גליון 1159 מתאריך 9 בדצמבר 1959

מינוי שנת*
בדאר־ אדר

העורך הראשי:
אורי אבגרי

דיי

> ל?8רילזי\ סב

ראש ההערכה :
שלום כוו ז
עזרך משנה:
דוב איוזו

סיי

811 סביב!•

עורך כיתום:
נזלבי השת

.לבל אדעיווז-

*יותגיה ונו־רל
חג רכיגו!
פרס גגזוטו־בוז
הבתר

עורך תבנית; ועי צלט המערכת:
אויה עת

.סן תווגז־ ה־

ררירו \3רה,
קו תז וזז?

0י?\ י־

.לארניגוז

דר\0־
א 0רי!\\ו

מספר . 1159ח׳ חשין תש 0.12.59 ,

עו ד 2

שנ ה 23

דקותו אני

.המחיר 550

פרוטה

כאשר התכנסה ועדת נווטו בחירות לישיבתה הראשונה, שבועייל
אחריב לפני הבחירות הימה אחת השאלות הראשונות שהועלו לדיון:
לפי איוו שיכה ייקבע הזוכה בטוטו? בפני הרעדה — המורכבת
מעורן־הדין -,שריאל רחביה. מנציג ההולם הזי(! ומתאה־הוזשבן ן
המוסמך יעקב היגר, אשר שימש גם כנאמן הטוטו — היו כמר
אפשרויות. הראשנגהב שמישהו.ינחש נכונה. את מספר הצירים שכל
מפלגה תזכה לו בכנסת הרביעית. למנחש כזה היה מגיע, ללא ספק,
הפרס. אם היו יותר ממנהש אחד כמוהו, היה צריך הפרס הגדול
של אלף הל״י להתחלק ביניהם.
אולם במקרה ואיש לא ינחש את התוצאית המדוייקות — כיצד
לקבוע את הזוכה? אחרי דיונים והתייעצויות. עם מומחים, נתגבשר
שתי אפשרויות: לחייב את המשתתף בנקודה לרעתו, על כל כטיד,
בציר אוזר מן התוצאות, הרשמיות ישל״הבת־רות. למשל: א פני ה ש
שמפא״י־ תזכה ב; 40 ציר .,כעוד שבבחירות זכתה, ב־ 47 ציר, היר
נרשמות לחובתו שביל נקודות־ססיה. אפ לבע ,50 היו נרשמות
׳לחובתו 5נקודו£
האפשרות השניה היתד, פשוטה יותר: יזכה זד. אשר ינהש נכין
את מספר הצירים הנכון של מספר המפלגות הגדול ביותר. אם י ה תי
יותר ממנחש אחד כזה, יחולק הפרס ביניהם.
תועדה בחרה בשיטה השניה.

בעתון פורפם טופס הטוטו, בו נתבקשו המשתתפים לנחש מד,
יהיו הישגיהן של תשע הרשימות מן הכנסת השלישית, של כל
הרשימות הערביות ושל כל יתר הרשימות. בסך הכל 11 :ניחושים.
עתה כבר ידועות תוצאות הבחירות:
מפא״י —
47 צירים
הדתיים הלאומיים —
12 צירים
החזית הדתית התורתית — 6צירים י תנועת החרות׳ —
17 צירים
מפ״ם — 9צירים הפרוגרסיבים —
א צירים
ציונים כלליים — 8צירים קומוניסטים — 3צירים אחדות־העבודה —
7צירים
כל הרשימות הערביות —
צירים
כל יתר הרשימות —
0צירים.
בל טופס ניחוש שהגיע למשרדי טוטו בחירות מויין ותוייק, ול מחרת
פירסום התוצאות הסופיות של הבחירות ניגש מר יעקב היגר׳
לבדיקת ההוצאות וקביעת הזוכה. מאז הסתבר כי איש מבין כל
המשתתפים לא ניחש נכונה את מספר הצירים של כל הסיעות.
הכשלון העיקרי היה ביחס להישגיה של מפא״י. איש מבין כל
המנחשים לא ניחש כי היא תקבל 47 צירים. לרוב ניבאו לה 36 עד
40 ציר, לעומת 40 ציר בכנסת השלישית. המפא״יניק המושבע
ביותר לא נתן למפלגתו יותר מ־ 43 צירים. גם יוסף אלמוגי, ראש
מטה הבחירות של מפא״י, לא נתן למפלגתו, במוטו פרטי שנערך
במטה הבחירות, יותר מ* 43 מנדטים. אחד מאלה היה משה בן־גל,
מרחוב ד׳־נוביץ ,22 פתוו־תקוה. הוא היה כה משוכנע, כנראה, ש־מפא״י
תקבל 43 צירים, שציין ניחוש זה על־גבי שני טפסי־ניחוש. ז
יתר הניחושים היו שונים, בשני הטפסים. באחד למשל, נקבע בי
הדתיים הלאומיים יזכו ב־ 9צירים, ובטופס השני קבע להם 10
צירים. פעם קבע שחרות תקבל 17 צירים ופעם 15 צירים. אך
זהירותו הכפולה (אגב, משתתפים רבים שלחו יותר מטופס אחד,
כשעל גבי כל טופס ניחוש שונה במקצת) לא הועילה לו. אף לא
באחד משני הטפסים לא ניחש נכונה יותר משלושה ניחושים. גם
נקודוודהסטיה בשני הטפסים היו שוות 18 :נקווות־סטיה בכל אחד.
מי היה זוכה בפרס הגדול, אילו הונהגה שיטת הסטיות? במקרה
זה היה יוסף פרלמוטר, מרחוב ל״ה ,12 גבעתיים, מקבל את 1000
הל״י. ני מתוך מאות נקודות־הסטיה האפשריות, הסתכם טופס
הניחושים שלו ב־ 12 נקודות־סטיה בלבד.
הוא הפסיד 4נקודות בניחושו לגבי מפא 43 צירים) :נקודה
אחת כניחושו לגבי המפלגה הדתית הלאומית ( 11 צירים) :נקודה
אחת בניחושו לגבי מפ״ם ( 8צירים) :שתי נקודות בניחושו לגבי
הציונים הכלליים ( 10 צירים) :שתי נקודות בניחושו לגבי אחדות־העבודה
( 9צירים) ושתי נקודות לגבי כל הרשימות הקטנות, מלבד
הרשימות הערביות, כאשר קבע כי תזכינה בשני.מקומות בכנסת.
לעומת זאת ניחש נכונה חמש תוצאות: של החזית הדתית התור״
תית, תנועת החרות׳ המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הקומוניסטית
והסיעות הערביות. מלבדו, ניחשו עוד 10 משתתפים את הישגיהן
של חמש מפלגות. אך. מאחר והיו משתתפים שניחשו נכונה אות
מספר הצירים של מספר רב יותר של מפלגות, לא זכה איש מ־ 1ו
משתתפים אלה בפרס.

באיזו מידה היו תוצאות הבחירות בלתי־צפויות, יכולה להעיד
העובדה כי מבין בל משתתפי טוטו בחירות׳ לא הצליח איש לנחש
נכונה יותר מששה ניחושים.
את ׳זאת הצליחו לעשות חמישה משתתפים: מאיר חרמן, מרחוב 1 ^.
רוטשילד, נס־ציונה; אליהו לוי, מרחוב אינשסיין, רמת־גן: אהרן
קצון, מרחוב אחוזה ,41 תל־אביב; אלכסנדרוני, מרחוב קורלנקו ,4
תל־אביב וחדור. פיטרמן, מרחוב מרים החשמונאית ,32 תל־אביב.
כאן שמו לב מנהלי הטוטו לתופעה מעניינת. כל חמשת המנחשים
ניחשו נכונה את התוצאות של אותן שש סיעות: דתיים לאו מיים,
פרוגרסיבים; ציונים כלליים, המפלגה הקומוניסטית, כל הרשימות
הערביות וכל שאר הרשימות. הניחוש ש״כל שאר הרשימות״
לא תזכינה ״אף..לא בציר אחד נחשב לניחוש נכון, זיכה את המנחשים
בנקודה אחת.
.תופעה מעניינת שניה׳ בחמשת הטפסים הזוכים: גם בניחושים
הבלתי־נכונים היו התוצאות זיעת.
המסקנה שן מבקשה מאליה: למרות ששולחי הטפסים גרו בכתובות
מרוחקות זו מזו. מילאו הם טפסים זהים לחלוטין. מסקנה.
,שנתחזקה לאור עובדה נוספת, אליה שמו לב מארגני הטוטו .:כל
חמשת הטפסים הגיעו ביום אחד למשרד התחרות, מוספת במספרים
הסידוריים . 1036 , 1035 ,1034 ,1024 ,1020
השבוע, עם חתימת הפרטיכל בידי
חבת הנהלת טוסו בהירות, הוזמנו הזוכים
לקבל את הפרס בטכס חגיגי. שם
יתברר סופית סוד הזהות של ניחושי-
הם הזהים.

מכתבים
גתה מהעוגה

...תוהה אני על שאר המפלגות, וחרות
בראשן, הנכספים ועורנים בשקיקת לב —
כיסופים שמהימנותם אינה מוטלת כלל בספק׳
חלילה — לנשל את מפא״י וכשהז־דממת
כה מוצלחת, כזו הגלומה ברעיונו של
ברש, דורכת על סיפם, מטרדים אותה בזלזול
ובגסות כאורח בלתי ר צוי...
יוסף אסולין, נזגדל־אשקלון
לא תמיד אני אוכלת.

אסתר
רזיאל־נאור, ירושלים תמונתה של חברת־הכנסת
רזיאל נאור,
כשאינה אוכלת, בניגוד
לתמונתה כשרה
המיועדת לחינוך (העולם
הזה ,)1158
ראה לעיל.
רזיאל־נאור
הצעת מר ברש
להקים ממשלת איחוד
בלי מפא״י (העולם הזה )1158 היא
דבר טוב מאד, והלוואי ויכול היה להתנשם.
הצרה היא בכר שאינה מציאותית לחלוטין.
ולא בגלל נינודי השקפה פוליטיים בין המפלגות.
בחירות אזוריות הן לא רק כליון
מוחלט למפלגות הקטנות, כי אם גם לתנועת
החרות, וליותר מזה — לדמוקרטיה הישראלית
ולחופש הפרט. בחירות כאלה יתנו
למפא״י שלטון יהיר ומוחלט, באופן חוקי,
ויחסכו לה את הצורר בהפיכה טזויינת לה־
׳ענת שלטון דיקטטורי. אין לתאר כי תנועת
החרות חסכים להצעת התאבדות כזו, וכל
המפלגות האחרות יודעות זאת.
אגב, מה דעתו של מר ברש למצב בו תסכמנה
רק חלק מן המפלגות להצעה? האם
אפשר יהיה להעניש בבחירות האזוריות רק
את הסרבניות?
עמוס אד,רוני, תל־אביב
הכל טוב ויפה, אולם מנין לו למר ברש
כי המפלגות חרדות מהבחירות האזוריות?
...היינו צריכים כבר ללמוד מן הנסיוז,
שאם יוצא צו שיאסור על קיום כל המפלגות
חוץ ממפאי׳י, תצייתנה כולן תור התנגדות
עזה — בשטן* עקר של מלל.
לאחר זמן ניווכח פתאום כי כל מנהיגי
המפלגות לשעבר הפכו למנהיגים, שליחים,
שגרירים וכדומה. וכעבור זמן נוסף יגלה
״העולם הזה״ ,אם יתקיים ער אז, נוסה של
הסכם שנחתם לפני החיסול, ובו מתחייבת
מפא״י לספק נתחים שמנים של העונה למנהיגים
המחוסלים...
אהרון ברט, נווה יוסף, חיפה

חרות להנהלה
אין נביאים בעולם .״העולם הזה״ ()1157
ניבא כי הנהלת סניף חרות בתל־אביב תסולק
״בגלל כשלונה בבחירות״ — והנה נתכנס
ועד מרחב תל-אביב של תנועת החרות,
המורכב מנציגי כל אזורי המשגה בטרהב,
והביע פה-אהד אמון להנהלת המרחב בראשות
עורד־הדיז דוב מילמז.
יגאל גריפל, מזכיר נללי של תנועת
החרות במרחב תל־אביב, תל־אביב
טוב שההנהלה יצאה למרחב.

אל הסוף המר

...כקורא וותיק של ״העולם הזה״ רק חייכתי
למראה הבכחנליה הנואשת שערכו אנשי משרד
החוץ סביב המדורה האפריקאית. מאמרו
של העורר ״סור שחור״ (העולם הזה )1158
היה רק סיכום של כל מאמרי ההתראה שפורסמו
בקביעות ב״העולם הזה״ .הצרה היא
רק שאנשי משרד החוץ אינם קוראים כנראה
עברית, אחרת היו יכולים לחפור להם ולנו
טרחות רבות.
אליהו חכים, ירושלים
...כבר ב״העולם הזה״ 1127 רמזה פרנסים
האגן, במכתבה למערכת, על מה שעתיד
לקרות. הצבעות ישראל
באו״ם נגד עמי
אפריקה, וביחוד הצ־בעתה
לטובת צרפת
בפרשת הפיצוץ הגרעיני,
היו השיא.
...ישראל לא תוכל
להשתלב במרחב ה־אפרו־אס״תי
אם לא
תחדל מקו מדיניות
החוץ העקום, לפיו
היא נוהגת. העמים
השחורים באפריקה
אינם מסתפקים בזה
שישראל תשלח להם
מומחים.
עבדאלסלאם יוסף
מצרווה, טייבה
מצרווה
...זה לא הסוה,
רק ההתחלה. לישראל
מצפה גורל מר
ממוות — ניתוק מכל ידידיה העכשוויים והעתידים,אלה
המצהירים על כר, ואלה שכבר
שותקים.
ראובן ינאי, ותניה

וכי מישהו, גוף או אדם אלמוני, אשם
בכר. לדעתי אף אחד לא עשה את המעשה
מתור כוונה תחילה. לא היה זה רצת.
דבורה מרגלית, חיפה
רק וועדת החקירה תוכל לקבוע אם היה
זה רצח. אולם לסי הדו״חים על ישיבות
הוועדה, נראה כי לפחות ליושב־הראש שלה,
השופט חריש, יש דעה מבוססת ביותר על
יצחק דגני, רמתיים

צבע קודר

בצער רב קראתי את מאמר העורר ״הנדון:
משונעים״ (העולם הזה .)1157 הוא קלע
אמנם למטרה, אולם האם לא היתה מתאימה
לו הכותרת ״הנדון: אנחנו״? כי הבעיה
הצורבת והבוערת היא מה עשינו אנחנו?
לדעתי, אם יתרום כל אחד משני מיליון
האזרחים בישראל אפילו חצי לירה לחיסול
הבעיה, אפשר היה להקים בית־חולים מרכזי
לחולי־רוח ולהקל במקצת על הבעיה.
גדעון קייספל, חיפה
...התבישו לכם! הפכתם את הפרשה המזעזעת
של דליה לסנסציה, מבלי להתחשב
כלל בהורים ובקרובים של הנחטפת. התמונות
שפירסמתם עלולות לגרום להם אר צער.
ישראל אלכסנדר, רמת־חן
הכתבה על חטיפתה ומותה של דליה העלתה
ביתר עוז את הבעיה המרכזית שלנו:
חולי הנפש. טוב עשיתם שלא חסכתם בצבעים
קודרים כדי להזעיק את דעת הקהל.
אהובה ויסקובסקי, רמזז־גן

נשיקה חלוצית

נהניתי לראות את הסיפור אודותי ב־עתונכם
(העולם הזה
.)1158 אולם הצלם
שצילם את תמונותי
בקיבוץ, תפס אותי
יושב ליד שולחן האוכל
כשמבטי הרציני
הרגיל על פני.
משום כד אין זה
נכון כי לא הייתי
מרוצה מהאוכל שהוגש
לי, כפי שתרגמו
לי את מה שנכתב
בכותרת לתמונה. חבל
שהצלם לא צילם
את תמונות הנשיקה
עם בת הקיבוץ בצבעים.
רק אז היו
קוראיכם יכולים לרצ׳נדרר
אות
עד כמה שהיא
הסמיקה.
ג׳ף צ׳נדלר׳ תל־אביב
צילמתם ארבעה שלבים של הנשיקה צ׳נד־לר־רינה,
אר התמצתם, לדעתי, את השלב
המכריע, החמישי — איר החברה עושים
את המוות לרינה ...
אחת מהחברה, תל־קציר
טי זה סיפר לכם שג׳ף צ׳נדלר הוא מחוסר
עבודה, ובא לארץ
בד בבד עם
בואו של אוטו פר•
מיננר, כדי לזכות בתפקיד
בפרט ״אק־פורום״?
האמת
היא שג׳ף
היה רוצה מאוד לקבל
את תפקידו של
ארי בז־כנעז ב״אק־סודום״
,ונכוז שהוא
אינו עובד כבר כשנה.
אולם רק בגלל
זה שהוא מחפש
תפקיד מתאים.
ג׳רי מונג׳ק,
חברת התיירות
מונג׳ק
הממשלתית, תל־אביב
...אם ככה מניבה נערה צברית חלוצית
טיפוסית על נשיקתו של כוכב סרטים, מה
הפלא ששאר חברותיה, הפחות חלוציות,
יושבות ב״כסית״ וב״רוול״ ,והולמות על הרגע
שתתקרבנה למחיצתו של אליל כזה?
רבותי, הגיע הזמז לצלם נשיקה חלוצית
אמיתית. מה יש? אתם חושבים שאצלנו על
הגבול איז טיפוסים כמו צ׳נדלר?
א. ר ,.עין־גב

עשה זאת כמו ידיו

הייתם הראשונים שהבאתם בכתבה על הטלביזיה
בישראל תמונות מפורטות (העולם
הזה .)1158 סיפקתם בכד סקרנות של רבים
ששמעו על האפשרות לקלוט את שידורי
הטלביזיה מהמרחב. הצער הבא: הסבר קצר
— איד בונים מקלט טלביזיה? ,
י. אלון, חיפה
אם להאמין למעשה ידיו של הטכנאי
בחיפה, הרי שכל הויכוח על כן טלביזיה
או לא טלביזיה בישראל הוא מיותר. תור
שנים אחדות יתכסה המרחב ברשת תחנות
טלביזיה לא רעות, יהפוד את המיבצע המתוכנן
של ״קול ישראל״ למיותר.
א. רביקוביץ, תל־אביב
מדוע איז חברת ״אמרוז״ מייצרת מקלטי
טלביזיה לכל דורש? אני מאמינה כי אנשים
רבים יהיו מוכנים להסתפק בינתיים
במה שרואים בלבנון.
רבקה גודל, בני־ברק
מי היא הנערה המחייכת כטו קים נובק
מי רצח?
במרכז הכתבה על הטלביזיה. אל תגידו לי
הפרוטוקול של ישיבות ועדת החקירה ל שיש חתיכות כאלה במרחב?
אסון אילת, כפי שהתפרסם בעתונכם (העולם
גדעון קראם, תל־אביב
הזה ,)1158 היווה מסמר מזעזע. נראה כי
אם זה מה שרואים בטלביזיה, אז יותר
אף אחר מהגורמים המעורבים בפרשה אינו
יכול להתחמק מהאחריות למות שלוש הנע טוב ללכת לקולנוע.
רות החפות מפשע. אני מצפה לפסק־הרין.
אריה תבורי, פתת־תקוה

שולמית הראל, ירושלים
...הי ה זה מסטר מעורבב מדי. לא קבעתם
עמדה ברורה: מי האשם ברצח שלוש
י. אסלבוים, תל־אביב
הנערות.
לפי פותרת הגליון ,״איד נרצחו הנערות
באילת?״ ,אח קובעי ני חיה זח רצח

הקוראים יהודה גרונם ואליהו
קטנן מתבקשים למסור את בתו־כותיהם
למזכירות ״העולם הזה״
לשם קבלת פרכיהם, אשר נמסרו
ללא כתובת.

20 סי ג ריו ת 280 פד

לומדים בשיטה קלה בבית־הססר ״ קדימה ״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
)1קורסים ואולפנים למבוגרים
ושיחה 11ס 11א 8ז6זומס .) 0

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

)2קבוצות נפרדות לתלמידי בתי״ספר

(מתחילים, מתקדמים ועזרה

בבחינות).

)3הכנה באנגלית לבחיגת בגרות.
הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים; 3עד 9בערב.

ת צ פי ת

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• צפה לגישושים וידיעות נוספות בדבר מכירתו הקרובה

של ״הארץ״ לפי אותן ידיעות מארגן עתה שמעון פרס קבוצה של בעלי־הון
אנגליים, כדי לרכוש את העתון.

• מזכיר חרות אברהם דרורי לא יתפטר מתפקידו. מרכז
חרות יאשר זאת בישיבתו הקרובה. יכול להיות שהוא יקבל חופשה ממושכ ת
כדי לעסוק בתפקיד ארגוני אחר.

• הצ״כ יעלו לדיון בכנסת את פרשת התנהגותם של מנהלי
בנק־הפועלים, שהבטיחו במודעותיהם כי תמורת השקעת כספים אצלם, יהיו
המשקיעים משוחררים מתשלום מס על הצמדה, במקרה של פיחות ערך הלירה.
פרץ ברנשטיין ידרוש משר־האוצר תשובה ברורה, בעיקר אחרי שלוי אשכול
השתמט כמה פעמים מתשובה ברורה בענין מס זה בועדת הכספים של הכנסת
השלישית.

#קרוב לודאי בי חרות תשנה את עמדתה כלפי מפא״י
בבחירת ראשי הערים. אחרי שנציגי חרות בטבריה ובנס־ציונח תמכו
במועמדותו של נציג נזפא״י באיזודם, יתכנס כנס מוניציפאלי מיוחד של חרות

לאישור הגישה החדשה.

#שלמה זלמן כהנא, מנהל משרד־הדתות, יסולק מתפקידו
מיד אחר הרכבת הקואליציה. הוא יטפל רק בעניני הר־ציון. במקומו
יתמנה זכריה לופאס, סגנו, המנהל כבר עכשיו את עניני המשרד.

• צפה לויכוח מחודש על מעמדו של התיאטרון הממלכתי
בישראל. הבעיה תועלה בכנסת כבר במושב הראשון.
• קרוב לודאי שמשבר חדש יפרוץ בהנהלת התאחדות

העם
מערת ;ופר מון
ראש־הממשלה היוצא והמיועד של ישראל
חובב את אפלטון יותר מכל פילוסוף אחר.
אך לעתים נדמה כי מכל מצודת אפלטון
ומשליו קרוב ביותר ללב פקידיו המשל
הידוע על המערה.
במשל זה הביע הפילוסוף דעה שלילית
על אפשרות האדם לדעת את הנעשה מסביבו.
הדוגמה: אדם הכבול לקיר מערה, מבלי
יכולת לראות את הנעשה בחוץ. מבעד החלון
מושלכים על הקיר׳ מול עיניו, הצללים
של הדמויות העוברות בחוץ. כך,
מכל העולם, אין האיש רואה אלא צללים
מסולפים.
אזרחי ישראל נמצאים לא פעם במצב זה.
ככל אזרח בעולם המודרני, הם תלויים
באמצעי התיקשורת החדישים: דדיו ועתו־נות.
אם הרדיו והעתונות מוסרים להם
תמונה כוזבת מן הנעשה בחוץ, יכולים האזרחים
לחיות זמן רב באשליות שאין להן
קשר רב עם האמת.
אולם האשליה המתוקה ביותר אינה יכולה
לעמוד לאורך ימים מול מציאות אכזרית.
השבוע קרה הדבר לנגד עיני האזרח הישראלי,
כאשר התכוננו אומות העולם להצביע

ה ס פו ר ט. חגורם: הקשיים בשיגור מכבי תל־אביב לאיסטנבול, לתחרויות על
גביע אירופה.

כאיש אחד באו״ם בעד החלטה שהיא נוגדת
לחלוטין את הקו הישראלי (ראה להלן).

• מפא״י תיתקל בקשיים עם שותפיה הקואליציוניים לגבי
אישור פיחות עיר הלירה. מאמרו של הכלכלן דן פטנקין, התומך

מדינינת

בפיחות, שתובלט במיוווד בעתונות, לא היה מקרי.

• שינויים צפויים במערכת ״דבר״ ,אם יצליח פנחס לבון
להשתלט על יומון מפא״י.

במקרה זה עלולים אוהדי לבון לסלק מן

המערכת את מתנגדיו של לבון.

• גילוי קבוצת גונבי המכוניות לא יפסיק את מצוד המש־טרה
אחרי כנופיות אלו בבירה. קציני משטרה בירושלים סוברים כי
קיימת קבוצת אנשים הגונבת במיוחד מכוניות גרמניות של פקידים בכירים,
מחבלת בהן מטעמים עקרוניים.

• בית־חולים מתוכנן לחולות־רוח, הראשון מסוגו בישראל,
יוקם בשנה הבאה בירושלים. תוכנית הבנין, שנעשתה על־ידי האדרי־קי
כלים
אריה שרון ובנימין אידלסון, אושרה כבר על־ידי המממנים, שיקראו לו
בשם: עזרת־נשים.

״״׳#למרות הרמזים הממשלתיים, לא יחויבו בעלי מכשירי
רדידטרנזיסטור לרכוש רשיון עבור מכשירם. הסיבה לכך היא,
שבאם יוחלט על הוצאת רשיונות למכשירי־רדיו אלה, לא תהיה שום אפשרות
טכנית לחייב את אלה שרכשו כבר מכשירים כאלה, ושמספרם מגיע לרבבות,
לרכוש רשיון, בעוד משרד הדואר מתקשה ללכוד את חסרי־הרשיונות למכשירי־רדיו
רגילים.

#לא מן הנמנע כי אליהו אלישר, הספרדי הירושלמי, יזכה
בבר בעתיד הקרוב לפרס על קריאתו לאוהדיו להצביע בעד
מפא״י. הוא עומד לזכות בתפקיד דיפלומטי במדינה אמריקאית לטינית.

קץ האשליות
סכר שנפרץ בקירבת העיר הצרפתית פרי־דיס
וגרם למאות חללים, נתן השבוע הזדמנות
לממשלת־ישראל להפגין דאגה לזולת, בתוספת
חשבון פוליטי. בזה אחר זה תרמו
המוסדות סכומי־כסף לעזרת הנפגעים הצרפתיים,
הביעו בזאת מחדש את ידידות ישראל
לצרפת.
מי שקרא על הפגנות אלה, לא יכול היה
לתאר לעצמו כי כמה ימים לפני כן ספגה
ממשלת ישראל הלם נורא מידי צרפת. היה
זה כאשר נודע באו״ם כי הנציג הצרפתי
עומד להצביע בעד החלטה שהיתר״ לדעת
ממשלת ירושלים, אנטי־ישראלית מובהקת.
ההחלטה, שהוצעה רשמית על־ידי שתי
המעצמות המוסלמיות הגדולות ביותר בעולם
(אינדונסיה ופאקיסטאן) :להחיות את
ועדת־הפיוס לארץ־ישראל. ועדה נושנה זו
נחשבה למתה. היא קשורה בהחלטה מפורשת
של האו״ם, כי יש לתת לפליטים הערביים
בחירה חופשית, בין שיבה לשטח
ישראל לבין קבלת פיצויים מלאים על
רכושם הנטוש.
דאגה לדו״ח דאג. לאזרחי ישראל
בא כל העניו במפתיע. אחרי שהאזינו בשקדנות
לכל שידורי החדשות של קול
ישראל, קיבלו את הרושם כי רוב אומות
העולם תומכות בעמדה הישראלית, התיאשו

לגמרי מהחזרת הפליטים.
היתד, זו תוצאה של מיבצע שיטתי של
השלית הציבור, שבוצע על־ידי מנגנון מש־רד־החוץ,
בעזרת שרות־השידור וחלק מן
הכתבים המדיניים של העתונות. הוא החל
עוד כאשר פירסם דאג האמרשילד את ה־דו״ח
שלו על בעית הפליטים.
האמרשילד לא הביע בדו״ח זד, שום דעה
על עתיד הפליטים. כמזכיר האו״ם, הקשור
בהחלטותיו, גם לא יכול היה לנקוט בקו
הסותר את ההחלטה על החזרת הפליטים.
המזכיר המפוכח רק דיבר על הצד הכספי
של השיקום ״בכל רחבי המרחב״ ,טען
כי יש להתיחם אל ״כל המרחב״ כאל יחידה
אחת לצורך השיקום.
כך רמז האמרשילד כי גם לדעתו יש לשקם
את הפליטים הן בישראל והן באר-
צות־ערב. אולם פרשני ישראל, שידעו כי
שום אזרח פשוט לא יטרח לקרוא את ה־דו״ח
היבש במלואו, עשו יד אחת כדי לתת
לו פרוש אחר. הם פשוט העמידו פנים
כאילו מדבר האמרשילד על שיקום הפליטים
בכל המרחב — מלבד ישראל.
״התקפה נוראה״ .אחרי פתיחה זו,
קל היד, לסגנן את החדשות כך, שיווצר הרושם
שרוב הנציגים באו״ם מביעים תמיכה
בדו״ח האמרשילד. לאזרח התמים היד,
נדמה כי בזה אחר זה קמים נציגי רוב
המדינות ותומכים בד,צער. ליישב את הפליטים
בארצות ערב, להוריד סופית מסדר-
היום את אפשרות החזרתם לישראל.
אולם במגרד־ד,שחקים של האו״ם נתקבל
רושם שונה לגמרי. דיווח דויד הורוביץ, כתב
העולם הזה:
״ישראל משמשת מטרה להתקפה נוראה
בענין הפליטים הארצישראליים.
״ישראל מחזיקה בעמדת־הגנה, מתחת להפצצה
כבדה של נאומים, הדורשים לקיים
את ״ד,עקרון״ של החזרת הפליטים. אפילו
ידידי ישראל הוסיפו מילה של צער משלהם
על נאומי־ההתקפה הערביים, שהאשימו את
ישראל כי אינה עושה דבר בענין זה.
״אכן, לא נשמע עוד אף נאום אחד המגן
על הטענה הישראלית נגד החזרת הפליטים.
עובדה זו פגעה קשה מאד במשלחת הישראלית.
אותם נציגים שהחליטו שלא להחמיר
כלפי ישראל, רק נמנעו מלהשמיע ביקורת.
״אפילו הידידות הנאמנות ביותר של
ישראל, כמו אירלאנד והולאנד, מחייבות החזרה
חלקית ותשלום פיצויים מלאים. הנציג
הצרפתי לא נקט בשום קו.
״העקרון של זכות הפליטים לחזור קיבל
כנראה הדגשה חדשה כאן באו״ם בויכוח
הכללי הצטרף נואם אחר נואם מקרב
האפריקאים וד,אסיאתים לקריאה הערבית
להחזרת הפליטים. כמה משלחות מערביות,
המבקשות למצוא חן, בעיני הגוש האפרו־אסיאתי
הגובר והולך, הוסיפו סטירות־לחי
משלהן למהלומות הערביות.״
השלום עודה ביוקר. המלים הקשות
לא היו מדאיגות את המשלחת הישראלית
יתר על המידה. אולם ההצעה להחיות
את ועדת־הפיום היתד, חמורה יותר.
ממשלת ישראל חתרה עד כה חחת כל
נסיון לפשר בינה לבין הערבים. הסיבה
לכך הושמעה רק בחדרי־חדרים במשרד־ה־חוץ,
לא פורסמה מעולם. אחד הפקידים
הבכירים סיכם אותה בשעתו כך:
״אפילו המתווך הטוב ביותר לא יוכל
להציע שלום אלא על פי פשרה בין הצדדים.
הערבים דורשים מאתנו הרבה: החזרת הפליטים׳
תיקוני גבולות, ועוד. אנחנו רוצים
לשמור על הסטטוס קוד: לא להחזיר פליטים,
לא לשלם אלא חלק מן הפיצויים ולא
לשנות את הגבול.
״במצב זה, יציע כל מתודך להחזיר חלק
מן הפליטים, ולתקן את הגבולות באופן
חלקי. גישה זו תיראה הגיונית לרוב עמי
העולם, הרוצים בשלום. אחרי שתתפרסם,
יווצר לחץ עצום בעולם לקבלת ההצעה.
במצב כזה תישאר ישראל מבודדת. על כן
מוטב לחתור תחת כל תיווך, למנוע לפי
שעה כל נסיון להשכין שלום.
״יתכן שאם יעברו עוד חמש או עשר
שנים, יתייאשו הפליטים ויתפזרו. אז יהיה
קל יותר להשיג שלום שלא נצטרך לשלם
בשבילו ביוקר. בינתיים, כדאי יותר לשמור
על המצב הקיים של לא־שלום־ולא־מלחמה.״
ישראל ;גד ישראל. תבונתו של קו
זה מוטלת בספק — כי אין כל בטחון שבעוד
כמה שנים תוכל ישראל להשיג שלום זול
יותר מאשר עכשיו. אולם השבוע נתקל
משרד־החוץ הישראלי בבעיה קרובה יותר.
בגלל ההתנגדות העולמית הכללית לקו
הישראלי בענין הפליטים׳ הנראה אכזרי
וציני, הפכה החיאת ועדת־הפיום לבלתי-
נמנעת. כל תפקידה יהיה ללחוץ על ישר״
ראל.
חעול* חזה **11

•יכל משטר ישנה דמות של פושע ה־
^ עולה בחומרת חטאיו על כל שאר הפושעים.
דמות זו שונה בהתאם למהות
המשטר.
בימי שלטון הכנסיה, היה זה הכופר, ש־פיקפק
בבתוליה של מרים הקדושה. הוא
נשרף על המוקד. במשטר הפיאודלי דיה
זד. האיכר שהעז להתחצף כלפי האביר.
הוא נמתח על הגלגל ונחתך לארבע חתיכות.
במשטר המלוכני, היה זה האיש
שהעליב את המלך. הוא נתלה בראש חוצות.
במשטר הנאצי, היה זה בן הגזע העליון
שנשא לאשר, את בת הגזע הנחות.
הוא עונה למוות במחנה־הריכוז. במשטר
הקומוניסטי היה זה הקונטר־ריבולוציונר.
הוא הודה ונורה בקרקפתו במרתף הג.פ.או.
כל הפושעים האלה זכו למעמדם המיוחד
מפני שנגעו בציפור־הנפש של המשטר. הם
פגעו במשטר במקום האחד בו אפשר היה
לערער את יסודותיו הרוחניים והחומריים.
פשעם היה מסוכן עד אין שעור מזה של
רוצח פשוט, או של שודד תמים.

שינוי המשטר, היתר, צריכה לתמוך ב־וארבורג
בכל לבה.
היא היתד, צריכה להפוך את וארבורג
לגיבור לאומי, למשחרר המולדת מעולה של
״מפא״י המושחתת והשוקעת.״

אכל לא. חרות יצאה בראש הלוחמים
כבוגד המתועב. ששל לבן-

ואכן,
כך נאה לאופוזיציה נאמנה,
נציגיה הבליטו השבוע מידה כה רב
אחריות ציבורית, כאשר יעצו לנשיא
הטיל את הרכבת הממשלה על דויד
גוריון והודיעו לו כי ימלאו בכבוד
תפקידם כאופוזיציה אחראית.
חוגפוליטי אחר היה חכם יותר. ערב
הבחירות הפריח את הסיסמה המושכת:
״יבוטלו הענקות המגבית היהודית המאוחדת
למפלגות הישראליות!״ מפא״י רד

שאינו תלוי ברצון האזרחים, מגדלת בארץ
משק טפילי מסוכן ומזיק והורסת את
מוראל־העבודה — כפי שטוענים מתנגדיה
המילוליים.

אם נבונה ההנחה הראשונה,
הרי וארבורג הוא באמת פושע,
מרעיב ילדים וסוכן הפידאיון.
כי אז חייבים אנו להשתטח אפיים ארצה
ולהתפלל שלוש פעמים ביום ״אין אלוהים
מלבד המגבית, והדולאר הוא שליח אלוהים.״

אם נבונה ההנחה השניה, הרי
וארבורג הוא גבר, ובל המסתייגים
ממנו פחדנים וצבועים.
כי אז כל פעולה להפסקת הזרם המר־עיל
של כספי המגבית היא מיבצע במלחמה
למען שיקום המשק ושיחרור האזרח,

גם במשטר השנורוקראטי, השליט
במדינת היהודים, ישנו טיפוס
כזה של כופר־בעיקר, של
בוגד כמלכות. הרי זה האיש המסכן
את הכנסות המגבית היהודית
המאוחדת.
הגיע הזמן למצוא שם לפושע כזה. הייתי
מציע, למשל, את הכינוי ״בוגדולאר״ —
האיש הבוגד בזרם הדולארים.

״עוכר ישראל!״ זעקו הבטאונים הציוניים
בחו״ל .״בוגד!״ ענו עתוני ישראל.
״משרתו של עבדול גמאל נאצר!״ רעם עורך
חרות במאמר אישי חתום.
איש מהם לא טען כי וארבורג משקר,
חס וחלילה. מנהיגי המדינה מכריזים בכל
עת, כי כספי המגבית עוזרים לישראל
להתגבר על המצור הערבי, ולבצר את
עמדותיה מול ים השנאה של השכנים.
אלה דברים פוליטיים, לא דבריהם של
מצילי יתומים ואלמנות.

המגבית מזרימה בכל שנה עשרות מיליוני
דולארים לישראל׳ מיליונים אלה מגיעים
לידי מוסדות ציוניים המורכבים מעסקני
מפלגות, המחלקים את הכסף בהתאם
לתועלת מפלגותיהם.
כל המנגנונים הגלויים והסמויים של מפלגות
ישראל (פרט למק״י) חיים על כסף
זה. כאן אין המדובר על כמה רבבות, או
כמה מאות־אלפים. כאן המדובר בעשרות־מיליונים.
הם משרתים את המפלגות בדרכים
בלתי־ספורות: בפרנסת אלפי עסקנים במשרות
ממשלתיות וציוניות, בקיום החברות
הכלכליות והחקלאיות המזינות את קופות
המפלגות, בקיום עתוני המפלגות ותנועות־הנוער
שלהן, בקיום מפעלי השיכון, הבריאות
והתרבות, המשרתים את המפלגות.
רק חלק זעיר מכל הכסף הזה מגיע לידי
המפלגות המישרין, בצורת הענקות גלויות.
הדבר נעשה בעיקר לאותן המפלגות שאין
להן מוסדות מוסוזים הראויים לשמם, כמו
תנועת־חרות.
אם יסתמו את הצינור המוביל כסף לחרות
ולצ״ב׳ יגדל הזרם למפ״ם ולאחדות־העבודה,
שאינן מקבלות שום הקצבות ישירות,
אלא נהנות בעקיפין מן הקרנות הציוניות
הזורמות למפעליהן.

ביטול ההענקות הישירות לא
ישנה מאומה. הוא רק יפלה ל רעה
מפלגה אחת לטובת השניה.
לגבי המשטר בכללותו, משול הדבר
לשלילת סוכריה אחרי ארוחה
של שבע מנות שמנות.

שבוע היה ן ןשי ר בפושעים ובפן
| שעים. בשכונת־התקוזה בוצע מעשה-
אונס מחריד. בתל־אביב הרג תייר איטלקי
את אהובתו היפהפיה. לא רחוק משם
פתח גיבור מחתרתי בדימוס באש על שני
אחיו.
כל אחד ממעוללי מעשים אלה היה מעסיק
עתון לונדוני ממוצע במשך שבועיים.
אולם בארץ היו מופנים השבוע חצי־הזעם
החריפים ביותר נגד פושע אחד. נגדו
נכתבו מאמרים ראשיים. עליו שפכו עורכים
מכובדים את מיטב חרון־אפם.
היה זה מיליונר יהודי־גרמני־אמריקאי
בן .63 שמו: ג׳יימס וארבורג. פשעו :
חתירה תחת המגבית היהודית המאוחדת.

אותו פושע מפלצתי גילה סוד
נורא: שכספי המגבית מגיעים
אל האוצר הישראלי, ועל כן אין
המגבית פילנטרופית אלא פוליטית.
המסקנה ההגיונית: אין התורמים
למגבית צריכים ליהנות
משיחרור תרומותיהם ממם־ההב-
נסה האמריקאי, כתורמים לקרנות
צדקה.

למפלגות כישראל. למראית עין:
דרישה הגיונית. למעשה: דמגוגיה
חסרת-שחר.

א>1£ו

\זפני\ז היא פיואנבורגפיוז— התוצאגז רא כ2־ כך
שיבה בצורה נבזית: אחד מח״כיה טען
כי אותו חוג הגיש תזכיר לממשלת ארצות-
הברית בו דרש להטיל מס־הכנסה על התרומות.
ומה
קרה אז? האם הרים אותו חוג את
ראשו בגאוזה? האם הודה לאותו ח״כ
מפא״יי על הפירסום החיובי?

לא דובים ולא דולארים.

ראשי החוג נעלבו עד למעמקי נפשם
התמימה. הם הסכימו כי פגיעה במגבית
היא פשע נורא מרצח תינוקות. על כן
דרשו מאותו ח״כ שיתנצל מיד, או שיוותר
על חסינותו, למען תהיה אפשרות
פשעו של וארכורג הוא כה מ להגיש נגדו משפט על הוצאת דיבה.
ובצדק. כי לא תיתכן בישראל דיבה
סוכן ומחפיר דווקא מפני שהוא
אומר את האמת. כי על סמך איומה יותר.

אמת זו עלולה ממשלת ארצות•
ן* שה להבין את ההגיון בכל הגישות
הכרית לבטל (ישמרנו האל את
\ /המסובכות האלה. הן מוכיחות מידה
ניכוי התרומות ממס־ההכנסה.
י מפתיעה של חוסר בגרות פוליטית.
בספק.
מה יקרה אז? הדבר אינו מוטל
כי הנה, אחת מן השתיים.
המשטר בישראל יתמוטט.
או שהמגבית היהודית המאוחדת אמנם

עוזרת לבנות את הארץ, להציל ולקיים
את בטחון המדינה, כטענת ראשי המשדם
ציני יכול היה להניח, לרגע,

> £כי מפלגה כמו תנועת החרות, שאו
שהמגבית מקיימת במדינה משטר
נופפה עוד זה עתה מעל לראשה את דגל

מלחמה לחרות המדינה והאדם כאחד.
כאן דרושה עקביות, ונכונות להמשיך במחשבה
עד הסוף ההגיוני. מי שפוסל את
המגבית מפני שהיא מגדלת בארץ משק טפילי
ומונעת את התהוותו של משק בריא —
מוכרח להיות מוכן לחיות בלי כספי המגבית.
עליו להיות משוכנע כי בהיפסק זרם
הכסף מן החוץ, יחלים המשק הישראלי אחרי
ההלם הראשון, ישתלב במשק העולמי
ויפתח את ענפי־הייצור המתאימים ליכולת
הארץ ולכושר האדם העברי.

רק מי שמאמין בזאת בבנות
וברצינות, מותר לו להטיף נגד
המגבית. ואם כן, אין זו רק זבות
אלא חובה. בשם שחובה לאדם
לעצור את היד המגישה לדעתו
כום רעל לילד.

ש אנשים שמצאו את שביל הזהב
המא שר. הם מותחים ביקורת על פעולה
או אחרת של המגבית, מבלי להתקיף
הגוף כולו. כך אפשר להיות בסדר
כולם. מלבד עם האמת.

דוגמה לבך אותה סיסמה שהזכרנו:
לבטל את הענקות המגבית

מאת

ף* ל מי שדיבר אי־פעם עם התורמים
^ הטובים בברוקלין ובברונכס, שמע את
הפזמון האחיד :״איננו רוצים להתערב במה
שנעשה בישראל. זה ענין פנימי שלכם.
אנחנו רק נותנים את הכסף. את השאר
תסדרו ביניכם.״
אין כל טעם להסביר לאנשים טובים אלה
כי גם הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
הם לא יבינו כי הכסף שלהם מאפשר
למפלגות השליטות בישראל (וזה כולל, כמובן,
את האופוזיציה הרשמית) לבנות מנגנונים
כה אדירים, עד שאיש אינו יכול
עוד להתמודד עמם. הם לא יתפסו כי בכספי
המגבית (ושאר המענקים) מחלק המשטר
הנאות גדולות וקטנות למאות אלפי אזרחים
בישראל, ומונע בצורה זו כל ויכוח
רציני על בעיות המדינה במערכת הבחירות.
אין טעם להסביר זאת, כי התורמים הטובים
אינם רוצים לדעת על כך. אפילו
יימצא מישהו שינסה להפיץ תורה זו באמריקה,
יהיה קולו כקול קורא במדבר.
רק אם יחול אי־פעם שינוי גמור במצב־רוחם
של יהודי אמריקה, עשויה להתגבש
אצלם גישר, אחראית ומבוגרת יותר לבעיות
ישראל.

אולם המצב ישתנה אם תטיל
הממשלה האמריקאית מם־הבנסה
על התרומות. גם אז הן לא תיפסקנה.
אבל סכומן ירד לפחות
לחצי, ואולי אף יותר.

כן צודקים ראשי המפלגות בהחלט
/כאשר הם מכריזים מלחמת־השמד על
ג׳יימס וארבורג, המדבר אל אוזן הממשלה
האמריקאית. הם צודקים כאשר הם עושים
את הכל כדי לנדות את האיש בציבור היהודי
באמריקה.

בי וארבורג הוא האדם היחיד
המנסה לפגוע במשטר הקיים
כישראל כמקום היחיד שם הוא
ניתן לפגיעה.
אפשר להתווכח אם הוא עוכר ישראל. אבל
אין כל ספק שהוא, ושאר הבוגדולארים,
הם עוכרי המשטר הקיים בישראל- .

או רי

אגנו ־י

במדינה
מפלגות
או ה ב עמו ישראל
הדמות הטראגית של השבוע לא היתד.
של עסקן שחלם לתפוס עמוד, חשובה ונכשל.
עסקנים מאוכזבים לא חסרו השבוע
בכלל. היה זה דוקא ח״כ זקן, שלא היו לו
הרבה חלומות׳ ובקושי הצליח להידחק בפעם
הרביעית למרכבת הכנסת.
בכל זאת היה ח״כ הדתיים הלאומיים
מרדכי נורוק מסכן. כי בניגוד לפעם הקודמת
לא נתכבד נורוק לפתוח את מושב
הכנסת הרביעית. התברר כי ח״כ אחדות־העבודה
נחום ניר מבוגר בשמונה חדשים.
ידידיו של נורוק רצו לפייס את הישיש
בן ה־ .75 הם ערכו מסיבה מיוחדת, הזמינו
אליה את ראשי המפלגה. אפילו ח״כ
יצחק רפאל מצא לנכון להופיע.
קריאת־כיניים אחת. נורוק הישיש,
בעל ההופעה האלגנטית, שזכה לתואר הח״ב
הנודד בגלל טיוליו הרבים לחו״ל, היה נרגש.
הוא הביא למסיבה את אשתו הצעירה,
המסדרת את, גבותיה ללא שמרנות מיוחדת.

על פעילותו הרכה, בגללה נערכה
המסיבה המפוארת ככית הפרוג־רסיכים,
סיפר מרדכי נורוק לכתב
״העולם הזה״:
פעילותי לא התחילה מהיום. אני איש
רב־פעלים ומעשים. כבר בימי מלחמת העולם
הראשונה יצאתי עם אחי לגולה, בזמן
גירוש פולין. אחרי המלחמה נבחרתי ארבע
פעמים ברציפות לממשלת לטביה.
•כוחי תמיד היה רב. בשנת 1927 הצלחתי
להנהיג את סיעת המיעוטים הלטביים ואת
בסיים* בריגא, והרכבתי

הסוציאל־דמוקרטיים
ממשלה לטבית. אולם המיעוטים פחדו לשלוט,
ונאלצתי לוותר על ראשות הממשלה.
אף פעם לא זנחתי את אחי היהודים, ותמיד
עשיתי הרבה למענם. אני הייתי בין
מייסדי הקונגרס היהודי העולמי. עיקר תפקידי
הוא עבודה, לא מעשי בדיחות וליצנות.
אני קראתי רק קריאת־ביניים אחת
בכנסת הראשונה. זה היה לנחום ניר, שדיבר
נגד הדת. אמרתי לו: פה זה כנסת ישראל,
לא אסיפת קומוניסטים במוסקבה. מאז לא
קראתי אף קריאת ביניים אחת.
אני אוהב את עמי ואת כל היהודים. ב־ענין
זר, אמשיך גם את פעילותי בכנסת,
להאדיר שם ארצנו. אני מקווה, אם ירצה
השם, שעוד שנות פעילות רבות לפני

חקלאות
א מו רזאתבעגבניות
גבר רחב־כתפיים ובעל לחיים ורודות שלח
השבוע לידידיו כמה ארגזי עגבניות. הוא
הוציא מכל ארגז עגבניה חסרת קמטים,
בעלת צורה אגסית, הסתכל בה בהנאה. כי
צבי סווט 36 נכה קטוע־רגליים מימי מלחמת
העולם השניה, הצליח אחר 15 שנות
ייאוש להפוך ליצואן חדש של ישראל.
ההתחלה לא היתד, פשוטה. סווט הפצוע
לא הסתדר בחיים, חי בתמיכות ומענקים.
את רוב הימים בילה בטיפולו של ד״ר ארי
נסט ספירו, האורטופד הידוע. בשאר הזמן
הרחיב את היקף משפחתו בחמישה בנים.
עושה כסף. הרעיון הגואל בא דוזקא
ממוחו של הרופא. כמי שהתעסק שנים רבות
בריפוי נכים, הגיע ספירו למסקנה שצריך
להקים מפעלים מיוחדים, שינוהלו על־ידם.
״כדי שפועל נכה ימלא את הוראת מנהל־העבודה,
צריך גם זה להיות נכד״״ קבע
ד״ר ספירו. הוא שיכנע את ד״ר חיים שיבא,
מנהל בית־ההולים תל־השונזר, להחכיר לצבי
שטחי אדמה בסביבה, לגידול עגבניות.
סוזט לא רצה להיות חקלאי רגיל. הוא
התעניין בבעיות גידול העגבניות, רצה להבשיל
אותן בתקופה שיש מחסור בשוק. הוא
הביא לארץ זן מיוחד שנקרא באנגלית:
״עושה כסף.״
התוצאה לא איחרה לבוא. אחרי שהעסיק
עשרות נכים בשדותיו החבורים׳ זכה ליבולים
עצומים. הוא ייצא 17 טון•• עגבניות
לחוץ־לארץ. זן ״עושה הכסף״ הביא לסודט
את הכסף המיוחל.
השבוע ישב הנכה המצליח בחברת ד״ר
ספירו, שמע מפי הרופא סיפור מענין: לפני
שנים אחדות לא בטחו כמה נכים בפעולותיו
לשקמם בעזרת אגף־השיקום של תל־השומר,
הפגינו לפני משרדו. אחדים מהם הטילו
לחלונו של ספירו עגבניות רקובות.
סווט חייך .״אני הייתי ביניהם,״ גילה
״ומאז לא הפסקתי לעסוק בעגבניות.״
• סיים — כנסת.
*• ערכם המסחרי 7000 :לירות.

^! טט אחז השבוע במאות אלפי אזרחים
| במדינה, לשמע סיפורם של 26 עולים
חדשים, שירדו מן המטוס בלוד. היה זה
סיפור שנשמע כאילו נלקח מן ההווי של
דורות עברו. הוא תיאר נדודים על פני
המדבריות וההרים של ערב, אל הנקודה
שממנה יוכלו העולים הבלתי־חוקיים להפליג
לישראל.

כשיבונו החדש בנחלת עדה,
סמור להרצליה, תיאר אחד מעד
לים אלה, אהרן עמרם, את פרשת
הנדודים. סיפר הוא לבתב ״העולם
הזה״ :
אני כיום בן .57 מקצועי פרוזאי: רצען.
אבל הסיפור שיש לי לספר אינו סיפור של
רצען. סיפורי הוא סיפור לקוח מן האגדות.
לעיתים נראה לי שהוא סיפור של חלום.
אבל זה אינו חלום. יש לי מזכרת שתזכיר
לי כל חיי שזה לא היה חלום: צלקות המלקות
וכויות־העינויים שנחתמו בבשרי, על
כי רציתי לשוב לארץ אבותי.
גרתי בכפר קטן, באזור הררי, שתושביו
כמעט כולם ערבים. פעם היו גם יהודים.
הרבה יהודים. אבל הם עזבו ועלו לישראל.
בעצם נולדתי וגדלתי בכפר אחר. אחי
גדלו והתחתנו שם, אבל אני לא התחתנתי
שם. אמרתי — איפה שאבי לקח לו אשה, אקח

גם אני אשד, לעצמי. הלכתי משחר עד
ערב. עד שבאתי לאותו כפר, שבו מצא
אבי בשעתו את אמי.
הלכתי ישר לבית דודי ואמרתי לו:
,באתי להתחתן.׳ לא הייתי צריך לחפש רחוק.
מצאתי את כלתי בבית דודי. התחתנו
ונכנסתי לעבוד עם דודי, כרצען.
היד, שם בית־כנסת אחד, ויכולנו להתפלל
בו. אבל אחר־כך, כשהיהודים התחילו
לעלות ארצה, אחרי שבאה הבשורה על הקמת
מדינת ישראל, נסגר בית־הכנס^ ,ת־ערבים
אמרו: אינכם ישרי־לב. אינכם נאמנים
לנו.
את המקווה שליד בית־הכנסת לקחו לשימושם.
את בית־הכנסת עצמו הפכו למסגד.
היו באים אלינו ואומרים :״היהודים
שעזבו — זרקנו אותם לים.״

צדקות בנב ובחזה
ץ ם אני רציתי אז לעלות, עם העליה
^ הגדולה. אבל במשפחתנו היו אנשים
חולים, היו גם יתומים ללא אב או אם. קשה
היה לנו לעזוב אותם ולצאת, על כן החלטנו
להישאר עוד מעט, עד שהחולים יתרפאו.
את בעיית היתומים פתרנו בהתאם לצוזי
המוסר. כדי שבחור יוכל לעזור לבחורה,

ומפני שתמיד קל יותר לאנשים להיעזר איש
ברעותו במקום להיות לבד — חיתנו אותם.
היינו מחתנים כל יתום וכל יתומה. אפילו
בגיל 13—12 שנה חיתנו אותם. העיקר שלא
יהיו גלמודים, בבוא יום היציאה למדבר.
לא יכולתי לשבת בשקם בביתי. אחרי שכמעט
כל יהודי כפרנו עלו לארץ־ישראל,
נראה היה לי כאילו הכפר חרב ושומם.
החלטתי לחפש מקום אחר, בו נותרו עוד
יהודים.
זד, היה לפני ארבע שנים בערך. לקחתי
את אשתי ואת ילדי, ויצאנו לחפש מקום
חדש לחיות בו. הייתי מגיע לאיזו עיירה
ומתיישב בה לכמה חודשים: מוצא בית,
עבודה וכמה יהודים. אבל תמיד נשארתי
בלתי מרוצה. כי בכל מקום נשאר רק קומץ
קטן של יהודים, בעוד שאני חיפשתי קיבוץ
גדול של יהודים. לא ידעתי כי בכל אותה
ארץ לא נותר קיבוץ כזה.
בדרך מעיירה אחת לשניה עצרו אותי
כמה שוטרים. על פי פיאותי הכירו עלי
שאני יהודי .״מה אתה עושה בדרכים?״ שאלו
אותי. הסברתי להם .״למה לך הדת
הזאת?״ שאלו ,״היה לאחד מאיתנו. התאסלם!״
סירבתי בכל תוקף. ואז קשרו אותי
בידי וברגלי׳ והובילו אותי אל העיר הסמוכה.
אני זוכר את זה כמו סיוט. זה
היה במעלה הר והדרך היתה קשה. וכל
הזמן המטירו עלי מכות.
הכניסו אותי לחדר אסירים, כשרגלי נתונות
באזיקים. סימני הברזל עדיין טבועים
בבשרי. חודש ימים ישבתי שם׳ מבלי שאדע
מה גורל אשתי והילדים. חודש ימים
התעללו בי, כדי שאסכים לנטוש את דתי.
הצלקות שעל גבי נשארו לי מהמלקות שהיו
מלקים אותי. שתי הצלקות שעל חזי נשארו
לי מן הכריות שהכוו אותי בברזל המלובן.
לבסוף
נכנעתי. לא היה איכפת לי למות,
אבל בחשבי על אשתי ועל בני הייתי מתמלא
עצבות .״מי ידאג להם אם לא אני?״
הייתי שואל את עצמי. וכך קראתי יום
אחד לסוהרי ואמרתי להם :״גזזו את פיאות
,,אהיה אחד מכם!״
כעבור יומיים הוחזרתי לביתי,
יום לפני כן הוחזרו לשם אשתי והילדים.
ואז התברר לי כי משך כל מעצרי
הוחזקו אף הם, אם כי לא בכלא ולא עונו,
במקום סמוך לזה שבו הייתי אני כלוא.
התנהגתי כלפי חוץ כמו ערבי.
אבל בביתי הייתי מתפלל ומשנן את פרקי
ד,תהילים ומענה את נפשי בצום. כי בלבי
רק גברו הקשרים אל קדושת העם.

דור שיש בו אלוה

יששכר ינאעי ואהרן עמרם, בביתם החדש בישראל.
סיפורם סל דרן נדודיהם במדבר למקום ממנו יוכלו
לפלות, נשמע כסהדורח חיח של הסרס הישראלי באין מולדת, והוא גדוש ומלא הרפתקאות.

גיבורי העלילה

^ תאום קרה משהו גדול, כמו רעם.
20 הגיע אלי מכתב מאחי, שעלה לישראל
והשתקע בראש־העין. הוא שלח את המכתב
בדואר אויר למישהו, שהעביר אותו לכתובת
קרובה לביתי. לא בדואר, כי אין שם דואר.
ואם יש, היו בוודאי תופסים את המכתב
ולא מעבירים אותו אלי.
הלכתי לבית הקרובים, שאליהם הגיע ה־

מכתב. כתב לי אחי :״ברוך אשר ז*כנו לעלות
לארץ־ישראל ואנחנו לא מאמינים. ברוך
מחיה המתים וזיכנו לעלות בה מצה
ומרורים. ואמרו זכרונם לברכה: כל הדר,
ברוך הוא ארבע מיתות, דומה כמי שיש לו
אלוה. וכל הדור בחוצה לארץ׳ דומה כמי
שאין לו אלוה. וזה אני מודיע לך קל שבקלים,
עפר רגלי חכמים ...ונודיע לך:
בת דודתי זהרא, מנוחתה כבוד, מסרה שאתה
תשתדל לעלות ארצה בעזרת השם
יתברך.״
לקחתי את המכתב ורצתי הביתה .״הם
חיים! הם חיים!״ קראתי .״קיבלתי מכתב
מארץ־ישראל.״ ומיד הודעתי :״נתכונן לדרך.״

שדים
ורוחות בדיד

* 1א חיסלתי את עסקי, לא מכרתי את
/הבית. עזבתי את הכל עומד על תילו —
והלכתי. אני, אשתי רומיה וארבעת ילדינו.
ארזנו כמה בגדים בצרור קטן. אבל בדרך
זרקתי אותם. לא יכולתי לסחוב גם אותם
וגם את שני ילדי, חיים בן הארבע ומנצור
בן השנתיים.
יצאנו עם חשיכה, כי לא רצינו שהתושבים
הערביים יראו אותנו עוזבים. ידעתי
שאני רוצה להגיע לארץ הקודש, אבל איך
עושים זאת — לא ידעתי. ידעתי רק שעלי
להגיע לים. את כיודן הים גם כן ידעתי.
אבל איפה הוא בדיוק, מה המרחק אליו —
לא היה לי המושג הקל ביותר. סמכנו על
אלוהים.
הלכנו כל אותו לילה. לפנות בוקר חנינו
חניה קצרה. התיישבנו ליד הדרך, קוששנו
ענפים יבשים ובישלנו קצת זוס — מין
דיסה עשויה מקמח ומים. את הקמח הבאנו
עמנו, ובאז־ר הררי זה לא חסרו נחלי מים.
אכלנו — והמשכנו. פחדנו להתמהמה, פן
ישיגונו רודפים. כל אותו יום המשכנו ללכת.
הילדים הגדולים היו נופלים בצד הדרך.
ואז היינו מתיישבים כולנו לידם ומחכים
שהכוחות יחזרו לרגלינו.
ששה שבועות ארכה הדרך. בעברנו בכפרים,
היינו קונים מעט מזון. לא אמרנו
שאנחנו יהודים, אחרת לא היינו יכולים לנוע.
נראינו גם ערבים לכל דבר, וכשהיו שואלים
אותנו לאן אנו הולכים, היינו אומרים:
לכפר הקרוב.
הגענו לעיירה גדולה. אשתי כבר היתד,
בחודש האחרון של הריונה, ואני הייתי
חולה. הילדים השתרכו אחרינו, או שהתחלפו
בזרועותי. נראינו כאילו עוד מעט
ניפול ונמות. אשה ערביה ראתה אותנו
עוברים. ז*:ה חסודה וטובת־לב. אלוהים
יטה כלפיה חסד. היא אמרה לי :״יא איש,
אל תלך הלאה. בדרך הזאת יש שדים ורוחות
רעות, שיקחו את ילדיך. רחם עליהם
ועל אשתך והישאר כאן עמנו.״
נענינו ברצון. היא העמידה לרשותנו
ביקתה קטנה, שנלון בה וננוח. פרשנו
מחצלות ונשכבנו לישון. היה זה הלילה
הראשון שלנו תחת גג, מאז עזבנו את
ביתנו. האשד, הטובה הביאה לנו לחם

ופירות וישר. לא כשר, כמובן. איך אפשר
להגיד להם שאיננו אוכלים בשר, מבלי ל־ערר
חשד כי איננו ערבים? השם יתברך
העלה על שפתי את המלים :״אנחנו רגילים
לאכול רק דגים. אשתי עכשיו במצב
קשה, ולא תוכל לאכול בשר.״ הזקנה הביאה
לנו דגים.

בסי פץ ידידייס

ך מחרת כבוקר שאל אותי בעלה לאן
/מועדות פנינו. אמרתי לו שאנחנו בדרך
לעיר הגדולה שמעבר לגבול, במדינה ד,קרובת.
הוא שאל אותי :״מי יש לך שם?״
עניתי לו :״יש לי שס קרובים.״
הוא הציע :״אתס במצב קשה. הישארו
פד, ואני אלך להביא את קרוביך הנה
עניתי במבוכה :״לא, לא, אנחנו־ נלך אליהם
בעצמנו.״ אבל הוא לחץ עלי :״מי ד.פ,
תגיד לי מה שמם?״
המצאתי כמה שמות ערביים, והוא השתכנע.
ביום
השמיני ילדה אשתי, כשהזקנה עומדת
לידה ועוזרת לה ללדת. נשארנו שם
עוד ששה ימים. אחר־כך אמרתי לבעלת הבית
:״אני משא־ר כאן את אשתי ואת הילדים,
כדי לבקר אצל קרובי בעיר הגדולה.״
הדרך
אל העיר הגדולה היתר, קלה מאד.
עליתי על אוטובוס וכעבור שעה הייתי שם.
הלכתי ברחוב, לא ידעתי לאן אפנה. פתאום
ראיתי גבר זקן, ועל פניו המראה הנפלא
ביותר: פיאות!
״שלום מורי,״ אמרתי לו. האיש הביט בי
בתמהון. נראיתי כמו ערבי מן ההרים, והנה
אני אומר לו שלום. והוא ענה :״שלום
וברכה, מניין אתה?״
עניתי לו.
״את מי אתה מחפש?״ שאל.
עניתי :״אנא, הראה לי איפה יש יהודים.״
הוא לקח אותי לבית. בפנים ישב מורי
סאלח, רב ידוע, ששמעו הגיע עד לכפרנו.
נפלתי ארצה ונישקתי את ברכיו. אוירת
ד,בטחון אחרי שבועות הנדודים במדבר,
היתד, יותר מדי בשבילי. קולי נשבר והתחלתי
לבכות. מורי סאלח הרים אותי .״אל
תדאג בני, אתה בין ידידים.״
לאט־לאט סיפרתי להם על אשתי וילדי,
שנשארו מעבר לגבול .״יביאו אותם אליך,״
הרגיע אותי מורי סאלם.
לקחו אותי במכונית עד לביתה של הזקנה
.״מצאתי את המשפחה שלי,״ הודעתי
לה ,״הם הכינו לנו חדר והציעו מיטה לאשתי,
ועכשיו הם באו לקחת אותה
אליהם.״
התנשקנו והזקנה השביעה אותנו בדמעות,
שבשובנו באותה דרך נתארח שוב
בביתה. עזבנו שם את הכלים ואת מעט החפצים
שלנו. היה זה כל רכושנו בעולם,
אבל שום דבר לא נראה לי חשוב באותו
רגע — מצאתי יהודים וזה היה מספיק
בשבילי! בליל שבת הלכתי להתפלל בבית-
הכנסת. ראיתי אורות, ויהודים מתפללים.
חשבתי שאני ברקיע השביעי.

טייר לאדץ-ישדאד
עיר זאת פגש אהרן עמרם כעבור
• 4זמן עוד יהודים מבני ארצו, שעשו
אותה דרך מפרכת במדבר, בדרכם לישראל.

אחד מהם היה יששכר ינאעי.
על מה שעכר עליו ועל כני משפחתו,
עד הגיעם לאותה עיר, סי
כר השפוע ינאעי ( )35 לכתם ״העולם
הזה״:

הג בווים הססנים ״

נשמחה, לעיני האורחים שפקח את בית הפוליס
בהרצליה, שם התאכסנו העולים־הנודדים.

סיפורי אינו רגיל, על כל פנים לא לגבי
בני ארצי. עזבתי את ביתי עם העליה הגדולה,
בשנת . 1948 הגעתי למקום הריכוז
של העולים, לפני העברתם ארצה ונשארתי
שם, בציפיה שגם אחי ואמי יצטרפו אלי.
חיכיתי כמה שנים, והם לא באו. כשהיו
באים עולים, הייתי עוזר להם להסתדר, ובצורה
זאת התפרנסתי.
לבסוף חזרתי לארץ־מוצאי, להביא את
משפחתי. זה לא הלך כל-כך קל. מצאתי
כמה חולים. אחרי כמר, זמן נפטרה אמי.
וכשד,אצתי באחי לעלות, פחדו. השלטונות
איימו להרוג כל יהודי שיבקש לעלות׳ עשו
לנו צרות בלי סוף.
מדי פעם היו מופיעים שוטרים בביתנו
וטוענים ״אתם מייצרים יין למכור לערבים.״
בארץ מוסלמית זהו פשע חמור. השוטרים
היו הופכיא את כל הרהיטים; מה שמצא
חן בעיניהם היו נוטלים לעצמם. לקחו אותי
ואת אחי לבית־הסוהר. ישנו בבוץ, עד שהרגלים
היו מתפקעות. האשימו אותי במתן
לאהרן עמרם, כדי שיברח לישראל.
עזרה

נרגילה שעברה יבשת

גיס בעליצות את מינהג אביו לעשן את הנרגילה המוכספת — מינהג כה מקודש, עד שהאב
סחב את הנרגילה עמו בכל נדודיו המסוכניס בשלוש יבשות — אסיה, אפריקה ואירופה.

אמרו שכל זמן שלא יחזור אהרן עמרם, לא
ישחררו אותי. התחלתי לגדף ולקלל את
אהרן בקולי־קולות :״משוגע, אין לו שכל,
עוזב את ביתו ואת ארצו!״
הבאנו ערב, שייך אחד, שהבטיח שלא
נעזוב את הכפר. גם ידידים ערביים המליצו
כאדם המקיים את הבטחתו. כשחזרנו
הביתה מצאנו את הנשים בוכות וצמות.
חיכינו עד יום ששי בצהרים, כשהמוסלמים
הלכו להתפלל. לקחתי את אחי הגדול, הנשוי,
ואמרתי לו :״צא אתה לפנינו. התושבים
עכשיו עסוקים במסגדים, לא ישימו אליך
לב.״ הוא לקח את אשתו ואת בנו והסתלקו.
רק מה שלבשו על גבם לקחו —
כאילו יצאו לטיול קצר.
אנחנו נשארנו עד הערב. אספנו את כל
חפצינו בתוך ארגז והפקדנו את המפתח בידי
שכן ערבי .״יש לנו אדמה בסביבה,״ הסברנו
לו ,״הולכים לאסוף את הפרי.״
״אבל אסור, היום שבת,״ אמר.
״אנחנו כבר לא יהודים,״ ענינו.
חששותיו שככו, כשראה שאנחנו מפקידים
בידיו את כל רכושנו. מי יודע? אולי
השד, בעצם, שאנחנו באמת בורחים, וקיודה
בצורה זו לזכות ברכושנו.

״ארח יהודים בורחים״
^ צאנו לדרך. עשר נפשות. גיסתי רכבה
על חמור, כי יש לה שיתוק ברגל.
הלכנו כל הלילה. בבוקר שכבנו לישון
בין שיחים, לצד הדרך. בלילה השני הגענו
לעיירה גדולה, שם נדברנו מראש להיפגש
עם אחי ויתר בני המשפחה — 20 איש
בסך־הכל.
אנשים היו שואלים אותנו :״לאן זה?״
פעם היינו עונים שאנו בדרך הביתה. פעם
אחרת היינו אומרים שיש רעב כבד באזורנו
ועל כן אנו מחפשים מקום חדש
להתפרנס. או שהיינו אומרים שאנחנו בדרכנו
להשתטח על קבר של א־זה קדוש
מוסלמי.
הלכנו גם ביום וגם בלילה. כשהיינו רעבים
וצמאים, היינו נעצרים לאכול. כשהיו
כוחותינו נגמרים, היינו נשכבים לישון. פעם,
בעברנו דרך עיירה קטנה, הרגשתי שכמה
ערבים מביטים בנו בחשדנות. שמעתי מישהו
אומר :״אלד, לא ערבים, אלה יהודים בור
חים!״
עשיתי כאילו לא שמעתי. רק מיהרנו
לעזוב את המקום מבלי לעצור לקנות מזון.
ידענו שלפנינו עומד מקום מסוכן במיוחד,
שתושביו ידועים כשודדים. הגענו לשם ב־חשיכה.
אמרתי לכל הקבוצה .״אל תוציאו
הגה, אל תשתעלו ואל תקישו במקל על
סלע. אם ישמעו אותנו עוברים, זה יהיה
הסוף שלנו!״ עברנו בשלום. כשעלה השחר
הסתתרנו במטע, ליד מעיין. ואילו אני
חזרתי אל אותה עיירה, לקנות מזון. איש
לא שם לב אלי במיוחד. חשבוני לערבי.
אבל זה לא יכול היה להימשך כך עד
הסוף. כשיש עסק עם קבוצה כה גדולה,
חייב לקרות משהו. ואמנם, זה קרה.

שוד על הנבול
** רב אחד הגענו למקום חניה. הנשים
התחילו לדבר ביניהן. אמנם דיברו הן
ערבית — אך בניב המיוחד ליהודי תימן.
ברגע זה הזדמנו כמה ערבים. הם שמעו את
הצליל היהודי — והקיפו אותנו .״אתם
יהודים?״ שאלו.
״לא,״ ענינו ,״אנחנו ערבים.״ קיוזינו שהשקר
יצליח, שהרי סוף־סוף כיצד יוכלו
לבדוק?
אבל זה לא הלך .״אתם בורחים מכאן,״
קבעו ,״לא ניתן לכם לעבור מבלי שתשלמו
כופר.״
כופר, כופר, העיקר שיתנו לנו לעבור.
שילמנו להם 150 מטבעות כסף. כמה שדרשו.
אבל זה רק עורר את תאוזתם. הם
החרימו את כל התכשיטים והכסף שמצאו
עלינו. אפילו בגדים לקחו מאיתנו. שתקנו.
מה יכולנו לעשות? היינו שמחים שנתנו
לנו לעבור.
:כשעברנו את טיפולם, היינו כמעט חסרי־כל.
אספנו את התכשיטים המעטים שנותרו
לפליטה והלכנו למכור אותם. הכסף הספיק
רק בקושי לשכור משאית שתביא אותנו עד
למבואות הגבול. עזבתי את כל הקבוצה
במחבוא ליד הגבול ועברתי לצד השני.
בעיר מצאתי את אהרן עמרם. הוא לקח
אותי לאנשים שעזרו לו עם משפחתו.
״זה כבר יהיה בסדר,״ הבטיחו. ואמנם,
כעבור שעה קלה יצאנו במשאית אל הגבול.
היה זה הצעד האחרון במולדתנו הישנה
— והצעד הראשון אל המולדת החדשה.

במדינה
סטאטיסטיקה
מ שפר הו ק
5.700.000 התרנגולות 2.031.672 ,בני־האדם,
452.856 חברי ההסתדרות 42.056 ,עובדי
המדינה 22.870 ,הבדווים 20.500 ,החמורים,
11.000 הגמלים 1943 ,עורכי־הדין ו־ 110השופטים
המצטופפים ב־ 20.255 הקילומטרים
המרובעים של מדינת ישראל, בין הירדן
(אורך 118 :ק״מ) לים התיכון (188
ק״מ ישראליים בין ראש־הנקרה ליד־מרדכי),
הם אנשים מפתיעים למדי. בך הוכיח לא רק
השלישי בנובמבר, אלא כך מוכיח גם השנתון
הסטטיסטי העשירי של ממשלת ישראל שראה
אור השבוע.
אם כי לרשותם של שני מיליון הישראלים
עומדים 362.463 מכשירי רדיו 93.280 ,
טלפונים 5225 ,טרקטורים 2009 ,גני־ילדים,
193 בתי־קולנוע ו־ 111 בתי־חולים (כולל 32
מוסדות לחולי־רוח) הרי מצאו זמן בשנה שעברה
גם 52.649 :להוזלד ו־ 11.621 למות
>ו־ 185 להתאבד); 16.543 להתחתן ו־2268
להתגרש; 26.093 לעלות ארצה ו־11.700
לרדת 52.050 .הספיקו לטייל בחו״ל ולשהות
שם, בממוצע 175 ,יום.
200 גדם צימוקים. מדינת ישראל, המייצרת,
בין היתר 712.941 ,טון מלט,
472.436 תריסרים של תריסרי קופסאות גפרורים
33.692 ,טון מלח׳ 16.288 אמבטיות
מצופות אמייל 1903 ,טון חלודה 530 ,תאומים
ו־ 12 שלישיות, יכולה להיות נדיבה
לתושביה.
ואכן — תושבי המדינה צורכים בממוצע
2755 קלוריות לאיש ליום, ולשם כך הם
אוכלים, איש איש, משך השנה, בממוצע,
ובין השאר 118 :ק״ג חיטה 28 ,ק״ג אבטיחים
ומילונים 16 ,ק״ג בשר עוף6 ,
ק״ג דגים, כארבעה ק״ג לימונים, כשלושה
ק״ג לבניה 2 ,ק״ג זיתים 300 ,גרם דבש,
200 גרם צימוקים ו־ 100 גרם גריסי פנינה.
70 מיליון סבינים. אוהבי סטטיסטיקה
לשמה יוכלו לגלות בשנתון הרבה אלפי
פריטים רבי־עניין, כגון:
• בין היבוא לארץ (בשנה שעברה:
774 מיליון ל״י) היו 292 טון בגדים משומשים
ו־ 14 טון נסקפה.
• בין היצוא מהארץ (בשנה שעברה:
253 מיליון ל״י) היו 180 מיליון ביצים ופד
מיליון סכיני גילוח.
• בין 32.615 הדירות שנבנו בשנה שעברה
בכל רחבי הארץ, פחות מאחוז אחד
(רק )304 הן בעלות ארבעה חדרים או
יותר.

פשעים
סו ףרטוב
״היא מתה. אני הרגתי אותה,״ הודיע גבר
בעל הופעה ים־תיכונית לשוער מלון נרקיס לא ברחוב הירקון .194 השוער המנומנם *
* 445 קילומטרים מרובעים נוספים של
המדינה תפוסים על־ידי מים 165 :קמ״מ
של הכינרת ו־ 280 קמ״מ של הרבע הישראלי
של ים המלח.

חשוד־כרצח במפורד בבית־המשפט

אהבה נגמרה בהקדם

תפס ברגע הראשון למה בדיוק מתכוון
האיש, שהיה ידוע לעובדי המלון כמוזר
במקצת. אך האורח המשיך למלמל :״הרגתי
אותה. היא לא חיה. בחדר. שם.״ יותר לא
חיכה השוער. הוא חטף את שפופרת הטלפון,
צלצל למשטרה. לשוטרים שהופיעו
ומיהרו בעקבות השוער לחדרה של דורותי
ציים׳ תיירת גרמניה נוצריה, שבאה רק
יומיים לפני כן למלון, נגלה מחזה מחריד.
על המיטה, כשהיא לבושה בבגדיה, הייתה
מוטלת הצעירה היפהפיה בלי רוח חיים.
הגבר שחולל את הסערה המתין לשוטרים
על כסא ליד שולחן הקבלה. הוא לא הראה
שום סימני התרגשות. בשקט קם ממקומו,
צעד עם השוטרים אל הניידת שהמתינה
ליד פתח המלון. במשך שעה ארוכה ישבו
חוקרי המשטרה ורשמו כל מילה שיצאה
מפיו של האיש, סרג׳יו במפורד בן ה־.35
״היא הרגיזה אותי,״ אמר כששאלוהו מדוע
חנק את אהובתו היפה בת ה־ 25 במגבת.
״היא רצתה לעזוב אותי.״
לראשונה נפגשו דורותי וסרג׳יו בשטוטגרט,
עיר מולדתה של דורותי בגרמניה.
הגבר סיפר לה כי הוא חוזר מהשתלמות
בשוויץ, ועומד לנסוע לישראל. בו במקום
הציע לה לנסוע יחד עימו לארץ הקודש.
הוא לא סיפר לדורותי מה הסיבה האמיתית
בגללה נשלח על־ידי משפחתו לשוויץ.
הוא לא נסע ללמוד. הוא נשלח לסנטוריום
לחולי־נפש לריפוי. דורותי הסכימה לבוא.

אחדי ״גבעת האהבה״ ,מגבת.

לפני חודשיים בא סרג׳יו לארץ. הוא הביא

המכונית הנקובה של אליעזר ז׳ורכין
פצצה התפוצצה באיחור

נרצחת ציים

עימו סכום כסף ניכר, אותו בזבז על בילויים
וסיורים ברחבי־הארץ. ב־ 13 לנובמבר,
כחודש אחריו, הגיעה גם דורותי, מצויירת
בויזה שהוצאה עבורה בקלן, ובכסף. השניים
שכרו שני חדרים נפרדים במלון. את מרבית
הזמן היו מבלים יחד.
אבל האהבה לא החזיקה מעמד זמן רב.
הזוג היה רב לעיתים קרובות, ודורות ,
היתד, מתנה את צרותיה בפני בעל המלון.
״קשה להאמין,״ אמרה ,״כי זה הוא האדם
שהכרתי בשעתו בגרמניה.״ בעל בית־המלון
הציע לה לעזוב אותו לנפשו, אבל היא
המשיכה להתראות אתו. לפני שבועיים
הופיעה היפהפיה במשטרת, סיפרה בפחד כי
סרג׳יו קרע לגזרים את הדרכונים שלה
ושלו. הוא עשה זאת, אחרי שדורותי, שלא
יכלה לסבול את מנהגיו המשונים, הודיעה
לו כי היא עומדת לנתק את יחסיה אתו,
לחזור לארצה .״ממני לא תוכלי להיפרד,״
הודיע לה בפסקנות.
דורותי באה לארץ במטרה להנשא ל־סרג׳יו.
אולם כשעמדה על מצבו הנפשי המעורער
נרתעה מכוונתה. היא לא נטשה
אותו, התקשרה עם משפחתו בעלת עסקי
טכסטיל באיטליה, על מנת שיחזירוהו
אליהם, יאשפזו אותו במוסד מתאים.
באותו זמן ביקשה ממנהל מלונה לשלוח
מברק אל אביה, בו ביקשה שיעשה הכל
כדי לחלצה מהמיצר, אליו נקלעה בישראל.
היא עצמה המשיכה יחד עם סרג׳יו לנדוד
ממלון למלון. מצבו של סרג׳יו הלך והחמיר.

עציר
שלום ז׳ורבין ככיודהמשפט

עד שבמוצאי שבת האחרון, אחרי שחזו
יחד בסרט גבעת האהבה, הודיעה לו דורותי
כי החליטה סופית להיפרד ממנו. סרג׳יו
כרך מגבת רטובה סביב לצוארה והידקה
בכוח, עד שיצאה נשמתה של אהובתו.
כעבור חמש שעות הובל כבול אל שופט
שלום בתל־אביב להוצאת פקודת מעצר.
כשהקריאו לו את האשמה ברצח ושאלי
מה יש לו לומר, ענה בשקט מוחלט :״אם
שטימט״ (זה נכון).

דרכי אדם
פצצתז מן
קרבנות המלחמה שעברה ממשיכים ליפול
גם במלחמה הבאה, קובע כלל היסטורי
מקובל. בישראל, שעברה מלחמות מחתרת
ומלחמת עצמאות, עדיין מוסיפים ליפול קר־בנות
נוספים. מוקש שנשכח בשדה במלחמת
העצמאות מתפוצץ מתחת לטרקטור החורש
לתומו; ילדי בית־ספר נהרגים מחפץ חשוד
הנמצא ליד הבית.
השבוע נפל קרבן נוסף. הפעם — לקרב
מחתרת שנוהל לפני 21 שנים גבר אדמוני
עמד בחלון ביתו שברמת־חן ליד תל־אביב.
הוא החזיק בידו רובה־טוטו, המטיר בו
עשרות כדורים על שלושה אנשים שהסתתרו
מאחורי מכוניתם ברחוב, שני אחיו ובן
אחיו. שלום ז׳ורבין, היורה, איבד את
שפיותו כתוצאה מפעולה מחתרתית בה השתתף
בראשית המאבק נגד הבריטים והערבים
בארץ.
״הסתלקו מפה! לכו! אתם החרבתם את
ביתי והרסתם את משפחתי!״ צעק הגבר בין
מטר יריות אחד למשנהו. אחיו הצעיר,
אליעזר ז׳ורבין, נפצע, נפגע בכדור בזרועו,
הוצא מן המחסה על־ידי שכנים שהזעיקו
את המשטרה .״רציתי לצייר את פרצופו של
אחי על המכונית שלו ביריותי.״ סיפר שלום
אחרי שנעצר.
לא הייתה לו כל סיבה מיוחדת לשנוא
את אחיו שנאה איומה כל כך. כי דוזקא
אח זה, כיתר אחיו, עזר לו לשלום בכל
מה שיכול. הסיבה היתד, נעוצה בתוצאת
אותה פעולה שנערכה בגליל בתקופת המנדט
הבריטי.
זוועות לחץ בעכו. אז היה שלום
חבר פלוגת העבודה של בית״ר בראש־פינה,
אחת הפלוגות בעלות העבר הקשה ביותר.
״הוא היה חבר יוצא מן הכלל,״ נזכר אחד
ממפקדיו באותם הימים .״אני בטוח שלו
היה עליו להקריב את חייו כדי להציל את
חברו, היה עושה זאת ללא פקפוק.״
החלק העגום שבפרשת חייו התחיל לאחר
שנתפש על ידי הבריטים יחד עם שלמה
בן יוסף ואברהם שיין. הם נאסרו באשמת
התקפה על אוטובוס ערבי במבואות ראש
פינה. לפני שיצאו לפעולה הרימו השלושה
בום ״לחיי שלושת המתים הראשונים. שלו־חעולם
הזח 1159

בן־גוריון הציע למנות את דייו לשרהבטחוו-או אישיות בטחונית מוחית התנגדה

•ץ ני מכיר חיטה את בן־גוריון,״ אמר השבוע מני
//היג מרכזי של הצ״כ, שנפגש אתו לשיחה בלתי־מחייבת
.״הוא שופע בדיחות, בריאות וחוכמות. אולם
בעיניים שלו יש ברק של איש שהפסיד בקרב אישי.״
היה זה התיאור הבלתי־אמצעי הראשון של האיש, שרק
לפני חודש נחשב למנצח הנצחי של כל המאבקים הפוליטיים
בארץ. למרבה הפליאה היה זה תיאור נכון. כי חודש אחרי
שדויד בן־גוריון הוביל את מפא״י לאחד הנצחונות המזהירים
שלה במערכת־הבחירות, הוא נראה כמנהיג שלא יכול
לפתור את בעיותיו.

1 1בן־גוריון לאגף את יריביו, לצרף לקואליציה הממשלתית
את אגודת־ישראל. הוא השמיץ את המתחרים הדתיים
שלהם, הציע לאגודה להצטרף לממשלה. המחיר: תיק
הסעד.
מנהיגי האגודה היו מוכנים לחתום על ההסכם. הם
׳ ביקשו רק שהות למסור הודעה למועצת גדולי־התורה.
שם נתקלו בהפתעה: ראשי התורה אמרו לא. הסביר לכתב
העולם הזה ח״כ שלמה לורנץ :״יכול להיות שמבחינה
מפלגתית כדאי היה לנו להיכנס לממשלה. אך איננו יכולים
לעבור על הוראות גדולי־התורה. איסורם פירושו לאו
מוחלט מצידנו.״
לא היה זה סוף החלום של בן־גוריון, שאת תוכניותיו
הברורות לא גילה כמעט מעולם. הוא המשיך לחלום
; לפחות על הגשמת חלק מהן, הגדיר אותן השבוע לפני
אותו ח״כ חשוב של הצ״כ :״רציתי ממשלה עם הצ״ב,
הפרוגרסיבים ואגודת־ישראל.״
דויד בן־גוריון התכונן להסתער על שני יעדים אחרים.
הוא הזמין אליו את נציגי הפרוגרסיבים והצ״ב, היה בטוח
כי הם מונחים בכיסו. לכל אחת מהן הציע תיק אחר.
בעיקר שמח בגלוי לשמוע כי מרבית הנהלת הצ״כ תומכת
בכניסה לממשלה. אחרי שנציגי ד,צ״כ הצליחו לשכנע את
ח״כ יוסף ספיר, שהיסס, כי כדאי להיכנס לממשלה, היה
ביג׳י בטוח שעניני הקואליציה יוסדרו במהירות.
רק בשבוע שעבר הוברר לו כי היתר, וו אופטימיות
מוקדמת מדי. הצ״כ לא הסתפקו בתיק הפיתוח שהוצע להם,
בעיקר מפני שבן־גוריון דרש להוציא מסמכויותיהם את
נמל אילת. גם הצ״כים שתמכו בכניסה לממשלה, נסוגו.
״למה שלמפ״ם, עם תשעה ח״כים, יתנו שני תיקים, ולנו,
עם שמונה ח״כים, יתנו רק תיק אחד?״ שאל אחד הצ״כים
שתמך בהצטרפות לממשלה, כמעט בכל תנאי. התוצאה:
הצ״כ החליטו לא להיכנס לממשלה.
ביג׳י לא התייאש. הוא ניסה להקים ממשלה עם
הפרוגרסיבים, להבטיח כי לפחות שלושת הח״כים של פועלי׳
אגודת־ישראל ימנעו מהצבעה נגד הממשלה. התמורה: בן־
גוריון הבטיח לבנימין מינץ, ד,ח״כ עם הסיגאר, את סגנות

כר־רב-חאי

שת עולי הגרדום הראשונים.״ כשנתפשו החליטו
לנהל משפט פוליטי, להפכו להפגנה
המונית נגד השלטון הזר.
אבל הוראתו של ראש התנועה זאב ז׳בו־טינסקי
היתה שונה. הוא ציוה להשתמש
בכל האמצעים ובלבד להציל את חייהם של
שלושת הצעירים. סנגוריו של שיין הצליחו
לשכנע את בית המשפט שגילו למטה מ־18
והוא קיבל מאסר עולם. בן יוסף נידון
למיתה ולשלום היה צפוי גורל דומה, לולא
גייסו חבריו רופא ירושלמי, שאישר במסמכים
כוזבים כי שלום לא היה אחראי
למעשיו, באותם רגעים של הפעולה.
טענתו נתקבלה גם על ידי התביעה.
שלום הוכנס לבית חולים לחולי רוח בעכו,
שהיה חלק מבית הכלא הכללי. הוא היה
העברי היחיד בבית החולים, והערבים שידעו
בגלל מוז נידון, התעללו בו בצורה
שאיננה ניתנת לתיאור. ארבע שנים סבל
את כל הזוועות במקום. כשהשתחרר היה
העולם הזח?115

מבדק בהול -לחו״ל

תוכניות כן־גוריון ושות׳
ן י* התחלה חיתה פשוטה. כמו איסטרטג טוב התכונן

אזניה

בעתון־ערב. רק אחר כך שמעתי על כך באופן רשמי.״

אלמוגי

יוספטל

יושב־ראש״הכנסת, על חשבונה של מפא״י*.

לוז לא ידע

*>* כד סיבך דויד כן־גוריון את המצב במפלגתו,
^ אליו לא שם כמעט לב מאז הבחירות. מפא״י היתה
צריכה לבחור בין שנים מאנשיה, שניהם סגני יושב־ראש
הכנסת השלישית: ישראל ישעיהו ובבה אידלסון.
ראש־הממשלה החליט בבירור: המגנות השניה של מפא״י
(נוסף למינץ) תימסר לישעיהו התימני, אוהדו האישי. בבה
אידלסון, לשעבר אשתו של שר־הפנים ישראל בר־יהודה,
נפלה למשכב.
אולם מישהו אחר נחלץ להילחם את מלחמתה. גולדה
מאיר פנתה אל בן־גוריון, דרשה ממנו לשנות את החלטתו.
דויד בן־גוריון הסכים לדון עימה על ענין אידלסון, בזמן
שיברר אתה את שאלת המשך השתתפותה בממשלה.
ההחלטה התקבלה בשבוע שעבר. בן־גוריון וגולדה נפגשו
בירושלים, ראש־הממשלה נאלץ, לפי דרישתה של גולדה,
לחתום על זכרון־דברים. תוכנו: הוא ערב אישית, שאבא
אבן ושמעון פרס לא יתערבו בעבודתה של שרת־החוץ.
תפקידו המוגדר של אבא אבן: שר לעניני מדינה.
מאותו רגע בו חתם ביג׳י על זכרון־הדברים, התפתחה
בין השנים השיחה הבאה :״חיסלנו בזאת הענין,״ אמר בך
גוריון.
״עדיין לא,״ השיבה גולדה .״יש לברר את שאלת מעמדה
של בבה אידלסון.״
״אני מציע לדחות זאת לפעם אחרת,״ העיר בן־גוריון.
שניהם הסכימו.
יום אחר כך התארגנו מתנגדי בן־גוריון. הם דרשו לסלק
מתפקידו את ברוך אזניה, יושב ראש ועדת־הכנסת. במקומו
הציעו את עורך־הדין חיים צדוק, או את דויד בר־רב־האי.
רוב הסיעה בכנסת הסכים. הח״כ החיגר, שנחשב גסלמצליף
הטוב ביותר של מפא״י, נאלץ לוותר על ראשות הועדה,
על אף נאמנותו האישית לראש־הממשלה.
פרשה זו לא חיסלה את שרשרת הפרשות האישיות
במפא״י. הסיעה הגדולה צריכה היתר. לדון גם בשאלת
יושב־ראש הכנסת. מפא״י רצתה להציע את הח״כ הוותיק
עקיבא גוברין, שנתקל בהתנגדות סיעות השמאל. בן־גוריון
רצה את גיורא יוספטל, מזכיר מפא״י שהתכונן לעזוב את
תפקידו בגלל התקפת לב חזקה, שמנעה ממנו להשתתף
במערכת־הבחירות.
אולם הגוש בראשות שרגא נצר התנגד. לפי הצעת
פשרה שהועלתה על־ידי ראשי הגוש, העמידה מפא״י לתפקיד
זה את קדיש לוז. ההחלטה התקבלה כמעט ברגע האחרון.
הודה לוז :״על מועמדותי ידעתי לפי ידיעה שפורסמה
* לפי החלוקה מגיע לנזפא״י לקבל שני סגנים ליושב-
ראש הכנסת.

אדם הרוס. הוא נעצר מיד בתוקף חוקי
החרום, התגלגל מכלא אחד למשנהו, הוגלה
לבסוף לאפריקה.
״תכננתי זאת מראש.״ הוא סבל
תמיד. בפני חבריו היה לא אחת מתאונן:
״מדוע זה עלה בן יוסף לגרדום ולא אני?״
לעתים הפליט שהיה מעדיף שיתוק ובלבד
שלא יהיה חולה במחלת־רוח.
אך הגרועה מכל מחלותיו היתד. הקנאה.
שלום קינא באחיו המצליחים, שאחד מנהל
חברת פרסום גדולה. הוא עצמו היה מוכשר
תמיד לכל עבודה, אך לא החזיק בה מעמד.
היה נגר, נהג וקצין בטחון. האחים ניסו
להשפיע עליו להיכנס לטיפול רציני במוסד
מתאים. הוא נלחם בהם בכל כוחו.
כשבאו שני אחיו לבקרו בשבת, נדמה
היה לו כי באו לקחתו לבית־החולים. הוא
החליט להתגונן. הוא הכחיש שרצה להרוג
את אליעזר אחיו .״רציתי רק לפצוע אותו,״

י* ויד כך גוריון החלים לפצות את יוספטל. הוא רצה
1לצרפו לממשלה, הציע לו להיות שר־העבודה. גם פה
נתקל בהתנגדות. ידידיו במפא״י הזכירו לו כי תיק זה
הובטח ליוסף אלמוגי שנסע לבלות בחו״ל, תמורת הצלחתו
בניהול מערכת־הבחירות.
אולם אלמוגי הוא ידיד טוב של ביג׳י. ראש־הממשלה לא
ויתר על רעיונו. במברק בהול, חתום אישית על־ידי בך
גוריון, נקרא אלמוגי לשוב בדחיפות לארץ.
בארץ נפגשו אלמוגי ובן־גוריון לשיחה בארבע עינים.
שעה קלה אחר כך יצא אלמוגי מן הפגישה, ויתר על
הרעיון להיות שר .״שבתי לארץ לעקידתי,״ אמר השבוע
אלמוגי בחיוך מסוים לידידיו, כשהוא מועך את מברקו
האישי של ביג׳י, אותו קיבל בהיותו בחו״ל.
מיד אחרי הפגישה עם אלמוגי חזר בן־גוריון להתעסק
עם הקואליציה הממשלתית. הוא הזמין שוב את נציגי הצ״כ,
שלא ויתרו על תביעתם לאותו מספר תיקים כמו מפ״ם.
גם הפרוגרסיבים לא גילו גמישות בתביעותיהם לביטוח
בריאות כללי, איכזבו אותו. הוא דחה את עניני הקואליציה,

ישעיהו

אידרסון

הגיש לנציגי שתי מפלגות הימין אולטימטום, לסיים את
דיוניהן הפנימיים תוך שבוע.
הוא נאלץ לוזתר על הצהרותיו הפרטיות, לפיהן לא
ישב לעולם עם נציגי המפלגה הדתית הלאומית בממשלה
אחת, להזמין את נציגיה לדיון על הצטרפותם לקואליציה.
סיכוייו להרכיב איתם ממשלה, היו גדולים מסיכוייו להקימה
עם השותפים שהיה מעונין בהם. בן־גוריון רצה להוכיח
להם כי הוא יכול גם אחרת.
בסוף השבוע שעבר חור בן־גוריון לענינים האישיים של
חברי מפלגתו. היה לו עודף של מועמדי שרים, בעיקר
אחרי שזלמן ארן היה מוכן לחזור לממשלה. בן־גוריון
נפגש עם שני נציגים חשובים של איחוד־הקיבוצים והקבוצות•
״סילקתם את מועמדנו ברוך אזניה *,העברתם את
איש־דגניה קדיש לוז מן הממשלה,״ אמר בכעס אחד מהם.
״לפחות אל תכניסו את משה דיין למשרד־החקלאות, אחרי
שהירבה בשנה שעברה להתקיף אותנו ואת הנח״ל.״
בן־גוריון לא הגיב. הוא לא אמר תשובה מחייבת. במקום
זה ניסה לברר מה תהיה תגובת ראשי מפא״י להצעה
המהפכנית: משה דיין יהיה שר־הבטחון, אם יסכים שמעון
פרס להיות סגנו. להפתעת רבים הסכים פרם להצעה.
אי־אפשר לדעת אם באמת התכוזן ביג׳י להגשים את
הרעיון. בכל זאת שוחח עליו. הוא הזמין אישיות בטחונית
מרכזית, רצה לשמוע את דעתו על ההצעה.
עמדתו של איש זה היתה חד־משמעית. הוא לא הסכים.
״אם יהיה דיין שר־הבטחון, אני אסתלק,״ אמר לבן־גוריון.
היתד, זו המכה האישית האחרונה שירדה על בן־גוריון•.
• נבחר כנווענוד הראשו! של קיבוצי נזפא״י.

טען ,״אני סובל. שיסבול גם הוא.״ כעבור
יומיים, כשהובא בפני השופט ד״ר יוסף
מגורי־כהן, לשם הוצאת פקודת מעצר נגדו
ונשאל על ידי השופט אם יש לו מה
לומר ענה :״אני רוצה לומר שעשיתי את
המעשה בכוזנה תחילה. ולא רק זה — תכננתי
אותו חדשים רבים לפני כן.״

ה ז.ביל
הוכחהח־ה
מונית כחולה עצרה השבוע ליד שער־מנדלבאום
בירושלים. מתוכה יצאו ששה
אנשים, בני משפחתו של יהודה פקר (,)17
שעבר לפני חמישה שבועות את הגבול לירדן,
ליד הרי הגלבוע. המקום השביעי במונית
היה שמור לבן האובד, שהלך לטייל
לבדו, טעה בדרך.
דקות אחדות אחריהם הגיעו למעבר מג־דלבאום
קצין המשטרה נחום בושמי וסרן-

צה״ל׳ המטפל בהחזרת שבויים. המשפחה
המתגעגעת התפרקה ממתחה, התלוצצה על
חשבון יהודה, שבילה בכלא הירדני בעמאן.
סיפרה אחותו נועה פקר, כשראתה את
בושמי וקצין צה״ל פונים אל השביל הצר,
המוביל אל בנין האו״ם כדי לשחרר את
אחיה :״יהודה לקח אתו לכלא שלושה כרטיסים
להופעת להקת לוס־פאראגואיוט, שנערכה
באותו ערב בעפולה.״
טעות לעולם חוזרת. אילו ידעו בני
המשפחה מקיבוץ יפעת מה קרה באותן
הדקות בבנין האו״ם, היו נמתחים מחדש.
אחרי שהירדנים הציגו את תעודות השחרור
של פקר, הובא העציר לחדר.
בושמי התפלא. השבוי נראה לו מבוגר
מדי. קצין המשטרה הישראלי, נמוך הקומה,
שאל מה שמו.
״מנושה פרייב,״ השיב השבוי. הנציג ה־
(וזנזשן בענזוד 02

אי לייק
לה מייד
חנוך
מר ש,.
הצל־א
׳.־ כונן אחרת ו;•:
...עתיד
רגעי.
תפקיד.״
חנה תג
רוצה לדן
שלו מבי;
של המום

יעקובוביץ. מנרה בת 21 מרעננה.
תלמידת משחק בפקולטה לדרמה
באנניברסיטת תל־אביב. מועמדת לתפקיד אילנה.

דפחז

דן 20 חנינת בית הספר הדרמתי של הבימה.
הרגישה עצמה בנוח על במת המבחן. היא מו־פיעה
נקרי נית, מדרינת ננער וקרנבה מאד לעסקי השעשנעיס.

• 111 • 111 דר 24 תימניה חיננית וחייננית. לקחה מאד
י 15 *1ברציננת את תפקיד נילי הקיבוצניקית, אן נש־אמר
לה הבמאי פיטר פריי לחיין קצת, עשתה זאת הרבה מאד.

קובע סר׳
קבל על
חנה ק צ
נדמה לי!
צריך.״
מיני דבר

מבחן בד לאהבה
הסרט בגדו תלות, התקציב איננו
ך • ול מוכן? מצלמה מוכן? לא, לא.
ח \ /זוז עוד קצת ימינה. חנה! חנה! איי
פה חנה? עמדי כאן. לא כאן, כאן.
תשארי בלי ראש. ניצ׳ו, אתה מוכן? גו.״
הבמאי המזוקן פיטר פריי חזר עשרות פעמים
על קריאות הכיוון שלו. הוא לא היה
שבע רצון. היה נדמה כי דוד הקיטור פריי
יתפוצץ יחד עם כל האולפן המרווח של
חברת גבע. היה זה מבחן הבד לתפקידים
המשניים של הסרט הישראלי אי לייק מייק,
ולפיטר פריי היה נדמה, כי צוות הטכנאים
שלו התאים עצמו לרמת המשחק החובבנית
של הנבחנים.
למממנים של אי ל״ק מייק אין כל כך
הרבה כסף כמו שיש לכריסטיאן ז׳ק למשל.
רק שישית הסכום העומד לרשותו של במאי
הקילנמטר ה־ .95 לכן הם הזמינו כל אחד
לבוא ולנסות את מזלו. הסיכויים לגילוי
כוכבים בצורה זו הם קלושים. ברור כי
המיבצע יבלע אחוזים יקרים מתקציב הסרט.
לקחו את המאפר הצעיר רוני יעקוב, ועשו
אותו למנהל ההפקה של הסרט ושלחו אותו
לחפש שחקנים. רוני יצא לשוטט ברחובות,
לבלוש אחרי חתיכות העלולות להיות גם
שחקניות. כשהיה פוגש באחת כזאת, היה
פונה אליה ללא כרכורים — צריך בכלל
לכרכר כשמציעים לשחק בסרט? — מוסר
לה את כתובת האולפן וחאריך.
זה לא היה מבחן הבד הראשון. היו כבר
שלושה מבחנים לפניו. בחירת השחקנים ה

עשרות נעוות מחפשות תפקיד

ראשיים גרמה פחות כאבי ראש מאשר שחקני
המשנה. ולמי שלא זוכר מה הוא באי
לייק מייק תפקיד ראשי ומהו תפקיד משנה
— זוהי בקיצור עלילת הסרט:
בחור אמריקאי, מייק אברהמם, בן המיליונר
וולטר ג׳ .אברהמם, ציוני מובהק ותורם
גדול, מגיע לישראל ומנסה להימנע מקבלת
הפנים הרגילה. הוא ביישן ואינו
חובב את התנפלות הנערות הצעירות על
המיליונר הקאובוי מטכסס. נוצר קשר בינו
ובין משפחה ישראלית רגילה, משפחת אריאל
,׳ שם מתחילות הצרות. למשפחת אריאל,
יש בת, תמר בת ה־ ,18 הצריכה להתייצב
לצבא. אבל גברת אריאלי, בעלת השאיפות
לעליה בסולם החברתי, מנסה לבשל
שידוך בינה ובין מייק, למנוע בכך את
גיוס הבת.
לתמר יש כבר בחור בשם מיכה, או מייק
באנגלית. קיבוצניק. משהו לא מבטיח עבור
הגברת אריאלי. מייק המקורי מתלהב מן
הנגב הישראלי, נמלט לשם מידיה של האם
השאפתנית. הוא מכיר את מיכה ומתיידד
אתו. כל תכסיסי הגברת אריאלי נכשלים
ברגע שמופיעה תמר בפני שני הבחורים.
אף אחד משניהם אינו רוצה בה. מייק נשאר
בנגב. מיכה נוסע להשתלמות באמריקה
ותמר הולכת לצבא.
זה היה פעם מחזה. הציגו אותו בהביטה.
עיבדו אותו לתסריט, שינו מעם מאד וזהו
זה. מה שברור כבר, פחות או יותר: הג
ברת
אריאלי תהיה שחקנית הקאמרי בתיה
לנצט. מר אריאלי יהיה האיש הגבוה של
רביעיית טועדון התיאטרון, גדעון זינגר.
תמר אריאלי היא הזמרת־השחקנית של בצל
ירוק, רביעיית המועדון וכר, אילנה רובינא.
מיכה הקיבוצניק: קיבוצניק לשעבר חיים
טופול. הנהג, אחיה של גברת אריאלי, המביא
את מייק לביתה: זאב (סטבטיון) בר־לינסקי.
ומייק: מי שכבר היה שחקן, במאי,
מפיק, מממן וכל מה שצריך בשביל סרט —
לארי פריש.
אחרי שהגדולים חילקו ביניהם את הנתחים
השמנים, נשארו עוד ארבעה תפקידי-
משנה. תפקיד אילנה: צעירה ישראלית שנפגשת
עם מייק במטוס הטם לישראל׳ מנסה
להתלבש עליו כשנודע שהוא מיליונר.
נילי: חברת קיבוץ הבוקרים שבו חבר
גם מיכה. מייק רואה את נילי, החיילת
עדיין, על שער עתון צבאי, מתאהב בצילום,
מחפש אותה במשך כל הסרט, מוצא
אותה לבסוף בקיבוץ.
ציפ: אחותה הקטנה והממזרית של תמר.
קיבוצניק: תפקיד משני קטן לגבר.

סוודר כהה־הדוק למבחן
ך* נ כ חנ תהדא שונ ^ רי ת ^ חנ ^ ע ר
1 1זיאלי. לחנה יש בוודאי אופי של ברזל.
אחרת קשה להבין כיצד לא נכנעה וויתרה
על הרעיון להיות שחקנית, אחרי כל מה

שקרה לה. לפני למעלה משנתיים ביקש אלי
גלר לעשית ממנה כוכב ראשי בסרט שעמד
כאילו להפיק. גם הפירסומת הזיקה, פחות
אולי הגיל. לפני שנתיים וחצי הצהירה כי
היא בת ,21 כיום היא מודיעה: הגיל — .22
לפני זמן מה התעניין בחנה יצרן זר. הוא
רצה לתת לה תפקיד בסרטו. נמצאו אנשים
טובים שסיפרו לו על פרשת גלר והוא נרתע.
הוא הבטיח להתקשר. לאי לייק מייק
הביא אותה רוני, מגלה הכוכבים. הוא אמר
לה שיש לו בשבילה תפקיד נחמד, וכדאי
שתבוא להיבחן. חנה עוזיאלי לבשה סוודר
כהה הדוק, חצאית צרה שחורה, נעליים
שחורות, גרביים שחורות ומבט תמים בתולי
ובאה לאולפן, כדי שיראו וישמעו איך היא
עושה ואומרת את התפקיד של אילנה, הצעירה
הישראלית שנטפלת אל מייק במטוס.
אם היה פיטר פריי מסתפק בצורה החיצונית
ובמבט של חנה עוזיאלי, היא היתד,
זוכה בתפקיד כמו כלום. אבל הוא ביקש
ממנה לעשות עוד כמה דברים. היא נקראה
אל הבמה המוארת באור מסנוור, נתבקשה
לעגוב על מייק, שאת תפקידו מילא בהנאה
מרובה מנחם גולן, עוזר לבמאי בהפרטת
הסרט.
כל מה שאמרה חנה, חברה לשעבר בלהקת
פיקוד הצפון, היה :״אני גם כן נוסעת
לישראל. לא, אני לא תיירת. אני גרה
בישראל ואשמח נורא להראות לך את הארץ.
אתה עשיר? אתה נשוי? ברוך בואך לישראל.

פעם איזה

חזרה והדגישה כל הזמן המורה נילי יעקובוביץ מרעננה .״אני
\ 1 1י לומדת משחק,״ סיפרה ,״פיטר, שהוא המורה שלי, אמר לי

לבוא — ובאתי. אני לא משתגעת להיות שחקנית. לא אקבל את התפקיד? אז לא צריך, זה לא נורא.״

להן כן איכפת

ואפילו איכפת מאד לשלוש המועמדות
דפנה דן, עליזה גדום וחנה עוזיאלי. בניגוד
לנילי לקחו את כל העסק ברצינות גמורה, השתדלו מאד לעשות רושם טוב.

יעקיבובי׳
זה של
המקום ב
לדרמה נ
פריי המו קריינית במדע, ו1
פיטר !
באה. אב
שגעון לו
מתוודה,
קרוב ^
של אילנ
נולדה כ
יותר בג למכשו בקיבוץ
לדבריה,
אותה לנ

מייק.״ בין משפט למשפט א־מר
| מן״ או ״לא״.
3 0כירא נרגשת. אבל לשבחה ייא־
>^מאמץ. רק על דבר אחד לא
)*-ר. ההיגוי האנגלי הנורא שלה,
כמה מילים, אז למה לא
^.ד?,״היתד, לי שפעת ה־
^ >.חנה ,״ולא הספקתי להת־ננתי
לי לעשות את זה לגמרי
בתי שלשני האנשים, מייק ואילנה,
משותף. לא ידעתי שזה משהו
׳כמובן משנה את כל הגישה ל־

:סכנה בוחנת את פניו של פיטר.
ת אם עשתה טוב או לא. הפנים
•ים את התרשמותו בדיוק כפניה
י־ ,שישבה בחוץ ולא ראתה כלום.
ןןע לא קובעת ההתרשמות. כאן
^ו ל לוי ד, ואיך שכל העסק ית־
1ניו.
י, מיואשת .״אני לא שבעת רצון.
|טלא הבנתי את התפקיד כמו ש־
{נתיים היא תמשיך לעשות ״כל
ם, וגם דוגמנות.״

רא שכעון, לימוד
,ו את הנכדונות בשעות שונות

1לא תאלצנה להיפגש עם המתח־תפקיד.
אבל מכיוון שבדיוק
׳קיל במבחן הופיע ג׳ף
_וזבזה שעה יקרה, ולוח
המועמדות יכלו להתבונן
,,ת במתחרותיהן.
4חנה עוזיאלי, למשל, היוד שורת
•רצינית. מכשול אחד נקרא נילי

נוער, מקריינת, ואפילו מביימת במושבים.
גם פנטומימה. היא יפה ומושכת.
למבחן בקשה דפנה את הסוודר הכהה
של חנה, מפני שאף אחד לא אמר לה ש־שמלת
המחשוף שלבשה התאימה לה יותר.
המייק של דפנה לא היה מנחם גולן. היא
עגבה על מייק אחר. גדעון ז לברמן ()24
מתל־אביב. גם גדעון גדל בקיבוץ (מזרע),
חזר לעיר רק אחרי השרות הצבאי 14 .שנה
היה בקיבוץ. כששמע גדעון כי מסריטים
בגבע, בא להשכיר את כתפיו להזזת תפאורות.
מאתר שהיה כבר במקום, הזמינו
גם אותו למבחן בד.
תפקיד אחר עומד למכירה. תפקידה של
ציפ. יפה ביכלר ( )12 מציעה את כשרונה.
ליפה׳לה הבלונדית מכתה ז׳ בבית הספר
אחד העס יש נסיון. היא אחת מחניכותיו
•של עוזר לבמאי מנחם גילון בתיאטרון תי־לון.
היא מרגישה שיש לה כשרון. רק בדבר
אחר היא מתעקשת: לומר דפרנסיה במקום
דפרסיה.
ליפה׳לה יש הרבה מתחרות שכבר עשו
את מבחן הבד. עוד אחת מהן נבחנת מיד
אחריה. מלכה זילבר 12 תלמידת כיתה
ח׳ בבית־ספר ממלכתי־דת .-היא נחמדה מאד
ומנומסת מאד. אולי מפני שלא נולדה בארץ.
מלכה באה בגיל שנה וחצי מרומניה. מזמן
רצתה להיות שחקנית קולנוע. היא חולמת
על זה. בינתיים הספיקה למלא תפקידים
רבים בבית־הספר, תפקידים של טבח מצחיק
ושל דודה טובה. כולם היו מרוצים, הבמאי
של בית־הספר והאורחים. חברה של
אחותה מכירה מישהו מגבע והוא אמר לה
שכדאי לבוא ולהיבחן. היא באה יחד עם

יוא כד כך מהרי

י י אומרת מועמדת לתפקיד נילי, סגנית ראשונה של
מלכת המים של העולם הזה, תושבת הכרמל
המערבי עליזה גרוס 20 מנחם גולן התאכזב מאד כשהבמאי הפסיק את הצילום מהר מדי.

של העולם הזה ,1959 שחומה, אצילית ומאופקת
מאד. מנחם גולן (מייק) מסתכל בצילום
השער ואחר בעליזה (נילי):
״זאת את, נכון?״
״זאת אני.״
״תמונה לא מוצלחת.״

״ככה את יותר.״ הוא מנסה לנשקה.
שואל למה ברחה ממנו. ולמה לא יכול
היה למצוא אותה. נילי אומרת שיותר לא
תברח ומקבלת את הנשיקה של מייק.
המבחן נגמר. המחוג של השניות הספיק
לרוץ כבר קילומטרים. הבטיחו למועמדות
שיודיעו להן בכתב.
מה שלא סיפרו להן: ברגע שהתקיים מבחן
הבד, וגם ברגע זה, איש אינו בטוח
כי הסרט אי לייק מייק אמנם יוסרט, כי
התיקון בחוק לעידוד הסרט הישראלי, לפיו
יוחזרו המיסים רק של מאה אלף הכרטיסים

הראשונים ,״יהרוס את כל החישובים,״ לפי
דבריו של פיטר פריי, שהוא אחד השותפים,
יחד עם מפיץ הסרטים יעקב שטיינר וחברת
גבע .״אם הם לא ישנו את החוק, ברור
מראש שנפסיד על הסרט, ולכן הכל עומד
עתה בצילו של סימן שאלה גדול. אולי
יהיה אי לייק מייק ואולי לא.״
אבל, אל יאוש, בנות! כל מי שלא תמצא
מקום בפרט זה, עלולה להתנחם באחת
מן האפשרויות הבאות:
הק״ם ה־ 95 של כריסטיאן ז׳ק שייקרא
לא תרצח.
חולות לוהטים של רפאל נוטבאום.
אקסודוס של אוטו פרמינגר.
רות המואביה שיוסרט על־ידי חברת פוקס
המאה ה־.20
ורות המואביה אחרת, של יצרנים אנגליים,
לפי סיפור מאת משה שמיר.
אז למה אתן מחכות?

כך לאס!

חזר והתחנן הבמאי במשן כל שעות המבחן. פיטר פריי התרגז

מאד כשבכל פעם היו מכניסים איזה אורח לאולפן .״האם יהיה
סדר בבאלאגאן הזה?״ חזר וצעק פיטר, שעה שעשרות אנשים ללא תפקיד נכנסו ויצאו מן האולם.

חצאית צרה וסוזדר לבן בעל אותן תכונות כמו
ונה. מורה בכתה ו׳ בבית־ספר ממלכתי ברעננה,
נולדה לפני 21 שנה. נילי הינה תלמידת הפקולטה
:וניברסיטה של תל־אביב׳ מכרה ותיקה של פיטר
:ה באותה פקולטה. בשנה שעברה היא היתד, קצת
דיו ,״בתכניות לא מרתקות,״ לדבריה. מה חדש
נולמה של ספרות.
זר לה לבוא להיבחן לתפקיד אילנה הצברית׳ והיא
היא לא אותו הדבר כמו כולן .״אצלי זה לא
ות שחקנית גדולה כמו אצל רבים אחרים,״ היא
זני מתעניינת בזה ואני לומדת את זה. זה הכל.״
שנילי לא תתאבד אם לא תקבל את התפקיד
היא ביצעה את התפקיד בחופשיות כזו, כאילו
לנה. אולי לא יותר טוב מהאחרות, אבל הרבה
ח. כמו שאמרה, זה לא איכפת לה במיוחד.
השני קוראים דפנה דן. היא בת ,20 התחנכה
ריר ולמדה קצת בבית הספר הדרמתי של הבימה.
יטר ראה אותה, הסתכל עליה מכל הצדדים והזמין
!ט (מבחן) .עד שתהיה כוכבת גדולה היא מדריכת

האידישע מעמא שלה, שבהתחלה התנגדה
בכלל לרעיון, ורק רצתה שבתת תהיה תלמידה
טובה. אבל כשהסבירו לה איך היה
עם שירלי טמפל, למשל — נכנעה.

או כן, או דא
י* יטר פריי הבמאי, ניצ׳ו (ליאון
ניטים) הצלם, מנחם גולן הכפיל וכל
צידת ההסרטה היו כבר עייפים מאד כשהגיע
זמן המבחן האחרון, אבל הם התעודדו
מאד כשראו מ-׳ עומדת להיבחן. על ספסל
ישב מנחם גולן כמייק. היה עליו לתנות
אהבים עם נילי הקיבוצניקית .״לו הייתם
יודעים כמה אחוזים הוא משלם לי בשביל
כל התענוג הזד״״ אמר פיטר הבמאי. גולן
לא שמע. הוא היה עסוק בנילי. עליזה
גרום 20 סגנית ראשונה של מלכת המים

באולפן ועל הנבחנים הישרח ביקורו של השח־
1X1* 1 ״ 1ן | 1*1171ך ך 1ך1
קן האורח ג׳ף צ׳נדלר. ג׳ף קיבל בחביבות את

ההסברים, התפעל מאד מהאולפן המרווח, ובמיוחד מהנערות היפזת איתן הצטלם למזכרת.

ג>117

8ח הוקע החברתי לפשע הגת!עב שז׳עזע

הנ^עשר,
חריד

צ׳נדלר ורון כמיפקד ההדרים

כוכב במרחק שלושה מטרים

במדינה
(המשך מעמוד )9
ירדני ביקש סליחה, התנצל על הטעות שקרתה
בפעם הראשונה מאז התחילו ישראל
וירדן להחליף ביניהן שבויים .״אני אשלח
הודעה מהירה להחזיר את פרייב לכלא, להביא
את פקר במקומו,״ התנצל.
בושמי, שידע כי המשטרה מחפשת את
פרייב, הנעדר מביתו מזה חודשים, חייך.
״לא נורא אם תחזירו את פקר יותר מאוחר,״
הסביר לירדני בערבית רהוטה .״אולם עד
עכשיו לא הודו שלטונותיכם שפרייב נמצא
בירדן. היום הבאתם בעצמים הוכחה חיה,
שהוא באמת בידיכם.״

צבא
* 1מאוהרב טמל

ההזדמנות היתה חגיגית. חגיגית מאד. למעלה
מאלף אזרחים מילאו את מושבי־האבן
של מיגרש הכדורגל, בבסיס ההדרכה
הגדול של צה״ל. על המגרש הסתדרו
כמה מאות חיילים, כולם בכומתות חם־
רות־התג של טירונים. ההורים התבוננו
בבניהם, אותם לא ראו מזה זמן רב, כאשר
עזבו את הבית בדרכם לקלט. עתה היו הבנים
חיילים.
עד כה היתה מביאה התגייסותו של
הבן לנתוקו מן המשפחה. את מושגיה
על מקום־מגוריו החדש של בנה, היתד,
האם מקבלת מפי החייל החוזר לחופשה,
אם התפנה הוא לדבר על כך. השבוע,
ביזמת מפקד בסים ההדרכה, הושם קץ
לניתוק זה. כדי לציין את מחצית תקופת
הטירונות, הזמין המפקד את הורי חניכיו
לבקר את בניהם בבסיסם.
הם הוזמנו למיסדר חגיגי. אך לא ה־מיסדר
היה העיקר, אלא מה שבא אחריו.
הורים, אחיות וידידות עזבו את המגרש
המוריק, פשטו בין הצריפים הגדולים,
ירושת הצבא הבריטי. אמהות בחנו בהתפעלות
את המיטות המסודרות באחידות
חיילית מופתית, או נכנסו למטבח הבסיס
לחטוף שיחה עם הטבח. אחת אף טעמה
את המרק שנועד לארוחת־הצהרים של
בנה .״היא כבר תגיד לרב־סמל מה דעתה
על הטבח!״ התלוצצו בסביבה.
אסתר בילו קמוטת־הפנים, מגבעתיים,
חיבקה בהתרגשות את בנה משה. היא
לא ידעה מה לעשות קודם: לנשקו, למשש
את רובהו, או לדחוף לפיו חצי קלמנטינה
קלופה. אחרי התרגשות הרגע הראשון
בחנה את קרחתו הטריד, של בנה .״זה
קצת לא כל־כך יפר״״ חיוותה את דעתה
על התספורת החיילית המסורתית ,״אבל
מילא, העיקר שהוא בריא.״נינה גונזח־איה, אמו של מרצל גולר,
צעדה בגאווה ברחוב הראשי של הבסיס.
לפני שנתיים עלו מפולין, ועתה ,״הביטו
עליו — סולדט!״ צייצה האם בשמחה:
״טוב מאד שנתנו לי לבקר כאן. עכשיו
אני רואה שלא קרה שום דבר. הבגדים
שלו נקיים ומגוהצים כמו בבית.״
כוכב כשר ודם. למשתתפי המעמד
הוכנה גם הפתעה מיוחדת: ביקורו של
ג׳ף צ׳אנדלר. השחקן ההוליבודי הגבוה
תפס את מקומו על הבמה המרכזית, ליד

ראש אגף ההדרכה של צה״ל, אלוף־משנה
רם רון. כאשר עבר דגל הבסיס על פני
הבמה והקצינים קמו להצדיע, הצדיע גם
צ׳אנדלר.
״בחיי, כמו גנראל בצבא הדרום,״ התמוגגה
אם עגלגלה, שישבה במרחק שלושה
מטרים מן הכוכב.
״אני אומרת לך, רק בשביל זה היה כדאי
לבוא הנד״״ הוסיפה חברתה .״איזה צבע
עור!״
המחלקה הראשונה של טירונים עברה מול
מפקד הבסיס. האם־שישבה־אחרי־צ׳אנדלר
סקרה את החיילים, לראות אם בנה נמצא
ביניהם. משלא מצאה אותו חזרה להתבונן
בכוכב :״הוא שוקל 107 קילו, את יודעת?״
״לא יתכן!״
״כן, קראתי את זה בעתון.״
״לא הייתי נותנת לו בשום אופן.״
כאן התערבה ילדה קטנה שישבה בין
שתי המעריצות המתבגרות .״אמא, הנה
יורם!״ האם מחאה כף בהתלהבות. וכשעיניה
נוצצות, הפטירה באושר :״זה היום
הנפלא ביותר בחיי!״ שהרי לא כל יום
זוכה אם לראות את בנה לראשונה במדי
חייל — ובאותה הזדמנות לשבת מרחק
שלושה מטרים מכוכב הוליבודי בשר ודם.
נועד כני סהלנערים
גלגל שיניים גדול וצהוב, אשר מוצב
על כלונס בכניסה לערי ישראל, עליו חרוטים
כתובת, יום ושעה, מעורר כמעט תמיד
את סקרנותם של ילדים שאינם מבינים
את פשר הסמל המוזר. לאחרונה הובטח
לפחות להוריהם של תלמידי כתות ח׳ ב-
בתי־הספר העממיים במדינה, שלא יתקלו
עוד בשאלות מצד בניהם על סמלו של
מועדון רוטרי, המוצב בפתח כל מקום
ישוב בו קיים מועדון כזה, וד,מודיע על
מועד ומקום הפגישה השבועית של חברי
המועדון.
כי תנועת הרוטרי, שנוסדה לפני 50 שנה
באמריקה, בסיסמה לקדם הבנה בינלאומית,
רצון טוב ושלום, והמורכבת ממועדונים
אקסקלוסיביים בהם יש מקום רק לנציג
אחד מכל ענף מקצוע חפשי* ,הפכה לאחרונה
למתחרה רציני למשרד החינוך בשטח
אחד — שטח ד,חידונים.

המה מיטיבים את ליבם, והנה אנשי־העיר, אנשי בליעל, נסבו את חבית, מתדפקים על
הדלת ויאמרו אל האיש, בעל־הבית הזקן, לאמר :״הוצא את האיש אשר על ביתך ונדענוו״
ויצא אליהם האיש, בעל־הבית, ויאמר אליהם :״אל, אחיו אל תרעו נא, אחרי אשר בא
האיש הזח לביתי, אל תעשו את הנבלה הזאתו״
...ולא אבו האנשים לשמוע, ויחזק האיש בפילגשו, ויוצא אליהם החוץ, וידעו אותה,
ויתעללו בה כל הלילה עד הבוקר, וישלחוה בעלות השחר, ותבוא האשח לפנות בוקר,
ותיפול פתח בית־האיש, אשר אדוניה שם, שד אור.
...וי בו א אל ביתו, ויקח את המאכלת, ויחזק בפלגשו, וינתחה לעצמיה, לשנים־עשר
נתחים וישלחיה בכל גבול ישראל. והיה כל הרואה ואמר :״לא היתה ולא נראתה כזאת, לסיום
יעלות בני־ישראל מארץ מצריים, עד היום הזהו שימו לכס עליה עצו ודברה״
במלים אלד( ,שופטים י״ט־כ) תיאר הסופר התנ״כי את אחד ממעשי הזוזעד, הנוראים
ביותר שבוצעו אי־פעם בישראל, פשע שהוליד מלחמת־אחים אשר בעקבותיה ניספו בקרב
למעלה מ־ 55 אלף איש.
השבוע, קרוב לשלושת אלפים שנה אחרי מעשה פילגש בגבעה, חזר הסיפור על עצמו,
בשינויים קלים, והתרחש בישראל.
במחצית השניה של המאה העשרים שוב לא היה מקום לאזעקה המונית ולמלחמת
אזרחים. אולם זעקתו של הסופר התנ״כי ״שימו ל(ב)כם עליה, עוצו ודברו!״ נשמעה
אקטואלית השבוע בדיוק כמו בתקופת שפוט השופטים.
היה זה סיפור בלתי־נעים. אזרחים ועתונים חששו לדון בו בגלוי ובכובד־ראש. אולם היה
זה סיפור המחייב להיוזעץ ולדבר כיצד יתכן שבישראל מבוצע מעשה־זוזעה המוגדר
בכרוניקה היבשה כ״מעשה אונם אכזרי. תשעה בחורים אנסו שתי צעירות.״

אחרי מכת אכדוף, אוגס בנן

ץ ה אי ר ע ביום ב׳ בשבוע שעבר. קרוב לחצות פלטה מונית אלמונית צעירה בשיכון
1נוזה־עמל שבהרצליה. הצעירה, פרועת־בגדים ומגואלת, הגיעה עד אחת הדירות שבשיכון
הכפרי, התדפקה על הדלת.
את הדלת פתח אחיה הגר במקום. לא עבר זמן רב עד שנתברר לו מה קרה. הוא הזעיק
את המשטרה ואת רופא קופת־חולים שבשיכון. לפני שהועברה לבית־ד,חולים, לשם טיפול
רפואי דחוף, הספיקה עוד הצעירה למסור בקיצור לחוקרים מה אירע.
היא יצאה עם חברתה, כך סיפרה, לבלות בחברת שני גברים אותם הכירה רק לפני יום.
הם בילו יחד את הערב, סעדו יחד ואחר־כך יצאו לטייל במגרש ריק שבשכונת התקוה. שם
התנפלו עליהן עוד בחורים, ויחד עם השניים שהיו בחברתן, כך סיפרה, אנסו אותן בזה
אחר־זה.
הסיפור נמסר כשהצעירה היתד, במצב של הלם חמור. במצב כזה קשה היה לקבל תמונה
ברורה ומדויקת. הצעירה השניה, שנמלטה לדירת אחותה בהדר־יוסף, מסרה למשטרה סיפור
ברור יותר. הן בילו בחברת שני צעירים בגן התקוה, כאשר התקיפה אותן קבוצת צעירים,
סיפרה היא. היא נמלטה בו במקום, אחרי שקיבלה מכת אגרוף חזקה. היא עצמה לא
נאנסה. גם חברתה לא נאנסה בגן, אלא נלקחה לחדר, בתוך השכונה, שם בוצע מעשה
הנבלה.
בבוקר המחרת יצאו השוטרים החוקרים בחברת הצעירות לשכונת התקוה. כלב גישוש,
שהריח קודם לכן את נעלה של הצעירה שנאנסה, הוביל לפי העקבות עד לפתח החדר בו
בוצע האונס. הצעירות מסרו את שמותיהם הפרטיים של שני הצעירים שבילו בחברתם.
המשטרה עצרה אותם לפי התיאור. הצעירות אף הצביעו על צעירים נוספים שראו בקרבת
מקום, בהם חשדו כי השתתפו בתקיפה. המשטרה עצרה אף אותם.
אולם בערב יום של־שי התברר כי לא כל הצעירים שנעצרו היו מעורבים במעשה האונס
הנורא. ידיעות, שהגיעו ממודיעים בשכונה, סיפרו כי אנשים שהיו מעורבים בפרשה עדיין

כחודש ימים בלבד אחרי שהתנסו במאמץ
ובמתח של בחינות הסקר מטעם משרד החינוך,
עברו תלמידי כיתות ח׳ מבחנים
דומים, שנערכו על ידי מועדוני רוטרי ברחבי
הארץ. אולם בעוד שבחינות הסקר,
שהיו בחינות־ידע מקצועיות בדרך כלל,
הצריכו הכנה מפרכת, לא היתד, שום הכנה
עוזרת לקראת מבחני הרוטרי. אלה
היו בחינות של אינטליגנציה כללית, שעמדו
לזכות את 25 התלמידים המצטיינים
בסטיפנדיה כספית.
אחרי שבשלב הראשון של המבחנים נבחרו
כאלפיים וחמש מאות תלמידים בכל
הארץ להיבחן בשלב השני, התבקשו השבוע
המועמדים לענות תוך ארבעים דקות על
(המשך בעטוד )16
* מלבד מקצוע העתונות שבו זכאי להשתתף
במועדון נציג מכל מערכת.

אף אחד אינו מוכן להעיד כי שסע צעקות. החדר בבית ניתן על־ידי בעליו לשני חבריו.

השבוע את הארץ-האונס חאסוי בחל־אביב
לא נעצרו. עוד באותו ערב הופיעה במשטרה קבוצת צעירים משכונת־התקוה. הם סיפרו
כי קראו על מעשה האונס בעתון, שמעו שהמשטרה מחפשת חשודים. הם היו בחברת
הנערות באותו ערב, אם כי לא שמעו כלל על אונס. הם באו למשטרה מרצונם הטוב,
לצרכי חקירה. הם נשארו במעצר. אחרי שנערך מסדר זיהוי, שוחררו אחדים מהחשודים.

החשודים טענו,, :זה. לא היה אונס״

** ד כ אן ה סי פו ר התעודתי היבש. מובן שכמו לכל מעשה פשע היו לו כמה וכמה
^ פנים. אחד מהם היתד. נקודת השקפתם של הצעירים העצורים על הפרשה כולה.
טענו הם בעדויותיהם: כל אונס לא היה כאן. שני צעירים, שהכירו את הבחורות בבית-
הבראה באחד הקיבוצים בקרבת תל־אביב, פגשו בהן יום קודם לכן באיצטדיון רמת־גן,
בתחרות הכדורגל ישראל־פילין. הארבעה בילו יחד את הערב. למחרת קבעו פגישה נוספה.
הם טיילו בטיילת שבשכת־הים, אכלו ארוחה יחד, התכוננו לצאת יחד לקולנוע. עד מועד
ההצגה נפשו על ספסל שבגך התקוה, במרכז השכונה. לפתע התקרבה אליהם כנופית
צעירים מבני כפר סלמה. הצעירים, שהכירו את אחת הבנות, החלו להתגרות בה. שני
המלווים קמו להגן עליה. הצעירה קיבלה מכת אגרוף מאחד מבני כנופית סלמה. השניים
חיפו עליה, והיא הצליחה להסתלק. בחברת השניה ניגשו לחדרו של אהד מחבריהם, בקרבת
מקום. מה שקרה שם לא היה אונם, כך טענו. הם גם לא היו תשעה, וההוכחה *ך,
לדבריהם, היא שהם נפרדו מהבחורה בידידות, ואחד מהם אף הסיע אותה עד לביתה.
אחד מתשעת העצורים טען כי לא בילה אותו ערב בחברה זו. שני עצורים נוספים
העידו כי חזרו מהקולנוע בשעה מאוחרת, פגשו בחבריהם בפתחו של הבית. אחד טען
כי רק מסר לחבריו את מפתח חדרו, בילה בחברת משפחתו בקומהשמעל לחדר כל אותו
ערב. שלושה אחרים טענו כי היו רק בחברת הנערה, לא נגעו בה.
היו כמה נקודות להצדקת כל אחד מהסיפורים. מצד אהד לא היה ספק, לפי המימצאים
הרפואיים, כי בגופה של הצעירה בוצע אונס אכזרי על ידי כמה גברים. קשה גם לתאר
שצעירה, שהיתר, בתולה עד לאותו ערב, תסכים מרצונה הטוב לד,בעל על־ידי כמה גברים.
מצד שני הוכח כי אם היה אונס, הוא בוצע בחדר השוכן במרכזו של בנין דדקומתי, בו
מתגוררות חמש משפחות וכעשרים נפשות. ד,בנין שוכן במרכז השכונה, באזור מאוכלס
בצפיפות. אף לא אחד מהשכנים מסר כי שמע אילו שהן צעקות, בערב המקרה.
אולם תמונת מעשה הפשע לא תהיה שלמה מבלי לעמוד על טיבן שלהנפשות הפועלות
בו ורקען החברתי.

בירד משותף עס דנמדמגיס
אותו כפר, השוכן בשרון
המקום אינו יותר מאשר
הארץ. אין רואים אותן
ותיקות, הנחבאות הרחק

*** תיהצ עי רו תהמתלוננות היו חברות. הן היו בנות
הדרומי. היתה זו הפרזה לקרוא למקום זה בשם כפר. כי
מעברה עלובה ומרופשת. המעברות כמעט שנעלמו מנופה של
בצידי הדרכים הראשיות. אולם כפר זה שייך לאותן מעברות
מעיני עוברי־אורח.
זוהי מעברה של צריפונים רקובים ומזוהמים, הקיימת כשמונה שנים. חיות בה משפחות
הנמצאות בשולי החברה הישראלית. רובם של התושבים נזקקים לסעד ממשלתי, בכל
צריפון, המורכב רק מחדר אחד, מצטופפות מחמש עד שש נפשות, בתנאי דוחק ודלות
איומים.
בסביבה זו גדלו הצעירות במשך כשבע שנים. הצעירה שנאנסה, בת ,22 עלתה עם
משפחתה מארץ מזרחית לפני 7שנים. אביה הקשיש פירנם בקושי את המשפחה. היא עצמה
עבדה בבית־הבראה שבאחד הקיבוצים השכנים. היא נראית מבוגרת בהרבה מכפי גילה.
בכפר ובמקום עבודתה דיברו בשבחה כנערה צנועה, ישרה וחרוצה.
חברתה, זו שהצליחה להימלט, היתד, צעירה ממנה בשנה. רינה מזרחי היא בתו של בעל
חנות מכולת בכפר, עולה מתורכיה ואב למשפחה מרובת ילדים אף היא. רנה עבדה כמטפלת
וכעוזרת־בית בתל־אביב. היא היתד, חופשית יותר מחברתה. תכופות היתד, לנה בעיר,
הוריה ומשפחתה אף לא ידעו את מקום עבודתה המדויק, והיכן אפשר למצאה.
ברור שצעירות שגדלו וחיו במקום כה נידח, מוזנח וקודר, שאפו לבלות בעיר. לגביהן
אפילו בילוי בשכונת התקוה נראה כמותרות. הן לא הירבו לחקר בטיבם של הצעירים
עמם יצאו, הסתפקו רק בכך שאלה נהגו בהן בערב הראשון לבילויים המשותף בהגינות,
כיבדו אותן כג׳נטלמנים, לפחות במושגים שלהן.

כעונש, הרגרים בחבר עפה?מטה

ך * שעתהצ עי רי ם שנעצרו, כולם בני שכונת התקוה, להוציא אחד מהם שהוא תושב
| 1יד אליהו׳ היו בחורים רגילים. הם לא היו הטיפוסים של פושעי מין. מבחינת אפיים
גם לא היו האנשים המסוגלים לאבד את דעתם ברגע של חולשה, ולבצע מעשה פשע
כשברור היה להם כי עשויים הם לתת את הדין עליו.
תשעת הצעירים שנעצרו כחשודים בביצוע האונס הם אנשים עובדים, ללא כל עבר
פלילי, כולם בנים למשפחות מרובות ילדים המתגוררות בצפיפות בשניים־שלושד, חדרים.
כל התשעה, להוציא אחד שהוא תושב יד־אליהו, מתגוררים באותה סביבה, חמישה מהם
הם שכנים הגרים בית ליד בית באותו רחוב. כולם הם בגיל שאחרי סיום השרות הצבאי,
וכמה מהם סיימו את שרותם לפני זמן קצר בלבד.
אחד הוא עובד מקצועי בצינקוגרפיה. שני, שהיה במשך 15 שנים חבר קיבוץ בגליל,
היה טרקטוריסט וכיום עוסק במכונאות, מתכונן לשאת אשד, בעוד ימים מספר. שניים הם
כדורגלנים המשחקים בקבוצה מליגה ג׳ .אחד, שהיה חייל מצטיין ביחידת צנחנים, הוא
מכונאי. הוא בא מבית שם מקובל עד היום לקשור ילד מתפרע בחבל עבה למטה כאמצעי
עונש. צעיר אחר עובד בליטוש שיש. חברו, עולה מסוריה בן ,22 הוא רוכל ירקות בשוק
הכרמל. השאר עובדים במסגרות. רק אחד הוא מחוסר עבודה קבועה.
חברתם של התשעה היא חברה אפינית לצעירי שכונת־התקוה — חברה של גברים בלבד.
בני השכונה נוהגים לחלק את עצמם לשלושה מעמדות. המעמד הראשון הוא מעמד בניד,טובים.
בשכונת התקוה יש למושגים משמעות אחרת לגמרי. פירושו ילדים טובים, שאינם
מרבים לבלות ברחוב. למעמד השני שייכים הבינוניים — צעירים מטורזנים, המתלבשים
בהידור, רוכבים על אופנועים, מכנים זה את זד, בכינויים במקום שמות, מוציאים את רוב
כספם על בילויים, אולם נמנעים מביצוע עבירות פליליות. המעמד השלישי ,״הגנגסטרים״
בלשון השכונה — הוא מיעוט קטן של בעלי אגרוף ובעלי עבר פלילי. חברתם של
התשעה היתד, בגבול שבין בני הטובים והבינוניים.
זוהי חברה של בנים בלבד. בשכונת־התקוה לא מקובל שצעיר יצא בקביעות עם
חברה. הצעירים נפגשים, מבלים יחד בקולנוע או בטיול בעיר. כשיש צורך הם מארגנים
קבוצת בנות מקרב מכירותיהן לבילוי משותף.
אולם הקו המבדיל את בני שכונת התקוה מצעירים אחרים, בצפון תל־אביב למשל,
אינו דווקא צורת הגיבוש החברתי. בראש וראשונה זוהי תפיסת המוסר שלהם, שתהום
פעורה בינה לבין תפיסת המוסר המקובלת, שוב למשל, בצפון תל-אביב.
תפיסה זו המתבטאת בעיקר ביחסים שבינו לבינה, באה השבוע לידי ביטוי בתגובותיהם
של צעירי השכונה על הפשע שבוצע בשכונתם. כתבי העולם הזה, שניסו במשך השבוע
לעמוד מקרוב על תגובותיהם של בני השכונה על מעשה הפשע, כפי שהצטייר בעיניהם,
דהיינו אונס נערה על־ידי תשעה צעירים, גילו תמיד השתלשלות תגובות זו.
תחילה בא גינוי חריף של עצם המעשה, והסתיגות קיצונית ממנו, תוך ציון העובדה
שמעשה זה מטיל כתם על כל בני השכונה .״אנחנו איננו כאלה. פושעים יש בכל מקום.״
אולם כשנשברו קצת המחיצות התגלה יחס שונה במקצת.
בחברה של בנים ובנות, בני גילם של הצעירים העצורים, החלו להתלוצץ על עצם

^11111
של מעשה הזוועה בשכונת התקוה, כפי שצולמה בתמונה צבעונית

של צלם פורטרטים, לפני שנה. התמונה נשמרה בבית הוריה.
אחרי שקיבלה טיפול רפואי, לא חזרה למקום מגוריה בשרון, נשארה בביתו של אחיה,
המעשה .״חסרו רק שניים לנבחרת כדורגל,״ התלוצץ אחד לקול צחוקם של חבריו.
כשהתקרב צעיר נוסף קראו לעברו :״הנה בא התשיעי.״ ״תפסיקו, באמת,״ גערה צעירה
אחת בחבריה .״אין דבר, אצלך יהיו כבר עשרה,״ התלוצץ חברה. הצחוק היה כללי.
מאחורי הצחוק, שיכול היה לפרוץ גם בכל חברה אחרת, הסתתר משהו עמוק יותר.
״חבל על החברה,״ התוודה בגילוי־לב אחד הצעירים בפני כתב העולם הזה .״מסכנים, תפסו
יום שחור.״ הצער היה על עצם מעצרם, יותר מאשר על ביצוע המעשה.
בשיחה עם קבוצת צעירים אחרת התבררה גם הסיבה, מדוע אין צעירי השכונה מתרגשים
ביותר מהמעשה. שכונת התקוה יכולה להתגאות כי בה לא משוטטות פרוצות, וכי לא
התגלו בה בתי בושת. אולם תופעות בהן צעיר המבלה בחברת צעירה, מסיים את הערב
בהזמנת חבריו לבילוי משותף עמה, אינן, נדירות. רק לפני שבועות מספר גילתה שכנה
במקום קרוב כי בבית־עסק שכן עסקה קבוצת צעירים במעשי ניאוף עם צעירה אחת.
והצעירה לא הייתה פרוצה.
במקרה אחר, העיד אחד הצעירים, אירעה באחד הלילות שערוריה כשצעירה התלוננה
באחת מסמטאות השכונה כי מספר צעירים אנסוה. אולם מקרה זה לא הגיע למשטרה•

תפיסת־מוסר של שש נפשות כחדר
ף* שי ם פנים אין ליחס התנהגות זו לכל בני השכונה. רוב צעירי השכונה הם צעירים
ל עו ב די ם, החיים כמו שחי כל אזרח בארץ. רבים מהם מבלים במועדונים שנפתחו
בשכונה, אם כי במספר מועט. גם מקרים כגון אלה מתרחשים באזורים אחרים בארץ.
אף על פי כן מתיחסים רבים מבני השכונה בפחות חומרה לגבי מעשים כאלה. כאשר
ביקרו כתבי העולם הזה אצל משפחות העצורים, כדי לעמוד על הרקע החברתי, לא היססו
המבוגרים שבמשפחות לדבר בגלוי־לב על נושא עדין מעין זה, באזני הילדים הרכים,
שנמצאו בחדר, והקשיבו בסקרנות לשיחה. אי־אפשר היה גם לסלק אותם. כאשר שש
נפשות מתגוררות בחדר צר, לומדים הילדים את עובדות החיים בגיל צעיר מאוד. כשהם
גדלים, בהכרח מתגבשת בהם תפיסת־מוסר שונה מזו של בן יחיד בצפון תל־אביב.
קשה היה להסביר גורמים אלה לאב הזקן של הצעירה שנאנסה, שישב נסער בצריפונו
העלוב שבכפר מגוריו. גם הוא חי בדוחק ובצפיפות. בצריפון, זה שעד לפני שבוע התגוררה
בו הבת שנפגעה, דחוסות בחדר אחד חמש מיטות, כשמיטה נוגעת בחברתה. זעם האב בן
היו לוקחים
ה־ ,64 לשעבר פועל חקלאי וכיום מחוסר־עבודה :״מה זה פה, ערבים?!
כל הבחורים ותולים אותם ביחד על עץ אחד. שבע שנים בארץ. לא הייתי אפילו פעם
בתל־אביב. לא יודע תל־אביב לא יודע ירושלים. כל הזמן עובד בשביל להביא אוכל
לילדים. אבל זה ארץ־ישראל? בשביל זה לקחו אותנו מבית־חרושת לגפרורים שהיינו
שבוע ימים עכשיו לא אכלתי ולא ישנתי. אשה שלי לא אכלה בכלל. אשד, עובדים שלי מת. כל שעה תופסת הראש בידיים ובוכה. זה ארץ־ישראל זה?! אני עכשיו הולך
ילד שלי שם.״
לקונסוליה הבריטית, רוצה לחזור

ואדי?0יב מוסרי

ך פני מספר חדשים עורר מרד, שפרץ בואדי סליב שבחיפה, את הציבור בארץ
/כולה לחשוב על הפער הכלכלי, שבין חלק מתושבי הארץ לחלק אחר. בעקבותיו
התעוררו גורמים שונים לחשוב על דרכים לצמצום הפער הכלכלי והחברתי שבין הואדי
סאליבים בישראל, לבין רחוב הרצל בחיפה, או מתישבי נהלל.
מעשה הזוועה שאירע השבוע בשכונת התקווה, חייב לעורר למחשבה ולפעולה לצמצום
הפער גם בשטח תפיסות־המוסר החברתיות, הקשורות באופן ברור לסיבות כלכליות.

החי
^11£2 1כ)1ז 011£

11\ 1]5ץ? 111

ף* ישראל, הוזעקו אנשי השלישות ה*
״ ראשית של צה״ל לחיפושים אחר חיילת
בעלת חיוך נחמה שתמונתה פורסמה בשבועון
האמריקאי לוק, בעקבות מכתב הזדהות
והערצה של צעיר אמריקאי לחיילת
זו׳ שהופנה לכתובת השלישות.

דמי תיווך
* * ת ל ״ א בי ב, ניסה סמל משטרה לפשר
—1ביז שני ניצים, הותקף על־ידי השניים,
הוכה קשות.

ף׳* נצרת, זכה מחמוד טאהא לגימלת־
*״ביטוח חודשית בסכום שעלה על משכורתו
החודשית, לאחר שאשתו ילדה תאומים,
העלתה את מספר הילדים מתחת לגיל
16 של משפחת טאהא ל־.17

יום פרט
ך 6סתח ״ תקווה, קנס שופט השלום אריה
^ גרף את רגינה חסן בלירה אחת, ערך
מגבית בין עובדי בית־המשפט, שילם את
הקנס, קנה לרגינה חסן ארוחה וכרטיס-
נסיעה לביתה.

מאשפות ירים אביון
ן * יפו, נקנסה אסתר אלקלעי ב־ 40ל״י,
*״לאחר שהיכתה את שכנתה בכף אשפה,
פצעה אותה עד זוב דם.

מיד עם פתיחת חברז זורמים
מים חמים לנוחיות עקרת הבית
וכל בני המשפחה.

פצצת זמן

תפוקת ״אפקוט״ -יותר כד 12
ליטר מים חמים (ס )50 כרגע.

ך* רמת״גן, גילו חוקרי המשטרה כי גלי־
**.לי הסרט ביב האבדון, העשויים צלולויד,
ניצתו מחום, הביאו לשריפת ענק, שגרמה
נזקים של עשרות אלפי לירות.

בבית :
חיבור לכל נקודה
לאמבטיח, למקלחת ולמטבח.

מ ח מס המיס
המס 1ר ס
בבל רחב
ה 1 11ל

הקסם השחור
ך* בני״ברק, השחירו אלמונים בזפת
*״חלון־ראווה של חנות ספרים, לאחר שבעל
החנות, שלמה וינרך, לא הסתיר את
תמונות הנערות החשופות על שערי השבועונים
שבחלון.

בריף שלא עשני אשח
ף•* ירושלים, ביטל בית המשפט העליון
*״ א ת הרשעתו של בוק ו בכה על אי-
התייצבות לשרות צבאי, מאחר ובצח־ ההתייצבות
פורסם מקום מגוריו כיהודה ולא
יהודיה.

אם אין אני די
ך ירושלים, טען אחמד סינדאוזי במש*
״ פסו כי הלשין על עצמו בפני המשטרה
במטרה להעצר ולהתרפא ממחלת הגניבות.

מנגנון סגירח טרמו אלקטרי -

שיכנוע

בתחנת הגבול הישראלית.
קצין המכס ראובן ורניק
מנסה לשדל את העלמה הדרוזית לעבור אל
חתנה המיועד, אן הדיה ממאנת להשתכנע.

* * ן ה עי ר אל הכפר!״ האיצו לפני כמה
)*//שנים מוסדות המדינה באזרחיה ,״מן
העיר אל הכפר,״ אמרו מאות רבות של
ישראלים ותיקים, בנטשם את חייהם המסודרים
בערים .״מן העיר אל הכפר?״
שאלה הדיה מעדי לפני שבוע ,״בשום אופן

הדיה עמדה בפתח תחנת הגבול הישראלית,
בראש הנקרה. זה עתה הגיעה עם
אמה׳ אחותה ואחיה במכונית הדורה מביירות.
הצעירה הדרוזית בת ה־ 22 היתה
לבושה כמו מודעת אופנה: מעיל פרווה
מנומר, נעליים לבנות חדות קצה ועקב.
שערה הזהוב היה גזוז בתספורת עירונית
אלגנטית.
היא העיפה מבט נחרד אחד בעשרות
הנשים הכפריות שהמתינו לה מן העבר
השני של תחנת־הגבול, כשהן לבושות שמלות
שחורות ארוכוח־שובל וראשן עטוף
במטפחות כפריות מסורתיות, וצעדה לאחור,
כמבקשת לחזור על עקבותיה .״קחו אותי
בחזרה!״ ביקשה מבני משפחתה הנלווים
אליה.
אולם אי־אפשר היה לקחתה בחזרה. כי
דקות ספורות לפני כן עברה את תחנת
הגבול הלבנונית, ועתה כבר היתד, אזרחית
ישראלית, שהכניסה לארצות ערב חסומה
בפניה.

חתן וקלקלה

הבטחה של אם

* ^ אקל טון, ארצוודהברית, הכריחה אד
*^ג׳לין סיילר, בת ה־ ,47 את רוברט וזרל,
בן ה־ ,68 לשאתה לאשר, תחת איומי אקדח,
נעצרה לאחר שפקיד משרד הנשואין סרב
לבצע נשואי־כפייה.

ך* דיה נולדה בכפר מראר שבגליל ה!
| תחתון. עד גיל עשר טיפסה בין גבעותיו
הסלעיות של הכפר. ואז עברה משפחת
מעדי ללבנון, מחמת המאורעות שפרצו
בארץ־ישראל• הדיה הקטנה עברה
לגור ברומנה, פרבר־קייט מפואר של ביירות,
בו נולדה אמה. מאחוריה השאירה משפחת
מעדי כמד, חלקות זיתים, בית מרווח —
והבטחה.
היתר, זו הבטחתו של מעדי האב לשייך
נימר, כי בבוא העת יתן מעדי את בתו
הדיה לזהיר, בנו של שייך נימר. והבטחה
שכזו, אין ערבי המכבד את עצמו שיעז
לד,פירה.
המשפחה הגלילית התאקלמה במהרה ב־

אן! על פי
ף י תליאביב, התלוננה אשד, בת ,30 כי
^ בעת ביקור אצל רופא׳אף, אוזן וגרון
הכריחה הרופא להתפשט׳ עשה בה מעשה
מגונה.

החתן חיכה בגבול -או העלמה האלגנטית מביירות לא וצתת להיות פלאחית

מדמואזל בכפר מראו־מקום
מושבה החדש, וממעמד של פליטים
עברה למעמד מכובד של בעלי־נכסים. האח
הבכור מונה למשרה ממשלתית חשובה,
האב בנה בית בן שלוש קומות, הדיה ואחותה
נכנסו ללמוד בביח־ספר אנגלי במקום.
רק אחות נשואה אחת נשארה ב־מראר
ונראה היה כי כל הקשרים עם הכפר
נותקו.
אך הקשרים המשיכו להתקיים. הם היו
חזקים מכדי שינותקו על־ידי מלחמה או
הגירה. תחילה חזר האח סעיד לכפר מולדתו.
הוא זכה לאזרחות ישראלית, הצטרף
כעבור זמן למשטרת ישראל. כיום
הוא משרת כשוטר במשמר הגבול, מדבר
עברית שוטפת.
אחריו, הגיע תורה של הדיה לשוב ל-
מראר• על אחת כמה וכמה, שאותה קשרו
לכפר לא רק קשרי לידה, אלא גם הבטחת
אביה. סעיד התקשר עם ודעדת שבי־תת־הנשק
הישראלית־לבנונית, ביקש ממנה
להסדיר את שובה של הדיה, במסגרת. תוכנית
איחוד המשפחות. הוא גם שלח לאחותו
תמונה של זהיר נימר, החתן שיועד לה
על־ידי אביהם.
הדיה ראתה את התמונה, תמונתו של
צעיר מסולסל־שיער וגברי, והסכימה.

ביים, שיש בהם חשמל ובתים מודרניים...
בלבנון ישנם כפרים מפגרים הרבה יותר
מאשר מראר, אבל מצבה של מראר הפתיע
אותי מפני שלא ציפיתי לו!״
היא כה הופתעה, שחבילות הממתקים הנהדרות
שהובאו מלבנון, לכיבוד האורחים
מישראל, לא נפתחו. הן הועמסו יחד עמה
על מונית מיושנת, שהובילה אותה, כשהיא
מסוגרת בתוך עצמה ומאוכזבת, אל ביתה

לברכה בבית אחיה.
בין ראשוני האורחים היו זהיר נימר ואביו,
ראש המועצה המקומית. היתה זו ההזדמנות
הראשונה שניתנה לשני הצעירים
להתוודע איש אל רעותו. בפגישתם הראשונה
בראש הניקרה היתד, הדיה נרגשת מדי,
וזהיר נעלב מדי, כדי לנהל שיחה או להחליף
דעות.
השניים, שהם בני אותו גיל וגם בני-

צרפתית ואנגלית)! בנות הכפר אינן יודעות
קרוא וכתוב, מדברות רק ערבית. היא מתקדמת
בהליכותיה, לבושה אירופית! בנות־הכפר
הולכות לרוב רעולות פנים. היא יודעת
כי האשד, יכולה למלא תפקיד חשוב
בחינוך ילדיה ולתרום תרומה חשובה בעיצוב
דמותה של החברה! בנות הכפר מבלות
את חייהן בין הכיריים וד,חיתולים; היא
יודעת שנשואין הם בראש וראשונה עניין

;סיגה?תקופת התורביב
ץ} דוע, אם כן, נבהלה ברגע האחרון
!ו וביקשה לשוב לרומנה? השיבה היא
על כך, בשבתה בבית האבן של אחיה סעיד,
במראר :״זה לא נכון שהבחור לא מצא חן
בעיני. כתבו בעתונים שראיתי אותו ואמרתי
שהוא לא יפה כמו בתמונה ששלחו לי. זה
לא נכון. הוא בסדר גמור. סימפטיק. מה
שהפחיד אותי היתד, הופעתן של הנשים שבאו
לקבל את פני על הגבול. נדמה היה
לי, כשראיתי אותן, שנסוגותי מאות שנים
לאחור.״
אל הגבול נסעו באותו בוקר כתריסר מכוניות,
מלאות בני מראר. בעיקר המבוגרים
יותר .״ראיתי את הלבוש הזה מימי התורכים,
ושמעתי שבמראר אין אפילו חשמל —
ונבהלתי,״ סיפרה הדיה.
העירונית המעודנת, שגדלה באווירה אירופית
מתקדמת, לא רצתה להיסוג מן המאה
העשרים אל ימי העותומנים .״ומה חשבת
שתמצאי?״ שאלו אותה ,״הרי ידעת שמראר
זה כפר!״
השיבה היא על כך :״ידעתי, ידעתי, אבל
חשבתי שכפר ישראלי מפותח כמו עיר ערבית.
קול ישראל דיבר מהבוקר עד הערב
על ההתקדמות הרבה שחלה בכפרים הער־

היסוס

מסתמן על פניה שי הדיה, שעה שהיא יושבת על
מעקה תחנת הגבול בראש הנקרה. לידה יושב חתנה
המיועד זהיר, שנענה בכך לבקשה של אחד מנכבדי הכפר. אן למ
הישן־חדש
בכפר מראר, מוקף הרי־גליל ועצי־זית
עתיקי־יומין.

הארוס עלול?הידבק
ך* ממתקים לא נשארו ארוזים זמן

ן | רב. הדיה אינה ילדה קטנה, אלא עלמה
משכילה ומעשית. היא הבינה כי באה ל־מראר
כדי להישאר בה. הממתקים הוצאו
מאריזתם, הוגשו לעשרות האורחים שבאו

רות שישבו זה ליד זו, לא החליפו השניים מלה. לבסוף הובלה
הדיה על־ידי שני אחיה למונית, ואילו זהיר נשאר יושב שעה ארוכה
במקומו, כשהוא חדכן בדעתו כיצד לכבוש את לבה של הדיה.

דודים, יצאו לטייל יחדיו, בחרו את המקום
שבו יעמוד ביתם החדש .״אמנם אין כאן
חשמל והמים מגיעים רק לברז אחד בכפר,״
הסבירה הדיה ,״אבל אנחנו נבנה את הבית
לפי כל הכללים המודרניים. תהיה בו אינסטלציה
חשמלית וצינורות למים חמים וקרים.
כשיגיעו המים והחשמל, נהיה הראשונים
להשתמש בהם.״
אם יתממשו תוכניותיה של הצעירה אפו־רת־העין,
תהיה היא ראשונה לא רק בזה.
מעל לכל, רוצה היא להיות מורד — ,כמובן,
אם ירשה זאת דודה, אבי החתן. אפילו
הוריה ברומנה לא הרשו לה לעבוד, כי הדבר
היה נראה בעיני הבריות כפחיתות־כבוד.
במראר אין נערה יכולה אפילו לחלום
על עבודה. מלבד הדיה, כמובן .״אני בטוחה
שדודי ירשה לי לעבוד כמורה,״ סיפרה,
״כי סוף־סוף לא אעשה זאת מתוך הכרח
להתפרנס, אלא מתוך שאיפה לשרת את
הכלל ולעזור לו להתקדם. זה לא ישפיל
את כבוד המשפחה, כי אם להיפך: יוסיף

לשם כך כבר מתכוננת היא לקבל שיעורי
עברית. ארוסה, בוגר צה״ל שסיים רק בית-
ספר יסודי, עלול אף הוא להידבק בקדחת־הלימודים
של אשתו .״הוא עוד צעיר,״
סיכמו בני המשפחה בישיבה חגיגית ,״והוא
יכול עוד ללמוד.״ בינתיים מקווה הוא להתקבל
כנהג באגד.

עגץ ש? בחירה אישית

אל הכפר

הדיה יושבת ליד נהג המונית, שתובילה לנזראר. השיבה לכפר־מולדתה
נראתה לה כנסיגה אחורה במאות שנים, אך כעבור יום
השלימה עס מצבה, הסכימה להינשא לבחור, אשר אביה הבסיח לאביו כי יתן לו את חבת.

ך* ופעתה של העלמה האלגנטית
ן מדמואזל הדיה,״ התלחשו כמה מנערי
מראר) בעברה בין סימטות הכפר הגלילי,
הציגה בחדות מודגשת את בעיית האשד,
הערביה בישראל. בתל־אביב ׳היתד, הדיה
מתקבלת כאזרחית רגילה, אך בין נשות
מראר נראתה ילידת־הכפר החוזרת כאילו
באה מעולם אחר.
היא סיימה בית־ספר תיכון! בנות הכפר
לא למדו אפילו בבית־ססר יסודי. היא כותבת,
מדברת וקוראת שלוש שפות (ערבית,

של בחירה אישית — בעצם, רגע, מה היא
חושבת על שאלה חיונית זוז
״אין ספק שעברו הימים, בהם קבעו ההורים
לבדם למי תינשא בתם,״ קבעה היא
בפסקנות .״כי נשואין הם דבר אישי ממדרגה
ראשונה, וחשובה בראש וראשונה הרגשתם
של בני הזוג.״ וכדי ליישב את התיאוריה
עם המציאות שלה עצמה, הוסיפה:
״כמובן שחשוב מאד לשמוע את דעת ההורים.
שהרי יש להם נסיון, והם רוצים
את טובת ילדיהם. אבל בראש וראשונה
חשובה הרגשת בני הזוג. ואם הבחור לא
מוצא חן בעיני הבחורה — אינה צריכה להינשא

להט ש? קלע בעיגייס
ך* מה מצעירי הכפר, שראו את הדיה
^ ביום הראשון לבואה, הנידו את ראשם
בתבונה :״היא לא בשבילנו, היא בשביל
כיכר דיזנגוף.״ הם אמרו זאת בנימה היאה
למומחים ששרתו בצה״ל ובמשטרה, וידעו
לשקול את התופעות האופייניות לכיכר דיזנ־גוף
ולמראה הכפר הדרוזי־הנוצרי. מה דעתה
של הדיה על הערכה זו? ״קודם נראה
את כיכר דיזנגוף, ורק אחר כך נדבר,״
השיבה.
והיא מתכוונת לראות את הכיכר בעתיד
הקרוב. אחיה ובן־דודה, שניהם שוטרים,
הבטיחו לקחתה לטיול מקיף, בחופשתם הראשונה
.״תראי שבישראל יש ערים וכפרים
מתקדמים; שתל־אביב דומה לפאריס אפילו
יותר מאשר ביירות דומה לה.״
״אם אראה שכל הארץ באמת מפותחת
ומתקדמת,״ השיבה הדיה ,״אדע שגורם הפיגור
במראר טמון בכפר ע צ מו...״
״...ותע שי לנו חור בראש עד שנתקן
את המצב, מה?״ שיסע אותה אחיה בעליצות.
הדיה
לא השיבה, אבל עיניה האסורות
התמלאו בלהט של קלע המכודן את רובהו
אל המטרה.

במדינה

1959

1939

לרגל יובלנו ה־20 בארץ זכינו לאיחולים כה רבים
מידידינו, מוסדות הממשלה,
ההסתדרות׳ ארגונים מקצו עיים,
העתונות והקהל הרחב
— עד שאין באפשרותנו
להביע את תודתנו לכל אחד
אישית.
אנא, קבלו נא בדרך זו את
תודתנו העמוקה.

ההנהלה

דברי־סריגה
אופנתיים

אוי •1כל אני
,י די ה הבויאיבי

(המשך תעמוד )12
כ־ 80 שאלות אינטליגנציה כללית, בשיטת
מבחן מיוחדת שהונהגה על־ידי אונסקו.
הצלחה עולמית .״הטסת עפיפונים
היא תחביב עממי מקובל ב־א. מצרים; ב.
גרינלד; ג. יפן; ד. מונקו; ה. גוטמלה;״ —
היתר, אחת השאלות בסוג הראשון של שאלות
המבחן( .ג׳ היא התשובה הנכונה).
״איזה ספורט הוא לאומי במדינות הבאות,״
היתד, שאלה מהסוג השני .1 :פולו;
.2כדור־יד; .3סומו; .4בייסבול; — א. גרמניה;
ב. יפן; ג. ארצות־הברית; ד. טורקיה;
ה. הודו;״ (התשובות — .1ה; .2א; .3ב;

בסוג שלישי של שאלות התבקשו התלמידים
לזהות לפי ציורים מנהגי עמים.
כל המבחן עמד בסימן של קירוב בין העמים
השונים. הוא היה חלק ממבצע עולמי
של תנועת הדוטרי שנקרא בנעליהם, ושמטרתו
להכניס בני ארץ אחת לנעליהם של
בני ארצות אחרות.
בכל העולם עורכים מועדוני רוטרי מבצעים
שונים, אפייניים לתנאי המקום, במסגרת
המבצע העולמי. אולם ביזמתו של השופט
המחוזי אליעזר מלחי, שהוא נשיא
מועדון הרוטרי התל־אביבי, הפך מבצע בנעליהם
הישראלי, למקיף והמוצלח ביותר
בכל הארצות.
השופט מלחי המשופם וחריף־הלשון עמד
בראש ועדה מיוחדת שניסחה את השאלות
ואירגנה את המיבצע בארץ כולה. לא היה
זה מיבחן קל. הוא דרש מהנבחנים רמת
אינטליגנציה גבוהה למדי, ואף מבוגרים משכילים
היו מתקשים לענות על כל השאלות.
אולם צורת מבחן זה הבטיחה שהמובשרים
באמת הם שיזכו בסטיפנדיות.
שיאו של המבצע יהיה בעוד למעלה משבוע,
כאשר שלבו הסופי של המבחן יערך
בקולנוע תל־אביב, ובו יבחנו עשרת המצטיינים
בשיטה חזותית ושמיעתית על
מנהגי עמים, לפי הצגות ומנגינות שיוצגו
בפניהם.

אח־חים
עושר החדשות

לבי •ר י דח ה ״ל
• ל. ב׳! 5וול

• ל אניי ה

אלבאסי אייג׳הלה ( )27 אינו ניגרי רגיל.
הוא בעל תואר של מוסמך לפסיכולוגיה,
שעזב את הוריו ואת 25 אחיו כדיליהנות
מן החיים. הוא קודם כל פסיכולוג, הרוצה
לעבור קורס בפסיכולוגיה שימושית׳ כדי
להכיר את בני מרבית העולם.
אחרי שגמר לפני ארבע שנים את האוניברסיטה
הניו־יורקית קולומביה, הסתובב
אייג׳הלה המזוקן בכל מדינות אמריקה ואירופה,
עבר גם את מסך הברזל. לשיא הגיע
הכושי בעל השפתיים העבות, כשפרץ לפני
שנה שרשרת של שוטרים סובייטים, ששמרו
על ניקיטה חרושצ׳וב בביקורו בברלין המזרחית,
הגיש לו בקשה לאשרת כניסה ל־ברית־המועצות.
כעבור ימים אחדים קיבל
תשובה חיובית.
הכושי כרן ן כרך. מיד אחרי שסיים
את סיורו בארצות הקומוניסטיות, נסע איי־ג׳הלה
על קטנועו לישראל, החליט להישאר
בה תקופה בלתי מוגבלת. הוא התקבל לעבודה
באולפני קול־ישראל, יערוך את התוכניות
המיוחדות לעמי מערב אפריקה,
החל מהחודש הבא.
אולם אייג׳הלה לא אהב רק לעבוד וללמוד.
את הכסף שהרח־יח בקול־ישראל ומפירסום
רשימותיו במעריב, ביזבז בעזרת סטודנטיות
ירושלמיות צעירות, האוהבות לבלות בחברתו.
בשבוע
שעבר מצא הוא הזדמנות טובה
לבלות. הוא נכנס לבדו לבאר הבוהמי החדש
של סוראמללו הגדול, עמד לעזוב אותו בחצות.
ברגע
שעלה מן המדרגות הצרות של
המרתף הירושלמי, החלו הדברים להתרחש
במהירות. מן הרחוב הגיעו שלושה בחורים
דוברי אנגלית. הגבוה שביניהם, ג׳ק הטברי,
הולנדי מחיל האו״ם, קרא כלפיו :״הנר, בא
ניגר * מן המועדון היהודי שאנו באים
אליו.״
ג׳ק לא הסתפק בכך. הוא תפס במעילו
של הניגרי, חבריו פריאטו ג׳אן וג׳רי הו־ברד,
שניהם חיילי מארינס ועובדי השגרירות
האמריקאית, היכו אותו בעורפו. הם הכריחו
* כינוי גנאי מעליב, קיצור מן המלה
האנגלית: ניגרו (כושי).

את אייג׳הלה לכרוע ברך לפניהם. למזלו
של הכושי בעל השפתיים העבות קפצו
ידידיו הישראליים מן הבאר, תפסו את האמריקאים.
חמש
ניידות המשטרה שהגיעו כעבור רבע
שעה אספו את השלושה שסירבו להזדהות,
עצרו אותם.
דיווח פרטי. אייג׳הלה, הלבוש תמיד
בסוודרים רועשים, לא הסתפק בכך. מדי יום
ביומו פנה למשטרה, דרש לדעת אם
תעמיד את התוקפים לדין.
״אם אתם לא תעשו את זה, אשכור
עורך־דין פרטי ואגיש נגדם משפט,״ איים
הוא.
אולם משטרת ירושלים לא יכלה להחליט
בעניין. מפקד המחוז יואב פלג, פנה
למשרד־החוץ, ביקש לדעת אם ידרוש המשרד
לבטל את חסינותם.
השבוע התבררה כמעט סופית עמדת מש־רד־החוץ
.״יש להניח שלא נתבע את ביטול
החסינות,״ הסביר אחד הפקידים הבכירים.
״אך נבקש כנראה להעביר את התוקפים
מתפקידיהם.״
היחיד שלא התרגש מן השערוריה היה
אייג־הלה עצמו, שהתכונן להמשיך במאבקו
נגד איש האו״ם ההולנדי ושני החיילים האמריקאים.
כי אייג׳הלה, הרואה עצמו גם
עתונאי׳ חולל שערוריות הרבה יותר סד
סציוניות, עליהן דיווח בעצמו.

דרכי חיים
שי דו דמוצלח
כשעלה מיכאל אלק ( )61 מרומניה לפני
כשנה וחצי, לא היו לו כל תביעות. אף־
על־פי שהצלקות על כל גופו באו לו אחרי
טיפול בכלא הרומני, באשמת הברחת יהודים
לישראל, לא ביקש תגמול בעד סבלו.
הפרופסור למתמטיקה באוניברסיטת בוקרשט
ואחד מראשי השומר הצעיר שם, הביא עמו
סכום כסף מסויים, היה משוכנע כי בעזרתו
יוכל להסתדר בארץ. דאגתו הראשונה
היתד, למצוא עבודה. ואמנם הוא מצא אותה
בסופו של דבר, אולם בדרך בלתי־רגילה.
יום אחד פגש אלק ברחובות תל־אביב
את מכרו מרומניה שמואל וזלנטין וזלרשטיין.
אלק סיפר לידידו כי הוא מחפש עבורה
מתאימה, יהיה מוכן במקרה הצורך להשקיע
מכספו. פני הידיד אורו .״יש לי משהי
בדיוק בשבילך,״ אמר לאלק. הוא סיפר כי
הגיש בקשה לקבל רשיון לפתיחת בית
עבוט וחסר לו קצת כסף להתחלה. בו במקום
הציע וולרשטיין לאלק להיכנס לשותפות.
הוא יתן את הידע המקצועי ואלק את
הכסף. את הריבית יחלקו ביניהם.
אלק הסכים. הוא הפקיד בידי וולרשטיין
ששת אלפי ל״י. אולם הריבית בוששה לבוא.
אוכל
הכסף. בינתיים התקשר אלק עם
אדם אחר שהיה בידו רשיון לבית עבוט,
הגיע עימו להסכם שותפות. הוא פנה אל
וולרשטיין, הודיע כי הוא מסתלק מהשותפות,
ביקש שיחזיר לו את כספו. בלי להתרגש
ענה לו וולרשטיין :״המפקידים כבר
לקחו את הפקדונות ואת הכסף אכלתי.״
הוא ניחם את ידידו הממורמר, הבטיח :
״נעשה פעם חשבון.״
החשבון לא נעשה, אולם מאחת הפגישות
יצא אלק כשבידו רכוש גדול: שתי מעטפות,
שבאחת מהן היתד, טבעת משובצת יהלום
גדול ובשניה שתי מטבעות זהב ענקיות.
הפרופסור היד, מרוצה. אולם מעריך תכשיטים
קלקל עד מהרה את שמחתו: ערכם
של התכשיטים לא עלה על הסכום הדרוש
לארוחה הגונה במסעדה.
אלק פנה לבית המשפט, ביקש להטיל
עיקול על רכושו של ודלרשטיין. הצו ניתן.
אולם עוד לפני שהוצא אל הפועל ציפתה
לאלק הפתעה נוספת .״חבל על הטורח,״
אמר לו פקיד המשפט ,״אין אצלו מה לעקל.
אני מכיר את האיש הזה. הוא פושט
רגל שלא תוציא ממנו פרוטה.״
אלק מצא לעצמו תעסוקה. חורק שן הוא
מסתובב ברחבי המדינה, מלקט את כל
האנשים שהיו צריכים להיות שותפיו לעסקים
של ודלרשטיין, רומו על ידו.
ודלרשטיין עצמו שונא כנראה גם הוא
את הבטלה. השבוע הופיעה בעתונים מודעה
צנועה, בה הוזמנו בעלי הון של 15 אלף
ל״י להיכנס לשותפות בפתיחת משרד ל־שידוכים.
העולם
הזה 1159

בריג׳יט בארדו

סופיה לורן

האופי

והיופי

^ ל בן־גו דיון ומק״י
שיחת היום בין הח״כים חובבי המתמטיקה
היתד. תוצאת בחירתו של קדיש לת
ליושב־ראש הכנסת הרביעית. לפי התוצאות
שפורסמו על־ידי מזכיר הכנסת משה
רהטי, קיבל לוז 112 קולות מתוך 115
הח״כים שנמצאו בבית. מאחר ששלושת
נציגי מק״י הודיעו על המנעותם, מתברר
כי קדיש לוז הצביע בעד עצמו. אולם מכל
התמונות שהונצחו בעת ההצבעה אין גם
אחת המראה כי קדיש לוז הרים את ידו
במצב בלתי נעים ביותר הרגיש את
עצמו השבוע ח״כ הצ״ב יוסף סרלין.
סרלין, שהיה המועמד השלישי של מפלגתו
לכנסת, קיבל מידידיו באמריקה מברק בהול,
שבירך אותו על שהצליח לשמור על מקומו
בכנסת. העיר סרלין הנבוך :״ידידי חושבים
כנראה שבישראל כבר קיימות בחירות אזוריות״
ניחושי הקואליציה הפכו
השבוע לתחביב הח״כים החדשים. אחרי שכמת
ח״כי מפא״י התאוננו על קשיי מפלגתם
להקים ממשלה, העיר להם ח״כ חרות
אליעזר שוסטאק :״בקרוב יהיה מצב
בו אפשר יהיה להקים קואליציה של מפא״י
ותנועת־החרות בלי בן־גוריון והקומוניסטים״
לתואר ״עבריין נמלט״ זכה השבוע
אברהם ריכשטט 22 הגבר שבצמד
העפרים — הכוכבים העולים בשמי זמרת
הבידור הישראלית. עוד לפני שהתחתן עם
אסתר, אשתו ובת זוגו הנוכחית, היו לאברהם
יחסי רעות עם צעירה חיפאית,
ממנה קיבל במתנה גיטרה ישנה, אותה
תיקן. כאשר נפרד ממנה ונשא את אסתר,
דרשה הראשונה את הגיטרה חזרה. וכש־סרב,
תבעה אותו למשפט. בית־המשפט
החליט כי על העופר להחזיר את הגיטרה,
א׳ לשלם תמורתה 90ל״י. אברהם החזיר
כבר את הגיטרה, אולם הדבר לא הגיע לאזני
בית־המשפט. השבוע עצרה המשטרה את
ריכשטט, הביאה אותו בפני שופט ששחררו
בערבות, עד שיבורר אם אמנם החזיר את
הגיטרה.

ב פ שו קבר כיי ם
כאשר הגיעו יצרני הסרט חולות לוהטים
לקטע נועז במקצת בתסריט, בו היתד,
צריכה גיבורת הסרט להסיר את חולצתה,

גדיים קלי
בידי הרגליים
להשאר בחזיה, הם נתקלו בהתנגדות בלתי-

צפויה מצד השחקנית דליה לוינכוק.

כאשר נשאלה דליה החמודה שאלה מסכמת:
״למה?״ השיבה היא :״אבל אני שחקנית
אופי אופי מסוג אחר גילה שחקן
הבימה, מישה אשרום, הנמנה על צוות
השחקנים של 12 המושבעים, שיוצג בתיאטרון
הבימה. בהצגה זו מדגים׳ בפניו
שמואל תדנסקי, כיצד השתמש הנער
הנשפט בסכין שרצח את אביו. מאחר ש-
רודנסקי משתמש בהצגה בסכין אמיתית,
החליט מישה׳ כדי למנוע כל תאונה אפשרית,
לפייס את רודנסקי במנחות מטעמים.
ליתר בטחון, הוא ילבש בשעת ההצגה חגו־

>109 ן י השבוע
• ח״כ חרות אריה כן־אליעזר :״אם תקום קואליציה
בין מפא״י לבין מפ״ם ואחדות־העבודה, תתנהלנה ישיבות
הממשלה בעמידה. ביג׳י הודיע כבר שהוא לא ישב איתם והוא
הרי מקיים תמיד את אשר הוא מבטיח.״
0הד״י ישראל (״אלדד״) שייב, בהשוותו את עם
ישראל לאוטובוס :״מרביתם של הנוסעים אינם מתכוונים כלל
לנסיעה לתחנה הסופית ששמה גאולת עם ישראל. רובם מוכנים

חעולי חזה 1154

הדפת על כל צרה שלא תבוא
אכרהס ניניו, המביים את 12 המושבעים,
הפסיק לשחק את תפקיד הסרים בהצגת
ביקורה של הגברת הזקנה. הסיבה, לטענתו:
אי־אפשר להיות בבת אחת גם סריס וגם
במאי. את מקומו ימלא שדמה פר־שכיט.
בלי שום קשר לזה, עומד בר־שביט להתגרש
מאשתו, שחקנית האהל, יהודית
עמיר אין זה מקרה בודד של
גירושין בזמן האחרון. הזמרת רמה סכד
סונוב נפרדה לא מכבר מבעלה, המהנדס
יצחק ישר, ואילו הרצלה רון, עורכת־הדין
שהתגלתה כנואמת־כוכבת בליגת הנשים
למען הבחירות האזוריות, נפרדה מבעלה,
ראש פיקוד־הדרכה, אלוף־משנה רם
רון הסוד הכמוס ביותר על
חייו ומותו של ג׳ ראר פילים, התפרסם
השבוע בעתון ערב צרפתי. פילים לא מת
משטף דם במח, אלא מסרטן שנתגלה במקרה
בכבדו, שלושה שבועות לפני מותו,
בשעת ניתוח. הרופאים לא ראו טעם להמשיך
בניתוח, סגרו את הפצע, הודיעו
לאשתו ולידידו הבמאי רנה קלייר, כי
אין תקוה לחייו. השניים החליטו שלא לספר
על כך לג׳ראר ואף לא לאמו. במשך שלושה
שבועות חי פילים באשליה שהוא עומד
להבריא בקרוב. ערב מותו כתב לידיד נעורים
:״אני מרגיש יותר טוב. הראש מלא
תכניות. להתראות בקרוב.״ הוא לא ידע
כי באותו רגע התפשט הסרטן מן הכבד
לראשו מחקר פסיכולוגי מענין ערך
הצלם המפורסם פילים הלסמן, שביקר
לפני כשנתיים בארץ. בספר מיוחד שהוציא
לאור, פיתח הלסמן את מדע הקפיצולוגיה.
הוא צילם אנשי־שם בשעת קפיצתם לפי
בקשתו, ניתח לפי צורת הקפיצה את אפים.
נסיכת מונקו גרייס קלי הסכימה לקפוץ
רק אחרי שהסירה את נעליה. דבר המוכיח
ברורות, לפי הלסמן, זהירות וראיית הנולד.
קפיצת פישוק הרגליים של סופיה לורן
מוסברת כך :״ילדה מורגלת מילדות לשמור
את רגליה מחוברות. אם אשד, אינה עושה
זאת בקפיצה, זה מציין שבתת־הכרתה היא
מבליטה את העובדה שהיא כבר אשד, מבוגרת.
זה גם סימן לתאוה. ואילו קפיצת
הברכיים הקפוצות של כריג׳יפז כארדו
מתחלקת לשניים. חיבור הרגליים מוכית
ילדותיות באופי. והקפיצה הגבוהה היא
סימן לשאפתנות ורצון להרשים אחרים.״

להסתפק ולרדת בתחנה הקרויה מדינה, וליהנות מן הנוף ומן
העוף ומן החוף ומן הקוף.״
• ח״כ חרות יוחנן כאדר, בהסבירו לחברי הכנסת
החדשים של מפא״י כי עליהם לנהוג יפה בנציגי סיעות אחרות:
״בסיעתכם יש לכם חברים, אבל ידידים יש לכם בסיעות
אחרות.״
• יושב־ראש הכנסת קדיש לוז, במסיבה שנערכה
לכבודו לרגל הכנסו לתפקידו החדש :״קשה להקשיב לביקורת
ונזיפות, אך קשה עוד יותר להקשיב לשבחים. נגד ביקורת
אפשר להתגונן, אך כיצד אפשר להתגונן נגד שבחיסז״

!״ 1 011

בי ״ ס

נ־ ד קן די ס
אחס?ול 1 *01י

׳׳ההרשמה: ת ל -א בי ב
רח׳ פעסקרג 0-5אחה־־צ

״הגזירה״

בבית־ספרי, המתיק והידוע כטוב
ביותר בכל הארץ, מתחיל ב־15.12.59
קורם לגזירה ותפירה לבגדי־נשים
כקונפקציה, מידה ומודליזציה לפי
ספר ״הגזירה״ שיצא עכשיו לאור
וזכה לשבח רב. המנהלת: ב .גרוד־ז׳נסקי,
ת״א, שדרות עמנואל 19
(ע״י רחוב ז׳בוטינסקי) ,אוטובוסים:
.64 ,62 ,61 ,25 , 13 ,7 ,5

00X 1

טוב, בסדר׳ אני מעבירה את הבקשה, אבל
לפני זה אני רוצה לומר שאם אתם מעוג־יינים,
אל תטרחו לעשות זאת דרכי —
פנו ישר אל שמואל עטר, ת.ד 177 .רמת־גן
— ואל תהיו אגואיסטים כל כך. הזמינו גם
אותי.
ובכן הו אי ל ומדור זה נועד להתוודעות
— אז הבה ונתודדע עם טיפוסים
מיוחדים למטרה מיוחדת ומעניינת.
״הואיל והקמנו חוג סגור של חובבי
במה וברצוננו להרחיב אותו על ידי קליטת
חומר המעוניין אך ורק במטרת העניין שבדבר,
ולא על מנת לקבל פרם כיוון שזה
נחוץ לנו מ אד ...בטוחני כי הינף מכירה
בדחיפות ובחשיבות העניין לפחות למען
החברה — למצוא להם משהו שיספק את
התאווה הפנימית שלהם על ידי פורקן חברי
— האין זאת?״ אני יודעת?

הקל 9י שד חכור?

כמעט בכיתי, בחיי) 1159/40( :

״מה אכתוב לך, כדי שתיווכחי שאני מעוניין
בך באמת וכדי שתעני לסטודנט. לו
הייתי פילוסוף, הייתי מתאר לך פגישה במרומי
האולימפוס של שופנהואר וא־ריסטו.

הייתי מדען — הייתי כותב לך על
תורת היחסיות, ואיך אפשר למדוד את המרחק
שביני לבינך בקו ישר של חלומות;
״לו הייתי פוליטיקאי, הייתי נואם לך
נא ם נלהב כדי שתשלשלי בקלפי הגורל
את המספר הנכון;
״לו הייתי רופא, הייתי מבצע ניתוח
פלאסטי לפניו של העולם שהזדקן מרוב
איפור;
״לו הייתי מהנדס, הייתי מחליף את הבורג
החלוד שבמכונת המציאות האנושית;
״לו הייתי עורך־דין, הייתי מסנגר על עצמי,
על שאני פונה אלייך מעל דפי עתון.
״לו הייתי יורד־ים, הייתי מספר לך איך
שתי אוניות תועות בלב האוקיינוס׳ נפגשות
בלילה חשוך — ממש כמו שני בודדים
המחפשים איש את רעהו;
״לו הייתי יפה כמו מארלון בראנדו, הייתי
מעז לשלוח לך את תמונתי.
״לו הייתי משורר, הייתי מתאר אותך בצבעי
הלהט של כיסופים וחן — עת הלכת

ברחובות הסתיו ועל שפתייך שירת האביב,
ואני הבטתי בך ולא היה לי במה לקרוא
לך, ולכן הקריאה נאלמה בתוכי עם יתר
הדברים הגדולים והקטנים.
״את היא? פשוטה, צעירה, כנה וחמימה?
אם כן, אותך חיפשתי כדי לאהוב ולהיות
בפנייך כשהנני — כי כולן ידעו רק לשחק.
״אם תרצי לגלות את האדם שבי, כתבי

לי ולי את האדם שבך — אז את עולמי
המוזר, שבתוכו יש כל כך הרבה דברים —
המתמזג עם צליליו של בטהובן — אפתח
לך, על המפתן ותדעי את הכל — כדי לחוש
יחדיו את חדוות המאבק.״
למה לי לא כותבים מכתבים כאלה?

הומור תת־הכרתי של חברתי, שאנזרה על
חברתה; ״אני מנירה אותה באופן אינטימי.
יש לנו עוזרת משותפת.״

בין? עם דברים רציגייס

לשתיהן אין פיגורה כל כך יפה, אבל
החברה אומרים שהן ( )1159/41.נחמדות, ושלא
תחשבו שהן כותבות מפני שאין להן
עם מי לצאת. סתם. הן מלבסיות בנות 16
ותלמידות תיכון ודווקא נורא רוצות להת
(פרת
תשבופ
כן, כן, מה לע שות ...לאה נאנץ
בת ה־ 9ו נמצאת כנראה בגיל, או
בשלב התפתחות, בהם חושבות הנערות
לנשום עמוק כדי להראות
סקסיות. זה עובר, כמו חצבת. אבל
לאה היא חמודה מאד גם בלי זה,
וכשהיא עוברת ברחוב, מפנים הבחורים
את הראשים, ותוהים על פלאי
הטבע, המצמיח בכל שנה יבול
חדש של נערות חמודות.
לאה, האמינו לי, נראית הרבה יותר
נחמד במכנסיים, צרים עד קצה
גבול היכולת (״אני אוהבת את זה!״),
ובסוודר, שאת הפתח שלו היא לובשת
מאחור (״אני מוצאת שזה יפה.
זה אוריגינאלי היא מזמרת בלהקת
חיל־השריון, אבל היא שואפת
דווקא להיות שחקנית. שחקנית דרמתית
או קומית? ״אני לא יודעת.
גס זה וגם זה.״ אבל בלהקת חיל־השריון
אין כעת תפקידי מישחק לבנות.
הן רק שרות.
למרות הפגנת הבטחון העצמי, היא
נערה ביישנית וטובת־לב. אין להניח
שתוכלו לשוחח איתה ארוכות
על עגנון, למשל, אך היא מסתכלת
על החיים דרך עיניים אופטימיות
שחורות, מוקפות ריסים ארוכים ו־מושחרים.
אגב,
אם תראו אותה ברחוב, אל
תגידו לה שלום לפני שתבררו אם
זאת היא או אחותה רחל, דיילת בלוד,
הדומה לה מאוד.
אין דבר, גם היא נחמדה מאוד.

כתב עם שני בחורים חתיכים לא נמוכים,
שאוהבים לטייל, לבלות ולעשות כיף, וגם
לשוחח על דברים רציניים וזה דווקא
יהיה להם נורא נחמד. אחת היא בלונדינית
עם עיניים כחולות והשנייה שחרחורת עם
עיניים סגולות־ירוקות. הם לא מוכרחים
כל כך להיות גברים, אבל רצוי שיהיו חברים
אבל לא חשוב. כן חשוב: תמונה.

אופי קצת הרפתקני

או שהוא קצת מבולבל, או שאני
( .)1159/42 קודם הוא מסביר לי בהתאפקות
ורציניות רבה, שהוא-איננו מאמין בחברות
שיכולה להיווצר מהתכתבות, בעיקר בין
שני אנשים שאינם מכירים זה את זו. אבל
הוא מוכן לנסות, כי יש לו אופי הרפתקני,
אתן מבינות. אחר כך הוא מציין שהוא בן
,23 ורגיל בהחלט ״ולא ניחנתי בתכונה המאפשרת
לי לקשור קשרי ידידות עם בת
מתוך היכרות מקרית, לכן מצאתי לנכון
לפנות אליך.״

לא רוצה להתקלף

הוא סמל 1159/43 אז הוא רוצה להתכתב
עם נערה תל־אביבית כבת , 18—21
בעלת מראה חיצוני סביל, גובה בינוני, שתדע
להעניק ידידות חמה וכנה ושתהיה
בעלת חוש־הומור נסבל ושתרחק. מסנוביות.
הוא שונא סנובים, חוץ מזה הוא איננו
רוצה להתקלף בפרהסיה ולציין את מעלותיו.
ברור?

לא נעים לפרסם ברבים מכתב שקיבלת,
בו אומרים לך שזקנת והתכערת, וכל מיני
דברים בלתי נעימים ועצובים כאלה׳ אך
אם אני עושה זאת, הרי זה רק כדי להכריח
את כל מיני העורכים במערכת זו
לעשות משהו בנידון. שלא לדבר על העובדה
שזה ממלא לי עוד כמה שורות:
״רוצה אני לבוא אליך בהצעה מבלי לקחת
בחשבון את מידת הקונקרטיות שבה
והיא: שתשני את התמונה שבראש מדורך.
הסיבה פשוטה. נמאס לי לראות אותך במשך
שנים באותה פוזה ואני משוכנע שאת
נראית יפה יותר מזוית אחרת.
״מכיון שהיופי הוא דבר יחסי, אוכל רק
זאת להוסיף, שיופייך הנוכחי אבד מחינו
במשך הזמן, בגלל הופעתו החדגונית. גם
מבחינת ההבעה וגם מבחינה אמנותית, ואין
לו תקנה אלא, בשינוי כלשהו. לא איכפת
לי אם במשך זמן מסויים לא תופיע תמונה
כלל, או שתופיע יד כותבת. על כל פנים,
זו הצעתי, ולא אפגע אם תתבטאי כלפי
בכל צורה פרובוקטיבית שהיא. יותר מזה,
הרביצי עד כמה שידך משגת, אבל לענין.
שלמה, רחוב יואל משה שלמון 8י—ם.״
אני שותקת. מפליא אותך?

! 1מטעעוובלננזרתר

משמנים צמחיים מובחרים ביו ת ר-
ללא תו ספת חמרי שימור

סרטים שני 13׳ ד ה מנון
היפדרה שד נזירה (ארמון־דוד, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא סיפור מלחמה
מרתק. סיפור של מלחמת אדם בטבע, בטבעו
הוא עצמו. כי אם מקובל לחשוב שהמלחמה
הפנימית בלבו של אדם המחליט להקדיש
עצמו לעבודת אלוהים, מתחוללת בעיקר
ערב קבלת ההחלטה על כניסה למנזר, בא
סרט זה ופותח בפני הצופה, הזר לבעיות
המנזר, עולם חדש של אנשים הנראים שלווים
ומשלימים עם גורלם מבחוץ, אך בליבם פנימה
מתחולל מאבק נצחי חריף עד יום מותם.
אל עולם ההתנזרות הנוצרי מובילה צעידה
בלגית, בתו של מנתח מפורסם, המחליטה
להצטרף למנזר מתוך תשוקה עזה להקדיש
את עצמה אך ורק לעבודת האחות.
הסרט נוצר לפי ספר רב־מכר, שנפוץ עד
כה בשלושה מיליון טפסים באמריקה בלבד,
תורגם ל־ 13 שפות. הוא נכתב על־ידי קתרין

את אביה, פרשה גבריאלה מהמנזר, הצטרפה
למחתרת.
היה זה נצחון מצפונה, אולם כשלון אפיה,
עם כל הפרדוכסלי שבכך.
המנתח היה שטן. פרד (הנדונים לחיים)
זינמן עבד יותר משנתיים כדי להפוך
את סיפורה של האחות לוק ליצירה קולנועית•
הוא הרכיב אותה משני חלקים, שאיכשהו
אינם נראים כיצירה הומוגנית אחת.
החלק הראשון הוא תיאור כניסתה וקליטתה
של גבריאלה במנזר. זהו חלק איטי אך רב־עוצמה.
הוא מקרב את. הצופה אל הפרטים
הקטנים שבחיי המנזר והנזירות, מהם מצטרפת
התמונה הגדולה. אולם בחלק זה היה
זינמן מוגבל, לא יכול היה להביע אה התנגדותו
לאורח־חיים זה של דיכוי טבע־האדם.
החלק השני מתאר את עבודתה של ה־אחית
לוק בקונגו, ועבודתה במחיצתו של
שטן מבתה, בדמותו של מנתח ציניקן.
זינמן לא היה מיטיב לבחור בשחקנית ש־תגלם
את דמות האחות לוק מבחירתו את
אודרי הפבורן. זהו ללא ספק גדול סרטיה
של השחקנית, שגם היא ילידת בלגיה, בת
לאב אירי ואם הולנדית. מוגבלת בטקסט
ובמרחב, מצליחה הפבורן להמחיש את המאבק
הפנימי ההולך ומתגבר תוך שהותה
במנזר. פיטר פינץ׳ בתפקיד הרופא ־ציניקן
מצוין אף הוא.
בסיכומו של הסרט הנמשך כשעתיים ורבע,
זוהי יצירה בעלת שתי פנים. מי שירצה
יוכל לראות בה שיר־הלל לכלות ישו,
ומי שירצה ימצא בה מחאה נגד צורת חיים

אהבתה סו ס

הפכורן ב״סיפורה שד נזירה״
לא לראות, לא לשמוע, לא לדבר

א ״ צ ה רי קשה (צפון, תליאביב; יפאן)
הוא שעור מאלף ליצרני הסרטים של העולם
המערבי -,כיצד אפשר להגיש מלודרמה פשוטה
בצורה פיוטית ונוגעת ללב.
איש הריקשה (טושירו מפיונה) ,בן המעבד
הנחות ביותר ביפאן של ראשית המאה,
דרגה אחת גבוה מן הסוס, הוא גבר אלים
ופראי. אין הוא מהסס להיכנס לקטטות אגרופים•
כאשר מעליבים אותו בתיאטרון, הוא
נוקם בצורה מקורית בבשלו מטעמי שים
באמצע התיאטרון, מבריח את שאר הצופים.
אולם יום אחד חל שינוי באיש הריקשה.
הוא מתאהב באשת קצין צבא, בת המעמד
העליון. זוהי אהבה חסרת תכלית, גם כאשר
מת בעלה, של האשה, שכן איש הריקשה לא
יעז. לעולם לגלות אף שמץ מרגשותיו לבת
המעמד העליון. הוא מקדיש את חייו למענה.
הוא הונך את בנה החלוש לגבר חסון,
דואג לשרתה במשך כל שנות חייו. בזמן
זה הוא מתגלה כאישיות בלתי־רגילה. הטרי
השכלה אמנם, אך בעל כשרון ויכולת, העולה
על כל שאר האנשים באומץ־ליבו, בגבורתו
וביכולתו, ההל ממירוץ מהיר וכלה
בתיפוף על גבי תוף ענק.
רק כשהוא מזדקן, אין איש הריקשה עוצר
בעצמו, מתוודה על אהבתו בפני אלמנת הקצין׳,מתחרט
על כך מיד:ומנסה לשכך את
יגונו במשקה. הוא מוצא את ׳מותו בסופת:
שלג כשהוא מחבק בקבוק.
כשמתרגלים למשחקו המוגזם של טושי-
,רו (רשומון) מיפונה, ולקטעי ההומור המגיעים
עד כדי פארסה, המשובצים לאורכו
של הסרט, הופך הסרט לתויה אמנותית נדי־רה.

הולם,
מי שהיתר. והינה הברתה של גיבורת
הסיפור עצמו — גבריאלה ואן דר מאל, ש:
כינויה המנזרי היה האחות לוק• אף כי השם
גבריאלה ואן דר מאל הוא שם דמיוני שהומצא
לצורך הסיפור, ממשיכה גיבורתו עד
היום לקרוא לעצמה בשם זה. תדדיך היא כיום בת ,53 מתגוררת בקליפורניה
שבארצות־הברית, משמשת כסגנית למנהל
אלה. הפרטי המוצבים בשבוע זה בערי
בית־ספר לאחיות.
הארץ אשך העולם הזה ממליץ לואודנם:
שלושה קופים כסמל. סיפורה של
9ה ציי די ם (אופיר, תל־אביב) — ז׳ק
גבריאלה הוא סיפור של התבגרות וכשלון
שרייה ושארל אזנבור מחפשים חברות ללי-
גם יחד. הצעירה הבלגית, שנכנסה כגיל צעיר
נת־לילה או, לכל החיים, בסרט, פיוטי בסגלמנזר,
עברה את כל שלבי המבחן והניסויים נון הגל החדש.
הקשים עד שהתקבלה כחברה למסדר המקום
בצמרת (חן, תל-אביב) -
אחיות, בילתה 47 שנים במנזר. ז׳ו היתר.
עבורה תקופה של מאבק מתמיד. מדי רגע צעיר ממעמד הפועלים מטפס אל הצמרת הברגע
היתד. צריכה להתגבר על עצמה כדי חברתית של עיירה קטנה, דרך מ׳־טת אחת
למלא את הוראות המסדר, שהסתכמר למע מבנות החברה ושבירת ליבה של בת מעמשה
בחיקוי מעשיהם של שלושת הקופים ה דו. סימון סניורה.
• איכן האיום (תכלת, תל־אביב) —
מפורסמים: לא לדבר, לא לשמוע, לא לראות.
כאשר אחרי כל המבחנים הובאה גברי־ חלקה השני של יצירת המופת של סרגי
אלה בברית הנשואין, ככלתו של ישו, אחת איזנשטיין, אודות הצאר הרוסי הראשון.
מני רבות, היה עליה לעבור.שלב עבודה שעור בפיסי לכל מעריץ קולנוע.
• בני טובים לאן ז (אורה, חיפה) -
מזעזע בבית־חולים לחולי־רוח. רק אחר־כך
הוגשמה משאלתה, והיא הועברה לקונגו ה מרסל קארנה חושף דמותו של דור שאינו
יודע, מה הוא רוצה ולשם מה הוא קיים :.פסבלגית,
שם עבדה כאחות בבית־הולים.
אולם גבריאלה לא הצליחה מעולם להתגבר, קל פטי וז׳ק שרייה.
• ארובה הדיר לחרות (ארמון,
על עצמה. היא רק דיכאה את חושיה ואת
תשוקותיה. כאשר במלחמת העולם השניה. חיפה) — מוג־לב הופך לגיבור לאומי בנרצח
אביה בידי הנאצים, ואילו היא נקראה תוקף הנסיבות. צ׳ארלס לוד,טון. ישך אבל
בצו המנזר לאהוב גם את האויבים שרצחו קלאסי.
העולם חזה 1159

;ווו&ס 4

תשבץ <159

מאוזן 1בירת
גאנה; -.4קבוץ בדרום
הארץ; .10 צוהל׳
עליז; .11 מערב
.13 :צירוף נקודות
גאומטרי; .14
טיבו של המזון המוגש׳
לרבנים; .15,
מקום תנ״כי (יהושע
י 17 מקום כבוד;
.19 נהר באירופה;
.20 נמש; .22 יש
ישוב על שמו בצפון
הארץ; .25 .מה
שהעם אומר עכשיו
לבן־גוריון; .26 סוג
אבן; .27 מומנט מאיים
במשחק כדורגל;
.30 קוצרת הצלחה
בארצות־הברית; .32
מקוה מים; .33 מד,
שאמרו כדורגלני ישראל
אחרי שהפסידו
לפרס .34 ;0:3ב־
1קריה על. שמה הפריעו
לאספות מפא ׳י;
.36 מטבע צרפתית; .37 מלחין ישראלי;
.39 חודש אזרהי; .41 רפש; .42 זז ממקומו;
.44 קשה להחלץ מצווארו; .46 קורה;
.48 משפחתה של אחת משחקניות הבימה:
.50 קריאה; .51 סוג תבואה; .53 מאביזרי .
הרוכב; .55 כלי בשחמת; .57 גם פלא וגם
בירח; .58 אוניברסיטה ידועה; .59 גבור
לאומי בארצות לאטיניות; .60 העומד במשמרתו.

איי ך .1 :בעל חי ממשפחת היונקים:
.2רקוד צרפתי שהגיע עד חציו; .3נגה,
זוהר; .5לא עבה; .6מה שעושה הרוכל;
.7נדכה; .8מעשה אוב; .9נשקפת מעל
פסגת הר הצופים; .12 מכשף גדול; .15 עוד

וווזי \2ריאת תגר כעזשיד;
רבד גבר או אשת התת
תצאיגו בפתרון וושבציט,
תשבץ גת וזיברת תצטיחז
תח־יננית הנראית בתתתה
תהי ננננזי דרור, נהיא אינה
נטרה גנזנביה כפי שהיא נר
אית. בר נזי שוופץ רתן טנוה
בבטינת הטננזרוח ברננח שר
תשבץ, ח־ייב ררטת שהיא,
רנזת-גנית, תרוווב הנזתנזיד
,30 תנבבת תשבצים נתב
ה2ן ת וווריפת. אבר, ותירות.י
את התשבץ הפרתי שרה,
תצריתת כבר נטנזי רפתנר.
היא נשואה רגם־.ט\2רת בית,
את התשבץ תיברה בנזיותד
טבור תוזרות ״הטורנו תות״.

יותר רע מרע; .16 לסלוח בכתיב חסר:
.18 דמות מסיפורי הקולנוע; .21 מלה שקשה
להוציאה מבחורה בפגישה ראשונה;
.23 סם .24 :כלי שימושי לצולע; .26 אבן
מאבני החושן; , 28 עמד; .29 משרה ממשלתית
ברומי. הקדומה, בלע״ז; .31 המראה;
.32 הסטוריון יהודי נודע; .35 סימן נגינה;
.37 בוקר, העוסק בצאן; .38 יהירות, גאו־תנות;
.40 עיר נהנים קדומה; .41 בתוכו;
.43 מתנה; .45 חוקר הקוטב הדרומי; .46
פצע עם מוגלה; .47 אוכידאה; .49 פלצור;
.52 קידומת הולנדית; .54 אביו של מצביא
תנכ״י; .56 צורת פניה של מפקדים לפיקו־דים
.58 :ציץ. ברית ראש.

טעות --
לעולם צודקת

על. עד ה

באיזו מידה אנו יכולים לנצל ולהשתמש
בהמלצות של מומחים
רזים. נחארץ)
ר. לבג־ ,תל־אביב

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים בעמוד זה יזנה מזי שבוע בפרס
של 10ל״י. הזונה השבוע הוא הקורא שמואל
סגל, תליאביב, שהציע את חידון הפרצופים.

מאלה המקבלים משכורות שמנות.
רגע לפני הפקעת השער( .דבר)
לו• ליי, תליאביב
ספסרגל.

מזה צוחקים האוסטרים
הצגת בחורה
אחרונות)

למוזמנים.
אליה•

סטריפיטיז

עמיר,

על עדה בלדה,
כלרה על עדה,
שחור השער כעורב.
את כל הבלדות
הקדישו ל״עדות״
אך עדה שלנו
שונה מכולן הוא,
כי עדה שלנו

(ידיעות

דומה לכולנו,
הוא נבר -לכן זה כואב.

חדרה

אינטימי.

כשיר הבלדה
הפעם על עדה,
אין דם שצבעו צבע תות.
רק עדה הנער
נדל מתוך צער,
ושימו -איזה הבל !
נרם לו רם סבל,
״עלמה״ הם קראוהו...לומר כקיצור: הוא
סבל מרגשי נחיתות.

בסיום התוכנית: מחלות עם המוניים(
.מעריב)
נירה שמואל• ,ירושלים
לבריאות!

על עכב רי םוח תו לי ם
הנה כמה סיפורים קצרצרים, שנשדחו על-ידי
אחד המשתתפים הנחמדים כיותר של מדור זה.
הכוונה לזמר שמעון ישראלי. הוא מספר, למשל,
על שני חתולים שחורים, שפגשו כושי ברחוב.
״בוא נעבור לצד השני ״,אמר חתול לחכרו ,״הוא
מביא מזל ביש״.
)> ומשהו על פיל הפוגש עכבר בגיננגל: הפיל מביט ברחמנות
על העכבר, ולבסוף שואל אותו :״למה אתה כל כך קטן?״ ״מה
אתה רוצה ממוין״ משיב העכבר ,״הייתי חולה.״

* ועוד על עכברים ואנשים: דמות כסיתית ידועה
מספרת סיפורים חינוכיים כאלה לילדי השכונה,
שכשהדמות חוזרת הביתה, מיד קוראות האמהות ליל דיהן
שיסתגרו בבתים כדי לא לשמוע את סיפוריה.
איזה סיפורים? הנה אחד לדוגמה: כל הילדים בשכונה
הם ילדים טובים. כשאמא קראה להם, היו רוחצים את

העחת-־שול״ס
הקאתולים קרא• לאפיפיוריהם בשם
ועד פיוסו 11 * ,א א

פיוס 1

...א חרי החלטת האו״ם, יכולה גם
ישראל להנהיג מסורת דומה: ועדת
פיוס ,1ועדתפיוס .11

בגלל טעותם של שלטונות הירדן, יוחזרו לישראל
שני אנשים במקום האחד שהיה ידוע על
הימצאו בכלא י ר דני...

...טעות לעולם חוזרת.

נבחרת הכדורגל האומללה שלנו: משחק אחד
נגד פרס

...וגמרנו עם הפרם ־ טיג ׳ ח שנצברה
במשחקים נגד פולין ויוגוסלביה.
הדתיים מציעים
מתחת לגיל 17

להתיר נשוא• נערה גם

...בכתוב בברכת הנשואים: מתיר
לנו את האסורות .

שגריר ארצות־הברית הודיע לסגל השגרירות כי
להבא ידרוש מהם יחס חיוכי יותר לסביבתם
הישראלית

...סון דסוף, החסינות
מטית) מחייבת .

(הדיפלו
היד
ואוכלים את הדייסה כמו ילדים טובים. רק דני
היה ילד רע. כשאמא קראה לו, הוא לא בא הביתה
ולא רחץ את הידיים, ולא אכל את הדיס־ה. הוא היד
מלוכלך ומסריח. והוא שיחק עם פחי האשפה, והעכברים
הגדולים יצאו מהפחים, והוא היה כל כך מסריח
ומלוכלך, שהעכברים התנפלו על הילדים הטובים
ואכלו אותם.
נורא, לא?

* אפל הנה משהו יותר משמח. שואל שמעון:
מה ההכדל כין פסנתר, פיל ומשפחה? עונים לו :
לא יודעים. אז הוא מסביר: פסנתר אפשר להפיל,
ופיל אי־אפשר לפסנתר .״ומה עם המשפחה?״
שואלים אותו. כרגע זה מתפשט חיוך -רחב על
פני שמעון :״תודה רכה, טוב ״.והוא מתכוון לכך
ברצינות. השבוע נולד בנו הכפור.

•לבן הוא חרה ככולם את אפו
ולבן הוא נראה כחולה.
ולכן הוא טרך את נפשו ככפו

אל תלטשו עלי עיניים,
איני יודע מי אשם;
מלבד, אולי, האל שבשמיים.
מלכד, אולי, השם.

פר צופים ע קו מי ם
האמינו או לא, אבל אלה פרצופיהם של
ששה אנשים ידועים מרחבי העולם. כולם,
מלבד אחד (או אולי אחת) הס שחקני
קולנוע. אלא שעל מסך הכסף הפרצופים
שלהם ישרים, ואילו כאן הם עקומים.
נסו נא לגלות מיהו מי. הפותר לא יקבל
פרס. זה סתם יעשה לו טוב על הנשמה
אס יפתור את החידון. את הפתרון תוכלו
להשוות עם השורות המודפסות במהופך.
־ 11 ם אם ג) ״ז. ם ם ( [11:11• 9

׳ם מם אם 1512.א,נ ( 2׳ן_ו1511! 2,1ם 01:1.1.1! 0

דידי מנוסי, ניו־יורק