גליון 1151 מתאריך 21 באוקטובר 1959

מדוע אין הפפטלר. פעוניגועבת2י0וע

חיבורוהאישי של
יואל בואנו
על בגישותיו עם
וב־הטבחים הנאצי

די ווה הציע א״נונן
לשליחי?noon

האם הוא ינוע
׳ותו מוין

אדולף אייכמן׳ המופיע השבוע על שער
העולם הזה, אינו פנים חדשות בעיתון זה.
לפני שנה בדיוק (העולם הזה 0 094 הודפסה
תמונתו של הפושע הנאצי, אשר בפיקוחו
הישיר הוצאו להורג מיליוני היהודים
באירופה. היה זה במסגרת מאמר חתום בידי
יואל בראנה בראנה עסקן ציוני הונגרי,
נשלח על־ידי אייסמן, בשיא מיבצע הטבח,
כדי להציע לבנות־הברית 100 אלף יהודים
חיים, תמורת ציוד מלחמתי. הוא לא זכה
למלא את שליחותו, הוסגר לידי הבריטים
על־ידי משה שרת ואהוד אבריאל.
בראנד לא שכח. הוא לא שכח את הסגרתו,
הוא לא שכח את שואת יהדות אירופה.
והוא לא שכח את אייכמן. באותו
מאמר, בו התריע על אדישותם המוזרה של
שלטונות המדינה בכל הנוגע להעמדת פושעים
נאציים גדולים למשפט, כתב בראנד:
״איני יכול לתאר במסגרת מאמר אחד את
עברם ופשיעיהם של פושעי־נזלחנזה נאציים
אחרים, החיים עתה בגלוי או בסתר. ספר
עבה לא היה מספיק לכך. אך איני יכול
.שלא להזכיר את אייכמן.
״אדולף אייכמן היה המפקד של המחלקות
היהודיות של הס.ס. בכל אזורי הכיבוש הנאציים.
זמן קצר לפני התמוטטות הרייך
השלישי אמר, :אני חיסלתי חמישה מיליון
יהודים. בשביל זה אני מוכן לקפוץ בעצמי
לתוך הקבר.׳
״אולם הוא לא עשה זאת. תחת זאת נהג
בהתאם לנוהג הטוב של הס.ס :.הוא ניתק
את המגע. הוא הציל את עצמו ונעלם, בלקחו
עמו כסף רב ששדד מן היהודים.
״אחרי המלחמה נפוצה השמועה כאילו
הוצא להוז־ג באוסטרליה, בידי עוצבה מיו,חדת
של ארגון ההגנה . .אולם שמועה זו
התבדתה. הוא עודנו חי.
״כמה אנשים, שאינם יכולים לשכוח את
פשעיו: ,עודם מחפשים אותו. בשנת 1953
הייתי בעקבותיו במדריד. דיווחתי למוסד
היהודי המוסמך על תוצאות חקירות׳ .אולם
שום דבר לא קרה. אולי באו הודעותי באיחור.
״כעבור
כמה זמן נעלמה אשתו זקל אייכ־

jijU n

סניפיםבכלר חבי הארץ

בנה דיסהתט
Iלישראל נעסי
המרבד:ונ ל־ אגיג ״ ר ח׳י דו ד ה הליי 2 7 /2 9

מן מדירתה׳ בוינה, מבלי להשאיר אחריה
עקבות. כעבור שנתיים הופיעה שוב באותה
פתאומיות, כאילו נפלה מן השמיים. שוע
שאלות לא יכלו להניע אותה לספר היכן
בילתה שנתיים אלה. בשנת 1956 איתרה
אחת הכתבות של העתון הפאריסאי הרציני
לה־מונד אח אייכמן בסביבת גמאל עבד אל־נאצר.
״לפני
כששה חודשים אמרה לי אישיות
גרמנית, כי השלטונות הגרמניים מצאו את
אייכמן והעבירו את האינפורמציה על מקום
׳הימצאו לממשלת ישראל.
״האם נשמע על תפיסת פושע סועד זהז״

בשורות אחרונות אלה היתה טמונה אחר,
הסנסציות הגדולות של פרשת היעלמם של
פושעי־מלחמה נאציים. אך שאלתו של בראנד
העידה על תמימות רבה ! לא זו בלבד שלא
שמענו על תפיסתו של פושע מועד זה,
אלא שעצם גילוי העובדה, כי מקום הימצאו
נמסר לממשלת ישראל, עבר ללא תגובות
ציבוריות.
אך עיבדות מסוג זה סופן להגיע להכרת
הציבור. השלטונות הגרמניים, שלא יכלי
להבין את אדישות הממשלה הישראלית בפרשה
זו, מסרו את האינפורמציה למוסדות
ולאנשים פרטיים במדינה. עד שהשבוע שוב
עלה אייכמן לחדשות, כשנודע כי נתגלי
עקבותיו בנסיכות־הנפט כוויית.
מה עשתה הממשלה — מלבד מסירת כמה
הודעות מגומגמות? — לא כלום.
במאמרו החדש, המתפרסם בגליון זה,
מעלה בראנד את השאלה בכל אכזריותה:
מה פשר אדישותה של ממשלת ישראל בפרשת
אייכמן? מדוע לא גילתה כל יוזמה
להבאת הפושע הגדול לדין, כדי לברר. ממקור
ראשון את פרטי הפרשה האפלה ביותר
בתולדות הפזורה היהודית?

מכתבים
מה נשתנה?

...נתוח תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית
״הטוטו שלי״ (העולם הזה )1150 היה
שקול ומאלה. ברור כי עלייתה הצפוייה של
תנועת החרות לא תהיה על חשבו! מפא״י.
ברור גם כי מפלתה של מפא״י לעולם לא
תוכל להתבטא ביותר משנייס־שלושה מקומות
לכנסת.
ד״ר א. נבו, ירושלים
...טו טו הבהירות של אורי אבנרי הרס
אותי. אס טפאי׳י תקבל 38 נציגים בכנסת,
אז מה ישתנה ־ בכלל במדינה?
יעקב ר ,.תל־אביב
השיפורים ׳.:שהכנסתם בטוטו בחירות (העולם
הזה 0140 עודדו אותי -להשחתה במפעל.
אולם נדמה לי כי כדאי היה לתק!
פרטים מסויימים בטוטו. אני חושב כי הפרם
השבועי ממריץ משתתפים רבים לא להביע
את דעותיהם ׳האמיתיות אלא להתאימן
להערכה הבללית. מאידך יכולים אינטרסנטים
שונים להשפיע על התוצאה השבועית
על-ירי ארגו! ומשלוח טפסים רבים המעלים
את מקומם בסולם הנבחרים.
א. ג ,.רמת־ון
שמחתי לקרוא בי הוצאתם טופס ניחושים
לקראת הבחירות לכנסת הרביעית. אודה לכם
באם אוכל לקבל טופס והדרכה מתאימה.
אהיה טוב! להשתתף בטוטו, אם תורידו את
דמי ההשתתפות מהפרם יפאני עומד להרוויח.
פנחס
שפיגלמן, לונדון

בראש התור

בעונג רב ומתוך הסכמה לרוב הדברים
הנאמרים בו, קראתי את מאמר העורך
״מיבצע רעש״ (העולם הזה .)1149 בזמנו,
לפני שבע שנים, כתבתי מאמר על ״האשמות
מוסקבה״ והנעתי למסקנה דומה. אגב, בגלל
מאמר זה, רצו להעמיד אותי ׳בזמנו לפני
בית־המשפט של ההסתדרות הרפואית.
ד״ר ש. שרשבסקי, ירושלים
...אי ר אתם מסבירים את שריפת בית־הכנסת
היהודי ליד מוסקבה? לדעתי התפרצות
זו קשורה קשר הדוק עם התפרצותם של
עסקני יהדות ארצות־הברית לראש התור בביקורו
של ברושצ׳וב.
אליהו צנדרבוים, בני־ברק

בקרו בביתן ״תלמה־בלו בנד י בתערוכת יובל תל־אביב.
כל הקונה שם מוצרים בשווי של ־.ו ל״י משתתף
בהגרלה ויכול לזכות במיקסר חשמלי מתוצרת ״קל־לי׳־.

פרי השלטון

דה־גול הישראלי, יטר יגאל ידיז, שכיה!
בזמנו כרב־אלוף של צבא ישראל, לא יהיה
זקוק כחברו בפאריס למלחמה ממושכת כדי
לכבוש את השלטוז (העולם הזה .)1150 מספיק
שהוא ישים רגל לכמה צעירים־זקנים
והפרי הנכסף יפיל בחיקו.
א. אילת, תל־אביב

נדפס בדפוס משה שהם בע״נז, הל־אביב

בתוכנית ״נוב אריות״ ששודרה על-ידי
״ק1ל ישראל״,;-בשבוע שעבר, התווכחו פרופסור
ינאלוידיז מצד אחד ופרופסור בנימי:
אקציז על שינוי שיטת הבחירות, נראה לי
כי מישהו השתמש בידיז כמכשיר כדי להשפיע
על־המאזיז. מאחר שהסימפטיה שלו
עברה באופז אוטומטי לידיו, ובעקבותיה
למפלגה -הראשונה -במדינת —.דרד שיטת
הבחירות האזורית.
דבריו של ידי! אינם מתאימים למציאות
הפוליטית הלוהטת. כז נדמה לי כי יש בהחלפת
שיטת הבחירות משום סכנה נוספת.
היא תמנע בעד כל כה הדש. הרוצה באמת
ובתמים את טובת המדינה, לעלות לשלמו. :
כי הבוחר יאלץ לבחור במנהיגים הישנים
כתוצאה מלחיו.
דוד -מן, רנות־גן

ימות המשיח

בקשר לכתבתכם ״מפגש המיסיון היהודי״
(העולם הזה )1140 ברצוני להעיר: מר נשרי
יוסף איננו מזכיר
האגודה אלא עוזר
טכני למזכירות בירושלים,
ולא היה
מורשה להשיב על
שאלות בתבכם. לא
נכוו הדבר שאנשי
האגודה למעו גרי־צדק
התקשרו בסו דיות
רבה עם 100
ערביים מוסלמים כרי
לגיירם. מעולם לא
באו אנשינו בדברים
עם ערבים לשם תעמולה
להפצת היתדות.
על כן, גם הדברים
שפירסמתם בשם
מר נשרי, דברי
שטות מסוכנים הם.
הוא אמר :״אם יהיו
לנו כמה נרי־צדק בכפרים הערביים, נוכל
להרתיע את בני מדינות ערב מלהיכנס לאותם
כפרים. השליחות שלנו. על־כן היא
בטהונית.״ הצהרה זו, אם נמסרה, היא רוך
קישוטית — וילדו תי ת.
האמת היא כי אנו עוזרים לכל טי שרוצה
להתגייר בעזרתם של מורים ליסודות
היהדות, כדי שיוכלו להשיב על שאלות הרבנים
ולא יידחו בשתי ידיים.
אשר למסיבה לכבוד גיורו של מר קוצו־נ׳י,
הרי שאמת היא כי לקחתי לעצמי את
עיקר ההרצאה של הגר, מאחר ומר קוצונ׳י
הוא כידוע כבד־פה.
ד״ר ישראל בן־זאב,
יו״ר האגודה לגזען גרי־צדק,
ירושלים
..הגיעו -מות המשיח: והי בן־זאב עם
אהוד גבר, ירושלים
טעה הקורא אלעד שיעץ לכם להכתיר את
הסיפור על גיירו של קוצו ג׳ י בכותרת ״חתי־העולם
הזה 1151

כים וחתיכות״ .הכותרת הנבונה היא —
..חתוכים וחתיכות
דיד מרגלית, חיפה

צחור אחרת
הדיקטטור ׳על הרוכלים, משה יצחק (העולם
חוה )1150 לא כרע ונפל סתם כר. ע*צ!ר
יענים סבלו נתיניו
־משועבדים את כובד
ידו, אולם הם
לא טמנו ירם בצל־תת.
מכתבים ותלונות
רבים הגיעו ללשכת
ראש העיר. לא
היתה זו אשטתנו
בי יצחק המשיר
לשלוט
רוכל הרוצה
־ בעילום שמו,
העיר התחתית, חיפה
לא יכולתי שלא
לחייר מהנאה למקרא
הכתבה על הדיקט־טור
הקטן שנעצר כחשוד
במעילה. כבר אז, כשאירגז את ״החרמת״
נליונות העולם הזה, לפי הוראת אדו־נו,
אבא חושי, ידעתי — צוחק מי שצוחק

אחרון.
אליהו גביש, חיפה

כרושצ׳וב כירח
עוד על שילוח הילוניק לירח: באותו לילה,
יו הודיע ״קול ישראל״ כי הלוניק עומד
לנחות על הירח, ישבתי לי לתומי על המרפסת,
וכד סתם, מתור הרנל, לקחתי את
המשקפת שלי והשקפתי לעבר הירח. ידעתי
בי לא אוכל לראות את־ הלוניק נוחת, אד
בכל זאת הסתכלתי. תצחקו או לא — תאמינו,
או לא — אבל פתאום הופיעו בירה
•עני כתמים שחורים וענולים, במרחק מסוים
אחד מהשני ומתחתם הופיע כתם בצורת
ק׳עת — וכד נוצרה דמות מחייכת. אשר דמתה
כשתי טיפות מים לכרושצ׳וב. נזדמנה
לי באותו זמז תמונה של כרושצ׳וב מעתוז
יומי, ואני מוכרח לומר בסיפוק כי שתי
התמונות דמו אחת לשיניה כמו שתי טיפות
אלי בלייכר, תל־אביב

המוהר והערך

אפשר לחשוב שהבחורים המוסלמיס, בשל־מם
מוהר לאבות נשותיהם (העולם הזה
,)1110 הם המסכנים בעוד שלחבריהם הנוצרים
טוב יותר. או־ על פי שזה נראה כד.
המצב הוא הפור. המוסלמי משלם באמת
סכום נכבד כמוהר, אבל בזה הוא נומר את
פרשת התשלומים. הנוצרי, לעומת זאת, מוציא
להוצאות החתונה סכום בלתי־מונבל
כדי לספק את כל הדרישות של הכלה וגם
יעל הודיה, ובמיוחד אמה. בכל זאת, אצל
הנוצרים יש לזה צורה נאה יותר.
יורם פריד, רמת-גן
.ה״תי רוצה לראות את הצעירה הערביה
ריפה שתסכים לוותר על המוהר. אולי יש
:אלו המוותרות אבל אלו בדרר כלל בנות
שאינן מוותרות על סכום נרול. היפהפיה,
יעהברותיה קיבלו מוהר, לא תוריד לעולם
את ערכה על־ידי וויתור על כסי־ המוהר.
מסעוד סרסור, יפו
כאחת הבחורות הערביות המעורבות בדיר,
ברצוני להציע פתרון לבעיית המוהר.
והפתרון נמצא בידי הבחורות והבחורים
עצמם. כי בחורה משכילה היא לא רק זו
שלמדה לקרוא ולכתוב — היא צריכה לדעת
רחביו את החיים. לצערי בחורות רבות שלנו
אינן יודעות זאת.
ועוד דבר צריד להיות מובן לבחורים —
•הם מחכים לרוב שהוריהם יעזרו להם לבחור
את בחירת לבם. מאחר וההורים הם המשלבים,
הבנים נכנעים להם בכל. הבחור המום-
למי חייב לבחור לו בעצמו את א׳עחו בעתיד
ולהשתחרר מכבלי ההורים.
חג׳לה אבו חטוב, היפה

מי אעם כסבר?

זה יענים שאני מתריע על האבסורד הקיים
בשכונה המורכבת מהרחובות יודפת, חולדה,
מצדה, באר־טוביה ונוש־חלב. רחוב יודפת,
׳ערוחבו חמישה מטרים, משמש מוצא יחיד
ואחד לכל הרחובות הללו. ברחוב צר זה,
שהוא בהכרח חד־סיטרי, נקבע גם מקום החנייה
למכוניות שאינו מוצאות מקום ברחוב
ז־יזנגוף הסמוד. איו לד יום שלא תיפנשנה
׳עתי מכוניות ברחוב — והוא נסתם לחלוטין.
המכונית שבאה מרחוב דיזנגוו־ ,ורוצח
לאפ׳ער למכונית שניה לצאת, חייבת לצאת
יהילור אחורי, ישר לרחוב הסואן.
מי אשם בסבל זה?
מהנדס יעקב טרכטנגוט, תל-אביב

הנבלים

הרשו לי להביע ביסס החברה הממשלתית
לתיירות ובשם הוועד למען תחרות הנבל
את הוקרתנו ותודתנו עבור שרותכם הרב
לתחרות הנבל (העולם הזה .)1148 היה זה
נסיו! ראשון לארגו בישראל תחרות סוסי־י׳אלית
בינלאומית וכן נסיו! ראשון בקנה-
מידה בינלאומי להחיות את אחד מכלי הנגינה
האציליים ביותר — הנבל — הקשור
בעברנו יותר מכל כלי נגינה אהר.
חברי מערכת העולם הזה נתנו את עזרתם
המלאה לתחרות זו. הם יצרו אווירה של
רצון טוב, של הבנה, של עידוד, לא רק
למארגני התחרות י -אלא נם למשתתפיה
המתחרים והשופטים.
אהרון פרופס, ירושלים

הדרכה לקלפי
ועדת הבחילות לכנסת הרביעית עורכת
פעולת הדרכה בשני כיוונים: הדרכת חברי
ועדות הקלפי ללימוד תפקידם ביום הבחירות
והדרכת ציבור הבוחרים להכרת זכויותיי
וחובותיו. שתי נקודות, חשובות במין-
העולם הזה ו צוו

חד, הננו מעוניינים להחדיר לתודעת הציבור:

בוא לקלפי בשעות ללא צפיפות. ם־
נסיון הבחירות הקודמות נתברר כי שעות
הצפיפות הו: מ־9־ 12 בכוקר, ם־ 7-4אחר-
הצהרים ום-וד 12 בלילה. הננו מבקשים מהקהל,
בחלקו, לבוא בשעות ללא צפיפות והן:
7־ 9בבוקר 12 ,־ 4אחר־הצהרים ו־7־(! בערבי:
על־ידי כד יוקל העומס בתחנת הקלפי ולא
יתהוו תורים, שבהם מבזבז האזרח את זמנו.
• אל תשכח תעודת זהות.
שלמה טנאי, קצין עתתווז
של ועדת הבחירות המרכזית, תל־אביב

כניעה דדחץ

בשיכון רמות־ים אשר בבת־ים קיימים מזה
שנים שני גני ילדים, האחד דתי והשני
ממלכתי. השנה לא היו ילדים במספר מספיק
כדי לפתוח את הגז הדתי. אי־לכד עשו החוגים
הדתיים את כל א׳ער ביכולתם כדי
לפתוח את נו הילדים הדתי וזאת על חשבה
סגירתו של הגז הממלכתי. להשגת מטרה
זאת השתמשו עסקנים אלה בכל האמצעים
כנה לחיו, שיחוד הורים ובו׳ .מעני! לציין
•עבשיכון הדתי שברמות ים יש 12 דירות
ואילו בשיכון החילוני — 140 דירות.
ראש עירית בת־ים, דויד בז־ארי, אשר
אליו פנתה משלהת של הורים, הצביעה על
השערוריה, ובקשה ממנו ל׳עים קץ לדבר,
דוחה את פנית ההורים בלד ושוב. נוצר
רושם שהוא, עקב כל מיני שיקולים של
ערב בחירות, נכנע ללחץ החונים הדתיים.
ובינתים מתרוצצים ילדינו בחוצות השכונה
ללא כל הסדר.
זהבה בלייכר, רסות־יס

בעיות אישיות

אני, משה קוואג׳ה מנחם, ממחנה ישראל,
גתמד על־ידי העזרה הסוציאלית >ם כום של
60ל״י לחודש. בסכום זה חייב אני לפרנקר
את אשתי החולה ואת עשרת ילדי, שהנרול
ביניהם הוא בן 14 והקטנה בת שנתיים. אני
עצמי נכה ואיני מסוגל לכל עבודה.
תניתי בפני לשכת הסעד את מצבי וביקשתי
מהם שיגדילו את קצבתי. לא נעניתי.
נקטתי בצעדי יאוש ופתחתי בשביתת רעב
בצריפי. אנשי הסעד הביאו את המשטרה,
והם לקחו אותי ואת אשתי לפני השופט,
ששלח אותי ל־ 15 ימי מעצר. לבסון־ הכריחו .
אותי לחתום שאסתפק בסכום הסעד ואצא
לעבודת דחק. חתמתי בלית־ברירה.
אני שואל את תושבי המרינה: האם אפשר
לפרנס משפחה בת 10 ילדים בכסו־ הזה?
משד, קולאג׳ה מנחם, מחנה ישראל

מן הפח אד השמש

בתור מעריצה קבועה של אליזבט טיילור
הצטערתי מאוד, כמו כל חוג אוהדיה של
השחקנית הגדולה, שפירסמתם כתבה כל כך
רעה עליה. נפגעתי מאוד מהעלבונות שכתבתם
עליה.
מרגלית עיני, תל־אביב
אליזבט טיילור היא לא כוכבת השנה.
היא כוכבת כל השנים שהיו וכל השנים
שתהיינה ...
ש. פורמן, רמת־גו

אוקיע^ תעופה בישראל בע״מ

...באיזו רשות אתם כותבים על אלישבע
רחל טיילור שהיא מטומטמת?!
בת־שבע קליגר, חולון

בסר. סחר הגער

השתגעתם? ! בכתבתכם על כוכבת השנה
כתבתם שהסרט האחרון בו הצליחה אליזבט
טיילור היה ״מקום תחת השמש״ .סרט זה
אמנם הוצג השנה שוב בארץ, אולם הוא
נוצר בשנת .1950
נחום שביט, תל־אביב
הצדק עם הקורא שביט. הכוונה היתת לחתול
על גג פח לוהט. בגלל טעות מצערת
הורדה הכוכבת מעל הפח אל מתחת לשמש.

כמתנה לבר־מצוה?
במצלמה הוא רוצה! מצלמה
מבליטה אותו בחברה ונותנת לו
סיפוק ושמחה.
מצלמה תנציח את ימי הנעורים
העליזים גם לימים יבואו.
מבחר מצלמות עשיר והדרכה
חינם.

שוב נכנעתם לטעמו הזול של הקהל המושפע
מסרטים הוליבודיים
ומכוכבות
הזוהר האמריקאיות.
לדעתי היתה כוכבת
השיגה אלינה ביסט-
ריצקיה, כוכבת הסרט
הסובייטי הגדול
״הדון השקט״ .אף
לא שחקנית אמריקאית
אחת לא התעלתה
השנה לדרגת
המשהק הנהדר של
שחקנית סובייטית
זו, כמו שאף לוויין
אמריקאי אחד לא
הניע להישגים של
הספוטניקים והלוני־כיסטריצהיה
קים
ה0ובייטיים1
אנשל מאיר, תל־אביב

תמונתי
ח שו ב ה

פיפטי־פיפטי

כי טקסטיל שמפו האמצעי
האידיאלי למשי,
צמר, וכל האריגים העדינים,
אמיתי רק אם
האריזה נושאת תמונתי

הנני רוצה להודות לכם על הערכתכם החיובית
ללקסיקון ״ם י ומה בספורט״ (העולם
הזה ,)1150 שהייתי שותף לעריכתו.
ברצוני להעיר שתי הערות: בתכניות
,.הבה את המומחה״ לא עניתי על 4מתוד
120 שאלות שהוגשו לי: איננו מגדירים
אמנם בלקסיקון את המונח ״עסקו ספורט
ישראלי״ ,אד דומני שבערד ״פיפטי־פיפטי״
>עמ׳ 33־ )332 אנו מגדירים היטב את מצב
הענינים בספורט הישראלי ואיננו מתעלמים
מהבעיה הכאובה עליה מצביעה בקורתכם.
אורי זמרי׳ ,ירושלים

טקסטיל

עוד לאשת־השנה

אם כבר — אז כבר: נורית ואלדד
סימלה אולי את הביוו! של האשה הצעירה
של תשי״ט — אבל האינכם חושבים שהיא
כבר מיושנת במקצת? טיפוס כמו גליה
ארקי! או זיווה שפיר זוכה להצלחה גדולה
פי כמה ככל השטחים הנשיים האלה^. .
יואב פלדי, חיפח

סרס

/ e r f

דרשו אך ורק טקסטיל שמפו

והזהרו מזיופים !

תצפית

במרינה

(כל הזכויות שמורות)

העם

• אל תופתע אם תוענק חנינה לנאשמי ואדי סליב על־ידי
נשיא ״מדינה. אולם איו לצ 3ו ת לצעד כזח ל 3ני היחירות.

סופה ש ד וויסקה
בתחנת המכס הסורית, על הכביש הראשי
מביירות לדמשק, נעצרה לפני שבוע מכונית
נוסעים קטנה. בפנים ישבו אזרח ירדני ושלושה
אזרחים לבנוניים, שזאת לא היתד.
להם הנסיעה הראשונה לחבל הצפוני של
רע״ם. הפקידים בדקו את הדרכונים׳ מצאום
כשרים — והורו לנוסעים לחזור כלעומת
שבאו .״לא ניתן למכונית רינו להיכנס לארצנו.
זוהי פירמה הסוחרת עם ישראל.״
הארבעה התחננו, הסבירו כי את המכונית
קנו לפני שנים מספר, זמן רב לפני שרינו
הוכנסה לרשימה השחורה של ועדת החרם
הערבי. לשוא.
הידיעה, שפורסמה באותיות קטנות רק
בחלק מעתוני ישראל, עוררה לרוב תמיהה
מהולה בלעג: עד היכן יגיע הגיחוך הערבי?
רק בכמה לבבות, של מדינאים ואנשי־עסקים,
שידעו מה מתרחש בהנהלת מפעל המכוג ות
הענק רינו, עוררה אזעקה. שם פעלה הידיעה
כמאיץ שפוצץ את הפצצה.
החשכון המסחרי. לפתע הסתבר כי
מזה שלוש שנים, חכך רינו בדעתו אם לא
כדאי יותר לבטל את עיסקת־ההרכבה עם
חברת קייזר פרייזר הישראלית, לנסות תחת

• מורגשת דאגה כחוגים דיפלומטיים ישראליים, כקשר

להידוק היחפים עם עמי אסיה ואפריקה. עקב החדירה הישראלית
לכמה מארצות היבשת השחורה ואסיה, החליטה רע״ס להגביר את פעילותה
שלה באותן ארצות. לפי מקורות ישראליים, צפויה הצלחה למאמצים אלה. בי!
השאר, נראה כי חסימת תעלת טוא׳ן עלולה להיות ח 7ק ממערכה זו, בכוונה
להפריע לקשרי המסחר של ישראל עם המזרח.
• היכון להתפתחות חדשה כתימן. אחרי שהצליח להשתלט מחדש
על ארצו ולהחזיר בה את הסדר על כנו, עשוי האימאם אחמד להפנות שוב את
מבטו לעבר המושבה הבריטית עדן. לא מן הנמנע כי בהתנגשויות הבאות עם
הצבא הבריטי בעדן יכנסו לפעולה טאנקים של הצבא התימני.

• תכסיס מיוחד תנקוט מפא־״י, כדי ללחום כרשימת
האיחוד הספרדי הלאומי, שכראשה עומד עורך־הדין יליד
מצרים, שלמה כהך צידץ. היא תארגן ועד מורכב מעורכי־דין יוצאי
מצרים אף הם, שיצאו במסע הסברה בקרב עדות המזרח, במטרה לטשטש את
הגבולית ריו רווזיחח רה1־איד 1ו רריו רשימות עדתיות אחרות, לנר 1י 1קולות
מהאיחוד הלאומי.

• צפוי זעזוע רציני למערכת החינוך היסודי, אם עד
פוך חופשת חג הסוכות לא ימלא משרד החינוך אחר דרישת
כ* 1500 מנהלי כתייספר. המנהלים דורשים כי גם להם יופחתו שעתיים

והירותסתעתאגזון
עבודה בהגיעם לגיל ,50 ושעתיים נוספות אחדי גיל .55 האיום האחרון של
המנהלים וסגניהם: ניתוק מוחלט של הקשרים עם משרד החינוך.

• צפה להתפתחות מרעישה בקשר לעתידו של יוסף מנקס.
אחרי שבערב ראש־השנה ביקרו אצלו היועץ המשפטי חיים כהן וח״כ חרות
—יי•׳ דיי-ויז חוווחמ חוזר.
שמשון יוניצ׳מן, התברר י

אחדות־העכודה תכוון את כל חיציה כשבועות הקרוכים

נגד מפא״י, אחרי שדויד בן־גוריון סרב לחתום יחד עם שריה על הצהרה
נגד לחץ, שוחד ואיומים במערכת־הבחירות. הסימן הראשון: יגאל אלון ביטל
השבוע את הופעתו המשותפת עם משה דיין ויעקב ריפתין, באספת־בחירות
ביפו.

• למשה שרת אין שום סיכוי להיכנס לממשלה הכאה, אם
זו תורכב על־ידי כן־גוריון. מאמצים בכיוון זה נעשו על־ידי סיעת הגוש
במפא״י, שהשיגה את הסכמתו של זלמן ארן לוותר על תיק החינוך לטובת שרת.

ביג׳י סרב לשמוע על כך.

« הסכמי עודפים ככחירות למועצות המקומיות ייחתמו
כקרוב על־ידי הפרוגרסיכים, החזית הדתית הלאומית וחרות.
• חרות לא תנהל תעמולה רעשנית נגד הבחירות האזו

ריות.
במרכז חרות הוחלט השבוע כי ביעייה זו אינה עקרונית לגבי המפלגה,
לאחר שהתברר כי כמה מאנשי חרות אף מסכימים לשינוי שיטת־הבחירות
Iבעתיד.

• מפא״י החליטה להוציא עוד גליון אחד של כטאונה

״ישר לעני]״ .המפלגה, שהחליטה בשעתו להפסיק את הוצאת הבטאון,
נאלצת עתה להוציא עוד עתון אחד, כדי להתנצל בו על ההאשמה כאילו קנה

ח״כ חרות יעקב מרידור אונית־דייג בגרמניה. ההתנצלות תפורסם גם בדבר.

• תנועת תיירות גרמנית לישראל תאושר סופית על־ידי
הממשלה, מיד אחרי הבחירות. קבוצת סוכני־נסיעות גרמניים הגיעה
השבוע לישראל, כדי לארגן את סידורי הנסיעות של התיירים הגרמניים.

זאת לחדור שוב לשוק הערבי. החשבון המסחרי
היה חד־משמעי: בעוד ישראל יכולה
לקלוט בסביבות אלף מכוניות רינו לשנה,
מסוגל השוק הערבי — ממארוקו עד
בחריין — לקלוט כ־ 17 אלף מכוניות לשנה.
חישובים אלה נשארו בגדר הירהורים בלבד,
במוחם של מנהלי המפעל המולאם. כי
התקופה היתד תקופת סיני, תקופת פריחת
היחסים בין ישראל וצרפת. מכירת מכוניות
מפורקות לקייזר פרייזר נראתה כתרומה
ידידותית למאמץ המלחמה — מלחמתן המשותפת
של ישראל וצרפת נגד התנועה
הלאומית הערבית. העובדה שעיסקה זו הכניסה
את רינו לרשימה השחורה של ועדת
החרם האנטי־ישראלי, הושמה הצידה, לעיון
מחודש בשעה המתאימה.
השעה המתאימה הסתמנה באופק המרחבי
עם התחדש המאמצים ההדדיים לסיים את
המלחמה באלג׳יריה. נשיא צרפת שארל דה־גול,
מתוך החלטה נואשת לסיים את המלחמה
המרוששת את צרפת, פתח את השער
בפני שיחות־שלום עם מנהיגי ה־פ.ל.ן. מנהיגים
אלה קשורים קשר הדוק עם קהיר,
מרכז התנועה הלאומית הערבית. הצעד הבא
התבקש מאליו: הרוצה לכרות שלום עם
פרחאת עבאס, חייב לשפר את יחסיו עם
גמאל עבד אל־נאצר.
הכתב על הקיר. הסימנים להתקרבות
צרפת־רע״ם היו רבים וברורים. בעת
הויכוח האחרון באו״ם על חופש־השייט בתעלת
סואץ, למשל, נקט שר החוץ הצרפתי
קוב דה־מורביל עמדה קרירה ביותר כלפי
תביעות ישראל. פייר איז׳ן ז׳ילבר, שגריר
צרפת בישראל, שהצטיין כאדריכל הידידות
ההדוקה, הועבר מתפקידו. משרד החוץ בירושלים,
שראה את הכתב על הקיר, נלחם
למנוע — או לפחות לדחות — את התפייסות
פאריס־קהיר. היתד, זו מלחמה אבודה.
כבר מן הרגע הראשון בו החליטה יש
ראל
להטיל את כל יהבה על מאריאן הפא-
ריסאית, עד כי הפכה משרתת של משטר
אימפריאליסטי רקוב, היה ברור כי תצליח
בזאת רק להשניא את עצמה עוד יותר על
המרחב הערבי ועל ארצות הגוש האפרו־אסיאתי.
היה ברור לא פחות, כי גם היתרונות
שיצמחו מהתקשרות זו יחלפו עם
הרוח. לא פעם הושמעה האזהרה, כי ברגע
בו יסיימו הצרפתים את מלחמתם באלג׳יריה,
תישאר ישראל קרחת מכאן ומכאן.
גרוטאת מכונית־הגוסעים רעו, שנפלה השבוע
קרבן למכבש החרם הערבי, עת ביטלו
הצרפתים את הסכמם עם לדיזר פרייזר,
היתה אות נוסף לסיכויי מימוש האזהרה.

יחסי חוץ
אורח לא קרוא
דווקא בשבוע בו נתגלתה שערוריית
אייכמן (ראה עמודים 7־ ,)5הגיעה ועדת־הכספים
של הכנסת לסיכום סופי בעניין
נאצי אחר. היא החליטה לשלוח מכתב אל
לוי אשכול, להתריע בו על קבלת־פנים
מיוחדת שערך לכלכלן הנאצי הרמן אבם.
היתד. זו סטירת־לחי לשר האוצר, שלפני
שלושה חודשים קבע כי אבם ( )57 לא היה
נאצי מעולם.
הכל התחיל כשהח״כ הקומוניסטי משה
סנה התקיף בנאום בכנסת את נסיונו של
לוי אשכול לתת זכויות מיוחדות לבעלי-
הון אמריקאיים. דרך אגב הזכיר סנה כי
אשכול קיבל בכבוד רב את הבנקאי הנאצי
אבס, הנאשם על־ידי האמריקאים כפושע-
מלחמה נאצי. דבריו של סנה הרגיזו את
שר־האוצר. הוא מיהר לבקש את רשות
הדיבור, טען כי אין ממש בהאשמות.
התנפלותו של אשכול על סנה הרגיזה
את הח״כ ממק״י. הוא אסף עובדות, הוכיח
מתוך מסמכים אמריקאיים כי אבס היה פושע
מלחמה, נידון, שלא בפניו, על־ידי
בית־דין יוגוסלבי ל־ 15 שנות עבודת־פרך.
סנה שיכנע את כל חברי ועדת הכספים
כי אשכול לא אמר את האמת.
מי הכשיל את אשבול? בכך היד.
הענין מסתיים, לולא קשה היה להבין מדוע
התעקש אשכול לטעון כי אבס לא שרת את
היטלר. היה ברור כי מישהו היטעה את
שר־האוצר, היה מעוניין לטהר את נציג ההיו
המערב־גרמני במרחב. אותו גורם מסר
לאשכול אינפורמציה מסולפת על מי שהיה
נשיא הבנק הגרמני בימי היטלר.
מחקר קצר גילה כבר לפני שבועות אחדים׳
כי מנהל חברת־השילומים בקלן, פנחס
שנער, שלח לאשכול מכתב, ציין כי סנה
טעה. כתב שנער: הוא בודאי שמע שהקומוניסטים
הבריטיים ערכו הפגנה כאשר אבס
ביקר לפני שנתיים באנגליה, חשב כי אבס
נאצי.
סנה עצמו צחק, סיפר כי לא ידע כלל
שאבם היה באנגליה. היה לו הסבר אחר,
מדוע ניסה שנער להטעות את שר־האוצר:
שנער עומד בקלן בקשר הדוק עם אבס.
הוא עצמו אירגן את ביקורו בישראל.

מפדגח!
לא כור ישתכנעו
מסדרון רחב, עם מרצפות שחוקות ברחוב
יבנה בתל־אביב, מוביל אל חדר צדדי. ב כניסה
לחדר ניצבת מיטה, עליה שיירי אוכל.
שולחן מלא כתבי־עת. עורך־דין ישיש ומקריח
יושב מצירו השני של השולחן, משחק ב־קופסת־סיגריות
ריקה. זהו מרכז תנועת הכוח
השלישי, המנסה ליצור ציר פוליטי
חדש, בין בומביי־ירושלים־בלגראד.

עד הופעתה הקרובה שד תנועת
הכוח השדישי בבחירות, מדווח
כתב ״העודם הזה״ ,שנפגש עם
מייסדה, עורך־הדין מרדכי שטיין:
״אני סוציאליסט החושב כי בארץ יש
צורך במשק של הון־פרטי,״ מגלה שטיין
ללא היסוס .״אולם לא זאת השאלה החשובה
בישראל: העיקר הוא היחס לפליטים
הערביים, זה המפתח לשלום.״
כמו מק״י או גופים אחרים? לא .״מק״י
צבועה, הגופים האחרים שקוראים לשלום
הם ילדותיים. רק הכוח־ד,שלישי הוא רציני.״
שטיין מתנגד לעליה מלאכותית לארץ.
שטיין נמצא בארץ 47 שנים. הוא התחיל
את פעילותו הפוליטית כבר באותה תקופה
שהגיעה אליה. או לא הבינו אותו, היום הוא
חש במידה רבה יותר של הבנה.
מה יעשה אם ייכשל? לא איכפת לו.
הכוח־השלישי אינה תנועה של בחירות.
שטיין בכלל לא רצה ללכת לבחירות, אבל
(המשך בעמוד )8
העולס הזה 1151

»את יואל בדאנד -ך* יום בו נולד אדולף אייכמן היה יום שחור ליהדות אירופה. היה זה במרס 1905׳
ן fבסולינגן שבגרמניה. כעבור זמן קבר עברה משפחתו ללינץ שבאוסטריה, דבר שהקנה
לאדולף אייכמן ניב אוסטרי שלא א בד מימיו. הכיפור כי אייבמן נולד כשרונה׳ המושבה
הגרמנית שהיא כיום רובע תל־אביבי, בשקר יסודו. מסיבה זו או אחרת, זייפה מחלקת
כוד־האדם של משרד הס. ס .את תעודותיו של אייכמן בקשר לפרט זה.
בכל תעודותיו קורא אייכמן לעצמו מהנדס מכונות, דבר שאינו נכון. למעשה, לא היה
אייכמן סטודנט מבריק במיוחד, ולא למד יותר משנה אחת במיכללה הטכנית. אבל מה
חשוב? הוא קרא לעצמו מהנדס, וב־ 1927 נתקבל כסוכן של חברת וואקום לנפט. התקופה
היתה תקופת ראשית המפלגה הנאצית, שניסתה בתעמולתה לרכוש את לב העם הגרמני.
התעמולה משכה במיוחד את הבלתי־מרוציב, את אלה שלא הצליחו להסתדר בחיים —
אנשים כמו אדולף אייכמן.
הוא הצטרף אל הסניף האוסטרי של המפלגה הנאצית ואחרי שהיטלר עלה לשלטון
בגרמניה עבר אייכמן לשם• תהילה עבר קורס של 14 חודש, במסגרת הם. ס ,.ליד
אוגסבורג. משם הועבר לתפקיד במשרד הראשי של הס. ד( .שרות הבטחון) בברלין.
תפקידו: לדווח על תנועת הבונים החופשים. כעבור תקופה קצרה הגיע אל השטח שבו
נועד להתמחות: הבעיה היהודית. הוא נתמנה מנהל המוזיאון היהודי של הס. ס.
כאן התמסר אייכמן ללימוד יסודי. הוא קרא ספרים על הציונות, חקר מיסמכים יהודיים
שונים שהוחרמו על־ידי הנאצים. תוך כדי כך רכש לעצמו ידיעה בעברית ובאידיש. אין
זה נכון שדיבר עברית שוטפת, אך עם הזמן הפך מומחה לכל מיני בעיות יהודיות. הוא
ידע היטב את מצעי כל המפלגות הציוניות, הכיר את אישיות מנהיגיהן ואת ההבדלים
ביניהם. מחופש כעתונאי, הוא אפילו השתתף בקונגרס ציוני אחד לפחות. בתקופה זו
גם פגש את חיים ברלס, איש הסוכנות היהודית בברלין.
אייכמן ביקר ב־ 1937 בארץ־ישראל, אבל אחרי 48 שעות המשיך בדרכו לקהיר.
במאמר שפירסם לפני 4שנים בידיעות אחרונות, כתב העתונאי אליהו עמיקם כי באותו
ביקור פגש אייכמן את סיכן הריגול הגרמני הראשי בירושלים וקצין גבוה של ההגנה. על
מה שוחה עם אותו מפקד של ההגנה? עד כה לא נתנו השלטונות כל תשובה, הגם שלא
הכחישו את העובדה. מדוע שותקים הם?
המופתי הירושלמי, חאג׳ אמין אל־חוסייני, אולם
בקהיר התיידד אייכמן עם אנשי
השניים נפגשו והתיידדו רק ב־ ,1942 כאשר עבר המופתי לגור בברלין וביקר עם אייכמן
בכמה מחנות־השמדה.

משרד זעיר בארבע קומות

ן* קריירה של אייכמן החלה למעשה ב־ 1באוגוסט , 1938 כאשר נתמנה ראש
ן fהמשרד להגירה יהודית, בוינה. בהמלצה להעלותו לדרגת האופטשטורמפיהרר (רב־סרן)
,מיום 30.1.1939 כתוב :״אייכמן ניצח על מלאכת ההגירה היהודית.״ ואמנם, מוינה
לפראג, ומפראג לברלין, קיים אייכמן באותן שנים מגע עם מנהיגים ציוניים כ־עקב
אדלשטיין, ושליחי החלוץ כאהוד אבריאל, תדי קולק ומשה אברבוך. הוא תמיד הראה יחס

של כבוד לציונים, במיוחד להחלוץ. אחרי מדד גיסו וארשה הוא אף הכריז :״אנשי החלוץ
הם חומר ביאולוגי טוב.״
בברלין, עלה אייכמן במהרה לתפקיד חוש וחשוב: ראש מחלקה 9וא4/ב של משרד
הבטחון של הרייך. מחלקה זו תוארה כמדור קטן ובלתי־חשוב של משרד זה, מאחר
והנאצים לא היו מעוניינים למשוך כל תשומת־לב לקיומה. ראשה, כראש כל מחלקה
דומה במשרד הבטחון, לא יכול היה להגיע לדרגה גבוהה יותר מזו של אוברשטורמבאג־פירר
(סגן־אלוף) .אך למעשה אחז אייכמן בידיו, כראש מחלקה מוצנעת זו, כוח והשפעה
גדולים הרבה יותר מאלה שהיו בידי גנרלים רבים.
כל משרדי הממשלה הגרמניים דרו חייבים >שתף עמו פעולה: משרד התחבורה, משרדי
המשפטים, המשטרה, הפנים — ובעיקר משרד החוץ, תחת ריבנטרופ והיצור השטני בעל
השם הגדול, מרכין לותר.
מה עמד מאחורי השם הסתמי 9וא 4/בי
1vסימל את הגסטאפו. האות א׳ היה פירושה ענייני פנים ,4 .בצופן המינהלי של הנאצים,
היה פירושי דתות. ב׳ היתר, האות המיוחדת ליהודים. בסך הכל: משרד ההגירה, השאלה
היהודית. אולם המחלקה הזעירה־למראית־עין של משרד הבטחון הגרמני תפסה בברלין
בלבד בנין בן ארבע קומות בקורפורסטנשטראסה .116 בפאריס, שם הקימו הגרמנים כעבור
שנים סניף, היתה כתובתם שדרות פוש .72 ברוב הערים האירופיות האחרות, אותן
כבשו הנאציב, הם פשוט הפקיעו את משרדי הקהילה היהודית במקום.

ההצעה הראשונה: הגידה

ף ש לציי* כי עד לפרוץ המלחמה, ניסה אמנם משרד ההגירה של אייכמן להיפטר
מהיהודים בדרכי הגירה. ב־ 1938 הציעו היטלר וגרינג להקצות את האי מאדאגאסקאר
ליהודים. בהודעה שמסר תיאורתיקן המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג לעתונות הורה,
ושהודפסה בבטאון המפלגה פולקישר ביאובאכטר, נאמר:
״מאחר וארץ־ישראל אינה באה בחשבון, נשאלת השאלה איזו טריטוריה סגורה —
אם בכלל — יעמידו הארצות הדמוקראטיות לצרכי יישובם־מחדש של כל היהודים. טריטוריה
זו חייבת להיות בעלת יכולת־קליטה של 15 מיליון איש. לצורך זה, חייבים היהודים בעלי
המליונים וד,מיליארדים להעמיד את כספם לרשות גוף בינלאומי, כמי ועידת אוויאן וועדת
חבר האומות לט־פיל בפליטים) בלונדון
אך תוכנית זו, כתוכניות נאיביות אחרות לסילוק היהודים מאירופה, לא התממשה.
וב־ 30 בינואר 1940 השמיע הימלר את האיום הבא :״אם יצליחו אנשי־הכספים היהודים
הבינלאומיים שוב לדחוף את העמים למלחמה עולמית, לא תהיה התוצאה בולשביזציה על
העולם ובדרך זו נצחו: היהדות, כי אם השמדת הגזע היהודי ב אי רופ ה...״
אין כל ספק כי עד לפרוץ המלחמה עשה אייכמן את כל אשר ביכולתו להניע יהודים
להגר מאותם הל~־ אירופה שהיו נתונים תחתיו. הוא אפילו עזר לצייד יהודים בדו כונים
ובאשרות מזוייפיט, הישר. להם לעלות על אניות ללא ניירות מסודרים. הוא קיווה :׳
יורשו להיכנס לאמריקה הצפונית או הדרומית, לאוסטרליה, הודו או צפון־אפריקה. דוגמיז
בוררת ניהנה על־ידי אייכמן במקרה של האניה סנט לואיס, של חברת הספנות האנזבור;־
אמריקה. אני־ זו עזבה את האמבורג לכיוזן קיבה במאי , 1939 עמוסה יהודים לייא
תעידות־מסע כשרות. היא הפליגה בין אירופה ואמריקה מספר פעמים ונעצרה בנמלים
רבים, אך איש לא הרשה ליהודים לרדת לחוף.
לבסוף פורק המיטען האנושי העלוב
באמסטרדאם, משם הובל לתאי הגאזים אחרי
הכיבוש הנאצי.
שנה כה כולד אדולן ז אייכמן -

יואל בראנד נולד כדיוק באותה
שנת - 1906 כעיירה קטנה ׳שעברה, והזרה ועברה, מידי אופט-
דיה להונגריה. כהיותו עדיין ילד העתיקה משפהתו את מושכה
לגרמניה. הצעיר היהודי, שבגיל 14 ככר היה ציוני פעיל, ראה
היים מגווניב כמלח, פועל, שוטף־כלים. תוף כדי כך הגיע לאמריקה
ולפין. פכר, אח הוא יואל בראנד, כנה את כתי ההונגרים
של מאה שעדים. עם עליית הנאצים נידון כראנד על קשר
לבצע בגידה, ורק דרכון הונגרי שאמו הצליחה להשיג הציל אותו
ממאפר. המשפחה עברה לגור כבודאפשט, העיר כה נועד יואל
בראנד לשחק תפקיד היפטורי כחבר ועד-ההצלה ליהודי הונגריה.
על אדולף אייכמן כותב יואל כראנד מתוך היכרות אישית.
כי היה זה כראנד שנקרא על-ידי רב-הרוצהים של הם.ס.
להעכיר לעולם החיצוני את הצעת האימפריה הנאצית לשחרר
מיליון יהודים, בלואי המחנות, תמורת פהורה. פפרו של בראנד,
״כשליחות נידונים למוות״ ,פורסם עד כה כ 11-שפות. עתה
מפייס בראנד, יחד -עם אשתו האנזי, פפר על רקע המשפט
המפורפם של קפטנר ורציחתו, אשר ייקרא ״השטן והנפש״.

״אירופה נקיה מיהודים...״

אלה ה׳טנים שבהן העדיף אייב־מן
לעבוד עם נציגי החלוץ — אותם
צעירי־חמד (״החומר הביאולוגי הטוב״) שניסו
לארגן טיפות של עליה לארץ־ישראל.
כי אז טרם הבטיח אייכמן למופתי לאסור
הגירת יהודים לארץ־ישראל. המחלוקת היחידה
בינו לבין אישי החלוץ היתד״ כי לא
הוציאו מתחום שיפוטו מספר גדול יותר
של יהודים.
באותם הימים דרש מד״ר אמיל קפקא, אז
נשיא הקהילה היהודית בפראג, כי מעיר זו
בלבד יוצאו תוך שנה אחת 70 אלף יהודים.
התנאי היחיד: תשלום כופר קבוע על כל
ראש. כשהתלונן קפקא כי לא יוכל למצוא
את הכסף הדרוש, השיב אייכמן :״אם לא
תוציא אותם מכאן, אעצור 300 מהם כל יום
ואשלח אותם לדאכאו ומרקלסגרין. שם כבר
יהיו מעוניינים בהגירה.״
ד״ר קפקא מצא את הכסף, ועד אוקטובר
1939 עזבו 35 אלף יהודים את גבולות מדי-
נת־החסות הצ׳כוסלובאקית ועברו למדינות
נייטראליות. אולם 50 אלף יהודים נותרו
בפראג עצמה — טרף ברובם הגדול לאותו
אדולף אייכמן ומנגנון־ההשמדה שהקים.

) ד ת 3ום אותו agar r;:a; j u ^ u a j n
ההחלטה הרשמית המפורשת להשמיד את יהדות אירופה נתקבלה רק ב־ 20 בינואר , 1942
במה שמכונה ״וועידת וזאנזה״ .וזאנזה אינו אלא קיצור הכתובת הברלינאית — אס דן גרוסה
וזאנזה — 55/58 משכנה של המשטרה הבינלאומית, היא האינטרפול. השתתפו בועידה 15
גרמנים, נציגי המשרדים והשרותים הממשלתיים. אייכמן ייצג את משרד הבטחון.
היינריך היידריך ,״הטבח של צ׳כיה״ ,הסביר כי עקב פרוץ המלחמה, יש לוותר על
תוכנית מאדאגאסקאר ואחרות, ולפתח שיטות אחרות. הכל הוסבר בגלוי ובבירור, אס בי
שפת הפרטי־כל הרשמי היתד, זהירה יותר. נרשם 3 במקום ההגירה, יבוא עתה
גירושם של היהודים מזרחה. אך יש לראות בפעולה זו סטיה הכרחית, זמנית בלבד. כבר
עתה נאספות תוצאות מחקרים מעשיים חשובים מאד, בדבר פתרונה הסופי של השאלה
היהודית ...יהודים יישלחו לעבוד במזרח, לפי הוראות מיוחדות, בקבוצות־עבודה גדולות.
גברים ונשים יוחזקו בקבוצות נפרדות, ובדרכם יסללו את הכבישים למזרח. במשך תקופה
זו יש לצפות, כמובן, לכך שחלק גדול מהם ימות. אלה שיחזיקו מעמד וישארו בחיים, יהיו
בעלי כוח־ההתנגדות הגדול ביותר. יש לטפל בהם טיפול מיוחד, אחרת יהפכו גרעין של
דור חדש ...אירופה תיעשה נקיה מיהודים

נדודי השמדה

* Vייכמן נתמנה מבצע ראשי של המבצע. כבר היו מאחוריו מחקרים רבים, מן
הסוג שהוזכר בפרטיכל. זמן קצר אחרי תחילת המלחמה אורגנו גדודים מיוחדים של
ד,ס.ס ,.שמנו רק 500־ 1000 איש כל אחד. אך לכל קבוצה היתד, טריטוריה עצומה לפיקוחה.
קבוצה א׳ היתד, אחראית על אזור הים הבלטי, ומפקדה היה אדם בשם פרנץ שטלקר.
לפני כן היה אחד מחברי אייכמן במשרד לבטחון הרייך. הקריירה הנוראה שלו מתוארת
במיסמכים ל־ 180ו־ 2273 של משפטי נירנברג. הוא עמד בראש מחלקה ו9א. יורשו בתפקיד
זה היה וולטר שלנברג. שלנברג שימש כעד הקטיגוריה במשפטים. אך למרות זאת, ועצם
העובדה שידע על מעשיו הנוראים של שטלקר והמשיך בעבודתו, הביא להעמדתו למשפט
ולפסק־דין של שש שנות מאסר.
קבוצה ב׳ היתד, אחראית לרוסיה הלבנה. שם מפקדה היד, ארטור נבה, גם הוא חבו״
לעבודה של איייכמן. אין ספק שהוא אחת הדמויות הבולטות בין הרוצחים הנאצים. הוא
ברח לשוויץ אחרי ההתנקשות בהיטלר ביולי .1944 נכון שהיה מפקד של קבוצת־השמדה
בת 500 נאצים במשך חמשה חודשים בלבד, אבל אותו אנטי־נאצי וידיד היהודים כביכול
הצליח בחמשה חדשים אלה להוציא להורג 45,476 יהודים — יזה המספר הגרמני הרשמי,
אשר יכול להיות רק נמוך מהמציאות. הסרט היחידי המראה תמונות של חדרי גאזים
והכנסת אנשים לתוכם נמצא בדירתו של נבר, בברלין. אין ספק שמפקח הבילוש מימי

ריפובליקת ויימר, ומאוחר יותר ראש מחלקת הבילוש הפלילי של הס. ם.׳ תרם את חלקו
במרידה נגד היטלר ב־ 20 ליולי .1944 הוא נאסר בפברואר 1945 ונורה ללא משפט. אך אם
אנטי־נאצי כנבה רצח מספר כה גדול של יהודים, כמה נרצחו עליידי נאצים אמיתיים?
קבוצה ג׳ היתד, תחת פקודתו של אוטן ראש. הוא הצליח להשתחרר מהשרות בס. ם.
והפך לראש העיר וויטנברג ולאחד המנהלים של חברת הנפט האירופאית. הוא לא הועמד
לדין. בית־המשפט קיבל את טענתו שבגלל מחלת פרקינסון, אינו מסוגל לעמוד בחקירה.

הרצח הוריד את מורל החיי?ים

ן• דמותהמעגינתכיותר בין מפקדי גדודי ההשמדה הוא חבדו של אייכמן, אוטו
| | אולנדרף. הוא היה אחראי לדרום רוסיה ולחלק מאוקראינה. כעד במשפטי נירנברג,
בינואר ,1946 אמר בקרירות רבה שהוא נתן פקודות להריגת 90 אלף אנשים, שפשעם
היחידי הוא שהיו יהודים. הוא הגן על עצמו בטענה שמעשיו אינם גרועים יותר מהפקודה
להשליך פצצת אטום. כמו כן טען :״אפילו האלוהים, שנתן ליהודים את 10 הדיברות,
ציודה אותם להשמיד את אויביהם הוא נתלה בלנדסברג ב־ 8ביוני , 1951 אך לפני. כן
שלחו לו נשים פרחים לתאו בבית־הסוהר, מכיוזן שהיד, יפה־תואר וצעיר ( 43 באותו זמן).
אדם זה, שביצע מעשי אכזריות שלא ניתן לתארם — והשמדת גיטו ניקולייב וסינפרופול
אינם הגרועים ביותר מביניהם — טען שהוא אנטי נאצי. וולטר שלנברג, שבסוף ניסה
לשכנע את הימלר לתפוס את השלטון מהיטלר ולנסות להגיע להסדר של שלום נפרד עם
ארצות המערב, המליץ לכלול אותו בממשלת הימלר.
אך השיטות של גדודי ההשמדה לא היו יעילות במידה מספקת. זמן רב מדי נמשך עד
שאלפי יהודים התפשטו, חפרו את קבריהם ונערכו בשורה כדי להיירות ולד,קבר .״אי
אפשר להרוג 3וחצי מליון יהודים אלה ביריות, אנו נמצא דרכים לחסלם דברים
אלה אמר הגאולייטר פרנק של מפולין ב־ 16 בדצמבר . 1941
שיטה איטית זו גם גרמה לירידת המורל של חיילים גרמנים רבים. תעיד על כך
פקודת־היום של גנרל פון רייכנאו מהמחנה ד,־ ,6ב־ 10 באוקטובר : 1941״החיל בגזרה
המזרחית אינו רק לוחם לפי כללי המלחמה, הוא גם נושא נאמן של רעיון הגזע
מסיבה זו, חייב כל חייל להבין במלואו את העונש הקשה, אך הצודק, שמוענשים בו
אנשי העולם התחתון הי הודי ם גם דברים אלה לא עזרו.
לכן חיפש אייכמן בביתנים שונים, ערך נסיונות רבים למציאת דרך יעילה ומהירה
יותר לחיסול יהודים. איני רוצה להסביר כאן את שיטות הרופאים הגרמנים שהרגו אלפי
אנשים בנסיונות להפוך את מי הים למי שתיה, או איך להקפיא אנשים באופן שישארו
בחיים (או ימותו) ,ונסיונות רבים אחרים מסוג זה. הנסיונות העיקריים נעשו בשני
ביתנים. אחד היה בגבישי חומצה פרוסית (ציקלון ב) והשני היה הריגה בתחמוצת הפחמן.
בצורה זו יכול היה אייכמן לחסל עד 12 אלף אנשים ליום.
צורת השמדה זו היתד, ידועה לנאצים שנים רבות לפני המלחמה. ב־ 12״מעונים״
בגרמניה הושמדו בגאזים, בין דצמבר 1939 ואוגוסט , 1941 לפחות 50 אלף איש. באופן
רשמי נעשה הדבר תחילה רק לגבי אנשים שכונו חולי־נפש חשוכי־מרפא, בעיקר ילדים.
אחר־כך הוציא הימלר פקודה סודית (ללא תאריך) שלפיה :״רופאים נבחרים״ יוכלו
לקבוע שחולים, אשר לאחר בדיקה יסודית ימצאו חשוכי־מרפא׳ ינתן להם ״מתת הרחמים״.
מאוחר יותר הרגו בדרך זו אנשים בלתי־רצויים מבחינה גזעית ופושעים מועדים. שם
הצופן לשיטה זו היה ״שטיפטונג״ — או קרן לטובת הציבור במוסדות סגורים.

תאי-חנזים גכגכים דכעוזה

ףאוק טו ב ר 41ע 1הזמין אייכמן את תאי הגאזים הניידים הראשונים למסירה בריגה
ובמינסס. הם הגיעו רק עד לסביבות לודז׳ ,הוכנסו לשימוש בראשונה בטשלמנו
וסמלין. חברת סאור מברלין סיפקה את קרונות הגאזים הראשונים, בהם נהרגו האנשים
בדרך אל הקבר־ההמוני המשותף. ב־ 15 בספטמבר, בנוכחות אייכמן, בוצעה ההשמדה
הגאזית הראשונה בגאז ציקלון ב, באושתיץ. חברת טש וסטבנאו ממינכן סיפקה את חדר
ההשמדה, וחברת דגש מדסאו סיפקה ציקלון ב. לאושוויץ בלבד היו דרושים 2טונות בכל
חודש. עד אוגוסט 1942 נהרגו כ־ 300 נפש ליום בבירקנאו. המספרים הלכו וגדלו בהתמדה,
עד שבקיץ 1944 היו תאי הגאזים של אושתיץ מסוגלים להמית 12 אלף נפש ליום.
אייכמן ומשרדו, הם שאירגנו את ההתקדמות הזאת. אי־אפשר לתאר במאמר אחד אפילו
חלק קטן מהזוועה, לכן איני מזכיר אפילו את חלקם של ריינהרט, גלובושניק, מילר
ואחרים, במחנות־מוזת כגון בלזק, סוביבור, טרבלינקד, ומיידאנק, שבהם נהרגו כמה מיליוני
אנשים. מיליונים אחרים נהרגו בכסנהאוזן, ברגן־בלזן, אורנינבורג, דכאו, בוכנוולד,
טרזינשטאט, פלוסנברג, מאוטהאוזן ומחנות ריכוז רבים אחרים. גם כיום קשה לחשב את
המספר המדוייק. המספרים הנראים ביותר הם של הועדה האנגלו־אמריקאית מאפריל גרמניה 195,000
איטליה
20,000 אוסטריה יוגוסלביה
53,000
64,000
צ׳כוסלובקיה
225,000
64,000 יוזן דנמרק
1,500
בילגריה
5,000 צרפת 140,000 רומניה 530,000
בלגיה
57,000
200,000 הונגריה הולנד פולין 120,000
3,271,000 לוקסמבורג רוסיה
3,000
1,050,000
נורבגיה
1,000
סך־הכל
6,029,500
(כל המספרים לפי הגבולות שלפני )1937
אי־אפשר לתאר את סבלם של אלה שהושמדו בגאזים, כי אי־אפשר לתאר סבלם של
מליונים. עלינו להיות מאושרים שאיננו יכולים לתפוס משמעותו של רצח מיליונים.
כשאדם רואה תאונה קטלנית או רצח, הוא מזדעזע עד כדי כך שאינו יכול לישון בשלווה
במשך תקופה ארוכה. אילו יכולנו להכפיל תגובה זו פי מיליון, היתד, דעתנו נטרפת.

עו ד י בו איום?

גזר את העונש המגיע למנהיגי הרייך הנאצי. בתמונות
אלת נראה מרשאל־האויר הגרמני גרינג, כשלידו
רודולף הס. אייכנון, שפשנניו לא נפלו מפשעי נאצים אלה, ידע להתחמק מפני החוק.

משפט נירנברג

ך* ל ה או ב דו תהנזכרות במאמר זה ורבות אחרות הוכחו כבר לפני שנים. אפשר
mJלמצאן בפרוטוקולים של נירנברג ומשפטים אחרים של פושעי מלחמה נאצים. הם
מצויים בספרי הזכרונות של גרינג׳ דוניץ ושלנברג. בספרית ווימר בלונדון, בארכיון המרכזי
לתעודות מתקופתנו בפריז, וגם ביד ושם. בספרים של פליאקוב, רוטלינגר, אדלר, כוגון
ורבים אחרים. הם נדפסו בשפות רבות ובמיוחד באנגלית, צרפתית וגרמנית. אך אף אחד
מספרים אלה לא נדפס בעברית או בישראל. רוב רובו של הציבור בישראל אינו יודע
עובדות אלה. היש סיבה לכך? האין אנו רוצים לדעת מה קרה לאחינו באירופה בידי
הרוצחים הנאצים?
נכון שהיטלר, הימלר ואייבמן לא היו הראשונים שהרגו יהודים. ההיסטוריה שלנו
עקובה מדם: הפוגרומים בתקופת הצארים ברוסיה, הטבח בכל אירופה בימי הכינים,
האינקוויזיציה בספרו. ההיסטוריה של הריגת יהודים חזרה בכל מאה ומאה.
איני מאמין שהטבח שערך אייכמן יהיה האחרון. אך איני יודע מתי ואיפה נסבול בפעם
הבאה. האם יקרה הדבר ברוסיה, באמריקה? אפשר להביא נימוקים נגד השערות אלו. אך
ב־ 1932 אף אחד לא האמין שהדברים המתוארים כאן יכולים לקרות במרכז התרבותי —
גרמניה. ובכל זאת, קרה הדבר, ויכול לקרות שוב במקום אחר בעולם. הדקר קרה, אף אם
האנשים בעולם החופשי ב־ ,1938 , 1933ב־ 1942ו־ 1944 לא האמינו. אפילו היהודים בעולם
החופשי, והיהודים בארץ־ישראל, לא האמינו שכל זה באמת קורה. אין להתפלא, על־כן,
ששוב חוזרים וגוברים הקולות הטוענים שאין זה נכון, שהנאצים לא התנהגו באותה
מידת אכזריות כפי שתארתי במאמר זה.
יתכן שקרוב היום שהיטלר, הימלר ואייכמן ייחשבו שוב כאנשים גדולים ולא כפושעים.
יתכן ועוד יבוא היום שבו שוב יהיו באופנה אותן התיאוריות של הנאצים. כפי שהסבירן
לי דיטר ויסליצני, חברו של אייכמן וגיסו של הימלר, באפריל 1944 בבודפסט :״אנו
רואים ביהודים סכנה מדבקת לציבור, עם חולה במחלה שאינה ניתנת לריפוי ומנחץ מבחינה

נפשית. אני חייב להרגם — או לשלחם לארצות
הדמוקרטיות, שיפיצו שם את מחלתם.״
אנו,
ממשלתנו ומנהיגי מוסדותינו, לא
עשינו את כל מה שביכולתנו כדי שיום
כזה לא יחזור עוד.

ארכון הכריחה

ף אחד מאנשי המפקדה של
\ £אייכמן (מלכד ויסליצשני, שנתלה על־ידי
הסלובקים) לא נמצא והועמד למשפס. אייב־מן
חי. אינני יודע היכן. אפשר למצוא
אותו. מקום הימצאט של כמה מאנשי מיס־קדת
אייכמן ידוע, ואני יכול להכין רשימה
שלהם. אני מאמין שהעם היהודי ומנהיגיו
עושים פשע בכך שאינם פועלים בכיוון זה.
אייכמן נאסר בסוף המלחמה והושם ב־מחנה־מעצר
אמריקני. הוא מסר ששמו אוטו
אקמן, אך כשחברו בס.ם. וילי הטל (שהוא
שמו המזוייף של וולטר האגן) הלשין עליו,
נעלם אייכמן או אקמן בצורה מסתורית ממחנה
המעצר. מאז נודע מפעם לפעם על
מקום הימצאו, אך אינני מאמין שנעשה
נסיון רציני לתפסו. מדוע? היתכן שאייכמן
יודע יותר מדי?
ארגון ההגנה שלנו ומוסדות אחרים לא
עשו פעולה נמרצת אחרי המלחמה כדי לבאופן
ישיר לפעולות ההשמדה שבוצעו במחנה זה /הגדול באירופה.
בחצר מחנה־ההשמדה באושוויץ, כפי שצולמו למחרת כיבוש המקום
תפסו. הקמנו ברוב הערים החשובות באירופה
משרדי בריחה. תפקידם העיקרי היה
הסודיות של יחידות הס. ס .את הנאצים האלה נהג לשלוח במשאיות שמכר בזול לארגון
לארגן את שארית הפליטה לעלות ארצה. יהודים שוטטו אז על־פני כל אירופה. רבי?
הבריחה. ליונה רוזנפלד וליתר השליחים לא היה, כמובן, מושג מכל הפעולה המחתרתית
רצו לבוא לישראל. אחדים רצו לחזור למקומות מהם הוגלו. אחדים שמעו כי מישהו ראה
שנעשתה בתוך פעולתם המחתרתית שלהם. את הלקח ממקרה זה לא למדנו.
את אחד מאהוביו — ילד, אשה, אח או אב — חי במקום מסוים. כך עברו יהודים את
אירופה לאורכה ולרחבה, בכל כיוון. לא היו להם דרכונים, ולא ויזות. באותם ימים יכלו

להסתדר גם בלעדיהם. מי שיצא מתוך מחנה־הסגר היה ״עקור״ ויכול לנוע בלי הניירות
בעקבות אייכמן -לספרד
המקובלים. משרדי הבריחה שלנו ארגנו נסיעות בכל אירופה, במשאיות ובקרונות רכבת,
שחצו את כל הגבולות ואיזורי־הכיבוש, ביבשת שליקקה את פצעיה.
* * יהרתילמ סו ר לארתור את הידיעות ששאבתי ממחליף־הכספים ״הידידותי״ .הוא
לא רק היהודים, גם הנאצים היו באותה תקופה בתנועה מתמדת. הם לא יכלו להישאר
^/נדהם מן הגילויים. קיימנו התיעצות עם גדעון רופה (כיום רפאל) ,שנמצא אף הוא
במקומות שבהם ביצעו את פשעיהם, מחשש שמישהו יכירם. הם גם לא העזו לחזור
אותו זמן בוינה. כעבורכמה שעות ניסו השניים להרגיע אותי, בכל מיני תשובות.
מגוריהם מלפני המלחמה. לכן התחבאו רבים מהם שהיו מבוקשים על־ידי למקום גדעון וארתור הסבירו לי כי אותם סוכנים נאצים־לשעבר פעלו עתה בשרות שלטונות־השלטונות,
או ניסו להגיע לארץ שבה לא יהיה עליהם לחשוש מן השלטונות. ספרד,
הכיבוש האמריקאים או הבריטיים, ונהנו מחסותם ואי־אפשר לעשות נגדם דבר.
דרום־אפריקה, ארצות ערב ואחרות היוד מקומות מפלט כאלה. אך לנאצים היה ארגון-
של עליה ב׳ בתל־אביב ולראשי הסוכנות.
הודעתי על כל העניין למשרד המרכזי
טוב מזה שהיה לנו, היהודים, בבריחה. לכן אין זה מפליא שניסו לנצל את אפשרויותינו.
חזרתי פעם אחר פעם על דו״ח זה, ותבעתי שתיערך חקירה. שום דבר לא קרה. מדוע?
מבלי להמס לפרטים על חיי, אביא כאן את הדוגמה שב־ 1945 הצלחתי לעזוב את ארץ־
בשנים שלאחר מכן נמסר מדי פעם כי אייכמן נראה במקומות שונים בעולם. ב־1953/54
ישראלולהגיע לאירופה, בעיקר כדי לנסות למצוא את מה שנותר ממשפחתי. באופן
הצלחתי להתחקות בעקבותיו, עד לספרד.׳ סוחר בחפצי־אמנות סיפק לי מעט אינפורמציה,
רשמי עבדתי עם פנחס (״פינו״) גינסבורג (כיום מנהל כללי של משרד התחבורה) בסניף
ולפיה נפגשתי עם קצין ס.ס. לשעבר, שחי בברצלונה.
הראשי של הבריחה בג׳ניבה. כמעט שלא היה לנו מגע ישיר עם פליטים ויוצאי מחנות
אני משוכנע כי אותו איש קיים קשרים עם אייכמן. אבל לא הגעתי רחוק עמו. לא
הריכוז. שוויץ היתד, מרכז לעניני הכספים. כסף יהודי רב היה מינח בקופות הבנקים של
היה לי כסף, וקצין הס.ס. לשעבר הריח עובדה זו במהרה.
שוויץ במשך כל תקופת המלחמה. תפקידנו העיקרי היה לספק כסף למרכזי הבריחה, להעביר
הובלתי גם למסעדה אשר בה, כך נאמר לי, נהג אייכמן להתארח. אלא שהוא כבר
כספים ולשלם עבור אוניות שהביאו לארץ יהודים באופן בלתי לגלי.
לא היה שם. שמועות אמרו כי נסע לדרום־אמריקה. העברתי את תוצאות חקירותי לראש
אמי מתה. היא מתה במשלוח מברגן־בלזן, בימים האחרונים של המלחמה, מרעב
שרותי הבטחון שלנו. הוא פגש אותי לשם כך במלון פנסיון מטרופול בפאריס, אבל
וטיפוס. אחת מאחיותי ובתה מצאתי בפריס. שתי אחיות אחרות חיו בבודפסט. אשתי
אינני חושב שנעשה דבר אחרי שמסרתי את הדו״ח. ואני שוב תמה: מה הסיבה?
באה אלי לשויץ. חברי הטוב פרץ רבז הביא את שני ילדי הקטנים לברטיסלבה, כדי
ב־ 1956 קיבלתי הודעה כי אייכמן נמצא בקהיר, אולם לא יכולתי לאמתה.
שאוכל לקחתם עמי תחילה לשוויץ ואחר כך לתל־אביב. לי עצמי לא היה דרכון, אלא
ב־ 1957 אמר לי הרר בוכתאל, התובע המחוזי הכללי של הסן, שעצר את פושע המלחמה
רק תעודת־מסע על שם בדוי. לילדי לא היו ניירות כלל. חברי הטוב רפי פרידל, שהיה אחר־קרומאי
:״אנחנו יודעים את כתובתו של אייכמן. לצערי, איני יכול למסור לך אותה. אבל
כך קונסול ישראל בפראג, לקח אותי לצירות הבריטית. הם ידעו הכל על אודותי. אך
העברנו אותה למשרד החוץ שלכם.״
בענינים אישיים נוהגים האנגלים לעתים קרובות באבירות רבה. הם לקחו את תעודת־המסע
מאז לא שמעתי דבר על כך. האמנם הועברה הכתובת לידיעת משרד החוץ שלנו? האם
שלי ושינו אותה באופן שיראה. כאילו הילדים באו עמי מחיפה. כך שהם היו אתי באופן
ננקטו צעדים כלשהם?
חוקי וחזרו עמי לארץ באופן חוקי. גם כיום אני מודה לפקידים האנגלים על טוב לבם.

הצעד הבא בדרכי עם הילדים לשוויץ ולתל־אביב היה וינה. מובן שהלכתי מיד למשרדי
מ דו עלא הו גשהעזרה?
הבריחה בפרנק שטרסה. אשר בן־נתן, שבאותם הימים קראנו לו ארתור, ושכיום הוא
מנהל משרד הבטחון שלנו, היה אחראי על ענף הבריחה בוינה. פגשתי את אשר בחיפה
ך * עםהיהו די עשה שגיאות רבות, אך בשום מקרה לא נעשו שגיאות כה רבות כמו
ובתל־אביב, והכרתי אותו היטב-.
| Iביחסינו עם הנאצים. דבר זה מתייחס גם לשנים שלפני תפיסת השלטון בגרמניה
על־ידי הנאצים. הנהגה יהודית מוכשרת היתד, יכולה לקרוא את הכתב שנרשם על הקיר.

הם היו יכולים לנקוט בצעדי זהירות כלשהם.
הנאצים המ?בשו ע 7הבריחה
גם בשנים שבין השתלטות הנאצים בגרמניה ופרוץ מלחמת העולם עשינו שגיאות
חמורות שעלו בדם יקר. אז היו הנאצים מוכנים להרשות ליהודים להגר מארצות שלטונם.
ך{ עם, כשישבתי במשרד הבריחה בפרנק שטרסה, הכרתי פני אדם שנכנס בדלת.
אך למנהיגינו חסרו המעוף והתקיפות הדרושים כדי למצוא להם מספיק מקומות קליטה.
גם הוא הכירני, ומיד הסתובב וניסה לצאת מהבנין. אך השגתי אותו והצלחתי
עמי המדינות הגדולות וממשלותיהן לא הראו עניין מיוחד בגורל היהודים. מנהיגינו ריכזו
לדובבו. היה זה נהג ארי מבודפשט, שעזר לנו בימים הקשים של 1943/44 וגם הרוזיח
את מאמציהם בעיקר על ארץ־ישראל — ואנגליה לא היתד, מוכנה לשנות את עמדתה׳.
כסף רב עבור עזרתו. כבר בבודפשט היו לו קשרים טובים עם נאצים גרמנים, בעיקר
מה עשינו אנו, מיזמתנו, כדי למנוע את האסון שהתקרב יבא? מה היו ההצעות שיעקב
עם גרמנים משירות הריגול הנגדי.
אדלשטיין הביא מטעם אייכמן לקונגרס הציוני האחרון לפני פרוץ המלחמה? מדוע היה
הפליא אותי לראות אותו במשרד הבריחה, ולא הבנתי מדוע ניסה להתחמק. עד מהרה
מצאתי מה מעשיו: הוא שימש כאחד ממחליפי הכסף העיקריים בשביל ארתור ועובדי
עליו לחזור לגיטו טרזינשטאט ולמותו, ללא תוכנית־הצלה? גם כשגדודי ההשמדה ותאי־הבריחה
האחרים בוינה. תמיד הצליח להשיג שערי־חליפין טובים יותר עבור הדולרים
הגאזים חיסלו אלפי יהודים ליום, היו אפשרויות להגיש עזרה — והן לא נוצלו.
שהיו בידי אנשי הבריחה, ואף סיפק להם משאיות להעברת משלוחי הפליטים מדי לילה
אולי אחד מתוך כל מאה שליחים שהיו באירופה נשאר שם לעזור ליהדות בשעת
לזלצבור־לינץ ולמקומות אחרים. מחיריו היו נמוכים מאד, וכדאי היה לעבוד אתו.
הצורך שלה. רק בשוייץ ובסקנדינביה נשארו על משמרתם כמה חלוצים כמו נתן שוולב
תוך שעה קלה נודע לי שגם בזלצבורג, בלינץ ובמקומות אחרים שימשו ״חברים״ ותיקים
ומשה קצנלסון. היתר, שנהגו לאסוף תרומות מיהודי אירופה, עזבו אותם לגורלם וחזרו
אלה של שרות הריגול הגרמני בתפקידים דומים. הם כולם יכלו להחליף דולארים לפי
אליהם רק אחרי המלחמה. מדוע לא נשלח יותר כסף לגיטאות ולמחתרת היהודית, כדי
שער נוח יותר, וכולם יכלו לספק לנו אמצעי־תובלה זולים יותר מאשר סוכנים ׳אחרים.
לעזור להם במאבקם? עם יותר כסף, יכלו יותר יהודים להינצל, לעבור את הגבול. יהודים
רבים יותר היו יכולים להצטייד בתעודות מזוייפות, או להסתתר במחבואים עד עבור
הוא הזכיר לי כמה שמות של שותפים אלה במלאכת הבריחה: יוזי וינינגר המכונה דורסט,
דודי שולץ, ורודולף סדלאצ׳ק — כולם סוכנים נאציים, עמם קיימתי מגע ב־ 1943ו־,1944
זעם. אפשר היה להקים תנועת־התנגדות יעילה יותר, שתגן על מה שעוד נותר להגן בנשק.
בהונגריה. בימים ההם היו מעבירים את מכתבינו לאיסטנבול ולג׳נבה, ומביאים לנו משם
ומדוע לא נתקבלה הצעתו של ויסליצני, אותה הציע לגיזי פליישמן בראטיסבה ב־?1942
מכתבים מנציגי הסוכנות, הוראות לפעולה וסכומי כסף פחות או יותר גדולים. הם היו
הצעתו :״יופסקו הגירושים בכל רחבי אירופה, מלבד גרמניה גופא, אם ישלמו היהודים
גם מעבירים מכתבים וכסף לחברינו בבראטיסלבה שבסלובאקיה, לטרזינשטאט ולגיטאות
כופר — 200 אלף דולר עבור כל חודש בו לא יבוצע גם גירוש אחד.״
רבים בפולין. תמורת שירותים אלה קיבלו מידינו רבבות רבות של דולארים.
לכך השיב נשיא הג׳וינט בשוייץ :״חוקי המטבע של בעלות הברית אינם מרשים העברת
סכומים כאלה לשטח גרמני.״
אכן, היינו זקוקים לסוכנים הנאצים באותם הימים, והיינו שמחים על שיכולנו לקנותם.
אבל הם לא חדלו בשל כך להיות נאצים, ולא ראיתי כל סיבה מדוע נמשיך לעבוד איתם
אם היה אמנם כך — מדוע לא העבירה ההנהגה היהודית כסף זה בצורה בלתי-
גם עתה. איזה עזרה יכלו להגיש לנו עכשיו? ואז, כהרף־עין, הבינותי כי סוכנים נאצים
חוקית? הרי סכומים גדולים מזה עמדו לרשותה. ויש לזכור שאותו מנהיג נאצי היה
אלה למדו במשך שנות המלחמה את שיטות המחתרת היהודית להסתיר יהודים ולהעבירם
מוכן להתנות את התשלום בזה שהוא עצמו ימלא תחילה אחר הבטחתו, שלא לבצע שום
מעבר לגבולות, לארצות נייטרליות. עתה, הבינותי, משתמשים הם באותן שיטות להעברת
גירושי יהודים למחנות ההשמדה. מדוע לא נאמר לויסליצני :״בסדר. קיים את הבטחתך.
פושעים נאציים למקום מבטחים בארץ נייטראלית.
אל תהרוג ואל תגרש יהודים יותר. נשלם לך את כופר״הדם אחר־כך.״
בדיוק באותו זמן הגיעה במקרה מבודפשט הידיעה כי שליחנו שם, יונה רוזנפלד, נעצר

על־ידי השלטונות. שיירה של הבריחה נעצרה ובחיפוש שנערך נתגלו בין היהודים כמה
הצעתאייב מן
פושעים נאציים מבוקשים, שניסו להגיע בצורה זו לוינה, התברר עד מהרה כי במרכז
התעלומה עמד אחד זלצר מבודפשט, שסיפק לבריחה משאיות זולות ודולארים בשער נוח.
<uדו ענע שו שגיאות כה נוראות מצידנו? מדוע לא נערכה שום חקירה, לקבוע מי
הסתבר כי לעיסקה זו היה צד שני. זלצר זה עזר לנאצים רבים (לא ידוע אם היו
Mהיה אחראי לטעויות אלה? אני אישית הבאתי הצעה כזאת לנציגי הסוכנות באיסטנבול.
עשרות או מאות) לטשטש את עקבותיהם, לעבור ניתוח מילה ולמחוק את כתובות־הקעקע
(המשך בעמוד )20
אייכמן אמר לי אישית:

במדינה

היה גגז אתה בין גזגזשתוזפינד בוויפעל וזנור-הת\2ריבו טז2־ ״העודנו הוה״

טוטו בחירות
1 0 0 0ר״ רפתות

(המשך מעמוד )4

עליך רק לנחש כמה צירים תקכל כל מפלגה ככנסת חכאה. אם ניחשת נכון, תוכל לזכות גסך שי

תקנות התחרות ז
ואלה V

• מומו בחירות הוא גווי עצמאי, שבראשו עומרת ועדת־נאמנים
— רואה־חשבוז מוסמר, עורך־דיז ונציג ״העו5ם הזה״.
• בל טופסי הניחושים יישלחו לתיבת דואר מיוחדת, אשר
מפתחה מופקד בידי רואה־ההשבח, בפילוח ועדת הנאמנים. הטפסים
יופקדו בכספה מיוהדת בבנק, ער לסיום התחרות.
• טדי שבוע ייעדר סיכום הניחושים שנתקבלו באותו שבוע,
וייקבע מספר הצירים הממוצע אשר וכתה בו כל אחת משלוש
המפלגות שצעדו אותו שבוע בראש. המנחש אשר ניחושו קלע
בדיוק לממוצע זה — או התקרב אליו ביותר — יקבל פרם של
50ל״י. אם יגיעו ניחושים אחדים באלה, יוגרל הפרם ביניהם.
קבלת פרם זה לא תפסול את מקבלו מקבלת הפרם הגדול.

• ישתתפו בתחרות כל הניהושים שיתקבלו במשרד התחרות
ער יום 2.11.59 ועד בכלל. ניחושים שיגיעו לאחר מועד זה לא
ישותפו בתחרות ויוחזרו לבעליהם מבלי להיפתח.
• יזכה בפרם הנדול המשתתף שינחש נכונה את המספר הט־דוייק
של הצירים של כל המפלגות. אם יהיו יותר מניחוש נבוז
אחד, יחולק הפרם במידה שווה בין שולחיהם.
• אם לא יתקבל ניחוש מלא נכון, יזכה בפרם בעל הניחוש
הקרוב ביותר — כלומר: זה שניחש נכונה את מספר הצירים
של מכפר המפלגות הגדול ביותר. אם יהיו מנחשים אחדים
כאלה, יחולק הפרם ניניהם באופן שווה.

אל ת תנו המה!
50ל״י יו ענ קו לאחדממשתת פי השבוע!
חזוג המופיע בתמונה זו הוא שזכה בפרס השבועי של 50ל״י. אמנם טופס הטוטו
נשלח על שמו של נתן זהבי, מרחוב ארלוזורוב ,25 חיפה, אך נתן, צבר בן ,28
הודה כי את המלאכה עשה יחד עם אשתו תמר. זהבי, שהוא צבעי לפי מקצועו,
הינו אוהד מפ״מ מושבע. אך בשעת קביעת הניחושים לא התחשב דווקא באהדתו,
כי־אס בהגיון הפוליטי הקר. הממוצע השבועי של הניחושים, שנקבע על־ידי מר
יעקב היגר, רואה־חשבון מוסמך ונאמן ״טוטו בחירות״ ,הראה כי שלוש המפלגות
הצועדות בראש טבלת הניחושים השבועית הן: מפא״י — 37 קולות, חרות — 19
קולות, הציונים הכלליים — 11 קולות. ניחושו של הזוג זהבי קלע בדיוק למטרה.
חינוך אולטימטום בתל ־ א בי ב

n mע לי ך לע שות:
• נחש כמה צירים תקבל כל מפלגה כבחי
רות לכנסת הכאה, ורשום זאת כטופס ההשתתפות
ככתכ-יד כרור, ללא מחיקות. צרף 500
פרוטה (אך לא ככולים) לפקודת העולם הזה
כע״מ ושרה אותו במעטפה סגורה ל״טוטד
כחירות, ת .ד ,3306 .תל־אכים״.
• אם כרצונך לקכל אישור על קכלת ניחושך,
מלא את שני הטפסים כצורה זהה ושלח אותם

כמעטפה אחת להנהלת התחרות. לטופס הימני
צרף 500 פרוטה, לטופס השני צרף מעטפה
מכויילת הנושאת את כתוכתך. הנהלת הטוטו
תטכיע את חותמתה על הטופס השמאלי ותחזירו

• אתה רשאי לשלוח יותר מניחוש אחד -
כתנאי שכל ניחוש יהיה כתוב על־גכי טופס
השתתפות מתוך ״העולם הזה״.

גזור כאן ושלח עוד היום!

טב 5

טו טו ב חי רו ת של. ה עו ל ם הזה׳

טב 5

ת. ד ,3306 .ת״א

שם השולח

שם השולח

כתובתו —

כתובתו __

הריני מצרף 500 פרוטה תמורת הזכות להשתתף בטוטו בחירות.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־הנאמנים, לפי תנאי הטוטו. החלטת
הועדה אינה ניתנת לעירעור. והרי ניחושי למספר צירי המפלגות:

הריני מצרף בזה מעטפה מבויילת׳ נושאת כתובתי, ומבקש
להחזיר לי טופס זה, שהוא העתק מדוייק מטופס־הניחושים שלי.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־הנאמנים, וקביעתה לא תינתן לעירעור.

המפלגה

א -מפא״י
כ -דתיים־לאומיים
ג ד -ח זי ת דתית תורתית
ח -תנועת החרות
מ -מפ״ם
פ -פרוגרסיכים
צ -ציונים כלליים
ק -המפלגה הקומוניסטית
ת -אחדות־העכודה
כל הרשימות הערכיות
כל שאר הרשימות
כסך-הכל

ן מספר הצירים
בכנסת ה־ו 1ו | בכנסת ה־עו

5 120

120

ידידיו הערביים שיכנעוהו שזה חשוב להם.
לכן הוא הסכים.
לא תהיינה בעיות. תנועת הכוח
השלישי התפרסמה אחר שסרבן־המלחמה
אמנון זכרוני הצטרף אליה. שטיין ממהר
להסתייג ממנו .״אנחנו לא סרבני־מלחמה.
אבל במשטר של הכוח השלישי לא יהיה
פשוט צורך בצה״ל, לא תהיינה בעיות
בטחוניות.״
הוא אינו חושב, שהעמדתו של זכרוני
במקום השני ברשימה מרתיעה את הבוחרים
.״אמנון הוא בחור טוב ורציני,״
קובע שטיין.
יש לשטיין סיבה טובה להסביר מדוע גם
אנשים, שאינם מסכימים לעקרונות תנועתו,
חייבים להצביע עבורה .״אנחנו היחידים שבאמת
תומכים בנישואין וגירושין אזרחיים,״
הוא קובע, כשהוא פושט את המעיל הישן
שלו .״ואותם אנשים שלא תומכים בנו,
צריכים לדעת שלמפלגותיהם יש מספיק
צירים בכנסת. הם יכולים לתת לנו את
קולותיהם.״
מה יהיה אם כל הבוחרים ישתכנעו מדבריו,
ימסרו לו את קולותיהם ואז לא
תהיה למפלגותיהם האמיתיות נציגות בכנסת?
דאגה כזאת לא קיימת. עורך־הדין
שטיין סבור כי לא כולם ישתכנעו מהסבריו
בעתונות.

המפלגה

א -מפא״י
כ -דתייס-לאומיים
ג ד -ח זי ת דמית תורתית
ח -תנועת החרות
מ -מפ״ם
פ -פרוגרסיכים
צ - .ציונים כלליים
ק -המפלגה הקומוניסטית
ת -אחדות־העבודה
כל הרשימות הערכיות
בל שאר הרשימות
כם ך־הכל

| מספר הצירים
| בכנסת ד,־ווו | בכנסת rvvi

11 1

ן 10

| 120

120

״אין מיסיס בלי ייצוג,״ אמרו המתישבים
באמריקה לשליטיהם האנגלים וזרקו אותם
מן היבשת .״אין לימודים בלי תוארים,״
הודיעו השבוע 350 תלמידי הפקולטה ו/או
המכון ו/או הקורם לביקורת־חשבונות בבית
הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל־אביב.
כי עוד בחודש יולי 1957 החליטה
הנשיאות האקדמאית של המוסד להעניק
תוארים אקדמאיים לבוגרי כל ארבע הפקולטות
שהיו קיימות אז: כלכלה, מדעי־החברה,
ביקורת, ומשפט.
היחסים בין הנשיאות ובין התלמידים
היו אז מצוינים. יחד פתחו באותו זמן
בהסתערות על דעת־הקהל כדי לזכות בהכרה
מלאה. סטודנטים יצאו לרחובות, החתימו
עוברים ושבים על עצומות למען
ההכרה. ועדה מיוחדת הגישה לכנסת הצעות
שצידדו בהכרה מלאה לעוד מספר מוסדות
מלבד האוניברסיטה בירושלים והטכניון.
תוך
כדי המאבק על ההכרה צף ועלה
הרעיון של מיזוג עם האוניברסיטה העברית
בירושלים. עוד לפני שהספיקו התלמידים
עצמם לעכל את הרעיון החדש, כבר קם
ההסכם. המוסד התל־אביבי הפך סניף של
בית־הספר למדעי־החברה בירושלים, אולם
האוניברסיטה הבטיחה לשמור על הסטטוס
קוו.
השר אינו מתערב. זה היה טוב
בשביל תלמידי שלוש הפקולטות: כלכלה,
משפט וחברה. זה היה רע לתלמידי הביקורת.
לתלמידי הכלכלה, המשפט והחברה
הובטח התואר של ב. א( .בוגר אוניברסיטה).
על תלמידי הביקורת היד, להסתפק בתעודה׳
בלי שום תואר. בכל זאת נשתנו כמה דברים
בפקולטה לביקורת. השם פקולטה בוטל,
הפך להיות קורס. חשוב עוד יותר: תכנית
הלימודים, שהיתר, מותאמת לצרכי הבחינות
במועצת רואי־חשבון, שונתה כליל. התוצאה:
הפסד שנת עבודה. התלמידים שהיו ניגשים
קודם לבחינות־הביניים לאחר שתי שנות
לימוד ומתחילים בשנה השלישית בהתמחות,
יצטרכו מעתה לחכות עד אחרי הבחינות
בשנה השלישית.
לקראת שנת הלימודים החדשה, אשר תתחיל
באמצע נובמבר, התארגנו תלמידי הביקורת,
הגישו אולטימטום לנשיאות האקדמאית
ובו שלוש דרישות•
חזרה לשם ולמעמד של פקולטה,
• הענקת התואר האקדמאי שהובטח;
• התאמת תכנית הלימודים לתכנית הבחינות
של מועצת רואי־חשבון.
תשובה לא קיבלו. מחוסר ברירה פנו
אל שר החינוך זלמן ארן, ביקשו שיקבל
את נציגיהם לראיון דחוף. התשובה שהגיעה
מלשכת שר החינוך היתה קצרה ופסקנית:
״שר החינוך אינו נוהג להתערב בעדנים
אקדמאיים.״
בכל זאת קרוב לודאי כי שר החינוך
יאלץ לסטות ממנהגו בעוד מספר שבועות,
להתערב בעדנים אקדמאיים. כי הצעד האחרון
שעומדים תלמידי הביקורת לעשות, אם
לא ייענו תביעותיהם, הוא אייהרשמר, לשנת
הלימודים הבאה.
העולם הזה 151ו

קלפי. ה עו ל ם הזה׳

28-27-26-25

שולם נוימן׳

נעלם הגדול של הבחירות לכנסת הרביעית הם
i 1ישובי העול־ם־החדשים ועיירות־הפיתוח. בעוד שבהרכבו
המפלגתי של הישוב הותיק קשה לשער שיחולו תמורות
מכריעות, הרי לגבי סוג זה של אוכלוסית הארץ קיימים
כמה וכמה סימני שאלה: האם יצביעו בוחרים אלה מתוך
לחץ וכפיה עבור המפלגה השלטת? האם יתמרדו בוחרים
אלה, שרמת חייהם נמוכה בהרבה מרמת־ההיים בישובים
הותיקים, ויתנו קולס למפלגה אופוזיציונית? האם יתרמו
תושבי איזורים אלה, שברובם הם בני עדות המזרח, את
קולותיהם למען רשימות עדתיות?
את התשובות לשאלות אלה ניסתה הקלפי הנסיונית של
העולם הזה לברר, בפנותה השבוע אל עיירות העולים.
עריכת קלפי נסיונית במקומות מסוג זה היתד, כרוכה בקשיים
מסוימים. הלק גדול מהתושבים אינו שולט במידה
מספקת בעברית, שתאפשר לו להבין את כרוז הקלפי ואת
מטרתה. אנשי חולית הקלפי נאלצו ברוב המקרים להסביר
לכל בוחר מד, פירוש הקלפי הנסיונית, וכיצד להצביע בה.
הקלפי הראשונה, ה־ 25 בסידרת הקלפיות של העולם הזה,
ר״־צבד, ביום רביעי בשבוע החולף ברמלה, בשעות אחרד,צהרים.
חולקו 200 פתקים, מתוכם הושלכו לקלפי תוך שעד,
,123 מהם 2ריקים 121 .הנותרים התחלקו כלהלן:

א -מפא״י 59 -קולות ( 48.2אחוזים);
ח -תנועת חהרות 38 -קולות ( 31 אחוזים);
מ -מפי״ם 6 -קולות ( 4.9אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 6 -קולות
( 4.9אחוזים);
כ -המפלגה הדתית הלאומית 4 -קולות
( 3.2אחוזים);
רט -רשימה צפון אפריקאית כלתי תלויה -
3קולות ( 2.4אחוזים);
תו -אחדות העכודה -קול אהד
( 0.8אחוזים);
צ -ציונים כלליים -קול אהד ( 0.8אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית -קול אהד
( 0.8אחוזים);
ים -ליכוד יוצאי צפון אפריקה -קול אהד
( 0.8אחוזים);
רג -הבונד -קול אהד ( 0.8אחוזים).
רוב המצביעים בקלפי זו היו פועלים שחזרו מעבודתם.
רובם היו גב בני עדות המזרח. כמו כן הצביעו גם מספר

גד -הזית דתית תורתית 4 -קולות ;
ב -המפלגה הדתית הלאומית 3 -קולות;
צ -הציונים הכלליים 2 -קולות ;
רט -רשימה צפון אפריקאית בדתי תלויה -
פ -המפלגה הפרוגרסיבית -קול אהד ; י ׳
יא -השיתוף והאחוה (ערכית)-קול• אחד.

ההפתעה בקלפי זו היה מכפר הקולות הרב שקיבלה
רשימת ים של ליכוד עולי צפון־אפריקה, שהעלה אותה
למקום השלישי בדירוג המפלגות. בעוד שאהוז הצפון-
אפריקאים שהצביעו בקלפי זו לא עלה על אחוז בני עדה זו
שהצביעו ברמלה, קיבלה רשימת בן־הרוש 16 קולות בלוד
לעומת קול בודד ברמלה. אחד המצביעים עבור רשימה זו
אף הוסיף הערה :״אני מצביע עבור רשימתו של בן־הרוש
כדי שישוחרר ממעצרו, למרות שאינני מיוצאי צפון־אפריקה.״

המעמד הבינוני ומעלה

»« לפי מספר 27 הוקמה ביום חמישי בשבוע החולף
1/במרכז אפרידר, שכונת הפאר של מגדל אשקלון. תושבי
שיכון זה הם חתך אופיני לשכבה קטנה של עולים
חדשים ותושבים ותיקים, בני המעמד הבינוני ומעלה.
הקלפי הנסיונית הוצבה במרכז אפרידר ליד מגדל השעון
הידוע. אולם למרות שהיתד, זו שעת אהר־צהרים מאוחדת,
שעה בה חוזרים פועלים מעבודתם, היתר, התנועה במקום
חלשה מאיד. כל כמה דקות היה עובר אדם בודד. לרוב
לא סירב האיש לעצור ולזרוק את פתק הצבעתו לקלפי.
למעלה ממחצית הבוחרים במקום זה היו עקרות־בית שיצאו
לטיול של אחר־הצהרים עם ילדיהן.
מתוך 130 פתקים שחולקו במקום, נזרקו הזרה 114׳ שהם
87.5אחוזים 5 .היו ריקים. שאר 109 התחלקו כלהלן:

א -מפא״י 60 -קולות ( 54.5אחוזים);
תו -אחדות העבודה 18 -קולות
( 16.5אחוזים);
ח -תנועת ההרות 12 -קולות ( 11 אחוזים);
צ -הציונים הכלליים 6 -קולות ( 5.4אחוזים);
מ -מפ״ם 4 -קולות 3.6( -אחוזים);
גד -חזית דתית תורתית 2 -קולות
( 1.8אהוזים) ;
ק -המפלגה הקומוניסטית 2 -קולות
( 1.8אחוזים);

פועלי רמלה אחרי העבודה
במיסים כבדים ותנו עתיד יפה לילו־ינו.״ בוחר אחר שצירף
הערה, למרות שהצביע בעד מפא״י, כתב :״יותר מוי מפלגות,
פחות מדי הצעות מעשיות ויותר מדי מגדלים
בנויים באויר.״ גם בוחר אחר, שהצביע תו, כתב :״כמות
המפלגות נראית אבסורדית בעיני.״
157 הקולות הכשרים בקלפי זו התחלקו כלהלן:

א -מפא״י 59 -קולות ( 37 אחוזים) ;
ח — תנועת החרות— 41 קולות ( 25.7אחוזים);
מ -מפ״ם 16 -קולות ( 10.2אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 12 -קולות
( 7.6אחוזים);
תו -אחדות העבודה — 8קולות ( 5אחוזים) ;
צ -הציונים הכלליים 5 -קולות
( 3.1אחוזים);
ב -המפלגה הדתית הלאומית 6 -קולות
( 3.7אחוזים);
גד -הזית דתית תורתית 4 -קולות
( 2.5אחוזים) ;
רט — רשימה צפון אפריקאית בלתי תלויה —
3קולות ( 1.9אחוזים);
ים -ליכוד עולי צפון אפריקה -קול אחד
( 0.6אחוזים);
פר -האיחוד הלאומי הספרדי -קול אהד
( 0.6אחוזים);
לר -ארגון הנכים ונפגעי הנאצים -קול אחד
( 0.6אחוזים).

הרשימות העדתיות חלשות

מצביע עם תרנגולת ביד, במרכז מגדל אשקלון
ערבים בקלפי, אולם כפי שמסתבר מן התוצאות, נתנו את
קולותיהם לרשימות יהודיות.

חקלאות ופיתוח (ערכים) -קול אהד
( 0.9אחוזים).

אוהדים רבים לבן־הדוש

ן יי» קלפי הכאה, ד,־ 26 במספר, נערכה׳ באותו יום עצמו
i Iבלוד. במקום חולקו 200 פתקים, שממקבליהם הצביעו
בדיוק .100 משום כך מספר הקולות שניתנו לכל מפלגה
בקלפי זו היא גם מספר האחוזים שלה.

ח -תנועת החרות 30 -קולות ;
א -מפא״י 27 -קולות ;
ים -ליכוד עולי צפון אפריקה 16 -קולות ;
תו -אחדות העבודה 10 -קולות ;
מ -מפ״ם 5 -קולות ;

״כמות המפלגות אבסורדית!״
ל פי מספד 28 הוקמה באותו יום במרכז מגדל־אשקלון.
תוך דקות ספורות התרכזו מסביב לקלפי המוני
אנשים, וההצבעה במקום נערכה בשרשרת, כשעשרות
אנשים ניצבים בתור להצבעה. תוך חצי שעה הצביעו במקום
זה 165 איש מתוך ,200 שהם 87.5אחוזים.
מתוך 165 הפתקים שהוטלו לקלפי היו 8ריקים. חלקם
כללו הערות כמו :״אינני בעד אף מפלגה. המפלגות אינן
עוזרות לי בכלל.״ בוחר אחר כתב :״קשה להאמין להבטחות
המפלגות. תנו לנו חיי בטחון ושלום ואל תמצצו את דמנו

יכום של ארבע הקלפיות הנ״ל נותן כמה וכמה
Uתשובות לשאלות שהוצגו בתחילת הרשימה. קודם כל
מתברר שמפא״י שומרת על הרוב שלד, בישובי העולים׳
אפילו באחוזים העולים בהרבה על אלה שבישוב הותיק,
וזאת בהצבעה שאיננה נעשית באמצעי כפיה, אלא מרצון
חפשי. תנועת החרות שומרת גם ב־שובי העולים על מעמדה
כמפלגה המתחרה במפא״י, ובלוד אפילו השיגה בקלפי ד,״
נסיונית את המקום הראשון. לעומת זאת ירדה חרות למקום
שלישי בקלפי של אפרידר, בד, רוב המצביעים הם מעולי
אירופה והארצות האנגלו־סכסיות, כשמספר הקולות שקיבלה
הוא רק חמישית מזה שקיבלה מפא״י.
מעניין גם שדירוג הרשימות לפי כוחן היה דומה בשתי
קלפיות, למרות שהיה בלתי רגיל לגמרי. גב ברמלה וגם
במגדל אשקלון, היתר, מפ״ם המפלגה השלישית בגודלה
ואילו מק״י המפלגה הרביעית, כשאחוז שתיהן הוא גבוה
בחי־בד, מאחוזן הממוצע בארץ. לעומת זאת קיבלה רשימת
אחדות העבודה במקומות אלה מספר מועט של קולות.
בכל ארבע הקלפיות קיבלו מפלגות הימין, להוציא את
חרות — כלומר הציונים הכלליים, הפרוגרסיבים והמפלגות
הדתיות — מספר מועט מאוד של קולות. גם המפלגות
העדתיות לא הצליחו במקומות שנראו מיועדים מלכתחילה
להצלחתן, מלבד הצלחת רשימה י״ם בלוד.

במדינה
ואדי סליב
כדמת קני?

אלפי ב חו רי ם במותו חוללו ת מור ה בנוף
הארץ. ה ם חניכי י שיבו ת ובתי־ אולפנה
שהוקמו ונ ת מכו על־ידי ה מפלגה ה ד תי ת
הל או מי ת ה מז ר חי -ה פו עלה מזר חי.
אתה פוגש או ת ם במו שב ובקיבוץ,
בצה־־ל וב סדנ ה, בעיר ובכפר.
הם מבש רי םאתהת חוללו תו הקרובה
של ה שנוי באק לי ם הרו חני וה מוסרי של
המדינה, ומהם פינה וי תד ל ה חז ר ת מור ש ת
א בו ת ל בני ם תו עי ם.
ב שעה ש״בני־הטובים־ מ ע סי קי םאת
המש סר ה ...ה ס מני חי ם י סו ד אי תן
ל מ דינ הנא מנ ה לערכי הנ צ ח של האומה.

אם ברצונך לזרז את התהליך הזה ־ הטה אף אתה
שכמך ושא יחד אתנו בעול המשימה. בעזרתך
יהיו האלפים לרבבות.
חזית דתית לאומית
המזרחי ־ הפועל־המזרחי
ובלתי מפלגתיים

תזפורת!
__.אתה (\\ר 1ינוד לוזגז^יס לוזלא

בורבוץ

twvtu

המינוי 5יבלת

\זפזב\1ך,

א\\זו
בה!\רם.

12C1T
ביס
לרק 1דיס

אחסהל 1סיב
־*׳בהרשמה: תל־ אביב
רח פינסקר 5 2־ 0אחה־צ

מי כאל קגן
ביח״ר לרהיטים וארונות לרדירפטיפונים
טלפון phone 85638 תל־אביב, רחוב אילת 42
(בסימטה, רח׳ ,360 מס)6 .

כתב האישום היה מחולק לפי שעות:
״בשעה 0830 או סמוך לשעה זו, ברחבה
שבין משרד הדאר והמטה המחוזי של משטרת
ישראל בחיפה׳ השתתפו הנאשמים
בהתקהלות בלתי־חוקית הקימו רעש בלי
סיבה מתקבלת על הדעת, בצורה העשויה
להביא לידי הפרת השלום לפני הצהרים
בבכר פייסל, שהוא מקום ציבורי, התנהגו
באופן פרוע
האולם הקטן היה מלא עד אפס מקום.
לא סקרנים, לא עתונאים וגם לא בני־משפחה
חרדים — אלא נאשמים 14 .בסך־הכל.
תינוק החל לפתע פועה .״תוציאי אותו החוצה,״
ציווה השופט ,״לא יתכן שהוא יבכה
ויפריע לנו כל הזמן.״
אמו של התינוק, נאשמת מם׳ 4סימי
דרעי, מילמלה במבוכה :״אבל אין לי עם מי
להשאיר אותו כשאני באה לבית־המשפט.״
השופט עמד $תביעתו בתוקף :״לא
יתכן שבכל חיפה אין לן עם מי להשאיר
אותו.״ זקנה, שנדחסו־ ,לפינה הרחוקה של
האולם, התנדבה לקחת את התינוק החוצה.
אך בטרם תיסגר הדלת שתפרידו מאמו, השמיע
התינוק בן ששת החודשים יללת־מחאה.
השקט חזר על כנו, המשפט המשיך להתנהל.
נקמנות
בסיטונות. היה זה אחד
המחזות המדכאים שנגולו אי־פעם בבית-
משפט ישראלי. הנאשמים לא היו ראשי
ליכוד עולי צפון אפריקה, גם לא מנהיגים
של מרד. היו אלה תושבים רגילים של
הואדי. שוטר אחרי שוטר עלה להעיד כי
אכן ראה נאשם מספר זה או אחר משתתף
בהפגנה הראשונה של ה־ 9ביולי, למחרת
פציעתו של הסבל עקיבא אל־קריף.
עדויות התביעה לא השאירו ספק כי אמנם
התקיימה באותו תאריך הפגנה של תושבי
הוואדי, בחצר מטה המשטרה. מבחינה
חוקית, יתכן גם כי הצליחו להוכיח את
חלקו של נאשם זה או אחר במאורעות
של אותו יום. אך מה שהשוטרים לא סיפרו
היה הרקע המיוחד לאותם מאורעות: הבטחת
המשטרה וראש העיר, כי לא יתנקמו
בתושבי הואדי אם אלה יחזרו בשקט לבתיהם
ולא יחדשו את ההפגנות.
העמדתם למשפט של ה־ — 14 חלק מיותר
מ־ 40 תושבי הואדי שיועמדו בימים אלה
לדין באותן אשמות — היתה הפרה צינית
של אותה הבטחה.
במשך השבועות שעברו מאז, התרוצצו
עשרות הנאשמים בחיפוש אחר הדבר הראשוני
הדרוש לבל נאשם בדין: הגנה משפטית.
כסף לתשלום שכר־טרחה לא היה
להם, גם לא שמות מפוצצים שימשכו פרקליטים
צמאי־פירסומת. החלה עבודת נמלים
של שידולים והתרוצצויות, שהובילו בדרך־
כלל אל סניפי המפלגות השונות. מרכזי
הסניפים היו מוכנים לספק הגנה משפטית
— רק לאלה מן הנאשמים הרשומים במם־
לגתם, או לאלה העשויים להביא תועלת
כלשהי למפלגה.
לבסוף נמצאו שלושה פרקליטים צעירים
— משה אמר, דוד אלמגור ושמואל מיג־צר
— שהתנדבו לטפל במשפטם של חסרי־היכולת
מואדי־סליב. אחרי שראשי הליכוד
הורשעו והוכנסו לבית־הסוהר, נראה המשפט
הסיטוני כמעשה נקמנות מובהק. הפליט אחד
הנאשמים, לעבר התובע המשטרתי כשזה
ירד במדרגות בית־המשפט :״כך אתם רוצים
לתקן את המצב של המארוקאים?״
אחר הסביר :״יש להם מטרה אחת —
להכניס אותנו לבית־סוהר לפני הבחירות.
הם לא רוצים שנסתובב בעיר ביום הבחירות,
כדי שלא נוכל לעודד אנשים להצביע
בעד בן־הרוש.״

מדע
איד קראו לתל ־ א בי בז
האולם היה חשוך. על הבד הופיעו
שיקופיות. לידן ניצב גבר אלגנטי, שדמה
לקצין־מבצעים קרבי. הוא הסביר איך לנוע
בתוך כל מיני תעלות וכוכים, בעזרת מקל
ארוך ביאר את התמונות. כשגמר את הרצאתו
פרץ הקהל במחיאות־כפיים עשרות
ארכיאולוגים מקצועיים וחובבים, שבאו לבנם
ה־ 15 של החברה לחקר ארץ־ישראל ועתיקותיה,
ניגשו ללחץ את ידו. ז׳אן פירו (,)39

צרפתי רזה לבוש חליפה אפורה, זכה למנה
גדולה של אהדה.
הוא לא התרגש. כי ז׳אן פירו הסביר כבר
פעמים רבות את עבודתו המדעית, ובכל
הזדמנות קיבל הקהל את הרצאותיו בתשואות.
ערב
קודם לכן, נחבא ז׳אן פירו, הנוהג
לבלות את חופשותיו בחפירה אצל ארכיאולוגים
אחרים, אל הכלים. הוא לא התבלט
על הבמה המכובדת של היכל־התרבות, שם
נפתח הכנס המיוחד של חברת העתיקות.
בניגוד לתוכנית לערוך את הכנס באילת,
החלימו ראשי החברה לכבד את שנת־היובל
של תל־אביב. גם נושא הכינוס הוקדש לתל-
אביב, כששורה ארוכה של מלומדים מת-
כוזנת להוכיח כי תל־אביב זקנה מכפי
שהיא נראית. לא היה להם ספק כי בתל־אביב
גרו קיבוצים גדולים של עמים פרימיטיביים,
עוד זמן רב לפני שכמה עשרות
יהודים החליטו להקים את השכונה היפואית
של בית וגן. השאלה היתד, רק כמה שנים
לפני כן חיו כבר שבטים שונים באזור זה.
מלפני אברהם אבינו. לז׳אן פירו
היה מה לומר בנידון. כי הצרפתי, שבניגוד
לרוב בני עמו לא נהג אף פעם לשתות
משקאות חריפים, התמחה בארכיאולוגיה מלפני
10.000 שנים.
לא בקלות הגיע ז׳אן פירו, שבא לארץ
לפני 14 שנים אחרי סיום לימודיו בסורבון,
לעמדה מכובדת של מרצה בכינוסי החברה
לחקר ארץ־ישראל. היה עליו תחילה לחפור
חלקות רבות בארץ, להזיע בגילוי כמה כדי-
חרס עתיקים.
ז׳אן חפר ביסודיות — בבאר־שבע, ליד
הכינרת ובמלחה. חפירותיו מצאו חן בעיני
ארכיאולוגים אמריקאיים, והם החליטו לגייס
כספים עבורו. בכספים אלה הגביר פירו את
קצב עבודתו, עד שנאלץ לוזתר על חייו
המשפחתיים אחרי שהתגרש כבר כמה פעמים•
את פיצויו מצא באדמה: כפרים תת־קרקעיים,
בהם חיו בני־אדם לפני 10.000
שנים.
הגבר הרזה בעל התסרוקת הקצרה, לא
הגיע לארץ בהשפעת התנ״ך. הוא נשלח אל
מחלקת־המדע של הכנסיה הדומיניקנית בישראל,
התאהב בארץ והחליט להמשיך בה
את מחקריו. ההצלחה המחקרית לא הסתיימה
בגילוי כפרים תת־קרקעיים ליד באר־שבע,
שרידי תקופה הרבה יותר קדומה מאשר
ימי אברהם אבינו. פ־רו בא גם לגוש־דן,
חפר באיזור אזור. על חפירות אלה הרצה
השבוע.
את החפירות בגוש־דן ביצע ז׳אן פירו
בזהירות רבה. הוא חילק את השטח לריבועים,
חפר כל ריבוע לחוד. כבר אחרי
שגילה כמה כלים עתיקים יכול היה לקבוע
את היקף היישוב הקדום ומבנהו. הוא המשיך
לחפור, גילה שכבות ארכיאולוגיות
רבות — אחת ההוכחות החותכות כי באזור
תל־אביב של היום חיו לפני 7000 שנים בני
אדם קדמוניים.
גר\רמון ונאפוליון. לא היתד, זו העבודה
היחידה שגילתה כי האיזור עתיק. גם
ד״ר יעקב קפלן 50 יושב־ראש מחלקת
הארכיאולוגיה של עיריית תל־אביב׳ הת־ענין
לדעת כמד, שנים לפניו כבר היה יישוב
אנושי במקום. הוא חפר מוזיאון מיוחד ביפו,
בשטח דחוס עתיקות, הגיע למסקנות
משכנעות על קדמוניות היישוב בחבל־ארץ
זד״ מאז לא הפסיק קפלן, שהוא כמעט-
צבר, להתעסק במוזיאון שלו. גם בימי הכינוס
דאג להימצא בו כל יום, השגיח אישית
על הטיפול בו .״זוהי הדוכסות היפואית של
קפלן,״ הסביר אחד מחבריו, שלא התפלא
כי קפלן עזב את אולם ההרצאות ומיהר
ליפו.
גם בתוך שפע המלל של הכינוס, שהלהיב
את דמיונם של 1000 המאזינים על
צורת החיים לפני אלפי שנים׳ לא חסרה
האקטואליות הישראלית הרגילה. הזכיר אותה
יוזם הכינוס, חיים לבנון ראש עירית
תל־אביב, בתשובה להערתו המפורסמת של
דויד בן־גוריון, כי צריך להחליף את שם
העיר ליפו :״אולי הארכיאולוגים יגלו גי גם
השם תל־אביב הוא שם עתיק, אז לא תהיינה
בעיות בקשר לשם העיר.״
הארכיאולוגים חייכו. גם הם רצו לדעת
איך נקרא האזור לפני כמה אלפי שנים.
אם לא ידעו את התשובה המלאה, הרי
שלפחות, כמו אחרי כל שנת מחקר נוספת,
ידעו כמה עובדות חדשות בקשר לכך. את
הגילוי הבלשני העיקרי גילה רקטור האוניברסיטה
העברית וגיסו של נשיא המדינה,
הפרופיסור בנימין מזר :״מה שנקרא
פעם גת־רימון, נקרא היום בשם הר־נפולי־און.״
השמות השתנו. הגבעות לא זזו.
חעולם הזח 151ו

Mfcמעץפרס אינו ידוע כאיש דתי.
MJכמי שלמד בכפר־הנוער בך שמן והיה
הבר תנועת הנוער העובד. לא הזדמן לו
לעסוק בענייני דת. בכל זאת עלה במוחו
לפני חודשים אחדים רעיון חשוב, שהוא
אחד מאבני־היסוד של הכנסיה הנוצרית. הוא
זכר כי בכל תולדותיה ידעו אפיפיורי
הנוצרים להגיע אל ההמונים בדרך מיוחדת:
דרך הנשים. הכנסיה משכה את הנשים, והן
השפיעו על הגברים בבית.
פרס כינס כמה עשרות נשים חשובות
מהחברה הגבוהה, הציע להן להקים חוג
התומך בשינוי שיסודו־,בחירות. הקשר בין
החוג החדש ובין מפא״י, שהסיסמה העיקרית
שלה היא שינוי שיטת־הבחירות, הוא
מקרי בהחלט. בהשראת פרס נוצר חוג של
נשים בוחרות, אליו הצטרפו במהרה רות
דיין, מרזי אבן ואשתו של פרס׳ רחל.
הנשים החשובות פנו אל הנשים שרצו
להיות חשובות. מרוול׳ כסית ולילית בתל־אביב,
וממפגש הנשים החשובות בירושלים
קפה אלסקה, גוייסו נשים נוספות. כרמלה
ידין וצילה לוריא מירושלים צורפו גם הן.
היוזמים לא הסתפקו בחוג קטן של נשות
החברה הגבוהה. מטרתם היתד, להקיף
במהירות נשים רבות, לשכנע אותן למרוד
בהשקפות המדיניות של בעליהן. חוג הנשים
הבוחרות יצא לפעולה. יומו הגדול הגיע לפני
שבוע, כאשר 300 מתוך 800 נשים שהוזמנו׳
הופיעו באולנזי־רות, תל־אביב.
חלק ניכר מן הנשים תפס את מקומו

..הנש את האשת ר אומד הבתגם, המונית את עצמו בנתיחת

יגאל כובש לסכות
באולם כבר בשעה מוקדמת. בלטו בעיקר
כמה מורות ותיקות. מארגנות החוג היו
מעט עצבניות, כמו שחקניות חדשות לפני
הצגת־בכורה. אשר לאורחות — הן חיכו
בסבלנות ליגאל ידין, שיסביר מה זה בחירות
אזוריות,׳ ומדוע זה יציל את המדינה.
עד שיגאל הופיע לא היה לנשים משעמם.
כל המקדימות לתפוס את מקומן רצו לראות
את סוזי אבן, אשתו של אבא,, .בעלה הוא
משהו,״ הסבירה ציפורה גבריאלי, בעלת
מחרוזת מבריקה על צוארה ,״הוא מדבר
עברית אוקספורדית.״
אחרי אשתו של אבא אבן, שכולן אימצו
לה את השם החביב והידידותי סוזי, באו
כרמלה ידין, רחל פרס ומנציגות החברה
הגבוהה הירושלמית, .׳בעצם הן כבר די
מפורסמות,״ העירה אחת ,״למה להן כל
הענין הזה של הבחירות האיזוריות?״
עד שיגאל ידין בא. בבת־אחת נפסקו הרכילויות,
הסקירות וכל יתר הענינים החשובים
האחרים. כולן היפנו מבטיהן אל
יגאל .״הוא דוקא חביב,״ מילמלה מישהי,
,׳חבל רק שאין לו כל כך הרבה שערות.״
עוד דוגמה של חוסר צדק בעולם. אבל
באותו ערב החליטו הנשים להיות רציניות,
לכן לא היה חשוב בכלל שליגאל אין כל
כך הרבה שיער.

איד מתלבש המועמד
ך-י נאומים ^דזרולכול^ץ ל^ל!ן?!

f Iחוץ מכמה מבנות השלושים־פלוס. הן
לא רצו שעורכת־הדין הצעירה הדסה בן־
עתו תדבר כל־כך הרבה. חשדו בה שהיא
רוצה לגנוב את ההצגה. ביחוד בראותן כיצד
נהנתה מעצם העמידה על הבמה הקטנה
והמקושטת .״רוצה להיות גוף ציבורי,״ מיל־מלה
במתיקות אחת הציניקאיות הידועות
של רוול. אלא שגם על גוף ציבורי היה
צורך לישר מדי פעם את שמלת הביז׳ .המאזינות
ניסו לשכנע אותה להפסיק. תחילה
העירה על כך בשקט מישהי מהשורות האחרונות,
אחרי־כך החלו הנשים לשוחח ביניהן.
לאו דווקא על הבחירות האיזוריות.
הדסה החיננית לא רצתה להפסיק. כאילו
להכעיס, המשיכה לדבר. היה לה לומר עוד
כמה דברים חשובים להיסטוריה של המאבק
הפוליטי בארץ: שאסור לנשים להיות אדישות,
למשל. כמעט שהצטרפה לסיסמה החדשה
של יגאל אלון: כן, איכפת לנו.
הדסה בן־עתו הסבירה כי את אדישות
הנשים לבעיות הפוליטיות אפשר להפסיק
רק בתנאי שבגוף החדש לא יימצאו גברים.
הגוף החדש אפילו לא שמע את דבריה.
הנשים החלו לדבר בקול רם. שכחו כי
באו לאסיפה ציבורית. חסרו רק המלצרים,
כדי להחזיר את התמונה למקורה הדיזנגופי.
היחידה כמעט שלא יכלה להפריע היתד,
סוזי אבן. לא נעים לדבר בשורה הראשונה.
עבר עוד רבע שעה, עד שהחליטה עורכת־

הדין לסיים את נאום התביעה. לפני הסיום
נתנה עוד שני נימוקים חשובים, מותאמים
במיוחד לנשים בוחרות .״הגוף החדש הוא
כמו גוף דומה בארצות־הברית, שם מתכנסות
הנשים בכל פעם שיש בעיה ציבורית
חשובה,״ סיפרה בגאווה, ומי שהסתכל מתחת
לשולחן ראה אותה רוקעת ברגלה
בכוח. זהו: כל מה שטוב באמריקה, בטח
שהוא טוב באולמי־רות. והנימוק השני:
״בחירות איזוריות טובות במיוחד עבור
הנשים. כל אשד, יכולה לראות איך המועמד
מתלבש ומתנהג, ולפי זה היא יכולה להחליט
בעד מי לבחור.״

לא כמו ליזיסטרטזז

ץ* ון ז*ם וף הגיע תורו של יגאל. גיבור
Wהערב קם, מיהר לרכוס את מעילו. כמרצה
שנון ונבון התחיל את הרצאתו בכמה
בדיחות, אף כי לא כולן היו לענין .״אפילו
אם הבעלים שלכן לא מסכימים לבחירות
איזוריות, אל תעשו להן כמו ליזיסטרטד״״
אמר הפרופסור לארכיאולוגיה. כולן צחקו.
ביחוד אלו שלא הבינו. השכנות הסבירו
להן: ליזיסטרטה היתד, אחת יתניה (רגע,
יווניה או רומאית? כן, יוזגיה, ראיתי אותה
בהביטה) שאירגנה את הנשים לא להתמסר
לבעליהן, עד שלא יקבלו את דרישת הנשים
לא לעשות מלחמה .״זד, כמו שפול ניומן
עושה לאליזבט טיילור בסרט חתולח על גג
פח לוהט,״ הסבירה צעירה אחת לאשר, קשישה,
שהמשיכה להקשות. אלו שלא הבינו
קודם, פרצו בצחוק חרישי. מעין פצצת־זמן.
יגאל הסביר לנשים כי לא בא לדבר על
בחירות נשיות, אלא בחירות אישיות. הבחירות
שהוא הציע היו דבר אכזרי —
והן יכולות אומנם לתת למפלגה שאין לה
רוב בעם שלטון יחיד בכנסת .״אולם בכל
אופן הבחירות האיזוריות זה דבר טוב,״
יגאל ידין לוחץ בחמימות את ידה של סזזי אבן, בתוס נאומו. הבטיח ידין בקול עמוק שהזכיר לרבים את
הגברת אבן היא מיוזמות חוג הנשים, שהתכנס בפעם הראשונה אחיו יוסף, כוכב הקאמרי .״כי העיקר היא
המטרה: לצמצם את מספר המפלגות.״
בביתה שברחובות, כדי לשמוע את שמעון פרס מהלל את שיטת הבחירות האזוריות.
כולן הסכימו: ידין יודע מה שהוא אומר.
בכל זאת לא סמך יגאל על אהדת הנשים.
לא האמין, כנראה, שהאהדה תענה את הכל
— אפילו ההגיון. לכן החליט להסביר להן
את טיבה של המטרה :״מספיק שתהיינה
שתי מפלגות או שלוש, או לכל היותר ארבע.
את כל ההבדלים הקטנים ביניהן, שיעשו
בתוך המפלגות הגדולות, לא בחוץ.״
יגאל לא רצה שהנשים תחשובנה שהוא
רוצה להתלבש עם חוג האקדמאים שלו על
ארגון הנשים הבוחרות. לראיה השתמש בשאלה
פרטית שנשאל על־ידי עתונאי, גילה
לנשים משהו שלא היה מוכרח לשמחן :״הקשר
בין החוג שלכן וחוג האקדמאים הוא
אפלטוני בלבד.״ על אפלטון שמעו 5ולן.
הבדיחה הצחיקה את כולן .״הוא נורא
גס,״ אמרה ארנונה בריפמן, אחת הצעירות־האמיתיות
הבודדות שהיו באולם .״אבל
נורא נחמד,״ ענו לה מן הצד במקהלה.
יגאל לא אמר בעד מי להצביע. רק אמר
שהבחירות האיזוריות זה טוב למדינה.
כשכל הנשים רצו כבר לצאת מאולמי־רות
אל בית־הקפה הקרוב, סיכמה את הדיון
סופרת־הילדים הקשישה ימימה טשרנוביץ:
יגאל ידין יושב ליד שולחן הנשיאות באולמי רות, שעה שעו׳ ״אני בטוחה שאם יגאל היה מועמד באזור
רכת־הדין הדסה בן־עתו נושאת את נאום הפתיחה. היה זה שלנו, כולנו היינו בוחרות בעדו.״
מה שנכון — נכון.
נאום מרתוני, שיעורר אי־שקט בין בנות השלושים־פלוס, שחשדו כי ברצונה לגנוב את ההצגה.

יד לסחי

ליד הדסה

במרינה

שיחה ער ספל קפח

אסיפות

הסיכום: פיהוק
שלושה סיבובים לפני הגמר, היתד, הזירה
שקטה. המתאגרפים התכוננו לקרב המכריע,
שלחו מפעם לפעם מבטים אל האולם. מה
שראו מעל זירת האיגרוף לא עודד אותם.
הקהל לא בא לחזות בחליפת המהלומות,
העדיף להישאר בביתו. למרות הכספים המרובים
שהמפלגות השקיעו בתעמולת־הבחי־רות,
נאלצו נואמי־המפלגות לדבר בפני אולמות
ריקים. מלבד דויד בז־גוריון ומנחם
בגין, לא הצליחו שאר העסקנים למשוך קהל
אלפים. הם הסתפקו, במקרה הטוב ביותר,
בכמה מאות מאזינים.
לשמש, מול הירח. למאיר וילנר
איש־מק״י לא איכפת היה ביום חמישי להתלהב
לפני קהל של 30 מאזינים, חלקם
עסקני מק״י. בשעת הפסקת העבודה הגיעה
משאית אל רחוב אברבגאל פינת־וולפסון
בתל־אביב, נעצרה. היא קראה לכל הפועלים
לאסיפה. הם העדיפו להסתכל מפתח
מקומות העבודה.
בכל זאת היתד, הרחבה הקטנה מלאה
אירועים. סוס משתולל עורר את המתם של
עסקני מק״י, שבקושי השתכנעו כי אין זו
פרובוקציה של המשטרה. אחר כן התקלקל
הרמקול. וילנר, שדיבר מעל המשאית הישנה,
הגביר את קולו. אף אהד לא ראה
אותו, רק קולו שהלך והצטרד הזהיר את
השומעים המעטים וד,אדישים מפני ממשלת
בן־גוריון.
אחרי שפועלי האזור הדרומי של תל־אביב
התחילו לחזור לעבודה, החליט וילנר לסיים.
בעזרת מכונית הנרי ג׳ כחולה, שנהגה
החליט לצפור דווקא באותו מקום, העלה
וילנר נימוק משכנע, בגללו כדאי לבחור
במק״י .״הסובייטים בדרך לכיבוש הירח,״
צעק וילנר, שמחוסר־ירח נופף בידו אל
השמש.
הערכים ״*דכים. בערב־שבת קישטה
מפ״ם את אולם הבינזוז. מי שהקדים לבוא
לאסיפת־הבחירות שלה יכול היד, לראות
עוד את יוסף מילוא, ארי הרצברג ומישר,
אשרוב מתדיינים על הצגת־הבכורה של הגברת
הזקנה. אחרי שהם הסתלקו, השאירו
את תפאורות ההצגה על הבמה האחורית,
י הגיע תור הבחירות. שלונסקי התגאה בעברית
ספרותית על יופיה של מפ״ב, שיכולת
לומר בנשימה אחת את שתי המלים: בטחון
ושלום. הערבים שהוזמנו במיוחד לכנס זה
לא הבינו בדיוק את כוונתו. הם האזינו
בשקט. רק כשהגיע תורו של השייך הערבי
עטאונה לדבר בערבית, החל רעש. הקהל
העברי לא הבין, הפריע לשייך הערבי להתווכח
ולהתפלמס על כוונות השלום של
מפ״ם.
אף אחד לא בא לשמוע את הנאומים. גם
השמות המפוצצים של שמעון אבידן, אבא
קובנר ורוסתום בסטוני לא היו חשובים.
כולם חיכו להפגנה הגדולה, שאורגנה במיוחד
לכבוד ערב זה.
השעה ה״ש״ נקבעה בקפדנות. המארגנים
מאחורי הקלעים לא שמעו את דבריה של
שחקנית הקאמרי מרים ברנשטיין־כהן. בשעה
9.50 הגיע הרגע הדרמטי :״כל הערבים
חייבים לעזוב את האולם, כי אין להם
רשות להישאר בתל־אביב,״ אמר שלונסקי,
בהתרגשות מאופקת.
הערבים קמו לעזוב. לפי התוכנית צריכות
היו להישמע קריאות בוז חזקות. אולם
התל־אביבים נשארו לשבת בשקט, לגמרי
לא לפי התכנית, הביטו על העוזבים בתמי
הון. גם הם לא הבינו בעצם מה פתאום
הערבים הולכים.
אין אנשים. למחרת בבוקר פשטו כל
עסקני המפלגות על האולמות הציבוריים,
שיבחו את מפלגותיהם. האולמות הריקים לא
התמלאו. מוקיר ההסתדרות פנחס לבון, שחזר
מארצות־הברית, דיבר 45 דקות אחר
תחילת אסיפתו בפני 250 שומעים. ח״כ
חרות אריה בן־אליעזר משך בשעה , 12.15
שעה ורבע אחרי תחילת אסיפתו בקולנוע
מוגרבי 500 ,נוכחים.
לשיא הגיעו הפרוגרסיבים. בקולנוע זוהר
בשכונת־שפירא היו באסיפתם 54 נוכחים.
אולם עובדה זו לא הפריעה למועמדם השביעי,
עורך־הדין ברוך עוזיאל, לשכנע
את הנוכחים כי המפלגה הפרוגרסיבית היא
המוצלחת מכולן. תפקידה, כפי שכבר התבטא,
לדבריו׳ במקום אחר :״בין הסכנה
של השמאל והדמגוגיה של הימין, המפלגה
הפרוגרסיבית היא בדיוק כמו רגולטור של
שעון.״
סיכום אסיפות כל המפלגות היה. אחיד:
פיהוק.

>זW 9 /

התיק והבקייק שלו, כשהוא הולך בחשיבות לגף
בשכינה׳ .סט־וארט הבכור לומד בכיתה ד׳ בביתן
הספר האמריקאי בוזלידור, אולם מייקל הבינוני התחיל
ישר בב־ת־כפר עברי.
כל ילדי השכונה באים אליהם. הבית מלא תמיד1
ילדים. כמובן שיריכת־ד,שהייה מפלאסטיק הנמצאת
בגן מהווה גורם מושך., .אני צריכה תמיד לפסוע
בזדירות כד־ לא לרמוס כל מיני ילדים השרועים
בכל פינות הגן. זה נפלא פשוט, כמה שילדים הם
פשוטים ומתייודים מהר. כבר למחרת בואנו, הביאו
בגי הברים הביתה.״
הילד האמריקאי כמעט ואינו נבדל, לדעתה, מן

לפני חווילתה המרווחת אן הפשוטה בתל־בנימין. כשדגל
ארצות־הברית מתנוסס, מסמלת מרי לואיז ריד בעיני
הישראלים את האשה האמריקאית. בריכת־השחיה הפלאסטית בחצר מושכת את ילדי השכונה.

אשת השגריר

רות ורד -

־ מאת
Uכשתי וציהצחתי את נימוסי ה/שבת
שלי, לפני שנסעתי אל בית השגריר
אוגדן ריד בתל־בנימין. הייתי
נבוכה במקצת. ידעתי אמנם שאשת השגריר,
מרי לואיז, חופשייה בהליכותיה וחביבה,
אולם חשבתי שבכל זאת יהיה צורך במעט
פרוטוקול. לא ידעתי אם לכנות אותה בתואר
״הוד מעלתך״ או לא; לחכות שהיא
תפנה אלי ראשונה; למלמל או לא כמה
קלישאות על מזג־ד,אוויר ; לקום בכניסתה
לחדר; לחייך הרבה או מעט. כי, מבינים
אתם, כמעט ולא נזדמן לי לחכך מרפקים עם
חוגים דיפלומטיים.
צילצלתי צלצול דיסקרטי בפעמון. נערה,
בתלבושת מפיספסת וסינור לבן, פתחה את
הדלת ואמר שכן, הגברת ריד ממתינה לי
במרפסת הסגורה. הגעתי לשם דרך חדר
מרוהט כולו בצבע ביג /כולל שטיח שעיר.
לקראתי צעדה הדמות הבלונדית היפה וה־דקה־עדיין.
היא חייכה חיוך מלבב בשפתיים
צבועות בשיכבה דקה מאד של שפתון, ואמרה
בקול רך ומתנגן :״האו דו יו דו. נפגשנו
כבר. האם הספקת לעבוד הרבה מאז?״
משום מה, כשדברים אלה יוצאים מפיה,
אין הם נשמעים כעמוד 4מתוך כיצד
לרכוש ידידים והצלחה בחברה, של דיילי
קרנגי המנוח. מילמלתי ששלומי טוב, תודה,
אני מקווה שאין היא מחכה זמן רב. לא,
אמרה רעיית -השגריר. באתי בדיוק בזמן.
כיוון שכך, הייתי בטוחה, תהיה שיחתנו
קלה ושוטפת, נוכל אולי לשוחח אפילו על
המון דברים נשיים. רק אז הבחנתי בג׳נטל־מן
שקם מכסאו. נא להכיר: מיסטר ביל
אנתוני, נספח העתונות. האו־דו־יו־דו.
מיסטר אנתוני נראה כאמריקאי שקט. חליפה
כחולה, עניבת פרפר, משקפיים לא עבות
מדי במסגרתן, ואף לא מוזהבות. הוא דיבר
בשקט, באדיבות. הכל טוב ויפה, אבל
השתעשעתי בתקווה שבכל זאת יניח לנו
תוך דקות ספורות. אבל לא.

על יפהפיות דרומיות
גשהקפה היה כבר מוכן. הגברת
ריד מזגה לי ושאלה אם אני רוצה

חלב. אמרתי שלא. כמה חתיכות סוכר?
אחת? האם איכפת לי שהיא משתמשת באצבעותיה
להוצאת הסוכר? לגמרי לא איכפת
לי. להיפך, זה נחמד מאד. העוזרת הגישה
לחמניות זערערות חמות, ומרי לואיז מרחה
בעצם ידיה את החמאה על לחמנייתו של
מיסטר אנתוני. חשבתי על האפשרות ל־כעכע
בגרוני, למלמל משהו. נעתי וזעתי
בכסאי.
מיסטר אנתוני אמר :״ד,ו כן. העולם חזה.
אני זוכר. עשיתם תחרות יופי לא מכבר,
האין זאת?״
כן זאת. מובן, זה היה חביב מאד, הביב
מאד. נערות מקסימות, באמריקה, למשל,
זוהי ממש עבודה מפרכת להשתתף בתחרות
מעין זו. עורכים למועמדות גם תחרויות
בנגינה, בזימרה ואפילו בבישול. ד,ן מוכרחות,
אומר הוא, להפגין גם משהו אחר
מלבד גוף בבגד־ים .״למעשה,״ אמר ,״הנערות
מן הדרום הן נשיות יותר.״ כאן היה
המקום לשאול כיצד הוא מסביר זאת.
״אולי,״ אמרה מרי לואיז ,״בגלל העיבדה
שהדרום איננו חבל תעשייתי כל־כך כמו
הצפון. אין שם מספר כה עצום של נשי קריירה.
לנערות יש, איפוא, יותר זמן ורצון
לפתח ולטפח את נשיותן. אם כי׳״ מיהרה
להוסיף, כאשת דיפלומט ,״מתחילים כעת
לתעש את הדרום. תוך חמש שנים אי־אפשר
יהיר, להכיר אותו.״ ואו, כמובן, תהיה
האשד, הדרומית, הרומנטית, המושכת כל כך
את עטיהם של סופרים — עצמאית יותר.
היא נראית הרבה יותר יפה בחיים מאשר
בתמונות, מרי לואיז. משום מה, יוצא שערה
הבהיר כהה בתמונות. יש לה קומה, סוג
י; פי ויציבה כמו לגרייס קלי. פניה החלקות־מאד
לא היו מאופרות כלל. פרט, אולי, לחשד
של פודרה. עיניה הכחולות־אפורות
היו נקיות מעפרון ו/או צבע ריסים.

3נ*מכח אחד 55

טרם חזר מבית־הספר. בתמונה מימין נראה בילי ן

מכות קטנות אינן מזיקות

** יצד ״ ,להיות אשד, יחידה בין אר־בעד,
גברים? האם מפנקים אותה? עדיין
לא, אבל היא מקודד, שכך יהיה פעם. ילדיה,
סטיוארט 9מייקל 6ובילי ()3i
מרגישים כאן נפלא. הם מתחיליב לפטפט
עברית. בילי הוא כל־כך חמוד, בבוקר, עם

השפן הקשו

מוניה מלאה שוררת ביניהם.

משפחת ריד, כמרבית

נביתה של אשת שגויר אוצות־הבוית בישראל

הילד הישראלי. שניהם אקסטרוברטיב, ערים מאד,
חופשיים מאד ובלתי עצורים. זה נפלא, לדעתה.
פשוט מדכדך לראות את הילדים האירופאיים. הם
מנומסים מדי ורציניים מדי.
הרידים חיים חיי משפחה הדוקים מאד. אולם היא
בהחלט מאמינה במשמעת ובתקיפות בשעת הצורך.
״אנשים פה מסתכלים על־ בתמהון, כשאני חובטת
פה ושב לפעמים באחד מבני. איי מאמינה במכות
קטנות מדי פעם. זה מעולם לא הזיק. כמובן, שאין
לעשות מכך שיטה. כי אז אין זה אפקטיבי. לילדי
היו שעות קבועות בהן הורשו להתבונן בטלביזיה.
חשבתי שירגישו בחסרונה. הם כבר שכחו אותר

המקבל בהנאה רצה את חלקו בחביתה שמרי לואיז
זביזציה, לעיניהם של בילי ומייקל. האח הבכור, סטיוארט,
ן כשהוא מחטט במקרר, מחפש ״דליקטייס״ לשם זלילה.

יש להם תקציב שבועי שאין לעברו ( 2לירות
לסטיוארט, לירה למייקל) .סטיוארט מוציא
את רוב כספו על בולים. הוא אספן נלהב.
הם אינם רשאים להוציא את כספם על
ממתקים. אני נגד כמות מוגזמת של ממתקים.
הדבר מקלקל את שיניהם. הם מביאים
ל ממתקים הביתה — אני מעיפה אותם
דרך החלון. אבל הם ילדים נחמדים, בזימת

לא נשמעת כמו כל אם אחרת?

לא הזב* לאומי
יאמוסמכת לפסיכולוגיה״ ,אולם״ אץ
( | היא מאמינה בחינוך המודרני, כביכול.
לדבריה׳ קיימת נטייה לחזור אחורה בשיטות
החינוך. הגישה של אל־תעשי־לו־את־זה־תהיה־לו־טראומה־לכל־החיים
אובד עליה הכלח.
זה היה מודרני מאד בשנות השלושים.
אפילו ד״ר ספוק, האוראקל של חינוך הילד,
טוען שעל אם לחנך את ילדה לפ•
האינסטינקטים הבריאים וההגיון הפשוט
שלה.
האם נכון הדבר, שאלתי, שהפסיכואנליזה
היא הובי לאומי אמריקאי? לא, אומר מיסטר
אנתוני. זה מוגזם, כמובן. אין לו אף ידיד
שהולך לפסיכואנליסט. ומה, שאלתי באכזבה,
האמת על כל אותן הנשים ההולכות
אשה אל רעותה ואומרות :״דארלינג, השאיל,
לי חלום. אני בדרכי אל הפסיכואנליסט
שלי ואץ לי אף חלום לספר לו?״ לא. גם
למרי לואיז אין מכרות כאלה. ויש לד,
הרבה מכרות .״רגע. יש לי בעצם אחת
שהולכת אל פסיכיאטר. סליחה.״
תודה לאל.
ומה עם החינוך האמריקאי? האם נכונה
ההאשמה שג׳וני־איגו־יודע לקרוא? ״ג׳וני
כן יודע לקרוא!״ אומרת מרי־לואיז בחום.
״זד. מכבר עזבו את השיטה הפונטית
להקניית הקריאה. מחפשים ומוצאים כל הזמן
שיטות חדשות ויעילות יותר מה
שנכון הוא׳ שהאמריקאי הממוצע איננו מוכשר
ביותר לשפות.״ הרגעתי אותה שגם
הצבר הממוצע.
אשר׳ לה? הו, היא דוברת קצת צרפתית.
המשפחה היתה למעלה משנה בפאריז. היא
מתביישת בידיעותיה הקלושות בספרדית,
אחרי שלוש שנות הלימוד בגימנסיה. בעברית,
היא מקווה שהיא מתקדמת. היא שולטת
כבר בלמעלה מאלף ׳נזלה. מקבלת כל
יום ^!יעור, ממורה הבאה אליה הביתה
בעלה לומד רק שלוש פעמים בשבוע. שפה
קצת קשה, העברית. היא נוהגת לחזור על
כל המלים שלמדה, במיטה. ויש לה גם
שיעורים להכין .״העיקר,״ היא אומרת בהומור
,״הוא לדעת לומר בביקור בקיבוץ:
הו, הנה מגדל המים שלכם.״

כן, היא מאמינה בשיטת הלידה הטבעית.
כיצד ייתכן שאחרי שלוש לידות גיזרתה
היא דקה כל כך? ״ר,ו,״ היא אומרת׳ ״איי
מרבה בתרגילים אחרי הלידה. ואני נזהרת,
בתקופת ההריון, מאכילה מופרזת. הרופאים
באמריקה מקפידים מאד על כך,״ אומרת
אשת השגריר.
היא אוהבת בגדים פשוטים אך הדורים,
להוטה אחרי חליפות, צבעים שקטים. קנתה
חליפה נהדרת במשכית. היא ממש מתביישת
להודות, אך אין לה תחביב. אמנם למדה
לטוס, אבל רק כדי לא לפגר אחרי בעלה
חובב־הטיסה.
הסיבה, לדבריה, לגידולה של המשפחה
האמריקאית הממוצעת בשנים האחרונות,
היא חיסול השפל הכלכלי .״הנטייה לתת־לילדי־מה־שלא־היה־לי
— גישתם של הורים
אמריקאיים רבים בעכר, שהיו מהגרים
ברובם — שוב אינה קיימת. כיום, הדאגה
העיקרית לילדים היא בריאות והשכלה.״
מובן שכל אותן המכונות הנפלאות העוזרות
לעקרות־הבית בביתה, אף הן תרמו את
חלקן. ופרט לכך, הבעל עוזר בגידול הילדים.
כאן
מסמיק מיסטר אנתוני ואומר :״הו
כן! הבעל עוזר.״
האם נכון הדבר שהבעל האמריקאי הוא

מנוקר? שאלתי אולי בחוצפה רבה מדי.
״לא הייתי אומרת,״ משיבה מרי לואיז ,״הם
פשוט שמחים לעזור. אפשר להסביר את
זאת בעובדה שהאמריקאי הממוצע הוא בעל
ביתו. הבית שייך לו. הוא גאה עליו, אוהב
לעבוד בו. סוף השבוע הארוך בן־היומיים
מאפשר לאב העובד קשה כל השבוע,
להימצא שעית אריכות בחברת משפחתו,
והוא אוהב לעשות זאת.״
האם, לדעתה, יכולה אשה לעזור לקריירה
של בעלה? ״היא יכולה בהחלט לעזור. אבל
לא בצורה תקיפה. עליה ליצור סביבו אוירה
נעימה, לטפל בו במסירות, לעזור לו לפגוש
אנשים. להיות. מוכנה להקשיב לדברים
שהוא רוצה לומר. אשד, בלתי־מרוצה יכולה
להיות שלילית ביותר.״
כאן מתפרץ כסופה מייקל בן ד.־ ,6החוזר
מבית הספר. הוא בלונדי בעל עינים חומות
נבונות, וחופשי מאד בהליכותיו :״מאמי!
מאמי! מותר לי לקבל כעת את הקיצבה
שלי? אני מוכרח לקנות משהו!״ לפני
שהיא מספיקה לענות, הוא מביא לה את
ארנקה הלבן. היא מוציאה מתוכו באנחה
ארנק־כסף אדום. היתד, זו ההזדמנות למים־
טר אנתוני ללחוש לי שהוא מצטער, אבל
הראיון נגמר. מרי־לואיז מתנצלת :״את
מבינה, עלי ללכת להביא את בילי מן הגן.״

הדיון איננו מהדה
ך* פ מרגי?ך^^^ויין^אן לזך א

ילי. ההיה הלבנה והשקטה היא רק נציג בודד של גן־
ד. מלבדו מתרוצצים בבית שלושה כלבים וחתול, שהר־ואמריקאים,
אוהבת חיות בית מאולפות, דואגת לחינוכן.

ז fאומרת. היא מארחת ואורחת בבתי
ידידים. אין היא עוסקת בבישול. יש לה
מבשלת. הם אוהבים בילוי שקט •,הולכים
לעתים רחוקות לקולנוע. מרבים, לעומת
זאת, לבקר בקונצרטים .״למדתי פעם לשיר,״
היא אומרת בגאווה. אוהבת מוצארט ובאו.
כעת צימצמה בפעילויותיה החברת־ות.
״כן,״ אמרתי ,״כולנו שמענו על המאורע
המשמח.״ מרי לואיז מדברת על הריונה
בפשטות רבה. האין זו הזדמנות להתפנק
ולהתעצל? שאלתי. עצלות היא אמנם דבר
נחמד מאד כשהיא באה במידה — אולם
אין כל סיבה להתפנק במיוחד. אשה הרה
איננה חולה( .מיסטר אנתוני, ניכר׳ מרגיש
קצת מוזר בכל העניין, אולם היא מדברת
בטבעיות רבה ).היא, למשל, מרבה ללכת
ולשחות .״הדבר הטוב ביותר לאשר, הרה,
אומר הרופא שלי׳ הוא לשטוף רצפות.״ אך
לא. היא איננה עושה זאת.

עקרת־הבית

מרי לדאיז ריד איננה עוסקת בדרך־כלל בבישול. לש pכך
יש מבשלת. אולם אין היא בוחלת כלל להיכנס למטבח בדי
להכין ארוחה קלה לילדים. היא עצמה מקפידה מאד שלא להרבות באכילה, בתקופת הריונה.

ר ר איז\ ה ש בו פ זזזזזזז אוזר המווגווזרינז הרזז שווים של ג\1זב<לג\ז
זז 9רזגרגזיבי\ז לרונזזז גוזגפוזר זזזופלגזז לראשזזז גזפיר זזל־אביר, וורדרי
שהר\ ,שהזא ה אי שי ה הכזלנוינז של הכלכלה הי שראלית, כזזזז וזבפיווז
הינזזר של הארץ ז הז הלה הכיר ה ל־ א כיג, זהזכגז עבזר כ ציז ה אלה

שנוי ערכי
מר שטרן, כאיש כלכלה, כיצד אתה רואה את
בעיות היסוד הכלכליות של המדינה?

כיום שוב לא נסב הוויכוח הכלכלי על כך אם לפתח
את התעשייה או את התיירות, להרחיב את החקלאות
או לנצל את אוצרות הטבע. היום הוויכוח היסודי הוא
על השיטה. מי יפתח? האם המדינה חייבת לפתח את

רבים בהחלטתם הסופית. והרבה יותר חמורה השפעתה
של השיטה המקובלת במדינה על העלייה. עולים פוטב־צייאלים
רבים מארצות המערב אינם עולים ארצה כי
הם מפחדים שאם יעלו לא יוכלו להחזיק מעמד מבחינה
כלכלית ומשקיעים פוטנצייאליים רבים נמנעים מביצוע
השקעותיהם מחשש מה יהיה בסופן.
לכן דרוש אצלנו שינוי ערכים. יש לעודד מימון
והדרכה, הסברה ונתינת שירותים. אולם ליזמה הפרטית
דרושים לא רק מעשים, אלא דרושה גם האווירה
המתאימה. חשוב, למשל, שאיש מנגנון המדינה, הנקרא,
בצדק׳ באנגליה ,״משרת האזרח״ ,באמת ישרת את
האזרח. ובמידה שהדבר אפשר יש להעביר מפעלים
כלכליים ציבוריים למשק הפרטי. אמנם שרותים ציבוריים
ומפעלי יסוד יכולים להשאר בידי הממשלה, אבל
אסור שהיזמה הממשלתית תתחרה ביזמה הפרטית.
הלא ברור שאם הממשלה מקימה מפעל בענף מסויים
ואדם פרטי מקים מפעל באותו ענף, אפשרויות הקידום
של המפעל הממשלתי טובות הרבה יותר, האזרח נרתע
וסופו של דבר מתמעטות ההשקעות, מצטמצמת העלייה
ונפגם כח עמידתה של המדינה.

מר שטרן, הרשה לי לעכור מעניינים כלכליים
לעניינים עירוניים. אחרי הכל אונה לא רק איש
כלכלה, אלא גם מועמד מפלגתך לראשות העיר
תל-אכיכ.

הררכי וזייגז שגור\ ,ב\ ה־ ,44ג ה הז ה כגי ל אכיר
להכביר ה ה שז ב של גזגץ־גזגהל ב הנ הלהההר כזי ה של
בנק ל או מי לישראל, זזשזזש זה 5ז שגיגז ה הו ה לי רסקו
ז ח שרח זה שז חיי ח כ חז הל הכללי של החברה, הזזכלזתזה
3־ 3500 כזבריח, בכלחהח הזז ר של 60 חיליזץ ל״ י
לשנה, ז ש בנ חהב שנ ההאח רזז הבל בד 3000י הי רז ח
רינר בכבר נבכיר. חר שגורץ הנ א בכל ה רכינג של
ב ח רנ\ ח אנ? ח הרינר כל־ירי בניי ה לה שכרה ללא רחי־נזבחח,
שי ח ה לה סיי ח ח הנזכח ה כ!זרנניח נזאד ה אנ אר
נשינוה הכלנלה להחזר, בי\ השאר, גח אחב כיי ח רי נרח
של זנגנ ח בכי רי ם רביח.

התעשייה, למשל, או האזרחים? אנחנו, הפרוגרסיבים,
סבורים שהכלכלה חייבת להשאר בידי האזרחים ה פרטיים.
כי אז קיימת יזמה פרטית.
כבר הוכח כי עקב הייעול, שהוא אחת התוצאות
היסודיות של היזמה הפרטית, נוצרת תגובת שרשרת —
הרווחיות עולה, אפשר לייצר יותר זול, אפשר לייצא
הרבה יותר וכר. הואיל וכוח התחרות המשקי של
מדינת ישראל היא מבעיות היסוד שלנו הרי צריך
לעשות כל מה שאפשר כדי לחזק כח תחרות זה —
והיזמה הפרטית היא המחזקת אותו.

מה דעתך על עמדתה של היזמה הפרטית
כיום?
בתנאים של היום אין ליזמה הפרטית שוויון עם
היזמה הציבורית על כל גווניה. אין ליזמה הפרטית
לא הכח הארגוני ולא הכח הכספי הבאים מהגיבוי
הממשלתי. היום המצב הוא כבר כזה שמי שרוצה
להבטיח שוויון ליזמה הפרטית חייב לתת לה עדיפות
ואז ייתכן ותזכה בשוויון.

האם נכון, מר שטרן, כי חולשתה של היזמה
הפרטית משפיעה על מצג העניינים ככל שטח
ושטח, כולל ה״ירידה״ והעלייה?
בהחלט. ייתכן והשיטה הקיימת איננה הגורם העיקרי
לירידה — אבל הואיל וההזדמנויות לאזרח הן
מוגבלות, הרי עצם השיטה מעודדת, ללא ספק׳ יורדים

קודם כל יש לדעתי, ולדעת המפלגה הפרוגרסיבית,
שתי נקודות יסוד! אל״ף ! כדי להציל את השלטון
העירוני יש לעשות לדפוליטיזציה של הרשויות המקו מיות.
המצב הנוכחי פשוט הורם את הרשויות המקומיות.
לא ייתכן כי חבר מועצה אלמוני יצביע נגד כל
הצעה של חבר פלוני אך ורק בגלל השתייכותו המפלגתית
של בעל ההצעה. ושנית — אנו סבורים כי יש
לחזק את עמדתו של ראש העיר, שלא יהיה תלוי
בתככים הקטנים של חברי המועצה אלא ישלוט —
ויבנה — את עירו. אנו חסידי הבחירות הישירות של
ראשי הערים, אך בתנאי שיפרידו בין ימי הבחירות
לכנסת לימי הבחירות לרשויות המקומיות, אחרת שוב
נוצרת הצמדה בין בחירות עירוניות לבחירות פוליטיות.

ומן הכלל אל הפרט. מה דעתך על העניינים
כתל־אכיכ?
אני תושב תל־אביב מאז יומי הראשון בארץ, זה 25
שנים. כמנהל חברת בניין, קשרי לעירי הדוק עוד
הרבה יותר. בין היתר בנינו שכונה שלמה בצפון תל־אביב
(שכונת רסקו) .ולעצם העניין: לדעתי מגרעות
היסוד של הנהלת העיר תל־אביב הדורשות תקון מיידי
הן* תקציב לא יעיל, הגורם לבזבוז ניכר של כספים.
ארגה לקוי של משק העיר׳ מנגנון מנופח ובלתי יעיל
גורמים המצטרפים כולם יחד לגזילת כספו של משלם
המסים. ובאופן מיוחד קיימת הזנחה פושעת ממש
בשיקום שכונות העוני. סומכים על הממשלה, כאילו
זאת לא חובת העירייה לנסות ולשקם שכונות עוני,
כפי שעושות עיריות בכל העולם. בתל־אביב דרושות
15 אלף יתידות דיור והגיעה השעה לגשת לפתרון
הבעייה.

וחוץ מזה הכל כסדר, מר שטרן?
עיריית תל־אביב, שמעולם לא עשתה מאמץ לחנך
את האזרח לאהבת עירו, ממש לוחמת בחושי האזרח.
האוזן נפגעת מהרעש, האף מן הריח והעין מן הלכלוך
וההזנחה. האם אי־אפשר, למשל, להקים קרן לשיפוץ
הבתים הישנים בעיר ולחייב את בעלי הבתים האלה
להשתתף בקרן?
אבל קודם כל ומעל לכל חסרה העזה — ההעזה
לגשת לפתרון הבעיות הגדולות. בעיית שכונות העוני,
או בעיית התחבורה, למשל. ייתכן ויש להקים רכבת
תחתית על־ידי גיוס הון בחוץ־לארץ. אך אי־אפשר
לדרוך על המקום בחוסר מעש — יש לבנות את תל-
אביב ויש לפתור את בעיותיה.

מוגש על-ידי המפלגה הפרוגרסיבית

במדינה רמת־גן
יוזלו כ ב דו ר
עוד בטרם נדמו הדי הפעלת הכרנזלית,
נשק־ה,בחירות רב־הרושם של אבא חושי
בחיפה, קמה השבוע עירית רמת־גן וערכה
הצגה רכת משתתפים שצריכה היתד, להוכיח
את נאמנותם הבלתי מסוייגת של אזרחי
עיר הגנים לאבות העיר. מקום ההצגה:
הפארק הלאומי הגדול, המשתרע על 1800
דונם במזרחה של העיר. הכוכבים: ראש
העיר אברהם קריניצי וסגניו הד״ר אלימלך
רימלט ושלום זיסמן. שחקני־המשנה: אנשי
להקת בידור. הסטטיסטים: קרוב לשתי רבבות
מאזרחי רמת־גן.
תשע שנים נמשכה הכשרת השטח הענק,
נטיעת אלפי העצים וכריית האגם המלאכותי.
היה זה מפעל גדול שראשי. עיר הגנים
רשאים להתגאות בו. אולם הם לא עשו
זאת. בכל אופן לא במידה שציפו אוהדיהם
ויריביהם. משונה היה שעירית רמת־גן חובבת
הטכסים, לא ניצלה במשך השנה האחרונה
את עובדת היותו של הפארק כוח
המשיכה העיקרי של העיר להפגנת־כוח
נכבדה. כי הפארק משמש כבר שנים אחדות
כמקום קייטנות לילדי בתי־הספר של רמת־גן
ומחנות נופש לצנחניה המאומצים.
השבוע, שבועיים לפני מועד הבחירות,
התבררה הסיבה האמיתית לצניעות המופרזת
של אבות העיר ופרנסיה. במבצע שאורגן
בסדר צבאי, כונסו קרוב ל־ 20 אלף
מאזרחי העיר וסביבתה אל הפארק. הצעירים
שבהם הוסעו חינם בעשרות האוטובוסים
שהעמידה העיריה לרשות הקהל בתחנות
רבות בעיר. המבוגרים שילמו מחיר סמלי.
בבואם אל הפארק כת־נו על־ידי עשרות שוטרים
וסדרנים אל אמפיתיאטרון הדשא.
את ההפתעה הנעימה של היום היוו דוזקא
הנאומים. קריניצי, זיסמן ורימלט אמרו דברים
קצרים, בנוסח האחיד של ״אשרינו
שזכינו״ ו״הבוז למקטרגים.״ זיסמן דאג
גם להזכיר בהזדמנות החגיגית כי אין זה
חלילה מפעלה היחיד של עירית רמת־גן.
״זהו רק יהלום נוסף בכתר מפעלי העיריה,״
קרא זיסמן הנרגש׳ בפאתוס שאחריו בא
החלק המעניין ביותר של הטכס. הופעת
הלהקות. אולם הבמאים דאגו שהקהל לא
ישכח אף לרגע את מטרת החזיון. ההופעות
הופסקו באמצע לצורך קריאת מברק ברכה
של ראש הממשלה, ש״הגיע זה עתה.״
כשהסתיימו המופעים האמנותיים, החלה
כבר החשיכה יורדת על המקום. לאלה מבין
אלפי האנשים שנהרו אל היציאה ועדיין
לא הספיקו להבין לשם מה הובאו למקום,
ניתנה הזדמנות אחרונה להבין במה המדובר.
על גג אחד המבנים שבשטח הפארק הודלקה
באור ניאון זוהר אות צ׳ ענקית.

כספים
על הגב: ארכיאולוגיה
״בימים שעתונאים לא מעסיקים אותנו,
אנחנו עוסקים בגרפיקה שימושית,״ אמר
השבוע גבריאל שמיר 50 נמוך־הקומה
והממושקף .״אבל השבוע אי־אפשר לעבוד,
כולם נזכרו בנו.״
היתה סיבה טובה להיזכר בגבריאל ובאחיו
מקסים 8על שסרי־הכסף החדשים,
שהוצאו השבוע על־ידי בנק ישראל, התנוסס
שמם של האחים, שלמדו את מקצועם עוד
בריגה בירת לטביה, עלו לארץ לפני 22
שנים. מתוך שמונה ציורים שהודפסו על
ארבעה שטרות של חצי־לירה, לירה, חמש
ועשר לירות (ראה תמונות) ,ששה היו שייכים
להם, שנים לגרפיקאי יעקב צים.
כמה שווה ציור? היתד, זו המלאכה
הקשה ביותר לציור שטרי־כסף בישראל. על
השטרות החדשים, שתוכננו כבר לפני שלוש
שנים ויצאו לשוק במועד שנקבע, ללא קשר
לפיחות הלירה הקרוב, עבדו האחים שנתיים
וחצי. היתה זו עבודה מאומצת. כי בשלוש
הפעמים הקודמות בהן הוחלף הכסף —
ניתנה למדפיסים בחוץ־לארץ יד חופשית.
הפעם הקפיד הבנק כי נושאי הציורים
ייקבעו על ידו, החליט כי פני השטרות
יוקדשו להודה הישראלי, חלקם האחורי
יוקדש לנושאים על העבר הישראלי בארץ.
יגאל ידין, שהיה חבר הועדה הציבורית ש־מונתה
על״ידי בנק־ישראל, הציע כי ציורי
החלק האחורי יהיו על אתרים ארכיאולוגיים.
ההצעה התקבלה ברצון גם על ידי הגראפי-
קאים, שהשתתפו במיכרז הבנק.
שמיר, הידוע כאדם ענוד, היה השבוע
גאה מאד על הצלחתו. הוא התפאר כי
שטרי״הכסף החדשים הם מודרניים ביותר,
וזעולם הזח 1151

סימני־מים מיוחדים ופס מתכת העובר בתוך
הנייר מבטיחים את הכסף מפני זיופים.
שמיר אינו אוהב לספר לעתונאי אחד את
כל סיפוריו. לכל אחד הוא שומר מקרה
אחר׳ כדי שהעתונאים לא יחזרו כל פעם על
אותו סיפור. רק על נקודה אחת לא רצה
לדבר כלל: כמה משלם בנק־ישראל על כל
ציור .״זה לא מענין אף אחד,״ החליט,, ,העיקר
הוא העושר הציורי של השטרות.״
לא כולם היו שותפים לדעתו של שמיר
על עושר הציורים. לפחות קבוצת אחיות
לבושות סינורים לבנים, שעברה השבוע ליד
ביתו ברחוב שדרות־רוטשילד בתל־אביב,
חשבה אחרת .״בחורה כל כך יפה הוא

לקיים נשף בבית־הכנסת הגדול בתל־אביב.
הכתובת: כית־המשפט. יום אחד
אחרי החתונה הפסיק בר־לב להיות סטודנט
לרפואה. במקום זה החלו הצרות. דני הגבוה,
בעל השערות השחורות, היה מסתובב
בין סוחרי הצינורות, קונה מהם את סחורתם.
הוא שילם עבור הצינורות בשיקים
שהסתכמו בשלוש ספרות, היו משוכים על
שם הפירסמה הידועה תריסול.
באחד המקרים קנה צינורות מאלמנה רמת־גנית
בסכום של 300 לירות. הוא מסר לה
שיק על 500ל״י, קיבל 200 לירות עודף
במזומנים. איש מן המוכרים לא ידע כי בר־לב
פוטר מתריסול חודש אחר נישואיו.

ד-גגגק

המוערך;,

שטר חצי־לירה

הפ ר צו ףשלפ!צי
פוצי הוא פרוגרסיבי מאוד. הוא לפעמים כל כך פרוגרסיבי
עד שהוא משאיר אפילו את ירחמיאל המפא״יניק מאחור.
פעם החליט ירחמיאל להשתלט על נתניה. אבל זה היה
קרוב לפורים, אז הוא היה צריך מסכה. מה עשה? לקח את
הפרצוף של פוצי לבמה ימים, קנה בשמו חבר אחד במועצה
והשתלט קצת על ה עיר.
אבל מה? לא כל
יום פורים. תפשו ה חברה
את העסק, זרקו
את ירחמיאל עם המ סכה
שלו.
אבל מהעסק של
נתניה ראה פוצי ש מסחר
במסכות יכול
להיות עסק טוב —
פתח חנות גם בתל-
אביב. אבל מה? ב דרך,
כשירחמיאל הלך
לחנות של פוצי ומלמל
כל הזמן דברי־מוסר
משיחי, תפשו אותו התל־אביבים ועשו לו אייסה־בסייסה,
ובינתיים אמרו לו כמה דברים באוזן :״ירחמיאל,
ירחמיאל, חבל על הכסף בשביל המסכה׳ אפילו אם תלמד
גרמנית או תתחפש לאשר — ,אנחנו מכירים אותך. עזוב את
המסיבות ונסה פעם אחת להילחם כמו גבר.״
מאז לא רואים את ירחמיאל. אומרים שהוא קיבל מקלט
מדיני בקולנוע ״מקסים״ ובינתיים הזמין מומחה פרוגרסיבי
יותר מארה״ב להכנת מסיכות באחריות.

שטר לירה
על פתיחת הכינוס השנתי
מתכבד להודיע בזה

כנם הבפטיסטים בישראל
חול־המועד סוכות
22.10.1959—25.10.1959
בכפר הבפטיסטים פתח־תקוה.
בדבר פרטים נא לפנות:
טלפון ,27586 תל־אביב
,911965 פתח־תקוה.

o v n b

Sppfiסרס

הפתעה חדשה
לשנה החדשה!
שטר חמש לירות
ההווה, קשור עם העבר, לא קשור עס הפיחות

צייר,״ אמרה אתת בתרעומת ,״ודוזקא הדפיס
אותה על השטר הנמוך של חצי לירה.״

דרכי חיים
עוה כמוות אהבה
״למה איבדתי את ראשי? איך לא ראיתי
שהפושע הזה מסדר את בתי?״ בכה השבוע
גבר כבד־גוף, המוכר כאישיות מכובדת בעולם
השעשועים. היתד, לו סיבה טובה
להצטער. כי ׳ששה חודשים אחרי שהשיא
את בתו הצעירה בת ה־ 20 לדן בר־לב (,)27
הובא החתן הצעיר לבית־המשפט, נשלח
לבלות תשעה חודשים בכלא תל־מונד.
הרומן בין הצעירה החיננית והצעיר שהציג
את עצמו כסטודנט לרפואה היה קצר ומהיר.
בר־לב כבש בסערה את לב הצעירה,
שיכנע אותה להתחתן אתו. ההורים החליטו
לעזור לזוג הצעיר, שילמו אלף לירות כדי
העולם הזח 1151

הכסף לא עזר לבר־לב להיפטר מצרותיו,
לבו נמשך למשחק קלפים. הוא שלח את
אשתו לעבוד כפקידה בבית־המשפט. כשהתפנה
מהפצת שיקים חסרי כיסוי וממשחקי
הקלפים, היה נוסע אל הפסיכיאטר ד״ר
דויד דודי, לקבלת טיפול נפשי.
אולם מקבלי השיקים לא רצו להתחשב
במצבו הנפשי של בר־לב. הוא נראה להם
מספיק אחראי למעשיו. אחרי שהוריו של
בר־לב, הגרים י ברמת־גן, סירבו לשלם את
חובו, לא נותרה למחזיקי ד,שיקים שום ברירה.
הם הכירו רק כתובת אחת: בית־ד,משפט.
השבוע נידון בר־לב לתשעה חודשי מאסר.
אשתו, העובדת כפקידה באותו בית־משפט,
רק חייכה אליו, לא אמרה מילה. לה
לא איכפת היה שבעלה פשע. היא לא רצתה
להישמע לעצות הוריה להתגרש מן הבעל.
״מד, זה חשוב מה שהוא עשה,״ אמרה
בקול שקט .״אני אוהבת אותו, זה העיקר.״

תכשיר התל ביזי ה לילדינו ולנוטר ״וי ת תו ת ת״ הגי ט
נזוף תור ארצה.
אוזננו. וו לא •תלביזיה א תי תי ת, אבל ה הנ א ה שי ש
ת שט שוט ווו איננו ת תו תה ת תנ ה.
דבל נזבננויר ותצא גלגל וזנזננונז צ ב טוניו ת אננזו
ניוז\ להחליר בגלגלית נואזזרינו שכבר הו תיטו. ננר
וויונז הו תי טו 8גלגלינז תורונו 3וונזתארינז א ת 3
הננדינו הרא שיו ת ו הי תר אג רו ת ילדינו.
ה תכ שיר גנגנווי בצו ר ת גולביויה, ו בו ו כו ביו ת תגרי-
לות נויווזרות, הנו תנו ת ל תנזונו תאת הרגננות הנזנור
השלי שי. ת תי רו הננזוך ן 2.950ל״ י בולל גלגל אתר,
0.850ל״י כל גלגל נותר ).הותר או תו לתכ שיר בירור
ו שט שוט לכל &תר.
בקרוב יו צ או גלגלית נותתית שיאת שרו ל תוו ת ב־
״ ת כניו ת ״ בירור שלתות.
זהו, אתכ\ ,ה ״וי ס טו מ ט ״ ,תכ שיר הבירור, הת שט שט
והת תנך, שיי הנו ת תנו הנ א ה רבה כל ילרי ישראל.
ררר אגב: ת שקלו ה!ול של ה תכ שיר ן 00ו גרת
כולל הגלגל ),תאת שר לשלתו כ ת תנ ה לקרובית ב תו״ ל
כרי שיכי רו אתאר צנו וכרי שגת לילריהת ת הי ה
הנ א ה תהתכ שיר.

כמדינה
משטרה
מ שפט מבו״ סי

לומדים בשיטה קלה בבית־הספר״ קדימה״
נפתחים:
)1קורסים ואולפנים למבוגרים
ושיחה .) Conversation

תל־אביב, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

)2קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר
בבחינות).

(מתחילים, מתקדמים ועזרה

)3הכנה באנגלית לבחינת בגרות.
הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
סרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

שני מסמכים, העלולים לקבוע את גורלו
של אסיר השפוט לארבע שנות מאסר,
נדונים בימים אלה על־ידי נשיא בית־המשפט
העליון. יהיה עליו להחליט אם להיענות
לבקשתו של האסיר אליעזר צוברי (,)30
להורות על חידוש משפטו. צוברי הואשם
בשעתו, על כי יחד עם חברו רפי כהן גני
כמות גדולה של בשר מבית־חרושת לנקניק.
את הבשר העמיסו השניים על מכונית גנובה
של קופת חולים, אותה שדדו באותו לילה.
למזלם הרע הודיע נהג המכונית על גניבת
מכוניתו עוד באותו לילה למשטרה,
ששידרה על כך קריאה דחופה לניידות.
בשעה שתיים אחר־חצות נתקלה ניידת משטרה,
ששוטטה ליד הלונה־פארק היפואי, במכונית
שהתאימה בדיוק לתיאור המכונית
הגנובה. הם אותתו לנהג לעצור. זה רק
הגביר את המהירות, דהר לעבר כביש
ירושלים. השוטרים פתחו באש, תוך כדי
רדיפה מטורפת אחרי המכונית החשודה.
הנהג איבד את השליטה על ההגה, וליד
סיבוב חולון סטתה המכונית מן הכביש,
נתדרדרה אל תוך התעלה. השוטרים הספיקו
להבחין בשני אנשים שנמלטו מתוך המכונית
התקועה, אל השדה החשוך.
אנשי הניידת ניגשו אל המכונית. בתוכה
נתגלו שקים מלאים בשר. אחד השוטרים
ערך חיפוש מהיר בסביבה, כשגילה אדם
שוכב ללא תנועה מאחורי שיח נמוך. האיש
זיהה את עצמו כרפי כהן. הברו נעלם. אך
לא לזמן רב. רפי סרב תחילה בתוקף לספר
לחוקריו מי היה האדם השני שהשתתף עימו
בביצוע השוד, אולם כבר למחרת נקב הוא
בשמו של אליעזר צוברי.
שני מסמכים גורליים. צוברי, עבריין
מועד, נעצר מיד. הוא לא התגורר אמנם
באותה תקופה בתל־אביב, בא רק כדי לחוג
את ליל־הסדר עם הוריו. אחד העדים הראשיים
במשפט נגדו, שהופרד ממשפטו של
כהן, היה עבריין ידוע אחר, יהודה (״מקובי״)
צברי. הוא סיפר כי אליעזר פנה אליו
זמן מה לפני ביצוע הגניבה בהצעה שישתתף
אתו במלאכה.
עד סוף המשפט, התעקש צוברי להכחיש
כל שייכות למעשה. אולם כפירתו באשמה
לא עזרה לו. הוא נידון על־ידי השופט המחוזי
פסח אביתר לארבע שנות מאסר.
״אני חף מפשע!״ צעק הצעיר יפה־התואר
בבית־המשפט. הצופים נדו לו ברחמים .״כילם
אומרים כך אחרי המעשה,״ אמרו. אליעזר
צוברי נשלח לרצות את ענשו בבית־הסוהר
המרכזי ברמלה. גם שם לא נח ולא
שקט .״זהו מקרה משווע של עיוות הדין,״
כתב הוא השבוע מן הכלא ,״השפיעה על
דעת השופטים העובדה כי בעבר הסתבכתי
עם החוק ונענשתי.״
בביקורו האחרון של היועץ המשפטי ב־בית־הכלא
ברמלה נתקבל צוברי לראיון
אצלו .״אני חף מפשע,״ הצהיר ,״ומבקש
לחדש, את משפטי.״ היועץ המשפטי לא היה
אולי מקדיש כל תשומת־לב למשאלה השגרתית,
הבאה כמעט מכל אסיר, לולא היה
לצוברי על מה להסתמך: בידו נמצאו כבר
אותה שעה שני מסמכים גורליים, חתומים
בידי שניים מן האנשים שהביאו להרשעתו.
״בל העדות ...שקי״ .אחד מן המסמכים
היתה הודאתו של יהודה צברי,
שבה נאמר :״כל העדות שמסרתי במשפט
שהתקיים כנגד אליעזר צוברי בבית־המשפט
המחוזי היא שקר. רפי כהן, הנאשם השני,
הוא שלימד אותי מה למסור. אני לא רציתי
למסור עדות אולם המשטרה באה ולקחה
אותי עם טנדר. רפי כהן לקח אותי לאטליז,
הצביע עליו ואמר — ,תגיד שזה פה׳.״ הצהרה
זו ניתנה בשבועה בפני עורך־דין ונחתמה.
המסמר השני של צוברי הכיל את הצהרתו
החתומה של סמל מדור הבילוש לשעבר
אליהו כהן. הצהיר כהן, הכלוא כעת אף
הוא בכלא רמלה, על החזקת סמים משכרים
:״מעבודתי במדור הבילוש הנני יודע
כי אליעזר צוברי חף מפשע, באשמה שלגביה
הוא מרצה כיום עונש של ארבע
שנות מאסר. ידוע לי כי מקובי סרב תחילה
להעיד ושוכנע אחר־כך על־ידי ראש מדור
הבילוש, המפקח פאר. כל אנשי המדור ידעו
כי העדות שמסר מקובי הינד. כוזבת. היה
ידוע כי את ההתפרצות ביצע רפי כהן עם
מקובי, או עם מישהו אחר׳ אולם לא עם
אליעזר צוברי שהיה ידוע כפושע מועד
שלא תמיד היו בידינו ההוכחות להביאו
לדין. לכן היה למדור ענין מיוחד לגרום
למאסרו לתקופה ממושכת.״
הנקודה העדינה היחידה בכל הפרשה ה
כאובה
הם שני האנשים שהצהירו את ההצהרות
לטובתו של צוברי. אליהו כהן, סמל
המשטרה לשעבר, מעונין ללא ספק להשחיר
את פני המשטרה, שהתנהגה כלפיו, לדבריו,
בחוסר הגינות. ואילו על מקובי אומר גם
כהן בהצהרתו :״מעבודתי במשטרה מוכר
לי מקובי כפושע ועבריין מועד, חסר כל
מצפון המוכן לכל דבר.״ ״כל דבר״ עלול
להתפרש במקרה זה גם לטובתו של האסיר
וגם לרעתו.
בבית הוריו הזקנים של אליעזר צוברי ליד
כרם התימנים בתל־אביב מצפים עתה בכל
יום להחלטתו של נשיא בית־המשפט העליון.
הוריו של צוברי איבדו מזמן את אמונתם
בצדק ובמשפט .״זה צדק, זה?״ בכתה השבוע
אמו קמוטת־הפנים ,״כשהיה באמת
עושה כל מיני דברים כאלה, לא היו תופשים
אותו. ודווקא בשביל דבר שלא עשה
יצטרך לשבת ארבע שניב? למה זה? איפה
הצדק, איפה הרחמים על האשד, ושתי הילדות
הקטנות?״

דרכי אדם
חפש את הב ת
יהודה גרשון היה סוחר תל־אביבי עשיר
ומצליח. כל מכריו קנאו בהצלחתו .״אל
תקנאו,״ היה יהודה עונה ,״יומי יגיע, אני
צריך לחתן שלוש בנות.״ ואמנם גדלו
דאגותיו של יהודה משנה לשנה. שתיים משלוש
בנותיו הגיעו לפרקן׳ ויהודה ידע
שעליו להכין להן נדוניה ראויה לשמה. הוא
ציפה תמיד בחרדה ליום הזה ..כשהגיע היום,
היה נורא יותר משתיאר לו יהודה.
כאשר בישרה לו בתו השניה כי רצונה
להינשא, התעוררה ביהודה נטיה אבהית
טבעית שלא לוותר כה מהר על בתו. תחילה
דחה את הענין בלו ושוב: הוא רצה להכיר
את הבחור. אוזר כך רצה להכירו מקרוב.
כשעברו כמה חדשים וההכרה עדיין לא
הסתיימה, התקוממה הבת בבית. אז הודיע
לה האב כי הוא מתנגד לנשואיה .״הבחור
הוא בחור פשוט, לא מלומד. הוא לא יוכל
לפרנס אותך. לא מתאים שחתני יהיה בחור
כזה.״ כאשר התקוממה הבת שוב, הסביר
לה האב :״גם הורי אמך בחרו בשבילה את
החתן, והם לא הצטערו על כך. תראי איזה
זוג מאושר הם הוריך.״
בל הדרכים מובילות לרומא. המאבק
נמשך חדשים ארוכים. הבת עמדה
במריה והאב הודיע שרק על גופתו יערכו
נשוא־ה. ואם כן, לא יתן לה פרוטה. המריבות
המשפחתיות בביתו היו לשם־דבר
בפי השכנים.
יום אחד עזבה הבת את הבית. היא
השאירה מכתב בו הודיעה כי נסעה בחברת
בחיר־ליבה להתחתן בחוץ־לארץ. האב מיהר
לחברות הנסיעות, לא הצליח לברר דבר.
כעבור שבוע קיבל מכתב מאיטליה: בתו
מסרה שהיא מבלה יפה ואיננה חושבת
לחזור הביתה. האב ארז את חפציו, וכעבור
שבוע נסע אף הוא לאיטליה לחפש את
הבת.
החיפושים לא היו קלים ביותר. שכן הבת
לא נתנה כתובת מדויקת. אולם באיטליה
קיבל האב מכתב מהאם שנשארה
בארץ .״הילדה כתבה לי שוב, היא כותבת
שהיא בפאריס.״ האב מיהר לנסוע לפאריס.
כך נמשך הדבר במשך חדשיים־שלושה.
האם היתד, מנחה את האב בחיפושיו ב־חוץ־לארץ,
לפי מכתבים שכתבה מהארץ
בהם ציינה את. המקום האחרון ממנו קיבלה
מכתבים מהבת. הכל היה לשוא. האב לא
מצא שום סימן לבת. רצוץ ושבור חזר
הביתה.
כשחזר, לקח לו בדיוק כמה שעות להבין
כי בהעדרו נישאה בתו, שלא עזבה מעולם
את גבולות הארץ, לבחיר־ליבה. שיתוף־
הפעולה בין הבת לבין האם הוציא את
האב מהארץ, כדי שבתקופת החתונה לא
תדע משפחת החתן על התנגדות האב לנשואי
בתו.
האב לא השלים עם המכה. הוא הג־ש
תביעת גירושין מאשתו ברבנות. אחרי
שהתפשרו על סכום מתאים, הסכימה האשד
לגירושין. ידידיו של יהודה נדו לו
ולגורלו המר. הם הופתעו כעבור שבועות
מספר כאשר מכר יהודה את חנותו :״אני
נוסע לאיטליה להתחתן. הכרתי ברומא בחורה
נהדרת, אביה הוא בעל בית־חרושת.
הייתי אצלם שלושה חדשים.״ כאשר תמהו
ידידיו מתי הספיק לעשות זאת בתקופת
חיפושיו אחרי בתו בכל ארצות אירופה,
גיחך יהודה בערמומיות :״לא עזבתי בכלל
את רומא. שלחתי מכתבים עם חברים, כדי
שאשתי תחשוב שאני מחפש את הבת.״
העולם הזה 1151

מלכת המים 1959 ושת׳ סגניותיה יוצאות
להפלגה מלסתית

IMnnn

IIU # I I J

תהגה בידיים!אמנות

| U Uרהו של רב־הוזובל הצעיר של האניה ארצה,

בג שר־הפיקוד של האניה ארצה, ליד ההגה
ומכ שירי הניווט, מקבלות מלכת ה־מים
1959ו שתי סגניותי ה שעור בימאות. שלוש המלכות זכו מיד. בהערצת מטעי האניה.

נפטון. היא אמנם הפליגה לקפריסין, אך
לא התכוננה כלל להכיר את הגלים מקרוב.
יחד עם שתי סגניותיה היפהפיות, עליזה
גרוס החיפאית ובתיה בנדיקט תושבת יפו,
עלתה זיוה לאנית־הטיול הישראלית ארצח,
שעמדה לצאת לסיור ברחבי הים התיכון.
במשך השבועיים של המסע עמדו השלוש
להכיר את ממלכתן, לסייר בחופי קפריסין,
רודוס, יוון, יוגוסלביה, איטליה וסיציליה.
לפני ההפלגה עוד הספיקה זיוה לקבל
מספר מתנות־פרידה, נוסף למתנות שהוענקו
לה מיד עם בחירתה. בחנות אפנת
הנשים של האחיות אנגלנדר בתל־אביב,
הנחשבת לחנות הראשונה־במעלה בישראל

מצויידת במלתחות עשירות עלתה השלישה
המלכותית על כבש המעלות של
ארצה, כשאחת מהן מתבדחת :״עכשיו אנחנו
יכולות כבר לשיר, ארצה עלינו׳.״
משמר־הכבוד המשפחתי של השלישיה,
שכלל הפעם גם את הסופר יהודה בורלא,
ידיד־משפחה של עליזה גרום, נאלץ להיפרד.
היפהפיות עברו לרשותו של רב־החובל
הצעיר של ארצח, ישראל אורבך. מיד עם
עלותן לאניה, ערך להן רב־החובל מסע־הכרות
עמה.
שעות אחדות אחרי הפלגת האניה, סער
הים בחיפה מחדש. נפטון הרגיש כנראה שהוליכו
אותו שולל.

fill

עליזה גרוס, בתיה בנדיקט וזיו ה בינדר בחב־

ישראל או ר בן, בה הפליגו למסע טיולים מעניין לאורך גבולו ת נזמלכתן — חופי הים התיכון.

• aימיו ״רגועים של נמל חיפה סערו
fmiב״ם שישי האחרון. שמים מכוסי עננים
איימו להמטיר את היורה בכל רגע. נראה
היה כי נפטון, אל הים, התחיל להתרתה.
אך ברגע בו הופיעו בשעות־ר.,צהרים בפתח
הנמל שלוש יפהפיות, שכך זעמו של נפטון.
הוא פיזר מיד את כל העננים, עצר את
הרוח, השקיט את מי הים. כי סוף־סוף לא
בכל יום באה מלכה לבקר בתחום ממלכתו.
בהתאם למיתולוגיה, היתד, היפהפיה האחרונה
שביקרה אותו אישית אותה אפרודיטה,
שיצאה מן הגלים בין חיפה לפפום, קפריסין.
היפהפיה הנוכחית, מלכת המים הישראלית
1959 זיוה בינדר, עמדה לאכזב קשות את

בשטח אפנת הנשים, קיבלה זיוה שמלת
אורגאנדי אביבית מפוארת, לבנה עם נקודות
שחורות. סלון הכובעים והעדיים של צילי
בינר בתל־אביב, צייד אותה אף הוא בכובע
חדיש ואלגנטי ובארנק לתלבושת ערב.
גם סגניתה הראשונה של המלכה, עליזה
גרוס החיפאית, זכתה במספר מתנות. בית
המסחר לנעליים, נעלי דינה שבבית הקרנות
בחיפה, העניק לה נעליים חדישות לנסיעתה
ואילו בחנות השטיחים אברמוב שברחוב
הרצל בחיפה, קיבלה עליזה שטיח בוכרה
מתנת בית החרושת מרים. בית החרושת
לציוד־צלילה דגון, שבנהריה, העניק לסגנית
השניה, בת־ה בנדיקט, ציוד צלילה שלם.

אנשים

ספורט

עסקני־הזוהר לפעולה
איש השבוע היד, ללא ספק בצלאל
מהרשוב, שמשו הפרטי של הרב הראשי

שחמת

יצחק ניסים. מהרשוב, הלבוש במדי־שרד
שחורים כשל אדמירל והנושא תמיד שרביט
בעל גולת כסף, היה נוכח עם הרב
הראשי ואלפי צופים אחרים בשדה־התעופה
לוד שעה שנשיא המדינה יצחק בן־צבי
עמד להמריא לבורמה. בדרכו אל המטוס
היה על הנשיא לעבור על פני מסדר של
ארבע מחלקות חיילים. כאשר החל הנשיא
לצעוד, התבלבל מהרשוב, החל לצעוד כמה
צעדים לפני הנשיא בפני החיילים המצדיעים.
ראשי הטקס נדהמו אולם לא עשו דבר,
ואילו כמה מהחיילים פרצו בצחוק
משגה חמור נמנע ברגע האחרון בסניף
מפא״י בגדרה. באסיפת מפא״י במקום עמד
לנאום שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר.
אנשי הסניף הכינו מודעות ענקיות, קראו
לקהל לבוא לאסיפה, אולם דקות מספר
לפני שהודבקו המודעות הבחינו כי במקום
שמו של שר המסחר והתעשיה הודפס במודעת
מפא״י שמו של הח״כ הצ״ב יוסף
ספיר בתכניה שהוכנה לקראת
עצרת השלום וד,בטחון שנערכה ביום ששי
האחרון בתל־אביב, הודפסו שמות הנואמים
עם תאריהם. ליד שמו של שר הפיתוח
מרדכי כנטוס הודפס תארו — .מתודה
הדרך לחיסולו וצמצומו של הממשל הצבאי״
הסופר יזהר סמילנסקי עמד
להרצות ברחובות מטעם מפא״י, בכנס של
נוער חלוצי. פעילי מפא״י במקום שלחו
מוניות לאסוף את בני הנוער החלוצי מבתיהם
קרב רמקולים מעניין התפתח
השבוע בין מנהיג חרות מנחם בגין,
לבין ח״כ מפא״י יוסף אלמוגי, שנאמו
באותו ערב באשדוד־ים. בגין, שסיים את
נאומו לפני שאלמוגי התחיל לדבר, ביקש
מקהל שומעיו לחכות מספר דקות. שתי
דקות אחרי שאלמוגי פתח בדבריו התחיל
בגין לשיר את התקווח, הכריח את אלמוגי
להפסיק את נאומו עד סוף שירת ההמנון
אחרי שמפא״י הפעילה את פרופסור
יגאל ידין ככובש לבבות נשים למען
הבחירות האיזוריות, החליטו גם המפלגות
האחרות להפעיל את עסקני־הזוהר שלהן
לפעולות ריכוך בקרב הנשים. ד,צ״כ יגייסו
את איש הנהלת הסוכנות היהודית ליאו
דולצ׳ין לאסיפות נשים, ואילו חרות תזעיק
את כובש הלבבות הפרטי שלה צבי קד
ליץ, העסוק עתה באיסוף כספים למגבית
בין נשות ארצות־הברית שמעו*
פרס מתמסר בכל לבו למערכת הבחירות
של מפלגתו. מלבד נאומיו במסגרת מסע
הבחירות הוא אינו פוסק מלחשוב על
רעיונות למודעות פרסומת. לבסוף מצא
פרס רעיון מוצלח. הוא הציע לאחראי על
פרסומי הבחירות של מפא״י כרוז מקורי,
אותו הכין במו ידיו. הכרוז: לקט של קטעים
מתוך הארץ, בהם הופיעו ציטטות
מנאומיו של שמעון פרם הממונה על
השגרירות המקסיקאית בישראל, הקטדר
מנהרז, צריך היה לאמץ השבוע את כל
כושרו הדיפלומטי כדי לענות על השאלה
מה דעתו על ישראל והישראלים. אחרי
שהתלבט ארוכות מצא את התשובה המתאימה
:״אתם לא כל כך נפלאים כמו שכמה
מביניכם חושבים, ולא כל כך רעים כמו
שרובכם חושבים.״

אמג־ש ומועמדים

ריקה זראי בפירסומת של חברת התקליטים ״כלאיר״
גרקו שרה — ריקה מתלבשת

סמל מסחר• לבמאי
עצות טובות מולידות לפעמים תגובות
מוזרות. כך, למשל, קרה לאחרונה לתמר
א ביד!־ /עורכת מדור האשד, בדבר. לפני
זמן מה יעצה תמר לקוראותיה להשתמש
בגיטרות ישנות הנמצאות בבתיהן מתקופת
העליה השניה, לשם דקורציה ביתית. היא
יעצה להן לחתוך את מרכז הגיטרה, לתלותה
על הקיר ולשים בחור שהתהווה עציץ פרחים.
לא חלף זמן רב ותמר קיבלה לביתה
מכתב מאחד מקוראי דבר, בו היו שלושה
ציורים: ציור הגיטרה עם העציץ כפי
שהודפס בעתון, ציור עורכת המדור כשהיא
תלויה בחבל על הקיר ולשונה משתרבבת
החוצה, וציור עורכת המדור בעירום, כשבטנה
מרוטשת ומתוכה מבצבץ עציץ פרחים.
מתחת לציורים התנוססה הכתובת :״לכלי
נגינה יש נשמות בדיוק כמו לבני אדם.״
במרכז תגובה בלתי־נעימה אחרת,
כתוצאה מרשימה שפורסמה בדבר, עמדה
המלחינה ; עמישמר. ערב החג פירסם
דבר רשימה אודות המשוררת מכינרת, אחרי
שכתבו שהה בביתה עשר דקות בקירוב.
בין השאר ראה אותו כתב את ילדתה היחידה
של שמר משחקת עם ילדה אחרת,
ציין בכתבה כי לנעמי שמר יש שתי בנות.
מיד הומטרו על נעמי מכתבי ברכה ואיחולים
על לידת בתה השניה, עד שנאלצה
לפרסם הכחשה בתכניה של הצגת
הבימה, ביקורה של הגברת הזקנה, מופיע
בין השאר גם ציור של ונוס ממילו. התברר
כי הציור הוכנס לפי בקשתו של במאי
ההצגה יו ס ף מי לו א. מאחר שקירבת
השם בין משפחתו של פפו לבין מוצאה
של ונוס הולידה התחכמויות אין ספור על
חשבונו, הפך פפו את ונוס לסמלו המסחרי
בפני בעיה חמורה ניצב השבוע
הסופר יו רסמטמור, שאשתו ילדה לו
במזל־טוב בן בכור. אחרי שקבע את מועד
הברית ליום הרביעי השבוע, התברר ליורם
כי בדיוק באותו מועד יתקיים משחק הכדורגל
בין ישראל ויוגוסלביה. יורם מיהר
להקדים את הטקט הפקת הסרט
הקילומטר ה־ 95 טרם עלתה על הפסים.
אחרי שנמצא כבר שחקן לתפקיד הראשי

פס •piהשבוע
• ראש ממשלת צ׳אד פרנסואה טונבלביה, לדויד בן־גוריון, שהזמינו
לפגישה בצריפו בשדה־בוקר :״בעולם המתקדם אין עוד מהלכים לרעיון של
שיבת האדם המתקדם לרמת חייו של האדם הפרימיטיבי.״
9אבא קובנר על יגאל ידין :״כבודו של הפרופסור יגאל ידין במקומו
מונח: כבודו בחצור ומקומו במפא״י.״
9המשורר אברהם שלונסקי, בעצרת מפ״ם, על השייך המפ״מי עטאונה
שהשתתף בעצרת :״שייך עטאונה אינו מאמין בסרטים הוליבודיים, לפיהם על
הבדואים להמשיך בחיים אקזוטיים1ופרימיטיביים.״
9מודעת בחירות של הציונים הכלליים :״ענה למפא״י בישראל כפי שענו
האנגלים למפא״י באנגליה.״
9יגאל אלץ J״לא לכל אחד מתאים צילינדר אנגלי. שימו למשל צילינדר
על ראשו של יוסף אלמוגי, האם זה ישנה את דעותיו, גישותיו ושיטותיו?״
9ח״ב חרות ד״ר שמשון יוגיצ׳מן, באסיפת בחירות :״אל תתיראו מן
הצדוקים ולא מהפרושים, אלא מהצבועים העושים עבודת מפא״י ומבקשים שכר
כבלתי מפלגתיים.״
9העתונאי ישעיהו כך־פורת, במסיבת עתונאים עם הבמאי יוסף מילוא:
״האם אתה עומד לביים מחזה בקאמרי, ומדוע סירבת לעשות זאת?״
9עו״ד שלמה כהן־צידון, ראש רשימת האיחוד הספרדי הלאומי :״אתם
יודעים איך קוראים בצרפת לאם של ארבעה ילדים? גיבורה לאומית! ומה קוראים
לאם של ארבעה ילדים בישראל? מקרה סוציאלי!״

בדמותו של מייקל (״מאנדי״) וייג׳ר,
בנו של מאיר וייסגאל, התברר כי מאנדי
לא יוכל להופיע בסרט. עתה מחפשים אנשי
אולפני ההסרטה אחרי גבר מתאים לתפקיד
הראשי, סורקים את הארץ לארכה ולרחבה.
לפי בקשתו של כריסטיאן ז׳אק רצוי שהאיש
לא יהיה שחקן מקצועי ינץ
(מתחרז עם חץ) רמגל, הימאי־הסופר
הישראלי שזכה בפרס ראשון בתחרות סיפוריים
קצרים של ימאים, התגלה לאחרונה
כבעל תחביב נוסף. רמגל הוא חוזה נלהב
בכוכבים, מנחש לחבריו את עתידם וגורלם
לפי הכוכבים.

מלתחת פאר״סא־ת לריקה
חברת התקליטים הצרפתית בלאיר הוציאה
לאחרונה לשוק תקליט שירים של
ריקה זראי בצרפתית. השירים תורגמו
מעברית, כוללים קול אורלוגין, ויבן עו־זיהו
ואחד גבוה ושניים קמניס. מומחים
מנבאים כי השיר ויבן עוזיהו בצרפתית
עתיד להפוך מהר מאוד לשלאגר בינלאומי.
בינתיים קיצצה ריקה את צמתה וסיגלה
לעצמה תספורת צרפתית (ראה תמונה).
בכסף שקיבלה מחברת פוקס עבור רכישת
השיר הסלע האדום של יוחנן, רכשה ריקה
לעצמה מלתחה חדישה. תהיה לה כנראה
הזדמנות נוספת להוסיף פריטים למלתחה:
ז׳ולייט גרקו, עומדת להקליט בימים
הקרובים משירי יוחנן זראי במצב
פחות נעים היה ישראלי אחר הנמצא בחוץ-
לארץ. באחת האסיפות היהודיות שנערכו
בלונדון הופיע השחקן הישראלי זאב
(״בומבה״ ).צור במספר קטעי זמרה,
בליווי־עצמי על גיטרה. בין השאר שר בומ־בה
את השיר משתמט אני הייתי. כשסיים
ניגש אליו אחד המאזינים, העיר לו הערה
לא כל־כך עדינה על הקשר בין מילות השיר
ובומבה עצמו. התפתחה במקום תגרה, ורק
שירת התקוות מנעה את הזמנת המשטרה.
כעבור זמן נאלץ בומבה לעבוד עבודת לילה
בבית־חרושת. בסוף השבוע, כאשר ניגש
לקבל את משכורתו, נדהם לראות כי בעל
בית־החרושת הוא אותו אדם עמו הסתכסך
בתיגרה. בומבה התמצא מיד במצב והעיר:
״אתה רואה שאני עובד ולא משתמט.״ מאז
שר בומבה בהופעותיו הצבוריות את השיר:
״מי יצילנו מרעב בהוליבוד מצאה את
עצמה במצב לא נעים השחקנית הישראלית
חנה מסיגגר־עדן. אחרי שאיל;ה קו־פר
שינתה את שמה לעדן, טועים רבים
בין השתיים וחנה אינה מאושרת כל־כך
מד,חילופים. היא חושבת לשנות את שמה
בפעם נוספת כל החששות התבדו ורפי
;לפון עומד סוף־סוף לד,כנס ביום
הרביעי בשבוע הבא אל מתחת לחופה. טקס
החתונה של רפי יערך בבית ויליאנוס שב־יאיי
מצרי, ליד אילת. הבית, השייך לחוקר
האנגלי ויליאמם, עומד להפוך לבית־חרושת
לקרמיקה. לאחרונה ביקר בבר סוף העולם
של רפי באילת דן בך־אמוץ, העורך
סיורים בכל מועדוני־הלילה בארץ, כדי
לתהות על מצבם של מתחריו. במשך ארבעה
ימים התנדב דן לעבוד בבר. לבסוף,
באחד הערבים, כשהמועדון היה מלא עד
אפס מקום, ביקש דן שקט והודיע לנוכחים:
״עכשיו, לכבוד החתונה של רפי, יקבל כל
אחד כוסית משקה.״ האורחים הנרגשים מיהרו
למלא את כוסותיהם, חיכו לברכה הקולקטיבית
כדי לשתות. ואז הודיע דן :״עכשיו
יוציא כל אחד לירה מהכיס, והמגיש יעבור
ויאסוף את הכסף.״

״המלכה בסכנה!״ לחש מישהו לקבוצה
שמאחוריו .״הפרש לא ייצא משם אף פעם!״
השיב לו אחד מאנשי הקבוצה, אף הוא
בלחישה .״אם הוא לא יתקיף מיד, הוא
אבוד,״ חיווה אדם נוסף את דעתו .״אינני
מסכים איתך,״ אמר שוב האיש הראשון,
״א׳ שמונה חזק מאוד.״
האנשים שניהלו שיחה זאת באחד מערבי
השבוע באולם ההתעמלות של בית־הספר
לדוגמא בצפון תל־אביב, היו קיבצרים פשוטים
— כינוי לצופים־מהצד בתחרות שחמת.
הם היוז חלק קטן ממאות האנשים, שמילאו
ערב־ערב את האולם בו נערכה האליפות
ה־ 11 של משחקי ר,שחמת בישראל.
16 שחמתאים התמודדו הפעם על תואר
האלוף. כל אחד מהם היה צריך לנהל קרב
עם כל אחד מה־ 15 הנותרים. לאורך אולם
ההתעמלות הוצבו שמונה שולחנות. מעליהם
התנוססו שמונה לוחות־הדגמה, שאיפשרו
לקהל לחזות מרחוק בכל מהלך שנעשה על
השולחן והועתק מיד אל לוח־ההדגמה.
מתוך 16 המתחרים היו שבעה בעלי תואר
של אמן ישראלי ואמן בינלאומי, בתוכם
אדנו גרבן, עולה חדש שעלה רק לפני
שבועיים מהונגריה, שם ייצג את המדינה
באולימפיאדות ר,שחמת. חמישה נוספים היו
אנשי המשמרת הצעירה של השחמתאים
הישראליים, רובם בעלי תואר של מועמד
לאמן. ארבעת המתחרים הנוספים היו שח־מתאים
ותיקים, אם כי חסרי תוארים.
מלכים ללא מלכה. משחקי האליפות,
שימשכו שבועיים, אורגנו הפעם למופת. מדי
יום ביומו הוציאו המארגנים עתון פנימי
של התחרות, ערוך בידי השחמתאי רפאל
פרסיץ שלא השתתף במשחקי האליפות, ובו
נמסר מהלך מדויק של כל הקרבות ואינפורמציה
על הנעשה סביב התחרות. חידוש

שחמתאי גרבן בפעולה
מלכה חסרה — מלן מיותר

נוסף היה טוטו האליפות. על המשתתפים
בטוטו היה להפקיד סכום של 250 פרוטה
לכל טופס ניחושם, בו היו צריכים לנחש
את ששת המקומות הראשונים באליפות.
מארגני הטוטו הבטיחו לחלק בסיום משחקי
האליפות 75 אחוז מהכנסת הנחשון בין
שלושת המנחשים הראשונים.
רוב המנחשים ניבאו כי יוסף פורת, אלוף
ישראל הנוכחי, יזכה בתואר האליפות גם
השנה. אולם כבר הקרבות הראשונים הוכיחו
כי צפויות הפתעות. השחמתאי הצעיר דן
עמיר, שהוא אסיסטנט למטמטיקה באוניברסיטה
העברית בירושלים׳ חולל הפתעה
כשניצח את האמן הבינלאומי משה צ׳רניאק
ואת האמן הישראלי שלמה סמילטינר, סיים
בתיקו את משחקו נגד ארנו גרבן. ואילו
פקיד הדואר שפירא הוביל במפתיע בראש
בסיבובים הראשונים.
לא חסרו גם רגעים מבדחים. בסבוב השני,
למשל, היו כבר שני השחמתאים פויר
ויוסף פורת שקועים עמוק במשחקם כאשר
הבחינו כי משהו אינו בסדר במשחקיהם.
כאשר בדקו את כליהם התברר להם כי
פויר משחק בשתי מלכות ללא מלך, ואילו
וזעולם הזה 1151

לא חסרו גם רגעים מבדחים. בסבוב השני׳
למשל, היו כבר שני השחמתאים פויר
ויוסף פורח שקועים עמוק במשחקם, כשהבחינו
כי משהו אינו בסדר במשחקיהם.
כאשר בדקו את כליהם התברר להם כי
פויר משחק בשתי מלכות ללא מלך, ואילו
פורת משחק בשני מלכים ללא מלכה.
טניס נצדווו, ולא ברו ט אלי
איצטדיון הטניס הגדול והמשוכלל ברמת־גן
היה ריק כמעט לחלוטין. העתונים היומיים
מסרו כי היו שם אלף איש, אולי
קצת יותר. אולם על ספסלי העץ ישבו
בשני ימי התחרות בטניס בין ישראל לתורכיה
רק כמה עשרות בודדות של צופים,
רובם ילדים שהתפלחו פנימה ללא כרטיס.
״הקהל שלנו אוהב ברוטליות,״ נאנח עסקן,
״לכדורגל ולבוקס הולכים כולם, אבל לטניס,
הספורט האצילי ביותר, אין קליינטים.״
קהל חובבי הספורט שנמנע מבוא לתחרויות
הטניס הפסיד הרבה. לא כל כך בחויה
ספורטאית או במתח של תחרות, כמו בחויה
של נצחון נבחרת לאומית ישראלית. כי
נבחרת הטניס הישראלית, שגברה על התורכים
בתוצאה ,0:5הביאה הישג די נדיר
בספורט הישראלי — נצחון בינלאומי.
ממלאי־מקוס ניצחו .״המגרש היה
קשה מדי,״ התאוננו שני הטניסאים התורכים
׳ ,אלוף תורכיה נזים בארי וסגנו
סוזאן גורל ,״לא היינו גם במלוא כשרנו.״
אולם הם נאלצו להודות כי לא המגרש וגם
לא כושרם הנמוך הם שגרמו להפסדם. הישראלים
היו פשוט יותר טובים.
תחילה תוכננו התחרויות כטורינר טניס
משולש, בין ישראל־תורכיה־יוון. אולם מאחר
שהיוונים לא הצליחו להופיע למשחקים,
הפכו התחרויות להיות דו־לאומיות. בשלב
הראשון התמודדו אלעזר דוידמן עם גורל,
ואריה אבידן עם בארי. תיכף בתחילת המשחקים
התברר כי לישראלים, שהוכיחו
מיד כושר עדיף, צפויה תחרות קלה. דוידמן
גבר על גורל בשתי מערכות 6:0ו־6:0
ואילו אבידן ניצח את בארי 6:2ו־.6:1
למחרת ניצח אבידן את גורל 6:3ו־6:4
ואילו דוידמן הדביר את בארי 6:1ו־.6:2
משני הטניסאים התורכים הצטיין דווקא סו־זאן
גורל, סגן מנהל בנק לפי מקצועו.
אולם שניהם גם יחד חסרו את הטכניקה
שהיתר, לישראלים. גם אבידן וגם דוידמן
השתמשו בטכסיס של התקרבות לרשת והעברת
הכדור קרוב מעבר לרשת, שלא
בתחום השגתו של היריב שעמד רחוק. דויד־מן
שיגע את יריביו בהעברת כדוריו מצד
אל צד. גורל היה רוקע ברגליו ומחייך
מרוב כעס: בארי, סוחר לפי מקצועו׳ היה
חובט את מחבטו בקרקע.
במשחקי הזוגות הירשו שני האלופים הישראליים
לשני ממלאי מקומם להתמודד נגד
התורכים. אך גם להם לא יכלו התורכים.
הם הפסידו לגבריאל דוביצקי ולדויד אם
פעמיים .6:3
במסלול כמקום לקוות כרטיס
אל־אל -ישו״אל! זו הסיסמה שנקבעה
כקריאת עידוד לנבחרת הכדורגל הישראלית,
במשחקה נגד נבחרת יוגוסלביה.
הסיסמה, שנקבעה בתחרות שאורגנה על־ידי
עתון הספורט חדשות הספורט, תוצג
בפני הקהל לפני המשחק והוא יתבקש להשלים
בעזרתה את מה שיחסר לשחקני הנבחרת
כאשר התבקש שייע
גלזר להסביר בחוג ידידים את סיבת המאמץ
המיוחד שגילה במשחקו נגד מכבי חיפה,
שכתוצאה ממנו הוחזר לנבחרת, הסביר:
״הלכתי להתאחדות לבקש כרטיסים למשחק.
אמרו לי שבתור שחקן נבחרת לשעבר
שעוד ממשיך לשחק מחוץ לנבחרת, לא
מגיע לי אף כרטיס. אז מיה — השתגעתי
להוציא עשר לירות בעד כרטיס? שיחקתי
וקיבלתי מקום על המגרש משפט*
של כדורסלן מכבי ירושלים אברהם הופמן,
שהואשם עליידי ההתאחדות לספורט
בהתנהגות בלתי־ספורטאית, בכך שהעדיף
לנסוע עם קבוצתו לצרפת במקום עם
נבחרת הכדורסל לתורכיה, נדחה השבוע בפעם
השלישית וספק אם יסתיים השנה. בדיון
שנערך השבוע בפני בית־הדין העליון
של ההתאחדות לספורט הודיע עתונאי הספורט
הותיק בן־ציון פט, כי הוא מקבל
עליו את ההגנה על הופמן, ביקש לדחות
את הדיון כדי שיאופשר לו לעיין בתיק.
בקשתו לא התקבלה והדיון החל. אולם
כאשר סירב נציג מכבי ירושלים להחקר
על־ידי הטוען דב פרוסק והדיון נכנס לסבך
משפטי, החליט בית־הדין לדחות את הדיון
כדי לתת לפט שהות לעיין בתיק.
העולם הזה 1151

עם היוגוסלבים בא רישואר
הסיכוי לנצחון

שית והקבוצתית, ושה־
* * עולבלאעלתה נבחרת הכדורגל
הכרח הפעם אינו בבחיI
Jהישראלית למשחק בינלאומי עם סיכויים
כה טובים לנצחון, כשם שהיא עולה
נת בלתי־ניתן־להישג.
השבוע למשחק נגד נבחרת יוגוסלביה. לא,
סיכוייה של הנבחרת
בכדורגל הישראלי לא השתנה כמעט דבר.
הישראלית נמצאים הלא
נולדו שום כוכבים, ולא נמצאה שום
פעם בקבוצה המתייצבת
תרופת קסמים שתעלה את כושרם ויכולתם
נגדה. זוהי קבוצה השל
השחקנים הישראליים. למעשה יהיו הפמייצגת
אמנם מעצמת
נים שיופיעו באיצטדיון רמת־גן בחולצות
כדורגל נכבדה, שכל
התכלת ובמכנסיים הלבנות של מדי־הנבחרת
שחקניה הם בעלי כושר
כמעט אותם הפנים שהופיעו במשחקים הויכולת.
אך צירוף מוצמוחמד
מואיץ, בן 27 הוא הותיק והמנוסה בין
בינלאומיים הקודמים, בשינויים קלים.
לח של נסיבות העמיד
שחקני הנבחרת היוגוסלבית. מוצאו מבוסניה,
מול ישראל נבחרת יוהוא
מוסלמי לפי דתו, השתתף 15 פעמים במשחקי הנבחרת.
אם חלו אילו שינויים שהם בנבחרת הגוסלבית
שאינה בשיא
ישראלית הם היו מוראליים בעיקר. מאמן
הונגריה לפני שבוע, בו הפסידו .2:4
כושרה וששחקניה אינם נמנים עדיין ברוהפלא
ההונגרי גיולה מאנדי לא לימד את
המשחק עם יוגוסלביה נערך במסגרת
שחקני הנבחרת בחודשים המעטים של עבו בם על השורה הראשונה של כדורגלני מעהטורניר
האולימפי המוקדם, בו נמצאת ישדתו
לשחק טוב יותר מאשר שיחקו קודם צמת כדורגל זו.
י״א כדורגלני יוגוסלביה, שהגיעו יחד עם ראל בבית אחד עם יוגוסלביה ויוון. המנלכן.
הוא גיבש אמנם שורת חלוצים, ניסה
במיטב יכולתו ללמד את שחקני הנבחרת עוד 8שחקני מילואים ו־ 7מלווים, ביום צחת במשחקי בית זה תשתתף במשחקי
לשחק תוך מחשבה ותוך תיכנון מדויק. השני השבוע לישראל, הם ברובם חסרי הגמר האולימפיים שיערכו השנה ברומא.
אולם האמת היא שחל שינוי בכדורגלני נסיון בינלאומי. שלושה מהם לא הופיעו אולם חוקת הכדורגל הבינלאומית אוסרת על
הנבחרת. אולי בפעם הראשונה הם עולים אף לא פעם אחת במדי נבחרתם. ששה נדס־ שחקנים שהשתתפו במשחקי גביע העולם
האחרונים, שם מותרת הופעת כדורגלנים
לשחק תוך הכרה שהם מוכרחים לנצח, פים שיחקו בה רק פעם אחת, ופעם בודדת
מקצוענים, להשתתף במשחקים האולימפיים.
שהם מוכרחים לתת ממיטב יכולתם האי זו היתד, לגבי רובם משחקם נגד נבחרת
משום כך אין הנבחרת היוגוסלבית שבאה
לישראל כוללת את מיטב שחקני ארץ זו,
שהשתתפו במשחקי שטוקהולם. היא הורכבה
משחקנים צעירים, רובם בשנות העשרים
המוקדמות שלהם, מלאי מרץ והתלהבות
אמנם, אך חסרי נסיון. נצחונה של
נבחרת זו, במשחקה האחרון לפני בואה לישראל,
על קבוצת פרטיזן היוגוסלבית בשיעור
,1:4אינו צריך להטעות. חמישה
מטובי השחקנים של פרטיזן משחקים בנבחרת
עצמה. שלושה נוספים נעדרו מהמשחק.

ך משלחת היוגוסלבית, שהשתכנה
f Iבמלון אכדית בהרצליה, עושה גם רושם
של קבוצה מדוכאת במקצת. שחקניה הגבוהים
והרזים, שניצלו את הערב הראשון
של שהייתם בישראל ואת הבוקר שלמחרת
לסיורים בתל־אביב, נמצאים עדיין תחת
הרושם הטרי של מפלתם להונגריה. הם
אינם חדלים מלשוחח על משחק זה, מחפשים
סיבות להפסד, תולים בעיקר את האשמה
בשוער החיתיק ביארה שהכזיבה
אולם גם בין השחקנים הצעירים שהגיעו
לארץ לא הצטיינו רבים במשחק נגד הונגריה.
ברניסלאב מיכאלוביץ, סטודנט לכלכלה,
הנשוי לכוכבת הקולנוע היוגוסלבית
סנז׳נה מיכאלוביץ, המשחק בתפקיד קיצוני
את 48 השעות שלפני המשחק ברמת־גן, בילו הכדורגלנים היוגוסלבים שמאלי, היה נקודת התורפה של הקבוצה,
במלון אכדיה, שם הירבו לבקש מנות נוספות. ליד השולחן הקדמי הכזיב לחלוטין. השוער שושקיץ, שהחליף
LJ / J | l V
׳נראים משמאל לימין: החלוצים טאסיץ׳ וקוסנויץ׳ ,הנחשב לתותחן הנבחרת, וצ׳אבינץ י.
את ביארה במשחק זה, לא הצטיין אף הוא
במיוחד, אם כי הציל כמה פעמים את שערו
בהשתטחויות נועזות. הרץ הימני באנה,
עליו אומרים חבריו שסבו היה כושי אפריקאי,
לא הצליח למלא במשחק זה תפקיד
של רץ בונה.
שני השחקנים המצטיינים בהגנה היוגוסלבית
הם דורקוביץ, ששיחק זמן רב כחלוץ
מרכזי ועתה הוא משחק כמגן, ומילדינוביץ,
הלומד בבית־ספר דרמטי, ששיחק נגד הונגריה
כמגן ימני, ישחק הפעם כרץ מרכזי.
בהתקפה מסוכנים בעיקר החלוץ מוחמר
מואיץ׳ ,הוותיק ובעל הנסיון בין שחקני הנבחרת,
שהשתתף 13 פעם במשחקי נבחרת
יוגוסלביה, לא השתתף במשחקי הגביע העולמי
בגלל פציעה, נשאר כשר למשחקים
האולימפיים׳ והמקשר השמאלי בורה קום־
טיץ ,״תותחן״ הנבחרת, שהופיע 7פעמים
במדי נבחרתו.
אולם בסיכום זוהי קבוצה בלתי מגובשת
עדיין, הנמצאת בשלבי מבחן ונסיונות. אם
תוכל הקבוצה הישראלית לנצל מגרעות אלה
של יריבתה, להוסיף לזה את יתרון הביתיות
ואת רוח הלחימה ללא ויתור המציינת
ן ךון ק על מרפסת מלון אכדית משתזפים ארבעה משחקני הנבחרת היוגוסלבית, שגילו
U I I Jעניין בחתיכות ששחו בבריכה. משמאל לימין: מואיץ׳ ,וידניץ׳ ,זאנטיץ והמגן אותה במשחקים מכריעים — יש לה כל
הסיכויים לחולל הפתעה.
ולאדימיר דורקוביץ /איש הכוכב האדום. הגיל הממוצע של נבחרת יוגוסלביה הוא .21

הנו ע

לתפות אותו n

שידור דנר, האיחוד הלאומי* ב,קו? 1ישראל״
עו״ד כהן־צידון מצהיר ;

אושרם ע 5הסט־ד ס־פזו ח״ ס:
אושר ה מ דינ ה
כולנו מודים שמשך שתיב עשרה שנה
לקיום מדינתנו היקרה, נוצרו בארץ שני
מחנות מבחינה. סוציאלית, מדינית, כלכלית
וכף. האחד בעל סכויי התקדמות
ואושר, והשני, ברובו בגלל מבנן המיוחד
של משפחותיו, משולל בדרך כלל
אותם סכויי אושר והתקדמות, וסימן
היכרו עדתי הוא: רובו מורכב מיוצאי
ארצות האיסלאם, ונקרא ״ספרדים ובני
עדות המזרח״.
הבעיה החשובה ביותר העומדת להכרעה
בפני הבוחר היום, אינה בעית־חוץ,
אינה בעיה כלכלית מסויימת. הבעיה היא
זו: מדוע לא שובצו שיבוץ אמת הספרדים
והמזרחיים בכל תאי הכלכלה, החינוך,
העבודה, המינהל והשלטון? מדוע
לאחר קיום משטר זה (הכולל אופוזיצ־יה
וקואליציה כאחד) משך תריסר שנים,
הרוב המכריע מתלמידי בתי״הספר התיכוניים,
הם מהמחנה המאושר, בעוד שהספרדים
והמזרחיים מגיעים בקושי ל־
5%מצבור הסטודנטים בחינוך האוניברסיטאי?
מדוע הרוב המכריע של תושבי
שכונות העוני והמעברות הם מבני עדות
המזרח? מדוע השפעתם בכנסת, במי נהל
ובממשלה כה אפסית היא? האם אין
תמונה עגומה זו תמונת פירוד? האם
איננה עלולה להוליד רגשי שנאה?
לאור המצב הזה, קמה תנועת האיחוד
הלאומי אשר מחולליה מנסים לכוון דעת
הקהל הישראלי לפעולה ממשית לפתרונן
של הבעיות אשר מקורן בתמונה ה־נ״ל.
פתרון זה יביא איזון צודק והרמוניה
מועילה בחברה הישראלית. הפירוד
אינו בא מהתנועה המצביעה על המחלה
והמבקשת לרפותה. לא נשרת
את ענייני המדינה באם נתעלם מקיום
המחלה החמורה שכעת דברתי עליה.
עלינו להיות אמיצים, להכיר בה, לחתור
לפתרונה ולא להסתתר מאחורי המציאות
המרה. דווקא בגלל כוונותיה הטהורות
של תנועתנו הפועלת זה 4שנים, הצטרפו
אליה אנשים מכל העדות. ילידי
הארץ והאשכנזים לא היססו מלהושיט
לנו את עזרתם מכיוון שראו בדלות בני
עדות המזרח את דלות המדינה, ובאושרם
— אושר המדינה.
לא ארבה בדברים אודות הפרשה המכאיבה
של כשלון אחוד הכוחות. צבור
הבוחרים המעונין בקדוס עניני הספרדים
ובני עדות המזרח, ידע להבדיל בין
תנועה רצינית עצמאית לבין רשימה שקמה
ערב הבחירות; בין תנועה שראשיה
עומדים על המשמר למען טובת
הכלל והשיגו הישגים (כגון מסע למען
משפחות מרובות ילדים, מסע למען הפסקת
מדיניות הקליטה על בסיס אפליה
לפי ארץ המוצא) ,לבין רשימות שראשיהן
ומכוזניהן נסעו כבר לחו״ל לתקופות
פחות או יותר ארוכות, למחרת יום
הגשת הרשימות. היעזוב רועה את עד

בעת צרה? היש להאמין למפקד הנוטש
את חייליו ברגע המאבק המכריע?
אני משאיר את התשובה לשיקול דעתו
של הבוחר, אשר ייוכח שבין הרשימות
החדשות אין תנועה רצינית כתנועת
האיחוד הלאומי.
נשאלתי, כמו־כן, מדוע להקים תנועה
מיוחדת? האם המפלגות הקיימות אינן
מספיקות? — המפלגות של המשטר הישן
וחרות בתוכן, הנן ירושת המבנה
החברתי של קהילות מזרח אירופה ולא
הצליחו להתאים את עצמן לתמורה העצומה
בהרכב אוכלוסיתה של ישראל,
מפלגות אלך, התקשו לשלוח למעלה מעשרה
אחוזים של ספרדים ומזרחיים לכנסת,
וגם נציגים אלה ברובם משוללי
עצמאות וחופש הדבור.
עובדה היא שמשימת מיזוג הגלויות
נכשלה; המאורעות המצערים של חיפה
הנם עדות לכך. על האחראים לבחור
בין מאורעות מעציבים כאלה לבין מאמץ
מחושב ויעיל כמאמצו של האיחוד
הלאומי, כדי לפתור בעית העדות.
ובכן, מה תכניתנו לכנסת? אנו בעד
חקיקה אשר תבטיח חנוך על־יסודי חינם
לכל דורש. זכרו היטב! סיסמה זו שהופצה
על־ידי תנועתנו באמצעות ״אל
המזרח״ ,אומצה על־ידי כל המפלגות.
הישג זה עצום וצבור ילדי בני עדות
המזרח אשר סובל או עלול לסבול מחוסר
חינוך על־יסודי בגלל אמצעיו הדלים,
יזכור את האיחוד הלאומי לטובה.
זאת היא דאגתנו הראשונה. אנו נלחם
כדי שדאגה זו לא תשאר סיסמת בחירות.
האיחוד הלאומי בעד חיסול המעברות
ושכונות העוני בהקדם האפשרי ביותר.
אנו נתבע את בטול מדיניות קליטת ה־עליה
על בסים של אפליה לפי ארץ המוצא.
מיותר כאן להזכיר לכם את דאגתנו
למען משפחות מרובות הילדים. אין זד,
סוד שתנועתנו יזמה זה שנים רבות הצעת
חוק להגנת משפחות מרובות ילדים.
עבדכם המדבר אליכם שלח בעצמו את
הצעת החוק, פרי ניסוחו הוא, לכל הנוגעים
בדבר. אך שאיפתנו זו לא הוגשמה
במלואה. נעשה זאת כשנקבל ייצוג
הולם בכנסת.
האיחוד הלאומי בעד נקיטת אמצעים
להבטחת חלוקה צודקת של מקורות הפרנסה
ללא הפליה אם עדתית או פוליטית.
אנו בעד מדיניות כלכלית ליבראלית
תוך שמירה קפדנית על הזכויות
המלאות של הפועל אשר הנו יסוד חיזוק
המדינה, ואושרו — אושר המדינה.
בסכום פונה האיחוד הלאומי למצפון
הבוחר! היה אמיץ! עשה חשבון הנפש!
הזדקף ותחליט להיות עצמאי במחשבתך.
באם זאת תעשה, תבוא למסקנה שיש
לתמוך בנו ולהצביע בעד האיחוד הלאומי.
הצבע

״ 0ר ״ (ספרדי לאשרן)
רשימת האיחוד הלאומי
מיסודם •טל הספרדים ובניי עדות המזרח

(המשך נזטנזוד )7

״אני מוכן למכור לך מליון יהודים — דם תמורת סחורה, סחורה תמורת דם. אם
תביא לי את התשובה שהצעתי נתקבלה, אשלם מיקדמה: אהרוס את משרפות אושוזיץ
ואמסור 100 אלף יהודים בתחנת־גבול של כל ארץ נייטראלית שתקבעו. זאת תהיה
־ד,מ קדמה. אתם תשלמו את התשלום הראשון של אלף משאיות רק אחרי שאמסור את
היהודים שלכם ואפסיק את פעולות־החיסול פעל במהירות. כי עד שתשוב אלי עם
תשובת הסיכנות והג׳וינט, אגרש מהונגריה 12 אלף איש ליו ם
מדוע לא נשלחתי מיד בחזרה, לומר את המלה ״כן?״ לא היינו צריכים להשקיע
פרוטה אחת מראש. לא היה לנו מה לסכן: עד אשר אייכמן היה מצליח למסור את מיקדמת
100 אלף היהודים, היו חולפים לפחות ששה חודשים. במשך ששה חודשים אלה —
ובכל חודש 30 יום — לא היו נשלחים לתאי הגזים 12 אלף יהודים ביממה. כמה מיהודים
אלה היו יכולים להיות כיום בחיים?
אייכמן התכוון בכל הרצינות למה שאמר. הוא נתן לי — היהודי — מטוס גרמני
ש יובילני לאיסטנבול. הוא גירש למחנות־ההשמדה — כדי לזרז אותי — 12 אלף יהודים
ליום. אך משה שרת וחיים וייצמן לא באו לפגוש אותי באיסטנבול. נאלצתי לאבד ימים
רבים — 12 אלף יהודי ליום — כדי לנסוע לחלב לפגוש שם את שרת. פגשתיו שם.
פגשתי שם גם את האנגלים שהטילו אותי למעצר. ומדי יום, המשיכו 12 אלף יהודים
לנוע לעבר המשרפות.
אייכמן גם נתן לי כתב־האמנה כי אכן שלח אותי לשאת את הצעתו: הוא שיחרר מעין
מיקדמה על המיקדמה של ד,־ 100 אלף, בצורת 1700 יהודים שהוסעו מברגן־בלזן לשוייץ.
אחרי שנעצרתי — שבעה שבועות אחרי שעזבתי את בודפשט במטוסו של אייכמן —
שלחה נציגות הסוכנות באיסטנבול ״הסכם זמני״ לאייכמן, עליו חתמתי לפני צאתי לחלב.
בקבלו את ההסכם, הפסיק אייכמן מיד את משלוחי המגורשים.
אבל בינתיים חלפו שבעה שבועות 49 .יום. וכל יום 12 אלף יהודים. מדוע, אם כן,
עוכב מכתב זה באיסטנבול? מדוע לא הורשיתי לחזור לבודפשט? מדוע היה עלי לנסוע
לחלב ולהיעצר בידי הבריטים?

א״״ כ מן יו דעיותרמדי :

ךלאדםי כי ללט עו ת. אבל ברגע שהוא מנסה לחפות על טעויותיו ומציגן כמעשי־
^ תבונה — חדלות הן להיות טעויות והופכות להיות פשעים.
כל אחת ממאות הטעויות שנעשו בימי מלחמת העולם עלתה בחיים יהודיים. מיד עם
הגיעי לארץ־ישראל, בסתיו , 1944 דרשתי שתיערך חקירה ציבורית בפרטי השואה של
יהדות אירופה. חזרתי על דרישה זו ב־ .1945 כתבתי תזכירים ארוכים. לא קרה דבר.
תחילה אמרו לי :״עכשיו אנו נתונים במלחמה. יואל, למד עברית. היה אחד מאיתנו. תן
לנו לטפל בעניין. נעשה את הטוב ביותר שאפשר לעשות.״ המלחמה חלפה. אמרו לי:
״איננו יכולים לעשות דבר. הבריטים הם האדונים בארץ הזאת.״
באה מלחמתנו אנו, מלחמת העצמאות. השנים חלפו. חזרתי שוב ושוב על דרישתי.
בפעם האחרונה, לפני כשנה, בשיחה עם אחד מראשי הקונגרס היהודי העולמי. כתבתי
מאמרים רבים. כתבתי ספר. מעולם לא קיבלת• מענה. קיימים כיום מאות אלפי מיסמכים,
קבורים בתיקיות עבשות, שאיש אינו קורא אותם. קיימים גם אלפי מיסמכים חיים,
המהלכים על שתיים, שחיו בגיד,נום או שהיה להם קשר עם מאורעות אלה. מה שהם
יודעים קבור בליבם — ויש להוציאו משם.
מדוע לא נערכה שום חקירה עד היום? מדוע לא נתפס אייכמן או איש מקציני מפקדתו
והובאו לדין — וזאת על אף העובדה שחלק ניכר מכתובותיהם ידוע? האם קיים קשר בין
שתי שאלות אלה? הייתכן שאלה אשר עשו את הטעויות אינם רוצים שטעויותיהם יתגלו
לאור היום? האם פוחדים הם שאייכמן ועושי״דברו יודעים יותר מדי — ויאמרו יותר מדי?
יובן נא היטב: אינני מאשים מנהיגים יהודיים במתן עזרה לנאצים. אני משוכנע לחלוטין
שכל אחד ממנהיגים אלה רצה להציל יהודים. אבל אני מאמין כי רבים ממנהיגינו הגדולים־
כביכול אינם, לאמיתו של דבר, אלא אנשים קטנים מאד — קטנים מכדי להודות בעובדה
שגם הם שגו. היתכן שהם רוצים לחפות על עצמם?
אם כן, הרי שהם מתחייבים בפשע היסטורי גדול.

תו ק ס וו עדתחקירה :

נו, העם הי ה ו די, חייבים לדעת מה שקרה, כי אנו חייבים ללמוד מהשגיאות
שנעשו. אשר קרה, יכול לקרות שוב. אני פונה לכל אזרח בישראל שידרוש מן
המפלגה שבעדה הוא מצביע — תהיה זו אשר תהיה — כי ביום הראשון בו תתכנס
הכנסת הרביעית, יעלו על סדר יומה את ההצעה להקים ועדת חקירה ציבורית שתחקור
את כל פרטי השואה. אני פונה אל כל עתון בארץ שיתמוך בהצעה זו, וירים את

קולו למענה.
לא הייתי היהודי היחידי עמו דיבר אייכמן. לסטנר המשיך את שיחותי עמו, עד
הסוף. לפניו באו איתו במגע מנהיגים יהודים רבים, החל בחיים ארלוזורוב שקבע עימו
את הסכם ההעברה — ההסכם שאיפשר ליהודי גרמניה לצאת מבלי לקחת עמם את רכושם.
את תמורת הרכוש שילמו הגרמנים בסחירה חסרת־ביקוש.־ נפגשו עם אייכמן חיים ברלס
ויעקב אדלשטיין, מנהיגי החלוץ. על מה דיברו? מה היו הצעות אייכמן? זאת איני יודע.
וזאת אין הציבור יודע.
אולם אני יודע על מה דיבר אייכמן איתי. זה היה ב־ .1944 קיימתי קשרים עם אייכמן
משך תקופה קצרה בלבד — מ־ 25 באפריל עד ד,־ 15 במאי — אך בתקופה זו ראיתיו לעתים
קרובות. הוא שלח מכונית מיוחדת לקרוא לי למשרדו. מצאתיו לבוש מדים מהודרים,
צועד כחיית־טרף במשרדו: רזה, פנים חדות, עיני־נחש מהפנטות. מראהו הכללי היה שונה
מאד ממראהו של בן הגזע הארי הטהור. הוא היה ידוע כשיכור כרוני, פחדן שלא הלך
לשום ׳מקום ללא שומרים חמושים — אפילו כשביקר אצל אהובותיו הרבות. הוא לא
נסע במכונית משוריינת רגילה, אלא במשוריין אמפיבי.
מה שהציע לי אייכמן היה פשוט: למכור יהודים תמורת סחורה. אך מנהיגי היהדות,
מנהיגי הישוב, מנהיגי המדינה כיום — לא היו מוכנים אפילו לדון בהצעה ולפי מיטב
ידיעותי, לא היתד, זו הצעה יחידה מסוגה. אייכמן הציע יותר מפעם אחת לתת ליהודי
אירופה להימלט מהכבשן. אילו נתפס היום, היה מספר על כל ההצעות הללו.

פרס מי זיו ן׳ דו דאר

גמר ח תי מה טזבה מאחל

זוזובסקי

ת ל ־ אביב, רחוב הרצל 39
ר הי טי םחדישיםביותר
מערכות ריהוט מו דרניו ת
חדרי שינ ה חדרי אוכל
פינות הול ב מ חי רעמ מי

ך«י פו ש עי םהנא ציי ם אינם מדינאים, כפי שהאינטרפול מבקש עתה לשכנענו. כל
ן | אחד מהם שהועמד לדין, ניסה להעביר את האשמה על אחרים — כמינהגם של
פושעים מימים ימימה, ואין כמעט פושע אחד שאינו ניתן לשיחוד. אילו הוצע פרם כספי
גדול באמת לכל מי שיגלה היכן נמצא אייכמן — אין לי ספק שמישהו מבין חבריו היה
מוסר אותו.
עלינו לעשות זאת עוד היום: ממשלת ישראל והקונגרס היהודי העולמי חייבים לפרסם
מודעה בעולם כולו, כי הס מוכנים לשלם מיליון דולאר במזומן לכל מי שיסגיר לידי
החוק את אייכמן — ח־! האינפורמציה שהוא יכול לתת לנו, שתה הרבה יותר מזה.
צריכים גם לנקוט בצעדים שיבטיחו את תפיסתם של יתר קציני מפקדתו של אייכמן.
כתובותיהם של אחדים מהם ידועות: של הונקשה׳ למשל׳ אשר הפך עורך־דין ומטפל
עתה בתביעותיו׳,פיצויים של נפגעי־הנאצים.
קיים במדינה החוק לעשיית הדין בנאצים ועוזריהם. אם אין חוק זה מתאים, יתוקן
מיד כדי שיאפשר לממשלת ישראל עצמה לדרוש את הסגרתם של פושעים נאצים
והעמדתם. לדין בבתי־משפט ישראליים. איני אומר זאת מתוך תאתה לדם ולנקמה. אני
אומר: לתפוס אותם חיים, למען ההיסטוריה. למען יירשם כל פרט של אותו לילה אפל
בתולדות האנושות, אשר ממנו לא הקיצו ששה מיליון יהודים. למען נלמד מן העבר
ונדע להבחין בס־מני הרעה — אם אי־פעם תאיים מחרש על העולם.
היעולם הזה 1151

אמנות תיאטרנן
התשיעית בהיפוכה
הגווייה — גוזייתו של החנווני הזקן איל
(אהרן מפקין) שפיתה אי־אז את הנערה שהפכה
ברבות השנים למיליונרית זקנה (אלישבע
מיכאלי) — נישאה כבר באלונקה,
בחגיגיות קודרת. ראש העיר גילן (.שמואל
רודנסקי) קיבל כבר מידי הגברת הזקנה את
ההמחאה בסך מיליארד. אחוז עוזית של אושר
הוא ניצב על דוכן, ועל שפתיו מפרפרת
הזעקה, :מיליונים!״ אזרחי עירו מצטופפים
סביבו, בידיים מתעוותות כלפי מעלה
:״מיליונים! מיליונים!״
ואז, בעוד האצבעות־השלוחות־לתפום מטילות
צללי־ענק על מסך־הרקע, ובעוד גשם
נדבות של שטרי־כסף• יורד על ראש הקהילה
כולה, פוצח הרמקול בזמר אדיר: פרק
המקהלה מתוך הסימפוניה התשיעית של
בטהובן (״את שמחה, ניצוץ אלוה /משדות
עדן מוצאך /אחוזי אש־יה נבואה /בת
שחקים, אל מקדשך!״).
ההימנון לשמחה, שבטהובן חיברו כשיר־

מזמור אדיר־ביטוי לאחוות־האדם׳ שימש ב
אורנה
פורת ב,,הלילה ה־12״
הו האיי!

תמונה זו מכש־ר אידיאלי לבמאי יוסף מילוא
להשגת המטרה הרעיונית והרגשית גם־
יחד של המחזה, הדן במיליונרית שהבטיחה
לעיר־מולדתה המתנוונת הון־עתק, אם רק
יירצח מאהבה שנפטר ממנה במירמה. צליליו
המרוממים הופכים לפתע לצלילי צחוק
סוער וגס, השם ללעג כל אמונה טהורה
ששכנה אי־פעם ־בלב אנוש.
נצחון אמנותי ואישי. תמונה זו היא
אחת מרבות, המדגימה את הצד החזק של
הבמאי יוסף מילוא, שבהצגת ביקור הגברת
הזקנה חגג נצחון אמנותי ואישי גם יחד.
הוא שלט על הבמה כל אימת שהוצגו עליה
תמונות־המון, עיצב אותן בשפע של הדמיון
האופייני לו, השקיע בהן מידה גדושה
— אך לא מוגזמת — של אפקטים של
אור ועומק. הוא זכה לתשואות הצופים
באמצע ההצגה, דבר שלו זוכים שחקנים
בודדים המצטיינים בהופעת־יחיד משכנעת.
פחות מושלמות היו תמונות הדו־שיח, אף
כי המחבר כתב דו־שיחים מזהירים ועמוסי
משמעות טראגית. משמעות זו עברה את
שפת הבמה רק בחלקה, גם מפני שמשתקם
של השחקנים הבודדים — להוציא מן הכלל
בעיקר את שמואל רודנסקי כראש־העיר —
לא עלה על עצמו בהצגה זו, אם גם לא
נפל מן הממוצע הנחוץ.
ממשבר עד משבר. בין אם חולשת
הדו־שיחים נובעת מרמת המשחק ובין אם
היא נובעת מהתרכזותו של הבמאי בתמונות
ההמון, הרי היטיב מילוא לעשות כאשר
קיצץ מגוף המחזה אחדות מהן, ואולי היה
מעלה את המתח הכללי של ההצגה עוד
יותר — בעיקר במערכה השניה ובמערכה
השלישית — אילו קיצץ בהן עוד יותר.
אך רגעי־ירידה־יחסית אלה אין בהם כדי
לערער אלא במשהו את הכוח הכובש של
ההצגה כולה, המתנהלת בנקיון טכני בלתי־רגיל,
המוענק לה על־ידי תפאורות־המינימום
* לצורך זה הדפיסה הבימה 4000 שטרות
מיוחדים ועליהם הכתובת בנק אוף הבימה.
העולם הזה ו 5ז ז

: n? N in

המצויינות של תיאו אוטו השוזייצי.
מילוא, שנפרד מן התיאטרון הקאמרי כאשר
חבריו סרבו, לאחר חזרה אחת, להעלות
על במתם את ביקזר הגברת הזקנה,
יכול לחוש עתה סיפוק מלא: המחזה, שגרם
בשעתו למשבר בקאמרי, יציל את הבימה.

בקרוב
מ׳ •תן וי1ע
בין העובדות המעטות הידועות אודות
אישיותו המיסתורית של וזיליאם שקספיר,
ידוע כי תמורת שכרו כשחקן ורווחיו כמחזיק
באחת מ־ 10 מניות־הבעלות על תיאטרון
גלוב הלונדוני, נטל על עצמו המחזאי
לספק לתיאטרון שני מחזות מדי שנה בשנה.-
את הלילה השניס־עשר, או כרצונכם —
הקומדיה הרומאנטית שתוצג בשבוע הבא
על־ידי התיאטרון הקאמרי — חיבר שקספיר
בשנה אחת עם האמלט נסיך דנמארק. היתה
זאת פעולתו של חוק הקצוות, שהניעה את
המחזאי להשקיע את כל עצמת הקדרות הטראגית
בתיאור דמותו של הנסיך המתלבט
ואת כל הכוח המטהר של החיים, האהבה
והלצון בהרפתקות האהבה המסובכות של
אח ואחותו, שאנייתם הנטרפת הטילה אותם
אל חופיה של ארץ דמיונית, איליריה שמה.
הפתעה מעובדת. אין כל קשר בין
שמו של המחזה, שהוצג כבר פעם בהב־מה
בתרגומו של שאול טשרניחובסקי (המתרגם
הפעם: רפאל אליעז) ,לבין עלילתו. סברתם
של חוקרי שקספיר היא, כי את שמו קיבל
המחזה משום שהוצג בהצגת בכורה בחצר
מלכותה של אליזבת ביום ה־ 6בינואר׳ בשנת
1600 או . 1601 יום זה הוא יום חג
ההתגלות הנוצרי, המסיים את חגיגות ראשית
השנה והחל ביום ה־ 12 מחג־המולד.
״הלילה השנים עשר,״ אומר במאי ההצגה
שמואל בונים ,״אינו מחזה של הוזי. סיפור
המעשה הוא דמיוני ומקרי ועשוי להתרחש
בכל מקום ובכל זמן, אך הדמויות הפועלות
במחזה הן אמיתיות. השחקנים שנטלו
על עצמם לגלם דמויות אלה חייבים
לעשות את כל מעשיהם בעליצות של הפתעה
שאינה פוסקת״.
אם אמנם יצליחו שחקני הקאטרי —
עודד תאומי, עודד קוטלר, אילי גורליצקי,
זלמן לביוש, אברהם חלפי, יוסף ידין, גילה
אלמגור, אורנה פורת וחנה מרון — לגלם על
הבמה את אשליית ההפתעה והרעננות,
כי אז צפוי לצופים של הקאמרי ערב מהנה,
החל מעליית המסך ועד לירידתו על
הזמר הקטן המסיים של השוטה (אברהם בן־
יוסף) :״זה דורות שנברא העולם / .מה
לי רוח וגשם. הו־האייז /היינו הך, מש־חקנו
כבר תם / .מי יתן ונעם עד בלי די״.

מאחורי הקלעים
מ ש בר הגרמנית
ההכנות לביצוע הסימפוניה השניה של
גוסטב מאהלר, סימפוניית התחייה גדולת-
הממדים, בתזמורת הפילהארמונית בשיתוף
המקהלה הקאמרית ובניצוחו של רפאל קוב־ליק,
הופסקו לפי שעה. הסיבה: קובליק,
שניצח בשנת העשור על הסימפוניה התשיעית
של בטהובן, מסרב לעשות הפעם
מה שעשה אז ולבצע את הסימפוניה. בתרגום
עברי. הוא מוען, כי הצלילים נכתבו
להברותיה של השפה הגרמנית, ואינו רואה
כל הגיון בסירוסם. ואילו התזמורת חוששת
לידה הארוכה של המועצה לביקורת ולדעת־הקהל
מחלתו שד ש ח קן, שגרמה
לדברי מודעותיה של להקת בצל ירוק לדחיית
הצגות הבכורה של תוכניתה ו
שלוש נקודות, לא היתה ולא נבראה. המחלה
היתה של התוכנית עצמה. הלהקה
הגיעה, פשוט, למסקנה, כי התוכנית טעונה
עוד שיפשוף רציני ומרוכז לפני העמדתה
לאש־הצולבת של הקהל. הדוקטור המרפא
את המחלה הוא הבמאי שמואל בונים, העירו
עם הלהקה חזרות אינטנסיביות מדי
יום ביומו איךי בו ל גם חרש וגם
עיח־ר לבחור במלכת יופי?״ שואלת אחת
המועמדות־לתואר, במערכון המוצג בתוכניתה
החדשה של להקת סמבטיון, למראה אחד
השופטים שאינו רואה ואינו שומע .״הוא
עיוזר רק מקרוב,״ משיבים לה ,״וחרש רק
מרחוק — כמו מבקר המדינה.״ דו־שיח זה
הוא שזכה לתשואות הרמות ביותר בהצגת
הבכורה של התוכנית עמוד על הראש בחיפה׳
שאזרחיה זוכרים עדיין כנראה את
הדו״ח האחרון של המבקר על עירייתם
ש לו שהשחק ני ם צעירים יופיעו בסרט
הישראלי חולות לוהטים, אותו עומד להפיק
רפאל נוסבאום: אורי זוהר מבצל ירוק, עודד
תאומי ועודד קוטלר מהתיאטרון הקאמרי.

ת ש בץ העוב הוו:

usi

מאוזן .1 :בת
שאול .4 :ספרו
של תומאם מור:
.10 גבוה.11 :
חנה לשמואל.13 :
הכרמל 14 סם :
. 15 לתאורה. 17 :
אוי . 19 :אדמת
הנגב .20 :תגובות

.25 שליח־צבור:
.26 ישוב בסבי בת
הכנרת.27 :
תושב כפר.30 :
סמל החריצות :
.32 שרות־בטחון :
.33 אינו מתוק;
.34 ידיד ; .36
אחי יפת .37 :
מרכז פסטיבל הסרטים
באיטליה:
.39 מלך כנען בימי
דבורה .41 :משרד ממשלתי.42 :
כלי בשח־מט .44 :עיר הגנגסטרים
בארה״ב ; .46 שמחה ; .48 יחידת חש מל;
.50 מחצית רומא; .51 חצי־אי
בין מפרץ אילת והסואץ .53 :המולה ;
.55 אביון .57 :ישן; .58 מספיק;
.59 אמצעי תחבורה בונציה ; .60
מזועזע.
מאונך .1 :גבורת פואימה של
יל״ג .2 :סביב סיציליה .3 :עם; .5
נוה׳ ללא ראשית .6 :לפני ; .7קרבן
יום הכפורים .8 :הורגת סיסרא; .9
מגדולי המשפטנים באנגליה ; .12

אדון; . 15 שלב בהתפתחות הצמח;
.16 השמש; .18 אם מרים .21 :דרי־שת־שלום;
.23 מאתים ושמונה; .24־
פן, במהופך; .26 מקצוע; .28 גבוה;:׳
.29 עיר בשויצריה; .31 קבוץ בגליל•
העליון ; .32 יצירה ספרותית ; .35י
ענן ; .37 מדינה ; .38 מחבר ריגולטו ;
.40 ההיפך מאין; .41 שמו הפרטי
של האמרשילד .43 :הוראה 45
בעל שולחן ערוך ; .46 המתנה קצרה;;
.47 ההימאליה; .49 שגו; .52 המט בע
ביפן; .54 שלוש מאות וחמישים;
.56 מילת שייכות; .58 צליל.

פקידים !
הושמו

תלמידים !
סטודנטים !
עוד היום לקורם ל־

קצו־נות
עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ה .בר־קמא (קמסיגסקי)

תליאכיב, רחום גורדץ .5
חצלחח מובטחת!

שדו׳ W n ׳ 19,7

0131616

6 1 ,1 9 1 3 / 2

הוא
.לחם למען הצדק ־ אותו ממאסר!

ליכוד יו^אי צפוך אפריקה

« מי פגע בכבודה £

— --סלינד״ אמר הרופא בעדינות שרקהוא מסוגל לה - ,סלינה, אין שום דבר
שאני יכול לתת לך כרגע ואשר יגרום לד,פ־לה.
הדבר היחידי עכשיו הוא הפלה מלאכותית,
וזה בניגוד לחוק
--סלינה, ספרי לי מיהו הגבר ואניאדאג שהוא ישא באחריות ...ואני אוכל
לסדר שאיש לא ידע על כך רק ספרי לי
מי זה, סלינה, ואני אעשה את כל מה
שביכולתי כדי לעזור ל ך

--״ ז ה אבי״ ,אמרה פלינה,״אבי החורג״.
היא צנחה על רצפת העץ הקשה של חדר
הרופא והלמה בה באגרופיה...

זהו קטע אחד מרבים מתוך ״פייטון פלייס״ — היצירה בעלת הפרסומת
העולמית שהוסרט, למרות שהצנזורה האמריקאית אסרה בשעתו על
הפצת הספר מחוץ לגבולות ארה״ב.
ספר המגולל פרשת חיים תוססת של עיירה אמריקאית, על סערות היצרים
התוססים בה. ספר שכולו נקרא בנשימה עצורה.

פייטון פלייס הוא הספר השני מסידרת הספרים של

מועדון הספר הטוב
כסיוע

ע 1ל ם ־ האשה
יש לך עוד הזדמנות להרשם מיד לסידרת הספרים במחיר המוזל של 1.950ל״י
הספר.
עד עכשיו הופיעו מתוך הסידרה של 10 הספרים )1 :מרג׳ורי מורנינגסטר;
)2פייטון פלייס; )3בית דין; )4האיש בחליפה האפורה; )5הים האכזר; )6אסתר
קוססלו; )7סיונרה.
הרשמה בכל חנויות הספרים והחלוקה.

a£ /ca

קן למע
ישראל
בר• ה 1מ1ה
חוק הבחירות לכנסת היווה מכה חמורה
למאזנם של יומני הקולנוע בישראל. הוא
אסר לחלוטין להקרין איזו שהיא תעמולת
בחירות על מסך הקולנוע. עוד יותר מזאת.
הוא אסר על יומני הקולנוע להציג ב־30
הימים שלפני הבחירות כל מועמד לכנסת,
כולל שרי הממשלה הנוכחית.
יומני הקולנוע הישראליים שמרו על החוק.
לא הופיעה בהם כל תעמולה שקראה
להצביע בעד איזו מפלגה שהיא. אולם לעומת
זאת התחילו יומני גבע והרצליה להציג
בפני הצופה בקצב מוגבר ובכמות הולכת
וגדלה נושאים שעמדו במרכז חדשות השבוע.
כך למשל הביא יומן כרמל הרצליה
האחרון בראש חדשותיו את החדשה המרעישה
של השבוע, השיג סקופ שלא פורסם
בשום עתון אחר: המעברות האחרונות חוסלו
השבוע, תושביהן הועברו לשיכוני־קבע
מפוארים. חדשה נוספת באותו יומן —
קרית־גת התפתחה השבוע באופן מיוחד.
היא איננה היחידה, מסר היומן 30 .ערי
עולים פותחו לאחרונה במידה כה ניכרת
עד שקיים בהן מחסור בידיים עובדות.
כאשר נשאלו יצרני היומן מי מימן הצגת
קטעים אלה, היתד, התגובה :״אף לא אחד!
בעצמנו צילמנו אותם כחלק מחדשות השבוע.
הקטע על קרית־גת נלקח מתוך ירחון
קולנועי שצילמנו עבור הסוכנות היהודית
ושבר,סכם עמם הותר לנו להשתמש בו ללא
שום תשלום עבור החומר.״

הבריטי, הנופלת בידיו של סמל העומד לסיים
את שרותו הצבאי באימון מחלקה זו.
למזלו הרע משיגה המחלקה את שיא השלומיאליות
באימונים, אולם ביום סיום הטירונות
היא מצליחה ליהפך למצטיינת.

סחורה חדשה ל שוק
בנות ה־ 17 מבלות

(אסתר, תל־אביב;

ארצות־הברית) היא קומדיה קלילה על חיי
החברה הלונדונית הגבוהה, שמדי שנה בשנה
מוציאה בסידרת נשפים חברתיים, המכונים
״העונה״ ,את בנות ה־ 17 שלה למחזור.
באותה עונה דואגים ההורים לכוון את
צעדיהן הראשונים של הברודזות הקטנות אל
הגברים, תוך שמירה מתמדת על מוסריותן
ותוך מרוץ־תחרות אל המטרה — בעל
צעיר ומיוחס.
גם הלורד רקס הריסון ורעייתו (גם בחיים)
קיי קנדל ז״ל, מכניסים את בתם
סרטים מפיסטו ב מג ר ש ריב״סבול:
היאנקים העליזים

(ארמון־דוד; תל־

אביב; ארצות־הברית) היתה קומדיה מוסיקלית
מצליחה של ג׳ורג׳ אבוט וסטנלי דונאן
על בימות ברודביי. היתד, זו סאטירה על
הספורט הלאומי האמריקאי — הבייסבול,
על שחקניו המטומטמים ההופכים לאלילי
הקהל, על מעריציו הנלהבים המוכנים להקריב
את חייהם למען נצחון קבוצתם, ועל
מנהליו העושים ממנו עסק כמו מכל דבר
אחר באמריקה.
המחזה המוסיקלי הועלה על הבד כמעט
בדיוק כפי שהועלה על במת ברודביי, אפילו
בהשתתפות מרבית הלהקה המקורית.
בתוכנו הוא עוסק במעריץ נלהב של קבוצת
הסנטורים של וושינגטון, שכמו באגדת
פאוסט הוא מוכר את נשמתו לשטן כדי
להיות צעיר בכמה שנים, להפוך לשחקן
בייסבול ולהציל את קבוצתו. אולם בשיא
ההצלחה מנסה השטן (ריי ולסטון) לגרום
את מפח הנפש הגדול ביותר לאוהדי הקבוצה,
לד,כשילה דווקא במשחק הגמר שלה.
למטרה זו הוא שולח את עוזרתו (גואן
ורדון) כדי לכבוש את ליבו של השחקן הצעיר
והמצליח (טאב ד,נטר).
המחזה עצמו, על עלילתו האינפנטילית
וביצועו הנלעג, יכול לשמש רק חומר לסוציולוגים
למחקר על רמתו השכלית הנמוכה
של המתבדר האמריקאי. אם כדאי
לראותו הרי זד, רק בגלל קטעי הכוריאוגרפיה
הנפלאים ובשל משחקה של גואן
ורדון, השרה, רוקדת ומשחקת וכובשת ב־חינניותה
ובמזגה הסוער.

בר דוידושיס
הטירונים והסרג׳נט

(מקסים, תל-

אביב; בריטניה) הם הנושא הקלאסי למער־כונים
מבדחים של להקות צבאיות. בהם
מתחיל ונגמר פרק האימון הבסיסי לחייל
ששמו הומור צבאי. זהו הומור פרימיטיבי
למדי, החוזר על עצמו לאין סוף, אך שתמיד
מובטחת לו הצלחה אצל מי שהתנסה
בצורת החיים הטראגי־קומית הנקראת צבא.
כי מה יכול להיות יותר מצחיק מחיילים
שלומיאלים שאינם מבדילים בין ימינם לשמאלם?!
מה מצחיק יותר מחייל הממשיך
לצעוד, זקוף ומתוח׳ אחרי שכל מחלקתו נעצרה
בפקודה בשעת תרגילי סדר?! מה
גורם יותר הנאה מלראות את פרצופו של
הסמל הקפדן והאכזרי שעה שהוא רואה
מיטה מסודרת שלא כהלכה, או חייל שתל־בושתו
עומדת בניגוד משווע לכל פקודות
מטכ״לז! חיילים מתחלים במסדר חולים,
חיילים ההופכים את התשובות בשעת מבחן
המפקד, חיילים מתנים אהבים במסגרת האימונים
— כל אלה שייכים לנושא המצחיק,
שמאז היום בו הומצא הצבא, איש
אינו יכול לחדש בו עוד דבר.
כל הדברים הטובים האלה מוגשים הפעם
בצורת מחלקת טירונים של המשמר הלאומי

ורדון והנטר כ״היאנקים מעליזים״
ודשא למחקר על רמת השכל

שחזרה מאמריקה למחזור בטקס הרגיל,
מופתעים כשבמקום בן־ד,טובים המדבר ללא
הרף על בעיות התחבורה, אליו שילחו את
בתם לצוד ציד, היא צדה מתופף תזמורת
שכתם חברתי כבד רובץ על שמו — הוא
חשוד בכך ששכב עם אחת מבנות החברה.
הטרגדיה הנוראה מגיעה אל סופה הטוב
כשמתברר שמתופף התזמורת זכה בירושה
בתואר אצולה איטלקי וכי האיש שהעז לשכב
עם אחת מבנות החברה אינו אלא אותו
בן־טובים ממשמר המלכה שפיו אינו פוסק
מלדבר על בעיות התחבורה.
מלבד כמה קטעים ציניים הלועגים לחיי
החברה האנגלית, זהו נושא תפל ומשעמם
למדי. רק משחקו של הזוג הריסון־קנדל
מציל את המצב, מצליח להפוך סצינות
שיגרתיות וחיוורות לקטעי־בידור טובים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• בני־טובים לאן? (הוד, תל-אבי״

— מרסל קרנה מציג ומנתח את הדור האבוד
הצרפתי.
• חמים וטעים (חן, תל־אביב) -
ג׳ק למון וטוני קרטים מתחפשים לנשים
בברחם מפני גאנגסטרים. מרילין מונרו.
« אנו הגנבים (מגדלור, תל־אביב) —
סאטירה על פריצת קופות מדעית.
הזר (רון, ירושלים) — סרט המתח
של השנה.

« שאו שמה כרמה

(אורנע, ירו
שלים)
— .וירג׳יניה מקקנה מנציחה דמות
של חנה סנש בריטית.
העולם הזה. .ו115

החי

למי אבד טופס ממשלתי שמעברו השני
היה כתוב בכתב של שתי מכונות שונות?

זרם הידידות
ף בריסל, בלגיד״ הולבש המאנקן פיס,
—1פסלו של הילד המשתין בכיכר העיר
המרכזית, בבגדי חבר קיבוץ ישראלי, כסמל
לשיתיף הפעולה ישראל־בלגיה.

דואר־נה

ף • קריית־מוצקין, התלונן שלמה, גר־
* Iשנוב כי איגרת־אוויר שנשלחה אליו
מארצות־הברית בשנת ,1953 הגיעה לחיפה
לאחר חמישה ימים, ולסניף •הדואר בקריית
מוצקין לאחר יום נוסף, הגיעה לביתו•.רק
השבוע.

היצירה הגיעה, כנראה, לידיים אחרות,
שכתבו— :

בתיאבון ו י

ף• *נודה־דויד, נפצעו אשה ושני גברים
Jבקטטה המונית בה נעזרו היריבים בקל־שונות,
סכינים ומזלגות.

תבן לעסדייב
ך תל״אכיב, קנה סוחר פרסי כמות
לגדולה של שטיחים ישראליים כדי למכור
אותם בפרס.

קו? חתן וקול בלסי
ף חיפה, הודיעה הרבנות הראשית כי
* Iל א תערוך חופות וקידושין ביום הבהירות.

:השתלבות
במרחב
ך* י רוי ט לי ם•- ,קיים משרדיהחוץ דיון סגור,
Jבמציאת הבדים וחברות למשתלמים
געירים בישראל מאפריקה ואסיה.

חוש ריח
ך ירושלים• ,גנבו שלשה צעירים ביום׳
* 2הכיפורים מצודת, הסבירו כשנתפסו
על־ידי המשטרה;׳,כי רצו לנסוע לחיפה לאכול.

תירק לבאר...

ף תל״אכיב, הציב באר 51 תמונה של
שני ילדים ׳כושים, המטילים מימיהם
לבאר, יעץ בכו/1רת מתחת לתמונה :״לעולם
אל תשתה מים.״

מצא אשה מצא ם ון ז
ך« צכומאסי, גאנה, ניסה איכר קשיש
!-להתאבד בשתיית רעל, הסביר :״יש לי
•שבע נשים ו־׳• 30 ילדים. הייתי מבולבל.״

האופנה האחרונה
נתניה, התעלפה אחת המתפללות בעת
לתפילת הנעילה ביום הכיפורים, סרבה
לקבל עזרת רופא שרצה להשכיבה על הרצפה
לנוח, טענה כי שמלתה חדשה.

״הו איילה איילה, באילת השדה תסתובב
לחפש לה פינה, אן העולם נזה קטן הוא,
ומקוס סתר היכן תמצא היא, כי הגורל הו,
מה אכור הינו, באשר תלכי ילן ובאשר
תליני ילין. כסף כסף כסף כן יענה את
הכל. על כן איילה, אס כי אינך כה קלה,
זנקי וסוסי לך, עופי ושבי תחת השיח וב־צילו
התחבא׳ ,השלימי איילה עם מר גורלך
וצפני את היעבר מאחורי גבן, כי כשמש
במרומי הרקיע יזרח עתידך ובהיחבא לא
תזדקק נפשך, סודן סוד אנוש שהגיע הלום,
יעבור, יחלוף ואי־שם יבל. על כן שלחי,
• הסירי• מחשבות לבן ופני לו מקום בנפשן.
זו דרך האדם, גורלו מי ידע. העולם
מסתובב, היום חולף, והמחר כן הוא
מוסתר, אך לן יתגלה בשיפעת ׳.זוהרו• ויהי
צופן מנת אושר בחובו.״

סוכת שכנו הנופלת
ף*רמת־גן, הרס אזרח את סוכת שכנו
Jשהוקמה על גג ביתם המשותף, הסביר
לשכן :״לא ידעתי שאתם שומרים מצוות.
מעולם לא שמעתי אתכם שרים זמירות.״

״ראשית לכל, ביקורת על היצירה הספרותית
הנאה שלך. אכן היא באמת היתר!
יפה ומעניינת.
״רותי יקירתי (זהו אולי שמה) ,אין אני
מטוס /שאמצא לי מנוס כי בכל מקום בו
אמצא /הגורל את שלו יעשה /ואם נגזר
דיני לטוב /הרי שכן רוצה הרוב /ואקב־להו
בתקווה • /שאצלי לעד הוא ימצא /כי
החיים הם מלחמה /ומי ערב להצלחה?
״אן לב אוהב יבקש כה מעט /רק ניד
עפעף, לחישה ומבט ׳ /לכן בכל מקום
ואפילו בפינה אפלה /אבקש תמיד את
הנפש האהובה / .ואפילו אם צפויים לי
חיים קשים /אשתדל להתגבר על כל הקשיים
/וכמו כן על כל המכשולים /ואז
שטה לה הספינה־על גלי החיים /כי החיים
יפיס וכדאי לנצלם /כי לא ישובו לעולם.״

ואץ נערה מ כעולם
מכתבו של ( )1151/123 יפריך לך את
כל הדעות שיש לך מן הסתם על ימאים.
ואת צריכה להיות, אגי־לא־יודעת־מה, כדי
לא לכתוב לו;:
הנני יליד תל־אביב וגר בתל־אביב
כשאני בבית. גובהי 180ס״מ. על ראשי
נושא בלורית, שחרחרה ונאה, ובדרך כלל
אומרים עלי שאני נחמד. גילי .24 לאחר
שרות צבאי וסיומו באחת מהיאחזויות ה־נח״ל,
בלי ש׳וס הצטיינויות בדרגת טוראי,
; גצלקת מכדור למזכרת ביד אחת. אחר שנה
וחצי של ״נוער מחפש את המחר״ בכל מיני
עבודות בערבה, הגעתי איכשהו לצי־הסוחר.
כיום׳ לאחר שלוש שנות עבודה בים בדרגת
קצין־מכוגה, באחת מאניות שהם, אני
מגיע לפתע למסקנה שלאט לאט אני מאבד
כל חברה בעיר, וכל עניין בבילוי בחברת
ינדאים. ידידי וידידותי בעיר אינם יושבים
ומחכים ליום שבו אופיע לחופש למספר
שעות, או אפילו׳ ימים, כדי לבלות אתי. כך
שאני למעשה ־מתחיל להיות בודד. הדבר האחרון
שנותר ל* עדיין היא ההתכתבות.
אני מעונגין להתכתב עם כל נערה,
שתהיה מוכנה ליקבל מכתבים מאחד שעבר
את מרבית העולם לאורכו ולרוחבו, ועדיין
ממשיך׳ לעבור. מכתבים שיהיו כתובים ב־מכונת־כתיבה
עב 1שגיאות רבות, ובסגנון
גרוע. אך מכתבים מרתקים בתוכנם, מלאים
״לוקשים״ וסיפורים מן העולם הגדול, על
כל הנושאים וכמו כן להיפגש אתי בשלב
מאוחר יותר׳למטרת היכרות ובילוי בשעות
המועטות״ שיעמדו לרשותי בהגיעי לנמל־הבית.
״עליה
להיות בגיל 20־ , 17 כלומר, בגיל
הטפשעשרה — אך לא טפשה — נחמדה,
תל־אביבית, חובבת סרטי קולנוע בעלי טעם
טוב, תיאטרון וטיולים או יציאה לקומזי־צים
— שאלה הן צורות הבילוי האהובות
עלי. נערה שלא תהיה ביישנית, שאומרת
ישר בפנים מה שיש לה על הלב, שלא
תהיה לה דעה קדומה על ימאים, ושתעדיף
פיקניק שקט על חוף הים מאשר ישיבה
ברחוב דיזנגוף.
אם יש לה דם׳ אז שתשלח תמונה
במכתב הראשון, ואני מצידי מבטיח תמונה
מיד לאחר מכן. אני אקדיש לה את חופ־שותי
המועטות בארץ בבילוי מעניין ובעל
טעם טוב, בו לשיעמום אין מקום בכלל.
ובילוי הוא אחד הדברים בו אני מצטיין.
ולשאר אני משאיר לזמן לעשות את שלו.״

לא דובים ולא יער

הדת הפריעה לה

ף* תל־אביב, גזמה מפא״י את צמרות
—i .בל העצים שהקיפו את קפה בוסתן, בו
שוכן מועדון מפא״י, כדי לאפשר לעוברים
ברחובות הסמוכים לצפות בנעשה במועדון.

( )1151/124 נמצאת לתקופה׳ של מספר
חודשים בקנדה׳ שם היא עובדת -כמורה.
לעברית, אגי מניחה. אם כן, מורתי היקרה׳

העולם הזה 1151

הגיעה העת שתדעי גם קצת כתיב. את כותבת משום שאומרים עליה שהיא נורא
כותבת שאת ״גבוה״ ,ושהדת ״הפריע״ לך נחמדה, ואפילו לא מפני שהיא נורא אומבישראל
לעסוק בספורט.
ללה ואף אחד לא מבין אותה וכו׳ וכף;
אבל זה הרי פרט כל כך קטן ולא חשוב. היא כותבת ודי. מעידה על עצמה שהיא

צברית בעלת זם תוסס, שעברה לא מזמן העלמה, שהיא בת ,22 רוצה להתכתב עם את הגיל שאחרי אמצע הטפשעשרה, שהוא
נערות ונערים מן הארץ. אשר לבחורים , 16 ,לדעתה, אז ברוך שהיא שונאת אנשים
היא מבקשת שיהיו משכילים דתיים, לאו שכבר עברי את גיל העשרים שהוא בתדאי
חזקא סטודנטים. כמובן שההתכתבות תהיה
נפלא ויש להם דעות קדומות עליו.
על ספרים וקולנוע ותיאטרון וכוליי.
אתם יכולים להאמין לה או לא, כשהיא
מאחר שהעלמה היא ענודה מאד, אין היא טוענת שהיא אוהבת מאד טיולים ברגל,
רוצה להרבות לספר על עצמה. היא מוכנה אמנות, פילוסופיה, פסיכולוגיה, צחוק בריא,
רק לומר שהיא ״גבוה״ ויפה והיא בטוחה גיאוגרפיה ונח״לאים לעתיד ובהווה, בעלי
שלא יתאכזבו. כאשר אין היא מלמדת את דם תוסס וכמות גדושה של חברה׳מניות,
בני ישראל הקטנים בגולה הדוויה עברית — בצד רצינות בזמן ובמקום. כאלה מוזמנים
היא הולכת לא.י.מ.ק.א ,.לומדת שם אנגלית, לכתוב אליה. יש לה אנטיפתית מוחלטת
טניס והתעמלות, ומה שמודרני בספורט
לבני־טובים, ולכאלה שנטשו את האידיאלים
הקנדי. בארץ ״לא עסקתי בשום ספורט, ובחרו בקרייריזם. והיא רואה לשוב ולהוהיות
והדת הפריע לי. כאן גם הדתיים
דיע שהיא נורא עקשנית. ן
מרשים לעצמם מה שלא היו עושים בישראל.״

זגג סוס
הם ( )1151/125 ביקשו נורא יפה שלא
אלגלג עליהם. אני שותקת. ובכן, שניהם
בני 17־ 16 ורוצים להכיר בנות בגיל 16־.15
לאו חזקא בלונדיות אבל עם שיער ארוך
וחלק. אבל לא זנב סוס. למה? למה כובע.
גובהם׳ לפי שעה, הוא ממוצע בלבד, והם,
כנראה, רזים מדי לטעמן של אימותיהם.
אבל אני בטוחה שזה רק שלב.

אנמיפתיח לבגי־טוכלם

היא מבטיחה לכם שהיא 1151/126 לא

נערת השבוע

מה יכול להיות מנוגד יותר מריקוד רוק-
נירול ופרקי חזנות? רק בגד־ים כמו זה,
ומדי צבא. את כל הדברים האלה אתם
יכולים למצוא ברותי שטינהולף, בת 19
ופקידה, ילידת תל־אביב וחיילת. וגיסתו של
אריק מחקה הקולות, נוסף לכל. את זורוק־נ׳רול
היא למדה בצרפת, שם ערכה סיור־לימודים
לפני גיוסה לצבא. חוץ מזה היא
הביאה גס חידושים בבוגי תגי ועוד כמה
דברים שרק הצרפתים יודעים. בכל. .מקום
שם ״:ש ריצפת ריקודים ותזמורת, קשה
למצוא ׳ לה מתחרה.
ובבית, מה היא עושה בביוץ? לא. תאמינו,
אבל היא _שרה ; פרקי־חזנות. משהו בנוסח
־משפחת מלאבסקי. אז מי אומר שלנוער
שלנו אין תודעה יהודית?

ברגליים, בקומגדקר וכובע ארוס
( )1151/127 בן ד 19 רב״ט בצנחנים, הטוען
שהוא אוהב מאד לטייל בארץ ברגליים
ובקומנדקר — המציא פשוט פזמון
חדש. במקום לכתוב שהוא רוצה להתכתב
עם נערה ירושלמית : ,על אתם יודעים כבר
מה — הוא מציע לה לאסוף צמחים ופרפרים,
ולרקוד סלונים. גדול; לא?

סיגור, שביס ושוס
זו נערה כלבבי (:)1:151/128
״יש לך הזכות להכיר במכתב זה, בחורה
רגילה, בוגרת תיכון, המבלה שמונה שעות
מיומה במבשלת במטבח בקיבוץ בנגב.
״ודאי את רואה לנגד עינייך נערה הלבושה
סינור ושבים וכולה מדיפה ריח בצלים
ושומים.
״אל פחד. עוד לא הגענו לידי כך.
״את זמני הפנוי אני מבלה בקריאה, פט־פוט
בצוותא והרבת־הרבה ציור.
״נו, ובתשובה של מי אני מעוניינת? —
שיהיה בחור בעל לב פתוח וראש פתוח,
שיהיה קרוב גם קצת להבלי העולם הזה,
ויחד עם זה, כמו שאומרים, רציני. ואם
כל כך הרחבתי על הקולטורה, אי־אפשר
בלי קצת על הפיגורה. ובכן:׳ פרצוף ישר
הכולל אף ישר ומבט ישר

ספשעשרה
על זעה
,אני לא מבינה את כל הסנובים האלה
שצוחקים על האפי־אנד בסרטים ככה זה
גס בחיים לפעמים. אחרי שקראתי על זיוה
חשבתי וחשבתי והחלטתי שהחיים שלה זה
כמו בסרט. היא היתד, בחורה יפה, אבל
הארץ היתד, קטנה מדי בשבילה היא רצתה
שכל העולם יעריץ &ותה אז היא התגרשה
קצת אז מה? והיא באד, להוליבוד והיתד.
שם התחרות עצומה והחיים היו נורא קשים
והיא היתד, פשוט רעבה כי היתד, מוכרחה
לשלם שכר לימוד הדרמה שהיא לומדת. אז
מנתל אחד פיתה אותה שתצטלם ערומה.
היא לא ידעה מה שהיא עושה כי היא
היתד, נורא מיואשת ובודדה. מד, יש? טרילין
לא עשתה את אותו הדבר ותראי מה
נהיה לה!
והתחילו להשמיץ אותה שהיא מופיעה
בנשפי חשק על האנייה של הגנרל טרומ־בילו,
לא מרילין, טפשה, זיוה. חוץ מזה
אני לא בל כך בטוחה שהיא באמת הצטלמה
כך. בטח המנוזל עשה לה פוטומונטאז׳.
ואפילו אם כן אז בכסף שהיא הרזזיחה מהצילומים,
היא בטח למדה ולמדה עד שנעשתה
לנשואת־פנים. והתביישה ולבשה כותונת
לילד, סגורה, והדליקה נרות ואמרה שהיא
נורא מתחרטת. אני בהחלט מאמינה לה
תמאחלת לה כל טוב, מה שמשגע אותי זה
לדאגת את הצביים האלה כמו אחותי ׳הנבלה.
את יודעת מה שהיא אמרה. אחרי
שקראה את המאמר עליה? היא אמרה:
״סנטה זיוה!״

Afurii 1*amnL
Mate*-