גליון 1158 מתאריך 2 בדצמבר 1959

\ילויים מדהימים בועדת החקירה

ד מי מינוי ל שנ ה
לחדלבדאר־ אוי ד

ר ש ^ ס רו ר

העורך הראשי:
אורי אבנרי

0לקהריהיר

ראש המערכת:
שלום נחו

#לכל ארצות אירוהה
(יבולל תורכיה ,).הרה
והושבה הכתר גור\ —40 .

עורך משנה:
דוב איונו

ג לי פלש!*? 7יבי,ם
רוחב נליקסון ,8תל-אביב, סלפון ,26785
ת, ז . 136 .מען לסברקים :״עו־למפדס״.
חסוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס נושה שהם בע״ט, ת״א, טל.31139 .
חהפצת: דוו טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות,

עורך כיתוב:
סלבי השת

עורך תבנית:
יהי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריח הרי

חברי המערכת:
שייני נלור, לילי נלילי, דויד יזורוביזו*
רוחי ורד, יוסח אבו־וזמרי, רז ם רנלית,
אביבה סטי, אב:ר פרי, עגוום קיני,
שלטת הרז.

#לרבוה־אהביקה, ליבריה,
בורהיה, גאות,

בורהה והיאה
ס לאראות־הברית, קו־דה,
קובה והקהיקו

.#לאראוהדרוה ׳

אהביקה
#לאוההרליה
וילור

י ־ני * 1

מפיץ

כל סיפוריו של

ש״יעגגון

הליכות ד,וי 1ן 5יבלת הטובווג, וא הרה
אוהו בתקרה.

תאע 1דומסויק 19
)0121611

6 2 ,1 9 /3 /2

וויו־

האיד

ל ד קנז רי ם
אקס הניי סי ב
׳וזהר שמה: ת ל -אביב
ר ח׳ פינ סקרב 8-5אחה־־צ

שבעה כרכים
3268 עמודים
במחיר מוזל 15ל־י
להשיג בתחנות ר,הפצר— .
חנויות ספרים, גובי ״הארץ״
וסוכניו בכל חלקי הארץ.

ההפצה

התחילה

ק־ראים רבים שואלים אותנו מדי פעם:
״מנין אתם יודעים? איך אתם אוספים את
הידיעות על הנעשה מאחורי הקלעים?״
על כך קשה לענות. אולם גם אתה אינך
מתאר לעצמך, לעתים, איזו חקירה קדמה
לכתיבת רשימה קטנה במדור במדינה, למשל.
קורא אחד שאינו מתאר לעצמו את הדבר
הזה הוא זכריא גלוסקא, נשיא התאחדות
התימנים בישראל. השבוע שלח לנו מכתב
חריף, בו הכחיש כמעט את כל פרטי הכתבה
שהופיעה בהעולם הזה ( )1156 תחת הכותרת
:״גלוהקא נתן׳ גלוסקא לקח.״ ייתכן
שלא היה עושה זאת אילו ידע אילו מיסנד
כים נמצאים בידי העולם הזה.
להלן הקטעים העיקריים של מכתבו של
גלוסקא, בחופפת הערות חוקר העולם הזה;
״מע לם לא אמדתי שמנהיגי התאחדות
התימנים מסוכסכים זה בזה ועל־ידי זה
עומדת ההתאחדות להתפרק.״
נכון. העולם הזה גם מעולם לא טען כי
גלוסקא אמר זאת. כתב העולם הזה הוא
שאמר זאת בכתבתו — והדבר נכון.
״לשאלת הכתב מדוע התפטרתי עניתי כי
כאשר נוכחתי שלא אוכל לממן את מסע הודעתי הבחירות,
שאין באפשרותי להמציא
את הכסף
הדרוש, ואני מוכן
מרצוני. הטוב להתפטר,
ומך מקיטן
קיבל עליו לממן את
מסע הבחירות.״
כך בדיוק אמר גם
העולם הזה. אילם
מר גלוסקא עצמו
אמר אחרת. במכתבו
לועדת הבחירות המרכזית
מיום ה־24
בספטמבר, שהעתקו נמצא בידי העולם הזה,
הודיע כי ״מסיבת מצב בריאותי החלטתי
להסיר את מועמדותי מראשות התאחדות
התימנים.״ לכל הדעות, יש הבדל בין בריאות
לבין כסף.
״לא נכון שאני מקיים איזה קשרים שהם
עם אווה משרד שהוא בארצות־הברית שאינו
ידוע לחברי הועד־הפדעל (של התאחדות
התימנים) ׳ובכלל לא היה כל קשר למימון
מסע הבחירות ולמשרדנו בארצות־הבריח,
ואף לא בא בחשבון השגת נספים מאיזה
מפלגה שהיא בארץ.״
מר גלוסקא עצמו הראה לכתב העולם
הזה את ניר־המכתבים הרשמי של המשרד
האמריקאי׳ אשר בראשו עומדת אשתו, והמכניס
1800 דולאר לשנה. מובן מאליו
שחברי הועד־הפועל ידעו על קיום משרד
זה, והחלטתם לשים את גלוסקא בראש
רשימתם נבעה במידת־מה מאמונתם כי משרד
זה יעזור לו לממן את הבחירות.
״אין זה אמת שהחובות שהיה צריך מר
מקיטן לשלם, הם חובות גלוסקא. הדגשתי
לכתבכם וחזרתי והדגשתי שחוב של 4,250
ל״י הוא חוב של ההתאחדות, שקיבלתי
באופן אישי בעד הוצאות עבודתה של
ועדת־הפעולה, שעסקה בהכנת קריאת הועידה
הרביעית, וכן הוצאות התנידה עצמה.״
לרוע המזל, נמצא בידי העולם הזה ההסכם
הסודי שנחתם בין גלוסקא ובין מקיטו
ביום ה־ 24 בספטמבר — אותו תאריך
בו נשלח מכתב התפטרותו של גלוסקא.
לפי הסכם זה התהייב מקיטן לשלם לגלום־
קא 5,250ל״י ומפורט במפורש בסעיף ג׳
כי 500ל״י מסכום זה ישולמו לרופא של
גלוסקא ולבית־המרקחת קרינקין.
״סילוף משווע בפסקה האומרת שגלוסקא
פירסם כרח מיוחד. הן המצאתי לכתבכם
את הכרוז, וכותרת הכרוז מעידה שזה לא
גלוסקא שפירסם את הכרוז, וכן החתימות
באו בשם הועד־הפועל ושני חברים חותמים
על הכרוז עס גלוסקא.״
נכון. מתחת לחתימת גלוסקא הופיעו בכרוז
גם חתימת שנים מחסידיו. אז מה?
״אין יכול עתון להעיד עדות־שקר שהחי
תום־מטה לא פסל את האפשרות העקרונית
לקחת כסף מאחת המפלגות העשירות אס;
נותנים כסף, ומ 1סיפיס שאמרתי שאפשר
לקחת למה לא? אין בזה שום רע!״
לפי רשימות הכתב שראיין את גלוסקא,
ושאל מה דעתו על הנוהג לקחת כסף ממפלגות
אחרות, ולקבל מקום ראשון ברשימה
תמורת הבטחת מימון, ענה גלוסקא :״מד,
יש? אין בזה שום רע!״
לפיכך, דומני כי הכתבה המקורית בעינה
עומדת5 .צב הענינים המתואר בה מסביר,
אולי, מדוע קיבלה רשימת התאחדות התימנים
1663 קולות — חמישית של אחוז אחד.

מכתבים
הסוף המר
נליוז העולם הזה 1137 היה אחד מאותם
הגליונוח המיוחדים במינם שאתם מפרסמים
מפעם לפעם: סיפור חטיפתה של דליה ומציאת
נווייתה היה מזעזע בנוראותו. לא פעם
אחת, משך הזמז שקראתי את שמונת העמודים
המוקדיטים לילדה המסכנה ולהוריה,
עמדו לי דמעות בנ דון ...התמונה האחת של
דליה, על שער העתה, כשהיא עומדת ומחזיקה
את הדגל הקטן, המחישה אתהט רנדי ה
האיומה, אותה נוללתם בהמשך הגליה
אחד המחפשים אחר דליה, רנזת־גן
התמונות הבלעדיות של צלם העולם הזה
היו נוראות. איני חושבת כי הטרגדיה
היתה נוראה פחות נם לולא הדפסתם את
גופת הילדה המתה על רצפת הנ׳יפ.
דבורה אלישיב, גבעתיים
בכיתי כל הדרד. כיצד אפשר לעולל
זאת לילדה כל כר נחמדה.
א. רובינשטיין, עין־גניס
פתחתי את מקלט הרדיו ביום ה׳ ב־,16.30
בזמן יעדור החדש׳ות בשפה האנגלית. הקריה
הודיע כי כתב שבועון חדשות מצא את
גוית הילדה דליה אליהו. הוא לא ציי: מי
ומה אך ידעתי מיד כי היה זה כתב
העולם הזה. אנשי העולם הזה נמצאים
תמיד במקום הנכה ובזמן הנכוז.
גדליהו רביב, ירושלים אותה בתי•׳. חדשה ברורה

באיזה שפה דיברה אמה של דליה
אתם מצטטים בהרחבה בכתבה ״דליה
קשה לי לשער כי לטיפה אליהו, עולה
מעיראק, יודעת להתבטא בצורה בה
בעברית.
אלי מיטווך, תל־אביב
הציטטות בכתבה תורגמו בידי כתב
העולם הזה מערבית־עירקית בה הן נאמרו.

משוגעים כלבד
מאמר העורר ״משונעים״ (העולם הזה
,) 1157 נגע באחת הנקודות הכאובות של
ישראל: חוק השבות. חוק תמוה זה איפשר
לכל הקהילות הי הודיו ת בעולם להיפטר מכל
חולי-הרוח, בעלי המומים והחולים הכרוניים
שנחו כאבו על צווארם, לשלחם לישראל.
עדיי! אי! זה מאוחר להעלות את התיקו;
המתאים בחוק שיפטור אותנו אהת לתמיד
מהחשש כי ישראל חהפור בית מחסה לחולי
רות בלבד.
ד״ר א. אלטמן, חדרה
במחירו של מטוס סילון אחר אפשר
היה לפתור את בעייתם של כל חולי־הרוח
וחולים חשוכי־מרפא אחרים בישראל. אולי

אבא וויליאמס נם ידע (א) להתהפך באוויר
(בז לאכול אווז על עצמותיו וראשו ו(נ)
לשאת צלופח חי על אבו מבלי שיפול.
את הכשרון הראשון הוכיח בו־גוריו!
כמה פעמים בויכוחים פוליטיים, את השני
הוא מראה בהתפשטות מפא״י ואת השלישי
הוא מוכיח באיזו! קואליציות חלקלקות.
סימון בראון׳ ירושלים
בן־נורינן ואבא וויליאמס — ראה תמונות.

תגובה חריפה־יותר
בעתונכם האחרון (העולם הזה )1157 קרא-
תי על מכות שקיבלה
כביבול מרגלית
אנקורי (ממתי היא
שחקנית?) מי די אחד
מחברי ״להקת איי•
לון״ .כתושב קבוע
של קפה האטנים
״נוגה״ הגיע סיפור
זה נם לאוני, עוד
לפני שהתפרסם ב־עתונכם,
אלא שב־נירפה
קצת שונה.
כפי ששמעתי מאחר
מחברי הלהקה קדמה
לסטירות הלחי שספגה
מרגלית, היסטריה
בה נתקפה
היא, ושבסערתה האנקורי
טיחה
ביטויים חריפים
ננר חברי הלהקה,
שהיתה מניעה לה עבורם תגובה חרי-
פה יותר.
צ. ס״ תל־אביב

כמה צפרים כמכה אהת

בטחון לכספך
רבית גבוהה
שרות אדיב ויעיל

ההסבר של ד! בן־אמוץ בקשר למודעת
הבחירות שלו( ,העולם הזה ,) 1156 כמעט
משכנע. מה שלא משכנע שהתפתיתם להאמין
כי כוונתו כביכול היתה להזיק למפא״י. כיצד
תסבירו את השתתפותו בעתו! מפא״י
״ישר ל עניו״ ?
נסים אפרתי, קרית־אונו
הרשו לי לפקוח את עיניו של הקורא
שהחליט כי חרות מימנה את טודעתו של
דן בן אמוץ. ד.ב.א. הוא ברנש המלא פקחות
בכל אברי נופו ונפשו עצוטי־המימדים. הוא
פשוט רוצה לחבוט כמה צפרים במהלומה
אחת. נראה שהוא נם מצליח.
ש. בנימין, בני־ברק
...אז בעד מי הצביע דן בן־אמוין?
שושנה מימון, ירושלים

סרשום דחף

שינוי כתובת —
ההייגגי הגזטזגה אהכהט הו\ ,ז\זב\1פ\ להג־ריט
טל כך ל ה הלל ה ה היגגיי מ טזטגטייה
נזראטו, טרי להגגט טיכגטים. טהטזלגה.

מה זה חגורת האלון? ז
כישראליים, הקוראים כאן, בגידיורק, את
העולם הזה בקביעות, הופתענו למקרא כתבתו
של רפאל הלפריז (העולם הזה .) 1155
כאן יודע כל אחד כי ״ספורט״ ההאבקות
אינו ספורט בכלל אלא ״שאו״ ,הצנה. ב־
״ספורט״ ההתאבקות קובעים האמרגנים מראש
מי יהיה המנצח, באיזה אופן, ומתי.
איש אינו מנסת להסתיר עובדה זו. חדשות
ההאבקות אינן מופיעו ת כלל ועיקר במרור
הספורט, כי פשוט אינן כאלה.
אה אחד אינו יודע בניו־יורק מה זה ״חגורת
אלוה העולם״ ,עליה מספר מר הלפרין.
רובנו היינו כאז בעת שהוא הופיע בניו־יורק.
הוא השתייך לסוג המתאבקים ה בינוניים,
ואה פעם לא היה מפורסם ביותר.
מספר הנצחונוח או הפרסים של המתאבקים

אבא וויליאמס
נעבוד פחות לאליל הבטחוו ונשים לב למה
שמתרחש בתוכנו?
ש. א ,.רמת־גן

ההיסטוריה •בל דאיזם
הצעתו של ברש, להכות את מפא״י בנשקה
היא (העולם הזה ,) 1157 היתר, קרן האור
הראשונה בחשכה שירדה על ישראל לאחר
השלישי בנובמבר. אם מנחם בניו ירחה את
ההצעה להפיל את שלטון מפא״י בעזרת
קואליציה של כל המפלגות האחרות, הרי
שהוא ראוי לגורלו בעתיד: שקיעה ללא זכר
בחשכת העבר.
י־ איש אצ״ל, ירושלים
היה זה רק סמלי שבשבוע שנחום
ניר עמד לפנות את מקומו ליושב־ראש
מפא״יי חדש לכנסת, הציע מיי שהציע לנקוט
בניארניריזם כרי להכות את מפא״י. רבותי,
ההיסטוריה חוזרת. מפא״י תמיד עולה
מחדש. כל האיזמים לא יוכלו לה.
משה רבין, נתניה

אבא דויד
תיתי לו לד״ר יוחנן באדר שמצא את
הדמיון הרב בין בז־נוריון ואבא ויליאמס
מ״עליסה מארץ הפלאות״ (העולם הזה . 11156
אולם הדמיון בין השניים אינו מצטמצם
בעמידה על הראש.
העזלם הזה 1158

כן־גוריץ
אינם מתפרסמים כלל, היות ואי: להם כל
חיסיבות.
אגב, מדוע מכנים מר הלפרין כל כד
הרבה מילים אנגליות למאמרו?
שמעון הלפרין, ישראל כהן,
שלום אהרון, ניו־יורק

מזכירים בזה לכותבי המכתבים
את בקשת המערכת: צרפו את
תמונותיכם למכתבים. מכתבים
שתמונות הכותבים רצופות להם,
יזכו כזכות קדימה לפרסום.

במדינה העם
הצגת בכור ה
בבית האבן ברחוב המלך דורג׳ ,ירושלים,
שררה אוירה שלפני הצגת־בכורה
בתיאטרון. סטטיסטים שיננו את חלקם בהצגה,
שומר במדי־שרד תירגל את נשיאת
הדגל הרב־גוני החדש׳ מנהל הבית סקר את
התפאורה. הכל היה מוכן לפתיחת הכנסת
הרביעית.
בשעה אחת בצהרי יום ב׳ ,כינס קצין
הכנסת משה יונה חצור את שבעת הצלמים
והמסריטים שהותר להם לצלם את טכס
הפתיחה. האולם היה נקי ומסודר, כסאות
הח״כים צפופים מן הרגיל, כדי לפנות
מקום לאורחים. על השולחנות, לפני הכסאות,
שעסקני המפלגות נלחמו בלהיטות כד, רבד.
עבורם, היו מונחים תיקים כחולים. בכל
תיק: תדפיס מרשומות, בו פורסמו שמות
חברי הכנסת הרביעית ! תקנון הכנסת! נייר
לבן ועפרון.
חצור, חגיגי בחליפתו הכהה, הסביר מה
שעמד להתרחש באולם בעוד שעתיים־שלוש:
״חברי הכנסת נתבקשו לתפוס את מקומותיהם
עד שעה ,3.45 כלומר שעה לפני
הופעת נשיא המדינה.״ חברי הכנסת, כפי
שהתברר במרוצת הזמן, הפגינו מידה לא־מבוטלת
של עצמאות ורבים מהם לא הסכימו
להיות כבולים בכבלי הפרוצדורה ד,ביורו־קראטית.
הם הסתובבו מחוץ לאולם גם
אחרי .3.45 ראש סיעת חרות, מנחם בגין,
אף נכנם לאולם בשניה האחרונה, בדיוק
לפני הופעת הנשיא.
המשיך חצור: הנשיא יתקבל בתרועת ח צוצרה׳
יסקור את משמר הכנסת ברחבה
שלפני הכניסה הראשית לבית. עם פמלייתו
יכנס הנשיא לאולם, יעלה על דוכן הנשיאות.
התקווה .״אם יהיו חברי כנסת
בעלי־יזמה, אולי גם ישירו.״ לא היו חברי־כנסת
בעלי־יזמה. על כל פנים לא בשדה
הזמרה.
״השמנתי באמריקה.׳׳ הח״כים החלו
מגיעים זמן רב לפני מועד הפתיחה.
מנהיג מפ״ם מאיר יערי, אשר שערו הכסוף
היה נתון במצחיה חומה מפאת הקור הירושלמי
העז, צעד ברעננות מפתיעה אל
הכניסה. בטרם יכנס הסיר את מצחייתו,
מסרה לנהג שנלווה אליו. בפנים כבר לא
ירגיש את הקור.
ח״ב חקלאות ופיתוח מחמוד אל־נאשף מטייבה
הציג את תעודתו בפני השומר. לולא
שפם רחב וגזוז, אפשר היה להאמין כי זהו
גמאל עבד אל־נאצר בכבודו ובעצמו.
המכוניות פלטו את נוסעיהן. יוסף אלמוגי,
מארגן הנצחון המפא״יי בבחירות,
נכנס למזנון הח״כים בתרועת כובש. הוא
נופף בידו לכל עבר, החליף כמה מלים בפולנית
עם ידידים .״כן,״ סיפר בנחת ,״השמנתי
באמריקה.״ אם המאבק בתוך מפא״י

ו פתיחת הכנסת הרביעית: הנשיא אומר ״יזכור״ ,יושב־ראש לוז תופס מקומו
הנבחרים הלכו, הנבחרים באו
שעות ספורות לפני ישיבת הכנסת: החוק
קודם לתקנון, ועל כן יכול לוז להיות
יו״ר הכנסת גם בהיותו הבר הממשלה.
ביג׳י הודיע לבית. קדיש לוז התפטר
מתפקידו כשר החקלאות, ימשיך עם זאת
להיות חבר הממשלה. את מקומו ימלא
ראש הממשלה .״אני מקווה לזמן קצר בלבד.״
הדרך לבחירת לוז נפתחה.
״מי בעד?״ שאל ניר. עשרות ידיים התרוממו.
מזכיר הכנסת ספר אותן. מי נגד?
איש לא היה נגד. מי נמנע? רק שלוש ידיים
של ח״כי מק״י התרוממו.
היו״ר הזמני הודיע :״חבר הכנסת קדיש
לוז נבחר לתפקיד יושב־ראש הכנסת הרביעית
ברוב של 112 קול: שלושה נמנעים.״
נחום
ניר ירד, קדיש לוז עלה במקומו.
״נפעם ונרגש מן הכבוד שהטלתם עלי,״
פתח חבר דגניה ב׳ הרוש־הפנים. הוא המשיך
בציטוט ישעיהו :״וכיתתו חרבותם
לאתים באמצע התבלבל ״ומזמרותיהם
ל ח ני אך מיד תיקן את עצמו :״וחניתותיהם
למזמרות.״
חברי הכנסת חייכו בסלחנות. חייה של
הכנסת הרביעית החלו ברוח ידידותית.

לא יפריע לו, עתיד הוא להיות שר בממשלה
החדשה.
כשאולם הישיבות התמלא כמעט עד אפם
מקום, החלו הכתבים הפרלמנטריים לערוך
את חשבון הנפשות :״שרת לא בא. לוי
אשכול חסר.״ בסך־הכל נעדרו.חמישה ח״כים
מהופעח־הבכורד, של הכנסת הרביעית.
״מתחייב אכי ״.בשעה ארבע בדיוק
הדהדו תופי המשמר ברחבת הכנסת. תרועת
חצוצרה בישרה כי הנשיא הגיע. הוא
סקר את המשמר, וכעבור כמה דקות עלה
על דוכן הנשיאות, בתוך אולם הישיבות.
הטכס התנהל בדיוק כפי שקבע חצור: ברכת
הנשיא (שכללה המלצה שקופה לשנות את
שיטת הבחירות כדי להפחית את מספר המפלגות)
,הספד לחיילי צה״ל (אחד מהם:
בנו של הנשיא) ולחברי הכנסת השלישית
שנפטרו, ומסירת ניהול הישיבה לזקן חברי
הבית, ח״כ אחדות־העבודה ד״ר נחום ניר

ניר התיישב בכסא היו״ר, אותו מילא
משך ששת החודשים האחרונים של חיי
הכנסת השלישית. היתד, זו ישיבה קציר,
וזמנית׳ עד לבחירת היו״ר החדש. בדקות
אלה ניצח ניר על השבעת הח״כים החדשים.
תחילה נשבע הוא עצמו :״אני מתחייב
לשמור אמונים למדינת ישראל, ולמלא נאמנה
את שליחותי בכנסת.״ אחר קרא מזכיר
הכנסת את שמות הח״כים, בבקשו מהם רק
לענות :״מתחייב אני״.
חייכי ממוספר
הח״כ הראשון לפי הא״ב היה ח״כ לביב
50 מתוך 120 הח״כים של הכנסת הראבו
רוקן. הדרוזי מעוספיה השיב בערבית.
ביעית, הרגישו את עצמם השבוע בכנסת
אחריו נשמע עוד קול חדש בכנסת, קולו
מיד בבית. אחר הכל, התחילו השבוע את
של ח״כ מפא״י אבא אבן.
שנתם ה־ 12 בכנסת, בה הם משרתים ללא
חיוך סלחני. חלף החלק החגיגי, הגיע
הפסקה מאז כינוס הכנסת הראשונה בבוקר
מועד הפעולה הראשונה של הכנסת הרירושלמי
מושלג בפברואר •• 1949 הרבה
ביעית. ניר מסר את רשות הדיבור לראש
נתונים סטטיסטיים אחרים השתנו מאז בכל
הממשלה. משך הימים האחרונים התנהל
זאת. שעד, שגילם הממוצע של ח״כי הכויכוח
אם יוכל שר החקלאות קדיש לוז
נסת הראשונה היד 47 ,שנים ותשעה חו־לשמש
יו״ר הכנסת החדשה. בתקנון הכנסת
כתוב כי שר אינו יכול להיות יו״ר הבית,
* 50 וותיקי הכנסת לפי מפלגותיהם: מפא״י
ולהתפטר מממשלת־מעבר — אין החוק
מתיר לשר. לעומת זאת לא צויין כלל 14 דתיים־לאומיים — ;7חרות — ;6
מפ״ם ואחדות־העבודה — 5כל אחת; צ״כ
בחוק הכנסת, בפרק בו כתוב על בחירת
— ;4אגודת ישראל, פרוגרסיביס ומק״י
יו״ר, אם יכול היו״ר להיות גם שר או לא.
את הפתרון קבע היועץ המשפטי חיים כהן 3 — ,כל אחת.

הכנסת

המליאה בוחרת בלוז(יושב מימין, מאחורי השולחן)
אך ההצגה חייבת להימשך

דשים, הרי גילם הממוצע של חברי הכנסת
הרביעית הוא 51 שנה ושמונה חדשים.
ואם 31 הח״כים הטריים לגמרי בכנסת,
אשר לא שרתו בשום כנסת קודמת, יסתכלו
סביבם, יגלו עוד מספר עובדות מעניינות:
המפלגה הקשישה היא הפרוגרסיבית (גיל
ממוצע של ח״כ פרוגרסיבי הוא 54 שנים
ושמונה חודשים)! הצעירה ביותר היא מק״י
(גיל ממוצע 43 :שנים) .הח״כ הקשיש הוא
ח״כ אחדות העבודה נחום ניר 75 והצעיר
הוא ח״כ צ״ב משה נסים (.)23
מארוקאי אחד. כל מי שממספר את
הח״כים יגלה ביניהם 17 משפטנים, תשע
נשים, שלושה רבנים, שלושה אלופים (משה
דיין, יגאל אלון ומשה כרמל) ואפילו שני
רופאים (ח״כ חרות ד״ר שמשון יוניצ׳מן
וח״כ פרוגרסיבים ד״ר שמעון כנוביץ׳).
ואילו רצו הח״כים של שלוש הערים הגדולות
להקים קואליציה, לא היו להם
שום בעיות של רוב — כי בין הח״כים 38
אנשי תל־אביב 18 ,ירושלמיים ושמונה
חיפאים.
פחויז משעשע הוא ניתוח ארצות המוצא
של הח״כים: פולין צועדת בראש (38
ח״כים) ,לאחריה רוסיה ( )30 ורק במקום
השלישי באה ישראל עם 23ח״כים ( 5ולל
שבעת הח״כים הערביים) .אגב, ח״כ אחד
(ח״כ מפא״י אשר חסין) הוא יליד מארוקו
ואחר (ח״כ מפא״י אבא אבן) הוא יליד
דרום־אפריקה.
מצער עוד יותר: למרות הצלחתם המלאה
כמעט של כל בני־הרוש שהועלו לעמדותיהם
על־ידי מפלגותיהם, על־מנת לזכות בקולות
יוצאי המזרח והספרדים, מגיע גם בכנסת
זאת מספר יוצאי המזרח למעוט מבוטל:
13 יוצאי עדות המזרח לעומת 100 אשכנזים.

פ לג 1ת
ב בו קרלמ חר ת
היה נדמה כי כל החזיתות התמוטטו. ל-
טאנקים הכבדים של מפא״י לא נותר אלא
לספור את השבויים, לאסוף את השלל. במכה
גאונית אחת, תוך קנית אגודת־ישראל,
הרס דויד בן־גוריון כל התנגדות. יכול
היה ללקוט בנחת את פירות נצחונו ב ממשלה,
בעיריות ובשאר המשלטים.
אולם גם הגאון הגדול ביותר יכול ל-
הן כשל, כאשר הוא מנסה לתפוס יותר מדי,
בשכרון־הנצחון לא ידעה מפא״י כל גבול,
דרשה מכולם כניעה ללא־תנאי. השבוע
דמתה לשיכור למחרת היום: במצב־רוח
עגום, תוך כאב־ראש ויסורי־קיבה, גילתה
כי הפרי שכבר היה בידיה נשמט מהן.
שוק מזרחי. כי המפלגות, שהיו ב־מצב־רוח
של כניעה ברגע המכריע, נוכחו
לפתע לדעת כי לבן־גורין ן אין קואליציה
בטוחה, מאחר שגדולי־התורה אסרו את
הצטרפות האגודה. ההגבה המיידית: העלאה
כללית של המחירים. תחת חמשה עבדים
נרצעים, מצא בן־גוריון מולו חמשה תגרים
עקשניים בשוק מזרחי.
אחדות־העבודה ומפ״ם דרשו את סילוק
הצ״כ מכל חשבון, וכן צימצום קיצוני של
דרישות המשמעת הקולקטיבית. הצ״כ דרשו
את אי־שיתוף מפ״ם ואחדות־העבודה, בתוספת
הורדת מסים. הפרוגרסיבים דרשו
(המשך בעמוד ) 12
הצולס הזה 1198

^ שר יגורנו כא. רק עייזר, קריין של
\ £קול ישראל או דובר משרד־החוץ יכול
עוד להתכחש למצב הגלוי לעין: עמדות
ישראל באפריקה מתמוטטות והולכות.
שר של ממשלת גאנה הודיע בקאהיר כי
ממשלתו תומכת בתוכנית לחלוקת ארץ־יש־ראל
משנת ,1947 וכי היא מצדיקה את
סגירת תעלת־סואץ בפני השיט הישראלי.

נציג גיניאה באו״ם נאם השבוע
נאום אנטי־ישראלי קיצוני בויכוח
על הפליטים, בו טען בי ישראל
היא מכשיר בידי האימפריאליזם
נגד עמי המרחב.
בגאנה גוברים המכשולים הנערמים בפני
השליחים הישראליים, עד כדי איום ממשי
של סילוק ישראל מחברת הספנות המשותפת
הכוכב השחור.

אלה עובדות מוצקות. בבואן אחרי
דברי־הבלע המזעזעים שהושמעו
כפרלמנט הגאנאי, כפי חברי
מפלגת־השלטון, נגד ישראל, והחרמת
ישראל במסיבה הרשמית לבכור
נשיא גיניאה כניו־יורק -
לקחן חד־משמעי.

**שרד החוץ הישראלי אינו מצליח
* ! 1לבלום התפתחות זו. אולם הוא מצליח
להעלים אותה מעיני הקהל הישראלי. יש
לו כשרון מופלא לראות את הצד החיובי
גם בתבוסה הנוראה ביותר.
(אם יבעט מחר נשיא כושיסטאן בשגריר
הישראלי ויפילו מכל המדרגות של ארמונו,
יודיע על כך דובר משרד־החוץ כך :״נציגי
ישראל ערכו לאחרונה סקר טכני חשוב
בחוזק המדרגות בכושיסטאן, על פי יוזנות
הממשלה הכושיסטאנית. משקיפים בירושלים
מציינים כי הביצוע המוצלח של משימה זו
מחזק את הקשרים בין שתי המדינות. קדם
לכן מגע אישי הדוק בין הנשיא לבין
שגריר ישראל.״)
הדגמה קלאסית של כשרון זה ניתנה
השבוע מעל עמודי הארץ, תחת הכותרת:
״משרד החוץ: אין משבר ביחסי ישראל—
גאנה׳.
והנה לשון הידיעה:
״יחסי ישראל־גאנה הם טובים ותקינים.
בקרוב אף תתרחב מסגרת שיתוף־הפעולה
בין שתי המדינות — מסר אתמול דובר
משרד החוץ כפי שנודע נפגש לאח־רונה
שגריר ישראל בגאנה, מר אהוד אב״
ריאל, עם ראש ממשלת גאנה הד״ר נאק•
רומה, ובשיחה שהתפתחה דיבר ד״ר נאק״
רומה בנימה של נקיפת־מצפון בשל כמה
מקרים של התנהגות גאנה כלפי ישראל.
בין השאר הזכיר את ביקורו בקאהיר
בלי שביקר גם בישראל, את התפרצותם של
חברי הפרלמנט בגאנה נגד ישראל ולאחרונה
גם פרשת הכוכב השחור.״
כבר כאן נשאלות כמה שאלות:

ראשית: מדוע זוהי ידיעה מטעם
דובר משרד־החדן כירושלים, ולא
הודעה רשמית מטעם ראש-ממ-
שלת גאנה ושגריר ישראל על
מהלך פגישתם, בנהוג בנוהל ה־דיפלומאטי?
הסיבה
הסבירה: לקוואמה אנקרומה (זה,
אגב, שמו הנכון) אין כל חשק להודיע דברים
כאלה. אם כי אולי לא איכפת לו מה
מספר אהוד אבריאל בישראל.

השר הגאנאי מכתב לקאהיר, בו הכחיש את
ההכרזה שפורסמה בשמו בדבר התנגדותו
לחדירת ישראל לאפריקה.
אפילו הכחשה מוזרה זו, שלא פורסמה
לא בגאנה ולא בקאהיר, אינה מכחישה את
הכרזת השר ביחס לשיט בסואץ ולתכנית־החלוקה.

כה נמשיך בקריאת הידיעה. היא
ן | מגיעה במהירות רבה מן המוזר אל
המגוחך.
״כמו כן הביע הד״ר נקרומה בשיחה
את הבנתו לעמדת ישראל בעצרת או״ם,
בהצביעה לצד צרפת.״
ישראל הצביעה בעד פיצוץ פצצת־אטום
צרפתית באל־צחרה. בזאת התיצבה יחד עם
קומץ הנציגים של כמה מדינות קולוניאליות,
נגד הגוש המלוכד של כל עמי אפריקה

ראש־הממשלה ביראת כבוד. השגריר ״אמר
לו שעליו לעשות.״ ואילו קוואמה אנקרומה
״ביקש״.

אי הכחשתה
למעשה. דבר
פירסמו עתוני
ללא שום ציון
ממשרד־החוץ.

מצטיירת תמונה של נציג מעצמה
קולוניאלית גדולה הנוזך כ־ראש-שכט
בושי, המתפלש כעפר
בחרטה נבנעת.

מתחזקת

בקטע

האחרון

נימה הידיעה:
״באותה שיחה הזהיר מר אבריאל את
הד״ר נקרומה מהנטייה לגרש את הזרים
מן הספנות הגאנאית — והכוונה לא רק
לישראלים, אלא גס לבריטים, האמריקאים,
ועוד. כי תהלין זה עתיד להיות בעוכרי
הספנות הגאנאית.״

דופי״ בהכרתו ו״מערבי״ בעמדתו
הפוליטית.

אהוד אבריאל, יליד אוסטריה ולשעבר
איש־הקשר בין ההגנה ושרותי האינטליג׳נס
הבריטי, מסמל בעצמו היטב את הטיפוס
הזה. אולם כל שגריר אחר ינהג כמוהו.
כי ממשלת ישראל מגדירה את המדינה בכל
הזדמנות כאירופאית באופיר, וכמערבית באוריינטציה
הפוליטית שלה.

אבריאל ״מזהיר״ .והפעם שוב
אין הוא נוהג בנציג מדינה קולו־

לממשלה בזאת לא יבולה להיות
כרית כת־קיימא עם מדינה אפריקאית
בעלת גאווה כושית,
אוריינטציה אפרו-אסיאתית ועמדה
ניטראליסטית.

^ שנה חוקיות מסויימת ביחסים
בין ישראל ומדינה משתחררת. הם
עוברים שלושה שלבים עיקריים.
שלב א׳ :באותה מדינה קיים שלטון
אירופי זר. העם לוחם על חרותו. ממשלת
ישראל מצפצפת עליו ומזדהה בכל הזדמנות
עם השלטון הזר. הקולות המעטים בישראל,
הדורשים לעזור ללוחמי־השיחרור ולקנות
בעוד מועד את ידידותם לעולמים, טובעים
בבוז.
שלב : ׳3השלטון הזר מסתלק. ממשלת
ישראל מתעוררת. שריה ופקידיה חשים
להקות־להקות אל המדינה המשוחררת, כדי
להביע ידידות. עסקנים משם מוזמנים ב סיטונות
לישראל כדי לבלות כאן חופשה
נעימה חינם. שמעון פרס מצטלם עם סגן-
שר־הכלכלה החדש. תת־מנהל־משרד־העבודה
מביע הערצה והתפעלות באוזני מקליטני
קול ישראל.
זהו ירח־הדבש. המדינה החדשה רעבה ל-
הון ולמומחים מכל המינים. ישראל מציעה
את הכל בתנאים נוחים מכל מדינה אחרת.
עזרתה מתקבלת בידידות ובאהדה. שליחיה
חודרים לענפי המשק השונים. שני הצדדים
מאושרים.

אנגץ רגנזה ב2ן א1זיר -בוזבתז 2ן\־ובי
ואסיה המשתחררים. היא עשתה זאת בקשר
עם ענין, אשר כל עמי אפריקה המערבית,
ממארוקו ועד גיניאה, רואים בו
איום ישיר לבריאותם. ואילו ממשלת גאנה
עמדה בראש המאבק נגד צרפת.

אם בן, אחת מן השתיים: או
שנאקרומה הוא בוגד ציני, השם
לקלס את ההכרזות של עצמו -
או שאהוד אכריאל דיווח דברים
שלא היו ולא נבראו.
אבל נמשיך בקריאת הידיעה:
״משאמר לו השגריר הישראלי שעליו לעשות
משהו מיידי להפגנת היחסים הטובים
עם ישראל, ביקש הד״ר נקרוימה מישראל
לשלוח לגאנה יועץ חקלאי מדרגה גבוהה
ביותר, ויכן יועץ בריאות ויועץ לענייני
חינוך מאותה דרגה.״

שימעו, שימעו! בדי לפצות את
ישראל על הנזקים והעלבונות, ישראל טובותיי׳
במהו ב ד ^
תעשהר ילוכ מעוזד ז
של כהי.ר ה ׳ ט ו
בין תר מ ז
הידיעהוכ אינה
שנית:
פרט הח £
א ^ הת
הוא לא יכחיש את דברי השר שלו ב־הודעת העגומה השתלשלות
קאהיר.
הוא לא יערוך ביקור בתל־אביב.
השר הגאנאי בקאהיר, שפירושה
אבל הוא מוכן להסכים שכמה מומחים ישאנטי-ישראלית
הכרזת
מדיניות
ראליים נוספים יבואו לעזור לאנשיו.
רשמית.
אכן, הדובר הירושלמי הוא הומוריסט
בידי אנקרומה מהודה אישור־זזת
לא השתנה גם כאשר
ישראל השבוע ידיעה מוזרה,
מקור, שבאה אף היא, כנראה,
בידיעה זו נאמר כאילו שלח

חו ד

שנון.

דאי לשים לב לנוסח הקטע הא־רון.
השגריר הישראלי אינו משוחח עם

הנזצריה

ני א לי תאחת. עתה הו אמדבי
כביבשם בל המעצ מו ת של הגו ש

המערבי.
השגריר הישראלי הוא דובר העולם הלבן
בבירה השחורה.

* ימה זו של הידיעה מסבירה במידה
• 1רבה מה קורה עתה לממשלת ישראל
בגאנה ובגיניאה, ומה יקרה לה בבוא היום
בכל מדינה אפריקאית אחרת.
הסגל הדיפלומטי בכל בירה שחורה מתחלק
לארבעה פלגים:
• פלג שחור, של נציגי המדינות הכושיות
האחרות.
9פלג חום, הכולל את שאר אנשי הגוש
האפרו־אסיאתי — ההודי, האינדונסי, הפא־קיסטאני,
הערבים וחבריהם.
9הפלג הקומוניסטי הרב־גווני, מויאט־נאם
וקוריאה עד פולין ואלבאניה.
9הפלג המערבי־הלבן, המייצג את העבר
הקולוניאלי השנוא של המדינה המארחת
ואת ההווה הקולוניאלי השנוא של
שכנותיה המשועבדות עדיין.

לאן שייך הנציג הישראלי? באופן
אוטומטי, מכלי שהדבר יוה־לט
באיזה מקום שהוא, הוא תופס
את מקומו בין העמים הקולוניא-
ליים. בי הוא ״לכן״ בצבעו ,״אי*

שלב ג׳ :סוף ירח־הדבש. המדינה החישה
מתחילה להתמצא בשטח הפוליטי.
היא נוכחת לדעת שהיא זקוקה לתמיכת
הגוש האפרו־אסיאתי, ולתמיכת הערבים שיש
להם עמדת־מפתח בגוש זה. הישראלים מצביעים
באו״ם עם האימפריאליסטים. הערבים
מנצלים את המצב ומטיפים לניתוק הקשרים
עם ישראל.
באותו זמן מתחילה האינטליגנציה ר,מ־קומית
למרוד במומחים הלבנים הזרים,
שעצם נוכחותם פוגעת בגאווה הלאומית,
פקידי המדינה החדשה טוענים (בצדק או
שלא בצדק) שהם יכולים להסתדר היטב
בלעדיהם. הישראלים נראים ככל שאר ה אימפריאליסטים
הכלכליים המשעבדים את
המשק הלאומי.

זהו פוך ירח־הדכש. המדינה ה חדשה
מצטרפת למחנה האנטי-
ישראלי, או נוקטת כהו של ניטראליות
אוהדת לערבים.
התהליך הוא אחיד. רק הקצב שונה מדי
פעם. בבורמה, הרחוקה כעת מן המאבקים
הבינלאומיים הגדולים, הקצב אטי מאד. בגאנה
הוא מהיר. בצ׳אד ובקפריסין הוא רק
מתחיל. בגיניאה הוא כבר מתקרב לגמר.
^ל ז^ל
^ פשר להתנחם באשליות. נעים
לשמוע ידיעות שבת־בצהריים בקול ישראל.
קצינים ישראליים במדי צה״ל מפקדים
באקרה על מיסדו קבלת־הפנים לנסיך פילים.
אורח מקונקרי הביע התפעלות והערצה למראה
ישראל.

אולם בינתיים מתקרבת ההרפתקה
האפריקאית לסיומה. אי-אפשר
לרדוף אחרי פאטה-מורגנה צרפתית
ולחפש כאותה שעה בובבים
שחורים. אלה שני ביוונים שונים
והבוחר בכיוון מערכה, מאבדבהברה את אורות המזרח.

>1111 !111

רפני שבוע גיר\ז ״וזטורגו
תות״ את היריעה הענסיציוויך ו
כי בעשה תאווורי ה^רעיבו
ועיון רה2ן עו ההשרה כר־וזפרגתית
ברי בזפא״י. ועיון
וה, ש״העורע תות״ תכתיר
אותו בשב ״ויאו-ויריוע״ ,שי
בוש השבוע בעיע רתשא־ותתן
בורי עם ראשי כתת
תפלגות וושובות.
השבוע נותן ״תעורם תות״
את רשות-תריבור ליוום ההצעה,
תשה ברש, יליד
אנגלית בן 44 שגרר בוזיפת,
נשוי ואב לשלושת ילדים.
ברש, אשר נפצע בפעולת
ההגנה והוזשוהגן תאו בשתי
רגליו, עבר לאצ״ל אתרי ויכום
עם ראשי התגנת. בתר־ם
תת-תשם רורפעל בש״י, תנהל
עתה תם נת־רל \2בם יפה.

האיש שהעלה על סדו היום את ועיון החיאף[

מחשלת:

מאת

משה ברש -

ך* יום הבחירות הייתי חבר ועדת־קלפי חיפאית מטעם תנועת־החרות. אינני חבר
* 4המפלגה, אולם ב־ 1944 הצטרפתי לשורות הארגון הצבאי הלאומי, בו פעלתי כנספח
לשרות המודיעין המרכזי. עשיתי זאת אחרי שההגנה התערבה באופן דראסטי במלחמה בין
אצ״ל ולח״י ובין שלטונות המנדט — התערבות שלא היתד, לרוחי.
לא היתד, זאת הפעם הראשונה שהשתתפתי בועדת־קלפי, כחבר או כמשקיף מטעם תנועת
החרות. בכל פעם חזרה ונשנתה בלבי ההרגשה שעננה כבדה רובצת על מעמד הבחירות,
כאילו מביטה עלינו עין זועמת גדולה — עין שאינה מניחה לבוחר תחושה של חופש.
הפעם נחרדתי במיוחד לראות, כי גם אצל אנשים בעלי הכרה מפלגתית ומעמדית חזקה,
לא היתד, הנכונות הנפשית לשרת את המפלגות שהאמינו בהן. אנשים, שאני מכירם אישית
מזה שנים, חששו לפעול למען מפלגותיהם באזורי מגוריהם. מפלגות כמו אחדות־העבודה
ומפ״ם נאלצו להביא אנשים ממרחקים, כדי שישמשו כנציגיהן בועדות־הקלפי בחיפה —
למרות שבאותם אזורי־קלפי מתגוררים עשרות מחסידיהן. אנשי תנועת־החרות, שיש להם
עבר מחתרתי מפואר, והמזדהים גם עתה בכל לבם עם המפלגה, חששו מסיבות כלכליות
להופיע בגלוי כנציגי תנועתם.
לעומת זאת ראיתי את המנגנון האדיר ששירת את מפא״י. ראיתי את צי המכוניות, את
הנציגים והמשקיפים והרצים והנהגים. גם מהם הכרתי אישית רבים. ידעתי שהם זעיר
בורגנים באופי ובבית, אנשים הרחוקים ברוחם ממפא״י. והנה, ביום הבחירות, הופיעו
וכירכרו מסביב לאנשי המטה של מנגנון מפא״י, כדי שיראו אותם.
חשבתי בלבי: מה עשוי להביא אנשים אלה לפעילות כזאת? לא נותר לי אלא להניח כי
מפלגת פועלי ארץ־ישראל לבשה דמות של מפלצת, המטילה את פחדה על הכל מבלי
שתצטרך אף לעמול לצורך זה. היא שולטת על מקומות־ד,עבודה, על חלוקת השיכונים ועל
כל שאר הדברים שהאדם הרגיל זקוק להם ותלוי בהם. אפילו אין האזרח רוצה להירתם
למפא״י ולהיכנע לתכתיבה, הריהו משתדל לפחות שלא לעורר את רוגזה, פן יבולע לו.
יכולה מפלגה אחרת לבוא ולשטוח לפני הבוחר מצע הכולל בתוכו בשורות ונחמות,
להראות אפילו את הדרך אל מלכות־שדי עלי אדמות — אוזן הבוחר תישאר אטומה, אם
מפא״י תנופף אותה שעה בפת הלחם שלו מול עיניו.

ועוד יש רזרבה של חמישה קולות ערביים, שלהם ענין טבעי בשינוי שיטת־ד,בחירות.
כל המפלגות בארץ יבינו כי שינוי כזה ינחיל למפא״י רוב עצום, אולי בגבולות 100 מתוך
120 חברי הכנסת הבאה — וכי לכל המפלגות האחרות תהיה זאת מכת־המוות.
באותו מעמד תבהיר תנועת־החרות כי רק בתנאי אחד ת 1זתר על הגשמת הצעה זו: בתנאי
שכל המפלגות האחרות, זולת מפא״י, ישתפו פעולה ויקימו ממשלה משותפת, בהשתתפות
כולן, שמטרתה היחידה תהיה להוציא את מפא״י מן השלטון לתקופת־הבראה של כמה שנים.
אני רוצה להבהיר כאן שאיני שונא את מפא״י, והריני חושב שיש לה מקום, כמו לכל
מפלגה אחרת, במאבק הפוליטי במדינה. אולם אני רוצה שהיא תעשה זאת בתנאים של
שויון, כשהיא תלויה בטיב תורותיה והצעותיה לגופו של ענין, ולא בכוח שליטתה המוחלטת
בכל אמצעי הפיתוי והלחץ הנמצאים כיום בידר״ יתכן כי בסיכום יהיה זה לטובת
מפא״י עצמה. אם העם ירצה לבחור בה לאחר מכן בבחירות חופשיות באמת, יבושם לה.
הממשלה הזאת יכולה לכלול את כל המפלגות, מחרות ועד השמאל הקיצוני, מן הפרוגר־סיבים
ועד אגודת־ישראל. התפקידים בממשלה צריכים להתחלק שווה בשווה, בהתאם ליחסי
הכוחות. בראש הממשלה הזאת צריך לעמוד אדם מרכזי, הנהנה מאימון כל הצדדים, כגון
פנחס רוזן או משה שפירא.
רק לשם דוגמה, הנה הצעה של ממשלה מקיר אל קיר: ראש הממשלה — פנחס רוזן ;
אוצר — יוחנן בדר; בטחון — יגאל אלון: בריאות — יוסף בורג: דואר — בנימין אבניאל;
דתות — יצחק מאיר לוין; חוץ — יזהר הררי; חינוך ותרבות — אסתר רזיאל־נאור; חקלאות *
— ישראל גלילי; מסחר ותעשיה — יוסף ספיר; משטרה — שמעון אבידן; משפטים —

ך * כחירות: גמרו -והתוצאות חיזקו את מפא״י עוד יותר. היא לא הצליחה לכפות
ן | על הבוחר את שיטת הבחירות האיזוריות. אולם היא מחזיקה בידה את רוב העמדות
החשובות, ובכוחה להכתיב לכל שאר המפלגות את רצונה ושאיפותיה.
קשה לדבר על פאשיזם כשאין בארץ מחנות־ריכוז ובתי־סוהר ליריבים פוליטיים, כשכל
אחד יכול לכתוב ככל העולה על רוחו. אבל מאז הבחירות חל שינוי בפסיכולוגיה של
מפא״י. מנהיגיה מתיחסים אל הבחירות כפי שהתיחסו הנאצים לבחירות של שנת , 1932
עת לא עלו עדיין לשלטון, אך כבר זכו לנצחון גדול ליד הקלפי. אז נוצרה בדעת־הקהל
ההרגשה כי נצחונם הסופי של הנאצים בטוח, שכדאי להצטרף אליהם לפני שיהיה מאוחר.
הצרה היא ששאר המפלגות והזרמים הפוליטיים במדינה, אינם מבינים, כי אין להתמודד
עם מפא״י כל עוד היא מחזיקה בעמדותיה הכלכליות והאחרות. דומה המצב לזירה שבפינתה
האחת עומד מתאגרף שמשקלו 120 קילו, בעוד שמשקל יריבו רק 60 קילו. התוצאה ברורה.
השאלה היא, על כן: איך ליצור מצב בו יהיו כל היריבים שווים? איך להחזיר את מפא״י
למצבן של שאר המפלגות? במלים אחרות: איך להוציא מידי מפא״י את עמדות־הכוח
הנותנות לד, יתרון כה עצום על כל יריבותיה?

פנחס רוזן, פרוגרסיבי

כאדר, חרות

ראש־הממשלוז

אוצר

יר אחת -נגד מטרי
נקודה זו שאלתי את עצמי: מי יכול ליטול לידיו את היוזמה לפעולה כזאת?
^ ראיתי שכל המפלגות החלו כבר למחרת יום הבחירות להתדפק על דלתות מפא״י,
מתוך תקווה שיקבלו כמה שיירים ופירורים. כל אחת רצתה רק לקבל את החלק שלה —
ועל הכל נשמע הפזמון :״כולם, מלבד חרות ומק״י״.
כך נוצר מצב, בו נשארה תנועת־החרות הגורם היחידי שיש לו האפשרות ליטול לידיו
את היוזמה לשינוי פני הדברים במכה אחת — ושיש לו גם הכוח המספרי הדרוש לכך.
היה ברור לי כי כל יוזמה כזאת כרובה בכמה סכנות, וכי רק מעשה נועז יכול לשאת פרי.
היום נדמה לאזרח כי הוא חי במשטר דמוקראטי, בו מתחלק הכוח בין כמה וכמה מפלגות.
אך זאת אשליה. אף שאין למפא״י אלא 380/0מקרב הבוחרים, היא שולטת כבר עתה שלטון
ללא מצרים — לא רק בגלל כוחה שלה, אלא גם בגלל חוסר־האונים של המפלגות האחרות,
ד,מחזרות אחריה ומחכות שיזרקו להן עצם. מפלגות אלה אינן מגבילות את שלטון מפא״י.
הן רק מגבירות אח. תיאבונה.
גם זה אינו מצב סטאטי שיישאר לעולמים. מפא״י הולכת ומבצרת את שלטונה. אפשר
למנוע זאת רק אם כל המפלגות תעשנה יד אחת נגד מפא״י.
לדעתי, יש בכוחה של תנועת־החרות לכפות את הדבר עליהן.
־* נה הצעתי המעשית: תכריז תנועת־החרות קבל עם ועדה, שעל מנת לסלק את
| | האשלייה כאילו קיים בארץ שלטון דמוקראטי, היא תצביע בעד הצעת מפא״י להנהגת
שיטת־בחירות אזורית. אם מפא״י עצמה לא תעלה את הצעתה על סדר־היום של הכנסת,
תעשה זאת חרות במקומה.
כל אדם יבין כי 64 הקולות של מפא״י וחרות בכנסת הרביעית מספיקים להעברת החוק,

לוין, אגודה

הררי, פרוגרסיבי

דתות

חוץ

ורהפטיג, דתי-לאומי

מינץ, פא״י

משפטים

סעד

רזיאל־נאור, חרות
חנון

ברזילי, מפ״ם
עבודה

״קואליציה ניר, כנסים לקואליציה אנטי־מפא״״ת מקיר אל קיר, מסביר את הצעתו

זרח ורהפטיג; סעד — בנימין מינץ; עבודה — ישראל ברזילי; פנים — משה שפירא;
פיתוח — מרדכי בנטוב; תחבורה — יוסף סרלין.
הצעה זו בנויה, כמובן, על ההנחה שאישים מרכזיים כמו מנחם בגין, מאיר יערי ובו׳ לא
ירצו לשרת בתפקיד משני בממשלת־הבראה כזאת, הבנויה על פשרה מקיר אל קיר.

דםנכון ישאל כאן: איך יכולה ממשלה, המורכבת ממפלגות כה שונות ומנוגדות,
^ לפעול בצוזתא? האם לא יתעורר פעם בשבוע משבר, כאשר מפלגה אחת מציעה פתרון
ברוח מצעה הרעיוני, ומפלגה אחרת בממשלה תציע בדיוק את ההיפך?
על כן יש להשיב כי בפני ממשלה זו תעמוד קודם כל ומעל לכל משימה מרכזית אחת:
להבריא את החיים הדמוקראטיים בארץ, ולשחרר את האזרח מתלותו הנוכחית בגורמים שאין
להם קשר עם המצע הרעיוני של המפלגות. תפקיד הממשלה הוא להבטיח במשך ארבע
שנים תמימות חופש אזרחי, על־ידי כך ששוב לא תהיה קיימת מפלגה שתוכל להשתלט על
האזרח בזכות עמדתה המונופוליסטית, ויכולתה לספק לאזרחים פתיונות.
לאור המשימה המרכזית הזאת, שתהיה ברורה לכל המשתתפים מן הרגע הראשון, יתפסו
כל שאר הבעיות מקום שני במעלה. הן תצטרכנה להיפתר בדרך הפשרה, ובלי ספק שפשרה
זו תתבסס בעיקר על קיום הסטאטוס קוד בשטחים העיקריים — דת, כלכלה, מדיניות־השכר.
כל המפלגות המשתתפות בממשלה יצטרכו להבין כי למשך תקופת־הבראה זו לא
יוכלו לשנות באופן קיצוני דברים עקרוניים, אלא יצטרכו למצוא את שביל־הזהב בין
העמדות השונות, מתוך תקוזה כי אחרי ההבראה יהיה מקום להכרעה אמיתית בבחירות

אלון, אחה״ע

בורג, דתי לאומי

אבניאל, חרות

בטחון

בריאות

דואר

גלילי, אחה״ע

ספיר, צ־׳׳ב

אבירן, מפ״ס

מסחר: תעטיה

משטרה

הבאות, כאשר יתמודדו המצעים הרעיוניים ללא פחד, באווירה של חופש ודיון עניני.
כך, למשל, יש להניח כי עניני החוץ — שלפי ההרכב־לדוגמא שהצעתי יימסרו לאישיות
מבין המפלגה הפרוגרסיבית המתונה — יתנהלו בקו של ניטראליזם, כך ששום מפלגה לא
תמצא את עצמה במצב שממשלתה מתקשרת עם גוש בינלאומי שהיא עצמה מתנגדת לו.
ואילו עניני הבטחון, שהצעתי למסרם בידי שר שיש לו זיקה בטחונית ידועה, ושקציני צה״ל
רוחשים לו אימון, יוכלו להתנהל גם להבא ללא זעזועים.
יש להדגיש בכל תוקף כי תקופת־הבראה זו לא תנוצל לשם טיהור המנגנון הממשלתי
מחסידי מפא״י. כל המפלגות חייבות להסכים מראש כי בתקופה זו לא יהיו שום שינויי־גברא
במנגנון, ולא יפוטר איש בגלל השתייכותו המפלגתית. אפשר לקבוע, למשל, עקרון
שגם במקרה ששר ירצה לפטר אדם בשל אי־יעילות או הפרעה, יוכל הדבר להתבצע רק
באישור ועדה ממלכתית ניטראלית בלתי־תלויה, בראשות שופט עליון.
מובן שבכל זאת יהיו חילוקי־דעות. לדעתי, אין כל רע בכך שבכל מקרה כזה תצביע
כל מפלגה לפי מצפונה, ואפילו יגרום הדבר למצב בו יצביעו מפ״ם ואחדות־העבודה, למשל
בדיון על בעיות שכר, עם נציגי מפא״י האופוזיציונית.
רק כלל אחד חייב להיות מקודש: בתקופת־ההבראה אסור לשום מפלגה להצביע נגד
הממשלה בהצבעה של אימון.

המפתח ביו׳ שועת־החוות
ך * שאלההמעשית הראשונה היא: למה צריכה תנועת־החרות להציע הצעה כזאת? לן
1 1כפי שהסברתי למנהיגי התנועה שנפגשתי עמם, וביניהם גם מר מנחם בגין: אין
לדעתי כל אלטרנטיבה רצינית לפני המפלגה. במצב הנתון, היא תוסיף במשך ארבע שנים
להיות מבודדת לחלוטין׳ ללא כל אפשרות להטביע את חותמה על המאירעות, שייקבעו
על־ידי מפא״י בעזרת גרורותיה. ואשליה היא לחשוב כי מצב זה ישתנה לטובת המפלגה
אחרי ארבע שנים. להיפך, יש להניח כי מפא״י תשקוד על כך, ששוב לא תעמוד עוד
פעם בפני סיוט של עלית חרות, ותאחוז בעוד מועד בכל האמצעים העומדים לרשותה, כדי
למנוע כל הצבעה חופשית בכיתן זה.
מי שאינו משלה את עצמו, חייב להכיר בעובדה שיתכן מאד שתנועת־החרות תישאר לא
רק בכנסת הרביעית, אלא גם בחמישית, בשמינית ובעשירית, במצב של סיעת־אופוזיציה
נצחית, בעלת 15 או 20 או 12ח״כים, מנותקת מכל השפעה אמיתית.
ההצעה שאני מציע עשויה, לדעתי, לשבור אחת ולתמיד את מעגל־הקסמים הזה. היא
תתן בידי תנועת־החרות, זו הפעם הראשונה מאז קום התנועה, יוזמה פוליטית העשויה
להוביל אותה להשפעה מכרעת על ההתפתחות החברתית והפוליטית בארץ.
כפי שעוד אסביר, לא קיימת לדעתי שום אפשרות שהמפלגות האחרות יסרבו להיענות
ליוזמת חרות להקים ממשלת־הבראה. אולם נניח לרגע כי הדבר יקרה בכל זאת, וכי חרות
אז תצביע, בהתאם להכרזתה, יחד עם מפא״י, למען שינוי שיטת־הבחירות.
האם יהיה אז מצבה של חרות באמת גרוע יותר מאשר הנהו היום? גם אז תישאר חרות
כמפלגה גדולה. ההבדל היחיד יהיה ששוב לא יהיו לה חברים רבים בכנסת. האס בזאת
תשפיע פחות על המאורעות מאשר כיום? או, אם לנסח שאלה זו להיפך: האם הם משפיעים
כיום על המאורעות יותר מכפי שישפיעו אז?

למפלגות לא תהיה ברירה
סיי* שאלההשניההיא: מדוע יסכימו המפלגות האחרות להיענות ליוזמת חרות?
| 1התשובה היא: לא תהיה להן כל ברירה. הן תצטרכנה לבחור בין ממשלת־הבראה, בה
תהיה להן השפעה וסיכוי לעליה גדולה בבחירות הבאות — לבין התאבדות פוליטית. כי
קבלת שיטת הבחירות האיזורית, בקולות מפא״י וחרות, פירושה בשבילן: כליון מוחלט.

חקלאות

יכול כמובן מישהו לטעון כי מפא״י תתחכם ותבטיח מראש למפלגות האחרות שלא תצביע
יחד עם חרות. במקרה זה, אפשר לטעון, לא תענינה המפלגות להזמנת חרות. על כך יש
לענות כמה וכמה תשובות:
• שום מפלגה לא תאמין לה. אפילו תקים קואליציה זמנית — נניח עם השמאל —
הרי שותפיה ידעו שבמקרה ויפרוץ המשבר הקטן ביותר בממשלה תחזור בה מפא״י מהבטחתה
ותצביע עם חרות. במצב פסיכולוגי כזה לא יוכלו מנהיגי שום מפלגה לישון בשקט,
כי הגשמת הצעה זו תוכל תמיד לבוא בחטף. כל רגע וכל שעה תוכל ההצעה לעלות
במפתיע, ולגרום לכליונם. היענות להזמנת חרות יכולה להיראות להם כרעה קטנה יותר.
י • חרות לא תפסיד שום דבר גם במקרה שמפא״י תתכחש לרעיונה. להיפך, מפא״י
תעמוד מול בוחריה בדמות של מפלגה שמעלה באמון באופן רציני, שבגדה בכל העקרונות
שנשאה על דגלה במערכת הבחירות והנושאים את החותם האישי של דויד בן־גוריון.
יתר על כן, במשך כל ארבע השנים הבאות תישאר היזמה בידי חרות, והיא לא תחזור
למצב האומלל של סיעה שאין לה קשר עם המאורעות.
הקמת קואליציה ממשלתית חדשה בהנהגת מפא״י לא תשנה את המצב במאומה. אפילו
תקום ממשלה כזאת, ייפתח בל המאבק מחדש ברגע שתקום חרות ותכריז את הצעתה.

כגטוב, מפ״ם

ברלין, צ״ב

פיתות

תחבורה

ף * טארתעודטענה אחת, ששמעתי אותה נאמרת בחצי־פה: כאשר תעמוד מפא״י בפני
^ המציאות של אבדן השלטון, היא לא תיכנע מרצונה. היא תנסה לחולל הפיכה מזויינת.
אינני רוצה להביע דעה אם הדבר באמת יעלה על דעתה של מפא״י ברגע המכריע. אני
מקווה שלא — להוציא, אולי, אותם חוגי צעירים שהציעו בשעתו לדויד בן־גוריון לחולל
הפיכה צבאית. אולם למען שלמות התמונה, נניח לרגע כי אכן תרצה מפא״י ללכת בדרך זו.
על כך יש להשיב שלושה דברים.
ראשית: האזרח הישראלי ידע להתגונן בפני נסיון כזה. בישראל לא תצליח הפיכה מן
הסוג שאפשר לחולל בבגדאד או בקאהיר.
שנית: אם הדבר בכלל יכול לקרות, מוטב שמפא״־ תנסה עתה, מאשר שתנסה בעוד חמש
או עשר שנים, כאשר שלטונה יהיה עוד יותר חזק מהיום.
שלישית: אם בכלל יכול מישהו להעלות על דעתו רעיון כזה, הרי זה הנימוק החזק
ביותר למען הגשמת הצעתי. שהרי אם כן, הגיעה השעה להוציא מידי מפא״י את הכלים
אשר בעזרתם היא משעבדת כיום את הבוחר — ושרק בעזרתם היא יכולה לחולל הפיכה.

אזרחי ישראל לא חסרו לפני כששה שבועות
/מאורעות מסעירים. התקופה היתה תקופה של ערב
בחירות. אלה שלא התענינו בבחירות היו מתוחים לקראת
התמודדות הנבחרת הישראלית בכדורגל נגד נבחרת יוגוסלביה•
הידיעה המזעזעת שקפצה יום אחד אל הכותרות
הראשיות שקעה ונעלמה אחרי יום. היתר. זו ידיעה טראגית.
ידיעה על תאונה.
ב־ 20 לחודש אוקטובר מצאו את מותן שלוש צעירות
ישראליות בסביבת אילת. הן היו תלמידות בית־הספר החק לאי
שבעין־כרם. הן יצאו עם כיתתן לטיול בסביבות אילת.
הן נכנסו לתוך בונקר ממוקש, הפעילו מוקש ונהרגו.
כעבור יומיים בלבד האפילה על אסון זה ידיעה על
אסון כבד יותר — אסון האוטובוס בדרך לדימונה. אסון
הילדות שנהרגו בסביבת אילת כמעט ונשכח. כי אסונות
בשעת טיולים אינם דבר נדיר בישראל. הרבה אנשים ראו
אותם כהכרח מחויב המציאות.
אולם היתה גם סיבה נוספת שלא הביאה להתרגשות
הצבור סביב האסון, מלבד אלה שנגעו בדבר ישירות. לפי
עדויות הנוכחים במקום, וכפי שהפרשה תוארה בעתונום,
נפלו הילדות קרבן לקלות־דעתן .״הן לא נשמעו להוראות
מדריכיהן ונכנסו לתוך השטח הממוקש,״ כתב אחד העתו־נים
.״יש לציין שכל המוקשים בסביבות אילת נמצאים בשטחים
מסומנים ומגודרים בשתיים או בשלוש גדרות, ואין כל
סכנה נשקפת למטייל שאינו קל־דעת וחסר אחריות,״ סיכם
אחד מעתוני הערב.
המשפחות השכולות היו יכולות להשאר עם כאבן והפרשה
הטראגית עלולה היתד, להישכח, אילולא מינה שר
החקלאות דאז, קדיש לוז, כבר יומיים אחרי האסון, ועדת
חקירה מיוחדת שתחקור את נסיבות האסון. עצם מינוי
ועדת־החקירה לא היה בו הרבה מן החידוש. המונח ועדת
חקירה, הפך בישראל לשם נרדף לקבירת פרשות בשקט.

כרם. הוא עצמו לא השתתף בטיול. אולם עדותו שנאמרה
בגלוי-לב, החלה לגלגל את כדור־השלג הגדול.
השופטחריש :״האם ידוע לן שאין רשות לקיים
טיול בלי רשיון?״
טישלי :״ידוע לי.״
חריש :״האם היה רשיון לטיול הזה?״
טישדר :״כן.״
חריש (לאחר שהראה למישלר את המסמך) :״זה הרשיון.
מה נאמר כאן? יש לפנות לתחנת המשטרה הקרובה. מה
בדבר הפניה לתחנת המשטרה באילת?״
טישלר :״אינני יודע. לא הייתי. אני חושב שלא פנו.״
חריש :״האם הורית לשאול דור (מרכז הטיול, מדריך
בבית־הספר) לפנות לתחנת המשטרה?״
טישלר :״הוריתי לשאול דור למלא אחרי כל ההוראות.״
רחלצכרי :״מי האחראי לעזרה ראשונה בבית הספר?״
טישלר :״האחות עזבה בדיוק את העבודה. אנחנו עד
היום מתקשים בבעיה זו.״
יוחנןפמואל :״האם אינקה דור, שיצאה עם התלמידים,
היא חובשת לפי מקצועה?״
טישלר :״לא. היא מורה לביאולוגיה.״
סמואל :״אין היא מתמצאת בחובש ות?״
טישלר :״היא גמרה קוירס.״

קלות־דעת או קרבן?
ך* פעם היתד! זו ועדת חקירה שונה מן הרגיל. היא
( | הורכבה מחמישה אנשים. שניים מהם, שופט השלום
הירושלמי יוסף חריש, סגן אלוף יוחנן סמואל, היועץ
לעניני גדנ״ע במשרד הבטחון, הנם כבר בעלי־נסיון בענין
שהועדה עמדה לחקור אותו. שניהם היו חברי ועדה מיוחדת
שהוקמה ליד משרד ראש־הממשלה, מיד לאחר תאונת
הדרכים בדרך מעין־גדי לדימונה, לפני ארבעה חדשים, במטרה
למצוא דרכים למניעת תאונות ב טיו לי ם^ .

מלבדם מונו עוד, על־ידי שר החקלאות, כחברי הועדה,
ח״ב מפא״י רחל צברי, מנהל בית הספר החקלאי בשפיה
יוסף דשבסקי, ויוסף אבירם, מפקח על חינוך גופני
במשרדי החינוך והחקלאות*.
בראשותו של השופט יוסף חריש 36 צבר אמיתי גבה־קומה,
בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
בירושלים, ולשעבר מנהל לשכתו של השר דב יוסף במשרדי
הקיצוב, החקלאות, התחבורה והמשפטים, החלה הועדה את
ישיבותיה לפני כשבועיים.
מה שנגול בפני הועדה בישיבותיה דמה לסיפור בלשים
מרתק. כאשר התכנסה הועדה לראשונה היו בפניה
רק העובדות הסופיות, כפי שהן נצבות בפני כל חוקר
בכל סיפור בלשים טוב.
שלוש ילדות נהרגו בתאונה מחרידה, מזל לוי, מזל
קפילוטו ואסתר אבידן היו בנות .16 הן באו שלושתן לבית
הספר החקלאי בעין־כרם לפני כשנתיים בעת שנפתחה
במקום כיתה אקסטרנית. יום יום, בשעה שש וחצי
בבוקר, הן חיכו ליד בתיהן בירושלים לאוטובוס הצהוב,
שיביא אותן לבית־הספר. בערב, בשעה שש, היו חוזרות
הביתה אחרי יום לימודים ועבודה. שלושתן היו ילידות
ירושלים.
שלושתן מצאו את מותן יחד. הן השתתפו בטיול שערכו
כיתות ג׳ של המוסד החקלאי בו למדו 47 .ילד השתתפו
בטיול, מלבד המלוים. ביום השני לטיול, יצאו המטיילים
בשעות הבוקר מאילת לטיול בסביבה, שם עשו חניה
בשעה 8בבוקר לצרכי ארוחה. בעת החניה התרחקו
השלוש מהדרך, כנראה לשם עשיית צרכיהן, חדרו דרך
גדר לעמדה צבאית, הפעילו מוקש שהוסתר במקום. שתיים
מתו במקום. מזל לוי מתה בדרך לבית־החולים באילת.
האם היו שלוש הילדות קרבן של קלות דעת ילדותית,
כפי שמותן תואר בעתונות? האם לא פעלו באסון גורמים
ונסיבות שהוציאו אותו מגדר של תאונה מקרית?

קורס?חובשות, בהנגה
ך • בר בישיבתה הראשונה של ועדת החקירה,
שקיבלה את תואר ראשה ונקראה ועדת חריש, התברר
שלא תהא זאת חקירה שיגרתית. הדרמה החלה מהרגע
הראשון, בו עלה ראשון העדים על הדוכן בבית־משפט
השלום שבמגרש הרוסים בירושלים.
העד הראשון נראה כחסר חשיבות למרות מעמדו הרם.
היה זה זאב טישלר 39 מנהל בית־הספר החקלאי בעין־
* ראה תמונת שער, בה יושבים מימין לשנזאל; דשבסקי,
אבירן, חריש, סמואל וצברי.

ס מ * א ל :״האם ידוע לן שבטיול חייב להשתתף חובש
או אחות מוסמכים?״
טישלר :״חובש מוסמך לא היה.״
חריש :״הוה אומר לא נתמלאו הוראות הצבא?״
טישלר :״אני לא מקבל את הפירוש. הרשיון היה
לעיני איש בטחון שחתם על זה.״
חריש :״מי האיש שחתם?״
טישלר :״זאת היתה פקידה, ירדנה, יושבת בקומה
השישית במשרד הבטחון.״
אחרי טישלר עלה על דוכן העדים שאול דור, אחד המדריכים
במוסד, שהיה למעשה האישיות המרכזית בטיול.
חריש :״אתה סמל ראשון, בוגר קורס מ״כים?״
דור :״כן״.
חריש :״האחראי לטיול חייב להיות קצין, בוגר קורס
חי״ר. אתה אינן כזה?״
דו ר :״כשנסענו לטיול לתל־ירוחס, נסעו עם זה שאני
סמל ראשון. נאמר לי שלא ׳עומדים על דרישה זו.״
חריש :״לא זו בלבד שהדרישה כתובה (ברשיון) הם
גם הדגישו אותה.״
דור :״זה היה מונח לפני מי שנתן את האישור.״
חריש :״ידוע לן טיבו של שלט אדום?״
דור :״כן, סכנה.״
חריש :״איזה?״
דו ר :״אני לא יכול להגיד במאה אחוז שזאת סכנת
מוקשים. ידעתי שזאת סכנה.״
חריש :״איך יכולת להיות האחראי לטיול כשאינן
נוסע למקום, כשאתה יושב על שפת הים (באילת)?״
דו ר :״לא ישבתי על שפת הים.״
חריש :״מחפש על שפת הים במה מתבטאת אחריותן
לטיול בשבתך באילת?״
דור :״החלטתי שאני לא רשאי ללכת למקום, היות
והילדים חוזרים אחרי הצהרים ואהיה עסוק עם שמירת
הרחצה בים, ולא תהיה לי אפשרות להכין חומר ללימודים.״
חריש :״האיש בעל ההכשרה הצבאית נשאר, דוקא
בקטע הקשה ביותר בטיול זה, להכין את הרקע להמשן
הלימודים או רחצה ביס?״
דור :״לא ידעתי שיש שם מוקשים.״
חריש :״אתה רואה אין דברים אחוזים ושלובים כמו
שרשרת. לא ידעת שיש מוקשים — לא פנית למשטרה. לא
פנית למשטרה — לא קראת את ההוראות. אשתך נשארה גם
באילת?״
דור :״היא באה בתור מורה ואספה אצות.״
חריש :״מי היו המורים בקטע זה של הטיול?״
דור :״לא היו מורים, אלא נתן איידלין, עמי ורפי.״
אבירם :״אתה ניהלת הרבה טיולים?״
דור :״אגיד: לא הרבה. לאילת, מבית־הספר שלנו זה
הטיול השלישי.״

חיוב, בחצי זוית

ט־ד ט־יט 1רר
חריש :״מי עוד יצא לטיול?״
טישלר :״אשתי׳ שהצטרפה בתור חובשת. היא עברה
קורס לחובשות בהגנה ויש לה נסיה בניהול טיולים.״
חריש :״האם שמעת על נועיה בדרך?•

טישלר :״לא.״

חריש :״האם שמעת שנתן אידלין (הסייר של הטיול)
טעה בדרך?״
טישלר :״לא שמעתי.״
חריש :״האם שמעת שכאשר הם חנו, הלן נתן למקום
אחר לחפש את השביל?״
טישלר :״שמעתי משהו כזה. שמעתי שירד למוצב
צבאי ואחר־כן לא ראה צבא והחליט לחזור.״
חריש :״כי לא היה מי שיראה לו את הדרן?״
טישלר :״יעד כמה שאני שמעתי בגלל זה שלא מצא
צבא במקום.״
סמואל :״או שלא מצא את השביל?״
טישלר :״על טעיה בדרן לא שמעתי.״
חריש :״כאשר אזרחים הולכים לתחום צבאי מובהק —
מן הראוי שישאלו מושגים מן הצבא. הייתי שם ביום ששי
ואיני מוכן לחולין לשם השבוע טיול, כי השבילים דומים
זה לזה. איך נתן איידלין יכול כעבור שנה וחצי מיום
שהיה במקום לאחרונה, ליהעת את המקום?״
טישלר :״לו הייתי שם לפני שנה וחצי הייתי יכול
להנהיג את הטיול.״
חריש :״ברשיון שהוצאת יש תנאים, שהאחראי לטיול
חייב להיות קצין, בוגר קורס קציני חי״ר. מי ממארגני
הטיול היה כזה?״
טישלר 5״לא היה אף אחד.״
חריש :״רשיון מותנה בתנאים. כאשר עברת על תנאי
אחד הרשיון אינו קיים.״
טישלר :״אני יודע שמוציאים רשיונות גם לבעלי
דרגות אחרות.״
ח ריי ט :״האם היוצאים לטיול הצטיידו באקדח רקטות?״
טישדר :״איני בטוח בזה. אני חושב שהמשטרה אמרה
שזה לא נחוץ.״

ך* עד הבא היה נתן איידלין, חבר קיבוץ רבדים, שצורף
( | לטיול אחרי שנחשב לסייר מצליח ומדריך גדנ״ע אחראי.

חריש :״איך קרה שלא ידעת את הדרן
איידלין :״לא חשבתי שהדרן שם.״
חריש :״אתה קצת גיששת את הדרן?״
איידלין :״כוונתי היתח ללכת למוצב לשאול אינפור־מציה
מהחיילים.״
סמואל :״הרובה היה אצלן כשהלכת למוצב? איפה היה?״
איידלין :״השארתי אויתו בידי אחד החניכים.״
חריש :״זה מותר לדעתן?״
איידלץ :״אני חושב שלא.״
חריש :״איפה היו הכדירים?״
איידלץ :״היו אצלי.״
חריש :״למה לא נסעתם למוצב?״
איידלין :״הוריתי לילדים שיש מוצב צבאי והאיזור
הוא צבאי וצרין להישאר על הדרן.״
חריש :״אזהרתן הגיעה לאוזני הבחורות? אתה זוכר
אותן אישית?״
איידלין :״לא. רק אחת, את הג׳ינג׳ית. מזל ניגשה
ושאלה אם מותר לגשת לעמדה.״
חריש :״מה שאלה?״
איידלין :״אם מותר לגשת לעמדה. היא אמרה את
המילה, עמדה.׳ עניתי שאין לגשת לשוס עמדה.״
חריש :״מה היתה תגובתה?״
איידלין :״היא הניעה בראשה.״
חריש :״לחיוב או לשלילה?״
איידלין :״אני הבנתי לחיוב. היא הלכה בחצי זוית.״
חריש :״מה קרה אחר־כן?״
איידדין :״ההתפוצצות. אני עמדתי לאיסוף. לא זוכר
מה עשיתי בזמן הנפץ.״
סמואל :״ראית איזה שלטים?״
איידלין :״רק אחר כן הסתכלתי על שלטים. בהתחלה
רק על עקבות. ניגשתי וראיתי מפולת, הבחנתי בפצעים
בידה (של מזל לוי) ותחת בית־שחיה. היא אמרה :״אל תיגע
לי בבטן.״ תוך עשר דקות הוצאתי אותה. ביקשתי שמיכה.
ידעתי שנפגעי בטן אין לחבוש ויש להעביר אותם במצב

תנוחה לבית־חולים במהירות אפשרית. על־ידי ישבה גברת
טישלר, שהביאה שמיכה ומים.״
חריש * :לאיזה בית־חולים?״
איידלין * :לאילת.״
חריש * :אתה כיוונת לשם?״
איידליןג *אמרתי להעביר אותה לבית־חולים מהר.״
חדיש * 5לא חשבת שיש מקום יותר קרוב לעזרה?״
איידלין * :באותו רגע לא חשבתי.״
חריש :״מפקד המקום (שהגיע חצי שעה אחרי האסון)
אמר לן לעזוב את המקום?״
איידלין * :הוא אמר: תוריד את הילדים למטה. חשבתי
אם היו שלטים (אזהרה) או לא. לא ראיתי את השלט ליד
הפתח, שראיתי בשבוע החקירה. הוא לא היה שם.״
חריש * :אתה בטוח שלא היה?״
איידלין * :אני בטוח שלא היה.״
חריש :״האם עלה על דעתך שמפקד המקום מרחיק
אותך ממנו במתכוון?״

איידלין* :לא.״

פמואל :״בביקורנו ביום ששי ראית שלל שלטים אדר
מיס וצהובים. אז לא ראית אותם?״
איידלין * :לא ראיתי.״
העדה הבאה היתד, דינה טישלר, שהצטרפה לטיול כחובשת.
חדיש :״מה הכשרתן בעזרה ראשונה?״
חיגח צוי של ר * :עברתי קורס בזמן ההגנה. הסמכה לא
קיבלתי. עברתי פעמיים. בפעם הראשונה שבועיים או
משהו כזה, בפעם השניה שלושה שבועות.״
חריש * :התעסקויותין בחובשות, אם אפשר לקרוא
לזה כן, התבטאו בחבישת פצעים של ילדים בבית־הספר?״
טישלר :״בדרך כלל כן.״
חריש :״את יודעת שבטיול צפויות פורענויות גדולות?״
טישלר :״עכשיו אני יודעת שהרבה.״
חריש ראית (בעמדה) שלטים?״
טישלר :״אני לא ראיתי.״
היה זה סיום העדויות של המבוגרים, כולם קשורים
איכשהו לצוות האחראים על ארגון הטיול. מי שנוכח
בישיבות הועדה, כולל חבריה, חיכה בציפיה לעדויות הילדים.

עד ראובני
גכירה * :לא שמעתי.״
חריש :״את חושבת שכן זה היה?״
גבירה * :אין לי דעה.״
חריש :״את רוצה לצאת בציון של חסרת דעה?״
גבירה :״אם אתה חושב שנן יהיה.״
חריש * :ובלבד שלא תביעי דעה?״
גבירה :״אין לי דעה ואני אינני מביעה את דעתי.״
חריש * :כך קבעו בבית־הספר, שלא תהיה דעה?״
גבירה * :לא קבעו, אבל אין לי דעה.״
חריש :״לא במקרה שאין לך דעה, זה לא מקרה!״

הוראה לשכוח

חד התלמידים שהוזמן על־ידי הועדה לבוא ולהעיד
\ י 4לא הופיע: יצחק ראובני, שברח יום אחרי שהוקמה
הועדה, טען לאחר־מכן כי פחד להעיד. רק כשהגיע קצין

ראשון עדים אלה היה אלי פרנקו, חבלן צבאי, שהיה
למעשה האחראי למוקשים שנמצאו במקום האסון.
חריש * :האם בדקתם את המוקשים לפני ההתפוצצות?״
פרנקו :״במקום ההוא לא.״
חריש * :לא ידעת על קיומו של הבונקר ההוא?״
פרנקל :״בזמן שהגעתי לאילת אף אחד לא גילה לי
את מקום הבונקרים. גיליתי אותם לאט לאט.״
חריש * :אני מבין שאת הבונקר הזה לא בדקת לפני
האסון בכלל?״
פרנקו * :לא.״
חריש * :האם ביום האסון ראית שלטי אזהרה במקום?״
פרנקל :״כן, היו. שלט אחד למטה.״
חריש :״את השלטים הסרתם?״
פ רנ ק ל * :אף אחד. רק הרב־סרן מצא ותלה שלט גדול.״
חריש :״לא התפלאת שהוא מוצא פנאי לטפל בשלט
כאשר הגוויות עוד היו שם? הוא נתן לן פקו,דה להכנס
והוא התעסק בשלט?״
פרנקל * :כן.״
חריש :״חוץ מהשלם הזה שהרב־סרן התעסק בו ראית
עוד שלטים נפולים?״
פרנקל * :לא.״
אבירם :״האם לא שמעת שהתקינו׳ שלטים במקום
לאחר המקרה?״
פרנקל :״בזמן שקרה האסון היו שלטים. לפני כמה
ימים עברנו שם, הוצאנו שלטים ושמנו אחרים.״
אבירם * :לאחר האסון הוצאתם שלטים ישנים ושמתם
רבים חדשים?״
פרנקל * :כן״.
לפני פרנקו היה החבלן הצבאי באילת ישראל אפלבלט.
גילה אפלבלט בעדותו:
י • ״קיבלתי הוראה לשכוח מהבונקר בו הונחו המוקשים
ולמשוך ידי ממנו. לא הראיתי לפרנקו שבא במקומי את
המקום מפני שכנראה גם הוא לא היה צריך לדעת עליו
ואנו לא היינו צריכים להזכר בו.״
• ״בדקתי את המקום בתקופת שרותי כמה פעמים
ולפעמים מצאתי שהשילוט הוא פגום. יתכן שמאז הפסקתי
לבדוק את המקום נפלו השלטים בגלל הרוחות.״
על צד זה של הפרשה העיד גם מפקד משטרת אילת,
יצחק שקל, שהשמיע את הטענה :״מעולם לא הזהירו את
המטיילים בסביבה כי השטח הוא ממוקש. עברתי בסביבת
המקום הממוקש שלוש פעמים ולא ידעתי כי הוא ממוקש.
אינני יודע בדיוק היכן המקומות ד,ממוקשים בסביבה.״

רו ד פי םאחרישזב

האם יוסיפו פרטים נעלמים? האם יסתרו את מה שנאמר?

״ 7מהאתפוחדת? ״

* * דויותהתלמידים איכזבו במידה מדהימה. הם כמעט
^ ולא הוסיפו פרטים על מה שהיה ידוע לועדה. להיפן,
עדויותיהם היו מבולבלות. לאט לאט החל החשד מתגנב
אל חברי הועדה כי הילדים מנסים להעלים מהם פרטים
מסוימים. כשחזר רושם זה ונשנה, התעורר חשד כי הילדים
עושים זאת לפי הדרכה מגבוה. כשעלתה העדה גבירה בצלאל,
בת כיתתן של הנערות שנהרגו, על דוכן העדים, החלה
החקירה ללבוש צורה שונה.
חריש :״את באת בנכונות לומר את האמת?״
גבירה :״בן.״
חריש: על נכונות זאת דיברת עם מישהו בבית־הספר?״

בירה :״לא.״
חריש * :את יודעת שיש אנשים שיש להם ענין לצאת
בסדר מן הענין 7את מוכנה לעזור להם בזה?״
גבירה :״לא.״
חריש :״את יודעת משהו שיכול לעזור למישהו לצאת
מן הענין בלי הערה, בלי נזיפה? מישהו נושא באחריות
לאסון זה. לדעתך זה התלמידים?״
גבירה * :אני לא יודעת סי אשם*.
חריש * :למה את פוחדת?״
גבירה :״אני לא פוחדת.״
חריש * :היית כאן היום לפני הצהרים?״
גבירה :״כן.״
חריש :״כשעמדת להכנס, דיברה אתך גברת בחוץ?״
גבירה :״לא, לא דיברה אתי אף אחת.״
חריש * :תזכרי היטב, ני אני יודע שהגברת כן דיברה.״
גבירה * :אני לא זוכרת בכל אופן.״
חריש :״למה ההתאפקות שלן שכולם מרגישים בה
שאת כאילו אנוסה שלא לדבר. שלא לתאר מה יעשו מדריך
זה או אחרו?״
גבירה :״מה שאני לא יודעת אני לא מספרת. אני לא
אספר לך שקרים.״
חריש * :את מתארת לעצמן שבית המשפט יושב כדי
לשמוע שקרים?״
גבירה :״אתה חוזר על כל שאלה.״
חריש :״את זה תניחי לי. אתם מקבלים חינון בבית־הספר?״

בירה * :בטח.״
חריש :״אז תקבלי ממני הערת חינוך. זה לא יזיק לך.
לא יאה לדבר סתם לאדם כמו שאת מדבר אלי. אילו ישבת
רק את וחמשת חברי הועדה, זה היה מקל עליך לדבר?״
גבירה :״לא.״
חריש :״שמעת בבית־הספר שטוענים כי המנוחות לא
הקשיבו לאזהרות המדריך?״

משטרה לדירת הוריו עם ההזמנה, ותסביר לו את חובתו
להעיד, התיצב יצחק ראובני בפני הועדה.
אף הוא עשה רושם כאילו הוא מתחמק מלענות על
שאלות. אולם גם בדברים שמסר, גילה ראובני לועדה כמה
פרטים חדש־ם. סיפר הוא בין השאר:
* בטיול השתתף גם בנו של מנהל בית הספר טישלר,
שבא בלוית אמו, למרות שאינו לומד בבית־הספר ואמו
השגיחה עליו ״כמו שכל אם שומרת על ילדה.״
• בשעת החניה לא הזהיר איש את התלמידים מפני
התפזרות בשטח. הילדים הסתובבו סביב הבונקר הממוקש
והמדריכים לא אמרו דבר. לדבריו ישבו המדריכים והגברת
טישלר מאחורי המכונית ואכלו, והילדים ״עשו מה שרצו.״
י • כשנשאל מדוע אמר לאחת המשפחות השכולות כי
המדריכים ״הם פסיכיים,״ חזר ראובני מדבריו, טען כי אמר
כך ״מפני שעזבו אותנו במקום ולא השגיחו עלינו.״
היה גס צד שלישי שהלך והתגלה בעת ישיבות ועדת
החקירה. מלבד עדויותיהם של המדריכים והתלמידים, העידו
עדים שהסבירו את הצד הצבאי של האסון.

עד בן־דויד

• • עדתהחקירה התקרבה לסיום חקירת העדים. מדי
1פעם פרצו התנגשויות בין חברי הועדה לבין העדים.
החריפה שבהם היתד, ההתנגשות בין השופט חריש לבין
מנהל בית־הספר זאב טישלר, שהצהיר :״אנחנו לא מוכנים
לצורה כזאת של חקירה בבית־המשפם.״
אולם העד המוזר ביותר שהופיע בפני הועדה היה העד
האחרון שהופיע עד כה. היה זה אלכסנדר בן־דויד, שהתנדב
להעיד מרצונו, בתור קצין לשעבר ומדריך טיולים באילת.
בתור עד מומחה כביכול ואוביקטיבי, העיד אלכסנדר
כי השתתף בהרבה טיולים בסביבה. מתוך דבריו של בן־
דויד השתמע כאילו עיקר האחריות בטיולים באזור זה
מוטלת על המדריכים, ההנהלה ועל ההורים המלווים.
בהמשך דבריו ציין בן־דויד כי חודש לפני האסון ביקר
במקום וראה שילוט מתאים. הוא גם טרח להסביר כיצד
יתכן ושילוט כזה נעלם.
בךדויד * :הייתי באותו אזור לפני חוח־ש. ראיתי
בחורים רודפים אחרי בחורה, שמאחוריה תלוי השלט, זהירות
מוקשים׳ ,שהורד מקדר של איזה שהוא שדה מוקשים.״
חריש :״מה אתה יודע על השלטים?״
ב ן ־ דו י ד * :חודש לפני האסון ראיתי שם ארבעה
שלטים. שני משולשים אדומים קטנים ושני שלטים גדולים.״
סמיאל :״על הבונקר עצמו היה שלט?״
כךד 1י ד :״לא, אבל אולי הוא לא היה בגלל מקרה,
כמו שסיפרתי על הילדה שרצה עם השלט על גבה.״
גם בהמשך עדותו התברר שעיקר האנדרלמוסיה בטיולים
נובעת מתוך המנעותם של הגופים המטיילים לתאם את
הטיולים עם מוסדות הצבא. היה ברור מתוך דבריו שאילו
היו הטיולים בפיקוח אנשי הצבא היו נמנעות תקלות.
עדותו של בן־דויד, שהתנדב מרצונו להעיד עדות שהיתר,
לטובת גורמים מסוימים, נראתה מוזרה עוד יותר לאור
העובדה שבתחילת עדותו סיפר בן־דויד שאינו מכיר כלל
את המפקדים הצבאיים של אזור אילת כיום.
אולם כמה דקות אחר שסיים את עדותו, פגש בן־דויד
במסדרון בית־המשפט בלבביות מרובה קצין ממרחב אילת,
שקודם לכן נשבע שאינו מכירו. באותו רגע יצא השופט
חריש מחדרו, ראה את השניים משוחחים בידידות, פנה אל
בן־דויד :״הרי ד,עדת שאינך מכיר אותו?״ השניים השתתקו.
מד, שהועדה לא שמעה אודות אלכסנדר בן־דויד, היתד,
העובדה שהוא עבריין מועד, שנשפט על ביצוע כמה
עבירות פליליות.
אולם גם מבלי לדעת עובדה זו, ציין השופט חריש בפני
כתב העולם הזה :״מאד מוזרה היא הפגישה הלבבית בין
השנים. כל הופעתו של אלכסנדר בן־דוד נראית לי חשודה.״
הדרמה הבלשית הגיעה לשיאה. התאונה שנגרמה, כביכול,
בגלל חוסר־זהירות־ילדותי, התגלתה כתוצאה ברורה
של רשלנות והזנחה פושעת מצד כמה גורמים. בידי הועדה
היו עתה החוטים שהובילו אל האשמים, למרות פעולות
הטשטוש מצד עדים מסויימים. קבע יושב־ראש הועדה בפני
כתב העולם הזה :״למרות כל הנסיונות להעלים חלקים מן
האמת, אני חושב שבסך־הכל לא נפגעו העדויות. בקשר
לילדים, גם אם שיקרו, איני חושב שיש צורך להעמידם
לדין, כי קישרם לבית־הספר הוא כמו קשר של בן להוריו.
בקשר למבוגרים, שיתכן ולא אמרו את כל האמת — במידה
ונגלה זאת, נוכל להמליץ להעמיד אותם לדין. ברור
שאין להמשיך ולד,ארגן כך טיולים. יש לשמור על החיים.״

ף• ינד! טד 3ס לא יכלה להוציא הגה מפיה.
כל חברי תל־קציר עמדו מסביבה

ועודדו איתה בקריאות :״לכי אחריו. לכי
ללוות אותו למכונית.״ רינה אפילו לא הבינה
מה רוצים ממנה. היא זכרה רק כי
כמה דקות לפני שעזב ג׳ף צ׳נדלר, הכוכב
ההוליבודי, את הקיבוץ, הוא נפרד ממנה
באופן אישי. היא איבדה כתוצאה מכך את
עשתונותיה.
קודם לכן נ ־צב ג׳ף בצד, נשען על קיר
חדר האוכל והתבונן ברוקדים. הוא ה־ה
ממש לבד. הוא רקד אמנם מספר דקות מתוך
נימוס ואחר הפסיק והמשיך לעמוד לבדו
בצד. עד שנכמרו עליו רחמיה של מגישת
ארוחת הערב רינה טרבס. רינה, בת תל־אביב
הנמצאת במשק רק שבוע, לא שכחה
עדיין את הנימוסים העירוניים. ובעוד שחבריה
עטו על הכוכב הצנוע וביקשו ממנו
שירקוד יחד אתם במחול ההורה, פנתה
אליו רינה בשעה שעמד לבדו נשען על קיר
חדר האוכל׳ הזמינה אותו לרקוד אתה. ג׳ף
התרגש ממש מתשומת הלב שלה, הודה לה
במלים חמות. מאותו רגע ועד שעזב את
המקום בילו הם יחד.
לפני שעזב אמר לה שלום. זה היה אולי
טוב בשבילו, אבל לא בשביל החברה .״מה
שלום? איזה שלום?״ צעקו כולם שהצטופפו
מיד במעגל מסביב לזוג .״רוצים נשיקה.
נשקי אותו, נשק אותה.״ ג׳ף הבין וחייך.
הוא שלח מבט מתנצל בפמליתו, שכבר
עמדה בקוצר־רוח ליד הדלת .״רק רגע. אני
מיד בא.״ הוא היה אופטימי מדי. הגבר
כסוף השיער קרב אל רינה על 190 הסנטימטרים
שלו, החזיק בשתי ידיו בסנטרה. רינה
הסמיקה נורא .״אבל, אבל,״ אמרה. ויותר
לא הספיקה לומר. ג׳ף ראה עם מי יש
לו עסק. הוא עזב את הסנטר, הקיף את

ואימץ

כתפיה של רינה בידיו הגדולות,
אותה כמו אבא׳לוז טוב אל חזהו.
עכשיו כבר לא היתד, דרך לנסיגה. החברה
עמדו מסביב במעגל צפוף, שרו יחד ״רוצים
נשיקה. רוצים נשיקה.״ רינה חיבקה את
ג׳ף חזק, לא הסכימה להינתק. צלם חברת
התיירות הגיע בריצה עם תיק המצלמות
שכבר ארז לנסיעה׳ המקהלה גברה. רינה
הסיקה את המסקנה ההגיונית שמוטב להיכנע.
אחרי נענועים אחדים בראשה הקטן
והחמוד היא הרימה אותו, עצמה את עניה
והפקירה עצמה כליל בידו של הכוכב
הנערץ, לשבט או לחסד.
ג׳ף החזיק בסנטר ברוך, הרים אותו אל
ראשו המורכן, ונשק על שפתיה הקמוצות
של רינה. ידיה נשארו תלויות באויר. מפיותיהם
של החברה פרצה תרועת ג-ל. רינה
הסמיקה כליל. כולם אמרו שלום. ג׳ף פנה
אל מלויו. אליעד עמנואל, מנהל לשכת
התיירות מטבריה, השב ודאי כי גם לו
מגיע משהו בתור מתווך, אבל נמנע מלומר
דבר. לידו ישבה אשתו .״אתם רואים
שהוא בכל זאת נחמד,״ אמר מישהו. ובאמת.
איש לא יכול היה לצפות שהערב
השיגרתי מאד ייגמר בצורה כה משעשעת.

״צייד עוד פעם?״
ן* ומיים קודם צלצל הטלפון במזכירות
תל־קציר. על הקו היה אליעד, מטבריה.
הוא שאל את מזכיר הפנים, ישראל אלקבץ,
אם הם מוכנים לארח את השחקן, המבקר
בישראל כאורח חברת התיירות הממשלתית.
״נעשה לו קומזיץ על שפת הכינרת, ארוחה
חגיגית, ונכין לכבודו תכנית של הווי ישראלי׳״
הציע אליעד. ישראל בן ה־ 24 לא התרגש•
הוא היה מוזתר ברצון על אורחים

1 * 1111
^ #111
מתל־אביב.

צ׳נדל י נ 3רד ממארוזתו י׳נה
\ | טרבס 18 חברת גרעין
עיקרהמלאכה נעשה עדיין בעינים.

ך 5לאחר המבוכה הראשונית,

. 1 . 1 / 1 1 1כורכת רינה את זרועותיה
החשופות סביב למתניו של השחקן המקסים.

״ך נישק אות׳ \׳ף צ! נ
זה היה יכול להיות סיפורה האישי של וינה מתל־קציר -אילמלא בילבלה הנשיקוז
אבל זכר את בנות ההשלמה החדשה שהגיעו
רק לפני שבוע למשק, והחליט שזה
עלול להיות בידור מתקבל על הדעת.
״מוכנים לקבל את האורח,״ הודיע ישראל
השחרחר .״אבל בלי קומזיץ, כי כבר קר
בחוץ. בלי ארוחה חגיגית כי לו היינו עושים
חג בכל פעם שבא אורח כזה, לא היו
לנו מספיק ימים. שיבוא, יאכל, יראה וישמח
אם ירצה.״
מאי־שם הוזעק הדרום אפריקאי של תל־קציר,
ראובן ברי. הוא קיבל מינוי כמי
לוהו הרשמי של ג׳ף. חצי שעה לפני שהגיעה
הפמליה עמדו ישראל וראובן ליד
שער הקיבוץ שהיה גדור בחבלים. כתובת
על גבי לוח עץ הזהירה :״עצור לחיטוי
נגד מחלת הפה והטלפיים. חבר טבול
נעליך.״ ראובן היסס אם עליו לבקש גם מן
האורח לטבול את נעליו בתמיסת הגוזר המאכל.
אכל החברה לא ויתרו .״הוא יטבול
כמו כלם.״
כשהגיעה המכונית המפוארת, ניגש ראובן
אל ג׳ף, כעכע מעט ואמר במבטאו הדרום
אפריקאי :״מיסטר צ׳נדלר. יש כאן בסביבה
כזאת של פרות. אולי נדבק אליך מחלה חיידק. זה רק אמצעי זהירות. אולי אפשר
לבקש. בבקשה כאן. הרגליים.״ כולם חיכו
לראות איך ג׳ף נעלב. אכל לא כלום. הג׳ף
את הסוליות וניגש
חגיגית, טבל הגדול שאל את ראובן אם ״צריך עוד אפילו פעם?״

חדר־משפחהלדוגצא
ווו ! ^ן ון ווו ^ון ו־ —ז! ז־ן ן!ן ןן ¥ 11ז!־1־ 1 1ווו
ף־׳ חדו״האוכל היו כולם ערוכים. ג׳ף

הוצב ג׳ף צ׳נדלר כדי להגשים את חלומו הכמוס של צלם חו־

ברת התיירות הממשלתית. אחרי סיום הריקודים נסחב ג׳ף אל

!11 1511111 111
לילה, הועמד בפני דבורה׳לה גביש 19 השומרת שבאה רק שבוע קודם לקיבוץ. הם שקעו בשיחה ארוכה.

, - 4התיישב יחד עם כל החבורה ליד השולחן,
העיף מבט לצדדים .״למה הם כולם
כל כך עצוב-ם כאן? למה אין להם קצת
שעשועים?״ ג׳רי מונג׳ק, מם־פא צנחנים ל שעבר,
יליד אנגליה וכיום איש חברת התיירות
הממשלתית, שהוצמד לג׳ף למשך כל
זמן סיורו בארץ, עשה כמיטב יכולתו כדי
להסביר לשחקן היכן בדיוק נמצא הקיבוץ.
ג׳ף ניסה תהילה להקשות על הכיוון המדויק׳
אולם נכנע כשהחל ג׳רי מביא סמו־כין
לדבריו מהתנ״ך .״להיכנע במקרים כאלה
זה הרבה יותר פשוט,״ הסביר למסובים.
ואז החלו בארוחה, שכהבטחתו של המזכיר׳
באמת לא היתה ארוחה חגיגית. בעצם

כמעט שלא היתר, ארוחה בכלל. בכל א
לגבי ענק כמו ג׳ף זו בודאי לא היתד,
רוחה. המסכן בלע את החביתה, המג
בכרסום קלחי קולורבי שהגיש לו מלו
ג׳רי מונג׳ק. כיון שהיה ברור שלא נות
תוספות לא היתד, ברירה אלא להמשיך
תכנית כפי שנקבעה. השיירה יצאה לרא
חדר משפחה לדוגמא.
החדר היפה של יעל ודוד איילון ד
דחוס מאד. זה לא הפריע לג׳ף להשת
בנוחיות בכסאו, למתוח את רגליו ולהכו
״עד עכשיו שאלתי אני ואתם עניתם. עכז
תשאלו אתם ואני אשתדל לענות. אש!״
אחד לא רצה ללחוץ ראשון על ההדק.
התאוששה ג׳ינג׳ית חביבה (ונשואה) .שא
שרה מוסרי באנגלית קלה ובקצב אי>
״מיסטר ג׳ף, אולי תוכל לגלות לנו, מ
הדרך הקצרה ביותר להוליבוד?״ ג׳ף ח
כמי ששומע את השאלה הזאת בפעם
ראשונה .״פשוט מאד. לוקחים מטוס א
לניו־יורק ועוד אחד להוליבוד.״
שרה התביישה להודות שלא לזה בדי
התמזגה.
עכשיו התעוררו כולם. רצו לדעת
צריך לדעת לשחק( .״לא צריך. מסן
ללמוד להילחם, לדהור ולשלוף.״) אם ו
עצמו באמת פייטר( .״ככה ככה. אני בב
שיש ביניכם כאלה שיכולים לנצח
בתחרות שליפה.״) ג׳רי המלוה מרז —
המצית של ג׳ף, מסביר שהאדר. (1 .
המצוירת עליו היא המשחתת בה הפי
הפייטר ג׳ף כתותחן לפסיפיק, במלחמת
עולם השניה.

התרמה ז דג ביו
ך כ: יהשרות בפסיפיק ד,ספ ק העג
/שהינו כיום בן ,40 די הרבה. אייו
גרוסל נולד למשפחה יהודית בברוקל׳
(כששאל את שמעון בד, חבר רביעיית וזו
דון התיאטרון מאיזה ארץ הוא, ענד, נ
בביישנות כי הוא יליד רומניה .״אז
יש?״ ענד, ג׳ף, שלא הבין במה העני׳
״אני מברוקלין.״) כילד לא התעניין הרב
במשחק או בכוכב ־ם. התחביב שלו ה
לאכול, ולאכול הרבה.
בגיל 17 יצא הענק, שמשקלו היה אז
מעלה ממאה קילו, ללמוד את החיים. הו
עבד זמן־מה כקופאי במסעדות, אולם ע

ן ך 11ל ג׳ף מקבל את היענותה של
רינה לחיבוקו האבהי ככני^

מנסה לנשקה. רינה מהססת, אינה נעתרת,

7117

דלר!״

! את חושיו! החלוציים

א־זיך
יהו

מהרה
גילה כי גופו יכול לשמש
הרבה יותר מועילים. הוא החל
בית־ספר דרמתי. אהרי ששוחרר
קצין תותחנים, פנה אל הרדיו,
קידים קטנים בתסכיתים.
את המפנה בחייו הביא דוזקא סרט שהיה
קשור בתולדות ישראל. בשעה שחיפשו שחקנים
לכמה מן התפקידים בסרט, התייצב
הבחור המגודל והסימפטי למבחן. מישהו
אמר ,״אולי ננסה את הענק הזה?״ וזאת
היתד, תחילתה של קאריירה. כמי שחונך
בבית מסורתי, לא שכח ג׳ף מעולם את הכור
ממנו חוצב. הוא תורם קבוע למגביות
ודואג שגם אחרים יתרמו.

הוא עושה רושם של אדם פיקח, מיושב
ובעל־נסיון. תכונה בולטת אצלו היא הרצינות
שקשה להשלים אתה, כאשר נזכרים
בסוג התפקידים ההרפתקניים ששיחק ג׳ף
בסרטיו השונים. לא שאין לו חוש הומור.
דווקא יש לו כזה, אולם קשה מאד להלהיב
אותו. וגם החברה של תל־קציר לא הצליחו

לתפקידים ללמוד ב־מהצבא
כ־זכה
לתפ
שלב

החברה אינם מוותרים. רינה מחליטה, אבל אינה
רוצה להיראות טירונית, מנסה להיזכר אין עושים
את זה בסרטים. כנראה שנכשלה, כי היא עושה את זה אחרת.

בכך. כולם, פרט לטירונית רינה טרבם.

כעוד חצי שנה, בעברית
ך* וא חיו ^ ^בדדאלענהליל״כל

ן | שאלה, אפילו הטפשית ביותר. אבל השבלול
התכנס לתוך קליפתו כששאל מישהו
״מה בדבר גירושיך?״ ג׳ף ביקש להימנע
מלחזור על נושא זה .״עניני הפרטיים אינם

שפתיו המקצועיות של ג׳ף נתקלות בשפתיים חתומות של הקיבוצניקית
הטירונית המבולבלת, שאינה ידדעת מה לעשות בידיה. צהל־תם
של הנוכחים גוברת עס ביצוע הנשיקה, מביכה יותר את רינה.

מעסקו של איש,״ הודיע, עדיין במידה רבה
של חביבות.
איך אמר ג׳ף :״לדהור, ללחום ולשלוף —
זה כל מד, ששחקן צריך לדעת. תשכחו על
בתי הספר למשחק.״ לדהור, ללחום ולשלוף
זה בערך מה שעשה ג׳ף עד היום בסרטיו.
כיום, כשסרטים כאלה שוב אינם מבוקשים
כל כך, ג׳ף הנערץ הינו פשוט מחוסר־עבודה.
לא במקרה הוא הגיע לישראל בדיוק באותו

זמן שבא לכאן במאי אקסרדוס אוטו פר־מינגר.
כי ג׳ף, עד כמה שייראה הדבר מוזר,
מחפש כיום עבודה.
״אני מאד מודה לכם על קבלת הפנים
הנחמדה,״ אמר לחברי תל־קציר .״בעוד חצי
שנה או שנה אבוא אולי שוב ואז ייתכן
שאדבר כבר עברית.״
ייתכן. אז אולי תהיה בישראל קצת עבודה
בסרטים, גם בשביל ג׳ף.

האוכל קד־

חברי מזכירות המשק החליטו שעל ג׳ף לאכול אותו אוכל שאוכלים
הכל. הם שכחו שהוא איננו רגיל לתפריט כזה ושממדי־גופו
בלתי־רגילים. בצילום הוא נראה עגום למדי למראה הארוחה שכללה חביתה וירקות.

1 *״1 )1ו 1דיך 1ך 1ג׳ף לא גילה התלהבות רבה לריקודים,

\ ^ 1111 11 11| 7 111 / 11 שתיו בשפע לעומת האוכל הדל. רק
לאחר שהפצירו בו מלויו הצטרף למעגל ההורה, פרש אחרי סיבובים מספר מחוסר אויר.

תצמית

(כל הזכויות שמורות)

• אחדוודהעבודה ומפ״ם עלולוה לפרוש מן הפדרציה של

הנוערהקומוניסטי. אחרי שצעירי הסוציאליסט האיטלקי השמאלי בני
פרשו מן האירגון, נותרו בו רק ארגונים קומוניסטיים מובהקים. הזרישה לעזי
בת הפדרציה תבוא מצד צעירי אחדות־העבודה, בתנועת הנוער העובד.

• אם לא יוותר השמאל על התנגדותו לצירוף הצ״ב לממ
שלה,
יוקדשו כל אמצעי התעמולה של מפא״י להסביר, ששתי מפלגות השמאל
מתנגדות לצ׳׳ב מסיבות של חלוקת תיקיס ולא מסיבות אידיאולוגיות. המתנגדת
׳העיקרית לשיתוף הצ״ב: אחדות־העבודה שמשקלה בממשלה ירד, בעיקר ביוון
שתיק התחבורה הוצעלצ״ב•

• מפא״י לא תסכים לגהור שלושה ראשי־עיר (מפא״י,

אגודת־ישראל ודתיים לאומיים) כירושלים. אס לא יוותרו הדתיים
על התביעה להחליף במשך שנתיים את ראש־העיר הדתי בינם לבין עצמם, תג־קוט
מפא״י במדיניות של נחכה ונראה.

• מינוי שרגא נצר ליושב־ראש ועדת המינויים המפא״יית
לחלוקת הפסאות כהסתדרות עלול לגרום לחידוש המאבק במפלגה.
בניגוד לפנחס לבון, הרוצה לקרב אליו כמה צעירים בהסתדרות, מתנגד
נצר למדיניות זו. התוצאה: הוא ינסה לעכב את מינויו של אברהסיעופר לתפקי ד
חשוב בהסתדרות, למרות קירבתו ללבון.
יוזמן משה
תופתע אם

לאטרון, י ׳-׳ן
עציר *י׳״ ,
לשעבר ^— י
שרת*,ן < *י
\ 11* 111

^ אל 1* 14 1
להיות יושב-ראש איגוד אסירי הבריטים, הכולל את חברי הפלמ׳׳ת,
האצ״ל^ הלח״י וההגנה, אחרי שכל הנוגעים בדבר הסכימו על מועמדותו של

במדינה
(המשך מעמוד )4
ביטוח בריאות ממלכתי* ,וגם משרות ב־שרות־החוץ.
הדתיים דרשו מגמה דתית
בחינוך הממלכתי התיכוני.
לדויד בן־גוריון לא נשאר אלא לעמוד
על המקח, להרהר בעצבות כי אפשר היה
לקנות כל אחת ממפלגות אלה ברבע המחיר
עוד לפני שבועיים. בבורסה המפלגתית,
כמו בכל בורסה אחרת, ישנו הרגע הפסיכולוגי
הנכון לגמר העסקות.
מדיניות נשיקת מוות
אין מנהיג ערבי שלא ישלם ברצון
מיליון דינרים תמורת קללה אחת של דויד
בן־גוריון. ואין מנהיג ערבי שאינו חולם
בסיוטי־הלילה הנוראים ביותר שלו על
דברי־שבח מפי דויד בן־גוריון. כי בן־גוריון
הוא הדמות השנואה ביותר במרחב, ונשיקתו
היא נשיקת־מוות פוליטית.
מזה חודשים חוזר קול ערב הקאהירי
יוס־יום על גירסתו: בן־גוריון וקאסם עשו
יד אחת לשבירת הלאומיות הערבית. ובאותה
קביעות שגרתית עונה רדיו בגדאד:
עבד אל־נאצר מפלג את הערבים ומשרת את
האינטרסים של דויד בן־גוריון.

יזסלזסל*

יר שהאר היא גז^מזוז
שרת, עלול המינוי להתבטל בגלל התנגדותו של דויד בן־גוריון. במקרה וה,
יתכן שחברי ׳הארגון יזמינו את יצחק גרינבאום להיות יושב־ראש הארגון.

• נסיון מפא״י למסור את תפקיד סגן יושב-ראש הכנסת,
המגיע לה, לח״כ בנימין מינץ, עלול להיתקל בהתנגדות קשה. המתנגד
הראשי: ח״ב יוחנן באדר, הטוען כי אין סעיף בתקנון הכנסת המרשה העברת
המשרה לידי ח״ב ממפלגה אחרת .־

• סמינר לרבנים ייפתח על״ידי מפא״י.

המטרה: למנוע בעד חני

ני המפלגות הדתיות לחדור למושבים ולריכוזי־עולים הכפופים, לשלטון נזפא״י
׳התוצאה המצופה: יצירת מעמד שלם של רבנים השייכים לנזפא״י, שישברו את
המונופולין של המפלגות הדתיות בשטח מחייתם.

• הבנה הדדית רכה יותר תשרור כקרוב בין הבמאי יום!?
מילוא לבין ״התיאטרון הקאמרי״ .מאיר ו״סגאל לקח על עצמו את
התפקיד לתווך בין שני הצדדים והוא החל נבר לנהל שיחות ראשונות בכיוון זח.

• לא תוקם ועדת-חקירה מיוחדת לבידור אסון עין־גדי.
הידיעה שפורסמה בקשר לכך היתה רק כדי להרגיע את הורי ארבעת הקרבנות,
שנהרגו בדרך עין־גזי—באר־שבע, המסורמרים בצדק על הטיפול במקרה. הפרשה
תועלה רק באופן כללי לדיון בועדת־חקירה של משרד ראש־הממשלה, המטפלת
בקביעת תקנון ממלכתי לטיולים מאורגנים.

• יתכן בי בפעם הראשונה יוזמן רב ראשי לפתיחת ועידת
ההסתדרות. בחוגי לבון ׳הועלתה הצעה להזמין את הרב נסים, כתגובה לחידוד
היחסים בין בן־גוריון ולבון.

• אתה עלול לשמוע על מכירת משחקים ספורטיבית, הפעם
בכדורסל. סנונית ראשונה של האשמות תתגלה אם יממשו כמה משחקני
מכבי קרית־מוצקין את איומם להודיע לועדת־הכדורסל על נסיון ,״לקנות״
את משחק הקבוצה עם מכבי חיפה, שהופסק בגלל קטטה.

פוליו רוך השם, חזרו הזמנים שכבר לא
בושה להיות כדורגלן בישראל. אני
זוכר שעוד לפני כמה זמן כשהיית אומר
שאתה כדורגלן, היו מסתכלים עליך קצח
ברחמנות. אבל אם היית אומר שאתה כדור
רגלן בנבחרת, היו מסתכלים
עליך לפחות כמו
על איזה גנב או משהו
נורא כזה. פשוט היה
פחד להסתכל לאנשים
בעיניים. היום זה כבר
קצת אחרת. אחרי המשחק
ביום ראשון הש בוע,
כאשר סיימנו את
המשחק הגדול שלנו עם
נבחרת פולין בתיקו , 1:1כבר מסתכלים
עלינו כמו על בני־אדם, חוץ מכמה אנשים
שלא מוכנים לסלוח לנו עד היום שנתנו לפולנים
להבקיע את שער השויון. אבל בהם
לא צריך להתחשב, הם עושים זאת מפני
שהרסנו להם את הסיכויים להרויח בטוטו.
כולם שואלים אותי היום: איך עשיתם את
זה? אני לא מומחה גדול בכדורגל, אבל
תרשו לי לרביע קצת את דעתי. בכדורגל
אין נימים. לא הפכנו בין־לילה לשחקנים
טובים יותר. מאנדי הגדול, שהצליח להפוך
אותנו מנבחרת של הפסדים לנבחרת של
תיקו, בינתיים, ושאפשר להגיד שהוא הגורם
העיקרי לשינוי, לא לימד אותנו דברים
שלא ידענו. מאנדי עשה דברים פשוטים
ויסודיים, הוא פשוט הראה לנו איך לשחק
בטקטיקה נכונה בהתאם לכוחו של היריב.
הוא עומד על המגרש בשעת המשחק ורואה
את הקרב ולפי זה נותן לנו הוראות איך
לשנות את משחקנו. מובן, שכשיש אמון
במה שהמאמן אומר, משחקים בבטחון גדול)
יותר, וזאת אחת הסיבות להצלחתנו, סיבה
שניה היא שהפסיקו לשחק בפוליטיקה בכדורגל,
אין יותר מרכיבים ואין יותר אגודות;
יש רק נבחרת, ומי שמגיע לו הוא
משחק. לא חשוב מאיזו אגודה הוא בא.

כוכב כתור ר,מע

שחקו הנבחרת שחח1י

מפעל הפיס. רק איש אחד לא התעניין
במשחק זה. השבוע קם דויד בן־גוריון
ברוח מבודחת בבית־העתונאים בתל־אביב,
הביע את דעתו: קאסס נוקט בקו חיובי,
מפני שהוא מונע את השתלטות עבד אל־נאצר.
ישראל תדאג לקיום הסטטוס־קוו. המסקנה
המתבקשת מאליה: ישראל תתנגד
לפעולות רע״ם נגד עיראק.
היתד, זו המכה הנוראה ביותר שספג עבד
אל־כרים קאסם מאז החל מאבקו נגד קאהיר.
מיד לאחר מכן ערכו מדינאיו התיעצויות
קדחתניות כדי לברר כיצד להחריף עוד
יותר את נימתם האנטי־ישראלית הקיצונית,
כדי למנוע בעד מכונת־התעמולה הקאהירית
לנצל את שבחי ראש ממשלת ישראל.
הכרזותיו הפוליטיות של דויד בן־גוריון
דומות למפעל הפיס. לעולם אין לדעת מי
יזכה. הפעם היה זה גמאל עבד אל־נאצר.

חנוך
חדבנ עו דבה מנדנה
שלום לוין היה נרגז מאד, והוא לא ניסה
להסתיר זאת. מזכירה הכל־יכול של הס-
(המשך בעמוד )16
* תביעה שבן־גוריון אישית הסכים לה,
מתוך בטחון שמפא״י תשלוט בממשלה ל־
׳עולם ועד, וכי ביטוח ממלכתי ישרת אותה
לא פחות מקופת־חולים. אולם וותיקי מפא״י
שטרם הסתגלו למצב החדש, התנגדו בתוקף,
מתוך חשש שהדבר יפגע בקופת־חולים,
שהיתה תמיד אחת מעמדות־הכוח
העיקריות של מפא״י.

*** כוע לפני המשחק יצאנו למחנה ה־
* 1אימונים במלון ולידור בהרצליה. זה
כבר מלון של מזל אצלנו. הולך לנו במשחקים
כשאנחנו יוצאים מהמלון הזה.
באחד הימים, כשהתאמנו כולנו על הכביש,
נעצרה על־ידנו מכונה ומתוכה יצא
לא פחות ולא יותר מאשר ג׳ף צ׳נדלר, כוכב
הקולנוע, שאשתי משתגעת אחריו, לא
יודע למה• עשה איתנו הכרה, דיבר איתנו
קצת אנגלית ואידיש, והצטלם איתנו. היחידי
שלא היה מבסוט היה גיולה מאנדי. מפני
שעד עכשיו הוא היה הכי גבוה כאן. צ׳נדלר
עוד יותר גבוה ממנו.
צ׳נדלר זה ויתר על טיול לאילת רק כדי
לאכול איתנו צהרים ביום המשחק ולנסוע
איתנו למגרש. ארוחת צהרים הוא לא אכל
איתנו, כי אכלנו ב־ 11 וחצי בבוקר, אבל כנראה
שהוא היה קצת הקמע שלנו. יש קבוצות
שהקמע שלהן זה עז או כלב. כוכב
קולנוע בתור קמע זה גם כן די טוב.
עשו לי הכרה איתו. הוא אמר שהוא דוו ־ ^ן
קא מחזיק משחקנים מבוגרים. זה לא פלא,
הוא בעצמו שחקן מבוגר. שאלתי אותו מאיפה
הוא והוא אמר שמאמריקה. אמרתי
לו: איך זה, הייתי באמריקה כמד, פעמים
ועוד לא ראיתיז אותך? אחר־כך הוא הזמין
את החברה לבוא לבקר אותו בלוס אנג׳לם.
זאת לא אומרת שהוא הוציא כרטיסי מיסה
ואמר, הנה׳ תבואו אלי. זה היה ככה ברמז:
״אם תהיו בהוליבוד, תתנו גם קפיצה אלי,
לא נגרש אתכם.״
מאנדי נתן לנו הוראות אחרונות. לכל
שחקן ושחקן הוא הסביר את תפקידו בדיוק.
היינו צריכים לשמור על כל שחקן שלהם
בשבע עיניים. לא להיצמד אליהם, אבל לשמור
עליהם. השיטה של מאנדי היתד, משחק
עם ארבעה חלוצים, כשר,חלוץ החמישי,
רחביה רוזנבאום, משחק בתור בלם שני.
מלבדו היו גם שני הרצים צריכים לשחק
אחורנית יותר, ולחזק את ההגנה. לנו, לארבעת
החלוצים, היה התפקיד לשחק לכל
רוחב המגרש ולפזר את ההתקפה.
בפולניה הייתי בעיקר צופה במישחק,
אז אני יכול להגיד באופן אובייקטיבי, ש־

ות את הכבוד לישראל מסכו ער המישחק

עו ד דא
אבדה ג למרות התוצאה, הפולנים שיחקו פה יותר
טוב. שם הם לא היו צריכים להתאמץ
בכלל כדי לנצח. פה הם עבדו קשה, וכשעוברים
רואים משחק יותר טוב.
כשהתחלנו לשחק ברמת־גן׳ היה עיקר המטרה
למנוע מהפולנים להבקיע גולים כבר
בתחילת המשחק. ידענו שאם לא יבקיעו בהתחלה,
נוכל להחזיק מעמד עד הסוף. מה
שעזר לנו היה זר, שבחרנו לשחק בהתחלה
עם הרוח, שעזרה לנו הרבה ולהם הפריעה.
בתור קבוצה ראינו מיד שהם עולים עלינו
פי כמה, אבל אנחנו שיחקנו מההתחלה ב־אמביציה
גדולה׳ כי לא היה לנו מה להפסיד׳
וכך נוצר משחק די שקול.
כבר ברגעים הראשונים היו לנו כמה הז דמנויות
טובות. וכך הכרחנו את הפולנים

קצת מזל היו יכולים להבקיע כמה פעמים
את השער. אבל למרות שעכשיו שיחקו עם
הרוח, לא הלך להם. שמענו אותם מקללים
והמשחק נעשה פראי יותר• אני מתאר לעצמי
שהם פחדו לחזור לפולניה עם הפסד.
הפולנים לא יודעים חכמות. בפולניה, אחרי
שהכניסו לנו ,7ופיספסו כמה גולים, צעק
להם הקהל בוז. חוץ מזה זה אצלם בהימנון
שמתחיל :״עוד לא אבדה פולין.״ זה לא
היה רחוק שהיינו משנים להם זה.
המשחק התקרב לסיומו. לא! ירדנו למשחק
הגנה• ידענו שההגנה הטובה ביותר היא
ההתקפה, והמשכנו ללחוץ כל כמה שיכולנו.
שיחקנו על החיים ועל המוות. מישהו על
יד קו השער צעק אלינו :״חברה, אתם עושים
היסטוריה.״ אבל ההיסטוריה חוזרת,

דקת 32

נחום סטלמך (במרכז) ,המקשר השמאלי של הנבחרת הישראלית, מנסה
לנגוח לשער הפולני כדור גבוה שנבעט על־ידי מנצ׳ל. אולם
השוער הפולני סטפנישין (שמאל) הגיע לפניו לכדור וסיכל הזדמנות טובה לכיבוש השער.

שופט המשחק ההולנדי ליאו הורן (משמאל בחליפה השחורה) הורה

זה עתה לרץ גדעון טיש לעזוב את המגרש אחרי שראהו מכה שחי
1 1 1#
ק! פולני למרות שלוש אזהרות קודמות. הרץ הפולני ז׳נטרה (ימין) מורה לטיש את הכיוון.

כמו שאומרים 4 .רגעים לפני הסוף, אחרי
שהשופט פסל להט גול בלתי חוקי, הם הוציאו
לנו את התרנגולת מתוך הפה והכניסו
את שער השויון.
ככה נגמר המשחק. קצת הצטערנו על הגול
האחרון אבל איך שלא יהיה היינו מבסוטים.
בחדר ההלבשה בא מאנדי, חיבק את
כולם ובכה עם דמעות של ממש. אני חושב
שהיתר, לו סיבה לכך. הוא היחידי שייע
כמה מעם סיכויים היו לנו לצאת בתוצאה
כזאת.
בערב היתד, לנו ארוחה חגיגית עם ה
פולנים.
צריך להודות שהיינו זקוקים לה.
ברמת־אביב היה מצב הרוח הרבה יותר
טוב מאשר על המגרש. כולם היו מרוצים,
והמרכיב הפולני אמר :״כשהתוצאה היא , 1:1
אין טענות לאף אחד.״ חילקו מתנות. אנחנו
נתנו להם כדים ועבודות מתכת, והם נחנו
לנו שטיחים קטנים כאלה ששמים לפני המיטה.
מישהו מהחברה אמר שהם הכינו את
זה מקודם, כשחשבו שינצחו ורצו לרמוז
בזה :״אתם יכולים ללכת לישון.״ מפני זה
המתנה לא היתה מתאימה כל כך. מילא, מה
אנחנו משחקים, בשביל מתנותי!

לשנות קצת את שיטת המשחק. במקום שאנחנו
נשמור עליהם, הם התחילו לשמור
עלינו. עלי עמד הבק שצ׳יפנסקי, הבק הכי
טוב ששיחקתי נגדו בחיי. הוא שמר על כל
צעד שלי והיה קשה מאוד לעבור אותו.
הוא מכיר את כל הפוילה שטיק.
לחלוצים שלנו קשה היה להתבלט. תמיד
שיחקנו אחד נגד שניים שלהם. מקסימום
שיכולנו לעשות היו פריצות יחיד או פריצות
של שניים יחד. אולם לאט לאט עבר הזמן
והתוצאה נשארה .0:0
קצת לפני סיום המחצית קרה פנצ׳ר. אחד
הפולנים הסתכסך עם טיש, וטיש לא נשאר
חייב לו. אבל הורן, זה השופט, ראה רק
את טיש והוציא אותו מהמשחק. מזל ש־תיכף
היחד, ההפסקה. יתכן שאחרת היינו
מתמוטטים. היינו כמו באלון שבבת־אחת
מוציאים ממנו את כל האויר. אבל בהפסקה
הספקנו להתרגל לרעיון.
כשעלינו לשחק בחצי השני עם 10 שח קנים׳
ירדה היכולת הקבוצתית, אבל במקום
זה עלתה האמביציה. עכשיו רצינו להראות
לפולנים שאפילו עם עשרה נוכל להחזיק
מעמד. ודווקא אז כבשנו את שער היתרון.
פריצה של רפי לוי וסטלמך נגמרה במסי-
רה של סטלמך מקו השער ורפי לוי הכניס
את הגול. לא האמנו למה שקרה. אבל קיבלנו
יותר מרץ1 .

לא משחקים כשבי? מתנות
ן * פולנים התחילו לקחת את העסק
ן ) ברצינות. הם התקיפו בלי הפסק ועם

השוער הפולני סטפנישין עוצר בהשתטחות

נועזת כדור שנבעט על־ידי מנצ׳ל, בסיומה

/ 1ן11
של התקפה ישראלית רצופה על השער הפולני. מימין נראה חלוצה

המרכזי של הנבחרת הישראלית וכובש השער היחיד לזכותה, עט
אליו בתקוה שישמיט את הכדור. במרכז צופה רחביה רזזנבאום,
המקשר השמאלי, במאבק. הוא עבר לשחק כרץ אחרי הוצאת טיש.

החי
עט מורא? ,עם משוא-פנים

בנעם הואשוש אחד

ף* י־שם, התלונן יהושע בריל בפני
למפקדו כי השוקולד שקנה בשק״ם היחידה
מלא תולעים, זכה לנזיפה מפי מפקדו
על שהוא פוגם במוראל היחידה.

ר! סנסציה
חאחר 1נ ה :

פיס חופף נביא לעשיר,

ברנן פנינים
ע׳ל השפתיים
ת ה ״ 1ה
שפח ותי יך
השפתון עם יותר

ף* תל״אכיב, טען עמוס שכטר כי נחה
* 4ע ליו רוח הנבואה׳ בישר לזלדה רבי-
קוביץ כי היא עתידה לזכות במפעל הפיס,
הוציא ממנה 100ל״י.

ח י 1נ י 1ת
החדיש

מצויץ פלוס
ך* ירושלים, פירסם משרד. החינוך את
לתוכנית בחינות הבגרות בספרות׳ תבע
מנבחניו כי ישננו את ספרי מיגואל דה־סרוונטס:
דון קישוט והומירוס.

לכסף יש ריח
*יי־ רמת־גן, נעצר אריה ספיבק באשמת
^ גנבת סכום כסף ממטבח שכנתו, לאחר
שהשכנה גילתה את הכסף בחדרו לפי ריח
הבצל שנדף ממנו.

מיטות נפרדות
ף יטובאם, ארצות־הברית, זכה אדגר
**שוזרץ לגט מאשתו, לאחר שטען כי
בעיצומו של החורף גרשה אותו מהבית,
הכריחה אותו ללון במלונת הכלבים שבחצר.

$כלה

ו סי דו ר ג
סלים׳ ; 1

המראת אונם
ף** לוד, שקע הטייס הנבחן סיטר וילסון
* 4בשיחה עם עתונאים, לא הרגיש כי
המדרגות הוסטו מן המטוס בו עמד לנסוע
כנוסע, והמטוס עומד להמריא, הועלה למטוס
בעזרת מנוף.

ך * סדום, ארצות־הברית, נעצר תיאודור
^ בלפריג׳ לאחר שילל כחתול, הפריע
לשכנתו הצעירה לישון, שוחרר כשטען
להגנתו כי עשה זאת מאחר והשכנה לא
השיבה אהבה לחיקו.

סדופ-סיטי

ש 8נפשו כנפו

מ שה ׳
בן־ישעיה \

ך • ירושלים, ניסה דויד עמאר להצית
_ 1א ת אשתו, בלע כפית לאחר שנכשל בכד ככר
דיזנגוף 13

על 24749 .ן

אוטו־סונסטיה

ף־* נווהישאנן, עיצבן כלב בנביחותיו
* * א ת השכנים, זכה בפעולת־תגמול מצד
אחד השכנים שהקליט את נביחותיו ושידרן
משך כל היום, לא יכול לשאת זאת, רץ אל

חנות הרהיטים הגדולה
ו ה מו ד רני תבמד ינ ה
@ תערוכת רהיטים מתמדת
• תכנון ויעוץ ארכיטקטוני
ס אספקת רהיטים מידית
* תמונות

* מנורות

^ קישוט פנימי

להתראות

^רל^ר^י

ח ר־ רוי ח.

רו ח.

ה ך 1 1ר הוא פשוט ומנוון כמו
| 1 1 1 .1 # 2 1 1רדיו, עס אפשרות להבהיר
את התמונה. יופ מטפל בעצמו במכשיר.
ל פני המסך העגול, הירקרק־בהיר,
^ פיזזה רקדנית־בטן בתנועות איטיות ומתמשכות.
ממול, לכל אורכו של המרתף
החשוך והדחוס בכלי־בית, ארגזים ומיטות,
ישבו כעשרים אנשים, נשים וילדים, חלקם
בפיז׳מות, תקעו את מבטיהם בסקרנות מתוחה
במכשיר הקטן. מפעם לפעם היתד, הרקדנית
נעלמת, מפנה את מקומה לקריינית
חיננית, שהכריזה בקול חביב מאד ומתקתק
כי זוהי תחנתה של החברה הלבנונית לטלביזיה.
יושבים
שם בכל ערב. מיד כשיורדת החשיכה
מסדרת מרים אקהויז השחרחורת,
אשתו של בונה מכשיר־ד,טלביזיה הישראלי,
שורות־שורות של כסאות במרתף ששימש
פעם כמקלט ומחכה לצופים. והם באים. לא
כמו שהיו באים כדי למצוא מקלט, לא במהירות
כזו, אבל במספר יותר גדול. הילדים
הולכים לישון מוקדם יותר, כדי שיוכלו
לקום לזמן השידור. המבוגרים גומרים מהר
את ארוחת־הערב, לא להפסיד רגע.
המסכן מכולם הוא הממציא עצמו. יונה
(״יופ״) מובס. הצעיר בן ד,־ 26 לא ידע מה
הוא מעולל לעצמו, כשהרשה לפרסם ברבים
את דבר הצלחתו בבניית מכשיר הטלביזיה.
ראשונים באו השכנים והקרובים.
אבל עד מהרה הפך המכשיר לנחלת הכלל.
באים מכל הכרמל, אומרים שלום ומתיש־בים
לראות את התכנית. יום שכח כבר מתי
אכל ארוחת־ערב הגונה או ראה סרט קולנוע.
הוא צריך להפעיל את המכשיר.

איפה יש תחנה ז
ן 1פעמים אני חושב,״ מצהיר לא
/פעם יופ באנחה ,״אם לא יותר טוב היה
להמשיך כמו ילדים רבים אחרים, במה
שעשו הורי.״ הוא מהרהר רגע, חוזר בו
מיד .״אבל לא. זה בכל זאת מעניין הרבה
יותר.״ כי הוריו של יופ היו סוחרי ירקות.
בעת מלחמת־העולם השניה שלחו הנאצים
את משפחת מובס למחנו־,־השמדה, ורק יופ
עצמו נשאר בחיים .״העבר היה מאחורי.

בעיטת עונשין

ף * רמלה, שפט משה מימון כשופט־קו,
* * קי ב ל בעיטה מאחד הצופים, התעלף.

ריפוי בהתעסקות
ף * תל״אבים, התלוננה אשד, בת 30ב־
**מ שטרה, כי הרופא שלה אמר לה להתפשט
לצורך בדיקה, ביצע בה מעשה מגונה.

קיצור הדרד

£3*19

רח׳ כן־יהודה ,59ת״א, טלפון 26155

ף • רמת ״ ג ן, ירד שוטר ממכונית משטרה
* * כ די לבחון את הנזק שנגרם לאופנוע
שהתנגש עמה, זיהה את האופנוע כגנוב,
חבש את הרוכב הפצוע ואחר־כך עצרו.

לפני התחלת ה
ך 1י 1־ 1ח
147
1י 1תכנית מופיעות
1 *1 1
המלים קומפני ליבנייז דה טלביזיון על שעון.

אלפיים שנה -נראתה הטלביזיה במרומי ההר
טלביזיה בכרמל
חשבתי על העתיד,״ מספר יום הענק, החביב
כמו רוב ההולנדים .״העתיד בשבילי
פירושו היה הטלביזיה, למשל.״ הוא למד
את התורה במשך שלוש שנים בבית־הספר
הידוע של חברת פיליפס באמסטרדם, עבר
התמחות מינימלית, הגיע לישראל ב־. 1953

הענק לא הסתובב זמן רב מחוסר־עבודה.
יחד עם מיכאל מילר, פתח בית־מלאכה זעיר
לתיקוני רדיו וחשמל. מאוחר יותר התגייס
לצבא, עבר לטיפול במכשירי מכ״ם (ראדאר).
עם אהבה למנורות ראדאר השתחרר יום,
חזר לבית־המלאכה, הכיר את מרים (מיקי)

אקהו־יז, נשא אוחו ! אחרי חיזור־בזק, עבה
חסך, נסע לטיול לאירופה לחדשיים וחצי.
כשהיה בהולנד, התעניין יופ מה הסיכויים.
וכשיום אומר מה הסיכויים, כוונתו:
מה הסיכויים לקישוט שידורי טלביזיה בישראל.
הוא ברר אילו תחנות הן הקרובות
ביותר לארץ. אמרו לו כי בבירות (בסן הכל
כ־ 130 קילומטרים בקו אוירי מחיפה) קיימת
תחנה מתאימה.

הבהלה הגדולה

^ הרי שאסף את כל הפרטים האפ־י
שריים על מבנה התחנה, חזר יום ארצה,
פתח מיד בהסתערות־רבתי על כל החנויות
בעיר התחתית, המוכרות עודפי ציוד צבאי.
החלק החשוב ביותר ודתה המנורה. יום
מצא מנורה ירוקה של מכשיר מכ״ם, הנמצאת
בדרך כלל בשימוש המשטרה.
מאותו רגע, ובמשך שלושת השבועות
שלאחריו, היה המסכן ביותר בכל העסק
השותף מיכאל מילר. יום שכח לגמרי את
התחיבויותיו כלפי השותפות, שקע כולו ב עבודה
שלא הוא ולא איש מלבדו ידעו אם
תתן אי־פעם פירות. אחרי שליקט את כל
החלקים חסר היה לו עדיין השלד, לתוכו
תוכנם כל הכבודה. למזלו מצא יום תיבת
אלומיניום, שהתאימה בדיוק לשמש בית לשפע
החלקים העדינים. החותנת שושנה
סרבה להיפרד מתיבת האלומיניום ששימשה
לה מגן מגשם. י ופ הבטיח למצוא מגן אחר.
במשך כמה ימים שיהק יום בכפתורים.
סובב וסובב וסובב, אבל מלבד הפרעות של
מזג־האויר וקשקושים, שנגרמו על־ידי מכוניות
עוברות ברחוב, לא הופיע שום דבר
על המסך העגול של המנורה שקוטרה לא
(המשך בעמוד ) 17

במצלמה מיוהדת, הצליח צלם ״העולם הזח״ לצלם את המוקרן על המסך

קריינית

שלא ככל יתר המשתתפים,
סיגלה לעצמה הקריינית מג־ם
ארופיים, מחקה את חברותיה מאיחפה ואמריקה.

הסמל המסהר

של חברת הטלביזיה ה1
לבנונית
מופיע בכתובת
צרפתית פעמים רבות, לפעמים אפילו באמצע התוכנית ממש.

ווזזו ־^י־-ן ר<1 -זד~- -ו -־ן ו~-ווו־[ז 1*-״וו — 11־ 1(111 11י ...

הזמרת

רוב תכנית תחנת הטלביזיה של ביירות היא
מוסיקלית. המצלמה מרבה להתרכז על התנועות
המזרחיות של הרקדנית, מפסיקה רק לצורכי׳ פירסומת.

במדינה
( ה מ שן מעמוד ) 12

צ בי עהמ >וחדת ה עו מדת

תדרות המורים כעס על אישיות לא
פחות רמה מאשר דויד בן־גוריון.
המאורע שהעלה את חמתו של לוין
היתד, פגישה, שנערכה ביזמת ראש
הממשלה, בינו לבין נציגי ארגון המורים
התיכוניים — הארגון שעליו
הכריז לוין מלחמת־חרמה מאז פרשו
חבריו מהסתדרות המורים.
בפגישתם לפני שבוע עם ראש הממשלה,
בה נכח גם שר החינוך
זלמן ארן, התלוננו נציגי התיכוניים
על הרכב ועדת גורי, שמונתה לח קור
את בעיות השכר של המורים.
בועדה זו, הסבירו התיכוניים, אין
הם נותנים אמון. התוצאה: ביג׳י
הבטיח להרחיב את הועדה, לצרף
אליה אנשים שהמורים התיכוניים
יכירו באובייקטיביותם.
תגובת לוין, אשר קודם לכן קיבל
ברצון את מינוי ועדת גורי :״אנו
שומרים לעצמנו את הזכות לבדוק
מחדש את יחסינו לו עדה ...וכל
מסכת היחסים עם משרד החינוך.״
איום כמלחמה. טענתו העיקרית
של לוין: שר החינוך לא העריך
נכונה את שיתוף־הפעולה הכן
של הסתדרות המורים .״הזמנת נציגי
הארגון המתבדל לפגישה עם
ראש הממשלה רק עוררה בנו את
המחשבה, כי אין הערכה לתרומה
שהסתדרות המורים תרמה
היתד, זו ירית־האזהרה הראשונה,
במה שעלול להתפתח למלחמה חמה
בין הסתדרות המורים לבין משרד
החינוך. לוין, שקיבל ברצון את
מדיניות משרד החינוך כל עוד שמרה
זו על הפרסטיג׳ה שלו, בסרבה
להכיר בארגון המורים התיכוניים,
שלף עתה את חרב המלחמה המקצועית
מנדנה. בראש וראשונה: המלחמה
לתיקון שכרם של המורים
הבלתי־מוסמכים.
אחרי שבמשך שלוש שנים לא
מצא דופי בהסדר הקיים, ואף הצדיקו
במאמריו, הכריז עתה לוין:
״קשה למצוא עוזל משוזע יותר
לא נסכים לשום השהיה בתיקון קיפוח
חמור זה!״
היו כל הסיכויים כי איומים אלה
יצאו אל הפועל.

נ 1ע ר
בל ו אדי־ סליב

־ 1000.ליי פרס
ב סו סו הבחירות
וועדת הנאטזיגז שר טזטז\-ז.בזזירזז1
שר העולם הזה נזייוזה השבוע אוז וזיון
( הוזשובווז שר הוזשתהפיגז בבוובוו-
הבח־ירוה ואה השוואתן רתוצאווז הרש-
גויות שר הבח־ירות רכועת הרביעית
י כפי שפורעתו ברשווזות.
זוכה הטוטו י2ץ בר השבוע הורעה ער
זכייתו והתוצאות יפורעוזו בגריון הגזרוב
שר העולם הזה.

מעתה להשיג
גם בבקבוק ריסוס פלסטי

תסס

דויד גולדברג ( )22 הוא בעל יוזמה.
כמדריך גדנ״ע מצליח ידע גולדברג
מה אוהב הדור הצעיר, עבור
מה הוא מוכן להוציא כספים.
חצי שנה אחרי שהשתחרר מצד,״ל,
עלה בראשו של גולדברג רעיון נפלא:
הוא שכר אולם בקפה פת על
הר הכרמל בחיפה, הקים שם מוע־דון־נוער
בשם צבר. מטרת המועדון:
בילוי בלוזיית תזמורת מיוחדת
בערב שבת, הבאת מרצים פו ליטיים
וחינוכיים באמצע השבוע.
הכניסה אסורה. מלבד המטרה
החינוכית זכו גולדברג ושני
שותפיו גם להצלחה מסחרית 400 .
חיפאים נרשמו כחברי מועדון צבר,
שילמו שתי לירות לחודש. אלה שבאו
לראות את הופעות האמנים ב־ערבי־שבת,
שילשלו לקופה שלוש
וחצי לירות לזוג. ההכנסה החודשית
1500 :לירות.
אולם דויד, בעל ההופעה ד,מרצינה,
לא היה מוכן לקבל כסף מכל
אחד. כי כדי לשמור על סוג מיוחד
של לקוחות, החליט לחסום את הכ ניסה
בפני צעירי ואדי־סליב וחבריהם.
״זה לא כל כך פשוט,״ הסביר
השבוע גולדברג בכנות־לב .״אם
עומדים 20 צעירים ליד המועדון
ואני לא נותן להם בלי כל סיבה
להיכנס, אני נתקל בקשיים רבים.״
חסרונם של צעירי ואדי־סליב לא
פגע בהצלחה של בעלי צבר. הם
צברו כל חודש עודף של כמה
מאות ל״י למרות שלא קיבלו עזרה
חומרית משום גורם ציבורי בחיפה.
השבוע החליטו להרחיב את רשת
מועדוני צבר בבל הארץ. גולדברג
היפנה את עיניו אל תל־אביב, חיפש
אולם מתאים .״למען האמת,״
הסביר דויד רחב־המצח ,״גם בתל־אביב
תהיה בעיה עם קהל המבקרים:
צעירי שכונודהתקווה.״
העולם הזה 1158

טלביזיה כרמל ^ 0

אנשים

(הנושך מעמוד ) 15

עולה על 15 סנטימטרים.
בשבת ישב יום שעות ליד המכשיר. שום
דבר. ביום ראשון החליט יום לנטות לגשש
ושעות הערב. בערך בשבע התישב יום ליד
המכשיר שהוצב במרתף. בקומה השניה של
הבית ערכה שכנתם היפה, אהובה ברניצקי,
את השולחן לארוחת הערב. שתי הילדות,
ליאורה ומלכה, ישבו וחיכו לאביהן יוסף.
אהובה רטנה בחוסר סבלנות. יוסף ירד למרתף
הבית כדי להשתתף בנסיונות.
בערך בשעה שמונה התפרץ יוסף כסופה
לתוך הבית .״אהובה, עזבי הכל׳ בואי מהר,
יש, יש, יש טלביזיה!״ אהובה לא התרגשה.
לפני מספר חדשים ערכה טיול באירופה,
ראתה טלביזיה באיטליה, אנגליה וצרפת.
אבל כשנכנעה וירדה, הופתעה .״בשום מקום,
מכל המקומות שראיתי, זה לא היה כל כך
יפה!״ סיפרה אהובה, שאפילו צולמה בעצמה
לטלביזיה, בעת שהותה בפאריז.
השכנים כולם התגלגלו כמעט במדרגות
בריצה מבוהלת אל המרתף .״יש! הוא הצליח!״
הזעיקו אחד את השני. למרתף הובאו
מיד כסאות, ודיירי הבית מספר 79 ברחוב
יפה־נוף בחיפה׳ יירשמו בודאי בהסטורית
הטלביזיה בישראל כאלה שחזו ראשונים בתכנית
טלביזיה מלאה.
מוגזם מאד יהיה לומר שהתכנית מגוונת.
החלק המעניין ביותר בתכנית הוא יומן החדשות.
במזג אויר גרוע מצלמים תחרות
כדורגל בין נבחרות אנגליה ושוודיה. דוכס
גלוסטר לוחץ את ידי השחקנים. המצלמה
עוקבת אחרי חלק לא גדול מהמגרש. הקריין
מודיע על התוצאות. רעש, לא שומעים את
התוצאות, גם לא רואים אותן.
וינה, אוסטריה: אופנת כובעים. הקריין
הערבי מתפעל מאד.
ברית המועצות: תצלומי הצד השני של
הירח. מראים אותם בלי דברי פרשנות. הלבנונים
אינם קובעים עמדה ברורה במאבק
הבין־גושי לכיבוש החלל. לא נראה סימפטי.
הצופים אינם מתנדבים לנסיעה לירח.
שודייץ: סקי. סין: פסל משונה, עטור זקן,
מלטף את פסלץ. הקריין מספר כמה שהוא
אמן גדול* .מומים של תערוכת אמנות
סינית ויפנית בבירות.

גמדים מצחצחים שן פיל
ך* שנגמר יומן החדשות, מעביר יום
^ את השידור לתחנה אחרת. שם מופיעה

אלמוג סדר
כאשר התכנסה השבוע הכנסת הרביעית,
התחרו ביניהם הח״כים התחרות סמויה על
המקום הראשון בכל נוהג ומעמד. את
קריאת־הביניים הראשונה של הכנסת החדשה
הצליח להשמיע ח״כ חרות שמשון יו*
ניצ׳ מ ן, שקרא ברגע בו עלה לשולחן
הנשיאות יו״ר הכנסת החדש, קדיש לוז:
״בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה יש
לנו יושב־ראש בלי עניבה.״ הרגיעו מיד
ח״כיוסףאלמוגי בתשובה הראשונה
לקריאת־ביניים :״אל תדאג, אני כבר אסדר
את ז ה הבחירות לכנסת הרביעית היו
חשאיות בהחלט. אין כמעט שום בטחון בעד
מי הצביע כל בוחר ובוחר. אולם דבר אחד
בטוח. ח״כשמ?ן ץפרם הצביע א׳ .ביומן
פוקס מוביטון הצרפתי שהגיע עתה ארצה,
מצולם פרס בשעת הבחירה, ובצילום נראה
בבירור כיצד הוא מכנים פתק א׳ לתוך
מעטפת הבחירות שלו אגב, ידידיו של
פרס מתרעמים על ותיקי המפלגה הממשיכים
לעקוץ אותו. השבוע פירסם דבר
תגובה חריפה על דבריו של נציג גיניאה
באו״ם, בהם גינה את ישראל על התנהגותה
בפרשת הפליטים הערביים. כתב דבר :״זה
לא מקרה ראשון שנציג מדינה צעירה משמיע
דברים מבלי להתיעץ בממשלתו.״ משום
מה, רואים ידידיו של פרם בדברים אלה
כוונה להתנהגותו הוא בזמנו כאשר
המריאה השבוע מישראל המשלחת הפרלמנטרית
הקאנדית, התעכבה המראת מטוסם.
אחרי שכל חברי המשלחת כבר היו במטוס
והוא עמד להמריא, התברר שחלקם שכחו
חפצים אישיים במסעדת שדה־התעופה. הד״ר
נחוםניר, שהיה אז עוד בתפקיד יושב-
ראש הכנסת, העיר על העיכוב :״חבל שהם
לא נוסעים ביום שלישי. אז קדיש לוז היה
צריך לבוא להפרד מהם השבוע נערכה
מסיבת יובלו של יצחקגרינבוים לרגל
מלאות לו 80 שנה. הועדה שאירגנה את
המסיבה פנתה בזמנו אל גרינבוים, הציעה
לו לחגוג את המאורע. הסכים גרינבוים,
בתנאי אחד: שלא יהיו נאומים. שאלוהו
המארגנים: אם לא יהיו נאומים מה יעשו
האנשים ף השיב הוא: י תנ ש קו בין
עשרות העסקנים והמנהיגים שבאו להתנשק
עם גרינבוים ביובלו׳ בלט בהעדרו רק
מנהיג אחד, בעל רעמת השיער הלבנה
דו־שיח מענין התנהל לאחרונה בין פולה
כ ן ־ גוריון לבין ותיק פועלי ציון אדלר
רו ד ל, שהיה בזמנו ידידו האישי של ביג׳י.
אחרי שמדל לא בירך את פולה, העירה
היא :״מה זה, אתה לא מכיר אותי?״ הגיב
רודל :״מי יודע אם אתם רוצים שאגיד לכם
שלום, אחרי שנעשיתם גדולים סיימה
פולה את הויכוח :״אנחנו תמיד היינו גדול
י ם עוד יותר נעלב שר האוצר לו י
אשכול אחרי שעתון הערב ידייעות אחרונות
פירסם את סיפורו של סוחר ספרדי,
שטען שפעם, כשאשכול עדיין היה שקול-
ניק, חסרו לו דמי נסיעה באוטובוס, והנהג
קם והכה אותו מכות נאמנות על כך. הגיב
על כך אשכול במכתב למערכת :״בימים
בהם אשכול היה שקולניק והיה עובד
במושבות לא נטעו כידוע באוטובוסים. באותם
הימים נסעו התושבים בדיליג׳נסים

תזמורת ריקודים קטנה. מתעורר ויכוח. מישהו
טוען שזה מריאד בירת סעודיה, אחרים
צוחקים ממנו .״מי אמר לך שבריאד יש
טלביזיה?״ מחליטים שזה עלול להיות פרם.
התזמורת מסיימת במשיכת קשתות יללנית
וקידה עמוקה של המנצח, גבר שמן וקרח
עם חיוכים של שמן־זית.
דקות מספר לפני השעה שמונה מסובב
יום את הכפתור חזרה לתחנה הלבנונית.
גמדים מצחצחים שן פיל במשחת שיניים.
קולינוס, כמובן. שוב תזמורת, ושוב זמרת
שמנה ושחורה. יודעים לשמוח, הלבנונים
הללו. ויודעים גם כיצד לעודד תיירות. רוב
התכנית המילולית חוזרת פעם שניה באנגלית.
חברה למכשירי טלביזיה מציעה מכשירים
בהשאלה לתיירים הבאים ללבנון.
בעקבות ההצעה הזאת צצו ועלו אצל
חברת הטלביזיה הישראלית שתי הצעות מקבילות.
אהובה ברניצקי, השכנה ופעילת
הליגה למלחמה בשחפת בחיפה, הציעה:
״נשים שולחן עם קופה בפתח המקלט׳ והכסף
שנאסוף מהצופים ישמש קרן לעידוד
הטלביזיה בישראל.״
ההצעה נפלה מיד. מס ההכנסה. ההצעה
השניה: להעמיד את המכשיר בבית־קפה.

י?ד אחד -בתכנית

שכרע?{ שח יופ בכל זאת נסיון להן
| פוך את מקלטו לשעשוע המונים. כנהוג
בחו״ל, העביר את המקלט בערב לבית קפה
במרכז בכרמל לרשות קהל האורחים. הוא
רק שכח כי המקלטים בבית הקפה בחו״ל
גדולים משלו לפחות פי עשרה. באי בית-
הקפה לא התרשמו, נשארו אדישים.
יום חזר לעבודתו הרגילה. עד כה הוא
כועס רק על עתונאי אחד, שכתב כי הזניח
את אשתו ושני ילדיו והתמסר כל כולו
למכשיר שלו .״תשאלו את מיקי אם הזנחתי
אותה !״ הוא מתמרמר ,״ובאשר לילדים,״
מחייך יום ,״אפילו הבכור שלנו הוא
עדיין בגדר תכנית בלבד. במקום לכתוב
שטויות, היו עושים טוב אילו היו כותבים
שיש לנו בראש עוד הרבה תוכניות יפות
וגדולות שאפשר היה לבצע, לו היה לנו
קצת הון.״
בעלי־הון המעוניינים לייצר מכשירי הקלטה
וטלביזיה מוזמנים.
העולם הזה 1168

רתומים לסוסים. ובאשר למכות — הרי
מצבו הגופני של לוי אשכול לא היה מעולם
כזה ״שאיזה מין נהג״ יכול היה להכותו
מכות נאמנות — ועל כך יעידו כל מכרי.״

חכם או ר ב *
הסופר הקשיש, ומי שהיה ח״כ הכנסת הראשונה
אברהם אלמליח, הגן השבוע
על כבוד העדה הספרדית. אחרי ששמע
סיפור על רב אשכנזי שנמנע לשבת ליד
בחורה באוטובוס וקם ממקומו, בעוד שרב
ספרדי שבא אחריו לא היסס לשבת ליד
אותה הבחורה, העיר אלמליח השנון :״בגלל
זה קוראים לו אצל האשכנזים רב ואצל
הספרדים — חכם בחוסר אימון מוחלט
נתקל ח״כ חרות יעקב מרידור, שנתפרסם
בשעתו בבריחותיו המפורסמות ממחנות המעצר
הבריטיים. חבריו שלא האמינו לו
כי הוא חולה, באו לבסוף לבקרו בבית־החולים
הדסה, השתכנעו בצורה מוזרה.
הסביר לו אריה כן־אליעזר :״אם אתה
שוכב ליד חלון פתוח ואינך בורח, סימן
שבאמת אתה חו ל ה במסיבה שנערכה
השבוע לכבוד ראש ממשלת צרפת לשעבר,
פייר מאנדס־פרנם, נכנס לפתע לאולם
שר הדתות יעקב משה טולידאנו.
עסקנית מפא״י ותיקה חיה סלוצקי, שהיא
אמו של אלוף מאיר עמית, תמהה
לפשר נוכחותו של בעל דמות פטריארכלית
כמותו באולם, שאלה :״מי זה?״ השיב על

פ>10ן• חשבוע

• שר החינוף והתרכות זלמן ארן, בתשובה לשאלת כתב היומון
הבוקר, על הסיבות שהביאו לפרישתו מהממשלה המיועדת :״אינני יכול להשתתף ה
בישיבות שאסור בהן לעשן!״
• שרת החוץ נולדה מאיר :״הפער הכלכלי והחברתי בין עדות המזרח 1
ובין העדות האחרות בישראל הוא מסוכן יותר לקיום מדינת ישראל מאשר כל
אויב חיצוני.״
• שמחה ככה, חבר הנהלת הסתדרות הציונים הכלליים, בישיבת הנהלת 1
מפלגתו :״חברים, האמינו לי, מצבנו הוא כרגע כזה, שאם עזרא איכילוב יציג
כיום את מועמדותו בפתח־תקוה שלו ואילו אנכי — באזור הנגב הרחוק, שאין 1
לי שם אפילו חתול מכיר, צפויים אותם הסיכויים לשנינו.״
• ח״כ הרכ מרדכי מרוק זקן חברי הכנסת השלישית, על העובדה ׳!
שבכנסת הרביעית יהיה נחום ניר זקן הבית, אחרי שהתברר כי הוא בוגר מנורוק
בשמונה חדשים :״הורידו אותי מזקנתי.״
• העתונאי נתן דונכיץ, על מגיפת יצור הסרטים בישראל :״בתחילת ״
ייצורם של סרטים ישראליים הולך לפניהם עמוד האש, שחקניהם נודדים באין !:
מולדת, והכל ציוני מאוד. אחר כך גבעת הקהל אינה עונה ומתחילים לחפש מיל
על כל אבן.״
• כנימין גלאי, אחרי שהעירו לו כי שני אוטובוסים באים מדי בוקר
לשפרעם, אולם במשך שאר שעות היום יש הרבה יותר אוטובוסים :״חרוצות :
שבדבורים, לאחר עונת הדבש אינן יפות מזבובים!״
• יע5ן כ ארידור, סטודנט למשפטים, בפתיחת פרלמנט הסטודנטים בירושלים1 :
״אני מאחל לפרופסור יגאל ידין שיצליח במאמציו לשינוי שיטת הבחירות בדיוק
כשם שהוא מצליח בארכיאולוגיה — שיעלה חרם בידו.״
• המכקר פרופסור כרוד קורצוויל, על חידון התנ״ך :״החידון מוריד
את התנ״ך לזירת התצוגה של קרקס או תחרות כדורגל.״

כך איש הנהלת הסוכנות ברוך צוקרמן :
״חיה, את ותיקה מדי מכדי להכיר את כל
חברי מפלגתך אחרי שהרב הישיש
יהודה לייב מימון יצא בראיון שנתן
לכתב מעריב בהתקפה חריפה על שר הדתות,
כינה אותו בשם בוגד, הגיב על כך הרב
טולידאנו :״ידוע כבר שהרב מימון מועד
להשמיץ אנשים חיה הררית איבדה
את עשתונותיה בהוליבוד בשעת ראיון עם
כתב תחנת טלביזיה ידועה במסגרת מסע יי׳
פירסומיז שלה לסרט בן־חור. כאשר שאל
אותה המראיין לגילה, השיבה חיה בחוצפה
צברית אופיינית :״לכל הרוחות, זהו אינו
אחד מעסקיו המזופתים.״ חיה שכחה כנראה
שהשיחה הוקלטה, ושודרה מיד ברשת הטל־במיה
מפח נפש נוסף לחיה — השבי׳
עון האמריקאי רב־ההשפעה טייס, שהקדיש
עמוד שלם לסרט בן־חזר, לא הזכיר אפילו
את שמה. אולם חיה היתד, כאן בחברה טובו״
השבועון שהזכיר את ספרה של יעל
דיין פנים חדשות במראה ברשימת רבי־המכר,
לא כתב אף לא מילה על הספר
עצמו, מקרה בלתי מקובל בשבועון זה. נוסף
לזאת ביקר מבקרו של השבועון החשוב את
המחזה המוסיקלי של רוג׳רם והמרשטייז
צלילי המוסיקה המוצג בברודביי, לא הזכיר
אף לא במלה את תיאח״ור כיקל, הממלא
תפקיד ראשי במחזה, למרות שפירסם את
תמונתו יותר מזל היה לזיוה שפיר־רודן.
היא גילתה בראיון שהעניקה לעתון
אמריקאי כי אמה מתקשרת עמה טלפונית
מדי פעם מישראל. זיוה לא הסתירה גם את
נושאי השיחות. בשיחתה הטלפונית האחרונה,
יעצה לה אמה, לדבריה, להתבונן היטב
לשני צידי הכביש שעה שהיא חוצה אותו
עצות טובות קיבל אברהם ג׳אנה שווי׳
לי, הידוע יותר בכינויו סורמללו הגדול,
אחת הדמויות המפורסמות של ירושלים,
שפתח לאחרונה בר חדש. גילה סורמללו
כיצד נשא את אשתו :״יום אחד בא אחי
ואומר: תנשק היד של זה! מי זה? אמר:
שקט, זה אבא של אשתך. אמרתי: איך זה,
תן לה ללכת, אולי צולעת, גב שבור. אמר
לי: מה, אתה בא לקנות פרה? טוב, אצלנו
אין להגיד, לא׳ לאח גדול. התחתנו וברוך
השם, בלי אהבה, יש בנים ונכדים
פחות שמחה השבוע היא יהודית מזרחי,
מלכת המים לשנת , 1958 שהיתה אחת
הישראליות הבודדות שאיבדו ידיד ומכר,
כאשר מת השבוע שחקן הקולנוע הצרפתי
הנערץ ג׳ראר פיליפ. יהודית, שבעת
סיורה המלכותי באולפני הקולנוע הצרפתים
נפגשה עם פיליפ והחליפה עמו נשיקות,
קוננה השבוע :״שחקנים כמוהו אולי עוד
יהיו, אבל אף אחד לא ידע לנשק כמוהו
המחזה 12 המושבעים שיועלה בקרוב על״
ידי הבימה בביומו של אכרהם ניניו,
יעמוד במזל . 12 הצגת הבכורה שלו תיערך
ב־ 12 לחודש ה־ 12 וכל מי שיקנה 12 כר טיסים,
יקבל סכין מפלסטיק כדוגמת ה מין
שתשמש לשחקנים־המושבעים כמוצג בעת
דיוניהם. אגב, את הסכין המקורית שישתמ שו
בה על הבמה, סכין איטלקית קופצת,
היה התיאטרון נאלץ לשאול מארכיון מש־

למה אינני יכולה לקבל יותר מכתבים מן הסוג הזה, כדי
שלפחות לא ישעמם ליי
״השעה כבר אחר חצות ואני עוד ער. עיניה לא נותנות
לי לישון. נו, יש לה עיניים שאפשר להזכיר אותן יחד עם
העוזי בנשימה אחת. ויש לה שפתיים שאף פעם לא נמצאו
עגבניות באיזה סניף של תנובה בצבע יותר אדום ויותר
חי מצבען.
״היום, יום ו׳ — 30.10.59 ראיתיה בפעם הראשונה. זה
היה באוטובוס שנסע בשעה 3.25 אחר הצהריים מנצרת אל
כפר דיר־חנה.
״ריב קטן פרץ בינינו. בלי ידיים. אני הצעתי שהיא תלך
ברגל לציפורי, כדי להפחית את הצפיפות באותו אוטובוס.
אני אמרתי זאת דרך הלצה, אבל היא השיבה ברצינות
וצעקה עלי. רציתי להתנצל, אבל המבטים הרבים המופנים
אלינו מנעו בעד כך.
״והיא שתקה וגם אני שתקתי אבל הריב נמשך דרך
העיניים.
״אני יודע עליה: שהיא גרה בציפורי ולומדת בעפולה.
היתד, לבושה חולצה אדומה — יופי של חולצה.
״תוכלי לדעת עלי. שאני מורה — בעל השכלה תיכונית,
ערבי, בן ,20 מוכן לעשות הכל למען עיניה ושפתיה. הייתי
לבוש מעיל שחור־לבן.
״רציתי להבריק לך, רותי, אך אין שרות דואר בכפר שלי.״
מכתבך, ידידי, הגיע אלי רק היום. ואת — אם זיהית את
עצמך — מדוע שלא תכתבי אליו, לפי הכתובת: ח.ע. כנעני,
נצרת׳ ת.ד? 145 .

״התכונה החשובה ביותר: מגינים על המולדת
ודווקא לא בעלי כומתה אדומה. שבל:
אין עודף, אבל לא חסר. השכלה: תיכונית
בלבד.
״המניע: כשאין מה לעשות, כותבים מכתבים.
התוצאות לעולם אינן מזיקות במקרים
כאלה.
״התכונות הנדרשות: ראשית כל אוריגי־נאליות.
בלי צבע בשערות. רצוי שתהיינה
להן שתי עיניים — לכל אחת — ועוד
יותר רצוי שלשתי העיניים יהיה׳אותו צבע, ועוד יותר רצוי
שהצבע יהיה כחול. רצוי, אך לא הכרחי. שלא תסבולנה
מעודף שומן, ויתר התכונות כרגש בתוספת חוש הומור

נערת השבוע

פושר,ין בגנים ציבוריים

(:)1158/38
״אל: רותי
״מאת: השניים
״הנדון: התכתבות ותוצאותיה.
״תאורנו: הגובה 180ס״מ ומעלה. צבע שיער בין בלונדיני
לשטני. לשנינו יש אף, אוזניים, עיניים ואפילו פה
היודע לספר על פושקין בלילות חשוכים בגנים ציבוריים.
הגיל 7300 יום (החישוב לפי 365 יום בשנה).

שירים בסו?^

נורא משעמם ל( ,)1158/39 חיילת שימלאו לה בקרוב . 18
היא משרתת אי־שם ביחידה קרבית, ומזדמנת לעיתים רחוקות
מאד הביתה. היא שונאת להתאפר ושונאת עוד יותר
״בחור במכנסי קאובוי וחולצה צבעונית.״
מה שהיא כן אוהבת זה ״לכייף בטיולים, מסעות, לשבת
סביב מדורה, הצגות תיאטרון — מקוריות — ספרות צעירה״.
יש לה, ה-א אומרת ,״חוש לכתיבה״ .אל תספר לאף אחד:
היא כותבת אפילו שירים בחשאי.
מה שהיא רוצה זה להתכתב עם בחור בן קיבוץ או מושב
בצפון הארץ. עליו להיות כבן .20—23 שירים בחשאי או
לא שירים בחשאי, היא לגמרי לא פיוטית, כאשר מגיעים
הדברים לחלק הבלתי־נמנע־כמעט של מכתבים מסוג זה:
תמונה, בבקשה.

פעזעשרה על
אירה >ן כוינ 0גן וז

רצת נמאסו

מה דעתכם על זה (?)1158/37
רבות התלבטנו אם לשלוח לך את מכתבנו זה,
אולם לבסוף החלטנו והיסקנו את המסקנות׳ ואת רואה את
התוצאות: אנחנו זוג צעיר מאד, כלומר בני 19 ועוד משהו.
בזמן האחרון הגענו לכלל מסקנה שאיננו מתאימים איש
לרעותו, וכנראה שקצת גם נמאסנו אחד על השנייה, ולכן
עלתה בדעתנו המחשבה שאם נמצא עוד זוג מאוכזב כמונו
ברחבי הארץ הקטנה שלנו, היינו מסכימים לעשות קצת
חילופין לא בצחוק אלא באמת.״

מפותח. קצת שאבלוני, לא? אך מה עושים כשיש טעם כזה?!
״נא לא לשים לב לסגנון. יש הרגלים שפשוט אי־אפשר
להיגמל מהם. הבנות חייבות לגור בסביבות תל־אביב.״

ג׳ף צינדלר פגש אות ה בבאר של מקסים סלו מון מינוס
משהו. לא היו שם כמעט ב חו רו ת, אבל גס לו היו, קשה
לשער שג׳ף צ׳נדלר הי ה מוותר על ה הזדמנו ת להצמיד אליו
להמשך המסע בישראל את הבלונדיני ת היפה דו רו תי גראטון,
מזכירת ייצור ב ממלכ ת הסרטים. כ תוב ת פרטית: רחוב 55
מס׳ , 3333 סאן דייגו, קאליפורניה, ארצות הברית. עכ שיו
היא מסיירת בישראל על ח שבונה. במארס הבא ת חזור לכאן
על ח ש בונו של אוטו פרמינגר. אם לא אכפת לכס היא
תהיה מזכירת היצור שלו. בינתיים היא חו שב ת שריקודי
העס הישראליים ה ם . .כן. מקסימים. מסכנה, מה 7בעצם
לגמרי לא.

לא, לא הייתי במסיבה של רינה את חושבת שזה כל כך
מעניין אותי נמאס לי כבר תמיד הכל אותו דבר הייתי
עם אמש׳לי בהעצים מתים ז קופי ם באידיש עם אידה
עלי ככה? מה יש זה לא
קאמינסקה, מה את מסתכלת
אמנות, אפילו שזה באידיש? טפשה אחת. פשוט נמאסו לי
כל המסיבות וזה, לאמש׳לי היתר, הזמנה אז הלכתי אתה
לך שזה היה נורא מעניין
מה יש. אז אני רוצה להגיד
ומאלף ואמנותי והכל.
קודם כל היו שם המון פולניות עם פנינים באוזניים
מיני שרים.
וחתולים על הכתפיים והמון עתונאים וכל
ובשורה השנייה ישבה חנה רובינא והיתד, נורא מתוחה
את יודעת למה. אז כשד,הצגה התחילה ראיתי שזה בכלל
לא קשה הבנתי כל מילה. הנה, כשראש המשרד הזה אמר
ההצגה האידישית — ״גיב
לבחורה, הדינר, דורון של
א־ שמייכעל״ זה היה לי נורא מצחיק בהתחלה. גם כשהוא
אמר ״א־זערג פר דער נש ומה״ — וכל מיני דברים כאלה
אבל התרגלתי מהר.
היא נהדרת ד,אידה קאמינסקה הזותי היא נורא זקנה
בחיי. היא היתד, כמו אידישע־סבתא כזותי. ובהתחלה קצת
התבלבלתי כשאומרים לה בוביניו. חשבתי שזה בובה׳לה
אבל אחר כך הבנתי שזה סבתא׳לה. וזה היה גם נורא
משונה לשמוע אותה שרה את הפאסו הדובלא הספרדי את
יודעת — ללה לללה לללללללה לללה — באידיש. אבל היא
באמת נהדרת אפילו שזה באידיש כי לאמנות אין שפות
וגבולות.

ואחר כך בפואייה שמעתי כל מיני אנשים חשובים שאמרו
עליה שהיא צודובנה ונאטורלנה. אז אמא שלי אמרה שנדמה
לה שזה מצויינת וטבעית, כאילו שאני לא יודעת שהיא כן
יודעת פולנית. ומישהו אחר אמר שהיא נאטורלנה בעוד
שרובינא היתד, יותר מייסטטית, אבל לקאמינסקה יש אולי
צו פיל הערץ.

״גבר בר יררא נופר ז\ז״
(18ת? 3

״ואחד בלב״
רומן הבגידה שהסעיר את העולם
כתוב ללא צביעות — מאת:

ויליאם סארויאן
ענק

הספרות האמריקנית המודרנית

״אשד, לא הניחה ספר זה
מידה עד שסיימה קריאתו״

011״,ן{1ז11ו ׳ 8 1א £מ01ז
( 1,00 )100
פרסום סלניק

רואה אור לראשונה בעברית,
במתכונת סם ר ב ים בינלאומי
(עטיפה צבעונית)

הוצאת ״דשא״כע״מ,
0ד 9.פרוטה

קולנוע

פסקל פטי ומילין דמונג׳ו ב״היום זו -מחר אחרת״
המאהבות תיכננו רצח
סרטים 1גייד האהבה

הציידים (אופיר, תל־אביב; צרפת) אינם
במקרה זה ציידי חיות־טרף בג׳ונגל האפריקאי
או בני־אצולה אנגליים היוצאים ביום
ראשון לרדוף יום שלם אחרי ארנבת בעזרת
כלביהם. הפעם אלה הם ציידי החיה האנושית,
בתנאי אחד׳ שחיה זו תהיה ממין
נקבה, ובמצב מתקבל על הדעת.
הם אינם כה נוראיים, הציידים הללו. ל־היפך,
הם אנושיים מאוד. האחד מהם (שארל
אזנבור) הוא פקיד בנק צנוע וצנום, שלא
ידע מעולם אהבה מהי, המחפש אחר אשה,
עמה יוכל לחלוק את בדידותו. השני הוא
צעיר מטורזן (ז׳אק שרייה) ,בעל מכונית
ובעל נסיון, רודף נשים בתקווה למצוא את
האשד, האידיאלית.
יום אחד נפגשים השניים במקרה, יוצאים
לצוד במשותף נערות ברחובות פאריז. סיפור
הרפתקאותיהם מורכב מכמה חלקים.
כל חלק הוא סיפור בפני עצמו, עם התחלה
ועם סוף. כל סיפור הוא מעשה אמנות כשלעצמו.
כל סיפור לחוד נראה ומשתמע כרומן
קצר, משעשע או עגום, בהתאם לנושא.
כולם יחד מצטרפים למיקשה אחת האומרת
הרבה וליצירה קולנועית מצויינת.
צל ער נער זוהר. בסיורם על פני
רחובות פאריז, מנסים השניים את מזלם עם
נערות רבות. פלירט קצר עם נערות גימנסיה
מסתיים בצחוק פרוע. ציד אשד, נשואה׳
המתקרב לסיום מוצלח בדירתה שעה
קלה אחרי שנפרדה מבעלה, מסתיים במהלומה,
כשמתברר שד,אשד, עצמה אינה אלא
ציידת גברים. בבית־קפה הם כמעט צדים
שתי בנות־טובים׳ המוכנות כבר להיכנס
למיטותיהם, אלא שמשבר סנטימנטאלי מונע
זאת מהן ברגע האחרון. בחנות כל־בו הם
פוגשים בילדה המנסר, לצוד את הגבר הראשון
בחייה.
לרגע נדמה לצעיר המטורזן שמצא את
בחירת ליבו (אנוק אימה) ,כשהיא יושבת
ליד שולחן בבית־קפה צנוע. ניצני האהבה
מתחילים לפרוח׳ כשמתברר לו שהאידיאל
הוא נכה.
לבסוף מתגלגלים השניים לאורגיה אצילית•
פקיד הבנק הצנוע מוצא שם את בחירת
ליבו. הצעיר המטורזן חוזר לבד לחדרו.
הסרט נוגע למעשה באחד הנגעים החמורים
של החברה המודרנית — בבדידות. הוא
מציג טיפוסים שונים ומשונים, הפועלים כפי
שהם פועלים רק מתוך גורם משותף זה.
הביצוע כמעט מושלם. ביומו של ז׳אן
פייר מוקי, בסגנון הגל החדש, שוטף וסוחף•
המשחק עומד על רמה גבוהה. אולם
הפתעת הסרט הוא שארל אזנבור, הזמר הפופולארי׳
שזה לו סרטו הראשון, המתגלה
כשחקן מוכשר והמאפיל במשחקו על זה
של נער הזוהר של ב.ב.

נווב ד מו ת -בסרט
המולדת מעל רכל (חת, תל-אביב;
צרפת) אבל הסרט הוא מתחת לכל. שלושת
הצעירים הזועמים של הקולנוע הצרפתי
(רוברט חוסיין׳ מרינה ולאדי ורוג׳ר חנין)
מוכנים לעשות הכל למען מולדתם. אפילו

לייצר ולהשתתף בסרט גרוע.
רעיון הסרט כשלעצמו׳ אם כי אינו מקורי
ביותר, היה מבטיח למדי. מעשה בשלושה
אנשי מחתרת צרפתים בתקופת מלחמת
העולם השניה, המחסלים בעיירה נידחת,
ערב סיום המלחמה, קולונל גרמני. הם נתפסים
יחד עם עקרת בית שנתנה להם מחסה,
ויחד עם דייג שעזר לאחד מחבריהם
להימלט׳ נדונים למוח. נותרה שעה אחת
עד ביצוע פסק־הדין. בכל רגע עשויים האמריקאים,
שתותחיהם נשמעים כבר, להיכנס
לעיירה ולשחררם. האם ינצלו?
לרוע המזל נכשל התסריט. כשכמעט בל
העלילה מתרחשת בחדר אחד ומקבלת אופי
תיאטרלי׳ נשאר עיקר התפקיד בידי הטקסט
והביצוע. הטקסט הקלוש נכתב ברוח הציונות
של סרטי הקרן הקיימת. הביצוע
חיוור עוד יותר. המצלמה עוברת במשך כל
הזמן על פני כל אחד מחמשת הנדונים, בתקווה
למצוא הבעה או מבט המתאים לגור-
ליות השעה. לשוא. מה שהשחקנים מנסים
להביע מעורר רק גיחוך. הצופה מצפה כבר
לרגע בו יוציאו אותם להורג.
מרומפלדור המסכן. בימיו היה כדאי למות
מוות ממשי למען המולדת. היום מספיק
למות למענה מוות אמנותי בסרט.

דון ־ויו אן בריבוע
היום זו -מחר אחרת (איריס,
תל־אביב; צרפת) היא סיסמתו של דון־ז׳ואן
פאריזאי צעיר (אליין דילון) שאינו מסתפק
בארוסה חמודה שהוא עומד לשאתה, מתנה
אהבים עם עוד שלוש חברות יפהפיות, שאחת.
מהן אינה יודעת, בתחילה, על השניה.
כאשר מתברר לבסוף לבתו של בעל בית
המרקחת הנשואה (פסקל פטי) ,כי המנוול
מתאהב ברצינות בחברתה הסטודנטית הרווקה
(מילין דמונג׳ו) ,וזו האחרונה מגלה
כי אותה שעה מהזר הצעיר אחרי חברתה
חניכת המנזר (ז׳קלין ססאר) ,מחליטות השליש
לא פחות ולא יותר מאשר להמית
את הצעיר. מובן שהן נכשלות, פוגעות במקום
זה בהורים, נשלחות לבסוף למאסר.
כשכל זה מוגש בהומור קליל, בתוספת
צילומים מתקתקים של שלוש היפהפיות,
כולל גופותיהן, נשאר הסרט מבדר וקל. לא
יותר.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזר, ממליץ לראותם:
• מקום בצמרת (חן׳ תל-אביב) -
לורנס הרווי מפלס לו דרך אל הצמרת החברתית
של עיירה בריטית דרך מיטתה של
בת־החברה ושבירת־לבה של בת־מעמדו. סימון
סיניורה.

• רופא עד פרשת דרכים (מקסים׳
תל־אביב) — חיצי הלעג של ג׳ורג׳
ברנרד שאו המופנים נגד הרופאים, מוקהים
בעודף סנטימנטליות. משחק משובח.
9זה היוד שלי (סמדר, ירושלים) —
סאטירה על החיים המודרניים. יצירת מופת.

•< חתולה על גג מה לוהט (עצ-

מון, חיפה) — אליזבט טיילור מנסה לכבוש
את ליבו של בעל מדוכא וסוטה. ברל איבס.
9הדחליל (מאי, חיפה) — מלודרמה
מצויינת על הרפתקת־אהבים בחייו של בעל
נאמן ומסור. מביים ומשחק פיטרו ג׳רמי.

תשבץ חווו&ס חוד 1156

זוהי צפורה צונזר, בת 17 וחצי, בת חיפו
ותלמידת שמינית, שהצליחה, לדבריה.
״ללקט קצת זמן בין השעורים״ כדי לחבר
תשבץ בשביל ״העולם הזה״ ,אותו ה יצ
קוראת בקביעות רבה, אף שעד עתה
לא שלחה למערכת דבר, גם שאר הקוראים
מוזמנים שוב לחבר תשבץ לפי הגלופה
הזאת ולשלחו למדור התשבצים של
״העולם הזה״ ,ובד ,136 .תל־אביב, בצרוף
תמונה ותאור קצר של תולדות חייהם
מאוזן־ . 1זרוע
בהרות שמש.4 :
קשור באומות ה עולם;
.10 אליו
הולכים כל הנח לים;
•11 יקירתו
של התיש 13
כפול; .14 השש,
גוף שלישי, עתיד;
. 15 שיח־בר, נתן
שמו לספר של
טביב; .17 הורה;
.19 מילת תנאי ;
.20 רנסנס; .22
אספן בולים ; .25
תוארו של גבר;
.26 שורה .27 :
מצוי, שכיח; .30
התרומם באויר ;
.32 בלעדיו היית
ישן במיטה רטו בה
בחורף; .33
שמו הפרטי של
סופר ישראלי, צרוף ראשי התיבות
של שני שמותיו הפרטיים ; .34 מקומו
בחצר המלך ; .36 אינו טובע ; .37 פרי
מאכל סוב־טרופי; .39 שפשפו עד
ברק; .41 מה שאתה צובר לקראת
ראשית החודש ; .42 קוצ׳וזי הוא כזה ;
.44 בסתרה מתחבאת היונה; .46 על
מה שנערות שמינית גמנסיה חולמות ;
.48 הערבים הביאוהו לאירופה; .50
מקור החיים; .51 עליו התנפצו התק פות
הגרמנים במלחמת העולם השנייה
; .53 סקול באבנים ; .55 תולעת ;
.57 בתוכו; .58 אבל; .59 מתרחש יומ יום;
.60 מה שאין באוטובוס.
מ אונ ך .1 :צמר עדין; .2ישן; .3
נערות משתדלות להיפטר ממנה; .5
בלעדה תהיה גידם ; .6כפול שניים —
שחקן צרפתי; .7תן; .8המקשר בין

הנח״ל לברית המועצות ; .9אותה כבע
דויד; .12 נע; .15 מכזו בא בן גורי
יון 16 אחת מששים שיצאו ממצרים
.18 משייך לארגון ; .21 אחי שם ; 23
סופו של חמור; .24 מספר עיקרי ה־רמב״ם;
.26 קצה העלה! .28 קיים
.29 יסודי ; .31 צד לב נערות ; 32
עובר על אחד מעשרת הדברות; 35
אינו טובע; .37 האופירה של מימי
.38 תקון טעות בכתיב ; .40 אויב; 41
אינו נדיר בישראל; .43 מה שדרו?!
לממשלה יציבה; .45 דרד׳ עבר, גון
שלישי, רבים ; .46 עבורו בנו את הי
כור בנחל רובין; .47 חוזה; .49 חשבו;
.52 הקדמונים שמוהו במרכז הגוף
; .54 ערכה בגימטריה — .56 ; 40
ניתן לחלוב אותו מנחש; .58 מילה
ברירה.

ההפלגה השלישית של ״שלושה
כסירה אחת״ תגיע כקרוב לנמל
מבטחים: ספר בעריכת יהודה
האזרחי ויצחק שמעוני, ציורים
של יוסי שטרן, בהוצאת אחיאס)?*
את השייטים העליזים מציינים
ראשי־התיבות: ג״צ -גבריאל
צפרוני; ש״ר -שלום רוזנפלד;
ש״א -שמואל אלמוג; אא״נ -
אמנון אחי־נעמי ; עב״נ -עדה כן•
נחום. להלן קטעים נבחרים מהספר.

שיעור בציונות

למי צלצלו ה 9עמ1נ>ם?
צלצל אחר־כך, דיין לצרות
בשעתן.

איד להוכיח שהעליה השניה היתה לפני העליה השלישית?

הרי מחלקה שניה יותר אריסטוקרטית ממחלקה שלישית.
ההוכחה היא בלשנית. העליה השניה מדברת רוסית במבטא עברי׳ ואילו
העליה השלישית מדברת עברית במבטא רוסי.

יש סמוכין לכר׳ שעם בואה של העליה השלישית כבר היתה העליה השניה
כולה צברית. מפני שכתוב: עליה וקוץ בה.

בביתו של רב־סמל -
שתוק כאשר אתה מדבר אלי( .רות בונדי)
מה שמך? ארבעה סיבובים סביב
המחנה, בלי ויכוחים, רוץ, נבלה! (דב״א)

מדוע צריכים לייבש ביצות?
על כך כבר אמר הרצפלד, שצרין־ להוציא אדמה מהקרקע.
כדי שלא נשקע באבטלה.
כדי שיהיו פחות משפטי־דיבה בארץ.
מוכרחים לגאול את הקק״ל.

כביתה של מיילדת -

הקשיבי היטב, תעשי שריר ואל
תשתעלי.
חכי עד הבוקר ותראי מה ילד יום.
אשוב מיד, בינתיים תשמני את
(רות בונדי)
הצירים

מה לאמיתו־של־דכר ההבדל בין קיבוץ למושב?
אם קיבוצניק נמאס לו — הוא הולך למושב! אם מושבניק נמאס לו — הוא

ילך לקיבוץ?

תשובה מתחום דתי: ההבדל ביניהם הוא כהבדל שבין חזן לדיין.

בביתו של פסיכיאטור -
שכב על הספה ותתחיל לדבר. החש(אא״נ)
בון
יבוא.
אדיפוס שמדיפום, העיקר שאתה

אוהב את אמא.
בון־ז׳ור, נפוליאון. אמה יפיל להוריד
את הקומקום מהראש, כבר רותח (ש״ר)

מה ההבדל כין ציוני ישראלי לבין ציוני אמריקני?
ציוני אמריקני יושב באמריקה ומסייע לשלוח יהודים לארץ. ציוני ישראלי
נוסע לחוץ־לארץ ומשפיע על אחיו בישראל שישבו בארץ.

אין הבדל: שניהם יושבים באמריקה.

מה ההבדל כין ריקוד הורה לבין ריקוד רוק־נ׳־־רול?
ההבדל הוא בכך, שהורה הכרח לרקוד במכנסיים קצרים׳ דער ראק שפילס
נישט קיין ראלע.
הורה היא ריקוד המדינה שבדרך. רוק־נ׳־רול הוא ריקוד המדינה ללא־דרך.

מצלצלים למישהו בטלפון. מהן האפשרויות?

(א) אין לו טלפון, והוא אינו משיב.
(ב) יש לו טלפון:
. 1הוא נמצא בבית ומשיב.
.2הוא נמצא בבית ואיננו נזשיב.
.3הוא איננו בבית ואיננו משיב.
בכך מוצו כביכול כל האפשרויות,
אילמלי פלאי הטכניקה של המאה, שהוסיפו
סעיף אחרון:
(ב)־ .4הוא איננו בבית — ומשיב.
אוטומט אלקטרוני קטן, הצמוד למכשיר,
משיב במקומו תשובה עניינית, בהתאם
לצרכי המקום, הזמן והמקצוע.

כותרות ב״הצופה״
הנשיא התקבל השבוע אצל שר החינוך והתרבות הרב עמרם בלוי.
ההסתננות עלולה להתגבר, חם ושלנס.
הממשלה תתכנס השבוע, בעזרת השח.

כביתו של מכבה־אש -
צלצל אחר-כך, מה בוער?
אה, שיישרף.
אש־בידאק?

רופאי קופת־חולים לא ישבתו, אם ירצה השם,
״הבימה״ תציג את הדבוק, שרק יהיה רצון.
נתפסו שני מבריחים בלתי־חרדים, תודה לאל.

לויתן ושור הבר

חבר מפלגה, חכה על הקו — כמו

כולם•

תקנון למשרדי הממשלה

כגן־עדן אוכלים בארוחת־בוקר בשר לוויתן
ובארוחת־עשר -שור הכר, ובגיהינום -

תקנון משרד העבודה -
אוהב את המלאכה ושנא את הרבנות!
תפקידך אמנם לספק עבודה לאחרים,
אבל אל תשכח שגם זו עבודה!
עבודת דחק — ברכה לבטלה.

--כמו על האדמה: אוכלים איש את בשר רעהו --כמו בצבא: אוכלים כשר. --או כ לי ם קביאר ושותים שמפניה עם כל(דב״א)
החברה.

כגן־עדן ישנים על מיטת־פוף נודפת ריח
קנמון, ובגיהינום -

כל השביתות חייבות להתקיים בימי חול —
שבת יום מנוחה הוא!
אל תנסה לחנך את תלמידיך, גם אצלך לא
הצליחו המורים!
הייה משעמם, אין התורה נקנית אלא ביסורים!
לעולם אל תרביץ לתלמיד, אולי אביו
(רות בונדי)
מתאמן במכון שמשון!

כגן־עדן רוחצים כשמן המור, ובגיהינום -

בגן־־עדן אין ככלל הזדמנות לחטוא כי אין
יצר הרע, ובגיהינום -
--דודקא יש, אבל מסתובבים שם יותר מדימכירים.
--הכל מלא חטא — יש שם חירות גמורה. --י ש יצר הרע! אבל לא מתחרטים, כי כל(דב״א)
יצר הטוב הוא בגן־עדן.

בגן־עדן אומרים בל היום שירה, ובגיהינום -

(דב״ 0

תקנון משרד החינוך, והתרבות (מיוחד
למורים) -

--י שני ם במיטת סדום עם ריח פוספטים (רות בונדי) --ז ו טעות. בגן־עדן ישנים על מזרוני פרדייז,(דב״א)
ובגיהינום — על מיטת־פוך נידפת ריח קנמון.

--שי ר ה מודרנית. --מק שיבי ם כל היום ללהקת האש.

(רות בונדי)

בביתו של מזכיר קלוב־הצעי־דים
כמפלגה -

--במי הירקון. --ל א מתרחצים — גן־עדן בחיי.

תקנון משרד הדתות -
תקנון למשרד החוץ -
לא כל הנוצץ זהב ולא כל מה שמאיר — גולדה!
אל תוזתר אם זה עניין של פרס־טיז׳ה!
(חיים חפר)
ברכת שלום במשרדנו: חזק ואיתן.

לפי חוק תיקון חציצות, יהיו מעתה המאמינים
והמאמינות משתטחים לחוד על קברות הצדיקים!
חופש הדת: כל אדם יהיה חופשי בתכלית
למלא בקפדנות מצוות שולחן ערוך.

אהב את הרבנות ושנא את המלאכה.