גליון 1162 מתאריך 30 בדצמבר 1959

גליון מוגדל

600 פרוטה

הדו״ח ה 3דעד המרעיש עד

בתוך

מספר 1162

111 9 ^ 9

שנה 23

כ״ט כפלו תש״ך30.12.1959 ,

תנורי. פיירמרפקט״
נמצאים בשימושם
של ל קו חו ת בר חבי הארץ

יום יום מצטרפים מאות צרכנים לציבור זה.
מכשיר משוכלל וחדיש זה יהפוך את דירתך
לנווה של חום ונועם בימות החורף הקרים.

הגדלת יצורנו תבטיח הספקה מידית של
ה״פיירפרפקט״ לקהל הצרכנים
חב׳ ישראל-אמריקה בע״נז
ירושלים

חיפה

שינוי כתובת -
הוזיווי התטזות וות כתבתו, וזוזב^טז לחג־ריט
טל כך לוזתל?ת התיוויי ת טוכוגויים
תרווטו, כוי לתווט טיכובינו בתשלות.

ל כ מוין

גאריזין פיז

תזז

הרג/ג1יון>״81ז5

וי סו ערד
ל ה שיג בכלהחניות

ארב 5,-ידיעות שונות טיפלו השבוע באנשים הידועים לך היטב
מעל עמודי עתון זה — ושהמשטרה הגיעה אליהם באיחור רב.
או שאנו טובים מטובי החוקרים׳ או שהופעת עבריין מעל עמודי
עתון זה מבטיחה לו מנוחה מן המשטרה למשך שנה לפחות.

אם אתה מחונן בזכרון טוב׳ תזכור את הסיפור המשעשע על
דויד קדוש מיפו. קדוש התימר להיות איש קדוש באמת, לעזור
למוכי־גורל על־ידי מעשי כשפים ולפתור את בעיותיהם.
כתב העולם הזה השקיע מאמץ רב בגילוי פעולותיו הבלתי־קדושות
של קדוש. הוא התחפש כאחד
המסכנים, ביקש את עזרתו תמורת תשלום.
הוא עבר בעצמו את כל גילגולי מנגנון־
הכישוף. לאחר מכן פירסם (העולם הזה
)1099 כתבה מפורטת מאד, בתוספת תמונות.
הכתבה הכילה פרטים ופרטי־פרטים על
מעשי קדוש, שמות קרבנותיו ושיטותיו.
אפשר היה לחשוב כי תדריך מפורט זה,
ימריץ את המשטרה לפתוח בחקירה, לגבות
עדויות ולהגיש תיק. אולם מחנות־הצדק
לא עבדו — או שעבדו באיטיות מפליאה.
רק בשבוע שעבר נעצר הקוסם, שוחרר
בערבות.
קדוש
מה עם כל האנשים המסכנים, מוכי־הגורל
וחסרי־האמצעים, שבגלל חוסר הגנה, נתנו
במשך שנה זו את פרוטותיהם כדי לזכות במעשי־הכישוף?

ימים מעטים לפני פרסום הכתבה על קדוש הגיעו אלינו ידיעות
על איש מסתורי המציג את עצמו ככתב העולם הזה. בין השאר
ניגש האיש לצלם פרטי בבאר־שבע, הטיל
עליו לצלם שבט בדואי על חשבון המערכת,
ובבוא יום־התשלום נעלם.
הפעם הופעלה חולית־חוקרים של העולם
הזה׳במלוא המרץ, גילתה אחרי מאמץ מזורז
כי העתונאי המדומה הוא צעיר בשם פואד
בן־אליהו עברי, שנהג להציג את עצמו
ככתבם של עתונים שונים. כדי להזהיר את
הבריות, פירטם העולם הזה ( )1098 כתבה
קצרה, תחת הכותרת ״העתונאי המדומה״,
תוך פירוט מלא של תעלוליו.
מה קרה? מאומה. כתב העולם הזה,
אשר פואד נהג ליטול לעצמו את שמו,
עברי
לא הוזמן אפילו למסירת עדות. פואד יכול
היה להמשיך בתעלוליו באין מפריע.
הוא עשה זאת ברצון. הוא הבטיח נשואין לעולה צעירה מעיראק,
העובדת כמלצרית בבית־קפה תל־אביבי, הוציא ממנה כספים רבים
בסיפורים על אחים חולים, פרי דמיונו הפורה.
השבוע, באיחור של שנה, הובא פואד לדין, אחרי שנתפס במקרה
על־ידי המשטרה בכפר־יונה, שם הציג את עצמו ככתב של עתון
אחר. שופט־השלום יהודה טרייביש ד־!׳ אותו לשנת מאסר־על־תנאי,
בעוון שניים מתוך המקרים הרבים התלויים ועומדים נגדו.

שמו של אלכסנדר בן־דויד בזזדאי זכור לך היטב. היה זה הבחור
אשר מגלה־הכוכבים הססגוני אלי גלר (היושב עתה בבית־הסוהר)
טען כי ניסה לסחוט ממנו כספים.
בן־דויד הכחיש את האשמה, למרות כמה
הרשעות קודמות על מקרים דומים. הוא
הצליח לצאת זכאי מן המשפט שהוגש נגדו,
אולי מפני שקשה היה לחייב איש על פי
עדותו של אדם מסוגו של אלי גלר.
מאז עבד בן־דויד במקומות שונים, לא
החזיק מעמד אף באחד מהם. הוא הופיע
בחקירת אסון־אילת כקצין משוחרר ומומחה
לעניני בטחון (אף שלא היה מעולם קצין),
והיה נראה שהוא נהנה מאמונם של חוגים
בטחוניים מסויימים.
השבוע הוגשה נגדו תלונה על־ידי בעל
בן־דויד
בית־מלון בתל־אביב. לדבריו, בא בן־דויד
למלון שלו, התגורר שם שבועיים, שילם בסוף בצ׳ק ללא כיסוי.
כשנודע הדבר, החלו מגיעות תלונות נוספות של אנשים אחרים,
אשר גם להם נתן צ׳קים מסוג זה. כל האנשים פנו למשטרה, אך
בן־דויד לא נעצר.
אחרי הגשת התלונה צילצל בן־דויד לבית קרוביה של חיילת
בת־קיבוץ, אותה הכיר במקרה. הוא ביקש לצאת עמה לבלות.
החיילת, שהוזהרה מראש, דחתה אותו, אך בן־דויד לא התרגש.
כשהעירה לו הצעירה כי שמעה על תעלוליו, הוא פשוט הניח את
שפופרת הטלפון.
התלונה שהוגשה למשטרה עודנה נמצאת בטיפול.

משעשע ביותר היה הסיפור הרביעי.
המשטרה החליטה להראות למספר שופטים איך מתנהלת פעולתה
השיגרתית. המטה הארצי נתן את הסכמתו
לכך שהשופטים יתלוו לשוטרים בעבודתם
הרגילה.
למזלם של השופטים, נזדמן להם לחזות
בהצלחה גדולה של המשטרה. באופן שיגרתי
לגמרי הגיעה המשטרה, במקרה, אל ביתו
של חיים דהאן. שם נתגלה לשוטרים המופתעים,
ולשופטים המופתעים עוד יותר, קו
של פרוצות ונרקומאנים. לדברי כתב נלהב.,
אף התחולל במקום קרב דרמתי בין השוטרים
והנרקומאנים.
אם היה בין השופטים איש שהוא קורא
קבוע ובעל־זכרון של עתון זה, היתה נמנעת
ממנו ההפתעה. כי לפני למעלה משנתיים דהאן וחצי פירסם העולם הזה ( )1019 כתבת־ענק על הנרקומאנים בישראל,
שבמרכזה עמד חיים דהאן.

מכתבים

גילוי כשרון

קראתי בעיוז את מאטרבם על מר אלכסנדר
זרחין (העולם הזה .)1160 לפני נסיעתנו
לרודזיה בשנת ,1957 נלחמתי עם מר זרחיז,
שיצא עם דבריו בעתונות, אחרי ׳טכל אנשי
הממשלה התנכרו לו והוליכוהו שולל. ואחרי
הרבה הפצרות השפעתי עליו.
אד מי נלחם קודם כל בשבילו ולמענו?
לזה יש לי תיקים מלאים, גם הרבה פתקאות
חתומות על־ידי ראש־הממשלה, שר־האוצר
ונם רב יוסוו, ובעיקר פרופסור ברנטו ועוד
כמה מאנשי המרע ברחובות. מי הציג את
מר זרחיז? מי היה הראשון שהוציא אותו
מאחורי הכלים, הביא אותו לשדה־בוקר והלד
עמו פסיעה־פסיעה עד שניתנה ההקצבה הראשונה
להוצאה לפועל של המפעל?
הנה תראו מה שמר זרחיז כותב בעצמו
באיגרת ששלה אלי ב־ 15 בדצמבר שנה זו:
,.נברת נינה התשואל. אני מוקיר רחשי
לכד. לא פעם מסרתי בימים אלה לעתונאים
על הכבוד המגיע למר התשואל, עליו השלום,
על הטרחה שטרח ולא קיבל בעדה פרם. אני
,טוען שאיז לשבח בעל כשרוז, שהנו מתת
אלוהים. אבל מניע השבח לעוור לו לבעל
הכשרו! לנלות את כשרונו.״
נינה התשואל, קרית נזטלון

מפשיט ערומים

אני בא כאז להביע את התמרמרותי
העמוקה על הנליו! האחרו! (העולם הזה
>וי )110 בגלל הכתבה והתמונות על הסטריפטיז
•.יש אולי מקום לויכוח על הבעיה אד
התמונות היו מיותרות לחלוטיז.
תור עיוו בשטות כותבי המכתבים למערכת
:אפשר להוכח בנקל כי בי! קוראי העתון
נמנים אנשים בעלי רמה גבוהה; לא פעם
מופיעים תארים של מהנדסים, רופאים, עו״דכמו עו״ד חרל׳־פ ותשבצו) ועוד אנשים
.שיש להם מטעז תרבותי
גבוה. אי! לי
ספק שאלה קוראים
את העתוז לא בגלל
כתבות כזו על האלא
סטריפ טיז,
ראשית בגלל נוונו
הפוליטי הבקרתי ובז
בגלל תיאוריו
האוביקטיביים על
הנעשה במדינה. לשם
מה פרסמתם איפוא,לבל הרוחות, את
ה״אטנית״ תמונת תמר אלקיים בשער,
־ ואפילו אם צינזרתם
את שדיה, ואת שאר
.תמונותיה?
נרמתם לי אי־נעי־מות
רבה. ברניל אנימעביר את העתוז לעיוז לחברי בעבודה
החפצים לקראו. הפעם רציתי להעלימו ולאיכולתי, ממש נחטף ממני. ואלה שחטפוהו
לא טרחו כלל לקרוא את מאמר העורר
(הטוב!) או הרו״ח על המהנדס זרחיז או
הסקירה על איומי־הסרק בניתוק מקורות
הירד! ,אלא פתחו ישר בעמודים בהם
מופיעה הכתבה המצולמת על ״האמנית הגדולה״
.בכד עדיין איז אסוז, אלא שאחרי
שיכל הצבועים האלה הזינו היטב את עינם
במערומי תמר, הפליטו בזלזול: כז, כז, רק
העולם הזה מסונל לזאת.
על הבעיה בכללה — ם־ 15 הנשאלים במשאל
12 ,השיבו בלאו מוחלט ופסקני. אני
מצטרף אליהם. לדעתי יש להעביר בכנסת
הוק דחוף על איסור הצגות פיגול מעיז
אבישי מנחמי, קרית מוצקי!
:אלה.
הנני נמנה על קוראי שבועונכם מיום
הווסדו, ודומני שעד כה לא החסרתי גם
גלייז אחד. אף על פי כז ולמרות העניז
הרב שאני מגלה בקריאתו — החלטתי לוותר
־על נליוז השבוע ולא להביאו הביתה.
הגליוז הזה כולל בתוכו תמונות עירום
המעוררות את סקרנותם של ילדי, שהגדולה
.בהם היא בת תשע והקטז בז ארבע, ואז
כאות שאלות כגון ״מרוע היא מתפשטת
ערומה?״ ועור הרבה שאלות מסוג זה.אינני משלה את עצמי כי על־ידי כד שאמנע
מילדי מלהזות בתמונות מסוג זה.
אצליח להרים את רמת מוסריותם ולתקז את
הח״ינוד הקלוקל שלו הם זוכים בדור זה,
אולם כיצד עלי לתרץ תמונות אלה?
חובתו של כל עתוז לעורר בעיות הצצות
פה ושם, אולם נראה לי שאפשר לדה ולכתוב
על בעית ה״סטרים־טיו״ תור כדי ויתור
קורא, תל־אביב
על צילומים מסויימים.
...הכתבה הצליחה לפחות בדבר אחד:
יוהוכיח את צביעותם של אנשים מסויימים,
ביניהם כותבי המכתבים למערכת.
כל האנשים המכובדים האלה עומדים בתורים
ארוכים כדי לחזות בסרט של בריג׳יט
בארדו, המבטיח להם רנע של מערומים.
אולם כאשר עחוז רציני מטפל באופז רציני
ככעית הסטריפ-טיז, הם מתמלאים התמרמרות
עמוקה (כמובז אחרי שהזינו את
עיניהם בתמונות).
אל תתחשבו בהם !
יחיאל קרני, תל־אביב

הזהר מן הרחומים

בעקבות קריאת הרשימה בעתונכם על המפקח
לוי יצחק דרברניקר המנוח (העולם
הזה ,)1161 התעוררה במשפחתנו שיחה על
הימים הט^יס ההם,
כשדרברניקר היה
עוד שוטר פשוט
בראשית ימיה של
תל־אביב. אני סבור
שכדאי יהיה לצייז
בעתונכם את אחד
טזכרונותיו של אבי.
בתקופה בה החל להתפשט
הנוהג של
רכיבה על אופניים
בתל־אביב ולננבי העיר
היה קשה לגנוב
את הדיליז׳אנ־טיט,
ומשום כר שמחו
לגנוב כלי קל
יותר, ה*ה זה דר־ברניקר
שהצליח לרחום
שים
קץ למכת גני
בות האופניים של או.
ר. מטלון, תל־אביב

בקשר לכתבה על מפקח המשטרה שמת,
הקציז לוי יצחק רחום (דרברניקר) ,הנני
להעיר: הקציז רחום לא היה כל בר רחום.
מטרתו היחידה היתה עליה מהירה בדרגה
ולא היה איכפת לו כלל לשלוח אנשים
הפים־מפשע לכלא המרכזי ברמלה. נם אותי
הוא קילל בצורה פרועה וגסה כאשר סירבתי
להודות במה שהוא רצה שאודה. תסלחו
אם כז אם לא אהיה ביז אלה שיניחו פרחים
על קברו.
ד. ג ,.תל־אביב

עשה לך רב

אני מסכים בכל לבי עם מה שכתב העורר
במאמרו החשוב ״שוק הרבנים״ (העולם הזה
,)1161 אולם איני רואה למה מצא פסול
בהרב שלמה נורז שמחזיק התת־מקלע בידו
יחד עם ספר־התורה הקדוש. איז אוסריז על
רב לשאת כלי מלחמה. ויואיל לתת לבו
על כד, שבשפתנו הקדושה רב, משמע נם
מורנו ואדוננו ומשמע נם יורה חיצים, כמו
שנאמר: השמיעו אל בבל רבים כל דרכי
קשת (ירמיהו, נ ,כ״ט) ורש״י מפרש: רבים
— יורי חיצים.
יחזקאל לוי, ירושלים
קשה לי לרדת לסוף דעתכם. במשר שנים
ארוכות אתם נלחמים נגד השתלטותן של
המפלגות הדתיות באופז בלעדי על הדת
במרינה, ועומדים על כד כי איז כל מונו-
פולין לאלה על הדת במדינה. והנה באים
להציע מועמד שאינו נמנה על עושי דברם
של האדונים שפירא ורפאל למשרת הרבנות,
ואתם קמים נגדו.
בין כה שלטת מפא״י על כל שטחי החיים
במרינה. מדוע אם כן לא תשלוט נם על
הדת? מוטב לעשות רצונו של ארוז אחר,
מאשר להיכנע לקפריזות של שני אדונים.
י. י ,הלפרן, פתח־תקוה
חז״ל היו אומרים :״אהב את המלאכה
ושנא את הרבנות ״.בימינו, כשהרבנות נתרוקנה
מתוכנה וכמעט אין היא קשורה
בעבורה מעשית, הסיסמה היא :״שנא את
המלאכה ואהב את הרבנות״.
ועור אמרו חז״ל :״שלושה דברים מקצרים
ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ספר
תורה לקרוא ואינו קורא, כוס של ברכה
לברד ואינו מברר, והמנהיג עצמו ברבנות.״
משום כר לא ברור למה קבע שר־הדתות שהמועמד
לרבנות לא יהיה מעל גיל .71 האם
הוא רוצה שדווקא אנשים צעירים בימים לא
יאריכו ימים? והרי במקרה זה מתבקש
מאליו שדווקא ארם בא בימים, שראה כבר
הרבה שנים, יטול המשרה המקצרת חיי
בעליה.
שלמה קדרון, תל־אביב

כלה
ס לי ם

יזוי
ו סי דו ר

משה בן־י ש עי ה
ככר ד׳זנ גו ף גי. טל 24749

אישיות מתושבצת

ברכות מקרב לב על השינוי שהנהנתם
במדור התשבץ שלכם. בתקופה האחרונה הוא
הפר למשעמם וקל מדי לפתרון. תשבצי הקוראים
המתפרסמים לאחרונה בעתונכם החזירו,
לי בכל־אופן, את העני! במדור, ואחד
הגורמים לכד היא ההשואות בין אישיותו
של מחבר התשבץ לבין קוי אופיו כפי שהם
משתקפים בניסוח התשבץ.
גרשון קובנר, תל־אביב
למשל, אם הוא אדם מאוזן או מאונן.

השיר והפרס

קראתי את הכתבה על מיבצע ״בנעליהם״
שנערד על־ידי מועדון ה״רוטרי״ ביום החמישי,
ה־ 17 בדצמבר
באולם קולנוע ״תל-
אביב״ (העולם הזה
.)1161 הייתי אחד
המשתתפים בתחרות
זו. אני מודה להנהלת
״רוטרי״ בעד
ההזדמנות שנתנה לי
להשתתף במבחן ולקבל
את הסטיפנדיה.
אד אני מרשה לעצמי
להעיר כי לשאלה
שהוצגה בפני,
בצורת מנגינת השיר
״א יירישע מאמע״,
עניתי לא נכון, כפי
שצויין בכתבתכם זו,
כיוון שכל השאלות
האחרות היו מופנות
אל עמים אחרים, בהתאם
לנושא התחרות. ורק שאלה זו הי־תה
מחוץ לגבולות הנושא שהיה לפנינו.
שם המיבצע היה ״בנעליהם״ ,כלומר, בנעליהם
של עמים אחרים, ואילו שאלה זו היתה
מכוונת אלינו, בני העם היהודי, שאליו
שייכת מנגינה זו. לכן מחשבתי היתה מופנית
בכיוון אחר לנמרי, אף־על־פי שידעתי
את המנגינה הזאת. מכאן נבעה גם אי־ההבנה.
אלכסנדר
רכטר, תלמיד נתה ח׳
בית ספר גרץ, תל־אביב
אולי נערכה התחרות בידי כנענים, שחשבו
את היהודים לעם זר.

פולחן המלבות

כתבתכם על ״חתונות הפספורט״ (העולם
הזה )1161 היתה מאלפת ובמקומה. הגיע הזמן
שמישהו יקים את הסכר בפני גל ההגירה
של בנות הטיפשעשרה הסבורות שתמצאנה
בנכר את אשרן.
רנה לוינסון, חיפה
אתם מתריעים על ״התופעה המוזרה״ של
הגירת נערות ישראליות על-ידי נשואין עם
מיליונרים. האם אינכם רואים כי בכל זה
אשמים הפולחנים הטפשיים של ״מלכות״ למיניהן?
כל הפולחנים האלה מכניסים ללב
הנערות הישראליות שזכו ב״כתרים״ רגשות
של יהירות, התנשאות ובוז לכל בדתמותה
פשוט.
גם בלי פולחנים אלה ידועה הנערה הישראלית
בתור יהירה ומתנשאת ואפילו קצת
שחצנית ביחסה לבחורים. ובגלל המצב הנוכחי
בישראל, בו מחזרים עשרות בחורים
אחרי נערה אחת, סבורה כמעט כל נערה בי
היא ראויה למלכות.
ש. נמרי, תל־אביב

אנגלית•צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס יי ק 1יי * מ 71״ ת״א, בן־יחודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
• קורסים ואולפנים למבוגרים

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

ושיחה תס 8311ז 6זתס .) 0

• קבוצות נפרדות לתלמידי בתי־ספר

(מתחילים, מתקדמים ועזרה

בבחינות).

• הבנה לבגרות בלשון האנגלית וספרותה.
הלימודים בקבוצות קטנות׳ על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

במרינה העם עטרות ב *0טו.ווו

״חבר־כנסת אחד יכול להפיל את הממי
ולה!״ קרא מנחם בגין השבוע בלהט ה־
׳כוח על חוק האחריות הקולקטיבית.
הוא התכוון לסעיף בהצעת־החוק (ובהם־
ם הקואליציוני שקדם לה) לפיו ייחשב שר
מסולק אוטומטית מן הממשלה, אם אחד
:חברי סיעתו מצביע נגד הצעה של הממי
ולה, או אף נמנע מהצבעה עליה.
קרוב לוודאי כי בעיבוד הסופי לא יהיה
סעיף כה קיצוני. מן הסתם הוא יאפשר
מפלגה, שאסון כזה פקד אותה, לגרש
שמית את הח״כ הסרבן משורותיה, אם
ח״כ לא יואיל באדיבותו להתפטר בעצמו
ון הכנסת.
מצפון מכני. אולם בדיון הפורמלי,
שכחה הנקודה העיקרית של הצעת־החוק
ההסכם הקואליציוני. נקודה זו, באי־מום־
׳יותר. המוחלטת, מגלה לאזרח את אופיה
ול הדמוקראטיה הישראלית יותר מכל מחקר
!דיני.
כי למעשה נתנו כל המפלגות הקואליציו־יות
שטרות על כל ההצבעות של כל חב־
•יהן למשך ארבע שנים תמימות — כולל
;צבעות על נושאים שאיש אינו יכול אף
׳חזותם מראש. היה זה אישור רשמי לכך
:י אין לח׳־כ הבודד שום תפקיד בכנסת,
!והכרתו האישית ומצפונו האישי אינם מו־
:אים בחשבון אף להלכה.
אישור רשמי זה נתן תוקף חדש לטענה
;ישנה שאין בכלל צורך ב־ 120ח״כים, וכי
1שעה ח״כים, אחד לכל מפלגה, אשר כל
>חד מהם יהיה מצוייד במספר קולות, בהתאם
לאחוז מפלגתו — יספיקו. שהרי אם
הכנסת עצמה מודה שאין הח״כ יכול להצביע
אלא בהתאם לדין מפלגתו — מה הטעם
בקיום מנגנון גדול ויקר?
ציונחז שקל לל אמש קל

בעיני רוב אזרחי ישראל, מעניין כינוס
;ועד־הפועל הציוני פחות מועידת חובבי,אספרנטו.
גם השבוע סגרו את מקלטי,רדיו
שלהם כאשר הודיע קריין החדשות
!ל כינוס המוסד, פירט את הצעתו האחרונה
סל הד״ר נחום גולדמן לשינוי מבנה ההם־
זדרות הציונית.
אולם זילזול זה לא היה במקומו. כי
;הסתדרות הציונית עדיין ממלאה תפקיד
זשוב במימון המפלגות בישראל, המקבלות
:מישרין מן המגבית שמונה מיליון דולאר
:ראה להלן) .הזילזול הציבורי רק עוזר לקבוצות
קטנות של עסקנים לערוך את קנוני
׳ותיהם במוסד זה באין מפריע.
בלי חברים. על רקע קנוניות אלה יש
חשיבות להמצאתו הגאונית האחרונה של
נולדמן. עיקרה: לבטל את החברות האישית
סל הציונים בתנועה.
גם עד כה היתד, חברות וו פיקטיבית
במידה רבה. למעשה היו חברים בתנועה הציונית
רק מפלגות וארגונים, שחילקו ביניהם
את הייצוג במוסדות התנועה, לפי
מפתח שהושג במשא־ומתן פנימי. אולם
להלכה נעשה הכל בשם החברים. המפלגות
מכרו לחבריהם שקלים, ובעלי־ד,שקלים היו
הבוחרים לקונגרס היהודי• והיוו באופן
רשמי את חברי התנועה.
המגרעת של שיטה זו: אפילו המפלגות
לא יכלו למכור שקלים רבים. שיטת החברות
האישית הבליטה את העובדה כי ההסתדרות,
המתיימרת לדבר בשם 11 מיליון יהודים
בעולם, מייצגת למעשה רק מיעוט קטן מהם.
״שקל קנאדי״ .ההמצאה הגולדמנית
באה לטשטש מצב עגום זה. עיקרה: מעתה
תהיה החברות בתנועה הציונית רק באמצעות
ארגונים. די יהיה לגולדמן ושות׳
לשכנע (או לשחד) תריסר עסקני הקהילה
היהודית בצ׳יקאגו, למשל, כדי שהקהילה
תצטרף רשמית להסתדרות הציונית — על
כל חבריה, שאיש לא ישאל אותם. הקהילה
תקבל פשוט כמות של שקלים השוזר, למספר
חבריה הרשומים. החיים הציוניים יתנהלו
בשקט הנוח של חדרי־חדרים על־ידי
קנוניה של עסקנים.
חידוש שני: השקל לא ייקרא עוד, שקל
ציוני״ ,אלא ״שקל קנאדי״ ,״שקל צרפתי״
וכו׳ .המטרה: לטשטש את הרושם כאילו
• למעשה רק בסקרים מעטים. כי לרוב
חולקו המנדטים בקונגרס, בארצות רבות,
ללא בחירות.

הארגונים מצטרפים לגוף עולמי פוליטי, לא
לתת מקום להאשמות של נאמנות כפולה.

הדו ח המלא על הקוב הסוד, במדינה

הסוד הנורא
הידיעה שהגיעה לראשי המגבית היהודית
המאוחדת בחודשי הקיץ האחרון לא היתד,
נעימה ביותר. תוכנה: ראשי מחלקת הכנסות-
הפנים של משרד האוצר האמריקאי גמרו
אומר לבטל את זכות התורמים למגבית לנכות
את תרומותיהם מסכום הכנסותיהם החייבות
במס־ההכנסה.
היה משום הגיון בהחלטה כזאת. כי ה־פיטור
ממס־ההכנסה בא לעודד קרנות פילג־טרופיות׳
להמריץ בעלי הכנסות להקציב
חלק מהן לבתי״חולים ולבתי־ספר. אולם המגבית
היהודית אינה מסתפקת במטרות
פילנטרופיות אלה, מקציבה חלק גדול מכספה
למוסד זר, פוליטי מובהק: הסוכנות היהודית
לארץ ישראל.
בגלל הפיטור מפסיד האוצר האמריקאי
כ־ 45 מיליון דולאר לשנה.
ניכסץ נכנם לפעולה. אולם ראש
המגבית לא נבהלו. גרמו לכך כמה שיקולים
יסודיים.
• מי שמבטל את פיטור המס למגבית
היהודית, חייב לעשות זאת גם לגבי שורה
ארוכה של מוסדות דומים של עדות וקבו־צות־מוצא
אחרות׳ שיש להן השפעה רבה.
דוגמה: קרנות העדה הקתולית התומכת ב־וואתיקאן.

ליהודים יש עדיין משקל עצום באמריקה,
בייחוד ערב הבחירות לנשיאות,
שיחולו בנובמבר .1960 לא ״תכן כי הממשלה
הרפובליקאית תאשר את החלטת האוצר׳
העשויה להוסיף למפלגה הדמוקראטית היריבה
מיליוני קולות מכריעים.
לכן שתקו המנהיגים, פתחו במערכה
אינטנסיבית מאחורי הקלעים. הם פנו ישר
אל האיש המעוניין ביותר: ריצ׳ארד ניכסון,
סגן נשיא ארצות־הברית, והמועמד הרפוב-
ליקאי הוודאי לנשיאות. ניכסון, שהבחין
בהזדמנות הטובה להוכיח את נאמנותו
לבוחרים היהודיים, הפעיל את מלוא השפעתו
בממשלה.
כתוצאה מכך הושגה פשרה כללית: התרומות
למגבית תישארנה פטורות ממס,
אולם הן לא תועברנה רשמית למוסד זר
כמו הסוכנות׳ אלא למוסד יהודי־אמריקאי
חדש, שיעבירן בעצמו לישראל.
הודות להשפעה הציונית הגדולה, לא
פורסמה הפרשה כולה בעתונות האמריקאית•.
גם כתבי העתונות הישראלית בארצות.הברית
שיתפו פעולה.
גולדמן מוכן לנצל. בזה היתד, מסתיימת
הפרשה, אלמלא זריזותו הפוליטית
המופלאה של ד״ר נחום גולדמן. הוא הבחין
כי הוא יכול להיעזר בפרשה כדי לצבור
הון פוליטי, לחזק את עמדתו.
מטרתו של גולדמן: להבהיל את ראשי
המפלגות בארץ, להשיג את הסכמתם להקמת
מוסד שיעניק לגולדמן עצמו את ההשפעה
המכרעת על חלוקת הכסף של היהודים
האמריקאיים.
גולדמן מיהר לארץ, כינס במלון דן המפואר
14 נציגים•• של כל המפלגות הציוניות
בשרותו של גולדמן: יש להקים מיד
מוסד אמריקאי, להפסיק במענקים הגלויים
למפלגות הציוניות.
יתכן שגולדמן הרגיש בנימה של ספקנות
אצל ראשי המפלגות. כי הללו, שלא נולדי
אתמול, ידעו כי ביטול הפיטור כמעט ואינו
אפשרי. הם חשדו כי גולדמן עשה קנוניה
עם מפא״י, מבקש לשנות את מבנה ד,ד,ס־
(המשך בעמוד )6
י אולם מדור תצפית של העולם הזה
( )1156 הודיע עליה לפני חודש וחצי בכתבו:
״קרוב לוודאי כי חלוקת כספי המגבית לא
תיעשה עוד על־ידי הממשלה והסוכנות.
ההתפתחות האפשרית: התערבות גורמים
יהודיים מחוץ לארץ כגוף מפקח על אופן
הוצאת הכספים. הסיבה לכך לא תהיה נעוצה
בדעת הקהל הישראלי, אלא בהתפתחויות
חוקיות מסויימות בארצות־הברית.״ שבוע
לפני כן הודיע מדור תצפית של העולם הזה
( :)1155״שינויים מהותיים יחולו במבנה ההסתדרות
הציונית בקונגרס הבא, שיתכנס
באוגוסט השנה הבאה.״
•• חזן וארזי ממפ״ם, בן־אהרן מאחדות־העבודה,
ארגוב ,׳וספטל והרכבי ממפא״י.
הררי וקול מהפרוגרסיבים, סרלין ודולצ׳ין
מהצ״כ, באדר ויוניצ׳מן מחרות, שפירא
ורפאל מהדתיינדלאומייס.

לבון

נמיר

אשכול

לפני שלוש שנים הטיל ״העולם הזה״ ( 976 והלאה) פצצה לתוף
הזירה הפוליטית של ישראל. הוא גילה לראשונה בי בתוככי מפא״י
נוצרה קבוצה של מנהלים צעירים, הנושאים את עיניהם אל השלטון
הבלעדי במפלגה ובמדינה, והזוכים לחסותו הסמוייה של דויד כך
גוריון. תחת הכותרת ״דיקטטורה בדרן־״ פירט ״העולם הזה״ את
רשימת ראשי הקבוצה ועמדות־בוחה (תוך העלמת שמו של אחד
מאישיה המרכזיים, משה דיין, שכיהן אז עדיין כרמטב״ל).
א!ז שבטאוניס אחראיים ניסו להגדיר את גילוי ״העולם הזה״ אז בפרי
דמיון חולני, גרמה אותה סידרה לשינוי מכריע בהערכות המפלגתיות
במדינה. מיבצע־סיני, העברת עניני־החוץ ממשרד־החוץ למשרד־הבטחון
ועשרות תופעות אחרות, אישרו את נבונות הניתוח של ״העולם הזח״.
הדיבור על ״קבוצת הצעירים״ הפך מאז לענין שבשיגדה.
אולם אופנה זו גרמה לראייה פשטנית מדי של הנעשה בתוך
מפא״י. בעיני כתבים שטחיים, ניתן להגדיר כל התפתחות כמפא״י
במאבק בין שתי קבוצות -״גוש״ הקשישים וקבוצת הצעירים. זוהי
הפשטה כוזבת ומטעה.
ה־ 3בנובמבר, שהפחית את חשיבות המאבק בין מפא״י ומפלגות
האופוזיציה, שם את הדגש על המאבק בתוך מפא״י עצמה. על בן
חיוני לכל בר־דעת להכין את הנעשה בתוך מפלגה זו, השלטת עתה
שלטון בלעדי. לצורך זה קיבל ״העולם הזה׳׳ על עצמו שוב להסיר את
הלוט מן המערכה הסודית. בעמודים אלה ניתן בפעם הראשונה תיאור
ממצה ונאמן של הקרב על מפא״י -הקרב העשוי להכריע את גורל
הארץ ביטנים הקרובות.

מאת אוד אבנר׳
***מפלגה לא קיבלה את דעתו של החבר בן־גוריון!״ מסרו נציגיה של מפלגת
״ ן ן פועלי ארץ־ישראל לנציגי המפלגה הפרוגרסיבית, בשעת ניהול המשא־והמתן להקמת
הקואליציה הממשלתית. בן־גוריון הסכים עם הפרוגרסיבים להקים ביטוח־בריאות ממשלתי.
צמרת מפא״י דחתה רעיון זה בצורה ברורה ואפילו מעליבה.
בצורה דרמתית זו נמסרה לאזרחי המדינה הידיעה המדהימה כי במאבק פנים־מפלגתי
נשארה ידו של דויד בן־גוריון על התחתונה. האיש שנראה כשליט כל־יכול במפלגמו, הובס.
דרמתית עוד יותר היתד, תבוסה שניה, שלא נתגלתה לאזרח. בצורה כה חותכת. כבר
בערב הבחירות גילה בן־גוריון כי הוא מבקש להקים קואליציה של מפא״י עם הימין,
שבמרכזה תעמוד הברית בין מפא״י, הציונים־הכלליים ואגודת־ישראל. אולם, ברגע המכריע
שמה צמרת מפא״י מחסום בפני שאיפה זו. בניגוד לרצונו המפורש של בן־גוריון, נכפה
עליו קו הפוך — וזה בשטח הקרוב ביותר לתפקידו כראש־ממשלה. מפא״י החליטה להקים
קואליציה שבמרכזה עומדות מפלגות ההסתדרות.
שתי הכרעות אלה הוכיחו עד כמה מופרכות רוב ההנחות של הפרשנים המדיניים,
שתיארו את בן־גוריון כאדון בביתו וכבורר בין שתי סיעות — הקשישים והצעירים. המצב
האמיתי מסובך עד אין שיעור יותר.

* 6פא״י של סוף 1959 אינה דומה למפלגה רגילה בעולם. אין היא דומה גם למפא״י
של ימי היווסדה.
אין זה ארגון של אזרחים בעלי דעות שוזת פחות או יותר, הבוחרים להם נציגים ומנהיגים
כדי להגשים רעיונות אלה. לחברים הפשוטים אין כמעט השפעה על מהלך הענינים בתוך
המפלגה. אין ספק שמפא״י נהנית עדיין מאמונו ומאד,דתו של חלק גדול מאזרחי ישראל
(נוסף על האהדה הכפוייד, של הבוחרים הכפופים למנגנון הפיתוי והלחץ) .אך בוחרים
וחברים אלה נמצאים מחוץ למעגל ההכרעות.
ביסודו של דבר, מפא״י היא אגודה מקצועית של מנהלים. היא ארגון של שליטי* אולם

בניגוד למפלגה פאשיסטית, בה כל כוחות השלטון זורמים מלמעלה למטה, השלטון הבלעדי
של מפא״י מחולק בין אלפי אנשים׳ אשר בידי כל אחד מהם חלק גדול או קטן של השלטון.
מבחינה זו נכונה ההשוואה (שנעשתה לא פעם בעמודים אלד <).בין מבנה מפא״י לבין
מבנה משטר האצילים בתקופה הפיאודלית. במשטר זה היה המלך רק ״ראשון בין שווים״,
והתחלק בשלטון המעשי עם מספר גדול של דוכסים, רוזנים ואבירים. כל אחד מן הדוכסים
והרוזנים שלט על שטח מסויים שלטון בלעדי־למעשה, והכרעות חשובות יכלו להתקבל רק
באסיפה כללית של כל גדולי המדינה.
מכיוון״ שלכל דוכס, ולכל״קבוצה של דוכסים, אינטרסים שונים, שאינם מזדהיב!יתמיד״עם
האינטרסים של דוכסים אחרים, או של המלך, היה קיים במשטר זה מישחק מתמיד של
כוחות. במישחק זה לא היו חזיתות נוקשות, ואף לא סיעות קבועות. מדי פעם נוצרו
קבוצהכזו כבר
פעם התפלגה
קבוצות של דוכסים שלחמו למען אינטרס משותף — ולא
למחרת יום הניצחון, והחל מאבק בין שותפיה לבין עצמם.
במצב כזה היה קשה מאד להינבא מראש מה יהיה הרכב הכוחות היריבים בכל מאבק
מסויים שהוא. הכל היה גמיש. עוד יותר קשה היה לנחש את הרכב הפלגים היריבים
במקרה של מות המלך והצורך לבחור במלך חדש.
בכל זאת היו קיימים גם במשטר זה פלגים קבועים, פחות או יותר, של דוכסים בעלי
כחצי־תריסר גורמי־כחעיקריים,
אינטרסים משותפים. הוא הדין לגבי מפא״י. קיימים בה כעת
— היאהמביאה
מקרה שהוא
היערכות הכוחות האלה בכל
וכתריסר גורמי־כח משניים.
לידי הכרעה.

סיעת בן־גוויון

בן־גוריון ולהרחיקה מסיעת לבון. אולם לראשי הקבוצה יש רקע משותף רחב עם ראשי
סיעת לבון, והם מזדהים עם לבון במידה רבה. במיוחד נכון הדבר לגבי הורוביץ וספיר.
שר המסחר־והתעשיה הוא אויבו המושבע ביותר של שמעון פרס, שהיה יורשו כמנהל
משרד־הבטחון.
בשני המאבקים האחרונים — בעית קופת־חולים ובעית הרכב הקואליציה — פעלו סיעת
לבון והסיעה הכלכלית בשיתוף מלא.
מרכז־הכוח של קבוצה זו: המנגנון הכלכלי של המדינה, השליטה על אוצר המדינה,
התכנון הכלכלי ומערכות הפיתוח. כראש מחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודית שולט
לוי אשכול גם על החקלאות בצורה הרבה יותר יעילה מאשר שר־החקלאות משה דיין. כי
מחלקה זו, והמרכז החקלאי, הן כמעט רשויות דיקטטוריות.

סיעת שרת
כוח והחולשה של הקבוצה הרביעית, קבוצת משה שרת.

| | והחולשה של שרת עצמו.
מצד אחד שרת הוא עצמאי כלפי בן־גוריון, שסילקו מן השלטון. מצד שני שרת הוא בעל
אופי חלש — דבר המתבטא, בין השאר, במסירת בית ברל (שהוא שליט עליו) לניהול
פעולות קבוצות הצעירים — הן הצעירים מטעם והן הצעירים־שלא־מטעם. שרת הוא איש
גאוותן, יותר מכפי שהוא איש עקבי וחזק.
עם סיעה זו אפשר למנות אנשים כמו הרצל כדגי ודויד הכהן. אך גורלה קשור
בגורלו האישי של שרת, מס׳ 2ברשימת מפא״י לכנסת, הנהנה עדיין מפרסטיג׳ה רבה
בשורות מפא״י, אך החסר בסיס־כוח ממשי.

סיעת סערם

ך* קבוצה החשוכה כיותר ברגע זה במפא״י היא סיעתו של דויד בן־גוריון.
ן { ז הי סיעה מס׳ .1
כל המדברים על ״קבוצת צעירים״ ,כאילו היו דיין, פרס ושות׳ ברגע זה גורם־כח עצמאי,
בלתי־תלוי בבן־גוריון, שוגים בהזיות. אין ״קבוצת צעירים״ בתור שכזו. ישנה סיעתו של
דויד בן־גוריון, אשר צעירים מסויימים שייכים אליה ומקיזים להיבנות בה.

ספיר

שרת

אלמוגי

המיוחד בצעירים אלה הוא שבניגוד לתפקיד המקובל של צעירים בעולם, אין הם מורדים
בשלטון, אלא להיפך, הם נושאי השלטון. ניתן לכנותם ״צעירים מטעם״ ,צעירים, הנהנים
מחסותו האישית של בן־גוריון ושעלו לגדולה הודות לסיועו המפורש — בניגוד לצעירים
אחרים במפלגה.
לסיעה זו שייכים השרים משה דיין וגיורא יוספסל (שאינו מן הצעירים בגיל) וסגן־
השר שמעון פרס. אחד מאנשיה החשובים ביותר הוא יצחק נכון, סגנו שונא־הפרסומת
של ראש־הממשלה, המושך בחוטים רבים מאחורי הקלעים (והשליט על הדרך לאוזן ״הזקן״).
בן־גוריונאים אחרים: אלחנן ישי ; טדי קולק ; שמואל אביעד, מנושאי־כליו של
דיין ; דוקשי נסיהו, האידיאולוג ; שמואל גל, בתל־אביב.
לרשותה של סיעה זו עומדים תאי־שלטון חשובים. היא חולשת למעשה על כל מערכת־הבטחון,
כולל מנגנון־החושך על כל הסתעפויותיו (למשל בדואר) ,המשטרה, על חלק
מיחסי־החוץ, על חלקים גדולים של המנגנון הממשלתי. היא שליטה על הרדיו, ובעקיפין על
רוב העתונים הבלתי־תלויים בארץ, מכיוון שכמעט כל העתונאים המשרתים את מפא״י
בעתונים אלה קשורים עם ראשי סיעה זו.
מרכז־הכח של סיעה זו הוא בממשלה. אפשר לכנותה כסיעה הממשלתית.

סיעת רבוו
ן * קבוצה השניה היא המרוכזת מסביב לפנחס לבון,

ומרכז כוחה בצמרת הסתדרות

} | העובדים הכללית.
התבצרותה של קבוצה זו בהסתדרות אינה פרי המקרה. נסיונו של לבון להיאחז בממשלה
— בימי היותו שר־הבטחון — עלו בתוהו מכמה סיבות. אחת מהן היתד, כי הבסיס הרעיוני
של קבוצה זו (כפי שיתואר להלן) אינו מקנה לה זיקה למנגנון הממלכתי, אך מתאים
לשלטונה בהסתדרות.
לקבוצה זו שייכת למעשה כל הנהגת ההסתדרות״וכמה מעסקני ׳ מפא״י האחרים. הדמויות
העיקריות: ראובן ברקת, ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות ; אהרן בקר, ראש
האיגוד המקצועי ; לוי יצחק הירושלמי, דובר ההסתדרות ; יונה כסה ; מאיר מנצל.
אף שלבון לא הפר את הקו שנקבע בממשלה בעדני שכר, ועשה את הכל כדי לתאם
את מדיניות ההסתדרות לזו הממשלתית, הרי הוא חולש על דוכסות בלתי־תלויה, שאינה
כפופה למרות בן־גוריון. זוהי עמדת־הכוח העצמאית החשובה ביותר במדינה, בעלת כלים
כלכליים אדירים.
מרכזי־הכוח של קבוצה זו: האיגוד המקצועי החולש על ציבור הפועלים הגדול, קופת־החולים,
הטרסם הכלכלי האדיר של ההסתדרות, עתוני ההסתדרות (דבר ועוד) .עם שבירת
עצמאותם של הנהלת סולל־בונה, המשביר המרכזי ותנובה, הידק לבון את מושכות השלטון
בדוכסותו, ערך אותה לקרב.

הסיעה הנלנרית
ן* קבוצה השלישית

היא זו החולשת על המנגנון הכלכלי של המדינה. גם זו דוכסות

ן | רצינית ביותר.

ראשי סיעה זו הם ארבעת השרים הכלכליים של הממשלה האחרונה — לוי אשכול,
פנחס ספיר, פרץ נפתלי ומרדכי נמיר -ונגיד בנק ישראל, דויד (״דולק״)
הורוביץ.

זהו הרכב אישי חזק מאד. ספיר הוכיח את כוחו האישי במערכת־הבחירות האחרונה,
ועל חשבונו זוקפים במידה רבה את הנצחון. נפתלי נחשב למוח הכלכלי הרציני ביותר
של מפא׳׳י.
פרישתו של נמיר מן הממשלה והשתלטותו על עירית תל־אביב מחזקות את הסיעה במידה
ניכרת. כי ראש עירית תל־אביב שולט גם הוא על עמדת־כוח עצמאית, שאינה כפופה
למרות הממשלה. יש לו חופש־תמרון רב, והוא יכול להפעיל את כוחו באופן חופשי.
הגורם המלכד העיקרי של קבוצה זו הוא תפיסה כלכלית משותפת. תפיסה כלכלית זו,
המתרחקת יותר ויותר מתפיסות סוציאליסטיות שיגרתיות, היתד, יכולה לקרב אותה לסיעת

זהים עם הכוח

קבוצה מסוג אחר לגמרי היא זו שהשתלטה השבוע על מזכירות־המפלגה, עם

כניסתו של יוסף אלמוגי לעמדת־כוח זו.

אכן

פרס

דיין

זוהי קבוצה של שליטים־מקומיים — אבירים בעלי אחוזות מקומיות, המפוזרות בכל הארץ.

בראש קבוצה זו עומדים שרגא נצר, השליט על מנגנון־מפא״י בתל־אביב, ויוסף
אלמוגי, המנצח על מערכת־הבחירות עסורת־הנצחון של מפא״י להסתדרות ולכנסת.
אלמוגי לא קיבל תיק בממשלה מפני שהוא נמצא ברשימה השחורה של בן־גוריון, מאז
הפר את מרותו בסכסוך אתא. אולם גם בלעדי זאת עלייתו של אלמוגי מהירה וכמעט
מסחררת. האיש, שעוד לפני כמה שנים היה רק נושא־כלים של אבא חושי, התפתח במידה
רבה, כנראה גם מבחינה פנימית. בריחתו מחיפה יכולה להתפרש גם בהתרחקות פנימית
משיטות חושיסטאן. אולם לאלמוגי עדיין השפעה רבה על המנגנון המפלגתי בחיפה.
לקבוצת־הערים שייכים אנשים כיונתן להב, מזכיר מועצת פועלי חיפה; אוריאלפרט,
המועמד לתפקיד מזכיר מועצת פועלי תל־אביב ; ישראל פינכרג, סגן ראש עירית פתח־חקור
; ,יצחק שפירא, מזכיר המרכז החקלאי ; מנחם בהן מתל־אביב ; אביגדור
עשת מחיפה; משה כרעם מירושלים; מרדכי סורקים מכפר-סבא; כר חיים
מחיפה ; זיגמונד הרינג מן הועד הפועל ; יהושע רכינוכיץ ; זאב וינד ; מאי
זילברמן ועוד.

התכונה העיקרית של סיעה זו שהיא מבוססת על הפועלים העירוניים, ועל כן יש ״לה״ יסוד״
רב לשתף פעולה עם שליטי ההסתדרות. אולם היא חסרה אופי אינטלקטואלי ועקביות
רעיונית. היא פוחדת מבן־גוריון ונאמנה לו. על כן היא לוחמת בקבוצות הצעירים של אשר
ידלין ואברהם עופר, אך לא בצעירים־מטעם, הנהנים מחסות בן־גוריון. בתל־אביב הקימה
בשעתה גוש עם פרס נגד שאר הצעירים.
היא מבקשת למצוא לשון משותפת עם משה דיין ושמעון פרם, ומצד שני עם פנחס לבון
ומרדכי נמיר.
האחוזות המקומיות של קבוצה זו מצטברות יחד לכוח רציני, מעניקות לה מעמד של
סיעה חשובה.

הנוחות העצמאיים
ך• צד הסיעות העיקריות האלה, קיימות דוכסיות עצמאיות רבות, קטנות וגדולות,
^ שכוחן יקח חלק ניכר בכל הכרעה.
תנועת המושכים היא גורם חשוב כזה. אף ששר־החקלאות הוא בן משפחה מושבית,
אין פרוש הדבר כי התנועה ערוכה מאחוריו אוטומטית. קיימים בה כוחות ניכרים שישתדלו
לצרף את התנועה בחזית נגדית, בהכרעות מסויימות.
איחוד הקיבוצים והקבוצות הוא גורם מסוג דומה. הוא קרוב לאגף לבון מפני
שדעות פרם ודיין מנוגדות כמעט לעצם קיומו. אולם הוא נאמן גם לדויד בן־גוריון.
האיגוד המקצועי יכול אולי להיחשב לגורם דומה, מכיון שאין לשייר אותו אוטומטית
לסיעת צמרת ההסתדרות. אולם הוא קרוב לסיעה זו במידה המכתיבה לו ברית קבועה.
ישנן סיעות־של־איש אחד. סיעות אלה שומרות על עצמאות מסויימת אם מפני שהאיש
ניטראלי מטבעו, ואם שטרם החליט לאיזו סיעה כדאי לו להצטרף. האנשים העיקריים מסוג

אבא אכן, הקרוב מאד לסיעת בן־גוריון, עד כי נדמה לעתים שהוא שייך אליה, אך
שסיעת לבון טרם איבדה את תקוותה למשכו לצידה ולגייסו נגד דיין ופרס.
ככור שיטרית, שאין לו כוח ממשי, והשומר על ניטראליות, אף שהמשטרה עצמה
משולבת בסיעת בן־גוריון, באמצעות המפקח הכללי יוסף נחמיאס, מאנשי פרס.
אבא חושי, שליט חושיסטאן, השומר על ניטראליות זהירה אך העשוי לזרוק את כוחו
על אחת מכפות המאזניים בשעת ההכרעה, תמורת חלק בשלל.

קבוצות הצעיוים
עוד שאין כל אפשרות לדבר על ״סיעת הצעירים״ כאילו היתה גוף אחד, הרי יש
—1צורך להביא את הקבוצות השונות של הצעירים בחשבון המאבק הפנימי.
(המשך בענזזד )21

תצפית

בסדינה

(כל הזכויות שמורות)

• צבי צור עומד לקבל תוך ארבעה חדשים מינוי ממשלתי
חשוב.
• המגבית היהודית המאוחדת לא תוזכר כלל בדיוני
הוועד הפועל הציוני. הסכם על כך הושג עוד לפני פתיחת.הישיבות•.
9ויכוח חרין 5צפוי בחרות בעקבות הידיעות על נסייר
לפיצול המפלגה. הוברר כי סידיעה לפיה ניסה פנחס רוזן, בהשראתו

של דויד בן־גוריון, לפנות לחללן המתון של חרות, לא היתה נכונה. מסתבר
כי הידיעה, שהוכחשה לאחר מכן על־ידי רוזן עצמו, הודלפה על־ידי
המתונים בחרות כדי לאיים על בגין.
• פקיד גבוה באוצר עשוי לעוף ממשרתו, מאחר שהוא מואשם
בהדלפת פירוט התקציב הממשלתי לשנת , 1960/61 בו חוסלה ההקצבה
לשיכונים ולבתים לעולים. ידיעה זו עוררה פעולה נגדית בחוגים המעוניינים.

• למרות ההשמצות ההדדיות מעל גבי העתונות, יתכן
שבקרוב תיעיד התפייסות בין הרב יהודה ליב מיימון
לבין שר הדתות יעקב טולידאנו. רקע ההתקרבות: נכונותם של
הרב מיימון וסיעת יצחק רפאל לתמוך בבחירת הרב גורן לרב ראשי, מאחר
ששאר המועמדים קשורים עם סיעות יריבות במפלגה הדתית הלאומית.

• שמות חדשים יופיעו בצמרת משרדי הבטחון והעבודה.
למרות הצהרותיו החוזרות של שר העבודה גיורא יוספטל יוכנסו כמה
מידידיו לעמדות מפתח במשרדו. גס שמעון פרס, שהחזיק את משרדו
במרכז מפא״י פתוח חודש לאחר הבחירות,
ישבץ את עוזריו האישיים במנגנון

(המשך מעמוד )4
תדרות הציונית בצורה שתגביר את שלטוני
האישי, תעביר את הכסף ישר לידי ממשלת
ישראל. ראשי המפלגות לא היו מוכנים להסכים
לדיקטטורת גולדמן־מפא״י על הכסף,
תוך חיסול השפעתם שלהם על חלוקת
השלל.
העורבים מכטיהים לשתוק. כדי
לחזק את הרושם של דבריו, נקט גולדמן
בשיטה הרגילה בארץ. הוא כינס את עורכי
העתונים היומיים, סיפר להם בסוד כמום
את הידיעה הנוראה שהאוצר האמריקאי
עומד להרוס את המגבית. הוא השביע את
העורכים שלא לגלות מילה אחת לנפש חיה.
העורכים, מזועזעים. ומוחמאים על שהוכנסו
בסוד, הבטיחו לשתוק. מובן שלמחרת היום
נודע הדבר בחוגים הקובעים של כל המפלגות,
הגביר את האמון לדברי גולדמן.
בשבוע שעבר נפלה קבוצה אחת לתוך המלכודת.
גם לאנשי ליבנה־תמיר נודע על
פגישת גולדמן עם ראשי המפלגות. בתמימותם
האמינו כי אכן בא הקץ למגבית,
מיהרו להדביק מודעות גדולות ברחובות,
לבשר לאזרחי המדינה שהמגבית עומדת
לפני חיסול, וכי פירוש הדבר שינוי המשטר
בארץ.
יודעי־דבר רק חייכו. הם ידעו כי מפצצה

ידעו את הסוד, שלא הגיע עדיין לאוזנם של
חבריהם: ראש הרשות הממלכתית יהיה ד״ר
יהושע יפה 45 יד ימינו של דב יוסף
בימי הצנע, האיש הקובע את מדיניות השיווק
והמחירים העכשוית של משרד המסחר
והתעשיה,
״הוא פקיד מוכשר,״ הסביר תעשיין מפורסם,
שהתנגד למינוי יפה הממושקף, תושב
רמת־גן ,״אולם הוא רגיל למדיניות של
יד חזקה, אינו גמיש.״
בכל זאת חיפשו עסקני התאחדות בעלי־התעשיה
משהו להתנחם בו .״אין דבר,״
קבע אחד מהם ,״ישנם קרטלים שהממשלה
מעוניינת בקיומם. אלה לא יפורקו. אני
מקוזה שהקרטל שאני שותף בו גם כן יהיה
שייך למעמד המיוחס הזה.״
קרטלים רצויים. איזה קרטלים יקבלו
עידוד ממשלתי? הטיבות הצפויות לעידוד
ממשלתי, אופייניות למשק הישראלי:
• מקרים בהם מעוניינת הממשלה לקיים
בשוק המקומי מחירים גבוהים, על מנת
לאפשר ליצרנים לייצא סחורה לחוץ־לארץ
במחירי־הקרן (כלומר, הצרכן המקומי משלם
למעשה סובסידיה לייצוא) .דוגמא: עץ לבוד.
• מקרים בהם חוששת הממשלה שההתחרות
בין המפעלים תגביר את הייצור ותו־

משרדו.

• גם יוסף אלמוגי לא ישכח
את ידידיו. בהשפעת אלמוגי סירב
עורך־הדין הצעיר נתן בועזי להיות
מרכז המחלקה האקדמאית בהסתדרות,
יתמנה ראש לשכתו של מזכיר מפא״י.

• במעט ברור כי ח״כ משה
ניסים ישתתף בבחירות לוועידת
הצ״כ, יופיע בראש סיעה חדשה
של בני עדות המזדחל בבחירות אלה,
שבניגוד לקודמות יתנהלו בכל הארץ,
תופיע גס סיעה של צעירים, אשר ברא־שה
יעמוד עורך־דין אהרן מויאל.

• אגוד העובדים של הציד
נים הכלליים והעובד הציוני
במפלגה הפרוגרסיבית יופיע
בנראה בגוש מאוחד בועידת
ההסתדרות. שני גופים אלה ניהלו
לאחרונה שיחות בדרג גבוה על הופעה
משותפת.

ס אתה עלול לקרוא עתון
ערב נוסף ביום שישי אחר
הצהריים. לאחר שהתברר כי עתוני

הערב הקיימים נמכרים ביום שישי החל
מהשעה תשע בבוקר, מהווים התחרות
לעתוני הבוקר, הציע איגוד חמו״לים
כי עתוני הבוקר יתאגדו, יוציאו עתון
ערב משלהם.

ח־עגך ער-יגזורי

התובע: אריה ספקטור, ממנהלי ידיעות אחרונות ובעל מניות בעתון, יגיש
תביעה זו כתוצאה מהסכסויך בין השניים על מניות העתון. נסיונות התיווך
בין השניים, שנעשו על־ידי שר כלכלי חשוב של מפא״י, עלו בתוהו. מיד
אחרי הגשת התביעה ינסה שר אחר של מפא״י לתווך בין שני היריבים.

גולדמנית זו, כמו מפצצות קודמות של
הדוקטור הפורה, לא יצא הרבה. התוצאה
היחידה: שינוי כמה סממנים פורמליים
חיצוניים של המערך הציוני, שיאפשר לפקידי
האוצר האמריקאי לקבוע במצפון שקט כי
המגבית היא באמת פילנטרופית.

• צפה להפגנות חדשות של הסטודנטים ביירושלים. הסיבה
הפעם: איסור האוניברסיטה על בעל המסעדה הענקית במקום -למכור ארוחות

המשק

9תביעה משפטית על הוצאת דיבה תוגש נגד צבי לבון.

במחיר נמוך מ־ 1,400ל״י ארוחה, הכרחתו למכור בשעות הצהריים קפה
ועוגות בלבד, כדי ללחוץ על הסטודנטים לסעוד במנזה.

9שערוריה אוניברסיטאית אחרת, שתחדיף את היחסים

כין הנהלת האוניברסיטה והסתדרות הסטודנטים: איסור על
מפעל־השיכפול של הסטודנטים למכור ספרים לועזיים במחיר נמוך, כדי שלא
יתחרו בחנות הספרים המהודרת בקרית-האוניברסיטח.

9יוסף דגן, המזכיר הכללי של ההתאחדות לכדורגל

כישראל, יפרוש בקרוב ממשרתו. חוזהו של דגן עומד להסתיים
והנהלת ההתאחדות אינה נוטה לחדש אותו, מתוך מגמה להכניס לתפקיד אדם
אחר, שיתאים יותר לרוחם ולשיטות עבודתם של הבוסים בהתאחדות.

9צפה להתנגשות קרובה כין ההתאחדות לכדורגל לבין
עתונאי הספורט בישראל, אחרי תקופה ארוכה של יחסי־שלוס. היא
תתעורר נוכח כוונתה של ההתאחדות להפוך את הבטאון החדש שלה לעתיד
ספורט מקצועי שיופץ בקרב הקהל הרחב, יתחרה במדורי הספורט הקיימים
בידיעות ממקור ראשון. כבר עתה אסרה ההתאחדות על מאמן הנבחרת, גיולה
מאנדי, לכתוב בבטאון אחר.
9מרחץ פיני ראשון כארץ ייפתח בחיפה. מאחר שבבית•
מרחץ פיני נשים רוחצות את הגברים, קרוב לוודאי כי בניתו, בבנין גדול
חדש, יעורר סיבוכים קואליציוניים עם השותפים הדתיים.

תעשיה כחמגמת
״אני מפחד מן ה־ 29 לינואר כמו שיהודי
חרד מיום־כיפור,״ סיפר השבוע תעשיין
וותיק .״זה יהיה יום־הדין לכל התעשיה הישראלית.״
היתד,
לו סיבה טובה לדאוג. כי לפי חוק
מיוחד נגד קרטלים, שנחקק במושב האחרון
של הכנסת השלישית, אסור יהיה למפעלים
לחתום על הסכם, לפיו יתחייבו ביניהם לא
להתחרות אחד בשני, לא להוריד את מחירי
תוצרתם. אם בכל זאת ירצו לעשות כך,
יצטרכו לבקש אישור מיוחד מגוף ממלכתי,
שיוקם על־ידי הממשלה.
החוק לא הסתפק בכך. הוא חשב גם על
התעשיינים שינסו להגיע ביניהם להסכם
סודי, קבע קנסות של עד רבע מיליון לירות.
האיש החזק. אין פלא כי ביצוע החוק
ד,הדש מדאיג את התעשיינים, שמרביתם נהנים
מחממת הקרטלים, אינם מתאמצים
לשפר את מפעליהם.
אולם לקומץ מנהיגי התאחדות בעלי התעש
יה -שהירבו השבוע לצאת ולהיכנס דרך
הדלת המסורגת של בנינם ברחוב מונטיפיורי
בתל־אביב, היתד, סיבה נוספת לדאגה, הם

ריד את המחירים במידה שתחסל חלק מן
המפעלים( .כלומר, הממשלה דואגת לצימצום
מלאכותי של הייצור במפעלים כדאיים, כדי
לקיים את המפעלים הלא־כדאיים, למנוע
אבטלת פועליהם) .דוגמא: תעשיית החוטים.
היסטוריה מאחורי מסר המשי
בארץ בעלת זכרון קצר, לא היה זה פלא
שמותו של בראטליי קאבנא (מתחרז עם
הבאנה) קראם לא עורר כמעט שום הד. רק
הוזתיקים זכרו כי קראם ( )59 היה אחד הלוחמים
העיקריים להקמת מדינת ישראל,
כאשר היה חבר ועדת־החקירה האנגלו־אמרי־קאית
לארץ־ישראל (.)1946
קראם, נוצרי ממוצא אירי, עורך־דין מצליח
שרדף פעם אחרי עלי חאן מסביב העולם
כדי להשיג ממנו הסכם לגט ולתשלום מזונות
(מיליון דולאר) לריטה היוורת, היה
איש השמאל האמריקאי ומדינאי־חובב. אחרי
שנבחר על־ידי הנשיא הארי טרומן כחבר
הועדה לארץ־ישראל ונתגלה כציוני נלהב,
לא נמנע מלהתקיף את טרומן ואת ממשלתו.
ספרו מאחורי מסך המשי היה כתב-
אישום נגד משרד־החוץ האמריקאי, על
שניסה להפקיר את ישראל בימי מלחמת־העצמאות.
יום
לפני שמת בשבוע שעבר במאד
האטן משבץ־הלב, שוחח קראם עם כתב
העולם הזה, שפך בפניו את ליבו. בין השאר
גילה כמה גילויים מעניינים ביותר.
״בהיותי בישראל,״ סיפר קראם ,״קיבלתי
הודעה דחופה מן השגריר האמריקאי
חנולי הזח 1162

בתל־אביב כי אנשי לח״י מתכוננים להרוג (קרא סרלין :״אז תכניס את מאנדי למפאישיות
מרכזית. השגריר לא ידע מי ה־לגה!״).
קרבן
המיועד. הוא כיקש אותי לנצל את
על השאלה את מי הוא מייצג, ענה פון־
קשרי עם אנשי המחתרת ולהסביר להם
וייזל :״את עצמי, וגם בזה איני בטוח.״
את השטות שבדבר.
אחרי שכך נשפך השמן על הגלים הסו״מיד
התקשרתי עם מנהיגי המחתרת• ערים, בא תורו של איש־מקצוע: עזרא אי־ונודע
לי בי עומדים להרוג בקרוב את כילוב, הפתח־תקוזאי הכבד. הוא העלה
הקונסול האמריקאי או את הרוזן פולקה שורה של נימוקים פורמליים, הציע לבסוף
ברנאדוט, מתוזן־ האו״ם בארץ. לדבריהם, בתמימות: לקיים את ועידת־המפלגה במאי,
היו חייבים לבצע פעולה כזאת לאות מחאה לא במרס. המגמה הברורה, שלא בוטאה:
הדחיה תתן למכונת־סרלין שהות לחסל את
על התוכנית לבנאם את ירושלים. הודעתי
על כך לשגריר. הוא פנה מיד אל ברנאדוט איי־ד,התנגדות.
היתד, זאת נקודת־המפנה.
ויעץ לו לחזק את משמרו. ברנאדוט סירב.
על המזכה. בינתיים דאגה יד חרוצה
למחרת היום נהרג.״
מוות לפיטר. גילוי לא פחות סנסציוני לסנן לעתונות ידיעה סנסציונית: בועידה
היה בפי קראם ביחס לפרשה אחרת באותה יסולק יוסף ספיר מכהונתו כיושב־ראש
שנה, פרשת אלטלינה .״אני הצלתי את חייו הנהלת המפלגה, יוחלף בחיים לבנון, שקרנו
לי עלתה בציבור ובמפלגה למרות שאיבד את
של פיטר ברגסון,״ סיפר לכתב .״נודע
ראשות עירית תל־אביב.
כי בן־גוריון עומד להוציאו להורג. התעתה
נאחז ספיר בפאניקה. הוא עבר מקשרתי
מיד טלפונית עם ביג׳י וביקשתי
הוא איש לאיש, הזכיר את זכויותיו. לבסוף
ממנו שיעשה לי טובה אחת ויחידה.
עשה את הבלתי־נמנע: הוא פנה לסרלין,
כי לו הסכים ושאלני מה בקשתי. כשאמרתי
ביקש ממנו שלא להעלותו על המזבח.
אני מבקש שישחרר את ברגסון, היה מופ סרלין נשאר הפוסק האחרון.
תע מאד ולא הבין כיצד אני יכול לבקש ־ לאחר מכן היה הסיום רק ענין שבשיגרה:
בקשה כזאת. לבסוף נעתר לבקשתי ושיחרר הועד־הפועל הביע אימון בהנהלה ברוב של
אותו, אחרי שהסברתי לו את כל הסיבוכים 66 נגד .15 שאר 129 חברי הועד־הפועל
שמעשה כזה יכול לגרור אחריו בארצות־ נעדרו באותו רגע׳ פרט לשניים שנמנעו.
הברית.״
לעומת שני גילויים ססגוניים אלה, שהתאימו
לאופיו חובב־הסנסציות של קראם,
היה הגילוי השלישי פרוזאי יותר ; .טען נס חנוכה
קראם :״כשחיים לבנון היה בארצות־הברית,
כותרת השבוע, ביד״עות אחרונות, על
ביקשני להשיג מלווה עבור עירית תל־אביב.
הסכמתי לייצגו במשא־ומתן הכרוך בהשגת סוחר רמת־גני:
״ עזב את הארץבלילרמות ״ .
המלווה ואף עמדתי לסיימו בהצלחה. כשנודע
הדבר למר לוי אשכול, הוא הודיע לי
בלי כחל ושרק כי לעולם לא יסכים שתל־אביב,
עם ראש־עיר אזרחי, תקבל מלוזה
הגד* מות השחורות

מארצות־הברית. במקום זה הוא מוכן לאשר מסדר
מלווה כללי לשלוש הערים — ירושלים,
אין כמעט מוסד במדינה שחזותו החיצונית
תל־אביב וחיפה — אשר יתחלקו בין ש־ עומדת בניגוד משווע לכבוד שהוא צריך
לעורר אצל הבאים בין כתליו, כמו ביתד,משפט
הישראלי. כך למשל, למרות שהכנסת
המוסד עולה לאין שיעור על הוצאות
מפלחת
החזקתו, הרי המבנים בהם הוא משוכן
על גלים סוערים
דומים יותר לאורוות ממשלתיות משלבית
משפט.
״סרלין גמור!״ שמחו יריביו הרבים בלאחר
שהתריעו על כך במשך שנים, קמו
מפלגת הצ״כ, כשהחלה הישיבה המארא־עתה
שופטי־השלום במדינה, הכריזו בפני
תונית.
״סרלין הוא גאון!״ אמרו יריביו, כשנס הנהלת בתי־המשפט כי כדי להגביר את
יראת הכבוד כלפי הרשות השופטת בדרג
תיימה הישיבה.
בין שני הפסוקים הפרידה אחת ההצגות הנמוך, צריך שהמשפטנים יופיעו בפניהם
הפוליטיות המושלמות ביותר בחיים המפ כפי שהם מופיעים בפני בתי־המשפט הגלימות.סיבהנוספת
ללעליונים:
עטויי
לגתיים של ישראל.
התקפה משולשת. שלוש פעמים הת בישת הגלימות: סמכות בתי־משפט־השלום
כנס הועד־הפועל של הסתדרות הציונים ה הורחבה בשנים האחרונות. גם ההערכה
לגדול בהתאם.
כלליים, המונה 210 חבר וחברה. פעם בכלפיהם חייבת
גלימות שחורות אלו דומות לגלימות שבית
ציוני אמריקה, פעם במועדון המפלגה
ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,33 ופעם במועדון ה לבשו עורכי הדין בימי הביניים, כאשר לכל
מקצוע היה לבוש מיוחד משלו. הגלימות
מסחרי והתעשייתי ברחוב נחמני.
לאורך כל החזית התנהלה ההתקפה. מי כבר עברו מן העולם ברוב הארצות, הובאו
אשם בכך שהמפלגה ירדה מ־ 13ל־ 8ח״כים? ארצה על־ידי הרשות האנגלית השמרנית
מי אם לא האכזקוטיבה שניהלה את המפלגה, יחד עם הפאר, הנכרית. החובה לשאת פאה
ויוסף סרלין שהיה יושב־ראש מטה הבחירות נכרית בבית־משפט־מחוזי בוטלה עם קום
המדינה. הגלימה נשארה.
ושמשך גם בחוטים של ועדת־ד,מינויים י
התגובה על ההצעה החדשה היתד, מידית.
משלושה ביתנים באה ההתקפה: משמחה
בבה, הח״ב הוותיק שסולק: מברוך ויד הגיב על ההצעה מזכיר הסתדרות עורכי־הדין
שטיין, איש המעמד הבינוני: ומחוג הצעי נחום פלדמן :״גם בלי גלימות סובלים חברים,
שחברו סמי קינג הציע רשמית אי־ רינו בתנאים הנוכחיים של בתי־המשפט.
אמון.
בין השמחים בשקם היה יוסף ספיר. הוא
היה בטוח שסילוקו של סרלין יפנה לו את
הדרך לשלטון־יחיד במפלגה, שתתיקיה הורחקו
מזמן.
מאנדי לישועה. אולם ככל שהתקדם
התיכוח, נראה כי ההתקפה אינה מתקדמת
בקלות המקווה. גזבר המפלגה אהרון גולדשטיין,
קבלן שעמד במקום ה־ 10 לכנסת
והמשתדל לכסות את הצ׳קים של המפלגה,
נחנק מדמעות, נאלץ להפסיק את נאומו
באמצע. הוא קרא לאחדות.
הרביזיוניסט התתיק, זאב פון־וייזל, הרגיע
אף הוא, אף שדרש שינויים .״המפלגה
דומה לנבחרת הלאומית,״ קרא בנימה הומוריסטית
יותר .״היא נחלה מפלה בתרוצלאב.
אז מהי אחר־כך היא נחלה נצחון מזהיר
בהודו. גם המפלגה תצא לדרך המלך!״

עתומת

חוק

• העיר השבוע נתן ׳לין־מור :״מעולם
לא דיברתי על נושא זה יעם קראם, גם
נשפגשתיו לאחר־מכן בכנסת. אני מסופק
אם אותה קבוצה שביצעה את ההתנקשות
בברנאדוט הודיעה. על בך למישהו מראש.״
•• העיר על כך השבוע חיים לבנון :״איני
יודע מה דובר בין אשכול וקראם. אן נכון
שעמדתי בקשר עם קראם בענין זה, וכי
הלוואה כזאת היתה טעונה אישור הממשלה.
עזרה רבה לא קיבלתי, אן אני בטוח שלמר
נמיר יהיה יותר קל*.
חעוגס חזו! 11*2

גזכר גולדשטיין
דמעות בעיניים

לעיין בחומר הם יכולים רק במסדרונות.
הם חייבים לרוץ כמה פעמים ביום מבית-
משפט אחד לשני. אם רוצים לתת צורה
אנושית לבתי־המשפט, שיתחילו בבניינים,
בהם התנאים נוראים. בנינים נוחים, מיזוג
אויר וכל היתר, ואז נדבר גם על גלימות.״
ריצת חמור. לעורכי הדין עצמם אין
דעה אחידה. חלק מצדד בזכות לבישת הגלימות
בבית־משפט־השלום, חלק מתנגד,
וקיימים גם כאלה הטוענים שיש לבטל את
נוהג לבישת הגלימות גם בבתי־משפט עליונים.
במשאל שערך העולם הזה בין עורכי
הדין, הסבירו הם את עמדתם בויכוח על
הגלימות.
אמרו מתנגדי הגלימות:
• עורך־דין יעקוב הגלר :״אני מאה
אחוז נגד שימוש בגלימות בבתי־משפט
השלום. איפה ישימו אלף עורכי־דין את
הגלימות שלהם? לו לפחות היו בתי־המשפט
במקום אחד. כיום צריך עורך־דין לרוץ ממקום
למקום כמו חמור. הגלימה לא חסרה

• עורך־דין יצחק ברא״ז :״אין צורך בגלימה
בגלל האקלים. בבתי־המשפט העליונים
זו מסורת ואין לשנותה אולם להנהיג
מסורת חדשה? זה לא.״
• עורך־דין מיכאל כספי :״אין צורך
בגלימות גם בבית־משפט־מחוזי. בבתי־משפט
השלום המצב הוא כל כך ירוד שצריך
כנראה להלביש את עורכי הדין
בגלימות, כדי שאפשר יהיה להבדיל בינם
לבין הקהל המצטופף עד אפס מקום באד
למות הקטנים.״
• עורך־דין אהרון פולונסקי :״אם הבריטים,
שאצלם הטכס והלבוש משמשים חלק
של הנוף המשפטי, לא מצאו לנכון להנהיג
זאת בתקופה המנדט בארץ ואם ביטלנו את
נוהג לבישת הפאר, בבית־המשפט כדי לעשות
את ההופעה שם פשוטה יותר, מדוע נגרום
לחברינו סבל נוסף ומיותר בקיץ? את
המטרה שמבקשים להשיג בגלימה המסורבלת
אפשר להשיג על ידי כך שעורכי הדין יופיעו
בלבוש פשוט ואחיד, יובדלו על־ידי כך
מהקהל ומהלקוחות.״
אויית ׳ חשיבות. למרבה ההפתעה
היה מספר מצדדי הגלימות בקרב עורכי-
הדין גדול ממספר השוללים. רובם טענו
כי הגלימות מוסיפות חשיבות לנושאיהן.
הסבירו המצדדים:
ס עורך־דין אמתי דיבון :״אם שופטי
השלום רוצים, אני בעד. המקצוע הוא מלחמתי
ואפשר בנקל לעבור את הגבול. הלבוש
ירסן ויזכיר גבולות. הוא סימן של
תרבות ויחייב את עורכי הדין כמו שהחייל
חייב לשמור על טוהר נשקו.״
• עורך־דין נתן קנת :״היום נוטים אנשים
לזלזל מאד בבתי־המשפט בגלל הצורה
החיצונית של המבנים. הגלימה תטה אולי
את כפות המאזניים. היא לא עומדת בסתירה
לצורת בתי־המשפט, אדרבא.״
ס עורך־דין יצחק אדרת: כל לבוש־שרד
מוסיף. ללובש הגלימה יש הרגשה של יעוד,
של שליחות. גם בעיני הציבור הדבר מוסיף
לו משקל. אמנם הגלימה תהודה דיסוננס
צורם בגלל מראהו העלוב של בית־המשפט,
אבל אולי דווקא בכך היא תעזור לדרבן את
האחראים לעשות משהו גם בכיוזן זה.״
• עורך־דין עמירם חרל״פ: בתי־משפט־השלום
דנים כמעט באותם ענינים של בתי-
המשפט־המחוזיים, אז שתהיה גלימה בכל־הדרגות
או שלא תהיה כלל.״
• עורך־דין שלמה גולוד :״אולי דבר
זה עושה רושם על העדים. ככל שנגדיל את
הטכס העד יהיה חרד יותר. לי לא משנה.״
• עורך־דין שמואל רחביה :״היהודים
לוקים בחסר מבחינת הטכס.״
• עורכת־הדין היחידה שהשיבה למשאל
היתה הדסה בן־עיתו. אמרה היא :״לו
היו עורכי־הדין מופיעים לבושים כפי שצריך
בבית־המשפט לא היה הכרח בגלימה,
אולם לצערנו רבים מופיעים בצורה שהיא
למטה מכל בקורת. אינני מתעלמת מהקשיים.
אולם בניינים חדשים ייבנו סוף סוף
והגלימות תשארנה.״
סיכם את הבעיה השופט הירושלמי יוסף
חריש :״הייתי אחד הפועלים להעלאת ההצעה.
כל המרבה בגינונים משווה יותר
הוד לבתי־המשפט. בית־משפט־השלום עוסק
כיום בענינים שהיו פעם רק בתחום בית־היוצא
מבית־המשפט־המחוזיועורך־דין
משפט־מחוזי
לשלום מוריד את הגלימה
ומתפרק עמה גם מן הרצינות. גם מצב
מאד, אבלהדברים אינם
הדיור עגום
קשורים זה בזה. אדרבא, דוקא משום שיתר
בסדר חשוב שפרט זה לא
הדברים אינם
יוחמץ. נשרה אוירה של רצינות על לובשי
המדים ועל כל הסובבים אותם.״

עורך־דץ בריטי כמדי־קרב
אבק בנשמה
עולים הצד השני ש ד המטבע
שעה שחתונות הפספורט החלו לובשות
מימדים של מגיפה ישראלית חדשה נראה
עמודים ,)13—12 נתגלה עתה הצד השני
של מטבע הנישואים של בנות ישראל לזרים•
על סיפון האניה תיאודור הרצל, הגיעו
השבוע שתי ישראליות שנישאו לזרים לפני
22 שנה.
באותם הימים הביטו בעין רעה על נישואים
מעין אלה. סיפרה רבקה צ׳רצ׳יל
( ,)38 לשעבר רבקה ברזילי מחיפה :״היו לי
בעיות עם משפחתי. כולם התנגדו לכר.
אבל האהבה היתד, חזקה מדי והיא שניצחה.״
אהבתה של רבקה ברזילי, צברית מלידה.
היתד, נתונה לסמל בצבא הבריטי, ששרת
בסרפנד בשנת .1937 הסמל, ג׳וסף צ׳רצ׳יל,
קרוב רחוק מאד של ראש הממשלה הבריטי
המפורסם׳ שהגיע עם אשתו ושלושת ילדיו
ארצה, במסגרת עלייתה של קבוצת עולים
אנגלו־סכסים, לא היה מוכן להרבות דברים.
חברו למסע, רוברט מוריסון, אף הוא לשעבר
חייל בצבא הוד־מלכותו, ששרת בארץ־ישר״
ראל, היה שתקן כמוהו. לעומת זאת נטו
נשותיהם, שזו הפעם הראשונה לאחר עשרים
שנה היתד, להן ההזדמנות לדבר בעברית
שוטפת, לתת מוצא להתרגשותן.

סיפרה רבקה צ׳רצ׳יל לכתב ״ה־עולם
הזה״ ,כששלושת ילדיה, כן
ה־ 14 וכנות השבע והשש, משחקים
לידה כאולם ״חיפה״ המפואר שבאנייה

את ג׳וסף הכרתי בנשף ריקודים בירושלים•
הוא היה סמל בסרפנד, לשם הגיע
שנה קודם מאנגליה. הלכנו שנתיים. משפחתי
עשתה לי כל מיני בעיות, אבל לבסוף התחתנו•
התגייסתי לאי.טי.אס. וחיכיתי. ג׳וסף
עבר למצריים וארבע שנים הייתי כמעט
לבד. רק בשנת 1944 הגעתי אליו לאנגליה.
ג׳וסף השתחרר והסתדר במשרה טובה
בבנק בסטפשייר.
צברית לרווק. במשך הזמן נולדו שלושת
ילדינו. היינו מאוד מאושרים. עמני
חי אחיו הצעיר של ג׳וסף, ביל. הוריהם
נהרגו באחת ההפצצות האחרונות של הגרמנים׳
והוא עבר לגור אתנו.
היינו מסודרים היטב ומאושרים מאוד. אך
בל הזמן התגעגעתי לארץ. לא חדלנו לשוחח
על האפשרות להגיע פעם ארצה. אולם רק
בשנה האחרונה גמלה בלבנו ההחלטה לעלות.
ביל הצטרף אלינו. הוא עדיין רווק ואני מקווה
שכאן יתפוס צברית חמודה.

סיפור דומה היה כפיה של בקי
מוריסון, בתם הצעירה ( )17.5והחיננית
של רוכרט וטובה (לשעבר
(חמשו בפנוזד )10

תאתר ראשון;בסידוה שתחשוו את לבטיהם וכחדיהם שד בני הדור הצעיר

שלו כהן

לאות הסכמה :״לירה בצד.״ זאת אומרת שמי שיפסיד, ישלם לא רק את 600 הפרוטה
עבור שכירת השולחן, אלא גם לירה למנצח. מאת המשחק מתחיל — אחד מארבעה משחקים המתנהלים בעת ובעונה אחת ליד ארבעה
שולחנות נפרדים. כל השולחנות הם שולחנות סנוקר. לשחמת ופינג־פונג אין זכר. אלה
ך * תכונןכהם הי מ ם. מכיר אותם? אחיך, בנך? אינך מכיר אותם; אבל ראית אותם,
משחקים ששום גברבר המכבד את עצמו לא ירצה שיתפסו אותו משחק בהם. הם רשומים
| | נכון? ראית אותם בכיכר דיזנגוף, על שפת־הים, ממתינים ליד תחנת האוטובוס בשכונה.
על השלט כדי לתת גון אינטליגנטי למוסד.
התבונן היטב בפניהם, בבגדיהם, בתסרוקתם. הם תופעה חדשה־יחסית בהוזי הישראלי,
תופעה שלא תיעלם מחר. שמם? יששכר, אודי, יורם או אולי יחיאל. אתה יכול לקרוא להם
יאקי משתלט רק בקושי על מקלו. לא קל לכוון ולחבוט ביד אחת. יש גבול גם למה
שמלך יכול לעשות .״רק מושך׳אותו,״ לוחש באזני אחד הצופים .״יתן לו כמה נקודות
״הגברברים״ .הם חבריהם של הטדי בוים הלונדוניים! החוליגאנים המוסקבאים הם אחיהם־
פור ובסוף ינצח.״
התאומים. בינם לבין ההאלב־שטארקוו הגרמניים מבדילה רק הגיאוגרפיה.
מוטב שתזכור׳ היטב את המלה החדשה המתווספת בזה ללשון העברית —
השעה היא שעת ערב מוקדמת. בתוך ענני עשן־הסיגריות נעים כ־ 30 דמויות. הגיל
גברברים, :וצד, ובים (לפחות בזוגות; היחיד הוא *חס נער) .הנקבה של הזן לא התפתחה
הממוצע: בסביבות 18־.19
עדיין לדרגה שאליה הגיעו באנגליה ובכמה מארצות אירופה המערבית; היא עדיין גרורה
לפתע אני חש במשהו מוזר. תחילה משתתקים עשרות הקולות כאילו קפאו לשניה;
פאמיבית של הזכר. הגברברים משגשגים בעיקר בתל־אביב, מן הפרוורים ומרחובות הפאר,
אחר־כך מתחדשים בקצב מוגבר. נקישות כדורי־השנהב נמרצות יותר, הצחוק רם יותר,
אבל תמצא אותם גם בערים האחרות ובערי־השדה. יש להם שפה משלהם, הם הוסיפו ערך
הדיבור מהיר יותר. בצדו הימני של האולם אני רואה את הסיבה: סמל ושוטר במדים.
חדש לתרבות החברתית. בכמה פאקולטות לסוציאולוגיה בחוץ־לארץ לומדים את תרבותם
שוטרי המקוף שבאו לביקורת שיגרתית.
כתת־תרבות מך גדרת. מרצים קוראים לה •תרבות הכנופיות״.
כי מועדון הסנוקר, נוסף להיותו מועדון לבילויים ומקום ריכוז לגברברים, הוא גם
רוצה להכירם מקרוב? בוא אתי.
מיפגש למספר לא־מבוטל של עבריינים. הסמל ניגש לשולחן של יאקי. הוא מתבונן בבן־
זוגו של המלך .״מה שמך?״ הוא שואל. הגברבר מזדקף מלוא קומתו התמירה והחצופה,
ס מ 7ה מ קו ף מוכי?{

ומבלי להסיט את המקל המוכן לפעולה על פני השולחן, הוא משיב :״נחמיה.״
הסמל מדפדף בכרטיסיה נסתרת של פושעים צעירים.
״נחמיה נחמיה מוחו של
^ אנלךר חו ק. רק עד כיכר דיזנגוף, זה מרכז החיים של תל־אביב. כיכר דיזנגוף
״נחמיה מה?״ הבחור מוסר את שם משפחתו. מוחו של הסמל רושם את השם בכרטיסיה.
/מס׳ , 14 קומה שניה, במקום שפעם היה אולם התיאטרון של יוקי. על הדלת קבוע שלם:
נחמיה מתכופף ומשלים את הפעולה שהופסקה על־ידי הופעת הסמל. הכדור הלבן נוקש
״ביליארד־ספורט — פינג־פונג — שחמת — ביליארד״ .סובב את ידית הדלת והיכנס. אל
בעדינות בכדור אדום, המתגלגל עד לרשת שבפינה. נקודה אחת לטובתו.
תטרח לדפוק בדלת. איש לא ישמע אותך. תחילה יביטו בך בחשדנות. אל תיעלב׳ אל תח.
שוש.
זוהי חשדנותו של כל חוג סגור, אשר

אדם זר נקלע לתוכו.
מ 7ך מור א7וף
התבונן בבחור המוצק, שם בפינה. זה
ן * משחק הסתיים בנצחונו של יאקי,
בעל השפם הדק והשיער החלקלק. שמו
1 1כפי שניבא שכני — נצחון שנראה מקרי
יאקי .״מלך הסנוקרים״ קוראים לו. סנוקר,
לחלוטין. כי משחקו של יאקי היה דרגה
לידיעתך, היא אחת מצורות מישחק הביל!הכנו! רו שעות ראווזגז וזודוזו
ווביע

״וזנוורגו
אחת
בלבד מעל לזה של נחמיה. דבר מעניארד,
בה משתמשים ביותר משלושה כדורויד וזר רשופבג-וזנוגור וראשוווז ובראש
וו, גוידרוז יין:
יאקי תמיד מנצח, ותמיד עומד משחקו
רים. הוא הבחין בנו. תיכף יפנה אלינו.
רייפן, שאיפשר רכ\ז 1״וזעורב וזווז״ רנוסוב וזגזרוב
דרגה אחת בלבד מעל לזה של יריבו. למה
״רוצה לשחק?״
להבהיל את העולם במשחק מבריק, כשמס-
אוזר פעורוו ביוז הוושפבו; רגוופר ורוזוווך יוזוחז
מסתכל.״
״לא. סתם
פיקה דרגה אחת לנצח? ככה, ליריב המנוצח
שביבו (שבוראוך) ,נזרכו וזבויפור בירר ובנוער שר
יש תמיד ההרגשה שהיה יכול לנצח, אילו צועד גבוה,
אחר:
בחור אל פונה יאקי עיריוז תר-אביב, ער עורווו בגזבהרוז רזררוע הכררי
התאמץ רק מעט.
בצעדי־נמר מלאי־חן. בן 17 לכל היותר. בלו״
שר בעיוה הנוער; ררב־פסר אריה נאור, ראש וזנזדור
ג׳ינם, נעלי־סירה שחורות, חולצה אדומה
זו גם הרגשתו של נחמיה .״עוד פרטיה?״
אשר שלושת כפתוריה הפרומים חושפים
הנזרוזבי בנזזזוו הר-אביב; רעשרוה \2ציני-הנזבוון,
שואל יאקי. נחמיה עונה בחיוב — וכעבור
חזה שרירי וחלק. סיגריה תקועה בזווית פיו.
נזרריכי־הנוער, אנשי-הנזשבורה ואנשי-ציבור שהורישו
עשר דקות מטיל על השולחן לירה שניה.
שיאקי
כן, הוא מוכן לשחק. אבל רק בתנאי
יאקי נוטל את השטר באדישות. עיניו מחפנזונוננו
ונזירעע רהכנה עידרה זו. בעי\2ר נהונה הורה
ישחק ביד אחת. כבר שמע עליו ויודע שלא
שות פרטנר חדש. הוא מוצא אותו. ירוק בפני רהעיד שהעבינזו צעיריע
רא\תע
הוה״
״העורב
פשוט לנצח את מלך הסנוקרים. יאקי מסכים.
אחד, כנראה. מוכן לשחק עם יאקי בשתי
וזוסרי הנזערכה ער זזר\2ב הב בנזענור הגברבריב.
ידיים, בלי פור. הצופים מנסים להזהיר אותו.
הוא פושט את ז׳אקט הניילון הכחול .״לישנזותיהב
ווהוהב יישנזרו בבור כנזוב, כבסשהב.
הוא מצפצף עליהם. אלוף פתח־תקוה או
רה בצד,״ הוא מפליט. הצעיר מנענע בראשו

תו דתהמע רכ ת

לא אלוף פתח־תקוה? הוא לא יבייש את הפירמה. שלא ישויץ לו, התל־אביבי הזד״
הצרה היא רק שאלוף פתח־תקוה לא אחז במקל ביליארד מזה חצי שנה, מאז החליטו
בעלי־העסק שכדאי יותר להעביר את שולחנותיהם לכיכר דיזנגוף. אלוף־פתח־תקוה משחק
דע מאד. אי־אפשר אפילו לקרוא לזה משחק. יאקי יקרע אותו! אבל לא, יאקי אינו קורע
אותו. ממש משגע: גם יאקי שכח־כמעט איך לשחק. הוא מפספס את הכדורים הבטוחים ביותר.
אבל הוא בכל זאת צועד בראש. לא הרבה. דרגה אחת בלבד.
״עוד משחק?״ הוא שואל אחרי שהכניס את הלירה לכיסו. הפתח־תקואי, צבר זוהר
מבני המושבות, לבוש בגדים סולידיים, נזהר .״תן עשרים פור,״ הוא עונה. יאקי יכול
בשקט לתת לו יתרון של מאה נקודות. אבל הוא עומד על המקח .״מה פתאום? חמש!״
בערבים מוצלחים במיוחד, יכול יאקי להרוזיח 50 לירות ליד השולחן הירוק.

הסתלקמה שי עור
ך * סגול,ר אי נופ תו ח רק בערבים. אם תבקר בעשר בבוקר — כל בוקר — תמצא
1 1אותו מלא. רק שיכבת־הגיל נמוכה קצת יותר. בני 15־ .16 כל השאר אינו משתנה:
המתח, עשן הסיגריות, ניבול־הפה, ההימורים.
הנה למשל אתמול בבוקר. ניגשתי לאחד הגברברים הצעירים. בן 15 לכל היותר .״רוצה
לשחק?״ שאלתי. הוא בחן אותי מלמעלה למטה .״לא ראיתי אותך אף פעם פה,״ השיב,
חצי חשדן .״כן,״ הסברתי ,״רק עכשיו למדתי לשחק. רוצה פרטיה או לא?״
״בטח. לירה בצד.״
״לירה בצד.״
בעל המועדון סידר את הכדורים על השולחן. יריבי — נקרא לו עמוס — הצית
סיגריה. מוזר. מכים חולצתו ביצבצה חפיסת סיגריות אמריקאיות, קאניל או משהו כזה.
אבל הוא לא השתמש בהן. הוא הוציא קופסת אסלוום מכיס הדונגריז שלו והצית סיגריה.
את האמריקאיות שמר לייצוג, לעשות רושם על החברה.
״הרבה זמן אתה משחק?״ שאלתי. הוא כיוון היטב, הבנים כדור צהוב לרשת 2 .נקודות.
״שנתיים־שלוש,״ השיב. עוד כמה כדורים .״אין לן שיעורים היום?״ לשניה ניצת אות
זהיר וחשדן בעיניו האפורות, ומיד אחר־כך התעוזתו שפתיו בחיוך לועג :״לא נותן
--ש בו ר בשביל השיעורים!״י רציתי לשאול אותו מה אומרים המורים, אם הוריו יודעים שהוא מסתלק מהשיעורים
כדי לשחק סנוקר, מניין לו הכסף לקנות סיגריות אמריקאיות ולשחק כאן. אבל נזהרתי
והארכתי את המשחק ככל האפשר. עמום נראה כבן בית טוב מצפון העיר, צבר אשכנזי
לתפארת, מהיר־תנועה ויפהפה. אחד מאלה שהשכנות מצביעות לעברם ואומרות ליוסי
המרדן :״הביט על עמוס, איזה ילד טוב הוא!״
עמום היה מוכן לדבר. ביחוד גבר גילוי־לבו ככל שהתברר לו שהוא עומד לנצח
במשחק. בין מכה למכה סיפר שהוא תלמיד ששית בבית־ספר תיכון עירוני. הסתלק
מהשיעור ובא לכאן. אביו נהג דן. רק על נושא אחד לא היה מוכן לענות: מניין לו הכסף.
*.זפסדתי את המישחק ועברתי אל קבוצה קטנה במרכז האולם. המבוגר שבחבורה הכיר
אותי .״אתה לא שלום כהן?״ עד לפני שנתיים עבד אצל חברה קבלנית. קיבל 160 לירות
לחודש. יום אחד ביקש העלאה במשכורת. בעל־הבית אמר לו :״שמע חבוב, קיבלנו אותך
רק מפני שמשרד־ייי׳חין אמר לנו שעלינו לקבל נכה לעבודה. לא מוצאת חן בעיניך

המשכורת, תוכל לעזוב.״
הוא עזב .״עכשיו עובדים קצת פה, קצת בכרטיסים. עושים איזה 400 לירות לחודש
ומסתדרים לא רע.״ נזכרתי שאמנם ראיתיו לא פעם מציע כרטיסי־קולנוע ליד הכיכר.
הוא הפנה את מבטו בעצבות לעבר עמוס, שהיה שקוע עתה במישחק חדש .״אני, מילא
אבל ילדים כאלה! איך מרשים להם לבוא הנה? מסתלקים מהשיעורים והשד יודע איפה
יגמרו. צריך להיות חוק שאסור לילדים להיכנס הנה לפני שעה ארבע אחר־הצהרים, ואחרי
שמונה בערב!״
צעיר בכחול, שהאזין לשיחה ושמע כי בן־שיחי עבד פעם אצל קבלן, שלף צרור צ׳קים
מכיסו .״מכיר את הקבלן הזה?״ שאל. בן־שיחי הכיר אותו .״הוא נתן לי 3500ל״י בלי
כיסוי. עשיתי עבודה בשבילו בקרית שמונה.״ ׳
בן־שיחי שאל :״כמה תשלם אם אוציא לך את הכסף ממנו?״
זה מקרית־שמונה הירהר :״חמשה אחוז.״
״בסדר,״ ענה בן־שיחי ,״יש לי אנשים שישכנעו אותו לשלם כמו כלום. עד המיל
האחרון ...חמישה אחוז — זה 150 לירות בערך. בסדר גמור.״

צי דהבחורות
* כשאינם מכלים בסנוקר, מה עושים הגברברים? הם יוצאיב לרחוב. מן הסתם
| הספקת כבר לראותם מהלכים לרוחב המדרכה, נעצרים ליד חלונות־הראוזה של חנויות
ההלבשה או התקליטים. או נשענים אל המעקה בפינת פרישמן־דיזנגוף או בכיכר מוגרבי.
״היי תינוקת!״ קורא אחד מהם לנערה החולפת על פניהם. בחושו הששי הרגיש כי היא
אחת מהם .״התינוקת״ מרימה את אפה לשמים ומנענעת לה את דרכה הלאה. מן המעקה
מושלך מפתח מתחת לרגליה. הצליל עוצר אותה .״תזהרי איפה את הולכת!״ אומר קול
מאחורי. ולפניה מתכופף גברבר להרים את המפתח .״יוצאים הערב?״ הוא שואל.
הנערה יכולה לענות בחיוב. משהו כמו ״נפלת על הראש?״ או ״מה׳תה חושב שאני?״
הפעם היא מעדיפה לוותר על ההזמנה, ממשיכה את דרכה מבלי להוציא הגה מן הפה.
הגברברים — כולם מתחת לגיל — 18 מלווים אותה בשריקה ארוכה .״יאללה, יאללה,
משתינה קטנה,״ מסכם מישהו בקול רם.
על המדרכה, ליד שולחנות בית־הקפה הנוצץ, יושבים עשרות אנשים מבוגרים. כולם
ראו את המתרחש. אחדים אמרו :״סתם ילדים משתעשעים.״ אחרים אמרו :״לאן עוד נגיע?״
דמם רתח, אך איש מהם לא קם לומר מלה אחת לגברברים. רק אחד ניגש אליהם .״איך
אתם מתנהגים? אתם לא מתביישים לדבר ככה עם בתורה ברחוב?״
בדיוק לזה הם חיכו .״מה זה עניינך, יא חארא?״ פותח אחד .״תראו איזה אינטליגנט,
פרצוף של מוסיף שני .״זו הבת שלך?״ שואל שלישי בתמימות .״אנחנו חופשים
כאן!״ קובע רביעי. האיש מנסה לומר משהו, להתריע, להוכיח. הוא מביט סביבו בתמהון.
איש מיושבי הקפה אינו זז. כולם שומעים את הקללות — ולאיש אין חשק לטבול בקיתון
דומה. האיש מפלס לעצמו דרך מתוך מעגל הגברברים המאיים, ומסתלק בראש מורכן.
״אילו היית הבן שלי הוא ממלמל.
אחד הגברברים רוצה להמשיך את הויכוח :״שמע אתה הוא קורא בקול תגרני. חברו
מושך אותו בשרוזל .״תשתין עליו! בואו נטייל קצת.״
הם מסתדרים לרוחב המדרכה, וצועדים. ערב שלם עוד לפניהם.

תרגום בגוף הסרט
**ץ מת לב איך הם הולכים? הליכה איטית, בטוחה, חצופה. קצת מתגלגלת מצד אל צד.
ידיים בכיסים או אגודל תקוע בחגורה. הסתכל על שלוש הנערות המתקרבות ממול.
הן לא למדו את ההליכה הזאת במכונים לחתיכות. ראו את בריג׳יט בסרט. חמש־שש פעמים
ראו את אותו הסרט, עד שלמדו ללכת כמוה. נעלי בלרינה. כפות־רגליים ישרות על האדמה,
הגוף מתנדנד שניה על העקב לפני שכף הרגל מתעגלת קדימה. המותניים מתנדנדות לאיטן.
ראה איך הגברברים ניגשים אליהן. קומתם התכופפה מעט, הידיים נשלפו מן הכיסים או
מן החגורה, משקל הגוף עובר קצובות מן העקב לכוהנים. כמעט בקצב הרוק. הכתפיים
נעות ברמז קל של מיקצב. שתי הקבוצות מתקרבות .״היי, בובה!״ שריקה, אף מורם
לשמים. כל קבוצה הולכת לדרכה.
שים לב לבגדיהם. הם לבושים באופנה משלהם. השפעת הסרטים בולטת בכל פרט ופרט:
הג׳ינס, החולצה הצבעונית׳ הנעליים. הנעליים יכולות לספר לך על מקום מגוריהם של
הגברברים. בני השכונות נוטים לנעול נעליים בעלי אבזמים — השפעת סרטי הקאובוים
שעדיין מוצגים ברציפות בשכונות. בני הצפון מעדיפים את נעלי הסירה.
)האופנה היסודית היא הוליבודית, ירושת ג׳יימס דין המנוח, בתוספת עיטורים של אלוזיס
פרסלי. אבל ניכרת בה גם השפעה איטלקית חזקה מאד. הג׳ינס האמריקאים אינם המלה

האחרונה והיחידה. הגברבר האלגנטי לובש מכנסיים שחורים, הדוקים מאד לרגליים. דוגמה
איטלקית. החולצה היא אמנם צבעונית, אך בצבע אחיד. רצוי אדום־בורדו או שחור. בלי
משבצות, בלי פרחים. זה כבר לא במודה. והפיאות — חביבי, זה כבר ישן. חוץ מזה,
רק החברה מהשכונות היו הולכים עם פיאות.
הפרם החיוני בלבוש הגברברים השנה הוא צתארון הפרתה. בלי זה, זה לא נחשב.
אפילו בחנויות לבגדים משומשים מוכרים רק מעילים עם צתארוני פרתה. בעליהן ראו
איך הולכת המודה והזמינו מחוץ־לארץ.
מדים, חנות האופנה מספר אחד לגברברים, היא חלוץ בשטח זה. אבל קשה לקבוע כיצד
חודרת האופנה לארץ: אם בעלי מדים מביאים אותה מחוץ־לארץ, או שהחברה רואים אותה
תחילה בסרטים ובז׳ורנלים ומתחילים לשאול עליה במדים — ובזה דוחפים את בעלי־העסק
הזריזים לספק את הדרישה. אבל מספיק שמנהיג הקבוצה יופיע לבוש לפי האופנה האחרונה
— ויש מגיפה חדשה בארץ. שבועיים אחרי שאותה אופנה הופיעה במדים, מציעות
עשרות חנויות אחרות את אותם הדגמים לגברברים, במחירים מוזלים.
והבנות? בקיץ האחרון שלטה אופנת החצאית הקצרה והרחבה־מאד, המתנדנדת עם כל
ניענוע, על תחתונית־רשת נוקשה. קשה עדיין לקבוע מה תהיה אופנת־החורף של השנה.
בינתיים, בהופעות ספורטיביות, הולכות הן במכנסי שלושת־רבעי הדוקות מאד.
יש להם גם דיבור מיוחד, לגברברים. באמריקה ובצרפת, התפתח הסלאנג שלהם ללשון
חדשה כמעט־לגמרי. בישראל נשארה שפת הגברברים עדיין בגדר העברית המקובלת, אבל
עוד לשונם נטויה. אם פעם אמרו על בחורה שהיא מאה אחוז, באה מלחמת־העצמאות
והגדירה את אותה הבחורה כחמש־חמש. הגברברים קוראים לה היום בומבה, אבל מי
יודע מה יקראו לה מחר?
בעיקר, מורגשת השפעה אמריקאית בדיבורם. לא השפעה ישירה — כי הגברברים אינם
יודעים לרוב אנגלית — אלא השפעה עקיפה, השפעת ה״תרגום בגוף הסרט״ .ומה שהתרגום

חרום ער גרגרים

עומד נגד עיניו של כל גברבר, החושב על בילוי.
מכונית פתוחה המסוגלת לפתח מהירויות
רציניות ביותר +חברה עליזים ובעלי דם +צפצוף אדון על כל העולם = כייף עולמי.

בגוף הסרט אינו עושה לשפה העברית משלימים הגברברים במלים ערביות.

מוזיין ה, מזון, מיז מוז
ך * סתוככנומס פי קכר חו בו ת. אני יודע איפה שיש מסיבה הערב; נקח בקבוק
| 1ונלך. אנחנו קצת מבוגרים, וזה עלול להפריע. אבל הבטחתי שנשתדל לא להתבלט.
זאת סתם מסיבה בבית של אחד החברה. לא נשף. נשף נמשך עד שתיים־שלוש. הערב הרשו
לו ההורים לדודו להזמין חברה עד שהם יחזרו מהקולנוע.
הנה, זה כאן. רחוב פרץ. דירה בת שלושה חדרים, במרכז תל־אביב. דודו הוא המארח.
המסיבה התחילה בבר לפני איזה שעתיים והחברה נמצאים כבר במצב־רוח טוב. החדר
מלא עשן סיגריות. רוקדים. בומבה של ריקודים. תקליטים — אש. לאבא של דודו יש
הרבה כסף. קנה היי־פיי. יש מה לשתות. וזלאק, מה צריך יותר?
דודו מושיב אותי בפינה, ואני משתדל להצטמצם. החברה אינם שמים לב אלי במיוחד.
רוק־רוק־רוק. היי־פידליטי, סטריאופוני. רוק־רוק־רוק. שתה, ודלאק! רקוד!
התקליט נגמר. צריך כוח של אתלים בשביל 20 רגע של רוק־רוק־רוק ארוך־נגן. החברה
מתיישבים לנוח. מי על הרצפה, מי על הספה. אחד על כורסה. הוא מושך על ברכיו את
בת־זוגו .״דודו, כבה את האור!״
צחוק ילדותי־נשי על גבול ההיסטריה. הילדה — בת 16 לכל היותר — איבדה קצת את
חושיה. הקוניאק הצורב השפיע עליה. היא נשענת לאחור, ראשה על כתפו של חברה,
שנשכב לרוחב הספה .״אוף,״ היא אומרת ,״אני מתה. תן לי סיגריה.״
חושך כמעט מוחלט משתרר בחדר. רק נורת הפטיפון דולקת כעין רעה בפינה. מדי
פעם ניצת גפרור. פה ושם מהבהבות נקודות־אש זעירות — קצות הסיגריות, שהחברה
מעשנים בקדחתנות המעידה על עצבנות גוברת .״היי אתה יוסי!״ קורא בחור אחו ,״בלי
ידיים!״ ,החברה צוחקים.
״רק אל תיכנסו לחדר של הזקנים!״ קורא קולו של דודו אל תוך החלל ,״בפעם
האחרונה עשיתם שם ברדק שלם.״ שתי בנות צוחקות מן המלה הגסה.
לפתע נדלק האור .״יורם, ינעל אביך, חתיכת צועק מישהו. יורם בלי
חברה הערב. תמיד תמצא ״חזק״ כזה, שיקלקל את השמחה לאחרים. הוא צוחק צחוק
אוילי ומכבה את האור. אבל זה הספיק כדי להראות כמה דמויות חבוקות, רכונות בכל מיני
(המשך בעמוד )20

במדינה
החומוס המר

(המשך מעמוד )7

ינובסקי) מוריסון. סיפרה בקי לכתב
״העולם הזה״ :
אבי שירת בארץ לפני מלחמת העולם. הוא
הכיר כאן את אמי, בת להורים יהודיים
מסורתיים, והם התחתנו. כשאבא הוחזר
לאנגליה נסעה אמא אחו. אמא לא היתרי
מאושרת באנגליה, אולם הם חיכו שנתבגר
ולא נתגעגע לאנגליה.
אנו מאד אוהבים את אמא. לפי רצונו
של אבא חונכנו כיהודים. בינתיים באנו רק
שניים, אני ואחי הצעיר 9אחותי המבוגרת
ממני נשארה עוו שנה באנגליה. היא נשואה
ובעלה טרם הצליח להשתחרר ממשרתו.
רוצים שאלך לחצי שנה לקבוץ ואלמד
עברית. לא החלטנו סופית. אני יודעת שאצטרך
לשרת בעוד זמן־מה בצבא, ואני
נורא מרוגשח. באנגליה גמרתי קולג׳ ועבדתי
במכונות אי.בי.אמ. אולם כאן אני רוצה
להיות עתונאית.
תקווה לצכריות. משפחת צ׳רצ׳יל
ומשפחת מוריסון (לא קרוב להרברט מו־ריסון)
,ישתקעו באילת. הסוכנות היהודית
רכשה להם בתים במקום והם יסודרו בעבודה
בתמנע. מה יהיה הלאה? הם לא יודעים
עדיין, העיקר שסוף סוף חזרו לישראל.
כאן, מקוות שחי הנשים הצבריות, אאפשר
שיהיה רע.
חימך חינוך ם וציאליסטי
.מה עושה אלי אחיך, שלמד פה חמש
שנים לפניך?׳׳ שאלה השבוע, במסדרון ביתי
הספר ת-נון חדש, אשד, נמוכה וקמוטת פנים
גבר צעיר.
״הוא משתלם במשפטים בארצות־הברית,״
השיב לה הצעיר, גם הוא בוגר בית־הספר.
האשה, נעולת סנדלים שחורים, מילמלה
משהו, מיהרה לסחוב כסאות בין החדרים.
כי מנהלת המוסד טוני הלה 70 שאירחה
השבוע את בוגרי 22 מחזורי בית ספרה
החלוצי, אינה מתלהבת מן האקדמאים היוצאים
מתיכון חדש. טוני, המדברת במבטא
גרמני, אינה דמות רגילה של מנהל בית־ספר
עברי. כשייסדה לפני 23 שנים את
תיכון חדש, היתד, לה מטרה ברורה. בניגוד
לנוער העירוני המפורסם שסיים באותן השנים
את גימנסיה הרצליה, מיהר להמשיך
את לימודיו האקדמאיים באירופה, רצתה
טוני ליצור שכבה של חברי קיבוצים אינטליגנטיים,
לא חכמי אוניברסיטה .״זהו בית״
ספר סוציאליסטי מתקדם,״ שיננה לכל המחזורים
שעברו תחת ידה.
פתק אישי באוטובוס. המנהלת הקשישה,
שפיתחה בבית־ספרה יחסים חברותיים
בין המורים והתלמידים, הכירה כל
חניך בתיכון חדש, ידועה יותר בזכות האגדות
הרבות המתהלכות בין חניכיה. השבוע,
כשעברה בין הבוגרים, לחצה את
ידיהם, יכלה לשמוע חלק מן הסיפורים שהיתר,
נושאן המרכזי.
״טוני היתד, כמו בלשת חביבה,״ סיפר
השבוע מיכאל (״מישי״) צלטנר, בנו של
השופט המחוזי .״היא ידעה כל דבר. פעם
פגשה באוטובוס את הדסה, החברה שלי.
בין רגע הוציאה טוני עפרון, רשמה על
הכרטיס שהעבירה להדסה :״דעי לך, מישי
נכשל השבוע בבחינה למתמטיקה.״
״זה כלום,״ העיר תלמיד אחר .״יום אחד
היא נכנסה לכיתה שלנו, ראתה קליפות על
הריצפה. סוני רתחה. ניסינו להסביר לה
שאין יותר מקום בפח הזבל. אבל טוני לא
ענתה. במקום זה חלצה את נעליה, נכנסה
עם שתי רגליה לפח לדחוס את האשפה.״
שיפנוע ידידותי. הסיפורים הגדולים
והאהבה האמיתית של טוני היא האמנות.
לפני שלוש שנים התוזכחה במשך שני שיעורים
רצופים עם אחד התלמידים, אם הריתמוס
בתמונת רמברנדם הולך מימין לשמאל
או להיפך, לא נרגעה עד שהזמינה את התלמיד
אליה, שיכנעה אותו.
טוני לא כעסה על תלמידים שלא הכינו
שיעורים, פרם למקרה שהדבר נגע לאמנות.
הרוגז הזה הוליד את הסיפור החדיש ביותר
על המנהלת המפורסמת. כאשר אחד התלמידים
לא הגיש לה מחברת לאמנות, כתבה
לו מוני :״יורם יורם אתה תמות /יום אחד
מעצלנות /לשמינית הגד שלום /לעצלנים
אין שם מקום.״
אולם גם הילת האבדות שעטפה השבוע את
המנהלת הקשישה לא יכלה להסתיר את
העובדה שטוני לא השיגה את מטרתה העיקרית:
חלקם של בוגרי תיכון חדש בין
לומדי המקצועות האקדמאיים בישראל, ועוזבי
הקבוצים, לא היה קטן מחלקם של
בוגרי בתי־ספר אחרים.

מנת חומוס במסעדות מזרחיות בחיפה
עולה 400 פרוטות. עבור מרים צ׳יזיק (,)15.5.
תלמידת בית־ספר תיכון־דתי לבנות ברחוב
יל״ג 28 בחיפה, עלתה המנה, נוסף על הכסף,
בשורה ארוכה של בזיונות וצער.
לפני שלושה שבועות יצאה מרים בחברת
אחיה, סטודנט באוניברסיטה בירושלים, להצגה
יומית. בגמר הסרט ירדו לעיר התחתית׳
נהנו ממנת חומוס במסעדת סקנדר,
שחלונותיה הגדולים נשקפים לרחוב. קבוצת
חברות של חנה, שעברה ברחוב, ברכה אותה
לשלום מרחוק. חנה עוד ראתה כי הנערות
מתלחשות ביניהן בהתרגשות, אך לא שמה
ליבה לכך. רק אחיה גחך :״הן כועסות
עליך שאת יושבת בהברת בחור שאין לו
כיפה על הראש.״
כעבור יומיים נקראה מרים למנהל. היה
זה ביום ששי אחר השעור האחרון, ומרים
עלתה נרגשת למשרד המנהל, בקומה העליונה
של הבניין. התרגשות אי־הידיעה לא
ארכה זמן רב. לאחר דפיקה על הדלת והזמנת
״יבוא״ ,ניצבה פנים אל פנים מול

ך * ול בהול של אשד, נשמע מבעד לשפו־
׳ א| פרת הטלפון בתחנת מכבי־אש ברחוב
• פבזנר, חיפה. היומנאית נטלה עפרון
אדום — סימן שהיא עומדת לרשום ביומן
התחנה כי נמסרה הודעה על שריפה —
ורשמה 18.35 בעלת חנות הודיעה על
בית בוער ברחוב הגיבורים 43 וכל אותה
סביבה. חמדה.״ מיד מתחת לרישום זה בא
רישום אחר, בעפרון כחול :״יצאו למקום
במכונית מספר 11 בנקיה, סובחי, פלם ואנשי
הג״א. הודעתי לחברת חשמל.״
לפני שמכונית הכיבוי מספר 11 הספיקה
להגיע לבית הבוער ברחוב אני מאמין 18
(ולא ברחוב הגיבורים הסמוך) כבר התערב
מישהו בנעשה בדירת משפחת צבי, שבקומה
השלישית של הבית הערבי.
היה זה השוטר ישראל פה, שחזר בשעה
שש־וחצי בערב לביתו שברחוב אני מאמין.
בעברו על פני הבית מספר 18 נתקל בקריאות
:״יוצאת אש מהקומה העליונה!״
כשאחד העוברים והשבים נלוזה אליו טיפס
השוטר פה במדרגות האבן בעלות המעקה
הרעוע, אל הדירה העולה באש. מבפנים
הדהדו לפתע שתי התפוצצויות. היו אלה מי־כלי
ד,גאז, במטבח הבוער. השוטר הגיע אל
הדלת, ניסה לפתוח אותה. אשד, צעקה :״יש
שם ילדים! יש אנשים בפנים!״ ואז הטיל
השוטר את כל כוחו על הדלת, שנפרצה,
באותה שניה שמע חבטה בפנים הדירה.
היתד, זו גופת גבר שנפלה אל הרצפה. יותר
מזה לא יכול היה השוטר לראות. עשן
סמיך השחיר את הכל, אדים לוהטים ומור־עלים
החניקוהו עד שלא יכול היה לנשום.
הוא נסוג לאחור.

אפשר להשליך ילדה מבית־הספר ללא כל
התראה מוקדמת?״

שורת המתזדתיס
״כספי קרן הפנסיה ישמשו להקמת בית
המורה״ ,הציעה הסתדרות־המורים בתחילת
השנה, כשהתפרקה קופת הפנסיה של אלפי
המורים במדינה. המורים התנגדו ומערכה
ציבורית שלמה התארגנה נגד המס החדש.
הסתדרות המורים נכנעה. היא החליטה לגייס
את הכסף מאותם מורים, לתת להם עם זאת
הרגשה כאילו הם עושים זאת מרצונם הטוב
והחפשי. הוחלט לאסוף את הכסף להקמת
ד,בנין בהתנדבות.
מדי שבוע בשבוע התפרסמה במקום בולט
בהד החינוך -שבועון הסתדרות המורים, רשימת
התורמים. אולם היה זה מצעד פרוטות
עלוב למדי. כל מורה שמעמדו בבית הספר
היה מספיק יציב הרשה לעצמו לא לתרום.
המצב היה בכי רע. המורים אמנם הוכיחו
כי הם חסרים חוש התנדבות אולם את
ד,בנין חייבים היו לבנות.
לפני צאתם לחופשת החג, אספו מנהלי
בתי־הספר שפיגרו בהתנדבות את המורים
בחדרי המורים, הקריאו בפניהם חוזר מטעם
הסתדרות המורים. הפעם כבר לא דובר
על התנדבות סתם. על וועדי העובדים הוטל
התפקיד לחייב את המורים להתנדב.

דרכי אדם
ד ת בהריון
כמו כל ידידותיה בכרם התימנים בתל־אביב
נישאה גם רחל כהן ( )23 כבר בהגיעה
לגיל .17 היא לא הרחיקה לכת, נישאה לצעיר
שכן, חיתה אתו באושר שלוש שנים,
ילדה תאומים, בן ובת, ועוד בת. אולם כאשר
החל הבעל מזניח את עבודתו כפועל בעיריה
מחפש במקום זאת הרפתקאות ליליות, ביקשה
רחל להתגרש. היא חזרה לבית הוריה.
כעבור שנה הכירה רחל את סאלח קיב־לאתי,
אופה רווק יליד עכו, שעבר עם הוריו
ליפו. קיבלאווי מצא חן בעיניה. גם עובדת
היותו ערבי לא חצצה ביניהם. סאלח סיפר
לה, בפגישתם הראשונה בבית ידידים משותפים,
כי אמו היתר, יהודית והוא עצמו
עושה כבר זמן רב מאמצים כדי להתגייר.
שניהם יחד ניסחו מכתב לרבנות, ביקשו
לזרז את הטיפול כי ברצונם להינשא. תשובה
לא קיבלו.
בינתיים הפסיק סאלח לנדוד על פני
מאפיות בכל הארץ, קיבל עבודה קבועה
במאפיה ביפו, עבר לגור יחד עם רחל בחדר
שכור. הס המשיכו להפציץ את הרבנות
במכתבים ותזכירים. אולם הרבנים לא מיהרו
להשיב.
יהודי תוך שבועיים. השבוע החליט
סאלח, שבינתיים שינה את שמו ליוסי, לעשות
נסיון אחרון. הוא לקח אתו חבר
ערבי שהתגייר בנסיבות דומות, הלך למשרדי
הרבנות בתל־אביב .״מה יהיה הסוף
אתי?״ שאל. פקידי הרבנות לא התרגשו.
תלמידה צ׳יז׳יק
״אתה צריד לחכות שנה.״ אמרו לו. סאלח
לאח לא היתה כיפה
הניח על השולחן את הקלף האחרון .״אשתי
בהריון בחודש הששי. היא לא רוצה שיהיו
מנהלה שקבע בחומרה :״אכלת חומוס, שהוא לה בנים ערבים ויהודים. אנחנו רוצים
מאכל טרף, וישבת בחברת בחור צעיר, להתחתן ובשביל זה אני צריך להתגייר.״
שלא חבש כיפה. תביאי לי ביום ראשון
הודעתו עשתה אמנם רושם, אך לא במידה
את שלושת הספרים שקיבלת בבית־הספר. שקיתה. סאלח־יוסי• הוסיף :״או שאני אהיה
יותר אין לך מה לעשות כאן.״
יהודי או שרחל תהיה ערביה. תחליטו אתם.״
״אבל המנהל, ישבתי עם א חי ניסתה זה השפיע. הפקידים ערכו התיעצות מהירה,
מרים להתנצל. לא היתד, כל תגובה מצד הודיעו לו מיד ״יהיה בסדר, תבוא בעוד
ד״ר בן־נון, המנהל. חנה גורשה מבית -שבועיים.״
ספרה.
המעטפה נפתחה. מרים חזרה הביתה,
ממררת בבכי. סיפרה לאביה על ה
שיניים ,חשש לדוגדו
מקרה. האב, ד״ר משה צ׳יזיק, רופא
״קיים חשש שפנינה כהן מתה,״ הודיעה
לא היה מוכן להכנע. אמה של מרים מיהרה
לאחר שבת למפקח על בתי־הספר הדתיים השבוע המשטרה, שחיפשה מאז ראש הבחיפה,
ד״ר פרידמן. הלז לא ידע דבר על שנה את פנינה כהן שנעלמה מביתה אחרי
המקרה. אולם גם הוא לא יכול היה לעזור. שהודיעה כי היא יוצאת לים עם גבר זר
החלטת המנהל היא הקובעת. האם חזרה (העולם הזה .)1156 לאחר שלא התגלו כל
למנהל בתה, דרשה ממנו מכתב, בו יציין כי עקבות. של הנערה הנעדרת, העלתה המשטרה
את ההשערה כי פנינה נרצחה, גופתה
בתה למדד, בבית־הספר וירשמו הישגיה.
הועלמה התינוקות שהוחלפו לאחר המנהל ביקשה לחכות מעט, חזר
בבית־החולים הדסה בבאר שבע (העולם הזה
מספר דקות ובידו מעטפה חתומה. האם ,)1161 הוחזרו השבוע להוריהם האמיתיים.
דרשה כי המעטפה תיפתח .״אינני סומכת חנה אהרון, האם מנבטים, שוכנעה להחזיר
על מנהל הזורק את תלמידתו מבית־הספר את ילדה לחממה יחיא, שיומיים לפני
ללא סיבה.״ לאחר דין ודברים קצר נכנע ההחזרה חלתה מרוב צער׳ הוכנסה לבית־המנהל.
עם מכתב זה רשמה האם את מרים החולים המועצה לכיקורת
בבית הספר ביאליק, שאינו בית ספר דתי.
סרטים ומחזות עומדת לדון בקרוב בהומרים
רק שמחה על השינוי.
פעות הסטרים־טיז׳ הודיע השבוע לוי גרינש־היחידי
שלא היה מרוצה היה האב. ב פון, יושב־ראש המועצה, לאחר שהעולם
הזה 1160 כתב בהרחבה על התופעה השיחה
עם כתב העולם הזה אמר רופא־ה־שיניים
:״גם אני אדם דתי, אולם איש לא מתפשטת בישראל. המועצה תבקש חוות
קבע כי חומוס הוא מאכל טרף. גם אם יש דעתו של היועץ המשפטי אם היא מוסמכת
לאסור הופעות אלה.
פסול ביציאה עם בחור ללא כיפה, כיצד

מתחת למיטות, בארץ
ך * וך כדי כך הגיעו למקום הכבאים.
1 1הנסיעה מהדר־הכרמל לשכונה הערבית
בעיר התחתית ארכה בדיוק שתי דקות. תוך
כמה שניות מרגע הגיעם היו הכבאים כבר
בקומה העליונה׳ מוכנים לפעולה. הם פעלו
בשיטה המיוחדת לכבאי חיפה: לא בעזרת
סילון. מים, כי אם על־ידי יצירת פטריית
אדים ׳בתוך הדירה. האדים ניתקו כל מגע
בין האש לבין החמצן שבאויד החיצוני,
החניקו כהרף־עין את האש. אך הדירה נשארה
עדיין מלאה עשן ואדים מחניקים.
בשעה 18.42 רשמה חמדה ביומן התחנה:
״בנקיה הודיע על שליטה וביקש עזרה
מהמפרץ. הודעתי לתחנת המפרץ והם יצאו
במספר .13״
פעולת הכיבוי ארכה שבע דקות.
לעיני הכבאים נתגלתה גופה חרוכה, מוטלת
על הרצפה, במעבר בין המטבח לבין
חדר המגורים הגדול .״לא היה אפילו מה
לבדוק,״ סיפר מאוחר יותר אחד הכבאים.
״היה ברור לגמרי שהאיש מת.״
ואז שמו הכבאים לב לפרט מדאיג: בתוך
שלוליות המים שנתהוו עקב כיבוי האש
היה מעורבב צבע אדום — צבע של דם.
הם חלפו על פני הגווייה החרוכה, אל תוך
החדר. ליד ארון־הבגדים הגדול, בעל ארבע
הדלתות, עמדה מיטת ברזל. מתחת למיטה
היה מונח צרור ארוך, עטוף שמיכות —
לפי כל הסימנים גופה של אדם. הכבאים,
שאליהם הצטרפו בינתיים שוטרים, פתחו
את החבילה. בתוכה מצאו גופת אשה, כפותה
בחוטי־ברזל. כל גופה היה מכוסה דם
וסימני דקירות למכביר. על ראשה ניכרו
גם סימני חבטה קשה.
הכבאים והשוטרים החלו מחפשים ביתר
פינות החדר. ליד הקיר המקביל, מול המיטה
הראשונה. עמדה מיטה שניה. מתחת
היה ארגז־הבגדים הצמוד בדרך־כלל למיטות
אלה. אחד הכבאים משך את הארגז אליו —
וגילה בו גוזיה נוספת. היתד, זו גזזיית ילד.
גם הוא היה דקור. גם עליו ניכרו סימני
חבטה מהממת.
מן המיטה פנו אל הרהיט השלישי: א מוד,בגדים.
תוכנו השלים את מניין הזוזעות
של בית צבי. בתוכו היו מונחות גוזיותיהם
של שני הילדים הנותרים של אליהו וסלימה
צבי. גם הם נרצחו באותה צורה.

תזכיר

גפרור ובעיטה בכיסא
** מה מת האב, שלפי כל הסימנים
רצח את בני משפחתו? התשובה התבקשה
מאליה: הוא הלה את עצמו לקורת
עץ, העוברת מעל למעבר בין המטבח לחדרהמגורים.
אחרי שרצח בזה אחר-זה את
ארבעת בני משפחתו, שפך שני פחי בנזין
בכל פינות הדירה. אחר ניצב על כיסא
מתחת לקורה, קשר אליה קצה אחד של כבל־

כפי שהוא נראה דקות ספורות אחרי שהמשטרה הוציאה נזמנו
את חמש גוויות משפחת צבי. הצד הימני של החדר נראה חרוך
ומפויח, מכיוון שזהו הצד הקרוב ביותר למטבח, שנשרף כמעט כליל. בקצה הימני אפשר

לראות. את המקרר השרוף. לידו ניצבת מיטת ברזל, שלרגליה נח ארגחבנדיס. בתוך ארגז זה
נמצאה גופתו של אחד הילדים. לרגלי המיטה משמאל נמצאה גופתה הכפותה של האס, ואילו
בארון הבגדים הפתוח, בקצה השמאלי של התמונה, הכניס האב־רוצח את גופנת שני בניו.

חוו המנח
חמישוז בגי משפתח החיפאית ]יסבו בכשע^המחדיד ביותר בתולדות המדיש

אנטנה לקורה. את קצהו השני כרך סביב
צווארו.
האב־הרוצח העיף מבט אחרון סביבו, והד־ליק
גפרור. את הגפרור השליך אל החפצים
חזי־הבנזין שמסביבו, ובתנועה אחרונה בעט
בכיסא שמתחת לרגליו. יתכן כי מת מן
החניקה, שנגרמה על־ידי הידוק הכבל סביב
צווארו. אך יתכן כי הכבל הדק ניתק מכובד
הגוף. זאת תקבע הבדיקה הפאתולוגית.
מפקד שירות מכבי־אש מנחם נעם, שהוזעק
למקום השריפה מאמצע הצגת־קולנוע,
הסביר :״אם הצית את הבנזין, כבר לא
היה צריך לחכות עד שייחנק. שום אדם אינו
יכול להישאר חי, אחרי שעמד חמש שניות
במכת־אש כזו של בנזין ...והדירה בערה
בלי שום חכמות. הוא שפך בנזין בכל פינה
ופינה.״
למעשה, בגלל התערבותם המהירה של
מכבי־האש, נשרף רק המטבח. החדר הגדול
נחרך רק בחלקיו העליונים. השמיכה העל
יונה,
שהיתר, מונחת על המיטה, נשרפה, למשל,
בעוד שהשמיכה שמתחתה לא נפגעה
כלל. בצורה זו נשארו ארבע הגוזיות של
האם וילדיה מוגנות מפני האש.

סטיות מיניות
**אות השבניסוהסקרליפל^הל,
0אספו ליד הבית מספר 18 ניסו למצוא
הסבר כלשהו לרצח הסיטוני. שום סיבה
לא נתקבלה על הדעת. כי משפחת צבי(דבי)
יכלה להיחשב כמשפחה ממוצעת מבחינות
רבות: גם האב וגם האם עבדו! הוא כפועל
בבית־חרושת שמן, היא כמוכרת בחנות
לרהיטים. מאז עלו (בנפרד) מעיראק, הספיקו
מלימה ( )29 ואליהו 30 ראח שער) להסתדר
בחיים, עברו משכונת־העוני של חוף
שמן לרחובותיה הישנים אך הנקיים של
חליסה. ילדיהם — אמנון בן ה־ ,9הרצל
בן ה־ 7ואריה בן ד 6למדו בבית־הספר

הבן האמצעי

הרצל בן ה־ 7׳ בתמונת בית־ספר שצולמה בשנה זו. הרצל ובני
משפחתו נפלו קרבן לחוסר הטיפול הציבורי במקרים בולטים של
הפרעות נפשיות. למרות שהאב ניסה פעם לרצוח את אשתו והיה ידוע כמופרע מבחינה מינית.

| ז 1י ך !״ 1מובל במשאית משטרה למכון הפאתולוגי באבו כביר. אפשר לראות בבירור
את חולצתו המשובצת ואת ידו של אחד משלושת הילדים ההרוגים

שעה ששוטר מכסה את הגופה בשמיכה, שבה הורד מחדר המוות, לאחר הרצח המחריד.

צפרירים, מרחק 50 מטר מביתם.
אך מתחת לתמונה שלווה פחות־או־יותר
זו, ניצבה מציאות סוערת. לפני שנים אחדות,
בהיותם עדיין בחוף שמן, ניסה אליהו
לרצוח את אשתו. הוא הצליח לדקור אותה,
אך היא נמלטה מבין ידיו. על פשע זה נדון
לששה חדשי מאסר.
אך עם שיחרורו של הבעל, השלימו בני
הזוג ביניהם והסכימו להמשיך את חייהם
במשותף. הנסיון הצליח רק חלקית. כי
למרות היותו אב לשלושה ילדים, היו לאליהו
נטיות הומוסכסואליות. פעם, לפני שנתיים,
נתפס בביצוע מעשה מגונה, נידון
לחודש מאסר ולחודשיים מאסר־על־תנאי.
העונש לא ריפא אותו. הוא נתפס שנית,
בעת ביצוע מעשה מגונה ב לד, בקולנוע.
בראשון לינואר הקרוב עמד להתברר דינו.
תיק נוסף, שטרם התברר, האשים את
אליהו צבי בביצוע מעשה מגונה באחד מילדיו
שלו׳ ובמשכב זכר.
הסטיות׳ והעצבנות שנלוזתה אליהן, עוררו
סלידה גוברת והולכת בליבה של סלי-
מה. לא פעם הודיעה תוך כדי בכי לבני
משפחתה בפתח־תקוה כי היא רוצה להתגרש
מבעלה. רק מתוך רחמנות על שלושת ילדיה
נרתעה מצעד זה. אולם היה ברור כי הנישואין
המעוותים של אליהו וסלימה לא
יחזיקו מעמד. אליהו חשש כי יוכנס שנית
לבית־סוהר, ואז תצליח אשתו לקבל את
הגט המבוקש.

את מרירותו הפנה כלפי ילדיו .׳,רק היו
רואים אותו,״ סיפרו השכנים ,״היו מסתגרים
בשקט בבית אוירה שהטביעה חותם
של פורענות בילדים. אחד מחבריהם לכיתה
א׳ של הרצל ואריה סיפר, מתוך לויאליות
לנרצחים, כי בשליש האחרון קיבלו ציונים
טובים וגרמו לשמחה רבה בביתם.

הסודירדלקכר

^ ל זה אינו מסביר עדיין מדוע ביצע
(— אליהו צבי את פשעו המחריד. גברים
אחרים נמצאו ונמצאים במצוקה נפשית
ומשפחתית חמורה הרבה יותר, מבלי שירצו
בשל כך לפגוע ביצורים הקרובים ביותר
אליהם.
מעשה הרצח לא היה תוצאה של דחף
פתאומי שאליהו לא יכול היה להשתלט
עליו. הוא היה תוצאה של תכנון מדוייק
וקפדני. יומיים לפני הרצח הכין אליהו את
ידידיו להעדרותם הקרובה של אשתו וילדיו:
״הם נוסעים לבלות בתל־אביב.״ בבוקר יום
הרצח נראה אליהו חיוור ונרגש מאד. אותה
שעה כבר לא היתד, אשתו, כנראה, בחיים.
הניתוח הפאתולוגי יגלה את סוד ביצוע
הרצח: אם האב רצח תחילה את אשתו ורק
לאחר מכן את בניו, או להיפך. אולם את
סיבת הרצח המחומש, לא יגלה שום ניתוח.
סוד זה לקח עמו אליהו צבי לקבר.

\0ר 0
**שרד הבטחון הועמד על הרגליים.
[4השלישות הראשית של צה״ל התגייסה
מיד למיבצע מיוחד. קצינות הח״ן הוזעקו
לפעולה דחופה. העתונים היומיים נקראו לשתף
פעולה.
לא היה זה תמרון גיוס פתאומי. הגורם
לאזעקה הכללית היה מכתב צנוע של עציר
אמריקאי אלמוני מפלורידה. הארב קולט
( ,)25 סטודנט לאירונוטיקה, ראה בשבועון
האמריקאי לוק תמונה של חיילת ישראלית
מחייכת. הוא מיהר לשלוח מכתב אל ממשלח
ישראל, ביקש לזהות עבורו את הנערה.
תוך 24 שעות זוהתה הנערה במיבצע בזק
כמילכה ויינשטיין 20 גרפיקאית המעטרת
בציוריה ספרי ילדים.
לא עבר שבוע מאז מיבצע האיתור, אחריו
עקבו בנשימה עצורה רבבות בישראל, ותעלומה
חדשה נזרקה לחלל, תבעה פתרון
מידי. ג׳ורג׳ אלבניס, אזרח ניו־יורק, ראה
אף הוא תמונת נערה ישראלית בשבועון
לוק. הפעם לא היתה זו חיילת, אלא דמות
של קיבוצניקית במכנסיים קצרים וכובע טמבל•
האזרח האמריקאי רצה לזהות אותי,
בכל מחיר, כדי שיוכל לקשור עמה קשר
מכתבים. שוב זכה מכתבו של האמריקאי
להד רב, פורסם בכותרות ראשיות. שוב
נעצרה נשימתם של רבבות בישראל: ר,יצ־ליח
אלבניס לזהות את הנערה הישראלית
ולהתקשר עמה, אם לאו?
זאת יכלה להיות בדיחה מוצלחת לולא
שיקפה מצב עגום מאד. היא העידה עד מה
רבה בישראל ההתעניינות בנערות הזוכות
לתשומת־לב בעיני זרים. זאת לא היתה התעניינות
בתוך סקרנות גרידא. היא נבעה
מתוך רגש הערצה והערכה שרוחשים רבים
לצעירה ישראלית המצליחה בהוץ־לארץ.
בכל העולם קיימת התעניינות ציבורית ב־סיפורי־הצלחה.
אולם בעוד שבארצות־הב־רית,
למשל, סיפור ההצלחה האופייני הוא
זה של הסלף־מייד־מן, האיש שהתחיל במכירת
עתונים וציחצוח נעליים ונעשה מיליונר,
נעשה סיפור ההצלחה האופייני בישראל סיפורה
של הנערה שהצליחה לזכות בהתעניינות
זרים ו/או להתחתן עם זר.

דוגמה שד שדכו

בת־יער, יוצאת הדופן בין נערות הזוהר הרבות. נורית דחתה הצעת נשואי!
אשר הוצעה לה על־ידי צעיר בן עשירים מדרום־אפריקה, עמדה בפני הפיתוי
הקוסם של וילה בת 14 חדרים וחיי מותרות בנכר, שנערות אחרות נכספות אליהם כל־כך.

נורית

ף* ישראל מרבים לגנות את היורדים.
^״עצם המושג ״יורד״ הוא המצאה ישראלית.
כי מה שנחשב בכל העולם לטבעי
ומובן, כמו העתקת ארץ המגורים בגלל סיבות
כלכליות או חברתיות, נחשב בישראל
לבגידה לאומית. המהגר נראה כעריק היורד
מאונית־מלחמה בטרם קרב.
יש כמה סיבות מוצדקות לזוית־ראיה מעין
זו• בארץ שאחת ממטרותיה העיקריות היא
ריבוי־אוכלוסיה מהיר, בה מודיעים העתונים
על כל עולה ועולה, אולי טבעי שהציבור
יראה את העוזבים את הארץ לצמיתות כערי־קים
מן החזית.
אולם סוג אחד של ירידה לא זו, בלבד
שאינו נתקל בארץ בגינוי, אלא שהוא אף
זוכה באהדה ובהערצה. זוהי הירידה על־ידי
נשואין. איש אינו מעלה על דעתו להאשים
צעירה ישראלית העוזבת את הארץ משום
שהתאהבה בזר.
תופעה זו דומה למה שהתרחש בתנועה
הקיבוצית בזמנו. עד לפני שנים מספר נחשב
כל חבר שעזב קיבוץ כעריק וכבוגד.
אולם גם אז היה סוג אחד של עזיבה, עליו
הביטו חברי הקיבוצים בעין סלחנית. כאשר
בת־קיבוץ או חברת־קיבוץ היתד, מתאהבת
בגבר עירוני, עוזבת את הקיבוץ למענו, לא
נאלצו גם השרופים שבין מצדדי רעיון הקיבוץ
לראות בכך כשלון של הרעיון הקיבוצי,
יכלו ללוות את העוזבת בברכתם. בכמה
קיבוצים, בהם לא היה עדיין נעים לבנות
המקום לעזוב סתם כך, פשטה ממש מגיפה
של נשואין לעירוניים.
אם אפשר אולי לומר, לגבי כמה מן המקרים
הבולטים -המפורסמים של נשואי ישראליות
לזרים, שיתכן ובאמת היתד, כאן
אהבה מן הרגע הראשון, וכי מקרים בודדים
אך מרעישים אלה אינם מעידים עדיין על
תופעה כללית, הרי ישנם סימפטומים אחרים
המעידים על כך.
אין אנשים המצויים בשוק הנשואין כמו
בעלי המקצוע היהודי העתיק — השדכנים.
השדכנות, שנראתה תחילה כתופעה גלותית
שאין לה מקום בחיים המודרניים, התפתחה
מאוד בישראל בשנים האחרונות. משרדי־שידוכים,
ושדכנים ללא משרד, הופיעו בכי1
הערים׳ כפטריות אחרי הגשם. ואם עוד לפני
שנים מספר היה שוק השידוכים דיסקרטי

וחבוי מעיני הציבור, הוא יצא לאחרונה
ממש אל הרחוב.
מדי שבוע בשבוע אפשר למצוא בעתונות
מודעות רבות־מילים׳ בהן מציעים השדכנים
למיניהם את סחורתם. וכשם שסוחר טוב,
הדואג לפרסם את בית־העסק שלו, מקפיד
לציין את טיב הסחורה — דואגים גם רוב
השדכנים לציין במודעותי־ם כי מצויה בידם
רשימה ארוכה של תיירים, המוכנים לשאת
נשים ישראליות.
״מבחר גדול של תיירים ותיירות!״ קוראת
מודעתו של שדכן בשם גליק. משרד לשידי־כים
בשם כרמלה מפרסם :״קשרים טובים
עם תיירים!״ ״מיליונרים מאמריקה!״ מכריזה
מודעתו של שדכן אחר. ואם דואג כל
שדכן לציין דוקא עובדה זו, נראה שיש
דברים בגו: התיירים הפכו לסחורה המבוקשת
ביותר בשוק הנשואין בישראל.

5סף* ע? הריצפה
אוד ואסתר לוין נמנים על הותי-
* /קים והמפורסמים שבשדכני הארץ. בדירתם
המרוהטת באופנה מיושנת שברחוב
קרית־ספר בתל־אביב, בה קיים חדר אחד
המרוהט בריהוט מודרני יותר, לצורך פגי-
שותיהם עם הלקוחות, הספיקו בני הזוג,
במשך 26 שנות עבודתם במקצוע, לשדך
אלפי זוגות.
שאול לוין, יהודי אדוק, שעל שולחנו
מונחת במסגרת־זכוכית תמונתו של דויד בן-
גוריון במדי הגדוד העברי, סקר את התופעה
:״לפני 20 שנר, לא באו הרבה תיירים
לארץ. משום כך היו גם הנשואין ליהודים
מארצות אחרות נדירים מאד. אולם מאז
קום המדינה, כשמספר התיירים גדל משנה
לשנה, גדל גם מספר התיירים הרוצה להתחתן
בארץ. ואלה לא סתם יהודים. באים
בחורים בעלי עמדה, בעלי השכלה וכסף.

קוטלר. סגנית מלכת־היופי
*1*1 1 *11
ב־ , 1955 נישאה לרב צבאי

אמריקאי, אשר שירת בצי האמריקאי השישי.

עובדה שהתיירים הבאים לישראל אינם יכולים
לשאת בארצותיהם נשים באותה רמה
שהם יכולים למצוא בישראל. רוב התיירים
הנושאים ישראליות הם מבוגרים בגילם. בארצותיהם
הם יכולים על־פי־רוב לשאת
נשים בגילם. האמצעים שבידיהם הם די
ממוצעים בארצותיהם, אולם הם נחשבים
לגבוהים בארץ. לכן אין הם יכולים למשוך
שם את ליבן של בחורות צעירות, היכולות
להינשא שם לבחורים צעירים בעלי אותם
האמצעים.
גורם חשוב שני היא עובדת היות הכלה
הישראלית דבר שבאופנה. בחברה של יהדות
ארצות־הברית או דרום־אפריקה מעלה
כלה ישראלית את קרנו של בעלה, ביחוד
כשהוא יכול להציגה כבוגרת אוניברסיטה,
או מי שהיתר, סרן בצה״ל. כשם שמכונית
חדישה ומפוארת (וגם מכונית־ספורט זרה)
נחשבת באמריקה ל״סמל מעמדי״ של רמי־המעלה
בחברה, כן מעלה גם הכלה הישראלית
את קרן בעלה.

גשואץ 7פי שער הבורסה
״רוב הבחורות שנרשמות עכשיו רוצות
תיירים,״ המשיך לוין ,״תשעים אחוז רוצות
להכיר רק תיירים. ישראלים לא באים בחשבון.
אם תתן להן אפילו מיליון, הן לא
רוצות, רק תייר. הן חושבות שתייר יותר
טוב מבחור מקומי. אפילו שיהיה זקן, רק
שיהיה אמריקאי. והבחורות האלה הן רק
ישראליות. לעולות חדשות לא חשוב עם מי
להתחתן. אלה הן בחורות טובות, מבתים
טובים, שגמרו גמנסיה ויש להן השכלה. רק
תיירים. ברוך השם׳ יש מספיק לכולן.
״הנה לפני שנתיים בא אחד, תייר נמוך
ושמן,״ הוסיפה אשתו של שאול, השדכנית
אסתר לוין .״זה היה ביום העצמאות. הוא
בא אלי ואמר שרוצה נערה צעירה. הוא בן
65 ואמר לי, :אני רוצה בחורה מקסימום
.25׳ אמרתי לו, :מה תעשה עם בחורה
כזאת? היא תהיה אצלך שנה ותברח.׳ אז
הוא ענה, :לא איכפת לי שתהיה רק שנה,
אבל שלא תהיה זקנה.׳ הבאתי לו בחורה
מיפו. אבא,שלה מזכר ירקות. אמרתי לה:
״יש לי אדם, אמריקאי עשיר, אבל בן .60׳
בכוונה הורדתי חמש שנים. אמרה, :טוב.
אם הוא יקנה להורים שלי חנות ודירה,
אני מסכימה׳.
״עשיתי להם פגישה. הוא תי׳כף שאל
אותה, :מה שמך?׳ היא אמרה, :יהודית.׳
,את רוצה אותי?׳ הוא שאל, .כן, למה לא?׳״
היא ענתה. אז הוא קנה להורים שלה דירה
וחנות והיא התחתנה איתו.
״כמעט כל הבחורות חושבות שבאמריקה
יש כסף על הריצפה,״ המשיך שאול לוין.
״זה נכון ששם החיים יותר נוחים. כל
אחד יש לו טקסי, טלביזיה, וטלפון; אז
הבחורות לא רוצות לשמוע אפילו על בחורים
מכאן. הנה יש לי כאן, רשומה בחורה
ילידת פתח־תקוה. בחורה הגונה• אבא שלה
פועל בסולל־בונה. היא גמרה בית־ספל תיכוני
וגם בוגרת סמינר׳ מורה. היא בת .19

יהודית

הדני, נישאה לספורטאי אשר
בא למכביה, משמשת כיום
דוגמנית טלביזיה מצליחה בארצות־וזברית,

רוצה רק תייר. עם ישראלי לא רוצה אפילו
להיפגש, אפילו שיהיה דוקטור או מהנדס.״

מכוגית חדשה או סרן צה״7
ךםהגברת ברוניה ליבר, אשתו של ה־
^ שדכן אברהם ליבר, השוהה מזה שנתיים
וחצי בארצות־הברית, נמנית על הותיקות
שבשדכניות בארץ. גם היא בדעה אחת עם
לוין. מבלי שנדברה עמו׳ קודם קבעה :״90
אחוז מהבנות הפונות לחפש חתן, רוצות
תיירים׳ כדי לנסוע מכאן. אני אומרת להן:
,מה אתן רוצות? יש לנו פה בחורים טובים
ממשפחות טובות. באמת נחמדים.׳
״בכלל, מה חסר לנו פה?! יש אוויר טוב,
יש כל טוב בארץ. ואיזה בחורים רשומים
אצלי! עורכי־דין ורופאים. יש אפילו בחורים
עם פרייבט. לא עוזר שום דבר. רק לפני
כמה זמן היתד, פה אמא של בחורה בת .21
יש לה תעודת בגרות, והאמא אמרה לי:
,גברת ברוניה, אולי יש לך איזה תייר בשביל
בתי?׳ באה עוד בחורה שרוצה תייר.
אמרתי לה, :יש לי תייר מאנגליה מאוד
נחמד, גבוה ויפה.׳ ,מאנגליה? בשום אופן.
רק מאמריקה ,.כששאלתי אותה למה, היא
אמרה שבאנגליה קר.
ברור שהביקוש לתיירים לצורך נישואין
לא היה כה גבוה, אילולא ההיצע הרב. חלק
ניכר מהתיירים הבאים לישראל בא במטרה
ברורה לשאת כאן נשים ישראליות. במשרדי
השידוכים יודעים לספר על תיירים המעכבים
את יציאתם מן הארץ׳ אפילו עד לתקופה
של שנה, כדי למצח* אשה.
מדוע הם רוצים נשים ישראליות? מדוע
כה גבוהות מניותיה של הכלה הישראלית
בשוק הנשואין של יהודי הארצות האנגלוסכסיות?
לשאלות
אלה יש שתי תשובות, העונות
על רוב הגורמים. הסיבה הראשונה היא ה
אילנה

מלכת המכי
ביה, העומדת להינשא
לרופא יהודי עשיר מפרו.

א כל התיירים הבאים לארץ במטרה
לצוד כלות, בוחרים להירשם אצל
שדכנים. שיטה אחרת, המקובלת מאוד, היא
כניסה פשוטה לבורסת הנשואין. לבורסה זו,
המתקיימת בעיקר בבתי־הקפה של רחוב
דיזנגוף ובמלונות המפוארים, באות מצד
אחד נערות הזוהר המחפשות ״מיליונרים״
זרים, ומצד שני ד,״מיליונרים״ המחפשים
כלות. ההיכרות בבורסה זו אינה אורכת הרבה
זמן. היא נעשית במהירות וישר לענין.
ריבה אמיתי 21 סטודנטית למדעי־הרוח
ופקידה במשרד־הבריאות, טיילה במקרה במלון
פראק התל־אביבי לפני חודשים מספר.
בטרקלין היא משכה את עינו של תייר
מארצות־הברית, שמיהר להציג את עצמו בפניה.
בתום היכרות של שלושה חודשים,
נשא שלום אפרים, האגרונום ממסצ׳וסטם
את ריבה לאשר, בעת ובעונה אחת התחתן
בן־עירו וחברו׳ שבא ארצה לאותה מטרה,
עם מרים אופנהיים׳ חברתה של ריבה, אותה
הכיר כמעט באותה דרך.
באותו מלון עצמו נערכה לפני שמונה
שנים ההיכרות׳ בין ישראלית, שהיתה בזמנה
יוצאת־דופן, לזר. יהודית שמילר,אור, נערת־זוהר
במושגים של הימים ההם, ילידת ברלין
ובת למשפחת נגנים, הכירה במלון זה
את רישארד אינגר, זמר יהודי מארצות־הברית,
ששהה בישראל לרגל הופעותיו. הם
הכירו זה את זו על רחבת הריקודים,
נישאו כעבור שבועות מספר.
אלה בינשטוק, צעירה ישראלית שהחליטה
לעסוק בעתונות׳ היתר, כתבת של דבר ה־שבוע,
הכירה צעיר אמריקאי בשם סטיבנס,
בן לאחת המשפחות הידועות בארצות־הב־רית.
אביו של סטיבנס קנה לו שם עולמי
שעה שעמד בראש תנועת מגלי־השחיתות
בעתונות האמריקאית, לפני 50 שנה. אלה
נישאה לצעיר יפר,־ד,תואר ועדין־הר,ליבות ו־היגרה
לאמריקה.
אילנה (פלקוביץ) פז 21 ילידת חיפה
ובוגרת בית־הספר הריאלי, נבחרה בשנת

ארקין, נישאה לבעל־עסקים צרפתי עשיר,
מקיימת כיום חיי מותרות במרסיל,
עומדת לקבל בקרוב מכונית ספורט מיוחדת לרשותה,

היבול

זהו קציר מקרי מתוך אוסף
קטן של עתונים יומיים. שלל
המודעות המודיעות על נשואי ישראליות
לזרים, היא תופעה יום־יומית בעתונות. מתחת
לשם החתן מופיעה תמיד עיר מגוריו.

1957 כמלכת היופי של חיפה ובאותה שנד,
נבחרה גם למלכת המכביד .,אילנה הבלונדית
זכתה לפירסום רב בעת שמתה בחיל־הים,
כשד,שתתפח בשלוש צעדות רצופות בשלוש
השנים האחרונות. עם שחרורה עבדה אילנה
כפקידה במשרדו של עורך־הדין החיפאי
חוטר־ישי. לפני כחצי שנה פגשה אילנה
בד״ר מרסלו לנדמן, גניקולוג, בן למשפחה
עשירה בלימה, בירת פרו. מרסלו בן ה־,28
בא לארץ לפני כשנה יחד עם אחותו, שהספיקה
להתחתן עם קצין ישראלי בשרות־קבע.
הוא עבד בבית״החולים רמב״ס, משך
תשומת־לב כללית בחיפה במכונית האולדס־מוביל
המפוארת שלו. האהבה ביניהם היתד,
ממבט ראשון. כעבור שלושה שבועות ליציאתם
המשותפת כבר הציע מרסלו לאילנה
נשואין. הם עומדים להינשא באמצע ינואר
הקרוב, יעזבו לפרו בעוד כחצי שנה.
״טענה אילנה :״מטרתי אינה לצוד מיליונר
ולרדת עמו לחוץ־לארץ. חשבון הבנק
של מרסלו אינו מעניין אותי. אני מקווה
שאצליח כעבור שנתיים להפוך אותו לבעל
דרכון ישראלי ונחזור לארץ.״
דמות יוצאת־דופן בין צעירות ישראליות
אלה היא נורית בת־יער (פולישוק) ,דוגמנית
צעירה 20 שזכתה השבוע בפירטום רב,
שעה שתמונתה נשלחה לחיילי האו״ם בעיי׳
(ראה מדור אנשים) .נורית, בוגרת גנד
נסיה גאולה וקורט לציור אופנה, ביקרה לפני
שבועות מספר בבית ידידיק, שם משכר.
את תשומת־לבו של ברנרד קאצן 24 סטודנט
לרפואה מדרום־אפריקה, בן למשפחה
עשירה מאד. כעבור ימים מספר אזר הצעיר
עוז, עלה לדירת הוריה של נורית, אחרי
שראה אותה ברחוב, התיידד עם נורית. היא
הסכימד, לשמש לו מורת־דרך בסיוריו בארץ.
כעבור 24 שעות בלבד הציע לה הצעיר
נשואין. נורית ביקשה זמן לחשוב.
ההצעה היתד, קוסמת מאד. הצעיר בעל הזקנקן
הקצר הציע להעמיד לרשותה של נורית
וילה בת 14 חדרים, מכונית־פאר וכל
שאר המותרות העשויים לבלבל את דעתה
של צעירה ישראלית. נורית דחתה את תשובתה.
ברנרד חזר לדרום־אפריקה. משם המשיך
להמטיר עליה מכתבים, ביקש שתבוא
לבקרו׳ תראה את מקום מגוריו ומשפחתו
לפני שהיא מחליטה.
בינתיים נפוצה השמועה בכל העיר כי גם
נורית בת־יער נישאת למיליונר. אולם נורית
עצמה הכחישה זאת .״אינני מתכוננת להינשא
לו,״ אמרה ,״אני אוהבת יותר מדי את
(המשך בעמוד )14

^813^ 811

חתולות פשפורט

(המשך מעמוד )13
הארץ מכדי שאהיה מוכנה לעזבה.״

צ יק מאבא עשיר

פרסום תנא

ף* שםשכל עמק כלכלי משגשג מושן
^ אליו רמאים מכל המינים, כן לא חסרים
גם טיפוסים כאלה בבורסת החתנים הורים
והעשירים. לפני שבוע פורסם, במאמר הראשון
בסידרד, זו, סיפורו של צעיר אוסטרלי
שביקש צעירה ישראלית ידועה להינשא לו,
אחרי ־ שתבוא אליו קודם לכן לאוסטרליה.
כשסירבה, צד נערה אחרת, לקח אותה עמו.
חקירה שנערכה בעקבות א. תו צעיר, גילתה
שהוא אמנם תושב אוסטרליה, אולם
היגר לשם מאוסטריה לפני זמן קצר. הוא
הציג עצמו בארץ כשליט על ענף האופטיקה.
החקירה העלתה שהוא בעל עסק קטן
לאופטיקה. מלבד זאת העלתה החקירה בקשר
עם הצעיר׳ שרצה להתחתן בכל מחיר,
ושהיה מוכן להציע סכומי־כסף גבוהים למתווכים,
כי הוא נשוי ואב ל׳לד.
סוג רמאות אחר הומצא על־ידי צעירים
ישראליים, בעיקר מבני הפרובינציה, שאינם
מוכרים בתל־אביב. לא מכבר הופיע צעיר
כזה בתל־אביב כשהוא נוהג במכונית מהודרת׳
לבוש בבגדי פאר לפי האופנה האמריקאית,
ומדבר אנגלית במיבטא אמריקאי. הוא
שכר לו חדר באחד המלונות המפוארים בעיר.
הצעיר אפילו לא היה צריו להציג את
עצמו כזר, כדי להעלות בחכתו כמה נערות
שהיו מוכנות לבוא עמו לחדרו, לעמוד מקרוב
על סיכוייהן לנשואין.
רמאי אחר נתפס לפני חודשים מספר על־ידי
המשטרה, אחרי שהציג את עצמו בפני
מספר נשים כתייר עשיר מארצות־הבדית,
הבטיח להן נשואין, גילה באופן פתאומי כי
מלאי־הכסף שלו בארץ אזל, וביקש הלואר,
לזמן קצר עד שיגיע הצ׳ק מאביו העשיר.
בשיטה זו הצליח להוציא ממספר נערות
כשלושת אלפים ל״י, עד שנעצר׳ ,התגלה
כחיפאי שלא עזב מעולם את גבולות הארץ.

פקידים !
תלמידים!
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

גרג״ ( 300 נמ .)0

תל־אכיב, רחוב גורדון .5
׳הצלחה מובטחת!

1ו 1צרדשניםוזזומר ״ ם דוי מ״״ םבע ־ מ

קולנוע סרטים
אגדה מעדבונית
דייוי קרוקט (אלנבי, תל־אביב; ארצות־

הברית) הוא בעל הכובע המפורסם ביותר
בעולם — כובע העשוי מפרוות נמיה שלמה.
האיש החובש כובע זה, לובש חליפת־עור
דהויה, ומדבר בלשון איטית אן נמרצת,
הוא אחד מגיבוריה האגדיים של ארצות״
הברית, מעין שמשון הגיבור במהדורה
מודרנית יותר, שפעל בראשית המאה שעברה
במדינת טנסי, מצא את מותו כשחש להציל
את טקסס מידי הספרדים.
קרוקט הפך לגיבורם של מאות ־ ספרים,
שירים ועשרות סרטים. מאחר שתולדותיו
הרשמיים לא נכתבו מעולם, יכול היה כל
בעל דמיון לשלב את הגיבור הנערץ באין
סוף של אגדות והרפתקית. לפני חמש
שנים, כאשר החל ואלט דיסניי להפיק סידרת
סרטוני טלביזיה׳ לפי סיפוריו של תום
בלקבורן, הפך דייוי קרוקט לאחת הדמויות
המפורסמות ביותר בארצות־הברית. כמעט
כל נערי אמריקה הצטיידו בתלבושת כתל־בשתו.
הסנטור קיפובר, שיצא במסע בחירות
לנשיאות הברית, חבש דרך קבע מצנפת
דייוי קרוקט כדי להגביר את פופולריותו.
נגד תביס, פסיכולוגיה. הסרט, הנראה
תחילה כמערבון רגיל למדי, המבוסס
על נוסחה קבועה של כך וכך אינדיאנים,
שיש לשכנעם בכוונותיהם הטובות של הלבנים
וכך וכך נבלים שיש להרגם, הוא למעשה
הרבה יותר מזה.
מצירוף של כמה סיפורים, שהוצגו בטלביזיה
שאין אפילו קשר ביניהם, הפיקו
יצרני הסרט אגדת־עם מצולמת חביבה. היחס
הלא־כל־כך רציני שגילו לתוכן הסי־

פילים צהובים ומעופפים. במקום זאת יש
בו שפן לבן השוכב במיטה כשקרח על
ראשו. אין בו דם. אבל יש בו שחקנית
קולנוע הנשארת בתחתוניה בשדה־התעופה,
נופלת ממדרגות המטוס ומתגלגלת בתוך
שטיח. אין בו רופאי אליל, אבל יש בו
ענק יפאני הזומם לכלות את ג׳רי המסכן,
רודף אחריו לתוך בית־מרחץ יאפני, קופץ
לבריכה וגורם לשטפון כללי בעיר.
אין בו בעיות. אבל יש בו נער יאפני
יתום, שהוריו נהרגו בתאונה ואין איש
מסוגל להעלות חיוך על שפתיו, גם לא דודו
הבונה לו בבריכה את אותו הגשר שבנו
על נהר קוואי. אין בו טיפ,סים מתוסבכים.
אבל יש בו בני־אדם מפגרים.
הילדים. ילכו באמת הביתה ולא יצרחו
מרוב אימה, אלא יחייכו. השאלה היא רק
אם החיוך החולני הזה לא ישאר לנצח על
שפתותיהם, כסימן היכר למחלה נפשית.

ואריאציה ער ר ביזור
פרגנדל כעל מאה הפרצופים (ירון,
תל־אביב; צרפת) הוא פרננדל בעל אותו
הפרצוף הסוסי שהיה לו תמיד אולם בתלבושות
שונות. הוא מנסה להוכיח הפעם,
כי תלבשתו של אדם וכושר התמצאותו
בחברה הם הגורמים העקריים להצלחתו.
הרעיון אינו מקורי ביותר. הוא מתחיל

מטטיסטיחה של מלכ״ת
ולם גם כין נערוח־הזוהר בישראל
קיימת שכבה מיוחדת, שאינה מסתפקת
במבחר ה״מיליונרים״ המוצע להן בישראל.
על שכבה זו, המעדיפה לחפש את החתן בארצו
שלו, נמנות בעיקר צעירות שהגיעו
אל פסגת הזוהר, נבחרו כמלכות־יופי.
מרים ירון, מלכת־היופי הראשונה של ישראל,
בת למשפחה דתית בירושלים, התגרשת
מבעלה אחרי בחירתה, נישאה ל״מיליונר
צרפתי״ ממוצא רומני, השתקעה בצרפת.
מרים קוטלר, סגנית מלכת־היופי בשנת
1955׳ צברית שלמדה עד הכיתה השביעית
בגימנסיה הרצליה, נשלחה לתחרות מיס-
עולם בלונדון, הכירה שם רב צבאי אמריקאי,
קצין־דת בצי השישי, נישאה לו.
שרה טל׳ מלכת־היופי בשנת ,1956 נשארה
בארצות־הברית מאז נסעה לתחרות
מיס־תבל, התארשה כמה פעמים, אן עדיין
לא נישאה. אירושיה הראשונים היו לדויד
שיין׳ עורך־דין יהודי;.צעיר ועשיר מאד, שזכה
בזמנו לפרסום כאחד מעוזריו של הסנטור
מק־קארתי, צייד הקומוניסטים. כיום
עומדת שרה, לשעבר חברת הנהגת השומר
הצעיר, להינשא למנהל אחת החברות המסחריות
האמריקאיות הגדולות ביותר.
מרים הדר, מלכת היופי לשנת , 1958 סטודנטית
למשפטים, נשארה אף היא בארצות־הברית.
לא מזמן פורסמו בעתונים ידיעות
על נשואיה לאחד ממלכי תעשיית־הבגדים
בניו־יורק. אולם הוריה של מרים הכחישו.
נערת זוהר ישראלית אחרת׳ דליה גרשוני,
התגרשה מבעלה לפני כשנה, בעת סיור
באירופה, נישאה ליורד ישראלי שעזב את
הארץ לפני כחמש שנים, מנהל עסקים
גדולים בגרמניה המערבית.
גליה ארקין, אחת מבנות הצמרת של נע־רות־הזוהר
הדיזנגופיות, התגרשה מבעלה,
נתין צרפת שעבד בארץ, חדשים מעטים
אחרי נשואיה, נסעה לפני שנה לטיול
בצרפת. משפע המחזרים שרכשה לה בפאריס,
ביניהם אמן הפנטומימה מארסל
מארסו וסוכן־מכוניות מליונר, בחרה גליה
באלברט כהן 36 בעל מפעלי אופנה, מנהלת
כיום אורח חיים אמיד במרסיי.
האם הן מאושרות במה שהשיגו? כמה
מהן הכירו בעובדה שנשואיהן היו טעות
מרה? מה היא האמת על החיים בחברת
״מליונר זר?״

התשובה על כף, בחלקה השלישי
והאחרון של הסידרה, בש בוע
הבא.

ג׳רי לואיס בבית־מרחץ יאפני כ״נער הגיישה״
בלי פילים מעופפים ורוצחים פסיכופטים
פורים, סגנון המשחק הדרמתי המופרז בו
מתהלכות מליצות רמות, והבלדה השירית
המושמעת לאורך כל הסרט, משוים לסרט
אופי אגדי הע שה אותו שונה מסתם מערבון.
דייוי קרוקט (פס פרקר) נלחם בדובים
בפסיכולוגיה, מכה צירי קונגרס במסדרונות,
ומוצא לו מתת הירואי אחרי שחיסל תריסרי
אויבים במו־ידיו — ולמרות הגיחוך שבמעשיו,
כדאי לראותו כדי ליהנות מאגדה
המוגשת בטעם.

מדודה נטשית
נערה גיי ש ה (אופיר, תל־אביב; ארצות
הברית) מציג שוב את ג׳רי לואים כשהוא
פוזל בעיניו, מעקם את רגליו, בוכה, צועק,
מיתמם, צוחק, מגרד את פדחתו, חושף את
שיניו ומעוד, את שפתיו, בקיצור — הדמות
הקלאסית של הדביל המעורר גיחוך ורחמים
גם יחד. למה הוא עושה זאת?
בהצהרה שהצהיר ערב הצגת הבכורה
של סרט זה טען לואיס :״האנשים בכל
העולם גדושים בבעיות. מה עושה תעשיית
הסרטים?! היא נותנת להם עוד בעיות
להצר עליהן. ולזה קוראים בידור. לדעתי
נועד הקולנוע ליצור עולם של חלומות וזוהר,
להוציא את הצופים מעולם המציאות
לשעות מספר. מי רוצה לשלוח את הצופים
בתום הסרט מדוכאים ועמוסי בעיות?! אני
בטח לא. אצלי אין רופאי אליל! לא פילים
צהובים ומעופפים! אין דם! כל מה שאני
יכול להציע זהו שעשוע טהור וצחוק. הילדים
יוכלו ללכת לישון הביתה ולחייך
במקום לצרוח מאימה. אין לי שום חשק
לשחק טיפוסים מתוסבכים או רוצחים
פסיכופטים. אני משאיר זאת למרלון ברנדו־אים
ולגרגורי פקים.״
שפן לכן במיטה. בנער הגיישה אין

בוריאציה על הרביזור של גוגול. שחקן
תיאטרון ממדרגה שלישית, שאיש אינו רוכש
אמין לטיפוסים שהוא מגלם על הבמה,
מוצא יום אחד את עצמו ברחוב במדי סרן
לגיון הזרים השייכים לבמה. מחוסר ברירה
הוא מציג את עצמו כסרן שנשלח לערוך
ביקורת, זוכה לאמונו של אלוף הצבא הצרפתי
ולתשוקתה של אשתו.
כיון שהדבר עולה בידו, הוא מחליף
את תלבושותיו ובהתאם לכך את צורת חייו.
בסמוקינג וצילינדר הוא חודר לחברת הסגל
הדיפלומטי בפאריס, ובתלבושת מדריך תיירים
הוא משוחד בארוחות על־ידי בעליהן.
הקומדיה הקלילה שאינה מצליחה לסחוט
יותר מאשר חיוכים, מסתיימת בפארסה חסרת
טעם, בה מופיע פרננדל על הבמה כשחקן
ללא קול שאינו יודע את הטקסט, זוכה
דווקא משום כך להצלחה. הגדולה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• גורלו של אדם (צפון, תל־אביב)
— יסוריו וסבלותיו של חייל רוסי המנסה
למצוא לו ייעוד חדש על חורבות משפחתו
שנהרסה. סרגי בונדרצ׳וק.
• סיפורה של נזירה (ארמון־דויד,
תל־אביב; אדיסון, ירושלים) — אודרי הפבו־רן
נכנסת למנזר כמאמינה, יוצאת ממנו כסופרת
למחצה, בסרט המנסה לחשוף את המסתתר
מאחורי גלימותיהן של הנזירות.
• מקום בצמרת (ארמון, חיפה) —
דרכו של בן־מעמד הפועלים לפסגה החברתית
של עיירה בריטית, דרך מיטת בת החברה
הגבוהה. סימון סניורה.
העולם הזה 1162

נזדור בו ידובר ער צפוריע שאינן צפורי הנפ ש וער נכסיים
שאינע נכעי-צאן־ברור, ער הכר וער רא כרוע— ער רא והא.

תל־אביבים קונים כלבים זקנריות -
ובקרוב גם יאכלו שבלולים וצדפות
חיי כלב
בחנוכה מלאה שנה לקיום חנות החיות ברחוב
פרישמן, ליד קליפורניה. לידה מתעכבות כל החתיכות
הנכנסות ו/או יוצאות מן המסעדה, כדי לספוק בהתלהבות
כפיים ולקרוא כמה שהכלבלבים הניבטים אליהן
מחלון־הראווה הם חמודים. הילדים נכנסים בקבוצות
כדי להתבונן בעכברים הלבנים, התוכים, הקנדיות והדגים.
אחרי שאמרה לצעיר אלגנטי שהיא תמציא לו מחר
*את מגילת־היוחסין לכלב שקנה לאמו, עטפה גוף־חימום
לאקווריום לגבר אחר׳ ושילחה בעדינות קבוצת־ילדים
רועשת, לקחה אותנו הגברת חנה איכילוב, בעלת
החנות, לבית־הקפה שממול, כדי שנוכל לשוחח בשקט.
״העסקים,״ הסבירה האשד, הנלבבת וטובת־החיוך ,״הם
טובים למדי, השבוע. ייתכן שזה בגלל חנוכה.״
״על כל פנים, מכרנו השבוע שלושה כלבי־זאב,
שלושה תוכים ושלוש קנריות, זוג עכברים לבנים,
ארבעה אקוזריונים לילדים, כמה סלסלות ורצועות לכלבים׳
,שלא לדבר על מסרקות ברזל לכלבים.״
״אני לא יכולה לומר שאני אוהבת דג,״ הודתה בחיוך
הגברת איכילוב, אלמנתו של סגן־ראש־העיר לשעבר,
״אני אוהבת כלב. לפעמים יש לי סיבות למצבי רוח.
הנה, אתמול, נסעתי לחנות כשאני מדוכאת במקצת.
נזכרתי בתחש (דאקל) קטן שיש לי, והתחלתי לחייך
לעצמי. נכנסתי לחנות ומיד לקחתי אותו על הידיים.״
מה שמצער אותה הוא שעדיין לא נפוצה בארץ שיטת
מגילות־היוחסין של הכלבים הגזעיים. אולם כך או
אחרת, היא רואה חובה לעצמה לראות קודם את
הוריו של הכלבלב לפני שהיא קונה אותו .״אני מחזיקה
במלונה בחנות עד ארבעה כלבים. בהתחלה הייתי
לוקחת את כולם הביתה בערב, עד שהם כירסמו לי
ספה ושטיח, ובני אמר לא. כשיש לי כלבלב אחד, אני
לוקחת אותו. אין לי לב להשאיר כלבלב לבד בלילה
אחרי שהתברר לנו שפודל עולה כשמונים ל״י, פקינז
כ־120־ , 100 גרייט־דיין ,160 וזאב כ־60־ 40ל״י, רצינו
גם לדעת מי קונה כלבים .״אני יכולה להבחין באדם,
אם הוא יהיה טוב לכלב או לא,״ אמרה הגברת
איכילוב .״אם הוא שואל שאלות טפשיות, אני מסוגלת
לומר לו: אדוני, כלב זה לא בשבילך. נערות באות
בשביל כלבי־שעשועים חמודים. לפעמים קונים כלבלב
לאם בודדה. אולם כאשר באים נערים או נערות צעירים

לקנות כלב, אני שואלת דבר ראשון אם ההורים מרשים
להם. היו לי כבר כמה פעמים עניינים, כשנערה קנתה
כלב ולמחרת באה האם בצעקות ורצתה להחזיר אותו.
״על פי רוב אין ביקוש לכלבות. לא רוצים שימליטו,
או שיהיו עניינים אתן. אני לא יודעת, אבל אצל הכלבה
שלי לא סבלתי אף פעם מכלבים שרצו אחריה. יש
חומר שמורחים על רגליה האחוריות ועל פתח הבית,
ולכן לא רצים אחריה ברחוב.״
עכברים לבנים מעניינים רק ילדים, הקונים אותם
אחרי שהצליחו לשכנע את אמותיהם. זוג עכברים
עולה שתי לירות .״אפשר לאלף עכבר שישחק אתך,״
אמרה הגברת איכילוב במשיכת־כתף עדינה ,״אבל אין
ליטראטורה על עכברים. תוכים, זה משהו אחר. איש
אחד קנה אצלי תוכי ואמר: את יודעת, גברת איכילוב,
הוא משחק אתי קלפים.״
כשנראינו לה ספקנים לגבי הצהרה זו, הסבירה :״הוא
מוציא בערב את התוכי מן הכלוב, אוכל אתו מצלחת
אחת׳ מוציא את חפיסת הקלפים. הוא מוריד קלף, והתוכי
קלף.״
היא תמיד חוזרת לנושא האהוב עליה ביותר: כלבים.
אפילו כשהמדובר הוא בחתולים סיאמיים. הם מתוקים
וחמודים מאד, היא מסכימה. הם משחקים כל־כך נחמד,
הם כל כך רכים, אבל אני מעו־יפה בכל זאת כלב. הוא
מבין כל מה שמדברים אליו.״

לא מתוך סנוביזבז
בתחילת חודש ינואר תיפתח מסעדה בשם קאסבה
ברחוב ירמיהו, פינת דיזנגוף. אחד משני בעלי המסעדה
הוא אלכס שור, מבעלי פיצה, הנראה באיטלקי ושאיננו
אלא יקה. בדרך למסעדה, סיפר לנו אלכס למה קרא
למקום קאסבה, דווקא.
״המקום בנוי בסטיל ים־תיכוני. תערובת בין ספרד
וצרפת. סטיל מאורי, אם אתם יודעים למה אני מתכוון.
אני מוצא שהשם הוא ארוטי ואכזוטי מאד. קאסבה, אם
אתם יודעים, זהו חלק מעניין של קאזבלאנקה. כל
התיירים מבקרים שם. זה יזכיר לכם קאסבה. אבל אף

על פי שהשם הוא זול, המקום צריך להיות אכסקלו־זיבי
ביותר. לא מתוך סנוביזם. פשוט שיהיה מקום
לתיירים ודיפלומטים. זהו נסיון נועז ביותר מבחינת
ההשקעה. רמה מסויימת וסטאף מסויים. זה לא רק עניין
של כסף, כי אם של הובי. הייחוד של המקום, הוא רב־טבח
שווייצי״.
שאלנו למה שווייצי דווקא, ונענינו: כי השווייצים הם
הפרוטוטיפ של הגסטרונומיה בעולם. השוייצים הם הכי
קרובים לצרפתים.״
המקום מבחוץ עושה רושם נאה ביותר. בדלת הנחושת
הרקועה אין ידית, אך לעומת זאת יש פעמון
קטן, חבוי בקיר .״זה כדי שלא כל אחד ייכנס סתם.
הוא מצלצל בדלת והשוער פותח לו מבפנים.״
השומשום נפתח ונכנסנו אל תוך אפלולית נעימה,
כשעל הקירות והתקרה כל מיני כוכבים ומזלות מוארים
באורות עמומים. כדי להגדיל את האפקט, הפעיל אלכס
את המנורה המסתובבת והמקרינה אורות צבעוניים שונים.
הצלחנו להבחין בכמה ציורים על הקירות .״זה של
שרגא ודייל. צייר גדול מאה״ אמר אלכם. פה ושם
נראו כוכים ומעקות. מלמלנו שזה נראה לנו אינטימי.
שאלנו בתמימות כמה, בערך, צריכה לעלות ארוחת ערב
בקאסבה .״ארוחה ממוצעת, כ־20־ 25 לירות.״ התביישנו
לשאול אם ליחיד או לזוג.
״יהיו פה גם שני גיטאריסטים. מצ׳ילי. לום צ׳יליאנוס,
בשביל רקע נעים. אני לא יכול להכניס למקום הזה
זמרת. חם וחלילה זה לא בא בחשבון. זה מקום סולידי.
אנחנו לא יכולים לתת לקהל הדיזנגופי לבוא, כך בהמונים.
צריך להזמין מקום שבוע מראש. יש כאן כ־50
מקומות ישיבה. הארוחות הן 13. 011111116ס. זאת
אומרת מבשלים אותן על הרגע. זה לוקח לכל היותר
חצי שעה. השירות — דרגה בינלאומית.״
שאלנו מה יקרה אם יבוא זוג ויזמין רק מנה קטנה
אחת וקפה .״זה הכל תלוי ב־ 1101:61׳!< 6 3111ה־שואל
מיד :״בבקשה, מה המנה העי6
<!׳1101:61־3111
קרית?׳ אז זה לא יהיה נעים. לא להזמין ארוחה
ממש. לא בא בחשבון להיכנס בלי עניבה. הגברות צריכות
להיות אלגנטיות מאד. השירות יהיה בכלי־כסף.
אפילו באירופה אין דבר כזה. המלצר יעשה לעיני
הלקוח ! 131111166 ועל כל שולחן תהיה מנורת ספירט
קטנה, שכל לקוח יוכל בעצמו לחמם את נתחי הבשר
ברוטב המיוחד.״
התעניינו אם את כל הפרודוקטים אפשר יהיה להשיג
בארץ. אלכס הסביר שחלק מן הדברים יהיה צורך
להטיס במיוחד מאירופה. כמו שבלולים, צדפות, ואיננו
בטוחים שלא שמענו את המלה חלזונות .״במקרה שמישהו
רוצה להזמין דבר כזה. הוא צריך להודיע כמה
ימים מראש, כדי שיגיע טרי. בכלל, יש לכם, נאמר, יום־
הולדת, או יום שנה לנישואין. אתם ניגשים, ומודיעים ל־
! 0116 מראש ומתייעצים אתו על התפריט.״
שאלנו מה יקרה לגסי־הרוח, שיאכלו ארוחה דשנה
ולא ישאירו דמי־שתייה למלצר. האם יחמיץ פנים? ״חס
וחלילה,״ אמר אלכם .״תפקיד של מלצר בינלאומי הוא
להיות אדיב. לא חשוב אם משאירים טיפ או לא. אסור
לו להיות גם פאמיליארי מדי. אבל צריך שתהיה לו
גישה אינדיבידואלית ודיסקרטית. כל אחד שמקבל טיפ,
נותן בערב (ואנחנו הולכים בשיטה של אמון) את הטיפ
לקופה משותפת. הכסף יחולק לפי נקודות. זאת אומרת,
לפי הדרגות.״
הבחנו באפלולית בדמות דקה, לבושה חליפה כהה.
אלכס הציג אותה בפנינו. זהו ה 0116 רב־הסבחים.
היתד, זו אכזבה בשבילנו,
אחרישקיודינו
לראות גבר שמן
מאד, שפם גדול מאד,
ועיניים גדולות מז־רות־אימה.
מה שראינו
היה גבר צעיר
מאד, בלונדי מאד,
אלגנטי מאד, ללא
כל שפם, עיניים
כחולות רוגעות׳ וחיוך
מבוייש.
הוא השיב לשאבגרמנית, לותינו תחילה
בהיסוס ובהסתייגות
שוייצית
אמיתית, אך לאט־לאט
הפשיר. שמו,
נודע לנו, הוא יוזף מילר. הוא בן ,32 אבל 15 שנה
במקצוע. הוא מבאלסאר. למד שלוש שנים ב־ 1(6-־61 זד 06
56111116 בבאדן. עבר בחינות בתיאוריה ובפראקטיקה
והחל לעבוד בבית־מלון מפואר בבאזל, בתפקיד קטן.
זה לא כל כך פשוט להגיע לדרגת ! ,0116 הסביר לנו
בסבלנות. קודם כל אתה •611161161־ ,6011 זאת אומרת,
מתעסק רק בירקות ובמרקים. אחר כך אתה ממונה על ה־

63־5 <!׳0611171־ 1101 ואוכל קר. לאו* מכן, אם יש לך
כשרון, אתה עולה לדרגת 1886111 עוסק בצליית
כל מיני בשרים. הבא אחריו הי* ה־,? 31188161: .
המומחה לעוגות ומיני מאפה. דרגה חשובה מאד, היא
זו של ה־ ־ 83110161 מכין הרטבים. ואז בא ה־ !0116
שהוא האקונום, דואג לקניות, מפקח על הכנת הארוחות,
מחבר את התפריט ואחראי על כל המטבח.
הוא אוהב בעיקר להתעסק ברטבים. הרטבים שהוא
אוהב ביותר להכין הם .831106 £>131116 הצלחנו, איכשהו׳
להבין שזה רוטב שטני חריף מאד, ן 831106
3־ 213231 הדומה לרוטב השטני, המתובל עם מלפפון
חמוץ, לשון ושכלולים, ו־ 106־ ,831106 113111 שהוא מין
רוטב קרם.
בחוצפה צברית אופיינית שאלנו אם הוא נשוי. לא,
אמר. האם ידרוש
שתבשל?
מאשתו
״כמובן,״ אמר בפסקנות
.״לא בא
׳בחשבון שאני אכנס
למטבח, כאשר
אתחתן. אולי כאשר
ארצה להכין
משהו מיוחד, באמת.״
הוא מבטיח
שלא יהיה קפדן.
הוא אומר ברצינות
רבה מאד שהוא
בחור שקט,
אוהב לקרוא ביוגראפיות
וספרות קלה.
הנה, כעת הוא קורא
ביוגראפיות על שוברם.
הוא אוהב מאד מוסיקה קלאסית. גם לרקוז,
לפעמים. לטפס על הרים, ללכת לקולנוע, אך לא לסרטים
צרפתיים. מעריץ את השחקנית הגרמניה נדיר. טילר,
ואת אודרי הפבורן.
ביקשנו אותו שיאלתר לנו על המקום תפריט יפה.
הוא התרכז שתי דקות, ואמר :״בבקשה״:
1 3 0 3 3 1 ( 311 ,

101165 3־6 8 1־8 <!׳0611171־ 1101
16 0 1 3 1 1 -6 ,ז 1ונ 0י 1
ממס?׳ <1 3 1 3־ 11011131

6 ,־ 681161־1־ 8 <1 6 <16 6811 ? 01ת? 01110
110113111, 8 3 1 1 0 6 11011311 <1 3 1 8 6 1

018611:6,א 6וממ? 01
1:163,־01113268 ^ .8301־? 1
1 8 6 ,־ 1( 1־ 8 1 1 1

001616116

116111׳03 ! 6, £
מכל הדברים האלה, מה הוא אוהב לאכולי ״אני?
אינני אוהב את המאכלים המפוצצים האלה. אני אוהב
ביציה, סלט, ומרק־ירקות פשוט כשאני אוכל במקום
כלשהו, לא מפריע לי אם האוכל איננו טוב במיוחד.
וכשהוא טוב, אין לי גינונים של כוכב. אני לא הולך
אל ה־ ! 0116 ומברך אותו.״ לעומת זאת, הוא אוהב
למדי שיברכו אותו. אפשר לעשות זאת במחמאה באמצעות
המלצר, או בשליחת בקבוק־יין, למשל.
יש לו הרושם שהישראלים אינם כה אדיבים. הנה,
למשל, בליל חג־המולד נסע עם קבוצת תיירים לנצרת.
״זד, היה יפה מאד־מאד,״ אומר מילר הקתולי ,״אבל לא
הבינותי מלה מהסברי המדריך. הוא הסביר רק באנגלית.
ביקשתי ממנו שיסביר בגרמנית. הוא סרב. אני יודע
שהוא דובר גרמנית.״
אבל אין דבר, זה היה נעים לבלות את חג־המולד
בארץ־הקודש. אגב, הוא בישל פעם ארוחה בשביל האפיפיור
הנוכחי, יוחנן ד .23-,״באיזו הזדמנות?״ קפצנו
על המציאה .״אז הוא לא היה עדיין אפיפיור,״ הודה,
ואלכס מיהר לציין :״הם מאד ישרים, השודייצים האלה.״
המשכנו להתעניין כאפיפיור שהיה אז רק קארדינאל.
״למעשה הוא לא היה אז חשוב לגמרי. סתם קארדיגאל.
המאורע היה במנזר, בלוצרן, לכבוד הקארדינאל מיטארא,
שהוא קארדינאל חשוב מאד. המנזר פנה אל מי שהיה
הפרופסור שלי לבישול בבית־הספר, ושאל על !0116
טוב להכנת הסעודה. הפרופיסור המליץ עלי. הייתי נרגש.״
התעניינו לדעת מה אוכלים קארדינאלים. מילר הכין:
68,־0611171׳!< 8־£01£
1£61 61מ 3נן 8

(תפוחי אדמה מטוגנים׳ דקים כגפרורים)
£1011311 <1 8 1 8 6 ,

611,מ 1מ? 0

8 3 1 3 ) 16 ,

1:0186 6 8861-1 £(31731
8 61118 ! 0111

מכל השמות נוכחנו שהוא ביטא את השם 8 !>311-
1)61־ ! 61 בהיסוס, וללא הסבר. שאלנו למה .״הו, אינני
סבור שאני יכול לומר כאן.״ התעקשנו. הוא השפיל
את עיניו ואמר :״הזרזירים רכים.״

אמנות מחול האיש שידע יותר טוב
״אם אתה יודע יותר טוב ממני, בבקשה
תהיה אתה המורה,״ התרגז המורה בבית־הספר
לרקדנים שבמאדריד. הנער בן ה־, 14
שעורר את חמתו של המורה, לא היסס. הוא
תפס את מקום המורה, תדריך את בני
גילו בביצוע מחול מסובך. עברה רק שנה.
הנער השחרחר לואיס פרס דאוילה היה אז
מורה בבית־הססר .״אם אתה יודע יותר
טוב ממני,״ התרגז יום אחד מנהל בית־הספר
,״תנהל את בית־הספר במקומי.״ לו־איס,
המכונה לואיסילו, יליד מקסיקו, שרצה
בילדותו להיות לוחם שתרים, לקח את הדברים
ברצינות, החל לנהל את בית־הספר.
מאז עברו כעשרים שנה. לואיסילו היה
מורה לרקודים, מנהל להקות של רקודי
פולקלור ספרדיים, וכוריאוגרף. לפני תשע
שנים החליט להקים לו להקה משלו, זכה
בביקורות שטענו כי הוא מסלף את רקודי
הפולקלור הספרדיים מצד אחד, ומכניס עמי
מיות־יתר ברקודי הבאלט שלו מצד שני.
כיום נחשב לואיסילו כאחד הטובים ש־בכוריאוגרפים
הספרדים.
כמקום שבועות, שנים. תיאטרון
המחול של לואיסילו עמד להגיע ארצה
לפני כשנתיים .״נבוא אליכם בתום סיור
של ששה שבועות באוסטרליה,״ הבטיח
לואיסילו לאמרגן הישראלי. הוא לא עמד

נדב, ירדנה כהן ויהודית אורנשטיין. במאוחר
הרגיש סמי שד,רקוד אינו מספק
אותו .״אפילו ברקוד הרגשתי שאיני יכול
לשתף את כל הגוף במה שאני רוצה להביע,״
הסביר. הוא בחר בפנטומימה.
הוא למד מעט משייקה אופיר ואלווין
אפשין, השתתף בלהקתו של ארקין, החל
לאט לאט לרקום רעיונות משלו, עבד על
הגשמתם. כקשר בצה״ל היה מנצל את
שעות הפנאי שלו לתרגילי פנטומימה׳ ולהופעות
בהתנדבות בפני קהל חיילים.
כשהשתחרר הופיע כשחקן בתפקידים פעוטים
בהביטה ובקאמרי, המשיך כל הזמן
לעבוד על תכנית הפנטומימה הפרטית שלו.
בפססיבאל־הנוער האחרון שנערך בוינה, הופיע
•סמי במסגרת המשלחת החלוצית, זכה
לציוני שבח. הוא החליט לעלות גם על
הבמה הישראלית.
כשיופיע סמי בשבוע הבא ברסיטל־היחיד
הראשון שלו, הוא יוכל להתגאות כי כל
תכניתו, החל ברעיונות וכלה בביצוע היא
כולה שלו, פרי עבודה מאומצת ובררנית
במשך שלוש שנים.

מאחורי הקלעים
דדיד ה למצר־ם
הופעתה של הזמרת הצרפתיה
דלידה בישראל, שנועדה לאמצע ,1960
תתבטל כנראה. דלידה, שתיכננה את ביקורה

פנטומימאי מולנו
הראשון היגר, השני נפטר
בהבטחתו, סיור של ששה שבועות הפך לסיור
של שנתיים. רק בשבוע הבא יציג
לואיסילו את תיאטרונו בפני הקהל הישראלי,
על בימת היכל התרבות.
תיאטרון הבלט הספרדי של לואיסילו׳ כולל
משתתפים, בהם זמרי פלמנגו, גיטריסטים 25 ופסנתרנים. המחול הספרדי אותו מציגים
רקוניו של לואיסילו הוא תשלובת של רקו־די־עם
בבאלטים מתוכננים וערוכים. הוא
מכיל דרמה ריקודית שעלילתה דומה לעלילת
רונזיאו ויוליה, והמבוצעת ללא לווי
מוסיקלי כלשהו, ועד לסצינה של מחולות־עם
ספרדיים כפריים; מהסימפוניה הסביל׳
אנית, שהיא קטע באלט קלאסי טהור, ועד
לקטע האחרון של תכניתו, בו מבצע כל
אחד מחברי הלהקה רקוד סולו לצלילי הגיטרה.
משום כך זכאי לואיסילו לכנות את
להקת המחול שלו — תיאטרון באלט.
פנטומימה אישית
הכנה .׳*

מזלה של הפנטומימה לא שיחק לה בחיי
האמנות בישראל. היא לא הצליחה לתקוע
בהם שרשים. חלוץ הפנטומימה הישראלית,
שייקה. אופיר, היגר לארצות־הכרית. הצעיר
שכוכבו: זרח כפנומן, זאב (״וילי״) ליכטד
באום, נפטר בראשית פריחתו האמנותית.
ג׳וקי ארקין, חובב מוכשר שניסה לחפות על
חוסר מקצועיותו ברעשנות׳ נסע אף הוא
לחפש את מזלו בחוצות ברודביי.
אחרי הפסקה קצרה ינסה בשבוע הבא
אמן ישראלי נוסף להחזיר לפנטומימה את
מקומה. סמי מולכו כחוש הגוף ומתולתל
השיער הוא אמן צעיר בגיל 24 כמרכז
ועדת התרבות בשבט הצופים מעפילים,
ובוגר בית־הספר. הטכני מונטיפיורי, התחיל
את דרכו האמנותית בגיל צעיר כרקדן. הוא
היה״ חניך הסטודיות של״רינה ניקובה, רחל

בישראל, במסגרת סיור רחב יותר במזרח
התיכון, שעמד לכלול גם את־מצרים, קיבלה
רמזים ברורים שהופעתה במצרים תידחה
באם תופיע בישראל. קרוב לודאי שדלידה,
שהיא מצריה ממוצא יווני, תעדיף את מצרים
מחזה מקורי חדש יועלה בקרוב
על בימת התיאטרון הקאמרי. המחזה
הוא הידוע בציבור, קומדיה של אפרים
קישון. המחזה עבר בקריאה ראשונה על־ידי
ועדת הרפרטואר של התיאטרון, ויוצג עוד
העונה, אחרי שהנהלת התיאטרון החליטה
לתת עדיפות למחזות ישראליים כ־ישיבת
הקולקטיב של תיאטרון הבימה.
שעמדה לבחור בהנהלה החדשה של התיאטרון,
נדונה בין השאר בעיה מעניינת —
הקמת קרן־פנסיה לשחקנים. הקמתה של קרן
כזו היא עניין עקרוני בלבד, כיוון שלגבי
שחקנים לא קיימת בעיית גיל, המגבילה את
הופעתם על הבמה עתידו של כיתה
ספר הדרמתי של הבימה מוטל בספק.
בית־הספר, שהכנסותיו אינן מכסות את הוצאותיו,
מביא רק גרעונות לקופת הבימה.
מהמחזור האחרון של בית־הספר לא התקבל
אף לא שחקן אחד לתיאטרון יהודה
שבק, המנהל הטכני של התיאטרון הקאמרי,
הופיע השבוע׳ לראשונה בחייו, בתפקיד
שחקן על הבמה. היה זה בהצגת ביתי
הבובות. מנהל הבמה שצריך היה להופיע
על הבמה בקטע הקצר, בו הוא מביא את
אשוח חג המולד, ומבקש עבורו חצי קרונה,
חלה, ושבק מילא את מקומו. כל מה שהיה
על שבק להגיד הוא :״חצי קרונה, בבקשה.״
למרות כל התכוננותו, התבלבל שבק באור
הזרקורים ודרש מחנה מרון :״שתי קרונות,
בבקשה לא פחות מבולבל היה
גם אברהם ניניו, במאי הצגת 2ו המושב־עינו.
המוצגת בהבימה. בהצגה, שנערכה ב־
,ירושלים, היה ניניו צריך למלא את תפקיד
שמש בית־המשפט, הפותח את הדלת בפני
המושבעים, ניניו התבלבל, ובמקום לעלות
על הבמה במדים ,־עלה לבוש בסודר.
עליזה בארץ
האהבות

איו וואח קוסמטיקאית צעירה את הע1דם
ך* יא ירדה באיטיות בכבש המטוס
| 1בלוד, כשהיא לבושה מעיל נהדר בעל
צתארון פרתה ענק, כובע אלגנטי לראשה,
ובידה היא מחזיקה ארנק שחור גדול מעור
גדי — והבעה של שיעמום נסוכה על פניה.
העובדים והשוטרים מיהרו לקראתה, היפנו
אותה באדיבות לעבר אולם המכס, כשהם
מדברים אליה כל העת אנגלית. הדבר שיע־שע
אותה שתי דקות בדיוק, עד אשר הגיבה,
בעברית הברורה ביותר שלה :״מה יש, אתה
חולה לדבר עברית?״
עליזה עולש חזרה אמנם מאירופה, שם
שהתה כשלושה חודשים לרגל הקונגרס
הבינלאומי (ה־ )13 לקוסמטולוגים ואסטטי־קאים
בלוצרן, ולאחר מכן שוטטה סתם
בצרפת, איטליה, אוסטריה ואנגליה —
עשירה יותר במלתחה ובחתיות — אולם
דבר לא השתנה באופיר, ובהתנהגותה. היא
עדיין מהרהרת בקול רם על הצורך לעשות
דיאטה כלשהי להודיה, מבלי לעשות דבר
בנידון, איננה מוכנה להישבע שתישאר למעלה
מחודשיים בגתן הבלונד־הכהה החדש
שלה, מסוגלת סתם כך, לשם ההנאה שבדבר,
לצאת לבושה ברישול מחושב למקומות
שהיא יודעת שהנשים בהם תהיינה
הדורות, או להתגנדר במקום שהפשטות מחייבת
— רק כדי לראות את מבטיהן ה־בקורתיים.
מסרבת להיכנס למחוך. מכריזה
בלי כרכורים על גילה 29 פזרנית ללא
חשבון. חברה טובה. מדכאה גברים בלתי־
11 סימפטיים לה (״רק כדי לראות אותם מת•!
אוששים אחר כך,״) בוכה ״בסרטים מוסיקליים
מחורבנים כשהזוג רב וכל אחד הולך
לדרכו.״ היא לא חדלה להשתגע אחרי ז׳ראר
פיליפ (״כל כך התאבלתי על מותו שהלכתי
וקניתי נעליים. כעת קניתי לי גם תוכי וקראתי
לו ז׳ראר״) ,מארלון בראנדו (״לא
מפני שהוא שחקן — מפני שהוא חתיך״),
אנתוני קווין למרות שהוא שייך לחברתה
אלישבע מיכאלי. להפסיק לעבוד כשהיא
משמיעה במכון תקליט של איב מונטאן,
משום שהוא עושה לה דברים.
היא עדיין שונאת גלדיולות. טלפון. את
מריה של (״ראיתי אותה בשדה התעופה, ושמחתי
נורא לראות שהיא מלאה קמטים
ויש לה רגליים עקומות. כמובן שהיא חייכה
את החיוך הסכריני שלה והתרפקה על בעלה.״)
לנסוע באוטובוסים. ו״חתיכות מתוקות
מדי או כאלה המתאמצות נורא להיראות
סקסיות.״

כרס עם ביקיגי

ף־ הכרות המנסות לדובב אותה, היא
/יכולה לספר את האפיזודה המשעשעת
׳ 1ביותר, באדישות וכלאחר־יד, כאילו חיוותה
דעה על מזג האויר, דבר שאגב אין היא
עושה כמעט לעולם. רק מי שטורח להציץ
לעיני האגוז שלה יבחין בנצנוץ משועשע
ומרושע במקצת. העולם הוא באמת קטן,
אחרי הכל, לדבריה. רק כדי להוכיח זאת
יש בפיה סיפור:
״...המקום לקבל רגש נחיתות נוראי —
לא עוזר איך את נראית — זה בריביירה.
הייתי בעדן רוק. זה מלון מפואר מאד. באים
לשם המון מיליונרים אנגלים ...אני באה
יום אחד לשם, הולכת למקלחת ללבוש את
הביקיני שלי שקניתי בקאן, כמובן, ואל
תשאלי כמה זמן לקח לי עד שמצאתי את
המידה שלי ובכן, אני נכנסת ללבוש את
הביקיני הפרחוני שלי, ולמלתחה נכנסת חתיכה
נהדרת לבושה מכנסיים צהובים וחולצה
גברית סגולה קשורה בחזה, בלי. חזייה
כמובן. היא שאלה אותי באנגלית באיזה

מקום מניחים את הבגדים. שמחתי שאני לא
הבוק היחיד בסביבה. לא חשוב שחיתי
לי בים, וכשאני חוזרת, אני מבחינה באיזו
כרס שמנה ושעירה מקבלת שיעור בשחייה.
מבט שני הבהיר לי שהכרס קשורה לגבר
מזדקן וגועלי למדי. לא היה קשה לקבוע
מאוחר יותר, שהגבר נמצא במלון עם. החתיכה
מהמלתחה. דברים כאלה לא עושים
שם רושם ...כעבור חודש, אני נמצאת
בפאריז, יושבת לי ב־ 1380);8ג אט 6ס
ושותה כוס יין, ופתאום אני מבחינה ביפה־פיה
הזו, הפעם לבושה חליפה, נכנסת עם
טיפוס אחר. כדי להוכיח לעצמי עד כמה העולם
קטן, אני הולכת כעבור ימים מספר
לתיאטרון, לראות את ז׳אן מארה ואני ז׳י־רארדו
בשניים על נדנדה. אז מכל האנשים
בסביבה אני מוכרחה דווקא להבחין בכרס
השמנה, עם אשה אחרת, מבוגרת יותר, אך
אלגנטית מאד. אשתו, לפי כל הסימנים...״
מה שמצא חן בעיניה בקאן, היו המספרות.
ממש על המדרכה. הנשים יושבות בחוץ
תחת מכונות הייבוש, כדי שלא יחמיצו דבר
ממה שמתרחש על הטיילת. הן מוכרחות
לראות מי סועד ארוחת בוקר עם מי ולמה.
זה לא מפריע לאיש, משום שכולן יפות שם.
בלונד־האפר מת, אומרת עליזה, ששמעה
פסק־דין זה מפי השכינה — ז׳אן־לו, ספרו
הראשי של גבריאל גארלנאן, ספר הכוכבות
שסירק אותה בעצם ידיו. צבעי הפלאטינה
והאפור הם עצובים ומתים מדי בשביל האופנה
המאופקת וההדורה מאד של העונה.
הצבע השולט הוא החום־זהוב בכל גווניו.
רק המבוגרות יותר נצמדו* איכשהו לפלא־טינה
.״זה מארגן להן את שיער השיבה,״
היא מפטירה. כאילו לא הספיק לה ביקורה
אצל גארלנאן היתד, מוכרחה גם לבקר אצל
אלכסנדר, הספר המקובל ביותר בחוגים ה־אריסטוקראטיים
— ולו רק כדי לראותו עובד
בחזיית הקטיפה האדומה שלו, מוקף ספרים
חלקלקים, הומוסכסואלים כולם. תספורת,
צבע, חפיפה וסידור עולים אצלו כ־ 85ל״י.

מכץ־יופי לכבדים
ך* ביקור המשעש?^ביותרל!יו^מכוך-
1 1יופי לגברים, היחיד מסוגו בפאריז. מנהלת
אותו גברת קשישה, פקחית מאד, צינית
במקצת ואשת־עסקים מצויינת. המכון חסר
את האלגנטיות והקוקטיות והצבעים הורודים־
סגלגלים שראתה בסיורה במכוני־היופי הנשיים,
אולם הוא משגשג כנראה מאד .״שאלתי
את פארל מי הלקוחות שלד״״ מספרת
עליזה ,״היא סירבה, כמובן, למסור שמות,
אך מתברר שרובם אנשי־עסקים מזדקנים ועשירים,
או כוכבי קולנוע. ישנם לפעמים
צעירים, הבאים, מבויישים, לטפל בפצעי־הבגרות
שלהם — אולם הם נמצאים במיעוט.״
רוב לקוחותיה של מדאם פארל הם גברים
קשישים שאינם רוצים בקמטים סביב העיניים.
מטפלים שם גם בגוף, להרזייה, באותן
השיטות הנהוגות לגבי נשים: אמבטיות־אדים,
מקלחות חמות וקרות, עיסויים. את
הטיפול בגוף, מבצעים גברים. בפנים מטפלות
נשים. טיפול בפרצוף גבר אורך כשעה.
״מדאם פארל התגברה אפילו על בעיית
הזקן בשעת הטיפול. יש לה פודרה מיוחדת,
בעזרתה היא מעסה את פניהם. המעניין הוא
שלקוחותיה הצרפתים הם במיעוט. למדאם
פארל יש תיאוריה מעניינת על כל העניין.
קודם כל, היא אומרת, הגבר הצרפתי איננו
בזבזן, ואיננו קוקטי. בארצות, שהגברים הם
קצת דקדנטים, מוכרחות הנשים להיות מאד
קוקטיות כדי לגרות אותם. הלקוחות הטובים
ביותר הם האיטלקים, הספרדים ו־

עליזה עולש מדגימת את שיטת הנעולה שד הזאב(ימין) והכבשה(שמאל)
הדרום־אמריקאיים. היא עושה עסקים טובים
מאד בעונת התיירות.
״נעים לעבוד עם גברים, מסתבר. הם פחות
קשקשנים, משלמים יותר בקלות ואין איתם
שום עניינים. מתי לראות כיצר מטפלים בפרצופו
של הגבר שנכנס. הוא היה כבן 35
ונראה גברי ומושך מאד. הוא בא לטיפול
בשקיקים מתחת -לעיניו. זה מזקין אותו.
כמובן שמראם פארל התחמקה בצורה אלגנטית
מאד, כששאלתי אותה דוגרי אם באים
הרבה הומוסכסואליסטים למכון שלה.
היא מעסיקה נערות צעירות מאד בעבודה,
משום שלדבריה נערונת כזו, רעננה ועליזה
וחייכנית, משרה רוח טובה על הלקוח. היא
מפטפטת קלילות, אין לה בעיות, בעוד שסיפורי
הנשים המבוגרות יותר מדכדכים.״
הגבר יצא מהטיפול. פניו נראים נקיים ורגועים
יותר. הוא שילם בקלות. הוא לקח
אפילו מינוי לששה טיפולים, שלא לדבר על
כך שקנה תכשיר מיוחד לטיפול בשקיקים
שמתחת לעיניו. כל מה שנותר עתה לעליזה
הוא לקוזת שהגברים בארץ יהיו מספיק
דקדנטים כדי לפתוח בארץ מכון דומה.

:כרים אוהבים שיער
ך י< יתה דד^זזדמנותלעמו^עין בל

הגידי לנו כן. אנו רוצים.
ניקח אותן לקולי־לקטקומבות
ולוויא ונטו מספר .12

:מבינה

( ) קורתית ומרושעת במקצת על ההבדל
שבין הצרפתיות והאיטלקיות. האיטלקיות,
לדבריה׳ נוהגות, בערבים, להתלבש בפאר
רב יותר מאשר הצרפתיות. הן יוצאות למועדון
לילה או למסעדה מפוארת, ממש
בשמלות ערב. לעומת זאת אין הן נראות
מטופחות ביותר. בעיר כמילאנו, למשל,
מטפלות בפניהן במכוני־יופי, מתוך מיליון
נשים, רק אלפיים. הטיפול שם יקר למדי —
כ־ 10 לירות. הן יודעות לאפר יפה את
עיניהן, אך לעומת זאת רגליהן שעירות
מאד .״שאלתי קוסמטיקאית ידועה מדוע אינן
מסירות לפחות את השיער ברגליים. היא
ענתה שהגברים האיטלקים אוהבים אותן כך.
לצרפתיה יש השיק׳ אותו אפשר למצוא
אך ורק אצלה. אין זה משנה אם זוהי אשת־חברה
הדורה או סתם זבנית קטנה ומקסימה.
היא איננה נקייה ביותר, אך היא מתאפרת
להפליא, .׳תמיד נמצא ברשותה שקיק־האיפור
עם כל האביזרים. היא לא תחלום לצאת
לרחוב, בגמר־העבודה או בהפסקת־הצהריים,
מבלי שתערוך מחדש את פניה. זה לוקח
לה בדיוק שלוש דקות. שלא כאנגליה, שיש
לה עור־פנים נהדר ואיפור נוראי, יש לצר-
פתיה הממוצעת עור פנים רע למדי, אבל
משום מה זה לא משנה אצלה. והיא יודעת
ללכת ...על הגרמניות לא כדאי לדבר.״
הזאבים הצרפתיים, הם לדעתה מקסימים
אך בלתי מזיקים לחלוטין. אך האיטלקים:
״באיטליה, אם את רק מתקבלת על הדעת,
את יכולה לקבל את ההרגשה שאת הדבר
הנפלא ביותר מאז קליאופטרה. הם הולכים
אחרייך ברחוב, וצועקים לך, בללה! בללה׳...
הם די מתכוונים לזה. אם הם לא עושים לך
את זה — סימן שאין לך כבר בכלל סי-
כויים בעולם. אבל אוי ואבוי לך אם את
מסכימה להיפגש אתם. הם יהיו גלאנטיים
להפליא, יערכו לך תוכניות לפחות לחודש,
יחזרו אחרייך, יאמרו לך דברים, אבל אחרי
הגועל־נפש, תמשיכי לשבת במלון ולחכות
להם. לעולם לא תראי אותם שוב. אבל הם
יתנו לך את ההרגשה עד הסוף המר שאת
נפלאה ונהדרת זהו שעשוע לאומי אצלם,
כנראה. ברומא, בוויא ונטו, את יכולה לראוי
1אותם מסתובבים במכוניות משגעות —
פרארי, אלפא־רוטאו, מ.ג — .אבל בדרך־כלל
היזהרי. את עוד עלולה לשלם את ארוחת
הצהריים שלהם ואם את הולכת בערב
לבד ברחוב, דעי לך שאת נחלת הכלל.״

את התיקים שלה במשטרת ניו־יורק
בצ׳ינצ׳ימת, פגשה עליזה את מדאם סר־פינה
קאלף, המאפרת של חיה הררית ב־בן־חור.
היא היתד, מלאת התפעלות ממנה,
בעיקר משום שידעה לבכות לפי הזמנה, ולא
היה צורך להשתמש בטריקים במריחת וזלין
ועליו טיפות מים. אפה של חיה, אמרה
בטאקט ,״הוא קלאסי, אבל בכל זאת קצת
יהודי.״ היא היתד, חביבה מאד אל כל אנשי
הצתת וקנתה בכך את לבם, דבר שאי־אפשר
לומר על כל שחקנית.

זכת 74 מאהב כן 61

*י דעה המקוכדת היא שפאריז היא
| | המלה האחרונה במה שנוגע לקוסמטיקה.
אולם האמת היא שהמתקדמים ביותר הם
דוזקא התינאים. האיפור, שם, אינו מעניין
אותם במיוחד. הם עוסקים יותר בריפויו
ובשמירתו של העור. לעומת זאת, הציוד
הטכני המעולה ביותר הוא דווקא הגרמני.
בצרפת אסור, לפי החוק, להשתמש במכשירים
חשמליים, כי קיימת מלחמה מתמדת
בין הרופאים והקוסמטיקאים. אסור להוציא
שם שיער בחשמל. הניתוח הפלאסטי, לעומת
זאת, הוא נפוץ שם ביותר. עליזה, שהדבר
הנורא ביותר היכול לקרות לה היא ההרגשה
שמא היא מחמיצה דברים — הלכה לראות
פעם ניתוח פלאסטי של אם ובת. האם
היתד, כבת 74 והבת כבת .50״כשהזקנה
היתד, רדומה על השולחן, והמנתח ניגש
למתוח לה את העור, שאלתי אותו, למה, בעצם,
היא עושה את זאת. הרופא הסתכל
עלי בתמהון, :מה זאת אומרת למד,י׳ שאל,
,יש לה מאהב בן !61׳ היא סיפרה לו שהיא
יוצאת לחופשה ובאה לבלות שלושה שבועות
בבית־החולים.״ .
ללקוחותיה, המורכבות בעיקר משחקניות,
חברות, עתונאיות, חיילות וקיבוצניקיות(״לא
תמצאו אצלי אשת חברה סנובית״) שהציפו
אותה השבוע, חלקן. מתוך סקרנות
לראות או לחוש כל מיני חידושים על עורן
ואחרות סתם לביקור ילו רק כדי להתבונן
בקולקציית התחתונים הסגולים שהביאה מכל
ארץ — היו גם שאלות לא ביותר
מקצועיות. בעיקר מפי אלה שטרם נסעו
לחו״ל. אומרת עליזה, לא בהתלהבות גדולה,
משום שהיא מאלה המאמינות שזה עניין
אינדיבידואלי :״את חייבת להכיר קודם כל
את מנהגיו של כל מקום. מה מותר ומד,
אסור לעשות. בספרד, למשל, לא תיכנסי
למסעדה לבד. לא בא בחשבון לטייל ברחוב
בשעה מאוחרת אפילו אם אין לך שום כוונות
...באיטליה, שלא תעיזי לעמוד בערב
לבד ליד חלון ראתה או סתם לשוטט ברחובות
כדי לספוג אתירה, יעני ...ושלא יעלה
על דעתך להסתכל לגבר בתוך העיניים, אלא

כיצד לנער זאב? היא איננה מאמינה ב־
״מה אתה חושב שאני?״ ,ו/או ״עזוב אותי.״
״אם את באמת לא רוצה — יניחו לך.״
כאשר היא נשאלת אם אמנם נהגה כך,
היא משיבה :״השתגעת?״

זכור מה שהבטחת.
הקוליסיאום, הקטא-
קומבות. וויא ונטו?12 שכח מזה 20 ,או כלום.

ואט, לאט

חיה כופה להפליא

ע. דיךיךךן \ י ו אם אשכחך,
תדבק לשוני
* 1 1 1 1

לחיכך. את חכי לי ואחזור. צ׳או צ׳או במבינה.

ן* שלמדה איפור סרטים בצ׳ינצ״טה,
^ הלכה לראות כיצד מאפרים את אדמונד
סורדום כרספוטין, בלילותיו של. רספוטין,
״לא קינאתי במאפר שהיה מוכרח להדביק
לו את הזקן, מפני שהטיפוס הזה התעקש
לשיר בפאלסטו את מדאם באטרפליי, ובלי
שום קשר לשום דבר, הכריז שפוצ׳יני בכל
זאת היה מלחין פנטסטי. בעוד המאפר האומלל
מזיע להדביק לו את הזקן המדובלל
שערה שערה, הודיע לי פורדום, שהוא
רוצה לחיות את התפקידים ולממש את
האגדות על רספוטין. הוא השמיץ שלוש
דקות את אשתו הראשונה ואמר שהיתר,
פולניה. אך אשתו השנייה, לעומת זאת, היא
סתם פרוצה. מה שמרגיז אותו בכל העניין,
הוא אומר, הוא שהעלתה את המחיר מ־50
למאה דולאר אחרי הנישואים. כאשר העזתי
לפקפק, אמר לי שהוא מוכן להראות לי

טלפון שבוו

הוא הבטיח שיצלצל, לא ייתכן שלא יצלצל. אני נזחכוז לו כבר
שעות. אחרי כל מה שהיה בינינו, וארוחת הצהריים ששילמתי
בשבילו. הוא מוכרח לצלצל. בטח הוא מסתובב כבר באלפא־רומיאו שלו עם איזו יוליח.

לו ב ע לן היה מכ ב ס,
מזמן נבר הי תהב בי ת
מכונ ת כביסה, ובודאי..

רינות

הנול הראשון של מכבי. הכדור שנבעם על ידי ש״ע מקרן, נראה באויר, כשמסלול מעזפו
מסומן בקווקוים שחורים אל ראשו של רפי לוי ומשם לשער בו עומד המגן סגל.

מ כונ ת הכ בי ס ה
ה מ שוכלל תעם
מנגנון הבסחה
ה או טו מ טי לצנטריפוגה.

^/׳ממי /לכ 7־ / 7-סד^/לכ ׳/לכ 7 -7ג^7/7/ד ׳/לכד
להשיג

ת ל• א נ ׳ נ

• ו 1ש ל•

״*׳נול רדיו״ .מ. רוזנבום. אלנני 44

פרידלנדר. ו חו ב •פו סן

..חשמל נווגרב׳׳• פינ ס קו (

חיפה

ובנין על ׳ומודים)

..או נ י בו ס ל רדד הוצל 8
!בחנויות

חשמל

מובחרות

גר חגי

האו ׳1

בית חרושת 7רהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוי נשט ״ן

בית המסחר!
תל־אביב,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

בית החרושת:
תל־אכיב,
מרכז ח־לוכלסקי
רחוב מס׳ 2
טלפון 82525

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה
מערכות רהיטים חדישים ביותר
אצל

א ! .חוב ס ק׳
תל־אביב, רה׳ הרצל 39

פינות סלון נחמדות
חדרי שינה אינטימיים
ריהוט מקורי

הקטטה. אחרי שהפועל השיג שער יתרון ,2:3פרצה קטטה. דני גולדשטיין (קיצוני
משמאל) טען שרפי לוי חבט בעינו. רפי (במרכז) טען שדני התגרה בו תחילה.
סשרט כדורגל

הדרבי הגדול
על משחק הכדורגל שהתקיים
השבת בין קבוצות הפועל ומכבי
תל־אכיב, שהסתיים בתוצאה תיקו
,3 :3כותב שייע גלזר :

מזמן שחזרנו ארצה לא מפסיקים לשאול
אותנו איך היה בקוצ׳ין. אמנם העתונים
כתבו על זה הרבה. אבל לפי העתונים מתברר
שבכלל לא היו צריכים להשקות את
המגרש בקוצ׳ין. כשניצחנו — בכינו, כש־הפסדנו
— גם כן. אז אין צורך בהשקאה.
ביחוד עשו לנו חור בראש על המשחק
האחרון נגד פאקיסטן .״איך זה
יכולתם להשוזת את התוצאה כשהפאקים־
טנים הובילו?0:2״ היו שואלים. כל מה
שניסינו להסביר, לא עזר. אז אמרנו: תבואו
לבאסה בשבת, ותראו איך עושים דבר כזה.
אז בשבת התחלקנו בנבחרת לשתי קבוצות.
ארבעה שיחקו במכבי תל־אביב ושלושה
שיחקו בהפועל. נתנו להפועל להוביל ביתרון
של ,0:2והחלטנו להראות לקהל
איך משוים בתוצאה כזאת, כדי שלא יבלבלו
את המה. רק שבסוף היה קצת פנצ׳ר בתכנית.
הישודנו ל־ 2:2והפועל הכניסו גול שלישי.
ראינו, מה זה? נותנים שניים, מקבלים
שלישי. ניתן שלישי, נקבל רביעי. חשבנו
שזה לא יגמר אף פעם. אלא שלמזלנו שרק
השופט כשהיה כבר .3:3אז אני מקוד,
שהבנתם איך השגנו תיקו נגד פאקיסטן.
תיירים בארץ. לפני המשחק, החליטו
שמכיון שחזרנו ממסע ארוך להודו, ואנחנו
בטח לא זוכרים את הארץ, לעשות לנו
סיור בארץ. לקחו אותנו לעירית תל־אביב
למשל, ושם חילק לנו נמיר את הירושה שהשאיר
לו לבנון, סמלים כאלה של העיריה
מצבע כסף שבעצם אינם לא בסף ולא

נחושת. אחר כך לקחו אותנו לראות את
בנין הועד־הפועל, באמת בנין יפה מאוד,
ונתנו לשתות מיץ. וזה עוד לא נגמר.
הצגות בהביטה, מסיבות וארוחות ערב.
אנחנו מרגישים עכשיו באמת כמו תיירים.
התחלנו את המשחק בהתקפה רצחנית
שלא הרגה אף אחד. אבל אחרי לא הרבה
זמן הרגשנו שלא הולך. עלי ועל רפי עמדו
שני דחלילים, שהלכו אחרינו לכל מקום,
ולא נתנו לזוז. ובאותו זמן עשו החלוצים
שלהם שתי התפרצויות והכניסו שני גולים.
מדבר כזה לא נבהלים. אבל עשינו את כל
המאמצים להכניס לפחות גול אחד עד המחצית.
אחרי התקפה מתוכננת קיבלתי כדור
מהאויר והמשכתי אותו בוולי לשער. עד
היום אני לא יודע איך השוער הצליח
לעצור את זה, ולהוציא את הכדור לקרן.
אבל עוד לפני שגמרו לנשק אותו וללחוץ
לו את הידיים הוא היה צריך להוציא את
הכדור מהרשת. בעטתי קרן ישר לראש של
רפי לוי שהכניס את הכדור לרשת.
דם עם דמעות. את הגול השני נתן
רפי לוי מבעיטת פנדל מוצדקת. חשבנו
שהתוצאה תישאר כבר תיקו, לולא המקרה
הרע. המגן שלנו, ריגל, נפצע באחת ההתנגשויות
ודם הציף לו את הפנים. הוא ירד
לרגע שינגבו לו את הדם, אבל באותו הרגע
בדיוק התפרץ יצחק מנחם מהפועל לפינה
שלו והתקרב לשער. ריגל רץ אחריו עם
הדם על הפנים, ואחרי רגע חזר עם דם
ביחד עם דמעות. הכדור נכנס לשער.
חשבנו שהכל אבוד. כמעט התיאשנו. ראינו
שכל הזמן אנחנו מתקיפים והפועל נותן
את השער. מרוב יאוש נשארתי כבר לעמוד
ליד השער שלהם. פתאום ראיתי כדור
מתקרב על הארץ, מבעיטה של אהרונוסקינד.
רצתי בסטארט לשער. האינסטינקט אמר לי
שפה הולך להיות גול. הספקתי לרוץ אל
הכדור ולתת פלוק אחד בין שלושה מגינים,
ומצאתי את עצמי תלוי על הרשת.
וכף כמו שאומרים, השגנו נקודה מפני
שהיה לנו מזל יותר משכל.
העולם חזה 11* 2

אנשים
ניס־ם לא כבד
עול משפחתי כבד הוסר השבוע מעל כתפיו
של ח״כ הצ״כ 0שה ניסים. עד כה
היה מקובל בבית אביו, הרב הראשי יצחק
רחמים ניסים, כי משה הצעיר יגיש את
הכיבוד לאורחים הבאים לבית המשפחה. לפי
החלטת המשפחה, בניגוד לרצונו, שוחרר
משה מן התפקיד מאז נבחר לכנסת
הסבר מאלף על ההבדלים בין שוטר עברי,
צרפתי ואנגלי, נתנה השבוע ח״כ מפא״י
דניה טכרסקי סיפרה היא: בחורה
מאיימת להטביע את עצמה בנהר. השוטר
הצרפתי עוצר את הצעירה, אומר לה שישנם
עוד אלף בחורים יותר מוצלחים מהחבר
שלה, ושולח אותה הביתה. השוטר האנגלי
קונה לבחורה כוס תה, מושיב אותה ליד
אח ואחרי שהיא נרגעת, שולח אותה הביתה.
השוטר הישראלי מתחנן לפניה: תרחמי עלי,
יש לי אשד, וחמישה ילדים, אני לא יודע
לשחות ואטבע אם אנסה להציל אותך. אבל
יש לי במקרה חבל. קחי אותו הביתה ותעשי
מה שאת ריצה. זה כבר לא באזור
שלי אחרי מינויו של אבא אכן כשר
בלי תיק, נפוץ במסדרונות הכנסת הסיפור
הבא: בעת ההתיעצויות על הרכבת הממשלה,
גונב לאזניה של פודה כן־בוריון
כי בע,ד שאבן נשאר בלי תיק, נשאר תיק
הדואר בלי שר. הציעה פולה :״מדוע שאבן
לא יקבל את תיק הדואר ויפתרו שתי הבעיות
בבת־אחת?״ כאשר הסבירו לה כי אבא
אבן מעונין בתיק הקשור במקצועו — יחסי־חוץ,
השתוממה פולה :״אם כך, למה באמת
לא יהיה שר־החוץ, הרי הדואר עוסק גם
במשלוח מכתבים לחוץ־לארץ לפני
כינוס הועד־הפועל הציוני בירושלים, עמדה
להתכנס השבת בתל־אביב האקסקוטיבה של
תנועת הציונים הכלליים העולמית. ברגע
האחרון התבטלה הישיבה. הד״ר ע מנו א ל
ניומל, חבר הנהלת הסוכנות, לא יכול היה
להשתתף בישיבה, מאחר שהודיע כי הוא
אינו נוסע בשבת חכמת השבוע שייכת
לרותי מזרחי 12 חברת המכבי הצע׳ר
ברמלה, שהשתתפה השבוע במירוץ הלפיד
המסורתי. כשהתעוררה בבוקר, סיפרה רותי,
היא ראתה שהשמים מכוסים עננים וגשם
מטפטף .״אלוהים הוא בהפועל!״ קבעה בדאגה.
כאשר לקראת הצהריים השתפר מזג
האויר והמירוץ התקיים בכל הארץ בהצלחה,
עמדה רותי עם חבריה בלשכת נשיא המרינה
בירושלים, לחשה :״ברוך השם, שאלוהים
עבר כבר למכבי.״

אבן בראש נמיר
את ערב חג המולד בילה שר החקלאות
משח דיין בחגיגת ריקודים צנועה שנערכה
בבר של מלון דן. דיין הוכיח את יכולתו
בריקודים שקטים, פרש מהזירה כשה־תזמורת
ניגנה צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה וסוינג. בת־זוגו
של דיין בריקודים אלה היתר, בתו, יעל
דיין אגב, יעל שחזרה השבוע לאתונה,
אחרי ביקור של שבועיים בארץ, חגגה
את מעמדה החדש כבתו של שר החקלאות
בכך ששאלה כל מכר שפגשה ברחוב :״קנית
היום עגבניות? קנית היום קישואים? צריכים
לחסל את העודפים במסיבה שערך
השבוע ראש עירית תל־אביב מרדכי
נמיר לכבודם של שחקני הנבחרת הלאומית
בכדורגל׳ שחזרו מהודו, גילה נמיר
את פשרה של הצלקת המתנוססת על קרחתו.
סיפר נמיר כי בעת שלמר בגימנסיה
באוקראינה, ורכש השכלה מוסיקלית בקונסרבטוריון,
שיחק בנבחרת הגימנסיה היהודית,
שהתחרתה נגד קבוצה יריבה .״אבל
שיחקתי יותר בראש מאשר ברגליים,״ סיפר
הוא. באמצע המישחק זרק אחד הצופים אבן
בראשו, וכתוצאה מכך נאלץ לשכב שלושה
חודשים בבית־חולים במסיבה אחרת,
שנערכה לכבודו של נמיר בקפה כסית על־ידי
ותיקי היושבים בקפה, שנמיר נמנה
עליהם, נשא את נאום הברכה הראשי המשורר
;תן אלתרמן. אלתרמן, עליו הושם
משמר מיוחד של ידידים כדי שלא יופיע
למסיבה שתוי, ברך את נמיר לבחירתו למרות
״שכפו עליו עיר כגיגית פחות
מאושר מנמיר היה קודמו בראשות העיר,
חיים לבנון. עם עזיבתו את משרתו, לא
זכה לבנון במתנות רבות. המתנה היחידה
שקיבל ניתנה לו על־ידי חיל השריון, שאומץ
על־ידי תל־אביב בעת שעמד בראש ה־עיריה.
המתנה — טנק ננס עם הכתובת:
״לחיים לבנון המאמץ. מאת המאומצים
אחד הסעיפים בחוק החדש של לשכת עורכי
הדין שהוגש לכנסת, קובע כי הגיל המינימלי
בו יכול אדם להתמנות כעורך־דין הוא .23
סיפר השבוע בכנסת ח״כ נחום ניר מדוע
נקבע גיל ,23 בעוד שבכל העולם מקובל
חפולם תזה 62ו ו

מתנת חג־המולד לחיילי האו״ם כעזה*
שחור, אדום, צהוב

גיל 25 כגיל מינימום לעורך־דין: בתקופת
המנדט חי בארץ עורך־דין ערבי עשיר ובעל
השפעה. על ערש דווי, לפני גסיטתו, ציוה
האב שבנו בן ה־ ,23 שסיים את הכשרתו
המשפטית, יירש את לשכתו. לכבודו של
ערבי זה שינה הנציב העליון את החוק,
הוריד את הגיל מ־ 25ל־ 23 שנה נרעשת
עד עומק ליבה היתד, לאחרונה, העתו־נאית־מורה־פסלת
עדה הול. גנבים פרצו
לדירתה, הריקו אותה כמעט לגמרי, לא נגעו
בשני סוגי חפצים: פסליה של עדה ואו ף
תמונות גדול של חברתה זיוה שפיר.
התמרמרה עדה :״על עצם הגניבה אני ע! ד
יכולה לסלוח, אבל על זה שלא מצאו לנכון
לגנוב את פסלי, לא אסלח לעולם
שחקן הבימה רפאל קלצ׳קין, העומד לגלם
מחדש את דמותו של סאקיני מאוקינאוה,
בהצגה מחודשת של בית־התה לירח אוגוסט,
זכה לכבוד בלתי־רגיל. העתון לענייני אמנות
אנטרטיינמנט, המופיע בלוס־אנג׳לם, בחר
בקלצ׳קין כאחד מארבעת הסאקינים הטובים
ביותר בעולם, מתוך 40 השתקנים שגילמו
את הדמות ב־ 40 ארצות שונות.

סיבוב ע חתונה

ערב חג המולד נמסרו לידי חיילי האו״ם
שבמחסום ארז, בגבול רצועת עזה, כמה
אלפי חבילות־שי קטנות לחיילי האו״ם, השוהים
ברצועה ובסיני. היתד, זו מתנתה של
המחלקה לועדות שביתת־הנשק במשרד־החוץ
הישראלי. החבילה הכילה בקבוק יין, כמות
תופינים שונים, גלויה צבעונית מאחד המקומות
הקדושים לנצרות הנמצאים בשטח
ישראל, ועוד שלוש גלויות צבעוניות, המשמשות
כגלויות־דואר. על גלויות אלה
התנוססו תמונותיהן של שלוש יפהפיות
ישראליות, נורית פילצר אדומת־השיער,
נורית רונאי שחורת־השיער, שהיתר, אחת
המועמדות בתחרות מלכת־המים 1958ונד
רית כת״יער, צהובת־השיער. בזמנו, כשהוחל
באריזת החבילות, התברר כי תמונתה
של בת־יער אזלה מן השוק. אנשי לשכת
התיירות הממשלתית, אליהם הופנתה הבקשה׳
דאגו להדפסה מיוחדת של תמונת נורית
בת־יער. מש,ם־כך נוצר עודף בתמונו־תיה,
ומספר רב של חיילי האו״ם קיבלו

שלוש גלויות מתמונתה בלבד. התמרמר השבוע
אחד מקציני האו״ם שביקר בישראל:
״מבחורות כאלה אתם עושים גלויות־דואר?
מי ירצה לשלוח א, תן לאחרים ל־ליאון
יורים, מחבר זעקת הקרב ואקסד
דוס, יש כנראה השפעה מהפנטת לא רק על
קוראיו אלא גם על שומעיו. לאחרונה הוא
הצליח לשכנע את מרים הדר, מלכת-
היופי של ישראל בשנת , 1958 כי קורות
חייה שוים סיפור, ואם התנסתה כבר ב־מיבהנים
חמורים, מדוע שלא תנסה גם לכתוב
ספר. קשר, לדעת אם הוא התלוצץ או
לא, אבל מרים, השוהה באמריקה, לקחה את
דבריו ברצינות, עומדת לכתוב ספר שייקרא:
מיעל חומותייך, ירושלים מזל רב היה
גם למלכה אחרת. עדיזה גרוס, סגנית
מלכת־המים ,1959 זכתה לאחרונה באחד התפקידים
הנשיים הראשיים בסרטו של פיטר
פריי אי לייק מייק ישראלי אחר שיש
לו סיכויים רבים להופיע בסרט זה הוא
שמעון לוי, הרקדן התימני המתגורר בלונדון.
לשמעון נקבע מיבחן־בד שייעשה
באמצע החודש הבא, כשהבוהן יהיה אוטו
פרמינגר הגדול בעצמו. אם יצליח המיבחן,
יקבל שמעון את אחד התפקידים בסרט
אקסודוס תפקיד מסוג אחר מצפה ל־אייבי
נתן, בעל מסעדת קליפורניה. תפקיד
זה יגרום ודאי אכזבה למספר נערות
בתל־אביב. אייבי רכש השבוע מטוס קטן
ומיושן מסוג פוקר, עומד לערוך בו מסע
אוירי ארוך אל תוככי אפריקה. אין סיכויים
שהוא יקח איתו בת־לויה כלשהי. במטוס
יש רק שני מקומות והמקום השני שמור
לעתונאי המממן את הטיסה חוצפה
צברית אופיינית הדגימה השבוע השחקנית
חיה הררית בעת ארוחת צהרים חגיגית,
שנערכה לכבודה במלון סאבוי הלונדוני המפואר.
במסיבה שנערכה על־ידי הווראייטי
קלאב האנגלי, השתתפו שחקנים בגרגורי פק,
צ׳רלטון הסטון, הבמאי ויליאם ויילר, ושחקנים
ואישים בריטיים רבים, שבראשם
עמד הבר הפרלמנט מסיעת הלייבור יו
גייטסקל. את פני הבאים הקבילו מארחות,
נערות־זוהר בריטיות שלבשו תלבושת חדישה
של סבא־חג־המולד, שהותירה את חזיהן
ורגליהן חשופים. הגיבה על־כך חיה בעת

פסזון• השבוע
9הד״ר הרצל מזנבלום, במאמר ראשי על הפרת הבטחתו של דאג
המרשלד בקשר למעבר מטען ישראלי בסואץ :״ואני טוען כי לא טוב, לא יפה הדבר
שהכל מרמים אותנו, שכן כך אין מתנהגים! כך אין עושים! כי לא נאה, לא יאה
לעשות ככה!״
@ שר החקלאות משה דיין בעת שהוצג בפני כתכניות המחלקה לדייג
שבמשרדו :״כמובן, בלי בתבניות אי אפשר לדוג דגים!״
• אשר רחמים, עובד מרכז הסתדרות הציונים הכלליים, שהתבקש בישיבת
הועד הפועל של המפלגה, על-ידי כמה מראשיה להוות את דעתו על המצב :״לפני
הבחירות חיפשתם ניסים, עכשיו עליכם לחפש רחמים.״
• ח״כ מיכאל חזני בעת דיון בכנסת על חוק מס העזבון :״מס העזבון
הוא המס הנוח בי, תר לגביה. כי המוריש מת ואינו צועק, ואינו מתמרמר על המם.״

• המשוררת שולמית הר״אכן

:״ישנס שלושה מיני בני־אדם — גברים,

נשים ונשים עובדות.״

ס המלחין מאיר הרניק

בריאים.״

על הצמחונים :״הם מתים צעירים, אבל —

שקמה לנאום :״כשהוזמנתי לכאן, הובטח לי
שאהיה פה האשד, היחידה. עכשיו עלי להתחרות
בתריסר נערות ערומות.״ דבריה התקבלו
בצעקות־מחאה מצד הנערות, שהור־געו
רק כשקם גייטסקל לנאום ואמר :״אני
דווקא סבור שהנערות לבושות כהלכה. חבל
רק שהמספר הרב של הנוכחים אינו מאפשר
לי לשהות בחברתן ביחידות הילולה
גדולה תיערך ביום השישי הקרוב בכפר ה־אמנים
עין־הוד. מוכתר הכפר, הרתק הוזתיק
איציה מסכוש עומד לשאת לאשה את
הציירת האמריקאית אביכה מרגלית.
כל הנוכחים הצפת לבוא בפראקים ובקבוקים.
כאשר הוצע לאברהם (״פשנל הגדול״)
דשא, מנהל בצל ירוק, לארגן את הסדר במקום
ולמכור כרטיסים לטכס החתונה, הסכים
פשנל :״בתנאי שאם זה יצליח, נ! כל
לצאת לסיבוב בארץ.״ אבל גם אלה שקיבלו
הזמנות, יצטרכו לשלם 20 לי״י לאדם כדי
לחזות בטכס. הסיבה: המארגנים החליטו
לקנות לאיצ׳ה תנור לאפיית קרמיקה, שמחירו
כאלפיים ל״י.

קדוש נוצר ב שר אל

האס צריכים יהודים בישראל לחגוג את
חג הסילבסטר**?
על שאלה זו התבקשו להשיב השבוע כמד,
אישי־ציבור על־ידי כתבי העולם הזה, ואלה
תשובותיהם:
• שושנה פרסיץ :״אני מתנגדת
בכלאברי. מה פתאום? מדוע צריכים
לחגוג חגי עבו״ם? לא. במקום זה מוטב
לחגוג כיאות את ראש השנה.״
• שלמה דורנץ, ח״כ אגודת ישראל:
״לא! לא! לא! שנאמר בתורה: ובחוקותיהם
לא תלכוו״
• אלוף איתן אכישר, לשעבר נשיא
בית־הדין הצבאי העליון :״לדעתי אף יהודי
אינו יכול להתנגד לחגיגה כזו. אנו חיים
במאה העשרים ומשתמשים בלוח הכללי,
לכן טבעי שאנשים רוצים לחגוג את ליל
הסילבסטר.״
• יוסף אריכא, סופר :״לא צריכים
לחגוג! ביחוד לא בשנה בה קשור החג בחנוכה,
אם כי נכון שאנחנו קשורים בתאריך
זה יותר מאשר בתאריך המוסלמי, למשל.
אם אדם מזדמן למסיבה, הוא יכול
להשתתף בה, אולם אין לטפח מנהג זה.״
• אריה כן־אדיעזר, ח״כ חרות:
״לא. אבל לא אפריע לאף אחד לשתות בלילה
זה, כשם שלא אפריע לו לשתות ב•״<

לילה אחר.״
• הדסה קלצ׳קין, אשת השחקן:
״אנחנו לא חוגגים. ואם אבחנו לא חוגגים,
זה כבר אומר הכל.״
• יצחק ארצי, מזכיר המפלגה הפרוגרסיבית
:״לא צריך. החג הזה ישפיע
לרעה על יהדות הגולה,שתחשוב כי לחנו 3 לחג גושפנקה מוסרית.״
• ד ״ר כרוך שמואל דוץ, מנהל
בית־חרושת לרפואות :״כל אחד יודע איזה
תאריך היום לפי הלוח הכללי, כמעט אף
אחד אינו יודע מהו התאריך לפי הלוח העברי.
עובדה זו מספקת.״
• גלויות נורית רונאי, נורית פילצר ונורית
בת־יער.
•* השם סילבר הוא שמו של אחד הקדושים
הנוצרים, שהתפרסם רק בזנות העובדת
שתאריך ראש השנה האזרחי חל ביום
המוקדש לו. החג עצמו הוא חג אזרחי.

הגברברי ם ס

( )1157/33 שאבדה לו נערה. הנה תשובה
בשבילך:
*ביום 11,11.59 אמנם ירדתי באוטובוס
1בבירה, כפי שציינת, אך עליך היה לציי!
בתיאור מדויילו יותר. אני לבשתי חולצת
״״וי״ ,מצמר שחור, הייתי בחצאית צרה,
נכון, ועם משקפי־שמש. עליך רק לציין אס
הייתי עם שיער קצת בהיר, איזה צבע נעליים?
האס היה עורי שחום או בהיר וכר.
אני מצפה לתשובה.״
; הכל טוב ויפה, אך היא נמנעה מלמסור
את כתובתה. אל תתיאש, איש צעיר. אני
אעזור לך.

עוד מיכרז
*הנה עוד מכתב מאותו סוג של תריסר
בשילינג,״ מבטיח לי 1162/5״עוד מיכרז
רגיל.״
״לא אתחיל כפי שזה קורה אצלך, למשל:
קרני השמש האחרונים נעלמים מאחורי הרכס,
או הגשם יורד. טיפות המים זולגות
מזכוכית החלון, ואני יושב כאן לבדי, או
איזה שיר וכד וכד.
״לא איכפת לי אם תדפיסי את המכתב
כולו, אלא רק קצת. אם תרצי, אכתוב לך
סתם מכתב קלאסי או שיר. רק תגידי, אבל
הפעם אתחיל ישר לעניין: כן, אני בן .25
גובהי 170ס״מ. שיער ועיניים עממיות בהחלט
— חומות. ממוצא שיכנוזי, אם זה
מעניין את מישהי. לא אקדמאי וגם לא בוגר
תיכון, ומסתפק מאונס ב־ 10 שנות לימוד,
אשר גם אותן גמרתי בחו״ל.
״אם אני יפה? זו שאלה של טעם. אצל
אמך אתה יפה, אצל חברתך אתה נחמד,
ואצל אשתך אתה גם נחמד לפעמים. מה
אני אוהב? הרבה דברים ובין היתר: מוסיקה,
ריקודים, ספורט, סרט טוב, תיאטרון, בנות
! 1נחמדות, וגם לשיר ולצחוק כשיש סיבה
לכד•
את הצבא גמרתי לפני כ־ 4שנים, ומאז
עברו עלי גלגולים רבים. הייתי בחברות
שונות, היו לי כבר בתקופה זו ידידות,
או יותר מזה, רבות ונחמדות, אשר אחרי
אחת מהן מגליד פצע קטן אי־שם עמוק
בלב, ולפתע נשארתי, כמו אותו שחקן
רולטה, ללא כלום. לא חברה ולא ידידה
ולא אפשרות להתחבר לאיזו חברה שהיא.
במקום מגורי (,כפר חסידים) ,חיי החברה
שלי עלובים למדי, והחברה מורכבת מכמה
טיפוסים ריקניים, שאינני יכול להסתגל
אליהם ולכן משעמם לי לפעמים מאד מאד.
כן, בדיוק כמו שניחשת. אני רוצה
להתכתב עם נערה שלא תהיה מתחת לגיל
17 ולא מעל ל״עשרים וכמה״ .כמובן חמודה׳
אבל שלא תחשוב על עצמה יותר מאשר
הינד, באמת, ולא סנובית. לא חשוב אם היא
תלמידה, או חיילת או סמינריסטיח. לא
חשוב היכן היא גרה, אם כי רצוי מסביבות
הצפון.״

לא איכפת לו
הוא לא אוהב לדבר על עצמו.)1162/8( .
מוכן רק לומר שהוא בן ,24 מבלה את רוב
זמנו בתל־אביב, ורוצה להתכתב עם נערה
כבת עשרים. לא איכפת לו אם היא יפה
מאד.

מחפשת פראייר
יש לה ( )1162/9כתב־יד כל כך נורא
מסודר. כל כך זעיר וצפוף ונקי. ואני
בטוחה שהיא ילדה טובה ולא מרגיזה את
אמא, ולא שונאת קרום של חלב. האם באמת
אתה אוהב אותן כאלה?
״שמי כשמך רותי, שם נפוץ ביותר במדינתנו
הצעירה
״לכתוב או לא לכתוב? אם אכתוב מה
יחשבו עלי הקוראים? יחשבו בטח שאני
איזו סתם אחת שמחפשת פראייר. אבל לא,
חבריא. טעיתם אם חשבתם כך. אינני סובלת

נערת הטזב 1פ

פס על הטוב

לא. היא באמת לא כמו כולן (.)1162/6
כל אלה שרוצות להתכתב עם כאלה שיהיו
יפים ונחמדים ובעלי מכוניות. היא לא כזאת.
היא מחפשת טוב־לב, פקחות, הבנה וכנות.
״היש,״ היא שואלת בפאתוס ,״מי שיציע את

היא רוצה לקח־ת שדרישותיה אינן מופרזות.
היא מבקשת תמונה במכתב הראשון,
אבל לא משום שאיכפת לה איך נראה האיש.
לא. היא פשוט סבורה בי ״מראה
ומבע ומבט פניו של אדם, מעיד עליו, אופיו
כאילו מצטייר עליהן.״ היא נערה רגילה
מאד, היא אומרת. בת .21 והאני מאמין שלה
הוא ״עדיין לא פס הטוב מן העולם, ועל כן
אני ממשיכה בחיפושי אחר אותו טוב ואנושי,
בכל דרך שהיא.״

הבדיחה האחרונה על מארי־שאנטאל :״את
יודעת שרי, גילחתי את פרוות המינק שלי.
היא נראית עכשיו נמו מעיל זמש.״

טיפוס מלנכולי
הוא רק רוצה לומר לך שהוא טיפוס מלנכולי
1162/7את מוכנה? יופי, כי הוא
אומר שלא חשוב הגיל או כל דבר ״פשוט

לאחר היכרות אתה, אדע אם זו היא או אם
אין זו היא.״
זו את?

גאולה חרפוף, היא נערת השבוע בשיטת
עשי זאת בעצמך. היא פשוט שלחה את
תמונתה ואמרה מה שיש לה לומר—:
״הנני נערה מעדה התימנית. בת הבכורה
למשפחה של 9נפשות. נולדתי בתל־אביב
ב־.2.1 2.42
״בשנת 1956 גמרת בית ספר עממי ב־צינים
הכי־טובים. בשנת 1957 קהבלתי משרה
במשרד כנף, יהודה הלוי ,55 תל־אביב.
ועובדת במשרד הנ״ל כפקידה ראשית עד
היום.
בערבים גמרתי תיכון עירוני בהצטיינות.
בשנת 1958 נכנסתי לחוג הדרמתי שיעלייד
התיאטרון אהל וקיבלתי תפקיד.
האובי שלי: קריאה ספרי רומניים והיסטוריה,
ספורט ולימוד שפות. יש לי בטחון
עצמי מלא בהופעות בפני קהל.
לאחר שבחנו אותי מכל הבחינות קיבלו
אותי כמעומדת רצינית לקבלת תפקיד ב־הסרטת
הסרט הידוע קילומטר .95״
את באמת חבובה, אבל אמרי לי, מותק,
האס את בטוחה שגמרת את עממי עירוני
בהצטיינות?,כן? אז תגידי לי משהו: מי היה
המורה לכתיב שלך?

מחוסר חברה, אלא מחוסר חברה מתאימה.
ואולי אתם תוכלו לעזור לי?
״הייתי רוצה להכיר מישהו שישבה את
לבי. לא במראהו החיצוני( ,למרות שלמען
ההתאמה רצוי שיהיה גבוה) אלא בתכונותיו
ובידיעותיו. אני אוהבת לעשות חיים ותמיד
לשמוח. אין צורך בודספה או במכונית חדישה.
אני רוצה להכיר אדם בעל תכונות
דומות לשלי. את גיל הטפשעשרה עברתי
כבר לפני למעלה משנה ונשאר לכם רק
לעשות את החשבון בת כמה אני וכמובן
לכתוב.״
אני מוכנה להישבע שהיא עוד כתבה את
זה קודם על טיוטה והעתיקה את זה לנקי.

מרכה כינה ודעת
אולי בכל זאת נאמין ל( )1162/10.הטוען
שהוא סטודנט נחמד בן ,20 מביט על העולם
בעיניים עליזות מגובה של 180ס״מ. הוא
סטודנט בטכניון, אם זה משנה לכן. ידידיו
אומרים לו שיש לו כל התכונות כדי להצליח
בקרב המין היפה, דבר שלא הפריע
לו לא למצוא אחת ״שתהיה רצויה לי ואני

הוא מקדיש זמן רב לספורט והאזנה למוסיקה
רצינית ומבדרת. הוא מאלה ההולכים
לסרטים ״היכולים ללמד אותי
משהו.״ כמו־כן הוא ״מגלה עניין בכל נושא
המרבה בינה ומלמד דעת.״ הוא רוצה להתכתב
עם תל־אביבית, דוזקא.
את מוכנה? אבל עלי להזהיר אותך: תהיי
מוכרחה לקרוא או לשמוע כמה שהחיים
בטכניון הם קשים, וכמה הרבה עבודה יש,
ואיך שהפרופסורים רוכבים וכולי וכולי.

המנטליות של נערות ימינו
מוכרחה לשתף אתכם במכתב שהועבר
אלי על־ידי בחור בשם בנימין שוהם, שמצא
אותו ליד סמינר לוינסקי, בצירוף ההערה:
״מה דעתכם על התוכן ועל המנטליות של
נערות ימינו?״
כדי לא להיות גועלית לגמרי, אשנה רק
את השמות.
״לנורית הנחמדה, ממרים.
״נורית היקרה.
״כפי שחסרונך היום בבית־הספר מעיד
אני מבינה שאת חולה. ולכן חשבתי שאשלח
לך החלמה מהירה במישלוח אולי
תבריאי באמת ותשובי מהר לבית־הספר. אני
חושבת שאם אכתוב לך שאני כותבת לך
בשיעור את בודאי תביני שהשיעור המעניין
ביותר — ממש שיעור מתח אני כותבת לך
שיעור גיאוגרפיה.
חנה עברה למקום שלך, כך שהיא מצחיקה
אותי כל הזמן. אנחנו צוחקים על
ראשי התיבות שרקומות על חולצת המורה
כנראה שאם ישכח את שמו יוכל להביט
ולהיזכר או פשוט מאד ״פרופסור מפוזר״
אם יאבד את חולצתו שידעו למי שייכת
ולמי יש להחזיר. צוחקים על הכתפיות של
המורה. כי הרי המורה לובש מכנסיים עם
כתפיות. תינוק בגן.
״היתד, הקדמה נהדרת לשיעור. הכיתה
החליטה שהיום אין חשק ללמוד גיאוגרפיה
כך יצאנו והסתדרנו בזוגות לפני הכיתה
ואמרנו למורד, שהמורה הבטיח שנלך היום
לשפת־הים. אך כשהמורה בא זה לא היה כל
כך פשוט כפי שאנחנו סברנו והוא אמר
שהיום אי־אפשר ללכת ושאנחנו צריכים
להיכנס לכיתה וללמוד. אז עברה התמרמרות
בכיתה ולא רצו ללמוד אמרו שלא הבאנו
מחברות ולא התכוננו לשיעור אז הוא
אמר שלא איכפת לו בזה שעבר בשתיקה על
כל ההערות והתחיל להעביר את השיעור.
״בשיעור תלמוד חנה ורותי נעדרו מהשיעור.
הסתלקו. בקיצור היום זה יום לא
נורמלי כמו כל יום ששי כשיש גיאוגרפיה
ותלמוד. חוץ משיעור תנ״ך שזה כרגיל
מעניין וכל הילדים שקטים ואפילו אם לא
רוצים להקשיב זה נקלט לראש מבלי שנרצה.
״שיעור פיסיקה היה גם לא רע אבל
משעמם קצת אומרים שהיו רק ארבע שעות
היום. אני לא יודעת אם זה נכון או זה
סתם הפלטה של אחד הילדים שאומר שהיום
לא יהיה שיחת כיתה. הלואי. אז נלך יותר
מוקדם הביתה. ולאחר כל סקירת שיעורי
היום אחזור לשיעור גיאוגרפיה. כרגיל כל
אחד עושה מה שהוא רוצה משחק סורג
מסתרק שולח מכתבים קורא מתחת לשולחן,
מספר בדיחות כמו ששולה צועדת עד ל־יוכבד
או עליזה.
ועתה לאחר שכבר סיפרתי לך מאט ובודאי
רינה תשלים את מה שאני לא סופרת.
אסיים משום שבזה הרגע צלצל הפעמון
הגואל.
ממרים שכנתך לספסל.״

(המשך טעסוד )9

מקומות. הזוגות נמצאים עדיין בשלב מוקדם
מאד של מיזמוז: הבגדים מסודרים, והלחישות
המתמידות מעידות כי האחסים נמצאים
עדיין על רמה אינטלקטואלית־עיונית.
״די, מספיק לי!״ קורא קול של נערה,
״בואו נרקוד!״ והיא מדליקה את האור.
דודו נכנם לחדר, ובידו קערה מהבילה.
״נקניקיות חמות!״ הוא קורא. החברה מתנפלים
על האוכל. סנדביצ׳ים של נקניקיה
בחצי פיתה. הם כבר מכירים את הפרוצדורה.
זהו הכיבוד האחרון לפני סיום המסיבה.
עוזר להתגבר על האלכוהול. בעוד חצי־שעה
יחזרו הוריו של דודו מן הקולנוע.
״מה עושים בשבת?״ שואל מישהו .״בואו
כולנו נצא לטיול,״ מציעה פרגית בת 15־.16
בתמימותי חשבתי על טיול רגלי בריא, או
אפילו באופניים, עד הרצליה או נתניה. טעיתי.
הגברברים אינם הולכים, כשהם יבולים
לנסוע. וכל הממהר, הרי זה משובח.
״אם לא ירד גשם, אקח אותך בתנופה,״
קובע אחד .״אני אבוא עם שמעון,״ מודיע
שני. המצב קצת ביש. בכל החבורה של 16
חברה אין אלא ארבעה קטנועים .״נשכור
שני ג׳יפים,״ מציע יורם. הוא כבר בן 17
ויש לו רשיון־נהיגה. הוא מוכן לשכור על
שמו את שני הג׳יפים, ולתת לאחד החברה,
שאין לו רשיון, לנהוג באחד מהם.
״איפה לשכור!״ משסע אותו גברבר ג׳ינ־ג׳י,
מסורק למשעי ,״נסחוב טנדר וחלס.״
הבנות מביטות בו בהערצה. הן כבר
שמעו על מעללי הג׳ינג׳י. הוא עצמו התפאר
בהם אלף פעם. אולי קצת הגזים, אבל
לסחוב מכונית הוא בטח יודע. דודו מתנגד.
״שמע ג׳ינג׳י, אתה תפסיק עם החכמות
שלך, או שעוד תשב בבית־סוהר. אני אסע
בגייפ. רוצה לסחוב טנדר — תמצא לך
נוסעים אחריב!״
לבסוף הוחלט: כל אחד יכניס שבע לירות,
ומארגנים פיקניק לנבי רובין .״אני מביא
טרנזיסטור!״ התנדב אחד .״אני אביא את
הגרילר בשביל לצלות סטייקים!״ הודיע השני
.״יורם יקנה את המשקאות וכל אחד
יביא קצת פרודוקטים מהבית. נעשה חיים!״

סטריפ-טיז 37 וער

ך ם כע שעה לפני חצות עזבנו את בית
1דודו. הוא נשאר לעשות קצת סדר.
״לאן נלך, חברה?״ שאל מישהו .״בואו
לגן־מאיר.״ שתי בחורות הודיעו כי הן חייבות
לחזור הביתה? ארבע הנותרות אמרו
שלא איכפת להן לחזור מאוחר.
ד,ם הלכו לאורך רחוב אלנבי, מחובקים.
חלק שרו, חלק שוחחו. אני הלכתי עם
יורם, מאחור .״אין לך בחורה קבועה?״
שאלתי. הוא לפת תחת זרועותיו שני
ספרים. לא הספיק עוד לחזור הביתה אחרי
השעורים בבית־הספר. הוא כבר לומד בשמינית
ויכול לחזור הביתה מתי שהוא
רוצה. בעוד חצי שנה יתגייס לחיל הים
ואז בכל --ע ל העולם. דווקא יש
לו בחורה. היא רוצה שילך אתה קבוע,
אבל הוא לא רוצה .״כולן אותו דבר,
רוצות רק להכניס אותך לפח!״ הכריז.
אז איך הוא מסתדר בלי בחורה?
״זה לא בעיה. איזה בחורה שאני רוצה
בכיתה שלי, אני עושה ככה והיא שלי!״
ובכל זאת?
״זה לא בעיה, אני אומר לך!״ לרגע
נראה כאילו שקל אם לגלות לי סוד, ולבסוף
הפליט, גאה :״חוץ מזה, אפשר תמיד לתפוס
איזה חתיכה על שפת הים.״
״אתה מתכוון לזונות?״
״כן, יש אחת או שתיים בכלל לא רעות.
יש אחת ברחוב מאפו.״ ־
מאוחר יותר שאלתי קצין מבחן ממשרד־הסעד,
שתפקידו לפקח על צעירים פרובלמטיים,
אם אמנם נכון שצעירים בגילו של
יורם הולכים אל פרוצות .״אילו היו עורכים
סטטיסטיקה אצל פרוצות,״ השיב האיש,
״היו מגלים כי תלמידי בתי־ספר תיכוניים
ומקצועיים מהווים אחוז לא מבוטל של
לקוחותיהן. ואחוז זה גדל והולך.״
זאת לא ידעתי אותו ערב, כאשר שוחחתי
עם יורם. על כן הבעתי התפעלות .״מה
הבעיה?״ שאל ,״מתארגנים־׳כמה חברה והולכים
יחד. ובכלל, בקיץ היה מועדון־לילה על
שפת־הים, שרק חברה צעירים היו באים
לשם. זה היה על הגג, מול הבניין שהיה
פעם בניין הכנסת. בשביל חמש־שש לירות
היית שותה ומכייף ומוצא שם איזה חתיכה
בומבה. היה שם סטריפ־טיז אפילו.״
תוך כדי שיחה הגענו לגן־מאיר. החבורה
התעכבה לרגע בכניסה, כמתארגנת. אחר־כך
נכנסה לגן. במרחק כמה פסיעות נפרדו שתי
דמויות מן החבורה ונעלמו בחשיכה, בין
העצים. יורם משך אותי בזרוע .״בוא נזוז,״
אמר ,״תן להם להתמזמז בשקט.״

כשבוע הכא: כנופית !:ברברים
מתלבשת על קבוצת גימגזיסטיות.
העולס הזה 1162

אבל

(המשך מעמוד )5
נוסף על קבוצת הצעירים־מטעם, השייכים לסיעת בן־גוריון, יש כמה וכמה סיעות כאלה:
הצעיריס המוגדרים בתור שכאלה. זוהי קבוצה הכוללת את אשר ידליו, אכרה ם
עופר, מוריק בראלי ואהז־ביה מלכין. לעתים נדמה כאילו חוג זה זהה עם חוג
דיין־פרס, עמו הוא מקיים את ״החוג הרעיוני המרכזי״ ,אולם זהות זו פיקטיבית.
צעירי איחוד הקבוצות והקיבוצים, כמו נחמן רז, משה נצר, אהרון ידלין
ומיקי ידלין, הערוכים נגד דיין ופרס.
צעירי תנועת המושכים, כמו עמוס דגני, ראובן יפה וגד יעקוכי,
התומכים בדיין ובפרס.
צעירי ירושלים, בעיקר פקידים ממשלתיים, כמו שאול רמתי, אהרון בידן.
צעירי חיפה, כמו המאירי.
צעירי תל־אכיב, כמו נחום רז ויצחק לבני.
סתם צעירים, בעיקר בוגרי אוניברסיטאות, אשר כל הסיעות מנסות לצוד אותם.
כל הצעירים גם יחד — להוציא את צעירי בן־גוריון — חסרים בסיסי־כוח אמיתיים. לכן
אין כל יחס בין המקום המוקדש להם בעתונות לבין משקלם האמיתי בימי הכרעה.

בכירים ־ לא בחירים
ך י• מאבק כין הקבוצות השונות הוא במידה רבה אישי — מלחמה על השלטון,
| 1מן הסוג שהתנהל במשך מאות בשנים בימי משטר האצילים. אולם אי־אפשר להבין
מאבק זה — ואת היערכות הכוחות בנושאים השונים — מבלי?הבין את הניגודים הרעיוניים
והסוציולוגיים העמוקים יותר, המנחים את הגופים השונים, בהכרה או שלא בהכרה.
אין זה מקרה כי שני המאבקים האחרונים, בהם ניצחה קואליציה גדולה של דוכסים את
המלך בן־גוריון, נגעו לקופת־חולים ולהרכבת הקואליציה. כאשר יצא פנחס לבון באופן
הפגנתי מ״חברינו״ ,המוסד הבלתי־רשמי המנהל את מפא״י והמהווה מעין ״מועצת המלך״,
לא הכריז רק מלחמה על בן־גוריון. הוא הכריז מלחמה על מגמה ותפיסה, שבן־גוריון
מגלם אותן, ושסיעתו מנסה להשליטן במפלגה ובמדינה.
עיקרה של תפיסה זו הוא הרצון להשליט את המנגנון הממשלתי על כל שטחי החיים,
תוך חיסול גורמי־הכוח העצמאיים. זוהי התפיסה הנושאת את השם היפה ״ממלכתיות״,
ושאפשר גם להגדירה בסיסמה :״אין אלוהים מלבד המדינה׳ והבטח!׳ ,הוא עיקר המדינה.״
אנשי סיעתו של בן־גוריון, שהם כולם חניכיו ויצירי כפיו, מייצגים כולם גישה זו. אלה
הם מנהלי מנגנונים ממשלתיים, ובעיקר אנשי מנגנון־הבטחון. כשכבד. חברתית, הם מייצגים
מעמד חדש, מעמד של פקידים בכירים שעלו לגדולה במציאות המדינה והודות למדינה,
והרואים על כן במדינה את הגורם החשוב היחיד בחברה.
גישה זו של פקידים בכירים שהפכו שרים (״בכירים — לא בחירים!״ מלגלגים עליהם
אנשי לבון) ,מובילה באופן עקבי להשתלטות מוחלטת של המדינה על כל שטחי החיים.
יריביהם במפלגה רואים בכך נטיה דיקטטורית מובהקת, אינם מהססים לייחס להם נטיות
כמעט־פאשיסטיות.
על רקע זה ברור כי לפרשת ביטוח־הבריאות היה ערך עקרוני מאד, אף מעבר לחשיבות
הגדולה של הענין עצמו. לסיעת בן־גוריון היה זה כמעט מובן מאליו כי הבריאות שייכת
למדינה, לא להסתדרות. קופת־חולים ההסתדרותית נראתה להם כשריד מתקופה שעברה.
לא פחות ברור מדוע קמה נגד תפיסה זו קואליציה אדירה של כמעט כל הסיעות האחרות
במפא״י. האיש הקיצוני ביותר היה מרדכי נמיר, והאיש המרכזי לוי אשכול. אולם האידיאולוג
של המאבק היה פנחס לבון.
לבון היה ממייסדי תנועת גורדתיוז, שדגלה בפולחן־העבודה של א.ד. גורדון ושהעלתה
את הסיסמה :״עם — אדם״ .לפי תפיסה וו, האדם חשוב לא פחות מן העם. היה זה בסיס
טוב לפיתוח תיאוריה של זכויות הפרט — ותיאוריה זו התאימה מאד למאבק נגד קבוצת־המנהלים
הממשלתית. בשם עקרון זה דרש קופות־חולים וזלונטאריות.
מבחינת האינטרס של מפא״י עצמה, לא היה חשוב אם ביטוח הבריאות שייך למדינה או
להסתדרות. בשני המוסדות מתכזזנת מפא״י לשלוט לעולמי־עד — ושלטון זה נראה בטוח
גם לבן־גוריון וגם ללבון. אולם בעוד שביטוח־בריאות הסתדרותי מוסר בידי לבון גורם־
כוח חשוב, הרי ביטוח־בריאות ממלכתי עשוי להעביר גורם־כוח זה לסיעת בן־גוריון.

הונובס ה1ר!
ת שבץ <<62

הולבדגות -גייסות תגבוות
הברעההשניה בה נוצח בן־גוריון היתר, על רקע דומה. היה זה הקרב על הרכב
( | הקואליציה הממשלתית.
לסיעת בן־גוריון, שתפיסתה ימנית ומנותקת מן הגורמים הפועליים שבתוך מפא״י, היה
רצוי כי הקואליציה הממשלתית החדשה תתבסס על שותפות עם הימין. כי במקרה זה היו
השרים הימניים הופכים באופן אוטומטי לבני־ברית של השרים השייכים לסיעת בן־גוריון.
לסיעת לבון, לסיעה הכלכלית ולסיעת־הערים היתד, רצויה השותפות ההפוכה — עם
מפלגות השמאל. כי מפלגות אלה דוגלות בחיזוק ההסתדרות, ואפשר היה לסמוך על כך
ששריהן בממשלה יתיצבו בכל הכרעה לצד לבון. מפלגות־השמאל מקיימות שותפות הדוקה
עם אנשי מפא״י בצמרת ההסתדרות.
מפ״ם היא אוייבת טבעית של סיעת בן־גוריון לאורך כל החזית — הרעיונית והאיג־טרסנטית.
הוא הדין לגבי רוב אחדות־העבודה, אם כי במפלגה זו קיימים אנשים, כמו יגאל
אלון, שיכלו להשתלב בנקל בסיעת בן־גוריון־דיין.
בשאלת ביטוח הבריאות, למשל, היה ברור כי שרים צ״כיים ופרוגרסיביים יתמכו בעמדת
בן־גוריון, וכי שרים של מפ״ם ושל אחדות־העבודה יתנגדו לו. כפיית השותפות השמאלית
על בן־גוריון היתה, על כן, נצחון חשוב של הסיעות האחרות.
פרשה זו מטילה, אגב, אור על תפקידן של המפלגות האחרות במציאות החדשה. ביריבות
למפא״י, שוב אין להן כמעט כל חשיבות. אולם יש להן ערך כגייסות־עזר לסיעות השונות
בתוך מפא״י, במאבק על השלטון במפלגה. עתה ברור כי בממשלה החדשה יתחלקו
השרים הלא־מפא״יים בין עוזרי סיעת־בן־גוריון לבין עוזרי שאר הסיעות המפא״יות.

ח 0ו נ על היוושה
*,6הי חלוקתיהכוחות בין הסיעות השונות בשלטון? קשה לענות על שאלה זו. לא
רק מפני שהסיעות השונות הן גמישות ובלתי־נוקשות, אלא גם מפני שהשלטון האמיתי
בישראל אינו מרוכז במקום אחד. הממשלה היא רק אחד ממרכזי־השלטון, ובצידה קיימת
שורה שלמה של מרכזי־שלטון אחרים — הסוכנות, ההסתדרות, העיריות ועוד.
לכן אין חלוקת הכוחות בממשלה עצמה קובעת. אפשר להניח כי בממשלה יתיצבו בך
גוריון, דיין, יוספטל, פרם ואולי אבן נגד אשכול, גולדה, ספיר וארן, וכי שיטרית יהיה
ניטראלי. חזיתות אלה אינן קבועות, והדבר תלוי מאד בסוג השאלות הנדונות.
אולם מי ששואל על חלוקת־הכוחות בשלטון מתכודן למעשה לשאלה העיקרית המרחפת על
החיים המפלגתיים של מפא״י: מי יירש את שלטונו של דויד בן־גוריון?
קשה לענות על שאלה זו מבלי לדעת מתי תתעורר באופן מעשי. אולם אם יקרה הדבר
בעתיד הקרוב, אין להניח כי יקום יורש יחיד. קרוב לודדאי כי השלטון המעשי יעבור
לחמישיה, שתכלול את משה שרת, גולדה מאיר, לוי אשכול, פנחס לבון ואדם חמישי, שיכול
להיות משה דיין או אבא אבן. במלים אחרות: במקרה זה תתפורר סיעת בן־גוריון.
אויבי הסיעה מקזזים כי יעלה בידם, בהמשך הדרך, להתפשר עם אבא אבן נגד דיין ופרם,
או עם משה דיין נגד פרם והאחרים. לדיין, בתור איש מושב לשעבר, יהיה הרבה יותר קל
להשתלב במערך כזה מאשר אבן או פרם. וכאדם הנושא את עינו אל כס ראש־הממשלה
(ולדעת רבים אף יגיע אליו) יתכן כי ימצא לנכון להתפשר בבוא המועד עם הכוחות
הנגדיים, תחת לבזבז את כוחו במלחמה בהם.
אולם לפי שעה רובצת דמותו של דויד בן־גוריון על המערך הפנים מפא״י — בן־גוריון
שהוא מלך, אך עודו רחוק מלהיות מלך אבסולוטי בתוך מפלגתו.
העולם הזה 1162

רוחרגגן התשבץ של ״רכ\למ הגה״ גו\•
ברת בל גבגל. היא גזפכרו לכיגלאגגזיגז.
אלינתר רותקה, תתתרה תשבץ השבתו,
לשגובר ת\ שב תיבה, שיגר א\ ת\ ת אויי ת
״ביתי׳ א /ק ציג\ ,בנוגרה תגתרת בי ת
התיבוץ. רותקה, הגגתנו לכקגר תשתתתי
בארצות הברית (לתגוווייוות: ב\ ג ,2
(ורייץ רווק תו>ו\ שהוא גותל (וליו
בל הדרך בי\ תיבה לואתולי. כקורא
וותיק של ״הנוולת הגה״ ,כתי שהוא
תו1ו\ ,ואוהד אתשרי של תו תו ת התרות,
לא יכל רותקה להיתוגו תלוקוב ב שגי
הוגולתית הראשווית, ב שוי שתו ת התוו־רית
בת שבצי התתתרית כשרות תגותית.
את תצליתן י ).לתתור שוי וכלתית אלה,
אוא, אל תתוורך ).גוליהת בתשבץ ש־תשלתרי
),לתכרכת. יש לוו תהת התו\.

מאוזן אישיות
מרחבית; .4
בחרות אומרים עליו
שהוא מפא״יניק; .10
נהר באפריקה; .11
עונה לכל קריאה;
. 13 לא מבושל; .14
מאמין לכל דבר;
.15 טיפש־עשרה אוהבות
את ניגודו;
.17 עליו נאבקות
חברות קדישא; .19
שוא בלי אלף; .20
לפעמים אתה מחכה
לו עד שאתה מת
מרעב .22 :אכסניה;
.25 מטבע יפאני;
.26 עוד פעם; .27
חוזתו .30 :כמלכה
היא לא חיבבה את
הסטריפ־טיז; .32 הוא
עומד בראש הסולם
המוסיקאלי; .33 אויב;
.34 כבש טיבטי;
.36 נזכר לעיל; .37
מנאפולי אפשר להגיע
אליו במעברה; .39 נציג העדה היהודית כלפי
שלטונות הגיטו; .41 בני עדות המזרח
חובבים אותו לא־מהול; .42 קול נמוך;
.44 הוא איים להלאים את הנפט הפרסי:
.46 הגימנזיסטיות מתמוגגות בשמען אותו;
.48 לא תמיד הוא מתרחש בחנוכה; .50
מילת זרוז; .51 בירה אירופית; .53 רב־ערך;
.55 רחמנא ליצלן; .56 מספר עיקרי הרמב״ם;
.58 נולד בחודש השביעי; .59 שולחים בה
את חיל הרגלים גלים גלים; .60 שר בממשלה.
מאונך
.1 :אשף; .2מאמינים שהוא
בשמים; .3קוביוסטוס; .5תואר הולנדי;
.6מסור; .7שוהה על המים; .8מחלקת

התשלומים בצה״ל; .9נמנית על הגדולות
בערי תבל; .12 זוגי; .15 המתחמק מנער
אותו מכל עניין; .16 עתיד לקרות; .17
מלון בשרון; .21 מזכירו הראשון של ה־או״ם;
.23 צלח ראשון בשחייה את תעלת
למנש; .24 מה ששובר ברגיל את גב הגמל;
.26 נטע; .28 מאס; .29 גבורת אופירה של
גלוק; .31 פזמון צרפתי; .32 הכה בפטיש;
.35 אופיני לארצות הצפון; .37 נתץ; .38
הוא גורם למאזנה השלילי של ישראל; .40
ישן .41 :הבל; .43 מפתן; .45 קשה עורף;
.46 בן ענת; .47 מתלונן, שופע טרוניות;
.49 טוענים שפרויד גילה אותו (בלועזית);
.52 מילת צער .54 :ראשי תיבות; .56 מספד
צדיקי העולם; .58 לשעבר ״של״.

גילוח למשעי
לירושלים, שחט אחד מ־ל
עובדי בית השחיטה לעופות
תרנגולות בסכין גילוח, לאחר
שחלף השחיטה שלו נפגם, סולק
מעבודתו ללא פיצויים.

עלי לחכה
ן* חיפה, סירב מכבה־אש מת־
*1״נדב לצאת לכיבוי שריפה
בשעות הלילה, אחרי שועדה
מקצועית מיוחדת סירבה לחשב
את עבודת הלילה של הכבאים
כשעות נוספות.

אשרי יושכי כיתך
ן* דמשק, ביקשה פטמה
^ טמאן גט מבעלה חלד,
טענה כי במשך עשר שנות
נישואיהם לא הזמינה אפילו
פעם אחת לקולנע.

הדיר לחיים

19ג אולן טובר 1959 .

ך* יפו, הציל גבר צעיר אשה
^ ,ב ת 48 מהתאבדות בטביעה,
הואשם על־ידה בנסיון לאונס.

אורות הכרמל

הננו מאש רי םאתנוסחמבר קנו מתאיידהקם. כדלק מן:

דוגמאות מאושרות גלזידה מסכימים
פתחו במכירת המרקים נ קו ד ה בהצלחה
בו הו ד ענו לכ ם. כי דו ג מ או תהמר קי םששלחתם לנו נבד קו במעב דו תינו
ונ מ צ או מתאי מו ת ב טי בו ובסע מן למת כונ תול הו ר או ת הייצור שלנו.
אנו מ ס כי מי ם. איפוא. כי ת ת חי לו ב מ כי רתהמר קי ם.
אנו ש מ חי ם. כי ההדרכהש קבלו ה מו מחים של כ ם אצלנו. אפ שר ה
לכם לייצר מ ר קי ם הז הי ם ל חלו טין ב טי בובטעםעםהמר קי ם שלנו
הר שו לנו ל הו סי ףול חוו תדע תנו, כי ה סי סמא של כ ם:
55£וט 5שם*ד 0ק 5515ו**£וא מ צל צל ת ב אזנינו יפה.
ק ב לו נ א בז ה אי חו לינו ל מו צרכםהחדש תו ךהבעתהת קו ה.
כי ה ע בו דההמ שו תפתהמ בו ססת על הסכם יד ע ה קיי ם בינינו,
תתפתחלש בי עו ת ר צוננו ההד די ת.
בהתאםלס עי ף ו-ז־ בהסכם שבינינו. אנו מבק שי ם ל הז כיר כ ם.
כ* אחתלחד שיי ם, י הי ה ע לי כםלהמ צי א לנו דוג מ או ת. מ תו צרתכם
ל ב די ק ה ולאי שור.

ך• חיפה, טענו
ל טו בי ם ״ ,שהודו
ניות בלילות שבת,
מפני ש״בחיפה אין

למשוגעים כלכד
^ ירושלים, הודיע העתון
^ א ל־ג׳יהד כי בית החולים
לחולי־נפש בבית־לחם מלא עד
מקום,יעץ לקוראיו לא אפס להשתגע בחדשים הקרובים.

אוי לרשע ואוי לשכנו
ך* קולומכוס, ארצות הברית,
,.1עצרה המשטרה שמונה שוטרים
מקופיים, שפרצו לחנויות
במקופי שכניהם.

מ סיבו ת מו בנו ת. נשמר סוס בי ח־וזדודו שחב סו ד ופר ם לגו ר מי םושח ״ ס ו
נו כל רק ל ב ״ו. ב• הוא אחדהח שו בי ם ו הו תי קי םבש וו ״ולתע שיי ת מרק

0*0X7

51/1551:

ך• מירון, ניסה עזרא שמש
^ להת ני ע את מכוניתו בדחיפה
במורד, הדפה חזק מדי, דירדרה
לואדי עמוק, גרם להתרסקותה.

יכוא סמוי
^ אילת, לאחר שהאניה עכו
^ פרקה מטען של 250 טונות
בטנים ו־ 250 טונות גרעיני־חמניות,
נאלצו בעלי בית־הקול־נע
המקומי לשכור פועל נקיון
נוסף לניקוי האולם שרצפתו
כוסתה קליפות גרעינים ובטנים.

כור כרה

יובל חברת ״מדים״
האיכות והטעם הם הם הקובעים כשהמדובר
בלבוש. עינה של חב׳ ״מדים״ פקוחה על טיב
מוצריה — החל בחומר־הגלם שממנו ייוצר הלבוש
שיוגש לקונה וכלה בבגד המוגמר עצמו. למגמה
זו התקינה החברה מעבדה מיוחדת במינה ששם
מועמד הן חומר הגלם והן המוצר המוגמר בניסויים
שיקבעו התאמתו למטרותיו, עמידתו בבלאי ויציבות
צבעיו.
החברה לא הסתפקה בייצור מעולה אלא גם שקדה
על כך שיוכשרו בבית האופנה שלה זבניה וזבנותיה
לשרות מיוחד שהקהל הישראלי טרם הורגל לו.
שרות זה מתבטא ראשית בעצם הופעת הסגל,
ואחזקתו הנאה התקינה של המלאי המגוזן, שיטת
הצגתו לקונה, הליכות הנימוס ואופן הפניה ללקוחות,

כוח סום

בברכה !ב הוקרה

מנ ה ל ״ צור

שבעה ״בני־בגניבת
מכוכי
עשו זאת
מה לעשות״.

הייעוץ והתאמת הלבוש ליעודו, לפי מטרותיו המרובות,
וסימון המוצר לקונהו.
בית האפנה ״מדים״ היה גם בין הראשונים
שהנהיגו תצוגות־אופנה ״חיות״ בארץ — מפעל
שהיה בזמנו לחידוש מהפכני, ושכיום כולם הולכים
בעקבותיו.
על כן, לרגל יובלם, לקונים התודה והיקר —
והיא תבוטא מלבד המחירים הנמוכים, במכירת היובל,
לבית־האפנה ״מדים״ ,אף בהענקת מתנות יקרות.ערך
— שימושיות וחדישות ביותר, לכל הקונים.
תהיה זו גם הזדמנות נאה לקראת חג האורות
לרכז את קניות החג והעונה גם יחד, אצל ״מדים״ —
וליהנות מכל היתרונות והמעלות שהוא מעמידם —
כדרכו מאז ומתמיד — לרשות קהל לקוחותיו.

^ גבעתיים, התלוננו דיירי
. 1בית משותף על ריח־צחנה,
הועמדו לדין על גרימת ריחות
רעים, לאחר שפקח העיריה גילה
בי הריח נודף מתעלת־ביוב פתוחה,
ששימשה את דיירי הבית.

שנת ישרים
לעפולה, התלונן בעל מלון
^ כ י אורח גנב מחדרו, לאחר
לינת לילה, שני כרים.
העולם הזח 162ו

ספרים
תרגום

0 ״1ט 1נ ע11ב ל עזר תך...

מדוע ההתא בדו?
חרקירי (רו מ ך נזל ח מה מאת קוואהארה,
תרגם דויד ליאור, הוצאת דשא 156 ,עמודים)
הוא טכס פולחן, בו איבד עצמו לדעת

הסמוראי היפאני האציל׳ בעזרת מאכלת
חדה וחתך לאורך הבטן, לאחר שנכשל במשימה
כל־שהיא. זו היתד, אף השיטה,
לדעתו של טיים־קרב יפאני בן , 17 לפיה
איבדה עצמה יפאן הקיסרית, לאחר שדרישתו
האידילית של נשיא ארצות־הברית,
פרנקלין דילנו רוזודלט, לכניעה ללא־תנאי
הביאה אותה להמשך המלחמה עד להפצצה
האטומית של הירושימה ונאגאסקי.
כאחד מטייסי־הקרב הצעירים ביותר בעולם,
ומי שאימן עצמו במשך 18 חודש
להטיס מטוס התאבדות זעיר, להנחיתו על
אוניית משחית אמריקאית, אין ליאוסואו
קוואהארה הרבה אשליות. בעזרת כשרון
תיאורי לא מבוטל, וחוסר כל יומרה ספרותית,
ניסה הטייס שניצל בנס, להרוס את
אשליותיה של האומה היפאנית לאחר התבוסה,
אם נשארו לה כאלה.
סערה קדושה. לאחר הסברה קצרה
וממצה, כיצד הובאו הטייסים היפאנים לכך
שיטילו עצמם, עם מסוסיהם הטעונים פצצות
של 250 קילוגרם, על אוניות המערכה
האמריקאיות, מגיע קוואהארה לשיא ספרו:
פרק התבוסה של מכונת המלחמה היא־פניות,
אחת מהמעולות שבעולם, שחינכה
את חייליה לנצחון בלבד, הביאה אותם להתאבדות
המונית לכשנתקרבה התבוסה.
שיטת האמונים היאפנית, המזכירה ביעילותה
את השיטה הגרמנית, אך המזוויעה
יותר מכל שיטת חינוך אחרת הידועה בעולם,
הביאה את איש הצבא היפאני לציות
עיוור למפקדיו. סמכות הציווי, שנמסרה
לרב־הטוראי היפאני במישרין מהקיסר, הכשירה
אותו לצוות, ללא ניד עפעף, על ביצוע
פעולות העלולות להביא מוות בטוח על
פיקודו. יתר על כן. שיטה זו, לפיה הפך
הפיקוד למכשיר עיוזר בידי מפקדיו הביאה
לכך כי החייל היפאני נלחם לרוב עד הסוף,
סרב להכנע לאויביו, גם לאחר שנצחוהו.
שיטה זו היא שאיפשרה, בפרק הסיום של
המערכה, את מה שהיפאנים כינו ״קאמי־קאז׳״
,השמדתו של האויב תוך התאבדותו
של המבצע. שם המיבצע, שפירושו המילולי:
הסערה הקדושה, ניתן על־שם הסערה הבלתי
צפוייה, שהשמידה במאה ה־ 13 את
ספינותיו הפולשות של ג׳ינג׳ם חאן, ממש
לפגי חופי יפאן.
פצצה לפני ההתאבדות. קוואהארה
עצמו, שבגיל 15 זכה לאליפות הדאייה של
יפן, גוייס מיד לאחר זה לחיל האוויר הקיסרי,
עבר את מכסת העינויים הרגילה,
השוברת את המגויס הטירון, הופכת אותו
לבורג חסר־ישות במכונת המלחמה של הקיסר.
את כנפי הטייס שלו השיג באותה
תקופה בר, הציע אלוף־המשנה היפאני אוקר
מארה מיסוהורו את ה״קאמיקאז׳״ כנסיון־
יאוש אחרון לנתץ את הצי האמריקאי.
קוואהארה וחבריו נקראו לממש הצעה זו,
יצאו בוקר בוקר, לאחר הגרלה מוקדמת,
לפוצץ את עצמם על האוניות האמריקאיות.
אולם הצי האמריקאי סיגל לו, לאחר שאיבד
שתיים מאוניות״הדגל שלו, שיטה
מיוחדת לניטרול כח־המחץ החדש, הגיע עד
חופי לוזון בפיליפינים — 700 קילומטרים
בלבד מבירת יפאן. בחמישי באוגוסט הטיל
מבצר מעופף עילאי את פצצת האטום מעל
הירושימה, לא רחוק מבסיסו של קוזאהארה,
סיים למעשה את מלחמת העולם השניה,
הציל את חייו של קוואהארה עצמו, שהתעתד
יומיים לאחר מכן לצאת להתאבדותו.
.התעלומה הגדולה. סיפורו של המתאבד
שניצל, שהינו סיפור עובדות בלבד,
ללא כל נסיון ליפוי ספרותי, הינו מיוחד
במינו, מהווה נסיון ראשון בסיפרות העולמית
להסביר את אחת התעלומות הגדולות
של מלחמת העולם השנייה — ה־קאמיקאד.
למי שהכיר עד כה את המערכה
באוקינוס השקם רק מצידה המערבי, הוא
מהווה אף חומר מאלף למחשבה.

חדש וקריא
קול הזעם
• הזעם וההלב (סיפורים, תרגמו צבי
ארד ובני מין טנא, הוצאת ספרית הפועלים).

שני רומנים קצרים וספורים מפולין של
אחר אוקטובר. מה שאפשר היה לספר
לאחר תקופת המשטרה החשאית והמעצרים
השרירותיים, ולפני קימוץ האגרוף של משטר
גומולקה.
העולם הזה 1162

ה מוגוינ ח

0111(1
וזע
ים ביותר-
ללא תוספת חמרי שימזר

הוד ע ה לנ הגי ם!
ת ח רו ת
..נ הג זהיר 1960״
י דרנ§1זרי

אקסקלנטיבי
׳׳ההרשמה: ת ל -אביב
רדו פינ סקרב 8-5אזזה־־צ

תפתחכ־1.1.1960

פ ר סי ם יקרי ערך-:
טיסה במטוס סילון
עם בלוי חופשה בחו״ל

פרטים יפורסמו כקרוב

500מ קל טי ט רנ סי ס טו ר
על הוצאתם לשוק, תוך חודש ימים, של
500 מקלטי טרנסיסטור משוכללים מתוצרת
ישראלית, הודיע מר סאשה שניידר, יו״ר
ומנהל מפעלי שניידר לרדיו וטלביזיה בצרפת
במסיבת עתונאים שהתקיימה במפעלי רדיו
קליפר.
מקלטים אלה, בניגוד למקלטי הכיס מתוצרת
יפאן שמתהלבים בשוק כיו* הם מגודל
תיק נשים רגיל וצלילם דומה לזה של רדיו
ביתי גדול ורב מנורות. המקלטים יהיו משני
סוגים, אחד שיקלוט גלים בינוניים וארוכים
ושני שיקלוט גם גלים קצרים ויהיה מצויד
במשושה טלסקופית מיוחדת לכך.
חברת שניידר, אשר מפעלי קליפר היש
ראליים
הם חברת בת לה, היא מהחברות
הראשיות בייצור מקלטי רדיו וטלביזיה
בצרפת וייצורה השנה — 150 אלף מקלטי
רדיו ו־ 50 אלף מקלטי טלביזיה.
מבלי שירצה בכך להשפיע על החלטתה
העקרונית של ממשלת ישראל בשאלת הטלביזיה,
הדגיש הדובר, שמחובתו להצהיר,
כי חברת הבת שלו מוכנה ומזומנת להתחיל
בייצור מקלטי טלביזיה. הוא סבור
שבעזרת החברה האם, שתעמוד בכל נסיונה
ועזרתה לכוון צעדי החברה הישראלית, יוכלו
להציע מכשירי טלביזיה במחיר מתקבל על
הדעת ששלושת רבעי האוכלוסיה יוכלו
לעמוד בו.