גליון 1164 מתאריך 13 בינואר 1960

אולי חייכת קצת, כמונו, למקרא מכתב׳
של ישראל בר־אלי מנהריה, בשבוע שעבר.
בר־אלי טען כי במתכונת החדשה שלו דומה
העולם הזה למכונית סטודבייקר; אין לדעת
מה הצד הקדמי ומה האחורי.
זאת בדיוק היתה, כמובן, כוונת המתכננים.
השער של העולם הזה ממלא תפקיד
כפול: לתת מקום נרחב לתמונה מעניינת
(של מאורע או של פנים) ,ולהכריז על אחד
הנושאים המעניינים ביותר בגליון.
במתכונת המורחבת, אותה אנו מנסים כ עת,
מופיעים שני שערים כאלה. הדבר מאפשר
לנו להדגיש בעת ובעונה אחת שני
נושאים מתוכן העתון. לרוב יהיה זה נושא
אחד בעל אופי מדיני־ציבורי ונושא שני קל
יותר.
בעבר, היו קוראים שהתלוננו ששער קל
מפחית מערכם של המאמרים הרציניים ב־עתון.
לא פעם נשמעו גם תלונות הפוכות
— כי שער פוליטי ״כבד״ מדי מספק רק את
הקורא המרצין, בעל התודעה הפוליטית, על
חשבון שאר בני המשפחה. אני מקווה כי
השער הכפול יספק את כולם, וגם יבליט
את רב־גוניותו המיוחדת של שבועון זה,
המגיע אל חלקי־ציבור בעלי תכונות כה
שונות ומגוונות.
מה, אם כן, הצד הקדמי? זה תלוי, בסופו
של דבר, בטעמך. זה תלוי גם בסדר הקריאה
שלך. כי במה קוראים הודיעו לי שהם קוראים
את העולם הזה מן הסוף אל ההתחלה,
משאירים את הכתבות היותר רציניות עד
לסוף.
גם סטודב״קר נוסע לפעמים בריוורט.

בטרםת קנ ה תנור ראה א ת

פקידים !

ביותר. והמשוכלל החדיש
היחיד בארץ עם וסת דלק ריגולטור 3 המפורסם.
שנים.
לשק־ ו ש
אחריות
להשיג בחנויות המובחרות ברחבי הארץ.

תלמידים !
סטודנטים !

ד,רשמו עוד היום לקודםל

קצרנות

עברית ו/או אננלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
גרג 0 0פ מ .) 0
ב״אולפן
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־־אכיב, רחוב גורדו! .5
הצלחה מובטחת!

בר־צבי מודיע:

בשד 59

! 1אל ת שלם יותר!

דרוש בתוקף נקניקים עם סמל בר־צבי המפורסם
במחירים דלהלן:

4.600
נקניק אול במשקל
3.700״ ״
נקניק פלמי רגיל במשקל
נקניק סופר פלמי במשקל(ניתן ליבוש) 5.200״ ״

ל״י דיק״ג

וכן מחירים עממיים על יתר תוצרת בר־צבי,
כגון: הודו, מורטלדה, מיוחד, קנבוסים וכר.

לוח מחירים רשמיים אלה מופיע ככל החנויות
למכירת נקניקי בר־צבי
חנונים בכל הארץ המעונינים למכור את תוצרתנו
במחירים הנ״ל מתבקשים לפנות ישיר לבית החרושת.

זכור: נקניקי כר־צכי הם כעלי
איכות משובחת כיותר, ומיוצרים
תחת השגחה מתמדת.

ר־ צ ב

אם קראת בעיון את שני מאמריו הראשונים
של שלום כהן על הגברברים, שמת בוודאי
לב לעובדה שהוא חזר והשמיע את
האזהרה :״זה יכול להיות אחיך, זה יכול
להיות בנך.״ הוא לא כתב זאת כמליצה.
בין מאות המקומות בהם ביקר לאיסוף
האינפורמציה על הגברברים, היה בית־משפט
השלום לנוער בתל אביב. על־פי היתר מיוחד
של השופט דוד רייפן, היה שלום כהן הזר
היחיד באולם, שעה שהובאו לשם עשרות
גברברים שצעדו את הפסיעה הקטנה אל
מעבר לגבול החוק.
התיק -הראשון היה תיקו של גברבר בן
. 15 האשמה: גניבת מצית מתוך מכונית שחנתה
סמוך לביתו, בשכונה מכובדת של
רמת־גן. הנאשם הצעיר היה בן למשפחה
טובה, אביו לא חסך ממנו דמי־כים. מדוע
גנב את המצית? ״החבר שלי ג׳קי קרא לי
מהבית ואמר לי: בוא נצא לטייל. ידעתי ש־ג׳קי
אוהב לעשות קונצים, ושהספורט האהוב
שלו הוא לסחוב בקבוקי־חלב ריקים
מפתחי הבתים, ולמכור אותם לבעל המכולת.
בכסף זה היה מבקר בקולנוע או נוסע לשחק
בטירים בתל־אביב.
״ג׳קי אמר לי: בוא נסתכל על המכוניות.
ראינו מכונית עומדת. החלון השמאלי היה
פתוח. ג׳קי הציץ בפנים. יש מצית, הוא
אמר לי, תוציא אותו. אף פעם בחיי לא
לקחתי שום דבר שאינו שייך לי. אבל לא
רציתי להראות לג׳קי שאין לי דם. הכנסתי
את היד דרך החלון וסחבתי את המצית.
ג׳קי לקח אותו ממני. אחר־כך מכרנו אותו
בששים גרוש. לא, לא הייתי זקוק לשלושים
גרוש שקיבלתי כחל קי
לנאשם לא היה כל תיק קודם. השופט
החליט לשחררו, תוך השמעת אזהרה חמורה
לבל ייסחף שוב לדרך זו. הגברבר הנבוך
הודה לשופט. השופט פנה לאבי הגברבר,
שליווה אותו לבית־המשפט .״כדאי שתתעניין
יותר במה שבנך עושה בשעות הפנאי שלו,״
יעץ.
האב, מנהל־עבודה במפעל תעשייתי גדול,
הבטיח לעקוב מקרוב יותר אחר בנו. הוא
החווה קידה לשופט, ובמבוכה גוברת והולכת
חייך אל כל אחד מקומץ האנשים שישב
באולם. סיפר שלום כהן :״מבטו עבר מן
השופט למזכירת בית המשפט, וממנה לקצי-
נת־המיבחן. כשהגיע אלי — קפא. ולמרות
שאני כבר הייתי מוכן יותר לרגע זה, מאחר
וממקומי המוסתר הספקתי להתבונן באב במשך
כל שמיעת המשפט, למרות הכנתי הנפשית,
נתקפתי גם אני במבוכה. כי אבי
הגברבר היה בן־דודי.״

שמורי כשר ונקניקים
רח׳ מיסלנט 6
טל 81486 .תל־אביב

העולם הזה 1164

מכתבים
כנים חדשות כמראה

לפני הבחירות, נעשה ״העולם הזה״ יותר
טדי פוליטי וכבד. אחרי כז, היתה כנראה
ריאקציה והוא נעשה יותר מדי קל. בשבועיים
האחרונים הוא חזר שוב לקו הישר,
בתוספת שיפור ניכר.
אנא, המשיכו בקו ישר זה וחסכו לנו
טחלת־ים.
ד. ויינברג, חיפה
הניתוח הפלאסטי האחרון שהעורר הודיע
עליו (העולם הזה )1163 הוא די מוצלח.
בקוראה וותיקה, אני צריכה להודות שהעולם
הזה״ מתחיל להזכיר לי את דוריאז
נריי. הוא אינו מזדקן.
אהובה דר,־ ירושלים
העולם הזה בטוח כי הוא הדין לגבי
הקוראה דר׳ גם בלי ניתוח פלאסטי.

איש עסיסי מאסיסי
אם נ׳ורנ׳ו לה־פירה דומה באמת לפראג־ציסקום
איש אסיסי, כדאי שלא יבזבז את
זמנו בנסיון להשכיז
שלום בין ישראל
והערבים (העולם הזה
1163 דבר
שנם פראנציסקוס המקורי
לא הצליח בו
אלא יבוא ויטיף לאזרחי ישראל על
נושא חשוב: השנאה
למותרות.׳
פראנציסקוס היה
בנעוריו פרחח, והעולם
הזה של אסיסי
לבטח קרא לו ״נבר־בר״
.אולם אחרי
מחלתו הבין כי הרדיפה
אחרי המותרות
היא מקור כל פראנציסקום הרעות, והוא המיר:
,.אל תשאו לא זהב
ולא כסת בחנורתכם, ולא ילקוט, ולא שני
מעילים, ולא סנדלים ולא מקל״.
פראנציסקוס נאם באוזני הציפרים, ובשיריו
דיבר על ״האחות שמש״ ,״האח ירח״,
״האחות רוח״ ו״האחים מים״ .כשנטה למות,
הוא ביקש סליחה ט״נופי, החמור״ על שהתעלל
בו יותר מדי.
חבל שפראנציסקוס והרמב״ם לא נפגשו מעולם,
למרות ששניהם ביקרו בארץ־ישראל
תוך דור אחד. ויכוח דתי ביניהם יכול היה
להיות מעניין.
יחיאל ויינראט, ירושלים

ג/בארבארים
כאם לילדה בת ,14 אני רוצה להודות
יכם על פירסום הסיפור המחריד של הנערה
שנפלה קרבן לגברברים (העולם הזה .) 1163
ניסיתי לשכנע את בתי בכל האמצעים
יעזוב את החברה המפוקפקת שלה. היא רק
צחקה סמני. נתתי לה לקרוא את הסיפור,
ואני מקווה שזה יפקח את עיניה.
חוזה קליין, תל־אביב
...פורנוגראפיה
יהודה גרינברג, ירושלים
למקרא הנברבורת
אחזתני סחרחורת!

דן חיון, פתח־וזקוה

לזאת התכזון
שלום כהן.
אין כל צורך להמציא מילה חדשה כמו
נברברים״ .אפשר לקרוא לילדים בשמם :
בארבארים. הם פשוט חסרי־תרבות. ובזה
אין להאשים אותם, אלא את הוריהם.
אני מציע לתת עונשי מאסר להורי ה־נברברים.
אליהו
הרמן, חיפה

מקורא לקורא
כקורא וותיק של ״העולם הזה״ הריני מחבב
יותר מכל את מדור המכתבים למערכת, ה־מספק
לי חומר פסיכואנליטי שבועי נאמן
על ציבור־הנונקומפורמיסטים־המתענג-על־תע־לול־הפירם
ום ת-האחרון-של־זיו(ה־שפיר. בתור
שכזה אני נמנה עם מכריו של הכותב הנכבד
מר זלמן ׳טנוקפרצקן, איטר לאחרונה התבשרנו
על הולדת בתו חווה, הנמנית נם היא על
קוראי ״העולם הזה״ (העולם הזה .)1161
עודני זוכר את תרומתו של שנוקפרצקן־האב
לתלבושת הישראלית המקורית, אשר הכנס-
תיה לשימושי האישי (לפי שעה מתחת לבנדיט
הרנילים) .אנב, מה ביחס לתלבושת
לנשים?
הרש־כי לברד בזה מכר וותיק על הולדת
בתו חווה.
אריה לבנה, רמת־גן

תשכצטוב

והפתיעו את משטרת ישראל בהקמת כנופית
נשים ראשונה בישראל. כתבה זו נתנה בידי
נימוק משכנע בויכוח ארור שהיה לי עם
אשתי.
מזה שנים אני טוען ננד חדירתן של
הנשים בישראל למקצועות גבריים טהורים,
מתור סברה שחדירה זו עשויה להיות הרת־סכנות
לנבי עתיד החברה הייטראלית. הקמת
כנופית פורצות הינה סימן מובהק לאמנ־סיפאציה
המופרזת יטל הנשים בישראל.
יעקב גולן, רמת־גן
.ו. האם הזנות הפכה כבר למקצוע בה
בלתי מכנים בארץ, שיצאניות צריכות ליה־פד
לפורצות וגנבות?
ברוך שווילי, ירושלים

חתיכה פוליטית

ה כני סהעם הז מנ ת מ קו ם

למיעוט הערבי בישראל היה ברור כל הד
מן שהדמוקרטיה הישראלית היא רק דבר-
תפארת שהשלטונות נוהגים בה חור כדי
׳טאיפה לחקות משטרים מפותחים, אולם אין
הם מעוניינים לשלם את התשלום המלא עבור
פרסטיז׳ה זו. ידענו כל הזמן כי הדמוקרטיה
ביחס לערבים היא כמו מי־חמצן, שישראל
שמה על שערותיה כדי להופיע כחתיכה בעולם.
יהודים
טובים הפצירו בנו לגלות את
בעיותינו. השבנו להם שלא נותנים לנו, אז
הם אמרו לנו שיש דמוקרטיה וחופשידיבור.
כאב לנו הלב בשבילם, אז דיברנו.
התוצאות היו חיוביות, אד לא נעימות.
למשל לגבי: השלטונות הישירים הפעילו
לחץ על בני מחזורי באוניברסיטה להחרים
אותי. שלטונות־הבטחון הסמו״ם אסרו עלי
לחגוג את חג־הטולד יחד עם הורי בנצרת.
הם לא יתנו לי לבקר שם לצמיתות. הם
אמרו לי בפירוש כי הסיבה היא שאני כותב
נגדם.
ליהודים החושבים, אני רוצה לומר: הדמוקרטיה
אמנם קיימת בישראל ואפשר להתנאות
בה, אולם היא אינה מיועדת לשימוש,
אלא כתכשיר קוסמטי, לשימוש חיצוני
בלבד.
אליאס מועמר, ירושלים

מראשבלבד • ס ל53617 .

ןנהג!
| הי דעת

בחודש נובמבר הכאת מכוניתך למצב תקין,
אך זאת עליך לזכור ולדעת:

גם הנהג המנוסה ביותר,
במכונית המשוכללת ביותר,
לעולם לא יוכל לעצור ״מיד ובמקום״

שמור עד מרחק בטוח
בין רכבך לרכב שלפניר!!
רותי

אומרת

בנהיגה -מרחק נבון
ערובה לבטחון!
לתשומת־לב הנהגים

תפסה נערה, אשת־ספורט,
מיליונר בשם מר רפופורט,
בלילה הראשון
היא נישקה למיליון,
ולישון היא הלכה עם פספורט.
יוסי די, איישם

פרנסה מפוצצת

כשנה האחרונה נגרמו 3306 תאונות כתוצאה
מאי־שמירת מרחק בטוח כץ רבב לרכב, שהן
!/6מכלל תאונות הדרכים לאותה שנה.

בגלל המסים הגבוהים
על נסיעות
לחוץ־לארץ, אין נערה
ישראלית יכולה
ירוןנלהגיע
לנסיעה בעולם
אלא על־ידי נשו־איה
עם זר, בעוד שכל נערה אנגליה או
אמריקאית יכולה להכיר את העולם בכסף
שהיא יכולה לחסוד לה בשנה־שנתיים ממשכורתה.
במקום
להשמיץ נערות טובות הרוצות להכיר
את העולם, כדאי שתדרשו מהממשלה
לבטל את כל המסים על דרכונים וכרטיסים
לצעירים הנוסעים לחודשי׳ם־׳טלושה בחופשה
שלהם.
רות גרון, חיפה

קראתי בעני! רב את כתבתכם על שלושת
הפרוצות שהפכו לפורצות (העולם הזה !1161
העולם הזה : 164

מר ים ירון, נערודהזוהר הראשונה של
ישראל, היתה אופ־יינית
לכל אלה שהיא
באו
אחריה.
היתה אשה טובה ומאושרת
עד שזבוב
הזוהר נכנם לראשה.
אחר־כד כבר שום דבר
בישראל, כולל
בעלה הסימפאטי, לא
היה טוב בשבילה.
במקרה זה, אינני
יכולה להצטער על
״הסוף המר״.
רחל ג ,.תל־אביב

• בחברת בעלה הראשון, הרופא אריה
ירוסלבסקי, ערב צאתה מן הארץ.

פרוצה קוראת לגנב

כדבדת הכדות

הנני מצטער לאכזב את הקורא דוטקה על
כל המאמץ הגדול שהשקיע בחיבור התשבץ,
מהיפה ועד נאפולי והעולם הזה .) 1162 אני
פתרתי אותו בחמש רקות. עליו להשקיע
מאמץ רב יותר — אולי מחיפה לארצות־הברית.
אריה
מרקוס, והריה

אליפות התשבץ של העולם הזה עשוייה
לשמש בסיס למימוש הצעה זו.

״קסבה־ ,ת ל־ א בי ב, רח׳ י ר מי הו , 32 פנ ת רח דיזגגו ף

הפילוסוף הצעיר אוטו וייניננר, בספרו
״מין ואופי״ ,חילק את המין הנשי לשני
מחנות: לאמהות ולזונות. אחרי הרו״ח המאלף
על ״נשואי הפספורט״ (העולם הזה 1161
והלאה) ,קשה להחליט אם הכלות־היורדות,
במידה והן מתחתנות רק כדי להשיג כרטיס-
נסיעה, שייכות למחנה הראשון או השני.
ייתכן שנשואין אלה מביאים לאמהות — אבל
נערה המוכרת את עצמה תמורת אזרחות זרה
אינה שונה בהרבה מנערה המוכרת את עצמה
בשטח הגדול, תמורת במה לירות.
שמואל צוקר, אשקלון

לפי חוק פרקינסון (העולם הזה :)1161 כל
פקיר מעוניין להכפיל את מספר פיקודיו,
ולא את יריביו. הפקידים יוצרים באורח
הדרי עבודה, כדי להצדיק את המשרה. זהו
מה שאתם מכנים בצורה מרוכזת מאד ״פקי־דיסטאן״.
סיפר
לי אבי כי בהיותו נוטר בתקופת
המאורעות 1938 עמדו הוא וחבריו
בפני פיטורין בנלל השקט באיזור. מה עשו
החברה? החלו לירות בלילות טכיוון תל־ליטווינסקי
לכיוון רם ת-גז, ומכיוון רמת-נז
לתל־ליטווינסקי. למחרת הופיעה משלחת בפני
הבריטים, דרשה לבטל את הפיטורים
בגלל ״אי-השקט״ באיזור.
הבריטים קיבלו את הדין, ולאבי היתה
פרנסה.
ג. א .אמיתי, תל־אביג

אולי תייסדו מועדון של חובבי התשבץ
הטוב (על משקל מועדון חובבי הסרט הטוב!?
גדעון
גרזובסקי, רמתיים

נפתחה

:במשך החודש תפיץ המועצה

כרוזים בנושא זה בין הנוהגים ברכב. באחוז מסוים מן
הכרוזים תוכנם במתכון שגיאת־דפום ובסוף החודש נודיע
מה היא השגיאה. כל מי שימציא לנו כרוז כזה יקבל

פרם

בסך — 1 0 .ל״י ושמו יפורסם.

משקכלת כרוז -שמור עליו!

המועצה הלאומית למניעת תאונות

״ העולםה זה״ ׳ שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזהבע״מ.

״היועץ המשפטי נגד אווי אבנו׳

-משפם דמיוני על פושה אמיתית בהחרם

71שפט
כתב־אישום: בגידה במדינה ובעם היהודי׳ בזאת שהנאשם
כתב ביום ה־ 10 באוקטובר , 1959 ,או סמוך לתאריך
זה, מכתב אל ראביי פרו־ערבי והציע לו להקים חזית אנטי־ציונית
עולמית.
; התובע: בתור עד ראשון אני קורא למר יהושע יוסטום.
(העד עולה על הדוכן ונשבע כחוק).
התובע: בתור כתב מעריב בארצות־הברית, פירסמת
ביום ה־ 4בינואר בעתונך כתבה גדולה על הקשר בין
הנאשם לבין הראביי אלמר ברגר, מראשי המועצה האמריקאית
למען היהדות?
יוסטוס: כן.
התובע: וביססת כתבה זו על פוטוסטאט של המכתב
הזה, שאני מגיש אותו עכשיו לבית־המשפט?
הסניגור: אני מתנגד. מכתב זה הגיע לידי התביעה באמצעים
בלתי־חוקיים, ואינו יכול להתקבל.
אב בית־הדין: נערוך משפט־זוטא על נושא זה. הסניגור
רשאי לחקור את העד בקשר להשגת המיסמך:
הסניגור: איך הגיע מכתב זה אליך, מר יוסטום?
יוסטוס: הראביי ברגר שלח העתקים ממכתב זה לכל
החברים הפעילים של המועצה למען היהדות. אחד החברים
האלה מסר אותו לידי יהודי אמריקאי הקרוב למחנה הציוני,
וזה העמיד אותו לרשותי. ציינתי זאת בכתבה.
הסניגור: ואם אגיד לך שזה שקר? שמכתב זה נמסר
לך על־ידי איש מנגנון־החושך, שהחדיר סוכן לתוך המועצה
וצילם את המכתב? שמנגנון זה מסר העתקים אחרים של
המכתב גם לעתונים היהודיים באמריקה, ודאג לשידורו
במברק של סט׳׳א?
התובע: אני מתנגד. הסניגור צריך להוכיח.זאת.
הסניגור: אעשה זאת. המכתב המקורי של הנאשם ל־ברגר,
הכתוב במכונת כתיבה, הכיל ליד החתימה כמה שורות
בכתב־יד, בו הזהיר את הרב כי תשובתו תעבור צנזורה
בלתי־חוקית בישראל. ברגר לא הראה שורות אלה
לאיש. אולם יוסטוס ציטט אותן במכתבו. אני טוען על כן
כי המכתב צולם מתוך תיק המועצה על־ידי מרגל של מנגנון
בלתי־חוקי. על־כן אני מבקש לא לקבלו כראיה.
אב בית־הדין: הוחלט לדחות בקשה זו. בית־המשפט
מניח כי הסניגור צודק בתיאור הפרשה, אולם הדבר אינו
פוסל את קבלת המכתב כראיה.

התובע: אני מגיש על כן את המכתב׳ כפי שפורסם
בכתבתו של העד יוסטום.
הסניגור: אני מתנגד. הנאשם אינו מכחיש כלל שכתב
את המכתב האנגלי. אולם התרגום שפורסם במעריב הוא
מסורס ומסולף. הוחסרו בו קטעים החשובים להבנת התוכן,
וכמה מושגים תורגמו בצורה כוזבת, כדי לתת להם מובן
זדוני.
התובע (אחרי התיעצות) :אני מגיש בזה תרגום מתוקן
ומלא שהסניגור מסכים לו.
אב בית־הדין: נא להקריא אותו.
התובע: המכתב נושא חותמת־דואר איטלקית, וזה
לשונו:
״ . 10.10.54 מר ברגר היקר,
אנא, סלח לי על האיחור הרב בתשובתי.
כפי שאולי ידוע ־ לך, נכשלנו בנסיוננו להקים לקראת
הבחירות הקרובות חזית לא־ציונית רחבה, ועל־כן לא הגשנו
רשימה משלנו. נראה כי אין ספק שחזית גדולה של גופים
שונים, תחת הסיסמה של מלחמה למען משטר חדש, היתד,
זוכה ב־״׳׳ל 6עד 4ל 10 מן הקולות. אולם המכשול הגדול היה
כפפי.
יוזמת הפעולה השמית נתקבלה בחיוב על־ידי כמה מן
הגופים הקטנים הנוגעים בדבר, ואילו גופים אחרים סרבו.
אולם אילו היו בידינו קרנות מספיקות כדי לתת גיבוי לרעיון,
הריני כמעט בטוח שנקודת־ההשקפה שלנו היתד, מתקבלת
על־ידי כולם.
מאחר שכך הדבר, אין עוד טעם בויכוח על הבחירות
הקרובות. הן הפכו לענין משפחתי של המפלגות הציוניות.
אנו שוקלים עתה את תוכנית־הפעולה לשנים הקרובות מחוץ
לכנסת, מתוך מגמה להשל מכשיר, יציב מבחינה רעיונית
וחומרית, שיוכל להיכנס למאבק בפעם הבאה.
בקשר לכך אנו שואלים את עצמנו כיצד ללחום במנגנון
הציוני לאורך כל החזית — היינו, גם בחוץ־לארץ. אני תמה
אם קיימת אפילו אפשרות רחוקה לשתף פעולה עם ארגונים
יהודיים, השונים מאתנו בהשקפה ובנקודת־המוצא, אך המסכימים
עמנו על כמה עקרונות משותפים. למשל:
(א) ני יהודי העולם אינם אומה, כי אם עדה,
(ב) שעדה זו אינה זהה עם האומה העברית או הישראלית
החדשה,
(ג) כי על אומה חדשה זו להשתתף בקונפדרציה שמית,
וכר.
אני חושב על מערך יהודי עולמי חדש, כגון קונפדרציה
רופפת של גופים שונים בישראל, בארצות־הברית, בבריטניה
וכר, כדי להשיב על הטענה הציונית שהיא מייצגת את

יהדות העולם, וכן כדי לנהל מדיניות עצמאית מול הערבים,
הסובייטים ואחרים.
אם אדבר בגלוי־לב מוחלט, הרי איני יודע אם דבר כזה
אפשרי. אנו פשוט איננו יודעים די הצורך איש על נקודת־ההשקפה
של רעהו, כדי להגדיר את השטחים בהם אנחנו
תמימי־דעים ואת השטחים בהם דעותינו חלוקות. רוב ידיעותינו
עליכם באות ממקורות ציוניים עוינים, ואני מניח
כי הוא הדין גם להיפך. אני מאמין כי רק שיחות אישיות
אינטנסיביות יכולות להבהיר את הנושאים, ואולי להניח
יסוד לשיתוף־פעולה עתידי.
איך לסדר זאת? האם יכולים אתם לבוא לישראל? איני
רואה אפשרות שנוכל בעתיד הקרוב לממן משלחת לארצות־הברית
— ונדמה לי כי אכן מעטים הסיכויים כי אוזמן על־ידי
ההסתדרות הציונית לערוך מסע־הרצאות שם.
אנא, סלח לי על הסגנון הרע ועל שגיאות־הכתיב. אני
כותב שורות אלה על סיפון אוניה, בשעת מסע קצר לחוץ-
לארץ. הנני מקווה לחזור הביתה לפני שתשובה תוכל להגיע
אלי.
בכבוד רב, אורי אבנרי.״
מכיוזן שהסניגור אינו מכחיש כי הנאשם שלח מכתב זה,
סיימתי את חקירתי.

הסניגור: מר יוסטוס. אתה ציוני וזתיק? אתה פירסמת

״׳י׳ אוד אבנו־-־בשבוע שעבר גילה ״מעריב״ סקופ סנסציוני,
לו הקדיש ידיעה בעמוד הראשון
ובתכה מרכזיה בעמוד השני, תחת הבו־תרת
״א.אבנרי פונה לראכיי פרדערכי״.
למחרת היום הובנסה אותה ידיעה ל־
״דבר״ (״אורי אבנרי מציע לראביי פרד
ערכי הקמת גוף עולמי למלהמה כציונות״)
,ל״על־המשמר״ ,בעוד שעתוניס
אחרים העתיקו מברק של סט״א כאותה
רוח. יד אלמונית דאגה להכניס סנסציה
זו לעתונים יהודיים בבל רחבי העולם.
כעמודים אלה עונה אורי אכנרי על
גילויים אלה, כצורת משפט דמיוני המבוסס
על העובדות הנכונות.
את הכתבה שלך כדי להגן על העם היהודי מפני מעשה
מחפיר?
יוסטום: כן, בהחלט.
הסניגור: כמה שנים אתה יושב באמריקה?
יוסטוס: מאז קום המדינה, אבל ביקרתי כמה פעמים
בישראל.
הסניגור: אהה, אתה מאותם הציונים שהלהט הציוני
שלהם גדול ככל שהם רחוקים מציון. מה עשית במלחמת־השיחרור?
יוסטום:
ערכתי באמריקה את השבועון ישראל ספיקס,
שפיאר את גבורת חיילי צה״ל.
הסניגור: ובין השאר גם פירסמת שם רשימות של הנאשם
על הקרבות בהם הוא השתתף בשעה שאתה ישבת
בניו־יורק?
התובע: אני מתנגד. אין כל קשר בין מעשי העד לבין
הענין העומד לדיון.
הסניגור: אני משתדל להוכיח כי העד יוסטום, אדם
היושב דרך קבע בארצות־הברית, שלא הקריב מעולם מאומה
למען מדינת ישראל, הוא אופייני לאותו סוג של ציונים,
אשר הנאשם לוחם בהם — אנשים שהפכו את הציונות לפרנסה
והמצפצפים למעשה על הבעיות בהן תלוי גורלה של
ישראל, לחיים ולמוות. אני טוען כי העד יוסטוס פעל בזדון,
כחלק ממסע־השמצה מאורגן.
אב כית״הדין: הסניגור יכול להמשיך בחקירה.
הסניגור: מר יוסטוס, אני אומר לך שניסחת את הכתבה
שלך בכוונה כך, כדי לעורר את הרושם שהנאשם מציע
לשונאי־ישראל להק>ם ארגון עולמי שיילחם נגד האינטרסים
של מדינת ישראל, לטובת אויביה. אתה רמזת בכתבה כי
הנאשם משתף למעשה פעולה עם אחמד שוקיירי והמלך
סעוד. אתה נתת לקורא את ההרגשה כי זד, תוכן המכתב.
מי הטיל עליך לעשות זאת?
יוסטוס: השתמשתי בזכותי לפרש את החומר לפי שיקול
דעתי.
הסניגור: אבל אתה מכיר היטב את הנאשם ואת דעו־

העד, אלא רק על המכתב עצמו. כוונות העד אינן נוגעות
לענין.
הסניגור: אני מוותר על המשך החקירה של עד זה. אום
התביעה סיימה את עדיה, אקרא לראשון העדים שלי. מר
דויד בן־גוריון, בבקשה.

(התרגשות באולם. ראש־הנזנזשלה עולה על הדוכן ונשבע
כחוק).
הסניגור: אדוני ראש־ר,ממשלה, אקצר מאד בחקירתי, ביודעי
שאתה אדם עסוק מאד. מה אופיה של המועצה האמריקאית
למען היהדות?
כך גוריון: זאת כנופיה של שונאי ישראל. קבוצה של
אנשים הרוצים לנתק את הקשר ההיסטורי בין עם ישראל
וארץ ישראל, שנוצר לפני ארבעת אלפים ומאתיים שנה
הסניגור: אם כן, אדוני ראש־הממשלה, איך זה קרה
שראש המועצה, המיליונר האמריקאי לסינג רוזנודאלד, הוזמן
לארץ כאורח ממשלת ישראל, וכי אתה עצמך קיבלת אותו
וניהלת עמו שיחות ארוכות וידידותיות?
כן־גוריון: ראיתי לחובתי להשיב בנים תועים מסורס.
הסניגור: ובכן, אתה מאמין שהדבר הזה אפשרי. אינך
פוסל מגע עם אנשים שנקטו בעבר בקו אנטי־ציוני קיצוני
ושלחמו נגד הקמת מדינת ישראל.
בן־גוריון: קובעים המעשים בהודה למען משימות הדור.
הסניגור: אתה יושב בממשלה עם מר פנחס רוזן, שעמד
בראש מפלגה בשם עליה חדשה שהתנגדה לרעיון המדינה.
אתה ישבת בממשלה עם אגודת־ישראל, שלחמה כל
חייה נגד הציונות ונגד הקמת המדינה, עד שקיבלה את החלק
שלה בשלל המגביות הציוניות. אתה אפילו ניסית
בחודשים האחרונים להקים עמה קואליציה בלי השתתפות
המפלגה הדתית הציונית.
כן־גוריון: אינני מסתכל על העבר של המפלגה, אם
היא מוכנה להטות שכם לשלוש המשימות של דורנו, ש הן

הסניגור: בדיוק כך. אינך חושב שרק אירגונים ציוניים
צריכים לעזור למדינה. לה,יפו, אתה התבטאת כמה פעמים
שהציונים המאורגנים בוגדים ברעיונותיהם והפכו לגוף
טפילי?
כן־גוריץ: ראש־הממשלה אמר בתאריך ד,־ 3באוגוסט
שנת 1953 שההיסטוריה היהודית
הסניגור: אבקש את העד לענות על שאלותי ב ״ כ ך או
״לא״ .האם נכון שאמרת הרבה פעמים שאבד הכלח על ההסתדרות
הציונית?
בך גוריון: כן, אמר תי...
הסניגור: נכון שכתבת בחודש האחרון מכתב לרב
מקלויזנבורג, שהוא אנטי־ציוני קיצוני, והעלית על נם את
עלייתו לארץ בעוד שהמנהיגים הציוניים נשארים בנכר?
כן־גוריון: כן.
הסניגור: ולפני כמה שנים מסרת הצהרה בה אמרת כי
יהדות אמריקה אינה גלות?
כך גוריון: כן, הבעתי א מונ תי...
הסניגור: במלים פשוטות, אתה שללת את הנחות הרעיון
הציוני המסורתי. אתה קבעת שלמעשה לא נשאר הבדל
בין ציונים ולא־ציונים. אתה טענת כי ההסתדרות הציונית
היא גוף ללא מטרה, שעסקניה חיים על חשבון העם היהודי
ואינם חולמים לבוא לארץ־ישראל. אתה העלית על נס אנטי־ציונים
קיצוניים ותיקים, שנתנו יד לקיום ישראל. אולם
מנגנון־החושך, הפועל תחת מרותך, משמיץ את הנאשם הפועל
על־פי אותן ההנחות.
כן־גוריון: עתון מסויים, המצטיין בפורנוגראפיה ז׳ור־נאליסטית

הסניגור: לעניין, בבקשה. לפני שנתיים טענת בישיבות
רשמיות כי הנאשם הוא סוכן קומוניסטי, המקבל שכר מן
השגרירות הסובייטית. לפני חודשיים, למחרת הבחירות,
כתבת במאמר בדבר כי הנאשם עשה את מלאכת תנועת־החרות.
בהזדמנויות שונות קבעו חבריך כי הנאשם הוא
כנעני הזומם לנתק את הנוער העברי מיהדות העולם. ועכשיו
מתקיפים אותו אנשיך דווקא מפני שהוא מוכן להתקשר
עם גופים יהודיים בכל העולם. האם אין בכך סתירה?
בך גוריון: חזית יהודית עולמית, הפועלת נגד המדיניות
המוצהרת של ממשלת ישראל, מחבלת בעתיד האומה
ומסכנת משימות הדור.
הסניגור: במלים אחרות: אתה דוגל בחזית יהודית
עולמית המשרתת את דעותיך ומפלגתו, אבל מתנגד לחזית
יהודית עולמית הדוגלת בדעות אחרות וו־,חותרת תחת שלטון
מפלגתך. תודה. העד הבא שלי הוא הנאשם.

(הנאשם ערלה על הדוכן ונשבע כחוק).
הסניגור: האם אתה אנטי־ציונין
הנאשם: בימינו, זוהי שאלה חסרת־תוכן. המילה ציו־

הנאשם בשיחה עם שר־הבטחון ההודי, קרישנה מנון, באד״ם ()1958
״האס נחקרת אי־פעם בארץ על תוכן שיחות אלה?״
נות, כמו המלים חופש, שלום ודמוקרטיה, איבדה את המשמעות
הברורה שלה. אבקשך לפרט את השאלה.
הסניגור: אשאל אותך בצורה אחרת. האם אתה מתנגד
לסולידריות יהודית בעולם?
הנאשם: להיפך. אני נאשם במשפט זה דווקא מפני
שאני דוגל בסולידריות זו ומאמין שגוף ישראלי חייב לנסות
למצוא לשון משותפת עם גופים בפזורה היהודית.
הסניגור: האם אתה מתנגד לעליה יהודית?
הנאשם: להיפך. אני מטיף בכל הזדמנות לעליה יהודית
המונית ומזורזת, כדי להגדיל ככל האפשר את האומה
העברית בארץ. אני טוען כי המשטר הנוכחי בישראל מחבל
בעליה זו ומונע אותה על־ידי מדיניות בלתי־אחראית, אי־יכולתו
ר רצונו לפעול ברצינות למען השלום במרחב ולכלכלה
מבוססת במדינה.
מעז י
תה רוצה לנתק את ישראל מיהודי העולם?
היי
י ׳ לזיקה הדדית בין ישראל והפי

י ^ משל, שעל ישראל לפעול נגד
זורה
יי רוצה שיהיה ברור כי ד,מ־שנאי
העברית
החדשה, ולא לאומה
דינה
י ת למי שמשלם בה מסים,
עולמ
:ר את גורלו לחיים ולמוות
למי

בגור׳
בנגד לאידיאולוגיה הציר

נית?
זיושנת, שאינה מתאימה

ו הצדדים. היא מזיקה
למצי
שש שאחד־עשר מיליוני
למדי
־חב ולגרש את הערבים.
יהודי
! בברית־המועצות וכהיא
אחראים
למדיניות מדינת מארו הדגיש את הסולידריות
ישרא
#גולם, מבלי לטעון שהם
והזיק
ה צריכה לבוא בארץ
אותו
]עתידה בארץ ובמרחב.
לאומי
]דעות אלה?

!להפיץ אותן בכל האמ הנ
ן־,יחידה
לשבירת המצור
צעים,
ש כי הדרך הנוכחית
הערבי
ן או מי ת. מובילו 1ות אלה גם עם אישים
הסי׳
זרים?
עליהם בפני מנהיגים

עולם כולו. פירסמתי יהודיים וזכיתי לתגובה חיודו״חים
ך,מדינה.
בית

הפג הנא

טר, שפ
אותו יו הידיעה הדרך־לו

הפני

טאן נזויורן של סאר־יהודית
באמריקה. ב־עריב,
הופיעה בארץ
על רעיונותי כעל

מכתבי הקודמים לברגר ולשאר הגופים היהודיים נשלחו דרך
דואר ישראל.
התובע: אם כן, מדוע הוספת למכתב הערה בכתב־יד
שבו הזהרת את ברגר כי תשובתו תעבור ״צנזורה בלתי־רשמית״
בישראל?
הנאשם: אני פועל מזה שנים מתוך הנחה שכל מילה
היוצאת מפי או מתחת לעטי מתוייקת בתיקי מנגנון־החושך.
אני חושב להוגן להזהיר גם את הזולת שמצב מחפיר
ובלתי־חוקי זה קיים אצלנו.
התובע: כתבת במכתבך שאתה מתכוון ״ללחום במנגנון
הציוני לאורך כל החזית״ .איך אתה מיישב משפט זה עם
טענתך שהגוף היהודי העולמי, שאתה יוזם אותו, לא ילחם
נגד הציונות?
הנאשם: יש הבדל בין מלחמה בציונות לבין מלחמה
במנגנון החי על חשבון הציונות. המנגנון הציוני רובץ
כעלוקה על גופה של הפזורה ׳היהודית. הוא מורכב מציונים
מקצועיים שאינם חולמים לבוא אי־פעם לישראל, ומשליחים
של מפלגות ישראליות, המפקיעות את כספי היהודים כדי
לקנות קולות בארץ. אני חושב שמנגנון זה הוא מושחת
ומזיק, שהוא מפריע להבנה אמיתית בין האומד, העברית
בישראל לבין יהודי העולם.
אב בית״הדין: אם התובע גמר את החקירה, הנני
מכריז על הפסקה. בישיבה הבאה נשמע את הסיכומים.

אלי לאומי עשוי לשנות מצב־רוח זה, להבהיר לו את• החיוב
הרב שבעצם קיום המדינה, לעניין אותו בבעיות ישראליות
ובמפעלים ישראליים. אני מאמין שמגע כזה יהיה לטובת
המדינה, שיקשור לישראל כוחות נוספים ביהדות אמריקה.

הסניגור: אבל אתה מדבר גם על רעיון של אירגון
(הישיבה מתחדשת)
יהודי עולמי. לאיזה צורך? כדי להילחם בציונות?
התובע: אקצר בדברי. דומני שאין צורך להרבות שה מפני
הנאשם:
שטויות. אין טעם להילחם בציונות,
במלים. אני חוזר על ההאשמות שפורסמו בעתונות. הנאשם
ציונות, כרעיון, מתה עם הקמת מדינת ישראל, בכך מודה
מודה ששלח לראביי פרו־ערבי מכתב •בו הציע לו להקים
גם ראש־הממשלה. אבל לדעתי טוב שיהיו קיימים כמה גוחזית
אנטי־ציונית עולמית. עובדה זו לא התערערה במהלך
פים יהודיים עולמיים, כדי שהעם היהודי לא ידבר רק בקול
המשפט, ופירושה בגידה במדינה ובעם היהודי. אני מבקש
אחד. דווקא גוף יהודי בלתי־ציוני יכול, למשל, לבוא במגע
להרשיע את הנאשם.
עם חוגים חיוביים בעולם הערבי ולקשור שם קשרים שהסניגור:
אני מסכים עם חברי המלומד שאין צורך
יאפשרו בבוא היום התקפת־שלום רצינית. דווקא איש כמו
להרבות במלים, אם כי כוונתי הפוכה.
ברגר יכול להועיל בשטח זה.
במשפט זה התברר כי הנאשם נפל קרבן למסע־השמצה
הסניגור: כיצד?
מאורגן ומתוכנן היטב. מנגנון מסתורי מטויים השתלט
הנאשם: לפני כמה חדשים ביקר ברגר במצריים, בירדן
באמצעים בלתי־חוקיים על מכתב פרטי. מכתב זה הוחדר
ובארצות ערביות אחרות. מכיון שאינו מזוהה עם התנועה
לעתונים הכפופים למשטר, אולם לא בנוסח האמיתי המלא,
הציונית, נתקבל בסבר פנים יפות. כפי שפורסם אז בעתונות,
המדבר בעד עצמו, אלא בצורה מסולפת, בתוספת כותרות
הרצה בפני אישים מרכזיים בקאהיר ובעמאן, ומסר להם
יפירושים שאין להם כל קשר עם המכתב.
גם על רעיונות הפעולה השמית. כך נודע לחוגים נוספים
יוזמי המסע הזה ידעו כי קוראים רבים אינם טורחים
בעולם הערבי שקיים בישראל ציבור המתיחס בחיוב ללאו לקרוא
את הידיעות בעיון, מילה במילה. קוראים אלה
מיות הערבית, הדוגל בקו ניטראליטטי והמאמין כי עתיד
מסתפקים בכותרת ובקריאה שטחית. מתוך הפרסומת הצעהמרחב
יתבסס על ברית בין הלאומיות העברית והלאומיות
קנית של מעריב, דבר, על המשמר ועתונים אחרים, קיבלו
הערבית. גם זה, לדעתי, לטובת המדינה.
את הרושם כי הנה נתגלה במקרה קשר סודי בין הנאשם
לבין אויבי המדינה, הזוממים להשמידה. הנאשם אינו מופיע
הסניגור: אתה ביקשת ממנו לעשות זאת?
כאדם בעל דעות מסויימות, המאמין בדעותיו בתום־לב וההנאשם:
לא. כפי שציינתי במכתבי, התקשרות רצינית
משתדל להפיצן בגלוי ולעיני כל, אלא כמפלצת מתועבת,
יכולה לנבוע רק מבירור רעיוני עקרוני. בירור זד׳,לא התהמקיימת
קשרים מחתרתיים וזדוניים עם אויבי העם.
קיים עדיין.
אולם מה נאמר בעצם במכתב המשמש בסים לתביעה זו?
הסניגור: מדוע, לדעתך, מנסה המנגנון הרשמי לחבל
אין הוא מציע מאומה, אלא פגישה לשם בירור רעיוני —
בהקמת ארגון יהודי עולמי חדש?
והנאשם מציין בו בפירוש שאין הוא בטוח שיש מקום בכספי תלוי הקיים המשמר
הנאשם: זה די מובן.
לשיתוף־פעולה. הוא מציין גם כי שיתוף־פעולה כזה צריך
העולם, הזורמים לידיו, לכן חיוני בשבילו לקיים בידיו ^ להתבסס על ההכרה באומה העברית החדשה ובצרכיה —
מונופול מוחלט על כל מגע בין ישראל לבין יהודי העולם.
היינו על רעיון לאומי עברי, על חיוב הפטריוטיזם הישראלי.
עצם קיומו של המשטר תלוי במונופול זה. זוהי נקודת־במשפט
זה נתברר כי דווקא בשטח זה אין הבדל מעשי
התורפה העיקרית שלו. על כן טבעי שהוא לוחם בכל
בין גישת הנאשם לבין גישת ראש־הממשלה. התנגדות
האמצעים נגד התחרות במשטר זה. המשפט הנוכחי הוא
המשטר לפעולה זו של הנאשם, ואירגון מסע־ההשמצה נגדו,
רק חלק ממלחמה נואשת זו.
נובעים רק מאינטרס אנוכי: למנוע קשרים פוליטיים בין
אזרחים ישראליים לבין יהודים בחוץ־לארץ, העשויים להזיק
הסניגור: תודה רבה.
לאינטרסים המפלגתיים והכלכליים של העסקנים;הציוניים

והישראליים.
התובע: מר אבנרי, אתה שלחת מכתב זה מאיטליה.
כבוד בית־המשפט, במהלך המשפט הובהר כי הנ<(שם פעל
מדוע?
מתוך מניעים פטריוטיים. אין זה מתפקידו של בית־משפט
הנאשם: מפני שהייתי באיטליה כשהתפניתי לכתוב
זה להחליט אם דעותיו צודקות או בלתי־צודקות. אולם
אותו.
בית־המשפט חייב לקבוע כי פעולתו לא זו בלבד שאינה
התובע: ואם אגיד לך שעשית זאת מפני שרצית להעבגדר
בגידה, אלא שהיא מכוונת לטובת המדינה — בעוד
לים מכתב זה מעיני ממשלת ישראל?
שדווקא כוונות משמיציו מפוקפקות ביותר.
הנאשם: אינני אדם כל כך נאיבי. יש לי נטיון מטויים
אני מבקש, איפוא, שלא להסתפק בזיכוי מוחלט של
עם מנגנון־החושך. היה מובן מאליו בשבילי כי מנגנון
הנאשם, אלא להוקיע בפסק־הדין את מארגני מסע־ההשמצה
המתוכנן והמכוער הזה.
זה מקיים סוכנים במועצה האמריקאית למען היהדות, כמו
(המשפט נדחה לשם מתן פסק־דין).
בכל מוסד אחר העשוי להזיק לאינטרסים של מר בן־גוריון.

על שיחותיך עם

האישים

הנא;

הפני!

ה האמריקאית למען

הנאע

אישים אמריקאיים
ארבורג וד,אדמירל
שיש טעם בבירור

היהדות?

חשובים,
לואים ש>
רעיוני הד

הסניג

הזה, במידה שהן

ידועות לן

הנאש•

לנו, כגון
שה בארץ,
ומעשיו מ
מצב, ואף
הפניגו הנאשנ

קטן בין
מכונת־תעמ
ולמרירות,
להפריד כר;
אינטרסים 7
עלה על

השקפות הקרובות
אומה עברית חד־וכמה
מהשקפותיו
י להבהיר את ה־נות
כמה עמדות.
גוף שהוא מיעוט
!ן אכזרי על־ידי
בהכרח לעקשנות
ז מקפיד, למשל,
ישראל לבין ה־ובין
גוף ישר

הפירסומת על ה״גידוי״ :עתונות בארבע שפות

טוען שהיה זה מסע־השמצה מתוכנן, לצורך אינטרסים מפלגתיים אנוכיים

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

• עורך־דין שלמה תוסיה־כהן עשוי להיות שופט עליון
כמקומו של ד״ר שניאור זלמן חשין המנוח. ההתעדות למינויו

עלולה לבוא מצידו של שר המשפטים פנחס יוזן, המסרב להסכים לתקדים של
שופט־לשעבר שיחזור לכהן כשופט. תוסיה־כהן שימש כשופט מחוזי בירושלים.

• קכלת קו ההסתדרות כבעיית מורי־התיכון תתרום להם
גת המתיחות כקרב מפא״י. תשויבתו של דויד בן גוריו! למורים

התיכוניי ם הושהתה כדי שאנשיו יוכלו להתייעץ עם שר החינוך זלמן ארן ועם
מקורבי לבון.

• כמעט ודאי כי פנחס לבון לא ישתתף בוועידת ההסתדרות
שנקבעה ל״ 2בפברואר. הוועידה תתקיים גם אם לבון לא יבריא
עד תאריך זה.

י • היחסים בין צעירי עופר בתל־אביב וה״גוש״ עשויים
להתרכך, אחרי שאנשי־נצר הסכימו לדרישת הצעירים לקיים בחירות חשאיות
למזכירות הסניף בתל־אביב. תביעה

נוספת. אותה מסרב שרגא־נצר לקבל:

סילו קו של נחום רז, מנהל בוסתן וצעיר הגוש, מתפקידו.
• צפה לשינויים בהרכב צמרת משרד התחבורה. קרוב
לוודאי כי מפקח התעבורה הנוכחי, מיכאל בר, יתפטר מתפקידו. פיטורים יתכנו
גם באגף התעופה האזרחית.

• יגאל אלון הוא אחד המועמדים לתפקיד המזכיר המדיני
של אחדות־העכודה. התפקיד התפנה לאחר שיצחק בן־אהרון, המזכיר
הקודם, התמנה לשר התחבורה. בן־אהרן יתנגד בכל תוקף למינויו של אלון,
יציע אחד ממקורביו.

במדינה

מועמד אחר הבא בחשבון: אלוף משה כרמל.

העם
גיבורתהש בו ע
גיבוית השבוע היתה אשד, חיננית, המחלקת
את שערותיה בשביל חמוד במרכז.
מרים בן־פורת ביטלה את הבחירות לעירית
ירושלים, הנחיתה בזאת מכר, מכאיבה על
מפלגות השלטון בעיר ובארץ (ראה עמודים

יחד עם השופט המחוזי יוסף לאם, שביטל
את הבחירות ברחובות ובבית־דגון, עשתה
השופטת המחוזית מעשה שהפגין שוב את
אי־התלות של מערכת־המשפט הישראלית,
אחת התכונות היפות ביותר במדינת־ישראל.
לגבי בן־פורת, היתר, למעשה זה משמעות
מיוחדת. כי השופטת המחוזית מילאה בשעתה
תפקיד מרכזי במשפט רצח־קסטנר, כשגילמה
את דמות התובעת התוקפנית, הלוחמת את
מלחמת השלטון. כאשר זכתה לתפקיד השופטת׳
זמן קצר אחרי המשפטים האלה,
ראו בכך רבים פרס עבור שרות.
השבוע הוכיחה בן־פורת, בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים, כי היתד, זאת טעות.
מדינת״חוק. אחד מאלה שהופתעו לטובה
היה התובע במשפט הירושלמי: עורך־
הדין שלמה מזרחי. כי מזרחי, סגן יושב־

התגלות של אנטישמיות מגבירה את מתח
המגביות.
השבוע, אחרי הידיעות הקודרות על הת פשטות
מגיפת ציור צלבי־הקרס בחמש
יבשות, הגיעו ידיעות צוהלות על קפיצה
גדולה של מכונת המגביות. יהודי העולם
הבינו את הרמז של צלבי־הקרס, מיהרו
להפגין את סולידריותם על־ידי מתן תרומה
למדינה הנראית שוב כחברת־ביטוח יהודית.
זריקת עידוד. המוסדות הישראליים והציוניים
לא התעצלו. הם מיהרו לנצל את
ההזדמנות, להפוך את צלבי־הקרס למנוף
כביר לחיזוק הקרנות. האמצעי הבלתי־נמנע:
מתן פירסומת מכסימלית לכל תקרית אנטישמית.
משלחת
ישראל באו״ם הגישה תזכיר לועדת
זכויות־האדם. שגרירי ישראל בכל
העולם הגישו ״מכתבי־חרדה״ .נחום גולדמן,
שהחליט לסחוט את הטיפה האחרונה מן
הלימון האנטי־שמי, מיהר לטוס לבון כדי
לפזר עצות לכל דורש ולא־דורש. עתונאים
יהודיים, שיש להם השפעה אדירה בעתונות
של כל ארצות המערב׳ יצרו פרסומת אדירה.
גם עתונאים אחרים עטו על המציאה,
שהבטיחה סנסציות בעונד, של רפיון פוליטי.
מבחינת המגביות, היתד, ההשפעה מבורכת.
מבחינת התנועה האנטי־שמית היתה
התוצאה הפוכה. המיבצע הציוני הזריק
לזרוע האנטישמית זריקה של עידוד כפי
שלא זכתה לה מאז מותו של אדולף
היטלר.
כוונות הפוכות. כי על אף תעמולת־המגביות,
אין כיום תנועה אנטי־שמית רצינית
בעולם. ישנן רק קבוצות חלשות וקטג־טנות
בכל הארצות, הקשורות זו בזו בקשרים
רופפים (העולם הזה ,)1163 והמהוות
יחד מחנה מבוטל. רק פרסומת אדירה יכלה
להקים מחנה זה על רגליו.
מיטב המומחים הניחו השבוע כי ההתפרצויות
האחרונות לא אורגנו מעולם.
יוזמה מקומית של כמה מטורפים ניאו־נאציים
בקלן גרמוז לסנסציה לאומית ובינלאומית.
הסנסציה המריצה את הקבוצות
האנטי־שמיות האחרות — וגם סתם גברברים
צמאי־פרסומת — לחקות את המעשה
בכל רחבי העולם. התוצאה: גל עולמי של
ציורים, שלא הצריך שום מאמץ, הפך את
מחולליו לגיבורי היום.
ככל שגדלה הפרסומת, כן גדל הנחשול
והתרחב. אף שהכוונות היו הפוכות לגמרי,
עזרו תנועת הבריונים ותנועת השנוררים
זו לזו.

יחסים מרחביים
ל א! צו עדתהש ״ רהז

״בטרם רא גמזג אמ 11 ים טז בבט־ים /ררנוש טז רב, בארצגגז כ\ז \־ב(\ז, .
• מינוי חיים לבנון להנהלת הסוכנות יתקבל תוך חדשים
ספורים.

הצ״כ כבר קיבלו החלטה רשמית סודית על החלפת מאיר גרוסנזן

בלבנון.

• ד״ר ישראל שייב עשוי *להיכנס לחרות. לחץ חזק על כן
מופעל כבר על מנחם בגין. השלב הראשון: הסכמה כי שייב יעבור לכתו ב
ביומון חרות, יפסיק את מאמריו השבועיים ביומון הצ״כ הבוקר.
• מרכז ההשקעות ישאר כנראה זמן־רב ללא מנהל .,לאחר
התפטרותו של אהרן גילת. ההצעה למנות במקום גילת, שעבר לעירית תל־אביב
את אריאל אריאלי, סנן הממונה על הכנסות האוצר, נתקלה בהתנגדות חריפה
של זאב שרף.

• מיליונר המכוניות היהודי מאנגליה יורק נוכל ישקיע
כסף כייטראל. אחרי שהממשלה סירבה לאשר את הצעתו לייצר בארץ את
המכונית נובל, החליט לעזוב את הארץ, שוכנע על־ידי אשתו, שהושפעה ממגיפת
צלבי־הקרס, להשקיע בארץ את כספו במשהו אחר.

+צפה להאשמות חריפות של סיעת העובדים הצ״ב כהם -ן
תדרות על קיפוחם בעמדות מפתח כמנגנון ההסתדרותי. אחרי
שפעיליהם לא הוזמנו לנאום באסיפות החגיגיות ליום השנה ה־ 39 לקיום ההסוזך
תדרות, מחאו הצ״כים על כן, הסתכסכו עם אורי אלפרט, מזכיר מועצת פועלי
תל־אביב.

• אחדות־העכודה עלולה להופיע עם עוכדי הצ״ב כרשימה
אחידה בבחירות לועידת המהנדסים. פנייה רשמית על כך נמסרה
לעובדי הצ״כ. התשובה האפשרית: שלילית.

ראש אגודת עורכי־הדין בבירה, היה אחד
הדוברים העיקריים שצידדו בשעתם בהפגנת
אי־האהדה לשופטת החדשה. כאשר נכנסה
בן־פורת לתפקידה, נמנעו עורכי־הדין מל־ברכה,
כדי להפגין את אי־שביעות־רצונם
ממה שנראה להם כמינוי פוליטי.
עם הגשת תביעתו, עוד לפני שידע מי
השופט שידון בה, עלה על דעת מזרחי
לבקש להעביר את המשפט לשלושה שופטים,
בגלל אופיו הציבורי־הפוליטי. אך כשנודע
לו כי המשפט הועבר לידי מרים בן־פורח,
מיהר לוותר על דרישה זו. הסביר הוא
השבוע :״לא רציתי שיתקבל הרושם שאני
דורש זאת מפני שאין לי אמון בכבוד
השופטת.״
כאשר נתנה בן־פורת את פסק־דינה הסנסציוני׳
היה מזרחי מאושר כפליים: על עצם
הנצחון העשוי להנחיל לו מקום בעיריה,
ועל ההוכחה החדשה כי ישראל היא מדינת־חוק.

ציונות

ריוני ם וש 1ו ר רי
״דרוש לנו פרוגרומצ׳יק!״ התלוצץ פעם
חיים וייצמן, בישיבה בה נדון השפל בהכנסות
הקרנות הציוניות.
איש לא חשד בו שהוא מעוניין להרע
ליהודים. אולם הוא ביטא רק אמת שכל
תועמלן ציוני ידע אותה מאז ומעולם: כל

״הכלבים נובחים, השיירה עוברת!״ קרא
באחד מימי השבוע גמאל עבד אל־נאצר,
בקול רווי שמחת־נצחון.
היה זה רגע גדול בחיי הדיקטטור הצעיר.
לידו ישבו הוד מלכותו, מוחמד החמישי,
מלך מאראקש וצאצא הנביא, והשר לענייני
תחנות־הכוח של ברית־הרפובליקות־הסוביי־טיות־ר,סוציאליסטיות;
והעילה למעמד החגיגי
היתד, התחלת בנייתו של הסכר הגבוה ב־אסואן.
בשביל
מצריים, הסכר הגבוה — אל־סד
אל־עאלי — הוא כמעט ענין שבקדושה.
המפעל האדיר מסמל את התקדמות המדינה
אל תוך המאה העשרים. אף כי לא יפתור
לבדו את הבעיה הכלכלית הנוראה של ארץ־
היאור, בה נוספות בכל שנה כחצי מיליון
נפשות חדשות, הרי יתרום תרומה גדולה
לפתרון.
מכיון שהשלב הראשון של הסכר נבנה
על־ידי הסובייטים, השלב השני מוצע על־ידי
הגרמנים, בעוד שהבנק הבינלאומי מממן את
שיכלול תעלת־סואץ והאמריקאים נותנים
אשראי שוטף — הרי זה נצחון פוליטי גדול
למדיניות הניטראלית החיובית, שנשיא רע״ם
הוא אחד מדובריה העיקריים.
לא ציץ, לא קאסם. אם נכון הכלל
כי מה שטוב לערבים רע לישראל, הרי ה־נצחון
הכלכלי־ד,מדיני של עבד אל־נאצר הוא
מכה למדינה. אולם ניתוח מעמיק יותר מביא
למסקנה הפוכה.
מדינה העסוקה במפעלי־שיקום אדירים,
אינה פנויה לעסקי־מלחמה, לא מבחינה נפשית
ולא מבחינה כלכלית. גם אין היא זקוקה
לכך כדי לרומם את שליטיה. הסימן הראשון
למציאות החדשה: בנאומו הגדול
לכבוד הסכר, לא הזכיר עבד אל־נאצר אף
במילה אחת את קאסם והציונות, שני הנושאים
החביבים לאחרונה על מכונת־תעמולתו.
יתכן כי היתה סיבה שניה לכך: קרוב
; ה עו ל ם הזה 1164

לוז אי כי מלך מארוקו, שזה ביקו־ו הראשון
במרה: המזרחי׳ דרש מן המנהיג המצרי להימנע
בנוכחותו מהתקפות על מדינות מר-
הבי ת אחרות. הנחה זו הדגישה עובדה
נוספת של המעמד: פלישתו של המארוקאי
לעניני העולם הערבי.
המתווך המיועד. עם שיחרור מא־רוקו׳
ה ו למלכה אמביצ ו ת א
רצה להקים קיסרות מארוקאית, שתשתלט
גם על מורטניה ואל־צחרה, להפוך מנהיג
גל המגרב הערבי.
מלחמת־השיחרור האלג׳ירית סיכלה תבנית
זו. היא מנעה את איחוד המנרב (מאר קו,
אלג׳יר ה, תוניס ואולי לוב) ,ובאותה שעה
גיבשה גורם אלג׳ירי חוש, בעל ע!צמה
צבא ת רבה, שלא יקבל מרות משכניו החלשים
יותר. התוצאה: מלך מאר,קו ויתר
על חלומו הבלעדי, החליט ׳,הצטרף למקהלה
הכלל־ערבית. היעד הנוכחי שלו: להשליט
שלום בין עבד אל־נאצר, חביב בורגיבה
התוניסי וקאסם העיראקי.
מכיוון שמוחמד החמישי הוא המתון שבין
כל מנהיגי ערב׳ אדם שמומחים רבים ראו
בו עד כה מתווך אידיאלי בין ישראל ושכנותיה
המיידיות׳ יכולה ישראל רק להרוויח
מהשתלבותו במרחב.
הגבול ישו והמצלמה
מיסטר ג׳ין לסטר היה מרוגז. יצרן סרטי־הטלביזיה
ההוליבודי עמד ליד שער מנדל־באום.
בידו החזיק תסריט שנשא את המלים
״צילום 153״ .הוא הכיל דברי קריינות, שביארו
כי פעם בשנה מנצחת רוח הנצרות
את הגיונות המלחמה. בחג המולד עוברים
ערביי ישראל את הגבול, נפגשים עם קרוביהם
בירדן. הוראות לצילום: סצינות נרגשות
של פגישת הקרובים.
אולם לפטר לא מצא את הדברים שהיו
כתובים בתסריט. יום לפני כן אמנם עברו
מאות ערבים את הגבול, אולם קרוביהם
חיכו להם במרחק של למעלה ממאה מטרים
בתוך שטח ירדן. לשם לא ניתן ללסטר, עם
הצוות הישראלי שלו, לגשת.
לפתע נתקל מבטו של לסטר בקבוצה של
עשרות ערבים ישראליים, שרבצו ברחוב.
מהם נשללה ברגע האחרון הרשות הירדנית
לחצות את הגבול. הם כבר רבצו במקום
למעלה מ־ 24 שעות, בסבלנות מיואשת. הם
חיכו לנס מאלוהים.
ן ןס?ן והומאניות. אין אלוהים מלבד
אלוהים, והפעם היה נראה כי מיסטר ג׳ין
לסטר היהודי הוא שליחו. כי היצרן הנרגז
תפס מיד כי הנה לפניו הפתרון: אם יצליח
לשכנע את השלטונות משני עברי הגבול
לתת לערבים אלה להיפגש, על הגבול ממש,
עם קרוביהם, יהיו לו כל התצלומים הדרו שים.
הוא
דיבר תחילה עם הערבים, הציע להם
עסק: אם ישיג להם רשות להיפגש עם
קרוביהם, יסכימו הם להרשות •לו לצלם
אותם כאוות נפשו. הם הסכימו.
מאותו רגע הופעל מלוא כוחה של המעצמה
העולמית ששמה טלביזיה. השעה היתד
11 ,לפני־הצהרים. לסטר רץ אל שער
מנדלבאום, דיבר בהתרגשות עם הנציגים
הירדניים, עם קצין הלגיון, עם פקידי משרד
החוץ הירדני. הם הבטיחו להשתדל לקבל
אישור לפגישת המשפחות, בתנאי שהערבים
הישראליים לא יעברו את הגבול. לסטר רץ
חזרה אל הקצין הישראלי. הלה היה ספקני,
אך הבטיח לנסות. לסטר הוסיף לרוץ הלוך
וחזור, לדבר בשם רוח חג־המולד, אחוות־העמים,
ישו הנוצרי והערכים ההומאניים.
ואז בא הנס הגדול: שני הצדדים הסכימו.
הירדנים הכניסו מאות ערבים למרפסת הצריף
בשטח ההפקר, מאחורי מחסום. מן
הצד הישראלי קרבו המשפחות.
חיבוק מעל למחסום. הרחבה הזדעזעה
כברעידת־אדמה. שרשרת השוטרים
נפרצה. שני הגושים האנושיים נפגשו בסערת
חיבוקים, נשיקות ודמעות. לתוך
דקות מעטות של פגישת־הנם היה צורך
לדחוס חוזיות של עשר שנות פרידה. הורים
ובניהם, אחים ואחיות, ארוסים וארוסות
התחבקו חיבוק בלתי־פוסק מעל למחסום,
שהוסיף להפריד ביניהם.
ההוראה היתד, להפסיק את הפגישה תוך
רבע שעה. היה זה מיבצע כמעט בלתי־אפ־שרי,
בו שיתפו פעולה שוטרים ישראליים
וחיילים ירדניים. ניתנו עוד עשר דקות, עוד
חמש. לבסוף ניתקו שני הגושים, לאט־לאט.
בודדים עוד הוסיפו להחזיק זה בזה, מבלי
יכולת להינתק. לבסוף הצליחו השוטרים,
בעדינות תקיפה, להוביל את׳ הישישה האחרונה
לשטח הישראלי.
השבוע הופיעו תצלומי־המפגש (ראה

העולם ר,זה 1164

טלכיזאי לפטר מצלם את פגישת הערבים הישראליים והירדניים בשער מנדלכאום
במקום שם מתגבר הרגש האנושי אף לדקה, שם יש זיק של תקוה
תמונות) במקלטי־הטלביזיה של מיליוני צופים
אמריקאיים. הם נשאו בשורה אילמת:
שבמקום שם מתגבר הרגש האנושי אף
לדקה אחת על שנאת האומות, עוד קיים
זיק של תקווה לעתיד.

מפלגו ת
צד ק כ פו ל
״האופוזיציה בתוך מפא״י מרגיזה יותר
מכל האופוזיציות בכנסת,״ אמר השבוע
עסקן ותיק של המפלגה השלטת, שהצביע
בידו על צעיר שחרחר, שירד במדרגות
מרכז מפלגתו בתל־אביב.
הצעיר הממושקף לא שמע את דברי ה עסקן
הוותיק, המשתייך לקבוצת העסקנים
הקשורה בשרגא נצר. הוא מיהר אל המרתף
המיסתורי של צעירי המפלגה, למסור דו״ח
על חקירה המתנהלת נגדו במרכז מפא״י. כי
צרותיו של עמנואל אשד, תושב בת־ים,
הדאיגו את שמואל אביעה מרכז חוגי הצעירים
ויד ימינם של משד, דיין, שמעון פרים
ואברהם עופר. הוא רצה לשמוע עליהן.
הכרוז המרגיז. הצרות התחילו יום
אחד אחרי הבחירות. ספירת הקולות בעיר
הקטנה הדרומית ליפו, גילתה משהו מפתיע:
מפא״י הפסידה מאות קולות, נכשלה בעיקר
בבחירות לעיריה. בקלפיות המוניציפאליות
נמצאו הרבה פתקים לבנים, כנראה של אנשי
מפא״י.
״זו עבודה של אשד,״ רתח ראש־העיר
דויד בן־ארה ״הוא חתר נגדי; אני אמצא
הוכחות ואגיש משפט פנימי במפלגה.״
גילוי ההוכחות הרגיז את בן־ארי יותר
מאשר תוצאות ההצבעה. כי בן־ארי מצא
כרוז לבן, חתום על־ידי י. ירון, שם בדוי,
קרא בו באותיות ענק :״לכנסת נבחר כולנו
א׳ — לעיריה נטיל פתק לבן.״
הסיבות לאי־בחירת בן־ארי, פורטו בכרוז
הלבן:
>• ־נסיעותיו של בן־ארי המרובות, לדעת
כותבי הכרוז, לחופשות בבתי־הבראה.
0רביב מן המכרזים לריצוף בת־ים נמ סרים
לבנימין בן־ארי, שהוא במקרה גם
אחיו של ראש־העיר.
׳ 0בן־ארי נטש במלחמת תש״ח את בתים
המכותרת, עבר עם משפחתו לתל־אביב.
הכלה סודית. הכרוז עורר את חמתו
של ראש־העיר, שאסף עוד הוכחות על פעו לות
אשד• נגדו. בין השאר הביא את עדותה
של צעירה בת־ימית, לפיה הוזמנה לפגישה
סודית, דנה עם אשד וכמה מידידיו איך
לחבל במערכת הבחירות של בן־ארי.
ההזדמנות להתלונן על חוגי הצעירים של
המפלגה, קסמה כנראה גם לאחדים מהעס קנים
הוותיקים של המפלגה בתל־אביב. יחד
עם בן־ארי הוסיפו נגדם שורה ארוכה של
האשמות.
״הצעירים לא הסתפקו רק בבת־ים,״ טען
השבוע עסקן׳ ידוע ,״הם עושים גם דברים
יותר גרועים: מעבירים את אנשיהם מסניף
לסניף כשיש איזו הצבעה, מביאים אתם
שומרי־ראש מגושמים כשאיש שלהם בא לנהל
משא־ומתן עם עסקן אחר. הם גם ניפחו את
תקציב ההוצאות שלהם לפני הבחירות כדי
לאגור כסף.״
הסביר לכתב העולם הזה אחד הפעילים
• שהיה פקיד בנזחלקח; החינוך והתרבות
של בת־ים, סולק על־ידי בן־ארי.

העיקריים בחוגי הצעירים בארץ, מעוזריו של
אברהם עופר, בתשובה להאשמות אלו :״זה
אמנם די נכון. אבל גם אנשי הגוש עושים
את אותם הדברים. הרי מהם למדנו את כל
המלאכה הזאת.״
האמת היתה, כפי שביטא אותה הרבי
המפורסם :״כולם צודקים״.

רפואה
א חוז החסימה
״אמא, אני לא רוצה זריקה,״ קרא השבוע
ילד לבוש חלוק לבן, ששבב בבית־חולים
בתל־אביב כשהוא פושט את ידיו לצדדים.
״גם הכדורים שנותנים לי לא עושים לי

טוב.״
האם היתד, חסרת אונים, הביטה בבנה
ברחמים. היא ידעה כי הוא חולה בסכרת,
נעצה את עיניה ברופא כסוף־השיער. הרופא
הכיר את הפזמון. כי בשנות הטיפול הרבות
שלו שמע כבר מאות פעמים את התקליט
השחוק, כל פעם בנימה של התרגשות כנה.
גם ההיסטוריה של ריפוי הסכרת היתד,
ידועה לו. מאז המצאת זריקת האינסולין
לפני 37 שנים, חיפשו הרופאים תחליפים
לזריקה הכואבת, שניתנה לחולים זמן ממושך
אפילו שלוש פעמים ביום.
החוקרים מצאו גם תרופות אחרות שניתנות
לבליעה, לא הצריכו זריקה, הירבו
להשתמש בתכשירי סולפוניל־אוריאה.
ערוכה רפואית. היתד, לתרופות אלו,
בהן השתמשו הרופאים קרוב לעשרים שנה,
רק מגרעת אחת: הן לא היו יעילות לכמה
סוגים של חולי סכרת, האיצו במדענים
לחפש תכשירים י אחרים, שלא כולם נבדקו.
לפני כמה חודשים נטלו לידם צבי כנעני
ואברהם קליימן, שניהם רופאי בית־החולים
ההסתדרותי קפלן ברחובות, את היוזמה,
ניסו להשתמש בתרופה אמריקאית ביאוגנאיד
לה־ .6023 הם עקבו שבועות רבים אחדי
כל חוליהם, ששימשו שפני־נסיון, הגיעו
למסקנה מענינת: אצל 11 מהחולים היתר,
ההצלחה מלאה 460/0 ,בינונית ו־״ 430/הגיבו
רע מאד על התרופה שנוסתה עליהם.
המסקנה המדעית: הצלחה. אולם אימו
של הילד, שהתבשרה השבוע על המסקנה
המהפכנית׳ היתד, ספקנית במקצת :״מי ערב
שילדי יהיה בקבוצה של 110/0שהצליחו ולא
בקבוצה של הי/0״?43״

בריאות
המרצע וגא
המחסור החמור בבתי־חולים לחולי־רוח הצמיח
שורה ארוכה של מוסדות פרטיים ברחבי
הארץ. לרוב, בנויים מוסדות אלה על
בסיס מסחרי בריא, כשרופא מנהל את
הצד הרפואי ומשקיעים פרטיים מספקים
את ההון ומתחלקים ברווחים.
אחד הידועים שבמוסדות אלה הוא תל־אסא
הרמת־גני, שנוסד לפני כחמש שנים. שני
השותפים העיקריים בו היו ד״ר זאב רפאלי,
רופא־עצבים ותיק וידוע; ואשר ביתן, איש
מינהלתו. כל עוד היו השניים ביחסים ידידותיים,
התפתח הכל לשביעת רצון כללית.
העסקים שיגשגו, הרווחים הניכרים הושקעו
ברכוש נוסף.
קופת־חולים, שמוסדותיה לא יכלו לקלוט
את כל חברי הקופה הזקוקים לאישפוז,
חתמה חוזה עם תל־אנן א, שלחה חולים לשם.

לא פעם היתד, הנהלת המוסד נאלצת להוסיף
מיטות מעל למספר המותר לה על־פי
רשיון משרד־הבריאות, כדי לקלוט את זרם
הלקוחות הגובר.
שמועות ותלונות. לפתע, מתוך סיבות
משפחתיות, הורעו היחסים בין רפאלי לביתן.
האוירה בבית־החולים נעשתה מתוחה,
ההשגחה על החולים ועל סגל העובדים התרופפה.
מחוץ לכותלי המוסד החלו נשמעים
סיפורים שנשמרו עד אז בסוד. היו אלה
גילויים חמורים על צורת הטיפול בחולים,
ועל צורת החזקתם של חולים קשים במוסד
פתוח כמו תל־אסא, בשעה שהיו זקוקים
לאישפוז במוסד סגור.
שכנים, שמדי פעם נחרדו לשמוע כי חולה
ברח מן המוסד, ואשר מציאות בית־חולים
בשכונתם המפוארת לא מצאה חן בעיניהם,
החלו מגישים תלונות למשרד הבריאות. שר
הבריאות מינה ועדת חקירה׳ הטיל עליה
לברר אם המיבנה הנוכחי מתאים למטרתו,
ואם סדרי הטיפול בתל־אסא עומדים על
רמה נאותה.
הריב בין ביתן לבין רפאלי מצא פתרון
כלשהו, כאשר הסכים ביתן למכור מניותיו
לד״ר רפאלי. אולם אי־אפשר היה לקשור
מחדש את המרצע שהותר. התלונות והשמועות
היו כבר מונחות על שולחן ועדת
החקירה. בשבוע שמשרד הבריאות הודיע
על סגירת חמישה מוסדות פרטיים לחולי־נפש,
היתד, לחקירת תל־אסא משמעות רצינית.
לא רק לגבי המוסד עצמו, אלא גם לגבי
כל בתי־החולים לחולי־רוח במדינה, שניהלו
עד כה את עסקיהם ללא השגחה ממשית.

מפ עלי ם
גו ר ל־זו ט א
אחרי חדשים ארוכים לא נשמעו השבוע
בערי הארץ הרמקולים. של מפעל הפיס.
המוכרים לא הפעילו אותם מאחר ולא היה
צורך בהם: הקונים הצטופפו ליד הביתנים
גם בלעדיהם. כל סוכן פיס הרגיש עצמו
כשחקן על במה, או כשופט הגוזר דינם של
אנשים. הקונים צפו במתינות לראות כיצד
חותך הסוכן במספריו את הכיסוי מעל
למספר הסמוי, החידוש של מפעל הפיס.
הרעיון להנהיג חידוש זה, שהוא במקורו
פטנט רשום משווייץ, בא אחרי שהוכח כי
רוב הרכישות של הכרטיסים נעשות ביומיים
האחרונים. הקונים לא הסכימו לחכות שבועיים
ימים להגרלה. הוחלט לתת להם הגרלה
קטנה בו במקום. היו אמנם תקלות: המספרים
בכרטיס־זוטא נראו באור מנורות
בעלות עצמה גדולה. הנהלת המפעל העבירה
הוראה ליצרן האגרות, המדפים הממשלתי,
להדפיס את המספרים בשחור במקום ב אדום,
ולמרוח על הכיסוי שכבה נוספת
של צבע שחור.
בשלושת הימים הראשונים היתה ממש
התנפלות על הדוכנים. אנשים קיבלו ברצון
את המשחק החדש. שבעי־רצון היו גם
גזברי עיריות חדרה ואשקלון, העומדים לקבל
בקרוב הענקות מהמפעל לבניית בתי־חולים
במקום.
מדי שבועיים ביום חמישי הומים משרדי
המפעל מעשרות סוכנים הבאים להחזיר את
הכרטיסים שנשארו בידיהם .״השבוע,״ מבטיח
מזכיר המפעל משה ויס ,״יהיה שקט
גמור. הרעש היה בשבוע שעבר. הם לא
באו להחזיר כרטיסים אלא לבקש עוד.״

במדינה
עסקים
המספריםהא בו דים

£מ 1ז 6א 1צ **1) 1 $

• יופי לוה7ן ל שפתיך
• יציב בנשיקה!
לבחירתך :
מ]£1ט1168:

11-6י1£ 1ז£1351

...ולזאת:
לכה לצפרנים
ב גוו ס ם
מ ת אי מי ם !

ד שבוע לקבלת
׳יפות ״העולם הזה״

:משרדי העולם הזה, תל־אביב רחוב
קסון ,8מתקבלים גלירברת העולם
ז מכל השנים, לכריכת כרכים שנתיים.

גחיר הכריכה הוא 3.50ל״י, אותן
בקשים הקוראים לשלם עם מסירת
־ך לכריכה. ארכיון העולם הזה מוכן
שלים כל גליון חסר, במחיר 600
יטה הגליון.

ן וראים מחוץ לתל־אביב יכולים לש־ז
את כרכיהם בדאר בתוספת המחאת־
על סך 3.75ל״י, שתכסה את דמי
שלוח חזרה ואת דמי הכריכה.

מועד מסירת הכרכים הוא ביום שני
מישי בשבוע, בין השעות עשר עד
ת לפני הצהריים וחמש עד שבע אחר
הריים.

/76י מ

תסס

רק למעטים מאזרחי המדינה אין בבית
אגרות־מלווה ממשלתיות. רבים מהם קנו
אותן מבלי שהתכוונו לכך. הם פשוט לא
יכלו לעמוד בפני טרדנותם של הסוכנים
המנוסים, העדיפו להיכנע ולקנות. לרוב הם
גם לא טרחו לבדוק אם זכו. הם סמכו על
דברתם של הסוכנים, שהבטיחו למהר ולהודיע
מיד כשיזכו בהגרלה. השבוע הגיש
אחד הקונים הללו תלונה פלילית נגד החברה
שאצלה רכש אגרותיו. לא רק שהחברה
לא הודיעה לו כי שתיים מאגרותיו
זכו, היא אף פדתה לעצמה את הכסף.
תחילתה של העסקה היתה מבוססת דווקא
על אמון מלא. דוד ארזי, בעל חנות חשמל
בחיפה, נכנע לסוכן שכן וקנה חמש אגרות.
ארזי, יוצא גרמניה, האמין בכל דבר שגוף
ממשלתי או ציבורי עומד מאחוריו. הוא
שילם לירה אחת בכל חודש עבור כל אגרת,
השאיר את האגרות בידי הסוכן עד לגמר
התשלומים.
הסוכן לא הסתפק ׳ברכישה הקטנה שלו,
השפיע עליו לרכוש עוד ועוד אגרות. הוא
גם הביא תגבורת מהמשרד בתל־אביב, סוכן
מנוסה, שיחד אתו הצליח למכור לארזי לא
פחות מ־ 150 אגרות .״עם מספר כזה אתה
מוכרח לזכות!״ אמרו לו השניים,
קנם או צדקה ד אולם ארזי לא זכה.
הוא נאלץ לקחת הלוואות, כדי לעמוד בתשלומים
החודשיים הגדולים. באחת ההזדמנויות,
כשבדק את רשימות המספרים
שבידיו עם אלה שהיו בידי הסוכן *,הבחין
שכמה מספרים ברשימת הסוכנים שונו. הוא
פנה לחברת גלובוס המפיצה, ביקש לנתק
כל מגע, לקבל את כספו בחזרה.
החברה ענתה בשלילה מוחלטת. שני הצדדים
הגיעו לבוררות בפני בצלאל טאומן,
פקיד האוצר שמונה במיוחד לענינים כאלה.
הוא פסק שהחברה תקבל בחזרה 50 אגרות,
ארזי ישלם את הסכום החסר לרכישת
ה־ססז הנותרות.
כעבור שבועות אחדים הוא הוזמן למשרדי
החברה בתל־אביב. בו במקום שילם
את חובו, קיבל מידי המנהל חבילת אגרות.
הוא עמד כבר לצאת, כשפתאום נזכר במה
שקרא באותו זמן בעתונים על תעלוליהם
של סוכני האגרות. הוא השווה את מספרי
האגרות לרשימה שבידיו, הופתע למצוא
ששני מספרים לא הופיעו בין האגרות.
לעומתם הופיעה שם אגרת כפולה .״המספרים
אבדו!״ הסביר לו המנהל, גיאורג
סרבש.
כשחזר לחיפה כתב ארזי לבנק ישראל,
ביקש לברר את גורל האגרות. התשובה לא
הפתיעה אותו הן נפדו,״ כתב לו הבנק.
״אחת ב־ 30 לירות והשניה ב־ססז.״ עוד
באותו יום הלך למשטרה, הגיש תלונה על
רמאות.
הגיב גיאורג סרבש מנהל גלובוס :״פ־דינו
את הכסף, כי זו זכותנו לפי החוזה,
אם הקונה לא היה בסדר בתשלומים. אנחנו
יכולים להיות רכים או קשים. במקרה זה
היינו קשים. אני משוכנע שאנחנו צודקים.
אם החוק יקבע אחרת, אני מוכן לתרום
סכום כפול למוסד צדקה.״
השבוע הועבר הטיפול בתלונה למשטרת
תל־אביב. היא תקבע אם אמנם יוגש משפט,
בו יסתבר אם תתרום חברת גלובוס את
הכסף לצדקה, או תשלם אותו כקנס ופיצויים
בבית־המשפט.

הנסאות שהתמוטטו

השבוע, אחרי פסק־הדין. הקואליציה המסו־
__ לקת: חיים מרינוב (סגן, מפא״י) ,ראובן
רביע (סגן, בבלים) ,מרדכי איש־שלום (ראש־העיר, מפא״י) משה גבירצמן (סגן, דתיים־לאומיים).
יץ תנים רביב רואים את כלותיהם, חו|
דש אחרי הנשואין, באור אחר מאשר
חודש לפני הנשואין. הבוחר הישראלי נמצא
לא פעם באותו מצב: חודש אחרי הבחירות
הוא מסתכל על נבחריו באור אחר מאשר
חודש לפני כן. אך כמו אצל החתנים, זה
כבר מאוחר מדי.
הנבחרים, הרוכבים על מיטב האידיאלים
ערב הקלפי, רגילים להתפרק מן ההילה
המיותרת כבר למחרת היום. נדמה להם כי
עומדות לפניהם ארבע שנים ארוכות, בהן
לא יזדקקו לחסדי הבוחר. על כן הם מרשים
לעצמם לנהל בפרהסיה את הקנוניות המכו ערות
ביותר, לפעול בניגוד חותך להבטחו־תיהם,
להתקשר ללא בושה עם אותן המפלגות
שאך זה אתמול הכריזו עליהן כעל
עוכרי האומה. חשבונם: עד לבחירות הבאות

בי תי ה מ שנ םניסונ סיוונו
ונ חו

גבל

יישכח הכל ואפשר יהיה לערוך את אותה
ההצגה מחדש.
מה היה קורה אילו ניתן לפתע לבוחר
להצביע מחדש, חודש אחרי הבחירות, כשאך
זה עתה נגמר המחזה המביש?
השבוע החליטו שופטי ישראל לתת לון
בוחר הזדמנות כזאת בשלושה מקומות
1בארץ — ברחובות, בירושלים ובבית־דגון.
הם גרמו לתדהמה בחוגי העסקנים — תדהמה
שהיתה משותפת לעסקני כל המפלגות,
בלי הבדל השקפה, עדה ומין.

קומוניסט דתי כרחובות
ך* חתונה הראשונה, שעלתה על שר!
| טון היתד, ברחובות. השופט המחוזי
יוסף לאם, איש הכדורגל, החליט לבעוט
את הכדור ישר לשער העיריה החדשה. הוא
ביטל את הבחירות, בקבלו את הטענה שניתן
שוחד לבוחרים.
היתד, זאת תוצאה של מלאכה דרמתית,
שהצריכה שעות רבות. על תחילתה סיפר
השבוע משה מקייטין, מועמד הרשימה התימנית
בבחירות לעירית רחובות (ולכנסת),
שרשימתו אספה בעיר הדרומית רק 250
קולות — פחות ממחצית הקולות הדרושים
לבחירתו.
״זה היה בערב כשישבנו לספור את הקולות.
אני ישבתי מול נציג מפ״ם ולידי
מרדכי בן־יצחק, נציג החזיות הדתית.
ראיתי פתאום שהדתיים מקבלים המון קולות.
בעיקר קיבלו הרבה קולות בקלפיות המעברה,
שמספריהן היו 25 ,24 ,23 ,7 ,6
ו־ .28 זה נראה לי חשוד. אמרתי לנציג
מפ״ם: מה דעתך?
נציג מפ״ם לא התבייש ואמר בגלוי לבן־
יצחק הדתי:
,אהה, ממזרים, כסף שילמתם!׳
,לא! הם הצביעו בעדנו כי סבלו,׳ ענה
בן־יצחק.
,נכון. אתם ישרים! אבל אני אחקור,׳
סיימתי את השיחה.״
מקייטין הנמרץ הלך עם ידידו כסוף־ה־שיער,
יהודה עייני, אל המעברה. השניים
נכנסו לצריפה של מרים עזרא, התכבדו
בקפה תורכי.

נוער
״ אלתשלם יו ת ר ! ״
העתונות עמדה במצב הכן. כתבי החוץ
נזעקו אף הם. עיני כולם היו נשואות
אל בית־קפה ערבי לא גדול, בכפר טייבה
שבמשולש, שם עמד גבר צעיר 24 נמוך־
קומה ועגלגל פנים, להכריז מלחמה על
האויב מספר אחד של הגברים המוסלמים
בישראל: מחיר האשה.
עבד אל־סאלם יוסף שייך עלי, מקדש המלחמה
בגובה המוהר המשולם לאבות הכלות
המוסלמיות בישראל, החל את הקריירה
הציבורית שלו כמרכז המחלקה הערבית
במפלגה הפרוגרסיבית. לאחר הבחירות
מצא לו יעד חדש לפעולה: הקמת תנועת
הלוחמים בגובה הנזויהר. היה לו על מה
להסתמך במבצע זה. שבועות אחדים קודם
לכן קבע הקדי של עכו, אחד משלושת•
(המשך בעמוד ) 11
* שני האדן רים: ביפו ובטייבה.

״אתם דתיים?״ שאל מקייטין. אחרי תשובה
שלילית המשיך :״אז למה קיבלתם כסף
מהם והצבעתם בעד רשימה ב׳? זה בסדר

האשד. נפלה בפח הפשוט .״אגיד לכם את
האמת. באו שני יהודים, נתנו 10 לירות
ואמרו להצביע ב׳ ,אז הצבעתי. כולם יהודים.
כולם אותו דבר.״
היא מיהרה החוצה, הביאה גבר חבוש
בידו, בשם בוני פיפנוב. הוא קומוניסט.
אולם ההכרה המרכסיסטית שלו לא עמדה
נגד הקאפיטאל. הוא נכנע כאשר באו שני
היהודים, נתנו לו צ׳ק על שלושים לירות.
משה מקייטין נמוך הקומה, החבוש תמיד
מגבעת אפורה, עבר מבית לבית, גבה עדויות.
אך רק 16 אנשים הסכימו לחתום על
הצהרות רשמיות שאמנם קיבלו שוחד. עם

העסק ני ם

ההצהרות האלה — ביניהן הצהרות חתומות
בטביעת־אצבע — חיפש מקייטין, שהיה סגן
ראש־עירית רחובות במועצה הקודמת, עורך־
דין שיסכים לקבל את המשפט. הוא פנה
לישראל לוין, מועמד הפרוגרסיבים ברחובות.
המפלגה הפרוגרסיבית היפנתה אותו
אל עורך־הדין אברהם תורי 50 שהסכים
לנהל את המשפט בלי שכר.

העיוור הצביע ב,
* * ןהרגע בו הסכים תורי לקבל את
המשפט לידיו, הפך משרדו למתסן סם־
רי־חוק. הוא חיטט בכל פסקי־הדין על
ערעורי בחירות, עיקם אחרי שני ימי חיפו־

שהנחיתה מכה על ראשי מפא״י בירושלים.

המעגל שנפוץ
כי יוכלו לנוח מאימת הבוזזו

העסקנים היגעים, שהשתדלו לפני הבחירות להתקשט
בנוצות רעיוניות ולהפריח הבטחות מנופחות, חשבו
ומההזדקקות לו במשך ארבע השנים הקרובות במועצת

שים את אפו: עוד לא היה בארץ תקדים
של פסילת בחירות.
בכל זאת מיהר לערער על תוצאות הבחירות.
יחד עם זה הגיש גם קובלנה פלילית
נגד מנחם מצרי ואליהו דהן, נותני השוחד,
שניהם מועמדים במקומות בלתי־ריאליים של
הדתיים ברחובות.
תורי׳ יליד גליציה, התכונן לקרב משפטי
קשה, כי לפי פקודת העיריות לא מספיק
להוכיח שמישהו שיחד, כדי שהבחירות תתבטלנה.
כדי לטעון זאת, יש גם להוכיח
שהמועמד הזוכה ידע שמישהו שוחד לטובתו.
״היה
כבר משפט בימי המנדט ששוטר
שיתד ברמלה עיוור בחצי לירה,״ סיפר
השבוע תורי, בעל העיניים הכחולות .״אבל
אז לא הוכח שהמועמד ידע על השוחד.״

עיקר השחיתות של סוחרי־הדת התגלה
דוקא במשפט. למזלם של התובעים הסתכסכו
הזייפנים ביניהם. הפקיד הדתי אליהו
אנוור, ששילם את הכסף למשוחדים, כתב
לפי הוראת המועמד מנחם מצרי קבלות
פיקטיביות. סכום הקבלות הפיקטיביות התאים
לסכום ששולם למשוחדים. אנוור הלך
למקייטין, גילה את הכל.
מה שלא השלים בעדותו אנוור, עשו האחרים.
מסתבר כי ליתר בטחון שיחדו
הדתיים גם אנשים שלא יכלו לראות מעשיהם•
תמורת 15 לירות הסכים העיוור
הישיש עזרא סלמן להצביע בפתק מיוחד,
שמצרי שם בכיסי. הוא ידע שהוא מצביע
ב׳ ,אך לא ראה את הפתק.

המנצח

הצ״ב,

עורך־הדין הצבר שלמה
מזרחי, המועמד הראשון
שתבע את ביטול הבחירות.

העיריה. יושבים, לפי כיוון השעון: אברהם ארסט (אחדות עבודה) ,פאול יעקוב
(פרוגרסיבים) ,שאר־ישוב כהן וברוך דובדבני (דתיים לאומיים) ,חיים דרוק, הלל ליברמן
ומשה פורש (אגודת־ישראל) .אשליותיהם של הנבחרים התנפצו עם ביטולן של הבחירות.

״איך ידעת שקיבלת 15 לירות?״ שאל
השופט המחוזי יוסף לאם את העיוור.
״לא ידעתי,״ הודה סלמן .״אשתי סיפרה
לי. בעד 15 לירות הצבענו שנינו בעד
הדתיים.״
עד אחר, קדר מסעודה, הוכן שלא להקפיד
על כללי השבועה היהודית, שיקר בבית־המשפט.

מחר
בסל. אז הוא צחק ממני ואמר, :עזוב,
אני סגן בשכר ובכלל קשה לי לעבוד במאפיה.
כואב לי הגב , .ועכשיו הוא רואה
שצדקתי.״
מקייטין, שעלה לארץ ממצריים בהיותו בן
,7היה קבלן וחבר הנהלת הצ״ב במקום
עד שנטש את המפלגה, יכול היה לשמוח
בנצחונו. אולם השאלה היתה: מה יגיד
הבוחר כאשר ילך מחדש אל הקלפי, תוך
30 יום?
הוא יוכל להביע את דעתו על הדתיים,
שנתפסו בקלקלתם בצורה שלא תאמה ביותר
את עקרונות המוסר היהודי. הוא יוכל
גם להביע את דעתו על שלמה עייפגין,
מומחה להרכבות צמחים, שנבחר לעיריה
ברשימה תימנית שהיתה ידועה באהדתה
לתנועת־החרות, עד שנתן את קולו לקו־

מסעודה לבית־הסוהר, על מתן עדות שקר.
לסוחרי־הדת ברחובות לא היה איכפת, כנראה,
שקרבנם ילך לבית־הסוהר.

אליציה המפא״יית למחרת יום הבחירות.

קו דמגומסע? הקו

״בעד מי הצבעת?״ שאל אותו לאם.
״מה איכפת לך?״ ענה מסעודה בתשובה
יהודית אופיינית .״את הכסף קיבלתי בעד
כעילות, לא תמורת הצבעתי.״
אחרי שבהצהרתו, שהוגשה לבית־המשפט
על ידי התובעים, היה כתוב כי המפלגה ה־דתית־לאומית
שיחדה אותו, שלח לאם את

לאופה כואב הגב
ם היה ברור כי הדתיים הלאומיים
\ £שיחדו כמה בוחרים כדי להבטיח את
מקומם של יחיאל חייקין ודויד שרעבי
במועצת העיריה, לא היה ברור אם• שוחד
הוא עבירה המחייבת ביטול הבחירות. בכל
אופן ספק זה כורסם בליבו של אברהם
גוברמן, נציג היועץ המשפטי.
קבע גוברמן :״בית־הדין צריך לנהוג
זהירות, כי ביטול הבחירות יגרום נזק לצ
יב ור כמו כן כתוב בחוק העיריות כי
יש לבטל את הבחירות אם אדם נבחר שלא
כדין. חוק זה נקבע בשנת , 1950 והוא השמיט
את ר,פיסקה שהיתר, בחוק הישן משנת
, 1934 שקבעה כי שוחד הוא אחד הדברים
המחייבים ביטול בחירות. עכשיו זה איננו.
לכן ספק אם גילוי שוחד מחייב ביטול־בחירות

תשובתו של תורי היתד, פשוטה יותר:
״ד,פיסקה: אדם שלא נבחר כדין, כוללת
גם שוחד נדמה לי שגוברמן אינו מביע
את דעתו של היועץ המשפטי כשהוא מעלה
טענה זו לפיה שוחד אינו ־סיבה לביטול
בחירות.״
לאם הסכים, הבחירות בוטלו .״באמת
שאני מרחם על משה מרגליות,״ התוודדי
השבוע משה מקייטין, כשהוא בוחש ספל
קפה באותה הנאה בה בחש בגילוי השוחד
בעירו .״הוא היה פועל מאפיה, עד שנבחר
למועצה מטעם אגודת־ישראל (העולם הזה
.)1150 אמרתי לו לפני שבועיים: משה, אל
תעזוב לגמרי את המאפיה. מי יודע מה
יכול לקרות? אל תסמוך על זה שאתה סגן
ראש־העיר בשכר בקואליציה •.היום עסל
* הרכבה:
למפא״י (,)1
אגודת־ישראל
לאומיים (,)2

נזפא״י 5תינזני־חרות שעבר
תימני־מפא״י 1צ״כ (,)3
( ,)1אחדות־העבודה 1דו1יי0־
נגד: חרות (.)1

ף * אותו?ן רב, מוצאי הבחירות, בו חשד
^ מקייטין הנמרץ שהדתיים ברחובות קנו
קולות בכסף, טירטר הטלפון של ועדת־הבחירו׳ת
האמורית בירושלים.
על הקו היה קול שקט, בעל מבטא מזרחי
.״סלח לי מאה״ אמר בעל הקול המנומס
לפקיד ועדת־הבחירות .״מדוע הודיע
קול ישראל לפני שלוש שעות כי ד,צ״כ
זכו במנדט בעיריה, ועכשיו הוא הודיע
שלא זכו?״
הפקיד לא ידע .״מי זה מדבר?״ הוא שאל.
״עורך־דין שלמה מזרחי, המועמד הראשון
של הציונים הכלליים,״ היתד, התשובה.
מזרחי הממושקף, שהוא מזה 60 שנה
נתין עירית ירושלים, בד, כיהן אביו כגזבר,
לא השתהה. הוא דרש לראות את סיכומי
הקלפיות, עשה חישוב מתימטי פשוט:
ר,צ״כ קיבלו 2546 קולות, המדד לציר הוא
.2555 היו חסרים, איפוא, תשעה קולות.
ארבעה קולות התקבלו כבר למחרת היום.
10 מעטפות צבאיות הגיעו באיחור לועדת־הבחירות,
בארבע מהן היו פתקי צ׳ כשרים.
חסרו עוד חמישה קולות. מזרחי חשב ש־הענין
אבוד. בכל זאת לא ־ התעצל, עבר
על כל הדו״חים של ועדות הקלפי. בקלפי
מספר ,30098 הקלפי בה היה נשיא־ד,מדינר,
בין ראשוני המצביעים, נפסלו המעטפות של
50 הבוחרים הראשונים, שלא הוחתמו על־ידי
פקיד־הבחירות. היו בהן בדיוק חמישה
פתקי צ׳ ,שיכלו להבטיח את בחירת מזרחי
רחב־ד,כתפיים למועצת הבירה.
מזרחי פתח בפעולה מהירה לבירור הפרשה.
אולם מפא״י היתד, מהירה ממנו. היא
הבינה כי חמשת הקולות האלה מחזיקים
את המפתח לעתיד העיריה — אחת מעמ־דות־המפתח
של השלטון העירוני בארץ.
במועצת העיריה יש 21 חברים. כל עוד
היה הקול ה־ 21 בספק, היתד, חלוקת הכו חות:
מפא״י והשמאל ,8דתיים (כולל רביע)
,7חרות ,4פרוגרסיבי .1אילו היה ד,־21
איש הצ״ב, היו מובטחים לבחירת ראש־עיר

דתי לפחות 12 קולות, מלבד הפרוגרסיבי.
במקרה זה לא היו הדתיים יכולים להעיז
למכור את ראשות־העיריה למפא״י, כי הדבר
היה מעורר זעזוע עמוק בציבור הדתי.
אפילו היה ראובן רביע, הדתי העיראקי,
בוגד במחנה הדתי, היה לדתיים רוב.
המצב השתנה עם מסירת הקול ה־21
למפא״י. עתה היו למפא״י 8קולות משלה,
בתוספת אחד של אחדות־העבודה. גם עזרת
הפרוגרסיבי היתד, בטוחה. היה דרוש רק
קול נוסף אחד לשבירת החזית הדתית־ימנית.

שור, בהמות בדואי
**ה שקרה לאחר מכן, דמה יותר לשוק
בהמות בדואי מאשר למאבק פוליטי של

מנהיגים אשר נבחרו על־ידי הציבור כדי
לייצג את דעותיו.
הדתיים דרשו ראש־עיר דתי. חרות היתה
מוכנה לבחור כל ראש־עיר כזה, כדי לשלול
עמדה זו מידיי מפא״י. אולם הדתיים לא רצו
כלל להיעזר בחרות — הם פחדו פחד מוות
כי התקשרות עם חרות בעיריה תרגיז את
דויד בן־גוריון ותחסום בפניהם את הדרך
לקואליציה הממשלתית.
הדתיים רצו, על כן, קואליציה עם מפא״י,
גינו עוד תמול־שלשום, בלהט מאבק אותה הבחירות, כחבורת. כופרים ומחללי העיר
הקדושה. אולם הם רצו בראשות־העיר
לפחות בשתיים מארבע השנינה הבאות —
אחתלדתי־לאומי, שנה אחת לאיש שנה אגודת ישראל. הם היו גם זקוקים לתירוץ
מתאים לברית הבלתי־קדושה.
השיא הגיע בבית מאיר, מיפקדת הדתיים־
לאומיים בירושלים. בשעות הקטנות של
הלילה, כאשר עשן־ד,סיגריות כבר מילא את
האוויר עד כדי מחנק, הכריזמשה* ברעם,
מזכיר מועצת פועלי ירושלים, בקול שקט:
״רבותי, חתמנו עם רביע. יש לנו רוב!״

״מגיע להם ! ״
ך* גציג העיראקי, שנבחר כדי לשמור
1 4על צביונה הדתי של העיר, מכר את ראשות
העיר למרדכי איש־שלום החילוני, איש
מפא״י. אולם כדי לכפר על המעשה, ובידעו
היטב את מצב־הרוח של הדתיים, הכריז ב־רוחב־לב
:״אני מוכן לוותר על ההסכם עם
מפא״י, בתנאי שתוך כמה שעות נחתום על
הסכם עם חרות, ומישהו מן הדתיים יהיה
ראש־עיר!״
החלה התרוצצות כללית. ד,דתיים־ד,לאומיים
מיהרו אל ביתו של משה חיים שפירא. השעה
היתד, שלוש בבוקר.
כפי שידע רביע היטב לא היה לשפירא
כל חשק לעשות מעשה שישמיט את כסא
השר מתחת לגופו, דווקא ברגעים הקריטיים
של המשא־ומוזן להרכבת הקואליציה

במדינה

״אוזר הרונזניגד גזבווביבו

תמונתי

שובה

ב ע שו ר

ת אזז רו ף׳
(״העולם הזה״ ) 1163

...ואחד בלב״
רומן בגידה מאת

ויר־אסא רוי א!
לראשונה בעברית בהוצאת
״דשא׳ /ספרי־כיס במתכונת
עולמית.

כי טקסטיל שמפו האידיאלי האמצעי וכל צמר
למשי,
העדינים, האריגים אמיתי רק אם האריזה
נושאת תמונתי.
דרשו אך ורק
טקסטיל שמפו והזה־רו
מזיופים!

הופיע

האסקעווס
נע־ונד
מאת פיטר פרויכן

הרביעי בסדרת
פפרי־כיס ״דשא״

המפיצים היחידים חברת נוריתבע ״מ
המנוי-
?ויברח

ח ש בווג, וא פרע

או חו
בחוורנו.

ס תסס
ת ק / 2פרס

מחיר כל ספר 95 אגורות

ז ־ו או *
בי ״ ם

לדק 1ד* ם
אקסק לו סי בי
׳ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדו־ פינסקר 8-5 2אדוהי־צ

מר פרוינד הנכבד...
את שתי החבילות ששלחתם
לנו קיבלנו במצב תקין ומסודר.
נשמח איפוא להמליץ אודותיכם באזני
ידידינו״ .זהו תכנו של אחד
מתוך עשרות המכתבים המגיעים
אלינו מכל קצוות העולם, עבור
חבילות השי הנשלחות באמצעותנו
לידידים מאת ידידים. מבחר עש־ר
של תשורות ישראליות מקוריות,
יעוץ מקצועי, שרות אדיב, אריזה
מעולה ומשלוח מהיר של חבילות
שי לכל קצווי תבל, אלה הן התכונות
המאפיינות את

רומן מרתק,
רב עלילות
ו הרפ תק או ת

תל-אביב, רח׳ אלנבי 41

158 עכד 900 פר׳

מ תנו ת -פרוינד

הופיע!

הופיע!

(המשך מעמוד )8
מנהיגיה הרוחניים של העדה המוסלמית בישראל,
שיך מוסא טברי, כי גובה המוהר
בישראל הוא מוגזם (העולם הזה .)1158
בתשובה לשאלה שהופנתה אליו על-ידי
חתנים בעתיד מכפר דיר־חנא שבגליל, הציע
הקדי הצעה מהפכנית :״הכריזו על שביתת*
נשואין!״ תבע הוא :״על הכנסת לחוקק
חוק שיגביל את ג! בה המוהר. גם הדת המוסלמית
אינה רואה בעין יפה את הספסרות
במחיר הכלות.״
עבד אל־סאלם התייעץ עם כמה מחבריו
בטייבה, החליט לקרוא לכנס בו יוכרז על
הקמת תנועת הלוחמים בגובה המוהר.
כלה ללוחם .״אילו רצה עבד אל־סאלם
עצמו להתחתן היה הדבר קל מאוד,״ הסביר
השבוע לכתב העולם הזה אחיו הבכור של
הצעיר הלוחם ,״הוא צריך רק להצביע על
בחורה ואנחנו כבר נשלם את המוהר.״
האח עצמו, עבד אל־חליב, בן ה־ ,26 שילם
רק אלף ל״י כמוהר עבור אשתו ואם בנו
בן השנה .״זהו מוהר אחיד הנהוג במשפחתנו,״
אמר הוא ,״אנחנו לא מפריזים.״ בהתחשב
עם גובה המוהר המקובל בארץ, כחמשת
אלפים ל״י לנערה ממוצעת, היה זה
מוהר צנוע למדי.
,גם אביו של עבד אל־סאלם מוכן לקנות
לבנו הצעיר כלה. אולם הוא, כבנו הבכור,
תומכים בצעדו המלחמתי של עבד אל־סאלם.
״המוהר בא כדי לקנות תכשיטים ובגדים
לכלה, לא להעשיר את הוריה,״ אומר האב
בן ה־ .50״בני הולך במצוות אללה ומוחמד.״
אלדה דא שבע רצון. הצעד הבא של
עבד אל־סאלם היה הודעה על קיום הכנס
בטייבה ומשלוח הזמנות לכל ראשי הציבור
הערבי בישראל. הצעיר השחרחר לא פסח
אף לא על שם אחד שעלול היה לסייע לו
בתכניתו. הזמנות נשלחו לכל חברי הכנסת
הערבים (״חוץ ממק״י,״ סיפר הוא לכתב
העולם הזה׳ ״הם חושבים שהסוציאליזם יפתור
את הכל לשלושת הקדים המוסלמים,
לבישוף חכים, לשייך סולימאן טריף ה דרוזי,
ולראשי המועצות המקומיות הערביות.
הכנס עצמו נקבע ליום חמישי בשבוע
שעבר. כל ההכנות נעשו, צעירי הכפר גויסו
לעזרת המבצע והעתונות הוזמנה כולה. עבד
אל־סאלם שכח רק גורם אחד: מזג האויר.
וכאילו אללה עצמו לא היה שבע רצון ביותר
ממעשי מאמינו, ירד ביום הכנס הגשם.
וכך קרה כי בבית הקפה הצנוע שבטייבה
התאספו כל הפעילים הצעירים של התנועה
החדשה, העתונות על כל כתביה המעוניינים
ועבד אל־סאלם עצמו. המוזמנים הנכבדים
הסתפקו במשלוח ברכות.
השבוע עשה הלוחם הצעיר את מאזנו הראשון.
הוא ותומכיו גייסו סכום של 40
ל״י לראשית המבצע 20 .ל״י שולמו לבעל
בית־הקפה. המודעה בעתונות על קיום הכנס
עלתה 24ל״י ושש ל״י נוספות יצאו על
משלוח ההזמנות. הסיכום: גרעון של עשר
ל״י אותן שילם עבד אל־סאלם מכיסו.
״אין דבר,״ מתנחם הצעיר שהרים את נס
המרד במסורת הלא־כל־כך מקודשת ,״אנו
עומדים להוציא בטאון מיוחד, בו נפנה לכל
הצעירים המוסלמיים בישראל, להתגייס לעזרתנו
להצלחת המבצע.״

מ שפט
פספורט בל חתונה
ג׳ינה ג׳פה ( )41 באה מבראזיל לישראל
כדי לנוח. אחרי 20 שנות נישואים שלא
עלו יפה, החליטה לקחת חופשה ולהתאוורר.
לכן ראתה התיירת בעין יפה את נסיונות
קרוביה בארץ למצוא לה שידוך מתאים
יותר. הנסיונות׳ הצליחו. התיירת המאוכזבת
מברזיל פגשה את גבר חלומותיה.
הגבר, שהיה מיועד להיות בעלה השני, לא
היה עשיר כבעל הראשון, הקבלן המצליח.
אימרה קאופטייל ( )44 היה שותף עם אחיו
מיקי בבית חרושת לשימורי דגים בתל־אביב.
אבל הוא היה עדין, מנומס ובעל תרבות
אירופית. האהבה בין השנים פרחה
במהירות. חודש לפני סיום ביקורה של
ג׳פה הצהיר קאופטייל כי הוא רוצה לשאת
אותה לאשה, בקש ממנה להתגרש מבעלה.
הכלה הנאה הסכימה, חזרה לברזיל.
דמעות כעיניים. בכל נמל אליו הגיעה
אניתה, ציפה לאשה המאושרת צרור של
מכתבי־אהבה לוהטים .״ברגע שתתגרשי מבעלך
אנשא לך ואנא עשי כל מה שאפשר
כדי להתגרש,״ כתב לה אימרה .״זה מכתב
האהבה הראשון שלי,״ כתב. במכתביב הבאים
הוא היה כבר יותר מנוסה .״ג׳ינה
יקרה ואהובה,״ כתב אימרה המאוהב ,״כל
יום נראה בעיני כמו נצח. שום דבר לא
מעניין אותי. מחשבותי רק אצל ג׳ינה אהו־ה
עול ם הז ה 1164

בתי. אשאר נאמן לך. אני בטוח שזו נסיעתך
האחרונה לבד. יש לי דמעות בעינים
כשאני כותב לך. בקושי אני יכול להחזיק
מעמד ומצפה לרגע בו נהיה יחד.״
אימרה גם ויתר על רכושה הרב .״בקשר
לדברים שאת רוצה להביא אתך,״ כתב,
״אל תדאגי. הכל לא חשוב. חשוב רק שתבואי
בריאה בעזרת השם, ותבואי בכל
מחיר בתור תיירת.״
המשפט האחרון נראה לג׳פה המאוהבת
מוזר במקצת. היא לא הבינה מדוע עליה
לחזור כתיירת. הרי החליטו להינשא ולחיות
בארץ. היא הבינה יותר כשחזרה לארץ.
:ערומה מכאן ומכאן. החתן הלא-כל-
כך צעיר קיבל את כלתו המיועדת בהתלהבות.
הוא התלהב פחות כשביקשה התיירת
מברזיל להפוך לאשה ישראלית. כש נקבע
תאריך הרישום ברבנות נזכר כי חסרים
לו בגדים. ג׳פה הודיעה לו כי הם
נפרדים. כעבור חודש הוא הופיע. התברר לו,
כך אמר, שאינו יכול לחיות בלעדיה.
יום לפני הנשואין התלונן החתן על כאבי-
ראש .״אבוא מחר בשמונה ונצא לקניות,״
הבטיח כשהלך. הוא לא בא יותר. כשהגיעה
שעת הצהריים טלפנה ג׳פה אל אחיו, שאלה
מה קרה לו. אחיו טען שאין לו מושג.
ג׳פה הבינה כי לקחה את מכתביו של
הגבר המהסס ברצינות רבה מדי. כשכתב
לה כי יקבלנה׳ אפילו אם תבוא רק עם
שמלה לבשרה, הסכימה מיד לתנאי הגט
של בעלה היא, ויתרה על מחצית הרכוש
שהגיע לה לפי חוק בראזיל. היא נשארה
ערומה מכאן ומכאן.
השבוע תבעה הכלה מברזיל את החתן
הישראלי למשפט. סכום הפיצוי 33 :אלף
לירות להוצאות. היתר סבל בזיון וצער.

דרכי־חיים
מי אב*
עטרה גוטמן׳ תינוקת יפהפיה כבת שנתיים,
השתעשעה על הרצפה בדירת׳ סבה
וסבתה. בשבילה לא היה שבוע זה שונה

אהבה כחדר. באמצעות מתורגמנית,
מורתה לשעבר בבית־הספר לחרשים־אלמים,
סיפרה ברטה השבוע בבית המשפט את קורותיו
של הטיול:
״רציתי ללכת לרחוב 34 לראות את החנויות
היפות שם, אבל הוא אמר שרחוב 14 יותר
מעניין. הלכנו רחוק ברגל וכשהגיעה שעה
ארבע רציתי לשבת בבית־קפה. הייתי עייפה
מאד. פתאום הוא הצביע על בית ואמר פה
יש בית־קפה שקט. עלינו במדרגות. היה שם
חושך ואינני רואה טוב. באותו בית היתד,
קופה והוא שילם. שאלתי איפה בית הקפה
והוא אמר שאחכה. הוא הוביל אותי בפרוזדור,
הכניס אותי לחדר וסגר על מפתח.
״כשהוא היה אתי בחדר אני ישבתי ובכיתי.
הייתי מרוגזת ונרגשת. הוא ליטף
אותי, קרע את שמלתי. היתה אז בחדר
אהבה. אחר כך אמר מהר ללכת הביתה.
הייתי עצבנית והוא אמר לא יפה, אנשים
ברחוב לא צריכים לראות. בעשר בערב הוא
ליוה אותי הביתה. כעבור שבועיים הרגשתי
כאבי בטן. ידעתי בעצמי שאני בהריון.
הדוד שאל אותי מי ואמרתי. הדוד הביא
רופא שנתן לי זריקות. כתבתי לו שיבוא
אבל הוא בא רק אחרי שהדוד כתב לו.
״הוא אמר בנוכחותי שהוא אשם. הדוד
הציע שאסע לגרמניה לעשות הפלה והוא
אמר שאגיד לאבי שלא הוא, אלא מישהו
אחר, והלך. למחרת, הדוד הזמין כרטיס
באוירון. בגרמניה לא נעשתה הפלה. אין
רשות. פגשתי אותו אחר־כך בתל־אביב.״
קרב על ההוכחה. בשלב זה ביקש
עורך־הדין, שמונה על־ידי אביה של ברטה,
למנוע ממנה את הסבל שבמסירת העדות
ולחקור ממקום זה ואילך את אביה. האב
לא נחקר. המשך המשפט נדחה.
את טענותיו ריכז אביה של ברמה, שהגיש את התביעה בשמה, ב־ 13 סעיפיו של
כתב־ד,תביעה. לדבריו אין ספק שהנתבע הוא
אביה של התינוקת, שנולדה כתוצאה מהמגע
שהיה בין השניים בניו־יורק. הנתבע לא
נשא בהוצאות הלידה, לא קיים ואינו מקיים

מרפסה דואן ובדנו מלו ב״אורפיאום הכושי״
במקום ברק מצאוס — אבן מידי ארוסה קנאית

קולנוע
ב ק רוב
או ר פי או ס ע גי טרה
אורפיאום הכושי (חן, תל-אביב;

צר־פת־ברזיל)
מבוסס על אחת המפורסמות שבאגדות
יוון. אורפיאוס ואורידיקה היו זוג
נאהבים שלא נפרדו מעולם, עד אשר הכיש
נחש את אורידיקה והמיתה. אולם אהבתו
של אורפיאוס לא שככה. הוא ירד אחרי
אהובתו לשאול, קיבל רשות להוציאה משם,
בתנאי שלא יביט בה כל הדרך. הוא הפר
תנאי זה ואורידיקה הוחזרה לשאול. בפתח
השאול המשיך אורפיאוס להשמיע את נעימותיו
לאהובת־ליבו, עד שלבסוף ריחם עליו
צאוס, המיתו במכת־ברק כדי שיוכל להצטרף
אל אורידיקה.
על בסים אגדה טראגית זו נבנו סיפורים,
שירים ואופרות לאין ספור. עליה בנה גם
מרסל קאמי, מהגדולים שבבמאי צרפת, את
אחד הסרטים הפיוטיים והיפים ביותר שנוצרו
בשנים האחרונות.

למסגד חם ן־־כק, שצריחו מתנשא (בתמונה מימין) מעל כתי השכונה
הערבית מנשיה, כין תל־אכיב החדשה ליפו העתיקה, קם השבוע מתחרה
-מגדל קידוח-נפט שהוקם תוף שמונה ימים על מגרש ריק בקרבת
הים, כתו!־ שרידי חורבות השכונה הערבית. הקידוח מבוצע על־ידי
חברת הנפט הלאומית והוא נקרא ״יפו 1׳ /עבודת הקידוח החלה השבוע
וכמה מתושבי הסביכה, שעמדו לעכור לשיכונים, מהססים לעשות
זאת כתקוה שאמנם יתגלה נפט במקום וערף בתיהם העכשויים יעלה.
מכל שבוע אחר. היא לא ידעה כי באותה
שעה עמדה אמה ברטר, גוטמן 36 חרשת־אילמת
ועיוורת־למחצה, על דוכן העדים
בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב וניסתה
להוכיח לשופט ד״ר יצחק קיסטר כי האיש
עליו היא מצביעה הוא אבי בתה.
ברטר, עצמה לא דיברה מעולם. כשהיתה
בת שנתיים ועדיין שתקה הבינו הוריה כי
הגורל התאכזר אליהם, השקיעו את כל
מרצם וכספם לריפוי הבת. לפני עשר שנים
היה נדמה כי עלתה על דרך המלך. היא
נישאה לצעיר חרש־אילם. אולם הנישואים
לא הצליחו. כעבור ארבעה חודשים התגרשו.
לפני כשנתיים הוזמנה ברטר, לארצות
הברית על־ידי דודה שביקש לעזור בריפויה.
באחד הימים, בשעת נשף שערכה אגודת
החרשים־אלמים בניו־יורק, היא הופתעה למצוא
ליד שולחנה מכר ותיק מישראל. היה
זה אחד מפעילי האגודה הישראלית של
החרשים־אלמים. למחרת בבוקר בא האיש,
גבר כבן חמישים, לדירת הדוד, לקחה לטייל.
העזלס הזה 1164

את בתו.
לל מומה
כות על
בסך 200

מאחר שברטה אינה מסוגלת בגלדאוג
לעצמה, והיא ובתה סמושולחן
האב, דורש הוא מזונות
לירות לחודש.

כתב־ההגנה הוא חדגוני, מכחיש הכל. בעוד
שאשת הנתבע טענה כי אפילו קרה מה
שקרה הרי זה לא נורא, הודיע בעלה האמיד
כי לא דובים ולא יער.
לפי החוק העברי אם נולד ילד לפנויה
לא מספיק שתצביע על גבר ותגיד זה אבי
הילד. הוא צריך להודות בבית־המשפט או
מחוצה לו באבהותו. אם ברצונו לסתור
עדויות על אבהותו, עליו להביא עדים כי
באותה תקופה היו בחיי האשד, גברים אחדים.
עוד הרבה צער ובזיון נכונו •לכולם עד
גמר המשפט. אולם הוריה של ברטר, החליטו
להילחם עד הסוף. הם דחו את הצעת
הנתבע להתפשר .״הקטנה היא הדבר
היקר ביותר שנשאר לנו בחיים, ונילחם
בכל כוחנו שהיא לא תסבול.״

הוא העביר את מקום ההתרחשות של הטרגדיה
לריו־וה־ז׳נירו, בירת ברזיל. אורי־דיקה
שלו היא בת־כפר כושית תמימה (מרפסת
דואן) ,הנקלעת לעיר הסואנת, בברחה
מפני גבר אלמוני הרוצה להרגה. בעיר, הנמצאת
באוירה של ערב קרניבל, פוגשת
אורידיקה באורפיאוס (ברנו מלו) ,נהג חשמלית
כושי צעיר, שכל בנות שכונתו רודפות
אחריו. אורפיאום המאורש ליפהפיה
כושית אחרת, הוא גם מורה בבית־ספר למחול
הסמבה, מכין את להקתו להופעה ב־קרניבל.
בין השניים נרקמת אהבה עדינה.
היא מגיעה לסיומה הטראגי, כשתוך כדי
הקרניבל הססגוני הסוער, מנסה אורפיאוס
להציל את אהובתו מידיו של הגבר, המחו פש
בתלבושת מלאך־המוות, גורס למותה של
אורידיקה במו־ידיו.
בחיפושיו אחרי גופתה נקלע אורפיאוס
לבית־משוגעים, מוציא אותה לבסוף מתוך
מקרר חדר המתים בבית־חולים, נושא את
הגופה אל ביתו. שם. מעלה ארושתו בקנאתו,
את ביתו באש, מידה בו אבן, המפילה
אותו לתהום, יחד עם גופתה של אורידיקה.
אורפיאוס מת. נשארה רק הגיטרה שלו.
ילד קטן נוטל אותה ומנסה להעלות באמ־צעות
צלילי־מיתריה את השמש. ילדה קטנה
רוקדת למולו. אגדת אורפיאום עומדת להתחדש
בפעם נוספת.
פיוט על החיים. הסרט הוא שילוב
נהדר של צילומי נופים מרהיבים של ריו,
של אוירת קרניבל פנטסטית ומשחק טבעי
ונוגע־ללב של שני שחקנים חובבים, שהפכו
בידיו של קאמי לכוכבים. ברנו מלו היה
כדורגלן ברזילי לפני שנלקח להשתתף בסרט.
מרפסד, דואן היתד, רקדנית כושית
קטנה, שהסתובבה בפאריס, שעה שקאמי
בחר אותה מתוך מאות מועמדות.
זהו סרט המשאיר בלב הצופה חוויה בל״
תי־נשכחת. קאמי הכניס לטרגדיה הקודרת
פירוש מיוחד משלו. בסרטו אין זו אגדה
על מתים. זהו סיפור לירי על החיים היפים,
על שמחת החיים, על תשוקות ועל נופים
מלאי־הוד, שגורלו של האדם מחייבו להיפרד
מהם יום אחד, ורק רוחו, רוח השירה וה
פיוט,
עוברת בהם מדור לדור.

סרטים
בלטרמצלמהול תיי ר
הבלרינה כירח הדבש (הוד, תל־אביב;
בריטניה־ספרד) הוא באלט למצלמה
ולגלילי צלולויד. הפרימצלמה מנתרת על פני
גבעות אנדלוזיה, קופצת ממדריד לגרנדה,
מטרקליני אלהמברה אל תמונות אל־גרקו,
מסתובבת על המקום בחוזת גידול שורים
או בפונדק כפרי, כשגלילי הצלולויד מלווים
אותה במחול של צבעים בהירים ונופים מרהיבים.
גם מבלי לדעת מי הוא המלחין והמחבר
של באלט זה — אפשר לקבוע כמעט
בבירור שהוא אינו יכול להיות אחר מאשר
לשכת התיירות הספרדית.
יש בסרט כל מה שלשכת תיירות ממשלתית
איזו שהיא עשויה לחשוב שימשוך
ליבם של תיירים. ולודמילה צ׳רינה, בתור
תיירת המבלה את ירח הדבש שלה בספרד
בחברת בעלה, נשיא אגודת מגדלי בקר
אוסטרלים, עושה הכל כדי להראות שלשכת
התיירות הצליחה לשכנע אותה.
בסיוריה בנופים הלקוחים מגלויות־ברכד,
של הקרן הקיימת, היא פוגשת גם באג־טוניו,
מגדולי רקדני ספרד. ועוד בטרם הספיקה
להיות אשד, כראוי לבעלה, וכבר היא
נקרעת בין חובתה לבעלה לבין אהבתה ל־באלט.
צ׳רינה בעלת הגיזרה הפנטסטית, אך
החסרה כל מושג־ שהוא במשחק, מתלבטת
ארוכות אם לרקוד לצידו של אנטוניו או
לחלילו של בעלה. התוצאה — קדחת, במובן
הרפואי של המלה.
מה שמציל את הסרט הם שני קטעי באלט
ספרדי דרמתי, לפי מוסיקה של דה־פאליה,
בכוריאוגראפיה של אנטוניו. הם אינם מלהיבים
במיוחד למרות ההשקעה הגדולה שהושקעה
בהם, אך הם מספקים לפחות את
ההצדקה לשמו של הסרט.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• גורלו של אדם (צפון, תל־אביב).
אפופיאה של אדם פשוט במלחמה. סרגי
בונדרצ׳וק מביים ומשחק את סיפורו הנוגע
ללב של מיכאל שולוחוב.

#,סיפורה של נזירה (ארמון־רוד,
תל־אביב) .הנשמות החיות מאחורי הגלימות
המתות של הנזירות. אודרי הפבורן נכנסת
למנזר כמאמינה, יוצאת ככופרת למחצה.
• אגם הכרכורים (גת, תל־אביב).
רק לחובבי בלט. המובחר ביצירות הבלט
הקלאסי, פרי יצירתו של צ׳יקובסקי, בביצוע
להקת הבולש וי תיאמר הרוסית, הנחשבת
לטובה שבמבצעי בלט זה.
סרט שחובה לראותו;
- #הירושימה אהובתי (פאר,
תל־אביב) .הנפלא בסרטי דורנו. אלן
רנה מחדיר את שיטת זרם־ד,תודעה
לקולנוע, מציג אפיזודת־אהבה בת־יום
בין אדריכל יפאני לשחקנית צר־פתיה,
על רקע זוועות הירושימה
ואהבתה האסורה של הצרפתיה לחייל
גרמני. משחק מקסים של עמנו־אלה
ריבה.

עח הכש> 1המתדיד נומוח״השניס הגיעה
מגיפת ההוזאנדויות המשפחתיש לשיא

ה טי רו ף
המרבק
ךגשםשוטף, מכורבלים במעילי־גשם
^ומח זי קי ם במטריות, עמדו ביום החמישי
האחרון כחמישים איש בבית־הקברות הקטן
של המושבה רמות־השבים. על גבי שלוש
אלונקות ירוקות הורדו אל הבור הגדול
שלפניהם שלוש גוויות עטופות תכריכים
לבנים. כמה פועלים מיהרו לכסות אותם
ברגבי עפר.
איש מהנוכחים במקום לא זעק. איש מהם
לא בכה. איש לא הוציא הגה. הם עמדו
קודרים ושותקים. כל הטקס כולו ערך דקות
מספר. וכשהוצבו שלוש מצבות עץ קטנות
על תלולית העפר שנערמה על הבור, הם
התפזרו בשקט.
במשך ימים מספר עטפה אוירה של מיס־תוריות
מוזרה את שש מאות התושבים,
רובם ככולם יוצאי גרמניה, של המושבה
הקטנה השוכנת בין רעננה וכפר־מלל, שבעבר
נהגו לקראה ״כפר קוקוריקו״ על התרנגולות
הרבות שהית את עיקר פרנסתם
של התושבים.
הם הסתגרו בבתיהם, סירבו במשמעת
פרוסית לדבר עם זרים. כשניסו עתונאים
לדובב את ראשי הכפר הודיע וילהלם לירם,
מזכיר המועצה המקומית :״כאן לא אוהבים
עתונאים!״ כשניסו זרים לברר ביום ההל־

ויה היכן מקומו של בית־ר,קברות, סירבו התושבים
להראות להם את מקומו. הם ניסו
להסתיר את מועד ההלויה. כשצלם העתונות
הגיע בכל זאת למקום, הועמד עליו שומר־ראש
מיוחד ששמר את עקבותיו בחיפוי
צמוד, לא איפשר לו לצלם, תוך איומים
במשפט לינץ׳.
הדברים הגיעו עד לידי כך שכאשר שאל
זר את תושב המקום לכתובת מסויימת, מיד
הותקף התושב המקומי על־ידי חבריו מבניי־המקום,
שגערו בו בזעם על שהעז לדבר עם

אם אי־פעם נראה בארץ מקום מוכה
מצפון, היתד, זו רמותיהשביס בסוף השבוע
האחרון. על המקום היתר, נסוכה אוירה של
אשמה כללית, של שתיקה מאורגנת, כאילו
לפי הוראה מגבוה. תושבים ותיקים סירבו
לדבר, אפילו עם קרוביהם שבאו מהחוץ,
על נושא אחד: התאבדותו של הינרייך
(היינץ) שר, שלוותה ברצח אשתו צילה
ובתו בת ר,־ 13 רחל, ביום השלישי בשבוע
האחרון.
אפשר היה ליחס התנהגות מוזרה זו
לאופיים ה״ייקי״ של התושבים במקום, רובם
סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים לשעבר,
שעברו לעסוק בחקלאות לפני 27

גובת הבת

רחל שר. בת ה־ , 13 תלמידת כתה ח׳ שבבית״הספו
בכפר מל״ל, בו לומדים גם ילדי רמות־השבים, מ
גבי׳ אלונקה בגשם שנטף, על־ידי שניים מאנשי המושבה, לעבר גן־הילדים של

שנה. אפשר היד, לראות בכך הרגשת־בושה
על שפשע מעין זה אירע גם במשפחתם.
אולם אי־אפשר היה להימלט מן ההרגשה
שעל תושבי המקום רבצה הרגשה של חטא
ומצפון רע, של אחריות לפרשה שהביאה
את היינריך שר לבצע את מעשהו המטורף.

מה העיק עד המצפון ץ

עעוס הפשע
של רחל. על הארון מצד

זוהי מיטתה של רחל שר, עליה הונחה גופתה בידי האב אחרי שנרצחה
על ידו. על המיטה נראים עדיין כתמי הדם. ליד מיטה זו נזונחדת נעליה
מין מונחת תעודת בית־הספר שהילדה קיבלה עם גמר השליש הראשון בשנה זו.

ך* יינריך יטר נמנה על מייסדי רמות־
1 1השבים. הוא התישב במקום יחד עם
אשתו צילה, אותה נשא לאשה עוד בגרמניה.
כאשר קיבל כל אחד מהמתיישבים חלקת
אדמה בת חמישה־עשר דונם, לצורך עיבוד
חקלאי, לא היה שר אחד מאלה. הוא לא
רצה, מסיבות אישיות, לעסוק ממש בחקלאות.
תחת זאת נבחר אז לשמש כאחראי
לשיווק הביצים שהוטלו בלולי ״כפר קוקו־ריקו״
.מאוחר יותר, כשהשיווק נעשה באמצעות
הקואופרטיב המאורגן אל־על, שהתפתח
משנה לשנה, התרחב והקים בנינים,
נשאר שר במשרתו הראשונה.
27 שנה הוא עסק באותה עבודה 27 .שנה
הוא גר בבית קטן, מוקף גדר חיה מטופחת.
27 שנה עשה את הדרך החדגונית הקצרה
בת עשרים המטרים מפתח ביתו עד לפתח
הקואופרטיב. במשך 27 שנה עדיין לא הכירו
אותו רוב רובם של תושבי המקום מקרוב.
אחרי 27 שנה, הוא נעל את ביתו על מנעול
מבפנים.
כשפרצו לשם השוטרים בערב אותו יוב,
הם מצאו את גויתו וגוית אשתו מונחות
על הספה הדו־פינתית הצנועה שבחדרם, בתוך
שלוליות דם קטנות. בחדר השני מצאו
את גווית הבת. עורקי הידיים של שלושתם
היו חתוכים. כמה סכיני־גילוח מגואלים ב־דנב
ושלוש כוסיות בהן נמצאו משקעים
לבנים של רעל הסטריכנין, העידו על מה
שקרה במקום.

החקירה הפתולוגית קבעה בד
בוצע הרצה. כל בני המשפחה הוש
ברעל הסטריכנין, שהוא רעל חו
גורם למוות ביסורים קשים תוך
לפי הנחת החוקרים קרוב לודא
ידעה מה עומד להתרחש, הסכימה ׳
ההרעלה חתך היינריך את עורקיהן
ואשתו, השכיב אותן במיטה וו
הבת בשמיכה. רק אחר כך חתן
עורקי עצמו. בדרך כלל אין הדיו
המבוצעות באמצעות חיתוך ורי
ליחות. הדם המתקרש מונע מות מ
צירוף הרעל וחיתוך הירידים הב
ודאי.
על פני המקרר הלבן שניצב
הזוג לבין חדר הילדה, וכן לאור
השיש של המטבח הקטן, נראו
רבים. הם הביאו לידי ההנחה כי
צחה בחדר ההורים ורק אחר־כך 1
מיטתה בידי האב.
למה ביצע היינריך שר רצח משו
ריד כל כך? אנשי קואופרטיב אל־נ1
על כך סיפורים חלקיים. לדבריהם,
לפני שבועיים לחופשה שנתית. בן
גילה ממלא־מקומו אי־התאמה 1
ש וזק הביצים. הייתה זו טעות ב־סו
אחרים אמרו ב־ ,400 אחרים אף
היתד, זאת טעגת ב־ 150ל״י. לא ה
הוכחה כי אמנם היתד, זו מעילה
טעות סתמית׳ פורמלית גרידא, ב
חשבונות.
כשחזר שר מחופשתו, הוזמן,
לבזבז זמן בחקירות מיותרות,״
הנהלת הקואופרטיב, להסביר את
אמה בחשבון. שר הודיע כי אינו
השיב לשאלות, איים ״להסיק
הודיעו לו, כך סיפרו, כי יפסיק י
שיבוררו החשבונות. למחרת, שעה
באה להביא לו את משכורתו, נ
ביתו נעול. הובאו שוטרים שפר:

וגילו את הרצח המשפחתי.
אולם בסיפוריהם אלה לא סיפרו אנשי
המקום את כל האמת. קשה היה להניח שאפילו
בגלל מעילה של 150ל״י ילך אדם
להשמיד את משפחתו במו ידיו. מה הביא
את שר למעשה הנורא — זה היה הסוד
שאנשי רמות־השבים ניסו בכל כוחם להסתירו,
ושהעיק מאוד על מצפונם.

קהות־חושים מוזרה
**ץ ר לא היה אדם מאושר. הוא היה
מוכר,־גורל. אשתו היתד, רפת־שכל —
מפגרת. גם שתי הבנות שילדה לו היו מפגרות.

היתד, מידת הפיגור של כל אחת מהן
— קשה לקבוע כיום. בקרב המדענים נחלקות
גם הדעות אם פיגורן של הבנות היה
תוצאה מתורשת האם או מהסביבה. המדע
המודרני לא הגיע עד היום למסקנה מה
משפיע על מה — מעצורים רגשיים על
פגמים אורגניים, או פגמים אורגניים על
מעצורים רגשיים. הדעה המקובלת היא כי
במקרים מעין אלו, גורם חוסר טיפול נכון
והרתעות מצד אם מפגרת, לפיגור הצאצאים.
מסיבה זו היתד, משפחתו של שר מסוגרת
בתוך ביתה. מסיבה זו נשלחה הבת הבכירה
( ,)24 שנשארה בחיים, לטיפול במוסד. למש־

תמונותיהן של צילה ורחל שר, שצולמו
1ל \ 1ח
| ! 1 . 1 1 1לפני כשמונה שנים, כפי שהיו תלויות
1! 1\ 11
במסגרת בחדר המשפחה. למרות גילה, נראו פניה של האס ילדותיים.

מלבד תמונות בודדות אלה לא נמצאו בידי איש אילו שה! תמונות
של משפחת היינריך שר, שהיתה מסוגרת בתוך עצמה ואיש מבניה
לא נהג להצטלם. הבת השניה, חוה, נמצאת זה שנים במוסד בחיפה.

איש אחר, זו אמירה סתמית. אצל איש כמו
שר, אין הדבר כך. אבל, למרות שמצבו
המיוחד היה ידוע, לא העלה כנראה איש
בדעתו מה הוא עלול לעשות. אולם ברגע
בו נמצאה דלת דירתו נעולה, ידעו כולם כי
משהו נורא אירע, ומיהרו להזעיק את
המשטרה. היה זה הסימן הבולט ביותר
להעקת המצפון.

דג אוכלת דגיה
***ד נדחף אל המוות על ידי ד,ת
תזודא

שבה.

כיצד
;חילה
מאד,
יק ו ת.
וזד,אם אחרי בתו את 1את
]וירח״
מצ־אולם מות חדר
חות-
זי־דם

מח־מגמו שר עדרו זונות יצים,

כי שום איזו
! הלא
ליבת

ל וות״.

קידה

׳דירה

חטא ופשע

בית ליד בית ניצבים ביתו הקטן של הינץ שר (שמאל) ומחסן
המספוא הגדול של חברת אל־על, חברה לשיווק ביצים ועופות
בה עבד שר כאחראי לשיווק ביצים במשך 27 שנים רצופות. שני בתים אלה היו כל עולמו.

נהגות הציבור. אולם עצם מעשה הזוועה
חסר־הצדק שביצע — שבא שבועיים בלבד
אחרי שבחיפה רצח אזרח אחר, אליהו צבי,
את אשתו ושלושת ילדיו ואיבד עצמו לדעת
(העולם הזח )1163 ותשעה חודשים אחרי
שאזרח שלישי, יהודה גצלר, ביצע מעשה
זוועה דומה במשפחתו (העולם הזה ) 1123
— שיווה להתאבדויות המשפחתיות אופי
של מגיפה. היתר, זו מגיפה שנגעה בשתי
הקצוות של העולם החברתי בישראל.
מה הן יסודותיה של מגיפה זו?
הסביר השבוע הד״ר דוד רודי, הפסיכולוג
הידוע, בתשובה לשאלת כתב העולם הזה:
״הרצון להרוג טבוע עמוק בתת־הכרתו
של האדם. הוא נשאר כשריד מהתקופה
בה היה האדם חיה, שהיתה צריכה להרוג
כדי להתקיים. בדרך כלל משתחררים דחפים
כאלה בתקופת הילדות, במישחקים בהם
נוטלים ילדים צעצועים של כלי־נשק והורגים
בהבל־פיהם. אולם ישנם מקרים שבהם אין
אנשים מסויימים עוברים את הקתרזיס הזה,
בגלל אי־יכולת, מסיבות שונות, או שאינם
עוברים בצורה הנכונה. באנשים אלה נשארים
דחפים חזקים להרוג. אחדים נתפסים
לתחביבים, כמו צייד. ואחרים מבצעים מעשי
רצח.

״רצח המשפחה בידי אבי־המשפחה קיים
באגדות כל העמים. גם אצלנו באגדה, ובהיסטוריה
העברית, הוא קיים בסיפור על
עקידת יצחק, או בסיפורים על הקרבת הבכורים
למולך, בגיא בן־הינום. מבחינה אנתרופולוגית,
טבוע רצח המשפחה ביסודות התרבות
האנושית. היה זה צורך פסיכולוגי.
״בתקופה הטרום־תרבותית לא היתד, מש פחה
פטריארכלית, בה שלט האב. אז היתד,
משפחה מטריארכלית, בה שלטה האם ובה
לא מילא האב תפקיד חשוב. ההריגות מתחילות
עם היוזסד המשפחה הפטריארכלית.
מאחר ששלטון האב לא היה בדרך הטבע,
הוא היה צריך להבטיח את שלטונו בכוח,
ולהבטיח את מקומו כדי שהבנים לא יתפסוהו.
מאוחר יותר היה האב צריך ליצור
חוקה שתבטיח שהבנים לא יטלו את מקומו
אצל האם. כך נוצר חוק גילוי־ר,עריות, שנועד
להבטיח שהאם תהיה תמיד ברשות האב.
וכך נוצרה בקרב האבות חרדה מפני בניהם,
ואגדות־העמים התמלאו בסיפורים על אבות
ההורגים את בניהם.
״בהתפתחות של מיליוני דורות, נדחקה
הדרמה העמוקה הזאת לתת־ההכרה, ונשארו
לה כיום רק סימפטומים חיצוניים. אולם
מספיק שניתנת איזו הצדקה מספקת, לאדם
שלא הצליח לדחוק את הרצון להרוג, איזה
הסבר רציונלי שהוא, כדי שישתחררו דחפיו
להרוג, את עצמו, או את האחרים.
״ידוע מקרה שאירע פעם באחד הקיבוצים.
הפרה הנערצת של המשק מתה יום אחד.
לא עבר זמן רב והרפתן שטיפל בפרה וגידל
אותה, התאבד. בקיבוץ נערכה אספת־אזכרה
לזכרו, בה דובר על גודל מסירותו
לעבודה, שהגיעה עד לידי כך שלא היה
יכול לחיות בלי הפרד, שהיוותה את גאוות
(המשך בעמוד ) 14

פחת שר לא היו יחסי־קירבה עם השכנים.
היא לא יצאה לביקורים חברתיים או לבילויים
משותפים. היינריך ( )58 עצמו, נעשה
אדם עצבני וקשה. עצם העובדה שנשא לו
אשד, מפגרת מעידה, לדעת הפסיכולוגים,
שמלכתחילה היה בעל רגשות־נחיתות מסוי
יימים. הוא הקדיש את עצמו כליל לעבודתו.
עבודה זו היוותה את תמצית חייו. זה היה
המקום היחיד בו זכה להערכה. היה זה
עוגן־ההצלה הנפשי שלו.
עובדות אלה ידועות לכל ברמות־השבים.
גם למנהלי קואופרטיב אל־על. אף־על־פי־כן
לא היססו לקרוא לשר לחקירה בישיבת
ההנהלה. מבחינה פורמאלית היה זה צעד
מוצדק. אולם הוא העיד על אי־התחשבות
משוועת במצבו המיוחד של שר. אי־הת־חשבות
שהעידה על קהות־חושים מוזרה,
נוקשות פרוסית ההופכת לחטא אנושי. התנהגותו
של שר בשעת הישיבה ואחריה אינה
אופיינית דווקא למועל שנתפס בקלקלתו.
היא אופיינית לאדם שנחרד עד היסוד מפגיעה
מצד אנשים שעבדו עמו 2.7שנים,
אדם שכל עולמו חרב עליו תוך כמה דקות.
״לא שלחנו שום הודעות פיטורים, ואף
לא הודעת פיטורים זמניים,״ טענו אנשי
המקום הנבוכים באזני העתונאים בליל המקרה.
אולם בדו״ח המשטרתי היבש על
הפרשה נאמר בפירוש דבר אחר לגמרי :
״הודיעו לו כי הוא מפוטר!״
שר איים, כפי שמודים גם כמה מאנשי
אל־על, כי הוא ״יסיק את המסקנות.״ אצל

קבר המשפחה
צילה

ורחל

שלוש מצבווד־עץ קטנות מצינות
את הקבר המשפחתי של הינץ,
בבית־הקברות הקטן שברמות־השבים. ברקע

נראה אדם, כשהוא מניח זר פרחים על קבר אחר ומימין אחרוני
המלוים של המשפחה שהשתתפו בטקס הקבורה הצנוע של המשפחה.
ההלויה נערכה בגשם שוטף ונמשכה דקות ספורות בלבד.

ה טי רו ףהמדבר1 ,

<ו שנות ארקיע

״ארקיע״ ,י חברה לתעופה אזרחית
ישראל, הוקמה בשנת . 1950 הציבור
א היה רגיל עד אז לשרותי אוויר
:זרחיים ורבים ראו בטיסה הרפתקה
;לבד ולא התייחסו אליה כאל אמצעי
!חבורה נוח ומהיר, ורק הודות לפעי־ותה
הענפה של ״ארקיע״ השתרש
ארץ מושג התעופה האזרחית.
״ארקיע״ היתד. אמצעי הקשר המהיר
ועזר במידה רבה לפיתוחה של אילת.
יא סיפקה לעיר הדרום, שדרכי־גישה
המקובלות אליה קשות ואדו ות,
שרותים חיוניים: אספקה, דואר,
סעת חולים והסעד. סדירה של נוס־
,ים ותיירים.
משך כל זמן קיומה לא נהנתה ״אר־ן
יע״ מסובסידיות ממשלתיות, מאזנה
;כספי היה חיובי והצדיק הרחבה
וספת — הפעם, קו תעופה לגליל
;עליון. נמצאה הצדקת הקיום לשרות
שימושם של נוסעים קבועים: חברי!שקים, עסקני הקבוצים והמושבים,
;ושבי המושבות וצפת ועוד.
זמן הטיסה הקצר ( 27 דקות) מתל־
!ביב לגליל העליון הוא שלב חשוב
:התפתחות הכלכלית המהירה של הג־
׳יל העליון. שרות נוסף הוא זה
!והעמידה ״ארקיע״ לרשות הקייטנים
:נהריה ובטבריה, שרות המאפשר ל־
!לפי הנוסעים, המבריאים והמטיילים
יקצר את הדרך מהדרום לצפון ולהו־ויף
חוויה לבלוי החופשה השנתית.
שרות ההליקופטרים של ״ארקיע״,
!והוא חידוש אצלנו, תורם רבות
׳תיירות. אם כי הוא משמש בעיקר
׳טיסות מיוחדות לתיירות רבים גם
:זימושיו במשק המדינה: תובלה ורי־זום,
מחקר, צילום ועוד.
עד לפני זמן קצר היה שדה־האם
1זל ״ארקיע״ שדה־התעופה לוד. לאת ונה
הועברו מתקני ״ארקיע״ לשדה־
־וב, הנמצא כעשר דקות ממרכז תל־
!ביב. העברה זאת חוסכת זמן ומוזילה
!ת מחיר הטיסה.
ולסיכום כמה מספרים: בעשר
זנותיה הטיסה ״ארקיע״ בתשעה מטו־זיה
( 4מטוסי דקוטה- ,שני מטוסי
:יצ׳קרפט ושלושה הליקופטרים)
:כמעט 13 אלף טיסות 310.733 איש.
(מתוך סקירה מאת מר י. הוזמן,
מנהלה הכללי של ״ארקיע״).

(המשך מעמוד )13
המשק. הוא הפך למעין גיבור. זמן קצר
אחר־כך איבדו עוד שלושה חברי־משק זה
את עצמם לדעת. הפיכת הרפתן שהתאבד
לגיבור׳ סיפקה להם את המניע האחרון
להתאבדות.
״במקרים של רצח משפחה, יש גם מוטיב
נוסף. בדרך כלל היא באה על רקע אדיפי,
של תסביך אדיפוס. היא באה לבטא מחאה
נגד החברה, המגלמת במקרה זה את מקום
האב. זוהי מחאה במושגים אינפנטיליים. בכל
שלושת המקרים, שארעו בשנה האחרונה,
אפשר לראות השתחררות הרצון להרוג,
ומכיון שלא יכלו להרוג אחרים, הפנו את
התוקפנות כלפי עצמם, וכלפי משפחתם,
מתוך רצון ללמד את החברה לקח.
״גם בעולם החי קיימים מקרים דומים של
הריגת הצאצאים מתוך פחד. דגה שמפחידים
אותה עלולה לבלוע את דגיה. שפנה, במצב
של פחד, מסוגלת גם היא לטרוף את גוריה.״

לפרסם
או 7א?פרסם?
ך 1דעת הד״ו־ידודי, וכן פסיכולוגים
/ופסיכיאטרים אחרים, משמשת הפיר־סומת
הניתנת למקריב כגון זה, גורם דוחף
לאנשים העומדים על הגבול. היא משמשת
להם כעין דוגמה, המצדיקה רצח משפחה.
משום כך רבו הקולות בשבוע האחרון שתבעו
להימנע מפירסום מקרים כאלה.
גורם נוסף לחיזוק הטוענים להשתקת
מקרי הרצח המשפחתיים היה הפחד שידיעות
מסוג זה מטילות על ילדים. בתקופה
האחרונה התגלו בארץ מקרים רבים כאלה.
מורה מרמות־השבים ידע לספר על ילדים,
שבעקבות רצח משפחת שר, באו אל הוריהם
ואמרו :״אבא, כשתלך לישון תנעל את
הדלת!״ או ״אבא, כשתתאבד לא תהרוג
אותנו, נכון?!״
אחרי רצח משפחת גצלר, לפני תשעה חודשים,
נאלצו קציני־צבא רבים בצהלה וב־נודה־מגן
להוציא את כלי־הנשק מבתיהב בנוכחות
ילדיהם, כדי להרגיעם. השפעת מקרים
אלה ניכרת בעיקר על ילדים מתחת לגיל
7־ ,8בתקופה בה מתחזקים בהם הרגשות
האדיפיים, והם מיחסים את רגשותיהם גם
לאבותיהם ומחזירים את הפחד לעצמם.
״יש לחוקק חוק שיאסור על העתונים
לפרסם מעשי זוועה כאלה, העלולים להוליד
מגיפה ולעורר היסטריה בציבור!״ חיוזה
את דעתו השבוע משפטן ידוע .״העתונות
עצמה צריכה לנהוג ריסון ולנסות להעלים,
לפחות במשך תקופה מסויימת, תופעות כאלה,״
טען הפסיכיאטור המחוזי במחוז תל־אביב,
הד״ר זאב ירמילוביץ׳ .מדור המכת־בים־למערכת
בכל העתונים התמלא במכתבי
מחאה על פירסום פרטי מעשי הרצח.
אולם נגד טענות תובעי השתקת־הפירסו־מים
קיימות גם טענות נגדיות. החברה
הדמוקרטית המודרנית מתנגדת להשתקת ידיעות,
אפילו סנסציוניות מסוג זה. החברה
האנושית במאה העשרים אינה יכולה להסכים
שאיזו שהיא תופעה בחיי־הציבור, תהיה•
זו גניבה, מעילה או רצח, תושתק, ותהיה
הסיבה אשר תהיה. כי דוזקא הפירסום הניתן
לתופעות ציבוריות מסוג זה, המעידות
על מגיפה רגשית, מעורר את החברה ומחייב
אותה לתהות על קנקן הדברים וליצור
דעת־קהל לנקיטת אמצעים ממלכתיים
לתיקון ולריפוי המצב. אך פרסום זה חייב
להיעשות תוך גינוי חריף של התופעות,
כדי שיקשה לאנשים העומדים על הגבול
להזדהות עמן.
ההוכחה לכך ניתנה כבר השבוע, כאשר
בעקבות הפרסומים על הרצח ברמות־השבים,
החלו להישמע קולות של אנשי־מקצוע ואזרחים
פשוטים שתבעו ניתוח חיי־הנפש של
הצבור בארץ, לשם חיזוק מערכת־העצבים
המעורערת של הצבור והבטחת אמצעים
שימנעו את התפשטות המגיפה.
״כל פסיכולוג המטפל בבעיות הנשואין,
מכיר מקרים כאלה,״ טען השבוע הפסיכולוג
ד״ר שמחה לב, בצאתו באזהרה אחרי פשע
רמות־השבים .״כדי שמקרים כאלה לא יישנו
בעתיד, אני מציע שתקום במשטרה מחלקה
מיוחדת לפיקוח־נפש, אשר תטפל במקרים
של איום מצד הבעל ותתערב לטובת האשה
והילדים, הזקוקים להגנה. יש לתת סמכות
למשטרה לפעול במהירות ולאסור את הבעל
המאיים. וכדי שהגנה זו מצד המשטרה
תהיה יעילה, רצוי שהמשטרה תפעל בשי־תוף־פעולה
עם אירגוני־הנשים והמוסדות הסוציאליים
אשר יודיעו למשטרה על כל מקרה
של טרור ואיום בחיי הנשואין.״
רצח המשפחה ברמות־השבים, אסור לו
משום כך שיורד מעל סדר היום. אחרת
עשוי הטירוף המדבק להפיל קרבנות נוספים.
הוא חייב להזעיק את הציבור ומוסדותיו
לשם עצירת המגיפה בעוד מועד.
אמנות בדור
״ ת ב לין י שר אל•״
״לומר זיך איבר בטן הבה נתפייסה״)
שרה הצעירה על הבמה. מכיוון שהיתה זאת
הצגה של דזיגן ושומאכר, זוג הקומיקאים
האידישיים, לא היה בכך שום דבר מיוחד.
המיוחד היה רק בזהות הזמרת. היא נראתה
כספרדיה מבטן ומלידה. והיא היתה בדיוק
זאת — נערה ירושלמית, ששפת אמה עברית
והיודעת ערבית ולאדינו, ושעוד לפני
חודש לא ידעה מילה אידיש.
יתכן כי זו היתה הסיבה הראשונה לכך
שהמבקרים שמו לב לצעירה שמילאה תפקיד
קטן בהצגה. אולם המבקרים שמו לב לא
רק לדיקציה האידישית של אסתר טובי
()23׳ שהיתה מושלמת, אלא גם לזמרתה
ולהופעתה. התוצאה: מעולם לא זכתה שחקנית
צעירה, הממלאה תפקיד אפיזודי צדדי,
לביקורת חיובית כה כללית.
״תבלין ישראלי מובהק,״ התלהב אורי

24 מחזורים סיימו א
^ ת סיפורי של כדורי אפשר לספר ב־כמה
שפות. אפשר לספרו בשפת ההספדים
ונאומי־ההערכה שהושמעו שם השבוע, בעת
גילוי אנדרטת־הזכרון לבוגרי המוסד שנפלו
במלחמה; אפשר לספר אותו בשפת הסטטיסטיקה
הקובעת כי 5770 מהבוגרים הינם
כיום חקלאים 13 משרתים בצבא מדרגת
אלוף עד טוראי/0 ,״ 12 קשורים בצורה זו
או אחרת לחקלאות ו״ 180/0הפכו פקידים,
סוחרים, פוליטיקאים או ירדו מן הארץ.
כל אחד מסיפורים אלה יהיה נכון. אולם
הוא יתאר רק צד אחד של כדורי. כי את
כדורי אי־אפשר להסביר.
לכאורה, זהו בית־ספר חקלאי, למרגלות הר
תבור שבגליל התחתון. בכניסה לבניין הגדול׳
בו מרוכזות הכיתות וחלק מן השירותים.
מוצב לוח שיש גלילי. על הלוח,
בעברית, אנגלית וערבית, כתוב :״בית־ספר
לחקלאות על־שם כדורי — הר תבור. נוסד
בשנת 1933 מעזבון הנדיב המנוח סיר אליהו
כדורי ז״ל מהונג־קונג
לצד הלוח, על הקירות, תלויות שורות
ארוכות של צילומי־מחזורים: פורטרטים
קטנטנים של חניכים, ובמרכזם צילום של
נתן פיאט המנהל, או אברהם רוזנברג,
המחנך. פורטרטים שהם צילום של ארץ-
ישראל. והנה, כאילו במטה קסמים, קמו
הפורטרטים לתחיה וחזרו לכדורי. העיניים
שננעצו בצילומי המחזור היו אותן עיניים,
הפנים אותן הפנים — רק קצת יותר קמוטות,
קצת יותר חכמות, קצת יותר מבוגרות.
היה זה בעת כינוס בוגרי כל כ״ד המחזורים,
שנערך שם בתחילת השבוע.

הכריס מספרים עד פיאט
**טה הקסמים היה ועדה מצומצמת,

זמרת טובי
באידיש, דיקציה מושלמת
קיסרי ,״כוכבת ישראלית עד לשרשי נשמתה.״
״תקוה ושמה אסתר טובי״ הכתיר
שייקה בן־פורת את רשימתו בידיעות אחרונות׳
הוסיף :״צעירה מחוננת בבטחון
בימתי רב קול נעים והופעה נאה.״
״היחידה ביניהם שתעשה דרך ארוכה יותר
מאשר תוכנית זו!״ ניחש ד״ר אמיל פוי־רשטיין
בהצופה.
לאסתר, שמילאה בעבר תפקידים קטנים
באוהל ובקאמרי, אך לא רצתה להמשיך
בתור סטאטיסטית, היתד, זאת חוויה חדשה.
בחנות־חכשיטים הורידה מוכרת יוצאת־פולין
את מחירה של סיכה למענה ; מאחורי
הבמה רצו מעריצים לדעת איך למדה אידיש
(״למדתי פשוט את המלים. זה היה די
קשה. אך יש לי חוש להיגוי.״)
מה תעשה טובי עתה, אחרי שקצרה קציר
של רצון־טוב אצל המבקרים? ישראל ואלין,
האדמיניסטראטור של דזיגן ושומאכר. ,מקווה
לחדש את לי־לה־לו (אותו רכש מאחיו,
משה) ,לתת בו מקום מרכזי לטובי .״אני
חושב על זה הרבה זמן,״ אמר השבוע .״אך
עכשיו בא אלי חשק לעשות את זה. זה טוב
בשביל אסתר, וזה יהיה טוב בשביל לי־לה־
.לו, שבתקופת־הזוהר שלו היה בנוי סביב
שושנה דמארי.״

מאחורי הקלעים
״זוטא״ ה צי לאתה״קמר״
אין לזלזל כקטנים, הם מסוגלים
להושיע גם לענקים — למסקנה זו הגיעו
השבוע שחקני התיאטרון הקאמרי שהיו
צריכים להופיע בהצגת הלילה ה־ 2ו בחיפה.
ברגע האחרון חלתה חנה מרון וההצגה
עמדה להתבטל. אולם אותו ערב הופיע
בחיפה גם תיאטרון זוטא. שחקניו הסכימו
להשאיל את השחקנית אסתר גרינברג
לקאמרי כדי שתמלא את מקומה של חנה
מרון, והם עצמם החליפו את המחזה שהציגו
למחזה אחר בו אין אסתר גרינברג משתתפת.

מורכבת
מבוגרי המוסד ומכמה מפעיליו.
ריכז את העבודה המעשית משה נצר (מחזור
ד ,),אחד הצעירים הבולטים של תנועת
הקיבוצים. במרכז כל הפעילות היה רעיון:
להקים אנדרטה להנצחת זכר בוגרי המוסד
שנפלו בפעולה. ד״ר נתן פיאט׳ המנהל
שעמד בראש בית־הספר כמעט מיום היוזסדו,
ראה בהגשמת רעיון זה מטרה קדושה, והוא
עשה הכל למענה. אולם כאשר התכנסו
כ־ 400 חניכיו של הדוקטור לטכס גילוי־הלוט,
לא ישב נתן פיאט על במת הכבוד.
תמונתו ניצבה בתוך חדר־הזכרון שלרגלי
הפסל החדש; הוא עצמו נח מזה חודש את
מנוחת־העולמים׳ ליד קברותיהם של חניכיו,
חברי קיבוץ בית קשת, על גבעה סמוכה.
אולם גם אחרי שפיאט הלך, נשאר כדורי
עומד על תלו, נשארו הזכרונרת .״פעם,״
סיפר בוגר מחזור ה׳ ,״כשכדורי היה עדיין
מוסד מנדטורי, קיבלו הורי הודעה כי עליהם
לשלם ללא דיחוי את שמונה הלירות שהיו
חייבים עבור שכר־לימוד של ארבעה חו דשים
— ולא, לא אוכל להמשיך בלימודים.
הלכתי לפיאט והראיתי לו את המכתב, .אין
לנו כסף,׳ אמרתי לו, ,ואני רוצה להמשיך
ללמוד.׳ הוא הימהם בגרונו, .צריכים לחפש
משהו,׳ הוא אמר. הוא חיפש וחיפש, והוציא
שמונה לירות מכיסו.״
״ומה עם התרנגולות של הנציב העליון?״
שאל מישהו, עת ישבו על המדשאה שלפני
הכניסה.
״הו,״ ענה זה ,״התרנגולות של הנציב
העליון. זה היה עסק! יום אחד הודיעו ל־בית־הספר
כי הנציב העליון מק־מייקל יבוא
לביקור. מה נותנים לנציב עליון לאכול?
קראו לטבח מיוחד מטבריה ושחטו לכבוד
הביקור ארבע תרנגולות. את המעדן המושלם,
מבושל וממולא שקדים, הכניסו למקרר
של המחלבה. ביום הביקור, כשהתחילו לד,יין
את השולחן לסעודה, הלכו להוציא
את התרנגולות מהמקרר — ומצאו רק
עצמות. מסכן זה פיאט. קיבל שיתוק ליומיים.
מי יאכיל את הנציב העליון? מזל
שטילפנו ברגע האחרון, כי הוד מעלתו שינה
את התוכנית ולא יבוא לביקור•״
אבל ד״ר פיאט לא השלים עם החרפה.
״לא אשאר יותר במוסד של עבריינים!״
הוא צעק ,״אני רוצה לדעת מי אכל את
התרנגולות.״ אך הפיות שבלעו את העופות,
בלעו גם את לשונות האוכלים. איש לא
דיבר. פיאט נטל את תיקו והכריז שהוא
נוסע לטול־כרם׳ לבניין המרכזי של ביוד
ספר כדורי, כדי להגיש את התפטרותו.
״הוא הגיע עד עפולה,״ נזכרו החברה;
״המוכתרים של הסביבה התחננו שיחזור
והוא הסכים.״
לפני שנתיים, בעת אחת הישיבות של
ועדת בוגרי כדורי, גילה סוף־סוף משה נצר
את הסוד לד״ר פיאט :״אני, שאול ביבר
ו(אלוף) יצחק רבין אכלנו את התרנגולות.״

ביוז=1ים כר התמלאי המפורסם בארץ -השבוע התכנסו לפגישה

כ ל אנ שי

פיאט סירב להאמין. הוא העדיף להמשיך
ולחשוב על פרשת התרנגולות כעל אחת
התעלומות הסתומות של כדורי.
צ׳יזבאת? הרי מילה זו נוצרה בכדורי,
כשם שנוצרו שם מפקדיו של הפלמ״ח ואלופי
צד,״ל. לכל אחד יש מה לספר על
השני. על שאול ביבר, למשל, בוגר מחזור
ד״ .הוא לקח יום אחד את בנו של המורה
לעצי פרי — בן שלוש, לא יותר — וסייד
אותו מראש ועד רגל. והוא עוד לימד אותו,
כאשר ישאלו מי הסייד, לענות :״המברשת.״
ויצחק רבין׳ ממש עילוי, פעם כתב בחינה
בכימיה 16 .עמודים, לא פחות. המורה
רוזנברג קרא את הבחינה וחיבק את הנער
מרוב התרגשות .״אתה רואה?״ אמרו השבוע
לרוזנברג כמה מחניכיו, בהצביעם לעבר
אלוף רבץ ,״הפסדת כימאי טוב.״ באותה
מידה יצאה מופסדת נבחרת הכדורגל הלאומית.
כי יצחק רבין היה שחקן בחסד.
כשהיד, תופס כדור, היה אומר לאן יעביר
אותו ובועט בדיוק אל הנקודה. אין דבר,
לא הלך לאיבוד. צה״ל הרוזיח.
באותו בית אבן זועף, שתלמידיו הזכריים
קראו לו המנזר, בין מיבחנות המעבדה לבין
מיגרש הכדורגל, קיבל חיים גורי את הפרקטיקה
הראשונה שלו כמשורר. בליג׳ר, הוא
ספר דברי־הימים של כדורי, רשומים כמה
משיריו הראשונים. הנה מה שכתב תלמיד
מחזור ה׳ חיים גורפינקל, על הדיפלום:
שנתיים ראיתיך בחלום /למענך באתי
הלום / .אמרו לי :״פין בלום!״ /אם לא
— שלהם.
דיפלום /קרטון צורת מלבן /בגלל זה
להתזזו־בן /בגלל זה להתעצבן /בגלל זה
להתאבן /פה שנוקיים?
ועתה עומד נציב עליון /ולבבו כסמבט־יון
/אומר בקול חביב /ופרצופו כל כן
אדיב אתה מוכשר ללחוץ לי את היד.״
/אני נחרד.
חבריו־למחזור של חיים גורי התכנסו בכיתה•
הם התיישבו ליד מכתבות־הלימוד ו

צ׳יפס

של כדורי הוא מנהל
המוסד אברהם רוזנברג
הוא צחק והתרגש לשמע דברי הבוגרים.

החלו נזכרים בימים ההם. ביניהם היו קשרים
חזקים יותר מן הקשרים הרגילים •הקיימים
בין בוגרי בתי־ספר אחרים. כי הם
לא רק למדו. הם גם חיו יחדיו בפנימיה..
היה שם זלמן לוין (״קראנו לו ז״ל״ן,
איש מטולה שחור־השיער. כיום הינו בן 35
ואב לשלושה ילדים (״כולם זכרים. זו השפעת
המים של כדורי״) .באחד הימים יבואו
גם הם לכדורי, להמשיך את המסורת.
הוא ניסה לשחזר עם עוזי נמירובסקי את
סידור המיטות בחדר־השינה הגדול של אותם
הימים, שעה שבפינה השניה של החדר טפח
יוסי נוי ( ,36 אגרונום, מורה במדרשה לחקלאות
ומורה־לשעבר בכדורי) על כתפו של
לידא ( ,38 חבר משמר העמק).
היה שם גם סגן־אלוף במדי חיל האויר.
בימים ההם היה אחראי על מיון החבילות
שהגיעו מהורי התלמידים. וראו מה זה
פלא: כל העוגות נעלמו בדרך ,״כדי שהחברה
לא יצאו מפונקים.״
״היה אחד גרינפטר,״ נזכר הלץ שבחבורה׳
הצייר גרשון גרא ,״הוא עבד ברפת.
מסריח כזה!״ יום אחד החליטו החברה כי
גרינפטר זקוק לניקוי יסודי. הם זרקו אותו
לבריכה. איזה שערוריה קמה — אל תשאלו!
בא המחנך לכיתה ודרש שיגלו מי
זרק את גרינפטר לבריכה .״שה תמים כזה,
לא מתביישים?״ שאל 32 .נערים קמו והודיעו
כי הם זרקו את גרינפטר.

7ידתה ש 7מסורת

ך* י ככדורי התחנכו התלמידים לפי
^ ערכים מיוחדים של סולידריות וכבוד.
ביחס להעתקות, למשל. בשבוע הראשון של
קיום המוסד, קרא המנהל שלמה צמח לועד
התלמידים ואמר להם :״נעשה הסכם ג׳נטל־מני.
אתם תתחייבו לא להעתיק בבחינות
ואני אתחייב לא להשגיח עליכם בעת הבחינות.״
הועד לא היה כה מרוצה מן ההצעה.
סיפר ח״כ יגאל אלון (מחזור א היו
כאלה מבינינו — ואני אחד מהם — שהאמינו
כי טוב יותר להעתיק עם השגחה,
מאשר לא להעתיק בלי השגחה.״
השיטה נתקבלה, ומאז ועד היום לא העתיק
איש בבחינות — כמעט. כאשר היה
מתגלה יוצא־דופן, טיפלו בו חברי ועד־התל־

בחזרה

מידים עצמם. פעם אף הרחיקו חברי הועד
לכת עד כדי שיבוש הלימודים. היה זה
כאשר הבחין אחד התלמידים בחברו־לכיתה,
שיצא בלי הרף לבית־השימוש בשעת בחינה.
הוא יצא אחריו וגילה אותו מעתיק
תשובות מתוך ספר־הלימודים. הועד דרש
את סילוקו. אך אביו היה פקיד גבוה בממשלת
המנדט, ואי־אפשר היה לעשות לו דבר.
התלמידים הודיעו שלא יחזרו ללימודים
כל עוד לא יסולק אותו תלמיד. לבסוף נכ נעו.
הוריהם באו לביקור־בהול, הסבירו להם
את עובדות החיים המנדטוריים .״עכשיו הוא
פקיד גבוה בממשלה שלנו,״ סיפרו החברים
על התלמיד המעתיק.
תמו הפגישות החופשיות, החלה תוכנית
הערב — ״ספונטאנית, אבל מאורגנת חזק!״
כדברי המנחה עמיקם מרביץ׳ (.מחזור י״ב).
פתח את המיצעד יגאל אלון, בשם המחזור
הראשון .״עוד כוחנו במותנינו,״ הבטיח.
״אין לאיש מאיתנו קרחת. לאחד שיש לו,
הלבשנו כובע. מטעמים דת י ים לנו לא
היה מי שיטיל אותנו לבריכה. היינו דור
של הגשמה עצמית — קפצנו מרצוננו הטוב
למים.״
סיפר הח״כ בטוב־רוח זכרונות עליו :״החלטנו
להניח אבן־פינה למסורת מיוחדת —
ביקור המחזור במצרים. כסף מספיק לא
היה בקופה. אז הגזבר פנה לחניכי מחזור,
ב׳ ואמר, :אם לא נסע, לא תהיה מסורת
של נסיעה וגם אתם לא תסעו. תנו לנו
כסף מקופתכם. אם יחסר לכם כסף בעת שתרצו
לנסוע — קחו ממחזור ג׳ .גם זו
תהיה מסורת׳.״
מצוייד בכספי שני המחזורים יצא מחזור
א׳ לקהיר. בתום הביקור נשארו בידיהם
שבע וחצי לירות מצריות. הם הכניסו אותן
לחשבון מיוחד בבנק, לרשות המחזור הבא.
אך מאז לא הצליח שום מחזור לחזור
על אותו מיבצע .״כל מחזור שיגיע לשם,
יוכל לפנות לבנק אוף איג׳יפט ויקבל את
הכסף,״ הכריז יגאל.

שירי היין ושעורי הכפן
** חזור אחרי מחזור אמר את דב;
0רו. מי בבדיחה, מי בשירה, מי בהבעת
תודה למוריו ומחנכיו. הם סיפרו על השביתה
הראשונה, שהוכרזה על־ידי מחזור ג׳,
בגלל החלטת ההנהלה לגרש תלמיד .״עכשיו
אני מוכן לגלות שההנהלה צדקה,״ אמר
האיש. חיים גורי (ה׳) התוודה :״כבר אז
קסמו לי שירי היין יותר מהשיעורים על
גידולי גפנים.״
אמנון בן־נריה מקרית־ענבים סיים את מחזור
ז׳ ,כשעל תעודתו רשום ציון בלתי״
מספיק במקצוע הרפת .״ 17 שנה אני עובד
בשביל לתקן את הציון הזה!״ קרא בהתרגשות
לעבר מורו, שישב בשורה הראשונה.
מחזור י״ג היה מתחת לגיל הגיוס בפרוץ
מלחמת העצמאות. אנשיו זייפו מעט את
תאריכי לידתם והתגייסו לפלמ״ח. היתד,
להב פרוטקציה. כי מפקד הפלמ״ח היה אף

לספסל הלימ,ידים. כיום הוא קצין גבוה בצה״ל. אתמול
חיה אליף פשוט. אן ברגע זה נדמה כי המדים והעמדה
של היום נשכחו, ורק זכרונות העבר הרחוק עדיין חיים וקיימים במוחו.

^ 1 1 1 1־ 1־ ; 1111 לזכר בוגר כדור
י 111 ^ 1 1שנפלו, נחנכה ביום
השלושים למותו של מנהל בית־הספר, פיאט.
הוא כדוריסט. הם שבו ללימודיהם מבוגרים
יותר — וחסרי נערות .״ציוזינו על האליפים
לתפוס לעצמם בנות בנהלל. וכשהביאו את
הבנות לביקור בכדורי — ציוזינו עליהם
למסור אותן לנו.״
כי מסורת מקודשת מכל קדוש בכדורי
היא הרכיבה של הביתניקים על האליפים.
באותם הימים היתד, זו מסורת של שבט
המשביע את חבריו בטכסי־כישוף וסבילות.
אך לא הטכסים היו העיקר. העיקר היו המשימות
שראשי השבט הטילו על האנשים
החדשים. במקרה של כדורי: המשימות המחתרתיות
שהוטלו עליהם במסגרת ההגנה.
ההגנה חלפה, אך לא הטכסים. ניסויי
הסבילות הפכו לעינויי־איוזלת. נערים הוכו,
הורים התערבו, מורים הסתבכו בהכחשות
בעתונים — ופתאום התברר כי כדורי 9־1958
אינו כדורי של ימי בראשית. אולי מפני
שגיל התלמידים הורד ל־ , 14 אולי מפני שהמנזר
נפתח בפני תלמידות, אולי מפני שכל
הארץ השתנתה. איש לא חש בשינוי
יותר מאשר מנהל המוסד .״יש לי בקשה
אחת אליכם,״ אמר אברהם רוזנברג לבוגרים,
״שתבואו לספר למחזורים החדשים על רוח
כדורי ועל המסורת שהפכה אותו לשם דבר.
אתם תשפיעו עליהם יותר מאשר יכול להשפיע
עליהם איזה שהוא מורה. כי אתם
ההוכחה החיה של האגדה ששמה כדורי.״

| ^ ן י 1 1ך ן ״ י כיום. מאחור: משה פלדמן, קצין; אליעזר
| | קציר, חבר־משק; גרשון גרא, צייר; עוזי 1111171 נמירובסקי. בחזית: אמנון קופמן, חיים גורי, יוסי נוי.

למשטרה. רציתי שלפחות יספר מי היו החברים שלו.
השופט החליט לדחות את המשפט, להבאת הוכחות. עזריה יצא. את מקומו מול השופט
תפס יהושע: שיער בלונדי, פנים חייכניות מנומשות. הוא נשען אל שולחן השופט.
השופט: היית עם שמ׳אל ועם אלברט. התפלחתס לקולנוע. אתה לומד בכיתה ח׳ ואינך
יודע שבשביל להיכנס לקולנוע צריך לשלם? אתה לא מתבייש לעשות זאת? אמור לי
יהושע, האם אתה זוכר שכבר הופעת פעם לפני — ולמה?
יהושע: חשדו בי שלקחתי ברזלים.
השופט: לא רק חשדו בך, אתה לקחת. אתה זוכר איך גמרנו את המשפט?
יהושע: כן, הבטחתי שלא אעשה דבר כזה עוד פעם.
השופט: ובכן, אמור לי אתה — מה לעשות אתך עכשיו? סמכתי על מלת־הכבוד שלך
ועכשיו אתה שוב כה.
הגברבר השפיל את מבטו, הכניס את ידיו לכיסים והוציא אותן שוב. לבסוף, אחרי
שתיקה ארוכה, התנצל :״יש ילדים רעים. כל אחד אומר, :בוא נתפלח לקולנוע.׳ הלכתי.״
השופט בחך את הנאשם — גברבר שעמד בדיוק על הסף: שלשום גנב גרוטאות מחזיר,
אתמול התפלח לקולנוע. ומחר?
יהושע: עכשיו אהיה בסדר. נכנסתי לנוער העובד ולא אלך יותר עם החברים הקודמים.
השופט: טוב, תחתום כאן שלא תעשה יותר דברים אסורים. אבל דע לך, זוהי הפעם
האחרונה שסולחים לך.

בחורה נפדה בפח

ףכנסהכהורהעדינה, לבושה בצניעות, במצב ברור של הריון. גבר רב־מימדים,
^ בעל שפם אדיר׳ ליווה אותה. אביה? ״לא, אני זר. היא נפלה בפח ואני מחתן את
הילדה מחר.״
״עם מי?״ רצה השופט לדעת.
״עם בחורצ׳יק,״ ענה הזר ,״זה שהפיל אותה בפח.״
הבחורה, נקרא לה מארסל, הובאה לבית־המשפט על אשמה טכנית קטנה: שינוי תאריך
לידתה על תלוש הרישום. אך מבעד לזיוף הפעוט מסתתרת טרגדיה. הוריה, שעלו מעדן,
נפרדו בהיות מארסל בת כמה שנים. הילדה גדלה בבית סבתה.
״רק פעם אחת בשבוע נתנה לי לצאת, והייתי צריכה לחזור ב־ 11 לכל המאוחר. בסוף
החלטתי ללכת לקיבוץ. עזרה סוציאלית רצתה לסדר לי את זה. אבל בשביל זה הייתי צריכה
להיות בת . 16 שיניתי את תאריך הלידה שלי רק קצת.״
מארסל לא הלכה לקיבוץ. היא נשארה בבית סבתה והכירה אה ליאון .״קרה מה שקרה.
עזבתי את הבית ושכרתי לי חדר. ככה זה גורל של בן־אדם. אבל מה? חוזרים למוטב.״
כעת היא בחודש החמישי להריונה, אחרי שניסתה לבצע הפלה מלאכותית וריפאה אסר עליה.
עבירתה של מארסל לא עניינה את השופט כשם שעניינה אותו נקודה אחרת: זהותו
של ליאון. הוא רצה לדעת אם היחסים בינה לבינו היו יחסי־אהבה כנים, או שמא נלכדה
מארסל במעגל־הקסמים המוביל לזנות. הוא ביקש לברר אם אין לבחור תיקים פליליים. הזר
התערב :״הוא בחור טוב, נגר סוג א׳ .הם יתחתנו ויעברו מתל־אביב. כבר מצא מקום
עבודה בחדרה.״
השופט לא רצה לסגור את התיק בחפזון .״אנחנו נבדוק קודם מיהו הבחור. טוב שהאיש
הזה דואג לך, אבל זה אינו פוטר את המדינה מלהשגיח עליך. נזמין אותך אחרי שבועיים.
בינתיים — מזל־טוב.״

לגנוב, דגפץ, דהשהית

חשודי האונס יוסף עזרי ויומן? שמטוב יורדים, בליווי שוטר, כמדרגות
כית־משפט השלום כתל־אכיב. באותן מדרגות עוברים מדי יום עשרות
גברברים שהתחילו כ״ספורט״ המסובן של סחיבות רן טנות, והגיעו
לבסוף לגניבת מכוניות, התפרעויות ופשעים אחרים, חמורים אף יותר.
מאת

שדו כה ן

י* תחיל עם כמה מספרים. בשנה שעברה נאסרו והואשמו׳ לפי סטטיסטיקת
^ המשטרה 6867 ,נערים מתחת לגיל . 16 מתוך כל עשרה אזרחים שהובאו לדין על
תקיפה, היה אחד מהם מתחת לגיל •16ס /ס 40.4מכל הגניבות ו 57.3מכלל ההתפרצויות
שבוצעו אותה שנה ברחבי המדינה היו מעשי ידיהם של נערים. בסך הכל עלה מספרם

ה ר די פ ה אחד

הכולל של העבריינים הצעירים ביס /ס 30.2במשך השנה האחרונה, אחרי שבמשך שנים אחדות י נמצא בקו של עליה מתמדת אך איטית יותר.
הבה נציץ מאחורי מספרים אלה׳ נתבונן מקרוב בתהליך שהפך נערים לנתונים סטטיסטיים.
על הקיר מצויירים פסוקים מתוך משלי :״בני, אם יפתוך חטאיך אל תבוא. אל תט ימין
ושמאל. הסר רגלך מרע.״ אלא שהבנים הבאים לחדר זה הינם לאחר מעשה. חטאיהם
פיתו אותם והם נטו ימין ושמאל. כי בחדר זה, בבית הישן ברחוב נחלת־בנימין בתל־אביב,
שוכן בית־המשפט לנוער.
״קרא לעזריה*,״ אמר השופט דויד רייפן לשמש בית־המשפט. השמש פתח את הדלת
וקרא לעבר הפרוזדור ההומה :״עזריה ! עזריה !״ כאן אין קוראים בדרך כלל בשמות
המשפחה׳ כדי למנוע ככל האפשר זיהוי־יתך של הנוער המובא לדין. גם בתוך האולם אין
איש רשאי לשבת, אם אינו קשור בבירור המשפט.
נכנם עזריה: גברבר צנום, לבוש בגדים מסודרים ונקיים. האשמה: ניפוץ פנסי־רחוב.
השופט: אמור לי, עזריה, אתה עשית את זה?
עזריה: לא, אדוני, לא עשיתי שום דבר.
אמו של עזריה: רואים על הפנים שלו שלא עשה. יש לי בנים עובדים ומשרתים בצבא.
הבנים שלי אינם מאלה שעושים דברים כאלה ברחובות. אם יעשו נזק לעיריה, זה כמו
שעשו נזק לנו. ואדוני ראה ילד שרוצהלעשות נזק להורים שלו? אני אומרת לך, הוא
רק עבר שם. היו שם ילדים אחרים, פרחחים ששברו את הפנסים. כשראיתי מה הם
עושים רצתי החוצה וגררתי את בני הביתה.
עד: זה היה בליל שבת. ראיתי חבורה של ששד,־שבעה נערים. הם התחילו לזרוק אבנים
על פנסי החשמל ברחוב. פנס אחד התנפץ. לא אמרתי להם שום דבר. אחר־כך ראיתי שהם
ממשיכים לזרוק אבנים. פנס שני התנפץ. גם כן לא עשיתי שום דבר. כששברו את הפנס
השלישי, החלטתי לרדוף אחריהם על האופנוע שלי. הנערים התחילו לברוח. מכל החבורה
תפסתי רק את זה (מצביע על עזריה) .הוא צעק שהוא רק עומד שם. אמרתי לו שיבוא
* בל שמות הנערים שהופיעו בבית־המשפט שונו, כדי למנוע את זיהויים.

-הכד

ס פו ר ט

סעכרו בתהלוכה בלתי־פוסקת כמעט: בני הפרברים, בני הצפון, עניים ועשירים.
1 1כמעט כולם ניסו לסחוב משהו, להתפלח, לנפץ, להשחית. לא היה כמעט מקרה אחד
בו צמחה לנאשם תועלת שתהיה שקולה כנגד הסכנה שבביצוע הפשע. שלושה גברברים
הובאו למשפט מפני שהתפלחו לבריכת־השחיה. אילו התנהגו בשקט אחרי שנכנסו, לא היה
קורה להם דבר. אולם אחרי שהתגברו על אתגר ההתפלחות, היתד, דרושה להם סכנה
חדשה, מיבחן נוסף לגבריותם. היטפלות שחצנית אל המתרחצות מספקת לעתים קרובות
את הכמיהה להרפתקה. במקרה זה היה דרוש לשלושת הגברברים ״ספורט״ עוד יותר מותח.
הם החליטו לסחוב בקבוקי מיץ ממחסן המזנון של הבריכה. שניים נכנסגי פנימה,
שלישי עמד ליד האופניים. המיבצע נכשל והשלושה הובאו למשטרה.
גברבר אחר היה בדרכו מבית־הספר הביתה, כאשר ראה חבורת נערים מסתודדים
במיגרש ריק. הם היו עסוקים בתיכנון מיבצע מרתק: לגנוב ארנק, מבעד לחלון של דירה

המתח

דו חפת

בקומה א׳ .״אתה בדיוק בשביל זד״״ אמרו לדויד, כשזה הצטרף אליהם ,״אתה גבוה ועם
מקל תוכל בקלות להגיע לארנק.״
הוא הגיע אמנם לארנק, אך לא מבלי שהשכנה תבחין בו. הוא הובא לדין יחד עם ארבעת
המתכננים המקוריים של המיבצע. על הספסל האחורי ישבו ארבע נשים וגבר אחד, אביו
של דויד. השופט בירר את פרטי העבירה. לפתע קם האב, ניגש אל השופט והתחיל להסביר
לו :״אדוני השופט, אני יליד הארץ ואף פעם לא הופעתי בבית־משפט. אני לא יודע איך
קרה האסון הזה. אני עובד־ מבוקר עד ערב וגם בשבתות אני עובד כדי שלילדים -שלי
יהיה טוב — ופתאום זה קורה לנו! אין לי פנים ללכת ברחוב. אני מתבייש שהולדתי
בן כזה אני מתבייש שנשארתי בחיים לראות את היום הזה
קולו של הגבר המוצק, בעל שיער השיבה, נשבר. מילותיו נבלעו בבכי מזעזע — הבכי
של גבר שאינו רגיל לדמעות. מן הקצה השני של האולם הקטן עקב דויד אחר אביו.
בראותו את הדמעות זולגות לאורך הפנים הקמוטים החל גם הוא לבכות — בכי חרישי,
מלווה יבבה דקיקה שנבלעה באנקות הכבדות של האב. זמן רב אחרי שהשופט שיחרר
את דויד המשיכו להדהד באולם אנקות האב.
כל זה היה יבול של בוקר אחד בלבד. יבול שלא הגיע לדפי העתונות, מפני שמשפטי
הנוער נערכים בדלתיים סגורות. אך מעשיהם של גברברים אחרים זעקו בכותרות שמנות:
י • עשרה נעצרו בחיפה, אחרי שבמשך חודשים הספיקו לגנוב 22 מכוניות פרטיות,
כדי לנסוע בהן לבלות בתל־אביב .״היה משעמם בחיפה,״ סיפרו ,״רצינו לעשות ספורט.״
#בשכונת התקווה נעצרו שבעה גברברים אחרים. האשמה, שהעבירה לפני כחודש
רטט קר בלב רבבות: הם הכניסו בחורה לחדר, אנסוה בזה אחר זה .״רצינו סתם לבלות,״
התנצלו בפני החוקרים ,״לא חשבנו שיש בזה רע.״
#שני גברברים בן 15־ ,16 שנסחפו בקדחת הגברברים הבינלאומיים, ציירו בסוף השבוע
שעבר צלב־קרס על מודעת תיאטרון אידישי, בכיכר מוגרבי. אזרחים שהבחינו במעשה רדפו
אחריהם. אחד נמלט, השני נתפס והועבר למשטרה ..מדוע עשה את התועבה? ״סתם ספורט.״
המעצר והמשפט הינם נקודה מתקדמת מאד בתהליך ההופך גברבר לפושע — תהליך
המתחיל בניוון חיי המשפחה, בחוסר אידיאל ברור ומרתק, בהעדר עיסוק או בילוי חברתי

וידויו האישי שד גברבר שענו מתחום ה״ספווט־ אל הפשע

1ו ענותיאת הגם ד1
בכית הרעוע, אשר פעם שימש תחנת ״אגד״ כשדרות רוטשילד כתל•
אכיכ, פגש שלום כהן את הגכרכר שסיפורו מתפרסם כעמוד זה. היה
זה כשעת לילה מאוחרת. קרן־האור של פנס־כים האירה דמות ישנה על
ריצפת הכית העזום, הידוע כמקום־לינה לנערים עזוכים. כפגישה •טניה,
שנערכה כמערכת, הוקלט הסיפור הכא מפי אותו גכרכר כן ה־,17
והוא מתפרסם כעמוד זה כמקורו, ללא כל יטינויי סגנון או עריכה.

ביקור בשוק כאז?

ףמחרתכיליתי את כל היום על חש׳
/בונם של ארבעת החברה. הם הוציאו
הרבה כסף — תקליטים, סירים, שתי הצגות
קולנוע, בקבוק קוניאק. אחר הצהריים נסענו
ליפו. הם קנו משהו קטן אצל ערבי .״מה
זה?״ שאלתי.
״חשיש,״ השיבו.
לקחנו בקבוק, שברנו אותו ובצווארו
מילאנו טבק עם חשיש. אמרו לי קח, פחדתי,
אבל לקחתי. לא מצאתי בזה כל טעם וריח.
הרגשתי רק שראשי מסתובב .״אין דבר,״
אמרו החברה, פעם ראשונה זה תמיד ככה.
תתרגל ואז תרגיש מה זה כייף.״
בלילה הלכנו לישון באותו מקום. לפני
שנרדמנו, החליטו לצאת. אמרתי :״אני מוכן
ללכת אתכם.״ הם ענו :״למה לא? בוא.״
הלכנו לשוק באזל. הסתכלנו אם אין
שומרים. עברנו את החומה שמסביב לשוק

טראח!

הלשין למשטרה. עצרו אותנו. לקחו
אותנו למשטרת יהודה הלוי. הכניסו אותנו
לחדר סגור. היה אחד סמל סיקריס. החברה
הכירו אותו. גם אחד בשם שצמן, ועוד
כמה בלשים.
״אתם פרצתם בשוק באזל?״ שאלו.
אף אחד לא ענה.
״וברחוב אלנבי ובשוק הכרמל פרצתם?״
אף אחד לא ענה.
טראח! הראש שלי התנדנד מסטירת הלחי.
לקחו כל אחד לבד .״שמע,״ אמרו לי,
״אם אתה לא אומר עכשיו את האמת —
אתה מכיר את חוף בת־ים? אם אתה לא
מכיר, ניתן לך להכיר! ניקח אותך בלילה,
ונתקע בך מכות עד שתגיד את האמת. לפני
שנעשה את זה, יותר כדאי לך שתגיד את כל
האמת. נשחרר אותך ונעזור לך להסתדר.״
אמרתי להם :״זאת הפעם הראשונה שאני
כאן. אספר לכם.״
סיפרתי להם. אחרי שגמרתי ניגש החוקר
לסמל סירקיס ואמר לו :״הוא כבר הודה
בכמה תיקים וחתם.״
סירקיס ושצמן נכנסו אלי .״יא עארס
בן־זונה! על מי אתה בא להעביר שקרים?״
צעק סירקיס, והשניים התחילו להצליף סטירות
מימין ושמאל. שכבתי על הרצפה וצעקתי
:״זאת האמת, זאת האמת, זה כל
מה שהיה לי!״
עזבו אותי. אחר־כך לקחו אותי לכלא יפו.

״ 15 יום:״ אמר השופט
^ פעסהרא׳ &ונ ה 3חיי מצאתי את
* 2עצמי בבית־כלא. הכניסו אותי לתא, מאחורי
דלת ברזל. ישבו שם עוד כמה בחורים
צעירים כמוני .״בשביל מה אתה פה?״
שאלו. סיפרתי להם .״אל תפחד,״ אמרו לי,
״לא יהיה לך כלום. מה שיגידו לך, אל
תענה להם. הם סתם רוצים שתודה להם
על תיקים.״
בערב נשכבנו במיטות. פתאום אחד קם
והתחיל לספר איך גנב אלף לירות. שני קם
ואמר שהוא גנב 15 אלף ל״י. ככה זה
נמשך. כל אחד גיבור וגנב יותר מהשני.
למחרת לקחו אותי בחזרה ליהודה הלוי.
ניגש אלי סירקיס, ועוד פעם — סטירה.

״נקי״ .ובאין בילוי נקי — פורח ומשגשג הבילוי ״המלוכלך״ .בהיותו חיה חברתית כבל
אדם, אין הגברבר נוטה לפעול כיחיד. אין הוא מפתח יזמה אישית בקביעת צורות הבילוי.
בילוי עבורו פירושו, בראש וראשונה, חברה. לצרכי כייף, דרושים לו שותפים להתחוללות
הרעשנית; לשם סחיבה והסתכנות, דרושים לו עדים לשטארה, שהוא עוז־הרוח. שלו. בכל
מקרה, בכל עיסוק, הוא מרגיש טוב רק כשהוא מוקף חברי כנופייתו.
זאת יכולה להיות כנופיה ״חיובית״ — תלמידי גימנסיה המקבלים את הנאתם מעישון
סיגריות אסורות בצוותא או מהליכה להצגת־שחרית על־חשבון שעות הלימודים. זאת יכולה
להיות גם כנופיה המוצאת לעצמה פורקן בהשמעת שריקות ויללות־פרא בעת שגיבור הסרט
מנשק את חתיכתו. חמת הצופים ההגונים משמשת לגביהם תחליף לרוגז קיצוני וכואב יותר
של החברה או המשטרה על מעשי־השתוללות קיצונית יותר. אולם זו יכולה להיות גם
כנופיה שלילית — כנופיה הנטפלת בגסות לנערות ברחוב, שותה לשכרה בנשפי־החשק שלה,

שעות.
התחננתי, בכיתי, צעקתי .״תבין אדוני הסמל,
אני עובד. אם לא אלך מחר לעבודה [
יזרקו אותי.״
ענה לי סירקיס :״מה זה מעניין אותי?״
כשהשתחררתי ידעתי שאין לי מה לחזור
לעבודה. המנהל בין כה וכה יגרש אותי.
סיפרתי על המקרה להורי.
הלכתי ללשכת העבודה. שלחו אותי לעבוד
בעתון הפולני פשגלונד, בתור שליח. עבדתי 1
איזה חודש ושוב פעם — סירקיס עם הטנדר
שלו. זכר אותי כאילו הייתי הילד האבוד
שלו. מה היה לו נגדי — אני לא יודע. רק |
דבר אחד אני יודע 48 :שעות.
השתחררתי וחזרתי לעבודה. המנהל שאל:
״איפה היית?״
״חולה.״
הוא גם כן אמר לי מה שאמר לי מנהל
אגד .״אם יקרה עוד פעם, אתה מפוטר.״

אם ככר ...ן
ך* חלטתי לעצמי: ל^אסתובב״לתר
| 1על שפת הים. אין לי לאן ללכת, איפה !
לבלות? אשב בבית! אסתובב עם החברה ש־ ן

״א? תחזור לעבודה :״
חלטתי לגמור עם החברה וללכת ל|
עבוד. עבדתי במוסך אגד. אחרי שבועיים,
לפנות ערב, טיילתי עם חבר מהשכונה.
עבר טנדר של המשטרה. בפנים ישבו
סירקיס ועוד כמה בלשים. הטנדר נעצר.
״עלה למכונה!״ פקד עלי סירקיס.
״בשביל מה?״
״עלה למכונה!״
עליתי. עשו סיבוב על שפת הים, אספו
שם איזה 15 ילדים. במשטרה, התחילו לחקור
אותנו: מה אתה עושה? מאיפה אתה?
מי שלא מצא חן בעיני סירקיס עצרו אותו
ל־ 48 שעות.
הגיע תורי .״איפה היית כל הזמן?״ שאל
סירקיס ,״חיפשנו אותך.״
״אני עובד,״ עניתי.
״באמת? איפה?״
״בגראז׳ של אגד.״
״לא! אתה עוד ממשיך לגנוב ולפרוץ!
ספר מה עשית במשך שבועיים.״
נשבעתי שלא עשיתי כלום. לא האמינו לי
ועצרו אותי ל־ 48 שעות. היומיים עברו
בלי חקירה. אחר־כך שיחררו אותי.
הורי שאלו אותי :״איפה היית?״ סיפרתי
להם. למחרת הלכתי לעבודה. שאל אותי
המנהל, נשר :״למה לא באת לעבודה?״
סיפרתי לו צ׳יזבאת :״הייתי חולה.״
״אתה יכול להמשיך לעבוד, אבל אם עוד
פעם לא תבוא — זו תהיה פעם אחרונה.״
באותו ערב עברתי על שפת הים. ושוב
סירקיס בטנדר, עם הבלשים. ושוב :״עלה
למכונה!״
חשבתי שאני משתגע. הכל התחיל מחדש
— ״מה עשית במשך הלילה? ספר על
החברים שלך ופקודת מעצר ל־48

^ כי הרים את ידו, ובפעם הראשונה
\ £מאז שהייתי ילד קטן, היכר, אותי.
״איפה היית בלילה?״ שאל אותי בכעס ,״עם
מי אתה מסתובב ברחובות?״
שתקתי .״צא מכאן ואל תבוא יותר הביתה!״
הוא צעק לבסוף.
•־ .יצאתי.
לאן יכולתי ללכת? מבלי שאפילו אחשוב
על כך, מצאתי את עצמי על שפת הים. כל
נער בורח — מהבית, מבית־הספר, מהעבודה
— מגיע לשם. כמה חברה בגילי, בני
15־ , 16 הסתובבו ליד הסירים. כמה מהם
הכרתי מביקורי הקודמים שם. בילינו יחד
את כל היום,
בערב׳ בסביבות 10־ , 11 התחילו להתפזר,
כל אחד לביתו. נשארו רק איזה חמישה־ששה.
סיפרתי להם שרבתי עם אבי ושאין
לי איפה ללון. שאלתי אותם :״איפה אתם
ישנים?״
״יש לנו בית משלנו. אף אחד לא בא
לשם. אתה יכול להצטרף אלינו.״
עלינו לאורך רחוב אלנבי .״צריכים לדאוג
לך לשמיכות,״ הודיע תוך כדי הליכה אחד
מחברי. ליד קולנוע אלנבי ראיתי איך הוא
דואג לי. כשאנחנו עומדים קצת רחוק הוא
ניגש לאופנוע, טיפול קטן — והשמיכה
שכיסתה את המושב היתר, בידו. הוא מסר
לי את השמיכה וחזר לאופנועים. אחרי דקה
הביא שמיכה שניה .״מספיק לך שתיים?״
שאל. עניתי שכן.
הגענו לבית, בהתחלה לגמרי של שדרות
רוטשילד. שמה הבתים כולם בנקים ומשרדים.
באמצע עמד בית של שתי קומות,
ישן ועזוב. עלינו לקומה השניה, סידרנו את
השמיכות על הרצפה ונשכבנו לישון. אבל
לא יכולתי להירדם כל־כך בקלות. פתאום
הרגשתי ששניים מהחברה קמים. הסתכלתי
בשעון. השעה היתד, שתיים אחר חצות.
״טוב חברה, אנחנו זזים,״ אמר אחד מהם.
שאלתי את שני החברה שנשארו לאן הם
הולכים .״להשיג כסף,״ ענו לי.
״מאיפה?״
״אני יודע?״ אמר לי שכני ששכב על
הרצפה ,״מחפשים בחצרות — כביסה, נחו שת,
מה שיש. ואם לא הולך, סוחבים קצת
שוקולד וסיגריות מאיזה קיוסק.״

וקפצנו פנימה. התרגשתי מאד ואפילו פחדתי.
זו היתד, פעם ראשונה שאני עושה דבר
כזה. אבל הסתכלתי איך שהם עושים. ראיתי
שהם גברים, לא פוחדים, ועשיתי כמוהם.
נכנסנו לשוק וניגשנו לחנות מכולת. הראשונה
שהזדמנה לנו. היתד, סגורה רק
בדלת מרשת. קרענו את הרשת. אחד נכנם
בפנים עם שק. השני הדליק לו פנס־כיס
והתחיל למלא את השק בסיגריות וכל מיני
דברים. מילאנו איזה ארבעה שקים וקפצנו
בחזרה מעל לקיר. קודם קפץ אחד בלי
סחורה, לראות אם יש שומר. הוא ראה שאין
אף אחד, שרק שנקפוץ.
סחבנו את הסחורה על הגב, עד שהגענו
לשפת־הים. שם החבאנו אותה באיזו מערה
וחזרנו לישון בבית שלנו. למחרת בערב
מכרנו אותה לבעל חנות.

״אם לא תגיד היום עוד דברים שעשית,
תקבל 15 יום מהשופט.״
נשבעתי שזה הכל, ומה שסיפרתי לו
זו האמת. ד,יכו אותי עוד כמה מכות —
בלי זה כנראה לא יכלו — ולקחו אותי
לשופט .״כבוד השופט, אנחנו מבקשים נגד
הנער הזה 15 יום, כי הוא עבריין נמלט
ואנחנו צריכים לחקור אותו.״
השופט שאל אותי :״מה יש לך להגיד?״
אמרתי לו :׳״אדוני, זו פעם ראשונה שלי
ומה שהיה לי להגיד כבר אמרתי להם.״
״ 15 יום,״ אמר השופט.
שכבתי 15 יום ביפו. לא חקרו אותי, לא
שום דבר.־ ושוב פעם לקחו אותי לשופט.
״כבוד השופט, החקירה עוד לא נסתיימה.
אנחנו מבקשים עוד פעם 15 יום.״
התעצבנתי .״כבוד השופט, זה שקר. אני
15 יום שכבתי בבית הכלא ואפילו פעם
אחת לא לקחו אותי לחקירה.״ השופט התחשב.
שבעה ימים.
אחר כך כבר לקחו אותי לחקירות. וכל
חקירה — מכות. אבל מה יכולתי לספר
להם שלא סיפרתי? בסוף הגיעו למסקנה
שבאמת אמרתי את הכל. התחילו תקליט
חדש :״רוצים שתלשין על החברים שלך.״
אמרתי :״אני לא יודע.״
היכו אותי, אחר־כך החזירו אותי לכלא.
למחרת חידשו את החקירה :״אתה מכיר
חברה שגנבו ואנחנו רוצים שתגיד לנו
את שמותיהם. כל אחד, מה עשה ומה גנב!״
אמרתי :״אני לא יודע.״
מכות.
האזניים כאבו שלא יכולתי לשמוע טוב.
צלצלו כל הזמן. בכיתי. הם אמרו לי :״אתה
עוד תצא אינבאליד מכאן!״
אחרי גמר שבעה ימים לקחו אותי לבית
המשפט. אבי שיחרר אותי בערבות.

אין להם עסקים עם המשטרה, במקומות
שהמשטרה לא מגיעה לשם.
אחרי שבועיים היינו בגן מאיר, כל החברה.
ישבנו על הדשא, בנים ובנות, בערך
בשמונה בערב. וכמו מתחת האדמה —
סירקיס עם הבלשים שלו. הוא האיר עלינו
עם פנס כים .״אתה שם!״ הכוונה אלי ,״בוא
אתי!״
עכשיו כבר רצה לדעת מי החברה שיוש־בים
בגן, מה הם עושים ומה אני עושה
בגן מאיר במקום להיות על שפת הים .״מה
גנבת, תגיד?״
ושוב 48 שעות.
השתחררתי. באתי להורי :״זה לא עתיד.
גמרתי, אני כבר לא חושב לעבוד יותר.
זה לא חיים בשבילי! כל מקום שאני עובד
אני צריך להתפטר!״
הם ניסו להרגיע אותי:
״אל תתרגז, נדאג לך, נדבר עם המשטרה.״
אבל
זה כבר לא עזר .״אם המשטרה מתעקשת
לרדוף אחרי ואומרת שאני גנב,״
אמרתי לעצמי,״אתחיל לגנוב באמת. שיעצרו שהם שעות כמה פעמים
ל־48 אותי רוצים

גונבת מכוניות לטיול או שודדת קיוסק בלילה.
הכנופיות, ברובן, הן ״חיוביות״ .אולם חלק לא מבוטל מכנופיות אלה עובר את הגבול —
מתוך רצון או בהיסח הדעת — ומצטרף בשלמות או כבודדים לעולם התחתון. תהליך זה
אינו מסובך במיוחד. כל התנאים החיצוניים מעודדים אותו: העדר פיקוח מצד מורים ומחנכים,
ניתוק המגע בין הורים וילדיהם המתבגרים, כשלון תנועות הנוער לרכוש גברברים
וקשיחות המסגרת המפלגתית הקיימת, הדוגלת עדיין באידיאלים שהתרוקנו מתוכנם ואינן
מסוגלות להציע לבני־הנוער אידיאלים דינאמיים חדשים. מעל לכל, עוזרת להתפתחות הכנופיות
השליליות הימצאותם של מרכזי־תורפה חשופים. למרכזים אלה קוראים חנויות־שעשו־עים,
סנוקרים, טיריס או מועדוני ביליארד. לפחות מקום אחד, בכיכר דיזנגוף, קורא לעצמי
מועדון לשחמת. מרכזם העיקרי: טיילת שפת־הים של תל־אביב. מה מתרחש לאורך טיילת
זו מתשע בבוקר ועד חצות?

הג ברב די!

ך* שעה היא 11 בבוקר. שלושה גברברים צעירים — בני 14 לכל היותר — ממהרים(
| מקפצים לאורך רחוב אלנבי׳ לכיוון שפת הים. אני עוקב אחריהם במכוניתי. הם נראים
עליזים, מרוממים. ליד בנין האופרה הם מרכזים את ספרי־הלימוד שלהם׳ מוסרים אותם
לאחד מבני החבורה. הגברבר נכנס עם הספרים לחצר משרד מס־הכנסה, וכעבור דקה יצא
בידים ריקות. הוא החביא את הספרים׳ עד לגמר השיעור בגברברות שימושית.
השלושה נכנסים לחנות סיר• — אחת מתוך ארבע־חמש הפתוחות בשעה זו. אני מחנה
את המכונית במרחק־מה ונכנס אחריהם. הם לא איבדו זמן; כבר משחקים כדורגל. כל
דמיון בין משחק זה לבין הספורט הלאומי, תיאורטי בלבד. את מקום המיגרש תופס
שולחן קטן, אשר שני שערים מותקנים בקצותיו. לרחוב השולחן מותקנים שישה שיפודים
— שלושה לכל משתתף. על השיפודים מושחלות שתי קבוצות שלמות של שחקני־כדורגל,
אותם אפשר להזיז ולתמרן על פני השולחן. בין רגליהם מתגלגל כדור עץ, שכל מתחרה
משתדל להעבירו בעזרת שחקניו אל שער היריב, המנסה לחסום את גישתו בעזרת כדורגלני
העופרת שלו. משחקים עם שבעה כדורים. זה שמבקיע ארבעה שערים — מנצח.
שכירת שולחן לתחרות כזו עולה 100 פרוטות. המשחק מותח ובנוי על זריזות־יד
ומהירות־תגובה. אך המתח שבו אינו מספיק. השחקנים מהמרים ביניהם על סכומים רציניים.
יתכן שרובם היה יכול לשחק את המשחק גם מבלי להמר. אך לא בחנויות הטיר. יש שם
מי שמזריק בעורקיהם את רעל קדחת־ההימור. כמו במקרה של אותם שלושה גברברים:
שעה ששניים מהם שיחקו ושלישי עקב אחר משחקם, התקרב אליהם גברבר כבן 19־.20
״רוצה פרטיה?״ שאל את הבלתי־פעיל שבשלישיה. וכדי לא להבהיל אותו, הוסיף :״סתם
ככה, בלי כסף. מי שמפסיד משלם בשביל השולחן.״ הגברבר הצעיר הסכים. סוף־סיף בא
לבלות׳ לא?
המשחק התחיל. הגברבר המבוגר הפסיד. תנועותיו היו מסורבלות׳ תגובותיו למשחק
היריב איטיות .״בוא עוד משחק,״ הוא הציע ליריבו הצעיר. הצעיר, סמוק מחוויית הנצחון,
הסכים .״אבל על עשרים גרוש,״ התנה. המבוגר הסכים, אם כי בהיסוס־מה. הוא הצית
לעצמו סיגריה, כיבד את יריבו באחת, והמשחק התחדש. גם הפעם הפסיד .״עוד אחד?״
שאל הצעיר .״עוד אחד,״ השיב השני ,״אבל הפעם על ארבעים גרוש. אני כבר מופסד.״
ושוב הפסיד את המשחק .״הפעם על לירה!״ הציע. הצעיר, בטוח ביכולתו, הסכים. הפעם —
הפסיד. לא בהרבה; רק בתוצאה 4־ .3היה יכול בקלות לנצח גם הפעם .״בוא עוד אחד,״
הציע. המבוגר העיף לעברי מבט חטוף ולחש :״תראה איך אני מושך אותו. הכנסתי אותו
לשוונג ועכשיו הוא מוכרח להמשיך.״
הגברבר הצעיר המשיך. הוא המשיך עד שהגיע המשחק לשלוש לירות הסיבוב. אז כבר
התקבצו סביב השולחן גם שני חבריו, שזנחו את משחקם ועקבו אחר התחרות המרתקת
יותר .״שחקו שניכם נגדי,״ הציע המבוגר ,״כל אחד מכם ישים שתי לירות ואני ארבע.״
הם הסכימו. תוך שעה הספיק הגברבר המבוגר להרוויח במומחיות מפליאה קרוב ל־15

הוא הזוהר הקולנועי. תמונות אלה, המראות את בריג׳יט בארדו,
אלוויס פוסלי וג׳יין מנספילד, קניתי בטיר, בעשרה גרוש כל אחת.
הגברברים עטו על קטלוג של צילומים, הצטערו ני דווקא התמונות הנועזות של ב.ב. אזלו.

האידיאל

לירות מן השלישיה הירוקה — כל מה שהיה לנערים בכיס .״תביאו עוד כסף ותבואו
לשחק איתי מחר,״ האיץ בהם המנצח .״אני תמיד פה — בבוקר ובערב.״

ש ר אנ דוש מו רוו גטאר
ך * נ ׳ וקפוקס ניגן בהיסטריה קולנית. כחצי־תריסר גברברים — ביניהם חייל אחד —
( | הצטופפו סביבו, הניעו את כתפיהם במיקצב הרוק. מול הפתח נעצרה מכונית פורד
קטנה ירוקה, מספר 578־27׳ וממנה ירד גבר אלגנטי, בעל לחיים ורודות, עיני־תכלת קרות
ושיער מלבין מטופח. בפיו היה תקוע סיגאר. הוא נכנם לטיר, ניסה את כוחו בקליעה,
שילשל כמה מטבעות לג׳וק בוקס וסקר את הנוכחים.
״זה בעל המכונות,״ הסביר לי האחראי על המקום .״הוא מביא את המכונות מחוץ־לארץ
ומשכיר אותן לנו. הרשיון על שמנו. הוא מקבל 50 אחוז מההכנסות.״ כמה מהלקוחות
הכירו את בעל־המכונות .״איך התקליטים שלנו?״ שאל. אחד החברה, גברבר בעל הופעה
אינטליגנטית יותר מהשאר, השיב :״אין לך את הכי־חדשים.״
״איזה, למשל?״ שאל הגבר.
״לוונטאל!״
בעל העסק הוציא מכיסו פנקס ועפרון והתכונן לרשום את שם השלאגר החסר .״אין
בעיות בשבילנו,״ הסביר ,״אני כותב לקפריסין ותוך שבוע יש לי את התקליט. מה שמו,
אמרת?״
״לוונטאל!״
״באיזה שפה זה?״ שאל האיש.
״באנגלית,״ השיב הגברבר .״כותבים את זה 8 1( 011ת1י\.״1,1
מורתו לאנגלית בגימנסיה היתד, בוודאי עומדת על כך שיבטא את השם כביטויו הנכון —
ליסינג דול — אך הגברבר רצה לעשות רושם ולבטא אותו כפי שהוא נשמע בפי הזמר
האמריקאי. בעל העסק הכנים את עפרונו לכיס :״זה לא תקליט חדש. כבר היה לי אותו
כאן לפני חצי שנה.״
הגברבר ראה בכך פגיעה במעמדו כמומחה. הוא נטש את המקום ועבר לטיר השכן,
הסיר של בוקו. שם היה מלא יותר. למעלה מעשרים איש הצטופפו סביב שולחנות הכדורגל,
מיתקני הקליעה והג׳וק בוקס הצורמני. תימרות עשן מילאו את האולם המכוער .״תלחץ
על ,41״ המליץ באזני מישהו. לחצתי והצריחה של מיין סטריק דקרה את האוויר הדחוס.
״זה מלך הרוקנרול, זה,״ הכריז אחד הנאספים, בהצביעו על תמונה של הזמר, קליף
ריצ׳ארדם .״הוא שם את אלוויס פרסליי בצד.״
גברבר שחרחר, שהתעוזה בריקוד רוקנרול לראווה, הפסיק לרגע את קפיצותיו .״חכה,
חכה,״ הוא אמר ,״עוד מעט יעזוב את הצבא והכתר יחזור אליו.״ ולפני שחזר לריקוד
• בצרפתית: מטווח. השם דבק לחנויות אלה בשל המיתקנים הרבים של קליעה־לטטרוז
המצויים בהן.

הסולו, ניגש למכשיר, הדביק נשיקה לתמונה של אלוויס פרסלי במדי צבא ארצות־הברית.

?ומדים זבזפז כס?

* * ה רע כבילוי זה? אילו נעשה במועדון נוער, למשל, לא היה בו כמעט כ 7רע.
אך הטירים והסנוקרים אינם מועדונים הפועלים תחת פיקוח חינוכי. הם מושכים אליהם
נערים לומדים המחפשים חוויה, נערים עזובים ועבריינים מועדים, המחפשים פורקן־נפשי
וטירונים צעירים לשורותיהם. גברברים מחוסרי־חברה קבועה נמשכים לכאן גם כדי לבלות
וגם כדי להזדהות עם הדמויות החזקות העומדות כאידיאל מול עיניהם. הרגשתם דומה
להרגשת אשת־החברה הקרתנית שהשתתפה בנשף דיפלומטים, והמספרת במשך שבועות כי
״ישבתי שני שולחנות מהשגריר האמריקאי.״ כמוה מספר הגברבר לחבריו :״שיחקתי שני
מישחקים עם ג׳וני — זה שקיבל שלוש שנים בשביל שוד מזויין.״
בטיר לומד הגברבר דבר יסודי אחד: לבזבז כסף. אם הוא שייך לכנופיה ״חיובית״
חזקה, ישתחרר לאחר זמן משיכרון ההימורים ויחזור לחברתו הקבועה. אם הוא חלש־אופי,
בודד וחסר־סיפוק, הוא יבקר שוב ושוב בטיר, עד שירגיש שהוא ״שייך״ .וככל שירבה
לבקר שם — כך יגדל הצורך שלו בכסף. משם ועד לגניבה הראשונה, פסיעה אחת בלבד.
הוא יודע מהי פסיעה זו, זמן רב לפני שהוא פוסע אותה. כי לא יתכן שיסתובב בטירים
ובסנוקרים שבוע ימים מבלי לשמוע שגברבר זה ישב פעם בעוון פריצה, והשני נתפס
בעת שניסה לגנוב צמיג רזרבי של קטנוע. הוא יודע כי אין דבר קל יותר מאשר למכור
חלק של מכונית לאחד מעשרות המוסכים בעיר. ערב אחד, אחרי שפרוטתו האחרונה עברה
לכיסו של אחר, הוא יוצא אל הסימטות האפלות הסמוכות. בחשכה של עיר גדולה, כשליבו
פועם בו בחוזקה, הוא פוסע את הפסיעה. מבטים חטופים לצדדים, תנועה מהירה — וזוג
מגבי־מכונית בידו. מחר בבוקר יהיה לו במה להמשיך את משחקו בטיר.
אין כמעט נסיגה. הצורך בעוד כסף, והבטחון־העצמי הבא מן ההצלחות הראשונות, דוחף
אותו הלאה: אל גניבת אנטינה, גניבת צמיג קטנוע שאפשר להסתירו מתחת למעיל׳ גניבת
קטנוע שלם לבילוי או אפילו לפירוק ומכירתו חלק־חלק. בעל המוסך הקונה ממנו את
הרכוש הגנוב לפעמים ״מזמין״ אצלו חלקים מסויימים, בהבטחת מחיך טוב. בשלב זה,
כבר שמו הפושעים המועדים את ליבם לגברבר. הם הבחינו בכך שלפתע יש בכיסו כסף.
הם עוזרים לו למכור את הסחורה הגנובה, ויום אחד מציע לו מישהו לעשות דבר גדול
באמת .״אתה רק תעמוד מהצד ואם תראה משטרה — תשרוק.״ עבור חלקו בפעולה הוא
מקבל 10־ 15 לירות. למחרת הוא קורא בעתון כי נפרצה דירה באותו מקום ונגנבו מתוכה
תכשיטים ודברי־ערך באלף לירות. הוא מחליט שאם־כבר — אז־כבר. כדאי יותר להשתתף
בפועל מאשר לשמש כזקיף. תוך שבועות או לכל היותר חודשים מנקודה זו,־ מובטח כי
יפול לידי המשטרה.

ראש העיר אמד :״קיגי שחיתות!״

^ חוויההנוראה של מעצר, חקירה, חבישה ומשפט היא נקודת־מפנה בחיי הגברבר־ן
1הפושע. ברגע זה תלוי עתידו של הגברבר באיש־המשטרה המנהל את החקירה נגדו.
קצין או סמל המאמין בשיטה הנוקשה, והמעוניין להוכיח לממונים עליו שהוא משיג
תיצאות, עשוי להרוס את חיי הצעיר העצור. עתה הוקם במשטרת תל־אביב מיפלג לנוער —
מחלקה שתטפל בנוער הנעצר בכל חלקי העיר, במקום שהטיפול בהם יהיה. נתון בידי
החוקרים התורניים בנפות השונות. חוקרי המיפלג יעברו קורם אוניברסיטאי של חודשיים,
בתקווה כי ילמדו את יסודות הטיפול בנער הסוטה. אולם גם אז תישאר התוצאה תלויה
באופיו של הגברבר עצמו. אם ישחק לו מזלו, יהווה מעצרו הראשון הלם כה חמור׳ שהוא
יחליט לחזור למוטב בעוד מועד. ולא — ישוב אל חבריו, אל הגניבות, אל הטירים.
מדוע לא נסגרו הסירים? רב־פקד אריה נאור הצביע ללא היסוס על הסירים כעל מוקד
ראשון־במעלה לעבריינות צעירה .״אילו היה תלוי בנו, היינו מחסלים אותב מזמן. אבל אנו
יכולים לפעול רק במסגרת החוק. והסירים הם עסקים חוקיים. העיריה נותנת רשיונות.״
והעיריה? לפני כשנה מרבה היא לחדש את רשיונות הטירים, בדיון במועצת העיריה כינה
אותם ראש העיר חיים לבנון כ״קיני שחיתות הגורמים להכשלת הנוער.״ בעלי הסירים פנו
לבית־המשפט העליון, בטענה כי ביטול רשיונותיהם יגרום לשלילה בלתי־מוצדקת של פרנסתם•
אחרי כמה ישיבות, הציע נשיא בית־המשפט העליון פשרה: שיוצאו מן החנויות
מיתקני־ההימור, ושהכניסה תותר לבני 18 ומעלה. מאז, קפא המנגנון המשפטי והעירוני.
רבבות לירות עוברות מיד ליד בהימורים מוי חודש, כנופיות מתארגנות ליד תיבות המוסיקה׳
ונערים מתחת לגיל 18 ממשיכים להוות רוב מוחלט של הלקוחות.
דו״ח מעקב, שנערך במשך חמישה חודשים, נותן תמונה ברורה של המבקרים בטירים.
בחודשי הלימודים, בשעות לפני הצהרים, היוו נערים בני 14־ 12כ־ 150/<,מכלל המבקרים.
בני 16־ 14 היוו 60 ואילו 25 מהמבקרים היו בני 18־ . 16 מספר המבקרים מעל לגיל 18
היה כמעט אפסי. בחודשי החופש עלה חלקם של המבקרים מתחת לגיל 14 לכדי 30

ביקור אצל זוזי

^ חוז הבחורות המבקרות בטירים
לראות רבות מהן מסתובבות סביבם,
כלל פרוצות, שבאו להחליף כמה מלים עם
כמה מהן התמחו בציד גברברים. כזאת היא
של מינהגי הגברברים.
״יש בחורות שלא מסתכלות על הבחורים הצעירים. חושבות שלא כדאי. אבל אני עובדת
רק איתם. בטח, אם בא איזה איש מבוגר, גם כן הולכת איתו. אבל אני מחפשת דווקא
בחורים צעירים. הם הקליינטים הכי טובים. יש כאלה שהולכים בקבוצה שלמה ליפו. לפעמים
ישר מבית־הספר. אבל _זה זול ומלוכלך, לא בשבילי. לי יש חדר בצפון ובאים אלי רק
הבחורים הכי טובים. בני־טובים כאלה.
״כשאין לי קליינטים, אני יורדת לרחוב בן־יהודה ומחכה. רואה איזה בחור כזה — איך
אתה קורא לו? גברבר? — מתקרב. אפשר להכיר אותו מרחוק. הולך לאט, ככה, ומסתכל
מסביב. שמע שבסביבה הזו יש זונות והוא בא לראות בשביל עצמו. אני מתחילה ללכת
לפניו, לאט־לאט. באה לאיזו חנות תכשיטים או משהו כזה, ונעצרת. בדרך כלל הוא גם כן
נעצר. שואל אותי מה השעה או משהו כזה. אם הוא לא שואל, אני שואלת. אחר־כך הוא
שואל אם הוא יכול להזמין אותי לקפה או לקולנוע. אני אומרת לא, תודה, אין לי חשק
הערב. אז הוא שואל מה את מסתכלת ככה על התכשיטים, היית רוצה לקנות משהו? אני
אומרת כן, אבל אין לי מספיק כסף. אחרי כמה משפטים אני שואלת אותו: אולי אתה
רוצה לבוא איתי הביתה? אני רואה שהוא חושב שאני זונה, אבל הוא לא לגמרי בטוח.
אני גם משתדלת לא להבהיל אותו. הו־הו איך שהם נבהלים! מלה ׳מיותרת — והם מסתלקים.
״בקיצור, הבחור כבר רוצה לבוא אלי. אז אני אומרת לו, :אתה יודע, סתם ככה אי־אפשר.
אני רוצה שתקנה לי מתנה. אתה רואה את הצמיד הזה? אני נורא רוצה אותו.
חסכתי קצת כסף וחסרות לי רק 20 לירות. תתן לי?׳ אם יש לו — הוא ישר מוציא
מהכיס. אם אין לו הוא מנסה להוריד את המחיר 15 .־ 12 לירות. פחות מזה אני לא
מסכימה. אני לוקחת אותו לחדר. לא ממהרת. נותנת לו לשחק קצת, אולי אפילו איזה
ריקוד קטן. אני עושה את הכל שיצא ממני מבסוט. זה כדאי. הוא תמיד יחזור והוא
ישלח את החברים שלו אלי. יש אפילו קבוצה של תלמידי גימנסיה שפעם בשבוע באים
אלי ביחד. איזה משוגעים!״
הביקורים אצל זוזי וחברותיה־למדרכה הם עסק יקר מאד. לזוזי לא איכפת מנין משיג
הגברבר את הכסף לרנדוז איתה. העיקר שיהיה לו. היא יכולה לנחש — אבל מה זה
איכפת לה? האם היא יודעת שהיא דוחפת נערים לגנוב? ״אני לא שואלת שאלות. אם ההורים
שלהם לא יכולים לשמור עליהם — מה אני שאדאג ליושר שלהם?״
וכך יוצא הגברבר לחוץ מכאן ומכאן: הוא צריך כסף בשביל להמר בטירים ובסנוקר,
והוא זקוק לכסף בשביל ביקור אצל זוזי. הוא פוסע עוד פסיעה אל הפשע, אל בית־המשפט,
אל המוסדות לעבריינים צעירים.
מבוטל. אולם אם אינן נכנסות פנימה, אפשר
בעיקר בשעות הערב והלילה. אלה הן בדרך־
סרסוריהן המבלים בטירים, או המחפשות לקוח.
זוזי. בשיחה על ספל קפה סיפרה לי על צד זה

מה קורה כמוסדות ארה• על גד ידווח שרום בהד בשבוע הבא
כבתכה חסרת־תקדים כעתונות העברית.

אנשים

ספ 1רט

״ לראשהממשלהש פו ל ה ״

כדורגל

בפתיחת ועידת הפועלות השמינית נמשך
נאום הפתיחה של ככה אידלסון במשך
שעה רצופה. כאשר נשאל ח״כ יונה כסה,
שישב על הבמה׳ על התרשמותו מן הנאום,
השיב הוא :״נהניתי מאוד, לא שמעתי מלה״
במסיבה שנערכה השבוע למשהגד־בוע,
דובר מפא״י, שעבר לכהן כראש לשבתי
של השר אבא אבן, העלה גלבוע זב־רונות
מתקופת עבודתו. אחד מהם: פעם פתח
כרל לוקר את מושב הועד־הפועל הציוני.
הוא הסתכל סביבו ואמר :״כבוד הנשיא ורעיתי׳
כבוד ראש הממשלה, כבוד חברי
הממשלה,״ ברגע זה ראה את פולה בן־
גוריון והוסיף מיד ״ורעייתו״ .בו במקום
נזכר אחד הנוכחים במסיבה, כי באחת ההזדמנויות,
בעת שהודיעו על ״כבוד ראש
הממשלה ורעייתו,״ התערבה פולה ואמרה:
״לראש הממשלה אין רעייה, יש לו פולה!״
מזכיר תנועת החרות אכרהם דרורי
הגדיר השבוע את מצבו של הועד-
הפועל הציוני בסיפור משלו :״במלאות
חמישים שנה לקיום תחנת רכבת באחד המחוזות
באנגליה, בא שר התחבורה הבריטי
לביקור. הציגו בפניו פועל שעבד במקום
מיום ייסוד התחנה, לא נעדר אף לא יום
אחד. שאל השר, מהו תפקידך?׳ ,אני דופק
בכל בוקר על גלגלי הקרונות,׳ השיב הפועל•
היקשה השר, :לשם מהי׳ הפועל היה
גלוי־לב, :אגיד לך את האמת, אדוני השר,
לפני חמישים שנה ידעתי בדיוק לשם מה
אני דופק, עכשיו אני כבר לא יודע
רגשי רחמים התעוררו השבוע בליבו של
ח״ב המפלגה הפרוגרסיבית אידוכ כהן
שעה שראה את מנחם בגין שקט ורגוע
בכנסת .,אחרי שהבטיח להיות באופוזיציה
קונסטרוקטיבית. כהן מיהר לשלוח לבגין
פתק, בו נכתב :״הרבי מקוצק כבר אמר,
שאין לך דבר שלם יותר מאשר לב שבור״
זכרונות מימי המנדט העלו השבוע
חברי־הכנסת, שבאו להשתתף בטכס נטיעת
יער על שמו של יוסף שפרינצק. הזכיר
אחד מהם את דבריו של יושב־ראש הכנסת
הראשונה, כששמע על פעולה צבאית נגד
האנגלים ולא ידע מי ביצע אותה :״מאיפה
נשלחו הבחורים? מאצ״לנו או מאצ״לם?״
מי המציא את המלים העבריות ״זחל״
ו״עט נובע״ ? תגלית זאת גילה לאחרונה
כתב־העת האמריקאי המפורסם ניו־יורקר.
במאמר המשתרע לאורך 26 עמודים, המוק דש
לסופר העברי האמריקאי דניאד פרם*
קי, מייחס לו השבועון חידושים אלה. זוהי
הפעם הראשונה, שכתב־עת אמריקאי חשוב
כל־כך מקדיש רשימה כה מקיפה לשפה העברית
ולנושאיה.

בוקר טו בעבירה
״בוקר טוב, האם לא שכחת לקנות היום
בירה קריאות טלפוניות מסוג זה פקדו
השבוע כמה מאות מבעלי מכשירי הטלפון
בתל־אביב. השיחה, שהופסקה מיד עם תום
השאלה, לא היתד, תעלול ליצני, אלא אמצעי
פירסומת חדש לבירה שהומצא על־ידי אדי״
עזר ג׳ורבין, בעל הסוכנות לפירסוסדחף.
שתיים מפקידותיו של ג׳ורבין יושבות ליד
מכשירי הטלפון ובוחרות מדי יום כמאה
בעלי טלפונים אחרים, אליהם מופנית השאלה.
אולם מכיון שהפקידות מתחילות את
עבודתן מוקדם בבוקר, משמשת השאלה המפתיעה
כאות השכמה לבעלי טלפונים
רבים בתדהמה רבה היו שרויים השבוע
ידידיו של אפרים (״חד גדיא״) קי׳
שדן, כאשר הודיע להם כי הוא ״אוסף
כסף בשביל מוהר.״ הם נרגעו כאשר שמעו
בי קישון, שנישא לא מזמן בשנית, אינו
מתכוון אלא ליחיאל מוהר, הכותב פז מונים
עבור בצל ירוק, שקישון שותף בו
הרבי יואל הדכרשטם, הרבי מ-
קלויזנבורג, שהשתקע לאחרונה בקרית־צאנז
בנתניה, סיפר כי לפני ימים מספר גער בבנו
הקטן :״תלמד הרבה ותהיה רבי גדול.״
השיב לו על כך בנו הפעוט :״גם אתה אינך
לומד, ובכל זאת אתה רבי גדול לשחקן
גכריאל דגן, איש להקת אשנב, יש
תפקיד מיוחד בלהקה, מלבד היותו שחקן.
מאחר שבמשך הצגת הלהקה צריך לכבות
ולהדליק את האור כמה פעמים וללהקה אין
אדם מיוחד לכך, נוהג דגן, לפני כל הצגה,
לתפוס איזה ידיד מקהל הצופים, הוא משנן
לו חלק מההצגה, ועל הצופה מוטל התפקיד
לכבות ולהדליק את האור בהתאם לכך
כדורגלן מכבי חיפה אכרהם מנצ׳ר התבקש
במסיבה חגיגית של אוהדי קבוצתו,
למסור רשמים על מסע הנבחרת להודו. מא־

העולם הזה 1164

תי קו בז חי רו ק־ שינ ״ ם
עד משחק הכדורגל שהתקיים
השבת, בין מכבי תד־אכים דהפד
עד פתח־תקוה שהסתיים כתוצאת
תיקו :2צ, מספר שייע גדזר:

האחים ז׳אק כפעולה
המוזה בבקבוק האוום
הר שבאותה מסיבה השתתף גם המאמן
גיולה מאנדי, סירב מנצ׳ל לדבר על
בעיות מקצועיות באמרו :״ישנו כאן מאגדי,
הוא מקבל משכורת גבוהה יותר ממני.״
הגיב על כך מאנדי בו במקום :״אני מוכן
להחליף את המשכורת שלי עם גילו של
מנצ׳ל ארבעת האחים ז׳אק, שלמעשה
רק שניים מהם הם אחים ממש, היו השבוע
אורחיה של הבוהמה התל־אביבית, במסיבה
שנערכה בביתו של הסופר יורם מטמור.
במסיבה, שנערכה על טהרת בקבוקי היין
האדום, שהם המוזה של רביעיית הזמר,
גילה אנדרי לכאק, יוזם הלהקה והמבוגר
שבה, מה לא מוצא חן בעיניו בנערות
הישראליות :״אף אחת מהן לא יודעת להשתכר״
התינוק המפורסם ביותר של
השנה, ניקולאס שרייה, נולד השבוע
במזל טוב לכריג׳יט כארדו. התינוק נולד
נורמלי, במשקל של 3.5ק״ג. הלידה
נמשכה ארבע שעות וב.ב. היתד״ לדברי
רופאה — ״אמיצה מאוד.״ לאלה המתכוננים
לשלוח מברקי ברכה, יש להזכיר את
בקשת ב.ב שלחו צעצועים!״ היא עו מדת
לחלקם בין ילדי פאריס שנולדו באותו
יום.

רו בינ אהורסתחזק
משאל בזק שערכו השבוע כתבי העולם
הזה בין כמה עשרות אישי־ציבור בישראל,
גילה כי האשד, הנערצת ביותר בארץ היא
אלינור רוזכלט 75 אלמנתו של נשיא
ארצות־הברית לשעבר ואחת מידידות מדינת
ישראל. אגב, גם במשאל דומה שנערך על-
ידי מכון גאלופ כארצות־הברית, זכתה הגברת
רוזבלט במקום הראשון ברשימת הנשים
הנערצות. להלן כמה מתוך התשובות
של אישי־הציבור שהתבקשו להשיב מי הן
הנשים הנערצות עליהם ביותר:
+חיים לכגון, ראש עירית תל־אביב
לשעבר :״יותר קל לי לומר מי הן הנשים
שאיני רוצה לכלול ברשימה. אולם שלוש
הנשים שאני מעריץ ביותר הן, לפי הסדר:
אלינור רוזבלט, הלן קלר זרח הלפרין, העסקנית
הציונית בעלת היכולת הגדולה.״
• משה סארדינם, ח״כ מפא״י :
״למרות ריבוי הנשים הפעילות בארץ, איני
מוצא אחת שתתאים לתשובתי. מבין הנשים

בעולם אני מעריך ביותר את אלינור רוזבלט
ואת הלן קלר.״
• יי טראלכרגע, מנהל חברת נפט:
״האשד, הראשונה שאני מעריץ היא אולי לא
פופולארית: גולדה מאיר. השניה היא אלי־נור
רוזבלט והשלישית היא השחקנית חנה
רובינא, ההולכת עדיין חזק בהערכה שלי.״
• יוסף שריק, מבקר סרטים :״נינה
כרושצ׳וב, אשתו של ראש ממשלת ברית
המועצות. היא אולי האשד, היחידה שזוכה
להערכה בכל העולם. מעריכים אותה במזרח,
וגם במערב, שם זכתה לקבלת־פנים
חמה בעת ביקורה בארצות־הברית. היא הטיפוס
של האידישע מאמע הרוסיה ויש לה
יותר חום מאשר כל כוכבת קולנוע שהיא.״
• דוד אלמוג, חוקר פרטי :״אלינור
רוזבלט, הסופרת הצרפתיה דפנה דה־מורייר
והגברת פורצובה, הבאבה היחידה בין כל
גברי הסובייט העליון בברית־המועצות.״
• אכרהם ניניו, במאי ושחקן הבימה
:״מלבד אשתי אני מעריץ את הלן קלר
ואחריה את חנה רובינא, כי היא בכל זאת
שם־דבר בעולם התיאטרוני שלנו.״
• שמשון יוניצ׳מן, ח״כ חרות :״הראשונה
כנושאות הערצותי היא הגברת
קופ־ז׳בוטינסקי׳ השניה היא ח״כ אסתר רזי־אל־נאור
והייתי רוצה לראות מי יעיז שלא
להזכיר את אשתו ברשימה זו.״
• מרדכי סורקים, ראש מועצת כפר־סבא
:״מה לי ולנשים? אבל אני יכול לציין
כנשים הנערצות עלי את גולדה מאיר, אלי־נור
רוזבלט ועדה מיימון, בעלת העבר החלוצי
בתנועת הפועלות וטיפוס די מעניין.״
י• גדעון מרגלית, עורך־דין :״האשה
הראשונה הנערצת עלי היא רחל ינאית בן־
צבי, כי היא טיפוס חלוצי. השניה היא
גולדה מאיר, כמעט מאותה סיבה. השלישית
היא אמי, שנתנה לי הכי הרבה בכל חיי.״
• יעקם נאש, דובר המטה הארצי
של משטרת ישראל :״האם המשאל קשור
בהפיכתה של בריג׳יט בארך ו לאם השבוע?
— השלוש הנערצות עלי הן גולדה מאיר,
אותה אני מעריץ, הלן קלר, אותה אני מעריך,
ואשתי, שאני מעריץ ומעריך כאחד״.
• אכרהם טאוסינג, נציג חברת
אלאיטליה בישראל :״הטייסת אוריון, גולדה
מאיר והשחקנית ויויאן ליי, שהיא השחקנית
היפה ביותר ובעלת המשחק הנהדר.״

פם>1ן י השבוע
• יהודית שמחוני, חברת מזכירות מועצת הפועלות, בנאום בפתיחת ועידת ן
הפועלות השמינית :״מעטים העתונים בעולם היכולים להתברך בצבור קוראים כזה 1
כמו דבר הפועלת״.
• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי, על מגיפת צלבי־הקרס :״אני לא :
דואג לצלבי־הקרס שהתגלו בגרמניה אלא ליהודי״הכרס שעוד יושבים בה.״
• התעשיין כם דוכינר, שחזר ממסע ארוך בעולם :״העולם מחולק לשני
מיני אנשים. אלה שמעולם לא שמעו על ישראל, ואלה שקראו את אקסודוס.״

• הפרופסור אברהם הלוי פרנקל :״ההבדל בין נאום־הספד לבין נאום-
יובל הוא שבהספד אין איש מאמין לדברים הנאמרים, וביובל מאמין בהם איש
אחד — בעל היובל.״

• המיטורר חיים גורי, בישיבת המועצה לתרבות ואמנות :״היחס בין ן
הסופר לבין השלטונות צריך להיות יחס של ריב. חובתו של הסופר היא להרגיז |
ולא להשיא עצות בעניני סטיפנדיות.״
על ויכוח שהתנהל בקרל־ישראל בין הד״ר משה

המילים הנכונות — בהבדל אחד, שאיש אוקספורד מוצא בדרך כלל את המלה
הנכונה.״

המבקר בועז עכרון,

אבידור לבין הפרופסור אוריאל הד :״הם דברו לאט, במין היסוס אוקספורדי בבחירת ן

עד עכשיו היו לי צרות רק בגלל מה
שאני כותב. השבוע התחילו הצרות גם
בגלל מה שאני לא
כותב. עתונאי אחד,
שכותב בעתון חדשות
הספורט, כתב
רשימה שלמה על
זה: למה לא כתבתי
בשבוע שעבר
על זה שלא הופעתי
למשחק נגד הפועל
ירושלים, ועל הקרע
ביני לבין הקבוצה שלי. אז כדי שב שבוע
הבא לא יכתוב אותו העתונאי למה
לא הגבתי השבוע על הרשימה שלו, אני
מוכרח להקדיש לו כמה מלים.
טוב, תראה בחור. זה לא מספיק להחזיק
גלובוס ביד. יש עתונאים למשל, שמספיק
להם גלובוס כדי להרכיב את נבחרת אסיה
שלא היתד, ולא נבראה. יש אחרים שמספיק
להם הגלובוס כדי להודיע איך שהעמידו
אותי למשפט במכבי תל־אביב, ואיך שהתנצלתי
וביקשתי סליחה. יש אנשים שפשוט
מתים שיהיה איזה סכסוך ביני לבין מכבי.
נכון שהיתר, אי־הבנה קטנה, אחרי שהרגשתי
לא טוב, ולא נסעתי למשחק בירושלים.
אני בעצמי הייתי לא בסדר שלא
הודעתי על זה מראש ובגלל זה לא שיתפו
אותי באימון אחד. אבל בירור? קרע? התנצלות?
לא היה ולא נברא.
קריעה עם ריבית. עכשיו אני חוזר
אליכם. כולם קראו איך שלפני המשחק נגד
הפועל פתח״תקוזה היתר, התחרות בין ה־עתונים
בניחוש באיזה הפרש יצליחו שח קני
הפועל לנצח אותנו. כולם ניבאו לפתח-
תקוה לא רק נצחון אלא נקמה על ההפסד
בגמר הגביע. האנשים כבר לא שאלו אותנו
תנצחו או תפסידו? אלא כמה תקבלו?
על אף הבוץ והרטיבות התחלנו את המשחק
בקצב יפה. הכדור הלך צ׳יק צ׳ק מרגל
אל רגל וכבר בדקות הראשונות הספיקו
כל החלוצים לגעת בכדור. והאנשים
לא הספיקו להסתכל על השעון לראות כמה
זמן עבר והגול הראשון בא. בדקה ד,־11
קיבלתי כדור זהב מרפי לוי ובעטתי אותו
בפצצה לשער של ויסוקר. הייתי מוכן ללחוץ
לו את היד. הוא לא עצר את הכדור.
לא עברו חמישה רגעים וקיבלתי את
ההרגשה שאני כבר יכול לקבל מינוי אצל
ויסוקר. מעודדים מהגול הראשון המשכנו
ללחוץ, ואחרי שנתתי סטראט ממרכז המגרש
קיבלתי את הכדור שוב מרפי לוי בין
שני מגינים ואמרתי לו כמו בחידון התנ׳׳ך:
הבא אחריו!
אחרי 0:2לטובתנו היתד, ההרגשה שפה
הולך גמר הגביע בפעם השניה. זה היה
תענוג לעשות את זה רק בשביל להרגיז
את העתונאים שניבאו לנו הפסד. אבל
הפועל פתח־תקוה הרגישו שכאן לא הולך
במח והתחילו בכוח. בהתפרצות של בועז
קופמן הלך השוער שלנו, אהרל׳ה שרש־טינסקי.
הרץ איזנבאום נכנם במקומו לשער
לרבע שעה ומכיון ששיחקנו בעשרה שחקנים
ירדנו למערך הגנה.
ויסוקר כטעות. גם כשחזר השוער
למגרש פצוע בלסת ובצלעות, וכולו היה
חבוש, לא נפתרו הבעיות. חבשו אותו
בתחבושת אלסטית, שהפריעה לו לנשום
והורידה מכושרו. איך שהוא סיימנו את
המחצית ב־.0:2
במחצית השניה נטלו שחקני הפועל את
היזמה לידיהם ולחצו עלינו יותר, למרות
שגם לנו לא חסרו הזדמנויות. אני בעצמי
פיספסתי שני שערים בטוחים, פעם כשבעטתי
פצצה לקורה, ופעם שניה כשעמדתי
לבדי מול ויסוקר ובעטתי לצד ימין, ובטעות
היה שם גם ויסוקר.
לקראת הסיום קיבלו אנשי הפועל שוב
מרץ והבקיעו פעמיים את השער שלנו באותה
צורה. פעמיים הצליח סטלמך להתרומם
ולהכניס כדור שבא מבעיטת קרן
לשער. אלה לא היו גולים מחויבי המציאות.
שוער בכושר טוב מוכרח לקחת כדורים כאלה
בתוך רחבת ד,־ .5אמנם החמצנו נצחון
אבל יצאנו מהמשחק בהרגשה הטובה שיום
הנקם והשילומים של הפועל פתח־תקוה
עבר. לא רק שהם לא נקמו אלא שהיו צריכים
ללחום בחריקת שיניים להשיג תיקו.

נזדור בג ידובר ער צפוריגז טזאינן צפורי־גפטז וערנכגזיס טזאעם
נכעי־צאן־ברור, ער וזכר וער רא כרוב— ע ר בא ובעיקר ער דא.

אנו מח־ידים את רחץ דמנו -משנים את
צבע עינית -ומתחילים לחרוז /בא1ן זבעה
בעל הג ס
מבין כל הרוכלים בשוק הכרמל /עלה על דעתנו לקנות
חפוזים דווקא אצל זה שדוכנו נמצא בקצה השוק,
אולי משום שהוא זקן יפה־צורה, משום שיש לו זקנקד
לבן, עיניים כחולות עליזות ומבנה חסון .״עזוב את
התפוזים,״ אמר לנו׳ ״קנה שום.״
שאלנו על שום מה .״מפני שאתם עושים רושם של
חולי סוכר או לחץ־דם
גבוה,״ קבע. הרמנו
את הגבות ושאלנו מה
יעשה לנו השום .״יותר
מכל דוקטור ופרופסור,״
פסק .״אני, יחיאל
רובינוף, אומר לכם.
שלושה חודשים
הייתי הולך כל יום
אצל דוקטור. היה לי
200 בדם, ותסלחו לי
— 5בשתן, ולא עזר.
עד שהתחלתי לאכול
שום. ואז ירד לחץ־ה־דם.
אתם רוצים להיות
בריאים, לא? אז תעשו
\ כמוני.״
לפני שהספקנו להצהיר
על כושרנו הקרבי,
הניח על ראשנו מטלית כמעט לבנה ולחה במקצת, ואז
לקח׳ בהבעת חשיבות, מאכלת גדולה. בעזרת סכין,
חשבנו, אפשר להוריד את לחץ הדם אפילו עם שום.
חשנו אח הלב פוחד ורוחב והתחננו בעינינו כלפי הסקרנים,
שהחלו מתקהלים. אולם הללו התבוננו בעיניים
מכושפות במתרחש, מבלי להגיב.
הוא הניח לרגע את המאכלת, חכך את ידיו, השחיז
אותה בסכין אחרת, ובתנועה חדה שחט לימון גדול.
״תברכו על פרי העץ!״ ציווה. ברכנו והודינו לאל על
שאר חסדיו. הקהל ענה אמן. מיהרנו להסיר את המטלית
.״למצוץ!״ פקד האיש. מצצנו בהכנעה .״ועכשיו
לאכול את השום!״ הורה. אמרנו לעצמנו שהענין מתחיל
להצחין. כדי להוכיח את ההיפך׳ תפס ראש שום, עקר
את שיניו, והחל להכניסן לפיו בקצב של אכילת גרעינים
.״זה כמו בונבונים,״ הבטיח לנו .״מתי שיש לכם
זמן׳ תאכלו. אם אתם גיבורים, תאכלו שני ראשים ליום,״
אמרנו לא, תודה, לא כרגע. יש לנו פגישה עם
גברת צעירה שאיננה מבינה ברפואה.
הוא לקח את חצי הלימון הנותר עם 100 גרם שוב,
ארז בנייר עתון פועלי, ותחב לנו את החבילה בכים
השמאלי. אחר־כך הניחי שוב את המטלית על ראשנו ובארשת
של כהן גדול, בקול עמוק ומרטיט, השמיע ברכה
:״זאת תהיה הרפואה שלכם, זאת תהיה הרפואה
שלכם, זאת תהיה הרפואה שלכם. תגידו אמן.״
היגדנו, והסרנו במהירות את המטלית מראשנו, שלחנו
את היד לכיס ושאלנו בנימוס כמה עולה הביקור. הוא
הצביע על קופסת פח מלאת מטבעות .״תשימו פה
שילינג• זה בשביל לקנות כסאות וספסלים לאנשים
שיתפללו חינם בבתי־כנסת בחגים,״ אמר .״השום —
זה מחנה ממני. והבריאות — זה מתנה מאלוהים.״

ע>ןתחת עין
שמנו לב לאחרונה שבעיני גברות נכבדות מחוג מכרינו
חל שינוי בצבע. למדנו שהאחראי לכך הוא ג׳ורג׳
מיכאל וודק, לשעבר גיאורג מיכאל וודק, בעל המכון
למשקפי־מגע, ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
בכניסה לבית עצר אותנו חלון ראווה זעיר בו נראו,
בתוך קופסת קטיפה, גולות זעירות שנצצו בתכשיטים׳
אוסף של עיניים תותבות מכל הגדלים והצבעים,
יכל מיני עדשות. המכון עצמו נקי ומסודר, כשבקיר
האחד שלושה תאים עם מראות וכסאות, בקבוקים, מז״
לפים וזכוכיות מגדילות שונות — ומצידו השני שולחו
כתיבה אלגנטי אך לא מודרני מדי, שמתחת לזכוכית
שלו ניבטו בנו עשרות עיניים מצויירות וכמה כרטיסי־ביקור
של רופאי־עיניים עם ברכות. למראה תעודת־החברות
במועדון רוטארי, הסמוכה אל הקיר, ובעל המכון
עצמו, גבר בעל חזות אנגלו־סכסית מובהקת, הנראה
כאילו ברח מהארו או איטון, לבוש מקטורן
האריס־טוויד, חזייה סרוגה, כותונת לבנה בעלת צווארון
נוקשה מאד ועניבה דיסקרטית — הנמכנו את קולני
בשתי גאמות.
ג׳ורג׳־מיכאל וודק השיב בסבלנות, לשאלה האינדיס־קרטית
שלנו׳ שהוא בן ,43 ופטר בחיוך אדיב את
הבעת ההשתוממות שלנו. הוא ניאות לספר לנו שעלה
ארצה בשנת 1938 מווינה, לאחר שסיים את לימודיו
כטכנאי למכונות אופטיות. שהיה גאפיר, התגייס לצבא
הבריטי, נסע אחרי המלחמה לארצות־הברית, שם למד
את בעיית משקפי־המגע, חזר ארצה, גוייס לצה״ל, ועם
שיחרורו בשנת , 1950 החליט להקדיש את חייו להסרת

המשקפיים מחוטמי הבריות.
באותה תקופה החלה לפרוח בארצות־הברית אופנת
משקפי־המגע הבלתי־נראות. היו אלה אז עדשות קעו־רות
שקופות, שהוכנסו לתוך העין, כשבין העין עצמה
והעדשה הוזלפה תמיסה מורכבת ממים ומלח, מעין
דמעות סינטטיות. אלה באו למלא את מקום הדמעות
המקוריות, שיבשו עם הרכבת העדשה. תקופת ההסתגלות
למשקפי־המגע ארכה אז עת ארוכה. המרכיב היד,
נתון לדלקות־עיניים, שנגרמו על־ידי התמיסה והגוף
הזר שהוכנס לעינו.
״אמנם יש עוד אנשים שהולכים כיום בעדשות־המגע
הראשונות,״ אמר לנו ג׳ורג׳־מיכאל בזילזול עדין .״אך
כיום העדשות הן שונות. אז היתה העדשה גדולה, בגודל
העין. כיום יש עדשות הרבה יותר קטנות, בקוטר
של כ־ 9מילימטר. הן שקערוריות ודקות, עשויות מ־פלאסטיק
אופטי, בשם אקרילין־פלאסטיק, מלוטשות בחוזק
האופטי הדרוש, ומותאמות בדייקנות גמורה לקוג־טור
הקרנית.״
לא הספקנו לשאול מה זה קונטור הקרנית, והוא
מיהר להסביר :״החלון השקוף של העין. העדשות, אתם
מבינים׳ מכסות רק קצת יותר מן האישון, אך הן קטנות
יותר מן הקשתית. האיריס.״
שאלנו אם אפשר לקבל גם עדשות־מגע צבעוניות,
והשתעשענו ברעיון להזמין לנו סגולות .״כן,״ אמר
ג׳ורג׳־מיכאל וודק׳ ״אנחנו עושים את זה לפי הצורך,
רפואי או קוסמטי. יש אנשים רגישים מאד לאור.
במקדה כזה עושים את זה ירקרק. או, כמו אצל מקרה
שהיה לנו — בחור עיוור שעיניו היו ללא אישון —
הרכבנו לו עדשה שקופה עם נקודה שחורה באמצע.״
הוא הפסיק את דיבורו, נטל מקופסה זערערה שתי
עדשות ׳זערערות עוד יותר, בגודל של כפתורי כותונת.
אחר ששאלנו בטאקט למחירן, ונודע לנו שהן עולות
כ־ 200 לירות — התעניינו לדעת מי מוכן להוציא סכום
כזה, רק כדי לא להתהלך במשקפיים רגילים.
אם להאמין לדבריו של ג׳ .מ. וודק, כמעט שווה מספר
הגברים והנשים. יש לך אפילו לקוח בן ,75 שלא
לדבר על ילדים קטנים. ששים אחוז ממרכיבי העדשות
הם קצרי־רואי. אך יש גם מקרים בהם אין משקפיים
רגילים מתאימים, כמו אצל בעלי אכטיגמטיזם חזק.
למדנו שזאת ראיה בנקודות ולא בקווים — או שמא
להיפך, איננו זוכרים. יש גם אסטיגמטיזם אירגולרי,
כשהחולה רואה דברים בצורה מסולפת .״יש לי מקרים
של ילדים שנפצעו בעיניהם. הוציאו להם את העדשה

הטבעית׳ שנעשתה בלתי־שקופה בגלל הפצע. במקרה
כזה, חסר כוח לעדשה, וצריכים להוסיף את זה בחוץ.״
נרעדנו קצת למחשבה שילד קטן צריך להרכיב ולהסיר
בעצמו את העדשות מתוך עיניו, אך ג׳ .מ. הרגי־ענו
שהילד לומד את הדבר תוך רבע שעה. הילד פוחד,
לדברי ג׳ .מ ,.פחות מן המבוגר.
הלקוח מתחיל להרכיב את משקפי־המגע דק במשך
שעתיים ליום, ומאריך את הזמן כל יום בחצי שעה.
״בארצות־הברית עושים את זה יותר מהר. אבל לנו,
בארץ, יש יותר זמן,״ אמר. הוא הביט בנו במבט
מוכיח, כאשר שאלנו אם שמים בלילה את העדשות
בכוס, או משהו .״לא,״ אמר ,״שמים את זה בקופסה
בעלת שני צדדים. בכל צד יש ספוגית לחלוחית במקצת.״
הבחנו על שולחנו של ג׳ .מ. בנייר מילימטרי לשרטוט,
ועליו כל מיני עיגולים בלתי־ברורים לנו. התברר
לנו שהיה זה שירטוט של משקפי־מגע לפי מידה. אין
משקפיים כקונפקציה. כל עין נמדדת במכשירים מדויי־קים,
מבלי שיגעו בה, ואז מציירים את העדשות.
היינו ספקנים במקצת, ושאלנו אם מרכיבי העדשות
אינם בעלי מבט זגוגי במקצת. לא, הבטיח לנו, בכלל
לא מבחינים בהן. הן דקות אפילו כשעובי המשקפיים
הרגילים הוא גדול ביותר. והן אינן שבירות ואינן
מושפעות מאדים, זיעה או גשם. זה הסביר לנו מדוע,
לדבריו, נמנים על לקוחותיו פקידים רבים. הם יוכלו
לשתות המון תה באין מפריע.
לחצנו עליו שיגלה את שמות 15 השחקנים הישראליים
שהם, לדבריו, לקוחותיו .״אני מצטער,״ אמר
באדיבות .״אצטרך לשאול אותם קודם אם הם מסכימים.״
הוא ניסה להסב את התעניינותנו לעובדה שיים
לו בקולקציה גם מספר רב מאד של מורות מכל הגילים,
פקידות, עקרות־בית, חיילים, טייסים, סטודנטים,
ואם נאמין או נמאן — גם חברי קיבוצים.
תוך כדי דיבור תחב לידינו כל מיני חוברות ופרוספקטים
נאים. מאחד מהם למדנו מי הם־מי׳מרכיבים
משקפי־מגע. למשל, הכוכבים רונאלד ריגן, אסתר ויל־יאמם,
דבורה פייג׳ט, ג׳ק פאלאנס, פראנקי ליין, דבורה
קר׳ נינה פוש, ארתור קנדי, ויווקה לינדפורס, בלה
דרבי, מים אמריקה של שנת 1956׳ כמה כוכבי כדורגל
ובייסבול׳ שלא לדבר על הרוזנת של לאנדסדאון, סקוטלנד.
שאלנו בסארקאזם אם גברים באים לקנות משקפי־מגע

בצבע שונה מצבע עיניהם .״לא. רק נשים,״ אמר ג׳ .מ.
״במקרה כזה אנחנו צובעים את כל העושה, ומשאירים
חור קטן שקוף בשביל האישון. אבל זו לא מטרתנו,״
מיהר להבטיח לנו .״מטרתנו היא לשפר את הראייה.״
נכנסנו אחריו למעבדה, וניסינו להתגבר על הרגשת
אי־הנוחות שתקפה אותנו למראה המכשירים שנראו לנו
כאינקוויזיטוריים במקצת. התעכבנו ליד מכונה קטנה,
בעלת מספר שעונים, ושאלנו לארץ ייצורה .״להגיד את
האמת?״ התלוצץ ג׳ .מ. לראשונה. ניחשנו :״גרמניה.״
״לא, יותר נורא,״ אמר ג׳ .מ. נמתחנו .״ישראל,״ גילה.
נרתענו ליד אחד השולחנות. עין כחולה גדולה וקפואה
הסתכלה בנו. כאן הזכיר לנו וודק שהוא מייצר
גם עיניים תותבות. אולם הביקוש להן קטן יותר. הוא
מייצר אותן מחומר פלאסטי׳ לא מזכוכית. על השולחן
היתד, קופסה מלאה מכחולים וצבעים .״אלה הם צבעים
פלאסטיים. לצבוע את העיניים,״ הסביר. הבינונו לשם
מה הצבע השחור, החום, הכחול, האפור והירוק. אך
לא הבינונו לשם מה האדום, למשל .״זה כדי לצבוע
נימים בלובן העין,״ אמר והוציא מתוך תנור קטן עין
ירוקה, שהיתר, מונחת לייבוש. העין נראתה לנו אדומה
במקצת, כעינו של אדם עייף .״התאמנו את זה לעינו
השניה של הלקוח.״
התעניינותנו חזרה לעדשות־יהמגע. שאלנו את מר
וודק כמה מהן מכר, למשל, בשנה שעברה. הוא צחק
צחוק נימוסי עצבני, והשיב כמו האיראקל של דלפי:
״השנה, במשך חודש, כמו לפני חמש שנים במשך שנתיים.״

נ שמע
באוטובוס, נופי נערה כבת עשרים :״את יודעת, הטוב
שבחזייה ממולאה, זה שהיא מחממת.״

הזה מק צוע?
מזמן השתוקקנו להכיר את מר עמרם אסכולי, מתרגם
הסרטים, שביצירותיו אנו נתקלים לפחות פעמיים לשבוע׳
ואשר אנו חושדים שהוא נקרא בארץ יותר מכל
סופר׳ משורר או מחזאי. אחרי שראינו את שירו המתורגם
בסרט בשם הרפתקות טוראי בקולנוע תל־אביב,
שהכיל את החרוזים המתחרזים כלהלן —
התגייס לצבא /ותלמיד מקצוע /הזה מקצוע?
זה אותו המחנה /ואותו המענה /אותם תפוחי
האדמה /לא השתנה מאומה /הבטיחו כיפים /ונותנים
שפשופים /צועדים ומועדים /צועדים ומועדים.
ובידי הסמל מגלב /והוא מצליף בלי לב /המזון
די מזופת /ולאיש לא איכפת /זה אותו צבא /ששירת
בו אבא.
סיפרו; תלמדו מלאכה /וזה לגמרי לא ככה /שוטפים
רצפות /וצובעים אשפתות /וזורקים רימונים /
ממש בהמונים /עובדים בעדר /עד שעולים לחדר /
זה אותו צבא /ששירת בו אבא.
סיפרו: זה בית מרגוע /יושבים בלי נוע /להיות
בתיל רגלים /זה גדול המזלים /אמרו: תחיו באושר
/ולא חשוב הכושר /כל סגן וגנרל /זה שיא הגורל.
ומה מוסר ההשכל? /עבורי הכל ׳התקלקל /ועוו
הבטיחו לעודדנו /וחכמת החיים ללמדנו /גלו לנו זה
ולא אחר /מתי סוף סוף נשתחרר?
לא יכולנו יותר להתאפק. לא נחנו ולא שקטנו עד
שהצלחנו להשיג את
מספר הטלפון שלו, ברחובות.
שאלנו אותו
אם יש לו בעיות מיו חדות
כשהוא ניגש לתרגם
שיר בגוף הסרט.
״לפני יש ספר הדיאלוגים׳
והספר מראה לי
כמה אפשר להשתרע.
אני צריך לשים לב גם
למשקלים. אני מוגבל
בשטח. אני משתדל להיות
נאמן למשקלים.״
שאלנו ביראת כבוד
אם הוא מתרגם שירים
תמיד רק בחרוזים
.״לפעמים בחרוזים, לפעמים לא. אם זה לא מסלף,
אני עושה חרוז,״׳אמר האיש, העוסק אך ורק בתרגום
סרטים מאז שנת . 1937
הוא נשמע קצר־רוח במקצת, כאשר שאלנו שוב כמה
זמן לוקח לו לכתוב אופוס כזה .״זה תלוי,״ אמר,
״כאשר אתם נכנסים לחנות ואומרים כמה עולה זוג
נעליים ליתום׳ אז שואלים אתכם: בן כמה היתום?״
הנחנו את האפרכסת ופיזמנו, בהשראת מר אסכולי:
לתרגם סרטים /זה שיא הכיפים /בפעם הבאה /
נבחר במקצוע /של תרגום השירים /לפי המשקלים /
ונעשה זאת בכל לב /רק למען הכיף.

גלו• ע ריו ת

נהנזשך נוענזוד )9
״רק הדתיים יפסידו מזה ויורידו קצת את
בנקל :״למפא״י יש שמונה מנדטים, לעומת
הראש,״ העיר מישהו אחר.
שבעת הדתיים, מגיע לה ראשות״העיר!״
״לא,״ טען איש־שלום .״מוטב לנו לחיתר
שאר־ישוב כהן, ראש המשלחת לבית
על ציר אחד במועצה לטובת הצ״כ, מאשר
שפירא, חזר לבית מאיר אבל. הכל היה
ללכת לבחירות מחדש. זה יעלה לעיר מיליון
אבוד. איש־שלום נבחר — הודות לקול הלירות.״
שמיני
של מפא״י.
״אומנם נכון שעכשיו יהיו לנו רק שבעה
מנדטים, בדיוק כמו. לדתיים,״ המשיך אחרי
לא נשאר אלא לחלק את שלל הפירורים
ראש־העיר המפוטר אחד מפקידיו .״אולם
שנזרקו משולחן מפא״י. רביע קיבל את
הדתיים לא יעיזו להרים את הראש. כי הם
שכרו — סגנות־העיר בשכר. הדתיים־הלאו־יודעים
שבחירות חדשות יחסלו חלק ניכר
מיים מיהרו בעקבותיו, קיבלו סגנות למשה
מהכוח שלהם, אחרי שהם לא קיבלו ממפא״י
גבירצמן. רק אגודת ישראל, שאיחרה את
שום דבר, למרות כל מה שהבטיחו לבוחרים
הרכבת, נשארה בחוץ.
שלהם.״

״לא יהיו מצידנו שום שינויים בהנהלת
״ ה קייז שזנו? ש ה ״
הקואליציה,״ הודה משה גבירצמן, סגן
ראש־עירית ירושלים, בשיחה עם כתב
** מעטכאותו יו ם צירף שלמה מז־העולם
הזה .״שום דבר לא ישתנה אם יוחלט
לצרף למועצת עירית ירושלים נציג של
^ רחי את אחד הפרטים האחרונים לתיקו
ד,צ״כ על חשבון מפא״י, במקום לערוך
המשפטי, שנועד להוציא את המקום השמיני
בחירות חדשות.״
ממפא״י. הוא פגש ברחוב את כתב מעריב
גבריאל שטרסמן, שמע מפיו כי הוא העיר
כי על נושא זה היתה הסכמה כללית:
בחירות חדשות הן אסון. הבוחרים הדתיים
בשעתו ליושבת־ראש ועדת־הקלפי בגימנסיה
של ראובן רביע יוכלו להחליט בהן מחדש
רחביה שהמעטפות אינן חתומות. תשובתה:
אם אמנם הם רוצים להיות מיוצגים על־ידי
״זה לא חשוב.״ אולם אחרי סגירת הקלפי
איש שמכר את ראשות־העיר למפא״י. בוחרי
חתמה על פרוטוקול שמעטפות אלו פסולות.
הדתיים יוכלו להחליט אם אמנם לתת פרס
למרות עדותו של העתונאי, שהצביע בלנציגיהם,
שסירבו להרגיז את מפא״י על־ידי
מקום דקות אחדות לפני נשיא־המדינה
בחירת ראש־עיר דתי — אף שבחירה זו
יצחק בן־צבי, לא היה מזרחי בטוח שינצח
היתד, בטוחה.
במשפט :״הקייז שלנו קשה,״ הסביר לידימצבה
של מפא״י, לכאורה, טוב יותר.
דים .״כי לפי החוק צריכים האזרחים לקרוא
אולם במפא״י שוררת דעה כי בוחרים רבים,
מודעה מיוחדת, התלויה בחדר הבחירות,
שהצביעו בעד מפא״י בכל רחבי הארץ, לא
שמחייבות אותם לבדוק אם המעטפות
היו עושים זאת אילו ידעו מראש כי מפלגה
מוחתמות בחותמת פקיד־הבחירות.״
מזרחי, המנוסה כבר במשפטים רבים, ו־ י זו תזכה לנצחון כה אדיר, המוסר לה
שלטון־יחיד. בבחירות חדשות יכלו בוחרים
המכיר היטב את עורכי־הדין הירושלמיים,
אלה להצביע בעד מפלגות קרובות, היכולות
ידע כי ארוין שימרון, שייצג את מפא״י, לא
לעצור קצת את מפא״י.
יוותר על הטענה כי הבוחרים שלא קראו את
נימוק שני: אפילו תזכה מפא״י לנצחון
המודעה אשמים בדיוק כמו ועדת־הבחירות.
נוסף בבחירות, יכול להיוזצר מצב בו שוב
ואכן, שימרון, שהיה עד לפני שלוש
לא תמצא קויזלינג נוח — ותקום קואליציה
שנים סגן פרקליט המדינה, התנפל על ה־של
הדתיים והימין. אחרי שהדתיים כבר
ענין. בבטחון חקר את חנה הרשמן־לוין,
יושבים בממשלה, שוב אין להם צורך לפחד
יושבת־ראש ועדת־הקלפי, על פרשת המודעה.
מפני זעם מפא״י.
״האם צריך להדביק מודעה זו בחדר ה־

בחירית?״ שאל.
״כן. גם קיבלתי תדריך בענין זה,״ הו בעיטה
צינית
דתה לוין, שייצגה בועדת הקלפי את חרות.
״האם המודעה היתד, תלויה בחדר?״ שאל
כן היו עסוקים השבוע טובי השימרון
בנימת ניצחון.
/מוחות בירושלים בשאלה: איך אפשר
לשים לאל את פסק־דין השופטת, מבלי ש״אינני
זוכרת שהיתר, תלויה,״ היתד, תשוהדבר
ייראה כבעיטה צינית בסמכות המשפבתה
של לוין.
טית?
בצירוף הודעתו של איש מעריב, שלא
הממשלה דנה בענין, החליטה כמה פעמים,
ראה את המודעה, פיצצה תשובה זו את
חזרה בה ולא קיבלה החלטה.
בנין מפא״י.
הרעיון הראשון היה להעביר בכנסת חוק
אולם שימרון לא ויתר על הנציג השמיני
תשריר, שיתן במאוחר תוקף לבחירות ה־של
מפא״י בקלות רבה כל כך.
בלתי־חוקיות. אולם רעיון זה נראה קיצוני
״טוב,״ אמר לשופטת הצעירה, בעלת
מדי גם ליוזמיו. הוא לא היה מתקבל בסבר
הספק־העבודה הענקי, מרים בן־פורת .״אם
פנים יפות על־ידי ציבור שחונך להתייחס
71 אלף מעטפות בסדר ו־ 50 פסולות, מה
ביראת־כבוד לשופטיו.
האסון? האם זה משנה את רצון האזרחים?״
יוזמה אזרחית ראשונה בכיוון זה: כרוז
משוכפל של ״תלמידים מבית־הספר למשפט
״לא,״ העירה לו בעוקצנות בן־פורת .״זה
ולכלכלה״ בתל־אביב, שגינה את רעיון חוק
רצון של 2550 קולות, שפתקיהם לא נחשבו,
התשריר כחוק של שרירות.
כי חסרו להם חמישה קולות לציר אחד.״
רעיון אחר מצא יותר חן: לערוך מחדש
קבעה השופטת שחורת־השיער, באחד מ־רק
את הבחירות בקלפי הפסולה. כך לא ישפסקי־הדין
המהירים והקצרים ביותר שהושתנה
דבר — ולכל היותר יזכו ד,צ״כ לנציג
מעו אי־פעם במשפט ציבורי, ושד,דד,ים את
יחיד במועצה. ואילו בעיני דעת־הקהל היה
קהל המאזינים שהצטופף באולמה הקטן:
הדבר יכול להתקבל כמעשה צודק והגיוני,
״סעיף 29 פיסקה ד׳ מפקודת־העיריות לא
המביא עמו חסכון בכספי הציבור.
מאפשר לי להכשיר את 50 המעטפות שלא
אולם על אף הצדק השטחי שבו, מהודה
הוחתמו. לכן אני מבטלת את הבחירות
גם רעיון זה בזיון למשפט ולדמוקרטיה.
למועצת עירית ירושלים.״
אמנם אפשר לטעון כי המחוקק לא התכוון

לתת לבוחר, במקרה של ליקויים בבחירות,
קו יזריגגכשעתהצורך את ההזדמנות להביע את דעתו שנית על
קנוניות המפלגות שלאחר־הבחירות. אולם
זהו רק צד אחד של המטבע.
^ טדפוןהראשון שטירטר את הידיעה
ן | הגיע למשה גבירצמן, סגן ראש־העיר
כי בחירות חדשות בקלפי רחביה לא יבהממושקף
של הדתיים־הלאומיים. בכל מסטלו
את ההשתלשלות שנגרמה על־ידי הדרונות
העיריה פשטה הידיעה במהירות רבה.
תוצאות הקודמות בקלפי זו. המערך העירוני
״הבוסים ילכו,״ אמר אחד הפקידים .״שוב
כולו, שנוצר בגלל התוצאות הכוזבות בקלפי
פעם יהיה שמח פה!״
רחביה, יישאר על כנו גם אם הפעם ישתנו
פועל נקיון מובטל, איש ד,דתיים־ד,לאומיים,
כמה קולות. התוצאות הכוזבות כבר נשאו
שנכנס ללשכתו של גבירצמן לבקש סידור
את פריץ — ועתה לא יהיה איכפת במיוחד
בעבודה, נשלח בחזרה לביתו .״תבוא ביום
גם למפא״י להפסיד ציר אחד. הציר הכוזב
השני,״ אמר לו המזכיר .״עכשיו כבר לא
עשה את שלו. הוא יכול ללכת.
יודע ם כלום!״
הוא הדין לגבי חוק תשריר שיטיל על
באותו ערב נערכה ישיבה דחופה בסניף
השופטת להחליט אם להכשיר את חמישים
מפא״י בירושלים. כל חברי מזכירות הסניף
הקולות או לבטלם — ובזאת למנוע בחירות
הופיעו בבהלה.
בכל ירושלים ואף ברחביה. כי תהיה החל״אנחנו
חייבים לדווח לבן־גוריון על
טת השופטת כאשר תהיה — היא לא תשנה
עמדתנו בכל הפרשה,״ אמר מרדכי איש־את
אשר קרה בירושלים בגלל הבחירות השלום,
ראש־העיר שהועף מכסאו.
קודמות בקלפי רחביה.
״כדאי לנו ללכת לבחירות,״ חיווה את
על כן מחייב הצדק הדמוקראטי עריכת
דעתו איש מפא״י ותיק .״ההנהלה שלנו
בחירות בכל ירושלים. אולם בדיוק בזאת
פופולארית, לא נפסיד. עלייתנו היתר, מובלא
היו מעוניינים עסקני המפלגות — כשם
טחת גם ללא נצחון מפא״י בבחירות לכשכלה
אינה מעוניינת לתת לחתן שלה
נסת.״
בחירה שניה, חודש אחרי ליל הכלולות.
העולם וזזה 164ו

העו 0 !1הוה
תשבץ 1164

״אוי לו לזזשבץ בי? שז כז ס רביזזי 03 ״,
גז?\ז שזלזויזז בל\י בזז

זן יבז שליג

.בחיבה! שארפה לזזשבץ שזזז־זזזז לזזוזבז
ההשב אי ה של ״זזטזלזז הו ה״.

״נ שזז3

הנא לירי, הנ א לא נ שאר בי? ונז\ רב,
היא?נבטה. לפני נזנזישה שבזטזזז נב
לירה של שנלהיה, הנ שנ א ה הנ ה שנ היי
נה אי נפ?ירה בנ הנ ה ה פנני

ההשב אי

ב״ בז? ל אנהי״ ,ה שבץ רי? .הי ה נה הס

בץ־רגנז של ה ה בנ הההשב אי ה של ״1
טנלה הנ ה״ ,ה ה הנ הלה הנ ה ה הי ש ה שב

טנה. הפ ט ה הי אהש איר ה אנ הנ בי? ,ה!

בה ה פנ הרההשב אי הלהשבאה הרש!
מאוזן . 1 :בלס
שקמים בתקוע; .4
בעילום שם; . 10ה־כיוון:
מערב; . 11כמספר
הצדיקים, הפוך;
.13 טעם הלענה;
. 14 עץ פרי;
. 15 קבוץ; .17 אשף;
. 19 יען, מאחר ש;
.20 טעם מקראי;
.22 רעיו חרשו בעגלתו;
.25 לאסירים
הוא משמש בית;
.26 כלי נגינה; .27
כך קוראים למזרה
במערב; .30 בה שולט
מלך צעיר; .32
אכסניה; .33 פקודה;
.34 נותר בשדה לאחר
הקציר; .36 אחי
הבת; .37 במעבדה
מרתיחים בו נוזלים;
.39 מדינה באירופה;
.41 ההיפך מפשט;
.42 הוא מריץ את
הדם; .44 נאסוף;
.46 עמוד־מים; .50 אותו מהללת כל נשמה;
.51 שאינה מרשעת; .53 מין ירק; .55 שם
החלו החיים; .57 בטאון ברית־שלום; .58
תמצא אותו בפרצופך; .59 מלחין שיקוי
האהבה; .60 אותו ספדו המקוננות.
מאונך . 1 :מדינה באסיה; .2 .משחת
גילוח; .3שיכור; .5שאינו ער; .6כדורגלן
בעבר, מאמן בהווה; .7קיים; .8להרמתו
מצפים הצופים; .9מין פרח; . 12 אות המד
חון; .15 תבואה שלא ידוע אם הופרש
ממנה מעשר; . 16 מין ארבה; .18 יחידה

בצד,״ל; .21 השאלה היא: האם להפרידה
המדינה?; .23 בגימטריא, דם; .24 עיר הכו
נים; .26 מוצא האדם; .28 עוף דורס;
דיפלומט אנגלו־סכסי, שרת בארץ; .31 תג
.32 קיסרה מתייחם למלכת שבא; .35 בגלי
נרדף הפיל; .37 שם נחה תיבת נח 38
היא הגיעה אל בשר התפוז; .40 מטבע יפ
ני; .41 כפול; .43ולבב לי; .45 ניתן לגד,ו
.46 שריר הזרוע; .47 אבן חן; .49 גיב
ספרו חי על אי בודד; .52 קדומת־שם הוי
דית; .54 מילל בגנים; .56 נוטה לפול
מילת ברירה.

הווי
בדלתיים פתיחות
ך • נתניה, נכלאו השופטים בבית־המשפט המקומי, לאחר
*.-ש שטף־מים הציף את הכניסה לבית, נאלצו לצאת מן
המקום על גשר שנבנה עבורם מספסלי בית־המשפם.

כחול הים

ףאשדודים, חגג שלום כהן בן ד,־ 80 את ברית־המילה
_ 1ש ל בן־זקוניו, ה־ 15 במספר.

רשת הסוואה

ף־יקהיר, מצרים, הציעה לוחמת לשיווי־זכוי! ת לנשים
^ ,ל א להכיר את הרעלה מפני נשות מצרים, מאחר ופקידי
הממשלה התחילו להפלות בין נשים יפות למכוערות.

אין חכם כבעל הנסיון
^ נתניה, צלע יעקב חכם על רגלו השבורה הנתונה
( ,-בגבס, נעץ את גשר הברזל שבעקב הגבס, שבר את
הרגל שנית.

כטחון קולקטיבי
ן* רחוכות, הזמין אלמוני ילדה בת שש לנסוע עימו
^ במכונית, נאלץ להסתלק מהמקום לאחר שחברה בן השמונה
של הילדה רגם את מכוניתו באבנים.

לא מדובשף ולא מעוהצך
^ פתה״תקוה, התלוננה אשה בת 51 כי גבר צעיר
—/.נטפל אליה בסמטה אפלה, הציע לה ללוותה הביתה,
היכר, אותה מכות־רצח כאשר סרבד, לו.

£1¥מ; 1 31ט^1¥, 8ו510

— —ויו(|י(ן^^וו^וו ו*ר־ד-ן
#כנען, ארצות־הברית, חתרו פורצי־בנק משך 107 יום
למנהרה לקופת בנק־המדינה, נמלטו עם 214ו־ 17 סנט.

קוצר ראיית הנולד
ף מכריה, סרב מרדכי סבאן קצר־הראייה עקרונית ל־ל
הרכיב משקפיים, טעה בדרכו, נפל לכינרת, טבע.

מדק בעל •

עוף •

עוף עםאט ריו ת

ירקות

פ ט ריו ת

אפונ ה

סטכגוציץ׳

ך״וולדמיר, ברית־המועצות, הופתעו כתבי־עתונות למו
ציא כי במשקו של וו. גארוסרומנקו, שהודיע על עליה
של 2870 בתפוקת הביצים בלוליו, לא נמצאה אפילו תרנגולת
אחת.

הלאה.הקאפיטאל • :
ך פער, ביקש שמעון ויץ להחזיר סכום של 95ל״י
^ ,ב מזו מני ם ו־ 2000ל״י בצ׳ק שאבדו לגזבר המשק, לא
הורשה להיכנס לקיבוץ מחמת מחלת הפה והטלפיים המשתוללת
בארץ.

יתרה לחופה
ף״ אטלנטה, ארצות־הברית, פרץ גנב לתוך דירה פרק
טית, הסתלק עם שלושה דולרים בלבד, איבד במנוסתו
שטר של עשרה דולרים.

פיים כעיר, פייס בכפר /פייס הופך זייפן לישר
^ ירושלים, שילם שלמה אוחנובה, מוכר אגרות־פיס
, . 2סכום של 65ל״י לאשה שאיגרתה זכתה בפרס של 100
ל״י, הבטיח לשלם את היתרה למחרת, גילה בערב כי מספרי
איגרת הפייס זויפו.

עסהי אויר

לוד, נחתו ששה מטוסי נוסעים ביום גשם אחד, הביאו
^ עימם שבעה נוסעים ולמעלה מ־ 20 אנשי־צוות.

געורי־נצח

ף קהיר, מצרים, הציע סאלם מוחמד עלי תרופה לחי־
—1דוש, הנעורים, נעצר על־ידי המשטרה לאחר שארבעה
מלקוחותיו גססו ומתו בביה־החולים.

כל הזכויות שמורות
ך חיפה, נעצרה צעירה בת 20 כחשודה בזנות והפצת
* 2מחלת־מין, שוחררה כאשר התברר כי היא בתולה.

העולס הזה 1164

״התחלתי לרשום את הביוגראפיה שלי,״
גילה ,״אולי פעם זה יהיה ספר.״
אם יופיע ספר זה, יספר מן הסתם על
הנער היהודי הביישן, עדין־המראה וההליכות,
שלמד ארבע שנים בישיבה ואשר שנתיים
עבד כמכונאי. הוא יספר על מתנת־האל
הנהדרת — קול זהב שהפכו במהרה למנצח
מקהלת הילדים של הישיבה. הוא יספר
על מנצח המקהלה שהתבגר והתחיל להופיע
כחזן ! על העלם הדתי, הימסונוזר מן המעבר
החד מטכם־הכלולות הדתי, בו היה שר,
אל הילולת־הכלולות המודרנית שלאחר הטכס.
ומעל לכל — בהתחלה, באמצע ובסוף —
יספר על הצלחתו של ג׳ו עמאר בזימרה.
הוא לא למד בקונסרבטוריון, ועד היום אינו
יודע לקרוא תווים. שום מורה לזימרה לא
העלה את קולו והורידו בסולם הדו־רה־מי.
אך קול הטנור, הדק שלו הידהד מחוץ
לכתלי בית־הכנסת של אוג׳דה, והגיע אל
אולמי המוסיקה של רבאט וקזבלאנקה.
לפני שמונה שנים, בהיות ג׳ו נשוי־טרי
בן 20 בלבד, הזדמן דוד אשתו בביתם. הוא
הקליט כמה משירי ג׳ו והשמיע את ההקלטה
לסוכן פיליפס בקזבלנקה. מיד הגיעה ההזמנה
הראשונה להקליט שלושה תקליטים בערבית.
הקריירה המסחרית החלה.

כמה מתקליטיו הערביים. בן־ישראל אמר לו:
״התקליטים יפים. אנחנו מוכנים לקנות
אותם.״ להזמין את ג׳ו לשידור? על זה לא
חשב.
הזמר־העולה חזר לבית אחיו ברמת־גן.
הוא פנה לסוכנות לסידור, וזו שלחה אותו
למשמר הירדן .״עשיתי בחכמה,״ נזכר הוא
עתה ,״נסעתי_ לשם לבדי. הגעתי בשבע
בערב. בארבע בבוקר כבר הייתי באוטובוס
שהחזיר אותי לתל־אביב. זה לא בשבילי,
מקום כזה.״
הסידור השני מצא יותר חן בעיניו: הוא
נשלח לסמינר המורים בגבעת וושינגטון, ועם
סיומו נתקבל כמורה בבית־הספר של
יד רמב״ם. אלא שכבר אז היו ימיו כמורה
ספורים. אלפי עולים ממארוקו, ששמעו כי
ג׳ו עמאר הגיע ארצה, פנו אל המדור ה־מוגרבי
בקול ישראל, ביקשו לשמוע את
שירי הזמר מאוג׳דה. ג׳ו פנה שוב לבן־
ישראל, והפעם הסכים זה להקליטו בתוכנית
של 20 דקה. הוא שר שלושה שירים, במסגרת
התוכנית למוסיקה מזרחית. שניים מהם
מפורסמים כיום: ישמח משה ויום זה לישראל.
היתד,
זו נקודת־מיפנה בקריירה של ג׳ו
עמאר ובתוכניות המזרחיות של קול ישראל.

״כוסית אחת שתית׳ ,ועוד כוסית שניה לגמתי״.״ שו ג׳ו עמאו. נוע מצעו הבזמונים

״קול ישראל. השעה .3.30 הקשיבו לפרקי
חזנות מזרחיים, בביצוע ג׳ו עמאר קול
ישראל. השעה היא 8.50 ואנו מגישים את
תוכניתנו זמר זמר לך. נפתח בשיר השיכור
מאת ג׳ו עמאר גלי צה״ל. השעה .6.03
את תוכניתנו כבקשתך נפתח בשיר הפופולרי
שבוקש על־ידי מאזינים כה רבים, שלא נוכל
להקריא את, שמותיהם. לכולכם, הנה ישמח
קול ישראל,
משה בביצוע ג׳ו עמאר .
שירים עבריים כבקשתך — ג׳ו עמאר
גלי צה״ל — ג׳ו עמאר קול ישראל —
ג׳ו עמאר שירים עבריים כבקשתך —
ג׳ז עמאר קול ישראל — ג׳ו עמאר
מיצעז הפיזמונים — ג׳ו עמאר
ךוןןמא , 1ג ׳ ו?ןמאר. איפה הוא אינו
^ מופיע? אין כמעט תוכנית מוסיקלית
שקולו אינו משתזר בה כחוט־שני מסולסל.
בשבוע שעבר עמד במרכז תוכנית מזרחית
בקודש־הקדשים — היכל התרבות בתל־אביב.
והכוכב עצמו — מה הוא אומר על ההצלחה?
מה תגובתו לפופולריות שלו שפשטה
כמגיפה בארץ? ״שמע,״ הוא מגלה בקול
רך ,״אתמול עבר עלי יום מחורבן. דיברתי
על זה עם אשתי. אין לי חיים בבית. אולי
אפסיק עם כל העניין הזה של שירה.״
״דחילק ג׳ו, להפסיק?״
״כן. יש לי אשד, וילדים. אני אוהב אותם
הרבה.״ וכשעיניו מלאות כנות רוטטת מבעד
למשקפיו חסרות־המסגרת, הוסיף :״אני מסוגל
לעזוב הכל בשבילם.״
מה בדיוק כואב לו? במלה אחת: הלב.
לבו שותת, פשוט, כשהוא צריך להתרוצץ
בכל מיני מקומות על פני הארץ ולעזוב
את אשתו ריימונד ושלושת ילדיו* בבית.
לילה אחד הוא שר בירושלים .,ובלילה השני
בפתח־תקוה. בבוקר יש לו הקלטה בקול
ישראל, ובערב חזרה עם המקהלה. והי־אשד,
המסכנה יושבת ומחכה בבית. לא בית
ברחוב דיזנגוף, שם שוקקים החיים ואשר
חלונות־הראווה שבו יכולים לבדר לשעה־שעתיים.
גם לא ברחוב פחות חי של תל־אביב,
כי אם ביד רמב״ם, מושב קטן בין
רמלה ולטרון. ואיה הגבר שיכול להיות
שמח, כשאשתו אינה לגמרי מאושרת?
לא מזמן הציע ג׳ו לאשתו למכור את
משקם ולעבור לרמת־גן .״אני מושבניק רק
בשם,״ מתוודה הוא; ״כעצי הפרי שבחצר
מטפל אחד השכנים בשכר. אבל אשתי לא
רצתה לעזוב. הוריה גרים במושב.״
מבחינתה, היא צודקת ״.במושב יש לה לפחות
הורים וקרובים, אם לא בעל. ברמת־גן
לא יהיו לה הורים וקרובים, ובעל — מי
יודע? על כן חשב ג׳ו לא פעם לגמור עם
הזימרה. אבל לא כל־כך מהר. הוא רוצה
קודם לקנות מכונית. בינתיים קבע לעצמו
כלל מקודש: מיום ששי אחר־הצהריים ועד
למוצאי״שבת הוא יושב בבית. אשתו מדליקה
נרות, הוא מתפלל בבית־הכנסת הנאה

אורי 4וחצי, דוד ,3אסתר 6חודשים.

של המושב( .״אני מתנהג בטבעיות גמורה.
כולם יודעים שאני זמר מפורסם, אבל זה
אינו משנה את היחסים שבינינו!״) ומקפיד
על מצודת השבת.
בשאר ימי השבוע יושבת האשד, בבית
ואילו ג׳ו — עצוב במקצת — נוסע לעבודתו.

קוד
העני העצוב

ך* דברים הגדולים באו לג׳ו מן העצבות
ן 1ומן הנסיעות. הנה, למשל, לפני כמה
שבועות נסע ברכבת לחיפה. הוא היה עצוב.
/ל רצפת הקרון, ליד מושבו, דלק בדל־סיגריה.
הם כל כך הבינו זה את זה —
ג׳ו העצוב והסיגריה שחייה עלו בעשן.
התפתחה שיחה נוגה ביניהם.
ג׳ו :״בדל סיגריה /בך ת לוי ה /התקווה /
הצ,יפיה/.פן תשרוף אותה3 /ל תחרוך כולה/
בדל סיגריה.״
הסיגריה המשיכה לעלות באש, בשקט. בעוד
שבועות מספר תפזם הארץ כולה שיר נוסף
של ג׳ו עמאר.
או, למשל, שיר השיכור המפורסם. פעם,
בהיותו עדיין במארוקו, נסע ג׳ו לעיר מ־ליליד,
במארוקו הספרדית. שם אנשים אינם
מתביישים להיות עצובים ולשיר שירים
עצובים. לא כמו הערבים של אוג׳דה מולדתו,
או של יתר ערי מארוקו הערבית. והנה
גם שיכור מדדה ברחובה של מליליה,
ושר לעצמו. שיר השיכור, אם מישהו אינו
יודע זאת, הוא השלאגר בראש רשימת
פזמוני ישראל, מזה חודשים רבים.
וד,שלאגר של ג׳ו עמאר עצמו? הוא עונה
בלי היסוס: שיר העני .״הרעיון צץ במוחי
בהיותי בצבא,״ הוא מספר בקולו המעודן,
המעיד עליו מיד כי הינו מורה (בלתי־מוסמר,
בוגר סמינר למורים דתיים ביבנה) .״קראו
לי למילואים. הייתי ארטיסט גדול: במשך
שלושים יום לא עשיתי כלום. היה לי חבר
לאוהל. אחד באמת עני. הוא השאיר עלי
רושם עמוק מאד. והנה, העני הזה, היד.
שר. שירים עצובים בעצב העוני והמחסור.
בלילות של שמירה חיברתי, בהשפעתו, את
השיר האהוב עלי:
״בלילות תוגה בוקעת מן החול /בלילה
דומיה מלווה את הקול /קול העני ה עזו ב/
העני העצוב /העני האומלל /הבוכה
ומבכה הגורל.״

כאשר החליט, לפני שלוש שנים, לעלות
בעקבות בני משפחתו לישראל, כבר היד,
ג׳ו עמאר אמן מפורסם בכל מארוקו. מולאי
אל־חסן, בנו של שולטאן מארוקו, אף שלח
לו הזמנה להשתתף בנשף מלכותי בארמונו.
ג׳ו היד, נאלץ לדחות את ההזמנה, כתב
לנסיך כי עליו לנסוע באופן דחוף לעירי,מרפא
וישי שבצרפת, עקב מחלה.
פרט שאינו ידוע כל־בך על ג׳ו: בצד
שיריו העבריים, הספיק כבר להקליט בארץ
40 שירים ערביים.
שירתו של ג׳ו עמאר — זו הנשמעת בעברית
— אינה מוסיקה ערבית. זוהי, למעשה,
תערובת של סגנונות: ביוס זה ליש ראל,
למשל, בולטת השפעה ספרדית חזקה
מאד. שיר העני מזכיר לחנים נאפוליטאניים.
בישמח משה מורגש מעל לכל הניגון המיוחד
של ערביי צפון־אפריקה. שירי חזנות
רבים של עמאר מעידים על נעימה תורכית
מובהקת. המנגינות, ברוב המקרים, הן פרי
יצירתו של עמאר. מיקצב אחד נעדר במעט-
לחלוטין משירים אלה: המיקצב הערבי, כפי
שמכירים אותו רוב תושבי הארץ. השירים
הערביים המשודרים מקהיר ורמאללה נש מעים
באזני עמאר חד־גוזניים.

דרוש חזן בקובה
***בז?{ אחרי שהגיע ארצה, ביולי , 1956
ניגש עמאר ליוסף בן־ישראל, עורך התכניות
המזרחיות של קול •ישראל. עמו לקח

סיפרה השבוע עתונאית תל־אביבית מפורסמת
:״כשהייתי רק שומעת את המלים מוסיקה
מזרחית, הייתי סוגרת את הרדיו. עד
שיום אחד שמעתי את קולו של ג׳ו עמאר.
מאז אני מאזינה קבועה של שירי המזרח.״
ג׳ו גאה מאד על כך .״קיבוץ גלויות דרך
השירה,״ הוא מגדיר את תרומתו לישראל.
תוכנית רדפה תוכנית. הוא הוזמן לשיר
בבית הנשיא בירושלים. אלפים נהרו לשמוע
אותו בהופעותיו. מכתבי מעריצות החלו
נערמים בתיבת־הדואר של קול ישראל.
״אחת כתבה, :אני מעריצה את שיריך, אולי
תוכל לשלוח תמונה.׳ תארו לכם שאפילו
תמונה לא היתד, לי אז. היו אפילו הצע
ו ת איזה הצעות? ״דברים כמו, :איפה
אוכל לפגוש אותך?׳ לכולן עניתי שאני
נשוי ואב לילדים.״
למרות כל ההצלחה, מקוננת בליבו של
ג׳ו אכזבה סתומה. הוא הגיע פחות או יותר
לפיסגה. לאן הלאה? אילו ניתן לו מבוקשו,
היה הולך ללמוד בקונסרבטוריון. אבל אין
בידיו האמצעים המספיקים לכך. הוא פנה
לקול ישראל — אולי הם יעזרו לו. עומדת
לפניו גם הצעה לנסוע לקובה. דרוש שם
חזן בעל שעור־קומה. אבל הוא אינו שש
למחשבה לעזוב את הארץ.
״סוף־סוף, אני שר ישמח משה. ועל מד.
שמח משה אם לא על כך שבני־ישראל ישבו
בארץ הקודש?״ על כן, כדי שלא להעציב
את משה, ולשמח את מאזיניו בישראל, אפשר
להניח כי ג׳ו עמאר לא ינטוש בעתיד
הקרוב לא את ד,זימרה ולא את הארץ.

הזמנה לארמון השולטאן
* * צבותו של עמאר לא התחילה ב-
^ /לילה הראשון בו היה נאלץ לעזוב את
משפחתו ביד רמב״ם ולנדוד למרחקים לשיר
את שירו. הוא היה עצוב הרבה לפני כן —
עצבותו של נער בן 14 שאביו שלחו הרחק
מביתו, ללמוד בישיבה בעיר מקנס, ואשר
רק פעם לששה חודשים היה טובל טבילה
קצרה בחמימות המשפחתית.

ל 1111 ״1 (^ 71ג׳ו עמאר יושב במרכז הבמה, בתפקיד הראשי במחזה

1 11\ # 1 ^ 1חנוכה. מסביבו ניצבים תלמידיו לזימרה, חברי המקהלה

שהוא הקים בהיותו במארוקו. החשמונאי משמאל נושא מגן, שעליו כתובות האותיות קק״ל.

י רו ש לי ם3 -י ת =ד\ון , -ר חו בו ת
לפה פור קו העיריו ת