גליון 1160 מתאריך 16 בדצמבר 1959

שנה 23

ט״ו כסלו תש״ך16.12.1959 ,

המחיר 550

פרוטה

התופעה המתפשט

השער:
ט ט די פ־־ טייז אי ת
ת מי

א ל קיי

:ישראל

הווונ 0הוה

מינוי שנ תי
בדאד־אויר

העירך הראשי:
אגרי אבברי
ראש המערכת:
שלוב ברז

עורך בישנה:
רוב איהז

עיגי בג •

ג לי

עורך כיתוב:
סלבי השת •

לקמרימי\
עורך תבנית: וקי צלם המערכת:
אריה קרו

כתב בכיר:
אלי תבור

רחוב גליקתון ,8תל־אביב, טלפון ,20785
ת. ד 36 .ו. מען למברקים :״עולנופרמ״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל 39 .וו.3
ההפצה: זוו טופל ובדו, תל־אביב.
המערבת איננה אחראית לתוכן המה־עו

חברי המערכת:
שייע גלור, לילי נלילי, רויר הורוביל,
דרתי ורר, יוסף אבו־חמדי, דו מרגלית.
וומוס קינן. אבנר שלמה

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

לבל ן ןרצ\וז אירץ מוז (כולל
תורכיה ,).פרס גסיועורת 40 הבתר >ור\
.לארצות־תבריוז סברות, קובה

ותסמייוו

.לאריות ררונז־אתריסה

שעות
רצובות כוער. ה פי ירפרפקט ־
ללא מילוי דלק הודו ת המיוחדים למיכלים
המותקנים בתוכו.
מי כלי ם אלו העשויים
זכוכית. בניגוד למ י כל*
ה מ תכ ת הנוחלידים,
מאפשרים לך לראות
אתכ מו תהדלק הנ מצאת
בהם.
לכו. מ יל ויהדלק

ב פיי רפרפקט ״
נעשה

כאשר ניגשו עורכי הענלם הזה לפני
שנתיים ורבע לבחור באיש־המדע של תשי״ז,
עמדו בפני שאלה קשה. כי בין המועמדים
בלט איש אחד שרבים ז׳־לזלו בו אז.
קשה היה להאמין כי אלכסנדר זרחין היא
גאון. הוא דיבר על המצאה שהיתר. באמתחתו׳
אולם רבים (וביניהם פקידים ממשלתיים)
הטילו ספק באמיתות טעניתיו של
האיש שגר בחדר קטן בבית־מלון ישן, מוקף
ספרים מאובקים וניירות פזורים.
בין המעטים שהאמינו לזרחין היה העולם
הזה. אף שחששנו כי בחירתנו תתקבל בביז
בחוגי המדע, הענקנו לזרחין את תואר איש־המדע
של השנה. תחת הכותרת ״המצאה ב־בית־מלון״
גוללנו את הפרשה המוזרה של
האיש שטען כי פתר את אחת הבעיות ה חשובות
ביותר של האנושות.
השבוע נסתבר כי בחירת העולם הזה
היתר. צודקת. באיחור של כמה שנים זכה
זרחין להכרה לאומית ובינלאומית. את הסיפור
הבלעדי על דרך תלאותיו עד שהגיע;
לנקודה זו — ראה בעמוד .13

קצין־משטרה הסתכל ישר בעיני ורשם:
צבע אפור, צורה רגילה. הוא התעניין לדעת.
אם שערותי צפופות או דלילות, אם זקני
מרובע או עגול. ברוב אדיבותו אף רשם
כי מבנה גופי חסון.
אותו קצין מילא טופס מפורט, בעל במה
עשרות שאלות גופניות, שצירף אותי למחנה
הפושעים במדינה. האישום: עבירה על סעיף
41 של חזק בתי־המשפס, בזאת שפירסמת׳
בשבועון זה כתבה ושער על מעשר,־הזוועה
בשכונת־התקזזה, שיש בהם כדי להשפיע על
מהלך המשפט.
הדגש הושם דחיקא על השער: תמונתה של
הצעירה שנפלה קרבן למעשה. הקצין שכח
להסביר לי איך יכולה תמונה זו — שפניה
נמחקו עד ללא היכר — להשפיע על המשפט.
אם אמנם תביא המשטרה אישום ו לבירור
משפטי, תתעורר בפעם הראשונה
בהיסטוריה המשפטית השאלה המעניינת אב
תמונתה של עדה יכולה להשפיע לרעה על
שופט.
אם קראת בשבוע שעבר את הכתבה, נוכחת
לדעת כי הטיפול היה רחוק מכל סנ־סציוניות.
היד, זה נסיון אחראי לברר את
הרקע החברתי־ר,מוסרי של המעשר, ועושיו
— נסיון לו הוקדשו הרבה עשרות שעור.
של חקירה רצינית, כולל רדיפה דרמתית.
אחרי שתי הצעירות המעורבות, רדיפה שנמשכה
רמה ימים.

ערב הפירסום הופיע במערכת אחי הנפגעת,
במצב של התרגשות רבה (ואף מובנת),
ותבע לראות את הכתוב. הראינו לו אח.
הכתבה ברצון. הוא נוכח לדעת כי התמונה.
אינה מאפשרת זיהוי, ועל כן לא התנגד
לפרסומה. הוא גם ראה כי בשום מקום
לא הזכרנו את שם אחותו.
האח ביקש למחוק עוד כמה פרטים: המוצא
העדתי של הנפגעת, שם המושב בו היא
גרה. נענינו לבקשתו. האח חיכה בדפים
עד שהגליונות הראשונים יצאו לרחוב, בדק
אם אמנם נמחקו הדברים, כמובטח. אהר־כך
הלך לדרכו, כשהוא מרוצה מיחס המערבת.
למרות זאת הופיע למחרת היום בבית-
המשפט׳ דרש להחרים את העתון. מבוקשי
לא ניתן לו. אולם כתוצאה מהפצרותיו נפתח
תיק האישום.

פעם

שעות.
מכתבים שיטת ה״טוטו״

זרי
וסידור

כלה
סלים
ב ישעיה סיעות בכר דין וגגף ,13 מר 49 .ד24

הוכינו בתדהמה כשקראנו את ההסבר ביצה
חוקק הפרס ב״טוטו בחירות״ ,במדור קורא
יקר (העולם הזה .)1159
מבלי לפגוע ברואה החשבה הנכבד, הרי
נעשתה כאז שניאה נסה אשר איני רואה
למעשה כל דרד לתיקונה. הדרר בה פתרתם
בעיה פשוטה זו מוכיחה כי כל המומחים
היו רחוקים מרהק רב מאד ממקצוע הסטטיסטיקה.
לפי דרככם אתם יכול היה אדם
מסוים לתת חמישה צירים למפא״י, סב
צירים לקומוניסטים ו־ 18 לציונים הכלליים,
ולזכות כפרם כספי גדול.
הפתרוז חייב היה להיעשות על ידי שמרע
בממוצע גיאומטרי ועל ידי נתינת משקל
לכל מפלנה (כמו מדד רגיל).
ב. סמואל, קרית טבעו!
ועדת הטוטו לא היתוז רשאית לנהוג לפי
שימה אחרת, מאחר ־ששיטת השיפוט פורסמה
מראש׳ בעת הכרזת מפעל הטוטו.
העולם הזה 1160

עונש מוות
נדמה לי שכתבכם לא הצליח כלל ועיקר
לשקף את החרדה שמעשה האונס כפול ה-
תשע הציף בה את הארץ. כתבתו ״המעשה
המחריד״ (העולם הזה ,)1159 אם כי חדרה
עמוק עמוק לעולמם הנפשי והמוסרי של
לפחות חלק מבני שכונת התקווה, לא הצביע
על הגורם הפשוט ביותר, השם כל ויכוח
או סליחה במקרה זה למיותר: כל אונם,
איזה שיהיה, הינו פשע חמור ביותר, שבמדינות
מסויימות (בארצות הברית למשלו,
מביא על מחוללו עונש מוות.
ג׳ .ווטסון, הרצליה
...אולי תפסיקו כבר עם התמונות השחורות
שלכם? ואם כבר אתם עושים זאת,
עשו זאת בצורה מושלמת.
יעקוב אוריאל, פתח־תקווה
כפי מה שנמסר לי על־ידי עד ראייה
כמקום) ,לא היה זה אונם במלוא מובז
המילה. במקרה זה אינני חושבת שצדקתם
בכל הניתוח שלכם על פרשת האונס. אם
זוהי שאלה של הדירות בלבד, הרי שאי־אפשר
לדבר כאז על אונם המוני.
תקווה דויד, תל־אביב

שכנוע כלכלי
סופ סוף שילמתם חוב עתיק. כתבתכם
שהוקדשה לחתו היובל הרב מרדכי נורוק
(העולם הזה ,)1159
היתה במקומה. טוב
עשיתם שהבאתם את
דבריו בהם סיפר על
פעילותו הענפה. אולם
נראה לי כי כבוד
הרב היה צנוע טדי,
לא הזכיר את פעילותו
הכלכלית הברוכה.
לידיעתכם: הרב מ.
נורוק שכנע בשנת
1932 משקיעי הוז
לטביים להשחתה ביריד
המזרח, שנערך
אז בתל־אביב. הוא
בעצמו, אה על פי
שהיה ציר בסיים
הלאטבי, בא לארץ
— והיה לו חלק רב
״פלאלום״ ו״עלית״.
י. אישוביץ, תל־אביב

הסתיידות ההגיון
סדרת המכתבים שפירסמתם (העולם הזה
,)1159 בתשובה י למאמרו של משה ברש,
שהציע להקים קואליציה לאומית מקיר אל
קיר, ללא מפא״י, הוכיחה לי טוב יותר
מכל נימוק אחר כי גם הרעיון החשוב
ביותר, שיושמע מעל במה רצינית בישראל,
לא יקלט אלא לאחר לבטים קשים. כר קרה
כי קואליציית־ניר באה לאחר עשר שנים של
כניעה ללא תנאי לטפא״י — ובעקבותיה
הריאקציה המיידית: הבדיחה הלאומית של
יגאל אלון.
לא. במדינה זו אי־אפשר לנסות ולפתח
רעיון הגיוני בכה השכל בלבד. רק לאחר
שכל אותו שותפות אפשריות לקואליציית•
ברש תדוכאנה ביד רמה, תושפלנה שוב
ושוב על־ידי רועה הדור, רק אז אפשר יהיה
לחזור ולהפוך ברעיון מצוייו, אד מוקדם,

ד״ר י. לבנסל, תל-אביב
מי שמבטל במחי־יד את רעיונו הגאוני
של מר משה ברש, ומתרץ את הסתייגותו
ב״בלתי-אפשרי״ ,״לא בא בחשבוז״ ו־
״מסוכז לחרות״; חושק רק את חהסת״רות
הפוקדת את ההגיון שבקודקודו.
לפי עניות דעתי, צריך היה רעיון אדיר
ותיבם זח לסחוף אחריו יותר מששים אחוז
מאזרחי המדינה, על כל גיוון דעותיהם השונות.
מסתבר כי רעיון ברש, כקול קורא
במדבר היה. ולא רק זאת: אף אחד, מביו
65 נבחרי הכנסת, לא ניסה לבטא בפרהסיה,
דעה, ולו נם הזהירה ביותר, בכיוון זה.
אני טכיק מכד, כי כמו רוב הבוחרים בישראל,
כז גם נבחריהם — אחוזי צמרמורת
למשמע האפשרות של הקמת שלמו! בלי

...מד איגה יותר הדממה הדקה האופפת
את תנועת החרות, שהיא למעשה המחותנת
הראשית ברעיונו של ברש. מרוע לא יפסיקו
אלפי פעילי חרות ללקק את פצעי אי־ההצלחה
בבחירות וירתטו בכל מאודם להחדרת
רעיו! האפשרות הריאלית לשינוי ה,,
שלטון?
יצחק
הללי, ירושלים

הקול השלישי
ציינתם כמעניינת את העובדה שבבחירות
לכנסת זכתה רשימת ״הכוח השלישי״ במספר
קולות קטן ממספרם של אלת שהמליצו
עליה (העולם הזה .)1154 תרשונו איפוא
להוסיף שתי עובדות מעניינות אשר יש להן
קשר-מח לעובדה המעניינת הנ״ל.
בקלפיות הערביות הונחו פתקאות הבוחר
הנושאות אות ״הכוח השלישי״ בעברית בלבד.
רובם
המכריע של הקולות הערביים ניתז
למפלגות הציוניות, וקולות אלה ניתנו, רובם
ככולם, תמורת כסף או טובת־הנאה חם־
רית אחרת או תחת לחץ הממשל הצבאי.
אנב, האם המספר 594 הוא המספר הנכון
של הקולות שניתנו לרשימת ״הכוח השלישי״?
אנו מפקפקים בכר. עם היפתח חלק
מהקלפיות, פורסם כי מספר קולות רשימתנו
הוא .655 לאחר שנפתחו יתר הקלפיות,
פורסם כי קיבלנו 574 קול. בתהליך פתיחת
הקלפיות אברו לנו איפוא 91 קול. שאלנו
את ה״מוסטכים״ לפשר החידה והם לא ידעו
לבארה. לאחר זאת פורסם המספר .594כדוב
הקלפיות לא היו לנו משקיפים, והאם
קוני הקולות מנו נכונה? או שמא מכונות־

הסיכום של ועדודהבחירות הז קרובות־טשפ־חה
של מכונוודהחישוב של משרד הטלפונים?

מספר קולות רשימת ״הכוח השלישי״
היה קטן או גדול ממספר ממליציה, לכר
איו לדעתנו כל חשיבות.
בשם ״הכוח השלישי״,
עורו־דין מ. שטיין, תל־אביב

בי ת ח רו שתלעג לו תיל די ם

״לתינוק׳
מתכבדל הודי ע:

שס ספרדי
בכתבתכם על הסכסוך שפרץ ביז שר הדתות
דהאידנא ושר הדתות לשעבר (העולם
הזה ,)1158 מסרתם שאחרי שהרב מיסו!
יצא, בראיון שנתו לכתב ״מעריב״ ,בהתקפה
חריפה על שר הדתות, כינה אותו בשם
״בונד״.
עלי לציין שהרב מימון אינו אהוד על
ציבור הספרדים. הוא ידוע כמזלזל בכל מי
שאינו מבני עדתו, אם כי מתגונן הוא באסרו
שאפילו את שמו הוא החליף בשם
ספרדי.
מ. מני, תל־אביב

גכול מסוכן
כצעיר ערבי הקורא בקביעות את העתונים
העבריים, הרשו לי להתריע מעל רפי עתוג
כם על מגמה, המסתמנת בכמה עתונים
ישראליים, בעיקר בעתוז ערב מסויים, שכתבו
מסית את הישוב הישראלי בתושביו
הערביים.
בסדרת כתבות, שעסקו בגבול היבשתי
של מדינת ישראל (״ 531 קילומטרים של
שקט לפני הסערה״) ,עשה הכתב דלעיל את
הכל כדי להפיח שנאה וחשדות ביו בני
שני העמים היושבים בארץ זו. אני וחברי
רנשנו מאד כשקראנו כתבות אלה. אלה
העושים להשכיח את העבר, ולהקים נשר
של הבנה ביו ישראל למדינות ערב, ספנו מכה
קשה עם פרסום כתבות אלה.
אברהים מחג׳נה, אום־אל-פחם

לרגל הצלחתנו הגדולה ביייצור עגלות־ילדים
מדגם שווייצרי רשום, פטנט
ישראלי מם ,12333 .החלו בזמן האח רון
להופיע בשוק עגלות ילדים, שהן
חיקוי לדגם המקורי שהוא פטנט רשום.
הננו מבקשים בזה להפנות את תשומת לב הקונים, שיקפידו
וידרשו אך ורק את תוצרתנו לתינוק דגם שתייצרי רשום,
פטנט ישראלי מס ,12333 .מקורי, המיוצר על־ידינו בטיב ואיכות
ממדרגה ראשונה.

דרוש תמורת כספך את התוצרת
המקורית ולא חיקוי כלתי מוצלח.
״ לתינוק

כתי } ו 0 ]) 0ז+ 1נ<|

בית־חרושת
לעגלות ילדים
רחוב החלוצים 27/29
טלפון ,82861 תל־אביב

הרמוניה איטלקית

ברצוני להודות לכם בשמי ובשם אגודתנו
על הכסוי הנאה והמקיף שנתתם לתצוגת
האופנה האיטלקית שאורגנה על ידינו (העולם
הזה .)1157 כתבתכם נתנה תמונה ברורה
ומענינת אף לאלה שלא זכו לראות את
התצוגה.
אני מקוה שאף בעתיד נזכה לשחוף פעולה
תוך הרמוניה גמורה.
יו״ר ועדת ארגון התצוגה,
יעל מטלון, תל־אביב

דמיון מכריע
נהניתי מאוד למקרא הכתבה ״מבחן בד
לאהבה״ (העולם הזה .)1159 כתבכם הצליח
להעלות בצורה ציורית את הנעשה מאחורי
הקלעים של טבח! .הבד. אנב, האם לפי
דעתכם, הונו הדבר לחלק את התפקידים
הראשיים בסרט ללא מבחן קודם? נדמה לי
כי לגבי תפקיד ראשי אחד לפחות הייתי
מוצאת מועמדת מתאימה יותר ...
יעל גרוז׳ינסקי, חיפה
...אי־אפשר היה שלא לשים לב לדמיון
המכריע בין הנבחנת חנה עוזיאלי לכוכבות
הבד וויויאן ליי ו־אליזבט
טיילור. אני
בטוחה כי כל חברת
סרטים המכבדת את
עצמה לא היתה מוותרת
על השתתפותה.
אביבה שמואלי,
תל־אביב

דור חדש

יש לי העונג להודיעכם
שלציבור
קוראי העולם הזה
נוספה עוד קוראה
יקרה! בתי חווה
נולדה רק השבוע.
והדבר הראשון שעוזיאלי
עשתה,
משהגיעה הביתה,
היתה קריצת
עין לעבר גליון העולם הזה.
זלמן שנוקפרצקן, תל־אביב
לקוראים שנוקפרצקן, מזל טוב.

דו״ח טעים
נפגעתי מאוד למקרא הכתבה ״עושה החדשות״
(העולם הזה .)1159 לפי מה שנאמר
בה מתקבל הרושם כי היקר באדם, אלבאסי
איינ׳הלה, עושה הכל כדי לגרום לסקנדלים,
עליהם יוכל לדווח כעתונאי. כאשה המכירה,
אמנם זטז מועט ביחס, את מר אייג׳הלה,
יכולה אני לומר לכם כי הוא אדם צנוע
ועניו, המתרחק מכל מהומה ושאון. מה שאירע
בירושלים, היה דווקא באשמתם של אלה
מאתנו המתקראים לבני עור, בו בזמן שלבם
הוא שחור משחור.
רבקה מ ,.ירושלים
קראתי בעתו! ערב כי עושה החדשות איי•
ג׳הלה מונה כאחראי על השרורים הישראלים
למערב אפריקה, מאחר והוא האדם היחידי
בארץ השלט בשפות המדוברות בארצות אלה.
כל הכבוד לניגרי חובב ישראל, אולם כיצר
מעלים מנהלי ״קול ישראל״ על דעתם את
קיומו של מצב בו יהיה האדם היחידי המבין
מה הוא אומר, האחראי על מה שנאמר?
יהודה
עופר, תל־אביב
...שמעתם כבר את הסיפור על המשלחת
הישראלית שזכתה לקבלת פנים בלתי־מקובלת
כבפר אפריקאי? כששאלו הם את ראש השבט
לפשר הדבר, הצביע הוא על מקלט
הרדיו היחידי שבכפר, סיפר :״קול ישראל
חזר והודיע לנו כי הישראליים הם האנשים
הטעימים ביותר בעולם
יורט אבוסל, חולון
תוצרת נקה תוצרת איכות. המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״מ

חעזלם חזה 160ו

במדינה
העם
מ חי רהעקרונות

1הפתיחה

ס הקנוניה

במדבז ינשב משה בגנו, ראש עיריית בני־ברק
היוצא. מימינו: נציג אגודת־ישראל,
ראובו אהרונוביץ. נמשמאלו: איש מפא״י זלמן מילשטיין. בגנו, 1ראובן דתי לאומי, פתח את הישיבה בידעו ני קיים הסכם בין מפא׳׳י ואגו״י.

ראובן אהרונוביץ. מעביר פתק לנציג
מפא״י, מאחורי גבו של בגנו הדתי־לאומי.
יי * כשנודעו תוצאות הבחירות לעיריה, ניהלו שתי המפלגות
הדתיות חשא־ומתן להרכבת קואליציה, אן אגו״י העדיפה את מפא״׳

״ נציג הדתיים־לאומייס ביקש
להפסיק את הישיבה לעשר
התייעצות בין סיעתו לבין אגו״י. כל יתר
כדי לאפשר התייעצ
דלוות,
דקות, כד
הסיעות התנגדו. זלמן מילשטיין (מפא״י) מריס את ידיו בהנאה.

ן 1 )1 1 הוחלט על הפסקה. נציג אגו״י
/ 1 1 111/111י שמעון סורוקה (מזוקן) עזב את
שולחן הישיבות, והסתגר עם נציגי הדתיים־לאומיס, בנסיון
לשכנעם כי יצטרפו אף הם לקואליציה, ויקבלו סגנות של ראש העיר.

בירושלים ניסה לשכנע את נציגי שני הפלגים הדתיים לשתף
פעולה ולמנוע קרע פניסידתי בריכוז הדתי הגדול ביותר בישראל.

ך? ך ך | ך| י ל שעה שבחדר הסמוך התנהלו הבירורים
^ ^ 1 1 1 1 0 ! 11 1בין אגו״י והדתיים־לאומיים, מתכופף נציג
מפא״י לעבר נציג אגו״י, מעל לכסא הריק של ראש העיר,
ומבקש נ^מנו הבטחה שההסכם ביניהם עומד בעינו. ההבטחה דתנה.

״מי בעד ראובן אהרונוביץ כראש

עיר?״ שאל בגנו. שמונה ידיים הורי

* מו — חמש אגו״י ושלוש של מפא״י — ואהרונוביץ נבחר.
בתמונת נראים: יוילשטיין ממפא״י (ימין) ונציג אגו״ ,מצביעים.

ךזןך 11ן ן ראש העיר החדש קם לשאת נאום. משמאלו
1ו 1! 11 _ #נראה מילשטיין, שנבחר כסגנו. איש הדתיים־
הלאומיים, שמיעתו נשארה באופוזיציה זו הפעם הראשונה
בתולדות ׳עירית מי־בוק, מתפרץ לעומתו :״נבלת עשה בישראל!״

בלשון החזאים, היתה זאת ״רוח מדברית
יבשה שחדרה לאזורנו״ .בהרגשת האזרחים,
היה זה קייץ שני ונעים יותר.
אלפים הצטופפו בשפת־הים, רבצו על
החול! ת. שמש נעימה שתפה את עורם.
אחרים שמחו פחות על מזג־האוז ר היבש
והנחמד. חקלאים עקבו בדאגה גוברת אחרי
התחזיות. כמו בשנים כה רבות באקלים
הקפריזי של ארץ־ישראל, היתה צפויה
סכנה לתבואות החורף של המדינה.
רק יבול אחד שיגשג השבוע בכל רחבי
ישראל: יבול האינטריגות הפוליטיות. בעוד
שהגדולים עסקו במישחק השש־בש של
הרכבת הקואליציה הממשלתית, הסתפקו הקטנים
יותר בהרכבת הקואליציות העירוניות
והמקומיות. האפשרויות היו אינסופיות.
אם היה זה בירושלים, שם בגד עסקן דתי
בחבריו וקפץ מאחורי גבם על עגלת מפא״י,
ואם היה זה בבני־ברק, שם נמשכו התככים
עד הרגע האחרון ממש (ראה סידרת תמונות
מימיו) — המראה היה אחיד.
הוא לא היה אסתטי. כי אף לא במקום
אחד בלטה דמות של עסקן שנשאר נאמן
לסיסמות שהשמיע ערב בחירתו, או שגילה
נכונות לודתר על כסא למען עקרון.
בשוק המפלגות הישראלי, מחיר העקרון
נמוך מאד.

ירנ שלים
א לי להשבע

3הנאת מפא

לש שימוע ם רפ]1י

היוונים הקדמונים אמרו כי אפילו האדם
העשיר ביותר אינו יכול לשתות יותר
מאשר מכוס אחת. יוצאת־מן־הכלל אחת: אלת
השפע, המחזיקה מתחת לבית שחייה שני
דליים. היא היחידה היכולה ליהנות משתי
הכוסות גם יחד.
השבוע קם לה בירושלים מתחרה רציני.
ראובן רביע 45 סוחר מקריח בשוק
מחנה־יהודה, לפת בידיו שתי כוסות מלאות:
מפא״יית ודתית.
העסקן של יוצאי עיראק, שנולד בירושלים,
עזב את הארץ בדרכו להודו, נתקע בעיראק
וחזר לפגי 25 שנים לעיר החדשה, ידע
למלא בסבלנות ובעקביות את שתי הכוס, ת.
חמש ספרות גדכד. העילה המתאימה
למילוי כוסות השפע של רביע נמצאה לפני
הבחירות, פש״הבבלים״ רגזו על ראשי העדה
הספרדית, שכיסו את הקברים שנכרו על
ידם. רביע יצא ברשימה נפרדת לבחירות,
הצליח, בעזרת 7000 לירות שקיבל מהדתיים
הלאומיים, להיבחר לעירית ירושלים.
רביע נבחר, אך נשאר צמא. הוא ברח
מביתו, סגר את מכולתו, יצא לבחור את
הכום ממנה יחזה את צמאונו. ה! א בחר
אחר שב ע. רביע הכריז על הצטרפותו הבלעדית
לג.ש הדתי, היה מוכן להקים קואליציה
של חרות והדתיים בעיר הקודש.
חודש וחצי לא גילה רביע כל רצון
להפסיק את שותפותו עם הגוש הדתי, שהיה
מורכב. מששה נציגים של החזית הדתית
ואגודת־ישראל. הוא לא התערב בדיונים שהתנהלו
עם מפא״י. למרות לחץ שה, פעל
עליו על־ידי צעיריה, נשאר נאמן לעקרונותיו
הדתיים.
השותפים דיברו ודיברו וגרונו של רביע
ניחר י! תר ויותר. במוצאי־שבת התקשר עם
משה ברעם ומרדכי איש־שלום, הציג כמה
תנאים. בין השאר: מפא״י חייבת להסדיר
את ענין בית־הקברות, לממן את מסע הבחירות
שלו. הסכום שדרש לא עלה על חמש
ספרות, הסתכם ב־ 10,000 לירות.
נציגי מפא״י הבטיחו לו. סגנות בשכר
מלא, הצליחו לשכנע אותו להצטרף לקואליציה
השמאלית. רביע נופף בראש חוצ!ת
את הכוס הדתית, אולם היה זה רק כלפי
חוץ. מאחורי הקלעים האשימה האגודה את
הדתיים לאומיים במשחק כפול, טענו כי
הם רק הכינו את הרקע לכניעתם לקואליציה
בלעדיהם.
הדתיים הלאומיים לא הודו, הודיעו כי
יתבעו מרביע את 7000 הלירות שנתנו לו.
אך הגבר בעל השפם הדקיק לא התרגש.
״זה סתם רעש. עוד לא ידוע לי על
התביעה,״ אמר השבוע רביע לכתב העולם
הזה .״מי שרוצה יכול אפילו לקרוא לזה
ביום.״
רק דבר אחד ענין אותו: שלא ישוו אותו
לרחמים כלנתר, העסקן הדתי שהבטיח את
שלטון מפא״י בבירה במ,עצה הקודמת. בלי
השואה זו יוכל רביע ליהנות בשלוה מכוס
השפע המפא״יית, לא לזנוח גם את
הכום הדתית.
הפזלס הזה (אז*

ך כאורה, לא השתנה כלום. ממשלה
/יצאה וממשלה באה. ההכרעה הבלעדית
בכל ענין חשוב היתד, ותהיה בידי מפא״י.
שתי מפלגות פרשו, אחת מצטרפת. בימי
שיתוף השמאל בממשלה, פעלה הממשלה
בניגוד נמרץ להשקפות השמאל. עתה, עם
שיתוף הדתיים, תוכל הממשלה לפעול בשקט
נגד השקפות הדתיים.

ובבן: אותה גברת בשנוי אדרת.

**ולס כפעם הראשונה מתגנב ללב
^ החשד: האמנם זאת אותה הגברת? האמנם
אפשר להתיחס אל מפא״י כאל כמות
ידועה ובלתי־משתנית?
או שמא קרה משהו ב־ 3בנובמבר, המחייב
לשנות באופן יסודי את ההערכה לגבי
מפא״י, ולגבי כל עתיד החיים הפוליטיים
בתוך המדינה?
שהרי מי שמדבר על אותה הגברת בשינוי
אדרת, מצייר לעצמו תמונה של מצב
סטאטי, של חוסר־שינוי. אפילו בעיני יריבי
מפא״י׳ זוהי אחרי ככלות הכל תמונה מרגיעה.
אם אין הם יכולים לשמוח, לפחות
אין להם מפני מה לחשוש. אם המצב אינו
יותר סוב (במושגים שלהם) הרי גם אינו
יותר רע. הכל נשאר במקומו בשלום.

יוסיף למפא״י כמה אחוזים בבחירות.

ך יבוש העיריות מהיר ובולט עוד
^ יותר. יש לו ערך חיוני לגבי מאזן־
הכוחות במדינה.
זו הפעם הראשונה בדור האחרון שולטת
מפא״י על כל שלוש הערים הגדולות בישראל,
וכמעט על כל ערי־השדה.
הכיבוש המכריע — עירית תל־אביב —
הוא קרש־קפיצה עצום לקראת העתיד. מפא״י
עצמה מתיחסת אליו כאל שכזה. אין היא
מסתפקת בהחלפת לבנון ממיר. היא מתכוננת
להפוך את תל־אביב לחושיסטאן
שניה (ליתר דיוק: ראשונה — כי תל־אביב
המפא״יית תהיה חשובה מחיפה המפא״יית).
ראש־העיר החדש, שאינו דמות שתלטנית
במיוחד, מביא עמו אדם מסוג אחר לגמרי:
סגנו אליעזר שכטר, לו ״העביר״ את מש־

לפתע החלה מפא״י מבינה בי
אין טעם לקנות עתון, כאשר אפשר
לקנות עתונאים. הדבר זול
יותר עד אין שיעור. כי עתונאי
בלתי-תלוי-כביבול המשרת את מ
פא״י מעל עמודי כטאון כלתי*
תלוי-כביבול, שקול בנגד מאה
עתונאים מפא״יים המדברים מעל
עמודי בטאון מפא״יי.
לפני עשר שנים היתד, העתונות הבלתי־תלויה
בעלת גון אנטי־מפא״יי מובהק. היי
אלה הימים כאשר עזריאל קרליבאך המנוח
הלם בשלטונו של דוב יוסף, כאשר הארץ
מתח ביקורת קטלנית על השלטונות.

מאז זרמה דיו רכה לתוך מכבשי
הדפוס. עתה המצב שונה לחלוטין.
העתונות בעלת התפוצה ההמונית

כי מפא״י זו, המרכיבה השבוע ממשלה
חדשה, אינה אותה מפא״י שהרכיבה את
הממשלה הראשונה במדינה, ואף לא זו
שהרכיבה את הממשלה האחרונה. חל שינוי
מהותי במשקלה הם?ולי.

במלים פשוטות: מפא״י נמצאת
כתהליך דינאמי, כמעט מהפכני,
של התפשטות והשתלטות. תהליך
זה מגיע עתה לממדים המשנים
את כל המציאות הפוליטית בישראל,
והוא נמצא עדיין בעיצומו.

ך* תפשטות אדירה זו מקיפה כמעט

כל זה היה מוכן מאליו -עד
לשנה האחרונה. לפתע החלה מ־פא״י
מבינה את חשיבותו של
שטח זה. בשיטתיות אופיינית החלה
ניגשת לכיבושו.

באמצעות ההסתדרות החלד, מפא״י כובשת
את הרבנים במושבי העולים. היא מינתה
שר־דתות משלה אשר בשמו היא מפקחת
על משכורות הרבנים ודואגת למינוי הרבנים
הראשיים. מנוי וגמור עמה למנות רב
ראשי אשכנזי משלה. היא מתכוננת לפתות
סמינריונים להכשרת רבנים מבין אנשיה.

שטח זה בה חשוב בעיניה, עד
שגס בקואליציה החדשה לא תתן
למפלגות הדתיות דריסת-רגל כ־משרד-הדתות,
היחיד החשוב להן.
שוב אין ספק כי תוך שנים מעטות
יהיו רוב רבני ישראל חברי
מפא״י וממוני מפא״י, שיקבלו את
משכורותיהם מידיים מפא״ייות,
שישכצו את בתי־הבנסת ואת
כתי-הספר הדתיים כמערך־התע־מולה
של מפא״י.
יזה לבדו מיבצע אדיר של השתלטזת. הוא

קשה לתפוס את הערך העצום של מצב
כזה למפא״י. האזרח יצטרך להסכים עם
דרכה, פשוט מפני שלא יקבל שום אינפורמציה
העשויה להטיל צל על הקו המפא״יי.
הדבר יוסיף למפא״י כמה אחוזים בבחירות.

^ פשרלה כי א דוגמות רבות אחרות.
אפשר להצביע על כיבוש שכבות חברתיות
שלמות. למשל: בעלי־המלאכה, שהיו
בעבר מעמד ״אזרחי״ ,והפכו בשנים האחרונות,
בשקט, למעמד מפא״יי, אשר כל
מוסדותיו מנוהלים על־ידי אנשי מפא״י, בשם
מפא״י, למען מפא״י.

אף יתכן כי חשוב מכל הכיבושים
הגשמיים הוא הכיבוש שקשה
להגדירו: ביכוש האקלים הציבורי.
ערב קום המדינה היתד. מפא״י בשפל
המדרגה מבחינת הרוח הציבורית, וביחוד
רוח הנוער. הדור הצעיר התייאש ממנה
בגלל אי־נכונותה להילחם בבריטים. אהדה
גוברת והולכת ניתנה לאצ״ל וללח״י. בקצה
השני פנה הנוער לפלמ״ח ונתן את אהדתו
למפלגות השמאל.
באותם הימים לא היה זה מכובד, ביחוד
בשביל אדם צעיר, להשתייך למפא״י. צעיר
שתמך במפא״י היה נאלץ להתנצל על כך.
בשנים האחרונות חלה תזוזה עצומה בשטח
זה. בחסות מפא״י קם מעמד של
פקידים בכירים מפא״יינא הקובע במידה רבה
את הטון החברתי. אדם צעיר יכול להצטרף
למפא״י מבלי שיצטרך להתנצל. שוב
אין זה מפליא שאיש מן החוץ׳ כמו אבא
אבן, מגיע מניו־יורק ישר למטה הבחירות
של מפא״י.
עתה הגיע תורם של האחרים להתנצל, פן
ייחשבו על־ידי הבריות לבטלנים ולתמהוניים.

אני מעז לטעון בי זוהי תמונה
כוזבת. אין זו אותה גברת כשנוי
אדרת, ואך לא אותה הגברת באותה
האדרת. זוהי גברת אחרת
באותה האדרת.

| 1את כל שטחי־החיים. המנגנון המפא״יי
פועל בעקביות שאינה תלויה ברצונו של
איש, ושאולי אף אינה חודרת להכרתו של
איש. הוא פועל בכוח התאוצה הגוברת של
הנתונים הפוליטיים.
ניקח, לדוגמה, את שטח הדת. במשך
חמישים שנות הישוב העברי ועשר שנות
קיום המדינה, היה מובן מאליו ששטח זד,
מסור למפלגות הדתיות והוא מקור כוחן.
הרבנים היו תועמלני המפלגות הדתיות.
בתי״הכנסת היו מרכזי פעילותן הבלעדית.
בתי־הספר הדתיים חוות־הכשרד, לתגבורתן.

חיים כהן. השיטה הנוכחית יעילה
הרכה יותר.

מועדוני־הנוער של מפא״י שוקקים
חיים. אפשר להניח כי פעולה
זו תורחב כהרבה, ובי העסקנים
הצעירים של מפא״י יועלו על נם
כדוגמה ומופת לדור הצעיר. הנוער
יעכור מן העריסה ישר למערד
המפא״יי.
והנוער הוא, כמובן, המפתח לעתיד.

וזורה רשודזזן וזנזנוטדוז
כורתו. שכטר הוא איש־מנגנון מובהק, כוח־עבודה
שיטתי. הוא כבר הקים לעצמו משרד
הדומה למטה קרבי. היעד: כיבוש יפו
והשכונות, שהיו עד כה מבצר חרות.

באן לא יהיו חכמות. באן יוקדשו
מיליונים, כאן ייעשה מאמץ
מתוכנן וממושך. אפשר להניח כבטחון
כי ימי ההגמוניה של תנועת
חרות בשכונת התקווה ספד
רים.

בם ך הכל שולטות העיריות על תקציב של
עשרות מיליונים, ועל מקור־ד,פרנסה של
רבבות מפרנסים. שילובו המוחלט של שטח
זד. במערך המפא״יי הוא תוספת־כוח כבדה.
הוא יוסיף למפא״י כמה אחוזים בבחירות.

**יבצע מסוג אחר לגמרי, שקט ו־ע״זנסתר,
מתנהל מזה שנים בשטח שגם
הוא אחד מעמדות־הכוח החשובות של המדינה:
העתונות.
היו ימים כאשר מצבה של מפא״י בשטח
זה היה אומלל. המפלגה השקיעה מיליונים
בבינזום עיתונים ושבועונים משלה. כולם
נכשלו כשלון חרוץ. הקהל העדיף בטאונים
בלתי־מפלגתיים.

^ ותם המדכרים על דיקטטורה ביש־ראל,
שוגים שגיאה יסודית: הם כבולים
על־ידי מושגים השאולים מימים אחרים וממציאות
אחרוג
מפא״י נמצאת במצב של עליה. עלייתה
בכנסת — מ־ 45ל־ 52ח״כים — היא רק
סימפטום חיצוני לתהליך המתקדם בקצב
גובר והולך בכל החזיתות.

עומדת במעט כולה לשרות מסא״י.
הדבר התחיל בשטח הלועזי. בזד, אחר זד,
קנתה או שברה מפא״י את כל הבטאונים
הקטנים בשפות הזרות, עד שנשאר לה
מעמד של מונופוליסטית בשטח זה. אזרח
שאינו שולם בעברית שוב אינו יכול להשיג
כמעט אף מילד, מודפסת אחת שלא
נכתבה במישרין בהשראת מפא״י.
בעתונות העברית הושג אותו דבר מאחורי
הקלעים. יש עתונים, כמו מעריב, שהפכו
לבטאונים מפא״יים מובהקים, על
בסיס מסחר־חליפין של אינפורמציה־תמורת־שרות.
בעתון אחר עקפה מפא״י את העורך,
השייך למפלגה אחרת, ורכשה פשוט את
מרבית העתונאים השולטים על המדורים
השונים. ואילו הרדיו היה כבר מזמן שופר־תעמולה
מפלגתי מובהק, הערוך על־ידי אנשי
מפלגה לצרכים מפלגתיים.

אפשר לצפות כי תוך שנים מעטות
יהיו בל העתונים החשוכים
(מלבד שבועון זה, אני מקווה)
כפופים במישרין או בעקיפין ל*
מפא״י. למטרה זו אין כל צורך
בזזוק מיוחד, מן הסוג החביב על

תהליך זה יוצר משטר שהוא
במהותו חד־מפלגתי. לצורך זה אין
הברח בביטול שאר המפלגות. בי
כאשר המצב מעניק למפא״י שלטון
בלעדי מעשי, נידונות שאר המפלגות
לקיום של חוטכי-עצים
ושואבי־מים, המשרתים את מפא״י
תמורת שבר זעום.
רק שאלה של זמן היא עד ש׳מפא״י תשיג
בכנסת רוב מוחלט, גם ללא שינוי שיטת•
הבחירות. כי בעוד שהפרסטיג׳ה של מפא״י
נמצאת במצב של עליה מתמדת, שוקעת
הפרסטיג׳ה של שאר המפלגות בקצב גובר
והולך. חוסר־אונן המעשי ועקרותן ד,רעיי־נית
מחזקות את מפא״י. ואילו עלייתם של
כוחות חדשים נעשית קשה יותר ויותר, ולמעשה
לא תיתכן ללא זעזוע מהפכני.

* דמה כאילו שאר המפלגות השלימו
^ בתת־הכרתן, ואולי אף בהכרתן, עם תהליך
זה. אחרת קשה להבין את התכונה
חסרת־הכבוד סביב הקמת הממשלה החדשה.
הדתיים הכריזו הכרזות רמות על חינוך
דתי תיכוני ממלכתי. הפרוגרסיבים הציגו
(ו!משך בעמוד )16

במדינה
תל־אביב
ל ב נו ןנשארעלהבמה
האולם דחוס. על היציע מעשנים בעצבנות
מהולה בצפיה. למטה סופרים חיים לבנון
ויהודה נדיבי את קולות חברי מועצת עירית
תל־אביב 20 .ידים בעד מרדכי נמיר,
11 נגד. השר המקריח בעל החליפה האלגנטית
עולה אל הבמה, לוקח את הפטיש המונח
על השולחן החום.
ברגע האחרון הוא תופס בזרועו של לבנון
היורד מהבמה, עוצר בעדו. ראש העיר
החדש מבקש ממנו לשבת לידו, לעזור לו
לנהל את הישיבה. הוא אינו בקיא עדיין.
לבנון יושב ליד הראש בפעם האחרונה.
ישיבת המועצה מנוהלת לראשונה מזה 32
שנים על־ידי איש מפא״י.
בפעם הכאה ברמת־נן. ההתחלה
אינה מענינת ביותר. נציגי כל הסיעות מוסרים
הצהרות. כולם דואגים לטובת העיר,
לכן כל אחד מצביע אחרת. רק אברהם
שכטרמן מחרות לא מרוצה משיגרת ההצהרות.
באמצע נאומו הוא פונה אל נמיר :
״איך הנוהג אצלכם — נותנים לשתות באמצע
הנאום או בסוף?״
ראש־העיר החדש נבוך. אינו יודע עדיין,
מברר את הבעיה ברצינות. המסקנה: חברי
מועצת העיריה לא יוכלו בארבע השנים הקרובות
לשתות שום משקה באמצע נאומיהם.
זה אולי ישכנע אותם לקצר את הנאומים.
מגיע
תורה של מפא״י למסור הצהרה.
״כחבר הסיעה אני מציע שתוותרו על זכות
זו,׳׳ פונה נמיר אל חבריו, הסובלים כמוהו
מן החום.
אליעזר שכטר קם .״כלל לא התכוונו
למסור הצהרה,״ הוא מכריז. אולם מתא
העתונאים לא מאמינים שהדו־שיח בין נמיר
ושכטר הוא ספונטאני .״אתה כמו ואן־דורן,
גיבור חידוני הטלביזיה המבוימים של ארצות
הברית,״ מעיר אחד הכתבים.
פרשת ההצבעות על סגני ראש־העיר נגמרת
במהירות. הצ״כים צועקים שיש אינפלציה
של סגנים, שישה במספר. אבל לאיש
לא איכפת .״זהו המחיר שמשלמים בעד
קואליציה, וזה טבעי,״ עונה נמיר. כולם
מבינים. גם הם היו פעם בקואליציה דומה.
מיד אחרי ההצבעה מוסר איש מפא״י
מכתב לזקן הכתבים שמעון סאמט: נמיר
ושכטר ילכו לבית משפחת רוקח, יתייעצו
עם אלמנתו מהו מפעל הזכרון שכדאי להקים
לזכר בעלה.
האחרים ממהרים אל המזנון העשיר, מתחילים
להוריק את 500 כוסיות הקוניאק.
״בפעם הבאה גם את רמת־גן,״ מברכים
אנשי מפא״י את עצמם.
אנשי האופוזיציה החדשים בעיריה מחפשים
ניחומים .״אני שמח שישנו לפחות
עוד מפא״יניק אחד שמצטער על הצלחת
מפא״י בתל־אביב,״ אומר איש חרות ידוע.
״זד, לוי אשכול. עכשיו הוא ייאלץ לעשות
מר. שלא עשה אף פעם: להגיש עזרה כספית
לעירית תל־אביב.״

רחובות
א פיי ת ה קו א לי צי ה
עם היוודע תוצאות הבחירות לרשויות
המקומיות, שכמו הבחירות לכנסת הנחילו
תבוסה מכרעת לציונים הכלליים, הוציאו
מידם את ראשות העיר בראשון־לציון ובתל-
אביב, ניחמו הצ״כ את עצמם בעובדה
אחת: ברחובות הם זכו בציר נוסף. הסיכויים
הם, כך הודיעו, שראשות העיר רחובות
תחזור לידי ד,צ״כ.
ואמנם במשך שבועות מספר נדמה היה
כי הצ״כ כבשו מחדש את ראשות העיר רחובות.
הם אמנם לא זכו בציר נוסף, אולם
למועצה נבחר שאול זילברמן, נציג רשימת
הסוחרים העצמאיים, שהוא חבר הנהלת
ד,צ״כ ברחובות.
עד לפני זמן קצר התנהל משא ומתן
להרכבת קואליציה של שמונה מתוך 15
חברי המועצה, בראשה יעמוד דב כרמלי,
נציג הצ״כ והמזכיר הארצי של איגוד ה־קבלנים.
ביום חמישי לפני שבועיים התכנסו
בבית המפלגה הדתית־לאומית בתל־אביב,
במלון קסטל לשעבר, שמונה נציגי
הקואליציה החדשה — 2נבחרי הצ״כ2 ,
נבחרי המפלגה הדתית, נציג חרות, נציג
אגודת ישראל, נציג הסוחרים העצמאיים ונציג
תימני שעריים. הם הגיעו ביניהם לניסוח
קוים משותפים לקואליציה החדשה.
אולם בעיה אחת הפרידה ביניהם — בעית
הסגנים.
האופוזיציה כעד. במועצה הקודמת

היה כל חבר שני במועצה סגן ראש העיר.
לראש העיר היו ששה סגנים. הקואליציה
החדשה החליטה לבחור רק שני סגנים — את
שלמה אבג׳ין, נציג שעדיים ואת נציג המפלגה
הדתית לאומית.
באן התעקש נציג אגודת ישראל, משה
מרגליות, אופה לפי מקצועו .״אינני רוצה
להיות יותר אופה *,טען ,״אני רוצה סגנות
בשכר.״ בקשתו נדחתה. הוחלט לחתום על
ההסכם ביום ראשון. אולם ביום ששי התברר
כי משה מרגליות עבר לצד מפא״י. הסיבה:
הוא יקבל סגנות בשכר׳ קיבל גם
הבטחה לשיכון.
עתה, כשלצד מפא״י היו שמונה מתוך 15
חברי המועצה, מיהרו להצטרף אליהם גם שאר
חברי הקואליציה הימנית. בישיבה הראשונה
של המועצה החדשה נבחר נציג מפא״י יצחק
כ״ץ, שהיה גם ראש העיר הקודם, לראשות
העיריה 13 .חברי המועצה, כולל נציג חרות,
הצביעו בעדו. רק שני נציגי הצ״כ נמנעו
מהצבעה.
כך זכתה רחובות להיות אחד המקומות
הבודדים בישראל בו הצביעו נציגי האופוזיציה
בעד מועמד של הקואליציה. הגורם
לכך היה נעוץ באישיותו של יצחק כ״ץ,
המקובל על חוגים רבים. גם חברי הקוא־

ח״ב כנוכיץ לבריאותו ליציה היתנו את הצבעתם בעד מפא״י
בתנאי שמועמדד, יהיה כ״ץ עצמו, ולא משה
ברזילי, מנהל לשכת המס ברחובות, ש־מפא״י
רצתה למנותו במקום כ״ץ.
כ״ץ, מהנדס בכיר, עומד לצאת בעוד
חצי שנה לגאנה בשליחות סולל בונה, יפרוש
ממשרתו כראש העיר. אולם אז לא
יוכלו עוד חברי הקואליציה להתנגד למוע־מדותו
של משה ברזילי. ברוב להיטותם
להצטרף לקואליציה, לא הבחינו הם כי חתמו
על סעיף המחייב אותם לתם וך בראש
עיר המוצע על־ידי מפא״י, ולא דווקא ביצחק

בריאות
ר פו א ה מונ ע ת
״שתי מכוניות נונן דויד אדום עזבו בצפירה
ארוכה את רחובות ורמלה,״ סיפר השבוע
גבר ממושקף, המהלך קצת בכבידות.
״המכונית הרחובותית הביאה יולדת לבית־החולים
הממשלתי אסף־הרופא ברמלה, השניה
הביאה לבית־החולים קפלן ברחובות
יולדת חברת קופת־חולים. בדרך נפגשו הנהגים,
החליפו את היולדות וחזרו כל אחד
לעירו. זה סמל הבזבוז הרפואי בישראל,״
סיים כשהוא נושף אויר.
סיפורו המשעשע של האיש לא היה בדוי.
ח״כ ד.צ״כ לשעבר בן־ציון הראל, שהיה
חבר ועדת בריאות ממשלתית בראשות יצחק
קנב, והגיש הצעות מיעוט מיוחדות לביטוח
ממלכתי, ידע על המקרה.
החודש, שנה אחרי שהצעתו של הראל
הוגשה לשר־העבודה מרדכי נמיר, היא
היתד, למעשה הבעיה המרכזית עליה התווכחו
נציגי מפא״י והפרוגרסיבים.
הפרדוקס הגדור. תכנית־הבריאות של
הראל נראתה לפרוגרסיבים כמינימום המאפשר
להם להצטרף לקואליציה .״בלעדיה

לא ניכנס לממשלה,״ הצהיר עסקן פרוגרסיבי
מרכזי .״אנחנו דורשים את ביטול קופות החולים
המפלגתיות, והקמת קופת־חולים ממלכתית
לכל האוכלוסיה, כולל אותם ה־20
אחוז שאינם שייכים לשום קופה.״
היתד, זו דרישה הגיונית. אך הסרוגר־סיבים
לא הסתפקו בה. הם רצו לפתור עוד
כמה בעיות נוספות .״זוהי ארץ של שיאים
עולמיים ברפואה,״ אמר ח״כ הפרוגרסיבים
ד״ר שמעון כנוביץ 59״יש בה שיא
עולמי של רופא על כל 450 תושבים• ,שיא־עולמי
גרוע של רופא על כל 1800 חברים
בקופת־חולים, ושיא־עולמי של חוסר תעסוקה
ל־ס 400/מחמשת אלפים הרופאים הנמצאים
בארץ. זה פרדוקס,״ הוסיף הח״כ
שהוא הרופא הפעיל היחיד בכנסת הרביעית.
רופאי קופת־חולים עמוסים עבודה, אינם
יכולים לטפל ביעילות בחולה, בזמן שלאחרים
אין עבודה.
סיפר כנוביץ, בעצמו רופא־ילדים, לכתב
העולם הזה :״לפני חצי שנה חתמתי הסכם
עם קופת־חולים של ההסתדרות, בה מבוטחים
כ־ 1.2מיליון מתושבי המדינה.״ לפי
ההסכם יישלחו המבוטחים לרופאים פרטיים,
הקופה תשלם להם עבור כל טיפול. עד היום
לא נשלח אף חולה לאף רופא.״
דרישות הפרוגרסיבים לא הסתכמו בשתי
בעיות אלו. הם ידעו כי ביטוח מקיף של כל
האוכלוסיה, חלוקת העבודה בין כל הרופאים,
תעלה סכומי ענק. לפי הצעת ועדת־קנב,
שכאיש קופת־חולים דרש להגדיל את
ההקצבה הממשלתית לקופות־החולים ב״ס, 107
לבטח רק 8070 מן האוכלוסיה, היה הביטוח
עולה כ־ 150 מיליון לירות.
בכל זאת האמינו הפרוגרסיבים כי אפשר
לחסוך כספים רבים, אפילו אם יבטחו את
כל האוכלוסיה. הסביר כנוביץ החיגר לכתב
העולם הזה :״הממשלה משלמת כ־ 35 מיליון
ל״י•״ לשנה לקופות־החולים השונות,
בגלל ריבוי המנגנונים והפקידות, שתפקידם
היחיד הוא לסחוב את העגלה הפוליטית
החולה של מפא״י.״
קופת־־חולים אנגלית. הפרוגרסיבים
אספו הרבה חומר על הבזבוז. הם שאבו
אותו לא רק מהצעתו הישנה של הראל,
שדיוזחו לשר־העבודה הרגיז לפני שנה את
יצחק קנב, מנע אפילו ישיבת סיום חגיגית
בלשכתו של מרדכי נמיר.
אנשי מקצוע רבים עזרו להם בטיעונם
נגד קיום קופות־החולים המפלגתיות. אחד
מהם, ממנהלי בית־החולים הדסה בירושלים,
גילה כי קופת־חולים הפרה הסכם עם ראשי
מוסדו׳ לפיו יאושפזו חולי הקופה כמעט
בחינם אצלם, תמורת זה לא יאספו בנפרד
כספים בארצות־הברית. התוצאה: חולי קופת*
חולים מאושפזים במחיר אפסי בהדסה, מנהליהם
ממשיכים לשנורר כספים באמריקה.
ח״כ כנוביץ, ששימש דובר המפלגה בעניני
הבריאות עם מפא״י, ידע גם דברים מענינים
יותר: כל חולה רגיל המוכנס לבית־חולים
ממשלתי משלם 22 לירות ליום, קופת־חולים
משלמת עבור חבריה רק 4.5לירות.
אחרי שאסף את החומר הרב על המצב
הרפואי בארץ, ידע על התורים הארוכים
וההתמרמרות במרפאות קופות־החולים׳ הת־כונן
כנוביץ למאבק. הוא היה משוכנע כי
עם ציוד גדול כל כך של עובדות ומספרים
יצליח לשכנע את שרי מפא״י לקבל את
הצעותיו, לפרק את קופת־החולים ההסתדרותית,
להבטיח שירות רפואי לכל ה־אוכלוסיה.
אולם
כבר בתחילת המשא־ומתן הוסבר ל-
פרוגרסיבים כי ההצעה לא תתקבל. כי בניגוד
לדעתו של דויד בן־גוריון, התנגדו
ראשי מפא״י להצעה הקוסמת לאפשר ביטוח
רפואי גם ל־ 400 אלף האזרחים שלא היו
חברים בשום קופת־חולים. הם פחדו להשמיט
מידיהם את קופת־החולים של ההסתדרות,
חשבו כי רבים מחברי ההסתדרות
יעזבו את הארגון המקצועי אם יהיה הביטוח
הרפואי בידי הממשלה, לא בידיהם.
כל עסקני מפא״י הוותיקים קיבלו ברצינות
מדהימה את דבריו של מרדכי נמיר, שהסביר
לפני חודשיים מדוע זכו השמרנים באנגליה
בבחירות :״אילו היתד, למפלגת העבודה
הבריטית אותה קופת־חולים כמו שיש
לנו, השמרנים לא היו עולים לשלטון לעולם.״
עסקני
מפא״י, שלא האמינו בנצחיות של-
(המשך בעמוד )8
* באמריקה, רופא לכל 700 תושבים ב־ממוצע.

כ־ס 807 מכלל המבוטחים. השאר בשמונה
קופות־חולים אחרות משראל.
••• מתוך תקציב המגיע ל־ 73 מיליון ל״י.

סאלם, ראש שירותי ההסברה של רע״ם.
״הריפובליקה הערבית המאוחדת תהיה מו-
.כנה להילחם באם תתחיל ישראל בהמית מי
הירדן,״ הוסיף הוא.
היה זה שיאה של מלחמת עצבים קולנית
נגד ישראל, בה פתחה רע״ם לפני שבוע.
ממשלות המרחב התכנסו לישיבות חירום.
מומחים צבאיים וטכניים נועדו יחד לועידות
מלוזת פירסומת. איומי מלחמה והצהרות
תוקפניות הידהדו שוב על גבולות ישראל.
אולם האיום המוחשי ביותר, שהושמע בסערת
השבוע, היה איום שכנותיה הערביות
של ישראל לנתק ולחסום בפניה את מימי
הירדן, מקור המים העשיר ביותר של המדינד״
באיזו מידה היו איומים אלה רציניים?
האם מסוגלים הערבים, מבחינה טכנית וכספית,
להגשים את איומיהם? האמנם תעמוד
ישראל בקרוב בפני העובדה של הידלדלות
מימי הירדן? — אלה היו השאלות שהעסיקו
השבוע את אזרחי ישראל.

ציר סרס המדינה
ף שירו ה מ פו רספ שו דלד
^ כתב זאב ז׳בוטינסקי בית אחד, בו חרז:
״כעמוד שבתווך לגשר/וכחוט השדרה לאנוש/,לארצי
קו הציר והקשר/זח ירדן —
הירדן הקדוש.״ בזמן כתיבת השיר עדיין
לא שיער איש כי יבוא היום ונהר הירדן
יהיה באמת חוט השדרה של כלכלתה העתידי׳
של ישראל. בניגוד לשכנותיה בעולם!.
העתיק, מצרים ובבל׳ לא היתד. ארץ־ישראל
מעולם ארץ השקאה. שעה ששכנותיה פיתחו
מפעלי השקאה בידע טכני מופלא, נועדו
מפעלי המים הקדומים של ישראל בעיקר
לתצרוכת אום ובהמה, ולא לצרכי חקלאות.
העשיר במקורות המים של הארץ, הירדן,
שימש רק את היושבים בשכנותו.
אולם בעתיד הקרוב עשוי חזונו של
ז׳בוטינסקי, על ״שתי גדות לירדן, זו שלנו
זו גם כן,״ להתגשם — גם מבלי שיופעל
כח צבאי לכיבוש הגדה המזרחית של הירדן•
הירדן עתיד, בעוד שנים מספר, לזרום
דרך מוביל מים ארצי, בלב־ליבה של המדינה,
מהגליל עד לנגב הדרומי, כששתי גדותיו
נמצאות בשטחה.
השבוע, יותר משש שנים מאז הוחל ב־ :
ביצוע מפעל הירדן לנגב, היה מי שדאג 1
להזכיר לאזרחי ישראל את קיומו. התעוררותם
של שליטי רע״ם, דווקא בשעה שלא י
נעשתה שום פעולה בולטת או מיוחדת
במינה במפעל הירדן, היא מענינם של פרשנים
פוליטיים. מה שהדאיג יותר היה אופי
איומיהם. לא היו אלה דיבורים בעלמא. הם
לוז בתכניות מפורטות, שאיימו לא רק
להפריע לביצוע מפעל הירדן לנגב, אלא
סיכנו גם את מקור המים הראשי של ישראל,
אמרו להפכו לאפיק חרב בו יזרמו כמויות [
זעירות של מים, שלא יספיקו אף לאזורים
המתקימים על מימי הירדן כיום. מה מידת*
הסכנה שבאיומים אלה?

נסיגה כצעד ראשון ן
ץ* מהעוכדות המצביעות על חשיבותו
^ של מפעל הירדן: כמות המים הנצרכת
במדינה מתקרבת כיום ל־ 1100 מיליון מטר
מעוקב לשנה. סקר של כמויות־המים במדינה
קבע כי מקורות־המים עשויים לספק
עד 2000 מיליון מטרים מעוקבים לשנה,
כלומר, כיום מנוצלים כ־ 55 אחוז ממקורות
המים בישראל. ביום בו אפשר יהיה לנצל
את כל מקורות המים, יחול מיפנה מכריע
בפיתוחה, החקלאי בעיקר, של הארץ.
רבע מכמות מקורות המים של המדינה,
כ־ 500 מיליון מ״ק לשנה, מצוי בירדן* .ב•
שאר המקורות: הירקון והמעיינות —
500 מיליון מ״ק בשנה; סי שטפונות הני״ 1
תנים לניצול — 100 מיליון מ״ק בשנה;
מי תהום כ־ 750 מיליון ס״ק בשנה; מי
ביוב ומים חוזרים סהשקאה — 145 מיליון.

כמות
המים הבלתי מנוצלת עדיין בישראל,
ושתנוצל בעתיד לפי התכנון, מהוזים מי
הירדן כשליש הכמות. כלומר: מ־ 1000 מיליון
המ״ק בשנה שיתווספו לישראל, עם
השלמת תכנית הרזים הארצית, יספק הירדן
כ־ 320 מיליון. כיצד לעשה הדבר?
לפני כשבע שנים עייבדה במשרדי תה״ל
(תכנון המים לישראל) ,שהיא חברה משותפת
לממשלה, לסוכנות היהודית ולקרן-
הקיימת, תכנית למוביל־מים ארצי, שמימיו
יבואו מהירדן. תכנית זו, שתוכננה בסיוע
מהנדסים זרים, מורכבת ממבצע הנדסי מסוכר
של תעלות, צינורות, אגמים, מנהרות,
תחנות שאיבה ותחנות כוח. במקורה תוכננה
התכנית בצורה שהצריכה את הטית
אפיק הירדן. לפי תכנית זו היה צורך לחפור
אפיק חדש לירדן. תחילת האפיק ליד גשר
בנות־יעקב שמדרום לחולה ומוצאו בסביבות
הטבחה, בחוף הצפוני־מערבי של הכינרת.
אפיק זה היה מנצל את הבדלי הגובה בין
מוצא הירדן מהחולה לשפכו בכינרת. בקטע
זה, שאורכו כ־ 18 קילומטר, יורד הירדן
מגובה של 70 מטר מעל פני הים עד ל־
209 מטר מתחת לפני הים התיכון. הטית
האפיק תוכננה, כדי לנצל הפרשי גובה אלה
ליצירת מפל, שהיה מניע בכוח מימיו טורבינות
של תחנת־כוח גדולה. תחנת־הכוח
היתד, מפעילה משאבות, שהיו שואבות את
המים עד לאגם עמק בית־נטופה שבגליל
התחתון. משם יזרמו המים לנגב.
כשהוחל בביצוע עבודות הטית אפיק
הירדן, בשנת ,1953 הקימו מדינות ערב
מהומה גדולה .״ישראל גוזלת את המים
השייכים לנו!״ טענו הדוברים הערביים. הפרשה
הובאה לדיון באו״ם. אולם עוד לפני
שהתקבלה החלטה כלשהי, הודיעה ישראל
כי היא חוזרת בה מעבודות הטיית האפיק.

סוריה, עובר דרך מדינת ירדן. מבחינה תיאורטית
בלבד, יכלו סוריה, לבנון וירדן,
על״ידי חסימת מקורות הירדן, לגרום להידלדלות
מימיו במידה ניכרת.

מיליון מדד 20 אלף

ן*י אם מסוגלים

הערבים לבצע את איו

1מיהם?
כדי לענות על שאלה זו, צריך לעמוד על
מהותם של מקורות הירדן. נחל דן, היחיד
הנובע בשטח ישראל, הוא הקצר במקורות
הירדן אך הוא גם השופע שבהם. ליד תל־אל־קאדי
(תל־השופט, מזדהה עם השם העברי
דן) ,שלפי ההשערה היא העיר ליש
הקדומה, מתפרצים מי תהום הממלאים שני

הדרומי״מערבי בין סוריה לירדן, והוא משתפך
לירדן דרומית לאפיקים.

,/,הטבע לצידנו!״

**כד מקורות הירדן המתחילים בג־
*״יבולות ארצות ערב, מנוצל על ידי הערבים
רק הירמוך. כמעט בעת ובעונה אחת
עם תחילת מפעל הירדן הישראלי החלו
הירדנים בביצוע מפעל מים משלהם. היה
זה אחרי ששליחו המיוחד של הנשיא אי־זנהאואר,
אריק ג׳ונסטון, אישר את תכניות
המים של האזור, קבע את חלוקת מי־הירדן
בין ישראל וירדן. הירדנים לא התנגדו בשעתו
למפעל הירדן, כיון שבין כה וכה לא
יכלו ליהנות ממימיו. בירדן אין כמעט ישו־

השבוע תיו שתי תכניות איום אלה פרושות
לפני מומחי המים הישראליים. הם
בחנו אותן בעיון ותגובתם היתד, זלזלנית
מאוד .״התכנית היא יפה מאד,״ אמרו המומחים
.״אולם היא איננה מציאותית. למזלנו
הרב הטבע הוא שקובע את פני
הדברים. ובמקרה זה הטבע הוא לצידנו.״
הטבע הוא במקרה זה לצד ישראל, משום
שמשלושת עברי בקעת החולה, אליה זורמים
מקורות הירדן, מתרוממות שרשרות הרים
גבוהות. וחוק הטבע הוא שהמים אינם
זורמים למעלה. כדי לשנות את מהלכם של
המים, ולהזרימם אל מעבר להרים, ידרשו
אמצעים עצומים, עשרות מיליוני דולארים.
״אין דבר שאי־אפשר לעשותו באמצעים
טכניים,״ אמר השבוע אחד ממנהלי תר,״ל,

מקור מחוץ רכבו?

הנדסי המים הישראליים דחו זמנית
)4את תכנית הטיית האפיק, אולם דחיה זו
לא הביאה להפסקת תכנית הירדן לנגב. לפי
התכנית החדשה היו המים צריכים להשאב
ישר מד,כינרת, באמצעות תחנת שאיבה
רבת כח, עד לבית־נטופה. תכנית זו יקרה
את המפעל פי כמה, שכן היא חייבה הוצאת
אנרגיה חשמלית רבה לשאיבת המים. אולם
התייקרות תהיה רק בתחילה. כאשר יושלם
המפעל, יוחזר חלק מהמים שישאבו מהכנרת
בחלקה העליון חזרה אליה וייצרו על־ידיכן־
כח חשמלי.
במשך שש השנים שחלפו, מאז הוחל בביצוע
עבודות מפעל הירדן לנגב, הושלמו
מספר קטעים במפעל הארצי. ליד כפר־סבא
הושלמה הנחת קטע צינורות של המוביל באורו
10 קילומטר. ליד אגם בית־נטופה נחפרו
התעלות שהיו עתידות להוות את אפיקו
של הירדן, כשפני מימיו העליונים
יהיו בשטח זה ברוחב של 11 מטר. בהרי
עילבון הושלמה חציבת מנהרה אחת והוחל
בחציבת מנהרה שניה בהרי מנשה. זה
בינתיים הכל.
ובמצב זה הוטלה לתוך מימי הירדן הרוגעים,
שנראו כבר בעיני מומחי המים
הישראלים זורמים בשלוה אל תוף הצינורות
שהכינו להם, תכניתם של שליטי
רע״ם לחסימת מקורות הירדן. ולרגע היד,
נדמה כי אם אמנם יגשימו את איומם, עשויה
מדינת ישראל להכנס לתוך תסבוכת מדינית
וכלכלית חמורה.
כי הירדן, המתחיל את דרכו כנהר עצמאי
רק בעברו על פני ביצות החולה, נוצר
כתוצאה מהתחברותם של ארבעה פלגים,
שכולם יורדים בשיפוע מהצפון, ממרגלותיו
של הר החרמון. רק אחד מארבעה פלגים
אלה, הוא הדן, הנובע ליד תל אל קאדי,
מקבל את רוב מימיו בתוך שטחה של
מדינת ישראל. שאר שלושת הפלגים, ה־בניאס
שבמזרח, החצבני במרכז ונהר ב־ריעית
שבמערב, זורמים מתוך שטחי סוריה
והלבנון אל תוך שטח ישראל. גדול יובליו
של הירדן, הירמוך, המתחבר אליו רק
דרומית לים כינרת, מתחיל אף הוא בשטח

שקעים בקרקע, הופכים אותם לברכות מים.
המעינות הנמצאים ממערב לתל מתחברים
לפלג שוטף, המפיק ביממה אחת כמעט
מיליון מ״ק מים. תפוקה זו שווה לתפוקת
כל שאר הפלגים גם יחד.
המזרחי שבפלגי הירדן הוא הבניאס, שמקורו
בתחתית החרמון. אורכו של הבניאס
כ־ 9קילומטר, מהם רק שניים בשטח סוריה.
תפוקת מימיו היא כ־ 20 אלף מ״ק ביממה.
השלישי והארוך שבמקורות הוא החצי
בני, שאורכו הוא כ־ 40 קילומטר. תחילתו
בלבנון, במעין הנמצא למרגלות אחת מש־לוחות
החרמון, ובדרכו לירדן הוא חוצה
את גבול סוריה ועובר בו כשלושה קילומטר.
תפוקתו היומית של החצבני אינה
קבועה, נעה בין 10 אלפים מ״ק בקיץ, עד
ל־ 300 אלף מ״ק בעונת השטפונות.
שלושת אלה נחשבים למקורות הירדן העיקריים.
מלבדם קיים עוד פלג הרים קטן,
נחל בריעית, שמקורו ליד מרג׳־עיון, העיירה
הלבנונית ממול למטולה.
כמות שווה לזו שמזרימים אל הירדן כל
ארבעת הפלגים אלה גם יחד, מזרים לתוכו
נהר הירמוך, שיובליו מתחילים ליד קוניט־רה
שבסוריה, ואפיקו מהתה את קו הגבול

בים לאורך בקעת הירדן׳ וכדי להשקות
את הרמה המיושבת שממזרח לירדן, היה
עליהם לשאוב את המים לגובה רב.
משום כך החליטו הירדנים לחפור תעלה
במקביל לירדן שלתוכה יזרמו מי הירמוק.
תעלה זו היתר, מאפשרת להם להשקות את
השטחים שבין התעלה לבין הירדן, מהכינרת
עד לים המלח. באזור זה, לאורך 60 הקילומטרים
של התעלה, שתיגמר השנה, עומדים
הירדנים לישב פליטים מארץ־ישראל.
שתי התכניות העיקריות שהעלו שליטי
רע״ם בשבוע האחרון נוגעות בעיקר לשני
נהרות — לבניאס ולחצבני. לפי תכנית
המומחים של רע״ם אפשר יהיה לפגוע במקורות
הירדן על ידי הקמת סכר ליד מעיינות
הבניאם, שיאגור את מי הנהר, ימנע
מהם להצטרף לירדן. לפי תכנית שניה
יונח קו צינורות, או תיחפר תעלה, בין
החצבני לנהר הליטאני, הזורם במקביל לו,
אך משתפך לים התיכון.
במקום הצר ביותר, כ־ 15 קילומטר צפונית
לדן, מגיע המרחק בין שני נהרות אלה
ל־ 5קילומטר בלבד, ובאמצעים טכניים, כמו
תחנת שאיבה חזקה, ניתן להפנות את מי
החצבני אל אפיק הליטאני.

כשהתבקש על ידי כתב העולם הזה להגיב
על התכנית הסורית .״אולם השאלה היא —
האם זה כדאי?״
״אין שום אפשרות להקים סכר בבניאס,
כיון שהוא זורם בואדי בין שני הרים תלולים
עד הגיעו לשטח ישראל. אפשר לעשות
חפירה, כמו שעשינו אנחנו באגם
זוהר, אולם כל מה שיעשו — כמעט בטוח
שהמים יחלחלו. זה אותו סוג סלע שאינו
מחזיק מים. לנו היו כבר נסיונות מרים
בסלע זר״״ אמר אותו מומחה.
בחצבני, לעומת זאת, אפשר להקים סכרים.
אפשר גם להזרים את מימיו לאפיק הליטאני,
אם כי לשם כך יש להרים את המים
מגובה 400 מטר עד לגובה 900 מטר.
אולם אפילו אם ייעשה מפעל ענק כזה,
שיעלה עשרות מיליונים, הוא לא יועיל
לאיש. לא לסורים ולא ללבנונים אין שטחים
הזקוקים להשקאה באזור. כל האזור הוא
הררי מובהק. בליטאני עצמו יש עודף מים
שהלבנונים אינם יודעים איך להתגבר עליו.
״קשה להניח שהערבים ישקיעו מאות
מיליוני דולארים בתכנית שלא תועיל להם,
ושמטרתה רק להזיק קצת לישראל,״ סיכמו
המומחים את דעתם.

תצפית=

(כל הזכויות שמורות)

• קיימת אפשרות ככירה כי השנה הנוכחית תהיה שנת

כ>נורת. במשרד־האוצר אומדים כבר את הנזק /מעריכים אותו ב־ 40 מיליון
לירות, אם תתגשם התקוה כי הבצורת תפסח על הנגב.

• חוסיין מלך ירדן יפעיל לחץ כבירות המערב להתערבות
בעיראק. בביקורו האחרון בלונדון הסביר חוסיין כי משטרו יציב, אולם היא
חושש כי עד סוף 1960 תיפול עיראק לידיים קומוניסטיות.

• במה פניפיס של תנועת־החרות יחליטו רשמית לתמוך
כהצעתו של משה כרש, שחרות תאיים להצביע בעד בחירות איזו־ריות,
אם המפלגות האחרות לא יקימו ממשלה בלי מפא״י. גם בסניפים
אחרים תוסיף הצעת ברש לגרום לתסיסה, מאחר שעסקני התנועה נואשו מכל
דרך אחרת להוציא את חרות מן הבידוד. כמה מראש התנועה כבר הביעו
תמיכה ברעיון, בעוד שמנחם בגין נחשב עדיין למתנגד.

• בלי שום קשר לזה, תשנה תנועת החרות את המכנה

האירגוני שלה. תהיה 1ו המסקנה המעשית הראשונה בעקבות תוצאות
הבחירות. חרות תחקה את מפ״ם, תחלק את מנגנונה למזכירות רעיונית ומבצעת.
למרות כל ההכחשות, יחולו שינויים בסניף התנועה בתל־אביב. את תפקיד
יושב־ראש הסניף יקבל אברהם שכטרמן, ראש סיעת המפלגה במועצת העיריה.
• .קרוב לוודאי שיישבר הקרח ביחסי מפא״י״חרות. המגע בין
שתי הסיעות הגדולות לא ייפסק אחרי שהצב״עו במשותף בעד סגני ינשב״
הכנסת. יתכנו הצבעות משותפות נוספות.

• יחסי סיעת מפא״י ושלושת צעיריה אבא אבן, משה דיין

ושמ עון פרםיתחדדו. בשבוע שעבר הציעו השלושה כמה הצעות לעבודת
המפלגה בכנסת, נתקלו בתגובה לגלגנית חריפה.

• ח״ב יוסף סרלין עלול להסכים לדרישת הצ״בים הבלתי

במרינה
(המשך מעמוד )6
טונם, לא רצו לוותר על מה שאין לידידיהם
האנגליים.
השותף הטוב. דויד בן־גוריון חשב
אחרת. בכל השיחות בין הפרוגרסיבים ו־מפא״י
תמך דוקא בעמדת המפלגה הימנית
הקטנה. הוא הבין מה שלא הבינו חברי
מפלגתו: המשך שלטונה של מפא״י אינו
מותנה בהחזקת קופת־חולים, הוא יציב גם
בלעדיה. לכן לא הבין ביג׳י מדוע התעקשו
חבריו לא לוותר בסעיף זה.
אולם הוא לא הצליח לכפות את רצונו על
מרדכי נמיר ולוי אשכול, שנתמכו בהתנגדותם
להצעת הפרוגרסיבים על ידי פנחס
לבון. הם ניסו למצוא פשרות, שעיקרן היד,
לא לבטל את קופות החולים המפלגתיות הקיימות.
השותפים
הקואליציוניים לא הסכימו. הם
הודיעו לביג׳י כי דרישתם היא תנאי מינימלי
להצטרפותם לממשלה .״אפילו אם תבטיח
לנו לתמוך בעמדתנו בממשלה לא נוכל להצטרף,״
אמר אחד העסקנים הפרוגרסיביים
לבן־גוריון .״אי אפשר להשאיר את המצב
כפי שהוא.״
לפני עשרה ימים נראה היה כי הפעם
תיאלץ מפא״י להקים ממשלה בלי שותפיה
הקבועים. בכל זאת חידש ביג׳י את המגע

אולם לד״ר כנוביץ וידידיו הפרוגרסיביים
היתה נחמה. הקרב הגדול על הבריאות השאיר
בידם קלף מסתורי ובלתי בטוח. הצטדק
הח״כ החדש, כשהוא נושף מפיו עשן
סמיך של סיגריה ריחנית :״בן־גוריון הבטיח
להקדיש את כל כוחו למאבקנו. עם
שותף כזה יהיה לנו קל להילחם.״
הניתוח ההגיוני והציבורי של הפרוגר־סיבים
היה מוצלח. אבל הילד הפוליטי נולד

רפו א ה
מבודדאתהחידק *
ידיעה סנסציונית שפורסמה לפגי שבועיים
בהארץ הרגיזה רופאים רבים. היא גילתה
ששלושה רופאים ישראליים — רינצו טאוף,
נחום קרוצ׳ק ומשה רגינוביץ — מצאו
שהחיידק הליסטריוזיס גורם להפלה חוזרת
בזמן הריון שני. המחקר — שהועתק מן
העתון המקצועי וקפואה — קבע כי הנגיף
בודד. נמצאה לו תרופה.
רעש כמעבדה. הידיעה גרמה לרעש
גדול. נשים אומללות פנו לרופאיהן, שאלו
על אמיתותה. הרופאים רגזו על הפרסום
בעתונות, יומון דבר ציטט את הרופאים
יצחק אלברכט וארווין רבאו, שקבעו כי
עדיין שום דבר לא הוכח סופית.
אולם הם לא היו היחידים שכעסו. ביום
בו פורסמה הידיעה׳ מיהרו כמה אנשים למעבדה
בקטריולוגית ברחוב ביאליק בתל־אביב,
הציפו את האשד, בגיל העמידה שקיבלה
אותם, בשאלית :״עד כמה שידוע לי,
היה גם בעלך הנפטר בין החוקרים,״ קבע
אחד. האשד, קראה את הרשימה, נדהמה. כי
אלמנתו של ד״ר אפרים רפופורט, שנפטר
לפני חודשים אחדים בתל־אביב, היתד, משוכנעת
שנעשה לבעלה עוול גדול: שמו לא
הוזכר בין החוקרים.
האלמנה לא יכלה לסלוח. היא סיפרה
למכריה הרופאים על הענין, איימה להגיש
תביעה משפטית נגד השלושה, שלא הזכירו
את שמו של בעלה בין המגלים .״בכל זאת
טוב שהארץ העתיק מעתון הרפואה את
המחקר, אחרת אף אחד לא היה שם לב
למעשה שנעשה,״ אמר השבוע אחד מידידיה
של רפופורט, אשר האמין בצידקת טענותיה.
אולם לא כולם היו משוכנעים שההאשמה
מדויקת .״רפופורט עבד אתנו בשטחים רבים,״
סיפר לכתב העולם הזה ד״ר משה רבינוביץ,
מן המעבדה הבקטריולוגית של בית־ד,חולים
הדסה בתל־אביב ,״אבל לא במחקר זה ש־פירסמנו.״

הים

תהום •סובבנו׳־

״\זכר בגרר וזגזנדר גון...
מרוצים להקדים את ועידת המפלגה. סדלין הצליח לשכנע את חבריו
למפלגה הממורמרים כי אינו אשס בפרשת ח״ב חשה נסים, והם ויתרו על
הדרישה לסלק אותו מתפקידו.

• לא מן הנמנע בי חרות והצ״ב יופיעו כבלוק מאוחד בקונגרס
הציוני הקרוב. דיונים על כך מתנהלים מאז הופסק המשא־וחמתן
בין ביניי והצ״כ.

• קלושים הסיכויים שסיעות מפ״ם ואחדות־העבודה יקימו
גוש טכני ככנסת. גס גישושים מצד כסה מנהיגים של אחדות־העבודה,
על איחוד מחדש של שתי המפלגות, נתקלו בהתנגדות, בעיקר מצד קיבוצי
השומר־הצעיר, הטיענים כי הקיבוץ המאוחד נמצא עכשיו במשבר.

• צפה למשפט סנסציוני הקשור במעילה באחד המוסדות
הכלכליים של ההסתדרות בסוף חודש דצמבר. הגילויים המרעישים,

הקשורים בשיווק תוצרת חקלאית, יתגלו בעיקר בדברי העדים.

• ח״כי מפא״י מתנועת־המושכים יתנגדו למדיניותו של

שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר, הרוצה, בגלל חישובי אינדכס,
להוריד את מחיר החלב. המושבים טוענים כי קיפחו כבר על־ידי הממשלה,
שהתחילה למכור קופסאות בשר, גרמה לירידת מחירי העופית בשוק.

• כקרוב תוכל לקבל ארוחות מיוחדות מאירופה, יומיים

אחרי הזמנתן. שרות זה תעניק ללקוחותיה המסעדה האקסקלוסיבית קסבה,
שתיפתח בתל־אביב בעוד שבועיים. המסעדה, המפוארת בישראל, תביא את
הארוחות בשרות אוירי מיוחד של חברת אולימפיק, תספק כל דרישה קולינרית.
• מכשול חדש צפוי כגידול החזיר, נוסף על הבעיה הדתית.
מחלה מדבקת פשטה בין החזירים בארץ, ומשרד־החקלאות ניסה לאתר את
מקומה ליד צריפין. לפי חישוב ראשון תיאלץ הממשלה לשלם כחצי מיליון
לירות לבעלי המשקים שניזוקו.

עם מנהיגי המפלגה, הסכים לשמוע שוב
את טענותיד,גב
פעמיים נפגשו פנחס רוזן, יזהר הררי
ושמעון כנוביץ רק עם נמיר ואשכול. בפעם
השלישית הוזמנו הפרוגרסיבים לדירת בן־
גוריון, ששכב חולה. הס החליטו לא לסגת
מתביעותיהם .״לא נקבל שום הצעת פשרה
של נמיר או של מישהו אחר,״ קבע אחד
מחברי הועדה דקות ספורות לפני הפגישה.
״ 200 מיליון לירות המוצאות השנה על
בריאות אינן דבר של מה בכך,״ הוסיף בהחלטיות.
כנוביץ
הממושקף הגיע ביום חמישי בשעה
ארבע אחד־הצהרים לביתו של בך
גוריון, בהחלטה נחושה לא לוותר. בחצות
חשבו כבר הפרוגרסיבים אחרת. אחרי פעולת
ריכוך קלה נכנעו. מכל דג התקוות השמן
שלהם לחיסול -קופת־ד,חולים המפלגתית,
הכפילות, הבזבוז ויצירת ביטוח רפואי
מקיף — שרדו עצמות דקות שהיו
מפוזרות אי־שם בשטח.
קבע ההסכם: אזרחי ישראל, שאינם חברי
קופת־חולים יבוטחו בעל כורחם, כנראה
בקופות־החולים המפלגתיות הקיימות. ההחלטה
על הביצוע תהיה בידי ועדת־שרים
מיוחדת. קרוב לוודאי, כי רוב הבלתי־מבו־טחים
יבחר בקופת־חולים הבטוחה של ההסתדרות.

יצרו הפרוגרסיבים את הפרדוקס הרפואי
השני בגודלו, אחרי שהירבו להזכיר
את הראשון על ריבוי הרופאים. מרוב מלחמה
לחיסול סוסי הבריאות המפלגתיים, הם
פיטמו אותם.

הרב הראשי של צה״ל חיבר לכבודד, מ!
פילה חדשה* ,המלה ״צוללן״ נתודספה רשמית
לשפה העברית, סמל מיוחד הוכן עבור
אנשי צוותה, כתב מיוחד כיסה כל מיל ימי
של הפלגתה מפורטסמות, וערב הגיעה לחיפה
סטה מפקד חיל־הים ממינהגו והעניק
ראיון, לכתבים הצבאיים של העתונות הישראלית.
כל אחד תרם את תרומתו להאדרת
המאורע ותפארתו. כי גם במדינה ששבעה
מליצות על ״הפעם הראשונה אחרי
אלפיים שנה״ ,היה בואה של הצוללת הראשונה
של העי הישראלי מאורע גדול ל׳
תושביה.
הצוות הישראלי שהגיע לנמל האנגלי, לפני
כשנה, כדי לקבל לידיו את צוללת הוד
מלכותה ספרינגר, היה אמנם צוות של מלחים
בשרות קבע בחיל־הים• אך רק לאחדים
מאנשיו היה נסיון קודם בשירות על צוללות,
אותו רכשו בציים שונים, במלחמת
העולם השניה. את הדרך מנמל הרכישה, עד
למספנה בליברפול, שם נערך בה שיפוץ
כללי, עשתה הצוללת על פני המים. אסור
היה לה לצלול, כי הוראות־הקבע של הצי
הבריטי אוסרות על צוללת לצלול אם עברו
שנתיים מאז השיפוץ הכללי האחרון שנערך

בראש הצתה הישראלי עמד סגן־אלוף
יוסף דרור, כמעט־צבר שגדל בתל־אביב והצטרף
מאוחר יותר לקיבוץ מעגן־מיכאל.
רק ערב צאתו את בריטניה, כמפקד הצוללת
(המשך בעמוד )12
* מתוך תפילת הדרן לצוות הצוללת :
״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלתי אבותינו,
שתצלילנו לשלוס ותוליכנו לשלום ותעלנו
לשלום ...באנו במעמקי מיס*,אפפונו מים
עד נפש, תהום יסובבנו, כל משבריך וגליך
עלינו עברו. אל תשטפנו שבלת מים ואל
תבלענו מצולה ואל תאטר עלינו באר

חעזבס תזה

1160

כשנה האחרונה הופיעו הסנוניות הראשונות. פה ושם הוצג כארץ
הסטריפ-טיז, תמיד על־ידי אמנים זרים. מכיוון שהיו זרים, נתקבל
הדכר ללא נקיטת עמדה.
אחר־כד כאה כדרנית הסטריפ-טיז המקומית הראשונה (העולם הזה
.)1141 אולם גם אז עוד היתה ההצגה מוסווית, דמתה למישחק שוכם.
החודש, כפעם הראשונה, הוצג כארץ סטריפייטיז אמיתי, ללא כחל

ושרק, על־ידי בררנית מקומית (ראה עמודים 10־ .)11 אם תצליח, אין
ספק שעשרות כדרניות אחרות, המהפפות עתה, ילכו בעקבותיה.
הסטריפ־טיז ייהפך לתופעת־רכע כמועדוני־הלילה של ישראל.
פדי לעמוד על החיוכ והשלילה של תופעה זו, פנה ״העולם הזה״
לשורה של אנשים מחוגים שונים, הקרוכים לבעיה, והעמיד לפניהם
את השאלה :״האם, לדעתך, רצוי להציג סטריפ-טיז כישראל?״

ליונל דרוקר, מנהל חברת התיירות
סייטסיאינג, יליד קנדה .״הווי
ישראלי מקורי חסר מאד, אז מה יוסיף
לנו סטריפ־טיז פרימיטיבי, שאמנם
איננו גס, אבל גס אינו מהנה,
בעוד שכל האמנים הטובים שלנו
בורחים לחו״ל?״

לארי פריש, מפיק .״כן, צריך*,
טוען מי שעתיד להיות שחקן ראשי
בסרט הישראלי איי לייק מייק .״לישראל
אין מה להסתיר. ראיתי את
זה ונהניתי, .אם נהנים מזה יותר
מדי — זו אמנות.׳ אני נהניתי מזה
— אבל לא יותר מדי,״ סיכם לארי.

אכרהם וילקומירסקי, זמר וחזן
הוא נגד זה .״המוסר בישראל
הוא בין כה וכה על דרגה די
נמוכה ואני חושב שמי שמתעניין
בסטריפ־טיז יכול לעשות זאת בעצמו
במקום פרטי. אני נגד. כי זה
זול מאד והמוני מאד.״

אליעזר מלחי, שופט מחוזי .״בנסיוני
כשופט במשך 5ו שנה, לא
באתי מעולם במגע עם השפעה אפשרית
של חשפנות על עבריינות.
לא במישרין ולא בעקיפין. סופרים
.משפטיים וסוציולוגים רואים כף־
זכות בסמריפ־טיז במובן מסויים, כי
זה מפנה את המרץ לכיוונים לא
מסוכנים באופן יחסי. יחד עם זה,
בזמן שישבתי בועדה ממשלתית לתיקון
החוק הפלילי, הייתי בדעה
כי אין להשאיר את הסטריפ־טיז ללא
פיקוח. מאידך ׳,הסעיף — חזיון מגונה
בפומבי — קשור רק במעט בי
סטריפ־טיז. דעתי היא שכדאי לתקן
את החוק ולהכניס סעיף מיוחד על
סטריפ״טיז. שכל הצגה כזו תהיה
טעונה אישור של גוף ממשלתי. לא
צריך לאסור לגמרי, אך צריך פיקוח.״

אברהם ארגמן, שחקן קומי ותיק,
המחפש היום אחרי תפקיד מתאים,
שולל .״איי דונט לייק איט ״״,טוען
ארגמן בקיצור .״הייתי לפני שנתיים
במרס״ ושם ראיתי סטריפ־טיז. זה
הגעיל אותי. ועליכם לדעת שאני
אוהב נשים. זו החולשה שלי אחרי
התיאטרון. לא! לפני התיאטרון. חיי
הנישואים זה דבר קדוש והסטריפ־טיז
הוא זלזול במוסכמות, במוסר
הציבורי. תגידו — גופה של אשה יפה,
אפשר לראות אותו בעירום וליהנות.
עושים גס תחרויות לגופות של גברים•
אז תארו לכם שמר ישראל הנבחר
יתפשט ערום בפני קהל. לסיכום:
אני אוהב את גופה של ה־אשה
כשהוא מעורטל, אבל באור הדמדומים
ובשש עינים. ארבע שלי
(שתיים +המשקפיים) ושתיים שלה.

מגדהק רני ס, החלק הנשי מזוג
האקרובטים מגדה ובבה קרניס, שעלו
מהונגריה לפני 1ו שנה. לדעתה,
לא רק שלא צריך סטריפ-טיז בארץ,
אלא שזה גם מפריע לאמנים אמי-
ת״ס לקבל עבודה .״אם לוקחים מספרים
כאלה למועדון לילה, אז אף
אמן, המרגיש שהוא באמת אמן, לא
יופיע בתכנית אחת יחד עם דברים
כאלה. זה בשום אופן לא אמנות,״
מתמרמרת מגדה, האקרובטית הנחמדה
,״זה בא בשביל לפתח את הפנטזיות
של הגברים. זו חוצפה או
גסות לעולם לא אופיע בתוכנית
אחת עם זנשפנידז של ׳סטריפ־טיז. כי
זה רק יוריד מכבודי כאמ 1ובאשה,
אני מצטערת לציין שישראל עולה
במהירות עצומה בכל השטחים ויורדת
מאוד בשטח האמנות הקלח*

אדים דה־פיליפ, זמרת, מנהלת
האופרה הישראלית .״אנחנו צריכים
כל דבר שיש בעולם. אבל
אס הדבר מנוצל לאי־מוסריות, אז
הוא רע, אבל אס הדבר בא להדגיש
את יפי האמנ ת והגוף, אז למה לא?
לא ראיתי סטריפ״טיז, ולסיכום אני
חושבת, לפי מה שאני מתארת לעצמי,
שאפשר לחיות יפה גם בלי זה׳.

פיטר פריי, במאי .״אני רק אומר
שאני מרחם על אלה שלא סקבלום
את זה מספיק בבית, וזקוקים להשלמה
זאת במקום פומבי ועוד במחירים
כאלה. מתי כבר ילמדו שזה
לא שווה כל כך הרבה? אני קורא
לזה פשוט פורנוגרפיה. ראיתי את
זה בצרפת, בפולי בדדר, וזה עורר
בי רק גועל.״

ע ליז ה ק שי 23 זמרת. רחקה.
צברית .״מימי לא ראיתי ס0ריפ־טיז
ואינני יודעת מה לאמר. אני רק
יכולה לדמיין. לי את זה. ובדמיון,
אני מוכרחה להודות: זה נראה לי
די יפה. השאלה היא׳ איך מציגים
אותה ויותר חש ב — לשם מה. אס
גרוי זו המטרה היחידה, אז אני
שוללת את זה.״

ממי (מאיר) דה־שליט, מנהל
חברת התיירות הממשלתית .״לא
צריך! ישראל היא ארץ התנ״ך וזה
פדה שתיירים מחפשים כשהם באים
לכאן. את הדמיון לארץ התנ״ך.
סטריפ־טיז לא עולה בקנה אחד עם

אהרון אמיר, משורר. עורך הרב־עון
הספרותי קשת, ממייסדי ומראשי
תנועת הכנענים ומחבר הרומן
ולא תהיה למוות ממשלה,
ענה בקיצור לשאלה :״צריך או לא
צריך סטריפ־טיז בישראל?״ ״מי שצריך,
צריך. יבושם לו.״

שמעון ישראלי, זמר .״תן לי
לחשוב! זו שאלה מופשטת מדי מכדי
לענות עליה על רגל אחת. אבל
אני רוצת להיות אוריגינלי ולענות
ברצינות על שאלה, שכל אחד מנסה
לענות בצחוק ובהתחכמות. ובכן,
אני באמת רציני ואומר עם שלושה
סימני קריאה: לא צריך ובסוגריים
(אם כי יש הרבה הופעות פומביות
בחיינו שבלי התפשטות נראות
בכל מערומיהן ).הסטריפ־טיז הוא
בעיני בזיון האדם והאשה. זח לא
כמו העירום המוצג בפני צייר, למשל,
והמועבר אלינו על ידי הפריזמה
האמנותית שלו. העירום המוגש
לך בקאבארם, אחרי ששתית כוסית,
לא בא כדי לעורר להנאה אסטטית.
שס הוא מוגש כדי לעורר את ח.חדשים
להנאות בעלות. אופי שונה.״

יוסף גולנד, שחקן וזמר .״אם
זה קיים, סימן שצריך,״ קובע מי
שהעלה לפני נשנה את הרעיון להקים
מועדון סטריפ־טיז .״אם מחקים
את הצרפתים בכל, מדוע לא בס־טריפ־טיז?
ובכלל, מה אתם רוצים?
אם שלמה המלך לא חס על הפרס־טיג׳ה
שלו והיה הלוחם הגדול ביותר
בעד הסטריפ־טיז אז מה יש לנו
להתווכח? בשיר השירים שבתנ״ך
יש לנו דוגמה פיוטית לסטריפיטיז.
רק שלא יהיה נס. בארץ זה עוד
קצת פרימיטיבי, אבל לא גס. כשאני
הייתי בהצגה וראיתי את ההגבה
השקטה של הקהל, הבנתי כי התכנית
עברה את הצנזורה הגבוהה ביותר.
אבל ליתד בטחון לא יזיק
אס המרחק בין הקחל ובין האמן
יהיה גדול ככל האפשר.״

לוי גרינשפון, יו״ר ממועצה לביקורת
סרטים ומחזות ,״עד עכשיו
לא פנו אלינו ולא היתה התערבות.
במידה ומגיעה״ תלונה, אנו מתערבים.
אחרי הפרסומים על הסטריפטיז
הלכתי לכמה מועדונים כדי לבדוק.
שום דבר מיוחד. אולי נצטרך
להגביל את הכניסה למועדונים אלה
לגילים מסויימים.״

שלמה צפריר, צייר .״במידה חח
אסטטי, אין לי כל התנגדות לסוג
זה של בידור. ראיתי פעס את
הצילומים של ההצגה, וזה הספיק
כדי לוחות אותי. הסיבה פשוטה :
פה האטרקציה היא ההתפשטות. וה־ק-מבינציה
של ההתפשטות היא מגוחכת
ואינה מתקשרת לשוס נושא.
בסיכום: לא — בשום פנים לא 1״

מחניון חרכי במוסד חינוכי והכנה והגשמה חלוצית בקיבוץ-להופעה בחינגא־בר

מעליית הנועדי-לקאס־־ט
־־ מאת

ת מי

] 8אחד לא יוציא לי את זה מהראש.
אני אוהבת אוירה קאברסית. חלמתי
תמיד שאהיה פעם שחקנית גדולה, ואני
חולמת על זה גם היום.
זה התחיל להיות אצלי חזק במיוחד כשהייתי
בצרפת. לא נולדתי שם. נולדתי במרוקו
לפני 18 וחצי שנים. כן, במרוקו.
אבל בגיל 11 עזבתי את מרוקו למרסיי. לא
היינו עשירים בבית. אבא היה סוחר של
בדים ועבד עם עוד יהודי בשותפות. הוא
היה צריך לפרנס אשד, וחמישה ילדים. אני
ועוד ארבעה אחים. כשהסוכנות באה ואמרה
להורי כי הם רוצים להעלות אותי,
הם הסכימו מיד. לא מפני שלא אהבו אותי׳
אלא מפני שזה הקל גם עליהם וגם עלי.
במרסיי הכניסו אותי לבית ילדים. במשך
כל הזמן שהייתי בצרפת לא הלכתי אף פעם
לבר או למשהו כזה, אבל ידעתי בדיוק
על כל מה שהולך שם מחוץ למוסד. שמעתי
שבריג׳יט בארדו התפרסמה רק מזה שהיתה
מתפשטת בסרטים. חשבתי שכדאי לנסות את
זה. מי יודע, אולי מזה שאני אתפשט, אצליח
גם אני?
לפני שלוש שנים עליתי ארצה. הייתי
שנתיים במוסד נוה הדסה, אף על פי שכבר
בשבוע הראשון ראיתי שהמקום לא בשבילי.

אלק־י ם

עבדתי בחדר אוכל, בגיהוץ ובמרפאה. אבל
מכל מקום היו מסלקים אותי, כי שום דבר
לא עשיתי טוב.
משם עברתי לבית החלוצות בחיפה. כדי
להתקיים עשיתי כל מיני עבודות. עבדתי
בגן־ילדים והייתי טלפוניסטית במשרד. אבל
לטלפן כל היום זה לא בשבילי, לא עתיד,
חוץ מזה היה לי הריקוד והרצון למישחק
בדם.

ע 8משבורת, זו אמגות
ך £ע ם באתי לתל-אביב ונכנסתי עם חב־
2 4רה למועדון לילה כדי לרקוד. פתאום
ניגש אלי המלצר ואמר לי ״שמעי, יש לך
גוף בשביל אמנות.״ צחקתי ממנו ואמרתי
לו שיפסיק לדבר שטויות. אבל הוא לא
הפסיק. בהתחלה לא רציתי לשמוע על זה.
מזמן שהייתי ילדה היה לי כל הזמן בראש
רק סרטים. גם במוסד נוה הדסה הייתי כל
היום חולמת ומדברת איך שאני אהיה פעם
שחקנית קולנוע. עד שכולם הפסיקו כבר
לדבר אתי. אז פתאום שאופיע במועדון
לילה?
אבל המצב הלך ורע, וכבר לא היה לי

מד, לאכול. החלטתי לנסות ולהתחיל בזה.
בעל המועדון ביקש ממיקו הרקדן להכין
לי ריקוד. מיקו לזר הזמין אותי לגרדרובה
וביקש ממני שאתפשט. כשהוא ראה את
החזה שלי אמר לי לעשות כמה תנועות,
ולבסוף החליט :״את לא בשביל ממבו או
סמבה. יש לך מספיק סכס בשביל לעשות
סטריפ־טיז.״ אני בקושי ידעתי אז לדבר
עברית, אבל מיקו טיפל בי ועשה הכל
בשבילי. אני חושבת שהוא עשה את זה
מפני שראה שאני כשרונית.
כשאנשים שומעים על סטריפ־טיז, הם מ־עקמים
את האף ואומרים ״זאת היא בטח
בחורה זולה שאינה רוצה לעשות כלום, רק
לחיות קל.״ אבל זה רק מפני שעוד לא
התרגלו לסוג הזה של אמנות. אצלי זה
משהו אחר. אני אוהבת את זה. אני לא
אשמה אם אני עושה רושם על כולם. גם
כשאני עוברת ברחוב, לבושה בדבר פשוט,
כולם מסתכלים אחרי. אני לא אשמה אם
הטיפוס שלי הוא כזה. אני פשוט סכסית
מאוד, ומושכת את הגברים.
תגידו מה שתגידו על הסטריפ־טיז. בעיני
זאת אמנות. כל זמן שמופיעים בפני הקהל
ומקבלים משכורת, זאת אמנות. אני אוהבת
את זה. אוהבת! אחרת לא הייתי עושה זאת.
אני עושה את הדבר מתוך אהבה. אפשר
לבוא סתם ולהתפשט ולהגיד ״הנה תראו
אותי.״ זה לא סטריפ־טיז. להתפשט צריך

לדעת. להתפשט זאת ממש אמנות רצינית.

התמסרות לקה?

כל אן? על פי שזה אצלי בדם ואני
אוהבת את המקצוע, התביישתי נורא
בפעם הראשונה, כשהייתי צריכה להופיע ערומה
לפני קהל של גברים ונשים שישבו
ונעצו בי את העיניים שלהם. הם לא זזו
בכלל, לא רצו להפסיד שניה. בפעמים הראשונות
היה מיקו יושב על ידי, וכשהיה
מגיע תורי לצאת אל הבמה הוא היה דוחף
אותי החוצה.
כאן, בחיננא בר היחס הוא מצוין. בעל
המקום שומר עלי נורא, ולא נותן לי להסתובב
או לגשת לשולחנות בלי רשותו. לא
בכל מקום זה ככה. לפני שהופעתי כאן
הייתי מופיעה במועדון אחר. עד שיום אחד
ביקשו ממני הבעלים שאופיע בחדר צדדי,
בהופעה מיוחדת בשביל שלושה אנשים ש־אחרו
את התכנית. סרבתי ועזבתי שם.
בריקוד שלי אני חולמת על גבר שאיני
יכולה להשיג, ומתפשטת לאט לאט כדי
למשוך אותו אלי. הקהל נהנה מאד מהריקוד
שלי ומהגוף היפה שלי. חלק מהנשים
מקנאות לפעמים. אבל לא איכפת לי כי
לא כל הנשים הן כאלה. האירופיות מקבלות
אותי יפה מאד. ורק הישראליות, אני מצטערת
לומר, הן קנאיות. הרי אין לי יותר
ממה שיש לכל אשה אחרת, אז למה הן
מכסות את העינים ומסתכלות הצידה כשאני
מופיעה בעירום?!
הגברים, לעומת זה, מקבלים אותי נהדר.
הם נהנים כשאני נכנסת לתוך התמונה, לתו!
עצמי. כשאני נשכבת בסוף על הכסא,
זאת ההתמסרות שלי לגבר הדמיוני, והקהל
מקבל זאת בהתמסרות אליו והוא נהנה. גם
היום אני עדיין מתרגשת מכל ריקוד, אבל
אני מתגברת על כך על ידי ריכוז מקסימלי
בריקוד. אני מתרכזת כל כך שאני שוכחת
כי אני מופיעה ערומה בפני אנשים זרים.

לאחר ההתפשטות, כוכבות
ף יינתיים אני גרה במלין לבדי. אבל

מחוץ לשעות העבודה — —

וחצי לנהל חיים שקטים עד כמה שאפשר. היא לבושה בפשטות,

משתדלת לחסון את הכסף אותו היא משתכרת בהופעותיה.
בשלושת הצילומים למעלה היא נראית מימין לשמאל: כשהיא יוצאת
לרחוב בדרכה לעבודתה. קונה ירקות. וליד גדר מועדון חינגא בר.

^ בקרוב אעבור לדירה ממש, גם כן לבדי.
אני אוהבת לחיות לבדי. בעצם גם אין
לי שום חברים. אני לגמרי לבד. אף פעם לא
למדתי לרקוד, אבל אני רוצה לנסוע לחו״ל
ולהופיע שם בריקוד. במיוחד אני אוהבת
את גרמניה. בנוה הדסה הספקתי לגמור
כתה ט׳ וזה מספיק לי בהחלט. העיקר שאני
יכולה לרקוד הכל. מכל המשפחה רק אח
אחד שלי ישנו בארץ אבל אנחנו לא מתראים
אף פעם. אחרי שאני גומרת את ההופעה
בארבע לפנות בוקר מלווה אותי מיקו הביתה,
ואני ישנה עד שתיים בצהריים. אחר
כך אני הולכת לסרט, ולפעמים אפילו
פעמיים ביום לסרט. זה החיים שלי. אני
לא יכולה אחרת. אני מקווה שהצבא לא
יפריע לתכניות שלי. אני לא רוצה להיות
חיילת. אני רוצה להיות שחקנית. ידוע שהרבה
שחקניות גדולות נעשו כוכבות אחרי
שהתפשטו, אז למה אני לא?!

האם יה דרו שי
ך * או לםהק טן והאינטימי של חינגא
| 1בר היה מלא עשן סיגריות. אל המיקרו־פון
ניגש כרוז, הכריז בקול חגיגי :״ועכשיו,
רבותי, ועכשיו, בפעם הראשונה בישראל:
מלכת הססרים־טיז תמי מחיאות הכפיים
נדמו כאילו במטה קסם. האנשים
נעצו את מבטיהם בפתח של חדרי ההלבשה.
הם כבר ראו סטריפ־סיז. אבל אחת בשם
תמי? זה היה חדש בשבילם.
אל המשטח הקטן שלפני התזמורת מוציאים
כסא. האורות מכוונים אליו. הסקרנות
הולכת וגוברת. מישהו שואל את המלצר
״תמי? אתה בטוח? לא קראו לה קודם
ליזה, או לואיזה, או ננה?״ המלצר מחייך.
״תמי! כמו שאתה שומע. ישראלית.״
תמי מופיעה בצעדי ריקוד. ביוה היא
מחזיקה שבועון קולנוע. על השער: רוק
הדסון. היא מתבוננת בערגה בתמונתו של
הגבר יפה התואר. עיניה מחפשות אותו
בסביבה. הוא איננו. תמי מחליטה להשיג
אותו, לגרות אותו. היא פותחת את רוכסן
החצאית. רשרוש הבגד המוזהב הוא הרעש
היחידי הנשמע במקום. כולם מתוחים. האורות׳
מלבד זה המכוון אל הרקדנית, עמומים.
תמי
לבושה עכשיו בתחתונית לבנה שמתחתיה
נראה בגד בצבע והב. מכנסיים
וחולצה. תמי רוקדת קצת וקופצת מתוך
התחתונית. היא משתרעת לכל אורכה על
הכסא ומתבוננת בצילום על שער העתון,
המוטל על הרצפה. היא קמה בהילוך מגרה,
ובתנועה איטית מתקלפת מהבגד. מפיות
אחדים נפלטת קריאת התפעלות. היא נשארת
בביקיני קטנטן.
היא בוחנת בפעם האחרונה את הצילום,
מחפשת ומחפשת ופתאום עולה על הכסא,
ובתנועה החלטית פותחת את החזיר, הצרה,
מניפה את ידיה כלפי מעלה. דממה מוחלטת.
תמי יורדת מעל הכסא ובתנועת התמסרות
נשכבת לאורכו. היא שוהה כך כמה שניות
עד שהיא קמה, ובורחת אל מאחורי הוילון.
השקם נמשך זמן־מה. לפתע מתעורר מישהו
ומוחא כף בהתלהבות. אחריו כולם.
תמי מופיעה שוב, כשהיא מכסה את חזה

שלב ד׳

שלב א׳

תמי, המאוהבת בגבר דמיוני, שוכבת על הכסא, נועצת עיניה בתמונת
הגבר הנכסף, שקועה במחשבות עמוקות כיצד להפילו ברשתה.

ך ן היא מחליטה לנוות אותו

.4ולמשכו אליה, מסירה

את הבגד העליון, נשארת בביקיני צר.

תמי מנסה לעורר את ה־

^ . 1 #111 גבר הדמיוני בעזרת ריקוד
חושני ומגרה. אך אין הדבר מועיל.

החשוף בעיתון, ונעלמת בחדר־ההלבשה.
מישהו ליד אחד השולחנות קובע בהתפעלות
:״אוהו, אנחנו מתקדמים. סטריפ־טיזית
משלנו, ולגמרי לא רעה. רבותי, שמעו
מה שאני אומר לכם. ראיתי כבר דברים
כאלה בהרבה ארצות. לגמרי לא רע.״ מעל
יד הבאר עונה לו גבר אחר :״אדוני קורא

לזה התקדמות? בושה וחרפה!״

כשתמי מגיעה למצב שהיא כמעט ערומה דגמרי, היא משתרעת
בתנועת התמסרות ויאוש על הכסא, כשעיניה שלוחות אל הגבר
הדמיוני, שהוא אהובה. תמי מתרכזת בריקודה כדי לשכות את קהל הגברים המסתכל בה.

גברים מוזמ;י8
ן* תקדמות או בושה וחרפה? הרוב ה!
| גדול של הקהל מחא כף בהתלהבות,
קרא לתמי לחזור ולהופיע. אף אחד לא קם
ללכת באופן הפגנתי. איש מהנוכחים לא
מחה בקול רם נגד העירום שהוצג בפני
הקהל. הסטריס־טיז הפך לחלק בלתי נפרד
מתכניות הבידור הקלות של הקאברטיס
בישראל. טוב, או לא טוב. זאת עובדה שאי־אפשר
להתעלם ממנה.
״אומרים: אם יש לרקדנית גוף יפה מדוע
שלא תתפשט לראווה? תארו לכם לו היד.
כל גבר בעל גוף מתפשט,״ טען אחד
משוללי הסטריפ״סיז. אולם הצעות להנהיג
סטריפ־טיז׳ כמו זה הנהוג במדינות רבות
אחרות, עלו לא פעם. לפעמים בחדרי־חדרים
ולפעמים בגלוי.
ישה לוין, בעליו של חינגא בר, היה
הראשון שהעיז להגשים אותן. אולם הוא
לא היה הראשון שהציע. התואר ״הוגה
רעיון הסטריפ־טיז בישראל״ ,מגיע ללא ספק
לבדרן הותיק, שחקן, זמר, חזן יוסף גולנד,
הוא הציע בזמנו לפתוח מועדון סטריפ־טיז
בישראל.
גולנד עצמו חי הרבה שנים בדעה כי
הסטרינדטיז הוא רק צעד אחרון לפני
שערי הפריצות והטומאה. הוא סייר באירופה
ובאמריקה וראה את הטומאה במו־עיניו.
גולנד נוכח כי לפחות הצרפתים הצליחו
להעלות סוג זד, של בידור כמעט עד
לדרגת אמנות. הם הגישו הצגות שהיה בהן
מקסימום של עירום אולם נזהרו בדרך
כלל מלהיגרר אל הוולגריות.
אף על פי שגולנד זכה לעידוד מצד
חוגים שונים כשהעלה את הצעתו, לא יצאה
תכניתו אל הפועל . .כי בעוד שאיש כג׳ורג׳
(המשך בעמוד )12

סגור־פ טיז
(המשך מעמוד יי)
ואל אישר, כי לדעתו סטרים־טיז הוא העסק
בהא הידיעה בשביל ישראל, הרי התנגדה
לכך אשתו של המציע, הרקדנית המורה מיא
ארבטובה .״גולנד עושה שטוח,״ אמרה,
״בארץ לא יבינו אותו. אולי רק בעוד כמה
שנים. בינתיים לא.״ הגולל על התכנית
נסתם עוד לפני שקרמה עור.
יותר תקיף בדעתו היד, ישיר, לוין, בעליו
של מועדון-הלילה הותיק חינגא בר. בשנים
האחרונות ראה ישה כי אחדים מא רחיו
הקבועים של הבר מבקרים בו פחות ופחות.
כששאל א תם מדוע הם מוקירים את רגליהם
מהמקום, ספרו לו בגילוי־לב :״היינו
בחוץ לארץ, ואחרי הדברים שראינו שם
אין לנו מה לראות אצלך. אין שום דבר
מיוחד אצלך.״

^ א כ שיי רו ח חיוו רעד!

ףשהשמע, הבין והחליט .״ידעתי שאם
לא אתן לקהל משהו מיוחד באמת, אוכל
לסגור את ד._,קום וללכת לישון.־
ההזדמנות באה מאליה. להקת בידור, בשם
רודארוס, הציעה לו תכנית עם סטריפטיז•
.׳שה קפץ על ההצעה. סיפר הוא על
חבלי לידתה של התכנית הראשונה :״בתחילה
חששתי מאוד מתגובת הקהל. הרי זה
בכל זאת כל כך שונה מרוח הארץ. הזמנתי
עתונאים ואנשי־רוח כדי לראות ולחוות דעה.
הם ראו והתלהבו. העתונאים מלאו תשבחות.
היתר בא מאליו. הקהל בא בעצמו
ודרש את התכנית.״
הסטריפ־טיזאית הרודאראית הנאה והבלוד
דית היתר, עומדת במרכז האולם, כשג!פה
עטוף מטפחות, שבקצה כל אחת מהן טבעת.
הקהל שקיבל חכות היה דג את המטפחות
מגוף הסטרים־טיזית, עד שליזה רודארוס
היתר. נשארת בסלים צר. היא לא רקדה.
הבעיה הראשונה ממנה חששו נפתרה. הקהל
לא הסתער על הבמה. הוא הגיב בצורה
תרנ״תית, אולי תרב תית יותר מדי, בהתאם
לנסיבות.
הנוהג בישראל הוא כי כל תכנית בידור
חייבת לקבל את אישור המועצה לביקורת
סרט׳ים ימחזות. ישה לא הגיש את תכנית
הסטריפ־טיז לאיש. ר .הוא התכונן לקרב,
ש־יצור תקדים, במקרה שיותקף על־ידי המועצה.
אולם
ההתקפה לא באה כלל. הם פשוט
התעלמו ממנו. כאשר נשאל השבוע לוי
גרינשפזן, יושב ראש המיעצה לביקורת סרטים
ומחזות, מה עמדת המועצה לגבי הצגות
החשפנות, שהפכו לדבר של קבע על בימות
הבידור הקלות, ענה הוא :״אין התערבות.
אין בדיקה מיוחדת.״ הוא הודה כי לא הוא
ולא איש מחבריו ראו את ההצגה .״אבל
איש עדיין לא התלונן. יכול להיוח שזה
ענינה של המשטרה, אבל לא מתפקידנו להודיע
על כך.״
.והמשטרה! ״אנחנו לא עוסקים בהערכת
תופעות סוציולוגיות,״ קבע דובר המטה הארצי
ניצב־משנה יעקוב נאש .״כל עוד אין
בתופעה מסוימת משום סטייה מן החוק,
איננו מתערבים. איננו מחווים את דעתנו
על י.ך. לשם זה הקימה החברה כלי לביקורת•
אישית לא היה הדובר מוכן לחוזת
את דעתו על הבעיה. הוא טען :״אני מתאר
לעצט־ כי יש ביניהן אמגיות ממש, בדר״ה
די גבוהה, וזאת מבלי שההופעה ש׳,הן
י תהרה פגיעה בהשקפות על המוסר או בטעם־הטוב.״

? א מ זי ק? אי ש ״
ן * ישלאהת לו נ ן עדיין על פגיעה
> 4במ.סר. העסק משגשג. הסטריפיטיזית
משתכרת כ־ 500 לירות לחודש .״עכשיו
באים גם אנשים שביקרו כבר בחוץ־לארץ,״
מודה ישה .״יש להם מה לראות. הם מידים
יבזה״״.
רק שתי חשפניות בלבד מופיעות כיום
בישו אל, אולם זוהי רק ההתחלה. בעלי
מועדונים אחרים כבר לוטשים עין לחשפניות

חדשות.
ייתכן שאר. הסיכום -נבון, .ביותר לבעיה
מצא ח״כ תל־אביבי, שהשיב על השאלה במשיכת
כתפיים :״לא מכריחים אף אחד
ללכת למועדון לילה ויראות סטריפ״טיז.
מי שהדבר ם צא חן בעיניו שילך ויהנה.
זה לא מזיק לאיש. מי שהדבר הוא תועכה
בעיניו יתרחק מן המקום. הציבור אינו
צריך להתערב.״
כנראה שבסופו של דבר תוכרע הבעיה
על־ידי הצופים בהצגות הסטריפ־טיז. וקיימים
כל הסיכויים, כי צופים אלה יהיו רבים
ביותר.

במדינה
(המשך מעמוד )8
תנין, גילה למארחיו האנגליים כי בימי ההעפלה
היה מבוקש על־ידם בשל פיצוץ
אניף. גירוש־המעפילים אושן ויגור, ובשל
פיקוד על אניית המעפילים המעפיל האלמוני.
לחיפה, לא לאלכסנדריה. כניסתה
של תנין למימי ישראל לא יבלה לחולל
שינוי מהפכני במאזן־הכוחות הישראלי־ערבי:
נגד שייט־חופים בין מצרים וסוריה
יכולים לפעול ביתר יעילות מטוסים או
טרפדות המבוססים ביבשה; נגד ספנות האויב
בנתיבים ארוכים יכולה הצוללת
לפעול רק תחת מיגבלות רציניות, שנתהוו
עם שיכלול אמצעי־ר,לחימה והלוחמה של
האניות בצוללות.
אך בבוא תנין ל׳שראל, גברו הגאווה והשמחה
על שיקולים קרים של מאזני־כוחות
ויעילות אסטרטגית. אחרי שבמשך שנים
הורגל האזרח הישראלי לקרוא על צוללות
סובייטיות ופולניות הנמכרות לרע״ם, שמח
עתה לשמוע כי צוללת שעברה את מיצרי
גיברלטר אל מזרח־הים־התיכון הגיעה לחיפה7
,א לאלכסנדריה.

ת חבו ר ה
או ר א דו ומסצהוב
צו הצמדת המוניות לאיזורים, אשר הוצא
לפני שלושה שבועות, קבע סימני־זיהוי חיצוניים
למוניות של כל אמור ואיזור. נהגי
מוניות תל־אביב, למשל, נדרשו לצבוע פס
צהוב מסביב למכוניותיהם, לקבוע שלט
פלסטי לבן על הגג, ועליו המלה ״מונית״,
בעברית ולאטינית. רק אחרי שימלאו אחר
דרישה זו יוכלו לקבל את המספרים החדשים
שחילק משרד־הרישוי.
את שלט־הזיהוי האחיד יכלו הנהגים להתקין
אך ורק דרך ארגון נהגי המוניות, המסונף
להסתדרות. המחיר 42 :ל״י וחצי. ואז
הופיעה מודעה צנועה בעתון: כל נהג מונית,
המעוניין להתקין שלט־זיהוי כדרישת
החוק, יכול לעשות זאת תמורת שש וחצי
לירות בלבד.
היה זה כאילו הודלק לפתע אור אדום.
הנהגים, שהאמינו עד כה כי הם נוסעים
ברחוב חד־סיטרי, גילו כי אפשר לנסוע גם
בכיוון שני. הם הגיעו בעשרותיהם אל בעל
המודעה, סוכן לחומרים פלסטיים בשם
אלכסנדר טננבאום. טננבאום ( )29 הזריז, יכול
היה להציע את המחיר הנמוך, הודות לקשריו
עם מפעל חדש לחומרים פלסטיים ביאזור,
ועם ארגון נהגי המוניות הבלתי־תלוי, שאינו
קשור בהסתדרות.
עשרות נהגים, שכבר שילמו לארגון ההסתדרותי
את דמי השירות( ,״זה כבר לא
שירות, זו כבר נסיעה ספשל!״ התרעם
אחד הנהגים) ,דרשו את כספם בחזרה. או־חזי־ההגה
של הארגון הודיעו על הורדה
מידית של חמש לירות, ניסו להסביר כי
מחיריהם גבוהים מפני שהם קשורים בספקים
מיוחדים, הרוכשים את חוררי־הגלם
שלהם ממקורות שנקבעו על־ידי משרד התחברה.
לשוא. הנהגים קראו חמס.
ברגע הקריטי הציל משרד הרישוי את
הארגון ההסתדרותי מפקק־התנועה, שיכול
היה להתפתח לתאונת־דרכים קטלנית. הוא
הודיע כי לפי שעה לא יהיה הכרח שהנהגים

אורה רומס
הבעל הלך בינואר
יתקינו את השלט, כדי לקבל את המספרים
החדשים. מספיק אם יציירו את הפס הצהוב.
הנהגים השמיעו צפירת־נצחון.

עח 1נ חז
הקרב מאדזור הקרב
הידיעה המסעירה של השבוע היתד, הסיפור
על ירושת המיליונים בנתניה. אלמנה
קנדית עשירה מתה, הורישה רכוש־ענק לבני
משפחה ישראלית בנתניה. בעוד שהיורשים
המיועדים היו בני משפחת דנקנר־בן־עמי, מבעלי
המניות העיקריים של מעריב, הופיעה
הידיעה לראשונה דווקא בידיעות־אחרונות, לא
הזכירה את דנקנר או את בן־עמי, אלא אדם
בשם יוסף רבינוביץ.
הידיעה הגיעה למערכת על־ידי כתבה,
אלכסנדר זאובר. מאחר שהכתב בנתניה נפצע
באותו יום בתאונת דרכים, נשלח כתבו ה־תל־אביבי
של העתון, יוחנן להב, להכין את
הסיפור המלא.
כשהגיע להב לבית רבינוביץ, הוא נתקל
בשתיקה מוחלטת. באין ברירה פנה אל
משה דנקנר, בן־דודו ומעבידו של רבינוביץ
בבית החרושת ליהלומים .״אנחנו לא רוצים
שזה יצא החוצה,״ זה היה כל מה שדנקנר
היה מוכן למסור. להב נזכר פתאום כי נתקל
בשם דנקנר במסיבות אחרות .״נדמה לי
ששרתתי עם בנך בהגנה,״ אמר לאב משה.
ברור קצר אישר את הקירבה. משה דנקנר
היה מוכן לספר עוד.
במשך כל זמן השיחה לא פסק הטלפון
מלצלצל. על הקו היו כתב מעריב בנתניה
ועובד בן־עמי, שביקשו דדנקנר להימנע מלמסור
את הסיפור לעתון המתחרה. אולם
דנקנר לא נכנע. הוא הבטיח לכתב מעריב
כי גם לו ישאיר חימר. כשסיים את הראיון
ביקש להב צילום של הדודה המורישה. דנקנר
טען כי אינו יודע היכן למצאו.
למחרת הופיע. הצילום הבלעדי במעריב.
הקרב מאחורי הקרב על הירושה הסתיים
לפי שעה בתיקו.

אסונות
הכןהר בי ע•

קרבן רז
המוות בא בדצנזבר

ביום הששי האחרון צלצל הטלפון בדירתה
של משפחת נוימו, ברחוב כינסקי על הר
הכרמל. גברת נוימן הרימה את השפופרת.
״מדברים מהמשטרה,״ הודיע קול ,״זה בעניין
השכן שלך רוזנפלד־רז הבן
קילו של השוטר גימגם והיסס. גברת נוימן
נבהלה :״מד, קרה לו? תגיד — מה קרה
לו? אתה יודע מה שאתה מדבר? שלושה
ילדים הם כבר איבדו
״גם הרביעי איננו ענה השוטר.
השפופרת נפלה בטריהה על הרצפה.
שלושת הראשונים. כאשר שמע
ישעיהו רוזנפלד ( )62 על גורל בנו, צנח
ארצה, מוכה התקפת־לב. הוא נלקח לביתר,חולים.
שוכב שם עד היות. אשתו חיה
( )62 מררה בבכי חרישי. לנגד עיניה עלו
והופיעו ארבע דמויות צוחקות של ילדים —
דמויות ילדיה ההרוגים.
הראשון, שנילד ברוסיה, נהרג שם. בהיותו
בן חמש נפל ממרפסת בית הוריו
ולא קם עיד. כעבור שנה וולד הבן השני,
אהרן. היא פיצה את הוריו על אסונם,
התפתח לבחור חסון, מלא מרץ וחיים. בארץ
הצטרף לאגודת מכבי י ובגיל 17 התגייס
לבריגדה היהודית. הוא חזר לבית הוריו

עטור אותות הצטיינות על חלקו בקרבולת
איטליה, בלגיה והולנד.
את חצי־השנה האחרון בחייו עבד כמחי׳
סנאי בבתי הזיקוק במיכרץ חיפה. ביום
האחרון של שנת 1947 התנפלו הפועלים
הערביים של בתי־הזיקוק על חבריהם היהודיים.
בין 39 ההרוגים היה גם אהרן
רוזנפלד.
הקרבן השלישי מבין ילדי רוזנפלד היתד,
הבת, רינה. יום אחד יצאה כדרכה מבית־ה־ספר
גרינשפון בהדר־הכרמל, הלכה לתומה
ברחוב בלפור. ממול התקרבה מכונית.
לפתע איבד הנהג את השליטה על מכוניתו,
עלה על המדרכה, דרס למתת את רינה
רוזנפלד. בת 12 היתה.
מוות ליד הפסים. נותר הבן הצעיר,
יגאל, יליד חיפה. הנער הצנוע סיים את
בית־הספר המקצועי בחיפה, חלם להיות
טייס בחיל־האוויר. הוא התגייס לצה״ל,
עבר בהצלחה את בחינות הכניסה לקורס
טייס. אך לילה אחד, בתום יום אימונים,
נרדם בשמירה. הוא נתפס בקלקלתו ומועמדותו
לקורס בוטלה.
יגאל סיים את שירותו הצבאי, עבר בהצלחה
בחינה של נהג אוטובוס. באותו זמן
גם הכיר את אריאלה, צעירה עפולאית, שהפכה
כעבור זמן לאשתו. יגאל התקבל
כנהג שכיר באגד, השתקע בעפולה עם
אשתו הצעירה, שהמשיכה לעבוד כאחות
בבית־החולים המקומי.
אך מיגרעת אחת היתד, בעוכריו של יגאל:
המהירות. הבחור, שחלם להיות טייס, נסע
כה מהר באוטובוס, שהוא פוטר מעבודתו.
הוא החליף את הגה המייגר בהגה המשאית
של כפר יהושע.
ביום חמישי האחרון הוביל זיפזיף לקבוץ
החותרים. הוא היה כבר בדרכו הביתה,
כאשר התקרב אל פסי הרכבת שליד המשק.
במקום זה אין מחסום. מה שקרה באותן
שניות לא הוברר עדיין. רק דבר אחד ידוע:
יגאל ( )23 הרגיש במאוחר ברכבת המתקרבת.
הוא ידע כי לא יספיק לעבור את
הפסים בזמן — ולעצור כבר היה מאוחר
מדי. הוא פתח את דלת המשאית, קפץ החוצה.
הרכבת התנגשה ברעש מחריד במ שאית.
יגאל נחת במרחק רב — על אבן.
ראשו התבקע לשניים.
קרובי המשפחה ציינו פרט יבש ואכזרי: כל
ארבעת ילדי רוזנפלד נהרגו בחודש דצמבר.

ד ר כי אדם
מות על השף
״רוצחים! אם לא תעזבו את המקום מיד,
אשליך את עצמי ואת ילדתי לרחוב, ודמנו
יח-ל על ראשכם,״ צעקה אורה רומס מחלון
דירתה שבקומה השלישית, בבית ברחוב;•
ברכה פוייד מספר שלוש. לי־טה ויצכר:,
חבורת אנשים שהסתכלה באימה בכל תנועה
מתנועותיה של האשה הצעירה. החבורה
כללה את פקיד בית המשפט, שבא לפנות
את אורה מדירתה. עורדהדיד ואנשי ניידת
משטרה שהוזעקו על ידי השניים.
כשפנתה החבורה לעבר חדר המדרגות,
הרימה אורה את בתה בת השנתיים, הוציאה
את כל גופה של הקטנה מבעד לחלון,
וצעקה כשהיא מחזיקה. את הילדה רק בידיה
:״אתם לא מאמינים לי! אחר כד יהיה
כבר מאוחר!״ צריחה חדה החזירה את כל
האנשים אל הרחוב. אמה של אורה, שסבל
נורא היה חרוט על פנ-ה, התחונר :,״אנא,
היו אנושיים. תנו לה ארכה ליום־יומיים. אני
העולט הזח 169 ,ו

הסיפור הבלעדי הראשון -מאחורי הקלעים של ההמצאה להתפלת מי הים

ך* דכר אי ר ע לפני חודשים מעטים. בקיטנה קיצית
ן | באחת ממדינות ארצות־הברית, שהו יחד פרשן הטלביזיה
האמריקאי הנודע דרו פירסון ודוד קאר, נשיא החברה
פיירבנקס וויטני׳ החברה הגדולה ביותר בארצות־הברית
להספקת מים, בעלת מעמד של מנהיגה בין החברות מסוגה
בכל ׳העולם• לפתע נפסקו המים בקיטנה. פירסון וקאר
שוחחו ביניהם על בעית מחסור המים במקום. לפתע העיר
פירסון :״איך זה שלמקום כזה, ליד הים, יש צורך להביא.
מים ממרחק מאות קילומטרים? איך לא הצלחתם לפתור
את בעית המים במקום?״ קאר הסביר את הקשיים והבעיות,
ואז אמר לו פירסון :״אני מכיר אדם אחד בישראל שיש
בידו המצאה נפלאה להתפלת מי הים. צילמתי אותו לפני
שנתיים לתכנית הטלביזיה שלי.״
עברו רק שבועות מעטים. ערב ראש השנה האחרון
הגיע קאר לישראל. דרכו הראשונה הובילה אותו למלון סגל
שברחוב מנדלי בתל־אביב. שם, בחדר צר, שרהיטים ישנים
וערימות ספרים היו גדושים בו בצפיפות, הוא פגש בגבר
שחבש כיפה על שערות השיבה שלו. היה זה המהנדס
הישראלי אלכסנדר זרחין. בו במקום ביקש קאר לראות את
שלוש ההמצאות שהמציא זרחין להתפלת מי־ים. אולם
זרחין דחה אותו. הוא היפנה אותו לממשלת ישראל, למרות
שהפטנטים שהוציא על המצאותיו היו רשומים על שמו.
מאז עברו כחדשיים ומחצה. השבוע הודיע קאר חגיגית,
כי חברתו חתמה עם ממשלת ישראל על הסכם בדבר קבלת
היתר לשימוש בשימת זרחין להקמת מתקנים להתפלת מי־ים
בכל העולם .״זוהי תגלית מדעית גדולה,״ הצהיר קאר,
״בעלת חשיבות עולמית. היא מקדמת את האנושות לפתרון
שחיפשה אותו מאז ימי קדם.״ סגנו של קאר בנשיאות
חברת פיירבנקס וזיטני, ג׳ורג׳ אנדרסון, שהוא אחד מממציאי
הצוללת האטומית ואחד מגדולי המומחים הטכניים של
ארצות־הברית למים׳ סיפר כי כאשר ראה לראשונה את
מתקנו של זרחין, עמדו דמעות בעיניו :״צריך להיות גאין
כדי להמציא דבר כה פשוט. זרחין גילה מימד חדש
בטרמודינמיקה.״
״המצאתו של זרחין אינה נופלת מהמצאת האש,״ העיר
מומחה אחר של החברה.

זורח: זדחי!
המצאותיו, הוסיף והמציא חדשות. רק לפני שלוש שנים,
זכה זרחין סוף סוף להתענינות מצד משרד הפיתוח. המשרד
הקציב 150 אלף ל״י לבדיקת תכניתו. זרחין עצמו התקבל
לעבודה במשרד הפיתוח כיועץ בדרגה ב׳ .אולם גם אז
פיקפקו רוב אנשי המדע בערכה של שיטתו. רק מעטים
הכירו במהפכה הטמונה בהמצאה זו.

״אין?י 73 טיגה, א;י מרחם״
^ משך שלוש השנים האחרונות פיקח זרחין על
הכמת המתקן הנסיוני איישם בארץ, שהיה צריך לבדוק
את יעילות שיטתו. שיטתו של זרחין לא היתד, חדשה
ביסודה. הרעיון של הקפאת מי־ים, והמסתם מחדש תוך
הפרדת המלחים מתוכם, נוסה בכמה מדינות. אולם בכל
מקרה היה זה תהליך יקר מאוד, שייקר את המים, הפך
את ההמצאה לבלתי־כדאית.
זרחין המציא שיטה בה אפשר היה להפריד בתהליך
מיכני בין שכבת המלחים שעטפה את גוש מי־הים הקפואים,
לבין הקרח הנקי עצמו. שיטתו של זרחין היתד, פשוטי,
וזולה. כשראו אותה לאחרינה המהנדסים האמריקאים, הם

ך* ש בו ע דחה זרחין את כל השבחים שהומטרו עליו.
| 1״לי לא מגיע שום שבח,״ אמר .״כמו שאי־אפשר לשבח
את ישר, חפץ שיש לו כשרון כזה למוסיקה. השבח מגיע
לאלה שגילו את הכשרון.״
בישראל הגיע השבח לשלושה אנשים. היו אלה מנחם
בדר, המנהל הכללי של משרד הפיתוח, אליעזר פרמינגר,
המשנה למנהל הכללי ואברהם ארד, מתאם התיכנון והייצור
במשרד זה. למרות שלא חדרו לעמקה של המצאת זרחין,

ממציא זרחץ
כמו המצאת האש
תפסו בידיהם את ראשם מרוב השתוממות. לפי חישוביהם
ניתן בשיטתו להפיק מים במחיר הנמוך מהמחיר הממוצע
של המים בארצות־הברית.
אולם עד ליום בו הופעל לראשונה המתקן הנסיוני
הסודי והוכחה יעילותו, עברה על זרחין תקופת יסורים
קשה. הוא הועלה אמנם לדרגת מהנדס א׳ במשרד הפיתוח,
אולם המשיך לחיות חיי צנע ודלות בחדרו הצר. ללא
מכשירים, ללא אמצעים טכניים, המשיך לעבד את תכניותיו.
אולם בינתיים הגיע שמע המצאתו למדינות רחוקות. מכל
רחבי העולם החלו להתענין בה. חשובי העתונים כתבו
עליו. חברות פרטיות פנו אליו בהצעות מסחריות. אולם פניו
של זרחין לא היו לכסף. הוא רצה שיכירו בהמצאותיו
בארץ, ינצלו אותן לצרכי המדינה. לפני כשנתיים הוא חתם
עם נציגי חברה אמריקאית על הסכם, שהעניק לה אופציה
לתקופה של חמישה חודשים על המצאתו להתפלת מי־הים.
החברה היתד, צריכה לגייס סכום של מיליון דולארים
להקמת מתקן נסיוני.
לא עברו חמישה חדשים ולזרחין התברר כי נפל קרבן

מר ע

אנסה לשכנע אותה או אביא ידידים שיעשו
זאת. אבל למען השם, חוסו לפחות על התינוקת.
האם האומללה אינה אשמה אחרי
הסבל שעבר בחייה.״
הבעל לא חזר. האנשים נסוגו מעט. הם
ידעו עד כמה צדקה האם, כשדיברה על
סיבלה של בתה. כי אורה רומס סבלה
בשנים האחרונות מנה של סבל העלולה
להעביר כל אדם על דעתו.
לפני שלוש שנים נישאה הנערה שלא
מלאו לה עשרים לגבר המבוגר ממנה בעשרים
שנה. לכאורה היה זה לגביה שידוך
מוצלח. הגבר, מרדכי רומס, היה ידוע בהנוולם
הזזת 1160

תפוקת הירדן כמתקן אחד

דוי ד כן ־ גו ריון ד א הו עי ל
ך * י די עהכדכרהתגלית המרעישה הגיעה מהר אל
ן | כותרות עתוני העולם. בישראל נערכה מסיבת עתונאים
בה הסבירו דוברי משרד הפיתוח ונציגי החברה האמריקאית
את חשיבותן של ההמצאה וההסכם שנחתם לפיתוחה. היתד,
זו ההכרה הרשמית הראשונה בגאוניותו של זרחין. כי
כאשר חותמים נשיאי חברת פיירבנקס תיטני — שהיא הספק
הראשי של מים בארה״ב מזה 100 שנה( ,במקביל למקורות
בארץ) ,בעלת הון של חצי מיליארד דולאר, המספקת ציוד
לשאיבת מים במאות מיליוני דולארים לכל רחבי העולם —
על הסכם בו הם מתחייבים להשקיע מיליוני דולארים בהקמת
מתקנים להמתקת מי־ים בשיטת זרחין, היה פירוש הדבר
הכרה בינלאומית.
רק קולו של אדם אחד לא נשמע בהמולת הפירסומת
הרעשנית. היה זה קולו של זרחין עצמו. במסיבת העתונאים
הוא סרב לדבר, טען ״מה יש לי לדבר?!״ הוא סרב
לקבל עתונאים, למסור הודעות או הצהרות. האדם הצנוע,
שעמד במרכז ההמולה, המשיך לשבת רכון על ספרי המדע
הרוסיים שלו בחדרו הצר במלון סגל, שם הוא יושב 13
שנה, מאז עלה ארצה.
אלכסנדר זרחין 64 בנו של בעל תעשית מזון באוקראינה,
שהמציא את המצאתו הראשונה כבר בגיל ,18
זכה ללימודי חינם במכון הטכנולוגי בלנינגראד, לא האמין
עדיין השבוע למד, שאירע. נדמה היה לו שהוא חולם.
שהתרחש נס.
במשך עשר שנים נדד זרחין ממשרד ממשלתי אחד
למשנהו, מאנשי המדע ועד לראש הממשלה עצמו, יהציע
את תכניתו להתפלת מי־הים. במשך עשר שנים לא התיחס
אליו איש ברצינות. אנשי המדע הישראליים לעגו לו. פקידים
חסרי־הבנה ראו בו אחד מאותם עשרות משוגעים המתדפקים
על דלתותיהם בהצעות דמיוניות. גם התערבותו האישית של
דויד בן־גוריון לטובתו לא הועילה. המועצה המדעית דחתה
את תכניותיו כחסרות ערך ממשי.
זרחין לא התיאש. למרות שהיה במשך שנים מחוסר
עבודה, התקיים רק על לחם ובצל, המשיך לעבד את

לרמאים. לחברה האמריקאית לא היו כל אמצעים. נציגיה
ניסו לגייס כספים אצל המיליונר היהודי האנגלי אייזיק
ודלפסון. האופציה בוטלה, לאחר שלא הצליחו בעליה לגייס
בספים.
למשך שנתיים נעלם זרחין מעיני הצבור. הגאון הרב־גוזני
הפעיל את מוחו בעשרות שטחים, המציא עשרות
המצאות. זרחין לא עבד כדי להמציא המצאות. אמר הוא:
״אינני ממציא המצאות. ההמצאות באות לי. כאשר יש
בעיות, אני מנסה לפתרן, ואז אני מגלה המצאות. כשאין
בעיות אי־אפשר להמציא.״
הוא המשיך לקבל חומר מדעי רב מברית־המועצות ותיך
כדי התעמקות בבעיות חדשות, גילה דברים חדשים. אולם
כל המצאותיו זכו כמעט לאותו יחם בו נתקלה לראשונה
המצאת המתקן להתפלת מי־ים.
אמר זרחין העניו :״אין לי כל טינה נגד המלומדים
בארץ. אינני מאשים אותם. אני מסתכל עליהם קצת ברחמנות.
אנשי מדע בטכניון ובמכון ויצמן אמרו שאני משוגע. אני
חושב שגם אם הם אנשי מדע, הם לא יכלו לתפוס את
החידושים שבהמצאותי, דווקא מפני שהם מלומדים. כי מה
שאני עושה אינו מדע, זו אמנות. זוהי מתת אלוהים. המדע
הולך אחרי הנסיון, והנסיון בא אחרי ההמצאה, לכן אי־אפשר
להאשים את אנשי המדע שלא הבינו אותי.״

תל־אביב כמתווך דירות ומגרשים מצליח.
הצעות שיכון והצעות עסקים קוסמות משלו
כיסו כל יום את דפי העתונים. אולם זה
היה רק מסווה לרומס האמיתי — אדם בעל
עבר פלילי, שקם בבוקר של ד,־ 1בינואר,
אחרי שלוש שנות נישואין רצופות מחזות
קינאה, ועזב את אורד, בודדה עם ילדתה
הפעוטה.
״אני נוסע לבקר קרובים ליד פתח־תקוה,״
אמר רומס. מאז לא חזר.
״אל תהיו רוצחים״ .עוד באותו יום
הופיע אצל אורה זוג, ביקש ממנה לפנות
את הדירה שהם עומדים לקנות. אורה נד־

לילותיהם בבתיהם, המריצו את עבודת המתקן הנסיוני.
גם דויד קאר, נשיא החברה האמריקאית, הבחין מיד
בגודל המצאתו של זרחין. עוד יותר ממנו התלהבה מד.ד,מ־צאר,
אשתו של קאר היהודי, שהיא נוצריה. אחרי שפגשה
בזרחין המריצה את בעלה לחתום על ההסכם עם ממשלת
ישראל, למרות כל הקשיים. והקשיים היו רבים.
חברת פיירבנקס וזימני מספקת ציוד בעשרות מיליוני
דולארים לארצות־ערב. חתימת ההסכם עם ישראל היתד,
עשויה להכליל חברה זו ברשימה השחורה של החרם
הערבי. עובדה זו שימשה נושא למחלוקת דיפלומטית חריפה
בין ירושלים וזאשינגטון בענין פרסום ההסכם. למרות
זאת לא היססו מנהלי החברה, חתמו על הסכם, התחיבו
להקים בישראל תוך שנה מיתקן ראשון לצריכה המונית,
ותוך חמש שנים להפעיל את השיטה במיתקנים שייוצרו
בחברתם ושיופעלו בכל רחבי העולם. מיתקנים אלה, שיוקמו
תוך חמש שנים, ייצרו אז 4.5מיליון מ״ק מים נקיים
ליום — כמות השווה לתפוקת מי הירדן, למשל, במשך
ארבעה ימים (ראה עמוד .)7
חלקו של זרחין עצמו ברווחי המפעל טרם נקבע. הידיעה
שהופיעה השבוע במעריב כאילו קיבל זרחין מהחברה 40
אלף דולאר לפיתוח המצאותיו, היא חסרת יסוד. עד כה
הבטיחה החברה לזרחין כי תרכוש עבורו דירה בישראל,
וכי הוא ילקח בבוא הזמן לארצות־הברית, לפקח אישית על
הקמת המתקנים. נוסף לזאת הוכנס להסכם שנחתם, סעיף
הקובע כי כל פרס שינתן לזרחין על המצאתו, יהיה שייך

לי בלבד.
בסוף השבוע הועלתה בישראל על ידי גורמים שונים
הדרישה, להציע את זרחין כמועמד לקבלת פרס נובל.
זרחין עצמו התיחס בזלזול להצעה זו .״זו אינה הצעה
רצינית,״ אמר לכתב העולם הזה ,״גם סאלק לא קיבל את
בפרס נובל. כאשר המצאתי תפותח ותשרת את המדינה
רק שנתיים אחרי שר,תכשיר נוסה בכל העולם הוא זכה
בפרס נובל. כאשר אמצאתי תפותח ותשרת את המדינה
והאנושות, אולי יהיה מקום לדבר על פרס. מלבד זאח,׳<
ציין זרחין ,״מה יהיה אם יהיה לי עוד מיליון?! אני לא
אוכל יותר מכפי שאני אוכל כיום.״

* 11 זיז ,11 יין

המה. עד מהרה התברר לה כי נגד בעלה
קיים צו פינוי מן הדירה, שהוצא עוד לפני
שנה אך נדחה בכל פעם. אורה הגישה בקשה
לביטול הצו, שנעשה לדבריה בהסכמת בעלה,
שחתם כאילו הוא פלש לדירה. אולם חתימתו
של רומס נתקבלה על דעת בית־המשפט׳
ובקשתה של אורה נדחתה. היה זה
צחוק הגורל שרומס, שהתפרסם בזכות המודעות
הקטנות ור,מוצלחות שפירסם במשך
שנים בעתונים, בהן הציע מגרשים ודירות
לכל דורש, היה בעצמו מחוסר כל בית או
דירה.
השבוע, אחרי שתמה הארכה האחרונה,

באו עורך־הדין של בעלת הדירה בלוויית
פקיד־ההוצאה־לפועל של בית המשפט, ביקשו
מאורה לפנות את הדירה מרצונה. על
הדלת היה נעוץ פתק אל אנשי המשטרה:
״לא חטאתי ולא עויתי. ברגע שתנסו לפרוץ,
אתם חורצים את גורלי וגורל בתי. אינני
רוצה למות אך גם הרחוב לא נועד לי.
אל תהיו רוצחים בהכרה. לכו הביתה בשלום.״
עורך
הדין ופקיד בית המשפט הזמינו
ניידת. הסמל קרא את הפתק, טען שאינו
רוצה לקחת את האחריות על שכמו, והזמין
(המשך בעמוד )16

ספרים
1661 פקידים בשנת ,1954 עת שעמדה הקיסרות
הבריטית בפני חיסול גמור.
אינטואיציה של מזכירה. היה זה
טפיחהעלהע 1כ ם
רק הראשון בחוקים המהפכניים שניסח ה־הל־ רפאל מאת

ר ת חיי (סיפור־חיים
פרופיסור להיסטוריה ותורת המינהל. הפרין,
הוצאת מנון שמשון 134 ,עמודים) אחרים, לפי הסדר:
היא אותו חלק מזירתו של מתאבק עולמי
• השיטה היעילה לארנון הצבעה פרובעל
התואר מר ישראל המקצועי, אותו הסלמנטרית.
קובע פרקינסון: רצון העם מוככים
רפאל הלפרין לחשוף. ככל ביוגראפיה רע בבית־הנבחרים על־ידי אנשי המרכז, ה-
חלקית, הנכתבת במחצית־חייו של הגיבור, סולדים משינויים מהפכניים או מהצורך לחלוקה
גם ביוגראפיה זו בטפיחה־רבה־על־ שוב. בגישה נכונה, המבוססת על נוחיותו
השכם־העצמי, ובסיפור אותם מעט המ של הנבחר וכפיית רצון הרוב, אפשר לאורעות
עליהם מוכן המחבר לדבר.
הביא את הצירים, שלרוב אינם יודעים במה
אם להתעלם מאי־אלה פרטים מתקופת המדובר, להצבעה לטובת כל מה שתחפוץ.
הילדות, הרי שזירת חיי הוא סיפור הפיכתו
• הדרך בה סונרעים העניינים הכספיים
של רפאל הלפרין מאדם־מן־היישוב, למת בוועדות הנספים העליונות של המשטר. קואבק
מקצועי וחלוץ מכוני הכשרת הגוף ב בע פרקינסון: חברי הוזעדה, המוכנים להתישראל.
בתור שכזה אין הספר חסר־עניין, ווכח ארוכות על הוצאת אגורה אחת על
ואולי אף מאלף לאלה הסובלים מהעדר עניינים שבתחום הבנתם, כהגשת תה בשעת
שרירים — אולם כסיפור ביוגראפי עדיין העבודה, יעבירו את הבעיה לוועדת משנה,
רחוק הוא מהמינימום ההכרחי.
יצביעו ללא כל מחשבה נוספת כשהדיון
עוסק בעשרות מיליונים ל״י, המוצאים
צייז כאט
למשל להקמת כור אטומי, נושא בו אין
חרכו יחיה( .סיפור מאת חיים חברי הוזעדה מבינים מאומה.
מאור, הוצאת ניב 231 ,עמודים) .הבדואים
• הדרך לבחירת עובדים יעילים. לדעת
בנגב אינם מהווים מטרה רק למצלמותיהם פרקינסון: גם השיטה הסינית, בה נבחנו השל
תיירים עשירים. כל מיני מסריטים, מועמדים למשרות ממשלתיות בכתיבת שיצלמים
וכותבים, שהריחו כי הנושא האב־ רים משך שלושה ימים תמימים, וגם השיטה
זוטי עלול לשמש עבורם מכרה־זהב, מציפים הבריטית, בה נבחרו המועמדים לפי מעמדם
בשנים האחרונות את שוק הבדואים השבועי בסולם החברתי, פשטו את הרגל. כיום, כל
בבאר־שבע, ואת שוק הנייר והתמונה ה מה שאתה צריך לשאול, לאחר שסיוזגת את
ישראליים בכל הארץ.
המועמדים, הוא מה דעתה של מזכירתך
חיים מאור, סופר ישראלי מתחיל, אינו על המועמדים. באינטואיציה הנשית המובכזה.
כאדם המכיר את הבדואים לא רק הקת לה, היא תגלה מיד מי מתאים למשרה.
מנסיעה במכונית בכביש שובל, בחר לספר
• הסמל האדריכל, של מפעל שוקע. העל
חייהם בהקשר אקטואלי: ההברחות ו־ דרך הבדוקה ביותר לבדוק את מידת ניוונו
נקמות הדם, המאחדות את שבטי הבדואים, של מוסד זה או אחר, היא לדברי פרקינסון,
שגבול מלחמת השחרור הפריד ביניהם. הוא לראות את הבניין בו הוא שוכן. כל עוד
מנסה לעשות זאת בכנות,
המפעל שקוע במלאכת הביצוע, אין למהצרה
היא רק שחיים מאור אינו סופר נהליו פנאי לשים לב למבנים בהם הם נעכלל.
יתכן שהוא מכיר את חיי הבדואים זרים. אולם לכשמגיע מפעל כזה לשיאו
טוב יותר מכל סופר אחר בישראל. אך את והוא מתחיל לשקוע, יש למנהליו יותר ומלאכת
הכתיבה אין הוא יודע כלל.
יותר זמן פנוי לדאוג לרושם שהם משאירים
וכך קורה כי הסיפור על בן השיך אחמד, על הבריות. כשהם מתחילים לבנות את השנחטף
על־ידי מסתננים מרצועת־עזה, הוחזר מבנה העתיד להנציחם לדורות, היה בטוח
לאחר שורה של להטוטים דיפלומטיים, נש כי הם מתכננים את המצבה של קבר עצמם.
מע יותר כצ׳יזבאט ליד המדורה מאשר ייצור הקורא הישראלי אינו צריך להרחיק את
ספרותי. ואין זה חשוב כלל כי צ׳יזבאטים מבטו כדי להיווכח באמיתות חוק זה.
אלה מבוססים על חומר אוטנטי ביותר.
• ניפוי האישיות, או נוסחת הקוקטייל.
קובע פרקינסון: מסיבות הקוקטייל באו כיום
במקום מצעדי הנצחון של התקופה הרומית.
כדי לקבוע מי הוא האיש החשוב ביותר
נ תו חהא מי ב די
במסיבה, בחן את המשתתפים במסיבה, זהה
חם־נ•
בבעיית
(עיתים
חוק פרקינסון.
את האישיות הראשונה במעלה לפי מספר
חל, מאת פרופיסור ק. נורתקות פרקינסון, האנשים המצטופפים סביבו, והרוזח שהם
תרגם יוסף נדבה, הוצאת הדר 112 ,עמודים).
מותירים בינם לבינו.
הוא החוק המינהלי הבדוק, הקובע כי מספר
• הדרך להיפטר ממנהל המשתהה לצאת
העובדים במפעל ציבורי נתון, יגדל כל שנה
ביחס ישיר לזמן וביחס הפוך לעבודה שהם לפנסיה. זוהי, לדעתו של פרקינסון, אחת
מבצעים. חוק זד״ כמו תשעה חוקים אח הרעות החולות של משטר מבוסס. מנהל
רים באותו נושא, הפכו את הפרופיסור המשתהה בדרכו לפנסיה, משתק את כל
האנגלי, בעל חזות של כלב־ים — שהוכרח שיטת ההעלאות בדרגה, היחידות המכניסות
לנטוש את כהונתו באוקספורד, ללמד היס דם בפעילותו של כל מוסד ציבורי. הדרך
טוריה באוניברסיטה של מלאיה — למפלצת לסלוק התקלה: הרצת המנהל לאורך ולרוחב
המפחידה את ביורוקרטי כל העולם, כמו כדור הארץ, בדרך האויר, לכל מיני כינוסים
ופגישות בינלאומיות. הוא יתעייף מהר,
שדיאטה צמחונית את האמיבות.
קו מקביל נוסף בין האמיבה והביורוקרט, ישאף לצאת לנוח.
• אזקנתאות. זהו הסם המסכן את חייו
אותו גילה פרופיסור פרקינסון, עוד בכהנו
כיועץ־מייעל ליד משרד הצי הבריטי: כמו של כל מוסד. אחד ממנהלי המחלקות במפהאמיבה,
גם הביורוקרט יכול להתפתח ול על, שאינו מוכשר ביותר בתחומו, מצליח
בזמן הפנוי הרב העומד לרשותו בעזרת
התרבות במהירות רק בקיבה חולה.
גידול לפי פירמידה הפוכה. נור -אינטריגות אישיות ותככים, להשתלט על
תקות פרקינסון גרם לסערה עולמית בעת המחלקות השונות. שאיפה זו לריכוז־יתר
שפרסם את תגליתו הראשונה באקונומיסט של אי־היעילות גורמת בסיכומו של דבר
הבריטי. בצד גלי הצחוק שעורר מאמרו של לשתוקו של המפעל כולו.
הפכת המככש. אולם חזקא החוק
המדען בעל חוש ההומור הנדיר, קמה סערה
ציבורית מצד החוגים שראו עצמם נפגעים האחרון של פרקינסון זכה להצלחה הגדולה
יותר מכל: פקידי ממשלת הלייבור הברי ביותר. חוק זה עוסק בדרכים ההגיונות
טית, ששרצו והתרבו במהירות במשרדי להסתדר עם מס ההכנסה. קובע פרקינסון:
עליך לנצל את היעילות והארגון של משרדי
הממשלה השונים כמו פקידים ישראליים דומים,
במשרדים צבוריים דומים. טענת הנפ המס. וודא את הזמן בו עובר התיק האחרון,
געים: זהו זלזול גלוי באשיות המשטר ה הנמסר לטיפולו של פקיד השומה, מתחתית
המגירה לראשית התור. אם זמן זה, לדוגמא,
חברתי בבריטניה.
הוא חודשיים, דאג לשלוח אחת לחודש
קבע אז פרקינסון, לאחר עיון מדוקדק
וניסויים מעשיים רבים: המינהל הציבורי ושלושה שבועות מכתב בנוגע לתיק שלך.
דומה לפירמידה הפוכה. בהתאם לחוק בדוק היה בטוח כי המכתב יכנס לתיק, והתיק
שנוסח לעיל גדל המנגנון הפקידותי ב־ עצמו ירד שוב לסוף התור. בצורה זו לא
6ל 5.73 לשנה. אין כל חשיבות לעובדה אם יצליח פקיד השומה לשים את ידו עליך
גידול זה חופף את ריבוי העבודה הצריכה לעולם.
דרך אחרת להביא את פקידי מם ההכנסה
להעשות. יתר על כן: פרקינסון מוכיח בבמבוכה:
שלח בראשית שנת המס צ׳ק על
אותו חוק כי הגידול הפירמידי גורם לעבודת
ניירת נוספת, המביאה לגידול עובדי סכום פעוט 24.30 ,ל״י למשל, כמקדמה על
חובך. לאחר חודשיים שלח מכתב נוסף,
המנגנון בהתאם.
מימצא סטאטיסטי גרוטסקי ביותר, גילה קבע כי היתד, טעות בקביעת החוב, תבע
פרקינסון במשרד המושבות־הבריטי 372 :בחזרה את 30 האגורות. דבר זה יביך לחלוטין
את הפקיד המתאים, יוציא את מכפקידים
שרתו את האימפריה הבריטית הענקית
של שנת .1935 מספר זה קפץ ל־ בש המיסים מפעולה למשך שנה ויותר.

מקור

פרסום תנא

האר־־ד
מפיץ

כל סיפוריו של

עגנו!

שבעה כרכים
3268 עמודים
במחיר מוזל 5ו ל־־י
להשיג בתחנות ההסגר — .י׳
חנויות ספרים, גובי ״הארץ״
וסוכניו בכל חלקי הארץ.
אזלה: הראשונה המהדורה השניה ההרשמה למהדורה
נמשכת — וכל המקדים
להלשנה יקבל את הסידרה בהקדם.

׳ 3״זז

ל ר קנ די ם
ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדד פינסקר 0-5 2אחה־צ

תדגזם

יעקב סגל הידוע כרוני אילן־
11י דורון, מובל לבית־משפט השלום
בנתניה, להוצאת פקודת־מעצר נגדו.
תי דאגות רובצות על כתפיה ה־קשישות
של מינדל ׳כץ. דאגתה הראשונה
נתונה לבתה שרה, השוכבת במחלקה
החירורגית של בית־החולים תל־השוימר.
באחד מימי השבוע שעבר התגנב לתוך
דירתה של מינדל בעלה־לשעבר של שרה,
ושעה שכל בני הבית ישנו שינה עמוקה,
הוא דקר את אשתו־לשעבר בסכין־מטבח.
רק בנס ניצלה ממוות.
דאגתה השניה של מינדל בת ה־ 59 נתונה
לנכדה משה, בנה של שרה הפצועה. משה,
ג׳ינג׳י מלא־חיים, שזה עתה מלאו לו שש
שנים, היה עד למחזה המחריד. הוא שכב
על מיטת־הילדים הגבוהה, בפינת חדר־ה־אורחים
המשמש גם חדר־שינה לו ולאמו.
אותו בוקר התעורר הילד לצעקותיה של
שרה. הוא ראה את אביו מרים את הסכין
־הארוכה שבידו ומנחיתה על ראש האם. הילד
צווח באימה, ולא חדל מלצוזח גם אחרי
שהגיעו לשם השכנים. איזה פצע השאירה
הסכין המגואלת־בדם בנפשו של הילד? זאת
השאלה שהדאיגה את סבתו מינדל.
ברגעי־פנאי, מתעכבות מחשבותיה של מיג־דל
על דאגה שלישית. אין דאגה זו מטרידה
אותה כמו שתי הדאגות האחרות, אך מדי
פעם היא חוזרת ומנקרת במוחה: מדוע אמר
רוני דורון, בעלה־לשעבר של שרה, כי התכוון
לרצוח גם את אמה של גרושתו, את
מינדל, לולא הפריעו לו צעקות בנו?

קטע-עתוגות?ילד
ין ספר־כדיחות בעולם, בו לא נכ־
^ לילו בדיחות על החותנת הרעה. מה
הייתי עושה לחותנתי הוא מישחק שגברים
רבים משתעשעים בו. בכל זאת, לא כל חתן
דוקר את חמתו, או מצהיר כי התכוון לן[
עשות זאת. מדוע עשה זאת דורון?
מינדל כץ אינה מסתירה את יחסה אל הן

איש שפעם נשא את בתה לאשה: היא מתעבת
אותו .״פעם,״ סיפרה היא לכתב הן
עולם הזה ,״כשיעקב ישב בבית־הסוהר, גוז
זרתי מתוך עתון קטע, שבו היה כתוב כי
יעקב סגל הורשע כבר בביצוע שלושים
גניבות. שמתי את הקטע בצד, כדי להראות
אותו למשה׳לה, כשיהיה בן שבע, על מנת
שידע איזה מין איש הוא אביו.״ האשה
בעלת הפנים הרחבות הקמוטות נאנחה אנחה
עמוקה והוסיפה :״עכשיו לא צריך להראות
לו את העתון. הוא ראה במו עיניו איזה
מין אדם הוא אביו.״
כאשר גזרה מינדל את הקטע על מעללי־דורון,
שוב לא היה הפושע־המועד בעלה של
בתה. שנתיים קודם לבן נתן לה גט, בפני
בית־הדיז הרבני בתל־אביב. סיפרה מינדל:
*נתנו לו חופש מיוחד מבית־הסוהר. הוא
בא לועד הקהילה, בליתי שני שוטרים. ידיו
היו כבולות באזיקים. בתי היתד, נרגשת.
המסכנה. אמרתי לה: אין לך מה להצטער.

סיפור החותנת, שבער בתה זמם דוצחח

״שוחסים אוחי!
1התיפחה בתי׳
הביטי עליו רק מבט אחה ותראי שאת
עושה עסק טוב כשאת מתגרשת ממנו.״
אחרי הגט היה דורון שולח בלי הרף מכתבים
לשרה .״מכתבים כאלה!״ אמרה מינדל
במבט של סלידה ,״היה בוכה ומבטיח שיהיה
אדם טוב, ומבקש ממנה שתקבל אותו
בחזרה. שרה שרפה את כל המכתבים.״

״אחרוג אותר 1״
*ץ ענתו של דורון, כאשר התוודה כי

התכוון לדקור גם את חותנתו, היתה
שהיא הפריעה, לו לשאת את• שרה מחדש
לאשה .״זה לא נכון!״ התערב בריתחה בעלה
של מינדל, ישראל כץ 67 אביה החורג
של שרה. הוא הכיר את מינדל במחנה־העולים
לפני תשע שנים, נשא אותה לאשה.
אחרי שיצא בפעם האחרונה מבית־הסוהר,
פנה דורון אל ישראל .״עכשיו אהיה אדם
ישר,״ הבטיח ,״אני עובד בחיפה ולא מתעסק
יותר בגניבות. אני רוצה להתחתן עם
שרה עוד פעם.״
״גירשתי אותו סיפר ישראל ,״אמרתי
לו שאין לו מה לחלום אפילו על שרד״״
דורון המשיר לקוות כי בכל זאת תיעתר
שרה להפצרותיו ותשוב אליו. אולם משנודע
לו כי מינדל פנתה לשדכן בנתניה, שימצא
חתן מתאים לבתה הגרושה, הבין כי אפסה
תקוותו. פעם אף איים על שרה :״אם לא
תחזרי אלי, אהרוג אותך!״
שרה סיפרה זאת לאמה .״פני מיד למשטרה,״
יעצה מינדל ,״אנשים שמאיימים להרוג
— הורגים.״
שרה השיבה בצחוק :״עזבי אותו, הוא

סתם מדבר. הוא לא יעשה שום דבר.״
ליתר בטחון, לא הרשו לדורון להיכנס
לדירה, בבואו לבקר מדי פעם את בנו. משה
היה יוצא אל החצר הקטנה, שלפני הבית
הדו־משפחתי הצנוע, ושם משוחח עם אביו.
מדי פעם היה דורון מביא לבנו ממתקים, או
מתנה כלשהי. בביקורו האחרון לא היה לו
כסף לכך. גם דמי־נסיעה בחורה לחיפה לא
היו לו. הוא שלח את משה לבקש לירה
מסבתו .״מי יודע,״ התייפחה השבוע מינדל,
״אולי בלירה הזאת קנה את הסכין לדקור
את בתי?״

גנכים כלילה

ך* ייו של דורון לא היו מן הקלים. הן
| בחור שנולד בטבריה לפני 28 שנה
נקרא אז יעקב סגל. כאשר הכיר את שרה,
במחנה העולים בפרדס־חנה, לפני תשע
שנים, כבר היה מעורב בגניבה. שרה עבדה
כפקידה במשרד המחנה, כאשר פנו הוריה
אל שדכן מקומי שימצא לה חתן. השדכן
הציג את יעקב סגל :״בחור טוב, ממשפחה
טובה.״
השניים התחתנו. סגל לא ביקש נדוניה.
היה לו כסף משלו — כסף גנוב, קשור
בבעיה מטרידה. הבעיה: כיצד להשתמש בכסף,
מבלי לעורר אה תשומת־לב המשטרה.
הנשואים עם שרה פתרו את הבעיה. סיפר
סגל עצמו, מאוחר יותר :״התניתי עמה
תנאי, שהיא תספר כאילו קיבלה כסף מאמריקה.
בצורה זו יכולנו להשתמש בכסף
שלי לרכישת דירה׳ מבלי לעורר חשדות.״
עד לרכישת הדירה, התגורר סגל בצריפה

של שדה סגל נחתכה לשניים. החלק הימני, בו
?1 1 1 ¥ 1 0
נראה סגל־דורון, הושמד על־ידי שרה, ואילו חלקה

השני של התמונה הוצב בארון־זכוכית קטן, היה עד לנסיון־הרצח שבוצע בקרבתו.
של משפחת כץ, במחנה העולים. לילדי אחד
נתן להם את ההזדמנות לעמוד על טיבו.
סכום של מאה לירות. אותו חסך ישראל כץ
מעבודתו, נגנב מן הצריף .״הכסף היה
בקופסה, יחד עם חבילות קפה וכל מיני
דברים,״ סיפרה מינדל ,״את הקפה וכל שאר
הדברים זרקו הגנבים לבית־השימוש. את
הכסף — לקחו.״
מי היו הגנבים? לדעת מינדל: סגל עצמו
ושניים משותפיו. היא אמרה זאת למשטרה,
בשעתו. אך מששאלוה השוטרים אם היא
רוצה שיעצרו את סגל, ביקשה שלא .״רק
עכשיו התחתן עם בתי — ואני אשלח אותו
לבית־הסוהר?״ אמרה לעצמה. היא קיוותה
כי הבחור עוד יתקן את דרכיו — וחוץ
מזה, היתד בתה בהריון.
החיים בבית כץ נכנסו למסלול שקט.
סיפרה מינדל :״אני הייתי מבשלת בשביל
כל המשפחה, והוא היה אוכל יחד אתנו על
שולחן אחד. היה קורא לי מאמא. אבל אני
ידעתי לשמור על מקומי. לא הייתי מתערבת
בעניינים שלהם.״
לעתים היה דורון חוזר מאוחר מאד בלילה.
המריבות בינו לבין אשתו תכפו והלכו.
מינדל, שראתה בסבל בתה, לא התערבה.
כך, על כל פנים, טוענת היא.

״נפשי מתרוננת כקרכי.״

החותנת ונכוה

בדירה הקטנה, בשיכון הוותיקים בנתניה. זה עתה
חזר משה בן השש מבית־הספר, וסבתו מינדל מסדרת
את ילקוטו. לולא התעורר הבן לקול צעקותיה של אמו, היה אביו מספיק לבצע את זממו.

גל לא תיקן את דרכיו. הוא הסתבך
שוב ושוב בגניבות, הושלך פעם אחר-
פעם לבית־הסוהר. לפעמים היה מחליט להתחיל
את חייו מחדש, אך תמיד חזר לסורו.
באחת הפעמים החליט לשנות את שמו.
״מאחר שזכינו לתקומת ישראל,״ כתב למשרד
המחוז בנתניה ,״וקיימת בעיית של
מיזוג־גלויות, הרי אחת הדרכים לסילוק
המחיצות העדתיות היא שכל אזרחי ישראל
ימירו את שמותיהם בשמות עבריים
אבי קרא לי בשם יעקב רק בגלל הטעם המגוחך,
שלפני אלפי שנים אחז יעקב אבינו
בעקבו של עשו אחיו.״
תרומתו של סגל למיזוג הגלויות: בחירת
השם רוני אילן־דורון .״רוני — כי נפשי
מתרוננת בקרבי: אילן — על שום הפריחה
והלבלוב שמסביבנו: דורון — זה השי שהעניקה
לנו ההיסטוריה עם תקומת המדינה.״
מאז, במקום יעקב סגל, היה רוני אילן-
דורון נכנס לבית־הסוהר.

לפני שנה יצא בפעם האחרונה מבית־ה־סוהר.
הוא עבר לחיפה, ואחרי תקופת אבטלה
מצא עבודה כגנן, שכר חדר ונראה
היה כי סוף־סוף נסתדר. בטכס סגור שנערך
לפני כמה חודשים בירושלים, נטבל
דורון ונתקבל לכת היהודית־המשיחית —
כת המכירה במשיחיותו של ישו אך טוענת
שבזאת אינה חדלה מלהיות שייכת ליהדות.
המעבר לדת החדשה לא הביא כל שלטה
לנפשו של דורון. ביחוד היה מתרגש כל
פעם שהיה מבקר אצל בנו בנתניה. לפי
פסק־דין הרבנות, בעת מתן הגט, נקבע כי
על שרה למסור את משה לידי אביו, בהגיע
הבן לגיל שש שנים. אך יום הולדתו הששי
של משה הגיע, ואמו סרבה למסרו לידי
דורון .״אני לא אעבור על זה בשקט!״ איים
אז. שרה ענתה כי לעולם לא תמסור את
בנה לידי פושע. הבמה הוכנה למחזה הדמים.

״אמא! שוחטימ אותי 1״
ך* יפרה מינדל כץ באידיש שוטפת,
^ מה קרה אותו בוקר שבו הגשים דורון
את איומיו :״בעלי קם בארבע־וחצי בבוקר
לביודהכנסת. לא שמתי לב לכך, כי מזה
שנים הוא קם בשעה זו. פתאום שמעתי
צווחות, .אמא! אמא! הורגים אותי! שוחטים
אותי!׳ היה זה קולה של בתי שרה, שעלה
מן החדר הסמוך. חשבתי שהיא שוב רבה
עם יעקב זה. ביני לבינה הפרידה רק דלת,
אבל חשבתי שלעולם לא אוכל לעבור את
שלושת המסרים האלה. כשהגעתי למיטת
בתי, ראיתי אותה שוכבת חתוכה, בתוך
שלולית אדומה. דם ניתז מצווארה כמו מברז.
משה׳לה עמד לרגליה ובכה. רק הודות
לילד לא הצליח יעקב לגמור את מלאכתו.״
סיפר משה :״הרגשתי שמישהו נכנם לחדר.
אבל לא עומד על הרגליים, רק הולך
על ארבע. כמו כלב. אחר־כך שמעתי אמא
צועקת. התעוררתי. אבא עמד ליד המטה
שלה ודקר אותה עם סכין גדולה. הוא דקר
ודקר, ואמא צעקה וצעקה. גם אני צעקתי.
לא יכולתי לעשות שום דבר. רק צעקתי.
אבא ברח והשכנים באו.״
מה דעת הילד על אביו?
״הוא עשה דבר רע. אמא מסכנה...״
פניו המנומשות התעוותו, והוא הוסיף :״גם
אבא מסכן.״

הנידון
(המשך מעמוד )5
דרישות אולטימטיביות בשטח ביטוח הבריאות.

א, ר ח׳ ארנבי 94

חליפות,מעילים
מטגזלות ג׳רסי*

אחרי כל הנאומים וההצהרות
וההכרזות, נכנעו אלה גם אלה
כניעה טוטאלית. למעשה הן נכנסות
לקואליציה ללא תנאי, וכל
אשר השיגו אינו אלא צרור של
נוסחות נכוכות לכיסוי מערומיהן.
מפ״ם ואחדות־העבודה עשו את הכל כדי
להצטרף לממשלה. בן־גוריון נאלץ להציג
להן דרישות כאלה שפשוט אי־אפשר היה
לקבלן מבלי לעורר צחוק ציבורי. וגם אז
היססו עד הרגע האחרון.

ולס מוזרה עוד יותר הגבתה של
\£תנועת־החרות. אחרי שטענה במשך שבועות
ארוכים של מלחמת־בחירות כי שלטון
מפא״י הוא רעל לאומה ושואה למדינה,
הודיעו נציגיה לנשיא כי לדעתם ״מצדיקות
תוצאות הבחירות את הטלת הרכבת הממשלה
על דויד בן־גוריון.״

ס 1זל£ז זקסקאז
המינוי -
ן יג טז
וזטובגוג,

א\ תו
! ה סי ס.

ל חנ ל צ חז

בו ס גוודרגי \ פרגז־סגוגרל שנן ד

9יו\ך ווגררוי חוווז צילגגו
הלצוטיה. י • בל אלה חווצא
אצל \ 9ה\־בר1ר הבהר
מברי צילום גרול (בגרהויה1 ).

מחלות המ י ן
מאת ד״ר מרדכי זידמן

ד ר כי חיים
חב שאת הא שה
משך חייו הצעירים הצליח חיים הרוש ()21
לשלם מחיר זעום על מעשיו הרעים. כשנתפס
הצעיר הירושלמי משכונת רוממה בגלל
עבירותיו בצבא, הצליח לעורר את רחמי
שופטיו, למצוא הסבר מקל למעשיו. תמיד
יצא הרוש, האוהב לנגן על גיטרה, בעונשים
קלים.
השבוע, בעומדו לפני שופט־השלום הירושלמי
ישראל ויינר, לא נואש חרוש —
שנאשם בגניבת טבעת־זהב מחנות תכשיטים
ברחוב המלך ג׳ורג׳ בבירה — מן הסיכוי
לסיים את הפרשה בעונש קל. אחרי שידידיו
סירבו להעיד על אופיו הטוב, הוריו התנכרו
לו, כיון שלא שילם את החובות שלקחו

>ן1ייו
עמילן פ 1סעי

מו צרדשניםוחומריםחימייס בעינו

הציבור לא קיבל את הרושם שחרות
מעוניינת ככך. עכרו הימים
כאשר חניכי כית״ר שרו ״כי שקט
הוא רפש /הפקר דם ונפש /
למען ההוד הנסתר
חרות הפכה למפלגת־שקט, אפילו כאשר
אופנועים מפדטרים מסביב למנהיגה בתהלו־כת־בחירות.
היא רוצה לשמור על היש שלה.

ך * נה כי כן, בטוח כי המשטר החד(
| מפלגתי־למעשה של מפא״י יתרחב וילך.
מצב הרוח של יריביה מעיד ע? כך לא
פחות ממעשיה ונצחונותיה של מפא״י עצמה.
אי-אפשר לזקוף את הדבר על חשבון כשרונם
של ראשי מפא״י, או חוסר־כשרונם
של מנהיגי המפלגות האחרות. מלבד דויד
בן־גוריון, שהוא — כטכסיסן מפלגתי —
משכמו ומעלה גבוה מכל שאר העסקנים,
אין הבדל ניכר בכשרון האישי.

מפא״י עולה מפני שהיא מייצגת
כבל מהותה את המסגרת הרעיונית
של החכרה הקיימת כמדינה.
כל שאר המפלגות הן רק ואריאציות
על אותו נושא. ומביוון שב־מפא״י
עצמה יש די והותר מקום
לואריאציות שונות ומשונות, אין
בעצם תפקיד מהותי למפלגות האחרות.

ישר
לעניין !
אבל קודם פל קנה לי את הספר החדש:

ואחרון) אחת בסירה שלושה
(ספר שלישי
בעריכת יצחק שמעוני ויהודה האזרחי
מצוייר בידי יוסי שטרן
המחיר 3.300 :ל׳׳י
הוצאת ספרים אחיאסף פע״מ, ירושלים
להשיג אצל כל מוכרי הספרים בארץ.

(הנושן מעמוד 3ו)
קצין בדרגת מפקח־שני. הקצין פשט את
חליפתו, עלה לקומה השלישית, ומבעד לדלת
ניסה להסביר לאורה את המצב החוקי. אורה
צעקה בהיסטריה .״תנו לי ארכה. אני אגיש
ערעור. אחרת אצא מכאן רק בקפיצה מהחלון.׳,
האיש
ירד למכונית והזמין קצין גבוה יותר,
בדרגת פקד. הפקד, שידע על המתרחש,
סרב גם הוא ליטול את האחריות, בא מיד
יחד עם מפקד הנפה הצפונית בעצמו. כולם
יחד עלו שוב לדלתה של אורה. גם הם
לא הצליחו לשכנע את האשה. לבסוף ירדו
לרחוב לקיים התיעצות .״קיים סיכוי של
אחד לעשרת אלפים שהיא תגשים את איומה,״
אמר מפקד הנפה ,״ובהתחשב בכך אני
דוחה את ביצוע הצו.״
הרחוב פונה. אורה הציצה מבעד לחרכי
התריס .״אחד—אפס בינתיים,״ קרא אליה
מישהו. היא ענתה כמתוך חלום :״שלום,
שלום.״

מעיד על כר יחסם של ראשי חרות אל
הצעתו של משה ברש, שיזם מיבצע מעניין
להקמת קואליציה ניאו־ניריסטית. יכול אדם
לחייב או לשלול את הצעתו, כפי שפורסמה
מעל עמודי העולם הזה. אולם לגבי
הערכת העמדה של חרות חשוב רק צד אחד
שלה: היתה זאת ההצעה היחידה שהבטיחה
להחזיר לחרות מידה כלשהי של יוזמה
פוליטית.

• וזצלנזה נווררך יגז גזכטייר

אויבי

באותו זמן הצביעו נציגי חרות נער
בחירת קדיש לוז ליו״ר הכנסת. אין ספק
שלוז הוא אדם סימפאטי — אולם דבר זה
אינו נוגע לענין. חרות יכלה לערוך לפחות
הפגנה נגד מסירת תפקיד מרכזי נוסף ל־מפא״י.
היא יכלה, למשל, להציע את מרדכי
נורוק ולגרום ליריביה לפחות משבר קטן.

היא לא טרחה לישות זאת. מתקבל
הרושם כי ראשי התנועה
השלימו עם קיום שקט ובטוח כאופוזיציה
אהראית, מכובדת ונצחית.

הופך את הצרום
להנאה?

הנוער

מפלגה אינה נותנת יד להושטת
רעל ולקירוב שואה, אפילו כשאין
היא יכולה לשנות את המצב. פירוש
עמדתה הוא כי מפא״י אינה
לא רעל ולא שואה.

במדינה

עובדה זו, בתוספת היתרון העצום אשר
הכלכלה השנורוקראטית מעניקה למפלגת־השלטון,
די בה כדי להסביר את ההתפתחות
לקראת החד־מפלגתיות. במקום שאין מאבק
רעיוני אמיתי, אין גם שחר לשאר המאבקים.
כאשר כל המפלגות נמאסות, זוכה
מפלגת־השלטון, המייצגת את הזרם המרכזי.
אם בכלל יש סיכוי (טוב או רע) לשינוי
המצב ולשבירת המתכונת החד־מפלגתית,
הרי הוא מתחיל בנקודה זו: בחידוש רעיוני.
רק כאשר יופיעו רעיונות חדשים באמת,
המציעים אלטרנטיבה של ממש לזרם
השליט, תזכה המדינה שוב למצב של קוטביות,
ויהיה שוב מקום למאבק פוליטי
אמיתי, בו תוכל האומה לבחור את דרכה
בין אפשרויות שונות.

ער אז, אפשר לקבוע בשקט:
נצח מפא״י לא ישקר.

שפוט הרוש
דרושה כלה מזכעת
בגללו, השתמש פעם נוספת בנשק האישי
שלו: רחמים.
רצה להתחתן. סיפר חיים, הנחשב
לאחד מאלילי השכונה, לשופט ויינר :״לא
גנבתי את הטבעת כדי למכור אותה ולהשתמש
בכסף. עשיתי זאת מסיבה אחרת:
אני רוצה להתחתן, הורי מפרנסים שמונה
ילדים ממשכורתו של אבי כפועל־נקיון ב־לן
ול־ישראל, ואינם יכולים לתמוך בי. אני
מבקש שכבוד השופט יקל בעונשי ויבין כי
גנבתי את הטבעת רק כדי לקדש בה את
אשתי.״
הנשק האישי פעל. השופט התחשב במניעים,
שלח את הרוש לכלא רמלה רק לשלושה
חודשים. אפילו השוטרים שנוכחו
באולם הביעו את התפעלותם מהצלחתו של
חיים.
היחידה שלא האמינה לטענותיו המשפטיות
של הרוש היתד, אמו הכחושה ומלבינת־השיער.
הסבירה מרגלית הרוש, בעומדה בין
התרנגולות ששוטטו בבקתתה, מתחת לתמונתה
של כוכבת הקולנוע כריססין קארר,
אותה תלד, הבן הצעיר על הקיר :״איזה
חתונה? איפר, יש לחיים בכלל בחורה?״
העולם חזה 11*0

ספ 1רט
כדורגל
הקרב על הג מר
במשך עשרת הימים האחרונים דמתה המדינה
כולה לילד אמריקאי הצופה>במערבון
המוצג בטלביזיה. היא התלהבה והתאכזבה
חליפות, צהלה והתעצבה, עודדה וצעקה
קריאות בוז למראה שהוצג לפניה. המחזה
עצמו הוצג במרחק אלפי קילומטר, במדינת
קארלה שבהודו.
אפילו אנשים הרחוקים מחיי הספורט,
עקבו במשך עשרת הימים האחרונים אחרי
מאבקה של נבחרת הכדורגל הישראלית,
בשלב המוקדם במשחקים על גביע אסיה
בכדורגל. בשלב זה הוכללה ישראל בבית
המערבי של משחקי אסיה. היה עליה להתמודד
עם נבחרותיהן הלאומיות של הודו,
פאקיסטן ופרס, פעמיים עם כל נבחרת. המדינה
שתצבור את המספר הרב ביותר של
נקוז ות בבית זה תעלה למשחקי הגמר
שייערכו בקיץ הבא בקוריאה.
שתי הפעמים הקודמות בהן השתתפה ישראל
במשחקי אליפות הכדורגל באסיה הביאו
לה מפח נפש. א,לם השנה, אסרי השגיה
הנכבדים במשחקים נגד נבחרות יוגוסלביה
ופולין, יצאה. הנבחרת למשחקים אלה
כשסיכוייה רבים לזכות במקום הראשון בביתה.
רבים קיוו כי ישראל תזכה לפחות
בכתר מנהיגות הכדורגל באסיה, אם אינה
ים לה עדיין להנהיג בשטחים אחרים.
משחק של שופטים. תחילתה של
הדרמה היתד, בטרגדיה כללית. במשחקה הראשון
נגד הנבחרת הפרסית, החלשה והפרימיטיבית
בארבע הנבחרות, הפסידה ישראל
בשיעור .0:3ההפסד נראה נורא עוד
יותר על רקע העובדה שבמשחקי טוקיו
ב־ 1958 ניצחה ישראל את פרס .0:4
אולם הכשלון הראשון היה נעוץ בגורמים
שלא היו תלויים בנבחרת. היא הוכיחה זאת
בשני משחקיה הבאים, בהם התעלתה על
עצמה, הדבירד, את נבחרת הודו בתוצאה
1:3ואת נבחרת פאקיסטאן. המדינה המוסלמית
הראשונה שהסכימה להתמודד עם ישראל,
בתוצאה 41:2מאז כבשה לה ישראל
את מקומה בראש טבלת הבית, כשהיא מקדימה
את יריבותיה בנקודה אחת.
עיקר הנצחון בא הודות לאדם אחד —
מאמן הנבחרת גיולה מאנדי. מאנדי הראה
את ס חו בהבנת משחקו של היריב ותיכנון
משחק הנבחרת הישראלית בהתאם לכך,
בהצבה נכונה של שחקנים מבלי להתחשב
בגורמים צדדיים, ובשיפור רמת הנבחרת.
שלושת המשחקים הבאים של הסיבוב השני
עמדו לחרוץ את גורלה של הנבחרת
הישראלית. אולם אז התברר כי הדבר
אינו תלוי רק בשחקנים הישראלים וב־מ,.מנם.
עם תחילת הסיבוב השני, הפכו
משחקי הבית המערבי ממשחק של כדורגלנים
למשחק של שופטים.
ר,ש, פטיט במשחקים אלה נמנו על חמש
מדינות — ארבע המשתתפות ושל פט נוסף
ממלאיה. כך שבכל משחק שפטו שלושה
ש,פטים שלא מאותו לאום של המדינות
המתחרות. בסיבוב הראשון לא היה לשופטים
תפקיד. אולם עם תחילת הסיבוב השני,
כשהסתמנו האפשרויות לזכיה במקום הראשון,
היה לשופטים עניין רב בתוצאות.
סחיטה של נקודה. כך קרה שבמשחק
הגומלין בין ישראל ופרס, בו שפטו שופט
ראשי הודי ושופטי קו מפאקיסטן ומלאיה,
היו ההודי והמלאי מעונינים בהפסדה של
ישראל, שהיה מגדיל את סיכויי הודו לזכות
במקום הראשון. הם עשו הכל לזכות את
פרס בנצתון נוסף, פסלו שני שערים ישראליים,
הרסו את מוראל הכדורגלנים הישראלים•
למרות שיפוט עוין זה, הצליחו
השופטים לסחוט מישראל רק נקודה, כש־משחק
הסתיים בתוצאה .1:1הישראלים ירקו
לשופט המלאי בפניו, הגישו מחאות. אך
מאומה לא עזר.
במצב זה החליטה ישראל להכניס גם את
השופט שלה לפעולה. במשחק שנערך ביום
השני בין נבחרות הודו לפאקיסטאן, היה
לישראל ענין בהפסד הנבחרת ההודית דווקא,
שהיה משאיר את ישראל במקום הראשון
בטבלה. אחרי שהפאקיסטנים הובילו עד לסיום
המשחק בתוצאה ,0:1הצליחו ההודים
להבקיע בדקת הסיום שער שויון. אולם
שופט־הקו הישראלי אברהם דודאי הורת
לפסול את השער בטענת נבדל. השפט
הראשי קיבל את דעתו. פאקיסטן ניצחה.
לישראל נשארו עוד שני משחקים. די
היד, לד, בנצחון אחד: ותיקו אחד כדי לזכות
במקום הראשון -,אולם הפעם היד -,הדבר
תלוי יותר בשופטים מאשר בכדורגלניס

ידין כ״הולידיי״
מי ומי חש!ב בישראל?
אנשים מיי לדתלממשלה
במצב בלתי רגיל היו כמה ח״כים של
מפא״י בעת ההצבעה על בחירת סגנים ל־יושב־ראש
הכנסת. אחרי שדויד בן־גוריון
אישר שעות ספורות לפני ההצבעה את
ההסכם בין ח״כ מפא״י עקיבא גוברין לבין
ח״כ חרות הד״ר יוחנן באדר, על בחירת
חמישה סגנים בלבד, הודה ח״כ מפא״י החדש
גדעץ בך ישראל :״זוהי הפעם הראשונה
אחרי אלפיים שנה שאני מצביע
בעד איש חרות בפעם הראשונה אחרי
אלפיים שנה פרצו השסע גם מחיאות־כפיים
כאלה בכנסת. אחרי שח״כ חרות אסתר
רזיאל־באוו* סיימה את נאומה נגד הורדת
גיל הנשואין, מחא עורך־הדין המפא״יי
דוד כר־רב־האי כפיים, קרא ממק!מו:
״בראוו השר הפעיל בעניני תחיקה
בכנסת היה השבוע זזזקא שר־הבריאות יש ראל
ברזילי, שבתחילת השבוע לא נראו
הרבה סיכויים כי ימשיך בכהונתו בממשלה
החדשה. כאשר הגיש לכנסת הצעת ח! ק
מיוחדת למיילד! ת, העיר הוא :״אין לזה שום
קשר עם הולדת הממשלה בצאתה
מאולם הכנטת, הוקף ח״כ חרות ימקג
מרידוד על ידי עדת ילדים שסקשו ג,מנו
א!טוגראפים. מרידור עצר ושאל את הילדים:
״האם ידוע לכם כמה שנים מכהנת הכנסת?״
״ארבע שנים,״ השיב לו אחד הילדים .״אז
יש מספיק זמן לחתימות,״ הפליט מריר,ר
והמשיך בדרכו. א,לם זאטוט בן חמש בערך
העיר לו :״מי יודע מה יכול לקרות בארבע
שנים?!״ מרידור נכנע, עצר וחתם
סיפר השבוע מנהל משרד החוץ יעקב
צור, שחזר מסיור במדינת צ׳אד, כי כאשר
פגש בנשיא הפרלמנט של צ׳אד אללהו
טאהר, העלה זה באזנו זכר! נות מטיולו
בישראל. בין השאר התענין נשיא הפרלמנט
הצ׳אדי לדעת מה היתד, המילה שהילדים
הישראלים היו קוראים אחריו ברחובות:
״כושי! כושי!״.

הכלה שד ה ח תן
בפעם הראשונה אחרי 11 שנות שירה,
הפסיק השבוע הלל (״אילק־״) רווה שיר

באמצע. הדבר קרה במועדון־הלילה עומר
כא״ם ביפו, שם מופיע אילקה. באמצע שיר
כושי נרגש תפס אותו אחד המבקרים, ד,מ־סרו
שטחית, בשרוול, ואמר :״שמע, איל־קד
אילקה הזדעזע, אך הוסיף לשיר.
האיש לא הירפה, התחיל שנית :״שמע־נא
הפעם פקעה סבלנותו של אילקה. הוא הפסק
לשיר, הביע בחריפות את דעתו, באוזני
הקהל. לאחר מכן הסתבר כי הלקוח
רצה להפנות את תשומת־לבו לנוכחותה
של מכרה משותפת דוגמה דומה של
תרבות הפגינה במ!עדון מזכירת קרן־ה־תרבות
אמריקה — ישראל (קרן נורמן),
הגברת י הו דיו ג ׳ודי״) גוטלי־כ כ־סופת־השיער.
היא משכה תש!מת־לב כללית
כאשר הפריעה באופן שיטתי להופעת ה־אמנים,
שיסעה את השירים בדיבור רם ב־אנגלית־אמריקאית
ובצחוק קולני, כשהיא
נע,רת על־ידי ר,חללן הראשון של התזמורת,
או רי מפליץ וכמה תזמוראים אחרים,
כולם במצב־רוח עליז אחרי כמה משקאות.
תגובות נרגז! ת של הקהל, שרצה להאזין
לשירה, לא הפריעו לאנשי התרבות
נצחון מזהיר נחל מנגנון־התעמולה של הממשלה
כאשר פירסם הירחון האמריקאי
רב־התפוצה, הולידיי, הפונה לאמריקאים חו־בבי־נסיעות,
כתבת־ענק על ישראל, פרי עטו
של הסופר־המשורר הדגול תכרט (גיזת
הזהב) גרייבס. גרייבם, שאחיו היה ראש־העיר
האחרון של ירושלים בימי המנדט, יצא
״לגלות את ישראל״. .כתוצאה מכך נתן לתושבי
ישראל לגלות כי הוא אדם תמים
במידה מופלאה, הבולע כל מילה שנאמרת
לו על־ידי מארחיו. פנינים גרייבסיים: כשקנה
שטיח־צמר מתוצרת־בית בשדר,־בוקר, ק ווה
כי הצמר בא מכבשים ״שדויד בן־גוריון גזז
אותם במו ידיו.״ ע, לי תימן לא נבהלו מן
המטוסים, אותם חשבו לנשרים, אלא מן
האוטובוסים, שחשבום לדרקונים בתוספת
לכתבה פירסם הירחון את תסנותיהם של
האנשים המייצגים לדעתו (ולדעת הפקידים
שהדריכו את גרייבס וצלמו) את המדינה:
הסופר ״המהולל״ משה שמיר, הארכיאולוג
ד,״נודע״ יגאל ידין, חבר־קיבוץ (נחשונים)
יצחק לוי, השחקנית דינה דו*
רון, סגן (שריון) יעקב. היכל, דוגמנית
בטינה טיטמן, תעשיין אליהו סח־רוב,
הומוריסט דן בך אמוץ (״אישיות־רדיו־ועתונות
המהוללת בגלל חוש ההומור

פסחן׳ השבוע
0שמחה כבה, חבר הנהלת הציונים הכלליים בישיבת הנהלת מפלגתו:
״המפלגה אינה יכולה לעשות חשבון נפש. חשבון יש לה אבל נפש אין לה.״
0ח״כ הצ״ב יוסף סרלין, באותה ישיבה :״הצבור הצביע בעד מפא״י משום
שטוב לו. הצבור הוא כמו התינוק שמרטיב את חיתוליו וטוב לו מפני שחם לו,
והוא לא עושה את החשבון שבעוד כמה רגעים יהיה לו קר והוא יבכה.״
0כתב ״על המשמר״ יוסף ימכור :״חושבני כי במרבית מקרי האונס
בארץ, נאנסות הבחורות תוך הסכמה. הנערות הצעירות יטיבו לעשות אם לא
תמצאנה אחר חצות לילה בפיגת נידחות ואפלות, מתוך אמונה כי מלוויהן
מתכוננים לדקלם בפניהן שירה לירית.״
0סיר וינסטון צ׳רצ׳יל, בתשובה לשאלת עתונאי מה דעתו על מבצע
הסואץ :״אילו הייתי ראש ממשלה לא הייתי מעז להתחיל בו. אולם אם הייתי מעז
להתחיל בו, לא הייתי מעז להפסיקו באמצע.״
0מנהל משרד ראש הממשלה תדי קולק :״סודה של התיירות הוא
בכך שהאדם חושב שתא יהיה מאושר יותר במק! ם שאינו נמצא בו עכשיו.״

שלה הבדמית העולה בסולם ההצלחה״ ז!
שי בו לתדה אן, אדריכל יעקב רכטוי!.,
פסל י חי א -,ש מי, דיילת ז מי ר ה פר״
או ד, רקדניות ענבל הדסהכ דו ף ודלי ה:
קוכא ני, שייך ע או דאכדמועמר, ה:-
אורח־הלוחם ״האגדתי״ משה דיין, דייג
כינרת א בי נו עםגת לחתן התנ״ן
ע מו סחכם נמצאה לאחרונה גם כלה. לפני
שבוע התארס חכם עם דייזי אטאס, בתו
של בעל בית־חרושת לחלבה בדרום תין־
אביב. השניים הכירו זה את זו במסיבה
שנערכה בביתו של עמ,ם חכם בירושליף.
אחר כך המשיכו השניים להתכתב, יצאו
יחד כמה פעמים והחליטו להתחתן. החתונה
תיערך ב־ 17 בינואר, במלון הנשיא בירושלים
כאשר הידהדו עדיין מחיאות
הכפיים בהצגת הבכורה של 12 המושבעים
בתיאטרון הבימה, מיהר המבקר חיי ם
ג מ זו לעזוב את האולם. אחד הצופים, שראה
את הבעת פניו המחמירה, קרא לעברי,:
״האם לא שכחת לקחת סכין מעל הבמה?״,
אגב, באותה הצגה ישנו שעון קיר.
הפועל כל זמן ההצגה על הבמה. בהפסקה
ע. צרים את השעון ובמערכה הבאה מפעילים
אותו שוב. בין השאר משמש השעון
למדידת הזמן בו צולע מישה אשרוב
על הבמה, כדי להדגים בעיה הנדונה על־ידי .־
המושבעים. לפי המחזה צריך מישר, לצלוע ;
במשך 40 שניות. בהצגת הבכורה׳ צלע
מישה רק 30 שניות, אולם השעון הראה
בכל זאת על .40 הסיבה: השחקן יהודה
אפרוני־ הסיט את מחוגי השעון. מבלי
שירגישו בכך השבוע נקבעו סופית
המשתתפים במחזה הר;אקציונר המאוהב, שיועלה
בקרוב בתיאטרון הקאמרי. בין השאר
יופיע במחזה זה השחקן מיכאל גור,
שבמשך שנים מספר לא׳ הופיע בתיאטרון,
למרות שהמשיך לקבל משכורת. התפקיד
היחיד שלא נקבע עדיין הוא תפקידו של
נער בן .16 התיאטרון עדיין מחפש מ עמדים
שיציעו עצמם תפקיד יותר חשוב היד,
למנהל התיאטרון הקאמרי יעקב אגמון,
׳שקיבל השנה שוב את התפקיד לארגן את
בימות־הבידור בכל רחבי הארץ ביום העצמאות.

ש הז מו דלע צי ר
כששמעה הרצלה רון, עורכת־הדין ה-

צעירה ( )30 והחמודה את השמועה כאילו
נפרדה מבעלה, אליף־משנה רם רון, הת־רגזה
תחילה, אחר־כך החליטה לקבל את..
הדבר בהומור. אמרה היא :״אני מזמינה את
מפיצי השמ,עות שיבואו אלינו הביתה ו־יודכחו
לדעת שזו שטות. הם יקבלו אפילו
קפה ועוגות.״ מקור השמועות, כנראה: גי־ו־ושיו
של קצין בכיר בצר,״ל בעל שם דומה
פחות טוב היה מצב־רוחה של דבורה
נ סי ר, מזכירת מערכת ידיעות־אתרונות.
מישהו הפיץ בעיר את השמועה שדבורה
היא בתו של ראש־העיר החדש של תל־אביב,
שר העבודה מרדכי נמיל. מאז אין אנשים
חדלים מלהטרידד, בבקשת פרוטקציות.
הגדילה מכולם לעשות אשד, אחת, תושבת
רחוב דיזנגוף, שהמתינה לדבורה בפתח די־רתה
במשך שבוע ימים, ביקשה ממנה לקבוע
לה ראיון עם אביה, ראש העיר. כל הסבריה
של דבורה, כי אין היא בתו של מרדכי
נמיר, לא שכנעו את האשה בשל שפע
הסרטים המיוצרים לאחרונה בישראל, לא
יהיה בקרוב מקום לצילום סרטים נוספים.
יז*ינ אינה התחכמות. השבוע בא רפאל
נוסכאום, יצרן ובמאי הסרט חולות לוה־טיט,
לצלם את השוק הבדואי בבאר־שבע
בשעה שהוא התחיל לצלמו מצ דו האחה
צ למה חוליית צלמים נוספת את השוק מן
הצד השני. הפעם: עבור הסרט הקצר של ה־לוטיפארגואיוס
המיוצר בישראל. שתי חול[]׳1,הצילום
התנגשו, כאשר התברר שאחת
צילמה את חברתה ברקע השוק הבדואי
להפתעה נעימה זכתה השבוע הדוגמנית
הבלונדינית מתי אלפרן, שמאז חזרה מ־ארצות־הברית
לפני שלושה חדשים, היא
נראית כהעתק מדויק של שחקנית הקולנוע
מיי ברייט. כאשר חזתה בהצגת הסרט ה־מלאך
הכחול׳ בהשתתפות מיי ברייט, שמעה
צופים מתווכחים מאחוריה אם היא שחקנית
הסרט או לא. מתי לא יכלה להתאפק, העירה
להם בעברית-:״מיספרים, אני כבר דור רביעי
בארץ חוש הומור לא חסר גם לצג,
בך אפרים, גזברה המפורסם של
אילת לשעבר, הנמצא עדיין במעצר בכלא
רמלה. כאשר פגש לאחרונה במפקח המשטרה
צבי דקר, שניהל את החקירה נגדו,
העיר לו בן־אפרים :״אתה אכזבת אותי.
אילו ידעתי מה יקרה, לא הייתי מודה בפניך
על העבירות שיוחסו לי.״ כשתמה קדר
על פשר האכזבה, הסביר לו בן־אפרים:
״הודיתי בכל רק כדי שתועלה בדרגה. אילו
ידעתי שלא יעלוך בדרגה לא הייתי מודה.״

החי
אשת חיל מי מצא
ך י• עפולה, סרב מתרים של מושב זקנים
^ לקבל שטר של חצי ל״י *כתרומה׳ בגלל
דמות חיילת הנח״ל המצויירת עליו.

אימפריאליזם
ך• פתח״תקוה, התניע יוסף. זילבר את
ל מ כו ני ת ו האמריקאית החדשה׳ גרר אחריו
למרחק של 200 מטר מכונית איטלקית
זעירה מטיפוס פיאט־טופולינו, שחנתה בסמוך
למכוניתו, מבלי שהרגיש בכך כלל.

המשולש הנצחי
ך י< קהיר, מצריים, מיררה חותנתו של
?_1ובד אל־מוטאליב את חייו, הפכה לאשר.
נכנעת לאחר שחתנה נשא אותה לאשר, שניה
על בתה.

מה שמותר לרבי

ש פ תז תיי ך אז מ רז ת ״ כ ך!

ףתל ־ א בי ב, קנס שופט־שלום את חנה
^ רביב־ 50ל״י, על שמשכה בשערותיה
של שכנתה, נחמה חזן.

מן הפח אל הפחת
השפתון

האשה

ף • חולון, נמלט אריה בלין מכלב נובח,
^ נפל מתחת לגלגלי אופניים, נפצע
בראשו.

המודרנית וה מהודרת

נרתיק

חדיש,

נ ו -0ח ר.

אלגנטי.

ן* וורשה, פולין, נאלצו תושבי העיר
ולהתרחץ במי־סודה ולהתגלח בחלב,
לאחר שהספקת המים בעיר שותקה בגלל
קפיאת מי־השתיה בצנורות.

רך כקטיפה. מרהיב נעונזד בנשיקה
בגוונ ים מזהירים, ועל הכל :

לא יתום ישראל

אר !0ת ה&סת״ס!

ן י*כית אוריאל, הוזעקה המשטרה למ־
^ צוא את ילדו של אברהם יתום שנעלם,
גילתה אותו, לאחר חיפושים ממושכים, ישן
מתחת לעמודי הבית.
השימושית תוצרת

ארץ זפת חלב וסודה

חדישה

לכ ן

ט וב

בור כרה ויחפרהו

ם ל ! ק

ך ילוקפורט, ארצות הברית, התלוננה
^ ג ׳ י ן ספולדינג בפני משטרת התנועה כי
המכוניות ברחוב מגוריה נוסעות מעל ה־המהירות
המותרת, נעצרה על־ידי מלכודת
משטרתית, שהוצבה ברחובה, בעתן נהיגה
מהירה מדי.

שינוי כ תו ב ת

ההיגוי ההטיות אה כהבהג1 ,זץ ז !1ן טו להו־ריט
טל כך לההלסוז ההיווייה טוכוטיינז
הראטי, כרי להווט טיכוביה !הטילוה.

בגי טובים -לאן
ף * ת ל ״ אכיכ, קנה צעיר בן 17 מגה
לפלאפל מאליהו לבלנצ׳יק, סרב לאבלה,
תבע באיומי אקדח את כספו בחזרה.

התקפת נכד

אני נהגית
כל פעם
מ חי רי ם בלתי רגילים

מעילים וחליפות
צמר

נקי

באריגת

החלמ ־ 7 5ל־ י

תל־אכים
רח׳ פרישמן 40

ירושלים
רח׳ המלך ג׳ורג׳ 60

חיפה
רח׳ הנביאים 20

רמת־גן
רח׳ ביאליק 57

מלון ״אכדיה״
מקרם הפנים המשובח והמעולה

רויאלויט
״נואז שאני משתמשת בקרם זה,
עור פני רענן וחלק ואני מרגישה
כאילו נולדתי מחדש
קרם רויאלויט, לפי ד״ר לברן׳
פאריס, מכיל ג׳ להר 1יאל,
מזון מלכות הדבורים.
מחירו בישראל 4.250ל״י

ך* ירושלים, האשימה אשד, את בעלה
^.ב תקיפה, תבעה אותו לדין, חויבה במתן
ערבות של 200ל״י, לאחר ששופט־השלום
משה וינר קבע כי היא הטיפוס התוקפני
בין בני הזוג.

שעת האפס
ף • אתונה, יוון, ניסה יוסף בקאטור להב־
^ ריח חלקי שעונים בחגורה שהדקה סביב
בטנו, נחנק ומת לפני שעבר את המכס.

אין עשן בלי נפט
ן*< ת ל ״ א כי כ, הועמד למשפט נהג אוטו־
^ בוס דן, שהואשם בכך שהעשן שנפלט
ממכוניתו היה שחור למעלה מן המידה המותרת.
חעוכם
חזה *0ז1

נדיה מילר (שמאל) כ״הגם והעדין״
איך נוקמים על אונס?

קן לנזע סרטים הדרך הדוו&ה

יצרני הסרט עצמם, בנסיונם להילחם בהפלה
מלאכותית, ביצעו הפלה מלאכותית ליצירתם,
הרגו אותה בטרם נולדה.

סזגצדו־־מ־ןמברדין
הגסוהע דין (הוד, תל־אביב; בריטניה)
הם שני פניה של אילה הנסן (נדיר, טילר),
גרמניה המשוטטת לצורך הסרט על־פני בריטניה.
אילה מעוררת רחמים כלפי העם הגרמני.
היא סבלה מאוד בגלל המלחמה. אחרי
המלחמה נשארה משפחתה מחוסרת כל. אמה
נאלצה לזנות. היא עצמה נאנסה בגיל ,16
על־ידי גבר שהוזמן על־ידי אחיה.
בדמות זו היא שובה את ליבו של ארכיאולוג
בריטי (אנתוני בריטון) ,המוכן לתתר
בגללה על ארוסתו העשירה ועל תיבתו של
נוח, שהוא חושב לגלותה על הרי אררט.
אולם בהפסקות שבין התעלסות אחת למשנה,
הוא מגלה שאילה משקרת לו. תהילה
מתברר לו שהיא אינה אלא פילגשו של
סוחר גרוטאות אמריקאי (ויליאם בנדיקס).
אחר־כך הוא מגלה שאילה׳ מסיבות פסיכולוגיות,
אוהבת דודקא את הגבר שאנס אותה,
מחפשת אחריו. ולבסוף מתברר שהיא גם
פילגשו של פושע פשוט (טוני רייט) ,למענו
היא מוכנה לבצע כל דבר.
כשהוא מגלה זאת, חוזר בריטון אל הארכיאולוגיה
ואל ארוסתו הישנה, משכנע
אותה ״שבחיי כל גבר ישנה הרפתקת אהבים
שהוא מתחרט עליה.״ הפי־אנד. אילה הנסן
המסכנה נזרקת לרחוב ללא מאהב. דמעות.
הסרט הוא איטי ועלילתו משונה מאוד.
הוא עשוי אמנם במקצועיות רבה, אולם לא
זה עושה אותו למה שהוא. תפקיד זה מונח
על כתפיה של נדיה טילר, התגלמות גרמנית
חדשה של סמל הנקביות. נדיה, שכבשה את
עולמה בסרט הגרמני הנערה רוזמרי, בו
שיחקה את תפקיד היצאנית שניהלה את
מדיניות גרמניה באמצעות מאהביה מקרב
בעלי ההון והמדינאים.
נדיה אינה סימפטית. היא חסרה את הילדותיות
של מרלין מונרו ובריג׳יט בארדו,
את האצילות שבאווה גארדנר, ואת השפע המיני
של סופיה לורן. אף על פי כן היא
יותר נשית מכולן גם יחד. אלה רכשו
אהדה והערצה. נדיה רוכשת הערכה.

הוליבוד יצאה השבוע על מסכי תלי־אביב,
למלהמת חרמה נמרצת בהפלות המלאכותיות.
שני סרטים, שונים זה מזה בתכנם ובטיבם,
מנסים לשכנע את צופי הקולנוע הישראליים
כי אם אין זה משנה באיזה אופן הגיע העובר
לרחם אמו, הרי הדרך החוצה היא
רק אחת — הלידה הנורמלית.
בהנוער כג׳ינס (תל-אביב׳ תל-אביב;
ארצות־הברית) ,סרט רציני, עשוי בטעם ובתבונה,
עומדים בפני בעיה זו שני ילדים
תלמידי גימנסיה. הוא (ברנדון דה־וילד) בן
.16 היא (קרול לינלי) בת .15 הוא נמצא
במצב נפשי בו הוא מסוגל לראות את עולמו
כחרב, שעה שכלבו האהוב מת. היא מדוכאת,
כמעט עד לידי התאבדות, כאשר הוא מחמיץ
קליעה לסל היריב במשחק כדורסל בבית-
הספר. כשהם מתנשקים בפעם הראשונה
בחייהם הם מגיעים למסקנה כי ״האפים מפריעים
לנשיקה.״ השאר כבר בא מאליו. הנערה
מגלה כי היא בהריון.
מה לעשות? להתחתן אי־אפשר, החוק
אוסר זאת על נערים בגילם. לגלות להורים?
הם מסוגלים לצאת מדעתם. נוסף לזאת הם
אינם רוצים לשמוע. הדרך שנשארה היא
הפלה מלאכותית. קרול לינלי המסכנה נמצאת
כבר מתחת לסכינו של הרופא המנתח,
כאשר כל הנוגעים בדבר מגיעים למסקנה
כי לא זו הדרך.
כשניגשה חברת פ1קס להפקת סרט די
נועז זה, הדן בבעיה לא מקובלת ובהשתתפות
שחקנים בלתי־ידועים, היא חששה
לגורלו. הוא הופק, לפי מחזה על אותו
נושא, בשחור לבן ובאמצעים דלים. הוא
הצליח. זהו סרט מבוגר המשיג את מטרתו
אצל ההורים ואצל הנוער. הוא מטיף לחינוך
מיני מוקדם מצד ההורים, ולהתחשבות בתוצאות
אצל הנוער.
בדור ללאמחר (אסתר, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הבעיה היא חמורה עוד יותר.
אשתו של סמל משטרה >סטיב קוכרן) נאנסת
על־ידי פושע מין שבעלה מנסה לצודו. כשאלה
הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
היא מגלה שהיא בהריון, אין היא יודעת
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
למי שייך הילד.
סיפורה של נזירה (ארמח־דויד,
כדי למנוע אי־הבנות היא תושבת לבצע
הפלה מלאכותית. בעלה רוצה בזה מאוד, תל־אביב; אדיסון, ירושלים) — אודרי הפבו־אלא
שכאיש חוק הוא יודע שמעשה זה רן נכנסת למנזר כמאמינה, ויוצאת ממנו
הוא בלתי־חוקי. אף על פי כן הוא מוכן אפיקורסית למחצה, בסרט המנסה לחדור
להעלים עין. אולם לבסוף משתכנעת האשד. אל מתחת לגלימותיהן של הנזירות.
0איש הריקשה (צפון, תל־אביב) —
על־ידי כומר, כי אין זה משנה מי הוא אבי
מלודרמה פיוטית על אהבתו חסרת התכלית
הילד. הילד הוא פרי בטנה, הוא שייך לה.
האשה יולדת בת, הבעל מתבונן על שתיהן של איש הריקשה הנחות לאלמנת קצין צבא.
בחיוך רב־אושר.
• הציידים (אופיר, תל־אביב) —
הפלה לסרט. אלא שליצרני סרט זה מדריך שימושי לאפשרויות למציאת שותפת
לא הספיקה עצם הבעיה. הם לא ראו אותה למיטת־לילה בפאריז. שארל אזנבור, ז׳ק
כמושכת־קהל דיה. אי־לזאת שילבו בה שרייה.
• מקום בצמרת (חן, תל-אביב) -
עלילת פשע, בה נראה ״אנס האספירין״ ב־סידרת
מעשי אונס, בהם הוא נעזר בגלולות דרכו של צעיר זועם לצמרת החברתית של
אספירין כדי ללכוד את קרבנותיו. מכיון עיירה בריטית, דרך מיטתה של בת החברה
שגם זה אינו די מושך וחדיש, הודבק לסרט ושבירת לבה של בת מעמדו. סימון סניורה.
רקע ביטניקי — האופנה החדשה של ה•
בני טובים לאף־ (אורה, חיפה)
צעירים האמריקאים הזועמים. חלק זה מוגש — מרסל קרנה מחפש את הלב והנשמה
חוו לעג מוחלט לביטניקים, המוצגים כולם בדור נוקשה וחסר אידיאלים. פסקל פטי.
כלקוחות של בתי־משוגעים, בצורה המעו0יומנה
של אנה פראנק (תנלת,
ררת גיחוך.
חיפה) — סיפורה של הנערה היהודיה מאמסמבליל
מסובך זה, שאינו חסר־מתח ופעי טרדם׳ מותאם לטעמו של הקהל האמריקאי.
מילי פרקינס.
לות, לא נולדה שום יצירה הראויה למסך.

תדריך

העולם הזה 1160

ב 0גוג
תשבץ 1860

מאוזן .1 .עטלף
מוצץ־דם; .4דגם
של מטוס חדיש;
.10 שעון כמויות!
.11 מוקיון; .13הגיע;
.14 נקודת ה־קפאון;
.15 מוצא;
.17 אנקת כאב; .19
סופו של פטריוט.
.20 הקשר הכלכלי
בין ישראל לארצות־הברית;
.22 בירה
מרחבית; .25 בים,
באויר ובחצר; .26
יבם; .27 אישיות
מרחבית .30 :כלא
ברכסי הכרמל.32 :
אמתחת; .33 מטבע
רך; .34 רדום; .36
ממשילים אליו את
הדואר הישראלי; .37
מצודה בירושלים ;
.39 תושב שאטה,
למשל; .41 קבוץ
של משפחות; .42
עמוד מים; .44 מיסד
העולם הזה; .46 אויבו של 27 מאוזן; .48
רקב .50 :היפוכו של דם; .51 ארץ גלות
ללוחמי חופש; .53 לו מצפה הערבה; .55
נהר בצ׳כוסלובקיה; .57 יופי; .58 אחו; .59
בתקופת הרומאים קראו לה פילדלפיה; .60
פקידי ממשלה זוכים לו אחת לשנה.
מאונך .1 .רע; .2כך קראו הלבנים
לאינדיאני במקור; .3התקפת וירוסים; .5
ההבדל שבין דורי ודיין; .6הנילוס; .7
בשר שאינו מבושל די צרכו .8 :עיר בישראל;
.9לא כל אחד יכול לעשות אותה,
אבל כולם לומדים אותה; .12 פקודה; . 15

אסשר בבר לחבט. אח חחצלחה \זג
רגלח שחחרגח חחשגטייס של ״הגגן לג
וזזה״ חוללה. אס גוגדן־דט כגגחט־נ
חבלי׳ ס לא חחגגצל, שיוסי אח חגחגי!
וחיבר ח שבז לסי חחגחגח חגחגגח[
חרי שחאוח חחשבציס, חוורוזיח א!
חחנוררח. איונו חסרה חחח. גגו אוו?
(וורך־חריר חרל״ס, חחשחש 9שויס
בח!ן ווו>וו, נווחר חתשבץ בח!ן ום רא
שו\ ברשיוזח חחביביו. חחביבים
אחריס •.איסוף בוליגו וסריאח. חב־ל״ס,
ב\ ,33 ושוי ואב לשלושה יל
ריס ן 6 ,8ו־ 3שויס ,).חבר הוהלח
ביח סי?״א, יושב־ראש וגור ההורים
בביח־הססר ילי\ בחיסה וביר לוווירח
הסחררוח נוורבי־הדיג הוא השלישי
ברשיסח וושחחסי החרוח החשבביס
הסחסרסחח לאחרווה בסרור וה.

ירחון ספרותי; .16 מאלופי צה״ל; .18 קצין
פרוסי; .21 קצה המזלג; .23 סימנה של
רשימת בן הרוש; .24 מדור; .26 משכן
לחיות טרף; .28 מלווה את האדם בהליכתו;
.29 מכנים אותו ״בית חרוזת״! .31
ערש התרבות באפריקה .32 :שלוה; .35 בזכותו
הפך אשכול לדמות מוכרת; .37 צינור
להורקת המים מהבריכה; .38 תענוג; .40
שור טיבטי; .41 וזיר; .43 ליבה של הדסה;
.45 שם נשארה אשת לוט; .46 אחד מכתבי
העולם הזה בעל הסכין המשוטט; .47 חצר;
.49 האזנה; .52 סוג שווא; .54 בר מינן; .56
גוף; .58 בילוי בצברית.

לעולם צודקת
ל בגו ד

שופט השלום פסק לי 15 יום מעבר.

(מעריב).
מרדכי דן, תל־אביב
הדרך לגיהנום רצופה פסקי־דין ט ובלם•

בעריכת לילי גלילי

נבחר פה אחד לתפקיד המזכיר הכלי
של ההסתדרות( .מעריב)
מולכי דן, תל־אביב
הכלל והפיראט\

מוזמנים משתתפים. אחז הקוראים מביו
המשתתפים בעמוד זה יזנה מדי שבוע בפרס
של 10ל״י. הזוכה השבוע — נילי ניר, פ״ת.

יש ליחס לשחקן נבון זר, את ניהול
המשק נגד׳.פאקיסטאן( .מעריב)
,אליהו כהן, פמח־תקוה
מומחה לגיול־גולה מדינית.
דיבר עברית שופטת.
(ידיעות אחרונות)
שמואל מרכוס, רמת־גן
לשון תחוקה׳היבשה.

חסטזיר״ס
לשדכן סיפרה בחורה :
״אנוכי הגונה וטהורה.
״כולי כלילת יופי
״דאין בי כל דופי -
״רק רגלי האחת קצת קצרה.״

ענה השדכן כרוב סכר :
״ברור שאמצא לך הגבר.
״כולו בליל היופי
״ואין בו כל דופי -
״״ק רגלו האחת קצת בקבר״.
מאיר גינצבורג, יפו

מדורו של אריה קרן ״זה מול זה״ מצא כנראה חן

בעיני קוראים רבים. כמר, מהם שלחו מכתבים, בהם
11 111 יי י
רצו לדעת כיצד נראה הצלם שהיטיב למצוא הקבלות צילומיות בין נושאים כל־כך
רחוקים אהד מן השני. למען אותם סקרנים, מתפרסמת לעיל תמונה של אריה קרן,
שצולמה בכנסיית נ־טר־דאם בפאריס. כדי למנוע אי־הבנות: קרן היא זה שמימין.

המנהל הכללי של תנוכה.
אני מבקשת סליחה שאני פונה
אליך, אבל פשוט איני יודעת מז:
לעשות. הבעיה שלי היא החלבן.
שלוש נשים אחרות ואני זקוקות
לאספקה קבועה של חלב, ואיננו
יכולות לקבלה. שתיים מאיתנו הן
אלמנות, ואילו בעליהן של השתיים
הנותרות אינם בבית, כך שאיננו
יכולות לקנות חלב בחוץ.
במשך שנים אחדות היה לנו
חלבן בעל לב טוב, שסיפק לנו
שרות נאמן שש פעמים בשבוע.
בשנה האחרונה נפל למשכב ובמ קומו
בא חלבן חדש. האיש החדש
לא מספק לנו את סחורתו באופן
סדיר והוא בא רק מתי שמתחשק
לו. ואנחנו אף פעס לא יכולות
לדעת מתי יתחשק לו.
התלוננו אצל מנהל המחלבה ב אזור,
אבל הוא אמר שאינו יכול
להכריח את האיש לשרת אותנו
אלא מרצונו, מאחר והוא עובד
עצמאי. גם ראש המועצה המקומית
אמר שאינו יכול לעשות דבר ואין
לו מושג אפילו מי יכול להביא לנו
הקלה. אנחנו במצב קשה, אחרי
שבמשך שבועיים לא קיבלנו שוס
דבר מהחלבן.
ניסינו אצל כל הסכרים שלנו,
אבל זה לא עזר. לכן אנחנו פונות
אליך. האם אתה יכול ליעץ לנו
מה לעשות, או לומר לנו אם יש
בסביבה באן חלבן הגון, שיכול
לספקי את מבוקשנו בקביעות?
נילי ניר, פתח־תקיה

העחת־שול״ס
מזה צוחקים האיטלקים

בחיפה רודפים נושים אחרי נוח דורון • ,א— בנתניה נעצר רוג־ דור ־ ן
אחרי שדקר את אשתו־לשעבר

אחרי שנציג העדה הבבלית בירושלים עשה מסכם עם מפא״י, על־חשבון
הסיעות הדתיות

...נזכרו הדתיים בקינת המשורר: ער נהרות ככר •בם
ישבנו נם בכינו .

מנהיג הבבלים, ראובן רביע, נבחר מפגי שבב־ עדתו דרשו זכות לקבירה
עצמאית

״גזת דעתך שנתזזיר עם

קוויאר?.״׳

ואבן, הב קברו את המפרנות הדתיות

מזח צוחקים האמריקאים

על הא ועל דא
במפעל שלנו עובד חימאי היודע את הכל על הכל. כך, על כל
פנים, חשבנו עד לפני שבוע, כששאלו אותו משהו והוא לא ידע להשיב.
כדי לצאת חלק מן הבושה, סיפר בדיחה על אדם שפנה אל מומחה
לתוכים, שיסביר לו כיצד מבחינים בין תוכי לתוכיה .״פשוט מאד,״
השיב המומחה תן להס לאכול ג׳וקים. התוכיה תאכל את הג׳וק,
התוכי יאכל ג׳וקית.״ ״ואיך אדע איזהו הג׳וק ואיזו הג׳וקית?״ המשיך
האיש להקשות .״את זאת תצטרך לשאול מפי מומחה לג׳וקיס. אני
רק מומחה לתוכים.״
ועוד משהו על חיות: חיבב־עתיקות עבר בשוק הפשפשים, כשלפתע ראה
בחלון־ראוזה חתול מלקק חלב מקערת נחושת עתיקה ויקרה מאד. הוא לא רצה
לשאול מה מחיר הקערה, כי בעל החנות היה בודאי מבין שזהו חפץ יקר־ערך.
על בן שאל האיש מה מחיר החתול .״חמש ל״י,״ השיב החנווני. האיש שילם,
וכאילו כלאחר־יד הוסיף; ״בעצם, תן לי גם את הקערה׳ שהחתול יוכל להמשיך
לשתות את החלב.״ החנווני פרץ בצחוק :״זה החתול העשירי שאני מוכר היום
בגלל אותה קערה!״

יושב לו נוסע באוטובוס וקורא בנחת את עתון ״הצפירה״ ,שנשא
את הכותרת הראשית :״בלפור הכריז על הקמת בית לאומי ליהודים
בארץ־ישראל.״ הנוסעים נועצים בו עיניים בתמהון, עד שהוא לא יכול
היה לשאת את מבטיהם .״אז טח יש?״ פנה אליהם לבסוף ,״אני קורא

לאט!״

צ. קשת, תל־אביב

גזם פי2ן בשביר תיזם!״