גליון 1150 מתאריך 14 באוקטובר 1959

1דד

העורך הראשי:
אורי«בנרי
ראש המערכת:
.שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתן

.בלי

סביגן•

ר חוב גליקסון , 8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עול מפרס״
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל,31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב,
הנוערכת איננה אחראית ל תוכן ה מודעו ת

אחד הדברים הגרועים ביותר היכולים
לקרות לעתון רציני הוא, כי רעיונותיו יתקבלו
למראית־עין על־ידי אנשים המתנגדים
לעצם תוכנם.
אם ימתח העתון ביקורת על ביצוע הרעיונות
של עצמו — ייחשד כגוף בלתי־אחראי,
השולל בכל מחיר את כל מעשי הזולת.
ואם ישבח, בלית ברירה, את הביצוע
המסולף — הרי הוא נותן את ידו לזיוף
מסוכן.
החודש קרה הדבר להעולם הזה. הנושא:
מינוי חברים ערביים למשלחת הישראלית ב־או״ם.

העולם
הזה הוא שהמציא רעיון זה, וב־משך
השנים חזר עליו פעמים בלתי־ספורות.
כאשר נדרש להסביר מה התועלת שתצמח
למדינה ממתן שודי־זכויות אמיתי לערביי ישראל,
וכיצד יעזור הדבר להשתלבות המדינה
במרחב, נתן לא פעם דוגמה זו: שערבים
ישראליים, בעלי הכרה לאומית, יופיעו כנציגי
המדינה, באו״ם ובבירות העולם, יוכיחו
כי ישראל אינה מדייה אירופית, מערבית,
אנטי־ערבית ואנטי־אסיאתית.
כדי שצעד מהפכני כזה יהיה בעל משמעות
וערך, דרושים כמובן שני תנאים יסודיים:
9הנציגים
הערביים צריכים לבוא מתוך
ציבור הנהנה ממלוא הזכויות במדינה, והפועל
כשותף מלא בכל מערכות חייה,
& מדיניות ישראל צריכה להתיחס בחיוב
לשאיפות הלאומיות הצודקות של האומה
הערבית ושל כל עמי אסיה ואפריקה.
מה שהממשלה מתכוננת עתה לעשות הוא
קאריקטורה אכזרית של רעיון חיובי זה. היא
מתכוננת לשלוח לאו״ם ערבים החיים באזורי
הממשל הצבאי, כשזכויותיהם האלמנטריות
ביותר הן הפקר לשרירות המושל. והערבים
האלה יצטרכו להצביע באו״ם בעד פיצוץ
הפצצה האטומית הצרפתית באל־צחרה, בעד
המשך דיכוי מלחמת־השיחרור האלג׳ירית
ובעד הקולוניאליזם ברוב שאר מערכות
אסיה ואפריקה.
נציגים ערביים כאלה לא יהיו נציגים
חופשים של מדינה חפשית, אלא קויזלינגים,
שיעוררו בצדק בחילה כללית הן כלפי עצמם
והן כלפי המדינה ששלחה אותם לשרת את
שרותם המאוס.
אך למנהלי המדיניות הנוכחית מבטיח צעד
זה שני יתרונות: הוא יוכיח כביכול כי

פרו־נאצרי במאבק שבמרחב?
אליהו כדורי, רמת־גן
אם כבר מדברים על השנה החדשה —
הרשו לי לברד אתכם בשנה מעניינת ואמיצה
לא פחות טתשי״ט.
י. שאלתיאל, רמתיגן
שנה טובה ומבורכת. שנה ללא רתע.
ד. אליעזר, חיפה

מפית מכאן ומכאן

מספר עתונים הודיעו לאחרונה כי ״ם פר
אנטי־ישראלי, המסית נגד המדינה, נפסל
עורך כיתוב:
על ידי משרר החינוך״ .היה לי הכבוד
עורך תבנית:
לחבר ספר ״מסית״ זה. היה זה ספר לימוד
סילבי כשת וזי שערכתי כדי לסייע לתלמידים הערבים המתכוננים
לבחינות
כתב בכיר:
צלם המערכת:
הבגרות הממשלתיות
בכתיבת הארץ.
אלי תבור הרן ארית
הכינוי ״מסית״ בא
לו לספר בגלל עובדות
ודעות מסויי־חברי
המערכת:
מות, שכנראה לא
נעמו למישהו. אחדות
מהן:
• איני מכיר בזכותם
של היהודים
החילוניים לעלות לארץ

• בספר מופיע כפר
קאסם על המפות,׳
• מודפסת בו מפת
החלוקה של ארץ־
הממשלה נותנת זכויות לערבים, והוא יאפישראל
בהמלצת ה־אכדג׳עפר

לממשלה לבוא אחרי זמך מה ולשאול
או״ם.
ביתמימות: אתם רואים? ניסינו את הכל, וזה
אם ספר כזה הינו אנטי-ישראלי, נראה כי
לא עזר להביא לשלום.
לרעת הפוסלים ספר פרו־ישראלי הוא הספר
הדוגל בהכנסת 12 מיליון יהודים לארץ, על
דוגמה שניה לסילוף רעיונות היא התחרות חשבו! דחיסת הערבים, השמדתם או גם זה
וגם זה.
המוזרה שהתפתחה בין דוברי המפלגות, האולם
בספר קבעתי עובדות נוספות. כתבתי
מכריזים על נכונותם לגלות את מקור־המי־ כי הערבים הבדווים היוו גורם אנטי־תרבו-
תי בגלל התקפותיהם על ישובים יהודיים.
מון שלהן.
ציינתי נם כי כתוצאה מהתקפות אלה נמנע
מזה שנים טען העולם הזה כי בארץ קיים
פתוחו המהיר של עמק הירדן. בגלל עובדות
משטר מפלגתי המפקיע למען מפלגותיו את אלה ואחרות הואשמתי על־ידי מכרי הערההון
הציבורי הזורם לארץ. הוכחנו כי ביים כבוגד פרו-יהודי.
איני מכיר בזכותם ההיסטורית של היהודים
בעזרת הון זה משעבדות המפלגות את ה לעלות ארצה. באופן דומה חייבים נם הנוצרים
והמוסלמים, שגם להם קדושה ארץ ישאזרח
במישרין או בעקיפין, ועזרנו לגבש
ראל, להיהנות מזכות כזו. איני מכיר גם
דעת־קהל התובעת שינוי מהותי במשטר בטעמים האנושים המחייבים את עליית הזה.
יהודים.
לאחר מה שעוללו לערבים לא מניעה
להם זכות זו.
רוב המפלגות הקיימות והחדשות ניסו
מאידד היהודים הדתיים הניעו לארץ ישלנצל
דעת־קהל זו. כך הועלתה במערכת
ראל בגלל סיבות שונות. עובדה היא כי
הבחירות הדרישה להפסיק את הקצבות המגאחוז
היהודים הדתיים בי! היורדים הוא
בית היהודית המאוחדת למפלגות, והחל אפסי.
ביחס לפרסום השם כפר קאסם במפות,
ויכוח שלם על כך.
דעתי היא שמסוכן לשכוה טרגדיה זו. אולם
איני מחייב כל צורה של שנאה. על כ!
אך ויכוח זה הוא צדדי, ולמעשה חסר
תוכן של ממש. כי הפקעת כספי הציבור מחקתי את השם במהדורה השנייה של הוהעברתם
לידי המפלגות היא תהליך הרבה יו ספר.
באשר לפרסום מפת החלוקה — בכד איני
תר מסובך מכפי שנדמה לרוב המתווכחים מכיר בזכות השלטונות לבצע יהוד השטחים
השטחיים. שהרי ההקצבות הישירות אינן שמחוץ לגבולות החלוקה. בהסכם שביתת־אלא
טיפה בים. אם תיפסקנה, לא יחול הנשק עם ירדן, לפיו נמסר המשולש לישראל,
נאמר כי צבא ישראלי לא יכנס לשטח ובי
שום שינוי במצב — אותה טיפה פשוט שוטרים ערביים ישמרו על הסדר במקום.
א׳״׳ אשם בנד כי אה תנאי כזה לא קויים.
תעבור בדרך אחרת.
לא יראי להתעכב על פסילת הספר על־אם
יגלו המפלגות את מקורות־המימון
ידי משרד החינור. עובדה היא כי אחוז
שלהן למבקר המדינה או לציבור — יתגלה המצליחים בבחינות הבגרות מקרב התלמידים
הערביים עלה מאז פרסום הספר מ־״לסס
כי המקורות כשרים למהדרין. כי גם
הבלש ל־ .80%מגוחכת נם העובדה כי פקידי ההפיקח
ביותר יתקשה להוכיח כיצד מגיע
חינוך גילו את ההפתה בספר, שנתיים לאחר
דולאר מסויים מידי התורם היהודי בברוקלין שיצא לאור והספיק לשרת את התלמידים
לידי האיש המדביק את המודעה של מפא״י הערביים. במשך שנתיים אלה נשפכו נהרות
(או של כל מפלגה אחרת) ברחובות פתח־ של תה וקפה לגרונותיהם.
הייתי מאד מעוניין לפרסם את תמונתי,
אך מאחר ופרצופי עקום, הנני מעדיף לפר־ .
תקוה.
יתכן כי דולאר זה עבר דרך מפעל קונס סט צלומו של ירידי, אבו ג׳עפר, יפה
התואר ונער החלומות של הנערות בנצרת.
טרוקטיבי, או דרך קיבוץ, או דרך תלמוד־אליאם
מועמד, נצרת
תורה. אולי היה פעם רשיון־ייבוא, או הקבאלף
חיוך החתיכות
צבה לשיכון, או אפילו פרמיה לייצוא.
סאמרכם ״מיפגש המיסיון היהודי״ (העודרכים
מתגלגל ההון במערכות המשק ה לם הזה )1149 היה מאלף מאד. החסרתם
ישראלי — וכל הדרכים מובילות אל ה אולם פרט אחר חשוב: מה מניע נוי ב:
ששים לשכב תחת סכי! הניתוחים ולעבור
מפלגות. אין טעם לסתום
דרך מסויימת — ניתוח־לא-כל־כך אסטטי? אפילו שהיו מחיייש
לחסל את עצם הזרימה.
כות אלי 100 חתיכות כמו אלה שבתמונה,
אולם קל להפוך את כל הענין לקאריק־ לא הייתי עושה זאת עוד-פעם.
גיורא זר, רנות־גן
טורה, לפרוט אותו לסיסמות חסרות־תוכן.
ואכן צחוק הגורל הוא, כי גם סיסמות אלה
טעיתם: הכותרת לרפורטאג־ה על היפאני
הופקעו על־ידי המפלגות למטרותיהן — שחתר את עצמו היתה צריכה להיות —
״חתיכים וחתיכות״.
כשם שהופקע הכסף אשר עליו הן מדברות.
א. אלעד, דזיפה
בחנתי היטב את שתי התמונות המפורטות
של נר־הצדק החדש. קשה היה למצוא כל
שינוי מהותי אצלו.
אז מה — חוץ מההבדל
הקטן אין שום
הבדל בי! הפרופסור
היפאני והפרופסור
היהודי?
יואב שריד, חיפה
עוד הבדל קטן,
קנות של המנהיגים היהודיים בארצות -הקורא שריד: החתימה,
בה הוסיף פרו־הברית.
מה מתאים יותר לעסקן יהודי גלותי
משללכת להשתדל אצל הפריץ? הם רק שכהו
פיסור קויצוג׳י שנז
כי בארצו של כרושצ׳וב העמידו את הפריעברי
נוסף — אבצים
אל הקיר לפני דור שלם.
רהם (ראה תמונה).
ליאורה הראל, חיפח
כתבים מבצע שתדרגות

יהודי ברית המועצות הם העתודה היחידה
המסוגלת לשנות את המצב בישראל.
מאמרו של העורר ,״טיבצע רעש״ (העולם
הזה )1149 הצביע על הסכנה הראשית לגורלם:
התלהבותם הבלתי־סימפטית של אחיהם
בני־ישראל בארצות הברית, בהשראתה הישירה
של ממשלת ישראל. קשה לשער משהו
מסובז יותר טנסיוז להכתיב לניקיטה מה
לעשות בארצו הוא. גם האמריקאים הבינו
זאת, ולרשותם עומדים פצצות־מימן וטילים
לטווח בינוני. על מה מסתמכת ממשלת
ישראל במסעה האנטי־כרושצ׳ובי?
ד״ר א. גרינשפון, תל־אביב
ניקיטה וודאי לא חשב על יהדות ברית-
המועצות כשחייר אל הצלם בסדרת התמונות
שפירסמתם. מישהו יכול לומר על חייכז
כזה שהוא אנטישמי?
י. נחשון, בנימינה
...שכחתם פרט חשוב ביותר: יצר העם־

אישים כסריות

יעל דיין הוכיחה את עצמה בתשי״ט. השאלה
הגדולה היא — מה תעשה היא ובני
דורה בתש״ב? לדעתי היה זה מוקדם מדי
לבחור ביעל ובבני דורה כבאנשי השנה
תשי״ט.
ראובן גפני, פתת־תקווה
...דחילקום חברה, עכשיו רק הסבא דיי!
חסר על השער והפריה מלאה.
א. שמיר, תל־אביב
פאדל עבאם אל מהדאווי, איש השנה של
המרחב, הופר להיות אצלכם מוקיון ותלייז.
האם האיש שבחר באל־מהדאווי אינו במקרה

רק כך: תש״ך

יצחק אבינרי המוען
לתש״ב (העולם
הזה )1148 מנמק את
הגנתו בנימוקים שאינם
לעני! :א)
הוא חתימת קוצוג׳י
מסתמר על מספרי
עמודים ודפים בתנ״ר
ובתלמוד ואילו בעלי תש״ר מסתמכים על
נוהג הולד וגובר במספרי שנים לכתוב תר״! ,
תר״ף, תר״ץ ובדומה. ב) הוא היה רוצה
מאוד שכל בית ישראל יבטאו תש כף ועל
כן נראה לו שהכתיב תש״ב יסייע לכר. אבל
מה לעשות אם הבול מבטאים דווקא תש״ד
על דרר תנ״ד, ובכלל מי יערוב לנו שהכתיב
תש״כ יחייב את הקורא לבטא תש כף לפי

משאלתו ההסודה של מר אבינרי?
הנוהג לכתוב שנים בסופיות קיים (בצירז
של הנוהג המומלץ על-ידי י׳ אבינרי) כבר
לפחית אלף שינה (נמצא בתעודה לפני אלף
שנה ד׳ תש״ד!) בשנים האחרונות, בתר״ף
ובייחוד בתר״ץ, כבש נוהג זה למעשה את
כל העתונוח והספרות.
לדעת אבינרי כל מי שנהג כד ״מועד.
טעות נמורה״ ובורר בכר כמובן י׳ משוררים.
מלומדים, חכמים ׳ומדענים למאות כגון ביאי
ליק, פרופ׳ אפשטיין, פרום׳קלוזנר, המלבי״ם,
סמולנסקי! ,יל״ג, אברהם מאפו ועוד רבים.
אי־אפשר שבעל ״היכל רש״י״ לא יידע על
כר, ועל כן התעלמותו מעובדה זו נוגדת את
ההגינות המדעית.
פגישתי היום בשלושה סופרים ושאלתי:
מה דעתכם על תש״ב — תש״ר? יהושע מ!
פי: תש״ר -נהו השבל הישר.״ דובי סדן:
תש״ך כמו מע״ם — מה השאלה?׳׳ אברהם
ברוירם: תש״ד) — פשוש יפה יותר.
את, נימוקי ׳;המפורטים לוזש״ך פירסמחי
בבר בעתונים שונים ובהם ב;,לשוננו לעם״
בינתיים נתקבל תש״ד על רעת ׳הכיול, לרבות
״על המשמר״ ,העתהושפתה ראשו>• את שע י,
ריו
להגנת תש״ב.

ורק כר!
ובכן, תש״ד
ראובן סיוון, ירושלים

חלומות הם.ס.

כשאין מזל, אז שום דבר לא עוזר —
פיקששתי השבוע בשני מנדטים פחות לי
מפא״י, ומישהו אחר זכה בפרס השבועי. אי!
דבר: אני מקווה שהטוטו שלי יזכה בפרס
הגדול.
לדעתי בדאי היה שתפרסטו את כל שמותיהם
של אלה שהניעו לממוצע הארצי.
יעקב בר־זכאי, רחובות
הטוטו לא מוברח לשקף דווקא את הממוצע
הארצי האמיתי. כל מפלגה יכולה למלא 200
טפסים ובצורה כזו להגריל את הממוצע
שלד. אני בטוח שמישהו בציונים הכלליים
עשה בשבוע שעבר משהו דומה. אחרת איך
אפשר לפרש את התוצאה 18 :מנדטים לצ״כ.
בחלומותיהם הורודים ביותר של הם.ם. הם
משתוקקים להחזיק מעמד. עלייה בציר אחד
או שניים זה הישג עצום עבורם.
עודד ריזנר, נתניה

גולדה מונרו ועוד

מה, רותי וורד באמת חושבת שכולנו
אידיוטים?
לפני כמה שבועות
פירסמה נערת שבוע
עם גוף חטוב, אבל
עם פנים מוסתרים
(העולם הזה .)1142 פירסטה אחר־כד
ראש בלי נוף ואמרה
שזהו זה (העולם
הזה .)1146 אז איד
אנחנו יודעים שה-
נוף־בלי־ראש שייר
לראש־בלי-גוף?
מחר רותי תפרסם
לנו את הנוף של
טארילי! מונדו עם
הפנים של נולדה
מאיר ותספר לנו
שזה שייר יחד.
חיים גרי, נהריה
אין צורן להטריח
את מארילין מאיר.
תמונתה של בערת־שבוע
אסתר טובי,
בצרוף ראש וגוף
(ראה תמונה).

זיוה לא הכזיבה

בחרתם את התמונה
היותר מוצלחת ליום
הכיפור הבא
עלינו לטובה (העוטובי

הזה .)1149 אם
זיוה שפיר חוזרת
ב״שובה, מי אנ הקטון באלופי ישראל,
שאחשוב על זלילה ביום הקדוש הזה?
ישראל זמיר, חיפה
מה זה, נגמרו כבר כל תמונות־העירום
של זיווה שהלבשתם אותה בכתונת־לילה
כזו?
אריה ג. יהודה, תל־אביב
לא השתכנעתי מכתבתכם על זיווה שפיר.
ייתכן שזיווה בחרה בעבודה מאומצת, לימודים
והשתלמות רצינית במקום להצטלם ב־תמונות־עירום
— אז מניין הסידרה של
התמונות, החצי־עירומות, המופיעות בגליו!?
זיווה אפשטיין, עפולה
מתפלא עליה, על זיווה — עם פרצוף!
כזה צריכים עוד ללמוד משהו?
אורי שיחור, נתניה

! 163U5״12834
ביום שני, ה־ ,8.9.59 בשעה שש בבוקר,
עברתי במעבר־חצייה ליד קולנוע ארמון.
אתי יחד עבר ערבי שמיהר לעבודתו. הוא
לא עבר במעבר המסומן ונעצר מיד על־ידי
שוטר שמספרו .16305 מה שראיתי אחר־כד
הזכיר לי סרט אמריקאי. השוטר התייחס אל
העבריין כאילו לפחות רצח את אימו. הוא
ציווה עליו בברוטאליות לעמוד דום ולשתוק
בעת שהוא רשם לו את הדו״ח. אותו זמן
עברו אחרים, יהודים, שלא במעבר — והשוטר
לא שם אליהם בכלל לב. שאלתי אותו
מדוע הוא מתנהג כד כלפי ערבים דווקא
והוא אמר לי שאין זה מענייני ולא להתערב
בענייני המשטרה.
נשאלת השאלה האם יש לו לשוטר הוראה
להפלות בין אזרח לאזרח, או שמא עשה
מה שעשה ביזמתו הפרטית בלבד?
אורי ברנשטיין, חיפה
ביום ההלויה של אריה שנקר, ראיתי
את השוטר 12834 דוחף אשה אחת, שעמדה
בצל, בזמן שלא היתה עדיין התקהלות של
הקהל. הוא התעקש דווקא להעביר אותה
לשמש. כשהיא סירבה, הוא צעק עליה:
״הלואי שתפלי במקום.״ כיצד יש להסביר
התנהנות זו?
אריה דנון, תל־אביב
העולם ה 1ח 1150

* ה הספורט הלאומי של העונה. הכל
ן יושבים ומנחשים: מה יהיה הרכב הכנסת
הרביעית? מי ינצח בבחירות — ובכמה?
מנחשים חסידי המפלגות, ואותם שהחליטו
לא להצביע כלל. מנחשים הסבורים כי
הכנסת היא מוסד חשוב, וגם אותם המאמינים
כי אין היא אלא מכונה יקרה להרמת־ידיים
ולהשמעת דברי־הבל.
הם עושים זאת בבית, בחברה, בויכוחים
סוערים, וגם בטופס הטוטו של העולם הזה.
אולם לעתים קרובות מדי אין הם יודעים
איך לגשת לענין.

בי ניחוש הרבב הכנסת הבאה
אינו ענין לסנטימנטים. לא חשוב
כמי דונל המנחש עצמו. נם אין
באן מקום לניחושים פראיים ול־הבעת
תקוות.

בישראל, תוצאות הבחירות קבועות במידה
רבה מראש. ומי שרוצה לנחש את
הרכב הכנסת, חייב לעשות זאת באופן
מקצועי.
הבה ונעשה נסיון.

Uפני שמתחילים, יש להיזכר בכמה
rובמה מספרים חשובים. בלעדיהם אין
לזוז.
בבחירות לכנסת הרביעית יהיו כמיליון
ו־ 200 אלף בעלי זכות בחירה׳ שזכותם
לבחור ב־ 120 חברי־כנסת. משמע כי על כל
ח״כ יש כ־ 10 אלפים בוחרים פוטנציאליים.
השאלה הראשונה שיש לשאול היא, איפא:
במה מהם יצביעו באמת?
לפי כל הסימנים, מספר הנמנעים העקרוניים,
שונאי כל הרשימות ואף סתם אדישים,
יהיה גדול למדי. אפשר להניח כי כ־20
אחוז מכל בעלי זכות־הבחירה לא יטריחו
את עצמם אל הקלפיות.
משמע: לבל ח״כ יהיו רק 8000 מצביעים.
ממספר זה יש לנכות את הקולות הפסולים
של בורים, ואת הקולות שיינתנו לאותן
הרשימות הרבות אשר לא יעברו את אחוז-
החסימה (כ־ 10 אלף קול) ועל כן יאבדו.

מותר על בן לנחש ברגע זה בי
יהיו דרושים כ־ 7500 קול לבחירת
ח״ב אחד. אחרי קביעת מודד זה,
אפשר לגשת למלאכה.

taכל יודעים כי התחרות העיקרית
| | בבחירות אלה תהיה בין חרות ומפא״י.
לכן שוגים מנחשים רבים משגה חמור: הם
פותחים את מלאכת־הניחוש בקביעת מספר
הח״כים המגיע, לדעתם, לשתי מפלגות אלה.
אולם זהו ניחוש בחלל ריק. אין לו על
מה לסמוך. כי כל מקום הניתן לחרות, יש
לקחתו ממפלגה אחרת. הדרך הנבונה היא
ההפוכה: לקבוע תחילה את מספר הצירים
של המפלגות האחרות, שלגביהן יש נתונים
ברורים יותר. לפי שיטה זו״ תקבל חרות
בסוף את המספר שיישאר פנוי.
הרשימות הקלות ביותר לניחוש הן אותן
שכבר השתתפו השנה בבחירות להסתדרות,
כי התוצאות שם נותנות מושג כלשהו על
מצבן. בך, למשל, ברור לגמרי כי מק״י
:מצאת בירידה, הן ברחוב העברי והן
ברחוב הערבי. ערבים רבים שונאים אותה
בגלל התקפותיה הפרועות על גמאל עבד אל־נאצר
בראשית ימי הסיכם וך בינו לבין קאסם.
:רחוב העברי ירדו מניותיה בגלל פרשת
ייה ועוד.
ביו / 6י ש למק״י ששד, ח״כים. אפשר לה־נין,
כי ־-׳נכנסת הבאה יצטמצם מספר זד,
בשניים. בחוץ׳> יישארו אמיל חביבי ואסתר
וילנסקה. ואפילו׳׳׳^ח״כ הרביעי, משה סנה,

נתון בספק קל•

• ננ ח ש /מק״י 4 ,מנ

דטים.

* Vחדי מק״י בא תורה של מפ״ם. גם

\ fזו מלאכה קלה, יחסית. כי מפ״ם קיבלה
בבחירות להסתדרות כמעט 67 אלף
קולות. אין סיבה להניח כי מי שהצביע
בעד מפ״ם בהסתדרות לא יצביע בעדה גם
לכנסת. לפי המודד שקבענו, די בקולות

אלה לבדם כדי לבחור בתשעה ח״כים —
מספר השווה לכוחה של מפ״ם בכנסת הנוכחית.
אולם
מפ״ם יכולה לקוות כי תזכה לקולות
ערביים, וגם למספר מצומצם של קולות
עבריים מחוץ לכתלי ההסתדרות, שיתנו
לה לפחות ח״כ אחד נוסף. במקרה של
מזל רב מאד, תוך חישובי עודפים, עשוייה
מפ״ם אפילו לזכות בח״כ ה־ , 11 אם כי
הסיכוי קלוש.

דטים.

• ננחש: מפ״ם 10 ,מנ

שה יותר לנחש את סיכויי אחדותה.
מפלגה זו זכתה בהסתדרות
העבודה. 11 אלף
קולות, השווים לפי אותו
Iל־ 82 אל!
מודד 11 ,מקומות בכנסת.
השאלה היא אם אחדות־העבודה תחזיק

ממשית, מאחר שהדתיים נמנעו בה מהצבעה
יותר מחסידי סיעות אחרות. חוץ מזה
הם מרוכזים בחלקם בגושים מסויימים, כמו
בני־ברק והמשקים הדתיים, שקשה להקיפם
בקלפי זו.
בכל זאת, נראה כי תנועת־האוכלוסיה
הכללית היא במידת־מה לרעת הדתיים, כי
עיקר חסידיהם מרוכזים בשכבות־הגיל העליונות.
אין ערובה כי הדתיים זכו בדור
הצעיר לתגבורת מספקת כדי לפצותם על
אבדן החסידים הזקנים שהלכו בארבע שנים
אלה לעולמם.
אם כן, מותר לנחש כי המחנה הדתי כולו
יפסיד מנדט אחד בכנסת, וכי מנדט זה ירד
ממספר הח״כים של המפלגה הדתית הלאומית
(אם כי דבר זה רחוק מלהיות בטוח).

ננ ח ש: חזית דתית
תורתית 6 ,מנדטים ; מפלגה דתית

צייכנ:ריתםv•nה׳ד**
^^r|pTIי ־ *inteafiftון ב

E -10
גר-חזיתדתית
תודחית ^6 15
ח -תנועתך,ז#ית
TA 0ts 9

פ -פדוגדפיכים

צ -ציונים*Mj

? -המפלגה |1ף§ונים ממן 6
ת -אהדות־העבוויה
פיות H 150׳
כלהרשימותהער
_נ_ כלשאדהרשימות 120 120
כסך הנל

בכל הקולות האלה, הכוללים מן הסתם גם
כמה וכמה קולות חרותיים, שלא היה להם
בעד מי להצביע בהסתדרות, ושהעדיפו את
אחדו ת־ד,עבודה האקטיביסטית על מפא״י ועל
מפ״ם.
הקלפי הנסיונית של העולס הזה מוכיחה
כי מפ״ם ואחדות־ד,עבודה צמודות זו לזו
באופן מפתיע. למפ״ם לרוב עדיפות קטנה
באזורים חקלאיים, לאחדות־ד,עבודה בערים
הגדולות. אם נקח בחשבון כי אחדות־העבודה
תאבד קולות חרותיים שקיבלה בהסתדרות,
ותזכה לקולות עירוניים בלתי־הסתדרותיים,
אפשר להניח כי שוב תעלה בכנסת על
מפ״ם בח״כ אחד.

לאומית 10 ,מנדטים.

* %ה יחיה גורלם של הקויזלינגים הב
/ע ר ביי ם של מפא״י? בכנסת הנוכחית
יש להם חמשה מנדטים. האם יוכלו לשמור
על כך?
לכאורה, נדמה שכן. ירידת מק״י ברחוב
הערבי מאבטחת את אגפם השמאלי, ואי־הופעת
המחנה הלאומי בבחירות מאבטחת
את האגף הימני. האגף הלאומי אמנם יקרא
לערבים להימנע מהצבעה, אך בתנאי הטרור
והשוחד, השוררים באזורי המימשל הצבאי,
קשה להניח כי קריאה זו תצליח מאד.
אולם הפעם אין מתחרות על קולות הער•
ננ ח ש: אחדות־העכו• בים רק שלוש רשימות, אלא שש. פרט זה
דה 11 ,מנדטים.
יחולל שינוי ניכר במצב.
הרשימה הערבית של אחדות־ד,עבודה היא

* vם נסתכל כשדושה ניחושים רא -קוריוז. אין לה סיכוי לעבור את אחוז
שונים אלה, יתברר לנו כי השארנו החסימה. כל קול שיינתן לה, יהיה אבוד
מראש.
לשמאל בסך־הכל את אותו מספר המנדטים
מדוע החליטה אחדות העבודה להגיש בכל
שיש לו בכנסת הנוכחית. רק העברנו שני
מנדטים ממק״י לשתי מפלגות השמאל ה זאת רשימה ערבית נפרדת? ברור כי הקולות
שילכו לרשימה זו אבודים לאחדות־העבודה
ציוני.
הבה נסתכל עתה באגף הדתי. לפי כל העברית. בחשבון המסובך של העודפים,
הסימנים, נשאר כוחו של אגף זה יציב. אולי היו כמה אלפי קולות אלד, יכולים
דתיים >ן א הפכו חילוניים, חילוניים לא הפכו אפילו להוסיף לסיעת אחדות־ד,עבודה ח״כ
דתיים. כוחו של מחנה זה לא נבדק בהס יקר נוסף. אך המפלגה הקריבה סיכוי זה
על מזבח הרשימה העצמאית.
תדרות, וגם הקלפי הנסיונית של העולם
מדוע? מפני שיגאל אלון לא רצה מועמד
הזה אינה יכולה לתת לנו כאן תשובה

י zmm

ערבי ברשימתו. אולי חשש שמא תקלקל
נוכחותו של מועמד ערבי את הזוהר ה־האקטיביסטי
הלאומני של רשימתו בעיני
הבוחר העירוני העברי. לאללה פתרונים.
שתי רשימות הקויזלינגים־לשעבר, שנזרקו
על־ידי מפא״י והמורדים בה עתה, גם להן
אין סיכוי לעבור את אחוז־החסימה. אולם
יש להן כוח רב לפגוע ברשימות הצמודום
למפא״י — וזו כנראה, כודנת מייסדיהן. אם
הקולות הערביים הכפופים למפא״י יתפצלו
לחמש רשימות, תחת להתחלק בין שלוש,
עשויות לפחות שלוש מהן להיכשל בכלל.
במקרה הקיצוני, יכול להיוזצר מצב ששום
רשימה ערבית לא תעבור את אחוז החסימה.
אם נימנע מניחוש קיצוני זה׳ איננו
יכולים בכל זאת שלא להוריד לפחות שני
ח״כים ממחנה הסוכנים הערביים של מפא״י.

ננ ח ש: כל הרשימות
הערכיות 3 ,מנדטים.

** תה הגיעה שעתה של שאלה קשה:
j rמה יהיה כוחן של תשע הרשימות העבריות
החדשות, המופיעות זו הפעם הראשונה?
אין
ספק שלרובן הגדול אין כל סיכוי
לעבור את אחוז־החסימה. רשימות כמו
הבונד, הנוח השלישי ועוד, היו זכאיות להיכנס
למירוץ על מנת להפגין את קיומן, אך
אין הן יכולות לקוות ברצינות לצבור 10
אלפים קולות. נשארו, איפוא, רק הרשימות
העדתיות.
יהיה זה מעשה נחפז לנחש את כוחן
היחסי של רשימות עדתיות אלה. בקלפי
הנסיונית בלטו בעיקר רשימתו של דויד בן־
הרוש ורשימת המפלגה הלאומית הספרדית.
אחריהן הופיעו, באי־אלה מקומות, רשימת
התימנים והאיחוד הלאומי הספרדי.
אין ספק שיש בארץ בוחרים בעלי נאמנות
עדתית חזקה, וגם בעבר שלחו אלה ח״כים
עדתיים בודדים לכנסת. אולם הפעם מתחרות
ביניהן כמה וכמה רשימות, אשר אף אחת
מהן אינה יכולה להיות בטוחה שתעבור
את אחוז החסימה.
אפשר להניח כי למרות מכשולים טבעיים
אלה, שמקורם בשאיפת־הקאריירה האישית
של רוב המנהיגים העדתיים וחוסר־ד,יכולת
המינימלית להתאחד לכוח רציני, יכניסו
רשימות אלה שניים או שלושה ח״כים
לכנסת.
יתכן כי בעל הסיכוי הרב ביותר הוא דויד
בן־הרוש, שימשוך קולות של בוחרים בני
כל העדות, שאין להם בעד מה ומי להצביע,
ושישמחו לתת את קולם כדי להוציא אדם
מביודהסוהר ותוך כדי כך לתת סטירת־לחי
למפא״י.

העדתיות 2 ,מנדטים.

הסיעות

מפיגה הפרוגרסיבית קיבלה קרוב
f Iל־ 28 אלף קולות בהסתדרות, המבטיחים
לה כמעט ארבעה מקומות בכנסת. בבחירות
האחרונות לכנסת זכו ל־ 17 אלף קולות בלתי
הסתדרותיים. יתכן שהפעם מספר זה
יעלה במקצת, כי בוחרים אינטלקטואליים
מסויימים, המואסים במפלגות, סבורים כי
הפרוגרסיבים טובים מן האחרים.
כל זה מספיק כדי להבטיח לפרוגרסיבים
לפחות ח״כ אחד נוסף על חמשת הח״כים
שלהם בכנסת הנוכחית.

ננחש: הסרוגרסיכים,
6מנדטים.

ך שארו לנו 08 מקומות ריקים. אותם
Jעלינו לחלק בין שלוש המפלגות שנותרו
— מפא״י, ד,צ״כ וחרות — שיש להן
בכנסת הנוכחית ביחד 68 מקומות.
הקלפי הנסיונית של העולם הזה אינה
נותנת מקום להשערה כי מפא״י תרד באופן
ניכר. מפא״י חלשה בערים הגדולות, ביחוד
בתל־אביב, ירושלים ורמת־גן — אך זד, היה
המצב גם בבחירות הקודמות. לעומת זאת
חזקה מפא״י באזורי הפיתוח ובאזורי המימי
(המשך בעמוד 04

ועצפית

במרינה

(בל הזכויות שפותו!)

העם

• גורם בינלאומי חדש יורגש כמרחב: סין העממית. נצעד
רא שון י ת בססו הסינים בעיראק, שם הב טיחו לעצמם ב מ שך השנה האחרונה
דריסת רגל איתנה. מלבד שידוריה ב שפה הערבית לעיראק וקיום יחסים תרבותיים
וימסחריים, ממלאת סין הע מ מית תפקיד ח שו ב ב הנ הג ת המפלגה הקו מוניסטית
העיראקית, שאינה תמיד זהה יעם ה קו הסובייטי כ א שר ה תכוננו הקו מוניסטים
לפני ארבעה חוד שים לתפוס את ה שלטון בעיראק, ת מנ ה סין בקו האק-
טיביסטי, בעוד שמוסקבה יעצה למתינות.
• המאורעות בעיראק יתפתחו כקצב גובר וחולף. ה תליו ת,
שבוצעו בפ קוד ת עבד אל־כרים קאסם, איחדו נג די את הלאומני ם ואת הי מין,
הנהנים מ תמיכ ה ניכרת בקרב הצבא. האיש העולה, אשר כדאי לשים עליו עין:
המו של הצבאי הכללי עבדי, שריכז למע שה בידיו את ה שלטון אחרי ה התנק שות
בקאסם. עבדי ידוע כבעל שאיפות עצמ איו ת חז קו ת.

• מפא׳׳׳י תחקה את סיסמת־הכחירות של הרפוכליקאים
כאמריקה. ערב הב חירות תחלק לפעיליה תג מיו חד, או תו יענדו על דש
חולצתם, ועליו סיסמה קצרה וקולע ת, ב מ תכונ ת ״איי לייק אייק׳׳ האמריקאית.
Vהסיסמה ה מפ א״יי ת :״א מור כן לז קן.״

• ד״ר נחום גולדמן יעזור לפרוגרסיכים במסע הבחירות

שלהם בין יוצאי״רומניה. בסוף או ק טו בר יבו א גו ל ד מן לארץ, יו די ע על
הח שת הפיצויי ם האי שיי ם ליוצאי־רומניה, יופיע כאוהד המפלגה הפרוגרסיבית.

• מרבז מפא״י יפטר את בל ראשי סניפו כרמלה, מיד
אחרי הבחירות. אחרי שב שבוע שעבר הו פי ע שם שר המסחר והתע שיה
פנחס ספיר כדי לנאום בא סיפת־ב חירות וגילה באולם 20 נוכחי ם, הוא עזב את
יהמ קו ם, שיכנע את ידידיו לערוך שינויים בהרכב הנהגת הסניף.

אבא הלל סילבר ישתתף כשבוע האחרון של מערכת]
הבחירות לטובת הצ״כ, אם לא ייכשלו מאמצי מנהיגי הצ״ב

ושב Tת את ש בו ת %ודד 0טון
לפחות אדם אחד בישראל בילד. את יום־
הכיפורים במחשבה לא רק על חטאיו, אלא
גם על תוצאותיהם. תוצאות אלה נגעו במקרר,
באחת הבעיות היסודיות של המדינה:
באילו תנאים מותר למדינת ישראל לסרב
לקבל עולה יהודי?
פרידריך גרינוולד, שחזר בשבוע שעבר לאנגליה,
אחרי שגורש למעשה מן הארץ, לא
עורר בעיה זו. הוא לא רצה להיות עולה.
אולם פיליפ אלן גולדסטון 30 גם הוא
יהודי אנגלי שהסתבך שם עם החוק, נאחז
בעוגן ההצלה של חוק השבות. כדי למנוע
את גירושו, הודיע שהוא רוצה להיות עולה,
לקבל אזרחות ישראלית, ליהנות מהגנת חוק
השבות המעניק זכות זו לכל יהודי.
אבא לא השאיר בסף. לכאורה הכל
פשוט וחלק. כי חוק השבות, אחד החוקים
הקצרים והיסודיים ביותר של המדינה, קבע
ברורות כי כל יהודי זכאי לעלות ארצה.
עקרון הפוך מזה הנהוג במדינות אחרות,
שם לא יבוא איש אל המדינה, אלא אם כן
עמד בתנאים מסויימים, השונים בכל ארץ.
בישראל זכאי כל יהודי לעלות ולהפוך אוטומטית
לאזרח, אלא אם כן הוא:
• פעל או פועל נגד העם היהודי,

כעבור כשנה הוגש נגדו כתב־אישום בדבר
שימוש לרעה בכספי הנושים. חברו הטוב,
בנימין טרוור, חתם על ערבות בסך
500 לירות. אך במקום לחכות למשפטו, פנה
גולדסטון, בעל ההופעה הנאה, לשגרירות
ישראל, ביקש אשרה לביקור בארץ. הוא
הגיע לישראל ב־ 25 בספטמבר, וכעבור ימים
מספר הגיש בקשה לקבלת אשרת־עולה.
ניתוח המעי־העידור לידידה. לרוע
מזלו קרו עוד שני מאורעות רבי משמעות
לגביו, בדיוק בימים בהם הגיע לישראל: הבחירות
באנגליה, ופרשת גרינוזלד בישראל.
בעוד הוא ציפה לאישור בקשתו, גילוהו
עיתונאי־החוץ ששהו בארץ לרגל פרשת־גרינוולד,
סיפרו לו כי שר־הפנים עומד לבטל
את אשרת־הביקור שלו. גם בקשתו,
שנתקבלה על־ידי מזכירת שר־הפנים בירושלים,
הוחזרה לו בדואר כעבור יומיים,
בטענה שלא הוגשה כחוק.
דובר משרד־הפנים אף הודיע באותו יום
בקול ישראל כי שר־הפנים ביטל את אשרתו,
שוקל אם להוציא נגדו צו־גירוש. אחד מקציני
המשטרה, שעסקה כבר בחיפושים
קדחתניים אחריו למקרה ששר־הפנים אמנם
יחליט לגרשו, אף הציע לעורך־דינו של
גולדסטון, אמיתי דיבון ,״תציע ללקות
שלך שיסע בחזרה לאנגליה, ויחזור כשהמצב
יהיה קצת יותר שקט.״
במקום לעשות כעצת המשטרה, הגיש
עורך־הדין צו־על־תנאי נגד שר־הפנים והמפקח
הכללי של המשטרה, שיבואו וינמקו
מדוע לא תינתן לגולדסטון תעודת־עולה ומדוע
לא יימנעו מלעצרו. בית־הדין הורה ב־צו־ביניים
שגולדסטון יפקיד עשרת אלפים
לירות, בערבות שיתייצב במשטרה במקרה
שהצו על תנאי לא ייעשה. על הערבות
חתמו גולדסטון וגיסו, קצין גבוה.
גולדסטון עצמו נמלט ממלון נדרדאו ב־רמת־גן,
עבר לגור בדירת אחותו, אשת הקצין
ברמת־גן. את שעותיו הפנויות בילה
בבריכת השחיר, בתל־אביב, בחברתה של
ידידתו שבאה אתו מאנגליה, מרגרט בראון,
יפהפיה בת .21 אולם גם תענוג זת לא
האריך ימים. מרגרט, הנשואה לסוחר מ־בירמינגהאם,
חלתה, הוכנסה לניתוח המעי
העיוור לבית־החולים. גולדסטון נשאר בודד.
״איני יכול לתרץ את סיבת עזבי את
אנגליה,״ אמר השבוע גולדסטון הדור־הלבוש
באנגלית לכתב העולם הזח ,״אולם דבר אחד
אני יכול להבטיח. אעבוד כאן בכל עבודה,
לא אפול למעמסה על אף אחד. ובאשר ל-
חובותי — אשלם את כולם, עד הפני האחרון,
ברגע שאתחיל לעבוד!״
דעות צרור ב ב טן
עולה גולדסטוף וידידתו בדאון
לחטאים יש תו צ או ת

להביאו לארץ.

במקרה וייכ שלו, יובא לארץ ב מ קו מו ה מנ תיג הציוני הוותיק

עמנואל ניומן.

• מזכיר חרות אברהם דרורי יציג בעוד שבועיים 500 פני
קסים של חברי מפא״י שעברו לחרות, יציע למערכות היעתונים לצלמם.
• מסעד קסיס, ח״ב מפא״י הנטוש, יורה לאוהדיו להצביע
בעד חרות בבחירות למועצות המקומיות. לצורך זה נפגש קסיס עם
ח״כ ח רו ת יו חנן באדר.

• ראש העיר הבא של אילת לא יהיה יוסף לוי, איש ״אר־קיע״
,המועמד הראשון כר שימת מפא״י באילת, אלא אשר
הולניק, מספר 2כרשימת המועמדים. קייס הסכם סודי במפא׳י, לפיו
ימונה הולניק, שהוא ח תנו של שר העבודה מרדכי נמיר, כראש העיר. ה עמד תו
של יוסף לוי ב מ קו ם הרא שון באה בשל ה פו פו ל ריו ת הגדולה שלו, בניגוד לזו
של הולניק.

• צפה לגילויים נוספים על מעשי שחיתות ומירמה כרשת
הטלפונים הארצית. הגילוי הבא: תפיס ת ם של מספר אנ שים שחיברו לר שת
הטלפונים קוים פרטיים ללא רשות. יעשו׳ מאמצים לטי שטו ש פרשה זו, נוכ ח
ז הותם של מבצעיה, שיעסקו בעבר באות ה פעולה ב שרו ת מנגנון ממלכתי מסויים.

*Tיתכן ויוקם כקרוב כית־ספר ארצי לדרמה, שיהיה משותף
לשלושת התיאטרונים הגדולים. מאחר ו קיו מו של בית־ספר כזה
ליד כל תי א ט רון בנפרד לא ני תן לביצוע מב חינ ה כלכלית, יוז מי ם התיאטרון
הקאמרי, הבימה והאהל פניה מ שו תפ ת לממ שלה שתקום אחדי הבחי רו ת, לשם
כינון בית־ספר ממלכתי לדרמה.

• צפה השבוע להתנגשות גלויה כין מפ״ם לממשל הצבאי.
מפ״ם, העורכ ת ביו ם שישי הקרוב ב בי ת הבימה בתל־אביב את עצרת השלום
והבט חון, שתהיה עצרת הב חירו ת ה מרכזי ת של מפ״ ם במערכת־ב חירו ת זו, תביא
לעצרת מ שלחות של מאו ת ערבים מי שובים הנמצאים תחת הממ של הצבאי, בהם
נכנס העוצר לתקפו ב שעות הערב. מרכז מפ״ם קיבל החלטה לפיה יפ רו נזשל״
חו ת אלה את העוצר, במידה ולא יקבלו ר שיון לה שתתף בעצרת ול חזו ר אחרי
תחילתו. מפ״ם החליטה לא להשלים עם החלטה

שלילית של ה מו של הצבאי

ולהקציב כספים לת שלום הקנסו ת שיוטלו על מפירי הפוצר.

• עלול לסכן את בריאות הציבור או
את בטחון המדינה,
• בעל עבר פלילי, העלול לסכן את
שלום הציבור.
בקשר לסעיף האחרון בחוק (הסעיף אותו
מבקשים להפעיל נגד גולדטסון) ,קבע כבר
בית־המשפט העליון, בשעת בירור מקרהו
של יוסף יואנוביצ׳י, כי עבר פלילי הוא
עניין עובדתי, ובישראל, כמו באנגליה, אדם
הינו בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הורשע
בדין על־ידי בית״המשפט. לעומת זאת, השאלה
אם הוא עלול לסכן את שלום הציבור
נתונה לשיקול דעתו של שר־הפנים.
פיליפ אלן גולדסטון לא הורשע מעולם
בפלילים. אביו היה, עד למותו, מו״ל של
ספרי קודש ויהדות. פיליפ, הבן היחיד, עזר
לו בעבודתו. ככל יהודי טוב, שקל גם
גולדסטון, בעידודו של האב שומר המסורת,
את האפשרות להשתקע בישראל, לבנות בה
את עתידו. בשנת 1951 בא לישראל, שהה
כאן למעלה משנה. הוא למד עברית באולפן,
אולם לבסוף שב הביתה .״אז עדיין
לא נראתה לי הארץ כמקום שבו אוכל כבן
המערב להסתדר יפה,״ סיפר גולדסטון השבוע.

עוד חי האב, לא סבל הבן מחסור.
לפני שנתיים נפטר אביו, מבלי שהשאיר
אחריו כסף. על פיליפ הבן הוטל התפקיד
לפרנס את המשפחה. מקצוע לא היה לו.
״הדרך היחידה בשבילי כיהודי היתד, לעסוק,
כמו חברי חסרי המקצוע, במקצוע הטקסטיל,״
סיפר הוא. למרות שלא היה לו מושג
בעסקים, הוא החל לסחור, גילגל סכומים של
אלפי לירות. הסוף היה צפוי: בקיץ 1958
הוכרז כפושט־רגל. הסכום: כ־ 3000 ליש״ט.
* ליד
שחורה).

פרקליטו

א מי תי

די בון (בחליפה

משה דיין ידוע כאדם גלוי־לב, האומר לא
פעם את אשר הוא חושב. השבוע חזר דיין
על נוהג בלתי־פוליטי זד — ,והכניס את
עצמו לבוץ.
הדבר קרה כאשר נאם דיין בבית־שמש,
ליד ירושלים. אדם, שלדברי דיין עמד בתוך
קבוצה שצעקה ״בגין לשלטון!״ ,הפריע
לו בשיטתיות. דיין נקם בטכסיס מחוכם, הזמין
אותו להשמיע את דבריו מעל דוכן
הנואמים.
ואז, כאשר היה האיש בדרכו למיקרופון,
הפליט דיין את המלים הגלויות :״אילו היית
ערבי, הייתי תוקע לך צרור כדורים בבטן.
אבל מכיוון שהנך יהודי, קח את המיקרופון!״
אכל
לא ערכי ישראלי. חיש מהר
הגיע הפסוק לעיתונים, פורסם בקול העם,
ובחלקו גם בחרות. כאשר טילפן כתב־חרות
הממושקף והצעיר ( )23 שלמה נקדימון אל
דיין במרכז מפא״י, כדי לוודא את הידיעה,
התפתח דו־שיח מאלף, שנרשם בו במקום
על־ידי נקדימון:
הכתב: האם אמרת את הפסוק שיוחס לך?
דיין: כמעט כך אמרתי. אמרתי :״יש זכו
לכל יהודי בארץ להביע את דעתו. לא היי זזי
נותן לערבי לשלול את זכויותינו ב ^ ץ ו-
לסתום לנו את הפה. לערבים שהסתכלו לזכויותינו
השבנו בצרור בבט 0י ל ליהודים
שמפריעים וסותמים את הפה אני מציע את
המיקרופון. מה עוד שאותו יהודי הוא נציג
מפלגה מכובדת, שעומדת במקום השני במדינה.״
זה מה שאמרתי, וזה מה שהייתי
עושה. אצל הערבים הייתי נוהג כך.
הכתב: האם פותר לתקוע לערבי צרוד
בבטן?
דיין: לקהל היה ברור שהמדובר לא בערבים
ישראליים, ולא היו ערבים בקהל.
הכתב: האם לערבי לא־ישראלי כן מותר
לתקוע צרור בבטן?
על כך לא השיב האיש, המתעתד להיות
שר בממשלה הבאה.
הפול ט הזה 1150

ווה ומה הילכה אימים בישראל ־ minהרווה שר

ף* mרעה מהלכת מזה כמד, חדשים אימים בישראל:
| הרוח הרעה של הפיחות.
למעשה החלה רוח זו כבר לפני כמה שבועות לעצור את
גלגלי הכלכלה. אפילו בשוק השחור היד, קשה להשיג הלוואות
(ברבית עד 36 אחוז לשנה) .מי שהיה לו כסף, התיעץ
עם כל ידידיו כיצד להיפטר ממנו, להשקיעו בנכסים ברי־קיימא.
מי שהיה לו מה למכור, המתין עד לבוא היום. איש
לא רצה להחזיק בידיו לירה ישראלית.
החודש הפך הסיוט הנושן לבהלה מיידית. גרמה לכך
הודעה קטנה בת 184 מלים של מנהל משרד־האוצר וסגנו,
בה הודיעו ליצרנים שקיבלו הלוואות ממשלתיות מקרן קולי*,
שיהיה עליהם, במקרה של פיחות הלירה, להחזיר לממשלה
את הערך האמיתי.
כשחזרו שר־האוצר לוי אשכול ונגיד בנק ישראל דויד
(״דוליק״) הורוביץ מאמריקה, חשך עליהם עולמם. לשוא
טענו פקידיהם כי ההודעה היתד, שיגרתית. הציבור הבין —
בצדק — כי למעשה אישרו הפקידים שמיד אחרי הבחירות
עומד להתבצע הפיחות, למרות כל ההכחשות הרשמיות.

אין קשר להחלפת השטרות

מוזר היה כי הציבור׳ שאימת הפיחות נפלה עליו,
| | לא הבין בדרך כלל במה המדובר. הוא חשב על הפקעה,
מסוג זו שבוצעה לפני שמונה שנים על־ידי הממשלה, כאשר
החליפה את שטרות־הכסף, ניכתה 10%מכל סכום שהוחלף
(מלבד הקטנים ביותר).
אך הפיחות שהפעם דובר עליו, היד, משהו שונה לגמרי.
לאזרח הפשוט לא יהיה כל מגע עמו. פיחות זה לא יגע
גם בהחלפת שטרות־כסף, שהחלפתם הקרובה באה רק במקרה
בסמוך למועד המשוער של ביצוע הפיחות. כי פיחות
זה אינו אלא הודעה פשוטה של משרד־האוצר הישראלי,
שהחל מהיום ערך הדולאר לא יהיה 1.800ל״י, אלא סכום

אחרי התיקרות זו לקנות בו פחות סחורה מאשר כיום.
אם תמצא הקואליציה הבאה (העשויה להיות ימנית)
תחבולה למנוע את השפעת ההתיקרות על המדד, פירוש
הדבר יהיה הורדת רמת־המחיה של השכירים, שערך משכורותיהם
יפחת.
• הייבואנים יצמצמו את הייבוא. מאחר שיצטרכו לשלם
לממשלה יותר לירות בעד הסחורה המיובאת, יחשבו פעמיים
לפני שיביאו סחורה העשוייה להיות יקרה מדי לצרכן
המקומי.
ירידת הייבוא עשויה לגרום להיצע מוקטן ולביקוש מוגבר,
שיגרמו מצדם שוב לעלית המחירים.
• הייצואן יקבל עידוד מן הפיחות, כשם שהייבואן
יסבול ממנו. הוא יוכל להוריד את מחיר סחורתו בשוק
הזר, ולמכור יותר — או לשמור על מחירו הנוכחי ולקבל
יותר לירות.
הנהנה העיקרי: הממשלה והמשק הלאומי. עלית הייצוא
וירידת הייבוא יגרמו, כך מקווים יוזמי הפיחות, להקטנת
הפער בין השניים.

שער?צדיקים — ולטבירים
ף מעשה לא יחולל הפיחות מהפכה כה עמוקה כפי
/שיכול היה להידמות, כי למעשה כבר קיים בישראל
פיחות מוסווה מזה שנים רבות. הוא מבוצע באמצעות ריבוי
שערי־המטבע הגלויים והמוסווים — המאפשר לממשלה לשלם
מחיר נמוך לאזרח המקבל דולארים כפיצוי מגרמניה, ולדרוש
משכנו מחיר הרבה יותר גבוה בעד אותו הדולאר, שהיא
נותנת לו אותו כדמי־נסיעה לחוץ־לארץ.
בעד תפוחי־זהב משלמת הממשלה לפרדסן 2.150 לירות
על כל דולאר. משי מלאכותי, לעומת זה, עולה לממשלה
סכומים יקרים יותר. היא נותנת ליצואן, על כל דולאר־יצוא
שלו 6.300 ,לירות (העו*ם הזה .0152

דורש־פיחות הורוביץ
מה הוגד לנגיד?
הורוביץ תומך כבר שנים אחדות בהצעה להכריז על
פיחות ערך הלירה, מאמין כי בדרך זו יצליח להעלות את
היצוא הישראלי על הפסים הנכונים. זה היה גם מקור
הסכסוך שלו עם פנחס ספיר לפני שנה, כשספיר התנגד
להצעות החדשות של הורוביץ לבלימת האינפלציה.
ליוג׳ין בלאק יש סיבות טובות לדרוש את הפיחות. הוא
מסתכל על ישראל דרך מישקפת עולמית של בנק, שההון
הרשום שלו בלבד מגיע ל־ 21 ביליון דולאר. הוא רואה את
כל העולם כמסגרת כלכלית אחת. תפקידו לכוון את כל
המדינות. לכן הוא רוצה לכפות על המדינות להפסיק לייצא
מצרכים שאינם טבעיים להן, והן עושות זאת על ידי מתן
פרמיות גבוהות ליצוא טפילי.
לכן, אם תכריז הממשלה כדרישתו על פיחות ערך הכסף
תוך ביטול שיטת־הפרמיות, היא שוב לא תוכל לקיים רשת
ענקית של יצוא טפילי, שכדי לקיימו תיאלץ — במקרה של
פיחות — לשלם ליצואניה סכומי־ענק גדולים יותר מאשר
עכשיו. התוצאה: הממשלה תיאלץ להפסיק את היצוא הטפילי.
רק היצוא הכדאי־באמת לישראל יתעודד. זהו יצוא טבעי.
בלאק מתנגד לכל יצוא אחר.
לבלאק יש אפשרות נוחה להשפיע על הממשלה להפחית
את ערך הלירה. אם תסרב הממשלה, יסרב הוא להלטת לממשלה
כספים, מלאי הדולארים בקופת־האוצר יקטן. ממשלה,
המבססת את תיכנון פעילותה הכלכלית בשנים הקרובות
על הלוואותיו של האמריקאי־הנודד, אינה יכולה לסרב לו.

עכ בי וחתו? דמיוני

גבוה יותר (למשל 2.500 :ל״י, סכום הקרוב לערך הדולאר
בשוק השחור).
אילו היה קיים בארץ שוק חופשי למטבע זר, לא היתה
הודעה כזאת בעלת ערך. כי מחיר הדולאר היה נקבע מעצמו,
על פי חוק ההיצע והביקוש, כפי שהוא נקבע כעת בשוק
השחור. אולם בישראל קיים פיקוח על המטבע הזר, ואין
אדם יכול להחליפו אלא באמצעות הממשלה. נוסף על חוק
זה קיים מצב עובדתי, שהוא חשוב עוד יותר: רוב־רובו
של המטבע הזר הבא לישראל עובר ממילא דרך קופת הממשלה,
מאחר שהוא מתקבל בצורת מענקים, מלוזים, שילומים,
מגביות, ועוד.
לכן פירוש הפיחות למעשה: הממשלה תמכור את הדולאר
במחיר גבוה יותר בלירות ישראליות. ולהיפך: סחורה
המיוצרת בארץ, ושהוצאותיה שולמו בלירות ישראליות,
תוכל להימכר בחוץ־לארץ בפחות דולארים מאשר קודם לכן.
הפיחות יהיה איפא צעד כלכלי תיאורטי, שלא יגע בשטרות
הכסף שבידי האזרח. אם בכל זאת פרצה השבוע בהלה
במשק, שהגיעה גם לאזרחים פשוטים, הרי היתד, לכך סיבה
סבירה: הפיחות ישפיע בעקיפין על כל אזרח.
ההשפעות העיקריות של פיחות ערך הלירה:
• כל סחורה המיובאת מחוץ־לארץ, מחירה בישראל
יעלה, מאחר שהיבואן יצטרך לשלם לממשלה יותר לירות
על כל דולאר ששילם בעד הסחורה. התיקרות זו תביא
מעגלים־מעגלים, כי בסיבוב השני תתיקר גם סחורה המיוצרת
בארץ בידי פועלים, שההתיקרות הראשונה העלתה את
משכורותיהם בהתאם למדד יוקר המחיה.
משמע, שכל מי שיש בידיו כסף ישראלי במזומן, יוכל
* על שם הסנאטור האמריקאי קולי, שהציע לפני שלוש
שנים להפריש רבע ממחיר עודפי הסזון האמריקאיים לשם
מתן הלטאות למפעלים בהם מושקע כסף אמריקאי, או
מפעלי־חקלאות המשתמשים במכונות אמריקאיות.

בדיחה ידועה, המהלכת בין היצואנים׳ מספרת כי בוקר
אחד התקשר יצואן ידוע עם שר־האוצר, שאל אותו :״אשתי
נוסעת לחוץ־לארץ. מה השער הרשמי לפיו היא יכולה
להחליף את הדולארים שלה?״ כי מרבית היצואנים שכהו
כבר מה השער הרשמי של ! ממשלת־ישראל.
מדוע בכל זאת מעדיפה הממשלה להכריז על הפיחות?
לפחות שר מפא״יי אחד מתנגד לפיחות ערך הכסף. הוא
לא עושה זאת מדאגה לירידת רמת־החיים של שכירי ישראל.
נימוקיו של פנחס ספיר, שר המסחר והתעשיה, הם אחרים.
הוא מעדיף -את השיטה הקיימת, הנותנת לו כוח רב לקבוע
שערי־מטבע נפרדים לכל סוג של יצואנים, לתת לכל אחד
מהם פרמיה שונה על הדולארים שהוא מכניס לקופת־האוצר.
ספיר משוכנע כי השיטה הקיימת טובה מסיחות שערר,מטבע,
שיחייב אותו לתת לכל היצואנים — הרציניים וה־טפיליים
— את אותו השער.
אולם החלטת הממשלה הישראלית אינה נקבעת אך ורק
לפי החלטתו של השר הממושקף מכפר־סבא. היא תלויה
קודם כל באיש הקובע מתן הלוואות בינלאומיות לכל המדינות
בעולם: יוג׳ין בלאק.

האמריקאי הגורד

kאמריקאי יוג׳ץ כלאק הוא אחד המתחרים הגרו!
fלים של דאג המרשלד במספר הטיסות בעולם.
המרשלד טס בענינים מדיניים, בלאק נותן הלוואות. כנגיד
הבנק העולמי הוא ממלא תפקיד חשוב בפיתוח ארצות נחשלות,
אם הוא מעונין לדאוג לכך. חתימתו על צ׳יקים
נחשבת לחתימה טובה. הוא גם האיש שלא רוצה להתחשב
בדעתם של בוחרי־מפא״י. לא איכפת לו מה הם יאמרו, אם
רמת־חייהם תרד בגלל פיחות ערך הכסף. כי יוג׳ין בלאק
דורש מן הממשלה להכריז על פיחות הלירה, עומד בענין
זה בקשר קבוע עם נגיד בנק ישראל, דויד הורוביץ.

יש לא הטיל השבוע ספק שהממשלה תכריז על
!%פיחות ערך הלירה, תשנה את השער הבלתי־ממשי
הנוכחי של הדולאר ( 1.800 לירות) .את האיש הפשוט, בעל
החשבון הקטן בבנק, תפסה בהלה אחת: להיפטר מן הכסף.
נשים ניסו לשכנע את בעליהן לקנות עכשיו מקררים
בהזדמנות. אחרות השפיעו עליהם לרכוש מכונית. סוחרים
בשוק החלו להעלות את מחירי הברזל, העץ, הנייר. המשק
עמד בסכנת־שיתוק.
כולם רוצים להיפטר משטרי־הכסף. השאלה היתד, רק כיצד
לעשות זאת. חלק מן הקהל ניסה לרכוש ניירות ערך צמודי־דולאר,
האמין כי הממשלה תפדה אותם לפי השער החדש.
״כדאי לי לקנות עכשיו ניירות ערך לפי שער של דולאר־
1•800 לירות,״ הסביר סוחר־יינות ידוע ,״בעוד כמה חודשים
תשלם לי הממשלה עבורם 2.500 לירות׳ או אולי יותר
מזה.״
היתד, זו הגישה הכללית של כל אותם, שחיפשו דרכים
להיפטר מן הכסף. היא לא היתד, בטוחה. הם חולמים להציע
את צמודי הדולאר תיכף אחרי הפיחות, בשער החדש,
להרויח כסף רב. לא היה כל בטחון כי גישה זאת תצליח.
הם לא לוקחים בחשבון את האפשרות, שלא יימצאו קונים
רבים להיצע הגדול והיקר של האגרות. במקרה זה יהיו
המחירים הגבוהים דומים לעכבר הבורח מפני חתול דמיוני.
אף אחד לא ירוץ אחריהם לקנות את ניירות־הערך.
היחידים שגילו השבוע תבונה היו מקבלי הפיצויים האישיים,
שלא העבירו את הכסף לארץ. הם פחדו כי יפסידו
כסף רב בפיחות, העדיפו לחכות ולראות מת תהיה החלטת
הממשלה אחרי הבחירות.
אולם למי שהיה כסף בארץ לא היה ספק כי כדאי להחליף
את הכסף בנכסים אחרים. כולם היו בטוחים שערכם של
הנכסים יהיה רב יותר אחרי הפיחות. מחיר המגרשים,
הבתים, המקררים, המכוניות, העץ, עמד בסימן עליה. בעלי-
העסקים הגיבו בעליה חדה של הזהב.
למרבה הפליאה לא עלה כמעט מחיר הדולאר בשוק
השחור. הסיבה: הקהל האמין כי יוכל להשיג את הדולארים
בקלות יחסית בבנקים, במחיר קבוע. הוא לא התלהב לקנות
אותם במחיר גבוה.
העובדה החשובה של השבוע היתה כי החשש מהפיחות
גרם לגל של קונים, שהסתערו על החנויות, היו מוכנים
לקנות את הסחורות במחיר קצת גבוה מן הרגיל.
אולם הסוחרים לא מיהרו למכור את תוצרתם. הם העדיפו
להחזיק מחסנים מלאי־סחורה, לחכות.
החוזר האלמוני של פקידי־האוצר איים השבוע לשתק את
כל הפעילות המשקית של ישראל.

יי״י־היה
גם 8תגז בין הנזטתוזפיגז בגזיפער זז0־ר-ח\ז\2דיגד ש2־ ״העגרם הוגז״

מדע

וטו בחירות
ססס! ל״ילפ חו ת

פרס כ בו ד

עליך רק לנחש כמה צירים תקבל כל מפיגה ככנסת הכאה. אם ניח שת נכון, תוכל יזכו ת כסך שי

תקנות התח רו ת:
ואלה

• טוטו בחירות הוא נון* עצמאי, שבראשו עומדת ועדת־נאמנים
— רואה־חשבוז מוסמר, עורר־די! ונציג ״העולם הזח״.
• כל טופסי הניחושים יישלחו לתיבת דואר מיוחדת, אשר
מפתחה מופקד בידי רואה־החשבוו, בפיקוח ועדת הנאמנים. הטפסים
יופקדו בכספה מיוחדת בבנק, עד לסיום התחרות.
• מדי שבוע ייערר סיכום הניחושים שנתקבלו באותו שבוע,
וייקבע מספר הצירים הממוצע אשר זכתה בו כל אחת משלוש
המפלגות שצעדו אותו שבוע בראש. המנחש אשר ניחושו קלע
בדיוק לממוצע זה — או התקרב אליו ביותר — יקבל פרם של
50ל״י. אם יגיעו ניחושים אחדים כאלה, יונרל הפרם ביניהם.
קבלת פרם זה לא תפסול את מקבלו מקבלת הפרם הגדול.

• ישתתפו בתחרות כל הניחושים שיתקבלו במשרד התחרות
עד יום 2.11.59 ועד בכלל. ניחושים שיגיעו לאחר מועד זה לא
ישותפו בתחרות ויוחזרו לבעליהם מבלי להיפתח.
• יזכה בפרס הנדול המשתתד שינחש נכונה את המספר הם־
דוייק של הצירים של כל המפלגות. אם יהיו יותר טניחוש נכוז
אחר, יחולק הפרס במידה שווה ביז שולחיהם.
• אם לא יתקבל ניחוש מלא נכו! ,יזכה בפרס בעל הניחוש
הקרוב ביותר — כלומר: זה שניחש נכונה את מספר הצירים
של מספר המפלגות הגדול ביותר. אם יהיו מנחשים אחדים
כאלה, יחולק הפרם ביניהם באום! שווה.

אל תתמהמה!
50ל״י יוענקו ל א חד ממ שתתפי השבוע!
הזוכה בפרס של השבוע שעבר היא יהודית כהן, אהל־משה, בית אופלטקא, ירושלים. לפי חישוביו של
מר יעקב היגר, רואה־חשבון מוסמך ונאמן ״טוטו בחירות״ ,הראה הממוצע השבועי של הניחושים כי שלוש
המפלגות הצועדות בראש הן: מפא״י — 37 צירים; ציונים־כלליים — 17 צירים; חרות — 16 צירים.
ניחושה של יהודית כהן לא קלע בדיוק לניחוש הממוצע של השבוע. ניחוש דומה לשלה ניחשו עוד שני
משתתפים, ובין השלושה נערכה הגרלה, שזיכתה את יהודית כהן בפרם השבועי בסך חמישים ל״י. ניחושה :
מפא״י — 37 צירים; ציונים כלליים — 17 צירים; חרות — 14 צירים,

זאת עליך לעשות:
• נחש כמה צירים תקבל כל מפלגד! כבחי־רות
לכנסת הכאה, ורשום זאת כטופס ההשתתפות
בכתם־יד ברור, ללא מחיקות. צרף 500
פרוטה (אך לא בכולים) לפקודת העולם חזה
כע״מ ושלח אותו במעטפה סגורה ל״טוטו־כחירות,
ת .ד ,3306 .תל-אכיב״.
• אם כרצונך לקבל אישור על קבלת ניחושך,
מלא א ת שני הטפסים כצורה זהה ושלח אותם

במעטפה אחת להנהלת התחרות. לטופס הימני
צרף 500 פרוטה, לטופס השני צרף מעטפה
מבויילת הנושאת את כתובתך. הנהלת הטוטו
תטביע א ת חותמתה על הטופס השמאלי ותחזירו

• אתה רשאי לשלוח יותר מניחוש אחד -
כתנאי שכל ניחוש יהיה כתוב על-גכי טופס
ה שתתפות מתוך ״העולם הזה״.

גזור כאן ושלח עוד היום!
טב 5

שוטו בהירות של. העולם הזה־

טב 5

ת. ד ,3306 .ת״א

שם השולח

שם השולח

כתובתו.

כתובתו __

הריני מצרף 500 פרוטה תמורת הזכות להשתתף בטוטו בחירות.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־ד,נאמנים, לפי תנאי הטוטו. החלטת
הועדה אינה ניתנת לעירעור. והרי ניחושי למספר צירי המפלגות:

הריני מצרף בזה מעטפה מבויילת, נושאת כתובתי, ומבקש
להחזיר לי טופס זה, שהוא העתק מדוייק מטופם־הניחושים שלי.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־הנאמנים, וקביעתה לא תינתן לעירעור.

מספר הצירים
בכנסת ה־וו \ 1בכנסתך•IV-,
המפלגה
א -מפא״י
| 40 דתיים־לאומיים

ג ד -חזיתד תי ת תורתית

ח -תנועת החרות
1 15
מ -מפ״ם

פ -פרוגרסיכים
1 5 כלליים
צ -ציוני ם
1 13
ק -המפלגה הקומוניסטית

ת -אחדות-העכודה
בל הרשימות הערכיות

בל שאר הרשימות
120 | 120
בסד״הכל

מספר הצירים
! בכנסת ד IIIבכנסת ד\/-,ז

המפלגה
א -מפא״י 1 דתיים־לאומיים

ג ד -חזיתד תי ת תורתית 1
ח -תנועת החמת

מ -מפ״ם

פ -פרוגרסיבים 1 כלליים
צ -ציוני ם

ק -המפלגה הקומוניסטית !
ת -אחדות־העבודה

כל הרשימות חערביות

כל שאר הרשימות

כסך־הכל

במדינה

1 10
1 5 1130
120

הגבר הקשיש, לבוש החליפה המהוהה,
גימגם בעברית רצוצה :״אולי יש פה רדיו
לתקון?״ עקרת הבית, שעמדה בפתח הדירה,
הביטה בו בחשש. מיכאל דנש 50ד״ר
להנדסה חשמלית, הנושא בכיסו, בין היתר,
מכתב הוקרה אישי הכתוב בידי פרופיסור
אלברט איינשטיין, נראה כנח־ד חסר־בית,
העלול בכל רגע לעולל משהו בלתי־צפוי.
ואכן דנש, שזכה לפני שנה בפרס רוטשילד
על הצטיינות בעבודת מחקר בלתי־רגילה,
הינו כיום נודד חסר־בית החושש כי
המוסד הטכנולוגי העליון בישראל, הטכניון
העברי בחיפה, יצליח להגשים את איומו:
לכלוא אותו בבית מחסה לחולי־רוח.
משכורת לאי־הצלחה. לפני שנתיים
היה יחסו של הטכניון לדנש אחר. פרופיסור
פרנץ אולנדורף, דיקן הפקולטה להנדסה
חשמלית בטכניון, ניסה להגשים אז מבצע
חסר תקדים בישראל: בניית וולטמטר למדידת
מתח חשמלי גבוה ביותר! ,ולטמטר שיבוא
לשימוש, מאוחר יותר, בכורים האטומיים
של ישראל.
שני המהנדסים שהקדישו למשימה זו מספר
חדשים מלאי־מעש, לא הפיקו כל תוצאה
מעבודתם. דנש, שהגיע אז לישראל משוויץ,
התקבל על־ידי אולנדורף בזרועות פתוחות.
הוא התבקש על־ידי הפרופיסור המיואש לסייע
לטכניון בבניית המתקן.
דנש הסכים. בלי לקבוע כל תנאי לגבי
משכורת או מעמד החל דנש בעבודתו בראשון
לנובמבר . 1955״אחרי שיצליחו הניסויים
הראשונים נקבע לך דרגה,״ הבטיחו לו אז
האחראים על המעבדה. אולנדורף עצמו
הבטיח לסדר לדנש 550ל״י לשני חודשי
הנסיון .״זאת תהיה משכורתך אם לא תצליח,״
הסביר לדנש. על הצלחה לא חשב
עדיין איש.
דנש הצליח. חודשיים לאחר שהתקבל
לעבודה היה הוולטמטר מוכן.
שם חסר ברשימה. גם אז לא היד,
מוכן איש להרחיב את הדיבור על תנאי
עבודתו של דנש. הוסכם לתת לו סכום של
240ל״י לחודש באופן זמני, תוך הבטחה
שסכום זה יושלם באורח ריטרואקטיבי, מיד
לאחר שיזכה בדרגה.
בדיוק שנה לאחר שהחל בעבודתו קיבל
דנש את הדרגה הנכספת: עמית מחקר. אולם
משכורתו הוצמדה לזו של מרצה ראשי —
530ל״י בחודש. הנהלת הטכניון הבטיחה
לפרוע לדנש את סכום ההפרש, כ־ 3000ל״י,
תוך זמן קצר. ההבטחה לא קוימה. גרוע
מזה: חצי שנה לאחר שנקבעה דרגתו לא
שילמה לו הגזברות אפילו פרוטה אחת של
משכורת. הסיבה: שמו של דנש לא נכלל,
משום־מה, ברשימת מקבלי המשכורות.
הכבוד לחוד והכסף לחוד. מיכאל
דנש היה גווע ברעב בשקט לולא באה
לעזרתו משפחת רוטשילד. ב־ 31 לינואר
1957 נכנם דנש למשרדו של פרופיסור
אולנדורף, כשבידו עבודת מחקר על טייפ
רקורדרים. אולנדורף הודה לו בחביבות על
עבודתו, אמר לו כי עליו לנסוע לירושלים.
רנש הממושמע מילא אחר ההוראות, התייצב
כמה ימים לאחר מכן במלון הנשיא
בבירה. שם נערכה מסיבה נאה, אנשים
נכבדים לחצו את ידו של דנש ובערב חזר
דנש, שלא ידע אז אפילו מילה אחת עברית,
לחיפה, כשבידו מעטפה חתומה.
בחיפה, ליד קיוסק לממכר גזוז, בירך
אותו מכר בהתלהבות. לשאלתו של דנש
הסביר לו המכר כי הוא, דנש, זכה אותו
בוקר בפרס כספי גדול על עבודתו למען
הטכניון העברי בחיפה. הסכום 2500 :ל״י.
בבוקר המחרת מיהר דנש למזכירות הטכניון.
הוא קיווה כי בסכום הפרם, וביתרת
הכסף שחייב לו הטכניון, יוכל להביא את
אשתו ושני ילדיו ארצה, לרכוש דירה לעצמו.
אולם בטכניון חשבו אחרת .״הכבוד
שייך אמנם לך,״ אמרו לו באדיבות ,״אולם
הכסף שייך לנו.״ החלטת הנהלת הטכניון:
סכום הפרם יכסה את הפרשי המשכורות
שחייב הטכניון לדנש.
הכושי יכול ללכת. דנש מחה .״אם
הפרס ישמש לי כמשכורת,״ הזכיר לאנשי
הטכניון ,״הרי שאתם חייבים לשלם ממנו
מם הכנסה.״ התשובה היתד, חד־משמעית.
״לא. קיבלת את הפרם כדי לחסוך לנו מסד,כנסה.״

היתה זו ההפתעה היחידה. בנובמבר
, 1958 שלוש שנים בדיוק לאחר שהחל בעבודתו
שזיכתה את הטכניון בפרס׳ קיבל
דנש מכתב פיטורין. איש המדע שעשה את
שלו יכול היה ללכת.
דנש נקט בצעדים משפטיים. לאחר משא-
(הסשך פענזוד <8
תעו לס תזה 1150

קלפי. ה עולם הזה״ו

הכרמלית עודד -
0x0גס»נא״ rך* שבוע היתה ההתעניינות של כל הארץ מופנית
( fלמפעל חדש: הנרסלית של חיפה. מפעל זה עורר
התפעלות רבה בעיר הכרמל. הוא קשור בשמו של אבא
חושי, ראש־העיר המפא״יי. אפשר היה לצפות כי פתיחתו׳
דווקא ערב הבחירות, תגרום לשינוי גדול, או לפחות ניכר,
לטובת מפא״י, וביחוד בין נוסעי הכרמלית עצמם.
האם זה קרה? חולית־הקלפי של העולם הזה ניסתה לברר
זאת, הציבה את הקלפי הינסיונית מם׳ 22 בפתח התחנה
הסופית שעל ההר, בגן־האם (מאחר שנסתבר לה שמפאת
מהירות הנסיעה אין אפשרות לקיים את הקלפי בתוך
הקרונות בשעת הנסיעה) .הנסיון נערך ביום השני של
פעולת הנרמלית, ביום הרביעי, ה־ 7באוקטובר, בשעה 1
אחרי־הצהריים והלאה.
התוצאות היו מאכזבות למפא״י. כוחה של המפלגה לא
עלה בקלפי זו לעומת הקלפי הקודמת שנערכה בחיפה (מס׳
,6במרכז הדר הכרמל) .כמו שבקלפי של תערוכת תל־אביב

שהצ״ב והפרוגרסיבים יהד קיבלו כמעט אותו האחוז כמו
בפעם הקודמת. יתכן שהחלוקה השונה של הקולות ביניהם
בשתי הפעמים מעידה על הבדל הנטיה של האזרחים על
ההר לעומת חבריהם בהדר.
אחדות־העבודה ומפ״ם שוב נשארו כמעט צמודים, אך
הפעם נראה יתרון מפ׳׳מי.

מ קו רהרשע /סי בתהפשע

ף • דרךל חי פ ה וחזרה ערכה החוליה שוב שתי הצבעות
Jברכבת, לצורך השוואה עם הקלפי הקודמת ברכבת תל־אביב־חיפה
(מם׳ 4ד ,)5מלפני חודש. שתי הצבעות אלה
אוחדו בקלפי מס׳ .23
הרכבת לחיפה יצאה מתל־אביב בשעה 8.24 בבוקר ביום
הרביעי, היתר ישירה והובילה קהל מגוזן שלא ניתן לסיווג
מיוחד. הרכבת חזרה יצאה מחיפה ב־ 15.20 אחרי־הצהריים,
בסך הכל חולקו בשתי הרכבות 260 פתקים, מהם הוטלו
לקלפי 173 פתקים ( 66.5אחוז) מהם 35 פתקים לבנים של
נמנעים עקרוניים ( 13,5אחוז) .יתר 138 הקולות התחלקו
בין הרשימות כדלהלן :

א -מפא״י 60 -קולות ( 43 אחוז),
ח -חרות 21 -קולות ( 15,2אחוז),
פ -פרוגרסיבים 14 -קולות ( 10,2אחוז),
צ -ציונים כלליים 12 -קולות ( 8,7אחוז),
ת -אחדות העבודה 8 -קולות ( 5,8אחוז),
מ -מפ״ם 7 -קולות ( 5אחוז),
ב -דתיים לאומיים 3 -קולות ( 2,2אחוז),
גד -דתיים תורתיים 3 -קולות ( 2,2אחוז),
ק -מק״י 3 -קולות ( 2,2אחוז),
לש -תימנים 2 -קולות ( 1,5אחוז),
רנ -הבונד 1 -קול ( 0,7אחוז),
סר -האיחוד הלאומי הספרדי 1 -קול

ישי ידיו מצביע בחיפה

( 0,7א חוז ),
ר א -קי דמהו פי תוח 1 -קול ( 0,7א חוז ),
ט ש -ה כו חהש לי שי 1 -קול ( 0,7א חוז ).
מפא״י זכתה הפעם בכמה אחוזים יותר מאשר בפעם
הקודמת, ואילו חרות ירדה בכמה אחוזים. אחדות־העבודה
ירדה במקצת. הפרוגרסיבים עלו גם כאן במידה ניכרת,
עלו על הצ״ב — דבר המעיד אולי על נטיה ארצית לתת
אימון ברשימה קטנה יותר, הנראית פחות פגומה מאשר
מפלגות אחרות.
התוצאה העיקרית של קלפי זו היא עלית הרשימות
הקטנות, שקיבלו יחד כמעט 5אחוזים׳ אף שרק אחת מהן
עברה את אחוז החסימה. הדבר מוכיח כי הפיצול ביניהן הוא
בעוכריהן. מסקנה שניה: הקולות שלהן הם על חשבון
חרות.
גם הפעם היו כמה הערות מעניינות, שנרשמו על הפתקים.

לא עלה אחוז הצ״כ, כן לא ניכר שינוי מובהק בכרמלית
לטובת מפא״י. נראה כי מפעלי־זוהר אינם משפיעים במידה
ניכרת על הבוחר.

• * קלפיה ״ כרמ לי ת ״ חולקו 250 פתק־ם, והוטלו
Jלקלפי ,110 שהם 44 אחוז. אחוז נמוך־יחסית זה מוסבר
על ידי העובדה כי רוב הנוסעים יצאו מן התחנה רק על
מנת להיכנס בחזרה בכניסה שממול ולרדת שוב העירה.
הם נסעו לצורך חווית הנסיעה בלבד.
מבין 110 הפתקים, היו 7ריקים של נמנעים עקרוניים.
שאר 103 הפתקים התחלקו כלהלן :

א -מפא״י 36 -קולות ( 37 אחוז),
ח -חרות 28 -קולות ( 29 אחוז),
מ -מפ״ם 9 -קולות ( 9,3אחוז),
פ -פרוגרסיבים 7 -קולות ( 7,2אחוז),
צ -ציונים כלליים 7 -קולות ( 7,2אחוז),
ת -אחדות העבודה 7 -קולות ( 7,2אחוז),
כ -דתיים לאומיים 5 -קולות ( 5,2אחוז),
גד -חזית דתית תו ר תי ת 2 -קולות ( 2אחוז),
דג -הבונד 2( 2 -אחוז).
בין הנוסעים רבו הפעם אנשי חיפה התחתית, שנסעו
לצורך התענוג שבדבר, הקטינו את אחוז האוכלוסיה השקטה
של ההר, אולי הוסיפו קולות לחרות. בכל זאת קיבלו
הפרוגרסיבים למעלה משבעה אחוזים, דבר המעיד על
השפעת יושבי־ההר ממוצא גרמני.
לעומת הקלפי הנסיונית בהדר־הכרמל לפני חודש, עלתה
מפא״י בשני אחוזים. חרות עלתה בתשעה אחוזים. הצ״כ
ירדו כמעט לחצי כוחם, לטובת הפרוגרסיבים ; אך מענין

אחת :״כבר הגיע הזמן לפרק את כל המפלגות ולהקים
שתי מפלגות חזקות, ואם לא — אזי דיקטטורה של מפלגה
אחת, כי המספר הגדול של המפלגות זוהי המחלה שלנו.
אני בלתי־מפלגתי האיש הצביע א׳ — דבר המוכיח, אולי,
כי התעמולה הנוכחית של מפא״י לשינוי שיטת־הבחירות
יכולה שלא ביודעין לפלס את הדרך לנטיות פאשיסטיות.
פתרון שונה מצא יהודי חרדי, שהצביע גד והוסיף
הערה :״ארץ־ישראל לעם ישראל׳ על פי תורת ישראל,
על פי אלוקי ישראל.״
אך הגדיל מכולם לעשות צעיר שזרק פתק לבן, עם חץ
שהסב את תשומת־לב החוליה להערה שנרשמה על גב
הפתק :״כל המפלגות הן יצורי השטן / ,חוץ מאחת אני
שונא את כולן / .הן מקור הרשע / ,הן סיבת הפשע/ .
יעל החתום: האיש הקטן.״ האיש הקטן שכח לציין מי
המפלגה היחידה שאינה שנואה עליו.

מפא״י -חרות 28:34
קלפי הנפיונית השלישית של השבוע, מס׳ ,24
| Iהוצבה במחתרת: בתחתית של תל־אביב, שאינה נוסעת.
המקום: המנהרה שמתחת לכיכר המושבות. השעה 1.15
אחרי־הצהריים ביום החמשי, ד,־ 8באוקטובר.
השעה נבחרה מפני שבה עובר במנהרה קהל מגוון מאד,
היוצא מן העבודה להפסקת־הצהריים. היה זה קהל עירוני
רגיל, עם נטיה קלה לצד בני דרום העיר והשכונות.
בסך הכל חולקו במקום 250 פתקים, מתוכם הוטלו לקלפי
45.5( ,114 אחוז) .הסיבה לאחוז נמוך זה: רוב הקהל
מיהר מאד, כדי לאכול ארוחה בהפסקת־הצהריים.
ששה איש טרחו להיעצר כדי לזרוק לקלפי פתק ריק,
הפגנה טובה של הימנעות עקרונית 108 .הקולות הנותרים
התחלקו כלהלן :

א -מפא״י 37 -קולות ( 34 אחוז),
ח -חרות 30 -קולות ( 28 אחוז),
מ -מפ״ם 10 -קולות ( 9,3אחוז),
ת -אחדות־העכודה 8 -קולות ( 7,4אחוז),
צ -הציונים הכלליים 6 -קולות ( 5,5אחוז),
ב -דתיים לאומיים 3 -קולות ( 2,8אחוז),
פ -פרוגרסיבים 3 -קולות ( 2,8אחוז),
ק -מק״י 3 -קולות ( 2,8אחוז),
גד -דתיים תורתיים 2 -קולות ( 1,8אחוז),
סש -מפלגה ספרדית לאומית 2 -קולות
( 1,8אחוז),
ים -ליכוד יוצאי צפון־אפריקה 1 -קול
( 0,9אחוז),
לש -תימנים 1 -קול ( 0,9אחוז),
לד -נפגעי הנאצים 1 -קול ( 0,9אחוז),
רי -ע לי ה חדשה 1 -קול ( 0,9אחוז).

2אחוזים ;ומפייס למפא״ י

הקלפי עובות ברכבת חיפוז

מצביע בנתח הכרמלית

בקלפי זו לא טרח איש מן הממהרים לרשום הערה על
הפתק, אולם גם בלי זה נותנת ההצבעה תמונה ברורה של
המצב בדרום העיר. חרות קרובה שוב למפא״י, כמו בכל
שאר הקלפיות בתל־אביב עד כה, ואילו הצ״כ אינם מגיעים
אפילו לרבע הקולות של חרות. גם הפרוגרסיבים חלשים
הפעם, אולי בגלל הקירבה לשכונות.
מעניין שגם בקלפי זו צועדת מפ״ם חצי צעד לפני אחדות־העבודה,
בהפרש שני קולות.
הרשימות החדשות קיבלו שוב ביחד למעלה מחמשה אחוזים,
אך בגלל פיצול הקולות עברה רק רשימה אחת את
אחוז־החסימה. מעניין כי לפחות חמש רשימות מצאו אוהדים
בקלפי זו, דבר המעיד כי חלק ניכר מן הרשימות החדשות
ימשכו קולות, אף כי רק מעטות מהן יעברו את אחוז־החסימה.

צא ולמד!

מי מעוניין למנוע עלייתם של הציונים
הכלליים?
מפא״י, מפ״ם ו״אחדות־דועכודה״.

מדוע?
מפני שעליית כוחם של הציונים הכלליים תשלול מהן
את האפשרות לכונן מחדש ממשלה סוציאליסטית.

• מי מסייע בידי השמאל לבצע תכנית זו?
״תנועת החירות״.

• למה?
מפני שאין לה כל סיכוי להגיע לשלטון. לכן כל קול
ל״חירות״ מאריך את שלטון מפא״י.

• לפיכך
המצביע בעד ״חירות״ מצביע, בעקיפין, בעד הקמתה
מחדש של הממשלה הסוציאליסטית; המצביע בעד
הציונים הכלליים ומחזק את כוחם — מונע הקמת
ממשלה סוציאליסטית.

גזסקנתד ההגיונית

במדינה
(המשן מעמוד )6
ומתן מייגע, בו הסכים הטכניון בשלב
מסויים לשלם לדנש 4000ל״י, החליט יושב
ראש מועצת המנהלים של הטכניון, רב אלוף
יעקוב דורי, כי הטכניון לא ישלם אפילו
פרוטה אחת לאיש המדע המגורש .״רק
אחרי שיזכה בבית־משפט אשלם לו,״ הכריז.
ביוני 1959 ישב בית המשפט המחוזי
לדון בתביעתו של דנש, פקד להחרים את
ספרי החשבונות של הטכניון. למחרת הבטיח
פרופיסור אולנדורף לדנש כי הוא פועל
לחיסול הפרשה, וביקשו לסור אליו.
למחרת נכנם דנש לחדר המרצים בסכניון.
״לא רק שלא תקבל את כספך,״ אמר לו
אולנדורף ,״אלא שאני גם לא אתן לך את
רשימת העבודות שלך.״ דנש התרתח, סטר
על לחיו של הדיקן.
המשטרה שהוזעקה למקום טיפלה במצב
ביעילות. כשמצאה כי דנש, המתגורר עדיין
בבית מלון, מחוסר כתובת קבועה, עצרה
אותו מיד. רק בערבות ידידיו שוחרר דנש
לאחר שלושה ימים. דנש, שהצטער על
התקיפה, שלח מכתב התנצלות לאולנדורף,
ביקש את סליחתו. הוא לא זכה לתשובה.
בינתיים נודע לו כי הנהלת הטכניון עומדת
לנצל את מעשה התקיפה, תבקש את כליאתו
של דנש למבחן פסיכיאטרי.
בינתיים סובב דנש בבתים, מציע את
ידיעותיו, שזכו להוקרה בינלאומית, לתקון
מכשירי רדיו. השבוע סיכם דנש את המצב
בעצב :״אם אשלח למבחן פסיכיאטרי יתברר
מיד כי אני שפוי, אולם הנהלת הטכניון
תזכה ברווח זמן נוסף. הם יודעים כי לא
אוכל לאחוז הרבה זמן מעמד. הסוף יהיה
שאשבר — והם יזכו בכסף ובשם הטוב.״

מפלגות
ד ה־גול הישראלי

הסתדרות חציו! ,הכלליים
n n sn

המדכז

שלושה ימים
מה שפלה לירושלים
נמשכה

הווך

כימי

מלכת

שכא

90דקותמתל ־ א בי ב ל»רו של»ם כ»ום ־
במכוניות החדי שות והמרווחות של. אגד ״

a /י 7־77

פרסום נאדל

היתוש המפלגתי עקץ ערב הבחירות כמעט
את כל הצעירים הזוהרים של ישראל.
לא רק עסקני־המפלגות הוותיקים, כמו יגאל
אלון, נזעקו לפעילות מחודשת. גם צעירים
שהתרכזו עד כה בשטחי־פעילות אחרים, מיהרו
לחסל עסקיהם, להיכנס למעגל־המשחק.
רק צעיר אחד נעדר ממעגל זה .״הוא
יותר פיקח מכולם,״ אמרו עסקנים קשיש־ם
על יגאל (מתחרז עם ישראל) ידין, הצבר בן
ה־ .44 ביודעם כי ידין מצוייד באמביציה
אישית שאינה נופלת מזו של דיין ופרס,
העריצו את המתנתו הנבונה לרגע המתאים.
עמדה מבוצרת. אולם סבלנותו של
ידין לא היתד, רק תוצאה של פיקחות. היא
נבעה גם מעובדה אובייקטיבית: הוא היה
יכול להרשות לעצמו לחכות. צעירי־הזוהר
האחרים חששו כי זמנם עובר, כי ברק הצלחותיהם
הצבאיות והאחרות ידהה במהרה,
והם יישכחו מלב ההמון. לכן מיהרו לנצל
את זוהרם כל עוד הוא קיים, נכנסו לעסקנות
יומיומית ואיבדו את עיקר זוהרם.
ידין לא חשש מפני שיבחה ציבורית.
שלא בצעירים האחרים, היה לו מקצוע אמיתי,
שנתן לו מרחב־פעולה רב, פירסומת
חיובית מתמדת ותשומת־לב ציבורית מספקת.
בעמדה מבוצרת זו, היה לו זמן. דמותו
של הרמטכ״ל־המדען, הלוחם־ההוגה, זכתה
להערכה כללית מתמדת. הוא היד. יכול
לחכות׳ עד שיבוא יום ויוכל לקבוע בעצמו
את תנאי שרותו הציבורי.
פה ושם החלו מדברים בחוגי מפא״י על
״דה־גול הישראלי״ — האיש המקובל על
כולם, הממתין בצד עד לבוא היום. המדברים
גם ניחשו מה היום המתאים ביותר לידין.
אם ירד דויד בן־גוריון מן הבמה הפוליטית
ותתחיל התגוששות כללית בין זקנים לצעירים,
בין קבוצות־לחץ כלכליות ופוליטיות,
תעלה מתוך העם הדרישה לאיש חזק, המסוגל
להפעיל מרות ולאחד את כל החוגים.
ידין יהיה אז מועמד אידיאלי. שונאי
מפא״י יזכרו כי התפטר מתפקיד הרמטכ״ל
בגלל חילוקי־דעות עם בן־גוריון* — פרט
שידין עצמו דאג לגלותו, לפני חודשיים, בראיון
עם איש הבוקר הצ״כי. ואילו אנשי
מפא״י יזכרו כי תמך בקו המפלגה בכל ענין
חשוב, לא הסתיר מעולם את הזדהותו המוחלטת
עם צמרת המדינה. ואיש לא יוכל
לפקפק כי ידיו — אדם השונא ביקורת והמצטיין
בבטחון עצמי רב — לא יהסס בשעת
הצורך לדכא התנגדות ביד חזקה.
יש ידץ ויש דיין. השבוע הפסיק דה־גול
הישראלי את שתיקתו׳ פלש לתוך הזירה
הפוליטית. מדוע עשה זאת? הנ1זוש ל,־
סביר ביותר: אחרי ששאר צעירי־הזוהר
נכנסו לפעילות מפלגתית והחלו נוהגים כמו
שרים־בדרך, רצה ידין להזכיר את קיומו.
כנאה לרמטכ״ל־לשעבר, תיכנן את פלי*
על הרכב גדודי הנזילואיס.

שתו באופן מדעי. היעד נבחר בקפדנות, הביצוע
היה נקי ואלגנטי. הוא נועד להבליט
את ההבדל בינו לבין שאר צעירי־הזוהר,
לקבוע לעצמו רמה גבוהה מזו של דיין,
אבן ופרס, להשאיר את עצמו חופשי מחוץ
למערך המפלגתי הנוקשה.
ידיך כינס 44 מדענים מפורסמים בישראל,
שיכנע אותם לתמוך בגלוי בשינוי שיטת
הבחירות. אחרי מלאכה סבלנית ושיטתית,
קובצו יחד שמותיהם של המדענים עמום
דה־שליט, אפרים קצ׳לסקי ויוחנן רטנר, כולם
חביבי השלטון. לכך נוספו שמותיהם של
הרמטכ״לים לשעבר יעקב דורי ומרדכי מקלף•
אולם ידין הקפיד להוסיף גם כמד,
שמות בלתי־מפא״יים בהחלט, כגון עורך-
הבוקר־לשעבר יעקוב גרומן ואיש הבוקר
גבריאל (שלושה בסירה אחת) צפרוני.
תחילה כונסה מסיבת־עתונאים. אחר־כך
פירסם ידין בעיתונות מודעות גדולות, מנוסחות
היטב, בחתימת ה־ .44 הן חזרו על הנימוקים
הרגילים (והמפוקפקים)* למען שינוי
שיטת־ד,בחירות, לא שכחו להזכיר כי ״במצבה
הבטחוני, הכלכלי והחברתי של המדינה
כיום יש הכרח למנוע זעזועי ש ל טון
44 שנים 44 ,חתימות. לא היה זה
מקרה כי דה־גול הישראלי בחר כדגל בדיוק
את הסיסמה שהתנוססה גם על ראשו של
דה־גול הצרפתי: שינוי סדרי השלטון׳ על-
מנת להבטיח לראש־ממשלת־המחר חופש מן
התלות במפלגות. בזאת פילס לא רק את
הדרך לדיקטטורה דמוקראטית שתוכל לקום
בבוא היום, ושמועמדה הראשון עשוי להיות
יגאל ידין. הוא גם הסתייג בעדינות מן המעיר
המפלגתי הקיים, התקיף ״את המשטר״
השנוא על הציבור. ונוסף על הכל לא התחייב
לשום פעולה פוליטית ממושכת.
רק חידה אחת נשארה ללא פתרון: מי
שילם בעד המודעות, שכל אחת מהן עלתה
כ־ 500 לירות? השיב ידין עצמו, לכתב העולם
הזה :״אני לא חייב למסור דו״ח על
מקורותינו הכספיים!״ אולם היה ברור שכסף
זה יכול היה לבוא רק משתי המפלגות
התומכות בשינוי שיטת־ד,בחירות.
מבין שתיים אלה, יצאה אחת מן החשבון.
קבע יוסף סרלין בשם הצ״ב :״לא ידוע לי
כי היתה פניה אלינו בענין זה. לא תמכנו
בבספנו בגוף החדש.״
כך נשאר פתרון סביר 44 :אנשי־הרוח של
הצבר בן ה־ 44 פנו רק למפא״י׳ קיבלו משם
את המימון הדרוש לפעולתם, המשתלבת
במקרה עם סיסמת־הבחירות העיקרית של
מפא״י ברגע המכריע של מערכת הבחירות.
מדוע החלים ידין לפתוח במסעו הבלתי־מפלגתי
דווקא ברגע זה? השיב על כך ידין,
תוך הכחשת כל קשר עם מפא״י: לפני הבחירות
רגישים האזרחים במיוחד לעניני המדינה׳
יוכלו ללחוץ על מפלגותיהם לתמוך
בשיטת הבחירות האזוריות.
תוך כדי כך נאלצו האזרחים לשים לב
גם לעובדה כי יגאל ידין הוא כוח פוליטי,
שיש לקחת אותו בכל חשבון רציני לעתיד.
עתונות המכירה הגדולה
השמועות נפוצו במהירות הבזק. במרכזי־המפלגות
דיברו העסקנים על המכירה הגדולה.
כולם ידעו כי המחיר הוא שני מיליון
לירות. הם ניסו לנחש מי יוכל לגייס
את הסכום כדי לקנות את המציאה. עד שגילה
השבועון פנים אל פנים את הידיעה,
פירסם כי ״עתון בלתי־תלוי עומד למכירה.״
הרמז היה שקוף, הכודנה ברורה: הארץ.
היו סיבות טובות לחשוב כי ח״כ גרשום
שוקן רוצה למכור את עיתונו. לפני כמה
שבועות נפטר אביו של שוקן, השאיר לבניו**
ירושה של מיליונים באמריקה ובגרמניה.
אפשר היה להניח כי שוקן יהיה
עסוק מדי מכדי לטפל בעיתונו בארץ.
אולם הידיעה לא היתה מדוייקת .״עד כמה
שאני יודע כעורך הארץ, אין בכוזנתי למכור
את העיתון,״ ליגלג שוקן, שלא ידע אפילו
על הידיעה שהתפרסמה בפנים אל פנים.

אסיפות

הצגה שד ה

הרקדנית המכסיקאית נינון סבילה כופפה
ברכיה קדימה, שלחה קריצה פרובוקטיבית
(המשך בעמוד )12

* הוכחה ניצחת למהות השיטה, ניתנה
השבוע בבריטניה, נאשר השמרנים, שירדו
בלמעלה מאתוז במספר הקולות שקיבלו, זכו
בלמעלה מ־ 100 מקומות נוספים בפרלמנט.
** ביניהם: אלוף גדעון שוקן, שהתפטר
בשבוע שעבר מתפקידו כראש אכ״א.
העולם הז ה 1150

minxנדלד

כוכב ה שנה

^ יום רוצים אותן עם ג׳ינג׳ים על הפנים ועם כשרון
| | של מוקיוניות, כמו שירלי מקליין. היום רוצים שתהיינה
מכוערות ופושטיות, כמו קארולין ג׳ונס. היום רוצים
שתהיינה משכילות ושכל הזמן תהיינה בתהליך של השתלמות
כמו לי רמיק או הופ לאנג. היום רוצים שהן תהיינה
זרות, שתבואנה משוודיה כמו מאי בריט או מישראל כמו
חיה הררית ואילנה קופר. בכלל מתיחסים אל זה היום, שם
בהוליבוד׳ כאילו הקולנוע הוא אמנות׳ וכאילו המין הוא
רק המצאה אירופית, וכאילו לא איכפת לו לצופה מרשימת
הגירושים והנישואים, מהממוצע השבועי של השערוריות
הפומביות ומהמלבושים התחתונים בהם שוכבים לישון. אם
זה היום ככה, נורא לחשוב למה הם עלולים להגיע שם
מחר. פשוט לוקחים את הקולנוע והופכים אותו מבידור
המוני, שוד. לכל נפש, לנושא לויכוחים ליחידי סגולה.
ולכל אלה שגדלו לאור הזרקורים, שאהבו בקצב המפרטות,
ששמנו ורזו בהתאם לרוחב המסך — אין עוד
מקום. לכל היותר משתמשים בהם כאביזר תפאורה, כאמצעי
למשוך את בני הדור שלעולם לא ישלימו עוד שריטה
היוורט או אפילו מרילין מונרו סיימו את תפקידן, כיודן
שהשלמה כזאת תהיה כסיום התפקיד גם עבורן.
זוהי בדיוק התקופה של חילופי המשמרות. דור הולך
ודור בא. והקולנוע ד,הוליבודי מטפח עתה את בני הדור
הרביעי ורוצח בשקט את בני הדור השלישי, מבלי להתחשב
בהבדלי גיל ומין. רק אותה אי־אפשר לחסל. דקירות סכין
ארוכות, בדמות סרטים ארוכים ומשעממים ללא ניצוץ של
כשרון, כמו עץ החיים, שערורית אהבים בינלאומית פעם
בשלוש שנים, אותה חדגוניות ביופי חסר־תקדים, והנד״ הנה
נדמה שזה הסוף. אבל היא עוד חיה, והיא חיה ומלבבת,
עד כי נדמה שבבוא יום־הדין לבני הדור הרביעי והם יפנו
את מקומם לבאים אחריהם׳ היא תישאר כזאת׳ מלבבת,
יפה — ומטומטמת.

מוסד כלתי־מוסרי
tmווקא כשנה שכה היה נדמה כי הנה הקיץ הקץ
| בשירת ברבור טראגית׳ פרץ כוכבה קדימה אל השורה
הראשונה. מייק טוד מת בתאונה אוירית והשאיר לה את
כל האפשרויות לסגת בכבוד: ירושה בת מיליונים׳ חברת
סרטים, שלושה ילדים בבית, עמדה של אשת חברה מכובדת,
והכתר של האשד, היפה ביותר בעולם. מה יכולה אשד,
לדרוש יותר מזהי!
ואז קורה הכל בבת־אחת בקצב מסחרר, כאילו לפי תסריט
של מחבר גאוני, שאינו מתחשב בשום חוק ובשום
תקדים, מחפש רק את האמצעים כיצד להגיע אל המיתרים
שבנפש הצופה, ולפרוט עליהם אחד אחד ולהסעירו. תחילה
היתה זו האלמנות הנוראה׳ הסיפורים על המכה המזעזעת,
המהממת, שהונחתה על ראשה בשיא רגעי האושר. כולם
צירפו את דמעתם אל כוס יגונה וענו אמן אחרי הרכילאים:
״היא לעולם לא תתאושש.״ עוד לא נדמו הדי המיתר המינורי
העדין וכבר נפרם מיתר הבם הגס בקצה השני —
שערוריה.
עוד לא חלפו ימי האבל והיפר,פיה המד,וממת, בעלת
שיער הפחם והעיניים הסגולות המזמינות לטבוע בהן, כבר
יוצאת לבלות בחברת האיש ששימש נושא לכמה כתבות
הערצה בקונפידנשל, וחתם את שמו באותיות גדולות

גג הנח
ואדומות במרתפו של מועדון התיאטרון. לא, לא יתכן, אמרו
האנשים, המנוזלת הזאת. לוקחת איש שחיי המשפחה שלו
הם סמל לכל שבועון משפחתי, בעל טוב ואב מסור, ועושה
ממנו כלבלב מחזר.
עוד צלילי שני המיתרים האלה מתערבבים זה בזה, וכבר
חלפה האצבע על שורה׳ נוספת של מיתרים בתנופת יד
אחת. ביום אחד הפכה אליזבט לאלישבע רחל, קיבלה עליה
את כל מיצוזת דת משה וישראל, וביום אחר הפכה הגברת
טוד לגברת פישר, שלוש שעות בלבד אחרי שזה החזיר
לדבי ריינולדס הקטנה את שם נעוריה הטקס עורר התפעלות.
הנהג לא יכול היה להחנות את המכונית מרוב
צופים. ליז היתד, מדהימה ביופיה. שמלת ה נש ואי ן הירוקה
שלה היתר, יצירת פאר, והצופים ניסו לתלוש ממנה חלקים
למזכרת. בידה האחת היא החזייה סידור תפילות בתרגום
אנגלי וזר חבצלות לבנות, ובידה השניה שחלבים ירוקים.
אדי חבש כיפה. הרב אמר ברכה. ליל הנשואין.
והאנשים אמרו :״היא האשה הראשונה שהצליחה להפוך
את מוסד הנשואין למשהו בלתי־מוסרי.״

הגוף והגפש
hיום שכחו ככר הכל. שכחו שחברת הסיגריות
ן | צ׳סטרפילד חדלה לממן את הופעות הטלביזיה שלה.
שכחו שבעלי בתי־ר,קולנוע לא רצו להציג את סרטיה.
שכחו שאיש לא רצה לקנות עוד את תקליטיה. שכחו שב־אולפני
טטרו קיבלו מכתבי בוז בכל יום, יותר מכל מכתבי
ההערצה שקיבלה באיזה יום שהוא. היא עשתה את
מקום תחת השמש עם מונטגומרי קליפט, שהיה העיד
הטוב והיחיד שהיה לה אי־פעם, הכניסה כנות וכשרון
במשחקה. הסרט הצליח. ליז כבשה לעצמה מחדש את
תהילת ד,כוכבות.
כי היה בה משהו שאיש לא יכול היה לותר עליו. נשים
העריצו אותה. מעולם לא ניסו לחקות אותה או ליצור
אופנת אליזבט טיילור. זה היה פשוט חסר־תקוה. היא היתר,

הוא מייקל ויילדינג, בעלה השני של אליזבט טיילור, אחרי ניקי הילטון,
שהיה בעלה הראשון, ואחרי שלושה אחרים שהיו סאורשיס לה ולא
הצליחו להניע לחופה. החג נראה כאן בחברת ילדם, הראשון משני הילדים שילדה לו.

מסי 2

כה יפה שרק העריצו אותה. הגברים, שמצאו להם בינתיים
תחליפים מיניים ומושכים יותר, ידעו כל הזמן שהיו מוכנים
לותר על כל התחליפים עבורה. איש לא הצליח להגדיר
תופעה זו יותר מליז עצמה, שטענה בשלבים הראשונים של
התפתחותה ״יש לי גוף של אשד, ונפש של ילדה,״ או
״גברים החלו לשים עלי עין מן היום בו צמחו שדי.״
יהיה זה כלימוד ספר בראשית לתלמיד ישיבה לספר את
תולדותיה של אלישבע רחל. קורות חייה של בת סוחר
חפצי האמנות ושחקנית התיאטרון האנגלית, שמעולם לא
חסר לה דבר, ושכל הישג הוגש לה על מגש של זהב,
מר,וים את האלף־בית של כל מי שצועד אל עולם הקולנוע
מהצד הקדמי של המסך. במשך 15 השנה שחלפו׳ מאז
הופיעה לראשונה בגיל 12 בלאסי שובי הביתה, ידעו צופי
הקולנוע על כל תנודה מתנודות ליבה הפתוח לאהבה תמיד,
ומכל מעשה שעשתה. הם בילו את לילותיהם בחדר המיטות
שלה, נסעו עמה בכל מסעותיה על פני כדור־הארץ, השתתפו
בהתפרצויות הזעם הילדותיות שלה במועדוני הלילה, ובפ־לירטים
הקטנים שפלירטטה בשנות נשואיה המאושרות.
הם ידעו שהיא שונאת תה וסלטים, ואוהבת סטייק ,,קאוויאר
ושמפניה. הם ידעו שהיא אוהבת לישון לפחות מחצית
היממה, ובשעות שהיא ערה היא עושה לפחות שתי אמבטיות
ליום, רצוי במי־קצף, שלא לדבר על מקלחת מדי כמה
שעות. הם ידעו שבבית היא הולכת יחפה, למרות שבמלתחתה
יש תמיד כמאה זוגות נעליים, כמספר הזה של כפפות, אך
רק שבע פרוזת חרפן. הם ידעו שהיא מפונקת, משתעממת
מהר ומתעצבנת לאט.
הם ידעו שגבהה הוא מטר ששים וחמש ומשקלה בדרך
כלל 53 קילוגרם, שאת שלושת ילדיה ילדה בניתוחים
קיסריים, אך לא איכפת לד, ללדת עוד שלושה. שיש לה
מכונית רולס־רוים עם באר למשקאות וכלבה קטנה ששרד,
תרזה. שבדירתה היא מחזיקה לפחות שלושה מכשירי טלביזיה,
מהם אחד באמבטיה, ושהיא מאחרת לבא לפגישות,
כולל איחור של 18 דקות לטקס חתונתה עם אדי. שהיא
שכחנית ובאלגניסטית שאינה אוהבת סדר, ושהיא מקבלת
קרוב למיליון דולאר עבור השתתפות בסרט.
לעזאזאל, מה עוד יכול אדי פישר לרצות לדעת עליה
שאין כל שאר הצופים יודעים, שכה מיהר לשאתה י !

אגדרטה לתקופה
ך* מדאיג כיותר כבל זה, שליז איננה נעדרת כשרון
! Iמשחקי. מלבד סרטי לאסי וסרטי האבא הטוב עם ספנסר
טרייסי, היא עשתה לפחות שני סרטים מצוינים. האחד מהם
הוא מקום תחת השמש, שם התחרתה, לא בלי הצלחה,
בשחקנים כמונטגומרי קליפט ושלי וינטרם. איפה הם היום,
שני אלה? ! האחד נעלם לגמרי והשניה משחקת תפקיד
אשה זקנה ושמנה ביומנה של אנה פראנק. השני הוא חתול
על גג פח לוהט, עם פול ניומן וברל איבם.
נכון. כל מה שאומרים עליה הוא נכון. אבל תראו.
ילדיכם לא ישמעו עוד לא על ברל איבם ולא על פול
ניומן. אבל את אליזבט טיילור הם עוד יכירו היטב. היא
תישאר אולי האנדרטה האחרונה לתקופה שבה שחקני
קולנוע היו יפים, לא חכמים, ועשו הרבה ילדים, לא חשוב
למי.

| Q Jf1Uהוא מייק טוד, איש עסקי ה־
O U/Jשעשועים הנודע שניספתבתאונה.
הזנג נראה בחברת ילדם, ושני ילדיה של ליד.

מס׳ 4

הוא, אדי פישר, שחקן
קולנוע. הזוג יוצא ממשרד
רופא שקבע את הריונה של לין.

הג שר על נהר קוו אי (ארצות־הברית)

היה מישהו רוצה להגדיר במשפט
אחד׳ את מהותו של קהל צופי־הקולנוע
הישראליים בשנת תשי״ט׳ די היה לו לציין:
.בישראל הוצג סרטו של ז׳אק טאטי, זה
הדוד שלי, בקולנוע הגדול ביותר במדינה
במשך שלושה שבועות רצופים.״
לזה הדוד שלי לא היה סיכוי למשוך קהל
בקולנוע תל־אביב אפילו במשך שבוע אחד.
הוא היה סרט מצוין, סרט אוז־נגארדי אמיתי
שניצל את המדיום הקולנועי עד תום. ללא
מילים כמעט וללא עלילה דרמתית, ניתח
יוצרו, ז׳אק טאטי, ששיחק בו גם את התפקיד
הראשי, את עולמו של האדם בתקופה המודרנית,
תקופת המכניזציה המוחלטת, התריע
על הסכנה שבאובדן התכונות והרגשות
האנושיים בסבך של מכונות, אוטומטים ו־מוצרי־מותרות.
הצלחתו
היחסית של סרט זה לא היתד.
מקרה. בתשי״ט התגלה בבירור תהליך שהחל
עוד שנתיים־שלוש קודם לכן בקהל
צופי הקולנוע הישראלי. היה זה תהליך
שחייב את בעלי בתי־הקולנוע בארץ להתחרות
ביניהם בהצגת סרטים טובים יותר.
כי מלודרמות זולות וסרטי בידור ושעשועים
ריקניים, שבעבר היוד את מרבית סרטי
הקופה בארץ, לא משכו עוד את הצופה,
היו לסרטים מדרגה שניה גם מבחינה קופתית.

בני טו בי ם -לאו? 1צדפת|

הקולנוע נשאר אמצעי הבידור העממי
בישראל. אולם היה זה אמצעי יקר. זוג
שיצא לבלות ערב בהצגת קולנוע בעיר
היה חייב להוציא לפחות חמש ל״י לערב
כזה. אם באופן ממוצע ראה הישראלי כששה
סרטים בחודש, הרי למשפחה הממוצעת בישראל
היוותה ההוצאה על בילוי זה כ־
10%—5%מהתקציב. היה זה אחוז ניכר
למדי. הצופה הישראלי היה מוכן לשלם בכסף
טוב, אולם הוא תבע תמורה מתאימה
— סרטים טובים.
אם בתשי״ט הוצגו בישראל קרוב ל־250
סרטים חדשים, וכ־ 50 מהם יכולים להיות
מוגדרים בפה מלא כסרטים טובים, ו־25
כטובים מאוד, הרי היחס הוא חיובי ביותר.
על בד הקולנוע הישראלי בתשי״ט לא
היה עוד מקום לסרטי־דמעות איטלקיים,
למלודרמות הוליבודיות מחוסרות טעם נוסח
פייטון פלייס, או לטבלאות הסכרין הצבעוניות
מתוצרת אוסטריה וגרמניה. לא רק
שכמותן של אלה פחתה, אלא שבמידה שהוצגו
הן נחלו בדרך כלל כשלון קופתי.

שחקן השנה

שחקניו: השנה

אלק גינ ס

מילי פ ר קינ ס

הגשר על נהר קוואי

יומנה של אנה פראנק

הפחד, האושר והפקודה?הרוג

ך* סרטים המוכים כיותר של תשי״ט
| | עסקו רובם ככולם בנושא אחד. הם

רט הרע תשי״ט * הסרט 1

מרג׳ורי מו רנינג סטאר (ארצות הברי ת)

ה ע רו מי םוהמ תי ם (ארצות הברית)

לא טיפלו בסיפורים היסטוריים או בעלילות
גבורה, הם לא הציגו דמויות הירואיות
וסיפורי הצלחה מסחררים, הם לא עסקו ב־רומני־האהבים
של מליונרים, או בלבטיהם
של מלכים ונסיכים מהמאה הקודמת. היו
אלה ברובם סרטים שבמרכזם עמד גורם אחד
— האדם של המחצית השניה של המאה ה־העשרים.
האדם הקטן, המתוסבך, שאינו מסו;
גל תמיד להבין את מה שמתחולל בקרבו,
׳שאינו מוצא תמיד את מקומו בחברה הדוהרת
במהירות קדימה, שגורלו מושפע על
ידי אלפי גורמים שאין לו שליטה עליהם.
1האדם הקטן על סבלותיו, אכזבותיו, נצחו־
^ • דו ותקוותיו.
כל אחד משפע היוצרים הטובים, ניגש
לנושא מנקודת־ראות אחרת, או ניסה לנתח
שטח אחר ממכלול האפשרויות. אם ז׳אק
טאטי טיפל בסכנת המיכניזציה, ניסה ויטוריו
דה־סיקה בגגות רומא, לתאר את בעית
מצוקת הדיור, האפינית לאדם הקטן בכל
מדינה ומדינה. אם אנדרי קיאם ניתח בצורה
מזהירה שתי תכונות אנושיות כמו הקנאה
בסרטו עין תחת עין, ותפקידו של
היופי החיצוני בגורל האדם בשתי פנים
למראה, הטיף הסרט שולחנות נפרדים
להתקרבות הדדית בין בני אדם לשם
מציאת האושר הנכסף.

שורת מלודרמות אמריקאיות שניסו להת
קרב
לריאליזם כמו השחלב השחור,
עם אנטוני קוין וסופיה לורן, שסיפר על

אהבתו של אלמן לאלמנת־גנגסטר וכמו קסמי
קיץ, עם שירלי בות וקול הזעם עם
יול ברינר וג׳ון וודורט, וחתול על גג
פח לוהט עם אליזבט טיילור ופול ניומן,

שחקן־משנה השנה

שחקנית-משנה השנה

לי ג קוב

מרגדגו לייגוון

האחים קרמזוג

קול הזעם

עסקו אף הם בלבטיהם של בני הדור, בחיפושיהם
אחרי האושר בין מצוקה כלכלית,
משפחות הרוסות׳ וניוורוטיות של בני הדור.
סרטים
יותר מעמיקים ויותר מיוחדים במינם
היו החוק הוא חוק של כריסטיאן
ז׳אק עם פרננדל וטוטו, שהיה סאטירה על
גבולות וחוקים אבסורדיים, שכרון ההצלחה
של אלכסנדר מקנדריק האמריקאי,
שהיה ניתוח מזהיר של עולם עתונות הרפש
האמריקאית, על פני פאריס של קלוד
אוטן לוארא הצרפתי, שהיה ניתוח אופי
אנושי של בני־אדם תחת משטר כיבוש,
הלילה שיזכר לעד מתוצרת בריטניה,
שאם כי נועד להנציח בצורה דוקומנטרית
למחצה את טביעתה של אנית הענק טיטא־ניק,
היה ניתוח של התנהגות אנשים בשעת
סכנה. המפתח של סיר קרול ריד, עם
סופיה לורן וויליאם הולדן, שסיפר על נוזטי
ספינות הצלה במלחמת העולם השניה, עסק

רע תש־״ ט * הסרט הרע [1

הזבוב (ארצות הברית)

תעלולי נירון (צרפטליה)

7זרגג> ה שנה
בניתוח בעית הפחד, ואילו פקודה להרוג

הבריטי, שהוצג עם פסק הדין של נדוני
כפר־קאסם, עסק במלחמתו של אדם עם
מצפונו בשעת הקרב. סרט מלחמתי אנושי
נוסף היה ביב האגרון מתוצרת פולין,
שבמרכזו עמד מאבק החיים של קבוצת לוחמים
פולנים בתנאים שנראו חסרי־תקוה
כבר מן הרגע הראשון.
כעלים צעירים והכטלגים, היו שני
סרטים איטלקיים טובים שטיפלו בנושא הנישואין.
זה קרה לאור היום מתוצרת
שוזיץ, שעסק במצוד אחר רוצח ילדות, היה
ללא ספק סרט הפשע הטוב ביותר של השנה,
ואילו הנאהכים של לואי מאל,
היה סרט האהבה הנועז והמשכנע ביותר
שהוצג בשנים האחרונות.

האדם -כמות שהוא
ף • ין סרטים אלה התבלטו במיוחד
ל ש לו ש ה סרטים צרפתיים, בעלי מכנה משותף
אחד. שלושתם היו שייכים לזרם רעיוני
חדש בקולנוע הצרפתי שכונה בשם ״הגל
החדש״ ,ושלושתם עסקו בבעיה׳ המעמיקה
ומעיקה יותר ויותר בכל רחבי העולם
— המשבר הרוחני והמוסרי של בני־הנעו־רים
של הדור. תחילה היה זה לואי מאל,
יוצר הנאהבים, שהעלה נושא זה בסרטו
במעלית לגרדום. עלה עליו קלוד שברול
בהדודנים, שתיאר תמונה מדכאת של
דור הולל וחסר אידיאלים, המוליך את עצמו
אל פי תהום, ובסיום השנה ניתח את
הבעיה ביסודיות והציגה בכל חריפותה,
מרסל קרנה בכני טוכים לאן? -
סרט שהוא תעודה פילמאית וחברתית מזעזעת,
ואשר בעבור השלמות שבביצועו הוא
נכלל גם בין ארבעת סרטי השנה.
שניים אחרים מבין ארבעת אלה היו יצירות
אפיות מובהקות. הגשר על הנהר
קוראי של דוד לין, שזכה גם במספר המבקרים
הגדול ביותר בישראל, להצלחה ו־לפרסים
בכל רחבי העולם, והיה ראוי ללא
ספק לכל אלה. הסיפור השיגרתי לכאורה
אודות קבוצת השבויים הבריטיים במחנה
היפאני, היה שיר־הלל לרוח האדם ולרעיון
החופש. נוסף לזאת הגיעו יוצרי הגשר לכמה
שיאים חדשים של אמצעי ביטוי קולנועי,
שיחד עם המשחק המשובח, הביאו את
הסרט למקום הראשון בין סרטי השנה. יצירה
אפית שניה, פחות מושלמת, אך מיוחדת
במינה אף היא, באה מברית־המועצות.
היה זה הדון השקט, סרטו של הבמאי
הרוסי סארגימוב, לפי יצירתו האפית של
מיכאיל שולוחוב, סרט שלמרות שנועד לתאר
את המהפכה הרוסית כפי שהשתקפה
בקרב קוזקי הדון, היה יצירה שפיארה והי־ללה
לא מנהיגים, לא תהליכים ולא תנאים
חברתיים, אלא את האדם כמות שהוא.
הרביעי בין סרטי השנה היה החוק,
סרטו של ז׳ול דסין, לפי ספרו של רוג׳ר
ואיאן, שהיה אף הוא ניתוח אופי אנושי
מעמיק, ויחד עם זאת גם סרט האוירה הטוב
של השנה.

הוכיחו כי בכוחן למשוך קהל גם כיום.
הדיקטטור הגדול של צ׳ארלי צ׳אפלין,

האילוזיה הגדולה וארוכה הדרך
לחרות של ז׳אן רנואר, היו הבולטים
ומושכי הקהל שביניהם.

זכוכ וזקנות ערומות
^ ין הסרטים הרעים של תשי״ט׳ לא
Jהיתר, גם תופעה אחת כה מרגיזה ומעוררת
חלחלה, כמו שובם של סרטי הזוועה
ד,הוליבודיים אל הבד. יצירות אלה, שהתיימרו
להיות סיפורי מדע דמיוני, לא היו
אלא סיפורים אינפנטיליים שהוצגו בצורה
חסרת־טעם. אופייני להם היה הסרט הז*
כוכ, שסיפר על מדען אטום קנדי, שתוך
כדי נסיונותיו הופך לזבוב. סרטים מעין זה
לא זכו אמנם להצלחה קופתית בישראל,
כמו שזכו לה בארצות־הברית, אולם עצם
העובדה שבתי־קולנוע, כמו קולנוע תל־אביב,
הציגו אותם יותר משבוע אחד, מוכיחה
כי נמצאו להם צופים.
סרט נורא אחר שהתגלגל בדרך מיסתורית
לבד היה יפהפיות הלילה, סרט צרפתי
מטופש וולגארי שלכל אורכו התפשטו ללא
הרף נשים זקנות ומכוערות, ושהוצג במשך
שבועות מספר, עד שהמועצה לביקורת
סרטים תפסה את הנעשה והורידה אותו.
אולם אלה היו תופעות בודדות. הסרטים
הרעים בתשי״ט לא היו מרובים, ואם היו
בכלל, היו אלה בעיקר כשלונות אמנותיים.
הנכשלת העיקרית היתד, שוב הוליבוד. היא
נכשלה בהפקת יצירתו של ר,דמן ווק, מר״
ג׳ורי מורנינגפטאר, שהפכה בביום
כושל ובצזזת שחקנים בלתי־מתאים מניתוח
דמותם של יהודי ארצות״הברית למלודרמה
זולה ושיגרתית. הוליבוד נכשלה בהפקת
הערומים והמתים לנורמן מיילר, ספר
המלחמה ד,פציפיסטי מהטובים ביותר שנכתבו
אי־פעם, שהפך לסרט קרב בלי מוסר־השכל
ובלי מוסר בכלל. היא נכשלה השנה
בנסיון ליצור יצירה אפית דוגמת חלף טס
הרוח, בסרט עץ החיים. והיא נכשלה גם
בנסיון לתרגם את שפתו הספרותית של
ארנסט המינגוויי לשפת הקולנוע. הז קן
והים עם ספנסר טרייסי, למרות שמלכתחילה
לא היו לו סיכויי הצלחה, היה כשלון,
בין סרטי שאר הארצות היו רק שניים
מאכזבים במידה בלתי רגילה. תעלולי
נירון; קופרודוקציה צרפאיטלקית ישנה עם
שחקנים כמו ויטוריו דר,־סיקר, ובריג׳ים
בארדו, היתד, מסכת שיעמום וטימטום, ואילו
חומת הים, סרטו של רנה קלמן עם
סילבנה מאנגנו ואנטוני פרקינם, על מתיש
בים לבנים באינדונזיה, היה סרט־ראוה טפשי.
את הסרט הישראלי היחיד שנוצר השנה,
עמוד האש של לארי פריש, קשה להכליל
בקטגוריה של סרטים רעים. ספק, אם
הוא נכלל בכלל במונח סרט. אולם על עצם
הנסיון והיזמה יש לברך, כי רק באמצעות
כשלונות מעין אלה תיתכן אי־פעם הצלחה.

שהקן־שנה עיקש וגאותן

הככד והקרי?
**לבד סרטים אלה בלטו השנה מספר
/ Jסרטים בשטחים אחרים. הזר, שהיה בין
ארבעת סרטי הקופה של השנה, היה סרט
המתח הטוב ביותר של השנה, בבימויו של
מייקל אנדרסון. אותו במאי הגיש גם את
סרט הראתה הטוב ביותר של השנה, בצורת
אלבום תמונות קולנועיות מרהיבות, בהפקתו
של מייק טור -כ־יסא יום מסביב
לעורם. יצירת־מופת נוספת היתד, מונפר־נ
ם 151 בביומו של ז׳אק בקר על שנות
חייו האחרונות של הצייר היהודי־צרפתי
אמדיאו מודיליאני.
בין היצירות הספרותיות שהועלו השנה
על בד הקולנוע בלטו בעיקר: אותלו, באינטרפרטציה
רוסית כבדה, שלא נשאה חן
בעיני הקהל, האחים קרמזוב של דום־
טוייבסקי, באינטרפרטציה אמריקאית קצת
קלילה מדי, וכפיה, סיפור הפשע של המאה,
לפי הרומן הפסיכולוגי של מאיר לוין.
שתיים מיצירות הקולנוע בשטח זה היו גם
בעלות נושאים יהודיים. יעקוכוכסקי
והקולונל לפי מחזה מאת פרנץ תרפל, בהשתתפותו
של דני קיי, נחל את אחת ההצלחות
הגדולות של השנה בין סרטי הקופה,
ואילו יומנה של אנה פראנק,
כפי שעובד על־ידי ג׳ורג׳ סטיבנס לקולנוע
ונשאר בגדר יצירה מזעזעת, נכשל לחלוטין
מבחינת מספר המבקרים, הוצג בפני אולמות
ריקים.
שני סוגי סרטים נוספים איפיינו את שנת
תשי״ט. השנה הוצג שפע של סרטים דוקומנטריים
שגיבוריהם היו חיות הבר. פלאי
היקום היפני, אין מקום לחיות כר
• הגרמני ואלופי היער הבלגי, היו המשובחים
שבהם. נוסף לאלה הועלתה על הבד
סידרה שלמה של יצירות מופת ישנות, ש

י ן כל השחקנים שנראו השנה על
, 2״ הבד הישראלי האפיל אלק גינם כ־מבצעו
הדרמתי המיוחד במינו בג שר על ה נהר
קוואי, על כל השאר. עוד יותר מזאת
— משחקו של גינס בתפקיד הקצין הבריטי
העיקש, הגאותן והטיפש במקצת, שאינו נכנע
למרותו של מפקד מחנה השבויים היפאני,
היד, שיא המבצעים של שחקן מוכשר זה
בעבר. מלבדו בלטו השנה בין השחקנים־
הגברים: אנטוני קווין שגילם בה שחלב
השחור דמות הפוכה מזו שהוא נוהג לגלם,
אורסון וולס ושני הצעירים כרדפורד

דילמן ודין סטוקוול בכפיה, ג׳ראר
פיליפ בגילום דמותו של מודיליאני ב־מונפארנס
, 19 בורוביל הצרפתי ב שתי
פנים מו ראה ועל פני פאריס, וקאנטי־פלאם
ד,מקסיקאי בב־ 80 יום מסביב לעולם.

בין הנשים הצטיינו השנה במשחק חורג
מגדר הרגיל סופיה לורן, שהתגלתה השנה
לראשונה כשחקנית דרמתית בהמפ תח
ובה שחלב ה שחור; ד אן מורו, התגלית הצרפתית
החדשה שהופיעה בהנאהביס, במעלית

לגרדום

ובנ
שים

ז א בו ת;

ושירלי

מקלין בהופעתה המיוחדת במערבון
אולם ההפתעות הגדולות באמת היו במשחקו
של שתי שחקניות חדשות — פסקל
פטי בבני טובים ל אן ז ומילי פרקינס ביו
מנה של אנה פראנק. אישיותה הקולנועית
של מילי היא שזיכתה אותה בתואר
שחקנית השנה.
מרגרט לייטון, שחקנית התיאטרון ה־אנגליה,
שהופיעה בתפקיד האם השיכורה ו־המתוסבכת
בקול הדעם היתה שחקנית־המש־נר,
של השנה ואילו לי. גז י. קום, ששיחק
את תפקיד האב בהאחים ק ר מזוב, קנה
לו את תואר שחקן־המשנה של השנה.
הנוקר.

ורגלי המדרגות
רבים מבין הנוסעים בכר מלי ת לא

מתכננת ח בו ר ת אזרחים בדיי קנו ת של אסטרטגאי
את שלבי הדריכה והעליה ב מד רגו ת הנעוית באיטיות.
דעו! לה שתמ ש ב מד רגו ת אלה, ו אפילו ח ש שו מפניהן.

במרינה
(המשך מעמוד )8

אל הקהל, נופפה את שמלתה הקצרה.
קהל התאסף מול מודעת־הענק של הרקדנית,
שסרטה הרקדנית מ מכסיקו הוצג בקולנוע
גל־רון בגבעת־עליה. היתד, זו תפאורה טובה
לכוכבת שהוצגה לפני הקהל בתוך האולם.
מלווה על־ידי מקהלת־גברים צעירים, מוח־אי־כפיים
מקצועיים, עלתה על הבמה שרת־החוץ
גולדה מאיר, שחזרה לפני זמן קצר
ממכסיקו. אחרי שסיירה בשנה האחרונה בארצות
רבות באמריקה, באה גולדה אל הגבעה
הדרומית ביפו, להתחרות ברקדנית
במשיכת אהדת הקהל.
על במה מקושטת בסגנון בחירות רגיל,
עם אותיות לבנות ובד אדום, ישבו, מלבד
מאיר, עוד עשרים עסקנים מזדקנים. כל אחד
דאג לשלוח יד, לעזור לה להעמיד את הרמקול.
במעברים
חיכו הגברים הצעירים שהובאו
במיוחד מסחנת־דרוויש, ליד בת־ים. הם הסתירו
את הבמה. אולם הדבר לא היה חשוב.
להם היה תפקיד אחר, חשוב יותר: למחוא
כפיים, ליצור רעש טבעי.
הם לא מילאו תמיד את תפקידם בדייקנות.
לפעמים לא ידעה המקהלה את תפקידה, כאילו
לא הספיקו החזרות. הכריזה גולדה:
״לולא מפלגת־פועלי ארץ־ישראל (מחיאות
כפיים סוערות) לא היינו מגיעים לכלום

הכשלון היה גדול. אחד העסקנים מצא
הזדמנות לקחת את שרביט־המנצח על המקהלה.
הוא גער בה :״חברים! אנחנו מבקשים
להפסיק את הרעש!״
גולדה יכלה להמשיך, לא החמיצה את ההזדמנות
לקרוא למפ״ם ואחדות־העבודה לחזור
בתשובה בערב יום הכיפורים, להודות
כי מפא״י בנתה שיכונים. לחרות היא לא
קראה לחזור בתשובה. הסיבה: קשה לד,
(לגולדה).
אחרי הבחירות. גולדה סיימה את
נאומה בשעה מוקדמת, יצאה מלווה במק-
הלת־ר,גברים אל הרחבה בחוץ. היא קיבלה
זר פרחים. עסקן ותיק הגיש לה אותו כשהוא
חיוור ורועד מהתרגשות. רגע קודם עוד
נאלץ להיאבק עם חבריו, שניסו להוציא מידיו
את הזר.
גולדה המשיכה, בליווי הגברים האלימים,
אל מועדון המפלגה בגבעת־עליה. אחריה
הזדנבה מכונית אמריקאית רחבת־כנפיים, שעליה
התיישבו פרחחי־ד,שכונה. לנהג בכלל
לא היה איכפת. הוא רק אמר להם כל
הזמן :״חברה, דחילק, כל זה לא עסקי,
למה אתם עושים לי צרות?״
כשהגיעה גולדה אל מועדון המפלגה, היד,
האולם גדוש. כולם מחאו כפיים, אפילו אנשי
חרות. גולדה ערכה הצגה שניה, קצרה
יותר. תמצית הנאום של שרת־החוץ, העסוקה
בבעיות ד,סואץ וחופש השייט :״אחרי
הבחירות, נרחיב את המועדון.״ ה חיפה
צעצוע
טירוני
הנה, הביטי גברת. את רק שמה רגל, וזה
כבר הולך לבד. לא צריך ללכת, אפ שר לחסוך
את הדרך.
מה זא ת אומרת, לבד?

לבד, לבד. צריך רק לעלות טל זה ולעמוד
אפ שר גס להחזיק במעקה. לא מוכרחים.
בבק שה לעלות.
אוי, עזוב או תי, אני מקבלת סחרחורת
מדברים כאלה, ו חוץ מזה לא אעלה בז ה
בגלל הילד הקטן. ב ש בי לו ז ה מסוכן.

דו־שיח מעין זה, ועשרות ומאות דומים
לו, התנהלו השבוע בין האנשים שבאו לנסות
את כלי־התחבורד, החדש של חיפה:
הכרמלית. במקרה זה ניסה שוטר־התנועה
שלמה פיקר לשכנע אשה צעירה כבת ,30
גבוהה ונחמדה, שהחזיקה ילד קטן בזרועותיה׳
לעלות במדרגות הנעות שבפתח היציאה
מן הכרמלית, ליד גן־האם שעל הכרמל.
האשד״ שנראתה כיוצאת אירופה, בה רכבות
תחתיות ומדרגות נעות שוב אינן מהתת
סנסציה, סרבה בתוקף לעלות .״ראיתי
כבר דברים גדולים ויפים מאלה,״ אמרה לשוטר,
שהיד, לקצין־הסברה ,״אבל אף פעם
לא הייתי בין הראשונים שניסו את המתקנים!״
אותה אשה, שהתביישה לעלות במדרגות
הרגילות, שנחצבו לצד הנעות, המתינה
במשך כמד, דקות, עלתה במדרגות הנעות,
אחרי שראתה מספר אנשים שעלו בשלום
לפניה.
מסכן יותר משוטר־התנועה היה הפקח
משה וילהלם. וילהלם, העובד כשומר בגוד,אם,
הצטווה להשגיח גם על הנעשה ליד
היציאה מן הכרמלית. אולם הזקן האבהי לא
יכול היה לתתר על התענוג לרדת לתוך
המנהרה, להדריך את הפחדנים, להוליך את
המהססים .״כאן מתגלה האינטליגנציה האמיתית
של האנשים. ואני מוכרח להגיד שיש
כאלה שמבחוץ נראים יפה מאד, אבל לפי
התפיסה שלהם מתאים להם לחיות לפני
כמה מאות שנים,״ רטן הזקן.
עיר גדולה, זאת. כמעט כל נוסעיה
של הכרמלית בימים הראשונים להפעלתה,
היו אנשים שנסעו לצורך התענוג בלבד.
מעטים נסעו לרגל עסקיהם. מעטים עוד יותר
עשו א ת החשבון אם כדאי היה בכלל להתאמץ
כדי ללדת את הרך החדש. לאלה ששכחו
כי קיים גם חשבון של רווח והפסד,
הזכירו את הדבר נהגי אגד, שניצבו בפתחי
היציאה מן התחנות, ספרו כל נוסע שנכנס
ויצא מהן, לצורך סטאטיסטיקה תעמולתית.
יתרונותיה של הכרמלית גלויים לעין. במקום
נסיעה של כחצי שעה מן העיר התחתית
למרכז הכרמל, עושה הכרמלית דרך זו
בשש דקות. פועלים העובדים בעיר התחתית
יוכלו לשוב לבתיהם למנוחת צהריים. הכרמל,
בו מתגוררים היום 22 אלף תושבים,
עלול לקבל זריקת עידוד בצורה של הת־ישבות
מוגברת (אבות העיר מדברים כבר
היום על אוכלוסיד, של 200 אלף נפש בכרמל
בלבד) .העיר תחסוך בכל: בחלקי חילוף
למכוניות, בהוצאות על סלילת כבישים נוספים,
אפילו במניעת תאונות.
היוזמים דיברו הרבה על החיסכון הרב.
לעומת זאת לא אמרו מילה על ההוצאות
והרנטביליות של העסק החדש. ובצדק: תחשיב
מדויק גילה כי בעיר של 170 אלף נפש
אין רנטביליות למפעל כמו הכרמלית. ההכנסות
הגדולות של הימים הראשונים ירדו
מאד, כאשר תשכך ההתלהבות הראשונית.
תישאר אמנם הנוחיות המרובה ל־ 50 אלף
תושבי האזור, אולם נוחיות זו תבוא בד
בבד עם המחשבה שהפעלת הכלי הנוצץ והמרהיב
תפגע ללא ספק למשך שנים רבות
במפעלי הפיתוח האחרים שתוכננו עבוד
חיפה. כי 11 מיליון הלירות, בתוספת ה־העולם
הזה 1150

,זה יוחד מדי!

קוראת ערביה מהכפר
עיבלין. את כל ה שלבים
״זה כסו ברכבת , .אבל המדרגות? ״ז ה מפחיד.״

ריבית, שלא יוכלו להשתלם מרווחי הכר־מלית
עצמה׳ ,ישולמו מכל תקציב שיימצא.
כבר היום הוצאו לצורך זה כספים שנועדו
לצרכים אחרים, כמכון לטיהור מי שופכין
ועוד.
אולם כל זה לעתיד. בינתיים נהנים תושבי
העיר, מרגישים עצמם כבני מטרופולין ר
מפליטים בשמץ של יוהרה,, :זאת עיר גדולה,
זאת. חובות? נשלם, נשלם.״

הרוכל ש ל אבא
ערב יום הכיפורים פרצו אלמונים את
משרדי על המשמר ולמרחב בחיפה. הם
חיטטו בכל המגרות, הסתלקו מבלי לגעת
בציוד המשרדי היקר. מה חיפשו האלמונים?
השיב חבר מערכת על־המשמר :״את התומר
שאנחנו מתכוננים לפרסם על משה יצחק.׳׳
שבוע לפני כן נעצר משה יצחק (,)34
יושב־ראש ארגון הרוכלים בחיפה, על קב־לת־שוחד
ומעילה באימון — תופעה של
מה־בכך במציאות של . 1959 אולם משה
יצחק לא היה סתם מועל. הוא היה אחד
הגלגלים הפעילים ביותר של מכונת השלטון
של אבא חושי. בחושיסטאן, היה משה יצחק
שם־דבר.
האיש שהיה פעיל המפלגה הקומוניסטית
בבולגריה, הפך במהרה איש מפא״י נאמן.
הוא הביט סביבו וגילה קרקע־בתולין המצפה
לכשרונו הארגוני. הקרקע: מעמד הרוכלים
ובעלי־הדוכנים של חיפה. הוא איר־גן
אותו. חושי, הידוע כאוהב סדר ואירגון,
שמח לראות את הכנסתם של הרוכלים למסגרת
משמעתית תקינה, תמך ביצחק בכל
לב. בין השאר, כפי שיצחק עצמו גילה פעם
בחוסר־זהירות: על־ידי הקצבת מספר צריפים
בשוק הרוכלים החדש. משה יצחק העביר
את הצריפים לנזקקים להם — תמורת
תשלום.
יצחק החזיר את החוב לאבא חושי בצורת
נאמנותו המוחלטת. כאשר החל העולם הזה
בפירסום סידרת הגילויים שלו על חושי־סטאן
(העולם הזה 917 והלאה) ,נכנם ראש
הרוכלים לפעולה. הוא עבר בין הדוכנים,
איים על בעליהם במעשי־אלימות אם לא יפסיקו
את מכירת השבועון. האיומים לא עזרו,
כאשר יצאו כל העיתונים בהתקפה חריפה
על נסיון מחפיר זה לפגוע בחופש העיתונות.
התערבות
אצל פקח. יושב־ראש הרוכלים
אהב לעזור לאנשיו. במקום שאלה
יחכו שנים לקבלת רשיון לדוכן, היה ה־יו״ר
מסדיר להם את העניין במהרה. תשלום
השוחד נע בהתאם למצבו של המבקש,
הגיע לעתים לכדי 2000ל״י. משה יצחק
גם ידע לעשות טובות מבלי לבקש תמורה.
כאשר היו פקחי העיריה רושמים דו״ח לאחד
מחברי האירגון, היה יצחק מופיע במקום,
משפיע על הפקח לקרוע את הדו״ח לגורים׳
לעיני הרוכל שלבו התמלא תודה ליו״ר
אירגונו. אותו רוכל לא ידע כי היה זה
יצחק עצמו ששלח את הפקח לרשום דו״ח,
כדי לספק לו הזדמנות לשחק את תפקיד
אביר הרוכלים הדפוקים.
תסביר החשיבות העצמית. רוכלי
חיפה לא היו עיוזרים, גם לא טיפשים. הם
רק היו זהירים. הם ידעו בדיוק מה מתרחש,
וכיצד מתעשר משה יצחק על חשבונם. אולם
הם ידעו כי היו״ר הוא בן־חסותו של מנגנון
חושיסטאן, ולא פעם איים גלויות כי
יגרום לשלילת רשיונו של רוכל זה או אחר
שהימרה את פיו. מצבו הכספי התבסס עד
העולם הז ה 1150

״לא יכולה!״
רגל חל שה וראיתי

אמרה רבקה פולק 70כ שהיא
סובלת על־ידי הפקחים :״י ש לי
שצריך לעמוד קודם על רגל אחת.״

כדי כך, שמלבד היותו בעל קיוסק ברחוב
הרצל, הינו גם בעל חברה להפצת סרטים.
בשובו מטיול לאירופה לפני שנתיים, יחד
עם אשתו, התפאר שרכש סרטי־קולנוע ביותר
מ־ 20 אלף ל״י.
כל רמז של ביקורת שהושמע מצד חברי
האירגון הוציאו מכליו. פעם, כדי ללמדם
לקח, נעל משה יצחק את משרד האירגון,
סרב לפתחו במשך חמישה חודשים. עד
שנקרא אל נתן להב, מזכיר מפא״י בעיר. בנוכחות
כמה מחברי ועד האירגון׳ נזף להב
ביצחק :״האירגון איננו עסק פרטי שלך,
עליך לתת את המפתח בידי חברי הועד!״
יצחק קיבל את הדברים בהכנעה. אך משיצא
להב את החדר, סרב היו״ר למלא אחרי
הוראת מזכיר המפלגה .״מי הוא בכלל?״
התרעם ,״הוא עוד קטן מדי בשבילי!״ היתה
דרושה התערבותו של אבא חושי, כדי להכריח
את יצחק המרדן לציית להוראות המפלגה.
בהתגבר תסביך חשיבותו־ד,עצמית,
העליב גם את סגן ראש העיר צבי ברזילי
(אחדות־העבודר ).בפומבי :״מי אתה? אתה
לא מפחיד אותי, אתה כלום בשבילי!״
הדיקטטור שנפל. לפני חמישה חודשים
הגיעו למשטרה תלונות של רוכלים,
כי משה יצחק הוציא מהם כספים בטענות־שוא.
המשטרה, שבלשיה שמעו האשמות
כאלה לא אחת בשנים האחרונות, ניגשה הפעם
לפעולה. הפעולה התמהמה בכל־זאת
חודשים רבים, עד שראשי חושיסטאן החליטו
כי משה יצחק שוב אינו רצוי כמשרת.
צבי ברזילי קם במועצת העיריה, הטיח האשמות
חריפות נגד יו״ר הרוכלים. למשטרה
לא נותרה ברירה אלא להביאו לבית־המשפט.
לפתע התפרקו כבלי הפחד, בהם החזיק
משה יצחק את קרבנותיו, ואלה החלו מגלים
נכונות לדבר. אחת מקרבנות אלה היתד,
שרה משיח 40 בת־דודתו של משה יצחק.
כאשר ביקשה לפג* שנה להעביר על שמה
את רשיון דוכן־הפרחים של אמה, סידר לה
זאת יצחק, תמורת 200ל״י. כעבור תקופה
קצרה דרש ממנה תרומה של 100ל״י לאיר־גון
— אחרת תסולק עם דוכנה מהמקום.
היא שילמה.
קרבן אחר הוא ליאון קונפינו ,38 ,יוצא
בולגריה, אינסטלטור שאיבד את כושר עבודתו.
כאשר סרב לשלם 500ל״י ליצחק,
כדי שיסדר לו רשיון, רדף אותו יו״ר איר־גון
הרוכלים עד חרמה. בין השאר: התערב
אצל אבא חושי, נגד קונפינו.
״אני מוכן לומר את כל הדברים האלה
בבית־משפט,״ הכריז קונפינו׳ ועשרות רוכלים
עשוקים הצטרפו להכרזתו. כי בראותם
את הדיקטטור שלהם כורע תחתיו ומתמוטט,
נשבעו שלא יתנו לו לקום שנית.
עבודה חלקת הבדואים הל1ט1ה
מכוניות־שיטור הסתובבו השבוע בחוות-
מרים ליד אשקלון. הן דאגו כי הפועלים
הבדואים, שמצאו בה את פרנסתם, יוצאו מן
החוזה, יוחזרו אל שדותיהם הסובלים מבצורת,
בנגב המערבי.
היה זה סיכום של קרב ארוך בין מי שהיה
מפקד הלח״י ומנהלה הנוכחי של החווה,
נתן ילין־מור, לבין שרות־התעסוקה
של הממשלה. היה זה גם אחד הקרבות
הארוכים והמוזרים שניהל נתן ילין־מור,
סוס־מלחמה ותיק.
הוא החל לפני חודש וחצי. כמנהל ה

עם הילד*

שאלה נוסעת צעירה, יי שנסתה להסתיר את
פחדה. לעזרתה קפצו מיד שני גברים, שהעלוה על המדרגות.

חוזה החקלאית, שהוקמה על־ידי משקיעי־הון
צרפתיים, פנה ילין־מור אל שרות־התעסוקה
וביקש פועלים לעבודות קטיף־הכותנה. שרות
התעסוקה לא מצא את הפועלים הדרושים.
לפי החוק היה ילין־מור חופשי לקבל לעבודה
פועלים בכל מקום שימצא.
הוא לא היסס. כמי שבקי בחקלאות, ידע
כי בנגב קיימת בצורת, הבדואים יסכימו
לעבוד אצלו. הוא קיבלם לעבודה, היה מרוצה.
מה שנראה נכון לילין־מור, לא מצא חן
בעיני פקידי שרות־התעסוקה.
הם לא רצו שהוא יעסיק את הבדואים.
בעזרת איגוד מגדלי־הכותנה ומועצת פועלי
מגדל־גד, ניסו להשבית את העבודה בחוזה.
חשבונם הפשוט: ילין־מור מוכרח לקטוף
את הכותנה לפני הגשמים, ייאלץ להיכנע.
להפתעת מועצודהפועלים׳ סרבו פועליו הקבועים
של ילין־מור להישמע להוראת־הש־ביתה.
הם המשיכו לעבוד. נוכחותם של הבדואים
לא הפריעה להם.
סוציאליזם כלי מיקרוסקופ. אולם
שרות־התעסוקה לא היה מוכן להפסיד את
הקרב. הוא החליט לנקוט באמצעים אחרים.
בעזרת ארגון מגדלי־הכותנה תבע מילין־מור
להפקיד 45 אלף לירות, כערבון שהוא ישלם
לבדואים את משכורתם. לאברהם שפירא,
איש אחדות־העבודה בשרות־התעסוקה,
לא היה איכפת שדרישה זו נוגדת את החוק.
הוא חשב כי ילין־מור עסוק יותר מדי בעבודתו
החקלאית, לא ימצא זמן לעיין בחוק
האוסר דבר כזד״ הוא טעה.
העקשנות של המנהל הממושקף, המרבה
לעשן סיגריות, הכעיסה את שרות־התעסוקה,
שלא יכול היה לספק לו את הפועלים הדרושים.
בשבוע שעבר נתבע ילין־מור לדין,
הוצא נגדו צו המחייב אותו להפסיק את
עבודת הבדואים עד לברור משפטי. תמורת
זה התחייב השרות לפני שופט־השלום ה־אשקלוני
אהרן חייבי לספק פועלים אחרים.
הלקח החשוב לא הוזכר במשפט. ההסתדרות,
שהכריזה לפני חודשים אחדים על הכנסת
הערבים לשורותיה, המשיכה להילחם
בהם כמו בימים הטובים, אך הפעם היא
קוראת להם ״בלתי־מאורגנים״ במקום ״ערבים״
.״אחרי המעשה הזה של ההסתדרות
כלפי חלקת הבדואים הקטנה,״ קבע ילין־מור
בחיוך ,״יוכל חרושצ׳וב למדוד את הסוציאליזם
בישראל, גם בלי מיקרוסקופ.״

כנסת ב בי ת כנסת
בית־הכנסת במושבה השרונית מגדיאל היה
מלא. זה עתה הסתיימה תפילת שחרית.
לפני תחילת תפילת מוסף עמדו לחלק את
הכיבוד הרגיל של ראש־השנה: המפטיר. איש
לא גילה התעניינות מרובה במתרחש על
הבמה, כי כמו בכל שנה ציפו שבכבוד זה
יזכה ראש־המועצה הלא־דתי במיוחד, צבי
זמיר׳ איש מפא״י. עוד לא קרה שמישהו
יקום וינסה לגזול ממנו את הכבוד הזה.
אולם כאשר נשמעה ההכרזה השיגרתית
בדבר מכירת המפטיר, עבר רחש בין קהל
המתפללים. יאן פירסט, איכר מגדיאלי אמיד,
הכריז על רצונו לקנות את המפטיר בסכום
ההכרזה הראשונה, ארבע לירות. כולם ציפו
לראות איך יגיב על העזה זו ראש־המועצה.
זמיר עצמו לא אמר דבר, אולם להפתעת
כולם קם צדוק יעקובי, הבנאי הגיבן והאהוד
על כל החוגים, הכריז כי גם הוא
רוצה במפטיר.

המחיר והפרי. היה ברור כי הפעם
לא יהיה המאבק אישי כי אם מפלגתי. מאחורי
פירסט התיצבו אוהדי הציונים הכלליים
והדתיים. יעקובי (המכונה ״הצודק״)
לא נכנע. המחירים עלו ועלו. כאשר הגיעו
ל־ 180 לירות, השתררה דממה. יעקובי הוכרז
כזוכה. הוא פינה מיד את מקומו. תחתיו
עלה על הבמה צבי זמיר, קטף את
פירות המפטיר.
חינוך בוניו בה
ספר היובל של עירית רמת־גן הופץ בזמנו
בדרך מקורית. כל קבלן שביקש לקבל
רשיון לבניין במחלקת ההנדסה של העיריה,
חייב היה לרכוש לפחות טופס אחד של הספר.
השבוע, פחות מחודש לפני הבחירות,
החליטה מחלקת החינוך של עירית רמת־גן
לסייע בהפצתו של ספר אחר. הספר: בכח
המעשה *,ספרו האוטו־ביוגרפי של ראש העיר
היוצא׳ אברהם קריניצי, שעמד להיות מחולק
כמתנת העיריה לתלמידי בית־הספר היסודי
ברמת־גן.
אולם בניגוד לקבלני רמת־גן, היה למורי
עיר־הגנים בום תקיף יותר. רוב המורים
בבתי־הספר היסודיים של רמת־גן סרבו לחלק
את הספר, שראה אור בהוצאת מסדה.
האות הראשון למרד ניתן בבית־ספר יהלום,
הגדול בבתי־הספר ברמת־גן. חבילות הספרים
שהגיעו לחדר־המורים לא נפתחו .״איננו
רוצים להיות משרתיו של קריניצי,״ טענו
המורים.
קריניצי עצמו, שנשאל על־ידי כתב העולם
הזה, מה הניע את מחלקת החינוך של
עירית רמת־גן לחלק את הספר ערב הבחירות,
השיב כי הספר שחולק היה רק חלק
מבכח המע שה, החלק שנגע לרמת־גן .״חוץ
מזה,״ טען ראש־העיריה הקשיש ,״עד כמה
שידוע לי, התקבל הספר בעין יפה על־ידי
כולם.״

תזכיר
מ ר חץ t
ועדת חקירה מיוחדת תחקור מי
אחראי ללחץ שהופעל על אנשיו של ח״כ
מפא״י בכנסת השלישית, הדרוזי מסעד קסיס,
שיבטלו את חתימותיהם על הרשימה הנפרדת
שהגיש קסים. לאחר שהעולם הזה
( )1148 פירסם כי רבים מ־ 750 החותמים על
רשימת קסיס הוחתמו על חוזר מודפס בסטנסיל,
בו הם מבקשים לבטל את חתי־מותיהם,
הורד, יושב־ראש וועדת הבחירות
המרכזית, השופט העליון יואל זוסמן, למנות
וועדת חקירה שתחקור בפרשה
יעקב צור, לשעבר שגריר ישראל בצרפת,
מונה השבוע כמנהל משרד־החוץ, כפי שבישרה
תצפית העולם הזה 1146 צור תפס
במשרד־החוץ את מקומו של וולטר איתן,
שמונה במקומו של צור כשגריר ישראל
בצרפת אלי גלד, שנעצר לפני למעלה
משלושה חודשים על הוצאת כספים
בטענות שוא (העולם הזה ,)1136 הגיש השבוע
בקשה מיוחדת להתיר לו להצביע
בבחירות לכנסת הרביעית בכלא רמלה.
* בין הפרקים: אויבינו לגנאי ואני
לשבח; חרשתי, זרעתי, קצרתי, בלי ענודה
חסודה,

הנידון!
(המשך מ ע מוד )3

אלה פני מש 17ר מפא״י
בקורת חריפה של מבקו־־המדינה
על ״החברה לתערוכות וירידים״

ה מי מ צ אי ם של מבקר ה מ דינ ה

2,8מליון דונאם מקרקעות המדינה ״נעלמו״!*

הטילו קנסות ב־ 1,6מיליון וגבו 102 אלף בלבד -״קרן הלול״ שימי

הדיח החדש ש 7מבקר המדינה
כע ד ר

הפקרות, רשלנות. שלומיאליות רלא־איכפת׳

_1המדעה
וי ב בו ת

Iמבקר המדינה נתבק׳
ומלברר מסי ״סולל מנ ה׳

5יוזג»יי, י*ף י»

׳ליניטני׳

!נלבלזר המרע

חמץ
״הסס
מ ה ^ל ה

רשיונות בנייה

מנדטים.

מפא״י,

ך* ך נותרו רק 30 מקומות לשתי מפ־לגות
הימין, שיש להן כיום יחד 28
מקומות בכנסת. עליה ניכרת של חרות יכולה
להיות רק על חשבון הצ״ב. שינוי כזה
נראה כודאי, אך השאלה היא: בכמה?
הקלפי הנסיונית הוכיחה כי הפעם חלשים
הצ״ב אפילו בערים הגדולות, שהיו בעבר
מבצרם. אפילו ניקח בחשבון כי הסידי ה־צ״כ
הבורגניים אצים אל הקלפי הנסיונית
פחות מאשר החסידים המשולהבים של מנחם
בגין, הרי יש מקום לדאגה במחנה ד,צ״כ.
בבחירות לכנסת השניה עלו הצ״ב באופן
מפתיע, בגלל מדיניות־ההטרדה של הצנע
הדוב־יוספי מ־ 7ל־ 23ח״כים. בבחירות לכנסת
השלישית, אחרי ישיבה ממושכת בממשלה,
עדיין נתן להם זוהר זה כמה וכמה
אחוזים מעל לאחוז שהיה להם בכנסת הראשונה.
הפעם, כאשר הם כבר נכנסים למאבק־הבהירות
בתור מפלגת־ימין שניה, הם עשויים
להפסיד אחוזים אלה.
יש המאמינים כי הצ״ב לא יפסידו יותר
משני ח״כים, ויש המחמירים, המאמינים כי
יפסידו אפילו חמשה. הניחוש הבטוח ביותר
הוא בין שני קציזת אלה — הפסד של שלושה
או ארבעה.

תגי

של הצבאי, שם היא שולטת בעזרת מכשירי־הכוח
שבידיה-
אולם הקלפי הנסיונית הוכיחה לפחות דבר
אחד: מפא״י היא המפלגה הראשונה בארץ
גם בלי כל שימוש באמצעי־כפיד -ליד שולחן
הקלפי הנסיונית — ברחוב, ברכבת או
באוטובוס — אין המושל הצבאי או מזכיר
לשכת־העבודה משפיע. בכל זאת זכתה מפא״י
ברוב המקומות למספר בוחרים שנע בין
30ל־ 40 אחוז.
משמע, שיש בארץ מחנה גדול של בוחרים
המאמינים בכנות כי מפא״י היא כיום
המפלגה הטובה ביותר. אישיותו של דויד
בן־גוריון, ואולי הברק הזמני של הכוחות
הצעירים שגויסו למערכה, תרמו תרומה
ניכרת למצב זה.
בבחירות להסתדרות ירדה מפא״י ב־2.3
אחוזים. אפשר לשער כי בממדים ארציים,
כשיורגש משקל הערים הגדולות, תהיה
הירידה גדולה קצת יותר, תגיע לארבעה או
חמשה אחוז מכוחה, או שני ח״כים.
דבר זה אינו בטוח, ואין להתפלא אם
מפא״י תפסיד רק ח״ב אחד. אולם גם כך,
ירידה של שני ח״כים אחרי ארבע שנים
נוספות של שלטון היא כמעט נצחון.

המדי ל ל ^יפה

לא רק מבקר ה מדינ ה יודע א ת זאת, אלה ג ם ראש
מפא״י, בצא תו( בפעם הראשונה) ל שדה בוקר, הבריז:
״בר שרבוגן גזגזוסזך גזביא רשח־יתגגז אבוגגרונוית־־
למען טוהר המידות, ע קיר ת הפרוקקציוניזם, ה שרירות
הביורוקרלויזם והש חי תו ת ־ הורד א ת שללוון מפא״י
ה מ מו ש ך. הקםממשלהלאומית -ליברלית

ננ ח ש: הציונים הכלליים
10 ,מנדטים.

ם נבון חשבון זה -ולא יכולות
להיות בו טעויות גדולות — הרי מילאנו
100 כסאות בכנסת, ולא נותרו אלא
20 מקומות לעליתה של תנועת־חרות.
עליה נוספת של חרות יכולה לבוא רק
מירידת הצ״ב במנדט אחד או שניים נוספים,
או בירידת הדתיים במנדט נוסף, או בכש־לון
גמור של כל הרשימות העדתיות, או
בירידת מפא״י במנדט נוסף. כל אחת מאפשרויות
אלה באה בחשבון, אולם היא רחוקה
מלהיות וזדאית.

הצבע

הופיע גליון מס׳ 22 שר

#מיטב האיחולים לשנה החדשה
מאחל ויקמור, חנות
ההלבשה האלגנטית לגברים
בתל־אביב, רחוב בן־יהודד6 .
(ליד מוגרבי) .בחנות ויקטור
הופיע לקראת השנה החדשה
מבחר עשיר ומודרני של הל בשת
גברים: סוודרים לסתיו,
חולצות פלאנל וצמר, מכנסיים
וחולצות קאמגארן. מבחר רב־גווני
של עניבות לחגים במחי רים
עממיים.

• חנות הבדים המפוארים
בראון את בילר מתל־אביב,
רחוב נחלת בנימין ( 43 טלפון
)64005 שולחת את מיטב בר כותיה
לשנה החדשה לכל
לקוחותיה. בחנות בראון את
בילד הופיעו זה עתה, לקראת
העונה החדשה, מיטב הבדים
מתוצרת הארץ ותוצרת אנגלית
לגברים ולגברות.

• המומחה לקטנועים ואופנועים
מנחם מתל־אביב, רחוב
הרצל ,82 שולח לכל מכריו
ולקוחותיו את מיטב האיחולים
לשנה החדשה. לקראת עונת
הסתיו תוכלו לצייד את הווס־פות
שלכם במגן־רוח מעולה
או כסא לאופנועכם אצל מנחם טיולים ותבטיחו לעצמכם
נעימים.

» שפע ברכות לשנה החדשה
מאחל לכל לקוחותיו הסלון
לנעליים עדין מתל־אביב, רחוב
אלנבי ,92 מבחר עשיר ורב־גווני
של נעלי גברות וגברים
לקראת החגים והעונה החדשה
הופיע בסלון עדין וכל אשד.
בעלת טעם טוב תמצא את
מבוקשה המיוחד.

ג פ׳ ד
הירחון המצויר לבידור והומור

דו״ח מיוחד:
הם רוצים שיבטיחו להם

נוסף לכל המדורים
הקבועים והקריקטורות
6 4עמודים

5 0 0פרוטה

דטים.

• ננחש: הרוה 20 ,מנ
toהו
ניחוש ככל ניחוש אחר, ואיני
| תובע לעצמי את כתר הנבואה. אולם
דומני כי השיטה הכללית של ניחוש זד.
היא ההגיונית.

נניח לרגע פי תוצאות אלה
נכונות, מה תהיה דמות הממשלה
הבאה?

אין אפשרות של קואליציה ימנית. ברית
כזאת, מחרות ועד הפרוגרסיבים, כולל כל
הדתיים, תוכל לשלוט רק על 51 קולות
בכנסת. אפילו נניח כי הקולות העדתיים
יצטרפו לקואליציה, וכי גם הערבים יבגדו
ברגע המכריע במפא״י (ואין תשתתף הרות
בממשלה התלויה בקולות ערביים לא
יצטברו יותר מאשר 57 קולות, ארבעה פחות
מן המינימום הדרוש.

לעומת זאת, יעמדו לרשות דויד
בן־גוריון האפשרויות הבאות :

הסס

קואליציה מפא״י־פרוגרסיבים־צ״כ־דתיים־
לאומיים 64 :קולות, בתוספת 3הערבים
(אשר בן־גוריון לא רצה בעבר להיות תלוי
בהם לצורך יצירת רוב).
& קואליציה מפא״י־מפ״ם־אחדות־העבודה־פרוגרסיבים
65 :קולות, בתוספת 3הערבים.
י • הנ״ל עם הדתיים הלאומיים — 75
קולות והערביים,

פך או כף, שלטונה של מפא״י
בתקופת פהונתה של הכנפת
הרביעית בטוח.
העולם הזה 1150

ספרים

כדים ארכיאורוגיים ומגוחין

תר מם

•וגיד הזוועות

התקופה ( .רומן

מאת ש איל זרי׳

קסטילו, הוצאת לדורי 316 ,עמודים) הוא
דה־קסטילו עצמו, שבגיל ארבע האזין לשידורי
אמו הקומוניסטית ברדיו מדריד׳ יי׳
לוחם במורדי פרנקו, בילה את ששת השנים
המכריעות בילדותו במחנות ריכוז צרפתיים
ונאציים, סיים את חינוכו בבית־ספר סגור
לעבריינים צעירים, שנוהל על־ידי נזירים
סאדיסטיים, מצא את עצמו ואת האמונה
באדם, לאחר תקופת זוועות מרוכזת׳ שייייו*
תה את תמצית ההיסטוריה של האנושות
הנאורה בשלושים השנים האחרונות•
שלא כנערה יהודיה, אנה פרנק, שסיימה
את חייה במחנה־ריכוז נאצי, עלתה לכותרות
לאחר שיומנה הדרמטי הועלה על במות
העולם, אין דה־קסטילו מרבה בספרו במלים
מצועצעות. ספרו, היכול לשמש תעודת־אמת
לכל היסטוריון החפץ להכיר את התקופה
הנדונה, יבש בלשונו, מרוכז ויעיל
כפצצת בזוקה משוכללת. כמוה חודר הוא
כל שריון של ציניות שהקורא, האמון על
ספרות־הזוועה, העלה על עצמו.
״חבל לבזבז שנאה״ .דה־קסטילו,
בן לאב צרפתי מוג־לב ואם קאסטיליאנית,
בת לאחת המשפחות העשירות בחצי האי
האיברי, שלחמה מגיל צעיר מאוד בשורות
הקומוניסטים בארצה, חסר, כמו שאר הצעירים
בני דורו, כל זיקה לאידיאלים שהניעו
את דור האבות. במחנה־ריכוז נאצי,
כשהקור מתחת לאפס השורר בחוץ משגר
כל לילה גוויות נוספות למשרפות המחנה,
לומד הוא להכיר את תמצית החיים כמו־שהיא:
אם אינך אוכל אתה מת, מוטב שתגזול
את מזונו של חברך, תגרום למותו
— אך תאריך לחיות.
אולם דודקא במחנה־ריכוז זה, לומד הנער
מזה־הרעב אמיתה נוספת: ידידו היחיד במחנה,
גרמני אנטי־נאצי בשם גרונתר, מלמד
אותו כי הכוח היחידי המניע עדיין את
העצירים במחנה הריכוז׳ השנאה׳ גם הוא
חסר־טעם .״חבל לבזבז רגשות כאלה על
שכניך,״ אומר גרונתר לאחר שהעצורים
חסרי־התקווה מתעללים בו, נציג העם הגרמני,
ובנער החלוש ,״הם אומללים כמוך
וכמוני.״
שמש תקווה עצבה. לאחר שש
שנים של אילוף בבית־ספר תיכון זה של
זוועה והשכלה אקדמאית בבית חינוך לעבריינים,
נותר דה־קסטילו עם תקווה אחת
בלבד: לגלות את אמו שנפרדה ממנו בתחילת
המלחמה ואת אביו שכמעט ולא ראה
מימיו. הוא מוכר את גופו למבריח־מכס
צעיר׳ עובר את הגבול בין ספרד לצרפת,
יוצא לחפש את הוריו. כאן מצפה לנער
חסר־האשליות האכזבה של חייו. לאחר שתי
פגישות קצרות עם שני הוריו בנפרד, הוא
מגלה את האמת — אמו זנחה אותו בידי
הנאצים מתוך נוחיות ואילו אביו, שהסגירו
יחד עם אמו למשטרה הצרפתית, אינו מוכן
להכיר בו כשהוא חוזר אליו 14 ,שנה לאחר
מכן.
ריק מכל תקווה מסיים יציר הזוועות הצעיר
של המאה העשרים את ספרו באקורד
אופטימי. אחי אביו׳ שלומיאל לא־יוצלח,
נותן לנער חסות ובית, מבטיח לרפא אותו
מכל הסבל שעבר עליו. זוהי קרן של
שמש תקווה עצבה, שרק בפילה של אנה
פרנק, שחזר ממחנות־הריכוז, עלול להתנחם

לכסיקונים סבור ט היו־יטה
מי ומה בספורט( .מאת אורי זמרי
וישראל פז; ספרית־פועלים; 512 עמי) .לפני
כשנה הדהים שופט הכדורסל אורי זמרי
אלפים ממאזיני קול ישראל. היה זה בעת
שידור התכנית הכה את המומחה מאולפני
קול־ישראל מתערוכת־העשור. הנוכחים במקום
יכלו לשאול את זמרי בן ה־35׳ כל
שאלה הקשורה בספורט שעלתה בדעתם.
איש מהם לא הצליח להכשילו, לשאול שאלה
שלא ידע את התשובה עליה. הוא התגלה
כבעל זכרון פנומנלי, לכל מה שנוגע לתאריכים,
שיאים, שמות ומספרים הקשורים
בספורט.
בשיתוף עם כתב־ספורט ישראל פז, כינס
זמרי ידע זה בלכסיקון המקיף את כל
שטחי הספורט בארץ ובעולם, ומכיל אוסף
שמות של מי הוא מי בספורט.
למונח — עסקן ספורט ישראלי — אין
בלכסיקון כל הגדרה או הסבר.
העולם הזה 1150

איזו ליאות אריסטוקראטית יש ב(:)1150/118
ראשית אציין מספר פרטים אודותי,
ותחילה את מה שאינני. אינני סטודנט, ואף
בעל רכב אינני. אין לי נערה שתופסת אצלי
חשיבות כלשהי, ואינני אוהב ויכוחים על
האכספרסיוניסטים מאמני הציור, ואני מתעב
ויכוחים על כדים ארכיאולוגיים. לפני שנים
מספר מצאתי כד במחסן ביתי. הבאתי אותו
לאחד מומחה, וקשה היה לו להחליט אם
זה מלפני 600 או 800 שנה. משהתקשה לתת
את התשובה המדוייקת, הקלתי עליו
וגיליתי לו שאמי קנתה כד זה לפני 10
שנים ליד שער שכם בירושלים. הוא מאד
כעם עלי, למען האמת.
״אני שנא את אותם בני התמותה המתכחשים
לאני שלהם׳ לתודעתם וחוויותיהם
האישיות, וחיים כאילו למען השני. ישבתי
פעם בקונצרט שהסוליסט בו היה יהודי מנו־חין.
לצדי ישבה נערה שנרדמה באמצע. עם
סיום הקונצרט, היתר, היא בין דורשי ההדרן
הנלהבים ביותר.
״אלמונית: אינני רוצה אותך כפי שהיית
רוצה שתהיי. רצוני שתהיי בדיוק כפי שאת.
שתחייכי כשהדבר יצחיק אותך׳ ולא מתי
שהנימוס מחייב זאת. שתורידי דמעות כנות,
ולא דמעות תנין. אם את תואמת את דרישות,׳
או לפחות קרובה להן, הרי אין סיבה
שלא תכתבי לי. רצוי שתהיי ירושלמית. אם
גילי עלול לגלות קצת את המעטה מעל
פני, הרי עומד אני על סף ה־ ,25 ועוד
ידי נטוייה.״

בנות 17־ 19 עם ״חוש־הומור ונפש הרפתקנית.״

נערת

ע תי ^ מז הי ר
כל שני חושב שהוא נורא מבריק אם הוא
כותב משהו פקחי כמו :״אינני צנחן ואינני
סטודנט.״ זה משעשע אולי פעם או פעמיים
לכל היותר. מספיק.
מישהו אמר ל( )1150/120 בצחוק, כנראה,
שמצפה להם עתיד מזהיר ושניהם מאמינים
לו בכל הרצינות. פרט לציור עתידם, הם
מודיעים לי שהם רוצים להכיר שתי נערות

עושה רושם חבוב מאד .)1150/121( ,קודם
כל היא מודיעה שאין לה כל חשק להתכתב
על קולנוע, שחקנים, שחמת או ספורט. היא
אמנם מזכירה את המלה פסיכולוגיה, אבל
בקול ענות חלושה. היא רוצה להתכתב עם
חבר הכשרת נח״ל, ו/או קיבוצניק. חשוב
שיהיה לו זקן. היא חברת גרעין, אומרת
היא, וחיי השיתוף קרובים ללבה. יש לה
חוש הומור, האמינו לי. מייד אחרי שכתבה
כמה שחיי־השיתוף קרובים ללבה, וכמה שהיא
נאמנה להם, הוסיפה את המלה ״עדיין״,
בסוגריים.

לא בא בחשבון. היא מסרבת לפרט דבר
על מראיה. לא משום שהיא מכוערת
( .)1150/119 דווקא לא נכון. אבל זה פשוט
לא לענין׳ אתם מבינים. היא פשוט רוצה לגיון
לה קצת את הזמן בשביעית, בהתכתבות
עם צעיר תל־אביבי בן .19 היא רוצה
השכלה תיכונית ותמונה.
מה אני מתעכבת עליה כל כך, בעצם?

עדייו

חייל של שדה בכומתה אדומה

דווקא לא

זהו, בדיוק, מה שנחוץ לנערה שתרצה
לכתוב להם.

שמח יפה, אבל זה לא ח שוב. היא לא
או הב ת את שמה. היא רוצה שיקראו לה
אורנה, או סקאמפולו.
פעם היתה חברה בלהקת הפנ טו מי מ ה
של ג׳ו קי ארקין. עכ שיו היא שוב חו למת
!על או תו הדבר. היא עו מדת לנסוע לג׳וקי
לאמריקה, ול הופיע יחד ע מו בקטעי פנטומימה
בטלביזיה. וגס ללמוד.

כל מה שאני יכולה לומר על ()1150/122
שחבל מאד שהוא לא השנתון שלי. זה
עלול היה להיות נחמד :
אני בוגר של תנועת נוער חלוצית
ומשרת עכשיו ביחידה של הנח״ל המוצנח.
אני מוצא את עצמי משועמם בצורה די רצינית
ולכן נתפניתי לכתוב אליך במגמה להמשיך
ולכתוב אל מישהי מעניינת, ולא לפי
דעתה בלבד.
״אני מעוניין להתכתב עם בת בערך בגילי׳
שחושבת עצמה מתאימה להתכתב על כל
נושא שבעולם ובעיקר על ספרות — עברית,
וצעירה במיוחד — תיאטרון, ושירה. חוץ
מאלה אני די מפותח כדי להתכתב על
הרבה נושאים מגוונים למדי. כדי לדעת עם
מי אני מתכתב, טוב היה אם נחליף תמונות
אהדדי.
״מחוץ למכתבים קשה לי לקבוע בשעה
זאת כל פגישה, כי כפי שנאמר כבר בשיר,
אינני אלא חייל של שדה בכו מתהא דו מ ה
ומתי אזכה כבר להיות במצב של (ציטטה
מאותו זמר) :״ו ה בו קר ז מן לככר ההו
מ ה טרם נודע עדי.
״בכל זאת, אל יאוש, לא לעולם בלי
חופש.״

הנערה שהתע שרה מכתיבה על אהבה ושיעמום
ידוע לכם, כמובן — אלא אם כן הייתם באיזה מנזר בטיבט —
שהגברת שלר, הידועה בציבור כפראנסואז סאגאן, יצאה לשוק
בספר רביעי: האם את או הבת את בראהמם ..שתי הנקודות אחרי
המלה בראהמם הן בכתנה. תחילה היה בדעת הוצאת ג׳וליארד לסיים
את המשפט בסימן שאלה. אחרי ישיבה של שבוע על המדוכה,
החליטו שזה בנאלי מדי. מישהו הציע שלוש נקודות. אמרו שזה
פשטני מדי. אחד העורכים הציע שתי נקודות. וכך — כפי שאומר
המשורר — הוזה.
אין לי כל חשק לספר לכם על האופוס 4של הסאגאן, עליו
זכתה לביקורות נלהבות ביותר. אפילו לא ארמוז לכם שזה אודות
לבטיה של אשד. בת 39 המואסת בחופש הבלתי־מוגבל, כביכול,
שמעניק לה מאהבה בן ה־ ,40 נעתרת לאהבתו הלוהטת, האמיתית
וד,נואשת של צעיר בן ,25 רק כדי לחזור בעצב אל המאהב הקשיש,
הגברי, האנוכי יותר.
אלה הרוצים לדעת מה מריץ את סאגאן יוכלו למצוא זאת
בדבריה לכתב ד,דיילי אקספרס :״נערות מתבגרות לגמרי, בגיל ,15
לעתים קרובות אפילו בגיל צעיר יותר. לעולם לא מאוחר יותר
מאשר .16 עמדתה של נערה כאשה, נקבעת אז.
״זוהי עובדת חיי שלעולם לא תשתנה, אולם עובדה זו לא נתקבלה
בעולם. אינני יכולה להעמיד פנים שאני יכולה להציע פתרון
כלשהו לבעייה נצחית זו. לאמיתו של דבר, אני מניחה שכאשר
תגיע בתי לגיל — 16 ואני מתכוונת ללדת ילדים — אקנה לה בובה
ליום הולדתה, כפי שאמהות אחרות נוטות לעשות.
״כאשר כתבתי את בוקר טו ב עצבות, היו הורי מופתעים ביותר.
הייתי בת .18 אני מניחה שהורים תמיד ״מופתעים״ על־ידי ילדיהם.
אולם במקרה שלי, היתד, להם סיבה. נכשלתי אז בבחינותי. הם
חשבו שלא הייתי שווה כלום.
״כהורים אחרים, נדמה לי שיש בי חלק שאין הם מבינים כלל.
כאשר אתה כותב, אתה תמיד בודד. דמויות ומצבים באו לי
בטבעיות כמו עיטוש. התחלתי את בוקר טוב עצבות בצורת פרקים,
אותם נהגתי לקרוא באוזני חברי.
״היה זה לפני חמש שנים. מאז פירסמתי שלושה ספרים
נוספים. הרווחתי הון, אם כי אינני מבינה את הכסף. אולם הוא
נראה לי מועיל ביותר.
לפני שהתפרסמתי, נכספתי מאד להצליח. עתה, שאני מפורסמת,
אני פשוט נכספת לכתוב ספרים טובים.
אין לי כל אשליות ביחס לד,צלחתי. לדעתי, יש ליחס 90 אחוז

ממנה לעובדה שאיכשהו ״נפלתי״ בזמן המתאים. יתר עשרת
האחוזים הם, כנראה, ערך ספרותי.
״ספרי הם רבי־מכר במקומות רבים בעולם, ואני התגברתי על
האגדה עלי (שלאמיתו של דבר דוחה אותי) ,פשוט משום שבני-
אדם ממשיכים לאהוב לקרוא את ספרי. אולם האם הם ספרים
טובים ביותר?
״אינני חושבת בהחלט שאני הנערה הטיפוסית בת זמננו. אלוהים
ישמור. מדוע, בכלל, מחפשים כולם סמלים? ישנם כאלה החושבים
אותי למטורפח. אינני מטורפת כפי שהם חושבים. ייתכן שאני
קשה. אני מכבדת את המוסכמות במידה שאין הם מסבכים את
החיים. למשל׳ אינני מתגלגלת תחת השולחנות במועדוני־לילה,
משום שאז אצטרך שוב לקום.
״אולם אני מתעבת אנשים שללא כל סיבה, פרט לטפשותם,
מעמידים את עצמם כשופטי המוסר. אני בוחלת באנשים הבטוחים
בעצמם. לעולם אינני בטוחה בעצמי. אני מרחמת על הגברים. יש
להם יותר בעיות מאשר לנשים. בין השאר עליהם להתחרות בנשים.
כיום, יש לנשים הזכות לעשות כל דבר שגברים עושים. ונוסף
על כך הן יכולות להישאר נשים. בעוד שעל גברים לעסוק בעבודות
שתמיד עסקו בהן׳ ואף להוכיח את גבריותם.
״אני אוהבת גברים הנוהגים כגברים. אני אוהבת אותם חזקים
ועד כמה שייראה הדבר מוזר — ילדותיים. למה לא? ואני אוהבת
אותם אינטליגנטים. אני אוהבת שגבר יגן עלי, אך לא שיכוון אותי.
מכל הדברים הנראים לי כנכספים — אהבה, כבוד, הערכה —
אני משתוקקת ביותר לאהבה. אומר לכם מה הן׳ לדעתי, תכונותי
הטובות ביותר. אני סובלנית, ובעלת ביקורת עצמית. ויש לי
אופי נוח. אך מצדו השני של המטבע, אני עצלה להחריד, ואדישה
למדי. אך מאידך אינני יכולה להחליט לעשות דבר המשעמם או
מרגיז אותי, כמו להודיע לידיד, ערב נישואי, שגמרתי אתו.
״העובדה שאני כותבת ספרים על אהבה אומללה, איננה חייבת
להוכיח שאני חיה באומללות נצחית. יש לי רגעים של אושר
עילאי. אני יכולה להרקיע שחקים רק בעצם קיומי. שאיפתי הגדולה
ביותר׳ היא לרכוש בית עם המון חדרים גדולים. אני רוצה בעוגן,
בטחון ומקלט. אינני פוחדת למות׳ אולם כל פעם שאני מצטננת,
אני מתחילה לדאוג.
״אני לוקחת את החיים כפי שהם. אני מסתכלת בעליזות לעבר
העתיד משום שאני עליזה, אך לא מאושרת. אני צופה קדימה
ללא כל דאגה.״

ספורט כדנרגל שיב ת הקוסם
על המשחק, בו ניצחה השבוע
מכבי תל-אביב את מכבי חיפה
בתוצאה ,1:4ועל חזרתו לנבחרת
ישראל בכדורגל, כותב שייע גלזר:

מורך־הוט. נרגך ו\\ן יאל. ,אחו \ז0ו\מ1זוילז \ז&1ש\1יגז של \ז0ו9לגה
ה9ר\גרסי.בי\ז לסוסוז, נזבמו גראי\\ וזיגזזר א\ז ר\9זו כי 1ז9לגו\ז צזסץ־
ייווות ה 9נ\ את ככיי\ז Tm\mלו\ויי\ של 1ז!ן זז ווזנזבר 1שו!\ החגליגוי
יתיבכ לתת לכל תכרית, בכל שגיתי תתייח.־

שוויון שר הזדמנויות
מר עוזיאל, אתה, בידוע, אחד
הלוחמים הוותיקים נגד הפיצול
העדתי. אולי תנמק א ת עמדתך
כיתר פרוטרוט?

עוגה. אלה היושבים קרוב לעוגה —
יכולים לראות אם אכן נעשית החלוקה

הרי לא לכל הספרדים ויוצאי עדות
המזרח אותן הדעות בכל העניינים.
הרי הכנסת מטפלת בכל השאלות ה ממלכתיות.
לא שאני, חלילה, מחייב
את טישטוש פרצופן הרוחני של ה עדות.
ההיפך. לכל עדה ועדה בישראל
יש הרבה לתרום לתרבות העברית
החדשה ההולכת ונוצרת בארץ. לכל
עדה יש חסרונות ויתרונות, אך כל
עדה יצרה משהו מקורי בגולה ויש
לאסוף את כל הניצוצות האלה ול־מזגם.
אלה הטוענים כי עדות המזרח
עומדות בשפל המדרגה, טועים ומט עים.
הם אינם מבינים תרבות מהי.
לעדות המזרח תרבות עברית ים־תי־כונית
יפה היכולה להתחרות בתרבו תה
של כל עדה אחרת בישראל.

וכיצד תסביר שכמעט כל מפלגה
מדגישה א ת המומנט העדתי
לקראת הכחירות לכנסת?
כמובן שאין להרכיב את הכנסת
לפי עדות, אבל יחד עם זה לגמרי
לא טבעי שבין 120 חברי הכנסת
הנוכחית יש רק כמניין ספרדים. לו
היתד. כל מפלגה שולחת לכנסת רק
אנשים בעלי תכונות מסויימות שהספרדים
משום מה לא ניחונו בהן —
הייתי אולי מבין. אבל אין זה כך. לכנסת
נשלחים אנשים לא יותר טובים
— ולא פחות טובים — מכל מועמד
ספרדי פוטנציאלי ממוצע.
אך המפלגות אינן נותנות די מקום
לעסקניהן הספרדיים ובני עדות המז רח
ברשימותיהן ודבר זה נוטל את
האמון בהן ומביא לידי הופעתן של
רשימות עדתיות. הלא אי־אפשר ל השאיר
חלק גדול של העם בשולי
ענייני המדינה.

ומה באמת כדכר הרגשת אי־השויון
והאפוטרופסות הקיימת בלב
חוגים רחבים של ספרדים ויוצ•
אי עדות המזרח?
יש הרבה מן הנכון בהרגשה זו, או לם
בין שהרגשה זו מבוססת ובין ש היא
מדומה, דומה הדבר כמו בחלוקת

המנגנונים הציבוריים עד לכנסת. יש
ליתן שוויון של הזדמנויות לכל העדות.
לא לספרדים, מפני שהם ספר דים,
אלא לספרדים מפני שהם אזר חים
טובים, שווים ומוכשרים ככל
קבוצת אזרחים אחרת. ויותר ח״בים
ספרדיים בכנסת בתור חברים ראויים
של מפלגות שונות ; זה גם מחנך סגל
של מנהיגי ציבור וגם נותן נקודות
תצפית לעדות. דרך חברים אלה יוכלו
להיווכח שאין הפלייה עדתית, אם אי ננה,
או במקרה והיא קיימת, יוכלו ל הילחם
בה. ויותר מכן — הכנסת היא
אחת המעבדות למיזוג תרבות ישראל,
ויש ליתן לכל עדות העם ושבטיו ל התבטא
ביצירת חוקי המדינה.

אם בן, אתה ממליץ לבוחר יוצא
ספרד לבחור במפלגה •הפרוגרסיבי

כמובן. כי המפלגה הפרוגרסיבית
היא, לפי שלוש נקודות מוצא יסודיות
של המפלגה, ממש גזורה לצרכם של
הספרדים ויוצאי עדות המזרח. אל״ף:
המפלגה הפרוגרסיבית דוגלת באח דות
לאומית — ומזה נובעת מייד לא
רק התנגדות למלחמת מעמדות, אלא
גם התנגדות לסכסוך עדות על־ידי,
תקון מצבן הסוציאלי, החינוכי וה כלכלי
של עדות המזרח. בי״ת: ה מפלגה
הפרוגרסיבית דורשת פשרה
לאומית ומיזוג גלויות אמיתי, ללא
טשטוש הפרצוף של כל עדה ועדה.
גימ״ל: המפלגה הפרוגרסיבית תובעת
דמוקרטיה אמיתית — אפשרות לחו פש
המצפון והמחשבה והבעתה, שהם
פתח להגשמת אידיאלים. הספרדים,
שהם לפי טבעם שקולים בחיים הצי בוריים
ושחיו בגולה חיים כמעט מדי ניים
ונהנו תמיד מאוטונומיה פרסו נאלית
רחבה, מסוגלים להבין את עק רונות
מפלגתי ולהעריכם.

פווג־הרט ברוג נטויאל, יליד
תתנורופגלט של ית\וי סיפרר, תא־לטי
5י שבטו\ ,כלת ארכת. כגיל
גו, והוו כוגר אתר תתתוגרית
תראשווית של כית התררש לוזו־רית
כירושליגו. תוא וזווגיגי ירו־שלית
כתא ורכות 920ו, וותינורי
העובד הציוני ותית תכר הועד
הלאומי תאתרו\ ן שלתו\ הישוכ
כגורת ון ות תתריות ).ותוו ביות
תכר תתוככת תתשפגוית ותווכר
תפוכל תכיווי תתכותכת. הית וה
הוא שארגו כשות 933ו את כליית
300 כוכרי־תית חיהוריית (־תפוית,
תווארית ותכלי־ותל ).תתאלוויסי,
אשר ככשו את ותל תיפת התרש
לתפוות תככרית ואשר איפשרו את
התכלת ותל תל־אכיכ כתאורכות
936/39ו. כורו־־הרט כוויאל הוא
הוגה הרכיוו התריוי של ברית הפריפריה
— כרית כיו ישראל וה־כתית
התוככית את כתי כרכ.

עורך־הדין עוזיאל, והאם כוחה
של המפלגה הפרוגרסיבית יעמוד
לה לכל ההכרעות האלה?

ביושר, אבל אלה היושבים מרחוק
אינם יכולים לראות את המצב המדו־ייק.
וכך נוצר מצב רוח שלילי. אחת
התרופות הטובות ביותר למצב זה
הוא ליתן לספרדים ייצוג ואפשרות
להתבטא בכל מוסדות המדינה, מן

תרשה לי לסיים במשל ! בשעון, רו אים
רק את שני המחוגים ואת הת־רוצצותם
בגאווה. אבל מי מפשר בי ניהם,
מי מכוון אותם? מחוג די צנוע
בפנים — הרגולטור, שבלעדיו
נוע ינוע השעון כשיכור.

מוגש על-ידי המפלגה הפרוגרסיבית

ביום בו התפוטרתי מסגל הנבחרת, החלטתי
לקחת את העניינים ברצינות, ולהוכיח
כי היחס כלפי בנבחרת,
וההצעה שהוצעה
לי מאחורי-
הקלעים לפרוש, לא
היו צודקים. לא היה
לי הרבה זמן לכך,
בסך הכל שבועיים־
שלושה. שחקן לא
יכול לבנות את עצמו
בזמן זה. שחקן
שלא שוד. פרוטה לא
יכול להפוך תוך שבועיים ל״קוסם כדורגל״,
כפי שקראו לי השבוע אותם העתונים שקודם
קראו לי ״נקודת תורפה״.
באתי ברציפות לאימונים, ונשארתי מהתחלה
עד הסוף. השתדלתי להוכיח את יכולתי
במשחקי עם קבוצתי. בהתחלה זה לא
הלך. אבל לבסוף ראיתי שהאימונים היסודיים
והפרטיים, שנתן לי מאמני יוסלה מיר־מוביץ,
נשאו פרי. ההזדמנות האחרונה להוכיח
את עצמי היתה לי השבת במשחק
נגד מכבי חיפה. לא אמרו לי שמאנדי יהיה
במשחק, אבל ידעתי שהוא בטח יבוא לראות
את המשחק הכי חשוב השבת. זאת היתה
בשבילי השעה האחרונה לפני השעה ה־.12
התחלתי לחיות חיים ספורטאיים והתכוננתי
למשחק.
את המשחק נגד חיפה לקחנו ברצינות.
כמה ימים לפני זה הם שיחקו נגד הפועל
פתח־תקוה והראו את אחת ההצגות הגדולות
שנראו במדינה בשנה האחרונה. התחלנו
לשחק ותיכף ראיתי שהמאמץ והרצון
עושים את שלהם.
בראש, דא רק בדגלים. במחצית הראשונה
של המשחק התקפנו כמעט כל הז־מן,
מכונת ההתקפה שלנו פעלה במהירות
וביסודיות. אבל גולים לא היו. רק דקה
לפני תום המחצית הרמתי כדור לרפי לוי,
והוא הבקיע את השער הראשון. בתחילת
המחצית השניה הצליחו החיפאים להשוות
באמצעות פנדל, ואז נכנסנו לאמביציה. אחרי
שכבשנו את שער־היתרון, שבא גם כן
ממסירה שלי, נלחמתי על כל כדור. ידעתי
שלא יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות כאלה.
ובסוף המשחק הצלחתי בשני מבצעים להבקיע
שני שערים. ואם הולך אז הולך כבר
לא רק ברגליים. את אחד השערים הכנסתי
בראש, דבר שאגי לא זוכר שעשיתי כבר
הרבה זמן.
הרגשתי את עצמי קל וזריז. הקהל ששכח
לצעוק לי ״שייע הביתה!״ עמד על הרגליים,
ורק יום מזהיר של השוער לוין מחיפה,
מנע ממנו עוד כמה שערים. אחרי המשחק
ידעתי, מבלי שאף אחד אמר לי, שיבקשו
ממני לחזור לנבחרת.
מאנדי בא אלינו לחדר־ההלבשה ולחץ לכולם
את הידיים. הוא לא אמר לי אף מילה.
אבל הוא לא היה צריך להגיד. חיכינו 20
רגע עד שהקהל יתפזר. אם לא נפצעתי במגרש׳
לא רציתי להיפצע מהאוהדים בחוץ.
אבל זה לא עזר. הם חיכו וסחבו אותי עד
המכונית על הידיים. קיבלתי כל־כך הרבה
נשיקות שאפילו זוג בירח־דבש לא מקבל.
היו אנשים שיעצו לי לא לחזור לנבחרת.
אבל אני יודע את חובתי הלאומית. לא
הייתי חוזר לולא הוכחתי את עצמי כשחקן.
אני מקוד, שכיום נשכח את העבר, ונעשה
הכל כדי לייצג בכבוד את ישראל. אם יותן
לי לשחק נגד היוגוסלבים, אני מקוה להוכיח
שהיום הגדול שהיה לי השבת לא היה
מקרה. ובהזדמנות זו אני רוצה רק להגיד
מלה אחת לכל אלפי האוהדים, שרק בעידוד
שלהם הישגתי מה שהישגתי — חודה!

טניס
ב קור ארבע ת האלופים
רק לעיתים נדירות ביותר עולה בידי
חובבי״הספורט בישראל לחזות בתחרויות
ובמפגני־ספורט הנערכים בארץ, שאפשר להגדירם
״מהטובים ביותר בעולם.״ הזדמנות
מעין זו תהיה להם בתחילת השבוע הבא,
כאשר בתום טורניר הטניס שיתחיל ביום
שישי הקרוב באיצטדיון הטניס ברמת־גן, בהשתתפות
טניסאי ישראל, יוון ותורכיה,
תיערכנה תחרויות־ראוה בטנים על־ידי להקת
כוכבי־הטנים של ג׳ק קרמר.
אין כיום ויכוח על כך שטניסאיו של ג׳ק
!!:,ולח הזרncn .

איזה חטא שעשה במשך השנה האחרונה
הוא מבקש כפרה. השיב נאמן :״על חטא
שהייתי נאמן מדי למוסינזון ופחות מדי
נאמן למחזה הישראלי המקורי כאשר
ראה מזכיר כפר האמנים עין־הוד איצ׳ח
ממבויט את ידידו זאב יוסקוכיץ, מיד
אחרי שזה האחרון צירף את שמו לרשימת
הבלתי־מפלגתיים של מפא״י, שתבעו בחירות
אזוריות, נד לו ממבוש בראשו :״יוס־קוביץ,
יוסקוביץ, לאן הגעת?! תראה עם
מי אתה נמצא ברשימה אחת — עם שלושה
אורטופדים!״

ידידה על ט״ פ ר קו רדר

טניסאי קופד

טניסאי אנדרסון
מלכת יופי לולנטינו

קרמר הם הטניסאים הטובים בעולם. כי כל
מי שמצטרף ללהקה׳ חייב היה קודם הצטרפותו
ללהקה המקצוענית׳ להימנות בין
שלושת הטניסאים החובבים הטובים בעולם.
אלוף כגיל .15ג׳ון אלברט (״ג׳ק הגדול״)
קרמר 38 יליד לאס ואגאס שבאר־צות־הברית,
היה שם דבר בעולם הטניס ב־משך
אחת־עשרה השנים שבין 1936ל־.1947
הוא זכה כמעט בכל תואר שטניסאי יכול
היה לרכוש בעולם, החל מאלוף ילדי ארצות־הברית
בגיל 15 וכלה באלוף ארצות־הברית
בשנים 1946־ , 1947 ואלוף העולם במשחקי
וימבלדון ליחידים וזוגות (,עם טראברט) ב־
.1947
מיד אחרי שזכה באליפות העולם הרכיב
קרמר, בתמיכתה הכספית של חברת ייצור
הצמיגים דונלופ, המייצרת גם כדורי טניס
ומחבטים, קבוצת מקצוענים שהיתר, מורכבת
מארבעת הגדולים בטניסאי העולם. במשך
השנים גדלה להקתו של קרמר. בכל שנה
הצטרף אליה כוכב חדש׳ שזה־עתה זכה ב־פירסום
עולמי.
כיום כוללת להקתו של קרמר, מלבדו,
עוד תשעה טניסאים, בתוכם שמות כמו
פרנק סדג׳מן האוסטרלי, אלוף העולם ב־
, 1952 ולואיס אלן הוד האוסטרלי, אל-ף
העולם ב־ .1956 השחקנים עובדים על בסיס
של משכורת שנתית, מסכום של 25 אלף
דולר לפחות מפורסמים שבהם, עד 60 אלף
דולר לשנה לטניסאי כהוד. אולם כדי להגביר
את המתח במשחקים ביניהם, הם מתחרים
ביניהם בכל משחק על פרסים נוספים,
בסכום שבין 15 אלף דולר ל־ 30 אלף.
ארבעה עם רקטה מם .1 .לישראל
יגיעו רק ארבעה מכוכביו של קרמר, בתוכם
הטניסאי הנחשב לרקטד, מספר 1של הקבוצה
— אשלי קופר. הארבעה הם:
• אשלי קופר, בן ,23 יליד מלבורן
שבאוסטרליה, נשוי למלכת היופי של אוסטרליה
לשנת . 1958 קופר, הנחשב ל״ולנטינו
של הטניסאים״ ,הוא בן לזוג מורים העוסק
בטנים מילדות, כרוב ילדי אוסטרליה, אולם
לא הצטיין במיוחד עד הגיעו לגיל .19 תוך
שנתיים עלה בבת־אחת, זכה בשנת 1958
באליפות אוסטרליה, ארצות־הברית, והעולם
במשחקי וימבלדון.
• מלקודם אנדרסון, בן ,24 יליד
אוסטרליה, שהחזיק במחבט הטניס החל מגיל
שמונה. לפני שנתיים זכה במפתיע כאליפות
ארצות־הברית, כשאיש עדיין לא ידע
את שמו. אנדרסון מכונה כביש־מזל. לפני
כשנה היה מועמד לתואר טניסאי מספר 1
במשחקי וימבלדון, אולם נקע את רגלו
ונאלץ לפרוש.
• מרוץ רה, יליד אוסטרליה בן ,29
אלוף אוסטרליה וצרפת, בעל משחק רשת
יוצא מגדר הרגיל, נחשב כרקטה השלישית
בעולם הטניסאים המקצוענים אחרי קופר ו־אנדרסון.

פנצ׳ו סגורה, בן ,38 יליד אקת־דור.
סגורה היה בנו של שומר מגרש טניס,
שהיה אוסף כדורים וחוזה שנים במשחקים.
הוא התפרסם בין־לילה, נשלח לארצות־הב־רית,
שם דורג פעמיים במקום השלישי.
סגורה הוא להטוטן המצטיין במשחק הכובש
את לב הקהל.
העולם הזה 1150
אנשים ריקוד חסיד סביב דוי׳בית
דו־קרב פרטי מיוחד ערכו ביניהם שני
ח״כים, דרך רמקולי אספות הבחירות שלהם.
אחרי שח״כ מפא״י יוסף אלמוגי ניסה
לשכנע את קהל שומעיו כי הארץ שופעת
כל טוב, וכי כיום רצים עשרה רוכלים אחרי
כל אשד, בשוק, לא נשאר ח״ב חרות
שמשון יוניצ׳מן חייב .״הארץ היא ארץ
זבת חלב ודבש,״ הודה ,״אולם אין לאנשים
כסף לקנות אותם כאשר נשאל באספת
בחירות מה דעתו על אבא אבן, השיב
ח״כ חרות אריה בן־אליעזר :״איזה מין
מפא״יניק הוא אבא אבן׳ שעוד לא התרגל
ללבוש חולצה בלי עניבה אמצעי מקורי
להפרעה באספת־בחירות גילו חסידי המפלגות
הדתיות בכפר אתא. כאשר במוצאי
ראש־השנה עמדה להיערך שם תחת
כיפת השמים אספת בחירות מטעם אחדות-
העבודה, הופיעו קבוצות חסידים בתלבושת־קרב
כוללת שטריימלך, הקיפו את ח״כ אח־דות־ד,עבודה
רות הקטין, החלו לרקוד
מסביבה בהתלהבות ריקודים חסידיים תוך
שירה קולנית. רק בעזרת הרב המקומי נערכה
פשרה בין הצדדים. החסידים שיחררו
את הח״כית ואילו האסיפה נערכה באולם
סגור בעל־פה הצביע דן בן־אמוץ
כשעבר בין המבקרים של העתונים השונים,
הודיע להם :״אתמול כתבו עלי ביקורת
טובה בעל המשמר. אם לא תכתוב עלי ביקורת
עוד יותר טובה׳ אצטרך להצביע מ׳״
גם בחופשה אין איש הכלכלה DD
דוכינר יכול לשכוח מונחים כלכליים. השבוע
שיגר לאחד מידידיו בארץ גלוית ברכה
מספרד, שהיתר, מקושטת בתמונתה של
סניוריטה ספרדיה יפר,פיה. כתב דובינר :
״ניסיתי להשיג רשיון־יצוא לדגם חי, אבל
לא הצלחתי. תצטרך להסתפק בתמונה
שגריר איטליה בישראל, הרוזן ג׳וכאגי
רכדיל, מרקיז דה סאן מארטינו, נחת לאחרונה
בהליקופטר על פסגת מצדה, התפעל
מהנוף במקום והצהיר :״אני הרומאי
הראשון על פסגת המצדה, מאז כבשנו את
המקום מידיכם לפני אלפיים שנה.״

עם 3אורטופדי ם בר שימ ה
בשבתו מבוסם כרגיל בפינתו בקפה
ניגש אל המשורר נתן אלתרמן אחד מידידיו,
הצביע על הכום שלפניו ושאל :
״מד, יהיה הסוף, אלתרמן!?״ השיב המשורר
:״עוד חזון למועד!״ כשתמהו ידידיו על
התשובה שלא במקום, הסביר אלתרמן :
״עוד חזון לאיש המועד מנהל הסמינר
למורות וגננות על־שם לוינסקי בתל־אביב,
אוריאל עקכיא, נראה באחד הימים
כשהוא מנסה לחפש שרברב לתיקון
בביתו. כאשר פגש אותו ידיד ותמה :״הרי
אשתך חיברה ספר עשה זאת ב מו ידיך ואתה
נזקק לשרברב?!״ השיב עקביא גבה־הקומה
:״אשתי כתבה את הספר כדי שיהיה
מה לשלם לשרברב כתב הארץ מרנ
סי ת,

דכי ארציאלי טייל באחד ודמים ברחוב
דיזנגוף עם הצייר מאנה כ״ץ, אחרי שכמה
ימים קודם לכן עזר לו ארציאלי לגלות
בחנות תל־אביבית תמונה שנגנבה ממנו.
כ״ץ הישיש וכסוף־השער לבש אותה שעה
חולצת־צמר עם משבצות כחולות וירוקות.
תוך כדי שיחה ציין ארציאלי שהחולצה אותה
לובש כ״ץ דוזקא מוצאת חן בעיניו.
כ״ץ לא היסס, ניגש לאחד מחדרי המדרגות
במקום, הוריד את החולצה ונתן אותה
לארציאלי. הוא עצמו לבש חולצה אחרת
שהיתה במזוזדה שנשא עמו לשלמה
ברטונוב, בנו של השחקן הישיש יהושע
כרטונוכ, נולדה בת ששמה בישראל•.
ניבי. לאלה שתמהו על השם המקורי, הוסבר
פירוש השם: ראשי התיבות של נכדת
יהושע ברטונוב יהיה בתום הצגת הבכורה
של החייל טנקה בתיאטרון אהל,
הוזמנו המבקרים שנוכחו באולם לעלות למסיבה
קטנה שנערכה על הבמה. כאשר עלה
העתונאי נתן דונביץ׳ על הבמה, הפטיר:
״אני הולך למלא עכשיו את התפקיד של
קברן א הזמרת חנה אחרוני
הגיעה לאחרונה אל דפי לייף, השבועון המפורסם
ביותר בעולם. היא אמנם לא הופיעה
בחלק המערכתי של השבועון, כי אם
במדור המודעות, אך היה במודעה זו משום
הכרה במעמדה כזמרת בעלת רמה בינלאומית•
כתבה חברת אמי, המייצרת תיבות נגינה
אוטומטיות :״כמו יופיה כן גם קולה
של הזמרת הבינלאומית חנה אד,רוני —
יהלום רב־הוד נוצצת ומבריקה בעת שהיא
שרה על החום הטרופי, מהולה בגודני
המדבר שעה שהיא שרה על המזרח התיכון
שבו נולדה. הפטיפון האוטומטי של
אמי מאפשר לך להאזין לאמנות נפלאה זו״
שחקן תיאטרון סדן של יגאל מוסינ־זון,
הלל נאמן, נשאל ערב יום כיפור על

פרסום ספרו האוטוביוגרפי יביא לאיש
השרירים רפאל הלפרין לא רק פירסומת
כי אם גם משבר אישי חמור. בשיחה עם
ידיד גילה הלפרין השבוע כי עקב החלטתו
לכתוב בגילוי־לב מוחלט גם על חייו המשפחתיים,
בניגוד לרצון אשתו, עומד הזוג
להתגרש. להלפרין בן ה־ ,36 חמישה ילדים
מאשתו עמוס מוקדי, שחקן
הסרט !עמוד האש, ובנה של הגברת מרגוט
קלאוזנר ברנדשטטר, מנהלת אולפני ההסרטה
בישראל, חזר השבוע לארץ, אחרי שבילה
כחצי שנה בחוץ־לארץ. בין הדברים
שמוקדי, העוסק גם בציור, הביא עמו: ירושה
בסכום עצום בלירות שטרלינג, שהורישה
לו סבתו, ואשד, צעירה אותה נשא
באנגליה חתונה עשירה צפויה גם, בינתיים
רק לפי שמועה, לשחקנית דינה
דורון. אנשים שהגיעו מארצות־הברית, שם
שוהה כיום דינה, מספרים כי היא עומדת
להינשא למיליונר יהודי צעיר ממשפחת גו־גנהיים.
אמה של דינה טוענת כי הסיפורים,
שהגיעו גם אליה, הם חסרי־יסוד. אם אמנם
יתאמתו, יהיה בעלה של דינה נכדם של זוג
המיליונרים ממשפחת גוגנהיים שטבעו באנית
הפאר טיטאניק, ושדמותם הונצחה גם בסרט
הלילה שיזכר לעד, המתאר את טביעתה של
האניה כשההצלחה מאירה פנים, היא
עושה זאת בסיטונות. אל שורת השחקניות
הישראליות ההופכות לאחרונה לכוכבות הו־ליבודיות
נוספה גם שחקנית הבימה אילנה
קופד. אילנה, שהיתר, מועמדת לתפקיד הראשי
לסרט רות המואביה, יחד עם עוד 20
מועמדות אחרות, כולן שחקניות וכוכבות
ידועות שם בהוליבוד, זכתה בתפקיד ברוב
דעות גדול של יצרני הסרט. למטרה זו היא
תחליף את שמה לאילנה עדן לא כל
כך מאושרת היתד, שחקנית התיא טרון הקאמרי
הבלונדית ה,יפר,פיה גילה אלמגור.
גילה, שסברה לתומה כי ימי המשיח הגיעו,
איכסנה בדירתה גם כלב וגם זוג תוכים.
אחרי שנעדרה מהבית, הופתעה לראות יום
אחד כי כלבה הפיל את כלוב התוכים, הוציא
אותם החוצה והשליך אותם לרחוב, מתים
שחקן צעיר אחר של ה תיא טרון הקא מרי,
עודד תאומי, עסק בעניינים יותר
משעשעים. אחרי שידידתה של אחת משכנותיו
הטרידה אותו תכופות בקראה לשכנה
בקולי קולות׳ הקליט עודד את קולה של
החברה על גבי טייפרקורדר, השמיע את
הסרט בהזדמנויות שונות, נהנה לראות את
שכנתו יוצאת למרפסת ומחפשת את ידידתה
לשוא עוד שחקן צעיר המופיע בחדשות
הוא אריק אינשטין, לשעבר כוכב
להקת הנח״ל ותיאטרון סמבטיון. אריק, המתכונן
להופיע בתכנית פזמונים במועדון
התיאטרון, מעריץ מאוד את הזמר הצרפתי
איב מונטאן, טוען כי זמרתו של זה עושר,
לו דברים כמו לבחורה. סיפר אינשטין על
סדר יומו :״אני קם בצהרים, שם תקליט
של איב. מצחצח את השיניים — שם תקליט
של איב. שותה קפה — שם תקליט של
איב.״

פסוסי השבוע
• ח״כ יגאל אלץ, באסיפת בחירות :״מסופקני אם שמעון פרם, שהוא
פקיד מוכשר המצטיין במסחר בנשק, הוא בר־סמכא בשאלות מדיניות. איש צעיר זה
מצא לו תמיד ג׳ובים במלחמת השחרור, ואף פעם לא ראיתיו לא בחפירות ולא
בשדות־הקרב.״
• פרופסור יגאל ידיך, על משה שמיר, שהתרעם על השתתפותו של ידין
במאבק למען בחירות אזוריות, וטען שמוטב שידין יצא בקריאה לאנשי המדע
להעתיק את מושבם לנגב• ולספר :״ידידי שמיר, אין אני נוהג להטיף לאחרים מה
שאיני מגשים בעצמי. אילו חייתי בנגב, הייתי מטיף לכך. אולם ביושבי בירושלים
(ואפילו שהיא יותר ספר מאפקה — שם גר שמיר) ,איני מרשה לעצמי להטיף
לאחרים שילכו לנגב.״
• שר המשפטים פנחס רוזן :״אינני נפגע מזה שמפא״י מאשימה את
המפלגה הפרוגרסיבית שהיא מפלגה הגונה.״
• פרופסור בנימין אקצין :״בכל מפלגה יש מטבח. לא תמיד מהודה
המטבח מראה אסתיטי, ולפעמים אף מעלה הוא ריחות גרועים. אף־על־פי־כן המטבח
הוא חלק חיוני של הדירה, חיוני יותר מאשר טרקלין, ואי־אפשר בלעדיו.״
• חיים בן־מנחס, מנהל משרד־הדואר, בתשובה לתלונות בדבר ניפוח חשבונות
הטלפון :״אם לא נמצא כל דופי במערכת הציוד, על המינוי לתת אמון י
במשרד הדואר ולחפש בסביבתו את הסיבה לריבוי השיחות.״

היי i r r m A

התנערות

ככל אשה מתקדמת גם את פונה אל החדיש. לא רק
בתלבושת ובתסרוקת אלא גם בנהול משק הבית.

ף תל־אכיב, ניער משה ז׳ק את כיסיו
Jכמיצוות ת שליך, איבד מצית־זהב יקר.

החי

היום אין מטבח מודרני בלי שמן ״עץ הזית״ אקסטרה
היחידי המזוקק בתהליך האמריקני החדיש c. D.לכן שמן ״עץ הזית״ אקסטרה הנו מזוקק יותר, טעים יותר,
בריא יותר.

אמן /סלה!
ף תל״אביב, הסתכסכו יעקב כ״ץ
Jואלעזר כהן על מקום־עמידה בשעת
ברכת הנהנים של ראש־השנה, שברו ספסל
בתיגרתם, נלקחו לבית־חולים

הנסיון יוכיח לך שאין כמוהו לסלטים, לטגון, לבשול
ולאפיה.

דרך גבר
• * צהלה, הודיעו רחל ומשה גבר על
להולדת הבת, אחות לליאורה.

היס האכזר
אוקיינוס האטלנטי, התנגשה ה־ל
צוללת האטומית האמריקאית דרקון
עם לוזיתן, חובלה באחד ממנועיה בעוד ה־לוזיתן
נמלט בריא ושלם.
הים

הנרשת ונס ירשת£־
^ חיפה, אספו נציגי מפלגת העבודה
Jהערבית הישראלית, הקשורה באחדות־העבודה,
חתימות על פטיציה להחזרת הפליטים
הערביים לישראל, הגישו אותן בהמלצות
על רשימתם לוועדת הבחירות של
העירייה.

הסוס שור בדישו!
ף• כל הארץ, התבקשו חברי וועדות
Jהקלפי לשמור ביום הבחירות על נימוס,
לא להתרשל בהופעתם החיצונית ולא לאכול
בפני הבוחר.

הצגת פרידה
ן* תל־אכיב, תוך כדי הריסת אולם קול־
^ נ ע בי ת העם, נגנבה מתא המכונות מכו־נת־הסרטה
בשווי 7000ל״י.

תענוג על־-נאי
נצרת, הורשע צעיר בן 25 בעשיית
Jמעשר-,מגונה באשה בת ,53 נידון לשבועיים
מאסר על־תנאי.

תזכורת:

סכנה, מתח גבוה!

\זו.ב\־ \זרא ש\\ ש אגי צריך לוגשגגז
וגז

לגז ר א

3ו\ >3ג

״בוגגוג

קהיר, מצריים, נאלצו מוכרי־דגים ל־ל
השתמש בסכינים בעלי קתות מעץ, לאחר
שחמישה מהם התחשמלו בנסיון לנתח צלופח
חשמלי.

.בזזי רגגגיי.

נם בנאפולי

מאורע בענף ה טני ס
אלופי הטניס הבינלאומי :
• מרווין רוז
• אשלי קופר
• מלל,ולס אנדרסון
• פרנצ׳סקו סגורה
תחרויות בינארציות בטניס
יוון—ישראל—תורכיה
18־ 17־ 16 באוקטובר, בשעה 2.00 אחה״צ
באיצטדיון הטניס ברמת־גן, על־יד מועדון הכדורת.
כרטיסים :״לאן״ ,פסג׳ דיזנגוף ; 101
״כרטיס״ ,אלנבי — 31 ובכל משרד למכירת כרטיסים.

22 באוקטובר
כשעה
2.00

אחה״צ כאיצטדיון הטניס
ברמת־גן
על־יד מגרש הכדורת.

*• נאפולי, איטליה, חננה המשטרה לכבוד
w n jשל פרנסואה הקדוש, פטרון החיות,
20 כלבים משוטטים שעמדו להיות מומתים
בתאי־גזים, שלחה אותם לחפשי.

אילו חייתי רוטשילד
ך פאריס, צרפת, נמצאה גוויתו של קלו־
Jשאר שמת מרעב ואפיסת־כוחות ביער
בולון, כשהוא נושא בכיסיו תעודת־זהות על
שם ז׳וליין רוטשילד.

מסך הברזל
ך ירמת״גן, התקינה התאחדות הכדורגל
!— איצטדיוו קונצרטינה כפולה, הידועה
כגדר רוסית, כדי למנוע בעד מסתננים לחדור
למגרש.
העולם הזה 50ו ו

אמנות
ציור

תיאטרון

גבר צעיר בעל רעמתשערות סבוכה
ומצח נוטה להקריח, נע השבוע בגלריה לציור
על שם צ׳מרינסקי בתל־אביב. הוא
הירבה לדבר.למבקרי תערוכת־היחיד שלו
סיפר על נסיעתו הקרובה לאיטליה. לכל
מבקר הסביר. את כוונתו האמנותית, נראה
מרוצה מעצמו. כי דויד שריר 21 שזכה
השבוע לגל אוהד של תשבחות, השיג את
התואר הנכסף של הצעיר הישראלי בעל
העתיד הגדול ׳ ,בשטח הציור
לא היתד, זו תערוכת הציור הראשונה של
הצבר התל־אביבי. לפני שנה וחצי הציג
באותה גלריה את תער־כת־היחיד הראשונה
שלו, הקדיש אותה לחרקים.
חטא למוסיקה. שריר־ נאלץ להבין דברים
רבים עם התפתחותו. כילד חובב אומנות
גילה נטיה גם׳למוסיקה, י אירגן מקהלות
רבות של חובבים. מוריו נבאו לו עתיד מזהיר
בשטח זה. רק בשנים מאוחרות הבין
בי לא יוכל להתמסר לשתי האמנויות. הוא
בציור.״כשאני ניגש עכשיו לפעמים בחר לנגן על הפסנתר,״ התוודה השבוע ,״אני
מרגיש כי אני עושה חטא למוסיקה.״
את עיקר גיבושו האמנותי קיבל שריר
בתקופת שירותו בצה״ל. הוא גילה לפתע
עולם חדש, שלא ידע עליו בימיו הטובים,
כשישב תחת סינור המטבח של האם. מיד
עם סיום תקופת הסילונות שלו, שלחה אותו

החייל טנקה (אתל) — אחת מאותן הצגות
שהפכו את.אחל לשם־דבר ולשום דבר.

הציור -האירוט

ב די השמצות

מאחזרי הקלעים

קרבן הברו־רות

הבחירות המתקרבות הן שגרמו למכשלה
בלתי־צפויה לתיאטרון. וז|7אמרי, שסיכוייו
להשלים את בניינו החדש לתאריך
שנקבע מראש, ה־ 1באפריל ,1960 הולכים
ונעשים קלושים מיום ליום: התיאטרון נאלץ
להפסיק .׳את העבודה בבניין החדש, משום
שלא קיבל את ההקצבה המובטחת, בסך
רבע מיליון ל״י, מעירית תל־אביב, אף כי
התיאטרון עצמו דאג לכך שהעיריה תקבל
למטרה זו הלוואה בסכום זה מבנק הלואה
וחיסכון. הוא לא קיבל את ההקצבה, משים
שועדת הכספים של העיריה לא כונסה על־מנת
לאשרה. וזעדת הכספים לא כונסה,
משום שראש העירית היוצא, חיים לבנון,
חושש ששניים מאנשי הקואליציה הנוכחית
בעיריה, ששמותיהם לא נכללו הפעם ברשימת
ר,צ״כ לעיריה במקומות ריאליים, יפגינו
את מחאתם על־ידי הצבעה נגדו שני
שמות חדשים בהחלט בעולם התיאטרון
הישראלי עתידים להופיע בתוכניה של הצגת
ביקור הגברת הזקנה בהביטה: נסים בן־
שמעון ובנימין צמח (שאין כל זהות בינו

» z׳n r 11

תשבץ

צייר שריר ו״תור הזהב״
מלחמה בין סלדה ו שמיים .

הכשרת־הצופים להדריך י בצריפי תנועתו ב־תל־אביב.
דויד ניצל את ההזדמנות, הקדיש
את׳ כ ל זמנו הפנוי לציור. אז נולדו ראשוני
החרקים של מכחולו.
אולם הוא ידע כי החרקים הראשונים
חייבים להוליד משהו גדול יותר. הצייר בעל
הגוף הרחב .,המוכר כבעל ׳יכולת לבקר את
עצמו, לא נסחף בשכרון ההצלחה של התערוכה
הראשונה. הוא עזב את החרקים
לנפשם, הפסיק אף להדריך את הצופים הצעירים.
במקום זה התמסר לציור דמויות
של אבירים.
מלחמה כמלחמה. היתד, זו השפעה
משנית של שירותו הצבאי .״גם האבירים
וגם החיילים המודרניים נלחמים בטחנות
רוח,״ הסביר שריר ,״בהבדל אחד: לעומת
המדים האחידים של החייל המודרני, היו
האבירים לבושים בשלל צבעים מרהיבי־עין.״
שריר, הלבוש תמיד בחולצה שחורה ושונא
את חיי הבוהמה, החליט ללחום במלחמה.
מיטב ציוריו הם על נושאים אלו. לכל אדם
שביקר בתערוכתו בגלרית צ׳מרינסקי, הסביר
שריר בסבלנות :״יש כאן תמונה אחת, שאני
קורא לה: שואה. זוהי שואה שבאה
מידי האדם, איזו התפוצצות אטומית. זוהי
גם התמונה שמסכמת את התערוכה.״

איזה מין מין iבתוך מטר הביקורות

האוהדות וההצלחה המסחרית /V
לא שכח הצייר הצעיר גם את הטענות הרבות
שהושמעו נגדו. סיפר הצייר המרצין, בעומדו
ליד תמונתו תור־הזהב, התמונה המציאותית
היחידה שלו, שצייר ברחוב החשמונאים פינת
דרך־פתח־תקוה בתל־אביב :״מבקרת אמנותית
אחת באה לביתי, אמרה שציורי מלאי מיניות,״
גילה בטון נבוך ,״יתכן. אני בכל
אופן לא מרגיש בכך כשאני מצייר.״
העולם. הזח 1150

לבין בני׳מין צמח, אשר היה מנהל בית-
הספר הדרמתי של ה בי מ ה׳ לפני שנים אחדות)
.השניים, פועל בניין וסבל, נשכרו על-
ידי התיאטרון ׳על־מנתי לשאת על הבמה, לעיני
הצופים, את האפיריון בו משתמשת הגברת
הזקנה (אלישבע מיכאלי) כאמצעי תחבורה.
פועלי הבמה הקבועים של הבימה
לא הסכימו להופיע על הבמה בתפקידים
אלה קיצוצים תקציביים מרחיקי
לכת נערכו השבוע בתיאטרון אהל, לאחר
שהתברר מהר מאד כי אין לצפות לישועה
כספית מהצגת החייל מנקה הצגה
דדתיאטרונית תיערך בעוד חודשים אחדים,
אם תתגשם תוכניתו של מנהל הבימה
ארי הרצברג להעלות על במה אחת את
חנה רובינא ואהרן מסקין עם שחקני הקאמרי
יוסף ידין ועודד תאומי. הארבעה ישתתפו,
לפי התוכנית, בהצגת מחזהו האחרון
והארוך־מאד של יוג׳ין או׳ניל, מסע היום
ה א רון אל ת־ן הלילה, שיתורגם לעברית
בידי יעקב אורלנד כפני שואה מיוחדת
במינה עמדה השבוע להקת בצל ירוק,
כאשר ערכה חזרה כללית ראשונה על תוכניתה
החדשה ו שלוש נקודות, בבימויו
של אורי זוהר. בחזרה זו התברר, מש־הוצגו
לראשונה כל חלקי התוכנית בזה אחר
זה, כי התוכנית קצרה הרבה מן המינימום
ההכרחי. מחבריה, דן בן־אמוץ וחיים חפר,
הוזעקו מיד להוסיף לשלוש הנקודות עוד
נקודה רביעית התוכנית החדשה
של סמב טיון סובלת מחסרון הפוך מזה של
בצל ירוק: היא ארוכה מדי. משום כך, עורך
סמב טיון השבוע חזרה כללית בת ארבע
שעות לעיני מספר מצומצם של מוזמנים,
שיציעו בסופה קיצוצים כדי מחצית
טיירון גאתרי, במאי הסוחר מוונציה,
ישוב לישראל בעוד כחודשיים כדי להפיק את
הסרט הדיבוק, בהשתתפות רוב שחקני הבימה.

a & iu nומה

מאוזן .1 :אבי
אהרון .5 :מדבר:
.9שר החוץ הבריטי
. 13 :יהיר:
. 15 מילת צער;
.16 סרדיניה.17 :
משקה אלכוהולי ;
.18 עץ צעיר; .20
יסוד כימי; .21
מתון; .22 גבוה
מטנוך; .23 הג בול
המערבי; .25
אוגטרמן; . 26 שו־שנה;
.28 קבוץ
בחבל מנשה ; .30
מצביא גרמני במלחמת
העולם השניה;
.33 אלפית
הק״ג; .34 דורון;
.35 האות החמי שית;
.36.מזל
חודש ניסן.38 :
ההיפך מאין; .40 גשם;
של רות ; .43 מפלגה ; .44 חוה, בלי
ראשית; .46 מספר ח״כי ועדת הכספים;
.48 מחצית הידד; .49 ססיל
רות; .53 בהמת עבודה; .54 מדינאי
צרפתי.
מאונך .2 :אדון ; .3מדינאי אמרי קאי׳
בעל פרם נובל לשלום .4 :אר בעים
ושתים ; .5חצי נושא ; .6תב לין;
.7ניתן לאבות במדבר; .8
חופשה; .10 סוכנות ידיעות; .11

115 0

מפקד פקוד הדרום; . 18 לא; . 19
ניתן לתזוזה; .22 קרקע; .24 עיר
בספרד, ידועה ביינותיה; .27 רוב,
ללא סוף; .29 שיר, ללא ראשית;
.31 יצירתו של פיארברג ; .32 סופר ;
.34 הספר השני בתורה; .37 מטבע
ישראלית ; .39 מחבר כי עירום עתה ;
.42 עט, גוף שלישי, יחיד; .45 טובה;.
.47 נכרי; .49 התבור; .50 חצי שו טה;
.51 פרקי דניאל; .52 נע.

פקידים !
הרשמו

תלמידים !
סטודנטים :
עוד היום לקודם ל״

קצר־נות
עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיב, רחוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

מזה צמוקים הצרפתים
4H L

ב ע רי כ ת

לי לי

ג לי לי

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבי!
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה סדי
שבוע בפרס של פשר לירות. הזוכים השבוע:
שלום בן־פורדו, ירושלים; אורי שיקה, זזיפה.

שולה הלכה לקולנוע עם הבחור החדש, אותו הכירה
ת ק רי ת ג בו ל
לפני יומיים בלבו. הסרט התחיל, וגם הבחור התחיל.
עד ששולה לא יכלה לסבול יותר, ושאלה אותו. :איפה הדרכון שלך?״ .הדרכון?״
תמה הבחור ,״בשביל מה לי דרכון?״ השיבה שולה במתיקות :״כי אתה כבר
עברת מזמן את הגבול.״

״כווה פנונזיגז צריך לונזר רך
טורא 2־ \2tudנום 8וזיך הן ןבו\?!״
סמל

ט עז ח ,־

לקולם צודקת

עבירות נגד חוק פשיטת־דגל.
אורי שיקה, חיפה
(למרחב)
חוק בגד וריגול.
יצא לסיבוב בערי השד( .חרות)
דוד נחמן, תל־אביב
׳קחנו האופל.
כשהוא מתפרץ בקריאה :״בגץ ל־שרטון!״
(דבר) אלי מן, באר־שבע
זה החבוי מתחת לפני המים, בין
שתי גדות הירדן?
מעוניינת להכיר קבר צעיר.
(ידיעות אחרונות)
שמואל כהן, נתניה
מתה להתחתן.

.״וחמ שי ד
מעשה בתלמיד מגנות
שכתבו לו כעשר כנות.
בהיותו איש אדיב
לכולן הוא השיב -
אף אבוי, הוא החליר השמות.
כרמל, גדרה

הער1ת=שול״ס
כל פעם שאני שומעת מישהו מדבר
על הפחתת הלירה

נעשה לידע .

גזבר עירית אילת לשעבר הסביר כי
במשרדי העיריה היה נהוג שאם פקיד
נעדר מעבודתו, יכול אחר לחתום

עצות סובו ת מאד לנערות מ סכנו ת
ידעתי שקל לתת עצות לנשמות אומללות, אבל לא שיערתי בנפשי שזה כל־כך
קל. מאות קוראים שלחו את עצותיהם לשלוש המסכנות — חגית א ,.מינה החיפאית
והמתמהמהת. כמה מן העצות היו מאד לעניין, אבל העמוד הזה היה מתכסה כולו
בצבע אדום, אילו הייתי מדפיסה אותן. אני עצמי קראתי אותן רק מפני שהייתי
מוכרחה. התפקיד, אתם מבינים. הנה מה שעבר צנזורה:
חניתא — :את נערה נבונה. אר
וגם למצוא מאהב? (נעמה לויט, ת״א)
טשום טה איז לר הצלחה אצל נברים.
i fמה עושים לאדם שקר לו? מלביאינך
מבינה מה היא הסיבה הגורמת
שים אותו. התלבשי את על בעלך, ותראי
לגברים להתרחק מטר. את חוששת שהם
רודפים רק אחרי תענוגות ופלירט קל,
איך שתיכף ייחם לו( .ד. עשהאל, חולון)
וטאחר שאת רצינית, הם מוותרים עליד.
i fבהחלט, קחי לך מאהב. אבל
נכונה.
ifהיי פחות נבונה ויותר
למען השם, אל תעשי שוב אותה טעות.
(שלום בן־פורדו, מזכרת משה,
רחוב מדדי אותו במד־חום לפני שתתחילי אתו.
גריזים, בית שוב, ירושלים, הזוכה ב
והאם כדאי להתגרש? זה, יקירתי׳ תלוי
פרס חמש ל״י)
במצבו הכספי של בעלך( .א. דומקה, חיפה) השכל עושה
שלא מה דבר,
i fאין
i fהמאהבים הם מ, סד עתיק־יומין
יעשה הזמן( .פנינה דורון, רמת־גן)
שכבר הוכיח את יעילותו כדלק לחימום
i fשמעי מה שדודה שטותי אומרת
בעלים קרים אבל, אין צורך לשחק
לך: הגברים תמיד מתרחקים. אצל אחדות,
באש בשביל לחמם את בעלך( .שמואל
זה אחרי המעשה. אצלך זה לפני הפרוינד,
זזל־אביב)
מעשה. ובשני המקרים זה כואב. כך שזה
i fאמרו רבותינו: טובים השניים מן
לא משנה( .דויד כהן, ראשון־לציון)
האחד! אחזי בזה וגם מזה אל תניחי
i fכן, חביבתי, כאלה הם החיים.
את ידיך( .שמואל אלברט, תל־אביב)
הנוער של ימינו יוצא לבילוי, כשבפיו
הנערההטתטהטהת — :את
סיסמת״הלילה :״אשת ליל מי ימצא?״
יודעת שאת פוגעת בשלום וויי-הטשפחה
של טכרר. את יודעת נם, כי הוא לא
(אליהו ברגר, חיפה)
ייפרד טאשתו ולא יישאר לאשה. אד יש
טינההחיפאית — :את חטת־לו
עלייד ״השפעה היפנוטית״ כדבריד,
טזנ ואילו בעלר קר ואדיש? ,דברייך, את
ואינד טסונלת לסרב לו ואת טטלאה את
שובלת טחוסר-סיפוק הגורם לד, לדבריד,
בל משאלותיו. אר את עצטד יודעת כי

למצב של טתח־עצבים שקשה לעטור
עליר לשים קץ לפרשה וו.
שאלתד היא אם עלייד להתגרש טבעלד
i fלפני ההיפנוזה הקרובה, את אואו
להתנחם בחברת טאהב.
מרת לו בקול מתקתק.. :מד, שמפליא
i fמצב של מתח עצבים שקשה לעאותי,
יקירי, איך זה לא נמאסה אשתך על
מוד בו? אז שבי! (אורי שיקה, רחוב
בעלי כל השנים האלה?״ (ד.מ״ רחובות)
מיכאל ,36 חיפה, הזוכה בפרס 5ל׳־י)
i fהיפנוזה צורך פוזה, מה? (אליהו
i fבקיצור: לכפור ולחום את כבר
ברגר, חיפה)
מחוסנת. מה שאת צריכה עכשיו זה
i fסתם היפנוטנט. עזבי אותו מהר.
אחד למזג־אויר נאה( .רפאל כהן, י־ם)
(משה סיעדיז, פתח־תקוה)
i fאת, חביבתי, לא קראת את ספרי־
i fאת נותנת לו הכל — אפילו כוס
הכיס האחרונים. להתגרש מבעלך או
למצוא מאהב? למה ללכת לקיצוניות
תה אחרי זה? או שזה הוא כבר מקבל
כזו? וכי אי־אפשר לשמיר על הבעל
מאשתו, הנבל? (סרים שסנווב, תל־אביב)

מזח צוחקים בהולנד
גמר חתימהלאטו בה.

פעם
נהגו מהגרים רוסיים שהתרכזו
בפאריס לקרוא לעצמם קוסמו ־
פוליטים...

...עי ר א קי ם הבורחים עתה
לו*ן ךמ יכולים לקרוא לעצמם
קסמופליטים .

ריקוד חדש כובש את ישראל: אחרי

ה צ׳ א ד

מכתבים לשטותי

m׳ * to

צ׳אד

ס. גומפלפי ש דל
ל מנו חו תאלפיס מתושבי העיר ליוו אמש
את ס. גומפלפיש ז״ל בדרכו ה אחרונה,
וחלקו כבוד לאחד מחלוצי
אגודת משקמי ההריסות במדינה.
מסע ההלוויה התעכב ליד בית־הכנסת
הגדול, שס הספיד אותו ה רב
הראשי .״רבי סנדר גומפלפיש
זכרונו לברכה,״ אמר כבוד הרב
הראשי ,״הנחיל לנו מסגולותיו,
המאירות את דרכנו כנר תמיד.
במקהלות רבבות עמך ישראל ידעו
ללכת לאור נר זה בבוא יום הדין,
כאנמר תינתן לו ההזדמנות למחות
את משטר חילול־הקודש השורר
בארצנו הקדושה.״
בנו של המנוח אמר קדיש.
מסע ההלוויה נעצר לאחר מכן
ליד המרכז לתרבות הגוף של ה הסתדרות,
שם השמיע דברי הספד
נרגשים חבר הועד הפועל .״גוף
ציבורי נקטל ואיננו,״ פתח ואמר.
״סניה גומפלפיש, חבר סניה גומ 3־
לפיש, האמנם עזבת את המרכז
לתרבות הגוף כגוף ללא נשמה?
ימי יצירת יש מאין, ימי הקבוצה?
אנו, המוני העס בציון, נשבעים
אמונים לדרכך. נזכור תמיד כי
היית מעמודי התווך של תנועת
הפועלים בארץ, וכי עבדת בסג׳רה
יחד עם חברנו היקר. לא נשכת
לעולם כי את שמך אתה, סניה,
כתבת ב״א״ .כך: ס־נ־י־א !״
מקהלת ״צחק חבוב״ שרה את
״הורה בקבר״ מאת ב. א .הרגוני.

בדרך אל בית העלמין התעכב
מסע־ההלוויה בחצר סניף חרות.
ביכה אותו יו״ר הסניף בדמעות
נרגשות .״התאספנו כאן לחלוק לך
כבוד, סנהדר גומפלפיש. זה 12
שנה לא ידע לבך מנוח, מאז בות־רה
המולדת לבתרים. מה עזה הי־תה
מלחמתך, כמה חירפת נפשך,
כדי לחזות במולדת השלימה, מן
הפרת ועד לירקון. לא זכית. אולם
אנו נשבעים כי עוד נעבור לגדה
השניה. זו משאלתך — זו שבועתנו
— וזו חובת האזרח ב־ 3בנובמבר !״
החזן ע. אצלנו קרא ״אל מלא
רחמים״ ו״בגין לשלטון!״
בטבור מסע ההלוויה בכיכר ה מלאכים,
קידם את פניו ראש ה עיר
שהכריז בהזדמנות זו על פתי חת
המרכז המסחרי החדש על שם
סס גומפלפיש ז״ל ,״בזה עובר
השטח הזה מרשות הפרט לרשות
הכלל הכלליים. לא ארבה ב מלים,
כי גם אתה, סם גומפלפיש
לא הרבית במלים. אתה היית איש
המעש, איש היזמה — היזמה ה־חפשית.
גם אנו אנשי היזמה החפ־שית.
זהו משטר העתיד. זהו ה?
בטחון לחופש האזרח. זהו דגל
החיים העשירים. שלום על עפרך,
ם. גומפלפיש.״
אחיו של המנוח תרם מיזמתו ה־