גליון 1154 מתאריך 4 בנובמבר 1959

גליון מיוחד
לסכום תוצאות

העורך הראשי:
אורי אבנרי

n m n ^ i u n

הבחירות

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתו
עורך כיתוב:

עורך תבנית:
ועי

סילבי עשה

צלם המערכת:
אריה ערו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .טען לסברקים :״עולספרס*.
המוציא לאור: הפנלם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״ס, ת-א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל-אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ,
רוחי ורר, אברהם חרנווו, יוסף אבו־הטרי,
אביבה סטו, אבנר פרי, עמום
עינו, שלטה ערן.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

מספר 1154
ד׳ חשון תש״ד,
5.11.1959
שנ ה 23
המחיר 550פרוטה

גליון זד, עמד בסימן מגמה אחת ויחידה:
להופיע במהירות המכסימלית אחרי נעילת
הקלפיות, ולהביא את הדיווח הפרשני המוסמך
המלא ביותר האפשרי.
מגמה זו העמידה לפני המערכת כמה וכמה
בעיות. אחת מהן: השער. היה מנוי וגמור
עמנו לפרטם על השער את תמ נתו של
האיש שיזכה לנצחון המכריע בבחירות.
אי־אפער היה לדעת מי יהיה האיש הזה.
לכן הכינונו מראש כמה שערים אלטרנטיביים.
האנשים שבאו בחשבון, לדעתנו, היו
שלושה: דויד בן־גוריון (במקרה שמפא״י
תעלה) ,מנחם בגין (במקרה שהיה מגיע לסב
צירים בכנסת) ודויד בן־הרוש (במקרה
שהיה זוכה להפגנת־אהדה גדולה).
כל השערים האלה היו מוכנים בדפים
עוד לפני פתיחת הקלפיות. עם החילות הנטיות
הברורות הראשונות של סיבונד התוצאות,
ניתן האות להדפיס את שעת של
המנצח, המכתיר גליון זה.

ביום השלישי ו־רא את המקום מרחוק...

(בראשית כ״ב, ד׳<

שלושה >בו>םמהשפלהל>וושל>ם
נמשכה הדרך כימי

אברהם

אבינו

תשעיםדקותמתל ־ א בי ב לי רו ש לי םכיום -
ב מ כו ניו תהח די שותוהמ רו ו חו ת של. אגו ־
פרסום נאדל

הופיע גליון מס׳ 23 של

גפר

שנעזרו בר מ קולי ם שלנו

הירחון המצויר לבידור והומור

(ואנו תקוה שישלמו את המגיע לנו בהקדם)

ד ו ״חמיוחד :
אתם מכינים
כמוסיקה, אתם?

נוסף לכל* המדורים
הקכועים והקריקטורות
? frעמידים

5 0 0פרוסה

כמובן הצליחו ה מ פלגו ת

״רדיו דוקטור״ — הש רות לרמקולים והקלטה
תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 24433

בעיה חמורה יותר — אנושית: כוח־אדם•
כוונתי למיבנן האמיתי של שתי המילים:
כוחם של האנשים שהיו צריכים לכתוב
גליון זה.
לפני הבחירות שאלנו את עצמנו איך ל־הפע-ל
את כוחנו בצורה היעילה ביותר. ויום
ההצבעה. יכולנו לנהוג, כפי שנוהגים
כל העתונים בבחירות, וכפי שנהגנו גס אנו
בבחירות קודמות: לתת לחברי המערבת
לעביר במשך היום בניידות מכסימלית בין
ההלפיות, לדווח על הנעשה מסביבן.
אולם נסיוננו לימדנו שאין זה נוהל מספק.
בצורה זו אמנם אפשר לקלוט קוריוזים
רבים, אך אי־אפשר לתת דיווח אמיתי על
מצב־רוחו של העם, לפרש את התוצאות
לעומק. לצורך זה צריכים לשבת במקום
שם נראה הבוחר כמות שהוא: ליד הקלפי.
כך עלה על דעתנו הרעיון שהינחה את
הדיווח בגליון זה: להטיל על חברי המערכת
לפעול כחברי ועדות־קלפי׳ להצמיד אותם
לקלפיות מסויימות, מגוונות ככל האפשר,
כדי שיתרשמו בלתי־אמצעית ממהלך הבחירות,
ממצב־רוח הבוחרים, מאמירת ההצבעה
וממניין הקולות. ביקשנו מפלגות שונות
למנות את חברי המערכת כבאי־כוחן
בועדות־הקלפי, ונענינו ברצון. כך פעלו
חברינו כחברי ועדות קלפי, לא כעיתונאים.
הצד החיובי של רעיון זה מובן מאליו.
אחרי יום ליד הקלפי, אנו מרגישים את
עצמנו הרבה יותר קרובים למהות הדברים
ולרוחם. אנו יודעים לא רק מה הצביעו,
אלא גם מי הצביע כך — ואנו מסוגלים
לנחש יותר טוב מדוע הצביעו כפי שהצביעו.
הצד השלילי של נוהל זה הוא אנושי.
חברי המערכת שהשתתפו במיבצע זה המו
בשש בבוקר, עבדו ללא הפסק ליד הקלפיות
עד שעה 3או 4בבוקר של יום המחרת,
עת הסתיים מניין הקולות.
בעוד שחברי־הועדות האחרים חזרו הביתה
לישון, רק אז החלה העבודה האמיתית של
אנשי העולס הזה: לרשום את רשמיהם. להשוות
אותם, לספק חומר לפרשנות.
כאשר יגיע גליון זה לידיך, יישנו כל
חברי המערכת שנת ישרים, אחרי 48 שעות
של עבודה ׳רצופה.

הודעה חשובה למפלגות
כל ההשמצותאפשרלנקות

מכבס בעצמו -לאמזיק לכביסה.

העולם הזה הקדיש לבחירות אלה עמל
ומקום רבים יותר משהקדיש אי־פעם למאו רע
יחיד. הוא טיפל בהן בעשרות מאמרי העורך
ורשימות במדור במדינת וכמעט בכל
שאר המדורים, בטוטו הבחירות (שטרם סוכם)
ובמיבצעי הקלפי הנסיונית.
השאלה המעניינת ביותר היא לגבי ה קלפי
הנסיונית: באיזו מידה הצליחה? מה
היו מעלותיה ומגרעותיה?
היא לא הצליחה לנחש נכונה את התוצאות
המדוייקות, ועוד נחזור לניתוח הגור מים
שהביאו לכך. מאידך, הקלפי — בתוספת
הערותינו — גילתה את רוב הנטיות
הכלליות שנתגלו ביום הבחירות.
הקלפי הנסיונית היא שהפריכה בפעי הראשונה
את הדעה הנפוצה שמפא״י נמצאת
בירידה. אך לעומת זאת לא שיקפה את
עלייתה הניכרת של מפא״י.
היא נחשה נכונה את ירידתם המכרעת של
הצ״ב, את עלייתם הקטנה של הפרוגרסיבים
ואת אפסות רוב הרשימות החדשות. לעומת
זאת הפריזה בכוחה של חרות — בגלל התלהבות
אוהדי תנועה זו, שכפי שמסתבר
עתה, לא באה לידי גילוי בסיכום היבש
של מניין הקולות.
תוצאות הבחירות לכנסת הרביעית הפתיעו
את הכל — גם את מפא״י. ייתכן כי קורא
העולם הזה היה מופתע קצת פחות.

ם כחבים
השכנים בבחירון
באופ; עקרוני בעלי ואג ובי לא
בכלל בבחירות האלה. מה •טבז עיט
ישבנו בבית והשתעשענו בבחירוז
ראשית גל גחנו את עצמנו (התוצאה שלי
ם׳ ,יעל בעלי תו .).אהר כר ניסינו להתאים
את כל הידידים והשכנים שלנו לתוכו. מה
לומר לכם? מזמז כבר לא היו לנו בחירות
שכאלה.
יהודית עמיר, גבעתיים
שתלכו במחילה מכבודכם לעזאזל, אתם,
הבהירו! ומי שהמציא אותו. אני הרות׳ניק
ב! חרות׳ניק, ואפילו הסבתא שלי היתה
חרות׳ניקית בדם. עשיתי סיכום לפי עצתכם
ויצא לי — במקום ראיעוז: טק״י, במקום
•עני: אנודת־ישראל.
ראובן ינובר, תל־אביב
אז בעד מי הצבעתו

תעשיית סקס־אפיל
אתם עומדים אצלי עכשיו בתחילת התור.
קראתי את התיאורים האחרונים שלכם מאספות
ודעעה ה־ 11 והחלטתי כי מניע לכם
ציו! לשבח על חוסר מורא, אי־מיעוא־פנים
וכוחיסבל עילאי. אני הייתי רק באספה אחת
בכל הבחירות האלה, והשבתי שאני מתפוצץ

יהודה שפעל, ירושלים
.. .אם לדולצ׳ין יש זוהר כזה ,׳עהוא מצליח
להכניס סקס־אפיל למספרים כלכליים
יבשים, אז מה הוא עושה בסוכנות? תעשיית
הסרטים הישראלית הצעירה מחפשת כוכבים
כמוהו בנרות.
ירוחם לוי, תל־אביב
מענייז היה לרעת מה היה עושה בתב
״העולם הזה״ ,שהסתנן לאספת הספרים של
מפא״י, אם היה פונש שם את הספר שלו.
עתונאי או לא עתונאי, אבל כבוד המקצוע
היה מחייב את הספר להשליך אותו מכל
המדרגות.
כפר, תל־אביב
עם או בלי חפיפת־ראש?

טעימה ראשונה
עורד ״העולם הזה״ סתם ולא פרש מתי
אמר החכם מכל אדם את ארבעת המילים
המפורסמות ״הבל הבלים הכל הבל״ (העולם
הזה . 11152 יודעים אנו כי שלמה המלד לא
פסל את הכל כשהיה במיטב שנותיו, רווי
תענוגות ושובע, אלא על סר תכלית הייו,
כשלא הפרידו הרבה שנים בינו לבי! המוות.
הוא טעם את כל מעדני הטוב והגיע
למסקנה כי ״הכל הבל״.
אד נשנב הוא מבינתי, כיצד הגיע העורר
למסקנה זו כשיום הבחירות ממשמש ובא
והוא צופן בחובו לחוסים בכנפיו תעלומה
גדולה
יצחק הללי, ירושליס
אינגי יודע כיצד מצליחות המפלגות להוליד
שולל את בוחריה! .הרי מספיק לטעום
טעימה אחת כרי לדעת שהעונה כולה
מקולקלת.
שלומית ענברי, ירקמה

גבירי האפון
בקשר לכתבתכם על התאונה בדרך לדימונה
(העולם הזה ,)1152 הרשו לי להעיר
מספר הערות. באחד
העתונים, שכתבו לא
היה במקום התאונה
עד שעות הבוקר, הופיע
שיר הלל לכבודה
של הגברת מיל-
רוד, אשתו של יושב־ראש
המועצה המקומית
בדימונה. נאמר
שם שהיא חובשת־קרבית
וכאשר ראתה
את האוטובוס שנפגע,
כינתה אותו בשם
שדה־קרב. עם כל
הכבוד לגברת מיל־

פיטקה -

רוד, היא לא היתה
במקום התאונה בכלל,
וממרחק של 18
קילומטר לבטח לא
יבלה להניש עזרה
לפצועים.
עד בוא המשטרה
למקום־התאונה, נשאר
באוטובוס רק פצוע
אחד, בדואי, שבגלל
החושד אי-אפשר היה
לחלצו, כמו את גוי־יות
שבעת ההרוגים
— ואש תי
שנשארו באוטובוס.
מי שעזר להציל את
נפגעי התאונה היה
אביגדור פטינגר מדימונה, אריה נולוד,
נתז ונמן ופשקה מסדום, אשר ברגע שאירעה
התאונה כיסה בידיו את אשתו
ועל-ידי כד הציל אותה מפגיעה. אלה
היו נוסעי האוטובוס אשר, עד בוא המשטרה,
הוציאו את כל הפצועים ושני הרוגים.
העולם הזה 54ו ו

כל תושבי דימונה, וכותב מכתב זה בכללם,
מודים להם.
תושב הרוצה בעילום שמי, דימונה

הפגנה בדינה
הניעו לידינו נליונות ״העולם הזה״ המתארים
את פרשת ואדי סליב (העולם הזה
1137 והלאה) .הזדעזענו עד מאד כשקראנו
על שפיכת דמו הטהור של עקיבא אל־קר-יף,
וכיצד הטביעה המשטרה בדם את כל פרשת
האפליוח של יהודי צפודאפריקה. החלטנו,
אנו קבוצת יהודים בוינה, להעמיד לרשות
נפגעי הואדי בל אשר ביכולתנו. אנו מובנים
לארג! משלהת שתפני! בפני הקונסוליה
הישראלית בוינה, או ליצור דעת־קהל כא!
ננד ריבויים ואפלייתם של תושבי ואדי
סליב.
היטלר יטח־שטו לא הבדיל בי! יהודי
שחור לבי! יהודי לב! .כיצד יבדילו השלטונות
הישראליים ביניהם?
ק. רודולף, פ .קלוגר, ס .פטר,
ר. האום, ד .ברקוביץ, וינה

דפיפדר מאחורי הפיפור
מחמאותי על ״כבוד האחות״ (העולם הזה
.)1152 היה זה הסיפור
האמיתי שמאחורי
הסיפור. אולם
מתוך הרגל לפרסם
את הדברים הבלתי-
ידועים, נעלם מעיני
כתבכם פרט אחד
נלוי. במכתבי למערכת
״ידיעות אחרונות״
,שחייב היה לחסל
את הפרשה של
מחמוד ם באנ׳ ,לא
הכחשתי את הפרטים
האישיים שלו,
אלא ביקשתי להביא
ליויעת הנוגעים בדבר
שלא כל הפרטים
ברשימתי נמסרו
כ,׳אהרון
לי מפיו יעל מחמוד.
ישראל בן־אהרן,
תל־אביב

iJ ׳9ד?׳ /6
מפורסם בכל העולם

ipnnpp jo<f

ה מכ שי ר לבעלי
דרי שות גדולות.
2רמי קול
אנ טנ ה פני מי ת
צליל HI-FI

P ilo t

FACTORIES I N : U S A , E N G L A N D ,
S O U T H AFR IC A , IR ELA N D . I S R A E L t ) w u

הישות והשיר
בסיור ״ספרים״ ,בביקורת על האנתולוניה
,,את איטר בחרתי ביט ירה׳י (העולם הזה
,)1153 כתבתם בי ראשד חוס־ין, המשורר
הערבי, הוא היחידי בקובץ ששירו עוסק
בנושא ישראלי מודגש. האם אתם חושבים
כי מות אחיו, במלחמת השיחרור, הוא נושא
ישראלי מודגש!
בלהה גרובר, פתח־תקוה

אם ישוחו של המשורר יצהק שלו הוטמעה
כל כד טוב בישוחה של ירושלים, כפי שהוא
טועז בהנמקתו לבחירת השיר ״סימפוניה
ירושלמית״ ,מדוע השיר כל־בר גרוע?
יואב א ,.נהרייה
איר בהורה בזו, כמו ריבה אמיתי (העולם
הזה , 11153 שבאה מבית לוחם מחתרת
שנפצע בפעולה, ושהיתה מרביצה בחברים
שלה ציונות טהורה, מוכנה להמיר את
האוניברסיטה חתל־אביבית בשדות הפלחה
של טסצ׳וסטם?
דן גבריאלי, רנזת־גן
...הייתי מבקשת מכל י נערות הזוהר
ולא נערות הזוהר הישראליות, ההולמות
על נישואי! עם מליונרים אמריקאים, שיקראו
את קורותיה של יפה יוסר (קריגר),
שנישאה למיליונר בז 63 .ונאלצה תור
ארבעה חודשים להניע אתו להתדיי! בפני
בית־המשפט.
מרים כהנא, תל-אביב

טיפשעשרה בהגשמה
איפה לילי גלילי? אחרי שרותי וורד
גילתה את פרצופה הטיפשעשרה (העולם
הזה )1153 במאמרה על תצוגת אופנה אני
סחבה לקונטרה שלה. חכמה — אני, אפילו
כשאני חושבת כמוה, אני מתביישת לכתוב
את זה על הניי ר...
רותי אשהיים, תל־אביב

ה מ כש ירהאוטומטי
מראות נהדרים בגלגל תמונות צבעוניות
עם גלגלי חילוף על נושאים שונים.
להשיג בחנויות לכותנות וצעצועים
המפיץ: צעצועי שנ ק ר, ת״א, רח׳ אלנבי ( 108 מול ביה״ב הגדול)

. ..אני הייתי אוסר על כל האמהות
המטופשות לקחת את בנות הטיפשעשרה
שלהן להצגות אופנה. עכשיו הן יכולות
לראות את התוצאות. מה הפלא שאר אחת
מה! אינה הולכת אחר־כד להנשמה, חלוצית
אמיתית?
אלי פ״ רנזתיים

מקצוע לעיוור
אנכי עיוור בשתי עיני, אב ל־ 5ילדים
רכים ואחראי לפרנסת משפחה בת 9נפשות
(כולל זוג הורים וקנים) .אנכי מקבל מלשכת
הסעד סר ( 120 מאה ועשרים) ל״י לחודש.
ברור כי בתנאי היוקר של ימינו אין
סכום זה מספיק ואר בצורה המינימאלית
ביותר לפרנסת משפחה רבת נפשות כמו
זו שלי.
אי-לכד הנני מבקש, איני רוצה בלחם
חסר, אלא בעבודה המפרנסת בכבוד את
בעלוה. למדוני מקצוע: כטלפוניסט, סדרו
לי חנות או הכניסוני לשירות השידור בערבית
כנגז בכינור (אני מנג! מקצועי
בכינור).
סלים קרקולי, חולון

לומדים בשיטה קלה בבית־הספר ״קדימה״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
)1קורסים ואולפנים למבוגרים
ושיחה .) Conversation

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

)2קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר
בבחינות).
)3הבנה באנגלית לבחינת כגרות.

(מתחילים, מתקדמים ועזרה

הלימודים בקבוצות קטנות׳ על־ידי מוריםמעולים.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים; 3עד 9בערב.

תצפית

במרינה

(כל הזכויות שמורות)

העם

• ארבע קואליציות אפשריות עומדות בפני דויד כן־
גוריון לבחירה חופשית:
קואליציה שמאלית של מפא״י, מפי״ם, אחדות־העכודה

תעודת בגרו ת

והפ רו ג ר סי כי ם, שיהיו להם — יחד עם הערבים — נ־ 73 צירים בכנסת.
למרות פרשות העבר, יתכן מאד שקואליציה בזאת תקום.

קואליציה בנ״ל, כתוספת הדתיים.
קואליציה ימנית של מפא״י, הפרוגרסיבים, הדתיים־לאומייס
והציונים הכלליים, שיהיו להם יחד עם הערבים כ־ 77 צירים.
קואליציה מקיר אל קיר, מחוץ למק״י, חרות ואולי אגודת
ישראל. דבר זה בא בחשבון מפני שנזפא״י היא כעת כל כך חזקה שיישאר
לה רוב גם בתו[־ ממשלה כזאת, בה תוכל על כן להחזיק בכל התיקים
החשובים.

• מצב אידיאלי זה מאפשר למפאי״י לדרוש בי שותפיה
לעתיד, וכעיקר הדתיים, יכניסו לקופה גם את הקואליציות
העירוניות. בעוד ששלטון מפא״י בחיפה מובטח ל1
קואליציוני כלל־ארצי לא תוכל מפא״י לקבל לידיה חלק בשלטון התל־אביבי.
גם הפעם יכריעו הדתיים בעיר זו את הכף בין קואליציה ימניח או שמאלית,
דיתבן מאד שבחירת מרדכי נמיר כראש עירית תל־אביב יהיה התנאי לשיתופם
בממשלה.

לעומת זאת קרוב לודאי כי ראש־העיר הבא של ירושלים
יהיה דתי. הדתיים יוכלו לבחור להם כשותף את הימין או את השמאל,

ויתכן כי מפא״י תתן להם את עזרתה בבירה תמורת שרות הפון בתל׳
אביב.

• מלכד זאת, יהיה המחיר כשוק הקואליציוני עתה נמוך
מאד. הדתיים לא יוכלו לקבל ויתורים רציניים תמורת השתתפותם בממשלה,

ביום ד.־ 3בנובמבר 1959 קיבל הציבור
הישראלי את תעודת־הבגרות שלו.
הוא הלך לקלפי כאומה מלוכדת. חילוקי־הדעות
בין המפלגות היו קטנים, הצטמצמו
בעיקר בתחום הסיסמות וההשמצות.
הוא הלך לקלפי כאומה ממושמעת. מספר
התקריות והתלונות על לחץ היה קטן יותר
מאשר ברוב מדינות העולם, כולל רוב
המדינות הנחשבות לארצות־תרבות.
הוא הלן לקלפי בסדר מופתי. אף שזו
רק הפעם הרביעית שנערכות בחירות בישראל,
פעל המנגנון הארגוני באופן מזהיר,
כשהוא נשען על כ־ 20 אלף מתנדבים, בני
כל השכבות והמעמדות, שהתמסרו לתפקיד
ביום הבחירות, תוך התעלמות (ברוב המקרים)
מאינטרסים מפלגתיים צרים. מסירות
זו גרפה עמה את השוטרים ואת הסדרנים,
שמילאו את תפקידם ליד הקלפיות.
הוא בחר מתוך בגרות רוחנית, בפסלו
רשימות שניסו לעשות עליו רושם בלהטוטים
דמגוגיים ובתחבולות סנסציוניות.
אם הסכים אדם לפסק־דין הבוחר או לא
— הבוחר עצמו זכה בבחינה.
בעולם כולו, הדמוקרטיה היא צמח עדין
הגדל רק בארצות מעטות. רוב רובו של
כדור הארץ עודנו שרוי באפלולית של
דיקטטורה גלויה או מוסווית. הדמוקרטיה

מפני שהם יהיו המבקשים,
ומפא״י תנהג כאילו שיתוף
הדתיים בממשלה, הוא מעשה
חסד.

גם הציונים הכלליים
לא יקבלו שום תמורות
עבור השתתפד
תם האפשרית בקואליציה,
שתהיה בשבילם
יותר מעשה־הצלה מאשר
קרבן. אפילו מפ״ס, שנשארה
איתנה, לא תוכל להשיג
תנאים רציניים תמורת השתתפותה.

9אלימלך
רימלט,
שמחה ככה ופרץ
ברנשטיין, בתמיכתם
השקטה של עובד בן־
עמי ואכרהם קריני־צי,
מכינים הפיכה
נגד צמרת הציונים
הכלליים. הם ידרשו את

התפטרותם של סרלין וספיר
מן הכנסת. אם תצליח ההפיכה
לא ייפגע מכך חיים
לבנון, אחרי שהבחירות האחרונות
לעיריה גילו שלבנון
הינו מושך־קולות רציני.

הישראלית היא פקדון יקר — וחובה קדושה
היא לשמור עליה בשנים הקרובות.

« אחת התוצאות העיקריות של הבחירות תהיה תחושת כוח
של מפא״י כבל השטחים, בולל בשטח הכלכלי. צפה ללחץ מוגבר

צבא

של מכבש המסים, אחרי שהוכח כי מדיניות המסים של לוי אשכול אינה
מזיקה למפא״י ליד הקלפי. הדבר יתבטא הן ביתר תקיפות של מנגנון הגבייה
והן בהטלת המסים אשר מפא״י היססה עד כה להטילם.

חופה בשמיים

כשטח הכלכלי ינצחו דעותיו של פנחס ספיר, לגבי ליברליזציה
נוספת ברוב השטחים.
« עקוב אחרי ח״כ יוסף אלמוגי. קרנו של מזכיר מועצת הפועלים
מחיפה עלתה בקרב מפא׳׳י, אחרי הצלחתו כראש מטה הבחירות שלה, והוא
בא בחשבו ן לתפקיד תת־שר ואולי אפילו שר, בממשלה הקרובה.

• קיימת אפשרות שדויד בן־הרוש יזכה לחנינה בימים
הקרובים, מאת נשיא המדינה. בצורה זו תסיים נופא״י בצודה נאותה
את הפרשה העגומה ותמנע את הפיכתו של בן־הרוש לקדוש מעתה.

• תוצאת-לוואי של מפלת הציונים־הכלליים עשויה להיות

סגירת יומונם הכושל ״הבוקר״ .העתון הוחזק מעל לפני המים עד
לסיום מערכת הבחירות, כשגרעונו המצטבר מהווה מעמסה כבדה על קופת
המפלגה.
• צפה להתגברות הפעולה המיסיונרית כישראל. חוגים
מיסיונריים, שהשתדלו עד כה לנהל את פעולתם מבלי לעורר את תשומת־לב
הקהל, יפתחו בקרוב במערכת הסברה ותעמולה גלויה בקרב התושבים
היהודיים.

• יתכן בי עד הקיץ הבא יימצא פתרץ לעודפי התוצרת

החקלאית של ישראל. בחוגי משרד החקלאות מעיינים עתה בהפניית
עודפים אלה אל השוק האירופי, הקולט כמויות ניכרות של ירקות־ייבוא דווקא
בתקופות־השפע של החקלאות הישראלית.

״שמאלה, שמאלה, עוד קצת שמאלה.
אדום, ירוק.״ הצנחן הניח את פיית האלחוט
מידו, ניפנף לחבריו שישבו במטוס, והטיל
את עצמו מן הדלת הפתוחה, בגובה של
קרוב לקילומטר וחצי מן הקרקע. היתד,
זו תחילתה של צניחה נוספת, במסגרת
האליפות הראשונה של צה״ל בצניחה־חופשית.

הצנחנים הנותרים בבטן הדקוטה הצבאי
עקבו בעניין אחר נפילת חברם ״הגולם״.
בדרך כלל, נהוג להצניח בובה גדולה,
כגודל אדם, מצויידת במיצנח אוטומטי, כדי
לבדוק בעזרתה את עוצמת הרוח וכיוונה.
הפעם הציעו את התפקיד לעמוס, והוא הסכים
ברצון. כמדריך־צניחד, בבית־הספר לצניחה
של צה״ל היה כבר רגיל לעסקי־אויר
מסוג זה.
רב־סמל אברהם, האחראי לטיסה זו, דיווח
ליתר הצנחנים — כולם
— על כיוון נפילתו
בשרות סדיר
של הגולם .״מי צונח שניי״ שאל. ציטר,
מכוסה כולו בסרבל חאקי, כובע חאקי ומש־קפי־טיים,
ניגש לדלת הפתוחה. הוא כרע
על ברכיו, כשראשו מחוץ למטוס, וסקר
את הקרקע החולפת באיטיות מתחתיו.
15 שניות כסטופר. בין שדות שלף נראה וגבעות עגולות
בבירור עיגול רחב שצוייר בתוך שדה
חרוש. במרכז העיגול: צלב לבן. לצידו
התאבך ענן עשן בעל תפקיד כפול: למשוך

את העין אל הצלב ולהראות את כיוון הרוח.
הצנחן צריך להשתדל לנחות קרוב
ככל האפשר לצלב זה.
״מה מהירות הרוח?״ שאל ציטר.
״שישה קשר,״ השיב אברהם.
ציטר חישב את הגובה, מהירות הרוח
וכיוון הטיסה. צלצול חד נשמע מעל לראשו:
הטייס הודיע כי הוא מתקרב לשטח הד,צנחה.
הוא חג בעיגולים גדולים, ומדי
הגיעו למקום המתאים ביותר לצניחה היה
מודיע על כך בציקצולי־אזהרה.
הצנחן לחץ על הדק המיקרופון וכשהוא
רכון על רצפת המטוס העביר הוראות לטייס:
שמאלה, ימינה. לבסוף העביר את
המיקרופון לעומד אחריו, ניצב בפתח המטוס,
כיוון את שעון־ד,סטופר הצמוד ל־חגורו
ל־ 15 שניות. משך 15 שניות אלה
עליו לצנוח ללא מצנח, ורק בתום זמן זה
ימשוך את הידית שתשחרר את המצנח.
היה זה ההבדל העיקרי בין הצניחה־החופשית
— שהיא ספורט — לבין הצניחה
הצבאית. הצניחה הצבאית מבוצעת במטרה
אחת: להביא את החייל לקרקע, כדי ששם
יבצע את תפקידו העיקרי: ללחום. המ׳־צנח,
במקרה זה, נפתח באופן אוטומטי, שניות
מסויימות אחרי צאת החייל מהמטוס. ואילו
ר,צניחה,־ר,חופשית שמה את הדגש על הצניחה
לשמה. השופטים על הקרקע מעניקים
נקודות לפי נקיון הסגנון, וקירבת הנחיתה
למטרה.
ציטר כיוון את הסטופר, העיף מבט
חטוף החוצה וקרא לחבריו» :גוד ביי!״
הוא הפרית נשיקה, היסה את גופו שמאלה,
אל מעבר לדלת הפתוחה — ונעלם, כשזרועותיו
פרושות לצדדים.
״יופי!״ קרא אברהם ,״הוא נופל מצויץ!״
גוף החאקי נפל במהירות מבהילה. שניה־שתיים־חמש־עשר־חמש־עשרה.
חופת משי
לבנה פרחה לפתע באויר והצנחן נעלם
תחתה. הוא כבר יגיע לקרקע בשלום. אם
קרוב או רחוק מהמטרה, זאת אפשר יהיה
לראות בסיבוב הבא של המטוס.
ספורט, לא סתם תענוג. שלושה
ימים נמשכו הצניחוח מדאקוטות וממטוסי
סטירמן דו־מושביים, בהשתתפות 22 צנחנים.
רב־סרן צנחנים עטור אותות (מלחמת
העצמאות, מיבצע קדש, הבריגדה היהודית,
הפלמ״ח) ,בעל רקע אדום לכנפיו (צניחה
קרבית במיטלה) ,שעקב אחר כל צניחה.
היתד, לכך סיבה אובייקטיבית: הצונחים
לא הספיקו כמעט להתאמן לפני התחרות.
הבעיה לא היתד, כיצד להשיג את המטוסים
לביצוע האימונים — ״אנחנו מבצעים אלפי
צניחות לשנה,״ הסביר מפקד בית־הספר
לצניחה ,״ואין כל בעיה לקבל את שעות־הטיסה
הדרושות לאימונים בצניחה־החופ־שית.״
הקושי היה למצוא זמן פנוי בלוח־הזמנים
העמוס.
פגם זה יבוא, כנראה, על תיקונו. כי
ר,צניחה,־החופשית, גם בהיותה ספורט, אינה
סתם תענוג.
אלוף עמום גביעים. ברוח ( 12 קשס
חמסינית צורבת ניצבו משתתפי התחרות
במיסדר לקבל מידי מפקד יחידת הצנחנים
בצד,״ל את הגביעים ואת אות השתתפותם.
״רב־סמל מרדכי שוורץ,״ קרא. צעיר צנום,
בעל שיער בלונדי בהיר, התייצב לפניו.
היה זה האלוף, שצבר 842 נקודות, מתוך
מקסימום אפשרי של 1400 נקודות. הוא
נטל גביע, ועוד גביע וגביע שלישי, בתוספת
שתי מדליות. כאשר חזר עמום לשורה,
השאיר את שולחן־הפרסים קרח.
שוורץ, בעל וותק של חמש שנים בצנחנים,
שעלה מרומניה לפני 11 שנה, היה
מצנח חדש בשדה ר,צניחד,־החופשית. לא כן
זה שבא אחריו, רפי דהן ( 828 נקודות),
שייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות
לצניחה־חופשית בצרפת וביוגוסלביה .״ככה
זה,״ התנחם ,״צריך לפנות מקום לצעירים.״
בפי מפקד בית־הספר לצניחה היו בשוחת
חשובות לגבי עתידו של הספורט החדש•
אחרי שהפך ספורט עממי בארצות
רבות בעולם, בו משתתפים רבבות בני־נוער
במועדוני־תעופה, עומד הוא בפני התפתחות
דומה גם בישראל. במשרדים ממשלתיים
שונים דנים עתה באפשרות לפתחו במסגרת
אזרחית.
במקרה זה, יהיה חיל־הצנחנים, ללא ספק,
חלוץ בשטח זה. כבר עתה הוא מפתח
מצנח מיוחד, בדוגמת ארצות אחרות, מותאם
במיוחד לצניחה־ד,חופשית, אשר יאפשר תינד
רון רב יותר באויר, יגביר את יכולת
הצונחים לכוון את צניחתם.
אם יתן משרד החוץ את האישור, אף
תיערך אליפות השנה הבאה במתכונת רחבה
יותר, בהשתתפות אורחים מצרפת, בריטניה
וארצות־הברית•
העולם הזה 154ו

^ זרחי ישראל הפתיעו ביום שלישי
זה את עצמם. כאשר נודע להם מה
עשו, התפלאו למדי ממעשי ידיהם.
הם הנחילו נצחון אדיר למפלגתו של דויד
בן־גוריון.
הם נתנו לשלוש מפלגות — הדתיים, ה־כרוגרסיבים
ומפ״ם — לשמור על מקומן
בכבוד.

הס נתנו סטירות־לחי מצלצלות
לארבע מפלגות: לציונים־הפלליים
ולמק״י שירדו לחצי, לאחדות־העבודה
שניזוקה קשה, ולחרות -
שעליתה הקטנה נראית כלעג לאור
יומרותיה והתפארויותיה.
אין לי כל חשק לזרות מלח על פצעים
טריים. אולם חובה היא לנסות ולמצוא
הסבר הגיוני למה שקרה. איש לא חזה
תוצאות אלה מראש ואל ינסה איש להיות
חכם אחרי מעשה. אולם אפשר וצריך לנסות
להבין את הסיבות.

אינה ממשלה כזאת׳ וחרות לא עשתה שום
נסיון לצרף אליה אפילו איש חדש אחד.
זאת ועוד. אי־אפשר לדבר על ממשלה
ליברלית לאומית ובאותה שעה לעודד נע-
רי־רחוב שיצעקו ״בגין לשלטון!״ ויפריעו
לאספות — אפילו של משה דיין. מנהיג
הנישא על כפיים בידי המון משולהב של
בני־שכונות, פשוט אינו נראה כראש־ממש־לה
ליבראלי מיועד. תמונה זו עלתה לחרות
בקולות רבים.

היתה זאת דוגמה מאלפת של
פיצול האישיות המפלגתית. חרות
תצטרך להחליט איזה חלק של
אישיותה ינחה אותה בעתיד.

ך>י ימין כולו — חרות והציונים־הכל־

f Iליים — הפסיד חלק ניכר מכוחו בכנ
אביבו
של יגאל אלון היה לפני ארבע שנים.
אז קצר הצלחה פשוט מפני שהיה צעיר ויפה,
מבלי להגיד שום דבר (או ליתר דיוק,
בד,גירו דבר והיפוכו פעמיים ביום).
גוני אלה.
פעל.
כמו

אולם הקוניונקטורה של שיטות
פלמ״חיות אלה עברה ללא שוב.
המפלגה ירדה, מפני שאיש לא
ידע מה בדיוק היא רוצה. דייסה
תמהוגית זו של מלחמה ושלום,
פעולה שמית ואקטיביזם חרותי,
בנאומיו של איש אחד ויחיד,
פשוט נמאסה.

גם אלה אינם מסבירים את
הנצחון הזה.

מכאן ההבדל בין הצלחתה של מפ״ם לבין
כשלונה של אחדות־ד,עבודה. רבים חטאיה
של מפ״ם. גם היא אינה אלא כת. לעתים
קרובות ויתרה על עקרונותיה הקדו
בראשה
עומד אדם שהוכיח כי בשעת הצורך
הוא יודע להחליט החלטות (טובות
או רעות) .הוא הוכיח עקביות בפרשת עם־
קודר,נשק עם גרמניה. הוא הוכיח תקיפות
בפרשת ואדי־סליב (ולדאבון לבי, רוב אזרחי
ישראל מסכימים לגישתו בפרשה זו).

לכן לא עשו מאומה כדי לגבש מצע רעיוני
רציני בעניינים מדיניים, לא עשו כל
מאמץ ליצור צמרת אישים אשר מישהו ירצה
להפקיד בידיה אפילו חלק קטן מן האחריות
להנהגת המדינה.
לבסוף, אחרי פרשת משה נסים, אחרי
המישחק עם יסודות דתיים וחוסר־הרצינות
בגישה התעמולתית, נראתה המפלגה כמעט
מגוחכת. ירידתה כמעט עד כדי מחצית כוחה׳
לא היתד, מקרית. על־כך מעידה העובדה
שבבחירות לעיריות, בהן הציגו ה־צ״כ
אישים יותר רציניים ותוכניות מעשיות,
היתד, ירידתם הרבה יותר קטנה.

חרות קיבלה ׳כמעט את אותם
האחוזים כמו כפעם שעברה מפני
שאותב העסקנים אמרו את אותם
הדברים לאותם הבוחרים. היא לא
עשתה כל נסיון רציגי להגיע לשכבות
חדשות.
כי חרות אינה ביסודה אלא כת. אין איש
בין מנהיגיה שלא היה רביזיוניסט וותיק.
הם צמחו יחד, מדברים בלשון אחת. אין הם
מסוגלים לקלוט כוהות חדשים או רעיונות
חדשים.
כת כזאת אינה יכולה להיראות בעיני
הציבור כאלטרנטיבה. יפה לדבר על ממשלה
ליברלית לאומית. אולם מפקדת אצ״ל

מפא״י היא מפלגה כזאת. אפשר
להאשים אותה כהאשמות רכות,
אך אי־אפשר להאשים אותה בכך
שאינה רצינית.

לעתים היה נדמה שהם מעוני
יינים יותר בחלוקת השלל בתוף
המפלגה, מאשר בהופעה נאותה
כלפי הבוחר.

הוא יודע כי פה פעלו גורמים
חשוכים יותר, גורמים הנובעים
מן ההכרה החופשית של הבוחרים.

ייתי מגדיר את מצב־רוחם של חלק
| fגדול מן הבוחרים בערך כך: אין הבדל
גדול בין כל המפלגות שהופיעו בבחירות.
ואם אין הבדל גדול, מוטב לבחור
בעד המפלגה הנראית רצינית ביותר.

* ודלה של מפלגת־הימין השניה
\ *ל א היה טוב יותר. חרות לא הפסידה
קולות, ואף זכתה לעליה זעירה. אולם עסקניה
יכלו להגיד בצדק, כמו המלך פירוס
המנוח :״עוד נצחון כזה — ואבדנו!״
בשביל מפלגה כמו חרות, אין דריכה במקום.
אם אין היא מתקדמת בצעדים רבי-
רושם, הריהי נסוגה לאחור. כי בשביל מפלגה
כזאת, הפרסטיג׳ה שלה ושל מנהיגה
היא ענין חיוני.

מי שישב כמוני במשך יום שלם ליד אחת
הקלפיות, באזור של הישוב הוותיק, וראה
במו עיניו מי האנשים שהנחילו למפא״י מרצונם
הטוב וללא שום כפיה 39 אחוזים
מן הקולות בקלפי זו — אינו מחפש את
ההסברים רק בלחץ ובאירגון.

* ציונים הכלליים קצרו בבחירות

( \ לכנסת את קציר זלזולם המוחלט באזרח.
בזה אחר זה סילקו או קברו את
מנהיגיהם הוותיקים, שעוד עוררו כבוד. העסקנים
הנותרים עשו במפלגה כבתוך עסק
פרטי. הם עשו את הכל כדי ששום פנים
הדשות לא יפריעו להם.

הצ״כ ירדו בבחירות אלה לדרגת
מפלגה קטנה, העולה אך במעט
על הפרוגרסיבים. אם לא יעברו
כאופן דחוף שינוי-ערכיס כללי
ומוחלט, עד כדי שיגוי דמותם ללא
הכר, יהיה זה סופם ככוח רציני.

הפנטסטי שהשקיעה מפא״י בבחירות
סכומים אדירים הוצאו, מנגנון אדיר
הם הוסיפו למפא״י כמה אחוזים —
בפעמים הקודמות.

בן־גוריון דאג לחדש את פני
מפלגתו, להחליף חלק מדמויותיה
הישנות והעייפות כדמויות צעירות
ומעניינות -דבר ששום מפלגה
אחרת לא טרחה לעשותו.
בשעה שכמעט כל המפלגות האחרות עוררו
זילזול ונהגו בליצנים, נראתה מפא״י
רצינית. הבוחר לא זילזל בה. הוא נתן לה
את קולו. הוא האמין שתוכל לנהל את ענייניו
בעתיד הקרוב.

\ז\2ציר: פפס־דין גזבגן זר. מזרפי בגגזר חהצבצה
סת. אני חושב שהזרע לכך נזרע בשעה ששני
הצדדים לא הוכיחו כשרון להתאחד.
הימין היה נראה אחרת בבחירות אלה אילו
הופיע במפלגה גדולה ומלוכדת, מפלגה
שהיתר, צריכה לאחד בקירבה לא רק את
העסקנים הישנים והמוכרים של שתי המפלגות,
אלא גם אנשים חדשים כמי אליעזר
ליבנה וקבוצתו, ואישים ללא עבר מפלגתי
מוגדר. גוף כזה היה יכול לעורר רצון טוב
אצל הבוחר, לתת לו את ההרגשה שהוא
נותן אשראי למשהו חדש, שיש לו סיכויים.

במקום
זה נערכה ההצגה המוזרה
של האיחוד שנכשל, מטעמים
אישיים, אחרי שהמפלגות כבר
הודיעו על הסכם רעיוני מלא ביניהן.
כל זה נראה בלתי־רציני עד
להחריד.
ולבוחר פשוט נמאס לעכל דברים בלתי־רציניים.

י« *טמאל ירד גורל דומה על אחדות־
Jהעבודה. גם היא הצטיינה בעודף של
זילזול באינטליגנציה הבריאה של האזרח.
והיא סבלה בשל כך.
לכל נער־זוהר פוליטי יש אביב אחד, ו־

שים ביותר כדי להתחמק ממאבק. אולם לפחות
נשארה כת זו עקבית בניסוח הרעיונות
עצמם, גילחר, רצינות בגישתה התעמולתית•

הבוחר
העדיף רצינות זו על
להטוטי אלון. הבוחר של 1959
היה רציני יותר מן הבוחר של
.1955 העקביות הרעיונית (אפילו
לא היתה, במקרים רבים, מלווה
עקביות מעשית) היתה כדאית.

* vני סבור כי מצב־רות זה הוא שצופן
בחובו גם את הפתרון לתעלומה העיקרית
של בחירות אלה — נצחונד, העצום
של מפא״י.

אין כל טעם לנסות להקטין נצ־חון
זה. אחרי ארבע שנים נוספות
בשלטון(בהן קרה מה שקרה!)-
זהו נצחון מפואר כאמת.
בוזדאי, היה לחץ והיתד, כפיה. באזורי הממשל
הצבאי, במעברות, בריכוזי העולים.
והוא הוסיף למפא״י כמה אחוזים — כמו
בפעמים הקודמות.
אולם האם זה מסביר את הנצחון?
אי־אפשר להתעלם גם מן המאמץ האיר-

תחת לכל ההסברים האלה, ישנו
) Jכמובן ההסבר העמוק יותר, הרציני
יותר.
כל המפלגות שהופיעו לבחירות אלה
מייצגות את המשטר הקיים, עם הבדלי גוונים
קטנים.
בין כל המפלגות האלה, מפא״י היא המפלגה
המייצגת משטר זה בהצלחה רבד,
יותר, ובכנות רבה יותר, מכל מפלגה אחרת.

הרוב
המכריע של הציבור הישראלי
מרוצה מן המשטר הזה,
מבחינה כלכלית, רעיונית ופוליטית.
המשטר מספק לו רמת מחיה
נאותה, בעזרת הכספים הנאספים
בחוץ־לארץ. כל עוד נמשך מצב
זה, יכול להיות רק מעוט השואף
באמת לשינוי המשטר -ולמיעוט
זה לא היה שום ייצוג בבחירות
אלה.
הרוב מרוצה מן המשטר, והוא בחר במפלגה
הנושאת משטר זד, על כתפיה. יותר
מזה: הוא בחר באיש המסמל משטר זה
מאין כמוהו, והרציני בלי ספק יותר מכל
מתחריו.

מפא״י דרשה, בשבועיים האחרונים
לפני הבחירות :״אימרו כן
לזקן!״ וזה בדיוק מה שרוב הכד
הרים עשה.

^ * l l l i lודי11

במדינה ציונות מחזיקי הו 1ב

חנו ת
הפר חי ם
בככר!
תלוה מודל
מציעה לכן עבור
עונת החורף:
* חליפה 7/8עבודת יד
באריגי טוויד
אקסקלוסיביים
* מעיל מסוגנן בדוגמאות
צמר הדישות

מ שה
בן־ישעיהו
תל־אביב,
ככר דיזנגו ף מ
ט ל פון 24749

* שמלת ז׳ירסי, חליפת
ז׳ירסי
+שמלת צמר קלה, תואמת
לכל הזדמנות.

עשו בחירתכן מתוצרת ״תלוה״
מהמבחר העשיר הקוצר הצלחה
בבירות העולם. מבחר זה בדיוק
הועמד לרשותכן בכל חנויות
האופנה המובחרות בישראל.
פרסום ״הקולע״

בכל רחבי אפריקה ואסיה דומה הקולוניאליזם
לחיה פצועה ושותתת־דם, הנסוגה
משדה־הטרף שלה. באחת־עשרה שנים קצרות
גילה משרד־החוץ הישראלי נסיה מוזרה להיאחז
בזנב החיה, למנוע בעדה את הנסיגה.
כאשר, בשעתו, החליטו האנגלים סופית
להסתלק מאזור תעלת־סואץ, ולספק בצורה
זו את השאיפה שהיתר, אז קודש־הקדשים
של העב המצרי, היה זה משרד־החוץ הישראלי
שהרים את קולו ברגע האחרון, דרש
מן האנגלים להישאר״ .התוצאה היחידה:
שנאתם הלוהטת של המצרים הלאומניים לישראל.
מכיוון שבאותו רגע כבר היה מובטח
לגמרי כי המצרים ינצחו, היה זה מעשה
אווילי.
בחודש שעבר חזרה אותה הצגה, במהדורה
אומללה עוד יותר, בצרפת.
״מיבצד חדש״ .התרנגול הצרפתי שו-
תת־הדם התכונן להיסוג מאלג׳יריה. ראש־הממשלה
הצרפתית הכריז ברורות שהוא מוכן
לשאת ולתת עם הממשלה האלג׳ירית על
״שביתת נשק״ .מאחורי הקלעים, בג׳נבה,
בתוניס ובראבאט, התנהל משא־ומתן בין
שתי הממשלות. הכל קיוו כי תימצא נוסחה
שתאפשר את סיום המלחמה׳ תוך נסיגה
הדרגתית של צרפת.
גורמים אחדיב, ברובם פאשיסטיים בעלי
מסורת אנטי־שמית נושנה, התנגדו להסדר
זה. אליהם הצטרף ארגון שנשא את השם
המצלצל: ההסתדרות הציונית בצרפת.
הכריז ארגון זה, בהודעה מצלצלת ביומון
החשוב לה מונד :״גורל 140 אלף יהודי
אלג׳יריה ובטחינה של ישראל קשורים קשר
הדוק עם הישארות צרפת באלג׳יריה. סילוק
צרפת יסכן את יהודי אלג׳יריה, שבחלקם
יפול גורל דומה לזה של אחיהם ביתר ארצות
ערב. סילוק זה יפתח את שערי אלג׳יר־יה
בפני הליגה הערבית, אשר תייסד שם
מיבצר חדש של התנועה הכל־ערבית, אוייבת
קיומה של ישראל.״
הוסיף מזכיר ההסתדרות, אלכסנדר ריי־טר,
במאמר חתום באותו עתון :״ 140 אלף
יהודי אלג׳יריה חייבים את שיחרורם מחיי
ימי־הביניים לרפובליקה הצרפתית. הם מיעוט
בתוך מיעוט, התלוי כפל־כפליים בשלטון
צודק, חילוני וליברלי. רק צרפת יכולה
להבטיח כיום שלטון זה.״ דרישתו: הציונים
בכל רחבי העולם חייבים להתגייס לעזרת
צרפת במערכה זו.
שם מטעה. מאות האלפים שקראו הכרזות
אלה לא יכלו לדעת כי ההסתדרות
הציונית בצרפת אינה שופר ממשלת ישראל,
ואפילו לא שופר ההסתדרות הציונית הצרפתית,
אלא רק הפלג הצרפתי של מפלגת
הציונים הכלליים. הם היו נאלצים להגיע
למסקנה כי ישראל והציונות העולמית מת־יצבים
לצד היסודות הקיצוניים ביותר בצרפת׳
נגד הפשרה האלג׳ירית שתביא ל״הגדרה
עצמית״ וליציאת צרפת.
זאת הבין גוף ציוני אחר — חוג ברנאר
לזאר, המסונף למפ״ם. מזכירו, כתב על
המשמר הנרי בולאווקו, מיהר לשגר ללה
מונד הכחשה חריפה :״נוכח הבעיה הדרמתית
של אלג׳־ריה נזהרו הארגונים המייצגים
את יהדות צרפת מלנקוט עמדה, מאחר
ולא יכולה להיות בענין זה עמדה יהודית,
ועוד פחות מזה עמדה ציונית.
״בזאת נענו גופים אלה לבקשתם של
המעוניינים העיקריים: יהודי אלג׳יריה. ניתן
חופש מוחלט לאנשי העדה היהודית ולארגו־ניהם
להתבטא ולפעול לפי הכרתם ואמונתם
חוג ברנאר לזאר מצדד בכריתת
שלום בצפון אפריקה
הוסיף בולאווקו :״יש להצטער כי השם
ההסתדרות הציונית בצרפת הטעה אנשים
לחשוב כי גוף זה הוא נציג כל יהודי
צרפת.״
אלא שהודעה זו לא יכלה עוד לבטל את
הנזק שגרמה ההודעה המפוצצת הראשונה.
מדיניות בין הכסאות
״הכל אוהבים את סוקה טורה /מתוקה
העצמאות /יחי סוקה טורה, מנהיגנו הנביא

כך שרים שנים וחצי מיליון אזרחי גיניאה
החופשית לכבוד מנהיגם בן ד,־ ,37 שהספיק
בחייו הקצרים לעלות משפל המדרגה, כאחד
משבעת ילדיו של איכר עני, לנשיא ארצו
* למרות שהאנגלים לא מנעו גם קודם
לכן בעד המצרים מלחסום את התעלה בפני
כל ספינה ישראלית.

העולם הזה 1154

ולמועמד רציני לכתר המנהיגות של 185
מיליון הכושים של אפריקה. הכל אוהבים
את טורה — אך השבוע היה נדמה כי
טורה אינו אוהב את כולם- .
באו״ם יש 82 חברות 81 .מהן התכנסו
בשבוע שעבר למסיבה מפוארת, הגדולה ביותר
בעונה זו, לכבוד מוקה טורה בניו־יורק.
החברה היחידה שנעדרה: ישראל. היא
לא הוזמנה.
הסיבה הגלויה היתר, פשוטה: כמארחי
המסיבה הופיעו תשע המדינות האפריקאיות
שהן חברות באו״ם, שהמש מהן ערביות*.
רוב ערבי זה החליט להחרים את ישראל.
אולם הפעם׳ בניגוד לנשפים אפריקאיים
קודמים בהם הוחרמה ישראל, אין סיבה זו
מספקת. כי ם־קה טורה הוא מנהיג עקשן
יתקיף, שלא היה מקבל החלטה זו של
הערבים, אילו התנגד לה בלב שלם. אם

״היהודים משתלטים כמו תמיד על החלשים!
הם שולטים בניו־יורק ובלונדון!״ צעק
אחד. שני איים שאחרי השמדת ששה מיליון
יהודים באירופה יכול לקרות מעשה כזה
גם בגאנה. פרט מאלף: ציר זה ביקר לא
מכבר בישראל, כאחד מאורחי־הממשלה, ש־ביקוריהם
מעוררים מדי פעם את הרושם
שישראל מתקדמת בצעדי ענק ביבשת השחורה.
עתה דיבר כנאצי גרמני.
ממשלת גאנה נדהמה לא פחות מאשר
ממשלת ישראל. האיש החזק של המדינה,
קואמה אנקרומה, מיהר לשגר את אחד
משרי ממשלתו כדי להביע שאט־נפש ולהתנצל.
אולם התנצלות זו מצד ראש־הממ־שלה*
,החפץ בעזרה כלכלית ישראלית, לא
יכלה לטשטש את העובדה המזעזעת שבין
צירי כל המפלגות קיימת שנאה לוהטת
וקיצונית לישראל, ידידתה של צרפת.
הכסאות נופלים. הדבר המזעזע הוא
שבה בשעה שישראל נופלת מן הכסא האפריקאי,
מתברר כי גם הכסא הצרפתי נשמט
מתחת לגופה.
פרשת ניתוק היחסים בין חברת רינו׳
הצרפתית לבין מפעל־ההרכבה בישראל היה
רק פרט אחד בתהליך זה. גם כאן חזרה
אותה התופעה: ישראל זכתה למלים חמות
מפי שר־החוץ הצרפתי, בה בשעה שהבסיס
המציאותי של ברית ישראל־צרפת נעלם בהדרגה.
הסיבה ההגיונית: המאמץ! הסופי של
צרפת להתפשר עם מורדי אלג׳יריה (ראה
לעיל) ,והסיכוי כי נסיון זה יוכתר בהצלחה.
אם יתקדמו כל התהליכים האלה בדרכם
המצופה, צפויה מדיניות־החוץ הישראלית
לשואה הגדולה ביותר מאז מיבצע־סיני.
היא תישאר מבודדת לחלוטין, שנואה על
האפריקאים, מנותקת מן הצרפתים שיראו
בה מכשול.
עוד לפני כמה חדשים התפארו מנהלי
המדיניות הישראלית שיוכלו לרקוד על שתי
החתונות — הצרפתית והאפריקאית, עתה
קיים החשש העגום שישראל תתאבל בשתי
הלוויות.

הו א צ עי ר
ובעל רבדיו!־.
ב חו עוו הדק
בלביע ת ב די ד
להוזלפוה הנ בונ ה.

פירמידות וקיבוצים

הנשיא טורה

שתי חתונות, שתי הלוויות
הסכים כי המסיבה לכבודו תיערך תוך
החרמת ישראל, הרי שהשתמע מכך לפחות
זלזול משווע בישראל.
ענבים חמוצים .״היחסים בין ישראל
ומדינות אפריקה המשוחררות ייקבעו באפריקה׳
ולא במסיבות־קוקטייל בניו־יורק!״
הבריז הדובר הישראלי באו״ם. אולם הפעם
נדף מהצהרה זו ריח של ענבים חמוצים. כי
מטירת־הלחי ה־תה גם מצלצלת וגם מסוכנת.
מה גרם לעמדתו של טורה? מנהיג גיניאה
הוא מוסלמי מלידה׳ התחנך בבית־ספר מוסלמי
דתי. אולם לא מכבר הכריז :״אנ״ נוצרי,
מוסלמי ועובד אלילים. אני שייך לכל הדתות.
כנשיא המדינה, אני הכל לכל.״ בגי־ביאה
המוסלמית אין הגורם הדתי מבוטל,
אך גם אין הוא מכריע.
אולם גורב אחר אינו מבוטל כלל וכלל:
גיניאה שונאת את האימפריאליזם, והיא
שונאת שבעתיים את צרפת. סוקה עצמו
טוען שהוא נכדו של אלמאמי סאמורי טורה׳
המנהיג האגדתי שניהל את מערכת־ההתנגדות
הגיבורית לפולש הצרפתי, לפני
שני דורות. הוא שמאלי קיצוני, מתעב כל
גורם הנראה לו קשור במערך הקולוניאלי
המערבי.
עד כה לא היסס טורה מלקבל עזרה
מישראל כדי לפתח את ארצו, הזקוקה באופן
נואש למומחים מכל הסוגים ולהון־השקעות.
אולם נראה כי שאיפה זו נופלת בעיניו
משנאתו לצרפת. כמו כל מנהיג אפריקאי,
יודע טורה כי משלחת ישראל באו״ם התכוננה
להצביע בעד צרפת נגד שיחרור אלג׳יר־יה,
ובעד הפיצוץ האטומי הצרפתי באל-
צחרה.
נאצים כגאנה. אם היתה דרושה אזהרה
נוספת׳ הרי באה השבוע במדינה
אפריקאית אחרת, שזכתה לעצמאותה שנה
לפני גיניאה.
הפרלמנט של גאנה התכנס כדי לדון ב־הצעת־חוק
שיגרתית הנוגעת למסחר עם
ישראל. לפתע פרצו משני עברי הבית —
מספסלי הקואליציה והאופוזיציה כאחד —
קריאות אנטי־ישראליות חריפות ביותר.
* רכ״ס, סודאן, מארוקו, תוניס ולוב.
הארבע הלא־ערביות: חבש, ליבריה, גאנה
וגיניאה: החברה׳ האפריקאית העשירית, דרום
אפריקה, היא בעלת שלטון לבן.
העולם הזה 154ז
חמוך קבר לס קר
כשנודעו בשנה שעברה תוצאות מבחני־הסקר
שערך משרד החינוך למסיימי בתי
הספר היסודיים, נכנסו שתי תלמידות למשרד,
איימו לאבד עצמן לדעת עקב כשלונן
במבחנים אלה. הפקידים הרגיעו את הבנות
(המשך בעמוד )8

^ • יגי ׳ :י 800נ י׳
3יגי׳ ,,רייי׳
20 יי J

מובן גואליו:
גלסוך הוא גועעזן י
תיירות בראש הגליון התנוסס הסמל המפורסם
של שני המרגלים הנושאים אשכול־ענבים
ענקי. לידו הסיסמה :״בקרו בישראל וראו
את הארץ כמות שהיא!״ מתחת לזה הכותרת
:״חברת התיירות הממשלתית של
ישראל — ידיעון־נסיעות — שרות לעתו־נות.״
הכתובת: ציריך, שוייץ. התאריך:
ספטמבר.1959 ,
העליז דמה לכל העלונים שקדמו לו,
ושנועדו לגרות את ־תיאבון האזרחים ה־שוייצים
לבקר בארץ־הקודש ולהשאיר שם
פראנקים שוייציים טובים. אולם כאשר עברו
עליו העתונאים בריפרוף, נתקל מבטם
בכיסקה שריתקה לפתע את תשומת־לבם.
״תוך שיתוף־פעולה עם משרדי הנסיעות
בשוייץ, בגרמניה המערבית ובאוסטריה,״
סיפר העלון ,״כבר הכינה חברת אל על
תוכנית־חורף, בעוד שחברת התעופה ה־שוייצית
מצדה הכינה אף היא תוכנית
משלה תוכנית זו כוללת גם סיור שיקיף
את מצרים, ירדן וישראל, נתיב־המסע
הקלאסי במזרח הקרוב.״
לא היה ספק: החברה הישראלית הממשלתית
ניהלה תעמולה לתיירות המצרית
והירדנית, יחד עם תעמולתה לתיירות בישראל.
ברגע
הראשון יכלו העתונאים לחשוב
כי חלה כאן טעות, פליטת קולמוס של
פקיד. אולם במחשבה שניה הבינו כי
ההמלצה התבססה על שיקול מסחרי נבון.
קשה לשכנע תייר לא־יהודי שכדאי לו
לבקר בישראל, שהיא מעין מבוי סתום,
ולשלם את דמי־הנסיעה היקרים כדי לבקר
בארץ קטנה זו בלבד. אולם ההוצאה נראית
כדאית הרבה יותר כאשר מבטיחים
לתייר סיור בכל המרחב — כולל ישראל.
כך הפך העלון מם׳ 5של חברת התיירות
הממשלתית למיסמך הרשמי הראשון
של ממשלת ישראל שהתבסס על השקפה
שמית מובהקת, ניהל מדיניות מרחבית
אמיתית.

י5.יר־

כימים 9 ,8לנובמבר
מתחילים קורסים חדשים!

)1קורס גזירה ומודליזציה
לתופרות, קונפקציונריות ו־למתקדמות

השיטה הכי חדישה!
מידה וקונפקציה !

BABY WHITE

)2קורס תפירה וגזירה למתחילות

)3קורם ציורי מודלים!

מוצו להלבמץ
צמומשיודלון!
!אשר הצהעון

תל־אביב, רח׳ שלמה המלך 2ד
(על־יד גן החיות)

sharon

ההרשמה יום יום 8—4 , 1—9

בית-ספר ״ליאונודה״

פקידים !
תלמידים !
פטודנם ים !
הרשמו עור היום לקורס ל•
ת רנו
צ ק עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולסן גרג.) GREGG( -
המנהל: ה .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיג, רחום גורדו! .5
חצלחת מובטחת!

* שנשא לאעק 3עיך ה מצריה מקאון־ך,

בחבי ״העולם הזח״ ברחבי הארץ מדווחים על מחלו הבחירות -

קלפי ,79054 מעברת עמישב.
בוקר טוב. חם וטוב. השעה היא 06.45 של יום הבחירות.
ליום זה פלש עולם המבוגרים אל תוך חדר כיתה א׳
של בית־הספר הממלכתי של המעברה, והם מתכוננים ברגע
זה להתחיל במישחק החשוב והמרתק ביותר שמבוגרים
יכולים לעסוק בו. הכל נעשה לפי כללים מדוקדקים, מודפסים
בחוברות שהוכנו על־ידי ועדת הבחירות לכנסת הרביעית.
הנה
היושב־ראש: יעקב פתחי, תושב מעברת עמישב.
איש חרות. הוא קורא בפרטי־כל האחיד לכל הקלפיות,
ורושם: נוכחים (מלבדו) סגן יו״ר הקלפי צבי כפרי, איש־מפא״י
וותיק מעין־גנים; חבר הוועדה משה עוזר (מפא״י)
מעמישב! חבר הועדה (צ״כ) שירי מוניר׳ גם הוא תושב
עמישב. שלושת המקומיים, כמו רבים מתושבי המקום, הם
מעולי עיראק.
המשקיפים תופסים את מקומם: ישנו יעקב דורי, מטעם
הרשימה הקומוניסטית. בחור נאה ועדין׳ אח בבית־חולים.
״אתה נשאר כאן כל היום?״ שואל אותו המשקיף השני,
שמעון רוט, חבר קיבוץ מענית המפ״מי. בכל המשק נשארו
היום רק 30 חברים. השאר התגייסו לעזרת המפלגה.

חודן וארבע ש1ים
רוט, ארוך ורזה, לבוש בגדי־שבת, יצא ממשקו בחמש
בבוקר, כדי לשבת בחדר זה ולרשום על טפסים מיוחדים
את שמות המצביעים. מדי פעם יעביר את הרשימות למטה
מפלגתו במקום, ושם יראו מי מבין אוהדי המפלגה לא הצביע
עדיין. ישלחו להביאו בטנדר הירוק העומד לרשות
מפ״ם כאן.
שמעון רוט, טרקטוריסט בימי חול, עובד בתנאים סוציאליים
תקעים. בשעה שתיים אחר־הצהרים יבואו להחליפו.
הוא יסע הביתה, יצביע, ובזה יסיים את שרותו למפלגה
ליום זה. יעקב דורי מקנא בו. אין הוא שייך למפלגה
עשירה. אותו לא יחליפו עד אשר תסתיים ספירת הקולות
בקלפי מי־יודע־מתי — בשתיים, שלוש, ואולי ארבע לפנות
בוקר.
היו״ר רושם: ההצבעה החלה בשעה .07.40 הסדרן קורא
לעבר הדלת בעליצות חגיגית :״הקליינט הראשון, בבקשה!״
קלפי מס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
— 07.00״שלום כיתה א׳,״ אומרת הכותרת של הפלאקאט
על הקיר. אנו נמצאים בקומת הקרקע של בית־הספר הממלכתי.
הקירות מקושטים בציורים, הלקם של משרד־החינוך,
חלקם מעשי ידיו של מישהו פרטי, אולי המורה או הורי
אחד הילדים.
אחד־אחד מתכנסים חברי ועדת־הקלפי. התיבה מוצבת
במקומה. כמצביא הסוקר את שדה־הקרב לפני מתן פקודת
האש, משקיף יוסף גן, היושב־ראש, מבעד למשקפיו ובודק
אם הכל בסדר, בהתאם לחוק. הכל בסדר. שתי הרשימות,
המכילות את שמות 830 בוחרי הקלפי, מונחות על השולחן,
משני צדיו.
אפשר להתחיל.
״מי תורן?״ שואל הפלאקאט מול עיני, ומפרט: תורן
הלוח, תורו הכיתה, תורן האוכל ותורן הבריאות. הדבר
מזכיר לי את דבריה של מורה תל־אביבית, מבית־ספר סמוך,
שניסתה אתמול להסביר לתלמידיה בכיתה ב׳ מה הן הבחירות
שבגללן מושבתים היום הלימודים.
היא הסבירה זאת כך: כמו שיש לנו בכיתה תורנים
לתפקידים שונים, כך יש גם תורנים במדינה. אצלנו בוחרים
את התורנים אחת לשבוע, ובמדינה אחת לארבע שנים.
כל האנשים במדינה הולכים ומצביעים בעד תורנים.
זה כמו אצלנו בכיתה. אם התורנים של השבוע האחרון
היו בסדר, משאירים אותם עוד שבוע. אם התורנים לא היו
בסדר ולא ניקו היטב את הלוח, בוחרים תורנים אחרים.
ילד אחד קפץ ואמר :״יחליפו את בן־גוריון!״
המורה חייכה :״זאת נדע רק אחרי הבחירות.״
אכן, הלילה נדע.

ציון .10 על זרועות הנשים מתנמנמים פעוטות אחדים.
קבוצת נערים עומדת נכונה. בידי כל אחד מהם פתקים של
אחת המפלגות הגדולות המופיעות בבחירות לכנסת הרביעית.
בין המצפים בתור מתנהל ויכוח. כמה מן הנשים טרם
החליטו במי לבחור. זוג צעיר מיוצאי צפון־אפריקה מחליט:
הוא יבחר י״ס׳ רשימתו של בן־הרוש, והיא תבחר
ח׳ — תנועת החרות.
רבקה סיסו ,34 ,ששלושה ילדים נאחזים בשמלתה ורך
פעוט בזר עותיה, אינה מוכנה לבחור :״כולם לא טו ב...
כולם שקרנים. אני הולכת הביתה בלי לבחור.״ היא משתכנעת
לבסוף. בסדר, ה־א כבר תדע בעד מי לבחור.
קלפי 50239׳ שכונת התקווה.
— 06.40 בית־הספר הממלכתי דתי מעלה. רחוב התקווה,
שכונת התקוה. בבית־הספר בן הק-מה האתת מתרוצצים
כמנין אנשים הבודקים את השלטים, מנסים לקבוע את
נקודת ההיערכות שלהם, כל אחד נושא עימו שני דברים:
מכשירי עזר לביצוע ההצבעה וסנדביצ׳ים. מרהיקי־ראות
כרכו כבר את הסודרים מסביב לצוארם.
בחדר הקטן של כיתה ג׳ נפגשים מספר אנשים• הם
נב־כים. אינם יודעים במה להתחיל .״אני יושב ראש הקלפי,״
מציג אח עצמו בצורה מנומסת ראובן טננבאום. גבר קטן־
קומה לבוש שחורים, מגודל זקן ופאות. הוא מורה המקדיש
את יום הבחירות החופשי מלימודים למען המפלגה — ג״ד.
גם הסגן דוד דרזי הוא מורה. אבל מורה של מפא״י.
דרזי מסביר מיד, בעצב רב, כי ייתכן ויטריח קצת את
חבריו. בנו בן ה־ 16 רכב יום לפני הבחירות על אופניים,
התנגש במשהו, והובא חסר הכרה לבית הולים.
נהוג לעשות הכרות. נהוג גם להגיד כמה מלים טובות
אחד לשני. אבל אין זמן. אין זמן מכיון שכולם איחרו
להגיע. ברור שההצבעה לא תתחיל כפי שהיא צריכה
להתחיל — בשעה שבע. היושב־ראש נבוך במקצת. לפניו
על השולחן מספר חבילות סגורות. קשה לו להחליט איזו
מהן לפתוח תחילה.

jipnעל ו, חיים
הקלפי סגורול במין פחית משונה. תעלומה. איך פותחים
דבר כזה? אף אחד אינו יודע. המשקיף מטעם הקומוניסטים,
בנימין פתאל׳ מציע לשבור את הסגר. היושב־ראש
מתנגד .״לשבור יש תמיד זמן׳ צריך לחשוב איך לפתוח
בלי לשבור.״ דיון קצר וסיכום מהיר מוכיחים כי אין דרך
אחרת. טננבאום מעיין בחוברת ההוראות הלבנה .״בסדר.
לשבור. כתוב שם שבפנים יש עוד דבר כזה בשביל לסגור.״
בחוץ דופקים על הדלת. השעה שבע. אליהו זילברצוויג,
סדרן קלפי 50239 מבטיח שיהיה בסדר .״עוד מעט,״ הוא
קורא לעבר המצביעים חסרי הסבלנות.
תל־אביב, רחוב עבודה.
.07.15 מזג האויר השרבי מפחיד רבים. הם מגיעים
בשעות הבוקר המוקדמות אל תחנח הקלפי כדי לסיים
את הצבעתם ולהיהנות מיום מנוחה מלא. בין הממהרים
גם הח״ב בעל המקטרת בנימין מינץ, שחזר לביתו כבר
בשעה .07.25
מינץ אינו היחיד שנמצא ברחוב בשעה זו. בניגוד לו,

במסדרון כבר הסתדר תור של אזרחים, בולם בגיל העמידה,
שהשכימו קום, מתוך תקוזה להימנע משעות הצפיפות
— ותוך כדי כך יצרו צפיפות בעצמם. היושב־ראש נותן
את הסימן לסדרן: להתחיל.
גבר בחליפה אפורה וכובע־מצחיה, בעל אף בולט ועניבה,
נכנס ומגיש את תעודת־הזהות שלו. אברהם גרוסמן מקבל
מעטפה, מתבודד מאחורי הפרגוד.
המצביע הראשון.

חירות * 1959

בחירות * 1959

קלפי ,50239 שכונת, התקוה.
— 07.10 טננבאום יושב כבר במקומו, במרכז השולחן
המוארך .״אדוני הסדרן,״ הוא מכריז• ״להכניס את הראשון.״
אל החדר מתפרץ כסופה גבר בריא־בשר .״ראובן עוזין.
כן, כן עוזין ראובן. עוזין, עוזין. ב ע׳ .איזה א׳ עליכם?״
הוא ממורמר באמת .״כבר חצי שעה אני מחכה בתור
ואתם מתמזמזים לכם פה.״ מרגיעים אותו. מעטפה ראשונה
נופלת לקלפי.
קלפי ,79054 ענוישב.
— 08.00 המצביעים הראשונים הם בעיקר זקנים ועקרות־בית.
לזקנים אין מה לעשות, והם רגילים ממילא לקום
מוקדם. עסקני המפלגות הובילו אותם הנה בצי מכוניות
העומד לרשותם. עקרות־הבית, הן עסוקות־מאד.׳ הביאו אותן
לכאן בין שתי ארוחות: אחרי שגמרו להאכיל את ארוחת־הבוקר,
ולפני שתצטרכנה להתחיל בהכנת ארוחת־הצהריים.
״זליכא יעקב!״ קורא צבי כפרי ומעביר את תעודת־הזהות
למשה עוזר. המשקיפים רושמים בשקדנות את השם והמספר•
חברי ועדת הקלפי מעיינים בתעודה, מושיטים להוד
מעלתו הבוחר את מעטפתו. הוא מתבודד לרגע קט מאחורי
פרגוד תא-הבחירה, חוזר ומטיל את מעטפתו לקלפי. אחריו
מצביעה אשתו. היא ממהרת כנראה. אין לה סבלנות לחכות
עד שתגיע אל מאחורי הפרגוד. אפשר לראותה בבירור
מוציאה פתק מקופל מכיסה ומכניסה אותו למעטפה.
משרד ליכוד עולי צפון־אפריקה, ואדי סליב.
— 08.00 פנינה ממן פורצת בסערה. יושב־ראש וועדת
הקלפי שלה בקולנוע הדר לקח ממנה את תעודת המשקיף
מטעם הליכוד. היא אינה יכולת למלא את חובתה. משקיפים
אחרים מגיעים למשרד הליכוד .״לקחו מאתנו את תעודות
המשקיף כדי שלא יוכלו לראות איך מסורים אותנו,״ אומר
אחך. כולם מסכימים. רוב יושבי־ראש הקלפיות בואדי ום־
ביבותיו הם אנשי מפא״י. הם מתנהגים כאילו היה הליכוד
תנועת־מחתרת בלתי־חוקית.

יא עת והנדות

קלפי ,40170 שכונת ואדי סליב.
— 06.15 שני תריסרים של גברים ונשים עומדים לפני
דלת. הקלפי, המוצבת בבית־ספר נחליאל שברחוב שיבת־

רבים מתומכיו בחזית הדתית התורתית, ומתנגדיו בחזית־הדתית
הלאומית, אינם מסיימים בשעה זאת את סדר
יום־העבודה שלהם. יש להם עוד יום עבודה ארוך.
הם נכנסים בחטף אל בית־הזקנים על שם גולדין ברחוב
עבודה. יחזקאל, עסקן מזדקן וגבה־קומה של הפועל־המזרחי,
מתגלה כבעל מרץ רב.
״בוא ר׳ חיים, בוא להצביע,״ הוא אומר לישיש עיור
ותוחב לידו את הפתק ב. פרחי העסקנות של החזית־הדתית
התורתית אינם מפגרים אחריו. הם סוחבים את חיים הישיש
אל המונית שלהם, תוחבים לו ביד פתק אחר של
ג״ד. מרוב הצעות למוניות, אף מונית אינה נוסעת.
הנהגים מבסוטים .״לי לא איכפת,״ אומר נהג המונית
נחמיה לוי ,״לי משלמים שבע לירות לשעה, גם אם אני
מהקרב על רב חיים. כמו בכל
עומד.״ הוא סתם נהנה
המקרים מתערב מישהו שלישי וזוכה. אחרי שהם מושכים
אותו כל אחד לצד אחר, מגיע גבר צעיר מחרות, מושיב
את חיים במונית שלו. העסקנים שנשארו על המדרכה
מספיקים רק לחרוק שן. מבעד לחלון המונית השלישית
מתעופפים הפתקים שנתנו לזקן. עסקן חרות נתן לו פתק
אחר. אם מישהו לא יצליח לפתות את חיים ליד הקלפי,
הוא יבחר בעד חרות.
הדתיות אינם חורקים שן הרבה
עסקני שתי המפלגות
זמן. ישנם עוד עשרות ישישים, שצריך לטפל בהם. הם
חוזרים לחצר בית־הזקנים׳ לצוד קולות.
כדי לזכות בקולות אלו מותר הכל. ילדי החזית־הדתית
התורתית, שהובאו ישר מן הישיבות המנוהלות על־ידי
אגודת־ישראל, יודעים בודאי הרבה חוקים יהודיים, שלמדו
בתלמוד. רק חוק ישראלי חדש נשכח מהם: אסור לחלק
ברזות תעמולה ביום הבחירות. זה לא נוגע להם. הם
מחלקים כרוזים חתומים בידי רבנים ידועים, התומכים
יאמר להם מה
במפלגתם. בבית־הזקנים אף אחד לא
לעשות.

זכריה ירימי, גזישיש העמר, מצביע
בחירות * 1959

קלפי ,79054 עמישב.
— 08.30 וידור זבידה, אשה נאה ותקיפה כבת ,25 באה
עם אמה הזקנה. חברי הועדה בודקים ברשימותיהם ומודיעים
לוידור שהם מצטערים, היא אינה יכולה להצביע. שמה
לא נכלל ברשימת הבוחרים .״אז תנו לאמא שלי.״
לאמא של וידור יש זכות להצביע. משה עוזר מורה לה
להיכנס אל תא־הבחירה. וידור אוחזת בזרוע אמה ומובילה
אותה. היא גם רוצה להיכנס עימה אל מאחורי הפרגוד.
המשקיפים מקימים צעקה, חברי הועדה מתערבים: רק לבוחר
מותר להיות בתא. וידור מתכעסת :״אבל היא לא
יודעת לקרוא. איך תדע איזה פתק לקחת?״
״יש 24 פתקאות, שתבחר לה אחת!״ עונים לה
במקהלה.
וידור ממשיכה להתעקש — עד שזבידה האם פותרת -

בחירות * 1959

בחירות * 1959

בחירות 1959

בעיניהם כחברי ועדות קלפ
בעצמה
את הבעיה. מבלי להיכנס לתא, לעיני כולם׳ היא
מוציאה מתוך חזייתה פתק מקופל היסב ומכניסה אותו
למעטפה. וידור צוחקת, סתם מתחה את כולם. אמא ידעה
כל הזמן בעד מי להצביע!
המשקיף מטעם מפא״י לוחש לה,, :תני לה עכשיו פתק
בשביל להצביע לעיריה
גם שם תדע זבידה האם בעד מי להצביע.
?!לפי ,50239 שכונת התקוה.
— 09.00ג׳מילה מזרחי חסרת השיניים באה עם בעלה
הזקן, חבוש רגל ונשען על מקל. בקושי רב היא מסכימה
להיפרד מתעודת הזהות .״אמרו לא לתת את זה לאף אחדד
היא מסבירה. ביד אחת היא לוקחת את מעטפת הבחירות,
מוציאה בידה השניה פתק מקופל מכיס השמלה, מניחה
אותו בדפיקה על השולחן. הועדה מזדעזעת נוכח הגילוי
הנוראי של חוסר החשאיות. טננבאום עוצם את עיניו,
מסביר לג׳מילה כי עליה להצביע בתא הסגור.
כעבור דקה היא יוצאת ופונה ללכת.
״והמעטפה, ג׳מילה?״ שואל מישהו.
״שמה בפנים.״
״אבל ג׳מילה, צריך לשים את זה פה.״
ג׳מילה נכנסת שוב לתא וחוזרת עם המעטפה. לפני
שהיא משליכה אותה עולה בדעתו של מישהו לשאול
אם שמה פתק בתוכה.
״לא צריך,״ עונה ג׳מילה כבטחון, ועוד לפני שמספיקים
להעמיד אותה על טעותה, היא משלשלת את המעטפה
הריקה לקלפי.

קלפי ,50067 רחוב גורדון .62
.09.10 תושבי צפון תל־אביב הם אנשים שקטים ואדישים.
אבל על הקלפיות הם מתנפלים היום כבר בשעות הבוקר
המוקדמות. העבודה לא נפסקת מהרגע שפתחו את הקלפי.
ועדת־הקלפי היא קורבן של חוסר הצלחה. לא הולך
שם משהו. מרדכי פייגין הקרח מטריד את כל הועדה, שואל
לבסוף על מיקומה של קלפי 50051 שם הוא צריך להצביע.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 09.15 הלחץ מתגבר. חם. חם מאד. הרדיו הודיע: שרב.
זילברצוויג הסדרן מזיע• נכנסת סולטנה רפאל. בידה שני
פתקים תו. שמנה מאד. שערות צבועות אדום לוהט.
מישהו מזדעק :״תכניסי את יזה לכיס מהרד אחר רוצה
לדעת לשם מה שני פתקים. סולטנה מסבירה במלוא
הרצינות :״אחד בשביל בני שעוד לא בא, אולי לא יוכל
לבוא המסכן.״ מחפשים יודע פרסית כדי להסביר לה את
תהליך ההצבעה. אין דובר פרסית. לבסוף היא מבינה
את שפת הידיים. נכנסת לתא ולא יוצאת. דקה• שתיים.
שלוש. מזרזים אותה ,״גברת סולטנה, יותר מהר לגמור!״
מתוך התא נשמעות אנקות ויללות. מבחוץ שולחים ל־סולטנה
עצות. עד שסגן יושב־ראש דרזי יוצא מכליו.
״שתעשה כבר מה שהיא רוצה, העיקר שתגמור ותלך
בשם אלוהים.״
קלפי ,79054 עמישב.
— 09.20 זרם המצביעים נחלש במקצת. נכנס בחור
שחרחר, בעל עיניים יוקדות. דויד כהן הוא עסקן מק״י
במקום, שבא לראות איך מתנהלים העניינים • .מה יש לו
לומר על מהלך הבחירות? ״היום דודקא שקט. אבל אתמול
— יא חביבי, מה שהלך אתמול!״

יום האתמור של עמישב

אתמול הלכו מכות בעמישב. במעברה קיימת אהדה ניכרת
(וקולנית מאד) לרשימה ז״ב של הבבלים, בבחירות
לעיריית פתח־תקוזה. ערב הבחירות פירסמו הקומוניסטים
כרוז, המהלל את ז״כ כלוחמים כנים למען בני עדתם. הם
גם יעצו לתומכי ז״כ לבחור בעד מק״י בכנסת, מאחר והיא
דוגלת, במישור הלאומי, באותם העקרונות שז״כ דוגלת
בהם במישור העירוני.
מפא״י הציגה מיד רמקולים, שהכריזו כי סוף־סוף הוסר
המסווה מעל פני ז״כ: הבלתי־תלויים העיראקיים תלויים
בקומוניסטים — דבר שהרתיח את דמם של אוהדי הרשימה
העדתית. משם ועד תיגרות־ידיים אין הדרך ארוכה בדרך-
כלל בעמישב. אנשי ז״כ ניקו את שמם. שהרי טוב שם
משמן טוב.
קלפי נוס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
— 09.30 הציונים הכלליים דואגים לאיש שלהם. צעיר בא
ומגיש שקית של ניילון ליוסף גוטליב כסוף־השער, נציג
ד,צ״כ בועדה, העסוק במחיקת שמות המצביעים מרשימת־הביקורת.
בשקית ביצה שלוקה, שתי לחמניות. אפילו בקבוק
של משקה קר יש.
נציגי שאר המפלגות מסתכלים בו בקנאה. להם אין דואגים.
הם מנותקים ממפלגותיהם. רק מפא״י מביאה משהו. לא

אוזרי ההצבבה: צכירה הר-אביביגז ההרכ מ ת — טז א הז אהח\ז — בבריכה
אוכל, אלא ערימה גדולה נוספת של פתקי א׳ .תודה, לפי
שעה אין בהם צורך. יש די.
המצביעים עומדים בתור קטן, כששה־שמונה בוחרים.
כמעט כולם בגיל העמידה. האם הצעירים נמנעים? או שהם
יבואו יותר מאוחר? ואולי אין כמעט צעירים באזור זה
של וותיקי תל־אביב, המשתרע מרחוב סוקולוב לרחוב
דיזנגוף, מז׳בוטינסקי עד שדרות־נורדאו? אולי הצעירים
התחתנו ונכנסו לשיכון מחוץ לעיר?
אשד, נכנסת מבלי להגיד שלום, מביטה בנו במבט חשדני
ונזפני, מסתכלת מאחורי הפרגוד. משקיפה מטעם מק״י. באה
לבדוק אם לא גנבו את הפתקים שלה. הכל בסדר.
אין חוסר בקוריוזים. זכריה ירימי, זקן תימני עיוור,
מובא על־ידי כמה מבני משפחתו, מושב על כסא באמצע
החדר. אשתו הולכת לשים במקומו פתק למעטפה, מאחורי
הפרגוד. ניכר שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה. אפשר
לנחש מה, אבל לנו אסור לנחש.
הירימים הם משפחה גדולה. רשומים אצלנו לפחות חצי
תריסר בנים ובנות של זכריה הזקן, בתוספת אשתו וכלותיו.
עוד ידם נטויה.
תעודות־הזהות של הבוחרים הן צרה צרורה. כמעט כולן
קרועות. אחדות מורכבות רק מדפים בודדים, קרועים בחלקם
.״אולי אתם יכולים להדביק לי?״ שואלת הבוחרת זזה
אלקיים. מסבירים לה באדיבות שהדבר חורג מגדר תפקידנו.
הבוחרת אהובה אדלר, צעירה בחולצה ירוקה, לוקחת את
המעטפה שלה, ושואלת :״איך עושים את זה?׳״ מראים לה
איך עושים את זה.
יוסף גל מרוצה. כבר הצביעו למעלה מ .20%-העסק
משגשג.
מועדון אחדות העבודה, ואדי סליב.
— 09.30 אנשי פלוגות הפועל עומדים לפני המועדון. הם
מנסים למנוע את כניסת חברי אחדות־העבודה למקום. הקלפי
המוצבת במועדון כמעט ריקה. גבר צעיר ונמרץ, הנושא
סביב זרועו סרט אדום, ממהר החוצה. תוך חמש
דקות מגיעה למקום ניידת של המשטרה. אנשי פלוגות
הפועל נסוגים בבושת־פנים.
קלפי ,50067 רחוב גורדון .62
.09.45 אוסף מגוון של מצביעים מגיע לקלפי. הבולט שבהם:
אהרון רבינוביץ׳ דתי עטור זקן, מלווה על ידי בנו,
שהוא סרן בצה״ל. שמו בתעודת הזיהוי מחוק. חברי הועדה
מתקשים לקרוא אותו. הסיבה: התעודה היתד, הרבה זמן
במים.
ראובן איברפר, סגן יושב־ראש הועדה אינו יכול להתאפק.
הוא מטיף לרבינוביץ מוסר .״למה אינך מחליף
את תעודת־הזהות שלך?״ שואל אוחו איברפר. לרבינוביץ
יש תשובה מהירה :״אני לא רוצה להחליף את התעודה
אצל השר ישראל בר־יהודה,״ הוא מסביר בהברה אשכנזית.
״אם ירצה השם אעשה זאת אחרי הבחירות. יהיה שר אחר.״
קלפי ,40170 שכונת ואדי סליב.
— 09.55 החום מגיע ל־ 33 מעלות — בצל. הסדרנים אינם

מצליחים להשתלט על התור. יפה חדאג׳י עוזבת את התור
בבהלה. היא שכחה לכבות את הגז. מבטיחים לשמור לד,
מקום.

1שו=נוחוים בפריזו
אברהם שוורץ מתווכח בצד עם אחד מחברי וועדת הקלפי.
הוא התבלבל והכנים את תעודת הזהות שלו למעטפה. יחד
עם הפתק. עכשיו הוא רוצה שיפתחו לו את הקלפי. הוא
צריך עוד להצביע בעד העיריה. מסבירים לו כי לפי החוק
לא תיפתח הקלפי אלא בחצות הלילה, וגם זאת לא בנוכחות
קהל. הוא לא מוכן לוותר .״מד, שהצבעתי לעיריה זד, לא
חשוב,״ הוא טוען .״אני רוצה להצביע לכנסת — ח׳.״
אין ברירה. תנועת החרות תצטרך להפסיד כנראה קול
אחד.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 10.00 זילברצוויג הסדרן, טכנאי הטלפונים, מתעצבן.
הלחץ על הדלת גובר. הוא פותח את הדלת, מבקש יפה
משני הראשונים בתור להיכנס להצביע. השניים נזרקים
פנימה. אחריהם נורים לתוך החדר עוד חמישה פגזי
אנשים .״גוט (אלוהים) ,בשביל מה הם מביאים כולם את
הילדים שלהם?״ מיילל זילברצוויג ,״וכמה ילדים? בלי
עין הרע.״
מעברת ענוישב.
— 10.00 בחדר הקלפי משעמם. זקן מדדה אחר זקן,
עקרת־בית אחרי עקרת־בית מוציאה את הפתקה מנרתיקה,
חזייתה, כיסה או מטפחתה. אין מגישים כל כיבוד לחברי
הועדה או המשקיפים. יצאתי לאכול משהו. הרחבה שלפני
בית־הספר דמתה ליריד מזרחי צווחני וריחני — בעיקר
ריחני.
בצריפון רעוע מוכרים פיתות עיראקיות דקיקות וטעימות
עם ביצים קשות או עם קבאב צלוי. איזה שאתה רוצה,
בלירה. עם משקה קר. המוכר עסוק מאד. כי דוכנו הוא
הקרוב ביותר לנקודת המוקד של המעברה כולה.
אבל מכירת הסנדביצ׳ים החריפים וד,מתובלים אינה העסק
היחידי המתנהל בצריפון העתיק. כי בעוד זה מוכר ביצים
— מוכר אחר ראשים. ליתר דיוק:
״שמע, תגיד לו שיש לי כמה משפחות, אבל צריך הרבה
כסף בשבילם.״
ההצעה נעשית בעיראקית, באין חשש שזר יקלוט אותה.
המציע: גבר צנום, לבוש חולצה בצבע יין כהה. ברגע
זה נעמדו ליד דלפק הביצים־קבאב־פיתות שני גברים: אחד
אשכנזי, זר, השני עיראקי, איש המקום. הזר בא ממרכז
מפא״י בפתח־תקווה, המקומי הוא נציג ד,צ״כ בעמישב.
הוא מקשיב להצעה, מפקפק אם היא מעשית .״על כל פנים,״
הוא מסכם, תוך לגימת מיץ דובדבנים פושר ,״תשאיר
אותם בצד.״
כמו שמכניסים בשר לפריזר.

(המשך בעמוד )12

ך* כל התחיל עב הבדיחה הישנה על
I Iאותו קבצן שנכנס למסעדה, הזמין
ארוחה דשנה ובשהנישו לו את החשבץ,
אמר שאין לו ככף. בעל המסעדה לא התרגז.
ד א רק אמר לי., :אין דבר חביבי. אתה
לא צריך לשלם. אבל אתה רואה את המסעדה
ממול? לן שם ועשה מה שעשית
אצלי.״ והקבצן, כפי שאתם בוודאי יודעים,
ענה :״אני לא יכול. כבר עשיתי את זה,
ובעל הבית הוא שאמר לי לבוא גם אליך.״
מישהו אמר :״כאן, בארץ, אי־אפשר לעשות
דברים כאלה. ישר תוקעים לך בשיניים
אי קוראים למשטרה, ואתה מוצא את עצמך
בבית־סוהר על הוצאת כסף במירמה.״
אני סברתי אחרת. לב בעלי־המסעדות,
טענתי, רך כמו מנה של כבד צלוי. עוד
יותר רך אפילו. וכך מצאתי את עצמי
מהחיל בחקירה הסוציולוגית המעמיקה: עד
כמה רך לבם של בעלי־המסעדות בישראל?
במלים אחרות: מה יעשו לי אם אוכל ואשתה
מבלי לשלם?

״ מאת דן מד^ל־ת -
״הנזזל!ז הזה״ גזזדזז לכל בנזלי־זזבזגזש־זזז, זזגזלצריגז זזזבזיצריזזז ש!:בזיז
בלא־יורעיע וזלל בהכבה רפזרבזז׳ה וו, על כי ההרגזז על זזבר הזזנזז־כז!,
ליללו אותו, רזזפז אותו ואף וזעוליכווזו הזזזצה בכוון. כרי לא לוזועיף
עלבון לבזההלה, כינזה ״תעולגז תות״ את תהוצאות שתיו להגז בלטור
לאורוז הבלתי־וזשתלע. את זז שבון הרופא שבזיפל בליבה תתלולללת,
שילנז הכתב עצוזו וזן הכעף שזזס־ך, כביכול, ווהארווזות הכפויות רון.

,החוצה!

קורא אחרי בעל קפה תמר, אחרי

שהשליך אותי בזעם. היה זה המק•

היחידי בו הושלכתי מן המקום החוצה בתקיפות ובאלימ ת.
הוסיפה לכעסו העובדה שאילצתי אותו לספר לי סיפורים.

IIל !11111

,,שוזמן ישד 3״
ן* תחלמי ב״ענכר״ ,מסעדה מזרחית
I Iמפוארת, בעלת מרפסת גדולה. הזמנתי
קבב ומיץ אשכוליות. האוכל הגיע ואתו
הגיעו ייסורי הכליות .״מה?״ שאלתי את
עצמי ,״השתגעתי?״ נגיסת קבב ,״אין לי
כבר —״ לגימת מיץ — ״מה לעשות?״
בחוץ עבר ידיד משפחה, רופא־שיניים
ידוע. חשבתי לקרוא לו :״דוקטור, דחילק,
הצל איתי מכל העסק! זה בשבילי זה?״
אבל עד שפתחתי את הפה כבר הסתובב.
מיהר לארוחת צהריב אצל אשתו.
הזכרתי לעצמי שאנשים כבר עשו דברים
מסוכנים יותר למען המדע בכלל והסוציולוגיה
בפרט. שיננתי את הרפליקות שלי,
כמו מסקין בחדר־האיפור שלו, בטרם עלותי
המסך .״שולמן ישלם,״ אמרתי לעצמי בחבר־׳
מניות ,״על חשבון הבאתן *,ענה קול פנימי
נפחד.

מתמרמרת המלצרית של
קפה פרק. היא מספרת
• IIJU III

למלצר שני כי סירבתי לשלם, מתוך טענה שאינני משלם בשבת.
באמת לא נעים. על חשבון בעל״־מסעדה, מילא, אבל מלצרית?

המלצר ניגש אלי :״עוד משהו?״
״שלח לי את בעל המסעדה,״ עני
הוא יעשה את החשבון.״
בעל המסעדה עשה את החשבון
ל״־ .ידיו שאחזו בנייר ובעפר,ץ
אותי: ידיים רציני־ת, בעלות וריד
טיס. לפני שבועיים ראיתי איתן
בספק רמפות של ענבר, שלא מצא
ניו משום מה. לולא השארתי בכ|
כל כספי בבית׳ הייתי ממהר לק
החשבון עד הפרוטה האחרונה. וע
טיפ למלצר. אבל כסף לא היה לי:
זאת לבעל־המסעדה בקול ענות חלוש
כווצת׳ על כסאי. סוף־סוף, לא נע1
בעל־המסעדה הביט בי בשלווה;
השלם מחר.״
סתם ככה: בלי שעדותה, בלי מכי
משטרה .״תשלם מהר.״

״ א צ?י אי ו?
» ה היה קל מדי, אמרתי
| צריך לחפש פנינה מיוחדת. ואז
פנינת המזרח, אותה מסעדה מפורס!
כר מוגרבי. התיאבון, כפי שאמר
בא עם האכילה. הזמנתי סטייק.
באופן אובייקטיבי, זה היה סטייל
אבל לא יכולתי להרשות לי«|£
אובייקטיבי. עוד לפני שנגעתי? ה
שהוא יהיה גרוע. ובאמת, אחרי I
שלושה־רבעים ממנו הרמתי את
וניגשתי לבעל העסק .״הסטייק ל:
הכרזתי ,״קשה כמו סוליה !״
המסכן כמעט בכה :״איך זה יתכ
הוציא מתוך המקרר צלחת מלא:
השבתי שיעיף לי אותה לפרצוף1 .
אל הסועדים המעטים שישבו בשע
מאוחות זו :״׳סתכלו! תראו אי;
זהב יש כאן! יכול להיות שסטייק
טוב?״ שאל בלהט מוצדק.
עמדתי בשלי :״כמו סוליה!״ ול
״סוליה ישנה!״
זה כבר הרגיז את מרדכי המל:

צועק על המלצה
ן • Jה [ 1IU1
הוא הבין, שבאש!

שהסטייק לא טוב, היו» זה כדי להתחמק מתשלום — וה
רק יהודי טוב שהסכים לשלם עבורי הציל אותי

מה קורה במסעדות ישואל לאדם האוכל ו ט1געו< 1א׳נו משלם?

1עימה לשאלה

אל המלצר .״מר, זד, פה?״ התרעמתי בטר־גיות
רבה ,״נמלים אתם נותנים לאכול?״
הם נורא ביקשו סליחה. איך זה באמת
י כל להיות? המלצר הבטיחי בכל שבועות
בולגריה האפשריות כי הנמלה לא התבשלה
בתוך הבשר. הגיעה לאוכל דרך האויר.
הוא ביקש נורא סליחה.
עביר בקבוק המיץ הוא בכל זאת דרש
כסף. זה כבר הרגיז אותי .״אתג עוד דורש
ם ממני לשלם?״ שאלתי ,״אולי גם בשביל
הנמלה אשלם?״ ״לא, אינך צריך לשלם,״
פסק מלך בולגריה. רואים? לב רך
כמו כבד צלוי.

עד חשבון העסק

1,780 היפנטו 1בול־
:טפלות
ל בעי־נה

:ם את
־ נותן
,אמרתי
! ,והת־

״טוב,

ז, בלי

צי ם״

(לעצמי,
זכרתי:
1ז בכי־
!מישהו,
עולמי.

:גמרתי הצלחת טוב,״

,״ הוא
בשר.
א פנה צהרים בשר
1ה לא
סתם:

.הוא

מרדני אמרתי
:נעלב.
זמכות.

הבין שעושים אתו קונץ, והוא אינו אוו -ji
שע־שים לו קונצים .״מה אתה מבשלי״
הוא התרעם. הוא הבין טוב מאד מה בישל־תי,
ושבל הסיפור שלי בא רק כדי להשתמט
מתשלום. יש לו נסיון, אתם מבינים. הוא
כ־פר ללקוחות: פעם היתד, לו מכולת ואשד,
אחת היתד, גונבת ממנה בקביעות. אז הבעל
שלה בא אל־ו ואמר :״שמע, מרדכי׳ תן
לה לגנ־ב. זאת מחלה שלה. קליפטומניה.
אני אשלם לך פי שלוש בעד מה שהיא
תגנוב.״ כל זה כדי שתבינו, יעני, שאצל
מרדכי אין קונצים. לא גונבים אצלו. לא
לוקחים משהו בשביל לא כלום.
בעצם, ייתכן שהיה משלים עם זה שמישהו
פעם לא רוצה לשלם. אבל להגיד
שהסטייק שלו הוא סוליה? זה לא! יש גבול
לנבזות! ״זד, פרינציפ בשבילי!״ הכריז בקול
דרמתי.

לקפח את המסעדות. סוף־סוף אם צעיר
כמוני לא יאכל שם, ממה יתפרנסו? הגעתי
לקפה תנור, ברחוב שינקין בתל־אביב: מיפי
גש של אנשי־רוח ונשות־החברה, בשעות
שנסית ורוול עדיין מחוץ לתחום של מי

שלם. מה יש, שיעשה טובה.
כמו שהמשכנו לדבר בשקט, ריבי.׳
בה החלטית, גם כן בשקט. יד אחת
בחולצתי, יד שניה במכנסיים —
עברנו! מצאתי את עצמי ברחוב. .ה

תשיאחזה
וה־פ
הלך

גיע ה־מל לקינוח־סעווה. במקרה זה:
} | גלידה כביישל ענקית, בקפה הריק של
ברוקלין־באר. זאת היתד, גלידה לענין.
״שמנת?״ שאלו איתי .״בן, שמנת עם הכל.

נפנפתי לשלום באבירות לא־איכפתית ופניתי
לעבר הדלת. מרדכי צרח :״נראה רק
שתעשה בלטה אחת החוצה!״ והרים את ידיו
לכיוזן צווארוני.
העסק התחיל להיות רציני. מישהו הציע:
״קרא למשטרה.״ אבל מרדכי לא צריך משטרה
בשביל דברים כאלה. הוא יודע לנקום
בעצמו את עלבון הסטייק. יהודי׳ טוב אחד
התערב :״אל תתרגז, אני אשלם בשבילו.״
הכסף לא עניין את מרדכי .״אני מצפצף
על הכסף!״ סינן בין שיניו ,״רק אל תהיה
גיבור ואל תחשוב את עצמך!״
היהודי הטוב ממש התחנן בפניו :״אדוני,
אל תתרגז, אני משלם.״ רציתי לחכות עד
הסוף, לראות מה יצא מכל העניין. אבל
היהודי הטוב דחף אותי החוצה .״לך כבר!״
ציווה ,״אתה לא רואה שאתה מרג־ז אותו?״

חידוז־קודש
ך ו, ארוחת־צהרים כבר אכלתי. מה
Jתהיה המנה האחרונה? קפה, כמ׳בן.
אמצא לי איזה בית־קפה שקט, שם אפשר
לעכל את הכטייק בשקט. מצאתי. :קפה
פרק, ברחוב דיזנגוף .״אספרסו, בבקשה.״
בעצם, אם אין לי כסף, אפשר גם להזמין
איזה עוגה טובה. כזאת עם תפוחים ואגוזים
ושקדים, עם קצפת למעלה.
עד שיבואו המעדנים, הזנתי את עיני
במזון הרוחני של רחוב דיזנגוף: חתיכות
דה־לוכס, בדרך אל תנומת־הצהרים שלשבת.
לפתע התערבה המלצרית, בדרישה מצחיקה:
שאשלם בעד האספרסו והעוגה. סליחה, שתי
עוגות. לאן עוד נגיע? הנה, אני נח את
מנוחת השבת שלי וזו מדברת על ממון
ועסקים. חילול־קודש ממש .״אני לא לוקח
כסף בכיס בשבת,״ הסברתי ,״זד, יום קדוש.
לא קונים, לא מוכרים.״
היא האמינה לי. פשוט האמינה. לא שאלה
איך זה שהדת שלי בכל ואת מרשה לי לעשן
בשבת, ואיר זה אין לי פיאות, או עוד
שאלות כאלה. אבל היא בכל ואת כעסה.
אב. אין כסף, למה נכנסתי לקפה? ככה סתם
להזמין ולא לשלב — ודווקא על חשבון
הכסף שלה?
זה כבר היה משהו אחר. לשתף את
בעלי המסעדות בהוצאות המחקר שלי —
מילא. אבל לגזול את כספה של מלצרית —
זה לא. קרצתי לצלם שישב ליד השולחן
השני. הוא ניגש למלצרית :״גברת,״ הודיע
במיטב האבירית האירופית ,״אני אשלם בשביל•
אני מכיר אותו אחיו בן־דוד
שלו. אני פילנטרופ.״

יד במכגסיים

ה הספיק לשכת. ביום ראשון בבוקר
יצאתי בלי אוכל מהבית. אסור
OKI

.הסטייק שלי זהב!

מתרעם אברהם

פרח, בעל מס־עדת
פנינת המזרח. הוא באמת היה זהב, אלא שכדי להשתמט מתשלום
עבור הארוחה, טענתי שהסטייק קשה כמו סוליה — דבר
שמכבד את עצמו.
שיגעתי את המלצרים :״השולחן הזה לא
יציב, מכאן אי-אפשר לראות, את זה צריך
לנקות עוד פעם. טוב, תן לי מיץ לימון.
מה, מיץ לימון הכאת? קר מדי, כל־כך
מוקדם בבוקר. תן לי קפה.״ הלקוח, בקפה
תמר, תמיד צודק. הביאו לי קפה .״סל-חד״
אני בכל זאת אשתה מיץ לימון. איכפת לך?
גם שתי עוגית. אבל טובות שיהיו. הכי טובות
שיש לכם.״ שירות באמת מצוין, אדיב,
מהיר, סבלנות של ברזל ועוגות ממש
מצויינות* .
זה לא הספיק. בעל־ד,מסעדה היא גד, אמן.
וביחוד זה של תמר. תודות ללקוחותיו,
כמובן. דרשנו ממנו לספר לנו כל מיני
סיפורים, אבל שיהיו משעשעים, איך שפעם
באו אליו שבעה הברה, מהט־בים. שישה
הסתלקו. השביעי שילם, אבל רק בעד
עצמו .״מי מביר איתם, מי?״ ,אמר. בעל
המסעדה סיפר, וצחק. הוא לא ידע מר,
מחכה לו.
אחרי שגמרנו את עוגת השוקולד הרד
צויינת שלו ושמענו את כל הסיפורים באה
שעת חשבון־הנפש. ניגשתי לבעל הקפה.
״לא משלם,״ הפלטתי. בלהש ובתקיפות —
ככה סתם. לא מתחשק לשלם, אף על פי
שהעוגה היתד, מצויינת, אין לנו כסף ל־

שהעליב את בעל־המסעדה כאילו פגעתי בו אישית. היא האדים
מרוב התרגשות ולא נרגע זמן רב מן הפגיעה החמורה בשמו׳ הטוב.
״לא איכפת לי הכסף,״ אמר ,״רק שלא יגיד שהסטיק שלי לא טוב,
ושלא יחשוב את עצמו לגיבור.״ להוכחת דבריו הראה לי את הבשר.

כל־כך מהר, שהצלם הצליח רק בקישי להנציח
את המעמד .״שלא תביא לכאן פעם
שניה,״ יעץ בעל הקפה. אחריכך ניגב את
ד,־דים במגבת, כדי שלא ללכלך את העוגה
של הלקוח הבא.

נכזדה באורז
ך* סיפור יכול היה להיגמר בזה,
f Iלולא הגיעה בדיוק שעת ארוחת־צהרים,
נזכרתי כי ברחוב פינסקר קיימת מסעדה
ששמה ב־לגריה ופעם ניהל אותה ידיד וותיק
שלנו מבאר־שבע, בשם מוריס. מורים זה
היה פעם הכי מפורסם בין תושבי הנגב,
חוץ, כמובן, מבן־גוריון של שדה־בוקר.
בבולגריה מג שים מזון טעים. התביישתי
לומר שהסטייק שלהם •כמו סוליה. בי היא
היה רך כמו חמאה ביום חמסין. חיפשתי
תירוץ ולא מצאתי, עד שהזדמנה הזדמנות
נפלאה. אי־שם דיגדג משהו בנעל. הספקתי
לאתר את הדיגדוג: נמלה, שיכולה לתפוס
תפקיד חשוב בכל הפעולה. ביד־אומן זריזה
סידרתי לה משכן־כבוד בתוך מנת האורז,
כשחלק ממנה מעוך על הבשר.
שתי דקות אחר כך ניגשתי בפנים חמורים

ביסקויט, אפרכקים, אננס, שזיפים, אגוזים,
שקדים, מיץ־פטל.״ הוסיף כתם שני כדורי־גלידה
בעלי עוצמה.
כיס הספיישל התרוקנה באיטיות מוזרה.
גירדתי ממנה את כל וליפיר-ת והשארתי את
הגלידה. אהרי זה קראתי למרדכי טננבאום,
בעל־העסק כסוף־השיער .״לא רוצה לשלם
בעד הגלידה,״ הודעתי ,״היא לא מוצאת חן
בדיני. הגלידה שלך לא טובה.״ עכשיו כבר
דיברתי בבטחון, לא כמו בפעם הראשונה
בענבר.
העלבון הזה, אמרתי לעצמי׳ יוביל אותי
סוף־כוף לזרועות החוק, בדמותו של שוטר־המקוף.
איפה! טננבאום רק פסק את ידיו,
ואמר :״אתה לא צריך לשלם. זה בסדר, על
חשבון העסק״.
לא יכולתי כבר להתאפק יותר. איזה מין
בעלי עסקים אלה? החלטתי לגלית לו את
העני; .טננבא ה היה מכביר. כה מבסוט שהזמין
איתי לעוד מנה של גלידה ספיישל
על חשבון העסק. זה כבר היה יותר מדי.
לא היה לי י תר מקום בבטן. וחוץ מזה,
כבר הוכחתי את מה שרציתי להוכיח. תהיה
זו כתם הזירות אם עוד אמשיך לזלול חינם.
׳ובינינו לבין עצמנו, הקיבה שלי כבר
מקולקלת.

קטטות והנוגה בלהט השוב
קלפי נושק יגור, ליד חדר־האוכל.
— 10.06 אמבולנס לבן עוצר ליד הרחבה. שר־הפנים,
ישראל בר־יהודה, יורד בכבדות. הוא הוסע במיוחד מבית־החולים
בו הוא שוכב כדי להצביע בקלפי שלו.
קלפי ,79054 עמישב.
— 10.15 פתאום נעשה צפוף ליד הדלת. בן רגע ממש
נוצר תור של כמה עשרות בוחרים. הם נדחקים, דוחפים
הצידה את הסדרנים ואת השוטר, מציפים את חדר הקלפי.
העבודה משותקת־כמעט לכמה דקות. אך המשטרה משתלטת
במהרה על המצב.
נכנס יושב־ראש ועדת הבחירות האזוריות .״אה, כן,
נתנו לכם כאן שני סדרנים במקום אחד,״ הוא אומר ,״כאן
זה עמישב. מקום מועד לפורענות.״
יוסף זידי, זקן מופלג, רוצה להיכנס לתא הבחירה עם
אשתו. חברי ועדת הקלפי מתנגדים. הסדרן מושך את
האשד, בעדינות הצידה. הבעל מתנגד .״אני לא יודע מה
לעשות!״ הוא מקונן בקול מרטיט. לא עוזר לו. הוא נאלץ
להכניס את הפתק לבדו, אבל לא לפני שהספיק להפיל
את פרגוד־העץ ולפזר את כל פתקי המפלגות על הרצפה.
קלפי ,50067 רחוב גורדון .62
.10.25 מגיעה השער, החמה של ועדת־הקלפי. יושבת־הראש
אלה אלרן מחלקת לחברי הועדה כסף, מעירה לאיש מפא״י
כסוף־השיער אריה ברקין, כי תצטרך לבדוק אם הוא חבר
חוקי בועדה. הסיבה: נוסף לברקין מיוצגת מפא״י באותה
ועדת־קלפי גם על ידי רחל בן־יעקב•
ברקין אינו יכול לסלוח את העלבון לגברת הממושקפת,
ד,עונדת על ידה טבעת גדולה ומבריקה. הוא מן האנשים
של ד,עליה השניה, בשבילו העבודה הזאת היא מלאכת
קודש .״אני יושב פה בזכות, לא בחסד,״ הוא מתגונן.
עשרה מצביעים מחכים בתור לסיום הויכוח ביניהם. בין
השניים מתחילה מלחמת חתול ועכבר.
כולם מחכים בכליון־עיניים לשליח המפלגתי, שיביא להם
משהו לשתות. רות ניצן החמודה מן ד,צ״כ מקבלת ראשונה
מנת־בחירות טעימה בצירוף בקבוק חלב.
היא מנצלת את האוכל להפיג את המתיחות, מציעה
לברקין להתכבד. הוא מסכים .״על חשבון ד,צ״כ למה לא?״
הוא שואל כמתגונן.
קלפי ,79054 ענזישב.
— 10.30 אינטרמצו קליל, בדמותה של צעירה חיננית
לבושה בחומרה. היא מציגה את תעודתה בפני יושב־ראש
הקלפי, והוא מרשה לה להצטרף לשולחן המשקיפים. את
מי היא מייצגת? רוט ממענית, היושב ביני לבינה, מעביר
את השאלה ואת התשובה :״אגודת־ישראל.״
יחזקאל לוי — כולם כאן נראים כמהדורות מהוהות מעט
של נביאי התנ״ך, עם זקנים לבנים, גלימות צבעוניות
ומבטי זעם — מפר את חוק הבחירות בפרהסיה. הוא
מכניס פתק למעטפה במרכז החדר, לעיני כולם. כבר עשו
את זה רבים לפניו הבוקר. אבל הפעם רוט אינו משלים
עם הדבר. הוא נוטל את הפתקה מתוך המעטפה וזורק
אותה על הרצפה. כולם רואים: ב .״לך מאחורי הפרגוד!״
הוא אומר לזקן.
הזקן נכנס אל מאחורי הפרגוד ויוצא כעבור שניה. הוא
ניגש אל הפתק המקומט שרוט זרק על הרצפה, מישר אותו
ושוב לעיני כולם מכנים אותו לקלפי. משקיף ב׳ עוזר לו
לשלשל את המעטפה לקלפי.
בית־המורה, מטח וועדת הבחירות האיזוריות, חיפה.
— 11.00 התקרית של היום. זה עתה הגיעה למטה ועדת
הבחירות האיזורית הידיעה כי חברי מפא״י בקלפיות של
חיפה הפרו את תקנון הבחירות. חבריהם, היושבים כמש-
קיפים בקלפי, מצויידים בהנקסי־רישום עליהם מתנוססת,
בארבע פינות הפנקס, האות א׳ רבתי. תקנון ועדת־הבחי־רות׳
קובע בפרוש כי אסור לנציגי הרשימות השונות להציג
את איתיות רשימותיהם אלא בתא הסגור בו בוחר המצביע
את אות רשימתו.

היוודה יושיוז קל הקיבה

ירות * 1959

•קלפי ,79054 עמישב.
— 11.00 מאורע חגיגי: צוות מקליטים של קול ישראל.
הם נכנסים כשבידם מכונת־הקלטה וכמה עשרות מטרים
של כבל חשמלי מסורבל. הקריין מביט סביבו. לחברי
ועדת הקלפי אין הוא רוצה להפריע. הוא פונה אל שולחן
המשקיפים .״תרצה לומר כמה מלים עבור יומן החדשות?״
הוא שואל אותי. אני רוצה.
הוא מדבר לתוך הפיה. דברי־קריינות המסבירים היכן
אנו, מה נעשה בחוץ. מתוך כך אני למד שבחוץ ״רוגש
עד סוער״ .מתרוצצים, צועקים. אני מספר על מה שקרה
כאן מאז פתיחת הקלפי. תודה רבה חבר מתי זה
ישודר?״ לא יודע. ממילא לא אוכל להתפנות לשמוע את
עצמי. חוץ מזה, כבר יודע מה שאשמע.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 11.25 בעיה קטנה. תעודות זהות רבות אינן חתומות
בחתימתם האישית של בעליהן. אשד, בגיל העמידה. המקום
המיועד לחתימה, מתחת לתמונה, ריק. היא מתבקשת לחתום.
לרגע היא מהססת ואחר היא טובלת את בוהן
ימינה בכר הדיו מחתימה את טביעת אצבעה מתחת
לתמונה. תעודות זהות רבות אחרות מקושטות בטביעות
אצבע.

גזמגיתטפא ״ יויביאהטצביטייםר \ 2רפי

המונחים זה ליד זה, בסדו 1האלף־בית 1 .הוא שם״׳את הפתק
במעטפה.
אפשר לסגור את המעטפה ואפשר לא. זה לא חשוב. הוא
שם אותה בתיבה.
בינתיים שמו לו חותמת בתעודה, ונקבו חור. מחזירים לו
את התעודה וזהו זה.
לרגע אני מצטער שהמראה כל כך פרוזאי. אין שום הדר.
על השולחן אין מפה. אין מאפרות ואין סל לניירות. ליד
הקירות ערמה של שולחנות וכסאות־תלמידים. סמל המדינה
מודבק על הלוח, ומתחתיו צייר בנה של אחת הבוחרות
מפלצת ילדותית איומה.
אך כל זה לא חשוב. הדמוקראטיה היא דבר פרוזאי. זה
יופיה. אין בוחרים משיח או קיסר. ההדר שייך לדיקטטורים.
לנו נאה יותר אווירה של סדנה, אווירה אפורה של בית־מלאכה.
כי אנו עוסקים כאן במלאכה חשובה ופרוזאית:
לקבוע מי ינהל את ענינינו היומיומיים בארבע השנים הבאות.
מכל
המשטרים שהיו עד כה בעולם, לא נמצא עדיין
משטר יעיל יותר.
אני מסתכל בבוחרים, העומדים בסבלנות בתור הקטן,
נוטלים את מעטפותיהם, מתבודדים מאחורי הפרגוד ושמים
בשקט, את המעטפה לקלפי, אומרים שלום והולכים. יש
משהו יפה במחזה זה. זוהי הרגשת־חובה שקטה, ענינית,
המאחדת את כולם, כאן בצפון תל־אביב.
אחרי ככלות הכל, כל אחד יכול להגיד לעצמו: מה חשוב
הקול שלי, אחד מתוך מיליון? למה לי לטרוח ביום שרב
זה? למה שלא אלך לים, או אשאר במיטה?
בכל זאת הם באים. ואפילו אלה שלא יבואו, ברובם
הגדול יעשו זאת מתוך רגש־אחריות, כדי להפגיך משהו.
מספר האדישים באמת, אלה שלא איכפת להם, קטן מאד
בעם מוזר זה. זה ציבור אחראי, ממושמע, מאוחד מאד.
עם כל ליקוייו, אין רבים כמוהו בעולם.
יתכן שמחשבות מעיז אלה עברו גם במוחו של הצעיר
הכושי. הוא אומר שלום באדיבות ומסתלק. איך הגיע
למעמד כזה בגיל כה צעיר? מן הסתם יש מחסור בארצו
באנשים היודעים קרוא וכתוב והמסוגלים לייצג. אולי גם
המשפחה מיוחסת.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 11.00 אידיליה בחדר הקלפי. הלחץ נעלם. אין מצביעים.
האנשים פותחים את צרורות המזון, מצרפים אותם
אל הצרורות המובאים כל כמה דקית על ידי שליחי המפלגות•
מחישבים בניחותא לארוחה. מפעם לפעם מציץ

תל נה שנייה הנרשמת בפרוטוקול וועדת הבחירות החיפאית:
משקיפי מפא״י, במסווה רשימת י״א, שיתוף ואחוזה,
אחת הרש מות הערביות של מפא״י, אינם יושבים על ספסל
המשקיפים, אלא לצד יושב־ראש הקלפי. פנקסי הרישום
שלהם מצויידים אף הם באות א׳.
עורך־דין צבי הדסי, יושב־ראש וועדת הבחירות האיזורית
בחיפה,־ איש חרות, מורה מיד לשלוח את נציגי הוועדה,
שיאסרו על חברי מפא״י להציג את א־ת רשימתם בפרהסיה.
הוא מציע לתלוש את האותיות המסומנות, אם אי־אפשר
להעלים את הפנקסים.
קלפי ,50040 רחוב דיזנגוף , 221 תל־אביב.
— 11.15 התרגשות גדולה. צעיר כושי, כבן ,25 בחליפה
כהה מהודרת, צווארון לבן מעומלן היטב ונעליים חומות-
בהירות מבהיקות, נכנס לקלפי בלוויית פמליה גדולה .״זהו
הקונסול של גאנה,״ לוחש לנו המלווה המשופם, בר־כוכבא
שור. הוא רוצה לראות איך עושים בחירות. לידו הגברת
הרליץ ממשרד־החוץ.
מסבירים לקונסול באנגלית. הנה בא הבוחר ומגיש את
תעודת־הזהות שלו. לא, בלי תעודה זה לא הולך. מסתכלים
אם השם שלו מיפיע ברשימה. אם כן, מוחקים אותו. את
התעודה מעבירים לצד השני של השולחן. שם מוחקים אותו
מרשימה שניה, לשם ביקורת. נותנים לו מעטפה. הוא הולך
אל מאחורי הפרגוד. שם הוא בוחר באחד מ־ 24 הפתקים

ראשו של מצביע. כשהוא רואה את ועדת הקלפי אוכלת
הוא נרתע. על השולחן קליפות ביצים, חצאי מלפפונים,
פיתות ועגבניות .״עובדים, עובדים,״ שמחים כולם בכל
מצביע בודד.

קלפי ,40155 רחוב צהיון , 5חיפה.
— 11.40 נציג וועדת הבחירות האיזורית תולש את
האל״פים מפנקסי משקיפים. דף אחד, מפנקס שמספרו
הסדורי ,1000 מגיע לידי יושב־ראש הוועדה כמסמך־הוכחה.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 11.45 מהומה קטנה בחוץ. יפהפיה שחרחורת עוצרת
במרחק כמה צעדים מהתור. לבושה חצאית צרה ואפודה
הדוקה. לידה עומד צעיר מטורזן, ממלמל במהירות דברי
שכנוע.
״את הבנת רחל? זהו זה.״
״מה זהו זה?״

הצצה מאחורי הנוגוד
הצעיר מוציא פתק לבן מכיסו, תוחב אותו לידה של
חברתו. היא מקריבה את הפתק לעיניה.
״לא רוצה.״
״מה זה פתאום לא רוצה, השתגעת?״
״לא רוצה את זה. עזוב אותי לעשות מה שאני רוצה.״
הצעיר רותח .״׳משוגעת! יצאת מדעתך?״ ומוסיף מיד:
״שמעת אותו בשכונה?״
״שמעתי.״
״ראית איך החברה השתגעו ממנו?״
״ראיתי.״
»נו, אז מה?״
״עזוב אותי.״
שוטר הפסיק את הדיאלוג. אותו שלח החוצה. אותה
ליוה לקלפי.
קלפי רחוב בר־גיורא מספר ,31 חיפה.
— 12.07 התנגשות חריפה. יושב־ראש הקלפי במקום
אינו מוכן לד,ענות לתביעת נציג וועדת הבחירות האיזורית,
מוכמן איש מפ״ם, לסלק את הפנקסים עטורי האל״ף
מהקלפי .״מי אתה שתאמר לי מה לעשות?!״ קורא
המפא״יניק הוותיק ראובן בונייק. חלופי מילים חריפות.
טוכמן המפ״מי נסוג. אין זה לכבודו לריב עם יושב־ראש
וועדת קלפי.
קלפי ,50165 בית־ספר ביאליק.
.13.00 חברי ועדה עליזים. מסתדרים ביניהם בסדר. בעיקר
בשעות אלו, כשמספר המצביעים נמוך. רוב אלה שמגיעים
לקלפי אינם מצביעים. הם מגלים ששמם אינו נכלל ברשימת
הבוחרים. טעות. הם חושבים שאם הצביעו בבית־ספר
ביאליק לפני ארבע שנים, לא יתכן שמישהו העת־ק את
מקום הקלפי שלהם. כל חברי הועדה מרחמים עליהם,
כי הם צריכים למהר אל לשכת הבחירות האיזורית, לברר
את מיקום הקלפי שלהם. כשיוכבד איזבל, למשל, מגיעה
אל הקלפי, היא נתקלת באותה בעיה. חבר הועדה שמואל
סידס מסביר לה מה לעשות. היא אינה מרוצה. לרוץ עוד
פעם בחום הזה? זה לא בשבילה .״אתם חושבים שאתם
עושים לי טובה?״ היא שואלת את אמנון צחורי, איש
מפ״ם .״צריך להיות אלי יחס אחר, אם אני מטריחה את
עצמי לקלפי ביום חמסין.״
אולם צחורי לא נבהל• מלבד זה שהוא חבר ועדה, יש
לו תפקיד מפלגתי מיוחד. ברגע של שעמום, צחורי לא
מתבייש להסביר מהו התפקיד. מפ״ם הכינה רשימות של
אוהדים. כשמקריא יושב־ראש ועדת־הקלפי את שם הבוחר,
מעיין צחורי בכרטיסו המפלגתי. אם השם ישנו, צחורי
יודע שזהו חבר מפ״ם. כשצחורי מזהה את השם, הוא
מדריך את המצביע .״תשים במעטפה רק פתק אחד,״
אומר צחורי ,״תיזהר, לפעמים הפתקים נדבקים.״
בשעה אחת בצהרים מגיע מחליפו של צחורי, דן מקיבוץ
מסדה. צחורי מסביר לו מה לעשות עם רשימת חברי
המפלגה. את תפקידו כחבר ועדת־הקלפי ילמד תוך כדי
עבודה. לא זה התפקיד העיקרי.

שוטריגזבגרעינוגזגטדטזבשנ 1ר \ ז \ 2רפי

בחירות * 1959 בח ־ י ר ות * 1959

בחירות * 1959

קלפי ,50164 בית־ספר ביאליק.
.13.00 גם קלפי זאת נמצאת בבית־ספר ביאליק, אולם לא
בחדר ההתעמלות אלא בחדר של כיתה ב. מישהו מן
הילדים התחכם. הוא השאיר על הלוח של הכיתה משפט
קצר, כתוב בגיר לבן :״לשבת בשקט״ .חברי הועדה עשו
זאת. גם המצביעים המעטים, שמוצאים את הכתובת הנכונה
ומגיעים לקלפי, ממלאים אחר ההוראה.
חברי הועדה קפדניים. הם בודקים כל דבר, רושמים
בפרוטוקול כל משפט. כשזאב גלברדר שר את שירו הנד

בחירות * 1959

בחירות j* 1959

פורסם של צדוק סביר על התוכי — ״א,ב,ג,ד — ,לו
לעזאזל״ הם מעירים לו על התנהגותו. זה לא בסדר. כל
ארבע האותיות הללו שייכות למפלגות שמשתתפות בבחירות•
ביניהן גם מפא״י, שקלברדר הוא נציגה. אבל זה לא
חשוב. כי גם הנציג השני של מפא״י מזדהה עם דרישה זו.
הקלפי עצמה אינה מענינת. איש לא נכנס להצביע. רק
לאה שלזינגר, הנציגה הבלונדית של החזית הדתית הלאומית׳
מפיגה במקצת את השעמום. יש לה דיבור קולני.
קלפי בקופת חולים, רחוב קלר ,7חיפה.
— זיוה ברקן ,22 ,פקידת עתון חרות בחיפה,
13.00
נכנסת למאחורי פרגוד הקלפי, בוחרת את האות המתאימה
ומטילה את המעטפה החתומה לקלפי. אחד מחברי וזעדת
הקלפי מוכו להתערב עימד הצבעת ח׳ ,נכון?״ זיוה
מתבלבלת לרגע. מסתבר כי בפרגוד הקלפי יש קרע, מבעדו
יכולים חברי הוועדה לראות את בחירת המצביעים.
בריכת השחיה, תל־אביב.
— 13.20 ליום אחד חזר הקיץ לבריכה. נערות־הזוהר
שנעלמו ביום בהיר אחד בראשית ספטמבר, כאילו נדברו
ביניהן, חזרו לביקור פתע. הנהלת הבריכה, הממלאה עתה
רק אחת משתי הבריכות בכל יום — פעם את בריכת
המבוגרים ופעם את בריכת הילדים — הואילה בטובה למלא
היום את שתי הבריכות גם יחד, לכבוד המאורע.

יצחק, גש מיד! בחירות אלה לא הולכות ברגל.
הנה הזוג האבוד. היא יושבת בחרטום החסקה ואינה
מדברת עם הבחור. נראה שרבו. אולי בכל זאת קרה משהו.
אני חוזר לחוף. הקלפי מחכה. יש להבדיל בין קודש
לחול־הים.

קלפי ,50239 שכונת התקוח.
— 16.10 חסרה רק מוסיקה לשעת הנופש כדי להפוך
את ההצבעה בשעות אלה לפעולה נעימה ומהנה• מצפים
לגל גדול אחרי שד,שרב ירד קצת. עושים טוטו מתי תתחיל
המהומה הגדולה.

קריית נחום, נופרץ חיפה
— 14.30 טנדר ירוק — 081־ 75 עוצר ליד קלפי .25401
14 צעירים גברתניים יורדים ממנו. שבעה מהם לובשים
חולצות כחולות. בין הצעירים המתגודדים ליד הקלפי עובו
לחש .״פלוגות הפועל״ .גברתני הפועל יודעים את מטרתם.
אחד מהם ניגש אל שמעון אסולין, בן ד,־ .17 איש חרות.
בלי לומר מילה הוא מוריד לו ראסייה. הכוונה ברורה.
קריית נחום היא מצודת אנשי חרות. תגרה ליד הקלפי עלולה
לפסול או לעכב את ההצבעה.
צעירי חרות מתלכדים. אין זמן לדבורים. תגרת ידיים
כללית. אנשי הפועל נסוגים אט־אט לכיוזן הטנדר. מגיעה תגבורת
לחרות. אחד מגברתני הפועל מופרד מחבורתו ונהדף
בכיוון למגרש ריק. שניים מכריעים אותו לארץ. בכים
מכנסיו נמצא אקדח. הגברתן עם האקדח מובלים למשטרת
קריית חיים הסמיכה. התורן מבטיח לדאוג לעניינים.

קלפי רחוב בר־גיורא מספר ,31 חיפה.
— ראובן בונייק, מי־שהיה יושב־ראש וועד הדר
16.45
הכרמל, עתה יושב ראש הקלפי ברחוב בר־גיורא, איש מפא״י,
אינו מוכן לוותר .״אני לא אסלק את הפנקסים עם האל״ף,״
הוא מודיע לעורך־דין צבי הדסי, המחכה לתורו להצבעה
בקלפי זו. צבי הדסי תולש דף נוסף מפנקס האל״פים. עוד
הוכחה.
מעברת עמישב.
— 17.00 הרחובות קמים שוב לתחיה, אחרי תנומת־הצהרים.
השרב הבריח רבים לצל הבתים, ואפילו לקלפי
כמעט ולא הגיע איש. אני רואה דמות מוכרת ליד טנדר
כחול. אני קורא :״גוגו!״ גוגו הוא חבר נחשונים, ענק
בלונדי, תכול־עיניים וטוב־לב .״חבר ועדת קלפי?״ אני
•שואל .״לא, רק אם יש מכות.״

mבניס!
חם מאד. צוחקים, מתרחצים׳ משחקים פינג־פונג, קופצים
על חבל. משוחחים על הבחירות. אין משוחחים על שום
דבר אחר. א׳ אדום גדול מסתכל מן הצד.
האם כבר הצביעו? בטח, כולם כבר הצביעו. מה׳תה
חושב, מה!
בעד מי? פה מותר לשאול. לא נעלבים.
רחל החתיכה, למשל, זו עם הביקיני השחור הנועז, הצביעה
ב׳ .לא ב׳ של ביקיני, אלא ב׳ של דתיים־לאומיים.
איך יא ביקיני וגוף נהדר כזה לדתיות לאומית? פשוט
מאד, היא קיבלה חיניך דתי. הבית מסורתי, אז זהו זה.
אורה קפלן, המשרטטת הג׳ינג׳ית בעלת הגוף החטוב וה־ביקיני
הצבעוני, מסבירה את דעותיה הפוליטיות לחוג גדול
של מעריצים ממין זכר, המקיף אותה מכל עבר. היא מילאה
את הבחירון של העולש הזר, והגיעה למסקנה שעליה להצביע
בעד --י. איני שומע בעד מה. מיד נפתח ויכוח
כללי.
על גג המזנון של הבריכה מתווכחים כמה גברים, תוך
הסתכלות בחתיכות. אחד מתלונן על הבחירון של העולם
הזה — יצא לו שעליו להצביע בעד מ׳ ,אבל הוא הצביע
ח׳ .הוא מתנגד לסוציאליזם, וחוץ מזה התחנך בבית״ר.
איך בכל־זאת יצא לו מ׳? מתנגד למימשל הצבאי, רוצה
שלום עם הערבים והשתלבות באפרו־אסיה.
שכנו מייסר אותו. חייל משוחרר, פעיל, הצביע הבוקר
א׳ .הוא מדבר על ״האספסוף של בגין״ שהרגיז אותו. ראה
את בגין נוסע אחרי חבורה של אופנוענים, שדהרו לפניו,
לדבריו, כמו ״ילד־ם עם רעשנים לפני המלך.״ ואת מי
אפשר לשים במקום בן־גוריון?
גם מרגיט הצביעה א׳ .למה? מפני שהיתר, עד לא מכבר
חברה במשק חמדיה, של איחוד הקבוצות.
קלפי ,50143 בית־ספר בלפור.
תנועת המצביעים בקלפי זו קטנה. חברי הועדה
.14.00
אוהבים לשוחח ביניהם. קלמן וילנר׳ הנציג הדתי בעל
משקפי הזהב, מדבר על זכויותיו הרבות. הוא אינו מתעצל
להטריח את עצמו לקום אל מעילו, להוכיח את זכויותיו.
בין השאר — תמונה עם בן־גוריון .״זו זכות,״ מסביר
וילנר וממהר להסתייג :״אבל יש לי גם תמונה עם בגין.״
תנועת ההצבעה הולכת וגוברת אחרי הצהרים. מרבית
המצביעים יודעים בדיוק מה לעשות, אינם צריכים הסברים.
נומה בדאון בת ,57 אינה באה לקלפי לבדה. היא מביאה
אתה גם את אמא שלה .״שתצביע,״ אומרת הבת הצעירה,
המתקרבת לגיל שישים .״אמי היא בת .81״
אבל לא רק זקנות מצביעות בקלפי .50143 פנינה
סחלוביץ, בעלת צמיד זהב ענקי ונעליים כחולות היא
דוקא צעירה. היא לא היחידה. גם עליזה רוזנבליט. אבל
אתן אין בעיות, הן מבינות. לא עושות מזה ענין גדול.
אברהם גולדברג לעומת זה, מתנהג כמו נסיך בטכס
ממלכתי. הוא הולך וחוזר עם המעטפה בידו, חוזר כל פעם
על ברכתו :״גמר בחירה טובה״ .זה משהו בשבילו.
קלפי ,50239 שכונת התקיה.
— 14.05 צהרים. ועדת הקלפי מנמנמת. איש אינו
מפריע להם לישון קצת.
שפת־הים של תל־אביב, מול רחוב פרישמן.
— 14.45 מי שרצה לברוח מן הכל, יכול היה לנוס אל
שפת־הים ולקחת חסקה.
הים שטוח כמו ראי, והרוח המזרחית החמה דוחפת
לעומק. יש בים כחצי תריסר חסקות, סירת מפרש של זבולון,
שתי סירות מנוע. אחת מהן מושכת מישהו על סקי־מים.
ליד
טופסי יש התרגשות קטנה, אמריקאית אחת מתרגשת.
החברה שלה התרחצה בים. צעיר אחד הזמין אותה לחסקה
שלו והתרחק מן החוף עד כדי כך׳ שאין רואים ממנה אלא
נקודה שחורה זעירה במרחקים. אולי קרה לה משהו?
מבקשים אותי לצאת לשליחות של ישע. אני מתרחק מן
החוף במהירות רבה, נעזר על־ידי הרוח. היום תענוג
לחתור, ביחוד בהפסקה בין ישיבה לישיבה ליד הקלפי.
אפשר לשכוח לרגע את הבחירות.
אבל לא. ממרחק מאות מטרים מגיע בבירור, על גלי
הרוח, קול הרמקול המטרטר ליד קפה פילץ, שהפך למועדון
מפא״י. הנהג של הטנדר האפור מתבקש לגשת מיד! איפה
משה הרוכב על האופנוע? המכונית הירוקה יוצאת מיד!

בחידות * 1959

בחירות * 1959

רגע ווכריע: מפירגז המרוגז באזזת גזארפייע \ז\2רפיג\1
קריית נחום, מפרץ חיפה.
— 14.45 שלוש ניידות עמוסות ששים שוטרים, מזויינים
באלות וחבושים כובעי פלדה, מגיעות למקום. מאוחר. אנשי
פלוגות הפועל נמלטו על נפשם. שבעה שוטרים נשארים
ליד הקלפי במקום כתגבורת.
במשטרת קריית חיים אין איש. התורן אינו זוכר צעיר
עם אקדח. הבריון שהובא למקום נעלם כאילו בלעה אותו
האדמה.
קלפי .50143 בית־ספר בלפור.
.15.30 יושב־ראש ועדת הקלפי מגלה סימני עצבנות. הוא
רוצה לדעת מה נעשה במקומות אחרים, סקרן לדעת כבר
את תוצאות הבחירות.
״שמעת אולי משהו בחדשות?״ הוא שואל כל מי שנכנס
לחדר. רק חבר ועדת־קלפי מן החדר הסמוך מצליח להפסיק
את סידרת השאלות של ביילין .״אל תדאג,״ הוא אומר
בבטחון .״גם מחר תזרח השמש.״ ביילין מפסיק. יחד אתו
נפסקת גם תנועת המצביעים. מי שרוצה להצביע כבר
הצביע. האחרים יעשו זאת אחרי הצגה שניה.

ועדת־מבוזו
השעמום מוליד את הרכילות. הסדרן מאיר שטייגר
מרגיש צורך לספר על משהו. הבחורה היפה מועדת הקלפי
השניה, היא אשתו של נציג רשימה ג״ד, שמחה פרידמן —
מישהו צריך ללכת לברר זאת.
הנושא מוצלח דוקא. כל אחד מוצא לו אמתלה להיכנס
לחדר השני, לראות אותה. פננד הילף המק״יסט מזדהה עם
טעמו של הסדרן. עד שפתאום יורדת הפרסטיג׳ה שלה.
מישהו גילה שהשערות שלה אינן כל כך נהדרות. זאת
סתם פיאה נוכרית. מעבירים נושא.
פננד ממק״י הוא גם זה שמוצא נושא נעים אחר לשיחה.
הוא פותח במקרה את החוברת של השופט יואל זוסמן,
קורא את ההוראות שלו לבוחרים.
״אמנם הבחירות נערכות הפעם בראשית החורף ולא
יהיה חם,״ כותב זוסמן. זה מספיק. כולם צוחקים, מבקשים
מיושב־ראש הועדה לקנות עבורם בקבוק מיץ קר.

בחירות * 1959

בפעם האחרונה פגשתי את גוגו בדיוק באותו מקום,
לפני ארבעה חודשים. אז נערכו הבחירות להסתדרות. גם
אז נשלח מטעם מפלגתו להגן על פעיליה במקום. אז
היתד, נוכחותו דרושה. כמה מפעילי מפ״ם ספגו באותה
הזדמנות פועלית כמה מהלומות רציניות מאד מידי חב־ריהם־למעמד
הפועלים ממפא״י. אבל הפעם אין כל צורך
בגוגו• אין מכות, אין עניינים.
היכן פגשתי עוד את גוגו בהזדמנויות דומות? כן,
במשרדי מפ״ם בתל־אביב, לפני 6־ 7שנים. כשתפסו את
שני שליחי מנגנון־החושך שבאו להחליף את הבטריה
במכשיר־ההאזנד, שהוטמן בשולחן ח״כ מאיר יערי. זה
היה בשעות הבוקר המוקדמות. מרכז המפלגה הזעיק
עתונאים להראות ולספר להם על המקרה. פגשתי את
גוגו מחייך במבוכה במסדרון. היה בלתי־מגולח אחרי
מארב של לילה שלם ללכידת שליחי ההאזנה.
״אני מקודד, שהפעם לא יהיה צורך במכות,״ אני מאחל.
״כן, זה בסדר,״ הוא מרגיע אותי.
בית המורה, מטה וועדת הבחירות האיזורית, חיפח.
— 17.00 ישיבה דחופה של מטה הוועדה האיזורית.
נציגי העתונות הוזמנו במיוחד. על הפרק: השימוש הבלתי־חוקי
באותיות א׳ בקלפיות בחיפה. מרסל בקיש, מועמד
מספר שלוש של חרות לעיריית חיפה, מעלה הצעה מרחיקת־לכת:
לפסול את הבחירות בחיפה. ההצעה נדחית ברוב
קולות.
התייעצות קולנית. קריאות ביניים של נציגי מפא״י.
הח־עדה מחליטה: להטיל על יושב־ראש הוועדה לנקוט באמצעם
מידיים להפסקת השימוש באות א׳; להכניס לתמונה
את משטרת חיפה! להמליץ להעמיד לדין את ראשי הקלפיות
המסרבים להשמע לנציגי הוועדה.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 17.30 יעקוב הייבלום, השמש של בית הספר עליה
בו שוכנת הקלפי, מנצל יפה את ההזדמנות .״תד, או קפה?״
הוא עובר בין חברי ועדות הקלפי השוכנות בבית־הספר.
״אבל זה לא על חשבון המפלגות, אלא על חשבונכם.״
תה עולה 150 פרוטות וקפה .200 הייבלום מצטער שאין
בחירות כל חודש.

בחירות * 1959

(המשך בעמוד )16
בחירות * 1959

בחירות 9

קולנוע סרטים הסרט שסטל־ן אסר
איכן האיום (;ת, תל־אביב; ברית־המו־עצות)
היה המלך הרוסי הראשון שכינה
את עצמו בשם צאר. הוא שלט במוסקבה
במחצית השניה של המאה ה־ ,16 ראה את
עצמו כשליט תנ״כי וכיורשם של קיסרי
ביזנטיה. בימיו החלה התפשטותה של רוסיה
לכל הכיוונים. הוא הפך את רוסיה מארץ של
אחוזות פיאודליות לממלכה מגובשת אחת.
במחצית השניה של תקופת מלכותו התפנה
איבן מכיבושיו לביסוס מלכותו, דיכא
ביד אכזרית וביצר סאדיסטי כל התנגדות
לשלטונו, הרג בין השאר גם את בנו בכורו,
כיוון את עיקר חיצי המוות שלו נגד
האצולה הרוסית, בעזרתו של חיל־משמר
מיוחד שכונה בשם האופרינצ׳יקים.
דמותו של שליט עריץ זה נשארה עד
היום בהיסטוריה העולמית כאחת הדמויות

גב כשהורשתה הצגתו לפני שנה, עבר הסרט
דרך ארוכה עד שהגיע למסך הישראלי.
בעלי בתי־הקולנוע סירבו להסתכן בהצגת
סרט אמנותי כמוהו, ורק בלחצם של מבקרי
הקולנוע נמצא לבסוף בית־קולנוע שעשה את
הצעד הניעז. היה זה צעד נועז באמת. כי
איבן האיום הוא סרט אמנות אמיתי מכל
הבחינות! ובתור שכזה הוא כבד, איטי ובלתי
מקובל על צופה הקולנוע הממוצע.
החלק השני, המוצג כעת, מקיף כ־20
שנות שלטון של איבן. מהתקופה בה ניסה
להגשים את שאיפות ההתרחבות שלו בדרכי
שלום׳ ועד לדיכוי ולטבח באצילים ובמת־נגדיו.
מלבד תוכנו וביצועו הדרמתי, שגם
בהם יש ערך רב לצופה, יש לאיבן האיום
מעלה גדולה: לו רק מבחינתו הפילמאית
הטהורה של תסריט, צילום ועריכה, חייב
כל המעריך את אמנות הקולנוע לראות סרט
זה. הוא יקרב אותו לשפתו האמיתית של
הקולנוע, שפה שכמעט אינה מדוברת כיום.

הוכחה תמור ת אשה
איזה לילה ( ITמגדלור, תל־אביב; צרפת)
הוא סרט־מתח במיטב מסורת סרטי
הפשע הצרפתים האחרונים, מסוגה ־של חוה
בת הרשע, שהופעתה של מיליין׳ דמונג׳ו
בהם היא אחד מסממנ-הם האופיניים. הפעם
הגברת דמונג׳ו היא דוגמנית, שבעלה (מורים
רונה) הוא פרס־מאי בשרותו של רווק
מזדקן (ז׳אן סארבר ).החושק בדמונג׳ו.
ברוב קנאתו מנסה רונה לרצוח את
מעבידו הנואף, רוצח תחת זאת אדם אחר.
הנקודה היא שהוכחת אשמתו של רונה
נמצאת דווקא בידי המעביד, הדורש תמורת
החזרתה את גופה של דמונג׳ו. בדור שהסרט
אינו מסתיים בהתלבטויות הנפש של
הבעל הצעיר, המפקפק אם למסור את גופו
למשטרה או את גוף אשתו לנואף. דמיונו
הפורה של הבמאי שומר עוד כמה וכמה
הפתעות לצופה בסופו של הסרט.
למרות אריכותם המיותרת של כמה קטעים,
ולא דווקא הקטעים בהם מעונין הצופה
— אלה שבהם מציגה הגברת דמוג־ג׳ו
את סגולותיה — ולמרות עתיקותם של
כמה מטכסיסי המתח, נשארת עדיין מנת
מתיחות מספקת׳ מוגשת במקצועיות שיג־רתית,,העושה
את הסרט ראוי לראיה.

גם הגיבורים משתעממים

פטי כ״ג׳וליה האדמונית״
דור שוכב, דור אוזר בא
הדרמטיות ומלאות־ד,סתירות ביותר. אין פלא
איפוא, שהיא שימשה נושא לאחת מיצירותיו
האפיות הנפלאות ביותר של גאון הקולנוע
הגדול ביותר שחי עד כה — סרגי
איזנשטיין. איזנשטיין, יליד ריגה, מהנדס
וארכיטקט לפי מקצועו, עשה הכרה עם הקולנוע
בעת שירותו בצבא האדום של
מהפכת .1918 עד מהרה הפך להוגה הדעות
ולאמן מספר 1של הקולנוע הסובייטי•
אחת מיצירותיו הראשונות, אנית הקרב
פטיומקין, נחשבת עד היום כסרט
האמנות הגדול שנוצר אי־פעם.
איבן האיום היה הסרט האחרון שיצר
איזנשטיין לפני שמת בשנת ,1948 בגיל
.50 הוא יצר אותו בשלהי מלחמת העולם
השניה באולפנים לא־מעולים בקזכסטאן,
תיכנן להסיקו בצורת טרילוגיה, שתספר
בשלושה סרטים נפרדים על עלייתו של איבן׳
על דיכוי החתירות נגד שלטונו ועל
התבססות ממלכתו וחורבנה. החלק הראשון
הוצג לראשונה לפני 15 שנה, זכה
בתשבחית. את החלק השני הפיק איזנשטיין
לפני 13 שנה, אולם הוא לא ראה מסך עד
לפני שנה. את החלק השלישי לא הספיק
איזנשטיין להפיק׳ בגלל מה שאירע לשני.
סרט חובה. כאשר הוצג החלק הראשון
בברית־המועצות, עשו רביב הקבלה בין דמותו
של איבן לבין דמותו של סטלין. תחילה
ראה גם סטלין בעין יפה הקבלה היסטורית
זו, אולם החלק השני, שסיפר על דיכויי
אימים •וחדר לעומק נשמתו של השליט האכזר׳
חשף את תסביכיו ואת מאבקיו הפנימיים׳
עבר את הגבול. מרכז המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית אסר את הצגת הסרט
לא בגלל דמותו של איבן, אלא משום
״שהוא גילה בורות לגבי העובדות ההיסטוריות
והציג את האופרניצ׳יקים ככנופית
פושעים בדומה לקו־קלוקם־קלן האמריקאי.״

ג׳וליה האדמונית (אופיר, תל-אביב;
צרפת) היא פסקל פטי. בעצם היא פסקל
פטי כפול שניים. פעם קצרה אחת היא
אהובתו של צייר עני (דניאל ג׳לין) ,העוזב
אותה כדי להיות בעל בית־חרושת
למסמרים, פעם שניה היא אהובתו של בעל
בית־חרושת למסמרים (דניאל ג׳לין) ,הנושא
אותה כדי להשאר בעל בית־חרושת למסמרים.
ג׳וליה השניה אינה אלא בת אחותה
של ג׳וליה הראשונה, המקדיבה את בתוליה
כדי לנקום את נקמת דודתה, שנעזבה על־ידי
דניאל ג׳לין הראשון שהיה אביו של
ג׳לין השני.
מה שמפגיש את הדור השני, היא הצוואה
שהשאיר ג׳לין הראשון, בה ציודה
שני־שלישים מנכסיו לג׳וליה הראשונה או
לצאצאיה. בנו, הסבור כי ג׳וליה השניה
אינה אלא בתה של הראשונה, מנסה לצוד
את ליבה כדי להשאיר בידיו את כל בית־החרושת.
כשהוא מצליח, היא עושה הכל
כדי להוציא מידיו את כל בית־החרושת.
אגדה היתולית מעין זו יכלה אולי להיות
משעשעת, אילו הוגשה בקצת אספרי צרפתי.
אולם כל מה שיש בה הם כמה התחכמויות
של בימוי והומור קלוש, עד שנראה
שאפילו שני גיבורי הסרט משתעממים בו,

צעיר ישראלי תודו אל תוך שורות העולם

רק לעשות־
»<״ יורק רלסר
ף«< ביקורי הקודם כגרמניה קיבלו׳
Jאותי די יפה בכל מקום. ובכל זאת —
הרגשתי כי ברגע שאני אומר כי אני ישראלי,
הריני לוחץ על איזה כפתור הסוגר
תריס, מוריד פרגוד על הבמה. במוקדם או
במאוחר לא ימנע מארחי מלהזכיר כי ״לא
ידעתי אז,״ כי ״הייתי חייל ככולם וזה
הכל.״ להיכן, תמהתי, נעלמו מליוני הנאצים
המושבעים? מה חושבים הם היום?
החלטתי להציג את עצמי לא כישראלי
אלא כאיש נייטרלי, ידידותי. הרהרתי: כגרמני?
אי־אפשר. למרות שאני שולט די
טוב בשפה, לא יאמינו. כאנגלי? ישמרו
אותה הסתייגות ולא ידברו גלויות. במצרי?
תהיה זאת סתם פרובוקציה ; בני־שיחי
עלולים להגזים לצד שני, להציג שנ־את־ישראל
שאינה עוד בלבם. אני מעונין
באמת. מצאתי את הפתרון: ארגנטיני ממוצא
גרמני. זהות נפלאה. הלא ארגנטינה תמיד
שמרה על נייטרליות ידידותית ביותר לגרמניה.
ספרדית אני מדבר.
התוצאה היתר. מפתיעה ומדהימה. בקרתי
אצל מנהל גימנסיה, אשר הציגוני בפניו:
גבר נאה, מנומס, תרבותי, משכיל בגיל
השישים. היה קצין בשרות קבע עוד בימי
הרפובליקה הויימרית שקדמה להיטלר. נשאר
בצבא, עלה לדרגת רב־סרן. לאחר שחרורו
מינוהו למנהל בית־ספר. כטוב לבו
מלגימת יין מוזל המצויין אחרי ארוחת
הערב, החל לדבר על נושא הקרוב ללבו:
תבוסתה של גרמניה.
הסביר לי מארחי: הפיהרר היה בסדר.
אבל עוד מן ההתחלה חתרו תחת המפלגה
יהודים, ישועים ובונים־חופשים, והם אשר
גרמו לכל השואות, לפשעי המלחמה ול־מפלה
עצמה .״הם תיכננו את כל זאת
מתחילה על מנת להזיק לנו, בתכנון שטני.
אבל בכל אופן לא הושמדו שישה מיליון
יהודים, אלא רק שלושה. ואולי רק שניים,״
נדהמתי. כאשר מדבר כך משוגע או
טיפוס פסיכופטי, יודעים כי הוא משוגע
וזהו זה. אולב כאשר דברי טרוף אלה

מהווים השקפתו הנסתרת של פקיד גבוה,
שהוא אחראי לחינוך הדור הצעיר בשנת
,1959 מרעיד הדבר.
המשיך הוא :״כמובן, סניור דלמר׳ אני
ס־מך עליך. מילה אחת משיחה זאת ולא
תשאר לי ברירה אלא לברוח ולהצטרף ל־לודוויג
צינד בגלותו במצרים. הצטערנ׳ על
צינה סוף כל סוף רק ביטא בשיכרותו מה
שכולנו חושבים.״ נאנח הזקן :״הלואי ועוד
אראה את היום בו אוכל לספר לנוער את
האמת ולחנכו חינוך גרמני אמיתי.״
ראיתי כי אין להתווכח אתו, כי טירופו
מרחיקו מדי מן העולם הממשי אל עולם
חלומותיו. הערתי רק כי אין טעם לעמוד
על המקח לגבי מספר היהודים שנרצחו, אם
היו שישה מיליון או שני מיליון. הקובע
אינו המספר• ,אלא עובדת הרצח עצמה.
במדינה של חוק לא יירדף, לא ייכלא ולא
ייהרג אפילו איש אחד חף מפשע. הזקן
התבונן בי, עבר להסתכל ברצפה, שתק.
היה זה כנראה, רעיון לגמרי חדש עבורו.

שונאים צכא

*mגרמני הממוצע אינו מתענין כלל
ן | בפוליטיקה. גישתו לחיים דומה לגישת
האנגלי הממוצע המתענין בספורט, קורא
בעתון את תוצאות מרוצי הסוסים, את
פרטי הרצח האחרון והסקנדלים הפיקנטיים.
לכן לבש גם רוב העתונות הגרמנית את
צורתה של העתונות הסנסציונית באנגליה,
כדוגמת דיילי מירור. לשידורי החדשות ברדיו
אין כמעט מאזינ־ם. הפעם היחידה
ביום בה נזכר הגרמני בעולם הגדול ובמעשיו,
היא בשעה 8בערב, כאשר כל
גרמני טוב פותח את מכשיר הטלביזיה.
תכנית העריב מתחילה עם מהדורת־חדשות
קצרה, המוגשת בצורה מושכת ולענין.

מנהלבית־הספר,
הדור הזקן, כדוגמת

חולם עדיין על ימים שחלפו. אולם בעוד
שנה־שנתיים יצאו הוא ודומיו לפנסיה ,־
ובעוד כמה שנים ירדו כלל מבמת עולם
זה ויתנו את הדין במקום אחר.
הדור הבינוני, בגיל 35 עד ,55 מהתה
תדריך אלה הסרטים הנווצניס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה נזנזליץ לראותם:
• כני מוכים לאן (הוד, תל-אביב)
— דור חסר־אידיאלים, כפי שהוא משתקף
ביצירת מופת של מארסל קארנה. פסקל
פטי, ז׳ק שרייה.
« איכן האיום -ראה לעיל.
0יומנה של אנה פראנק (אוריון,
ירושלים) — תעודתה האנושית המזעזעת
של הנערה היהודיה מאמסטרדם, מוגשת
לטעמו של הקהל האמריקאי, אך אינה מאבדת
את גדולתה. מילי פרקינס.
0זה קרה לאור היום (ארנון,
ירושלים) — תסריטו הראשון והיחיד של
פרידריך דירנמאט (ביקורה של הגברת הזקנה)
על ציד רוצח ילדות.
0הדון השקט (ציון, ירושלים) —
האפוס של קוזקי הדון, בתקופת המהפכה.

נגד המוות

סרבני־נזלחנזה עורכים הפגנה אנטי־מלחמתית בנזינכן. על השלטים
:״מוטב לנהל משא־ומתן מאשר לצחצח חרבות״; ״מלחמת
העולם הראשונה עלתה ב־ססס 9,700,הרוגים״; ״מלחמת העולם השניה עלתה בי 55 מיליון״.

החצי תחתון בגרמניה
שמח בעיה לגמרי אחרת. רבים מבני דור זה
הודו בפני, כי כל ״התקופה ההיא״ היתד,
משגה. השקפתם על השמדת היהודים מסתכמת
באימרתו של טאליראן לנפוליאון:
״זה היה גרוע מפשע׳ זו היתד, שגיאה!״
הם מתענינים בכל הנעשה אצלנו —
עד כמה שהם בכלל מתענינים בנעשה ב־ע
לם — ואוהדים אותנו, כישראלים. כלפי
היהודים, אין הם מרגישים בנוח. בזה דומה
מצבם למצבו של הימין הקיצוני בצרפת
וללאומנים בדרום־אפריקה, שהם אוהדי מדינת
ישראל ושונאי יהודי ארצם.
ולבסוף, הדור הצעיר. הם אנפי־מיליסריס־טים,
עושים את שרות־החובה הקצר שלהם
— 12 חודש — בחוסר רצון. עבור 76
מטוסי־ד,סילון מדגם 86פ של חיל־האויר
הגרמני נמצאו עד כה רק 32 טייפים, ואין
להפעיל אפילו שליש של הטייסת. עושים
פרסומת, עושים תעמולה, לא עוזר. מחפשים
מתנדבים למשמר הגבול ואין. מחפשים
מתנדבים לחיל־הים הגרמני — אין. משרתים
את שרות־החובה ולא חותמים קבע.

מחתרת צפון־אפריקאית
ך• ופתעתי לדאות כאן מספר ניכר
( | של צפון־אפריקאים. כל צפון־אפריקאי
בעל דרכון צרפתי דינו כדין צרפת־ ,לכן
מגיעים אלג׳יראים וקצת מרוקאים הנה ומחפשים
עבודה. ניכר גם מספר האיטלקים;
כמעט כולם מהבלי העוני בדרום איטליה.
שם שורר חוסר־עבודה, בגרמניה מורגש
חוסר ידייפיעובדות.
הצפון־אפריקאים על פי רוב שקטים, ואם
הורגים הם מישהו, הרי זה אחד מהם,
עקב ריב פוליטי על רקע מאורעות אלג׳יריה.
המחתרת האלג׳ירית פועלת כאן בשלושה
מערכים נפרדים עד כדי כך, שאחד מתעלם
מקיומו של השני ואין שום קשר
ביניהם. מערך א׳ הם הצפון־אפריקאים המקומיים,
המאורגנים אמנם, אך נמנעים מכל
פעילות פרט ל״תרומת״ חלק ממשכורתם.
מערך ב׳ הוא המוזר ביותר. הוא קשר ישיר
בין העולם התחתון הגרמני של המבורג,
דרך ד,ע לם התחתון הצרפתי של פריס, אל
מנהיגות המחתרת האלג׳ירית בפריס. מתעסקת
בהברחה זעירה, וכל מה שצץ בצד.
המערך ג׳ פועל בחוצפה רבה, במעט בגלוי:
רכישת נשק מן הדגים הגדולים,
סוחרי־הנשק הבינלאומיים.
אולם כל שלושת המערכים כאחד משתדלים
להימנע מכל צעד שיביא אותם לת־שומת־לבה
של המשטרה הגרמנית.

גערות חופשיות רק קברבריב
ך«א 2ן האיטלקים. לא פעם גורמים

/הם לצרות צרורות בהתנגשויותיהם עם
ההאלב־שטארק, הנ ער הפרוע הגרמני. ה־האלב־שטארק
מתחלקים לשני סוגים: הבריטים,
שהם מין טדי־בויס רעשנ-ם בתלבושתם
אך שקטים בהתנהגותם. על פי רוב
עובדים ומתפרנסים בכבוד. מופיעים בחברה,
פחות או יותר סגורה כלפי חוץ, מסדרים
נשפיות רעשניות, מתרוצצים על אופנועיהם
ומרגיזים באלף צורות את הבורגני המסכן.
בערך כמו בתל־אביב.
הסוג השני הם הברברים. תלבושתם פחות
רעשנית בדרך־כלל, חברתם גמישה יותר
ופחות סגורה. רוב הברברים עצלנים מ־בטן־ולידה,
משתדלים להסתדר מבלי לעבוד.
על פי רוב מצליחים הם, אפילו אם דרוש
מאמץ פי שניים להמנע מעבודה מאשר לעבד.
אפילו כאשר ברבר עובד פעם ו־ש
מזג אויר קיצי יפה (דבר די נדיר כאן
בצפון) ,הוא מסוגל לעזוב את עבודתו באמצע,
לקפוץ על אופנועו, לקחת את נערתו
ולנסוע אתה לים.
בין ברברים ובין איטקס (כינוי לפוש־טקים
האיטלקיים הצעירים בגרמניה) ,היו
מספר התנגשויות ותמיד על אותו הרקע:
הבנות. הנערות של הברברים מתנהגות
בחופשיות, דבר שאינו מובן לבני־הדרום
הפרימיטיביים. הם מתנכלים לנערות, קורצים
להם עין, פותחים בשיחה בלתי רצוייה
ואינם רוצים להבין כי נערות הברברים
חופשיות רק לברברים — וכבר מתחילה

ה״ שעה

אשת זו מסמלת את השקפת עולנוו של
הגרמני היום: ליהנות משפע ההנאות ה
ההתנגשות:
מכות, מקלות, סכינים, שמח!
בהמבורג השתמשו כבר בנשק חם.

חומריות הנערס מכל צד. הבארים מלאים, הכבישים הומים נופשים II
ואין לאיש פנאי, ונם חשק, לחשוב על בעיותיהעולם המשעממות} .

עולם — למי יש זמן? עסוקים בלעשות
שמח!

האמנות המופשטת

8דן כ ׳טבוע מוצלח ורטוב
ך* פועל כאן מרויח טוב — ואינו יודע * T! %לפני גל החום שפקד את גרמניה
Uבקיץ זה, הלך והתפשט הנודיזם. תחילה

| | מה לעשות עם כספו. אמביציות נשגבות
כמו אצלנו — שכון, ארון־קיר, מיקסר,
שטיח — אין לו. לאכול הוא מסוגל רק
כמות מסויימת והאוכל הוא זול. דרך־
אגב, אוכלים כמויות פנטסטיות.
בסוף השבוע משחררים את חצי הפועלים
ביום שישי בערב ואת החצי השני בשבת
בצהרים; יום א׳ חופשי לכולם. בצורה זאת
יש לכל פועל ס ף־שבוע של יום וחצי,
וכל שבועיים סוף־שבוע של יומיים שלמים.
אם מזג־האויר יפה, מתחילה נהירה גדולה
מן העיר. יוצאים עמוסים באהלים, כלי־מטבח
— על אופנועים, קטנועים, מכוניות
ואפילו על אופניים. כאשר מזג־הא־יר גשום
נשארים בבית, ומשתכרים. רוב רובם של
בתי־הקפה הזולים פתוחים עד 4לפנות
בוקר, ועבור אלה אשר טרם נפלו מרגליהם
או גמרו את כספם, יש ברים מיוחדים הפותחים
ב־ 4בבוקר.
קשה היה לי להתרגל למראה נשים שות ת ומשתכרות. לא רק בחברת בעליהן
או אהוביהן, בצורה אלגנטית, כנהוג אצלנו,
אלא לבד, פשוטות־העם, בצורה לגמרי לא
אלגנטית, ובמטרה ברורה להשתכר על מנת
להשתכר. באנגליה פותחים את בתי־המרזח
בשעה 11 בבוקר, וכבר משעה 10 עומדות
הזקנות בתור לפני הדלת. אלה הן המנקות
אשר ניקו את בניני־המשרדים הגדולים ב־שע
ת. הלילה והבוקר המוקדם, מצפות לטפה
המרה על מנת לשכוח מעט את
מרירות חייהן. בגרמניה אין צורך לחכות
בתור. הכל פתוח, ומסע־שיכרות לילי נמשך
עד למחרת בשעה 9או .10
ביום א׳ בשעות אלה רואים אותם ברחוב,
אחרוני משתכרי הלילה, זוגות וגם בודדים
או בודדות, עוזבים את בתי־הקפה.
בקיץ, במזג־אויר נאה, לא יטרחו למצוא את
הדרך הארוכה הביתה; מוצאים אותם ישנים
בגנים הציבוריים. תחילה חשבתים למחוסרי־קורה,
שוטטים, עד שנתברר לי כי רוב־רובם
פ עלים אמידים, אשר הגזימו בשתיה. בעוד
כמה שעות יתעוררו, יעלו על החשמלית
או הרכבת־התחתית ויחזרו לחיק משפחתם,
לאחר שבילו ״סוף־שבוע מוצלח״.
לחשוב על דברים רציניים, שברומו של

היתד, אמנות מופשטת זו מוגבלת לכמה
חופים סגורים, אך השנה נפתחו בפניה
חלקים משפת־הים הפתוחה. בשפת־העם נקראים
מקומות אלה חוף־ים חבשי. מסתובבים
בהם משפחות שלמות, ערומות.
ההתעניינית הציבורית בספורט חדש זה
הגיעה לממדי פלישה המונית אל חופי הנודיסטים.
הסקרנים, שלא השכילו לכבד את
מנהגי המקום, עוררו את המת הנודיסטים.
אלה, הידועים כגלויי־לב, רגזו על הפלישה,
הקימו שערוריות. העת נות הסנסציונית התלבשה
על המציאה, כיסתה את הגופות הערומים
לאורכם ולרהבם.
בין רבבות הסקרנים הייתי גם אנוכי.
בחברת כמה מידידי הברברים ביקרתי בחוף
החבשי הגדול ביותר בגרמניה, באי
סילט. מי שלא ראה מחזה כזה מימיו —
לא הפסיד מאימה. כי התגובה הראשונה
למראה האנשים הפשוטים, היתד, אכזבה
עמוקה. כולם היו זקנים או ילדים. אף
חתיכה אחת ראויה לשמה! כי חתיכה כזאת
מצליחה גם בביקיני, אז מדוע תגלה את
כל קלפיה?
שמעתי שישנם חופים חבשים רחוקים
יותר, שהגישה אליהם אפשרית רק לבעלי
מכוניות. שם, שמעתי, באמת שמח. העוסקים
בנודיזם שם הם צעירים וצעירות, המתמסרים
לספורט בריא זה בגוף ונפש.

7א כמו בחדרה
*aה עושים צעירים שאין להם מכו־
IJנית, והעוסקים בנודיזם כל אחד בנפרד,
בחדר־האמבטיה שלו? שאלתי את עצמי את
השאלה והגעתי למסקנה: מה שטוב בחדרה
טוב גם בהאמבורג. ארגנתי כמה חברה
ויצאנו לקומזיץ. בדרך ״ארגנו״ כמה דברים
טובים למאכל ולשתיה, ותקענו יתד על
שפת־הים של טימרסדורף, כשעתיים נסיעה
מהאמבורג. היו שם המון כסאית ריקים,
והלילה היהקריר במקצת. הופ! וכמה
כיסאות מצאו את עצמם במדורה.
שרנו ורקדנו. פתאום הופיעו ה״פטר״
(שוטרים) ,הקיפו אותנו ועצרו אותנו. למה?
שוטטות! אבל לא רק אותנו עצרו. למחרת

קראנו בעתונים שבאותו לילה עצרה המשטרה
47 בחורים ו״ 45 בחורות. איזה בדיחות
עפו על חשבון שד הבחורים הגלמודים
שלא היו להם בנות־זוג!

ניוון השכבה העליונה
^ היותי שייך לברברים, גיליתי צד

Jנוסף של שפלות החיים אשר כמעט
והספיק להגעיל עלי עם שמצאתיו — למרות
הכל — די סימפטי.
בלצור, הפילוסוף שלנו, המכונה ״פרופסור״
,קרא לי יום אחד וסיפר - :זה
עתה ניגש אליו איזה בורגני, ששילם עבורו
בירה ובכלל היה קצת י! תר מדי ידידותי.
הפרופסור חשב שזה סתם הומו וכבר
רצה להסביר לו כי אמנם ברברים אינם
מתעסקים עם דברים אלה, אבל תמורת
בקבוק בירר, נוסף וקופסת סיגריות הוא
מוכן לספק לו את הכתובת הנכונה.
נתברר כי האיש היה הרבה יותר מוזר:
הוא חיפש צעיר שיסכים לקבל ממנו —
עבור תשלום, כמובן — מכות רצח. עוד
סדיסט. הפרופסור לא היה מעונין.
כאשר שמעתי את הסיפור, רתח דמי.
תארתי לעצמי שזה איזה שומר מחנה־ריכוז
לשעבר, שד,רבצת מכות הפכה אצלו לתאווה
ה חידה המספקת אותו. החלטתי לטפל בו.
לאחר חיפוש קצר מצאתיו. שנאתי אותו
מן המבט הראשון. עיני חולדה, פרצוף
חולדה, שיני עכברוש.
הבאתי אליו את אוטו, בחור שגם כוחותיו
השכליים וגם כוחותיו הגופניים דומים
לאלה של לני בעל אנשים ועכברים.
אמרתי לעכברוש :״תרביץ לו עד שיהיה
כמעט בלי הכרה, אז תזרוק אותו לרחוב
ולא תשלם?״
ענה :״חס ושלום!״
אמרתי :״אבוא אתכם, ולפני שתכנסו
לביתך תתן לי את הכסף עבורו!״
העכברוש התחיל להתמהמה. הוצאתי את
הפגיון האיטלקי שלי, וראיתי שהוא כבר
מתחיל להצטער. לא יעז ר לו, שכנעתי
אותו. הוא רק לא ידע כי סיפרתי לאוטו
שד,עכברוש רוצה לקבל מכות, ושירביץ לו.
כשעזבתי את העיר, אחרי שבועיים, עוד
היה העכברוש בבית־חולים. אומרים שנפל
בשיכרותו, שבר שתי צלעות ויד. התגלגל
כנראה במדרגות, כי הרופאים מצאו בו
חבלות בכל גופו.
אני שונא עכברושים.

ירות * 19S9בחידות * 1959

נ ח ׳ דות * 1.1>9

חדלת תערה, הספירה החלה
קלפי מס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
— 17.30 ועדת־הקלפי הפכה בינתיים לגוף אחד. איש
אינו יודע עדיין בדיוק את שם שכנו לשולחן, וגם הזהות
המפלגתית נתגלתה רק באקראי במשך הבוקר. מצב־הרוח
מבודח ורוגע, ואפשר להרכיב כאן קואליציה נחמדה מאד.
מלכת הקלפי היא נציגת ב׳ ,ברכה דושינסקי. מסתבר
שהיא אשת רב ידוע. בקסם אישי ובחן תרבותי היא מש״
פיעה על כל חברי הועדה. מעל לראשה הנאה מתנוסס כובע
מודרני, מעין כומתה אדומה שכל צנחנית היתד, מקנאה בה.
אפילו המשקיף ממפ״ם, גבר בריא ושופע־בדיחות מקיבוץ
יקום, מודה (ברגע שהרבנית יצאה לשתות קפד ,),כי היה
משנה את דעתו על החזית הדתית אילו כל נציגיה היו
כמוה.
ההומור הבריא של הקיבוצניק בחולצתו הירוקה, הפתוחה
עד לטבור, מתחרה עם ההומור העדין של הנציג הפרוגרסיבי,
עורך־הדין אביגדור רוזנהאופט, גבר נמוך וקרח,
העונב עניבה. הוא אינו מרגיש בטוב, משהו עם הלב לא
בסדר. אבל המפלגה שכחה להחליף אותו, והוא מחזיק
מעמד עם הפסקות קטנות, כמו רוב חברי הועדה, שגם הם
לא הוחלפו.
לרוזנהאופט יש שיטה להתבדח עם הבוחרים מבלי שירגישו
בכך. שכנתו, ציסה קרבינסקי מרמת־הכובש, נציגת
אחדות־ד,עבודה, משתגעת ממנו. גם היא במצב־רוח מרומם׳
למרות התנגשות קטנה שהיתר, לה קודם לכן עם היושב־ראש
המפא״יי.
הלה, טיפוס של פקיד הסתדרותי רציני שאינו מצטיין
בחוש הומור מופרז, התנגד לכך שתרשום לעצמה את שמות
הבוחרים. לדעתו, אסור הדבר לחברי ועדת־הקלפי. היא ענתה
בחריפות. לרגע היה נדמה כי היחסים בועדה יתחדדו.
אבל ההומור משני האגפים ניצח את הרוח הרעה.
הבוחרים ממשיכים לעבור על פנינו בקצב איטי. ד,יושב־ראש
מרוצה — כבר הצביעו קרוב לששים אחוז. צריכים
לקחת בחשבון שבאזור שלנו 34 איש שוהים בחוץ־לארץ.
איך הוא יודע? הוא מחייך חיוך ערמומי. מסתבר שהמפלגה
עבדה יפה.
יש בעיות עם משפחת ירימי. לציפורה ירימי חסרה התמונה
בתעודת־הזהות. בלי תמונה, לא מצביעים. מצטערים.
כל הירימים מרוגזים.
המשקיף המפ״מי, הבודק את תעודות־הזהות, שם לב שאחת
הנשים הצעירות והנחמדות, שבאה בלוזיית ילד ונוהגת
כאמו, היא רווקה לפי תעודתה. חיוכים מסביב לשולחן
(אחרי שהבוחרת יצאה, כמובן) .אפילו הרבנית דושינסקי
מרשה לעצמה רמז של חיוך דק.
הורים רבים הביאו את ילדיהם, כדי לתת להם שעור
בדמוקרטיה. זה חינוך טוב. יוסף גן, היושב־ראש, מנסה
לשוא למנוע בעד הילדים מלהיכנס אל מאחורי הפרגוד, יחד
עם אמא. מיבצע חסר־תוחלת.
אשר, אחת אפילו שואלת אותו, בתמימות רבה :״אולי אפשר
לקבל עוד מעטפה, כמזכרת לילד?״ גן נחרד.
כמה אמהות מרימות את ילדיהן ונותנות להם להכניס
במו ידיהם את המעטפות לקלפי. שיראו. ילד אחד שם את
המעטפה, יורד על הארץ ומסתכל מתחת לתיבה, שמא נפלה
המעטפה דרך התחתית.
ילד אחד דורש מאביו, במפגיע :״אבא, מה שמת?״ האבא
לא רוצה להגיד לפני כולם. אלה בחירות חשאיות.
הוא מושך את הילד בכוח מן החדר.

בכל זאת יש תקלה. בוחר אחד מתלונן שחסרה האות
שהוא רוצה לבחור בה. הוא לא אומר איזה אות. בדיקה
חטופה מגלה כי מישהו סילק את הפתקים של ק׳ .הפקרות.
מביאים ערימה חדשה של קו״פים.
קלפי מס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
— 18.15 די משעמם. אין עבודה. זרם הבוחרים כמעט
פסק. רובם הצביעו. עוד בבוקר. רצו להיפטר מזה, ודי.
ההווי של ועדת־הקלפי הולך ומתפתח. ארבעה חברים
מן השולחן הם רומנים, הונגרים או משהו באמצע, טראנסיל־בנים.
מדברים רומנית וגם קצת הונגרית.
יש זמן להתבונן בבוחרים. אפשר לנסות לנתח אותם,
לנחש בעד מי הם מצביעים. הנה הצעיר הממושקף, בעל
הפנים הנמרצות קצת יותר מדי. חרות, מן הסתם. הגברת
הצעירה בעלת השערות הבלונדיות הצבועות והעקבים
הגבוהים? ״לא שלי,״ מחייך המפ״מניק. ההוא עם העניבה,
אולי צ׳ .והגרמני ששמו הפרטי האנס ושם אביו ארנסט?
מה השאלה, פרוגרסיבי.
החבר מקיבוץ יקום, שהוא מחנך במשק, מספר על בנו.
הילד, בן ה־ ,12 אמר :״אבא, במקום לבזבז כל כך הרבה
כסף על תעמולה, יכלו המפלגות לשלם בכסף זה את
הגשמת כל ההבטחות שלהם!״
כל חברי הועדה מסכימים כי הילד צודק .״זרקו יותר
מדי כסף על התעמולה,״ סבור גוטליב הציוני־הכללי. גם
הרבנית החיננית מסכימה. מי היה צריך את כל החוברות
האלה?
חוכמה אחרת של הילד מיקום:
הילד :״אבא, בן־גוריון הוא חכם?״
אבא :״בטח, חכם מאד.״
הילד :״אז למה הוא מצביע בעד מפא״י?״
אבא :״הוא רגיל ככה. הוא כבר מצביע מפא״י המון
שנים.״
הילד :״אז אני חושב שיעקובי (המורה שלו) צריך לדבר
אתו. יעקובי בטח ישכנע אותו.״
הזמן זוחל. חברי הועדה, העובדים משש בבוקר, עייפים.

חבל, לא שמעה. בתה היא תלמידה שלי. יש לה עוד
בת. לומדת בסמינר בבני־ברק היא באה לאמא. שלה
ובכתה נורא ואמרה לה אמא את מוכרחה להצביע ג״ד
אז האמא אמרה בטח אצביע ג״ד. הוי איפה המחט?
קלפי מס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
,20.45 ברוך השם (אם הרבנית דושינסקי תסלח לי על
חילול הקודש) ,הענין מתקרב לסוף.
כמעט ואין עוד בוחרים. לשם מה קבעו כי הקלפיות
תישארנה פתוחות עד חצות? לא היה כל צורך בכך. ביום
של שבתון, היה לכולם זמן להצביע עד עשר.
מי שלא הצביע עד עכשיו, משמע שלא יצביע. היושב־ראש
אינו מבסוט. נוהג כאילו ישלמו לו משכורת לפי
מספר הראשים שהצביעו. הצביעו כמעט ,80%ונראה שזה
יהיה כמעט הסיכום הסופי.
מפעם לפעם עוד נכנס בוחר, עושה את שלו ויוצא,
מלווה בדברי ניתוח של חברי הועדה. למשל, האשד, שהצביעה
עכשיו, שבעלה נראה כל כך מאושר. הוא הביא אותה
כבר בבוקר, אבל אז לא רצתה להצביע. נראה שהקדיש את
היום לשיכנועה.
הזמן זוחל. השוטר, שכבר כמעט אומץ כחבר הועדה,
מספר על השיניים של האנגלים. לאנגלי אחד כאבו שתי
שיניים. הלך לרופא, וזה עקר לו את כל החמש שעוד
היו לו. האיש הגיש משפט ודרש פיצויים. מה החליט
השופט? שישלמו לרופא רק בעד עקירת שתי שיניים, ולא
בשביל השלוש האחרות.
יהודי דתי נכנס, מסתכל בנו באי־רצון, עומד כמהסס.
אבל רוזנהאופט הפרוגרסיבי מוכן גם לזה. כהרף־עין הוא
שולף כיפה מכיסו ושם אותה על ראשו. הדתי ניגש אליו.
מוכן להצביע. הכל בסדר. עם חילוני לא היה מדבר. איש
גדול, רוזנהאופט.
יוסף גן, היושב־ראש, מספר על עבודתו, כפקיד בקרן
הביטוח של פועלי הבנין. מקשיבים רק בחצי־אוזן. השעון
מתקדם לשעת האפס.
שתי דקות לפני חצות. משה רוזנצווייג רוצה להצביע.
למה כל כך מאוחר? הוא עובד ברחובות, שוחרר מהעבודה
רק מאוחר בערב. הבוחר האחרו־ן של הקלפי.

קלפי 79054׳ עמישב.
— 18.30 עד כה הצביעו ,480 מתוך 789 בעלי זכות־בחירה.
הקצב מוגבר במקצת, אבל אין הפרעות. תהליך
הבחירה כאן הוא ממושמע, מהיר, מסודר.
שכנתי עתה היא אגודת ישראל. כשהיא רק מתחילה,
אי־אפשר כמעט לעצור בעדה. היא צברית, ילידת פתח־תקווה,
בת 19 וחצי .״נכון, אני באמת עובדת כאן. אני
מורה בבית־הספר של אגודת־ישראל בעמישב.״
היא מוציאה מפה מתיקה ומתחילה לרקום. יש לה לחנה
ולידידיה דעות פוליטיות מגובשות. היא נורא התאכזבה
לראות איך שאגודת ישראל לא עושה מאמץ בין תושבי
המקום. יש דווקא המון דתיים. לא סתם, דתיים באמת.
אבל אם לא הולכים להביא אותם בטקסי מהבית ונותנים
להם פתק מראש — מה זה שווה? באה מפלגה אחרת ומסיעה
אותם ונותנת להם פתק וכר. בכלל, למפא״י יש המון
כסף. ראית כמה מכוניות שלה נוסעות בחוץ? ודווקא
יש לאגודת ישראל הרבה אוהדים כאן. הנה, בשעריה
למשל, ביח־הספר הממלכתי הוא סתם צריפון קטן ובית־הספר
של אגודת ישראל הוא ממש בית גדול, שלוש
קומות. הוי, הנה גברת שאער. גברת שאער! גברת שאער!

קלפי ,50239 שכונת התקרה.
— 21.45 נציגי מפא״י בועדת הקלפי מצטערים על בל
העסק. לשונם יבשה. הם לא קיבלו עוד אפילו טיפת משקה
אחת ממפלגתם. אחד הנציגים יוצא כציר ללשכה האזורית
של המפלגה. הוא חוזר מיד עם מבט מאוכזב .״הם אמרו
שיש להם בסך הכל 30 לירות בשביל כל השכונה, זה
הספיק להם רק בשביל השליחים.״
בית המורה, מטה וועדת הבחירות האיזורית, חיפה.
— 22.00 הקלפיות הראשונות מנקודות ההצבעה הקטנות
מגיעות למטה. הספירה הסופית מתחילה. מכונות חישוב
מתקתקות בעשרות חדרים. פקידים מתרוצצים בין החדרים.
מגיעות התוצאות הראשונות. אי־אפשר לטעות: אבא חושי
זוכה בנצחון מכריע בחיפה.

קפאו! בשעה ה־12
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 22.10 לבנימין יפת, המשקיף של חרות, יש בקור.
רחל כוש, צעירה נאה ששירתה יחד אתו בצה״ל. לפני
הצהריים באה להצביע. הם החליפו ביניהם כמה מילים
שאינן נהוגות בין ידידים. עכשיו היא באה להתנצל.
כוש, שהפכה במשך הזמן לאוהדת מפא״י, מסבירה לבנימין
כי לא התכוונה להעליב אותו אישית, אלא שאמרה
מה שאמרה בגלל הכרוז של בני־יהודח.
אגודת הספורט של השכונה עמדה להתאחד עם הפועל
לפני חודשים אחדים. האיחוד לא יצא אל הפועל, אולם
ציוד של בני יהודה נשאר בהפועל. בני השכונה פנו פעמים
רבות להפועל בבקשה לקבל חזרה את הציוד. לפני הבחירות
פנו למנחם כהן, נציג ההסתדרות במועצת עירית תל־אביב,
איימו כי אם לא יוחזר הציוד יצאו בכרוז נגדו.
ביום שישי האחרון יצאו בכרוז שקרא לכל בני השכונה
אוהדי הקבוצה, להצביע בעד כל המפלגות מלבד מפא״י.
רחל, עסקנית המפלגה שהיתר, פעילה למען האיחוד, נפגעה
פגיעה אישית מן הכרוז, שפכה את חמתה על יפת. יפת
הבין וסלח.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 22.45 בפעם הרביעית או החמישית מופיע בקלפי
צעיר שחרחר, לבוש חולצה משובצת רעשנית .״אז מה
יהיה אתי ועם כל הזיפת הזה?״ הוא שואל במרירות.
מאיר מדינה הופיע אמנם בפנקס הבוחרים אולם נרשם
שם כבוחר בקלפי אחרת. הוא טוען שהתרוצץ כל היום
מקלפי לקלפי, לא הצליח לאתר את הקלפי שלו .״אני
מוכרח להצביע,״ הוא מסביר שוב ושוב לחברי הועדה.
״מוכרח! מוכרח!״ הוא מוכרח לקבל חותמת המעידה כי
מילא את חובתו האזרחית, או לפחות אישור שלא יכול
היה להצביע .״אני עובד בסולל־בונד״״ הוא מסביר לשאלת
אחד מחברי הועדה ,״מנהל העבודה אמר לי כי אוי ואבוי
יהיה לי אם לא אצביע.״
יושב־ראש הקלפי מוכן לוותר, הוא כותב את האישור.
לפתע מתפרץ מדינה באיומים. טננבאום, יושב־הראש, מורה
בחייו האזרחיים, לוקה את האישור ובתנועה של מחנך קורע
אותו לנגד עיניו של מדינה.
קלפי ,50239 שכונת התקרה.
— 23.12 צעיר שתום עין מופיע עם תעודת זהות בידו.
הוא ממהר לעבור על פני חברי הועדה, מקבל לידו את
המעטפה, מצביע וממהר אל היציאה. פתאום צועקים בנימין
פתאל איש המפלגה הקומוניסטית ושלמה, חבר מקיבוץ

דח>ר וח » ioco

בחירות » 10^0

נ ח > רות » 10^0

נחירות

שער־העמקים :״רגע, רגע! האיש הזה מצביע פעם שניה.״
מישהו מציע להזמין שוטר, אולם טננבאום מנסה לברר
את הענין בלי משטרה. הצעיר מוכיח שהוא בסדר יותר
מכל חברי הועדה. סמל המשטרה הנרי כהן מגיע למקום.
הצעיר משנה את הטון. כן, הוא עצמו כבר הצביע פעם
אחת. אולם אחיו אינו יכול להצביע בגלל ליקויים בתעודת
הזהות. הוא התנדב׳ לעזור לו. מגיעה ניידת, העצור הראשון
של הקלפי.
קלפי ,79054 ענזישב.
— 23.30״יש למישהו כאב ראש? מישהו רוצה כדורים?״
החובש המקומי עושה סיבוב. לא, כולם מרגישים טוב.
״בעצם, תן לי כדור אחד. יש לך פלגין? גם לי! גם לי!״
היום הארוך בחדר החם, הרעש שגבר וגאה מדי פעם
במסדרון, עשו את שלהם. כולם כבר׳ מחכים בכליון־עיניים
לחצות, מועד סגירה הקלפי. כבר עתה אין יותר מצביעים.
אבל צריכים לחכות — מי יודע, אולי יבוא מישהו ברגע
האחרון?
משקיף של חרות נכנם בריצה .״גנבו קלפי בראש־העין!״
הוא מודיע בהחלטיות. נשמעת שריקה חדה של
השתוממות. היו״ר מכריז :״אצלי יהיה בסדר. יש לי
מספיק שוטרים.״
פגע חדש במדינה — קלפטומניה שהיא קלפיטומניה.
קלפי ,50143 בית־ספר בלפור.
.24.00 הרגע המכריע מגיע. וילנר מהפועל המזרחי אומר
״שמע־ישראל״ .שמואל פנקס הפרוגרסיבי נושם בכבדות.
משקיף מק״י מקפיד על רישום הפרוטוקול. בקה מלמד
ממפ״ם נרדמת מרוב עייפות.
הרישום מתנהל באיטיות. יושב־ראש הקלפי חייב לרשום
מהי הופיע כל משקיף, מי החליף אותו. זה למען
ההיסטוריה.
בכך לא מסתיימת עוד הבעיה. חברי הועדה מתווכחים.
איך לכתוב? 12 בלילה או 24 אפס אפס.
ואז פותח ביילין את הקלפי. בהדרת כבוד ובדיבור רב־חשיבות
הוא מסביר לחברי הועדה ביסודיות מה תפקידם.
להם אין סבלנות. הם רוצים לראות כבר את הפתקאות.
איזו אות תהיה ראשונה? כולם מתוחים. צ .אף אחד
לא מגלה סימני שמחה. הסיבה ברורה: נציג הצ״כ אינו
משתתף בספירה. אין לו סבלנות לשבת בועדת־הקלפי.
הפתקים מוצאים מן המעטפות במהירות. ביילין מאושר:
א. אחר כך הפתעה: ש ,סיעת־נכים ונפגעי־מלחמה. שוב
פעם שקט. להמשיך מהר. אף אחד לא מתענין. מגיע פתק
ב. וילנר מרים את עיניו בגאווה בלתי מוסתרת. פ ,ח, ח,
ושוב א — ביילין מאושר, מתעורר לחיים. שוטר שנכנס
במקרה מפריע לועדה. מפא״י מזנקת. א ,א, עוד א, א,
צ, ומסע הפתקים נמשך עד לפתק האחרון. גם הוא א.
נציג כל מפלגה מונה את קולותיו. רוב חברי הועדה ממהרים
להסתלק. את הפצעים הפוליטיים שלהם הם רוצים ללקק
בבית, לא בפומבי.
קלפי ,50239 שכונת התקוה.
— 00.15 כולם שקטים מאד, מעשיים כאילו הם מסתירים
את ההתרגשות. ניגשים לפתוח את הארגז. כל אחד מציע
שיטה יעילה יותר. טננבאום העייף עומד בראש השולחן.
משתדל להשאר זקוף עד כמה שאפשר. הוא מקבל את המעטפות
מידי שני משקיפים עוזרים כשהן פתוחות, מקריא
בקול את האותיות. מתחילים בשלושה פתקים של א׳.
נציג חרות שקט. מיד מופיעים שניים של ח׳ והכל מבינים
כי המאבק האמיתי מתחיל. בכל פעם שמופיעה רשימה
חדשה׳ שנציגה יושב במקום, מברכים אותו כולם במזל־טוב
לבבי ואמיתי.
התוצאות 763 :מצביעים. פסולים וריקים •34 הרוב
פסולים בגלל הכנסת יותר מפתק אחד.
חלוקת הקולות של קלפי מספר 50239 היא: א — !227
ב — !73 גד — :51ת — !253 טש — !1לש 1

תוצאות דומות מאד מתקבלות גם בקלפי התאומה של
הבחירות לעיריה. ההבדל הכמעט יחיד הוא בכך, שהמפלגה
השלטת בעיריה קיבלה הרבה יותר קולות מאשר בבחירות
לכנסת. התוצאות הן: א — !209ב — !68 גד 49
ח — ;212מ — !14פ — !2צ — !84ק — !17 תו —
!52 סר— !3שפ — .23
קלפי מס׳ ,50040 רחוב דיזנגוף ,221 תל־אביב.
.00.45 הענין נמשך יותר מדי. יש בעיות. לפי רשימה
אחת, הצביעו 671 איש. לפי רשימת הביקורת 677 ,איש.
ואילו מעטפות הוצאו .680 מי צודק?
פותחים את התיבה, סופרים את המעטפות בפנים. יש
.680 מה לעשות? אחרי היסוס, מחליטה הועדה להכיר
ב־ 680 מעטפות.

ארבעה סוחת רויבוע
רגע, יש בעיה. מעטפה אחת נושאת רק את חתימת
היושב־ראש המפא״יי. חסרה חתימת הסגנית הדתית. לפתע
מתגלה כי לרבנית דושינסקי יש אופי חזק מתחת לחיוך
השובה. דורשת לפסול. קוראים בחוק. המצב לא ברור.
לבסוף נמאס לכולם. מחליטים לקבל את כל המעטפות.
גן רוצה לפתוח את כל המעטפות בעצמו, לספור בעצמו.
מתנגדים. זה לוקח המון זמן. לבסוף הוא נכנע, מרשה
לשוטר לפתוח. הוא עצמו עומד וקורא בקול רם את אות
הפתק. כל א׳ מצלצלת כתרועת־חצוצרה. האחרים רושמים
בצורת ריבועים — 4קולות לריבוע, קול חמישי כקו
אלכסוני בתוכו.
אחרי הדקות הראשונות כבר ברור כי מפא״י חזקה,
חזקה מאד. לאפתעת כולם, חרות צולעת אחרי הצ״כ.
בין השתיים מתפתח מרוץ סוסים, ראש אל ראש. פעם
לחרות קול אחד יותר, פעם לצ״ב. שתיהן יחד מתקרבות
בקושי למפא״י. גם הפרוגרסיבים חזקים. השאר חלש.
הריבועים של מפא״י הולכים ומתרבים. חוץ מגן ה־מפא״יי,
ששביעת־רצונו גוברת מקול לקול, מצב־הרוח

מדוכא. איש לא פילל לזה.
לבסוף מסכמים ומשווים. בסדר, לכולם אותן התוצאות.
בקלפי 50040 הצביעו 680 איש, שהם .81.5%החלוקה:
מפא״י ,)39%( 265 דתיים לאומיים ,42 דתיים תורתיים
, 10 חרות ,106 מפ״ם , 18 פרוגרסיבים ,76צ״ב , 121
מק״י 6׳ אחדות־העבודה ,21 איחוד לאומי ,1הבונד ,2
נפגעי הנאצים .4
שתי מעטפות הכילו 2פתקי א׳ כל אחת, אחת הכילה
שני פתקי ח׳ .פסולים. שתי מעטפות הכילו פתק של ש״פ,
רשימה המופיעה רק לעיריה. פסולים.
שלושה שמו פתק לבן, לאות מחאה. אם טרחו לבוא
לצורך זה לקלפי ביום שרב, כל הכבוד.
קלפי ,79054 עמישב.
— 01.09 סוף־סוף מתחילים לספור. הדלתות נעולות,
שוטר יושב אתנו בפנים ומשמר של משמר־הגבול משוטט
מסביב לבניין. איש אינו נכנס. היו״ר קובע את מספר
הבוחרים שהטילו מעטפות .619 :הוא מתחיל בספירה.
המעטפה הראשונה נפתחת. היו״ר נוטל את הפתק הראשון.
מ. כולם עושים צלב קטן 5יד האות מ, על טופסי הספירה
שבידם.
עוד מעטפה נפתחת: ג״ד. עוד צלב.
נזצודת־זאב.
.02.30 קול־ישראל משדר את התוצאות. חברי חרות
אינם מאושרים. מפלגתם השיגה עד כה .1.2%כולם חפויי־ראש.
רק בגין שומר על קור רוחו. הוא מלגלג על חבריו.
התוצאות טובות, מצוינות. הוא מסביר לחבריו: בהתחלה
מודיעים רק על תוצאות מן הקיבוצים. משעה לשעה עולה
האחוז של חרות. ב־ 03.00 מגיעים אחוזי חרות ל־.9.5%
בגין קם מכורסתו. הוא מתנבא בזהירות על סיכוייו הטובים,
אבל זה לא לפירסום.
בכל פעם שמגיעה ידיעה טובה מוחאים חברי חרות
כפיים. בגין מעודד אותם לשיר. הוא בעצמו מתחיל.
משרדי הועדה האזורית, בית ליסין, תל־אביב.
.03.15 הבית מואר. תנועה עצומה מסביב. שוטרים
עוצרים את המכוניות. עשרות מכוניות מכל המינים
חונות בסביבה בערבוביה.
.כל כמה דקות באה חבורה הנושאת קלפי, כדי למסור
את פרוטוקול־הספירה ואת החומר. באולם הגדול אין לאיש
מ:שג מה קורה בדיוק. אולם למטה יושבים העתונאים על
הדו״חים הראשונים. כבר ברור: למפא״י נצחון גדול.
ד״ר יוחנן באדר, איש חרות, יוצא מאחת הדלתות. מה
דעתו? הוא מחייך חיוך עייף :״אני עולה, אבל אני לא
עולה לכפליים.״
כבר ברור: הנצחון המכריע של חרות לא התממש.
מסביב הכל המ,מים, פחות או יותר. אפילו המפא״יניקים
אינם שמח ם. איש לא הספיק עדיין להתרגל למחשבה.
איש לא התכונן לזה.
מצודת־זאב.
•03.30 סגן יושב ראש הכנסת השלישית, ח״כ אריה בן־
אליעזר, שומר על מצב הרוח המרומם .״שיבנה בית
המקדש!״ הוא שר. איש אינו מצטרף אליו. כולם עייפים
כבר. הם בכל זאת משוכנעים שהתוצאות תהיינה טובות.
ירושלים מבטיחה הרבה .״ואדי־סליב הצביע בעד חרות!״
מכריז מישהו. משידורי קול־ישראל ברור: הציונים הכלליים
נגמרו .״אחדות העבודה נמחקה מעל המפה הפוליטית,״

טוען בגין. הוא מסביר את ההבדלים המוסריים בינה
לבין מפ״ם.
קלפי ,79054 ענזישב.
— 03.30 זהו זה. הרגע הסופי וההחלטי, כל הקולות
כבר ספורים. מפא״י צועדת בראש, עם 241 קולות. אחריה
חרות 158 :קולות. חיתה תופעה מעניינת מאד: לפחות
שליש מן הפתקים של מפא״י היו מקופלים לארבע. שום
מפלגה אחרת לא קיבלה פתק מקופל בצורה זו. צבי כפרי,
נציג מפא״י, חייך בהנאה. פעילי המפלגה עשו את שליחותם
נאמנה. הם השכילו להביא את הבוחרים לקלפי, כשברור
להם כי יש להכניס למעט־ ,אך ורק את הפתק שנמסר
להם על־ידי שליח המפלגה.

״ן בשש בבוקו
בכמה מקרים קרה פנצ׳ר ואוהד שלא הכין לעצמו את
הפתק מראש הכניס שני פתקים של א׳ למעטפה 16 .
מעטפות של א׳ נפסלו מסיבה זו. לא קראו כנראה את
מודעת המפלגה, שהאיצה בהם ל״שים רק א׳ אחת בכל
מעטפה״.
הדתיים הלאומיים צעדו במקום השלישי — 87 קולות!
מפ״ם — !34 הקומוניסטים 19 אגודת־ישראל — 17
(״לא רע,״ אמרה חנה ,״אבל נורא מאוחר. אני כבר
צריכה ללמד מחר בשש בבוקר!״) אחדות העבודה —
!14 ליכוד עולי צפון־אפריקה — !5ס״ש (ספרדים) —
!4צ״כ — !4פרוגרסיבים — .1היה אפילו אחד שנתן
את קולו לרשימה ר״א, רשימת הקידמה והפיתוח הערבית.
מרכז הציונים הכלליים, רחוב המלך ג׳ורג׳ .33
.04.00 המצב קשה. הציונים הכלליים נחלו מפלה נוטפת.
״המצב גרוע למדי,״ מסביר שלמה פולאק, איש מחלקת
ההסברה הדבוק למכשיר הטלפון.
חיים לבנון לא מודה שהמצב קשה .״אני לא יודע מה
בכנסת, אבל בעיריה יש לקואליציה הנוכחית רוב,״ הוא
אומר בבטחון. הוא לא יודע כנראה את התוצאות האמיתיות.
מרכז מפא״י, רחוב בן־יהודה .99
.06.00 מפא״י חוגגת את נצחונה .״חרות גמרה את
עצמה, הכינו אותה בנשקה שלה,״ מכריז דובר מפא״י משה
גלבוע ,״במאבק על הקולות הנודדים והבלתי מוגדרים
ניצחנו את חרות.״
במרכז מפא״י שותים יין החל משעה שש בבוקר. הם
לא רוצים להתחיל לחגוג לפני שמתקבלת התמונה הנכונה.
אבל כששותים — שיתים. דיין מתחבק עם אלמוגי. מישהו
מספר שראה אותם מתנשקים. הנואמים הצעירים מספרים
על החויות שלהם בקרית־גת. דיין מגלה שלא היה נעים
ביותר לדבר לפני כמה ימים בשכונת־התקווה. אולם עכשיו
זה לא איכפת לאף אחד מהם. חברי מפא״י שיכורי נצחון.
הם לא יודעים כיצד לשמוח, הנצחון הגדול הפתיע אותם.
אלמוגי מתקשר בבוקר עם שדד,־בוקר להודיע לזקן כי
העם אמר כן לזקן.
רק כמה מחברי מכא״י נשארים מודאגים, ממשיכים
בעבודתם. בשבילם המלאכה לא נסתיימה. כי חברי מפא״י
המטפלים ברשימות הערביות של מפלגתם יודעים שלא
הצליחו. עד לשעות הבוקר לא השיגו אפילו ציר ערבי
אחד. בכל זאת הם נהנים. טוב להם לשמוע כי מזכיר חרות
אברהם דרורי׳ מודה שהרגשתו ביום רביעי בבוקר אינה
טובה ביותר.

במדים. לזו שתכתוב מובטח
עניין רב, חברה נעימה ובילוייב יפים באם
תדע לנצל כל זאת כהלכה
מה את מסתכלת עלי ככה? אמרתי משהו?

לא זו בלבד שהוא מאבד את העשתונות בקירבת נערה
נאה, מוצא אותם רק לאחר שנעלמה ־לו מהאופק — ורץ
לכתיב אל דודה רותי — הרי שברוב התרגשות־ ,הוא
שבח לציין את שמו וכתבתי, פרט לעובדה שהוא ירושלמי,
ואני לא אומרת מלה על כך.
כבבל הלילות יושב אני באולמי ימקא בירושלים.
ובתאריך 22.10.59 ישבה מילי במקרה התגשמות חלומותי.
נעמי — שיער שחרחר הלק
״היא ישבה בחברת חברתה — מבטינו נפגשו למשך
דקות ממושבות עד שנאלצתי לבתור את הבעייה על ידי
ביקוש ניגריה ממנה.
״אמנם היא נענתה לבקשתי ברצון. אולם זה לא סיפק
אותי. לאחד זמן־מה עזבה את המלים. כמובן. בלי להסס
עקבתי אחריה עד שהשגתיה בתחנת קו 13 ביקשתי
הברה איתר ורק התחלנו כמו שא־מרים — לדבר לב
אל לב — האוטובוס הגיע והיא במובן נעלמה מה
לעשות?״

y ill -- ar 1M1I 7

הוא כל כך סרי־זי:)1154/9( ,
״אלו מילותיו של אדם אשר קיווה לטוב ולפתע נ־כח כי
צילו של הטיב זה הרע, גשמי הברכה המשקים שדה שמם,
יש ויהפכו למטריית זעף משמידים יבול בצמחו, ורוחות
הים הקרירות המרעננות, האם לא קורה שישאו סערה
בכנפיהן, סערה המחריבה כל ב־רבה?
״לפעמים הרהרתי: האם אין שני לבבות תואמים? ייתכן
כי ברגע זה ושבת נערה בין ארבעת כתלי הדרה, מעיינת
בש רות אלה וחושבת: לכתיב א־ לא?
״א־מר רק דבר אהד לנערה זו: אם היססת בלבך לרגע
קט, עצתי לך, לטובת שנינו: אל הקהי את עטך לידך ואל
תכתבי לי, כי באם היסס העט מלרחף על גבי הנייר, כן
יהכס הלב מלהבין לב אחר.
״לא אבריז על אופיי כסחורה בשוק העיר, אלא אציין
רק שאני חייל הנמצא בקירבת תל־אביב, שגמר נבר את

הפזמון הדגי7

אם אמנם תחליטו לכתוב אל ()1154/10
ורק אלוהים יודע למה — הצטיידו, כאשר
אתם מקבלים את מכתביהן, בזכוכית מגדלת.
הן כותבות באותיות זערערות וחושבות שזה נורא
יפה. כעת אני מתחילה כבר להבין את המורה שלי,
שצווחה עלי השכם והערב להגדיל את כתב היד. זהו,
למעשה, תכסיס עצום. אתה מתאמץ כל כך לפתור את
הכתב, ששוב אינך נותן את דעתך על הכתוב. ובמקרה זה,
הדבר חשוב, כיוון שלשתי הבנות אין דבר לומר, פרט
לפזמון הרגיל שהן חברות והן רוצות להתכתב עם שני
בחורים בסביבות 22־ ,20 מעניינים ונחמדים.
לאחר מכן מתחילה הרשימה השיגרתית המתחילה
בתיאטרון ומסתיימת בפיקניק. אחר כך הן אומרות שאחת
יותר גבוהה והשנייה פחות, ושהן רוצות תמונה.

ביי אמצעים מלאכותיים

אני חושבת שיהא זה משעשע למדי להתמודד בכתב עם
( ,)1154/11 אם את הטיפוס היודעת לקבל אתגר, יש לי
הרושם שהאדון הנכבד אוהב מאד לשמוע את עצמו לדבר,
לפסוק הלכות ולהרגיש חשוב בפרט ובכלל.
הוא אומר שהוא מוכן לקבל את מכתבה של חיפאית
כבת 17־ 18 שאיננה חושבת שלשבת 10 דקות בלי לדבר
הוא טרגדיה, והו;* מואיל לצאת מתוך הנחה שיש לה בכלל
יכולת מחשבה — שתחשוב שחברה של שניים היא בדרך
כלל מספקת, ושמראה החיצוני יהא מעורר שימת לב גם
בלי אמצעים מלאכותיים.
כל הנפש הזאת היא בת .21

מכונית ו/או רשיון

אם בחרתי למסור את כל מכתבה של ( )1154/12 כלשונו,
הרי אין זה כל כך מתוך עצלות להתחיל לטפל במכתבים
נוספים, כמו בגלל הסברה שהוא כל כך מאפיין טפשעשרה:
״הפעם אמרתי לעצמי, אולי אחד כמוני מהכה למכתבי.
לבן החלטתי לכתוב ולנסות את מז לי ...ידוע לי שבקשתי
היא היחידה במינה מכל הבחינות. אפשר לרא־ת בהמשך
ף ןיי יייי

״ידוע לי שבקשתי לא תתמלא לעולם, או נבון יותר,
כל כך בנקל, אך תקוותי שלכל הפחות חצי תתמלא. ומה
אומרים — מכל נסיון לומדים לקח. ודאי תשאלי• מה
המיוחד ובכן רותי הלא מיוחד יש לאלפים בשוק הישראלי.
איני אומרת שבח־ר אשר יכתוב לא יוכל שתהסרנה לו איזה
מאחת הבקשות שלי אשר כמה מהס, הם ורק הם העיקר
לפיהם אני בוחרת בבחור הראוי לאמון.
גילי הוא 18 אביבים בחיי יצאתי וביליתי הרבה
מאד, מכירה כל מיני טיפוסים ומהם אני בוחרת את
הבחור האידיאלי. ואלה הם בקשותי לגבר האידיאלי. בקשות
יוצאות הדופן.
״ובכן, הגבר אשר יכתוב רצוני לומר שאיני מתכוונת אך
ורק להתכתבות אלא גם להברה אישית ונפשית גם יחד,
איני! רוצה לכתוב כמו רוב הקוראות כי זה רק להתכתבות,
כי מכל המובנים רואים כי זה להכרה אישית.
״ואל הכתוב בקשתי דבר ראשון, שיהיה מתל־אביב,
גילו ינוע בין 22־ .25 כמו־כן רצוי שיהיה בעל מכונית
פרטית, או לכל הפחות רשיון נהיגה. כמו כן בחור מבוסם
מכל הבחינות. הן במקצוע טוב — שלא יתהלך בטל —
והן בהשכלתו. בחור בעל הופעה חיצונית משבע רצון,
היודע מה זה נקרא בילוי׳ איפה שזה לא יהיה. כמו כן
היודע היטב לרקוד, כמובן ריקודים סלוניים.
את תכונותי ומעלותי וגרעונותי אוכל לספר לגבר אשר
יכתוב ויחפוץ לדעת. אך כמה מהן אתן למען יוכל
לדעת למי הוא כותב.
״איני יפהפיה אך הופעתי טובה. אינני מכוערת, אפשר
לסבול בכל אופן רבים סבלו וסובלים כיום. בלי עין הרע
לא חסר. כמו־כן אין לי את גופה של בריג׳יט ברדו. אך
יודעת אני מה זה נקרא לצאת ולבלות. הדבר החשוב
ביותר אשר הגבר מחפש באשה.
״בטוחני שהגבר לא יתאכזב מחברתי וייהנה להימצא
בחברתי. בבל אופן הברירה תמיד בידו. כמו־כן ידוע לי
שכל הדרישות לא יכולות להימצא ביחד, אך החלק הגדול
צריך בדרך כלל להימצא בכל גבר וגבר.
״לבן זה לא אומר אם לאיזה גבר חסר אחד הנתונים,
הוא לא יחשוב שאינו יכול לכתוב. הבטחתי היא שלכל
אהד אני עונה. בכל אופן הדברים החשובים הם הופעה
חיצונית, לאו דווקא יופי אלא אופי טוב.
ובכן רותי משימה קשה עומדת לפניך בטוחני שתצליחי.
ולא אצלח לבד למצוא לי גבר אידיאלי מבין הרווקיה של
תל־אביב. אך בקשתי אליך לפני שאת נותנת איור, עקיצה
אזי השבי היטב ואל תתני סתם ככה. תודה. תביני אותי
ותראי שאני צודקת.״

עצה לאם
ח ד שו ת מ חדר

ה א מנ טי ה
הידעת ממחי ם חגלחים נכרים
בעצמם? משנת - 1905 השנה
כה הומצאה סכננת הניחת.

mV/NG C M

1לאלר. הםתגלחים
בעצמם עד היוס-משחת
גל ות מםבשפופרת
הני צבת הנוחה ש ל
יצהד היא הם שחה הע דינה
והחסכונית ביותר.
כי היא מכילה סטרילין
החומר האנסיספגוי הי עיל
ביותר לחסון העור
בפני גרד והידבקות

דליות
שו שני ם
חר ציו ת
סי פני ם
צפורני ם

בראשית לימד התינוק ל־טיבב
את ראשו ואהר־כך
הוא זוקף אותו. לאחר
מכן הוא מתחיל להשתמש
בזרועותיו ומפעיל את
שרירי הגוף כדי להסתובב.
מאוחר יותר באה הישיבה
וכאשר שרירי הרגלים
פועלים, מתחילה תקופת
הזחילה, ואחריה העמידה
והפסיעות הראשונות.
האם לא צריכה לדרבן את
ילדה, עליה לעקוב אחר
התפתחותו בשלוה ולתת
לו להגיע בכוחות עצמו
לכל מצב.

היכונו לדגם עגלות החדיש של

וו lm7״ n

אצל:

ת 1צרחיצהר סו מו ־
ש מ פו
יצרנים;.מ
משחת שיניים סולידוכס וכו

המינוי -

מ שה ב ן ־ ישעיהו,
ככר צינה דיזנגוף ,13

?יבל ת

טלפון 24749

תנטבתג,

א ג תו

בת?רת.

ספרים
החי עירום ועיריח

ת רגו ם

גפילטה ־סיש ממין זכר

כין המגן (דויד) לצלב (רומן מאת

ויליאם ליננומן, תרגמה נורית ריינס, הוצאת
הדר 200 ,עמודים) נקלע לאון בקר, גבור
הספר, מתגושש ומיס מקצועי אמריקאי׳ שנקרא
להציל את ישראל בשנת תש״ח. התוצאה;
ביאוגרפיה מבולבלת של ויליאם
ליכטמן הסופר, הכורכת יחד חיי־מין של
גפילטה־פיש אמריקאי ממץ זכר עם ציונות
מהסוג הגרוע ביותר.
בקר, שנולד במזרח ניו־יורק למהגרים יהודיים
יוצאי פולין !,נשכר להטיס מפציץ כבד,
ב־ ,17 לשדה תעופה בצ׳כוסלובקיה, כדי להעמיס
עליו את המסרשמיטים המפורקים,
שהצילו את תל־אביב באביב תש״ח. הוא
עושה זאת ברצון, מבזבז את המאה־דולר־לחודש־הוצאות
שלו על משגלים רבי־רושם
עם נוצריה צ׳כית, אף היא ממוצא פולני.
הדבר היחיד המרגיז את בקר ברקע ההזדוו־גות:
צלב זהב זעיר, המונח לה לפולניה
הצ׳כית בין שדיה הערומים.
כ־ 17 נגד ״אלטלנה״ .השאלה מה
הריץ את סמי מברונקם במלחמת העצמאות
הישראלית, זוכה אצל בקר־ליכטמן לפתרון
מהיר; דולרים ירוקים ותחושה מוזרה שהוא
מציל את העם היהודי. לרוע המזל נצרך
בקר־ליכטמן לספר בן 200 עמודים כדי לספר
פתרון זה.
בתוספת לרבי תמהוני, הגונב את כסף
המגביות להצלת ישראל, אלמנה בריטית
המעניקה את חסדיה לבקר בעליית גג
מהודרת בניו־יורק, וצברית תמהונית בשם
מילדרד דמים, יכול הקורא ליהנות מתיאורי
קרבות אוויר מקצועיים, שליכטמן (הפעם
בלי בקר) חזה בהם מבשרו, בשרתו בחיל
האוויר של ארצות־הברית במלחמת העולם
השנייה. קרבות אלה, כשהם מועתקים לזירת
האוויר של ארץ ישראל בשנת ,1948
ומסתיימים בהפלת שבעה מטוסים מצריים
על ידי בקר עצמו, מעוררים רק גיחוך.
נקודה מעניינת אחת, שקשה לדעת אם
יש ליחס אותה רק לדמיונו הפורה של הסופר:
בקר, מפקד צוות מפציצי הב־ ,17 מתבקש
על־ידי מפקדיו בהגנה להטיס מפציץ
כבד אחד בגיחה נגד אניית האצ״ל אלטלינה,
להורידה תהומה לפני שתגיע לחוף תל־אביב.
צ׳יזכטים אמריקאים. הקורא היהודי
האמריקאי, הלומד מספרו של בקר מה חלקו
במלחמת העצמאות הישראלית, יכול להתמוגג
מנחת למקרא אוסף צ׳יזבטים ביאוגרפי זה.
הצרה היא שמן־דהוא מצא לנכון לתרגם
אותו לעברית.

ך ירושלים, גנבו אברכי^נטורי־קרתא
בלמעלהמ־ 50 תעודות־זיהוי מבגדיהם של
פעילי אגודת־ישראל, בעת שטבלו במקווה
לקראת שבת, על מנת למנוע בעדם מלהשתתף
בבחייות הציוניות לעיריה.

דעה גלויה
;ידיורק, ארצוודהברית _ ,סרבו שש
ל דו ג מ ניו ת להציג בגדי־ים ביקיני, תוצרת
ישראל, טענו כי הם בלתי־מוסריים.

ארוטיקה מרוככ ת

העולם הזה 1154

מריטת עצבים
ך• חולון, ניסה לייב רזנישצ׳יק, כמחאה
_ 2על שלא קיבל רשיון למריטת עופות,
להתאבד בקפיצה מבניין העיריה, התעלף לפני
שהספיק להגיע לחלון.

עם בחירה

z i׳ n r M

ן י« יש״אל, תבעה אגודת־ישראל מאזרחים
לער ביי ם להצביע בעדה, נימקה תביעה
זאת במצוות הקוראן.

המין החלש
ף״ רמת־גן, יצאו שמואל פלרמו ומנחם
—1רומנו לעקל מטלטלים של שני נישומים,
חזרו למשרד ההוצאה־לפועל קרועי בגדים
לאחר ריב־ידיים עם נשי־הנישומים.

חפש את האשה
ף ירושלים, הסביר האחראי על עיצוב
ל צו רתם של שטרי־הכסף החדשים, כי
בחר בתמונת החיילת על שטר מחצית הלירה
מאחר וזייפנים מתקשים לזייף דמויות
נשים.

חדש וקריא
טרג די ו ת (מאת ויליאם שייקספיד, הוצאת
עם־הספר 563 ,עמודים) .כל הטרגדיות
השייקספיריות הלא־היסטוריות, בתרגומים
ספרותיים מדי ובהוצאה מהודרת מדי מכדי
שאפשר יהיה לקרוא אותן בהנאה.
מסע אל הפלשים (מאת ד״ף יהודה
פיטלוביץ, הוצאת דביר 181 ,עמודים) .סיפורו
של מגלה הפלשים בחבש, כפי שנכתב
לפני שתי עשרות שנים ועובד מחדש.
במחתרת, חלק כ׳ ( מאת מנחם בגין,
הוצאת צ׳צ׳יק) .כרוזי האצ״ל בתקופת תנועת
המרי וההסכם המיבצעי בין כוחות ה־אצ״ל,
ההגנה והלח״י, השבת השחורה, מאבק
האצ״ל העצמאי והכרזת הכ״ט בנובמבר,
כפי שהוגהו ונבחרו בידי מפקד האצ״ל.
ארצות־הכרית (גיאוגרפיה פיסית, כל־בלית
וישובית, ,מאת ד״ר י. פאפוריש, הוצאת
יבנה) .מחקר עצמאי של מורה ישראלי
לגיאוגרפיה על עוצמתה הכלכלית והפיסית
של אחת משתי המעצמות העולמיות, בתוספת
פרק מיוחד, ראשון במינו, על יהדות
ארצות־הברית.
עי ר ק סו מ ה (רומן מאת יהושע בר־יוסף,
הוצאת עמיחי) .עיבוד חדש של הרומן
האירוטי של סופר־השנה על יהדות צפת במאה
השנים האחרונות, לאחר שפרקי ה־אירוטיקה
הגלויים רוככו וצונזרו.
האמריקני המכוער (רומן מאת ביל
לדרר ויוג׳ין בלורדיק, תרגם ש. גילאי,
הוצאת נ. טברסקי 219 ,עמודים) מהודה התקפה
מוחצת ובעלת־משקל על מדיניות־החוץ
האמריקאית, שיטותיה, דרכיה ועקרונותיה,
בארצות הנחשלות — ורומן קלוש הכתוב
— בעזרת הטלפון והתקליט — בידי קצין־
צי ורפורטר, היושבים איש בקצה אחר של
העולם. הספר, שנכלל בעשרת רבי־המכר
של השנה האחרונה בארצות־הברית, מתאים
בקושי לרמתו של צופה סרטים אינפנטילי,
שלא לדבר על קורא ספרים.

אלטה זאפן1
ף גבעתיים, מכר יוסף ארגוביץ לסמר־
—1טוטר חליפה ישנה בחמש לירות, גילה
מאוחר יותר כי שכח בכיס החליפה 680
לירות.

עלבון המוסריות
ף•;צרת, שלחה רשימת ר״י, המסונפת
^ למפא ״י, חומר־תעמולה לבוחרת הערביה,
הוצפה במכתבי־מחאה של בעלים שטענו
כי הכרוזים פוגעים בצניעות נשותיהם.

באש וכמים
ן* קריסטיוו, פלורידה, חיבר שרברב ה־
2״עיר בטעות את מערכת הגז העירונית
למערכת החימום של העיר, גרם להתפוצצות
מתקני החימום.

ת שב ץ 1154 n n B&11K1
מאוזן .1 :אשת
אחשורוש; .5המולה
; .9קיבוץ ;
בודהא; .16 בעל־חי
ביתי 17
חרמש; .18 עירו|דד
של רומולוס ; .20
מחלק מכתבים ;
.21 מילת בקשה;
.22 מיבטא; .23
גבוה; .25 מילת
שאלה; .26 קי בוץ;
.28הוצאתי
ספרים ; .30 מנו מס
; .33 רוכל,
ללא סוף ; .34
חברה בינלאומית
למוצרי נפט ; .35
מידה; •36 ארנק;
.38 ההיפך מאין;
.40 ארץ מרח בית;
.41 עשיר
מופלג; .43 יפה; .44 מאכל בני-
ישראל במדבר; .46 אחדות־העבודה ;
.48 צליל; .49 בירת ארה״ב; .53
תוצרת אביר; .54 שכונה.
מאונך .2 :רעל; .3השנה; .4
מאתיים וארבעים ; .5חצי חושן ; .6
קואופרטיב לתחבורה; .7רוב, בלי
ראש ; .8תואר כמורה ; .10 בן יעקב ;
.11 זעזוע; . 12 חצר בית־המקדש;
.14 ממנהיגי אחדות־העבודה ; .16

מועדון לילה; . 18 ריב, ללא סוף;
. 19 מתכת; .22 מגיד עתידות; .24
טלגרמה ; .27 נשמע בהרים ; .29ט״ז ;
.31 בן אבינועם; .32 חיוני בסוכות;
.33 מילת הגבלה; .34 בונה הבית
הראשון; .37 חצי יחיד; .39 זמן;
.42 חותן ללא ראש; .45 ביח״ר למלט
; .47 בושם ; .49 אות הנצחון k
של צ׳רצ׳יל; .50 חמש־עשרה 51
ילדים ; .52 בסוף מכתב.

עבודה מלובלכת
ף תל־אכיב, בעת נעילת תערוכת יובל
^ תל־ א בי ב, נתפס הגנב האחרון_בתערוכה,
תוך כדי גניבת שלוש סבוניות.

חוב אבוד
ף ירושלים, קיבלה קונה באטליז עודף
—£בשטרות־תעמולה של לירה אחת, שהדפיסה
תנועת החרות.

-פנים אל פנים

קרה -
חתולה מגינה על עצמה

מעשה כחייל, שמו גד,
ששאף להיות למג״ד.
הוא שלח כקשה,
גם תחינה, גם דרישה
עד היום הוא פקיד כמשרד.

מכוניתה חנתה על מלון ״אכדיה״.
אורי שיקה, חיפה
(למרחב)
מבסוטית מעל לגג.

בער»כת ל»לי גל»ל»

דרמה ארוטית ורבת מתח — הנערה
מהבורג( .הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
בת הורגת של מפתח שבדי.

כחור נחמד, שמו אכיגל,
כפספיו של הכום, הוי, מעל.
למחרת הוא נמלט
עם הכסף כיד -
הוא כעת מיליונר רם־משקל.

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בשליחת חומר לעמוד זה יזכה מדי
שבוע בשבוע בפרס של עשר לירות ישראליות.
הזוכה בפרס השבוע הוא יונתו שפירא, חיפה.

תחחת הכדורגל תעובר בשלמותה.
(הארץ) אליעזר צוקרמן, ירושלים
מי יודע מה ילד סשחקז

ביקשתי לקבוע פלישה עם האחראי.
(חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל־אביב
לפי הכלל: פגש דברח.

שובתת אתא מגינה על עצמה

וזחשיריס

קעוח-- ,
לקולם צו דקת

החקירה עלתה עתה על המסים הנכונים(
.הארץ)
יואל גור, תל־אביב
עליה צורך ירידה לחיי הנישום.

אוהל מועד

שניים נפגשים ברחוב. האחד טופח לשני על הגב ושואל
מה נשמע, אך נענה במבטי תמיהה בלבד.

״מה?״ הוא שואל ,״אינך זוכר אותי? הרי ישנו פעם יחד באהל!״
״באמת?״ משיב השני ,״באיזו הצגה זה היה?״
יורם ברנע, תל־אביב

מז הצוח קי םבד ני ה

מעשה כסטודנטית, שמה מינה,
שכולם לטיול היא הזמינה.
מדי לילה כחצות
טיילה היא בגרנות;
אייך ידעו זאת? -היא השמינה!

צרור

יהודה רונית, תל־אביב

* שמעתם על שליח הרצון־הטוב מישראל שתעה בג׳וג־גלים
של אפריקה, עד שנתקל בכושי אוכל־אדם ושאל אותו
:״מה אתה סוקר אותי כל כך?״ השיב לו הכושי :״אני
המפקח על המזון.״
* ועוד משחו על קאניכאליזם ומזץ: כושי אחד כזה שואל
את ראש השבט אם לכשל את שני הטכחים הלכנים שנלכדו
מתוך האניה הטרופה. השיב ראש השכט :״לא. האינך יודע
שיותר מדי טכחים מקלקלים את המרק?״

* ומאוכלי־אדם ליצורים חמודים יותר :״סוזי המסכנה,
שערה מלבין מרוב דאגות.״ ״איזה דאגות?״ ״היא אינה
יכולה להחליט אם לצבוע את שערה לבלונד או לג׳ינג׳י.״
* ועל דאגות כספיות :״שכחת שאתה חיים לי חמש לירות?״
•שאלתי אותו .״לא,״ השיב ,״אכל תן לי עוד כמה ימים ואשכח״.

* ועל איל־ההון המפורסם שהודיע בחברה, שהוא מוכן
לשלם 100 אלף לירות למי שישא את דאגותיו במקומו.
״טוב,״ השיב אחד הנוכחים ,״אני מוכן. איפה מאה אלף
הלירות?״ ״זאת,״ השיב העשיר ,״תהיה דאגתך הראשונה.״

״נזבוונובובו! אינך רואה שתזזחזת את התוכנית הפגמזי״

* יורם נראה עצוב מאד :״אני לא יודע מה שעמום עושה עם
כספו. אתמול לא היתה לו פרוטה ככיס, והיום שוב היה תפרן״.
״מה יש?״ שאלתי ,״הוא מנסה ללוות ממך כסף?״ ״לא ״,המכיר
יורם ,״אני מנסח ללוות ממנו כסף ! ״
יונתן שפירא, חיפה