גליון 1161 מתאריך 23 בדצמבר 1959

כ״פ כפלו תש״ר23.12.1959 .

המחיר 550 פרוטה

ירידהעל־ידי נשואין

05111:1ו !.ר

מ>נו> שנת>
בדאר־או*!־

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ליי י

ראש המערכת:
שלום נהו

.ל(\ פוי ם י\

עורך משנה:
דוב איתו

• 3לי ג י ^ גוןא קיני ב!

עורך כיתוב:
סלבי השת

עורך תבנית:
והי

כתב בכיר:
אלי הבור

צלם המערכת:
ארית הרז

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, ט לפון ,26765
ת. ד . 136 .מפן ל מנ ר קי ם :״עולספרס׳׳,
המוציא לאור: העולם הזה בפ״ס.
דפוס מטה שהם בע״נז, ת״ א, טל,31139 .
ההפצה: דור מופל ובניו, תל־אביב
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ.
רותי ורד, יוסוי אבו־הסרי, דו נורנלית,
אביבה סטו, אבנר פרי, עמום שינו.
שלטת הרז.

הנקרא

במדינה

ה ע תון

ביותר

סודו

• לכל ארצות
*י מפ ה( מלל
תורכית,),
9רגז ותוטז־
1ת הכתר

• סורצות-ה־ברית
13 רת,
קוכת ות1ז־

.ם י!ן ו
• לארצות
דרות־אתרי!\ת

נו ד..

עד לפני שנים מספר, לא היתה נהיגה בארצנו

פרפקט״ בלבד. וסת דלק מיוחד זה אשר מיוצר

שיטת הימים סדירה. כל אהד העלה את הטמפר
לפי
התקן של מכון התקנים

טורה בדירתו בימי החורף בצורה שונה. אולם

האמריקאי. מבטיח

יציבות

כשלושת השנים האחרונות לבשה הבעיה צורה

הטמפרטורה בדיי־ה.

כמוה

חדשה לגמרי עקב התפתחות השיטה של תנורי

החום המופקת מן

ה תנו ר

נשמרת במלואה ע״י המקרין

..פיירסייד״ .ההצלחה הגדולה של תנורי ה״פייר־סייד״באנגליה
המריצה את החברות המקומיות

המבער

(הרב לקטור) העשוי מ־ ־99.99

לייצר דגם זה ולשווקו

אלומיניום טהור בלתי מחלידכמובו שאיו התנור

גם בארץ,אולם מסיבות

מיועד לשנה אחת של שמוש בלבד. לכר דאגה

שונות לא כלם הצליחו

חב׳״פרפקטשו׳ע״יזה שהנה מייצרת את התנור

ב:ך, אלא יחידים בלבד.

מפלדת נירוסטה אל חלידה. מתכת יקרה ביותר

ה ״ פיי רפרפקלד

ע״י החברה

המיוצר

הישראלית

בזמן האחרון קראנו

׳י׳ רי ר ^ רי ד ד 11 .וול 1א ירבו.

בעתונות פרס־מים

לדגם מוצלח המהווה תוצאה ישירה של

וגלויי דעת תפלים

שקדנות מומחים וצירוף שיטות ייצור

של חברות שונות

אנגליות. תנור זה אשר הגיע לשיאים

תנורים

בשוק הישראלי, נבדל מהדומים
בתכונות
ה״פיירסייד״

המשותפות

לייצור

דומים ל״פיירפרפקט.

ל־ 40ש עו תנערה

לאלו של

חברות אלו מנסות

לשכנע את הצרכן שהנן יחידות סגולה בתכונה זו

האנגלי.

ועתה מספר מילים על שיטת ה״פיירסייד״ .שיטה

או אחרת.לאהר שאפשרויות יביא החמר-ס פחו״ל

זו מתבססת על שריפת הגזים העודפים הנוצרים

הן מוגבלות ישוות לכל היצרנים. יוצא שההבדל

כתוצאה מבעירת

בתנורים אינו בחומר ממנו הם מיוצרים. אלא

גזים אלו

במתקנים ובשכלולים שכל בית״ר מוסיף לפי

נשרפים ע״י רשת

הידע המקצועי ויכולתו הטכנית, כגון: וסת דליק

הנפט

העשויה

ומיכל מיוחד

מפלדת כרום ניקל

ל־ 40 שעות בעירה

סבוכה

ודת הדלק

בטמ *

וכו׳•
תנורי ה״פיירפרפקט״

חסלים ריחות הלואי הלא נעימים וגובר החים

צבועים בצננעי״0ו״>זז־>4

הנובע מן התנור ה״פיירפרפקט״ מצויד במיכלי
דלק מיוחדים העשויים זכוכית בניגוד למיכלי

ועוברים תהליך של
חזוק הצבע בחם של

מתכת המחלידים. כן מאפשרים מיכלי הזכוכית

300״-צלזיוס. תהליך זה מקנה לתנור חסינות

לראות את כמות הדלק הנותרת בתוכם. מיכלים
אלה בנויים כר שמלוי הנפט נעשה רק פעם בכל

מוחלטת בפני חלודה.ה״פיירפרפקט״ הנייד מסוגל
לחמם בקלות דירה שלמה. אם נוסיף לכל אלה

40 שעות. בו בזמן שתנורים אחרים הגיעו בקושי

את העובדה שחברת -פרפקטשן נותנת אחריות

ל־ 36 שעות בלבד. כמובן שזמן הבעירה קשור

לתנור לתקופה של 3שנים בהסתמך על טיבי.

גם בוסת הדלק (ראה ציור) המיוחד ל״פייר־

דרי שלפנינו תנור הראוי להמלצה.

פרטורות גבוהות

העומדת

ביותר. כתוצאה מכד מת־

הכזקדין(רפלקעורו

השבוע התכנסו במשרדי המערכת ארבעה אנשים וחידה אחה.
הארבעה היו מאיר הרנין, הדוד, פיטרמן, אליהו לוי ויוסף אלב־סנדרוני,
שבאו לקבל את חלקם בפרס הגדול של טוטו בחירות.
החידה היתד, שייכת ליוסף אלכסנדרוני.
אלכסנדרוני, תל־אביבי בן ,30 קיבל 200 לירות למרות שלא שלה
טופס־ניחושים לטוטו. אך טופס כזה, ובו רשומים הניחושים הנכונים,
הגיע להנהלת הטוטו, כשעליו מצויינים בפירוש
שם השולח וכתובתו: יוסף אלכסג־דרוני,
מרחוב קורלנקו 4תל־אביב. מי, אם
כן• ,שלח את הטופס הזוכה? לאלכסנדרוני
היתד, גירסה משלו: לפני הבחירות, בהיותו
בשירות מילואים, הזדמן לבאר־שבע. שם
קנה את גליון השבוע של העולם הזה וכשגמר
לקראו השאיר אותו לחיילי היחידה.
״חברה מהסדיר, לא היה להם כסף לקנות
עתון,״ סיפר.
מה קרה לעתון אחרי שאלכסנדרוני העבירו
לידי חבריו־ליחידה? האם השאיר בטעות
את שמו על הגליון? או שמא מילא פיטרמן מישהו את טופס הניחוש, ובהיזכרו כי ה־עתון
שייך לאלכסנדרוני החליט שהצדק מחייב לשלוח את הטופס על
שמו של אלכסנדרוני? פתרון לחידה זו לא נמצא עדיין. אמנם,
משנודע לחברי אלכסנדרוני כי זכה בטוטו הודות לסופם שאחר
שלח בשמו, החלו מצלצלים אליו ומספרים כי הם שמילאו את
הטופס בהעדרו. אך אלכסנורוני אינו נוטה
להאמין להם, ונראה לו כי אין הם אלא
חומדי־לצון.
כל זה, כמובן, לא הפריע לו לקבל את
הכסף בשמחה רבה. האם הוא זקוק לו?
״צריך? ועוד איך שאני צריך את זה !״י
השיב. כי למרות שגם הוא וגם אשתו עוברובצים
עליהם חובות למכביר 200 .
דים׳
הלירות יעזרו להקל מעט על המעמסה המכבידה
עליהם.

כאשר סיכמה הנהלת הטוטו את עבודתה
וקבעה את הזוכים, בלם סרט מעניין אחד
עיניה: כל חמשת הטפסים הזובי לנגד הגיעו למשרדי הטוטו באותו משלוח־דואר, ומוספרו במספרים־
סידוריים כמעט רצופים. גם פרטי הניחושים השונים היו זהים לח־לוטין.
בין חברי ועדת הטוטו התעוררה איפוא השאלה כמעט באופן
ספונטאני: האם החמישה מילאו את הטפסים שלהם בצוותא ואף
השליכו אותם יחד לדואר או שהיה זה רק המקרה העיוור, כפי
שקורה לעתים נדירות?

י ^ו חדי ם — מאיר הרמן מנס־ציונה וחדוה פיטרמן מתל־אביב
— הסתבר כי חברי הנהלת הטוטו ניחשו נכון. שניהם מילאו
את טפסיהם באותו משרד, בו הזדמנו במקרה. סיפרה חדור.
החיננית :״הכרתי את מר הרמן מקודם. ידעתי שהוא אדם ציבורי,
בעל הבנה בפוליטיקה. לכן החלטתי למלא
את הטופס שלי בהתאם לניחושיו.״
הרמן הוא מנהל מחלקת הכספים של
המועצה המקומית בנס־ציונה (״כסף הולך
אל כסף!״ קרא אלכסנדרוני בהתפעלות) ,בעל
עבר מגוזן וממושך בארץ. הגבר בן ה־46
זוכר את גליון המולם הזה, בו מילא את
הטופס. היה זה גליון העולם הזה !, 115
שעל שערו הופיע אדולף אייכמן .״בקראי
כי אייכמן היה בשרונה,״ סיפר ,״זכרתי
את תקופת הנאצים שם, כשהייתי נוטר.
זכרתי איך סרבו להכניס יהודים למושבתם
או למכור להם בקר.״ בתפקידו כנוטר נפצע לדי הרמן קשה ממוקש בידו הימנית.
מה יעשה בכסף? ״הבטחתי לתרום חלק ממנו לקבוצת בית״ר
נם־ציונה. אקנה להם נעלי־התעמלות.״ ומה תעשה חדוה פיטרמן
ב־ 200 הל׳׳י שקיבלה? ״התחתנתי רק לפני חצי שנה. עדיין גרים אצל
ההורים ודרוש לנו הרבה כסף לרכוש דירה. הפרס של הסיטו יעזיי
בכיודן זה.״

מתוך חמישה זוכים שהוזמנו לקבל את חלקם בפרס, באו עד כה
רק ארבעה. הרביעי היה אליהו לוי ,56 ,מרמת־גן. לוי הנו חבר
מרכז תנועת החירות, שימש לפני כן כמנהל
העתון הערבי של תנועתו .״את החישוב
שעשיתי,״ סיפר הוא ,״עשיתי מתוך ידיעה
— לא ניחוש.״
אליהו לוי, שעלה ארצה לפני שמונה
שניט מעיראק והמעורה היטב בנעשה בארץ,
יודע בדיוק מה יעשה בכסף: בקרוב תינשא
בתו חדוה — ״זאת תהיה מתנה יפה .
מאד בשבילה.״
יום לפני בואו לקבל את הפרס, השתתף[
אליהו לוי בישיבת מרכז תנועת החירמז.
לפני פתיחת הישיבה העביר ליושב־ראש
התנועה מנחם בגין את מכתב מערפול
ה ר מן
העולם הזה, בו נתבשר על זכייתו. בגין
הקריא את המכתב באזני כל חברי המרכז, ואלה בירכו את הזוכה
על מזלו הטוב.
יורשה גם לי לצרף את ברכותי לכל הזוכים המאושרים, ולהביע !
את תודת המערכת לחברי הנהלת הטוטו, עורך־הדין שמואל רחבי!*
ורואה־החשבון יעקב היגר, על עבודתם המסורה והנאמנה במפעל׳
הראשון מסוגו שנערך בארץ.

מכתבים
עור הפקיד

הרשימה ״ניתוח האמינה״ (העולם הזה
,)1160 על הספר ״חוק פרקינסון״ ,עוררה בי
ענייו רב. קראתי את הספר ונהניתי הנאה
מרובה לניתוחו הנועץ של הפרופסור הנכבד
את האמיבה הביורוקראטית.
לאור הנסיו! שרכש המחבר, האם לא כדאי
להזמינו ארצה, כדי שיחקור ויספר לציבור
איד ובאיזו צורה משתמש השלטון בכספו,
ומהי מידת יעילותו של שלטון זה?
רמי שניידרמן, תל־אביב
המחקרים בספר, חוק פרקינסו!״ מהווים
אמת מחרידה. הם חושפים את הדרר בה
החוק הוא ״לא חוק״
נמו למשל במינוי
מנהלים ודרד ״הת־פוטרויותיהם״
.אזרח
שיש בכוחו לקבוע
העמדת פקיד במקומו
הנכון, חייב לקרוא
ספר זה.
ארנסט אשכנזי,
יד־אליהו
ההומור של פרקינסון
אינו במקומו.
כתבתם כי מראהו
של הפרופסור הנכבד
דומה לכלב־ים.
האין הוא מזכיר ל-
כם כלב־ים בקרקס העושה הכל כדי לס־צוא
ח! בעיני טשלם־המיסים? מדוע אי!
פרופסור פרקינסון נכנם לרגע לעורו של
הפקיד?
אהוד לביא, באר־שבע

...כ ל ישראלי חייב לקרוא ספר זה אחת
לארבע שנים, לפני שהוא הולד לקלפי.
דליה קריץ, חיפה

שורש הסכנה

...המצב המסוכן ביותר ב־ 11 שנות קיו־מה
יעל המדינה, אורב על הסר. עורר ״העו־לם
הזה״ במאמרו ״נצח מפא״י״ (העולם
הזה , 11100 הניח את אצבעו על שורש הסכנה
— השתלטותה המוחלטת של מפא״י על
המדינה, באמצעים טוטאליטאריים מובהקים.
יהושע נחומי, תל־גניס
הניעו ימי המשיח :״העולם הזה״ הכיר
בעובדה כי נצח מפא״י לא י>עקר 40 .אחוז
מבני האומה הישראלית הכירו בכר ביח׳י־רות
האחרונות. האומה כולה תכיר בכד בעוד
ארבע שנים או פחות.
יהודית נהורדאי, ירושלים

שכנעחם אותי. לאחר שקראתי את תצפית
הנצחוז של מפא״י, מיהרתי לסניף המפלנה
הקרוב ביותר להחזיר את פנקס החבר האדום
שלי. אם מזכירות המפלגה עומדת להוציא
מליונים על קנייתם של הבלתי־מפלג•
חיים, מדוע שלא אהנה גם אני?
א. גלעדי, רמת־גן

ו שלוש נקודו ת...

האמנות קיבלה בימינו מושג רחב מאד.
הופתעתי על כן לקרוא במשאל על הסטריפטיז
(העולם הזה )1160 כי אנשי רוח מכו-

בגיל 13 הם ככר מעשנים.
כגיל 15 הם מתייחדים עם
נערות על שפת־הים. הם
רוצים לחיות כקצכ מהיר
יותר, מסוכן יותר -ומושחת
יותר -מכפי גילם.
תראה אותם נשענים אל מעקה הברזל
בכיכרות הראשיות, או דוהרים
בטירטור מחריש־אוזניים על אופנועים
מצועצעים .״ספורט״ בשבילם
פירושו נסיעת־כייף במכונית גנובה.

כאנגליה קוראים להם ״טדי
בוים״ -
כצרפתהס״הדורהאכוד״ -
כגרמניה שמם הוא ״החצי־חזקים״

קיימים בישראל
רק בשכונות
רק בני עדות המזרח
גם יכולים להיות בנן
אחיך.

החל מהשכוע חכא יפרסם
״העולם הזה״ את סידרת
גילוייו המזעזעים של שלום
כהן -

העולס חזה 161ו

בדים ענו בכובד ראש ובחיוב על השאלה
אם הסטריפיטיז היא אמנות. כל ילד יכול
לראות מה מסתתר מאחורי המערוטים של
הסטריפטיזאית.
אליהו שרון, פתח־תקוה
אבז, עברתם כל גבול: התפשטות הסטריפטיז
בישראל שייכת למועדוני-לילה ממדרגה
מפוקפקת מאד ולא לשבועון רציני, המכבד
את עצמו
אראלה רון, ירושלים
לפני אלפיים שנה או יותר חיפש ארכי•
מדם נקודת משען כדי להפוד את העולם על
ראשו. עכשיו מצאתם שלוש נקודות בעזרת:
הפכתם אותי על ראשי.
ירוחם לבקוביץ, נהריה

יד על הצוואר

לא הצלחתי להבי! לא! רוצה העורר להניע
במאמרו ״בונדולרים״ (העולם הזה .)1150
אם מדינת ישראל היתה יכולה לוותר על
הדולרים היקרים האלה, היא היתה עושה
זאת מומו. אחרי הכל, הכבוד הלאומי הוא
מיצרך יקר מדי מכדי שיבזבזוהו סתם ...
אריה שפירא, רמת־גן
...ישר-כוח עבור ה״בוגדולרים״.
ח. ם ,.קרית־פרוסטיב, נהריה
המפלגות הישראליות יונקות את כוחן במישרין
מהדולרים של המגבית. כל נסיוז
לסכור את זרם הדולרים האלה פירושו למעשה:
יר חונקת על צווארן. אולם האם רוצה
העורר לזרוק את התינוק יחד עם. האמבטיה?
אחרי הכל — הדולרים מניעים, בסיכומו
של דבר, אל האזרח.
רות אורנשטיין, יפו
...ב ל נסיח, ויהיה אשר יהיה, להצמית
את כוחה של המפלגה הישראלית, הוא מבורך.
על כן איני הדל מלשבח את הסנטור
האמריקאי הנכבד שטען כי יש לפקח על
זרימת הכסוי מיהודי ארצות־הברית למפלגות
הישראליות. לדעתי חייבים היהודים האמריקאיים
בעצמם לפקח על הוצאת כספים אלה.
ד״ר יהודה לייב שפירא, רנזת־גו

הקטנטנה הסמיקה

כתבתם (העולם הזה )1159 כי דליה לוינ־בוק
לא הסכימה למלא
את תפקידה בלבוש
חסר, וכי היא
הסמיקה מאד כשנד־רשה
לעשות כז. תמהני
כיצר אותה נערה
קטנטנה ומסמיקה
הופיעה, לצורך
פירסום הסרט, בתמונות
הרבה יותר
חשופות מאשר לבוש
חסר סתם.
אליהו סלונים,
גבעתיין!
דליה לביא (לוינבוק),
שחקנית הסרט הישראלי
חולות לוהטים,
מתרחצת באחת ממעיינות
עין גדי —
ראה תמונה.

הדרך צפונה

מסרתם במדור תצפית
(העולם הזה
)1159 כי נציג חרות
בנכרציונה תמך במועמדותו
של נציג
מפא״י כראש המועצה
המקומית. ישיבת
המועצה המקומית,
אשר על סדר לוינכוק יומה בחירת ראש
המועצה, נערכה בתאריך
.13.12.1959 בישיבה זו לא הצבעתי
בעד ראש העיר.
שלמה אפרתי, נס־ציונה
עורך הכיתוב טעה במפה הפוליטית החדשה,
נסע תחנה אחת צפונה, ציין את נס־ציונה
במקום רחובות.
ממעמקים כאחת הנמצאת במוסד לחולי-נפש קראתי
בעניו רב את מאמר העורר ״טשוגעים״ (ה־אליהו,
מתגוללת ברחוב, מאחר ואי! מספיק
עולם הזה .)1158 שאלתי היא: כיצד אפשר
שאחת כמו עזיזה צדקה, שחטפה את דליה
מקום בבתי־החולים המתאימים, ובאותו זמן
יש מספיק מקום בשביל אנשים שאף פעם
לא היתה להם נטיה למחלה כזו. מספיק רק
שמישהו יהיה מעוניין להתפטר טבו־ארם המפריע
לו במיטהו, וימסור למשטרה שאותו
בדאדם ניסה להתאבד, וכבר יכניסו את האדם
הזה למוסד לחולי־רוח — ועל־חשבון
הממשלה, ולא תהיה לו כל אפשרות לצאת
משם.
אני אחת מקרבנות אלה. אני כבר אשה
מבוגרת, ובכל זאת, אחרי שכבר קרוב לשנה
אני נמצאת במוסד כזה, אני חושבת את
עצמי לשפויה. אני מפחדת שבכל־זאת אגיע
למצב כזה ...אדם צריך להיות מברזל כדי
לחיות יחד עם אנשים כאלה ולא להשתגע.
וזה הכל בגלל שהאח שלי רצה להיפטר
ממני, מפני שזה נוח לו. הממשלה דואגת
לי ולא עולה לו שום פרוטה...
מעולם לא ניסיתי לשים קץ לחיי. רק כאן
בארץ, עם קצת פרוטקציה, אפשר לעשות
כל דבר.
השם והכתובת שמורים במערכת

אימפרסריו ו. ה .רוכרט
מתככד להציג את
גדול רקדניספרד

לואיסיל־ו
עם תיאטרון הבאלט שלו

25 רקדנים ורקדניות

באלט וריקודי צוענים
זמרי פלמנקו ומנגנים
התרבות
היכל

9.1.1960

כרטיסים: החל מ־ 27.12.59 ברדיו
אוניון ; כנף ; רוקוקו 1לאן ז במה.

ס1$1 !/

תצפית

(כל הזכויות שמורות)
דויד בן גוריון ירפה את מתח העבודה הגבוה שלו. הסיבה:
בריאות. בקשר לכך יתכן כי בקרוב יוודע לציבור שנסיעתו המפורסמת לצרפת
היתה אף היא קשורה בסיבות אלה.
• היכון לשמוע על חיבוכים פגימייב במפ״ם. חוגי השמאל ימשיכו
במלחמתם הפנימית נגד השתתפות מפלגתם בממשלה. טענתם העיקרית של
המתנגדים, שיפעלו בקיבוצי השומר הצעיר: הרוב במפ״ם נכנע ללחץ אחדות
העבודה, ששאפה להיכנס לממשלה בגלל המשבר בקיבוץ המאוחד.
• על אן* ההכחשות יתפטר נחום גולדמן מתפקידו, ינטוש את
העסקנות. נולדמן יכתוב את תולדות חייו, ידרוש כי חלק מהספר יודפס רק
אחר מותו.

9גם דויד בן־הרוש יפרסם בקרוב ספר רווי חומר־נפץ.
בן־הרוש, החייב לרצות עוד את מחצית עונשו, כותב ספר על מאורעות
ואדי סליב.
• שקלים ציוניים יודפסו בשפה הגרמנית. השקלים, שיודפסו
בירושלים, נועדים לסניפים הציוניים החדשים בגרמניה, ישאו כתובות בעברית
ובגרמנית.

• משרד החוץ עשוי להפעיל לחץ רציני ובלתי־רשמי כדי
למנוע את הסרטת ״אקסודוס״ ,או לפחות לרכך את נימתו האנטי־בריטית.
אישיות אנגלית רשמית־למחצה, שסיורה בארץ אורגן רשמית על־ידי
הצירנת הבריטית, נפגש בקשר לכן עם נציגי גופים ציבוריים בעלי עמדת מפתח,
רמו להם בברור על הצורן בכך.
במדינה העם
אך, אוון וגרון
באחד מימי השבוע הוציאו שני עתוני־הערב
של ישראל הוצאות מיודדות. הכותרת
הראשית סיפרה על נצחון נוסף של
נבחרת הכדורגל במישחקי אסיה (ראה עמודים
.)16—17 בתחתית העמוד הודיעה ידיעה
צנועה שהוקמה ממשלה חדשה בישראל.
אופטימיסטית יכלו לפרש תופעה זו בהתעדנות
הגוברת של אזרחי ישראל במרחב
האסיאתי. לפסימיסטים היה פרוש
פשוט יותר: עסקי הקואליציה הממשלתית
יצאו לכולם מן האף.
שתי אוניות מלחמה. בעוד האף
היה עסוק בממשלה והאוזן הקשיבה לידיעות
על התקדמות הנבחרת, צפתה העין בשמיים,
חיפשה ענני גשמים. כאשר ירדו סוף־סוף
מטרות קלים והפריכו במקצת את חששות
הבצורת ודילדול מקורות המים, נשמו
רבים לרווחה. ליצנים ראו בכך סימן לכך
ששר־החקלאות החדש, משה דיין, משפיע על
הזקן של מעלה כמו על הזקן של מטה.
היה זה אופייני שפחות מן הכל ענינה
הידיעה הפוליטית העיקרית של השבוע:
שיגור אוניה יוונית קטנה עם מיטען מלט

במפלגות השמאל אין זה נהוג כי ראשוני
רשימת־ד,מועמדים יהיו גם מועמדים אוטומטיים
לתפקידי שרים. מס׳ , 1ישראל גלילי,
לא רצה להיות שר — וגם לדעת חבריו אין
זו כהונה המתאימה לאופיו של מי שהיה
סגן שר־ו־,בטחון הראשון של ישראל.
שני השרים בממשלה הקודמת יצאו מן
החשבון. ישראל בר־יהודה, שר־הפנים המצטיין
בממשלה הקודמת, לא רצה לרדת
בדרגה, לקבל תיק משני. שר־התחבורה הקודם,
משה כרמל, לא נראה לחבריו כמתאים
לשמש נציג יחיד של המפלגה בממשלה.
״הוא לא מספיק איש פוליטי,״ אמר אחד
מחבריו.
נשאר יגאל אלון, מם׳ 2ברשימת־ד,מועמדים,
והאיש שדחף את המפלגה להיכנס לקואליציה.
אלון סירב. הסיבה לדבריו: הוא
לא רצה כי יתקבל הרושם שצידד בהצטרפות
רק כדי להיות בעצמו לשר.
זכרונות היטלראיים. עם חיסול כל
המועמדים האלה, הגיע תורו של מי שהיה
סרן בחיל־ד,חפרים בצבא הבריטי, והנהו חבר
קיבוץ גבעת־חיים, להתחפר בעמדה החדשה,
הוא הסכים. האיש התוקפני, הממהר להתרגז,
אמר למחרת הבחירות שהן מזכירות לו
את הבחירות בגרמניה בשנת ,1932 הבחירות
שהכשירו את עלית היטלר לשלטון. כתגובה
לכך זכה לכמה משפטים בלתי־מחמיאים
במאמר־הנצחון הגדול של בן־גוריון.
אולם הריב בין שני האנשים לא נראה
חמור ביותר. השבוע היה חשש הפוך: אנשי
מפ״ם חששו כי בן־אהרון, עמו יצטרכו להוות
גוש שמאלי בממשלה, לא יהיה משענת
חזקה. הם לא היו בטוחים לאן יוביל שר
התחבורה ולמי יתחבר,

חזרה לאות! שולחן

א י יה י י*׳ ״

• ג׳ץ קמחי עלול להעתיק את מקום עבודתו לישראל. משא
ומתן על כן מתקיים בינו לבין אחד היומונים הישראליים החשובים, שקמחי
רוצה להיות ראש המערכת שלו.

• החוק לעידוד משפחות מרובות ילדים יעורר סערה
לכשיועלה שוב, בקרוב, על שולחן הכנסת. אחרי שהכנסת השלישית העבירה
את החוק, בקריאה ראשונה, בחפזון, יעלה ח״כ חרות חיים מגורי־בהן שורה
של הצעות־תיקון מהפכניות בתוכן החוק.

• תתפוצצנה האשמות חמורות על מכירת משחקי כדורסל.
אחרי ששחקני מכבי קרית־מוצקין פנו בענין הצעת שוחד לבית־הדין המחוזי
בחיפה, ישהו נציגי מכבי בוועדת הכדורסל את אישור נצחון הפועל אשדות־יעקב
על הפועל חולון, יעלו את הטענה כאילו משחק זח נמכר.

• משרד המסחר והתעשיה ישקיע מיליון לירות במזבלה
בתליאכיב, אחרי שמשרד החקלאות לא היה מוכן לממן קנית מכונות
מיוחדות להפיכת הפסולת לקומפוסט. לפי התוכנית תוכל חברת גדין, שקיבלה
זכיון ל־ 27 שנים קל המזבלה, ליצור בעוד שנתיים זבל אורגני, שערכו יגיע
ל־ססו אלף לירות בחודש.

• מפעל מיוחד לייבוש ירקות ושימורם יוקם בכרור־חיל.
יהיה זה הפתרון לבעית עודפי־הירקות הנזרקים כל שנה למזבלות.

• חברת הנפט ״קונטיננטל״ עלולה לחזור לשטח הקידוחים
בכורדני ליד חיפה. דיונים על כך מתנהלים בחברה, המתייעצת במומחים
ידועים לגיאולוגיה.

• יזמה חופשית עשויה לחדור למשק התחבורה הציבורית.

שלושת הקואופרטיבים, אגד, דן והמקשר יציעו לממשלה כי אחרי ההעלאה
הקרובה של מחירי הנסיעות — שתסתכם ב־ 16 אחוזים בקירוב — יבוטל הפיקוח
הממשלתי על חישובי הקואופרטיבים והם יפעלו לפי שיטות קפיטליסטיות רגילות
של רווח והפסד. כל העלאה נוספת במחיר הנסיעות תהיה צמודה למדד
יוקר־המחיה, מבלי לקחת בחשבון אם הקואופרטיבים מרוויחים או מפסידים.

ישראלי לפורט־סעיד, שם נעצרה, כפי שאפשר
היה לחזות מראש. מכיון שהדבר
קרה בדיוק ערב מתן הלוואת הבנק העולמי
לממשלת רע״ם, לשם שיכלול תעלת־סואץ,
אפשר היה לנחש כי המשאית הקטנה נועדה
לשמש •כטרפדת, לפוצץ ברגע האחרון את
ההלוואה, או לפחות לסחוס מן הבנק הלוואה
שניה לישראל. עם אשור ההלוואה,
כעבור שלושה ימים, נכשל נסיון זה.
אנית־מלחמה רצינית יותר היתד, הצוללת
הישראלית הראשונה שהגיעה לחיפה. הודות
לה ניתנה תעסוקה גם לגרון — הוא
הצטרד מקריאות הידד.
הממשלה האיש שהסכים
״למה שונא אותי בן־אהרון?״ שאל פעם
דויד בן־גוריון ח״ב יריב ,״האם זה מפני
שהוא מסכים לכל מה שאני עושה?״
בן־גוריון נשאר בלי מענה. אולם בקרוב
יוכל לחקור את הדבר בעצמו, כי החל מן
השבוע הצטרף יצחק בן־אהרון, יליד אוסטריה
בן ,53 לשורת שרי ישראל, קיבל לידיו
את התיק היחיד של אחדות־העבודה המצומקת
— תיק התחבורה.
יגאל אינו רוצה. אחרי שמרכז אח־דות־העבודה
החליט ברוב דעות ( 62 נגד
)37 לקבל את תנאי בן־גוריון ולהיכנס לקואליציה
עם מפא״י, הדתיים־לאומיים, ה־פרוגרסיבים
ומפ״ם, נתעוררה הבעיה מי
ייצג את המפלגה בממשלה. היתר, זאת
בעיה חמורה.

היום הגדול הגיע. על מפ״ם היה להחליט
לכאן או לכאן.
רבים ממנהיגי מפ״ם קיוו כי יהיו פטורים
בכלל מהחלטה. למחרת הבחירות היו בטוחים
שבן־גוריון לא ירצה בהם בממשלה,
יעמיד להם מראש תנאים שלא יוכלו לקבל
בשום פנים.
אולם כאשר נכשל ביג׳י בנסיונו להקים
קואליציה ימנית־אגודאית, פנה שוב שמאלה,
הכין כסאות לאותן המפלגות אשר חצי שנה
קודם לכן הודיע שלא ישב עמן לעולם ליד
שולחן אחד.
פרתה פ״כיודהסופר״ .במפ״ם היה
ההיסוס רב. נגד ההצטרפות קמו הפעם לא
רק אנשי־שמאל מובהקים, כמו יעקוב ריפ־תין,
אלא גם אנשים הידועים כימניים במפלגה,
כגון המשורר אבא קובנר. טענתם:
בממשלה הבאה לא תשיג מפ״ם דבר, תצטרך
לשאת באחריות עבור מעשים שינגדו
כמעט בכל השטחים את דעות המפלגה.
טענה נגדית נוספת: עד כה היתד, המשמעת
הקואליציונית רק תקנון פנימי, הכיל
חורים רבים. הפעם תהיה מבוססת על
חוק שיסתום גם חורים אלה.
אולם הנהגת המפלגה, בראשות מאיר
יערי ויעקוב חזן, עמדה על דעתה: להיכנס.
בישיבה מתוחה, שנערכה בבית־הסופר ב־תל־אביב,
העלו ארבעה נימוקים פרוזאיים:
• הצטרפות מפ״ם תימנע את כניסת
ד,צ״כ לממשלה,
• מבחינה פורמלית לא השתנה כמעט
דבר ביחס למשמעת הקואליציונית, וגם
הפעם אפשר יהיה לגלות חורים בהסדר,
• ייצוג מפ״ם לא יקטן למעשה, פרט
לכמה קיצוצים (למשל: הוצאת אילת מ־משרד־ד,פיתוח),

בוחרי מפ״ם רצו בקואליציה פועלית.
אולם הנימוק העיקרי לא נשמע: החשש
מפני החושך של ישיבה בקואליציה, והנזק
שהדבר יגרום לקיבוץ הארצי.
פצצת זמן. כאשר קיבל מרכז מפ״ם
את דעת המנהיגים ברוב של 72 נגד •42
ידעו הכל כי עמדתה הטאקטית של המפלגה
בכנסת תהיה קשה.
יריביה הבחינו בכך מיד: כבר בויכוח הראשון
הציע מנחם בגין לבטל את המימשל
הצבאי, דבר העשוי לפוצץ את הקואליציה
עוד בראשיתה. כי יעקוב חזן נאלץ להצהיר,
כפי שהצהירה מפלגתו עוד קודם לכן: אם
יווצר בכנסת רוב למען ביטול המימשל,
תצביע גם מפ״ם נגד הממשלה, תפרוש
ממנה.
לפי כל הסימנים, תשתדל האופוזיציה
ליצור בדיוק מצב כזה.
• שהם ,620/0בדיוק נמרץ כמו הרוב באחדות
העבודה ׳(ראה לעיל).
העולם חזה 1161:

* ״ י ן כל ה פ סו קי ם המסתוריים בתלמוד, ישנו אחד
^ ה מ עו ר ר סקרנות מיוחדת. במסכת בבא מציעא, דף כ״ד,
עמוד ב׳ נאמר כי :״רבא הווה שקיל ואזיל בתריה דרבי
נח מן ב שוקא דגלדאי, ואמרי לה ב שוקא דרבנן.״ היינו:
רבא היה הולך ודן עם רבי נחמן בשוק הרצענים, ויש
אומרים בשוק הרבנים.
איזה מין שוק רבנים היה זה? מה היד, לרבנים למכור?

אילו נכתבו מלים אלה כיום, כתלמוד חדש,
לא היה איש מתפלא. כי כמדינת ישראל אמנם
התפתח שוק של רבנים.
מה יש לרבנים למכור? לרוע המזל, שום דבר לא — זולת
את עצמם.

אמריקאי בן .59 מכיוון שהוא אישיות עצמאית, הוא רצוי
לעסקנים הדתיים פחות. אולם יש לו תומך גדול בדמותו
של שר־הפנים החדש משה שפירא, לו עזר מאד באוסף
כספים באמריקה.
יתכן כי שפירא לא היה מצטער אילו ויתר סולובייצ׳יק
מרצונו על המשרה הרמה. אולם כל עוד נמצא סולובייצ׳יק
בשוק, חייב שפירא להפיץ את מניותיו.
• הרב שלמה גורן, בן ,43 הרב עם התודמקלע, בן
חבורתם של משה דיין ושמעון פרם.

חקלאות בהונולולו. מפרסמים מיכרז הוגן. מציינים שהנתונים
הם :״בן 30 עד 30 וחצי, צריו לשלוט היטב בשפת ה0אנ־סקרים,
חייב להיות בעל קרחת ושתי שיני זהב.״
מה אפשר לעשות אם האדם היחיד בכל ישראל המתאים
לתיאור זה הוא במקרה גיסו של בעל־המיכרז, שכבר מכר
דירתו וקנה כרטים־טיסה להונולולו?
בשוק הרבנים אין מפרסמים מיכרזים. לכן נקטה מפא״י,
באמצעות שר הדתות, בשיטה המקורית של מיכרז־הם וך.
השר הכין תקנות שפירטו למי אסור להיות מועמד.

בחירת גורן היתה רצויה לדויד כן־גוריון
מכמה בחינות. זה טוב למפיא״י. זה טוב לאותה

התקנות היו קצרות, אך כל פגיעה היתה כול תקנה מספר אחת: אסור שהמועמד יהיה מעל לגיל .71
הקרבן: איסר יהודה אונטרמן .75 ,המועמד הראשון יורד
מן הפרק.
תקנה מספר שתיים: אסור שהמועמד יהיה אזרח זר.
הקרבן: יוסף דוב סולובייצ׳יק, אזרח אמריקאי. המועמד
השני יורד מן הפרק.

ך* רגע מתכוננים הכל בשוק זה לעיסקה גדולה באמת:
בחירתם של רבנים ראשיים חדשים. הביקוש קטן. לא
דרושים אלא שניים — אחד אשכנזי, אחד ספרדי. אולם
ההיצע גדול מאד. לפחות חצי תריסר רבנים חשובים, ועוד
כמה וכמה פחות חשובים, היו רוצים להשתלט על הרבנות
הראשית.
וזה די מוזר, כי בחוקי דת ישראל אין בכלל רבנות
ראשית. החוק היהודי יודע רק על רבנים מקומיים בערים
הנושאות את התואר ״מרא דאתרא״ (״אדון המקום״) .כל
מרא הוא סמכות דתית עליונה, ואין עליו עוררין.

נשאר רק שלמה גורן. תקנות אלה לא יבלו
להיות ברורות יותר אילו נאמר בהן :״יובא
בחשבון רק מועמד ששרת לפחות 11 שנים
בצה״ל, שעבר קורם צנחנים ושבר שם רגל,
והיודע להחזיק כשעת התפילה כתת-מקלע
מדגם קארל גוסטאב.״

על כן אין בדת היהודים מקום למוסד־גג ששמו
רבנות ראשית, וגם לא לכית־דין עליון
לערעורים, שהוא חלק מן הרבנות הראשית.
להיפר. פסק־דין שניתן על־ידי שלושה רבנים,
אין להרהר אחריו ואין לערער עליו.

״הרבנות״ פירושה ביום יצחק ניסים, כשם
ש״הבטחון״ פירושו דויד בן־גוריון. לנסים לא
היה איכפת שייבחר גורן. אולם נסים דאג
לעצמו.

השלטון העותומאני בארץ־ישראל לא הכיר בשום רבנות
ראשית, אלא רק בחכם־באשי, רב ראשי שתפקידו היה
חילוני בעיקר. משטר השולטאן היה בנוי על עדות, והחכם־
באשי היה אחראי על עדתו בפני ״השער הגבוה״ באיסטנבול.

רב ראשי נבחר לתקופה של חמש שנים. אמנם, בדרך
כלל נבחר רב ראשי כמעט אוטומטית מחדש בתום תקופת
כהונתו, כמו נשיא המדינה. רק פעם אחת, עוד בימי השלטון
העותומאני, סולק רב ראשי בתום כהונתו. היה זה הרב
יעקוב מאיר, שנבחר מחדש רק כעבור שנים, בימי הבריטים.
אולם לגבי נסים נוצר מצב חסר־תקדים. הוא השניא את
עצמו על העסקנים הדתיים ועל מפא״י גם יחד, סיכוייו
להיבחר מחדש היו קרובים לאפם. לכן רצה לעשות עיסקה
עם מפא״י: עזרו לי להיבחר שוב לראשון־לציון, ואני אעזור
לבחירתו של גורן.

רק הבריטים שינו מצב זה. הם רצו להחליש
את ההנהגה הפוליטית העברית שהחלה מתגבשת
בארץ. הם הקימו רבנות ראשית בדי
להעביר את בובד-המשקל למוסד דתי, שלא
יעשה להם צרות.
זאת היתה הרבנות אשר מדינת ישראל ירשה אותה, עם
היוזסדה, יחד עם מחנות־הצבא, חוקי־החירום ומדי־המשטרה.

ף * חי להלא חי רכה איש לחשוב על ירושה זו. המצב
4 1היה שקט. שני הרבנים הראשיים היו אייזיק הלוי הרצוג
ובן־ציון מאיר חי עוזיאל,־ אנשים נוחים לבריות, שלא הרגיזו
איש. הם היו קישוט נאה, לא מכשיר פוליטי. השלטון היה
בידי עסקני המפלגות הדתיות, שהיו חברים בממשלה
ושהתיחסו אל מוסדות הדת כאל חלקם בשלל הלאומי.

כך נוצר הרקע לשלישיה קדושה: המשולש
טולידאנדגורן־נסים, אשר במרכזו עומד דויד
כדגוריון.
יתכן שבזה היה מסתיים הענין לולא נאלץ בן־גוריון,
בלחץ נסיבות שונות לגמרי, לוותר על הקואליציה הממשלתית
שרצה בה (מפא״י־פרוגרסיבים־ציונים־כלליים־אגודת־ישראל)
ולהכניס לממשלה לא רק את השמאל אלא גם את
המפלגה הדתית הלאומית. כתוצאה מכך הוקפאו התקנות של
טולידאנו, וחלה הפוגה בשוק הרבנים. העסקות יעברו עתה
לחדרי הממשלה, לסיבוב אחרון וסופי.

יתכן שמצב זה היה נמשך־ ,אלמלא קרו במה
דברים. הם לא היו קשורים זה בזה. אך יחד
יצרו מצב חדש. העיקריים שבהם:

• יצחק רחמים נסים, אדם בעל אמביציות רבות׳ נבחר
לתפקיד הראשון־לציון. הוא פיתח פעילות ציבורית, הרגיז
את מפא״י בשורה של הפגנות.
• החיים הדתיים של יהדות הפזורה ירדו לשפל המדרגה,
עם מותם של גדולי־תורה במיוחד, הפכו, כמעט
בעל־כורחם, לבעלי מרות דתית בכל העולם היהודי. הבנין
המפואר החדש של היכל שלנזה הוסיף משקל למיתוס חדש
של ואטיקאן יהודי.
• בגלל הסיכסוך על ״מיהו יהודי?״ סולקו הדתיים מן
הממשלה האחרונה והחלו מנהלים (זמנית) פוליטיקה אנטי־מפא״יית
חריפה ביותר. הם נעזרו ברבנות והתבצרו מאחוריה.

כתוצאה מכל אלה החלה מפא״י מכינה
לפתע את חשיבותו הרכה של המשלט הרבני.
בחלק ממסע־הכיבוש הכללי שלה כמדינה, ה חלה
יוזמת את כיבושו של שטח זה ושילובו
כמערך השלטוני הכללי שלה.

** ותו של אייזיק ד,לוי הרצוג סיפק את העילה למסע־הכיבוש.
מפא״י החליטה לשים את ידה על עמדה זו.
בשוק הרבנים עלו מניותיהם של שלושה רבנים אשכנזיים:
• הרב איפר יהודה אונטרמן, הרב האשכנזי
הראשי של תל־אביב. הרב הקשיש, בן ,75 רצוי למנגנון
המפלגתי של הדתיים הלאומיים מפני שהוא חבר המפלגה
ומפני שגילה עד כה משמעת מפלגתית למופת.
התומך הגדול של אונטרמן הוא זרח וזרהפטיג.
• הרב יוסן ד דוב סומכייצ׳יק מבוסטון, אזרח

ף י< ק נודע על הכנת תקנות אלה, וכבר פרצה סערה בשוק
. 1הרבנים. בראש הצועקים היתד ,״הרבנות״ ,שהחלה
מודיעה הודעות ומכריזה הכרזות.

נזגעגזד גורן

סיעה במפא״י שדויד בן־גוריון רוצה כיקיח
ונשען עליה. וזה טוב גם לרעיונות הלאומניים
והמיליטריסטיים הקרובים ללבו של כך־גוריון.

ך* ל זה יכול היה להיות מחזה משעשע, אלמלא היה בו
^ צד עקרוני אחד שצריך להדאיג כל בר־דעת: דתיים
ובלתי־דתיים כאחד.

טובת המדינה וטובת הדת עצמה מחייבות
הפרדה מוחלטת בין השתיים.

ך תכן שגורן היה נבחר לתפקיד גם ללא אינטריגות.
כי גם אויביו מודים שהוא ילד־פלא בשטח הדתי, עם
כל הסיכויים להיות לגדול־תורה בזכות עצמו.
אולם גורן, על אף היותו דתי, אינו סומו על פלאים.
הוא יודע כי בשוק הרבנים אין אדם נבחר בשל סגולותיו,
אלא כתוצאה מאינטריגות מפלגתיות מסובכות.

טובת המדינה מחייבת כי הרב הראשי לא יתערב בענינים
שלה. טובת הדת מחייבת כי הרב הראשי לא יהיה פקיד
המדינה וממלא שליחותו של שליט פוליטי אלא סמכות
מוסרית והלכתית.
משתי בחינות אלה יש משהו מדאיג בתופעה זו של
כיבוש הדת בידי מפא״י ומינוי רב ראשי מטעם השלטון.
אדם אנטי־דתי יכול להתפתות לחשוב כי מינוי רב־מטעם
הוא דבר טוב, באשר הוא מערער את אשיות הסמכות
הדתית ומרוקן את מוסד הרבנות מתוכנו. אולם זוהי גישה
קצרת־רואי.

לכן סמך גורן על שיטות שאינן מפורטות בתלמוד דוזקא.
מפא״י השתלטה על עמדת־מפתח: כהונת שר הדתות. שם
יושב אדם התלוי כל־כולו בחסדיו של דויד בן־גוריון.

אם השלטון הפולי טי-היינו מפא״י -מ מנ ה
רב ראשי משלו, הרי יצטרך הוא לדאוג
לרב זה, לבסס את עמדתו ולאפשר לו לרכוש
לכבות דתיים. הדבר יגרום כהכרח להידוק
גובר והולך של היחסים כין המדינה והרבנות,
ובסופו של דבר ימצא הכובש את עצמו
נכבש.

** ל מפא׳׳ייניק טוב יודע איך בוחרים בארץ פקיד
^ בכיר באמצעות מיכרז. למשל, דרוש נציג למשרד ה
שוק
הרבנים אינו מפריע לאיש — כל עוד אין הוא הופך
לחלק מן השלטון הפוליטי.

אם רוב המשתתפים כאסיפת-הכחירה הם
פקידיפ-בשכר של הפועל המזרחי, לא יכול גם
אליהו הנביא בכבודו ובעצמו להיבחר, אלא
אחרי שהצטרך למפלגה הנכונה.

מה היה טבעי יותר מאשר להפעיל את שר־הדתות
כדי להבטיח לגורן את הדתיקאן?

מאת

או ר >

במדינה מפלגות מאובנוע׳ לו״צמן

פרסזם תנא

פקידים!
ת ל מי די ם !
רשפו עוד מיום

סטודנטים !
?יקודם ל
קצרנורו עכרית ו/או אנגלית

ושוי ודשים, פעמיים בשבוע)
ג״אולסן גרג 08800
ממנהל: ח .בד־קם א (עמפיגסקי)

תל־אגים, רחום גורתן .5
חצלחח טוטטחוו!

חברי־הכנסת ישבו דרוכים. מדוכן־הנו־אמים
ירד דויד בן־גוריון שפוף׳ כשסימני
המחלה ניכרים בו. הוא מיהר לעזוב את
האולם, בלי לשמוע את הוויכוח על הממשלה
אותה הציג כמה דקות קודם לכן.
אחריו עלה גבר אלגנטי בעל משקפיים.
כולם התכוננו להתקפה ריטורית חריפה נגד
הממשלה. כי מתוך נסיונם בעבר ידעו
הח״כ שמנחם בגין אינו נוהג לדבר בלשון
מתונה בבקרו את מעשי קודמו על הדוכן.
אולם ההפתעה היתד׳ גדולה. הוא התחיל
נאומו באוקטבה נמוכה. אוהבי השערוריות,
שקי 1ז כי בגין יתלהט בהמשך נאומו, התאכזבו.
הוא התקיף בשקט, זרק רק פצצה
אחת, כשנזכר בהצעות המפלגות, לפני הבחירות,
לבטל את המימשל הצבאי.
יחס חדש למפא׳׳י. לא כולם התפלאו
שבגין דיבר בקול נמוך, אף שקולו הבריא
כבר מאז צרידותו המפורסמת לפני הבחירות.
כי מאז השלישי בנובמבר מתכנס
מרכז חרות יותר מכל מרכז מפלגה אחרת,
מנסה לנתח את סיבות ד,כשלון היחסי.
אחת מן המסקנות הברורות של המפלגה:
הציבור פחד מהופעותיו ההמוניות של בגין,
שהגיעו לשיא במסע רעשני בליתי 12 אופנועים
בשכונת־התקווה, חשש כי חרות
עלולה באמת להגיע לשלטון, בחר במפא״י.
!,נאום האחרון של בגין בכנסת היה פרי
דיונים אלה, בהם התגלה כי רבים מח״כי
חרות, ובראשם יעקב מרידוד ובנימין אב־ניאל,
מגלים יחס מתון למפא״י. שבוע לפני
נאומו של בגין נפגשו ראשי חרות במצודת־זאב
בתל־אביב׳ דנו על פעולת סיעתם בכנסת
הרביעית. כמעט בנוסח מפא״י דיברו
המתונים על גישה קונסטרוקטיבית חדשה,
שינוי היחס למפלגת השלטון.
הבדל קטן .״כנראה שנסיונו של פנחס
לבון להפריד בין בגין וחרות היה די הגיוני,״
סיכם אחד הח״כים.
בגין עצמו לא פצה את פיו בישיבה. בכל
זאת סיכם אותה. כמעט בפעם הראשונה
גילה לידידיו נוסח של נאום, אותו עמד
לשאת .״אם אתם רוצים,״ קבע מנהיג חרות,
״אני יכול לנאום כמו וייצמן!״
השאלה היתד, אם הורדת טון הדיבור
אינה נושאת בחובה הורדה כללית של מתח
המאבק הפוליטי. מבקרי הקו החדש יכלו
לטעון שאם יימשך תהליך זה, שוב לא
יהיה הבדל בין חרות והצ״כ המוכים, וכי
ההבדל בין ״אופוזיציה אחראית״ לבין
הסכמה אילמת עם השלטון קטן מאד.

נל האוץ קיבלה בשמחה את טי ״תנין
** טופים טירטרו כשמיים. בחוף פרצו מחיאות כפיים סוערות. מאות הנוכחים
בנמל חיפה, ומאות־האלפים שעקבו אחרי המאורע מעל דפי העתונות או ליד מקלטי
הרדיו, הרגישו: זהו רגע גדול למדינת ישראל.
לתוך נמל חיפה נכנם באיטיות דג־הפלדה הקטן שגרם לתרועה לאומית זו. אנית־חיל־הים
תנין, הצוללת הראשונה של צה״ל, הצטרפה למשפחת כלי־הנשק הישראליים. הרב הצבאי
הקדיש לה תפילה מיוחדת. לפחות אב אחד קרא על שמה את בנו, שנולד באותו יום.
היתד, זו שמחה ספונטאנית. מקורה היה פשוט ומובן. היא לא נבעה מניתוח קר ומעמיק
של בעיות איסטראטגיות מסועפות. האומה העברית — המצטיינת בתודעה צבאית חזקה מכל
אומה בעולם המערבי — שמחה פשוט מפני שנוסף למדינה סוג חדש של כלי־נשק.
אופיו הרומנטי של כלי זה הוסיף להרגשת הסיפוק. גם אנשים הרחוקים מעניני צבא ידעו
כי תיפעול צוללת הוא תפקיד קשה במיוחד, המחייב כושר טכני גבוה 54 .צעירים
ישראליים, שגילם הממוצע הוא ,23 התגברו על תפקיד זה תוך כמה חדשים. היה זה
אישור מזהיר לכך כי הגורם המכריע של המלחמה המודרנית — הכושר הטכני של הפרט
— עדיין נותן לישראל יתרון גדול על מדינות ערב.
ההשוואה עם הערבים היתד, טבעית. מזה שנים הגיעו לארץ ידיעות מדאיגות על גידולו
האיטי אך המתמיד של צי־צוללות מצרי, המופעל בהדרכת מומחים סובייטיים. בואה של
תנין לחיפה נראה כתשובה הולמת לאיום זה. לגבי האיש הפשוט, נסתם הפער בשטח
היחיד בו היתה עד כה למצרים שליטה בלעדית.
עצם השמחה ההמונית על בואה של הצוללת, הצביע על יתרון אחד הטמון ברכישתה :
ההשפעה הפסיכולוגית כלפי פנים. כי בישראל, בה תופס הצבא מקום כה מרכזי בחיים
הלאומיים, אי־אפשר לדון על שום בעיה צבאית מתוך שיקולים צבאיים־מקצועיים גרידא.
שיקולי המוראל חשובים אף הם.
אולם בחוגים האזרחיים המצומצמים, המתענינים בצד המקצועי של המערך הצבאי
הישראלי, לא נסתיים הויכוח על תנין במהירות כה רבה. שם נפתח ויכוח נוקב ורציני
מסביב לשאלה: מה ערכה של צוללת במציאות הצבאית המיוחדת של ישראל? אילו תפקידים

שר במקום

העונה
מסמר
״מיקולינסקי׳ ב אופנ ה

בית

האופנה

לנעל

מיקולינםקיבע״ מ
תל־אביב, רדו׳ אלנבי 45
פרסום העליון

הטלפוניסטיות בסוכנות היהודית ובמרכז
מפא״י היו עסוקות למעלה מראשן באחד
הבקרים הנאים של השבוע שעבר. הן
קישרו בלי הרף את זלמן שזר ומשה שרת,
בדחיפות, עם משרד ראש־הממשלה, ביתו
של דויד בן־גוריון ומכון וייצמן.
לשני העסקנים הותיקים של מפא״י היתד,
סיבה טובה לטלפן בדחיפות. באותו יום
הופיעה בהארץ ידיעה מפתיעה, גילתה כי
אבא אבן יטפל בענייני יהדות העולם.
לא יכלה להיות ידיעה מרטיטה יותר עבור
העסקנים הוזתיקים. אילו בוצעה התוכנית,
היה השר־בלי־תיק האלגנטי תופס את מקומה
של הסוכנות היהודית.
כדרכי כך נוריון. נגד הפרסום הבלתי־צפוי
נוצרה קואליציה רחבה. ח״כ הפרוג־רסיבים
משה קול שלח מכתב חריף אל בן־
גוריון, רצה לדעת אם התוכנית תוגשם.
קול הקרח איים כי הפרוגרסיבים ישקלו
מחדש את יחסם לממשלה, בהתאם לתשובה.
גם חרות לא התלהבה מן ההצעה. ח״כ
חרות שמשון יוניצ׳מן הכין שאילתה.
ההתנגדות למסור לאבן תפקיד של מקשר
בין ישראל ויהדות־העולם לא הפריעה לשר
המיועד להמשיך את תוכניותיו. הוא הכין
לו משרד מיוחד של שר בלי תיק, התכונן
למסור את תפקיד ראש הלישכה לדובר
מפא״י השחום משה גלבוע, שכבר רמז על
כוונתו לעזוב את תפקידו במפלגה.
אולם אבן לא יכול היה להתחמק משאלות
יריביו, שלא ידעו אם בכוונת ביג׳י למסור
לו את התפקיד, או שהוא עצמו הדליף את
הידיעה, לבחינת דעת־הקהל.
אבן הממושקף, שעדיין עסק השבוע ב־עניני
מכון וייצמן, שהוא מכהן כנשיאו,
נאלץ להכחיש את הידיעה. לא הוא מסרה.
בכך חיקה אבן את ראש־הממשלה, הנוהג
להדליף ידיעות, אחר כך מכחיש אותן. למעלה
מעשרה אנשים ידעו השבוע את העובדה
שאבן הדליף את הידיעה במו פיו לאליהו
סלפטר, כתבו המדיני של הארץ.

בביסקאיה -״תנין׳ מתכוננת לצלילה
היא יכולה למלא — ואילו לא? מה החשיבות היחסית בין סוגי־הנשק השונים, ואיפה
צריך להיות ריכוז־המאמץ של הרכש הצבאי?
ככל שהלך הויכוח והתפתח, כן התברר כי אין כל אפשרות להגיע לתשובה פסקנית. כי
עדיין מעטים בישראל האנשים, הבקיאים במעלות ובמגרעות האופייניות לצוללת.

הטכיעה הראשונה

ף* כר כשנת 1 5 8 0תיכנן קצין ימי בריטי בשם ויליאם בורן מעין צוללת. הוא חשב
^ על סירת־עץ הסגורה מכל הצדדים והמכוסה מבחוץ בעורות, שאפשר יהיה להצלילה
ולחתור בה במשוטים מתחת לפני המים. מלאכת הצלילה ד״יתה צריכה להיעשות על־ידי
צימצום הנפח באמצעות קיפול הדפנות פנימה.

בורן לא בנה את צוללתו. אך כעבור 40 שנה עשה זאת מגנום פגליום. לרוע מזלו, שכח
לקחת בחשבון את הבוץ התת־מימי. בשעת הניסוי נקברה הצוללת שלו בתחתית הנהר.
אך כבר כעבור עשרים שנים נוספות הפליג המלך הבריטי ג׳יימס הראשון בצוללת טובה
יותר, מעשי ידי קורנליום ואן־דריבל, כחמשה מטר מתחת לפני הטמזה.
למרות זאת לא עוררה הצוללת תשומת־לב רצינית. רק משוגעים־לדבר החלו משכללים
דגמים חדשים. לפני מאתיים שנה כבר היו רשומים מאות פטנטים. אחד מהם צייד את
הצוללת בשקיות־עור, שעם התמלאות! היא היתה צוללת, ועם הרקתו היתד, צפה ועולה
על פני המים. היה זה שימוש ראשון בעקרון מיכלי־הכובד, על־פיו בנויה הצוללת החדישה.
במלחמת־השיחרור האמריקאית כמעט הצליחה צוללת בשם ״צב״ להטביע אונית־מלחמה
בריטית. הצוללת, שד,מדחף שלה הופעל ביד, התקרבה לאוניה מתחת לפני המים. אך
הצוללן היחיד שבה לא הצליח לקדוח חור בדפנות האוניה, לחבר אליה מוקש פרימיטיבי.
היום הגדול של הצוללת הגיע ב־ , 1864 בימי מלחמת־ד,אזרחים האמריקאית. צוללת בת
ששה צוללנים מצבא־הדרום הטביעה קורבטה צפונית, שהטילה מצור על נמל צ׳ארלסטון.
ההטבעה בוצעה באמצעות טורפדו קשור מחוץ לגוף הצוללת, אשר התנגשה בקורבטה.
כל אלה היו נסיונות־ילדות. כי הצוללת האמיתית נולדה רק כאשר נפתרו שתי בעיות־יסוד:
הנעה יעילה וראיית האוייב. מכונות הקיטור, החשמל והדיזל פתרו את הבעיה
הראשונה, הפריסקופ את השניה.
בראשית המאה החלו כמה מדינות לפתח צוללת מודרנית. לפחות מדינה אחת תלתה בנשק
זה תקוות גדולות. היתד, זאת גרמניה. היא ראתה בצוללת נשק־הכרעה, וכשפרצה מלחמת־העולם
הראשונה היתר, מוכנה להעמיד תקווה זו במבחן.

תכוסה כשתי מלחמות

•ייי חשכון הנרמכי היה פשוט. האוייב העיקרי שלה היה בריטניה. האיים הבריטיים
| | היו זקוקים לייבוא עצום כוי להתקיים, וגם לייצוא עצום כדי לפרנס את עצמם.

000

או מבחינה צבאית מקצועית היה ספק בכדאיות 171111 הצוללות למערך הישראלי

מאת

פרשו צבא

ניתוק האיים מן העולם היה מוכרח לגרום למשבר כלכלי, להכניע אותם כליל.
במשך ארבע שנים במלחמת העולם הראשונה הטילו הצוללות הגרמניות מצור על
בריטניה. לעיתים היה נדמה כי הן עומדות להכריע את הקו. כמויות הטונאג׳ היו עצומות.
אולם במאמץ נואש התגברו הבריטים. הם אירגנו שיירות־אוניות, שאפשר היה להגן עליהן
ביעילות. המשחתות צוידו במנגנונים פשוטים לקליטת קול הצוללת מתחת לפני המים.
במלחמת־העולם השניה כמעט ונשנה אותו תהליך. שוב הטביעו הצוללות הגרמניות
כמויות עצומות* של לטונות. שוב הגיעה בריטניה לעברי פי פחת. אולם שוב הוכרעו
הצוללות אחרי מאבק נואש. גורמי ההכרעה:
• שיטת השיירות, בה הופעלו משחתות ומטוסים בתיאום הדוק לשם צייד הצוללות.
• שיכלול המכשירים לגילוי הצוללות, כגון המכ״ם (ראדאר) שגילה אותן על פני המים,
מגלה־הצוללות שגילה את נוכחותן והמכשיר שאיתר את שידוריהן למפקדותיהן וגילן על־ידי

גם הצוללות לא שקדו על שמריהן. יעילותן הלכה וגברה. הוכנס לשימוש טורפדו
משוכלל יותר, שלא הפליט עוד בועות אוויר, כך ששוב לא ניתן לגילוי ממרחקים. מנגנון
מיוחד איפשר לטורפדו להדריך את עצמו אל המטרה, גם כשהיא ניידת ומנסה להתחמק.
ההמצאה החשובה ביותר הולידה את השינור (״שנורקל״) ,סמוך לסוף המלחמה. עד אז
יכלה הצוללת להישאר רק זמן קצר־יחסית מתחת לפני המים. על פני המים הניעו אותה
מכונות־דיזל, שגם מילאו באותה שעה מצברי־חשמל גדולים. בשעת המילוי הפליטו מצברים
אלה גאזים שהרעילו את האודיר בצוללת, חייבו איוותר מידי שהיה אפשרי רק על פני
המים. המצברים הפעילו את המנוע החשמלי ששימש להפלגה תת־מימית. משום־כך יכלה
הצוללת להישאר מתחת למים רק עד שהמצברים התרוקנו. אז נאלצה לעלות, נתגלתה בנקל

ימי, אך גם הם החלו כנראה לרכז את עיקר מאמצם התת־מימי בכיוזן של מלחמת־טילים.

רע״ם איגה זקוקה לצוללות

ל כן אין עליית קרנו של נשק־הצוללות בעולם מחייבת בהכרח כי נשק זה יעיל
גם במלחמה ישראלית־ערבית. כי במלחמה זו לא ישגר שום צד טילים אטומיים נגד
רעהו. ואף אילו רצו לשגר טילים, אין המרחקים הקטנים ויעילות אמצעי־הנגד מחייבים
את שיגורם דווקא מן הים.
השאלה היא: האם יכולות הצוללות במלחמה ישראלית־ערבית למלא תפקיד טרום־אטומי,
היינו, אותם התפקידים בהם שימשו בעבר, בימים בהם החלה בנייתה של תנין (?)1944
אפשר היה להניח כי גמאל עבד אל־נאצר סבור כך, כי אחרת אין טעם צבאי ביצירת
צי־צוללות רע״מי. אולם שיקול צלול מערער הנחה זו.
כי כל מלחמה ישראלית־ערבית כפופה לגורם מכריע אחד: גורם הזמן. אם בכלל אפשרית
מלחמה כזאת בעתיד (דבר המוטל בספק, לאור המציאות הבינלאומית) הרי יצטרך הצד
היוזם לסיים את המיבצע במהירות כדי להשיג את מטרותיו לפני התערבות הגושים הגדולים.
אם ייזום גמאל עבד אל־נאצר מלחמה כזאת, אין הוא יכול לקוות ברצינות כי יכריע
את ישראל על־ידי הטבעת אוניות־הסוחר שלה. בתקופה הקצרה של המלחמה, לא תהיה
ישראל זקוקה כלל לאספקה מן החוץ. המלאי השמור בה תמיד, יספיק בהחלט עד לסיום
הקרבות. יתר על כן, ספק גדול אם צוללת מצרית תעיז אי־פעם להטביע אוניה ניטראלית
הנמצאת בדרכה לחיפה.
אפילו אם יטביעו המצרים את אוניות צי״ ס, אין בכך משום הכרעה צבאית.
לפיכך נראה כי צי־הצוללות המצרי אינו מבוסס על שיקולים צבאיים. קרוב לודאי
כי הוא נוצר לצורך עשיית־רושם על המוני העולם הערבי. מכיון שרע״ם אינה משלמת
לגוש הסובייטי במטבע של ממש עבור הצוללות, אין זאת אפילו הפגנה יקרה במיוחד.

החזית הימית של ישראל
ץ 0כצד הישראלי אין איש יכול לקח־ת להכריע את האוייב הפוטנציאלי על-ידי
^ הטבעת אוניותיו. כשם שהטבעת חצי תריסר אוניות־סוחר ישראליות בידי הערבים לא
תכריע את הכף נגד ישראל, כן לא תכניע ישראל אותם על־ידי הטבעת כמה אוניות.
קו תחבורה ימי חשוב של רע״ם עובר על פני החוף הישראלי — הקו המחבר את
סוריה עם מצרים. אולם כדי לפגוע בקו זה אין צורך בצוללות. בטוזח קצר זה, יעילים
הרבה יותר מטוסי חיל־האוזיר.
אפילו התיחס מישהו ברצינות־יתר לאיום הצוללות המצריות, אין פירוש הדבר כי
צוללת ישראלית היא התשובה לצוללת רע״מית. בעוד שמטום מפיל מטוס, ואוניה
מטביעה אוניה, אין הצוללת יעילה בהשמדת צוללות.
האזייבים הגדולים של הצוללת הם המשחתת והמטוס. שניים אלה מגלים את הצוללת
בעזרת המכ״ם, המגל״ץ ואיתור השידור, מטביעים אותה בעזרת פצצות־עומק. אף שהיו
מקרים בהם הוטבעו צוללות על־ידי צוללות, הרי היה הדבר בבחינת יוצא־מן־הכלל, והיה
נעוץ בנסיבות איסטראטגיות מיוחדות שאינן חלות על מלחמה ישראלית־ערבית. תנין ורהב לא
יוכלו לשחרר את מטוסי חיל־האוזיר ואת משחתות חיל־הים מן התפקיד למצוא ולהשמיד
בשעת הצורך את צי־הצוללות הרע״מי.
תפקיד־משנה המוטל מדי פעם על צוללות הוא הנחת מוקשים במימי־אויב. לתנין, שהיא
צוללת־שינור קטנה יחסית, יש ששה צינורות־טורפדו, המסוגלים להטיל מוקשים בקוטר
מתאים ( 520מ״מ) .אמנם אין מקום במרחב אשר בו אין מטוס ישראלי יכול להניח מוקש ך!
מן האוזיר — אולם בעוד שהמטוס נראה בראדאר ונשמע באוזניים, יכולה הצוללת לבצע את
התפקיד הזה בחשאיות גמורה.
עד כה לא הונחו מוקשים ימיים במאבק הישראלי־ערבי. קשה להניח כי מצב זה ישתנה
בעתיד. כי המוקש עשוי לפגוע באוניות של מדינות אחרות, מהן בנות־בריתה של המדינה
הממקשת. באווירה הפוליטית המיוחדת בה תתנהל בהכרח כל מלחמה ישראלית־ערבית
אפשרית, קשה לשער כי הנחת מוקשים־ימיים תהיה תפקיד ממשי.

הצוללת מתכסה בגלים בשעת הצלילה
על־ידי הראדאר של מטוסי האויב ומשחתותיו.
השמור שינה מצב זה באופן קיצוני. הוא המצאה פשוטה להפליא. עיקרה: שני צינורות
אוזיר, הקבועים סמוך לפריסקופ. הם מצויידים בשסתום פשוט, הסותם את הצינור אוטומטית
כשהוא בא במגע עם המים. צינור אחד קולט אוויר, השני מפליט את האח־יר המשומש.
כך יכלה הצוללת להשתמש במכונת־הדיזל שלה גם מתחת לפני המים (עד לעומק של
כ־ 15 מטר) ורק בשעת סכנה, כשיש צורך בצלילה עמוקה, היא נזקקת למצברים החשמליים.

צוללות משגרות מי7ימ

** אז בריאת הצוללת ועד לסוף מלחמת־העולם השניה, היה לצוללת רק תפקיד
עיקרי אחד: להטביע את אוניות־הסוחר של האוייב, על מנת להרעיבו ולהכניעו. כל
שאר התפקידים (הנחת מוקשים, התקפת אוניות־מלחמה) היו משניים. כי הצוללת נמנעת,
בדרך כלל, מהתמודדות עם אוניית־מלחמה אוייבת, החמושה טוב יותר ובעלת מהירות
וכושר־תימרון רבים יותר.
בסוף מלחמת־העולם, כשהיד, נדמה כי בתקופה האטומית מתקרב קיצם של חילות־הים,
נמצא לצוללות לפתע תפקיד מהפכני חדש, העשוי להפכן ליורשות היחידות של העוצמה
הימית של ימים עברו: להתקרב ליבשת אוייבת, לשגר טילים אטומיים לעברה.
מכיון שהצוללת ניידת, נעה בחשאיות ומופיעה במפתיע, היא כלי אידיאלי למטרה זו.
בניגוד לסוללת־טילים הקבועה ביבשה, אי־אפשר לגלות ולחסל את הצוללת לפני שיגור
הטילים, וגם לאחר מכן היא יכולה להסתלק במהירות.
אפשרות זו גרמה לכך שהאמריקאים, שאין להם כל ענין לחבל בצי־הסוחר הסובייטי בעת
מלחמה, החלו ממריצים את בניית הצוללות ומקדישים אמצעים ניכרים לבנית צוללות
המופעלות בכוח אטומי. הסובייטים אמנם מחזיקים עדיין בצי־צוללות גדול גם למטרת מצור

3שק פסיכולוגי

•י* יון רציני על כל כלי־נשק שהוא במערך צבאי מסויים חייב להתבסס על הנחת־יסוד
( !הנשכחת לעיתים קרובות מלבם של חובבים: שום מדינה אינה די עשירה כדי לקנות
את כל כלי־הנשק העשויים להביא לה תועלת. היא חייבת לבחור. היא מצווה להתרכז באותם
כלי־הנשק המבטיחים יעילות מכסימלית במחיר הזול ביותר.
במלים אחרות: המתכנן הצבאי חייב לשאול את עצמו באיזה שטח יכולה לירה אחת
של השקעה לקנות את כמות הבטחון הגדולה ביותר.
בלשון פשוטה עוד יותר: באיזה שטח יכולה ישראל במלחמה הפוטנציאלית להשיג הכרעה
צבאית של ממש לטובתה?
מבחינה זו, היתד, מלחמת־סיני מיבצע־לדוגמה. היא היתה מבוססת על ההנחה הצבאית
הנכונה, כי ישראל יכולה לנהל רק מלחמת־בזק, וכי במלחמת־בזק מרחבית הזרועות
המכריעות הן חיל־האויר וגייסות־השריון, כשהם נעזרים על־ידי חיל־הרגלים. החזית הימית
תהיה תמיד חזית־משנה, בה שום צד לא יוכל להשיג הכרעה צבאית מלאה.
אין פירוש הדבר כי אין תפקידים צבאיים בחזית זו. אולם גם תפקידים אלה יפלו במידה
רבה על חיל־האוזיר, אשר המצב הגיאוגראפי המרכזי של ישראל בעולם הערבי מעניק לו
יתרונות בלתי־רגילים. יחד עם המטוסים, ישאו המשחתות בתפקידים האלה, היינו הבטחת
התחבורה הימית הישראלית, פגיעה בתחבורה ובחופים עויינים.
אין ספק כי המוח הצבאי הישראלי, הידוע בכושר האילתור וההמצאה שלו, ימצא
לצוללות תפקידים חדשים ובלתי־אדוקים. אולם באופן כללי יש לקבוע כי הצוללת — כלי
יקר מאד מבחינת התיפעול והתחזוקה — נופלת בחשיבותה מן המשחתת ומן המטוס
גם במלחמה ימית טהורה בכל מלחמה ישראלית־ערבית הנראית לעין.
לפיכך נראה כי הערך העיקרי של תנין ורהב למען ישראל לא יימדד באמות־מידה
צבאיות־מקצועיות. לגבי ישראל, זהו בעיקר נשק פסיכולוגי — נשק שערכו העיקרי הוא
בהשפעתו על מצב־רוחו של האזרח הישראלי, הרגשת בטחונו וגאזזתו הלאומית. ערך שני
טמון בהשפעתו הפסיכולוגית על מדינות ערב, שיצטרכו לקחת בחשבון חזית־מלחמה נוספת.
במצבה המיוחד של ישראל, קשה למדוד נעלמים פסיכולוגיים כנגד יתרונות צבאיים
מקצועיים. אלה גם אלה חייבים להילקח בחשבון כאשר מדינה עניה משקיעה את אמצעיה
הדלים בקניית כלי־נשק יקרים, וכאשר היא שוקלת מה ההשקעה הטובה ביותר, היעילה
ביותר והכדאית ביותר בתקופה הקצרה אשר ההתישנות המהירה של כל כלי־נשק מודרני
קובעת מראש לחשבון כזה.

במדינה

ישראל אמנם זכתה באליפות, מסרה הידיעה,
אולם התוצאה היתה תיקו .2:2מכונות
ידיעות אחרונות נכנסו לפעולה.
אותה שעה כבר הדפיסו מכונות מעריב
שלושת אלפים טפסים. היה צורך לעצור
מיד את המכונה, לסדר את החומר מחדש
ולהדפיס שוב. שלושת אלפים גליונות
מעריב נזרקו לפח האשפה. ההוצאה המיוחדת
של ידיעות אחרונות הקדימה את זו
של מעריב בחצי שעה.
עיריות ריבית שחורה
הפתיל שהודלק על־ידי הבוחר בשלישי
בנובמבר עוד הוסיף השבוע לפוצץ פצצות.
אולם התהליך של הרכבת הקואליציה ב־21
העיריות וב־ 76 המועצות המקומיות של
ישראל * התקרב לסיומו. הסיכום: השתלטות
כמעט מוחלטת של מפא״י.
מבין 1,197,000 התושבים של ערים אלה,
אשר הגדולה בהן היא תל־אביב—יפו
( 380,000 נפש) והקטנה בת־ים ( 18,250.נפש),
רק 104,000 אינם כפופים במישרין לראשי־ערים
מפא״יים. היוצאים מן הכלל 33 :אלף
תושבי בני־ברק, בה נבחר ראש־עיר אגודאי
בתמיכת מפא״י, ו־ח 71,50 תושבי רמת־גן,
העיר היחידה בה נשארה מפא״י באופוזיציה.
בסך הכל עברו, כתוצאה מן הבחירות
האחרונות 440 ,אלף נפש בשלוש ערים
(תל־אביב—יפו, נתניה וראשון־לציון) מידי
ראשי־ערים אזרחיים לראשי־ערים מפא״יים.
המיליונרים. כדי לעמוד על חשיבותו
של הכיבוש המפא״יי, מוטב להעריך את ההישג
בסכומי־כסף. לרשות 19 ראשי־הערים
המפא״יים עומדים תקציבים שנתיים שהגיעו
בשנה האחרונה ל־ 120.5מיליון לירות. לראש
העיר הצ״כי של רמת־גן יש הקציב שנתי
של 8.5מיליון לירות בלבד, ואילו בארבע
מיליון הלירות של בני־ברק ינתן למפא״י,
מן הסתם, חלק הגון.
להשוואה: לפני ארבע שנים הגיע התקציב
של כל הערים רק ל־ 70 מיליון לירות, מהן
עמדו לרשות ראשי־ערים אזרחיים 30 מיליון.
חלקם של ראשי־ערים אזרחיים ירד מ־/0״43
ל־90/0׳ בעוד שהתקציב הכללי עלה ב־״/ס.70
כרית המואצות. תמונה דומה מצטיירת
לגבי 76 המועצות־המקומיות, שלא זכו
עדיין למעמד עיריה. מספר ראשי־המועצות
המפא״יים עלה מ־ 61ל־ ,66 השולטים על אוב־לוסיה
של 337 אלף נפש, מתוך כלל 357
אלף התושבים של המועצות. תקציבם הגיע
בשנה האחרונה ל־ 28 מיליון לירות מתוך
כלל תקציב המועצות, שהגיע ל־ 29 מיליון.
בארבע מועצות נוספות, השולטות על
עשרת אלפים נפש ועל תקציב של חצי
מיליון לירות שותפת מפא״י בקואליציה,
ורק בשש, השולטות על רבבת תושבים ועל
חצי מיליון לירות, נשארה באופוזיציה.
סכום השלטון המקומי של ראשי הערים
והמועצות של מפא״י: מיליון ו־ 434 אלף
נתינים (מתוך מיליון ו־ 554 אלף האזרחים
הכפופים לעיריות ולמועצות העבריות והמעורבות)
ותקציב שנתי של 148.5מיליון
לירות מתוך כל העוגה של 162 מיליון.
היתד. זאת ריבית נאה על ההשקעה שהשקיעה
מפא״י בבחירות.

שליחות בלעדית
אין עתון ישראלי אחד, אשר נמצא במצב
כספי טוב עד כדי שיוכל להרשות לעצמו
לשלוח כתב מיוחד שיכסה את משחקי הבית
המערבי של אליפות אסיה, בהן השתתפה
ישראל. ההוצאות למשלוח כתב כזה היו
צריכות להסתכם בכמה אלפי ל״י, שכללו
1800ל״י דמי־טיסה להודו וחזרה, שהות במלון
במקום, ושיחות טלפוניות, במחיר של
19ל״י בערך לשיחה בת שלוש דקות.
הפתרון היה פשוט. כתב אחד כיסה בעת
ובעונה אחת את המשחקים עבור כמה עתו-
נים. אהרון להב, כתב הספורט של ך בר,
דיווח על המשחקים לדבר ולידיעות אחרונות.
יזהר ברנר, איש חדשות הספורט,
דיווח לחדשות הספורט, למעריב, הארץ ולמרחב.
אולם כדי להעלים עובדה זו, בחר
יזהר לחתום עבור כל עתון בשם אחר. לחדשות
הספורט וללמרחב ,.הוא חתם בשמו
המלא. בהארץ הופיעו ידיעותיו בחתימת י.
בר־ניר. במעריב הופיע כ־ב. יזהר.
משום מה היו בטוחים במערכות כל ה־עתונים
כי הקורא הישראלי, שאינו קורא
בדרך כלל יותר מיומון ועתון ערב אחד
ליום, לא יבחין בזהות בין החותמים. כך
קרה שבכל עתון, ליד כל חתימה, הופיע
התואר ״שליחנו המיוחד לקוצ׳ין.״
משטרה המפקח הדך

ארגתים
י מי בועד הליפיד
ההודעה היתד, סתומה. היא התפרסמה
במקום לא בולט בעמוד האחרון של הבוקר,
יומון הציונים הכלליים. נאמר בה כי :״באולם
קופת־חוליס נזכבי יתכנסו חברי מרכז
המכבי בכל י הארץ לדון על דרך המכבי
לאור ההתפתחויות האחרונות בארץ. כן
ידונו גם על עניני המכביה.״
הנושא נראה משעמם, אולם הכותרת שהודבקה
לידיעה, סיפרה כי תהיה זו ישיבה
דחופה. ואמנם בשעות אחר הצהריים התכנסו
באולם שברחוב בלפור חברי מרכז
מכבי, הנהגת מכבי צעיר והנהלת מכבי
עולמי. הפורום היה רחב שלא כרגיל.
ראשון המדברים היה שלום זיסמן, יו׳׳ר
הנהלת מכבי וסגן ראש עירית רמת־גן מטעם
הצ״ב. הוא טען שבעוד מפלגת הציונים
הכלליים נזוקה קשה בבחירות, הרי שהמכבי
לא ניזוק ועוד הגביר את כוחו. הוא תבע
להדק דודקא עתה את היחסים עם המפלגה.
קרא זיסמן :״צריך לקבץ את הנוער סביב
דגל המכבי, אחרת עלול ציבור זה להתרגל
ללא קושי לדגל האדום.״
דבריו עוד לא נדמו כשמיד אחריו קם
איש מכבי ותיק, דוד אבני מחיפה, השמיע
את ר,היפו הגמור. היתד, זו קינה מרה על
גורל המכבי, המתדלדל מנכסי החומר והרוח
שלו. אבני רק קבע עובדות. הנואם שבא
אחריו העלה אף הצעות מהפכניות.
מככיה של ״הפועל״ .שמעון כספי,
מראשי המכבי העולמי, נשם עמוקות ופתח
מיד בהפגזה כבדה .״מקור ההתדלדלות והירידה
במכבי הם בקשרים עם הציונים ה*
מלבד העיריות והמועצות הערביות הי
מהורות.

כלליים,״ קבע. הוא דרש לבטל את ההסכם
עם ד,צ״כ, לפניות לציבור בבקשת סיוע( .תקציב
המפלגה למכבי 2500 :לירות לחודש).
הצעתו של כספי פרצה את הסכרים. גזבר
מכבי נתנאל מטלון הסכים לוותר גם
על מקור הגאוזה של המכבי בישראל ובעולם:
המכביות .״אין כל טעם לקיים את
המכביות, אם הן מביאות לנו רק הפסדים,״
טען הגזבר. קמה סערה גדולה.
כאן קם שלום זיסמן, רמז כי אמנם קיימת
תכנית למסור את המכביד, לידי גוף שיהיה
מורכב מנציגי העיריות והממשלה .״זאת
אומרת להעביר את המכביד, לידי הפועל,״
כמעט בכה מכבי ותיק ,״נראה מי יצביע
בעד הצעה נבזית כזאתי״
להכה לנמיר. אולם לידי הצבעה לא
הגיעו. גם השאלה של ניתוק הקשר עם
ד,צ״כ נשארה מרחפת באתיר. נשיאות האסיפה,
שחשה במשב הרוח הבלתי־רצוי,
סיימה את הדיון לפני שהספיקו הנוכחים
לדבר ולפני שהגיעו להצבעה.
״אני קורא לכולכם להשתתף אתנו בהגשת
הלפיד לנשיא המדינה, ובמיוחד לנמיר
בתל-אביב, על מנת להוכיח שד,מכבי עדיין
קיים,״ סיים זיסמן בפאתוס.
חייך במרירות אחד מצעירי המפלגה והמכבי
:״האם מישהו זוכר עוד איך שפעם
נמסר הלפיד לנשיא ולשלושה ראשי עיר
משלנו? למירוץ זר, נספק רק שליחים!״

תיקו

עתונות

בכל הארץ נצמדו אלפים אל מקלטי ה
רדיו.
המתיחות הורגשה ברחוב, באוטובוסים,
במקומות העבודה בהם הפסיקו את
העבודה כדי להאזין לשידורים. הידיעה
לה ציפו אזרחי ישראל ביום חמישי האחרון
היתד, תוצאת משחק הכדורגל בין ישראל
לפאקיסטאן, שעמד לחרוץ את גורל ישראל
כאלופת האזור המערבי במשחקי אפיה.
דרוכים במיוחד היו עובדי שני עתוני
הערב. עובדי הדפום היו מוכנים להריץ את
המכונות בכל רגע כדי להוציא בהתקבל
הידיעה הוצאות מיוחדות על תוצאות המשחק.
יום קודם לכן, בעת שנודע דבר
נצחונה של ישראל על הודו, ניצח נזעריב
את ידיעות אחרונות בעת שהוציא הוצאה
מיוחדת על תוצאות המשחק, שנמכרה באזור
תל־אביב בתשעת אלפים טפסים. הפעם החליטו
גם עורכי ידיעות אחרונות לא להחמיץ
את ההזדמנות, להוציא אף הם הוצאה
מיוחדת. כל דקה קבעה במירוץ.
בעת ובעונה אחת תיקתק ד,טלפרינטר במערכות
שני העתונים. היתד, זו הודעה של
סוכנות הידיעות הצרפתית (סי״צ) שהודיעה
כי ישראל גברה על פאקיסטאן בתוצאה
,0:3זכתה באליפות. מכונות הדפוס של
מעריב הורצו מיד. מכונות ידיעות אחרונות
נשארו י משותקות. כי עורך הספורט של
ידיעות אחרונות, יהודה גבאי, היסס משום
מה להדפיס את הידיעה. הוא זכר את מה
שקרה בעת משחקי טוקיו לפני למעלה
משנה, בעת שסי״צ הודיעה כי נבחרת פרס
גברה על ישראל בתוצאה ,9:4ושני ה־עתונים
פרסמו את הידיעה לפני שהתברר
שישראל ניצחה .0:4
כעבור חצי שעה הגיעה ידיעה של רויטר.

עוד בימים שהמשטרה כונתה ״החגורות
האדומות״ היה לוי יצחק דרברנביקר שוטר.
הוא שמע את קריאת הנציב הראשון ליהודה,
הרברט סמואל, למתנדבים יהודיים לג׳נדר־מריה
הפלסטינאית, והחליט כי ילבש את
מדי החאקי ואת האבנט האדום.
כאשר נוסדה משטרת תל־אביב, היה לוי
יצחק מראשוניה. כשוטר פשוט, ואחרי־כן
כסמל, שירת תחת הקצינים האנגליים .״אבל
הוא הראה להם שהשוטרים העבריים בעיר
העברית אינם סתם נייטיבס,״ נזכר השבוע
אחד מחבריו־למדים.
מעולם כמעט לא הביא שוטר לדין. את
תלונתו נגד השוטר היה מחסל בעצמו.
כאשר תפס פעם שוטר — כיום קצין משטרה
גבוה — ישן בשעת תפקיד במאפיה,
שפך על מדיו הכחולים שק קמח שלם.
השעה היתד, כבר שלוש לפנות בוקר.
״התייצב לפני בשבע בבוקר באותה חליפה
— נקיה ומצוחצחת!״ היה פסק־הדין.
כאשר קמה מדינת ישראל, היה דרברנביקר
מפקח שני, עם כוכב אחד על הכתפיים.
הקצין שעלה מרוסיה עם העליה השלישית
והיה חבר פעיל בהגנה, יכול היה לצפות
כי יומו הגיע וכי גם הוא יטפס בסולם
הכוכבים. אך לוי יצחק, שעיבר את שמו לרחום,
לא עלה בדרגה. אחרים קיבלו כוכבים
וכתרים ,״הוא קיבל קדחת,״ כדברי מכריו.
הוא נשלח לתחנות מרוחקות, ורק לאחר
שנות נדודים הוחזר למחוז תל־אביב. ד,ת־קפת־לב
ראשונה הזהירה אותו כי הקריירה
המשטרתית שלו מתקרבת לקיצה. הקצין
בן ד,־ 60 פנה אל מכרו הותיק, סגן המפכ״ל
יקותיאל קרן, ביקש ממנו חסד ראשון ואחרון:
להוסיף כוכב שלישי לשניים שקיבל
משך 35 שנות שירותו .״תן לי לגמור
את הקריירה בתור קצין עליון,״ בקש. העלאה
כזו היתד. גם מוסיפה כמה עשרות ל״י
לגימלתו החודשית. אך הבקשה נדחתה.
השבוע, חצי שנה אחרי שיצא לפנסיה,
לקה לוי יצחק רחום בהתקפת־לב שלישית
ואחרונה. הוא גמר את חייו כמפקח ראשון,
בעל שני כוכבים.

דרכי חיים
בן האחרת
כתביהם של העתונים היומיים בבאר־שבע
נצטת לשלוח סיפורים מלאים. צלמי יומני
החדשות ונציגי חברת הטלויזיה הצרפתית
עטו על שתי המשפחות מרובות הילדים,
מלאי מרץ למצות את הסיפור האנושי הגדול.
שתי נשים, אחת יוצאת הודו והשניה
עולה מתימן, ילדו באותו יום בבית־החולים
הדסה בבאר־שבע, קיבלו, כשעזבו את ביתד,חולים,
כל אחת את התינוק של האחרת.
חפולם הזח 1161

כותרות העתונים קבעו כי הן איבן חפצות
להחזיר את הילדים.
׳האמת היתד. אחרת. לפחות אחת משתי
האמהות כן רצתה להחליף את התינוק שהחזיקה
בזרועותיה.
״פחדתי מסטירות״ .חממה יחיא האמינה
בלב שלם כי בנה הוא התינוק שנמסר
לחנה אהרון מנבסים. היא הרגישה
מהרגע הראשון כי הילד שהושם בזרועותיה
לא שלה הוא. אם אחרת היתר. הופכת עולמות.
אולם חממה היא שקטה וביישנית.
״חממה אף פעם לא יוצאת מהשורה,״ אומרים
כל שכניה ביכיני ,״ובשביל זה לא
טוב לה היום.״

כשהיא יושבת עצוכה במיטתה,
חובקת כידיה את התינוק הזר,
המטופח, סיפרה חממה כקול רועד
לבתכ ה״עולם הזה״:
הכל בא לי מפני שלא שמעתי בקול
הרגש שלי. עוד כשהייתי בהריון אמר לי
הרגש שלי שלא כדאי שאלך ללדת בבית־החולים
בבאר־שבע. זכרתי את הטיפול שקיבלתי
בארבע הלידות הקודמות שלי, וחשבתי
שהפעם אלד בבית. פחדתי מפני
האחיות. הן היו לא אדיבות, צעקו והיכוני.
אבל כשסיפרתי לבעלי ולשכנים שאני
רוצה ללדת בבית, צחקו ממני. כולם אמרו
שלא אעשה חכמות כי זה מסוכן ללדת בבית.
בערב התגברו הכאבים שלי אבל לא
צעקתי. הייתי בבית־החולים ופחדתי מפני
האחיות שהיו מכות את הנשים שצעקו.
הלידה עצמה היתד, קלה מאד. שמעתי את
האחות אומרת ״יש לך בן״ וראיתי רק
שיש לו מעט שערות על הראש.
רק למחרת בערב הביאו לי את התינוק
בפעם הראשונה. ראיתי ששמו לי בידיים
כושי קטן. כשראיתי את הילד לא היו לו כל
כך הרבה שערות. איך צמחו לו פתאום?
אבל לאחות לא אמרתי אף מילה. פחדתי
שהיא תתן לי סטירות. רק לאשר, ששכבה
על ידי אמרתי שיש לי עוד שני בנים, והם
לא שחורים. היא צחקה ואמרה שזה יסתדר.
רציתי להניק אותו אבל לא היה לי חלב.
בפעמים הקודמות תמיד היה לי מיד חלב.
אבל הפעם כנראה שהרגשתי שזה לא בסדר.
״אני רוצה את הירד״ .אחרי ארבעה
ימים בא בעלי לקחת אותי. במסדרון
הוא ראה אשד, שצעקה שהחליפו לה את
הילד. האחות מסרה לה תינוק והיא יצאה.
קראו לי מהמקלחת ושאלו אותי אם זה
הילד שלי. קראתי לבעלי ואמרתי לו שזה
לא בננו. אבל גס הוא לא עזר לי. הוא
אמר שהוא לא יכול לדעת, מפני שלא ראה
אותו קודם.
האחות צעקה עלי :״מה יש לך, את
רוצה ילד ג׳ינג׳י?״ לקחתי את הילד ונסענו
בטכסי הביתה. הראשונה באה לבקר אותי
השכנה נדרה חשבי, שמנשקת את כל הילדים
שאני מביאה מבית־החולים. הפעם
היא לא נשקה אותו. גם אני לא מנשקת
אותו. מטפלת בו ־יפה, אבל לא מנשקת
אותו. במקום זד, אני בוכה כל היום והלילה.
האם אני צריכה לסבול מפני שאני
שקטה ולא יודעת לעשות צעקות? אני לא
אוכל לחיות ככה. אני רוצה את הילד שלי!

מוצגים מגאנה ושכדיה ואלופי ידע־העולם* כתחרות הרוטארי
באיזו שפה שרים את ה״יידישע מאמע״?
״לא נחזיר אותו:״ במושב נבטים
הסתגרה משפחת אהרון בביתה וסרבה להרשות
לאיש להיכנס .״לא נחזיר אותו,״ אמר
משה אהרון הבעל כששפתיו רועדות מהתרגשות
.״יעשו מה שיעשו, לא נחזיר אותו.״
סיכם את המצב ד״ר אליהו ליהמן, מנהל
בית־החולים הדסה בבאר־שבע :״הטעות ארעה
ביום הראשון, כשהביאו לראשונה את
שני התינוקות להנקה. רק לאחר ארבעה
ימים, כשעמדה חנה אהרון לצאת מבית
החולים, הבחינו האחיות לפי תויות הזהות,
כי חלה טעות. אז כבר לא הסכימה האם
אהרון לחילופים. ערכנו בדיקת דם והעברנו
את המסקנות ליועץ המשפטי של חדסה. הוא
כבר יחליט.״
גוער הנעליים היו גדולות מד*
אלכסנדר רכטר, תלמיד כתה ח׳ בבית־ספר
גרץ בתל־אביב, ישב השבוע על במת קולנוע
תל־אביב, כשגרונו חנוק ועיניו מלאות דמעות,
כמה דקות קודם לכן השמיעה נערה
בפניו את מנגינת השיר ה״יידישע מאמע״.
רכטר, אחד משמונת התלמידים שקיבלו ציון
מצוין במבחן המוקדם של אזרחות עולמית
טובה שנערך על ידי מועדון רוטארי, לא
הצליח לזהות לאיזה עם שייכת מנגינת
השיר .״הודי,״ הוא ניסה לנחש פעם אחת.
״רומני,״ הוא ניסה בשניה. הקהל באולם
צחק. אלכסנדר כמעט ופרץ בבכי.
היה זה הקטע הטראגי היחידי במבחן
הסופי של מבצע בנעליהם הנערך על ידי
מועדוני רוטארי בעולם. כי שאר הקטעים
היו קטעי בידור מובהקים. שמונת הנבחנים
הסופיים התבקשו לענות על שאלות הקשורות
בהווי העמים שהוצגו בפניהם. להקת

רקוד הדגימה רקודי פולקלור. נערות השמיעו
שירים בשפות שונות, בני עמים
שונים דיקלמו את סיסמת הרוטארי בכמה
שפות. הנבחנים היו צריכים לזהות את העמים
בהם היו קשורים הקטעים שהוצגו.
השגרירים כילבלו. שיאו של המבחן
היה בעת שעל הבמה עלו בזה אחר זה
נציגי עמים שונים בתלבושותיהם הלאומיות.
לא היו אלה שחקנים. בתו של הציר השוודי
הדגימה את הלבוש הלאומי של
ארצה, בנו של השגריר הבורמאי בלוזית
אשת המזכיר הראשון בשגרירות בורמה
בישראל, ייצגו את תלבושת ארצם. בנו הצעיר
של השגריר האמריקאי אוגדן ריד,
עלה על הבמה בתלבושת שחקן בייסבול.
את שיא תצוגת האופנה היוו שני גנאים
קטנים, ילד וילדה, בני הציר הגנאי.
על היציע ישבו הוריהם של המציגים,
אנשי הסגל הדיפלומטי ומחאו כף לתלבושות
עמיהם. באולם ישבו אלפי תלמידי בתי־הספר
שבאו לחזות בחבריהם הנבחנים. הזרקורים
סינוזרו, המצלמות טרטרו. במצב
זה לא היה פלא בעובדה שמרבית הנבחנים
התרגשו, התקשו לענות על שאלות פשוטות
ביותר. היחידה שלא התרגשה היתה חוה
קורח, הנערה היחידה בין שמונת הנבחנים,
שהתנהגה על ר,במה כאילו כל העסק אינו
נוגע לה. אולם בסיכום הנקודות התברר כי
היא צברה את מספר הנקודות הרב ביותר,
מספר שהיד, שוד, למספר הנקודות שצבר
גדעון רמז, בנו של האלוף אהרון רמז. אולם
השופטים הכריזו על חוה, בת הרצליה, כא־לופה
ועל רמז כסגנה. הסיבה: חוה צברה
את נקודותיה בשאלות מסובכות יותר ובתשובות
מפורטות יותר.
פשעים הסוואה מינית

אם יחיא והילד המוחלן ז
מי רוצת ג׳ינג׳י?

חעזדס חזח 1161

ששה שבועות חיפשו טובי החוקרים המשטרתיים
אחר כנופיה מצומצמת של פורצים,
שביצעה פריצות נועזות, לאור היום,
בבתים פרטיים בתל־אביב. השבוע התברר
כי חיפושים אלה היו יכולים להימשך שנים,
וללא תוצאות. כי החוקרים חיפשו אחר
פורצים ממין זכר. הפריצות בוצעו על־ידי
כנופייה של שלוש נשים.
צעד אחר צעד עשו השלוש את הדרך עד
שהגיעו למעמד הנכבד של פורצות. המפקדת
רחל אוחיון הגיעה ליפו לפני חודשים
מספר מטבריה, אחרי שהספיקה להינשא
ולהתגרש שם. העולה ממרוקו הסתובבה
בחברת צעירים ערביים, הפכה עד
מהרה לפילגשו של אחד מהם, סמיר אבו
חסירי. סמיר לא החזיק בה זמן רב. אחרי
שהיכה אותה פעם קשה, היא עברה אל
אחיו אחמד אבו חסירי, וממנו אל בנו של
בעל בית קפה ערבי, אצלו קיבלה עבודה.
הבן, ראג׳ב חמדן, שכר עבורה חדר בדירתה
של צעירה אחרת בשם סגולה שרעבי.
סגולה, ילידת שכונת התקווה, עזבה
את בית־הספר ובית הוריה לפני שסיימה את
לימודיה היסודיים,1 .יא רצתה להיות עצמאית.
אולם עד שהכירה את חברותיה לא
היתד, מעולם עצמאית. תמיד היה מישהו
שנטל לעצמו את כספה, תמורת החסות
שנתן לה.
לידידה האחרון, ערבי נוצרי בשם פואד
חילו, קנתה סגולה מונית, היתר, מוסרת לו
את כל הכסף שהיתר, משתכרת בעבודתה
כפרוצה. אולם הגבר לא העריך את שירותיה.

הוא היה משלם לה במכות על נאמנותה.
גם אשתו ומשפחתה איימו על סגולה שיר־צחור,
נפש אם לא תעזבו. האשד, מכרה את
כל תכשיטיה כדי להחזיר לסגולה את הכספים
שנתנה לבעלה.
פרנסה חדשה ליצאניות. הצעירה
השלישית היתד״ כרחל, עולה ממרוקו, לילי
חייק, המכונה ריצ׳י. שלא כמו שתי חברותיה
עסקה ריצ׳י, מחוץ לעבודתה במקצוע
הנשי העתיק, גם במסחר בסמים משכרים.
בינתיים התברר לשלוש הפרוצות כי התחרות
הולכת וגדלה. עובדות חדשות
מילאו את יפו ושלוש הצעירות החליטו
למצוא לעצמן פרנסה אחרת.
הן היו משיגות עבודה כעוזרות בית,
מתקינות מפתחות כפולים לדלתות, או
פורצות אותן בכוח. לא היה סיכוי רב
שמישהו יגלה אותן. כל הסימנים הראו כי
היתד, זו עבודת גברים.
לעזרת המשטרה באה דוזקא המנהיגה רחל
אוחיון. היא החליטה יום אחד להקפיא את
הכספים שקיבלה עבור הסחורה הגנובה,
לא חילקה אותם בין חברותיה. הסכסוך
פרץ, אחת מהשלוש דיברה ולמשטרה נשאר
רק לאסוף אותן כאסוף ביצים עזובות.

תזכיר
ע 1דו ח דוד
פלסטין עצמאית היתד, אחד הנושאים
בשיחותיו של עורך העולם הזה עם שר־החוץ
העיראקי האשם ג׳וואד, לפני שנה.
כפי שדיוזח העורך בשעתו (העולם חזה
,)1114 הסביר לג׳וזאד את רעיון הקמתה של
מדינה ערבית פלסטינית, שתהיה מורכבת
מממלכת הירדן ומרצועת עזה, תוך קשר
עם ישראל. השבוע השמיע עבד אל־כרים
קאסם רעיון כמעט זהר״ דרש את החזרת
העצמאות לערביי פלסטין והקמת מדינתם
בחלק המערבי של ממלכת הירדן ורצועת
עזה, וגירוש המצרים והעבר־ירדנינב תוך
כדי כך הקפיד קאסם להתקיף גם את ישראל
דברי השכח של בן־גוריון ל־קאסם
המריצו את העולם הזה 1158 לציין
לפני שלושה שבועות כי דברים מסוג זה
עשויים להביא נזק חמור למשטר העיראקי
במאבקו עם עבד אל־נאצר. בשבועיים האחרונים
הוסיפו דברי?ן־גוריון לשמש נושא
עיקרי ומתמיד לשידורי קול יערב נגד
עיראק פריטת דירתו של יושב־ראש
יד־ושם ד״ר אריה קובובי, שגרמה להתמרמרות
רבה אחרי שהמוסד הוציא סכומים
מופרזים לרכישתה (העולם הזה ) 1156 הגיעה
לשלב נוסף, כשקובובי הודיע כי יקנה חלק
מן הדירה ב־ 12 אלף לירות. הבעלות על
החלק העיקרי של הדירה שעלתה 52 אלף
לירות תישאר בידי יד־ ושם לשכות
מלהתחתן הציע השבוע קאדי מנצרת לצעירים
הערביים. הצעתו זו באה בתשובה למכתבי
מחאה של צעירים רבים שהתלוננו
על גובה המוהר שאינו מאפשר להם לשאת
נשים (העולם הזה 1149תעודת
עולה הוענקה השבוע לפילים אלן גולד־סטון,
ששר הפנים עמד לגרשו מהארץ בגלל
הסתבכו עם החוק האנגלי. העולם הזה
( )1150 קבע כי אין כל אסמכתא חוקית
לגירושו של גולדסטון, מאחר ולא הורשע
מימיו על ידי בית־דין אנגלי.

• אחרונה מימין: חוה קורח, אלופת
החידון. קיצוני משמאל: גדעון רמז, סגנה.

הייצוא המשגשג בישראל -ייצוא הזוהר ערירי נשואין

האהבה עוברת גבולות. כאשר נערה ישראלית
מתאהבת בלב תמים בגבר שהוא אזרח־חוץ, ואפילו
מוכנה למען אהבתה לעקור לארץ אחרת, אין איש
מאשים אותה.
אולם כאשר שכבה שלמה של נערות שמה לה
בייעוד בחיים לצוד גבר זר, הופך הדבר למחלה
ציבורית הרת־סכנות, שגם היא רק מהווה סימפטום
למשבר נפשי עמוק עוד יותר. כי כאשר מטרה זו
אינה קשורה בלל כגבר מסויים, אלא רק כהיותו זר,
מתעורר החשד בי לא האהבה היא המטרה, אלא
הדרכון הזר, המהווה גשר לירידה מן הארץ. העובדה
שזו ירידה שאינה נראית כירידה, ושאפשר לתרץ

אותה כתוצאה של רגש עמוק, אינה משנה את הדבר.
בסידרה הנפתחת בעמודים אלה, אין מטרתו של
״העולם הזה״ להטיל דופי בשום צעירה מסויימת.
יתכן בי בל אחת מן הבנות שיוזכרו בסידרה זו
פעלה אך ורק מתוך אהבה טהורה, ללא חשבון של
דרבון. אולם תדירותם הגוברת והולכת של נשואין
מסוג זה, וריכוזם כאזור חברתי ואפילו גיאוגראפי
מסויים, הופכים אותם לתופעה המחייבת ניתוח
והתעמקות כנושא.
ניתוח זה אינו בא לתת ציונים לחיוב או לשלילה.
הוא בא להפנות את תשומת־לב הציבור לתופעה,
לפני שהזרם הנוכחי ייהפך למפל של ירידה.

•י /וז׳י ק אי נ די ק התחתנה עם מיליונר
*4ן קנדי!״ קראה בשמחה כותרת גדולה
בעתון־ערב.
מתוכן הידיעה, ומצורת ניסוחה, היה ברור
לכל קורא, וביחוד לכל קוראה: לגבי עוד
נערה התגשם חלום הנרקם בלב רבות. בלשון
המתמוגגת מהתפעלות, תיארה הידיעה
כיצד השיגה, מי שהיתה. שוליה במכון־יוסי,
ולאחר מכן סגנית מלכת־היופי, את אשר
נראה כמטרה עליונה. היא התחתנה עם
״מיליונר קנדי״ .כתבה שהופיעה על אותו
נושא בעתון־נשים נסתיימה אף היא במשפט
רווי קנאה והערצה :״צריך מזל בחיים!״
יהיה אשר יהיה הסיפור האמיתי על אהבתה
ונשואיה של ז׳וז׳יק אינדיק (ראה תמונה
מי מין) — דבר אחד ברור. הן לגבי
הכותבות והן לגבי הקוראות, לא היה חשוב
כלל מי האיש שנשא לאשר. את ז׳וז׳יק
(שעיברה את שמה לשרה אלימור) ,מה
דמותו האנושית, מה תכונותיו ומה רגשותיה
של הכלה אל החתן. לגבי הידיעה
קבעו רק שתי מילים :״מיליונר״ ו״קנדי״.
לא היה זה מקרה. היה זה בטוי אמיתי
לתופעה לאומית חדשה שהשתקפה בשפע
הסיפורים שפורסמו על נערות ישראליות
שהצליחו בחייהן ונישאו למיליונרים זרים.
כי לגבי שכבה גדלה והולכת של נערות
ישראליות, וביחוד השכבה המתרכזת מסביב
לאורות הניאון של רחוב דיזנגוף התל־אביבי,
האידיאל שוב איננו להתחתן עם
גבר אהוב, העשוי להביא אושר, עם שותף
נאמן ומתאים לבנין משפחה. האידיאל הוא
להינשא למיליונר זר.
בין שתי המילים יש דירוג. מסוים. המלה
השניה חשובה מן הראשונה. היות האדם
״מיליונר״ חשוב פחות מהיותו ״זר״ .וזר
במקרה זה, פירושו בעיקר: זר מארץ אנגלו־סכסית,
לסי סולם העדיפויות הבא: אזרח
ארצות־הברית, קנדי, דרום־אפריקאי, בריטי,
אוסטרלי. רק אחר כך בא תורו של זר
צרפתי, דרום־אמריקאי או בעל נתינות אירופאית
אחרת. בני שאר המדינות אינם באים
בחשבון כ״זרים״.
גם למלה ״מיליונר״ יש משמעות מיוחדת,
שונה מזו המוגדרת במילון .״מיליונר״ במקרה
זה הוא תואר נרדף לאמיד. ברור כי
אין כל דמיון בין עשיר זר לבין עשיר
מקומי. העשיר המקומי יכול להיות חתן
רצוי, אך הוא חסר הזוהר המיוחד של
״עשיר זר״ .בתחרות בין השניים, מנצח הזר
לא רק בין שני עשירים בעלי הון שווה. זר
אמיד מנצח גם גבר מקומי עשיר ממנו.
על כן אין חלום זה של נשואין ל״מיל־יונר
זר״ זהה עם החלום השיגרתי, הקיים
בכל התקופות, של נשואין לעשיר. לכלוכית
ישראלית אינה חולמת על נסיך סתם. היא
זקוקה לנסיך בעל פספורט זר.
נסיך החלומות של, לכלוכית ישראלית
אינו חייב להיות בעל מיליון לי״ש או
דולארים, כדי להיות ״מיליונר״ .התואר
״מיליונר״ ,במקשור זה, הוא מעין תואר־כבוד
שאינו תלוי בדבר. הוא בא להגדיר
אדם החי ברמת־מחיה גבוהה יותר מהממוצע
הישראלי, אפילו אם אין רמה זו עולה על
הממוצע בארץ מולדתו שלו.
כך, למשל, עורך־דין משיקאגו׳ בעל מכונית
מדגם חדיש, הכנסה רגילה (לגבי
אמריקה) ,בית קטן בעיר ואולי גם מעון
קיץ כפרי צנוע, הוא ״מיליונר״ בעיני נערת־הזוהר
הישראלית — אפילו אין הוא נחשב
בשיקאגו אלא לאדם ממוצע מאוד בשכבתו
החברתית.

דג הזהב
ף • עו ל ם, אץרכ רו ביו ^ו ל ! לגי בו ח?
^״ ש ל אגדה — הקיימת בכל השפות ב־גירסות
דומות. לכלוכית הישראלית היא
בשר ודם. כל נערה ישראלית קראה סיפורים
רבים על נערות אחרות שהצליחו. כל
אחת מכירה לפחות חברה אחת שהגשימה
את החלום. על כן אין היא מתיחסת עוד
אל נסיר־החלומות כאל דבר בלתי־מציאותי,
יצור אגדתי שאפשר לחלום עליו אך לא
לקחתו בחשבון בחישוב העתיד. הנסיך הוא
.יעד מעשי שיש לחתור אליו ולפעול למען
השגתו.
איפה נמצא יעד זה? גזע המיליונרים
הזרים מתחלק לשלושה שבטים: א) תיירים
זרים, לרוב יהודיים, שחלקם מבקרים בישראל
מתוך מסרה ברורה מראש לשאת כאן
אשה, ב) דיפלומטים זרים, לעיתים קרובות
לא יהודיים, המתאהבים בנערות שהכירו
כאן. שבט זה כולל את אנשי האו״ם, ג)
גברים, שהנערות הישראליות הכירום בחוץ־
לארץ, שעה שנסעו לטיול באירופה או באמריקה.
טיול
כזה, לצורך מטרה ברורה למצוא
גבר זר ולהינשא לו, אינו תופעה נדירה.

המיוחל״, הנהירו הארץ3 ,
הבידור י!
במספר ׳
במלונות
כל אלה.
עצמו.

תוי

| 1שב!
הבזק. נ הפוגשת תרוץ ענ
עוד בטר
לעומת ז
בבעל־הון

נא מעמים, אוספת נערה ישראלית
בעלת בטחון עצמי, הנובע מהו—
את כל חסכונותיה, משקיעה
^ ר ארוך בכמה ארצות, מתוך
יאת דג־הזהב במים זרים.
1ינן יכולות להרשות לעצמן סיור
|נוקטות באמצעים אחרים שיקרבו
היעד. דבר זה מתבטא, בעיקר
האחרונות, בנהירה ההמונית למק־
^ומרכזים בהם קל יותר להכיר את
׳י פוטנציאלי — ״המיליונר הזר״.
קשל, הפך מקצוע הדיילות לאמצעי
|מעלה בכוון זה. לכל קורם דיילות
זופתה, מציעות את עצמן מאות
צרור שלחלקן יש מטרות אחרות
1ד בעל, אולם אחוז הנשירה הגדול
)^לות, והעובדה שכמעט בכל ה־לנשירה
זו קשורה בנשואין
3ל כך שהדיילות לשמה אינה ה־
|קרית הניצבת לעיני נערות אלה.
רב־סיכויים הוא מקצוע הדוג־
|מקרב גם הוא את הנערה לאזור
דה תוכל למצוא את ״המיליונר
ג הגדולה של נערות מכל רחבי
עלל מקיבוצים ומושבים, לאיזורי
^,נוצצים בתל־אביב, העליה הגדולה
מבקרים במועדוני־לילה הנמצאים
י הפאר והמיועדים בעיקר לתיירים,
!מושפעים במידה רבה מאותו הגורם

ארכה ממבט ראשון
2עה הבולטת והמרשימה ביותר
ישואין עם ״מיליונר זר״ הם נשואי־דירים
המקרים שצעירה ישראלית
צעיר ישראלי המוצא חן בעיניה,
:ו למשרד הרבנות ותרשם לנשואין
נ חלף שבוע מאז הכירו זה את זו.
את׳ כאשר המדובר הוא בזר ועוד
,אהבה זו היא כמעט תמיד

אהבה ממבט ראשון, והנשואין הבאים אחריה
הם נשואי בזק.
יהודית הדני, אחת הדמויות הבולטות
ביותר בין נערות הזוהר הישראליות לפני
כחמש שנים, מי שהיתה דוגמנית וחברתה
של זיוה שפיר, הכירה את ברני כהן, אלוף
שחיית הגב של המכביד, השלישית, בעת
ששהה בישראל בתקופת המכביה. היתר, זו
אהבה ממבט ראשון. כעבור שלושה ימים
החליטו השניים להתחתן.
מרתה ליאופולד היתה עולה חדשה מרומניה,
שרק החלה לעסוק במקצוע הדוגמנות,
כאשר הכירה לפני כשנה תייר אמריקאי
עשיר בעת תצוגת אופנה שנערכה בקולנוע
תל־אגיב. מרתה עלתה מטרנסילבניה עם
אמה האלמנה, התגוררה בחיפה, נאלצה
לעבוד קשה כדי להתפרנס. יום אחד החליטה
לשנות את צורת חייה. היא עזבה את אמה
בחיפה, עברה לתל־אביב, התגוררה במעון
העולים שברחוב בזל. לא היו לה ידידים
ולא מכרים. היא הצליחה, בשל נתוני גופה,
לקבל עבודה כדוגמנית, הספיקה להופיע רק
בשתיים שלוש תצוגות. באחת מהן היא
משכה את תשומת לבו של תייר ממיאמי
ביץ׳ ,בעל כמה בתי־מלון. האיש לא היסס,
ניגש אליה אל מאחורי הקלעים. היתר, זו
אהבה ממבט ראשון. עבר רק שבוע עד
שהזוג החליט להינשא.
שולה בק 20 מי שהופיעה בלהקת הפנטומימה
של ג׳וקי ארקין, הכירה את
בעלה במסיבה פרטית. הצעירה היפהפיה,
בעלת העיניים הגדולות, שהתחנכה בדגניה
א׳ ,חברת התנועה המאוחדת, היתד, באותה
תקופה באמצע שירותה הצבאי. אולם הצעיר
שהכירה, שהתגלה כבנו של בעל בתי־מסחר
במונטריאל, קנדה, מצא חן בעיניה. עברו
רק ארבעה ימים עד ליום בו נערכה חתונת
השניים. אחר כך נאלצה שולה להמתין
שלושה חדשים, עד שתוכל להצטרף לבעלה,
שנסע לפניה לקנדה, לסדר את כל הסידורים
הטכניים.
אולם לשיא הגיעה ז׳וז׳יק אינדיק, מי ש־

נורית

פילצר־ואלדר, כפי שצולמה ביום נשואיה לתייר האמריקאי העשיר מייק ואלדר. בשעתו עוררו
נשואים אלה סערת רוחות כללית בשל סרובו של ואלדר לשלם את דמי השדכנות למדריך
התיירים שהביאו אל נורית והכיר לו אותה. רק במאוחר יותר התברר שמייק אינו מליונר כפי שתואר.
היתה סגנית מלכת היופי של ישראל לפני
שנתיים. ז׳וז׳יק, עולה מרומניה, שעבדה
כספרית מתחילה במכון ליופי דיאנה, עד
שנבחרה כסגנית המלכה, הפכה מאז בחירתה
לאחת מנערות הזוהר המפורסמות
ביותר בישראל. למרות שהתגיסה לצבא,
שירתה בחיל־הים, לא הוריד הדבר מזוהרה.
להיפך׳ במדי חיל־הים, שימשה ז׳וז׳יק אחת
האטרקציות הבולטות של רחוב דיזנגוף.
ז׳וז׳יק לא השתעממה, לא בחופשותיה ולא
בעת שירותה. מיטב נערי הזוהר של תל־אביב.
חיזרו אחריה. לא חסרו בילויים ו־בידוריים.
היה לה גם חבר קבוע. במשך
תקופה ארוכה יצאה ז׳וז׳יק בחברת בנו של
אחד מעשירי תל־אביב, בעל חנות הלבשה
מפורסמת. אולם כנראה שלא היתד, זו אהבה
אמיתית.
יום אחד הופיע הגבר האמיתי בחייה.
היה זה צעיר בן ,31 גבה־קומה וחסון בשם
היי בורשטיין. הוא היה בעל דרכון קנדי. הוא
היה גם, כפי שסיפר, בעל חוות סוסים
ענקיות בקנדה, המשתרעות על פני שטחים
נרחבים. הם הכירו זה את זו במסיבה פרטית.
הוא בא בעצם כמלווה של חברתה הטובה
של ז׳ודיק. היתד, זו אהבה ממבט
ראשון .״ברגע שראינו אחד את השני,״
סיפרה ז׳וז׳יק אחר־כך ,״הרגשתי כאילו
אנחנו האנשים היחידים בעולם. אחר־כן־ הוא
סיפר לי שזאת היתד, גם הרגשתו.״

מדניק ,״רבקה׳לה מהציזבטדון״,
בתמונה שצולמה בנשף פורים.

מרתח

ליאופולד, נישאה למיליונר אמריקאי מבו
גר ממנה, אותו הכירה בתצוגת אופנה

עוד באותו ערב התוודו השניים זה באזני
זו על אהבתם. עברו רק 48 שעות והיי
בורשטיין הציע לז׳וז׳יק לתת לה את שמו.
היא הסכימה. החתונה הרשמית התעכבה
במקצת עד שהגיעו התעודות, שהוכיחו לרבנות
הישראלית כי היי אמנם רווק. כשלושה
שבועות אחרי היכרותם הראשונה,
נישאה ז׳וז׳יק להיי, בחתונה מפוארת, במלון
דן בתל־אביב. היי חזר לקנדה. ז׳וז׳יק נאלצה
עוד להמתין כחדשיים בארץ, עד שיסודרו
ניירותיה בקנדה. השבוע היא הפליגה אל
בעלה, שהבטיח לה בילוי ירח־דבש בסיור
תענוגות לארכה ולרחבה של ארצות־הברית.

אהבה מזפגי המבט

רמתי, בת למשפחה מוכרת בחיפה, שסיימה בית־ספר לאחיות בתל־אביב, אשר נישאה לאיש
עסקים לונדוני צעיר ועשיר, יהודי ממוצא גרוד, אחרי תקופת הכרות ממושכת בארץ.

סידרת חתונות־הבזק שייך ללא/
,ספק גם סיפור נשואיה של נורית פיל־צר,
שהיה סיפור הנשואין המרעיש והמסעיר
ביותר של השנה׳ היכר. גלים בדעת הציבור
מעל גבי העתונות, בעת שהגיע עד לערכאות
משפטיות. נורית, בתה של בעלת סלון ליופי
בתל־אביב, היתד, יפהפיה צברית טיפוסית,
בעלת עיניים ירוקות. על אף היותה נערת־זוהר׳
לא היתד, מאותו סוג המטופפות על
מדרכות רחוב דיזנגוף. משן שנתיים יצאה
נורית עם צעיר תל־אביבי רציני, בן למש
פחה
אמידה, שהוא כיום סטודנט וכתב של
אחד העתונים בירושלים.
עד שבא היום. אלא שהפעם לא היתד, זו
אהבה ממבט ראשון, אלא אהבה שלפני המבט
הראשון .״המיליונר הזר״ ,מייק ולדר,
ראה את נורית בחוברת תעמולה של לשכת
התיירות הממשלתית. בבואו לארץ כתייר
לפני פחות משנה, היתד, אחת ממטרותיו —
לראות את הנערה אותה הכיר מהתמונה.
בחיפושיו אחרי הנערה ,״שידעתי כי היא
נועדה לי מהרגע בו ראיתיה,״ כפי שסיפר,
הגיע עורך־הדין האמריקאי הצעיר אל מדריך
התיירות עמנואל דהאן, ביקש ממנו למצוא
עבורו את הנערה.
מה שאירע אחר־כך יכול לשמש נושא לרומן
מפולפל. בסערה שקמה מאוחר יותר,
עקב סירובו של ואלדר לשלם לדהאן דמי-
שדכנות, נשכח כמעט לגמרי הצד האנושי
של הפרשה — כיצד נקשרו השניים זה לזו.
ההתחלה היתה בסגנון ספורי שלום־עליכם.
המתווך הופיע בבית אמה של נורית, בעלת
סלון היופי המפורסם שבטרקלינה עובדו
ושופרו מספר רב של נערות־זוהר, סיפר לה
על התייר המבקש להכיר את בתה. הפגישה
הראשונה עם ואלדר נערכה בבית־המשפחה,
במסיבה בה נוכחו ההורים והשניים. היתה
זו פגישה קרה שלא דובר בה דבר על
נשואין. השניים נפרדו. נורית מצדה לא חשבה
כי תפגוש שוב באיש. סיפרה היא לידידה
אחרי הפגישה :״הוא עשר, רושם של
פרופסור.״ אולם מייק לא ויתר על רעיונו
המקורי. כעבור ימים מספר הופיע בבית
הפילצרים, ביקש לפגוש את הבת שנית. לפני
שהפגישו אותו עם בתם, ערכו ההורים
חקירה קצרה אודות האיש, קיבלו אישורים
לכך כי משפחתו היא מכובדת ועשירה. כאשר
החלה נורית עצמה לבלות עמו, היא
היתה סבורה תחילה שהוא קרוב רחוק של
משפחתה, שעליה לארחו בעת בקורו בארץ.
אחרי ימים מספר של בילויים משותפים,
התודה ואלדר באזני האיש שהפגישו עס
נורית :״זה לא בדיוק כמו שחשבתי כשראיתי
את התמונה. תיארתי לי שהיא טיפוס
יותר סוער.״ מייק עמד לעזוב את הארץ,
להודות לנורית על אירוחה. אולם אותה
שעה הפך כבר מצייד לניצוד .״איך זה באת
לביקור בישראל ולא ביקרת באילת?״ שאלוהו
הוריה של נורית. הם שכנעו אותו
־לנסוע לאילת, צירפו אליו את נורית כמי
לוה. כאשר חזרו השניים מהטיול הם הו דיעו
שהם עומדים להינשא. לשמחת ההורים
לא היה קץ. מייק עצמו הבריק להוריו
באמריקה — ״אני מביא אתי אשה !״
לנורית היו נשואים אלה אפקים חדשים
שנפתחו לאפשרויותיך .,סיפרה היא באחד
מרגעי גילוי הלב שלה :״מה אני כבר יכולה

8יש —יון
חתונות פספורט<808י
(המשך מעמוד )11
להיות בארץ? במוקדם או במאוחר הייתי
נוסעת לחוץ־לארץ. אין כאן מספיק אפשרויות
לבחורה עם שאיפות!׳

״סיבות פרטיות״
** ל, סיפורי הדטואין של נערות מפור
נכרלכד

שכיס
ל טו ס־

1ב^\חמים

ל ט. ב 1י ה
מביתך בשעה אחת
עםמ טוס ״ארקיע
פרטים והרשמה אצל סוכני הנסיעות ובמשרתו

תל־אביב, דח׳ מזא־ה 42

טלפון 5 :־ 615 6 2
ו77 דחף

המינוי- עיבלוז וזטזבונך, נא 9ר0י
א וווו
בוזז דנו.

חנוכה הוא אותונם חוגגים פעם בשנח.

״קויק״ אבקת הכביסה המכבסת
בעצמה ולא מזיקה לכביסה.
פלא הוא כמה אפשר להקל
על עקרת הבית. עקרות הבית
חוגגות עם ״קויק״ כל השנה.

סמות באמת, אלה שזכו בפירסום קודם
כמלכות־יופי או דוגמניות, הגיעו אל הציבור.
אולם אלה אינם מצביעים בדיוק על
ממדי התופעה. הרשימה המלאה של כל הצעירות,
שירדו מהארץ באמצעות נשואין,
לא תיוודע לעולם, שכן אין בשום מוסד
רשמי רישום מדויק על מספר הצעירות
שנישאו בארץ ובחוץ־לארץ לזרים•
רק לגבי שנת 1956 קיימים מספרים חלקיים,
המעידים על תופעה זו. באותה שנה
נערכו בישראל 13,724 חתונות. ב־ 136 מקרים
מהם היו החתנים אזרחי חוץ־לארץ.
כלומר, באותה שנה, נישאה אחת ממאה
בנות לנתין זר. באותה שנה לא נרשם אף
מקרה אחד, בו התחתנה אזרחית־חוץ עם
אזרח ישראלי. אולם ברור שמספרים אלה
אינם מלאים. במציאות גדול אחוז המתחתנות
עם זרים, שכן חלק נישאות בחוץ־לארץ.
למרות שחסרים נתונים סטטיסטיים מפורטים,
ניתן ללמוד באופן כללי, לפי הפרסומים
על ירידה מהארץ, על ממדי התופעה.
פרסומים אלה, שאינם מצביעים על סיבות
הירידה, ממוינים לפי גילם של היורדים
ומינם. בכל שנה, מאז קום המדינה, תופסת
את המקום הראשון בין היורדים מגיל 15
— עד ,65 השכבה של בני .35—20 זוהי השכבה
בה גדול אחוז המתחתנים. כי גיל
הנשואים הממוצע בישראל הוא 29 לגבי
הגבר ו־ 24 לגבי האשה.
וכאן מתגלה תופעה מענינת מאוד. בעוד
שבארבע השנים, בין 1948ל־ , 1952 היוד
הנשים רק 40 אחוז מהיורדים בשכבת גיל
זו, הרי בשנת 1954 הן היוד כבר 50 אחוז.
ב־ 1955 כבר עבר מספר הנשים היורדות
שנולדו בשנתונים אלה את מספר הגברים
היורדים. באותה שנה ירדו 368 נשים לעומת
328 גברים. בשנה שאחר־כך, ב־, 1956
גדל הפער בין הגברים לנשים עוד יותר.
בשנה זו ירדו כבר 578 נשים לעומת 469
גברים בני שנתונים אלה. ואילו ב־,1957
השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים רשמיים,
ירדו 568 נשים לעומת 432 גברים
בגילים שבין 24ל־ .34 כל הנתונים מצביעים
על כך, שדווקא בשנתיים האחרונות,
לגביהן אין עדיין נתונים, התרחב הפער.
נכון אמנם שלא כל היורדות בשנתונים
אלה נישאו לזרים. אולם כמעט תמיד, מסרו
דווקא הנשים שירדו, ודווקא בשנתונים אלה,
כסיבה לירידתן ״סיבות אישיות ופרטיות.״
ברוב המקרים היתד, הסיבה המשפחתית־אישית
נשואין לזר.

גשואי בזק באוסטרליה
ך* הרבה ממקרים אלה״היו הנשואין

לנשואי בזק.
• ירדנה מנדלבאום, נערת־זוהר תל־אביבית
ידועה, נישאה לאיש השגרירות
הקנדית, אחרי היכרות קצרה.
• צפורה אליסון, אף היא נערת־זוהר
תל־אביבית, חניכת הגמנסיה הרצליה, ש־היתה
בזמנה חברתו של הכדורסלן ארז
לוסטיג, נישאה לאיש עסקים אמריקאי, אחרי
שבועות־הכרה קצרים.
• רבקה׳לה מדניק, דיילת אל־על, שהיתר.
בזמנה אחת הנערות הפופולריות ביותר בארץ,
היתד, מוכרת כרבקה׳לה מהצ׳יזבטרון,
נישאה לאיש־עסקים דרום־אפריקאי, אותו
הכירה במשך שבועות מספר.
• חוה גיל, בתו של מי שהיה הרב הצבאי
של הבריגדה היהודית, הקפטן יעקב
גיל, אף היא נערת־זוהר ידועה, מצפה עתה
לאשרת־כניסה לדרום־אפריקה, שם היא
עומדת להינשא לאיש עסקים דרום״אפריקאי
יהודי, אותו הכירה במשך זמן קצר בארץ.
• אילנה פלקוביץ, החיפאית הבלונדית
היפהפיה, שהתפרסמה בעולם כולו בעת
שצולמה במדי״חיל־הים בשתי הצעדות בהן
השתתפה, ושנבחרה כמלכת המכביה הרביעית,
עומדת להינשא בימים הקרובים לתייר
דרום־אמריקאי, רופא לפי מקצועו.
• חנה זונרייך, דמות ירושלמית מוכרת,
שחזרה לפני זמן קצר מטיול של חודש
באירופה, עומדת להינשא בימים הקרובים
לאיש־עסקים בריטי־יהודי שיבוא לארץ כדי
לשאתה, יקח אותה לבריטניה, שם ישתקעו.
ואלה הם רק הבולטים שבנשואי־הבזק
לזרים, שהתפרסמו משום שהכלות הן דמויות
ידועות בחברה הזוהרת.
כיצד נערכים נשואי־בזק כגון אלה? את
הסיפור על כך יכולה לספר שושנה ממן,
,22 בת צפת שעברה לגור בתל־אביב, אחרי
ששירתה בצבא בלהקה צבאית, ועבדה במד
ריכה
במוסד נוער וכשחקנית בתיאטרון ילדים.
לפני זמן קצר, הכירה שושנה, שהיא
דמות מוכרת ברחוב דיזנגוף, באמצעות צלם
עתונות ידוע, בחור אוסטרלי, בעת שישבה
בקפה רוול. הצעיר, שהציג את עצמו כבעל
נכסים, השוהה רק ימים מספר בארץ, יצא
עם שושנה כמה ימים, הציע לה נשואין.
אולם הוא היתנה תנאי שהנשואין לא יערכו
בארץ, אלא רק אחרי ששושנה תבוא אליו
לאוסטרליה. שושנה היססה, דחתה את הצעתו.
כעבור זמן קצר הסתבר שהאוסטרלי
הכיר צעירה תל־אביבית אחרת, לקח אותה
לאוסטרליה למטרת נשואין.

מוות מאהבה גכזבת
ף* חלק קטן יותר של נשואי־הבזק

* 1אין קודמת לנשואין אפילו היכרות מוקדמת.
אלה הם הנשואין הנעשים באמצעות
קורספונדנציה. אין כמעט מוסד צבורי בארץ
שלא קיבל ביום מן הימים מכתב מתושב
חוץ, המבקש לקשר אותו קשר־מכתבים עם
נערה ישראלית. בהרבה מקרים מתפתחת
התכתבות זו של אלמונים, לידידות קרובה.
הם מכירים זה את זו באמצעות מכתביהם
והתמונות שהם מחליפים. לפעמים מסתיימת
ההתכתבות בכך שהזר בא לארץ, במטרה
לשאת את הצעירה הישראלית, או שהצעירה
הישראלית נוסעת אליו להתחתן בניכר.
המקרה המפורסם ביותר במקרים אלה
הוא סיפורה של עליזה שם־טוב (העולם
הזה ,)118 הצעירה שמתה אחרי שחלתה
מאכזבה כתוצאה מקשר־מכתבים מעין זה.
חבר לעבודה סיפק לה כתובת של גבר
אמריקאי לצרכי התכתבות. במשך למעלה
משנה התכתבה עליזה עם בנימין סלמן,
מהנדס אוירונים מצפון הוליבוד. מכתביהם,
שהיו רשמיים תחילה, הפכו למכתבי אהבה
לוהטים. עד שיום אחד הודיע בנימין לעליזה
כי הוא בא לארץ לשאתה. אולם במציאות
לא היתד, האהבה כפי שנראתה על גבי המכתבים.
בנימין חזר בו מהבטחת הנשואין,
עליזה חלתה ומתה כעבור חודשים מספר.
אולם לא בכל המקרים התוצאה מהיכרות־מכתבים
כזו היא אכזבה. ידוע מאוד הוא
המקרה של אחת הפקידות הותיקות באל־על.
יום אחד קיבלה מכתב מאיש־עסקים
אמריקאי, שביקש מאל־על לקשרו עם צעירה
ישראלית להתכתבות.
במקום להעביר את המכתב לכתובת
מתאימה, בחרה הפקידה לענות לאיש בעצמה.
משך חדשים ארוכים התפתח ביניהם קשר
מכתבים, עד שיום אחד הודיע האמריקאי
כי הוא בא לארץ לשאתה לאשה. הוא הגשים
את הבטחתו. אולם הוא הספיק לשהות
בארץ יום־יומיים. מבצע סיני שפרץ, חייב
אותו, כאזרח אמריקאי, לעזוב את הארץ.
הוא חיכה לנערה באירופה עד שהסתיימה
המלחמה. היא נסעה אליו לצרפת. אולם
שם סירבו הרבנים להשיאם. הם נסעו לגרמניה,
נישאו שם בנשואים אזרחיים, חזרו
לצרפת ואז נישאו כדת משה וישראל. כיום
הם חיים חיי־אושר בדנבר שבארצות־הברית.

גשואים דיפלומטיים
ך* לק אחר של^זנישאוו^זמלהן

1 1נערות שנישאו לזרים אחרי תקופת
היכרות ממושכת, בצורה שלא היתד, שונה
מנישואין בין בת הארץ לבן הארץ.
שרר, ריגר 24 ילידת קרקוב שבפולניה,
שעלתה עם הוריד, בגיל צעיר ארצה, היא
בתו של בעל בית־החרושת לדבק ורוליט.
שרה נמוכת־הקומה וד,בלונדית, חניכת גמי
נסיה גאולה ובוגרת הסמינר למורות על־שם
לוינסקי בתל־אביב, הכירה בארץ את
חוזה גרסיה גראנדום, בנו של מי שהיה
נציג גוטמלה באו״ם, המועמד כיום לנשיאות
בארצו. משך זמן־מה שימש גראנדוס הצעיר
כממונה על צירות ארצו בישראל. הרומן
בין השניים נמשך כמה שנים, אולם הוריו
של גראנדום התנגדו תחילה לנשואין. לבסוף
ניתנה ההסכמה, הזוג נישא ברומא, נמצא
עכשיו בארצות־הברית, שם יש לגראנדוס
משרה דיפלומטית.
עלמה רמתי, מי שהיתה סגנית צברית 56׳,
סיימה בית־ספר לאחיות בתל־אביב. עלמה
החיפאית, בתו של פקיד בעירית חיפה, הכירה
בעת היותה בתל־אביב צעיר יהודי אנגלי
ממוצא גרוזי, שהיה אחד מבעליו של המלון
נורדאו פלאז׳ה. אף הם יצאו יחד תקופה
ארוכה, נישאו לבסוף, מתגוררים בלונדון.
אולם מקרים כגון אלה, של היכרות ממושכת
לפני הנשואין, הם נדירים ביותר. יותר
מקובלים נשואים עם זרים, אותם הכירו צעירות
ישראליות בחוץ־לארץ. מי הן צעירות
אלה? מדוע רב מספר הזרים המעונין לשאת
צעירות ישראליות? מה סיכויי הצלחתם של
נשואי־בזק עם זרים?
התשובה לשאלות אלה בהמשך הסידרה,
שיפורסם בשבוע הבא.

חעולנז חזח 1161

קולמע סרטים האיש שמצא דו בן
גורלו של אדם (צפון, תל־אביב; ברית־המועצות)
הוא גורל חייו של אחד, אנדריי
סוקולוב, אזרח סובייטי רגיל, פשוט ואפור.
עד לפרוץ המלחמה התנהלו חייו בשלווה
שיגרתית, עבד כפועל־בניין, נשא אשה, גידל
בן ושתי בנות. כשפרצה המלחמה יצא לחזית.
כאן החלה דרך היסורים של סוקולוב.
הוא נפצע בקרב, נפל בשבי, הועבר ממחנה
ריכוז למחנה שבויים, סבל מרעב, קור והתעללות.
מספר פעמים עמד פנים אל פנים
מול המוות: כאשר ניסה להימלט ממחנה השבויים
ונתפס, וכאשר רטן במחנה נגד
עבודת הפרך, נפל קרבן להלשנה. אולם
בכל סבלותיו קיימה אותו בחיים התקוה כי
הוא עתיד לחזור אל משפחתו.
היום המיוחל בא. במבצע נועז הצליח
סוקולוב לברוח מהשבי. הוא חזר לעירו,
גילה כי אשתו ושתי בנותיו נהרגו בהפצצה.
תקוותו האחרונה נשאר בנו, סרן בחיל
התותחנים. אולם ביום הנצחון, בעת שהמו־נים.חגגו
ברחובות, הביא את בנו לקבורה.
הוא נשאר בודד וחסר אמונה. עד שיום
אחד פגש בואניה, ילד יתום שחי באשפתות
אחרי שהוריו נהרגו וכל משפחתו אבדה.
סוקולוב גילה את יעודו. הוא הופיע בפני
הילד כאביו האבוד, אימץ אותו לו לבן.
כמו החיים עצמם. זהו סיפור חיים
פשוט המסופר בפשטות ונוגע ללב באמת
החיים שבו. מיכאיל (הדון השקט) שולוחוב
כתב אותו בצורת מונולוג בסיפור קצר.
סרגי בונדרצ׳וק, השחקן והבמאי, שזה
הסרט הראשון בביומו, הפר אותו לאחת היצירות
המצויינות של הקולנוע הסובייטי.
הסיפור, שהוא כמעט חסר דיאלוגים, מבוסם
על פעילות בלבד, בנוי שלבים שלבים
כמו מסכת חייו של סוקולוב. מדי פעם
הוא מגיע לשיא, מתנפץ ושוקע עד שהוא
מתעלה לשיא נוסף, ממש כמו החיים עצמם•
הוא נראה על הבד לא כסרט עלילתי
אלא כסיפור דוקומנטרי שצולם במציאות.
משום כך הוא חודר עמוק ללבבות הצופים.
כבמאי מתגלה בונדרצ׳וק, שהוא שחקן
תיאטרון גאוני, כבעל כשרון נדיר בהבנת
הפעלת המצלמה, בבנין סצינות דרמטיות
מזעזעות ובתשומת לב לפרטים קטנים ה־משוים
לסרט אופי תעודתי.
הקטע בו מובלים השבויים הרוסיים למחנה
ריכוז, לצלילי מוסיקה רוגעת מצד אחד,
ולמראה ילדים הנלקחים מאמותיהם בכח
בכניסה למחנה מצד שני; תמונת השבויים
המתרכזים בכנסיה הרוסה, הנראית כלקוחה
מתוך ציור של הגיהנום של דנטה מתקופת
הרנסנס; הסצינה בה מציל סוקולוב את נפשי
בהוכחת יכולתו בשתיה — מהוים כל
אחד שלימות אמנותית בפני עצמו.
גורלו של אדם הוא יצירה אמנותית מזעזעת
ונוגעת ללב, נעדרת כל סממן תעמולתי,
שאסור להחמיצה.

מרוץ שליחי מבדח
הפר שי ם (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט שנועד לגדולות. ביים אותו ג׳ון
פורד הגדול. מופיעים בו שחקנים גדולים
כג׳ון ויין וויליאם הולדן, שאיש מהם אינו
מוכן לקחת פחות מ־ 400 אלף דולר שכר
טירחה לסרט. הוא עוסק בנושא גדול כמו
מלחמת האזרחים האמריקאית. הוא בוצע
בתקציב גדול, עם מספר סוסים גדול .,בקיצור׳
כל דבר זועק בו גדולה. ומרוב גדלם
של העצים אין רואים את היער.
ג׳ון וויו הוא מפקד פלוגת חבלה של צבא
היאנקים היוצא בראש פלוגתו לחבל בעורף
האויב. ויליאם הולדן הוא רופא מצוחצח,
שהמציא בין השאר גם את הפניצילין, היוצא
למלחמה בסינור לבן והמסופח לפלוגתו
של וזין. וזיו אינו אוהב את הולדן. להיפך,
הוא מתעב אותו. אי אפשר לדעת למה.
רק בסופו של הסרט, אחרי כמה קרבות
מצחיקים, מתגלה הסוד הנורא. אשתו של
וזין מתה בעקבות ניתוח שביצעו רופאים
בגופה בגלל אבחנה מוטעית. מאז אין הסרן
האמיץ מאמין ברופאים. אבל מה שלא יעשה
השכל עושה הזמן.
בא הזמן. וזין נמצא במצוקה. האויב לוחץ
מכל צד ואילו לו יש כדור ברגל. הוא שב
להאמין ברופאים, נותן להולדן להוציא את
הכדור מרגלו, ללא הרדמה, ממהר מיד להסתער
על האויב.
נוסף לניתוח פסיכולוגי עמוק זה בנפשם
של לוחמי מלחמת האזרחים האמריקאית,
אפשר למצוא בסרט זה יפהפיה שאינה יודעת
לשחק, המתלוה לפלוגת הקומנדו היאנקית
כשבויה, משתכנעת לבסוף בנימוסיהם וטיב
כוונותיהם של היאנקים, נשארת לנידם. אפ־

ע*ימ

כדי לאסוף כסף עבוד צעצועי ילדים דרוש לספק קודם נל

למבוגרים! ם צעצועים
ר עיון היה כמעט גאוני. איך עושים
1 1נשף צדקה, למפעל הצעצועים למען ילדי
המעברות, שאנשים ישתגעו לבוא אליו?
אברהם (״אייבי״) נתן, בעל מסעדת קליפורניה,
מצא את התשובה. לקחו את הפסג׳
הגדול שבפינת פרישמן־דיזנגוף, חסמו את
כל פתחיו בקורות עץ, הציבו במעבר החצייז
כסאות ושולחנות והודיעו על עריכת הנשף.
מי לא רצה להיות שם? לא כל כך בשביל
לתרום למען ילדי המעברות*,כמו כדי להיות

ין כן־אמוץ מוכר בגדי־עבודה

הקהל משחק בבדור־ענק

כותונת־לילה ותחתונים שקופים...

...עם שיחים מהנגב ומאובנים אמיתיים

נוכח בנשף המוזר ביותר של השנה. בלי
פירסומת נמכרו 500 כרטיסים. שאר 500
הנוכחים נכנסו בפרוטקציה או בהתפלחות.
כל הכסאות היו תפוסים. המעברים היו חסומים.
האנשים מלאו את הגלריה שמעל המעבר
ולא היה חסר הרפה שיפרצו לכמה
חנויות בפסג׳ כדי לתפוס מקום .״בשבוע
הבא אפשר יהיה לערוך כאן עוד נשף צדקה
אחד,״ העיר אחד הנוכחים חדי־העין ,״נשף
צדקה לשיקום הפסג׳.״
הבטיחו שיהיה שם כל מי שהוא משהו
בחיי הבידור בארץ. אולם האטרקציה העיקרית
התחלקה לשתיים. הראשונה היתד, מושב
של כל הדיינים. ממש בית־דין גבוה,
מסביב לשולחן אחד: משה, יעל ורות דיין*.
האטרקציה מספר שתיים היה דן בן־אמוץ
בתפקיד מנהל הטכס. היתד, זו לו הופעת־בכורה
בתפקיד מנהל מכירות כלליות והיא
היתד, משעשעת בדיוק כמו הופעות הבכורה
הקודמות של דן, לפני שהפכו נדושות.
״למי שאין כסף, שישלם בצ׳קים,״ הודיע
דן ,״ולמי שאין צ׳ק, שיתן התחייבות. ה־ג׳
רהלס פוסט ידאג כבר שישלמו. הוא יפרסם
את השמות בשני המקרים. ועכשיו תרשו
לי לתרגם את דברי לאנגלית לאלה שאינם
מבינים עברית 181-36115 11161311
.״0! 1116 811116

של חברת אלאיטליה,״ הודיע דן ,״שנתרם
על־ידי אל־על וצי״ם. הכדור הזה שווה לנו
10ל״י, אבל נהיה מוכנים לקבל גם 25מאדם
בעל מעוף.״
האדם בעל המעוף התגלה כמנהל הסופרמרקט׳
ששילם בעד הכדור, אחרי תחרות,
48ל״י .״זה אדם שלא איכפת לו מה זה
כסף,״ ציין דן ומסר לו את הכדור.
הקהל התחיל לתפוס את הפרינציפ .״קולנוע
גת מציע למכירה שלושה זוגות כרטי
מדורי
נשים וטורי־אופנה ורכילות בעתונים.
זוג נעלי אשה מלכה נמכר ב־ 20ל״י. חיים
חפר נאנח :״הלואי שהם היו אצלי מתחת
למיטה.״ הצעה רודפת הצעה. לילה עם
אייבי נתן מוצע למכירה ב־ 5ל״י. אין קופצות•
לפחות לא בפומבי. בילוי סוף־שבוע
במלון אכריח יחד עם פתק ״לא להפריע״
נמכר ב־ 85ל״י. בקבוק יין קימל ״עם שיחים
מהנגב ומאובנים אמיתיים״ נמכר ב־6
ל״י. תקליט של הדודאים ״הטוב שבו ש

כני ת כי צי סלכעל או מ ץ
ך* מוצג הראשון שהוצע למכירה פומ־
1 1בית היה כדור צבעוני ענק .״זהו כדור
שר למצוא עוד הרבה ליקויים טכניים
מגו,חכים כמו הסתערותם של החיילים הדרומיים
בה נראית התמונה הבאה: נושא
דגל רץ, מקבל כדור, נופל , .חברו מוציא
את הדגל מידו, רץ ונופל גם הוא. נושא
הדגל הראשון לוקח שוב את הדגל, חוטף
את אותו הכדור שחטף תחילה ונופל. זה
שהחליפו תחילה מחליפו שוב מבלי לשנות
את תלבשתו וממשיך לרוץ.
מה שאי אפשר למצוא בסרט מעורר־אש־

סים זוגיים לשלושה סרטים. מי קונה? אלה
כרטיסים לסרטים שהמבקרים הנמצאים כאן
יכתבו עליהם רק טובות.״
״אין לך לבית־העס?״ שאג קול מקצה האולם.
הכרטיסים הלכו ב־ 12ל״י.
המוצג הבא היד, כותונת לילה שקופה לבחורה
ותחתונים שקופים. שניהם בצבע
אדום. דן הציג את הסחורה :״זה כובע לרחיצה
בים. סליחה. מעירים לי שזאת כותונת
לילה. ואלד, הם מכנסי עבודה.״ מישהו
מציע 20ל״י .״שמע, בעד 25 אני נותן לך
אותם עם הבחורה. זאת כותונת לילה מניילון
עשויה מסיבי נייר, מתאימה גם להריון.
רגע, רגע, אל תתחיל עוד!״ בסוף
נמצא קונה. בעל הוצאת הספרים שמואל
פרידמן רכש את הסט השקוף. הוא זכר, במתנה
נוספת :״הגבר הזה שהיה לו אומץ,
מקבל גם תבנית קטנה לביצים.״
על הבמה מופיע תנור גז קטן לחימום.
דן מתלהב :״בעל הבית משוגע, ימכור בסב
ל״י לאדם שיודע להעריך גאזים. אתה
מדליק את זה ושומע את קול־ישראל. תנור
כזה לא תמצאו בכל הארץ• אין לו גם חלקי
חילוף. כל מה שאתה צריך לעשות זה לסגור
את החלונות, לפתוח את הגאז ולנשום
עמוק.״ מישהו השתכנע. קונה את הצינור
ב־ 27ל״י.
לאט־לאט מתברר גם מי הם הלקוחות העיקריים.
המאבק נטוש בין קבוצה הכוללת
את בעל הסופרמרקט, את ג׳רי מלמד, בעל
דפוס האופסט, ואת אריה פילץ, לבין קבוצה
אחרת, המורכבת מבעליהן של כמה כתבות

ליות בנושאו וכוכביו, היא הסיבה להסרטתו.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• סיפורה של גזירה (ארמון־דוד,
תל־אביב; אדיסון, ירושלים) — אודרי הפי
בורן מתאהבת, מתחתנת, סובלת ומתגרשת
כשהחתן הוא ישו, בסרט המנסה לחשוף
מה מסתתר מאחורי גלימותיהן של הנזירות.

שומעים ולא רואים אותם״ נמכר בעשר ל״י.

טיול לירושלים העתיקה
תקליט רגיל אחר אין קופצים .״לא
/רוצים?! לא צריך!״ התרגז דן ושובר
את התקליט על ברכיו. זוג נעלי גומי לילד
״שבזמן שמרביצים לילד הוא יכול לברוח
בהם טוב,״ נמכר במחיר הגדול פי שלוש
משוזיו. עוגת־פאר של דגול נמכרת ב־ 40ל״י.
האיש שקנה אותה החזיר אותה למכירה
נוספת .״מחיאות כפיים לנדיב,״ תבע דן.
״לא בעד זה שהחזרת את העוגה, אלא בעד
זה שאתה יודע שלא בריא לאכול עוגות.״
סל סופגניות נמכר ב־ 25ל״י לאריה פילץ.
אולם שיא המכירה הפומבית היה בעת
שהוצעו למכירה שלוש מעטפות סגורות שאיש
לא ידע מה נמצא בתוכן .״עשר!״ היתד,
ההצעה הראשונה .״עשרים!״ עלה מיד המחיר
מהאופוזיציה. לבסוף נקנו המעטפות הסגורות
ב־ 80ל״י על־ידי ג׳רי מלמד. פילץ
שילם עוד 3ל״י כדי לדעת מה יש בתוכן
— שני כרטיסים זוגיים לטיולים בארץ, וכרטיס
זוגי אחד לסיור בעיר העתיקה בירושלים.
רק הלוך, בלי חזור.
לא נשאר עוד מה למכור. דן הציע למכירה
את חולצתו. היא נמכרה לאייבי נתן
ב־ 11ל״י. דן הסיר את החולצה ומסרה לקונה׳
ניגש הצידה, הוציא את אותה החולצה
בדיוק, רק נקיה יותר, ולבש אותה. המכירה
נגמרה. יצר הסקרנות של אלף איש בא על
סיפוקו. ולמפעל הצעצועים נכנסו 2000ל״י.

• הציידים (אופיר, תל־אביב) —
שארל אזנבור וז׳אק שרייה בחיפוש לילי
אחרי האשד, האידיאלית ברחובות פאריס.
• מקום בצמרת (ארמון, חיפה) —
דרכו של צעיר זועם לצמרת החברתית של
עיירה בריטית, דרך מיטתה של בת החברה
ושבירת־לבד, של בת מעמדו. סימון סניורה.
• בני טובים לאן ( ׳1אורה, חיפה)
— מה מריץ את בני הדור האבוד בצרפת,
מנסה להסביר מרסל קארנה. פסקל פסי.

אמנות

״י*,קן£מן< 5757 מאמ־ ^ 7/מ׳? 0
תיאטרון 12ה בל שי

•קבי ר אי טון י * יי ייי

לגברת —

ורמוט זכרון
לגבר ברון
ברנדי

פרסים טל-אריאר,

0חי?5 7

ח 9 9

׳׳ההרשמה: ת ל -א בי ב
רח״פעסלזרג 5־ 8אחה־צ

127*17מ /

בזבס כוגקה. ז סוג תו סז הבל

עקרות הבית מתלהבות
מהאריזה החדשה. הח תיכות
שימושיות

הבודדות

וחסכוניות.

כשר.
מחיר החפיסה 325 פר׳
תוצרת נקה — תוצרת איכות.

12ה מו ש ב עי ם (הבימה) הוא מחזה,
שאם כי נכתב במקורו י במיוחד כמחזה טלביזיה,
נמנה על הטובים שבמחזות האמריקאים
שנכתבו בשנים האחרונות. ביסודו
הוא מחזה מתח־בלשי בלתי מסובך. נער
פורטוריקאני, בן שכונת עוני, נאשם ברצח
אביו. קיימות נגדו הוכחות מרשיעות. קיימת
עדותה של אשה, שראתה את מעשה הרצח,
מבעד לחלונות הרכבת, שהפרידה בין חלונה
לחלון הדירה בה בוצע הרצח. קיימת עדותו
של שכן זקן שראה את הנער בורח אחרי
הרצח. קיימת עדותו של זבן שזיהה את
הסכין בה בוצע הרצח, כסכין שמכר לנער.
הנער עצמו אינו יכול להוכיח את האליבי
שלו.
להגנתו של הנער אין שום עדות. אף על
פי כן אין אשמתו של הנער ברורה. לאט
לאט מתגלות סתירות בין העדויות השונות,
והן מופרכות מעיקרן. ולמרות שלא
מתגלה מי הוא הרוצח האמיתי, נהנה הנער
מהספק — יוצא זכאי.
תפקיד הבלש נמסר לידיהם של 12 אנשים,
אזרחים רגילים, שאינם חוקרים מקצועיים.
בכח שיפוטם האנושי, בכושרם להבחין
בין אמת ושקר, ובמצפונם, תלוי גורלו של
הנער 12 .אלה הם המושבעים, המסתגרים
בחדר בית־המשפט כדי לחרוץ דין.
זיכוי עם גרגיר ספק. אולם העלילה
הבלשית היא רק יסוד המחזה. עליה בנד,
המחזאי רג׳ינאלד רוז דגם בזעיר־אנפין של
החברה האמריקאית, צייר ביד אמן את הטיפוסים
האופייניים לה, ניתח את מניעיהם,
את רמת מוסרם ותרבותם. מתוך כך יכול
היה להגיע בנקל לבחינת מהותה של הדי-
מוקראטיה האמריקאית, המשאירה את חריצת
הצדק בידיהם הבלתי־אמונות של אזרחים
פשוטים.
כל זה, המצטרף למחזה־מתח העולה משיא
אל שיא, הנע בין הומור לטרגדיה, והמתובל
גם בשפע של פסיכולוגיה, שימש לרג׳ינאלד
רוז כמכשיר להוקעת הדעות הקדומות וקט־נות־המוחין
בחברה האמריקאית. הוא מנסה
להוכיח במחזה זה כי די בלוחם צדק אחד,
שיהיה עקבי וישר עם עצמו, כדי להביא
לנצחונו של הצדק.
במקרה זה הנצחון הוא יותר נצחון המצפון
מאשר הצדק. כאשר מסתיים המחזה,
אין כל בטחון, לא למושבעים ואף לא לצופים,
כי הנער אמנם לא רצח את אביו.
אולם גרגיר הספק באשמתו מזכה אותו מכל
אשמה.
השוואה עם סרט. לפני שנתיים הוצג
מחזה זה בישראל על בד הקולנוע כסרט
משפט צדק. לצופה הישראלי ניתן איפוא
להשחית בין שני ביצועים שונים. הבימה
אינה מפסידה מהשוזאה זו. ביומו של
אברהם ניניו הוא חלק ונקי, ותפאורתו של
ארנון אדר, שהשתמש בצילומי מגרדי־שח־קים
כדי לבנות רקע למתרחש על הבמה,
היא מצוינת.
בתפקידים הראשיים מצטיינים בעיקר יהושע
ברטונוב ושמואל רודנסקי, בתפקיד האב
המתוסבך, המתעקש לשלוח את הנער לכיסא
החשמלי, כדי לנקום בבנו. שניהם
גוזלים את המחזה מידיו של הגיבור הראשי
מישר, אשרוב, כאדריכל השקול, העומד
תחילה לבדו מול 11 איש, מצליח לבסוף
לשכנע את כולם. שאד השחקנים, כולם
גברים, צולעים בעקבות תפקידיהם, חלקם
מתוך הפרזת־יתר וחלקם מתוך הצטנעות־יתר.

מאחורי
הקלעים
,,צר• ו 1ל דבככס״

יצ וא מלכותי

באוניה אייניאס יצא המשלוח הראשון של מזון־מלכות טוני
רויאל, המיועד לשויצריה. יצוא זה, ב־ 33 750 דולר, מהווה אך
חלק קטן מההזמנות שנמסרו לסנה, תעשייה כימית ופרמצבטית
בע״מ, יצרני הטוני רויאל. בקרוב תבוצע יתרת היצוא לארצות
האחרות.

״קול״ישראל״ הפסיק לשדר את שירי
הלהקות הצבאיות ולהקות הבידור הישראליות,
שהמוסיקה שלהם לקוחה מתוך
מנגינות הפרד ז׳אק הצרפתיים. שירים אלו
ישודרו מחדש מיד אחרי שהפרר ז׳אק, העומדים
להופיע בתחילת ינואר, יעזבו את
הארץ. הסיבה: חששם של מנהלי קול־ישראל
פן יצטרכו לשלם עבור השמעת המנגינות
״הנם הגדול קם ויהי: ראו כי אין
קץ למחשבת גאון אנוש ואין סיג לפלאי
הטכניקה בציון זוהי הכותרת המתנוססת
על תקליט שהופיע השבוע והמכיל
את כל תכנית מועדון תל־אביב הקטנה.
מאחורי עטיפת התקליט הודפסו ההוראות
הבאות :״הפלאטא אשר בנבכי נרתיק ניר
זה אוצרת בקירבת לעולמי עד את הנעימות
והמילות אשר במשך ג׳ ימים מלאה
את הארץ בקול תרועה ומצהלות חוגגים.

האח! הידד! מי יתן והיו הזמירות הללו
כצרי על לבבכם ונשמתכם תדושן עונג.״
נוסף להוראות מכיל התקליט גם אזהרות
לרוכשיו: שמור על הפלאטא כעל בבת־עיניך!
נקה תנקה בשרוול לפני הקונצרט
ואחריו! לא תשימנה עלי כיריים ותנור
פן תאבד צורתה והיתד, כחומר באין יוצר!
לא תשאילנה לריעך גם אם אהבת אותו
כמוך, פן ישרוט בבשרה לאין מרפא והעלתה
קולות נכאים! לא תניח עליה מגהץ שקורין
ביגעל־אייזן אלא אם כן פג חומו והצטנן!
לא תפרוס עליה לחם כי לא על הלחם
לבדו יחיה האדם בתיה ורסנו,
מי שהיתר, ילדת הפלא הישראלית בשדה
הרקודים הספרדיים, קיבלה לאחרונה הזמנה
מענינת מהרקדן הספרדי המפורסם אנטוניו.
בתיה, שהיא כיום בת 20 וחיילת בצה״ל,
שמרה עד גיוסה לצבא את קשריה עם
אנטוניו, נסעה אליו מדי שנה להשתלמות.
החודש קיבלה בתיה הזמנה להשתתף בפסטיבל
ריקודים ספרדיים שיתקיים ביוני
1960 בספרד, בו ישתתפו רקדנים מכל העולם.
במכתב הזמנתו יעץ לה אנטוניו להתאמן
בבית, ולהקדים את בואה אליו מאחר
שהוא סבור כי רבים סיכוייה לזכות במקום
הראשון. עתה מחכה בתיה לשחרור מוקדם
מ צה״ל ...מבצע חנופה מיוחד על-
ידי תיאטרון הילדים המאוחד — תילזן-
חליל: התיאטרון הרכיב לא פחות מחמש
להקות, בהן משתתפים 40 שחקנים מבוגרים
ו־ 60 ילדים, אשר יציגו בעת ובעונה אחת
חמישה מחזות במקומות שונים
עודד קוטלר, שחקן הקאמרי המשתתף
גם בסרט חולות לוהטים, גרם השבוע כאב
ראש רציני למנהלי התיאטרון. הוא היה
צריך לטוס באחד מערבי השבוע מאילת,
שם נערכו צילומי הסרט, לתל־אביב, כשלפתע
התברר שלגלגל המטוס אירע תקר.
מאחר שבאילת לא נמצא גלגל רזרבי בוטלה
הטיסה. במקומו של עודד הופיע באותו
ערב, בהצגת מלאך האבן, אילי גורליצקי,
שלא היה לו כל מושג קודם על תפקיד זה.
חצי שעה לפני ההצגה נתנו לו לשנן את
הטקסט בעל־פה, אולם אילי ביצע אימפרוביזציות
על הבמה, שיעשע לפחות את השחקנים
בשינויים השנונים שהכניס לטקסט
המקורי של ההצגה הכאתו של
התיאטרון היהודי הממלכתי מפולין בהנהלתה
של אידה קמינסקה לא היתה עסק
כל כך רע כפי שאפשר היה לחשוב תחילה.
מאחר ששחקני התיאטרון מקבלים את משכורתם
מממשלת פולין, הם מקבלים בארץ
14ל״י ליום דמי כלכלה לאיש. מזה הם
מוציאים במלון 13 וחצי ל״י, וחצי לירה
נשארת להם כדמי כים. מאחר שהוצאות
הנסיעה שולמו על ידי הממשלה ולא הוטלו
מיסים על הכרטיסים, עשויה הופעת התיאטרון
להכניס רווח של כמה רבבות ל״י
לאמרגן קלמן גינצבורג, שאירגן את ביקור
התיאטרון השבוע תתקיים הצגת
המאה של העצים מתים זקופים בתיאטרון
הבימה. עד כה ביקרו בהצגה זו כ־ 150 אלף
איש. במסיבה שתיערך אחרי הצגת המאה,
יקבלו השחקנים תעודה שתוכיח כי עצים
חיים זקופים ניטעו על שמם.
תדריך הצגות
• עוד נהר אחד גאהל) —רב־חובלה
של אניודמשא, התקועה במעלה נהר אפריקאי,
נופל קרבן למרירות מלחיו ולסילוף
מושגי הדמוקראטיה. הטובה בהצגות האהל
בשנים האחרונות.

• כיקוד הגברת הזקנה (הבימה)
— בדיחתו האכזרית של פרידריך דית־מאס
על מיליונרית זקנה הקונה את מצפונה
של עיירה שלימה. ביום מזהיר של
יוסף מילוא.

• הלילה השנים־עשר (התיאטרון
הקאמרי) — מהחלתו העליזה של שקספיר,
בביצוע נוסח בצל-ירוק.
• 12 המושבעים ( -הבימה) -
ראה לעיל.

תערוכות

• ציירי ופסלי הקיבוצים(מוזיאון
תל־אביב) — 80 ציירים ו־ 16 פסלים מקיבוצי
כל הזרמים מדגימים את המהפכה
בציור הקיבוצי, בו תפס הציור המופשט
את מקומו של הציור הריאליסטי.
• מקםקחק (גלריה כ״ץ) -ציוריו
המופשטים של תושב הוליבוד, יליד רוסיה,
שחקן ורקדן לשעבר.
העולם הזה 1161

שחקנים זוהר, קוטלר ולביא
אחרי מכשולים טכניים —
אנשים האשה קנסה-הבעל י שר
״מד. התאריך היום?״ שאל נשיא המדינה
יצחק בן־צכי שעה שנתבקש לחתום בספר
האורחים בבית־המרקחת באילת, בעת
ביקורו שם השבוע .״היום ה־ 14 בדצמבר,״
מיהר להזכיר לו שלישו .״בסדר,״ אמר הנשיא
כשחיוך נסוך על פניו, וחתם בספר :
י״ג בכסלו, תש״ך מה שם אדוני?״
שאלה פקידת מזכירות הכנסת את שר המסחר
והתעשיה פנחס ספיר, כשבא להוציא
בפעם הראשונה את תעודת חבר־הכנסת שלו.
ספיר קיבל את התעודה שנשאה את שמו,
פתחה והופתע למצוא בה, במקום את תמונתו,
את תמונת ח״כ הצ״כ יוסף ספיר
...שתי לירות קנם!״ פסקה השופטת
מינה שמיר בפסק דינם של מנהלי התיאטרון
הקאמרי, שהובאו לדין על הוספת
כסאות במעברים באולם הקאמרי. היה זה
למעשה קנס משפחתי. כי בעלה של השופטת,
אלוף שלמה שמיר, נמנה על חברי
המועצה הציבורית של התיאטרון, שמתפקידו,
בין השאר, לדאוג לאסוף תרומות למען
התיאטרון אני אנטי בורוכוביסט,״
סיפר השבוע בכנסת ח״כ מפא״י עקיבא
גוכרין. גילה גוברין את הסיבה להתנגדותו
החריפה לבורוכוב: לפני 42 שנים קבע
גוברין פגישה עם נערה, הוזמן לאותו מועד
לפגישה עם בורוכוב. הוא הלך לפגישה עם
המנהיג הסוציאליסטי, לא הודיע על כך לבחורה.
מאז הוא מתנגד לבורוכוב
במצב בלתי־נעים הועמד כתב הארץ מרדכי
(״מוסקה״) ארציאלי, כאשר פורסמה ב־עתון
מודעה על לידת בתו. מוטקה, גרוש
מזה. זמן רב, קיבל מאות ברכות בעל־פה
ובכתב, לא ידע כיצד יסביר לכל המברכים
כי המדובר לא בו אלא בפקיד משרד־החוץ
בעל אותו שם. במצב דומה עמד בשעתו
כאשר פורסמה, שבועיים אחרי גירושיו, מודעה
על נישואיו של אותו דיפלומט צוער
נאומו הראשון של ח״כ ר,צ״כ הצעיר משה
ניסים בכנסת היה על הנושא: אימוץ ילדים.
העיר על כך אחד מח״כי מפא״י :״יש
לו דווקא ניסיון באימוץ י ילדים. הרי אותו
עצמו אימצו הציונים הכלליים האם
אפשר לקרוא קריאות ביניים לח״כים ותיקים?״
נכתב על פתק ששלח ח״כ חרות
הד״ר שמשון יוניצ׳מן למזכיר הכנסת
משה רהטי. הסיבה: בישיבותיה הראשונות
של הכנסת הרביעית כמעט ולא נשמעו
קריאות ביניים, בהתאם לנוהג שאין מפריעים
לח״כים חדשים. אולם תוך כדי כך שכחו
לשסע גם נאומי ח״כים ותיקים.

המבקר סבל-הצופים יה1ו

באשר הגיעה השבוע לישראל הצוללת העברית
הראשונה תנין, היה האיש המאושר
ביותר בה הטרפדאי יצחק אלון 20 על
אלון, שהוא טרפדאי מגיל ,14 אומרים החברה
בצוללת :״הוא נולד כשבידו האחת
טורפדו ובשניה עוף צלוי. כי תחביבו הגדול
של אלון הוא אכילת עוף. ביום שישי האחרון,
שלפני בוא הצוללת לחיפה, ביצע
אלון מיבצע חסר תקדים: הוא אכל לא
פחות מ־ 50 כרעיים של עוף. זה אינו צ׳יזב.
כל קציני הצוללת וטבחיה ישבעו על כך״
מסיבה אחרת היה מאושר על בוא הצוללת
מפקדה, סגן־אלוף יוסף דרור. מאז
יצאה הצוללת מליברפול, לא הצליח דרור
במשך 16 יום לישון שינה רצופה של יותר
הטולס הזה 1161

משעתיים. אגב, במסיבה שנערכה לכבודו בגיברלטר,
שם הוזמן דרור על־ידי קונסול
ישראל במקום, משה בך;עים, הופתעו
הנוכחים כשדרור החל לדבר ספרדית שוטפת,
זכר לארץ הולדתו, מקסיקו, ממנה עלה
בהיותו בן חמש כתב הנ׳רוזלם פוסט,
פול כהן, שליחיה את הצוללת בדרכה לארץ,
ניצל ברגע האחרון מעבודה שאינה
בגדר תפקידו של עתונאי. לפי החוק הבריטי׳
אין מתירים לרדת לצוללת לאדם שלא
עבר אימון היחלצות. אימון זה, בו יש לצאת
אל פני המים מעומק של 100 מטר,
הוא קשה ביותר ונמשך שלושה ימים. למזלו׳
הגיע פול לאנגליה רק יום אחד לפני
הפלגת הצוללת, ניצל מאימון ההיחלצות
קור־רוח למופת גילה לאחרונה דן (,״בית
החרוזת״) אלמגור. כשנסע בכביש ירו-
שלים־תל־אביב במכונית הדופין הצהובה
שלו, לחץ על דוושת המעצורים, הרגיש כי
המכונית נעצרה במקום ומסתובבת על צירה
במהירות .״הספקתי לסגור בשקט את המנוע׳״
סיפר דן ,״הספקתי גם לכבות את
הרדיו ולצאת מהדלת כלפי מעלה, אחרי שהמכונית
סיימה שישה סיבובים והתהפכה
על צידה תפקיד מיוחד במינו היה
השבוע לשוטר השומר על פתח ביתה של
שרת־החוץ גולדה מאיר. בבית־הלל, שממול
למגורי השרה, נערכה הצגת תיאטרון זוטא,
והמוני הסטודנטים שצבאו על האולם, לא
יכלו להיכנס מחוסר מקום. שחקן התיאטרון
מאיר ינאי מיהר להזעיק את השוטר,
שהצליח בקושי להתגבר על עשרות הנדחקים
לאולם אומץ לב אמנותי מסוג
מיוחד, גילה השבוע מבקר התיאטרון של
דבר, עזרא זוסמן. בביקורת שכתב על
הצגת 12 המושבעים, המוצגת בהביטה, תיאר
•זוסמן את רוב סבלו בשעת ההצגה, וכיצד
רצה בכל רגע לקום ממקומו וללכת .״אולם׳״
סיים הוא ,׳׳אתם תהנו מן ההצגה בלי
כל נקיפת מוסר.״

הזמרת חשסה־הקרין הזהיר
ליצרני הסרט חולות לוהטים אין המזל
מאיר פנים. אחרי שהממונה על הסרטים ב־משרד־המסחר־והתעשיה,
אשר הירשברג,
נלחם בהם בשצף־קצף, נלחמים בהם לאחרונה
גם מהשמים. בשבוע האחרון נערכו
צילומי החוץ האחרונים של הסרט בסביבות

אילת, ליד עמודי עמרם. שלושה שחקנים,
בזה אחר זה, נקעו במהלך ההסרטה את רגליהם,
ביניהם היתד, גם דליה לביא (לויג־בוק)
,כוכבת הסרט. אולם גרוע יותר היה
מצבו של מחליפו של הלל נאמן. הוא נקע
את שתי רגליו באופן רציני. מאחר שאי־אפשר
היה להפסיק את עבודת ההסרטה,
הוא נסחב ממקום למקום על אלונקה לצורך
הצילומים על־ידי שני סבלים מיוחדים
אולם האסון האמיתי אירע ביום האחרון של
הצילומים, לצלם הראשי של הסרט, הגרמני
גתה. בשעה שנורתה רקטה באויר לצורך
ההסרטה, נפלו רשפי חומר התבערה לתוך
עיניו של הצלם והוא נפגע באופן קשה, נלקח
לבית־חולים. שם התברר-כי אחת מעיניו
אבדה ואילו השניה נמצאת אף היא בסכנה
אגב, לצורך ההסרטה נבנה בואדי עמרם
פתח מערה מיוחד, מקושט בעיטורים, שהוא
העתק מדויק של פתחי המערות בפטרה. בסרט
עצמו יוצג נופה הכללי של פטרה,
ואילו השחקנים ייראו בצילומים־מקרוב ליד
פתח המערה. המערה, בגובה של 4מטרים,
נבנתה על־ידי התפאורן ן ןמ י שמיר, והיא
נראית כחלק מן הנוף. הוחלט להשאיר את
התפאורה, העשויה מלט, במקום, כדי להעשיר
את נוף הסביבה .״במקום ללכת לפטרה,
יוכלו עכשיו לראות את זה כאן,״ הסביר
אחד העובדים מועדון סוף העולם
של רפי נלסץ באילת, יזכה בקרוב באטרקציה,
בה אין אף מועדון בעולם יכול
להתפאר. רפי מקבל את סוס הפוני המאולף
של אליהו גורדון. זהו סוס מיוחד במינו,
היודע לפתוח דלת, לומר שלום ולהתכסות
בשמיכה. הוא ישרת את לקוחותיו של
רפי במקום אחד המלצרים חוזרת לישראל
היא גדיה כראון, היפהפיה הבלונדית
שבאה לביקור בארץ, נשארה כאן כדוגמנית
ומדריכת דוגמניות, חזרה לפני חודשים
מספר למשפחתה בפאריס. היא חוזרת,
אולם לא אל הדוגמנות וגם לא אל ההדרכה,
אלא אל שייקה בן־־פורת בהקלטה
שנערכה השבוע עבור תכנית קול־ישראל
פנים חדשות, עמדה להופיע הזמרת ד,צרפ-
תיה דני דוכרסון בפני קהל סטודנטים.
אולם אלימלך רס, איש קול־ישראל, לא
בטח בחינוכם הטוב של הסטודנטים, הזהיר
אותם לפני בוא הזמרת :״היא תבוא במחשוף
נועז, ואני מבקש מכם לא לשרוק בשום
פנים ואופן.״
החי בבד את אימך
ךיתל ״ אביב, הוזמן מומחה לייעול ל־
^ משרד ממשלתי, קבע כי נחוצה פקידה
נוספת לייעול העבודה באותו משרד, הציע
למשרה זו את אימו.

עזר כגנדו
ך* תל׳אכיב, התלונן עורך־דץ יעקב
^ מלץ על שמשרד הדואר חייב את חשבונו
ב־ 113 שיחות, בעוד שלפי חשבונו
ניהל 13 שיחות בלבד, ביטל את תלונתו
כשהתברר לו כי עוזרת־הבית שלו שוחחה
את 100 השיחות הנותרות.

חיוג ישיר
ךיתל ־ אכיב, שוחחה אשד, עם רעותה
^ בטלפ ון מתא ציבורי, דחפה את אצבעה
בחור המנעול, נלכדה, נאלצה להזעיק את
מכבי־האש שיבואו לחלצה מכילאה.

יצורים חמודים
ף קריית מלאבי, התלוננה ילדה בת
^ 10 במשטרה, כי אלמונים חטפו את אחיה
בן ארבעת החדשים, הודתה לאחר חקירה
כי השליכה את התינוק לתעלה, מפני שרצתה
לשחק עם חברותיה.

גחמה פורמה
^ייהוד, פרצו אלמונים את חנותו של
^ רפאל חביב, יצאו בשלל של חמש פרוטות.

הברית
החדשה
ך כית״דגון, התווכחו מוזמנים לברית־
^ מילה איזה מוהל יערוך את הברית,
פתחו בקטטה המונית בה נפצעו שלושה
בדקירות סכין.

קליעה דבורבוד
ך י משמר־ים ביתן ילד בן 10 רובה־
^״אוזיר אל להקת בולבולים שנחה. על
חוטי החשמל, ירה, פצע את משה שוזיף
בן התשע.

רוח הקורש
ך•• קריית״מוצקין, הפגינו תושבים דל
תיים נגד הסוכנות שנישלה אותם מ־צריף־תפילה,
ערכו את תפילת השבת ב־סופת־רוח
חזקה תחת כיפת השמיים.

שניים גגמכב! ,נחות
מלון הכי מפואר במקום. זה המלון שכל
התיירים באים אליו. אלא שתיירים כמעט
ולא באים. מי ששמח לראות אותנו היו היהודים
שם. יש שם יהודים עשירים, כמו
שני האחים קודר, שאומרים שהמשפחה שלהם
כבר אלפיים שנה בהודו, ושמנהלים את .
כל עסקי התחבורה במקום יש יהודים עניים.
ויש בינוניים. העניים לא הצליחו להגיע
אלינו. העשירים לא התלהבו כל כך לבוא,
אז נשארו לנו רק הבינוניים.
אחרי הנצחון שלנו הם עשו לנו מסיבה
יפה ליד בית־הבנסת, וחילקו גביעים. ששד,
גביעים נתנו לקבוצה ושניים לרפי לוי, בעד
היותו השחקן המצטיין, ובעד זה שביצע
הט־טריק (שלושער) במשחק הראשון נגד
הודו. למה נתנו דווקא ששה גביעים? כי
הגביעים היו תרומות של היהודים לזכר
הסבתות והסבים שלהם שמתו. היינו מוותרים
על הגביעים, רק שלא ימותו.

הקהל מתפרץ

שהמתינו לנבחרת ה־בלוד,

שדזז-התעופה
שברו את ח לונו ת אולם המסעדה המפריד בין המסעדה למסלול,

^ 1יו ם ראשון בבוקר יצאנו מניו־דלהי
^ בדרך חזרה לישראל. היינו מתים לראות
| כבר את הארץ ואת המשפחות. למרות ש,נסענו
רק לזמן קצר, זה נראה לנו כאילו
י לא היינו שנה בארץ, כי חיינו במשך עשרה
ימים בארץ שונה לגמרי ובצורת חיים אחרת.
חוץ מזה, כאשר אתה יודע שאתה מביא
עמך את הנצחון, יש לך הרגשה טובה•
חיכינו לרגע בו יגיע המטוס ללוד. אולם
באמצע הדרך קרה עוד משהו שקילקל לנו
קצת את השמחה. כשהיינו בהודו לא קיבלנו
עתונים מהארץ. אבל במטוס מצא מישהו
גליון ישן של מעריב שבו היה מתואר מהלך
המשחק בינינו לבין הודו, בסיבוב ה־ראשון,
כשניצחנו .1:3במקרה הגיע העתון
לידיו של חנוך מורדכוביץ׳ ומה הוא קורא
שם? שנקודת התורפה בהגנה הישראלית היה
חנוך מורדכוביץ׳ .היה מזל שהעתונאי שכתב
את זה לא היה במטוס. אחרת לא היינו מגיעים
בשלום ארצה. היה גם מזל שהעתון
הזה לא הגיע לידיים של חנוך כשביקרנו
בבומביי, וראינו את המקום בו היו קוברים
את המתים בצורה מענינת — קושרים אותם
על במה גבוהה, ותוך כמה רגעים העורבים
היו לוקחים אותם לשמיים. אם היה
העתון מגיע אז, אני בטוח שישראלי אחד
היה מנסה את השיטה.
כי זאת היתה באמת נבזות מה שנכתב
על מורדכוביץ׳ .הוא שיחק כמגן בכל ששת
המשחקים שהיו לנו בהודו׳ ובכולם הוא
היה המגן המצטיין. מורדכוביץ׳ היה כל
כך נרגז עד שמאנדי היה צריך להרגיע אותו,
ולספר לו איך שפעם, בנבחרת הונגריה,
גם כן קרה מקרה כזה עם עתונאי, וכל
שחקני הנבחרת הרביצו לו מכות. צחוק
צחוק, אבל זה רציני. שחקן נוסע למשחק,
נותן את כל הנשמה שלו, מזיע כמו חמור

גרמו נזקים ב סן אלפיים לירות למסעדה. ב ת מונ ה נראים שוטרים
כשהם מנסים להחזיר, ללא הצלחה, את ע שרות האוהדים שפרצו
למסלול, כדי לקדם ב ת שו או ת ולשאת על כפיים את שחקני הנבחרת.

ומסכן את בריאותו, ולבסוף, אחרי שהוא
מצטיין׳ בא איזה עתונאי והורג אותו במלה.
כתבתי את זה בהתחלה כדי לגמור מיד
עם החלק הלא יפה של המסע. כי מלבד
מאת

דלת של המטוס — נבהלנו. בשדה היו מלא
אנשים. ודרך החלונות של מסעדת שדה־התעופה
ראינו עוד איזה מיליון איש׳ שהשוטרים
בקושי השתלטו עליהם. בהתחלה

גלזר

ך* מגרש כארנקולם -חלק מקוצ׳ין
ן !שמתחבר אליה עם גשר — בו נערכו
המשחקים, היד, מגרש אדמה קשה, שרק בחלקו
יש דשא. זד, היה מגרש קצת יותר
גדול מאלה שלנו בארץ. מסביב יש טריבונות
עשויות ממוטות הקשורים בחוטים.
איך נכנסו שם 30 אלף איש אני לא יודע.
בארץ היו נכנסים בקושי 15 אלף איש. אבל
ההודים רזים יותר.
הגדר של המגרש עשויה ממחצלות. אבל
אף אחד לא מתפלח. בארץ היו גומרים עם
מגרש כזה ביום אחד. אבל ההודים לא.
למה? מפני ששם יש כבוד לשוטרים. שוטר
אומר לא אז זה לא. אין ויכוחים.
הקהל הוא אמנם ספורטאי מאוד, אבל לא
מבין הרבה בכדורגל. הם פאנאטיים מאוד,
ונותנים הכל בשביל הקבוצה שלהם. אבל

הכתבות על המשחקים, זה היה אחד המסעות
המוצלחים ביותר של הנבחרת.
אז איפה היינו? כן, התקרבנו ללוד.
ידענו שתהיה לנו קבלת פנים, אבל לא תיארנו
לנו מה מחכה לנו. בפעם האחרונה
שחזרנו מחוץ־לארץ, זה היה אחרי ודרוצלאב,

לא הבנו מה קרה, חשבנו כבר לחזור בחזרה
למטוס, אבל לא היתד. ברירה. תיכף
שירדנו התנפלו עלינו כל האוהדים׳ הרימו
אותנו על הידיים, וסחבו אותנו למסעדה.
בקושי הצליחו לדחוף אותנו לתוך המסעדה.
חשבנו שכולם משוגעים. כולם צע־

קיבלו אותנו בשדה התעופה י? עובדי די ׳
מכס, ועוד שניים שלושה אנשים שבאו לה־טיף
מוסר. אבל הפעם?! רק שיצאנו מה־

! *1 1 1י ל \ 1ךיןי | זיזי השער הרא שון שהבקיע מנצ׳ל בנזשחק הא חרון נגד פאקים״
טן. ב ת מונ ה נראים רפי לוי (שני משמאל) ורצבי (קיצוני מימין),

מריעים ב שמחה, כ שהפאקיסטנים נבוכים. מנצ׳ל נראה ב מרכז ה ת מונ ה בחולצ ה מספר . 10

41י׳י• -י׳

תרומות 7זבר סבתא
* את לא היתד! נסיעת בילויים. מהרגע

שני גיבורי מ שחקי קוצ׳ין שהתחלקו •בשלל השערים, נראים
קופצים אל הכדור במ שחק השני נגד פאקיסטן, כשה מגיניס
הפאקיסטנים עוקבים אחרי הכדור. הפסד במ שחק קובע זה היה מעלה את פרס לראש הטבלה.

קו, שרו ורקדו כמו ביום הקמת המדינה.
ראיתי את הילד שלי ואת אשתי, לקחתי
אותם והחלטתי לברוח מה שיותר מהר. עם
האוהדים האלה אתה לא יודע מה שיכול
לקרות. הם עוד יכולים להכות אותך משמחה.
אבל אני לא יכול להאשים אותם. כי מה
שקרה במשחקים האלה בארנקולם היה באמת
הישג שחשבנו עליו, אבל לא האמנו
שנזכה בו. אם באמת הצלחנו להשיג את
האליפות, הרי זה תודות למאמץ המצוין
של כל החברה, בלי יוצא מהכלל.

ססלמן־ ורפי

שחוט בסוכה

| בו הגענו למלון שלנו בקוצ׳ין התחילה
העבודה. עוד באותו יום התאמנו לפני המלון
שלנו. מאז היו כל החיים שלנו שם
כדורגל ואוכל, אוכל ושוב פעם כדורגל.
המשחקים היו קשים והחיים משעממים.
טיולים לא עשינו כמעט בכלל. הדרך היחידה
שהכרנו היתד, מהמלון למגרש ובחזרה.
קוצ׳ין זה גם לא המקום לעשות חיים.
זאת עיר מזרחית כזאת, שהעוני נראה בה
בכל מקום. שכונת התקוה היא כבר גן־עדן
בד,שתאה לזה. רוב הבתים הם בני קומה
אחת. רוב האנשים הולכים ברחוב בלי
נעליים. ואלה כבר הצליחו בחיים. כי האחרים
הולכים כמעט בלי בגדים. הם מרויחים
שם בכסף שלנו איזה 120 לירות לשנה,
ומזה הם עוד צריכים לראות כדורגל.
אנחנו היינו די רחוקים מהעוני. גרנו ב

שחקן שלהם מפספס קורן או נכשל
בבעיטה לשער, הם צועקים בוז חצי שעה.
טוב, מה שקרה אתם יודעים, אם כי עכשיו
אני מפקפק אם מסרו לכם בדיוק מה שקרה.
הפסדנו לפרס במשחק הראשון 0:3מפני
שהיינו כמו משותקים! ומפני שעלינו לשחק
בבטחון מופרז ובזלזול ביריב. אחרי שנתנו
לפרסים 0:4בטוקיו, היינו בטוחים
שפה לא ילך בפחות משישיר״ ככה בשביל
הסטארט. אחרי ההפסד חשבנו שאפשר כבר
לקחת את המזוודות ולנסוע, לא לארץ, כי
בארץ יאכלו אותנו.
אבל דתקא ההפסד הזה החזיר אותנו למציאות
וידענו שאם לא נשקיע בכל משחק
את המקסימום, ילך עוד חלום יפה אחד
לאיבוד. וכך חזרנו למסלול במשחק הראשון
נגד הודו, ומאז היינו בפורמה.
לא התאמנו בין המשחקים. שיחקנו קצת
ביליארד וקלפים, אכלנו ונחנו. החדר בו
גרתי אני, עם מנצ׳ל, גולדשטיין ומורדכו־ביץ׳
,היה חדר הפרלמנט. לשם באו כולם
להתיעצויות. מאנדי בעצמו לא היה הולך
לישון, לפני שהיה מבקר בחדר הזה.
את ההרכבים היר, מאנדי אומר בסוכה שהיתר,
בחצר. מי שלא נכלל בהרכב נקרא
״שחוט״ ,וכמעט כל יום הלכו מתיחות
מי יהיה השחוט למחרת.

פרה בדלת

ן * רגע הגדול שלי במשחקים אלהל
| 1הי ה במשחק האחרון נגד פאקיסטאן. ההגנה
שלנו תפסה יום שחור דתקא במשחק

זכדורגל הישראלי, שזנתה השבוע באדנות הביח המערבי של אסיח, מסנוים על

האפוס שד קוצ׳ין
בו היתד. תלויה האליפות. המחצית נגמרה
ב־ .0:0ואם זה היה נגמר ככה זה היה טוב
בשבילנו. לכן לא התאמצנו במיוחד והשתדלנו
לשמור על תיקו. הפאקיסטאנים ניצלו
את זה והכניסו לנו שניים, אחד אחרי השני.
רק אז תפסנו מה הולך לקרות. פתאום
התחילו להילחם על כל כדור. אי־אסשר
היה להכיר אותם. אני ורצבי פשוט השתוללנו
עם הכדורים. וככה, אחרי שמנצ׳ל הבקיע
שער ראשון מבעיטת עונשין, לקחתי
כדור אחד מאמצע המגרש והתחלתי להוביל
אותו לשער. זה לא היה פשוט. לפני היו
עוד חמישה פאקיסטאנים. העברתי אותם
אחד אחרי השני, ומסרתי לסטלמך, שהמשיך
לרצבי, שהכניס את הכדור בראש.
מאותו רגע המשכנו להתקיף יותר חזק,
אבל המשחק נגמר ב־ .2:2זכינו באליפות.
לקחנו את הדגל שהוכן קודם, ורצנו מסביב
למגרש, כשכל הקהל מריע לנו. רק השופט
דודאי היה קצת עצוב. הוא רצה לשפוט במשחקים
אלה בשלושה משחקים ולקבל את
דגל הפיפ״א. במקום זה שמו אותו ליינמן.
החברה הבטיחו לו שיקנו לו במקום דגל
הפיפ״א דגל שמחת תורה.
יותר מבסוט ממנו היה גונגה, המלצר
שלנו במלון. לפני המשחק הראשון נגד
הודו, החליטו החברה לקחת אותו בתור
קמיע למשחק. אחרי שניצחנו, לקחו אותו
כבר לכל משחק. כשנגמרו המשחקים הוא
קיבל מכל אחד 5רופיות, מה שהוא לא
מרוזיח בחודש עבודה.
שמעתם בטח את הסיפורים על הפרות
שמסתובבות בהודו כאילו כל העולם שלהן.
אבל צבי ברים, מהנהלת המשלחת, לא שמע
אולי על זה. פעם הוא הלך לישיבה של
הנהלת המשחקים. איך שהוא רוצה להכנס
לחדר, הוא רואה פרה עומדת בפתח ולא
נותנת להכנס. ברים לא יודע חכמות, דחף
את הפרה ונכנס. מזל שאף הודי לא ראה.
מקוצ׳ין נסענו דרך בומביי לניו־דלהי.
בבומביי עשו לנו מסיבה בבית המכבי, ביום
שישי בערב, ונתנו לנו חרבות במתנה. ב־בומביי
ראינו גם את הבנין הכי מוזר שראיתי
בחיים. זה בנין בצורת נעל עם שרוכים.
הספקנו גם לבקר קצת בניו־דלהי, שם ביקרנו
במקדש בודהיסטי. מה שטוב שם זה
שלא צריכים מנין כדי להתפלל. כל אחד
יכול לבוא מתי שהוא רוצה, לזרוק קצת
דורה, ולבקש מה שהוא רוצה. אבל את
הנעליים הוא צריך להשאיר בחוץ. זה
פטנט טוב בשביל הודים, אבל לא בשביל
ישראלים. כשהחברה הורידו את הנעליים
להכנס למקדש, אז אלה שנשארו בחוץ החביאו
להם אותם.

* ה היה כמשחק הראשון ששיחקנו
ן בארנקולם, נגד פרס. המשחק בו היו
כל השחקנים כמו מאובנים, והפסדנו .0:3
אני הייתי רע כמו כולם. אני לא יודע מה
קרה לי. הייתי אדיש לכל מה שהתרחש במשחק
ופשוט לא יכולתי לעמוד על הרג־ליים.
מאנדי הוציא אותי במחצית.
בבת אחת ירד לי כל המוראל. הרגשתי
מדוכא ועייף. כשחזרנו למלון הייתי במרה
שחורה. מאנדי ראה שאני יושב בלי מצב־

מאת

שופט הקו המאלאי פסל את השער בטענה
שהבקעתי אותו ממצב נבדל. איך זה
יכול להיות אינני מבין עדיין, כי נגיחה בכדור
חוזר מהקורה כשלפני שוכבים שוער
ושני מגינים, אינה יכולה להיות ממצב נבדל.
אבל השער נפסל.
הרגע הגדול באמת היה במשחק השני נגד
הודו, כשהתוצאה היתד. גם כן .1:1הייתי
במרכז המגרש. נותרה עוד דקה לסיום המשחק.
פתאום קיבלתי כדור ממנצ׳ל, העבר־

דפי לו

רוח וניגש אלי. הוא ניסה לנחם אותי שגם
לנבחרת הונגריה המהוללת קרו דברים כאלה
.״אין דבר,״ הוא אמר ,״במשחק הבא
אתה תהיה הכי טוב על המגרש.״ צחקתי לו.
כעבור יומיים נערך המשחק נגד הודו.
ניצחנו .1:3את כל שלושת השערים הבקעתי
אני. במלון ניגש אלי מאנדי, נתן לי
יד ורק חייך. אולם הרגעים הגדולים שלי
במשחקים אלה היו יותר מאוחר. בהתחלה
זה היה במשחק השני נגד פרם, כשהתוצאה
היתד .1:1 ,הבקעתי אז את השער המוזר
ביותר שהבקעחי בחיי. באתי עד לשער ובעטתי
כשהשוער הפרסי משתטח לרגלי.
נפלתי לארץ כשלפני שוכב השוער ועוד שני
מגינים. אולם הכדור לא נכנס לשער. הוא
פגע בקורה וחזר בכיוון אלי. כשאני יושב
על הארץ נגחתי את הכדור לתוך השער.

תי שלושה שחקנים ועמדתי מול השער
והבלם ההודי. עשיתי לו הטעיית גוף ובעטתי
בעיטה חזקה לשער והבקעתי את שער
הנצחון בדקה ר,־ .80 זה היה הגול הקובע.
המשחק היה צריך להיגמר ברגע זה אבל
השופט לא שרק. הוא רצה לתת להודים
עוד הזדמנות להשוות. שופט הקו ההודי הורד,
לשופט כי הזמן נגמר, וכשהשופט לא
שם לב, הוא זרק את הדגל על הקרקע
ועשה תנועות שאינו מוכן עוד להמשיך
לשפוט. רק אז באה שריקת הסיום — והנצחון.

מתיחה כמדבר
הלאהיה שיפוט אובייקטיבי. במשחק
הראשון שלנו נגד פאקיסטאן, הפ
ריע
לנו שופט הקו המאלאי בלי הפסק. ארבע
פעמים הוא הפסיק התקפות שלנו, אחרי
שצעקנו בינינו בעברית למסור כדורים.
השופט פסק נגדנו מכת־עונש על שצעקנו.
רק בפעם הרביעית ניגש אליו נחום סטלמך
ואמר לו :״תעשה לפחות הקפצת כדור.״
המאלאי הסכים.
השופט הפרסי ששפט במשחק זה ושנגדו
היו רוב הטענות, ניגש אלינו אחרי כמה
ימים והתנצל :״אם אתם מאמינים באלוהים,
אני נשבע באלוהים שניסיתי לשפוט באופן
הוגן. אם היו טעויות בשיפוט, אני מצטער
על כך.״ למזלנו הצלחנו לזכות באליפות
גם נגד רצון השופטים, או אי־רצונם.
רק כשנגמרו המשחקים, הרגשתי בפעם
הראשונה מה זד, להיות שחקן פופולארי
ומפורסם. כשהלכנו לעשות קניות בבומביי,
שאלו אותנו תיכף :״מי זה לוי?״ סטלמך
היה מצביע עלי, ואז היו מורידים לי מהמחיר
בשתיים־שלוש רופיות. במסעדה בבומבי,
שאל המלצר מי זה לוי, וכשהראו
לו, הוא נתן לי מנה כפולה.
כשערכו לכבודנו את המסיבה בסניף המכבי
בבומביי בנוכחות אלף איש, הושיבו
אותנו על הבמה. אחד האנשים המקומיים
הציג אותנו אחד אחד בפני הקהל. אני הייתי
האחרון בתור. אבל לאמציה לבקוביץ קראו
שם אמציה לביא. וכשהציגו אותו בתור
כזה, חשבו כולם שהוא לוי. כל הקהל התחיל
לצעוק ולהשתולל. אבל המציג הפסיק
(המשך ב ע מו ד ) 19

צעקות בעברית
ך* זחסים שלנו עם שחקני שאר הקבין
1צות היו טובים. יוסקה גולדשטיין, למשל,
החליף כתובות עם הרץ הימני של פאקיסטן,
והם הבטיחו לכתוב אחד אל השני. הם יצטרכו
אבל לחכות עד שיהיה דואר בין
ישראל לפאקיסטן. אחרי שניצחנו את ה־פאקיסטאנים,
באו ההודים לאוטובוס, וברכו
אותנו. הסענו אותם בעד זר, עד המלון.
רק פעם אחת נפגעו היחסים. זה היה
במשחק הראשון נגד פאקיסטן. השוער הפרסי
עמד מאחורי השער של פורטל והפריע
לו כל הזמן. החברה ניסו להשתיק
אותו ואז החליט השופט לסלק את כולם
מאחורי השער. כולם הלכו אבל השוער הפרסי
נשאר. הוא אמר שהוא מנבחרת פאקים־
טן, ומותר לו להיות שם. כשמאנדי ניסה
להתערב הוא קרא לו: נאצר! היה סכסוך
קטן עם כמד, יריקות, אבל שכחו את זה.
אני סבור שההורים, למרות שנשארו במקום
האחרון, הם הקבוצה הטובה?*יותר
בטורניר, מלבדנו כמובן. הם משחקים על
השדה בפסים קצרים, ומחליפים מקומות, רק
אינם יודעים לסיים בבעיטות לשער. הם
עדינים ואם משחקים קצת חזק אפשר לשתק
אותם. הפרסים לעומת זאת התקדמו קצת
מאז משחקי טוקיו. מהקבוצה ששיחקה נגדנו
אז נשארו רק ארבעה שחקנים.
בקיצור, היה קשה אבל היה כדאי. אחרי
המשחקים חשבתי שלא ארצה יותר לראות
כדורגל במשך שנה. אבל רק נחתי יום ואני
כבר מת לשחק בשבת, נגד קבוצה שאפשר
לצעוק עליה בעברית, ושיבינו.

אונקולם

זהו האי בו נערכו המ שחקים, כפי שצולם מך האויר על־ידי
שאול מתניה. מימיך נראה נמל קוצ׳ין, ואילו הבניך הגדול שבקצה
הקדמי של האי, הו א בית המלוך, המפואר ביותר בעיר, אשר בו התגוררה המ שלחת.

הנעל

ה מפורס מת של בו מ ביי — בנייך
בצור ת נעל הבנוי על ה מעיינו ת
של העיר. במרפסת נראים גולדשנזייך ומתניה.

וני וחסונים

בעת סיור ב ר חו בו ת בו מ ביי, מש תע
שע רפי לוי בחברת קו פי ם
מאולפים. רפי זכה לפירסום הרב ביו תרב הו דו עקב הצטיינותו.

אתניה והילדים

המגך הימני של נבחרת ישראל מוקף
ילדים הודיים בבו מביי, שהקיפו או תו
כדי לקבל מ מנו אונווגרף. ת מונ ה מעיך ז ו חזר ה ונ שנתה בכל מקום.

או משהו כזה. בכלל לא. סתם, מתוך סקרנות,
מה יש?
כאילו שאתם הרבה יותר טובים.

הכד עד מהירות

תראי מה נהיה לו:
היום, במשחק נגד פולין, התיישבה
לידנו קבוצת חיילים מחיל המודיעין ובתוכם
היתד, היא!
״היא אוהדת מכבי תל־אביב, ולא יודעת
שכאשר שופט מוציא שחקן מן המגרש,
אסור להכניס אחר במקומו. ויש• לה עיניים
כחולות.
״הייתי מאד רוצה שתינתן לי ההזדמנות
לעדכן קצת את ידיעותיה בכדורגל. במגרש
לא יכולתי לעשות זאת. היא היתר, בחבורה
גדולה מדי.
״דומני שלזה הם קוראים אהבה ממבט
ראשון רותי, את היא תקוותי הי
חי ד ה זיהית את עצמך? אז כתבי אל
( .)1161/1את יכולה תמיד לטעון, ליתר
בטחון, שאת חברה שלך.

כיוון שמה שמצאתי אינו שלי — זה
אושרם שלהם שאני חקרתי — הייתי
רוצה לזעוק כזעקתו של ג׳ימי פורטר בהבט
אחורה בזעם — ״אני חי!״
״ולכן חיפשתי אותך, נערה כדי שב־כנותך
ובחיפושך אחרי האמת, תעודדי אותי
ליצור, ולא תיתפשי להצלחתי המדומה,
כמותם. זו הצלחה חיצונית שבחיקוי
לכן גם לא אומר לך מי אני או מה אני,
כדי שלא תיתפשי לתכונות המדודות בסרגל
שאני אמנה — זה שוב פעם יהיה רק
מיקסם שוא.
״אני יודע שאת לא תכתבי לי כיוון
שכל הפנייה הזו היא מגוחכת, אך אין
דרך אחרת — כי את שם ואני פ ה

אם אני מביאה את מכתבו של יוחאי
מרון׳ הידוע בציבור בדרום אוסטרליה כ־ג׳ון
מרון — כלשונו, על שגיאותיו וחוסר
סימני הפיסוק שלו — הרי זה משום שאני
סבורה שהוא מאד מאפיין אותו. יוחאי
כתב לא מכבר למדור זה, וקיבל, אני
מבינה, מכתבים רבים. מכתבו, לדעתי, מלמד
משהו על צעיר, שמצא את הארץ קטנה
ומחניקה מדי בשבילו והלך לחפש את
המרחבים הגדולים באוסטרליה. עם כל
נימת הגאווה המהולה בענווה ואפילו חביבות
וטוב־לב — יש לי הרושם שיוחאי, הידוע
בציבור גם בשם ג׳ון מרון — הוא בודד
למדי— :
תודה רבה, רבה, גדולה גדולה
פשוט אטבלבלטי. כל כך הרבה מכתבים
פשוט אינני יודעה למי לכתוב קודם אני

גם כשיורד גשם

אם היא משחקת כמו שהיא כותבת
טוב, לא חשוב:)1161/2( .
אם אתה חושב את עצמך מתאים
לתיאור שיצויין להלן, אז יש לך סיכויים
להכיר תל־אביבית חמודה, שחרחורת, משכילה,
נחמדה — כך אומרים עליה — בקיצור:
חתיכה. גובהה 172ס״מ, ועיסוקה,
פרט להיותה חיילת בשירות סדיר — חניכה
בבית הספר הדרמטי של אחד מתיאטרוני
הארץ, אשר לכעמים, בערבי החורף הארוכים,
מקבלת את ההרגשה שהיא קצת

בודדה
״ומכאן ועד מדור המכתבים של רותי,
הדרך היא קצרה. עליך להיות קודם כל
בגובה המתאים כדי להיראות בחברתה ברחוב.
נחמד, אלגנטי, לא טיפש, ושתדע
כיצד למצוא מקום בילוי מתאים גם נש־יורד
גשם בחוץ, בעל חוש הומור בריא,
אוהב פיקניקים וטיולים, וביחוד שונא
סנוביות, כי אני מתיימרת לא להיות כזו.
״פרט לכך אומרים עלי שאני סובלת מעודף
מרץ, ממנו אני מתפרקת בדרך כלל בטיסה,
אך לא באוזיר כי אם בכבישי ארצנו.״

הדדכה מעולמו

אם את אוהבת אותם רומנטיים— :

אין חשש מפני האמת אם אומר
כי אני נכשלתי אחרה לא הייתי פונה
אלייך, נערה, מעל דפי עתון.
״שמא אין לי העוז להגיד את האמת
לאותם האנשים המקורבים אלי, כביכול
דומה כי הם קרובים מדי מכדי שיתנו
את לבם אלי, ורחוקים מדי מכדי שיכירוני.
ואולי הם אשר גרמו לי להיות מזוייף,
כיוון שלא רצו לדעת כי כל השחצנות
שבי היא אך מגן קוצני, וכל החיוכים
הרעשניים הם מסווה לעצב אמיתי, שאיש
לא חדר לתוכו. אף לא היא שפעם היתר,
חתיכה מעולמי.
ואני עודני מחפש והם אמרו
כי מצאתי כבר אף יותר — ואני עודני

יוחאי־ג׳ון מרון
והמרחק שבינינו הוא בעולם המקשר והמפריד
כאחד• ובכל זאת, אין דבר — העיקר
שבכתיבה זו יכולתי לבטא את עצמי.במידת־לא
יכולתי לפנות בכנות כזו
מה. מזמן
אל אדם — לכן מוטב לסיים פה, לפני שזה
ייהפך לווידוי — רק עלי לומר לך כי
מבנו אחד מסביר הרבה יותר מאשר עשרות
עמודים — נקודה.
״עתה עלי שוב לרכון על שולחן הכתיבה.
הרבה מחכה לי.״

המבין יבין
הן שתי חברות. בנות .)1161/4( 19 הן
רוצות להתכתב עם שני בחורים משכילים
ונחמדים, ככה, בני .25—23 כי הן חושבות
שבחורים קצת יותר צעירים הם נורא תי־נוקיים,
והן דווקא נורא לא.
אף אחד לא התבייש לצאת עד עכשיו
בחברתן ברחוב. והמבין יבין, הן אומרות.
בכלל, הן לא, כותבות מפני שאין להן חברה

אני כתב למי שמעניין להתכתב ורצא לדעת
מכן, וממני בתור ישראלי חיה כאן, בדרום
אוסטרליה שגדולה מישראל באורך ב־ 13 פעמים.
מיכאל גרנשטין ידיד נהורים שבאמת יש
דברים כאלה כמו שאנחנו עשינו, שרק בקולנוע
בספרי ספרים מרתקיים אפשר לקרוא
ולראות. זה מתכיל משנת 1950—1951 גניבת
תרנגולות מכירה לאנשיים שבאמת היו זקוקים
לזה? גנבת מכוניות. וטיולים לאורכה
ורוחבה של ישראל ומעבר לגבולות. רותי
זה רק דברים שעשינו בגיל מעבר איך שכבנו
בזמנים ההם. עכשיו אני יכול לשיר
לעצמי רק כך, היו זמנים כמו חלום. פגשתי
אחד חצי ישראלי ששמו צבי קליימן מספר
חזק שאין לתאר במלים. אנחנו ידידים
טובים, באמת אתחלטי הכל לדעת ולעשות
בגיל צעיר הגיד לך את האמת, היום אני
קצאת מתבגר ולו יודע שום דבר
״אני משתדל ללמוד אנגלית על בוריה,
כך שאלמד יותר מה שאני זקוק לדעת אני
שולח לך בהזדמנות זו מתנה מזכרת מאוס־טראליה
זהב נקי. ומזכרת מישראלי נקי.

(שרשרת זהב דקיקה עם קנגורו קטן וחמוד.
תודה, יוחאי, או ג׳ון — איך שאתה רוצה).
מה שהיה היה. שום תיק פלילי במשטרת
ישראל אין לי אבל משטרת ישראל תמיד
ידידים טובים שלי. אפילו יחזקאל סחרוב
ידיד טוב שלי. ההורים שלי גרים בסביבה
שלו כך שצריך הכל בידידות וחוכמה.
אצלי כאן כרגע הכל בייזי, בייזי לפני
חג המולד הנוצרי. אני קבלן קטן לעבודות
ציוד מכני קבד. וזה דופק טוב מאד. אצלנו
מתחיל הקייץ הימים חמים אני משתייך
לקלוב של ספורט־אלדאייד ספורט הים, דייג
סקי ולומד מנועי דיזל ימי ומשתדל ללמוד
משהו שעולי יביא פעם תועלת וקבוד.
גם תמונות אני שולח לך ומראה לך איך
זה נראה כן ואייך אני עושה. כשבאתי לכאן
היה לי 15 שילינג אוסטרלים היום יש לי
מכונית משולמת, מחפר שבעוד כמה חודשים
אני גומר לשלם אותו וחיים מודרניים מאד.
לו נדבר על טלביזיה ותקליטי רוקנרול.
זה מתחיל מי הדבר אחי קטן. זה ידוע
שכאן זה המקום העשיר ביותר בעולם.
ועכשיו הם רק מתחילים לנצל את העוצרות
הטובע ושער הדברים שהם נמקרים
בכל מקום בעולם במחיר סוב.
״אני מאד מאד מפסוט כן אבל זה קשה
לעגיד שאני יחה כן כל ימי חיי, אני עושה
הכל בשיטה המודרנית. כמו באמריקה הכל
על מה מהירות. ואני מצליח יפה כך שב־קורוב
יהיה לי כסף מספיק לסובב את
העולם בתור תייר ולבכר בישראל ולבדוק
בדיוק מה האפשרויות שאני יכול לעשות
בדיוק כמו כאן, כך שאני רוצה הרבה ידידות
וידידים. הגיד לך את האמת ידידות
יש לי כמו פטריות אבל ידידות משהו באמת
כמו לחשוב חברה לחיים, זאת צריכה להיות
צברית בדיוק קמוני וזה נמצא רק בארץ.
ידידים יש לי באמריקה אפילו מנחם פרידמן,
״מנדלה״ המציל, כתב לי שהוא רוצה להגר
לכאן אשתו היא אמריקאית והיא מקסימה.
אני מנסה לסדר להם את הניירות. אני עושה
בשביל ידידים וידידות הכל. אפילו בגדים
שלי אני מלווה. לידידים אוסטרליים הם בחורים
טובים מאד, קולם רוצים לנסוע איתי
לישראל לבכר ולראות.
״בעוד ערבה שבועות אני נוסע טיול גדול
ויפה אנחנו יוצאים כמה מכוניות וקולם
מאותו תצרת אני מתקן מה שמתקלקל.
והם נהגים טובים מאד. אנחנו יעבור המכונות
שזה כמו מדבר והחיות רצות על הדרכים
כמו נמלים וזה פנטזסי לראות. אני
מודה לך מאד מאד. ואם את רוצא משהו
מכאן את בקשי ואני ישלח לך. אני יתכתב
עם כל אחד שמעוניין לכתוב ולדעת כל
דבר מכן.״
רוצים לכתוב אליו? כתובתו:
-1-011,ז*10(111 ]\18

( ^ 17, 81. ? 6161-5,
511-311£1ג80111(1 ^ 1

למה שללילי יהיו חיים קלים, ואת כל
הדברים החכמים נורא שהיא מפרסמת יכתבו
לה אחרים, מבלי שהיא תצטרך לאמץ את
החומר האפור שמתחת למי־החמצן שבה?
בואו, שתשתתפו גם אתם, מה דעתכם?
אני פונה, הפעם, אל אלה שלא הסתפקו
בהתכתבות, דבר שאיש לא חשד בהם שיעשו
— ונפגשו פנים אל פנים. אודה לכס
מאד אם תכתבו לי כיצד עברה הפגישה
הראשונה, אם היו קוריוזים משעשעים, אם
הייתם נבוכים — אתם יודעים כבר למה
אני מתכוזנת. אם תרצו — אפילו לא אפרסם
את שמותיכם. אז מה בנוגע?

פמתומתוד

כדורגל

—^ 96883^68

(ח מ שן מעמוד 0 7

אותם בקריאות :״זה לא הוא!״ למרות שאני
בטוח שלאמציה מגיע אותו כבוד כמו
לי׳ זה היה מחזה נעים. הבחורות השתגעו
לחתימה שלי. הן הגישו לי רופיות כדי
שאחתום עליהן. תחילה לא האמנתי שבמקומות
מרוחקים מארנקולם, כמו ניו־דלהי
ובומביי, יודעים מה בדיוק היה במשחקים.
אבל כשהסתובבתי ברחובות׳ ידעו כמעט
כולם את שמי.
הם מעריצים את השוער הלאומי שלהם
כמו אליל. והמיבצע שלי, כשהצלחתי להבקיע
לו שלוש פעמים את השער במשחק
אחד, נראה בעיניהם כמעשה גבורה מיוחד.
אבל לא כל המסע היה רציני. לא חסרו
גם חלקים מבדחים. בדרך מארנקולם לניו־דלהי׳
נחת המטוס שלנו בכפר קטן באמצע
מדבר שומם• החברה החליטו למתוח אח השופט
דודאי. אחד החברה קם ואמר שהמטוס
נחת מפני שיש שני אנשים מיותרים,
והם צריכים להישאר במקום. מאנדי, שהיה
שותף למתיחה, פסק מיד :״שחקנים אני לא
משאיר כאן. שירד השופט דודאי והמעסה
רוני.״
דודאי נורא התרגש ונבהל .״אני לא נשאר
פה!״ הוא צעק ,״אני לא מתמצא במקום
ולא אני ולא רוני יודעים אנגלית,״ הסבירו
לו שבעוד שש שעות יבוא עוד מטוס
שיקח אותו, אבל זה לא השפיע עליו. ההברה
לא הסתפקו בזה, ושיתפו במתיחה
גם אח פקיד שדה־התעופה. הוא קרא ברמקול
:״מר מדאי מתבקש לבוא למשרד.״
דודאי לא רצה ללכת, אז הפקיד בא אליו
וביקש ממנו את הדרכון. דודאי ההויר כמו
סיד• ברגע האחרון לא יכול היה הפקיד
להתאפק. הוא צחק ודודאי תפס את המתיחה.

עשהבאכג סי ב

צועד חי־יס כי ד הגיע כבר להודו
| | עב קרסול נקוע. הוא סבל מזה מאוד.
כשראה זאת השוער ההודי, הוא אמר שיש
לו תרופה שתרפא את בוך בין־לילה. הוא
נתן לו משחה, עלים ירוקים וכדורים שחורים•
הוא אמר לרסק את הכדורים, לערבב
אותם עם המשחה ולחבוש בעלים את הרגל.
בוך ניסה לעשות זאת. אבל בשום אופן
אי־אפשר היה לרסק את הכדורים השחורים.
ניכו בכפית, לא הלך. ניסו בסכין, לא הלך.
עבדנו חצי לילה עד שהצלחנו לרסק את הכדורים
במכות כיסא. בוך חבש את הרגל.
בבוקר הוא קם והקרסול היה נקוע בדיוק
כמו מקודם.
גם השוער פורטל התגלה במשך הזמן כ־מיספר.
הוא ידע שתוצאות כל המשחקים
תלויות אך ורק בו, מאחר שבגלל פציעתו
של בוך, לא היה לו מחליף. יום אחד החליט
פורטל למתוח את כל חברי המשלחת.
ידוע שפורטל הוא גם אקרובט, הנוהג לבצע
התהפכויות וגילגולים באויר גם במגרש וגם
מחוצה לו. אחרי שביצע מספר קפיצות-
ראווה כאלה במלון, צעק הוא :״נפגעתי!״,
וסיפר לסברה כי נקע את קרסולו. זה היה
בדיוק זמן קצר לפני המשחק. בולם נבהלו
נורא ונתקפו ביאוש. פשוט לא ידעו מי יעמוד
במקום פורטל. רק לפני שרצו להביא
רופא, גילה פורטל כי לא היתד זו אלא
מתיחה.
בעת שחנינו בניו־דלהי, התחשק לי ולבוך
לקנות כמה פירות אננס גדולים בדי להב-א
הביתה. השעה היתר 12 .בלילה. כל החנויות
היו סגורות. הסתובבנו בעיר וראינו שד,חנ־וונים
ישנים לפני החנויות שלהם. אמרתי
לבוך שאני מעיר חנווני אחד שימכור לי
אננס. בוך ניסה למנוע בעדי ,״הוא יהרוג
אותך אם תעיר אותו באמצע הלילה.״ בסוף
הערתי מוכר אחד. הוא לא הבין מלה אנגלית•
הכרחנו אותו לפתוח את הסוכה שלו
ולמכור לנו את האננסים בשעה אחת בלילה•
היה כבר מאוחר וחשבנו שנקבל דפיקה
כשנחזור למלון בו חיכו כל החברה.
כשנכנסנו, ישבו כל החברה ליד השולחנות.
מאנדי התחיל למחוא כף וכל החברה אחריו.
במטוס קניתי נוסף לאננסים ול־ 25 פילי־העץ
שקניתי כמתנות הביתה ולחברים, גם
בקבוק שמפניה. החזקתי הכל בידי כשירדתי
בשדר,־ד,תעופה בלוד. תיכף היתד, התנפלות
נוראה. את בקבוק השמפניה הפילו ושברו.
האננסים והתיק נעלמו ממני. הייתי בטוח
שמישהו סחב אותם.למזכרת. רק אחרי שהצלחתי
להיחלץ מהאוהדים שכמעט חנקו
אותי, הגעתי לטקסי שעמד להביא אותי הביתה•
הופתעתי כשמצאתי שם על הכיסא
את האגנסים. זה היה באמת יפה.
העולם הזה 1161

ספ 1רט

זרד

ז רז

יזו *
כדורסל כדורסלט
״חסיד, שמיניות אני אומר לך,״ קרא גבר
קרח שכרע על ברכיו .״חסיד, אל תשמע
לו,״ העיר אחד מאוהדי מכבי תל־אביב, שלא
בטח ביעילות עצותיו של המאמן.
במרחק 20 מטרים מן המאמן כידרר
כדורסלן מכבי אברהם חסיד, הפר את פקודותיו
של יהושע רוזין. הוא זרק את הכדור
לסל, ראה אותו מפרפר ברשת הלבנה,
שהיתר, תלויה מתחת לחישוק. חסיד הוסיף
שתי נקודות למאזן קבוצתו, שהתמודדה בקרב
המכריע על אליפות ישראל עם יריבתה
המושבעת — הפועל תל־אביב.
האשה התאכזבה. דקות אחדות
קודם הסתובב רוזין במגרש, חכך את ידיו
בעצבנות. הוא הסתכל על קהל השיא של
1500 צופים, סקר בחרדה את סיכויי הקבוצה
.״הקשיבו לי,״ צעק ברוגז על שחקני
קבוצתו שהסתובבו בין הקהל, חששו מן ה־מיפגש,
אחרי שהפסידו בסיבוב הראשון ל־הפועל
בהפרש של עשר נקודות.
היחיד שגילה אופטימיות היה כוכב הקבוצה
רלף קליין .״ננצח,״ הבטיח במבטא
הונגרי לקבוצת אוהדים ועתונאים שהקיפה
אותו .״אבל אם נפסיד, אל תצטטו אותי.״
לשחקני הפועל, שהופיעו בבגדי אימון
אדומים, לאו היה פנאי לחשוב על המשחה.
הקו* 1העצום שבא לחזות במשחק ישב על
כל הספסלים, נשותיהם וחברותיהם של שחקני
הפועל נאלצר לעמוד.
״לא נשחק,״ איים אחד השחקנים שלא
רצה לפשוט את בגדיו .״איזה מסכן אורי
גוטהלף,״ העיר אחד מהצופים .״רק עכשיו
התחתן וכבר הוא נאלץ לאכזב את אשתו.״
כדטקפיים בגב. באותו זמן התארגנו
אוהדי מכבי, בראשותו של גברבר חבוש
כובע קצינים של חיל־הים, אירגנו תזמורת
של רעשנים ענקיים, קידמו בהם את שחקני
קבוצתם, למרות השמחה, חששו גם האוהדים
הרועשים מהפסד מרעיש.
אולם כבר בדקות הראשונות של המשחק
פג חששם של האוהדים הצעירים. קליין
פרץ אל הפינה הימנית של המגרש, אליה
נדחף על־ידי הקהל שפרץ את קוי החוץ
של המגרש הצר. הוא שלח את הכדור לסל
ממש באותה שניה בה התעופפו משקפיו
של אחד הסדרנים, פגעו בגבו.
הזוג השלישי. בעזרת הקהל הרב׳,שהתערב
כמעט בכל קרב ספורטיבי בין היריבים,
התלהט המשחק .״שיפסיקו לצעוק,״
צווח ארז לוסטיג, הכוכב הבלונדי של הפועל
אל השופטים, הראה בידו על מקהלת
הרעשנים שעבדה במלוא כוחה.
שני השופטים, אליהו עמיאל ושמואל שו־מכר,
שהיו זוג השופטים השלישי שנבחר
למשחק זה (אחרי שארבעה שופטים אחרים,
בתוכם גם השופט הבינלאומי אורי זמרי,
נפסלו מלשפוט מחשש שיפוט מעוות) ,היו
חסרי אונים. הם נופפו בידם, ניסו לשמור
על קור־רוחם.
לא תמיד הצליחו. הקהל הנרגש שתבע
משחקני מכבי נצחון גדול, לא ויתר. גם
ברגעים בהם היה הנצחון מובטח. הוא דיר-
בן את שחקני הקבוצה, ביקר את התנהגות
השופטים. כשנפגע אחד מכדורסלני מכבי,
עקב הקהל במתח אחרי התנהגותו של השופט
עמיאל. כמה צופים רצו לפרוץ למגרש
כששמעו את הערת השופט, שהשחקן
הנפגע הוא ארטיסט.
התנהגות הקהל הרגיזה כמה משחקני
הפועל, שמרוב בילבול החלו לקלוע מרחוק,
איבדו כדורים רבים. דווקא באותן הדקות
פרץ דויד פריש ממכבי אל סל הפועל, הצליח
כמה פעמים להשחיל את הכדור לחישוק,
כמעט מכל מצב. יתרון מכבי גדל,
התלהבות הקהל גדלה יחד אתו.
שחקן כלי עברה. היחיד בין כל שחקני
הפועל שלא איבד כלל את עשתונותיו
היה חיים חזן, הכוכב התימני של הקבוצה
ונבחרת ישראל. הוא המשיך לכדרר בלי
להתחשב בקהל, היה השחקן היחיד שנגדו
לא נרשמה אף לא עבירה אישית אחת.
דקה אחת אחרי סיום המשחק, שנסתיים
בתוצאה ,50:66 הציף הקהל את המגרש,
נישק את השחקנים המיוזעים. רק כוכב
מכבי לשעבר, אברהם שניאור, מיהר לעזוב,
לחזור עם בקבוק יין משובח לכבוד הנצחון.
חבריו המאושרים של שניאור חיכו בפינת
המגרש, שוחחו עם יריבם חיים חזן, שמעו
למה לא היה יכול לשחק בנוקשות .״אני
עומד להתחתן ביום שני, נזהרתי׳ לא להיפצע.
אילו יכולתי לדחות את הטכס, אולי
הייתי משחק אחרת.״

ה עו בסה 1ג
תשבץ 1161

אגז תגתץ שגזשס־כיתה גכגה גזתצגסו תג־היריח
לה ת!\רישגז חיה שגנגתר הגזיגדזז
לבתרגג תשבבית. ה חוו ה התשבץ של
״המולח הגה״ גירהה את חיה לתבאצ
ו וחף: חיבור תשבצית. רתב־ידת שר
החחברה הבמירה ן ,).22 המיר מל מבר
ארוך של חשיכה במח. רח!\ירה ב שווה
הווריוה לשמבר, ואחה החהגוררוה בשב־ווה
למוברי חריוה רביח אחריח בירו־שליח,
לא ווחה חיה מיחוקיח אלה גח
מהה — אולח כרגמ החליחה היא אה
חרוות החישוב וחרווה הרהיבה, בחילוך*
מברי חשובח ורחיו\ חילולי, שחיימו לה
בחיבור השבץ וה, הרבימי בחררה ה
חוו ה ההשבאיח של ״המולח הוהיי.

מאוזן .1 :אייג-
שטיין למשל ; .4
תחבושת; .10 צידה
האחד של הביצה;
.11 עליו נשען הקיטע;
.13 טעם הלענה;
.14 משקה מלחים
חריף; . 15 כלי
מלחמה; . 17 סופו
של עמוס; .18 מתגורר;
.20 כף מטבח
עשויה עץ; .22
הרשות המבצעת ;
.25 דל, אביון; .26
רבים כמוהו מגינים
על העין; .29 פעוט;
.30 מעיק; .32 און;
.33 כן, בספרדית ;
.34 אחי הבת ; .36
מקור המים; .37
פילגש יעקב ; .39
חיילבסואיהלית; .41
לא קצין; .42 זח;
. 44 שם משפחת
אשתו של מחזאי אמריקאי;
.46 פועל
מכרות; .48 הוא מיילל בלילות! .50 ישיש;
.51 שח, כפוף; .53 פיסגות הרים; .55 נוזל
גם בעורקיך; .57 משמשת לאכילה; .58
בקיצור: רחמנא ליצלן! .59 המכשפה מפאריס;
.60 הוא חייב ללמוד שבע שנים
באוניברסיטה כדי לעשות זאת.
מ או נ ך .1 :תוצאת האוד! .2הבל; .3
פעולת המדקדק; .5רעל; .6ביאור .7משמש
למאור; .8ניתן למצאו בים־המלח; .9מוצרי
קוסמטיקה; .12 בתוכם; .15 נושא מרכולת;

.16 נוזל חמוץ! .18 מחילה; .21 נישא;
.23 מנכים לך אותו ממשכורתך; .24 קריאת
התפעלות; .26 עריסת הולד בבטן אימו;
.28 דגל; .29 מסכת סדר נזיקין; .31 זעיר
מחידק; .32 בית־סוהר; .35 נמלט, ברח; .37
בילו, שעשעו; .38 קהל רב! .40 אויב, צר;
.41 חיטה; .43 חבר הממשלה; .45 מצב
במשחק הכדורגל; .46 אפיקורס 47ופלא;
.49 רכוש! .52 ככה; .54 הדוד שמעניק
דולרים; .56 מודד, מונה; .58 לוח עץ.

שינוי כתובת—
תגזיגגי התשגת את כתבתו, גזתב?ש ל\\1״
ריצ צר כך לתתל!ן ת התיוגיית שבגויים
תראש, כוי לווגוצ ציכגבית בתשלתז.

אמני •שואל מגלים אופיים ־ באוויר

>ן פיצ1פתיה ישראלית מאת א רי הקרן

לפעמים
ך ^ ך ך הצ׳יז^טניק.

מביע הקופץ בקפיצתו
לא מה שהינו באמת, אלא מה שהוא חפץ להיות.

מדע פסיכולוגי חדש נולד בחודשים האחרונים. לאחר מדע הכירולוגיה, ניחוש
אופי האדם לפי תווי כף היד, ומדע הגרפולוגיה, ניחוש אופיו של האדם לפי
כתב ידו, יצר צלם הפורטרטים הבינלאומי, פיל*פ הלסמן, את מדע הג׳מפולוגיה,
או בתרגומו העברי, קפיצולוגיה (העולם הוה .) 1160
הלסמן פירסם לאחרונה ספר־מפתח לתיאוריה זו. לאחר שנים מספר של
שוטטות ברחבי העולם עם מצלמתו, פרסם הלסמן את תמונותיהם של אנשי־שם
עולמיים, שהסכימו לקפוץ לפני מצלמה זו. לאור תמונות אלה ביסס הצלם
רב־השם את התיאוריה החדשה: אופיו של האדם ניכר גם בתנועותיו, במיוחד
בקפיצתו.
כך למשל קפצו הדוכס והדוכסית מוינדזור בנעליים חלוצות ובהבעה רצינית על
פניהם. קבע הלסמן :״הזוג המלכותי הם אנשים הרואים את הנולד והחושבים

אפרים קי שח ~־ ל
הבעה הרצינית שלו גם כ שהוא מספר בדיחה.

^ ^ 1 . 4 4שחקן דו־רה־מי־עממי
מוכן לקפוץ בכל שעה

מה ש מוכיח עליו שהוא אדם חברתי.

יוסף מילוא

הבמאי קופץ כ שהבעת נצחון על פנים. גם ההבעה
וגם הידיים הפ רו שות לרווחה ונ שואות אל־על,
מראות על אי שיו ת חזקה ובו טחת בעצמה. מה שקורה למטה, ברגליים, אי לו ח שיבו ת.

שחקנית אהל חלצה את

1 1נעליה. נשים ה קופצו ת

בצורה זו הן נשים זהי רו ת, ה מ תכננו ת מע שיהן מראש.

על הקהל שיראה אותם.״ מרלין מונרו קפצה לעומת זאת, עם רגליים סגורות
ומקופלות לאחור .״זוהי תנועה ילדותית טיפוסית,״ אומר הלסמן ,״תנועה
המסבירה את הפופולריות של מונרו. גברים מחבבים נשים ילדותיות, מאחר
והן מעוררות בהם את הרגשת החשיבות שלהם. לעומת זאת יש נשים, ככוכבת
ההוליבודית ג׳יין מנספילד, הקופצות עם רגליים פשוקות. תופעה זו מעידה,
לדברי הלסמן, על הברת האשה בהשפעתה המינית החזקה על גברים.
החלטתי לבדוק תיאוריה זו על בשר חי. ביקשתי ממיספר אמנים לקפוץ לפגי
מצלמתי. התוצאות — מעניינות מאוד, כפי שתוכלו ללמוד מהתמונות.
כל מי שמכיר את שאול ביבר, למשל, יבחין מיד שצורת קפיצתו מעידה על
טיפוס קומי. ההתוזיה של האות א׳ בגופו, היתה מקרית. קישון לעומתו, קפץ
בשיון יון־נפש, למרות העובדה שקפץ לגובה רב. קפיצתו עם רגליים סגורות,
מוכיחה, לדעתו של הלסמן, על אישיות סגורה. טובה פרדו קפצה פעמיים,
ובשתי הפעמים שמרה על אותה פוזה מסוגננת ומלאכותית של רקדנית בלט.
מה שמעיד על שמרנות. היא אף לא שכחה לחלוץ את נעליה לפגי כל קפיצה
וקפיצה, מה שמעיד על אדם המחשב כל צעד מצעדיו בזהירות, הרואה את
הנולד ומשתדל להתכונן לו.
מתברר שיש משהו בקפיצולוגיה. עם קצת מאמץ ואם מכירים היטב את
הקופץ ואת אישיותו. ,אפשר אפילו לנתח את כל פרסי אופיו לפי הדרך שבה
הוא קופץ.

ל \ י פ 1ל גם ככשה ת אח
יים
מץ להיו ת רציני, מציץ הליצן שבו ממקום שהוא.