גליון 1147 מתאריך 23 בספטמבר 1959

מו ר ך הראשי:

ורי *נגרי
ראש המערכת:
שלגם כוזו
עדרך משנה:
דוג »וי»

בלי בלע ׳ וואסביבן
רשוב גלישמון ,3ת ד 8בי 4סי סון M 7 u

mר i n .13* .לסבראיס . :עולססרס׳.
חסדביזו לאזר: וזעולס mnב».0 -
דפוס גרסה an aבע״ס, ת״א, סל 31139 .
: nsaanח ד ואל ובניו, תל־ א ביג
n o nאיננה אחראית לתוכן הסודונות.

העתון

הנקרא

מיברק בהול יצא באחד מלילות השבוע
ממערכת היעולם הזה, לכתובת ירושלמית.
״זכית בפרס השבועי בטוטו בחירות. גא
לקבלו במשרדי המערכת.״
למחרת, בשעה הקבועה, הופיע במערכת
צעיר חסון, ביישן במקצת. הוא הציג את
עצמו: משה גוזמן, תושב נחלת־שבעה, בית
ג׳נין, ירושלים. חיכתה לו ועדת הנאמנים

עודך כיתוב:
סייגי?שגז
כתב בביר:
יימגור

עזיו ת טי ת:

נלסהמערכתו
•דיזזקרו

חברי המערכת:
שיין גלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ,
רות י גרד, אברוזם זזרמגן, יוסף אבו־וזמרי,
אביבה ססז, אבנר פרי, עם ו6
קינו, שלמה?.יו.

ביותר

במדינה

לוח את ניחושיהם מן השבוע הראשון,
ובהתמדה, עד לערב הבחירות. על כן החליטה
להעניק פרס שבועי׳ לאחד משולחי־הניחושים
של כל שבוע ושבוע.
לסי הרישומים הסטטיסטיים, שנעשו על־ידי
משרד רואה־החשבון יעקב היגר, נקבע
הצועדות בראש
איזה הן שלש המפלגות
טבלת הניחושים, לפי.מספר הצירים הממוצע
שניתן להן על־ידי משתתפי הטוטו. השלוש:
38 צירים
מפא״י
20 צירים
חרות
11 צירים. אחדותהעבודה המשתתף שיקלע למטרה זו — או ית־

זובה-טוטו גוזמן (שמאל) מקבל את הצ׳ק על 50ל״י*
של סוסו בחירות: יעקב היגר, רואה־חשבון
מוסמך, המשמש כיושב־ראש הועדה: עורך-
הדין שמואל רחביה, ונציג העולם הזה דב
איתן. הם הודיעו לו כי זכה בפרס השבועי
הראשון של טוטו בחירות, מסרו לו צ׳ק
על־סך 50 לי״.
כיצד נקבע כי צ׳ק זה מגיע למשה גוזמן,
הצבר הירושלמי בן ה־ ,23 העובד כמכונאי-
קולנוע בקולנוע ארנון בבירה? משד. הינו
בלתי־מפלגתי, אינו מתעניין במיוחד בפוליטיקה.
אולם משראה את טופס הטוטו (דוגמת
זה המתפרסם בעמוד 6של גליון זה),
החליט לנסות את יכולתו. הוא ניגש
למלאכה בכובד ראש, החל מחשב את
סיכויי המפלגות בכנסת הבאה. .
הוא נעזר במידה רבה בקלפיות הנסיוניות
של וזעולס הזה, ניתח את תוצאותיהן, הוסיף
את הסייגים שנראו לו כנכונים, והגיע למסקנות
ברורות. מסקנות אלה רשם על־גבי
טופס הניחושים, צירף אליהם 500 פרוסה,
וחיכה לתוצאות.

אילו היה זה נחשון רגיל, היה מחכה עד
למחרת הבחירות, כאשר היה נקבע הזוכה
בפרס הגדול של 1000ל״י לפחות. אולם
מאחר והנהלת טוסו בחירות היתר, מעוניינת
שניחושי המשתתפים ישמשו גם דגם של
דעת הבוחרים הפוטנציאליים במשך כל השבועות
עד לבחירות, החליטה לעודדם לש־

קרב ביותר אליה — יזכה בפרס הראשון.
משה גוזמן זכה בפרס, בזכות ניחושו:
38 צירים
מפא״י
19 צירים
חרות
11 צירים.
אחדות העבודה
אגב, רקעל מנת לספק את סקרנותם
של מזכירי המפלגות: שתי המפלגות שצעדו
אחרי מפא״י, חרות ואחדות־העבודה, בניחושי
השבוע, היו: הציונים הכלליים ( 10 צירים)
ומפ״ם (תשעה צירים).

משה גוזמן נהנה מיתרון גדול, כפי שנהנו
יתר המשתתפים בטוטו של שבוע ראשון
זה: יתרון הזריזות. מתוך חשבון נכון, כי
ההשתתפות תגבר עם כל יום שיעבור,
העדיפו להיות דווקא בין הראשונים. בצורה
זו, התחלקו סיכויי הזכיר. בין מספר קטן
יותר של אנשים.
דבר זה יכול לשנות פתגם ידוע, לנוסח
חדש: זוכים ההולכים ראשונה.

* מידי חבר ועד־הנאנזניס טל טוטו־בחירות,
דובי איתן.
מכתבים איש השנה
הנה הצעותינו לאנשי השנה: איש השנה
בזי הרוש, שהעלה על פדר־היום את
השאלה העדתית; העולם — כרושצ׳וב,
כובש הירח ; המרחב — האסם, שסיכל את

כל מזימות עבד אל־נאצר; ספרות — יהושע
(״סיפור הארבעה״) בר־יוסף הנודקונפור־סיסט;
עתונות — אמנון (״האמת על המחתרת
העיראקית״) קפליוק, שדפק אתכם;
נשים ונוער — יעל (״פנים חדשות במראה״)
דייז, שהראתה את פני הדור הצעיר: תיאט-

רגז — אברהם (״הערב אימפרוביזציה״)
הלפי: כנסת — שושנה פרסיץ.
ח. ארד, מ .ליפשיץ, הקריה, ת״א
איש השנה — מנחם בניו, אליו הקשבתי
בחיפה עם עוד 20 אלה איש; איש הכנסת
— יוחנן באדר; מדיניות — גנרל שארל
דה־נול; ספורט — גיולא מנדי; כלכלה —
ד״ר בנימיו אבניאל; ספרות — משה שמיר.
גור ריזלר, חיפה
תשנה, כמו כל שנה, עד מאה ועשרים:
דויד בו־גוריוו!
יהושע פסט, ירושלים
בחירתי לאיש השנה: השופט זיסמו, יושב
ראש ועדת הבחירות המרכזית: במרחב —
השופט פאדל עבאם אל-ם הראווי, אב בית־הדי!
העממי בבנדאד; בעולם — ד״ר פידל
קאסטרו.
א. כדורי, רמת־ יצחק
איש השנה — דויד בז חרוש; עולם —
ריצ׳ארד ניקסוו; צעיר — בז־הרב משה
נסים; מדיניות — גולדה מאיר; כנסת —
יגאל אלה: משפט — השופטת שטרקמן;
ספורט — מאנדי: ספרות — ס. יזהר;
תיאטרון — מאיר מרגלית: מדע — אבא
אבו.
אפרים נסים, נתניה
מכיוון שהבחירה נקבעת לפי השנה היהודית
חייבים כל המועמדים להיות יהודים.
לגבי שטחים כמו נוער, ספורט, אמנות
ועתונות, איו בעיה. ואילו קצת רצוז־טוב
יפתור את הבעיה לגבי איש העולם ואיש
המרחב. הצעותי: איש העולם — אשת בנו
של כרושצ׳וב. בחירה זו תרמז בעדינות על
חשיבותו של כרושצ׳וב אדון הלוניק, מבלי
להזדקק למסור לו את תואר איש העולם.
הצעתי לתואר איש המרחב: גמאל עבד אל-
נאצר. הוא אמנם לא יהודי, אבל הוא מדבר
כל־כר הרבה על יהודים, שבטח יש משהו
בנו.
דרור וייס, נתניה

מכתב מן הכלא

הרשו לי לומר מעל דפי העולם הזה
כמה מלים לראש פלונות הפועל, אדו! יוסף
אלמוגי. הוא הכריז כי אי! זה לפי כבודו
להניב על הגשת רשימת עולי צפו! אפריקה
לבחירות, אשר אני עומד בראשה. ולהתחבר
עם איש-האנרוף באבא סירי, המטיל את
טירור מפא״י על כל
וארי סליב — זה
כז לפי כבודו?
ארוז אלמוגי שכח
כנראה את הפעולות
שתוכננו נגד אורחים
שלווים בליל
ה־ .31.7.59 הוא שכח
את ההתפרצויות לבתיהם
של מתנגדי
מפלגתו ערב הבחירות
לכנסת השלישית
וערב הבחירות
האחרונות להסתדרות.
הוא שכח את
הודעתו המחפירה, למחרת
ההפגנה שפרצה
בגלל פציעתו
אלמוני
של אל־קריף. כי י־גייס
את הפועלים נגד הבריונים. בלי בושה
קרא לערה שלמה פושעים ובריונים.
בעצם, צדק ארוז אלמוני שלא החשיב את
בני העדה הזאת בי! מחנה הפועלים שלו.
כי אי! בני העדה הצפודאפריקאית זוכים
למקום־עבודה מתאים, חוץ סיחידי-סנולה או
כדאיניקים. הוא נם לא התבייש לפרסם שקרים
בעלון־התעטולה ״ישר לעניי!״ ,היוצא
ממטה הבחירות של טפא״י, אשר בראשו
עומד אדו! אלמוני עצמו. באותו עלו! נאמר
בי אני וחברי מקבלים משכורת מארגו!
ליכוד עולי צפו! אפריקה, ואף שחברי שס־טוב
משתכר 600ל״י לחודש כפועל נמל.
האם פועל-נמל צמוד — בעל וותק של
שמונה שנות עבודה — המובטחים לו 18
יום עבודה לחודש, יכול לזכות במשכורת
דשנה זו? נבו! שבנמל חיפה ישנם כאלה
המשתכרים סכום כזה. אבל אלה הפועלים
הקבועים, בני חסותו של אדו! אלמוגי,
המקבלים כל מיני עבודות הנושאות פרמיות,
וגם מכפילים את משמרתם. וזאת, על
אף העובדה שישנם טחוסרי־עבודה למכביר.
אותו עלון גם הזכיר את חנותי, שהפכה
משרד זמני של הארנוז, כאילו אני שותף
בה עם שמטוב ואלקובי מחלוף. חנות !ו
שייכת לי ואני חייב עדיי! עבורה כמעט
4000ל״י למשרד הבטחה, כהלוואת שיקום.
לא קיבלתי מעולם פרוטה אחת עבור שכר־

דירה של החנות או עבורי. הכל התנהל
בהתנדבות ולא במשכורות מנופחות, כפי
שרגיל מנגנונו של אדון אלמוני הנכבד.
אילו היה הכל נשר במפלגתו של מר אלמוני,
לא היה נזקק למיליון־וחצי לירות
לתעמולת הבחירות. בכפו זה יכול היה
לשקם כמה מעברות, והיה רוכש קולות לא
בתעמולה אלא במעשים.
דויד בן־הרוש, במעצר, טבריה.

מי יגאד את יגאד זי
העולם באמת עגול — אפילו העולם הזה
למסקנה וו הנעתי כאשר קראתי את מאמרו
של יגאל מוסינזון (העולם הזה ,)1146 בר
הסביר כיצד נבנם לבוץ כספי. לא מלאו
עדייו שנתיים מאותו ליל־חרפה בו העלתה
הבימה את מחזה הרפש ״זרוק אותו לבל•
בים!״ שהסיח לחיסול העולם הזה, והנה
בא מחברו של המחזה עצמו ופוגה לאותו
שבועון, מתור אמונה שהוא יפרסם את
דברי־הפברחו בכנות. אכן, סיבוב של 360
מעלות.
דליה שורץ, תל־אביב
מר מוסינזון היקר: שכחת לציי! את.
הסיבה העיקרית למצבר הבלתי־נעים: הם
זרקו אותר לכלבים! באמת לא יפה, אחרי
כל מה שעשית למענם
אליהו הראובני, חיפה
שום דבר לא יפליא אותי יותר. לא אתפלא
אם בנליונבם הבא •גן תפרסם קריאה
נרגשת של העורר לפתוח במגבית, בסיסמה
:״העי_לם הזה יגאל את יגאל!״ ואת
כבר לא זוועה, זה גועל נפש!
א. לוין, תל־אביב
לא, גואל נפש.

מעשה מרפת

ברצוני לציי! כא! מעשה מופת. המקום:
הדר־רמתיים. המבצעים: ששה צעירים וצעי רות,
מרביתם סטודנטים ובוגרי־שמיניות
וצה״ל. ומעשה שהיה, כד היה:
צעירים אלה העלו רעיו! ,לערוד נשר
ריקודים — ״גרנדיוזי״ ,כפי שנכתב במודעות
— שכל הכנסותיו קודש לאילנשיל־פוליו,
הארגו! למלחמה בשיתוק ילדים. שום
גורם, לא פוליטי ולא ארגוני, לא עמד
מאחוריהם ולא היה כל גיבוי פוליטי למפעלם.
הם עמלו ללא ליאות בתיכנון התוכנית
-מכירת כרטיסים, השנת מתנות להגרלה,
הכנת משקאות וכיבודים — אפילו המנחה
היה אחד מהם, והוא עשה זאת בהצלחה
מרובה. כאשר נערכו החשבונות, היה הרווח
הנקי 610ל״י. האי! זה מעשה מרהיב־לב,
בנוף הנוער של היום?
אלכסנדר כהן, הדר־רמתיים

מרום בטוח

בערב 20.9.59 באתי עם מכוניתי לרחוב
נליקסוז בתל־אביב, להחנותה ברחוב כדי
להיכנס עם משפחתי לקולנוע ח! .באתי
במיוחד בשעה מוקדמת, כדי לתפוס סקופ
באיזור זה, המשמש מקום־חניה לכל מי
שבא לאחד ם! האולמות הבאים: ח! ,אסתר,
תל־אביב, הוד וקפה בוסת! .להפתעתי עצרו
אותי כמה שוטרים צבאיים, מנעו ממני להחנות
שם אח המכונית. הם שמרו את
המקום עבור מכוניות קציני הצבא, שקיבלו
חלק מ! הכרטיסים להצגת הסרט אנה פראנק.
איני מבי! מדוע צריכה המשטרה הצבאית
להבטיח טקומות־חניה מיוחדים לקצינים,
בעיקר לאור העובדה, שבשעה שאני לא
יכולתי למצוא מקום חניה קרוב, נשאר כל
רחוב נליקסו! ריק ממכוניות.
אם הצבא עושה זאת היום, מי מ וגע
מחר מפקחי העיריה לסגור את הכביש, כיו!
שחלק מן הכרטיסים ייקנו על־ירי עובדי
מחלקת הנקיו! שלה?
ד״ר ל. י .ברנדשטטר, תל־אביב

האגרוף מדבר

ביום חמישי, השלישי לספטמבר, הלכתי
יחד עם חברי לאסיפה בה נאם משה דייו,
בשכונת הבוכרים בירושלים. במשר חצי
השעה שהוא נאם לא היתה כל הפרעה.
לאחר הנאום התאספו ילרים, שהגדול בי ניהם
לא היה בגיל ,15 והתחילו לצעוק:
״בני! לשלטון״ .פלוגות אגרוף מיוחדות.
שציפו כנראה לכר, התערבו והחלו להכות
את הילדים. כשיצאתי להגנתו של ילד שהוכה
עד זוב דם, התנפלו מספר בריונים
עלי, הכוני והפלוני על הרצפה. רק חברי
הצליחו להצילני. כשהניעה למקום המשטרה,
לאחר חצי שעה, נעלמו הבריונים כלא היו.
אברהם הללי, ירוישליס

מי האיש המסמל את מאד
רע-השנה של תשי״ט? מי

איטז המזנה
תשי״ס
בגליון הבא, גליון מוגדל
של ערב ראש־השנה, יודיעו
עורבי ״העולם הזה״ על
בחירתם -ככתכת־ענק על
איש-השנה ובן על אנשי העולם,
המרחב, המדיניות,
הבנסת, הבלכלה, המשפט,
האמנות, התיאטרון, הספרות,
העתונות, הדת, המדע,
הרפואה, הספורט, האשה והאיש
הצעיר של תשי״ט.

העולם הזה 1147

••־,יתי לו למר שלום לוין, הדיקטטור
] 4הגדול של הסתדרות המורים, שהשמיע
השבוע זעקת קרב.
לקריאתו, נזעקו רבבות מורים אל חדרי־המורים.
הם הקריבו את הפסקת־האוכל
הגדולה. הם התלכדו מאחורי גבו הרחב
של מנהיגם ויצאו חוצץ להגן על כבוד
המורד״

ואפן, זו מטרה קדושה. במדינתנו,
אץ קדושה ממנה. כולנו
חייכים להיזעק למענה. כי מכל
נכסי האומה, ככוד המורה הוא
אחד היקרים כיותר.

* Vמנ& ,נראה כי הגורם המיידי של
ץ ! זעקת־הקרב לא היה מתאים ביותר.
בתל־אביב התקוממו ההורים ופרצו לאחת
הכיתות של בית־הספר דוגמא. הם השביתו
את הלימודים בכוח. ודרשו את סילוק
המורה ציפורה דוידסון. הדבר הובטח להם
קודם לכן, וההבטחה אף קוימה. אולם אחרי
שבוע חזרה דוידסון בתרועת־נצחון לכיתתה.
קשה לתאר זעזוע חמור יותר בחיי
ילד מאשר לראות את הוריו מתפרצים
לכיתה כדי לסלק את מורתו. בטחון הילד
בסדרי העולם מתערער. עולמו הרוחני
נסדק, כאילו ראה את אבא מכה את אמא.
הנזק יכול להישאר לכל חייו.
לכן קורא שלום לוין להיחלץ להגנה
על כבוד המורה, כבודה של צפורה דויד־סון.

הוא
ילד קשה־תפיסה מטבעו, בעל מנת־

שכל נמוכה.

השאלה האמיתית היא הפוכה:
מדוע אין מקצוע זה מושך, כיום,
את מיטב המוחות, את מיטב
הלבבות?

זהו מקרה קיצוני. אולם יש כיום בארץ
מאות, ואולי אלפים, של מורות כאלה. הן
וותיקות, יש להן זכויות. צריכים לדאוג להן.

אם נרצה ככף ואם לא, בחכרה
המודדנית נמדד המימד החברתי
של כל מקצוע לפי משכורתו. ואין
בישראל מקצוע ירוד יותר, נחות
יותר, מאשר מקצוע ההוראה.

האפשר לתאר את הנזק הנפשי
הנגרם לילד כזה, בגיל בו יבולה
בל חרפה חברתית קטנה לעקם
את רוחו ללא תקנה?
אולם אסור למסור להן ילדים.

^ קצה הי טני של מקצוע ההוראה עומד
Jסוג שני של מורות, שהוא אולי גרוע
מן הראשון.
אלה הנערות אשר בסלאנג הצברי הטוב
קוראים להן ״קצ׳קס״.
למה הן הלכו להוראה? לרוב הרגישו
בגימנסיה שאין להן סיכויים לקבל תעודת־בגרות.
המנהל, שאינו מעוניין בתלמידות

כל תשובה לשאלה זו צריכה להתחיל
בפרט חומרני: המשכורת.

בארצות הברית, שגם בה טוענים נגד
המשכורות הירודות. של המורים, מקבל
מורה בבית־ספר יסודי משכורת ממוצעת
של 400 דולאר לחודש. בלירות ישראליות,
זאת משכורת ממוצעת של 720 עד 1000
ל״י — תלוי בשער המטבע.
בישראל זוכה מורה בבית־ספר יסודי, אם

חינוכו של כל ילד, חיקך ידיעותיו
וגיבוש אופיו, הפכו גורם
חשוב לגבי הכלל.

בכל כיתה ישנם שניים־שלושה הורים
רוטנים, לרוב של ילדים נחשלים, או הורים
המשוכנעים כי המורה אינה מעריכה כראוי
את גאוניות ילדיהם. אולם בכל כיתה הגונה
נשארים רוטנים אלה מבודדים. רוב
רובם של ההורים מוקירים את המורה
ומעריכים את מאמציה.
והנה, אם הורים נאורים, בני צפון תל-
אביב, משתתפים במלוכד במאורע מחפיר
כזה — משמע שמשהו כאב להם מאד־מאד.
משמע שד,ם דואגים דאגה עמוקה לדבר
היקר להם מכל: ילדיהם. ואם נוצר מצב
כזה, קשה לשחרר את המורה מן האחריות.

יתכן שהיא מסורה. יתכן שהיא
עושה כמיטב יכולתה. אף למען
כבוד המודה, כבוד מקצוע ההוראה,
מוטב לשחררה מתפקידה.

אין לשכוח אן? לרגע את המספר
הגדול של המורים חטובים, החדורים
אהבה אמיתית לילד, הרואים
כמקצועם שליחות והמפיקים ממנו
סיפוק עמוק. אולם ספק אם סוג
זח של מורים מהווה כיום רוב
כמקצוע. כפל חדר-מורים, בכל
כית־ספר, חוא נתקל כסוגים אחרים
של מורים ומורות.

ישנו סוג של מורות קשישות, מרירות
ושונאות־חיים. המהפכה האדירה של החינוך
בדור האחרון, הקשורה בשמו של ג׳ון
דיואי, עברה על פניהן מבלי להשאיר את
רישומה. אלה המודות הצובטות את אוזן
הילד, המטילות על ילד שובב להעתיק 500
פעם את המשפט :״אסור להפריע בשיעור״.
לפני כמה ימים שמעתי סיפור מזעזע.
הדבר קרה בבית־ספר ממלכתי בסביבת תל־אביב.
ילד נשך את רעהו בשעת מישחק
בהפסקד״ המורה העמידה אותו על ארבע
במשך כל השיעור הבא, כשעל צוארו תלוי
שלט :״זהירות, כלב נושך.״
באותה כיתה — כיתה א׳ — התהלך
ילד במשך ימים שלמים כשעליו שלט:
״אני ילד טיפש״ .בסוף השנה נתברר כי

הטענה הנצחית נגד המורים
היא שהם עובדים שעות מעטות
ביום, זוכים?1חופשות ארובות.
אולם חופשתו של המורה אינה
פרס, אלא תנאי מוקדם לעבודתו
היעילה. עליו לחשוב, לקרוא, להרחיב
את אופקו, לשמור על רעננות
רוחו -פן יהפוך לפגר רוחני,
הממית כתלמידיו בל זיק של ענין.

ך* עם היה המורה אדם מכובד בחברה.

IUיחד עם הרופא, עורך־הדין והכומר
(או הרב) השתייך לקומץ המכובדים של
הכפר והעיירה. הוא היה מנהיג אינטלקטואלי
של הציבור, שהעריץ אותו ושאל לעצתו.
בכפר הערבי עוד קיים מצב זה, והמורה
הערבי ברחבי המרחב, וגם בישראל, הוא
מנהיג חברתי, חלוץ פוליטי, מרכז תרבותי.
בינתיים התחוללה מהפכה בעולם. חינוך־
החובה שבר את המונופולין של המעטים על
ההשכלה, הפך את החיים האינטלקטואליים
לנחלת הכלל. הדמוקראטיה המודרנית הפקידה
בידי ההמונים את ההכרעה על בעיות
מסובכות וגורליות.

ונשאלת השאלה: האמנם ההורים
הם שפגעו ככבוד זה? האמנם
אשמים הם?

tatבור חמורה תלוי קודם כל באישיותו
Jשל המורה עצמו. ומבחינה זו, נפגע
כבוד המורה בישראל יום־יום במאות, ואולי
באלפי כיתות ברחבי המדינה.

הראשונה לכיתה? שנה אחרי שנה תעסוק
בדיוק באותו הדבר, תחזור על אותם
השעורים. משכורתה תגדל בצעדי צב, תגיע
לבסוף, אחרי עשרים או שלושים שנות
עמל, להכנסה אליה מגיעה עורכת־הדין או
הרופאה אחרי שלוש־ארבע שנים.
ונוסף על כך: הבלאי העצום של עצבים
וקול, אשר מקצוע זה מביא עמו מטבעו.

מיון

עריה אג ירידה: תה תהיה תזוה הגוער עזתכוצב כאן?
כושלות שיכתימו את שם בית־ספרו, יעץ
להן לעבור לסמינר. שם יותר קל.
היתד. להן עוד סיבה: הגיוס. בהיותן
תלמידות הסמינר, נדחה גיוסן. זה נתן להן
שהות למצוא התן ולצאת מכל הצרה
הזאת. ואם לאו, ניתן להן לשרת בתור
מורות, בתנאים נוחים מתנאי הטוראיות,
שהתגייסו בזמנן ונשלחו לתפקידים שחורים.
בשנה האחרונה היתד, לי חוזיה מדכאה.
נפגשתי בקבוצה של סמינריסטיות, שעמדו
לסיים את חוק לימודיהן והחלו נותנות
שיעורים־לדוגמה. מלבד אחת או שתיים,
שהראו ניצוץ של ענין וכשרון, היה זה
אוסף אינפנטילי.

נחרדתי למחשבח שבידי כל
אחת מהן יופקדו, כבוא היום,
חמשים ילדים תוססים, צמאי•
חיים, אשר בית־הספר יהיה להם
השער לעולם.
היום הזה בא, בינתיים. עתה כולן מורות,
מעצבות דמותו של הדור הבא.

* it it

ין הרכה טעם לשאול: מדוע הולך
וגדל אחוז המכשפות והבחזזות בחדרי

המורים?

אותה שעה גדל עד אין שיעור חלקם של
המדע והטכניקה בחיי החברה. המדענים
החלו מכריעים מלחמות במעבדותיהם. הניהול
התקין של משק תעשייתי אדיר, ושל
שרותים חברתיים מסועפים, חייב רמה
השכלתית ותרבותית גבוהה, לא של מעטים,
אלא של רוב החברה.
אותה שעה החדירה הפסיכולוגיה המודרנית
את ההכרה בחשיבותן העצומה של שנות
הילדות לגיבוש נשמת האדם. היא הבליטה
את כוחו העצום של המורה לפתח את הילד
— או לדכא את תכונותיו.

בל זה היה צריך להביא לעליה
מתמדת של קרן המורה. המוזר
הוא שבארצות רכות, וביחוד ישראל,
קרח ההפך. בכל שתרומת
המורה הפכה חשוכה יותר, הידרדרה
רמתו הציבורית והחומרית.
it it if
* שנן דרכים רבות להתאבדותה של

לילדים, אחרי כמה שנים של עבודה, למשכורת
של כ־ 200ל״י — שכר פקידה
מתחילה במפעל פרטי.

מדינה. אך נדמה כי הדרך הבטוחה
ביותר היא להפקיר את ילדיה בידי מורים
נחותים, אדישים ובורים.
אחת הסיסמות החסודות ביותר שריחפו
מאז ומעולם בחלל הישוב העברי היא
שאנו מעדיפים את האיכות על הכמות. בניגוד
לשכנינו הערבים, הנבערים כביכול
מדעת, נשמור על רמתנו התרבותית הגבוהה
ונוכל לכל צרינו.

Uא על המשכורת לבדה יהיה אדם.
/צעיר המסיים את חוק לימודיו והמחפש
את דרכו בחיים, אינו חושב רק על שכרו
בחודש הראשון. הוא חושב גם על סיכוייו
להתקדמות, לעליה בסולם החברתי.
כשאדם נכנם לבית־הספר למשפטים, הוא
רואה את עצמו בדמיונו כפרקליט פלילי
מפורסם, כשותף בפירמה גדולה של פרקלי־טי־חברות,
כנשיא של בית־משפט מחוזי.
יתכן כי לא יעשה לעולם דבר מלבד עריכת
תביעות לפרעון שטרות. אולם הוא מאמין
שיש לו סיכוי של קאריירה, אם אך יעמדו
לו כשרונו ומזלו.
על מה יכולה לחלום מורה הנכנסת בפעם

בעוד רמת ההוראה אצלנו יורדת משנה
לשנה — נתקפים שכנינו על־ידי תאוותי,שכלה.
אצלם מתחוללת מהפכה חינוכית,
והמורה הוא חלוצה.
לשמור על כבוד המורה? לכך לא יספיקו
אסיפות־מחאד. בהפסקת האוכל, ביחוד כשהן
מוקדשות לנושא מפוקפק מאד.

אם זאת המשכורת אשר החברה
הישראלית מוכנה לשלמה תמורת
עיצוב נשמת ילדיה -מה הפלא
אם המורה זוכה ליחס כללי של
בוז וזילזול, כשלומיאל שאינו מתאים
לשום תפקיד רציני?

סיסמה יפה -אכל מה אנו
מוכנים לשלם תמורתה?

לכך דרושה התעוררות ציבורית
שתחולל מהפכה בתפיסות המדינה,
שתעלה את משרד־החינוך
לדרגת החשיבות של משרד־הכט•
חון ומשרד־החוץ, שתהפוך את
ההוראה לקאריירה שתמשוך את
לב טובי ומובשרי הדור הצעיר.

1111י 1 1י ל

בראיון גזיווזד וווכיד עורך־הדין גדעון האווגר. זזבר הגהרת
הוזפרגה הפרוגרביביוז וווועוזד הגופרגה רכנעת כי

המדינה רגעו האזרח

וזיא אוזו! פהנוויות וזינוור שר פעידות גזפרגוזו, הוובורוו
וזר \2בשרט־ון פאז וזפפשרוז וזופניו!.

מר האוזנד, כיצד תסביר את העובדה פי למפלגה
:הפרוגרסיבית, הידועה בעל-מעמדיותה, משיכה מיד
חדת גם לחוגי האינטליגנציה?
העדר האינטרסנטיות והוסר הנוקשות של המסגרת המפלגתית
מצד אחד והסברה המכוונת לתבונה ולא ליצרים, הם הגורמים
המהווים, לדעתי, את כוח המשיכה לגבי חונים רחבים של האינטליגנציה.
סיסמה כמו, בחירות
אזוריות — היא השלטת
מיעוט על העם; בחירות
יחסיות — ביטוי נאמן
לרצון העם״ אולי אינה מלהיבה
יצרים, אבל היא עומדת
בביקורת ההגיון.

זאת אומרת, אגב,
שאינכם תומכים בדרישתו
של בן־גוריון
לשינוי שיטת הבחירות?

כמובן
שלא. קודם כל —
אין הבחירות האזוריות
פטנט המביא מרפא למדוזים
הציבוריים. זאת בסך הכל
שיטה התפורה לפי מידתו
של מישהו אחר ושונה. לגורם
האישי־אזורי יש מקום
— בבחירות עירוניות, למשל,
או בבחירות לאיגודים
מקצועיים. אבל בחיים
המדיניים איש עוד לא המציא
דרך יותר סובה ממפלגות.
מד, זאת אומרת ביטול
הבחירות היחסיות? להחניק
כל דעת מיעוט ולפצל את
העם לשני מחנות בלבד,
•לימין ולשמאל, מבלי לתת
אפשרות לגוזני הביניים להתבטא.

בבר מדברים על
התבטאות, וודאי שמת
לב בי הנוער לא כלבד
אוהב להתבטא בבעיות
פוליטיות. כיצד,
לדעתך, מר האוז•
נר, אפשר לקרב את
הנוער לבעיות אלה?

ב־ 33%לגבי הבחירות הקודמות להסתדרות. עלייה הגדולה בהרבה
מהגידול היחסי של אוכלוסיית הבוחרים בין הבחירות. וחושבני
שהתמונה לא תהיה פחות טובה בשלישי לנובמבר.
כי בזאת מתבטא כוחנו — ביכולתנו להביט על הכל דרך
המשקפיים הממלכתיות — המדינה למען האזרח, הממלכתיות מעל
למפלגתיות וכמובן שהישגינו מדברים בעדנו — בכנסת השנייה
השגנו חינוך ממלכתי —
לא אנחנו בלבד, כמובן —
אבל הזזנו ועודדנו כוחות
עד שנפלה ההכרעה. בכנסת
האחרונה — העברנו שרות
תעסוקה ממלכתי.

ככל זאת, למה חייב
הנוער לבחור כפרוג
רסיכים?
תראה. נתחיל בשמאל הקיצוני.
על־מנת להצביע עבור
מק״י יש להיות קומוניסט
משוכנע. אשר למפ״ם
— הרי תביעותיה להלאמת
האוצרות הטבעיים ולהקמת
סכר מוחלט בפני היזמה
הפרטית — לו נתקבלו היו
מפסיקות את ההתפתחות
הכלכלית של המדינה וזאת
במדינה שמשימת היסוד שלה
היא קליטת עלייה.
אשר לאחדות־העבודה הרי
היא פשוט מפלגה המחפשת
אחר צידוק לקיומה. מבחינה
כלכלית, לא חידשה כלום.
ומבחינה בטחונית — ברור
כי בנסיבות הקיימות מלל
אקטיביסטי הוא בבחינת צע־קנות
חסרת תוכן ממשי.
והרי גם האקטיביסטים של
מפלגה זו נכנעו למציאות.
אם כן, מה מייחד אותם?
מאומה!

מפא״י? היא רוצה לתפוש
בשלטון הבלעדי למרות שלא
קיבלה את רוב הקולות
נוורך־הדין הירושרווי גד בון הא\ז!ר, בן .44 הוא
בשיטת הבחירות הדמוקרטית
ביותר (שהרי בחירות יחסנכון.
הנוער פשוט מס בוגר האוויברם־יבוה הנובריוז(הרבי הרווז. היל!־
יות הן בבואה נאמנה ביותייג
מהחיים הפוליטיים וזה בווריה. פירובופיה) וביוז־הנובר רוושבבויב. היה
תר לרצון העם) ועתה מנסה
מכמה סיבות: הנוער
קודם־ יו״ר הבתדרוו! הבבוודובויגו בעוי הבפר הרבן
מפא״י לקבל יפוי־כוח זה
כל ממש בוחל בחוסר ה
כנות של החיים הציבוריים, וראשיה נוררנזו! הנוורב השניה. שיגזש כהובע
על־ידי שינוי שיטת הבחירות
לשיטה שאינה אלא
הנוצור.
הוא מואס במנהיגים שתוכם בררי שר צה״ר בנוזזוו ירושריב בינוי
סילוף הדמוקרטיה.
אינו כבודם, מנהיגים שרוהציונים
הכלליים הם אינטרסנטים מעמדיים, מהצד השני של
ממות הממלכתיות בגרונם ושרץ המפלגתיות בידם. וכאן היתרון הגדול
הקשת ותכססנים (פרשת נסים, פרשת פרסיץ) .פשוט לא נוח להם
של המפלגה הפרוגרסיבית — העקביות הרעיונית שלנו במלחמה
עם עצמם. הם נגועים מימין במה שמפא״י נגועה משמאל.
למען ממלכתיות של אמת, להעדפת האינטרסים של הפרם והציבור
על אלה של המפלגה והמעמד, הם המראים לכל — וגם לנוער,
ייתכן וחרות היתד, יכולה להיות אופוזיציה לגיטימית לו באמת קיימת כמובן — כי קיימת אפשרות לכנות בחיים הציבוריים וכי
התנהגה כמועמדת אלטרנטיבית לשלטון. אבל מי שמסוגל, בתנאינו,
מפלגה המעדיפה את כלל הציבור על איזשהו מעמד של
לדרוש פרסום תקציב הבטחון, או מי שאין לו כל תכנית כלכלית
אינטרסנטים.שהפרוגרסיבים, למשל, הם היחידים שאינם מוציאים את של ממש ...ומה אומרת הסיסמה הסתמית של שינוי המשטר?
כך יוצא
לא לקלוט עלייה? לא להעצים את צה״ל?
כספי המגביות לביצור עמדות פוליטיות ומעמדיות, אלא משקיעים
אך ורק בשרותים ציבוריים חיוניים ככפרי נוער, בתי־ספר ומוסדות
חרו.ת פשוט משחקת לידי מפא״י. אפשר להתיחס לחרות כפי
שעקרת־בית רצינית מתיחסת לעכברים בביתה. היא פשוט לא
חינוך למיניהם.
רוצה אותם (בנמשל: הפרוגרסיבים לא רוצים את חוסר האחריות
ומה עוד מייחד את מפלגתף, מר האוזנר?
הממלכתית בהכרזותיהם של אנשי חרות ולא את ההופעות ה״מרי-
קודם כל ומעל לכל המלחמה למשטר של חופש האדם, ולא
חות״ רע כנשיאת המנהיג על כפיים) .מפא״י, לעומת זאת, זקוקה
לחינם הסיסמה המרכזית של הפרוגרסיבים היא ״חופש ורווחה״.
לחרות כפי שרק חתול זקוק לעכבר — החתול זקוק למי שיילחם
הפרוגרסיבים היו רוצים לראות את זכויות היסוד של האזרח
עמו. כי באיזה דגל תנופף מפא״י על השמאל אם לא בחרות —
מבוססות בחוק. הרציתי לפני כמה זמן בכנס בינלאומי של משפטנים
מין פלשתיים חרותיים עליך, השמאל!
בירושלים ותבעתי הצהרה על זכויות האדם, שלא לדבר כבר על
חוקה כתובה. כי כיום זכויותיו של האזרח הישראלי מובטחות רק
אשר לדתיים, זכותם של אזרחים להיות דתיים. אבל לקבוע
בזכות בית־המשפט — שאליו אפשר לפנות אם קיימת פגיעה ב־ 1959 מסגרת מדינית לפי עקרונות דתיים ולא לפי אמונות
בזכויות האדם. אך למעשה חסרה מגילת זכויות ואין אסמכתה
חברתיות
כתובה בחוק לזכויות האזרח.
BKבן?
כי אצלנו, הפרוגרסיבים, חופש האדם הוא העיקר. האדם הוא
המטרה ולא האמצעי. ולכן תבענו והשגנו חופש תנועה (בטול
יש לבחור בפרוגרסיבים. הם התורמים לממלכתיות על־ידי, הייתי
קשיי היתר יציאה) ,אנחנו תובעים אפשרות לקיים את חוקי
אומר, לימוד מפא״י תחת לחץ. לאט, אבל בטוח, אנו משנים את
המדינה (חוק מס הכנסה, ש־ 85%מהצהרות הנישומים לא
פני הדברים. אחרי הישגינו בחינוך ממלכתי, בשרות תעסוקה
מתקבלות בשלב הראשון — הוא חוק שיש לשפר).
ממלכתי, אנו נלחמים עתה לבטוח בריאות ממלכתי, להקלות במם
עורד־דיו האוזנר, מה הם, בעצם, סיכויי מפלגתף
הכנסה. ייתכן שייקח שנים להגשים את הפרוגרמה שלנו — אולם
בבחירות הקרובות?
אנו מגשימים אותה. השווה, בעצמך, את הישגינו לעקרות המוחלטת
אגיד לך. לכנסת השלישית קיבלנו 38 אלף קולות ועלינו מארבעה
של הכוחות האופוזיציוניים, שלא השיגו דבר משך 11 שנות
חברי כנסת בכנסת השנייה לחמישה חברי כנסת בכנסת השלישית.
המדינה. כך שרק כוחם המוגבר של הפרוגרסיבים יביא לתיקון
והנה, באביב שעבר, בבחירות להסתדרות קיבל ״העובד הציוני״,
יסודי של המשטר, לחיזוק הדמוקרטיה במדינה ולביצור חירות
האזרח.
שהוא הסיעה הפרוגרסיבית בהסתדרות 28 ,אלף קול, שזאת עלייה

מוגש על־־ידי המפלגה הפרוגרסיבית --
במדינה העם
פסוק חנ״כ
הקול הרוסי התקיף בקע מן המקלט,
מעל גלי קול ישראל. היה זה קולו של
ניקיטה כרושצ׳וב, שדיבר בעצרת או״ם. הוא
העלה חזון דמיוני: פיזור כל צבאות העולם׳
חיסול כ? פצצות האטום והמימן, פירוק
נשק עד כדי החזקת כוחות־שיטור
קטנים.
הכל ידעו כי הנאום הוא, קודם כל, טכסיס
לרכישת אהדת העולם. בכל זאת עורר
החזון רטט בלב. כמעט בעל כורחם נזכרו
רבבות מאזרחי ישראל — מראש־ד,ממשלה
ועד לקאריקטוריסט קריאל (״דוש״) גרדוש
— בפסוק הגדול של ישעיהו בן־אמוץ :״וכתתו
חרבותם ל א תי ם
דויד בן־גוריון, שאינו מתאפק כאשר הוא
נזכר בפסוק תנ״כי, מיהר להשמיע את קול
ממשלתו בהצהרה בה הביע את נכונות
המדינה לפרוק את נשקה, כאשר תהיה על
כך החלטת בינלאומית מוסמכת ובת־ביצוע.
אך יתכן כי הפעם לא התיר בן־גוריון רסן
די חופשי לדמיונו הפורה. אילו קרא ראש-
ממשלת ישראל השבוע לגדולי העולם לכנס
בירושלים, עיר בירתו של ישעיהו, כנס
בינלאומי חסר־תקדים לדיון בהצעתו של
ניקיטה כרושצ׳וב, היה מדבר מתוך לבו
של כל אזרח ישראלי.

בחירות
ז ה קו רהבישראל
זה קרה בסירת־צבי:
ח״כ יוסף סרלין נאם. לפתע נשמעו צעקות
משולי הקהל. קבוצה של צעירים התפרצה
לעבר המיקרופון, שהיה מותקן על
במה פתוחה, ניסתה להרים את המכשיר
כדי להכות בו את הנואם. אחרים צעקו:
״בגין לשלטון! בגין לשלטון!״
אחד מעסקני הצ״כ נחפז אל סמל המשטרה
במקום. הסמל רק חייך :״כל זמן שאין
מכות, איני יכול להתערב!״
זה קרה בהדר-יוסף:
בשעה שח״ב מאיר וילנר נאם מעל גבי
משאית פתוחה, התפרצו לעברו כמד, עשרות
צעירים, שלפו סכינים, ניסו לחתוך את
כבל המיקרופון ואת הצמיגים. המשאית נמלטה
מן המקום. כמה מעסקני מק״י, שלא
הספיקו לעלות עליה, הוכו באכזריות על-
ידי הקהל, שצעק :״בגין לשלטון! בגין
לשלטון!״ איש אחד שמעד, הוכה קשה
בעודו שוכב על הארץ. שני נמלט לתוך
אחד הבתים, כשהקהל בעקבותיו.
המשטרה התערבה בדיוק ברגע שהכל
נגמר.
מעשים מסוג זה
״פרובוקציה . .
הפכו לאחרונה דבר יומיומי. מאז זועזע
הקהל על־ידי פיצוץ אסיפת־עם בקולנוע
מוגרבי בידי חסידי חרות, לא נשנו מקרים
כאלה במרכז תל־אביב עצמה, אולם מעשי־הבריונות
הפכו דבר קבוע מחוצה לו. גם
בתל־אביב נתקלים נואמים ופעילים פוליטיים
אחרים בהפרעות פרחחיות של אנשים
הצועקים, בדרך כלל ,״בגין לשלטון!״
השבוע, אחרי המעשה המחפיר בהדר״
יוסף, הכחיש מזכיר־חרות אברהם דרורי
את שייכות מפלגתו לענין, טען — ללא כל
נסיון של הוכחה — כי זו פרובוקציה של
חברי מפלגה אחרת. היתד, זאת טענה נוחר״
אך לא משכנעת.
כמעט איש לא האמין כי צמרת חרות
מארגנת מעשים אלה. אולם הסברה השניה,
שאין לצמרת שליטה על חסידיה, היתד.
מדאיגה עוד יותר. שהרי אם אין מנהיגי
חרות יכולים להשתלט על אנשיהם עתה,
מה יקרה אם יגיעו אי־פעם אל מטרתם
המוצהרת — השלטון?

מפלגות
בלי ניס•
״מערכת הבחירות עולה לדתיים סכומים
קטנים,״ התלוצץ השבוע עסקן מפלגתי, ש־מערכת־ד,בחירות
עולה למפלגתו בהון תועפות
.״להם יש מצע מוכן שכתב עבורם
משה רבנו עוד לפני 5000 שנים, והוא
נמכר במיליוני טפסים בכל רחבי העולם.״
היתר, לו טעות קטנה: אילו היתה בא p
מפלגה דתית אחת, היתה יכולה להשתמש
במצע של משה רבנו. אולם בארץ נמצאות
שתי מפלגות דתיות, והן נאלצות להתחרות
ביניהן כדי לקבל את הבעלות על הדת
בישראל. תחרות זו עולה רבבות לירות.

סיפר השבוע ח ״ב שלמה יעקב
וזעויס תזוו »*11

גרוס, איש אגודת־ישראל שהתאחרה
לפני הסחירות עם פועלי
אגודת-ישראל, לכתב ״העולם הזה״
:״איני רוצה לדבר על הנעשה אצל
מתחרינו, חברי המפלגה הדתית־לאומית, כי
אינני מלשין,״ הוסיף גרוס 51 כשהוא
מחליק על זקנו האדמוני :״אני אספר רק
על מפלגתי, ויש מה לשמוע.״
לאגודת־ישראל יש ערכים מיוחדים. אנשיה
רואים את עיקר תפקידם בחינוך .״אצלנו
המורות הולכות לבושות כיאות לאשה
בישראל, אנחנו לא מלמדים את ילדינו יצירות
של יהודים בלתי־דתיים. בגלל זה
אנחנו לא מלמדים את טשרניחובסקי.״
החינוך המיוחד של אגודת־ישראל, הנתמך
ברובו על־ידי הממשלה, גורם לתוצאות
חשובות .״כל בנותינו הולכות לבושות גרביים
ארוכות כבר מגיל ,13״ התגאה גרום,
תוך פזילה בעיניו הכחולות אל תיקו החום.
לגרוס לא היה ספק כי בשטח זה זכו
להצלחה רבה, וכי הציבור הדתי רואה אותם
שונים מהמפלגה הדתית־הלאומית.
ללא שכל ואמונה. אגודת־ישראל אינה
מוגבלת לענינים דתיים בלבד; יש לה
גם מה לומר יענינים חילוניים. לדעת גרום
עמדתה היא הרצינית ביותר. ואדי־סאליב
הוא נושא המלהיב את הח״כ להוכיח את
דבריו .״מה קרה בואדי־סאליב?״ שאל את
עצמו .״לקחו מן האנשים חסרי־האינטלי־גנציה
של הואדי את האמונה ולא נשאר
להם שום דבר אחר מאשר למרוד. גם בשכונת
מאה־שערים חיים בעוני ואף על פי בן

בוקר יום שלישי זה פני מיבצר־עוז. עשרות
שוטרים חסמו את השער הראשי, הגנו
על תחנת־המעצר שלהם בתוך הבניין,
ניצבו חוליות־חוליות לאורך המדרגות המובילות
אל הקומה הרביעית. שם עמדו שלושת
השופטים — שופטת־השלום הראשית
מרים שטרקמן, זלמן יהודאי, יעקב זיגלמן
— להקריא את פסק־דינם של דויד בן־הרוש
ושלושת חבריו מואדי סליב.
התהליכים המשפטיים, שארכו — בהפסקות
— למעלה משישה שבועות, נראו לעתים
חסרי־רוח, דקדקנים או יבשים. אולם
בכל דקה מן הישיבות היה האולם המאוזרר
דחום אוירה של מתח, של גורליות. כי המשפט
לא היה משפטם של ארבעה אזרחים.
הוא היה משפטה של עדה. משפטו של
ואדי סליב.
טענתה העיקרית של הסניגורית היתה, כי
מאורעות ליל ה־ 31 ביולי היו תוצאה של
פרובוקציה — טענה אותה השמיע העולם
הזח ( 140ז) .לראשונה, כבר למחרת סוף־
שבוע הדמים, בכתבת־ענק ממוסמבת. בכתבה
זו תוארה התחלת התקר-ת: עריכתה הפרובוקטיבית
של אסיפת מפא״י בקולנוע הדר,
כשהמשטרה ערוכה ומוכנה־מראש להיכנס
לפעולה; התגרות מכוונת בתושבי הסביבה
— הן על־ידי הפעלת רמקול׳ בעוד שהכניסה
היתר, מוגבלת למוזמנים והן על־ידי הסתה
מבויימת של אחד מבני העדה המארוקאית.
״אין׳ דבר בן־הרוש!״ אך התפתחו
חילופי־הדברים הראשונים בפתח הקולנוע,

(3ל הזכויות שפורית;

יז צנזי ת

הקשיים לשכנע ח״כים לרוץ לעיריות ולמועצות המקונד
י*ת איגם רק כמפא״י. במרכז המפלגה הותית־לאומית נערך ויכוח
חמור עם הח״כים בורג ורפאל, שיסכימו להעמיד את עצמם בבחירות
לעירית ירושלים. אחרי ויכוחים ממושכים״הוחלט להעביר את העניו לשיקולו
האישי של צבי ברנשטיין, עורן הצופה.

• צכי שש ומשה זערור אינם עסקני חרות היחידים שעב

רו למפא״י לפני הכחירות. קרוב לודאי כי אחד העסקנים הבבליים
בירושלים יודיע בקרוב יעל הצטרפותו למפא״י.
• חרות תפרסם כקשר לעזיכת שני עסקניה הודעה, כי
צבי שש וזערור קיבלו הצעות פיתוי ממפא״י כדי לעזוב את מפלגתם.
זערור קיבל עבודה לשנים רבות בבטאון הערבי של מפא״י, אל־יום.

• פרטים מדוייקים על יחסו של ישראל רוקח המנוח

לעסקני מפלגתו יתגלו, אם יחליט אחיו הפרדסן יצחק רוקח לפרסם את
החלק הציבורי של הצזואה. העיתוי: נמלאת שלושים יום לפטירתו של
רוקח.

• חלק מהמועמדים של המפלגה הדתית, המופיעים כמקומות
ריאליים כרשימה לכנסת, יתפטר מיד אחרי הכחירות.

חם כבר התחייבו לעשות זאת, במכתבים אל מרכזי מפלגותיהם.

• סכסוך־ מקומי נוסן 8שיגרום כאכ-ראש לראשי הצ״כ:

התחרות על ראשות רשימת המפלגה לעירית פתח־תקוה. בעוד שעורך־הדין

:ך ן,יו*»

״אר הפהר נז\ הח־־וזרב, ונזיר -המפלגה מאוזוריך ו׳־
לא מתפרעים.״ הסיבה המובנת־מאליה: לאנשי
מאה־שערים יש אמונה באלוהים.
גרום התפרסם השנה כשהעלה הצעה לאסור
על נשים בבגדי־ים חשופ-ם להלך ליד
הטיילת, למנוע בעד נערות מתבגרות לבושות
במכנסים קצרים מלהסתובב ברחובות
העיר .״הרי הן ממש דוחות,״ קבע גרוס
בקול גברי עמוק ,״רואים ממש את החזה
שלהן.״

לכן דואג גרוס בראש ובראשונה לעתידו
של צה״ל. כי אף על פי שלא רק צה״ל
מגן על ישראל, אלא בראש ובראשונה דואגים
למדינה מן השמים, יש צורך להרחיק
מצה״ל כל שחיתות הפוגעת במוסר .״עיקר
כוחו של צה״ל הוא במוסרו,״ ציין בחשיבות
גרום ,״ולצערי לא חסרה בו השחיתות.״
המרד
ההונגרי. כמו נציגי שאר המפלגות,
היה גרוס בטוח כי מפלגתו תזכה
לעליה ניכרת בבחירות. הוא לא ביסס את
חישוביו על קולות עדתיים של בני עדות
המזרח, האמין דווקא בתומכיו האישיים.
״ם וד אחד אני יכול לומר: קולות דתיים
של יהודי הונגריה ורומניה, שהיו שייכים
למפלגה הדתית־הלאומית, יעברו אלינו.״
נימה של נצחון ניכרת בקולו של הח״ב
מהונגריה .״כי הם הבטיחו ליהודה שפיגל,
סגן המנהל הכללי של משרד הדתות, מקום
בטוח בכנסת ובמקום זה סילקו אותו. כל
ההונגרים הבטיחו להצביע עבורנו.״ כעבור
דקה הוסיף :״אלו הנחות מבוססות. אנחנו
לא מסתמכים בענין זה על נסים ולא
על בן־נסים.״

מדד המרוקאי
מסק הדין
בית״משפס השלום בחיפה שוב לבש כ־חנגול*
nTftץ*11

נכנסה המשטרה לפעולה — פעולת כיבוש
וטיהור של כל ואדי סליב. כשרשימות מו־כנות־מראש
בידיהם, ערכו השוטרים מצוד
בבתים. המטרה הראשית: ראש ארגון ליכוד
עולי צפון־אפריקה, דויד בן־הרוש.
שכן רומני של משפחת חיים ממן גילה
את מקום הימצאו של בן־הרוש באותו בית.
שוטרים הקיפו את הבניין, ציוו על היושבים
בפנים לפתוח — או! המאורעות התפתחו
במהירות הבזק: הדלת נפרצה בכוח, קצינים
בכירים איימו להשתמש ברימוני־עשן. בן־
הדוש, שהפגנת־הכוח היממה אותו והעלתה
בדעתו חשש כי הנה עומדים לגמור אתו
את החשבון, ירה יריד, אחת — ומסר את
עצמו לידי מפקד משטרת חיפה. מרד המא־רוקאים
חוסל. החל משפט המארוקאים.
יתכן כי השופטים הנכבדים לא התחשבו
בכך, אך למשפט זד, ידועה חשיבות חברתית
ופוליטית ממדרגה ראשונה. כי מתחת לפני
המרד רבצה תהום מחלחלת של קיפוח
והרגשות־קיפוח, של הזנחה, עוני, פיגור,
זילזול והתנכרות — תופעות שתולדות
המשפט ברחבי העולם כולו הוכיחו כי
שום עונש או פסק־דין לא עזר לרפא.
פסק־הדין (של שניים מתוך שלושת השופטים)
:שנתיים מאסר לבן־הרוש, מאסרים
קצרים יותר לשלושת הנאשמים האחרים.
ואילו השופט זיגלמן היה סבור כי לבן״
הרוש מגיעים 11 חודשי מאסר, לאחרים
עוד פחות ממה שקיבלו מידי הרוב.
כאשר הובלו הארבעה אל מכוניות־האסי־רים
שהמתינו בחוץ, בין. שורות משולהבות
של תושבי הואדי, צעק אחד הצופים —
דווקא אשכנזי :״אין דבר בן־הרוש, תיכנס
לכנסת!״
היה סיכוי מעשי מאד, כי העם יביע בצורה
זו את דעתו שלו על כל מאורעות ואדי
סליב, יפסוק כי בן־הרוש אינו צריך לשבת
בבית־סוהר על חלקו במאורעות אלה.

הצעיר יצחק בראז טוען למקום הראשון בשם הכנסת זם חדש לעורק׳ המפלגה,
מאיים ראש־הרשימה הקודם דויד זהבי, מוותיקי העסקנים, בנקיטת אמצעים
אישיים הפעתייס מרחיקי-לכת, אס יסולק.

• אם התבוננת להצביע עבור רשימת ״כנסת ישראל

העולמית״ לבחירות לכנסת הרביעית של הרב אשכנזי, תצטרך
לשקול מחדש בעד מי להצבי׳ע. קרוב לוודאי שרשימתו תחיה בין הרשימות
שתפסלנה סופית. הסיבה: הוא צירף רק חלק קטן מ־ 750 החתימות הדרושות
להגשת רשימה, ביקש מועדת הבחירות המרכזית לזכותו בחתימות שצירף
לרשימת־הנפל שהגיש לבחירות הקרובות.

• הכרזה על פתיחת מרכז לשיקום נכים תפורסם כחודש
נוכמכר. המחלקה הנסיונית, שהיתה בפיקוחו של פרופיסור ארנסט ספירו,
תיהפן למחלקה עצמאית בבית־החולים תל־השומר, אחרי שבן־גוריון הקציב
עבורה קרן לצורכי תרבות בסכום של 5000 לירות.

• חידוד היחסים בץ התאחדות הסוחרים לבין משרד

המסחר והתעשייה יחרין? מאד. הסיבה: דברי קטרוגו. של השר פנחס
ספיר על ההתאחדות, שנאמרו בשעת הויפעתו בפני סוחרים, במויעדון, מפא״י,
השר טען שההתאחדות אינה מיצגת למעשה את האינטרסים של הסוחרים
הקטנים, עוסקת תחת זאת בהפגנות ובפוליטיקה. ראשי התאחדות הסוחרים
עומדים לצאת בהתקפת־נגד, להאשים את השר כי בגלל שיקוליו הפוליטיים,
עומד להכשל מפעל חנויות השרשרת שהסכם על הקמתו נחתם כבר בין
.ההתאחדות לבין בעלי הדן מארצות הברית. ספיר הבטיח תמיכה ממשלתית
למפעל אולם התמיכה לא ניתנה עד היום.

• משרד הדתות יאלץ כקרוב להכריע בשאלה עקרונית
ח שו ב ה tמעמדם של הסובוטניקיס בעיני הדת. השאלה תתעורר בעת
שיהיה על משרד הדתות להחליט כיצד יש להשיא את זוג הסובוטניקיס
הצעירים שהגישו בקשה להינשא, מסרבים להסתפק בנישואים אזרחיים.

בגליון זה פותח ״העולם הז ה״ כמיפעל חסר־תקדים, לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. החל מה שבוע
ועד לערב הבחירות, יפורסם מדי שבוע טופס המאפ שר לקוראי ״העולם הזה״ לה שתתף כמפעל

טוטו בחירות
1000ל״ לפחות

מ ד בזיי םעהקהל

עליך רק לנחש כמה צירים תקכל כל מפלגה כ כנ ס ת הכ אה. אם ני חשת נכון, תוכל לזכות כסך של

ואלה תנ אי התח רו ת:
• טוטו בחירות הוא גור עצמאי, שבראשו עומדת ועדת־נאמנים
— רואה־חשבוז מוסמר, עורד־דיז ונציג ״העולם הזה״.
• כל טופסי הניחושים יישלחו לתיבת דואר מיוחדת, אשר
מפתחה מופקד בירי רואה־החשבוז, בפיקוח ועדת הנאמנים. ה־טפסים
יופקדו בכספה מיוחדת בבנק, עד לסיום התחרות.
• מדי שבוע ייערד סיכום הניחושים שנתקבלו באותו שבוע,
וייקבע מספר הצירים הממוצע אשר זכתה בו כל אחת משלוש
המפלגות שצעדו אותו שבוע בראש. המנחש אשר ניחושו קלע
בדיוק לממוצע זה — או התקרב אליו ביותר — יקבל פרס של
50ל״י. אם יגיעו ניחושים אחרים כאלה, יוגרל הפרם ביניהם.
קבלת פרם זה לא תפסול את מקבלו מקבלת הפרם הגדול.
תתמהמה !

• ישתתפו בתחרות כל הניחושים שיתקבלו במשרד התחרות
עד יום 2.11.59 ועד בכלל. ניחושים שיגיעו לאחר מועד זר, לא
ישותפו בתחרות ויוחזרו לבעליהם מבלי להיפתח.
• יזכה בפרס הנדול המשתהה שינחש נכונה את המספר המדוייק
של הצירים של כל המפלנות. אם יהיו יותר מניחוש נכח
אחד, יחולק הפרם במידה שווה ביו שולחיהם.
• אם לא יתקבל ניחוש מלא נכוז, יזכה בפרס בעל הניחוש
הקרוב ביותר — כלומר: זה שניחש נכונה את מספר הצירים
של מספר המפלגות הגדול ביותר. אם יהיו מנחשים אחדים
כאלה, יחולק הפרם ביניהם באופז שווה.

יוענקו

לאחד

ממשתתפי

השבוע !

j g J3J h k iי 1שוו 1
• נחש כמה צירים תקכל כל מפלגה ככחי כמעטפה אחת להנהלת ה תחרו ת. לטופס הי מני
רות לכנסת הבאה, ורשום זאת בטופס ההש־ צרף 500 פרוטה, לטופס ה שני צרף מעטפה
ת ת פו ת בכתב־יד ברור, ללא מחיקות. צרף 500 מכוייל ת הנו שאת אתכ תוכ תף. הנהל ת הטוטו
פרוטה (אך לא כבולים) לפקודת העולם הזה ת ט בי עאת חו תמתה על הטופס ה שמאלי ד
בע׳׳מ ושלח או תו ב מע טפה סגורה ל״ טו טד תחזירו לך.
• אתה רשאי לשלוח יותר מניחו ש אח י—
בחירות, ת .ד ,3306 .תל־אכיב.״
• אם כרצונך לקבל אישור על קבלת ניחו שך, כ תנ אי שכל ניחו ש יהיה כ תוב על־גכי טופס
מלא א ת שני הטפסים בצורה זהה ושלח אותם השתת פו ת מתוך ״העולם הזה״.
גזור כאן ושלח עוד היום!
1ב 2
לווגוו

בחירות

שם השולח כתובתו הריני מצרף 500 פרוטה תמורת הזכות להשתתף בטוטו בחירות.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־ד,נאמנים, לפי תנאי הטוטו. החלטת
הועדה אינה ניתנת לעירעור. והרי ניחושי למספר צירי המפלגות:
| מס׳ צירים
המפלגה

א -מפ א״י

כ -המפלגה ה ד תי ת הלאומית

ד -חזי ת ד תי ת תו ר תי ת

ח -תנו ע ת חרות

מ -מפ״ם

פ -המפלגה הפרוגרסיבית

צ -ציונים כלליים

ק -המפלגה הקו מוני סטי ת

ת -אחדו ת העבודה

המפלגה הספרדית הל או מית

האיחוד הלאומי הספרדי

ארגון ליכוד עולי צפון אפריקה
רשימה צפון אפריקאי ת בלתי־תלויה ן ן תנוע ת עליה חד שה

התא חדו ת ה תי מני ם

ארגון הנכים ונפגעי הנזיעים

הבונד

הכוח ה שלי שי ן תנו ע ת המולדת

כנסת ישראל העולמית 1 מפלגת העבודה הערכית* ן חקלאות ופיתוח*
רשימה עצמ אי ת לערביי ישראל* | ן הקידמח והעבודה*

ה שיתוף והאחוה*

קידמה ופיתוח*
סך־הכל ן 120
* רשימה ערבית.

טב 2
lזעולם
במדינה אסיפות

הזה ״ ת. ו ,3106 .ת״ א

שם השולח
כ תובתו
הריני מצרף בזד, מעטפה מבויילת, נושאת כתובתי, ומבקש
להחזיר לי טופס זה, שהוא העתק מדוייק מטופס־חניחושים שלי.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־ד,נאמנים, וקביעתה לא תינתן לעירעור.
| מם׳ צירים
המפלגה

א -מפ א״י

כ -המפלגה ה ד תי ת הל אומית

ד -חזי ת ד תי ת תו ר תי ת

ח -תנו ע ת חרו ת
ן מ -מפ״ם

פ -המפלגה הפרוגרסיבית

צ -ציונים כלליים

ק -המפלגה הקו מוני ס טי ת

ת -אחדות העבודה

המפלגה הספרדי ת הל אומית

האיחוד הלאומי הספרדי

ארגון ליכוד עולי צפון אפריקה
רשימה צפון אפריקאי ת כלתי־תלויה ן

תנוע ת עליה חד שה

התא חדו ת ה תימני ם ן ארגון הנכים ונפגעי הנאצים ן הבונד ן הכוח ה שלי שי ן תנוע ת המולדת

כנס ת ישראל העולמית

מפלגת העבודה הערכית* ן חקלאות ופיתוח*
רשימה עצמ אי ת לערביי ישראל* ן

הקידמה והעבודה*

ה שיתוף והאחוה* ן קידמה ופיתוח*
סך־הכל ן 120
* רשימה ערבית.

שתי אסיפות בחירות חשובות התקיימו
השבוע במרחב תל־אביב. במרכזן עמדו שני
אלילי־בטחון לשעבר שהפכו למדינאים, לא
יכלו להינתק מן הימים המפוארים בהם
שימשו בתפקידים מכריעים במערכה האהודה
ביותר על מרבית הציבור העברי
בארץ — הבסחון.

מדווח כ תב ,,העולם הזח״ ,שבי•
הר ביום שישי כערב בעצרת־עם
מיוחד ת מטע ם אחדות־העכודה :
חבורות רבות של לובשי חולצות כחולות
התחרו ביניהן בשירה צרחנית. קבוצה אחת
לא הסתפקה בגרונות חבריה, הביאה עמה
תוף־יד מזרחי. המזמרים התעניינו במיוחד
במנגינה הרשמית של הערב — הסיסמה
המפוארת שהיתר, תלויה על הבמה, קראה
לכל מי שאוהב את מולדתו להצביע בעד
אחדות־ד,עבודה.
היתד, זו עצרת מיוחדת, שנשאר, את
הסיסמה הפלמ״חית המובהקת :״כן, איכפת
לנו.״ מה בדיוק איכפת לנושאי הכרזה, לא
היד, ידוע לאיש. רבים מבין הצעירים שנקראו
לאסיפה גם לא התעניינו בשאלה
הריטורית העמוקה.
כשהתברר כי העצרת לא תתחיל בזמן, לא
גרם הדבר לצער בשורות לובשי החולצות
הכחולות. גם הזקנים שבאו לכנס הצעירים
לא התרגשו. על אחד השבילים המובילים
לבמה עמד יעקב זרובבל בעל הזקן הלבן,
סיפר כי אינו עומד על הראש, על אף שהוא
עוסק בהתעמלות זמן רב יותר מבן־גוריון.
הופעתם של דברני הכנס השתיקה את
הקהל. על הבמה עלו מי שהיו פעם אלילי
הנוער, נשארו אגדות המהלכות על שתיים
בקרב תדור החדש.
הראשון היה בני (״הפולימרוק״) מהרשק.
הוא הכריז מלחמה, סיפר בבדיחות־דעת
גלותית כי האויב הקשה ביותר של ישראל
היא האדישות. הקהל לא השתכנע. הוא
חיכה למשהו אחר, פיצח בינתיים גרעינים
קלויים.
גם הנואם השני לא שיכנע. כשהוא מושך
את בלוריתו ומשודר, לפניו הבעה גברית
מוגזמת, סיפר חיים גורי לדור הצעיר את
קורות חייו, גילה כי נולד בשנת .1923
לפחות לשתי קיבוצאיות ענודות כפיות גרם
גורי ענין רב. במשך כמה דקות ארוכות
עשו הללו את חשבון גילו של המשורר
הצעיר, הגיעו למסקנה המוטעית שהוא בן
,, .26 אז איך הוא הספיק כבר להיות במלחמת
השיחרור משורר?״ שאלה אחת מהן.
״מה יש,״ השיבה השניה ,״אצל משורר
לא חשוב הגיל.״
מי שלא עשה את חשבון גילו של מחבר
הנה מוסלות גופותינו, לא היה מוכרח
לשמוע את תולדות חייו של המשורר. על
היציע נאבקו אותה שעה סדרני אחדות־העבודה
עם שורד, דלילה של מפריעי־סדר
חסידי חרות, ניסו בכל מחיר להשתיקם.
כלי להתחנף. רק כשהגיע תורו של
הנואם השלישי לומר מה איכפת לו, השתתקו
אלף הצעירים* שבאו למיפגן. הם
היו סקרנים לדעת מה איכפת לכובש צפת,
אילת ואבו־עגילה, שהפך בשנים האחרונות
עסקן מפלגתי אפור. שזוף־פנים עמד יגאל
אלון על הבמה, התפלא במה מתעניין הנוער,
אם אינו רוצה לשמוע על פוליטיקה.
״אני לא אתחנף אליכם, יש בפי תוכחה
קשה אליכם,״ הצהיר.
אחרי עשר דקות החל הקהל מביע אותות
שיעמוד אולם יגאל אלון, המנוסה בטיפול
בנוער, לא נבהל. הוא התקרב אל המיקרופון,
רעם לתוכו בקול צרוד :״חבריא!״
ההתעוררות היתד, כללית, במשך עשר הדקות
הבאות הקשיבו צעירי אחדות־ד,עבודה
לדבריו של אלוף האגדות.
האלוף סיפר לקהל בהתרגשות רבה מה
איכפת לו: הפער. מה זה? הפער זה הכל,
קבע יגאל. זה הבטחון וההרגשה והכלכלה
וההתיישבות .״אנחנו שמנו מרכאות למלה
ציונות,״ קרא אלון .״עכשיו הגיע הזמן
להיות שוב פעם ציונים, אנחנו נסלק את
המדכאות.״ .
הרגע הגדול של הצעירים הגיע כשסיים
האלוף את דבריו. הם פרצו בשירה מח־רישת־אוזניים
ומלאה־חשיבות של המנון ה־פלמ״ח,
עמדו דום. לאכזבתם לא הקשיב
יגאל לשיר, המשיך להתרוצץ על הבמה.
חיים גורי הציל את המצב. הוא תפס בידו
את יגאל אלון, ביקש ממנו לכבד את
ההימנון.
פיו־סומים סטטיסטיי ם לפרס. ב

קימל חאולט 1600 :טקוסזת.
תננולם תזח 11*7

קלפ> .ה עו ל ם הז ה 14-15-16

בן\וריון מביא קולות

ן* א& ישקשרי שי ר בין נאומו של מנהיג מפלגתי
| Iלבין תוצאות הבחירות באותו מקום?
לא קיים שום מכשיר מדעי שיתן תשובה, סופית
ומוכחת לשאלה חשובה זו, שכל מפלגה בעולם ובארץ
מתחבטת בה. אולם נדמה כי הקלפי הנסיונית של העולם
הזה תרמה השבוע למתן תשובה. התשובה: חיובית.

ארגון ליכוד עולי צפון אפריקה 3 -קולות
( 2.7אחוז),
פ -פרוגרסיכים 2 -קולות ( 1.8אחוז),
תנועת המולדת 1 -קול ( 1.9אחוז),
חקלאות ופיתוח 1 -קול ( 1.9אחוז),
עצמאות לערכיי ישראל 1 -קול ( 1.9אחוז).

-מבצר מפא ״י! ״

בקלפי זו תפסה חרות שוב את המקום השני, דבר שיש
לזקפו במידת מה על חשבון התלהבותם של חסידי חרות,
שמיהרו להזעיק את חבריהם ברגעים האחרונים של הקלפי.
בעיר וותיקה זו, זכו הציונים הכלליים למקום הרביעי,
אך יתכן כי תוצאותיהם היו קצת טובות יותר אילו היו
בוחריהם נלהבים יותר להפגין את אהדתם למפלגתם.
הפרט המעניין ביותר הוא המקום הטוב שהשיגה מפ״ם
במקום זה, בלי ספק הודות להתישבות העובדת המזדקקת
במידה רבה לתחנת־האוטובוסים של חדרה ולרחוב הראשי
שלה. בעוד שלרוב כמעט צמודים אחוזי מפ״ם ואחדות־העבודה
זה לזה, הרי הפעם עלתה מפ״ם בהרבה על אחדות־העבודה,
שגם היא מפלגה התישבותית.
פרט חשוב אחר: כוחן הרב של הרשימות העדתיות
במקום. אם יש בכן רמז לנטיה ארצית, הרי גם המפלגה
הספרדית הלאומית וגם רשימתו של דויד בן־הרוש יעברו
בנקל את אחוז־החסימה, בעוד הרשימה המתחרה של האיחוד
הלאומי הספרדי נראית חלשה, לא קיבלה אף קול אחד.
בקלפי זו היו 13 רשימות שלא קיבלו אף קול אחד.
ביניהן היתד, מפלגה ותיקה אחת: מק״י.

,,ע פו ר ה

^ יוםהש לי שי בשבוע שעבר הגיע דויד בן־גוריון
Jלעפולה, במסגרת מסע־הנאומים האינטנסיבי שלו בצפון־
הארץ. הוא לא נכנס לויכוחים עם המפלגות היריבות. תחת
זאת קרא למאזיניו להתבונן סביבם, לראות את התמורות
המהפכניות שחלו בעירם בשנים האחרונות. בן־גוריון הבטיח
לעולים החדשים, שבאו בהמוניהם לאסיפה, הבטחות רבות:
העלאת יהודים מארצות־האיסלאם, הקנית מקצועות יצרניים
לצעירים חסרי־מקצוע, מתן דירות מרוזחות לעולים חדשים
המטופלים בילדים רבים. הוא גם התקיף בחריפות את
ריבוי הרשימות בבחירות׳ ,טען כי לא יתכנו 26 שיטות
שונות לגבי פתרון בעיות־היסוד של הארץ.
האם השפיעו דברי בן־גוריון? חמשה ימים אחרי הנאום,
ביום הראשון, ה־ 20 בספטמבר, בשעה 12 בצהריים, הוצבה
הקלפי הנסיונית של העולם הזה ליד תחנת־האוטובוסים
המרכזית של עפולה, כדי לבדוק את התוצאות.
נתקבל רושם ברור כי יש קשר ישיר בי(׳ תוצאות
קלפי זו לבין דברי בן־גוריון. הנקודות הבולטות•
אחוז המצביעים בקלפי הנסיונית היה גבוה במיוחד,
• מפא״י צועדת בראש, עם 42 אחוז של הקולות,
• הרשימות החדשות לא קיבלו כמעט אף קול אחד,
ואף לא אחת מהן הגיעה לאחוז־החסימה.
הקהל היה מגוון מאד, כלל תושבי עפולה הישנה, עולים
מעפולה העילית, אנשי המושבים והקיבוצים של הסביבה,
העוברים בצומת חיונית זו בדרכם ממשקיהם לערים
הגדולות וחזרה. בין הבוחרים היו גם נוסעים שאוטובוסיהם
עברו בעפולה, עצרו שם לכמה דקות לפני המשיכם בדרכם.
בקלפי זו חולקו 170 פתקי־בוחר, והצביעו 125 איש —
השתתפות של 73 אחוז — הגדולה ביותר מכל הקלפיות
הנסיוניות עד כה 7 .איש הפגינו הימנעות עקרונית על־ידי
זריקת פתקים לבנים, פתקים בהם נמחקו כל הרשימות
בזעם ואף פתקים עליהם צוינו כמה רשימות, אולי כהוכחה
לאי־איכפתיות. מבין 118 הקולות הכשרים, זכו הרשימות
לתוצאות הבאות:

א -מפא״י 50 -קולות ( 42 אחוז).,
ת -אחדות־העגודה 25 -קולות 20( -
אחוז),
מ -מפ״ם 13 -קולות ( 11 אחוז),
ח -חרות 11 -קולות ( 9.3אחוז),
כ -דתיים לאומיים 7 -קולות ( 5.9אחוז),
ד -אגודת ישראל 3 -קולות ( 2.5אחת),
פ -פרוגרסיבים 2 -קולות ( 1.7אחוז),
צ— ציונים כלליים — 2קולות ( 1.7אחוז),
ק -מק״י 2 -קולות ( 1.7אחוז),
המפלגה הספרדית הלאומית 1 -קול (0.8
אחוז),
תנועת עליה חדשה 1 -קול ( 0.8אחוז),
הכונד 1 -קול 0.8( -אחוז).

14 רשימות אחרות לא קיבלו אף קול אחד.
בין מצביעי מפא״י, היה אחד שרשם,, :עפולה — מבצר
מפא״י!״ ושני שכתב :״למרות הכל, מפא״י בראש!״
להערכת תוצאות קלפי זו, יש לקחת בחשבון כי הפעם
מתבטא משקלה של ההתישבות העובדת מעל לממוצע
הארצי, בעוד שבקלפיות קודמות, בערים וברכבות, היה
המצב הפוך. ההשתתפות המוגברת בקלפי נתנה אף היא
אח אותותיה בתוצאות. אחוז ההימנעות לא עלה, הפעם,
בהרבה מעל לאחוז המצופה בבחירות הארציות.
תנועת־חרות סבלה קשה בקלפי זו, דבר המעיד על
חולשה מסויימת באזורי ההתישבות. אולם מכיוון שרבו
המצביעים מקרב העולים החדשים, אין זה הסבר מלא,
ומתקבל על הדעת כי השפעתו האישית של בן־גוריון
גרמה אף היא לירידת אחוז חרות, שירדה זו הפעם הראשונה
ממקום שני למקום רביעי ברשימה.

חדרה: מ פ ״ םבמ קו םהש לי שי

ק ל פי הנסיונית בחדרה הוצבה באותו יום ראשון,
( | בשעה 3.30 אחרי־הצהריים, ברחוב הראשי, בקרבת
תחנת־האוטובוסים המרכזית.
לחולית־הקלפי היד -הרושם כי אחוז המצביעים מקרב
העולים החדשים שקיבלו את פתקי־הבוחר היה גבוה יותר
שבת בבוקר הופיע גיבור בטחון אחר לפני
הקהל. הוא לא הביא עמו לאסיפה חבורות
של ילדים, נפגש דווקא עם קהל מבוגר,
מדיירי שיכון העובדים בצפון תל־אביב.
סניף מפא״י בצפון תל־אביב לא יכול
היה להתחיל את האסיפה בזמן שנקבע מראש.
כי האולם המכיל 660 מקומות היה
ריק, הקהל לא מיהר להשכים לאסיפות
פוליטיות. באיחור של חצי שעה נוכחו
המארגנים כי חצי האולם מלא, לא התחשבו
בספסלים הריקים ביציע. שמעון פרס,
-הענלס הזח 1147.

כפו־סבא: הסברה לעולה

כפר־סכא: עדית מק״י

* ק ל פי הנסיונית בכפר־סבא הוצבה באותו יום בשעה

f I 3אחרי הצהריים. הפעם היה אחוז ההשתתפות נמוך
יותר, למרות שהתנועה ברחוב וייצמן, הוא הרחוב הראשי
— היתה רבה אף מן התנועה בעפולה ובחדרה.
סיבת הימנעות זו היתד, נעוצה באדישות בולטת של
האוכלוסיה׳ בייחוד הוזתיקה. בין המתווכחים היה אחד
ששאל מדוע אין חולית־הקלפי נוהגת להזעיק בכל מקום
כמה מן המכובדים המקובלים על הציבור המקומי, כדי
לפקח על עבודתה,
הוסבר לו כי הדבר אינו אפשרי, מכיוון שאין החוליה
מעוניינת לגלות מראש את מקום הקלפי, כוי למנוע
השתתפות מאורגנת של מפלגה זו או אחרת. המתווכח
השתתף בהצבעה אחרי ששמע כי מערכת העולם הזה פנתה $
באופן פומבי לכל המפלגות, הציעה להן לשגר נציגים
לפיקוח על הקלפיות ועל ספירת הקולות — בתנאי
שהנציגים יתלוד לחוליה מבלי לדעת מראש ׳ היכן תוצב
הקלפי.
בכפר־סבא חולקו 200 פתקי־בוחר, והצביעו 115 איש,
שהם 57.5אחוז. מהם היו שניים פתקים לבנים 113 .הקולות
הכשרים התחלקו כלהלן:

עפולה: שוטרגגצביע בקלפי
מאחוז התושבים הוותיקים, דבר שיש לקחתו בחשבון
בהערכת התוצאות. למרות זאת היה אחוז ההשתתפות
הכללית גבוה למדי.
במקום מרכזי כזה, קשה לסווג את העוברים והשבים,
ובין המצביעים היו בני כל השכבות: אנשים שיצאו מן
החנויות הרבות שבסביבה, אנשים שהיו בדרכם אל האוטובוס
הבינעירוני או ממנו, עולים חדשים מן השכונות
החדשות של חדרה, ואנשי ההתישבות העובדת.
הפעם היו בין העוברים גם ערבים לא מעטים. למרות
שהוסברה להם היטב מטרת הקלפי ואי־תלותה, פחדו
רובם להשתתף, כנראה מתוך חשש כי יש קשר בין הקלפי
ובין השלטון. אולם מספר המצביעים הערבים עלה על
השניים שהצביעו לרשימות ערביות, ומסתבר כי חלק מן
הערבים נתנו את קולותיהם לרשימות כלל־ישראליות.
בקלפי של חדרה חולקו 170 פתקי־בוחר, והוטלו לקלפי
109 פתקים — השתתפות של 64 אחוז. מבין אלה היו
שלושה פתקים לבנים של נמנעים עקרוניים. מבין 106
הקולות הכשרים, זכו המפלגות לתוצאות הבאות:

א -מפא״י 34 -קולות ( 31 אחוז),
ח -חרות 28 -קולות ( 25.5אחוז),
מ -מפ״ם 14 -קולות ( 13 אחוז),
צ -ציונים כלליים 7 -קולות ( 6.4אחוז).
ת -אחדות העבודה 5 -קולות ( 4.5אחוז),
כ -דתיים לאומיים 5 -קולות ( 4.5אחוז),
המפלגה הספרדית הלאומית 4 -קולות
( 3.6אחוז),

המנהל הקודם של משרד הבטחון, ניסה
לשכנע 300 מבוחריו מדוע מפא״י טובה
יותר ממפלגות אחרות. הסיבה: כל האורחים
של הממשלה מתפעלים מקצב ההתפתחות
של המדינה! יש סטאטיסטיקות, לפיהן
ישראל היא אלופת העולם בכמה שטחים
חשובים. השטח הראשון: הבטחון, אותו
מכיר פרס היטב ומקרוב.
הגבר השחום, בעל העיניים השחורות
והמבטא היבש, לא התעצל להוציא מכיסו
כמה טבלות־חישוב מסובכות, הקריא אותן

א -מפא״י 34 -קולות ( 30 אחוז),
ח -חרות 32 -קולות ( 28.5אחוז),
ק -מק״י 12 -קולות ( 10.5אחוז),
כ -דתיים לאומיים 8 -קולות ( 7אחוז),
צ -ציונים כלליים 6 -קולות ( 5אחוז),
ת -אחדות העבודה 6 -קולות ( 5אחוז),
המפלגה הספרדית הלאומית 5 -קולות
( 4.5אחוז),
מ -מפ״ם 4 -קולות ( 2.8אחוז),
הבונד 3 -קולות ( 2.5אחוז),
ארגון ליכוד עולי צפון אפריקה 1 -קול
( 0.9אחוז),
תנועת עליה חדשה 1 -קול (.)0.9

הדבר הראשון הבולט בקלפי זו, מלבד הקירבה הרבה
בין חרות לבין מפא״י, הוא המספר הגדול שקיבלה מק״י,
המופיעה כאן במקום השלישי. יתכן שיש קשר בין עובדה
זו לבין המספר הניכר של פועלי הדחק שהשתתפו בהצבעה.
פרט מעניין שני, המצביע לאותו כיוון: הקולות שניתנו
לרשימת הבונד, רשימה שמאלית אנטי־ציונית ואנטי־קומוניסטית.
מלבד
האופוזיציה השמאלית, זכתה גם האופוזיציה העדתית
לקולות ניכרים. המפלגה הספרדית הלאומית תופסת
מקום נכבד ברשימה, בעוד שהאיחוד הספרדי המתחרה שוב
לא זכה אף לקול אחד. יתכן כי בין השאר גורם לכך
ההבדל הקטן בין השמות, והקושי שיש לבוחרים הפוטנציאליים
של רשימות אלה להבחין ביניהן.
בעד רשימת ליכוד הצביע חייל אשכנזי, ששאל את חולית
הקלפי :״מה שם הרשימה של בן־הרוש?״
14 רשימות, ביניהן הרשימה הפרוגרסיבית, לא זכו
במקום זה אף לקול אחד.

לקהל .״ישראל,״ קבע פרס ,״היא הראשונה
בשטח אי־תמותת תינוקות, פיתוח, קצב
דינאמי, אורח חיים. אצלנו כדאי לחלות
יותר מאשר בכל ארץ אחרת,״ מתח פרס
את הקהל בחיוך מסויים .״כי בישראל יש
בממוצע פחות חולים על כל רופא מאשר
אפילו בארצות־הברית.״ מרבית הנוכחים,
חברי קופת־חולים, חייכו.
פרם לא הסתפק בסיפור אגדות על כל
הטוב שנעשה בארץ. הוא לא הסתיר את
השלילה, קבע כי קודם כל יש לחסל את

ריבוי הרשימות בבחירות. הדרך הברורה:
בחירות א־זוריות.
על אף השיגרה הרגילה, לא התעלם פרם
מקריאות־הביניים. כשלא שמע אותן היטב,
ביקש מן הקהל לחזור עליהן.
התפלאה ילדה צעירה, שאביה לוקח אותה
עמו כל שבת לאסיפת־בחירות אחרת :״תראה
אבא, הוא מדבר עם הקהל.״
היה זה אחד מכלי־הנשק העיקריים שפרס
הביא עמו במערכתו לביצור בטחונו בכנסת
הבאה.

השכוע מלאה הארץ שמועות שפשטו מפה לאוזן, עכרו כהרף־עין
ממקום למקום ומעיר לעיר. במרכזן עמדה תקרית מחפירה ומצערת,
שקרתה כשעת הלוויתו הממלכתית של סגן יושב־ראש הכנסת, ישראל
רוקח המנוח.
העתונות קשרה, כרגיל, קשר של שתיקה מסכים למאורע זה. אולם
כהעדר תיאור אחראי של התקרית ורקעה, החלו השמועות להתנפח,
לקכל ממדים דמיוניים. היתה צפויה סכנה כי יהפכו כמהרה נושא

למלחמת-הכחירות .״דכר״ ,העתץ היחידי שכתכ על התקרית כלשוך
רמזים, א,ה פתח לכד את השער.
״העולם הזה״ אינו מאמין בי השתקת תקרית, תהיה מצערת כאשר
תהיה, משרתת את ענין הציכור, או את ככוד המת. רק תיאור אחראי
יכול לשים קץ למסע הלחישות, ולמנוע פתיחת חזית חדשה, מכוערת
במיוחד, כמאכק המפלגתי. בהתאם לבך קיכל ״העולם הזה״ על עצמו
לפרסם את העובדות כהוויתן.

מה קדה ב שע ת הלוויתו של ישראל רוקח?

התקרית העגומה

ך* מכם הממלכתי נסתיים. גופתו של ישראל רוקח, עטופה בשחורין, הורדה
| | לקבר בבית־הקברות הישן ברחוב מרומפלדור בתל־אביב. אחי המנוח, הפרדסן יצחק
רוקח בן ה־ ,65 סיים את אמירת הקדיש לזכר אחיו, שהלך לעולמו בגיל .63
אט־אט החלו הנוכחים, עשרות בודדות של בני המשפחה, חברי־כנסת וראשי מפלגת
הציונים הכלליים, לנוע לעבר שער בית־הקברות, אל הרחוב בו עמד עדיין חלק מקהל
האלפים שליתר, את ארונו של סגן יושב־ראש הכנסת.
מן השער יצא חבר־הכנסת יוסף ספיר, המועמד מספר 3של רשימת הציונים־ד,כלליים
לכנסת, בד, הופיע שמו של רוקח במקום השני. בצאתו לרחוב, הבחין כי משפחת המנוח
הולכת מאחוריו. בג׳סטה טבעית, עמד בצד, על מנת לתת לאלמנת המנוח ולבתו הבכורה
לעבור על פניו.
ואז קרה המאורע שהפך שיחת השבוע. קיימות לגביו שתי גירסות שונות.
גירסתה של ליויה רוקח : 25 ,״ראיתי את ספיר עומד. ניגשתי אליו וסטרתי על פניו.״
גירסתו של ח״כ ציוני־כללי :״ליויה ניגשה אל ספיר והחלה להטיח בפניו דברים
נרגשים. לפתע הרימה את ידה כדי לסטור על פניו. ספיר תפס את היד באוויר!״
גירסתו של ח״כ אחר :״לא הבחנתי בכלום. ראיתי לפתע ששני אנשים מובילים את
ספיר, שהיה חיוור כסיד. חשבתי שהוא התרגש מקבורת חברו־למפלגה והרגיש ברע.״

מה המריץ את ליויחזו

n M H M M W W I
uה המריץ את ליויה רוקח לגרום לתקרית מחפירה זו, שרבים ראו בה חילול
f ] jכבוד המת? גם על כך קיימות גירסות שונות, המעידות על יחס שונה לבעלת התקרית.

עולמית .״היא חיללה את כבוד אביה!״ האשים הוא במלים ברורות את הבת, שגרמה לתקרית.

עסקף ציכור ממרח
^ להתקרית לא היתד, מעוררת התרגשות כה רבה בקרב החוגים הקרובים לציונים־
wהכלליים, לולא החזירה לזירת הויכוח הציבורי את המאבק הפנים־מפלגתי שהעיב על
ימיו האחרונים של רוקח.
קשה להניח כי היה קשר כלשהו בין מאבק זה לבין מותו של האיש, בן למשפחה אשר
כמעט כל בניה לקו במחלות־לב. אביו של רוקח ואחיו הצעיר, יוסף, נפטרו ממחלה זו.
אחותו, מרים כץ, לא השתתפה בהלוויה בגלל אותה מחלה, ודודתו של רוקח מתה השבוע,
כאשר קיבלה את הידיעה על מותו.
אולם אף אם אין כל קשר בין מותו בלא־עת של האיש ובין ירידתו הפוליטית, הרי
עצם המאבק שקדם למותו, ושהסעיר אנשים רבים במפלגה, לא ניתן לשיכחה בנקל. זאת
היתד, הסיבה שמעשה של ליויה מצא השבוע הד כה רב, אפילו בין אנשים אשר גינו
אותה ומתחו ביקורת על אופיר.,
המאבק המר בין רוקח לבין מנגנון המפלגה היה תוצאה הכרחית מאופיו — וכל
חייו הובילו לקראת התנגשות עגומה זו. היה זה רק סיום של התפתחות שהחלה עם
נעוריו של רוקח עצמו.
ישראל הצעיר הריח את ריח העסקנות עוד בבית אביו העשיר, שמעון, כאשר שכב
בעריסתו בנווה־צדק לפני 63 שנה. הוא היה עסקן ציבור כמעט
מלידה. אך סגנונה של עסקנות זו היה שונה מזה שהשתלט
בארץ בסוף ימיו.
רוקח האב ניהל את מרבית עניני הציבור של הישוב היהודי
ביפו. הוא לא עשה זאת בדמוקרטיה רבה. כאיש מכובד, בעל
בעמיו, התרגל לכך שדעתו תכריע בכל דבר. אחת החוויות
הראשונות של ישראל הצעיר היתה כאשר נכח בויכוח בין
ספרדים ואשכנזים, שרצו להקים בתי־חולים נפרדים. אביו,
שהיה ראש לשכת שערי־ציון של בני־ברית (שעל שמה נקראת
כיום ד,ספריה העירונית הגדולה של תל־אביב) לא התווכח, הודיע
להם פשוט כי הוא החליט שיקימו בית־חולים משותף.

העיריה מעל לכל
חדי שלמד הנדסת־חשמל בטכניון של ציריך בשווייץ —
אליו נשלח לבדו בגיל ,13 ושם נשאר כל ימי מלחמת־העולם
הראשונה — ניסה הצבר הצעיר לפתח חברה לצרכי־חשמל.
אולם במהרה החליט כ׳ אינו מתאים למסחר. הוא התמסר
לעניני ציבור, השאיר את המסחר לאחיו, יצחק, שהתעשר בשעה
שישראל רוקח עצמו נשאר חסר־רכוש כל חייו.
הצעיר הנמרץ מצא חן בעיני מאיר דיזנגוף, השליט האגדתי
של תל־אביב. הוא הפך אותו לסגנו ולמבצע החלטותיו. מאותו
רגע היתר. עליתו של ישראל רוקח מהירה. אחרי מות דיזנגוף,
ומינויו לראש־העיר מטעם מושל־המחוז הבריטי בניגוד לדעת
ר! ב חברי המועצה (העולם חזה ,)1146 הפך רוקח שליט־יחיד
של עירית תל־אביב.
הוא ניהל את העיר ביד חוקה. לא היה פרט שיהיה קטן
משיטפל בו אישית. מטבעו לא היה מסוגל להשאיר שום
החלטה בידי זולתו. כל צ׳ק נזקק לחתימתו האישית. הוא לא
חתם על שום מכתב מבלי לקראו בהקפדה. הוא לא התיר את
הדבקתה של שום מודעה עירונית, מבלי שיעבור עליה אישית.
אצל רוקח לא היתד, שום פרוטקציה — לא מפלגתית ולא
משפחתית. אשתו החיננית, אסתר, נזהרה לבל לבקש ממנו כל
טובה הנוגעת לעיריה: אם רצתה משהו, פנתה למישהו אחר,
בהיותה בטוחה שבעלה יסרב לה פן ייחשד כנוטה־חסד.
כך נתגבשה דמותו של רוקח. העיריה היתד, מקצועו, חובבותו, משפחתו, והתוכן היחיד
של חייו. לא היה לו עדן בשום דבר אחר. הוא עסק בעדני העירית שבעה ימים בשבוע,
מבוקר עד ערב. את בתו השניה קרא על שמה, עירי. את ההובי היחיד שלן _ לצאת
בשבת בבוקר עם בנותיו לקטוף פרחים בקרית־מאיר — הפסיק ברגע שסבר שהבנות
גדלו דיין כדי ללכת לבדן.
שגעון־יחיד זה של רוקח לעניני העיריה הטביע את רושמו על המצב בבית. חיי
משפחה, במובן הרגיל של המילה, לא היו קיימים מעולם בדירה השכורה, בת ארבעת
החדרים, בה גרה משפחת רוקח בשדרות רוטשילד, תל־אביב, עד היום.
סיפרה השבוע ליויה :״אחותי ואני היינו מחכות לו עד השעות הקטנות של הלילה.
כשאבא היה בא, סוף־סוף, היינו אומרות לו רק לילה טוב, כי הוא היה מאד עייף.״
בליל שבת היה מביא הביתה ערימה גדולה של תיקים, מסתגר כל השבת בחדרו ועובד עליהם.
אשתו העסיקה את עצמה בעבודה ציבורית משלה, במוסדות למען ילדים נפגעי־גורל,
הפכה אישיות ציבורית בזכות עצמה. הבנות נשארו ללא ממגרת משפחתית קבועה בשנים
הרכות של התבגרותן, דבר שבלי ספק השפיע על עיצוב דמותן. ליויה, הבכורה, נישאה
בגיל צעיר מאד, התגרשה ונישאה לשמואל כץ, לשעבר ממפקדי אצ״ל, שגם ממנו התגרשה.

הגונה גורות להבו והגודל נחתם לעיני ארגנת המנוח
גירסתה של ליויה, צעירה תמירה, רזה, המסרקת את שערה בצורה קפדנית אחורה:
״היו לי שתי סיבות לסטירה. קודם כל, פניתי יום לפני ההלוויה אל נשיאות הכנסת
ודרשתי שיודיעו בשם המשפחה לספיר ולסרלין שלא יתקרבו לארון אבי. סרלין באמת
לא בלט, ולא ראיתיאותו. אבל ספיר בא להפגין. שנית, ספיר גרוע מסרלין. סרלין
הוא זאב בעור זאב, אבל ספיר הוא זאב בעור כבש. הם מיררו לאבי את החיים וזה
קירב את קצו.״
לא יוסף סרלין ולא יוסף ספיר היו מוכנים להגיב אף במילה אחת על דברי ליויה.
״איננו מוכנים ששמנו יופיע אפילו במסגרת אחת עם דבריה,״ אמרו. רק דבר אחד
הדגישו: נשיאות הכנסת לא פנתה לאיש מהם, לא מסרה על פניה שבאה, כביכול, מצד
משפחת רוקח.
עסקנים צ״כיים אחרים היו פחות מאופקים. במקרה הטוב ביותר הגדירו את ליויד,
רוקח כצעירה מבולבלת, בלתי־אחראית, שאינה שולטת בעצמה, אינה יודעת מה היא עושה.
״יש לה הרגשת־אשמד״״ טען אחר מהם .״היא יודעת בעומק לבה כי היא גרמה
לאביה יותר צרות מאשר כל עניני המפלגה.״ הם סיפרו כי רוקח, שבדרך כלל לא נהג
לדבר על עניניו הפרטיים, התפרץ פעם בשיחה עם איש־מפלגה :״עזוב אותי, יש לי
מספיק צרות בבית!״
היו גם עסקנים ממורמרים, שהתקיפו את ליויה בלשון חריפה עוד יותר .״היא רצתה
לעשות לעצמה פרסומת,״ רטן מנהיג צ״כי חשוב. הוא אף הזכיר את שמו של הרוסטראטוס,
היוזני מאפיזוס ששרף• את מקדש דיאנה, אחד משבעת פלאי־העולם, כדי לזכות בפרסומת
• בליל לידתו של אלכסנדר מוקדון, בשנת 356 לפני הספירה.

האיש החזק, כלי מנגנון
ך 6היותו כמוה בשלטונו המוחלט בתל־אביב, היה רוקח מבצר הימין של הישוב דאז —
לציבור שנשען על איכרי המושבות והפרדסנים. ציבור זה, שהיה וותיק בארץ, בז

מעומק לבו לשמאל, שהיה מורכב מעולים
שבאו. אחריו, התיוזס אליו בגישה פיאודלית
ססויימת. רוקח, האיש החזק של תל־אביב,
האדם ההגון שלא היה לו שום רכוש, הפך
מלכו הבלתי־מוכתר של ציבור זה.
את שותפיו חיפש בין בני־המושבות העולים
ברשויות המקומיות. אחד מאלה היה
יוסף ספיר, הצעיר ממנו בשש שנים. הוא
עזר לו להיבחר לראשות עירית פתח־תקוה,
לא תיאר לעצמו שיבוא יום וספיר יהפוך
יריבו ויורשו.
אף שרוקח שנא עניני מפלגה, הבין כי
מול השמאל המגובש אין סיכוי לפדרציה
של ראשי עיריות וגופים כלכליים ימניים.
לכן הצטרף לציונים־הכלליים, שהיתר, אז
מפלגה קטנה ושנמצאה בשפל המדרגה בארץ•
רוקח נחשב לאיש־החזק של המפלגה,
לדובר הימין, לנציג הח־תיקים, העיריות וה־פרדסנות.
כוח
זה היה מבוסס על שני נתונים: אופיי
המוצק של רוקח עצמו, והעובדה ששלט
על עמדת־הכוח המרכזית של המפלגה, היא
עירית תל־אביב.
אולי בשל כך זילזל רוקח בצורך לדאוג
לעמדתו בתוך המפלגה עצמה. הוא היה
בטוח לחלוטין בכוחו, לא העלה על דעתו
שהמפלגה תוכל אי־פעם להתקיים בלעדיו.
מאחר שזילזל באנשים שנפלו ממנו מכל
הבחינות, גם לא השתדל להחניף להם, להעמיד
פנים כשואל לעצתם, להכניס נאמנים
אישיים למנגנון, ולעשות את שאר הדברים
המבטיחים בישראל את עלייתו של עסקן
מפלגתי.
שותפו הצעיר, יוסף ספיר, פקח מבחינה
זאת הרבה יותר. הוא דאג למקום במפלגה,
עלה בה בהתמדה, השתלט בהדרגה על
מנגנוני

גכד ריקוד בשתי חתונות
ב היבחרו כחבר הכנסת הראשו-

ליו־ה רוקה(בחולצה לבנה) ליד הקבר

jfנה, לא נטש רוקח את העיריה. הוא
קיבל על עצמו את המעמסה הנוספת, כיהן בשני התפקידים כאילו היה זה דבר מובן מאליו.
מדוע עשה משגה זה? אחרי הבחירות לכנסת השניה, בה עלו הציונים־הכלליים
במפתיע לסיעה גדולה של 23ח״כים בגלל שיטותיו של דוב יוסף, החליט דויד בן־גוריון
להרכיב עמם קואליציה. כדרכו, החליט בן־גוריון גם מי יהיו השרים של שותפיו. את
רוקח, אותו העריך כאדם הגון וישר, מינה לשר הפנים. יתכן כי בסתר לבו הבין שכדאי
להזיז את האיש מעמדתו בעיריה, למען העתיד. הצ״כ לא יכלו לסרב, רוקח הפך שר.
הפעם לא יכול היה רוקח לקבל על עצמו תפקיד שלישי. הוא לא יכול היה להיות
גם שר־פנים וגם ראש־עיריה. הוא התפטר מן העיריה. בלי כל ספק האמין כי זוהי
התפטרות זמנית, וכי יחזור לעיריה בתום תקופת כהונתו בממשלה. לא רוקח — ולא
רבים אחרים — תיארו לעצמם שמישהו יוכל לבלום את דרכו חזרה.
זאת היתר, הטעות הגדולה בחייו של רוקח. האיש שבא במקומו, חיים לבנון, היה עסי״
בלתי־ידוע, שלא בלט מטבעו. הוא לא עמד אפילו במקומות הראשונים של רשימת מפלגת!
לעיריה. כאשר נתמנה, האמינו הכל כי לא יהיה אלא ממלא־מקום זמני, שישמור על העמדה
עד לשובו של הבעל הטבעי.
לבנון הוכיח במהרה כי הזילזול ביכולתו היה מוטעה. אף שלא היה אדם זוהר, היה
איש־ציבור מנוסה, פיקח, בעל כשרון רב לקשור קשרים ולרכוש ידידים. לרבים הזכיר
את הארי מרומן, העסקן הבלתי־ידוע שהפך לפתע אחד מגדולי העולם עם מותו של
פראנקלין דלאנו רוזבלט.
המעשה שהפך שגיאה זו לסופית ובלתי־ניתנת לתיקון נבע אף הוא מטבעו של רוקח.
הוא האמין בצורך לאפשר נשואין אזרחיים. כשר־הפנים, לא הסתיר דעה זו, אלא ביטא
אותה בחריפות. בזאת נכנס לרשימה השחורה של הדתיים. לשון־המאזניים בכל קואליציה
עירונית תל־אביבית.
בעוד שרוקח השניא את עצמו על הדתיים, דאג חיים לבנון להבלים בכל הזדמנות
את העובדה שהיה פעם בחור־ישיבה, וכי הוא קשור בדת ישראל בכל נימי נפשו. היה זה
פרט שנועדה לו חשיבות רבה, בבוא היום.
היום בא כאשר התפרקה הקואליציה. רוקח התנגד לדעתם של חברי־מפלגתו, שהציעו
לפרק את הממשלה שמונה חדשים לפני הבחירות, כדי לזכות ערב הבחירות במעמד
אופוזיציוני נוח .״אי־אפשר ליהנות מן העוגה הממשלתית כל השנה ולצעוק שאנחנו
רעבים ביום הבחירות,״ טען בהגינותו הרגילה.
גם אחרי שהצ״ב פרשי ברגע האחרון־ממש מן הממשלה, על רקע התנגדותם לערעור
היועץ המשפטי על פסק־דין קסטנר, דאג רוקח כי המפלגה לא תתקיף את מפא״י
בצורה חריפה מדי. כאשר החליט הבוקר, עתון הצ״כ ושמשפחת רוקח שלטה עליו
מכחינה כלכלית) לפרסם ערב הבחירות סידרת־גילויים על הרכב הש.ב ,.התנגד רוקח
להדפסתה. הוא טען כי אין למפלגתו הזכות המוסרית לפרסם ערב־הבחירות דברים
שהשלימה עמם בשעה שישבה בממשלה.
הפעם לא נתקבלה דעתו של רוקח. רק כאשר טילפן משה שרת, אז ראש הממשלה,
אישית אל ראשי הצ״כ והודיע להם שאם יפורסם המאמר לא יוכנסו לעולם לשום
קואליציה ממשלתית, החליטו ר,צ״כ לוותר.

על תקציב משרד־המשטרה. סיפרה על כך
השבוע חברת־הכנסת השלישית שושנה פר־סיץ
:״רוקח עלה על הבמה כשהוא נרגש
מאד. באותו רגע ראיתי את ח״כ ישראל
גורי, איש מפא״י, שגם הוא היה פעם חבר
מועצה (בשם גורפינקל) .אמרתי לו: גורי,
איך מפלגתך לא פוצה פה נגד ההתנכלות
של לבנון לרוקח? גורי התבייש ואמר: גברת
פרסיץ, אנחנו חיים בג׳ונגל מפלגתי,
מה אני יכול לעשות? אולם כשרוקח ירד
מדוכן הנואמים, פתח בתאום יושב־ראש
הישיבה, ח״כ מפא״י ישראל ישעיהו, ובירך
את רוקח לרגל חגה של תל־אביב. לרוקח
היו דמעות בעיניים. היו אלה רגעיו הגדולים
האחרונים.״
עם התקרב הבחירות החדשות, לא נואש
רוקח מלחזור לעיריה. הוא הזמין אליו את
הח״כים יוסף ספיר, יוסף סרלין, עזרא
איכילוב, זלמן סוזאייב ואלימלך רימלט. הם
סירבו להציגו בראש הרשימה. הסביר ספיר
לרוקח :״אילו היו בחירות אישיות לראשות
העיר, היה צורך בשיקול נוסף. אולם במצב
הנוכחי, אין טעם להחליף את לבנון.״
רוקח לא קיבל את הצעת ידידיו, שיעצו
לו להופיע לעיריה ברשימה עצמאית משלו.
הוא ידע כי ספיר־סרלין השתלטו על המפלגה,
הוא השלים עם גורלו. עתידו הפוליטי
נראה כחסר־תקווה. ומכיוון שלא היו לו
חיים אחרים, נראה כל עתידו קודר.
גם אז לא שכח את חבריו. כאשר שמע
כי ספיר־סרלין החליטו לסלק מרשימת המפלגה
לכנסת את שושנה פרסיץ ואת שמחה
בבה, ולהכניס במקומם את נאמניהם, נזדעזע.
הוא מיהר בעצמו אל ועדת־המינויים,
ניסה להציל את שני חבריו הוותיקים, כאשר
דמעות בעיניו. הוא לא הצליח להזיז את
הדור החדש של העסקנים. ברגע האחרון
פנה לפרץ ברנשטיין, שגם השפעתו במפלגה
ירדה לנקודת־האפס, הציע לו ג׳סטה
של יאוש: לאיים במשותף בהתפטרות מן
המפלגה, אם לא תוחזר פרסיץ לרשימה.
ברנשטיין, שהכיר בעובדות החדשות, סירב.
רוקח נכנע, שוב לא נטל חלק במלחמת־ההשמצות שהתפתחה בין שושנה פרסיץ וצמרת
המפלגה.

דמעות בתום גאוב בכגסת

ך מחרת הבחירות ניגשו הצ״כ להרכיב מחדש את הקואליציה העירונית בתל־אביב.
/הכל היה תלוי בקולות הדתיים, שיכלו להכריע את הכף בין ראש־עיר צ״כי, או ראש־עיר
מפא״י (המועמדת: גולדה מאיר) .הדתיים החלימו במפתיע לתמוך בצ״כ — בתנאי
שראש־העירית לא יהיה רוקח החילוני, שהופיע בראש רשימת הצ״כ לעיריה, אלא חיים
לבנון.
תהליך פוליטי זה, שהיה טבעי למדי באווירת הארץ, נתקבל במוחה הבלתי־פוליטי של
ליויה רוקח הצעירה בצורה אחרת. התמרמרה היא, השבוע :״זה הכל שקר. לבנון עשה
קנוניה עם הדתיים נגד אבא!״
דבר אחד ברור: מאותו רגע איבד ישראל רוקח את עולמו, הפך ח״כ רגיל (בתיספת
תואר סגו יושב־ראש הכנסת, שאינו מביא עמו כוח מעשי) .מכיוון שמעולם לא היה לו
עיסוק אחר מלבד העיריה, ולאחר־מכן משרד־הפנים, נשארו חייו עתה ריקים מתוכן.
מאותו רגע החלו גם היחסים ביו רוקח לבין חיים לבנון להתחדד. לבנון, שהתרגז על
התקפותיו החוזרות־ונשנות של רוקח עליו ועל העיריה, סירב להזמין את רוקח לנאום
בעצרת החגיגית של יובל תל־אביב, לפני כמה חדשים.
רוקח נעלב, אך לא הודה על כך בפומבי. הוא נשאר בירושלים, נאם אותו יום בכנסת

מה נאמר כצוואה!

ך• ך הגיע הערב הטראגי. רוקח לקה בהתקפת־לב שניה וקטלנית. את הראשונה
Jסבל סמוך לבחירות לכנסת השלישית, בתקופה שאלמונים — שזהותם לא־ הובררה עד
היום — הניחו פצצה בפתח דירתו*.
ד״ר לוי עפרון, רופאו הפרטי, העביר אותו מיד לבית־החולים הדסה. מה שקרה לאחר
מכן הפך לתעלומה הבלשית של השבוע: תעלומת הצוואה של רוקח.
רוקח שכב בחדרו בבית־החולים, לא אמר דבר. כאשר היה ברור גם לו כי סופו
מתקרב, קרא אליו את עפרון, לחש באוזנו כי השאיר בביתו מכתב־צוזאה המיועד לאחיו.
עפרון לא השתהה. הוא לקח את ליויה, נסע עמה לדירה. שם מצאו את המכתב, אותו
מסר הרופא לליויה. הבת הבכורה היתד, היחידה שקראה את הצוואה. היא סגרה אותה
במעטפה, חזרה לבית־החולים. שם מצאה כי אביה נפטר בינתיים.
בבית־החולים כבר החלו הענינים המפלגתיים לחדור לטראגדיה האישית. המכוניות של
ראשי העסקנים הצ״כיים כבר עמדו לפני בית־החולים. בפתח החדר פגשה ליויה את חיים
לבנון. לאחר מכן סיפרה כי לבנון רצה לקחת את ההלוויה תחת חסותו, אך שהיא סירבה
אפילו להיפגש עמו, דרשה ממנו שלא יתערב בכלל בסדרי ההלוויה. לבנון נפגע קשה.
יצא למסדרון, אמר שם לאחד הח״כים של ר,צ״כ :״יש לי איזה הרגשה מוזרה של אשמה.״
היתר, זאת הרגשה כללית אצל אותם העסקנים שהעריכו את הגינותו של רוקח על אף
כל המאבקים המפלגתיים, נזכרו עתה, ליד מיטת המוות שלו, עד כמה סבל האיש מן
התהליכים הפוליטיים שגרמו לירידתו.
אולם העניו לא נגמר עם הרגשה קודרת וטבעית זו׳ שהעידה על הרגש האנושי של
בעליד״ כי בינתיים התדרדר העדן לרמה נמוכה יותר, עבר לפסים שהובילו במישרין
לתקרית הנפסדת ליד הקבר. עוד באותו ערב נפוצה שמועה כאילו הורה רוקח בצוואתו
שארונו לא יינשא בידי עסקנים, אלא רק בידי צעירי מכבי וזבוליז. האמת היתה שרוק־אמנם
ציוזה שהארון יינשא בידי הצעירים, אך לא העיר מאומה על השתתפותם של עם;::־
המפלגה.
הדבר לא מנע את התפשטות השמועה, שהפכה מיד סיסמה במאבק הפנים־מפלגתי.

פלישה לכית־הקכרות

ך«»משך יומיים דיברו יותר על הצוזאה מאשר על האבל. מטבע הדברים, התרכזו
שמועות אלה בעיקר מסביב לשושנה פרסיץ, שהפכה האוייבת מספר 1של ספיר־סרלין.
לפי
גירסה אחת, הפיצה פרסיץ בין מכריה קטע מן הצוואה שבו דובר, כביכול, שעסקני
המפלגה לא ישאו את הארון. אחד העתונאים אף טען כי פרסיץ הקריאה קטע כזה
באוזני נשיאות הכנסת, שקיבלה על עצמה את האחריות לעריכת ההלוויה הממלכתית של
סגן־היושב־ראש. לפי גירסה אחרת, לא קראה מתוך הצוואה, אלא מתוך מכתב פרטי
של רוקח שכאילו נשלח אליה.
פרסיץ עצמה הכחישה את הכל בתוקף. אמרה היא, השבוע, לכתב העולם הזה :״לא
החזקתי מעולם בידי את צוואת רוקח או כל טכסט אחר שכתב בענין זד.,״ אויביה
בצמרת המפלגה הכחישו את ההכחשה, טענו כאילו ראו את פרסיץ מהלכת כשבידה
טכסט של רוקח.
אולם היזמה לא נשארה בידי פרסיץ. משפחת רוקח עצמה ערכה הפגנה שקמה אך חריפה,
כאשר החרימה ביום השני את ישיבת־האבל של עירית תל-אביב, מפני שנוהלה בידי חיים
לבנון. לא רק ליויה, אלא גם אסתר ויצחק רוקח, נמנעו מלהופיע.
לפי כל הסימנים, לא היה זה עדיין סיום הפרשה. נראה כי מנוי וגמור עם בני משפחת
רוקח להפגין את התמרמרותם נגד ראשי הצ״כ, עליהם הם מטילים את האחריות לדכאון
אבי,משפחתם בימיו האחרונים. התקרית בבית־ד,קברות היתד. רק התחלה.
* היה זה בתקופה בה הונחו הפצצות במערכת העולם הזה ובדפוס שלו, והיתה קיימת
אז סברה שיש קשר בין תקריות אלה.

אמנות בקרוב חיי םעד ־ חשבוןהמת
ביקוד הגברת חזקנה תורגם על־ידי חיים
גורי לעברית, בשביל התיאטרון הקאמרי.
היה זה לפני שנתיים, כאשר שחקני התיאטרון
התכנסו לחזרה הראשונה על מחזה
זה, בו נועד התפקיד הראשי לאורנה פורת,
בבימויו של יוסף מילוא. חזרה ראשונה זו
היתר, גם האחרונה. באותו רגע פרץ המרד
הגדול בהקאמרי, והחזרה היתר, פעולתו ה־אמנותית
האחרונה של יוסף מילוא שם.
היה זה טבעי ביותר, שמילוא השתוקק
לחזור לפעילותו האמנותית בארץ — הפעם
במסגרת תיאטרון הבימה — דוזקא עם
מחזה זה, שהקאמרי דחהו משום ריבוי
התפקידים שבו, המחייב צוות בן 26 שחקנים.
גם לגבי הבימה אין זו משימה איר־גונית
וכלכלית קלה.
עלילת מחזהו של פרידריך דירנמאם השווייצי
מתחוללת בעיירה האירופית הקטנה
והמדולדלת גילן. העיירה כולה — שמרבית
תושביה מתפרנסים מקרן הסיוע למובטלים
ומהמרק המחולק לנצרכים — מצפה
בנשימה עצורה לבואה של המיליונרית קלייר
זאנאסאסיאן (אלישבע מיכאלי) ,בת־העיירה
שיצאה לעולם הגדול והתעשרה.

מסורת הומאניסטית. בראהמם חיבר כאן
קווארטט. גטה לן כאן לילה אחד. ערכים
אלה מחייבים!״
זקנה אקטואלית. הסוף הוא ברור
ובלתי נמנע. מסכם את המצב מנהל הגימנסיה
המקומית, נושא דגל התרבות וההומאניזם
במקום :״יהרגו אותך. ידעתי זאת מתחילה.
אף אתה ידעת זאת מאז ומתמיד, אפילו
שום אדם בגילן אינו רוצה להודות בכך.
הועמדנו בנסיון גדול מדי, ועניינו הוא מר
מדי. אבל אני יודע יותר מזאת: גם אני
אתן את ידי לכך. אני חש כיצד לאט־לאט
אני הולך ונעשה לרוצח. אמונתי באדם,
בהומאניזם — היא חסרת אונים.״
בישראל, בה שוצפים השברולסים המצוחצחים
בכבישים, בה מתחרים בתי־הפאר זה
בזה במספר קומותיהם ובה הפכה התמיכה
הכלכלית מבחוץ למקור עיקרי להעלאה
תמידית של רמת־החיים של חלק מסויים־
מאד באוכלוסייה, ביקור הגברת הזקנה הוא
ביקור אקטואלי בהחלט.

אורחים
דיפ לו מטיהבוהמית
לא תמיד לבש לואיס אלברטו דל פאראנה
בן ה־ 33 את מכנסי הבד הרחבים ואת השמיכה
האינדיאנית הצבעונית על כתפיו. היו
זמנים — לפני שמונה שנים — בהם לבש
מעיל שחור, מכנסי־פסים וחפתי־שרוולים
מבהיקים בלובנם, ושימש כמזכיר ראשון
בשגרירות פאראגוזאי. אלא שהדיפלומטיה
נראתה לו, משום־מה, מעניינת פחות מהחיים
הבוהמיים של זמר־נודד.
הוא ביקש, איפוא — וקיבל — את תמיכתה
החד־פעמית של ממשלת פאראגודאי בסך
12 אלף דולאר, והקצבה חודשית נוספת
של 210 דולאר לחודש. בכספים אלה קיבץ
לעצמו להקה הכוללת את אחיו הצעיר ושני
מנגנים נוספים, בתוכם אחד הפורט על
נבל אינדיאני.
מאז עברה הלהקה 7שנים 11 ,מיליון
טפסי־תקליטים ו־ 49 מדינות. ישראל, בה
תופיע להקת לוס פאראגוואיוס בשבוע הבא,
תהיה המדינה ה־.50

מאחורי הקלעים
עו דסרט ועוד סרט

רום פאראגוואיום

עם נבל, למדינה ה־50

העיר מתכוננת לקבל את פניה באותו פאר
והדר של קיבוץ המכין קבלת־פנים לאחד
התורמים החשובים של מגבית ההסתדרות.
אך יותר מכל, תולה העיר את תקוותה בכוח
השפעתו של הנכבד באזרחיה, החנווני אלפרד
איל (אהרן מסקין) ,שהיה מאהבה של הגברת,
בימים בהם היתה צעירה ויפה.
הגברת מופיעה שלא במועד הנקוב ומביאה
את אזרחי העיירה כולה במבוכה גדולה
עוד יותר בהתנהגותה חסרת־ההסבר: היא
מפרקת מן הרכבת את הפריט החשוב ביותר
במטענה, ארון־מתים שחור, ומתעניינת אצל
הרופא המקומי אם יסכים לזייף בשעת הצורך
תעודת־פטירה.
גטה לן כאן. משמעות כל המעשים
המוזרים הללו מתבררת עד מהרה. הגברת
מכריזה באוזני העיירה כולה, כי תיתן
מיליארד למען שיקומה, אך בתנאי קטן אחד:
שאלפרד איל, האיש שאהב אותה והיה אביה
של ילדה הבלתי־חוקי ובסופו של דבר התכחש
לה וגרם לה ליהפך לזונה, יירצח.
העיר דוחה, כמובן, בשאט־נפש את ההצעה
המגונה. אך בעת ובעונה אחת קורה משהו
מוזר: כל התושבים מתחילים לעשן סיגריות
יקרות שהם לוקחים בהקפה בחנותו של
איל, לאכול חמאה ושוקולד, ללגום משקאות
יקרים, לנעול נעליים צהובות חדשות, לרכוש
מקלטי־רדיו ומכוניות.
״העיר שוקעת בחובות,״ זועק איל במשטרה
.״בד בבד עם החובות עולה רמת־החיים.
ובד בבד עם כך, גובר הצורך להרגני.״
״אתה
שוכח,״ נוזף בו ראש העיר בנימה
אבהית ,״שאנו נמצאים בגילן, עיר בעלת

סרט ישראלי, נוסף על אלה הנמצאים
בשלב מוקדם של תיכנון, ייוצר בקרוב ב־במויו
של הבמאי האוסטרי הנס יראי, השוהה
עתה בישראל לפי הזמנת תיאטרון
אהל. יראי, במאי סרטים נודע בצד תפקידו
כמנהל האקדמיה לתיאטרון מיסודו של ריינ־דהרם,
קיים כבר מספר התיעצויות עם ה־ייצרן
האנגלי גוסקין ועם התסריטאי הישראלי
משה הדר, המתכוננים להפיק את
הסרט נערת הסלע, לפי תסריטו של הדר.
אגב, גוסקיך והדר הם הבמאי והמחבר של
סרט ישראלי אחר, קומדיה, בהשתתפותו
של חיים טופול מבצל-ירוק. בינתיים, ממשיך
יראי בחזרות על הצגת החייל מנקה, מאת
גיאורג קייזר באהל. הצגת־הבכורה של המחזה
תתקיים במוצאי ראש־השנה, כשלאה
דגנית חוזרת אל קהל האהל בתפקיד בעלת
בית-גיישות יפאני שלושה מחזות
מקוריים יועלו בעונה זו על בימת התיאטרון
הלאומי הבימה. המחזות שיוצגו, מיד
אחרי הצגת הבכורה של ביקור הגברת
הזקנה בבימויו של יוסף מילוא: מרד אנשי
הסתיו, מחזה על בעיית הדור הקשיש מאת
זאב בן־חיים, בגדי המלך ,״פראפראזה מודרנית
על אגדת אנדרסן״ ,מאת ניסים אלוני
והמלך צבי, מחזה לנוער רמז דק
לעלילותיד, הפרטיות בהחלט של אישיות
רמת־מעלה במדינת ישראל, יציג תיאטרון
סמבטיון בתוכניתו החדשה עמוד על הראש,
שהצגת־הבכורה שלו תוצג בעוד שלושה
שבועות. את המערכון״ בו מתגלים בגדי־השרד
של האישיות בחדר־מיטות שאינם
שייכים לו, כתב יגאל דליות, שם־העט של
הבמאי גדעון שמר עצמו משרד
מפואר מוקם והולך לצרכי מנהלתה של
להקת בצל ירוק, החונכת יחד עם המשרד
גם את הצגת־הבכורה של התוכנית הרביעית
שלה: ו ש לו ש נקודות, מאת דן בן־
אמוץ וחיים חפר להקת הבלט
האמריקאית הידועה בשם אמריקן פסטיבאל
בלט תהיה אחת מצימוקי עונת האמנים־
הזרים השופעת ובאה החל מן השבוע הבא,
ושתיפתח בהופעתם של להקת הלוס פראג־נואיוס.
מביאה הוא האמרגן אברהם בוג־אטיר,
שיביא בשנית גם את קרקס מדראנו,
תיאטרון פיקולי ולהקת באלט־על־קרח בשם
פאריס על קרח.

צריו שמימי נישא במקום שניגן

%ץ ןלחו דו״חים מפורטים וסיפורים
\4 טלאים,״ הבריקו הגדולים שבעתוני
העולם לכתביהם בירושלים. כמה עתונים אף
שלחו כתבים מיוחדים .״שלחו העתקים מהסרטים
שהקלטתם,״ ביקשו עשרות תחנות
רדיו ברחבי העולם מקול־ישראל. המאורע
שעורר השבוע התענינות כה רבה, התרחש
באודיטוריום הקטן ( 600 מקומות) של קרית
האוניברסיטה בירושלים. על הבמה הצנועה
המעוטרת רק בדגליהן של אחת־עשרה מדיניו1׳
עלו בזה אחר־זו צעירים וצעירות, הש־מיעו
ארבעה קטעי־נגינה קצרים על נבל.
לגבי המופיעים על הבמה היה זה אחד
הרגעים המכריעים והגורליים של חייהם. כי
בשורה השניה של האודיטוריום ישבו 22
אנשים, בהם גדולי נגני הנבל בעולם.
מוסיקאים אלה, שתשעה מהם היו ישראליים,
היוו את חבר השופטים של התחרות
הבינלאומית הראשונה לנבל. הם היו צריכים
לקבוע, בשלב הראשון של התחרות שנערך
השבוע, מי מבין 30 המתחרים יעבור לשלב
השני שיתקיים בתל־אביב. בשלב השני
ייקבע דירוגם של עשרת ה״׳יצטיינים, שה־ראשיו
בהם יזכה בפרס מיוחד: נבל חדיש!
השני יקבל סכום של אלפיים דולר, והשאר
יקבלו פרסים מ־ 1500 עד 200 דולר.
היתד. זו תחרות שעמדה על רמה גבוהה,
שכמותה טרם היתד. בישראל. היא אורגנה
למופת ופעלה כשורה עד לפרטי פרטיה.
למעשה היתה זו עבודתו של אדם אחד,
שהגה את הרעיון, עמל להגשמתו וניהל את
התחרות — אהרון צבי פרופס, לשעבר נציב
בית״ר בפולין וכיום איש לשכת התיירות.
סיפר השבוע פרופס, בעל המבט המחמיר,
על הולדת הרעיון :״אני חושב שזה נולד
עוד כשהייתי ילד קטן בגולה ושמעתי לראשונה
את השיר על נהרות בבל, שם ישבנו
גם בכינו. את רעיון המפעל, כמו שהוא מתבצע
היום, הגיתי לפני כשלוש שנים. כשסיפרתי
על תכניתי לממונים עלי׳ לא האמינו
כי יצא מזה משהו. ישראל היא ארץ
רחוקה מאוד. לא האמינו כי מישהו יבוא
הנה מברזיל, למשל, לתחרות בנבל.״

תענוג יקר

ך* יד! יסוד לחששות בדבר הצלחת ד,מפ־
| Iעל. הנבל אינו כלי פופוי-ירי. ואם

,תחרות בינלאומית לנגינה בכינור, שנערכה
לאחרונה בבלגיה, נענו 32 איש, הרי בהש־וזאת
היחס שבין פופולריות שני הכלים
נחשבת הרשמתם של 51 איש לתחרות
בישראל כהצלחה פנטסטית. היו מגבלות
רבות להיות אקדמי קונצר
נפסלו

״שאדזמרה ותנו תף, כינור נעים עם נסי!
תהילים (פ־״א, ג) .השבוע, בפעם הראשוני
חזר אחד מבלי־הנגינה העתיקים ביותר
נבואה -ותפס את מקום־הבבוד הראוי ל
בפעם האחרונה תזמורת של 30 אלף מנג
שמעה השבוע תזמורת נפלים קטנה פי א
מטובי הכשרונות של מנגני הנבל ב;
בתחרות הבינלאומית הראשונה לנבל. היו
כמקום בו ריפא דוד המלך בשעתו אר
כעזרת פריטה על כלי בו היו מתוח
למקומה העטרה של הענוג והאצילי t

איבט קולינון, המורה מבלגיה שהיא הנציגה היחידה
של ארצה בתחרות, בשעת אחת סהיחזרות הארוכות
הנמשכות שעות מרובות, שקדמו להופעתה הפומבית בפני חבר-השופטים.

נבחנת לחוד בפני קהל

׳גבי המשתתפים: הם היו צריכים
:גיל בין 17ל־ ,35 בעלי תעודה של
למוסיקה או אישור על הופעה בם.
שמונה, שלא שלחו תעודות,
עשרה התחרטו ברגע האחרון ולא

האחיות סראסל זהגברת ליפסזן

שלושתן אמריקאיות, המשתתפות בתחרות הבינלאומית
לנבלאים, נראות למעלה. בתמונה מימין
מאזינות המשתתפות לחברותיהן. מימין לשמאל: אן מרי ולין מראסל מאמריקה, אורסולה הנג׳י משוויץ, מרי בופנדו וברטיל הוגו מצרפת.

״ קרא המשורר האלמוני באחד ממזמורי
מאז תלו גולי ככל את נכליהם על ערכים,
שהיה כלי־קודש כישראל, המשרה רוחירושלים, שלדברי יוספום פלכיוס, שמעה
׳־נבל כעת חנוכת כית המקדש של שלמה,
ף -רק 30 כלים -אולם הפעם היו אלה
לם, שבאו מאחת־עשרה ארצות להשתתף
rככד משמעות סמלית עמוקה, שדווקא
התקפות הזעם והשגעץ של המלך שאול,
ם מיתרים על גכי שק עור נפוח, הוחזרה
ככלי הנגינה, אשר נדחק ביום לקרך זוית•

הופיעו. שלושה נוספים באו, אך נרתעו
מלהשתתף בשמעם את שמות מתחריהם.
כולם באו על חשבונם. לגבי המשתתפים
מאירופה לא היתד, זו הוצאה גדולה במיוחד.
לגבי האמריקאים (מצפון ומדרום) ,שהביאו
עמם את כלי־הנגינה הגדולים ומלטה או
שניים, הסתכמה ההשתתפות בהוצאות של
אלפי לירות. אך נראה שלגבי הנבלאים
אין שום חשיבות לגודל ההוצאות. כי
הנבל, שהיה אולי כלי־ד,נגינה הנפוץ והפשוט
ביותר בעולם העתיק, הוא אחד הכלים המסובכים
והיקרים ביותר כיום.
מחירו של נבל חדש נע בסביבות ארבעת
אלפים דולר. בארצות בהן אין חינוך מוסיקלי
חינם, כפי שהוא קיים בצרפת, בהולנד
ובאיטליה, עולה שיעור־נגינה אחד סכום המתחיל
ב־ 20 דולר, לפי חשיבות המורה.
ללין אליסון טרנר 18ר,צעירה, שבמת־חרות,
לא היה לימוד הנגינה כרוך בהוצאות
כה גדולות. ילידת שיקאגו, בת לאב מוסיקאי
שהיה כנר בתזמורת שיקאגו ומנגן
כיום בתזמורת הנ.בי.סי ,.פרטה לין על
פסנתר מגיל צעיר. באותם הימים ערך אביה
סבוב הופעות בלוזית נבלאית. יום אחד שמע
כי הנבלאית רוכשת נבל חדש ועומדת למכור
את שלה. הוא מיהר לרכוש את הכלי
הישן עבור בתו, שהיתר, בת .12
סיפרה לין מדוע העדיפה נבל :״הפסנתר
הוא כלי רגיל. צריך להיות בעל כשרונות
יוצאים מגדר הרגיל כדי להתבלט בנגינה
על פסנתר. הנבל הוא כלי מיוחד במינו,
שלא הרבה מנגנים עליו.״

1ל במת האודיטוריום טל שם וייז בקרית האוניברסיטה בירושלים,
־,מקושטת בדגלי הארצות שנציגיהן משתתפים בתחרות, הופיעה כל
ושופטים. צוות־השופטים כלל בתוכו את גדולי מנגני הנבל בעולם.

לא רק ההוצאות המרובות הופכות את
הנבל לכלי יחיד־סגולה. זהו כלי קשה ומסובך.
מלבד השליטה במיתריו, באמצעות
אצבעות־הידיים, על המנגן להפעיל בשעת
הנגינה שבע דוושות ברגליו, המקצרות או
מאריכות את המיתרים הקבועים על גבי
תיבת־תהודה, ומשנות את סולם הצלילים.
בשעת הנגינה נשען הכלי הכבד על כתפו
של המנגן, ועליו גם להניעו בגופו קדימה
ואחורה בהתאם לדרישות המנגינה.

אופנים להארכת רגליים
kmנה הלנה זניכוני 20 יפהפיה
איטלקית בעלת עיניים גדולות, היתה
ילדת־פלא בנגינה בנבל. כבת למשפחת יצרני
יין, החלה אנה לפרום במיתרי הנבל
בהיותה בת שש. במשך שנים לא הגיעה
כלל לדוושות, היתה מבלה את זמנה הפנוי
ברכיבה מאומצת על גבי אופניים בתקוה
להאריך את רגליה. בהיותה בת 16 והנבלאית
הצעירה ביותר באיטליה, זכתה אנה במקום
הראשון בתחרות שנערכה בפלרמו, צורפה
לתזמורת תיאטרון סן־קרלו בניאפולי.
היא מצטיינת ביד שמאלית חזקה, תכונה
נדירה בין הנבלאים, ואלדברנדו פיצטי,
מגדולי המלחינים של איטליה כיום, חיבר
לאחרונה יצירה. מיוחדת לנבל עבורה, בה
מושם הדגש על עבודת היד השמאלית. לרגל
השתתפותה בתחרות קיבלה נבל מיוחד

• המתח הגדול של שעת המבחן, שהביא להתמוטטותן של כמה
* | 1מהמשתתפות. בתמונה נראית אמה של אחת המשתתפות כשהיא
מחבקת שתיים מהמשתתפות האמריקאיות, דיאנה קומינס וסוזאן מקדונאלד.

מסלבי, יצרן נבלים איטלקי חשוב, שרצה
כי נבלו יהיה מיוצג בתחרות.
חברתה של אנה, בת איטליה אף היא,
התמוטטה בשעה שעלתה למבחן על הבמה,
הפסיקה את נגינתה. גם בהזדמנות שניה
שניתנה לה להופעה בפני השופטים, לקתה
בהתמוטטות עצבים.
הרגועה בצמת הנבלאיות — צודת של
נערות עדינות־נפש בעלות הופעה רכה
ונימוסים מאופקים — היתד, אן גריפית
( )23 ממגליה. כל פעם שכינו אותה ״האנג־ליה״
,היתד, אן מתמרדת :״אינני אנגליה,
אני וולשית.״ כי מלבד הגאוה הלאומית
היתד, לאן גם גאוה מקצועית. בוזלס נחשב
הנבל ככלי הנגינה הלאומי. יש שם קרוב
ל־ 20 אלף נבלאים, מספר עצום ביחס לאיטליה
40 לבלגיה ( )10 או לישראל (.)3
כבת מנהל בית־ספר, החלה אן לפרוט על
נבל־יד קטן, אותו קיבלה בגיל 11 כמתנה
לחג המולד. כיום היא הנבלאית הראשונה
בתזמורת קובנט גארדן הלונדונית.
אליזבם פונטיין בינוש, היא המבוגרת
במשתתפות 33 נשואה למהנדס־תחבורה
פאריסאי, אליזבט היא כיום אם לשני ילדים,
הסוליסטית לנבל של רדיו פאריס. היא
מכהנת כמורה־מכינד, לנבל עבור הפרופסורים
של הקונסרבטוריון בפאריס. גם איבם קולי־ניון,
זהובת־השיער וחיוורת־הפנים, היא מורה
לנגינה בנבל לצעירים, באקדמיה הממלכתית
למוסיקה בסקרבק, בלגיה. היא מאמנת כיום
16 תלמידים, מגיל 6עד , 16 בנדנה על נבל,
על חשבון הממשלה. אף לא אחד מתלמידיה
אינו יכול להרשות לעצמו לרכוש לעצמו
נבל משלו, וכולם באים לתרגל על נבלה
היא. עכשיו נהנים תלמידיה מחופש, כיוזן
שלקחה את הנבל עמה לתחרות בישראל1 .
רק ארבע מהמשתתפות, נוסף לעדנה 1
בוכמן המייצגת את ישראל, הן יהודיות.
אחת מהן היא סוניה דבורה כהן מניו־יורק,
שעל הארגז המחומש הגדול המשמש
כבית־קיבול לנבלה מודבקות תוזיות של קוי
תעופה ערבים ובתי־מלון בבגדאד ובלבנון.
סוניה, בתו של רופא־שיניים מאילינוי
המנגנת כנבלאית שניה בתזמורת הפילהרמונית
של ניו־יורק, ערכה לפני שנתיים
סבוב־הופעות עם התזמורת במרחב ובמזרח
הרחוק. מכל המסע התרשמה רק מהופעה
אחת בפאקיסטאן, שם לא היה די מקום לכל
התזמורת על הבמה והנבל הורד לצד הבמה
על הרצפה. רק בליל ההופעה גילתה היא
שהנבל שלה שקוע בעשרים סנטימטר בוץ.
אלה הם אחדים מתוך 30 המשתתפים,
מהם ארבעה גברים בלבד, המתחרים על
הפרסים והתוארים שיוענקו בתחרות. אולם
לא רק הפרסים והכרת השופטים רמי־התואר
הם הקובעים. במעונות הסטודנטים שבקריית
האוניברסיטה, שם משוכנים המשתתפים, נישאים
צלילי הנבל החל משעה מוקדמת בבוקר
עד מאוחר בלילה. נרגשים ונלהבים,
עובדים המתחרים ומתכוננים עד שמונה
שעות ביום לקראת המבחן. גילתה אחת
המשתתפות :״בשבועות של ההכנה לתחרות
התקדמתי יותר מאשר בשלוש שנות נגינה.״

נא להכיר:
מאיריע רי על מפא״ י
• זוהי מפלגת־־טרור הנוהגת ביד ברזל ואף
באמצעי טרור מוסוים כלפי שותפיה בציבור
הפועלים.
• זוהי מפלגה טוטאליטארית שגיבשה בארצנו
שיטה של אופורטוניזם, המלווה אמצעי־כפיה
טוטאליטאריים.
פנחסלבון על מפ״ם ו״לאחדות־העבודה״
• מפ״ם ו״לאחדות־העבודה״ הגנו תמיד על קבו־צות־לחץ
ועל אפליתם לרעה של בני עדות־המזרח.

מפ״ם עשתה מאמצים להצדיק בזמנו את
עלילת־הדם על הרופאים היהודיים במוסקבה.
ק. קצנלסון, הפובליציסטן הראשי של ״חרות״
לשעבר, על ״חרות״
• כל האשמותיה הקשות והנוראות של ״חרות״
על מפא״י מכוונות למטרה אחת: לאלץ את
מפא״י להשתדך עם ״חרות״ בקואליציה ממ שלתית.

״חרות״ היא מפלגה טוטאליטארית מובהקת,
המדכאת כל גילוי חופשי ודמוקרטי. כל מי
שמתכחש לעקרון הדמוקרטי, ונושא את שמו
לשוא, יכול להשתלב בתנועת ה״חרות״.
עו״דשמואלתמיר על ״חרות״
• ירחם ה׳ על ישראל אם ״חרות״ תגיע אי־פעם
לשלטון.

מוגש ע״י מח׳ ההסברה
והעתונות של הסתדרות
הציונים הכלליים —
מפלגת המרכז

גליה ארקץ (*)1957

גליה כהן ()1959

קיבלה יהלוינזים, חתול, פרוות — הפסידה 10 קילוגרם
במדינה דרכי־אדם
• שרא די דו בפאריס
נערה בלונדית דקת־גו, לבושה לפי כל
כללי האופנה הפאריסאית, ירדה השבוע
ממדרגות המטוס בשדה־התעופה בלוד. בחיקה
אחזה סל קטן, מתוכו ביצבץ ראשו
של חתול סיאמי. במיטב הסלנג הצברי, לא
היססו עובדי השדה מלהשמיע הערות על
חשבונה של התיירת הצרפתיה היפהפיה.
לפתע פנתה אליהם בעברית צחה :״נעים
היה לשמוע אתכם, אבל אינני צרפתיה. אני
ישראלית.״
גם אלה שהכירו מקרוב את גליה ארקין
( ,)21 יפהפיה תל־אביבית ודוגמנית ידועה,
לא הצליחו לזהותה בנקל כשהגיעה השבוע
לביקור של שבועיים בארץ. כי גליה, מאופרת
ומסורקת בידיהם האמונות של מיטב
אמני האיפור בצרפת, היתר. שונה לגמרי
מגליה שהכירו.
כאשר עזבה גליה את ישראל לפני שנה,
בדרכה לפאריס כדי להשתלם בדוגמנות, נחשבה
לצעירה ישראלית טיפוסית, שהיתר,
בשעתה מועמדת רצינית לתואר צברית 56
של העולם הזה. גליה החדשה, שהגיע השבוע
לארץ, היתד, צעירה צרפתיה טיפוסית. תוך
כדי כך הגשימה חלום נפוץ בקרב בנות
ישראל: בתקופת שהותה בצרפת נישאה גליה
למליונר יהודי־צרפתי, הפכה אשת החברה
הגבוהה הצרפתית.
חיי מיליוגרית. עוד לפני שהספיקה
להתחיל בלימודי האופנה בפאריז, הופיעה
גליה בכמה תצוגות־אופנה שם. באחת מהן
הכירה את מי שעתיד היה להיות בעלה,
תושב מרסיל, בעל בית־חרושת לטקסטיל
בליון, משרד גדול בפאריז ובית־אופנה מפואר
בניצה שבחוף הריביירה. כאשר שהתה
גליה אצל אחותה השליחה במרסיל, שימשה
כדוגמנית לתסרוקות, אצל מריו-לורן,
קשרה גליה קשרי ידידות עם האיש. במועד
בו היתד, צריכה לחזור לארץ, נשא אותה
בעל ההון לאשה. גליה ארקין הפכה לגליה
כהן; הישראלית החלה משתנה לצרפתיה.
היא גרה במרסיל, בדירה התופסת קומה
שלימה ושאת מספר חדריה אינה זוכרת
בדיוק. אולם ודאי הוא שקיימים שם ארבעה
חדרי־שינה ,״כדי להחליף את הרקע.״
יש לה מלתחה התופסת חדר שלם, ושהדבר
היחיד שהיא זוכרת אודותיה הוא מספר
החליפות — תריסר. יש לה תכשיטים יקרי
ערך, ויהלומים אותם היא שומרת במגרה,
עונדת במקום זאת תכשיטים זולים יותר.
״מאחר שכולם יודעים שיש לי תכשיטים
יקרים, זה לא נורא ללבוש פשוטים.״
את החורף היא מבלה בריביירה הצרפתית,
שם עוסקים הגברים כל ערב במשחק קוביה
ואילו הגשים משחקית במשחקי גורל בקזינו.
בערב אחד היא מגלגלת סכום של כ־ 150ל״י
במשחקים אלה, לפעמים מרויחה ולפעמים
מפסידה. פעם בחודש היא מבקרת בפאריס,
שם נמצא משרדו של בעלה, מבקרת תכופות
גם בגבול ספרד, קופצת לרומא כדי לקנות
דברי־סריגה שאינם כה מעולים בפאריז.
קולנוע ץ ככר לא. כאשר היא נשארת
בדירתה אשר במרסיל, עומדות שם לרשותה
עוזרת, טבחית ומגהצת. היא מבלה את זמנה
בקניות אישיות, משחקי טניס ורכיבה על
* בשעת נישואיה לקודח־נפט מחלץ, יליד
צרפת, ממנו התגרשה כעבזד כמה חודשים.

סוסים לפני־הצהרים, שינה ארוכה, צפיה
בטלביזיה אחרי־הצהרים. בילוי שעות־הערב
כולל ביקור במועדון אקסקלוסיבי, בו שומעים
תקליטים ורוקדים, ושהכניסה אליו רק
לחברים יקרים. מה עושה המיליונרית כשהיא
משתעממת? אוה, סורגת, רוקמת, או משחקת
עם שאשיק, החתול הסיאמי שלה.
היא מבקרת בפסטיבל הסרטים בקאן,
סועדת בחברת כוכבים, מבקרת בסאן טרופז,
מכירה אישית את פסקל פטי(״נורא מכוערת
במציאות, בכלל לא דומה למה שהיא
בסרטים. נראית איום. לא אוכלת. יק קפה
וסיגריות.״) עיסוק אינטנסיבי אחר של גליה
הוא כתיבת מכתבים תכופים לאחיה, הפנטו־מימאי
ג׳וקי ארקין השוהה כעת בארצות־הברית.
כאשר
גוברים עליה הגעגועים לארץ היא
ניגשת לקונסוליה הישראלית לראות ישראלים
ולקלוט אוירה, מתנדבת לעזור בעבודה
במשרדי הסוכנות היהודית. אין לה
יותר חלומות גדולים להיות כוכבת קולנוע,
למרות שהציעו לה זאת תכופות, אפילו
במטוס בדרכה לארץ. זה כבר לא בשבילה;
הפכה אשת־חברה סולידית הרוצה לגדל משפחה,
מבטיחה להביא בביקורה הבא בארץ,
בעוד שנה, בן או בת — או אולי שניהם
יחד, מי יודע?
מה מטריד נערה ישראלית החוזרת ארצה
אחרי שנת העדרות ואחרי שהפכה צרפתיד,
לכל דבר? צורת גופן של הנערות הישראליות
.״הן נורא שמנות, צריבות לרזות
בחלק התחתון. בארץ נחשבתי לרזה. כשהגעתי
לפאריז נאלצתי להוריד בדיאטה
עשרה קילו כדי להראות אנושית. השומן
של הנערות כאן הוא זיועתי. איך הן לא
מתביישות להראות כך?״
טעם מרחבי, כנראה.

נוער
מ ד לי ותהכסף
קבוצת צעירות וצעירים מכורבלים במעילים
עבים ניצבה ליד פתח היציאה של
התיאטרון הקטן, ריינזונד תיאסר בוינה. לפתע
קרא מישהו :״הנד, היא׳ השחרחורת
הקטנה!״ כל החבורה מיהרה אל עבר נערה
תימניה צנומה שיצאה באותו רגע מן הבנץ,
הקיפו אותה בתרועות שמחה, תוך מחיאות־כפיים
מעל לראש.
״הייתי בטוחה שכל זד, חינו רק חלום
ומיד אקיץ ואראה שטעיתי,״ סיפרה השבוע
אותה נערה, יונה לוי 16 רקדנית
ד,באלט המחוננת, בת שכונת מחלול שעל
חוף ימה של תל־אביב.
כי יונה לוי החיננית ופשוטת־ההליכות
זכתה לכבוד בו לא זכה עדיין אמן ישראלי
בן־גילה בחוץ־לארץ: שתי מדליות
כסף בתחרות לבאלט וריקוד אופי .״יונה
עצמה אינה יודעת איזה כבוד חלקו לד,
האמנים והשופטים בתחרות, כיון שאין
היא מכירה אותם עדיין,״ סיפרה המירה
הותיקה לבאלט מיא ארבטובה, שכיהנה כשופטת
באותה תחרות, שהתקיימה במסגרת
פסטיבל הנוער הדמוקרטי בוינה.
רק במקרה הגיעה יונה לוי אל הבאלם
או אל הריקוד בכלל. ילידת ירושלים זו
עברה יחד עם הוריה לתל־אביב, כשהיתה
בת שלוש שנים. אחרי טלטולים רבים בגבול
יפו הגיעה המשפחה לצריף עלוב בשכונת
מחלול. אמה של יונה היתד, נאלצת לצאת
לעבודה במשק־בית כדי להשלים את משכורתו
הדלה של האב, פועל הבנין, שלא
תמיד השיג עבודה. יונה נרשמה לבית־הספר,
היתה חפשיה במשך חצי־יום מרגע שחזרה
(המשך בענזוד )16
העולם הזה ; 147

הכדורגלן המחולל מנמק פוישתו מהנבחרת הלאומית אחו 10 שתת השתתפות בת

ייה הכריתו אותי!

קרי זמן רב שלא ראיתי את שמי
1Nבכותרות הראשיות של העתוגים, ואחרי
שחשבתי שכבר שכחו אותי, מצאתי השבוע
את שמי שוב פעם שם, בכותרות. כמה
עתונים אפילו הכניסו תמונה שלי. בדרך
כלל, כמו כל שחקן, אני שמח על וברים
כאלה. אבל הפעם היתד, הפעם הראשונה שלא
שמחתי על הפירסום.
העתונים הודיעו כי שייע גלזר החליט
לפרוש מסגל הנבחרת הישראלית לכדורגל,
וכי הוא שלח מכתב למוסדות התאחדות
הכדורגל ולמאמן גיולה מאנדי, בו כתב:
״לאחר הביקורת האחרונה שנמתחה עלי
בעקבות משחקי כקיצוני שמאלי של הנבחרת,
החלטתי לעזוב מרצוני את הסגל
ולהסתפק באימונים בקבוצתי, מכבי תל־אביב.״
זה היה סיפור יותר מדי יפה כדי
שיהיה נכון. אבל אפילו אם הוא לא כל
כך נכון, טוב שהעתונים כתבו אותו. כי
בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, יכולתי
לראות לצד שמי בעתון את התואר: החלוץ
הפופולארי של מכבי תל־אביב והנבחרת.
אם כדי לזכות בתואר זה אני צריך לשמש
מרכז לסיפורים כאלה, יתכן שזה כדאי.
האמת היא שלא שלחתי שום מכתב׳ לא
למאמן גיולה מאנדי ולא להתאחדות הכדורגל.
מה שנכון הוא, שהודעתי על פרישתי
מהנבחרת. לא עשיתי זאת מרצוני הטוב.
כשחקן שבמשך 10 שנים ייצג את ישראל

מאת

יי ע \ ל!ד -

צת אומוניח מקפריסין. הוא אמר לישמאנדי
לא רשם את שמי בין ה־ 18 שהגיש להתאחדות
הכדורגל. אבל למאנדי לא היה נעים
ככה סתם לזרוק אותי מהנבחרת. הוא
ידע שהדבר עשוי לגרום לסערה צבורית
בין אוהדי הספורט. כי לעומת אלה החושבים
שאין לי יותר מקום בנבחרת, יש עוד
הרבה שחושבים שדווקא עלי להמשיך וללבוש
את החולצה עם סמל ישראל. מאנדי
ידע שבמקרה של כשלון הנבחרת יוכלו
אחר כך להאשים אותו מדוע לא הכליל
אותי אלא הכנים במקומי שחקן צעיר וחסר
נסיון. כנראה שהוא לא היה מוכן לקחת
את האחריות. ואז ביקשו שאתפטר בעצמי.
לא חשבתי הרבה. בו במקום, בלי שום
מכתבים וטרגדיות, הודעתי לשליח שימסור
להתאחדות ולמאנדי ששייע גלאזר לא יעשה
להם בעיות. שייע מתפטר מרצונו הטוב.
שחובבי־הספורט לא יבואו בשום טענות לא
אל מאנדי ולא אל ההתאחדות לכדורגל. אני
בעצמי אמרתי שאינני רוצה לשחק בנבחרת.
אם עשיתי צעד זה, עשיתי אותו מסיבה
אחת בלבד. אני חושב שבמצב הנבחרת כיום׳
ואחרי כל מה שעשו לי בזמן האחרון׳
זה למטה מכבודי־ לעמוד במצב של
כדורגלן טירון הנתון לחסדיהם של עסקנים
ויועצים מכל המינים. הם ימשיכו בשלהם,
אבל בלעדי. אני אהיה מחוץ לכל זה.

של הנבחרת ואת התכנית. אולי לא הראיתי
את זה, אבל התרגשתי מאד. זאת היתד,
הפעם הראשונה שהחלום שלי, להיות הקפטן
של הנבחרת, התגשם. אבל החלום חלף
מהר מאוד. למחרת, מבלי להודיע לי דבר,
מינו את חברי הטוב יוסלה גולדשטיין
כקפטן הקבוצה. לא קינאתי. אבל אני חושב
שבצורה כזאת לא מתיחסים אפילו ל־נער־שליח
במכבסה פרטית, שעומדים לפטר
אותו.
עד כמה שעות לפני המשחק, לא ידענו
מה יהיה ההרכב של הנבחרת. ואין לי כיום
ספק שמתיחות־עצבים זאת של השחקנים
היוותה את אחת הסיבות לכשלון הגדול
בוורוצלב, הידוע לכולם. כשהודיעו את ההרכב
ברגע האחרון והודיעו לי כי אני
לא בסגל, נפגעתי מאוד. מובן׳ כשקראו לי
שש דקות לפני סוף המשחק לעלות ולשחק
שלושה רגעים בתור מגן ושלושה רגעים
בתור חלוץ, היה לזה ערך כמו כוסות־רוח
למת. לגבי היה זה עלבון כפול ומכופל.
אבל בלעתי זאת בשתיקה וצייתי להוראות.
רק אחרי המשחק, כששלמה פוקס ניסה
בחדר־ההלבשה לנחם את החברה ולהצחיק
אותם, אמרתי לו מה אני חושב עליו. מאז

יתכן שמאנדי הוא מאמן גדול ומוכשר.
אולם את הרושם 8לי הוא קיבל מפי שלמה
פוקס ובתקופה שהייתי במשבר אחרי ההתנהגות
אלי. מאנדי לא התמצא ביותר במצב
הכדורגל בארץ והיה נתון להשפעתם של
דוברי ההונגרית שיעצו לו כל מיני עצות.
אחרי התקופה שבה התאמנתי עם מאנדי
הגעתי למסקנה שמאנדי הוא מאמן מצוין,
אולי המאמן הטוב ביותר שהיה לנו בארץ,
אבל הוא לא יציל את הנבחרת. הוא חושב
שישראל זאת הונגריה, ושהוא יכול למצוא
כאן פושקאש חדש או קוצ׳יק חדש. הוא
לא הסתגל לעובדה שבארץ צריכים למצוא
קבוצה ולא כוכבים. עד כמה שקיבלתי את
הרושם הוא בעצמו די מבולבל ואינו יודע
מה להחליט. הוא בלתי־עקבי ונתון להשפעות
של כל מיני יועצים.
כדי להוכיח זאת די להזכיר שאחרי שחזרנו
מפולין הוא הודיע בכל תוקף שכמה
שחקנים ששחקו בנבחרת אין להם בכלל
מקום בה. הוא סילק מיד את השוער ויסוקר
ואת זכריה רצבי ואפילו לא הזמין
אותם למבחן. ואחרי הכל, הוא מזמין אותם
השבוע לסגל הסופי נגד יוגוסלביה, מבלי
שהשתתפו במשחקי־המבחן ובמחנד,האימונים.
אתם יכולים לחשוב על זה מה שאתם
רוצים. לי יש מחשבות אחרות.
במשחקי־המבחן שהיו לנו ראיתי שמאנדי

פוקס מופיע

שיייע גלזד ,.ממתי׳קי ה־כדורגלנים
בארץ התתכניסו
ויחס בלתי ה וגן.
הננאשים פטר

עקב

בעשרים משחק־ם בינלאומיים! כשחקן שהבקיע
12 שערים במשחקים אלה, יותר מאשר
הבקיע כל שחקן ישראלי אחר! כשחקן, כפי
שאפשר לומר בלי ציונות, הקדיש את מיטב
שנותיו לכלורגל, לא יכולתי לוותר במחי
יד אחת על מקומי בשורות הנבחרת.
לא מפני שאני חושב שעל סמך זכויות
העבר שלי והכבוד שהבאתי לישראל במספר
משחקים בינלאומיים, מגיע לי כבוד של
השתתפות בנבחרת. על הכבוד הזה אני מובן
לותר. אבל אני חושב שגם כיום, כשאני
בן ,31 גיל בו שחקני כדורגל אחרים הופכים
סוחרים או אוספי בקבוקים במגרשי
כדורגל, אני עוד מסוגל להוסיף ולתרום
לכדורגל הישראלי.
ובכל זאת החלמתי לעזוב את נבחרת
הכדורגל הישראלית. לא עשיתי זאת בלב
קל. זה כאב לי כמו שכואב לאבא לותר
על הילד שלו. אבל הייתי מוכרח לעשות
זאת. הכריחו איתי. הביאו אותי למצב בו
לא היתה לי כל ברירה.

שייע דא עושה בעיות

%ה היה בשבת האחרונה, כששיחקתי
ן עם קבוצתי מכבי תל״אביב, נגד מכבי
יפו. בהפסקה ניגש אלי אחד מעתונאי הספורט,
הודיע לי שמאמן הנבחרת גיולה
מאנדי הזנדן ליום שלישי השבוע 18 שחקנים
לסגל הנבחרת למשחק־מבחן נגד קבו

די להכין איך הביאו אותי למצב זה,
mצריך לחזור קצת אחורנית. זאת לא

הפעם הראשונה שאנשים שונים ניסו להב־שילני.
עוד לפני כמה שנים היו כל מיני
חכמים, שטענו כי שייע גלזר גמר מזמן את
הקריירה שלו. ומה היה בסוף? הסוף היה
שאנשים אלה עזבו את זירת הכדורגל ואני
המשכתי לשחק. מזמן כבר היו כאלה שיעצו
לי לתלות את נעלי הכדורגל שלי על הקיר,
נעלי הכדורגל שלי עדיין משתפשפות ומתחממות
כמה פעמים בשבוע, והאנשים שנתנו
את העצות נעלמו.
הפעם התחיל העסק לפני המשחק נגד
פולניה. זה היה, אם אתם זוכרים, עוד
לפני שהביאו את גיולה מאנדי לחולל נס
ולהציל את הנבחרת. העסקנים היו אז אובדי-
עצות. הם לא ידעו איך להרכיב נבחרת.
בכל הקריירה שלי לא היו עוד כל כך
הרבה ניפויים ונסיונות כמו בנבחרת ההיא.
אני רואה את עיקר הכשלון של הנבחרת,
ששחקה נגד פולניה, במינוים של שני המרכיבים
בן־בשט ממכבי יפו ושלמה פוקס
העסקן של הפועל רמת־גן. היד, לי מזל שאת
פוקס מינו כמרכיב רק הפעם. אם היה בא
קודם, בטח הייתי גומר מזמן את הקריירה
שלי. פוקס זה, שהוא גם חבר הנהלת
ההתאחדות, נתגלה פתאום כמבין בכדורגל.
אינני מוסמך לשפוט אם הוא מבין בכדורגל
או לא׳ אבל הנבחרת נחלה אז שורה
של כשלונות גדולים במשחקי־המבחן שלה.
למרות המפלות לא למדו העסקנים לקח
והמשיכו במסורתם להעלים את התמונה האמיתית
של המצב מעיני הקהל. כבר אז
ידעתי שפוקם זה, שהוא סוכן שמנים, שם
עלי עין במיוחד. די לציין את העובדה
שבמשחק נגד סטנארד ליאז׳ ,כשהפסדנו ,0:3
לא חשב אפילו להלביש אותי בבגדי הרזרבה.

קפטן ליום אחד

אז הביאו את מאנדי להציל את המצב,
ובאה הנסיעה לפולין. מאנדי,
שלא הכיר בכלל את החברה, נסע איתנו
ופוקס היה מרכיב יחיד. את אלי פוקס,
שאימן אותנו עד שבא מאנדי, השאירו בבית.
עוד בצאתנו לפולין היתד, לי ההרגשה
שאני נוסע על מנת לא לשחק. ראיתי את
זה לפי יחם הזלזול וההשפלה כלפי מצד
שלמה פוקס. כמעט בכל המבחנים שהיו
לנו בארץ, מצא לנכון לח־תר על שחקן
ותיק כמוני. ואני לא צריך להגיד לכם
מה היא ההרגשה של שחקן בשמתיחסים
אליו כך, וכשהוא עולה לשחק מתוך צפיה
שכל רגע עלול המרכיב להוריד אותו.
כשהגענו לפולין מינו אותי פוקס ומאנדי
כקפטן של הנבחרת ונתנו לי את סדר־היום

המואשמים

גיולה מאנדי (במרכז) ,מאמן הנבחרת הלאומית שהובא מהונגריה
ושלא הצליח עד כה למצוא תרופה למחלת הנבחרת, ושלמת
פוקס (מאחורי גבו) ,לשעבר מרכיב הנבחרת שפוטר והאחראי העיקרי להתפטרותו של שייע.

לא דיברנו יותר. היינו כמו שהילדים אומרים
— ברוגז. לפני המשחק השני ניסה מאנדי
להציל את המצב והרושם. הוא שאל אותי
איזה תפקיד אני משחק ואני אמרתי לו
שתפקידי הוא חלוץ מרכזי. ככה עליתי לשחק.
למאנדי לא היה מה להפסיד.
יתכן שאילו הייתי שחקן מתחיל, הייתי ׳ ׳
שמח על השאנסה שניתנה לי להוכיח את
עצמי. אבל אני לא הייתי זקוק לזה. הייתי
עדיין תחת רושם התנהגותו המעליבה וה־מדכאת
של שלמה פוקס המומחה.

מאמן מבורבד

אז, במשחק השני בלודז׳ ,כאשר הובלנו
,0:1הנחית לי פוקס מכה נוספת והוריד
אותי באמצע המשחק. אינני צריך
לספר מה היתה הרגשתי אז. עם פוקס
לא דיברתי יותר. רק בוינה, לפני שחזרנו
ארצה והמלוים פחדו מהתגובות בארץ, עשו
סולחה ביני לבין פוקס. נתתי לו יד. אבל
לא יכולתי לסלוח לו על מד, שעשה לי.
כשחזרנו לארץ קרה מה שקרה תמיד.
את פוקס סילקו ואני נשארתי בנבחרת.
הייתי היחיד מבין משתתפי המשחק בפולין
שהוזמנו למשחקי־מבחן, בקשר להרכבת הסגל
החדש. ראיתי זאת כעלבון נוסף. הודעתי
שאני חולה ולא באתי. מאנדי החליט
בכל זאת לשתף אותי במחנה האימונים.

אינו מרוצה ממני בתור קיצוני שמאלי. לי
הוא לא אמר אף פעם שום דבר. לא היה
משחק אחד שאחריו ניגש אלי ודיבר כמו
מאמן עם שחקן, הסביר לי מה בדיוק הוא
רוצה. אבל לעתונאים הוא מסר כל שבוע
הצהרות, שנקודת התורפה בנבחרת זה אני.

עוד אמשיך

ך* עוד חודש ימים יתקיים המשחק
Jהראשון עם יוגוסלביה. אחריו יבוא
המשחק עם פולין. עד היום לא יודעים מי
יהיה בנבחרת ומי לא. לדעתי מזמן שמאנדי
נמצא פה, הורע מצב הנבחרת בהשואה
למה שהיה לפני המשחק נגד פולין. איני
רוצה לשמש מכשול לנבחרת בדרכה להצלחה.
לכן הסכמתי להתפטר ולוותר על
מקומי לטובת שחקן צעיר יותר, אם יימצא.
לפחות תהיה לי הנחמה ששמי לא יכלל
בין שחקני הנבחרת שישחקו נגד יוגוסלביה
ופולין, ולא כמו שהיה עד עכשיו ששמי
היה בנבחרת ולמעשה לא שחקתי בכלל.
את הכדורגל אינני עוזב. אני אמשיך לשחק
בקבוצתי מכבי תל־אביב, ולא בפחד מתמיד
מפני סילוק. אני אמשיך את המסורת של
15 שנות משחקי בקבוצה זו, ואני מקווה
ששם אוכל להוכיח כי עדיין לא הגיעה
שעתי לתלות את נעלי הכדורגל שלי בארון.

אלבום קדושים אהב את

זיוה אזולאי אהבה עזה -

קנאה

ש1אר.

זוהי הפעם השניה שזיוה אזולאי מופיעה מעל
דפי ״העולם הזה״ .כפעם הראשונה היה זה
לפני שנתיים, אחרי שנפלה קרכן להתקפת־אמוק
של מאהכה המושלד אלכרט קדושים.
אז זעקה את פחדה :״הצילו אותי מנקמת
הקנאי!״ אזעקתה היתה לשוא. השכוע מספרת
זיוה את המשד־סיפורה -סיפור־זוועות
אשר עלול להביא בהתפתחותו למעשה רצח.

אלברט המשיך לרוץ אחרי יוסף, עד שהגיעו לשער
שם עזב אותו אלברט וחזר לצריף שלנו. נגשתי
לסגור את הדלת ובדיוק באותו רגע ראיתי את אלברס
מתקרב אל הצריף. מיהרתי להתחבא מתחת למיטה. אלברט
שבר את הדלת, נכנם לחדר ומצא אותי רועדת מפחד. הוא
סחב אותי מתחת למיטה, התחיל להכות אותי בגרזן
ביד, ברגל ובצידי הגוף. הזדקפתי על הרגל הבריאה,
וחיבקתי אותו .״תעשה לי כל מה שאתה רוצה,״ אמרתי לו,
״רק אל תהרוג אותי. אתה יודע שאני אוהבת אותך!״

מאת זיוה אזודא׳
ני פונה אל כל מי שיכול לעזור לי עדיין בארץ הזו:
1Nהצילו את נפשי ממות בטוח. לא אוכל לחיות יותר
בארץ הזאת. יש בה מקום רק לאחד משנינו: או אני או
אלברט קדושים. אחד משנינו מוכרח לעזוב אותה.
אלברט הבטיח לי כי ברגע שישתחרר מהכלא, ולא חשוב
אחרי כמה שנים, הוא יחסל אותי. אני בטוחה שהוא יגשים
את איומו, כשם שהגשים כלפי את כל איומיו הקודמים.
רק אלהים יודע מה מצאתי בגבר האלים הזה, שהלכתי
אחריו לאן שציוזה עלי גם אחרי שהשפיל אותי עד עפר.
היום אני כבר יודעת מה היה זה שדחפני אל זרועותיו
החסונות של אלברט. מאז עלותי ארצה במסגרת עליית
הנוער מקזבלנקה חיפשתי מעט חמימות והבנה, אבל תשע
השנים שאני נמצאת בארץ היו עבורי שנות אכזבה, יאוש
ורדיפות בלתי־פוסקות.
רק זמן קצר שהיתי במסגרת עליית הנוער במחנה
בנתניה. משם הלכתי לקיבוץ בנגב, שאינני זוכרת את
שמו. היה לי לא־רע, אבל אחי המבוגר ממני, הגר בתל־אביב,
בא יום אחד ולקח אותי אליו העירה. למדתי את
מקצוע ספרות־הנשים וקיבלתי עבודה בסלון לוי ברחוב
אלנבי. הייתי כבר מרוצה בסביבה החדשה, כשמסביבי נשים
זוהרות ועשירות. אבל אחרי זמן מה, כשאחי התחתן,
הרגשתי שנוכחותי מפריעה לזוג הצעיר להתבודד. החלטתי
לעזוב את דירתם. קיבלתי מכתב־המלצה מהסוכנות ונכנסתי
לקיבוץ מעיין־צבי.
חשבתי שבקיבוץ אוכל להיות עצמאית ולעשות ככל
העולה על רוחי. אבל שוב טעיתי. הבנתי מהר מאד, שלא
אוכל לעשות שום דבר חשוב מבלי לשאול את יתר החברים.
מלבד זאת היה די משעמם שם. אחרי שהייתי חצי־שנה
בקיבוץ, שיכנעה אותי דודתי מחדרה שאבוא לגור אצלה.
הדודה הזאת הכניסה לי לראשונה בראש את רעיון
הנישואים. שבוע אחרי שבאתי לגור אצלה התקיים שם
נשף, בו הכרתי בחור צעיר שבמצרים היה זמר ואילו עתה
גר בשפרעם ועבד כפועל בבית־החרושת לטכסטיל אתא.
משפחת הדודה בלבלה לי את המוח, אמרה שכדאי לי מאד
להסכים להצעת הנישואים שלו, כי הוא בדיוק הגבר
עבורי. אני עצמי חשבתי אחרת. לא היה לי כל רצון
להינשא בגיל ,16 אבל לא יכולתי לסרב לדודתי ולהמשיך
לגור בביתה. עזבתי את ביתה. התביישתי לחזור למעיין־
צבי והלכתי במקום זה לרמת־דויד. אבל לא עבר זמן רב
ואותו בחור הופיע גם בקיבוץ. דודתי נתנה לו את
הכתובת והוא היה בא לעיתים קרובות ומביא לי מתנות.

התינוק הראשון מת

^ ע ם אמר לי :״למה לך להישאר כאן בקיבוץ? אני
mיודע שאת אוהבת חיים טובים, שאותם לא תוכלי

להשיג פה. בואי אתי, נתחתן ותחיי חיים יפים כרצונך.״
אני מעולם לא חשבתי להשאר תמיד בקיבוץ וזו נראתה
לי בכל זאת הזדמנות להתחיל בפרק־חיים חדש. הסכמתי
להינשא לו ודודתי, שהתפייסה בינתיים, דאגה לכל צרכינו.
המכשול היחידי היה להשיג את הסכמתו של אחי מתל־אביב
לנישואים. ואמנם, מששמע אחי על תכניתי, התרגז מאד
ובשום פנים לא רצה להסכים .״את תקלקלי לגמרי את
חייך!״ אמר. לי ,״חזרי לקיבוץ במקום אל הדודה, סיימי
את השרות בצבא ורק אז תסדרי לך את חייך.״
כאן עשיתי את אחת מהטעויות הרבות בחיי: לא שמעתי
בקולו. במקום לחזור לקיבוץ שבתי אל בית דודתי.
כששמעה הדודה את כל הסיפור טענה שאחי אינו מבין
מה שהוא מדבר, וכי דווקא בקיבוץ אתקלקל. אחרי חודש
נישאתי, מבלי שהכרתי היטב את הגבר שהפך בעלי. גרנו
במעברת שפרעם. אחרי זמן קצר ילדתי ילד. אני עצמי
הייתי עדיין ילדה ולא ידעתי איך לטפל בו. כשהיה בן
שלושה חדשים, לקה בדלקת־ריאות ומת.
עברנו למעברת תלפיות, לגור יחד עם הורי בעלי.
לאט־לאט הבחנתי בטעות הגדולה שעשיתי כשהסכמתי
להינשא לו. לא היתד, טיפה של הבנה בינינו. במשך שנה
לא הסכים לתת לי גט, אבל לבסוף התגרשנו. מסרתי את
ילדנו השני, שהיה כבר בן תשעה חדשים, לטיפולה של
משפחה אחת וגרתי בודדה בצריף נוסף שנתנה לי הסוכנות
במעברה — עד שהכרתי אחרי כמה חדשים את אלברט
קדושים, מבוגר ממני ב־ 13 שנה.

אלכרט: מ אהב ה לאכזבה

ך*« חילה ביקש פרטים עלי. הטון של דיבורו היה כזה
* 1שקשה מאד לסרב לו — בכל אופן, לאדם שכוחו
הפיסי חלש משלו. סיפרתי לו הכל על חיי וכשסיימתי החל

מן הכלא למושב

את אלברט קדושים, יתכן שחייה לא היו הופכים גיהינום.
הוא מספר לי על עצמו, מבלי שביקשתי ממנו. אמר שלחם
בלגיון הזרים הצרפתי, שאשתו מתה עליו והוא עובד
בקידוח הנפט בחלץ. על אף מראהו המאיים, התנהג אותו
ערב בנימוס רב, דיבר בשקט ומצא חן בעיני. עוד באותו
ערב הוא הציע לי נישואים. אני, ששבעתי כבר מספיק
אכזבות בחיי הצעירים, הסברתי לו שעקרונית אינני מתנגדת
אבל כדאי לנו לחיות זמן מה יחד לשם נסיון ורק אז
להינשא רשמית.
קדושים נעלב .״את עוד לא מכירה אותי,״ אמר ,״אבל
הטבע שלי הוא מאה אחוז.״ הסכמנו שנתחתן. שמחתי
לעזוב את המעברה המוזנחת, לעבור לגור במושב רמת־רזיאל,
שם גר אלברט עם אחיו. אחרי יומיים לקח אותי
למושב. עשיתי להם שם את כל עבודות הבית והמשק.
אלברט המשיך, לשמחתי, לעבוד בחלץ. רציתי שנחסוך
סכום־כסף רציני ורק אחרי זה נתחתן. אבל לא עבר חודש
ימים והוא חזר מחלץ .״לא יכולתי לעזוב אותך לבד,״
הסביר .״גם בעבודה במושב אוכל להרויח מספיק.״ הסכמתי.
לא היתד, לי ברירה.
התחלנו לחיות יחד ורק אז הכרתי. אותו כמו שצריך. לא
מצא חן בעיני הטבע שלו ושל אחיו. פעם התרגזתי
ואמרתי לו שאני חושבת לחזור למעברה, כדי שנתראה
לעתים רחוקות יותר. הוא ואחיו הצליחו לשכנע אותי
להשאר. יום אחד, אחרי כשבוע, החליט לרדת לבאר־שבע,
הצליח לשכנע אותי לרדת יחד אתו. גרנו בצריף של חבר
שלו במעברה א׳ .הצרות החלו מהיום הראשון. במקום
החיבוקים הלוהטים של אלברט באו עתה המכות הלוהטות
לא פחות. גופי הקטן והעדין הפך כולו חבורה אחת.
לפעמים, כשהייתי אומרת שאעזוב אותו, היה נעשה איום
ונורא. פעם התנפל עלי, גזר לי את השערות וצעק :״אין
לך איפה ללכת. לא איכפת לי המשטרה ואף אחד. את
תחיי רק אתי, לתמיד!״ בסביבה ריחמו עלי כל האנשים,
אמרו לי שיכולתי בקלות להשיג בחור הרבה יותר מוצלח
מאלברט. כשלא יכולתי לסבול יותר ניצלתי הזדמנות
שאלברט ירד לעבוד כשומר בסביבות אילת, פניתי למשטרה
והתלוננתי שהוא מחזיק אותי בכוח ומתעלל בי.

* Vלברט לא נרגע .״אני מוכרח לחתוך אותך לגזרים,״
אמר לי. בכיתי והזכרתי לו שיש לי ילד. הוא ראה את
הדם ונרגע קצת. ביקשתי ממנו שיקח אותי לקופת חולים.
אלברט העמיס אותי על כתפיו, לקח אותי לשדה הפתוח
והשאיר אותי שם. שוב בכיתי והתחננתי בפניו שיביא לי
רופא, אבל אלברט אמר שיחכה עד הבוקר ויקח אותי
עד לגבול. שם יעצרו אותנו הערבים ואני אמות בידיהם.
אף על פי שהייתי פצועה ושותתת דם לא ריחם עלי אלברט,
הכריח אותי להתמסר לו, והתעלל בי כל אותו הלילה.
בינתיים הגיע יוסף למשטרה, שחיפשה אותנו בכל
הסביבה עם זרקורים. לפנות בוקר עברו השוטרים ליד
המקום בו שכבנו כל הלילה; צעקתי נורא. אלברט בעצמו
יצא לקראתם, הסביר לשוטרים כי עשה מה שעשה רק כדי
להפחיד אותי. הוא נעצר ואני נלקחתי למרפאה. החזירו
אותי לצריף של יוסף אחרי החבישה. הייתי אתו שם עד
שהבראתי. גם יוסף וגם אני הסכמנו שטוב יותר יהיה אם
ניפרד. חזרתי לירושלים. אלברט קיבל חצי־שנה מאסר וחצי־שנה
על תנאי, הבטיח כי ברגע שישתחרר יביא את שני
הראשים החתוכים של יוסף ושלי למשטרה. לעבוד לא
יכולתי, בגלל הפציעה. החלטתי לחזור אל הורי לחוץ־לארץ.
פניתי למוסד לעזרה סוציאל־ת וביקשתי את עזרתם.
הם הסכימו לעזור לי, אחרי שאקבל אישור מחוץ־לארץ כי
ידאגו לי שם. האישור נשתהה ובינתיים התקרב מועד
שחרורו של אלברט. אחיו בא לחפש אותי בעיר, סיפר
שאלברט אומר שאני חייבת לחזור אליו. הוא גם שלח
אלי עשרות אנשים מבית־הסוהר, עם מכתבים בסגנון אחיד־כמעט:
עלי לחזור אליו, אין דרך אחרת.
לבסוף חשבתי שאולי כדאי באמת לנסות לחזור אליו.
הייתי זמן מה בקיבוץ בית־אורו, אולם הוא ביקר אצלי
מיד כשהשתחרר, איים עלי ותבע ממני לחזור אליו. כשלא
מיהרתי להישמע לו, הוא לקח את הילד שלי מבית המשפחה
ששם גר בירושלים. כששמעתי על כך באתי אליו למושב.
לא עבר זמן רב עד שנוכחתי ששוב עשיתי טעות שתעלה
לי ביוקר. נוכחתי שהאיש הזה לא יהיה בן־אדם לעולם.
עשה לי צרות בלי סיבה, העביד אותי בפרך ועוד לא
התבייש להודות בפני על כוונתו, כשהכריח אותי לחזור
אליו. פעם, כששאלתי אותו ״למה אתה כל־כך אכזרי
אלי?״ ענה לי בארסיות :״החזרתי אותך אלי לא בגלל זה
שאני אוהב אותך, אלא בגלל זה שאני רוצה להתנקם בך
על שהלכת עם יוסף ברדה. מה יש, אני לא גבר?״
חדשיים סבלתי ממנו ומאחיו. אלברט אמר שמאחר

מן הגרזן?אהבה

* %ת חפשי!־! לעזוב אותו מתי שתרצי,״ אמרו לי
^ //ה שו ט רי ם. החלטתי לעשות כעצתם. ההזדמנות לא
אחרה לבוא. באותה מעברה התגורר בחור אלג׳ירי שקט,
בשם יוסף ברדה 28 הוא היה שונה לגמרי מכל הבחורים
שהכרתי .״חבל שהכרת את קדושים לפני שהכרת אותי,״
היה אומר לי תמיד .״לו היתר, לי בחורה שהיתר, רוצה
לעזוב אותי, לא הייתי מכריח אותה להשאר.״ בשיחות
הקצרות שניהלנו גילינו הבנה מלאה בינינו. החלטתי להפסד
מאלברט בהקדם האפשרי.
בינתיים ראה סמל משטרה אחד, חבר של אלברט, שאני
מסתובבת עם יוסף והודיע לו על כך במקום עבודתו.
בינתיים עברתי לגור אצל יוסף והחלטנו להתחתן בהקדם.
פתאום נכנם ערב אחד אלברט לצריף שלנו, מזוין ברובה
שהיה לו לצרכי שמירה, איים על יוסף ותבע שיניח לי
לחזור אליו. אמרתי לאלברט שהמשטרה מבקשת אותו
בקשר לאיזה ענץ ושיבוא אתי לשם. הוא הסכים והלך
אתנו למשטרה, שם הגשתי נגדו תלונה על האיום. אלברט
הוכנס ל־ 48 שעות לכלא ולנו היתד, שבת מנוחה.
רק יצא מבית־הסוהר בא אלינו שוב .״את מוכרחה לבוא
אתי בטוב או ברע!״ איים עלי. ברדה ניסה לשכנע אותו
בטוב, אבל לא הצליח. שוב התלוננו במשטרה. אלברט
הוזמן לשם, הבטיח לא להטריד אותי יותר. אחרי שבוע
פגש אותנו ברחוב, איחל לי וליוסף מזל טוב, כי שמע
שהחלטנו להתחתן באותו שבוע. אבל השבוע לא עבר
בשלום. זה היה בשעות הערב; יוסף ואני חזרנו מהקולנוע.
כשהיינו בחדר שמענו פתאום צעדים בחוץ. יוסף יצא
וראה את אלברט. וזה שאל :״ברדה?״ יוסף ענה :״כן.״
באותה שניה הניף עליו אלברט גרזן, שהיה מכודן אל
ראשו. יוסף זינק הצידה והמכה ניחתה רק על זרועו.
יוסף, שראה את מבט הרצח בעיניו של אלברט, ברח
מהמקום, צעק אלי תוך כדי דיצה :״זיוה, תברחי, תברחי!״

לפני הגילוח

נראית זיוה עם חברה יוסף
בררה, בבאר־שבע. הם צול־מו
אחרי התנפלות־הקנאה של אלברט עליהם, מזויין בגרזן.

בכוח, בגרזן ובסכין־ גילוח

נה muשניסת רונוש אותה

אהבה

ותמיד

וחזרתי אליו מרצוני הטוב הוא יוכל לעשות ממני חתיכות־חתיכות
אם אלך ממנו ואף אחד לא יוכל לעזור לי — לא
יוסף וקא המשטרה. בכיתי ימים שלמים. פעם קיבלתי חום
וביקשתי שיביא לי רופא .״יותר טוב שתמותי כאן ולא
אביא לך רופא!״ ענה לי. בסוף, כשמצבי לא הוטב, לקח
אותי לרופא במושב. ניצלתי את ההזדמנות שעזב אותי
לבד וכשגמרתי את הטיפול מיהרתי למשטרה בירושלים
וסיפרתי להם על התעללותו.

ir it ir

איום בסכין מטבח

fcfcכרתי למר בתלפיות, אצל אשר, זקנה. איך שהוא
jfהצליח אלברט כמו תמיד לגלות את מקומי. בערב יום
כפור, בהיותי עסוקה בהכנת הבגדים לקראת נסיעתי למשפחתי
בתל־אביב, הוא נכנס .״את צריכה לבוא אתי עכשיו,״
קבע בתקיפות. עניתי שאינני חושבת להיענות לו הפעם.
״את רואה את הסכין הזו על השולחן?״ שאל ,״אם לא
תבואי אתי ארצח אותך בסכין זו!״
אותתי לאשר, שתזעיק את המשטרה, אבל היא פחדה
ממנו. אמרתי לאלברט שאני מרגישה כי חליתי ואבוא
לראותו מחר, אבל הוא סחב אותי בידי, לבושה רק
כתונודלילה. הגענו לצריף של חבר שלו במעברה. הוא
התעלל בי במשך כל הלילה. לא הרגשתי כבר כלום, רק
חשבתי איך לברוח הרחק הרחק ולהפטר ממנו. ידעתי
שעל עזרתה של המשטרה לא אוכל לסמוך.
בשעה ארבע לפנות בוקר קמתי והתחלתי לחפש משהו,
כדי לתת לו בראש. פתאום הוא התעורר :״מה פתאום
קמת?״ שאל אותי. ביקשתי ללכת לרופא והוא הבטיח
לקחת אותי בבוקר. עד הבוקר שברתי הכל בצריף. הוא
לקח אותי כמו שהייתי, בכתונת־לילה בלבד, אל דודתו
באותה מעברה, להנאת כל האנשים שהתבוננו במחזה .״היא
תמצא דרך לפשר בינינו,״ הבטיח אלברט.
שפכתי את כל לבי לפני דודתו. ביקשתי שתשפיע עליו
לעזבני לנפשי ולתת לי לחיות את חיי לבד. הדודה ביקשה
שאנסה עוד פעם. סרבתי אפילו לשמוע על כך. אלברט
איפשר לי ללכת להתלבש, לקח אותי לתחנת האוטובוסים כדי
לחזור למושב. בתחנה הקמתי צעקות ואמרתי לאלברט שלא
אלך אתו, עד שיסכים לבוא אתי למשטרה ולחתום שם כי
יתנהג אתי בסדר. הוא הסכים ובמשטרה התלוננתי על כל
מה שעולל לי בלילה. הם השאירו אותו בכלא. נשמתי לרוחה.

מקלט בסיתיחודיס

1M 31 ניסיתי לארגן את חיי. פניתי לבית־ר,חולים
\Uהצרפתי וביקשתי לעבוד שם. נוסף לעבודה הורשיתי
גם להתגורר במקום. אשרי היה שלם. ידעתי שאלברט
השתחרר בינתיים, אבל הדבר לא הדאיג אותי. תיארתי
לעצמי שעד לבית־ד,חולים לא יגיע. היתד, זו טעות מרה.
באחד מימי הביקורים באו לבית־ר,חולים כמה עולים ממרוקו,
ממכריו של אלברט. שמתי לב שהם הבחינו בי, אבל
לא הייתי בטוחה בכך. אחרי ימים אחדים, כשירדתי למטבח
בית־החולים להביא אוכל לחולים, נכנס הוא — אלברט.
הוא תפש אותי ביד והחל לסחוב אותי החוצה.
הקמתי צעקות, הזכרתי לו את הבטחתו במשטרה להתנהג
בסדר אבל הוא לא הרפה עד שבאו האחיות, הוציאו אותי

ךןן \ 1אלברט קדושים ,36 ,האיש שאהבתו העבירה
אותו על דעתו. הוא ניסה לקשור את גורלה
בגורלו — אפילז כשזו דקרה אותו בסכין בכוונה להרגו.
מידיו וגרשו אותו החוצה. השוער קיבל הוראה לא
להכניס אותו יותר בשום פנים. אבל אלברט מצא לו שיטה
אחרת להתקשרות: שלוש פעמים ביום היה מטלפן ומבקש
אותי. לאחיות החל הדבר להימאס. הבחנתי בכך בצורת
התנהגותן אלי. באחת השבתות הלכתי למשטרה, ביקשתי
שיעשו משהו כדי שיפסיק להטריד אותי. השוטרים החזירו
אותי לבית־ד,חולים. כשהגענו לשם, מצאנו אותו עומד ליד
השער, עם סכין הגילוח שהיה מביא אתו כל פעם, מעבירה
על צוארו ומאיים שיתאבד אם לא אבוא אתו. השוטרים
העלו אותו למכונית ונעלמו אתו. חזרתי לעבודתי.
אבל עתה כבר לא התנהלו הענינים בבית־החולים כפי
שהיו בתחילה. האחיות הסתכלו עלי בעינים אחרות׳ עד
שקמתי והסתלקתי. המוצא היחיד היה לחזור אל יוסף ברדה.
ירדתי לבאר־שבע, פגשתי את יוסף והסכמנו לבנות את
חיינו מחדש. זמן מה חיינו בביתו בנעימים. התכנית היתד,
לאסוף קצת כסף ולנסוע לצרפת. עד שיום אחד שוב הגיע
אלברט לבאר־שבע. יוסף נבהל כששמע שאלברט בעיר. הוא
התרגז ואמר לי ללכת .״כל זמן שהוא בחיים איננו יכולים
לחיות ביחד. אינני רוצה לחיות בפחד שיום אחד אקבל
ממנו סכין בגב.״
פעם פגשנו את אלברט. יוסף מיהר לספר לו שהוא
מוכן בהחלט לוותר עלי לטובתו. אלברט עצמו שוב הבטיח
לי עולם ומלואו. התפתיתי שוב והלכתי אתו. הוא לקח
אותי אתו לחיפה. אמר שיעבוד שם, ישתכרקצת כסף
וניסע יחד לתוץ־לארץ.

»י* שהיינו בחיפה, סיפר לי אלברט כי תלוי ועומד
Jנגדו משפט על תקיפה בירושלים. אני הייתי צריכה
להיות עדה באותו משפט. הבטחתי לו כי אעיד לטובתו,
אם יניח לי לנפשי .״אם תעזבי אותי,״ השיב ,״תלכי ממני
רק לקבר.״
הרגשתי איך שהדם עולה לי לראש. נכנסתי למטבח של
קינגס בר, לקחתי משם סכין והחבאתי אותה מתחת
לבגדים. התישבתי והזמנתי כוס תה. אלברט נכנס מיד אחרי.
״מדוע את כל כך עצובה?״ הוא שאל אותי .״נמאס לי
מחיי, עזוב אותי במנוחה!״ צעקתי אליו. הוא אפילו לא
שמע מה שאמרתי, רק השיב ״הפסיקי עם השטויות שלך,״
קרא לארבעה חברים שלו, שאחד מהם הסכים לשלם עבורנו
את מחיר המלון, עד שאלברט ימצא עבודה על אניה.
החלטתי לרצוח אותו. ראיתי שבדרך אחרת לא אוכל
להיפטר ממנו. כשהיינו כבר בחדר בית־המלון, אמרתי שאני
רוצה לצאת קצת לטייל. נכנסנו לבית־קפה. אלברט הזמין
מרק. אמרתי לו שאני הולכת לרחוץ את ידי. כשהגעתי
לצידו שלפתי את הסכין שהסתרתי קודם — ודקרתי אותו
שלוש פעמים בכל הכוח. פעמיים בראש ופעם שלישית
בצואר. אלברט קם מהר, וכשהוא שותת דם רץ עד קינגס
בר — כדי לבקש מחבריו שיבריחו אותי, כדי שלא אפול
לידי המשטרה. הוא רצה שאשאר בידיו.
אלברט חזר מבלי למצוא את החברים. הוא היה כולו
ספוג דם. לא האמנתי שיחיה. רק אז התחלתי לצעוק
באימה. המשטרה הגיעה, עצרה אותנו. גם מהשוטרים
עצמם ביקש אלברט שיסלחו לי וישחררו אותי בלי עונש.
אני לא הסכמתי .״עשיתי את זה כדי להיפטר ממנו,״
אמרתי לשוטרים ,״תנו לי כמה שתתנו, איני רוצה שתסלחו.״
הם שלחו אותי למעצר ביגור, שם ישבתי 22 יום.
אלברט היה בינתיים בבית־ר,חולים, הבריא לאט־לאט. אחרי
22 יום הביאו אותי לבית־המשפט. אחרי שקרא השופט את
כל התיקים שהיו לנו בתחנות המשטרה בכל הארץ הוא
הבין לנפשי, אמר שאני מוצאת חן בעיניו ונתן לי רק
שלושה חודשים על־תנאי, למשך שנה.

פגישה עם השטן כרחוב

ה \ ירי | |י | מספרת זיוה את מר גורלה.
*T f l M
n i lאלברט הביאה בכוח לביתו,
1111%
אילצה להסכים כי יגלח^ות שערה, כדי שתאבד את יפיה.

יד? DJשחרורי באתי אל בן־דודי יוסף, במגדיאל.
) Jיוסף, שהוא עצמו בעל משפחה ואב לילדים, טיפל בי
כמו אב. במשך חודש ימים לקח אותי לרופאים, עד
שהבראתי מכל הזעזועים הנפשיים שעברו עלי. אבל על

דבר אחד לא יכולתי להתגבר. הגעגועים לבני הקטן החלו
להציק לי מאד. עד שיום אחד קמתי ונסעתי לבקרו
בירושלים. עוד לפני שניגשתי למשפחה, שלידה נמסר
הילד על־ידי משרד הסעד, שוב החליט הגורל לעשותני
לצחוק ומכל רבבות האנשים שהסתובבו באותו יום
בחוצות ירושלים היה עלי לפגוש דווקא בשטן שלי.
בשעה שמיהרתי ברחוב אל בני, ניצב לפני פתאום
אלברט, באמצע המדרכה. נבהלתי נורא׳ אולם הוא הגיב
על הפגישה אחרת לגמרי ממה שתיארתי לי. חשבתי שהוא
יהפוך אותי לגל עצמות, אבל אלברט ניגש אלי בידידות,
נשק לי בחום באמצע הרחוב ההומה .״מה אתה רוצה
ממני?״ שאלתי, מתגוננת ,״יותר טוב שתתרחק ממני.״
אלברט לא זז .״אפילו שיהיה רצח פה אני לא אעזוב
אותך,״ אמר. נשבעתי לו שאסלח לו על הכל, שאבוא
להעיד לטובתו מתי שירצה, רק שיניח לי ללכת לבדי.
״עכשיו בואי,״ אמר לי ,״אחר כך נראה.״ התביישתי
לעורר מהומות באמצע הרחוב ונסעתי אתו לביתו. למחרת
בבוקר אמרתי לו שאני רוצה לחזור אל בן־דודי, לפני
שתיפסק התנועה. הדבר היה ביום שישי, אלברט חייך
בהנאה :״אין לו כל תקווה לברוח מידי,״ אמר. הבנתי
שהוא מתכונן להחזיק בי בכוח. כששאלתי אותו עד מתי
הוא חושב להחזיק בי כך, ענה כי ביום ראשון אסע.

תספורת מאונם

^ ש 3ת, כשישבנו שנינו בחדר, אמר לי פתאום אלברט:
- 4״יש לי חשק לגזור לך את השערות. אז אהיה בטוח
שאף אחד לא יסתכל עליך ולא ירצה לקחת אותך.״ היתד,
לו גם החוצפה לדרוש שאסכים לגזירת שערותי, כדי להוכיח
לו נאמנות. סרבתי .״יש לי שיער שחור, ארוך ויפה ולמד,
שאגזור אותו?״ אלברט התיישב בניחותא על כסאו :״בסדר,
לי יש מספיק זמן,״ הודיע. ראיתי שלא אוכל לצאת משם
אם לא אסכים .״תגזור כבר,״ אמרתי לו בבכי ,״העיקר
שתעזוב אותי סוף־סוף.״ הוא גזר את השערות במספריים,
המשיך במלאכה במכשיר מיוחד שקנה לצורך זה. כל
זמן הגזירה לא אמרתי מילה. רק אחרי שעה שמתי מטפחת
על הראש הקרח ובכיתי את נשמתי.
למחרת קמתי ורציתי לצאת, כדי לנסוע מהגר,ינום. אלברט
התקרב אלי :״לאן שתלכי, רגלי אחריך,״ הודיע בהחלטיות.
העמדתי פנים תמהות .״אנחנו הולכים לרבנים בירושלים
להתחתן,״ הודיע לי.
״אף פעם לא!״ צרחתי בכל כוחי. אלברט לא התרגש.
״יש לך שתי אפשרויות,״ הודיע כמו שופט בבית־הדין ,״או
שתתחתני אתי, או שאקלקל לך את הפרצוף ככה שאף אחד
לא ירצה להסתכל עליך!״ הסכמתי מיד להצעת הנישואין.
אלברט קרא לאחיו כדי שאחזור בפניו על הסכמתי. אחיו
ביקש שאהיה גלוית־לב אתו. סיפרתי לו כי אלברט הכריח
אותי .״הוא התקיף אותי לא פעם. גם אני התקפתי אותו.
איך נוכל לחיות באושר?״ האח שמע הכל, וכאילו לא
הבין, אמר :״אין דבר, תינשאו ותעשו לכם חיים טובים.״
אלברט ביקש שאצא אתו. יצאתי רועדת אל בין העצים.
״למה אמרת לי אחרת ולאחי אחרת?״ שאל. הסברתי לו
שהוא כמו ילד קטן, שצריך לתת לו כל מה שהוא מבקש
כדי שיהיה שקט. הוא הכה אותי במשך כמה דקות מכות
רצח. למחרת ירדנו לירושלים, כדי לנסוע לבן־דודי, אבל
היה כבר מאוחר. ביקשתי שיעזוב אותי בירושלים, אבל
הוא לא הסכים. הורדתי את הנעליים והמטפחת באמצע
הרחוב כדי שיסתלק מרוב בושה, אבל הוא לא הלך.
חזרנו למושב שלו.
שלושה ימים ישבתי על הרצפה, בכיתי ולא אכלתי
כלום. לבסוף אמרתי לו שאני רוצה להביא את החפצים
שלי מביתו של בן־דודי. רציתי לנסוע לבד, אבל הוא
נסע אתי.

הבטחתי־פרידח

רמתיים ירדנו מן האוטובוס ועמדתי במקום. לא
Jרציתי שידע איפה גר בן־דודי. התחננתי בפני כל איש
שפגשתי שיקראו אלי את בן־דודי. נכנסנו לבית־קפה.
״עכשיו תלך,״ אמרתי לאלברס ,״כי מפה אני לא זזה
יותר.״ הוא התחיל לשכנע אותי שאני נוהגת בטפשות.
״אתה זוכר מה שקרה בחיפה,״ אמרתי לבסוף ,״פה יהיה
הרבה יותר גרוע. אשפוך לך את התה הרותח על הפגים
ואצעק למשטרה.״ כאשר שמע את המילה משטרה קם מיד
ואמר שהוא כבר מסתלק, רק ביקש שאגיד לו מתי אחזור.
הבטחתי לבוא אליו כשלבי יאמר לי לעשות זאת .״תזכרי
את המילה הזאת,״ אמר, ולפני שנעלם מעיני עוד הספיק
לצעוק לעברי :״אבל אם תמסרי תלונה נגדי למשטרה לא
תהיי בחיים.״
רק הבחנתי שהוא נעלם, מיהרתי אל ביתו של בן־דודי.
אשתו כבר ידעה על הכל מפי הדוור, שראה אותי עם
אלברט ברמתיים. אני עצמי הייתי אולי מוזתרת לאלברט גם
הפעם, אבל בן־דודי היה בדעה כי מוכרחים פעם לשים לזה
קץ והתלונן עליו במשטרה. אלברט נעצר שוב.
עכשיו אני חושבת מה בכל זאת יהיה הסוף שלנו?
המשטרה כבר הוכיחה שבמקרה כזה אינה יכולה להועיל
הרבה. ואני זוכרת היטב את הבטחתו הנוראה של אלברט:
״לא חשוב מה יהיה במשטרה או בבית־המשפם, אקבל שנה
מאסר, שנתיים, שלוש, ארבע. אבל כשאצא, ארצח אותך.״

עובד ה היא

כ הצטדקותה ש ל מפא״י היורדת
על הוצאת!ונטבע 1ר דש־כון־עולים
אין לה בסיס.
עו ברה היא. ש ב עו ד ב שנ ההאח רונ ה [1956/591
הוציאה הממשלה :
לשיכון עולים
לחיסול מעברות
לשיכון באיזורי פיתוח
ובס״ה

43,6מיליון לירות

16,0״

64,5מיליון לירות

וכן הוציאה :
כהלואה לשיכון בהתישבות 10,0מיליון לירות
ומפרעה לשיכון ע״ח
30,0מיליון לירות
תקציב 1959/60
ובסה״ב
104,5מיליון לירות

באותו פרק זמן הכניסה ממשלת מפא״י:
מבלו על מלט
ממכם על חומרי בנין
ממס קניה על חומרי בנין
ממם על ציוד לבנין
מרישום בספרי האחוזה
בס׳י־ה

30.0מיליון לירות
22.0

64,2מיליון לירות

וכן קיבלה הממשלה :
30,1מיליון לירות

ממלווה שיכון
מבנק ישראל (ע״ח חלקה
של הסוכנות היהודית בשכון) 18,5
ובס״ה
112,8מיליון לירות

מקורות פנים כיסו את כל הוצאות השיכון של הממשלה. הממשלה ע״י מסיה ייקרה
את השיכונים מלאכותית, מנעה פתרון בעיית הדיור ע״י בניה זולה להשכרה -

כי 11 דר כהשל מפא״ היורדת.
הוגש לפרסום ע״י
ן ז) אג ף

תנוע ת

ההעברה ׳*יל

הזזדותן

תקון טעות

במודעה מה העלתה מפא״י היורדת שנתפרסמה בהעולס הזה 1146
נפלה טעות דפוס מצערת: כל המספרים, פרט לחוב המדינה במטבע חוץ,
מתיחסים ללירות ישראליות ולא לדולרים, בפי שצויין בטעות__ .

גיורא גודיר, מציג
בחסותו האישית של נשיא פרגואי, את

לואיסאלברטו דל פאראנא
ושלישיתו

שגרירי הזמר
העממי של
דרום־׳אמריקח

.- jרינה
(הנזשך׳..״זוד )12
מן הלימודים. את מחציתו זו של היום
היתד מבלה על שפת־הים בהשתוללות.
האם לא התנגדה. אדרבא, היא עודדה את
יונה לרוץ ולכרכר .״אם לא תצא ממנה
רקדנית של ממש פעם, הרי זה לא יזיק
לה לגוף,״ אמרה. יונה לא היתה זקוקה
לעידוד. היא חיקתה את תנועותיהם של
הרקדנים שהיו באים להתאמן באותו מקום,
אך לא הצליחה לצוד את עינו של איש מהם.
אוסף יהלומים. עד שאחד מהם,
חד־עין, הבחין פעם בילדה הרזה. הוא
שאל אותה לכתובתה, בא אל אמה הביתה,
סיפר כי הוא נמנה על תלמידיה של המורה
מיא ארבטובה, ביקש להרשות לו להביא
את יונה הקטנה אל המורה לבחינה. האם
הסכימה מיד. המורד, בחנה את הקטנה המבולבלת
והבישנית, ומאז לא הרפתה ממנה.
היא העניקה ליונה סטיפנדיה ללימוד חינם,
היתד. דואגת לכל צרכיה, הפכה למעשה
לאמה השניה. שנה אחת בלבד אחרי שהחלה
בלימודי הריקוד שלה, כבר הופיעה
יונה על במה לעיני קהל צופים במסגרת
הופעת חניכי הסטודיו של מיא. מאז הופיעה
בהפסקות בהצגות דו רה מי והאופרה הישראלית,
אותה נטשה יחד עם כל חניכיה
של מיא אחרי הסכסוך שפרץ בין מורתה
ובין מנהלת האופרה אדים דה־פיליפ.
ההצעה לשלוח את יונה לפסטיבל הגיעה
אל מיא חצי שנה לפני קיומה. זמן מה
אחרי כן קיבלה מיא עצמה הזמנה לבוא
ולשמש כשופטת באותה תחרות. השתיים
יצאו לוינה, משוכנעות כי האמנים שיופיעו
באותה תחרות יהיו גם הם צעירים וחצי־מקצועיים.
ההפתעה היתר, מרעישה .״זה היה
אוסף של פצצות,״ ספרה מיא ,״או יותר
נכון: אוסף של יהלומים.״
אין תימנים כאולם .״כשהגיע תורי,
הייתי כבר סחוטה לגמרי, מרוב פחד,״
ספרה יונה השבוע .״לפני הופיעו רוב
הרקדנים האחרים, דבר שנתן לי הרגשה
גמדית מאד לעומתם. אספתי את כל האומץ
שיכולתי ועליתי על הבמה. כולם מסביב
היו אדיבים ועזרו לי. כשסיימתי את הריקודים
שלי, מיהרתי להחליף בגדים ולשבת
בין הקהל, כדי לא להפסיד אף ריקוד.
״למחרת בבוקר היתד, תחרות ריקודי האופי.
זה היה עוד יותר גרוע. אוסף של
רקדנים פנטסטיים כזה לא אראה במהרה
שוב. אחד הריקודים שלי היה ליזגינקה.
ריקוד קווקזי. לפני הופיעה להקה קווקזית
של ממש ורק אז ראיתי כמה חסר לי.
ממש התבישתי לעלות עם ריקוד זה. אבל
דווקא הרקדנים שהופיעו באותו ריקוד לפני
עודדו אותי בצחוק לבבי. כשהתחלתי בריקוד
הם הזעיקו את כל חבריהם לבוא ולראותני.
הייתי מבולבלת לגמרי. הכובע נפל לי מיד
בתחילת הריקוד וחשבתי שזהו כשלון חרוץ.
התעודדתי כשרקדתי אחר כך ריקוד תימני.
תימנים לא היו באולם.״
רק יונה עצמה חשבה שנכשלה בתחרות.
אחרת חשבו השופטים ובראשם הפרופסור
זכארוב. עוד לפני חלוקת הפרסים סיפר
הרוסי לכל מכריו על הפלא הגדול שגילה
בעת התחרויות. כשהגיע יום חלוקת הפרסים
הציע הפרופסור להעניק ליונה מדלית זהב
על הופעתה בריקודי האופי. הראשונה שהתנגדה
לכך היתד, מורתה מיא ארבטובה.
יונה זכתה, איפוא, בשתי מדליות כסף.
הסבירה מיא מדוע התנגדה למתן האות
הגבוה ביותר לתלמידתה :״היא עדיין לא
מושלמת. בחברת אמנים כמו אלה שהיו
שם, לקבל פרס שני הרי זה הישג עצום
עבור נערה בגילה של יונה. ועם מדליה של
כסף יש לה עוד לאן להתקדם. השאלה היא
אם אמנם תוכל יונה להתקדם. במד. להופעות
אין לה בארץ. ועתה גם הפסיקה אמה את
עבודתה במשק־בית. התפקיד של פרנסת
המשפחה יחד עם האב יפול על שכמה של
יונה. והשאלה היא אם תשתכר תוך כדי
ריקוד או תיאלץ לעבוד כעוזרת־בית.״

תזכיר
שו חפהלפשע
אסתר לויט, מסגירת כנופיית בוקסר
הנאשמת ברצח היהלומן זרח פלוק, ש־סיפירה
האישי התפרסם לראשונה לפני
שבועיים (העולם הזה ,)1144 נידונה השבוע
לארבעה חודשי מאסר על תנאי, אחרי שנמצאה
אשמה כשותפה למעשיהם ה*
צ?ן יר מכאר־שב?{ ,אשר סיפור יחסיו
עם הלוליטה הישראלית בת ה־( 12 הפולט
הזה )1124 עורר בשעתו סנסציד״ אחרי שזו
ילדה לו בן, נמלט השבוע מירושלים, בד,
היד. נתון לפיקוח קצין מיבחן.

*%קונצרטים
Lחג יג י ים

ב/אהל־שם׳׳ וד־א
יום ב׳ — 5.10 יום ג׳ 6.10

רפוס נבטי!

•גנזל חזס 11*7

אילו ישו הנוצרי היה
בא לפאריס היום, הוא
היה מטיף לבולשביזים

אמר ד״ר חיים ווייצמן
בזמן ועידת השלום ב־1919
לקצין המודיעין הבריטי
הראשי, קולונל מיינרצהאגן
שיומנו המרתק יתפרסם ב־
״הארץ״ החל מ־.25.9.59

חתן אביבי נזרי, לים (ימין) ומושה מן הים את כלתו
סוף רטוב, הכל טוב

אנשים
אזרח וג אוו תו
שעה שמשה גיסים, בנו הצעיר של
הרב הראשי, קנה את עולמו הפוליטי בהצטרפות
לרשימת הציונים הכלליים לבחירות
לכנסת הרביעית, קנה השבוע אחיו הבכור
מאיר בניהו את עולמו הרוחני בפירסום
קובץ מדעי גדול על תולדות הרב היד״א
(חיים יוסף דויד אזולאי) ,שחי בראשית
המאה ה־ 18 בירושלים והידוע במסעותיו וב־
21 ספריו המגוונים. בין השאר, כתב אזולאי
ביומנו, על ביקור בפאריס 1796 אפילו
מספרן המדויק של הפרוצות בעיר זו:
״אלף כתובות בפנקס, מלבד רבות מנשות
העיר שאינן כתובות בפנקס בינתיים
גם נודע השבוע ממקור מוסמך מי היה
התומך העיקרי ברעיון להכניס את משה
ניסים לרשימת המועמדים של הצ״כ: ראש
עירית רמת־גן אברהם קריניצי, שביקש
לחזק את עמדתו בעירו, נזכר כי קיים בה
גוש גדול של בוחרים מעולי עיראק
בצרה היה נתון ח״כ חרות שמשון יד
ניצ׳מן, שמצא עצמו יושב בין שני כסאות.
ועדת־התרכובת של מפלגתו השאירה אותו
אמנם במקומו הקודם ( )9ברשימת המועמדים,
אך מתחה עליו ביקורת קשה בשל
יחסיו הידידותיים מדי עם משפחתו של
ראש הממשלה, ובעיקר עם פולה בך
גוריון. ואילו פולה עצמה באה אליו לאחרונה
בטענות חריפות, על התקיפו את בן
גוריון בנאומיו, בסגנון קיצוני מזה של
חבריו במצב רוח מרומם יותר היה
איש חרות אחר, מנחם בגין. אחרי שקרא
בבטאון הבחירות של מפא״י, ישר לענין,
שהפופולריות שלו ירדה וכי עובדה לכך
הוא מספר המשתתפים הנמוך באסיפה
שקיים בגבעתיים, גילה בגין עובדה מוזרה:
העתון הודפס יומיים לפני שהוא היה צריך
לנאום בגבעתיים ישראלים, או יהודים
סתם, שיקלעו ביום מן הימים לג׳נבה שב־שוייץ,
עשויים לזכות שם בקבלת־פנים חמה
ולבבית מצד אחד האזרחים, אם להאמין
לדברי העתון המצרי המצויר רוז אל־יוסוף.
כתב השבועון בגליונו האחרון :״אם מישהו
רוצה לראות את צ׳ארלי צ׳אפדין, כל
מה שעליו לעשות הוא לגשת לביתו של
צ׳אפלין בג׳נבה ולהציג את עצמו בתור
יהודי. אז תיפתח הדלת וצ׳אפלין בעצמו
יקבל את פני האורח.״ לדברי רח אל־יתזוף

ניחון צ׳אפלין בטביעת־עין מיוחדת, המאפשרת
לו להבחין ממרחק רב בין יהודי לבין
לא־יהודי .״כאשר הוא מבחין כי האורח
אינו יהודי, מודיעים לו כי צ׳אפלין איננו
בבית.״ ליהודים, לעומת זאת, מגיש צ׳אפלין
לדברי העתון, ארוחת ערב, מתנות רבות
ואפילו כסף מזומן. מה שהעתון המצרי
שכח לציין הוא שצ׳אפלין עצמו, כאשר נשאל
על כך לפני שנים מספר, הכחיש כל
קשר ליהדות, הציג את עצמו אז בגאוה
כ״אזרח העולם״.

ס י פו ר ו מו ס רו

יגאל

כאשר הגיע ח״כ אחדות העבודה
אלון לתל־חנן, לשאת שם נאום־בחירות,
נתקל בהפרעה מצד בריונים בלתי־צפויים.
היו אלה ילדי פרבר־העוני החיפאי שבאו
לאסיפה עם הוריהם, לא התענינו ביותר
בנושאים הפוליטיים עליהם דבר אלון. אך
האלוף בעל־היזמה מצא פתרון לבעיה. הוא
הבטיח לילדים, שאם ישבו בשקט יספר
להם בתום נאומו סיפור. ואמנם, אחרי
שסיים את דבריו, פרע את חובו לילדים,
סיפר להם כיצד בגיל 13 קיבל אקדח מאביו,
ששלח אותו לבד לגורן לבחון את אומץ
לבו. גם מוסר־השכל לא חסר :״עכשיו
ילדים, אם תשמעו בקול הוריכם ואם
הוריכם ישמעו בקולי, יהיה לכולכם טוב״
אחד מטקסי־הנשואים המוזרים ביותר
נערך השבוע בצפון הארץ, על לשון סלעים
הפורצת לתוך הים, ליד חורבות הכפר הערבי
אכזיב. מתחת לחופה ניצבו החתן אלי
אביבי, בן תל־אביב המתבודד זה שבע
שנים בחורבה עתיקה על החוף, וכלתו תמר.
למרות נסיונות השלטונות לסלקו מהמקום
(העולם הזה 0143 מקווה אלי שהגזרה תבוטל.
אמר הוא לסקרנים, שבאו יחד עם
בני המשפחה לחתונתו במקום השומם :״אנחנו
לא. מתכוננים לעזוב את המקום מרצוננו
הטוב. רק השבוע מצאתי פה ארון־
קבורה עתיק מאבן, מלפני שלושת אלפים
שנה. גודלו של הארון מתאים בדיוק לי
ולאשתי תמר. הבאתי אותו לקרבת ביתנו
והוא ימתין לנו עד הסוף.״ תמר נמוכת־הקומה,
בת למשפחה תימנית וילידת חדרה,
לא ערערה על הצהרתו של בעלה. אחרי
החופה נטלו ידידים את אלי, השליכוהו
לים בבגדי הכלולות שלו. תמי אשתו נמלטה
תחילה, מפחד גורל דומה. אולם לבסוף
הסכימה אף היא להשתתף בטקס־הטבילה,
בתנאי שהזורק יהיה אלי עצמו. אלי השליך
את כלתו, שאינה יודעת לשחות, אל תוך

•p!09 השבוע
• שמעון פרס,

באסיפת בחירות של מפא״י :״מפא״י השאירה את נאצר

במצב של תוהו ובוהו.״
• ח״ב הצ״ב יוסף סללץ :״המפלגה שתנחל את המפלה הגדולה ביותר
בבחירות לכנסת תהיה תנועת־חרות. היא הבטיחה לבוחריה 40 מנדטים, וכל מה
שתקבל פחות יהיה הפסד נקי.״
׳ • הפיליטונאי יוסף (״י. נץ״) ויניצקי ז ״בנאומיו מדבר ׳משה שרת
בעיקר על האחד בדורו ועל השני ברשימתי.״
« עורף ״ידיעות אחרונות״ הרצל רוזנבלום, במאמר על פגישת
איזנהאו״ר־כרושצ׳וב, בו הזהיר כי על איזנהאואר לה״ וזר מלרמומיותו של ניקיטה:
״מצפים אנו לרחמי שמים, שיוענקו לעבד ה׳ — איזנהאואר.״
• אברהם שילה, עתונאי ספורט, אחרי שראה השבת כיצד החלוץ המרכזי
של קבוצת הפועל תל־אביב, יצחק מנחם, מחמיץ של! ש פעמים בעיטות מקר! ב אל
שער־היריב הריק :״בתקופה שאפשר לכוון מכדור הארץ טיל לירח, אי־אפשר
עוד להבקיע שער ריק משלושה מטר.״

ו!עו 7פ הזח ז* 1ו

המים, משה אותה במו ידיו ונשא אותה
רטובה אל ביתם המשותף החדש
א. נ .פראה, המפקח הכללי על התעבורה
בדרכים בגאנה, ערך השבוע סיור במתקני
אגד, כדי ״להעביר את אגד אלינו,״ כפי
שהסביר. בין השאר קיבל הסבר על מבנהו
של אגף הפנים של הקואופרטיב לתחבורה,
המטפל בכל בעיות החבר כולל בעיות המשפחה
שלו. מששמע פראה כי הנהלת
התנועה דואגת שכל נהג יוחזר לביתו עם
תום משמרת־הלילה שלו, חייך האורח :״זה
ברור. כדי שאגף הפנים לא יצטרך אחר־כך
לטפל בבעיות המשפחתיות שלו״.

א מני םוקטט ותיו־ ם
כסיוז דומה לאחרונה יותר ויותר לזירת-
אגרוף מאשר לבית־קפה של אמנים. ימים
מספר בלבד אחרי שפרצה בו תגרה בין
זאב יוסיפון לזאב ברלינסקי (העולם הזה
, 0146 נמנעה אך בקושי קטטה חמורה יותר
בין הפיליטונאי דן בן־אמוץ לבין המשורר
דויד אכידן, שהושאל על־ידי
ידיעות־אחרונו ת למערכת לאשה. היה זה אחרי
שלאשה פרסם קטע־רכילות אודות דן. דן
פגש את אבידן, התעדן לדעת מי כתב את
הקטע אודותיו. כשלא בא על סיפוקו תקף
את אבידן. אולם בניגוד לקטטה הראשונה,
שככה קטטה זו באותה מהירות בה התחילה.
פחות מחצי שעה אחרי התקרית ערך חצקל
איש־כסית סולחה בין שני הצדדים, הביאם
לידי שיחה ידידותית ליד שולחן אחד
מייקל וויג׳ר, שחקן אמריקאי צעיר,
קיבל השבוע את התפקיד הגברי הראשי בסרט
קילומטר ,95 בביומו של כריסטיאן ז׳אק.
וויג׳ר, המוכר יותר כבנו של מאיר וייס*
גאל, קיבל את התפקיד אחר משא־ומתן
ארוך עם אביו, שהבטיח לעזור במימון הסרט
מלבד וויג׳ר ודינה דורון, חיפש כריס־טיאן
ז׳אק אחרי שחקנית נוספת לתפקיד
הנשי המשני בסרטו, שצריכה לגלם דמות
של נערה תימניה. השבוע נפל הפור, אחרי
שז׳אק, שבינתיים עזב את הארץ, ראיין
עשרות נערות תימניות. הזוכה המאושרת:
שיכולת דהאן, זמרת־מגישה במועדון
תל־אביב הקטנה, ולשעבר מועמדת לתואר
צברית 56׳ .פרט מעניין: שיבולת שחורת־השיער
איננה כלל תימניה זיוה
שפיר״רודן זוכה לאחרונה ליותר ויותר
תשומת־לב בהוליבוד. היא מופיעה כיום
במחזה סדום ועמורה של הסופר היווני
ניקום קאזנצאקיס, אותו מעלה להקת האוניברסיטה
של קליפורניה בלוס־אנג׳לס. זיוה
משחקת את התפקיד הנשי הראשי, תפקידה
של רות, בתו של לוט שחקן בצל
ירוק, שמעו] ישראלי, מצפה בקרוב
לביקור החסידה במשפחתו. כאשר נשאל על־ידי
ידיד מתי תופיע החסידה, השיב שמעון:
״אני לא רוצה להגיד בודאות. חסידה חסידה,
אבל בסוף זה עוד יכול להיות ילד
לקופאי הבימה יש לאחרונה כאב־ראש רצ־ני.
מסתבר כי רבים מבין קוני הכרטיסים להצגת
ביקורה של הגברת הזקנה -מתכוונים בעצם
להצגת העצים מתים זקופים, בה מופיעה
חגה רובינא בתור הגברת הזקנה. לרגל
הצלחתו של מחזה זה, נדחתה בינתיים ד,צ־גת־הבכורה
של ביקור הגברת הזקנה. סיבה
נוספת לדחיה: אלישבע מיכאלי, שתשחק
את התפקיד הראשי במחזה זה, השתזפה
יתר על המידה בעת ביקורה האחרון
באילת, בצורה שאינה מתאימה לגברת זקנה.
כיום אין אלישבע יוצאת אל אור השמש,
בתקוה להלבין.

לורנס הודה בפני,
שהרבה ממה שכתב על
מרד הערבים לא היה
אלא פרי דמיונו -

כותב קולונל מיינרצהאגן
ביומנו המתפרסם בהמשכים
ב״הארץ״ החל מיום ששי
.25.9.59

לורד מוין דרש צדק
בשביל הערבים כלומר
אי־צדק בשביל היהו דים.
משום כך אפשר
להבין שנרצח - המודיעין קצין כותב הראשי הבריטי, קולונל
מיינרצהאגן, ביומנו המתפרסם
בהמשכים ב״הארץ״
החל מיום ששי .25.9.59

הכרזתך היא מסמך דו־פרצופי
אמר קולונל
מיינרצהאגן ללורד בל־פור

שיחה זאת היא אחת משיחות
מרתקות מרובות הכלולות
ביומנו של קצין
המודיעין הבריטי הראשי,
המתפרסם בהמשכים ב*
״הארץ״ החל מיום ששי
.25.9.59

החי

מעניינים״ — אין כל הגזמה. רצינו להוסיף
שהקורא יכול להשתאות להבחין דמיון
גדול בתכונותינו. לא, אל תשתאה, הלא
אחים אנחנו.״

רוצים שאהיה מתווכת לאיזשהו חוג דרמטי
לחובבים. אתם מבינים, כמובן, שאני
כאן רק הדוור:
ה מ דו ב ר הוא באירגון חוג דרמטי
לחובבים. אנו מעוניינים להקים חוג דרמטי
עבור אותם נערים ונערות שיש להם נטייה
לדרמה, ובגלל סיבות כספיות לא יכולים
להרשות לעצמם להשתתף בחוג כזה שעולה
כסף. החוג שאנו מקווים להקים, יהיה ללא
תשלום. חברי החוג ילמדו איך להציג,
תורת הבימוי, ועוד.
אין לחוג כל מטרה פוליטית או חברתית
והוא בא רק ביוזמת מספר צעירים וצעירות
אשר נרתמו למשימה. לחוג יתקבלו צעירים
וצעירות מגיל , 16 אשר יש להם נתונים
׳מינימליים לדומה, או למשחק. מהמועמדים
ייבחר צעיר אשר ידיעותיו מרובות יותר,
שיוכל למלאות תפקיד של עוזר לבמאי
בחוג חובבים קיים. אנו מבקשים לכתוב אל
( )1147/101 ולצרף בול לתשובה.״
מותר, בכל זאת, לומר משהוז אולי
שמישהו ילמד, בהזדמנות זו גם לכתוב ללא
שגיאות? ועוד משהו: זה מאד נחמד להקים
כל מיני חוגים חובבים, אולם האם
אינכם סבורים שזה נראה סתמי במקצת,
״איך להציג, תורת הבימוי ועוד?״ רגע,
עוד לא גמרתי: אני רוצה לקח־ת שה,,במאי״
לא יהיה כותב המכתב.
כל זד״ כמובן, לא צריך להשפיע על
החלטתכם.

על־נושאים־שונים•
שו ל ה. בטח שלא הלך לן. אינך יודעת
שצריך נסיו! כדי לדעת לנשק כמתחילה?

כימיים עם גוף הטום

גדי קטן החושב שהוא כבר תייש, הוא
( )1147/104 הירושלמי בן ה־( 16 וחצי!),
האומר שהוא מעוניין להתכתב עם ״נערה
חתיכה לשם היכרות ובילויים. התכונות
הדרושות מצד הנערה הם פרצוף יפה וגוף
,חטוב. אם אין לה תכונות אלה, אזי מוטב
שלא תכתוב.״
מוזר, תמיד חשבתי שכותבים עם היד.

בחמדה ומפונקת

( ,)1147/105 כמות שהוא:
״לא שום דבר מיוחד. הוא סתם רצה
לנסות אתמזלו. והוא רצה להתכתב עם
צעירה יהודיה וצריכה להיות בין 19־18
שנה, נחמדה ומפונקת. הוא דווקא מחבב
תיאטרון, מוסיקה קלה וריקודים ,״אבל״
הוא דרוזי לפי הדת. מי מכן נערות עליזות
תרצה להתכתב אתו?״

שמעתם על הנערה שרצתה להיראות במקומות
הטובים ביותר? אז הבחור שלה קנה
לה שמלה עמוקת מחשוף.

מתים לחיות

אנשים אחים אתם

את באמת רוצה לומר לי ש>)1147/102
הוא הטיפוס שלך?
כ ל הכותבימ/ות עושים/ות את עצמם
כאילו הם מתים/ות רק להתכתבות,
למרות שההיסך הוא הנכון: הם מתים/ות
לעשות קצת חיים. ואין דוגמה טובה מזו
שקוראים את המכתבים למיניהם. יש שם
הכל: גובה, וספה, קולנוע, טיולים — וכל
זה לצורך כתיבה בלבד? הן הדבר הזה ידוע
לך כפי שהוא ידוע לי. אז מה, תשאלי
את עצמך, רוצה הברנש הזה ממני, לכל
הרוחות? (מה, באמת?)
״איני בא לתקן עולם. כבר ניסו לפני
ללא הצלחה. פשוט מאוד, רוצה אני להיות
גלוי יותר ולומר את מטרתי. מטרתי להתכתב
ולהכיר גערה, שמסיבות שונות רוצה
לתפוס בחור ולהחזיק בו — וכנגד אותם
הבחורים אשר בורחים דוזקא מתפיסות, הנני
מוכן להכניס את ראשי לפח מרצוני הטוב.
הסיבות שלהן יכולות להיות שונות ומשונות:
התקרבות יתרה לגיל , 18 או פשוט
נמאסו עליהן החיים הנוכחיים.
״אין לי שום תנאים מיוחדים. הבחורה
יכולה להיות יפה או מכוערת, אינטליגנטית
או טפשה, בלונדית או שחרחורת. או אפילו
ג׳ינג׳ית. יכולה להיות סינית או כורדית,
הודית או פאקיסטנית, או אפילו צברית.
יכולה לנגן על הפסנתר או על העצבים.
על גיטרה חשמלית או על בללייקה.
יכולה לפטפט כנחמיה בן אברהם, או
לשתוק כדג (המרשילד) .היא יכולה לנעול
כל נעל מצבע אחר או לצחצח את. השיניים
עם משחת נעליים. יכולה להיות מפלגתית
או בלתי־מפלגתית. חברת ויצ״ו הצעירה או
הישנה. אין זד. איכפת החיצוניות כלל
וכלל. עיקר הפנימיות.
״פרטים עלי: אין.
״כל מעוניינת תקבל פרטים אישיים רק
בכתב. אינני מוציא למכירה את מגרעותי
ותכונותי בשוק הכרמל, כמו אותו בחור —
מה שמו? — דן בן אמוץ, :רק היום
רבותי, חוש הומור 10 גרוש 100 גרם רק
היום רבותי!׳
«ורק כדי שלא תהיה אי־הבנה, ונקבל
ביום בהיר אחד מכתב מהדודה שלי שגרה
ברחוב הס, אומר שגבול הגילים חייב
להיות בין 17ל־*.21
אוף 1

״אנו,״ מודיעים 1147/106״שני בחורים
בגיל ,25 נחמדים, אוהבי ריקודים, מוסיקה
ושירה, נוחים ומעניינים בחברה. מחבבים
שירה ישראלית, אך לא של הדודאים ואף לא
של בצל ירוק. אז מה נשאר? כן, נשארה
השירה הישראלית בנוסח מזרחי כמו של
עמנואל זמיר, למשל.
״אנו מאזינים גם, כמו כל הצעירים,
לתוכניות רמאללה. כמו מצעד הפזמונים׳
וכן חברים אנו בתקליטית מוסיקה קלאסית.
ברשותנו גם תקליטים רבים לריקודים וכן
לשירה ישראלית, שתי חליליות, טמבור וגם
אקורדיאון, המנוצל כרגע רק ל.׳רגילים.
רכב? לא, עוד לא. אולי בעתיד הלא רחוק.
כמובן שאנו אוהבים סרטים, טיולים, נשפים,
שחייה וכו׳.
רצוננו הוא להתקשר עם בחמישה־עשר
עד עשרים צעירים משני המינים,
ברמה מתאימה ובכוונות מתאימות פחות
או יותר, ולהתארגן או להשתלב לחברה
נאותה. מתל־אביב או מהסביבה. כל החושב
כך, יפנה אלינו. אנו רואים צורך להדגיש
כי במלים שציינו לעיל — ״נחמדים, נוחים,

גושאיס שתים

אחת גודש כזה של חוכמה, אני כמעט
מוצאת את עצמי רוצח לנשק לשתי השביעיסטיות
החיפאיות ( )1147/103 האומרות
שהן־רוצות־להתכתב־עם־שני־בחורים־נחמדים־
בני׳19-מחיפה-או-מסביבתה־למטרות־התכתבות

ף תל״אכיב, עצר נהג את מכוניתו
Jמאחורי ספסל בשדרה, עליו התבודד
זוג צעיר בחשיבה, הבהיל את השניים, נאלץ
לאסוף במכוניתו את הבחורה שהתעלפה,
להסיעה לתחנת מגן־דויד אדום.

ה 0יפ 1ס הפש1
אני אומרת לך שאם אין מזל בחיים אז
לא הולך כלום. הכל עניין של מזל שתדעי
לך. את חושבת שלא היה יוצא לי שום
דבר אם הייתי מצליחה להתקבל אצל כריס־טיאן
ז׳אק? אני בטוחה שכן אבל פשוט
לא יצא לי. אחרי ששמעתי שהוא במלון
דן, שיגעתי את האמא שלי שאני מוכרחה
שמלה לחגים, ועד שהיא קנתה לי את הבד
חשבתי שהנשמה יוצאת לי והלכנו לתופרת
ואמשלי התעקשה שאזמין שמלה רחבה
עם מחשוף עגול כזה. ואני לא הסכמתי
ובכיתי והתרגזתי אבל בא לי רעיון עצום.
איך שיצאנו מן התופרת, אמרתי לאמא שלי
שאני הולכת אלייך, חזרתי לתופרת ואמרתי
לה שתתפור שמלה צרה צרה עם כזה
מחשוף שפיץ. היא הבטיחה לי שזה יהיה
מוכן מוקדם. הייתי על סיכות כמה ימים
אני אומרת לך. ניסיתי כל מיני תסרוקות
על־יד הראי. זנב סוס, וקוקו וסתם פרוע.
בסוף החלטתי שאני אלך פרוע כמו בריג׳יט
בארדו כשהיא בחופש.
אז מה אני אגיד לך? קבעתי עם איציק
שאנחנו הולכים לרקוד בדן לא אמרתי לו
למה והשמלה יצאה יופי ואמא שלי היתר,
איומה. הלכתי עם שיער ארוך ופרוע ונראיתי
פנטסטי. ואיציק הסוס הזה רק כשראה
אותי שאל ״מה יש לך?״ אני אומרת לך,
הגברים האלה כל כך טפשים לפעמים אני
לא יודעת למה אני ממשיכה לראות אותו
אבל כל הגברים הם אותו דבר בחיי. אז
מה אני אגיד לך? באנו לדן והוא לא היה
בבאר. ואני הייתי כל כך מרוגזת שרקדתי
עם כל מי שהזמין אותי בסוף לא יכולתי
יותר ואמרתי לאיציק בוא לנסית. איך
שאנחנו מגיעים לשם, אני רואה אותו.
היכרתי אותו לפי התמונות. הוא ישב עם
כל מיני אנשים בחוץ. אז עברתי על־ידו
נורא לאט והסתכלתי עליו ועשיתי כזה
פרצוף כעוס כמו בריג׳יט. ואני בטוחה
שהוא הסתכל עלי, אז בדיוק באו כל מיני
חברים של איציק ועמדו לדבר והסתירו
אותי. אבל לא ויתרתי. למחרת באתי לפנות
ערב למלון דן כי שמעתי -ששם הוא מקבל
מועמדים. אז עם המזל הנורא שלי אמרו
לי שהוא לא מקבל היום. אני יורדת החוצה
ופתאום חשבתי שאני מקבלת שבץ. הוא
בא, בדיוק מולי. אני חייכתי אליו והוא
חייך לי בחזרה ותיכף נכנס. עכשיו אני
מבינה למה לא יצא מזה שום דבר. כי
שוב פעם לבשתי את השמלה ההיא. אחרי
כמה ימים קראתי שדינה דורון עברה
מיבחן בד כשהיא לובשת חולצה כחולה עם
שרוך כמו של השומר הצעיר וקוקו. הוא
בטח אוהב טיפוסים כאלה פשוטים אבל מה
אני יכולה לעשות אם אני לא טיפוס פשוט?

גערת השבוע

קלפי גסיוגית
ך רמלה, תמהו פעילי אחת המפלגות
Jמדוע אין כרוזי־הבחירות שלהם מתנוססים
ברחובות, גילו כי פועל־העיריה,
את הכרוזים על
שתפקידו היה להדביק
לוחות־המודעות העירוניים, מתנגד למפלגתם,
הסתיר את הכרוזים בביתו.

סדר צייד?היות
ף סטוקטץ, ארצות־הברית, שדד תיאו־
Jדורו לופס חררה סכום־כסף גדול מבנק
מקומי, נתבקש על־ידי הקופאי לחתום קבלה
על הסכום השדוד ,״מאחר וזה עניין של
סדר מקובל לגבי הוצאת כספים מהמוסד,״
חתם כמבוקש, איפשר למשטרה לגלות את
זהותו, נעצר כעבור יומיים.

חוזר חס והלילה
ף* תל־אביב, התרגז בעל על אשתו,
Jהשליו לעברה פתיליה בוערת, שהחטיאה
את מטרתה, פגעה בדלת הדירה, הציתה
אותה, גרמה לכוויות קשות לבעל, בעוד
שהאשה לא סבלה כלל.

געפילטע ציגור
ף סנט־סיימון, קנדה, התלוננו עקרות-
* 4בית, אשר אספקת־המים לבתיהן מגיעה
מאגם סמוך, כי בפתחן את הברז במטבחן
יוצאים ממנו לעתים קרובות דגים היי*

ח־ד חטאבאק

*\י־שם בארץ, מצא הבמאי הבריטי
\ iלסלי נורמן נוף תנ״כי המתאים להם־
רטת רות המואבית, הודיע עם זאת כי לא
יוכל להתחיל בד,סרטה כל עוד לא יסולק
משם הפגם היחיד המפריע לו: כביש אספלט
ושדה־טאבאק, אותם ביקש להעביר.

!:ןץגא 1
תל־אביב, התקבל לתעודתו מכתב
Jשנשלח לפני 14 חודש מקיבוץ בית-
קמר, שבנגב, כשאליו מצורף מכתב־הסברה
של מנהל הדואר, כי העיכוב נגרם על־ידי
תקלה שארעה למכונית הדואר הנע.

עזיה סלקטיבית

הכל התחיל כאשר הכריז
בהתלהבות ובפאתוס גדול
קריין הרדיו התאשינגסוני
הפופולרי סטיב אלינסון, שהנערה
העומדת לידו בראיון
המשודר — היא ב. ב .ישראלית.

דמיון בין רחל ווייזל
הקטנה חברת להקת יונתן
כרמון לב.ב. הוא — עיניכם
הרואות — מקרי בהחלט. אבל
תה ׳כפת לה? צלמו אותה
גדולי הצלמים האמריקאיים
והבריטייני, היא הופיעה בטלביזיה,
נפגשה, יחד עם
החברה עם ליז ואדי עוד
לפני זללה המבורגר, קנתה
סמרטוטים ונהנתה בכלי
ובפרט. העובדה שתיתה
רב־סמלת בצנחנים והתחנכח
בקיבוץ (שפים) רק הגדילה
את מניותיה.
היא חמודה, רחל. יש לה
גוף קטן רפרופורציוני, שיער מקורזל אסוף לאחור בקפדנות, עצמות לחיים בולטות, ועיניים
חומות קטנות, אותן היא מדגישה בעפרון שחור — אבל אל תספרו שאמרתי לכס.
היא לקחה את כל עניין היותה ב.ב. בבדיחה אחת גדולה, ניסתה אפילו להתעלם
מהערותיהם של הבחורים הישראליים, כאשר חזרה ארצה — מה — זו 7היא די מצפצפת
עליהם בעצם. רחל בת ה־ ,22 הנמצאת בדרכה שוב לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מם
הלהקה — סעתיינת רק בדעתו של חברה הישראלי הלומד בניו־יורק.
T* 1וווו,*— IIIPוווו ווו

לבדם גתץ• חדירה

ף לוד, כאשר הודיעה המשטרה לבן
Jיעקבסון, כי בגלל טעות מינהלית נרשם
כעולה ולא כתייר, החלים הלה לוזתר על
תלונות ובקשות־תיקון, הסכים להשתקע בארץ
כעולה.

זרוק לו בלב

ך • לופ׳אנג׳לס, ארצות־הברית, פסק בית־
* J ,המשפט גם למרי לייבליך, קבע כי
כלב המשפחה יישאר אצלה, העניק לבעלה
את הזכות לבקר אצל הכלב בקביעות.

,,עץ חייט היא,.״
^ אילת, אחרי ששני חבריו עלו על
Jמוקש בעת טיול לילי בסביבה, הסביר
תייר מבריטניה את סיבת הימנעותו מלהצטרף
לטיול המסוכן :״רציתי לשמור על
קדושת השבת!״

? ח חצבי
*יפו, מסר ישיש שופר בתהנת־המש־
Jטרד״ בהסבירו כי קנה אותו מילד
ברחוב ב־ 700 פרוטה, העלה בדעתו לאחר-
מכן כי מקור שופר זה עלול להיות בלתי-
כשר, הסביר :״אני לא יכול לתקוע בשופר
גנוב,״

1147

קולנוע סרטים היומן, כ ל היומן

יומנה שד אנה פראנק

(תל־אביב,

תל״אביב; ארצות־הברית) הוא אחד הסיפורים
הטובים המעטים שהוליבוד שמה ידה עליהם׳
ולא זאת בלבד שלא הפכה אותם
לקיטש או למלודרמה מזויפת אלא שאף
הצליחה במידה רבה להגישם בצורה מהוקצעת
ומושכת ביותר, מבלי לפגוע ברוח
הסיפור. יומנה של הנערה היהודיה ההולנדית
בת ה־ ,13 שנכתב בשתי שנות ישיבתה
במחבוא יחד עם משפחתה, הפך בשל היותו
תעודד, אנושית מזעזעת לסנסציה ספרותית
ולמחזה מצליח בכל רחבי תבל. אולם הוא
נראה בלתי מתאים לחלוטין להפקה כיצירה
קולנועית. עיקר כוחו היה בתיאור רגשותיה
ומחשבותיה המבוגרות של הילדה היהודיה,
ולא בעצם העלילה הדרמטית,
ג׳ורג׳ סטיבנס, המפיק והבמאי, שטיפל

סרט הפשע הצרפתי המצוין ריפיפי, שתיאר
בדייקנות מדעית את פרטי ההכנה והביצוע
של פריצת קופה. גם במרכזו של סרט זה
עומדת כנופיה המתכננת פריצת קופה של
בית־משכון, באמצעים מדעיים ובתכנון מדויק.
אלא שבנגוד לחבריהם־למקצוע הצרפתיים,
הפורצים האיטלקיים הם יותר בני־אדם
מאשר פושעים. משום כך הם שלומיאלים
מאוד במקצוע, הופכים כל שלב ושלב
של התכנון והביצוע לקטעים הומוריסטיים
מצויינים, המעוררים רעמי צחוק מפיות הצופים.
ויטוריו
נאסמן הוא מתאגרף מוכה, שכדי
להרויח את לחמו מוכן הוא ליטול על
אחריותו פשע שביצע אחר, לשבת במקומו
בכלא. אלא שלמזלו הרע אין השופט מאמין
לו. גאסמן יוצא מהכלא ברכוש קטן בלבד
— תכנית לפריצת קופה. הוא מלכד סביבו
צלם שאשתו יושבת בכלא (מרצ׳לו מסטרו־יאני)
,פרחח המקודד, להתעשר בקלות (רנטו
סלבטורי) ,סיצילאני המחפש חתן הגון
לאחותו הכלואה בבית, וקבצן זקן ועלוב.

ת ש בץ ato mה«ה 1147

צוות שחקני ״יומנה של אנה פראנק־״*
אחרי המלחמה, הספר, המחזה — חוויה

בנושא בצירה בלתי־שגרתית לחלוטין, הצליח
להתגבר על המגבלות שבצורת הסיפור
ובמסגרת העלילה, המצטמצמת בתוך שלושה
חדרים בעלית־הגג של בית־עסקים אמסטר־דמי.
הוא בנה תפאורה של בית־קומות חסר
קיר אחד, המאפשר למצלמה לנוע בקלות
על פני הקומות השונות, להדגיש את ההבדל
בין מצבם של הכלואים בעלית־הגג, לבין
המאורעות המתרחשים בקומות שמתחתם.
נוסף לזאת התרכז סטיבנס גם על הניגוד
בין הנחבאים לבין הנוף המשתקף מבעד
לחלון חדרם: סירה שטה על פני נהר,
ילדים משחקים בכדור, צפורים מתעופפות
ומגפי קלגסים נאצים.
משחק של חתול. עיקר כוחו של הסרט,
המעלהו לדרגת יצירת־מופת קולנועית,
הם קטעי־המתח הרבים שהצליח סטיבנס
לשלב בו, המחפים על הדיאלוגים הארוכים
והמייגעים־לפעמים. סצינה למופת — :המסתתרים
— ואתם גם הצופים — עוקבים
אחרי חתול המשחק בצלוחית פח על־גבי
שולחן, שעה שחיילי הגסטפו עורכים חיפוש
בקומה התחתונה. אם יפיל החתול את הצלוחית
על הרצפה, יתגלה המחבוא.
למרות זאת לא הפך יומנה של אנה פרנק
סרט־מתח בלבד. סטיבנס לא הקהה את
האספקטים האנושיים והיהודיים המשתמעים
מתוך היומן, השאיר את סרטו אנושי ומזעזע.
גילויי חולשותיהן של שתי המשפחות
היהודיות המסתתרות בעליית־הגג, תיאור
רגעיהן הקטנים בצד הרגעים הגדולים,
הימנעות מלהיגרר אחרי אפקטים מלודרמטים
כמו תיאור עצם תפיסת הנחבאים, הם שתרמו
להצלחתו של הסרט.
גורם נוסף להצלחה הוא המשחק המצוין
של הצוות, שאינו צוות של כוכבים זוהרים
אלא של שחקני תיאטרון מנוסים. עולה
על כולם מילי פרקינם, הדוגמנית כחושת־הגוף
וגדולת־העיניים, בתפקידה של אנה.
היא מלבבת ומסעירה, מעוררת דמעה ושולחת
קרני־אושר, תמימה וערמומית חליפות,
מגלמת את דמותה של אנה בשיא של
כשרון ויכולת.

שו דהמק רוני ם
אנו הגנכים (מגדלור, תל־אביב; איטליה)
היא פרודיה רח־ית ציניות והומור על
העולם הזה ; 147

יחד הם מקבלים שיעורים בתורת הפריצה
מפי פורץ מוסמך (טוטו /הממהר להסתלק
מהעיר ביום ביצוע הפריצה.
אחרי הכנות מדוקדקות לפי כללי המדע
הגנבי, עובדים הפורצים לילה שלם, אינם
מצליחים להגיע לקופה, פורצים לעומת זאת
מקרר עזוב ושודדים סיר מקרונים.
זהו סרט, שמלבד היותו מצחיק ומבדר,
מצליח לעורר בקרב הצופה גם רגשות
רחמים לעלובי־החיים, המנסים למצוא אושרם
בדרך העקלקלה.
תדריך אלה הסרטים ה מוצגי ם ב שבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:

0הדודנים (אופיר, תל־אביב) — סרטו
של קלוד שברו, איש הגל החדש
בקולנוע הצרפתי, על הדור האבוד של אחרי
המלחמה.

חתולה עד גג 8ח לוהט

תל־אביב) — אליזבט טיילור מנסה
לכבוש את לבו של בעל הומוסכסואליסט,
בדרמה מצויינת, לפי מחזהו של טנסי
ויליאמס. ברל איבס.

• אננה מברוקלין

(צפון, תל-אביב)

— ג׳ינה לולובריג׳ידה חוזרת מאמריקה,
כדי לצוד בעל בעיירת מולדתה האיטלקית.
ויטוריו דד,־פיקה.

ארוכה הדרך לחרות

(פאר, תל-

אביב) — מוג־לב הופך גיבור לאומי, בסרט-
תעמולה מלפני 20 שנה. צ׳ארלם לוד,טון.

גגות רומא

(אוריון, ירושלים) —

סרטו הניאוריאליסטי של ויטוריו דה־סיקה,
על מצוקת־הדיור ברומא.

האילוזיה הגדולה

(תל-אור, ירו
שלים)
— סרטו של ז׳אן רנואר על ג׳נטל־מנים
במלחמה.
• ה חו ק (אורה, חיפה) — יחסי שולטים
ונשלטים בעיירה דרום־איטלקית. ג׳ינה
לולובריג׳ידה, פייר ברסאר.
* במרכז, למסה: מילי פרקינס, בתפקיד
אנה.

מאוזן .1 :על
הסף; .5חומר ל ניקוי
שמשות.9 :
מקום מגוריה של
משפחת ציון.13 :
לא קשה .15 :חי טה
.16 :אדון.17 :
נמל תנ״כי; .18
נביא .20 :קצין:
.21 לעתים, טעם
השקד; .22 לא
קיים; .23 ממכות
מצרים; .25 שגי
עמודים; .26 שתים
עשרה שעות; .28
קפה תל־אביבי;
.30 רשיון; .33
עוף טורף; .34
כנוי רומז; .35
מערב; .36 חס רונו
מורגש בארנק
.38 :אויב הצמר; .40 אין ל הקדימו
לקנה; .41 בקשר ליד היא
מעידה על חולשה; .43 ממפעלי סו־לל־בונה;
.44 נגע, צווי; .46 קרם;
.48 חצי ינקי ; .49 יישוב ליד תל־חי ;
.53 עסקן הציבור ; .54 חלחלה.
מאונך .2 :וולד קודם זמנו; .3
עיר בשומרון; .4זע; .5בן, באר מית;
.6שמחה; .7לא חם; .8אם
ישו; .10 הגיון; .11 ממנו המים;
.12 חיה אפריקאית; .14 מושב ב
עמק;
.16 יישוב שהיה לאחרונה ב חדשות;
.18 גיל החופה; .19 פרי
היצוא העיקרי; .22 אבי יונה; .24
בוחל! .27 הבעת כאב; .29 אות ה־גצחון;
.31 ראש מטה ארצי; 32 קו בץ
; .34 מתחלק לשתיים ; .37 ההבדל
בין ליל ללילית ! .39 אחת ועוד אחת1
.42 פעמון בצוואר פרה; .45 רעב;
.47 חכמה ; .49 תחת הראש ; .50 ארס
ללא התחלה ; .51 בן יהודה ; .52 בע לת
חמש אצבעות.

עבדאללה ישאר בירדן
עד שיפגע בו כדור -
אמר קולונל מיינרצ־האגן
ב־ 1920 לצ׳רצ׳יל
כשזה התנגד להצעתו
לגרש את עבדאללה
מעבר הירדן.
קראו את יומנו המרתק של
קצין המודיעין הבריטי הראשי
המתפרסם בהמשכים ב־
״הארץ״ ,החל מיום ששי
.25.9.59

ב ע רי כתל»ל* גל»ל»
מתמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא דויד אסולין, תל־אגיב.

וין

בכל רחבי הנגב והדרום, ידוע כי השייך אבו־עומראן הוא נב־א

מושלם בכל הנוגע למזג־האויר. כל מי שרוצה לחרוש, לזרוע
או להוציא את עדרו למרעה, תמיד פונה תחילה אל השייך הקשיש* .יהיה גשם
מחר,״ הוא מכריז — ולמחרת יורד גשם« .חם ואביך,״ הוא מנבא — וכך בדיוק
קורה. עד שיום אחד בא אבו־סאלח לשאול מה יהיה מזג־האודיר למחרת. והנה בפי
השייך הכל־יודע לא היתד, הפעם תשובה .״מצטער מאד, יא בני,״ התנצל ,״הרדיו
שלי מקולקל.״
דוד אסולין, תל־אביב

״את אריה קרו

מו לזה

JU W

לעולם צודסיו
המיניים — מפלגתיים( .חרות)
בתי הויפטמן, רסת־נן
מצא מין את מינויו.
תזמורת הכאבים של גבעתיים( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
סימפוניה בדו מינורצזו.
המאבק יוכרע למעשה עוד אתמול.
(חדשדת הספורט)
עמי פורמן, חיפה
שנאמד: אין לדעת מה ילד יום
אתמול.
הסכים לקבל דמי לא ירצח( .ידיעות
אחרונות)
נחמה לוין, ירושלים
ובזה חרץ את גורלו.
מעשה שמתת
אך את שלשלו

מחול -
בלרינות בפעולה

מר גומפלפ>שנבחרל כנ ס ת
בולם לענו לו. ובאמת, צריד שאדם יהיה בעל שאר־רוח
ואצילות אידיאולוגית כדי שיסכים לעמוד במקום ה־120
של רשימת המועמדים לכנסת, מטעם המפלצה הדינואוריוז
המאוחדת. לענו לו עוד יותר כשרק נציג אחד של הססלצוז
וכה להיבחר .״נו?״ שאלו אותו ,״עור מקווה להניע פעם
לכנסת?״ הוא רק טילמל בענווה :״קורים נסים!״
משפט וה נוער להוות מאוחר יותר את אבדהפינה שעליה
בנה הבלש המפורסם יוליוס נדגסטר את חקירתו המסועפת
והנועזת. ולמה חקירה? מפני שיומיים אחרי שנשבעו
אמונים חברי־הכנסת, קפץ נציג המפלצה מחלוז חדרו בבית
המלוז ומת. רק נומפלפיש היה אתו בשעת הקפיצה. גום־
פלפיש הספיר אותו טרה, דבר שלא שינה את העובדה בי
בי״ ,לבי! הכסא בכנסת עמדו עתה 118 איש, במקום .119
עוד לא התאוששה המפלצה הרינואורית המאוחרת ם1
האבל, וחברה החדש בכנסת נורה בשעת טיול בננב. אמרו
שמסתננים רצחו אותו ומינו במקומו כח״כ את הבא אחריו
ברשימת המועמדים של המפלצה. היה זה, במקרה, בדעיירתו
של גומפלפיש. שניהם ספגו מכות מאותו מלמד. לכבוד
השמחה ערד גומפלפיש סעודה לכל חברי רשימת המפלצה.
באו 82 מהם. הם התיישבו ליד שולחנות ערוכים כל־טוב,
אכלו את הדג המטולא. בא תור המרק. בא! נקרא גומפלפיש
לטלפון. הוא חזר אחרי שבבר נטרו את המרק.
למחרת מתו כל משתתפי הסעודה, מלבד נומפלפיש. איזה
מזלן רק הבלש נן־נסטר הריח שמשהו לא בסדר.
הכבוד לייצג את המפלצח בכנסת נפל עתה בחלקו של
המועמד ה־ 85 ברשימה. כשהודיעו לו את זה — מת משטחה.
במקומו נכנם מועמד מספר .86 הוא היה אחוז שגעוז־נדלות.
חלם על הרחבת חמפלצח. גומפלפיש הציע לו שייערך
קונגרס עולמי של אוהדי המפלצה .״רעיון טצויין!״ אמר
הח״כ ועמד בראש משלחת בת 32 חברים, כולם מועמדי
המפלצת לכנסת .״יש לי חבר, סוכן נסיעות ״,אמר גומפלפיש
ונטל על עצמו את סידור הנסיעה.
מה קרה? ניחשתם. האניה התפוצצה בלב־ים, כל נוסעיה
טבעו. נם הבלש הגדול והפיקח ניחש. הוא היה משוכנע
כי סוף־סוף פתר את תעלומת מותם של 118 חברי המפלצה.
״עלי למהר ״,אמר לעצמו ,״לפני שגומפלפיש זה ירצח גם
את מספר 119 וירש את מקומו בכנסת״.
וכר, כשאקדחו שלוף בידו, דפק על דלתו של נומפלפיש.
״בשם החוק!״ קרא הבלש ,״אני עוצר אותר!״
״הא־הא!״ צחק גומפלפיש בטון שטני ,״אינך יכול. אני
חבר כנסת ויש לי חסינות פרלמנטרית!״
״אבל קיים עוד מספר ,119״ מילמל יוליום נן־נסטר ,״הוא
חבר הכנסת החדש של המפלצת״.
״סידרתי אותר ״,צהל נומפלפיש ,״מספר 119 מעולם לא
היה קיים. סתם שם מזוייף.״

__מוחר־השדל: הדל יריל לחרות רחיקימיחה __

כבוחר, איש יקר,
הוא קיבל -סכום ניכר.
במקום להכניס
הכסף לבים -
לקלפי בדם קר.
אמוץ גל, גבולות

הטרות=>1)1ל»ס
עסקנים מפלגתיים מתמרמרים על הציניות
שפשטה בחלקים רבים של הציבור, הדורש
יםשוחד זה או אחר, לפני שהם
יתנואתקולם למפלגה כלשהי

מזה צוחקים הרוממבו

...לפי הפתגם העתיק: תן ל״ י
ואתן לך.

הצעת פירוק־הנשק של כרושצ׳וב תממש
את חזון הנביא: לא ישא גוי אל גוי

...כן. אכל מה יהיה על היהו דים?

טרקטור
נפל לים בחיפה

...חריש ע מו ק.

גשמים עזים ניתכו השבוע בחלקים שונים
של הארץ

מעז יצא מתוק .

תושב פתח ־ תקוד, שובת רעב זה היום
השלישי, ליד משרד ראש ה עי ר...

...עומד כפתח, ותקוה אץ.

\טז רה רב גזאבן!״