כסדום. כי הצבר ההגון, שכוחו
היה בהגינותו ובתחושת־הכבוד שלו, שנשאר
לדור בדירה שכורה קטנה ושד,תקיים
על משכורת דלד״ נראה בזירה המפלגתית
החדישה כמו דינוזאורוס בגן־ח־ות מודרני.
מול אנשים זריזים ופקחים כמו יוסף סרלין
ויוסף ספיר, שידעו למשוך בחוטים, היה
רוקח חסר־ישע.
מטעמי פרסטיז׳ה הושאר רוקח במקום
השני ברשימת־ד,מועמדים של מפלגתו, נבחר
לתפקיד הייצוגי־בעיקר של סגן־יושב-

ראש הכנסת. אולם נסיונו הנואש לחזור
לראש ת עירית תל־אביב נבלם בנקל. סיכוייו
לחזור ולהיות לשר היו אפסיים. בגיל
62 היה ישראל רוקח רק שריד מן העבר —
עבר אשר רוב רובם של אזרחי ישראל החדשים
והצעירים אף לא ידעו אותו.
אולם עד הסוף נשאר נאמן לעצמו. בהצבעה
על עיסקת־הנשק הגרמנית, כאשר עשרות
חברי־כנסת משני הצדדים הצביעו בניגוד
למצפונם בעד קו מפלגתם, היה הוא
״האחד בסדום ד,ח״כ היחיד שסטה בעניין
מצפוני זה מקו מפלגתו, נמנע באופן
הפגנתי מהצבעה (העולם הזה .)1136
היתד, זאת ההפגנה האחרונה של האיש
שדגל באמונה שאבד עליה הכלח בישראל
— האמונה כי האדם קודם לחבר־הפפלגה,
וכי הכבוד העצמי חשוב מן הכיסא.

במדינה מפלגו ת

מה הערתה
מפא״י היורדת
מ שד

השנים האח רונו ת ( ikhה ב חי רו תלכנסתה שלי שית)
העלתה מפא״ היורדת א ח:
מסכום ב־1955

מ־404
חוב המדינה במטבע חוץ
חוב הממשלה בלירות
מ־241
אמצעי התשלום במחזור (אינפלציה) מ־414
תקציבי הממשלה
מ־642
מס ההכנסה
מ־135
מיליון מיליון מיליון מיליון
מיליון

לסכום ב־1959
דולר דולר דולר דולר
דולר

ל־643
ל־993
ל־745
ל־1680
ל־305
מיליון מיליון מיליון מיליון
מיליון
דולר דולר דולר דולר
דולר

מוגש לפרסום על־ידי

)J ״ |Jאגף

ההעברה קו ל

תנועת

החרות ( ך ן|

לנ קוי ה ח לו נו ת
תו צרת

פ ז כים

מגן מפ ס
עלויצות יתו שים

המפיצים היחידים: חברת גורית בע״מ

הדיר לכנסת
בתוך האוסף הנדוש של הרשימות הישנות
והחדשות, שהוגשו השבוע לועות
הבחירות המרכזית, בלטה מפלגה אחת, שהיתר׳
מורכבת מאיש אחו. היוין־קישוט היחיד
שיצא לשחות בים המפלגתי היה
משוכנע כי ייבחר לכנסת, לא דאג עדיין
לסיים את מצעו.

לכוש חליפה מקומטת, כשהוא
כלתי מגולח, הסכיר יצחק אשכנזי
כמכטא אידישי לכתב ״העולם הזה״
,מדוע הוא צריך להיות חכר־כנסת:
אני
נולדתי בפולניה וסיימתי את הגימנסיה
העברית בלבוב. שם למד גם ח״כ
יצחק רפאל, שהיום הוא אדם חשוב במפלגה
הדתית־הלאומית. במלחמת־העולם השניה הייתי
עסוק בדבר אחד בלבד: הצלת נפשות.
את ההצלה הזאת עשיתי לא עבור כסף,
אלא מתוך צורך נפשי. הרגשתי שההשגחה
ציותה עלי להציל יהודים ולא יכולתי לסרב
לה. אחרי שנגמרה המלחמה הקמתי את
מסת־ישראל, כדי לעזור ליהודים. פניתי
לאגודת החלוץ והם הבטיחו לי חוזה, כדי
שאלמד את היהודים העולים לארץ לעבוד
על מכונות חקלאיות.
הרעיון לא בא לי סתם. אני הבנתי היטב
מה המצב של היהודים בארץ־ישראל. אני
כמובן הבנתי שטוב שהיהודים, שיהיו אצלי
באחוזה, ידעו לעבוד על טרקטור כי זד,
דומה לטאנק. וההשגחה נתנה לי את הזכות
להבין, כבר אז, שבארץ תהיה מלחמה וטוב
שהיהודים האלו ידעו לנהוג טאנק. זאת
צריכה היתד, להיות תרומתי למלחמת ה־שיחדור.
אבל
לא נתנו לי להגשים את תפקידי זה.
באו עסקנים דתיים של המפלגה הדתית
הלאומית, שאז קראו להם המזרחי, ואמרו
לחלוץ :״מד״ אתם השתגעתם? אתם רוצים
שאשכנזי יהיה גנראל?״
קרוב כקונגרם. אחרי שהם אמרו את
זה לא התייאשתי. המשכתי לעזור לאנשים
השונים עד שעליתי לארץ. אחרי כמה שנים
נערכו הבחירות לכנסת השניה. אני הגשתי
רשימה, אולם פסלו אותה. אינני זוכר בדיוק
למה עשו את זה.
כעבור ארבע שנים הגשתי רשימה חדשה
ושוב פסלו אותה. לא ויתרתי והגשתי תביעה
לבית־הדין־העליון. אז בא נציג משרד-
הפנים וטען שבין 750 החתימות שהשגתי
היו 140 מזויפות. דרשתי לראות את השמות
שלהם, ולבדוק במשרד־הפנים אם
האנשים האלו באמת אינם בעלי זכות־בחירה.
בדקו במשרד־הפנים רק ,30 ויום
לפני סוף־הערעורים בא נציג המשרד ונשבע
שכל ה־ 30 כשרים. אבל לא היה זמן
לבדוק את האחרים.
באותו זמן יכולתי עוד לעשות כל מיני
ענינים. היו לי קשרים וידידים, וגם הסנטיר
יעקב יעבץ מהקונגרס של ארצות־הברית
הוא קרוב משפחה שלי, ואולי היה יכול
לעזור.
אני לא חשבתי על כל זה. זכרתי רק מה
שאמרו לי השופטים שדחו את הערעור שלי
על פסילת רשימתי לפני הבחירות לכנסת
שעברה :״אתה עוד תיכנס לכנסת.׳׳
כמו ככירדהמקדש. שמרתי את דברי
השופטים בלבי. המשכתי לעבוד בנמל יפו.
בערבים אני לומד בבית הספר למשפט ולכלכלה
בתל־אביב, ואני יכול לומר, שכיום
אני כבר משפטן. בינתיים למדתי דברים
רבים וקיבלתי מנה גדושה של אחריות.
חיברתי כמה ספרים ומאמרים ואני כבר
מתאים לשאת במעמסה של ח״כ.
הזנחתי את הפעילותהפוליטית של לא כנסודישראל, שאני עומד בראשה ואין לה
חברים אחרים לעת־עתה. שלחתי הרבה חומר
רעיוני לכל מיני אנשים, חומר שאין
לו עוד תקדים מבחינה ספרותית ומדעית.
כדי לכסות את ה־צאות העסקנות הציבורית
הוצאתי תלושי־שקל עבור תורמים
שלי,
שונים. אולם לא היה לי זמן לאסוף את
הכסף ואת רוב תלושי השקל נתתי במתנה
לידידים. מי שראה את התלושים האלו,
יודע שזה כמו מד, שהיה פעם בבית־המקדש
בירושלים.
כן דויד המלך. כל הדברים האלו עוד
לא היו משכנעים אותי ללכת לכנסת. לאחרים
יש מנגנון וכסף ולי אין. אבל לי
יש דבר שאין להם: אני בן למשפחת רבנים
מפורסמת, ורבים מקרובי כתבו ספרים שונים
וגאוניים.
הדבר החשוב ביותר: אני חקרתי ובדקתי
חעולס חזה « m

M--W mm

*ill
מנהיג אשכנזי

נשואים, רק אחרי הבחירות
ויש לי על מה להסתמך כשאני מצהיר: אני
ממשפחת דויד המלך. אני לא ממשפחת
שלמה בן־דויד, שאמו היתד. בת־שבע. אלא
אני צאצא של אשד, אחרת של דויד המלך,
אני צאצא אשתו אביטל. שמה אולי בעצם
ויטל ולא אביטל. אני כבר לא זוכר, קראתי
על כל הפרשה הזאת מזמן.
בזכות כל הדברים האלו — וכן בזכות
זה שאני תומך בקיבוץ גלויות ומיזוג
גלויות — אני חושב שאצליח להיבחר לכנסת.
ואם אזכה בציר נוסף, אמנה אחד
מידידי הרציניים לתפקיד ח״כ*.
לפני שאני מסיים את שיחתי המיוחדת
עבור העולם־הזה אני רוצה להוסיף שגם
אנשים בלתי־דתיים יכולים להצביע עבור
רשימתי. אני לא אפגע בהם לרעה.
בסוף אני רוצה לומר, שאני די צעיר
להיות איש הכנסת. במעריב כתבו עלי
שאני בן .43 זה די נכון. אבל את גילי המדויק
איני רוצה לפרסם. כי אני עומד
להתחתן. חסרה לי רק המועמדת המתאימה,
שאין לי זמן בימים אלו לחפש אותה.
אעשה זאת אחרי הבחירות.

עת 1נ 1ת
בו תרתה שבו ע
במדור הספורט של הארץ, מעל לרשימה
של יחיאל ארזי יעל מצב הכדורסל:
כדורז״ל.

הסברה
ס טודנ ט על סול
אחת הזרועות החיוניות של המדיניות המודרנית
היא התעמולה. היא חייבת להתנהל
בכל מקום, בכל שעה, בכל צורה. בנקודות
המאפשרות מגע עם קהל אובייקטיבי
או עם יריבים, חייבת ההסברה להיות אינטנסיבית
ופעילה פי כמה.

אחד ממרן ומות־מיפגש אלה היא
לונדון, בירת בריטניה. פיצד מתנהלת
שם ההסברה הישראלית -
ולעומתה ההסברה הערבית? על
ק* מדווח פתב ״העולם הזה״ בלונדון

טיילתי בפינת הנואמים של הייד פארק.
היה זה בהם א׳ אחר־הצהרים, וידעתי כי
אין דרך טובה יותר גם להשתעשע חינם
וגם לחוש את דופק המטרופולין האדיר,
אשר תושביו מתייחסים ברצינות גמורה לכל
דבר — אפילו לאלה המחליפים את
תיבת־הסבון שלהם בסולם, כדי שמאזיניהם
המתחלפים יוכלו לראותם ולשמעם ביתר
קלות.
־־׳על אחד מסולמות אלה היה תלוי דגל
מצרי רפוי. לידו ניצב סטודנט מצרי, שנאם
בפני הסקרנים על פגעי האימפריאליזם,
הקאפיטליזם ומדיניות הממשלה הבריטית ה־עויינת
את הערבים. גם על מדיניות ההוד
לפי חוק הבחירות, רשעזח הזוכה למספר
גדול יותר של מנדטים מכפי שהגישה
ברשימת מועמדיה, ממנה המפלגה את מועמדיה
הבאים בעצמה.
חעולס חזח 1146

פשטות של ישראל דיבר. אלא שבבואו לדבר
על ישראל, השתנה גזזן־עורו הכהה
ונעשה אדום.
בין הקהל היו זרועים כמה מחברי הנואם,
בעמדות איסטרטגיות. הם שאלו שאלות׳
פתחו בפניו פתחים לחשובות־הסברה.
מה שיצא מפיו היה סיפור על דיכוי ה־מיעיט
הערבי בישראל וכבילתו בשלשלאות
העבדות. גם השואלים וגם הנואם נשמעו
מעודכנים הרבה יותר בידיעותיהם על הנעשה
בישראל, מאשר סטודנטים ושליחים ישראליים
שפגשתי בלונדון.
זוכרים את מאגנם. הנואם המצרי
היה היפוכו הגמור של הסטודנט או השליח
הישראלי הממוצע בלונדון. הוא עמד שם והביא
את דבר עמו, לחם את המלחמה האינסופית
של רכישת דעת־קהל אוהדת. העובדות
— אף כי עובדו ועוקמו למטרותיו—
היו ידועות לו על בוריין.
הוא דיבר על מערכת הבחירות לכנסת
הבאה .״אנו מקבלים את כל העיתונים והשבועונים
המופיעים בישראל. אנו יודעים
כמה מפלגות ישנן, מה כל אחת אומרת. על
כן, מאזינים יקרים, מה שאני מספר לכם
מבוסם על ידיעת העובדות המלאות וניתוחן
ההגיוני. את התמונה הכללית אנו מציירים
על־פי ההשמצות שכל מפלגה משמיצה
את יריבתה — ובצורה זו מגלים את הסודות
הכמוסים ביותר של ישראל.״
הוא ידע אף לספר על המפלגות החדשות
שהופיעו לאחרונה בישראל. במיוחד התעכב
על הפעולה השמית ,״מפלגה המעוניינת בפדרציה
מזרח־תיכונית שתכלול גם את ישראל.״
המשיך האיש, בספקנות :״אנחנו
זוכרים את דוקטור מאגנם. גם הוא רצה
שלום עם הערבים. אבל הם, היהודים, הביטו
עליו כעל הוזה הזיות, או שסתם התעלמו
ממנו ומרעיוניתיו, באמרם שאינם ניתנים
להגשמה. עכשיו, קם מנהיג קבוצת שטרן,
שהתפרסמה בימי המנדאט, ודוגל באותם העקרונות
שהיו לד״ר מאגנס. מעניין לדעת
אם אמנם ישנם יהודים רבים החושבים
כי אז היה זה פותח פתח חדש
כמוהו,
למחשבה. אבל אל דאגה: המדיניות הרשמית
של ישראל היא ההתפשטות. סופו של
רעיון הפדרציה יהיה כסופו של רעיון או-
טופיסטי.״
לא היה מי שישיב לטענות הנואם, יסתור
את דבריו או יתקן את העובדות שמסר.
ניסיתי אמנם להכניס כמה מלים, אבל עוזריו
המוסוזים בין הקהל קמו להשיב לי.
בהעמידם פני מאזינים אובייקטיבים, ש־כנעו
במהרה את הקהל וקולי נשאר קול בודד
במערכת־ההסברה. כשיצאתי משם, שאלתי
את עצמי בלי הרף: איפה הסטודנטים והשליחים
שלנו? איפה פקידי הממשלה הרובצים
בלונדון לעשרותיהם, ואשר תפקידם
לנהל את מערכת־ההסברה שלנו?
בעצם, ידעתי את התשובה: הם בילו ויק־אנד
נאה ומכובד, רחוק מבעיות כה חס־רות־ערך.
הם לא היו חולמים על השפלת
כבודם להופיע בפינת הנואמים בהייד פארק.
הם מוכנים לעסוק בהסברה — הסברה מאופקת,
ילדותית, בלתי־מעודכנת — אך ורק
בשעות קבלת־הקהל במוסדות היקרים שהוקמו
לצורך זד, מכספי משלם־המם־ם הישראלי.

מפא״י
או חרות?
אהה ם ה\ הזבה ב ב היוו ה הסרובות. אבל גם אתה
מלול לגבוגז — .באלף ל״ י או יגוזו. הטותתף ב־ם
וגוו־הבהירות. ההר וטזלה א ה ויהוטוך >זוו היום.

שלו שה י מי ם מיפו לירו שלי ם
נמשכה הדרך בימי ריצ׳ארד ל ב-ה ארי
90דקותמתל ־ אביבלירושליםכיום -
במכוניותהחדישותוהמרווחות של ״אגד״

m c T rj - n j i P n j j -י /ל /ל ך

במדינה
חינוך
מרדבכיתה גי

למוצא הישר
מאחר ואני מניח כי אפשר לספור את האנשים, שקראו את אחד
הגלינות האחרונים של ״חירות״ ,על אצבעות הידים והרגלים, הריני
רוצה להעתיק מודעה שהתפרסמה באותו גליון. אני רוצה לעזור לבעלי
המודעה, כי זה פשוט צער בעלי־חיים. והרי המודעה במלואה:
השבת ־ אבידה. ביום ,28.8או סמוך לכר, אבד בין ״מצודת
זאב״ ובין ביתו של ח״ב מנחם בגין תיק־עור שחור ובו:
.1הגדה המזרחית של הירדן .2 .כותל מערבי אחד .3 .קבר רחל
אחד .4 .קופסת גלולות שינאת הערבים .5 .ממשל צבאי אחד .6 .הזכות
לפוצץ אסיפנם של מפלגות יריבות.
לכל החפצים האלה יש ערך סנטימנטלי בלבד,
ואין להפיק מהם תועלת ממשית. המוצא הישר
מתבקש להחזירם לועדה לעריכת המצע של תנועת
החירות לבחירות לכנסת הרביעית. שכרו
יהיה אחד המקומות הבטוחים ביותר ברשימת
התנועה לבחירות — המקום ה־.115

אינך יודעת כלל
עד כמה יפה
יכול שערך להיות
נקה קרם שמפו נותן לשערך
יופי חדש ולאחר כל חפיפה
וחפיפה נעשה השער קל ל סדור
ומבריק. חפיפת השע רות
בקצף הרך והעשיר של
נקה קרם שמפו מרחיק אבק
וקשקשים ונותן הרגשה
נהדרת של נקיון ורעננות.
בשפופרות ל־ 10 ,6או 20
חפיפות. אם לא תהיי מרו צה׳
כספך יוחזר לך.
המפיצים היחידים:
חברת נורית בע״ם

מפנה

בענף

הריהוט!

לוותיקים: ריהוט הבית מח דשבטעם ובזול
לזוגות צעירים: הצעות מעשיות, רהוט עליז
עצות

חינם

אצל

זוזובסק*

תל־אביב, רחוב
חדר

אוכל:

חדרי

שינה:

סלונים:

הצעה מיוחדת:

ספרי צלום

הגיעו במבחר גדול!
מבית הדפום הטוב ביותר
בגרמניה (הרינג) והמבחרים
הידועים ביותר !
ספרים מאנגליה
יגיעו בקריב

העתקי מסמכים

במהירות, בסודיות ובאיכות

13ט - 1ב רנ ר

הרצל 39

מזנוןמרהיב עין בדגמים
חדי שים ביותר. אדון משותף
לספרים ומזנון 1ועבור רדיו
פטיפון ) ,שולחו 2 .כורסות ,
קלותו־ $שרפרפיםמבדים
בצבעים רבגווניים.
ארונותבעלי 5ו־ 6דלתות
מפודנירה, מי ט ת עץ כפולה.
טואלטוטאבודטמ רו פ ד.
ספות פינה, פוטילים (כורסות),
שולחו בקוים חדי שים מפודנירה
ובורסות ריפוד בצבעים נאים.
תדר שינה, כולל ארוו 4
דלתות 2.40מטר, מיטה ,
טואלטוכסא, הכל מלובן,
במחיר המיוחד של 7 !5ל־י.

״יש כיום שני סוגי מורים עממיים בארץ:
בנות , 18 שהלכו להוראה כדי לא מורות לשרת בצבא או להעביר את הזמן עד ש־תתחתנה,
ומורות קשישות, לד! ב בתולות
זקנות, שכבר לא נותר להן מה לעשות.״
כך טען לא בלי נימה של ציניות, איש
חינוך וותיק בכנס המורים התיכוניים, שנערך
בשבוע שעבר בתל־אביב.
הוא גם ידע להסביר מצב זה. לדבריו:
איש, חוץ מתלמידות הסמינר הצעירות, אינו
מוכן להתמסר עוד להוראה, ואילו מהמורות
הקשישות איש אינו יכול להיפטר.
השבוע נראה היה כי לפחות חלקה השני
של טענתו הצינית היה נכון. קבוצת הו־רים,
שבניהם למדו בכיתה ג׳ בבית־הספר
לדוגמא בתל־אביב, נאלצו להכיר בעובדה
זו, בדרך הקשה. קדמה לכניעתם מלחמה
מרה וחסרת־תכלית נגד מורד, קשישה, שאיש
לא ידע מה לעשות עמה.
בעוד חודש, בערד שנה. תלמידי
כיתה ג׳ של בית הספר לדוגמא בתל־אביב,
ישבו דוממים ומתוחים. היתד, זו הפעם
הראשונה מזה זמן רב, שהמורה הותיקה
צפורה דוידסון נהנתה משקט מוחלט כשעור.
א לם סיבת הדממה נודעה למורה
תוך דקות ספורות. מיד לכשניצבה ליד
הלוח, פרצה לחדר קבוצה גדולה של גברים
ונשים, ביניהם הכירה את הורי תלמידיה.
המורה החמרה. היא ידעה בדיוק מה
עתיד לקרות. ואמנם ההורים ההיסטריים
פנו אל המורה, ביקשו ממנה בצעקות לעזוב
מיד את הכיתה.
לפני שהספיקה המורה הנדהמת להשיב,
הופיע בכיתה המנהל מיכאל רכבי, דרש
מההורים לעזוב את המקום. אחרת, איים,
הוא יקרא למשטרה כדי לפנותם בכוח.
״נשמח מאד,״ ענו ההורים ,״אולי בדרך
זו יקבל הענין פירסום שיאלץ אתכם לעשות
משהו.״
רכבי הזמין את המשטרה שנציגה, סמל
חביב, ביקש מההורים בעדינות רבה לאפשר
לו למלא את חובתו. לא היה כל ספק
שהיא עצמו,הזדהה עמם. ההורים פינו את
הכיתה .״נמשיך במאבק בחוץ!״ הבטיחו
למנהל .״לא נפקיר את גורל ילדינו!״
סיפרה השבוע אחת האמהות שהשתתפה
במרד ההורים לכתב העולם הזח :״עוד לפני
שנה, קיבלו הילדים את המורד, כמחנכת
כיתה ב׳ .שמענו עליה אז כל מיני דברים
לא נעימים: שהיא עצבנית, רשלנית, ומה־מירד,
שלא לצורך. ואמנם תוך ימים אחדים
ניכר הדבר במצב־רוחם של הילדים.
״פנינו למנהל. הוא כנראה ידע מראש
את בקשתנו, .זה לא כל כך נורא,׳ הסביר
לנו, ,ובכלל שנה אחת לא תזיק.׳ הוא משך
אותנו כמה חודשים עד שהחלטנו שלא כדאי
להאבק. הנזק שבהחלפת המורה באמצע
שנת הלימודים עלול היה להיות חמוד
יותר. החלטנו לחכות.״ אולם הילדים שסיפרו
בכל יום מעשיות חדשות על אמצעי
החינוך של דוידסון, שכנעו את הוריהם
כי אסור לתת למצב להמשך יתר על ה־מידה.
האבוון והאמהות נשכו את שפתותיהם
כששמעו על ענשים למפריעים במו
אי־מתן רשות ליציאה להפסקה, או לעשיית
הצרכים .״זה לא יימשך זמן רב,״ התנחמו,
״המנהל הבטיח להחליפה בשנה הבאה.״
חיוך מסוים. בסוף שנת הלימודים קנו
ההורים למ רה אגרטל פרחים מפואר בהערכה
למאמציה שנכשלו שלא באשמתה.
״אנחנו יודעים שהיא ניסתה בכנות,״ הודו
ההורים ,״אולם לא אשמתנו או אשמת ילדינו
היא שלא הצליחה.״ החופש עבר. הילדים
שבו לבית הספר, עלו לכיתה ג׳.
כשחזרו חייכו באושר :״קיבלנו את המורה
רחל,״ סיפרו באושר. המורה, רחל מנקס,
אחת הטובות בבית־הספר, השתלטה על
הכיתה משך ימים מספר.
עד אשר באחד מימי השבוע שעבר, בשעות
הלילה המאוחרות, עברה אחת האמהות
בריצה מבית לבית, הודיעה להורים כי על
כולם להיות למחרת בבית־הספר נכונים
למאבק מחודש .״יש שמועה שמחזירים לנו
את דוידסון,״ לחשה המודיעה.
בבוקר הופיעו רוב ההורים אצל המנהל,
דרשו לקיים את ההבטחה. רבבי סיים את
הויכוח במענה קצר ופסקני׳ :״איני יכול
לעשות כלום, זה לא תלוי בי, קיבלתי הוראה
ממשרד החינוך.״ התברר שהורי התלמידים
בכיתה ב׳ ,שהחלה את שנת הלימודים
עם המורה דוידסון, הקימו שערוריה גם הם,
דרשו לדאוג למורה אחרת ליקיריהם. הפתרון
היה החזרת המורה לתלמידיה מהשנה
שעברה. דוידסון חזרה לכיתה ג׳.

תשובת ההורים: הפגנה בכיתה שהסתיימה
בהזעקת המשטרה על־ידי המנהל.
שלום לך, מאבק. ההורים שחששו להתנגד
למשטרה שבאה להוציאם מחדר הלימודים,
יצאו לרחוב, בחרו וועד לשעת הרום.
ההחלטה הראשונה של הוועד: השבתת הלימודים
עד שייענה המנהל לדרישה להרחקת
המורה. שלושה ימים לימדה דוידסין בכיתה
שהיו בה תלמידים בודדים. אולם משרד
החינוך עדיין לא התערב .״איש לא התלונן
בפנינו,״ טענו דובריו ששכחו כי דחו את
בקשת וועד ההורים להתקבל לראיון. כשפנה
הוועד החדש למנהל, סירב הוא לקבלם.
״אם יכולתם להתנהג כך לעיני הילדים, איני
רוצה להכיר אתכם,״ הודיע למ דדים.
כדי להדגיש את כתנתו, כתב המנהל
מכתב לוועד, שעליו היה חתום גם מפקח
משרד־החינוך, בו דרש מהם לא להופיע
יותר בבית הספר.
ההורים נכנעו. הם שלחו את ילדיהם
לבית־ספר, צרפו מכתב התנצלות למוסד
ולמורה .״נמשיך בכל זאת להאבק,״ אמרה
השבוע אחת האמהות לכתב העולם הזה,
אולם לא היתד, תקווה רבה בדבריה.
ציפורה דוידסון עצמה סרבה להגיב כשפנה
אליה כתב העולם הזה .״יש לי הרבה
מה לומר,״ אמרה היא ,״אך אעשה זאת
רק במסגרת שלי, מסגרת הסתדרות המורים.״
היא היתד, מובטחת. הסתדרות ה
מורה
ותיקה דוידסון
קול

אחד ואחד

מורים, שפטרונה שלום לוין אינו מוכן
לאבד אף מצביע אחד, נתנה לה גיבוי מלא.

מ שפט
השגטו! ה ג דו ל
במשך שנים רנות היה אלברס לוי (,)53
ספרן בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב. אולם
לפני שנים מספר גילו הרופאים כי
אלברט סובל ממחלת לב, פקדו עליו להפסיק
לעבוד. לפני שנה פרש אלברט מעבדתו,
בילה את ימיו בדירתו שברחוב
הנביאים בתל־אביב. אולם אם חשב בי
הגיע אל המנוחה והנחלה׳ טעה טעות מרה.
שלוש בנות היו לאלברט. הבכורה בת
ה־ 23 הגיעה לפרקה. אולם אלברט לא יכול
היה לשאת את מנהגיה של הבת הבכורה.
חבריה לא מצאו חן בעיניו. לא היה יאה
לו כי בתו שלו, בת האיש שהיה מקורב
לשופטים ולנכבדים, תצא עם פשוטי־עם.
גם היחס־ם החופשיים של הימים המודרניים,
לפיהם נהגה בתו, לא מצאו חן בעיניו.
במשך תקופה ארוכה ניסה להשפיע עליה
כי תחזור בה מדרכיה. כאשר ראה בי כל
הטפותיו הן לשוא, העמיד את הבת בפני
הברירה: לעזוב את חבריה או לעזוב את
הבית. אולם הבת לא שמעה בקולו, נשארה
בבית ונשארה עם חבריה.
אלברט החליט לנקוט בצעד דרמטי. הוא
נדר נדר לשבות שביתת־רעב עד שבתו
תפסיק לצאת עם חבריה. הוא החליט לבחון
את בתו, מה יקר יותר בעיניה —
חבריה או חייו של אביה.
כך צם אלברט במשך ימים מספר. הוא
היה אמנם שותה מעט. בסתר, כשאף אחד
לא היה רואה, היה גם טועם משהו, אולם
כלפי המשפחה שבת שביתת־רעב.
זריקות לחולה״לב אחרי שלושה ימי

חיפה,רחוב ה ח לו ק 31

העולם הזח׳ 1446

סינווו האיש׳ שד המחזאי שמצא את עצתו השבוע שוקע בחובות של רבבש ד י

נשארת לבדי בתור הלילה!
ת תיאטרון ״סדן״ הקמתי כרי-
\ Cאקציה ל־ 500 בתי־הקולנוע שישנם בארץ.
עשו לנו כאן חגיגות עשור, בחרו
אפילו את יין העשור, אבל לא הציגו שום
מחזה מקורי אחד. ומה ערך יש לחגיגות
כאלה?! החלום שלי היה תמיד להקים
תיאטרון שיפעל מחוץ לתל־אביב. רציתי
להקים תיאטרון בבאר־שבע למשל. אחרי
שהוקם סדן, הזמנתי את דוד סוביהו, ראש
עירית באר־שבע, להצגה. הוא שאל כמה
יעלה להחזיק תיאטרון כזה. אמרתי לו
שזה צריו לעלות בערו כמו שעולה החזקתם
של שמונה פועלי נקיון. זאת היתד,
כנראה מעמסה כבדה מדי בשבילו. לא יצא
מזה כלום.
דיברתי עם ראש מינהל ההסברה, שהתמיכה
בתיאטרון היא פ־נקציה ישירה שלו.
הוא הבטיח לעזור. אמרתי לו שמדברים אצלנו
הרבה על יוח. כאשר רוצים לטפח
משהו במדינה הזאת עושים זאת. כאשר
חושבים שצבא זה חשוב אז עושים את
צד,״ל. כאשר חושבים שהטכניון חשוב, דואגים
לו. רק בשטח הרוח לא עושים כלום.
עובדה היא שמשורר כאורי צבי גרינברג
חי אצלנו חיים דלים, אם להתבטא בעדינות.
סופר כמו משה שמיר, שקיבל את פרס
ביאליק, חייב להיות גם עתונאי. בכל אסיפה
פוליטית מדברים על כך שאנחנו עם־הרוח.
אולם ישנם רק 20 איש שעושים את זה.
אולי הם עושים את זה רע, אבל אין יותר
טובים
את תיאטרון סדן, פלוס באר־שבע, ראיתי
כמעשה חלוציות, בלי מרפא ־ת. רק מטורף
יכול לחשוב שבת־אטרון אפשר לעשות
רווחים. מה יש לי מזה?! רק צרות ודאגה.
אבל עשיתי את זה, מפני שאני מאמין כי
יש צורך לעשות זאת, ושאפשר להעלות
דרמטורגים מקוריים חדשים על הבמה.
בתחילת הדרך הובטחה לי העזרה. נציג
תל״ם הודיע במסיבה חגיגית, בנוכחות
100 איש, שהם יקנו ממני 50 הצגות. אילו
היו לוקחים ,25 מצבנו היה טוב. המועצה
לתרבות ולאמנות, שבראשה עומד עורו־דץ
שפירא, הבטיחה לנו תמיכה כספית. מהועד
הפועל של ההסתדרות קיבלנו 2500ל״י.
השקעתי את כל הכסף שהיה לי בתיאטרון.
לקחתי הלוואות על חשבון ההבטחות של
היהודים הטובים. אילו ידעתי שלא יקיימו
מה שהבטיחו, הייתי מפסיק הכל מומן.

שמיר, מגד או ארוני?

הייגוז קו קי םלהרבה? סףכ די

יהודי 40 אלף דולאר כדי לבנות בית ילדים
לזכר אשתו, אין כל סיבה שא־־אפשר יהיה
לארגן כספים לתיאטרון. יש לי ידידים
טובים שם. כל השמועות שאני עומד לנסוע
עכשיו לאמריקה אינן נכונות. יב לתי
לנסוע עוד בשעה שהתנהל המסע נגדי.
אבל אם אחרי חודש אראה שדוריס לא הצליחה
לגייס כספים, עלול להיות שגם אני
אסע. אולם לא אסע בלי אישורם של בעלי-
החובות שלי.

מכיג׳י -עד ראש

לפני שנה וחצי כלכד זכה המחזאי יגאל מוסינזון לפבוד גדול. ראש
הממשלה פכפודו וכעצמו טרח להפגין לו אהדה בהצגודהבפורה של
המחזה ״זרוק אותו לכלכים״ (ראה תמונה) ,שנראה כאילו נכתכ כמיוחד
לפי הזמנתו כדי ללחום כ״העולם הזה״ .מאז עכר מוסינזון כמה
הרפתקות, התחתן עם כתו של מיליונר אמריקאי, הקים לעצמו תיאטרון
כשם ״סדן״ ונראה כאילו יצא לדרד־המלד של הצלחה כחיים.
אולם השכוע היה מצכו של מוסינזון ככל רע. הוא היה שקוע כחו*
כות, הסתבר כצורה שנראתה כחסרת־מוצא.
נאמן למסורתו לתת לכל אדם הרוצה כזאת הזדמנות כלתי־־מוגכלת
לענות על כיקורת המוטחת כפניו, מפרסם כזה ״העולם הזה״ את
דכריו של המחזאי, כפי שמסרם לכתכ העתון.
מאת

יגאל llll׳DIM

התיאטרון אמנם שרוי במצוקה, אבל אנחנו
בכל זאת ממשיכים, אמנם לא באותו
הטמפו. בשבוע הבא אנחנו מתחילים לעבוד
על מחוה של יורם מטמור. ואני מאמין
שנצליח לצאת מהעסק. יכולים לחשוב
שאני לא טוב בתור מנהל התיאטרון. שיחליפו
איתי. אינני רוצה להיות הבוס. אני
אמשיך לתת כתף, מיכן לכתוב ולעשות
כל דבר. אני מוכן למסור את התיאטרון
למשה שמיר, אהרון מגד וניסים אלוני,
שינהלו אותו ואני אהיה רק שוליה.
כרגע מתקבל הרושם שאני מציג בסון
רק מחזות שלי. אמנם ה־ 20 אלף ל״י של
החובות הם על אחרי־תי, אולם סדן אינו
חנות פרטית שלי. הייתי רוצה שדרמטורגים
ישראלים יבואו ויתנו כתף. כבר עכשיו יש
שני מחזאים צעירים שהגישו לנו את מח־זותיהם,
והם מכניסים אותי ואחרים בכיס.
אלא מה, צריך לשבת אתם כמה שבועות,
לעבור על החומר ולשנות כמה דברים. במצב
של היום אין לי זמן לכך. אני בטוח
שאילו סדן היה מצליח להעלות על הבמה
רק שני דרמטורגים מקוריים, כבר היתד. לו
זכות קיום. אם עשיתי פעם מעשה טוב
בימי חיי, אני חושב שזה היה המעשה
הזה — תיאטרון סדן למחזאות מקורית.

rלקיים את התיאטרון. אנחנו בסך הבל
11 איש, בהם רק שני אנשי מנהלה. מה
שצריכים להוצאות שוטפות, למשכורת לשחקנים,
ל׳מודעות ולשכירת אולמות, הוא
5000ל׳׳י לח דש, מלבד התשלומים לתפאורה״
למחזאי ולבמאי, שהם בבחינת השקעה.
חשבתי שסדן יהיה תיאטרון קטן, לא
מסורבל, שיוכל להגיע לכל מקום־ישוב
מחוץ לתל־אביב. תל־אביב רואה די. הבימה
לא יכולה להציג באילת. אנחנו היינו יכולים
להציג באילת תמורת 300ל״י.
אולם התברר שהיינו צריכים להילחם
כמו דון קישוטים מול ה ליכוד. בעלי
האולמות לוקחים תמורת השכרת האילם
לתיאטרון, את הסכום שיכול להכניס להם
סרט הוליבודי. וכך קורה, שאם יש לך
הכנסה, אתה עובד בשביל בעלי האולם,
שהקריטריון שלהם הוא מסחרי בלבד. כך
הסתבך המאזן הכספי שלגי, ונכנסנו לחובות
המגיעים בערך ל־ 20 אלף ל״י•

| | השבוע. השחקנית אינה כרמל תבעה

צום החליטה אשתו של אלברט להזמין
רופא שיבדוק את מצב בריאותי, ואם אין
הצום משפיע על ליבו החלוש. הרופא
בא, שוחח עמו מעט והלך. למחרת הופיעו
שני גברתנים בדירתו של אלברם, הודיעו
לו כי הם נשלחו מטעם הפסיכיאטור המחוזי
בקריה, וכי עליו לבוא עמם לבדיקה.
כאשר סירב אלברט, איימו עליו השניים
להזעיק משטרה ולהזריק לו זריקה. כדי
למנוע שערוריה, ניאות אלברט ללכת.
הם לקחו אותו במכונית. כעבור רגעים
מספר הבחין אלברט כי במקום לקריה הם
לוקחים אותו לירושלים. ה א ניסה להתנגד,
איים לקפוץ מהמכונית, אולם השניים

התגברו עליו. כך הוכנס אלברט לוי לבית־החילים
למחלות־רוח טלביה, שבירושלים.
למרות התנגדותו הולבש אלברס בבגדי
חולה־רוח מסוכן, הוכנס לתא אחד עם עוד
חמישה חולי־רוח שהיו במצב של השתוללות.
בפני הרופאים ניסה הוא לטעון
כי הוא בריא בהחלט. אולם מאום לא עזר.
רופא בית־החולים בדקו, ובפקודתו הוזרקו
לו ארבע זריקות לרגטיל ליום.
רק אחרי חמישה ימים, כאשר טען כי
הוא חולה־לב אנוש, נלקח אלברט לבית־החולים
הדסה בירושלים, שם נבדק על־ידי
הפרופסור דרייפום, שגער בפניו ברופא
בית־החולים לחולי־רוח על הזריקות שניתנו

חעולנן חדח 1146

רא משכורת, מהיאוודכפי^ם
tafסימן־הראשון של ההסתבכות היה

ךתכןשגםיש כלפי דעת קהל עוינת
׳ במידה מסוימת, בגלל מה שאירע סביב
המחזה זרוק אותו לכלבים, שהגורל הא מלל
גרם שהוא יוצג בשעה שהממשלה עמדה
לחוקק את חוק העתונות. זה היה לגמרי
במקרה. בן־גוריון רצה במשך שנתיים לראות
אותי וניסה להידבר עמי אחרי הצגת
בערבות הנגב. לא הלכתי. עד שפעם ידיד
אחד שלי מבית־שעריים, העלה בפני טענה
בשעת משחק שח. יש לו כל מיני רעיונות
בקשר לאלחוט בצה׳׳ל. היא רצה להפגש
עם הרמטכ״ל ולא נתנו לו. הוא אמר שאם
יכול היה להפגש עם הזקן, אולי היה עוזר
לו. צילצלתי לנחמיה ארגוב וקבעתי פגישה
עם בן־גוריון. הוא נתן לי אז על הראש
בקשר לבערבות הנגב.
אחר־כך נפגשנו פעם בבית־הסופר. זה
היה איזה טקס של כל חתני פרס ביאליק.
הוא ראה אותי שם ואמר :״יגאל אתה
כאן, חשבתי שאתה בהיליבוד.״ אמרתי לו
אז שיש לי ב־ 18 בחודש הצגת־בכורה והזמנתי
אותו לבוא. הוא אמר לי אז :״הא,
ה־ 18 בחודש עוד רחוק.״ לפני הצגת הבכורה
ניגשתי למזכירו יצחק נבון ואמרתי
לו :״תסדר שהזקן יבוא.״ ואחר־כך הוא
ישב ומחא־כף באופן הפגנתי. אז מה אני
אשם שה א ניצל את זה? מחר הוא יכול
לנצל משהו אחר.

אותי השבוע לבירור במשרד העבודה, על
אי־תשלום משכורת. אני אלך לשם. אספר
להם שלפני שנה שיחקתי בשבת השחורה
באהל, ועד היום מגיעים לי 600ל״י, ולא
תבעתי את האהל לבירור. אילו היה המצב
כזה, שכל חוב שתיאטרון חייב לשחקן היה
הולך לבירור, אז הבימה היום, הקאמרי
מחר והאהל מחרתיים, היו סוגרים את העסקים.
כשאדם נכנס למקצוע הזה הוא יודע
שהיא עשוי לקבל מחיאות־כפיים, אך הוא
עלול גם לא לקבל משכורת בזמן. שום תיאטרון
בארץ לא היה מחזיק מעמד אילו כולם
היו אינה כרמל.
לי עצמי אין כלום. אין לי שום רכוש.
אני גר בדירה שכורה מרוהטת, שהריהוס
בה גם כן אינו שלי. היה לי פריג׳ידר.
מכרתי א־תו כדי לשלם צ׳ק. זה שאבי אשתי
הוא מיליונר אינו אומר דבר. כאשר
עמדתי להתחתן עם דוריס, הוא בא הנה
ואמר לי במלוז דן שהוא יתן לי 50 אלף
אם אוזתר עליה. אמרתי לו: אם דוריס
תסכים, תשמור את הכסף בכיס, ואם לא
תסכים תשמור את הכסף בכיס. זאת השטות
הכי־גדולה שהתחתנתי עמה עביר
הכסף. בפיפט אבניו בניו־יורק אפשר להשיג
מיליונריות הרבה יותר בטוחות.
אשתי דוריס נסעה עכשיו לאמריקה כדי
לארגן חוג של ידידי תיאטרון סדן. אני
חושב שאפשר יהיה לארגן כספים למען
התיאטרון. אם קבוצת גניגר קיבלה מאיזה

שכרע אספתי את שחקני התיאטרון
f Iואמרתי להם שעד שלא אעמוד על
הברכיים, אמשיך להיאבק על האידיאה של
סדן. אמרתי להם שאני מוכן לכל צורה
של הנהלה אמנותית, אפילו קולקטיב. הם
לא קיבלו זאת וביקשו שאמשיך. סיכמנו
שלא נלך יותר לאולמות שנצטרך לתת להם
פיקס, אלא רק לכאלה שעובדים על אחוזים.
יתכן שאז הסכום המתקבל אינו גדול,
אבל משכורת השחקנים מובטחת. יכול להיות
שלמחזה הבא יאיר המזל פנים. הנה
גיורג׳ ואל יוצא עכשיו עם שני קוני לרול
לדרך המלך. מיקו אלמז כיסה עם הצגת
פרנסיאה ראש גזר חובות של ארבע שנים.
כל זמן שאנשים ממשיכים להיאבק יש עוד
תקוה. גם אם אקבל נוק״אאוט, אני אמשיך
לומר שזה היה מעשה טוב, ואיני מצטער
עליו אף רגע. זה שאני עכשיו לבדי בתוך
הלילה, איננו שייך לענין. יש סכנה שאנו
נהפך לאומה לבנטינית קטנה אם המדינה
כגוף לא תחשוב על פתרון עניני־הרוח.
בארצות אחרות יש מצנטים. פה אין, ותרבית
רוצים. על האנשים להבין שאין הם
עושים חסד למישהו. או שישימו כתף, או
שיפסיקו לדבר על רוח ועל עם הרוח.

לי, קבע כי אכן חוא חולה־לב אנוש.
שמונה ימים אחרי מעצרו בבית־החולים,
שוחרר אלירט והוחזר לביתו.
נזק לשם טוב. אולם אלברט לא חזר
אל המרפסת שלו, בה נהג לשבת יונדיום.
הוא ראה בהכנסתי לבית־החולים לחולי־רוח
בהשפעת משפחתו, ללא כל בדיקה
רפואית מוסמכת, פגיעה בחופש האזרח.
השבוע הגיש אלברט, באמצעית עורך־הדין
ישראל הייק, תביעה משפטית נגד הרופא
הפרטי שבדק אותו, ד״ר חיים ניגר, ונגד
קופת חולים. נוסף עליהם תבע לוי לדין
את ד״ר קרולינה מאיר, רופאת עצבים
בקופת־חולים, את ד״ר שמאי דוידסון, רו־

פא־עצבים בטלביה, ואת הד״ר ירמולובי׳ף,
הפסיכיאטור הייחוד של מחוז תל־אביב.
מהות התביעה: בקשת פיצויים על סכום
של 20 אלף ל״י על גרימת עגמת־נפש, נזק
לבריאות, נזק לשמו הטוב ובושה רבה.
הנתבעים, טען אלברט בכתב־התביעה, גרמו
לכליאתו במוסד לחולי־רוח, מבלי שבדקו־הו
ומבלי שהיו מיסמכים לכך.
היתד, זו תביעה חמורה מאוד. כי מלבד
תביעת הפיצויים של אלברט, קובע החיק
לטיפול חולי־נפש, כי רופא שהוציא תעודת
אישפיז מבלי שעשה מאומה כדי להיוכח
אם האיש חולה או לא, צפוי למאסר של
10 שנים.

מזר או נוק-אאוט

במדינה
הממשל הצב אי
ר עד ב שומן
כשהאיר השחר נבהלו רועי הצאן של כפר
מוסמוס. הרועים הקטנים, רובם נערים, הס־תיבבו
בלילה עם עדריהם, כדרכם, נוכחו בבוקר
לדעת כי חדרו בטעות לשדה־דורה של
מושב עברי.
פעם היה גם שטח זה שייך לכפר מוסמוס.
אולם בימי מלחמת תש״ח נשאר השטח, שכלל
את כל האדמות הטובות של מוסמוס,
בצד העברי של החזית, ואילו מוסמוס הקטנה
נשארה בצד הירדני. גם כאשר עבר הכפר
לידי ישראל, בתוקף הסכם שביתת־הנשק,
לא הוחזר לו השטח. היא הפך לנכס־נפקדים,
הוכרז כאזור סגור לערבים.
למוסמוס נשארו רק השטחים הגרועים,
בודאדי־ערה ובגבעות. רוב האברים הפכו פועלים
מרודים. אחך ים גידלו עדרי צאן בהרים
אולם גם שטח זה הוכרז לפתע
.העדרים נשארו ללא מרעה.
הגאולה באה מידי המושל הצבאי. הימים
הם ימי ערב בחירות, והמושל התיר לרועים
לרעות את צאנם בעמק־יזרעאל, בשדות עבריים
שכבר נקצרו.
קולות קורעי־לפכות. לכן נבהלו הרועים
כשנוכחו לדעת כי הסיגו את הגבול,
נכנסו בטעות לשדה בלתי־קצור. הם ידעו כי

חברות הנסיעות גלוב, דפנה־מורס וקום־
מוטורס.
היה זה סוג ישן של בילוי׳ שנכנס רק
לאחרונה לאופנה בארץ. יוזם הרעיון, יצחק
גרסטנהבר, הציע אותו כבר לפני 12 שניס.
אולם בגלל הפיקוח החמור על מטבע־החיץ
נדחה הביצוע.
עם מתן ההטלו ת הראשונות העלה גרסטג־הבר,
מוסמך למשפטים מטעם האוניברסיטה
העברית בירושלים, את התוכנית. גרסטנהבר
הציע למשרדי נסיעות אחדים להשתתף. הם
לא היססו, אינם מצטערים על־כך עד היום.
כי בניגוד למפעלים חד־פעמיים מפוקפקים
(ראה להלן) ,זכו הסיורים המאורגנים שארגנו
חברות הנסיעות המנוסות להצלחה
רבה, הביאו לרווחים נאותים.
מנהלי מסעות־השייט אינם דוחסים את
משתתפי המסע. הם מעדיפים לצרף למסע
רק 350 משייטים המשוטטים בנמלי אירופה,
משאירים 200 מקומות נוספים על האוניה
ריקים. הסיבה: כשמספר הנוסעים קטן, יכול
צוות האוניה לספק את דרישות כל הנוכחים.
אדם החוזר מרוצה מן השייט בנמלי הים־
התיכון, מוסיף פירסום אוהד למארגניו.
הפלא השמיני. משתתפי הטיול נהנים
במשך 16 ימים מטיול מיוחד במינו: המטרה
העיקרית אינה דוקא לבקר בחוף,
אלא להתבדר על האוניה. את פלאי אירופה
הם רואים כמטרה צדדית.
הפלא החשוב הוא, כיצד הצליחו גרסטג־הבר
ושותפיו לארגן טיול זה במחיר של
325 לירות בלבד. התשובה נעוצה ברעיון
חדש: הם שכרו במחיר קבוע אחת מאוניות
חברת צים. מחיר זה היה נמוך מן הרגיל,
איפשר להם לגבות מחירים מוזלים.
מנהלי השיוט אינם מתאוננים על כדאיית
העסק, נהנים בעצמם מן הטיולים. גם לעובדים
הקבועים במסעות השיט יש מה
לומר,. .כל פעם שיורדים לחוף מתחילות
הנשים לשאול אותי: כמה זה 1000 לירטות?
האם כדאי לקנות גרביים בעד 500 דולאר?״
מספר בדרן־המסע אלכסנדר יהלומי :״במסע
האחרון ביקרנו ליד פסל של סופר אחד
שנולד בשנת .1800 פתאום ניגשה אלי אשה
אחת ושאלה בהצביעה על הפסל :״הוא
דוקא מוצא חן בעיני. כמה זה 1800 לירטות?״
מה שיהלומי לא הצליח להבין:
כיצד אמרה אותה אשה להסיע את הפסל
הכבד בחזרה לתל־אביב.
סטודנטים אודיסיאה בתש לו ם
יוזם גרסטנהבר
קבלן באקרופוליס
בענין זה אין היהודים מבינים חכמות. בחרדה
חיכו לבאות.
לאפתעתם, לא קרה כלום. אנשי המושב,
שהבחינו ברועים, לא אמרו דבר. רק אחרי
הצהריים ניגש מישהו אל הרועים, הזמין
אותם בחיוך להכניס את הצאן לשדה שנקצר
בבוקר. הרועים הודו לו על נדיבותו, הכניסו
את העור למקום שסומן להם, כשלבם ם,׳ב
עליהם. היתד, זאת ארוחת־ערב נהדרת לעדר,
ששבע כפי שלא שבע מזמן.
בערב ישבו הרועים מסביב למדורה, אותה
הציתו מדי לילה. הם שרו ושוחחו.
פתאום שמעו קולות קורעי־לבבות. עשרות
עזים גססו מסביבם על הארץ. מתברר כי
מתחת לתבן שאכלו בשדה היה רעל קט לני, מן הסוג בו משתמשים החקלאים להדברת
עכברי־שדה. היה זה ״רעל בשומן״,
כדברי פתגם ערבי.
כשחזרו הרועים הביתה, כבר מצאו בכפר
אווירה של אבל כללי. באותו יום נתקבלה
בכפר הידיעה כי מחלקת־הייעור עומדת
לייער את הסביבה, עד למרחק כמה
מטרים מן הכפר. בין הרעל בעמק והיער
בהרים, לא יישאר לעדרי כפר מוסמוס שטח
מחיה.

מפעלי ם
פרא עד ה־ם
״ני, מר גוטמן, אמרתי לך שאם אין כסף
אסור להתחיל לבנות,״ אמר קבלן חיפאי
ידוע לחברו, כשירדו מאונית־השייט הישראלית
ארצה, לסיור קצר באקרופוליס האתונאי.
הם היו רק שניים מן המבקרים
הרבים, שניצלו את מסע השייט שאירגנו

״סטודנט ו/א 1בוגר יקר, איגוד הסמר
דנטיס והבוגרים החליט לערוך גס השוה
טיול־קיץ לארצות מערב אירופה. מטרת הטיול
היא הידוק היחסים בין הסטודנטים
הישראלים וסטודנטים מארצות שונות. איגוד
הסטודנטים והבוגרים מאפשר לן על ידי
טירל זה נסיעה לאירופה במחיר מיוחד לס־טודנטים.״
חוזר
בנוסח זה הופץ בין עשרות סטודנטים
ואף בין לא־סטודנטים בתל־אביב וסביבתה
לפני שבועות מספר. בעד 900 עד
950 לירות ישראליות הבטיח הגוף המארגן
סיור רב־גודני ומשעשע באיטליה, שוייץ,
צרפת ואנגליה.
לפגישת המטיילים, שהתקיימה בבית קפה
ברמת־גן, הופיע עורך־דין יעקוב מזר (לשעבר
מזרחי) ,פירט את התכנית המפוארת
של הטיול. מזר, שהציג עצמו כמומחה
באירגון טיולים מסוג זה, סיפר כ־ הטיול
יבוצע על ידי איסטא, אירגון התיירות
של אגודת הסטודנטים הישראלית. בו במקום
חולקו לנוכחים כתובות מקומות
השהייה שלהם באירופה. בכל כתיבת צוין
כאילו אנשי הקבוצה הינם אנשי הפקולטה
למשפטים. למעשה היו רק כמחצית האנשים
סטודנטים של ממש, היתר היו מורים,
פקידים וסתם חובבי מסעות.
באחת הפגישות האחרונות הודיעו המארגנים,
יעקוב מזר, עורך־דין יואב חייק
ושלמה (סמי) חייק, כי בגלל שביתה שפרצה
בחברת האניות אדריאטיקה, עמוסות האניות
התורכיות, ובמקום לנסוע באניה מרמרה
לתורכיה יסעו בארצה עד מרסיי. כפיצוי
לביטול הסיור בתורכיה הובטח סיור בריביירה.
יעקוב מזר נאלץ היה ברגע האחרון
לבטל את נסיעתו בגלל הולדת בתו.
הפיקוד נשאר בידי יואב ושלמה חייק.
בנמל חיפה חולקו לעשרים ואחד הנוסעים
פנקסי סטודנטים, בהם נתבקש כל אחד
למלא בעצמו את הפרטים כמו מוסד, פקול־
(המשך בעמוד )12

סיפורה האישי של זיוה ב־נז־ו, החיילת

במד ״ ם ־ ו ב

האב והדוגמנית

זיוה בינדר משמשת כמודל לציור ש 7אביה, אברהם ביגך ר,
כריכיה וצייר בשעות הפנאי שלו. הציור הוא תחביב משפד
תה של זיוה. האב הציג לא מזמן תערוכה של תמונותיו, שכמה מהן נראות ברקע, זכה אף לוזצ
* «וז ד, אולם אף כי חלפו כמעט שבועיים
מיום שהוכתרתי כמלכת המים לשנת
,1959 עדיין לא התרגלתי לתואר זה. לא
התרגלתי למבטי האנשים העוקבים אחרי
ן ז ברחוב ומצביעים — זאת היא מלכת המים.
לא התרגלתי למחמאות ולעקיצות סביב
תוארי החדש. האמת היא שעדיין אני מתביישת
לעבור ברחוב, ברחוב דיזנגוף למשל,
מחשש פן אהפך למרכז ההתענינות של
כוורת רחוב זה.
אינני בישנית מטבעי. אני אוהבת להיות
יפה. אני אוהבת שמסתכלים עלי ואוהבת
כשמחמיאים לי. אין בחורה שאינה אוהבת
זאת. אולם אני רוצה שאם יביטו בי יראו
בי קודם כל את זיוה, זיוה כמו שהיא׳ ורק
אחר־כך את מלכת המים. אני סבורה שלאדם
חשיבות הרבה יותר גדולה מאשר
לתואר שהוא נושא.
זיוה כמו שהיא היא צברית רגילה למדי,
שעברה את כל השלבים שעוברת נערה
בארץ. נולדתי בתל־אביב. למדתי בבית־הספר
הכרמל ועד כמה שאני זוכרת אז בתקופה
ההיא, אהבתי דוקא ללמוד. אבל זה היה
רק עד שנכנסתי לתנועת־נוער. הייתי חברה
במשך כחמש שנים בתנועת המחנות־העולים.
מדוע דווקא תנועה זו? מפני שכל קבוצת
חברותי באותה תקופה הצטרפה למחנות־העולים
ובתוכן גם אני. הייתי פעילה מאוד
בתנועה. ביליתי שם כמעט את כל הזמן
הפנוי אחרי הלימודים ואת שאר הזמן
ביליתי בנסיעה. היה לי זוג אופניים וכל
היום הייתי נוסעת.
היו אז אלה חיים טובים, כשהייתי קטנה.
מחנות־העבודה של התנועה היו החיים שלי.
בחופשות הייתי מצטרפת לטיולים התנועתיים.
הייתי הולכת נהדר. היו טיולים בהם
הייתי סוחבת לבנים את התרמילים. כמעט
את כל הגליל עברתי ברגל. מלבד זאת,
בלי להשויץ, הייתי גם נהדרת בספורט, חוץ
מריצה. תמיד הייתי מקבלת את אות הספורט,
עד שקיבלתי אות של כסף. המכשול
היחידי שהייתי צריכה להתגבר עליו
במאמץ, היה הריצה. כנראה שזה מנוגד
לאופי שלי.

מובן שעיסוקים אלה קצת הסיחו את דעתי מהלינ
למדתי תמיד. לא הצטיינתי אבל הייתי בסדר. ד1,
היו הטיולים, הטיולים שבהם מזיעים בהתחלה, מת
אמצים, אבל שבסופם מסתכלים אחורנית מלאים נ
מכל צעד. עכשיו חיים לפי תורת־חיים אחרת. לא
אף פעם שיגיע יום ואני אחיה בצורה כזו. חשבתי
בוץ. זר, לא היה רק חלום רגעי של חניכת תנוען
חשבתי על זה בכל הרצינות. מסיבה זו גם הלכו
חקלאי בתום לימודי העממיים.

» מ פ 3ס י 8
M kלו ש ש גי ם הייתי חניכה בכפ ^ ז י ״ ק ^ ח
MJפנימיה תלת״שנתי אשר בו משולבים הלימוד[

TTIIUIהוא שם חנות התכשיסיס המפוארת ש
I . J I Uגוף , 121 שהעניקה לזיוה 1עם בחירתה
שינוים לפי בחירתה. בתמונה נראית זיוה מודדת א!

| כ ה 1גלכת המים 1959

עדיה !

הוא בעל
במשפח•
ז מרובה.
ם. ללמוד
הכי־גדול
פיס ומתק
ונהנים
שבתי אז
אלך לקי-
וער, אלא
לבית־ספר

בלימודי חקלאות. עסקנו שם חצי יום בלימודים
וחצי יום בעבודה ובלימוד גידול
ירקות, פירות ועופות. היו לנו שם חיים
נהדרים. לא רציתי בכלל לבוא לתל־אביב,
והייתי באה הביתה, בדרך כלל, רק פעם
בחודש.
בכפר־הירוק יש פנימיה מודרנית ופשוט
תענוג לגור שם. היינו גרות 4בנות בחדר,
ובמקרה יצא כך שגרתי בחדר עם שלוש
בנות נוספות, שיחד עמן הגענו למסקנה
כי הקיבוץ איננו בדיוק אותו הדבר כפי
שתיארו לנו אותו המדריכים בתנועת הנוער.
כשסיימתי
את לימודי בכפריהירוק, נותרה
לי עוד כחצי שנה עד לתחילת שירותי
הצבאי. החלטתי לנצל את הזמן וללמוד
כמה דברים, שלדעתי חסרו לי. התחלתי
ללמוד פקידות בבית־ספר, למרות שאני
נורא שונאת מקצוע זה, התחלתי ללמוד
גרפיקה אצל דודתי הציירת צילה בינדר,
התחלתי ללמוד אנגלית וצרפתית בשיעורים
פרטיים ובין זה לזה עברתי גם קורס דוגמנות
אצל הגברת פלטשר.
הגעתי לשם לגמרי במקרה. הלכתי פעם
לקדת זוג מכנסיים ובעל בית־המלאכה למכנסיים
לא גרע ממני עיניים, ולבסוף
אמר לי: יש לך גוף נהדר, עליך להיות
דוגמנית. הוא הבטיח שאם אהיה דוגמנית
יהיר, הוא הראשון שיעסיק אותי. בו במקום
נתן לי את הכתובת של קורס הדוגמנות
והלכתי. לדעתי זהו קורס חשוב מאוד,
שכל נערה, אפילו אם אינה רוצה להיות
דוגמנית, יכולה בשקט לעבור אותו. זה
יביא לה תועלת.
לומדים שם איך לשבת ואיך ללכת, איך
להתנהג בחברה ואיך לערוך שולחן, איך
להיראות נשית ואיך להתאפר. האמת היא
שלי לא הוסיף הקורם במיוחד, כי את כל
החינוך הזה קיבלתי בבית. הייתי נשית,
אלא שלא ידעתי איך ללכת. בכפר־הירוק
הלכתי שמאל ימין וכאשר התחלתי ללכת
על עקבים, הלכתי כמו על קביים. הקורס
הזה הוסיף לי בטחון. וכשאני רואה היום
נערות ישראליות, אני חושבת שכולן צריכות
לעבור קורסים שכאלה. הבנות שלנו
מח־סרות כל ידיעה במה שנוגע למאקט
ולטעם טוב.

בושות ayביקיגי

*%ך הפכתי לדוגמנית. אינני אוהבת
mJלהופיע בתצוגות אופנה גדולות. אינני
אוהבת את קהל הנשים הגדול, הנמצא
בתצוגות כאלה. זה לא הכי־נעים שמאות
זוגות של עיני־נשים דווקא, יהיו נעוצות
בך. במקום תצוגות על מסלולים, אני מע•ו»3גות
דיפה להיות דוגמנית לצילומי־אופנד -ולאו־דתקא
משום אימת־הדיבור.
ית־ספר—
זמן קצר אחרי שהתחלתי ללמוד בקורס
התיכוניים לדוגמניות, שמעתי אדם אחד קורא אחרי

־חוב דיזנ־ערכת
תב־התכשיסיס.

זיוה
בינדר בביתה, בשעות חופשתה מהשרות הצ־
I I I Iבאי, היא דמות של נערה צעירה אוחבת־חייס, העו12
סקת
בשטחים שונים: מפריסה על פסנתר, לימוד שפות, דוגמנות וגרפיקה.
ברחוב. הוא היה מבוגר וקצת קרח, והוא
שאל אותי אם אינני במקרה חברה של
נורית בתו. כשעניתי לו שאינני מכירה
אף בת בשם נורית, הוא העביר את השיחה
לנושא אחר, ושאל מדוע אינני לומדת
דוגמנות. הסברתי לו שזה בדיוק מה שאני
עושה. הוא הציג את עצמו כבמאי של
חברת הסרטים גבע והציע לי להשתתף
בסרטוני פירסומת. וכך הופעתי בכמה סרטוני
פירסומת, בסרט תעמולה לבננות של
תנובה, לבגדי־ים ולמכוניות דופין. זה האחרון
היה הסרט האחרון שלי. כי קרובי
המשפחה עשו לי בושות. הם באו בטענות
אל הורי: איך אתם מרשים לבת שלכם
להופיע בסרט בבגד־ים ביקיני? מאז החלטתי
להפסיק עם זה.
בעצם לא נשאר לי גם הרבה זמן. התגייסתי
לצד,״ל. בניגוד להרבה בנות אחרות
דווקא נהניתי מתקופת הטירונות. הייתי

בית המסחר לדברי הלבשה, שברחוב
דיזנגוף , 129 העשיר את
מלתחתה של מלכת המיס במתנה לרגל בחירתה.

איחניד

החיילת

בחדיס, כשכומתת שריו! שחורה לראשה.
זיוה אינה מחבבת במיוחד את מדי הקיץ
של חיילות צה׳׳ל, סבורה שאין הם הולמים גיזרה נשית.

במחזור מיוחד במינו, והזמן חלף מהר וב־שעשוע.
בדיוק כעת אני קוראת את ספרה
של יעל דיין באנגלית. במה שמדובר על
הסתגלותה של אשה להח־י הצבא היא צודקת
בכל מאת האחוזים. יתכן שהיא הגזימה
קצת במה שנוגע לשינה עם רובים. אני
למשל לא ישנתי עם רובה, מספיק היה לי
ולמפקדותי ששמתי אותו למראשותי.
וכך, בעצם תקיפת שירותי הצבאי הגעתי
לתחרות מלכת־המים. עד לשלב הסופי של
התחרות הייתי די אדישה לכל הענין. רק
כאשר בערב התחרות כונסו יחד 20 בנות,
התרגשתי מעט, אולם לא הראיתי זאת
באופן חיצוני. היו שם, בין המועמדות
הסופיות, בנות הרבה יותר יפות ממני.
אולם לעניות דעתי, לי באמת היה הגוף
היפה מכולן. מה שאירע אחר־כך עבר במהירות,
כאילו היה מאורע שלא מן המציאות.
תחילה ירדנו במדרגות אל תוך הקהל

סלון הנעליים הידוע הנמצא בפאסאג׳ שבפינת דיזנגוף־
פרישמן, היה המקום בו בחרה זיוה נעליים, שניתנו לח
אף חס כשי מ יוחד מאת סלון חביב, לרגל היבחרה כמלכת המיס .1959

חביב

שישב באמפיתיאטרון ברמת־גן. ראיתי את
הורי יושבים בין הקהל ומתרגשים מאוד.
אחותי יעל בת ה־ 14 בכתה. אמא שלי,
שהיא כמו חברה לי, התרגשה מאוד ואבי
צעק אלי: זיוה׳לה. זרקתי לו את אחד
הפרחים שהיו בידי ואמרתי לו :״אל תתרגש.׳׳
ובשעה
שעל הבמה התנהלו הראיונות
עם המועמדות, ישבתי עם שאר המועמדות
בחדר ההלבשה. משום־מה הייתי דווקא שלוה
ושמרתי על קור־רוחי. רק בשעה שהודיעו
לשש מהבנות להתכונן לעליה על הבמה,
לשם קבלת ששת התוארים, התרגשתי. אז
כבר היתד, לי ההרגשה שהקהל הרב, שקודם
הריע לי ומחא לי כף כשהופעתי על הבמה,
בחר בי כמלכת המים.
עכשיו אני רק משתדלת להישאר בתוך
הכתר שענדו לראשי, אותה זיוה כמו ש״
הייתי.

אולם לא מדי צבא, אלא מערכת לחוף־
הים, קיבלה זיוה כשי מיוחד מאת בית
האופנה מדים, ברחוב אלנבי .56 המודדת; חברה־דוגמנית.

מדים

כגליון זה פותח ״העולם הזה״ כמיפעל חסר־תקדים, לרן ראת הבחירות לבנסת הרביעית. החל מהשבוע
ועד לערב הבחירות, יפורסם מדי שבוע טועם המאפשר לקוראי ״העולם הזה״ להשתתף במפעל

בחירות

טוטו

עליך רק לנחש במה צירים תקבל כל מפלגה ככנסת הכאה. אם ניחשת נבון, תובל לזבות כסך של

ססס *

ואלה תנאי התחרות:

• טוטו בחירות הוא גוה עצמאי, שבראשו עומדת ועדת־נאמנים
מורכבת מרואה־חשבוו מוסמר, עורד־די! ונציג ״העולם
הזה״.
• כל טופסי הניחושים יישלחו לתיבת דואר מיוחדת, אשר
מפתחה מופקר בירי רואה־החשבוז, בפיקוח ועדת הנאמנים. הטפסים
יופקדו בכספה מיוחדת בבנק, עד לסיום התחרות.
• כל שבוע ייקבעו שלוש המפלגות שקיבלו את ממוצע
הצירים הרב ביותר, מתור ניחושי השבוע המשתתף שיקלע
לניחוש ממוצע זה יזכה בפרס עידוד. אם יהיו אחדים שקלעו
לממוצע, לא תפסול אותו מלהשתתף בתחרות הסופית.

דפתות

• ישתתפו בתחרות כל הניחושים שיתקבלו במשרד התחרות
עד יום 2.11.59 ועד בכלל. ניחושים שיגיעו לאחר מועד זה לא
ישותפו בתחרות ויוחזרו לבעליהם טבלי להיפתח.
• יזכה בפרס הגדול המשתתף שינחש נכונה את המספר הם־
דוייק של הצירים של כל המפלגות. אם יהיו יותר מניחוש נבוז
אחד, יחולק הפרם במידה שווה בין שולחיהם.
• אם לא יתקבל ניחוש מלא נבוז, יזכה בפרס בעל הניחוש
הקרוב ביותר — כלומר: זה שניחש נכונה את מספר הצירים
של מספר המפלגות הגדול ביותר. אם יהיו יותר טמנחש אחד
כזה, יחולק הפרם ביניהם באופן שווה.

אל תתמהמה!
50ל״י יו ענ קו לאחדממשתת פי ה שבו ע
זאת עדיך ל ע שו ת
• נחש במה צירים תקבל כל מפלגה בבחירות
לכנסת הבאה, ורשום זאת בטופס ההשתתפות
כבתב־יד ברור, ללא מחיקות. צרך 500
פרוטה (אך לא כבולים) לפקודת העולם הזה
כע״מ ושלח אותו במעטפה סגורה ל״טוטו־כחירות,
ת .ד ,3306 .תל-אביכ״.
• אם ברצונך לקבל אישור על קבלת ניחושך,
מלא את שני הטפסים בצורה זהה ושלח אותם

במעטפה אחת להנהלת התחרות. לטופס הימני
צרך 500 פרוטה, לטופס השני צרך מעטפה
מבויילת הנושאת את כתובתך. הנהלת הטוטו
תטביע את חותמתה על הטופס השמאלי ותחזירו

• אתה רשאי לשלוח יותר מניחוש אחד -
כתנאי שבל ניחוש יהיה כתוב על־גבי טופס
השתתפות מתוך ״העולם הזה״.

גזור כאן ושלח עוד היום!

טו טו ב חי רו ת של. ה עו ל ם הזה״

ת. י ,3306 .״״א

שם השולח

כתובות

כתובות

הריני מצרף 500 פרוטה תמורת הזכות להשתתף בטוטו בחירות.
הזוכר. ייקבע ע״י ועדת־הנאמנים, לפי תנאי הטוטו. החלטת
הועדה אינה ניתנת לעירעור. והרי ניחושי למספר צירי המפלגות:
| מס, צירים
המפלגה

הריני מצרף בזה מעטפה מבויילת, נושאת כתובתי, ומבקש
להחזיר לי טופס זה, שהוא העתק מדוייק מטופס־הניהושים שלי.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־הנאמנים, וקביעתה לא תינתן לעירעור.
| מס׳ צירים
המפלגה

א -מפא״י

כ -המפלגה הדתית הלאומית
ד -אגודת ישראל ופאג״י __ן __
ח -תנועת חרות __ן __

מ -מפ״ם__
פ -המפלגה הפרוגרסיבית
צ -ציונים בלליים

ק -המפלגה הקומוניסטית

ת -אחדות_העכודה__

המפלגה_הספר דית הלאו מית
האיחור הל אומי הספרדי j
ארגון ליבוד_יוצאי_צפון אפריקה
רשימה צפון אפריקא ית בלתי-תלויח __ I
תנועת עליה חדשה I
התאחדות התימנים

ארגון הנבים ונפגעי הנאצים

הבונד
הכוח השלישי
תנועת המולדת

בנפת ישראל העולמית _

מפלגת העבודה הערבית*

חקלאות ופיתוח __
עצמאות לערביי־ישראל
הקידמה והעבודה __ן __

השיתוך והאחוה*
־קידמה ופיתוח* __ן
מך־הבל ן 120

אלל־מפ א״י

ב -המפלגה הדתית הלאומית
ד -אגורת ישראל ופאג״י
ח -תנוע ת חרות __ן __

פ -המפלגה הפרוגרסיבית __[

צ -ציונים בלליים __

ק -המפלגה הקומוניסטית

ת -אחדות העבודה

המפלגה הספ רדית הלאו מית
האיחוד הל אומי הספרדי
ארגון ליכוד יוצאי צפון אפריקה
רשימה צפון אפריקא ית בלתי-תלויה
תנועת עליה חדשה __ן __
התאחדות התימנים __ן 1 ארגון הנבים ונפגעי הנאצים

הבוה השליש י

תנועת_ המולדת __
בנפת ישראל העולמית __ן __

מפלגת העבודה הערכית*__1
חקלאותופיתוח
עצמאות לערביי ישראל* __ן
הקידמחוהעבודח ן
השיתוך_והאחוה* __ן __ ן קידמה ופיתוח*
__סך-הבל 120 1

* רשימה ערבית.

במרינה

(המשך מעמוד )10
טה ואיזו שנת לימודים. כולם רשמו כי
הם סטודנטים למשפטים של האוניברסיטה
העברית, עלו בלב מלא תקוות על הסיט ן.
יחסי ידידות כסורכון. החריגה
הראש נר, מהתכנית היתה כבר בפאריס.
הסיורים שהובטחו בעיר בלוית מדריכים
לא קוימו. כאן גם קוים הקשר היחיד עם
חברים למקצוע כביכול. הטיול, שמטרתו
המוצהרת היתד, ליצור יחסי-ידיד,ת בין
סטודנטים מארצות שונות, הסתיים בביקור
חטוף באוניברסיטת סורבון.
את לונדון ראו כולם בעינים וורודות
עדיין. הם טסו באוירון, שאורגן על־ידי הסתדרות
הסטודנטים הגרמניים, לפרנקפורט,
בה היה עליהם לשה ת לפי התכנית לילה
אחד, להמשיך למחרת לבאזל ולברן שב־שוייץ.
במקום זה נשארו בפרנקפורט במשך
כל יום המחרת, יצאו רק אחרי חצות.
כשהגיעו לברן התברר לסטודנטים־למחצה
כי המקומות במלון הוזמנו לערב הקודם.
אותו לילה לא נשארו מקומות פנויים במלון.
עייפים עד מוזת מהנסיעה המייגעת,
סחבו הצעירים את המזוזדות בחזרה לרכבת.
ביקור חטוף במילנו, סיור בוונציה, הצצה
לפלורנץ והחבורה הגיעה לרומא. מחוסר
כסף נדחסו כולם לתוך אכסנית־נוער צפופה
ומלוכלכת. אולם הסוד האיום התגלה רק
בבוקר: פשיטת־רגל.
מצב צבאי ברומא. עכשיו כבר לא
חשב איש כיצד להמשיך בסיור המעניין.
כל המחשב ת היו איך להחזיק מעמד שבעה
ימים ולהניע לאתונה למטוס. הם טלגרפו ל־מזר
בקשו עזרה, לא נענו.
המטיילים שפנו לחב! ת קרואי, היא איס־טא
האיטלקית, ראו שם מברק מישראל בו
הודיעה איסטא לקרוא׳ לא לתת למטיילים
שום שרותים, אלא אם כן ישלמו עבורם
במקום. עם זאת נשארו האיטלקים אדיבים,
הסכימו לספק שרותים תמורת ערבויות הקונסוליה
הישבאלית. הקונסול, שבקש רשות
מהציר אליהו ששון, טען כי הקונסוליה
אינה יכולה לתת את הערבויות מאחר והדבר
יצור תקדים מסוכן. נחמיאם, הקונסול,
הציע להם הלואר, פרטית של 10 אלפים לירטות,
כ־ 40ל״י, אותה קיבלו מיד.
לאור המצב, הוחלט לעשות מאמצים לגיוס
כל סכום כסף, על מנת להגיע לאתונה
על סיפון אניית מאסף. המטיילים מינו כאחראי
את אריה בכר 30 מזכיר נציבות
בית״ר בישראל. בכר הכריז על מצב צבאי,
אסף את הפרוטות שנשארו בידי האנשים.
מסע־סכל על הסיפון. ברכבת מאסף
יצאו כולם לברינדיזי.
בלילה עלו על אניד, שנסעה לפיראוס.
אחד מאנשי־הצוות פנה אל בכר, שאלו מדוע
אין אנשיו אוכלים משהו, ענה אריה כי
הסטודנטים בישראל הינם גם חיילים, והוא
מרגילם להסתפקות במועט* .זה מסע־סבל
בשבילם,״ הגדיר את מהות הטיול לשואל.
מפירא־ם יצאו ברכבת לאתונה, שם שנו־ררו
אצל יהודי סכום נוסף, שהספיק לחידוש
מלאי הכריכים.
בצהריים התאספו כולם בשדה התעופה. נציג
איסטא אסף את תעודות הסטודנטים, ורק
לאחר זאת איפשר לאנשים לעלות למטוס
הדקוטה של ארקיע. אחרי ארבע שעות־סיסה
הסתיימה האודיסיאה הבלתי רגילה.
עוד לפני הנסיעה הבטיח מארגן המסע,
עורך־הדין יעקב מזר, בחיוך, כי ״אם יהיו
פנצ׳רים קטנים בדרך — זה רק יוסיף למצב
הרוח,״ א לם נראה כי חוש ההומור של החוזרים
נפגם. הם עומדים להגיש תביעה
משפטית נגד מזר ושאר המארגנים, לתבוע
מהם פיצויים על הצער והבושת שנגרמו
להם במסע שהובטח להיות מסע־תענוגות.
תזכיר עירעוד המערך
המורים חתיכוגיים הבהירו סופית
את כוונתם לשבות — כוונה שעליה נמסר
בתצפית העולם הזה 1135ע ד בסיום שנת
הלימודים הקודמת. השבוע קיימו המורים
התיכוניים שני ימי העדרות, כאזהרה אחרונה
לפני שביתה ממושכת, שתערער את
מערך החינוך בארץ אלי אביבי,
הצעיר שהקים מוזיאון ימי בחוף אכזיב,
עמד להיות מנושל ממנו בפקודת משרד
ד,בטחון (העולם הזה ,)1143 שלח השב ע
למשרד הבטחון הזמנה לחתונתו. היתד, זו
תשובתו המקורית למכתב נוסף, שתבע
ממנו לפנות את ביתו. כוונת אביבי: להשתקע
עם אשתו הצעירה לצמיתות באכז־ב,
לפתח את המוזיאון הימי והארכיאולוגי שלו
בכוחות משותפים.

* רשימה ערבית.
־ הערל ס הזח ״1146

אחרי הטרגדיה בומת־גו, שכבו האשה(ימיו) והבן(שמאל) מתייסרים בכאבים, או

הפצועים דא זעקו
* \ שה כסופת־שיער שכבה השבוע על מיטה לבנה
CVבבית־החולים תל־השומר, התפתלה מכאבים. יוה הימנית
היתד, בגבס, על גופה נמצאו סימני דם קרוש, שלא היו
ניתנים לניקוי. היא לא הניעה את ראשה, לא יכלה לפתוח
את פיה לרווחה. לבסוף, במאמץ רב, אמרה לכתב העולם
הזה, שניצב ליד מיטתה .״זה הכל לא היה קורה אילו היה
בעלי מוצא עבודה.״
56 שעות קודם לכן פרצה חביבה רפופורס מחדרה, ניסתה
להימלט מבעלה, ידידיה רפופורט 48 שרדף אחריה
בדירתם ברחוב ירקונה ברמת־גן .״הצילו, שוחטים את כל
המשפחה שלנו,״ צעקה, כשבעלה, שהחזיק בידו סכין גילוח
נ טף דם, חסם בפניה את הדרך החוצה. הוא תפס בידה,
ניסה לחתוך את עורקיה, לפני ששכנים נפחדים ועוברי־אורח
שנמצאו ברחוב, יספיקו להציל אותה.
אותה שעה שכב על ריצפת החדר בנם יצחק בן ה־,12
שותת־דם. הוא ניסה להתרומם, ראה מבעד לחלון את דיירי
הבית הסמוך עומדים על מקומם. איש מהם לא נע, הם
חששו להתערב.
רק אשד, אחת חשה במהירות לעזרת חביבה רפופירט.
מרים גיל, שכנה מלבינת־שער וכחולת־עינים, נמצאה באותה
שעה בדירתה הצנועה, הסמוכה לדירת משפחת רפופורט.
היא שמעה את הצעקות כשד,יתד, במטבח, לא היססה. כבת־בית
בדירתם של הרפופורטים היתה מרים גיל נכנסת אליהם
מפעם לפעם. היא מיהרה גם הפעם, כבפעמים קודמות,
להשכין שלום בין בני הזוג.

טרגדיה, שלב אחד לפגי הסוף

ך יי חו ץ עמדו שכנים חסרי־ישע .״פחדנים, בואו לה־
Jציל את המשפחה,״ קראה השכנה לעבר הסקרנים, שהצטופפו
ברח •ב ועל המרפסות. אולם הצופים לא זזו. הם
חיכו בחוץ, ראו את השכנה נושאת על ידיה את הבן,
מחוסר־ההכרה. אחריהם מיהרו האב התוקף, כשהוא מנסה
לאחוז בכתפה של אשתו המתחמקת.
הבעל הרים אבן ענקית שהיתר, מונחת ליד פתח החצר,
זרק אותה בעוצמה לעבר אשתו. אחר מיהר אל מרים גיל,
שהחזיקה בידיה את הבן יצחק, ניסה לפגוע בו באבן שהחזיק
בידו. נס־ון זה היציא את הקהל מאדישות־הפחד שתקפה
אותו. חלבן השכונה שעבר במקום, הצטרף אל השכנה,
ניסה, ביד־אומן של איש המערב־הפרוע, ללכוד את הבעל
המשתולל בפלצור שהתקין במקום. לבסוף הצליח. על האדמה
החומה של שכונת גפן ברמת־גן שכבה האם מתבוססת
בדמה. הבן הפצוע היד, בידה של השכנה הגואלת. רם
נאנחו בלחש. איש מהם לא זעק.
הופעתה המהירה של ניידת המשטרה החזירה את השקט
לשכונה הרמת־גנית השלווה. הטראגדיה הנוראה הסתיימה
שלב אחד לפני הקץ המר.

״למה לא מנעו זאת קודם?״

IB M D
* ום אחרי נסיון הרצח ביקשו תושבי שכונת גפן
׳ ברמת־גן לשכוח את המחזה האיום, נמנעו מלשוחח עליו.
מבלי שהחליטו על כך, השתדלו הנשים שנפגשו במכולת
לא להזכיר את השם רפופורט. הן לא רצו לגולל את פרשת
הטרגדיה המשפחתית. נשות השכונה, הרגילות להסתכל דרך
החלון האח רי של המטבח, ידעו היטב כי הרצח לא נולד
אתמול. הוא נולד שנים רב־ת קודם, אולי ביום בו הופיעו
בני הזוג רפופורט לגור בבית הישן לפני 18 שנים.
״למה אף אחד לא מתעניין בגורל משפחות אומללות,
לפני שהמקרה נהיה רציני כל כך?״ שאלה בהתמרמרות
אשה שח רת־שער כבת .50״הרי לפני שנד. וחצי קרה למשפחה
זו אותו מקרה, הבעל ניסה לרצוח את אשתו, היא
נאלצה להימלט מן הבית דרך מעקה המרפסת.״
היתה זו ההוכחה הטובה ביותר, שרעיון הרצח לא נולד
בשבועות האחרונים. הוא נולד זמן רב קודם. אולם גם
השכנים הותיקים לא יכלו לקבוע בדיוק מתי נולד הרצח.

רובם הצביע על שנת ,1947 התאריך בו נולד הבן.

השאלה: איד גולד הרצח?
ך י מזל* הרע של יצחק, ולאכזבתי, הרבה של אמו,
/לא אהב הילד לאכול. הוא הסתפק ב־ 12 כוסות קקאו
ליום, לא הכניס לפיו מזון אחר. בשנים הראשונות הרגיעו
תושבי הסביבה את האם הנב־כה, סיפרו לה כי גם בניהם
אינם אוהבים לאכול .״חכי, הוא עוד יגדל וילמד לאהוב את
האכילה,״ ניחמו אותה בכל פעם שהתאוננה על בנה.
א לם הנבואות הוורודות של השכנים והמכרים המעטים
לא התגשמו. יצחק לא אהב לאכול. את כל צרותיה לאחר
מכן תלתה האם, שהיא מורד, ותיקה, בעובדה זו.
האם החליטה לחנך את בנה בכוחות עצמה. כמו מורות
רבות בעלות שיטות ישנות, החליטה לכבול את הבן לבית.
היא לא הסתפקה בתפקיד של אמא. כי חביבה רפופורט
רצתה להיות גם בית־הספר, החברה והשעשוע עבור בנה.
היתד, זו חוליה אחת בשרשרת ארוכה שהביאה עד יים
הרצח. כי יחס זה כלפי הבן הוביל למעשים אחרים, שהרסו
את המשפחה. ההתקשרות לבן שינתה את יחס האשד, לבע|

ולידידיה.
חביבה רפופורט הפכה להיות בלתי חביבה כלפי בעלה.
היא לא התביישה להכות אותו בנוכחותם של השכנים.
באחד המקרים אף סטרה על לחיו בנוכחות אחת השכנות,
הוסיפה במהירות סטירה שניה. כשסיימה, העיפה מבט
נצחון לעבר השכנה הנדהמת, יצאה בצורה הפגנתית לחצר.
יותר מכל התפלאו ידידי המשפחה על מעמדו של הבעל
בבית. הוא היד, עושה את הכביסה. בקיץ שמעו השכנים
את אשתו צועקת עליו, דורשת ממנו לעשות את הכביסה
בחצר, כדי לא ללכלך את הבית. היא לא רצתה להתחשב
במצבו, לא הקלה עליו להתגבר על הבושה הגברית הטבעית
מפני השכנים .״איזה מין משפחה זאת,״ שאלה בהתרגשות
זיוה רוזן, שכנתה היפהפיה של משפחת רפופורט,
הגרה בבית הסמוך .״הוא לא ידע להגן על כבודו. והיא
סתם היתה משוגעת.״
גם ידידת המשפחה מרים גיל, המסרבת לשוחח על הפרשה,
רמזה בבירור כי ידידיה רפופורט אינו משוגע .״כולם
אומרים שהוא בלתי־שפוי בדעתו, אבל אני יודעת שזה לא
כך. הוא בסדר.״

עבודודטהקר דאוטודידקט
הרי שהשתלטה על בערה, התחילה האשה לב־

CSפות את רצונה על הבן, לכיון אותו. הדרך: היא לא
שלחה את יצחק לבית־הספר. במקום זה השאירה אותו
בבית, ניסתה ללמד אותו לבדד״
יצחק למד תנ״ך בביתו, האמין שאמו תוכל להשיג עבורו
עבודת־מחקר באוניברסיטה העברית, מבלי שיסיים אפילו
בית־ספר תיכון .״הוא אוטודידקט שאינו זקוק ללימוד ב־בית־הספר
כי הוא מוכשר מאד,״ סיפרה האם הפצועה לכתב
העולם הזה .״כמורה בעלת נסיון אני יודעת להבחין בין
בני לבין אחרים.״
והיא נהגה בבן בצורה מוזרה: לא הירשתה לפתוח חלון
בביתה, בקיץ הלבישה את הילד בסוודר עבה. היא לא הסכימה
שהבן הגאון יחלה, לא יעסוק במחקר שהועידה לו.
יחסה של האם לבן, החמיר את המצב במשפחה. הבן
יצחק חיפש את האהבה אצל אביו, ראה בו שותף מוכה־גורל.
דתקא יחסו של הילד הכאיב לאם; היא התפלאה מדוע
אין הבן מבין את מעשיה .״דווקא אני עושה למען עתידו,״
אמרה באחת ההזדמנויות ששפכה בהן את ליבה.
רק בשנתיים האחרונות הבינה לבסוף האם שלא תוכל
לחנך את הילד בעצמה. היא הזמינה פסיכיאטר, שינסה
להשפיע על הילד לאכול, לא להסתפק בתריסר כוסות הקקאו
ליום. היא חשבה שוהו מקור הבעיה, קיוותה שאם
בנה ירבה לאכול, תיפטרנה כל בעיותיו. הפסיכיאטר בדק
את הילד, הרגיע את האם :״הוא אמר לי שיצחק בני גאון,
ויותר מזה אץ לו מה לומר עליו,״ סיפרה האם בשמץ שיל
גאווה טבעית לכתב העולם הזה.
אולם מצבו של הילד לא השתפר, הוא סירב לאכול. לח־

ביבה לא נותרה כל ברירה, היא נאלצה להסכים להכניס את
יצחק למוסד סגור. מישהו היפנה אותה לשלותה. כשביקרו
במקום, סירב יצחק להיכנס, דרש לחזור הביתה.
התמרדות הבן לא נתקלה בהתנגדות חריפה מצד אמו.
היא החזירה אותו הביתה, המשיכה להפיח בו תקוות כי
הוא נועד להיות איש־מדע דגול.
לרוע מזלה של המשפחה פוטר האב מעבודתו באותה
תקופה. בית החרושת משי־זקס החליט לצמצם את הייצור,
שלח את האב לביתו. אין כמעט כל ספק כי בחודשים אלו
נהנה האב בעיקר משעות הבוקר, בהן היתד. האשד, מרבית
הזמן בעבודה. הגיהינום היה בשעות המאוחרות, כשהאשה
היתד. חוזרת מן העבודה. היא היתד, מרבה להעיר לו על
מעשיו, ללגלג עליו שהיא המפרנסת היחידה של המשפחה.

״לפל חוטא יש עונש״
taמצב המיוחד הוציא את ידידיה רפופורט משיזזי
f Iמשקלו. בשלווה מדהימה סבל את התעללות אשתו, עד
לרגע בו תפס את סכין־ד,גילוח.
את הרגעים שקדמו לטירוף האיום זוכרים האם והבן
בדייקנות. יצחק שכב חולה במיטתו, קרא אחד מספרי
התנ״ך האהובים עליו. ה-א הרגיש לפתע כי קרה משהו —
אביו אינו מתנהג כשורה.
סיפר השבוע הילד, הנבעת עדיין בכל פעם שהוא נזכר
במה שהתרחש :״הוא התחיל לעשות מעשים איומים, לנפנף
בידיים. הרגשתי בזה כאשר התקרב למיטתי. אבל לא
הספקתי לעשות הרבה. הוא תפס אותי. הוא חשב שאני
לא בסדר וזה גרם לו לכל האסון. ואז הוא תפס אותי
והתחיל לחתוך את עורקי .toאני זוכר שהיד. לי שחור
לפני העינים, אולם אני גם זוכר כל פרט. גם את גברת גיל
שנכנסה לדירה שלנו וקראתי לה לסגור את הדלת, בדי
שהשכנים לא ישמעו*.
לאחר שתיקה ארוכה הוסיף יצחק הצעיר, המגלה בקיאות
מפליאה בתנ״ך :״אני יודע דבר חשוב שלמדתי בספר־הספרים.
לבל חוטא יש עונש.״
היד, זה רמו מכמן כלפי אביו, שנמצא אותה שעה בביתר,חולים
לחולי־רוח גהה. יצחק שינה את יחסו האוהד כלפי
אביו. הוא רצה להענישו. אולם למכריה של המשפחה המוזרה
וד,מסוגרת היו ספקות מיהו האשם האמיתי.

גם מחד תזרח השמש
* צחק, חבוש הגולגולת, אינו יכול עדיין להזיז את

אברי גופו. הוא מרותק למיטה. בעצב הוא מסתכל על
ידו התלויה באויר, אינו משמיע אנחת כאב אחת. מחשבתו
אינה פנויה לעבר, הוא רוצה לחשוב על ע המשפחה.
כששוחח לפני שלושה ימים עם אמו, היתווה לפניה תוכנית
לשיקומה המלא של המשפחה. ברצינות המאפיינת נערים
בעלי נסיון חיים עשיר, הציע לה לעזור לאב לקבל
טיפול פסיכי במשך שנה, לסלוח לו כשיחזור הביתה. עד
אז אין הוא רוצה לראות אותו. זה יהיה עונשו היחיד.
בעיה אישית אחת מטרידה אותו. יצחק אינו יודע מה
מצבו הגופני .״הרופאים מספרים לי שמחלתי קלה ואילו
בקול־ישראל הודיעו שמחלתי אנושה. אז מהי האמת?״ שואל
יצחק בחרדה, ממצמץ בעיניו ד,פקחיות.
בלילות הארוכים תוקע יצחק את עיניו בתיקרה החשוכה
של ביתן בית־החולים, אינו מרבה לישון. הוא מודאג מן
הפירסום ברדיו, חושב כי הרס את משפחתו.
אולם המחשבות לא הוציאו אותו ממסלולו הרגיל. כל
מי שביקרו ביום שני השבוע, שמע ממנו שאלה חשובה,
שלא היתד, קשורה כלל במשפחתו :״מה כותבים על המיל
הסובייטי לירח? מה זה בכלל?״
גם את מחקריו לא עזב .״אני לא יכול לקרוא,״ הסביר
יצחק לכתב העולם הזה .״אבל ברגע שחזרתי להכרתי התחלתי
לשנן מחדש את פסוקי התנ״ך שאני יודע. אני לא
רוצה לשכוח אותם. בקרוב מאד אחזור למחקרי,״ קובע
הנער לבן־העור, שלא נהנה בחייו מאור־שמש. אולם הוא
יודע היטב כי השמש לא שקעה בחייו. עבורו היא תזרח
גם מחר.

החי

ך»* תל־אכים, הוזמנו מפקדי אצ״ל ולח״י
_ 1לסרט איש המחתרת, הדן במחתרת האירית,
החליטו כי ליצרני הוליבוד אין כל
מושג על מחתרת.

מקיר אז קיר

ף»« ירושלים, הוקמה ק אליציה של כל
המפלגות בעיר נגד מפא״י, האשימה
אותה בלכלוך קירות העיר שלא כחוק.

קוסמ-כיס

ף* עפולה, הציג עצמו סלים ראובן כ־
^ קו ס ם, הפעיל מקלט־כים שהיה חבוי בכים
מעילו, כדי להוכיח את כוחו המאגי.

להט מקצועי

ף* ירושלים, התברר בבית־המשפט ה־
[ ״ מ חוזי כי נאשם בהצתה בבאר־שבע עמד
לקבל עבודה במכבי־האש המקומיים.

חיקוי של התכטלות
המכורג, גרמניה המערבית, הופיע
חולד,־רוח בבית־החולים העירוני, הציג
עצמו כרופא־אורח, כמעט וגרם למותו של
החולה הראשון שניתן לטיפולו.

120 בין 26
היא שאלוו הימור של לזובודוזבוזירווז, ב 1זוב\ ,בו
אמשר לוכו ה בגזלף ל״ י, בגוילר אמ וווהשימ כיצר
הההלסו 26 הר שימות ב־ סלו הה״ בים הבאים.

דודה, הגידי כן!

ן י«משגגדעם, הודיעו 14 חזקים בעלון
[״ המשק כי ״מחוסר־ברירה, לאחר תקופת
רווקות מייאשת ולחץ בלתי־פוסק של ההורים,
החליטו להתחתן.״

סחו גור גבול כוכבי!

ך* סיכוי להגריל את הפרם הגדול בי
Iמפעל הפיס הוא אחד על 300 אלף —
פחות מסיכוייו של עובר־רגל להדרם בכביש.
למרות זאת רוכשים רבע מיליון איש כר-
טיסי־הגרלה של מפעל החלומות, פעמיים
בחודש. במחיר לירה או שתיים רוכש לו
האדם האפור את האשליה כי הנה, לפני
תום החודש, ייהפר לעשיר.
בימים אלה ניתנה הזדמנות לחולמי החלומות
לרכוש אשליה גדולה יותר, במחיר
זול מזה — במחיר בול דואר ומספר תמונות
ישנות. האשליה לרכישה: כוכבות קולנוע
בינלאומית, עם כל הזוהר הכרוך בה.
ההזדמנות החד־פעמית (כמעט) :הסרטת סרט
ישראלי על־ידי במאי בינלאומי. מודעה קטנה
בעתון הספיקה לשכנע מאות, כי הם הם
האנשים המתאימים להופיע בסרט זה.
המודעה דרשה אמנם בחור ובחורה יפים,
אך מאחר שלא נדרשו כל תעודות על כך,
נשאר הדבר לשיקולו האישי של כל אחד.
מסתבר כי אזרחים ישראליים רבים משוכנעים
כי הם כלילי יופי. שלא לדבר על
האזרחיות, שאפילו אחת מהן איננה מטילה
ספק בכך, כי יש לה את כל הנתונים
להיות לפחות ליז (אלישבע רחל) טיילור.
רבים מאד שהציעו את מועמדותם, חיכו
לשוא לתשובה. כי מסתבר שיופי והופעה
נאה הם מושג יחסי, ולא כל בחורה הנד
שוכנעת כי היא חתיכה הינד, כזאת באמת.
אחדים זכו בהזדמנות הזהב׳ קיבלו הזמנה
להופיע בפני הבמאי כריסטיאן ז׳אק, אשר
יביים את הסרט הישראלי החדש קילומטר

גערות־זוחר ונערות־רחום
י אן חיכתה להם אכזבת־מה. הנערה
,ששלחה את תמונתה עם מחשוף עמוק

משקל קל

ף• צפת, נכנס גבר לדירתו, מצא את אש־
w jעם גבר זר, היכר, מכות־רצח את
האשה, הסביר למאהב כבד המשקל כי אינו
מכה אותו מאחר והוא מפחד מפניו.

כלי מלים

ת ח רו ת בינ ל או מי תרא שונ ה בנ בל

ף « ת ל ׳ א 3י ,3עבר ניסים סליקטר ()14
Jלתומו ברחוב, נושך על־ידי חמור.

מקום שמור

שלב א׳ של ה ת חרו ת יערך בירושלים,
ב אורימוריום גו״ ש וייו, סריה האוויברמימה הגובריוז,
בשש מררוה מהוהות ל 5הל, ההל מיום הי, י״ ד אלול,
בכל מררה
ו . 9דו ).וכר יום בי׳ י״ה אלול
יומינוו ששה מההרים, בוה אתר וה.

כרטיסים נמכרים כמשרד ,,כהנא״ וגימי התחרות גם ליד
הכניסה לאולם.

ף* ירושלים, הוזעקו שוטרי הבירה ל־
g j ,חיפושים אחר ילד בן שלוש שנעלם מביתו,
מצאו אותו ישן במקרר ישן -בחצר־הבית.

פרטים
נוספים כמודעות -!\ווצ 1םים הגיגיים ית?יימו בהיכל התרבות, הל־אביב, ביום בי, כ״ה
אלול 28.9ובאולם ״ארים ו\״ ,ירושלים, ביו מג־ ,כ ״ו » לו ל ו .) 29.9
מרמים ווממים ימורממו.

עורכא-פרה

ף* יטכתה, נאלץ חצרן המשק לפרוץ את
—1מחסני הקיבוץ, לאחר שעורכים גנבו
את צרור מפתחותיו.

שלב ב׳ של ה ת חרו תית קיי ם בתל־אביב
ה חל מ־ 23 לספטמבר, בבית הביסה.

המשד יכוא

ף 0אשקלון, קיבלו אברהם ומזל טוינה
J .״ מצנם ביטוח של 210ל״י על 15 ילדיהם,
הבטיחו :״אם ירצה השם — נעשה
בשנה הבאה עוד.״

סונטה כפול מז׳ור

im r

K H M

ף סול, מזרח־גרמניה, נדונו שמונה אג־
- JLשים לתקופות מאסר ועבודתיפיר על
שהשמיעו מוסיקת רוק־נ־רול.

11 ״1 *1 1 0 1 1תקוה שמש, טלפונאית
J I J l « i 8 i l l lחסרת נסי,ין במשחק, שהצטרפה
לעדת מחפשי התפקידים אצל ז׳אק.

המקצועיים

יעקב בודו, איש
תיאטרון דו־רה־מ
ממתין עס חבר לראיון עם כריסטיאן ז׳אק.

בוטנציאל״ם, נאש כויסטיאן דאק כלפיהם :

אתכ סי ״

והאיש הצעיר שהצטלם בבגד־ים, כדי להוכיח
כי הטענה שהם מתאימים לתפקיד
בסרט מבוססת על ערכים של ממש, חשבו
כי יתקבלו בתרועות וינשאו על כפיים.
לעומת זאת נתקלו בכניסה למלון גן בשורה
אה כה של מועמדים אחרים, שנשאו
בלבם את אותם חלומות הפז.
זוכרים את הבדיחה המפורסמת על הר־שלה
מאוסטרופולר שצעק באמצע כיכר
העיירה :״כל מי שרוצה לאכול דגים ממולאים
יבוא אלי הביתה בשבת.״ וכאשר
נאספו מאות בפתח ביתו, ותבעו את הדגים
המובטחים אמר להם הוא :״רציתי רק לדעה
כמה אנשים בעיירה רוצים דגים ממולאים.״
כריסטיאן ז׳אק יכול עתה לשמש
בשקט גמור מרכז של בדיחה דומה. הוא
אמנם לא יהפוך ישראלים רבים לכוכבי
קולנוע, אולם לעומת זאת הוא יודע עתה
בודאות כמה ישראלים רוצים להיות כאלה.
אין כמעט שחקן תיאטרון, החל בשחקני
התיאטרא ת הלאומיים, וכלה בחברי החוגים
הדרמטיים של הגמנסיות, שלא הציג את
עצמו כמועמד. קומיקאים ושחקני־אופי, ליצנים
וזמרים, נערות־זוהר ובמחילה מכביד
כל אלה, גם כמה נערות־רחוב, כולם היו

כל אחד חיכה שעה ארוכה עד שניתן
האות, והוא הובל על פני המסדרונות המרופדים
של מלון דן, אל קודש־הקדשים שם
ישב כריסטיאן הגדול. בעצם רק מעטים
יודעים שזה לא שמו האמיתי כלל. יש לו
שם גדול ומסובך שקשה לזכור אותו, ו-
כריסטיאן ז׳אק הוא הכינוי המחתרתי שלו
בעת המלחמה בכובש הנאצי.
קודש־הקדשים של כריסטיאן ז׳אק היה
חדר 105 במלון דן. חדר צר, מיטה כפולה,
שולחן קטן ומספר כסאות, ותמונה המראה
חלוצים קוצרים תבואה אדומה. האור העמום
ועשן הסיגריות היקרות שעמד בחלל
החדר, הוסיפו לרושם כי הנה זהו
המקום בו יחרצו גורלות. כריססיאן עצמו,
כחוש ודק־כתפיים, ישב בחולצה מרושלת
ובסנדלים פתוחים וחייך בלבביות אל כל
מועמד שנכנס, מי בפיק״ברכיים ומי בשחצנות.
על המנורה העומדת שליד השולחן
היה תלוי עעיל בצבע בז׳ ,מעילו של הצלם
הצרפתי טאטר, שיהיה הצלם הראשי בסרט.
הצלם עצמו ישב בקצה המיטה, כתב בקדחתנות
רשימת הוראית לצלמים העוזרים של
אולפני הסרטה.
לעומת התפאורה המרשימה היה הראיון
עם הבמאי הגדול מאכזב יותר לגבי רוב
המרואיינים. התהליך היה קצר מאוד.
כמה מהמרואיינים, שבנו מגדלי חלומות
על ראיונם הנכסף עם הבמאי המם־רסם, שיננו
לעצמם טקסטים שלמים של תשבחות
עצמיות והלצות כדי למשוך את לבו, לא
הסתירו את מבוכתם אחרי הראיון הקצר.
אחדים נשארו תקועים במקום פעירי־פה והיה
צורך ברמז כדי לסלקם מהחדר. אחרים
העלו חיוך של מרירות על פניהם :״זה
הכל? באמת לא היה כדאי.״
כריסטיאן רק הביט באיש העשב לפניו
ובתמונותיו שהיו בידו והישרה בין השניים•
״מהו סוג המשחק שבו אתה מתעניין?״
היתד, השאלה השיגרתית הראשונה,
ואחרי התשובה בא עוד משפם אחד בלבד:
״אוקיי, נתקשר עמך.״ וכך בא מתח השעות
של רוב המרואיינים לידי התפרקות
תוך דקה או שתיים.

,,אוקיי3 ,תקשד אתך!״
ך*ריסטיאן ז׳אל! מדבר רק צרפתית,
wיודע מעט מאוד אנגלית. אולם רוב
המרואיינים אינם יודעים מלה צרפתית.
משום כך התנהלה השיחה ביניהם באמצעות
מתורגמן, שהיה על פי רוב, איראן לנג׳ל,
במאי אולפני ההסרטה ועוזר־הבמאי של
ז׳אק. המרואיינים עברו בשרשרת ארוכה.

״יעקב בן־סירא, משחק ברביעיית מועדון
התיאטרון.״
״יש לך תמונות של עצמך?״
״כן. תמונות רנטגן.״
״אוקיי, נתקשר עמך.״

״עליזה כהן. יש לי נסיון בקולנוע. שיחקתי
בסרט דן וסעדיה. הייתי קיבוצניקית
אז לקחו אותי. אני מאוד פוטוגנית. הייתי
כמה שנים בישוב־משלט בנגב ובקיסריה*.

״אוקיי, נתקשר עמך.״

״רפי שחר, אסתר גרינברג, הלל נאמן,
שלמה פז, פנינה גרי, עודד קוטלר
״אוקיי נתקשר אתכם.״
אולם לא כולם היו שמות ידועים. דמות
גבר ענקית נכנסה לפתע לחדר, הציגה את
עצמה בפני הבמאי: מוסד, דהאן. כריסטיאן
התרשם מאוד מהגוף ומהפנים :״מה הג
ב ה שלך?״ ״מטר שמונים ושבע,״ השיב
מוסר״ ימאי, מתושבי נסית הידועים .״יש
לך צילום?״ שאל ז׳אק. מוסד, שלף את
ארנקו והוציא מתוכו תמונה דהויה. כריסט־יאן
ז׳אק הזדעזע :״מי צילם תמונה נוראה
זו?״ מוסד, לא יודע חוכ מו ת הוא הצביע
על מתי רז, איש אולפני הסרטה שניצב
בחדר :״זה האיש.״ כריסטיאן לא יכול היה
להתאפק, הגיש את התמונה לצלם הסרט
הצרפתי שישב בפינת החדר :״זה לא פו-
טומטון• — אלא פוטו מתי.״ מתי עצמו,
נרגש נורא מההתעניינות בו, שלף תמונה
של בתו הקטנה והציגה בגאוה בפני ז׳אק:
״זה פוטו מתי וגם פרודוקציה מתי.״ מוסד,
התחיל לחשוש שמא התמונה הלא טובה
תכשילו, הסביר מיד לכריסטיאן :״אבל יש
לי בבית עוד תמונות. תמונה אחת של
כל הפיגורה, ויש לי גם כמד, תמונות עם
החברה הקודמת שלי.״
״אוקיי, נתקשר עמך.״

זו תקוה שמש, הטלפונאית של ידיעות רוצה תפקיד. אבל הוא הביא עמו את אשתו,
אחרונות. לא שיחקה בתיאטרון אבל הק ובמשך שעה ארוכה הוא מנסה לשכנע את
ריאה פעם קטע בבית־הספר. כריסטיאן רצה כריסטיאן ז׳אק לבדוק את מעלותיה .,דרך־
תמונות. מתוך נרתיק פלסטיק של חברת אגב הוא מתעניין אם אין גם איזה תפקיד
תעופה הוציאה תקוד, חבילת תמונות, בחרה קטן בשבילו. כריסטיאן חושב קצת .״יש
מהן שתיים והגישה לבמאי. כריסטיאן הז דווקא איזה תפקיד של קצין או״ם דרום־
דעזע שוב. תמיד הוא מזדעזע .״זאת את?! אפריקאי.״ היי מתלהב. תוך דקות ארוכות
בחיים את יותר יפה. מי צילם את התמונות הוא מספר את נסיונו הדרמטי. הוא גם
האיומות האלה? אני מתפלא שהמשטרה קרא בעתון שבן גזארה האמריקאי עומד
לקבל את התפקיד הראשי בסרט. זה דווקא
עוד לא עצרה א־תך בגללן.״
טוב, כי הוא היה חבר שלו. יחד למדו ב־תקוה
לקחה את זה ברצינות :״אף פעם. אקטורס סטודיו.
לא הראיתי לשוטרים את התמונות האלה.״
כריסטיאן מקשיב בסבלנות. הוא אינו
כוכב במוסד הבמאי ביקש ממנה לחפש תמונות טובות אומר כי הידיעה על בן גזארה בעתון היתרי
יותר. תקוה פיזרה את כל תמונותיה על מופרכת, מנסה לדחות את היי קילוס ב*
%תי רז, שיהיה מנהל הייצור של ה־ השולחן .״אוללה,״ אמר ז׳אק ,״אני רואה צורה אלגנטית :״כן, אבל אתה יקר מדי.״
סרט, הכניס אחת מחוץ לתור. היתד, שהבאת את כל המשרד עמך. אוקיי, נתקשר הגזבר של הבימה היה צריך לראות את היי
אתך.״
באותו רגע :״לא, לא, אני לא כל כך
אחרי תקוד, נכנס היי קילוס, הבמאי ה יקר.״ ״אוקיי, נתקשר אתך.״
* מצלמה אוטומטית בה מצלם המצולם
לא כולם באים לבד. בתו של השחקן
ישראלי ממוצא אמריקאי. לא, הוא אינו
את עצמו.
יעקב טימן, עלמה שחרחורת בעלת פנים
רציניים, באה עם מלווה — אדם שעל כרטיס
הביקור שלו רשום התואר רב־הרושם:
״משה בטר — אמרגן לדיפלומטים ותיירים.״
בטר ליחיד, את העלמה הצעירה כל הזמן, ניסה
לעודדה בשעת ההמתנה הארוכה, נכנס
עמה לראיון עם הבמאי. לא, היא איננה שחקנית,
אבל לעומת זאת האבא שלה שחקן,
אתמול ראיתם אותו במועדון־התיאטרון. היא
היתד, בחוגים דרמטיים, יודעת לעצב תפקידי
אופי.
האמרגן לדיפלומטים הרגיש כי כריסטיאן
ז׳אק אינו מתלהב ביותר .״אתם רוצים אולי
בחורות נוספות?״ איוואן לנג׳ל מסביר בקיצור
:״תימניות. דרושה לנו תימניה.״ י
״אולי ערביה?״ ניסה בטר את מזלו ,״יש 11
לי ערביה אחת מנצרת, נהדרת, כמעט כמו
תימניה.״ ״אוקיי. נתקשר איתך.״
אחריו נכנס יעקב (״מוישה וינטלטור״)
בודו .״תגידו לו שאני קוני למל, זה יספיק.״
כריסטיאן לא מבין את הבדיחה. בודו מנסה
להתלוצץ :״תגידו לו שאני בא בחשבון
רק לתפקיד הראשי.״ ״אוקיי, נתקשר עמך.״
בסוף בסיף נכנסה עוד אשה אחת. היא
טילפנה כל היום וביקשה פגישה אישית
לבד עם כריסטיאן ז׳אק. כשנכנסה לחדר נמתחה
על פני כולם הבעה של תמיהה. היא
לא היתד, נערה צעירה, אם אפשר להתבטא
בעדינות. היא נראתה מבוגרת הרבה יותר
מ־ 42 שנותיה, מסורבלת ומקומטת, שיני־זהב
וחיוך מצטדק. היא עולה חדשה. פעם
היתד, שחקנית תיאטרון בקראקוב. לפני שנתיים
באה ארצה. קיבלה איזה תפקיד קטן
באופרה. לתיאטרון לא נותנים לה להיכנס.
לא מבינים אותר״ היא לא באה בשביל עצמה.
יש לה בן. בן , 14 אבל נראה כמי
בן . 18 אם רוצים אפשר שייראה גם בן
.19 הוא מאוד מוכשר. אב-ל אסור לספר
לו שהציעו אותו לתפקיד בסרט. הוא נורא
יכעס. הוא כזה עדין נפש. הנה התמונה.
אין לה כסף כדי לחנך אותו, אבל תפקיד
בסרט יעזור לו. אולי לא בסרט הזה דווקא.
הוא מתאים גם לסרטים אחרים. הוא נמצא
במוסד במגדיאל. אולי הבמאי הנכבד יכול
לבוא לשם לבחון אותו.
כריסטיאן רק ניענע בראשו .״אוקיי, נתקשר
אתך.״ אבל זה עוד לא הסוף. עוד
בקשה קטנה. אם יהיה מקום, אולי אפשר
למצוא תפקיד קטן גם בשבילה. ז׳אק אומר
לרשום אותה. מקרה סוציאלי. יתקשרו אתה.
יומו של הבמאי הגדול נגמר. כמה עשרות
חלומות הונחו לרגליו על השטיח
קוצר״רוח לרגע בו יקראו להיכנס פנימה. מימין נראית השחקנית מקרקיב שב קשה תפק ד
האפור במלון דן?! אין דבר. יתקשרו אתם.
עבור בנח, ומשמאל נראית בתו של השחקן טימן, שבאה בלוויית אמרגן מיוחד העומד סולח.

jjj-j

החור לעולם הכוכבים

אנשים
מ ח־ או ת־ כ כ ״ ם ל מס תיו־

ברון ברנדי
ורמוט זכרון
שרי ברנדי
שטו מונטן
שטו וינדזור
»»ן הנשיא
מיץ ענבים

מו ע דון ״אדז וו ה ״,

תל אביבm ,׳ בונו >2

״חר ות״ -ליברליזם לאומי_או_פאשיזם?
מפ״ם ואחה״ע -שמאל פועלי או חיפוי שמאלי
למדיניות א3טי*פועלית?
על שאלות אלו ואחרות ישיב חבר־הכנסת

מ שה סנ ה
בהרצאתו, שתתקיים ביום חמישי 17.9.1959 ,בשעה
730 בערב במועדוננו, על הנושא:

מי הם אויבי הנוער ומי הם ידידיו?
צעירים ונוער מוזמנים!

באחת ההצגות האחרונות של העציס
זקופים ימותו בהבימה, נוכחו בין השאר
גם אבא אבן עם רעיתו ומשה שרת ורעיתו.
באחת ההפסקות הוציאה לפתע צפורה
שרת כריך מאמתחתה והחלה ללעוס אותו.
אבא אבן, שלא היה רגיל לנוהג זד,
בואש נגטון, הביע בפניה את תמהונו על
הלהיטות לאכילה .״אני מצטערת,״ השיבה
לו צפורה שרת ,״אבל מיהרנו מאוד, ולא
הספקתי לאכול בבית זהו סיפור שמחוגי
מפלגת אחדות־העבודה מכחישים אותו
בהחלט, אולם ישנם כמה עדי־ראיה המוכנים
להישבע כי הוא אמת: לפני שבוע
נערך בכפר הירוק קומזיץ פרידה לאמנים
הישראלים, שנלקחו על־ידי האמרגן ליאו־נידוב
להופיעה ברדיו סיטי בניו־יורק. בין
שאר האורחים הנכבדים היה גם שר התחבר
ה משה כרמל. כרמל ישב על הארץ
בחברת משפחתו סביב למדורה, כשלפתע
נגע בו בגסות מישהו מאחור, הפליט קללה
עסיסית וצעק» :אל תסתיר!״ כרמל לא
היסס, פנה לאחור ותפס את הבחור בדשי
בגדו. ברגע האחרון ממש, זיהה הבחור
את כרמל, התחיל למחוא כפיים ושר־התח־בורה
הניח לו וחזר אל מקומו בשבת
האחר! נד, היה מועדון תל־אביב הקטנה מלא
וגדוש עד אפם מקום והאנשים שבאו במאוחר
הושבו ריקם. בין המאחרים היה גם
משה דיין. אחרי שלא יכול היה להיכנס
בדלת הראשית נכנס בדרך האחורית, קיבל
מבעלי המועדון זוג כרטיסים. דיין לקח
את הכרטיסים, יצא החוצה ונתן אותם למישהו
אחר, שיכנס חוגי האמנות
ואנשי־ההח של חיפה גויסו לאחרונה לשם
מציאת שם לרכבת התחתית. ההצעה שהתקבלה
היתר, כרמלית. בין ההצעות שנדחו
היתה גם הצעה שהמליצה לקרוא לרכבל
בשם חושון, על שמו של אבא חו״
שי כאשר ביקר לאחרונה שר האוצר
לוי אשכול בחדרה, לרגל אסיפה של
מפא״י בגבעת אולגה, ערכה לכבודו עיריית
חדרה מסיבה חגיגית. סגן ראש־העיר מטעם
מפ״ם קבל באוזני אשכול על הפגם האסתיטי,
בכך שהעיריה עורכת לכבודו
סעודה, בהגיעו לנאום באסיפה מפלגתית.
הגיב על כך אשכ ל :״אם אתה חס על
הוצאות הארוחה שאכלתי, אתן למשרדי
הוראה לנכות ממשכורתי את הוצאות הארוחה״
אני דומה עכשיו לאשר,
היולדת בפעם העשירית בחייה,״ אמר השבוע
ראש עירית רמת־גן אברהם קרי
גיצי באסיפודעם. למאזינים שחשבו תחילה
כי הוא מתכוון לכובד משקלו, הוסיף קרי־ניצי
הסבר .״אני הולך עכשיו בפעם העשירית
לבחירות בעירית רמת־גן, ואני כמו
האשה היולדת שיודעת תמיד את הקושי
והכאבים שבלידה, אולם מדי פעם היא שו
כחת
כמה היה לה קשה בפעם הקודמת ונכנסת
שוב להריון.״

פדם 3םפדמ שפיד
השופט המחוזי מקם צ׳רנובילסלוי,
בילה לאחרונה את חופשתו בצפת, שם התגלה
כרקדן מצטיין בריקודי צ׳ה-צ׳ה־צ׳ה
וממבו. כאשר בילה באחד הימים בקפה
מקומי, גילה השופט בין הא רחים אדם
אחד, אותו שפט בזמנו למאסר שנתיים.
השופט, שלא רצה להזכיר לאיש את אותו
מעמד, נמנע מלזהותו. אולם להפתעתו,
ניגש אליו הבחור, טפח על שכמו ושאל בחביבות
:״הא, אתה זוכר אותי אחרי
25 שנות העדר,ת חזר ארצה הפסל
מלניק״ר, האיש שפיסל את האריה של
תל־חי. גילה מלניקוף עם חזרתו, מדוע עזב
את הארץ לפני 25 שנה :״היו לי צרות
צרורות עם האריה שלי. האריה עלה לי
אלפיים וחמש מאות ל״י, לירות של אז,
ואני קיבלתי רק .750 קיבלתי תשלום זה
מלורד אלפרד מונד (מלצ׳ט) המנוח. מאוחר
יותר הוא שלח לי עוד אלף ל״י. נדמה לי
שאז היה ע ד בחיים, בכל אופן הם לא
הגיעו אלי.״ באותה הזדמנות סיפר מלניקוף
מעשה שהיה בתלמידו, הפסל המפורסם
יצחק דנציכר :״תלמידי, יצחק דנציגר,
עם חבריו, שיברו בעת מלחמת השיחרור
את הפסל של אלנבי, מעשה ידי, שעמד
בבאר־שבע. הוא כמעט והודה בכך בלונדון,
כאשר נפגשנו. אם לא שיבר בעצם ידיי,
הרי לפחות ידוע לו מי עשה את מעשה
הרשע שגריר ליבריה בישראל,
ארגסט י;צי, כיהן בארצו במשך תק פה
ארוכה כשר־החינוך .״לפני שבאתי הנה,״
סיפר השבוע ינצי ,״הוצעה לי משרת שגריר
במספר ארצות. בחרתי דוזקא בישראל,
בארץ הדינמית והמענינת ביותר במאה ה־
20 ח״כ מפ״ם אמה תלמי־לוץ,
אשר שהתה בורשה כנציגת ישראל בקונגרס
הבינפרלמנטרי, ניגשה באחת ההזדמנויות
אל נשיא פולין, אלכסנדר זכצקי (,)60
ושאלה אותו כיצד הוא מצליח להיראות
כבן .30 השיב הנשיא :״אני שותה לבניה״
מיופה־המח התורכי בישראל,
ננ׳את אוקטום, דובר עברית שוטפת.
לדבריו הוא ״עולה ותיק.״ אוקטום שהה
בישראל תקופה ארוכה ב־ ,1946 כחבר
משלחת תורכית צבאית ,״זמן רב לפני שכל
העולים שלכם באו,״ כפי שהוא מציין
כני מהרשק, פוליטרוק ה־פלמ״ח
לשעבר, הוכיח לאחרונה כי כוחו
עדיין במתניו. הוא המציא למפלגת אחדות־העבודה
את סיסמת הבחירות שלה :״כן,
איכפת לנו אחת הדמויות הססגוניות
ביותר של המדינה, חונא, נעלם לאח־

•pro9השבוע
• דוד בן*גוריון :״זוהי אימרה עם־הארצית או דימגוגיה, שמהות הדימו־קרטיה
היא בהחלפת השלטון.״
• דוד כך גוריץ :״עדיין אין לנו עם — אלא אבק־אדם או רסיסי״עם.״
• ח ״ כחרותד״ר שמש ון יוניצ׳ מ ן :״בן־גוריון שונא את המלה את
מפני שזו ההתחלה והסוף של אמת.״
• ח״כ הצ״ב יו סףפר לין, על הכללתו של משה גיסים, בנו של הרב
הראשי, ברשימת הכלליים :״התיאור שקיבלנו על בחור צעיר זה היה מפתה מאד.
עוד בבית־הספר הביע בפני חבריו הדתיים השקפות ציוניות־כלליות.״
• ח״ב מפ״ם אמה תלמי, בנאומה בקונגרס הבינפרלמנטרי בורשה:
״מאז שהגרעין ניתן לפיצול, השלום אינו ניתן לפיצול.״
• השופט העליון יואל זיסמן, יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית, על
מגישי הרשימות לבחירות לכנסת הרביעית :״לראשוני מגישי הרשימות איחלתי:
,בהצלחה, רבותי.׳ אחר־כך הגעתי למסקנה כי אי־אפשר לאחל לכולם אותו הדבר,
אז החלטתי לומר,. :זה בסדר, תודה׳.״
• מהנדס״המים שמחה כלאם, בתשובה להאשמות כי שבעד, מתוך תשעה
האגמים שבנה מינהל־המים מחלחלים ואינם ראויים לתפקידם :״גם החילחול
ממלא תפקיד חשוב — על־ידי כך מעשירים את מי־התהום. א לם נכון, שאילו
ידענו כי יהיה צורך לבנות אגמים כדי להעשיר את מי התהום, לא היינו משקיעים
כל כך הרבה כסף בנסיון לאטום את האגמים.״
• ח״כ הצ״כ שמחה ככה, שהורחק מרשימת המועמדים של מפלגתו
לכנסת הרביעית, על הרכב הרשימה :״זאת היתד, מכירת יוסף. אלא שהפעם יוסף
(ספיר וסרלין) לא נמכרו, אלא מכרו.״
• אכרהם חלפי, שחקן ה״קאמרי״ :״איזה עולם?! האנושות הגיעה
כבר לירח ומפא״י עדיין מוציאה את הפועל הצעיר׳.
• הסופר מידד שיף :״לומר מילים גסות בטלפון איזה תענוג זה
להעליב אדם כשאינך יכול לראות את פניו?!״
• המכקרכועזעכר ון t״בקרוב אי־אפשר יהיה לירוק ברחוב בלי להר־טיב
להקת־בידור צבאית לשעבר.״
• עסקן מפא״י, שביקש להישאר בעילובדשם :״החלוץ האמיתי של ישראל
הוא אבא חושי. הוא היחידי שהצליח להפוך עיר לכפר.״

280

n v ! x n 2 0פ רו ט ה

העובט חזח 1146

הוא גו רבוו, עני ועדיו׳ ,עד רוגע שארגונים דבקו תר דלתו

רצה הרוכל
» \ שהככת , 90 קמוטת פנים, ישבה
השבוע במושב־הזקנים המאוחד בירושלים
ומררה בבכי חרישי. בחדר העלוב
ישבה עוד נפש אחת: שכנתה־לחדר של
הזקנה, שקראה בתחינות צאינה וראינה,
העיפה מפעם־לפעם מבט מזוית משקפיה
העבים לעבר שכנתה המגיה .״מי עשה לו
את זה, ליקירי שבחיים?״ מלמלה הישישה
בשקט ,״מדוע לקחו ממני את בני היחיד,
את קרן־האור היחידה שנשארה לי בחיי
העלובים?״ לכל מבקר, שהיה נכנם לחדר
לנחם את זלדה פונק האבלה, היתד, שכנתה
לוחשת :״שש, לא לספר לה איך זה
היה.״ כי דרי מושב־הזקנים העלימו מהזקנה
את האופן בו מת בנה, סיפרו לה כי נהרג
בתאונת־דרכים.
גם לו סיפר לה מישהו, לא היה כל
חשש שזלדה תקלוט את הדברים. כי זלדה
הינד, חרשת כמעט לחלוטין. ואולי טוב
שכך. אחרת עלולה היתד, לשמוע כי בנה-
יחידה, מרדכי בן ד,־ ,65 לא נהרג, כפי• שסיפרו
לה, בתאונת־דרכים קטלנית, אלא נרצח
בדם קר בידי בריונים, שהתדפקו על

ידו האחת החזיקה עדיין בחפיסת הסיגריות.
את היד השניה הידק. לבטנו.
״מה קרה לך מרדכי?״ שאלו אותו
שכניו.
״ירו בי,״ ענה להם באידיש.
״זד, כואב?״ שאל אותו צעיר, בן אחת
השכנות שיצא ראשונה לשמע הצעקות.
״לא,״ ענד, מרדכי, והוסיף :״האשכנזי,
האשכנזי הגבוה והשחור ירה בי.״
הוא הוכנס על־ידי השכנים לחדרו, הושב
על כסא. רק אז הבחינו בכתם־דם קטן
בבטנו. מישהו רץ לטלפן למשטרה, ול־אמבולנס.
כעבור דקות מספר הופיעו כולם.
הזקן הכואב הועלה על אלונקה ונעלם.
הוא מת על שולחן הניתוחים.
עשרות סקרנים שהתאספו במקום נשארו
תקועים במקומותיהם .״לא יכולתי להאמין
שאינני חולמת,״ סיפרה שכנה .״אילו היה
מישהו י! רה בי, ייתכן שהייתי יכולה להסביר
זאת לעצמי בכל מיני דרכים: אולי
פגעתי פעם במישהו שנשאר נוטר לי איבה.
אבל פונק, בשם אלוהים, מה כבר יכול

בת־זוג מתאימה, חשב שאולי יקל עליו
לבחור במקום הולדתו. הצעיר אמנם מצא
בת־זוג והתחתן, אך האושר היד, עדיין ממנו
והלאה. מטבעו היה נ טה לחיי־בטלה, אלא
אם נמצא מישהו שידחפהו לעשות דבר־מה.
כשראה אבי אשתו כי חתנו אינו מראה
כוונה כלשהי לעבוד לפרנסת המשפחה החדשה׳
החל לדבר על לב בתו שתעזוב את
הבעל הלא־יוצלח, כל עוד היא צעירה.
חיי הנישואים של מרדכי פונק נסתיימו
במהירות הבזק. הוא נאלץ לגרש את אשתו,
שב ארצה מאוכזב וממורמר על תבל ומלואה.

פרנסתו הראשונה מצא בעיר הישיבות
בני־ברק. מרדכי הצעיר היה נושא את ככרות
הלחם לתלמידי הישיבות, עשה כל
עבודה שחורה בבתי הישיבות, זכה בתמורה
למנת לחם יומית, שהפרישו לו התלמידים
ממנותיהם. הפלא היה, כפי שנהג לספר
בשנים שלאחר מכן לשכניו ומכריו, שדווקא
בשנים אלה היה מרוצה מגירלו. כי
מאז ומתמיד היה תלמיד חכם, נהנה להקשיב
ללימודי האברכים וללמוד יחד אתם.
לירושלים בא לפני למעלה מעשרים שנה.
הוא נכנס לגור בחדר־מרתף קטנטן, בשכונת
עץ־יחיים הקטנה שבמבואות העיר. את
אמו הכניס למושב־הזקנים, בדיוק ממול
לחדרו. במשך השנים הראשונות לא עסק
בשום עבודה קבעה. השכנים שראו בו אום
בעל־תרבות, היו מזמינים אותו מתוך רחמים
לבצע עבודות־בית קטנות, י או ללמוד
עם ילדיהם, תמורת תשלום פעוט או ארוחה
חמה.

המקצוע: סוחר

M M H W in

זלדה פונק הישישה והחרשת, ישבה שבעה יומיים אחרי
nillM III״! H U l
מות בנה. שכני בנה וגרי מושב־זקנים שמרו בקפדנות
IIU s IU II U l \ l l
לבל יחדע לה הסוד על צורת מות הבן. הזקנה משוכנעת כי בנה נהרג בתאונת־דרכים.
דלתו של רוכל־הסיגריות וביקשו בקרירות
כי ימכור להם מסחורתו. הבן פתח את
הדלת כשהסיגריות המבוקש ת בידו. אך
איש מהלקוחות לא לקח מידו את הסחורה.
אחד מן השניים שלף אקדח, ובעוד חברו
•עומד מרחוק ומתבונן במחזה, ירה כדור
ישר אל בטנו של פונק הזקן.
השכנים שמעו זעקות איומות עילות
מדירת־הנלרתף של מרדכי. הם גילוהו עומד
בפתח הדירה העלובה, לבוש רק גופיה.
רונה מנוף קפה נסית ומסדרת. ת הועד־ד,פ,
על של ההסתדרות. ח נא שהגיע לגיל
,74 החליט לפרוש מכל פעילות ציבורית,
כולל נדנוד לגדולי המדינה. הוא תרם סכום
של עשרת אלפים ל״י לכפר־בלום, שם יוקם
בית־ילדים על שמו, ובריבית של הכסף,
ישלם הקיבוץ עד יום מותו את הוצאות
החזקתו בבית־אבות של ההסתדרות. בצוז־אתו,
כך הוא מספר, ביקש כי יקברוהו ליד
קבר טרומפלדור בתל־חי. כן הקציב בצזזאה
1500ל״י לצרכי עריכת הלויה, ואלף ל״י
כפרם לאדם שיכתוב את ההספד היפה ביותר
אודותיו אחרי שהסופר ש מו א ל
יו סףע גנון, התאונן בפני ידידיו כי חייו
בשכונת תלפיות בירושלים הפכו לאחרונה
לגיהנום בשל רעש תזמורות בתי־הקפד,
ותנועת המכוניות הסואנת ברחובות, פנו
ידידיו למשטרה ולעיריה וביקשו להצילו
מעונש זה. השבוע החליטה העיריה לסגור
את התנועה ברחוב בו גר עגנון משעה עשר
בלילה עד שעה שבע בבוקר. עגנון, שהיה
נרגש על המעשה, הבטיח לאבות העיר להנציח
אותם ביצירתו זד, איננו קטע
חננולס חזח 1144

היה פונק המסכן והגלמוד לעולל, שהגיע
לו כדור בבטן? מסכן וגלמוד אחד!״

גרושי־כזק
ץ ץסכן וגלמוד היו שתי המלים שרדפו
I, Jאת מרדכי פונק במשך כל ימי חייו.
הילד מוטל בא עם הוריו ארצה בראשית
המאה. אחרי שנים אחדות קם וחזר לפולין.
בארץ לא יכול היה למצוא לעצמו
מפיליטון או מסאטירה על יומנו של עסקן
פוליטי בישראל, זהו קטע מיומנו של ח״כ
דוד הכהן, שנסע כחבר המשלחת הפרלמנטרית
לורשה, שפורסם השבוע בדבר:
״אני עייף מאוד, אך עלי להתגבר, כי המת ז
והאחריות מחייבים ..-יש לי למעשה לסמוך
על עצמי בלבד אני רשום לנאום
קצר, אך כמעט והחלטתי לותר על זמני.״

דו״דו מ שטרת• דשח קן
שחקן סמבטיון ואחד מבעליו של תיאטרון
זה, זאב כרלינסקי, נכנם ביום
השישי האחר,ן לנסית. לפתע פנה אליו
מנהל תל״ם זאב יוסיפץ והודיע לו,
כי כל עוד לא פרע את חובו לשחקנית
נעמי ״סולני אסור לו לשבת בקפה. אחרי
שהתברר לברלינסקי שיוסיפון מתכוון לדבריו
ברצינות ואינו מנית לו לשבת, רץ
השחקן החוצה, להזעיק שוטר שעמד שם.
ואז התברר כי השוטר היה עם ק ברשימת
דו״ח לקסנועו של ברלינסקי, שחנה במקום

מאד נחת בחייו. צילום זה, הלקוח מתעודת־הזהות
שלו, הינו היחיד שנמצא בכל דירתו.
לשלם, חזר בו רק אחרי שהסבירו לו
שכניו כי מוסד זה יהיה היחיד שידאג לו,
בעת שלא יוכל עוד לעבוד.
ואמנם, שנותיו בהן לא יוכל לעב־ד
עוד, היו תמיד דאגתו היחידה. דירתו .
העלובה שיוועה לתיקונים דחופים שיעצרו
את מי־הגשמים, אך משהעידו למרדכי על
כך, השיב כי אינו יכול לבזבז את כספו.
״אני מוכרח לדאוג לימים שלא אוכל יותר
לצאת עם הסיגריות.״ עד לבוא יום זה
ישב ליד הדוכן שברחוב יפו ומנה את
פרוטותיו .״מר, אתם רוצים?״ היה עונה
ללקוחות סקרנים ,״זר, תענוגי היחידי בחיים.״
בכל
זאת היה לו תענוג נוסף, אם כי לא
היה מרחיב עליו את הדיבור. היה זה לקיים
את אמו הישישה. מרוזחיו הזעירים שילם
עבור החזקת אמו במושב הזקנים! כמה
פעמים ביום, אפשר היה לראותו גם מביא
מעדן או כריך לאמו הזקנה .״לי לא יהיה
מי שידאג בצורה זו כשאגיע לגילה,״ אמר
לשכניו ,״אבל כל זמן שאני חי היא לא
תדע מחסור.״

* 4ר ד פי פו נ ק היה ממשיך באורח חייו
) Jד־,בטלני עד היום, ל לא דחף אותו אחד
השכנים, מבעלי בית־ו־,חרושת נעלי ארצנו,
לעיסוק כלשהו .״אתה באמת לא צריך הרבה,״
אמר אותו שכן ,״אבל בכל זאת —
איך אפשר לשבת ולהתבטל כך במשך
שנים?״ השכן הציע לו לקנות כמות קטנה
של סיגריות, אשר הוא עצמו ידאג למכרה
בין חבריו ופועליו בבית־ד,חרושת לנעליים.
מרדכי התבייש לסרב. הוא הסכים — וזכה
באחת ממתנות־המזל המעטות בחייו: מחיר
הסיגריות עלה לפתע. בכסף שהרוויח מעליה
זו רכש לעצמו מלאי נוסף, סידר
דוכן והפך לאיש מקצוע. בתעודת־הזהות
שלו רשם בגאווה: המקצוע — סוחר.
הוא מצא מקום נוח ליד חנות ירושלמי
ברחוב יפו, מול תחנת האוטובוסים של
אג״ד. משם לא זז במשך כל השנים. הוא
קשר קשרים עם כל קוניו הקבועים, ידע
לנצל את מקצועותיהם לתועלתו, בלי תשלום.
אחד מקוני;׳ ,למשל, עורך־דין לפי
מקצועו, ניהל עבורו התכתבות ארוכה עם
המוסד לביטוח לאומי. מרדכי התמרמר
מאד על שבמסמכי המוסד נרשם גילו בארבעה
חודשים צעיר מכפי שהוא באמת.
״זאת הוכחד״״ התמרמר ,״שכולם רודפים
אותי ור צים לנצל אותי!״ הוא סירב לשלם
את הסכום. ך פעוט שהטיל עליו המוסד

׳ /מים. אולם כדי שיוכל להביא לאמו
מזון משובח בכל ביקור, עסק מחוץ למכירת
הסיגריות בכל עבודה שה צעד, לו.
בשנים האחרונות שוב לא היה זה התלמיד־חכם
הבטלן. הוא לימד נערים את ההפטרה,
קרא את התורה בבית־הכנסת ושמר
על מתים. כשהיה אדם נפטר בלילה, היתד,
החברא קדישא מטלפנת לשכן ומבקשת להזעיק
את מרדכי לשמירה. לעיתים, כאשר
היה נאלץ להישאר בבית־החולים לילה נוסף
לשמירה, היה עיקר דאגתו להודיע לאמו
שהוא בר א — ״שלא תדאג, המסכנה.״
למחרת הרצח ביקרה שכנה את דודתה,
הגרה בחדר אחד עם אמו של מרדכי .״ראית
את בני?״ שאלה הזקנה. השכנה נענעה בראשה
לחיוב .״הוא בבית?״ המשיכה האם
להקשות, כאילו הבחינה במשהו .״לא,״
השיבה השכנה ,״הוא בגבעת שאול.״
השכנה לא שיקרה. מרדכי פונק היד.
אותה שעה בגבעת שאול — בקבר.

אסור. יוסיפון צחק לאידו של ברלינסקי.
אך השוטר היה סבור כי יוסיפון לועג לו,
ורק בנם נחלץ גם הזאב השני מקבלת
דו״ח הזמרת רמה סמסונוס נראתה
לאחרונה כשהיא ק נה ערימה של
תכשיטים זולים, באחת מחנ;יות התכשיטים
הגדולות. אך רמה לא קנתה את התכשיטים
לשימושה האישי. כמו כל זמרות האופרה
הישראלית, צריכה גם היא לקנות את תכשיטי
הופעותיה בכספה היא אנשים
רבים אינם מבדילים בין הזמר *(־ילו
לכיא לבין אריק אמיר, מחקה הקולות.
מאז נסע לביא לארצות־הברית, מקבל מחקה
הקולות הזמנות לה פעות, בהן מצוין במפר
ש כי הוא מתבקש לכלול בתכנית גם
את השיר הסלע האדום או את שיר
הקטר. על כן החליט לפרסם מודעה :״אריק
נסע לאמריקה — מחקה הקולות נשאר
כאן אחרי ששחקנית הקאמרי ז׳ננז
גולדפארס, ששיחקה את תפקיד המשרתת
בבית־הבובות, חזרה לשוייץ, קיבלה
שחקנית אחרת את תפקיד המשרתת של
חנה מרון. אומרים על כך שחקני התי־

אטרון :״חנה מרון מחליפה על הבמה
משרתות בדיוק כמו בבית בקבלת-
פנים חגיגית שערכה הסתדרות הציונים־
הכלליים לכבודם של מועמדיה לכנסת,
בבית־ציוני־אמריקה, הצטופפו רוב ד,נ כחים
סביב משה ניסים, בנו של הרב הראשי,
רצו להצטלם עמו .״צלם, צלם!״ צעקו האנשים
כלפי הצלם ,״זד. יוסיף לנו קולות
לכנסת.״ בין השאר ניגשה אל בן הרב גם
יהודית יצחקי, גרושתו של הזמר ישראל
שחקי העובדת כמזכירה במפלגה, חיבקה
את זרוע ניסים ואמרה :״צילום אתי
יביא קולות.״ העיר אחד הנ־כחים :״אבל
לעומת זאת זה ירחיק קולות של דתיים״
בפגישתו עם העתונאים בשבוע
שעבר, הרחיב מזכיר הממשלה סתריאל
כ ץ את הדיבור על בעיות המים של ,-המ־דינר״
דיבר באריכות על תכונותיו של כל
אחד מהמועמדים למועצת המים, שהוקמה
בראשותו של שר החקלאות. כאשר סיים
כץ את רשימת חברי ד,מ עצה, קרא כלפיו
אחד העתוגאים :״ומה עם מלכת־המים,
מדוע לא צירפתם אותהז* .

,,שלא תדאנ, המסכנה״
ימחיתו הסתפק מרדכי בלחם ו

ודיכאון, ואם לא יימצא הפתרון — אינני
יודעת מה אעשה. אולי אף אנקוט בצעד
קיצוני!*
הפתרון, לדעתה של 1146/98 תלמידת
בית־הספר החקלאי עיינות, הוא נער נאה,
מעניין ואוהב, כמוה, שחייה וטיולים בחיק־הטבע.

אוטוכיאוגרפיה
נואשת באידיש
היה זקנקן ואיננו עוד
הוא צירף תמונה, אז לא נעים. הבטחה זו הבטחה. אז
אם פרצופו המזוקן עושה לך דברים, תדעי לך שהוא בן ,22
( )1146/95 ואוהב, בדיוק כמוך, קולנוע,
תיאטרון, טיולים, ריקודים —
אני יודעת מה? והוא רוצה׳ תסלחי
לי על הביטוי — להתכתב עם
צעירה כבת 18—20 שנמאס לה לצאת
עם חברותיה. עכשיו העיפי
שוב מבט על פרצוף זה, ומחקי
בדמיונך את הזקנקן שלו. הוא גילח
אותו.
נ.ב :.יש לו חבר, שרוצה כמובז,
את אותו הדבר.

1146/96

הרצי, אתה שומע אותי?

״את בוודאי תגידי שאני ראוייד,
לזה *,אומרת 1146/96 ואני מסכימה אתך. ובכן:
״ הזמןז 8לאוגוסט, שבת, שעה 12 לפני הצהריינ2
׳״ ה מ קו ם: תל־אביב, רחוב גורדון, ים.
״הגכורים: הוא — גבר כבן ,30 לבוש בגד־ים כחול,
שמו הרצל. היא — בחורה רזה בבגד־ים של שני חלקים
מצמר צהוב (דהוי) בנקודות אדומות קטנטנות.
״הפרשה: היא אינה יודעת לשחות, אך עושה מאמצים
מצחיקים. הוא ניגש בטבעיות ומדריך אותה. תוך
כדי כך, גם מרים אותה כשבאים גלים, ובכלל, שניהם
מתנהגים בפשטות ובטבעיות רבה, כאילו הכירו זה את
זו שנים. אך כשהוא משבח ומציע להבא את בריכת תל־אביב
בתור מקום אידיאלי ללימוד שחייה — היא מתפנקת,
כמו :״אינני אוהבת בריכה,״ ו״זה כמו אמבטיה,״ ״המים
שם קרים״.
״כשהוא מציג את עצמו, היא, במקום לומר את שמה,
עושה את עצמה כלא שומעת. כשבעדינות רבה הוא רומז
על פגישה — היא מתחמקת ועונה לגמרי לא לענין, כמי:
״אני נוסעת באופניים״ וכדומה. אחר כך היא אומרת
שאינה רוצה ללמוד יותר — והולכת.
״וכל זד, למה? ההתנהגות הטפשית והצבועה באה כאילו
לכפר על התנהגותה הטבעית והחופשית, בשעת לימוד
השחייה. כי הוא דווקא מצא חן בעיניה, ובכלל, אין שום
סיבה מדוע לא יכירו זה את זו.
״אם הוא סולח ועדיין מעוניין —ן שיכתוב לה מכתב קצר.״

אני מעיינת ברצינות באפשרות לכתוב בעצמי אל (/ 99
:)1146״משך שעות מייזעות עמלתי על ניסוחו של מכתב
ציני, נועז ושנון, וזאת משתי סיבות. אחת, כדי שיצירתי
לא תשכב במגרתו ירחים, אלא תזכה לראות אור במהרה.
ושנית — כדי שלא אהיה ראוי להצלפת לשון השפיפון
שלך. דומני כי מדורך הפך ממכון ליסוד קשרים אינטימיים,
לקינטור המוני, שמצעו היחיד הוא קעקוע אנשים
תמימים וישרי־דרך.
ובכן׳ דומה שאפשרויותי מוגבלות מאד, בהתחשב במודה
הרווחת לאחרונה. אין לי כל קשרים עם עולם הבידור
הצוהל, ואינני קורא לשום שחקן או אמן בשמו הפרטי.
תוכניותי הקרובות אינן כוללות יסוד להקה דרמטית או
פריטה עלי־גיטרה. אין לי לא כלי־רכב, לא גרדרובה
בוהמית ואף לא זקנקנן פיקנטי. סך הכל עגום כמעט, מה?
״מובטחני שאכיר באמצעותך נערה שהבורא חננה בראש
נאה, המלא בתוכן. נערה שאינה חוששת לקרוא לדברים
בשמם, שאינה משעממת, אפילו לא לפעמים, ושהשכלתה
נובעת ממקורות של ממש, ולא מטורי הדרך לאשה, כפי

נערת חשב 1ע

הדרן הבטוחה ביותר לצאת בשלום מן העניין, כאשר
נפרה או אשה שואלת אותך בת נמה היא, לפי דעתך —
לומר בגאלאנטיות :״אינני יודע בת כמה את — אבל את
לא נראית את זה*.

אחד מאותם מכתבים של תריסר בפרוטה: שני חיילים
צעירים ,)1146/97( ,המחפשים נערות כוי לכתוב אליהן
ולהיפגש אתן. לרשימה הנדושה של צורות הבילוי האהובות
עליהם, הם מוסיפים את המלה ועוד.
למה, אתן חושבות, יכלו להתכוון?

אם לא -אזי
כתבו מהר אל 1146/98 אם אינכם רוצים שירבץ
משהו על מצפונכם .״אינני יודעת כיצד אשקוט,״ כותבת היא
ביאוש מתוק של בת ,17״אני סובלת מרגשי בדידות

נוח הבטחתי לכס לפני חודש? שאם תהיו ילדים טובים,
אראה לכם את פני אותה ביישנית שישבה על הכסא ושהת־חבאח
בתוך הכובע. אז באמת הייתם ילדים טובים, ולא
שלחתם לי יותר משישים ושניים מכתבים בנידון. אז זהו
זה — הנה היא.
שמה אסתר טובי, וקוראים לה אתי. היא ירושלמית,
אבל בתל־אביב. היא למדה דוגמנות אצל הגברת פלטשר,
כמו הוד מלכותה, מלכת המיס. היא מיזוג גלויות — חצי
ספרדיח וחצי אשכנזיה. היא שרה יפה, ומקווה לסדר לעצמה
ה91 עה בחוץ־לארץ. לא רוצח להתחיל כאן. היא אוהבת
אוכל ספרדי מפולפל ושירים של ברסולד ברכט ושונאת
רכלנים.
אז שלא תחשבו עוד פעם שאני מגניבה לכם תמונות
מהוליבוד ואומרת שזו ישראלית.

שאלה מתפרסמים בשבועונים מסויימים מאד.
״ותיפח רוחי אם אאכזב עלמה שכזו.
״והרי שתי הנחיות מועילות לאותה נערה נבחרת. רצוי
שתגורי בסביבות תל־אביב, ושגילך יהיה תואם את גילו
של חייל, הפושט בעוד ימים ספורים, בתענוג עילאי, את
מדיו.
״רותי, אם צעד אחרון זה ייכשל — איאלץ לכתוב
אוטוביאוגרפיה נואשת בשפה האידית. חסכי מקהל הקוראים
עינוי נורא זה.״

כחור ושמו דני

קצת שונה, מכתבה של (:)1146/100
״אל: דני שטוקס.
״אל נא תאמץ את זכרונך, דני, ואל תנסה לזהות את
כותבת המכתב הזה. פשוט משום שאינך מכירני, כשם
שאינני מכירה אותך. כל מה שאני יודעת אודותיך, הוא
שהינו אדם פופולרי מאד, וזאת לפי מספר הבקשות הרב
המגיעות לתוכניות כבקשתך, להשמיע לך שירים שונים,
וזאת בליווי הצהרות אהבה ישירות או עקיפות.
״נדמה לי, כי התכונות הדרושות לאדם כדי להיעשות
פופולרי הן אינטיליגנציה, תבונה׳ חוש הומור, יפי תואר,
ומעל הכל — על האדם להיות מעניין.
״דני שטוקס — אם ניחנת בכל התכונות האלה שציינתי
— הרי הינך אדם שהייתי מאד רוצה להכירו,
והייתי מבקשת אותך להתקשר עמי דרך מדור זה.״

טפשעשרה טל בעי
מה עשית בשביתה? היה יופי ביום הראשון הלכתי
לראות את מלך קריאול בחיי אני לא יודעת מה מוצאים
באלבים פרסליי הזה, הוא גועלי בחיי. טוב, אז הוא גבוה
ונורא יפה ושר פנטסטי אז מה? שמעי, יש לו שם קטע
אחד משגע בחיי שמעתי את השיר הזה מיליון פעמים
ברדיו. ממש נכנסים לאכסטזה כשהוא מתחיל למחוא כפיים
ולהתנועע אבל באמת שאני לא יודעת מד, מוצאים בו.
אבל הסרט הוא דווקא נורא דרמטי אפילו כשהוא שר
רוקנ׳רול. זה על בחור אחד בניו־אורליאנס שגר בשכונה
ובכלל לא רוצה להיות עבריין צעיר אבל החברה מכריחה
אותו. זר, יוצא לו ככה, הוא מסתבר עם איזו זמרת והוא
מוכרח להילחם, יחיד בחיי, עם מלך העולם התחתון, כי
הוא מאמין בצדק ולא רוצה להיכנע. אז פעם הוא משתתף
בשוד עם חברים שלו שהוא שונא אותם נורא, הוא לא
רוצה להשתתף אבל זה יוצא ככה, ומד, קורה? שהם מתנפלים
דווקא על האבא של אלביס שודדים אותו ומרביצים
לו על הראש והוא כמעט נהרג וזקוק לניתוח נורא מסוכן,
אז לאלביס אין כסף לניתוח אז הוא מוכרח לקבל את
הכסף של המנוול אבל הוא החליט להחזיר לו את זה
כי הוא לא רוצה את הטובות שלו רק את הבחורה שלו
הזמרת הזותי שהיא גם כן לא יודעת בדיוק איך זה יצא
שהיא הפילגש שלו. של המנוול טמבלית. אז יש שם קטע
נורא דרמטי את שומעת, כשהמנוול מספר לאבא של אלביס
שהוא התנפל עליו והאבא נורא נדהם. כל כך התרגשתי
אני אומרת לך שעשיתי כתם של ארטיק על החצאית שלי.
אז לאלביס אין ברירה הוא מוכרח להרוג את המנוול כי
הוא הבטיח לו שאם הוא יספר לאבא שלו הוא יהרוג אותו.
אז הוא מכה אותו והוא בורח ורודפים אחריו והוא הורג
עוד מנוול אחד והוא נפצע והבחורה של המנוול לוק׳זר,
אותו למקום רחוק אבל המנוול מגיע לשם ונהרג וגם
הבחורה. היא מוכרחה למות בסרט כי כל הסרט המוסר
שלה לא כל־כך בסדר אד זה לא טונד בשביל הנוער. ואלביס
חוזר בכבוד גדול לשיר במועדון הלילה שהוא שר קודם
וכולם אוהבים אותו ואפילו אבא שלו כבר לא שונא אותו
ואלביס כמעט בוכה כשהוא רואה שאביו בא להופעה שלו.
שמעי, הוא שר!
חבל שהשביתה לא היתד, יותר זמן אבל הממשלה נורא
טפשה בחיי. מה הבעיות? אפשר בקלות לפתור אותן
אם באמת רוצים שאנחנו נלמד ולא יהיה ביטול תורה
אז שבימי השביתה יגייסו את כל המורים למילואים ואת
כל התלמידים לגדנ״ע, והם יהיו מוכרחים ללמד, אבל
מזל שהם לא חשבו על זה. כשאמרתי את זה לאיציק
הוא אמר שאני אשה גדולה ושמי יודע, אולי פעם אגיע
לרשימה של הציונים הכלליים בכנסת. אל תצחקי, טפשה,
סבא של אמא שלי היה רב.

האישה־ 121
טובאגווז ייהווז 1ו\ הגזזי דג ת לב־

1גך\ז הרביטיוז יכגל .!m nviVj
ב1זוב\ ,ו־!ן גץ זדאי טוגזטוהוזף ב־
0ו\0יו־הבהיר\\ז טור העולם הזה,
\ nז\כל לגכג\ 1גגזג טול אלף ליי.

חמולס חזח *114

קולנוע
סרטים
ש ב בנו ת רצליל וואגנר
הדודנים (אופיר, תל־אביב; צרפת) הוא
סרט שיפיח תקווה חדשה במבקרי־הקולנוע.
לא רק בגלל טיבו המשוכלל, אלא גם בגלל
יוצרו. כי יוצר הדודנים הוא קלוד שברול,
מבקר־קולנוע צעיר 30 שירש סכום כטף
גדול, השקיע אותו בסרט זר״ לפי כל הסימנים,
לא יתחרט על כך.
כי הדודנים הוא סרט שיצליח בכל קהל.
אניני־הטעם יתלהבו מן הטכניקה המשוכללת
וקטעי־המישחק המצויינים (כולל הופ־עת־יחיד
של ז׳אן־קלוד בריאלי, בשעת נשף־
חשק, כחייל גרמני שנמלט מגיא־ההריגה,
מבכה את חבריו לצלילי הוואלקירות של
וואגנר) .צעירים צנועים־יותר יסתפקו בתיאור
מפורט של אורגיות מיניות, והבלטת
אורח־חיים, בו כל הבנות יפות וכולן כאחת

המהלך על החבל הדק המתוח בין סרט־מתח
מצוין מצד אחד, וסרט־זוועה גדוש
גוויות ודם מצד שני.

האב, הבת ודוח ה אי־קוד ש
שי ר לי שי ר (תל־אביב, תל־אביב; ארי
צות־הברית) הוא סיפור אודות האב קונרוי,
הכומר של כנסיית ג׳ורג׳ הקדוש בברודביי,
שהיא כנסייתם של אנשי רובע השעשועים
הניו־יורקי, הפתוחה במשך כל הלילה.
אולם אין זה סרט דתי. ההיפך מזה הוא
הנכון. הכומר הטוב (בינג קרוסבי) הוא יותר
אמרגן מאשר מטיף, עוסק בשירה, ב־אירגון
הצגות טלביזיה, ובהכנת ריקודים
לנשף צדקה, שכל מועדון לילה פאריזאי לא
היה מתבייש בהם.
במרכז העלילה עומד המשולש הקדוש —
האב, הבת (דבי ריינולדם) ורוח האי־קודש
(רוברט ו אגנ ס דבי היא בתו של שחקן

ftc n Q ׳z i

n r> fa

תשבץ 1146 nin n&1u:1

שחקנים מורגן וז׳לין ג״רצח ללא רוצח״
גויה קפואה במקרר

״שכבניות״ (כדברי התירגום) ,ובו איש אינו
נאלץ לעבוד לצורך מחיתו.
תיאור מבריק זה של טדי־בוים צרפתיים,
סטודנטים של האוניברסיטה, החיים על חשבון
אבא (שהוא לרוב טיפוס מפוקפק),
והמבלים את חייהם בניתן מוסרי מוחלט,
הוא מעין תשובה צרפתית לסרטי העבריינות
הצעירה האמריקאית. אלא שכאן הכל
מעודן ותרבותי יותר. גיבור העלילה הוא
ג׳ראר בליין, בן עפולה צרפתית המזדמן
לרחוב דיזנגוף הפאריסאי, אינו מתבולל,
לומד בשקידה, רואה את אהובת־נפשו הופכת
לאהובת דודנו בחדר הסמוך, נכשל
בבחינות, בשעה שהדודן המתהולל עובר
בנקל.
הרע מנצח: הדודן הטוב נהרג בשגגה
על־ידי הדודן הרע. אולם הבמאי אינו נותן
לצופה המבחין לצאת מן האולם בהרגשה
של אי־צדק. הדודן הרע. נראה מתלבט,
ועתידו הרע מצטייר על פניו. אלא שהצופה
הפחות־מבהין לא ירגיש בזאת, יעדיף את
נושא־ההוקעה על ההוקעה עצמה, את ההש־כל־ללא־מוסר
על מוסר־ההשכל.

דצח של גוו־ה
יצח ללא רוצח (הוד, תל־אביב;
צרפת) הוא סרט על רוצחים ללא רצח. שני
הרוצחים מתלבטים לכל אורכו של הסרט
כיצד לרצוח גוויה מתה.
הגוויה המתה היא גודיתו של בעל עסקים
׳(פיטר ואן־אייק) ,שהחליט לאבד־את־עצמו־לדעת
אחרי שהסתבך בחובות. אולם בשל
יחסו הבלתי־אוהד ביותר לאשתו (מישל
מורגן) ,הוא מחליט לקחת אותה עמו בדרך
אורגינלית. בצוואה שהשאיר קבע במפורש
כי במקרה של התאבדות, תאבד פוליסת־הביטוח
שלו, על סכום של מיליונים, את
ערכה. משום כך נאלצת אשתו, הרוצה
לזכות בדמי־הביטוח, לביים רצח על גופת
המתאבד. בשיתוף פעולה עם נהגו הפרטי
של בעלה (דניאל ז׳לין) ,הרוצה לרשת אותה,
היא מתכננת תכנית מקפיאת־דם. את
בעלה היא מקפיאה במקרר לכמה־ימים,
מכשירה באותו זמן את הקרקע לביום הרצח.
אולם
כשהיא מצליחה בכך, אין היא
אומרת די. היא מחליטה להפיל באותה הזדמנות
גם את יריבי בעלה, להפוך אותם
לרוצחים ברצח שלא היה מעולם.
זהו סרט לבעלי עצבים חזקים בלבד,

העולם הזה 1146

במה שהתמוטט, הנאלצת לעבוד כרקדנית
במועדון לילה מפוקפק של ואגנר לפרנסתה
ולתמיכת אביה. כשהיא לומדת שהדרך להצלחה
עוברת דרך מיטתו של הבום, היא
עומדת לוזתר על הקריירה, בהתאם לחינוך
הדתי של האב קונרוי. אולם רוח האי-
קודש המקבלת את הסטירה בלחי האחת,
מגישה מיד לסוטרת את הלחי השניה, ובין
השניים מתפתח רומן אהבה לפי כל כללי
המוסר של הכנסיה.
הקונפליקט הדרמתי נוצר כאשר דבי המסכנה
נקרעת בין חובתה לכנסיה מצד
אחד לבין אהבתה לרוח, הרעה מצד שני.
הפתרון בא בצורת חזרה כללית למוטב של
כל השיכורים, חסרי־המוסר ומולידי הממזרים
שבקהילתו של האב קונרוי.
הסרט, המוגש בצורה של אופרטה, איננו
אפילו מגוחך. הוא פשוט משעמם. בינג
קרוסבי נראה בבגדי הכומר כמו רב ראשי
בתלבושת כדורגל. הוא אינו מצליח להוציא
אפילו משפט אחד מפיו שאינו נשמע
כבית מרדים מתוך שיר ערש. רוברט ואגנה
עליו מוטל התפקיד של הפרחח מארגן
המועדון, מצחיק בצורתו הנערית. לדבי ריי־נולדם
אין גם כן מה להגיש לצופה מלבד
העובדה שהיא היתד, פעם אשתו של אדי
פישר. היחידה היוצאת נשכרת מבליל ה־שיעמום
היא ד,כנסיה הקתולית, המציעה
כאן את עצמה כתחליף לבתי־השעשועים של
ברודביי.

מאוזן ־ .2חבל
ארץ בישראל .8 :
כינוס! .10 קשור
לגינוני טקס ! .1 3
קטל! . 14 חברה
לתובלה ציבורית!
.15 מדינה ים־
תיכונית; .16 ראש
השנה בשבט; .17
ירק; . 18 תריסר
ירחים; .20 כלי
בשח־מט; .21 גם
להנחת היד; .23
היפוכו של בהיר;
.25 שכון בקרבת
תל־ אביב; .27
מלכה פורימית ;
.29 חברת דלק;
.30ח״כ דתי! .32
כמה פנינים ב יחד;
.34 שר חי נוך
לשעבר; .35 בלע״זזה שוק! .36
מכה מרחבית; .37 כלי חקלאי; .39
מידת אורך; .40 בראש מכתבם של
אנשים דתיים; .41 אתר ארכיאולוגי;
.42 מנה בארוחה; .43 ריכוז עצים;
.44 בראש סיגריות מסויימות ; .45ה־מטכ״ל
האמריקאי.
מאונך .1 :פרח; .2על פני! .3
הוצאת ספר; .4סימן כיוון; .5ישוב
בקרבת נתניה; .6קיצור של יורם;
.7אני; .8אימון שדה; .9חמש אצ
בעות;
.11 אות הנצחון; .12 מטבע
אסיאתי; . 18 סמל הלא־יוצלחים! . 19
טקס הענקת הכתר; .21 .המעמד ה דתי
השליט ביהודה ; .22 סיגאר קטן ;
.24 ראשוני, יסודי ; .25 אינו זז
מן האדם, אלא בלילה; .26 מאפה;
.28 שליט איראן; .29 בן אדם; .31
אות יוונית; .33 שמה הראשון של
זכרון־יעקב ; .34 זרזו ! .38 חסר טעם ;
.41 בית־חרושת לתמרוקים; .43 על
כל בית.

תד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה, ממליץ לראותם:
• חתולה על גג פח לוהט (אסתר,
תל־אביב; עדן, ירושלים) — אליזבט
טיילור מנסה למשוך את ליבו של בעלה
ההומוסכסואליסט, לפי מחזה של טנסי ויל־יאמס.
ברל איבס.
• ארוכה הדיר לחרות (פאר,
תל־אביב) — דרכו של מוג־לב אל מעמד
הגיבור הלאומי. צ׳ארלס לוד,טון.
• אגנה מברוקלין (צפון, תל-אביב)
— ג׳ינה לולובריג׳ידה מעוררת סערה בכפר
איטלקי. מבדר.
• האילוזיה הגדולה (תל-אור, ירושלים)
— סרטו של ז׳אן רנואר על המלחמה
המנוהלת בידי ג׳נטלמנים.
• הדודני ם (אופיר, תל־אביב) —
ראה לעיל.

מבחדע שי רורבגווניבמערכות
ריהוט חדישות ביותר תמצאו אצל

הרה

ת ל ־ אביב, רחובבן ־ יהודה 78
מכירה כללית לרגל ריאודגניזציה
תכנון ביתי על־ידי אדריכלים
ונגדים מעולים • שידוד מלא
ושירות אדיב במחירים עממיים

מזה צוחקים המצרים

ב ע ריכ ת לילי גליל׳

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מב
המשתתפים בשליחת חוסר לעמוד זה יזנה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
י הזוכה בפרס השבוע הוא יוסף לניאדו, טבריה.

עילום * ,א ם

סיפור זה קיבלתי מסבי: פעם יצאו רבי שלום ורבי
ישראל לירושלים. אז עוד לא היו דילע׳נסים, והע-
ליה נעשתה ברגל. פתאום קופץ רבי שלום על גבו של רבי ישראל ואומר לו :״מעתה
ארכב עליך.״ «מה פתאום?״ שאל רבי ישראל. ענה לו רבי שלום :״הן כתוב
בפירוש — שלום על ישראל.״ רבי ישראל המסכן טיפס במעלה ההר, כשחברו
רוכב על גבו. עד שלפתע נעצר רבי ישראל והפיל את רוכבו בחוזקה על הארץ.
״מה עשית לי?״ צווח רבי שלום מרוב כאב. רבי ישראל רק חייך :״הלא כתוב —
יוסף לניאדו, טבריוז
תן שלום בארץ,״ השיב בתרועת־נצחון.

ולס צודקת

זה מול זה

״«״ אריה קרו

;מכס שודד בטלביזיה( -חרות)
אביגדור פרויד, תל־אביב
:ניבה ספרותית.
זלויה ממלכתית לקברנית המטוס
־,ירדני( .מעריב)
משה פלדמן, חיפה
:מעמד קברניטי המדינה.
!פחה טובה מעוניינת להכיר בחור
זשכיל( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
זנוסה בעבודות משפחתיות.
,מה זה פה, חלם?״ שאל הבוקר
:התפעלות שופט השלום ד״ר ח.
׳ובין, שעה שהובא בפניו שופט
;שלום ד״ר ח. רובין( .ידיעות
!חרמות)
מרדכי דן, תל־אביב
:אמת, מה זה פח?

״.וחמשיר
!שה כצעיר מבנרת
;יפה להתחיל עם גברת.
הוא טעה בסגנון
ומן הון אלי הון -
א השאיר את שיניו למזכרת.
אליעזר דומקה, חיפה

פרח בגן־ציבודי

אחותי כלה״

״גן נעול . .

ריקוד־כלולות פרואני של להקת אמה סומאק

העחת־עאר״ס
מכ ת בי ם ל שקותי
אני חסידה נלהבת של אתם יודעים מי. זו החכמה, שיש
לה תשובה לכל שאלה במדור המכתבים שלה. תארו לכם
על כן כמה התאכזבתי לראות שאין לה פטנט על צורה זו
של חוכמות, ושכמעט לכל עתון יש מדור כזה. כל מה
שצריך, זה כמה קוראים עם בעיות ועם כסף לבולים. כדי
להוכיח לכם כמה שזה קל, בחרתי שלושה מכתבים שהופיעו
בעתון אחר. מה שאתם מוזמנים לעשות, זה לחבר תשובות
למכתבים אלה, משעשעות ככל האפשר. ואל תחוסו על שולחות
המכתבים. שהרי זה לגמרי לפי מסורת הריתיות למיניהן
ללעוג למסכנות אלה. אם כן, לדרך:
חנית א א ת נערה נכונה, אך משום מה אץ

לד הצלחה אצל גברים. אינך מבינה מה היא
הסיכה הגורמת לגברים להתרחק ממך. את
חוששת שהם רודפים רק אחרי תענוגות וס־לירט
קל, ומאחר שאת כהורה רצינית, הם
מוותרים ע ליי ך.
מינה החיפאית - :את חמת־מזג ואילו בעלך קר
ואדיש, לדברייך. את סובלת מחוסר־סיפוק הגד
רם לך, לדברייך, למצב של מתח־עצכים שקשה
לעמוד בו. שאלתך היא אם עלייך להתגרש
מבעלך או להתנחם כהכרת מאהב.
הנערה המתמהמהת — :את יודעת כי את פוגעת
בשלום חיי-המשפחה של מכרך. את יודעת גס,
בי הוא לא ייפרד מאשתו ולא יישאך לאשה.
אך יש לו עליך ״השפעה היפנוטית״ בדכריך,
ואינך מסוגלת לסרב לו ואת ממלאה את כל
משאלותיו. אך את עצמך יודעת כי עליך לשים
קץ לפרשה זו. השאלה היא, כיצד?

הייתי יכולה להציע להן כמה עצות, לחברות היקרות האלה•
אבל אחכה למד, שדמיונכם הפורה יכול להעלות. בעוד
שבוע אפרסם את המכתבים שנית, עם ההצעות המוצלחות.

הסינים הציעושלום להודים

מזה צוחק״ם האמדיקחים

התנאי: שההורים יאמרו
של ום למוצכי־־הגכול שלהם.

כרושצ׳וב הגיע לארצות־הברית רמי נחת
עקב נחיתת ל1ניק 2על הירח

שנאמר: מרכה
מרבה נחת .

נחיתות,

״פני תינוק ״ ,הגאנגסטר הבינלאומי,
גורש מן הארץ, אחרי שהייה של יום

תינוק כן יומו .

ניקסון הכריז בניו־יורק כי אין כל הוכחה
שה טיל הרוסי אמנם פגע בירח

טיל קורה מכין עיניך.

מטוס מצרי חדר למסדרון האוירי הישראלי

ועורר סערה בחלונות הג-
כוהים בעולם.

״הבח נחיחזגז רננניין בצורח }אורח:י
נשותיך אוהבות אותי, ואני אוהב
אותו