גליון 1155 מתאריך 11 בנובמבר 1959

fe־V .,

התנגשות הדמים הראשונה אחדי הבח־דות

1די

nvn 05111:1

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתן

& n \ Y sליביס•
תל־אביב, טלפון ,26785
למבדקים :״עול מפר ח״.
העולם הזה בע״מ.
בע׳־מ, ת׳׳א, טל.31139 .

רחוב גלילזסון ,8
ת. ד . 136 .מען
המוציא לאור :
ו פו ס משה שהם
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.

עורך כיתוב:
סלבי השת

עורך תבנית:
והי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה הרו

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי נלילי, רויר הורוביץ,
רותי ורד, יוסף אבו־חמרי, דו מרגלית,
אביבה סטן, אבנר פרי, עמום הינו,

חגרי־המערכת כועדות־הקלפי: אורי אבנרי, אבנר

הכלתלוי ...
בנויב וזנן לייהm um .־ טשורט! י בו א שן פ ה שז ט\1־

בוז, וזאיפה ט שז וזברוז תקה לאו\.1בי הספוז
ה סוגי ה הוזטוובהי ה ביו הר, טולא היו מיצוייה פר בה
בטוו?.
תקה הו א, הירוט, הי ה סלייה ה!ן הה הסריטו היו ה ר
הארץ, טו הצל ה ו היו ה הו ה הו ה טל טויהוה !ולייה הה?ו־ה
לו ההה טו פס ה הטלי תקה ו ה סהיטויה טווה.
כטווטואל פטה אסרה הו ה לי תקה ה ה הו א הו ד
הקיפה ה סו ה, סיי ך הו א והטו יה •.״הור ה!ן פה ה סו ה
הו א קפה הו ה — קפה תקה !״

השבוע התכנסה חולית הקלפי הנסיונית
של העולם הזה וניתחה את תוצאות 31הקלפיות
שהוצבו במשך 11 שבועות ברחבי
הארץ, תוך השוואתן עם תוצאות הבחירות.
המסקנות היו מאלפות ביותר.
הקלפי הנסיונית היתד, הנסיון הראשון,
והיחיד עד כה בארץ, לעמוד באופן מדעי
על דעת הבוחר לפני הבחירות. האם הצליח
הנסיון? בשביל חולית־הקלפי, שעמלה ::ה
קשה׳ תוך התרוצצות ברחבי הארץ, לא
היתד, זאת רק שאלה עתונאית. היתד, זאת
גם שאלה מדעית־מעשית, כדי לגבש נתונים
להמשך הנסיון בבחירות לכנסת החמישית.

כבר המבט הראשון מוכיח כי כמעט כל
הקלפיות הצליחו להעלות כמה נטיות חשובות,
שהוכחו כנכונות ביום הבחירות. בין
השאר:
ירידתם הגדולה של הציונים הכלליים
(שזכו בסיכום כל הקלפיות הנסיוניות ל־
5.3%׳ לעומת 6.2%שקיבלו בבחירות).
ירידתם הגדולה של הקומוניסטים
( 2.1%בסיכום כל הקלפיות, לעומת 2.88%
בבחירות).
@ כשלון כל הסיעות העדת־ות, מלבד
רשימת בן־הרוש (בסיכום הקלפיות לא הגיעה
אף אחת מהן לאחוז החסימה, וגם רשימת
בן־הרוש לא הגיעה לאחוז זה ברוב הקלפיות.
בבחירות היתה רשימה זו היחידה
שהתקרבה מאד לאחוז החסימה).
@ אי־ירידתה של מפא״י׳ למרות כל הניחושים
בכיוון זה שהציפו אז* את הארץ,
וגם את הנהגת מפא״י עצמה.
אולם לגבי שתי התכונות העיקריות של
הבחירות — הנצחון הגדול של מפא״י, ה־עליה
הקטנה של חרות — מתחלקות הקלפיות
הנסיוניות לשני סוגים שונים לגמרי.
מחלוקה זו יש להסיק לקח עקרוני.
כל הקלפיות הקבועות במקום — היינו,
שהוצבו ברחובות הערים וערי־השדה —
ציירו תמונה מוטעית לגבי שתי תכונות
אלה. כולן הפריזו במידה ניכרת מאד בכוחה
של חרות, ורובן הקטינו במידה ניכרת
את ההישג שהיה צפוי למפא״י (פרט
לחיפה, לרמלה ולאשקלון).
מה הסיבה לכך? חולית־הקלפי סיכמה את
הגורמים כלהלן:
העדיפות האמיתית שהיתה לחרות בראשית
מלחמת־ד,בחירות, שנעלמה רק בסוף,
כנראה בגלל הסתייגות הקהל העירוני מ־פולחן־האישיות
הרעשני. הקלפי הנסיונית
נועדה כמובן לשקף את ההתפתחות משבוע
לשבוע, ולא רק את התוצאות הסופיות.
מספר הנמנעים מהצבעה בקלפי הנס־יונית
שינה במקומות רבים את התמונה,
מכיוון שקולותיהם הכריעו בסופו של דבר
בעד מפא״י.
@ בקלפי קבועה ניתנה לחסידי המפלגה
הנלהבת ביותר אפשרות להזעיק תגבורת

כ1בס ב1נקה1,ב 1צחצח הכל

>/מ0/6 7

.) 1150

הממוצע של שבע קלפיות אלה מהווה את
הניחוש המדוייק ביותר (וממש היחיד במינו)
שהושמע לפני הבחירות, והוא:
מפא׳׳י( 37.5% :לעומת 38.15%בבחירות,
לפני ספירת קולות צה״ל) .דתיים־לאו־מיים(
7.6%׳ :לעומת 9.92%בבחירות) .דתיים
תורתיים 4.3%( :לעומת ,)4.7%חרות :
( 15.3%לעומת .)13.2%מפ״ם( 6.7% :לעו מת
.)7.1%פרוגרסיבים( 4.4% :לעומת
.)4.6%ציונים כלליים( 5.5%׳ :לעומת .)6.2%
מק״י( 2.8% :לעומת .)2.8%אחדות־העבו־דה(
8.9% :לעומת .)5.9%
מסתבר כי קלפיות אלה טעו ברוב הפריטים
בפחות מאחוז אחד, ובשום מקום בלא
יותר משני אחוזים, פרט למקרה היחיד (וה מעניין
במיוחד) של אחדות־העבודה, שם יש
טעות בשלושה אחוזים.
מדוע הצליחו דוזקא קלפיות אלה? מפני
שד,חתך היה נכון יותר, מפני שלא היתד,
כל אפשרות להביא תגבורת מן החוץ לרכבת
או לאוטובוס בשעת הנסיעה, ומפני•
שאחוז המשתתפים בין הנוסעים חסרי העיסוק
היה גבוה במיוחד.
רשם ראש החוליה בדו״ח המסכם שלו:
״עובדה זו מראה כי להבא יש לערוך קלפיות
נסיוניות אך ורק במקומות כאלה׳ וככל
שירבה מספר הקלפיות, כן יקטן הפער
בין התוצאות של הקלפי הנסיונית והאמיתית.׳׳
זהו
סיכום טוב למיבצע כולו. אני מצטער
כי אחד הקוראים הקבועים של העולם
הזה, דויד בן־גוריון, קיבל רושם אחר, וללא
הצדקה נראית־לעין התקיף השבוע בחריפות
קיצונית את הקלפי הנסיונית (ראה
במדינה) .מן הסתם זוכר המועמד הראשון
של מפא״י כי מפלגתו הוזמנה רשמית לשגר
משקיפים לקלפי הנסיונית, כדי להיווכח
כיצד היא פועלת וכיצד נמנים קולותיה.
על כל פנים, הפחד ההיסטרי ששרר
תקופת־מר, בצמרת מפא״י מפני עליה־רבתי
של חרות, היה נמנע אילו ידעו מנהיגיה
לנתח נכונה את תוצאות הקלפי הנסיונית.
מכחבים אמרו לאו -לשונאיו

עקרות הבי ת מתלהבות מהאריזה החדשה. ה ח תיכו ת
הבודדו ת הן ש מו שיו תשמ כוניו ת יותר. מחיר החפיסה
325 פרוטו ת — כשר. תוצרת נקה — תוצרת איכות.

למקום, ובצורה זו להשפיע על התוצאות.
חולית־הקלפי היתד, ערה לבעיה זו, וקיצרה
בהדרגה את זמן ההצבעה בקלפיות, אך מסתבר
שלא יכלה למנוע לחלוטין תופעה זו.

אך בהשוואה לכשלון יחסי זה, בולטת הצלחתן
המזהירה של הקלפיות הנסיוניות מן
הסוג השני: הקלפיות הניידות, שנקבעו ברכבות
ובאוטובוסים.
השבוע סיכמנו את הממוצע של שבע
קלפיות ניידות אלה, והן: קלפי מס׳ 4ברכבת
תל־אביב־חיפה (העולם הזה ,) 1144 מס׳
5ברכבת בכיוון הפוך (אותו גליון) ,מם׳
7ו־ 8ברכבת לירושלים וחזרה (העולם הזח
,)1145 מם׳ 17ו־ 18 באוטובוסים מדן עד
באר־שבע (העולם הזה ) 1148 ומם׳ 23 ברכבת
תל־אביב־חיפה וחזרה (העולם הזה

חיכיתי לקרוא איד תתארו את גצחון
מפא״י בבחירות, והופתעתי לטובה. מאמר
העורר ״אמרו בז לזקן״ (העולם הזה )1154
נכתב באמת בלי מורא ובלי טשוא־פנים,
ונם בלי צרות־עין ...האזנתי לשידור דוברי
המפלגות השונות אחרי שנודעו תוצאות
הבחירות, והם כולם ניסו להתחמק מראיית
האמת. עמדתכם אתם עוררה יותר כבוד, אף

כי נלחמתם במפא״י יותר — וביתר טיבו!
עצמי — מכל מפלנה אחרת.
רפאל ברנשטיין, רמת־גן
...ומה חשבתם? שהעם ישכח את זכויו תיו
ההיסטוריות של האדם שהוא נדול משכמו
ומעלה מכל מנהיג יהודי מאז תיאר
דור הרצל?
יהודית אלנברג, חיפה
העולם הזה 71155

סוף גנב לצליה

צחקתי טוב־טוב מתעלולי כתבכם דז מרגלית,
שהצליח לאכול גחצי־תריסר מסעדות
מבלי לשלם (העולם הזה .)1154 כתבות מסוג
זה הז המעוררות תיאבוז לקרוא את
עתונכם
שמואל בר, נתניה

במסעדה אחת מאלה שהוא ביקר בהז,
אכלתי נם אני כסה פעמים. וכל פעם יצאתי
משם בהרגשה שפשטו לי את העור. אני
כל כד מבסוט מכתבכם על שהצליח לסדר
את בעל אותה מסערה, שאני מוכז להזמיז
אותו לארוחה על חשבוני!
אליהו ששון, תל־אביב
באיזו מסעדה?

פרי ושלום כהן כתפקיד

מה עשיתם לי? יצאתי במוצאי־שבת מהצגה
שניה בקולנוע והלכתי עם חברתי לאכול
באחת מאותז מסעדות. הסטייק שהזמנתי
לא מצא חז בעיני, ואמרתי כד למלצר.
יא אללה, הייתם צריכים לשמוע איזה
צעקות הקים עלי, .עור עתונאי? אותי לא
מסררים פעמיים! ,ועוד דברים כאלה. לא
היתה ברירה: בלעתי את העלבונות ואכלתי
את הסטייק.
דוד חמו, תל־אביב

הצבעתי א׳ ,אבל לא כל כד בשביל לומר
כ; לזקן, כמו בשביל לומר לא לבני!!
דן וזלמן, תל־אביב

...חוכמה גדולה! אני אוכל כל יום מבלי
לשלם אצל אמא שלי.
יורם זמיר (בן שבע) ,חיפה

נראה אחכם שתמצאו סיסמה מצלצלת כמו
״אמרו כ! לוקד
נתן אלחנני, חולון
אמרו לא — למי לא?

אי! ׳דבר, יא רז. זכור שסוף כל גנב
לצליה
אחד בעל מסעדה, יפו

חדר דידה
׳אם אפשר לומר שהכנסת הרביעית נולדה
ב 3-בנובמבר, הרי שכתביכם שכיסו את
מהלך הבחירות ברחבי הארץ (העולם הזה
)1154 שימשו לה במיילדת, או לכל הפחות
כאחות חדר־לידה אני לא יודעת איד
הם הרנישו, אבל לנבי היתה זו לידה אחת
שנהניתי ממנה הנאה מלאה.
ד. ב ,.אחות חדר לידה, תל־אביב
ברוד השם! במו עיניכם ראיתם שהעם
הצביע בסדר ובשקט, ללא איומים וללא הפחדה.
איש לא ליווה את הבוחר עם רובה
טעון; הוא הלד לקלפי מרצונו החופשי...
שלום בראנה ירושלים
אחרי שהתחפשתם לקבצנים, לערבים ול־עובדי־דחק,
הנעתם סוף־סוף נם להיות עסקני
מפלגות בועדות קלפי. יפה, יפה. אם
תמשיכו לרדת ככה, תוכלו להתחפש בקרוב
גם כשרי־ממשלה!
מריב דביר, חיפה
הפעם זאת לא היתה תחפושת. תמונות חלק
מחברי המערכת בתפקידיהם ליד הקלפי בעיר,
בפרבר ובמעבדה — ראה תמונות.

תאונות דרכים
אי! כמעט יום בו אי 1תאונות קטלניות
— ואי! בכד כל פלא. פעם עף גלגל, פעם
אחרת שומעים שמערכת ההיגוי לא היתה
בסדר או שהמעצורים התקלקלו. כמכונאי
ונהג, יודע אני כי דברים אלה יכולים לקרות.
אבל היו קורים הרבה פחות קלקולים,
אילו היתה עוברת המכונית ביקורת תקופתית
כל שלושה חודשים. בביקורת תקופתית
אני מתכוון לביקורת כללית: בדיקת הגה,
מעצורים, גלגלים וכר. שוטרי התנועה יכולים
לבדוק את פתקי הביקורת המודבקים
על שמיטת המכונית.
ינק בן־יצחק, חיפה

אכיזרי החן
לומדים מקטי רודר־מטמור (העולם הזה
)1153 שסופה הטוב של כל נערה, ותהא זו
מלכת יופי או כל טיפוס אחר המבריק
מכל בחינה, הוא נשואי! ובנות ובנים —
מבלי שיהיה כל צורר לחשוש לגיזרה ולשאר
אביזרי הה! הנשי
ע. גשן, עתלית

כית הדוגמנית
נפלה טעות שלא במתכוון, בכתבתכם על
תצוגת האופנה במלו! ״דן״ (העולם הזה
.)1153 נכתב על הדוגמנית שרה אלי כאילו
חיתה עי לפני זמן
קצר במעברה, ושם
מצאה אותה בעלת
״תלווה מודל״ ולקחה
אותה להיות
דוגמנית.
יתכן מאד שהתכוונתם
לדוגמנית ידועה
אחרת, אשר באמת
חיתה במעברה
ולפני שנתיים בערד
עברה לנור באחד השיכונים
של פרדס
כץ. אשר לשרה אלי,
הרי שמעולם לא הי־תה
במעברה והיא
מאז ומתמיד היתה
בת למשפחה אמידה ארי שהיתה ידועה היטב
בארץ ובחוץ־לארץ.
שרה גרה במשד תקופה ארוכה, עד לנשו־איה
אתי, בחוילה בת ארבעה חדרים בכפר־אונו,
כד שלא היה לה צורך לגור במעברה.
יתר על כן, לא נינשה אף אשה טובה ואמרה
לשרה שמקומה אינו במעברה ולקחה
אותה לבית־חרושת ״תלווה מודל״.
נסים אלי, פרדס־כץ
העולם הזה מצטער על שגם הוא לא ידע
כי מקומה של שרה אלי לא היה במעברה.
העולם הזה 1155

צרורות על הגבול

אורשה לענות ליפה רוזנר מתל-אביב וליוסף
אסולין ממנדל־אשקלון, אשר במכתביהם
(העולם הזה )1153 הזדעזעו מאד וקראו
״בזוועה״ את דברי אלוף משה דיין ש״הב־טיח
צרור בבטן לערבי.״
שני הקוראים היקרים הנ״ל זקוקים כנראה
למעט נופש וריענון מחום העיר, ולצאת
לישובי־ספר לדברי יפה ננמרו הימים
של צרורות בבטן. עבורה נגמרו ימים אלה,
אד לאנשי הנבול עדיין לא. הם מרגישים
יפה יפה על בשרם את הצרורות מצד הערבים

ציונה רביד, תל־אביב

פרטים והרשמה ככל סוכנויות
הנסיעות, ובמשרדי ״ארקיע״ :
ת״א, רה׳ מזא״ה ,42 טל5 .־61562

גם פה, גם שם

אני מכיר את ריבה אמיתי (העולם הזה
)1153 מאז היותה בגן־הילדים, ואינני מבין
מה התנפלו עליה
קוראי העולם הזה
ד! גבריאלי ומרים
כהנא שניסו להפור
אותה לנערת זוהר
רודפת מיליונרים.
היא לא עסקה מעולם
בהרבצת ציונות י
בקרב חבריה, אד
יחד עם זה תהיה
זאת שטות לעשות
השוואה בינה לבין
אותה יפה יוסף שנישאה
למיליונר האמריקאי
בגלל כספו.
חתנה של ריבה אינו
מיליונר, והיא
לא תמיר את אוניאמיתי
ברסיטת
תל־אביב בשדות
הפלחה של
מסצ׳וסטס כי עד כמה שידוע לי, עומדת
ריבה להמשיך בלימודיה בארצות־הברית.
אבנר שרון, תל־אביב

סוד גלוי

ברצוני לברד אתכם על החידוש המעניין
שחידשתם בעתונכם. כוונתי למדור ״בי! קודש
לחו״ל״ ,בו אתם מביאים מכתבי ישראלים
המבקרים במקומות מעניינים ברחבי
העולם. כתבתו של יורם דלמר על גרמניה
(העולם הזה <1154 יכולה בהחלט להשתוות
עם כתבתו של כל עתונאי מקצועי.
שמואל מילר, ירושלים
מי היה מאמין שדווקא בין הגרמנים נפוץ
ספורט הנודיזם! שהרי עד כה הנטיה׳ היחידה
להתפשטות שנילו היתה הנטיה להתפשטות
טריטוריאלית, על חשבו! עמים
אחרים.
דניאל גלמן, חיפה
לפני כמה שנים ניסיתי לארגן כאן חוג
לנודיסטים. מצאתי די בקלות כמה בחורים
שהסכימו, ואפילו התחלנו לחבר תקנות והוראות
למשטר ונוהל. מצאנו גם מקום מתאים,
חוף־ים בדרום הארץ בו אי! איש
מבקר משד כל ימות השנה. הצרות התחילו
כשרצינו לגייס בנות. לא מצאנו אף אחת
שתסכים. מצחיק, לא?
יוכבד שפיר, תל־אביב
לא, מצער.

זרי

כלה

ו סי דו ר

ס לי ם
משה ברי שעיה
ככר דיזנגוף ,13 טל 24749

מי מכיר, מי יודע?

מי מכיר, מי יודע? סיפור שהתחיל במדור
״במדינה—חינוד״ של העולם הזה
( )1154 במשפטים אלה :״כשנודעו בשנה
שעברה תוצאות מבחני־הסקר שערר משרד
החינוד למסיימי בתי־הספר היסודיים, נכנסו
שתי תלמידות למשרד, איימו לאבד עצ־מן
לדעת עקב כשלונן במבחנים אלה. הפקידים
הרניעו את הבנות״ וטראח! ננמר הסיפור.
אי! המשד. מה קרה לבנות? התאבדו
או לא? רחילקום, העצבים שלי חלשים
בשביל משחקי-טתח כאלה.
אורי עמרמי, ראשון־לציון
לא מתח ולא מתיחה. בגלל סידורים פתאומיים
שכיסוי הבחירות חייב אותם, לא הודפס
סוף הסיפור. הקורא עמרמי יכול לקרוא
את ההמשך בגליון זה, במדור במדינה —
חינוך.

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

בין התוצאות הראשונות אחרי סיכום הבהירות:
עלית קרנו של אבא אבן במפא״י, מאחר שזוקפים על חשבונו

ניכר נזנזשיכת הישוב הוותיק לצד מפא׳׳י. אולם
בממשלה (אם גנלזה מאיר תמשיך לסרב לקבל את
דרישתה לסלק את ש מעון פרס ממשרד־הבטחון),
פרס ויוסף אלמוגי להשתלט על מנגנון המפלגה,

הע ם
חלק בעוד שאבן יעלה לגדולה
משרד־החנץ, בגלל אי־קבלת
יוסיפו משת דיין, שמענן
העשוי להבטיח להם נצחון

המכב ש הגדול
לפני חצי־שנה נחלה מפא״י כשלון בבחירות
להסתדרות. היא ירדה ב־ .2.3%אילו
היתד, יורדת באותו אחוז בבחירות לכנסת,
היתד, יורדת מ־ 40ל־ 38 או ל־37
מנדטים. תחת זאת עלתה בשמונה מנדטים.
השבוע היתר, כל המדינה עסוקה בפתרון
התעלומה: מה קרה בחצי־שנה זה?
המפלה המועילה. בין המאורעות של
חצי־השנה האחרון, שיכלו להשפיע על
הבחירות, בלטו אחדים:
עיסקת־הנשק הגרמנית, שחיזקה את
הפרסטיג׳ה האישית של דויד בן־גוריון.
@ מאורעות ואדי־סליב, שהבהילו את
הישוב הוותיק והמסודר, ובמיוחד את חלקו
האשכנזי, וגרמו לתמיכתו במדיניות היד
החזקה של מ£5״י.
9תעמולת־הנצחון המוקדמת של חרות,
ששיכנעה רבים שיש צורך בחיזוק מפא׳יי
על חשבון שאר סיעות השמאל והמרכז,
ושהבריחה את הבורגנות מן הציונים־הכלל־יים
שמאלה, במקום ימינה (ראה להלן).
9מדיניות־השפע של לוי אשכול ופנחס
ספיר, ששיכנעה רבים מבני המעמד הבינוני
כי מפא״י דואגת להם יותר מאשר הציונים־
הכלליים. בצד השני שוכנעו הפועלים המסודרים,
השואפים למעמד בורגני־זעיר, כי
מפא״י נוחה להם יותר מסיעות השמאל.

במאבק הפנימי.
יגאל אלון יורחק מן ההשפעה באחדות־העבודה, מכיוון שחברי!
,מאשימים אותו בכשלון מפלגתם. במקומו יעלו אנשים מן הגוורדיה הישנה,
כמו אהרנן ציזלינג. מנהיג המפלגה יוסיף להיות ישראל גלילי.

מפ״ם תחזק בהרבה את מאמציה ברחוב הערבי,

אחרי

שהוכחו בבחירות ככדאיים ביותר.

9הקואליציה הקרובה ביותר לודאות ברגע זה: שותפות
מצומצמת של מפא״י, הפרוגרסיבים והציונים הכלליים, שיהיה
להם ביחד 65 מנדטים, ביניהם שלושה ערבים. מפא״י מקווה כי בדרן זו תוכל
להגשים את מדינינתה הכלכלית, הנוטה ימינה, ללא הפרעת!.
הדתיים לא ישותפו בממשלה, אלא אם כן לא תנכל מפא״י להשיג
בלעדיהם את ראשות עירית תל־אביב.
סילוק סיעות השמאל ייעשה בצורה עדינה, על־ידי הצגת תנאים שלא
יוכלו לקבלם, כך ש מ פא״ י תוכל לטעון בעתיד שניסתה לחדש את שותפות
תנועת הפועלים.

שינוי שיטת הבחירות יופיע במצע הממשלה החדשה רק
ב צו רהמטושטשת. בן־גוריון ידחה את ההכרעה בענין זה לתקופת־זמן,
יסתפק בינתיים בתמיכה מילולית.

@ מפ״ם עשויה להעלות לדיון בכנסת את פרשת התערבותו
של המושל־הצבאי כמערכת
הבחירות. מפ
לגה
זו טוענת כי בידיה
1הוכחות שהמושל הצבאי הורה
למשפחות הידועות כ־מתנגדות
מפא״י להצביע בעד
מק״ כדי שלא יצביעו בעד
מפ״ס.

מלחמה גלויה עלולה
לפרוץ כין פנחס
לבון וכין ההנהגה הנוכחית
של הקואופרטיב
״אגד״ .עס ביטול הסוב
רנו
מור מאק־דיזל

סידיות ועלית מחירי־הכרטי־סים
יגבר שוב לחץ ההסתדרות
על הקואופרטיב, תוך
נסיון להשתלט עליו בעזרת
הממשלה. הפעם ייעזר לבון
בסיעת־האופוזיציה בתוך אגד,
המורכבת מן הוותיקים. והמקווה
לסלק בעזרת לבון
את ההנהלה הנוכחית, השייכת
לסיעת הצעירים.

#הצעת־חוק למנוי
רבנים ראשיים לכל
חייהם תוגש בקרוב לכנסת

״1א לשבת־ ,רבותי!׳

הרביעית. מגיש ההצעה, ח״כ חרות ד״ר שמשון
יוניצ׳מן, רנצה להשיג בצנרה זנ אי־תלנת הרבנים מן הממשלה נהמפלגות, בניגוד
למצב הננכחי בנ חייב כל רב ראשי לדאוג להיבחרותו מחדש על־ידי עס־

קנים מפלגתיים, כל כמה שנים.

#יתכן כי הציונים הכלליים יפסיקו להכריז על תמיכתם

בשינוי שיטת״הבחירות. הפסקה זו היתה תנאי להסכמת הפרנגרסיבים
להיכנס למשא־ומתן עם הצ״כ, אותו מנהלים ליאו דולצ׳ין וח״כ יזהר הררי.
המטרה הראשונה של שני מנהלי המשא־ומתן: הקמת סיעה מאוחדת בכנסת.

9שינויים מהותיים יחולו כמכנה ההסתדרות הציונית
בקונגרס הבא, שיתכנס באוגוסט השנה הבאה.

אל תאמין להכחשת נחום גולדמן בקשר עם התפטרותו.

למרות הכחשה ח, מנוי וגמור כרגע עם גולדמן להסתלק מכהונתו כנשיא
ההסתדרות הציוזית בקונגרס הבא. אחת הסיבות: כשלונו המוחלט ביחסים עם
ברית־המנעצות. אנשי חרות ישתדלו להמריצו לשנות את החלטתו, מתוך חשש
כי״״י7רעח ינבל -להיות רק איש מפא״י. גס אנשי מפא״י מעוניינים שגולדמן
יישאר, מתוך שיקול שהדבר יעזור לגייס כספים בגרמניה ובאמריקה.

אם אתה חקלאי במושב: צפה לכך שהכנסותיך יושוו
לשכר פועל תעשייתי בעיר. אחרי שכנס־חירום של המחלקה להתישבות
קבע כי במצב הנוכחי אין החקלאי יכול לקיים רמת־מחיה הוגנת, תקציב
הסוכנות מליוני לירות נוספנת להרחבת שטחי השלחין, המטעים וענף הבקר
לבשר.

העולים פגע בה יותר מאשר בכל מפלגה
אחרת, מביתן שאוהדיה היו פחות מגובשים.
! 9בהסתדרות זכתה אחדות־ר,עבודה לאלפים
רבים של קולות בוחרי חרות והדתיים,
ששנאו את מפא״י ושלא יכלו להצביע
בעד מפ״ם המגובשת. כך, למשל׳ זכתה
אחדות־העבודה בחצור ל־ 800 קולות
להסתדרות, רק ל־ 108 קולות לכנסת. במקום
זה, שכל בוחריו חברי ההסתדרות,
זכתה חרות בבחירות לכנסת ל־ 260 קולות
והדתיים ל־ 240 קולות — כל אלה קולות
שניתנו בהסתדרות לאחדות־העבודה.
9למרות כל הפילוגים הקודמים, בהם
עזבו אוהדי מפא״י את משקי הקיבוץ המאוחד׳
זכתה מפא״י שוב־ לקולות רבים
בקיבוצים אלה. לדוגמה 200 :בוחרי מפא״י
בגבעת־ברנר 46 ,בוחרי מפא״י בגינוסר,
קיבוצו של יגאל אלון.
9אוהדי מפא״י רבים הצביעו בעד
אחדות־העבודה להסתדרות, כדי להשפיע על
מפא״י שתתקן את דרכה. בוחרים אלה
נבהלו מנאומי המלחמה של אלון (״נסגור
את ד,סואץ לאחרים חזרו למפא״י.
׳ 9בוחרים רבים הצביעו להסתדרות בעד
רשימות השמאל, בידעם כי עומדות שם
על סדר־היום בעיות פועליות־כלכליות. לכנסת
הצביעו בעד מפא״י, מתוך שיקולים
כלל־לאומיים.
9מתוך תחושת־נצחון חסרת־יסוד, נמנעה
אחדות־ד,עבודה מלגייס את כוחותיה.
במקום לקבל סכומי־כסף ניכרים מן הקיבוצים,
כמו מפ״ם, הזניחה את מימון פעולתה,
פיגרה בהרבה אחרי מפ״ם במערכתה.
העובדה המגוחכת ביותר: כדי שלא להופיע
יחד עם מועמדים ערבים ברשימה
אחת, דאג אלון ־כי ערביי אחדות־העבודה
יופיעו ברשימה נפרדת. רשימה זו לא
הגיעה לאחוז־ד,חסימה, וכל 3400 קולותיה
אבדו. בחשבון העודפים, היו קולות אלה
עלולים להנחיל לאחדות־העבודה מנדט נוסף.
במאוחר יכול עתה אלון לומר :״כן,
איכפת לנו!״

השקט על הגבולות והפגת־ד,מתיחות
הכללית בעולם, שהרחיקה את הבוחרים מן
האקטיביזם של חרות ואחדות־העבודה, קירבה
אותם לסגנונם המתון של משה שרת
ואבא אבן (ובמידה פחותה למפ״ם).
הכנסת הכוחות הצעירים, וביחוד של
אבא אבן, לשורה הראשונה של מפא״י.
אולם בצד כל הגורמים האלה נתווסף
גורם נוסף׳ שהיה חשוב מכולם. מפלת
מפא״י לפני חצי־שנה, היא שהביאה לה
את הנצחון בבחירות אלה.
מהישג לנצחון. כי למחרת יום ה־כשלון,
התגייסה מפא״י המזועזעת למאמץ
חסר־תקדים, שלא פסח אף על שעל אדמה
אחד בארץ כולה. המכונה הענקית שהוקמה
בידי יוסף אלמוגי דמתה למכבש אדיר,
שדרס כל התנגדות בריכוזי העולים ובעיירות
הפיתוח. על־ידי שימוש משולב בפיתויים,
בהענקות, בהבטחות, בהפחדה ובעצם
הפגנת כוחה העצום, הפכה שליטה־יחידה
בכל הריכוזים האלה׳ כולל מקומות
שהיו ידועים כמיבצרי יריבותיה.
גם בלי אמצעים אלה היתר, מפא״י מחזיקה
מעמד בכבוד. המכבש של יוסף אלמוגי
הפך הישג זה לנצחון מכריע.

מ פלגו ת
המנדט האבוד
בבחירות להסתדרות קיבלה אחדות־ד,עבודה
82 אלף קולות. בבחירות לכנסת הרביעית
קיבלה, יחד עם החיילים, כ־ 58 אלף קולות.
הפסד נקי בחצי שנה 24 :אלף קולות.
כיצד נחלה מפלה מוחצת כזאת? הסיבות:
9המכבש האדיר של אלמוגי בריכוזי

״אני מרגיש כאילו נסעתי לתומי בכביש
ברנו קטן. לפתע התנגשתי עם מאק־דיזל.
יצאתי המום מן המכונית ומיששתי את
עצמי. אני רואה שלא נפצעתי, בעוד שכל
שאר נוסעי המכונית מוטלים פצועים על
הארץ!״ כך הגדיר השבוע עסקן מפ״מי
את הרגשת מפלגתו.
מזה זמן רב לא הרגישה מפ״ם כה בטוב,
אחרי שנים של פילוגים והתרוצצויות, יצאה
מפ״ם ממאבק הבחירות כשהיא מפלגת השמאל
הגדולה ביותר.
כיסוי הגרעון. מעטים ידעו כיצד הושג
הישג זה, שבתנאים הקיימים כמוהו
כנצחון. כי מפ״ם היתד, צפוייה למפלה —
לולא באה ישועתה מן הצד.
בבחירות להסתדרות קיבלה מפ״ם 67
אלף קולות. בבחירות לכנסת, יחד עם החיילים,
קיבלה כ־ 70 אלף. למראית־עין היתד,
זאת עליה. אולם מספרים אלה הסתירו עובדה
מכרעת: מפ״ם הפסידה בבחירות לכנסת
כשבעת אלפים קולות עבריים.
כל הקולות האלה אבדו לה בריכוזי העולים,
שם עבד המכבש העצום של יוסף
אלמוגי. אף שמפ״ם המגובשת־יותר סבלה
מן המכבש פחות מאחדות־ד,עבודה (ראה
לעיל) ,יכלה התוצאה להיות הפסד של ציר
אחד — לולא קולות הערבים.
בבחירות לכנסת השלישית קיבלה מפ״ם
5000 קולות ערביים. הפעם קיבלה 10,200
קולות ערביים׳ שכיסו את הגרעון ברחוב
העברי, הפכו מפלה לנצחון. בנצרת הלאומנית
עלתה מפ״ם מ־ 370ל־ 1200 קולות.
קאהיר וגן־שמואל. גיבור הנצחון
הזה היה עסקן שקט, ששמו ידוע אך מעט.
שמחה פלפן, יליד גרמניה וחבר משק גן־
שמואל, ניצח על הפעולה הערבית של
מפ״ם, ניהל אותה בהתמדה עקשנית. הוא
פירסם מהדורות ישראליות׳ של ספרים ערביים,
דאג להוצאת שבועון ערבי וירחון
ספרותי ערבי. צעירים ערביים עברו הכשרות
מפ״מיות, הרשימו בגאוותם הלאומית.
אילו הופיעה רשימה ערבית לאומית, היו
רוב הקולות האלה נוהרים אליה. אולם
בהעדר רשימה כזאת, הפכה מפ״ם בחירתם
הטבעית של הערבים הלאומיים השונאים
את מפא״י וזנבותיה, והמתנגדים למק״י בשל
התקפותיה על גמאל עבד אל־נאצר.
ערביי מפ״ם, לעומת זאת, נמנעו מהשמצת
נשיא רע״ם — ועובדה זו הנחילה את
ההישג למפלגה.
עד כה פחדה מפ״ם להבליט את דרכה
בנושא הערבי. לתמהונה, נסתבר לה עתה
שד,ד4בר כדאי.
העולס וזזה 1155

ן י» מסקנההמרכזית הנובעת מן התוצאות של ה)
fבחירות לכנסת הרביעית היא זו: ההכרעה עברה עתה
מן המאבק בין המפלגות אל המאבק הפנימי שבתוך מפא״י
עצמה.

כחירות אלה הוכיחו סופית -אם עוד
היה צורך כהוכחה כזאת -שמפא״י שלטה,
שולטת ותשלוט כישראל, כל עוד קיים המשטר
הציוני הנוכחי.
כי במשטר זה, אין כל תחליף למפא״י.
וכל השינויים הפנימיים העשויים לחול במשטר זה יכולים
להתגשם במציאות רק מתוך מלחמת־הגושים בתוך
מפא״י עצמה.

ף * מ ה כו ח ה המופלא של מפא״י? ישנם גורמים רבים
Jושונים המבטיחים את שלטונה. חלקם נפשיים, חלקם
חומריים.

כמשטר של חלוקה, המתקיים על כספים
הזורמים מן החוץ, יש כוח אדיר לבעלי־השלטון,
מכיוון שהם החולשים על חלוקת
הכסף.

טטות המשטר כולו. וכוחות חדשים לגמרי, שהיום אינם
נראים אפילו באופק׳ יתגבשו ויידחפו אל החזית.

אולם בשנת ׳ ,1959 כל אלה אפשרויות הצפונות
בעתיד הרחוק. אותו מיעוט קטן כמדינה
הנושא את עיניו למרחקים, יבול להתבונן להן kk .דיין לא פורסמו התוצאות המפורטות של כל
i fאלפיים הקלפיות. אולם גם לפי התוצאות הכלליות
אך בלשון הפוליטיקה המעשית, היומיומית,
הידועות כבר ברבים מסתבר שאילו נערכו הבחירות האחרואפשר
רק לקבוע בי שלטונה של מפא״י יציב
נות לפי שיטת־ר,בחירות האזורית־הרובנית, היתד, מפא״י
עתה לחלוטין, ובי שום קומבינציה של מפלגות
זוכה לא ל־ 48 או 49 מקומות בכנסת, אלא ל־ 90 או .100
לא תערער אותו.
אם תיערכנה מחר בחירות חדשות לפי שיטה זו,

ההמונים שאמרו כן לזקן (ולאו ליריביו) רק ביטאו
מציאות זו בלשונם שלהם.

*mחשיבות העיקרית ששרדה למפלגות האחרות במ|
דינה נעוצה בכוחן להאיט את מפא״י ולמנוע בעדה
מלעבור את הגבול משלטון־יחיד מוגבל לשלטון־יחיד בלתי־מוגבל.
אין
ספק שיש בתוך מפא״י כמה יסודות, שהיו משתמשים

לבן מוטב לייעץ לבל הנוגעים כדבר: הניחו
לשיטה הנוכחית. מאחר שהיא ממילא מאפשרת
למפא״י שלטון־יחיד מרחיק־לבת, כדאי
גם למנהיגי מפא״י להסתפק בכך. יתכן שיעשו
זאת.

יש השונאים את דויד כן־גוריון, ויש המחייכים
על סגנונו -אולם מעטים כיום כמדינה
האנשים המוכנים להחליפו כאחר.

• אם ירד דויד בן־גוריון סופית מן הכמה
הפוליטית מסיבות בריאותיות, ואם הדבר יגרום למלחמת־אחים
בתוך המפלגה ולהתפרקותה.
אם תרד על המדינה שואה כלכלית, שתביא
להתמוטטות קטסטרופלית של רמת־המחיה, לרעב ולואדי־סליב
ארצי. הדבר לא יכול לקרות לפני ,1962 עת ייגמרו
סופית השילומים, וקרוב לוודאי שגם אחרי תאריך זה
תוכל מפא״י למשך זמן מסוים לגייס את האמצעים הדרושים
ממקורות זרים.

• אם תאיים על המדינה שואה פוליטית,
כגון איחוד סופי של העולם הערבי ובידוד מוחלט של
המדינה בעולם, ללא יכולת להשיג הקלה זמנית על־ידי
פעולה צבאית מוצלחת.
בשני המקרים האחרונים, קרוב לוזדאי כי ירושת מפא״י
תפול לידי אחת המפלגות הציוניות הוותיקות, או רסיסיהן
החדשים. התמוטטות מפא״י תגרום, במקרים אלה, להתמו

יום השלישי בנובמבר נסתיים, לפי שעה, הנסיון
׳,אחרון להקים אלטרנטיבה מעשית למפא״י. ביום
הרביעי החל המאבק המכריע על השלטון במפא״י עצמה.
השנים הקרובות יעמדו כולן בסימן המאבק הזה. הוא
יעניין את המדינה כולה, כי ההכרעות האמיתיות על דרך
המדינה תוכרענה במאבק זה. מפלגות מן החוץ, כמו
מפ״ם, תוכלנה רק להשפיע בעקיפין, דרך דעת הקהל.
כל עוד מחזיק דויד בן־גוריון בהגה, יהיה הוא הקובע
היחיד בכל עניני החוץ, הצבא ושרותי ד,בטחון למיניהם.
אולם המדיניות הכלכלית י— כל הנוגע להרכב המשק,
למאבק המקצועי, לרמת השכר והמחיה — יוכרע מעתה
והלאה באופן בלעדי במאבק הגושים בתוך מפא״י.

ונוסף על כל היתרונות האלה, יש לה האדם אשר רוב
אזרחי ישראל עודם רואים בו מועמד־ללא־מתחרה לתפקיד
ראש־הממשלה.

קרוב לודאי כי מפא״י תשיג הצלחה מפוארת עוד יותר.
כי בבוא הממשלה לחלק את הארץ ל־ 120 אזורי בחירה
(במקום לאלפיים הקלפיות) תוכל לחבר את הקלפיות על
פי חשבון מדוייק׳ כך שבכל מקום יוזצר אוטומטית הרוב
הנכון.
עובדה זו בולטת עד כדי כך, שקשה להניח שתימצא
אפילו מפלגה אחת שתתן את ידה לשינוי כזה ותבצע
חאראקירי מפלגתי. גם מנהיגי הצ״ב מבינים עתה, מן הסתם,
כי היו יורדים בשבוע שעבר לחלוטין מן הפרק אילו בחר
העם על פי השיטה הבנגוריונית.

יכולות, כמובן, לצוץ כל מיני הצעות מתחכמות לשינוי
מוגבל של שיטת־ד,בחירות. ממשלות רבות בעולם, ששלעו
בתקופות של התנוונות משטרן, התחכמו בצורה כזאת.
על כן לא תחסרנה דוגמאות.
אולם יש להזהיר בכל הרצינות מפני נסיון כזה. קודם
כל, אם תשתדל כל מפלגה לשנות את שיטת־הבחירות
מתוך חישוב ציני של תועלת חולפת׳ אין גבול לדבר —
ובסופו של דבר יגדל בארץ בוז כזה לדמוקרטיה הפרלמנטרית
עד שעצם קיומה יהיה מוטל בספק. ושנית, אם
יתנו הצ״ב, למשל, את ידם לשינוי ראשון כזה, מתוך
יאוש וכדי להציל זמנית את הניתן להם להציל, תימצא
מחר מפלגה אחרת שתתן את ידה לשינוי שני שיקבור
גם את הצ״ב.

היא הכל לכל. היא סוציאליסטית ובורגנית.
היא מיליטריסטית כמו משה דיין ופשרנית
כמו משה שרת. היא יודעת לדבר כעדינות
אוכספורדית כמו אכא אפן, ולהגיד דכרים
כדורכנות כמו שמעון פרם. היא יכולה להגן
על פקידים מושחתים, ולצאת למחרת היום
כראש הלוחמים נגד השחיתות.

יתכן בי מפא״י תובל לקנות במה ח״כים מן
הסיעות הדתיות הקטנות. אולם את השיטה
החדשה תוכל להנהיג רק כעזרת הצ״ב, או אם
מפלגת אחדות־העכודה תצטרף למפא״י. ברגע
זה לא נראה כי אפשרות בזאת מעשית.

אין זה רק הכוח הגס של המחזיק בשוט־הפרנסה. זה
גם הכוח הנפשי הנובע מהכרת התודה של מאות אלפים,
אשר השלטון מספק להם במישרין או בעקיפין קיום הוגן.
אין הבדל מהותי בין תושב המעברה, המצביע בעד מזכיר
לשכת־העבודה המקומית, לבין פקיד סולל בונה בצפון
תל־אביב, המצביע בעד מנהלי חברת־העובדים.
מפא״י מבטאת את רוחם של רוב חניכי המשטר הקיים.
היא מראה תקיפות כלפי הערבים ומטפחת את פולחן
הבטחון, מבלי להסתבך במלחמות ארוכות מדי. היא משיגה
את הכסף הדרוש כדי להחזיק רמת־מחיה טובה בארץ
שאינה מפרנסת את עצמה. היא מבטאת גם את הבוז
של רוב הישראלים כלפי יהודי הפזורה וגם את הקשרים
ההדוקים עמם.
יתר על כן: בעוד שהיא מבטאת את הערכים הרוחניים
אשר רוב רובם של בני הדור הישן התחנכו על ברכיהם,
אין היא קשורה בשום רעיון נוקשה. היא מחוננת בגמישות
עילאית.

כן יציב שלטונה של מפא״י ומובטח לעתיד הנר/אה־לעין.
הוא היה נשאר כך גם אילו ירדה מפא״י
ל־ 38 מקומות בכנסת. עתה, משעלתה ל־ 48 מקומות (ואולי
יותר) ,ברור הדבר גם לפרשן העיוור ביותר.
רק בשלושה מקרים יכול שלטון מפא״י להתמוטט בעתיד:

רכים, אם לא בבל המקרים, על נושא שלטון-
יחיד וחסר-מעצורים.

חגזנצוז ער mvamn
באמצעים הרבה יותר חריפים נגד אויביהם, אלמלא הצורך
להרכיב קואליציה עם מפלגות אחרות, ואלמלא הצורך
להתחשב בדעת־הקהל של התורמים היהודיים בחו״ל.

רק על רקע זה יש חשיבות אמיתית למאבק
על שיטת הבחירות. מפא״י תמשיך לשלוט
כמדינה, תהיה שיטת־הכחירות באשר תהיה.
אולם יש הבדל מסויים כין שלטון־יחיד של
מפאי״י הזקוקה לקולות של מפלגות אחרות
בכנסת, לבין שלטון־יחיד של מפא״י כשיהיה
לה רוב מוחלט.
אין צורך לשנוא את מפא״י כדי להגיע למסקנה זו.
טבעה של מפלגת־שלטון, וביחוד אחרי תקופת־שלטון כה
ארוכה, שתבקש לשחרר את שלטונה מהגבלות. טבעו של
שליט להאמין בכנות כי חיסול הגבלות כאלה הוא לטובת
המדינה. אולם עיון בהיסטוריה מוכיח כי הגבלות כאלה
הן לטובת המדינה, ובסופו של דבר גם לטובת השליט
עצמו.

כי כל עוד נאלץ השליט להתחשב כדעות
הזולת, יש לו סיכויים רכים יותר להימנע
מתופעות-ההתנוונות, המשתלטת כמקרים

לא יהיה זה המאבק העיקרי. ביום הרביעי
בנובמבר החל הסיבוב המכריע כמלחמה על
הירושה. בל פעולה, בל צעד, יישקלו מעתה
לאור שאלה זו: את מי הם מקרבים אל
ירושת־העצר במפא״י?
כאשר תקום הממשלה הבאה, לא תהיה השאלה העיקרית:
מי ייכנס לקואליציה עם מפא״י. השאלה העיקרית תהיה:
איך יחולקו תיקי מפא״י עצמה בין המועמדים השונים?
וכאשר תוחלטנה ההחלטות הכלכליות העומדות על סדר
היום, השאלה העיקרית תהיה: בידי מי ד,ן נותנות את
השלטון על הכוח הכלכלי, העשוי להכריע בבוא היום את
מלחמת־ד,יורשים במפא״י?
עד השלישי בנובמבר, האמינו כל ראשי מפא״י כי
מאיימת עליהם סכנה נוראה. לכן נזעקו בצוותא לעמוד
בפרץ. הצגת האחדות היתד, משכנעת ומאלפת.

כיום הרביעי בנובמבר נסתבר לראשי מפא״י
במפתיע בי אין להם מה לחשוש, בשנים הקרד
כות, משום מפלגה אחרת. אך הם יודעים כי
כאותן השנים עצמן ייקבע מי מהם יירש,
כבוא היום, את עמדתו של דויד כן־גוריון.
זאת התכונה הבלתי־נמנעת של שלטון־היחיד.

** r n t tדיי•*

במדינה
ד עו ת

עשרים שנים ״אלד״
אלד, יצרדי גיצגך ןך יוב רי 0ריג\ז צמיר. אך9ד\ך יינו,
תגגגת הגזורש אתי\בל ך ן־ 20ל?יך0י\ז. לארץ. לדגל
1זאגרכ וה וסימר מל־ירי התרהל הכללי, תר ל. ה. .בלגך,
על הרתכה התפעל ץ הפ\ 1לת תכת תז תריגה תריט\ץ ת,
שיגדירג א ה בו שו היאגר. בשוה הכאהכ־ .50%
הגרלה ה הפג? ה של אלד, ט\תלכר אתפ? ה הטה?
הת?גתי, הגיע היאגא שלה כגטגה 958ג ל תך־ , 000 .ס סג
רגלר, האפשר עהה א ה כי אג ע הו תגג הי ה העהתתגה
לשגה גג לכרי ־ 50,000 .ך רגלר, כא שר כ־ 90%תכלל
יאגאה תגפגה לאראגה־הכריה.
לרכרי תר כלגך ת היי ה תי ת תתפרית אלה ליאגא
״הגלגייי כלכר, שכך איך הת כגללית הכג תג ה לתעלה
31־ 50,000 רגלר ת תכי רג ה להיירית ה תכ?רי ת כארץ,
גשתגארי אלד ירגעית להת עגר ת אר אג ה תגאאגג. גאת
עלה כי רי תפעל גה לככגש לג ש ה?י ת ככל ר הכי הכל
לתרגה ההה רג ההה רי פ ה תאר ה ע שיג ה תכג ת תגה כ עג ך
וה, הרי שיש ככ ך כרי לתעיר על התעהה תגכ של
תגאריג געל תיכ תהת שגכ ה.

המינוי -
?יכלה
השכגגך, גא פרע
אגהג
כה?רת.

• i n n 31
אדם נמדד ביום מפלתו וביום נצחונו.
השבוע עמד דויד בן־גוריון בפני המבחן
השני. אחרי שזכה לנצחון אישי מזהיר בבחירות׳
ניתנה לו הזדמנות נהדרת להוכיח
גדולה ביום ההצלחה, להראות רוחב־לב
ליריביו, להציג את עצמו לעיני הציבור
כמדינאי העומד מעל לקטנוניות המאבק
המפלגתי והאישי.
במשך חודש ימים נהג ראש־הממשלה
לפי עצת יועציו, התנ/ר כמעט מכל השמצה,
דיבר בעיקר על משימות הממשלה הבאה
כפי שהן מצטיירות לעיניו. אולם, כפי
שהעיד על עצמו ,״נדר השתיקה שלי בדבר
מוצא הבחירות — נפסק הבוקר, לאחר
תום הבחירות.״
״שנאת אחים מפעפעת״ .מאותו
רגע החל בן־גוריון לעשות את החשבון
עם יריביו, להגיד את כל הדברים שהצטברו
בלבו. במאמר הנושא את החתימה ״שדה־בוקר5.11.59
ושפורסם השבוע בדבר,
הביע את דעותיו על יריביו המנוצחים,
חיים ומתים׳ בלשון שלא השתמעה לשתי
פנים. הוא לא שכח איש.
על זאב ז׳בוטינסקי :״יורש העצר״
הטראגי של התקופה הציונית בחיר
אלוהים״ על הנייר ...שמע ברוח הקודש
כי אלוהים בחר אותו ואת תלמידיו לשלטון
עקרותם וריקנותם של גיבורי

על מנחם בגין :״יורש עצר״ קומי,
יליד תקופת ההתנוונות שבין שתי מלחמות־העולם,
שהולידה את הפאשיזם המתרברב
וההרסני׳ ומשולל כל הגינות אנושית
כשרון ארטיסט•־ בשטח הדיבור ידע שאין
שחר וקורטוב של אמת וכנות במלל
המתרברב שלו כשרון מוקיונות משעשעת
...מיועד נצחי להיות ראש הממשלה
ללא מעצור, ללא רסן וללא
מצפון
על מצע חרות: תעודת־קלון מדינית
ואינטלקטואלית של ״פטריוטים״ מחוסרי
אחריות ומצפון, שנדחה בבוז על־ידי יותר
מ־ 8>5%של העם בישראל...
על קו הציונים הכלליים: התנהגות
בלתי־נתפסת ביחס לחברה שלא היתה מ־
״אומרי הן״ מושבעים למנהיגיהם צעדים
מביישים אחרים שאין בדעתי לעמוד
עליהם מדיניות איוולת
על מק״י: סיעה בוגדנית...
על אחדות העבודה: נתקנאו בגיבורי
ההשמצה של מוקיוני הפאשיזם בישראל
מערכה מגונה, מכוערת ודמגוגית ...שנאת
אחים מפעפעת דיבוק הפירוד הערצה
עצמית בלעדית ושנאת הזולת הגדילו
לעשות יגאל אלון ויצחק בן־אהרון...
על אליעזר ליבנה: עריקי התנועה
החלוצית שעברו במשך הזמן מהאגף השמאלי
של הקיבוץ המאוחד לקצה הימין
הבריוני והפאשיסטי
@ על העולם הזה: שבועונים מזוהמים
הסוחרים בפורנוגראפיה ז׳ורנליסטית וב־ביומי
״חטיפות״ ,נרתמו למלאכת ״הכזב
הקדוש״ של התרמית הפאשיסטית וערכו
משאלים מזוייפים עתונאים חרוצים המשרתים
בבת אחת גם את מק״י וגם את
חרות...
על דויד בן־גוז־יון: אין הוא מונה
עצמו בין יפי־רוח.

בחירו ת
אדם נושר כלב
כאשר כלב נו שך אדם, אין זאת
חדשה. כאשר אדם נושך כלב —
הרי זאת חדשה( .כלל עתונאי
מקודש)

״הוזמנתי על־ידי דהאן אברהם, איש הפועל
המזרחי, לביתו. תוך כדי שיחה נכנס
בן שושן דויד, מזכיר הפועל המזרחי. בן
שושן הבטיח לי, במידה ואעזור להפועל
המזרחי 50 ,ל״י במזומן מיד ו־ 400ל״י
הלוואה ללא רבית׳ כדי לעבור לשיכון. הוא
גם אמר לי שבמידה ואפגש בעוד מישהו
שנחוצה לו עזרה כספית, אפנה אותו אליו.
ב־ 19.10 צריכה היתר, להתקיים אסיפה של
ג״ד בבית־הכנסת. בן שושן דויד ועטיאם
אברהם מהפועל המזרחי נכנסו אלי והציעו
לי עוד 20ל״י אם אכנס לאספה ואפריע.
(חתום) :קסורי מרדכי.״
״לכבוד פקיד הבחירות, עירית באר־שבע:
ברצוני להודיעך שאנשים בלתי אחראים
* ראה מכתב העורך בעמוד .2

החתימו אותי על שרשימה זאת היא לבחור
ועד שכונה. לאחר מכן התברר לי שהחתימו
אותי על רשימת התומכים לבחירות לרשימת
חרות. אבקש לבטל את חתימתי. אצלן נג׳י.״
בוחר אחרי בוחר הצהיר בשבועה כי
ניסו לשחדו, לרמותו, לאיים עליו, לפטרו
מעבודתו ולהפר בכל צורה אחרת את חוק
הבחירות — כדי שיתן את קולו למפלגה
זו או אחרת. סלמן בבאי, למשל, קיבל
200ל״י מהפועל המזרחי, בהמחאה מספר
ב 6363/משוכה על בנק הפועל המזרחי,
כדי שיעזוב את מפלגתו ויהפוך פעיל בה־פועל
המזרחי.
יוסף ביטון מקרית מלאכי נשבע, כי שמו
הוכנס לרשימת התומכים במועמדי חרות
ללא ידיעתו, וכי החתימה שליד שמו זוייפה.
26 משפחות מגבעת נילי התלוננו על שועד
המושב הפחית את ימי־ר,עבודה שלהן עד
כדי חמישה ימים לחודש׳ שער, שמשפחות
אחרות זוכות ל־ 22 יום — וכל זה כדי
לאלץ את 26 המשפחות להמיר את מפלגתן.
ואילו שושן משה מקריית מלאכי הצהיר
בשבועה, כי היה שותף־לעבירה על חוק
הבחירות :״קיבלתי מהמפלגה הדתית לאומית
סכום של 20ל״י בשביל שאצביע בעד
רשימה ב׳ בבחירות לכנסת הרביעית ולרשות
המקומית, מידי מזכיר המפלגה האמורה,
מר רקח מרדכי.״
הצהרה?{ל תנאי. יעקב טפירו מקרית
מלאכי התנסה אף הוא בצד המסחרי של
הבחירות, כאשר הגיעו אליו שלושה אנשים
במונית מתל־אביב, הציגו את עצמם כנציגי
המפלגה הפרוגרסיבית׳ והציעו לו לשמש
כמרכז המפלגה הפרוגרסיבית במקום. כתמיכה
הציעו 500ל״י במזומן והבטחה לעבודה,
על־ידי חוזה עבודה לשנתיים. כתמורה
היה עליו להבטיח הצבעת העדה הטנג׳ירית
עבור המפלגה הפרוגרסיבית.
נסים שבו מקרית־גת לא קיבל עבודה
ממזכיר לשכת־ד,עבודה מפני שאינו שייך
למפלגה הנכונה, ובנ־מין בן־עזרא מנס־ציונה
פוטר מעבודתו בבית־ד,אריזה מפני שמנד,לד,עבודה
שם הינו חבר מפלגה אחרת, שהזמינו
לאסיפת־בחירות של מפלגתו. משלא
השתתף בן־עזרא באסיפה, הבטיח לו מנהל־העבודה
כי פיטוריו בדרך.
לחץ מסוג מיוחד הופעל על משר, זלכה
מקרית־מלאכי. הוא פנה למרדכי רקח, מזכיר
הפועל המזרחי במקום, כדי לקבל ממנו
הצהרה כי בתו דתית — הצהרה הדרושה
לשם שיחרור משירות בצד,״ל .״רקח אמר
לי שאתן לך את ההצהקה בתנאי שתחליף
את פנקס ההסתדרות הכללית לפנקסים של
הפועל המזרחי ותצטרף למפלגת הפועל המזרחי
ותהיה פעיל — ואז אתן לך.״
קבל יצחק נג׳ר, תושב נס־ציונה :״הייתי
נוכח בשעת חתימת ההסכם בין ארגון
התימנים ובין באי־כוח רשימת הציונים הכלליים,
בעת מסירת צ׳ק ע״ס .( 1000 אלף)
לירות עבור הצטרפות כל חברי הארגון בנם־
ציונה לרשימת׳ צ׳ .אחרי זר, שתו לחיים
והאדון כהן יפת קיבל גם סידור־עבודה
במרכז הציונים הכלליים בתור מזכיר. לסיכום
המשא־ומתן שתו הנוכחים כוס ערק,
ואני מרוב כעם על הבגידה והמכירה עזבתי
את הישיבה.״
דויד עזיזד, הצהיר :״לפני הגשת החותמים
למועצה המקומית, נכנס אלי לביתי
בשעה 12.30 בלילה הרב אוחנה יצחק מאגודת
ישראל׳ והציע לי 1000ל״י תמורת
300 חתימות שאעביר אליו מחתימות מפא״י.
הענין הועבר למשטרה.״
לעג לרש. לא היה, למעשה, כל חידוש
בתלונות אלה׳ שהן חמורות כשלעצמן.
החידוש היחיד היה בזהותה של המפלגה
המתלוננת על האמצעים הבלתי־הוגנים שהופעלו
נגד הבוחר. כי המתלוננת הפעם לא
היתד, אחרת מאשר מפלגת פועלי ארץ־יש־ראל,
שריכזה שלושים מיסמכים כאלה ופיר־סמר,
אותם בקובץ קטן, אותו העבירה לידי
יושב־ראש ועדת הבחירות הארצית, השופט
העליון יואל זוסמן.
הקדים מטה הבחירות של מפא״י, לקובץ
המיסמכים :״מעולם לא ששנו לקבץ ולפרסם
משהו העלול להכתים המפלגות היריבות,
שלא בתחום הויכוח הפוליטי. אם
כי לעתים קרובות היה צורך בד,רבד, שאר־רוח
לגביהן, עקב שטף השקרים וההשמצות
המוצאות נגדנו על־ידי כל המפלגות׳ הן
משמאל והן מימין.
קובץ זר, לא בא אלא להעיד על
,נקיון כפיהם׳ של ההגונים והצדיקים למיניהם,
ומהווה רק מעט מהמצוי בידינו...
על השמצות ושקרים נשיב בעדויות אמת
ובהוכחות מוסמכות.״
היה בכך משום לעג־לרש׳ שדווקא מפא״י
התלוננה על שחבריה מופלים לרעה בלשכות
העבודה.
העולם הזה 1155

קריניצי ונסים האב !

ספיר
**לפונים טירטרו השבוע. עסקנים
Wידועים וח״כים וותיקים דיברו בהתרגשות.
מפעם לפעם הניחו את השפופרת,
מיהרו לפגישות פנים אל פנים בבתי־קפה
שקטים בתל־אביב. נשותיהם כמעט ולא
התראו אתם. הם היו עסוקים למעלה מהראש,
כאילו לא תמה מערכת־הבחירות.
עסקני הצ״כ לא דיברו כמעט על תוצאות
הבחירות. הם לא התענינו לשמוע את התו־
.צאות הסופיות. בשבילם היו התוצאות ה־
׳אלה רק השלב האחרון לפני גילוי תכניתם:
למרוד בהנהגת מפלגת הצ״ב שנחלה תבוסה
בבחירות, לשנות את צמרתה. היה זה
מרד גלוי ומתוכנן.

פדסיץ לא נסעה לוארשה

ך א 73 הז מן היה המרד גלוי. לפני
/זמן קצר עוד היה זה מרד חשאי,
שרק חלק מן המורדים ידע עליו.
הוא התחיל עוד חודשיים לפני הבחירות.
דוקא עסקנים מן השורה השניה עוררו אותו.
באחד הבקרים נכנסו לקפה גך נזאיר
בתל־אביב שני עסקני הצ״ב שלמה ימיני
וחיים דניאלי, נציגי המפלגה במועצת עירית
תל־אביב. הם כעסו מאד. כי רגלי שניהם
נדחקו מרשימת המפלגה לבחירות לעיריה.
השניים ידעו נגד מי לכוון את חיצי המרירות
שלהם: שמחה ארליך, ראש מטה־הבחירות
של הצ״ב בתל־אביב, יד ימינו
של ח״ב יוסף סרלין.

אילו היו הם שני המאוכזבים היחידים שהתאוששה. במשרדי הצ״ב בבית ציוני
במפלגה׳ לא היה פורץ שום מרד. למזלם אמריקה הוכנו משקאות חריפים, סרלין התשל
שני העסקנים האפורים נתגלה כי גם כונן להכריז על נצחונו.
עסקנים חשובים יותר מתמרדים נגד יוסף
גם המורדים התכוננו. הם נצמדו אל
סרלין ויוסף ספיר, השליטים האמיתיים מקלטי הרדיו. אותם ענינה שאלה אחת:
של המפלגה.
האם יש נטיה לתבוסה מכרעת של הצ״כי
באותו זמן הודלף לכמה עתונאיים בסודי־ ״הפרסמיסה של ספירי—סרלין תלויה רק
סודות הסיפור שהפך לסערה הפוליטית ה בזה,״ הסביר אחד המורדים.
גדולה ביותר: ועדת המינויים, שהרכיבה
כך נוצר המצב הבלתי־רגיל שכמעט רוב
את רשימת מועמדי הצ״ב לבחירות לכנסת העסקנים הודתיקים של מפלגה מסויימת
הרביעית, התכוננה לסלק מעמדתה את ה־ חיכו בכליון־עיניים לתבוסתה המכרעת, וח״כית
הותיקה, שושנה פרסיץ.
אולי אף התפללו לה.
היא
כך. על פרסיץ עצמה לא ידעה
בשעה חמש לפנות־בוקר ידעו המורדים
התכוננה לעזוב את הארץ, לנסוע במשלחת שנשקף להם סיכוי להצליח. התוצאות ההבין־פרלמנטרית
לוארשה. שלמה נקדימון,
ראשונות הראו על תבוסה מוחצת של מפהכתב
הפוליטי -של חרות, צילצל אל העס לגתם. המורדים לא היו בודדים. גם פרץ
קנית המכסיפה, הזהיר אותה מפני כוזנות ברנשטיין, שסירב לקבל את דעת ח״ב
ועדת־המינויים. פרסיץ ביטלה את נסיעתה, ישראל רוקח ז״ל ולפרוש מהמפלגה אחרי
נימקה את החלטתה בסיבות אישיות. בכל פרשתיפרסיץ, לא הסתיר את שביעות רצונו
זאת לא צורפה למועמדי המפלגה לכנסת.
ממפלת מפלגתו .״את אשד חזיתי בא,״
אמר ברנשטיין, כשחיוכו העדין לא סר

סרלין גזבר מאוחר מדי מפניו.
המורדים התארגנו במהירות. לפני שהס•
ן רשת פ״סיץ חיזקה את המורדים,
JUשבאותה תקופה לא התקשרו עדיין בי פיקו להחליט בדיוק מה הם דורשים, הודניהם•
למי שהתכונן למרוד היה ברור כי לפו לעתונות ידיעות על קיומם. היה ברור
נצחון צמרת הצ״ב על פרסיץ, חיסל את כי הם יאשימו את ספיר, סרלין ולבנון.
הסיכוי שהח״כית בת ה־ 66 תארגן את טענתם •:הם הכשילו את המפלגה, התנכרו
לחבריה.
המרד בעצמה.
בסניפי הצ״ב התחילו להתעופף שמועות
פירורי המרד חיפשו מנהיג להתלכד סביבו•
שני מודדים פוטנציאליים אחרים — לא נעימות.
שיא התדהמה היתד, ידיעה שהועברה במעובד
בן־עמי ואברהם קריניצי — לא יכלו
להתייצב נגד ספירי—-סרלין. הסיבה: בן־עמי הירות מפד, לאוזן, החרידה צ״כים רבים.
רצה לחזור לראשות עירית נתניה בעזרת ידידי משפחת רוקח גילו כי קרובי המנוח,
ובכלל זה בתו, לא הצביעו בעד הצ״ב,
הנהגת הצ״ב, קריניצי היה אחד השדכנים
העיקריים בין משפחת נסים וצמרת מפ נתנו את קולם למפא״י.
הידיעה היכתה גלים. היא לא היתר,
לגתו׳ לא היה יכול להתנגד בגלוי לספיר,
הסנסציה היחידה. יריביי ספיר טענו כי
שנשא ונתן עם הרב הראשי ובנו.
באופק הפוליטי של הבלתי־מרוצים נצ משה נסים, בן טיפוחיו של ספיר, מתכונן
נצה רק תקווה אחת: ח״ב אלימלך רימלט, לעבור למפלגה הדתית הלאומית. כל זה
מזכיר איגוד העובדים הציונים כלליים. היח כאילו מתוכנן, שאלת פרישתו מן ה־רימלט
הסתכסך עם סרלין, אחרי שהאחרון צ״כ היתה תלויה רק בתנאים ובזמן. ספיר
נאשם שלא בדק את כוונותיו של בן־הרב
מנע את צירופו לאכזקוטיבה של הצ״ב.
אולם כל סימני המרד נבלעו בשבועות הצעיר, שכונה בפיהם: מושיקו.
האשמה זו הגדילה את שורות המורדים.
האחרונים לפני הבחירות. אנשי סרלין עברו
בסניפי המפלגה, הבטיחו כי הצ״ב לא הם הצליחו לרתום אל מרכבתם גם את
זלמן סוזאיב, לשעבר תת שר־המסחר, שסייפסידו
במערכת־הבחירות .״אז מה יש אם
רב להיות מועמד המפלגה לכנסת הרביעית.
1000 ציונים כלליים לא מרוצים מהכנסתו
מישהו הפיץ אפילו את השמועה כי
של משה נסים לכנסת? העיקר שאנחנו
ננצח!״ אמר איש־סרלין ידוע, במסיבה פר המורדים חילקו ביניהם את עמדות המפתח
במפלגה, כי סוזאיב מתכונן לרשת את
טית בתל־אביב.
מקומו של ספיר, כיושב־ראש הנהלת הצ״כ.
המורדים הנסתרים חיכו לתוצאות הבחירות.
הסביר השבוע אחד המורדים מדוע מחיפה הצטרף אליהם עורך־הדין נחום חת,
יריבו של ך,ח״כ החדש צבי צימרמן.
שתקו לפני הבחירות :״נכון שלא היינו

אז מספיק מגובשים,״ טען ,״אבל היתה
סיבה נוספת שבגללה שתקנו: היחסים בין
סוף המרד: פשרה
ספיר וסרלין החמירו. כדאי היה לחכות.״
* * מרתהמפלגה לא שתקה. ראשיה
סיבת ההחמרה היתד, ברורה: סרלין הרניסו
לארגן חזית נגד המורדים. ספיר
גיש כבר לפני הרכבת רשימת המועמדים
עצמו הזמין כמה מן המורדים לביתו ב־של
הצ״ב כי ועדת־המינויים של המפלגה
פתח־תקווה, ניסה להשפיע עליהם להפסיק
העדיפה את ידידי ספיר על ידידיו. המועמד
הריאלי היחיד, מאנשי סרלין, היה עורך־ את המרד. הוא ידע שאין ביניהם הסכמה
מלאה בכל הענינים. כי למזלם הרע לא
הדין החיפאי צבי צימרמן.
ימים אחדים לפני הגשת רשימות המו היו המורדים מאוחדים בדרישותיהם. הם
עמדים לועדת־הבחירות המרכזית היו סימני התחלקו לשלוש קבוצות:
קבוצה שדרשה להפיל את ספיר,
הקרע בין ספיר וסרלין גלויים. סרלין מיהר
אל ועדת־המינויים, הציע להעמיד את יריבו, סרלין ולבנון, נמצאה במיעוט אחרי שלבנון
ח״ב הכנסת השלישית שמחה בבה, במקום קיבל בבחירות לעיריה הרבה יותר קולות
בטוח. כי בהבינו שספיר השתלט על ה מאשר קיבלו הצ״ב בתל־אביב לכנסת.
• קבוצה שדרשה לסלק את ספיר וסר־מפלגה,
חשב בצורה זו ׳להכניס לפחות
אנטי־ספיריסט אחד. אולם הוא נזכר בכך לין בגלל פרשת משה נסים, רצתה ששלושתם
יתפטרו מן הכנסת.
מאוחר מדי.
מורדים שויתרו על ראשיהם של

משפחת רוקח הצביעה א׳? ספיר ולבנון, דרשו לסלק רק את סרלין.
נימוקה של הקבוצה האחרונה: לא כדאי
**וצאי יום הבחירות היה הלילה למורדים ליצור נגד עצמם חזית רחבה
המכריע. צמרת המפלגה היתה בטוחה של אוהדי ספיר, סרלין ולבנון. קבוצה זו

נסים הבו
ברנשטיין חשבה כי סילוקו של ספיר מתפקידו ימוטט
סופית את המעמד הציבורי של המפלגה.
כוחה של הקבוצה השלישית התחזק
השבוע. חבריה היו משוכנעים כי אם לא
יתפשרו עם ספיר, אין להם סיכוי לחסל
את סרלין. אפילו ותיקי המורדים היו מוכנים
להקהות את נשקם. הסביר ח״כ אלימלך
רימלט׳ אחד המורדים העיקריים, המרכז
כעשרים אלף קולות של האיגוד
המקצועי :״אני נגד כריתת־ראשים!״ הוא
הכח ש את מרבית הידיעות שפורסמו עליו
בעתונות׳ ״את כל הדיונים צריך לעשות
ברוח טובה, כדי לחזק את המפלגה.״
ידה של הקבוצה המתונה היתר, על
העליונה. רק שרידים מועטים של מורדים
המשיכו לתבוע בעקשנות את סילוקם של
הארבעה — ספיר, סרלין, לבנון ונסים.
שושנה פרסיץ, שטענה השבוע כי היא
רחוקה מעניני המפלגה, לא סלחה ללבנון
את התנהגותו בועדת־המינויים, אולם היא
היתר, אחת הבודדות. כי דוקא השבוע
הועלתה מועמדותו של לבנון (אף שאינו
ח״כ) לתפקיד שר בממשלה הבאה. הוא
היה איש־ד,בינים בין מרבית המורדים לבין
צמרת המפלגה. לפי כל הסימנים תסתיים
מרידת ר,צ״כ נגד ספיר—סרלין בפשרה.
כל פשרה כזאת, תצטרך לענות קודם כל
על שאלה יסודית: מי יהיה שר הצ״כ
בממשלה הבאה, אם תקום קואליציה של
מפא״י והימין.

feWr

השוטרים itבאויך -הנוורם נגעו באנשים

ההלוויה התפתל בשביל הסלעי.
1 Jמאתיים גברים צעדו אחרי הארון, אל
חלקת־הקבורה של העדה הדרוזית בשפרעם.
מעל למרפסת הרחבה של בית־התפילה הדרוזי
הצטופפו עשרות נשים — גוש שחור
מתובל בצבעים לוהטים של מטפחות־ראש
— וליוו ביללה ארוכה את פרקי־השירה של
מסע ההלוויה. בטכס קצר, חסר־גינונים, הובא
מחמוד סלים ראעד לקבורה. אחיו סאלח
התעלף.
בן־דודו האני אבו ראעד עלה על סלע
לשאת דברי הספד .״בשם אללה, הרחום.
מאללה באנו ואליו אנו שבים,״ פתח ב

נסע האוטובוס של שעה שש, גם לא
האוטובוסים המאוחרים יותר.
ליד תחנת הדלק החדשה של פז, שהוקמה
סמוך למעיין שבמבואות העיר, הוקם מחסום
של אבנים וגזעי־עץ. האוטובוסים של אשד
נשארו תקועים בתוך העיר.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהוקם
מחסום בנקודה זו. לפני שבועיים בלבד
נחסם הכביש. תושבי העיר התרעמו על
כי אשד אינו מעמיד לרשותם את מספר
האוטובוסים הדרוש להסעת הפועלים בבוקר.
רוב מפרנסי העיר עובדים כפועלים
בלתי־קבועים במיפרץ חיפה והסביבה, וככל

1 II

| | IV III

שיקדימו להופיע במקומות העבודה, טובים
יותר סיכוייהם להשיג עבודת־יום. פועל שאיחר
— איבד את מקום־עבודתו לאחר
שהקדימו. על כן חיוני כל־בך שיוכלו
לצאת לדרכם מוקדם בבוקר.
הסביר אחד הפועלים :״האוטובוסים יוצאים
מהתחנה הראשונה בעיר כשהם כבר
מלאים לגמרי. כשהם מגיעים לתחנה הרביעית,
ליד המעיין, אין כבר מקום לזבוב
שיידחף בפנים. פעמים רבות אין הנהגים
נעצרים אפילו בתחנה זו, והמחכים שם
מאחרים לעבודתם או מאבדים אותה לגמרי.״
כיצד הוקם המחסום: באופן ספונטאני,

על־ידי פועלים מרוגזים? על־ידי מסיתים
מקצועיים שאירגנו את הפועלים מראש?
התשובה נמצאת בין השתיים .״זה כמו
עץ יבש,״ הסביר אחד הנכבדים .״ניצוץ אחד
מצית אותו. אבל אם לא היה שם העץ
היבש, שום דבר לא היה מבעיר אש.״ במלים
אחרות: התמרמרות הפועלים־הנוסעים
היתד, מוחשית, ניצוץ של הטפה הדליק את
האש.
התמרמרות־נוסעים כזו יכולה להתגלות
בכל מקום בארץ — בשכונות, במרכזים
עירוניים ובישובים קטנים — מבלי שיקרה
דבר מיוחד. אך בשפרעם ראה מזכיר מק״י
שפיק איוב חוריה במצב הקיים דוגמה קלא־סית
של הסיסה פועליה, מאלה שמשכו
מפלגות קומוניסטיות לפעולה בעולם כולו.
הוא ניצל את ההזדמנות, היה הרוח המניעה
בהקמת המחסום לפני שבועיים. עיקר טענתו
:״נידרוש מאגד להעמיד לרשותנו בבת
אחת כמה אוטובוסים שדרושים לנו, כדי
שיוכלו כל הפועלים להגיע יחד למקומות־העבודה.
אם לא יקחו את כולנו, לא יקהו
אף אחד!״ הוא גם החתים תושבים על
פטיציות להגדלת מספר האוטובוסים.
אלא שלפני שבועיים עמדה הארץ ערב־בחירות.
הנכבדים, המשטרה ואשד החליקו
את העניין בפשרה, המחסום סולק.
אך האבנים נשארו לצד הכביש׳ מוכנות
לשימוש מחודש.

ראש המועצה נכשל

T T H r i >1 1 1 * 1מאות נערים וצעירים חוסמים את הכביש
J I 1 1הראשי המוביל לעיר, וקוראים כי לא

יתנו לאוטובוסיט לנסוע כל עוד לא יתקבלו דרישותיהם. מימין,

חבוש טרבוש ולבוש חליפה כהה, צועד ראש המועצה ג׳בור
ג׳בויר, רכון ראש על שאינו מצליח להרגיע את בני עירו
הנסערים, שקצו בהבטחות שלא קויימו. ברקע 13 :האוטובוסים.

HH—nimiiiiHHniwiniii mii.r,
אכניס הוכנסו שוב לפעולה ביום
f Iראשון זה. בדרך כלל, יום א׳ הוא יום
חשוב במיוחד לגבי פועלי שפרעם. אלה
מהם העובדים במקומות מרוחקים יוצאים
מביתם ביום א׳ ואינם שבים אלא בסוף
השבוע. אחרים מקבלים ביום זה עבודה
למשך שבוע שלם, וככל שיקדימו, טובים
יותר סיכוייהם להשיג עבודה כזו. נוסף
לאלה, קיים הלחץ הרגיל של פועלים החייבים
להגיע לעבודתם בשעה קבועה. בבתי־הזיקוק,
למשל, אין נותנים לפועלים להיכנס,
אם איחרו.
האוטובוס הראשון יצא כרגיל ממרכז העיר,
מלא עד אפס מקום. אולם משהגיע
לתחנת פז, לא יכול היה להמשיך. הכביש
היה חסום,, .רצינו להכריח אותו לעצור!״
הסביר אחד מאלה שהשתתפו במאורע ,״אחרת
היה ממשיך מבלי לקחת נוסעים מהתחנה
שלנו.״
קשה היה לקבל הסבר זה. כי חסימת
הכביש נראתה כפעולה מתוכננת היטב, לא
מעשה ספונטאני של נוסעים נסערים אשר
חששו כי יושארו במקום. האוטובוס נעצר.
אחריו נעצר עוד אוטובוס ועוד אחד. הנהגים,
שכבר התנסו בסוג זה של מלחמת־תחבורה,
לא התרגשו במיוחד. כבר קרה
להם שנעצרו על־ידי מחסומים בשפרעם. הם

Sפסוקים המסורתיים — והמשיך בזעקה מרה:
״השתמשו באש חיה נגד הפגנת פועלים.
האחראי לכך הוא הקצין צבאח״ — ועל זה
לא נשקוט. הוא היה צריך להכניע אח
ליבם׳ לא לשבור את צווארם. אומרים שאנו
חיים בארץ דמוקראטית — היכן הדמוק־ראטיה,
יא צבאח? האם פירוש הדמוקראטיה
כדורים בגב פועלים? דמו של יקירנו זועק
— מי יטפל באשתו ובבניו? מעשים כמו
מעשה המשטרה בשפרעם לא נעשו בשום
ישוב יהודי. האם הדמוקראטיה הישראלית
פירושה הפקרת דמם של בני המיעוטים
שעשו כה הרבה למען המדינה?״
לנוכחים היתד, זו שאלה ריטורית בלבד.
את התשובה עליה ידעו כבר.
בלטו בין הקהל עשרות צעירים, כולם
בוגרי צה״ל. ההרוג עצמו שירת בצבא׳ השתתף
במיבצע קדש.
ארבעת אחיך. של מחמוד ניצבו בשורה
ולידם יתר בני משפחתם. בזה אחר זה עברו
על פניהם משתתפי ההלוויה, לחצו את ידם
בהבעת־תנחומים מסורתית. תחילה עברו הנוצרים.
אחרי־כן המוסלמים. לבסוף הדרוזים,
בהפגנת סולידאריות של שלוש
העדות היושבות בעיר הקטנה ( 6200 תושבים)
המשקיפה על עמק זבולון. מתמיד
סלים ראעד 27 נאסף אל אבותיו.

הזד מנות קלאסית לקומוניסטים
ף ום לפני כן, עזב מחמוד את ביתו
ואת ארבעת ילדיו בשעת־בוקר מוקדמת,
בדרכו לעבודה. מזה כחמש שנים עבד ב־בתי־הזיקוק
במיפרץ חיפה, והוא מיהר לתפוס
את האוטובוס של שעה שש. אך הפעם*
* מפקד נפת עכו, פקד שמעון שגיא, כפי
שקוראים לו התושבים הערביים באיזור.

מחמוד סלים ראעד שוכב יעל האדמה הסלעית, במו
f t | 1111 קום בו נפל בעת שנפגע. הצעיר הדרוזי בן ה־27
אב לארבעה ילדים, נפגע מכדור במותנו, וכתם הדם נראה בבירור

על בגדיו. ראשו של השוטר משמאל חבוש, מתחת לכובעו.
מחמוד סלים ראעד עסק במסיק זיתים בעת שהחלו היריות נורות,
ניסה לרוץ אל בין הבתים ולהסתתר כשהכדור הקטלני השיגו.

n i n i i n n ^ n
III IU JIL JIIH

ההפגזה

פלוגת ה שוטרים, מצויירת באלות ובמגינים, מתחילה בהסתערות
הרא שונה על המחסום שהוקם בכניסה לעיר. מי מין נראה

הקצין חיים בן־יצחק, כשהוא מניף את אלתו. ב שלב זה, טרם צויידו׳ ה שוטרים ברובים
ותת־מקלעים שהובאו אליהם ב שלב מאוחר יותר, מתחנת המ שטרה הנמצאת בלב העיר.

חלק מתו שבי שפרעם בפעולה, ב תוך חור שת זי תי ם לצד הכביש.
בצד י מין של התמונה נראה תו שב מ תכופף ב תנוע ת־ תצפי ת; מ שמאלו,

מ תכונן תו שב חבו ש־כפייה לזרוק אבן לעבר ה שומרים המתקדמים; ליד העץ עומד צעיר
בחולצה מ שובצת, שזה עתה יירה אבן; בצד ה שמאלי נראית קבוצת תו שבים מיידים אבנים.

חיכו בשקט שנכבדי הכפר או המשטרה המקומית
— או שניהם יהד — יתערבו אצל
הנהלת אשד וינסו לפתור את הבעיה החד־שה־ישנה.
ואמנם,
נראה היה כי המשבר החדש יחוסל
באותה דרך כקודמיו. קצין המשטרה חננא
חדאד, יליד אחד מכפרי הסביבה, ירד אל
המחסום, שידל את התושבים להסירו. אך
הפעם סרבו להישמע לו. ראש מועצת העי-
דיה, דבור יוסף דבור, השפיע על כמה
ממארגני שביתת־הנוסעים לבוא עמו למשרדו׳
התקשר משם עם הנהלת אשד. אלה
הסבירו כי לא יוכלו להסדיר את הענין מיד,
קבעו פגישה ליום ד. בינתיים, ביקשו, הניחו
לאוטובוסים לעבור.
אלא שראש המועצה שוב לא יכול היה
לשכנע את בני עירו. נמאסו להם הפשרות
שלא פתרו דבר.

בשכונת חגיפס
ך* יה, לחסימה החדשה, רקע מיוחד.

( fרקע פוליטי. בעיר שפרעם נחלה מפא״י
תדוסד, רצינית בבחירות האחרונות לכנסת.
תושב העיר סאלח חניפס, חבר הכנסת השלישית
שהושלך על־ידי מפא״י, הקים רשימה
משלו. היא זכתה ב־ 800 קול בשפרעם.
רשימתו של משרת־מפא״י מושלך אחר, ח״כ
מסעד קסים, אספה אף היא מספר קולות
נכבד .450 :ואילו הקומוניסטים קיבלו 552
קולות. מפא״י, לעומת זאת, קיבלה רק 490
קול. היתד״ איפוא, הרגשה כי שלוש הרשימות
האנטי־מפא״יות גברו על מפא״י —
הרגשה עקרה, מאחר שבסיכום הארצי לא
הביאו הישגים אלה כל תועלת לשלוש הסיעות.

רצו להפגין שהם שולטים בכפר!״
טען אחד התושבים, דרוזי שנשא על דש
מעילו סמל של נכה צד,״ל. ולראייה: כל
הקרב התנהל בשכונת חניפם, למרגלותיה
של גבעה רמה אשר בראשה ניצב ביתו
הדו־קומתי של שייך סאלח חניפס.
היתד, זו דעת־מיעוט בשפרעם. תושבים
אחרים, בני שלוש העדות, נשבעו בכל
תוקף כי כל ההאשמות של הסתה פוליטית
אינן אלא עלילת־שווא .״הממשלה החליטה
לנופף את דחליל המרד הערבי,״ הכריז
תושב אחר שסירב לגלות את שמו ,״ולכן
היא מנופפת בסמרטוט המלוכלך של כזבים
על הסתה קומוניסטית או נסיון התמרדות

מצד השייך חניפם, שמפא״י גרשה אותו
משורותיה.״

הסט? הריק אקדח
Uגסי המאורעות עצמם אין חילוקי/דעות.
אחרי שנחסם הכביש בשעה שש
בבוקר, התאספו כמה מאות תושבים מסביב
לאוטובוסים המשותקים. קריאה טלפונית
מתחנת המשטרה המקומית הזעיקה את
מפקד נפת עכו שמעון שגיא. הוא הגיע
למקום בראש מחלקה בת 25 שוטרים, מצו־יידים
באלות ובמגינים׳ ביקש מההמון להתפזר
ולסלק את המחסום. לשוא. גם התערבותו
המחודשת של ראש המועצה לא נשאה
פרי .״או שיביאו אוטובוסים לכולנו׳ או
שלא ניתן להם לעבור!״ צעקו לעומתו מבין
הקהל.
שגיא פקד על אנשיו לסלק את המחסום
בכוח. במהרה הסתבר כי הפריז בהערכת
כוחו. מאות התושבים תפסו עמדות בחורשות
הזיתים שמסביב, החלו ממטירים אבנים
על השוטרים. תוך שניות נשבר גל
ההסתערות והשוטרים נסוגו כשחלל ד,אויר
רוחש אבנים מתעופפות.

עד כאן לא היה המצב שונה ממה שקרה
בכמה יישובי־עולים ממורמרים, שתושביהם
חסמו כביש לאות מחאה. בכל המקרים,
חוסלה הפרשה ללא שפיכות־דמים. אילו
התמיד שגיא בנסיונו לחסל את הפרשה ב־דרכי־שלום׳
ייתכן שלא היה צריך אף להסתער
שלוש פעמים בזו אחר זו.
לבסוף נתן שגיא את ההוראה הגורלית, הרת
האסון: להביא נשק חם. הכביש המרכזי,
המוביל לתחנת המשטרה בלב שפרעם, היה
חסום. הוא שיגר שני שוטרים בג׳יפ,
שהגיעו אל התחנה בשבילים עקלקלים. שם
העמיסו סטנים ורובים, וחזרו לשגיא. כל
הדרך ירו יריות־הפחדה׳ כדי להרתיע את
התושבים מלהתקרב אל הג׳יפ וללכוד את
משאו.
הנשק חולק לשוטרים — והיריות החלו,

לדברי המשטרה׳ היו אלה יריות אזהרה.
לדברי תושבים רבים, כוונו יותר מיריה
אחת אליהם. אחד מקליעים אלה פגע בגבו
של מחמוד ראעד. סיפרו בני משפחתו: הוא
עסק במסיק זיתים, כעזרה נדיבה לעפיפה
עילאיאן. כאשר שמע את היריות פנה
להסתלק לעבר הבתים. ושם השיגו המוות.
שני תושבים אחרים נפצעו אף הם מיריות.
בפני הנשק לא יכלו התושבים לעמוד.
הם נסו לכל עבר — מי לביתו, מי להרים
מסביב. המשטרה נערכה במיבנה קרבי, פיזרה
את מהסים האבנים והתקדמה אל תוך
העיר. תוך דקות ספורות היתד, שפרעם כולה
בידי השוטרים. הם עברו בין הבתים,
עצרו כל מי שנראה להם כחשוד.
למחרת נסעו האוטובוסים של אשד כסיד-
רם. אולם הם נסעו ריקים.

יהודה אריאל, כתב הארץ וקול ישראל
בגליל המערבי, קיבל הודעה מוקדמת במשטרת
עכו על המתבשל בשפרעם. הוא עלה
על מכוניתו, הגיע לעיר הסוערת לפני
התגבורת מעכו. עתה, עת החלו האבנים
להתעופף, מצא את עצמו בתוך הקרב.
יחד עם סמל המשטרה זיידן נימר תפס
מחסה בין שני אוטובוסים. מאוחר יותר,
משהתרבו ההתקפות, הריק נימר את מחסנית
אקדחו באויר — ללא תועלת. הדבר
רק גרם להגברת הרגימה לכיוונם.

ההחלטה הגורלית: נשק חס

u m im w ii^ w — n
u tלוש פעמים ניסו שגיא ואנשיו לפ־רוץ
את המחסום — ושלוש פעמים
נהדפו. וכידוע׳ אין דבר מסוכן יותר
למשטרה מאשר אבדן פרסטיג׳ה. עם כל
הדיפה שנהדפו השוטרים׳ נעשו התושבים
תקיפים יותר, משולהבים יותר. המראה של
שוטרים הנסים מפני אבניהם דירבן אותם
עוד יותר. הם הפנו את אבניהם לאוטובוסים
ולטנדר משטרתי, שנשארו תקועים מעברו
השני של המחסום .״ניצחנו! ניצחנו את
המשטרה!״ עלו הקריאות ממאות גרונות.

בגגכלאה הגיע מספר

העצורים

כעשרים מתו שבי הכפר, שנעצרו בסריקה הרא שונה של המשטרה,
יושבים במכלאה של תחנת המשטרה ה מקו מי ת. תוך שעה קלה
מבין התו שבים ל־ , 89 שהועברו כולם למחנה־המעצר של נ׳למי.

הבמאי

רפאל נוסבאום בן ה־ , 28 שהוא גם התסריטאי
והמפיק של הסרט שלא אושר כסרט ישראלי.

סרט ״חולות לוהטים״ התחיל את
( ן הקריירה שלו ברגל שמאל. הנזעדה
לעידוד הסרט הישראלי החליטה לא לעודד
אותו׳ ואפילו לייאש אותו. הנוער הישראלי
מוצג בו׳ לדבריה, באור שלילי בהחלט ומה
יאמרו הגויים? רפאל נוסבאום, הבמאי־מפיק־תטריטאי
של סרט זה הכריז שילחם
עד הסוף המר, ובינתיים הוא הולך לפי
המוטו האמריקאי שההצגה חייבת להימשך.
אחת המערכות של ההצגה התרחשה בחדר
קטן, בקומה החמישית של בית־החולים
לחולי שחפת בכפר סבא. פשוט אינני יכולה
להתגבר על הפיתוי לכתוב כעין הקדמה
להצגה, באותיות דקות המציינות את מקום
העלילה והנפשות הפועלות בה. אני מוכרחה
לעשות זאת ולו רק כדי לשחרר את
כל השאיפות המדוכאות שלי.
חדר קטן בבית־החולים. מצד י מין שולחן
עם כל מיני מכ שירי איפור. על ה שולחן,
נסמך לקיר, ראי מ שופ שף, מ תוכנ נ שקפת
נערה לבו שה מדי אחות, כשהיא יו שבת
על כסא, ראשה שמוט לאחור נעיניה עצו־מות.
גו חן עליה צעיר יפה־תואר כבן , 30
מטייל ב מכ חולו ב סביבו ת עיניה. בצד שמאל,
מיטת־מרגוע גבוהה, על המיטה ללא סדין
שרועה בעצלתיים נערה ארוכה, שחורת
שיער ועיין, מחכה לתורה. זו הי דליה לו ע־בוק,
כוכבת הסרט. השעה היא שתיים
בצהריים. החדר מתמלא אנשים.

טוב, נעזוב את הנימה הדרמטורגית.
האחות קמה מן הכסא, אחרי שעברה עריכה
יסודית על פניה.
את מקומה על כסא האיפור תופס צעיר
גבר,־קומה וממושקף. מבט שני וידא לי
שזהו יצחק לבני, עורך במחנ ה נח״ל. כאן
היה כמובן, המקום לשאול: מה אתה עושה

היכון, רוץ:
״מייצרת את הסרט חברת ר.נ. ו
ב ת של רפאל נוסבאום י:׳ן
סרט קצר, קולטור פילם כזה
עלילתי. הוא עוד לא יצא. השקערו
קלמן, מניו־יורק 40 :אלף דולאר
היא מיופת־הכוח שלו. הכסף הזה,
מממן את הסרט בישראל.
״סרט, ר.נ. הצליחה למסור מר!
הסרט לשני מפיצים. דוד גולדברו
הנריק ניי מן עלה לפני שנתיים ארצה, שימש ככוריאו אמריקה, לארצות דוברות ספרדית
אירופילס, חברה רשומה בגרמני
גרף של האופרה בווראצלב, מתפעל מכ שרונה של דליה.
על כך, קראה חברת מ.ג.מ. את
והודיעה שהיא מוכנה להפיץ את הסרט במידה שהביצו
ריבה במטבח :״מה הקו הזה ליד העיין,
אה?״ ״בחיי,״ אומרת דליה בגרמנית השבי־על
הדעת.
ציונית שלה ,״זד, נשאר עוד מאתמול. אני
הסרט מוסרט באיסט מן־קולור מסוג חדש שעוד
לא ציירתי את זה.״
במזרח התיכון. רגישותו כפולה. בגלל זה החברה אמ
דליה ד,־א אדיבה, אך מסוייגת במקצת.
ערבה לתוצאות אך ורק אם המומחים שלה יהיו במקו
היא מדברת בקול קטן וכמעט רק בהבעה
חים הם גתה, כן, גתה וויסהרדט. גם המאפר, בגלל הב
אחת על פניה. שמעו, היא כל כך יפה,
רוכות באיפור מיוחד לצבעי אי ס ט מן קו לו ר. ר .נ. הו
שזה כואב. אך אין זה יופי תוקפני, חושני־נציג
אמני וטכנאי הסרט בישראל ושאל אותו על
מדי או המוני. יש לה אותו סוג יופי שמקומיים.
רק בעלי־מקצוע שאינם בארץ הוזמנו.״ נקו אינך אפילו נשים יכולות לפרגן לה, וזאת
שמהלור, או שמואל אור, מכעכע בגרונו. יש לו טן
מוצא כל יום.
היא יפה מדי. למאפר, זאת אומרת. כלומר, קשה
אל החדר נכנסת כרוח סופה צעירה דקה
לה אופי בפרצוף. מובן?
גבוהת־קומה, לב, שה ג׳ינס הדוקים וחולצת
״איך,״ אני שואלת שאלה נורא פקחית ,״אתה יכול
אורלון ורודה. יוטה גור, נערת התסריט
על נשים יפות, אחרי שאתה יודע את כל הסודות שלה
הגרמניה. היא שואלת את דליה אם כבר
ליות? והמיסתורין, מה היה עליהן?״
אכלה. כן, היא אכלה .״היא יפה, לא?״

״אני לא.״
שואלת דליה. כן. היא בהחלט יכולה להרוהרי
הוא בעצמו נראה כמו כוכב קולנוע. האי
שות לעצמה להיות נדיבה כל כך.
מזלו? לא, וטעמו עמו :״אם אהיה שחקן קטן, לא נוני בגאולה
החדר מתמלא עד מהרה
מספיק כסף. אם אהיה כוכב גדול — לא יהיה לי מסג
התימניה העגלגלה ובעלת העיניים הצוחקות.
עולים לאחד מאגפי בית־החולים, שם מסריטים. במג
לבורים שביניכם, או לאדישים: גאולה היתד,
שני זרקורים ענקיים, מצלמה, כל מיני אנשים מתרוצצ
פעם נכס צאן ברזל של סמב טיון ואחר כך
צעיר בעל הבעה כעוסה תופס בשרוזלו של איש יחס
של זירה וכעת אינני יודעת בדיוק של מה
של הסרט• ״שמע, שמי לא נוסבוים ותפסיק לסרס
או מי, אך לפי שעה היא משמשת בסרט
תמיד.״ ״לא? אז מה שמך?״ ״נוסבאום.״
כאחראית על המלתחה ״וכל מיני דברים.״
מה אתם יודעים! ר. נ .בכבודו ובעצמו.

והנה אברהם רונאי, שחקן האהל בחלוק רופא עם ס
הדליה יפה מדי
איפור והבעה נורא חשובה .״למה לא באתאתמול,
לי סצנה יותר טובה?״ הוא חושבשאני חושבת שהוא
ף* עצם, נזכרתי, גם אני לא אכלתי.
ושם — אי־אפשר לטעות: נתן כוגן. גם הוא
יורדים כולנו לחדר־האוכל המפואר
ברוטוס. הוא משחק קצין משטרה ויש לו כושל
בית־החולים׳ כשבדרך מצטרף אלינו דוד
כב אחד והוא נורא גברי ומקסים והכל. המומגרינברג.
בואו נקודה שהיה זה הומור,
חים מכוונים את האורות והצלם
כאשר אמר :״תזכירי את שמי פעם ...דוד
עושה דברים למסרטה. דליה
גרינברג.תכתבי שאני גיליתי אותה( .אני
יושבת בפוזה המתאימה על ספמכירה
לפחות שבעה שטוענים כך) .גם
סל ומתרכזת. לפתע היא שואני
הייתי פעם עתונאי
אלת את נערת התסריט :״עכ־הוא
מוכן לתת את העובדות. מוכנים?

הכוריאוגראף

כאן? הוא מופיע היום לפני המצלמה. מה
פתאום? ״אני הולך לי ברחוב דיזנגוף היום
בצהריים. עובי דוד גרינברג (עוזר לבמאי
ועורך א מנו ת הק-לנוע לשעבר) בג׳יפ ואומר
לי, :היי בוא הנה!׳ אמרתי, :מה יש?׳
אמר, :בוא תרוויח 15 לירות!׳ אמרתי, :אין
לי זמן,׳ אמר, :מה איכפת לך? בשביל
ההרפתקה.׳ אמרתי, :טוב.׳ אני משחק עתו־נאי.״
בטח הוא מתכוון לכתוב על כל
העניין. שובב.
המאפר, והגיע כבר הזמן שאומר ששמו
הוא הנס־יואכים שמהלור (החברה קוראים
לו שמואל אור) ,מורח לו שיכבה רצינית
מאד של איפור הוט־בהיר על פרצופו האינטליגנטי,
שיכבה חומה עוד יותר על עפעפיו•
למה? למה שיהיו צללים. שהפנים
לא יהיו מיקשה אחד, אומר הנס־יואכים.
אני מחייכת חיוך נאלח למראה דמותו ה־מפורכסת
של לבני ושותקת דווקא. הוא
שם עצמו כלא רואה.
הבאה אחריו היא הכוכב, דליה. והרשו
לי להצהיר גלויות שזוהי הנערה היפה
ביותר שאני מכירה. היא בת , 17 מיתמרת
לגובה של 171 סנטימטר. עורה שחום,
שערה שחור, חלק וארוך מאד, בפניה העגולים
מזדקר אפון דק וחמוד ויש לה
עיניים תמאם. שחורות מעוטרות בריסים
משיים א ,׳וכים כל־כך, שהם מטאטאים כמעט
את הקיר שמנגד. היא לבושה חצאית
צרה פרחונית וחולצה מאותו אריג. זהו
לבושה הפרטי והיחיד לפי שעה. מזוודתה
אבדה או התעכבה בפאריז, ויש לה מנגינה
פרטית משלה לפזמון הידוע כל־כך: אין
לי מה ללבוש.
הנס־יואכים נ־גש לטפל בדליה, ושואל
לפתע בקול של אבא שתפס את בתו זוללת

ן דליה לוינבוק, התגלית החדשה של הבד הישראלי בריקוד חוש!

ומלחמות ]״ו -וגם כוכב ישראלי חו ש

אשי תייר,
כבר
גם סרט
:ארתור החברה למעשה,

שית את
מדרום־ וחברת נוסף התסריט 5יתקבל

א צולם
יה שהיא
. .המומיות

;שר עם
טכנאים

ה. דליה לעשות להסתכל
והאש־

*פעם
1לה לי
Sזמן.״
רון יש
ט. בחור
הציבור
!ת שמי

טוסקופ,
כשד,יתד,
מתלוצץ.

שיו הוא מספר לי שם סיפור, ואני רק
אומרת, אנסה,׳ לא?״ כן.
שקט — חוזרים על הסצינה.
כוגן »ץ נאי צועדים במסדרון, עד שהם
מגיעים אל דליה. היא קמה, גבוהה משכמה
ומעלה מכל העם׳ וקצין המשטרה אומר:
״טוב שבאת מיד.״
״שמי דינה.״
נתן, לבמאי :״רגע אחד. אני נותן לה
את היד או לא?״
דליה :״כן, בטח.״
חוזרים שוב על החזרה. נתן לובש הבעה
נ־רא חשובה, רונאי ממשש את הסטטוסקופ.
אני אומרת לדוד גרינברג שזה טפשי
שדליה תעמוד לידו בנעליים גבוהות־עקב.
מביאים לה נעל בלרינה. באותו קטע צריבה
אחות לגלגל איזו שהיא עגלה. לפתע מבחינה
עיני הקטנה והרעה בכתם על חלוקה
הלבן. וכשאני חושבת שהוא יתנוסס לתפארת
בכל צבעי האיסטמן קולור, אני מוכרחה
לעשות משהו בנידון. אומרת את זה
לגאולה שרצה ומסדרת לה מאחור איזשהו
קפל. הכל בסדר. שקט — מסריטים !
ומסריטים, אם לא איכפת לכם, כל סצנה
שלוש פעמים: פעם בעברית, פעם באנגלית
ופעם בגרמנית. נתן נשמע קצת משונה בגרמנית,
אני מוכרחה לומר. מרגיעים אותי
שזה יהיה בסדר. יעשו סינכרוניזציה.

אבו כבאר

א הייתה אפשרות לפטפט
עם דליה שם ואז. מיד אחרי
ההסרטה ציפה לה שיעור
בריקיד ואחר־כך שיעור בנהיגה.
והיא גם לומדת לרכב, נוסף
לכל. שאבוא בשבת בבוקר,
לחוות גורדון, שם הם
מתגוררים, אומרים לי.
בחוות גורדון, לא
הרחק מרמת־אביב,

יש ביתן קטן בן שני חדרים, ושם מתגוררים
דליה, יוטה, ור.נ. מבחוץ שמעתי
צחקוקים של נערות ושיקשוק כלים.
היא יוצאת, בכל הדרה. לבושה ג׳ינס
כחולים וחולצת טריקו גברית, שני חלקי
תלבושת ששנוררה מיוטה ועוד מישהו.
לא, המזוודה טרם הוחזרה. נורא, לא?
דליה אישרה את מה שהיה כתוב בכל
הקומוניקאטים. שהיא בת שבי ציון, וש־בהיותה
בת 10 הסתובבה ליד בית דולפין,
שם נמצא צוות ההסרטה של עושה הלהטים.
היא הקסימה את קירק דאגלאס ואת השחקן
השבדי אלף שלין, שהציעו להוריה לקחתה
לאמריקה אחרי שראו כמה היא נלהבת
לריקוד. ההורים סירבו. היא כמעט שכחה
מכל העניין, כאשר הגיע, בעבור שנתיים,
מכתב מאלף שלין משבדיה. הוא מוכן,
כתב, לקחת את הילדה לשבדיה, לשכן אותה
אצל משפחה יהודית׳ ולדאוג ללימודי
הבאלט שלה. דליה רקעה ברגליים, צווחה
שהיא לא תלמד בבית־הספר. ההורים נכנעו.
בשטוקהולם למדה כשנתיים בבית־ספר
עממי, השתלטה, פחות או יותר, על השפה
האיומה, למדה כל הזמן גם באלט קלאסי.
דליה אינה מאור אינטלקטואלי גדול. היא,
נאמר, קרן־אור קטן וחמוד. היא מסבירה
לי את מלחמת המינים בשבדיה :״בשבדיה,
אין לאף בת חבר קבוע כי יש המון בנות
ומעט בחורים, אבל הבחורים לא מצאו חן
בעיני. הם נורא תיאטראליים.״
אותו רגע יוצא ר.נ. מן הצריף ודליה
שואלת אותו :״נו, נוסעים לאבו־כבאר?״
״דליה. אולי תרשמי לך כבר פעם אחת
לתמיד את המלה? .עומר כיאם, לא אבו
כבאר. את בכלל יודעת מי זה עומר כיאם?״

^ n i nפרט לשעורים בריקוד ובנהיגה, מקבלת דליה לצורך תפקידה
U I U I Iבסרט גם שעורים ברכיבה על סוס. היא די בטוחה על הסום.

שם, מבינים אתם, צריכה היתד, להיערך
חזרה, על קטע ריקוד אותו תבצע דליה,
המכונה בסרט דינה. במכונית, בדרך, אני
לוחצת על דליה .״אמרת שהבחורים שם
הם תיאטראליים. למה את &|תכוזנת?״
״הם הולכים עם הבת ואומרים שהם
אוהבים אותה. זה לא נכון, אז אצלי זה
תיאטרלי. בכלל יש המון אהבה חופשית.
ההורים לא מתנגדים. גב הם היו כאלה.״
היא חזרה ארצה לפני שנתיים עקב פטי־

וגור המצלמן!

דליה ונתן כוגן נחים מחזרה מייגעת. דליה הגבוהה
נאלצת לנעול נעלי בלרינה, להיות בגובה אחד. עם נתן.

רתו של אביה. היא עסקה פה ושם בדוגמנות,
אולם זה לא קסם לה במיוחד .״אני
לא יודעת למה זה לא מושך אותי. מה
יוצא לי מזה שאני לובשת את כל השמלות
היפות רק לשעה?״ העניין עם רות המואביה
היה יותר בלוף מאשר אמת. אמנם קיבלה
מכתב מחברת פוקס שתשלח תמונות ושוב

תמונות, אך בזאת נסתיים הכל. וכאשר
כתבו עליה שהיא נסעה ללונדון בקשר
לכך, היתד, בכלל בשבי־ציון.
שם פגשה באשתו של דויד גרינברג, שאמרה
שהיא בדיוק הנערה שהם מחפשים
לחולות לוהטים. מה דעתה? דליה אמרה
(המשך בעמוד )14

מסעיר במועדון עומר כייאס, נ שו ה לסרט

אני 1הנית
כל פעם מקרם הפנים המשובח והמעולה

״״ROYALVIT

רויאלויט
״מאז שאני משתמשת בקרס זה,
עור פני רענן וחלק ואני מרגישה
כאילו נולדתי מחדש
קרם רויאלוים, לפי ד״ר לברן׳
פאריס, מכיל ג׳ להר 1יאל,
מזון מלכות הדבורים.
מחירו בישראל 4.250ל״י
ריו היוו, כידוע, בידודה טול
ברגיל, גגם־ ווליה, כוול
בירגוז טגלנג רבגגז, גטולגג
גזרי טובגט לישרוולי ב גינ ר
שבועוד ההר שו ה —
העולם הזה.
ברן היוו, כידוע, בידודה של
שווייץ, דגם־ ווליה, כוול
בי רו ה ג\דלם־ ד בו ה, ו שלה
דזרי שבוע לישרוולי בוי כ ד
שבועוד ההר שו ה —
העולם הזה.

במדינה
ב חי רו ת
אוטו־תבוסה
הסיכום הפופולרי ביותר בישראל השבוע
היה זה :״כולם ידעו שחרות תנחל נצחון
גדול. הרבה אנשים רצו בנצחון זה, אך
לא רצו שהנצחון יהיה גדול מדי. לכן הצביעו
בעד מפא״י. למחרת היום נוכחו לדעת
כי מצילי־מפא״י היו כה רבים, עד שלא
נשארו בוחרים כדי להנחיל את הנצחון
המקווה לחרות.״
אין ספק שהיה יסוד רב לסברה מבדחת
זו. כי חרות לא נוצחה. היא ניצחה את
עצמה.
אופנועים ופיצוצים. מקורה של או-
טו־תבוסה זו היה, כנראה, בגישה חובבנית
לעבודה המפלגתית המקצועית. חרות היתד,
צריכה לדעת כי מפלגת־ימין קיצונית כמוה
יכולה לנחול נצחון גדול רק כאשר קיים
משבר כלכלי חמור מאד, וכאשר חלק מן
הבורגנות העשירה חושש מפני תזוזה רבתי
שמאלה.
בהעדר שני תנאים אלה, יכלה חרות
לקוות ברצינות רק לתוספת־כוח מתונה של
ארבעה או חמישה ח״כים. תוספת זו היתד,
בטוחה לה, אילו המשיכה בתעמולה שקטה
תחת הסיסמה הלאומית־ליברלית.
מה מנע אותה ברגע האחרון? הרעש שחרות
עצמה יצרה אותו. בין השאר: תה־לוכת־הנצחון
של בגין במכונית הפתוחה
בלווית פלוגת־אופנוענים! אי־ציות חסידיו
להוראות המשטרה באסיפות הפומביות וההפרה
השחצנית של החוק בהזדמנויות אלה!
פיצוץ אסיפותיו של משה דיין! הקריאות
המתמידות ״בגין לשלטון!״
גינונים אלה עלו לחרות בשלושה מנדטים
בקרב האוכלוסיה המבוססת, שהדברים הזכירו
לה זכרונות בלתי־נעימים מאירופה.
בעוד שחרות עלתה בכל הארץ, ירדה בתל-
אביב ובירושלים׳ הפסידה שם אפילו קולות
שקיבלה בבחירות לכנסת הקודמת.
בעוד שהבורגנות הנבהלת ברחה מחרות
ומהצ״ב למפא״י׳ עשה המכבש הגדול של
מפא״י את שלו בריכוזי העולים, פגע בכוחה
של חרות גם במקומות אלה.
מנצחון למפלה. בכל זאת זכתה חרות
לתוספת של שני מנדטים. היה זה נצחון
קטן, אך מכובד, בתקופה של התמוטטות
פרו־מפא״ית. רק ההתפארות העצומה של
חרות לפני כן, שלא היתד, מבוססת על
שום ידיעה אמיתית של המצב לאשורו,
הפכה נצחון זה למפלה מהממת.

האיוולת היקרה
שום אדם לא חיכה לתוצאות הבחירות
בצפיה רבה יותר מאשר דויד בן־הרוש.
ולגבי שום אדם לא היו תוצאות אלה מעציבות
יותר.
כי בן־הרוש זכה לקולות שהספיקו לבחירת
ציר אחד. קולות אלד, אבדו רק מפני
שחסרו לו פחות מ־ 1500 קולות לאחוז־החסימה.
רוב
בוחריו של בן־הרוש היו מארוקאים
ובני־מזרח אחרים בריכוזי עולים מרוחקים,
בעוד שבואדי־סליב עצמה נחל תבוסה. היתד׳
זאת עדות חיה להצלחת המכבש הגדול
של מפא״י בשכונה, שרוחה נשבר בערב
מעצרו של בן־הרוש.
בסך הכל הופיעו לכנסת חמש רשימות
עדתיות מובהקות. יחד זכו (מלבד קולות
החיילים) ל־ 16,695 קולות כשרים — למעלה
מן הדרוש לבחירת שני צירים. אולם בגלל
האנוכיות המזעזעת של עסקניהן׳ ואי־רצונם
להתאחד לרשימה משותפת, לא הגיעה אף
רשימה אחת לאחודהחסימה.
כל הקולות אבדו.

זנבו ת נושקי
אנקרה היוו, כידוע, בידודה של
הורכי ה, וגם־ ווליה, כוו ל
בידווד עולה דבווד, ו שלה
דורי שבוע לי שדוולי בוי כ ד
ש בו עו\ הודרשווד —
העולם הזה.

זנב חתוך יכול לנשוך — זאת למדה
מפא״י לדאבונה בבחירות אלה. כאשר סילקה
את הזנבות הערביים ששירתו אותה
בכנסת הקודמת, הנחילה לעצמה תבוסה
מכאיבה.
בבחירות לכנסת השלישית זכתה מפא״י
עצמה ל־ 8000 קולות ערביים, הפעם רק
ל־ .3000 שלוש רשימות־הזנבות שלה זכו
בפעם שעברה ל־ 37 אלף קולות, הפעם
רק ל־ 35 אלף קולות. מה קרה ל־סססד
הקולות הנותרים?
שני משרתי־מפא״י ד,מסולקים, שהקימו
שתי רשימות משלהם, זכו יחד ל־8000
קולות. בגלל אחוז־ד,חסימה לא זכו שניהם
אף לציר אחד בכנסת — אולם קולותיהם

הספיקו להוריד לערביי מפא״י לפחות מנדט
אחד, ואולי שני מנדטים בחשבון העודפים.
שני מנדטים אלה היו יכולים, אולי, להכריע
במאבק לשינוי שיטת הבחירות.
הימנעות מהימנעות. מבין 94 אלף
בעלי זכות־ד,בחירה הערביים, הצביעו כ־78
אלף — אחוז גבוה מאד, שהעיד על כשלון
סיסמת־ההימנעות של האגף הלאומי.
לא כל הקולות הלכו לרשימות הערביות,
למפא״י׳ למפ״ם ולמק״י. החזית הדתית
אספה 1500 קולות ערביים, וכ־ 2500 קולות
נוספים הלכו לחרות, לציונים־הכלליים, ול־פרוגרסיבים.
ההישג
הבולט ביותר של חרות: כל
קולות ערביי ברעם המגורשים, היושבים
בגוש־חלב. קולות אלה נמסרו לה על־ידי
ערי ז׳בוטינסקי, ממנהיגי קבוצת המשטר
החדש, שהוא פטרונם של המאמנים המנושלים,
אחרי משא־ומתן עם מנחם בגין.

עדיה תוך יר דה
בניגוד לרוב הניחושים, היו הפסדי מק״י
ברחוב הערבי קטנים ביותר. היא ירדד,

מתאבד סעדיה
במקום הועד הפועל, גן חיות
מ־ 10,700 קולות ערביים בבחירות לכנסת
השלישית׳ ל־ 8,200 קולות הפעם.
מכיוון שמק״י קיבלה בסך הכל 27,209
קולות, מסתבר שקיבלה 19 אלף קולות
ברחוב היהודי. בבחירות להסתדרות קיבלה
רק 13,500 קולות. כך היתד, מק״י המפלגה
היחידה, מלבד מפא״י, שעלתה בקולות יהודיים
בחצי השנה האחרונה.
בכל זאת ירדה מק״י כמעט עד לחצי.
אולם ירידה זו חלה עוד לפני הבחירות
להסתדרות, כנראה כתוצאה ממאורעות הונגריה
והמאבק בארצות ערב.
חינוך קבר לסקר
כשנודעו בשנה שעברה תוצאות מבחני־הסקר
שערך משרד החינוך למסיימי בתיך,ספר
היסודיים, נכנסו שתי תלמידות למשרד,
איימו לאבד עצמן לדעת עקב כשלונן
במבחנים אלה. הפקידים הרגיעו את הבנות,
שילחו אותן לבתיהן.
הורי מאות התלמידים שנכשלו אף הם
במבחני־הסקר לא ניסו להתאבד. הם פשוט
הלכו למשרד החינוך, תבעו בתוקף לשנות
את השיטה. ההורים טענו כי התלמידים הטובים
ביותר עלולים להיכשל בשאלות ה־קלות־יחסית
של הסקר׳ בגלל ההתרגשות
והידיעה כי מבחן זה הוא למעשה הקובע
היחיד אם ימשיכו את לימודיהם התיכוניים.
הצעד, נוספת שהעלו ההורים היתה: לסגור
את כיתות ח׳ אחרי הסקר .״בלאו־הכי אין
התלמידים לומדים יותר אחרי הסקר, כי
העיקר כבר נקבע.״
משרד החינוך שמע, הבין והסיק מסקנות.
בשבוע הבא שוב יגשו אלפי בוגרי כיתות

ח׳ למבחני־הסקר. אולם הפעם יעשו זאת
בידיעה ברורה כי הוא לא יעזור הרבה,
בכל אופן לא יעזור לאלה שלא למדו
כל השנה. כי משכר־לימוד מודרג יד,נו רק
אלה מבין התלמידים שזכו לציונים טובים
בכתות ז׳ ו־ח׳ .הנבחנים הרועדים ייהנו
השנה מהטבה נוספת: אחרי שהתלוננו רבים
כי רבע־השעה הראשון עובר עליהם בחלחלה,
הוסיף משרד החינוך 20 דקות לזמן
המבחן.

עסקי ם
20 כדוד שינה
הפתעה ציפתה השבוע לדיירי הבתים
מספר אחד ושלוש שברחוב וזרמייזא בתל־אביב.
האנשים, שקנו את דירותיהם מידי
הקבלן ירחמיאל לוין (העולם הזה ,)1133
נואשו מהתקוה שלוין ישלים את מלאכת
ד,בנין. אך כאשר ירדו באחד מימי השבוע
במדרגות חסרות־המעקה של ד,בגין הגדול,
גילו גליון־ניר ארוך מודבק בכניסה. הקבלן
שחזר ארצה, נעצר על־ידי המשטרה ושוחרר
בערבות, הזמין את כל הדיירים לבוא עם
החוזים והקבלות שבידיהם אל עורך־דינו,
כדי ליישב את הסכסוכים ולהשלים את
הבניה.
את האנשים שבאו לפגישה קיבל לוין
ברוח טיבה, הבטיח כי הכל יבוא על
מקומו בשלום. נודע להם גם׳ כי מלבד
לוין, ישוב לעסקים כרגיל מנהל־ד,עבודה
שלו, מרדכי (״מרקו״) סעדיה. הדיירים לא
הבינו את הדבר .״או שהם דפקו אחד את
השני או שהם עבדו יד אחת,״ קבעו ,״ומתקבל
יותר על הדעת שכל אחד מהם ידע
על עסקיו של השני.״
סעדיה עצמו לא הכחיש כי הוא אמנם
עומד לשוב לעבודתו עם לוין. האיש, שרק
שבוע קודם לכן ניסה להתאבד בגלל הצרות
שנגרמו לו כביכול על״ידי לוין, ביקש
לשכוח כל מה שהיה׳ כולל את הסיבות
שהביאו אותו לידי נסיון ההתאבדות.
״השקעתי את כל כוחותי במפעליו של
לוין,״ סיפר מרקו מיד לאחר נסיון־ההת־אבדות,
בבית־ד,חולים דונולו ביפו ,״אבל
לוין היה כפוי־טובה. אני הייתי הולך לפגישות
עם דיירים וספקים, והוא היה מופיע
לחצי־שעה ביום ליד המין ומסתלק -לו.
היו קונים שאפילו לא הכירו אותו.״ מרקו
היה מופיע לעיתים קרובות אצל הדיירים,
דורש מהם להגדיל ולהקדים את התשלומים
על חשבון דירותיהם .״עשיתי את זה כדי
לעזור לו לסיים את ד,בנין׳״ סיפר שליחו
של הקבלן ,״ראיתי שיש לו קשיים כספיים.״
פעם ביקש לוין ממרקו להשיג מקדמות
של אלפי לירות מכל דייר, על חשבון
מחיר הדירות. הקבלן הסכים אז לשלם
סכום עצום כריבית על סכומים אלה.
בעד חלק מסכומים אלה (כ־ 8אלפים
לירות) ,חתם מרקו כערב.
״ כו לםחשדוכי מרקו שכח באותו
זמן כיצד נהג בו לוין, כשעמד להיכנס
לדירתו שלו ברחוב וורמייזא .6ביום הכניסה
חסרו לו 500 לירות. לוין לא ויתר.
הוא הכריח את מרקו לקחת את הסכום
בהלואה.
המצב הכספי הלך והחמיר ומרקו לקח
עוד ועוד הלואות בריבית גבוהה, חתם
על ערבויות אצל אנשים פרטיים ובבנקים.
ימים אחדים לפני שנעלם לוין ביקש ממנו
מרקו שיופיע בפני הדיירים והספקים שהתחילו
להרגיש במצב הכספי הקשה, ירגיע
אותם. במקום זה הופיע לוין בביתו של
מרקו, דרש ממנו להשיג לו הלואות נוספות
.״יש לי מגרש גדול שאני עומד
למכור,״ סיפר ,״וביום שלישי אחזיר את
כל החובות שלי.״
שלושה ימים לפני שנעלם לוין, ביקש
באמצעות שליח לקנות את דירתו של מרקו,
לתת לו במקומה דירה בבית הנבנה. אשתו
של מרקו סירבה. בליל שבת בא אל מרקו
אחד הדיירים, סיפר ששמע כי לוין עומד
לעזוב את הארץ. בנוכחותו טילפן מרקו
אל לוין, שהרגיע אותם באמרו :״אפילו
דרכון אין לי.״
ביום הבריחה קבעו השניים פגישה, אליה
הבטיח לוין להביא כסף. הוא לא הופיע
לפגישה. במקומו הופיעה למחרת אשתו,
סיפרה כי בעלה לקח מהבית מספר חפצים
והלך. יחד עם חלק מהדיירים החל מרקו
בהתרוצצות מעורך־הדין של לוין לאהובתו
בהרצליה, וחוזר חלילה. אולם לוין כבר
לא היה.
״הבנתי כי עולמי חשך עלי,״ סיפר מרקו,
העולם הזה 1155

״כולם חשדו בי כי אני הברחתי אותו.״
ואמנם, מאופן ניהול הענינים על־ידי הזוג,
היה לדיירים יסוד להאמין בכך אמונה
שלמה. כי לא פעם היה לוין עונה לדיירים,
ששאלו מדוע מרקו ולא הוא מסדר את
החוזים :״סעדיה זה אני.״
קפיצה מהגג. יומיים אחרי שנעלם
לוין, כינס מרקו את הדיירים, הקריא בפניהם
מכתב שטען כי נשלח אליו על־ידי
לוין .״נסעתי לשבוע חופש,״ נאמר במכתב,
״עצבי רופפים מאשתי ואהובתי. אחזור
והכל יסתדר.״
אם קיוה מרקו כי כל בעלי־החובות יסתפקו
במכתב נחמד זה, טעה. דירתו היתה
מוצפת בבעלי־חובות. צרה נוספת שגילה
מרקו רק אז: חלק מן הדירות נמכר פעמיים.
איימו עליו, הכו אותו, עיקלו את
רכושו׳ משפחתו הגיעה עד פת לחם והוא
החזיק מעמד.
ודוזקא בשבוע בו חזר לוין ארצה, ואחרי
שהתראה אתו מרקו בכלא והם הגיעו לכלל
הבנה ביניהם, החליט מנהל־העבודה הממולח
והמשכנע להתאבד. מדוע? הקש ששבר את
היה החרמת
גבמנהל־העבודה׳ לדבריו,
מכוניתו על־ידי אחד הנושים. הפגיעה הנראתה
למרקו, משום מה, חמורה זאת מכל היתר והוא יצא יומיים אחרי־כן בלילה
כדי לקפוץ מגג בנין הוועד הפועל.
״השער היה סגור, לכן החלטתי לקחה
20 כדורי פרודורמול,״ התוודה לאחר מכן.
לו היה מרקו נוטל את הכדורים בשעת
לילה רגילה׳ עלולה היתה ההתאבדות להצליח•
אולם הוא הסתובב עד הבוקר, ורק
בשעה ארבע לפנות־בוקר בלע את הכדורים,
השתרע ליד גדר גן־החיות, שם נמצא כעבור
זמן קצר על־ידי משכימי־קום .״שום דבר
לא חשוב לי עוד,״ אמר אחרי ההתאבדות,
בשכבו בבית־החולים .״אני אתאבד שוב בהזדמנות
הראשונה.״
השבוע התכונן מרקו במרץ לשוב לעולם
העסקים, אחרי הבטחותיו הורודות של
ידידו, יריבו, מעבידו, שותפו, הקבלן ירחמיאל
לוין.

תזכיר חסמבה סיו־־יודק
ני צי א גי ני א ה, סקו טורה, הגיב השביע
על אי־הזמנת ישראל למסיבה שנערכה
לכבודו באו״ם, התנצל באמרו שלא ידע עלבו
מראש. כפי שהסביר העולם הזה ( 154ו),
בנתחו מפלה ישראלית זו, לא היתה כל
אפשרות שאי־הזמנת ישראל אושרה ללא
התיעצות מוקדמת עם הנשיא עצמו יג אל
מ ו סי נז ו ן הצליח בשבוע שעבר לצאת
מן הארץ, שעה קלה לפני שבית־המשפט
הספיק להוציא נגדו צו־עיכוב. כפי שגילה
מוסינזון עצמו לראשונה במאמר חתום ב־העולם
הזה ( 46ו ,) 1הסתבך בחובות שלא
היתד, לו כל אפשרות לסלקם, למרות נשו-
איו עם היורשת האמריקאית. לדברי משפחתי׳
נסע מוסינזון כדי לנסות לגייס
כספים ישראלגוכא ני, שנעצר
לפני כחודשיים על רצח שכנו וידידו יואב
מדר (העזלם הזה ,) 1145 איבד עצמו השבוע
לדעת, בתא כלאו בבית־סוהר רמלה
א לי הו ד בו ר ה משכונת התקוה,
שהצביע פעם שנייה בעזרת תעודת־הזהות
של אחיו באחת מן הקלפיות בהן כיהן
חבר־המערכת בועדת־הקלפי (העדלם הזה
,) 1154 הובא השבוע בפני שופט, ששחררו
בערבות של 150 לירות עד למשפט.
אנשים 19ב ק בו קי
לפי מקורות מפא״יים קיימים רק שני
אנשי מפא״י שניחשו נכון בטוטו הבחירות
המפא״יי. אחד הוא, כמובן, דויד בך גור־יון,
שרשם 48ח״כים למפלגתו על פתק
שנשמר במעטפה סגורה. השני הוא דווקא
שנייה: פעילת נשים בו ח רו ת סוזי אכן,
אשתו היפהפיה של ח״כ טרי אכא אכן
שניחשה 48 אף היא. ייתכן רק שעם סיכומם
הסופי של קולות החיילים יוכחו שני המנחשים
כטועים: קיימת אפשרות שמפא״י תזכה
ב־ 49ח״כים בכנסת הרביעית טוטו־איסט
אחר היה מזכיר אגודת העיתונאים
משה רון, שלפי דו״ח התערבויותיו השונות
(מפא״י לא תעלה, וגם הציונים הכלליים
ירדו) הפסיד 19 בקבוקי קונייאק
נטו תוצאה אחרת של השלישי בנובמבר:
אכא אכן שב לנאום באנגלית,
במסיבה לכבוד הנדבן אייזיק >פז< וולגד
,״ 0בה הסביר כי במסע הבחירות ניצל
היטב את ידיעתו ביותר מחצי־תריסר לשונות,
מלבד אנגלית. הואיל, ולפי סברתו,
כבר היו כל הבוחרים האנגלו־סכסים משוכנעים
בצדקת מפא״י עד כדי כך שלא נאלצו
להטריח את אבא אבן להסביר להם מדוע
יצביעו א אוסף קולות פחות מצליח,
עורך־הדין מרדכי שטיין, שנכשל בבחירות,
מאחר שרשימתו, הכו ח השלי שי,
לא השיגה אפילו 600 קולות (.הרבה פחות
מעשירית אחוז החסימה) ,השיג הישג בשטח
אחר, הפך סיא. בתו, עורכת־הדין נעמי
קנצפולסקי, שהתפרסמה יותר בשם נעוריה
נעמי שטיין, ילדה בת, קראה לה
בשם הבנה (מתחרז עם בירת קובה, האבא־נר
.),את מקומה במשרד מילא בינתיים
בעלה, המציל טופסי, שזכה לאחרונה גם
הוא בתואר עורך־דין מזכיר וועדת
הבחירות המרכזית, מנהל ארכיון צה״ל
משה שילה, גילה כי לשלישי בנובמבר
הודפסו 40 מיליון פתקים, שנשאו את אותיות
24 הרשימות. כדי להמציא אותן ל-
2500 הקלפיות נאלצו להשתמש בכל כלי-
התחבורה הקיימים: מכוניות, מטוסים, עגלות׳
סוסים, פרדות וחמורים. באחרונים
השתמשו להובלת הפתקים לכמה קלפיות
בכפרים המצויים בראשי ההרים, בגליל העליון
סטטיסטיקה אחרת הגיעה ארצה
מבת ד,ח״כ הטרי משה דיין, סופרת יעל
דיין ז לאחרונה הופיעה בכנסי מלווה הפיתוח
(הבונדס) בשלושים ערים אמריקאיות,
הצליחה למכור בערב אחד במייאמי אשר
בפלורידה לא פחות מאשר איגרות בסך
רבע מיליון דולר אגב׳ שמותיהם של
גיבורי ספרה השני של אשת שנה דיין ההולך
ונשלם, והחיים אי־שם בצפון הארץ:
נמרוד בן השבע ולמך בן הששים.

ארבעה מים

אחות־לשעבר פולה כך גוריץ נעקצה
על־ידי זבוב בצריף המשפחתי בשדר,־בוקר,
חבשה את ידה לכבוד המאורע בתחבושת
ענק. נימק בעלה :״באויר הצח של הנגב
הזבובים חזקים מאד, הרבה יותר חזקים
מאשר הדבורים בערים. כשזבוב כזה עוקץ
— זה כואב חזק אחות אחרת
ששמה הלך לפניה היתר, האחות חדווה
מבית־ד,חולים בילינ סון, חברת הצוות הרפואי
הישראלי בבורמה. כשביקר נשיא המדינה,
יצחק בן־צבי, לאחרונה בבורמה,
כונה על־ידי בורמאים רבים הנשיא של
חז 11ה נסיעתו של ראש־מדינה מרחבי
אחר, העומדת לצאת לפועל בקרוב: עלייתו

•!(109 השבוע
• שגרירה היוצא של צרפת כישראל, פייר
; איז׳ן ז׳ילכר, על המטבח הישראלי :״איום!״
• מנצח הבחירות לכנסת הרביעית, דויד בן-
| ijגוריון, במאמר בו הוא עושה את החשבון עם יריביו, על זאב

לרגל למכה של
שליט עיראק ה־גנראל
עבד אל

כרים קאסם,

לרגל הינצלו מן
ההתנקשות בחייו
ניצלה
דווקא בהתנגשות:
אחת המועמדות
הסופיות
לתואר מלכת
המים , 1959
שולה כק, שהיתר,
בין הנוסעים
על סיפון
א /ק ישראל בשעת
ההתנגשות
בנמל ניו יורק.
שולה, שנישאה
בשעתה למיליונר
קאנאדי אחרי
ארבעה ימי היכרות,
לא הסתדרה
עמו והחליטה
להתגרש ממנו.
היא עלתה
על ישראל כדי
לחזור לישראל.
בשעת ההתנגשות
ישבה בבאר
ושתתה כוסית,
יעל דיין כ״לייף״
״לפתע כאשר בערב אחד, רבע מי ליון
עפתי מן הכסא.״
היא הוחזרה למלון
בניו־יורק הכירה אדם שהציע לה עבודה
באמריקה ושוקלת עתה אם להמשיך בדרך
או לא.

החי

קוד קורא כמדבר

שני עיסוקי

נתן

שוב נפל בגורלו של שחקן
כו נן לשחק את תפקידו של מפקח משטרה.
לראשונה מילא כוגן את תפקידו של ה
מפקח
בסרט מעשה ב מוני ת; בשנייה במחזהירות
כדרכים
יגאל מוסנזון קאזאבלאן ועתה,
זהו של
כית״דגץ, אסף נהג טרמפיסטית ב־בשלישית,
בסרט ההולך ומוסרט חו לו ת לוהטים
(ראה עמודים 11־ .)10 משימתו של J ,״ דרכו לירושלים, שאלה מה פשר מיכל-
מפקח משטרה כוגן: למנוע מחבורה של הדלק הקטן שהיא נשאה עמה, זכה לתצעירים
לעבור את הגבול ידיעה קול שובה :״מתוך נסיון למדתי שתמיד נגמר
דוזקא ליד חורשותהקסטל.״
נועית אחרת: קרן ג׳יימס דין, על־שם הדלק משום־מה
שחקן הקולנוע הצעיר שקיפח את חייו ב־

תאונת־מכונית׳ פשטה השבוע את הרגל.
לכתום את הפה
מטרת הקרן בישת־המזל היתה: לעודד שחך*קופנהאגן,
דניה, אחרישהמשטרה
קנים צעירים עוד גרוע מזה היה
* 2קבעה כי הגורם הרועש ביותר בעיר
מזלה של שחקנית צעירה כריג׳יט כר־דו.
לא רק שהיא נמצאת בחודש החמישי הם בני־נוער המשתוללים על אופנועים,
הודיעו דובריה כי מעתה יהיו חייבים רוכבי-
להריונה, אלא שבעלה הצעיר 23השחקן
ז׳ק שרייה, גויים לצבא הצר אופנועים אלה להתקין משקיטי־רעש מיופתי
לשרות־חובה של שנתיים חדים על כלי הרכב שלהם — ולא, ייאסרו.
איש־צבא צרפתי אחר, קצין הצי לשעבר

נעים מאד
פייר איז׳ן ז׳ילכר, שהתפרסם יותר
מאוחר כשגריר צרפת בסיאם, כשגריר צרך
• קריית נצרת, התקשו העתונאים
פת בפרו וכשגריר צרפת בישראל, גילה
**הקרואים לחנוכת בית־הכנסת המקומי
בראיון עיתונאי, ערב שיבתו למולדתו, כי
שני העיסוקים החביבים עליו הם צייד למצוא את מקומותיהם, אחרי שמנהלי הודייג
לעומת זאת היה שגרירה ה חגיגה רשמו על השולחן ד,מייעד להם את
חדש של בריטניה בישראל, פאטריק המלה: אטונעים.

האנקול! בן ה־ ,45 עסוק בהעלאת זכרו־עד
רגל הגנב
נות. הוא הזכיר כי ביקורו הראשון בישראל
כבר בוצע לפני שלוש שנים, עת שימש
נתניה, חלץ יוסף מוסרבי את נעליו
כמזכירו הפרטי של שר החוץ הבריטי
כדי לגנוב בשקט חלונות ודלתות מבית
סאלווין דויד, שביקר אותה שנה בארץ.
עזוב, הסתלק מהמקום בראותו משטרה מת
קרבת, השאיר אחריו את נעליו, אשר לפי
התיקון שבוצע בהן הצליחה המשטרה לגלות
את בעליהן בכפר טייבה הסמוך.
הקאמרי

הקומוניסטים עולה בהרבה על משקלם המספרי.״
• דויד כן־גוריון, ללא סיבה מיוחדת :״אני
מתבייש בעדה האשכנזית על שאינה יודעת את המלאכה המבורכת
של ריבוי ילדים.״

fiז׳בוטינסקי ועל מנחם בגין :״לשניהם היה כשרון ארטיסטי
| | בשטח הדיבור!״

• מנהל משרד ראש הממשלה ואמרגן התיירות
לייטראל טדי קולר הצרה עם הדיילות שלנו (בשדה

« לא־חכר הכנסת השלישית שנבחר לכנסת
הרביעית, שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר,

התעופה לוד, בקבלת פני התיירים) היא שהן כל־כך חמודות,
שבכל שבוע מתחתנת אחת מהן ועלינו שוב לחפש דיילת
אחרת.״
• אלמוני שחזר זה עתה מאירופה :״התנועה בין
ירושלים לפאריס היא רבה יותר מאשר בין ירושלים לתל״
אביב.״
• שליש הנשיא, אלוף־משנה יוסף כרמל, על ענק
אבני האודם היקר שקיבלה רעיית נשיא המדינה מאשת נשיא
בורמה :״ענק זה הוא חלומה של כל אשה וגם של אשתי.״

» מזכיר ההסתדרות פנחס לבון, על ח״כ אחדות

•:העבודה ומזכירה הכללי יצחק בן־אהרון :״איש שאינו יודע
היום מה יעשה מחר.״

במסיבה, פרטית בה נתגלתה צרידותו המוחלטת :״אני איבדתי
את קולי בריצה אחרי הקולות.״
• משורר שמאלני אלכסנדר פן, על תוצאות הבחירות
מבחינתה של מק״י :״משקלם הפסיכולוגי של הקולות

העולם הזח 1155

^ ואדי סלמה, עכו, הצביע רק אחד
Jמתוך 15 בעלי זכות־ר,בחירה לכנסת,
וקול בודד זה נפסל.

גיל הבגרות הפורימית
ך • נתניה, הציגה נאוה הורביץ את פתק
Jהבוחר שנשלח לה על־ידי ועדת הבחירות
המרכזית, נתבקשה על־ידי חברי ועדת
הקלפי לחזור בעוד 15 שנה, כאשר ימלאו
לה 18 שנה.

הצדק ניתן לחלוקה

חיפה, נשאל משקיף מטעם הרשימה
**ס״ש, מדוע נשא בכיס חולצתו השקופה
אות ח׳ ,השיב :״שניהם צודקים.״

דרך גכר

ף • נתניה, כאשר הרים יהודי חרד קול-
*צעקה שאינו יכול להצביע משום שהתור
מלא נשים, גילו שאר העומדים בתור
הבנה׳ הקיפוהו בחומת גברים.

דליה

BABY WHITE
>ה17 נת
צמר,מש ״ו
אשר הצה 1ו
snaron

ה אג
היא, בירות, ביו ת ה של
הולאוד, וגת אליה, כאד
בי רו ת וזולס־ רבגה, ו שלח
תרי שבתו לי שראלי. בגבר
שבותור החר שו ת הירות —•
העולם הזה.

mit

(המשך מעמוד )11
שהיא די מוכנה.
״לא איכפת לך לשחק את תפקיד דינה,
שהיא בעצם, די מנוזלת?״ אני שואלת אותה
.״דווקא כן. זהו תפקיד קשה. אעשה
כמיטב יכולתי זוהי הרגשה נעימה וקצת
מפחידה. אני מתרגלת לאט־לאט לרעיון.״
איזה שחקני קולנוע היא מעריצה? ״את
אינגריד ברגמן כי היא מסוגלת לגלם כל
תפקיד בנוסח הוליבודי. רוב השחקניות
ההוליבודיות מסתמכות על יופיין. אינגריד
היא מעניינת. גם את אוליביה דה האבילנד
אני מעריצה. לא אוהבת את החדשות האלה.
בין הגברים׳ אז את לורנס אוליבייה
(היא ביטאה זאת ביוד קמוצה) ומארלון
בראנדו. כי זה שני סוגים של בני אדם
שני טיפוסים ..סרטים? סרטי מתח ומשפט.״
כרקדנית באלט, איזה סוג מוסיקה היא
אוהבת? :״כל המוסיקות אהובות עלי. כל
מוסיקה יש לה האופי שלה. רוקנ׳רול אהבתי
בשבדיה, אבל כעת זה נראה לי שטותי.״
היא אוהבת לקרוא כשיורד גשם והחלונות
סגורים .״ספרי משפט כגון בית דין. וספרים
עם שיחות בין כל מיני טיפוסים.״
לשאלה מהו הטיפוס שלה, היא משיבה
ממש כמו מכתב לרותי :״בחור שיבין אותי
שיהיה גם עליז ובמצבים מסויימים שיהיה
רציני. אני לא אוהבת לבנות לי
טיפוס מוגדר, כדי שלא אתאכזב.״ גיל הנישואין
צריך׳ לדעתה, להיות בסביבות
.25״בחורה צריכה להכיר קודם את החיים.
ואז כשזה בא, אז זה בא. היא צריכה
לחיות קודם שלא תיכנס כמו שאומרים
ישר לתוך הפח.״ דליה מעידה על עצמה
שהיא סנטימנטלית מאד. מראה באלט קלאסי
מביא אותה לידי דמעות. ממש.

אומרת בפרצוף

שאסור לצלם את נמל אילת מתוך סיבות
בטחוניות. אסור שהעולם יידע שמגיעות
אוניות־נפט לאילת. לא חשוב שאמרתי שראיתי
את אילת ביומנים ערביים בחוץ־
לארץ ...הם דרשו שינויים. עשיתי אותם,
דבר ששוב עלה כסף. לא קיבלתי תשובה.
נאלצתי לעזוב את הארץ.
לפני שנסעתי, סיפרתי לאשר הירש־ברג,
יושב־ראש הוועדה לעידוד הסרט הישראלי,
שאני מתכנן את הסרט של עכשיו.
הוא די התלהב לזה, ביהוד לאור העובדה
שהייתי היחיד בשנה שעברה שעשה תוכניות
רציניות לסרט. לא כריסטיאו ז׳אק ולא
זאנוק ולא פרמינגר חלמו אז על כך.
״לפני זמן קצר התקשר אתי זאנוק, ביקשני
לבוא לבקר בפאריז, בתואנה ששמע
על הסרט שלי וגם שמע על כך שיש לי
מטראז׳ מסויים שהוא מעוניין בו.״
כששאלתי את רפי אם כוונתו לשמועה ששלח
שני מסריטים גרמניים להסריט את
פטרה, התעלם מן השאלה.
״זאנוק, העושה את הסלע האדום לפי תס־ריטו
של מאיר לוין, טען בטלפון שהוא
מעוניין למצוא דרך לשיתוף פעולה. היא
היה מעוניין שאעבוד בשבילו כמנהל־ייצור
ואמכור לו את הזכויות שלי. באותה הזדמנות
סיפר לי שפנה לוועדה הישראלית וכבר
קיבל טלגרמה שהממשלה הישראלית הסכימה.
סירבתי לשתף אתו פעולה, מאחר וחששתי
שיהיה זה סרט הוליבודי שיהיה מצולם
במקרה בארץ, בעוד שהמטרה שלי הי־תה
לעשות סרט ישראלי, עם שחקנים ואנ־שי־סרט
ישראליים, ולא להביא הכל מחוץ־
לארץ. כשסירבתי להצעתו, נרמז לי על־ידי
אחד מאנשיו למחרת שיש באפשרותו של
זאנוק לדאוג לכך, בין השאר בצינורות רשמיים
וחצי־רשמיים, שלא אצליח לעבוד כאן.״

הועדה המחבלת

יא לא סובלת ״בן־אדם שהוא חיי(
| כ ני בפרצוף ומדבר עלייך.״ היא אוהבת
מאד לאכול ואיננה מקפידה על דיאטה .״סתם
שטות.״ היא אוהבת להסתכל בחלונות־ראווה,
להלך שעות ברגל, ולדעתה היא נוחה לבריות.
מגרעותיה, לדידה :״עצלנית לפעמים.
לא מדייקת. אומרת בפרצוף מה שאני הו שבת.
בחוץ־לארץ נדהמו ממני ממש.״ היא
לא פוחדת מחיות, אבל מג׳וקים כן. והיא
דווקא מאמינה באמונות תפלות.
היא מחבבת מאד את יוטה, נערת־התס־ריט
הגרמניה. הן התיידדו מאד .״היא כלבך
פקחית ואינטליגנטית.״
מגיעים לעומר כיאם שהוא ריק, כמובן,
בבוקר שבתי זה. הכוריאוגרף — איש קטן
וצנום בשם הנריק ניימן, שהיה כוריאוגרף
האופרה בווראצלב — מצווה עליה לעשות
כל מיני תרגילים .״זה בשביל שהשרירים
יהיו רפויים,״ אומרת דליה. ואז מפעילים
את הטייפירקורדר ומתוכו בוקעת מנגינה
משגעת, מלאת להט, מיקצב סוער ומסעיר.
רגע, זה נשמע מוכר. לפתע נשמע הנושא:
ערבה, ערבה. כמובן׳ שירם של אולרי־נוז׳יק!
העיבוד הוא משגע. אבל ממש.
ר. נ ,.שכל הדרך שתק, מסתכל עלי בגאווה•
הוא עיבד יחד עם עוד מישהו בגרמניה
את המנגינה, ויש בדעתו למסור את
השיר, שיהיה מנגינת־הרקע החוזרת של הסרט,
ללא אחר מאשר פרנקי ליין. בגיוסה
האנגלית, כמובן. לגירסה העברית טרם החליט
את מי לקחת.
אם היתד, דליה כל העת פאסיבית למדי,
הרי עתה היא ניעורה לחיים. היא נפלאה
בריקוד הסוער שלה. היא מתפתלת, מרטיטה,
מסתובבת ומלהיטה. המורה רווה נחת.
״עבוד איתה עד שתמות!״ פוקד רפי נוס-
באום על המורה, וניפנה לספר את מה שמעיק
על לבו. וזה כבד למדי.

tnמשיך ר. נ :.״בסוף אוגוסט גמרתי
| Iא ת כל ההכנות בחוץ־לארץ ושלחתי
מספר אנשים ותסריטים לממונה על הסרט
הישראלי. הוא הודיע מיד שהוא רואה
קשיים כאלה בביצוע הסרט, שאי־אפשר
יהיה לעמוד בהם. לדוגמה: יש כאן בסרט
קשר עם גרמניה (מספר קטן של מומחים)
— דבר שאינו רצוי לישראל! שהוזעדה
אישרה כבר לזאנוק את התסריט. ועוד קושי:
שרציתי להתחיל בצילומים ב־ 13באוקטובר,
לפני הבחירות. ועוד: הנושא אסור.
״ניסיתי לצאת לקראתם, שיניתי את התרחשות
העלילה מפטרה למקום אחר, אך
בכל זאת קיבלתי תשובה מהועדה שהיא
החליטה פה־אחד לדחות את התסריט ולא
לאשר את הסרט כסרט ישראלי.
״לפי החוק, הסמכות של הוועדה היא אך
ורק להמליץ על סרט זד, כסרט ישראלי,
ואז הוא מקבל סובסידיות — או לא להמליץ
ואז אין הוא מקבל סובסידיות. למעשה׳
הכוח שבידי הממונה על הפרט הישראלי
גדול הרבה יותר. כי אותו אדם הממונה על
הסרט הישראלי הוא גם האדם אשר צריך
להמליץ בפני משרד הפנים אם לתת היתר-
יציאה לאנשים לכמה פעמים, למשל, או לא.
את ההמלצה הזאת לא הצלחתי לקבל, דבר
השם מכשולים בדרך הייצור. אם הממונה
על הסרט הישראלי איננו ממליץ, חייבים
לשלם על כל דבר מחוט ועד שרוך־נעל
מכם גבוה, או להפקיד פיקדון — דבר שנאלצתי
לעשות. הפקדתי עד עכשיו קרוב
ל־ 12 אלף לירות. זהו סכום גדול, שאינני
יכול להשתמש בו ליצור.
״הודיעו לי שהממונה על הצנזורה ימנע
את הצגתו של הסרט במידה שהוא יהיה
לפי התסריט. במקרה כזה אעשה הצגה ל־עתונאים,
ואגיש בקשה לבית־דין גבוה לצדק.״
תמו דברי נוסבאום.

תקס /סרס
וינה
היא, כירוגו, בי רתה של
אותתריה, וגת אליה, באל
בי רו ת עולת רבות, ו שלח
גזרי שבות לי שראלי בובר
שבונוור החר שו ת הירות —-
העולם הזה.

טהראן
היא, בירות, בי רתה של
איראר, וגת אליה, באל
בי רו ת תולת רבות, ו שלח
תרי שבות לי שראלי בגבר
שבותור החר שו ת היר הו —
העולם הזה.

ד. ז .גנד ר. נ

ך * דא דוהר עברית רהוטה, בקצב של
I Iהכתבה, כשהוא הולך וחוזר. הוא נמצא
בחוץ־לארץ משנת ,1951 למד במאות והפקת
סרטים בלום־אנג׳לם. לפני כן היה סטודנט
למדעי־הרוח בירושלים, ולפני כן, במלחמת
השיחרור, היה מ״כ חבלה בפלמ״ח בחטיבת
הראל, מאוחר יותר מפקד מחלקה בצה״ל.
אחיו נהרג בשיירה לירושלים, ועוד מעיזים
לומר לו שהוא משרת את האינטרסים
של האוייב?
יש לו אידיאה־פיקס אחת: להקים בארץ
תעשיית סרטים ישראלית, למען הישראלים
ועל־ידי הישראלים. תוך שלוש השנים האחרונות
ניסה פעמיים להסריט כאן. לפני
שנתיים רצה לעשות סרט על אילת .״שמו
היה גם *,ן חולות לוהטים. יש לי סימפטיה
לשם הזה. היו שם חולות ופידאיון, חלוציות
והכל ביחד. השקעתי כבר כ־ 10 אלפים דו־לאר.
הוועדה דחתה את הסרט, בגלל הטענה

העבת וגב רקדת?
»ימה אומרת הוועדה?

I״אפשר לראות סרט זה כסרט גנגסטרים
רגיל, ואז אפשר היה להתעלם מנקודות
שליליות רבות. אך במקרה זה, קשה להתעלם
מן הצירוף ההרפתקני המציג צד ישראלי
מול צד אויב. הצד האויב באור חיובי
וטבעי, ואילו הצד הישראלי כמסתנן, כחוצה־גבולות׳
כרוצח בדואי בלתי־מזויין ותמים,
ככנופיה שוחרת־בצע עד כדי חוסר־סולידאר־יות
בין חבריה והפקרת איש את רעהו, עד
כדי חילול זכרם של אלה שחצו את הגבול
בעבר מטעמים — אף כי בלתי־חוקיים —
הרי בכל זאת מתוך מניעים תמימים.
״הרעיון שישראלי ילך לפטרה על מנת
לגנוב מגילות ולמכרן בארד,״ב, כדי לאפשר
לאהובתו לרקוד בפאריס, וכדי ששניהם
יבלו יחדיו שם, הוא בלתי־סביר, ובעיקר,
חסר־ערך
פוי.

מאת

אביבה רווה
»י* ירסומת לא חסרה לי אף פעם
^ בקריירה שלי, מאז התחלתי לשיר, לפני
12 שנים באמריקה, מבלי שחלמתי כלל
לעלות פעם על במה, לא חסרו לאילקה
ולי מפרסמים. לשיא הפירסומת, שרייתה
גועלית, הגעתי לפני שנה וחצי, כשאיזה
ישראלי סידר אותי ועשה שערוריה סביב
השאלה הטפשית: מי קנה לי את הכרטיס
לנסוע עם נבחרת הכדורגל של ישראל לוולס.
אולם מאז אותה השמצה זרמו מים רבים
בירקון. בהתחלה הראו עלי כולם באצבע.
אני זוכרת, שכאשר נכנסתי עם אילקה
לקולנוע צפון לראות את הסרט מאזני־צדק,
הקהל לא הסתכל על הבד. הוא היפנה
אלינו את מבטיו. חבל, כי הקהל לא נהנה
באותו ערב מסרט מצוין.
אחרי שהשערוריה נגמרה, במהירות יותר
גדולה מאשר התחילה, השקענו, אילקה ואני,
את עצמנו בעבודה. החלטנו לנסוע כזמרים
על אונית־תיירים, דוקא לאנגליה. זה היה
תענוג. יכולתי ללכת באנגליה חופשית. אף
אחד לא רדף אחרי. אנגליה של הטיול ההוא
היתד, אחרת לגמרי מאנגליה שהיכרתי במסע
הקודם.
כבר אז חשבתי לעזוב את הבמה. הבינותי
שהמחיר שאני משלמת בעד הפיר־סומת
שלי גדול יותר מדי, ולא שווה
אותה. אולם באותם הימים אי־אפשר היה
לחשוב על עז־בת־הבמה. לאילקה ולי היו
תוכניות וחוזים שאי־אפשר היה לבטלם.

ליאו פולד אינו פילנטרופ

* toודם כל היתד, לנו, אחרי הסיור ה׳׳
!/טוב באנגליה׳ תכנית שלמה של ך;פ־
Iעות בשירים ישראליים בארץ. למרות
כל השערוריה, לא ביטלו המארגנים את
הופעותינו. להפך, הקהל שבא היה גדול
ואוהד יותר מאשר תמיד. רק ארגון אמהות
עובדות ביטל שש הופעות שלנו, כנראה
מטעמים מוסריים. למרות הביטול, לא כעסנו
עליהם. כל אחד עושה כמו שהוא מבין.
בפברואר 1959 לקחנו את שני הילדים,
אודי ויובל, ואת יונה העוזרת שלנו, והפלגנו
לארצות־הברית. שם לא חסרו צרות.
הצרה הראשונה היתד, עם הילדים. הכנסנו
את אודי, שהיה בן חמש, לבית־ספר יהודי,
שנקרא בית הילד. זאת היתד, מלחמה קשה.
עשו לאודי בחינה של שעה וחצי, והציגו
לו שאלות מכשילות.
אני זוכרת במיוחד אחת מהשאלות ששאלו
אותו :״מה צריך לעשות אדם רעב וחסר
עבודה?״
אודי לא היסס אפילו רגע אחד .״שילך
לשיר,״ הוא הסביר לבוחנת.
בתור זמרת הסמקתי, אבל בתור אמא
נהניתי מהחוכמה של בני.
התחלנו להופיע בסברה, המועדון של
ליאו פולד. אני הספקתי לשיר שם רק תשעה
ימ:ם וחליתי. היה צריך לעשות לי
ניתוח דחוף. היה לי משהו בשריר הבטן.
הרופאים בבית־החולים טור סיני אסרו עלי
להופיע יחד עם אילקה.
ואז אירע משהו מכריע בקריירה של איל-
קה. במשך שנים לא הצלחתי לשכנע אותו
שהוא יכול ומוכרח לשיר בלעדי. הוא היה
מחביא את הקול הגדול שלו, בגלל הקול

״שיהיה להם לבריאותך אומות אביבה לוכלנים שטענו כי נפרדה! מבעלה

״מדוע הפסקתי לשירי״
הקטן שלי. עכשיו נאלץ אילקה לשיר לבד,
לגלות את כוחו האמנותי. מה שלא עשה
ההגיון, עשתה המציאות.
אילקה התחיל לשיר אצל ליאו פולד שירים
רוסיים וכושיים. ההצלחה שלו היתה
עצומה. אני זוכרת איך שליאו פולו בא
יום אחד אחרי הניתוח לבקר אותי. התפתלתי
עדיק מכאבים. רציתי להודות לו על
שלא ביטל את החוזה שלנו אתו אחרי שחליתי.
אולם הוא צחק .״אל תחשבי שאני
פילנטרופ!״ הסביר לי ,״אני מחזיק את
אילקה על הבמה, מפני שלדעתי הוא כוכב.״

זריקות חיזוק בהפסקה
ך א יכולתי להישאר בבית־החולים הר/בה
זמן. היתד, לנו הופעה בטאון הול.,
אחד האולמות החשובים ביותר בניו־יורק.
חשבנו שאפשר אולי לבטל אותה. אולם
כל הכרטיסים נמכרו והנהלת האולם התחילה
למכור גם כרטיסים בעמידה.
לא היתר. לנו ברירה. הרופאים חבשו את
בטני בתחבושות רחבות, ואילקה הצליח איכשהו
להעלות אותי על הבמה. בהתחלה זה
היה גיד,נום. כולם התלחשו שאני בהריון.
הרגשתי איך מראיב על שמלת הטרפז שלי.
הדבר הראשון שעשיתי היה להעמיד את
הקהל על טעותו .״אני לא,״ אמרתי להם,
וכולם הבינו למה אני מתכוונת. ואז פתאום
באה ההצלחה. התחלנו לשיר, והקהל התלהב.
נסחפנו בהתלהבות. ראיתי שהצלחנו.
בהפסקה כמעט והיה פנצ׳ר. שוב לא
יכולתי להחזיק מעמד. זה היה מאמץ קשה
מדי. למזלי נמצאו בשורה השניה באולם
כמה רופאים ואחיות שטיפלו בי בבית־החו־לים.
מישהו מהם נתן לי כמה זריקות לחיזוק.
החלק השני עבר בהצלחה יותר גדולה.
כשעמדנו לעזוב את הבמה ולרוץ לשיר
עוד באותו ערב בסברה, היו לידנו מאות
אנשים. את רובם לא היכרנו. הם סתם
באו לברך אותנו. רק למחרת בבוקר הבינונו
כמה הצלחנו. בעתון החשוב הראלד־טריביון
זכינו לביקורת מצוינת.
אילקה ואני מכירים את ארצות־הברית,
בה התחלנו את הקריירה שלנו לפני 12
שנים. היתד, לי הרגשה שהפעם היינו על
סוס ההצלחה, שלא רכבנו עדיין על שכמותו.

איד גבהרו שירי אקסודוס?
* taמה שבועות אחרי ההופעה בטאו!
הול הוצע לנו לערוך סיבוב־הופעות

בארצות־הברית ובקנדה. ליאו פולד היה ג׳ד
טלמן ביחסו אלינו. הוא הסכים שנפסיק את
החוזה אתו לפני הזמן.
עשינו סיור ענקי, ובכל מקום נתקלנו
באהדה גדולה. בעיקר זכינו להצלחה במונטריאול,
בירת־קנדה. יכולנו לעשות גם סיור
במערב ארצות־הברית, אבל לא היה לנו זמן.
אילקה חתם עוד קודם על חוזה להקליט
כמה שירים רוסיים.
באותו זמן התלהב הקהל האמריקאי מהספר
אקסודוס. אי־אפשר היה למצוא מישהו
ברכבת־התחתית שלא החזיק את הספר הפופולארי.
הוא הפך לבסט־סלר.
בוקר אחד קיבל אילקה טלפון. על הקו
היה דייב קאפ, בעל חברת־התקליטים המפורסמת
.״בוא מהר,״ הוא קרא לאילקה.
אילקה מיהר אליו. בפיו של קאפ היתד,
הצעה מעדנת: הוא רצה לחבר שיר על
אקסודוס. אבל הרעיון לא היה רציני.
אילקה עשה משהו אחר. הוא נסע לפיטס־בורג,
לקח לשם 800 שירים ישראליים. מה
לא היה שם? שירי העפלה, פלמ״ח, התיישבות׳
בריגדה, חקלאות, רועים. במשך שלושה
לילות ושלושה ימים הוא סינן 28 שירים
טובים. מתוכם, יחד עם גיל אלדמע,
הוא בחר את 16 השירים הטובים באמת.
״בצאת ישראל ממצרים,״ הפך להיות הש־ר
הראשון של אקסודוס.

בוסית קטנה?הצרחה נדודה
א היתה זו רק עבודה של׳ מציאת

שירים. היה צריך להקליט בחיפזון.
16 השירים שנבחרו, היו ידועים לריב
האוכלוסיה בארץ, ולסטודנטים הישראליים
בארצות־הברית. אילקה וגיל אלדמע אירגנו
מקהלה של סטודנטים. הם שרו את 16
השירים, אחרי חזרה אחת או שתים. היו
שירים שלא היה בכלל זמן לעשות עליהם
חזרות. בכל זאת הביצוע הוא מצוין. יש
כמה שירים שהם ממש בינלאומיים.
מפיץ תקליטים גדול בארצות־הברית הבטיח
לאילקה, שלפחות 100.000 תקליטים של
שירי אקסודוס, שיצאו לשוק רק לפני
שבוע, יימכרו באמריקה. חוץ מזה יש סיכויים
טובים, שהמפיקים של הסרט אקסודוס
ישתמשו בשירים של אילקה בזמן ההסרטה.
זאת תהיה הצלחה כבירה. כי אם אילקה ימכור
כל כך הרבה תקליטים, ושיריו יושמעו
בסרט בו יופיע הכוכב פול דומן, נוכל
לקבל סכום כסף הגון.
אין פלא ששתינו השבוע כוסית קטנה

אמא אביבה

החליטה עוד ב ת קופ ת סיורה בארצות־הברית לנטו ש את הבמה.
הסיבה העיקרית להחלטה זו: רצונה להתמסר יותר לילדיה
אודי ( )6ויובל 2,5אתם בילתה בגן יפאני את הימים האחרונים של טיולם באמריקה.
W M M

כאב לי!

»» אמרה אביבה רווה, כ שצולמה על עטיפת תקליט השירים, שהש מיעו
היא ובעלה בטאון־הול. הקונצרט המוצלח של אילקה ו־

אביבה התק ם ימים אחדים אחרי שאביבה עזבה את בית־החולים טור־סיד, שם עברה ניתוח.

לכבוד כל זה.

קראתי את 3י?

ת אמריקה עזבתי בלי אילקד, וה־עוזרת.
הוא נשאר לגמור כמה עדנים.
העוזרת׳ יונה גרעני, צעירה תימניה מסלמה,
נשארה שם כדי להתחתן עם צעיר יהודי
אמריקאי. אני באתי עם הילדים.
כשעליתי על האודה ירושלים ידעתי שלא
אשיר יותר. ישנן הרבה סיבות לכך. התחלתי
להרגיש שאני לא מבסוטה מן השירה.
וזה הדבר הכי גרוע. כי כשאילקה
ואני התחלנו לשיר, החלטנו שנשיר רק
דברים שאנחנו מבסוטים מהם. ואם יימאס
למישהו מאיתנו לשיר — נפסיק. תמיד
אמרתי לאילקה שבגיל 30 אני רוצה לרדת
מהבמה, אפילו אם אמצא בשיא ההצלחה.
בכל זאת אני לא יודעת אם הייתי מפסיקה
סתם ככה לשיר. סוף־סוף לא כל־כך
קל לעזוב הכל. אבל פרשת־קרדיף, הרכילויות
שעברו עלי, הניתוח באמריקה, ובעיקר:
ההצלחה הנפלאה של אילקה כזמר־יחיד,
איפשרו לי לרדת בשקט מן הבמה.
הגיע גם הזמן שלי להיות אמא. אני
נהנית מן הבנים שלי. אף פעם לא אסכים
לדעה, שבזמן ששרתי הזנחתי אותם. אבל
זה לא אותו דבר כמו עכשיו. כמה שזה
ייראה מוזר, תמיד קינאתי קצת באימהות
שהיה להן זמן לשבת עם הילדים ולשמוע
את החוויות של בניהן מבית־הספר. לי לא
היה זמן. עכשיו יהיה לי.
כשסיפרתי לאודי׳ בני הבכור׳ שאני לא
אשיר יותר, הוא נורא. שמח. בהתחלה היה
לו קשה קצת להאמין והוא שאל :״מה, לא
תשירי יותר אף פעם?״ בסוף השתכנע.
כששמעתי אותו מודה לי על החלטתי,
ידעתי שעשיתי מעשה טוב.
אעשה עכשיו הכל בשביל ביתי וילדי.
קראתי את דל. זה טוב לדבר על חינוך
חופשי, אבל אני חושבת שבסך הכל צריך
לחנך את הבנים לפי המיגבלות האנושיות
והאופי של הילד והאם.
למדתי ליהנות מדבר חדש: מן העייפות

של העבודה בבית. אני אוהבת לבשל, ותשאלו
את אילקה מה דעתו על המטבח שאני
מנהלת. אם מותר לי קצת להתגאות, אשתמש
בעדות של אילקה, המספר תמיד שהאוכל
הטוב ביותר מתבשל בסירי אשתו.

הריח ב״כסית״ אינו לרוחי

^ נ י יו דעת הי טבשמרכלח ^ ל לי
\י[|בעיר. עוד לפני שעליתי על האודה
בארצות־הברית אמרו שאילקה ואני נפרדים.
מי שמכיר אותנו ומבקר בביתנו, יודע
שזאת היא שטות.
האמת היא שהשטות הזאת אפילו אינה
מרגיזה אותי. זה קשור אולי בתענוג הגדול
ביותר, שבגללו טוב לעזוב את הבמה:
אומנם עוד מרכלים עלי, אבל מאז שעזבתי
את הבמה, איני צריכה לשמוע רכילויות.
הייתי השבוע עשר דקות בכסית. אני
מאד אוהבת את חצקל איש־כסית. כשהוא
ראה אותי לפני כמה שבועות בארץ, הוא
היה הראשון שהציע לי עזרה. למזלי, לא
הייתי זקוקה לה.
אולם חצקל אינו כסית. הריח של יושבי
כסית אינו לרוחי. מי שרוצה לרכל בכסית
יכול לרכל. כמו שאמר מי שאמר: מסכנים,
שיהיו בריאים.
אני כבר לא צריכה את זה. לי מספיקים
הזכרונות היפים מן הבמות של תל־אביב
וניו־יורק, האהבה לכל בני ביתי וההצלחה
הנפלאה של אילקה בתקליטי אקסודוס.
הייתי מוסיפה עוד מילה אחת לכל אלה
שאומרים, כאילו אילקה דרש ממני לרדת
מן הבמה: שמעת־ את השטות הזאת כשהייתי
חולה בארצות־הברית. באותם הימים
סבלתי כאבים נוראים. אני מודה למפיצי השמועה
הזאת. בזכותם צחקתי בפעם הראשונה,
אחרי סידרה ארוכה של כאבים.
בקרוב יוכלו שוב פעם להפיץ שמועות.
אילקה יוצא לבדו לסיור של שמונה שבועות
באוניברסיטאות של ארצות־הברית. הוא
חתם על חוזה מצוין. הוא יהיה עכשיו
בעיקר זמר של שירים רוסיים.
שירכלו להם בכסית. למי זה איכפת?

;דשות האופנה

גרקואי מיגישגז ל?רא\ן \ז3ו\ 1ה אי
וז מו היי ר גזו ש ה שהאליוזה. בוגז.בי
:ל. מו היי ר הי א נ\\\יי\ז אוזר סלטירה,
ט\עיר\תה, רונוף לאלגו־ואיגה,

שלה היוהובה של א איל\ ה.
הק׳ 55 מי רהה?ג ב ל כבר ב בוי הןל 1ש
וס ג ס בגיו סי גב\ כ\בשגהה גי ר הי

גל אגסי ה בג 5לה א ה לב הגברגה.
ורגגג של גירסי־הב\(ץ לה לגגגסה
ירים הא רגגי ס הגא בו כג הג.
1ז>*יל הי( 7/ 8ראי ציור למעלה)
סל ההגגרה הגא ס הי רג שי הגגגגה.
שסלה ה תג אהת בסגגיה ה ס שג סי ס
־אי ציור ל מט ה) גסכ\ ס סג ברה

יסגהייר־בג 5לה. יחו וגס גה ס אגייה
סהה לי סהה!גלאסיה. גב האגג ה ה־וגסגה
ליאגא שהה ^יי ס ההגר ש ה איג
׳רקולי אחה אג ס ף החר ש, שכסה
ירגגסגחיג כבר הג א אג לשג!\.

ספ 1רט
כ דו רגל

השוער שמת u

מאות אוהדים תל־אביביים של קבוצת
הפועל המקומית, גמרו בשבת האחרונה
את ארוחת־הצהרים שלהם בחיפזון, נסעו
לפתח־תקוה. הם לא קירו שקבוצתם תנצח.
כי קבוצת הפועל פתח־תקוה ידועה כקבוצה
הטובה ביותר בליגה הלאומית, נמצאת עתה
בכושר מצוין. האוהדים באו רק כדי לראות
את שתי היריבות׳ שכל התמודדות ביניהן
בשנים האחרונות הפכה לקרב של כבוד.
ההפתעה לא איחרה לבוא. הקבוצה התל־אביבית
הצליחה להבקיע פעמיים את שער
הפתח־תקואים׳ ספגה רק שער אחד. סיפר
על כך כוכב נבחרת ישראל גדעון טיש:
״על עצמי אני לא רוצה לדבר, אבל צריך
להגיד שמוסה סקל הצעיר שכבש את השער
השני, היה בומבה.״
כדי רגליים שכורות. סקל לא היה
הכוכב המפתיע היחיד של קבוצתו, שנצ־חונה
לא הושג בקלות. היד, זה צירוף של
הכנה, מסירות ומאמץ .״העיניים חשכו לי
כשראיתי שחודורוב נפצע ועוזב את המגרש,״
גילה טיש כשהוא מסרק את בלוריתו
הגדולה .״במקומו נכנס לשער יצחק
מנחם, זה שחשבו שהוא מת פעם על מגרש
הכדורגל ביפו, והוא היה דוקא עולמי.״
באותן הדקות שהחליף את חודורוב בשער
התל־אביביים, עצר מנחם כמה כדורים
ששום שוער לא היה מתבייש בהם. במחצית
השניה חזר חודורוב לשער, הפתח־תקואים
עשו מאמצים נואשים להשוזת את התוצאה.
״לא עזרנו להם,״ אמר טיש בחיוך ביישני.
שניה אחת אחר שריקת השופט לסיום
המשחק הפסיקו התל־אביבים להיות יריבים
של הפתח־תקואים. המנוצחים ירדו מהר מן
המגרש, התל־אביבים נסעו הביתה. למחרת
צריכים היו טיש ואמציה לבקוביץ לפגוש
במחנה האימונים את נחום סטלמך, ג׳רי
חלדי וזכריה רצבי מפתח־תקוה .״אני מבסוט
שלא הורדנו אותם מן המגרש עם
רגליים שבורות׳״ סיים טיש,

כ דו רסל
שורף חלש 4ע 1ש
עסקן כדורסל ותיק הקריא השבוע בפני
בית־הדין של התאחדות הספורט הישראלית
שורה של האשמות חמורות. הוא תבע
להעניש את אגודת מכבי ירושלים, מאמנה
אברהם פסח, הנהלתה ושחקנה אברהם
הופמן. הסיבה שהפכה את דב פרוסק לתובע:
הופמן עזב לפני שנה את נבחרת
ישראל שהתכוננה לאליפות־אירופה באיסטנבול,
נסע עם קבוצתו לצרפת.
האשמותיו של פרוסק לא נשארו חסרות
תשובה, עתונאי הספורט הקשיש בן־ציון
פט, נטל על עצמו את ההגנה על מכבי
ירושלים, העלה שורה של טענות נגדיות:
• לא היתה זו הפעם הראשונה ש־ספורטאים
ישראליים עזבו את נבחרת הכדורסל.
אברהם שניאור, עמוס קופר ומרסל
חפץ, כדורסלנים באגודות בעלות עורף חזק׳
עשו זאת לפני הופמן, לא נענשו.
• אין שום סעיף בתקנון התאחדות
הספורט, המחייב כדורסלן חובב להשתתף
בנבחרת הלאומית.
• מכבי ירושלים, שקיבלה מהתאחדות
הספורט אישור לנסוע לצרפת, לא היתה
מצליחה בלי הופמן, שהוא קלעה העיקרי.
זאת התאחדות רצינית ¥האגודה
הירושלמית הוסיפה עוד טענה, לא נעימה
לעסקני ההתאחדות .״אם הם דואגים לכדורסל
הישראלי, מדוע סירב מאמן הנבחרת
אליהו עמיאל שנשלח את הופמן לאיסטנבול
יחד עם הנבחרת הצרפתית, שבאה ישר
מפאריס?״ שאל בהתמרמרות אברהם פסח.
״וזה עוד לא הכל: ההתאחדות קבעה לפני
נסיעת הנבחרת לאיסטנבול כי עמיאל יאמן
רק באיסטנבול ויוחלף כעבור כמה שבועות
על־ידי יהושע רוזין, שצריך היד, לאמן את
הנבחרת לקראת המשחקים הטרום־אולימ־פיים.
זאת התאחדות רצינית? מה היה קורה
אם באיסטנבול היינו מקבלים מקום ראשון?
האם גם אז היו מחליפים את עמיאל?״
לפסח היו סיבות טובות לכעוס. כי ועדת־הכדורסל
שתבעה את הנהלת מכבי ירושלים
לדין, קבעה שגם הוא חבר בה .״עסקן
מכבי ירושלים יואל יובים העיד שאני רק
מאמן,״ סיפר פסח בהתמרמרות ,״אבל הם
החליטו שאני גם חבר הנהלה.״ אף־על־פי
כן נענש, אינו יכול לייצג שום אגודת־ספורט
בהתאחדות לספורט. בעיקר דאג פסח
לגורלו של הופמן, שהורחק מן המשחקים
לארבעה חודשים. כי בשני משחקי הליגה
האחרונים של קבוצתו, מהם נעדר הופמן,
הפסיד מכבי ירושלים.

ארוך ההאבקות החופשית מתאו את הקרבות

סטירת לחי
והו פר2ן\-זשיא וווזוך בפרו האוטוביוגראפי שר רפאר
הרפרין ,״וירה ח־יי׳׳ .הרפרין, ידיר ויוה בן ה ,32-כבר יצר
רעצווו 2ן ריירה כאיש-שריריב, כבנור ווכווי בווו ויופי,
וכבנור הבנורה בהר-אביב. בב הופנוה בפרו, הסווה הוא
רהבריוז גב כבופר רא תן בנובריה, ארא גב באוגריה.

מאת רפאל הלפר־ין
« kוסט, המגג׳ר קבע את התחרות ה־
Wראשונה שלי לתאריך ,6.11.1952ב־רידג׳ווד
גרוב ארינה בברוקלין. המתחרה:
טרזן יואט. אבל זמן רב לפני הערב הגורלי,
נכנס לפעולה מנגנון־התעמולה האדיר של
טוטס: עשרות סיפורים נדפסו עלי בעתונים,
הודיעו עלי ברדיו ובטלביזיה, מודעות ענקיות
בעתונות האידיש בישרו את המאורע.
הערב הגדול הגיע — ועמו הצלחה ל־מנגנון־התעמולה
של טוטם, בצורת אולם
מלא: רובו יהודים, שמעולם לא חזו בתח־רות־היאבקות.
הידיעה שהייתי בחור־ישיבה
עשתה לעצמה כנפיים. בחורי־הישיבה של
ניו־יורק הרגישו שאני אחד מהם, באו בהמוניהם
לראות את חברם מתאבק.
התחרויות המוקדמות החלו. ישבתי בחדר־ההלבשה,
עצבני ונרגש. ידעתי שיריבי הוא
פראי, וידיעה זו ערערה מעט את בטחוני
העצמי. אחרי הכל, היתד, זו הפעם הראשונה
שאני נפגש ביריב של ממש — ועוד יריב
מקצועי, שרצה להתקדם בקריירה. לפתע
הרגשתי צורך להתפלל. אמרתי את ארבעת
פרקי־התהילים הראשונים. התפללתי בכוונה
רבה. כל מלה שיצאה מפי היתד, צרופה
ומלאת כוונה. הרגשתי שד,בטחון והשקט
הנפשי חוזרים אלי. לא פחדתי יותר.
״הלפרין!״ שמעתי צעקה ,״התור שלך
הגיע!״
הקריאה היתד, כה פתאומית, לבי ניתר
ממקומו. קמתי ויצאתי. הקהל לא הכירני:
כמעט לא הגיב כשעברתי בין שורותיו. רק
קבוצה קטנה של מכרים מחאה לי כף.
נכנסתי לזירה, שנראתה לי גדולה מאד.
הרגשתי את עצמי קטן בתוך השטח הגדול,
המואר בזרקורים עצומים לצורך צלומי־קולנוע.
הקהל מסביבי צעק והרעיש. הרגשתי
כאילו עמדתי ערום לראווה. שמעתי
את קול הקריין :״תחרות־הערב העיקרית.
משמאלי, משקל 300 פאונדם ( 135ק״ג) —
טרזן יואט. בפינה מימיני, בפעם הראשונה
בארצות־הברית — מתל־אביב — משקל
214 פאונדס — רפאל ד,לפרץ!״
הקריין יצא מן הזירה, השופט שעמד
במרכז קרא לשנינו להתקרב אליו והסביר
לנו את חוקי ההיאבקות בניו־יורק. הוא
שאל אותי אם אני מבין את השפה האנגלית,
עניתי לו שאני מבין מספיק כדי
להבין את הוראותיו .״אוקיי,״ אמר השופט,
״אני רוצה לראות תחרות נקיה. תנו ידיים.״
הושטתי את ידי לטרזן יואט. הוא הרים
את ידו במהירות־הבזק — והוריד לי סטי-
רת־לחי מצלצלת. אחר־כך הסתובב וחזר
לפינתו. נשארתי רתוק למקומי, כאילו קפאתי.
דמי עלה לראשי. ראיתי לפני את
הנאצי בחולצה החומה, שד,יכה אותי בוינה,
בילדותי. הרגשתי דחיפה להתפרץ כלפי
טרזן־הנאצי.

שופט הזירה ניגש אלי והעיר לי שעלי
י* לחזור לפינתי ולהוריד את גלימת ההיאבקות.
הסתובבתי ופניתי לפינתי. הייתי כסהרורי.
דבר לא ענין. אותי: לא הקהל
שהתמרד ומחה נגד השפלות של טרזן יואט,
לא ד,אוירה המתוחה שנוצרה, ולא השופט
ד,נרגז. לא עניינו אותי התחרות, ולא התוצאות.
רק הרצון לנקמה בער בי: לגמול
ליואט על הסטירה.
הגונג צילצל. זינקתי בקפיצה למרכז
הזירה.
הזדקפתי לעומת טרזן יואט והתבוננתי
בענק ד,גועלי, שהחל מראה סימני אי־בטחון.
ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות. בפתאומיות
זרקתי את עצמי לארץ, התגלגלתי
לעומתו, תפסתי את רגלו ומשכתי בחזקה.
הוא נפל מלוא קומתו ארצה, אך התרומם
מיד. משכתי את רגלו השניה והוא נפל
שוב ארצה, בחבטה אדירה. כשכולי רותח

חיכיתי לרגע שיקום, ואז זינקתי בדרופ קיק
עצום — זו הבעיטה המעופפת. שתי רגלי
פגעו בפניו בחבטה כבירה, והוא עף. דם
החל קולח משפתיו. חיכיתי עד ששוב
התרומם, התקרבתי אליו במהירות והכנסתי
את ידי בין רגליו. הרמתיו בכוח וחבסתיו
בקרקע. הוא נפל כשק קמח.
״ אחת ...ש תיים ...שלוש!״ קרא השופט.
הכל נגמר — נצחתי נצחתי

כ ר 3ה מ אי ט ל קי
ך * קהלצרחוהש תו ל ל בצעקות מחן
Iרישות־אוזנים. הוא שנא את טרזן יואט.
הערב שנא אותו כפל־כפליים, בגלל הסטירה
שנתן לי. ואיזה גמול! יואט הפסיד את
התחרות מבלי שהספיק אפילו להרים יד
עלי: כל התחרות ארכה פחות מדקה אחת.
טרזן יואט קם והשתולל. הוא רצה להפיל
את השופט. אבל זה הזהירו שיפסול אותו
לתקופה ארוכה, אב לא יירגע. ההמולה מסביב
גברה והלכה. הקריין נכנס במהירות
לזירה וצעק :״אחרי 46 שניות: המנצח —
רפאל הלפרין!״
קריאות, שאגות, צעקות. טרזן יואט הת־

נטריריו בפני אלוף העולם האגדי באיגרוף,
ג׳ו לואיס, בעת בי קו רו בקליפורני ה ב־. 1954

חיל שוב להשתולל, עד ששני שוטרים
נכנסו לזירה והוציאו אותו. ירדתי מהזירה.
הקהל התפרץ אלי, אנשים נשקו לי על
הפנים והידיים. אחד מהם צעק :״אני איטלקי,
לא יהודי. אבל אני מברך אותך,
אני מחכה כבר שנים שמישהו יעשה זאת
לטרזן יואט!״
מכל הצדדים נלחצו אלי לקבל חתימה.
הלכתי כסהרורי לחדר־ההלבשה, כששני
שוטרים מפלסים לי דרך בתוך הקהל. נכנסתי
לחדר־ההלבשה וישבתי לנוח. הכל
התרחש במהירות כזאת, שלא הספקתי לעכל
מה שקרה. המנג׳ר שלי נכנס וחיבק
אותי בשמחה רבה .״עשית עבודה נהדרת,
אתה עצום!״ הוא קרקר משמחה. כבר ראה
דולרים זורמים לידו, ושמו מתפרסם עוד
יותר.
ואני? הלחי שטחן יואט סטר עליה בערד,

.שהובילו אותו לכתו האליפות בניריווק

כוידה-מטד1ן
כאש. לא יכולתי להרגע.

מומחה?דרופיקיק
•משבתי בתחרויות בניייורק והס־

| | ביבה, כשאני שומר על יתרוני בזירה.
לא הפסדתי נגד אף אחד ממתחרי. מתוץ
לתנועות ההיאבקות השתמשתי גם בתרגילי
ג׳ודו, אקרובטיקה ותרגילי זריזות. שמרתי
על כושרי בזהירות רבה, והתאמנתי שלוש
פעמים בשבוע. ניצחתי מתאבקים ידועים
ובעלי שם מארצות־הברית, קנדה, איטליה,
אפריקה, אירלנד ומקסיקו,
הנצחונות באו במהירות מסחררת: שניות
או רגעי מספר ארכה כל תחרות. המתאבקים
לא היו רגילים למין היאבקות כזאת.
ביניהם פשטה השמועה שאני מתאבק מסתורי,
משתמש בתנועות לא מקובלות ולא
ידועות במקצוע. כמה מתאבקים שהתאבקו
נגדי ניסו להשתמש בטקטיקה פראית ואכזרית
ביותר. חלק מהם שלחתי לבית־החולים.
היו
רגעים שנמצאתי בסכנה, ואז מוכרח
הייתי לצאת מהסבך בכל מחיר — וזה
עלה לפעמים למתחרה בשבירת יד או רגל.
לנגד עיני עמדה מטרה אחת בלבד: לנצח.
ידעתי שאם אני רוצה לנצח, אצטרך להשתמש
בנשק שאין למתחרי: זריזות ומחשבה
מהירה. כל המתאבקים בזירה היו
כבדים ומגושמים, שקלו בין מאה ל־150
קילוגרם. ניצלתי עובדה זו ומהתחלת התחרות
עד סופה לא הרפיתי מהמתחרה, לא
עזבתיו לרגע. התקפתי כל הזמן, בלי הפסקה.
בעשרות
תחרויות קיבלתי מכות, נשיכות
ובעיטות. גם אני לא ידעתי רחמים. אני
זוכר פעם, כאשר התאבקתי ב מדי סון סקואר
גרזן נגד איטלקי שניסה לתפסני ולא הצליח.
לבסוף בעט בי בפנים. התפרצתי נגדו,

כוונה תחילה. הרגשתי שהם משתוקקים לפצוע
אותי יותר מאשר לנצח. כל כוונתם
היתד, לשבור לי משהו. השמועה פשטה
בינם, שאני פרא־אדם, שאינני מתחשב בהלכות
מקודשות של המקצוע. רבים סרבו ל־הפגש
אתי בזירה! הוכרז עלי מצב של
מלחמה וחרם.
גם מחוץ לזירה נוצרה מעין מחיצה ביני
לבינם. הם היו כאילו מאוגדים נגדי. כשנכנסתי
לחדר־ההלבשה הפסיקו לדבר, כאילו
נקלע אויב לחדר. לי לא היה איכפת הדבר.
חלמתי על דבר אחד בלבד: חגורת אליפות
העולם.
גם המארגנים והמנג׳רים הביטו בעין רעה
על המתאבק המשונה הזה. הם לא הבינו
איזו מין חיה משונה הוא רפאל ר,לפרין,
הלוקח את עניין ההיאבקות ברצינות איומה
כזאת. עשרות תחרויות סיימתי בפחות מדקה.
השכבתי את יריבי בשניות. לא שיחקתי,
לא העמדתי פנים, לא התמהמהתי.
לא התחשבתי במנג׳ר ובקהל. רק דבר אחד
עניין אותי: להשכיב את המתחרה על הרצפה,
ויפה שניה אחת קודם.
לאט־לאט התחזק החרם עלי. חרם שקט
ובלתי־רשמי מצד הפרומוטרים, מארגני התחרויות.
הם התחילו לחסום את דרכי הב־מוחה,־כמעט
לאליפות: מנעו ממני גישה לתחרויות
הגדולות, לא נתנו לי להפגש עם
מתאבקים מפורסמים.
החלטתי להלחם נגד החרם. הייתי כבר
ידוע ומפורסם מהופעותי בטלביזיה וברדיו:
ניצחתי ביותר ממאה תחרויות, בלי
הפסד אחד, רכשתי פירסומת רבה בעתו־נות!
במיוחד תמכו בי העתונים והרדיו
היהודיים. התפרסמתי בתור ״הרבי המתאבק״
והרגשתי כוח־השפעה עצום בין היהודים.
היהדות המקומית היתה גאה בי על

את צעדי בזירה. ידעתי שאם אכשל ואפסיד,
אשבור את לבם ואנפץ לרסיסים תקוותיהם
וחלומם.

עפנו מחוץ לזירה

w m M n a
ף וכה פופולריות זו, נוכחו המנג׳רים
Jלדעת, כי אינם יכולים להכניעני בקלות.
הקהל דרש לראות אות־ בפעולה. הם טיכסו
עצה והזעיקו מטקסס אחד המתאבקים הפראיים
והאכזריים ביותר, אחד לורד קרל-
טון, בתקוה שיחסל אותי. התחרות התקיימה
באיסטרן פרק ארינה בברוקלין, לשם אין
הקהל נוהר בדרך כלל. אך לתחרות זו באו
חמשת אלפים איש והאולם היה מלא עד
אפס מקום.
קרלטון הצטיין בפראות. זאת ראו מהרגע
הראשון; והוא הוזהר שוב ושוב על־ידי
השופט. הוא הרביץ, בעט ונשך. הוא גם
ידע את תורת ההיאבקות ביסודיות, וידע
להינצל מכל תחבולותי. התחרות נמשכה
כ־ 20 דקה, ללא הכרעה. אבל תוך כדי היאבקות
למדתי את הנקודה החלשה של קרל־טון
.:רגליו. החלטתי לטפל בהן.
תפסתי את רגליו שוב ושוב, והוא נפל
בכל כובד גופו. הגברתי את לחץ ההתקפה.
הרגשתי שנשימתו כבדה והולכת, וידעתי
שהגיע הרגע שלי. קרלטון הרגיש אף הוא
את הסכנה, וכשהיינו ליד החבלים תפס אותי
לפתע בכוח רב והתכופף לאחור. שנינו
נפלנו מהזירה החוצה.
קרלטון שכב עלי על הארץ. ניסיתי להתרומם
ולחזור לזירה, אבל הוא לא נתן לי.
היינו תקועים בין שני ספסלים, כשהקהל
סביבנו. שמעתי את השופט צועק,6 ,5 :
.7בכל כוחי השתחררתי מחיבוקו של קרל־טון
והתחלתי לטפס לתוך הזירה. תפסתי
את החבל התחתון של הזירה. שמעתי:
— 9 ,8ולפתע הרגשתי משיכה עצומה
ברגלי. היה זה קרלטון שמשך אותי בחזרה
החוצה. השופט גמר לספור עד , 10 מבלי
שאיש משנינו יצליח לחזור לזירה — ואיש
מאתנו לא ניצח. הקהל ראה כיצד משך
אותי קרלטון החוצה, וקריאות־בוז נשמעו
מכל הצדדים.
כשראו המנסרים שלא הצליחו עם קרל־טון,
אירגנו תחרות ביני לבין לו קיט. היה
זה ענק ממונגוליה שגובהו 195ס״מ ומשקלו
145ק״ג, כולו שרירים וכוח. הוא ניצח
את כל יריביו בשניות ספורות ולא היה
מתאבק שהצליח להכריעו.
ההודעה על התחרות עוררה סערה רבה
בין חסידי. הם חששו לי, פחדו ממאבק
עם לו קים. התחרות התקיימה בסנט ניקולס
ארינה, ניו־יורק. כל הכרטיסים נמכרו מראש.
רבים בקהל התערבו חמש לאחד שאני
אפסיד. ההרגשה הכללית היתה שלו קים
יתגבר עלי בקלות.
רוב הקהל שבא לחזות בתחרות היה
מורכב מחסידי. הם מילאו את האולם וחיכו
במתיחות. אני, מצידי, התכוננתי לקראת
תחרות זו ועברתי אימונים מיוחדים, כי
ידעתי שהקריירה שלי מונחת על כף המאזניים:
הפסד אחד יכול היה להרוס את
כל השם שרכשתי, ואילו נצחון על לו
קים — פירושו הישג שאף מתאבק לא
הצליח להשיגו בניו־יורק.

סוף־סוף: האליפות
ך• שנכנסתי לזירה הרגשתי בפעם ה־

כבושה

רגע ההכרעה בקרב נגד ״ה מלאך הקנאדי״ .הלפרין נראה
תופס את רגל יריבו, ה שוכב על רצפת הזירה, ב״ תפי ס ת
כניעה״ .פירו ש הדבר: אס לא ייכנע, י שבור לו את קרסולי. במ שך כל הקריירה שלו,
נאלץ רפאל הלפרין לא פעם לשבור ליריביו יד או רגל, כדי להחלץ ממצבים מסוכנים.

וגב

תפסתי אותו והרמתיו — כל 125 הק״ג
שהוא שקל — וזרקתי אותו לקהל. הוא
נפל על כסא בשורה השלישית ולא חזר
יותר לזירה.
הקהל חיבב אותי מאד. במקום שר,ת־אבקתי
נמכרו כל הכרטיסים. הצופים ידעו
שאם אני מופיע, יקרה משהו. הם ידעו
שבכל שניה אני עלול להתפרץ בדרופ קיק
או בתנועה מפתיעה אחרת. העתונא־ם הד־ביקו
לי את הכינויים :״הבזק הישראלי״
ו״הנמר הלבן״ .כי תמיד התלבשתי בלבן:
נעליים, גרביים, מכנסיים וגלימה עליונה.

הוכרז עלי חרם
^ כל שהתקדמתי בשלבי הקריירה,
Wהרגשתי שמתאבקים רוצים לחבל בי ב־

שאני מבליט את יהדותי ודתי. הוזמנתי
לנאום בסעודות ואסיפות למכביר, הופעתי
בבתי־ספר שונים ונאמתי לפני הילדים. היו
לי אלפי חסידים, מהם ממש פנטיים. היו
שצמו בימים שהתאבקתי. רבים סיפרו לי
שהם מתפללים תפילה מיוחדת לשלומי, ביום
שאני מתחרה.
ידעתי שאלפים רואים בי את סמל הנוער
היהודי, ויותר מזה: הם רואים בי כאילי
את עצמם. הם מרגישים כאילו הם המנצחים
בזירה. הם ראו בי את התגמול וד,שילומים
לסבלם באירופה — ורבים מהם זכרו
היטב את אירופה, על אף היותם באמריקה
20—30 שנה. הם חזו בטלויזיה בבחור
ישראלי העונד מגן־דוד על נעליו ומכנסיו,
עומד בגאון בזירה ומנצח את כל יריביו
בסערה. כשעליתי לזירה ידעתי שאלפים
מייחלים לנצחוני ותפילתם החרישית מלווה

wראשונה פחד סתום. הסתכלתי לעבר
ים הראשים מסביבי וחשבתי לנפשי, שאם
אפסיד הערב עולמם של חסידי ייחרב. התבוננתי
במתחרה שלי. הוא נראה כחומה
בצורה: עמד בפינה ולא נע. הכרתי בחור
שיצא נכה אחרי תחרות אתו! שני עוד שכב
בבית־חולים. ראיתי כיצד ניצח את ״מר
אמריקה״ תוך שניות בתפיסת הנלסון הידועה
שלו. ראיתי עשרות תחרויות, מהן
נלקחו המתחרים באלונקה.
באולם השתררה מתיחות משונה — משונה
מכל מה שהרגשתי עד עכשיו. חשתי
כאילו אנשים באו ללויה, כאילו ידעו מראש
שאפסיד — אם כי בפינה של ליבם
קיננה עוד התקוה: אולי בכל זאת?
מיד עם תחילת התחרות הרגשתי את בטחונו
הרב של לו קים. תנועותיו האיטיות
והבטוחות כאילו אמרו :״עוד רגע אגמור.״
הליכותיו היו קלות בהשוואה למשקל גופו.
הוא צעד לעומתי ובפשטות רבה ניסה לתפוס
אותי. התחלקתי מבין ידיו. הוא ניסה
לשים עלי יד, אך אני זזתי הצידה במהירות•
פתאום קפצתי בזריזות והתנפלתי
עליו מאחור, אך לא הצלחתי להפילו. הוא

היא ״בעיטת־נפילה״,
בה נראה הלפרין

מזנק באויר כלפי יריבו ו בועט בו בעוצמה.
היריב: אלוף דרום־אפריקה, פרסי הול.

עמד איתן על הקרקע. תפסתי את ראשו
בהד לוק. הוא ניער אותי בתנועה אחת
ואני עפתי לקצה הזירה.
עתה הצליח הוא לתפוס אותי בהד לוק
ולחץ אותי בכוח איתנים. הרגשתי שנשימתי
נעצרת. הכנסתי במהירות את שתי
רגלי בין רגליו ונשענתי אחורה. שנינו
נפלנו. ניצלתי את הנפילה והשתחררתי.
עברו כמה דקות והוא לא הצליח לתפוס
אותי בין ידיו העצומות. התקרבנו — ופתאום
חבט בי ביד פתוחה. קוראים לזה מכה
יפאנית או מכת סודו. זועזעתי כולי.
ושוב הרים קים את ידו העצומה והנחיתה
על ראשי. כל מכה זיעזעה אותי כאילו
עבר בי זרם חשמלי. הוא תפס אותי לתוך
נלסון כפול ורצה להכניס את ראשי בין
כתפי. הרמתי את שתי ידי והתחלקתי במהירות
למטה. לפני התחרות התכוננתי במ־יוחד
וחשבתי על תפיסתו זו המפורסמת.
הוא השתמש בה לעתים תכופות, וכשהיה
מצליח להכניס מתאבק לתוך תפיסה זו,
שוב לא יכול היה לצאת ממנה והיה נאלץ
להכנע מרוב כאבים.
קים תפסני שוב בנלסון נפול, ושוב
התחלקתי. הוא התרגז והתחיל לחבוט בי
במכות יפניות. שוב הכניסני לתוך נלסון
כפול ושוב התחלקתי מבין ידיו. שש פעמים
הצליח להכניסני לתפיסה מסוכנת זו, ושש
פעמים הצלחתי להתחמק. הוא כעם באופן
איום.
פתאום הרים את ידו הימנית אל על,
כדי להורידה בתנופה איומה לכוזן ראשי.
על אף שהייתי המום, שמתי לב לעמידתו
חסרת שווי־המשקל. כדי להנחית את המכה,
נטה ימינה ונשאר ״פתוח״ לגמרי. ניצלתי
את ההזדמנות ובתנועת־בזק זינקתי לרגליו.
במשיכה עצומה משכתיו למעלה. לו קים
נפל מלוא קומתו ארצה ונחבט קשה בראשו.
קפצתי עליו ולחצתי את כתפיו לארץ. השופט
הספיק לספור עד שלוש ואז הועפתי
על־ידי לו קים בכוח עצום לקצה הזירה.
זה היה מאוחר מדי. ספירת השלוש על־ידי
השופט חרצה את גורל התחרות. השופט
הרים את ידי לאות נצחון.
הקהל שישב כל הזמן במתיחות, למראה
מצבי הנואש, לא הבין את השינוי הפתאומי.
הנה רגע אחד עמדתי להימחץ —
וברגע השני מכריזים עלי כמנצח. אחרי נצחוני
שררו עוד דומיה ומתיחות באולם —
עד שפתאום תפס הקהל מה התרחש. תרו־עות־שמחה
פרצו מפי אלפי הנוכחים. כובעים
נזרקו באויר, זרים התחבקו והתנשקו מרוב
שמחה. אלפים הסתערו אל הזירה וברכו
אותי על נצחוני. שרשרת שוטרים ניצבה
מסביב ולא נתנה לאיש להתקרב.
לו קים התהלך בתוך הזירה כנמר שבוי.
הוא לא הבין מה קרה לו. הוא היה במלוא
אונו, ומוכן להתחיל את ההיאבקות מחדש
— והנה הישראלי הזה מקפץ בנצחון. הקהל
לא רצה לעזוב את האולם. הוא הצטופף
מסביב והריע, חזר והריע. נטלתי את המיקרופון
לידי. השתררה דממה באולם.
״אני מודה לה׳ על נצחוני הערב,״ אמרתי
מעומק לבי.

שמעו, אני כמעט מאוכזבת. מה, לא אבד
השבוע שום דבר לאף אחד?

לכתת רגליים בסימטאות
אלמלא העיד על עצמו ( )1155/13 שהוא
גבר׳ הייתי נשבעת שהוא סמינריסטית:
״כל אדם עושה בחייו לפחות שטות אחת,
שאותה הוא זוכר לאחר מכן, ותמיד בחיוך.
אני עומד לעשות שטות ואין לך מושג כמה
אני נהנה ממנה, עוד בטרם עשיתיה. אני
עומד לחפש נערה שאבדה בינות למאות
נערות אחרות, נערה שאבדה אולי משום שלא
היתד, קיימת, נערה שעמה משוחח חייל
בשעות שמירה ארוכות, אותה רואה סטודנט
בשעות שלאחר חצות, כאשר האור היחיד
בעיר הוא זה הבוקע מחלונו.
״מצאי לי אותה, רותי, הרי אינך יכולה
לסרב.
״היא צריכה לדעת לאהוב, לאהוב הכל :
נופים, אדם, חיוכים ודמעות, כל שהרמוניה
בו וכל שסתירות. היא תדע למצוא יופי
בכל מקום בו הוא מצוי. היא חייבת להיות
רגילה, בעלת עיניים רגילות, שיער רגיל,
חיוך רגיל ומגע רגיל, והלא בכך תהא
הפחות רגילה מכולן.
״אם תדע ליהנות מההנאות הפעוטות שלי.
הו, לא עד כדי כך אני דורש, או שמא?
לכתת רגליה בסימטאות העתיקות של יפו׳
עכו וצפת, לטייל ארוכות לחופו הנידח של
הים התיכון בשעות שקיעה. לצלם ולהצטלם
על כל רקע שהוא. לדעת להאזין לצלילי
מוסיקה מבלי לעצום עיניים, משום שמו־סיקר,
נקלטת גם בעיניים.
״איזה ערך יש עתה לפירוט האני העצמי
שלי? זו שתכתוב תדע הכל.
״רותי מצאי לי אותה, א חר ת ...אחרת
חבל.״
לא נכון. הוא רמת־גני.

( )1155/16 איננה דומה, אני שמחה לומר,
לכל שתי נערות אחרות הכותבות למדור זה.
העיסוק שלה, טוענת היא, איננו נשי
ביותר. ההובי העיקרי שלה הוא בעלי־חיים.
החל בקטנים שבהם — חרקים, פרפרים
וציפורים׳ אותם היא אוספת או סתם
נהנית לעקוב אחריהם בטבע — וכלה
במוצגים הגדולים יותר החיים בעולם
הזואולוגי. היא עוסקת, בין השאר, באילוף

נערת השבוע
אינני יודעת מדוע, אולם תמיד תיארתי
לי את הנערה הגרמנית בד מו ת גרטכן
טיפוסי ת: מוצקה, עב ת־ מו תן במקצת, מסורבלת
ובלונדית מאד. יוט ה גור, נערת־התס־ריט
הגרמניה בת ה־ 19 של חולות לוהטים,
היא הכל מלבד.
היא ג בו ה ה מאד, דקה מאד, שיערה חום
כהה, קצר ו מ תול תל, עיניה אמנם כ חולו ת
מאד, אך ריסיה שחורים, והיא דינאמי ת
ומלאת־מרץ עד שהיא יכולה כמעט להפעיל
תחנת כוח.
היא נמצאת בארץ כ שבועיים, אולם את
המלים ה חיוניו ת בעברית יודעת היא נבר
לבטא :״י שנ ת טוב?״ ״כמ ה זה עולה?״ וכ
מו בן ח מו ר״.
״כ ש הייתי שומעת מלה זו בי מים הראשונים
שלי כאן, כל פעם שנסעתי ב מכוני ת,
לא העליתי בדעתי מה זה יכו? להיות.
למדתי מהר.״
יוטה לא הספיקה ליצור לעצמה דעה על
הנוער כאן, בגלל הסיבה הפרוזאית ו הפ שוטה

חמש הנערות בנות ה־16־ 15 שעומדות שם
ומצייצות ( )1155/14 מנסות לומר שהן רוצות
להתקשר עם חמישה צעירים כבני 18
למטרת — סלחו לי על הביטוי — הקמת
חברה, קומזיצים ובילויים וטיולים ואתם
יודעים כבר מה עוד. שיהיו נחמדים ואתם
יודעים כבר מה עוד.

לא מה שאתם חושבים. לקבל מכתבים.
כך, על כל פנים טוען 1155/15 המעיד
על עצמו שהוא אחד מאותם רווקים היושבים
במשקים .״אני דווקא יושב בקיבוץ ותיק,
ולא כל כך לפי הפירמה,״ הוא מנסה להתלוצץ,
אך מצהיר שהוא דווקא מבסוט מביתו.
הוא נוכח בזמן האחרון שיש לו פתאום
פנאי לכתוב ולקבל מכתבים. זה כה נעים.
הוא היה מאד רוצה שהנערה שתכתוב אליו
תתגורר בסביבות תל־אביב או דרומה׳ ושי
תהיה כבת 20 וסימפטית. זה פשוט התבקש
־ שיאמר זאת: הוא שנא רכילות, אוהב חברה
ושמח. הוא בן .23

את המזכירה
למה רנן בסרטים שומעים
אומרת לבוס שלה לפני שהיא הולכת ה
בי תה . :האם יש לך כל מה שאתה צריך?
גבי שי קרח והכל? השארתי לך מכתבים
לחתימה. או שמא רצונך לחתום עליהם כעת
אותם? כן, ומר סמית טילפן
ואני אשגר
שוב. הכרטיסים שלך שמורים ב קופ ת התיאטרון.
ההצגה מתחילה ב־ , 9.30 ויש לך
שולחן לארבעה איש ב מו ע דון 21״?

לקלוט, ללמוד להחכים

זה נשמע כמו סיסמה על דגל משפחתי
של משפחת אצילים לא חשוב איפה. אולם

7א כשהיו פגות 3
צבע עיניים: חום.
צבע שיער: ערמוני.
הגובה: מאה ושבעים ואחד סנטימטר.
זאת לא הבת־דודה של דינה ברזילי, כי
אם שני חיפאים קטנים בני ,)1155/17( , 15
הרוצים להתכתב עם שתי חיפאיות קצת
יותר קטנות. הם אוהבים בולים, מוסיקה
קלאסית, התכתבות, מדע ושכחתי מה עוד.
הם רוצים תמונות ,״אבל לא כשהיו בנות
שלוש.״

המחר הלא־ידוע

אל תכתבי אל ( )1155/18 משום שיש
לו שם כל כך אנגלו־סקסי. תראי איזו
נשמה יש לו :״סלחי לי האלמונית על אשר
פונה אני אלייך מעל דפי העתון. אשתדל
להסביר לך ולהעמיד אותך על אשר ברצוני
מפנייה זו.
״אין ברצוני להצטרף לאלה המבקשים
להתכתב אתך, גם אין ברצוני להסתיר את
עצמי מאחורי המשפט המקסים של התכתבות!
כי אכן אהיה כנה וישר. ברצוני
להכיר אותך ואין זה משנה לי אם יהיה
זה לאחר מספר מכתבים.
״כל הדרוש ממך הוא ליטול לידייך את
העט ולענות לשורותי הבודדות אלו. כי דעי,
בדרך העבר לא אוכל להתחיל ואת העתיד
אחפש בהמשכה של הדרך׳ ואותך ברצוני
לאסוף לדרך הממשיכה עד המחר הלא־ידוע.
״הריני מאלה העולים בשלבי הלימוד ה־הגבוה,
שזה לאחר שנה מעביר בינות
לספרי הלימוד האקדמאי. ואם תרצי ללוות
אותי לדרך — כתבי לי.״

ספשעשרר!
והבחירות

נחמדים ו...

כלבים גזעיים ומרבה בדהירה על סוסים.
צמודה להובי שלה היא האהבה לטיולים,
שהייה בחיק הטבע והנאה ממראות נוף.
היא מעדיפה שלא להרבות בדברים על כל
מיני תיאורים על עצמה, על תכונותיה
ומה אומרים עליה .״בחור שיסתפק במכתב
זה שאולי הסתום בו מרובה על הנגלה,
ויכתוב אלי — יכירני יותר במשך הזמן,״
אומרת היא. כל מה שהיא מבקשת הוא
בחור שיהיה מסוגל לעניין נערה המוכנה,
כאמור, תמיד לקלוט, ללמוד ולד,חכים.

שהיא עובדת כל הז מן, ואם מזד מנו ת שעתיים
לצאת, היא עושה זאת בחברת חבריה
לעבודה.
היא עוסקת ב מקצוע מעניין זה רק כחודשיים.
לפני כן היתה דיילת־קרקע באייר־פראנס
בברלין. יום אחד ביקרה ב אולפן
סרטים ברלינאי, והחלה להתעניין בעבודה
הטכנית של ההסרטה, למרות שהיא נראית
כאילו יכלה להצליח מאוד גם לפני המצלמה.
יו ט ה .,ה דו ברת גרמנית ואנגלית, היא מעניינת,
מ שכילה ובוגר ת יו תר מכל נערה
אחרת בת גילה. ועד כמה שייראה הדבר
מוזר — אין היא או הב ת ל הרבות בהליכה
לקולנוע. כשהיא עושה זאת — הרי זה
בעיקר לראות סרטים צרפתיים, א מנו תיי ס
כאורפיאוס של קוק טו, או סרטי־מתח טובים.
היא נראית באות ה מידה נהדר בג׳ינס
כחולים דהויים (עם פתח מלפנים) ובלבו ש
אלגנטי. הצבע האהוב עליה הוא כל גווני
הכחול. כאשר שאלתי אס טבעתה, מ שובצת
הפנינים, היא טבעת אירוסין, נזדעקה :״ ט בעת
אירוסין? בשם אלוהים, לא! בגילי?!״

בחיי שאני מבולבלת כבר מכל העניין.
מה עושים רעש כזה גדול כאילו שלא היה
ברור מי שינצח אמרתי את זה עוד מזמן
לאיציק אז הוא אמר שאני לא מחדשת דבר
ושבכלל׳ מה אני מבינה בפוליטיקה. אני
באמת לא מבינה אבל זה לא עסקי. בכלל,
גם אחותי הנבלה הרימה לה פתאום את האף
מפני שיצא לה לבחור בפעם הראשונה. היא
עשתה בלאגן בבית וצעקה כל הזמן איפה
כרטיס הבוחר שלה ואיפה תעודת הזהות
שלה וכששאלתי אותה מה היא בוחרת היא
אמרה שזה לא עסקי ושאוי ואבוי לי אם
אטחוב לה את בגד הים שלה אם אני מתכוננת
ללכת לבריכה. ציפצפתי עליה.
אבל אני שונאת את כל השוויצרים
שחושבים שהם יודעים הכל אני רוצה להגיד
לך שלפעמים דברים דווקא די מעניינים
אותי אז שאלתי את איציק מה זה בדיוק
דמוקרטיה שבן גוריון כל הזמן אומר אותה
אז הוא, איציק טפשה לא בן גוריון אמר
לי שזה ביוזנית רמוס וקרטיה. רמוס זה
שלטון וקרטיה זה עם או רגע, אולי להיפר•
לא. זהו זה. כמו בירוקרטיה. אז שאלתי
מה זה בחירות איזוריות אז ענו לי שכל
שכונה בוחרת לד, נציג ואני מוצאת שזה
דווקא נחמד מאד בטח שהייתי בוחרת
בנציג היותר נחמד. עכשיו אני מבינה למה
מפא״י כל כך רוצה בחירות איזוריות כי
עכשיו יש לה המון נציגים צעירים ונחמדימ
כאלה לא כמו פעם. חבל שמשה דיין הוא
לא מהאזור שלי גם שמעון פרס נחמד יש
לו גומה בסנטר אבל חבל נורא שמשה
דיין יקבל את משרד החקלאות אם הרכילות
הזאת נכונה. לא יצלמו אותו כל כך הרבה
ביומנים.
איציק ועוד חבר שלו התערבו על בקבוק
וויסקי שנמיר יהיה ראש העיר איציק אמר
שכן אני דודקא נורא רוצה שהוא יהיה לא
בגלל הוויסקי של איציק׳ הוא פשוט מזכיר
לי את יול ברינר.
אממת בידור
בי ת־סוהר פרטו
...שלוש נקודות (בצל ירוק) היא
תוכניתו הרביעית של תיאטרון צעיר זה,
שלהצגתה קדמו חששות כבדים ואפילו
נסיון של המחברים דן בן־אמוץ וחיים חפר
לעכב את ההצגה.
החששות היו מופרזים, אך לא מיותרים
לחלוטין. התוכנית אינה נופלת מקודמותיה
בכושרה לשעשע א׳ת קהל־הצופים המחבב
להקה זו. מספר הבדיחות המעוררות צחוק הרגיל גועה בקהל אינו נופלמהמספר
וכמות הפזמונים הערבים לאוזן אינה קטנה
מהמנה הקבועה. הבימוי — בין אם נעשה
על־ידי אורי זוהר ובין אם תוקן על־ידי
שמואל בונים — הוא מבריק כרגיל, שופע
המצאות בימתיות ערבות לעין ומחפה בהצלחה
על אותם השחקנים הזקוקים לחיפוי.
הצרה היא רק — ויש להניח כי מרבית
אוהדי בצל ירוקלא יסבלו מצרה זו —
שתוכנית זאת גם אינה מהתה התקדמות
ממשית לגבי קודמותיה בכיתן להצגת סאטירה
ממשית, שתמחץ בנקודות התורפה
של המציאות הישראלית. בהעדר סאטירה
כזאת, מסתובב חלק גדול של התוכנית,
המוקדש לתיאור חזרות על הצגה במחנה
מעשיהו, בחלל ריק של בדיחות תלושות או
גנובות ישר ממקורות אמריקאיים מתאימים.
חלק אחר, המתאר ישראלים בחוץ־לארץ,
חוזר ולועס קש ישן, שכבר נלעס לרוב
על הבמות הקלות, ורק חן הנעורים של השחקנים
מסתיר את עייפות הטקסט.
החלק השלישי של ההצגה — סיפור־מעשה
פשוט, כפי שהוא מוצג בסגנונות
תיאטרוניים שונים — הועבר לבמה זו, אם
גם תוך שיכלול טכני רב׳ ישר מהמסיבות
של תנועות הנוער וממערכונים קודמים
של אותם המחברים.
כל זה מוצג על הבמה במדינה שעליה
חל אולי יותר מאשר על כל מקום אחר
בעולם פסוקו המפורסם של ניקולאי גוגול:
״קשה שלא לכתוב סאטירה!״ בנסיבות
אלה, נראה כאילו בנתה לעצמה להקה זו
מרצון בית־סוהר פרטי, מעין זה שעליו
מדברים בחלק הראשון של התוכנית, והיא
נהנית לשבת בו כל עוד השופט־הקהל
אינו מחמיר מדי.

מאחורי ה קל עי ם
רוצים לקנות בחזרה

5000ל ״י — זה הסכום שהציעו דן
בן־אמוץ וחיים חפר ללהקת בצל ירוק, על
מנת לקנות מידיה בחזרה את התוכנית
ו שלוש נ קודות (ראה לעיל) ,אותה
חיברו למענה. השניים, שלא היו מרוצים
מאופן הביצוע של התוכנית בבצל ירוק,
רצן לרכשה בחזרה על מנת להציגה ב־מועדון־הלילה
שהם רוצים לפתוח, ואשר
מקומו הסופי טרם נקבע. באים בחשבון:
השטח הגדול ביפו ובית נטוש ברמת־אביב
חנה טיכו, הציירת הירושלמית׳ זכתה להצלחה
ניכרת בהציגה 75 מרישומיה במוזיאון
העירוני באמסטרדם זהרירה הרי*
פאי, שבלטה בהצלחתה בהצגה החדשה של
בצל ירוק, תחזור בכל זאת לאכסנייתה הקודמת,
תיאטרון זווית, לאחר סיום הצגו־תיה
של התוכנית ו שלוש נקודות, כדי
להופיע במחזות רציניים יותר.

הצגות

הדריך

ביקור הגברת הזקנה

(הבימה)

— בדיחתו האכזרית של פרידריך דירנמאט
אודות מיליונרית הקונה את מצפונה של
עיירה שלמה׳ מוצגת ביד־האמן של יוסף
מילוא עם מרבית שחקני התיאטרון.

תערוכות

• אריגים מצריים
עתיקים ( ה מוזי און לאמנות
מצויירים עתיקה, חיפה)

— לא פחות מיופיים של המוצגים מעוררת
פליאה השתמרותם מלפני 1400—1800 שנה,
על כל שלל צבעיהם.

ציור ופיסול נורווגי

( ביתן הלנת

רובינ שטיין, תל־אביב) — 54 ציירים ופסל
אחד מבני המאה העשרים מציגים יצירות
דקורטיביות יותר מאשר אמנותיות.

גי דו ר

• עמוד על הראש (סמבטיון) -

תוכנית של קטעים מיושנים, מוצגים לא
בלי טעם רע.

• ו ...שלוש נקודות

(בצל ירוק)

— ראה לעיל.

העולם הזה ! 55ו

קולנוע
סרטים

מסינאטרה ואומרת :״למה אתה כל כך
חביב אלי רק כשאתה שיכורי״

מה מריץ את ד ״ ב?

אחדים באו במרוצה

(אסתר,

אביב; ארצות־הברית) .פראנק סינאטרד, הוא
דייב, צעיר זועם, סופר מאוכזב וחייל משוחרר׳
החוזר עם שיחרורו לעיר מולדתו
פארקמן אילינוי — אחד מאותם גני־העדן
הקטנים המפוברקים והרצופים כוונות טובות
— בה אין עסק בעסקם של אחרים.
הוא מוצא את אחיו, שלפני 12 שנה
שלח אותו למוסד ליתומים, כשהוא צדקן,
מטיף מוסר, חביב, הגון ומאד חביב כלפי
אשתו החמוצה ובתו הפרובלמטית, הלוקחת
את הוריה ברצינות.
הוא מתוודע גם אל דין מרטין, מהמר
מקצועי וציורי מאד, ואל פוזמק כחול לא
פחות מקצועי, חתיכה בלונדית (מרתה היי 0

המלאך הוא ורוד

המלאך הבחור

(תל־אביב,

תל־אביב;

ארצות־הברית) .לפני כשלושים שנה עשו
שחקנית גרמניה בלתי־מנוסה בשם מרלן
דיטריך, בעלת רגליים חטובות להפליא וקול
רווי עשן; שחקן־אופי גרמני גדול בשם
אמיל יאנינגס; ובמאי בשם יוסף פון שטרנ״
ברג סרט מריר וטראגי בשם המלאך הכחול.
היה זה שרטוט של התנוונות והסתאבות
של אדם, שאיפיין את תקופת שנות העשרים
בגרמניה. הסרט נחשב עד היום
לקלאסי באמנות הקולנוע.
היה זה סיפורו של מורה — קפדי,
מוסרי ושנוא בבית־ספר לנערים — ה-
י׳ישד בתלמידיו שהם לומדים אנטומיה
באחד מבתי־המרזח המפוקפקים ביותר. הוא
הולך לשם במטרה לתפוס אותם. אולם
עד מהרה הוא חדל מלתור בעיניו אחר
תלמידיו ומבטו הנדהם ננעץ ברגליה הארו־כות
מעוטרות־הביריות של הנערה על ה־במה,
ששרה בקול גרוני עמוק אני מתאהבת
שוב.

כוכבת מקמץ ב״אחדים״
האהבה מתה, המנוולים חיים

המוצאת שיש לו כשרון עצום — לכתיבה.
לא קשה לנחש מיד שמורה זו, בה הוא
מתאהב, כמובן, מועידה לו גורל גרוע
ממוות: להפסיק לשתות, להפסיק לשחק
פוקר, ולהיות אדם מכובד כאחיו.
משך כל אותה העת מתנהג פראנקי בחזירות
לא מעטה כלפי שירלי מקליין,
נערה קלת־מוסר האוהבת אותו אהבה פא־תטית
ונוגעת ללב. ביום שהמורה האריסטוקרטית
נותנת לו להבין שהיא מתעבת
אותו, הוא נושא את שירלי המסכנה, רק
משום ש״מעולם לא אהבו אותי כפי שנערה
זו אוהבת אותי.״
בליל הכלולות מתרוצץ קנאי אחד כמוכה
אמוק עם אקדח, ושולח עופרת לעבר ראשו
של סינאטרה. אולם אשתו הודפת אותו
ונהרגת במקומו. הצדק בא על סיפוקו.
אהבתה הגדולה של שירלי נענשת, לפי
המוסר ההוליבודי, בעוד המנוולים, הנד
נוולים־למחצה והמנוולינרלרביע ימשיכו לחיות
באושר עד היום הזד, אחרי שניגבו
דמעה ליד קברה של זו שהם תרמו לרציחתה.
פרט
למרירות שבסוף, אין סרטו של
וינסנט מינלי, שעובד מספרו עב־הכרס של
ג׳יימס (מעתה ועד עולם) ג׳ונס, סאטירה
חברתית, כפי שהתכוון לעשותו. אולם משחקם
המעולה של פראנק סינאטרה ושירלי
מקליין, הגונבת את כל הסרט, מצדיק
את קיומו.
היא האב־טיפוס של הפרוצה טובת־הלב.
בלחייה המפורכסות מאד, צפורניה האדומות
כדם, לבושה הזול ותנועותיה ההססניות,
אצבעותיה מוכתמות־הניקוטין ושערה בעל
אותו הצבע — היא ממיסה את הקשה שבלבבות,
כאשר היא מתחננת למעט חיבה
העולם הזה 1155

הנערה היא מרשעת. היא מעבירה את
עיניה הכחולות הקרות על המורה׳ ורק כדי
להשתעשע מחליטה להדיח אותו. בן־לילה
היא הופכת רווק זקן ומכובד לאוהב מעונה,
המוותר על ההוראה רק כדי להימצא בט-
חיצת אותן הרגליים הנהדרות, רק כדי לט-
עום מדי פעם מקסמיה המדיחים והבלתי
אכסקלוסיביים של האשה.
היא הורסת אותו. היא משפילה אותו.
היא הופכת אותו מגבר למוקיון רכרוכי,
פאתטי ומייבב, אולם הוא אינו יכול להינתק
ממנה.
כמקום חטא, מין. הוליבוד לקחה
סיפור קודר זה והפכה אותו לסרט מסנוור
בצבעי טכניקולור ומסך רחב. העלילה היא
דומה. קורד יורגנס הוא המורה המקריב
את -ההוראה בגלל זוג רגליים. זוג הרגליים
שייך למאי בריט. אולם לפני שהחלו בהפקת
הסרט, שלחו יצרניו את העלילה לניקוי
וכיבסו את מרבית הזימה שבתסריט. ה־סרט
המקורי היה על החטא. סרט זה הוא
על מין.
מרלן דיטריך בתפקיד לולה, הזמרת המושחתת,
היתה בלתי־נשכחת. היא היתה
קרה, קשוחה וחסרת״רחמים. היא ידעה מה
רוצים הגברים ותיעבה אותם ברגע שנתנה
להם את זה. וכאשר שילבה את רגליה
המפורסמות תוך כדי שירת אני מתאהבת
שוב — לא שרה על אהבה, כי אם על
תאווה.
מאי בריט, לעומת זאת, היא היפה שבשתיהן,
אך יחד עם זאת מלכת־המין הדו־ממדית
ביותר שהמציאה הוליבוד. הבמאי
אדוארד דימיטריק נתן לה דבר שלא היה
למרלן — לב. מתחת לחיצוניותה הקשוחה
היא בעצם נערה חביבה וטובה, הרואה ב-
צער את השפלתו של מאהבה, שלמען המוסר
ההוליבודי הוא נעשה בעלה. יש לסרט
אפילו האפי אנד. מאי בריט מסתדרת שבעלי׳
יתפוס אותה עם גבר אחר. הוא כל
כך מזועזע ממראה עיניו, שהוא חוזר לחייו
הקודמים.
קורד יורגנס מנסה כמיטב יכולתו _
לא בלי הצלחה -לגלם את דמות המורה
האומלל. אולם שלא במאי בריט, הנראית
כבת השכן מחופשת, היה למרלן דיטריך
הרבה יותר מאשר רק זוג רגליים חטובות.

תדריך
@ כני טובים לאן?

(הוד, תל-אביב,

תל־אור, ירושלים) — דור חסר־אידיאלים
משתקף ביצירתו הגדולה של מארסל קרנה,
פסקל פטי, דאק שארייה.

מקום בצמרת

(חן, תל-אביב)

סרט אנגלי נועז רווי יצרים, אודות צעיר
שאפתן הרוצה להצליח בחברה, על גופתה
המתה של האשה שהוא אוהב. סימון סיניורה,
לורנס הארווי.

איכן האיום

תל־אביב) —

יצירתו המונומנטלית של סרגי איזנשטיין,
שסטאלין אסר להציגה, בגלל דמיון שלא
היה מקרי לגמרי.

איזה לילה

תשבץ 1155 n i n a a r n n
מאוזן .1 :ה מולה;
.4ח״כ
ציוני־כללי; . 10
אל״מ שלמה גורן;
.11 כן; . 13 סוד;
.14 צורת למוד
התנ״ך . 15 :נפקד
משרות צבאי; .17
סביב קפריסין ;
.19 מילת שאלה;
.20 סוג פילטר;
.22 שבט; .25 חצי
מילה; .26 שבו עה;
.27 מוצאו
של הורדום; .30
נשקו האישי של
החייל; .32 מפקד־כיתה;
.33 אוי;
.34 מיפתן; .36
מאתיים ושלושים;
.37 מצוי בים־
סוף; .39 מלך
הצור ; .41 אביון ; .42 לאו ; .44 נמצא
בכל מכונית; .46 תוארו של מלך
תימן; .48 אביון; .50 עיר בקירבת
ת״א, בר״ת; .51 ראש עירית פ״ת;
.53 שושנה; .55 מחצית יאיר; .57
מנעול בטחון; .58 ההיפך מחם; .59
מחבר אנצי קלופדי ה לחלוצי הי שוב
ו בוניו; .60 בת זוגו של הגמל.
מאונך .1 :קיבוץ; .2יצחק
ליעקב; .3בראש ממשלת הודו; .5
חבר ממשלה; .6עץ להפקת השמן;
.7מסד, ללא התחלה ; .8יחידת־רכב־מילואים;
.9סופר; .12 נרו־יאיר;

. 15 ישוב בקירבת רחובות; .16 ארץ;
.18 נביא; .21 חצי חיים; .23 קרבן
יום הכיפורים ; .24 ארבע־עשרה ; .26
רשע ; .28 אות ; .29 הסטוריון יהודי ;
.31 לוח שנתות למדידה; .32 מרד;
.35 בית מרזח לונדוני ; .37 כלי
נגינה; .38 איש המינהלה ביחידה;
.40 ידיד למחצה; .41 הצרפתים; .43
שרה ליעקב; .45 תפקידו של דוד
הורוביץ; .46 עץ צעיר; .47 מקום
הפקת הפחם; .49 נותר; .52 דורון;
.54 דהר, ללא סוף; .56 מילת ברי רה;
.58 קהילת־קודש.

פקידים 1

(מגדלור, תל־אביב) —

סרט־מתח צרפתי מעולה, בו מילן דימונג׳ו
היא, לשם שינוי, אשה נאמנה וטובה. ז׳אן
(ריפיפי) סרבה.

יומנה של אנה פראנק

(אוריון,

ירושלים) — תעודתה האנושית המזעזעת
של הנערה היהודיה מאמסטרדם, מוגשת
לטעמו של הקהל האמריקאי אך איננה
מאבדת את גדולתה. מילי פרקינס.

תרשמו

תלמידים !
סטודנטים י
עוד מיום לקורס ל

ק צ רנו ת

עכרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג GREGG
ממנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיכ, רחוב גורדון .5
חצלחח מובטחת!

העחת־שול״ס

^w w w vw w vw w

שתי צורות להביט על הגישושים המפלגתיים סביב הקמת קואליציה

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבי!
המ שתתפים ב שליחת חו מ ר לעמוד זה יזכה מדי
שברע ב שבוע בפרס של עשר לירות ישראליות,
הזוכה בפרס ה שבוע הוא יורם כהן, פתח־תקוה.

יום בהיר סרקתי את שיער אחי הקטן שהם, באמרי :״שהם,
ך ךך \ך ך
אתה תהיה חתיך שכל הבנות תרדופנה אחריך.״ השיב שהם
>בן הארבע) :״אז אני אברח הביתה!״
עפרה זהבי, ר חובו ת

...כעיני חלק מהציבור, זו סתם גועליציה ; בעיני
עסקני המפלגות הקטנות, הכללתם בממשלה היא
גואליציה.

אחרי שאפרים אילין הודיע על שיתוק מפעל קייזר פרייזר בחיפה

...יצטרף המפעל לאילינ־שיל פ ול י ו .

לפני הבחירות הופיעו הציונים־הכלליים כצדיקים

...לשונות רעות אומרות עכשיו עליהם שהם צדיקים
גמורים.

הכדור שהרג דרוזי משפרעם נורה, לפי טענת המשטרה, באויר

...נראה שריקושט חזר מהעננים .
/V W W W V W W S A A A /V S /W V W N A A A A /W V W V W V

חסשיריס

ס«״׳ אריה קרן

זה מול זה

מעשה כעלמה, שמה עדינה,
באהבה חפשית האמינה.
באחד הימים
לה נולדו תאומים -
ומאז דעותיה הצפינה.
פ. זיסקינד, תל־אביב

היה נער־זוהר, שמו רם,
שעמד ברומו של עולם,
עד אשר יום אחד
מנכסיו הוא ירד -
ועתה הוא קורא ״קול העם״.
כרמל, גדרה

רודן התפאר ואמר :
״כאן אצלנו, הכל מותר!
מותר לקלל,
להשמיץ, להתל -
במובן, את אויבי המ שטרים
מיכאל ויס, תל־אביב

מזה צוחקים בגרמניה

מדוע פו שט׳לה בעד ב חי רו ת אזוריות
אני תו שב רמלה. לא, לא כלא רמלה, מעשיהו. זה קרוב.
דווקא תו שב וותיק ומיכר. פעם־פעמיים יצאתי, אבל תמיד
חזרתי. אני מבקש ממך לפרסם את הנאוס שנתתי לחברי, בעד
ב חירו ת אזוריות.

חברים, שלום!
שיטת הבחירות הקיימת מקפחת אותנו קשות! הולכים להם
אנשים מקיבוץ יד חנה או ממושב רגל רחל, ובוחרים כנסת.
והם רוב במדינה הזאת. מה שאנחנו בוחרים — לא שוז־ה.
עושים את החשבון של כל הקולות של כל הארץ, ואנחנו זה
אפם בחשבון הגדול. אז במקום לשבת בכנסת, יושבים פה! זה
צדק?
לבחירות האזוריות יש יתרונות רבים. קודם כל — הידע
המקצועי משתלם. יש לפחות עשרים מחברי הבית הזה בעלי
עבר בחיסול. הם חיסלו אשה, יריב או פרצוף לא סימפטי.
בקיצור: אופוזיציה. נניח שהיינו נבחרים מפה שלושה חברה.
עם עבר כמו שלנו בחיסול אופוזיציה היינו בטח מקבלים מקום
בממשלה. רק נבטיח לחסל קצת אופוזיציה. לא יעשו לנו
כלום. חסינות פרלמנטרית.
היינו משנים הרבה חוקים במדינה הזאת. בעד גניבה,
למשל, לא צריכים לשלוח לבית־סוהר. זה עולה ביוקר למדינה.
זה ביזבוז כספו של משלם־המסים. האזרח נאנק תחת עול
המסים! ועוד באים כאלה ומוסרים גנב למשטרה, שתכניס
אותו לבית־סוהר על חשבון משלם־המסים. אז קודם כל הייתי
מעביר חוק שכל מי שימסור גנב למשטרה, ישלם בעד החזקתו.
ולא בבית־סוהר, אלא בבית־המלון היקר ביותר. שידע מה זה
לבזבז כסף של אחרים!
הייתי ממנה את כל השופטים של בית־משפט השלום ובית־המשפט
המחוזי לשופטים עליוניים, ולא ממנה אף שופט
במקומם. כדי שלא תהיה אפשרות להביא אנשים למשפט על
כל מיני פשעים קטנים. רק ישר לבית־משפט עליון, בשביל
דברים רציניים באמת: בגידה, פוליטיקה. תארו לכם: לא יהיו
תורים נוראים בבתי־המשפט! בכלל לא יהיו בתי־משפט!
ונציגות־החוץ שלנו! חברה, הייתי מארגן לכם נציגות־חוץ

כזו — משהו עולמי! לכל ארץ, הייתי שולח שליחים שיתאימו
לרוחה. לא לרוחה הרשמית, שאינה מאם שרת גישה חופשית
וידידות־אמת, אלא לרוחו של האדם ברחוב. לצרפת, הייתי
שולח ג׳יגולו. אלפונס, למשל. אתם יודעים למי שאני מתכוזן.
לאמריקה הייתי שולח את יוסקה טומי־גאן. הוא מדבר בצרורות
כאלה שאל קאפונה בעצמו היה קופץ מהקבר בשביל לתרום
למגבית. לאנגליה הייתי שולח את מומו המומיה. כן, כן, זה
שהיה תמיד עושה את עצמו מת ומריק את כיסי האנשים
שהתקהלו סביבו, מבלי שירגישו. האנגלים נורא אוהבים אנשים
שלא מראים התרגשות. אפילו כשמריקים להם את הכיסים.
לאיטליה הייתי שולח את ג׳ו עמאר. נכון, הוא לא יושב
איתנו, אבל לא צריכים להראות צרות־עין, שלא יגידו שאצלנו יש
רק פרוטקציה. הוא יודע לשיר כאלה שירים יפים, שכל הסניו־רינות
והסניורים ימותו בשבילו. לארצות המזרח — לא הרחוק,
זה היותר קרוב — הייתי שולח את אבו־סלים. הוא יודע תמידי
להגיע למטרה מן הכיוזן השני. איך קרא לזה הרב שבא להתפלל
ביום כיפור: סיטרא אחרא.
בקיצור, תבחרו בי והכל יהיה בסדר. אבל לבחור בי אפשר
רק בבחירות אזוריות.
כאן עלי להוסיף שהתלהבות שומעי הגיעה לשיאי שיאים. הס
נשאו אותי על הכתפיים, וכל פעם שהייתי קורא מ שהו, היו ענו והס
קראתי :״ השל טון!״
״בידינו!״
צויעקים בחזרה:
״בידינו!״

״בידינו!״
״הכנסת!״
״בידיננ!״ פתאנם והס
בחיי

הרג שתי

עננ:

שהארנק

שלי

איננו.

קראתי

״הכסף

שלי!״

״ בי דינו!״

פו שעים!

יורם כהן,

פ ת חי ת קו ה