גליון 1152 מתאריך 28 באוקטובר 1959

!ספר 1132

שנח 23

כ״ו תשרי תש״ר28.10.1959 ,

המחיר 550 פרוטה

שיחזור התאונה
ההתרנית

המכונית השלישית
גוום האסון**

אסון גדור tinr

מד >נה

ח רו ת

אל ת ל | ן | שולל 1
אחרד לוגוגי ה !

״הדר ,,הוצאת 7ופר>בו בע״מ
ספרים חדשים

מנהלו ן
בבעיותנ ס
עיונים רקי
ח וועודק פ
מאת פרופסור נ. פרקינסון

עברית: ד״ר יוסף נדבה
ספר שחולל סערה גדולה בקרב חוגי השלטון ומנגנון הפקידות
בארצות רבות. תורגם להרבה לשונות והופיע בעשרות מהדורות
ברוב מדינות תבל.
המחיר — 3.ל״י

ליכטמן צדב
ויליאם ו ה
בין המאתמגן
מאנגלית: נורית ויינם

רומאן סוער מפרי עטו של טייס אמריקאי אשר לחם למען מדינת
ישראל. ספור קרבות אפוף מתח רב, תשוקות ואידיאלים, אשר
יוסרט בקרוב.
המחיר 3,500ל״י

דאוסון דאן
טובי ־ בני מאת פרנסואז
הילולות, פשעים, פריצות ועולם תחתון — תמצית חייה של
חבורת ״בני־טובים״ שהשתוללה בפאריס. הבמאי המפורסם מרסל
קארנה לא התעלם מכך. הסרט מוצג בתל־אביב בקולנוע ״הוד״.
המחיר 3,500ל״י
להשיג בכל בתי מסחר בארץ ובבית ההוצאה ״הדר״ ,תל־אביב, רח׳ הרצל ,10
טלפון .67132

״במה עוסק גליון ממוצע של העולם
הזה?* שאלה אותנו לא מזמן קבוצת תלמידים
מבית־ספר תיכון, אשר הוטל עליה
להכין עבודת־מחקר על העתונות הישראלית.
אחרי שבדקו זאת בעצמם, בעזרת ארכיון
המערכת, רשמו התלמידים את התשובה: בכל
הנושאים של החיים הישראליים — מא׳ עד ת׳.
ניקח לדוגמה את גליון השבוע, הנמצא
בין ידיך. התקופה היא תקופת ערב־בחירות,
בה מרבים עסקני המפלגות להופיע בפני
ציבור הבוחרים. על פעילות זו תוכל לקרוא
במדור במדינה, תחת הכותרת ״אסיפות״.
ומן הכבד אל הקל. במקרה זה: הופעתה
האחרונה של בויג׳יט כארדו על מסכי
ישראל, כפי שהיא משתקפת במדור קולנוע,
שייע גלזר הוחזר לנבחרת הכדורגל הלאומית,
על סמך משחקיו המצטיינים בשבועות
האחרונים. באיזו מידה הצדיק את
התקוות שנתלו בו-,תוכל לקרוא בריפורטז׳ה
המצולמת על משחק הנבחרת ברמת־גן.
באחד מימי השבוע שעבר נשמע לראשונה
קול חדש בחלל העולם: פעייתו של תינוק
חדש, בנם של קמי ויורם מטמור. מדור
אננסים רושם למען ההיסטוריה את הכנסתו
של דני מטמור לברית. אברהם אבינו.
תופעה המשמחת תמיד את הלב — לא
פחות מלידת תינוק חדש — היא לידתו
של כוכב חדש. הפעם שמח העולם הזה
להפנות את זרקור פרסומתו אל הנעשה על
קרשי הביסה, שם כובשת לעצמה אלישבע
מיכאלי מקום בשמי הכוכבים הישראליים.
וידויו 1של דויד מלץ, תושב הרצליה,
הביא לפתיחת תיק משטרתי נוסף. האשמה,
כפי שמתאר מדור במדינה, רצח אשתו.
פרשת מעצרו של סוחר הבולים התל־אבי-
בי איזיז־ור סימון אינה, לכאורה, אלא
פרשה פלילית שיגרתית. אך לגבי רבבות
אוספי־הבולים במדינה, היה בה עניין רב
מאד. על טענות זיוף ומעילה באמון בסחר
הבולים, מספר מדור במדינה.
״מתי נשלחה המשלחת הדיפלומטית הראשונה
ששלח עם ישראל לעם זר?״ שאלה
זו כלל דויד בן־גוריון בין יתר השאלות
שנשאלו בשבוע־ שעבר, במסגרת חידון
התנ״ך. על יתר השאלות שנשאלו ועל
המעמד כולו, תוכל לקרוא בעמוד .9
אם הינך אחד מאלה המרבים לנחש את
תוצאות הבחירות, תוכל למלא טופס מוטו
בחירות בעמוד .3
יוגוסלביה היא אחת ממעצמות הכדורגל
בעולם. במשחקה נגד ישראל (עמודים 16־)17
יצאה בתיקו, אחרי שהובקע שערה פעמיים.
את ההבקעה השלישית, שנפסלה, תוכל לראות
בסידרת־צילומים מיוחדת.
מי האנשים העומדים בראש הרשימות העדתיות
הרבות שצצו לקראת הבחירות? כיצד
פונים הם לקהל? על נאומו של עורך
הדין שלמה כהן־צידון ,״מתחת לעץ״ ,בחולון,
מדוזח העולם הזה במדור במדינה.
לפני כמה חודשים סיפר העולם הזה על
בריחתו של הקבלן ירחמיאל לוין. מדור תזכיר
רושם את ההתפתחות האחרונה בסיפור

זה: שיבתו של לוין לארץ ומעצרו.
מאמרו הראשי של העורך מוקדש הפעב
לכל מפלגות ישראל, במאבקן על, קולות
הבוחר. הוא שואל את השאלה: האם קייב
הבדל כלשהו ביניהן?
אחת התופעות הנעימות הקבועות של
העולם הזה היא נערת השבוע של רותיר
נא להכיר את הנערה בעמוד .23
מרד המארוקאים השפיע לא רק על תושבי
ואדיסליב. הוא עשה את שלו גם במרכזי
המפלגות. הן החליטו לרכב על הסום העדתי,
קבעו במקומות ריאליים ברשימותיהן
מועמדים; שערכם העיקרי בעיני מפלגותיהם
היה כי אפשר לציין ליד שמם: ספרדי.
מרחוק הגיעה ידיעה, שאישרה את תצפית
העולם הזה כי האיש העולה בעיראק הוא
מושלה הצבאי הכללי, גנראל אחמד סאלה
עבדי. פרטים על כך מביא מדור תזכיר.
הבחירות נותנות את רישומן לא רק
במדורי החדשות של העולם הזה. בשולי
העמודים מגישות המפלגות את דבריהן, בצורת
מודעות, אל הבוחר. מועמד פרוגרסיבי
חשוב לכנסת, משה קול, הוא הנושא השבוע
את דבר מפלגתו במסגרת המודעות.
פרשת אייכמן, כפי שתוארה בשבוע שעבר
במאמרו האישי של יואל בראנד, ממשיכה
להכות גלים במכתבי הקוראים למערכת.
המכתב הראשון בגליון זה דן בפרשה
זו, והוא חתום בידי הקורא עו״ד יהודה
צוריאל.
השבוע מתפרסמות תיצאותיה של קלפי
נסיונית נוספת, בסידרד, בה החל העולם
הזה בראשית מערכת הבחירות. הפעם סדנה
הקלפי לבדוק באיזה מידה נהנות המפלגות
מתמיכת הציבור, דווקא בישובים בהם מרוכזים
חסידיהן, כגון בני־ברק וערי־הפיתוח.
החלטת מפעלי דינו לבטל את החוזה
שלהם עם קייזר פרייזר בחיפה, היתה אית־אזהרה
ראשון כי יחסי ישראל־צרפת עומדיב
בפני שינוי. מה קרה אחרי הודעת דינו?
לפחות גורם אחד — מפלגת חרות, הרואה
את עצמה כנציגת הידידות הצרפתית בישראל
— עשתה מאמצים לשינוי החלטת
דינו. על מאמצים אלה מספר מדור במדינה,
תחת הכותרת ״יחסי חוץ״.
שביתת נהגי מוניות השרות שיתקה השבוע
את התנועה ברחובות הראשיים של
תל־אביב. על רקע המעשה, שגרם למעצרם
של 53 נהגים, תוכל לקרוא במדור במדינה,
תחת הכותרת ״תחבורה״.
הנושא האחרון ברשימה זן, הוא ללא ספק
המחריד ביותר של השבוע: תאונת־הדרכים
הקטלנית במבואות דימונה, בה נהרגו עשרה
נוסעים ונפצעו כ־ ,30 על סיבות התאונה.
ועל הטרגדיה האנושית הנוראה, מוסרים
כתבי העולם הזה בעמודים 12־.13
מכחבים השמדת עמים

מזה זמז רב לא הזדעזעתי למקרא העולם
הזה במו השבוע. קריאתו של יואל ברנד
״לתפוס אותו חי!״ (העולם הזה ,)1151 אינה
יכולה להשאר ללא מענה. אם ממשלת ישראל
לא תקציב את הסכום הדרוש. לתפיסת
אייכמז, חייבים גורמים פרטיים לערוד מג־בית
ממלכתית לצורר זה — אסור לתת
לרוצח המליונים לחייר במחבואו בשקט ...
עורך־דין יהודה צוריאל,תל־אביב
...האשמות של ברנד הן חמורות מדי
מכדי שאפשר יהיה להסתפק בוועדת חקירה
סתם. אם אמנם יוכל ברנד להוכיח את מה
שאמר, הרי שמספר מנהיגים ישראליים ידועים
יהיו חייבים לתת את הדין על השמדת
עמים. כי העלמת־עין והשקת־ההשמדה כמוה
בהשמדה עצמה.
בנימין פלדי, רנזת־גן
...ומה אומרים הנרמנים עצמם על בל
העסק? אני חושבת שהתשובה הקולעת ביותר
לשאלה זו ניתנה על־ידי צייר ״ניו יורק
דיילי ניוס״ .הוא הניב על הידיעה, כי
שקר שנערך בגרמניה הראה שרק אחד מתור
עשרה צעירים גרמניים, בני גיל 15־,17
ידע מי היה היטלר ומה עשה. הוא צייר
את הקריקטורה המראה צעיר גרמני עומד
בפני תמונת היטלר ושואל בתמהוז,. :מי
זה?״ הבוחרת לציור :״אכן, התהילה חולפת
מהר.״ אני חוששת שאפשר נם להוסיף,
מבחינה יהודית :״הזכרה, גם הוא, חולף
מהר.״
רות לחמן, תל־אביב

פיהוק רחס

טענתם בל הזמן כי הנכם עושים הכל
להפוד את עתונכם קריא ומעניין. ביצר

מיישבים אתם טענה זו אם העובדה כי
הנכם מפרסמים בקביעות כתבות על המפלגות
והאספות השונות לקראת הבחירות. נד-
FAMES*JEEis FXETTNQ

/VfQwS
WmOfJ/nCK was
O V WHAT >׳S DU,J
. Y. Dtiljא)

היטלי ב״דיילי נידם״
מה לי שאין נושא משעמם יותר מנושאים
רבקה מלאכי, ירושלים

בתב העולם הזה, שביקר במשד החודשיים
האחרונים במרכזי המפלגות השונות ראוי
העולם הזה 1152

לתואר ״איש־טופת״ .כיצד הוא יכול להניב
פרות ברוכים כאלה כשרואים בברור כי הוא
מפה? בכל־פה למשמע השטויות הממולאות
כהו מלעיטים אותו המנהיגים?
טוביה אדיר, נתניה

ה ב חי רו תמתקר בו ת!

...דרושה מידה יתרה של שפלות בכדי
לנהוג כפי שאתם נוהגים כלפי מערכת
הבחירות של הארנוז, שלפי דברכם הנכם
תומכים בחשובי עקרונותיו.
עורך דין מ. שטיין.,יושב־ראש
הכה השלישי, תל־אביב

ועמן המועד האחרון למשלוח טופס

טוטו בחירות

לצרת הארץ
קראתי בעני! את דעתם של המינים
ה״חלשים״ וה״חזקים״ כאחד, איש על משנהו
(העולם הזה .)1142
יש לציין, באבחנה
צדדית ואובייקטיבית,
שאמנם צודקים
שניהם. התלונות נכונות
והתשבחות בם־
קומז. יהד עם זאת
ברצוני לציין בלב
שלם (וזאת, לאהר
שהייה של 17 שנה
בארץ ושבע שנים
כאן) ,שאין כבנות
הארץ, וזאת מכל הבחינות
ואם גם
תשגנה מזמז לזמן
(הרי נם אנו איננו
אלילי השלמות) הרי
טבעי הדבר.
ובמה שנוגע לי:
דרנו*
אעריח תמיד נערה
ישראלית לעומת המקומיות, הן מבחינת
ההשכלה והן מבחינת היופי. אגב, מובטחני
שדעה זו נתמכת על-ידי רוב הישראלים
כאן.
נישה ברנד, וינה

במיץ בירח

עליך רק לנחש כמה ביריב תקבל כל מפלגה בכנסת הכאה. אם ניחשת נבון, תוכל לזכות כפרם של

ואלה תקנות התחרות:
• טוטו בחירות הוא נוח עצמאי, שבראשו עומדת ועדת־נאמנים
— רואודחשבון מוסמר, עורד־רין ונציג ״העולם הזה״.
• כל טופסי הניחושים ״שלחו לתיבת דואר מיוחדת, אשר
מפתחה סופקה בידי רואה־התשבון, בפיקוח ועדת הנאמנים. הטפסים
יופקדו בכספה טיוחדת בבנק, עד לסיום התחרות.
• ישתתפו בתחרות כל הניחושים שיתקבלו במשרד התחרות
ער יום 2.11.59 ועד בכלל. ניחושים שיגיעו לאחר מועד זה לא
ישותפו בתחרות ויוחזרו לבעליהם מבלי להיפתח.

למי רוצה הקורא בלייכר לספר כי ראה
את דמותו של כרושצ׳וב בירח (העולם הזה
?)1151 יש לי הרושם שאלי בלייבר שתה
משהו לפני התצפית שלו, והסתכל מהצד
השני של המשקפת על איזה ראי.
עליזה בר־שושן, יפו

אל תתמהמה, של חאתמ חו ש ך היונו!

...ממתי־ אפשר לראות במשקפת תיאם־
־• :את פני־הירח?
דויד בנבנישתי, ירושלים
אם באמת הצליחו הרוסים להלביש על
הירח את דמותו של כרושצ׳וב, אן אני יכול
בבר לגלות לכם פה עשה לוניק 3מצירו
השני,של הירח — הוא פשוט מחק עם
מברשת גדולה את הפרצות של סטליז.
יהושע בריל, עפולה

שכנוע ידידותי
הקורא אליאס מועטר מכיר בזכותם של
היהודים הדתיים לארץ (העולם הזה ,)1150
ובו יזמן הוא שולל אותה, כמו שהוא
שולל את זכותם של המוסלמים והנוצריים.
כמו בז הוא שולל את זכות ההגירה לארץ
מאת היהודים החילוניים בתפוצות בגלל
טעמים אנושיים מה שעוללו יהודי
ישראל לערביים
אגב, במכתבו, בו הוא מתריע על העוול
שנעשה לערביי המשולש, הוא מלביש את
סעיפי שביתת הנשק ישראל־סוריה בקשר
לאזור המפורז, על ההסכם עם ירדן.
משרד החימר פסל את ספר הלימוד לגיאוגרפיה
שמועמד ערד. אם ספרו של מועמד
הוא הגיון ואינפורמציה כמו מכתבו, הריני
שותת לדעתו הטובה עם פקידי משרד החימר
והתרבות, שפסלו את הספר רק אחרי שנתיים.

דשא, תל־אביב
לא הבנתי את הקשר בין תמונתו של
אבו־נ׳עפר, ידידו של טועמר ומכתבו של
מועמר. מאוחר יותר תפסתי את החכמה:
בעוד שהשלטונות מנסים לדכא בהורים הנאבקים
למען חינוכו של הדור הערבי החדש,
הם, המדוכאים, עומדים איתנים ויש להם
עור עצבים להתלוצץ.
מ. גבאי, טבריה
...מ ה דעתכם להציע שינוי: מכתב מאת
אבו־ג׳עפר ותמונה של אליאס מועטה.
א. ג ,.נצרת
מכתבו של מועטה הוא הוכחה חותכת
להכרחיותו של הממשל הצבאי. כיצד חצות
כזה מלגלג על המדינה ואינו נכלא בבית
טוהר?
שאול סגל, קרית־גת
הטאלת במכתבו הלא כל־כד ברור של
מועטה טמון בעוברת־יסוד: השלטון העברי
עושה את כל המאמצים לבולל את המיעוט
הערבי בין אזרחיו. נסיון כזה, במקום
לשמור על ייחודם הלאומי של הערבים,
מקומם נגדנו בהכרח 15 אחוזים מהאוכלוסיה
בישראל.
ד״ר י. שטיין, תל־אביב

גורם מפתיע
זה שנים טוענים שליטי ערב כי לפני
שיכירו בנו עלינו למלא אחר החלטח ה־או״ם
ברבר החלוקה. טרבית המדינות אשר
תמכו בתכנית החלוקה מכירות עתה בעוברה
כי זו לעולם לא תצא אל הפועל.
האס לא הניעה העת כי נפעל למען העברתדחלטה באו״ם, בדבר ביטולה של אותה
תבנית?
קיומה של תכנית החלוקה באזור מהווה
־.־רם מפריע לפתיחת משא ומתן לשלום.
נתן שוורץ, ירושלים

• יזבה בפרם הנדול המשחתת שינחש נכונה את המספר הם־
דוייק של הצירים של כל המפלגות. אם יהיו יותר מניחוש נבון
אחד, יחולק הפרם במידה שווה בין שולחיהם.
• אם לא יתקבל ניחוש מלא נכון, יזכה בפרס בעל הניחוש
הקרוב ביותר — כלומר: זה שניחש נכונה את מספר הצירים
של מספר המפלגות הגדול ביותר. אם יהיו מנחשים אחרים
כאלה, יחולק הפרם ביניהם באופן שווה.

זאת עדיך לעשות:
• נחש כמה צירים תקבל פל מפלגה בבחירות
לכנסת הבאה, ורשום זאת במופם ההשתתפות
בבתב־יד ברור, ללא מחיקות. צרף 500
פרוטה (אך לא כבולים) לפקודת העולם הזה
כע׳׳ם ושלח אותו־ במעטפה סגורה ל״טוטו•
כחירות, ת .ד ,3306 .תל-אביב״.
• אם ברצונך לקבל אישור על קבלת ניחושך,
מלא את שני הטפסים כצורה זהה ושלח אותם

במעטפה אחת להנהלת התחרות. לטופס הימני
צרף 500 פרוטה, לטופס השני צרף מעטפה
מבויילת הנושאת את כתובתך. הנהלת הטוטו
תטביע את חותמתה על הטופס השמאלי ותחזירו

• אתה רשאי לשלוח יותר מניחוש אחד -
כתנאי שבל ניחוש יהיה כתוב על־גכי טופס
השתתפות מתוך ״העולם הזח״.

גזור כאן ושלח עוד חיים !

טו טו ב הי רו ת של ״העולם הזה

ת. ד ,3306 .ת״א

שם השולח

שם השולח

כתובתו —

כתובתו.

הריני מצרף 500 פרוטה תמורת הזכות להשתתף בטוטו בחירות.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־ד,נאמנים, לפי תנאי הטוטו. החלטת
הועדה אינה ניתנת לעירעור. והרי ניחושי למספר צירי המפלגות:

הריני מצרף בזה מעטפה מגויילת, נושאת כתובתי, ומבקש
להחזיר לי טופס זה, שהוא העתק מדוייק מטופס־ד,ניחושים שלי.
הזוכה ייקבע ע״י ועדת־ד,נאמנים, וקביעתה לא תינתן לעירעור.

ה מ פלג ה

א -מפא״י
כ -דתייפ-לאומיים
ג ד -חזי ת דתית תורתית
ח -תנועת החרות
מ -מפ״ם
פ -פרוגרסיכים
צ -ציונים כלליים
ק -המפלגה הקומוניסטית
ת -אהדות־העכודה
כל הרשימות הערכיות
כל שאר הרשימות
ם פך־הבל

.מספרה צי רי ם
בכנסת ה־ווו | בכנסת 1V71

א -מפא״י

11 1
פ -דתייפ-לאומיים
ג ד -חזי ת דתית תורתית 6 1
15 I
ח -תנועת החרות

מ -מפ״ם
פ -פרוגרסיכים

צ -ציוני ם כלליים
13 1
ק -המפלגה הקומוניסטית 6 1
10 1
ת -אחדות״העבודה

כל הרשימות הערכיות

כל שאד הרשימות 120 בסך־הכל

120

המפ לג ה

| מס פר ה צי רי ם
| בכנסת ה־חו | בכנסת ה־עו

120

120

מנוף לבנין
אבק פועלי
זוג גלויות
מפלגה

הפועליםהמא 1חדת /ם פ ״ ט

ך« חידה נערכתי. אמרתי לעצמי: האב
| iהם חושבים אותי — ואת שאר מיליון
ומאתיים אלף בוחרי ישראל — למטומטמים?

האם
הם חושבים שאפשר להשפיע
עלינו בפיטפוטים של הבל,
בבשילשול של סיסמות אינפאנ־טיליות?
שמעתי
את הנאומים. קראתי את הכרוזים.
עילעלתי בחוברות שמילאו מדי יום
את תיבת המכתבים שלי.
ובלשון החכם התנ״כי יכולתי לומר: הבל
הבלים, הכל הבל.

> vsולם במרוצת הימים הבינותי שלא
היתד, כאן כוונה להעליב. תועמלני כל
המפלגות לא החלו מקשקשים בקומקום בגלל
זילזולם בשכלנו. הם עשו זאת מפני
שלא היה להם מד, להגיד.

נהלת סביב יעדים קטנים, שא־נם בעלי
ענין רב לציבור הרחב.
לבוחר הנורמלי נדמה שאין חילוקי־דעות
עקרוניים בין המפלגות — מפני שבאמת
אינם.

מחוץ למק״י, שהיא חלק ממערך
בינלאומי מסויים, קיימת אח־דות־דעות
מרחיקת־לכת כין כל
המפלגות. ההבדלים ביניהן נוגעים
רק לגוונים דקים.
כל המפלגות מסכימות כי ישראל שייכת
לעם יהודי עולמי.
כל המפלגות מסכימות כי אין אפשרות
קרובה לשלום עם הערבים, כי גמאל עבד
אל־נאצר ותנועתו הלאומית הם אויבי ישראל,
וכי על כן חייבת ישראל לקבל עזרה
מן המערב( .מפ״ם חולקת אמנם על כך,

לכן נראות המפלגות כל בך מגוחכות,
כאשר הן מדברות על הפיכת ״משטר״ ,או
כאשר הן מעמידות פנים כאילו מונחות
על כפות המאזניים שאלות־יסוד של חיים
ומוות.
אמנם׳ שאלות מסוג זה עומדות בפני
המדינה, ועל האדם הישראלי להכריע בהן.
אולם אין הן נוגעות למלחמת־ד,בחירות
הנוכחית, כי אין עליהן ויכוח בין המפלגות
המשתתפות במלחמה זו.

אילו היו המפלגות כנות, ומעיזות לדבר

על מה נטושה מלחמת־בחירות זו?
יכול אדם להקשיב לכל הנאומים׳ לקריא
כל מילד, בכל כרוז ובכל מודעה — ולא
יידע.

הוא ימצא שכל מפלגה בטוחה כי אלוהי
ישראל חונן את מנהיגיה בתכונות עילאיות
של תבונה, אומץ־לב, הקרבה עצמית ורוח
הנבואה.
חוץ מזה — לא כלום.
מדבר של מלים. שממר, של רעיונות. ישימון
של פתרונות לבעיות אמיתיות.

לכן צריכה חרות לחתור לקואליציה ללא
מפא״י, בשותפות עם המפלגות המקוות כיום
להיות שותפות של מפא״י. הדבר אינו
בא בחשבון ב־ ,1959 אם כי יתכן ב־1963
או ב־.1967

קואליציה כזאת תהיה שונה בהרבה
פרטים מן הנוכחית. אולם
לגבי הבעיות העיקריות של המדינה,
ההבדל לא יהיה רב.

* aה עם שאר הרשימות? שש מהן

אם בכל זאת נדמה כי מלחמת־הבחירות
מתנהלת על לא כלום -
הרי יש לבקש סיבה עמוקה יותר

לכד

mסיבה הסבירה ביותר היא שאין
ן fהבדל בין מה שנדמה לבין מה שהווה.
לשון אחרת: שאכן מלחמת־ד,בחירות מת
מעשה
למען הכללת רשימה זו בקואליציה
הבאה. הוא תובע להכליל בממשלה הבאה
את נציגי מפ״ב ואחדות־ה,עבודה׳ או ה־דתיים־ר,לאומיים
והדתיים־התורתיים, או ה־פרוגרסיבים
והציונים־הכלליים.
כל תעמולת־בחירות רצינית של מפלגות
אלה היתד, צריבה להתנהל על בסים זה:
תן את קולך למפ״ם, כדי שתקום קואליציה
מפא״יית בעלת גוון שמאלי.
תן את קולך לציונים־ד,כלליים, כדי שתקום
קואליציה מפא״יית בעלת גוון ימני.
תן את קולך לדתיים־ד,לאומיים, כדי שתקום
קואליציה מפא״יית בעלת גוון דתי.

רק חרות נמצאת במצב קצת
שונה. בגלל השנאה האישית של
דויד בן־גוריון למנחם בגין, לא
תבוא בחשבון קואליציה של בן־
גוריון־בגין (אס כי בבוא היום
תיתכן בהחלט קואליציה. של דייך
מרידוד או של לבון־באדר).

הוא ימצא השמצות הדדיות. הוא
ימצא האשמות חמורות. הוא ימצא
שכל מפלגה מפקפקת ביושרם,
בשכלם ובשפיות־דעתם של
מנהיגי כל שאר המפלגות.

**ה הסיכה לכף? הפיתוי הראשון
x m f jלומר: תועמלני המפלגות הם חובבים
חסרי־דעת.
ואמנם, לעתים אפשר להאמין בכך. קל
להבחין כי רוב המפלגות לא החליטו אפילו
כיצד הן רוצות להיראות לעיני הציבור, מה
הדמות שהן משתדלות לעצב לעצמן. הן
פשוט יורות לכל עבר, ללא טעם ותכלית׳
כמו קאובויים במערבון גרוע.
הציונים־הכלליים, למשל, טרם החליטו כנראה,
אם הם רוצים להיראות כמפלגה רצינית
וסולידית, הדומה לגבר מנוסה בגיל העמידה
— או למפלגה שובבה ותוססת,
מלאת אפתעות וסנסציות, שתגיע בקרוב
לגיל הבגרות. מפא״י אינה יודעת אם היא
מפלגת־שלטון אחראית, המסתכלת ממרומי
האולימפוס על הנערים המרקדים למטה —
או אם היא בעצמה אחד מן הנערים׳ ד,ממטיר
סביבו בוץ וליכלוך בילדותיות שובבה
חביבה.
אולם חובבותם של התועמלנים אינה מסבירה
את ריקנות התעמולה. כי חלק ניכר
מבין התועמלנים הם אנשים מוכשרים, בעלי
אינטליגנציה נורמלית. אחדים מהם אף
נמנים עם המוחות הטובים ביותר במדינה

* בין • ט מונ ה הרשימות הציוניות ה־
1 Jוותיקות המשתתפות בבחירות, שבע הן
מועמדות טבעיות לקואליציה.
מי שמצביע בעד מפא״י, מצביע הפעם
בעד האפשרות שלא יהיה צורך בקואליציות.
מפא״י מבקשת לכונן שלטון־יחיד של עצמה,
בעזרת שינוי בשיטת־ד,בחירות, שיביא
להלכה משטר דו־מפלגתי, ולמעשה משטר
חד־מפלגתי.

הקו העקרוני של הממשלה הבאה
נתון. אין הוא ניתן לשינוי
לכן, מי שמטיל א, לקלפי, אומר:
כ 3-בנובמבר. ביום זה יוכרע רק,
מה בדיוק יהיה הרכב הממשלה אותה ממשלה, אבל בלי כל שותהזאת,
ובאיזו שיטה בדיוק יבוצע פים.
מי שמצביע בעד אחת משש הרשימות
הקו המוסכם.
הציוניות האחרות, מלבד חרות, מצביע ל

לספם את מלחמת־הבהירות
לכנסת הרביעית, הרי זאת התכונה
המזדקרת לעין: כל המפלגות
מדברות ללא הרף, ואף לא אחת
מהן אינה אומרת דבר.

טרדנים מאשר שותפים שהוכיחו זה עתה
את כוחם ליד הקלפי.

) Jהן זנבות ערביים של מפלגות ציוניות.
בעבר היו שותפות שקטות — שקטות מאוד
— של הקואליציה המפא״יית. הן יהיו כך
גם בעתיד.
שתחייב להסיק מסקנות.
מן הקואליציה על רקע
גרמניה, לא פרשה ממנה
או קיום המימשל ה
אולם
לא במידה
המפלגה שפרשה
עיסקת־הנשק עם
בגלל מיבצע־סיני
צבאי).
כל המפלגות מסכימות כי ישראל זקוקה
למענקים ולמגביות היהודיות — והשאלה
היא רק איך לחלק את הכסף.
כל המפלגות כאחת מסכימות שיש להקנות
לנוער תודעה יהודית — ויש ויכוח
רק ביחס למהותה המתייקת של תודעה

אלה הן הסכמות עקרוניות, ועליהן
מבוסם המשטר הקיים. בהשוואה
להן, הרי כל הויכוחים הפנימיים
הם אפסיים.
האם להתקיף את מצרים היום או מחר?
לתת אשראי גדול יותר לקיבוצים או לא?
ללמד עוד תפילה בבית־הספר או לא?
שאלות מעשיות מאוד, אך גם משניות
מאוד.

ף גלל אחדות יסודית זו, אין לבוחר
—Iבחירה בין שני משטרים, או אף בין
שתי דרכים עקרוניות.

לענין — היו מדברות על כך, ולא על שוס
דבר אחר.

ך* צרה היא, שהבוחר הישראלי למד
( fמנסיונו כי אין הבדל רב מי יושב
עם מפא״י בממשלה.
השמאל, הימין והדתיים ישבו בממשלה
חליפות ולסרוגין, כמעט בכל הקומבינציות
האפשריות. לא היה כמעט שום הבדל
במעשי הקואליציות השונות האלה. למנגנוני
המפלגות עצמן אולי חשוב אם הם
בפנים או בחוץ. אולם לגבי דרך המדינה
חשוב הדבר רק במעט.

בכל קואליציה שמפא״י תעמוד
במרכזה, תשלוט מפא״י. התיקים
העיקריים -חוץ, בטחון, אוצר,
משטרה -יישארו בידי מפא־״י.
והקובע האמיתי כעניינים החשובים
יישאר דויד בן־גוריון.
קשה אפילו לומר כי ב־ 3בנובמבר יוכרע
מי יהיו שותפי מפא״י. אם החליט בן־
גוריון׳ למשל, כי הפעם הגיע תור הציונים-
הכלליים והדתיים־הלאומיים, ייתכן מאוד שיראה
דוזקא בעין טובה את ירידתם בבחירות.
כי שותפים חלשים, שספגו זה עתה
מהלומה, עשויים להיות שותפים פחות

מאת

הרשימות העדתיות אומרות עוד
פחות. רק לאחת מהן יש מצע
ברור: להוציא את דויד כן־הרוש
מבית-הסוהר. הכוהרים שיצביעו
י״ם יהיו אולי הבוחרים היחידים
לכנסת הרביעית שידעו בדיוק
בעד מה הם מצביעים.

שאר הסיעות העדתיות מדברות על בעיה
של ממש — הבעיה העדתית. אבל אין הף
אומרות מאומה על בעיה זו. גם אין הן
יכולות לומר דבר. זוהי בעיה הקשורה
בעצם מהותו הסוציאלית והרוחנית של
המשטר הציוני, ואי־אפשר לפתרה ללא החלפת
משטר זה עצמו. אף לא אחת מכל
הרשימות הקקיוניות האלה אינה חולמת
על כך אפילו בתיאוריה.

לכן: הבל הבלים, הכל הכל. מה
שהיה -הוא שיהיה, ואין חדש
תחת שמש הבחירות, מי שההב-
רעות הקטנות העומדות על סדר
היום חשובות לו, יכול להצביע.
אולם אל ישלה את עצמו לרגע
שהוא מטפל בהכרעות גדולות על
בעיות שתשנינה את עתיד האומה.
אלה
יוכרעו, מן הסתם, בצורה אחרת.

במדינה
בחירנת

הע ם
הדוגמה ji׳N x n is n

אמצעים דמוקרטיים

לשעה קלה הופנו השבוע מבטי העם מן
המראות המדכדכים של מערכת־הבחירות בבית
ושל מיקוש הידידות עם צרפת, עמוד־התווך
של מדיניות־החוץ הישראלית (ראה
להלן) .המאורע ששבה את תשומת־ליבו של
הישראלי היה ביקור נשא־המדינה יצחק בן־
צבי בבורמה.
קבלת־פנים ממלכתית לנשיא ישראל בכל
ארץ שהיא, משמחת תמיד את האזרח. כשנערכים
הטכסים החגיגיים בבירה אסיאתית,
יש בכך משום הישג מדיני חשוב. חזקא
בשבוע בו הסביר שגריר הודו באו״ם,
קרישנה מנון, כי כל קשירת יחסים דיפלומטיים
בין ארצו וישראל רק תפריע לכל
הצדדים, היה ערך כפול ומכופל להוכחה

הישיבה האחרונה של ממשלת ישראל
לפני הבחירות לכנסת הרביעית הסתיימה
בנימה עגומה מאד. היתר, זו הפעם היחידה
בשנים האחרונות, ששר המשפטים פנחס
רוזן דיבר ברוגזה בישיבת ממשלה. הרקע:
תלונות על הפעלת לחץ, הפחדה, שיחוד
והתערבות עובדי־מדינה בניהול מערכת הבחירות
לכנסת.
התלונות הראשונות הופנו אל ועדת הבחירות
המרכזית, בראשותו של שופט ביתד,משפט
העליון יואל זיוסמן. התלונן, ביד
השאר׳ ח״כ מסעד קסיס כי אנשי הממשל
הצבאי והש.ב. אילצו עשרות מתומכיו לבטל
את חתימותיהם. השופט צירף תלונה
זו לרבות דומות לה, הביע את דעתו כי יש

שם׳ בחירות ״שתווים״ למפלגות ״לבנות״

מאורעות ואדי־סאליב, כפי שהם משתקפים כתמונה משמאל, לא יצרו
את המפלגות העדתיות החדשות. הן היו קיימות בבר בבחירות לכנסת
הראשונה, השניה והשלישית. אולם ואדי־סאליב גרם למהפכה פוליטית
אחרת: לפתע הכניסו המפלגות הוותיקות לשורות הראשונות של
מועמדיהן לכנסת הרביעית צירים בני עדות המזרח. היתה זו המהפכה
הגדולה של ואדי־סאליב. מי הס הנציגים החדשים? מה עשו קודם?
מדוע צירפו אותם עכשיו? מה הם חושבים על המאורע שבזכותו
עלו לגדולה? ככתבה זו מתאר ״העולם הזה״ את שבעת כני עדות־המזרח,
מועמדים־לכנסת, שזכו כפי רבים בארץ לכינוי ״בני הדוש״.

נשיא ישראל בשדה־התעופה של ראנגון
מכאן עד כאן —

י ם ישבו ליד שולחנות נפרדים, וסיפרו
I Iעל עצמם. במרכזי מפלגות רועשים,
ליד שולחנות קטנים בבתי־קפד, שקטים, או
תחת מנורת־זהב מצוחצחת המשתלשלת מן
חתיקרה. עם קרחות ומגבעות, רקות כסופות
וקמטי־מצח עולים ויורדים. עם חולצות
פתוחות ועניבות הדוקות! בצוארונים
מעומלנים ועם שרוזלים חסרי־כפתורים.
שבעה אנשים — שבעה סיפורים. הם
השתרעו על פני טונים ומארוקו, מצרים
וישראל, ועד תורכיה ועיראק. על שחיטת
יהודים בגאבס, הפגנות דמים בקאהיר, מס־חר־נייר
באיזמיר׳ ילדות־נחותה בירושלים
ובריחה דרמטית מבגדאד.
איש מהם לא הכיר את השני. לא בחוץ־
לארץ, לא אחרי שעלו. תמיד היו רחוקים
זה מזה. רק עתה נשקף להם עתיד משותף•.
הם צועדים באותו מצעד — מן האכסניה
האלמונית של עסקנות אפורה, אל פונדק
האושר של הכנסת.

השכ7ה פוליטית ברחוב

bkbSSbS

כן־צבי מוסר ״עוזי״ לראש־ממשלת בורמה
— דרך שאסור ללכת בה

הבורמאית כי מדינה אסיאתית יכולה לקיים
יחסי ידידות גם עם ישראל וגס עם הערבים.
אך בה בשעה שביקורו של הנשיא הצביע
על הישג מדיני חשוב של משרד־החוץ
הישראלי׳ הוא הדגיש את החולשה המהותית
של מדיניות זו. כי הידידות עם בורמה
הינד, יוצא־מן־הכלל במערכת יחסי־החוץ של
ישראל. ידידות זו נבנתה על יסוד אינטרסים
משותפים מסויימים בין שתי הארצות, לא
נבעה מתוך קו עקבי וברור של ישראל כלפי
אפרו־אסיה ומאבקה לעצמאות, בו תופסת
בורמה מקום מרכזי.
היה בביקורו של הנשיא נעים־ד,הליכות
גם רגע שהדגיש את טיבם של יחסים מיוחדים
אלה. היה זה הרגע בו הגיש נשיא
ישראל את מתנתו לבורמאים 100 :תת־מקלעים
עוזי לצבא הבורמאי. יתכן כי ישראל
צריכה למכור מטוסים ועוזיס לבורמה,
אולם מכאן ועד להגשת נשק כשי אישי
מטעם הנשיא, מובילה כברת־דרך בלתי־נעימה,
אשר אסור היה לצעוד בה.

להקים ועדת־חקירה שתחקור בעניין.
על פי חוק הבחירות, יכול שר המשפטים
למנות לאלתר ועדה כזו. אך בזהירות הקפדנית
האופיינית לו, העדיף רוזן להעלות את
השאלה תחילה לאישור הממשלה כולה.
שרי אחדות־ד,עבודה ומפ״ם הצטרפו אף
הם להצעת רוזן למנות שופט מחוזי, בסמכות
של ועדת־חקירה. הם ידעו שעיקר
התלונות הן נגד מפא״י ועסקניה. מפא״י,
שידעה זאת לא פחות, דחתה את הצעת
רוזן .״יפנו המתלוננים לבית־ד,משפט,׳׳ השיבו.
פירוש הדבר למעשה: אי־ברור התלונות
לפני הבחירות.
שרי מפא״י שיסעו את דברי רוזן בטרם
גמר את הרצאתו, העלו את חמתו של השר
הקשיש 72 אך נגד הגיון ידיהם המורמות
של שרי מפא״י לא יכלו חמשת שרי
האופוזיציה,־שבתוך־ו•,קואליציה לעשות דבר.
יום הבחירות יתנהל באוירה המקובלת של
הפעלת לחץ, הפחדה, שיחוד ועוד אמצעים
דימוקרטיים בדוקים היטב בישראל.

^ * י ן בי ני ה ם שום דבר משותף. משה
\ 4ישי 35 יליד סוס שבטוניסיה לא ידע
דבר על אברהם טייאר 35 יליד גאבס,
באותה ארץ. שניהם לא הכירו את אשר
חסין 41 שנולד בקזבלנקה. כשהיו ילדים
ספק אם ידעו כי ישנם יהודים אחרים כמו
משה סרדינם 42 בתורכיה, מרדכי ביבי
( ,)35 בעיראק, חיים יהודה 48 במצרים
משה נסים 24 בישראל.
לכולם היה עבר יהודי רגיל. הם באו
מבתים מרובי־ילדים, הוריהם עבדו קשה
כדי לכלכלם. את השכלתם הפוליטית רכשו
ברחוב. הם חיו חיים רגילים, חשבו כי
ימשיכו לעסוק במה שהתחיל אביהם.
הסיפור הרגיל של המשפחה הרגילה לא
היה מרתק. רק מקרים מיוחדים מלפני 20
שנים השקיעו בהם זכרונות מיוחדים. טייאר
זכר כיצד ניצל בפוגרום, כשהערבים פסחו
עליו במקרה. ח״כ מפ״ם חיים יהודה כסוף־
השיער אהב את קאהיר, בה היה משתתף
בקביעות בהפגנות קומוניסטיות, אחר שאביו
מת והוא בן .14 משה ישי הדתי
רם־המליצה, ואשר חסין איש מפא״י, היו
מורים. משה סרדינס היה סוחר־נייר. כולם
סבלו קצת בגלל יהדותם.
רק אחד מהם היה שונה במקצת. היא
לא סבל בשל יהדותו, כי אם בשל מוצאו
העדתי. משה נסים, הצבר הירושלמי, הורגל
לשנוא את מוצאו העדתי עוד בימים שאביו
לא היה רב ראשי, אלא סוחר.

אזילת המזד מנגד

ץ יפורט של ששת בני־הגלות והצבר הר־
Uגיש מירושלים לא היד, מעניין במיוחד.
כשעלו לארץ חשבו רק על דבר אחד:
להסתדר, לפרנס את המשפחה, למצוא שיכון.
סרדינס הלך להקים את מושב מפא״י
גבע־כרמל, להגשים את התחביב עליו הוא
אוהב להצהיר: לעבוד. סיפורו היה יכול

להיות׳ לכל היותר, תסריט גרוע לסרט-
תעמולה ציוני בין נדבני המגבית.
סיפור האחרים לא היה שוזר, אפילו את
זה. אשר חסין החליט להתבסס היטב, ידע
לאן נושבת הרוח. הוא הקים לו ארגון פרטי
של יוצאי צפון־אפריקה.
מרדכי ביבי, איש אחדות־העבודה, לא
חלם על עסקנות רצינית. הוא היה פקיד
במשרדו־,בטחון, שמר בליבו את המאורע
הגדול של חייו, כשחצה ב־ 1946 את ה־מדבר,
רכוב על סוס ערבי, בברחו לישראל.
גם אברהם טייאר היה מרוצה מכדי שיוכל
לשמש נושא לרומן מרתק. הוא היה
פקיד בלשכת־העבודה בחיפה, לא שכח להזכיר
לאשתו כי הוא הפקיד היחיד שלא
הוכה עדיין על־ידי פועלי־הדחק.
כל אלה לא חלמו על קריירות מזהירות.
הם היו חברי מפלגה רגילים, שבשעות
הפנאי המשועממות שלהם עסקו בגיוס
חברים, בני־עדתם, למפלגות.
רק אחד היה, אולי׳ יוצא דופן: הצעיר
השחום מירושלים, שמגיל צעיר הלביש אותו
אביו כמו אשכנזי, גידל אותו יחד עם
אחיו בבית סגור, מאחורי גדר גבוהה.
משה נסים חלם על קריירה כבר לפני
חמש שנים, כאשר התמנה אביו לתפקיד
של רב ראשי וביתו התמלא אורחים ומ־לחכי־פנכא.
רבנים ורברבנים הקיפו את
משה הצעיר, שהיה בעל חוש טוב לפירי
סומת ולכותרות שמנות בעתונים.
הוא היה האדם שכתב את הנאומים מעו-
ררי־הסערה של אביו, גרם לם יכסוך חמור
בינו לבין בן־גוריון. נסים־הבן ראה כי לא
קשה להצליח. הוא רצה בזה.
אולם גם הוא, כמו המועמדים האחרים,
לא חשב כי ההצלחה תבוא מהר כל כך.
כמו גיבורי הטלביזיה האמריקאית שזכו
לפתע בפרסי ענק, וכמו זוכי מפעל הפייס,
שתמונותיהם פורסמו בכל העתונים, הגיע
גם התור של העסקנים האפורים. ממישורים
שונים של עמדות פוליטיות, חייכה אליהם
אלילת־המזל.

שם בעל צ7צוד ספרדי
*יום הגדול היה אפור למדי. משה

f Iישי ישב במשרדו בבנין מלון קסטל,
מרכז המפלגה הדתית. טייאר חיפש עבודה
טובה יותר לפועלי־הדחק, התייאש מלמצוא
אותר״ חסין הקשיב לצרותיו של אחד מ־יוצאי
צפון־אפריקה. חיים יהודה היד, עסוק
בעניני הכנסת. גם למשה נסים׳ שמילא את,
תפקידו כסמל־דת בחיל האויר, לא היה-1.
זמן להציץ בעתון^ אי־שם הסתתרה ה־ידיעה
ו ה היתד, להעלותם אל ההצלחה.
הידיעזו» ,יפרד, על רעידת־אדמד, חדשה.
באיזה ואדי חיפאי, שנקרא ואדי־סאליב,
ירתה המשטרה בשיכור׳ חבריו עלו להדר
הכרמל, ניפצו חלונות־ראווה והשאירו אחריהם
כמה מכוניות הפוכות. באותו רגע
זרח כוכבם הזוהר של העסקנים האפורים.

הם עצמם חשו שקרה משהו. כי פתאום
התחילו לדבר אתם בכבוד, שמעו את דעתם.
הם הוזעקו לישיבות סגורות של מרכזי
המפלגות, המנהיגים הגדולים הסכימו לדבר
אתם. כי על העסקנים האפורים הוטל תפקיד
גדול. תורם הגיע: למשוך את קולותיהם
של בני עדות המזרח.

M in

משה ישי

בן ,35 יליד סוס, טוניס,
היה מורה לעברית וגובה
ידוע של המגביות הציוניות
בארצו. עלה לארץ לפני
עשר שנים, אירגן את ה״
במפלגתו,
צפון־אפריקאים
נבחר לחבר מועצת עירית
בת־ים, בה הוא מתגורר.

אברהם טייאר
בן ,35 יליד גבס, דרום טוניס,
ניצל מפרעות הערבים.
מגיל צעיר חבר בית״ר, עלה
באונית המעפילים בן־הכט,
הוגלה על־ידי האנגלים לקפריסין
לתקופה ארוכה, היה
פעיל מפלגתו בשער־העליה,
פקיד לשכת־העבודה בחיפח.

במהירות רבה קבעו ראשי־המפלגה כי
כדאי להם להציב את כל העסקנים האלמונים
במקומות ראשונים. לשיא הגיעה
אחדות־העבודה: כשנערכו הבחירות להרכבת
הרשימה, נדרשו חברי מועצת המפלגה להרכיב
רשימה ובה 20%של נציגים מבני
עדות המזרח. כך הגיע מרדכי ביבי, הפקיד

האלמוני במשרד־הבטחון, אל המקום השביעי
ברשימת מפלגתו.
לא היתה זו התרומה היחידה שתרם
משרד הבטחון למען הכנסת הרביעית. ימים
אחדים אחרי פרשת ואדי־סאליב הוזעק סמל
משה נסים למפקדת בסיסו, נאלץ להפסיק
את עבודתו. הוא נסע להיפגש עם ח״כ

חיים יהודה

בן ,48 יליד קאהיר, מצרים.
יתום מגיל צעיר, קומוניסט
שהצטרף לשומר הצעיר,
עבד בארגון עליה ב׳ והמשי[־
לעבור בשביל שירותי
הבטחון אחרי הקסת המדינה,
נבחר לח״ב הכנסת השלישית,
גר בבית דגון, עבר לתל־אביב.

משה סרדינס
בן ,42 יליד איזמיר, תורכיה.
היה יצרן נייר, עלה
לפני 10 שנים, הקים את
מושב גבע־כרמל. הוא ניהל
את ארגון הקניות של המושבים,
נבחר במפתיע
כמועמדם ברשימת מפא׳׳י לכנסת,
במקום שמואל דיין.

אשר חסין

בן ,41 יליד קזבלנקה, מארז־קו.
סייס בית־ספר להוראה,
עלה לארץ לפני עשר שנים,
גר בבית-עולים בנתניה,
הקים את התאחדות יוצאי־צפון־אפריקה
ארבעה חוד־שיס
אחרי על״תו ארצה,
עתה עבר לשיכון בבת־ים.

מרדכי ביבי

בן ,35 יליד בגדאד, עיראק.
חבר תנ 1עת החלוץ שברח
ללבנון ונעצר שם בגלל
קשרים עם ההגנה, עבד
במקום בארגון עליה ב׳
לארץ, המשיך עד לפני זמן
קצר לעבוד במשרד־הבסחון,
למד משפטים בתל־אביב.

לשבעה אנשים אלה
יש סיבויים טובים למדי
להיות חברי הכנסת
הבאה. הם צמחו
על רקע שהוא
ביום שביה במדינת
ישראל -רקע העליה
מארצות האיסלס -
אם כי עד בה לא היה
רקע זה מיוצג במעט
לחלוטין במוסד העליון
של המדינה. הם
שייכים למפלגות שונות,
נולדו כארצות
שונות -אולם דבר
אחד משותף לכולם:
הם הושמו במקומם
הרם על-ידי מפלגתם,
מתוף אמונה שידעו
לייצג את בעיות ערד
תיהם השונות בכנסת.

יוסף ספיר מן הצ״כ. הציונים הכלליים חיפשו
מועמד צעיר, בן עדות המזרח.
השפע שירד על הנציגים העדתיים במפלגות
הלך וגבר. אשרי מאורעות ואדי־סאליב
נפתחו בפניהם דלתות רבות. את
אברהם טייאר הכניסו במקום ה־ 19 של
חרות — הנחשב למקום ריאלי.
הבהלה אחזה את כל ראשי המפלגות.
הם חיפשו שמות בעלי צלצול ספרדי.
בחבר־המושבים השייך למפא״י לא היו
בכלל בעיות. שם סילקו את הח״כ הותיק
שמואל דיין, אביו של האלוף, ובמקומו הכניסו
את משה סרדינם, יוצא תורכיה רחב־הגוף,
השולט על עניני הכספים של המושבים
הצעירים.

יריקה אד תוך הבאר

•מהפכה העדתית ברשימות ד,מפ־
I Iלגתיות לא נבנתה על בלימה. בני עדות
המזרח זכו למקומותיהם ברשימות, הלבנות״
לא מתוך הכרת המפלגות שיש לתקן
את מצב בני עדות המזרח, אלא כדי שהמפלגות
יוכלו לנופף בהם כפתיון לעיני
בני עדותיהם. היה זה בראש וראשונה
נסיון למשוך קולות׳ למנוע תוך כדי כך
הופעת רשימות עדתיות בבחירות. וכך
הצטרפו גם העסקנים העדתיים של המפלגות
למקהלת מפלגותיהם, נגד הופעת מתחרים
חדשים.
אילו היה תסריטאי כותב על עלייתם
המזהירה של העסקנים הספרדיים, היה מתעכב
בתמונות־הקולנוע שלו על מעשה מיוחד
של הנציגים העדתיים. מבקרי הקולנוע
היו כותבים כי אותן התמונות האירו תופעה
פסיכולוגית מענינת: שדווקא העסקנים
העדתיים היו מתנגדיו הגדולים ביותר של
האיש, שבזכותו הצליחו. ללא יוצא מן
הכלל השמיצו כולם את פרשת ואדי־סאליב,
לעגו לגיבורה דויד בן־הרוש.
בן־הרב המשמין לא הזכיר אותה כלל
לראשי הצ״כ, במגעו אתם. ישי הדתי הסתפק
רק בהכרזה כי אסור להרים יד נגד
הזולת. נימוקו, :אם ידברו הרבה על ההעדתית,
זה ישמש עוד חומר תעבעה
מולה
נגדנו בראדיו קאהיר.״ סרדינם איש־המושב
משך בכתפיו, הצהיר כי אינו מאמין
שקיים בכלל קיפוח בישראל. טייאר קשר
את ואדי־סאליב עם שלמות־המולדת ומצע
חרות. ביבי מאחדות־העבודה, אמר את אותם
הדברים, אך בהקשר למצע מפלגתו.
לשיא הגיע חסין. הוא פשוט טען כי
כל מרד־המארוקאים היה עניין של בחירות:
כשהקים בן־הרוש את ארגונו, כבר
חשב על מהומות, כדי להיבחר לכנסת.
העסקן המרבה לשתות קפה שחור, והמוכר
כאיש המגבעת השחורה, אותה אינו מסיר
לעולם, אמר את דבריו בהחלטיות שקולה
היטב :״הרי דויד בן־הרוש עבד אצל קרובי
משפחה של אשתי, הוא גמר רק כיתה שניה
או שלישית. חוץ מזה, דויד בן־הרוש
מסוכן למדינה.״

משה נסים

בן ,25 יליד ירושלים, לימד
בבית־ספר חילוני, המשיך
בישיבה ובאוניברסיטה העברית,
נמנע משך שנים אחדות
מלהתגיס לצה״ל, כתב
את כל נאומי אביו, נכנס
לרשימת הצ״־כ בהסכמת אביו,
שוחרר סשרותו הפעיל בצבא.
מיו

ממשלח אחה בוחר-

ודא nonנדנד!

האם אתה מסכים כי :״

לפי שיטת הבחירות הקיימת לא תקבל שום מפלגה רוב
מוחלט בכנסת הרביעית ( 61 מנדטים)?

כי בכנסת הרביעית שום מפלגה לא תוכל להרכיב לבדה
ממשלה; כי כל ממשלה שתקום בכנסת הרביעית, תהיה
ממשלה קואליציונית?

מבאן שהצבעתך ב־ 3בנובמבר אינה רק עבור מפלגה
פלונית או אלמונית; כי אם גב על הרכב
הממשלה וצביונה.
אם כך -מה צריכה להיות מסקנתך?

אם אתה שבע־רצון מהממשלה הסוציאליסטית ואתה רוצה
בה גם בכנסת הרביעית, הרי אין הבדל אם אתה מצביע
בעד מפא״י ,״אחדות העבודה״ ,מפ״ם או ״חירות״,
שסיכוייה להגיע לשלטון — אפס.

אבל אם אינך שבע־רצון מהממשלה הסוציאליסטית
וברצונך למנוע את הקמתה, הרי נשארה לך רק דרך
אחת בלבד:

זכור !
המצביע בעד ״חירות״ ,מפא״י ,״אחדות העבודה״
ומפ״ם -מצביע כעד ממשלה סוציאליסטית.
ה מ צבי עבעד הציונים הכלליים
מונע הקמתממ של ה סוציאליסטית.

הברירה בידיו:
הסתדרות:הציו1י הכללי ,
מפלגת

המרכז

מי כאל קגן
בי ח ״ ר

ל ר הי טי ם

ו א רונו ת
ל ר דיו ־ פ טי פוני ם

טלפון 85638

phone

תל־אכיב, רחוב אילת 42

(בסימטה, רח׳ ,360 מם)6 .

לומדים בשיטה קלה בבית ־ הספר ״ ק ד ״ מ ה ״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
)1קורסים ואולפנים למבוגרים

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

ושיחה .) Conrersation

קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר

(מתהילים, מתקדמים ועזרה

בבחינות).

)3הבנה כאנגלית לבחינת בגרות.
הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים; 3עד 9בערב.

במדינה
מ פלגו ת
24 מפלגות מחפשות מצע
שבוע־וחצי לפני הבחירות נמשך השקט
בזירת ההיאבקות בין כל המפלגות. עתון
אמריקאי קרא לילד בשמו 24 :מפלגות
מחפשות מצע. עתונאים רדפו אחרי ראשי
הרשימות, ביקשו חומר. הם לא קיבלו דבר.
אוירת האדישות השתלטה גם על העסקנים
שניסו למצוץ מן האצבע נושאים חדשים
לנאומיהם.
לרגע נדמה היה כי המשבר עם חברת
המכוניות רינו ישמש נושא מצוין למערכת־הבחירות.
אך הציבור לא האמין כי מישהו
יכול היה למנוע את ניתוק היחסים עם
החברה הצרפתית, הנושא לא נוצל לתעמולה.
אם נכונה היתד, הגירסה כי נואם
משקיע בשעת נאום אותה כמות קלוריות
כמו חוטב־עצים ביער, הוציאו הנואמים בישראל
מרץ כפול, כי הם צריכים היו גם
לחפש משהו לומר.
פולחן האייטיות. האסיפה המענינת
של השבוע נערכה בקולנוע חן, תל־אביב.
מבקרי הקולנוע שבאו לחזות במרילין מוגרו,
כשהיא מגישה משהו חמים וטעים,
חזרו מאוכזבים. את מרילין גירש ח״כ
יוסף אלמוגי, שבישל משהו חמים וטעים
למפא״י, משהו שהוגש לקהל בשם ״בלתי־מפלגתיים
למען מפלגת פועלי ארץ־ישראל״.
משה שרת, הוכיח בפעם המי־יודע־כמה
כי העברית שלו היא עברית יפה מאוד.
אחרי ששרת סיים, הגיש אלמוגי את דיי-
סתו: הוא הכריז כי כל מיני חברים בלתי
מפלגתיים ביקשו לדבר. מתוכם בחר .15
הראשון היד, חוקר מחלות הדם הידוע,
פרופיסור אנדרי דה־פריס. הוא היה גם
הראשון שקילקל את הקרקס המפא״יי: הוא
גילה כי לא הוא ביקש לדבר, אלא שהוא
התבקש על־ידי מארגני הערב לנאום. אלמוגי
חייך.
מצעד הבלתי־מפלגתיים צעד בשיטת הסרט
הינע. אחד עלה, אחד ירד — והמכנה
המשותף: כולם הצהירו שיצביעו בעדמפא״י,
אחרי שעזבו את מפלגותיהם הקודמות.
הכנס היה ארוך מדי ומשעמם. אלמוגי
שלח את הקהל להפסקה, דאג לחלק שקיות
מזון לכל הנוכחים. אחרי ההפסקה נמשך
מצעד הבלתי־מפלגתיים של מפלגת פועלי
ארץ־ישראל, בלי נוכחותו של הכוכב הראשי
— ביג׳י — שהיה צריך לנאום אותו
ערב ביפו.
שיא ההפגנה הספונטנית הגיע כשעה אחר
סוף ההפסקה. ביג׳י הגיע, כל הקהל קם
על רגליו .״בן־גור־יון!״ צעק קהל הבלתי־מפלגתיים,
כשהוא משולהב ממחיאות־כפיים
אחידות .״פעם קיבלו כך את סטאלין,״ העיר
בגיחוך אחד העתונאים שנוכח באולם .״בארץ
קיבלו כבר כך גם את מיקוניס,״ תיקן
אותו חברו.
בן־גוריון שזוף־הפנים לא נע, פניו נשארו
קפואים. הוא לא נהנה כנראה מפולחן
האישיות. מצעד הבלתי־מפלגתיים, שעלו מן
האולם לבמה, נמשך.
מוהאי־הכף הטפשים. אולם כמו בכל
זירת קרקס חייבת פעם ההצגה להיפסק.
זה קרה ברגע שבן־גוריון נטל את המיקרופון.
בחליפתו האלגנטית, נשא נאום
אלגנטי, ניסה להסביר לקהל הרחב מה
ההבדל בין האחריות הממלכתית של מפא״י,
לבין זו של המפלגות האחרות. אחר כך
טען כי רק בחירות איזוריות יכולות ליצור
בארץ משטר יציב.
היה זד, אחד הנאומים השקטים והמשכנעים
של בן־גוריון. גם יריביו הודו בכך.
רק הקהל, שהריע לראש הממשלה בכניסתו
לאולם וגילה מידה רבה של פולחן האישיות,
הרגיש לא נוח: אחרי הנאום השקט
של ביג׳י הבינו מאות מוחאי־הכפיים אחוזי
הטירוף, כי נהגו כטפשים.
מה עושים לעורד־דין? גם בהצגות-
הקרקס אי־אפשר היה להשתעשע. הנאומים
היו משעממים מדי. מי שבכל זאת רצה
ליהנות, חיפש את האסיפות הקטנות.
בשכונת תל־גיבוריב, חולון, למשל, נערכה
השבוע אחת האסיפות היפות ביותר
בכל מערכת־הבחירות. האיחוד הספרדי הלאומי,
רשימתו של עורך־הדין שלמה כהן־
צידון, הודיעה כי תערוך אסיפת־בחירות
מתחת לעץ.
כולם ידעו היכן נמצא העץ המפורסם.
כשבאו הסדרנים למקום, להרכיב במה ארעית
מוארת במנורת לוקט, הסבירו להם
הילדים לאן ללכת.
אסיפת־הבחירות של האיחוד הספרדי היתד,
מעוטת־משתתפים• לפני 27 ילדים 11 ,
(המשך בעמוד סו)

דוד וגילה בן־גוריון: איזו שאלה קשה!

״תיכן* אמצא את התשובה...

...בואי ותראי, גילה...

...הנה זה בתוב כאן...

^ .ז ת שו בהסמ ^ ספר ^ ר א ^ ״

K Mפשר לצח*ל! על האמריקאים מהיום
עד מחר. אפשר ללעוג להם בלי להתבייש•
איך שהם נותנים שירמו אותם, שיציגו
בפניהם בטלביזיה חידונים מבויימים
על כל הנושאים שבעולם, שיראו להם עקרת
בית שמנה המכירה 700 סוגים של חרקים,
או ילד בן שש הבקיא בכל מלחמות נפול־יאון.
איזה מין נבערים וקלושי שכלי! יושבים
שעות ליד הטלביזיה, מרותקים ומתלהבים
מאדם הזוכה ברבע מיליון דולאר,
משום ששאלו אותו רק את השאלות שהוא
יודע להשיב עליהן.
לא. אצלנו זה לא יכול לקרות. אצלנו
זוכים בפרסים רק אלה שיודעים באמת.
אצלנו אי־אפשר לבנות סתם אדם, שיתגלה
לפתע כגאון בלתי מוכר, ירתק המונים למוצא
פיו ויעורר סערת התלהבות. אצלנו

לא ייתכן שיביימו מין חידון שכזה.
אצלנו דואגים לביים יפה את התפאורה.
שוכרים את היפה שבאולמות הארץ, את
היכל התרבות. מקשטים אותו בדגלים צבעוניים
של 12 שבטי ישראל עם הסמלים.
דואגים שראש הממשלה ישב בשורה הראשונה
עם ספר תנ״ך ביד, ובהפסקות יגש
גם להמונים, ישוחח עם אחד ויתנשק עם
השני. בונים שולחן מיוחד עם מערכת מיקרופונים
ניידת, הרצה במהירות מנבחן אחד
לשני. מפעילים מקהלה תנ״כית עתיקה׳ עם
הרבה פרחים על הבמה, וחושבים שבזה די.
והעתונים מתמלאים למחרת שבחים עם
תמונות, והנכבדים מדברים עם הרבה מליצות,
והאנשים מלאי התפעלות עד כמה שאנחנו
תרבותיים ועד כמד, שאנחנו קשורים

וווי ך ך 1ו ך מראה כללי של במת היכל התרבות, עליה
I I 1 U I Iנערך מבחן התנ״ך הארצי. מצד ימין של

הבמה נמצא שולחן השופטים, כשמאחוריהם יושבים המומחים וה־

יועצים. מצד שמאל נמצא שולחן הנבחנים 12 ,במספר, עליו הות־קנה
מערכת מיקרופונים ניידת, שנעה מנבחן לנבחן, בהגיע תורו.
ברקע נראים הניסים הססגוניים של שנים־עשר השבטים וסמליהם.

האינות יודה, הכוננים נעלמו׳ ,או ההצגה »1שנח

חי דון הוזב״ ד 11

לתנ״ן, ורק כעבור יומיים־שלושה מפטירים
כלפי האשד, ליד שולחן ארוחת־הערב, או
במשרד לפקיד השכן, שבעצם, נו, איך לומר
את זאת, זה היה די משעמם .״הרדיו היה
פתוח אצלי כל זמן החידון,״ אמר האיש
למחרת לשכנו באוטובוס ,״אבל אני נרדמתי
באמצע.״

7א כד יום פורים

פני שנה הציל עמוס חכסאתהתנ״ך.
הוא היה בדיוק הטיפוס שבמאים רוצים
לביים. מוכה גורל ומסכן, תמים ובעל זב־דון
פנומנאלי. הוא היה בדיוק הטיפוס שאנשים
רוצים בכל ליבם שיצליח, לא חשוב
במה: בחידון דיחנ״ך או במפעל הפיס. הוא
היה האיש שאף אחד לא יכול היה לצפות
מצורתו החיצונית לידיעה כה מושלמת. הוא
היה הפתעה. בגללו הרגישו גם אנשים משכילים
את עצמם שלא בנוח על שלא ידעו
כל כך טוב תנ״ך. אבל לא כל יום פורים
ולא בכל חידון יש עמום חכם.
בעצם היו גם הפעם לשניים־שלושה סיכויים
להיות כאלה. היה שם שמעון יהונתן,
אלוף התנ״ך הצעיר, הצנום והבודד של תל־אביב,
שליח באיזה מוסד לבטיחות וגהות,
שמשכורתו הועלתה כבר בזמן האחרון עד
ל־ 156ל״י לחודש. הוא היה מהיר־חימה ולא
חם על כבוד השופטים. מאחורי שולחן הנבחנים
ניסה להיות מנהיג מהפכה, להמריד
את הקהל בשופטים, בבקשו את עזרתו בציון
העובדה שהנקודות לא חולקו ביחס
נכון.
היה גם יעקב חמרי, פועל־דחק תימני
כפוף מנתניה, ממושקף ומהיר דיבור. היה
לו ליעקב חמרי זכרון קטלוגי. כשנזכר במילה
אותה היה צריך לציין, מיהר לצטט
עמה את כל הפרק שאחריה. לא נתנו לו.
היה גם מועמד שלישי, לא כל כך נוצץ
ומבריק, אולם חביב ורוכש אהדה. היה זה
ר׳ בנימין שנאפף, שוחט מקרית־שמואל, שליד
שולחן הנבחנים נראה כיהודי האמיתי
היחיד בזקנו השחור, במעילו האפור וכובעו
רחב השוליים. הוא ניסה להתאים את השאלות
שנשאל לתשובות שידע. כשנשאל
על שרים (זמרים) ושרות הנזכרים יחד ב־תנ״ך,
התאמץ לשכנע את השופטים והקהל
שגם תשובה של שרים (מיניסטרים)׳ ושרות
יכולה להיות טובה, למרות שגם אותה לא
ידע•
כל אחד מהם יכול היה להיות חתן תנ״ך
מצויץ, שילהיב המונים ויפרוט על איזו
נימה אנושית איישם, שתיצור גלי אהדה
וחיבה ספונטאניים. אבל לא נתנו להם. בגלל
העובדה חסרת הערך שלנבחנים אחרים היו

אי־אלה נקודות פעוטות יותר, הורידו אותם
מהבמה, ולא הרגישו שיחד עמם מורידים
גם את המתח והענין.

תכנית לחקלאים

* 11 ישהו ככר אמר פעם, ולא עם כוונה
f jרעה, שהתנ״ך הוא הרומן המרתק ביותר
שנכתב אי־פעם. אותו אדם היה צריך
לראות מה עשו לרומן שלו בחידון התנ״בי
השני. מכל העלילות, המלחמות והישועות,
מכל סיפורי התוכחה והמוסר, מכל דמויות
האנשים הנפלאים וגיבורי־החיל, מכל שירי
האהבה וסיפורי תולדות הימים לא השאירו
בו דבר. לקחו את הפחות מרתק, הפחות
מאלף שבתכנו, ועליו הלבישו את החידון.
״היכן מפורש מחיר השעורה ומחיר השדה
בו היא נזרעת?״ ״צטט שני פסוקים
בהם החלב מצוי לא רק בפרה אלא גם
בחיטה.״ ״ציין את המקום בו נאמר חורש
מצל.״ ״ציין שני בעלי חיים מזיקים לצמחיה
פרט לארבה.״ ״הבא ראיות לכרם שהמקרא
מתכוון שהוא כרם זיתים ולא ענבים.״

אלוהים. הלא בידי אנשי קול־ישראל
נערך מבחן התנ״ך. ומי כמוהם יודע כמה
מאזינים לתכניות החקלאיות של קול־ישר־אל
!7אבל השופטים לא הירפו. הם לא אבו
לגתן את שאלותיהם בשאלות ממישור אחר,
ורק לבסוף, שאלו שתי שאלות של טעם.
אבל הם לא היו אשמים. שאלות אלה נכתבו
על־ידי ראש הממשלה ונשיא המדינה.
הקהל כבר היה מוכן להשלים עם כך
שעמום חכם שני לא ייודלד על הבמה. הוא
היה מוכן אולי להשלים גם עם השיעמום
חבר השופטים מתייעץ עם המומחים היוש שבשאלות. אבל הוא רצה לפחות לשמוע
בים מאחוריהם. מימין לשמאל: יצחק שלו, את התשובות. אבל רק לעיתים רחוקות,
בעיקר בשלב הראשון בו היו עדיין על
השופט העליון משה זילברג, יהודה אלינר, הד״ר אליצור וחתן התנ״ך תשי״ם עמוס חכם.
הבמה הנכשלים במבחן, ניתן לו לשמוע
תשובות ברורות. בדרך כלל היתה התשובה
גמגום, ניחוש שלפעמים קלע למטרה ולפעמים
לא. רוב הנבחנים לא ידעו לצטט
פסוקים או מקומות, הסתפקו בתשובות כלליות
וסתמיות, שאף עליהן קיבלו נקודות.
באחד המקרים חזר הנבחן מלה במלה על
השאלה שנשאל, אולם בלי סימן השאלה,
וקיבל בעבור כך שתי נקודות.
שלושה עברו את כל המכשולים והגיעו
לגמר. ד״ר יהושע ייבין הישיש 68 רופא,
סופר ושייביסט נלהב, זכה בתואר החתן.
בנימין מגנצה ( )23 מתל־אביב היה סגנו.
ויוסף טובי בן ה־ , 17 מירושלים, זכה במקום
השלישי. אולם איזו תצוגה דלת־רושם
היתד, זו בשלב הסופי כשנותרו רק שלושתם,
ורק הד״ר ייבין ידע לענות על השאלות
שנשאל.
הד״ר ייבין ראוי ללא ספק לכבוד ולהערכה.
אולם מה ביחס לחידון עצמו?! בשנה
הבאה עוד יהיה אלוף התנ״ך פרופסור
למקרא מהאוניברסיטה העברית. אין בזה
רע, אך מה יהיה על התנ״ך וקשר ההמונים
אליו?!
עכשיו כבר קשה לדעת אם צריך ללעוג
הד׳׳ר יהושע ייבין, איש פרדס־נץ בן ה־ ,68 שעיניו כהו מרוב כל כך לאמריקאים על שהם ־מביימים את
שנים, הוכתר כאלוף התנ״ך לשנת תש״ן ואילו בנימין מגנצה החידונים שלהם. ביום או לא ביום, אבל
(יושב מימין) ,סטודנט בן 23 הלומד באוניברסיטת בר־אילן, נבחר כסגנו׳ של חתן התנ״ך. הם לפחות לא משתעממים.

השופטים מתיעציס

החתן וסגנו

תצפית

במדינה

(בל הזכויות שמורות)

• אחת ההצעות הראשונות שמפא״י תנסה להעביר בכנסת
הרביעית תהיה הצעת-חוק לעריכת משאל-עם בדבר הנהגת
שיטת הבחירות האזוריות. חשבון־הסיכויים, כפי שהוא נערן

בחוגי מפא״י הפנימיים: קולות הנזפלכה וערבייה, בתוספת קולות הצ״כ וכמה
דתיים יבטיחו רוב להצעה וו. תמורת תמיכת הדתיים והצ״כ תהיה מפא״י מוכנה

לשלם ביד נדיבה.
אחת התוצאות המיידיות של תוכנית זו: תעמולת הארגונים
״הבלתי־מפלנתיים״ ,הממומנים ומודרכים על־ידי מפא»י, לשינוי שיטת הבחירות,
תימשן גם אחרי הבחירות לכנסת.

• גמאל עבד אל־נאצר עלול לשנות את עמדתו בבעיית

הפליטים הערביים. רמזים על־כך נמסרו למשרד־החוץ הישראלי, אף כי
לא ברור עדיין אם אין זה רק נסיון מצד מוסדות באו׳׳ם להרגיע את ישראל.

• זיגמונד הרינג, מנהל מחלקת האירנון של ההסתדרות,
יתמנה למזכיר האיגוד המקצועי במקום אהרון בקר, מיד
אחרי הבחירות.
• שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר, הנמצא עכשיו ביפאן,

יודיע לפני הבחירות על חתימת הסכם מסחרי עם אחת הפירמות הידועות
בטוקיו.

• קרוב לודאי כי תיאטרוני הילדים ״תילון״ ו״תליל״ יתאחדו
בסוף השנה. משא־ומתן על איחודם מתנהל כבר כמה שבועות. מטרת

שני התיאטרונים המתאחדים: להכריח את משרד־החינוך להכיר בהם כתיאטרון

ילדים לאומי.

• כמעט ברור שמפא״י והמפלגה הדתית הלאומית יחתמו

(המשן מעמוד )8
מבוגרים, עתונאי ומוכר בוטנים׳ דיבר כהן־
צידון הדינאמי על דברים חשובים.
»מה עושים לעורך־דין שנכשל במשפטו
במשך 12 שנה?״ שאל הנואם את הקהל,
ענה אחר־כך בעצמו :״מפטרים אותו. אז
מדוע אחרי שאבא אבן נכשל במשך 12
שנים, מקבלים אותו בזרי־פרחים?״
נימוק זה עוד לא שיכנע את הורי הילדים,
להצביע בעד כהן־צידון. הוא חיפש
משהו מענין :״בתל־אביב משחקים הילדים
במגרשי משחקים, פה לא. הצביעו בעדנו.״
הקהל התפזר. ראשי האיחוד הספרדי עשו
את תחזית סיכוייהם בבחירות לכנסת. מדוע
היתד, רמת הנאום פשטנית? ״אני מתאים
את נאומי לרמת־הקהל,״ הסביר כהן־צידון,
״הם לא למדו עברית באוקספורד׳.

יוזסי־וזנץ
״לא נולדנו תאומי״
ההודעה היתד, קצרה וברורה :״עליך
לצאת מחר לצרפת, לברר מה אפשר לתקן
בפרשת רנו—קייזר־פרייזר.״ האיש שקיבל
אותה מיהר ביום שלישי שעבר לשדה־התעופה
בלוד. היתד, זו שליחות דחופה.
כי ח״ב חרות אריה בן־אליעזר ידע שמפלגתו
נמצאת במצב בלתי־נעים, בגלל הפ־

היד, לצפות לו. הכריז בן־אליעזר :״בטיפול
נכון ניתן להסדיר את פרשת רנו.״
ידיד ישראל והרות. במסיבת עתו-
נאים שערך למחרת, עמד ח״כ חרות על
הנקודה העיקרית: פרשת רנו היא פרשה
מסחרית, שנעשתה ללא ידיעת הממשלה
הצרפתית. יש להפעיל את ידידי ישראל
בצרפת כדי לממש את ״הסיכוי של סיום
מוצלח לפרשה ז ו יש שם דלתות פתוחות,
אוזן קשבת, לבבות פתוחים.״
כבר ב־ ,1958 סיפר בן־אליעזר, התכוון רנו
לקשור קשרים עם ארצות ערב. התערבות
מהירה של ידידי ישראל (וחרות) אצל הממשלה
הצרפתית דחתה את הקץ.
השאלה שריחפה בחלל באותה ישיבה,
כשם שריחפה מסביב לפרשה כולה, לא
היתד, מסחרית טהורה, כי אם מדינית:
האם תמשיך הברית הבלתי־כתובה בין ישראל
לצרפת להתקיים גם אחרי שהצרפתים
יתפייסו עם הערבים?
״ידידות צרפת לישראל עומדת מעל לאינטרסים
חומריים. היא היתד, קיימת לפני
הקמת המדינה ולפני שצרפת הסתבכה בסבך
האלג׳ירי,״ השיב בן־אליעזר. אולם הוא
לא יכול היה להימנע מלהשמיע את האזהרה:
אין דבר בטוח בשדה היחסים הבינלאומיים
.״לא נולדנו תאומים.״
עתונות כבוד האחות

הגירו כן רו\\ 2
על הסבם קואליציוני בעירית ירושלים. ההנחה שמאחורי התקשרות
זו היא שאחת משתי המפלגות תהיה מרכיבת הקואליציה העירונית הבאה,
בה אין כמעט ספק שתשתתף המפלגה השניה.

• קרוב לודאי שמשרד החינוך יבדוק מחדש את יעילותם
ואת כדאיותם של מבחני־הסקר הנערכים לבוגרי בתי־הספר
העממיים. מורי בתי־הספר העלו בפני משרד החינוך את הטענה, כי התל
מידים
מזלזלים בלימודים אחרי שנערכו להם מבחני סקר. התברר נם, כי עירית
תל־אביב מתחשבת יותר בתוצאות המבחנים הפסיכוטכניים שלה מאשר במבחני
הסקר, לשם הכוונת תלמידי בתי־הספר העממיים להמשך לימודיהם.

• הקרב בין עתוני הערב ייכנס בזמן הקרוב לשלב נוסף.

מעריב יגדיל את מספר עמודיו לשמונה בכל יום, ואילו ידיעות אחרונות יופיע
ב־ 12 עמודים ביום חול. שני העתונים יעלו את מחיריהם בב־.30%

• קרן נורמן לתמיכה כמוסדות תרבות בישראל תערוך
ריאורגניזציח בחלוקת הכספים למוסדות הנתמכים. מגמת הקרן

היא להפחית את התמיכה במוסדות תרבוית מבוססים, להגדילה בעיקר ללהקות
דרמטיות קטנות, העושות את עבודתן בישובים קטנים. נסיונה של הקרן לצמצם
את התמיכה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שהיא הנתמכת הראשית, לאור
גילוי רזרבות כספיות של המוסד, ייתקל בהתנגדות חריפה של ידידי התזמורת
בארצות־הברית.

• שלמה טנאי, לשעבר עורך בטאון מנגנון החושך וביום
דובר ועדת הבחירות, יתמנה מיד אחרי הבחירות לאחראי על
הכתביםבמערכת ״ הארץ ״ .צעד זה עורר התמרמרות רבה בין כתבי
העתון הותיקים, הדנים בנקיטת צעדי מחאה נגד מינוי זה.

סקת היחסים בין רנו וקייזר־פרייזר.
כעבור שעות אחדות נחת מטוסו של
בן־אליעזר באורלי. בן־אליעזר ידע למי לפנות.
הוא מיהר אל אגודת הידידות הצרפתית—ישראלית,
פגש שם כמה מחבריו
החשובים, בעלי ההשפעה בממשלה. העיקריים
שבהם: ז׳אק סוסטל, האיש מספר 2
בממשלת דד,־גול׳ והגנרל המזדקן פייר קניג.
שניהם הוזעקו על־ידי בן־אליעזר לפנות
לממשלה הצרפתית, להשפיע עליה שתנסה
לשנות את החלטת רנו.
בגין אמר: לא Iשלושה ימים עמדו
נואמי חרות דרוכים. הם חיכו לידיעה,
שהיתר. עלולה, לדעתם, להשפיע על סיכוייהם
בבחירות הקרובות. היא הגיעה ביום
שישי אחר־ד,צהרים: שלמה פרידריך, יושב-
ראש אגודת הידידות ישראל—צרפת, התקשר
בטלפון מפאריס אל מרכז חרות,
הודיע כי הממשלה הצרפתית תנסה אולי
לשכנע את חברת רנו לשנות את החלטתה.
״יהיה לנו מה לומר באסיפות הבחירות
בשבת,״ חייך ח״כ מרכזי של חרות.
הוא טעה. דקות ספורות לפני כניסת
השבת צילצל מנהיג חרות מנחם בגין אל
נואמי מפלגתו, הודיע להם כי אין להשתמש
בנאומיהם בידיעה החשובה .״הנצחון
הוא של בן־אליעזר,״ קבע בגין בקול
צרוד .״עד שהוא לא יבשר לנו עליו ביוב
ראשון בערב, לא נשתמש בידיעה.״
ביום ראשון הגיע בן־אליעזר ללוד, נרגש
ואלגנטי בחליפתו הכחולה. הבשורה
שנשא בפיו היתד, רחוקה מן הנצחון שניתן

ייתכן שלו היה הימאי, העתונאי והמשורר
ישראל בן־אהרון מעלה בדעתו אילו צרות
עלולות לצמוח לו מפירסום רשימתו על
תלאותיו של מחמוד סבאג׳׳ בעתון הערב
ידיעות אחרונות, לא היה עומד על הדפסתה.
אולם ישראל הג׳ינג׳י לא חלם אפילו
כי סיפור זה׳ על צרותיו של בן משפחה
ערבית, ששיתפה פעולה עם היהודים וההגנה׳
בהעפלה ובהעברת נשק, עלול להביא
לתגובת שרשרת שהגיעה עד לאיום ברצח.
הדבר שדחף את בן־אהרון להביא את
הסיפור השיגרתי לדפוס, היתד, העובדה ש־
12 שנה אחרי קום המדינה, לא יכול היה
בנה היחיד של אותה משפחה ערבית, להיקלט
בעבודה או למצוא לעצמו מקום מגורים.
בן־אהרון שמע מפי מחמוד סבאג׳ את פרשת
צרותיו בעבודה, בין הפועלים היהודים,
בנמל יפו, הוסיף לזה את סיפור חייה של
המשפחה כפי ששמע מפי ידידים יהודים
וערבים, ומסר את הכתבה לדפוס. מיד לאחר
מכן יצא לשרת במילואים.
כאשר חזר מהצבא׳ קיבל הכתב קריאה
טלפונית דחופה מידידה, בת למשפחת שרת.
״בוא מיד אלינו. מתנכלים לחייך.״ כשהגיע
לבית הידידה בתל־אביב, נודע לו כי פיסקה
תמימה בכתבתו גררה אחריה התפוצצות.
״פעם אחרת,״ נאמר באותה פיסקה ,״הסתבך
(מחמוד) בקטטה רצינית עם שוטר שהעליב
בחורה שהיתר, בחברתו.״ הקטטה
,והמעצר שבא בעקבותיה, הריצו אל מחמוד
את שלושת אחיה של הבחורה, ערביה נוצריה.
רק לאחר שמחמוד הסביר כי הבחורה
עברה במקום במקרה, נרגעו האחים שחששו
לכבוד אחותם.״
סכין מיוחדת לכתב. למחרת פירסום
הכתבה בידיעות אחרונות, הופיעו האחים
אצל מחמוד סבאג׳ בנמל יפו, זרקו לעברו
אח העתון בבוז, הסבירו לו כי המוצא היחיד
עבורו, לאחר הוכחה חותכת זו של
פגיעה בכבוד האחות, הוא לשאת את אחותם
לאשה. מחמוד נשבע בקוראן כי לא
הוא סיפר את הפרטים האישיים על עצמו
וכי מעולם לא היד, בחברת האחות. לשוא.
צרותיו של מחמוד לא תמו. כשחזר הביתה,
קם עליו אביו חסן וגרשו מן הבית
— בגלל כבוד המשפחה.
עוד באותו ערב נפגשו הכתב ומחמוד,
במקום מקלטו. בחדר׳ על השולחן, היתה
מונחת סכין מטבח ומחמוד הסביר לבן־
אהרון :״הסכין הזאת היתד, בשבילך, אבל
הבטחתי שבבית הזה לא אעשה לך כלום.״
הוא הוציא מכיסו 50 לירות, ביקש לפרסם
בידיעות אחרונות מודעת הכחשה לנאמר
בכתבה. ההצעה נדחתה. הצעתו השניה של
מחמוד הרחיקה לכת עוד יותר: הכתב עצמו
יכתוב כתבה נוספת, ממנה יהיה ברור כי
לא מחמוד סיפר את הדברים.
הצעתה הנגדית של מערכת העתון: מחמוד
יכתוב מכתב למערכת, יודיע כי לא
הוא סיפר את הפרטים האישיים. מחמוד
צחק .״אתם חושבים שהחברים שלי יאמינו
לי אם אני אהיה חתום על המכתב?״
השבוע הסתפק מחמוד בהצעת פשרה:
האדם שמסר את הפרטים על צרותיו של
מחמוד יכתוב מכתב למערכת׳ יכחיש את
כל הפרטים האישיים.
חפולם חזה 152ו

קלפ* .ה עו ל ם הזה׳

יש סיכויים לעדתיים
ף משך עשרת השבועות של קיומה, פעלה הקלפי
הנסיונית של העולם הזה מקרית־שמונה עד באר־שבע,
עברה בערים ובעיירות, ברכבות ובאוטובוסים, בישוב הותיק
ובישוב החדש, ניסתה לשתף בהצבעה על תוצאות הבחירות
לכנסת חתך מגוזך ככל־האפשר של בוחרים. בשבוע
האחרון של קיומה, ניסתה הקלפי הנסיונית להשלים את
התמונה הכללית בכמה נקודות שהחסירה.
לשם כף היא הוקמה השבוע במרכז דתי אחד, בבני־ברק,
בישוב מעורב של ותיקים ועולים חדשים מאד, כמו
באר־שבע, ובעיירת פיתוח חדשה כמו קרית־גת.
לגבי תוצאות ההצבעה בבני־ברק, לא היו ספקות רבים:
היה ברור שהתושבים הדתיים יבחרו ברובם במפלגות
דתיות. הקלפי הנסיונית נועדה לבחון את יחסי־הכוחות
בין פלגי היהדות הדתית, וכן את כוחן היחסי של שאר
המפלגות הלא־דתיות. כך הוצבה הקלפי הנסיונית מספר 29
ביום החמישי בשבוע החולף ברחובה הראשי של בני־ברק,
בין דוכני־מכירה של ענפי־ערבה לחים.
שעת הקמת הקלפי היתד, שעת סיום העבודה, והרחוב
הראשי המה מתושבים מכל חלקי העיר ושיכוני הסביבה.
התופעה המענינת במקום זה היתד, שהבוחרים הדתיים,
שבמקומות אחרים לא התלהבו להצביע בקלפי הנסיונית,
התעוררו כאן, לא התחמקו כלל מההצבעה למרות שרבים
מהם דקדקו במצח־ת עד כדי כך שנמנעו מלהחזיק במכשיר־כתיבה
בחול המועד. אלה קראו ילדים לעזרתם, ביקשו
מהם לסמן עבורם את האות הרצויה.
בקלפי בני־ברק חולקו 200 פתקים, מהם הוטלו חזרה
לקלפי ,120 שהם .60%מתוכם היו 9פתקים של נמנעים
עקרוניים, שציינו על גבי הפתק שאין להם בעד מי
להצביע. שאר 111 הפתקים התחלקו כלהלן:

הדתית. אולם גם בהתחשב בגורם זה, הרי מספר קולותיהם
הרב מהווה הפתעה.

איזהו הרע במיעוטו?

ך*ו לפי מספר 30 ירדה אל בירת הנגב, באר־שבע.
I/אזרחי עיר זו גילו בעת ההצבעה חוש אזרחי למופת,
י ורבים מהם התנדבו לשמש מתורגמנים לאותם שביקשו
להשתתף בהצבעה הנסיונית מבלי שידעו את השפה ומבלי
שיכלו לקרוא את פתק ההצבעה. הקלפי הוצבה ביום שני
השבוע ברחוב הראשי; לא במקום הסואן ביותר שבו, אלא
בקצהו הקרוב למשטרה. הפרט שאפיין קלפי זו יותר מכל
היה הגיוון הרב של המצביעים. היו שם עולים חדשים
שבקושי קראו את הפתק. היו סוחרים שבאו לעיר לרגל
עסקיהם. היו מורים ומורות מבאר־שבע ומישובי הסביבה,
היו שוטרים, חיילי שרות חובה ומילואים. היו גם הצעירים
המובטלים, השוכנים דרך־קבע בבתי־הקפה שברחוב הראשי.
בקלפי באר־שבע חולקו 200 פתקי־הצבעה, מהם הוטלו
לקלפי 154 פתקים, המהווים 77 אחוזים 5 .פתקים היו
של נמנעים .״ריבוי המפלגות מעורר בי בחילה,״ כתב
אחד מהם .״איני מצביע כי איני בשום מפלגה. כל אחת
דואגת רק לכסאות בכנסת אך לא לצרכיה של המדינה,״
הוסיף שני. שלישי כתב :״אני מצביע בעד מפלגת פמפם —
פעם פה ופעם שם.״
149 הקולות הכשרים בקלפי זו התחלקו בצורה הבאה:

א -מפא״י 42 -קולות ( 28.1אחוזים);

מפא״י, כתב :״הרע במיעוטו.״ חברו, שכתב אף הוא ״הרע
במיעוטו,״ הצביע עבור תנועת החרות.

גד -חזית דתית תורתית 37 -קולות

( 33.3אחוזים);
21 קולות (19 תנועת החרותח
אחוזים) ;
כ -המפלגה הדתית הלאומית 19 -קולות
( 17.2אחוזים);
א -מפא״י 18 -קולות ( 16.3אחוזים);
הציונים הכלליים 4 -קולות (3.6צ
אחוזים) ;
אחדות העבודה 3 -קולות (2.7ת
אחוזים) ;
מ -מפ״ם 3 -קולות ( 2.7אחוזים);
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 2 -קולות (1.8
אחוזים) ;
ים -ליכוד עולי צפון אפריקה 2 -קולות
( 1.8אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית -קול אחד
( 0.9אחוזים);
סש -המפלגה הספרדית הלאומית -קול
אחד ( 0.9אחוזים).
לפי תוצאות קלפי זו, בני־ברק הינה המקום הראשון
בארץ בו נמצאת מפא״י במקום הרביעי בדירוג המפלגות.
ההפתעה בקלפי זו מהווה מספר הקולות שקיבלה רשימת
אגודת ישראל בהשוואה למפלגה הדתית הלאומית: כמעט
פי שניים קולות. יחס זה יש לזקוף גם להתלהבותם הגדולה
יותר של אנשי אגודת ישראל, בניגוד לחבריהם מהמפלגה

כן־הרוש עודה

! tלפי מספר ,31 האחרונה בסידרת הקלפיות הניס^
יוניות של העולם הזה לקראת הבחירות לכנסת הרבי!
עית, הוקמה בעיירת־העולים הגדולה שבחבל לכיש,
קרית־גת. רוב תושביה של עיירה זו לא השתתף בבחירות
לכנסת השלישית. רובם הגדול גם אינו מעורה עדיין די
הצורך בהווי הארץ ובחייה הפוליטיים. בתקופה האחרונה
הוכנסו בפעם הראשונה למערבולת של נאומים, השמצות,
סיסמאות ותכניות מכל הצדדים. מי הצליח לרכוש את
ליבם?
הקלפי הוצבה בשעות אחרי־הצהרים של יום השני
האחרון במרכז העיירה, מול משרדי החבל, קופת חולים
ומרכז החנויות המקומי. התנועה במקום היתד, חלשה
מאוד, אולם תוך זמן קצר התקבצו מקהלות של ילדים
ומבוגרים, שניהלו תעמולה רעשנית, ניסו להשפיע על 1 הבוחרים ברגע האחרון.
מתוך 200 האנשים שקיבלו פתקי־הצבעה בקרית־גת ן
הצביעו , 141 שהם קצת למעלה מ־ .70%רק 3השליכו
פתקים ריקים. אחד מהם ציין :״לצערנו אין אף מפלגה
עבורה הייתי רוצה לבחור.״ 138 הקולות הכשרים התחלקו
בין המפלגות בצורה הבאה:

אברו משי של בני־ בוק
ח -תנועת החרות _ 26 קולות ( 17.5אחוזים);
ת -אחדות העבודה 24 -קולות (16.2
אחוזים) ;
ים -ליכוד עולי צפון־אפריקה 13 -קולות
( 8.7אחוזים);
מ -מפ״ס 11 -קולות ( 7.3אחוזים) ;
ב -המפלגה הדתית הלאומית 9 -קולות
( 6אחוזים);
צ -הציונים הכלליים 7 -קולות (4.6
אחוזים) ;
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 4 -קולות (2.7
אחוזים) ;
רט -רשימה צפון אפריקאית כלתי־תלויה
3קולות ( 2.2אחוזים);גד -חזית דתית תורתית 3 -קולות (2.2
אחוזים) ;
טש -הבה השלישי 2 -קולות (1.3
אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 2 -קולות (1.3
אחוזים);
לר -ארגון הנכים ונפגעי הנאצים -קול
אחד ( 0.6אחוזים);
רג -הבונד -קול אחד ( 0.6אחוזים);
יא -רשימת השיתוף והאחוה -קול אחד
( 0.6אחוזים).

, 1יל חמוש בבאר שבע

מנהל חבל לכיש בקוית־גת

כמה בוחרים צירפו הערות להצבעתם. בוחר שהצביע א׳
וחתם בשם מאיר רווח, דימונה, כתב :״אין צורך במפלגות
רבות. יש לעשות בחירות אזוריות.״ המשעשעות ביותר
היו הערותיהם של שניים אחרים. אחד, שהצביע עבור

א -מפא״י 43 -קולות ( 31 אחוזים);
ח -תנועת החרות 26 -קולות (18.9
אחוזים) ;
ים -ליכוד עולי צפון אפריקה 24 -קולות
( 17.5אחוזים);
ב -המפלגה הדתית הלאומית 17 -קולות
( 12.3אחוזים);
סר -האיחוד הלאומי הספרדי 10 -קולות
( 7.2אחוזים);
ת -אחדות העבודה 3 -קולות (2.2
אחוזים);
מ -מפ׳׳ם 3 -קולות ( 2.2אחוזים) ;
צ — הציונים הכלליים — 3קולות (2.2
אחוזים) ;
פ -המפלגה הפרוגרסיבית 3 -קולות (2.2
אחוזים);
ק -המפלגה הקומוניסטית 2 -קולות (1.4
אחוזים);
נ -רשימת הקידמה והעבודה 2 -קולות
( 1.4אחוזים);
סש -המפלגה הספרדית הלאומית -קול
אחד ( 0.7אחוזים);
טש -הכוח השלישי -קול אחד (0.7
אחוזים).

קלפי זו אופיינית מן הסתם, לעיירות־הפיתוח. לפיה
נראה כי במקומות אלה עשויות המפלגות העדתיות לקבל
את רוב קולותיהן. במקום הראשון צועדת רשימתו של
בן־הרוש, רשימה יס, שהיא השלישית בגדלה בקלפי זו.
מפלגה עדתית אחרת שקיבלה אחוז גבוה יחסית, היא
האיחוד הלאומי הספרדי של עורך־הדין כהן־צידון. מעדנים
הם גם יחסי הקולות בין המפלגות הותיקות: ארבע מפלגות
ותיקות קיבלו קצת למעלה משני אחוזים כל אחת. שלושה
מצביעים בקלפי קרית־גת צירפו הערות לפתקי הצבעותיהם.
מצביע שבחר א׳ נימק את הצבעתו :״מפני שזו המפלגה
הטובה ביותר שעושה למען הפועלים.״ מצביע שבחר ח׳
כתב :״אם חרות לא תעלה לשלטון או להיפך, אם מפא״י
לא תרד, סופה של המדינה קרוב•״

במדינה
המ שק
מ• הדליף את הדו״וז 1
״זהו גילוי סוד בטחוני,״ רעם אחד ה־ח״כים
של הצ״ב בהאשימו את מפא״י.
״הממשלה הדליפה את הדו״ח למפא״י,״
האשים אחד מראשי חרות.
סיבת ההתרגשות היתר, מובנת: מפא״י
השיגה את הדו״ח הסודי של הבנק העולמי
על מצבה הכלכלי של ישראל, פירסמה אותו.
יותר מגילוי הסוד הבטחתי עורר את
רוגז המפלגות המתחרות במפא״י החשש,
שאחד הפקידים הבכירים של הממשלה
הדליף למרכז מפא״י את פרטי הדו״ח. הן
היו סקרניות למצוא את הפקיד המדליף,
חשדו בלוי אשכול ודויד הורוביץ.
מפא״י שתקה. היא לא רצתה לומר כיצד
השיגה את הדו״ח. רק השבוע נתגלה הסוד:
מקור אמריקאי הקרוב לבנק העולמי גילה
אותו — שליחי מפא״י בארצות־הברית
הצליחו לקבל את הדו״ח ממקורות הבנק,
העבירו את פרטי הדו״ח למרכז מפלגתם.
״אם זה לא מוצא חן בעיני חרות,״
גיחך בראשית השבוע איש מטה הבחירות
של מפא״י ,״שיפנו בתלונות אל הבנק
העולמי וידרשו לפטר את יוג׳ין בלאק.״
תחבורה אלה על הראש
״שמי מנשה כהן, מבת־ים, שיכון עממי
בלוק א׳ — לא מצביע א׳,״ צעק גבר
מגודל שיער, שמכונית המשטרה מספר 428
בה ישב, החלה לנוע. כהן היה עצור בה.
אולם מנשה כהן לא היה עצור יחידי.
יחד עם עשרים אחרים, כולם נהגי מוניות־שרות
בתל־אביב, נעצר על־ידי המשטרה,
נאשם בהפרת הסדר הציבורי. כי נהגי המוניות
שערכו השבוע שביתה, חסמו את
התנועה התקינה ברחובות אלנבי וביאליק.
השביתה היתר, מתוכננת במומחיות. בבוקר
הפגינו נהגי המוניות בשלושה טורים,
שיצאו משלוש פינות של תל־אביב. הם
נשאו על מכוניותיהם כרזות נגד חברות
האוטובוסים .״המונית הקטנה משלמת סוב־סידייה
לאוטובוס,״ כתבו על השלטים. כך
הסתובבו כל הבוקר, הפסיקו את תנועת
מוניות השרות, המאורגנות בקוים 4ו־5
של דן.
משלמים מם־עונש. כמו בכל שביתת
דומה במדינה, התאוננו נהגי המוניות
על קיפוחים. אולם היתד, מידה רבה של
אמת בטענותיהם. הם ידעו כי שביתתם לא
תתקבל בעין רעה על ידי הקהל, שסבל
באותו יום מהיעדרם. כי בזמן שחברת
האוטובוסים משלמת על כל מנוע דיזל
חסכני 750 לירות מסים לשנה, נאלצים
נהגי המוניות לשלם 1200 לירות לשנה.
לא היתה זו הסיבה היחידה בגללה ויתרו
נהגי השרות על יום עבודה. הם התרעתי
גם על מסים אחרים, בראש וראשונה
בול־ר,בטחון, שהם צריכים לשלם .״אנחנו
לא משלמים על מה שאנו מרויחים,״ התאונן
נהג מונית צעיר שישב ליד בנין־
הדואר ברחוב ביאליק ,״אנחנו משלמים
מם־עונש בגלל זה שאנחנו נהגי סכסי.״
הצרחה כמחיר זול. אם קיח• הנהגים
לערוך הפגנה שקטה, הם טעו. המשטרה
לא הירשתה להם לעשות זאת, הפכה
את השביתה לסוערת. כי בפיקודו של מפקד
הנפה הצפונית פקד דוד איבצן, החליטה
המשטרה לפזר את ההפגנה בכל מחיר.
איבצן הגיע למקום והדברים התרחשו במהירות•
הוא דרש מן הנהגים לפנות את
הכביש, נתקל בסירוב. הפקד לא חיכה.
הוא נתן פקודה חמורה: להצליח בכל מחיר.
המחיר היה זול. השוטרים החזיקו מקלות׳
איימו להכות אח הנהגים. גם במקרים
חסרי־חשיבות, כשאחד הנהגים סירב
לעלות מן הכביש למדרכה, השתמשו באלות.
האלות
פעלו בהצלחה. אחרי שנפתחו
כמה ראשים של נהגי מוניות, גילו הנהגים
רכות מפליאה. הם פינו את הכביש. רק
כמה מהם סירבו להיכנע׳ מצאו את עצמם
נזרקים לתוך מכוניות המשטרה, בעזרתו
האדיבה של איבצן עצמו. הם עוד הספיקו
לראות את השוטרים מפנים את מכוניותיהם.

אף כשלונם של הנהגים עמדה המשטרה
במצב בלתי־נעים. כי היא לא
יכלה להסביר את הסיבה להתנהגותה. אולם
איבצן לא התייאש, מצא דרך להתחמק מהסברים
להתנהגותו. הוא פשוט סירב ל־
(המשך בעמוד )14.

אוטובוס ומשאית התנגשו ננביש גבאו־שבע
המוח לדי מונה

• 1ום־יום יוצאים שליחי המפלגות ומכסים
את קירות הבתים והצריפונים שבעיירת
העולים דימונה במודעות בחירות
צעקניות וצבעוניות. אולם ביום השישי האחרון
הופיעו על קירות הבתים במקום
מודעות מפלגתיות שונות מכפי הרגיל. הן
היו מודעות קטנות ושחורות. נוסחן היה
אחיד: היו אלה מודעות אבל.
אותו יום יצאו רק מעטים מבין חמשת
אלפי תושבי דימונה לעבודתם. רובם הסתגרו
בבתיהם. חלקם נסעו לבאר־שבע, הצטופפו
שם סביב שערי בית־החולים הדסה.
בפנים, שכבו כארבעים מבני עיירתם.
אחדים מהם לא היו עוד בחיים.
רק בשעות הצהרים התמלאו לפתע הרחובות
בהמוני אדם. הם נהרו כולם לכיוון
דרום. שם, במרחק כמה מאות מטרים

מהבתים האחרונים של העיירה, בלב השממה, ניצבה
חלקה קטנה מגודרת ובה בית אפור שהתמזג בצבעו
עם הרי הסביבה. בית הקברות הקטן של דימונה,
בו נחצבו עד כד, כשני תריסר קברים׳ התמלא אדם.
זה בצד זה נחצבו באדמת הסלעים שישה קברים
חדשים, קברותיהם של שישה מבני העיר, שנהרגו
בתאונת דרכים אכזרית בדרכם לביתם בליל ששי.
בשמש הלוהטת עמדו מאות בני העיירה סביב
הקברים, צפופים ומדוכאים. שרשרת גברים צעירים
הרחיקה אותם מסף הקברים. אולם ברגע בו נפתחו
דלתות בית ד,טהרה, כדי להוציא משם את גוזיות I
ההרוגים, שוב לא עזרה שום שרשרת. מיללים
ובוכים התפרצו משפחות ההרוגים אל בית ד,טהרה
כדי לראות בפעם האחרונה את יקיריהם. היללות
והצעקות קורעות הלב, שוב לא היו בכי של יחידים.
הם התמזגו לזעקה המונית, מזעזעת באימתה.
קרוב לשורת הקברים עמד צבי דרעי, גבר צעיר

אוטובוס אגד שנפגע בתאונה נראה כאן סובל
לסדנה. המשאית פגעה נו מעל הגלגל הקדמי.

הקברים הפתוחים

תושבי דימונה, מסביב לשורת הקברים שנחצבה באדמת
הסלעים. האסון המשותף איחד את כל התושבים, ששכחו׳
את ההתנצחויות המפלגתיות החריפות בהן עסקו עד לפני יום, התאבלו כמשפחה אחת.

n i l V nזוהי משאית האוטוקאר של מפעלי התובלה, שהתנגשה ב־
J I I I / I I I I I 1 \ *Iאוטובוס אגד ופגיעה בנוסעיו. המשאית, שהובילה 30 טון
אשלג ממפעל האשלג בסדום, פגעה באוטובוס בקצת הדופן השמאלי של ארגז המשא שלה.
ויפר,־תואר, כשהוא אחוז מתפתל בזרועות כמה
בחורים .״אליס! אליס! עני לי!״ צעק דרעי ללא
הרף בצרפתית ובעברית .״פרח צעיר, למה הלכת?
למה דווקא את?! מפני שהיית צעירה?! מפני שהיית
יפה?! אני לא אוכל להיות יותר עם הילדים!״
הגברים שמסביבו החזיקו בו בחזקה, מנעו בעדו
מלקפוץ אל תוך הקבר. אולם כאשר הביאו את
גופתה של אליס דרעי בת ה־ 20 והניחוה ליד הקבר,
השתחרר דרעי הבעל מאוחזיו, נפל על גופת אשתו,
קרע ממנה את התכריכים ונשק לה בפניה הקפואים.

חג בצל־המוות

צ שעות קודם לכן נחשבה אליס דרעי לאחת
מיפהפיות דימונה. היא עלתה ממרוקו

הישרה והריקה המובילה לדימונה. לפניו
דהרה מכונית־לירי חמושת מקלעים שנועדה
להבטיח את הנוסעים. בערך בשעה ,8כאשר
היה האוטובוס במרחק של 18 קילומטר
מבאר־שבע, התרומם בידואי חבוש כפיה,
משך בפעמון המכונית. נהג האוטובוס החליף
מהלך נמוך, התכונן לעצירה, כאשר
לפתע נראה אור מסנחיר של מכונית הבאה
במהירות ממול.
״רציתי להדליק סיגריה נלסון,״ נזכר
עמרם אסור 26 מדריך של הקרן הקיימת
בחבל תענך ,״פתאום הרגשתי חבטה. לא
זוכר יותר מה קרה. נפלתי קדימה, הרגשתי
שהכסא נעשה נמוך יותר. אחרי רגע התעוררתי.
לא הבנתי עוד כלום ויצאתי דרך

היא לא נפגעה כמעט, פרט לפגיעה קלה בכנף הקדמי, פגיעה קלה בגלגל המרכזי ושיסוע קל
בא|־גז המשא, דרכו נשפך האשלג על הכביש. בתמונה נראה כיצד מופרד תא הנהג מארגז
ההגה, דבר שאיפשר לנהג המשאית להפנות את חזית רכבו מן האוטובוס בעוד זמן ולא להיפגע.
לבכות,״ סיפר פרץ לוי 33 חשמלאי יליד
מרוקו .״הילד ישב בדיוק על ידי. פתאום
התחיל לבכות. התכופפתי לראות מה יש
׳לו. פתאום שמעתי דז׳ים וראיתי תאונה
וכל המכונית הרוסה. אנשים אמרו, :אש,
אש!׳ אבל לא היה אש. היה חושך. ראיתי
את פרץ מרדכי ואשתו יושבים הרוגים.״
״ישבתי על הספסל הראשון מצד ימין,״
סיפר נתן וגמן, עובד פוספטים שהיה באותו
יום בדרכו חזרה מכנם יושבי ראש קלפיות
בבאר־שבע .״לידי ישב אביגדור, מזכיר
האיגוד המקצועי. אחרי שהבדואי צילצל
ראינו פתאום אור מסנוור. באופן אינסטינקטיבי
שמתי את ידי על הראש כדי להגן
עליו. ואז הרגשנו את ההתנגשות והיה
ן חושן. במשך כמה שניות בלבד היו צעקות.
אחר כך היה שקט. הפצועים לא יכלו
לצעוק. השאר קיבלו הלם. ניסינו לפתוח
את הדלת, אבל הציר שלה התכופף ולא
הצלחנו. קפצנו החוצה דרך הצד השמאלי
של האוטו שנחתך כולו, ותיכף התחלנו
להוציא את האנשים.
״במרחק עשרה מטרים ראינו את האוטו
שפגע בנו. זה היה אוטוקאר ענקי. הנהג שלו,
מרדכי אוגוסט, מיהר לעזור לנו להוציא
את הפצועים. דבר ראשון שלחתי את הליווי
לבאר־שבע להזעיק עזרה, משטרה,
מנוף ורופאים ואחיות. אחר כך שמנו את
הפצועים בצד שמאל של הכביש ואת
ההרוגים בצד ימין. היו תשעה הרוגים. אשד,
אחת שמתה החזיקה ביד תרנגול. גם הוא
היה מת. בחור אחד, חייל, ישב בצד ימין.
אמא שלו ישבה מצד שמאל. היא מתה.״

מוות מצד שמאל

״זאת התאונה המחרידה ביותר שראיתי
בחיי,״ נאנח קצין משטרה .״אפילו האוטובוס
של דן שהתהפך בואדי מוצררה לא
היה במצב כל כך איום,״ הודה צבי פלוט־ניצקי,
בוהן ושמאי של אגד, ולשעבר רב־בוחן
במשטרת התנועה של פתח־תקוה, שהוזעק
למקום התאונה לפנות בוקר.
מה קרה במקום? מי היה אשם בתאונה
המחרידה שהסתכמה בעשרה הרוגים ובעוד
מספר רב של פצועים קשה שישארו נכים
לכל ימי חייהם? ממצאיו של הבוחן פלוט־ניצקי
הצביעו על העובדות הבאות:
@ האוטוקאר נסע במהירות של 60
קילומטר לשעה. הוא היה בסיבוב רחב
וחלקו היה מעבר למחצית הכביש.
לא היתד, שום תקלה טכנית במכוניות,
מלבד הפנס השמאלי של האוטוקאר,
שלא דלק.
כשהאוטוקאר של מפעלי תובלה הופיע,
הוא היה כבר בצד השמאלי של הכביש.
הכוח הצנטרפוגלי משך אותו שמאלה
לכיוזן האוטובוס.
אולם עדויותיהם של נוסעי האוטובוס
ובמכונית הליווי החמושה הצביעו בבירור
כיצד אירעה התאונה. לפי סיפוריהם מש־תחזרת
התמונה הבאה: מכונית הלווי שנסעה
כ־ 20 מטר לפני האוטובוס, נסעה
במהירות ולא האיטר, את מהירותה באוטובוס
עצמו, שעמד להוריד נוסע. מכונית
הליווי והאוטוקאר סינוורו זה את זה. נהג
האוטוקאר לא הבחין באוטובוס שנסע מאחורי
מכונית־הליוזי׳ כשהבחין בו הוא
משך את כל ההגה ימינה ואמנם תא הנהג
לא פגע באוטובוס. אולם החלק הנגרר של
האוטוקאר המשיך בכוח ההתמדה לכיוון
שמאל׳ פגע בדופן האוטובוס ואז פנה
בקשת ימינה, כשהוא מקלף את כל הדופן
ומושך עמו כמה מהבסאות.
מההתנקשות נפגעו כל אלה שישבו ב־כפאות
בצד שמאל. האסון יכול היה להיות
גדול יותר. מעצמת ההתנקשות יכול היה
האוטובוס להתהפך לתוך התעלה, ממנה
היה מרוחק חצי מטר. במקרה כזה היו
נפגעים גם יושבי הצד הימני. אולם קרקעית
המשא של האוטוקאר היתד, גבוהה
במקצת מקרקעית האוטובוס. היא לחצה
על קרקעית האוטובוס מלמעלה ועל ידי כך
מנעה את התהפכותו.
מכונית המשא הענקית שהביאה את המרת
לכל יושבי הצד השמאלי של האוטובוס,
היא שהצילה ממוות את יושבי הצד הימני.

ך* משטרה הגיעה למקום כעבור
f I .שלושת רבעי שעה. לפניה הגיעה מונית
פרטית. אורחים מבאר־שבע, ששמעו מפי
נהג מכונית הליווי על התאונה, שכרו מיד
מונית, מיהרו למקום התאונה. לעיניהם
התגלה מחזה מחריד. לאור הלבנה התנוצץ
כביש לבן, מכוסה אשלג שנשפך ממשא
האוטוקאר. בצד הדרך עמד האוטובוס, כשגל
צידו השמאלי מגולח. מתוך הלוע הבנה
של ריקה אלנקרי, שיעמד לחוג בר־נוצוותו, יושב הנווט ליד
פעור בלטו ספסלים, שברי ברזל ומזוודות.
קבר אמו, שעה שאביו אחוז בידי חבריו, לבל יתפרץ אל הקברים.
בתוך המכונית לא היה גם סנטימטר פנוי
אחד כמעט. הכל היה דייסה של כסאות,
לפני ארבע שנים, נישאה לבחור שעבד כנהג במפ החלון. רק אז הרגשתי כאבים ודם ב ספסלים, מטענים, אברי אדם ודם, כשמעל
כולם פזורות פתקאות בחירות של רשימה
עלי הפוספטים. מזה שנתיים גרה עמו בדימונה, ראש
ילדה שני ילדים. היא היתד, בחודש השישי להריונה.
״רגע לפני שקרה זה, התחיל הילד שלי רס, שהתפזרו מתוך חבילה.
אלים ובעלה היו זוג מאושר. הם חסכו מעם
כסף, תיכננו לרהט את דירתם הדלה ברהיטים
חדשים. ביום חמישי השאירה אלים את ילדיה
אצל בני משפחתה, נסעה לבאר־שבע כדי לראות
^ א ם הרהיטים שהזמינו מוכנים כבר. הרהיטים לא
היו עדיין מוכנים. אליס עלתה על אוטובוס אגד.
אוטובוס אגד מספר 863־ 38 מטיפוס טייגר מאו]

התמלא נוסעים. הנהג, דב פרידמן 35 דמות
ידועה בנגב, מותיקי הנהגים בדרך לאילת, שוחח
jעם הנוסעים שעלו, החליף עמם הערות והלצות.
רוב הנוסעים הפעם לא היו פועלים. הפועלים
חזרו הביתה מוקדם יותר. האוטובוס כלל בעיקר
עקרות־בית שחזרו מקניות שערכו בעיר לצורך חג
שמחת תורה. אוירת החג הורגשה במכונית. ריקה
אלנקרי 50 ילידת טנג׳יר, ישבה מצד שמאל של
המכונית. היא התכוננה לחגיגת הבר־מצוה של אחד
משבעת ילדיה, שעמדה להיערך ביום שני השבוע.
לצורך זד, נסעה העירה, כדי להכין כיבוד ומתנות.
לא רחוק ממנה ישבו צפורה ומרדכי פרץ, זוג צעי־ויירים,
היא בת 20 והוא בן .23 גם ציפורה היתד,
בחודש השישי של הריונה, נסעה עם בעלה עובד
חברת הפוספטים לעיר, כדי לקנות מתנה לאחותה
*יור ׳׳ ה עו לםהדה״
שעמדה להתארס ביום השבת הקרוב.

פצצה מסנוורת
ציור זח מראת כיצד ארעה התאונה.
היא לרדת מהכביש. נהג המשאית, שנסעה בתנועה סיבובית בצד
בצד שמאל נראית מכונית־הליווי של ה־שמאל,
וכן נהג האוטובוס, ניסו ברגע האחרון לפנות ימינה. אולם
אשר יצא האוטוב דלל ^ ל
חלק אדגז המשאית פגע באוטובוס, חתך אותו, כמסומן בקו המנוקד.
האוטובוס, שסינוורה את נהג המשאית. מכונית־הליווי נאלצה אף
( mחשיכה מוחלטת. הוא נסע במהירות בדרך

בלי אמא

התאונה בכביע4

גאר־סובע-

כן־ זה קרה

במדינה
(המשן מעמוד ) 12
ענות לשאלות .״אין לי זמן לעתונאים,״
הסביר לכתב העולס הזה, כשהוא משחק
באלה שבידו.
בכל זאת עזרה נוכחותם של העתונאים
לנהגי־השרות. איבצן נתן הוראה להפסיק
את השימוש באלות. במקום זה נעזרו השוטרים
בדחיפות גסות בלבד.
הנהנים האמיתיים מן השביתה היו אחרים
.״היום יש פרנסה ״,הסביר נהג מונית
לנסיעות מיוחדות שהיה עמום עבודה .״כדאי
לתת להם כמה לירות, שיעשו שביתה כל
יום.״
חקירות דיונגוף ושוו!,

מוגש ע־ימחלקתההסברה של

חזי ת ד תי ת ל או מי ת
המזדחי-הפועל־המזרחי ובלתי מפלגתיים

הידיעה המרעישה עברה בין הכולאים
הישראליים במהירות הבזק. תחילה היה ידוע
רק כי אחד התותחים הכבדים בין סוחרי
הבולים במדינה נעצר על־ידי המשטרה.
השם המדויק נשמר בסוד. אולם לא לזמן
רב. ההפתעה היתד, גדולה שבעתיים כאשר
התפרסם השם. כי מהנדס (בנין) איזידור
זימון הינו אולי בולאי מספר אחד מבחינת
ותק והישגים.
למחרת יום מעצרו הובא זימון בפני
שופט השלום יהודה טרייביש, שוחרר בערבות
של 1000 לירות. הודעת המשטרה
על הענין היתד, קצרה, קבעה כי זימון
חשוד בהוצאת כספים בטענות שוזא. החלק
המקצועי הבולאי של הפרשה נשאר לא
ברור.
שונאיו של זימון טענו כי הוא חשוד
בזיוף, אולם מי שמכיר את הבולאי השמנמן,
שמגיל שש החל לאסוף בולים׳ ביטל
את הטענה .״יש לו מספיק כסף מכדי
שיסתכן,״ קבעו הם. בירור נוסף גילה כי
מה שנעשה בדוכני מכירת הבולים בשטח
תערוכת יובל תל־אביב, גבל בנסיון להונאה.
אולם אי־אפשר היה להאשים בכך רק את
זימון עצמו.
לפני פתיחת תערוכת יובל תל־אביב, פיר־סמר,
ההנהלה מכרז על זכיון להדפסת והפצת
חומר בולאי בשטח התערוכה. זימון
היה האיש היחידי כמעט שיכול היה להשתלט
על המבצע. הוא קיבל את הזכיון,
השקיע בביצוע סכום של כ־ 3500 לירות.
הוא הכין חומר בולאי בצורת מזכרות
מן התערוכה. שתי מעטפות מיוחדות, בול
תעמולה מיוחד, בדומה לבולי התעמולה
של ירידי המזרח, גלויה נאה עם בול יובל

זימון השאיר את החומר, המתין לתשובה
מירושלים. יום אחד לפני פתיחת התערוכה
הודיעו לו מהשרות הבולאי, כי אין כל אפשרות
להחתים את 800 הגלויות הנתונות
בספק. זימון טילפן בעצמו לירושלים׳ קיבל
תשובה כי במשרד הדואר איש אינו יודע
דבר על הפרשה. הפקידים הבטיחו לברר
את הבעיה במהירות האפשרית, להודיע לו
את התשובה.
התשובה היתד — ,הצעה להדביק בול
דואר על גבי התמונה, להחתים את הגלויה
כחומר בולאי. בדבר פרטים מדויקים הפנו
אותו למנהל השרות הבולאי בתל־אביב.
זימון נפגש אישית עם כהן, הציע להדביק
בול דואר על הציור .״אמרתי בפירוש
שאחרי ההחתמה אעשה בחומר מה שארצה,״
סיפר זימון .״במשך כמד, שעות ישבתי
והדבקתי בול כחול בן חמש פרוטות
של מועדים לשמחה משנת תשי״ב על
הציור של דיזנגוף. אולם בשעה שהדבקתי
את הבול, עשיתי זאת מתוך כרנה להוריד
אותו אחרי ההחתמה״.
החומר הוחתם והוחזר לידי בעליו. זימון
הוריד את הבול, מסר את החומר להפצה
בדוכנים שהוקמו בשטח התערוכה. הגלויה
שנעטפה בכיסוי ניילון נאה ושקוף, נמכרה
בשתיים וחצי לירות. היו קווים ששאלו
מתי הופיע הבול דיזנגוף. לאלה הוסבר
שאין זה בול דואר אמיתי. אחרים קנו
את הגלויה מבלי לשאול שאלות. להם גם
לא הוסבר דבר.
מי הגיש את התלונהז השבוע
הופיעו חוליות משטרה ליד דוכני המכירה,
החרימו את כל הגלויות ועצרו את יוצרן
ומפיצן .״רימית את הקהל,״ אמרו לזימון,
שאת אוסף הבולים הראשון שלו רכשה לו
אמו ב־ 1000 רובל .״לא רימיתי איש,״ ענה
להם זימון השמנמן והנוח־לבריות .״הסברתי
לכל מי שביקש הסבר את מהות הגלויה.״
בין הדברים הסתומים שבפרשה, היתר,
זהות המתלונן שהביא את המשטרה להחרמת
החומר הבולאי. המשטרה הודיעה כי
התלונה נמסרה בשם מועדון הרוטרי בתל־אביב,
אולם לא נשיא המועדון ולא מזכירו
ידעו דבר על הגשת תלונה כזו, לא על־ידם
ולא על־ידי אחד מחבריהם.

פ ש עי ם
רצח בשיכון
ליד בית־הכנסת הגדול של הרצליה ניצבה
קבוצה קטנה של נשים זקנות ומיררה בבכי

שוטרים דוחפים מונית שוגתת פתל־אכיב*
המוניות משלמות סובסידיות לאוטובוסים

Art.odv.

תל־אביב על רקע גמלים מעופפים וגלויה
נוספת בצבעים, עליה הודבקו בולי ביאליק
ושלום עליכם, כל אחד בסך 250 פרוטה.
בין שני הבולים האמיתיים הדפיס זימון
תמונת בול של מאיר דיזנגוף. ערך הבול
המודפס — שתי לירות. מחיר הגלויה כולה
— שתיים וחצי לירות.
בול בחול על דיזנגוף. כשבא זימון
בבוקר ה־ 16 באוגוסט, שלושה ימים לפני
מועד פתיחת התערוכה, למשרדי השרות
הבולאי להחתמת החומר שהכין, ציפתה לו
הפתעה בלתי נעימה. מנהל השרות, משה
כהן, טען כי אינו יכול להחתים את 800
הגלויות שנשאו את תמונתו של דיזנגוף,
לפני שיקיים התייעצות עם הנהלת הדואר
בירושלים.

עמדה העגלה
כשעליה מונח
כשהוא לבוש
ישיש ובקול

מר. על הכביש ליד המדרכה
הרעועה של החברה קדישא,
הארגז השחור. ליד העגלה,
בגדים מרופטים, ניצב רב
חנוק אמר את דברי התפילה.
דבריו לא נשמעו. במקומם נשמעה היבבה
החרישית של הנפש היחידה שבאה לבכות
את המתה. אחותה של פרלה מלץ בכתה
ושאלה׳ שאלה ובכתה .״האם אינני חולמת?
האם ייתכן באמת שמישהו ירצה לעשות רע
לנפש כה טובה כמו פרלה אחותי?״ איש
לא יכול היד. לענות לה. האדם היחיד*
* נושאת שלם ״מדיניות המסים״ ,המכוון
להוכיח כי מוניות־השרות מופלות
לרעה, לעומת האוטובוסים.
חמולס חזח 1162

2000

תערוכת יובל תל־אביב

^ TEUAVIVJUBILEE EXHIBITION f 4

הכול המדומה של דיזנגוף*
שרות בילבולאי

שידע
את מניעי הירצחד. של פרלה מלץ
בת ד,־ ,68 היה כלוא אותה שעה בבית
הסוהר אחרי שהסגיר עצמו. דוד מלץ (,)65
לא ניסה לברוח אחרי שרצח את אשתו,
הוא גם לא הכחיש את מעשהו .״רצחתי
את אשתי,״ הודיע בבוקר יום שמחת תורה
ליומנאי תחנת המשטרה בהרצליה.
מכתב מיוגוסלביה .״אמרנו לפרלה
שאסור לה לשאת אדם כזה. אפילו לחם
לא רצו לקנות אצלו, במעברת ג׳ליל. הוא
היכר, תמיד את אשתו השניה,״ סיפרו
מכרים. אולם פרלה האמינה למלץ שהבטיח
להתחיל הכל מחדש, נישאה לו ועברה
לגור עמו בשיכון חדש ונאה בנוה עמל.
לא עבר זמן רב והבעל חזר לסורו. מכות
היו דבר של יום יום. פרלה מעולם לא
סיפרה על כך לאיש .״היא היתה עדינה
מדי מכדי שתספר לאחרים על המתרחש
בחדרי חדרים.״
בשבוע שעבר קיבל מלץ מכתב מבנו
היחיד ביוגוסלביה. הבן כתב לו כי הוא
עומד לשאת אשר, נוצריה. מלץ המרוגז
שפך את זעמו על אשתו הזקנה. פרלה
לא יכלה לסבול יותר .״אם תמשיך להרביץ
לי,״ אמרה האשד, יוצאת רומניה,
לבעלה יוצא יוגוסלביה ,״אלך להתלונן
במשטרה.״ הבעל לא הפסיק .״אם מישהו
ילך להתלונן במשטרה,״ איים עליה ,״אהיה
זה אני שאתלונן.״
הוא לא התלונן. הוא הודה. הודה שרצח
באכזריות את אשתו. להצדקתו היתד, בפיו
של מלץ, ששהה זמן מסויים בבית־חולים
לחולי־נפש, טענה אחת :״היא אמרה שתכנים
אותי לבית המשוגעים.״

התור אשם

מתישבי חבל לכיש, יוצאי הרי האטלס,
הם אנשים חמי מזג. דבר זה ידוע לכל מי
שבא עמהם במגע קרוב, החל במדריכי הסוכנות
וכלה באנשי המשטרה מתחנת קרית
גת. לאחר קטטות ותגרות ידיים חלה לאחרונה
התקדמות במצב: כיום מסתפקים החושבים
בריב שפתיים כשיש להם חילוקי־דעות
על מים או אדמה.
השבוע שוב צעדו מתישבי לכיש צעד
גדול אחורנית. הדבר אירע אחרי תפילת ערבית
בליל שבת. מתפללי בית־הכנסת במושב
עוצם יצאו מן הצריף הגדול, פנו איש איש
לסוכתו. גם נסים יפרח ( )29 פנה הביתה.
אולם הוא לא הרחיק לכת. את דרך העפר
חסם שכנו חביב בן־לולו 33 מה שקרה
אחרי כן תואר בידי עדי הראייה שחזו בתגרה
מן הצד .״בן־לולו שאל את יפרח
משהו, יפרח דחף אותו הצידה ואז הניף
עליו בן־לולו את היד ואחר־כך התחילו הוא
ואביו להכות שניהם ביחד את יפרח שברח
הביתה.״
היד אותה הניף בן־לולו היתד, מזויינת
בסכין. הוא דקר בה את שכנו פעמים אחדות
בצואר ובגוף. למזלם של התוקף וזד
נתקף כאחד לא העמיקה הסכין לחדור דרך
בגדיו העבים של יפרח, פצעה אותו באופן
קל בלבד. בן־לולו נעצר על־ידי המשטרה,
יואשם רק בתקיפה.
סיכה לרוגז. אולם ד,קידמה התרבותית
הגיעה בכל זאת למושב עוצם. כאשר רצה
אחד ממדריכי הסוכנות לנסוע לתחנת המשטרה
של קרית־גת, לדאוג לשחרור התוקף
בערבות, היו אלה דווקא המתיישבים עצמם
שמנעו ממנו לעשות זאת .״אין דבר,״ אמרו
לו ,״שישב קצת ויתקרר. שידע שלא עושים
אצלנו מעשים כאלה.״
היתה למתיישבים סיבה טובה לרוגז. בן־
לולו תקף את שכנו בגלל ריב שפתיים שוזעזלם
וחח

1152

היה לאשתו עם אשת יפרח, בשעת עמידה
בתור ליד תנור החמין.

מ שפ ם
פיטור ממזונות
״בעלי הכניס אותי לבית״ד,משוגעים כדי
שלא יצטרך לשלם לי את הכסף למזונות.
הוא הרס את כל חיי. אני רוצה שיכריחו
אותו לשלם בעד כל מה שעשה לי,״ זאת
היתד, תמצית סיפורה של האשד, הצנומה
וקמוטת הפנים, שנכנסה למשרדו של עורך
הדין התל־אביבי יעקוב חיים הלוי. עורך־
הדין העיף מבט חטוף באשה שנראתה לו
אומללה ומיואשת, ביקשה לשבת ולספר את
כל הסיפור. פנינה נז׳ניצקי סיפרה את
הכל. כיצד הגיעה ארצה בהיותה ילדה
קטנה, כיצד הכירה את בעלה על שפת
הים, שהיה אז מרכז החיים החברתיים
של תל־אביב, וכיצד יום אחד, עזב אותה
בעל נעוריה ולא חזר עוד מאז הביתה.
כאשר סיימה האשד, את סיפורה, היה
עורך־הדין מזועזע. מתוך דבריה הבין כי
פנינה היתד, זו שפרנסה את בעלה, שעבד
בחנות השענות של אביו הזקן ולא השתכר
דיו. היא עבדה כתופרת וכלכלה את שניהם.
עד שיום אחד נאלצה מסיבות רפואיות
לנטוש את מכונת התפירה ולהפסיק לעבוד.
דווקא אז השתפר מצבו הכלכלי של אבי
בעלה ויצחק הבעל החל מרוויח את לחמו
בכבוד.
חופשה מכת״ים. כשהוטב מצבם
הכלכלי, ביקשה פנינה מבעלה כי יחשבו
על ילד. הבעל סירב להחליט בו במקום,
טען שילך אל הוריו להימלך בהם. הוא הלך
ולא חזר.
החלה פרשה מייגעת של התדיינות במשרדי
הרבנות. בכל פעם היה הבעל מבטיח
שיחזור, אולם מעולם לא עשה זאת. לבסוף
פסקה הרבנות שעליו לשלם לאשתו
סכום מסויים כדמי מזונות. הבעל שילם
חלק מהסכום, אולם לפני שהספיקה פנינה
לראות את יתרת התשלום הראשון, הופיעו
בביתה שני גברתנים, הוציאו אותה בכוח
ממיטתה׳ הכניסוה לניידת משטרתית שהובילה
אותה לבית־חולים בבת־ים.
פנינה ניצלה את חופשתה הראשונה מ־בית־החולים,
מיהרה אל עורך הדין יעקוב
חיים ד,לוי. הלוי הסכים לתבוע את בעלה
לדין על אי־תשלום מזונות, לברר בהזדמנות
זו מי הוא האחראי להכנסתה לבית־ד,חולים.

M illIB [ J J
M B iiiiiiiiiiti

* m m b i b i i i i i i i 11

עם פתיחת הכרז זורמים
חמים לנוחיות עקרת הכית
כני המשפחה.
• תפוקת ״אסקוט״ -יותר מ־12
ליטר מים חמים ( )50 כרגע.
חיכור לכל נקודה כבית :
לאמבטיה, למקלחת ולמטבח.
תזכיר האיש השדה
אחרי ההתנקשות בקאסם, הודיע
מדור תצפית (העולם הזה )1150 כי האיש
העולה בעיראק הוא מושלה הצבאי הכללי,
אחמד סאלח אל־עבדי. השבוע הגיעה ידיעה
מביירות, כי עבד אל־כרים קאסם הכין
צוואה, בה קבע כי יורשו במקרה שימות,
יהיה אל־עבדי על מעלליו של
הקבלן ירחמיאל לוין מסר העולם הזה
( ,)1133 שהיה הראשון אשר גילה כי לוין
גם מסר לבנק הארצי שטרות מזוייפים,
בסכום של אלפי ל״י. מעשה זה היפה בסיס
ראשון להתערבות המשטרה נגד הקבלן
שברח מן הארץ. השבוע, אחרי שגמר את
הכסף שלקח עמו לגרמניה, חזר לוין
ארצה מרצונו, נעצר על־ידי המשטרה בהגיעו
לנמל חיפה.
* באמצע, בין הבולים החוקיים של
שלום־עליכם וחיים נחמן ביאליק.

מנגנון סגירה טרמו אלקטרי -
לבטיחו ת מכסימלית.

ספרים
מפעל

תרגום

להפצת האנציקלופדיה לספורט

״ן משומר

ה אנ צי קלופדי ה
ל ס פו ר ט
ול תרבו ת הגוף
כהוצאת ״עם־עובד״
הגדול והמקיף מבין כל ספרי הספורט בעברית, המחזיק 743 עמודים
כפולי טורים בפורמט גדול, יופץ

החל מ־ 23 באוקטובר במחיר מוזל של
9ל״י בלבד

צלום קוהועמגלה

במקום 12.750ל״י.

הספר מחולק לחמשה חלקים: תולדות החינוך הגופני ומגמותיו; תיאור
ענפי הספורט; החינוך הגופני בעם היהודי, תורת הבריאות; ומילון
אלפביתי של השמות והענינים, ובו ביאור מושגי יסוד ומונחים מקצועיים,
פירוט מבצעים ומאורעות חשובים, ושמות אישים שהצטיינו
בחידושיהם בתחומים שונים של הספורט והחינוך הגופני.
מחברי האנציקלופדיה שיצאה בהוצאת ״עם עובד״ — יוסף אבירם,
מאיר בניהו, עמנואל גיל ורפאל פנון — התכודנו לתת לחובבי הספורט
בישראל ספר מקרא ועיון שימשוך את לבו בתוכנו ובהרצאתו. הספר
כולל מאות צילומים, תרשימים וטבלות של שיאים ישראליים ועולמיים
בכל ענפי הספורט.

להשיג בכל בתי המסחר לספרים, בתחנות מפעלי ההפצה
של ״הארץ״ ,אצל הגובים והסוכנים במושבות וערי השדה.

איחוד לאומי
מיסודם של ספרדים ובני עדות מזרח

אשכנזי ! ספרדי ! כן עדות המזרח :
אל תאמינו לשקרים !
מפא״י טוענת:
שאיחוד לאומי הנו גרור חרות והציונים הכלליים.

חרות וציונים כלליים טוענים:
שאיחוד לאומי הנו גרור מפא״י.

אנומכחישים שמועות אלה. שקר הן!
אין אנו גרורים למפא״י או לכל מפלגה אחרת. אנו עצמאיים !

ומדוע מפיצים שמועות אלה?כדי למנוע עלית כוח ספרדי־מזרחי יעיל, מוכשר ועצמאי.

ה משטר הישן מתמוטט!
יחי האיחוד הלאומי, חלוץ שנוי המשטר
כמסגרת שיתון ן הספרדים כהנהלת המדינה.
כאם הנף אשכנזי:
האם לא תשמח שאחיך הספרדי־מזרחי יהיה שווה לד ומרוצה
כשאר אזרחים?

כאם הנד ספרדי או כן עדות המזרח:
תפסיק להתלונן!
בידך לשפר גורלך וגורל ילדיך ;

חובתך להצביע בעד רשימות

האיחוד הלאומי
כי תנועה זו הציבה ברשימותיה
מועמדים צעירים משכילים ובלתי־תלויים
שיבואו להגן על זכויותיך.

סדה״׳ סד

בלדות ישנות ושירי־זמר של אנגליה
וסקוטלנד( .תרגם נתן אלתרנזן, הוצאת הקיבוץ
המאוחד 129 ,עמודים) הם המקור
הסמוי לשירתו הטובה של נתן אלתרמן,
שככל יוצר אמיתי חוזר בסוף ימיו אל
מקורו. הדיהם של 37 השירות, הרומנסים
והבלדות שאסף אלתרמן משירת המינסט־רלים
הסקוטיים במאות ה־ ,12ה־ 13 וה־,14
נמצאים בשירתו הטובה, בשמחת עניים,
שירי מכות מצרים וכוכבים בחוץ.
כבר הבלדה הפותחת את האוסף, שלושה
בני עורב — שהיא למעשה חלק מבלדה
ארוכה יותר, שהושרה במחזות הגבול של
אנגליה וסקוטלנד משך מאות שנים — הינד,
בלדה אלתרמנית אמיתית. שלושת בני העורב׳
המשחרים לטרף, מגלים את האביר
המדוקר בשדה, שנץ טיפוחיו וכלביו הנאמנים
מגוננים עליו מפני עופות הטרף. ו—
״אז יורדת עלמה יעלה־צהבהבה /ימיה
מלאו, כן תישיר צעדה / .והיא מרימה ראשו
מדמים /ופיה נושק לפצעיו אדומים/ .
והיא על גבה אותו נושאת /אל ערש
עפר לעת / .והיא עד אור־יום לקברות
הביאתהו כדין /ועד ערב היתה היא עצמה
במתים.
״יתן הבורא לכל גבר עלי אדמות /
נץ כזה וכלבים שכאלה ואהבה שכואת.״
רצח אכ כעצת אם. הבלדות עצמן,
שהועברו מדור לדור בפיהם של מינסט־רלים•
,הינן למעשה רק חלק זעיר מהספרות
העשירה של בלדות ושירי־זמר עתיקים,
שכונסו בבריטניה. רוב־רובם של 37השירים
המכונסים בספר — שהינם לרוב
קטעים מבלדות ורומנסות גדולות יותר —
מקורם באזור הגבול שבין ממלכות סקוטלנד
ואנגליה. מלחמות אבירים, מסעות שוד ודמים
רבים, מהווים את החומר ממנו שאב
המינסטרל את נושאי שירו.
בלדות אחרות, בטרגדיות עתיקות ומרוכזות,
מספרות על אהבות המסתיימות במוות,
על בגידות נאלחות, ועל רעות ה־מופרת
במצוות החוק הנוקשה. דוגמה מצו־יינת
לסוג זה של בלדות היא בלדה טרגית,
שתרגומה בידי נתן אלתרמן הינו מעשה
אמן — אדוורד, אדוורד.
״נזה חרבך נוטפת דם / ,אדוורד, אד־וורד?
/מה חרבך נוטפת דם /ועל מה
כה ליבך נעצב, אה שואלת אמו של
האביר, והאביר משיב• :כי הכיתי את נץ־
טיפוחי ולא קם /אמי, אמי! /כי הכיתי
את נץ טיפוחי ולא קם /ולא יהיה לי אחר
על פניו, אה!׳
רק לאחר שהשאלה חוזרת ונשנית, ואד־וזרד
משיב כי הרג את סוסו הנאמן —
(ובמקור אף את כלביו האהובים ונערו
נושא הכלים) — מתברר כי ״את אבי
שאהבתי קטלתי היום / ,אמי, אמי! /את
אבי שאהבתי קטלתי היום / ,אויה לי לעולמי
עולמים.״ וכי ״קללת גיהנום לך
(אמי) בפי למארה / ,כי לחשת המזימה על
אזני, אה!״
אחרי פולמוס עקר, נכס. את גזר
דין המוות על הבלדה העממית המושרת
פסקה המצאת הדפום. במקום זמרים נודדים,
נדדו מדור לדור הספרים. אולם הבלדות
עצמן לא איבדו את חיוניותן. כבר בשנת
1765 יצא לאור בבריטניה הקובץ הראשון
שנאסף משירי המינסטרלים הנודדים.
37 הבלדות ושברי השירים שאסף אלתר-
מן בספרו הם כאמור אך חלק זעיר מהאוצר
הרב הנמצא בדפוס. אולם תרגומן המצויין
של הבלדות, וראשוניותן בספרות העברית
המתורגמת, הופכות את עצם המעשה ה־אלתרמני
למבצע נדיר. נראה כי לאחר שנים
של טורים שבעיים עקרים, ופולמוס מפלגתי
אינאוני, חזר אלתרמן למקור מחצבתו
האמיתי — השירה — העלה ממנה נכסים
שיריים המבסמים את הקורא כיין המשומר.

חד ש וקריא
רק לחובבי I
מחזות( .מאת בנימין גלאי, הוצאת דביר,
263 עמודים) הם סדרת המחזות סדום סיטי,
פייטה, מעשה בשתי מצות, אבות ובנים
ומשתה המלך — שחוץ מאחד מהם לא
הועלו מעולם על במה. למי שחובב את
צורת הכתיבה המיוחדת של ג. בנימין.
* זמרי־עם נודדים, שעברו מכפר לכפר
ומטידת אצילים לטירת אצילים, סיפרו
עלילות גבורה ורומנסות אהבים בשירה
קצובה וקלה להזכר.
השער הנשל
ף ותרו עוד שש דקות לסיום המשחק.
4התוצאה היתר, תיקו .2:2 :איצטדיון הכדורגל
ברמת־גן געש והמה 50 .אלף הצופים,
ששולהבו למראה משחק הנבחרת הלאומית
של ישראל, שהצליחה להבקיע פעמיים
את השער היוגוסלבי, לא האמינו למראה
עיניהם. הם עקבו אחרי מחוגי השעון
שמשום מה נראו נעים עתה לאט מאד. מה
יקרה? האם יבקיעו היוגוסלבים שער נצחון?
האם תצליח הנבחרת הישראלית לקבוע, בפעם
הראשונה בתולדותיה, נצחוו על מעצמת
כדורגל עולמית כמו יוגוסלביה?
ואז התרחשו הדברים במהירות מסחררת.
אברהם מנצ׳ל, הקיצוני הימני של נבחרת
ישראל, שהשתפר ללא הכר במחצית השניה
של המשחק, תיעתע לגמרי במגן היוגוסלבי
יוסופי, פרץ עם הכדור לאורך הקו הימני.
כמעט במקביל לקו ה־ 16 בעט מנצ׳ל מתחת
לרגליו של יוסופי, הרים כדור למרכז המגרש.
בצד שמאל התרומם נחום סטלמך אל
עבר הכדור הגבוה, ונגח בו בראשו לכיוון
מרכז השער. היה זה כדור שהתרומם גבוה
מאוד. כאשר התקרב לקרקע חיכו לו שם
שניים: השוער היוגוסלבי שושקיץ׳ והחלוץ
המרכזי של נבחרת ישראל — רפי לוי. מה
קרה שם אותה שניה בדיוק, אין איש יודע.
הצופים ראו את רפי לוי כשהוא מרים רגל
ואת הכדור בתוך השער.
רבבות הצופים קפצו על רגליהם בשמחה.
הבלתי יתואר הושג — ישראל השיגה נצחון
על יוגוסלביה. בצהלתם לא הבחינו הצופים
כי השופט התורכי הנמרץ שרק והורה על
פסילת השער. גל של אכזבה עבר בין הצופים.
שריקות וצעקות־בוז כוונו אל השופט.
למה פסל את השער?
לאיש לא היתר, על כך תשובה מדוייקת.
״רפי התנגש שלא כחוק בשוער,״ סברו
אחדים .״לדעתי היה השער של רפי חוקי
בהחלט,״ הצהיר מאמן הנבחרת הישראלית
גיולה מאנדי .״פסלתי את השער מפני ששופט
הקו הרים את דגלו לציון עבירה,״
הסביר השופט התורכי עצמו. שופט הקו
היוגוסלבי ציין כי הרים את דגלו משום
שסבר כי רפי נמצא במצב נבדל.
אולם מה שקרה באמת היה מעבר לתפיסת
עין־אנוש. התשובה לכך נמצאה רק
במצלמת קולנוע, שעקבה אחרי הכדור, מן
הרגע בו נבעט מרגלו של מנצ׳ל. אפילו מצלמה
משוכללת זו, שצילמה 20 תמונות בשניה,
התקשתה לקבוע בדיוק מה קרה. אולם
נמצאה בה תמונה אחת שהראתה בבירור
כי רפי לוי נגע בידו בכדור, נגיעה
שהדפה אותו אל תוך השער. תמונה זו
(מספר )2מראה כי הפסילה היתר, מוצדקת.
אולם העובדה ששער הנצחון הישראלי
לא נכבש במשחק זה אין בה כדי לשנות
מעצם ההישג שהשיגה הנבחרת הישראלית.
היא נפלה אמנם מהיוגוסלבים ברמת כשרה
הטכני, אולם עלתה עליהם במרצה
ובמשחק ההקרבה שלה. שחקנים שהיו חלשים
בשלב אחד של המשחק, חיפו על חולשתם
במשחק מזהיר בשלבים אחרים. נחום
סטלמך, שכבש את שני השערים, השכיח
את אי־הצלחתו בשלבים אחרים להשתחרר
משומריו. מנצ׳ל, שהיה הססני ואיטי במחצית
הראשונה, התגלה כפורץ מוכשר המוסר
מסירות מדוייקות במחצית השניה. שייע
גלזר הוכיח כי אלה שדרשו את הוצאתו
מהנבחרת, עשו עוול לו ולנבחרת, וכי הוא
עדיין הקיצוני השמאלי הטוב ביותר בישראל.
ואילו שני שחקני ההגנה, הרץ גדעון
טיש והמגן חנוך מורדכוביץ׳ ,היו בכל השלבים
הטובים בנבחרת הישראלית.

מהפינה הימנית של איצטדיון רמת־גן בעט הקיצוני הימני של נבחרת ישראל
אברהם מנצ׳ל כדור לרוחב השער היוגוסלבי. בתמונה נראה מנצ׳ל
בחולצה לבנה משמאל, בעוד השוער היוגוסלבי והמגן השמאלי יוסופי,
עוקבים אחרי הכדור, שהגיע לראשו של סטלמן בפינה השמאלית שנגח אותו לשער.
תמונה השער. באותו היה רפי פוגע

השוער היוגוסלבי שושקיץ׳ זינק
כז המגרש החלוץ המרכזי רפי
את רגלו השמאלית וידו הימנית.
אותו בידו לעבר השער, כשהשוער מוטל

זו צולמה חלק קטן של השניה אחרי שהכדור נגע בידו של רפי וחזר לעבר
השוער נראה עתה יותר קרוב לקרקע מאשר בתמונה הקודמת, רגלו של רפי
מצב ו£ילו הכדור מרוחק מידו. לפי תנוחת הרגל ומצב הכדור, ברור שאילו
בו ברגלו — היה הכדור מתעופף אחורנית, ולא לכיוון השער, אליו הוא נע.

רפי לוי השאיר את השוער היוגוסלבי שרוע מאחוריו, רץ בעקבות
הכדור אל עבר השער. מאחורי הכדור נראה אברהם מנצ׳ל בחולצה
לבנה, שפניו מוסתרים על־ידי הכדור, כשהוא רץ כבר לעבר מרכז
המגרש בתרועת נצחון. לידו עומד המגן היוגוסלבי דורקוביץ׳ ,מיואש לגמרי.

לעבר הכדור, אולם אותה שעה הופיע במהירות ממר-
לוי, שכמעט התנגש בשוער, הרים בעת ובעונה אחת
כפי שנראה בתמונה לא הגיעה רגלו לכדור, ורפי הדף
לרגליו. לפי מצב התמונה לא היה מקום לטענת נבדל.

השוער שושקיץ׳ מוטל עתה על הקרקע, והוא נראה מפנה את ראשו לעבר
השער. מעליו נראה רפי לוי מוריד את רגלו לקרקע, ואילו את ידו הימנית
שהדפה את הכדור, הוא מסיט לאחור. הכדור נראה במעופו אל תוך השער.
צורתו האליפסית של הכדור בתמונה נגרמה בגלל אי־חדות המצלמה ומהירות מעופו.

הכדור בשער ועמו רפי,
את כניסתו. מאחורי רפי,
נית וקורת השער, נראה
יוגוסלבי, כשהוא מריס את דגלו

שרץ להבטיח
בין ידו הימשופט־הקו
הלציין
עבירה.

IliJU

.U Jh JJll

בידו ועל פניו הבעת האכזבה בעקבות
״ פסילת השער. לידו נמצא המגן היוגוסלבי
דורקוביץ׳ הצוהל לשריקתו ׳של השופט.

אנשים
אסיה׳ על רקע השפע והשעמום מן
החיים בארצות־הברית או בשבדיה או,
במקרים מסויימים, על רקע חוסר
החזון וחוסר הייעוד. דומה שמשבר
מסוג זה עובר על הנוער בארץ. אם
כי המחנכים בעולם סבורים שהיש ראלים
חייבים להיות מאושרים: יש
להם מה לתת לנוער — לבנות חברה,
ליישב את הנגב, להפריח את השמ מה.
אולם
החזון והייעוד החשובים ביותר
לנוער בארץ הם בניינו של עם אחד.
בעליית הנוער חונכו יוצאי שבעים
ארצות, בהם 40 אלף יוצאי עדות המזרח,
ומעטים הם הגופים שעשו
בהצלחה כה רבה לקידום האחווה
היהודית. כי עליית הנוער לא חיכתה
לוואדי סליב. מאז ביקר משה קול
במארוקו, ב־ ,1949 שיקמה עליית הנוער
רבבות צעירים (ביניהם 15 אלף
יוצאי צפון־אפריקה) ,אותם אפשר
למצוא בבתי־חרושת ובמשקים, כמורים
ובאחיות, כחקלאים וכקציני צה״ל.
ועליית הנוער היא בן בית בחווה
של בית״ר ובקיבוץ של השומר הצעיר.״

מפלגה
איווה ומרדה רון במצעה. וזפלגת גטי איווז תזררוז במיגזווווזיה
או בהבממוהיה בלבד. ון וה־מירה משוב למיבה של מפלגה הם האישים
העומרים בראשה. על מיבו של משה 1ן ול, המועמד השוי של המפלגה
הפרוגרמיבית לבומת, ויו״ ר הוהלת המפלגה, אפשר לעמוד מפעילותו
הציבורית ומהאני מאמין ! שלו, השואף בארץ ובגולה לרצו\ מוב,
לשותפות אמת, לאמתה יהורית, ל־
אחד משה קול עומד זה 13 שנה בראש
עליית הנוער. משך אותה תקופה קל טה
עליית הנוער 60 אלף ילדים ובני־גוער״
.הישג זה הוא למשה קול
ההישג החשוב ביותר בחייו. לגביו
קודם בניין אנשים לבניין משקים ובתים.
בלי אנשים בריאים, בעלי הכרה,
מאושרים ושמחים בחלקם לא יקום
משק מפותח, לא תזכה ישראל בעצ מאותה
הכלכלית ולא תהיה מדינת
ישראל לעם היהודי מה שהעם היהודי
מצפה ממנה.
כי מדינת ישראל איננה מטרה. היא
אמצעי בשביל העם היהודי. יש לטפח
ערכים כאלה במדינת ישראל שהעם,
ובמיוחד הנוער היהודי, ירצה לעלות
ארצה, ולא רק כתוצאה של פרעות
וגירושים אלא מתוך שאיפה למצוא
בארץ חיים רבי־ערכים וחיוביים.
״ מתוך תשעים האלף שנקלטו
על־ידי עליית הנוער משך 25 שנות
קיומה.

ך * שביקר משה קול ב־ 1958 בטוקיו,
wבכנוס הארגון הבינלאומי של ה־או״ם
לקהילות ילדים (שקול הוא סגן
משה קול ,48 ,״האבא״ של
עליית הנוער ואתר ממותמי מגילת
העצמאות, ובתר ציר לוווגגרס ה־ציווי
כבר בגיל ,22 היה המוכיר
הראשון של העובד הציוני הוהו
חבר הוהלת המוכוות וה 4ו שוה.
מר קול היה חבר מועצת המריוה
הומוית, שקרמה לכוחה הראשווה,
וובחר לכל כוחת, אלא שבשלוש
הפעמים הקודמות התפחר על־מות
להתמסר לעבודתו בעליית
הנוער (בתמווה למעלה עם ה
פמרווית העולמית של עליית ה־נוער,
אלמות ושיא ארצות־הברית,
הגברת אליוור רוווולס, בעת ביקו־רה
בארץ .).בכוחת הרביעית מתי
עתר מר קול להתמסר לעבודה
הפרלמוסארית

הנשיא שלו) נותח בהרחבה משבר
הנוער בעולם. המשבר מתחולל על
רקעים שונים: על רקע העוני ב״

זה גאוותו של משה קול: שר־
j fתפות האמת שהצליח להקים עם
כל גוף בארץ — מיישוב אגודת יש ראל
עד למושב מפא״יי. קול רואה
גזרה שווה גם במדינה. אפשר להקים
קואליציה, בין מעבידים לעובדים, בין
דתיים וחופשיים, כולם למען המדינה
והמדינה למען כולם.
דרושה גם קואליציה של אמת בין
מדינת ישראל לעם היהודי. עד כה
זלזלו בתנועה הציונית, נטו לשכוח כי
בסופו של דבר אפשר לסמוך אך
ורק על העם היהודי. יש לחנך את
הנוער להכרת קשרינו לעם היהודי
כשם שיש לחנך את הנוער היהודי
בגולה לייעודו בארץ. לא לחינם היו
אלה הפרוגרסיבים שלחמו כל כך
לחקיקת חוק האמנה — הנותן תוקף
חוקי לשותפות עם העם היהודי בעו לם.
כי העם היהודי איננו רק מקור
לקבלת כספים, הוא מקור כוחנו והוא
נושא תרבותנו הגדולה.
משה קול איננו מסכים לכך שהנוער
יברח מן הבעייה של הקשר אל העם
היהודי. הוא תובע להאבק עם הבעייה
ולפתור אותה, לעצב את ייעוד הדור
הצעיר כחיל החלוץ של עם ישראל.
בדיוק כפי ש־ 60 אלף בני הנוער
שעברו את עליית הנוער ב־ 13 השנים
האחרונות הם חלוצי הנוער היהודי
בגולה.

* פעולה ברוכה אחרת של עליית
הנוער: הקמת מרכזים יומיים לנוער,
בהם לומד ומועסק נוער בגיל 14 עד
. 17 במרכזים אלה, מקריית שמונה עד
קרית גת, ניתנת אפשרות לנוער זה
גם ללמוד, גם להרוויח סכום לא
מבוטל בעבודה במפעלים הצמודים
למרכזים אלה, לעזור בכך למשפחות.

חמור מפי עגלון
מי שהזכיר בשבוע האחרון שמה של
אישיות כלשהי — הזכיר אירוע פוליטי.
אישי המדינה נאמו, נסעו, שפעו אימרות
שפר, או הסתבכו בהרפתקות־בחירות. לקראת
הופעתו של מנחם כגין בנתניה,
למשל, החליטה המשטרה לנקוט בכל הצעדים
למניעת גיאות־המונים, שתבלע בגלי
ההתלהבות כל שריד של סדר. על כן
הקימה המשטרה מחסומים בכל הדרכים
המובילות למקום העצרת. המחסומים היו
כה קפדניים, שבגין עצמו הצליח רק בקושי
לעבור דרכם. שלוש פעמים נעצר על ידי
השוטרים, נאלץ להוכיח כי הוא הנואם שלב־בודו
ננקטו כל אמצעי הזהירות ח״כ
יגאל אלון, לעומת זאת, מצא זמן להופיע
בפני קהל מצומצם ונבחר, לרגל הופעת
ספרו מסך החול. היו אלה בעיקר ותיקי
הפלמ״ח, שבאו לשמוע את שבחי הפרופסור
יוחנן רטנר, ישראל גלילי ואת יגאל
עצמו. לפני תחילת הפגישה סיפר אלון
באוזני מכר :״אני חושב שכבר מיציתי
באסיפות הבחירות את מיכסת הדיבור המותרת
לאדם. אחרי הבחירות אצא לשנה
למנזר שתקנים. עם אשתי, כמובן.״ כאשר
העיר המכר :״אם כך, תצטרך לכבוש את
לטרון (שם נמצא מנזר הטראפיסטים —
הנזירים השתקנים),״ תיקן האלוף :״לשחרר,
לא לכבוש ח״כ יוחנן כאדר
פיצל את אישיותו בין מערכת הבחירות
ובין משחק הכדורגל עם יוגוסלביה. מאחר
שנמנע ממנו לחזות במשחק׳ בגלל עבודתו
בועדת הבחירות המרכזית, פקד באדר על
המרכזן של הועדה להאזין לשידור המשחק
ברדיו, למסור לו כל כמה דקות על התפתחות
המשחק בפי ח״כ חרותי אחר,
יוסף שופמן, שהופיע בפני קהל בוחרים
מעדות המזרח, היתד, הוכחה חותכת
כי משה רבנו היה ממוצא ספרדי, ולא אשכנזי
:״אחרת היו קוראים לו משה רבינו-
ביץ שר האוצר לוי אשכול
מצא לו פנאי השבוע לסייר בתערוכת תל-
אביב ולבקר במועדון תל־אביב הקמנה.
כאשר הופיע אשכול במועדון, היתה כבר
התכנית באמצעיתה, והאולם היה מלא עד
אפס מקום. מלויו של אשכול גייסו עבורו
ועבור פמליתו כסאות מהיושבים בסביבה.
העיר לשר אחד האורחים :״מה יש? תשאיר
איזה כסא גם לאופוזיציה נואם
מפא״יי אחר, אכא אכן, שבאסיפת בחירות
אחת של מפלגתו, בשכונת שפירא
בתל־אביב, נשא דברים בארבע שפות: בצרפתית,
בערבית, בפרסית ובספרדית, מצא
את עצמו שלא בנוח בנהגו במכוניתו הפרטית
ברחובות. אבן, שאינו מתמצא עדיין
בסדרי התנועה המקומיים, החנה את מכוניתו
ברחוב בו נוהגים העגלונים להעמיד את
עגלותיהם, ובו אין נהגים מחנים מכוניות,
זכה מיד בפניה אדיבה מצד עגלון שלא הכירו
:״איפה אתה עומד, חמור בעת
קבלת פנים שנערכה במכון לחקר הנגב,
הסתובבה פולה כן״גוריון רעית ראש־הממשלה
בין האורחים, חטפה שיחה עם
כמה מהם. כאשר פגשה בעתונאית אוסטרית
ידועה, שאלד׳ אותה פולה :״מאיפה את?״

•p ro s
• ח״כ המפלגה הפרוגרסי•

כית יזהר הררי :״אילו מצא אבא
אבן בשובו מארצות־הברית ארבעים
ח״כים פרוגרסיבית לעומת חמישה ח״כים
של מפא״י, היה ללא ספק הופך לפרוג־רסיבי
ולא למפא״יניק.״
• דוד כן־גוריון, בכנס ארצי של
ועדי בתי־הכנסת שנערך בעיינות :״חייל
עברי יכול לשבוע אפילו כשמגישים לו
אוכל כשר.״
• שמעון פרם, באסיפת בחירות
של עולי מצרים :״מי הם מורדי אל־ג׳יריה?
רוצחים מתועבים של השליחים
שלנו.״
• מאיר יערי, מנהיג מפ״ם:
״אני מאחל לבן־גוריון שיהיה כל כך
בלתי־תלוי במערב, כמו שאנחנו בלתי•
תלויים במזרח.״

• ח״ב חרות ד״ר שמשון
יוניצ׳מן, בתשובה להכרזת אבא אבן

כי מפא״י היא מדינה בזעיר־אנפין:
״לכל מדינה בעולם יש מפלגת פועלים
משלה, ואילו מפא״י היא מפלגת הפועלים
היחידה שיש לה מדינה משלה.״

• שר המשפטים פנחם רוזן :

מוגש על-ידי המפלגה הפרוגרסיבית

העולם חזה 1162

סנדק כיכר ונימול מטמור
הרב־סרן קיבל תואר ס.נז.

״אני מוינה,״ השיבה העתונאית .״זה נורא,״
הזדעזעה פולה ,״איך את יכולה לחיות בעיר
כזאת של אנטישמים?!״ ובמשך הדקות
הבאות הטיפה לה מוסר על שהיא יושבת
בעיר אנטישמית ואינה באה לישראל. לפתע
הרגישה פולה שמשהו אינו בסדר, שא£ה:
״את בעצם יהודיה?״ ״לא!״ היתר תשובת
העתונאית מנהל מפעלי קייזר פרייזר
אפרים אילי] ,שעלה לאחרונה לחדשות
עקב פרשת רנו, גילה השבוע כי תחביבו
האישי הוא הבישול. הוא נוהג להכין במו
ידיו ארוחה לעשרות מוזמנים בביתו או
בבתי־קפה. בזמן הקרוב, גילה אילין, הוא
עומד להוציא ספר בישול ישראלי, שיכיל
את כל החידושים שנתחדשו בארץ בשטח
זה בשנים האחרונות.

20%מ־ 250 דולר
טקס נעילה חגיגי נערך השבוע למועדון
תל־אביב הקטנה שבתערובת יובל תל־אביב.
בהצגת הנעילה, שהחלה אחר־חצות, בהשתתפות
קהל אמנים ומוזמנים, להם חולקו
שרידי בקבוקי המשקה הריקים שנותרו

mum

״אני צריך לבקש שמישהו יכתוב לי ;;
סוף לנאומים שלי. אני מתחיל ואחר־ ill
כך אינני יודע במה לסיים.״
• דוד כן־גוריון, על משה שמירH :
״סופר מחונן שאינו מסוגל לצאת מ־ 10
קליפתו המפלגתית הצרה, ולהבין את •
הזולת שיש לו דעה משלו.״

» הסופר יהושע כר־יוסף

״חזרה וירדה עלינו בשנים האחרונות
תקופה של צביעות ויקטוריאנית חשו־כה,
העוטפת גישה דתית מיושנת ל־בעיות
הארוס בטלית של אנינות־דעת.״

העתונאי נתן דונביץ: ,
״למה צריכה המשטרה לחשוב שהיא 1
מכון ויצמן, כשכל הציוד המדעי שלה J
מצטמצם במכונת אמת?!״

• מזכיר המפלגה הפרוגר־

סיבית יצחק ארצי, על חוג נשיםj .
בוחרות :״זו ברית חדשה בין לקוחות |
לולה בר ופרולטריון הזוהר של סוזי
אבן.״

• ח״כ צ״כ יום!* סרלין:
״אילו הייתי סוציאליסט, הייתי מבנים
את הסוציאליזם למקרר.״

חעולם חזה 162ו

דן כן־אמוץ,

בבר׳ ביקש מנהל המועדון
מן האורח המכובד ביותר שנכח אותה
שעה במועדון, לעלות על הבמה. עיניו סקרו
את האורחים המכובדים הרבים שנוכחו
במקום, אולם הוא לא קרא בשמותיהם של
אבא אבן או מאיר וייסגאל, כי אם בשמו
של אכרהס סוסקין, צלמה הראשון של
תל־אביב, שמתוך ארכיונו נלקחו צילומי
ראשית העיר, אשר שימשו רקע לתכנית
מסיבת קבורה אחרת נערכה
השבוע למלון קטה דן בתל-אביב, שבמקומו
יקום אגף חדש של מלון דן. באותה
הזדמנות העלה ראש קבוצת המשקיעים של
מלון דן, יקותיאל פדרמן, זכרונות
מקפה דן של שנת .1934 סיפר הוא :״אותה
שנה העליתי עלית נוער על חוף תל-
אביב, ישבתי על החול והבטתי על מלון
קמה דן. על הגזוזטרה ישבו אנשים עם
עניבים. אנשי אדמיניסטרציה. לא יכולתי
להאמין שפעם יהיה שם מלון דן המפורסם.״
ובהמשך ההספד על קמה דן, נזכר
פדרמן :״שם שמעו על הנצחון ועל הזמנים
הקשים, שם ראו את היריות על אלטלי־כה״
לעומת טקסי הנעילה נערך השבוע
גם טקס פתיחה חגיגי לחייו של
דניאל מטמור, בנם של הסופר יורם
והאופנאית קטי. בטקס ברית־המילה שנערך
לרך הנולד בבית הזוג, השתתפו כמעט
כל אנשי הבמה הישראליים, נציגי כל
התיאטרונים. את הכבוד להיות הסנדק קיבל
רב סרן שאול (״עופר״) כיכר, שהתעטף
בפעם הראשונה בחייו בטלית, ענד סמל
צבאי על הכיפה שחבש. כאשר הסתיים
הטקס הודיע לו המוהל :״עכשיו אתה כבר
.0מ — .סנדק מוסמך הזמר שמע ון
ישראלי, החליט סופית מה הוא רוצה
לעשות בשנה הקרובה: ליצור שלאגרים.
הוא עצמו יחבר את המנגינות לשירים
שיהיו ״בעלי תוכן אמיתי״ .המנגינות עצמן
לא תהינה ״עממיות, ישראליות מקוריות
או הו־הו־היות,״ אלא מוסיקה לריקודים,
״שכל אחד יוכל לשיר אותה ולרקוד אותה״
מאיר ינאי, איש תיאטרון
זוטא קנה למנהל תיאטרונו, השחקן הותיק
זיגמונד טורקוב, זוג מספריים. הסיבה:
השבוע חנך התיאטרון הננסי את בית הצנחן
במעגן ואת אולם התיאטרון באשדוד, שהיו
האולמות ה־ 17 וד,־ 18 במספר שהתיאטרון
הצעיר חנך בהופעותיו רחמנות על
אילנה קופר־עדן המסכנה. מ־ 250 הדולר
שתקבל עתה לשבוע מאולפני חברת פוקס
עבור הופעתה ברות המואביה, היא לא
תוכל לבזבז הכל. בית המשפט העליון בהוליבוד
פסק, שמאחר שאילנה בת ה־19
נחשבת לפי החוק האמריקאי לקטינה, יהיה
עליה להפקיד 20 אחוז מהכנסותיה בחשבון
חסכון שימסר לה במלאות לה 21 שנה.

4.000.000 פעמים ויותר יצאו מכוניות ״אגד״ לדרכן בשנת תשי״ט.
אם נכפיל מספר זה בארכו של אוטובוס ״טייגר״
החדיש והמשוכלל, המצוי בשרות ״אגד״ ,נקבל
מספר העולה במידה ניכרת על אורך קו־המשווה.
זוהי רק אחת הדוגמאות להיקף עבודתו של ״אגד״,
במסגרת מאמציו להגיש לך את מיטב השרות.

פרסום נאדל

תהיי יפה כשנה החדשה!

תיכף אחרי החגים

השתמשי בקרם הפנים הנהדר

מתחילים קורסים חדשים !

רויאלויש

גזירה ! מודליזציה ! תפירה !

HOYA1.VIT

למקצועית ולצורך פרטי!

(לפי ד״ר לברן, פאריס)
מונע קמטים ומחליק את
עור הפנים • מכיל ג׳לה
רויאל • מחיר בישראל:
4.250ל״י

בית-ספר ״ליאונורה״
תל־אביב, שלמה המלך 72
(ע״י גן החיות)
ההרשמה יום יום 8—4 , 1—9

חדושי 1960 באפנת התסרוקות

הפוסלת תלתלים וגלים. השיער המבריק והמטופח מודגש
בעיקר, ומוצג בצורה מלאה ואלגנטית. נקה קרם שמפו מיפה
המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״מ.
ומנקה את שערותיך.

וסיפרתי למשפחה אצלה התגוררתי. הם
פרצו בצחוק .׳מה? עם הפרצוף שלך את
רוצה להיות שחקנית? עם ישבן כזה את
רוצה לעלות על הבמה? ,הם הוציאו לי
את הרוח מהמפרשים. לא הלכתי לבחינה.״
לא לקח לה זמן רב כדי להתגבר, להצטרף
לסטודיד, של המשמרת הצעירה של
מפא״י. המדריכים היו מרדכי בן־זאב וזלמן
אלישבע מודה שהיתר, התלמידה
לביוש.
הפחותבולטת: היתר, יושבת מן הצד, שותקת
כמו דג, ורועדת באטיודים.

היא שיחקה תפקירי־ משנה מבית-הספו עד הבימה -ואז

כוכב נולד בחלוק
* aי שאינו מכיר אותה, יכול לחשוב
I , Jשהיא קוקו. היא עולה במדרגות לחדר־ההלבשה
שלה, וממלמלת בקולה האחד והיחיד
:״אני מוכרחה לסדר עוד את ז ה...
ואת זה ושלא אשכח לגשת אל הספרי
ת אלה שמכירים אותה׳ יודעים שהיא
מדברת אל עצמה כשהיא נרגשת.
היא מגיעה לחדר־ההלבשה בקומה השניה
של בניין הבימה כשעה ורבע לפני ההצגה.
היא מסירה בתנועה איטית 35 צמידים מידה
הימנית. פושטת את שמלת הרחוב הפשוטה
שלה, מכניסה שתי פרוטזות לחזייתה, לובשת
קימונו משי אדום, חוגרת חגורת גרביים,
גורבת גרביים. היא מוכנה לאיפור
שיהפוך אותה לגברת הזקנה.
את האיפור המסובך — שקיות מתחת לעיניים׳
,קמטים וצללים — עושה לה, לפי
שעה, עד שתלמד, רפאל קלצ׳קין, מלך האיפור.
האיפור אורך כמחצית השעה. היא
נכנסת לאחר מכן לשמלתה, מסתכלת שוב
בראי (״כדי להתרגל לפרצופי המפלצתי״),
מרגישה איזשהו מתח, אך מתח בריא, לדבריה.
בשעה 8מגיעה שכנתה לחדר־ההל־בשה.
דליה פרידלנד. הן מחליפות ביניהן
כמה מלים בנאליות על מזג־האוויר, כשכל
אחת בוכה שאין לה מה ללבוש.
ואז נשמע הצלצול. רגע הזינוק מתקרב.
פעם, לפני שנים, כשהיתה באוהל, היתד,
נוהגת לומר לעצמה לפני היכנסה לבמה:
״אף אחד איננו באולם ...אין מבקרים ...
אני מצפצפת על כולם.״ כעת היא מנסה
להעסיק את מוחה בדברים קטנים, כדי לא
להתרגש. היא חשה מיד כשהקהל מקבל
אותה באהדה: עובר אז רחש באולם.
המבקרים החשובים ביותר לגבי אלישבע
מיכאלי אינם דווקא כותבי הביקורות המקצועיים,
כי אם חבריה, השחקנים. וההצגה
המסעירה ביותר בשבילה היא החזרה ה־גנראלית,
בה נוכחים כל השחקנים עם משפחותיהם.
היא מכירה את כל גוזגי הברכות.
כאשר היא טובה, הם ניגשים אליה ואומרים
:״עשית תפקיד נ הד ר ...בראבו!..
מאלאדייץ כאשר היא ככה־בכה, הם אומרים
:״היית יפה ...את נראית יפה בשחו
ר או, לכל היותר :״מחזה טוב.״
זו הפעם הראשונה שאלישבע, שהקהל
רגיל לראותה תמיד בתפקידי־אופי כזקנה
וולגארית או צעירה מפוקפקת, מופיעה בתפקיד
ראשי ככוכב. היא נדהמה יותר מכולם,
כאשר נמסר לה התפקיד שכל כוב־בות־הבמה
הוותיקות באירופה משתוקקות לו.

אשה א /אשה ב /אשה ג,
יה ז ה כתקופה בה הופיעה בהצל־

| Iחה בתפקיד הלן בהבט אחורה בזעם —
תפקיד שהוא, אגב, הפחות אהוב עליה
(״אינני אוהבת את המחזה״) .הפגרה ה־

תיאטרונית הסתמנה באופק. במסדרונות הבימה
דיברו כבר על ביקורה של הגברת
הזקנה. אלישבע קיוותה שלא ישבצו אותה
במחזה. לא היה לה כל חשק לשחק אשר,
א׳ ,אשה ב׳ או אפילו אשד, ג .,היא רצתה
להקדים ולצאת עם בנה גיורא בן ד,־12
לאילת, לשם היא נוסעת כשרק היא יכולה.
בוקר אחד, כשירדה לחנות המכולת בחלוק,
שיער מתנפנף לכל עבר ופרצוף של
בוקר, קיבלה הודעה דחופה שהיא חייבת
להופיע מיד בתיאטרון .״חשבתי שקרה
משהו,״ היא נזכרת ,״אולי צריך להחליף
מישהו, אולי יש תלונה נגדי, אני יוד ע ת...
משום מה, חשבתי שקרה משהו לא טוב.
כמו שהייתי — לקחתי מונית והתייצבתי
בתיאטרון בדפיקות לב, לפני שלמה״לה בר־שביט,
ושאלתי אותו מה קרה, .תרגעי,,
הוא אמר, ,את צריכה לראות את מילוא.׳
היה לא נעים. לא רק משום שהוא במאי.
גם כגבר. לא יכולתי לעמוד כך בפניו. רצתי
אל אחת הפקידות, חטפתי ממנה שפתון,
תיקנתי לי קצת את הפרצוף, הסתרקתי
ונכנסתי אליו ככה, עם החלוק, לחדר ועדת
הרפרטואר. הוא אמר שפשוט רצה לרענן
לעצמו את הזכרון. האם שיחקתי פעם תפקיד
של זקנה? איך אני נראית באיפור של
זקנה, וכוליי. אחר כך, תודה, זה הכל
כעבור ימים מספר קיבלה הזמנה לבוא לחזרה.
זהו, חשבה, סידרו אותי כבר. היא
תהיה בכל זאת מוכרחה להיות אשה א׳,
אשד, ב׳ ו/או אשה ג׳ .מקלקלים לה את
החופש. כמובן שהיא נדהמה כהוגן, כשקראו
בשמה, כממלאת תפקיד הגברת הזקנה.

תפקיד של בנים.
״הייתי לא מזמן בבדיקות בבית־חולים.
השאלה הראשונה ששאלו אותי׳ היתה, :האם
תמיד היה לך קול כזה?׳ בטח חשבו
שאני הולכת להחליף את המין או משהו.״
כמו כל ילדה אחרת בגילה, אהבה לשחק
בהצגות: לא הצגות בהן היתד, בת־מלך,
מלכה אומללה או כיפה אדומה. היא המציאה
בשכונה משחק, אותו כינתה המכשפה.
״אני, כמובן, הייתי המכשפה,״ היא מספרת
בעליצות ,״הייתי מחזיקה מקל, מנפנפת
אותו, עושה פרצופים נוראיים. התפקיד של
כל הילדים היה לברוח...״
עד אשר ראתה את גרטה גארבו בהמלכה
כריסטינה. אז נכנם לה הג׳וק בראש, והיא
אמרה לעצמה שהיא מוכרחה להיות שחקנית.
כאשר עברה למוסד בפרדם־חנה, עשו אותה
מיד לשחקנית של המוסד. בגלל קולה.
משך שנים היתד, קוראת תמיד את היזכור
וקול ברמה נשמע, סיגלה לעצמה את ה־פאתוס
המתאים והרגישה נורא רובינא.
כשעזבה את המוסד בגיל ,15 התעקש
אביה — ללמד אותה תפירה, בטענה
שנערה חייבת להחזיק במקצוע. הוא הבטיח
שיאפשר לה ללמוד בערב בסטודיה דרמתית.
היא ברחה ממנו, עברה לבית קרובים תל־אביביים,
עבדה בבית־חרושת, ניגשה אל
מנהל הסטודיה של הבימה ואמרה שהיא
רוצה להיות שחקנית. היא קראה בפניו
משהו והוא אמר בסדר: הוא יפגיש אותה
עם ברטונוב וגנסין.
״הייתי כל כך מאושרת. באתי הביתה

נישואים כפולים

יא היתה בת ( 17״וחצי!״) נאשר
( | נישאה .״נישאנו בחשאי, אצל רב פרטי
ביפו. הורי התנגדו. אבל אני לא אוהבת
שמאיימים עלי. אמרתי דודקא! החלטנו שנתחתן
בתאריך שקבענו לעצמנו. לחברה
לא אמרנו כלום. יומיים לפני התאריך הת־חליתי,
כדי שהם יחשבו שזה בגלל ז ה...
רצנו אל רב פרטי, לקחנו כמה ברנשים
מבתי־החרושת שבסביבה שישמשו לנו עדים,
חברתי שמה עלי מטפחת־משי דקה שהחבר
שלד, הביא מר,בריגדה. זו היתד, ההינומה
שלי. הרב התחייב לא למסור לוועד הקהילה
משך חצי־שנה את הרישום שלנו. היה
לנו כבר חדר מוכן ומרוהט בקריית מטלון.
המשכתי לגור אצל אותה משפחה והיינו
נשואים רק בשבתות.
״כשמלאו לי ,18 ערכנו חתונה גדולה בוועד
הקהילה. חשבנו, בתחילה, לגלות להורינו
שאנו נשואים כבר, אולם לא עשינו
זאת בגלל הוריו הדתיים של בעלי. מיד
לאחר הטכס לקחנו מונית ונסענו לרב היפואי׳
שילמנו לו כסף כדי שיבטל את הנישואים
ההם ויקרע את הכתובה
היא הפסיקה אז את פעילויותיה התיאטרליות
בגלל העוצר. היא היתה בת 19 וחצי
כאשר נולד גיורא; בת עשרים כשבעלה נפל
בתרשיחה במלחמת השיחרור.
כדי למלא את החלל הריק שנוצר בחייה,
נאחזה במשחק. הצטרפה לתיאטרון זירה
שהוקם אז, עברה משם למטאטא, אף הופיעה
בשירה במועדון־לילה חיפאי לא-
ביותר־סימפטי, כדי לשלם חובות. היא היתד,
מפורסמת אז בסביבה יותר בגלל המכות
שחילקה לזאבים מאשר בגלל שירתה .״עשיתי
זאת יותר בשביל הכיף מאשר כדי להגן
על כבודי,״ היא מתלוצצת. משם עברה
למ?בח של באר־אורה, בו עבדה בשתי
משמרות (״לא בשביל החלוציות. בשביל
הכסף היא נישאה שוב, התגרשה כעבור
זמן קצר, עברה לאוהל, שם הופיעה בתפקיד
קטן בחבודה על התמזה, ועבדה גם
כרקוויזיטורית בהצגה.
לאחר מכן באה שורת תפקידי־אופי,
של נשים זקנות בד״ר קנוק (״הזמינו אותי
להחליף את קסטלניץ שהלכה לעשות חשמ
ל ...הייתי לא רעה. נשארתי. היא המשיכה
לעשות חשמל.״) בהדגן הוא ירוק,
סוף העולם, דרך הטבק — עד אשר קיבלך,
את תפקיד מארגו היצאנית באלדוראדו.
״היתד, לי הצלחה ענקית. יש לי שם רפליקה,
:אם יבוא אחד ויתן לי שבע (לירות)
— אני לא רוצה.׳ אז כל הזמן הציעו לי
מחירים מן האולם. פעם הלך אחרי אפילו
מישהו ברחוב והציע 50 לירות.״
היא עברה באמצע ההצגה להבימה. משד
חודשים היתד, מחליפתה של בת־עמי. כשחלתה,
נסעה אלישבע עם התיאטרון לפריז
כאשר חזר התיאטרון, הופיעה בתפקיד
קטן בנשף הגנבים. הבמאי אנדרה ברסאק
ראה אותה והציע לה את תפקיד רוזה ב־הביצה
— תפקיד שאהבה מאד. אחר־כך באה
שוב שורה של תפקידי זקנות בשש כנפיים

רחב חילקה אוכל
• vת הצלחתה הגדולה בתפקיד זו־

קפת אלישבע לא מעט לחשבונו של
מילוא, שהדריך אותה בהבנה, בסבלנות ובביטחון.
היו לה חששות בתחילה. היא פחדה
שתכזיב, שלא תתגבר על התפקיד הקשה.
שהיא אולי, בכל־זאת, צעירה מדי. אולם
מילוא ר,ירבה לעבוד אתה, ערך לה חזרות
אינדיבידואליות, לא נתן לה לחשוד כשהיה
בלתי־מרוצה .״יש במאים שכופים עליך דברים,
שאת חייבת לעשות אפילו אם לא נוח
לך. כשאני אומרת לו שאני מרגישה שמשהו
מזוייף, שיש לי, איכשהו, איזושהי
התנגדות — הוא מסביר לי עד שאני מבינה.״
מילוא ניסה, בתחילה, להביא אותה לידי
כך שתדבר בקול חלוש ורועד כקנה .״עם
הקול שלי? אז בחרנו בדרך הקיצונית.״
תמיד היה לה קול מזיז־ארונות כזה. עוד
כשהיתה בת שבע ושיחקה בבית־הספר את
תפקיד שומר־החומה של יריחו, בהצגה על
רחב הזונה (״זו שחילקה אוכל״) .אלישבע
היתד, מרעימה בקולה האדיר :״לפתוח את
השערים! לסגור את השערים!״ תמיד שיחקה

״תראו׳ איזה טמבל הייתי!״
כשהיתה בת שבע.

היה השם הנרדף שלה על הבמה.
מילאת תפקידי זקנות או פרוצות.

אמנות

לאחד, רחוב המדרגות (״הייתי אמה של פנינה
פרח״) .בליזיסטראסר, שיחקה את• תפקיד
הספורטאית .״גמזו כתב עלי שאני הגבר
היחידי בהצגה. עד היום אינני יודעת אם זו
מח»3אה או לא.״
שלא כרוב השחקניות, אין אלישבע
(״אלי״) בת ה־ 31 חולמת על תפקיד גדול
של מאהבת רומנטית ברפרטואר הקלאסי.
היא שמחה שניתן לה לגוון .״אולי פעם,
בעוד 20 שנה, הייתי רוצה לשחק את ליידי
מקבת. לא בוער לי. יש לי זמן.״

תיאטרן ן
הביזנס

כול להיפגע

יד נשית עדינה הנחיתה השבוע סטירת־לחי
מאחורי הקלעים של תיאטרון הילדים
תילון. מיד אחר־כך ניגש גבר מבוגר אל
המוכה, הוסיף עוד מכה ללחיו .״אני ארצח
אותו.׳״ איים מרסל רוזנר 35 בהצביעו על
ישעיהו קולר 21 השחקן הראשי בהצגת
שלגיה ושבעת הגמדים.
גם אשתו של רוזנר, הכוריאוגרפית של
ההצגה, שהיתר, הראשונה שהיכתה את קולר,
איימה עליו. הגורם המיידי לתקרית:
קולר איחר בשלוש דקות להצגה, בגלל
שביתת המוניות, ששיתקה את התנועה במרכז
תל־אביב (ראה במדינה).
קולר, שהתפרסם לפני שנה־וחצי כסרבן-
מלחמה, לא הגיב. הוא המשיך להופיע בהצגה,
צילצל בהפסקה הראשונה למשטרה.
״שיש״ (מתחרז עם חשיש) קולר האשים
את בני־הזוג רוזנר בתקיפה.
אחד מצליח -שני משמיץ. בכך
היתד, מסתיימת הפרשה בין קולר ורוזנר,
האחראי־לבמה של התיאטרון. אולם להפתעתם
התקשר מנהל הת־אטרון, הבמאי מנחם
גולן, עם קולר, דרש כי יבטל את התלונה
במשטרה. גולן נפגש עוד באותו ערב
עם קולר .״אני אתווך ביניכם,״ הבטיח,
״בתנאי שתבטל את תביעתך במשטרה.״
קולר הסכים, העמיד תנאי משלו: רוזנר
יתנצל על התנהגותו, יתרום 100 לירות ל-
אילנשיל־פוליו. רוזנר סרב.
למחרת בבוקר חלה התפתחות מסחררת.
קולר לא נשמע לדרישת גולן כי יבטל את
תלונתו, פוטר על־ידי הבמאי עשר דקות
לפני שהתיאטרון נסע להציג בחיפה. את
תפקידו הראשי של קולר מילא פועל־במה.
קולר החליט לצאת למלחמה נגד תילון.
הוא אירגן את מרדכי שיינגרטן ואשר ברג־שטיין,
שניהם בעלי תביעות משפטיות כספיות
נגד גזלן. הוא פנה גם למשרד העבודה,
טען שם כי גולן מעסיק את רוב
הילדים בניגוד לחוק, לא משלם להם פרוטה
.״משרד העבודה הבטיח להגיש תלונה
נגד גולן,״ אמר קולר בגאווה .״אני אהיה
העד הראשי.״
גולן, בעל ההופעה הנאה, לא חשש. הוא
היה משוכנע כי זרם המכתבים וגלי־התשו־אות
של הילדים שביקרו בהצגותיו יספיקו
כדי לחסל את כל התלונות שהושמעו כלפיו.
״תמיד, כשמישהו מצליח,״ הסביר גולן,
״נמצא מישהו אחר שישמיץ.״ הוא אף טען
כי אינו מפחד מביקורת בעיתונות .״אחרי
שרימון השמיץ אותי — הוא נסגר.״
בכל זאת היה גולן מודאג השבוע. הביקורת
האמנותית על תיאטרון חילון קמלה
את מחזהו המסורס דויד קופרפילד. ומה
שהיה איכפת לגולן יותר מן הרמה האמנו־תית
של חילון: משרד החינוך עלול לבטל
את השיחרור ממס־בולים, שהוענק לחילון
רק לפני חצי־שנה. זה יכול היה לפגוע
בנקודה הרגישה של גולן: הביזנס.

במקום סובע, צבע
^ אלי לא איכפת שהיא גדולה בכמה

/מספרים מן המידה האידיאלית. היא
מסרבת לעבור דיאטות .״לא אוהבת להתענות.
לא רואה כל סיבה לכך. לא הפריע לי
מעולם ואני משתגעת אחרי מאכלי בצק.״
היא עצלה מטבעה, אך חרוצה במלאכת
כפיים: אוהבת לעשות לחברותיה בובות־בד,
ולהלביש אותן תלבושות לאומיות! לפברק
ריסים מלאכותיים ולחרוז מחרוזות! לבזבז
כסף על דברים שאין לה כל צורך בהם!
שונאת להיראות רצינית, ומחליפה את צבע
שערה כל פעם שנדמה לה שיש לה דכאון־
נפשי קטן .״כמו אשה אחרת שרצה לקנות
כובע.״ כעת היא בשלב בלונדי.
היא מאחרת תמיד בצורה מחפירה, ומבזבזת
הון תועפות על מוניות, משתגעת אחרי
פלמנקו. נוכחת שאין היא נמשכת יותר
אהר גברים אבהיים ומכסיפים .״יש לי חשש
שאני מפתחת טעם לצעירים מדי.״ אוהבת
אותם עם חוש הומור ובלי עניבות.
הגיל היפה ביותר בחייה, הוא, לדעתה,
גילה הנוכחי .״אני מסתכלת על דברים בצורה
יותר קלה. אני מרשה לעצמי, לעשות
דברים שלא הייתי עו ש ה ...אומרת מה.
שאני חו שבת ...יש לי יותר בטחון־עצמי.
בכל זאת עצוב קצת לחשוב שאני בת .31״
היא אוהבת לראות סרטים בהצגה יומית.
משתגעת אחרי מערבונים ובלשים ומתעבת
מלודרמות. אנתוני קוויו ויול ברינר עושים
לה דברים. רוצה לצוזח כל פעם שהיא רואה
את אינגריד ברגמן, דבורה קר ומריה של
(״שתפסיק פעם לצחוק מבעד לדמעות!״).
אוהבת לעומת זאת את קתרין הפבורן וסימון
סיניורה (״זאת אשה בריג׳יס באר־דו
מתאמצת מדי, לדעתה, להיראות סקסית.
והסיבה שהיא אוהבת את אוזר, גארדנר נובעת
בעיקר מן הרכילות עליה.
אלי, השלוזה והנראית בוטחת בעצמה, זוכרת
בצחוק את המצב המביך ביותר בקריירה
שלה. :
״היה זה כשנכנסתי להביסה. אני ידעתי
שנכנסתי להביסה. הסדרנים לא. אז בערב
באתי באמצע ההצגה, לא־זוכרת־איזו, כדי
לראות את המערכה השנייה. רציתי לעלות
ליציע. רדף אחרי סדרן אחד ושאל אותי:
״מה את רוצה?״ אמרתי :״לראות את המערכה
השניה.״ הוא אמר לי :״גברת, כאן לא
שוק. צאי החוצה.״
יודעים מה שעשתה? היא יצאה.

מאחורי ה קלעי ם
נא רוקנה

הכוכב

חידוש במינהגי הביקור בתיאטרון
תבקש להנהיג הבימה בקרוב. בגלל המשתתפים
הרבים ( )30 והסירבול הגדול בתנועה
שבהצגתו החדשה ביקור הגברת הזקנה,
ינסה התיאטרון הלאומי לרכז ככל האפשר
את הופעותיו בתל־אביב. הוא יפתח
במערכת־תעמולה, שכוונתה לשכנע את קהל
המבקרים מערי־השדה והישובים הקטנים לדאות
את ההצגה בתל־אביב, לנסוע הביתה
ברכבת חצות או בשרותי־אוטובוסים מאוחרים.
באולמה הרחב, תסביר הבימה, מוצג
המחזה בשלמות שאינה ניתנת במקומות
אחרים בארץ 3 ינתייפ עורכת הבימה
חזרות על שני מחזות חדשים: אחד
מקורי (מרד אנשי הסתיו) הדן בבעיית תעסוקתם
של אנשים זקנים, פרי עמו של הפקיד
הממשלתי זאב בן־חיים! והשני מחזהו
האוטוביוגרפי של יוג׳ין אוניל, המסע הארון
אל הלילה. אגב, על אף השמועות שמחזה
זה נועד להצגה משותפת של שחקני
הבימה והקאמרי, נערכות החזרות בהשתתפות
שחקני הבימה בלבד אג ,3
,,סמבטיון״ יערוך הצגה מיוחדת במוצאי
יום הבחירות, אליה ייכנסו חינם עסקני-
הבחירות של המפלגות השונות. מדי חצי־שעה
גם יימסר לקהל על תוצאות ההצבעה
בקלפיות השונות סיסמה משלד
הציע שרגא פרידמן לביקור הגברת הזקנה,
על משקל סיסמת מפא״י הגידו כן לזקן:
״הגידו נא, לזקנה.״

בשיחה ידידותית עם הבמאי
יוסף מילוא, בשעת הפסקה.

jk n

תשבץ 1152 run aSnisn
מאו זן .2 :מש־פטן
.8 1ח״ב ציו־ני־כללי;
.10מ־גבורי
אודיסיאה;
.13 מקום ייצור
היין; .14 הגבול
המערבי; . 15 שבועה;
. 16 הקלף;
. 17 החודש בו הל
פורים; .18 מטרה
; .20 פלא ;
.21 כעת ; .23
קבוצת נתבי אבץ
ונחושת ; .25 אבי
מרים! .27 בירת
ליכטנשטיץ; .29
מרכז הדם; .30
ביח״ר למכוניות;
.32 תואר דיפלו מטי;
.34 מעוב די
מיניסטריון ה חוץ
האמריקאי ;
.35 מושב בית־הדין הבינלאומי; .36
שרץ; .37 מנעול בטחון; .39 בלי;
.40 מילת שאלה; .41 בן יעקב; .42
חיש ; .43 מילת ברירה ; .44 הקשב ! ;
.45 קרומית עור ליצירת צלילים.
מאתך ! .1חברת תעופה; .2כפול;
.3תקופה; .4מלט, ללא ראשית; .5
תושבי הארץ; .6טעם, בלי אמצע;
.7מבצר גבורה בימי בית שני; .8

כן, בספרדית; .9שלושים ושתי׳
.11 חן; . 12 רשימה לכנסת הרביעי
.18 הבירה; .19 נביאה; .21״סז
ו 22 מהצגות סמבטיון;
ח״כ חרות; .25 ענן! .26 פקו?
באוניברסיטה בירושלים; .28 בז
חי ימי; .29 נפלו בדרך לגוש־עצי
.31 מאתיים ושמונים ; .33 חייל;.
אוצר; .38 קבוץ; .41 ננס; .43 מי

פקידים ן
תלמידים!
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס ל

m s^ nד״דיו
קצרגות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, סעפיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
המנהל: ה .בר־קסא (קמפינסקי)
תל־אגיב, רחוב גורדון .5
זו מלחחמובטלות !

קולנוע סרטים קודס שימוש׳ לנגרות

Min

להם למען הצדק ־

שהדרו אותו
ממאסר!
ppi g
הצביעו ליכוד עולי צפון־אפריקה

היא מסתירה אותו בכוכים של מכרה נטוש.
מפקדי ד,ם.ם. המקומיים מוצאים לנכון,להקדיש
את כל מרצם לחיפושים אחרי העריק.
הם שולחים מרגל אל תוך מכרה הפחם,
שנפצע בחילופי יריות עם העריק, מוצא
את מותו בנסיון לד,מלט. אנשי ר,ס.ם. מקיפים
את המכרה׳ עורכים ציד אחרי העריק
וד,חובשת שהחביאה אותו, הלכודים בתוך
התעלות החשוכות. הרדיפה והמצוד מד,וים
את עיקרו של סרט זה.
הגרמנים היו מצחיקים. אי אפשר
שלא להשוות פרט זה לסרט פולני אחר,
היחיד שהוצג בארץ בשנה החולפת — ביב
האבדון. גם שם התרכזה כמעט כל העלילה

השטן שבאשה (צפון, תל־אביב; צרפת)
.היתד, תקופה בתולדותיה של הוליבוד,
ששום במאי לא היה מוכית את יכולתו
וכשרונו עד שלא ביים לפחות מערבון
אחד. גם היום חוזרים טובי הבמאים הד,ולי־בודיים
לעסוק בסוג זה של סרטים, המכיל
בקרבו את המוטיבים היסודיים של הקולנוע,
בהם יכול כל במאי להוכיח את כוחו.
לרוע המזל אין לצרפתים מערב פרוע. אין
להם עיירות ספר גדושות סוסים ובוק־ריס,
יצאניות אדומות
שיער וטיפוסים המגלמים
את הטוב או הרע
הקיצוני באופן כה בי־לט.
אבל לצרפתים יש
מה שאין לאמריקאים.
יש להם את בריג׳יט
בארדו. והם עושים בה
ובאמצעותה את כל מה
שבמאי הוליבוד עושים
באמצעות מערבוניהם.
כשם שהמערכון הפך לסרט
היסוד הקלאסי של
הקולנוע האמריקאי, הופכת
בריג׳יט בארדו לאבן
המסד הקלאסית של הקולנוע
הצרפתי. וכמו
שאין מערבון בלי יריות,
בלי סוסים ובלי קטבים
של אופי אנושי, כך אין
גם סרט של ב. ב .בלי
תצלומי עירום, רקודי
סערה אירוטיים וחישוף
עד תום של אופי נשי.
למיטה וחזרה. הפעם
עובר הטיפול בגברת
ב.ב. לידיו של
במאי מנוסה ומוכשר
כמו ז׳וליאן דוביבייה.
הוא לקח את השדה הקטנה
של הקולנוע הצרפתי
לספרד, שם הוא
שם אותה במרכזם של
קרנבלים צבעוניים, שוזרים
ואין סוף של רקו־דים
ספרדיים מרהיבים,
והטיל עליה את התפקיד
הרגיל — לצוד את לבו
של.גבר.
הגבר הוא הפעם הבריג׳יט
שחקן
הספרדי אנטוניו
וילאר, בתפקיד מגדל במקום השוזרים ורודף הנשים
מס׳ 1של ספרד, שדי לו בקריצת עין כדי
שיפד,פיה ספרדיה תקפוץ אל מיטתו. את
אותו הטכסים הפשוט הוא מנטה גם לגבי
הגברת ב.ב ,.המופיעה בתלבושת צוענית זולה,
מציגה את עצמה בפניו כיצאנית מנוסה
בעוד שלמעשה הצליחה לשמור על תואר
הבתולה. היא מתגלה כבתו של סופר סלאבי
גולה, החי בדוחק, הלומדת רקודים ספרדיים
ומתעלסת בחברתו של מדריך תיירים צרפתי.
אולם למרבית ההפתעה אין ב.ב. קופצת
כה מהן ׳למיטתו של הגבר הכובש. היא
מדגימה י על הבד קורם שימושי לבנות הנעורים
כיצד אפשר להפוך את ליל האהבה
הראשון עם גבר מנוסה למשהו בלתי מושג.
בכל האמצעים שבידה היא מעוררת את
תשוקתו, חמתו וקנאתו של הגבר. היא מביאה
אותו עד למיטתה, מסלקת אותו בטכסיסים
יעילים, היא משפילה את כבודו, הופכת
אותו לכלבלב, חושפת את גופה בתצוגה
לתיירים אמריקאים, בעוד שבפניו אמה מגלה
יותר מפניה. ורק כאשר היא מצליחה להפוך
את הגאה והאציל שבגברי ספרד, למטורף
המשתולל בבתי־קפה שאינו הם עוד על
שמו וכבודו, היא נותנת לו את אותו הדבר
שנשים אחרות נתנו לו תמורת קריצת עין.
בעזרתו של דוביבייה, ב.ב. היא מצויינת.

תדריך

ה ע רי ק (ארמון־דויד, תל־אביב; פולניה)
הוא חייל פולני משלזיה, המשרת בשורות
הוורמאכט הגרמני במלחמת העולם השניה,
מנסה להציל את עורו כאשר הנאצים נסוגים
עד ורשה, עורק ומסתתר בעיירת כורים.
הוא מוצא תחילה מקלט במרתפה של
אלמנה זקנה, שבתה עובדת כחובשת במכרה
הפחם המקומי. כל נסיונותיה של האלמנה
למצוא לו מקלט בטוח יותר בעזרתם של
שאר חושבי העיירה, נתקלים בסירוב מוחלט
מתוך פחד. מתוך פחד גם היא, מעבירה
בתה של האלמנה את העריק למקום מסתור
טוב יותר — אל מעמקי מכרה הפחם, שם

אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9בני טובים לאן? (הוד, תל-אביב)
ניתוח מזהיר של מרסל קארנה בגופו ונשמתו
של הדור הצרפתי האבוד.
@ אנו הגנבים (מגדלור, תל-אביב)
סאטירה על פריצה מדעית של קופת פלדה,
באחד הסרטים המשעשעים של השנה.
@ שאו שמה ברמה (אורנע, ירושלים)
וירג׳יניה מקננה מגלמת דמות של
חנה סנש בריטית.
לה סטראדה (סטודיו, ירושלים)
סרט המופת הקלאסי של פדריקו פליני.
ג׳ולייטה׳ מסינה.

ציד במעמקי האדמה

בארדו כ״השטן שבאשה״

סוסים ואקדחים — תצלומי עירום

מתחת לאדמה בתעלות הביוב של ורשה,
שם ניסתה מחלקת לוחמי מחתרת פולניים
לברוח מהנאצים. ביב האבדון היה סרט עמוק
לא משום שצולם מתחת לקרקע. הוא היה
סרט פאטליסטי ואנושי, שהסתיים באקורד
מזעזע ומייאש.
יוצרו של העריק התחמק כמעט לגמרי
מהענקת אילו שהן משמעויות לעלילות סרטו.
הוא אפילו אינו דן אם העריק, חייל פולני
ששירת בצבא הגרמני, ראוי להצלה ולסיכון
מצד התושבים הפולניים. הוא יצר סרט
מתח, עמוס אפקטים של אימה וזעזוע ונעדר
כמעט כל סממנים אנושיים שהם מחוייבי
המציאות בעלילה שכזאת. גיבורי הסרט, הנמלטים,
נשארים בסופו של הסרט לגבי
הצופה, כמו׳ אותה חיה הנמלטת בג׳ונגל
מידי ציידיה. שום הברה של אישיותם ואפים,
שום חדירה למתרחש בהם פנימה.
מגוחכים בסרט זה הם הגרמנים, כולם
בעלי פנים סלאביות טיפוסיות, שאפילו השפה
הגרמנית נשמעת עילגת בפיהם.
אולם מבחינה מכנית, של צילום ועריכה,
זהו סרט טוב למדי.

העו־לם הזה 152ו

החי ספורט 7אומי
ישראל, הושג השנה שיא עולמי ב־
—Iהזודרות מן העבודה, העולה פי שניים י
יחצי על השיא העולמי הקודם, שהיה שייך
לארצות־הברית.

דוגמה חינם
**נווה־צדק, הופיעה על לוח המודעות
Jהמקומי ההודעה הבאה :״טיפוס חביב
בן ,51 בעל תסרוקת של משה שרת והשכלה
תיכונית, מחפש אשד, בעלת נטיות
מוסיקליות. הכפף אינו חשוב.״

סליחה, מעדת
ף י« ״.ל ־ א גי ב, עצר סמל משטרה לבוש־
—1אזרחית כייס מועד שהעז לשלוח את
ידו לכיסו.

סיגימה בלאש!
ף כאר־שכע, הציגה מועצת הפועלים
^ סר ט־ חינ ם בערב בו נאם במקום מנחם
בגין׳ מנהיג תנועת החרות.

ך« לוד, נתפס תייר מפרס, שניסה להב־
* 2ריח מקלטי־טרנזיסטור בהסוזאה של
חפיסות ביסקוויט.

מים, מים 3ששוז!
ך* .ת ל־ א ביג, במועדון הקייצי תל־אביב
להקטנה, מיהרו עובדי הבאר לפקוק את
בקבוקי המשקאות שבמקום בעת שהחל לרדת
גשם.

העיקר הבריאות
ף רמת״גן, בלעה שושנה לוי מחט ל־ל
הוצאת עצבי־שיניים, בעת טיפול בשיניה.

אהוב
המלאכה ושנא הרבנות
ך י« חיפה, זייף רווק בן 30 תעודת נשו*
איו׳ נעצר לאחר שהתברר כי במקום
״רבנות הצפון״ חרט בחותמת המזוייפת
״רבינאת הצפון״.

ריב כיסאות
ך* כני״כרק, הכינו אנשי מפא״י מבעוד
- JLיום ספסלים לנאומו של אבא אבן, מיהרו
לסלק אותם לכשהתברר להם כי באותו
מקום עומד לנאום, בערב קודם לכן, מנחם
בגן.

סוץ ז טוב — הכל טוב
ף • לוד, שכח עבדאללה טארטור תיק ובו
3000,2ל״י על גגה של משאית׳ הזעיק
את המשטרה׳ שמצאה את הכסף ליד הרטוב,
על גג המשאית שהיתר, בדרכה לירושלים.

בגי־טובים

אדדן, ליכטנשטיין, נערכה וזעידת פיס־
Jגה בין ארבע המדינות הזעירות ביותר
באירופה — ליכטנשטיין, אנדורה, מו־נאקו
וסאן־מארינו.
העולם הזה 152ו

כמו חניכעל, כערך

המעם המוב

אוקיי, אוקיי אני מסכים בהחלט
לדעתך על מחפשי הנערות האבודות. אני
מרגיש צורך כפול ומכופל להתנצל לפניך
על העובדה שאני פונה אלייך בבקשה מסוג
זה בדיוק. אני נזקק לך, לא משום שלא היה
לי דם או רעיון כיצד לפנות לנערה באוטובוס,
אלא גרוע מזה: התרשמתי מנערה,
התבוננתי בה כל עת הנסיעה, ניסיתי לנחש
את אופייה ואישיותה, ללא כל כוונה להכירה.
מנוי וגמור עמי מזה ׳,׳מן להתמסר לאורח
חיי המתוכנן, מבלי להסתכן בד,יכרו־יוח
עם נערות שאפשר לזכור גם בבוקר.
בקיצור — עלי להתוודות על ההפרעות, דבר
גרוע מחוסר־דם בדרך גבר בעלמה. עיניה
של הנערה רדפו אותי כל השבת, וממשיכות
לעשות לי דברים גם עתה. החלטתי שאני
מוכרח למצאה.
״אהיה אסיר תודה אם תואילי לפרסם
קריאה קצרה במדורך אל אותה נערה. המבקש:
צעיר בחולצה משובצת, שעלה ליד
וכרון־יעקב לישיר שהגיע לחיפה. ביום ו׳,
ה־ ,16.10 בשעה .12.15 הוא עמד ליד הנהג,
והתבונן בנערה שחרחורת דקת־גזרה, שלבשה
חולצה ירוקה חסרת שרוולים, מכנסים
חומים וסנדלים, ענדה טבעת נחש מוכספת
ונשאה תיק אפור־ביז׳ וחבילה בשקית נייר
גדולה. היא הרגישה במבטי. אם תתקשר אתי
הנערה, אני מקווה שתמצא בי צעיר משכיל
ומעניין, וידיד נאמן נסי לפרסם בהקדם
האפשרי, שכן היא עלולה לשכוח את אותם
הרגעים׳ למרות שהרגשתי שנוכחותי חדרה
להכרתה במשך מרבית הנסיעה.״ את רוצה
לומר לי שאת באמת זוכרת? אם כן, כתבי
אל אהוד בן־מאיר, ת.ד ,5255 .חיפה.

הוא יותר מדי טוב ,)1152/128( ,כדי להיות
אמיתי:
העובדה המשמחת הנותנת זכות־קדימה
לבחורים בעלי
הדם השולחים
תמונה׳ הניעה אף
אותי לעשות מיבצע
זה. כל דמיון ביני
לבין: אפיפיור, עו־רך־דין
נוטריוני או
רופא — הינו מקרי
בהחלט.
תמונה זו צולמה
בשעת מסעי האחרון
לאירופה, וזוהי, אי־פוא׳
הסיבה לכך שאני נמצא בתוך מיטב
הלבוש המודרני, ד,מגוהץ והקודר. כפי ש־צויין׳
אני חוזר ממסע מפואר מלא רשמים
מאירופה.
״היה זה, בין היתר, מסע כיבושים —
להבדיל מכיבושי חניבעל ואלכסנדר הגדול
— של ״מוצרים״ שונים. קצרתי הצלחה
מלאה כסוחר יבואן־יצואן. הצלחה זהה
קצרתי אף בסחורה שונה, אשר נפלה לידי
כפרי בשל, לאחר שנעצתי את עיני החודרות
באותן בעלות עור הקטיפה, המהלכות
על שתי רגליהן המחוטבות, ומנדנדות ב־עכוזיהן
כמנהג הברווזים.
״לאור נסיוני הנ״ל, יורשה לי לעמוד על
ההבדל הרב שבין הבחורות הישראליות לבנות
מינן בחוץ־לארץ.
״במידה והנערה הישראלית פוגשת ברחוב
בררנש המנסה לדובבה, מיד מצליפה היא
בו 5ובט שטני, מרימה את אפה לגובה מצחה,
מסובבת את ראשה ב־ 180 מעלות ומתרחקת
במהירות כמו ממגיפה מאותו ברנש
אשר נצרב בכלימתו, אף במידה והנ״ל פנה
אליה באדיבות על־מנת לקבל תשובה לשאלה
הגיונית ומוסרית.
״הנערה הישראלית מוכנה, איפוא, לקשור
היכרות אך ורק באופן רשמי, כתוצאה ממסיבה.
משפחה, מכר משותף וכר. נערות
חו״ל, מאידך, ואינני מתכוון לנערות. זולות
— אינן רואות כל רע או פחיתות כבוד,
בקשירת היכרות: בקפה, בקולנוע, במסעדה.
ובמידה ותנסה לדובבן ברחוב, הרי שאף
היפות שבהן תשארנה את כבודן במקומו
מונח, ותענינה לך באדיבות ובמתינות. במידה
ומצאת חן בעיניהן, הרי שאף תרחיק
לכת.
״עתה׳ לאחר שחזרתי, נתון אני שוב ל־חסדן
ולשבטן של בנות ישראל.
״מקצועי המשגשג נוטל ממני את מירב
זמני. ברם, אני תקווה שאמצא אף זמן בכדי
להכיר מספר •בחורות נחמדות שגילן ישתרע
בין 20־ 40 לאותן נחמדות אבטיח, כי
לא ישתעממו בחברתי. יתר־על־כן, אחלק
אתן בצורה המעניינת ביותר את רשמי ו־

חווייותי הרבים, וכמובן — את שפע נסי!

גם להיפך
באמת שהן ( )1152/129 יכולות להתכתב
על הכל, החל מפוליטיקה וכלה בג׳אז. גם
להיפך. מה, אתם חושבים שלא? רק שיימצאו
שני בחורים. בני 20 ומעלה. הם דווקא
לא מוכרחים להיראות כל כך כמו רוק
האדסון. אבל שיהיה להם המון שכל והמון
הומור ושיהיו גבוהים. כי הן נורא מעריכות
את זה. הן בנות .18
כמה הייתם נותנים להן?

בדרך לבת־יב
אחת שהיא שחרחורת וגרה בסביבת התחנה
לבת־ים, עשתה דברים ל־()1152/130
הרואה אותה מדי יום כשהוא נוסע לבת־ים.
הוא גר שם. הו* מת להתכתב אתה.

אוי לעיסה!
שלושתן ( )1152/131 בוגרות תיכון דתי
בסביבות ,19 והן רוצות — מה יש? —
להתכתב עם שלושה בחורים דתיים• ואם
אין הן מרבות לכתוב על עצמן הרי זה כדבריהן
:״אוי לעיסה אשר הנחתום הוא המעיד
עליה.״ חוץ מזה קצר המצע מהשתרע.

זיר

הזמן יעשה את שלו
( ,)1152/132 המסיים, עתה את שרותו הצבאי,
בטוח שמה שלא יעשו מכתביו, יעשה
הזמן, אם הנערה שתכתוב אליו היא בת ,17
ירושלמית ובעלת גובה בינוני״ .אם יש לה
חברה, שלא תחשוש .״לשתיהן אדאג,״ הוא
פוסק. ולכי התווכחי אתו.

ס3ר!א ויהל

נראית קצת שונה, בת 16 זו (:)1152/133
אני בת .16 צבע עיני ושערותי:
חום. גובהי הוא 163ס״מ, משקלי הוא 52
ק״ג. אני אוהבת לשחות, כדורגל, וטיולים.
אני אוהבת לשבת מסביב למדורה ולשיר
שירים עצובים, או לרקוד ריקודי־עם במעגל
משולהב, או לשיר, או יותר נכון לצרוח
שירי־עם בעלי קצב מהיר, לקרוא מדי פעם

גערתהש בז ע
הדבר הבולט ביותר
במראיה של חנה רייז
בת ה״3 ,20 רט לקונו־תה
הגבוהה — הוא
קווצות השיער האפור
בשערה השחור מאד.
היא. מסרבת לצבוע
אותן ויחיא צודקת בהחלט.
זה משווה המון
אני־לא־יודעת־מה.
חנה, עיניכם הרואות,
היא דוגמנית, והיא
עובדת כדוגמנית
ופקידה באלנית, בית־החרושת
לסריגים, ופירושו
של דבר הוא
שאם היא מופיעה ב־תוצגת
אופנה — אסדר
לה ללבוש סריגים מ־בית־חרושת
אחר.
היא אדיבה ונעימה
ומדברת בקול רך ושקט,
כשעיניה השחורות
מסתכלות בך ברצינות.
היא אוהבת
בגדים וצבעים דיסקרטיים, ספורטיביים בעיקר.
אולם אין היא צריכה להימנע מלנעול
נעליים גבוזזות עקב, בעייתן של נערות
גבוהות רבות. חברה גבוה בהרבה ממנה.

הו ! ולא לרחם על עורו של הטמבור.
״לשם שינוי לא איכפת לי ללכת פעם למסיבה
סלונית ולרקוד מטאנגו ולאו ועד
רוק.
״אני קוראת הכל. את סנקא, טאגורי, רחל
ואת קרונין ואין ראנד. למדתי באלט במשך
ארבע שנים, ולעתים, כשאמי מזכירה לי,
אני מנגנת על הפסנתר.
״בכל מה שנוגע להתכתבות, איני בררנית.
עליו להיות עד גיל .25 הוא לא צריך
להיות אפולו. אבל צריך להיות לו חוש
הומור. עליו לדעת לכתוב מכתבים מעניינים,
וממש חובה עליו לאהוב טיולים, מחנות,
פיקניקים וכדומה. לא שאני מתכוונת
ליהנות מכל זאת בחברתו. פשוט שיהיה לנו
תחביב משותף.״

דדקדב למשמיצים
אני מוכנה להישבע שהטיפוס של (/ 133־
,)1152 הוא (:)1152/134
אם כי איני מאמין שהמזל יאיר לי
פנים ויהיה לי הכבוד לזכות ולקבל מכתב
רציני תודות לפרסום שורותי אלה הנה
אביתי לנסות, ולו פעם אחת, ולהיכלל בין
דורשי שלומך וטובתך כל הימים.
כי לי ד העיר העברית הראשונה והמוכן
לדו־קרב עם כל המלעיז עליה ומשמיצה
— שקיבצה בתוכה עליות רבות —
אהיה גם אני נאמן למסורת ולא אעמוד על
כך שהכותבת אלי תהיה דווקא צברית. היות
ואני מבקש חברה לעט, ראיתי מחובתי לציין
שעטי שלי חולפת לעתים קרובות מעל
דפי העתונות הצהובה של כבוד ראש הממשלה
שלנו.״
למה יכול היה להתכוון? מכל מקום, שוויצר
אחד, שעושה דברים בעתונות צהובה
של ראשי ממשלות: הגיעה העת שתדע שעט
הוא זכר.

ספשע עז ר ח
עלהג 1ר ל

בחיי שזה נכון מה שאמ׳שלי אומרת שאם
הצרות באות אז זה בצרורות. את שמת לב
איזו שנה בלי מזל זו היתה? אני נורא
שמחה שהיא כבר עברה, אבל הם מסכנים,
שם בהוליבוד, יש להם עוד כמה חודשים
עד שזה ייגמר שם. ראית כבר שנה כזו?
קודם מת טיירון פואר, ואחר־כך פול דוג-
לאס אבל הוא לא כל כך נורא חשוב, ואחר־כך
מאריו לנצה, קיי קנדאל, ועכשיו אירול
פלין בחיי שהיה לי חבל נורא כשקראתי את
זה בענלם הקולנוע. בדיוק באמצע שהתחיל
עם הבברלי אדלנד הזותי -אוי באמת אל
תגידי לי שאת לא יודעת אפשר להתפוצץ
ממך אני לא יודעת באמת למה אני מדברת
אתך. היא היתה החתיכה שלו והיא היתה
בת 16 והוא בן .50 ככה זה מודרני עכשיו
כי כתבו ספר כזה ששמו לוליטה ושם
יש מבוגר אחד שאוהב ילדות אז כבר לא
מתביישים. מה יש, יש באמת בנות בגיל
הזה שיש להן כל הגוף והנשמה של אשה
הנה תראי אותי. אבא של רותי הוא נחמד
נורא, את יודעת?
וקיי קנדאל היא נהדרת ראית אותה באסתר?
כל כך מצחיקה נורא עצוב שהיא
מתה היא לא היתה כל כך זקנה דווקא רק
בת 32 היה לה סרטן. אף אחד לא אמר לה
את זה קראתי •את זה והיא לא ידעה שהיא
הולכת למות אני מתה כבר לראות את הסרט
האחרון שלה. אפשר לחשוב שהחיים
שלהם בהוליבוד הם כל כך נוצצים אבל זה
לא נכון מתים גם שם.
ותראי מה קרה לדבי הכל בעד אדי. מצאי
אותה באיזה מקום כזהו מין ששם ה־חתיכות
רוקדות בעד כסף אבל היא לא עש-
תה את זה בעד הכסף כי יש לה כסף היא
פשוט אומללה ולא מבינים אותה אז היא
בטח לא ידעה מה שהיא עושה כמו רוזאנת
בחייה הכפולים אני אומרת לך לפעמים הבל
פתאום כל כך נמאס אני לא מבינה בפוליטיקה
אבל אולי יכולים להסביר לי
למה כרתו כמעט את כל העצים בבוסתן ן

אזרח!
קרא בעיון אתהש אלות שלפניך. ה שב־נא עליהן ב״כן״ או. ל א ״ .לאחר ש ת שיב עליהן במצ פונ ך
אות. הן תדר כנ ה או תךלמילתתאת קולך ביום ג׳ הבא -ב־ 3בנו במבר.

הנכון

הוא

הנכון הוא

כי יסוד היסודות של כל משטר דמוקרטי הוא חלוסישלטון!*

-כי מפא״י שלטת בישוב ובמדינה, זה 30 שנה?

-שכם אחהת

הנבון

הוא

כי שלטון מפא״י הסתאב זה מזמן וכי סימני ההיכר שלו הם: התנשאות ושחצנות, זריעת שנאה וכפית־מצסון. הפלית יריבים
והעדפת אנ״ש, מעילות ושחיתות?

הנכון

הוא

כי מפא״י ניצלה עד תום את הכלים הממלכתיים שבידה, ואתמקורותיה הכספיים של המדינה, כדי להקים לעצמה מעצמה
פיננסית, המשתמטת מתשלום מסים?

הנבון

הוא

כי הציונים הכלליים ואחדות-העבודה, מפ״ם. המפלגות הדתיות־פוליטיות
והפרוגרסיבים הוכיחו במשך כל שנות קיום המדינה,
כי אין הן אלא גרורות מפא״י ושותפיה?

הנכון

הוא

כי המפלגה היחידה המסוגלת בכוח תכניתה, בכושר מנהיגותה,בתוקף עקביות דרכה, לשנות את המשטר מיסודו -היא תנועת
החרות?

הנבון

הוא

כי מאז קום המדינה מלאה תנועת החמת וסיעתה בכנסת את
תפקיד האופוזיציה הראשית -מתוך נאמנות, אחריות צבורית
וללא רתע?

הנכון

הוא

כי בכל מקום בו נקראו נציגי תנועת החרות למלא תפקידי
בצוע, כגון בהנהלות עיריות ומועצות מקומיות, גילו יכולת
תכנון ובצוע, שרתו את האזרח ללא הפליה, ביושר ובנקיון־
כפים?

הנכון

הוא

כי הגיעה השעה להעביר את מפא״י לאופוזיציה, בין היתר למען
תוכיח במעמד זה כי אמנם נאמנה היא לעקרונות הדמוקרטיה
וכי אמנם פטמוטית היא, גם כשאין מוח מפלגתי ואישי בצידם?

הנכון

הוא

כי לאחר כשלונותיה של מפא״י והסתאבותה, מחייבת טובתהמדינה והאומה לתת בידי האלטרנטיבה היחידה -לתנועת
החרות -להוכיח את נכונות תכניתה ואת יכולתה להגשימה?

את תשובתך תן ב־ 3בנובמבר -הצבע