גליון 1163 מתאריך 6 בינואר 1960

ב 3ו 4 -1 1ווב * ו ם

גליון מור חב
פ רו ט ה
מספר 1163

שנה 23

הוא אוכל בהתלה בו תאתהמרקה שוויצרי
החדשהמ עני ק לו כ ח וברי או ת.

אסלך
? 3£0 0 1 5 5 1 :י
מרק יר קו ת

עוף

עוף עםאט ריו ת •

פנוריות •

אפונה •

בצל

הגרלות חדשות במפעל הפיס
״כרטיס זוטא״ שצורף לכרטיס מפעל הפיס
ויאפשר זכיה של 2עד 20ל״י בעת רכישת
הכרטיס — הוכנס לשימוש במסגרת תכנית הגרלה
חדשה של מפעל הפיס, מסר ד״ר מ.
לנדאו, מנהל מפעל הפיס.

והיא אינה ידועה להנהלת המפעל ואף לא למדפיס
הממשלתי. ניתנו ערובות לכך, שאי אפשר
לגלות את המספר בתוך הכרטיס הסמוי וזד
מקופל, אפילו לא באמצעות קרנים אינפרא־אדומות,
אלא אם כן יפתחוהו.

ד״ר לנדאו הסביר, כי ״כרטיס זוטא״ ,הצמוד
לכרטיס העיקרי, מקופל, והמספר הסידורי המסומן
בו סמוי מן העין. אי אפשר לגלות אותו,
אלא רק לאחר תלישתו וגזירתו במספריים לאורך
הקו האדום המסומן עליו. עם פתיחתו, יוכל
רוכש הכרטיס לבדוק ברשימת תוצאות ההגרלה
אם מספרו זכה ולקבל את זכייתו במקום. ההגרלה
ל״כרטיס זוטא״ תיעשה מיד עם גמר ההגרלה
הרגילה של ד,סידרה הקודמת, אחת לשבועיים,
ומיד למחרתה יתחילו במכירת הכרטיסים,
כך שרוכש האיגרת יוכל לבדוק את תוצאותיה
במקום. הזוכה בסכום של 2עד 20ל״י ב־
״כרטיס זוטא״ לא יאבד את אפשרותו להשתתף
בהגרלה על הפרסים הרגילים של מפעל הפיס,
באמצעות הכרטיס העיקרי שרכש.

הנהלת מפעל הפיס תפעיל גם בעוד חודש
ימים תכנית הגרלה מקבילה, שד,זכיות בה יהיו

ד״ר לנדאו הוסיף כי השיטה החדשה נוסתה
בהצלחה בשווייץ, ולמטרה זו רעש מפעל הפיס
את ״הפטנט השווייצי״ .שיטת_קם ים פור של הכרטיס
הסמוי עובדה בעזרת מומחים משווייץ,

2פרסים של 50 אלף ל״י (לעומת
אחד של 30 אלה ל״י כהגרלה הראשונה)
25 ,דירות ו־ 50 אד!לז פרסים
של 5ל״י. כל כרטיס כזה יעלה 5ל״י.
ההגרלה תיערף כל חדשיים וחצי. ההגרלה
הראשונה תיערך ב־ 6באפריל, בנוכחות
צירי הוועידה הבינלאומית הרביעית של מפעלי
ההגרלה באירופה המערבית, שתיערך אותו זמן
בתל־אביב.
ד״ר לנדאו סקר את הישגי מפעל הפיס ב־8
שנות קיומו, וציין כי עד כה הכניס המפעל 40
מיליון ל״י, מהם 12 מיליון בשנה החולפת.
המפעל הוציא עד כה 5מיליון ל״י לבנית בתי
חולים ומרפאות (תוספת של 1200 מיטות) וכן
נתן הלוואות בסו של 7מיליון ל״י ומעלה
לבניה בתי ספר.

השבוע יכולת לשמוע, באחת מתוכניות קול ישראל, על טדי־בוים
וגברברים. כך הצטרפה לשפה העברית עוד מילה חדשה
שנוצרה בסדנה הלשונית של העולם הזה״>׳.
גברבר אינה מילה חדש־ לגמרי. בחוגים מסויימים, בעיקר
בצה״ל, כבר השתמשו במילה במובן הפשוט: גבר קטן. העולם
הזה נתן לה את המובן בו תופיע בעתיד במילוני השפה העברית
השימושית.
זו התוספת האחרונה לקבוצה גדולה של מילים, שנולדו על
האבניים של עתון זה — חלקן חדשות לגמרי וחלקן מלים
ישנות שהעולם הזה העניק להן מובנים חדשים. רוב המשתמשים
ביום באופן חופשי במילים אלה אף אינם יודעים את מקורן.
מכל המדברים על ח״כ (מתחרו עם רק) — מי יודע כי זוהי
מילה חדשה יחסית, שהופיעה לראשונה על עמודי העולם הזה,
כאשר נמאס לנו לכתוב על חבר־כנסת פלוני וחבר־כנסת אלמוני?
כולם מדברים על ניערות־זוהר, המצאה אחרת של העולם הזה,
שתירגם כך מושג אמריקאי טיפוסי (-011-1נ 0מז .) 013 פחית
משומשת המילה כתבלב, הבאה לציין כתב קטן ושכיר־עט.
הוזתיקים שבינינו עוד זוב־ים היטב את לידתה של כל מילה,
וגם הדיונים והויכוחים אצלנו שקדמו לשימוש הראשון. כך,
למשל, המצאנו את המילה אמרגן, השגורה עתה בפי כל כאילי
היתד, כתובה בתנ״ך׳ אחרי שפסלנו כמה אפשרויות אחרות.
בנות הטפש־עשרה נולדו לראשונה במדורה של רותי, הגיעו
בינתיים לכל עתוני הארץ. ואילו החמשיר שלנו כבר שימש
נושא למחקרים ולקבצים.

כאשר משתמשים באופן חופשי במילים שנולדו בסדנה שלנו,
אנו שמחים על כך. שהרי לשם כך נולדו. אולם כאשר חידושים
אחרים של העולם הזה מועברים לרשות הרבים, בידי מפקיעים
שאינם טורחים אף להזכיר את המקור, יש והדבר מעכיר
את מצב־רוחנו.
יש חיקוי ויש חיקוי. יש ושבועון אחר, לוקח כתבה שלמה
של העולם הזה, מעתיק אותה כמעט מילה במילה, מבלי לשנות
אף את הסגנון והכותרת, ומפרסם אותה כעבור שבוע כאילי
היתד, רכושו שלו. הוא סומך על טימטום קוראיו, שאינם*
קוראים עתונים אחרים או שאין להם זיכרון. ויש הלוקחים רק
את הרעיון, ומפרסמים כעבור שבוע־שבועיים כתבה שלמה,
חדשה־בביכול, על אותו נושא.
יש עתונים המחקים את העולם קזה תוך כדי העתקת רוב
מדוריו, ויש המסתפקים בהפקעת מדור אחד בלבד. אנו, הזוכרים
היטב כיצד נולד כל מדור, כמד, נסיונות נעשו עד שניתנה לו
צורתו הסופית׳ כמה עמל ומחשבה ודיונים הושקעו בו —
יכולים רק לתמוה על עזות־הרוח של מפקיעים אלה.
אין כמעט מדור בהעולם הזה שאינו מופיע כיום, בצורתו
המדוייקת, בעתון אחר. אתה זוכר, אולי, כמה גילגולים עבר
אצלנו משאל־הבזק המצולם, המצאה אופיינית של העולם הזה,
עד שהשלמנו את צורתו. לכן מרגיז להיוזכח שכתב עתון מסויים
פשוט נטל לעצמו את המדור במו שהוא — על צורתו הגראפית,
שמו ואף שיטות עריכתו.
בשעתו חיפשנו דרך להגיב בקצרה על סרטים, ומאוחר יותר
על הצגות. גיבשנו את המדור תזרין, אחרי חודשים ארוכים
של נסיונות. כיום מופיע מדור זה כמעט בכל עתון י הארץ,
וכמה מהם לא טרחו אפילו לשנות את השם.
וכן הלאה, וכן הלאה. לעתים עולה על דעתנו להציע לאותם
עתונים שיביאו לנו ישר את בעיותיהם, ויקבלו מאתנו פתרונות
חדשים — תחת שיקחו את המדורים שלנו ויכריחו אותנו להמציא
לעצמנו מדורים חדשים.

כי זאת אחת התוצאות של המצב: כאשר הקוראים רואים את
אותם המדורים בכמה עתונים, משרה הדבר אוירה של אחידות
ושיעמום. וכדי לשמור על ייחודו של העולם הזה ורעננותו,
חייבים אנו מדי פעם לערוך רביזיה כללית של כל מדורינו.
ברגע זה בדיוק אנו נמצאים בתהליך זה. החלטנו על שורה
ארוכה של חידושים. אחד מהם הוא המתכונת המורחבת של
העולם הזה, שהחילונו לנסות אותה בשבוע שעבר — ואם לדון
לפי ד,הגבות הראשונות, נתקבל הדבר ברצון על־ידי רבים.
מדור חדש, שיופיע אחת לשבועיים (,ואולי גם אחת לשבוע)
הוא עולם קטן ,״מדור בו ידובר על ציפורים שאינן ציפורי־הנפש
ועל נכסים שאינם נכסי-צאן־ברזל, על הכל ועל לא כלום,
על הא וביחוד על דא.״ הכוונה היא למדור מסוג 7311< 0* *56
ת^סיר של השבועון 1<61-ע!-0ר ז0י^6ן.
נסיון אחר, שכבר החילונו בו לפני כמה שבועות, הוא לשתף
חוג גדול של קוראים במדור התשבצים. אחרי ההיענות הגדולה
מצד תשבצנים ותשבצניות, שהציפו אותנו ביצירותיהם לשם
פירסומן לצד תמונותיהם, החלטנו עתה לקיים אליפות שנתית
לתשבצניס. פרטים על כך יפורסמו בגליונות הבאים.
דרך אחרת לשיתוף מספר גדול יותר של קוראים בעתון
הביאה אותנו לתיכנון תחרות ניספת, תחרות ״אלה חיי!״ הרעיון
נולד בנו אחרי שנפלו לידינו מדי פעם יומנים של אנשים
ונשים שלא בלטו, על פני השטח — אך שחיו חיים סוערים,
גדושי הרפתקאות — לעתים טראגיות, לעתים משעשעות.
עתה יוזמנו הקוראים להמציא לנו את יומניהם או תאור
חייהם. מבין תולדות־החיים שיפורסמו (תוך תשלום שכר־סופ־רים)
,תיבחר בסוף השנה היצירה הטובה ביותר, שתזכה בפרס.
צורה אחרת לשיתוף הקוראים בעתון הוא המישאל השבועי,
המופיע החל מהשבוע שעבר בסוף מדור אנשים, בו יישאלו
אנשי־ציבור על נושאים מעניינים, אף לא תמיד חשובים.
אלה הם רק פרטים ראשונים. בשבועות הקרובים עוד תשמע
על כמה וכמה אחרים. אני מקווה שיאשרו מחדש את מקומי
של העולם הזה כחלוץ החידושים בעתונות הישראלית. אם תטרח
אתה להגיב עלנהס, למתוח ביקורת לחיוב ולשלילה, ואף
תציע הצעות משלך — תבוא עליך ברכתנו.

העולם הזה? 16ו

מכתבים
ליידי אנגלית

...אתם הורסים. אותי בדיוק כשגמרתי
אומד״ לחסוך 550 פרוטה לשבוע ולהפסיק
סוף־סוף לקרוא אותכם, אתם מופיעים עם
נליוז שהיה הטוב ביותר בעשר השנים האחרונות
(העולם הזה .)1102
מה לעשות? שילמתי 600 פרוטה.
אדוין כהן, רנזת־גן
..נליוז מושלם, מן השורה הראשונה
ע -האחרונה ...
ד״ר חנן לוין, תל-אביב
פעם אמרו על המכונית ״סטורבייקר״ ש א דומה לגברת אנגלית: אי-אפשר לדעת
מה הצד הקדמי ומה הצד האחורי. הגליו!
האחרוז, עם שני השערים, מלפנים ומאחור,
דימה לגברת זו.
ישראל בר־אלי, נהריה
היה היתה ליידי בת־חנזד,
מכל עבריה מושלמת
בעברה ברחוב
לא ידעו מה לחשוב —
הנסוגה היא — או אס מתקדמת?

השוד הנורא

טוב שחדלתם מלטפל בבעיות המגבית היהודית
בצורה ההיסטרית המקובלת. הכתבה
על איומי האוצר האמריקאי (העולם
רזה )1162 היתה שקולה וחריפה. מגוחך
יחשוב שהממשלה האמריקאית תלך לריב עם
חמישה מיליוז יהודים אמריקאיים בגלל
סעיף העולה לה בסד הכל ב־ 0.05 אחוז של
תקציבה (המגיע עתה ל־ 77,000 טיליוז
דולאר) ,בשעה שהיא משלמת ביליוני דו־רארים
לחקלאים שהיא מעוניינת בקולותיהם.
שמואל סילברסטץ, תל־אביב

הביקורת החריפים שלכם במעטה של כתיבה
מתונה, וכתבתם על הטוב יחד עם הרע.
זאב שפירא, חיפה

היצירה הקלא סי ת
ראויה לבצוע עילאי

...מיבצע מזהיר של לוחמה ימית. על־פני
המים היללתם את קניית הצוללת בנימוקים
שטחיים המסברים את אוזנו של הקורא
הבלתי־מומחה. אבל מתחת לפני המים
הטבעתם אותה בניתוח המשכנע כל מומחה
שהצוללת מיותרת לנמרי. לכותב הרשימה
מגיע ״אות הצוללן״.
ג. גל, חיפה
הבריא, שתלתם טורפדו — בול!
איש־יבשה, בארישבע

טוסקניני • מיטרופולום • ברונו ולטר
ישה חפץ • רובינשטיין • אויסטראך
גיללס • גולד • ואמנים דגולים אחרים
מבצעים את היצירות הקלאסיות בתקליטי

מה ׳תם חושבים לכם, עכברי־יבשה מ־־־,
אם אתם מקיאים כשאתם רואים מים, אז
צוללת זה בבר לא טוב, אה?
הטאנקים והמטוסים שלכם כבר יצאו לכולם
מן האף. את יום־העצמאות הבא יצטרכו
לקיים בחוף הים של תל־אביב, כי כל
אחד ירצה לראות רק את ״תני!״ ו״רהב״.
גברברי המערכת יכולים להניד מה שיגידו,
אבל המלחמה הבאה תוכרע בים.
שלוש חתימות, חיפה
אם כן, יהיה הפרשן הצבאי של העולם הזה

המופצים על ידי הארץ־

ההרשמה תסתיים ביום .15.1.60

צי ללת.

עד לסיום ההרשמה ניתנת האפשרות לחותמים חדשים

מסכה על הפנים

להרשם ולקבל את התקליטים שהופיעו עד כה.

הסיפור על לואיסילו, הרקדן הספרדי העומד
לבוא ארצה עם להקתו (העולם הזה
,)1162 הזכיר לי סיפור עולמי על רקדז
אחר. מספרים על אלכסנדר ניז׳ינסקי, רקד!
הבאלט העולמי שהתאבד בשיאה של הקריי־

פרטים והרשמה בכל חנויות התקליטים, בכל התחנות
בערי השדה ובסניפי ״הארץ״ וסוכנויותיו.

נותרו 1ימים להרשמה

אפילו יבוטל הניכוי ממם־ההכנם ה האמריקאי,
לא ישנה הדבר הרבה. יהודי
אמריקה ישלמו אפילו אם לא יוכלו לנכות
את התרומות, כי המגבית היא חלק חיוני
ם: החיים היהודיים באמריקה יותר משה־עגל
רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק.
אברהם רוט, ירושלים

רק לזמן קצר

כבוהירות הצבי

עשרים וארבע שעות אחרי שאליהו צבי
תלה את עצמו ושרף את דירתו, ראיתי את
התמונות על שער ״העולם הזה 1162
שנמכר ברחוב.
ניסיתי לחשב איד עשיתם את זה, ולא
הצלחתי. האם הודיע לכם צבי מראש על
כוונתו? האם תיאם אתכם את הזמנים? האם
אתם שילמתם בשביל העראק שנמצא בבדיקה
הפאתולוגית בקיבתו?
יוסי ריכטר, תל־אביב
התיאום היה אחר מעשה. תון שעה אחרי
גילוי הגופות, שינה העולם הזה את מתכונת
הגליון, כולל השער.
הפעם כתבתם על המאורע הסנסציוני
בטאקט ובלי להתחכם. תמהני כיצר התאפקתם
מלהשתמש בפסוק כמו ״הצבי ישראל,
עיי במותיך חלל, איד נפלו גיבורים״.
חוה בוסקוביץ, חיפה
העולם הזה לא רצה לשים את ההומור שלו
על קד! הצבי.

דרכפי מפא״י

הכתבה ״מאבק על טפא״י״ (העולם הזה
)1162 היתה מאלפת ביותר. הופתעתי לראות
כי יש לכם אינפורמציה כל כד מרוייקת על
הנעשה מאחורי הקלעים של המפלגה. אולם,
דחילקום, ממתי יצחק נבון הוא ״סננו של
ראש־הממשלה״? אולי למעשה, אד לא להלכה.
עוד חזון למועד!
מפא״יניק, ירושלים
פועל־דפוס בלתי־נבון העלה את נבון, מזכיר
ראש־הממשלה, בדרגה.
מעניין את הסבתא. היא מעריצר את בוג ריו! .אני לא.
סמי ברמן, נתניה
גילנולו של תלמיד:

לו גו הורות וזג
מולכו

גזכעד לפריסקופ

בכתבה על בואה של הצוללת ״תנין״ (העולם
הזה )1161 צלל הפרש! הצבאי האלמוני
שלכם (אגב, מי הוא?) למעמקי הבעיה
יותר מכל כתב אחר בארץ, שטחתי לראות
שבעני! עדיז זה ידעתם יעטוף את דברי-
העולם הזה ! 163

וילי

רה שלו, כי כשהופיע לראשונה עם להקת
בית־הספר המלכותי לבלט במוסקבה, הוצא
מז השורה, קיבל נזיפה על כך שהוא רוקד
באורח מגושם .״הריקוד המגושם שלי יהפוך
דונמה אותה ילמדו בכל בתי-הם פר ל־,
ריקוד בעולם,״ הזהיר ניז׳ינסקי בז ה־.15
הוא צדק. הרבה לפני מותו הטראגי ניסו
רקדני כל העולם לחקותו
אהובה ליטוינסקי, רמת־גן
ברנארד שו אמר שבל הנשים דומות במיטה
וכל הפנטומימאים על הבמה. איני
בטוח ביחס לדבר הראשון, אבל נדמה לי
׳עזה נבוז לגבי השני. כי תמונתו של מולכו
(העולם הזה )1162 דומה להפליא לתמונותיו
של וילי ליכטנברג שפירסמתם בשעתן.
אליהו רביב, נתניה
ההבדל בין נזזלכו חיל — -רווה תמונות.
סדין חינם!
לכל קונה מזרון מפי במידות סטנדרטיות

190/80 180/80 190/140 190/150

בעיית הטדי־בוים הישראלים, אותם כיני־תם
״גברברים״ ,היא בעיה כלל־עולמיח. מ־גיו־יורק
ולונדון הקפיטליסטיות ועד בלגרד
ומוסקבה הקומוניסטיות הנוער הוא אותו
נוער: לובש מרים משונים ומתהולל.
לעומת זאת לא תוכלו למצוא טדי-בוים
בפקין ולא באקרה. כי הטדי-בוייזם הוא לרעתי
סגנון של תרבות מערבית מתנוונת
(נם הקומוניזם הרוסי שייך לתרבות זו).
פקין מצד אחד ואקרה מצד שני הן ניצניה
יעל התרבות העולה, תרבות העמים הצבעוניים.

א. וינשטיין, תל-אביב
מה שלום כהן עושה בעיות? הגברברים
של היום (העולם הזה )1162 הם ״החברה״
מאותם הימים בהם היה שלום עצמו בגיל
הזה. ממתי הוא קורא לסחיבה גניבה? ומה
ההבדל בין ״רזלה״ של אז ל״משתינה קטנה״
של היום?
ההבדל הוא רק בגילו של שלום כהן עצמו.
עטאללה מנצור, נצרת
עם כל ההכנה וההשתתפות באבל המשפחה
השכולה שאיבדה את בניה בצורה כה
טראגית, אין להימנע מהמחשבה העגומה
שמרדכי רז, קרבו תאונת ההתנגשות בין
מכוניתו לקרונוע (העולם הזה )11)10 אשם
בעצמו במה שקרה.
התאונה, בה היה מעורב, אירעה לא ליד
החותרים, אלא ארבעה קילומטרים צפונה,
ליד אורוות הפרדות של הסוכנות, ושס יש
מיפגש ללא מחסום או רמזור. כאשר הוא
חזר עמום לעייפה, היה חייב לזכור כי עבר
מסילת ברזל ושם שדה ראיה נרחב עד כפר
זמיר. הוא נהרג בגלל רשלנות ופזיזות,
וחבל מאוד עליו. אד אתם שוכחים שנהג
הקרונוע נמחץ גם הוא, ובי הוא מוטל עדיין
בבית־חולים וגם חייו בסכנה.
היצעתי, ואני חוזר על הצעתי, שיש
למבשל את הדרכים במפגשי רכבת חסרי
מחסומים. הנהג יניע אל פסי הרכבת במהירות
מואטת בגלל המיכשולים, ויוכל
ביתר קלות להבחין ברכבת המתקרבת.
עובד גשן, עתלית

. 190/90

אלו הם מהירי מזרונינו :

גכרפורה

מרוץ מכשולים

בני ר־בצקי, ירושלים

במחירים מוזלים

אל תשלמו יותר!
מזרון מזרון מזרון מזרון מזרון מזרון
מפי מפי מפי מפי מפי מפי

אריסטוקרט -
ספרטן קשה -
אריסטוקרט דה-לוקס 105.650 -ל״י
ספרטן דה־לוקס -
״קפיצאויר״ -
מפרטן ״קפיצאויר״ -

הז הרו מזיופי ם
ב ד קו את הש
מפי עם המשולש

כל בגד

י צי ר ת
או מן הוא !

שמלות
חליפות
מעילים
לה שיג בחנויות
או פנ המובחרות

צי ו/.ל\.
במדינה העם

שינוי כתובת
הוזיוגי הווטזוה. את כתב הג, וזתבוזט לה\־
ריט נול כ ך לנותלסת הנזיווייגר שבגטייגז
גזראטו, כרי לנווגט טיכגביגז כוזטזלגזז.

ככר הופיע נליון מס׳ 25 של
גמד הירחון

לבידור

המצוייר

והומור

1־ 1י י 8ר

בי ״ ס

ל ר קנ די ם

אקסקלוסיבי
׳ההרשמה: ת ל -א בי ב
רח פ>נסקר 5 2־ 8אחה״צ

האם נערות ה״סטריפ-טיז״
כלתי נורמליות
מכחינה מינית?

/76י מ

תסס

.בל המדורים הקכועים .
.עשרות קריקטורות .
64 עמודים — המחיר 600 פרוטה
להשיג בכל דוכני המכירה בארץ

ר הי טי ם 6£ו1־ווא8עץ.
טלפון

6א0חק

2 2 13 6

22136
ת־א. דחי בך ה1דה 43
/\ 43םטא 3£א 85

רהיטים לפי תרשים־ם אדריכל״ם ומודלים סטנדרטיים

יחסים מרחביים
פראנציסקום מפירנצה

מה קורה כשחג המולד
נופל כחנוכה?

מן ארדה
מאז ימי יוסף, נער עברי בביודסוהר
מצרי, היה זה מקצוע מסוכן במרחב לנבא
נבואות על גשמים ובצורת.
השבוע נוכחו מומחי החקלאות מכל הסוגים
כי אכן׳ נכון כלל זה. עתון אחד,
שהודיע בכותרת רועשת על בצורת, נרטב
בגשם תחת זרועות מוכריו. ובדיוק כאשר
הסיעה האנטי־בצורתית הרימה את ראשה
והריעה במאמרים, פסקו הגשמים העזים
ושמש חמה חייכה במרום לאידם.
חכם ביותר היה השבוע הפלאח הזקן
בעביה בלויה, שישב בפתח בקתתו בכפר
ערערה, הסתכל בשמיים בשויון־נפש ואמר:
״הכל מן אללה.״

.אחרי שצלאח אל־דין כבש את ירושלים
ודחק את הצלבנים לעבר עכו ושאר ערי־החוף,
הבינו הצלבנים כי יש לשבור את
כוח הערבים במרכזם העיקרי: במצרים. על־כן
הופנה מסע־הצלב החמישי, בשנת , 1218
לעבר ארץ־היאור.
הצלבנים הפליגו מעתלית אל שפך הנילוס.
הם כבשו את המיבצר ליד דאמייטה, שני
קילומטרים מן החוף, ואילו העיר דאמייטה
נשארה בידי הערבים. במשך למעלה משנה
רבצו שני הצבאות זה מול זה, מבלי שאחד
הצליח להתגבר על השני.
ואז הופיעה בזירה דמות מוזרה. היד, זה
נזיר איטלקי קטן בשם פראנציסקוס, בן העיר
אסיסי, מייסד מיסדר הפראנציסקאנים
המבוסם על אהבת החיים, הטבע והעוני. הנזיר
הקטן שם לו למטרה להשכין שלום
בין הצלבנים והערבים. אחרי שהות במחנה
הנוצרי, קיבל רשות מן הפיקוד הצלבני לעבור
למחנה הערבי תחת דגל של הפוגה.
הזקיפים הערבים חשדו בו תחילה, אולם
הם הסיקו שאיש כה עדין וכד, מלוכלך מוכרח
להיות מטורף — והאיסלאם מטיף ליחס
של אהדה למטורפים, שרוח אללה נגעה
בהם. הוא הובא לשולטן הערבי אל־כמיל,
בן־אחיו של צלאח אל־דין.
שם ביקש פראנציסקום להוכיח כי הוא
מדבר בשם אלוהים. הצעתו: יינתן לו לעבור
דרך אש בוערת, ואם יעבור בשלום, יתקבל
הדבר כהוכחה. אולם השולטן, שהיה אדם
נאור מאד, סירב להרשות זאת. תחת זאת
העמיס על פראנציסקוס מתנות, שהלה סירב
לקבלן, והחזירו למחנה הנוצרי,
כך נשארה שליחותו של פראנציסקום ללא

תוצאות. כעבור זמן מה אמנם הציע השולטן
לצלבנים להחזיר להם את כל ארץ־ישראל
עד הירדן, אולם הללו סירבו. בסופו של
דבר נוצחו הנוצרים וסולקו ממצרים.
מהדורה שניה. מאז עברו 740 שנה.
במצרים שולט גמאל עבד אל־נאצר, הטוען
כי ישראל היא ממלכת־צלבנים חדשה.״ ב־מיבצע־סיני
כמעט הגיע צר,״ל למקום אליו
הגיעו אז הצלבנים. השבוע נסתבר כי גם
לפראנציסקום נולד יורש.
ג׳ורג׳ו (״הפרופסור הקטן״) לה־פירה, לשעבר
ראש עירית פירנצה, היה מאז ומעולם
מעריץ מושבע של הנזירי מעיר אסיסי. כמוהו,
הוא חי בעוני, מטיף לאהבת האדם
והטבע, מאמין שאפשר לפתור את בעיות החברה
באמצעות אהבה נוצרית ולחץ מוסרי.
עתה הודיע לה־פירה כי ילך בעקבות
פראנציסקוס גם בעניני המרחב. הודעתו:
השנה, ביום השנה לשליחות פראנציסקום
במחנה השולט! ,יעלה מצרימה, ייפגש עם
עבד אל־נאצר, ינסה להשכין שלום בינו
לבין ישראל מכיון שצה״ל לא הגיע ל־דאמייטה,
יטריח עצמו לה־פירה עד סנטה
קטרינה בסיני.
המטרה המעשית: להשיג את הסכמת נשיא
רע״ם להשתתפות אישים מצריים בועידה השניה
לשלום מרחבי בפירנצה, שתתקיים
בסוף השנה, תהווה המשך לועידה שנתקיימה
לפני שנה, אשר טורפדה על־ידי
ראובן שילוח המנוח.
מפלגות פחות ממינימו
״אני דורש שההנהלה תיבחר באופן יחסי
לייצוגה בועד־הפועל הציוני,״ קרא השבוע
נחום בן־ארי, ציר חרות־הצה״ר, בישיבה
שכונסה בירושלים.
חברי הסיעות האחרות לא שמעו את סוף
דבריו. הם רעשו .״ועד־פועל זה כמו כנסת,״
צעקו לו מספסלי מפא״י .״ההנהלה זה כמו
ממשלה. לא כל מי שיושב בכנסת יושב
בממשלה!״
כ מו ג׳ וינט. היחיד שלא התרגש היה
ד״ר נחום גולדמן .״יש בזה הגיון,״ קבע.
למחרת שינה גולדמן את עמדתו :״אם
נקבל את ההצעה, תיהפך ההסתדרות הציונית
לג׳וינט חדש!״
ביום השלישי פנה גולדמן אל אנשי חרות,
(המשך בעמוד )•6
• קרא הוא בשבוע שעבר, בנאומו ב־פורט־סעיד
:״הלאומיות הערבית ניצחה את
האימפריאליזם של הצלבנים, והיא תנצח גס
את האימפריאליזם של הציונים.״
•• דבר שממשלת ישראל אינה מתלהבת
לו, מכיון שלה־פירה סבור כי עליה לתת
לפליטים את הזכות לבחור בין שיבה לישראל
לבין קבלת פיצויים.
העולם הזה 1163

משנהו -אלא מעבר מחלק אחד
לחלק שני של אותו הדבר. מעבר
בזה אינו חייב לגרור אחריו הרגשה
של אשמה או יסורים נפ־שיים.

כוקש: מיליונר זר.

מראה חיצוני

) — לא חשוב. מכונית — דגם חדיש.
מצב כלכלי — ממוצע ומעלה. גיל — כל
גיל. סימנים מיוחדים — פספורט זר בעל־תוקף.
כפי
שמסתבר מסידרת־הגילויים המתפרסמת
בעתון זה׳ תלוי שלט מעין זה לנגד
עיני־רוחן של תשע מכל עשר נערות ישראליות
ילידות־הארץ.
אולם אם נתבונן שנית במודעה, נבחין
שחסר בה פרט אחד. לא היד. צורך לרשום
אותו, כי הוא מובן מאליו. אולם זה הפרט
הקובע: הדת — יהודית.

* * ה היה קורה אילו היו, חס ושלום,
כל היהודים בעולם נשואים?
האם ציידות־התיירים בבר של מלון דן
היו מתלבשות על תייר אמריקאי קאתולי
ממוצא אירי? או על דרום־אפריקאי לותראני
ממוצא הולנדי? או על יפאני המאמין בדת
השינטו?

התנאים של זכיון זה הם אגדתיים. בחלומותיו
הורודים ביותר לא היד, בעל־הון זר
יכול לתאר לעצמו תנאים טובים יותר להשקעה
כדאית.
לא נדון כאן אם תנאים אלה היו מוצדקים
בנסיבות המיוחדות. הדבר מוטל בספק
חמור, אך בירורו מחייב מאמר כללי מקיף.
מה שחשוב לנו במקשור זה הוא רק צד
אחד:

אילו לא היה המדובר כמשפחת
רוטשילד, אלא במשפחת רוקפלר
או קרופ או אונאסים -היתה
קמה בארץ זעקה גדולה.
המחנה הלאומי המקצועי היה זועק מרה
על מסירת המולדת הקדושה לידי זרים

בכל לבם כי אפשר להיות יהודים טובים
— ואכן, גם ציונים טובים — בקאנאדה
ובאוסטרליה ובפרו.
נשואי־ד,פספורט הם תופעה חמורה בפני
עצמה — באשר הם מורידים מן הארץ מדי
שנה מאות צעירות וצעירים ישראליים ממיטב
הנוער. אולם הם תופעה חמורה שבעתיים
באשר הם מהווים סימפטום לנטיה
כללית יותר — נכונותה של שיכבה רחבה
של צברים לצאת את הארץ.

זוהי תופעה החייבת לזרוע דאגה
עמוקה בלבם של ציונים וכנענים
כאחד. בי כאן המדובר בצעירים
שהיו צריכים להיות בעלי תודעה
מולדתית, צעירים שהיו צריכים

התוצאה היתה שבאותם הימים
התדלדל הישוב היהודי כארץ־יש-
ראל מדור לדור -וגדלה הפזורה
היהודית כחוץ לארץ משנה לשנה.
גם כתקופה בה עוד התקיימה
מדינה יהודית כארץ -בתקופות
הזוהר של החשמונאים וממלכת
הורדוס -התרכז חלק גדל והולד
של יהודי העולם בארץ־חוץ.

חוץ ממקרים נדירים שד אהבה
אמיתית, התשובה תהיה בכד המקרים:

כי נישואין לאמריקאי נוצרי או לתורכי
מוסלמי פירושם: ירידה. בלי כחל ושרק.
וירידה כזאת, דעת החברה תהיה נגדה.
העתונים יגנו אותה. הורים וידידים יראו
אותה בעין זועמת.
בקיצור: נשואין כאלה לא יהיו דבר שבאופנה.

שהרי
אם היו כולם יהודים טובים, ולא
היה הבדל לאומי בין יהודי ליהודי —
כדאי היה לפרט לחיות במקום הנוח ביותר.
ואם החיים באלכסנדריה המטרופוליטנית
או בבבל הקוסמופוליטית היו נוחים מן
החיים בירושלים הפרובינציאלית, מה הפריע
ליהודי הטוב מירושלים להגר לשם,
ולשלוח מדי פעם תרומה לבית־המקדש?
בשבוע שעבר הודלקו בבתי ישראל נרות
חנוכה, לזכר המרד הגדול שהתחולל בארץ
נגד העריצות הדתית היוונית. המכבים נעזרו
במאבק זה על־ידי גורמים רבים, כרתו
אפילו ברית עם הערבים של פטרה. אולם
בשום מקום לא נאמר כי הפזורה היהודית
האדירה עשתה משהו לעזור להם במלחמתם.
כאשר הרימו הקנאים את נם המרד נגד
רומא, כבר ישב הרוב המכריע של היהודים
בארצות הפזורה, כולל רומא עצמה. אולם
יהודים טובים אלה לא נקפו אצבע כדי
לעזור למרד בארץ. המרידות שפרצו מדי
פעם בארצות שונות, כגון מצריים וקירנ־איקה,
נבעו מנסיבות מקומיות ולא תואמו
עם המרידות בארץ.

ודבר שאינו כאופנה, שוב דא
יתפשט דממדים שד מגיפה הכרתית.

א ק הוא לגבי אמריקאי או דרום־
/אפריקאי או ונצואלי בן דת משה.

כשהחתן המאושר הוא יהודי,
אין הכלה יבולה דהיות בוגדת הנוטשת
את נחלת אבותיה.
היא תגור בהאוסטון, טכסאס. ילדיה ישרתו
בחיל־המארינס של ארצות־הברית, ולעולם
לא ישרתו בצה״ל. בעלה יעשיר את
המשק האמריקאי ולעולם לא ישלם מסים
לאוצר הישראלי (אם כי אולי יזרוק לו
כמה פירורים בצורת תרומה למגבית).

מכל הבחינות המעשיות, זוהי
ירידה שלמה ומוחלטת.
אולם מבחינה פסיכולוגית, מבחינת דעת־הקהל,
אין זו ירידה כלל. כי גם הכלה וגם
הוריד, למדו בבית־הספר כי היהודי מהאוס־טון
והיהודי מהרצליה שייכים לאומה אחת.

ואם גם החתן וגם הבלה שייכים
לאותה אומה׳ איד יכול להיות
חטא לאומי כנשואין באלה?

ץ ה העוקץ של כל התופעה. לולא צד

( זה, אי־אפשר היה להבינה. היא פשוט
לא היותה אפשרית.
התייר היורד ממדרגות דן או הניגש לנערה
ברחבת־הריקודים של אכדיה מצוייד
בכל האביזרים הרצויים של הזר: חליפה
התפורה היטב, נימוסים מערביים, מכונית
מצוחצחת, פספורט ירוק. אולם נוסף על
כל אלה הוא גם ״אחד משלנו״.

זה הפרט המאפשר ירידה במצפון
שקט. המטשטש את השלילה
העמוקה כתופעה החברתית. המקל
על מאות צעירות מדי שנה לנפנף
שלום לחוף הארץ -אותו חוף
אשר אביה או סכה ניפנף לו שלום
כבואו, כשדמעות גיל וחרדת-קו-
דש חונקות את גרונו.
אם הנשואין ההמוניים לזרים, באשר הם
זרים, ללא אהבה וללא זיקה אמיתית, הם
חטא לאומי ואנושי — הרי זד, השער אשר
חוטאות תבואנה בו.

^ א מכבר העניקה ממשלת ישראל זכיון
/מיוחד־במינו למשפחת רוטשילד, בקשר
עם צינור־הנפט בנגב,

חוק השבות, המקנה לאותו איש את
הזכות האוטומטית לחזור לישראל כשיהיה
לו חשק לכך — למשל, כאשר גברברים
גרמניים או בריטיים מציירים צלבי־קרס על
בית־הכנסת שלו — עוזר גם הוא לטשטש
את מהות מעשהו ולהשכיח מלבו כי אכן
הוא נוטש את הארץ לצמיתות.
אין זה ענין של אידיאולוגיה מופשטת.
זוהי מציאות חברתית, המשפיעה על חיי
הפרט והכרתו.

ף• שנים האחרונות היתד, עליה רבד.
^ בדרך כלל מן הירידה. אולם אסור שעובדה
זו תעלים את הסכנה הטמונה במצב
הקיים. מצב הקיים בשנה החמישית, או
אפילו העשירית, להקמת המדינה, אינו ערובה
למציאות שתהיה קיימת בשנת ד,־ 50 או
ה־.100
תחת להסתכל בסטטיסטיקה של השוים
האחרונות, מוטב להסתכל בסטטיסטיקה שמלפני
אלפיים שנה. גם אז היתר, קיימת
האידיאולוגיה של שויון היהודים באשר הם.

1ישואי\:זירידגז שר ו׳\ז׳י \2איגריק — גזה גג־בד מזגיפ ה?
וערלים. המחנה הסוציאליסטי המקצועי היה
מרעיש את עולמות המחר על הפקרת הרכוש
הלאומי לידי קאפיטליסטים רודפי־בצע ו־חסרי־מצפון.
אולם
הפעם לא זעקו לא הפטריוטים ולא
הפרוליטרים. כי הרוטשילדים הם יהודים
טובים, הם ״משלנו״ .ומסירת זכיון ממלכתי
ליהודי אינו יכול להיות חטא לאומי —
אפילו היהודי הוא אזרח חוץ, המשקיע את
כספו בחוץ ומשתתף בבנין משק זר.
ך* אידיאולוגים המטיפים בהתרגשות כה
| 1רבה לתיאוריה שיהודי כל העולם הם
אומה אחת, תהיה אזרחותם כאשר תהיה,
חושבים רק על צד אחד של המטבע — על
המטבע המתגלגל לעבר ישראל.
הם מטיפים ללאומיות יהודית מכיון שהם
מקווים כי הדבר ימריץ יהודים לעלות לישראל,
או להעלות הנה חלק מכספם.

אין הם תופסים כי רחוב זה הוא
דדסטרי.
בחסות אותה תיאוריה יפה, זורמים זרמי
אדם וכסף ללא הרף מישראל אל הפזורה.
לא רק נשואי־הירידה — גם הירידה סתם
לא היתר, אפשרית לולא האמינו היורדים

להיות קשורים לאדמת הארץ כ־שרשים
עמוקים.

מה מנע את צמיחתם של שרשים אלה?
מד, חיבל בתודעה המולדתית החד־משמעית
הזאת?

רפתי הנוטש את אדמת צרפת כדי
31 להתחיל בחיים חדשים בארצות־הברית,
יודע שהוא עובר גבול חד. אתמול היה
צרפתי. היום הוא אמריקאי.
גרמני המהגר לקאנאדה יודע שהוא צועד
צעד גורלי. הוא יוצא מאומה אחת ומצטרף
לאומה אחרת.
אולם ישראלי הפורש למעשה מן האומה
העברית והנוטש את אדמת ארץ־ישראל לצמיתות,
כדי להצטרף לאומה האמריקאית
ולהוליד את בניו על אדמת אמריקה, אינו
עובר שוס גבול דרמתי, חד וחותך. האידיאולוגיה
הרשמית הכינה לו מסדרון חמים
ונוח.
הוא יוצא ממדינת היהודים ומן החלק
הישראלי של האומה היהודית, ומצטרף לחלק
אחר של האומה היהודית, אשר גם
לה בעלות על מדינת היהודים.

אץ זה מעבר חד מדבר אחד ל

היחסים כין ארץ־ישראל ויהודי
העולם היו אז רחוב דו-
סיטרי, הרי עיקר התנועה התנהלה
בו ככיוון מן הארץ אל הנכר.

* הו לקח חשוב, והוא מחייב להסיק
| בעוד מועד מסקנות ברורות.
אין טעם למנוע את נשואי־הפספורט בכח.
במקרים המעטים שנשואין אלד, כרוכים באהבה
אמיתית, נאחל לזוגות ״מזל טוב!״
במקרים הרבים האחרים, לא נוכל אלא למשוך
בכתפינו. אין טעם להחזיק מישהו
בכוח.
אולם נטפל־נא בשרשים הרוחניים והחברתיים
של מגפה זו — שהם גם ד,שרשים
של כמה מחלות אחרות.
אל נחבל בזיקה הטבעית הקיימת בין
ישראל ובין יהודי העולם — זיקה דו־סיט־רית
וחיובית.
אולם נתווה נא קו ברור בין זיקה זו לבין
התודעה הלאומית הבריאה —

תודעה לאומית עברית, המת
יחסת לאומה העברית השוכנת
כארץ־ישראל, אשר לשום יהודי
בעולם אין חלק בה, כל עוד אין
הוא מצטרף אליה כגופו כאן.
במקום שתודעה לאומית זו קיימת, לא
תיתכן מגיפה של נשואי־ירידד, יהודיים.

תצפית

>כל הזכויות שמורות)

9החוקה ההדשה של ההסתדרות הציונית תימנע דריש
מטעם ממשלת ארצות״הברית שההסתדרות הציונית האמרינה
קאית
תרשום את עצמה כסוכנות של מדינה זרה. פנייה

ממשרד המשפטים האמריקאי, על פי חוק חמור, המחייב כל אדם ומוסד המשרת
אינטרסים זרים להרשם ברשימה מיוחדת, גרמה לדרישתו הנמרצת של נחום
גולדמן וציוני כל המפלגות באמריקה לשנות את החוקה הציונית. החוקה
החדשה, אף שלמעשה אינה משנה מאומה, עשוייה לשכנע את הממשלה
האמריקאית כי ההסתדרות הציונית; בארצות־הברית היא מוסד אמריקאי עצמאי
לחלוטין, אינה כפופה לארגון פוליטי זר.
9שאלה עדינה העתידה להתעורר כקרוב: איך משתתפיס
פקידי ממשלה בכירים כמו טדי קולק, מנהל משרד ראש־הממשלה, ויצחק נבון,
מזכיר ראש הממשלה, בישיבות חברינו, שהוא מוסד מפלגתי מובהק לקביעת
דרכה של מפא״י?

9הקונגרס היהודי עלול לפרסם חומר על נאצים שהתבססו
כמשטר אדנאואר. אחד הסעיפים הראשויני ס: חומר על 200 פרקליטים
נאציים העובדים בבתי־הדין הפדרליים של גרמניה המערבית.

9״אל־על״ תקטין את מספר טיסותיה הישירות כקו
פאריס־לוד, מארבע טיסות בשבוע לשלוש. צעד זה יבוא כתוצאה מדרישה
צרפתית, שהגיעה לישראל בכתב.
9ירח־הדכש של הכנסת הרכיעית יסתיים. כתוצאה מדיון
פנימי בחרות, בו סוכם כי הקו של אופוזיציה קונסטרוקטיבית לא זכה לאהדה

במדינה
(המשך מעמוד )4

רצה להבין מה כוונתם .״אל תדאג,״ אמר
לו ציר חרות מדרום־אפריקה .״לא ניכנס,
כי אתם לא תסכימו לתוכנית־המינימום
שלנו. אבל אנחנו רוצים להעביר כלל זה,
כדי שאם תימצא דרך לכניסתנו העקרונית,
לא יוכל דויד בן־גוריון למנוע את הכניסה
מטעמים אישיים.״
המפלגות מיהרו להגיב על פצצת בן־ארי.
הצ״כ והדסה הודיעו על תמיכתם. מפ״ם,
אחדות־העבודה והדתיים שתקו, ביקשו זמן
להתייעץ. מפא״י הודיעה שלא תסכים בשום
מחיר לשבת עם חרות בהנהלה.
סכנת הויתור. מיד אחרי שמפא״י
גילתה את עמדתה, נשארו אנשיה במצב לא
נעים. כי לפני ארבע שנים הועלתה אותה
הצעה, ואז נאלצה מפא״י להסכים. רק ברגע
האחרון, אחרי שכניסת חרות היתד, כבר ודאית
בעיני כל, פנה שר העבודה הנוכחי,
גיורא יוספטל, אל ח״ב חרות ד״ר שמשון
יוניצ׳מן, גילה לו כי כל הדיבורים הם לריק.
״לא נסכים שחרות תשב בהנהלה כל זמן
שאינה יושבת בקואליציה הממשלתית,״ אמר
השר, שהיה אז חבר מזכירות מפא״י. בזמן
שבל צירי הועד־הפועל היו משוכנעים כי
חרות תצטרף להנהלה, ידע כבר יוניצ׳מן —

״נזבבונורוז, אבר וזוזגן וווווז וזיו גזפמגים
בקרב בוחרי המפלגה, תחריף סיעת חרויוז, את הדיונים בכנסת. הסימן הראשון:
תגובה חריפה של מנחם בגין שיזכיר לביג׳י, בדיונים המדיניים הקרובים, את כל
הבטחותיו, כולל מלכות־ישראל השלישית.

9סיעה כלתי־מרוצה כמפ״ם תעלה ככנסת, קרוב לוודאי,
את שאלת המימשל הצכאי. משא־ומתן בקשר לכך מתנהל בין חברי
הסיעה וח״כים ממפלגות אחרות.

9שערוריה־זוטא עשויה להתחולל כמועצת עירית תל־אכיב,
כשיתברר שמרדכי נמיר, ראש העיר, ביקש מדויד בן־גוריון לשחרר
עבורו מצה״ל חייל כדי שישמש כמזכירו. האיש,
.גויס לצבא באיתור של כמם שנים.

9״סולל כונה״ ירחיב את עבודות החוץ שלו לארץ
מרחביתנוספת. כדי לפעול בה בלי בעיות יחליף סולל בונה את שמו
בשם פיקטיבי.

9חוגי הרב נסים יאספו חומר משפטי המכוסם על
פקודת־העדות הדתיות משנת ,1922 כדי להוכיח ששינוי
התקנות של שר״הדתות אינו חוקי. נסיון שלושה שרים ממפא״י,
לשנות את עמדתן הראשון־לציוין בקשר לכך, נתקל בסירוב מוחלט של הרב.

9קרוב לודאי שתשתרר מתיחות כין סגן שר־הדתות, הרב
ישראל רוזנברג, לכין מערכת ״הצופה״ .ידידיו׳ של רוזנברג חושבים
כי פעולותיו אינן זוכות לפירסום מתאים בעתון.

9השופט יוסף לאם עלול להתמנות ליושב־־ראש הועדה
המייעצת לעניני קרטלים. אם ידחה לאם את ההצעה, קרוב לודאי
שהיא תוצע לשופט מחוזי תל־אביבי אחר.

מנגינות חדשות תושמענה ביחסים כין ישראל •וכרית־המועצות.
אחרי שהפסנתרן הישראלי פרדריק פוירטנוי יופיע החודש במוסקבה,
יש אפשרות שהתזמורת הישראליוק תיענה להזמנה סובייטית, תערוך בברית־המועצות
סיבוב נרחב.

ובעקבותיו מנחם בגין — שמפלגתם תוסיף
לשבת רחוק ממרכז העוגה הסוכנותית.
השבוע ניסו ראשי חרות לשנות את רוע
הגזירה .״תסכימו לעקרון ותכניסו סעיף
שלא נוכל לקבל אותו,״ הציע מישהו מאנשי
חרות לסיעת מפא״י .״ואז ממילא נישאר
מחוץ להנהלה.״
אחדים מצירי מפא״י התלהבו מן הרעיון.
עורך־הדין המפא״יי צבי פינקום מיהר להתקשר
עם יוסף אלמוגי, לקבל את אישורו
להצעת הפשרה, שתאפשר את כניסתה העקרונית
של חרות, תשאיר אותה למעשה
מחוץ להנהלה.
אולם אלמוגי לא מיהר לתת את הסכמתו.
הוא היפנה את הבקשה אל ביג׳י. ראש־הממשלה
סירב.
הסביר אחד הצירים של מפא״י :״אנחנו
מפחדים שחרות תוותר בקלות על תוכנית־המינימום
שלה, ואז ניאלץ להכניס אותה
להנהלה.״

החרם הערבי
טיסה בכיוון אחד
״אי־אפשר לדעת כמה זה עולה לנו!״ טען
השבוע כלכלן מרכזי, עת נשאל מה הנזק
שגורם החרם הערבי לישראל.
הוא צדק. כי גם אחרי שדעת־הקהל נסערה
מביטול החלטת אייר פרנס לחתום
הסכם עם אל על, היה הנזק הכללי לוטה
בערפל. הטיבות:
9אי־אפשר לאמוד את הנזק הישיר שנגרם
בגלל העובדה שישראל אינה מייבאה
ומייצאת לארצות־ערב.
9אף אחד אינו יכול לעשות חישוב

כמה חברות נמנעו מלקשור יחסי מסחר
עם ישראל בגלל איום החרם.
• 9אין אפשרות לדעת כמה חברות לא
סיימו חתימת הסכמים בגלל התערבות מהירה
של משרדי־החרם הערביים.
מוקש מתחת לגלגלים. הפרשה שהתעוררה
השבוע וגרמה לתדהמה בארץ,
היתר, ברורה למדי. לפני חודשים אחדים
ישבו מומחי אל על, דנו על הצורך לקנות
מטוסים סילוניים, כדי שהחברה הישראלית
תוכל להתחרות בטיסות מעל האוקינוס האטלנטי
עם חברות אחרות.
אחד המומחים העלה הצעה זולה יותר,
מקובלת בין חברות־ד,תעופה הגדולות .״נציע
לאייר פרנס להעביר את נוסעינו מאמריקה
עד אירופה במטוסיהם, אנחנו נעביר חלק
מנוסעיה,ם מאירופה לארץ במטוסי אל על.״
הרעיון, שד,וברק מיד לפאריס, עורר הדים
חיוביים. הצרפתים הציעו להתחיל במשא־ומתן.
החברה הצרפתית, שעמדה בפני לחץ
ערבי, הבינה כי חתימת ההסכם תאפשר לה
להפסיק בכלל את הטיסות שלה ללוד. הסביר
השבוע איש משרד־החוץ :״הצרפתים
חשבו להפחית בהדרגה את מספר הטיסות
לישראל. אך נראה שתנאי החוזה לא סיפקו
אותם.״ כי אייר פרנס זכרה את המוקש
שהונח מתחת לגלגלי רינו, כשביטלה את
מסחרה עם קייזר פרייזר, בעת שאילין החזיק
בידו חוזה חתום, איים במשפט, גרם
לחברת המכוניות קשיים רבים.
טכיעה כים החרם. הסכסוך החדש
נגע רק בפרשה אחת מני רבות. כי משרדי
החרם הערבי, שעל הפעלתם הכריזה
הליגה הערבית כבר למחרת מלחמת תש״ח,
עסקו בחיפוש אחרי מאות דיונים כלכליים
בין חברות ישראליות וזרות כדי להכשילם.
רשת החרם הערבי, המקיימת משרד בכל
בירה ערבית והמקבלת הוראות מן המשרד
המרכזי, התחילה את עבודתה לפני 11 שנים
כמשרד קטן, חסר השפעה מעשית. אולם
המשרד הקטן למד את עבודקו. שליחיו
פיתחו קשרים, הניעו את הממשלות הערביות
להבין כי החרם יכול להיות מכשיר מדיני
ראשון במעלה. גילה המשרד בביירות :״אנשים
נוטים לחשוב שהמטרה העיקרית של
החרם הערבי היא למנוע בעד מוצרים ישראליים
מלהגיע לארצות־ערב, ובעד סחורות
ערביות מלהגיע לישראל. זוהי רק מטרה
משנית. משרד־החרם הערבי העמיד לפניו
שתי מטרות חשובות יותר: להפריע לתיעוש
ישראל, למנוע יצוא ישראלי.״
תוצאות ההתארגנות הערבית היו מיידיות.
אחרי שרתמו לעגלתם גם את הנציגים הדיפלומטיים
שלהם בבירות המערב, ערכו בירור
יסודי מי סוחר עם ישראל (וגם באיזה
חברה ישנם מנהלים יהודיים) קצרו המחרימים
יבול גדול 92 :אוניות, ביניהן 43 אנגליות
13 ,סקנדינביות, שמונה אמריקאיות,
שש הולנדיות, ושתים רוסיות, טובעו בים
רשימותיהם השחורות, לא הורשו להיכנס
לנמלים ערביים.
חברת הנסיעות האמריקאית אנזריקן אב־ספרס
סגרה את משרדה בישראל. החברה
הבריטית הגדולה למכונות שיכפול גסטטנר,
פירמת הרפואות זוית, החברה המסחרית
הקפריסאית קוסט תיאודוסיו, עזבו את הארץ.
חברת־הטבק האמריקאית סירבה לסחור בארץ.
ייצרני סיגריות לאקי־סטרייק לא היו
מוכנים אפילו למכור את סחורתם לצוותות
של אוניות שעמדו להגיע לנמלים ישראליים.
פרשה שהסעירה את הרוחות במיוחד
היתד, החלטת חברת־ד,תעופה הבריטית בי.
או.אי.סי. לבטל את קויה ללוד. הממשלה כתבה
לשר לענייני תעופה באנגליה, דרשה לדעת
אם נחיתת האונס של החברה נובעת מנימוקים
כלכליים או מכניעה לחרם הערבי.
השר הבריטי התחמק מתשובה חד־משמעית.
בכל זאת נשאר ספק אם הנימוקים היו
באמת כלכליים. כי ארבעה חודשים קודם
לכן מצאה חברת־תעופה צרפתית בשם אייר
פרנס לכדאי להגדיל את מספר נחיתותיה
בלוד. היה זה משום אירוניה בכך שכעבור
כמה שנים יהיה המצב הפוך — האנגלים
טסים ללוד, הצרפתים מתכוננים להפסיק.
עכודת־פרך וקנס. הסתלקותה של
בי.או.איי.סי. הפעילה את משרד־החוץ הנדהם,
המחלקה הכלכלית של המשרד אספה־ את
כל החומר הקשור בחרם, איפשרה לעסקן
הוותיק כסוף־השיער, מאיר גרוסמן, לחקור
אפשרות של חרם נגדי.
שבוע אחרי שנערך ויכוח בפרלמנט הבריטי,
בו הוכיח ציר־הלייבור רובינסון
כי נציג תימן באו״ם התערב לטובת החרם
הערבי, עלתה ההצעה בכנסת.
בהשראת מאיר גרוסמן, הציע ח״כ הכנסת
(המשך בטנזוד ) 10
העולם הזה 1163

י\י*ו

נ ^ רי ץאת
ך* שאני הושב על ״ה״גברבר, עולה ל־נגד
עיני תמיד דמותו של דני. פגשתיו
לראשונה בסיר, על שפת ימה של תל־אביב.
הוא נשען לג׳וק בוקס נוצץ׳ ובזווית פיו
היתד. תקועה סיגריה. מעיל קצר בעל צווארון
פרווה, בלוג׳ינס אמריקאיים מקוריים,
שיער חום ארוך, עיניים אפורות רעבתניות.
הגברבר, בן 16־ ,17 עמד ללא תנועה וספג
בהנאה מרובות את צלילי הרוק המחרישים,
שבקעו מתוך הפאטיפון האוטומטי הענקי.
התקליט נגמר. הכנסתי מטבע לבוק בוקס
ולחצתי על כפתור כלשהו. יללת גיטארה
חשמלית רטטה בהיסטריה באויר הדחוס של
הטיר. דני הוציא מכיס חולצתו חפיסת
לאקי סטרייק, דג את הסיגריה האחרונה,
מעך את החפיסה לכדור והשליכה מחוץ לפתח
החנות, אל המדרכה. את הסיגריה החדשה
הצית מקודמתה, שהיתר, תקועה עדיין
בין שפתיו.
שלוש־ארבע פעמים חזרנו ונפגשנו. תמיד
באותו מקום, תמיד באותן שעות הבוקר המאוחרות.
פעם הצעתי לו סיגריה, פעם
אחרת לחצתי על כפתור הבוק בוקס לפי
בחירתו (״זה התקליט הכי חדש בעיר״)
ופעם נתתי לו להרוויח ממני חצי לירה
במישחק כדורגל. הוא נראה כבן משפחה
טובה, ובדרך כלל היתד, הלירה מצויה
בכיסו האחורי. שאלתי את עצמי: מה מריץ
את דני? מה דוחף אותו להסתלק מן הגימנסיה
כדי לטבול באוירה הקדחתנית, רוו־

מאת

ברחוב ארלוזורוב ביום־הכיפורים האחרון.
עקרונות הדת לא עניינו אותם במיוחד.
משכה אותם ההזדמנות לבצע מעשי אלימות.
הם ניפצו את שמשותיהן של שלוש מכוניות,
מהן מכונית אחת של דיפלומטים זרים.
״והמורים שלכם,״ שאלתי ,״אינם משגיחים
עליכם? אינם מתעניינים במעשיכם אחרי
שעות הלימודים? האין ביניהם המעודדים
הקמת חוגים לדרמה או לאמנות, למשל?״
דני נראה מופתע מאד מן השאלה .״מנין
יהיה זמן למורה אחרי שעות הלימודים?
הרי הוא מוכרח לתת שיעורים פרטיים
בשביל להתקיים!״

שרום כה!

יית־העשן של הטיריס? את התשובה קיבלתי
שלבים־שלבים — תשובה שבשינויי תנאים
ורקע יכלה להתאים ל־/£ס 80 מן הגברברים
שפגשתי.

גנבים כלילה

כיו של דני הוא עורך־דין מצליח.
אילו אמר לו מישהו, כי יתכן מאד שבעוד
שנד,־שנתיים יצטרך להגן על בנו
שלו בפני בית־משפט, היה מזדעזע. שהרי
אין הוא מונע דבר מבנו. הוא נותן לו את
הכל: אהבת־אב, בית־ספר יקר ומפורסם,
חדר משלו בביתם הנאה, דמי־כים נדיבים
מאד, בגדים יקרים לפי טעמו של הבן, הרשות
להזמין אליו חברים וחברות כרצונו.
אולם כל אלה אינם מספקים את דני .״כמעט
שאינני רואה את אבי. או שהוא מביא
הביתה תיקים שיוכל לעבוד עליהם בלילה
— ואז אסור לנשום — או שהוא מחליף
את החליפה ויוצא עם אמא לאיזה קונצרט
או מישחק ברידג׳.״ כאשר מחליפים האב
והבן דעות, חוזר האב בלי הרף על המשפט
״ כשאני הייתי בגילך באותם
ימים אידיאליסטיים היה האב חלוץ נלהב,
איש הגנה מסור, לוחם למען משהו. הבן
משווה את העבר היפה עם מה שאביו הינו
כיום — קרייריסט המודד את הכל באמת
הלירה. ההשוואה מעוררת בו סלידה צינית.
<מה עושה אמו של דני? ״אמא? עסוקה
כל הזמן עם מגביות, בתי־יתומים והשד
יודע מה שהן עוד עושות בויצ״ו.״ היא כה
בטוחה שדני שלה כבר בחור גדול ויכול
לטפל בעצמו, עד שאינה רואה כי הוא זקוק
לטיפולה לא פחות מהיתומים במוסד ויצ״ו.
את החיים החברתיים החסרים לו בבית
הוריו יכול היה דני למצוא בבית־הספר.
ואמנם יש לו שם חברים. לא התלמידים
הטובים והממושמעים כי אם התוססים והסוערים.
חברים שאפשר ללכת אתם להצגה
יומית, לארגן אתם מסיבת־ריקודים, לצאת
אתם לציד־חתיכות ברחוב דיזנגוף, או אפילו
לבלות אתם כמה שעות בטירים.
ערב אחד עברו, לשם ספורט, מרחוב
גורדון עד אחרי קולנוע תל־אביב, וסחבו
את כל האנטינות והמגבים של המכוניות
שחנו שם .״זה היה צחוק גדול 16 .ווישרים
וארבע אנטינות סחבנו,״ גילה לי דני .״לא
ידענו מה לעשות בהם, אז החלטנו לזרוק
אותם לפח אשפה. אבל אחד החברה אמר:
,בואו נעשה קונץ. נרכיב ווישרים לא־מתאי־מים
למכוניות. זה ישגע את הנהגים.׳ הסכמנו.
הסכנה שמישהו יתפוס אותנו דודקא
כשאנחנו מחזירים רכוש גנוב משכה אותנו
יותר מהסכנה שבסחיבה עצמה.״
ברדיפה אחר המתח והקונץ המוצלח, הקימה
אותה חבורת גברברים מחסום אבנים

אם בית־הספר לא יכול היה לספק לדני
מסגרת חברתית חיובית — מה עם תנועות
הנוער? ״דווקא ניסיתי,״ סיפר ,״הייתי כמה
חודשים חבר בקן השומר הצעיר ברחוב
בוגרצ׳וב. אבל ראיתי מהר מאד שהם חיים
בעולם אחר. ציונות, מלחמת מעמדות, הגשמה
חלוצית. לי לא היתד, כל כוונה לצאת
לקיבוץ. אני חושב שכיום אפשר להיות
חלוץ גם בתור טיים־סילון בחיל־האחייר.״
הריקודים העממיים נראו לדני תפלים; האיסור
לעשן נראה לו כסימן של חוסר־בגרות.
הוא המשיך לבלות בחברה סלונית,
הרבה להתווכח עם חבריו על נושאים אלה.
״פעם־פעמיים קרא לי המדריך לבירור, וניסה
להסביר לי שאלה דרכים לא טובות, ושזה
מוביל לשחיתות. הריקודים העממיים, לדבריו,
הם ביטוי לאומה צעירה והצ׳א־צ׳א־צ׳א
הוא סימן להתנוונות. אבל מה אני יכול
לעשות? ריקוד עממי בשבילי הוא מלאכותי.
רוקנ׳רול — זהו קצב החיים של היום. אני

מוכן לשמוע את שופן לפעמים. אבל כשאני
רוצה ליהנות, אני מנגן תקליט של ג׳אז.״
הוא עזב את התנועה.

הרחוב פולש לבית

ין ביתו שד דני הבית היחידי
בישראל הפולט את בנו לרחוב. התערערות
חיי המשפחה אף אינה תופעה ישראלית
מובהקת. זהו תהליך עולמי, שהתגבש
בדורות האחרונים. המשפחה שוב אינה מעגל
סגור ומושלם, בו יש מקום מוגדר לכל
נפש. פעם היה ברור לילד כי אביו הוא
ראש המשפחה, כי הוא המפרנס והוא
הסמכות העליונה בבית. האם טיפלה בילדה,
סיפקה לו את החום והרוך; דודים, סבתות
ואחים סיפקו צרכיו החברתיים.
עתה התפוררה מסגרת זו כליל. האם
החלה לובשת מכנסיים וגם היא יוצאת לעבוד.
התעניינותם של ההורים התרכזה יותר
ויותר מחוץ לבית: במקום בילוי בחוג המשפחה
התפתחו חיי חברה ובידור מגוונים.
מספר הילדים בבית נעשה קטן יותר, וחלקו
של הילד בחיי ההורים הצטמצם אף הוא.
יחד עם יציאת ההורים מן הבית, חלה
גם פלישה של הרחוב אל תוך הבית: העתון׳
השבועון המצוייר, הרדיו (ובארצות רבות
הטלביזיה) מילאו את החלל הריק החינוכי
והרוחני שנשאר בנפש הילד. הם יצרו מושגים
חדשים, אידיאלים חדשים — כולם קשורים
אל החיים ״בחוץ״ .והילד נדחף־נמשך
אל החוץ — אל מועדון הנוער במקרה הטוב,
או אל הקולנוע והכנופיה השכונתית
במקרה הפחות טוב.
בישראל התווסף לתהליך עולמי זה סיבוך
המיוחד לה כארץ הגירה: משפחות שעלו
מארצות האיסלאם היו בנויות בעיקרן על
בסיס פאטריארכאלי. האב היה הכל. המצי

1 1 1אחת נזחנויות טיר, לאוו
11 רך הטיילת שעל שפת
ימה של תל־אביב, בשעה מאוחרת של הלילה.

אות החדשה — ערעור מעמדו של האב
כמפרנס יחיד, אי־התמצאותו בשפה החדשה
ובמינהגים החדשים של הארץ, השתחררות
האשד — ,כל אלה הורידו את ערכו בעיני
בנו. את מרירותו העביר האב אל בניו. גם
עולים מאירופה עברו משבר — משבר השינוי
במעמד. הם מצאו את עצמם מחוסרי-
בסיס בסביבה החדשה, וניטלה מהם הילת
ד,סמכות־ד,עליונה, החיונית אצל הורים.
מי מילא — אם בכלל — את מקום האב
כסמל מדריך ומחנך? העובדה היסודית המחרידה
היא שלא ניתן לילד כל תחליף,
והוא היה צריך למצוא אותו בעצמו. לרוב
מצא אותו בגיבורי הסרטים או בראשי כנופיות
הגברברים. תחת הערכים הישנים של
מסורת דתית וחינוך משפחתי קיבל הנער
העולה ערכים חדשים: השאטארה; הרדיפה
אחרי המותרות שבסרטים; הקשיחות ד,הפגנתית;
השחצנות, הפחד המסתתר תחת מעטה
של חיצוניות מופרזת. כך הצטרף הנוער
העולה אל מעמד הגברברים.

מן הפרברים -לצפון
** ד לפני כמה שנים, התנהלו חיי
^ הערים הגדולות בתוך אזורים מוגדרים
היטב. נערי הפרבר בילו את זמנם בתוך
השכונה, בני־ד,מעברות חיו את חייהם סביב
ביתם. ואם יצאו מתוך גבולות הפרבר או
המעברה, עשו זאת בלהקות — מעין פלישה-
בכוח אל שטח אויב. בשכונת התקווה ושכונת
שפירא בתל־אביב, למשל, נוסדו והתפתחו
כנופיות מאורגנות היטב של גברברים
אשר עברו לא פעם על החוק. בתי־הקפה
של שכונת התקווה היו מלאים חבורות
רועשות עד לשעות המאוחרות של
הלילה, ותיגרות ידיים או סכינים היו תופעה
שיגרתית. כיום שוקטות השכונות. גבר-
בריהן יוצאים לבלות על שפת הים או בכיכר
דיזנגוף.
ושם, בצפון העיר, פוגשים גברברים אלה
— יצורי המצוקה הכספית׳ ההתערערות המשפחתית
עקב העליה, והצפיפות בבית —
בסוג השני של גברברים: בני הטובים שאין
הורים, מדריכים או מורים המתעניינים במה
שמתחולל בקירבם. שני הפלגים מוצאים
לשון משותפת איש עם רעהו, כשם שהוריהם
לא ידעו למצוא. כי בעייתם בעיה
אחת, שיעמומם זהה.
בעמודים הבאים מתפרסם סיפור על פגישה
כזו, בין בני השכונה לבין בני הצפון.
הוא מתפרסם מפני שהוא מבהיר יותר מכל
ניתוח מדעי מה מריץ את הגברברים אל
זרועות הסכנה והשחיתות, אל גבול החוק
— ואף מעבר לו.

החברה

שהתאספו במקרה ליד תיבת מוסיקה אויטומטית באחת מחנויות הטיר.
בתמונה, שצולמה בשעה 11 בבוקר, במצלמה חבויה של העולם הזה,

נראיס: חייל בחופשה, שני נערים בני 14־ , 15 נער בגיל גימנסיה ובחור מבוגר יותר.

בשבוע הבא יפרסם ״העולם הזה״
את הפרק השלישי בסיררה,
בו יתאר מה קצרה הדרף מן
ה״ספורט״ הגברכרי, אל הפשע.

התלבשנו עד
בנות הצפון1

שרנו בוגי, רוקנרול. אחד החברה היה קם,
שר איזה שיר של אלווים פרסלי או של רי־צ׳ארד
הקטן — זה עכשיו מספר חזק, יותר
חזק אפילו מאלוויס — וכולם מוחאים לו
כף. היינו עליזים כמו שצריך.
שרנו כמה שירים, ואז אחד אמר :״חברה,
שמעתם את הסיפור הזה?״ והוא סיפר איזה
בדיחה גסה. לא חשוב איזה, העיקר שכולם
צוחקים. איזה בדיחה למשל? מען ך,ו כמו:
״תשמעו חברה, לפני שבוע הייתי בבאר במלון.
על הקיר היה ציור של חתיכה, שוכבת
לה ככה, עם רגליים פתוחות. למעלה
כתוב בבקשה. למטה, בין הרגליים, כתוב
תודה.״
אולי אותך זה לא יצחיק כל כך, אבל אז
צחקנו כולנו, אפילו הבנות, כמו משוגעים.
בסוף, גם זה נמאס. קמתי באמצע השיר של מישהו ואמרתי :״בואו נשחק אטת וחובה.״
לוקחים בקבוק, מסובבים אותו ומי שפונה אליו ראש הבקבוק שואל אותו המארגן :״אמת
או חובה?״ נניח שהוא עונה חובה. אז המארגן אומר לו :״חובה עליך לנשק את עליזה.״
ככה זה הלך — ישר עם נשיקות .״אתה, אבנר, נשק את דליה,״ היה המארגן פוקד. ואני
הייתי קם ומנשק אותה, שם, לפני כל החברה.
אחר־כך הלכנו יותר רחוק .״עליך לתת לה נשיקה צרפתית!״ היה אומר המארגן. או
אפילו :״עליך ללכת אתה מאה צעדים לאורך החוף, עד שלא נראה אותכם, ולהישאר שם
רבע שעה ואחר־כך לחזור.״ זה היה מסודר בינינו מראש. ברבע שעה בחושך היו השניים
מתמזמזים, איך שהיה הולך לו לבחור — הרבה או מעט — וחוזרים. ככה זה הלך עד
11 בלילה. כל אחד התמזמז כמעט עם כל אחת, לפי התור, אחר־כך חזרנו לכיכר דיזנגוף.
לפני שאמרנו שלום, הבנות שאלו איפה נתראה. קבענו שוב בכיכר, למחרת בערב .״ואיפה
אתם נמצאים במשך היום?״ שאלו.
״כרגיל, על שפת־הים,״ ענינו. אחר־כך שלום שלום, כל אחד הלך לביתו.

* שבתי על מעקה הטיילת של שפת־הים. היה יום יפה וסתם ישבתי ליהנות מהחיים.
7ממול, על המדרכה השניה, ראיתי חברה נכנסים ויוצאים מחנויות הסיר. כל כמה רגעים
הכנים מישהו עשרה גרוש לפאטיפון ויכולתי לשמוע חינם את הבומבות הכי־גדולות. אלוויס
פרסלי, קליף ריצ׳ארדם, טומי סטיל, כולם.
הייתם צריכים לראות אותי: מכנסים שחורות צרות מנג׳ט ,15 חולצה עם פרחים אדומים,
השיער ארוך ומתולתל. חמישה חודשים גידלתי אותו. מי לא מכיר אותי — אבנר, הדון־
ג׳ואן של שפת־הים?
מרחוק התקרבו שתי זבוניות. בנות 13־ 14 לכל היותר. כאלה שתיכף רואים עליהן שהן
מהצפון. אשכנזיות מסודרות כאלה. לא שרקתי להן, אפילו לא אמרתי להן מותק. ניגשו
אלי ישר. אחת מהן שאלה :״תגיד, אתה אבנר?״
״כן. מה ישי״
״שמענו עליך הרבה.״
״מה, למשל?״
״שאתה נוסע על אופנועים בומבה, ועושה צלחות בכביש.״

״באמת?״ שאלתי אותן. ככה, כאילו לא איכפת לי כלום, כשאני ממשיך לשבת על הבר״הרבה־הרבה,
לא אישן ב כי ת...״
זלים ומסתכל עליהן מלמעלה למטה. בארד, כזה, קר .״רוצות פעם לנסוע איתי?״
הן קפצו על ההצעה .״למה לא? תזמין אותנו.״
ךמחרתבעשרכ בו ק ר, אני פתאום רואה את רותי ורינה. השתיים מהבוקר הקודם.
מפה לשם התחלתי איתן קצת. אתה יודע, מלה פה מלה שם, בשביל לעשות רושם.
/״מה זה, אין בית־ספר?״ שאלתי .״הפרענו בשיעור,״ ענתה רותי ,״והמורה גירש
כשנכנסנו כבר למצב־רוח, אחת מהן אמרה :״יש לנו המון חברות.״
אותנו. אמר לנו ששעה אחת לא נהיה בכיתה. אז ציפצפנו עליו ובאנו לשמוע תקליטים פה.״
אמרתי :״גם לי יש חברים. בואו נצא יחד.״
שמענו תקליטים ופיטפטנו, עד שעה שתיים. אז הבנות אמרו :״די, נלך הביתה. שההורים
לא ירגישו שלא היינו בשיעור.״
ראיתי שהן מתות לזה. עשו רושם של כאלה שמשתגעות אחרי החברה שלנו עם נעליים
בערב נפגשנו בכיכר. התיישבנו על הדשא והתחלנו להתלוצץ, לשיר — בקיצור, לעשות
שפיציות, מכנסיים צרות, תלתלים א־לא אלווים פרסליי עם הרבה ברילנטין. קבענו פגישה
שמח. אז כבר החברה הכירו אחד את השני וכל אחד תפס לו איזה בת־זוג. אני לקחתי
לאותו ערב בכיכר דיזנגוף ונפרדנו. לפנות ערב ניגשתי לחברה בטיר. זה מיפגש קבוע
את רותי. היה נדמה לי שאני מתאהב בה.

שלנו, כל יום לפנות ערב .״חברה,״ אמרתי
אחר־כך התפזרנו וכל אחד הלך למקום
להם ,״תפסתי כמה חתיכות עלה כייף־כיפק.
אחר. אני לקחתי את רותי לתנובה שעל
בנות־טובים מהצפון. קבעתי פגישה להערב.״

18 בן גברבר של מפיו
הזה״
״העולם במערכת הוקלט זה סיפור
שפת־הים. הזמנתי בירה בשבילי; בשבילה
החברה היו שמחים עד לאללה .״אני מזאשר
זהותו האמיתית מוסתרת תחת השם הבדוי אבנר. אבנר,
כוס מיץ. היא עוד לא ידעה אז לשתות.
מין אחת בלונדית!״ קרא אחד מהם .״אני
היתד, מבסוטית אלף שהיא יוצאת ככה כמו
אוהב אותן עגולות כאלה,״ אמר שני .״יא
צבר מכרם התימנים, שהספיק ללמוד שנה אחת בגימנסיה, מסר
בחורה מבוגרת. בתשע בערך ירדנו למטה,
אללה, נראה להן מה שהחברה יודעים לעהת על ממעצר ששוחרר אחרי שעתיים כהן, לשלום וידויו

החולות של שפת־הים, בסביבות גורדון.
שות. לא כמו החריאתים שלהם מהצפון.״
פרעות כמקום ציבורי. הוידוי מודפס כפי שהוקלט מפי אבנר,
לא היה אף כלב בסביבה. דיברנו קצת ואחר־

כך התחלנו להתנשק ולהתמזמז. פתאום אני
ללא שינוי סגנון או תוכן. נמחקו בו רק הקטעים בהם תוארו
אבא הולך לאסיפות
מביט בשעון ואומר לה :״רותי, כבר , 11 את
יחסיס מיניים. כל השמות המופיעים כרשימה זו שונו על־ידי
צריכה לחזור הביתה.״ היא אמרה לי :״מה
ף* שבע בערב באנו לכיכר. ראינו שט
איכפת לך?״ אמרתי לה :״מה זה מה איכפת
המערכת כדי למנוע את זיהוי האנשים והמאורעות הנזכרים כה.
לקבוצה של נערות, בנות 13־ .14 חתיכות
__ ל י? הוריך יצעקו עליך.״
אחת־אחת. היו כמה יותר יפות וכמה פחות
״סמוך עלי,״ היא ענתה לי, כמי שמרגייפות.
אבל כל אחת רצתה להיראות חתיכה
שה את עצמה גדולה ,״אל תדאג. אני כבר יודעת איך להסתדר עם ההורים שלי.״
כמו שצריך. היו לבושות בלבוש צנוע, אבל יפה. כשראו אותי שתי הבנות מהבוקר, רצו

אלי בשמחה :״שלום אבנר, אלה החברה שלך?״
״יש לי מפתח של הדירה. הורי או שהולכים לישון בשמונה בערב או שיוצאים לבלות
התקרבנו. שתי הבנות מהבוקר עשו הכרה עם שאר הבנות. אני הצגתי את החברה שלי.
״מה עושים?״ שאלה אחת הבנות. היות ואני הייתי זה שסידרתי את כל העסק, נתנו לי וחוזרים בשתיים־שלוש. וכך אינם שומעים אותי חוזרת. אני פותחת את הדלת בשקט והולכת
לישון. בבוקר הם שואלים אותי באיזה שעה חזרתי. אני אומרת: בעשר, עשר־וחצי. אחותי
לדבר בשם החברה .״נעשה קומזיץ ליד הירקון,״ הצעתי.
הקטנה ישנה איתי בחדר. אבל היא שומרת סוד. אני לוקחת אותה לפעמים לקולנוע או
כולם הסכימו. אבל אני אמרתי לבנות :״אם הולכים לירקון לא חוזרים לפני 11 בלילה.
נותנת לה 10־ 15 גרוש והיא שותקת.״
מה יגידו ההורים שלכן?״׳
אותו לילה נשארנו עד שעה אחת. היו בינינו רק מיזמוזים — אבל חזקים מאד־מאד. אז
״סמוך,״ ענתה אחת ,״אנחנו כבר יודעים להסתדר עם ההורים שלנו.״
אני אומר לה :״רותי, כבר אחת. יהיו לך צרות בבית.״ אז היא אומרת לי :״מה איכפת לי?
טוב מאד. אם יודעות להסתדר, סחתיין. אבל רציתי לדעת אם הן יכולות גם לאחר אחרי
בכלל נמאס לי כל הבית. הורי עושים לי את המוות. כל הזמן אומרים לי לא לצאת, לא
.11 רציתי גם לדעת מה סיפרו בבית, כשיצאו לפגישה איתנו.
לאחר. אז אם אני כבר מאחרת — מה איכפת לי עד איזה שעה?״
״אמרתי לאמא שאני הולכת להכין שיעורים אצל רבקה,״ ענתה אחת.
נשארנו עוד איזה שעה, עד שכבר נעשה קר מדי ואני פחדתי ללכת איתר, יותר רחוק
״ורבקה?״ שאלתי.
משכבר הלכנו.
״הולכת לרינה ללמוד אנגלית.״
זאת היתד, הפעם הראשונה שיצאתי עם בנות כאלה, ובשביל זה הייתי סקרן. אצלי,

למשל, כשהייתי יותר צעיר, אם הייתי חוזר מאוחר הביתה, אבא שלי היה נותן לי באבי״
״דבורה רוצה לצאת אי ת ך,
אבי. פעם אפילו אמר שיגרש אותי מהבית .״אבא שלך לא אומר לך שום דבר כשאת
מאחרת?״ שאלתי את רבקה.
מחרת כערב נפגשנו שוב בכיכר. עכשיו כבר בלי לקבוע מראש. פשוט כל ערב,
״אבא שלי בכלל לא יודע מה נעשה בבית. הוא חוזר מהעבודה, אוכל והולך לו לשחק
/אם לא היינו נדברים למשהו מיוחד, היינו באים לכיכר ואיך שלא יהיה, תמיד אפשר
קלפים עם אמא.״ יי
היה לפגוש שם כמה מהחברה. ואז היינו מחליטים מה עושים — ועם מי. ערב אחד,
״אבא שלי הולך לאסיפות. כל הזמן יש לו אסיפות וישיבות,״ אמרה אחרת. ככה זה היד,
כשהיינו ככה משוחחים בינינו, קפצה אלי פתאום אחת הבנות ואמרה :״אבנר, אני רוצה
כמעט עם כולן. ההורים יוצאים לבלות ולא יודעים מתי הבת הולכת ומתי היא חוזרת. להגיד לך משהו בצד.״
״אז מתי את רואה את ההורים?״ המשכתי לשאול. אז כבר עמדנו בקבוצה אחת, כל שניים־
הלכתי איתר, הצידה .״אתה יודע מה?״ היא פתחה.
שלושה מדברים יחד, ומכירים אחד את השני יותר מקרוב. לא שאלתי ככה שאלות, כמו אני

לא יודע מה. זה היד, טבעי מאד, שיהיה על מה לדבר.
אז היא אומרת לי :״דבורה התאהבה בך והיא אמרה לי שהיא מאד מעוניינת לצאת איתך,
רבקה, או אולי ציפי, ענתה לי :״בשש־שבע. לפני שאני יוצאת. אני נותנת נשיקה לאבא, היא נורא רוצה לדבר איתך, אבל לא יכולה ככה, לפני כל החברה, מפני שאתה הולך עם
ולאמא, אומרת שלום, אני הולכת לרינה או לציביה. אבא אומר לי, :רק אל תאחרי, טוב?׳
רותי.״
אני אומרת טוב ולפני שאני יוצאת אומרת לו, :הוי, אבא, תן לי כסף. אולי יתחשק לי
זה באמת נכון שהלכתי עם רותי. אבל לא היה לי שום יחם מיוחד אליה. סתם יצאנו
להזמין את רינה לחומוס.׳ אמא תמיד אומרת, :תן לה, היא באה בערב ואולי תהיה רעבה׳.״
לבדנו. ראיתי שדבורה באמת יותר יפה ויותר נחמדה מרותי, גם כן בת 14־ .15 אז אמרתי

לעצמי שאלך איתה. ניגשתי לדבורה ושאלתי אותה אם יש לה משהו מיוחד לעשות. היא
אמת דחוכה על שפת הים
ענתה שלא. אז אמרתי לה :״בואי, ניסע לירקון.״
נסענו לירקון, רק שנינו. שכרנו סירה והתחלנו לשוט. באמצע הדרך עצרתי את הסירה
ך* תחלנו ללכת לכיוון הירקון. זה היה ערב יפה והחלטנו שלא כדאי לנסוע. צעדנו
| | לאורך רחוב דיזנגוף, חבורה אחת שלמה. לא היו עדיין זוגות. בדרך סיפרנו סיפורים. ועלינו לחוף, בין העצים, במקום מוסתר. נשכבנו על העשבים. זאת היתר, הפעם הראשונה
שהיה לי משהו עם דבורה, ולא ידעתי שום דבר עליה. שאלתי אותה :״מה עושה אביך?״
אחת שאלה :״תגיד, יצחק, אתה עובד?״
״אין לי אבא,״ היא ענתה לי.
״איפה עובד! כבר הפסקתי מזמן.״
מסתבר שאביה מת לפני שנתיים, והיא נשארה עם אחותה בת השש לבד בבית עם אמא
״אז מה אתה עושה?״
שלה. מה עושה אמא שלה?
״מוכר כרטיסים. שעתיים־שלוש ביום, ויש לי כל הכסף שאני רוצה. מי צריך לעבוד?״
״בבוקר קמה, מביאה לנו לאכול וחוזרת בחזרה לישון. אנחנו הולכות לבית־הספר. היא
הבנות צחקו, מבסוטיות. הרגישו שאלה חברה אמיתיים. שאלו בחור שני :״מה אתה
קמה לה בשעה 12־ ,1כשאנחנו חוזרות מבית־הספר. היא מביאה לנו ארוחת־צהרים ומסדרת
עושה?״ ״עושה ביזנס בטיריס. תופס לי כל מיני פריירים, משחק איתם שניים־שלושה
את הבית. אנחנו מכינות שיעורים ואחרי זה יורדות. אחותי הולכת לשחק עם ילדים ברחוב
משחקים — ויוצא עם כים מלא.״ הבנות צחקו בקול רם, וכל אחד מאיתנו סיפר סיפור
ואני הולכת לחברות.״
עוד יותר מפוצץ מהשני. קצת הגזימו, אבל בדרך כלל זה היה נכון — כולנו עשינו כסף
כך עבר הזמן, והשעה היתר, כבר .12 אני אומר לה :״דבורה, אמא שלך לא תצעק עליך
מכל מיני עסקים, והיה לנו המון זמן פנוי.
הגענו לירקון. ירדנו לחוף, מול רידינג, איפה שהירקון נכנס לים. אספנו קצת עצים אם תאחרי?״
היא צחקה :״אמי הולכת כל ערב לשחק קלפים עד הבוקר.״
והדלקנו מדורה. התחלנו לשיר. לא, לא הייתי בתנועת־נוער ולא מכיר שירים חלוציים.

״ואיך את נכנסת הביתה?״
״יש לי מפתח. אמא שלי לא יודעת אף פעם מתי אני באה ומתי אני חוזרת. בכלל —
מאז שמת האבא שלי והיא התחילה לשחק קלפים, לא שמה אלי לב. חוזרת כל בוקר
ומרוב התרגשות שהפסידה או הרויחה, במקום שתוציא את הכעס שלה על הקלפים, היא
מפילה את זה עלינו. כשאבא היה חי והייתי מבקשת ממנה כסף, היתה נותנת לי. עכשיו
שמכרה את הנגריה ומכרה את הפרייבט התחילה להיות קמצנית. היא לא מביאה לנו כלום.״
זה כבר היה בשעה שתיים. בדרך כלל צריך להחזיר סירה בשעה .12 אבל אני הכרתי
את חיימיקו בעל הסירות, ולא היה איכפת לו מתי אני אחזיר אותה.
אמרתי לה :״דבורה, בואי נחזור הביתה.״ אז היא אומרת לי :״עזוב אותי, לא רוצה
לחזור הביתה ולא רוצה להסתכל על הפרצוף שלו.״ אז אני אומר לה :״את יודעת מה?
היום יום חמישי. את רוצה מחר ללכת לבית־קפה?״ היא אומרת :״אה, ועוד איך!״ קבענו
למחרת בשמונה, והיא הסכימה.

״אגי שותה מילדות:״

ן• פגש נו כ מ קו ם שהחברה לא יראו אותנו, כדי שלא ידעו שהלכה אתי. הלכנו לבית^
קפה תנובה על שפת־הים. התיישבנו למעלה, בקומה השניה. המלצר הכיר אותי. אמרתי
לו :״תן לי בקבוק בירה,״ ושאלתי אחר־כך את דבורה :״מה רצית את?״
״גם אני רוצה משהו חריף,״ אמרה.
אמרתי למלצר :״תביא לי בקבוק קטן קוניאק ראשון, ופעמיים בירה.״ כסף לא היה
בעיה אצלי. עבדתי בדגים. הייתי מסדר עם חיילים מהצבא, שהיו מעבירים לי חומר־נפץ
ומזה הייתי עושה פצצות. למדתי מהחברה הגדולים בשכונה. הייתי הולך׳ זורק פצצות בים,
מוציא כמות גדולה של דגים, מכניס לתוך סל. הייתי עושה את זה בארבע־חמש בבוקר,
שאף אחד לא יראה. לוקח את הדגים לשוק ומוכר אותם. הייתי עושה לי פעם 20 לירות,
פעם מאה לירות במכה אחת. כך שכסף לא היה בעיה.

הסתובבנו עד הצהרים. ואז אמרה לי :״אבנר, אני לא מרגישה טוב. רע לי ואני עייפה.״
״לכי הביתה,״ אמרתי לה.
״לא, לא רוצה. אנוח בצריף.״
״טוב,״ אמרתי.
ארבעה ימים נשארה אצלי. אמא שלה התחילה לחפש אחריה. ניגשה לחברות שלה
ושאלה :״איפה דבורה, היתר, אצלכן?״ בסוף נתגלה לאמא שלה שראו אותה בנווגרבי,
לבדה. דבורה גם אמרה לאחת החברות שלה, שאם אמה רוצה לראות אותה, שתבוא לאיזה
מקום שהיא קבעה, בשעה מסויימת. האמא באה לפגישה .״למה את לא חוזרת? איפה
היית?״ היא שאלה.
דבורה ענתה :״אני לא רוצה לחזור הביתה ולא רוצה לראות אותך ולא את הבית.
נמאסו לי החיים אתך.״
אז האמא שלה ניסתה לשכנע אותה :״מה חסר לך?״
״את כל לילה הולכת לשחק קלפים ולא שמה לב אלי ולא אל אחותי. רק פה לפני
החברות שלי את אומרת שלא חסר לי כלום והחברות שלי יודעות איך שאת מתנהגת אלי
מאז שאבא מת.״
והיא הסתלקה משם בריצה.
האם פנתה למשטרה. השוטרים מצאו אותה בכיכר דיזנגוף. הבנות עזרו להם.
האמא אמרה :״בטח קרה לה משהו.״ לקחו אותה לרופא והרופא קבע שהיא כבר לא
בתולה. אז הילדה לא היתד, לה ברירה והיא הודתה בכל. סיפרה איפה היתד, כל הזמן
ועם מי. המשטרה חיפשה אחרי. הכירו אותי שם. כבר היו לי תיקים על גניבות ופריצות.
תפסו אותי ושאלו אם אני מכיר את הנערה. הכחשתי מכל המובנים. אמרו יעשו לי
משפט,״ לקחו אותי למעצר, יצאתי בערבות.
בא המשפט. למזלי התברר שדבורה כל פעם היתד, מספרת משהו אחר. במשטרה סיפרה
פרט אחד, בחקירה פרט אחר. אני טענתי שהיא לא נורמלית .״היא פסיכית,״ אמרתי לשופט,

ה״טיר־ על שפת הים -כאן מתארגנות הכנוביוח, כאן החלה הטרגדיה של דבורה
שתינו ואכלנו. ישבנו שם איזה שלוש שעות. אבע היא לא ידעה לשתות, הילדה. אבל
נכנם לה שגעון לראש והיא רצתה דווקא לעשות ספורט איתי — לראות מי ישתה יותר.
עשינו את הספורט הזה. שתינו ושתינו. בסוף היתד, שיכורה. והיא אמרה :״אך, כמה
טוב להיות שתויה! הייתי מסכימה להיות ככה כל החיים שלי ולצפצף על כל העולם ולא
לראות חיים כמו שראיתי כל הזמן.״
ישבתי במיוחד בקומה העליונה, מפני שידעתי שאף אחד לא יהיה שם. שלא יסתכלו
עלינו, כל כך צעירים ושותים. והמלצר? כבר הכיר אותי, שהייתי בא לשחק קלפים ולשתות
עם החברה הגדולים.
שילמתי ויצאנו. אמרתי לה :״דבורה, לאן הולכים כעת?״
״לאן שאתה רוצה תיקח אותי,״ היא ענתה.
אמרתי :״את יודעת מה? בואי נלך לצריף שלי״.

״אוף, חם זי!״

אותו זמן כבר לא גרתי בבית. הסתכסכתי יום אחד עם אבי וברחתי מהבית. אותו
^״לילה שאלתי חברה גדולים, מהעולם התחתון :״אין לי מקום לישון, איפה אלך?״ אמרו:
״לך לרחוב גורדון, יש שם צריפים פנויים. אף אחד לא ישן שם.״ הלכתי ומצאתי צריף
פנוי. כשאמרתי לדבורה בואי לצריף, היא הסכימה. הלכנו לצריף. כבר הספקתי להכניס
שם מיטה, ארון ואיזה כסא או שניים. איך שנכנסנו לחדר, היא אומרת לי :״אוי, אבנר,
אני עייפה.״
אמרתי לה :״את יכולה לשכב לנוח.״ מרוב שהיתר, שתויה התחילה למלמל מלים :״אבנר,
אין כמוך, אני אוהבת אותך ואני מוכנה לחיות אתך כל החיים שלי.״ ופתאום באמצע קפצה
ואמרה :״אוף, חם לי.״
סגרתי את הדלת ופתחתי את החלון. היא המשיכה להגיד :״עוד חם לי״.
אמרתי לה :״תורידי את החולצה.״ היא הורידה את החולצה ונשארה עם ד,חזיה והחצאית.
התיישבתי על המטה ונשכבתי על ידה. התחלתי להתמזמז אתה ולהתנשק. בקיצור --
היא היתד, בתולה.

__ המשפט

מחרת כבוקר הלכנו למסעדה וישבנו לאכול. אמרתי :״נו, חוזרת הביתה?״
/״לא, איפה! אני לא רוצה לחזור הביתה יותר.״

״אני מכיר אותה מזה שהיינו יוצאים יחד בחברה.״
אני כבר הייתי קודם במשפטים, אבל אצל שופט הנוער, בשביל דברים קטנים. הפעם זה
היה משפט רציני, אבל היה לי מזל של כלב. המזל הכי גדול היה שעברו שמונה חודשים
מהיום שלקחתי את דבורה לצריף, עד שהתחיל המשפט. בשמונה חודשים אלה קרו לדבורה
דברים כאלה, ששינו את כל המצב.
מזה שהסתובבה איתי, דבורה הספיקה להכיר את המקומות של אנשי העולם התחתון.
אחרי שעזבתי אותה היא לא רצתה לחזור ללימודים ולבית של אמה. זה כבר לא היה
בשבילה. היא כבר׳ ראתה מה זה חיים ומה זה לבלות עם גבר, והיא לא יכלה להפסיק.
היא התחילה להסתובב עם החברה. ואז הכירה את ג׳וק, דון י ג׳ואן מפורסם. הוא ישר
אמר לה כמה שהיא יפה ושהוא אוהב אותה. היא לא ידעה שאצלו זה מקצוע, ושהוא לא
היה אלא סרסור זונות.
בקיצור הם יצאו יחד, בילו בבארים ורקדו ושתו והיא עברה לגור אצלו. עד שיום אחד
אמר לה ג׳וק :״מה עושים דבורה? אין לי כסף ואף אחד לא יתן לנו.״ אז היא בעצמה
אמרה :״לא איכפת לי, אני מוכנה לעבוד בזנות.״
אתה מבין, היא כבר הגיעה למצב שזה לא היה איכפת לה. היא אפילו התחילה לאהוב
את זה. וכל זה מפני שהתרגלה להסתובב עם פושעים ועם החברות שלהם, שכמעט כולן
זונות. אז ג׳וק אמר לה :״זה רק יהיה לפעם אחת. אני מכיר איזה מקום. יבואו לשם
קליינטים׳ יהיה לנו כסף לבלות.״ אבל זה לא היה לפעם אחת. אחרי הערב הראשון באו
הערב השני והשלישי והעשירי. דבורה הפכה לזונה ממש — עם כל מה שהולך עם זה:
מכות, שיכרות, קללות.
הבנות האחרות, שראו איך ג׳וק התלבש על דבורה, התחילו להסית אותה. כי גם הן
עברו את אותה הדרך, ורצו להתנקם בו .״הוא הרם לך את החיים,״ אמרו לה ,״למה את
נותנת לו להכות אותך ולהתעלל בך? תמסרי עליו עדות במשטרה.״ היא מסרה עדות
במשטרה וג׳וק נעצר.
כל זה — במשך שמונה החודשים שעברו עד ליום המשפט שלי. אני ידעתי את זה
וכששאל אותי השופט מה יש לי להגיד, סיפרתי לו כי דבורה היא סתם זונה פשוטה
והערם שלה יושב בבית־הסוהר. ראיתי שזה שינה לגמרי את הגישה של השופט. אבל זה
לא היה הכל. היה לי קלף חזק עוד יותר: הבאתי שלושה חברה שנשבעו כולם שהם שכבו
עם דבורה הרבה זמן לפני שאני התחלתי לצאת איתה. מה יכול היה השופט לעשות חוץ
מלהוציא אותי זכאי?
דבורה? שלחו אותה למוסד לעברייניות צעירות.
* על בעילת קטינה מתחת לגיל , 16 לפי סעיף (152ג) ,העונש המכסימלי 14 :שנה.

העונה
1סמר
^יקולינסקי׳ ב אופנה

> ת *האו׳,פנה בל נ ע1ל

יקולינסקיבע״ מ
*־אביב,

דזז׳

א לנ בי

פרסום העליון

— וו. ה .רוברט מציג --

גדול רקדני ספרד
לואיסילו והבאלט הספרדי שלו

במרחב
(המשך מעמוד )6
השלישית זלמן סוזאיב לדון באפשרות של
חרם נגדי. לח״כ הצ״כ היתד, סיבה טובה
לחשוב כי החרם הנגדי יצליח. הוא הסתמך
על ידיעה, לפיה מסר ישראל זיו, בעל החנות
המפורסמת מרקם אוד ספנסר, כי יפסיק
להשתמש בסחורה ערבית עד לביטול
החרם הערבי.
אולם הצעת החרם הנגדי מתה כמעט באותה
מהירות בה נולדה. כי דוברי הממשלה
הופיעו בועדת־החוץ והבטחון, אליה
הועבר הדיון לפי הצעת משה שרת, הודו
כי החרם אינו מעשי. הנימוק: בארצות־הברית
ובאנגליה, הארצות העיקריות בהן התקיים
החרם כבר לפני ארבע שנים, קיים חוק חמור
האוסר פעילות מאורגנת להחרמת תוצרת.
תחת זאת הסתפק משרד־החוץ באיפול
מלא על התפשטות החרם. בארץ לא הופיעו
כמעט ידיעות על התרחבות הרשת. למשל:
התקנה המצרית לפיה כל נתין של רע״ם
הקשור בהפרת החרם יהיה צפוי ל־ 10 שנות
עבודת־פרך או לקנס של חמישה מיליון
לירות מצריות.
כלי בננות מרוסקות. כל הידיעות
על כשלונות מסחריים בגלל החרם הערבי
הושתקו, פרט למקרים הבולטים, אותם
אי־אפשר היה להעלים, כמקרה חברת הנפט
של, שאת תוצרתה החרימו יהודי דרום-
אפריקה, ורינו.
״מדוע צריכים להגיד לערבים שהם הצליחו,
ולפרסם למשל שחברת תמרוקים צרפתית
עזבה את הארץ בגלל החרם?״ ניסה
להסביר את מדיניות בת־היענה איש משרד־החוץ.
אולם
העובדה המכריעה לא השתנתה. אחת
אחרי השניה עזבו השנה חברות ידועות את
הארץ. פירמת מכונות־הכתיבה המפורסמת
רמינגטדן הפסיקה משא־ומתן שהתנהל אתה.
אחריה צעדה במצעד המחרימים חברת שימורי
הירקות היינס, שברגע האחרון נמנעה
מלקנות מתנובה עשרות טונות של בננות
מרוסקות, העדיפה לשלם פיצויים.
השבוע היה ברור כי החרם יתפשט. שום
חרם נגדי אינו בר־ביצוע. מי שהיה קרוב
לענינים לא הופתע מן ההחלטה הצרפתית.
גם גולדה מאיר, ששמעה לפני שנה מפי
ז׳אק סוסטל כי ממשלת צרפת לא תתערב
בענינים אלה, תספק רק נשק לצה״ל, נסעה
בשלווה לקאמרון, לא מיהרה לחזור. כי
איש בישראל לא האמין שאפשר לפתור
את בעית החרם. הוא היה רק חלק מכלל
המאבק בין ישראל וארצות ערב.

עולם לא הצליחו אנשים כה מעטים
באמצעים כה פשוטים, לעורר רעש
כה רב בארצות כה רבות. כל שהיה דרוש:
מעט צבע, מכחול.
בקלן, בלונדון, בשטוקהולם, בנארמה, ב־ניו־יורק,
בוינה ובחצי־תריסר ערים אחרות
כינסו מפקדי־משטרה מודאגים את פקודיהם,
תבעו מהם לגלות בכל מחיר את אנשי־העוול.
העתונות הבינלאומית התפוצצה מהתרגשות
בכותרות, בקאריקאטורות ובמאמרים ראשיים.
ממשלות הכריזו על מתן פרסים.
במרכז כל ההמולה עמד קומץ בלתי־ידוע
של פרחחים, מטורפים או חורשי־מזימות,
שכיסו את הקירות בצלבי־קרס ובסיסמאות
כגון :״יהודים, החוצה!״ הצלבים היו קטנים׳
הסיסמות מעטות, הביצוע פרימיטיבי
(ראה שער אחורי) .אולם ההתרבות ברחבי
העולם היתד, עצומה. אחרי ההלם הראשון,
עם גילוי הסמלים על קירות בית־הכנסת
הגדול בקלן, גרמניה, גרמה התפוצה לזעזוע
שני, חזק עוד יותר.
כי מקלן התפשטה התופעה לכמה ערים
ועיירות גרמניות אחרות. משם עברה את
ההרים דרומה, ואת הים צפונה ומערבה.
בסוף -השבוע היה נדמה כי צלב־הקרס התפשט
על פני כל ארצות התרבות המערבית*.
ארבע־עשרה וחצי שנה אחרי מותו בלא
עת, מכדור של אקדח שירה בעצמו, חגג
אדולף היטלר במאוחר נצחון בינלאומי.

גברברים, ציונים וקומוניסטים

פאול יוזף שינן, חבר מפלגת־הריין,
מן החשודים ביו!•

ציורם של צלבי־קרס בבית־הכנסת שבקלן.
ארגון אנטישמי בינלאומי מסועף.
גולדמן, העומד בראש שורה ארוכה של
ארגונים חסרי־תכלית שאין להם מה לעשות,
הבחין מיד בהזדמנות הגדולה לספק תעסוקה
ותוכן למוסדותיו. הוא הודיע כי יטוס
לגרמניה, ידריך שם את הד״ר קונראד אד־נואר
ואת מומחי־המשטרה מה לעשות.
אילו נגעה הפרשה בכל עם אחר, או בכל
סיסמה אחרת, היתר, טובעת כעבור כמה
ימים בחיוך בינלאומי. אולם כאשר היה המדובר
באנטישמיות גרמנית, ובסמלים של
צלב־הקרס, אי־אפשר היה להתיחם אליה בהומור,
כי אחרי השמדת ששה מיליון יהודים
בידי אנשים שנשאו את צלב־הקרס על
שרוולם, הפך סמל זה לגורם המסוגל לעורר
רטט חרדה גם בלב האדיש ביותר.

הגרמני אמר :״פריקט:״
בחירות מתח גבוה

היכל התרבות
מוצ״ש 9.1ב־8.30
(ההכנסה מוקדשת לקרן
נכי מלחמת השחרור{

הצגה חגיגית
יום ד׳ 13.1ב־8.30
ב ת ־ י ם 11.1 :ב־8.30
חיפה 12.1 :ב־9
פתח ־ ת ק ־ ו ה 14.1 :ב־8.30
קרית ־ חיים 15.1 :ב־8.30
רמת ־ ג ן 17.1 :ב־8.30
ירושלים 18.1 :ב־9
כרסיסים:
תל־אביב: רדיו־אוניון, כנף,
רוקוקו, לאן׳ במה.
חיפה: גינצבורג־יובל, נובה.
ירושלים: משרד כהנא.
פרסום בלקין

השלישי בנובמבר שינה דברים רבים בישראל.
אחד מהם: השליטה הבלעדית בוועד
עובדי חברת החשמל, שהתבטאה בשלטון
מוחלט על קולותיהם של אלפי עובדים ועל
קרנות של מיליוני לירות.
לפני הבחירות לכנסת אירע מאורע משמח:
המגע שנותק בין הנהלת החברה, הנתונה
בידי מפא״י, ובין וועד העובדים בו שלטו
אנשי אחדות־העבודה. ,חודש. הפרשי משכורות,
עליהם נאבקו עובדי החברה חדשים
רבים, חולקו — ארבעה ימים בלבד לפני
היום הקובע. עובדי חברת החשמל הלכו
לקלפיות כשמתח גבוה של אהדה למפא״י
בליבם.
למחרת הבחירות לכנסת התקיימו הבחירות
לוזעד העובדים. החיבור המחודש לרשת
הכספים עזר. מפא״י הצליחה אחת ולתמיד למגר
את שלטון אחדות־העבודה בועד־העובדים.
ממתולה עד אילת. אולם הנצחון לא
היה שלם. בין הועד החדש לבין קופת ה־תגמולין
של העובדים, בה היו מצויים אותה
שעה מיליוני לירות, שנוכו מעובדי חברת
החשמל משך שנים, שרר קצר חשמלי. כי
השולטים על הקופה היו עדיין הבוסים
הישנים מאחדות־העבודה. מפא״י החליטה
להחליף את הפקקים.
החודש עומדות להתקיים הבחירות להנהלת
המוסד הכספי של העובדים. מפא״י,
שהבינה כי כדאי לשנות את החיבורים,
קבעה שהבחירות, שהתנהלו קודם לכן בכל
חלקי הארץ, יערכו הפעם בחדרה. חדרה
היא מרכז הארץ, קבעו הוועדים החדשים.
לשם יוכלו להגיע כל העובדים.
היה ברור כי רק בודדים מבין אלפי
עובדי החברה יטריחו עצמם לחדרה כדי
להצביע. יהיה צורך להסיע אותם לשם במאורגן.
הודו השבוע בעצב אנשי אחדות־העבודה
:״באותו אופן יכלה מפא״י לקבוע
את הבחירות באילת. את האנשים שלנו לא
נוכל להסיע אפילו עד פתח־תקוה.״

בית־הננסת בקוסי\1ם וו פארק: צלבי־קדס
המעוניינים עטו על המציאה, השמיעו דעות
פסקניות. בין השאר:
• הודיעו מומחים אירופיים כי אין זאת
אלא התפרצות של גברברים, שתפסו שזו
דרך בטוחה ופשוטה לעשות רעש ופירסומת.
• טען הפרשן והעורך האמריקאי אוכל־הקומוניסטים
דייויד לורנס, כי הצלבים צוירו
בידי קומוניסטים כדי להבאיש את ריח גרמניה
המערבית ולהרתיע את העולם מלהפקיד
נשק כבד בידיה, כחברת נאט״ו.
• הכריזה ממשלת גרמניה המערבית
כי המעשים נעשו כדי ״לפגוע בשמה של
גרמניה בעולם״ ,מבלי לציין מי מעוניין בכך.
9שידר רדיו קאהיר את הסברה כי הסיסמות
צוירו בידי סוכנים ציוניים, שרצו
בצורה זו להפחיד את יהודי העולם, לד,מ־ריצם
לעלות לישראל ולהגביר את תרומותיהם.
<• גילה נחום גולדמן כי זהו מעשה ידי
• כולל ישראל, שם ציירו גברברים את
צלבי־הקרס על קיר באשקלון, הפיצו ידיעות
כוזבות על גילוי סמלים נוספים. כמה מודעות
כוזבות אלה הודפסו בעתונים.

החיאת התנועה הנאצית בעתיד הנראה לעין?

מדווח על־בך בתב ״העולם הזה״ :

קשה היה לפרש בדיוק את הבעות פנים
של העוברים ושבים שהסתכלו בצלבי־הקרם
בבית־הכנסת של קלן. היו אלה לרוב בורגנים
גרמניים שמנמנים׳ במעילים עליונים
עבים. הם נראו תמהים, קצת אדישים, ומסוגרים,
כאדם שמזכירים לו משהו שאין
הוא רוצה להזכר בו. אחד הרים את אצבעו
אל רקתו, מילמל :״פריקט משוגעים!״{
בכל הנוגע -לתקופה הנאצית, גרמניה סובלת
עדיין מתסביך עמוק. הוא נובע מכך
שרוב הגרמנים אינם מוכנים עדיין לקבל
על עצמם את האחריות למה שקרה, שואפים
להטיל את הכל על איש אחד: אדולף היטלר.
מדבריהם מסתבר כי היטלר, מטורף גאוני,
הצליח באורח פלא להשתלט על עם שלם,
לעשות בו ובשמו כאוות נפשו.
רוב הגרמנים מעל לגיל 35 סובלים מתסביך
של אשמה כלפי היהודים. הם מחפים על
כך בהזכירם לעצמם שגם הם סבלו. אין
כמעט משפחה גרמנית שלא איבדה לפחות
בן אחד במלחמה. עשרות מיליונים הפסידו

את בתיהם ורהיטיהם, סבלו חרפת רעב,
התענו במחנות שבויים 12 .מיליון׳ גרמנים
גורשו או ברחו מן האזורים המזרחיים, נאלצו
להתחיל מחדש במערב־גרמניה.
אנשים אלה, כאשר הם מדברים עם ישראלי
על המלחמה, מביעים את סלידתם ממעשי
היטלר, מסיימים דרך־קבע באנחה:
״כן, גם לנו היה קשה...״
אולם גרמנים אלה אינם אוהבים להיזכר
בכלל סבלות המלחמה — לא בסבלם שלהם,
ולא בסבל הזולת. העבר נראה להם כדבר
רע, שיש לשים קו תחתיו.
הם שונאים את הצבא, מתיחסים אליו
בציניות גמורה. הם שונאים את הפוליטיקה,
שלדעתם אשמה בכל. הם בורחים מסיסמאות
ומאידיאלים, לעולם חומרני־קיצוני. הם יה־יחסו
בזילזול שווה לניאו־נאצים המציירים
צלבי־קרם, לאידיאליסטים הנואמים על אירופה
חדשה, ולקומוניסטים ודגליהם האדומים.
התגובה של כל השיכבה הזאת, רוב העם,
היא הבאת האצבע אל הרקה והציון ״פריקט!״

מי זה חימ דד?

^ נוער הגרמני, לעומת זאת, אינו
ן | זוכר את המלחמה אלא בצורת זכרונות־ילדות
מלודים־זוועות. גרמני שהוא עתה בן
20 נולד בשנה בה פלש היטלר לפולין ופתח
במלחמת־העולם. הוא היה בן שש כשנכנעו
צבאות הרייך השלישי ״בן־אלף־השנים״.
לא מכבר פירסם עתון קאריקאטורה של
ילד המסתכל באדולף היטלר .״מי זהי״
שאל הילד. יש בכך הרבה מן האמת: ההורים,
שאינם רוצים לזכור את תקופת
היטלר, אינם מרבים לספר על כך לילדים.
העם יצר לו באופן מלאכותי אבדז־זכרון.
נוער זה אינו להוט אחרי הפוליטיקה.
מבחינה זו, הוא דומה לנוער בכל ארצות
המערב — לנוער האמריקאי, הבריטי, ואף
הישראלי. יש בו שיכבה גדולה של גברברים
(״חצי חזקים״ ,בסלאנג הגרמני) ,הדוהרים
על קטנועים, כשהם לבושים במעילי־עור.
זהו יסוד רעשני, הרסני, המתגרה במשטרה
ונוטה לעבריינות נוסח אמריקה.
יש בו שיכבה גדולה אחרת, שוב כמו
באמריקה ובישראל, של צעירים החושבים
רק על הקריירה האישית שלהם, על משכורת
גדולה ועל משפחה — בורגנים זעירים מלידה.
אלה גם אלה אינם נוטים מטבעם לפוליטיקה.
הנוער ספקני כלפי כל האידיאלים.
אבות גרמניים, בדיוק כמו אבות אמריקאיים
וישראליים, מתלוננים על הלא־איכפתיות של
ילדיהם, שכל חלומם מכונית וטיול בחו״ל.
לגבי נוער זה, תקופת־היטלר אינה אלא
הוכחה לטימטום ההורים.
אולם עצם היותו מרוחק מן העבר הקרוב,
הופך את הנוער הזה חדיר להשפעות ניאו־נאציות.
מכיון שאינו יודע מאומה על אדולף
היטלר, אפשר לצייר לו את היטלר כגיבור

בן־אלמוות. מכיוון שהוא זר לכל האידיאלים
הפוליטיים, יכול הוא ברגע של משבר פנימי
לפנות אל האידיאל הראשון המזדמן בדרכו.
ולגבי צעיר גרמני, יכול הרעיון הנאצי לשמש
תחליף מתאים לאידיאל.

ז א ־יו צ ד חי םכע די עפר

ננסית והמגוחכת לכוח אדיר. זוהי אזהרה
שקשה לשכוח אותה — אם כי אין בולט
כיום בגרמניה אדם בעל התכונות האישיות
המיוחדות־במינן של אדולף היטלר.

ך! 1כן פ רו ר כי הנוער לא יהיה היוזם
/בכל תחיה נאצית. מנין יכולה לבוא
תחיה כזאת?
היא יכולה לבוא מחוג מסויים החולם על
כך מזה חמש־עשרה שנים: הנאצים הקשישים
הקנאים, חשוכי־המרפא. הם מיעוט קטנטן
וממורמר. הם שייכים לעבר. אולם אין הם
נכנעים. הטיפוסים האופייניים:
#גברים קשישים, שהשתתפו בנעוריהם
בארגונים הטרום־נאציים ובייסוד התנועה
הנאצית עצמה, זוכרים תקופה זו כימי־זוהר,
משוים אותם לאפסותם הנוכחית.
אחד מאלה הוא, למשל, וילהלם מיינברג,
ראש ״מפלגת הרייך הגרמנית״ .מיינברג היה
שייך ל״גייסות החופשיים״ ,שהיו מעין צבא
פרטי, מחתרתי־למחצה, שגויים אחרי מלחמת־העולם
הראשונה על־ידי קצינים משוחררים
(בחסותו הסודית של הצבא הרשמי) כדי
להגן על גבולות המדינה. מיינברג השתתף
במרי האזרחי בחבל הרור, בשעה שהצרפתים
פלשו אליו 1923 הצטרף לאחר מכן לפר
לוגות־הסער של היטלר.
#אנשים שתפסו משרות רמות ביחידות
הנאציות השונות (לרוב ביחידות עורף),
אינם יכולים להשלים עם כך שכיום הם לא־יוצלחים,
בשולי החברה, הזוכים לבוז הבריות.
הם ממורמרים במיוחד על פקידים
נאציים שהצליחו להסתדר, משרתים עתה
את האדונים החדשים כפי ששירתו בשעתם
את האדונים החומים, הפכו שרים, מנהלי
משרדים ואף אנשי־עסקים מצליחים. אלה,
על־אף עברם, רחוקים מכל ניאו־נאציזם.
•:נאצים לשעבר הממורמרים על סגירת
החיים הפוליטיים בפניהם. בולטים ביניהם
אנשי הס.ס. הקרבי, יחידה צבאית שהצטיינה
בחזית, אך השלטונות מתיחסים אליה כאל
שאר חלקי ה.0ס. המתועב. בעל־החטות של
אלה הוא הגנרל ״אבא״ ראמקה, גיבור חטיבות
הצנחנים.
אפשר היה להתייחס בזלזול לקומץ ממורמר
זה, אילמלא דוגמה היסטורית: לפני ארבעים
שנה היווה קומץ זעיר דומה מאד, מורכב
מטיפוסים דומים, את הבסיס ליצירת
המפלגה הנאצית. כמו עתה, כן אז, היה
קומץ זה מפולג לתריסר ארגוני־ננס יריבים,
רובם מגוחכים, עד שבא איש מוכשר אחד
ואיחד אותם לכוח פוליטי.
המפלגה הנאצית נשארה מבוטלת כל עוד
שררה בגרמניה גאות כלכלית — כמו שמובטלים
עתה הארגונים הניאו־נאציים. אולם
כאשר בא משבר כלכלי, הפכה התנועה ה
—1בבריטניה
ובארצות אחרות, חדלה הבעיה
להיות גרמנית. תשומת הלב הופנתה
לפתע לקיום גורם, שמעטים ייחסו לו
עד כה חשיבות: האינטרנציונל הפאשיסטי.
כתב כתב־העת נאציון אוירופה (״האומה
אירופה״) ,בטאון תנועה זו המופיע בקובורג,
גרמניה :״לא קיים אינטרנציונל פאשיסטי
בעל משרדים ורשימת־חברים. אולם קיימת
רשת של ידידות ויחסים.״
״ידידות״ זו נוצרה רשמית בעיר השבדית
מאלמו, בקונגרס שנערך בין ה־ 12 וה־19
במאי .1951 ,יוזם הקונגרס היה פר אנגדאל,
פאשיסט שבדי, שהצליח לאחד את הקבוצות
הפאשיסטיות בכל הארצות הסקאנדינביות
בתנועה מאוחדת שנשאה את השם תנועת
הרפורמה הלאומית הסקאנדינבית.
אחרי שאנגדאל קשר יחסים עם קבוצות
דומות בכמה ארצות, כונס הקונגרס בהשתתפות
50 צירים, מהם 27 גרמנים. האחרים:
בני נורבגיה, דנמארק, הולאנד, בלגיה, צרפת,
שבדיה, שווייץ, איטליה.
בראש המשלחת הגרמנית עמד ד״ר ריב־טר,
אז מנהיג מפלגת הרייך הגרמני. לאחר
מכן נתגלה כי שמו האמיתי רסלר, וכי
אינו אלא גאולייטר (מנהיג מחוז) נאצי בדימוס.
הוא נאסר ונשפט בעודן זיוף. אולם
תנועתו הוסיפה להתקיים. בגלל אחוזי החסימה
לא השיגה ייצוג בפרלמנט הגרמני
הפדרלי בבון (״הבונדסטאג״) ,אף שקיבלה
למעלה מ 10/אולם היא מיוצגת בכמה מן
הפרלמנטים המחוזיים. רוב הנאסרים בקשר
עם ציור צלבי־הקרם הם חבריה.
תנועות ניאו־נאציות אחרות בגרמניה:
התנועה הסוציאלית הגרמנית, בהנהגת
קארל ביינץ פריטטר, הלוקח חלק פעיל ב־אינטרנציונל
הפאשיסטי. האיחוד הסוציאלי
הגרמני, בהנהגת אוטו שטראסר, לשעבר
מנהיג נאצי ידוע, שסולק על־ידי היטלר
בגלל נטייה שמאלנית. הגוש הגרמני, בהנהגת
קארל מייסנר ,.כן קיימות כמה תנועות-
נוער וארגון סטודנטים ניאו־נאצי.
תנועות פאשיסטיות אחיות בעולם:
• ארצות־הברית: מפלגת התחיה הלאומית
-,המפרסמת כתביעת אנטישמי בשם
הלאומן האמריקאי; מגיני הדת הנוצרית, ש־כתב־עתה,
ירחון המגן, הגיע פעם לתפוצה
של מאה אלף טפסים; מסע־הצלב האמריקאי
הלאומי הנוצרי׳ ,המפרסם את כתב־העת הצלב
והדגל, האיגוד החינוכי הנוצרי, המפרסם
את קומון סנס (״שכל ישר״) עם תפוצה
של 50 אלף, הקו־קילוקס־קלאן, הפועל נגד

חאינטדגציוגז הפאשיסטי
ף רגע שהופיעו צלבי־הקרס באמריקה,

בית־הכנסת בקלן: אזוחי־העיר לפני הסיסמה ״יהודים החוצה!״

באותה אשמה. בין העצירים גם אשה אחת.
כושים ויהודים.
• ארגנטינה: איחוד ארגנטינה־אירופה,
המורכב ממהגרים נאצים ופאשיטטים.
י• אוסטריה: מפלגת הפועלים הלאומית
הדמוקראטית, שנוסדה ב־.1956
י• בלגיה: האגף הבלגי של התנועה הסוציאלית
האירופית, שנוסדה בבריסל ב־. 1954
י • בריטניה: תנועת האיחוד הבריטית,
מיסודו של הפאשיסט הוותיק, סר אוסוואלד
מוסליי.
י• צרפת: אקציון פראנסיי, בהנהגת
צ׳ארל מורא וליאו דודה; הועדה לתיאום
הכוחות הלאומיים הצרפתיים, בהנהגת מוריס
בארדש, גם הוא מראשי האינטרנציונל; הועד
הצרפתי הלאומי׳ בהנהגת רנה בידה;
הכנס הלאומי, שנוסד ב־ 1945 על־ידי טיק-
סיה־ויניאנקור.
• איטליה: התנועה הסוציאלית האיטלקית,
אחד מחשובי הגופים בפאשיזם העולמי.
• שודייץ: מפלגת העם השווייצית.

{״כוח שלישי״

ן! אחד מכל הגורמים האלה אינו חשוב
יותר מקבוצת סולם בישראל, המצדיקה
את טבח כפר־קאסם וחולמת על ״מלכות
ישראל״ ,הקמת בית־מקדש וטיהור המרחב
בין הנהר פרת והים־התיכון מערבים. אולם
כשם שאוהדי סולם, שחלק מהם אינו מהסם
להודות בזיקתו לרעיונות פאשיסטיים אי־ ;
רופיים, יכולים לעורר רעש בישראל, כן
יכולות תנועות אלה, בפועלן בנפרד או
במתואם, לעורר סנסציה בינלאומית.
לכל הגופים האלה משותפת זיקה אנטישמית
חזקה, אם כי אין הם מבטאים אותה ;
לרוב בגלוי ובצורה קיצונית. הגופים האירופיים
דוגלים לרוב בתיאוריה האומרת |
שגם הקומוניזם וגם הקאפיטאליזם הם המצאות
יהודיות׳ וכי המלחמה ביניהם היא
רק מאבק על השלל. על אירופה הפאשיסטית י
המאוחדת (״מלכות אירופה״) לסלק את ה־דמוקראטיה
ואת הקומוניזם, להקים כוח
שלישי, להחזיר לבני אירופה הכרה ביעוד
אידיאליסטי, תחת מצב־הרוח החומרני הנוכחי•
כל הגופים תומכים בתורת הגזע
ובחוקים של הפרדה גזעית.
שיתוף־הפעולה ביניהם הוא בלתי־קבוע.
מדי פעם, לרוב אחת לשנה או לשנתיים,
נפגשים הנציגים מכמה ארצות, מתפלגים
מדי פעם ומתאחדים מחדש, במסגרת התנועה
האירופית הסוציאלית, שהיא ארגון-
הגג הבינלאומי הגדול ביותר. כולם שנואים
על הימין הפחות קיצוני, שגם לו יש נטיות
אנטי־שמיות, כמו אנשי פיז׳אד בצרפת.
כמה מן הפאשיסטים השתדלו להקים מגע
עם ארצות־ערב, לקשור קשרים עם סטודנטים
ערביים הלומדים בארצותיהם. אולם ברוב
המקרים עלה הדבר בתוהו. כי חלק מן הלאומנים
הערבים נוטה לשמאל הקיצוני,
המתעב את הפאשיטטיב, ואילו הזרם המקבל
את הוראותיו מגמאל עבד אל־נאצר הגיע
לכלל מסקנה כי הפאשיזם מזיק לו, מכיון
שהוא מחזק את העליה לישראל ומזרים כוח
חדש לתנועה הציונית הבינלאומית.
זוהי, כמובן, הערכה ריאליסטית. כי על
אף הסלידה מן הגופים האנטישמיים והחרדה
למראה צלבי־הקרס, אין מנהיגי הציונות
יכולים להתעלם מן העובדה כי חיזוק האנטישמיות
מביא עמו באופן אוטומטי את
חיזוק התנועות הציוניות, וכי על כן יכול
הגל הנוכחי של התפרצויות אנטי־שמיות
ילדותיות להביא תועלת מבחינת האינטרסים
הציוניים, תועלת העולה בהרבה על כל
נזק ממשי שיכול לנבוע מהם.

במדינה

הם החליטו

אישי

אמב

:חוק כ כי ת־ משפט

שניאור זלמן חשין לא היה רק שופט־ליון
שהתמחה בסעיפים היבשים של החוק.
רך מטך ההתנצחויות של הפרקליטים, שחת־כחו
על כל סעיף בחוק, ראה הצבר ה־רושלמי
גם את הצד האנושי של בעלי הדין,
:ר את טיעונם הבלתי־מקצועי בבי!ת־המש־ט.
כשמת השבוע בגיל ,56 השאיר אחריו
שין, פרט לאלפי פסקי־דין מנומקים, גם
פר על ההודי היהודי של אותם משפטים:

כעדים באו מצד החתן חיים
בן־אמוץ ומצד הכלה זאב יוסיפו
ביץ׳) ובנימין גלאי. מצד אלוהים
מללו י הגדול מירושלים. הרב מג
לדעת מה מקצועו של איצ׳ה—״
ראש הליגה למלחמה בכפיה דתיו
איצ׳ה .״מה?״ שאל הרב בחרדה.
יושב ראש הליגה לכדורגל.״ ״אד
הרב בספקנות .״אבל אנחנו לא
בשבת.״ הרגיע אותו איצ׳ה. כ?
טקס, רצה הרב גם תשלום .״תב,
כלה בעצמך,״ אמר לו איצ׳ה ,״הי
הכסף?!״
לחגיגת החתונה שנערכה באותו
עין־הוד בא כל מי שהוא מי בשדו
והתרבות כולל קצונה גבוהה 1
אבל כל מי שהיה גבוה בדרגה
לא לבש דרגות, משום שהוחלט

וחוק ודמע בבית־הדין*.

אכא רוצה עודף מלירה. כתב חשין,
והתמנה לשופט־שלום כבר בשנת , 1937
ל החוק המנדטורי, לפיו יכול היה כל
אשם להעדיף שופט בריטי על יהודי:
מובאת אשה זקנה לדין. אני שואל אותה
נוסח המקובל :״איפה את רוצה להישפט?
אן או אצל שופט בריטי?״ והיא עונה ביון
ובתמימות :״אני יודעת? ומה דעתך
;תה על זה?״
אשה אחרת, גם היא על אותה שאלה:
אני יודעת? במקום הזול ביותר!״
ותשובת־שיא של יהודי אחד לאותה שאלה:
מה? שם אצל הבריטי יש חוק אחר?״ או:
כלום משפטי חמור כל כך שהוא מצריך
וי דוקא?״
חוק אחר שהעלה חיוכים על פניו של
שופט חשין, שסיים את לימודיו בניו־יורק,
יבל שם את התואר ד״ר, לא לפני שגמר
ודם לכן בית מדרש למורים בירושלים,
יה זה שקבע כי אם נאשם מודה באשמה
נחשבת קלה, הוא אינו צריך לבוא להעיד.
יספיק שישלח לבית־הדין מכתב לפיו הוא
:ודה באשמה.
כמה יהודים, שלא הסתפקו בהודאה, נימקו
7דוע אינם יכולים להופיע למשפט, העלו
יוח רעננה על פניהם העייפות של עובדי
:ית־המשפט. מצטט חשין את מכתביהם:
״לדאבון לבי לא אוכל לבוא היום אל
:ית־הדין,״ סיפרה אשה אחת, שנאשמה על
;עמדת ארגז ברחוב בפתח חנותה .״כי זה
ירב יום־טוב והפידיון ביום זה יותר
?שבכל יום אחר׳ ואין לי את מי לעזוב.״
1מרות שהודתה, לא יכלה להתגבר על ה־
!יתוי להצדיק את עצמה :״העמדתי ארגז
!ל יד החנות שלי, אך זה היה לרגעים
?חדים ושום אסון לא קרה.״
מקרה אחר של השופט, שעסק גם בעניני
תנועה: בשעה שהשמש קרא את שמו של
;נהג הנאשם במסדרוני בית־המשפט, נראה
לד כבן עשר מפנה לעצמו דרך במרפקי
דיו בין המוני הנהגים שהצטופפו אותו
;וקר, וכשהגיע לדוכן־המשפט הושיט ל־זופט
פיתקה מעוכה ושטר־כסף בן לירה
:חת, ואמר בנשימה חטופה :״אבא נסע
;יום לעזה ואינו יכול לבוא. הוא שלח
:תקר, זאת ולירה אחת, וביקש שיתנו לו

קודם כל כלי האשה. מה היה קורה
גילו הבינו הנאשמים את כל המונחים ה־
?שפטיים שהם משתמשים בהם? הם היו
ווסכים את זמנו של בית־המשפט וגוזלים
זמנו הרבה הומור. כתב השופט האלגנטי,
סשימש גם מרצה בבית הספר למשפט ו־
:לכלה בתל־אביב, על נרקומן צעיר, שגולל
ות פרשת חייו לפני בית־הדין, ביקש בסיום
בריו הארוכים :״אני רוצה יחם מיוחד.
׳אשית — שלא יתנו לאשתי לגשת אלי.
;זנית — שיטילו עלי עבודה קשה כל היום.
זלישית — שישגיחו עלי בשבע עיניים ולא
תנו לי להיות לבדי אף רגע אחד. ורביעית
שיחפשו תמיד בבגדי כדי לראות אם׳א הברחתי סמים משכרים.״
אחד הדברים בהם נוכח השץ בעבודתו
;ארוכה — שהיהודים מתחמקים מלהעיד
:משפט דיבה או בדיון פלילי־פרטי. סיפר
!שין:
פעם נדרש יהודי זקן להעיד במשפט
!לילי־פרטי, ומרגע עלותו לדוכן־העדים ני-
:ר היה שלבו מלא חשדות. גם אחרי ש־
;עיד לטובת המתלונן מה שהעיד לא נרגע.
;וא נחקר על י.די הפרקליט.
״האם שמך • ,ושע בן לוי?״
״נו׳ ואם ד ליהושע בן־לוי מה בכך?״
״האם אתה כיל׳ את הנאשם במשפט זה?״
״ומה אם ;י מכיר אותו?״
״האם י הי לך עסקים אתו?״
״נו, וצן ה:״אם היו 1י?״

החחן והכלה 2״

מרגלית מסתערת לנשיקה אל חתנה, מוכתר
עין־הוד, איצ׳ה ממבוש בנשף האצילי ורב
המשתתפים אשר נערך לכבוד הזוג. המבול הכבד שירד על הכפר, לא הפריע לחוגגים.

ין כמוני ולא יכול להיות
העיר פעם איצ׳ה ממבוש,

כפר האמנים עין־הוד על עצמו,
שאלוהים ברא אותי וראה מה קרה,
שבר את השטנץ!״
יש אולי שנתונים שהשם איצ׳ה ממבוש
לא אומר להם דבר. אבל לגבי שכבה רצינית
של אנשי המוזה והרוח בישראל, איצ׳ה
אינו רק מוסד לאומי חשוב, אלא פיגורה
בינלאומית. למענו הם מוכנים לעשות הכל.
אפילו לנסוע מכל קצות הארץ במבול השוטף
של יום השישי האחרון, כשחתול לא
העז להוציא את פרצופו לרחוב, עד לעין־
הוד ולחגוג את חתונתו.
החתונה היתד, רק תירוץ מתאים למלא
חלל חסר בחיי החברה הישראלית — נשף
אצילים על כל פרטיו ודקדוקיו. האביזרים
לא חסרו. צילינדרים אפשר לשאול תמורת
חמש ל״י לערב. פרקים וסמוקינגים אפשר
לקנות בתריסרים בשוק הפישפשים ביפו.
הרוכל רוצה בעדם 18ל״י. מציעים שלוש
ואחרי שעה של ויכוח אפשר להתפשר על
שבע. עכשיו חסרה רק הסיבה והמקום. אבל
גם זה נמצא לבסוף.
יום אחד בא הצמד חפו—בן־אמוץ לעין
הוד והילד איננו. איצ׳ה ממבוש נעלם. אולי
נסע לכפר־סבא אל משפחתו, אולי לבית־השיטה
אל קרוביו. אין איש יודע. מטלפנים
לקול־ישראל ומבקשים לדקלם הודעה דחופה:
״לאיצ׳ד, ממבוש באשר אתה שם. חזור
כמוני,״
מוכתר
״אחרי
אלוהים

מיד הביתה, זה בוער!״ מחכים כבר עם
הגפרורים ביד, כדי שהבית יבער באמת
כשאיצ׳ה יחזור, אבל קול־ישראל לא הכיר
עדיין באיצ׳ה כפיגורה ציבורית ומסרב לשדר
הודעות פרטיות.
לבסוף חוזר איצ׳ה עם זוגתו אביבה מרגלית
אחרי טיול ארוך בארץ ובתור עונש
עושים לו מסע עונשין — טיול דחוף לגליל.
תוך כדי כך נולד הרעיון. למה ש־איצ׳ה
באמת לא יתחתן ויתן סיבה לחברה
לשמוח? איצ׳ה היה מוכן :״אם תתנו אלפיים
לירות אני מוכן להתחתן. מה, אין לי מאה
חברים שיתנו כל אחד עשרים ל״י?״ בו
במקום אפשר היה לספור לפחות שלוש
מאות. אבל כשהגיעו לתכלית, התברר שהמספר
לא יכול היה בשום אופן לעבור
את העשרים ושבע. אבל מי שם לב לקטנות
כאלה? ! ובישיבה חגיגית בבסית הוחלט
על המקום והזמן.

׳ 300ג ק גי קיו ת ו־ססצ ה מ בו ר ג
ך * חו פהעצמה נערכה אצל הרב בנהלל.
1 1למה? מפני שאיצ׳ה נוסף להיותו צייר
ומוכתר הוא גם חקלאי. כשהקים ביזמתו
את עין־הוד צחקו ממנו על היותו גנן.
אלא שבינתיים נטע לו איצ׳ה כרם זיתים
והקים חוה לתפארת. עכשיו כבר אומר לו
הדרוזי העובד בכפר :״עוד מעט איצ׳ה, יהיו
זיתים, ואתה תוכל להפסיק לצייר כבר.״

איציה גמבוש נישא 1

׳ (המשך בעמוד ) 14

1.* .אותו לן דאי׳פרקים פרקים בשרות ה׳

ודור המזין טז־רי ובקול ישראל.

באוון כוו יוסקוביץ׳

זאב יוסקוביץ, אחד הבודדים
׳שהפרק והצילינדר שלבשו
היה שלו באמת, יוצא במחול לכבוד בן־זויגו שנפרד ממנו, ונשא לו אשה.

ליידי רובינא

אילנה רובינא, חבוקה בזרועותיו ש
שלמה שבא, משמשת רקע לאיצ
הצוהל. משמאל, נראה גם במאי בצל ירוק אורי זוהר בתלבושת הז

ווו נשף של צילינדרים -וחיפשו קורבו

ש -לממבוש !

־ ודן
וסקו־סור־ רצה יושב
הודיע
,אני אמר זחקים

!ל היה

!פרות
צה״ל.
:־סרן
:יבייש

את שאול ביבר ושאף אחד לא יהיה גבוה
ממנו בדרגה בערב זה. המזל היה שירד
הגשם׳ וחצי הסנובה של חיפה שהתכוננה
לבא גם כן, לא היתר, מוכנה להירטב. זה
מנע את התענוג הגדול ביותר של הערב
מחיים חפר שעשה כבר חזרות. להגיד לכל
מיני נפוחים :״אדוני, תלך הביתה!״
200 האורחים שמילאו את האולם וייצגו
את חיי הרוח של ישראל, שתו ארגז של
קוניאק וארגז של יין אדום שתרם אפרים
אילין׳ בעל חברת קייזר פרייזר ועוד כמה
בקבוקים של עראק וסודה. הם אכלו עשרה
קילו מלפפונים חמוצים, שני קילו זיתים,
שני קילו גבינה מלוחה, שלושה כדי חלב
מלאים בורשט רוסי עם נתחי בשר, גם הם
תרומת אילין שבישל אותם בעצמו ובתלבושת
טבח חילק את הבורשט במו ידיו;
שני סירים גדולים של מרק גולש ו־300

ביץ׳ למראה הזוג :״אם זכינו לכך יש להאמין
שיכוא היום וגם בן־גוריון וטבנקין
ישלימו !גם מר אילין ומר רנו יעשו שלום!״
זה התחיל להיות שמח. עמיקם
מרגע.
גורנניץ׳ נטל את המיקרופון בידיו ולקצב
״הזדהה מורה ברחה /מן הכפר היא
נעלמה /חיפשו ולא מצאו /השדים אותה
לקחו!״ התחיל הרונדו הגדול, כשהוא מלווה
קריאות ביניים במקרופון.
״מה זה, לא הייתם אף פעם בחתונה?!״
גער ממבוש בקהל הצוהל.
״חתן, לא להיות שיכור!״שיסע אותו
דן בן־אמוץ.
״אני מבקש לכתוב בעתונות,״ הודיע ממ־בוש
.״אני אמנם לא יפה אבל לדן יש
כסף!״
״תראו אותי,״ קפץ גם שאול ביבר כשהוא

האב וחנו

הוא היה גם זה אשר

למרות שאיצ׳ה ממבוש החתן (משמאל) יכול היה להיות
אביו של חיים חפר מבחינת הגיל, היה חפר האב בחתונה,
זם ואירגן את הטקס והחגיגה, אשר נמשכה עד אור הבוקר.

מותח את חליפת הערב שלו — ״עני,
אבל אציל!״
״החתונה הולכת להתפורר!״ צעק לפתע
גם יוסקוביץ׳ למיקרופון בקול צרוד .״הם
יתגרשו עוד הלילה! העסק לא יתפוס אם
לא יוחזר לי הצלינדר, שלי שנגנב ממני.
אם לא יותן לי היא לא תתן ״לו.״
״להפסיק עם הרקודים הפורנוגרפיים!״
התערב גם אפרים אילין שליוה את גורביץ׳
בנגינה על אקורדיון ,״ותלכו לאכול את
הבורשט שלי!״

המלכה שלחה כרכה
*8.ולס נישקו את כולם. משה שמיר
התחרה ברקוד באלט בגרטרוד קראום.
וניסים אלוני התחרה בהשתכרות עם בנימין
גלאי. הבמאי פרידלנד והמשורר אורלנד סקרו
בעיניים בוחנות את החתיכות. אילין
חילק את הבורשט וסורמללו הגדול סיפר
מעשיות מצחיקות. ואיצ׳ה ממבוש — האיש
שפסק את אחד מפסוקי השנה כשדחפו
אותו בערב פורים בנשף של עין הוד:
״כאן לא ישתולל הצדק! כאן תהיה פרוטקציה!״
— פסק פסוק נוסף כשראה את אחד
האורחים מקלף נתח דג מלוח מעל עצמותיו:
״בחיי, לדג יש הנאה ממך!״

כתפיים ־ ואצולת עין־הוד מוחאת כפיים

אחמד, הדרוזי הצעיר העובד בעין־הוד,
השתכר בפעם הראשונה בחייו ומשך תשומת
לב כללית. הוא השתרע על הבמה ומישהו
הניח את ראשו בתוך צלחת. מדי
כמה רגעים היה מקבל התקפת אמוק ורץ

לרוחב האולם לצהלתם הגדולה של המסובים.
והבצלים הירוקים שהגיעו במאוחר
אחרי הופעה בקרית־חיים, ישבו מהצד ואכלו
נקניקיות, חוץ מאילנה רובינא שלא החמיצה
אף רגע אחד של רקוד.
תייר מאנגליה בירך את ממבוש בעברית
אוקספורדית בשם המלכה הבריטית ומשה
שמיר שוב התבלט כשהכניס את אצבעות
ידיו לתוך פיו ושרק בכוח, בכשרון שהיה
מעורר התפעלות מכל גברבר.
אבל הכי אומלל במהומה הכללית היה
יוסקוביץ׳ ,שהכין בעוד מועד מבחר ספרות
פורנוגרפית מפסוקי השולחן הערוך וממדרשי
הרמב״ם. כל הערב הסתובב עם הספרים
בידו וחיפש הזדמנות מתאימה להקריא את
פסוקיו. כשניגש לבסוף למקרופון, לא רצה
איש לשמוע, מלבד אורי זוהר ונהג מונית
אחד, שנקלע למסיבה והצלמים חשבו בטעות
שהוא אבי הכלה וצילמו אותו ללא הרף
בחברתה ובחברת החתן .״זה לא בצל ירוק
ולאקמרוי!״ התאמץ יוסקוביץ׳ לשכנע ,״תתקרבו
הנה ותדעו איך להתנהג בחיים. כמה
פרקים בהלכות נשואין.״ כשזה לא עזר
הסתפק יוסקונניץ׳ בקהל המועט שלו והחל
להקריא פסוקים בגנות מנהגים מסוימים
ואורי זוהר סיכם :״בחיי, מהיום אני מפסיק
עם כל החכמות!״
זה יכול היה להמשך ככה עד בלי סוף
לולא התקרב הבוקר, ואנשי הרוח זכרו כי
עוד רבה המלאכה לפניהם .״תראו, גם השמיים
בוכים כשאיצ׳ה מתחתן,״ אמר אחד
מהם למראה הגשם השוטף .״חבל שלא ערכנו
את החתונה לפני חודש, אפשר היה
למנוע את הבצורת.״

נקניקיות תרומת חצקל איש־כסית שישב
בעצמו מהצד ואכל את כל השעועית שבמרק;
200 חתיכות המבורג מתרומתו של
אייבי נתן, בעל קליפורניה, שהריץ אותם
במונית מיוחדת בחצות מתל־אביב; ועוד
כמאה מתוך 300 הסטיקים שהביא, צלה
במקום, ומכר בלירה הסטיק סולימאן הגדול.

״ ח תן, דאל היו תשיכור :״

עתונאי נזמבוש
ז שלו.

ךאהכלדפק לפי התכנית. כך למשל
/רצו להביא לאיצ׳ה, שהתחיל לעסוק
לאחרונה בקרמיקה, תנור גדול לאפיית קרמיקה.
למה דווקא תנור לקרמיקה? כדי שיהיה
מקום לרשום את כל שמות התורמים.
אבל הכסף הספיק בקושי לקנות תנור פייר־סייד.
התכוננו גם למכור חגיגית את ראשו
של החתן על צלחת. מרסל ינקו צייר פעם
את דמות ראשו של איצ׳ה על גבי צלחת.
הכינו אפילו עגבניה כדי לתחוב לפיו. אבל
הרעיון התבטל. איצ׳ה בעצמו היה צריך
לענוד על גבי הפראק החגיגי שלו סרט
אדום עם סיכה עשויה אבנים נוצצות. אבל
הוא היה כבר עליז מיין לפני שהחלה המסיבה
ובקושי הצליחו להביא אותו בלי
הסרט, לחגיגה.
הסנסציה של הערב היתה כשהופיעו יחד
שלובי זרוע נציג יהדות טבריה, רב־סרן
שאול ביבר ומנהל התנ״ך עמיקם גורביץ׳.
שנה וחצי לא דיברו השניים זה עם זה.
אבל לכבוד החתונה השלימו. הכריז יוסקו־

הר הייזר=רירחר

כפי שכונה בפי ידידיו אפרים
אילין, בעל מפעלי קייזר פרייזר,
111 1^ _ 11
|# 111 שבתלבושת טבח חילק בורשט מעשה־ידיו לחוגגים, תרם גס משקאות.

דון דן ודון גלאי

המחולות בצלינדרים מושאלים ובפרקים משוק הפישפשיס.

במדינה
(המשך מעמוד ) 12

הוא שוחרר במהירות מדוכן־העדים.
כולם רמאים. תקרית אחת של חשין,
גם כן על יהודי זקן שסירב להישבע .״עוד
לא הייתי אף פעם בבית־משפט. אני אדם
ישר,״ טען היהודי. חשין הסביר לו כי
לכאן באים גם אנשים הגונים, אך הוא חייך
באירוניה וניכר היה כי לא שוכנע מדבריו:
״הרי כאן חבר רמאים גדול.״
עוד מקרה שהעלה חיוך על פניו המר־צינים
של חשין, עליו שמע מפי ידידיו.
בירושלים חקר פרקליט ספרדי זקן מבני־עדתו,
שהיה מכירו:
״מה שמך?״ שאל עורך־הדין.
״אלוהים, נסים אינך מכירני?״ השיב הזקן.
״עליך להשיב על שאלותי. היכן אתה גר?״
״אלוהים. נסים מה קרה לך? שכחת
פתאום היכן אני גר? האם לא לקחת אותי
בבוקר מביתי לבית־הדין?״
״עליך להשיב לשאלותי,״ מתנכר אליו
עורך־הדין .״איה אתה גר?״ ״גרים בשכונה
אחת, בבית אחד. אני למטה ואתה למעלה,
רק עושה את עצמך שלא יודע, אבל יודע.״
המסך יורד. עיקר ההומור מתגלה במשפטים
קלים, בהם מופיעים שני הצדדים
ללא פרקליטים. אחד מהם, בו העידה התובעת
נגד בעל ביתה, שחקר אותה:
״הוא קרא לי משוגעת.״
״זה נכון, אך האם לא קרה הדבר לאחר
שאת זרקת מטאטא בפני?״
״אה, זה נכון. אך למה עשיתי זאת? האם

בנק לאונוי לישראל, עורך־דין ניסים קורדובה,
ביטל אפשרות זאת :״כתיבת מכתבים על שטרות
אינה בגדר טשטוש או קריעה.״
מחן קרטל וול קרן הצב
״כשמוכרים גרבי ניילון בשוק הכרמל,
יש בהן כנראה ליקוי מבית החרושת. במקרה
זה מי שרוצה קונה. אבל מיצרכי־אוכל
מוכנים לאכילה אסור למכור ברחוב ובלי
רשיון.״ סיבה זו, שהושמעה השבוע על־ידי
סגן הרופא הוטרינרי העירוני ד״ר קלמן,
הביאה להסתערות־רבתי של פקחי העיריה
על דוכנים בשוק הכרמל. במקום גרבי ניילון
נמכרו בדוכנים אלה נקניקים במחיר מוזל.
בסיום המבצע הצליחו הפקחים לחסל
שלושה דוכנים שמראיהם החיצוני והתוצרת
שמכרו עשו רושם היגייני ביותר. היו אלה
הדוכנים שהוצבו יום קודם על ידי אליעזר
בר־צבי, בעל בית החרושת לנקניק בר־צבי.
שלושת המוכרים הועלו למכוניות הפקחים,
הנקניקים העטופים פלסטיק שקוף הוחרמו.
חסימה בדיד לצרכן. הקרב על הנקניק
החל ביום בו החליט בעל בר-צבי, להוזיל
את מחירו של. המצרך. הוא נוכח שיש
ביכולתו למכור נקניקים שלמים במחיר זול
יותר תוך הגברת התפוקה. בסוגים אחדים
של התוצרת ירדו המחירים כמעט לחצי.
נראה היה שהקהל יעוט על המציאה, יגביר
את הקנייה, והחשבון יאוזן.

המיסמנים והעדויות המראות המטילות

שדמ היו
^ דנגודת הדוגרת על ביציה מוכנה
״! 1להתנפל על כל מי שמתקרב אליה,
אז איך אבא יכול להרוג במו ידיו את
הילדים שלו, זאת לא נוכל להבין לעולם,״
אמר ׳׳השבוע אחד מארבעת אחיה של סלימה
צבי, שנרצחה לפני שבוע עם ילדיה על ידי
בעלה. הוא ישב שבעה יחד עם כל שאר
בני המשפחה בצריף מספר 635 במעברת
עמישב, ליד פתח־תקוה, ביכה יחד עמם
את אחותו.
משפחתה של סלימה לא היתה היחידה
ששאלה השבוע שאלה זו. הלהבות בבית
משפחת צבי דעכו. החקירות הפתולוגיות
גילו כי האם נרצחה כשלושה ימים לפני
שהתגלה מעשה הרצח, והילדים יומיים
אחריה. גופות ארבעת בני־משפחת צבי הובאו
לקבורה בחשאי, בנוכחות בני־המשפחה
בלבד, יום לפני שהעתונות הודיע כי ההל־ויה
עומדת להיערך. אולם השאלות שהתבקשו
ממעשה־רצח מחריד זה הוסיפו להטריד
רבים.
כיצד מסוגל היה האב לרצוח את ילדיו
במו ידיו?
מדוע לא נמנע מעשה הרצח, למרות
שאפשר היה לחזות מראש, על סמך היחסים
המשפחתיים במשפחת צבי, כי הוא עומד
| להתחולל?
מה היתד, הסיבה האחרונה שהביאה את
אליהו צבי לביצוע המעשה הנורא?
שאלות אלה נשארו ללא פתרון. המשטרה
לא מסרהאת מסקנותיה. העתונות עברה
על הפשע המזעזע לסדר־היום.
אולם התשובות לשאלות אלה היו קיימות.
הן נמצאו במסמכים רשמיים ובעדויותיהם
של אנשים חיים. בשחזור מלא של אלה ניתן
היה לקבל תמונה ברורה על הרקע והמניע
לרצח המשפחה שהסעיר את הארץ.

הסניגור ביקש רחמים
ך* מסמר העיקרי נמצא בתיק ביתשטר
ההזמנה לנערות

דרושות: המון בחורות נחמדות
לא מפני שהתפרצת אל דירתי ואיימת לשבור
את העציצים שלי?״
״אה. עציצים עציצים. ביום ובלילה. קצתי
בחיי מפני העציצים שלך. כשהעמדת אותם
בחצר חסמת את דרך הכניסה והם שימשו
מקור של סכנת נפשות.״
״הלא משום כך העמדתי את העציצים על
המרפסת ולא בחצר. ולמה אתה מתאונן?״
״אני מתאונן? הלא את סחבת אותי הנה!״
בזה מסתיימת המערכה, והמסך ירד.
קריאה ליד הקבר. בצוואתו בקש
חשין שלא ישאו הספדים אחרי מיתתו. בשיחה
פרטית, חצי שנה לפני מותו, הסביר
בקשה זו:
״אעדיף שיקראו ליד הארון פרק מספרי.״

מער

מכתבי לרות

המודעה היתד, רגילה :״קבוצת שלהבת קן
בורוכוב (הנוער העובד והלומד) מחפשת
המון בנות נחמדות. בשביל בנים נחמדים.
הגיל לא חשוב.״ מה שלא היה רגיל במודעה:
הנייר עליו התפרסמה — שטר •ישן
של בנק ישראל בערך ל״י אחת מס 309245 .ע.
מפרסמיה הסתייגו מאד כשנכנס כתב העולם
הזה לצריף המקושט, חיפש אחר המפרסם.
רק לאחר מאמצים רבים, כשהוא
נעזר במדריכי שלוש הקבוצות הבוגרות
בסניף, שמע מאחד הנערים את הסיפור הבא:
״היינו במחנה עבודה. לא היו לנו בנות. אז
לקחנו מכל אחד לירה וכתבנו שאנחנו מחפשים
בנות. היו אולי 50 לירות כאלה.
זאת הראשונה שחזרה אלינו.״
מדריכת הקבוצה, צעירה שחרחורת בשם
מרים, מיהרה להסותו .״לא ידענו שאסור
לכתוב על לירה,״ הסבירה. ניכר היה שהיא
חוששת מפני הסתבכות חוקית.
לא היה לה ממה לחשוש. סעיף 353 בחוק
הפלילי קובע אמנם כי כל המטשטש או
קורע בזדון שטרי כסף ישראליים צפוי לשלושה
חדשי מאסר או קנס של 500ל״י, או
שניהם כאחד. אולם היועץ המשפטי של

אולם הנקניקים הזולים נעצרו בדרך מבית
החרושת אל הצרכן. החנונים הודיעו כי לא
ימכרו את התוצרת הזולה בגלל הרווח
הזעום המופק ממנה. אליעזר בר־צבי לא
התייאש. הוא התקשר עם צרכניות וועדי
עובדים, שיווק להם כמויות גדולות ממוצריו.
״אל תשלם יותר״ .היחידים שלא היו
מרוצים היו בתי החרושת המתחרים שנפגעו
מהתוצרת הזולה. הם ניסו את השיטה הבדוקה:
קרטל. בר־צבי הוזמן אף הוא. מחירי־המתחרים
הוזלו, הוא יקר מעט את מחירו.
תוך שבועיים נוכח בר־צבי כי נפל בפח.
היקף הייצור של 50 פועליו ירד ב־ 60 אחוז.
הוא ביטל את הקרטל, הותיר את הסכמי
מתחריו על קרן הצבי. המתחרים נערכו
עתה למלחמת חרמה. בר־צבי גילה כי בשני
השווקים, כרמל ועליה, לא מוכרים את תוצרתו.
בעלי בתי החרושת האחרים איימו כי
יחרימו את החנוונים שימכרו את התוצרת
הזולה. בר־צבי בנה חמישה דוכנים מיוחדים,
צבע אותם בלבן, שלח אותם לשני השווקים
עם רוכלים לבושי־סינורים לבנים. התוצרת
היתה עטופה בשקיות פלסטיות שקופות.
המכירה הגדולה ארכה זמן קצר מאד. מיד
בשעות הבוקר הופיעה קבוצה של פקחי ה־עיריה,
עצרה את שלושת הרוכלים בשוק הכרמל,
החרימה את תוצרתם. את רוכלי
שוק העליה לא היה צורך לעצור. כששמעו
מה קרה לחבריהם נמלטו על נפשם, השאירו
את הסחורה מופקרת. על הארץ נשארו מוטלים
רק השלטים אל תשלם יותר.
עוד סיכוס אחד. בעוד שתיקים עירוניים
מובאים לדיון חדשים ארוכים אחרי
רישום התלונה על ידי הפקח, הובאו שלושת
הרוכלים כבר למחרת אל בית המשפט, הוענשו
קשות: שבועיים מאסר על תנאי לשנה.
מצוידים בהעתקים של פסק־הדין יצאו
פקחי העיריה לשווקים, ,הזהירו את מוכרי
תוצרת בר־צבי לבל ימשיכו במכירה.
אולם הקרב לא הסתיים. הבטיח השבוע
אליעזר בר־צבי .״זה היה רק סיבוב נוסף.
יהיו עוד הרבה סיבובים עד שאצליח למכור
את תוצרתי במחירים שאני ארצה.״

ו | משפט השלום בחיפה מס׳ . 309/53 היה
זה תיק פלילי שהאשים את אליהו צבי לפני
שש שנים, בנסיון לרצח אשתו. בתשיעי
לדצמבר ,1953 הובא אליהו צבי בפני שופט־השלום
הראשי בחיפה, עמנואל סלונים, והואשם
בנסיון לרצח בניגוד לסעיף )4(222
מפקודת החוק הפלילי .״הנאשם הנ״ל, בתאריך
9.11.53 בחיפה, ניסה באופן בלתי־
|| חוקי לגרום למיתתה של אשתו סלימה״
נאמר בגליון־האישום.
המשפט נדחה. כעבור שבוע ימים הופיע
בפני השופט מפקח המשטרה אנגלנדר וטען:
״קיבלתי הוראה לבקש תיקון לסעיף האשמה,
ולהחליפה לסעיף )4(241 של החוק
הפלילי, דהיינו כי בתאריך הנזכר חיבל
הנאשם שלא כחוק באשתו, בכך שדקר אותה
במספריים.״
המשפט היה קצר בתכלית. אחרי שהשופט
נענה לבקשת־התביעה והחליף את סעיף האשמה,
נשאל אליהו צבי אם הוא מודה או
כופר באשמה. הוא ענה :״אני מודה!״ קבע
השופט בהחלטתו :״אני מקבל את הודאתו
של הנאשם ומוצא אותו אשם באשמה המיוחסת

בא־כח התביעה לא האריך אף הוא בדיבורים
:״מסיבות המקרה הן חמורות ביותר.
הנפגעת היא אשתו של הנאשם. היחסים בין
השניים לא היו תקינים במשך זמן ממושך.
לפני המקרה פנה הנאשם אל אשתו, ומיד
אחרי שבא עמה ביחסים־מיניים דקר אותר•
שלוש פעמים במספריים. היא שכבה שבוע
בבית־חולים ונזקקה לטיפול במשך שלושה
שבועות.״
סניגורו של אליהו צבי, עורך־דין לבהר,
ביקש רחמים על שולחו :״זהו מקרה מעציב
מאוד. לנאשם אין הרשעות קודמות. הוא
עובד כפועל והיה מסור לביתו ולמשפחתו.
לפני שנתיים וחצי, כאשר חזר לפתע לביתו,
מצא את אשתו בזרועות גבר זר ופנה
בתלונה למשטרה שעצרה את האדם. הנאשם
רצה להתגרש מאשתו, אבל היא טענה שנלקחה
בכח על ידי האיש. בהשתדלות קרובים
הוא חזר אליה. האשד, לא מילאה את
חובותיה. לא הכינה אוכל ולא טיפלה בילדים
כראוי. הקטטות והמריבות היו רבות
במשפחה. ביום המקרה ניסה הנאשם לשכנע
את אשתו לעזוב את העיר ולחזור לקיבוץ.
הוא ניסה לשכנעה שתחזור לדרך הטובה,

אבל היא טענה שהיא רוצה לעזוב אותו.
ביום המקרה היא קללה את בעלה, ועל רקע
זה יש לראות את אשר קרה. האשד, טענה:
,הילדים אינם שלך.׳ הנאשם הוא עיראקי
מעדות המזרח. הוא היה גם שתוי. אפשר
להבין את מצב רוחו. הוא עצור 37 יום
ולא מצא ערב, למרות שהיתר, החלטה לשחררו
בערבות של אלף ל״י. הוא איבד את
עבודתו. אני מבקש רחמים.״

להתגרש -עם סקנדלים
^ פני ^הוצי^^ו^זר־דינ^קס^^־
/שופט עמנואל סלונים את הודאתו של
אליהו צבי במשטרה. ההודאה נגבתה מיד
אחרי שנעצר, והוגשה עתה לבית־המשפט.
העיד אז אליהו צבי :״הבינותי את האשמה
בה מאשימים אותי ואת האזהרה וברצוני
למסור הכל איך זה היה.
״לפני שלוש שנים בערך, בשנת , 1950
התחתנתי עם אשתי בקיבוץ עין־חרוד. הכרתי
את אשתי במחנה שער־העליה יומיים
בטרם נכנסנו לקיבוץ. לאחר היותנו חודש
ימים בקיבוץ התחתנו. לאשתי היה כסף
בסכום של 150ל״י, ואחרי שלושה חדשים
שהיינו •בקיבוץ, כשאשתי היתה כבר בהריון,
יצאנו מהקיבוץ. לקחנו צריף בחוף שמן,
ברחוב חירם ,43 הצריף שבו אנו גרים
כיום. אני עבדתי בכל מיני עבודות מטעם
לשכת־ד,עבודה. אשתי היתה עצבנית ותמיד
הביאה לידי מריבות. אני קניתי הכל בשביל
להכין אוכל, והיא לא רצתה לבשל. אמרה:
פה בארץ הבחור צריך לעבוד כמו אשה.
בחודש השביעי 1951 נולד לנו בן. וגם
לאחר שהבן נולד הביאה אשתי למריבות
ביני לבינה.
״בחודש הרביעי ,1952 אשתי נכנסה בהריון
עם הילד השני. באותו הזמן הכרנו
בחור אחד ששמו משה מנסור. הוא עובד
ברכבת. והוא, משה מנסור, אמר לאשתי
שתעזוב אותי והוא יתחתן איתה. באותו
הזמן אני ביקרתי את האבא של אשתי, שגר
במחנההעולים בפרדס־חנה. בשעות הערב
באתי הביתה. הצריף היה סגור מבפנים,
וראיתי שהמנורה דולקת. דרך החלון ראיתי
את אשתי ואת משה מנסור מתנשקים.
אז התרגזתי, דפקתי בדלת ועם דחיפה פתחתי
אותה ונכנסתי הביתה. באותו הרגע
הקמתי צעקות. התאספו שכני הבית ואשתי
אמרה שהוא, משד, מנסור, בא עמה במגע
מיני שלא מרצונה.
״טלפנתי למשטרה ומשה מנסור ברח לפני
שהמשטרה באה. המשטרה אסרה אותו והוא
הכחיש שבא במגע מיני עם אשתי שלא
בהסכמתה. הוא אמר שהיא עשתה זאת מרצונה
הטוב. אז הקצין השפיע עלי שאשלים
עם אשתי. אני שמעתי בקול הקצין וחזרתי
אל אשתי.
״אחרי יום זרקתי את אשתי מהבית,
היות ואמרה שלא רוצה אותי ורוצה להתחתן
עם משה מנסור. אשתי עזבה את הבית
והלכה לביתו של משה מנסור ונשארה
אצלו שבוע ימים. פניתי לרבנות ולעזרה
סוציאלית ובקשתי גט מאשתי, ואחרי זה
אשתי ביקשה ממני סליחה והחזרתי אותה
הביתה. כעבור חודש נולד לנו הבן השני.
חיינו ביחד אבל שוב במריבות, ובמשך כל
הזמן סבלתי מאשתי. אשתי שוב נכנסה
להריון. חשבתי שאם יהיו לנו שלושה ילדים
היא תהיה עסוקה איתם. לפני ששה
חדשים נולד לנו הבן השלישי. אבל היחסים
בינינו נהיו יותר גרועים. לפני חודש אשתי
פנתה אלי שוב שנלך לרבנות והיא רוצה
להתגרש ממני. הלכנו ביחד לרבנות בהסכם
להתגרש. וכשחזרנו מהרבנות אשתי התחילה
לשבור את הרהיטים וגם קרעה את כל הבגדים
שלי.
״לפני שבוע בערך פניתי לעזרה סוציאלית
והם השפיעו עלי שאשלים עם אשתי. אני
הסכמתי אבל אשתי לא הסכימה לכך. בעזרה
סוציאלית אמרו לאשתי שאם היא רוצה
להתגרש אפשר להתגרש בשקט ולא בסקנ־דלים.
אבל אשתי לא שמעה לי ושוב עשתה
מה שרצתה לעשות.״

עם מספדים, דקירה בחזה*
* * המול ״ ,המשיך אליהו צבי בעדותו
1 במשטרה ,״אבא של אשתי היה אצלנו

בנעס הראשונה אוו על המביעים של הוצח בחינה

הילדים?־

5כל משפחת צבי-חודשיים לטי הרצח
תמונה זו שלחה סלימה לאחותה פחות מחדשיים לפני מעשה הרצח,
וכתבה :״למשפחת שאבי ואחותי והילדים, תקבלו את תמונת משפחתנו
הקטנה וכדרישת שלום ושנה טובה מתיר ליבנו. אחותן• ויתר המשפחה״.
וגם אחיה הגדול, שאול יעקב, שבא אלי
בטענות שאני סידרתי שהוא ילך לצבא.
שאול עזב אותנו ואבא של אשתי נשאר
בבית. בערב הלכתי לחנות של איזידור על־ידי,
וקניתי שני בקבוקים בירה ובקבוק
עראק. נכנסתי לחדרי ושתיתי את החצי
מזה. אשתי ואביה היו בחדר השני. שמעתי
איך שאשתי מקללת אותי.
״קראתי לאשתי שהיא תשב על ידי והיא
נכנסה והתישבה. דיברתי איתר, למה שהיא
עושה לי סקנדלים. סוף סוף יש לנו שלושה
ילדים ולא יפה בסקנדלים, אשתי ענתה שהיא
לא רוצה להיות איתי, ושהיא לא אוהבת
אותי ושכבה לישון. אני עמדתי ליד החלון
והמשכתי לשתות את המשקאות. באותו
הזמן פתחתי את הארנק של אשתי ומצאתי
שם שלוש זריקות. תיכף הבנתי שהזריקות
הן שאשתי לא תהיה בהריון, ואשתי כעת
בהריון בחודש הראשון.
״הערתי את אשתי משנתה. דיברתי איתה
בקשר שנשלים ולא הזכרתי אודות הזריקות.
דיברנו ככה יחד עד חמש בבוקר. דיברתי
על לבה שנשלים בינינו ונחיה בשלום, אבל
היא לא הסכימה לכך. הזכרתי לאשתי אודות
הזריקות שמצאתי בארנקה, ואמרתי לה
שאני יודע שהיא משתמשת בזריקות כדי
לאבד את ההריון. והיא ענתה, מה איכפת
לך — בין כך אנחנו מתגרשים!׳ הייתי
מרוגז ואשתי דרשה שאעזוב את החדר ואתן
לה מנוחה. הייתי מרוגז ואמרתי לה, :זה
הוא הבית שלי ואין לך רשות לגרש אותי!׳
אז אשתי אמרה לי, :מי אמר שאני אשתך,
ומי בכלל אמר לך שהילדים הם שלך?׳ בזה
התרגזתי מאוד תפסתי את המספריים מהמקרר
ובזמן שאשתי שכבה דקרתי אותה

פעם אחת בחזה. אחרי הדקירה הראשונה
אשתי התגוננה וסרטה אותי בפנים ותיכף
אחרי זה דקרתי אותה שוב פעמיים.
״אני מצטער על זה שעשיתי, ועשיתי
זאת.מתוך התרגזות, והייתי גם קצת שיכור
וזה הכל מה שיש לי להגיד.״
קבע השופט סלונים בגזר דינו :״הנאשם
הואשם בתחילה בהאשמה רצינית ביותר.
הוא הודה באשמה פחותה לאחר שהסעיף
הוחלף. שמעתי את כל רקע המקרה ונגולה
לפני פרשה של חיי־משפחה עלובים, שהביאו
בסופו של דבר את הנאשם בפני כס־השופט.
שיחק לו מזלו של הנאשם והאשה יצאה
מכלל סכנה, אשד, שאיתר, חי במשך שנים
מספר ושהביאה את ילדיו לאור העולם. אם
לזקוף לזכותו את כל אותם הנימוקים שהשמיע
הוא עצמו, מגיע לו עונש מתאים.
אין אני מתעלם מהעובדה שאין הוא בעל
השכלה, ושהוא איש עדות המזרח. לאחר
ששקלתי בכל מסיבות המקרה, אני דן את
הנאשם לתקופת מאסר של ששה חדשים מאז
מעצרו.״

גב משטוף במעשי־סדוב
ולס היה גם צד שני למטבע. במשרד
תחנת הרכבת המזרחית בחיפה סיפר השבוע
משה מנסור לכתב העולם הזה:
״סלימה לא היתר, מופקרת, לא שמעתי עליה
אף פעם שום מילה רעה. היא היתד, פשוט
מסכנה. אז באותם הימים, הכרנו אותה כמה
חברים והיא לקחה אותנו אליה לצריף. ראינו
ממה היא חיה. פשוט רעבה ללחם. ארוחת
הערב שלה היתר. כמה תפוחי אדמה מבושלים
במים, אפילו לא לחם. היא סיפרה לי

שהוא, בעלה, מכה אותה ועושה לה צרות. .על כך אסתר מישקובסקי, מנהלת המוסד
והוא רודף אחרי ילדים קטנים והיא בעצמה אחיעזד שנועד להצלת ילדים מחיק המיסיון,
תפסה אותו פעם אחת עם ילד. וגם ממנה היא שלחה מכתב לאליהו, ביקשה שיביא
הוא דרש לחיות שלא כדרך הטבע.
אליה את שלושת בניו. הוא בא. הילדים היו
ניסיתי להשפיע עליה שתעזוב אותו, אבל בעלי חיצוניות מעוררת סלידה. בגדיהם היו
לא הבטחתי לה חתונה. לי כבר היה נסיון. קרועים, מלוכלכים וסרחון נדף מהם. צבי
היתד, לי אשד, תימניה שתפסתי אותה עם השאיר את הילדים במוסד, התבקש לשלם
ערבי אחד, שיש לו אשד, וילד וחוץ מזה עבורם דמי החזקה בשיעור של 50ל״י
עוד פילגש יהודיה. נתתי לה תיכף הגט לחודש. הוא הבטיח כי ידאג לתשלום. אולם
שתלך. זה היה בערב פורים. בעלה של תמיד בהגיע מועד התשלום היה מופיע,
סלימה לא היה בבית. חיפשנו אותו והבאנו זורק לכל היותר עשר ל״י ומסביר כי
אותו שיכור הביתה. הוא הלך עוד פעם. אינו יכול לשלם בכל מיני תירוצים. סלימה
נשארתי איתר, בבית וזה קרה מפני שהיא לא ידעה תחילה מה גורל הילדים׳ חששה
רצתה בזה ולא אני.
להם. ביחוד דאגה להרצל, הבן האמצעי שמאז
אותו מקרה גמרתי איתר, ולא ראיתי היה מופרע בשכלו. אליהו חשד בו תמיד
אותה יותר במשך שנים. שמעתי שהיא עו שהוא אינו בנו, היה מכה אותו מכות־בדת
בחנות ועושה ספונג׳ה אצל אנשים כדי רצח ופעם אף תפסה אותו סלימה עם הרצל
להרויח כסף. לפני ששה שבועות פגשתי במשכב־זכר. היא חששה שהוא עלול לנקום
אותה. היא סיפרה לי על המכות ועל הכל. בילד, הסכימה להינשא לו מחדש.
לא יכולתי להבין למה לא עזבה אותו.
כשנודע להנהלת המוסד כי שני ההורים
שאלתי אותה אולי זה בגלל שהיא לא יכולה
להחליף אותו עם גבר אחר. אז היא אמרה נישאו מחדש, עובדים ומרויחים יפה, ואף
לי שכבר חדשיים שהם לא באו ביחסים. נכנסו לדירה חדשה בשכונת חליסה, ביקשו
אמרתי לה למה לא תלכו לעורך־דין והיא מהם לקחת את הילדים חזרה .״לא בא
אמרה שבעלה לא רוצה, עורך־דין• אילו ידע בחשבון!״ צעק אז אליהו .״אנחנו במצב
תי מה יקרה, הייתי עוזר לה לברוח ממנו.״ קשה, ואין ביכולתנו לכלכל את הילדים״.
גם תיקי בית־הדין הרבני בחיפה מלאים אסתר מישקובסקי נכנעה הפעם.
פרטים על הזוג שהופיע שם פעמים רבות
נזכרת מנהלת המוסד :״אליהו היה פיקח
בתביעה לגירושין. ב־ ,1954 כמה חדשים
מאוד וערום. תמיד ידע להציג הצגות ש־אחרי
נסיון הרצח, הופיע הזוג במשרדי שיכנעו. גם אשתו עזרה לו בזה. היא היתד,
בית־הדין הרבני והגיש בקשה לגירושין. יפר,פיה. הופעתה היתד, נעימה ומעוררת
העיד אז אליהו :״התחתנו לפני שלוש שנים אמון. גם היא דחתה את הילדים. נראה היה
וכל הזמן יש בינינו סיכסוכים. אין אנו כי הסתדרה יותר טוב עם בעלה בלעדיהם.״
יכולים לחיות יחד. יש לנו שלושה ילדים
אולם כעבור חדשים מספר, כאשר נודע
ובאנו למסקנה שאנו צריכים להתגרש.״ הוסיפה
סלימה :״הוא מרביץ לי ומענה אותי. להנהלת המוסד כי סלימה ואליהו רכשו
אין סיכוי לשלום, אני רוצה בגט.״ אולם פריג׳ידר וגז וקנו רהיטים, שוב דרשו מהם
מאחר שבית־הדין ביקש את חוזת־דעתה של לקבל את הילדים חזרה. הם סירבו בתוקף.
העובדת הסוציאלית בחוף שמן, נדחה ה כשהיו רואים את הילדים באים נעלו את
עצמם בדירה וסרבו לפתוח. הנהלת המוסד
בירור בבקשה.
לבירור הבקשה הנ״ל, הובא אליהו צבי דרשה את התערבות המשטרה. סיפרה אסתר
במיוחד מבית־הסוהר. כעבור חדשים מספר, מישקובסקי :״אליהו גירש את השוטרים עם
כשהשתחרר, בא שוב לבית־המשפט והגיש הילדים ביחד תוך בעיטות מספר בהרצל.״
בקשה לגט :״אי אפשר לחיות יותר בריב. רק בסוף שנת 1958 הסכימו סלימה ואליהו
כשיצאתי מבית־הסוהר ראיתי שאשתי מכרה לקבל את ילדיהם לביתם.
את כל מה שהיה בדירה.״ אולם בישיבה

הבאה של בית־הדין שינה אליהו צבי את
גט לפני המוות*
דעתו :״לא, אינני רוצה בגט. כשהייתי בביתר,סוהר
נכנם לי זבוב בראש ורציתי גט.

** ה קרה כמשך השנה האחרונה?
כעת איני רוצה יותר. אני רוצה שהילדים
על כך השיבו ארבעת אחיה ואחותה >
יסודרו במוסד על חשבוני. לא יסודרו —
לא אתן פרוטה הביתה. אבל גט לא אתן. של סלימה .״היא היתד, עוזבת אותו לעתים
קרובות. היתד, בורחת אלינו למעברה ואליהו
אני אוהב את אשתי.״
היה בא אחריה ומשכנע אותה לחזור.
״אין לי מה לדבר אתו!״ אמרה סלימה
הבטיח שיהיה בן־אדם ואז היו משלימים
״הוא כבר ניסה להרוג אותי.״ הם החליטו
ביניהם.
לד,פרד זמנית כשהילדים ישארו ברשות האם.
התיק נסגר. אולם כעבור זמן קצר שבו
״שלוש ארבע פעמים פנתה סלימה להשניים
לחיות ביחד. אחרי חצי שנה שוב משטרה והתלוננה כי בעלה מאיים עליה 1
ומתנהג אליה באלימות. בכל פעם היו קורהופיעו
יחד בבית־הדין ושוב ביקשו גט.
אולם לפני שהושג פסק־דין השלימו ביניהם אים אותו למשטרה, מזהירים אותו ושולחים
אותו הביתה.
וגם תיק זה נסגר.
לפני כשלוש שנים, בנובמבר ,1956 הו״כשהילדים
חזרו הביתה מהמוסד הם היו
פיעה סלימה צבי לבדה בבית־הדין הרבני ילדים שקטים ומחונכים. במוסד הם למדו
והגישה בקשה לגט :״הופענו פעמים רבות להתפלל, הקפידו על הברכות וחבשו כובבבית־המשפם
ותמיד השלמנו בינינו. אך עים. זה הרגיז מאוד את אליהו שלא היה
השלום אינו יכול להיות בר־קיימא.
בעלי דתי, והיכה אותם כדי שלא יעשו זאת.
מכה אותי בכל פעם. הוא שטוף במעשי־ממני
האבא של סלימה, שהיה אצלה בערב בו
זימה ומעשי־סדום ובהתאם לזה דורש
דקר אותה בעלה, קיבל אז שוק ומת כעבור
לחיות עמו חיי־אישות בלתי־נורמליים.
בגלל זמן קצר. סלימה היתד, מתאוננת כל הזמן
מעשה־סדום בילד קטן הוא כלוא
בקרוב.״עכשיו שבעלה מכריח אותה לחיות חיי־אישות לא
בבית־הסוהר׳ והוא ישתחרר
נורמליים ,״סיטרא אחרא״ היא כינתה זאת.
הפעם השיגה סלימה סוף־סוף את הגט
המבוקש. כעבור חצי שנה, במאי 1957 נתן השיא הגיע לפני חדשים מספר כאשר
אליהו צבי גט לאשתו. הוסכם שהבן הבכור אליהו נעצר באשמת מעשה־סדום בילד בן
אמנון ישאר אצל האם, ואילו שני האחרים ,12 ,בן השכנים. היא שיחררה אותו בערבות
אחרי שהטילו עיקול על הפריג׳ידר וכל
הרצל ואריה ישארו אצל האב. על אליהו
פעמי הכלים בבית. היא התבישה בזה נורא, סיפהוטל
גם לשלם לסלימה תשלום חד
רה זאת רק לאחד האחים ולאחות, ביקשה
של 500ל״י.
מהם לא להזכיר את המקרה. היא החליטה
שבועיים לאחר קבלת הגט הופיעו סלימה
סופית כי כשאליהו יכנס לבית־הסוהר, אחרי
ואליהו צבי בפעם נוספת ברבנות כשבפיהם
המשפט הזה, היא תתגרש ממנו, הפעם
בקשה חדשה — להתחתן. כעבור שבוע
סופית.״
נישאו ועברו לגור בדירתם החדשה, דירת
אחרי מקרה מעשה־הסדום האחרון, הרגישה
הזודעות.
סלימה כי הסאה הוגדשה. היא תבעה שוב

משבב־זבר עם הבן מבעלה גט, אולם הוא סירב. היא ניסתה
להשפיע עליו בצורות שונות, ניסתה לקנטר
** ה גרם לשינוי בדעתה של סלימה? אותו בטענות כי הילדים אינם שלו. על רקע
מדוע מיהרה להתחתן מחדש עם אליהו? זה יש אולי להסביר את מעשה האכזריות
היו לכך כמה סיבות. אליהו לקח את שלו הנורא בו כילה האב את האם על ילדיה
ואת עצמו.
שת הילדים ומסר אותם למיסיון. כששמעה

במדינה משטרה המודיע ה שרוף

סניפי ם
בכל רחבי הארץ

ע רוו ע עו ך־;

י פיטסץ־ת ,־

המרכז:
רח׳ יהודה הלוי 27/29
תל־אביב

ק דיסקומג ליבראל״
באולמי הרהיטים המודרניים והמרווחים

אושינסקי
תל־אכיב, רחוב הרצל 56

חדרי שינה -ספות יפות
חדרי אוכל
וחדישות — חדרי סלון -רהיטים בודדים
בתנאים נוחים -ביצוע לפי הזמנה

צרותיו עם המשטרה החלו ביום בו הסכים
יצחק אברהם אברהם לעבוד כמודיע.
אז לא ידע זאת עדיין, כשם שלא הספיק
עדיין להתגייר ולהחליף את שמו המקורי,
אחמד מוחמד אל־פראש, בשם עברי.
אנשי הבולשת של תל־אביב שמחו מאד
על עזרת הערבי מיפו, אשר עוד בימי המנדט
היה ידוע כאוהד אנשי אצ״ל. הם
תיכננו מיבצעים מיוחדים, בהם שימש אברהם
( )30 פרובוקטור, ואשר הביאו לחיסולן
של כנופיות פושעים מועדים.
תקופה זו חלפה, עם פיטוריו של ראש
מדור הבילוש, הקצין זאב שטיינברג. יחד
עם שטיינברג עזבו את המשטרה שלושת
הסמלים שריכזו את ענף הבילוש בתל־אביב.
ליצחק אברהם אברהם לא היה איכפת במיוחד.
עד שיום אחד הסתבר לו כי מישהו
במשטרה הדליף החוצה סוד זהותו הכפולה.
לכמה מאנשי העולם התחתון נודע כי הם
ישבו בביות־סוהר בגללו, והם איימו לרצחו.
אברהם החליט כי די לו בקריירה משטרתית.
הדו״חות בוטלו. חילופי הגברי במדור
הבילוש הרסו לחלוטין את רשת המודיעין,
ועשרות פשעים בוצעו בעיר מבלי שלמשטרה
יהיה המושג הקל ביותר מי היה המעורב
בהם. אז נזכרו באברהם .״חזור
לעבוד בשבילנו,״ הציעו לו. הוא סרב.
המשטרה לא ויתרה בקלות. היה בידה
גם אמצעי־שיכנוע יעיל מאד: בעוד שעד
כה הורשה אברהם לעבוד כנהג־מונית גם
מבלי שיהיה בידיו רשיון לכך, החלו עתה
שוטרים עורכים לו דו״חות על אותה עבירה
בשיטת הסרט הנע.
כשהצטברו סכומי הקנסות לכמה מאות
לירות ולאברהם לא היה מניין לשלם, נשמע
הקול המפתה שהבטיח :״עבוד בשבילנו
והכל יהיה בסדר.״ הוא הסכים למספר מוגבל
של פעולות. מיד בוטלו הן־ו״חות והוא
קיווה כי תוך זמן קצר יקבל מהמשטרה
את תעודת־היושר הדרושה לקבלת רשיון

מונית.
אך לפני שהגיע היום המאושר, שוב התחלפו
מפקדי הבולשת. ושוב נדרש אברהם
להוכיח את נאמנותו למשטרה. הוא ידע כי
אנשי העולם התחתון אורבים לו, וכי כל
שיתוף־פעולה עם הבולשת כמוהו כמשחק
מסוכן באש. לכן סירב — ושוב נערמו נגדו
דו״חות לעשרותיהם.
הוא נדון ל־ 150ל״י קנס ולחודש מאסר
על־תנאי. כעבור יומיים שוב נתפס בנהיגת
מונית, והמאסר על־תנאי נעשה למאסר החלטתי.
השבוע התכונן יצחק אברהם אברהם
לנטוש את שני ילדיו ולהתייצב במשטרה —
לא כמודיע, אלא כאסיר.

דרכי אדם
פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורם ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ס 5 0מ .) 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחום גורדון .5
הצלחה מובטחת:

אנגלית•צרפתית
מדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ם ״ קדימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

פתחים:
קורסים ואולפנים למבוגרים

(.שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון

ושיחה ת 88*10ז6־זמ .) 0

קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר

(מתחילים, מתקדמים ועזרה

בבחינות).

,הכנה לבגרות כלשון האנגלית וספרותה.

הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
־טים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים! 3עד 9בערב.

הראיון הדדוו
אדם מרצ׳בסקי ( )33 אהב כל חייי הרפתקאות.
כשעזב לפני שמונה שנים אח
הונגריה, רצה לעלות לארץ עם אשתו. הגבר
המקריח התחרט ברגע האחרון. בוינה פיתו
אותו כמה ידידים לנטוש את רעיון העליה
לישראל, להצטרף איתם ללגיון הזרים הצרפתי.
אדם
לא נטש רק את הרעיון. הוא נטש גם
את אשתו הבלונדית, הציע לה כי אם ייפגשו
אי־פעם בארץ׳ ימהרו שנית לרבנות.
האשה החיננית עלתה לארץ. אדם הפליג
עם ידידיו לתוניס, המשיך להודו־סין עד
שנמאסו עליו החיים האכזוטיים של לגיון-
הזרים.
מפקדיו המליצו להחזיר אותו לאירופה.
באחד הבקרים של 1957 נחת אדם במטוס
על אדמת הונגריה. הוא ניסה את מזלו
במסחר, נאסר בחודש הראשון לשהותו
בהונגריה. בין קירות הכלא ההונגרי, בילה
אדם ששה חודשים.
פגישה במולדת. מן הכלא מיהר אדם
אל בנין השגרירות הישראלית בבודפשט.
״הפעם אני לא נוסע לשום מקום,״ הכריז
אדם .״אני עולה ישר לארץ.״ אחרי שסידר
את הניירות יצא לוינה׳ הגיע לפני שבועות
אחדים לנמל חיפה.
ימים אחדים אחר כך פגש את אשתו. הוא
ניסה לחצות את הכביש, נדרם על ידי
אופנוע, שגרם לו שבר בגולגולת. כשפקח
את עיניו, גילה לידו את אשתו־לשעבר. היא
היתה אשתו העכשוית של הדורס.

ך ן • יצחק אשכנזי, האלמן מזה כשי
לוש שנים, כפי שצולם בביתו
עם שיחתרו מבית־הסוהר בהמלצת העובדת
הסוציאלית, שהגנה עליו למרות מעשהו האכזר.
ת עבודות הכית בחדר של משפחת
אשכנזי ביפו עושה גבר. הוא מנקה
את הבית, מבשל את הארוחות, מכבס את
הבגדים ודואג בכל דבר לארבעת ילדיו
היתומים. ביום רביעי שעבר הוא גם שרף
בכוונה תחילה את רגליהם של שנים מילדיו.
הוא עשה זאת מתוך אהבת־אב שצריכה
היתה לשמש לילדים גם במקום אהבת־אמם,
שמתה לפני כשלוש שנים בשעת לידת
אחיהם החמישי.
מאז מתה אשתו עליזה לפני כשלוש
שנים, בשעת לידתה החמישית, השלים יצחק
אשכנזי ( )39 עם העובדה שעליו למלא את
•מקומה בחיי ילדיו: כעבור זמן קצר נוכח
לדעת כי הדבר למעלה מיכולתו. הוא פנה
אל המחלקה לעבודה סוציאלית של עירית
תל־אביב, ביקש שתקבל לפיקוחה את ארבעת
היתומים. המחלקה סרבה .״הנוהג הוא
שאין לנתק ילדים מבית הוריהם בשום
פנים, אלא אם כן מישהו מההורים חולה
במחלה המסכנת את שלום הילדים,״ הסביר
מנהל המחלקה בצלאל יעקובסון.
במקום לקחת את ילדיו, הסכימה המחלקה
להעניק לאשכנזי תמיכה גדולה במיוחד׳
הניתנת רק לעתים רחוקות 80 :ל״י
לחודש. המטרה היתר, לאפשר לאב לשכור
בכסף זה אשה לעבודות הבית, ואילו הוא
*עצמו יצא לעבודה וישתכר את הכסף הן
דרוש למחיה. ההסדר לא פעל. יצחק, שהיה
) ! עד למות אשתו סוחר בירקות וקרח, לא
יכול היה לצאת למשך יום שלם מן הבית
ולעזוב את ארבעת הילדים ללא השגחה.
הוא גם לא היה בטוח שאם יצא מן הבית
יצליח להשתכר למחיתו.
אשכנזי לקח את 80 הלירות שקיבל כסעד
מהעיריה, השתמש בהן להוצאותיו השוטפות,
במקום המטפלת־בשכר מילא האב עצמו את
מקום האם. הוא היה קם מוקדם בבוקר,
שופת את סיר־המים על האש ומכין לילדים
את ארוחת הבוקר. הם היו אוכלים ויוצאים
לבית־הספר רחוצים, נקיים ושבעים.
אחרי שהלכו הילדים היה יצחק ניגש להכנת
ארוחת הצהריים. הוא היה מבשל את
המנות, מכנים כל מנה לסיר מיוחד ומשאיר
את הסירים מכוסים, זה ליד זה בפינת
החדר. כך היו הארבעה מוצאים את ארוחתם
כשהיו חוזרים אחרי השעורים הביתה. החדר
עצמו היה מבריק מנקיון.
שרה הבכירה ( )11 היתד, מגישה את האוכל,
ושלושת האחים חיים 9משה ()8.
ושאול ( )6היו אוכלים בצוותא.

הסבתא לא רצתה
ן* כאורה לא חסר לארבעה דבר. אך
/יצחק בכל זאת לא מילא לגמרי את
מקומה של האם המתה. חסרונה של האם
הורגש היטב .,במיוחד מאותו רגע שסיימו
הילדים את ארוחת הצהריים. לא היתה שום
יד שתוביל אותם אל השולחן, תעמוד לידם
בעת הכנת השיעורים, תעזור להם כשית־קשו.
האב
חיפש עבודה בשווקים, היה חוזר רק
בלילה. אם כי מוריהם בבית־הספר לא התלוננו
על רמתם, חש האב כי אם יימשכו
הדברים כך עלולים הילדים להיכשל בלימודיהם.
הוא ביקש מהעובדת הסוציאלית
לדאוג להם למשך שעות אחר־הצהריים .״הכל
יסתדר כשיהיה לנו מועדון בסביבה,״ הב־

הילדים לא הלנו לבית־הספד-ואביהם הגלמוד המציא לו שיטה חינוכית חדשה

״אבא עודף את רגלינו!״
טיחה לו המטפלת .״הם יהיו שם כל אחר
הצהריים, יקבלו ארוחות ועזרה בהכנת השיעורים.״
אבל
המועדון לא הוקם במהרה, וארבעת
ילדיו של אשכנזי בילו את שעות אחר־הצהריים
והערב ברחוב, במשחק עם ילדים
עזובים .״הסתובבנו כל הזמן ברחוב או
שהיינו משחקים בג׳ולים עם הילדים האחרים,״
סיפר חיים בן התשע. כדי שלא
ישתעמם לבדו, ואולי כדי להגביר את כוחו
במקרה של קטטה, היה סוחב אתו כמעט
תמיד את האח הקטן שאול.
הילדים ידעו בערך את השעה בה עלול
אביהם לחזור הביתה, היו דואגים להיות
בבית זמן־מה לפניו, כאילו לא יצאו כלל
לרחוב.
העובדות הסוציאליות שטיפלו במשפחה,
ניסו למצוא פתרון בתוך המשפחה עצמה,
פנו לאמה של עליזה המנוחה, אסתר נחום
קוזי 60 ביקשו ממנה לטפל בילדים
כשאביהט עובד. התשובה היתד, מפתיעה :
״לא רק שאני לא רוצה לטפל בהם כלל
וכלל,״ אמרה הסבתא ,״אני גם לא רוצה
לראות אותם.״ כאשר היתד, הסבתא אסתר
צריכה ללכת לאיזה מקום ודרכה עברה על
יד ביתו של יצחק היתד, עוקפת את הבית.
״הילדה שלי הלכה אליו ומתה. עכשיו אין
לי לב ללכת לשם. כשאני רואה אותו, או
את הילדים, הלב שלי כמעט מתפוצץ. לא
רוצה אותו ולא את הילדים.״
יצחק ידע גם הוא על יחסה של סבתא
אסתר אליו ואל הילדים. אולם הוא לא
האשים אותה על כך. הוא לא נטר איבה
לזקנה הזועמת. להיפך. הוא היה מבקר בביתה
כמעט בכל יום, שואל לשלומה ומברר
אם לא חסר לה משהו. ממקום מגוריה
של הסבתא, ברחוב הכובשים, היה הולך
ישר לשוק הכרמל, כדי לערוך את כל הקניות
עבורה.

ומשה היו באותו זמן במטבח, רחצו את
פניהם לפני ארוחת הבוקר. במשך כמה
דקות נשאר האב לבד עם שני בניו, והוא
נתן להם שיעור זוועתי שבודאי לא ישכחו
אותו כל ימי חייהם. האב, שחשש כי בניו
ילבינו פניו ברבים, ליבן ברזל על האש,
ר,יסור, את רגלי בניו.
אחרי השיעור של האב יצאו כולם לבית־הספר.
חיים ושאול צלעו קצת ברגליהם
ועיניהם היו אדומות. אבל זה קרה לעיתים
קרובות מכדי שמישהו ישים לב לכך. לא
פעם היה האב המרוגז מכה אותם במקל
עבה. הם כבר למדו לסבול ולשתוק.
1,גם הפעם הם שתקו. הם סבלו איומות
ושתקו. הרגליים בערו להם והם שתקו.
הראשונה שגילתה את המעשה היתד, ש־כנתם
עליזה בטיש. עוד ביום ששי היא
שמה לב ששאול הקטן שקט מהרגיל. הוא
גם צלע ברגליו. כששאלה אותו מה קרה
לו, ענה לה שהנעליים לוחצות לו. עליזה
לא התערבה. מזה שנים אין היא מדברת עם

התחבושות העבות על רגליו, סיפר הוא:
״פשוט לא התחשק לנו ללכת שני ימים
לבית־הספר. לא חשבנו שאבא ידע. שכחנו
שהוא הולך כל פעם לשאול את המורים
איך אנחנו לומדים. שכחנו כבר את הכל.
אז ביום רביעי בבוקר, לפני שהלבנו לבית־ספר,
שרה ומשה היו במטבח מתרחצים.
על הפרימוס היה סיר עם מים חמים. .אבא
קרא לי לבוא אליו. הוא השכיב אותי על
הרצפה, הרים לי את הפיג׳מה מהרגל ושפך
עלי את המים החמים. הוא אמר לי שזה
בשביל שאדע ללכת לבית־ספר כל יום ולא
לברוח. הרגל כאבה לי. נורא ובכיתי, אבל
הוא לחץ עלי בידיים שלא אוכל לקום.
ניסיתי לברוח, אבל אבא הסתכל עלי ואמר
לי בוא הנה. פחדתי שירביץ לי עוד ובאתי
אליו. הוא לקח ברזל ארוך וחם מאד ולחץ
לי כמה פעמים על הרגל השניה. לא זזתי
כי פחדתי שירביץ לי. פחדתי מהמכות
יותר מהמים ומד,ברזל.
כשהוא עזב אותי הוא לקח את שאול ו
והוא
נשרף קצת. אותו הדבר היה אחר כך
עם שאול. לא רציתי לשרוף אותם, רק להפחיד
אותם. לחנך אותם שיהיו בני אדם.״
יצחק אשכנזי אינו יודע עדיין אם אמנם
תאשים אותו המשטרה בחבלה גופנית ומה
יהיה גורל המשפט שהוגש נגדו. אולם בדבר
אחד הוא בטוח. הוא בטוח שלולא
נהג כפי שנהג היו ילדיו הופכים בודאי
לפושעים .״משחקים עם ילדים עזובים,
גניבות, פריצות ומי יודע מה עוד?״

יסורים מוזיר אהבה
כזר, נאצי, רוצח״ היו רק חלק
מהכינויים שזכה להם יצחק אשכנזי

כשהובא לבית המשפט. אפילו בקולו של
השופט בנימין קורנגולד נשמע רוגז בלתי-
רגיל, כשטען כי ברצונו לעצור את אשכנזי
עד למשפט. הקהל באולם השמיע נהמת
הסכמה.

חישול האופי
רז 11 יו

ך* יגורם של׳הילדים בלימודים הלו
וניכר. חיים, למשל, היה תלמיד מצוין.
אך בשבועות האחרונים בא הוא עצמו אל
אביו, אמר לו שאינו רוצה יותר ללכת ל־בית־הספר.
האב ראה בכך התמרדות ילדותית
חולפת, החל מוביל בעצמו את בנו
לבית־הספר בבוקר ומשאיר אותו שם. הוא
לא ידע שרבע שעה אחרי שהיה עוזב את
המקום, היה חיים לוקח את אחיו הקטן ובורח
הביתה או לרחוב.
עד שהחליט לפני שבוע לפנות אל מוריו
ולברר מה קרה לבנו הגדול. התברר לו להפתעתו
כי גם חיים וגם שאול נעדרו ימים
שלמים מבית־הספר. הם לא ברחו. הם פשוט
לא הופיעו. הם יצאו אמנם מן הבית אבל
במקום ללכת לבית הספר הלכו לטייל ברחובות.
חמתו
של יצחק בערה בו להשחית. הוא
החליט שעליו ללמד את הילדים לקח במו
ידיו. כבר מזמן חשב יצחק, יליד סוריה
שלמד בעצמו רק שלוש כתות, כי שיטת
החינוך הנהוגה בארץ היא רכה מדי. הוא
זכר כיצד היו מחנכים בסוריה את הילדים:
בשוט ובברזל חם.
יצחק לא היה מחנך גדול. הוא רק ניסה
להיזכר כיצד חינכו אותו להיות בן־אדם.
ואם חינוך זה הצליח עליו — מדוע לא
יצליח גם על ילדיו?
אחרי שנודע לו שחיים ושאול נעדרו
מהלימודים, החליט שאת השיעור הראשון
יתן להם הוא עצמו. בבוקר לקח את חיים,
ניסה לקשור אותו בידיו וברגליו אל חלון
החדר. לשמע הצעקות של הילד, נזעק פנימה
שוטר מקופי שעבר במקרה במקום. הוא
ביקש מיצחק תעודת־זהות.
האב הסביר כי אלה ילדיו, ביקש מהשוטר
לא להתערב .״אתה תעשה את החשבונות
שלך ואני אעשה את החשבונות שלי,״ אמר
לשוטר. איש־החוק החליט שהוא צודק. במשך
שבוע ימים עשה יצחק את החשבונות
שלו. הוא הגיע למסקנה שעליו להיות תקיף
ככל האפשר.

הלבנת רגליים ברכים
ף אחד לא היה בחדר הקטן וה־מסודר
באותו בוקר של יום רביעי,
מלבד יצחק ושני בניו חיים ושאול. שרה

מהלימודים. הוא נימוח קשה מאחיו, אולם לא בנה בשעת הטיפולים.

משפחת אשכנזי .״הוא איש קשה ועצבני ואנחנו
ברוגז. לא מדברים,״ תיארה עליזה
את יחסי השכנות ביניהם.
ביום ראשון הוציאה האחות, שרה, את שאול
למסדרון, ושמה לו שמיכה על הרגליים. כך
הוא ישב לבדו במסדרון החשוך ובכה בשקט.
״יותר
כבר לא יכולתי לסבול,״ סיפרה
השכנה עליזה, שהחלה לחשוד שהאב היכר,
בהם יותר מכפי שהיה רגיל תמיד. היא
הסירה את השמיכה מרגליו של שאול ונחרדה.
הרגליים היו אדומות, נפוחות ומלאות
חתכים. שאול לא יכול להתאפק עוד .״אבא
שלי שרף אותי!״ הוא התפרץ בבכי איום.
עליזה הזעיקה את השכנים ובעצמה רצה
אל הירקן. הירקן טילפן למשטרה. השוטרים
העבירו את שאול לבית החולים, יחד עם
חיים אחיו, שצלע ועורר חשד שגם הוא קיבל
טיפול דומה מהאב. אפילו רופאי המחלקה
הכירורגית של בית־ר,חולים הממשלתי
דונולו הזדעזעו כשראו את הילדים .״אנחנו
רואים בכל יום דברים נוראים מאלה, אבל
לחשוב שאב עשה זאת במו ידיו לילדיו

הקטנים. זה איום!״

מיס רותחיב על הרגל
חרי שנחקרו על ידי המשטרה נצטוו
\ £הילדים לשכוח הכל. ואמנם כאשר
נשאלו על ידי מבקר מה בדיוק קרה בחדר
באותן דקות גורליות, לא ענה שאול כלל
ואילו חיים טען כי ״שכחנו. זה היה לפני
הרבה ימים ושכחנו.״ אולם לאט לאט נזכר
חיים בכל זאת, ובעוד האחות מחליפה את

אביו. בבית-החולים התנהג בשקט, לא סיפר לאיש מה שקרה בבית.

עשה לו אותו הדבר. עכשיו בכינו שנינו
נורא חזק. הוא אמר לנו, עכשיו תרחצו את
הפנים ותלכו יפה לבית־ספר׳ .רחצנו את
הפנים והלכנו לבית־ספר.״

ילדים עד השבור
^ שחזר האב כלילה ושמע כי ילדיו
^ נלקחו והועברו לבית החולים, מיהר
לשם. שם עצרו אותו השוטרים. הסיפור
שגולל האב היה שונה במקצת מסיפורי הילדים.
הוא טען שכלל לא היה בכוונתו
לשרוף אותם.
לדבריו ידע מיד כשאשתו מתה כי לא
יוכל להשתלט על ארבעת הילדים. בתקופה
הראשונה הסתדר הכל איך שהוא, אולם
בזמן האחרון התחיל. .חיינרי-לפגר. האב החליט
לבדוק אם הוא מבקר בכלל בבית הספר.
כדי לא להעליב אותו ביקש יצחק מכל
הארבעה להביא יום יום אישורים מביתר,ספר
שלמדו באותו יום. שרה ומשה היו
מביאים את -האישורים. חיים ושאול לא
הביאו. כל יום טענו ששכחו את הפתקים
או שאיבדו אותם.
באותו יום רביעי גורלי הכין האב את
סיר התה על הפרימוס, עמד להגיש את
ארוחת הבוקר .״פתאום בא חיים,״ סיפר
יצחק ,״ולקח את הקומקום. המים נשפכו
על ר,ריצפה ושאול, שהיה יחף, דרך בהם
ונשרף. אחר כך לקחתי את הברזל של
הקבאב, חיממתי אותו והעברתי לחיים מתחת
לרגליים בשביל להפחיד אותו. הוא התחיל
לקפוץ אבל הברזל כנראה נגע לו ברגליים,

אולם ברגע זה ניגשה אל השופט עובדת
סוציאלית, הסבירה בקול שקט כי לטובת
הילדים רצוי שהאב ישוחרר מיד. ההפתעה
גדלה כשהיא המשיכה :״הוא אב מסור ונאמן,
שרק לעיתים רחוקות אפשר למצוא
כדוגמתו.״ השופט נכנע, חתם על הבקשה
כשארשת של הפתעה על פניו. יצחק שוחרר
בערבות 500 לירות שנתן דודו.
הדעה, שהרוכל העני יצחק אשכנזי המו
אב מסור ונאמן, לא היתר, רק דעתה של
אותה עובדת סוציאלית. העובדת, איטה
סרבניק, קיבלה תמיכה לעמדתה מכל אנשי
המחלקה שבאו במגע עם המשפחה .״לא שאני
רוצה לומר שהוא נוח ונחמד וטוב,
אשכנזי זד״״ הסביר מנהל המחלקה בצלאל
יעקובסון .״אולם בתנאים שעמדו לרשותו,
הוא עשה למען המשפחה את המכסימום
האפשרי. המעשה האחרון לא נראה טוב וכשר
כמו כל הדברים האחרים שעשה לחינוך
ילדיו. לו היתד, מתקבלת הצעתי, שעליה
אני נלחם, להנהגת בתי־ספר שבהם
יימצאו תלמיזים כאלה עד שעות הערב,
ושם יכינו את שעוריהם — לא היו דברים
כאלה מתרחשים. כי למרות הכל, גם אני
מאמין שהאב התכוון רק לטובה.״
בביתו המסודר וד,ממורק פירט השבוע
יצחק את המניעים שהביאוהו לעשות מה
שעשה :״לא רציתי שהילדים יקללו אותי
כשיגדלו. והם בטח היו מקללים אותי אם
הייתי נותן להם להפוך לפושעים. באמת
שהכוונה שלי היתד, טובה, ומי יודע, אולי
הרע הזה שעשיתי ייהפך פעם לטוב, והם
באמת יהיו בני אדם. כי מה שעשיתי,
מתוך אהבה עשיתי.״

אנשים
את שרף :״הוא אחד האנשים הצנועים במדינה,
ואדם שלכל האוכלוסיד׳ ,יש אמון
אבסולוטי בו ממציא השיטה להתפלת
מי־הים אלכסנדר זרחין, גרם השבוע
כאב־ראש רציני לשחקן הקולנוע האמריקאי
ספנסר טרייסי. בשדה־התעופה בלום-
אנג׳לס הצטופפו עשרות עתונאים כדי לקבל
את פניהם של שניים ממנהלי החברה,
שחתמו על ההסכם עם ממשלת ישראל בדבר
ייצור משותף של המתקן. אותה שעה
הגיע לשדה התעופה ספנסר טרייסי שעמד
לטוס לניו־יורק. בראותו את המון העתו־נאים
היה טרייסי סבור כי הם ממתינים לו
בקשר לסכסוך בינו לבין חברת מטרו.
הוא פקד על נהגו לנסוע חזרה, טס לניו־יורק
רק כעבור שעות מספר, כשהשדה התרוקן
מעתונאים שופט השלום הנצרתי
אליאס קתילי, חזר לישראל אחרי מסע
ארוך בארצות־הברית, שם הירצה בבמה
ערים כנציג המדינה. בעת ביקורו בסאן
פרנציסקו קיבל קתילי כשי מיוחד מפתח-
זהב של העיר. האיש האחרון שזכה במפתח
כזה לפניו היה ניקיטה כרושצ׳וב.

זיוה שפיר ב״אדם וחווה״
בשביל אירופה, כדאי להתפשט

חשבון טלפון לרב
תפקיד מיוחד במינו הוטל השבוע על
שרודהחוץ גולדה מאיר, בעת ביקורה
במדינה האפריקאית החדשה — קאמרון.
גולדה נבחרה פה־אחד, על ידי אמרגנים
מקומיים, לשמש כשופטת ראשית בבחירת
מלכת־היופי של קאמרון במסיבת
עתונאים גילה השבוע המפקח הכללי של
המשטרה יום• נחמיאס, כי בהיותו בועידת
האינטרפול בלונדון, יחד עם טגנו
עמום כך־גוריון, ניצלו הם יום חופש,
כיירו אינקוגניטו בין שוטרי הרובע הלונדונים
כדי לבדוק את עבודתם
ואדי סאליב ישאר בקרוב בלי מנהיגיו. חיים
ממן, אחד ממנהיגי ליכוד צפון אפריקה
ירד להתישב באילת וגם דויד בן־הרוש
עומד להתישב שם אחרי שחרורו מהכלא
רבה הראשי של פתח־תקוה, הרב
ראובן כ״ץ, אינו סומך ביותר על שירותי9
הטלפון בישראל. הוא אינו מתחשב כלל
בחשבון הטלפון ששולח לו הדואר, רושם
בעצמו את שיחותיו, שולו^ את החשבון
בהתאם לרישומו הוא יהודים הם
שהמציאו את השם פלשתינה״ ,גילה השבוע
נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, הפרופסור
בנימין מזר, בחוג התנ״ך הנערך
בבית ראש־הממשלה. לדעת מזר היו אלה
פילון ויוסף בן־מתתיהו שהשתמשו לראשונה
בשם פלשתינה הממונה על הכנסות
המדינה זאב שרף גילה בהרצאתו במועדון
הימי בחיפה, כי עוד מימים ימימה היתד,
לו נסיה למקצועו. עוד כבסרביה, בגיל
צעיר, היה שרף צורף־זהב באותה
מסיבה הגדיר ח״ב מפא״י דויד הכהן

לבסוף שכנעתי אותו לספר לי מה קרה לו.
,אתה מבין דוקטור,׳ הוא אמר, ,כבר שלוש
פעמים קרה לי שבאמצע הלילה אני קורא
לאשתי: רומיה, קומי. ואז היא עונה לי:
מה איתך, רק לפני שעתיים קראת לי ,.אתה
מבין דוקטור, הזכרון אצלי לא בסדר.״
זיו
ספורט כדח־ו״ל
פם קצר
על מאורעות השבוע האחרון בענף
הכדורגל, מספר שייע גלזר :

אחרי הנצחון שהבאנו מהודו, החליטה ההתאחדות
לכדורגל לתת לכל השחקנים במתנה
שעון זהב. אבל
מה אחה קור א?
תיכף ידענו שלא
מה קוראים אישי צבור בישראל, בימים
נקבל אותו סתם כסויערים
של גשמים ומשברים? העולם הזה
כה. ובאמת, השבוע,
שאל מספר אנשי צבור אודות הספר שהם \
לקחו אותנו לארו־קוראים
עתה ואלה הן תשובויוביהם:
חת־ערב במלון דן,
• מאיר גרופמן, חבר הנהלת הסוכוהכריחו
אותנו לשנות
:״בדרך כלל איני קורא בסטסלרים אלא
מוע שעות של נאושנה
אחרי הופעתם. עכשיו אני קורא את
מים לפני שנתנו לני
ד״ר זי׳וואגו במקור הרוסי, שהוא המשובח.
את השעונים. היו
מה שקראתי לא עשה עלי עדיין רושם
שם המונים של נואמיוחד.״
מים.
הקציבו לכל אחד שלוש דקות לדבר.
• ד״ר יוחנן באדר, ח״ב חרות:
אבל תיכף ראינו שצריך לתת את השעונים
״אתמול קראתי את הספרים מתמטיקה לכללהם
ולא לנו. אף אחד׳ לא ידע לשמור על
כלנים ואת האמריקאי המכוער, ספר מענין.
הזמן. בסוף אמרתי לחברה: אם זה יימשך
קראתי אותו באנגלית אם כי נדמה לי שיש
בכה, יצטרכו לתת לנו במקום שעוני־זהב,
גם תרגום בעברית. היום לא קראתי כלום.״
שעונים מעוררים.

• ישראל גלילי, ח״ב אחדות־העבודה:
היה שם בחור אחד נחמד, שעשה דווקא
זיוה שוב הכזיבה
״בימים אלה איני קורא ספר.״
את הרושם הכי טוב — שמעון פרס. הוא
• חיים מגורי כהן, ח״ב חרות:
חברי להקת הפרר ז׳אק הצרפתית, שהגיעה
אמר שסוף־סוף הבוס שלו, בן־גוריון׳ התחיל
השבוע לישראל, הפתיעו את דיילות שדה־
״עכשיו אני קורא את עמון, נו, את הכנסת
להבין גם־כן בכדורגל, ויודע שנצחון זה
התעופה בלוד כשפנו אליהן ״שלום מותק!״ כלה. ספר מצוין. לא מפריע לי לקרוא על
יותר חשוב מתיקו. בסוף השאירו אותנו
כשנשאלו מאין למדו את הביטוי, התברר הווי של יהדות המזרח. בעיקר מפני שזה
לבד וחילקו לנו שעונים, תקליטים וספרים.
כי המורה היתד, ריקה זראי. ריקה הו מראה שיש הרבה משותף בינם לבין עדות
נתנו ספר על הודו. מה פתאום?! לא יודע.
פיעה לפני זמן קצר בתכנית רדיו בינלאומית
המזרח.״
אבל אב זה יימשך ככה, יצטרכו לחייב את
של רדיו בריסל, שם ייצגה יחד עם בעלה
• מנחם כהן, ח״ב מפא״י :״אני
שחקני הכדורגל בארץ שידעו לקרוא. יש לי
את ישראל. באותה תכנית ייצגו הפרר ז׳אק
קורא את הספר של יואל פלגי רוח גדולה
הצעה קטנה להתאחדות, אם מותר לי: בפעם
את צרפת. בהיכרות המשותפת הזמיגו ה־ באה. יש לזה סיבה אקטואלית. התחלתי
הבאה, אם אתם רוצים באמת שתהיה הנאה
פרר ז׳אק שלוש מנגינות לשירים מיוחנן לקרוא אותו אחרי שהשבוע התחילו לצוץ
לחברה מהכסף שמכניסים למסיבות, תביאו
זראי הפנטומימאי הצרפתי מרסל צלבי־קרס באירופה.״
תזמורת ולא נואמים.
מרסו עומד להגיע ארצה עם מטען דל
• בנימין שחור, ח״ב הדתיים הלאוגשם
כרכה להפועד. השבוע יש לי
וקטן. לפני שנתיים התבטל ביקורו של
מיים :״אני קורא את סנגוריה במשנתו של
לב קצת שקט. אמנם מכבי תל־אביב הפסידה
מרסו, אחרי שלא ניתן לו להביא עמו ארצה
הרב קוק. אלה פרקים בעלי עמקות, חינואצל
הפועל בירושלים ,3:1וזה בזיון שאת
כל התפאורות לתכניתו, שהיו צריכות כיים וטובים לנוער.״
מזמן כבר לא היה, מפני ששכחנו כבר את
לתפוס שטח נרחב באניה, וששה עובדים
• יעקב ריפתין, ח״ב מפ״ם :״אני
הזמנים שהיינו מפסידים בירושלים. אבל אני
טכניים. הפעם יבוא מרסו כשעמו רק מסך קורא רומן סובייטי מצוין על הטיסות ה־לא
אדבר על המשחק. לא מפני שלא נעים
קטיפה ושני עובדים טכניים בלבד בינחלליות בעוד כמה מאות שנים. הוא
לי, פשוט לא הייתי שם. ביום שבת האחרון
עסקיה של הציירת האילתית איזה הרש־ נקרא: הערפל על הקסיופיאה. ברוסית. כתב
ירד גשם נורא, והרגשתי קצת לא טוב, אז
קוכיץ פרחו השבוע. היא הצליחה למכור
אותו איש מדע.״
החלטתי לשמור על עצמי להיות בריא ללתיירת
אוסטרלית בשם גולדה גולדברג
• פייכל מלצר, פרשן תנ״ך :״אני. שבוע הבא, ולא נסעתי לירושלים.
שתיים מתמונותיה במחיר של 700ל״י. הקורא
את ספרי ישעיהו ועמוס.״
אבל בארבע וחצי אחרי־הצהרים כבר ידעתיירת
רצתה לקנות מאיזה תמונה נוספת,
• שמואל דובינר, תעשיין :״עכשיו
תי שהפסדנו. יש לי־ שבנים טובים. כשאנחנו
אולם איזה דחתה אותה באמרה :״את זו
אני לא קורא שום דבר.״
מפסידים, הם ממהרים להודיע לי. היה לי

אמכור אפילו אם תתני לי קנגורו בשבי
אפילו מוסר־כליות שלא נסעתי. מי יודע,
• יעקב בר־אור, מפרקליטות המדילה.״
כעבור יומיים קיבלה איזה קנגורו. היה
אולי דווקא אני הייתי חסר.
נה :״לא תר,נו לקרוא מה שאני קורא.
זה קנגורו קטן מזהב לקישוט בהוליבוד
החל מסע הפרסום לסרט החיים הפרטיים הבאתי אתי מאנגליה את הביאוגרפיה הרשמה
שהחברה סיפרו על המשחק, למה וג׳ורג׳ של אשתו
מרי,
המלכה של מית
איך
הפסידו, אני לא רוצה לספר. בקיצור,
,של אדם וחוה. בסרט מופיעה מלבד מיקי
החמישי. בעיקר אני נהנה משלוזת סוף הפיספסו
כמה גולים בטוחים, ובמקום לשחק
רוני, ממי ואן דורן ופיי ספיין, גם זיוה
מאה שעברה.״
בבוץ משחק נוקשה וחזק, להילחם על כל
שפיר. במסיבות העתונאים הופיעו שחקכדור
ולשחק בפסים קצרים, עשו בדיוק את
• יהודה האזרחי, סופר :״אני קורא
ניות הסרט כשהן לבושות למחצה. והבחינה
ההיפך. והפועל ירושלים זכתה סוף־סוף ב־לא
למחצה ברוחב אלא למחצה באורך. זיוה את זכרוינותיו של הקיסר אדרינוס, ספר חדש
נצחון הראשון שלה בליגה. זהו שאמרתי:
שפיר סירבה להופיע במסיבות פרסום אלה. שיצא בצרפתית. אני מחכה לראות איך הוא
הגשם הביא ברכות והביא גם נצחונות.
אולם הסרט עצמו הופק בשתי גירסות. אמרי ילחם בבר־כוכבא.״
קאית ואירופית. ובגירסה האירופית נאלצה
״בדיוק
רופא:
זיידמן,
• מרדכי
הכדור הקדוש
זיוה לחזור בה מנדריה — והיא מופיעה עכשיו אני קורא את ספרה של פרנסואז
במשך מאות בשנים היו אנשי הכנסיות
שוב בלבוש מינימלי בנשף חנוכה סאגאן האם אתה אוהב את בראמ ם ..בצרהנוצריות
ברחבי־העולם נוהגים לאזן את
של הפקולטה לרפואה של האוניברסיטה ה פתית. ספר טוב, מתאים לרוח הנוער. אני
עברית בירושלים, סיפר הד״ר שמואל
תקציבם באמצעות מכירת חלקי־לבוש ושרימעריך
את סאגאן מאוד, יש לה עמקות
דים אחרים של הקדושים הנוצרים למאמיזלצברג,
על מקרה משעשע שאירע לו מסויימת.״
בפרקטיקה הרפואית שלו. סיפר הוא :״עבנים.
מאחר שלרוב היו חפצים אלה חוזרים
• מיא ארבטובא, מורה למחול:
דתי בלוד בתקופת מרבד הקסמים כשבא
לכנסיה׳ הם היו משמשים מעיין אין־סופי
אלי תימני זקן בן 80 וד,תאונן כי הוא ״קיבלתי את כרכי שלום עליכם ברוסית.
להכנסות.
סובל מאוד. שאלתי אותו ממה והוא השיב: לא אני קוראת אותם בהנאה רבה. בעברית
אחרי נצחונה של נבחרת הכדורגל הישר,אני
מתבייש להגיד. ממחלה של זקנים.׳ קראתי, איני יודעת עברית.״
אלית במשחקי אליפות מערב־אסיה, זכו גם
אוהדי הכדורגל בישראל לעצם קדוש כזה.
היה זה, כפי שפורסם בעתונות, כדורגל
מיוחד שנשלח על־ידי השחקנים, בעצם המשחקים
בקוצ׳ין, לאייבי נתן, בעל מסעדת
קליפורניה, כשהוא נושא עליו את חתימות
כל שחקני הנבחרת.
• ח״כ מפא״י אברהם הרצפלד בעת יציאה מהירה מבנין הכנסת:
תחילה שימש כדורגל זה לאייבי כאמצעי־
״אני ממהר למושב הועד־הפועל הציוני, להציל את הציונים מידיו של בן־גוריון
משיכה לנשף שערך בפסג׳ דיזנגוף לטובת
מפעל הצעצועים לילדי המעברות. הוא הבעל
חוק המעבר :״חבר הכנסת ורהפטיג | בכנסת בדיון
ח״כ יוסף שופמן,
טיח למכרו שם במכירה פומבית. הכדור לא
מחפש תמיד דרך לקיים את החוק העברי. בחוק העברי כתוב ביחס לעבד העברי !״
הוצע למכירה. כעבור שבוע קנה את ה,אם
אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני ירצע אדוניו את אזנו במרצע.׳ החוק !!:
כדור מנהל השופרסל בישראל׳ ב־ 1500ל״י.
הזה הוא המרצע שסיעת הרוב מכניסה לאזני סיעות המיעוט. וורהפטיג יכול לשמוח !!!
השבוע חזר הכדור בפעם נוספת למגרש.

על קיום החוק העברי שהוא כה משתוקק אליו.״
ביום שישי האחרון הודיע נזעריב בצהלה
גדולה לקוראי העתון כי חברת שופרסל הח•
ח״כ דפ״ם י?ן קב חזן, בתשובה לנאום של מנחם בגין .״תיארת לפנינו !״
ליטה להגריל את הכדור בין קוראי מעריב.
תמונת זועה של שר המפרפר בידיו של ראש הממשלה.״
ביום ראשון פירסם מעריב תלוש להגרלת

הכדור המוחתם.
• חיים רות, פרופסור לפילוסופיה עתיקה :״אין לדרוש מפרופסור העוסק !׳:
בתורת המידות, שיהיה איש מוסר כשם שאין לדרוש מפרופסור פרנקל, העוסק !1
הקוץ שבאליה הקדושה: הכדור לא נשלח
במתמטיקה, שיהיה משולש.״
כלל מהודו. רק שתיים מהחתימות היו
מקוריות והן נחתמו על הכדור לפני כשנה
• קטי מטמור ז ״תסרוקת, זוהי דרך נוחה להפוך ז;ת הראש לקישוט, מבלי !״
בחנות הספורט של יוסלה מרימוביץ. שאר
לכרות אותו לגמרי.״
השחקנים וכן גיולה מאנדי לא חתמו כלל
על הכדור ושמותיהם פשוט נרשמו עליו.

פסמן י השבוע

העזלם הזה 163ו

ך• חצות ליל ה־ 27 בספטמבר ,1959 ,לה חמשת אלפים דולאר עבור כל שנה ש^״הופרעה
השלווה באחד מבתי־המלון תהיה במחיצתו, במשך שלוש שנים. אחרי
שבאטלנטיק סיטי, ארצות־הברית. שני גברים תקופה זו היה כל אחד מהם רשאי, לפי הפרצו
בכוח לאחד החדרים שבמלון. צעקות הסכם, לדרוש גט ללא כל פיצוי כספי.
בקעו מתוך החדר החשוך־למחצה. אשד, הסכם זה יכול לעורר את הרושם שיפה
ערומה ניסתה לכסות בסדין את מערו נישאה לשם השגת פספורט ותמורת כמה
מיה, לא לפני שאחד הפורצים הספיק להב־ אלפי דולארים.
זיק את מצלמתו, שקלטה מלבד את האשד.
כיום היא חיה גלמודה וחסרת־כל בקוינס
גם גבר במצב דומה.
שבניו־יורק, מצפה לתוצאות משפט הגיכעבור
שבועות מספר שימשה התמונה רושין, מנסה למצוא מוצא מהסבך, לפני
נושא למשפט גירושין סנסציוני, שזכה ל שתחליט לחזור לישראל.
כיסוי מלא בעתונות ארצות־הברית. הבעל
גורלה של יפה יוסף אינו חייב להיות
היה מיליונר מזדקן, בן .63 האשה׳ שנתפסה בהכרח גורלה של כל צעירה ישראלית, הבמצב
כה אינטימי עם גבר זר, היתד, צעירה נישאת לזר עשיר. ישראליות לא מעטות
יפה בת .33 בבית־המשפט הטיחו השנים, מצאו את אושרן האמיתי בדרך זו. אחרות
זה כלפי זו, האשמות ללא־ספור .״עוד
מוכנות לשאת בשתיקה *<>ת היסורים של
בירח הדבש בגדה בי אשתי עם גברים חיים בסביבה זרה, ללא חיי חברה, בחברתו
זרים!״ טען הבעל .״הוא היכר, אותי ודרש של בעל בלתי־אהוב; מסתפקות במותרות
ממני לבוא עמו ביחסים בכל רגע שרצה, העומדות לרשותן, ובלבד שלא לעורר שממבלי
להתחשב במצבי!״ האשימה האשה.
חד,־לאיד בגירושין. אולם אחוז האכזבות
זה יכול היה להיות סתם סיפור פיקנטי, כתוצאה מחתונות־הפספורט עולה לאין שילולא
כמה עובדות נוספות. הבעל, הרי עור על אחוז הכשלונות בנישואין רגילים.
קריגר, היה מיליונר יהודי. האשד״ יפה יוסף, רק בשנת 1956׳ חזרו ארצה 35 ישראליות
היתד, צעירה ישראלית מחיפה. הם נישאו שהתחתנו עם זרים והתגרשו בחו״ל.
בעת ביקורו של קריגר בישראל, אחרי שבוע
הסיבה לכך נעוצה בעיקר באי־התגשמותם
של היכרות, כתוצאה מפגישה מקרית.
של החלומות שמלפני הנשואין. לרוב מתאולם
לא די בעובדות אלה. נשואין עלולים בקעים חלומות אלה כבועות־סבון. כי הלהתפוצץ
בשערוריה דומה בכל מקום אחר
בעולם. אולם היה ענין מיוחד בסיפורה
של יפה יוסף־קריגר, ישראלית אלמונית
שלא היתד, נערת־זוהר דווקא, משום שהוא
חושף אולי בפעם הראשונה את הרקע ל־מגיפת
חתונות־ד,פספורט.

מסיבות טראגיות לפני כחדשיים. בתחילת
מלחמת־העולם השניה שהתה תמרה בדרום״
אפריקה, שם הכירה יהודי עשיר, בעל בית־מרקחת
מבוסס. היא נישאה לו אחרי תקו־פת־היכרות
קצרה.
תמרה חיתה שם חיים אמידים מאוד, ילדה
לו בת, אחרי שתי שנות נשואים. במשך
ארבע שנים נוספות סבלה תמרה מחיי־ניוזן
שלא התאימו למזגה ולחיים החברתיים להם
הורגלה בארץ. לא ניתנה לה כל אפשרותלפתח את כשרונותיה, לבטא את עצמה. לבסוף
לקחה את בתה, חזרה לארץ בלי
בעלה. אמנם חזרה אליו למשך שנה נוספת,
בנסיון לאחות את הקרע, אך הכירה שוב
בכשלון חיי־נשואים אלה. היא התגרשה
וחזרה לארץ.
רות אקהויז, צעירה״ תל־אביבית שנישאה
לפני שלוש שנים לבעל הון יהודי לונדוני,
אחרי היכרות של שלושה שבועות, הגיעה
למסקנה דומה כעבור שנת נשואים אחת.
בלונדון היא היתד, ליידי, באה בחוגי החברה
הגבוהה, בילתה מדי ערב, בחדשים הראשונים
לנשואיה, במועדוני־לילה.
אולם כשחלפו ירחי־האושר הראשונים,
ורות נכנסה לחיי־ד,שיגרה של הנישואין, היא
הרגישה שאינה יכולה למצוא את מקומה.
היא לא הסתגלה לנוהג־החיים הבריטי. מצד

יפה קריגר
עירום באטלנטיק־סיטי

בית ולגדל משפחה. מציאות זו טופחת על
פניהן של נערות־הזוהר, ורק בודדות מהן
מסתגלות לה.

במקום פילגש -אשה

ך רוע יותר הוא גורלן של הנישאות
לזרים, המגלות לבסוף כי נפלו קרבן
לרמאים. צעירה ישראלית, בת למשפחה תל-
אביבית מכובדת, הכירה בארץ גבר בשנות־העמידה
מדרום־אפריקה. הוא הציג את עצמו
בפניה כבעל מכרות יהלומים. הצעירה, שעמדה
לפני גיוסה לצבא, הציגה את האיש
בפני הוריה, שהסכימו לנשואיה עמו. הוא
עמד על כך שהנשואין יערכו בארצו, שם
נמצאת כל משפחתו, הבטיח לשלוח להוריה
כרטיסי״טיסה לחתונה. הצעירה נסעה עמו.
הוריה, לא רק שלא קיבלו כרטיסי־טיסה,
אלא שנאלצו לקנות כרטיס לבתם כדי להחזירה
הביתה.

התברר שהאיש, שהיה אמנם בעל־הון,
אושר של בועת־סבון
היה סרסור בורסה, נשוי ואב לשני ילדים.
בהגיעם לדרום־אפריקה גילה לה עובדות
^ פה יוסף לא היתד, נערת טיפשעשרה
אלה, הציע לה לקנות עבורה וילה מיוחדת,
תמימה, כאשר נישאה להרי קריגר, הלהעמיד
לרשותה כספים כדי שתחיה כמבוגר
ממנה ב־ 30 שנה. יפה, ילידת צ׳כו־פילגשו.
הצעירה סירבה לקבל את ההצעה
סלובקיה, שעברה בשנות־ד,מלחמה דרך מ־הקוסמת,
חזרה לארץ.
חנות־ריכוז, היתד, קומוניסטית בהכרה. היא
צעירה ישראלית אחרת שנישאה לזר היתד,
היתר, נשואה לקומוניסט, ויחד היו חברים
בלה סגל. בלה התמירה, בעלת עיני הנמר,
בקיבוץ יד־חנה. אולם אחרי שנים מספר של
נישאה לסוחר אנגלי עשיר׳ בשם מארטין,
עבודה בקיבוץ, נמאסה צורת־חיים זו עליה.
אותו הכירה בארץ, נסעה עמו להונג־קונג.
היא התגרשה מבעלה, עזבה את הקיבוץ.
בהונג־קונג התברר לה כי לאיש יש עסקים
יפה נאת־הצורה, הצליחה להסתדר כפקידה
מפוקפקים, וכעבור זמן קצר התגרשה ממנו.
בבנק חיפאי, הכירה צעיר שעמד לשאת
האיש השאיר לה את שם משפחתו ואת
מרים ירון (מרכז) עם מלחים ושושנה דמארי ()1951
אותה לאשה. אולם יום אחד פגשה בהרי
הדרכון הבריטי. אך בלה לא חזרה לארץ.
מאסר בפאריס
קריגר האמריקאי, החליטה להינשא לו כדי
היא נשארה בהונג־קונג, החלה לעסוק בר

להגר עמו מהארץ.
שני, טענה, נהג בעלה לדכא בכל הזדמנות עצמה במסחר בחנות־הבדים שהשאיר לה
ידידיה ניסו לראות בנשואיה אהבה משונה. צרוף של ״מיליונר״ ו״זר״ אינו חייב להסאת
״אישיותה הצברית״ .הוא התחיל לנהוג בעלה. כיום היא דמות מוכרת למדי בחיי־אולם
יפה עצמה, בעדותה בבית־המשפט תכם בנשואי־אושר.
בה בגסות, גער בה בפומבי כשלא מילאה המסחר במזרח־הרחוק, בעלת השפעה רבה
בדיוני הגירושין שלה, הסבירה את סיבות
נערת־זוהר תל־אביבית ידועה, העובדת אחר דרישות הנימוס והטקס המקובלות. על חוגי המשטרה בהונג־קונג.
כיום באחד המוסדות הלאומיים (וששמה
נשואיה לקריגר הזקן :״התרשמתי מעובדת אינו מפורסם בזה, כדי לא לפגוע במעמדה) היא הסכימה להתגרש ממנו ללא כל פיצוי
הסיפור העגום ביותר הוא סיפורה של
היותו תייר ועשיר. איזו נערה ישראלית
כספי, לוזתר על חיי־המותרות והחברה ה אחת היפהפיות הישראליות הידועות ביותר
לא היתד, מתרגשת, כשמיליונר אמריקאי הכירה לפני כשש שנים מיליונר יהודי צעיר
תל־במשרד רגילה כפקידה לעבוד גבוהה,

מרים ירון. מרים, בת למשפחה ירושלמפזר
עליה כספים ומבטיח לה לחלוק עמה מדרום־אפריקה. סיפוריו על עושרו, ועל
המותרות בהם הוא חי, סיחררו את ראשה. אביבי. לפני חדשיים הכירה צעיר ישראלי מית דתית, היתד, אשתו המאושרת של רופא
את שני מיליוני הדולארים שלו? נישאתי
לקריגר מפני שרציתי לחיות באמריקה, ומפני היא נישאה לו מיד, עוררה את קנאתן של הלומד בטכניון, עומדת להינשא לו בימים צעיר ומבטיח ואם לילד, כאשר נבחרה
הקרובים.
לפני עשר שנים כמלכת־היופי הראשונה של
כל חברותיה.
שהשתוקקתי להיות אשתו של מיליונר.״
לפני שבועות מספר ביקרה בארץ נערת־ ישראל. ההצלחה סיחררה את ראשה. זמן
ירח־הדבש של הזוג נערך במסע תענוגות
מה שיפה גילתה בעדותה הוא שלפני
הצעירה הזוהר גליה ארקין, שנישאה לפני כשנה קצר אחרי בחירתה התגרשה מבעלה. כעבור
נשואיה לקריגר היא חתמה עמו על הסכם, על־פני אירופה. אחר־כך התישבה
הרובעים העשי לבעל־הון צרפתי. סיפוריה על חיי־ד,מותרות זמן מה הכירה באחד מבתי־המלון בתל-
בנוכחות עורך־דין, בו התחייב קריגר לשלם בחוילתו של בעלה, באחד
המכתבים ששלחה שלה עוררו את קנאת כל חברותיה. אולם אביב תייר יהודי צרפתי עשיר. הוא סיפר
רים של יוהנסבורג.
בשיחות אישיות יותר גילתה גליה אכזבת״ לה על רוב עשרו ומרים הסכימה להינשא
ארצה הוסיפו לעורר קנאה. היתד, לה חוילה,
מה מאורח־החיים החדש שלה. היא גילתה לו, לנסוע לפאריס. רק שם התברר לה כי
מכונית פרטית, בריכת־שחיה. שלוש משרמה
כי על אף מלתחתה הענקית ודירתה המפו נפלה בפח. התייר הצרפתי לא היה אלא
תות כושיות עמדו לרשותה. היה לה כל
יהודי ממוצא רומני, שבילה רק זמן קצר
ארת, היא סובלת מהעדר כל חברה, משעשחלמה
עליו.
בצרפת, עסק שם בעסקי השוק השחור ובמום
החוזר מדי יום. הבעל טרוד בעסקים, נלהבים המכתבים נעשו לאט
אולם לאט
עסקים מפוקפקים אחרים.
נוסע על פני צרפת כולה, וגליה, המש״
פחות. לפתע הם נפסקו. עברו שנתיים,
תעממת במרסל, מחפשת לה עיסוקים שונים
לא עברה תקופה ארוכה ובעלה של מרים
והצעירה חזרה ארצה. התברר כי חיי־ה־ומשונים
שלא תמיד מצליחים להעניק לה
נעצר על־ידי המשטרה, נשלח לבית־הסוהר
נשואין שלה הפכו בעיניה לסיוט. הבעל
סיפוק.
לתקופה ארוכה. מרים נשארה בחוסר־כל,
היה טרוד בעסקים, בא הביתה רק בשעות
גם נורית פילצר, שנשואיה היוו את גולת ללא קרובים ומכרים. היא הגיעה לסף ההמאוחרות
של הערב. לבילוי היו יוצאים
רעב ממש, נאלצה לעבוד במועדוני־לילה
הכותרת של הנשואים לזרים בשנה האחרונה,
רק פעם בשבוע, לרוב למישחק־קלפים בובקאברטים.
לפני שלוש שנים, בתקופת
אינה נשמעת כה מרוצה במכתבים שהיא
חברה יהודית מצומצמת, שלא כללה צעירים.
מבצע־סיני, חזרה מרים ארצה, הביעה בפני
כותבת לחברותיה. נורית עומדת ללדת בכשנולד
לה בנה, לא יכלה לגשת אליו. הורי
ימים הקרובים. היא מתגוררת בעיר הקטנה ידידות חרטה על דרך־החיים שבחרה בה.
בעלה עמדו על כך שרק המטפלות הכושיות
אולם הדרך היתה חסומה. היא בילתה שבואלכסנדריה
( 70 אלף תושבים) ,שבמדינת
יגדלוהו. לא ניתן לה לעשות דבר בבית.
לואיזנה, סובלת מהעדר חיי־חברה. כתבה עות מכפר במלון דן בתל־אביב, בחברת
על רקע זה פרצו מריבות תכופות. לבסוף
ויתרה על הילד, חזרה לארץ ממורמרת היא לידיד :״אז מה בכך שיש לי מכונית עתונאים זרים, עזבה שוב את הארץ. היא
נישאה בשלישית לאדם לא אמיד ביותר,
פרטית משלי, כשאני צריכה לנסוע 200
ומאוכזבת.
קילומטר לעיר הקרובה ביותר, על־מנת לש מתגוררת כיום בפאריס.

נות במעט את האווירה?״
לכלוכית שבאגדה חיה באושר עד עצם
הבעל רוצה כאשה
נערות־הזוהר הנישאות ל״מיליונרים״ זרים היום הזה. לכלוכית הישראלית, שפגשה
סבורות בדרך כלל שהן תמשכנה להיות בנסיך־החלומות בדמות ד,״מיליונר הזר״ —
יפור דומה היה גם סיפורה של ה נערות־זוהר גם אחרי נשואיהן. אולם גם מתעוררת לרוב למחרת היום ומרגישה שכדה
מארטין
שחקנית תמרה סמסונוב, שהתאבדה מיליונרים מעדיפים נשים שתוכלנה לנהל היתר, זאת אגדה.
גירושין בהונג־קונג

השכלה תיכונית, שיאהב את אותם הדברים.
ואם אראה פעם את הנוסחה ״בחור שידע
לעשות שמח ועם זאת גם להיות רציני בש־עת
הצורך״ — אינני אחראית יותר לדברי.

העולם מן האוויר

עוד מודעה מסוג של הבה־נקים־חברה:
״הנני מייצגם של קבוצת צעירים וצעירות מתל־אביב והסביבה
— רמת־גן, בת־יס׳וכו׳ — בגיל ממוצע של 24־,23
אשר מעונייניס להוסיף לחברתם צעירים/ות כנ״ל. מטרותינו
הן בילויים בצוותא, במסיבות, קולנוע, תיאטרון וטיולים,
צעירים בני 25־ 22 וצעירות בגיל 23־ 22 המעוינייניס/ות
להצטרף, מתבקשים לכתוב לת.ד 4474 .תל־אביב.
״אישית, ללא אחריות האחרים, הנני ממליץ אף לכאלה
שקשורים או נמצאים בחברה כלשהי, כי מתון נסיון בש־כאלה׳
נוכחתי שמעולם אינן מזיקות היכרויות חדשות. את,
העלמה, אשר מבלה בחברה, האם מצאת שם את בן־זוגך
המתאים? מדוע שלא תנסי למצוא אותו בהצעתי?
״והצעתנו מופנית אף לחברה קיימת דומה בנתוניה לנו,
אם יש ברצונם להתלכד אתנו, עליהם לעשות אותו דבר.
לכתוב לת.ד ,4474 .תל־אביב.״

אולי כבר פעם תזמינו אותי, בכל זאת, לאחת מאותן
חברות שאני עוזרת להקים — אם הן מוקמות בכלל?

שופן או חמוקים חשופים ץ

( )1163/1אפילו איננו טורח לשנות את כתב־היד שלו. הוא
כותב כל מיני שמות וכתובות. חושב שלא אבחין בכך.
כאילו שאיכפת לי, בעצם• בבקשה:
״אינני יודע אם אותן ה״הך העומדות בקצהו השני, הסמוי,
של העט, הן שונות מאותן אשר עמדו בקצהו הגלוי של
העט.
״ובכל זאת אני פונה אליהן, וזה דומה שבחשיכה אני
מנסה להשחיל את חוטי הדמיון במחט המציאות הדוקרנית.
״אוה, לא! ייתכן ואני מציאותי מדי, או חולמני מדי. ולכן
לא יכולתי למצוא אותה. מציאותי מדי, כיוון שלא ידעתי
למזוג מידה של חלום על מנת למצוא את אשר אין באמת.
או חולמני מדי, כיוון שלא שמתי לבי כי המציאות היא לא
כפי שרציתי שתהיה.
״אך האם זה משום שלא ידעתי היכן הוא הגבול בין
החלום לבין המציאות?
״היכן? האם על מיתרה המתרונן של גיטרה סוערת, או
בצליליו של שופן? האם בשעיטות סוסיהם של שוכני המערב
|| הפרוע או בחמוקיה החשופים של איזו כוכבנית? האם במפרש
ספינתו של דייג המביא שלל דגים הביתה או בספרי
החוכמה של קונפוציוס וסוקרטם?
״לו רק ידעתי כי בלבה אמצא את הפינה החמימה?! הכרתיה
סתם נערה פשוטה, כנה וחיננית. ואולי סיפרתי
לה הרבה על אודותי. אך היא היתד, רחוקה מתחום השגתי
כיוון שאני הייתי שקוע יותר מדי לא אדע אם במציאות
או בחלומי — ואז, עם התנפץ הגלים אחד אחד ניגלו כולן,
על פרצופיהן המאופרים, לאור היום. ידעתי כי רק היא,
שעמדה שלווה בלילה, לאורו של ירח מוכסף וחיפשה
הנה מעולמי.
״אינני יודע אם מכתבי זה יגיע דווקא אליה. האם באמת,
רותי, מעבר לאפרורית הריקנית הזאת, אפשר למצוא, בעזרת
פינתך, פינה אביבית ריחנית קרובה?
״אם היא תשאל מי אני — הגידי לה —
סתם בן אדם!״
אחרי שאני קוראת את מכתביו עם כל השמות והכתובות
שלו, אני פשוט.מתביישת משך שעות להוציא מלים בנאליות
כמו :״יורד היום גשם״ או ״אני רעבה״.

שמח ורציכי

אינני מבינה לשם מה יש צורך בהשכלה תיכונית כדי
לספק את דרישותיהן של שתי בנות הטפשעשרה ()1163/2
שלפניכם. ההבדל היחיד בין שתיהן, הוא הגיל. אחת בת ,17
השניה בת .19 חוץ מזה הכל דומה. הן נורא אוהבות לטייל
ולרקוד וספורט, ונורא רוצות להכיר צעיר גבוה ונחמע עם

נא להכיר .)1163/3( :שני חיילים צעירים,
הרוצים להווריד את חייהם האפורים בהתכתבות
עם שתי נערות, עירוניות, כפריות,
או קיבוצניקיות, לא חשוב — בתנאי שהן בנות . 16—18
הם סבורים שיוכלו לעניין אותן ב״כל עניין שהוא אלו׳
טואלי לגיל נוציא מכלל זה את שמות הכוכבים ומצבם
המשפחתי״ .הם נמצאים כעת בקורם שבו רגילים לראות
את העולם מהאוויר, אולם הם די קרובים לאדמה, מרגיעים
הם, כדי לבקר בכל מקום בארץ, בדמן חופשתם.

שינוי כתא הדואר

חבובה:)1163/4( ,
״איני יודעת באיזו מידה מדורך אמיתי, אך החלטתי לנסות
ולראות אם נכון הדבר שהוא נקי מכל סילוף. בכל אופן,
ייתכן שיראה הדבר שטותי בעינייך שנערה בת 17 שולחת
אליך מכתב, כמו כל בנות הטפשעשרה. אנסה, לזהות את
עצמי:
״אני חברת קיבוץ. לפני הצבא וכבר נתקבלתי כחברה.
מוזר, מה? כה צעירה. ומוזר יותר שכותבת אני לך בשעה
שאת עצמך ודאי ישנה עדיין.
שלוש בלילה.
אחרי חצות, כבר. והגשם דולף מעל המרזב, אפלה. סביב
ואני שומרת־לילה בבית תינוקות. לפעמים נשמע בכיו של

נערת השבוע

תינוק ואני ניגשת להרגיעו. יש צורך לתת לו אפילו נר.
מתכוננת לעבור קורם אחיות. כן מעניין, נכון?
רותי, ובכן, בלי הרבה סיפורים אומר לך שרוצה אני
קצת שינוי בתא הדואר שלי.
״אני נערה שאפשר לצעוד עמה ברחוב בלי להתבייש כלל.
אולי ההיפך. ומעוניינת להתכתב עם בחור שגילו סובב בין
23־ 19 ושגר בסביבות תל־אביב, האוהב בילוי נעים בשייט
בים או בנהר, לכתוב מכתבים, לשלוח תמונה, והעיקר שיהיה
קצת רציני ואפילו אוהב אמנות. אני אוהבת מושבעת של
תיאטרון וספורט, וכן גם להאזין למוסיקה טובה ואפילו

״רוחי, סיפור ארוך כתבתי לך, אולי משום שהלילה מכריח
לעשות זאת. בכל אופן אני מקווה לקבל הרבה מכתבים,
והעיקר, גיל , 17 אינו תמיד מוכיח כי הוא טפשעשרה.״

הם לא גברים

(. )1163/5״חושבות שאם הן כותבות ״רותי היקר״ ,זה
עושה אותן חכמות יותר:
״אנחנו שתי נערות מגדוד קרבי, ועל אף שפעת הבנים
שמסביבנו לא מצאנו עד היום ״גברים!״
״מה שאנחנו רוצות: כלומר — כסף, מכוניות פרטיות
ובית עם הורים בחוץ־לארץ — איננו מוצאות כאן.
״כיון שזמננו בצבא הולך ונגמר, והודינו בבית תובעים
חתן — אנו מוכנות להיכרות גם בלי התכתבות ארוכה.
״אנא, אל תשיבי את בקשתנו ריקם. ואתם, גברים, היכן
אתם? אנו מקוות שמכתבנו לא יפחיד. פשוט חשבנו שמוטב
לכתוב גלוי את אשר בלבנו.״

מלא חוויות

הוא לא נשמע לי מסעיר ביותר, אך ייתכן שזה דוזקא
מה שרשם הרופא בשבילך )1163/6( .הוא צעיר בן ,24 בעל
השכלה תיכונית העובד בחנות הגלנטריה של אביו. כמוך
אוהב הוא לראות סרטים ולרקוד. יש לו, אומר הוא, המון
חוויות לחלק אתך. הוא היה השנה בטיול מאורגן באיטליה,
שווייץ וצרפת.

טפשעשרה
על סילבסטר

היא בלונדית בת , 16 רחבת־גוף ונושאת אתי התואר של
הסטודנטית הצעירה ביותר באוניברסיטה העברית, בצירוף
סטיפנדיה מיוחדת שבגללה באה לארץ.
מרץ מזה הספיקה כבר שושנה רובינשטיין לקבל נזדלית־זהב
בגלל לימודיה המבריקים בגימנסיה המכסיקאית. אני
לא מתפלאה שעם מטען נזה של ידיעות היא יזדעת גס
ארבע שפות: צרפתית, אנגלית, ספרדית ועברית.
איני יכולה להבין רק דבר אחד: מה היא עושה במושב
הועד־הפועל הציוני, שס היא משתעשעת, באוזניות־התרגום,
לאחר שהיא מלווה את אבא שלה לכל הישיבות, במקום
שתימצא במועדרן־לילה סמוך, עם חברה יותר צעירה?

אוף אני מתה מעייפות מזל שיש חופש חנוכה בחיי. הייתי
אמש בנשף סילבסטר אצל יורם וקטי מטמור. מה יש אני
מכירה אותם מצויץ אני אומרת לה שלום גברחוב היא
נהדרת בחיי אי אפשר להאמין עליה שהיא אמא הייתי עם
איציק. היה יופי הלך לי נכלא רקדתי ושתיתי ואמרו לי
המון דברים והרגשתי פתאום נורא נשיית והכל. לבשתי
כזאת שמלה עם דקולטה ופרעתי את השערות כמו ב.ב.
בזמן האחרון ואיפרתי לי את העיניים וצפצפתי על אמ׳שלי.
היו שם דווקא המון חתיכות אבל זה לא היה חשוב. היו
שם המון אנשים נורא מפורסמים בכלל כל המסיבות אצלם
נורא מוצלחות איציק אמר לי. קטי לבשה כזאת שמלת קטיפה
שחורה ואספה לה את השערות ותקעה לה שושנה באמצע
הראש אבל היא היתד, יותר מדי עסוקה תודה לאל. רקדתי
עם פשנל הגדול את יודעת מלך בצל ירוק והוא ביקש ממני
את מספר הטלפון שלי ורקדתי עם כל מיני עתונאים הם
נורא נחמדים בחיי כולם אומרים את אותו הדבר בדיוק.
והיה שם איש אחד כזה נחמד אפילו שהוא מבוגר שחייך
ואני בטוחה שאלי ואמרו לי אחר כך שהוא היה סגן ראש
עירית תל־אביב לא להאמין, בחיי. והיה שם איש אחד עם
שערות נורא לבנות אבל עליז שאמרו שהוא משורר שכחתי
את שמו והיה איש מבוגר יותר ששמו יוסיפון שדיבר
נורא גסויות אבל זה לא נורא כי הוא בוהמי.
אני אומרת לך שזה שונה לגמרי מכל המסיבות שהייתי
הולכת כל הזמן. כשבחור כזה בוהמי סופר או עתונאי או
שחקן, לא חשוב׳ אומר לך מה שמך ומה מספר הטלפון
שלך ומתי אפשר לראות אותך ולוחץ אותך נורא חזק בריקוד
יש לזה משמעות, אני מרגישה שהוא מתבטא את מבינה
כי אמן מוכרח לבטא את עצמו לא כמו איציק או רפי או
החברה שלהם שאת רוקדת אתם במסיבות והם שואלים אותך
איך קוראים לך? מר, מספר הטלפון שלך? מתי אפשר לראות
אותך? וחוץ מזה הם נורא לוחצים אותך בריקוד.

,ן:ן!ן>18

״111
• ׳11ן:

0א 6 6כ ו /מ א 3 6י 9י

7 7 7 7 7 7 7 7 7

קולנוע סרטים האהבה היא פצצת־אטו
אהובתי הירושימה

(פאר, תל־אביב;

צרפת־יפאן).״ תמונה מטושטשת. חלקי גפי־אדם
ערומים משולבים זה בזה. אצבעות
אשד, ננעצות בגבו הערום של גבר .״האם
ראית את בית־החולים בהירושימה?״ ״ראיתי
את בית־החולים.״ מסדרון ארוך של בית־חולים.
אפור. אחיות ניצבות דומם בחלוקים
לבנים בפתחי הדלתות. נשים בקימונו שוכבות
על גבי המיטות. אצבעות אשד, מלטפות
גבו הערום של הגבר .״ראיתי את המוזיאון
בהירושימה.״ ״לא ראית את הירושימה!״
מוזיאון. רגלי מבקרים מבצבצות מתחת לתמונות
התלויות בתערוכה. הריסות של עיר.
פטריה אטומית. ילדים משחקים כמיניאטורה
של הריסות עיר .״ראיתי את היומנים.״ קט־עי־יומן
ישנים. גופות חרוכים. אחיות מטפלות
באנשים צרובים. פנים מעוותים. אברים

בובבת ריבה ב״הירושימה אהובתי״
זוועה מצמיחה פרחים

מעוקמים. אשד, זוחלת מתוך ההריסות 200 .
אלף הרוגים 80 ,אלף פצועים בתשע שניות.
ידי אשד, מלטפות גבו הערום של הגבר.
כשעוברות על הבד תמונות הזוועה, היא
מדברת על פרחים.
השם: הירושימה. היא צרפתיה. שחקנית
קולנוע. באה לשחק בסרט בינלאומי
על השלום .״בהירושימה לועגים לסרטי השלום,״
אומר הגבר. הוא אדריכל. הוא יפאני.
הוא פוליטיקאי .״למה באת להירושימה?״
הוא שואל .״הירושימה היא סופה של המלחמה,״
היא אומרת ,״תחילת הפחד, תחילת
האדישות, תחילת הפחד מפני האדישות.״
ידיה מלטפות את גבו הערום. תמונה של
מעבר איטי בתוך מסדרון־שוק ארוך .״אתה
הורג אותי! אתה ממלא אותי אושר! אתה
הורג אותי!״ ציפרניה ננעצות בבשרו.
״אני גבר המאושר עם אשתו,״ הוא אומר
לה אחר־כך בדירתו .״גם אני אשה המאושרת
עם בעלה,״ היא אומרת. היא עומדת
לנסוע למחרת היום לפאריס. הם יבלו את
ליל הפרידה ביחד, בבית־תה. שם היא מגלה
לו את סיפורה.
צרפתיה בת 18 בנאבר. חייל גרמני. היא
נוסעת אליו על אופניים ביער. זאת אהבתה
הראשונה .־מרתפים. חורשות. חורבות. שניהם
יחד. והיא באה לפגישה על שפת הנהר
והוא גוסס על הקרקע. מישהו ירה בו כדור
בגן. למחרת שוחררה נאבר. היא נשארה
עמו כל הלילה וכל היום שלמחרת. כיסתה
אותו בגופה. עד שבאו לקחת את גויתו במכונית
המשא. אחר־כך באו חגיגות השיח-
רור. בחוץ שרו את המרסלייז. לה גילחו
את שיער הראש. הוריה החזיקו אותה במרתף.
והיא לא רצתה לשכוח. עד שיום אחד
בא האביב. שלחו אותה בהיחבא לפאריס.
אז שמעה לראשונה את השם הירושימה 14 .
שנה לא רצתה לטעום את טעם האהבה.
* בביומו של אליין רסניה. בתפקיד הראשי
עמנואלה ריבה. זכה בשני פרסים ראשונים
בפסטיבל קאן . 1959
העולם הזה 165ו

? 7 1 ? 1*171 7 1

הוא היחידי ששמע את סיפורה. הוא מחבק
אותה מרוב אושר. הם נפרדים.
״האמנם נמות מבלי לראות זה את זו?״
״כנראה כן. בלתי אם תפרוץ המלחמה.״
״כן, המלחמה.״ הם הולכים איש לעברו.
המדרכות הארוכות של הירושימה החדשה.
אורות הניאון הנוצצים של בתי־העסק החדשים.
הם נפגשים שוב .״אולי תשארי ביפאן?״
״זה בלתי אפשרי יותר מהפרידה.״
שוב המדרכות השוממות. חדר המלון המיותם.
הוא רודף אחריה. היא מנסה לברוח.
״לך מפה!״ היא אומרת לו בחדרה במלון.
הוא לוקח את ראשה בידיו ומלטף אותה.
חיוך של תשוקה בעיניה .״שמך הירושימה!״
היא אומרת לו .״ושמך הוא נאבר,״
הוא משיב ,״נאבר שבצרפת.״ סוף.

ר;,י שע שו ב אינו מ ש תל
ריפיפי אצל הניבים

(חן, תל־אביב*

צרפת) הוא השני בסידרת סרטי־המתח המופקים
לפי ספרי הפשע של אוגוסט לה״
ברט 1ן. ריפיפי הראשון, בו הוצגה על הבד
פרשת הכנתו המדוקדקת וביצועו של שוד
חנות תכשיטים, היה סרט־מתח מצוין מבחינת
ביצועו הדרמתי והטכני המושלם. ריפיפי
מספר 2מכיל את כל סממני־המתח והאלימות
שהיו בראשון, אולם הוא נופל ממנו
מכמה בחינות.
מבנה העלילה נשאר דומה — תיכנון ובי־ 0
צוע שוד נועז על רקע מלחמת כנופיות
העולם התחתון. המקום הפעם הוא בריסל.
שם הקימה לה ויקי הברלינאית מועדון-
לילה על גבי ספינת־נהר בשם מנת־קרב.
ויקי היא נדיר, טילר, שאינה חדלה מלספור,
בכל סרטיה, את מספר הגברים שאנסוה בהיותה
בת ,15 עם כיבוש ברלין. גם הפעם
נאלצים כל שאר הגברים לסבול בשל כך.
ויקי מעוניינת רק בכסף.
גוויות בסיטונות. יום אחד צץ בבריסל
ה״בוג״ (רוג׳ה חאנין) ,מנהיג כנופיה
איטלקי, שיחד עם יוקו (סילביה מונפורד),
אשתו בעלת פני המומיה, מכריח בטרור את
כל בעלי מועדוני־הלילה בבריסל למכור לו
את מועדוניהם במחיר אפסי. רק ויקי מסרבת
למכור. מקריבים תער אל צוארה. בקבוק
שבור עומד לחתוך את פניה. שום דבר לא
עוזר. ויקי מסרבת למכור.
היא מבקשת את חסותה של כנופיה שניה,
בראשה עומד מרסל (רוברט חוסיין) ,העסוק
אותה שעה בתכנון שוד נועז של בנק בלגיה.
אחרי סידרת מעשי־אלימות מקפיאי־דם,
מושגת שביתת־נשק בין שתי הכנופיות, עד
לסיום השיד. אולם שעה שמרסל מצליח,
יחד עם ויקי, להוציא את שק הכסף הגדול
מקופתו של בנק בלגיה, מארגן ״בוג״ את
העניינים כך שהכסף יפול לידיו.
אחרי סידרת מאורעות מהירה ומותחת זו,
שאין בה אף לא רגע נופש אחד, מגיע
הסיום המתבקש מאליו: הגנגסטרים הורגים
זה את זה בסיטונות, איש מהם לא יוצא
נקי. למשטרה נשאר רק לאסוף את הגוויות
ולצופה להסיק בפעם נוספת את המסקנה
כי הפשע לא משתלם.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

גורלו של אדם

(צפון, תל־אביב)

— אפופיאה של אדם פשוט במלחמה. סרגי
בונדרצ׳וק משחק ומביים את סיפורו הנוגע
ללב של מיכאיל שולוחוב.

סיפורה של נזירה

(ארמוך דוד,

תל־אביב; אדיסון, ירושלים) — הנשמות החיות
מאחורי הגלימות המתות של הנזירות.
אודרי הפבורן נכנסת למנזר כמאמינה ויוצאת
ממנו ככופרת למחצה.

• המים וט?5ים

(אורגיל, ירושלים)

— ג׳ק למון וטוני קרטיס מצטך פים לתזמורת
נשים במנוסתם מפני הגנגסטרים של
שיקאגו. קומדיה משעשעת. מרילין מונרו.

• איכן האיום

(אוריון, חיפה) —

חלקה השני של יצירת המופת של סרגיי
אייזנשטיין על השליט הרוסי העריץ המדכא
את מרד הבויארים.
• הציידים (מאי, חיפה) — תערוכה
כללית של טיפוסי הנשים בפאריס, ביניהן
מחפשים שארל אזנבור ודק שרייה את האשד,
האידיאלית.

• אנו הגנבים

(אורלי, חיפה) —

שיטות־ייעול ומודרניזציה אצל גנבי רומא,
מביאות לפריצה מסובכת׳ בעזרת מקדחים,
שבסופה מצליחים הגנבים להגיע לסיר־דיסה.

ע ם פיו ^ ט ר

הווובס רוג
ת שבץ

4163

7י ק1

ותג וזשבץ י\זי. נזזזברץ, בלכד־מיטזוה
הישראלי, וזצמו לך להכיר ך(\\ר\ז\ .א\
ההלבה־היה הישראליה. השה אילה, ש
היה הישראלי הר א שע ב אילה שההלי׳
אה שהו לשם הציר הי שראליה השורר
להור ים ם וך, להר א ה הה שהוא יורו
צל ההלרה וו רררך ה!\שה. לאהר שצר,
אה צלו\ צוררי ה הו צ והיה. בצל וריו
ההרם ום ר!\ולוצ ראילה, צלה השרצא
השרוצ צל אוייה־ם והר ישראליה, ור!
רה צל ם וי האוקייוום האהלוהי והיו
הצהווי. הוא ם וצ\ בי ריה־ם םר ״אה,
הצם״ רהל־אריר וריה־ם םר להם הר הב
שירו או הו לצרורהו האהרווה. אךא׳
ההששו — ה שרציה אוה וה הוא אול
רהור יוהר הה שרצי הירשה, רי הר ה
הווהי ם הוא וו ההר היו\ הההיצ להש
רצים הירצדם שהוהיצו ברר רההרוו
ההשרץ השרוצי של ״הצולם הוה״

מאוזן הקבוץ
המאוחד שותף
בחברת ספנות ישראלית
זו; .4משאית
ישראלית, אתר גיאוגרפי
בישראל.10 ,
בסימני המורם היא
מופיעה בקו; . 11 לא
תושב; .13 יוסף אגר
אותו במצרים;
.14 ישראל מחלקת
אותה לשניים; . 15
הספן צופה לראות
שם יבשה; .17 אליו
הולכים כל הנחלים;
.19 מספיק; .20 נושא
הדגל; .22האיש
בו תלויים קשרי
הספנות הישראליים
עם צרפת; .25
תו נגינה; .26 משאית
ישראלית, עץ
כרי; .27 מוזיאון
בפאריס, יש בו מדור
להסטוריה של
הספנות; .30 קי־בוץ.
שמו הנכון רמים; .32 אותה ;,חריב
יהושע אחרי יריחו; .33 באניה הוא משמש
חדר; .34 אחד מחובלי האנייה; .36 תואר
הולנדי; .37 משאית ישראלית, אתר גיאוגרפי;
.39 כמוהו תולות עקרות הבית על
החלון; .41 בים הוא מכיל רק מים ושמים;
.42 אויב הבגד; .44 מיכלית ישראלית; .46
משאית ישראלית, יחידה בהגנה; .48 כך מטפל
האופה בבצק; .50 מכשיר מדידה; .51
עיר בישראל; .53 תקווה; .55 באלף־בית של
המורם היא נקודה; .57 הגיל לחופה; .58
מפתן; .59 עבדים כי מלכו; .60 שקר.
מאונך . 1 :משאית ישראלית, זמן דקדוקי;
.2אות; .3אליל ימי; .5מורה הוראה;
.6מלחין, חיבר את סערת הים; .7
פרי בטן; .8גם הימאים בוחרים בו; .9ה

היושב בישראל; . 12 ממנו ג רכיבי
דרגש; .15 חברית ספנות ישראלית העוסק
בסחר־נווד; . 16 משאית ישראלית, אחת נ
רוחות השמים; .18 הוא צחק מצרפת ע
המאה ד,־ .21 ; 17 עבה; .23 הכרמל הו
כזה; .24 זהו מספר הצדיקים בעולם; ;6
בלעדיו קשה לתאר ספינה; .28 עליה חול
המלח; .29 אניית־נוסעים ישראלית; 11
בתותחים כאלה משתמשים נגד מטוסים; 2
ממנו מסתעף הבד; .35 נשף מסכות; !7
אפיקורס; .38 מחברת בין שני ימים; 0
קריאת צער; .41 קריאת זרוז; .43 מבני נו
.45 בקוע; .46 משאית ישראלית, חלוץ חי
הים הישראלי; .47 מיכלית ישראלית; 49
חברת ספנות ישראלית; ,52 מצוי גם בעצמות
.54 אליל בבלי; .56 סימן הנצחון; .58 רעי

הווי
לסגילדה הי א מ ^ תמע \ ת
.כ א -כקההמחדעורב...

קוד קורא במדבר
*כאר-שכע, פנו שני שיי-
^״ כי ם בדואים למושל הצבאי,
התלוננו כי צ׳קים שניתנו להם
לפני הבחירות על־ידי מגייס-
קולות של הצ״כ, חזרו ללא־כיסוי.

כזב
גובח אינו גושר
ך ^ ת ד ״ א כי ב, התלוננה אשה
^ בפני שכנתה כי כלבה, הנוכח
בלילות, אינו מניח לה לישון׳
התרתחה, נשכה אותה ב־פרק־ידה.

התקפת־עורף

תל׳אכיב, שעה שראש
למערכת העולם הזה שלום
כהן ישב במערכת וכתב מאמר
על הגברברים, חדרו גברברים
למכוניתו, ניסו לגנבה.

כדור לדב
ף רמלה, זכו צעירי כלא תל-
^ מונד בתחרות בתי־הסוהר בכדורעף,
שנערכה בכלא המרכזי,
קיבלו מהנהלת בית־הסוהר יום
חיפש.

פיצול האבהות
ך • תל־אכיב, פירסם היומון
ולמרחב מודעת־ברכה בנוסח
הבא :״למוקלה, צומבה ורודד,
שפע ברכות להולדת הבן.״

קור רוח
ך הודיה, הודיעה ועדת־ה־ל
תרבות כי ״לכבוד חנוכה
יציג הקולנוע הנודד את הסרט
בדם קר. הקהל מתבקש רצח להביא מעילים.״

ה א.נקההמוזדשת
.נקופסה ] 7מ ^ ל ש\1
מיצר

דשנים

וחומרים

זשתתפ ׳ בתחרותהסיסמאות של קלי( ,נקש ׳ מהח גז ג׳ שלךאת עלון התחרות. ז ה

וזיכויים

הסוד

המענל המרובע

ך ייפתח־תקוה, הציג עצמו
^ עולה ממכסיקו כאלמן, הצליח
לשאת שלוש נשים על אשתו,
החיה במכסיקו.

בע־מ

פי־לא־סופיה
ף • גידג׳רסי, ארצות־הברית,
^ הגיש סטודנם תביעת פיצויים
נגד אוניברסיטת קולומביה,
האשים אותה כי לא הצליחה
להפכו לאדם חכם, נכשל
לאחר שבית־המשפט שם קבע כי
אי־אפשר לרכוש חכמה באוניברסיטה.

סקופ:

לולו הוווו־ת הובילו. נוזלות חברית בראון את
בילר, תל־אביב, רתוב ו תלת־בויתי\ 43 ן ל\לבו\
).64005 גת תבתר ללגגויד ודבגובי ללול בדית תלוילו,
ת\ האיבות תתלוולת ביותר. אבל בראון את בילר
ת תב או א ת תינוב אריגי הבתר ת תוברת הארץ
ו תתוברת תוץ.

9בסגר, בתלורה וברות להשיג אבל מנחם תג ך
רות. התותתה לוותתה ולחברתה תתל־אביב, רחוב
הרבל . 82 כרי להתגווץ חבוי ה ב תווו ת ותתוי תיכו
וי התורה, אל תב או לררר או, לתיול תבלי להבתייר
ב תג ך רו ת או תו שב תלוולה או תו אבשר לרכוש
ב איכות תלוולה אבל מנחם.

• בגללות וב!)ור לבולט תת אבל ויקטור — תלות
ההלבשה האלגלתית לגברית בתל־אביב, רתוב ב ך
יהורה 6וליד תגגרבי ,),אותלה חרישת, תגלו\ איי
תלקי, חולבות בתר ואורלוך ויסתית תתית, ללליבות
חרישות, תבלתי תוררורוי ו!\תגר\ לגברית ותבותיית
לגברות.

• הרוגתות התורתיות של הוגוליית הו או ת לגברות׳
ולגברית ו תב אות ב תב תר לושיר בתלוץ לולוליית
עדין בתל־אביב, רחוב אלובי .92 כל אשה וכל
גבר הרואגית להותגוה ואה ולבריאות רגליהת, ישיגו
אבל עדין את התורלית החרישית והתתוריית
ביותר.

ך< קרית־שמונה, מתח פועל
^במחצבי־הברזל במנרה עסקן
מקומי, סיפר לו כי התגלה במכרה
עורק עשיר בברזל, גרם
להפצת הידיעה על־ידי כל סוב־נויות־הידיעות
במדינה.

עין זועמת
ן• נס״ציונה, תבע גבר בן
המשטרה,טען
^ 30 את עזרת
כי שכנו אינו גורע עין מאשתו.

אחורה פגה:
ך י• ירושלים, דחה בית־דין
ולער עו רי ם של הביטוח הלאומי
את תביעת־הפיצויים של
פועל שנפגע כאשר חברו חמד
לו לצון והצמיד לפי־הטבעת שלו
צינור של מדחס־אודיר, קבע כי
אין זאת תאינת־עבודה.
העולם הזה 1163

ספרים
מקור
כך עושי כור
עשב פרא (סיפורים מאת •צחק אורפז,
הוצאת מחברות לספרות 152 ,עמודים) הוא

שם סיפורו של מספר ישראלי צעיר (,)31
הנותן שמו לקובץ הסיפורים הראשון שהוציא
לאור. כסיפור ראשון בתור הוא
מכיל את רוב המעלות והחסרונות של 11
הסיפורים הבאים אחריו.
מומו, בן חסר הורים, שריצה את עונשו
במוסד לעבריינים צעירים, מנסה לחזור למוטב,
בא לעבוד אצל קרוב־משפחה בכפר.
רגישותו החולנית ותחושת אי־שייכות חריפה
מונעות בעדו להתאקלם, והוא בורח לאחר
שהוא גונב אגרטל מקרובו. הוא משתכנע
לחזור כשהוא נוכח כי לפחות ילדי
האיכר מרגישים בחסרונו.
סיפור אחר: משה, איש העלייה השניה,
מנסה להתגאות בפני נירה, הגננת הצעירה
ואהובת בנו. הוא מטפס על צינור הבית,
עולה אל הגג, נופח את נשמתו כשהוא מצליח
להגיע למעלה, מהתקפת־לב.
סון ד־טוב לגיבורים. אורפז, חבר־קי-
בוץ לשעבר, אינו בוחל בכל הצורות המודרניות
כדי להפוך את סיפורו קריא יותר.
אולם, בהיותו קשור כנראה לאורח המחשבה
הריאליסטי־סוציאליסטי־אופטימיסטי, טורח
הסופר הצעיר להדביק לסיפוריו סוף-
טוב.
כך, למשל, מוחזר מומו הביתה לאחר
בריחתו בעשב־פרא. באותו אופן מסתיים סיפורו
המעמיק שבקובץ, זרע הפורענות, בסיום
מלאכותי: בן הפקיד הזעיר, שסרח
בגלל חולשת אביו, מתנער מחייו הכפויים,
יוצא עם חבריו לדרך מלאת אור ותקווה.
הצרה היא רק שלא ברור עם אורפז עושה
זאת מתוך אהבה לגיבוריו, או מהטעם שכך
עושים כולם.
תרגום מחיר הבגידה
אחד כלב

(רומן מאת ויליאס
סארויאן, תרגמה נורית ניר, הוצאת דשא,
181 עמודים) הוא השם העברי לרומן־הבגי־

דה של המספר האמריקאי ממוצא ארמני,
שזכה לארבעה פרסים שונים של מועדוני-
נשים לאומיים. כמו כל שם, המודבק לתרגומי
ספרות יפה לעברית, אין הוא אומר
כמעט ולא־כלום לגבי הרומן עצמו.
כי הרומן של סארויאן, דבר של צחוק
במקורו, הינו אחד הרומנים הנדירים בו
פועלים הגיבורים בגילוי־לב כמעט נפלא.
גילוי־לב זה, לפחות במקרה אחד, הוא המפתח
לרומן כולו — גילוי הלב של סודאן
נזארנום, המספרת לבעלה איודן כי היא הרה
ילא לו.
שוטטות בעולם. באחד משיאי סגנונו
הדיאלוגי, מתעכב סארויאן על סיפור־בגידה
רגיל. שלא כרגיל: המשך העלילה, בה חייב
הגבר, פרופיסור לאנגלית באוניברסיטה, להכריע
בגורל משפחתו. סיפור לבטים אלה,
בהם נעזר איוזן באחיו הבוגר ממנו, דייד,
הוא ההופך את ...ואחד בלב, להוציא את
סיומו ד,הוליבודי הכפוי, לאחד הרומנים הטובים
בעשור האחרון.
כגוסטב פלובר, בספרו הטוב ביותר, מאדאם
בוברי, כן זונח גם סארויאן בספרו זה
את האירועים המציאותיים, מתעכב יותר על
הלכי־נפשם ומאבקם הפנימי של הגיבורים.
כפלובר מתאר גם סארויאן מאבק פנימי זה
בסיפור יום־יומי רגיל.
הסופר הארמני, הנחשב כיום לאביהם של
הסופרים הזועמים בארצות־הברית, התנסה,
כגיבורו אודיו, בדרמה פרטית דומה. לאחר
שש שנות נשואין עם קרול מרקוס, בהן
נולדו לו בנו ארם ובתו לוצ׳י, התגרש סא־רויאן
מאשתו, בילה תקופה ארוכה של
יובש ספרותי בשוטטות על פני העולם כולו.
סיפורו של אוזין, המוכן לסלוח לאשתו על
בגידתה׳ גורם למותה בגלל חולשתו הגברית,
הוא כנראה גם חשבון־נפשו של סא־רייאן
עצמו.

חדש וקריא
קוב סברות׳
• ויגים ברג, אוהיו( .רומן מאת
שחור אנדרסן, תרגם אהרן אמיר, הוצאת

עם עובד) .הספר הקלסי של העיירה האמריקאית
הקטנה פרי רוחו של אחד מגדולי
המספרים של המאה העשרים. סיפורם של
טיפוסים אקצנסריים, כפי שהיא מספר ל־עתונאי
צעיר בן העיירה.
העולם הזה 163ו

כריכות ״ העולם הזה״
החל מיום השני הקרוב, ד,־ 11 בינואר,
מתקבלים במשרדי העולם הזה, תל־אביב רחוב
גליקסון ,8גליונות העולם הזה מכל השנים, לכריכת
כרכים שנתיים.
מחיר הכריכה הוא 3.50ל״י, אותן מתבקשים
הקוראים לשלם עם מסירת הכרך לכריכה. ארכיון
העולם הזה מוכן להשלים כל גליון חסר,
במחיר 600 פרוטה הגליון.

קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לשלוח את
כרכיהם בדאר בתוספת המחאת־דאר על סך 3.75
ל״י, שתכסה את דמי המשלוח חזרה ואת דמי
הכריכה.
מועד מסירת הכרכים הוא ביום שני וחמי־שי
בשבוע, בין השעות עשר עד אחת לפד
הצהריים וחמש עד שבע אחר הצהריים.

םבעלה בי ס

לכל אגרת מוצמד כרטים־זוטא למוכ״ז הניתן לתלישה. המספר
בכרטיס זוטא זה יהיה סמוי מן העין ולא יהיה ניתן לגלות
אותו אלא לאחר תלישתו ופתיחתו על פי הקו המסומן עליו.
רוכש האגדת יכול מיד לבדוק ברשימת תוצאות ההגרלה באם
זכה מספרו ולקבל את זכייתו בו במקום. ההגרלה לחלק הסמוי
התקיימה בשבוע שעבר, עם גמר ההגרלה הרגילה / 59ד 2של
הסדרה הקודמת, ומכירת האגרות כבר התחילה.

ההגרלה •טל האגרת במטפי־ הגלוי מתקיימת אחת
לשבועיים החל מ־.);0ן 4.ן.

?111

111111

^:111111

1=$8891־$
• 11^81011

8 8308080800808880^8

111

*; 1 1ן ןן ןןןן

131118^:

>1111

ייייייי

11111

טש:ט 1ום ט -זזסהוט שואט

^1]1ו1

9י * 1₪