גליון 1165 מתאריך 20 בינואר 1960

״בקשר לדברי העולם הזה 1158 שהגיע אלי רק היום, אודות
אכזבתה של חיה הררית על אי־הזכרת שמה במאמר־ביקורת ענק
לסרט בן־חור בשבועון טייס,״ כותב לי משה (פרד) בראנד מניו״
בריטן, קונקטיקט, ארצות־הברית ,״ברצוני לציין שניסיתי להמתיק
הגלולה המרה על־ידי כתיבת מכתב־תלונה
חריף למערכת טייס, בשאילתא לסיבת ההשמטה.
כתוצאה מכך פורסם קטע ממכתבי בטייס,
וכן תשובת המערכת בצורת תצלומה
של חיה. אגב, דבר זה, וגם מכתב פרטי
אליה, שעיניה היפות לבטח לא פסחו עליהם,
לא זכו עד היום למענה ממנה.״
אני מקודד, שכאשר תראינה עיניה היפות
של חיה הררית שורות אלה, תדאג להודות
לקורא בראנה אם תעשה זאת, יתודסף מכתבה
למיברק של מערכת טייס (בו הודיעה.
לבראנד מראש כי היא עומדת לפרסם את
מכתבו) ,ולמכתב של נשיא חברת נז.ג נד,. כראנד ששלח אף הוא תודה לבראנד.

פרד בראנד וחיה הררית הם רק שניים ממאות ואולי אלפי
איו הקבועים של העולם הזה בחוץ־לארץ — קבוצה הקשורה לשבועון
זה אולי יותר מכל חלק אחר של ציבור קוראיו. כי הישראלי
בחוץ־לארץ מוצא בהעולם הזה משהו שאינו יכול לקבל בשום מקור
אחר — לא רק תמונה מתומצתת ומגובשת ממה שקרה בארץ
במשך השבוע, אלא גם משהו מן האוירה המיוחדת של הארץ,
החסרה כל כך בנכר. אם גליון אחד של העולם הזה נקרא בארץ
על־ידי ששה או שבעה קוראים, הרי גליון בחוץ־לארץ עובר לעתיב
עשרים זוגות ידיים.
מעידים על כך כמה מכתבים אחרים שקיבלתי השבוע, ושנשא־אף
הם בולי־דואר זרים. אחד מהם היה של הקורא אמנון סטוצ׳ינר,
צבר בן 25 הנמצא בג׳נבה, שוייץ, המעיד על עצמו כי ״זו לי
הפעם הראשונה לעזוב את הארץ. לאחר כל אותם סיפורי־אירופה
עדיין לא נתקלתי כאן בהבדל מיוחד לטובה. להיפך. חוץ מאשר
כמויות הסחורה בחנויות, הרי שהחיים כאן ריקניים ביותר, ביחיד
בין הדור הצעיר.״ וכך מספר אמנון:
״נזדמנתי לבית ידידים בג׳נבה. מכיון שקלחה שם שיחה ערנית,
לא הצגתי את עצמי כנהוג, אלא נשארתי בזוזית החדר ואקשיב. שם
ישראל חזר ונישנה בשיחה, מפי אדם שעמד בראש המדברים. ידיעות,
בצרפתית עדיין בלתי־מספיקות, ולכן ביקשתי אחד ממכרי
לתרגם לי את הדברים.
״נדהמתי לשמוע שאותו אדם, הטוען שישב במשך 31 שנה בישראל,
שלמד בגימנסיה הרצליה׳ שהיה חבר באקדמיה ללשון העברית
וכתב דבר, וכן ידידו של הנשיא, נאלץ לדבריו לעזוב את הארץ
מפאת אי־התאמה של ישראל לרוח האירופית ולציביליזציה המודרנית.
״אותו
איש שמו דניאל שר, והוא מסתובב בין השמנת הרוחנית
של יהודי ג׳נבה ורוכש את לבם בשפתו הצחה ובכושר דיבורו כי
רב. אני כשלעצמי מעולם לא ראיתי עצמי כפטריוט נלהב, אולם
בערב זה ממש נלחמתי בעצמי לבל אזרוק בפניו את המילה שקרן.״ קור הרופאים
ממליצים
בוז\1ר\ז טול תבטי בגרות, טל הסרגז היטיל פ־ ,14ה\זו!\ה
את הטור תתידנוית תוי^ית. ת!\רת תברי אאת תטור
ו איוו תט\ת\ .פ ־ 14 טטווי לפי תתא אי התרט תתריטוים.
^ הו א טוור גם בתקרית טגוטוויית. לאתר ו ת\ \2אר טול
טותוטו ב!\רם פ־ ,14 וטלתית פבטי ה בג רו ת והטור יפה
ורטו\ .פוו לבית־תרסתת או תוו ת תתרו!\ית וררטוו
;ורם פ־ .14 הי אר\ :קליאו, ת טברו ת נוותתתיות.

ד ד /״ 1יזצלו 7מ? ^ ק ׳

ז ל /מדל /ז /׳ כ 7/אמפא תל-אביב. חיפה, ירושלים
וסוכנים ם וסמכים

המפיצים

אם לא עכשיו, אימתי?
טוואל איטו התיוהלה טול העולם הזה, ה ת תנ ה רק טור
טובוט וה לקבלת ברני הקוראים לבריבה. בל קורא
הרוצה בכרך טול גליווות העולם הזה אטור ברטוותו,
תייב להורררו ולתותרם טור הטובוט. פרנוים בתורטה
בטתור 3בגליו\ וה.

קורא אחר, שנהניתי למקרא מכתבו, הוא ג׳וקי ארקין, איש הפנטומימה,
שכתב לנו מניו־יורק את המכתב
המשעשע הבא:
״שלום מערכת שובבה! זה מזמן שלא
הרבצתם בי איזו השמצה בריאה או השמי
צונת. חשבתי בלבי שקרה משהו בלתי־רגיל
ורציתי לבטל את מינויי על עתונכם, אך
כנראה שלא לעולם חוסן ובגליונכם האחרון
(העולם הזה )1162 מצאתי את עצמי מוכה
עד זוב דם כאשר סיפרתם בלי מורא ובלי
משוא־פנים לקוראיכם ברחבי העולם כיג׳וקי
ארקין הוא חובב מוכשר שניסה לחפות על
חוסר־מקצועיותו ברע שנות ...לא רע! באמת.
ותודה רבה. כתבו קצת יותר ולעתים ארקין יותר תכופות (אמי משתגעת לראות את שמי
מושמץ, כי תמיד אמרה שעלי לחזור לגאראג׳ דן) .אסיים בברכת —
תשמיץ ותשמין ולהתראות (די הרבה) בקרוב, שלכם החובב,
ג׳וקי ארקין.״
כה לחי, ג׳וקי.

קורא אחר שרצה לשתף אותנו בחוויותיו הוא מנחם בלוך, מרחוב
קליטר , 16 דטמולד, גרמניה המערבית. הוא מספר כי כל שבועון
מצוייר גרמני המכבד את עצמו, מפרסם בראשית השנה תחזית
לקראת השנה החדשה, מפי עובדי כוכבים ומזלות, נביאים וחובבים.
אחד השבועונים פירסם את התחזית של הגברת מרגרית גוסטנייה,
הידועה בכינוי ״מחילה״ או ״הנביאה מבון״ ,שקטעים ממנה המציא
לנו מנחם, כלהלן:
״ שאלה: האם תהיה 1960 שנת שלום? ת שובה: אינני רואה הסתבכות
מלחמתית. אך אני רואה אותה בבירור במזרח הרחוק ובאזור
הגבול של ישראל.
״ שאלה: האם יטוס אדם לירח ב־ ?1960 היחזור לכדור־הארץ?
ת שובה: אני רואה אדם פותח בטיסה, בכיוון לירח. הוא לא יחזור
בכלל, הניסויים בחלל יביאו למספר קרבנות־אדם.
״ שאלה: האם יהיו אסונות־טבע גדולים במשך השנה? ת שובה:
אני רואה איום כבד על חופה של אמריקה הדרומית ובמרחק־מה
קו־אסונות הנמתח מברמודה עד לים התיכון, ומכאן דרך תורכיה,
פרס ואפגניסטאן עד לדרום מזרח אסיה.״
אני מקודד, שקו זה אינו עובר את ישראל ושלא ישבש את הקשר
בין העולם הזה וקוראיו בחמש יבשות (עדיין לא קיבלתי מכתב
מקורא אחד ביבשת אנטארקטיקה).

העולם הזה 1165

מכתבים
משפט חוזר
אודה לבושתי: כשקראתי בעתונים את הסנסציה על החזי ת האנטי־ציוני
ת של אורי אבנרי, הו שפעתי מאד. רק בקראי את ״משפט
ה בניד ה״ (העולם הזה )1164 נפקחו עיני ו ר אי תי שנפלתי בפח.
ודווקא איני חושב עצמי לטיפש למעלה מן הממוצע.
אני ציוני טוב, ו אני מ תנג ד לדעות אבנרי על נושא זה. אולם
איני מ טי ל ספק בטוהר כוונו תיו, ו אני סיו ר בי מאמ ריו במדיר
הני דון ״ מפרים את המחשבה ׳ועוזרים גם ל מ תנג דיו לגבש את השקפתם.
מרי שבוע, כ שדעותיו מ תנג שו ת עם דע!תי, אני מרגי שני
נערכת מ עיז חתונה ר עיוני ת
מרדכי בר־אילן, בני־ברק
הנדון: נדוניה.
. ..פסק־הדין שלי: חייב

חיים זילבר,

ירושלים

עם או בלי זכו ת עידעור?
העורר נתז מנה אחת אפיים למ שמיצים, שצרה עינ ם לראות אדם
ברתי־משוחד שמעז להרים ראש בגאווה נגד המיסטר ה ציוני המשעבד.
. .היי תי מציע להחליף את ה כינוי של ״מעריב״ מצהרוז לצהובון.
ש. עזרא, רא שון־לציון
הסניגו ר פסח על נקודה חשובה. אם המכתב, ששימש עילה למשפט,
נכתב לפני הבחירות, מדוע פורסם רק עכ שיו, כעבור שלושה
חודשים? האם רצו מ א רגני מסע-ההשטצה לנצל לרעה את רגש הסולי
ד ריו ת הי הו די ת שנתעורר ב שבועות האחרוני ם בגלל מגי פ ת צלבי־הקרס?
רות
בראון, חיפה
היה חסר בדו״ח המשפט פרט חשוב: איז ה עונש דרש התובע?
מאחר שעונש המוות בוטל, היי תי מ ציע לחייב את הנאשם לקרוא
עשרה כרכים של ״דבר״ ,או 20 כרבים של ״הפועל הצעיר״.

שמואל שן, צפת

טובים מול טובעים
הכינוי ״גברברים״ (העולם הזה 1162 והלאה! אינו שווה פרוטה.
־אשיית, הוא מלאכותי. שנית, יש לו צליל דוחה. שלי שית, ה!א סד־מיני.
ורבי עי ת, יש כבר כינוי מקובל: פראייר. האם יראה שלום
בהז שאר־רוח ויתקז?
זה אלף. בית: הדבר המקורי ביו ת ר מז הדברים הנורא-מקוריים
של עליז ה עולש (העולם הזה )1162 היתה האזהרה מ פני זאבים.
חיי תי רוצה לראות את הגכר שינס ה להתלבש עליה בכוח בעודה
בחיים — לאחר מעיפה.
מוישה פראייר, רחובו ת
ה ריני מלא התפעלות מן העבודה היפה והחשובה של שלום

כה! אודו ת הגברברים. יישר כוחו. ה ריני מקווה שמאמרים מ סוג זה
ירבו ב״העולם הזה״ ,ויפחת החומר מסוג שער הסטריפ־טיז.
דן חת, אילנות
הנה כינוי חדש: נבר בי ריוני ם. שרות רב אתם עו שים בכד שאתם
מ בי אי ם ני חו ח מקיף וכולל של תופעה זו. אד לדעתי איז הי א
מקיפה את כלל הנוער הנמצא מחוץ לקיבוצים.
טלו, למשל, או תי. גי לי 18 וחצי. אני משתייר לחברה המונה
!)4־ 30 איש. חלקם עובדים, חלקם לו מדים וחלקם משרתים בצבא. לפי
אווירת המסיבות, אותז אנו עורכים מרי שבוע, נוטל אני את הזכות
״ומר שגל ההתנוונו ת וה שחיתו ת לא הני ע אלינו, וכז לא אל עשרות
חברות אחרות. רבים הם הגברברים, אר רבים מהם אותם הנערים
המשלבים עבורה המכבדת בעליה ב כי דו ר הנוז וטוב.
אני מז מיז אתכם. חנו לי את הכבוד לארח אחכם במסיבה הנוג ה
של חברה טובים, ולא טובעים.
אורי שיקה, חיפה
אס הטובים הבלתי־סובעים תובעים זאת, נישנזח להיענות.

חברות ללא־בושה
בזמן האחרון התחלתם לפרסם מא מרים הקשורים בנערות ישראליות
ל מיני הז, החל בסט רי פ טיז איו ת המטופ שות וכלה בכלות הדולרים.
האם זה המאפיין את הנערה הי שראלית? את מח שבותיה ואת
אופיו!? אם כז, אז אבדנו.
מדוע אינכם כותבים על נערות בעלות ערר ו או פי, נערות העוסקות
בעיסוקי ם מ ענייני ם ועו שו ת משהו למען הכלל?
כדאי שקוראים, להם יש מכרות או חברות שאין להתביי ש
כהן, יכתבו אליכם, כדי שהקהל הי שראלי יכיר נם את הצד ה שני
ו ה חיו בי) של הנערות שלנו.

מ. לבקוביץ, ח .כהן, א .זקמן,
ג. זילברשטיין, ש .גודמן,

סטודנטים, ירו שלים קבוצת המערכת תשמח להכיר את הנזכרות ו /א ו החברות של קבוצת הסטודנטים
משני הצדדים.

בלה ובליון
בקראי את הכתבה ״פספורט בלי חתונה״ על מר אי מר ה קאופטייל,
אותו י הו די שלא רצה להתחתן עם התיירת מ א רגנ טינ ה ג׳ינ ה ג׳פה
והעולם הזה ,) 1164 מלא לבי רחמים על גורלו המר של האיש,
ועל תו כניו תיו הי פו ת שהלכו ל איבוד.
כשאדם מתכונן להתחתן עם תיירת עשירה
מ א רגנ טינ ה, זה צריך ל היו ת נורא בשבילו
למצוא לפתע כי במקום זה מגי עהא ליו
עולה חדשה בלי כסף, הרוצה להשתקע בארץ
ולהתחיל כאז בחיים חדשים.
לדעתי, צריד ק או פ ט״ ל לתבוע פי צויי ם על
״סבל, בזיון וצער,״ אחרי שכלתו הרסה את
חלום חייו. לפחות מני ע לו שתפרסמו את
תמונתו.
מרים מרגליות, תל־אביב
לבקשת הקוראה שפיה מפיק מרגליות —
ראה תמונה.

עיטור נחמד
צלב־הקרם הנאצי הוא בלי ספק עי טו ר
נחמד מב חינ ה ציו רי ת, אלא משום מה הוטל קאופטייל עליו פסק של טומאה. מילא, יבושם להם.
אבל ר אי תי ארם בבית־קפה במרכז העיר,
והוא מני ח מי דו את עתון־הבוקר כשעל פניו ארשת בחילה, טי מ טו ם,
עייפות לאין קץ. מבלי משים, כ שעיניו בו הו ת על הנליוז המרובד
או תיו ת שחורות, נטל עפרון והחל מעטר את שולי הג ליון בצלבי-
קרס.
הוא לא ידע את אשר הוא עושה. כשהבחין במע שיו, עיוו ת מעט
את פניו, ובעצלתיים מחה את העתון מעל השולחן, ו הניח לו ליפול
ארצה. הוא אפילו לא חשב לה בי ט סביבו אם מתבונן בו מי שהו.
הוא נם לא טרח לקמט את העתוז כדי שלא ארים אותו אני. אילו
סייסהו אחר במקומי אותו רגע, הי ה או תו אדם מוצא את עצמו
מובל אחר כבוד רב ב מכוני ת ירוקה ממוספרת באדום. הוא לא היה
פסיכופאט, אותו אדם. הוא לא עשה זאת בזדון. הוא פ שוט הי ה
עייף ומטומטם, ומ הופנט מכל הכותרות ב או תיו ת של קידוש־לבנה.
• אילו אר ידעתם מה עז רצוננו למצוא לנו מולדת אחרת בזה
העולם הקטן! מולדת ששם לא י הי ה איכפ ת לנו כלום. מולד ת שלא
נצטרד לקרוע את נפשנו בשל זכרון חסד-נעורים. סולדת שי היו או
לא י היו בה בני־אנוש, ואנו ניאלץ עצמנו לחבב אותם. עשור שנים
מרעיל או תנו בזכירת אשר עשה לנו עמלק. מאכילים או תנו באייב־מז,
במסכנות, בזוהמה, בצלבי־קרם. כיצד, לעזאזל, אפשר לאהוב את
(המשך בעמוד )4
העולם הזה 65ו ו

שבוע אחרון לקבלת כריכות ״העולם הזה״
כהשררי העולם הזה, הל־אכיב, רם ו 1גלי!!ם ו\ ,8ה ה!\ כי
לים גליוווה העולם הזה הכל \!שוים, לכריכה כרכים
שוהיים.
ם היר הכריכה הוא 3.500ל״ י, או ה\ ההכזן שים
ה!\וראים לשלם עם הסירה הכרך לכריכה. ארכיו\
העולם הזה ישלים כל גליו\ הסר, כה היר 600 הרוסה.
!!וראיס ההוץ להל־אביב יכולים לשלום א ה כרכיהם
כראר כהו ם הה הההאה־ראר גול ם ר 5 0ד 3 .דיי, שהכמה
אה רסי הה שלום הורה ווזה רהי הכריכה.
הוער הסירה הכרכים הוא כיו ם שוי וההישי הש־כוע,
כי\ השעוה עשר ער אהה להוי האהריים וההש
ער שכע אהר האהריים•.

כתנים

במדינה

(המשך מעמוד )3
כל זה? כל כמה שנאטום אוזנינו ונעצום
עינינו, הם מ ציפי ם וחונקים את כל יימוב
שבגו, עד שאם י צונ נו להי שאר בני-אדם, ולא
י הו די ם עלובים, מו טב לנו להימלט הרחק
מכאן, להימלט מ מולד ת זו, שכל צמיחתה
על השנאה לעמלקים צהובי־שער או
שחורי־שער.
הגלות בראה את ה ציונו ת, שהקימה את
ה מדינה. ה מ די נ ה׳ בוראת את ה אנ טי ש מיו ת
שתזכה אותה במחזור שילו מי ם חדש. צר רק
כי כל זה לא נעשה ביתר תבונה. נורא צר.
עימכם הסליחה על הבלבול בדברים. ובאמת
— כל טוב לכם.
בלי חתימה, בלי כ תובת

אד תראה כאצבע!
בכל הכתבה המאלפת על זיו פי הב חירות
(העולם הזה )1104 מזעזע ביו ת ר המיסמר
שהופיע על השער. אני מתכוון לחתימת מר
סלמן עזרא על הצהרתו כי קיבל חמש־עשרה
לירות כדי להצביע בעד הר שימה ב׳ .מסתבר
כי בוחר נאור זה של מ דינ ת ישראל
אינו יורע אפילו לחתום את שמו, ונאלץ
להשתמש בטביעת־אצבעו! רי בונו של העולם
הזה — האם אנ שים כאלה בוחרים את ממשלתנו?
האם אין זה שי א האבסורד?
״בהיותך ברומא, נהג כמו הרו מאים!״ הרשו
לי לחתום, כנאה לבוחר במשטר דמו•
קראטי נאור זה:

תל-אביב

רובים כן, אדמה דא

הסובס

רו ה

תשבץ 1165

מאוזן .1 :דג טו ף; .4א סנו ת ••!רוו־וה
בביצנץ; .10 עוף
זורף .11 :מך; .13 סו
׳ב החודש העברי;
• .1תוצאת המלחמה;
! .1כלי שיט; .17
!רפד לילה; .19 לום־
זי ם אותה ביד; .22
זכרוה חגיגי ת; .25
!יים; .26י לי ד רוחו
6ל המשורר; .27 פי־זוי;
.30 איפ ה; .32
:ז; .33 מי ל ת ורוו;
׳ .3שלם; .36 איזה;
.37 נשאר; .39
:ץ; .41 סוג אבן;
; .4סעיף־ענף; .44
ו ציו דו של הטייל;
.41 אלף; .48 יום־
זוב; .50 האזרח משים
זאת; .51 כיפ ת
;שמים; .53 קוציו
:אים עם פר חיו; .55
פזו: במדבר; .57
־גל; .58 מוקף מים;
! .5יסורים; .60א-
יוק, קשור בכבלים.
מאונך ; .1מכבה
זת האש; .2סוד;
! .מ פ רי די ם אותה
זז החלב; .5יחי־
׳תח שמל; .6אי מה;
:או חו מברכים ה־ו
א מיני ם .8 :לוח]״;
.9סקירה ב עיון; .12 מי ל ת יחם; .15
:עלה; .16 מצא עוז בנפ שו; .18 שלשלת;
.2מספיק; .23 אויב; .24 בת־קול; .26ע ליו
־ובצות הדאגות; .28 תואר הולנדי; .29
זצתה; .31 חיי ת מדבר, רבים; .32 אותו
נורים; .35 מי ל ת שאלה; .37 קורן; .38ל־כעבר,
לשון ה מאזניי ם של ה קו אלי צי ה הירו־קלמית;
.40ש אינו אוכל; .41 שייטת; .43
נני; .45 בגללו אבדה הפרסה; .40 שליט
־,אימפריה; .47 שרוי זם; רב באותו מקום;
! .4שימ ש כסיבה; .52 בו מקננו ת הציפרים;
) .5שכן; .50 נרו י אי ר .58 :מילת ברירה.

תשובות תשבץ ״העולם הזה״
2 1164מאוזן .1 :עמוס .4 .אנוני מי.10 .

״וזה לווור הנושר השרבי בששורי השב־ריה
בביה־ההבר הוזוזלבהי בישראל י־ ״
ה שובה הלסיה של שאלה גג בלולה בהש־ב
ז ״השולה הגג!״ 65ג ג. וזשבאו, הלוזיר
שבישיה בביה־הפר גזיבגגי (גרבי בבשה
אל גרבייה, בגזיר דרגגיש, רכש א ה הל־שג\
השבריוד בבית־הההר היהודי בבהרו,
שיהרה והשליהה בביה־הההר ההיכור.
כל גזי שיוהה לההור השבץ גגג, לא יו־כל
להכהיש כי ררגגיש, שההביבו השי־
!זרי, גגנזף גגל איהו\< הבוליה, הוא התי־רגז
השבאיה בשרביה, נגבריגז ואנגליה,
שולה בשהה השבריה לא בזזגגז גזגגגר
שברי ההואש ב\ גילו,

הנני ד רוזי ישראלי, תושב כפר עו ספי ה
אשר על הכרמל. עברית למדתי חור קריאה
בעתון. יש לי ת מי ד ההרגשה כי העדה שלי
היא המקופחת בישראל. עשרות חללים דרוזיים
נפלו ב הגנ ת הארץ היו. רק לפני שבועיים
נהרג חייל ד רוזי ממשמר הגבול, ובכל
זאת אנו מקופחים. ד 1ג ם או ת אינן חסרות:
• באף כפר ד רוזי לא נמצא כיום חשמל.
• ברוב הכפרים הדרוזיי ם אין אפילו מפעל
מי ם אחד (וזא ת שבהרבה כפרים ערביים
יש כיו ם מים, חשמל, מרפאות ובתי־חולים).
• אלפי דונ מי ארמה נלקחו בכה מבעליהם
הדרוזים, וזאת בטענת בטחון.
זה קצת מוזר: מצד אחד נו תני ם לחייל
דרוזי לשמור על הנבול עם רובה ביד, ומצר
שני לא נו תני ם לו לעלות על אדמתו,
ממנה הוא מו צי א לחם.
מדוע עו שים זאת שלטונו תהמ דינ ה. לנו,
הדרוזים, וזאת בעוד שאף חייל ד רוזי אחד
לא ערק ו שידר ב״קול דמשק״ (כמו חיילים
יהודיי ם עשו) ,ואף ד רוזי אחד לא נתפס
בתור מרנל (בעוד שי הו די ם כן נתפסו)?

אזרח דרוזי, עוספיה
שאלת ת :6זכורני כי לפני ארבע שנים,
אחרי הב חירות הקודמות, גילה ״העולם הזר״
מקרים רבים של תשלום שוחד לבוחרים,
ואף פי רט את הפרטים. מדוע לא נזעקו אז
כל אלה המע מי די ם עתה פנים כאילו נתנל־תה
אמריקה, ובראשם שר־המשיפטים, ה מב טיח
למנות ועדת־חקירה?

אברהם אבידר, אשקלון

עריצים ומעריצים
המדור ה שבועי החדש• על מש-אלי אנ שי
ציבור על נו שאי ם שוני ם הוא המצאה טו
בה — אבל המשאל האחרון על הנ שים ה
נערצות ביו ת ר (העולם הזה )1164 הי ה מד
כא. הוא מוכי ח שוב כי גם הגי בו ר הנד ה
ביותר הופר לפחדז כשאשתו מסתכלת. אחרו
איד אפשר להסביר כי כל הגברים מדברי:
על הלן קלר ו אלינו ר רוזבלט, כשהם בלי
ספק חו שבים על ב רינ׳י ט בארדו והנם יכו
נרייס?
יעקוב גולן, רנזוז־ג
העובדה שכמעט כל הגברים העריצו
ב מיו ח ד את הל! קלר, מוכי ח ה שוב כי הגבר
הי שראלי הממוצע רוצה באשה ש אינ ה מדברת׳
אינ ה שומעת ו אינ ה רואה!
שולמית גולדמן, רנזת־גן
על בליינד!

מסטיק לעוס וקדרק גייכר

ים .11 .וו .13 .מר .14 .שסק .15 .דביר.17 .
מג .19 .כי .20 .קדמא .22 .שמ שון .25 .תא.
.26 עוד .27 .לבנט .30 .ירדן .32 .חן.33 .
צו .34 .קש .36 .בז .37 .אביק .39 .דני ה.
.41 דרש .42 לב .44 .נאגור .46 .קפלט.48 .
נד .50 .יה .51 .טובה .53 .לפת .55 .ים.57 .
נר .58 .אף .59 .דוני צ טי .60 .תמוז.
מאונך .1 :עירק .2ממ .3 .סובא .5 .נם.
.6ורמש .7 .יש .8 .מסד .9י קינ טון.12 .
וי .15 .ד מ אי .16 .רשוז .18 .גולני .21 .דת.
.23 מד .24 .נב .26 .עדן .28 .נץ .29 .מק־דונלד
.31 .רבהאי .32 .חבש .35 .שז.37 .
אררט .38 .קלפה .40 .ין .41 .דו .43 .בל.
.45 גהיץ .46 .קברת .47 .טופז .49 .רפו.52 .
וז .54 .תז .56 .מט .58 .או.

אני מסופק אם קלארק ג ״ ב ל בסרט ח ביי
המורה״ (קולנוע ״חן״ ,תל־אביב, לפני שנה״
היה מו צי א מתחת ידו כתבה כה מבררת
וחסרת פניו ת כמו
״ אמבוש לממבוש ״
(העולם הזה .) 1163
אם אני קורא
את ״העולם הזה״
מאז הקמח המערכת
הנוכחית, אני לא
עושה זאת בגלל האי
די א ה פיקס יכל
השתלבות במרחב (לכל
אדם יש תחביב
ולא בגלל
הסידרה הנמי״כת כמו
מסטיק לעוס :
ה אי שי
״ ם י פו רו /ה
של מוחמר, נחום ו־ *
כר ״.נ א מנו תי לשבועון
נובעת מגי שתו
ה מקורית ו הי סודי
ת לכל בעיות־הה-
״ ם, ואחרות מן הכתבות
שלכם היו זכ איו ת לפרס פוליצר, אילו
הי ה כזה בישראל. בבקשה, פנו יו תר אל
השכל ופחות אל הרגש (סטריפ-טיז, זיו ה,
וכו׳ — מספיק פעם בחוד ש).
אגב: אין חולקים על יי חודו של ״העולם
הזה״ כמנציח מי לי ם חדשות שנכנסו לשפת־ה
שינרה, אולם מדוע בגדתם ב ״יו מון״ ,״צהרון״?
שי מו לב.

צבי בר־שירה, גבעתיים

העם
דו ד הבנים
אחד הנצחונות המזהירים ביותר של
ממשלת ישראל שמור בסוד. הוא מתבטא
בהפיכת כמעט כל כתבי־החוץ היושבים
בישראל לסוכני־תעמולה ממשלתיים. סופרים
עוינים, ואפילו ביקורתיים, הורחקו בהדרגה.
כתבים שעשו את רצון הדוברים הרשמיים
קיבלו פרסים בצורת ראיונות מיוחדים עם
בן־גוריון ואחרים. התוצאה: אפילו עתונים
חשובים ומנוסים, כמו היומון הלונדוני
טייטס והשבועון האמריקאי טייס, משתיקים
כל דבר שאינו נעים לממשלה (דוגמה:
ואדי־סאליב) ,מבליטים כל דבר רצוי לממשלה
(תוצאות הבחירות).
בין המעטים שלא נכנסו לתלם זה הוא
דנה אדמם שמיט, הכתב־הכוכב של הניו־יורק
טייטס הפרו־ציוני. שמיט, בן משפחת-
נשיאים• המתכונן לכתוב ספר על ישראל,
בה ביקר לעתים תכופות, פירסם החודש
מאמר מקיף על רשמי הביקור שערך במרחב,
כולל ישראל, לפני חודש:
״תוצאות סיר־הלחץ הישראלי מתגלות
כדמותו של הישראלי הצבר. צעירים אלה
השתחררו במידה רבה מדרכי־המחשבה של
אבותיהם ושל יהודי העולם. הם ישראלים,
המושרשים במזרח התיכון. גדולה בקרבם
השאיפה להיות חופשיים מן התלות הכלכלית,
המדינית והתרבותית בציונים באירופה
ובארצות־הברית
״בינתיים מתפתח גם טיפוס חדש של
ערבי. הוא פרי התפתחות תעשייתית ושל
מהפכה מדינית, כלכלית וחברתית. חברתו
המסורתית מתמוטטת. מיליוני ערבים לומדים
קרוא וכתוב, ומאות־אלפים ינהרו בקרוב
מתוך הגימנסיות והאוניברסיטאות
״בעשור מאז המלחמה הישראלית־הערבית,
פגה המרירות במקצת. יותר ויותר ערבים
משלימים עם קיום ישראל. יותר ויותר הם
חשים בריקנות האיומים להשמדת ישראל...״
מפלגות מעיל• השוד
״הם משתמשים בכדורי־דומדום!״ התלונן
עסקן מפא״יי ותיק .״הם מפירים את חוקי-
המלחמה המקובלים!״
״הם״ במקרה זה היו החוגים השונים
של צעירי מפא״י, המלוכדים עתה במשימה
מרכזית אחת: להשתלט על סניפי המפלגה
בגוש דן, ובעיקר תל־אביב, שם מגיע מספר
חברי־הסניף ל־ 31 אלף. ההזדמנות: בחירתה
הקרובה של מזכירות הסניף.
נגד הקבוצה השלטת, בהנהגת שרגא נצר,
פועל מטה קרבי מנוסה, בהנהלת שני הש־מואלים:
שמואל אביעד (תג׳ר) ושמואל גל,
המודרכים על־ידי אברהם עופר, הנהנה מתמיכת
משה דיין ושמעון פרס.
הותיקים לא חששו מן הקרב — הם
חששו מן השיטות של הצעירים הנוהגים
להיפגש בביתו של עופר.
כדי חתונה קאתולית. את היתד הראשונה
ניסו הצעירים לתקוע במוסדות הכלכליים
של ההסתדרות, להחדיר שם את
אנשיהם לעמדות־מפתח חשובות .״אומנם
איננו יכולים לחדור להמ שביר המרכזי, ששם
יהושע רבינוביץ, סגן ראש עירית תל־אביב,
בולם אותנו,״ התפאר השבוע עסקן צעיר.
״אולם אף רגל השייכת לאיש של שרגא
נצר אינה יכולה לעבור את מפתן הדלת
בהנהלת תנובה.״
לפני חודשיים יצרו צעירי המפלגה תפקיד
חדש במרכז המפעל ההסתדרותי, שמחזורו
מגיע ל־ 300 מיליון לירות לשנה. התפקיד
החשוב, כפי שהוסבר לפקיד שהתקבל לעבודה:
לעבור על כל הדו״חים של מנהלי
תנובה, לדווח עליהם לחוגי־הצעירים.
כעבור חודש התברר שהפקיד הצעיר
סירב לבלוש אחרי מנהלי־העבודה שלו, לגלות
את מסמכיהם הסודיים. הוא נקרא
לראיון מיוחד במרתף חוגי־ד,צעירים, במרכז
מפא״י, ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. הם
רגזו על כי הוא משקיע את מרצו בפיתוח
סניף המפלגה בקרית־אונו ודרש תקציב
של 240 לירות לחודש, תחת לגלות את
התיקים הסודיים של תנובה.
״תגיש את התפטרותך!״ דרש ממנו שמואל
אביעה שהתחיל לנהל את עניני הצעירים
(המשך בעמוד )6
* שנתנה לארצות־הברית את נשיאן השני
(ג׳ון אדמס) והששי (ג׳ון קווינסי אדמס).
העולס הזה 65ו ו

תה כועס, יופיטר. אתה כועס,
משמע שאינך צודק. כך אמרו, כמדומני,
החז״ל של רומא.
יופיטר, האל העליון בפנתיאון של מפא״י,
אל אלוהי בטחון ישראל, כועם. הוא מפזר
סביבו ברקים ורעמים. ברקים ממשלתיים
ורעמים הסתדרותיים. שמיים וארץ נרעדו.

על מי אתה פועם, יופיטר? האמנם
על אלן! ומאתיים מורים
תיכוניים, הפחות מלחמתיים שב־יצורי־אנוש?
האם הם עוררו את
חמתו להשחית?

* •ט משהו מלכם, משהו סימפאטי,
במאבק זה של המורים התיכוניים. משהו
הקודם אף לשיקול אובייקטיבי של צדקתו
או אי־צדקתו.

זהו המאבק של המעטים נגד
הרבים. של קבוצה קטנה, חסרת
ארגון ומנגנון, נגד המכונה הגדולה.
הוא מתארגן בחדרים פרטיים, בין ספרים
עבי־כרס על תולדות הפילוסופיה וכרכים
גדולים של אמנות הריניסאנס. ילדים משתרבבים
בין רגלי המתוכחים בשעת הדיונים.
הטלפון המצלצל נמצא אי־שם במסדרון, ליד
ארון־בגדים. אי־שם במרתף מטרטרת מכו־נת־שיכפול.
כאשר
אזרחים פשוטים, שקטים ותרבותיים,
נרתמים בכל לבס למאבק נגד מנגנונים
אדירים, השוכנים בהיכלי־פאר, המצויירים
במיטב מכשירי־הקשר של אמצע
המאה ד 20 הרי זה דבר שיש בו כדי
לעורר אהדה אינסטינקטיבית.
ובלי משים נזכרים מאבקים אחרים מסוג
זה. ובראשם המאבק הראשון: המרד הגדול
של הימאים, עת יצאה חבורת צעירים סימ־פאטיים,
מבולבלים בגישתם אך בטוחים
בכוח צדקתם, ללחום מלחמה דומה.

בל עוד יכולים אזרחים חסרי־אמצעים
להעיז להתגרות כמכונות
הארגוניות הדורסניות, ואן? להעלות
את חמתו של יופיטר -הרי
אפשר להתגאות בחברה הישראלית.

מוזר במאבק זה הוא שאין לדעת
ן ) מי האוייב. זה אוייב חמקני, הלובש
צורה ופושט צורה. מחפשים אותו בפינה
אחת של הזירה — נמצא הוא בפינה השניה.
פונים לשם ואיננו.
עובד רגיל שיש לו תביעות — פונה אל
הנהלת המפעל המעסיק אותו. אך מי מעסיק
את המורים התיכוניים? לכאורה, הנהלות
בתי־הספר שלהם. למי שייכים בתי־הספר?
כשליש מהם לעיריות ולמועצות מקומיות.
שני השלישים האחרים — לחברות ציבוריות,
המורכבות מקומץ נאמנים.
כאשר פנו המורים אל הנהלות אלה,
נאמר להם, במידה רבה של צדק: מה אתם
רוצים מאתנו? אנו מקבלים מענקים ממשלתיים,
וחייבים לעשות את רצון הממשלה.
זו בעיה ממלכתית. מצפוננו אינו מרשה
לנו להתערב בה. נא לפנות אל הממשלה.
כאשר פנו המורים אל הממשלה׳ נאמר
להם, במידה רבה של צדק: מה אתם רוצים
מאתנו? יש לכם סכסוך עם ההסתדרות הכללית,
המתנגדת להופעתכם העצמאית.
נא לפנות אל הועד־הפועל.
כאשר פנו המורים אל ההסתדרות, נאמר
להם, במידה רבה של צדק: מה אתם רוצים
מאתנו? אנחנו ניטראלים. מזה שנה לא
דנו בסוגיה. יש לכם סכסוך פנימי בהסתדרות
המורים. נא לפנות למר שלום לוין.
וכאשר פנו המורים אל הסתדרות המורים,
נאמר להם, במידה רבה של צדק: מה אתם
רוצים מאתנו? אנחנו מתנגדים שתקבלו
משכורות טובות? הרי זה בדיוק מה ש־

אנחנו רוצים — שכל המורים, וגם אתם,
תקבלו משכורות טובות. נא לפנות להנהלות
שלכם.

וחוזר חלילה. אם מותר לגנוב
את הנוסח של פיראנדלו, אפשר
לומר: אלף ושלוש מאות נפשות
מחפשות יריב.

^ די לפענח את התעלומה, יש להבין
^ קודם כל דבר אחד: המאבק שוב אינו
נטוש בעיקר על הכסף.
ההשתלשלות המוזרה החלה אמנם בדרישה
הצודקת של המורים התיכוניים לתנאי
עבודה ושכר הנאים לציבור אקדמאי־ברובו,
ברמת־המחיה הקיימת של החברה הישראלית.
אולם חיש מהר תפסו כי לא יתכן מאבק
יעיל על תנאים אלה כל עוד חסרים הם
גוף עצמאי, שייצג את ענינם. המאבק על
השכר הפך למאבק על חופש ההתארגנות.
המשא־והמתן שניהלו המורים התיכוניים
עם הממשלה לפני חצי שנה הוכיח זאת.
עמי אסף, סגן שר־החינוך־והתרבות, טען כי

מורים תיכוניים להתארגן בארגון משלהם
ולייצג את הדרישות של עצמם מבלי להיות
כפופים לאינטרסים זרים, השונים משלהם.
בחברה חופשית — לא קומוניסטית, לא
פאשיסטית, לא קורפורטיבית, לא סינדיקליס־טית
— זוהי דרישה מובנת מאליה: זכותו
של כל פרט להתאגד עם פרטים אחרים,
בעלי אינטרסים זהים, בארגון הנראה לו,
כדי לנהל מאבק מקצועי בלתי־תלוי.

אולם החכרה הישראלית אינה
חופשית מבחינה זו. יש כה צורה
חדשה ומקורית של טוטאליטא-
ריות: שיתוף־פעולה כין הממשלה,
שהיא נותנת־עבודה גדולה, לבין
ההסתדרות, שאף היא נותנת־עכד
דה גדולה, בדי לכלום ביחד את
עלית רמת-המחיה של העובדים
אלא בצורה וכמידה שהממשלה־ההסתדרות רוצות בכך.
שלום לוין, הדיקטטור של הסתדרות המורים,
הוא אחד מעמודי־התווך של משטר
זה. הוא מייצג את 15 אלף המורים במדינה,

יבואו על סיפוקן, במוקדם או במאוחר,
הדרישות הכלכליות הממשיות של המורים
התיכוניים.
ן* אשר החליט דויד בן־גוריון להת־
^ ערב בסכסוך זה ולנהל משא־ומתן עם
המורים התיכוניים, היה נדמה כי הוא רוחש
אהדה יסודית לעמדתם. אולם הוא הדגיש
מראש שאין הוא מייצג את הצד שכנגד.
הוא משמש רק כמתווך בין הצדדים.
תיווך זה לא עלה יפה. דויד בן־גוריון
נתקל בקיר האטום של וותיקי מפלגתו,
שהתאגדו כדי להגן על ציפור־הנפש של
המשטר — המרות המוחלטת של ההסתד־רות,
באמצעות הבוסים המוכרים׳ על העובדים׳
נגד כל נסיון של עצמאות ומרדנות.

מול המשולש הקדוש של פנחס
לבון, שלום לוין וזלמן ארן, נשאר
בן־גוריון חסר-ישע -במו במקרים
הקודמים, כעניין הלאמת קופת
חולים ובענין הרבב הקואליציה
הממשלתית.
לכן נאלץ בן־גוריון לפטור את המורים
בלא־כלום, בטפיחה אבהית על הגב ובבקשה
סתמית לסמוך על הזקן. כאשר רץ אליו
שלום לוין למחרת היום, סיפר לו בן־גוריון
סיפור משעשע על חייל בגדוד העברי שהתעקש
ועצר את הגדוד כולו. אז דיבר בן־
גוריון אל לבו, קרא לו בשמו ופייס אותו
במלים יפות — והגדוד היה יכול להמשיך
בדרך.
בניגוד לאותו יהודי טוב, לא הסתפקו
המורים התיכוניים בכך שבן־גוריון קורא
בשמם. הם רמזו בעדינות שטפיחה אבהית
אינה יכולה לבוא במקום הכרה באירגונם.

אנשיגז הור הגזמנה האדירה: הגזוריגו חגזימנייגו באסייפה
סיפוק דרישות־השכר של התיכוניים יהיה
דומה להוצאת אגוז אחד מערימת־אגוזים
— כל הערימה תתמוטט. אחרי המורים
התיכוניים, ידרשו גם שאר האקדמאים במדינה
להעלות את שכרם — ותתחיל התפתחות
אינפלאציונית כללית. גם שאר המורים
ידרשו העלאת שכר.
התיכוניים הציעו להסוזת את ההעלאה,
כנהוג בארץ. כאשר העלו את שכר המרצים
בבתי־הספר הגבוהים, קראו לכך ״רתק״.
כאשר העלו את שכר הרופאים, העמידו פנים
כאילו זה תשלום גלובאלי בעד שעות נוספות
שאי־אפשר למנותן. המורים התיכוניים
הציעו כי העלאת שכרם תלבש צורה של
פיצוי עבור מילוי מקומם של חברים חולים
— תופעה המיוחדת למקצוע ההוראה התיכונית.
אפשר היה גם למצוא הסוואה בצורת
תשלום גלובאלי מיוחד עבור תיקון עבודות־תלמידים.

אילו
היה זה מאבק על השבר
גרידא, היה הסכסיד מסתיים מן
הסתם עד אז. אולם בהגיע המשא-
והמתן לשלב הזה, בא ויטו מוחץ
מצד הסתדרות המורים. סגן המזכיר
שלה הבריז, שלאור הצעות
אלה שוב לא תסכים הסתדרותו
לשום מגע כין הממשלה לבין
נציגי המורים התיכוניים.
כי הסתדרות המורים מתנגדת לכל תוספת
מיוחדת למורים התיכוניים, שאינה
מביאה אוטומטית לעלית שכרם של המורים
היסודיים.

רשה זו מבהירה מהי נקודת־המוקד
של המאבק כולו: זכותם של 1300

כמו שהנחש מייצג את השפן שהוא בלע.
הוא האיש הדואג לסדר ולמשטר בקרב ציבור
המורים למען השלטון — שהוא נותן־
העבודה הישיר של כל המורים היסודיים.
והוא סבור כי תפקידו כולל את מניעת
התקדמותם העצמאית של התיכוניים — פן
יהיה הדבר למחלה מדבקת בכלל ציבור
המורים.
כמעט מוזר כי במצב זה מסתפקים המורים
התיכוניים במועט. אין הם רוצים לפרוש
מהסתדרות־ד,עובדים הכללית. הם רק
דורשים כי ארגונם יהודה גוף עצמאי בקרבה
— גוף שיקבל אז (ורק אז!) את מרות
הועדה המרכזת של ההסתדרות.
הריבונות המבוקשת על־ידם כוללת שלוש
זכויות־יסוד:

• להגדיר

לבדם

תנאי

זבות־ההכרות בארגונם( .כוונתם לכלול
בו רק את המורים המכינים את תלמידיהם
לקראת חינוך גבוה).

+לקבוע לבדם, את הדרישות

הפרופפיונליות( .כודנתם שיהיה דירוג
כפול: האחד לפי ההשכלה, שיקיף את כל
המורים היסודיים והתיכוניים כאחד, ואחד
לפי התפקיד, שיכלול את התיכוניים בלבד
וישמש המרצה לשאר המורים לעלות להוראה
תיכונית).

• לחתום לבדם על הסכם־הע־בודה
עם משרד־החינון• והתרבות
למורים ככתי-הספר התיכד
הנוגע! לנ
ניים.
אלה דרישות מתונות. הן הוגדרו בתבונה
רבה. כי ברגע שיתקבלו, יוכל ארגון המורים
התיכוניים לייצג את האינטרסים של
חבריו במלוא כוחו הריבוני — וממילא

מ א11

ואז פרץ זעמו של יופיטר. על
מי? לכאורה, על המורים התיכד
גייס, שלא הסתפקו במלות-הנועם
שלג אף למעשה הוא כועס, מן
הסתם, על עצמו -על אי-יכולתו
להשליט את דעתו במפלגתו.

ץ אשר יופיטר כועס, יש להניח כי
^ המשטר יגייס את כל כוח־המחץ שלו
לשבירת המורים. בשביתת הימאים, ראתה
המדינה שגיוס כזה יכול להיות מרחיק לכת,
עד כדי שימוש באמצעים פסולים ואף מתועבים.
אולם
מה יכולות הממשלה וההסתדרות
לעשות נגד המורים שאינם שובתים, אלא
רק מסרבים לשתף פעולה עם הנהלות
בתי־הספר (אי־מתן ציונים לתלמידים, אי־הופעה
לישיבות מטעם המנהל וכר) ועם
משרד־החינוך (אי־תיקון בחינות־בגרות, אי־שתוף־פעולה
עם המפקחים, אי־השתתפות
בועדות המקצועיות)?

אי־אפשר להביא מפירי-שביתה
מקפריסין, כמו בימי שביתת-הי-
מאים. קשה יהיה לגרש את המורים
מכתי-הספר באלות המשטרה,
כפי שסולקו הימאים מאוניותיהם.
והפעם מתנהל המאבק לא במקצוע
הרחוק מן הציבור, אלא כ־כתי־־הספר
בהם לומדים הבנים וה כנות
של למעלה כד 50 אלף אזרחים
ואזרחיות, שברובם המכריע
רוחשים אהדה לענין המורים.
וגם אילו אפשר היה לשבור את המורים
התיכוניים, כדאי ליופיטר לעצור ולהרהר
רגע. הימאים נשברו — ועד היום לא קם
לתחיה ציבור של ימאים גאים, הצמוד למקצועו
בלב ונפש, כפי שהיר, קיים ערב המרד.
כי הרבה יותר קל לשבור מאשר לגדל
ולטפח.

זאת יודע כל מורה -וגם בש־יופיטר
כועס, כדאי לו לזכור זאת.

ת צ פי ת

(בל הזכויות שמורות)

• המתיחות בין סיעות הותיקים וסיעות הצעירים כמפא״י
תתפוצץ כגל השמצות בין הסיעות היריבות, לקראת וועידת
המפלגה הקרובה. הוותיקים טוענים כי אחת מסיעות הצעירים מדפיסה עתה

את רשימת המועמדים לוועידה, תחלקה בין בוחרי מפא״י כשהיא מסומנת
ברשימת מועמדיהם.

• צפוי פיצוץ שיתו!? העובדים בהנהלת חברת־החשמל.

אינטריגות אישיות בין איש מפא״י בתל־אביב, אליעזר שפירא, השואף להשתלט
על הנהלת חברת־החשמל, ואנשי מפא״י בחיפה, שליחי העובדים בחברה, גרמו
בשבוע האחרון לשביתות פראיות בתחנות־הכח בתל־אביב וסוכריר, שסיכנו את
המפעל. השביתות נפסקו לאחר ששר־הפיתוח התערב ברגע האחרון, לחץ על
אשכול להפסיקן בכל מחיר. אנשי מפא״י בתל־אביב מאיימים להפסיק את
שיתוף־הפעולה של העובדים בהנהלה, אם תביעותיהם האישיות לא תבואנה
על סיפוקן. הסכסו ן הועבר למרכז נזפא״י חעומל עתה נואשות למנוע את
הפיצוץ.

• פרישת מפ״ם מהממשלה תועלה על סדר היום במפ״ם :
הגורם: לחצו של האגף השמאלי במפלגה לנטוש את הקואליציה המביאה
לאובדן פרסטיז׳ה למפ״ם. תומכי ההצעה: יעקב ריפטין, הנס רובין, מרדכי
בנטוב ויוסף חמים. מאיר יערי לא ילחץ על חבריו להתנגד לדרישה זו. עמדה
דומה נוקט כנראה גם הח״כ העדתי של מפ״ם, חיים יהודה.

• צפה לסילוק במה פקידים כבירים של המפלגה הדתית
הלאומית מתפקידיהם, בתוצאה מביטול הבחירות ברחובות.
המועמד הראשון: שלום זילברפרב, ראש מחלקת הארגון של המפלגה, שהיה
אחראי לפני הבחירות על איזור רחובות. .

חייל פרשיח אח...״
• ברור במעט לחלוטין בי משה בר־סלע יחזור לבטא
המנהל הכללי של משרד הסעד. בר־סלע, שהורחק ממשרה זד עם צאת
הדתיים מהקואליציה הממשלתית לפני כשנת, מכהן עתה כמנהל אדמיניסטראטיבי
של אוניברסיטת בר־אילן. מאז שוב הדתיים למשרד הסעד נוהל משא־ומתן
עם בר־סלע, אך מאחר וחבר הנאמנים של האוניברסיטה הדתית אינו׳ שש
לוותר על בר־סלע, יתכן כי הוא יקבל את משרת המנהל הכללי לתקופה
קצרה בלבד, כהפגנת פרסטיז׳ה.
• צפה למרד צעירים בחרות. המארגן: דוב שילנסקי, המתכונן
לטעון בגלוי כי הנהגת המפלגה אינה מאפשרת לגופים צעירים ׳להתארגן, אינה
עוזרת להם מבחינה כספית. אחד הסניפים בהם סכנת השתלטות הצעירים
גדולה: ירושלים.

• אפשרות כניסה של חרות להסתדרות העובדים הכללית
תהיה אחת השאלות הראשונות שיועלו בועידת המפלגה. בשטח
זה ישנן אפשרויות הפתעה, כשחלק מעסקני הסתדרות ׳העובדים הלאומית,
בראשות אברהם אקסלרוז־ ,יתמכו בהצעה.

• ייתכנו שינויים גדולים בהרכב הקצונה הגכוהה במש־טדת
ירושלים. ההחלטה הסופית בקשר לשינויים המוצעים ׳תלויה בחמת־דעתו
של מפקד המחוז זאב טריפוס.

• להקה תיאטרונית חדשה כשם ״צבר״ עלולה לעלות על
הכמה. מארגן הלהקה יהיה יהושע קולר, שיציג רק מחזות ישראליים.
המחזה הראשון: על בעית הממשל־הצבאי.

• אל תופתע אם יוודע לד בימים הקרובים על פיטוריו של
אחד מאנשי המדור המרכזי לעיקוב ובילוש במשטרת ישראל.
האיש התגלה כמשתף־פעולה עם יצאניות, דאג להודיע להן יעל כל מצוד משטרתי
קרוב. הוא נתפס, הועמד לדין משמעתי ופוטר.
במדינה מאיר פלוקסמן קפץ למכוניתו. הוא עבר
( ה מ שן מעמוד )4
במפלגה, אחרי שעזב את הפנימיה הצבאית בין הנאמנים שסידרם בעבודה .״בואו!״ פקד
עליהם. בערב נכנסו לפעולה 250 בחורים,
בחיפה.
״מה פתאום?״ השיב הצעיר, שחשב כי שהתערבו בין הקהל שהאזין לדברי דיין.
מעמדו בטוח .״מנהלי תנובה מרוצים מעבו לא היו הפרעות. את שאר הנאמנים שלח
פלוקסמן לאסיפת דויד בן־גוריון, שנאם
דתי.״
באותה שעה בסלמה. הסיבה: הוא לא רצה
״אז נדאג לפטר אותך!״
״נראה,״ הגיב המזכיר הצעיר .״אני לא שעסקני הגוש ירגישו בריכוז הגדול של
מאמין שנחום וורלינסקי, מנהל תנובה, יסכים אנשיו.
לפטר אותי.״
דרך נשר בבניך מפא׳׳י. אולם גם
כעבור שלושה ימים קיבל הצעיר מכתב אחרי הבחירות אין הבחורים מתבטלים. איך
פיטורין. הוא מיהר אל שמואל אביעד הם עובדים? סיפר על כך עסקן צעיר :״כשהמרצין
.״בטל את מכתב הפיטורין,״ ביקש אני נוסע לנהל איזה משא־ומתן במפלגה,
הפקיד המפוטר .״תן לי אפשרות להגיש אני לוקח אתי ארבעה חברה. הם לא עושים
שום דבר. הם רק עומדים, עם מעילי־העור
בעצמי את התפטרותי.״
אביעד הסכים. המזכיר התפטר. יחד עם העבים שלהם, ועם משקפי־השמש הרחבים.
התפטרותו קיבל מכתב משמואל אביעה כל עסקן זקן של הגוש שרואה אותם מוכרח
שהרחיק אותו גם מפעילות במפא״י .״אין להוריד את הראש בחצי מטר. נוכחתי, לבינינו
חתונה קאתולית,״ כתב לו מנהל הפתעתי הרבה, שזה עוזר מאד.״
את שומרי־הראש הצעירים, המתייצבים
חוגי־הצעירים.
פלוגות הכוח גבנסו לפעולה. תנובה לכל קריאה טלפונית בקפה לידיה בככר
אינה המבצר היחיד של צעירי מפא״י. בזמן מסריק, תל־אביב, אוכלים שם על חשבון
שכל עסקני מפא״י כבר סגרו אחרי הבחירות המנהיג הצעיר שמזמין אותם לצאת אתו
את משרדיהם המנופחים, המשיך שמעון לפגישה חשובה, הספיקו כבר להכיר כמה
פרס להחזיק את מחלקתו במרכז המפלגה עסקנים וותיקים של מפא״י, שפחדו אפילו
להתאונן על נוכחות המשקיפים הזרים.
פתוחה.
כל צעירי המפלגה שנזקקו לעבודה ו ביניהם: דויד בן־ארי, ראש עירית בת־ים
(העולם הזה ,)1164 יצחק אברמוביץ, עסקן
הגוש השולט על סניף מפא״י ברמת־גן,
ואליעזר חייקין,־ מזכיר מועצת פועלי בני־ברק,
שהושמץ על ידי הצעירים כאילו היה
קומוניסט שעזב את אחת המדינות הדרומיות
בארצות־הברית.
אולם חוגי הצעירים אינם גומרים את
חשבונותיהם רק עם יריביהם. זמן רב
ניצלו את שירותיו של הד״ר (לכלכלה)
אריה נשר, עסקן מפא״יי שנלחם את מלחמתם
בסניף רמת־גן, עמד על זכויותיהם.
עד ששירותיו של נשר הפכו מיותרים. הצעירים
הגיעו לפשרה זמנית עם אברמוביץ,
השליט הנוכחי של הסניף, חששו כי נשר
אהוד יותר מדי בסניף.
הד״ר הרמת־גני הוזמן לאחת השיחות
המיוחדות האופייניות לעסקי חוגי־הצעירים.
״איננו מוכנים שתמשיך לייצג אותנו,״ הסביר
לו אחד מנאמניו של אברהם עופר.
״יכול להיות שנמצא פעם דרך להחזיר
אותך לפעילות.״ נשר עשה את שלו, נשר
יכול לעוף.
אוגר כקיץ כן משכיל. ארגון כל
פעולות הצעירים הצריך כסף 100 .אלף
לירות, אותן מקבלים הצעירים כל שנה
ממרכז מפא״י, אינן מספיקות לנהל פעולות,
לקיים את רמת־החיים הגבוהה של מנהיגי
הצעירים, להעסיק בקביעות שמונה עסקנים
במקום ארבעה, כפי שקובע התקן המפלגתי.
הצעירים מצאו דרך להתגבר על בעית המימון.
הם ניצלו את תקופת השפע של
הבחירות, כשגשם של תקציבים ירד על
מפא״י .״מה יש אם הגשנו חשבונות מופרזים?״
אמר השבוע אחד מן האחראים לניהול
הכספים של הצעירים .״לא השתמשנו
בהם באופן אישי, אלא שמרנו אותם לצרשירתו
את סגן שר־הבטחון לפני הבחירות, כינו במפלגה. זה כמו שכתוב בתנ״ך: אוגר
ידעו אל מי לפנות. מי שפרס חפץ ביקרו בקיץ בן משכיל.״
השבוע התברר כי מחסן־הכסף שנאגר
סודר בעבודה במשרדים ממשלתיים, הבטיח
מימי הבחירות יתדלדל עוד לפני הבחירות
לשמור על נאמנותו לעסקן הצעיר.
אולם העסקנים הוותיקים רגזו על לישכת־ לכנסת החמישית. אחרי שנתקבלה, לפי דריהעבודה
הפרטית של סגן שר־הבטחון. הוא שת הצעירים, החלטה לבחור את מזכירות
נאלץ לסגור אותה, להתרחק מפעילות. במ סניף מפא״י בתל־אביב על־ידי בחירות חשקום
פרס המשיכו את העבודה חוגי־צעירים. איות, הומרצו חוגי־הצעירים לפעילות מחוהתפקיד
הוטל על כתפיו של מאיר פלוקסמן דשת, להוצאת כספים בלתי־צפויה.
בעל העיניים השחורות, מנהל הרכב של
החליט מרכז חוגי־הצעירים, כדי להפעיל
ת,נובה, שעסק בכך שנתיים לפני הבחירות. לחץ על חברי מועצת הסניף הבוחרת במזתפקידו
העיקרי של פלוקסמן, המרבה כירות: להעביר 100 פעילים משאר הסניפים
להסתובב בעיר במכונית אמריקאית מהו לתל-אביב, לשכנע את כל בעלי זכות הבדרת,
אינו קשה. הוא מסדר את נאמניו חירה למזכירות הסניף בתל־אביב כי כדאי
בעבודה, דורש תמורה: התייצבות בכל להם להצביע בעד מועמדי הצעירים.
מקרה שיקרא להם. אוסף הבחורים הצעירים
הסביר השבוע צעיר האחראי למבצע:
שסודרו בעבודה, התלויים בחוגי־הצעירים ,״ייתכן שלא נכבוש את המזכירות, אולם
אינו קטן. הם מהווים את פלוגות הכוח של נציגותנו בה תגדל. כי יהיו די הרבה בעלי־חוגי־הצעירים.
זכות
בחירה, שיבינו כי לטובתם כדאי להם
עד עכשיו. היתה לפלוגות רק הזדמנות לחיות איתנו בשלום. הם יצביעו גם בעד
אחת לפעול. יומם הגדול הגיע לפני הבחי מועמדים שלנו.״
רות, כשמשה דיין היה צריך לנאום בכרם־
התימנים*.
ביקור הגברת הוקנה
״העמידו לי משמר,״ דרש האלוף ממנהיגי
בעוד שצעירי מפא״י תיכננו את מיבצעם
הגוש בתל־אביב. הם לא יכלו. לא היו
להם פלוגות מאורגנות .״איך זה שבכל הצבאי בגיזרה מצומצמת (ראה לעיל) ,תיכ־תל־אביב
אי־אפשר למצוא מאתיים גברים?״ ננו צעירי הצ״כ, שאינם מצויירים בנסיון
התלונן דיין.
צבאי מרובה, התקפה לאורך חזית ארצית.
הגברים נמצאו. כמה שעות לפני האסיפה היעד שלהם: לנצח בבחירות הפנימיות לוונכנס
דיין למטה הצעירים בתל־אביב, קבע: עידת הצ״כ שתתקיימנה בחודש אפריל.
״צריכים כוח!״
היעד נראה להם השבוע מושך יותר מאשר
לפני כן, אחרי שנסתבר כי יעמדו
* אחרי שנסיון ראשון פוצץ על־ידי פר־ לרשות המפלגה כספים שיאפשרו לה —
חחים, אוהדי חרות.
כך מקוזים מנהיגיה — למשות אותה מן
העולנז הז ה 1165

הבוץ בו נתקעה ערב הבחירות.
התקציב החדש, שהוצע על־ידי אהרון
גולדשטיין, גזבר המפלגה, הכיל טורים
ארוכים של מספרים, כגון 7000 :לירות לכיסוי
הגרעונות החושיים של היומון הבוקר,
2410.71 לקרן־הפעולה 616.80 ,ליוסף תמיר,
המזכיר הכללי של הצ״כ 1432 ,ל״י לסעיף
שונות. סך הכל 58,900 :לירות לחודש,
706,800 לירות לשנה.
הסביר העסקן הצעיר לידידיו, שישבו בחדר
הקטן בסוף המסדרון הארוך בבנין ה־צ״כ
ברחוב המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב :״אבל
כדי להשתלט על התקציב הזה כדאי לנו
להופיע בבחירות לועידת המפלגה עם כמה
שמות מפוצצים של אנשי־ציבור.״
השמות המפוצצים שהוזכרו: דן פטינקין,
הפרופסור האדמוני לכלכלה, אביגדור לבוני
טין, דיקן הפקולטה למשפטים, שניהם מרצים
באוניברסיטה העברית בירושלים.
אור אדום לסרלין. למחרת היום ירדה
התוכנית מן הפרק. כי פטינקין הצעיר, בעל
ההשקפות הכלכליות הימניות, נשאר איש
מפא״י נאמן. ליבונטין התאכזב מן הצ״כ,
אחרי שחתם כמעט על הסכם, לפיו יופיע
בבחירות לכנסת הרביעית כמועמד המפלגה
במקום ריאלי, נדחק ברגע האחרון על־ידי
משה נסים.
בלית־ברירה פנו צעירי הצ״כ אל כל העסקנים
המאוכזבים במפלגתם, המתנגדים
לח״כים יוסף סרלין ויוסף ספיר. כאלה
לא חסרו בצ״כ. עורכי־הדין שלמה קינג
ואהרון מויאל, מנהיגי הצעירים, טילפנו
אל ד״ר בן־ציון הראל וזלמן סוזאיב, שניהם
חברי־הכנסת השלישית.
הצעת הצעירים: סוזאיב, השליח היחיד
של הצ״כ שהצליח לגייס בחו״ל כספים
לקרן־הפעולה, נהנה מפופולאריות בקרב
המנגנון המפלגתי, יעמוד בראש הרשימה.
סוזאיב הסכים, היתנה רק תנאי אחד: הצעירים
ישכנעו את שושנה פרסיץ לחזור לפעילות
מפלגתית, ישריינו בשבילה את המקום
הראשון ברשימת המועמדים.
היה זה אור אדום לסרלין־ספיר. כי אם
תסכים הגברת הזקנה לקחת חלק במשחק,
תוקם נגדם בבחירות הקרובות לועידת המפלגה
חזית רחבה של מאוכזבים, סוחרים
וצעירים.
הבריק השבוע לסרלין, ששהה בחו״ל, אחד
מידידיו :״חזור בהקדם. הפעם לא יהיה
קל בבחירות.״ סרלין מיהר לחזור. הוא
הגיע ביום הששי לשדה־התעופה לוד.
בחירות מחיר ה מרד
מאות הצירים שבאו השבוע לפתח־תקוה
לועידתם החקלאית התעכבו ליד בית ההסתדרות.
על אחד הספסלים היתד, שרועה
משפחה שלמה. אב׳ אם ושלושת ילדיהם.
מעליהם היה תלוי שלט :״כאן נערכת שביתת
שבת עקב פיטוריו של עובד במוסד
הסתדרותי בגלל סיבות פוליטיות. וכל זה
לאחר עשר שנות עבודה.״

מתגרש נ׳אבר
בתולה עולה יותר
הזה 65ו1

לעשרות המתקהלים שהצטופפו סביבו
סיפר אבי המשפחה על מה שהביאו לצעד

יעקוב צ׳יתיאת ( )45 היה חבר נאמן ב־מפא״י
מיום עלותו ארצה מעיראק לפני
22 שנה, ועד לפני הבחירות. תהילה היתה
לו חנות לבשר, ממנה התפרנסו הוא וחמשת
ילדיו בכבוד. אך כשפנו אליו מההסתדרות,
אחרי קום המדינה, ביקשו שיהיה
מזכיר ההסתדרות במעברת עמישב, הסכים.
חמש שנים שימש בתפקיד זה.
אחרי הבחירות להסתדרות האשימה אותו
מפא״י באי־נאמנות. הוא הועבר מתפקידו,
עבד בקיץ כקופאי בקולנוע ההסתדרותי
אורון ובחורף כמשגיח על תנאי העבודה
של פועלי הקטיף.
50 אל!? ל ״י לזי!ץ .6חדשים מספר
לפני הבחירות לכנסת הפך צ׳יתיאת לאחד
מיוזמי הקמתה של הרשימה העדתית לבחירות
לעירית פתח־תקוה (.ז״כ) .כשנודע על
כך בסניף מפא״י, קיבל מכתב בו נאמר, כי
פעילותו זו כמוה כחתירד, תחת המפלגה
ואם לא יפסיק יגורש מהמפלגה, ומעמדו
עלול להיפגע. הוא לא הפסיק את פעילותו
ברשימה ז״כ, אם כי בגלל היותו תושב
כפר־סירקין לא יכול היה להופיע ברשימת
מועמדיה.
כשנוכחו שנכשלו עם האב פנו אנשי
מפא״י אל בנו אריה ( )22 ניסו לשחדו. סיפר
הוא השבוע על ההצעות שקיבל :״אמרו
לי להוציא את רשימות החותמים להקמת
הרשימה מתיקו של אבי, ולהכניס במקומן
רשימות מזויפות, שאקבל ממזכיר מפא״י
המקומי. אישיות מרכזית במפא״י בפתח־תקוה
ניהלה אתי משא־ומתן ממושך. האיש
ביקש, שבמידה ולא יצליח להוכיח כי
רשימות החותמים מזויפות, אבוא עם כמה
מחברי ונישבע כי זייפנו את החתימות
בעצמנו 50 .אלף לירות הציעו לנו בשביל
זה. את הכסף הבטיח להפקיד בידי אדם
שלישי שימסרנו לי אחרי הצלחת מבצע
הזיוף.״ התכנית לא יצאה לפועל. ז״כ חוללה
סנסציה כשזכתה ב־ 2מנדטים.
אולם צ׳יתיאת האב שילם ביוקר בגלל
התמרדותו. השבוע קיבל הודעה כי עקב
צמצומים בסגל העובדים הוא מפוטר מעבודתו
בהסתדרות. מעבידיו אף הודו לו, באותו
מכתב, על מסירותו במשך שנות עבודתו.
צ׳יתיאת תבע בירור. הבירור התקיים.
הבוררים אישרו את פיטוריו. המזכיר
המפוטר לקח את אשתו ושלושת ילדיו,
עבר להשתכן בבית ההסתדרות. יום אחרי
התחלת שביתת־השבת התכנסה מזכירות מועצת
הפועלים במקום לישיבה, החליטה
לאפשר לו להגיש ערעור, לשלם לו עד אז
את מלוא משכורתו.
רחובות הצגה שניה
לוחות מודעות שהוצבו השבוע ברחבי
רחובות, קראו את תושבי העיר להצביע
בעד מועמדי הציונים הכלליים למועצת
עירית גבעתיים. כי כאשר חזרה השבוע
רחובות לתוך קלחת הבחירות העירוניות
שתערכנה מחדש בעוד שבועיים, היתה
תעמולת המפלגות בד, בלתי־מתוכננת. הציונים
הכלליים, שמיד אחרי הבחירות מכרו
את כל לוחות המודעות שלהם, נאלצו לגייס
לוחות מודעות מכל רחבי הארץ, הציבו
אותם ברחובות העיר כשד,מודעות הישנות
עדיין מתנוססות עליהם.
לא היתד, גם מפלגה אחת שלא ייחסה
חשיבות מכרעת לבחירות אלה. כל מפלגה
הרכיבה מטה מיוחד להסתערות מחודשת
על הבוחר הרחובותי. מפא״י גייסה את
המזכיר הכללי של המפלגה, יוסף אלמוגי,
שעבר בעצמו במעברות השכנות לרחובות,
אירגן את פעילי המפלגה והכשירם לקרב
השני. תותחים כבדים כמו אבא אבן ומשה
שרת גוייסו להופעה באסיפות תעמולה.
חרות הרכיבה מטה מיוחד, בו השתתפו
כמד, חברי כנסת, עליו הוטל התפקיד לגייס
לפחות את אותם הבוחרים שהצביעו לפני
שלושה חודשים בעד המפלגה. היה זה
תפקיד קשה במיוחד. כי רחובות היתד,
המקום היחיד בארץ בו הצביע נציג חרות
במועצה בעד ראש עיר מפא״יי מבלי שי־שותף
בקואליציה.
התנצלות לאחר מעשה. המפלגה
הדתית־לאומית, לה נשקפה סכנת ההפסד
העיקרית נוכח גילויי בית־המשפט על שיחוד
הבוחרים מצד פעילי המפלגה, יצאה אף היא
להתקפת־נגד .״המשחרים פעלו בניגוד להוראות
מרכז המפלגה,״ התנצלה המפלגה
הדתית בכרוז מיוחד. אותה שעה היא
גייסה במעברות 80 פעילים בשכר כדי ל
שוכת־שכת
צ׳יתיאת ומשפחתו, בשעת השביתה
פורש מקבל פחות

הבטיח את הקולות שניקנו קודם בכסף
מלא.
הציונים הכלליים גייסו לעזרה את עובדי
מרכז המפלגה מתל־אביב. ועדה מיוחדת בראשותו
של חיים לבנון, ראש עירית תל־אביב
לשעבר, אירגנה את תעמולת המפלגה
במקום.
כי כמעט לכל המפלגות היה ברור שההצגה
השניה לא תדמה להצגת־ה,בכורה.
מלבד השינויים בדעת הבוחרים נוכח ההתפתחויות
שחלו בחדשים האחרונים —
התפנה מקום אחד במועצת העיריה. שאול
זילברמן, סוחר לחמרי־בניין וחבר הנהלת
הציונים הכלליים במקום, שנבחר למועצה
כאשר יצא ברשימה עצמאית של סוחרי
רחובות, הודיע כי לא יופיע בהצגה השניה.
הוא עשה זאת אחרי שהתאחדות הסוחרים
המקומית, היחידה בארץ בה שולטת מפא״י,
קיבלה החלטה ברורה להצביע בעד מועמד
מפא״יי לראשות העיר.
מי יהיה כפילו של זילברמן בהצגה השניה?
התשובה לשאלה זו עשויה לשנות
לגמרי את תכנה של ההצגה.
דת ליל־־הכלורו ת הטגו
יוסף ג׳אבר נשא את בת דודו כאמלה
ג׳אבר לפני שנתיים, ומאז ועד היום הזה
לא חיו באושר. כי בליל־ד,כלולות, אחרי
שידידיו הובילוהו לביתו, שם חיכתה כלתו,
קיבל יוסף את ההלם הראשון של חיי ה־נשואין.
הוא גילה כי כלתו לא היתה בתולה.
הגבר היפה, שהיה אז בן ,28 שילם
1500ל״י מוהר לאבי הכלה, ועד שזו
הגיעה לביתו הוציא עוד 1500ל״י על
שמלות וכיבודים. היה זה, בערך, המחיר
המקובל בשוק הנשואין עבור בחורה מבית
טוב ויפת־מראה, אשר לא ידעה עדיין גבר.
בשביל גרושה או אלמנה, המחיר נמוך בהרבה.

לא רק כיסו של יוסף נפגע באותו
לילה: נפגע הרבה יותר כבודו כגבר. הוא
עזב בו ברגע את כלתו, רץ אל בית אביו.
״נשאתי לי בחורה וקיבלתי אישה!״ התייפח.
לדבריו, הספיקה כאמלה להודות בפניו,
ברגעים הספורים שעוד נשאר בחברתה, כי
את אהבתה הראשונה, בצירוף חסדיה, הע־טירה
על צעיר אחר מבני הכפר.
שערוריה כזו לא הרעישה את הכפר
טייבה שבמשולש מזה שנים. אבי הכלה הזמין
אליו את יוסף, שמע את פרטי הגילוי,
ולבסוף יעץ לו :״עכשיו היא אשתך. אם
הכתימה את כבודך, רצח אותה!״ אבל
יוסף לא רצה להיות אלמן, העדיף דווקא
להיות גרוש. הוא עזב את כפרו, נסע
לעבודתו בתל־אביב ולא חזר אלא כעבור
חודש, אחרי שכאמלה הוחזרה תחת לחץ
לבית אביה .״פשוט פחדתי להישאר בבית,״
גילה ,״מי יודע מד, שהיצר־הרע היד, דוחף
אותי לעשות? גם לא הייתי בטוח שהיא
לא תכניס לי רעל לאוכל או משהו כזה.״
החוק הפלילי וחוק הכבוד. השניים
נפגשו שנית בלשכתו של הקאדי המקומי.
יוסף הודיע על כוונתו לגרשה, ואילו כאמלה
התעקשה לשמור על מעמדה כאשתו החוקית.
״כל מה שהוא אומר על הבתולים — זה
לא נכון!״ הצהירה. אך יוסף עמד על שלו.
גם מבלי להיות מלומד גדול בקוראן, ידע
כי זכותו של הגבר המוסלמי לגרש את
האשד״ וכי על הקאדי לתת את הגט אם
רצונו של הגבר בכך. סורת אל־בקרה (פרק
הפרה) ,הראשון שב־ 114 פרקי הקוראן,

קובע זכות זו במפורש*.
הקאדי, שידע כי מלבד החוק השארעי
(דתי) יש גם לחוק האזרחי זכות־דיבור
בענייני אישות, הזהיר את יוסף כי סעיף
181א׳ של החוק הפלילי קובע :״התיר האיש
קשר הנשואין על כרחה של אשה,
האיש אשם בפשע ודינו מאסר עד חמש
שנים.״
״שום חוק בעולם אינו יכול להכריח גבר
לחיות עם אשה, אחרי שגילה מה שאני
גיליתי!״ התפרץ יוסף .״תן את הגט, ואני
אחראי כלפי החוק האזרחי. אדרבא, שיביאו
אותי למשפט. אוכיח בפני כל העם כי
חוק הכבוד והמוסר האנושי עומד לצידי.״
יוסף נשבע את השבועה המסורתית ״עלי
אל־טלאק (הרי את מגורשת)!״ והקאדי אישר
את הגט, כמצוות הקוראן. יוסף נשא אשה
אחרת׳ ניסה לשכוח את הפרשה.
כאמלה, לעומתו, לא שכחה ואף לא
סלחה. היא פנתה למשטרה, האשימה את
יוסף בעבירה על סעיף 181א׳ .בשבוע הבא
יעמדו השניים בפני בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב, כדי לברר את התביעה הראשונה
מסוג זה בתולדות העדה המוסלמית בישראל.

תי שסת
צרות בצודי אל
הצרות של תושבי צוריאל החלו ביום
עלייתם לקרקע. המשפחות, שעלו למושב
הגלילי ישר מהרי האטלס, נעזבו על ההרים
הקרחים ללא מים וללא כמות מספקת
של קרקע. התכנון הלקוי וחוסר הכספים,
שליוו את גל ההתנחלויות של ראשית המדינה,
לא פסחו גם על צוריאל.
וכך זכו תושבי צוריאל, במקום עבודה
יצרנית במשקיהם, לתעסוקת־דחק ביעור
ובסיקול.
גזר הדץ גדחה. במשך השנים עיבדה
הסוכנות היהודית תוכנית התיישבות חדשה
לכפר, ניסתה לפצות את המתיישבים על
חוסר הקרקע ומיעוט המים בפתוח לוליהם
ונטיעת פרדס. המגמה היתה להגיע להכנסה
נקייה של 2700ל״י לכל משפחה.
עד להגשמת התוכנית נאלצו המתיישבים
להסתפק בעבודות היזומות בחוץ.
בחודש שעבר הודיעו מדריכי הסוכנות
כי הגיעה קיצה של עבודת החוץ .״משקיכם
מניבים ועליכם להוציא את לחמכם במקום.״
הם הבטיחו להם, כהסדר זמני 12 ,ימי
עבודה בחודש, במקום 20 ימי העבודה, בהם
זכו קודם. אכרי צוריאל לא היו תמימי־דעות
עם המדריכים, טענו כי הפחתת עבודת
הדחק למפרנסים פירושה רעב בכפר.
בסוף השבוע התארגנו המתיישבים, עלו
למשרדי הסוכנות בצפת. שני מתיישבים
ושלושה שוטרים נשלחו, בעקבות ההפגנה
שנערכה במקום, לבית החולים בטבריה.
למחרת עמדו 21 המתפרעים בפני שופט-
השלום הראשי בטבריה, יעקוב בן־זאב. הם
הביעו חרטה וצער על המקרה, ביקשו
מחילה. השופט הרשיע אותם, אולם דחה
את גזר־הדין לחצי שנה, השאיר לנדונים אפשרות
להוכיח את עצמם. קציני המבחן יהיו
אנשי המשטרה ומדריכי הסוכנות.
בדרך מצפת לצוריאל כבר נסבה השיחה
על לולים ומטעים. איש לא דיבר על
עבודות־הדחק היזומות.
* כשם שהוא גם קובע כי אדס המגרש
את אשתו פעמיים, יכול להחזירה אליו; אן
אם יגרשה בשלישית, יוכל לשאתה מחדש
רק אם נישאה בינתיים לאיש אחר והתאלמנה
או התגרשה ממנו.

ציע.
במדינה פשעים
אותלו 3כפד תמרה
״קללת אללה עליכם!״ זעק העציר בבית־הסוהר,
בין קטעי־משפטים מבולבלים. שני
שוטרים תמכו בו, לבל יתמוטט. אף שחוסיין
חמד חיג׳זי, הפלאח בן ה־ 33 מכפר תמרה
שבגליל, מעולם לא קרא את אותלו, ומן
הסתם גם לא שמע מעולם את שמו של
שקספיר, חזר כמעט על דבריו של הגיבור
הטראגי, שרצח את אשתו בהתקפת־קנאד,
חסרת־יסוד׳ אחרי ששונאיו הפילוהו בפח
של רכילות.
יומיים לפני כן דהר טנדר ירוק של משטרת
שפרעם לעבר כפרו, מוזעק בידי בני
משפחת חיג׳זי, שהודיעו כי חוסיין רצח
את אשתו ארקיה היפהפיה, בת ה־.22
כאשר הסירו השוטרים את השמיכה שכיסתה
את הגופה, הזדעזעו גם הנוקשים שביניהם.
ארקיה היתד, מחוסרת צורת אנוש. גופה
רוסק עד בלי הכר. בטנה היתד, מרוטשת,
ראש עובר ביצבץ מתוכה. בעלה, שנכבל
בינתיים בידיו, פרץ בבכי מיילל.
קצין־משטרה הרים גרזן, זרק אותו בק־ריאת־אימה.
הכלי היה מגואל בדם, שערות
האשד, עוד דבקו בלהבו. האשה נרצחה
כנראה יממה שלמה לפני שגילו בני־המש־פחד,
את הבעל ליד גופת אשתו.
בני המשפחה פנו לברוך רזניק (,)54
עורך־דין חיפאי, המקיים משרד בשפרעם,
משכין לא פעם שלום בין חמולות ומגן
על פלאחים לעיתים קרובות בלי שכר. גם
הפעם התכונן להגן על חיג׳זי ללא תשלום.
הוא היה מזועזע מן הסיפור.

נבר לכד
גמש כי ס
ל טו ס ־

! בשח כזי ס

סיפר השכוע חוסיין לבתם ״העולם
הזה״ ,כשדמעות זולגות מעיניו
וקולו נשכר:

מב>תך בשעהאחת
ע ם מג\וס ״ארקיע־פרטים
והרשמה אצל סוכני הנסיעות ובמשרתו:
תל־אביב, רח׳ מזא־יה 42

טלפון 5 :־ 61562
דחף

12 מבקרים ער 12.,המושבעים״ ב״הביגה״

ד ״ ר חיי םגמזו :״ההצגה היא טובה, השחקנים הוכיחו כי
יש רמת משחק טובה ב״הבימה״ ,כי יש שחקנים בה הארץ״)
לאהפורת :״זה מרתק, מותח ומבדח גם יחד למרחב״)
א ה רן דולב :״ההצגה נועזת למדי, המעלה בעיה מוסרית
מרתקת מעריב״)
זאברב״נו ף :״בסכום — הצגה טובה ומענינת אמר״)
י ש עי הו ל כי א: הצגה משעשעת ומעוררת מחשבה גם יחד״.
(״במחנה״)
ה רו ך ק רו א :״כל המתרחש הוא בלב פנימה, בלב השחקנים
ובלב הצופים 12 .שחקנים כולם מלאו את תפקידים בהצלחה״.
(״הבוקר״)
(״ידיעות אחרונות״)
אשרנהור :״הפתעה נעימה״.
י. כן ־ פו ר ת :״אני שמח להמליץ בפניך על ההצגה, שמן
הדין כי תבקרו בה לאשה״)
מ. בן ־ מ אי ר :״בהצגה, שהיא טובה לכל הדעות, משתתפים
רק גברים לא אשד, אחת ו --חסרונן אינו מורגש חרות״)
ה עו לםהזה :״ניתנת פה הזדמנות להשוות בין הסרט להצגה.
״הבימה״ אינה מפסידה מהשוואה זו״.
עז ראזוסמן :״אתם תהנו מהצגה בלי כל נקיפת מוסר״

דםכרמל כין :״המחזה המענין ״ 12 המשובעים״ זכה לאחת
ההצגות המענינות והמושלמות ביותר שי״)

הופיע;!

1הופי ע!1

רומן מר תק,
רב ע לי לו ת
והרפתק או ת
158 עמ׳ 900 פר׳

״היכרתי את ארקייה, אשתי, עוד מימי
ילדותי. היא תמיד היתר, יפהפית הכפר,
ותמיד חלמתי כי תהיה אשתי. אהבתי אותה
אהבה עזה.
כדי לזכות בה, עבדתי קשה כפועל בכל
מיני עבודות, וחסכתי כל פרוטה שהרווחתי.
בסוף, לפני שנתיים נשאתי לי אותה לאשר״
אחרי ששילמתי את המוהר.
עברנו לגור בבקתה שבקצה הכפר והיינו
מאושרים. כל היום היינו יחד וגילינו אהבה
האחד לשניה. המלה ״חביבי״ היתד, נשמעת
מפינו כל רגע. אחרי תקופת־מה התחלתי
לעבוד. בשובי הביתה, מצאתיו תמיד מסודר,
ואשתי חיכתה לי תמיד בזרועות פתוחות.
רבים ההורים שקינאו בי, על שבניהם לא
הצליחו ללכוד את ארקייה ולא היו זריזים
ממני.
עבדתי רוב שעות היום . .הייתי יוצא בשקט
בבוקר וחוזר לפנות ערב לביתי,
למקלחת ולאשתי אהובתי. כל אותו זמן
ידעתי שרוזקי הכפר, ואפילו גברים נשואים,
לוטשים עיניהם לאשתי היפה. אך אני הייתי
גאה ולא חששתי מהם. ידעתי כי אשתי
אוהבת אותי ולא תבגוד בי.
״הנד יחידי:״ אחר כך היא נכנסה
להריון. כאשר התחילו לראות את זה עליה,
מצאו הקנאים את ההזדמנות לעורר את
קנאתי, ועל־ידי כך להתנקם בי. הם התחילו
לומר לי כי אשתי בוגדת בי עם אחרים
כשאני נמצא בעבודה.
צחקתי להם. האמנתי באשתי.
אחר כך הם מצאו תחבולה חדשה, התחילו
לספר לי כי הילד שבבטן של ארקייה
אינו שלי. בכל מקום היו עוצרים אותי
ולוחשים לי דברים כאלה. היה זה בעבודה,
בפינות סמטאות הכפר, אפילו בביתי, כאשר
אשתי היתד, אצל בני משפחתה.
חשבתי שאני משתגע. לא האמנתי להם,
ידעתי כי הם עושים לי כך מתוך רוע־לב,
מתוך קנאה. בכל זאת החלטתי לשאול את
ארקייה, דוגרי, אם כל השמועות האלה
נכונות.
כשחזרה ארקייה הביתה, שאלתי אותה:
״אהובת נפשי, ארקייה יקירתי, האם נכונים
דברי־הלעג שמוציאים עליך צעירי הכפרי
האם את הולכת אל אחרים כאשר אני לא
נמצא בבית?״ היא פקחה את עיניה השחורות,
הגדולות שלה ושאלה :״חביבי, אתה
מאמין לקנאים אלה? הלא רק הקנאה מדברת
מגרונם. אתה יודע שהנך יחידי, ואין ולא
יהיר, אחר בשבילי לעולם.״
כלום יכולתי שלא להאמין לדבריה אלה?
הבטתי אז לתוך עיניה היפות, שליטפוני
באהבה, וזה הספיק לי. מעתה, החלטתי,
אשים ללעג ולקלס את הרכלנים חורשי-
המזימות.
למחרת ובימים אחרי זה, הם המשיכו

לקנטר אותי. צחקתי להם ולא לקחתי דבר
מדבריהם ללבי. עד שיום אחד ניגש אלי
אחי סעיד, והוא אמר לי כי שמועות מהלכות
בכפר שארקייה שלי שוכבת אצל אחרים
בהעדרי מהבית. אחרי שסיים דברים
אלה הכיתיו והוא ברח.
״חלמתי על תאומים בזאת לא
תם העניין. התחילו לבוא אלי דודים ודודות
וקרובים אחרים ובפי כולם אותם הדברים.
הייתי אובד עצות. מה אעשה? פניתי אליה
עוד פעם וסיפרתי לה מה מתרחש. שאלתיה
שנית אם היא נאמנה לי, ואז היא הגיבה
בצורה שהפתיעה אותי והלמה במרכז לבי:
היא פרצה בצחוק רועם, ולא יותר.
לא ידעתי מה לעשות. תגובה זו שלה
נתנה לי יסוד לחשש. בקשתי ממנה, התחננתי
על ברכי, שתאמר לי את האמת. הבטחתי
לה ונשבעתי, כי לא אעשה לה דבר
רע, אם רק תאמר לי את האמת. אך היא
הוסיפה לצחוק לי בפנים.
אז הכיתי אותה ויצאתי זועם מהבית. כל
אותו לילה לא שבתי לביתי. טיילתי סביב
הכפר וזה עזר לי. הרוח הקרה הרגיעה
אותי ושוב, לפנות בוקר, הרגשתי מה עזה
אהבתי לאשתי וכמה חסרי־טעם הם דברי
הרכילות של בני הכפר. נכנסתי הביתה עם
זרוח השמש וביקשתי את סליחת אשתי על
שהרמתי עליה יד. היא סלחה, ובמהרה היה
הכל כאילו לא היה.
אותו זמן נולדה שלישיה לאחד מבני
הכפר. דבר זה הביא אותי לחלום על
תאומים, אך שמרתי חלומי זה לעצמי. השקט
הנפשי לא חזר אלי. הרכילות חדרה בי
עמוק מדי. אמוני באשתי לא היה שלם. ונוסף
על כך, לא חדלו הבריות מלרנן.
יום לפני האסון היה לי ריב עם אחי
סעוד. ביקרתי בביתו, והוא שאל אותי למה
אין אני מתנקם באלה שלוקחים את ארקייה
ולמה איני מלמד אותה לקח על בגידותיה.
הכיתיו שנית, וחסר־שליטה על עצמי חזרתי
לביתי.
אשתי שאלה אותי מה זה היה לי, ועניתי
לה בצעקות שזה הכל בגללה, ואם היא לא
תאמר לי את האמת היא עלולה לשלם
ביוקר. היא אמרה שלא אהיה פתי, כי זה
הכל רכילות, וביקשה להרגיעני בדברי נועם.
ביקשתיה להישבע לי כי הינד, חפה מפשע,
ואז במקום להישבע לי, היא פרצה בצחוק
קולני.
״מה? אתה?״ סטרתי לה בחזקה ושכבתי
על יצועי. היא באה אלי ועם דמעות
בעיניה שאלה למה אני כל כך רע ומכה
אותה. לקחתיה בזרועותי והבעתי את משאלתי
בפניה :״הלואי, ארקייה, שיהיו לנו
תאומים עכשיו.״ גופה נתקשה והיא שאלה,
כשהצחוק מאיים להחניקה :״מה? אתה?
תאומים?״ הרגשתי את דמי עולה לראשי.
זה היה הגבול. היא לא האמינה שאני מסוגל
לעשות תאומים.
קמתי סהרורי, והיא נבהלה ממני, כי
התרחקה לקצה החדר. רגלי נתקלה במשהו.
בלי לראות מה שזה, הרמתי, עצמתי את
עיני והורדתי על ראשה בכוח רב. המשכתי
להכות ולהכות בלי להבחין לאן. אחר־כך
נשענתי אחורנית על הקיר ופקחתי את עיני.
לא האמנתי למראה עיני. מה שראיתי
היה נורא. ארקייה שכבה על הארץ, גוש
בשר שותת דם. הגרזן, לרגע לא הבנתי
מה הוא עושה בידי, נפל, ואני השתטחתי
לידה על הרצפה המגואלת בדם ופרצתי
ביללות.
אללה, מה עשית לי? צרחתי. אך מה אפשר
לעשות, הכל בא מן אללה. ישבתי כל
הזמן על־ידה ובכיתי עד שלא יכולתי יותר.
לא היו יותר דמעות. ראיתי את הראש של
הילד שלי מציץ מתוך הבטן השסועה שלה.
הצטערתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
חשבתי להתאבד, אבל לא היה לי דם.
לא רציתי לברוח. ידעתי שאין טעם בכך,
כי חיי לא יהיו עוד חיים. אללה נתן ואללה
לקח, יקח גם אותי.
ככה ישבתי, עד שבאה המשפחה שלי.
לא אמרתי מילה. בתחילה לא יכולתי לקום
ולפתוח להם, לא היה לי כוח. אחר־כך
באה המשטרה, וכאשר שמו ברזלים על הידיים
שלי, ידעתי כי אני אבוד.
כמו ילד קטן, כמו עכשיו.
כן, אני מפחד ממה שיקרה ל
ידעתי מה שזה יהיה, היה יותר
אינני יודע.
(בצעקות פתאומיות ):שלא יגי
רוצח זה הם שהרגו אותה:,
שאמרו עליה את כל הדברים!
מאמין, לא מאמין! הם רוצחים,
הרכילות שלהם קללת אללה עלי
העולס הזה

תור 3חודשים יופיו! בוחני ישראל
5911

סג 111.
א;< ייזא

.111״

ברגר

יעקב, מנהלה של חברת אי״
סריה, העומדת להתחיל כייצור
מכוניות בישראל ובברזיל גם יחד.

ך בר ממושקך ועב-פניפ יצא השבוע
^ בזעם ממשרדי חברת המכוניות ציטרואן
שבפאריס. אפרים אילין, מלך המכוניות הישראלי,
נחל אכזבה נוספת במאמציו הקדחתניים
לשקם את מפעלי הרכבת־ד,מכוניות
שלו. מאז הוכה, לפני כארבעה חדשים, במכת
נוקאוט מתחת לחגורה, על ידי חברת
תו הצרפתית, שביטלה את הסכמתה להרכבת
מכוניותיה בישראל בגלל החרם הערבי,
ניסה אילין בעל המזג הסוער והמרץ הרב
למצוא תחליף לכלה הצרפתית שברחה
בתום ירח־הדבש.
בעוד הוא ממשיך במאבק המשפטי על
פיצויים נגד חברת תו, ניסה אילין לשכנע
מספר חברות אירופיות להרכיב את מכו־ניותיהן
בישראל. אחרי שהמשא־והמתן עם
חברת סטנדרט הבריטית נכשל עוד בתחילתו,
עמל אילין במשך שבועות לשכנע את הנהלת
חברת ציסרואן הצרפתית להרכיב את
מכוניותיה הקטנות, בעלות גוף הפח, מדגם
דה־שבו, במפעליו. אולם המשא והמתן,
שהיה בשלב מסוים מעודד, נכשל לחלוטין.
כיום כמעט ברור שכאשר יחזור אילין
בסוף החודש, הוא יבוא בידיים ריקות.
אולם דודקא בשעה בה היה נדמה כי אפסו
הסיכויים להרכבת מכונית נוסעים קטנה
ועממית בישראל, היתד, מונחת בפני הועדה
הבינמשרדית של ממשלת ישראל, שהוקמה
במיוחד כדי לבחון אפשרויות הרכבת מכוניות
בארץ, הצעה מהפכנית כמעט. היתר,
זו הצעה של חברת מכוניות, שהיתה מוכנה
לא רק לאפשר הרכבת מכוניותיה בישראל,
אלא שהסכימה במפורש גם לעזור לישראל
בהקמת תעשיית־יסוד — תעשיית מכוניות.
ההצעה היתה של חברת איסרית הגרמנית
— מפעלי הנס גלאנם בדינגולפינג בווריה
— היצרנית של המכונית בשם גוגוסוביל.

גקודת־מוקד בתערוכה
ך* גרת ״איבריה״ היא חברה חדשה
| 5באופן יחסי בשוק המכוניות. לבעל

ההברה, הנם גלאס, היו עוד לפני פרוץ
מלחמת העולם השניה מפעלים לטרקטורים
ומכונות חקלאיות אחרות בגרמניה. אולם
עם עלות היטלר לשלטון עזב גלאס את
גרמניה, השאיר שם את מפעליו, עבר לאר־צות־הברית.
שם שימש אחד המתכננים הראשיים
במפעלי המכוניות של פורר. כשהסתיימה
המלחמה, חזר גלאס לגרמניה,
קיבל חזרה את בתי־החרושת שלו. ב־1946
התחילו מפעליו לייצר שוב. הם לא ייצרו
עוד מכוניות חקלאיות כי אם מכוניות
נוסעים. המכונית הראשונה שהוציא גלאס
לשוק היתד, מכונית־ננס. מכאן גם בא שמה
(גוגו בגרמנית פירושו ננס) .היתד, זו
מכונית קטנה באמת, בעלת שני מושבים,
שמהירותה המקסימלית הגיעה עד ל־85
קילומטר. בשל מחירה הזול וחסכוניותה,
התקבלה יפה בשוק, יוצאה לכל העולם.
מאוחר יותר התחילו מפעלי הנס גלאס

לייצר גם דגם גדול יותר שלא היה
עוד מכונית ננס, בעל 8.5כח סוס ומהירות
מקסימלית של 115 קילומטר. הדגם הגדול
נקרא בשם איסר, על שם נהר איסר שעל־ידו
נמצאים מפעלי החברה. מכאן בא גם
שמה של החברה.
לפני כשנתיים׳ בתערוכת מכוניות בינלאומית
שנערכה בפאריס, היוז מכוניות־הננס
הגרמניות, ובתוכן הדגמים השונים
של הגוגומוביל, את נקודת־המוקד של התערוכה.
הם נראו כפתרון לבעית הרכב
העממי, הזול והחסכוני, שיאפשר את רכישתו
גם לבעל אמצעים הקטנים. בין שאר
המבקרים בתערוכה שהתעניינו בדגמים אלה,
היה גם צעיר ישראלי חד־מבט. הוא התבונן
במכוניות כאדם שבפניו נפתח עולם חדש.
כעבור שנתיים בלבד היה אותו צעיר מנהלה
של סוכנות חברת איסריה בישראל, ומנהלם
המיועד של שני מפעלי ייצור מכוניות, בברזיל
ובישראל. שמו היה יעקב ברגר.
יעקב ברגר הוא דמות טיפוסית של ה־סלף־מייד־מאן
הישראלי הטיפוסי. יליד רוסיה,

** כל פגישותיו התרשם ברגר בעיקר
]* /מפגישתו עם הנס גלאס, בעל חברת
איסריה. הוא סיפר כי מגמת מפעלו היא
להקים מפעלים בארצות שונות. ברגר נשאר
תחת הרושם שזהו הגוף שצריך להמשיך
וללחוץ עליו. הוא עשה זאת בקשר מכתבים
בלתי־פוסק.
ביוני ,1959 כאשר הונהגה הליברליזציה
ביבוא המכוניות לישראל, שוכנעו הגרמנים
שכדאי לחשוב גם על הקמת מפעל בארץ.

שבגיל 16 נלחם כחייל בצבא האדום נגד
הגרמנים, קשר ברגר כבר בגיל 19 את מגעו
הראשון עם בעיות התחבורה — הוא היה
ראש עליה ב׳ בדרום אירופה. כשעלה ברגר
בסוף 1946 ארצה, הוא הצטרף ללח״י, היה
חבר פעיל בארגון זה עד למלחמת העצמאות
בה היה ברגר מפקד פלוגת שריון.
שנה וחצי אחרי גמר המלחמה עבד ברגר
כפקיד ממשלתי, שימש כמפקח מטעם האפוטרופוס
על הרכוש הנטוש בפרדסים
נטושים. אולם מטבעו לא היה ברגר טיפוס
של פקיד ממשלתי. היה לו מוח של איש־עסקים.
הוא עזב את משרד האוצר מרצונו,
עבד עם כמה משקיעי־הון זרים במפעל חדש

אולם הם רצו לערוך נסיון קטן כדי לבחון
את השוק. הם העמידו בפני ברגר תנאי
למינויו כנציגם בישראל: שיוזק של 30
מכוניות של המפעל תוך שלושה חודשים.
לגבי מפעל ד,מיצר 400 מכוניות ליום היתר,
זו כמות חסרת־ערך. אולם לגבי ברגר היה
זה מבצע חסר־סיכויים.
משרד המסחר וד,תעשיר, סירב בכל תוקף
להתיר לברגר ליבא את המכוניות, למרות
שהיה ידוע כי ביבוא זה טמון סיכוי להקמת
מפעל בישראל. לבסוף איים ברגר :״אני
אקנה את שלושים המכוניות ויהי־מה, אפילו
אם אצטרך לזרוק את כולן לים.״
בשלב זה, כשראה אחד הפקידים ד,ממ־

ניסו להציע לה להרכיב מכוניות בארץ. כל
הפניות הושבו ריקם. האפשרות היחידה
שנשארה היתד, לעניין מפעלי מכוניות גרמניים.
ברגר התקשר עם שלושה מפעלים,
עם חברת בינקווארט המייצרת את מכונית
הללויד הננסית, עם חברת ב.מ.וז. ועם אי־סריה.
אף אחת מהחברות לא היחד, מוכנה
אפילו לפתוח במשא־ומתן.

אי־גסיכח מהסרמ הערבי

אירופית כדי להרכיב את מכוניותיה בישראל.

להקמת הסרט הנע של ביתיר,חרושת, מצד
החברה הגרמנית.
+זכות בלעדית לייצור מכוניות החברה
בישראל מאלף עד תו. זכות זו כללה גילוי
התכניות של החברה הגרמנית ומתן ידע
מלא כולל יצור המנוע ותוכניות הדגמים
לשנים הבאות. סעיף זה הוא חשוב במיוחד
לנוכח העובדה שגם חברת רנו לא העמידה
לרשות מפעלי קייזר פדייזר את תכניותיה
ואת הידע שלה.
י • חברת איסריה מוכנה להעמיד לרשות
המפעל הישראלי חלק מסוים בשחקים ה־קיימים
שלה. מאחר והמדובר בחלק מהשוק
של ארצותיה,ברית, המיבא 2000 מכוניות
גוגומוביל לחודש, ושווקים שלמים אחרים,
היתד, לסעיף זה חשיבות מכרעת.
+אשראי בסכום של מיליון דולאר.
* החברה הגרמנית מוכנה להתחייב בכל
צורה אפשרית, שלא תיסוג מחלקה במפעל
הישראלי, בגלל לחץ החרם הערבי.

מחיר נמוך לדגם הגדוד

ן • -ן * ן ן ^ ן ^ ן ^ זהו הדגם הגדול של מכונית איסר, אותה עומדים לייצר בקרוב
בישראל. מכונית זו היא בעלת 8.5כוחות סוס, ארבעה מושבים,
ומנוע שטוח בעל שני צילינדרים. מחירה של מכונית כוו בשוק יהיה בסביבות 5600ל״י.
לגומי שהוקם בארץ. יחד עם קבוצה של
קצינים וחיילים משוחררים, הקים חברת־תובלה
של שש מכוניות משא, שביצעה
עבודות בנגב. כעבור שלוש שנים הקים
ביחד עם שותפים את תחנת הדלק הגדולה
שבאיזור. בנית התחנה עלתה 35 אלף ל״י.
ברשות השותפים היו כאלפיים ל״י. אולם
החובות הוחזרו תוך תקופה לא־ארוכה.
עסקיו של ברגר הלכו והסתעפו. הוא
הקים בשותפות את תחנת הדלק הגדולה
שליד עלית, והתחיל לייבא מכוניות אמריקאיות
מבלגיה. וכאשר נכנס לעסקי המכוניות
התחיל החלום נרקם במוחו — על הקמת
תעשיית מכוניות בישראל, בניגוד למפעלי
קייזר־פרייזר, שהיו מפעלי הרכבה.
בחיפושיו אחרי מכונית, אותה אפשר יהיה
לייצר בארץ, נוכח ברגר כי כל האפשרויות
להתקשרות עם חברות־ייצור הן חסומות.
לא היתד, כמעט חברה לייצור מכוניות ש־סוכניה
בישראל או מתווכים אחרים לא

שלתיים כי עבור ברגר זה ענין של חיים
ומוות, ניתנה לו רשות ליבוא 30 מכוניות,
בתנאי שיימכרו לבעלי פיצויים אישיים מגרמניה
בלבד. מכירת 30 מכוניות מדגם שאיש
לא שמע עליו קודם לכן, ומבלי שהיתר,
בידו דוגמא להראות לקונים, היה מיבצע
מסובך. ברגר עשה זאת תוך חודשיים ימים.
הוא כבש במבצע זה את ליבם של בעלי
המפעל הגרמנים. הודה אז הנס גלאם :״אני
מעונין רק בלקוח שיקנה אצלי 300 מכונות
לחודש. ישראל תקנה אולי רק .10 אבל
זה שוד, לי, כדי שאדע שישראל היא השוק
שלי. לא חשוב כמה ארויח.״
כעבור זמן קצר נחתם הסכם בין ברגר
לאיסריה. היה זה הסכם משונה ומיוחד
במינו. הוא הכיל תנאים ששום חברת מכוניות
אחרת לא היתד, מציעה אותם. ההסכם
כלל את הסעיפים הבאים:
>• הקמת מפעל להרכבת מכוניות בישראל,
תוך השקעה של 150 אלף דולאר,

צורך מימוש ההסכם גייס ברגר
| ן קבוצה של משקיעים, שהוא עומד בראשה,
שהקימה את החברה הישראלית המתקראת
אף היא איסריה. השותף העיקרי
בחברה הוא מקם שטינברג, תעשיין יהודי
מפרנקפורט, הנחשב כיום לגדול התעשיינים
היהודים בגרמניה. מלבדו שותפת בחברה
עוד קבוצה של משקיעים יהודיים מדרום״
אמריקה. אותה חברה עצמה, יחד עם יוסף
דומברגר, ישראלי שעמד לאחרונה בראש
המגבית היהודית המאוחדת בארגנטינה, מקימה
גם מפעל ליצור מכוניות איסר בברזיל.
רוב חברי הועדה הבינמשרדית נוטים לאשר
את הקמת המפעל, שיאפשר לישראל,
בפעם הראשונה, להקים תעשיה יסודית של
ייצור מכוניות ולא הרכבתן בלבד.
מחיריהן של המכוניות שתיוזצרנה בישראל
יהיו נמוכים באופן יחסי. לפי חישובי
החברה תעלה מכונית מהדגם הקטן
של איסר 3500ל״י ואילו מחירו של הדגם
הגדול יותר יהיה כ־ 5600ל״י, כולל מיסיס.

החלטתה של הועדה הבינמשרדית מתעכבת
בינתיים עד לשובו של אילין. באם
יתברר שהוא חזר בידיים ריקות, ולא הביא 1
עמו כל הצעה להרכבת מכוניות בישראל1 ,
קרוב לודאי שהועדה תמליץ להשתמש בפוטנציאל
של מפעליו ליצור מכוניות איסריה.
תוך שלושה חדשים מהרגע בו תתקבל
ההחלטה על־ידי הועדה הבינמשרדית, יוחל
בהרכבת המכונית בישראל. תוך שנה אפשר
יהיה להתחיל לייצר את המכונית בארץ, ולהניח
בכך את היסוד לתעשיית מכוניות
ראלית עצמאית.

במדינה אורחים קוממוס ומיקרוסקופ

האיש השמאלי בתצלום זה הוא אריה שפאק, מנהל מינהל יפו,
היוצא מכית־־המשפט בליווי שוטר ובלשים. האיש שהיה למעשה
שליט עליון ביפו כמשך עשור שלם, הואשם עתה בשורה חמודה
של האשמות, מקכלת־שוחד ועד לניצול מעמדו להנאתו הפרטית.

#ש\ז האשת בהאששש! ארגז?
ובצורה בש?
#שדוש הושששו דושזא
קרא בגליון כשבוע הבא את הסיפור המלא על דרכו של שפאר; :
מג׳יפ המפקד של ״שועלי שמשון״ ועד ללילות הסיוט בכלא.

״ ע לי לות

״סטודנטים דתיים מתפללים כדי שיצליחו
בלימודים. אני התפללתי גם כדי לממן
אותם!״ אמר הגבר הנמוך, בעל השפם
והמשקפיים, שהגיע השבוע על סיפון
תיאורו ר הרצל. לגבי ד״ר (לביוכימיה)
הנס בלומנטל 36 התפילה היא יותר מצורך
נפשי. היא גם מקצוע.
כי בלומנטל הוא, אולי, האדם היחיד בעולם
המחזיק בשתי משרות כה שונות
בתחום החומר והרוח. כביוכימאי הוא פועל
במט ן ההולנדי לחקר הסרטן, והוזמן ארצה
על־ידי מכון ו״צנזן. יחד עם זה הוא מכהן
בחזן ראשי בביח־הכנסת באמשטרדם.
חזנית נוצריה. כמו אביה של אנה
פראנק, הגיע בלומנטל להולנד מגרמניה,
לפני מלחמת־העולם השניה. כמוהו, נשאר
יחיד מכל משפחתו, שהושמדה. הנס, שהיה
אז על סף שנות ה־ 20 שלו, הוחבא על־ידי
משפחה נוצריה בכפר הולנדי.
אחרי גירוש הגרמנים, גילה בלומנטל כי
קולו יכול לפלט לו את דרכו .״שרתי בחתונות
תמורת שכר כדי לממן את לימודי
באוניברסיטה,״ סיפר. אולם לא על הכסף
לבדו התפתח קולו. שני חזנים מפורסמים
של העיר הכניסו אותו לעולם החזנות.
כשקיבל את התואר האקדמאי שלו, כבר
היה חזן ראשי.
איך הגיע לכך? לפני עשר שנים חיפשו
חזן לימים הנוראים. אנשים ששמעו אותו
המליצו עליו. הקהל התלהב, מינה אותו בו־במקום
למשרה. מכאן היה רק צעד אל
פיסגת ההצלחה החזנית: הופעות, תקליטים
— והופעת־הבכורה של חזן אירופי בפני

אחרי החתונה עבר יוספוביץ׳ עם אשתו
למושב בארותייב, שם גרו הורי אשתו.
ימים מספר אחרי נשואיו התגלתה לבנימין
עובדה מחרידה: אשתו היתר, חולה במחלת
הנפילה בצורה חשוכת־מרפא. יוספוביץ׳
החליט מיו להתגרש. האשד, סירבה. כשהגיש
הוא בקשה לגירושין לרבנות הודיעו לו
הרבנים שכל זמן שלא יוכח באופן סופי שאשתו
חשוכת־מרפא לא ירשו לו לתת גט.
בנימין עזב את הבית למשך ארבעה חודשים.
מים רותחים על האשה. מאז החלה
דרך היסורים של יוספוביץ׳ .הוא חזר
לאשתו, ניסה להביאה לטיפול רפואי, הפקידה
בידי טובי הרופאים של קופת־חולים,
הכל היה לשוא. אולם אף רופא לא נתן
מסמכים רפואיים שיעידו כי אפסו הסיכויים
לרפא את אשתו.
במשך השנים ילדה לו אשתו בת ובן.
הוא התגייס לשרות בתי־הסוהר, עבד בכלא
שאטה, עבר לגור בבית־שאן, המשיך כל
הזמן לטפל באשתו, שהיתר, מקבלת התקפה
כל כמה ימים, באמו הזקנד, חולת־הלב,
ובשני ילדיו הקטנים.
יום אחד, בעת שיצא עם ערב לתיקון
צינור־מים ליד בית־הכלא בשאטה, יחד עם
אסיר ערבי, התנפל עליו האסיר, ד,יכהו וברח.
יוספוביץ׳ נשפט ופוטר מעבודתו.
כששמעה אמו על הפיטורים קיבלה התקפת־לב
ומתה. באותו זמן נפלה אשתו על תנור
עם מים רותחים, בגדיך, החלו להתלקח והיא
נכוזתה קשה, שכבה כשנה בבית־חולים.
יוספוביץ׳ נשאר לבדו עם שני ילדיו.
הוא ניסה לסדר את הילדים במוסד, אולם
דרשו ממנו תשלום של 180ל״י .״אם יש
לי עבודה בבית־שאן אני בקושי מרויח
סכום זה בחודש,״ הסביר הוא. אולם דבר

כשה פששיש אוזרת רשצשך :״אידו ר \2היישי ששרה
זאת בכתב?״ כשה פששיש הוזושיוז בשושה אששיה
ששורה, ש וראשה רך שרש\2ש ושארפש רא פשוש ש\
תכתזב בכפרים־ וברושויש?
שתת נותן רך ״השורש תות״ רתגשיגז את שאיפתך
הכשושה. אין צורך שתתיה כופר שרצושי כדי רתש־תתף
בתוזרות תגרורת

״ אלהח !״
עליך להיות בעל עבר עשיר בחוויות. אם יש ברשותך יומן, עיין
בו מחדש. יתכן שתמצא בו את החומר שממנו נרקמים סיפורים
אנושיים גדולים. אם נחונות בזפרון טוב, נסה לשחזר את הרגעים
הדרמתיים והיפים של חייך :

$וזוויות שר נשורינו ותתבגרות — אתבת ראשונת
הרוגשה תוזינובית הששצבש. $ינזי הרפשרה ונובנת — בנזוותרת — באירופת
תכבושת — בצבא — ואף תוך תתנגשות שש ששור.
• ה התגברות שר נזכשורים־ — ההתנזוררות שש
שוברות השייש, שש א מ בו ת וכשרונות.
אין הכוונה לסיפורים על מאורעות היסטוריים שעיצבו את פני
הדור, או השפיעו השפעה עמוקה על מהלך ההיסטוריה. לא סיפורם
של אישים מפורסמים הוא המבוקש לתחרות זו, כי אם
סיפורם של אנשים רגילים, שעברו חוויות כלתי־רגילות.
אם הנך אחד מאלה, שלח את החומר למערכת ״העולם הזה״,
לתחרות ״אלה חיי״ .הסיפורים שיימצאו ראויים לכך, יפורסמו
כגליונות השוטפים של ״העולם הזה״ ,ולמחבריהם ישולם שפר־הסופרים
המקובל.
בסון? השנה ייבחר הסיפור המוצלח כיותר מכין אותם שפורסמו,
ומחברו יזכה כפרם הגדול של 500 לירות.
ועדת המיון, המרכזת עתה את החומר, תתחיל במיון וכפירפום
החומר כאחד הגליונות הקרובים.

שרברב יוספוביץ׳ וילדיו
״מה אתם רוצים, שנתאבד?״
מצלמת הטלביזיה. אולם בלומנטל הצנוע
המשיך ללמוד. עד לפני שנתיים קיבל שיעורים
בחזנות ממורה נוצריה.
״באתי ככימאי, לא כחזן,״ חייך השבוע
בלומנטל, שהוא נשוי ואב לשני ילדים.
אולם קשה להניח כי לא יתפתה לתת את
קולו מדי פעם בפרקי־חזנות לכבוד יוצר הקוסמוס,
בין הצצה להצצה במיקרוסקופ.

דרכי חיים
הדרך לה תאבדו ת
״בחיפה היה רצח משפחתי. ברמות־השבים
היה רצח משפחתי. האם רוצים שיקרה דבר
כזה גם בבית־שאן?!״ שאל השבוע גבר
צנום פנים ובעל עיניים שקועות. בנימין
יוספוביץ 32 שרברב מבית־שאן, לא
ניסה לאיים במילים אלו על איש. הוא רק
גולל סיפור־חיים טראגי שהגיע למבוי סתום,
ושבו נראתה בעיניו התאבדות משפחתית
כפתרון לחיים חסרי־תכלית.
כאשר עלה יוספוביץ׳ מרומניה לפני 12
שנה הוא היה בחור צעיר ומלא מרץ. הוא
גויס מיד לגדודי הקלט של הפלמ״ח, לחם
בגליל, השתתף בכבוש נצרת וחצור. כאשר
השתחרר והתישב בחיפה, התחיל לעסוק
במקצוע השרברבות, נראו החיים בעיניו
ורודים עד מאוד. לפני שמונה שנים נשא
לו יוספוביץ׳ אשה, שהיתה בת גילו, אותה
הכיר באמצעות מכרים משותפים. חודשים
מעטים יצאו השנים עד שהחליטו להתחתן.

לא עזר. במקום לעבוד הפך יוספוביץ׳ לעקרת
בית, טיפל כל הזמן בילדים ובאשתו
החולה. כתוצאה מכך לקה במחלת עצבים,
שנגרמה ״ממתח נפשי גבוה.״
״זה שש שנים שאני סובל בלי הפסק,״
טען יוספונניץ׳ שעה שניסה להתדפק על
מוסדות הסעד השונים .״קחו את הילדים
מהבית למוסד!״ אולם בכל מקום נתקל בסירוב
.״אז מדוע מתפלאים אחר־כך שאנשים
יוצאים מדעתם ומבצעים מעשי־טירוף?!״

דרכי אדם
1קמח הבן
ילדים בגיל 14 דורשים הבנה מיוחדת
מצד הוריהם. כל ספרי החינוך והפסיכולוגיה
מצביעים על כך. בגיל זה, באמצע תהליך
ההתבגרות, מתחוללים שינויים כבירים בנפשו
של הילד. אז מתפתחים בו אמצעי
ביטוי רבי־כח ומרץ. זהו גיל בו מתרעם
הילד בקלות, ובו אינו יכול עוד לכלוא
את רגשותיו. כשהוא יוצא מגדרו, הוא
רוצה להראות זאת, הוא נוטה לשאגות
ולצעקות. זה הגיל בו נוכח הילד שאין בידו
לעשות דבר נגד הוריו כשהוא כועס עליהם.
עובדות אלה, המוכרות לכל הורים מתקדמים,
היו ידועות גם למשפחתו של הפקיד
הרחובותי, פקיד תנובה, לו היה בן בגיל
המשבר. אמו של הילד היתד, מורה. אביו
גם הוא אדם משכיל. אולם כאשר הגיעו
העולם הזה 1165

שואל בנצי1נ מנח יש, מוקיע, מסביר, טוען ומחוונח בחוזה אד סבסד הנאשמים

הפורץ שו ב נוצץ
ף*/עות לעולם חוזרת. ועם כל טעות
1/חוזר ישראל לנציוני לבית־המשפט.
טעותו הראשונה של הפורץ הנוצץ היתד.
כשנתפש בחודש מאי של השנה שעברה,
בחצר הבית מספר 41 שבשדרות הקרן־הק־יימת.
שכנים הודיעו למשטרה על תנועה
חשודה, וניידת המשטרה הראשונה שהגיעה
למקום גילתה את בנציוגי. אנשיה אפילו
לא העלו על דעתם לחשוד בגבר ההדור
בביצוע פריצות. אך בנציוני טעה, התבלבל,
והציע לשני הבלשים אלף לירות אם יניחו
לו. הבלשים הבינו, עצרו אותו מיד.
טעותו השניה היתר, כאשר הודה בחפזון
בכל מה שביקשו ממנו. תוך השבועיים־
שלושה בהם נמשכה החקירה הותיר על
שולחנות חוקריו ערימות ערימות של הודאות
חתומות. היו שם למעלה מ־150
טעויות, הודאות על עבירות שלא ביצע.
השבוע חזרו אל בית־המשפט שלוש
מטעויות אלה, בצורת תיק מספר .587/58
לאולם בית־המשפט הובא בנציוני מכלא
יפו, שם התגורר במשך השבוע האחרון.
אולם מקום מושבו הקבוע הוא מחנה
מעש יה ו ברמלה, מקום שם הוא מרצה עונש
מאסר של עשר שנים על כל הטעויות שעשה
בעבר ושבהן הודה. בשבוע שעבר
עבר זמנית ליפו כדי לעמוד פעמיים למשפט.
פעם ראשונה היתד, זו תביעה אזרחית של
מרים ומוני סקל מתל־אביב, שתבעו ממנו
כחמשת אלפים לירות, שנגנבו מהם בפריצה
לפני שנתיים. בנציוני נלחם להוכיח כי
לא ביקר כלל בדירתו של הזוג התובע,
אולם אנשי המשטרה שהופיעו כעדים, הביאו
אתם דו״ח שהוכיח כי בנציוני הודה במעשה.
השופט זאב צלטנר קיבל את דברי עדי
התביעה, חייב את בנציוני לשלם סכום
של כארבעת אלפים לירות לזוג סקל.
הפורץ הנוצץ הוחזר ליפו.

שידול לדבר-חתימה
ך* עכור ש לו שהי מי ם שוב נראתה
^ דמותו המלאה והחסונה של הפורץ ה
אלגנטי
במסדרונות בית־המשפט. הפעם הוא
בא כדי להשיב להאשמות פליליות בתיקים,
בהם לא טעה וגם לא הודה.
מגולח, מסורק, לבוש מכנסיים חומים
וסוזדר צבאי, קם בנציוני לפני שהחל המשפט,
פנה לשופטים והשמיע הצהרה ראשונה:
״כבוד בית־המשפט. היות ואין לי עורו־דין
רוצה אני שיגידו לי בכל מקום שאני
יכול להתנגד. יכול להיות שהם (המשטרה)
מעונינים בצורה כזאת להכשיל אותי.״
השופט אבישר נענע בראשו, עבר להקריא
לו את פרטי ההאשמות נגדו. שלוש גניבות
במחתרת היו שם. העונש המכסימלי על כל
אחת מהן 14 :שנות מאסר.
שלוש פעמים בזו אחר זו קם בנציוני,
הודיע כי איננו מודה באשמה.
התובע איתמר פלפל הזמין את קצין המשטרה
משה כץ. הוא לא הספיק לסיים
את קריאת השם. בנציוני קפץ ממקומו וצעק
:״אני מתנגד להקראת ההודאות שנלקחו
ממני במשטרה.״ אבישר הסביר כי איש
אינו יודע עדיין במה המדובר, וכץ הקריא
את הודאתו של בנציוני בפריצה לבית סקל.
הנאשם התאפק בקושי עד סיום ההקראה,
קפץ מיד עם סיומה.
בנציוני :״לא אמרתי לו שום דבר. הם
נתנו לי לחתום על ניירות חלקים ומילאו
הכל אחר־כך כפי שרצו. את החומר העתיקו
ישר מתיקי המשטרה, .זה משחק׳ ,הם
אמרו לי, .תחתום ונגמור אתך. זה לא
בשביל בית־המשפט, רק בשביל סטטיסטיקה,
כדי שנוכל לסגור תיקים.׳״
פלפל( :מגיש לבנציוני את הודאתו ב־ענין
סקל) ״ועל זה חתמת מתוך פתוי?״
בנציוני :״אין מה לדבר. אני מכיר את
המקומות. נכון שאני יודע שזה תיק של
סקל. כל הארץ יודעת את זאת. ודאי שהודיתי
בכל. אחרי שנאור ופאר הכו אותי.
מה אתם רוצים? כשפושע בא אליך עם
אקדח ואומר תן את הכסף, צריך לתת לו.
הם (נאור ופאר) היו פושעים בעיני ולכן
הודיתי.״
וחו<־

הענינים לידי התנגשות בין האב והבן —
נשכחו כל העובדות המדעיות.
נשיקה לאחות. דב בן ה־ 14 היה נער
רגיל. הוא היה חבר בתנועת הנוער העובד,
שיחק כדורגל בקבוצת הנערים של הפועל
רחובות, בבית־הספר היה ער וחברותי. בלימודים
היה תלמיד בינוני.
העובדה האחרונה ציערה את האב יותר
מכל. האב, אדם בגיל העמידה, עולה מרומניה
שלחם במלחמת העצמאות בחטיבת גבעתי,
רצה בכל מאודו שדב יהיה תלמיד מצטיין.
הוא הקפיד על הכנת שיעורי הבן, היה
מבקר בבית־הספר כדי לשמוע את חוזת־הדעת
של המורים.
כשסיים דב את לימודיו בבית־הספר העממי,
הוא רצה לצאת לעבוד. האב עמד על
כך שהוא ימשיך בלימודים, רשם אותו
בבית־הספר המקצועי אורט ברחובות. אולם
רמת הלימודים בבית־ספר זר, היא גבוהה
מהרמה המקובלת. גם המשמעת הנהוגה בו
היא חמורה במיוחד. תלמיד המאחר לשיעור
נשלח הביתה ליומיים. ציונים טובים מועהעולם
הזה 1165

אבישר :״הוחלט לקבל את ההודאה.״

סעודה ב״אקרופוליס״
* 1פגי שהמשיך כמשפט פנה אל
/בנציוני, שנהנה להופיע בתפקיד עורך־
הדין, ולעשות בהזדמנות זו חשבונות עם
אנשי המשטרה שחקרו אותו.
אבישר :״אני רוצה לומר לך קצת דברי
כיבושין לטובתך. אם אתה מרגיש שאתה
חף־מפשע תתגונן, ואם לא, תודה לטובתך
ולטובת הציבור. אני יודע שתמיד תוכל
למשוך את המשפט בטענות נוהל, אבל
אם יוכח שאתה אשם וגזלת לחינם את זמננו
לא נשמע טענות על עונש חופף.״
בנציוני :״במשפט זה אני חף מפשע. אני
מפחד, כי אינני יודע איך להתנהג.״
אבישר :״מי איים עליך?״
בנציוני :״המפקח כץ. הוא גם הרג את
הצורף יעקוב כהן אחרי שהתעלף.״
אבישר :״גם אתה התעלפת?״
בנציוני :״לא. אני הייתי ילד טוב. עניתי
כל מה שביקשו וגם חתמתי, אז לקחו אותי
לאקרופוליס לאכול. אני רוצה להביא את
בעלי המסעדה שיעידו.״
אבישר( :אובד עצות) ״איך נבחין בין
אלה שחתמת תחת פתוי ולחץ ובין אלה
שחתמת ;־רצונך?״
בנציוני :״סמכו עלי. אני יודע. אני רק
רוצה שכולם ידעו כי חתמתי אחרי שאיימו
עלי שאם לא אחתום יהרסו את משפחתי,
את אשתי וילדי. זה היה אחרי שכהן מת
ופחדתי.״
פלפל :״בנציוני, ענה לי בסדר ונשחרר

אותך.״
בנציוני( :פונה בצחוק לעגני אל הקהל
הרב) ״אוה, גם אתה מפתה אותי?! בסדר,
נראה אותך, שלח אותי הביתה אם אתה
יכול.״
פלפל :״איך אתה יודע באיזה מקום לא
היית?״
בנציוני :״אני יודע איפה זו לא פריצה
שלי. הם היו נוסעים אתי, מעמידים את
המכונית ובעצמם עולים ושואלים את הדיי
רים
על פריצות. כל העניין הוא עלילת־דם
שפלה. לעשות מ־ 16 תיקים .200 זה הרם
של משפחה.״
התובע נטל לידו את התיק, בחן את
שמות הנזוקים:
פלפל :״שמואל פלקוביץ!״
בנציוני( :קופץ ממקומו) ״אין צורך. נזכרתי
שזו כן פריצה שלי.״
פלפל :״מרים פרקש!״
פרקש( :מונה רשימה עצומה של תכשיטים
שנגנבו) ״אני זוכרת הכל.״
בנציוני( :חוקר את העדה) ״איך זה את
זוכרת? זה היה ,#ב? היה על זה חלודה?
בבית אחד כל כך הרבה תכשיטים. מה,
אתי -רוצה להתעשר במשפט זה? בכלל
אפשר לראות אותם?״
פלפל( :בצחוק) ״התכשיטים אינם.״
בנציוני :״לא. את הרשימה.״ (הוא משווה
לרשימה שבידו, מחייך ופושר את העדה).

שור ע 7הסמז
י* ש 31ט הכריז על הפסקה. הקהל יצא
| | מן האולם. בנציוני שוחח עם השוטרים
והתובע התרגש כאילו הרצה בפני אולם
מלא מושבעים .״פשע זו מחלה. אם מישהו
חולה עגבת ומודיע על־כך, האם יעזו
לפרסם את שמו!? אצלי פרסמו והקרבן
היתד, משפחתי. אני עוד אחזיר את 150התיקים
שהודיתי בהם לפי עצת עורך־הדין
שלי, שסידר אותי והוציא מאשתי אלפי לירות.
אזמין את ד״ר רבינוביץ׳ כדי להוכיח
שאיבחן אותי לפי עצת המשטרה. אבל כל
זה לא חשוב. חשובים הספרים שאני כותב
כעת. אחד מהם: משה. על בן־עמרם, והשני:
משפט ראווה׳ עלי. יכול להיות שהם כבר
אצל מו״ל. אבל עכשיו אני צריך לנוח. אף
על פי שכולם חושבים אותי לגאון כזה.
הלואי שהיו חושבים כך על ספרי במדינה
זו, שעל דגלה צריך לחרות ״לא תחסום
שור בדישו.״
אחרי ההפסקה ביקש בנציוני להזמין שני
עדים: שוטר־אסיר ופושע־אסיר, שיעידו לטובתו.
השוטר, כדי שיעיד שהוא לא שיתף
פעולה בזיהוי הנפגעים; והאסיר, הטוען
שביצע חלק ממה שהטילה המשטרה על
בנציוני. השופטים הסכימו להזמין את אלה,
דחו שורה שלמה של עדים אחרים.
המשפט נדחה. בנציוני הבטיח לחזור, עם
הטעות הבאה.

נקים רק לתלמידים מצטיינים באמת. ודב
לא היה תלמיד מצטיין ביותר.
מדי פעם היו פורצות מריבות בין האב
והבן על רקע הלימודים .״אני רוצה שתמשיך
ללמוד בבית־ספר גבוה יותר,״ נהג
האב לשדל את בנו. היתה לאב סיבה מיוחדת
להשקיע מאמץ מיוחד בבן זה —
הבן הבכור של המשפחה מת. דב, שנולד
אחריו, היה ילד התפנוקים של המשפחה.
לפני שבוע ביקר האב בבית־הספר, שמע
כי בנו אינו מצטיין ביותר בלימודים. כשחזר
הביתה לפנות ערב, החל האב להטיף מוסר
לבן. כשניסה הבן להתמרד, גער בו האב
בתוקפנות. דב נפגע עד עומק נפשו .״אתה
עוד תתחרט על זד״״ אמר לאביו. הוא נשק
לאחותו הקטנה ובעוד אביו מעיר לו :״מה
אתה מנשק לילדות קטנות?!״ מיהר לצאת.
חרחורים על עץ. השעה היתה תשע
בערב. ההורים שלא היו רגילים ליציאתו
של הבן בשעה זו, מיהרו לצאת אחריו
כעבור שניות מספר .״דב! דב!״ צעק האב.
במקום תשובה הוא שמע חרחורים בקרבת

הבית. הוא מיהר לשם, מצא את בנו תלוי
על חבל דק על עץ שבקרבת הבית. מתחתיו
היתד, מונחת קופסת־פח הפוכה.
האב מיהר לנתק את החבל, הציל ממש
ברגע האחרון את חייו של הבן. אולם החבל
הדק שנכרך על צוואר הבן הספיק לעשות
את שלו. כאשר הובא דב מחוסר הכרה
לבית־החולים קפלן ברחובות, קבעו הרופאים
כי אם יצליח דב לעבור את המשבר ולהשאר
בחיים, קרוב לודאי שיאבד כמה מחושיו.
כמה מתאי־המח שלו הספיקו להיפגע.
פשעים רעל בבק בו ק
יהושע (הוגו) קליין ( )50 אהב נשים. כל
מי שבא אתו במגע ידע על־כך. לא היתד,
כמעט אשה שבאה בדל״ת־אמותיו שלא ניסה
לעגוב עליה. השבוע החוירו כל פרשיות
אהבותיו הקודמות. אהבה טריה ולוהטת
במיוחד התפוצצה על כותרות העתונים —
אהבתו הגדולה אל דבורה (דורה) ירניצקי,

עולה חדשה מפולין, שעבדה כפועלת במר-
פדיה שלו, אהבה שבגללה נעצר קליין על-
ידי המשטרה כחשוד בנסיון להרעיל את
בעלה ואחד מידידיה של אהובתו.
״לא היינו מאמינים שהוגו מסוגל לדבר
כזה. הוא אדם כל כך טוב,״ אמרו ידידיו
של קליין שעות מספר אחרי שנודע על מעצרו•
הם המשיכו לא להאמין כשהחקירה
המסועפת גילתה פרטים מזעזעים נוספים,
אודות מלחמתו של הגבר המזדקן, על אהבתה
של האשד, בגיל העמידה (.)41
קליין קשר יחסי ידידות עם משפחת יר־ניצקי
מיום שהחלה האשד, לעבוד אצלו. דורה
ובעלה ביקרו גם הם אצל משפחת קליין,
הוזמנו לסעודות חגיגיות. קליין התאהב שוב.
עובדת היותו נשוי מזה 21 שנים ואב לבן
בן ,20 המשרת בחיל־הים, לא הפריעה לו.
קליין החל לעקוב אחרי דורה, מצפה להזדמנות
הגדולה. פעם, כשמצא בתיקה מכתבים
מפקיד במפעל רמת־גני, שבאמצעותו
ביקשה להשיג עבודה לבעלה, צילם את ה־
(המשך בעמוד )18

ייהיית כלוא

ור פ נ 3״ף!כים של השומר התעכב לרגע עלי, וממיטתי עבר בשיטתיות ז
המיטות הנותרות בחדר .״אל תדאג, כולם פד״״ קרא קול מן החשיכה. הש
השיב. הוא משך את הדלת אחריו, וכשכלבו צועד בעקבותיו, נכנס לחדר השכן
נשמעו מתרחקים מחדר לחדר, עד שלבסוף ננעל השער של אגף המגורים במו*
לעבריינים צעירים. מתשע בלילה ועד שש בבוקר לא יוכל איש לצאת החוצה.
בפינה השמאלית, מולי, הבהבה נקודה ^עירה של אור. שוכן המיטה השמאלית ש!
סיגריה מלוא ריאותיו ונקודת־האור גדלה ונצנצה באפלה. במיטה הסמוכה ניצת
״רמי •,זרוק גם לי סיגריה!״ קרא שכני משמאל. רמי זרק לו סיגריה, בקשת מעל
באותה הזדמנות כיבד גם אותי באחת. תוך דקה הבהבו שש נקודות־אור באפלוליו
חדר מספר 2התמסרו לתענוג אחרון לפני השינה.
אך השינה היתר, עדיין רחוקה מעינינו. עד שתיים אחר־חצות שוחחנו, שרנו בקו^
החלפנו סודות וסיגריות. כאשר נרדמנו לבסוף, נדמה היה לי כי אני מכיר את חב
מזה שנים. היה שם רמי, שכני מימין. לפני כיבוי האורות הספקתי לקבל ממ1
חלקי בלבד: רזה, בעל עיניים שחורות גדולות, שיער שחור ארוך, כמעט כשל׳,
בשעות הלילה הארוכות סיפר לי על עצמו. הוא נולד בארץ, לפני כ־ 17 שנה. אב
בית־ספר בסביבות תל־אביב.
״גמרתי בית־ספר עממי,״ סיפר ,״ואבי מאד רצה שאכנס לגימנסיה. אבל היו ל
אחרים בראש. בשכונה התחברתי עם כל מיני נערים, שהיו מושכים אותי איתם. ובון
היה מתרגז על כך, הייתי מתחבר יותר אל הנערים הללו. היינו מסתובבים על 7
או בשטח הגדול ביפו. סוחבים משהו בשוק, יושבים עם זונות. החברה הגדולים,
עם זונות, היו שולחים אותי לחפש קליינטים. כשהייתי רואה מישהו מסתובב ב׳
הלתה־פארק או בסביבות השטח הגדול, הייתי שואל אותו אם הוא מחפש בחורה.
עונה כן, הייתי לוקח אותו לפרדס שליד הלונה־פארק. שם כבר טיפלו בו הבחורים
רים, ששמרו על הזונות.״
הכנסותיו מעבודה זו איפשרו לרמי לחיות חיי בטלה מוחלטת .״עברתי לגור
חברה בשכונת התקווה. כל יום ישנו עד 10־ , 11 אחר־כך היינו קמים לאכול. היינו
קלפים, הולכים להצגות יומיות, מעשנים חשיש. בקיצור: מלכים.״ אך המשטרה 7
על הגברבר. אמנם לא תפסה אותו בביצוע מעשה אסור כלשהו, אולם מאחר וגם
היא פשע, הסבירו לו הבלשים כי מוטב לו לתקן את דרכיו ולשוב לבית הוריו .״1
לא רצה להכיר בי. הוא התבייש שיצא לו בן כזה. סוף־סוף, היה מורה ומנהל 1
ולא נעים שכולם יודעים שבנו הוא פושע צעיר. השכנים תיווכו בינינו, והוא הסבי
אותי בחזרה.״
יתכן שבנקודה זו היה המיפנה בחייו של רמי הופך להיות מיפנה מוחלט, א׳
הוריו כיצד לנהוג בו. אולם אביו ניסה להחזיקו במשטר חמור מדי, צעק עליו,
״פושע״ בכל הזדמנות. סיפר רמי :״נשארתי בלי כסף. יום אחד פרצתי את דירת
וגנבתי טראנספורמטור. אני אוכל את עצמי עכשיו, כשאני חושב שהכנסתי את עצ
בגלל טראנספורמטור של לירה וחצי.״ הנער נעצר מיד, נשפט לשנתיים במוסד ס1
18 החודשים שעברו מאז לא היו חודשי שלווה. פעמיים ברח רמי מן המוס!
הראשונה נתפס, כשהוא נוסע בוספת גנובה, נדון לששה חודשי מאסר־על־תנאי. לם
ברח בפעם השניה .״לא יכולתי לשבת יותר מאחורי הגדר, הסתלקתי עם עוד בז1
כדי לעשות חיים.״ הפעם גנב הנריג׳ .״זאת המכונית הכי קלה לגנוב. חותכים את
— ויאללה.״ סיפרתי לו כי לפני שבועיים ניסה מישהו לגנוב את הדופין שלה ״ז׳
שהיה סתם ירוק אחד. דופין זו המכונית הכי קשה לגנוב. יש בה מנעול אוטומטי
רמי דיבר כמומחה :״אל תשאל כמה מכוניות היינו סוחבים. פעם אפילו נכנסתי ל,
כזה משגע, מלא כפתורים ושעונים לאללה. לחצתי על כפתור אחד — הדלת
לחצתי על שני — הגג התקפל. סובבתי ידית — האורות נדלקו. אבל איך מסיעיב
חשבתי שאני משתגע. אמרתי לעצמי: רמי׳ הלוקסוס הזה לא בשבילך, והסתלקתי.׳
עתה מצפה הוא למשפטו השני, כולו נרעד מהמחשבה שהפעם יתכן כי כבר ר,ח
ההזדמנות האחרונה לחזור למוטב. בי עוגן הוא התחנה האחרונה בה מנסר, ד,חבו
את הגברבר הפושע. אם נכשל החינוך, מחכה הכלא.

אדה

* * ההביא את שכני השני לחדר מספר 2בעוגן? יואל השיב :״קולרבי. הלכתי
ו~ו בשוק. ראינו ארגז קולרבי על המדרכה. לקחנו קולרבי והארגז התהפך. אני
אחרינו. תפסו אותנו והתחילו להרביץ מכות.״ מעצר, קצין מיבחן, משפט, מוסד
בריחה, תפיסה, עוד בריחה, עוד גניבה, מעצר שני, מוסד שני. וכך, ממוסד למוסד.,
לגניבה, עד שמצא את עצמו במוסד העליון — עוגן.
במיטה שלידו שכב מרסל. הוא הגיע לכאן דרך עליית הנוער .״באתי ממרוקו, לב
אותי לרמת־הדסה.״ הנער, שנפרד מהוריו, ר,יה נתון במשבר נפשי טבעי למצבו. ה
לביתו החדש מתוך תקווה כי בחיים החדשים ימצא פיצוי על סבלותיו. מה שמצא
הדסה גרם לו הלם שממנו לא השתחרר עד היום הזה. כי רמת־הדסה, בסביבות:
היא מחנה המשמש גם לקליטת נערים חדשים וגם למיון נערים בעייתיים שנפלטו }
עליית הנוער והובאו לרמת־הדסה עד אשר יימצא עבורם בית חדש .״הייתי בן ;13
מרסל .״בלילה הראשון למדתי לעשן. היו שם חברים ממרוקו, שבאו לארץ לפו
שנתיים. הם שלימדו אותי.״
שבועיים אלה ברמת־הדסה פקחו את עיניו של מרסל על עולם חדש: עולם של ל
ריכים ולכל מבוגר, של בטלנות וסחיבות קטנות, של התפרקות מוסרית ומינית ב׳
ללא פיקוח .״מרמת־הדסה שלחו אותי לקיבוץ. הייתי שם שלושה חודשים והחלט
לא בשבילי.״
גם הדייר הרביעי בחדר עלה ממרוקו, עבר לגור עם הוריו בחוף שמן, ליד חיפ
שעה ששחה בים לא הרחק מביתו, הבחין בבגדים שזוג מתרחצים הניח על הח
התקרב לבגדים בזחילה, חיטט במכנסי הגבר עד שמצא ארנק .״לקחתי את הארנק וו
לשיחים, ליד החוף. היו שם מאה לירות. קראתי לחברה שלי והראיתי להם את ד,כ
חלקנו בינינו. היינו אז קבוצה שלמה, שיחקנו באינדיאנים, סחבנו כביסה מהחצרות
נחושת וצינק. פעם, כשהלכתי בואדי סליב, ראיתי מקרר עומד בפתח של בית ורציו
את הצינק שהיה בפנים. נתתי מכה, והתחלתי למשוך את הצינק. פתאום ראיתי הב
בעל המקרר היה מחביא את הכסף שלו שם כנראה, מתחת לצינק של המקרר. ין
כמה כסף היה שם. לירות, חמישיות, עשיריות! מילאתי את הכיס וברחתי.״
כיצד הגיע למשטרה? ״פעם תפסו חבר שלי׳ בגלל ששבר חלונות של בית־הספו
אותו אם הוא עשה משהו אחר. הוא אמר, :לא, אבל יש לי חבר אחד שפעם ג,
לירות מכים של מכנסיים על שפת הים.׳ לקחו אותי.״
סיפורו של שכני החמישי לא היה שונה בהרבה מסיפורי ארבעת קודמיו. על אן

שעו בתות בסידנא־עלי: משגעת גם היא גגנעוד

• נל שמות הנערים ברשימה זו בדויים. כמו־כן שונו כמה מן הפרטים האישיים
להם, כדי למנוע את זיהויים.

!בדיינים צעירים!
חמש
ר לא צעדיו עוגן
עשן־
פרור.
:יטתי. דיירי לישי, לחדר רושם
זורה.
מנהל

׳ברים
שאבי
1־הים עבדו ליד היה זבוג־כמה
חקים

עיו
זסות אבי
ספר, לקבל ידעו
1לו
׳כנים
לבוץ
:פעם זודש אחד
ומים
!ראה

ילאק

זחה.
׳וזה? את לחנך

:רי חברי רצו
שין, ניבה ולחו ניפה ימת־
עון,
זדות
״יפר
וונה־
!מד־ לדים שזה
זעם,
הוא עד הוד נשנו גנוב

ללה, זאלו מאה יותו געים

למשפחת פועלים מסודרת מיפו, החל בגיל צעיר מאד בגניבות. במוסד הגיע למעמד
מיוחס של עובד־חוץ. הוא קם מדי בוקר בחמש, נוסע לבית־הוריו ביפו, אוכל ארוחת־בוקר
שם, מחליף את בגדיו והולך לעבוד במסגריה סמוכה. אותו ערב שבו ישנתי בחדרו, היה
נרגש ומלא ציפיה. בקול ערב שר שירים ספרדיים וצרפתיים, סיפר על תקוותו הגדולה
המפעמת בו: בעוד יומיים יובא בפני ועדת השיחרורים, שתדון בבקשתו להשתחרר אחרי
שנה של התנהגות טובה במוסד. סיכוייו להשתחרר היו טובים מאד.

הוי רותי הקטנטונת
תה יודע, שלום 1השארת את חלון המכונית שלך פתוח כל היום,״ פנה אלי
אחד מהחמישה .״אז מה?״ שאלתי .״היו שם סיגריות,״ הסבירו לי חמישתם ביחד,
״זה דיגדג לחברה בידיים. אל תשאל, היו כאלה שכבר הכניסו יד בשביל לסחוב את הקופסה.
אבל האחרים לא נתנו להם. אמרו שאתה אורח שלנו, ואסור לגנוב מאורח. אחד אמר:
,תנו רק לראות אם הקופסה מלאה או ריקה.׳ נתנו לו. הוא פתח את הקופסה לעיני כל
החברה, הריח לאט־לאט את הסיגריות שהיו בפנים, והחזיר אותר. למכונית. היינו בטוחים
שהשארת אותה שם כדי לבדוק אם נגנוב אותה או לא.״
הראיתי עניין באותו כבוד־גנבים .״בטח, אצלנו יש חוקים גם כן. בשכונה שליד המוסד,
למשל, אנחנו לא גונבים. לפני כמה חודשים ברחו לפנות בוקר שני חברה מכאן. הם
עיקמו את סורגי החלון, קשרו שתי שמיכות והסתלקו. הם לא גנבו בשכונה, רק הלכו
רחוק והתפרצו לבית־מלון. זה המנהל הכניס לנו לראש —שאסור לירוק לתוך הצלחת
שאנחנו אוכלים ממנה. אבל יש גנבים בתל־אביב שיודעים שכאן יש מוסד עוגן, והם מבצעים
גניבות בסביבה — בנוף־ים, במלון השרון או אכדיה — ויודעים שדבר ראשון שהמשטרה
תחשוב זה שאחד מהחברה מהמוסד ביצע את הגניבה. פעם אפילו החלטנו שאנחנו
בעצמנו צריכים לתפוס גנבים כאלה ולמסור אותם למשטרה, אבל ראינו שאין לנו שום
אפשרות כזו.״
בחורף חלה הפוגה כללית ב פ עי לו ת סו ס די ת של חניכי עוגן. אך משבא האביב,
מורגשת תסיסה בכל פינה .״אתה פענ 881$ו כאן בקיץ?״ שאלו אותי ,״עומדות כאן אלפי
מכוניות דד,־לוקס. באים זוגות להתרחץ בים או להתמזמז באיזו פינה שקטה. מסידנא־עלי
עד מלון אנדיה — שורה ארוכה אחת של פרייבטים. אז באים החברה ומחפשים מד, אפשר

מאת

שדוכ הן

״העולם הזה־״ מביע את תודתו לכל אלה אשר עזרו לו כהבנת
כתבה זו, ובמיוחד לד״ר גיורא לוטן, מנהלו הכללי של משרד
הסעד, לגברת בתיה הוטנר, הממונה על המעונים במשרד הסעד,
למר טיבי גרוס, מנהל מוסד ״עוגן״ וכן לעשרות המדריכים והחניכים
במוסד זה, אשר שיתפדפעולה בהבנתה של כתבה זו.

לסחוב מהמכוניות — בגדים, ארנקים, טרנזיסטורים — מה שיש. רוב הגניבות מבצעים
גנבים מתל־אביב, שבאים לכאן במיוחד. אבל גם כמה מהחברה שלנו לא יכולים להתאפק
והם יוצאים החוצה לבדוק את המצב.״
קול שיסע את המספר בחשיכה :״מה אתה מתבייש להגיד את האמת? אלה שהולכים
לגנוב מהמכוניות — רק בודדים. רוב החברה לא מתעניינים במכוניות, אלא בנוסעים. הם
מסתובבים על שפת־הים ומחפשים זוגות שמתמזמזים. לפעמים הם סוחבים את הארנק
מכיס המכנסיים, אבל בדרך כלל הם מעדיפים להסתכל. אתה יודע מר, זה לראות אשה
במצב פזר?,״
חשתי כאילו זרם חשמלי עובר בכל החדר .״אך, אשה! אשה!״ נאנח גברבר באחת הפינות,
״מה שהייתי עושה לה אם היו מביאים לי אשר, עכשיו!״ התרגשות בלתי־מוסווית עברה
גלים־גלים בכל משפט. צחוק הנערים נעשה היסטרי־כמעט, הדיבור מהיר וחסר־מעצורים,
החלומות הגלויים לבשו צבעים אירוטיים קיצוניים. אפילו השירים השתנו. אם קודם שר
שכני מאלאגניה, שאל אותי עתה אם אני מכיר את השיר רותי הקטנטונת. משעניתי בשלילה,
החל לפזם בליוזי כל יתר החברה :״הוי דנתי הקטנטונת /הורידי הכותונת /אם את
נחיעה /הורידי חזיה.״ חרוז אחר חרוז הפשיטו את רותי ערומה, ביצעו בה את זממם
הלירי.
הגעגועים למין החלש העבירו אותם על דעתם, עד שלא יכלו להבדיל בסיפוריהם בין מה
שעשו באמת לבין מה שחלמו לעשות. סיפור רדף אחר סיפור דמיוני, הפנטזיה והמציאות
היו כאחת .״כשאני יוצא לחופש,״ סיפר מרסל ,״דבר ראשון אני הולך לזונה. עושה שמונה־עשרה
מספרים עד שהיא אומרת די אין לי כוח!״ חבריו האזינו בנשימה עצורה לכל
מלה .״ואיך אני נראיתי כשחזרתי מחופש בשבוע שעבר?״ שאל רמי, כשקולו נחנק מרוב
גאווה רגשנית. חבריו העידו לזכותו :״יא אללה, הוא בקושי יכול היה לעמוד על הרגליים.
בא חיוור כמו מת.״
תחילה רצו לעשות עלי רושם בסיפוריהם, אך כעבור רבע שעה שכחו את נוכחותי. הם
אפילו חדלו לרצות לעשות רושם איש על רעהו, דיברו למען עצמם. הם העתיקו את חלומותיהם
לשפת הזכרונות, ניסו לשכנע את עצמם שאמנם עברו חלומות אלד, כחוויות אמיתיות.
שכני משמאל, עובד־החוץ, היה בעל נשמה רומנטית .״כל הלילה חולם רק על דליה שלו,״
סיפרו עליו. מי זאת דליה שלו? ״זונה אחת מיפו.״ וכדי לאמת את דבריהם, החל נאנח
בקול רועד :״אך דליה, דליה, ינעל דינק דליה! אני נותן את החיים בשביל לילה איתך!״
מעודדים, סיפרו החברה על תעלול שביצעו עם דליה .״איך החברה מתו עליה כשביקרה
אצלי?״ שאל שכני .״באו אלי אחד־אחד והתחננו שאסדר להם פגישה איתה. אחד היה מוכן
אפילו לתת עשרים לירות. אבל היא אמרה מה פתאום? וזה מרסל, עארס, הוא אמר לה
בואי תראי את החדרים שלנו. כשכל החברה היו עסוקים במועדון, הוא הכניס אותה דרך
הגדר והביא אותה לחדר שלו. מכר את הנעליים שלו ונתן לה חמש וחצי לירות.״ התיאור
היה כה ריאליסטי וחי, שהכזב זעק ממנו לשמים. ואמנם, למחרת, בא אלי רמי :״אל
תאמין למר, שסיפרו על הבחורה בחדר שלנו. סתם נכנסו לאכסטזה והתחילו לפנטז.״
גם ללא וידויו של רמי, היה ברור כי רק חלק קטן מיושבי עוגן ידע אשה בחייו. אך
גילם הוא גיל ההתבגרות, כאשר כל חושיו של הנער ערים ומתפתחים. בחוץ, בא הוא במגע
חופשי עם נערות ונשים, מוצא פורקן כלשהו למיטען הרגשי המצטבר בו. אולם בעוגן,
בין גדרות־התייל וחבריו הזכרים, אין הוא מוצא פורקן טבעי. הניתוק מן המין השני
מטביע את חותמו בבשר החניך ובנפשו, עד כי בהימצאו בין נערות, אין הוא יודע לרוב
כיצד להתנהג עימן. לפני שבועות אחדים הצליח מנהל המוסד לארגן מאורע חסר־תקדים
בחיי עוגן: מסיבה משותפת בין חניכיו לבין חניכי וחניכות הכפר הירוק, במועדון של

עדגן. כאשר החלו הריקודים העממיים, השתררה בין נערי עוגן מבוכה כללית, והנערות
הן שהיו צריכות לעשות את הצעד הראשון לקראת הנערים.

ילדים בלילה

יקוד חניכות הכפר הירוק הוא תופעה יוצאת דופן בחיי עוגן. במציאות היומיומית

^ ,ש ל חניכיו אין נערות. יש רק נערים. ובאין נערות — מה עושים? את התשובה יכולתי
לנחש עוד לפני שהגעתי למוסד, אולם ביממה הראשונה שם לא יכולתי לקבלה בבירור מפי
הנערים. רק מאוחר יותר הצטיירה, התמונה לכל פרטיה, מתוך עשרות שיחות גלויות עם
חניכים, מדריכים ומנהל המוסד עצמו. הפתרון לחוסר בנות נמצא בפעילות הומוסכסואלית
נרחבת־למדי.
בלילה השני לשהותי שם, ניגש אלי רמי .״רוצה לבוא איתי לנשום קצת אויר נקי בחוץ?״
שאל. עניתי כי איני מוכן להפר שום נוהל של המוסד, ביחוד שבמשך שהותי שם דיני
כדינו — איני רשאי לצאת ללא אישור. הוא ניגש לסגן המנהל וכעבור דקר, חזר :״זה
בסדר, יש לנו רשות לצאת. אבל רק לסיבוב, ליד המוסד.״
יצאנו. רמי נשם את האויר הצונן :״אה, זה טוב. שמת לב שד,אויר כאן שונה מזה שבתוך
המוסד?״ טיילנו בחשיכה .״יש לך בחורה?״ שאלתי אותו .״לי דווקא יש,״ השיב ,״היא
היתר, כאן בליל המסיבה עם הכפר הירוק. המנהל נתן לה רשות מיוחדת לבקר.״ רציתי
לדעת אם היו עוד חניכים במצבו .״לא, אני׳היחידי שיש לי חברה קבועה.״ מה, אם כן,
עושים הנערים האחרים? רמי השתתק לרגע, ואחר ענה :״הם מסתדרים בינם לבין עצמם.״
ההתפתחות אינה משתנית כמעט. היא מתחילה ברגע בו מגיע עצור חדש למחנה. אם הוא
צעיר וקטן במיוחד, אין ספק כי תוך שבוע ייעשה נסיון להשחיתו .״מי עושה זאת?״
״הגדולים. יש כאן כמה חברה גדולים, שחושבים שכל העולם שייך להם. הם תופסים ילד
קטן כזה, מכניסים אותו לחדר, ועושים איתו מה שדם רוצים. אם הוא צועק — סותמים
לו את הפה. אומרים לו שאם ילך להלשין למנהל — ירביצו בו מכות רצח.״
בדרך כלל שותק הנער. לעתים קרובות הוא בורח מן המוסד, אך סופו תמיד להיתפס
ולהיות מוחזר. סיפר לי רמי :״פעם תפסו חמישה חברה ילד קטן, חתכו לו את המכנסיים
בסכין־גילוח. הוא לא צעק ולא כלום, כי היה כבר רגיל.״ נער אחר, אחד האשכנזים
המעטים במחנה ואחד הצעירים ביותר שם, עבר את הנסיון הנורא, ובמשך תקופה ארוכה
פחד לספר למדריכים. לבסוף לא יכול היה לסבול יותר. ביחוד היה דוחה חניך מסויים
מבין המבוגרים. יום אחד פנה למנהל וסיפר לו על הנעשה. המבוגר בודד בחדר משלו, ממנו
אין גישה חופשית ליתר החדרים אחרי כיבוי־האורות. היה ברור כי פעילותו נתגלתה.
למחרת בערב ניגש המבוגר לאותו נער, דרש ממנו להתמסר לו. הנער סירב. התפתחה
קטטה בין השניים, בחצר הפנימית של המוסד, מתחת לחלון דירתו של המנהל. המבוגר
אחוז־הטירוף נטל קרש מסומר, היכה בו את הנער, חתך לו את השפה התחתונה. הנער
נשלח לטיפול במרפאה ואילו התוקף נשלח לשלושה חודשי מאסר בבית־הסוהר בתל־מונד.
זוהי דוגמה קיצונית למה שעלול לקרות בעולם זכרי מנותק. לרוב אין היחסים בין
נערים בגיל זה יחסים הומוסכסואליים במובן המגובש של המלה. אלה הם יחסים המתפתחים
לא מתוך חוסר גישה אמוציונאלית אל המין השני, כי אם מתוך חוסר גישה מעשית.
מחנכים ופסיכולוגים שונים רואים בהם שעשוע חולף. ברגע שחניכי עוגן משתחררים
וחוזרים לחברה דו־מינית, ומתרגלים אליה, מתפתחים הם בצורה נורמלית לחלוטין. רק
קומץ קטן מאד מבין החניכים הם הומוסכסואלים אמיתיים. המדריכים, המכירים אותם,
מנסים לבודד אותם מיתר הנערים, להסביר ל״בני־זוגם״ כי מעשים אלה מהווים השפלה
ופגיעה בגבריותם. הם גם משגיחים השגחה מכסימלית שמעשים אלה לא יבוצעו. אולם
כאשר שני הצדדים מסכימים — אם מרצון, אם מאונס — תימצא תמיד הזדמנות לבצע את
המעשה מבלי שהמדריך ירגיש בכך.
המדריך יכול לקרוא לנערים לשיחות הטפה והסבר, הוא יכול לערם מיכשולים מעשיים,
הוא יכול לבודד את ההומוסכסואליסט המושבע. אילו יכול היה לסלק לחלוטין נערים כאלה,
יתכן ואחוז המקרים היה יורד בהרבה. אולם נער כזה אפשר לשלוח רק למוסד של חולי-
נפש, לשם טיפול פסיכיאטרי ממושך. לשם כך דרוש צו־אישפוז של בית־משפט, וגם אז
יכול מנהל בית־ד,חולים — כפי שהוא אמנם עושה זאת במקרים רבים — לסרב לקבל את
הנער, בטענה שאין מקום עבורו בבית־ד,חולים. כך נשארת ההסברה וההשפעה האישית נשק
אחרון וכמעט־יחיד בידי המדריכים.

סכין שלופה במטבח

^ 1השפעה האישית היא נשק חשוב מאד בידי המדריך, בכל שטחי־החיים במוסד. אין
| 1הוא מהלך מזויין בין החניכים־ר,עצורים, אין הוא רשאי להשליט סדר בעזרת מכות,
ואם נער מסרב למלא פקודה, אין צינוק עבורו. עד לפני שנתיים, היה אמנם נהוג צינוק
בעוגן. אולם הסתבר כי הנידון לצינוק חי חיי תפנוקים: הוא מתבטל כל היום, וחבריו
דואגים למחסורו בסיגריות. על כן בוטל הצינוק, וחדר־הבידוד משמש רק מקום־אחזקה
זמני, כאשר מתעורר צורך לכלוא נער לפני העברתו לבית־סוהר או לידי המשטרה.
אין גם עונשים בעוגן. יש, לדברי המנהל ,״תגובות״ .נער יצא לחופשה ולא חזר במועד
הרשום על תעודת־החופשה שלו? המנהל ״מגיב״ באי־מתן חופשה משך תקופה ארוכה. נער
ברח דרך חור בגדר? המנהל ״מגיב״ בשלילת מנת הסיגריות שלו. דבר אחד אין המנהל
מרשה: הרמת יד על חניך. לעתים, סופג אמנם אחד הנערים סטירת־לחי או סנוקרת, אולם
רק במקרים נדירים, כאשר תגובה ספונטאנית זו היא היחידה שהוא מסוגל להבין. די גם
להתבונן בחדר־המדריכים כדי להיווכח, שרובם היה יוצא מוכה מכל התמודדות־אגרופים עם
הנערים. ואמנם, במקרים של אלימות, הסיכויים הם לרוב כי הנערים הם שהתנפלו על
מדריכיהם.
לפני חודשים אחדים, למשל, הותקף האפסנאי של המעון על־ידי אחד הנערים. הנער,
שעבד בתורנות במטבח, נשלח על־ידי הטבחית למחסן האספקה. האפסנאי ציודה על הנער
להישאר מחוץ למחסן. הנער נעלב, לא ציית. כעבור שעה קלה בא האפסנאי עצמו למטבח.
הנער הורה לו :״עכשיו אתה תצא מכאן. במטבח אני בעל־הבית ואתה תצא החוצה!״
האפסנאי נדהם מדרישת הנער, התפתחה מריבה קולנית. הנער נטל סכין מטבח, ובמהירות
הבזק תקף את האפסנאי. הסכין פצעה את העובד בלסתו, ורק בנם ניצל הוא מפגיעה
קטלנית. הנער הובא למשפט, אולם מאחר והיה יסוד להאמין כי נגרר למעשהו על־ידי
הוראת האפסנאי, הסתפק השופט בהטלת חודש מאסר־על־תנאי, לפי המלצת המנהל.
מקרה אחר אירע לא מזמן. רמי גילה כדור של רובה. הוא פירק את התרמיל, אסף את
אבק־השריפה. ניגש אליו הג׳לוב של המוסד .״תן לי את האבק!״ דרש. רמי סירב. מדריך
התערב בין השניים, החרים את החומר בעצמו. הדבר הרתיח את דמו של הג׳לוב, שהלם
באגרופיו בפני המדריך. המדריך נפל ארצה, אך הג׳לוב המשתולל לא הרפה ממנו, המשיך
להכותו ולבעוט בו .״אם הייתי שותק למעשה זה,״ הסביר לי המנהל ,״הייתי מסכן את
מצב העובדים במוסד. כל נער היה רואה את עצמו חופשי להתנפל על מדריכיו.״ הג׳לוב
הובא למשפט, נידון לחודשיים מאסר בתל־מונד.
במקרה אחר, התפתח ויכוח בין המדריך־לנגרות לבין אחד מחניכיו. על אף שהחניך חניך משולחן
הצהיר לא פעם על חיבה למדריכו, איבד הפעם את עשתונותיו, חטף פטיש ולחן העבודה והתנפל על המדריך. המדריך ניסה להתחמק, מעד וקרע שריר ברגלו. מקרה אחר

קרה עם גברבר תוקפני במיוחד, מפרוזדור ירושלים, שנשלח לעוגן באשמת תקיפת שוטרים.
הוא היד, מהלו כ״אבדאי״ במוסד, סירב להישמע להוראות המדריכים, איים עליהם בכל
הזדמנות בסכין. המצב הגיע לידי כך שועד עובדי המוסד כתב מכתב אל המנהל, דרש את
סילוקו של הגברבר. המנהל החליט לתת לו עוד הזדמנות. עד שיום אחד החלו מגיעות
ההזמנות למשפטים, על עבירות אותן ביצע הגברבר לפני שנשלח למוסד .״עכשיו,״ הבטיחו
לו חבריו ,״המנהל ידפוק אותך. ימסור דו״ח כזה לבית־המשפט, שישלח אותך לג׳הנם.״
המנהל נהג אחרת. הוא קרא לגברבר אליו, הציע לו הסכם ג׳נטלמני: הוא יבקש מהשופט
לנהוג במידת הרחמים, בתנאי שהגברבר יבטיח לשפר את התנהגותו. ההסכם הצליח, הגברבר
לא הפך אמנם נער לדוגמא, אולם גישתו למדריכים השתנתה.
כאשר קיבל המנהל הנוכחי את המעון לידיו, לפני כחמש שנים, לא נמצאה בו אשד, אחת.
הוא החליט לשנות במידת־האפשר את המצב הבלתי־טבעי, קיבל לעבודה שלוש עובדות־מטבח,
מורד, אחת ואם־בית. שנתיים חיפש עד אשר מצא אשה שתסכים — ותצליח —
להיות אם־בית. לא פעם פנתה אליו אם־הבית כשדמעות בעיניה. כי החניכים, ברצותם לפגוע
בחברה שהקיאה אותם מקירבה, היו בוחרים דוזקא בחוליה החלשה של החברה — האשה.
לא היו אלה פגיעות גופניות, אלא מילוליות או נפשיות. לפני שבועיים, למשל, התרטבו
הגברברים בגשם. המנהל פקד עליהם לעלות לחדריהם ולהחליף את הבגדים הרטובים. כמה
מהם התפשטו ערומים, התעוותו בהפגנה גסה לעיני אם־הבית. גם במקרים אלה, אין בידי
המדריכים כל נשק מלבד ההשפעה האישית .״האם היית קורא לאמך זונה, או מתנהג כך
לפניה?״ שאל המנהל. הגברבר המבוייש הרכין את ראשו, אולם לא היתד, ערובה כי בעוד
שבוע־שבועיים לא יחזור על אותו מעשה. כי את מלחמתם נגד הרגלי־ההפקמת של החניכים
חייבים המדריכים לנהל מדי יום ביומו מחדש.

בריחתו שד דובי
ך* משטרכ ״ן ןו גן ״ דומה במידה מסויימת למשטר בקיבוץ, או במחנה של הנח״ל.
| | החניכים קמים בשש בבוקר, מסדרים את מיטותיהם לפי סדר צבאי קפדני, מטאטאים
ושוטפים את חדריהם. אין הם נדרשים לרוץ ריצת־בוקר, או להתעמל. בשעה שמונה, אחרי
ארוחת־הבוקר, עוברים הם ביקורת המנהל בחדריהם. משמונה עד 12 עליהם לעבוד באחד

ופני הסורג: מנהל המוסד טיבי גרוס
מחמשת בתי־המלאכה של המוסד: מסגריה, נגריה, סנדלריה, מתפרה ומכבסה. אחרי־הצהרים
עובדים הם שעתיים נוספות ומתעסקים במישחקי ספורט וחברה בהדרכת מדריכיהם, או
לומדים בכיתות מיוחדות.
ממבט ראשון, אין אלה חיים קשים במיוחד. על כל פנים, אין להשוותם אל החיים בבית
סוהר. אך עבור הגברברים היושבים בעוגן, אין החיים שם קלים כלל ועיקר. כי מזה שנים
— ולעתים שנים רבות — לא חיו תחת עול משמעת, לא הכירו בחובה כלשהי כלפי החברה.
אחד מהם יושב במעון מפני שמגיל 12 הסתובב ברחובות באר־שבע, בחברת פושעים מבוגרים
ממנו׳ ובליל ההפגנה העדתית שם, לפני כחצי שנה, היה אחד ממיידי האבנים בחלונות-
הראתה. שני הוא הכייס המפורסם ביותר בארץ. אחיו המבוגר, היושב בכלא, הוא אחד
ממבריחי החשיש הגדולים בארץ. שלישי הוא בן של אקדמאי יליד־גרמניה, אשר המריבות
התכופות בין הוריו דחפו אותו לרחוב ולשורותיה של כנופיית גנבים. רביעי הוא תושב
ואדי סליב, שביום ההפגנה בהדר־הכרמל ליתד, את המפגינים ואסף אחריהם סחורה מחלונות־הראתה
המנופצים. כדי להביא נערים אלה לידי חיים חברתיים כלשהם, במסגרת קבועה
וממושמעת, חייבים המדריכים לנהל מלחמה עיקשת יומיומית בהרגלים שהגברברים קנו
במשך שנים של עזובה.
מקרהו של דובי הוא דוגמה קלאסית. שעה שישבתי בחדרו של מנהל המוסד, הגיעו לשם
שני שוטרים .״אנו מחזירים לכם את דוידוביץ׳ דובי,״ הודיעו למזכיר המוסד, שקיבל
מידיהם את הגברבר פרוע־השיער ונתן תמורתו קבלה רשמית. דובי, גברבר בן ,15 היה
לבוש בלו־ג׳ינס וחולצה מלוכלכת, על לחיו התערבבו פצעי־בגרות וניצנים של זקן. אצבעות
ידו הימנית היו מוכתמות בניקוטין של סיגריות אין־ספור .״למה ברחת?״ שאל המנהל.
״למה שלא טוב לי כאן,״ השיב הגברבר.
מה בדיוק לא טוב לו? ״החברה הגדולים. אומרים לי קום, שב, פה אסור לך לעמוד. ואם
אני לא עושה מה שהם אומרים — טראח! ובכלל, פד, רק מתקלקלים. מישהו כאן יצא
בסדר?״ המנהל מסביר לו כי זכותם של התתיקים יותר לדרוש ממנו שיסתגל לסדרי המקום,
ביחוד מאחר וחלק מהם ממלאים תפקידים כעוזרי המדריכים. ואשר לתוצאות השהיה

במקום :״אתה יכול לברוח עוד פעם, אנחנו לא נרוץ אחריך. אבל כדאי לך להכניס לראש
שאתה צריך להיות פה שנר,־וחצי. בתקופה זו אנחנו ננסה לעשות ממך בן־אדם. אם תרצה —
זה ילך יותר קל. אם לא תרצה — זה ילך יותר קשה, ואולי לא ילך בכלל. האמן לי,
אתה היחידי שיפסיד.״
דובי זה, כפי שהסתבר לי לאחר מכן, לא היה כבשה תמימה. הוא בן משפחה ירושלמית
מן הישוב הותיק, שהפסיק את לימודיו אחרי חמש כיתות יסודיות והחליט כי אינו
רוצה גם לעבוד. הוא היה אוכל וישן בבית הוריו׳ מבלי לשלם פרוטה, ולעת ערב היה
יוצא לגנוב ולבלות עם גברברים אחרים. גניבתו האחרונה הסתכמה ב־ 1800 לירות. כל
יישותו זעקה נגד המשטר בעוגן — לא מפני שהיה קשה או רך במיוחד, אלא מפני שהיה
משטר. לא העובדה שהחניכים הוותיקים התלבשו עליו היא שהבריחה אותו, אלא עצם
ההכרח לחיות במסגרת משמעתית כלשהי דחפה אותו מעבר לגדר התייל.

מכות על מיכרש הבדוי;?
ן* דוכי דוייוביץ׳ ולעשרות חניכים אחרים לא היה קשה לברוח מעוגן. משך רוב
/שעות היום פתוח השער, ואילו גדר־התייל אינה יכולה להוות מחסום בפני השאיפה
לחרות. המנהל והמדריכים יודעים זאת היטב. לדעתי, אין זה הוגן להעמיד נערים שפוטים
במיבחן של אפשרויות כה קלות לברוח. המנהל מכיר את הסיכון וממשיך לקבל אותו על
עצמו, כסיכון הכרחי במלחמתו להחזיר את הגברבר השפוט למוטב. למעשה, בטוח כמעט
לגמרי כי ההלם הראשון של הכניסה למוסד ידחוף את הנער לברוח.

פעם־פעמיים נותנים לו לברוח. לא היה כמעט מקרה אחד שהבורח לא חזר לעוגן — אם
מרצונו החופשי, אם בידי המשטרה. במקרה שד,בורח הינו מסוכן לשלום הציבור ולרכושו,
חייב מנהל המוסד להודיע על הבריחה למשטרה. זכותו גם לדרוש, במקרה והבורח לא ביצע
כל עבירה מחוץ למוסד, כי לא ייפתח תיק על בריחה. בזכות זאת משתמש הוא כנשק
במלחמתו עם הנער. אם ישנה הנער את דרכיו, יבטל המנהל את תיק הבריחה. אחרת —
יובא לדין ועונשו יוחמר. שוט זה אמנם אינו לפי רוחם של פסיכולוגים מתקדמים, אולם
מבחינה משמעתית הוכיח לא פעם את יעילותו בעוגן.
לא מזמן ביקש אחד הנערים חופשת־שבת, לפני תורו. משלא נענה, הסתלק מהמוסד, שב
כעבור 48 שעות עם החוזרים מחופשה .״מה יעשה לי המנהל — לא יתן לי סיגריות? אני
מצפצף עליו!״ הכריז בגאווה בפני חבריו. החברים ציפו לראות כיצד יגיב המנהל על
ההתגרות. למרות שתיק כזה זוכה לבירור משפטי רק כעבור חמישה חודשים, הובא נער
זה לפני שופט תוך עשרה ימים, נשלח לחודש מאסר — דבר שלימד נערים אחרים כי לא
כדאי לברוח.
הסביר המנהל את גישתו :״מוסד עוגן אינו מוסד המיועד להעניש, כי אם לחנך. ולחנך
אי־אפשר בכלא סגור ומסוגר. את הנער השפוט אנו מנסים להחזיר למוטב לא על־ידי
הענשתו המתמדת, כי אם על־ידי העסקתו. אילו הפכו מוסד זה למוסד סגור לגמרי, היתד,
מתפתחת כאן מאורת שחיתות ורשע, ממש כבבית־ספר לפושעים.״
הגברבר שמגיע למסקנה כי לא כדאי לברוח, וכי כדאי לשחק את המישחק לפי כללי
המנהל, הגיע למעשה לנקודת־המיפנה .׳המדריכים מטילים עליו חובות רבים יותר, דורשים
ממנו התנהגות קפדנית יותר ועזרה מצידו בטיפול בחבריו המפגרים יותר. זוהי מלחמה
קשה מאד, בין הגיונו הקר של הגברבר לבין כל הרגליו הקודמים. הוא נרתם למעמסתו,
סובל בשקט את ייסורי ההסתגלות למסגרת החברתית החדשה — עד שפתאום הוא מתפרץ
ללא סיבה, כפי שקרה פעם בשעת מישחק כדורגל. על מגרש ארעי שיחקו 12 חניכים
בהתלהבות רבה. לפתע, מבלי שאספיק לראות מה גרם לכך, החלו שניים מהשחקנים מתגוששים.
הם החליפו מבטים רצחניים, הלמו אחד בחזהו הערום של השני באגרופים חסרי־רחמים.
גם אחרי שהפרידו המדריכים ביניהם, המשיכו השניים להביע את שינאתם בקללות.
אחד היה אותו כייס מפורסם, השני בחור רציני העומד בפני שיחרור. הם עצמם לא ידעו
מה גרם להתפרצות הזעם. הם רק ידעו שהמתיחות המצטברת היתד. חייבת למצוא לעצמה
פורקן.
במקרים אחרים, האלימות היא מתוכננת. כמו במקרה בו מכר אחד הנערים חגורה לחברו,
תמורת שלוש לירות. הקונה שילם לירה אחת על חשבון הקניה, ובחופשתו הראשונה מכר
את החגורה מבלי לשלם את עודף המחיר. המוכר התרגז על הפרה גסה זו של האתיקה
המסחרית הפשוטה ביותר, ובעת שהקונה נעדר מן המקום, פרץ יחד עם חבר לתוך חדרו.
היה זה, במקרה, חדר ליחיד, כי הקונה היה ידוע כהומוסכסואליסט מושבע. השניים הרסו
כל דבר שמצאו בהדר, קרעו את הבגדים, תלשו מן הקיר את נקודות־החשמל .״זה ילמד
אוזתו לכבד את המלה שלו הודיעו. בעל החדר ההרוס ראה את החורבן ודמו עלה
לראשו. הוא ניגש לחדרו של מוכר החגורה, שבר לו חמישה תקליטים. השניים הובאו
למשפט בפני המנהל.
כי בניגוד לנעשה במוסדות סגורים בחוץ־לארץ, או בבתי־הסוהר בארץ, אין לחניכי עוגן
בית־משפט פנימי משלהם, אשר יכול להטיל עונשים — לעתים עד הוצאה להורג — על
חבר שפגע שלא כחוק בחבר אחר. יש להם אמנם ועד, אך תפקידיו טכניים בלבד ונוגעים
רק לסדרי חלוקת בגדים, קביעת תפריט ופעולות תרבות. משמעתם הפנימית אינה די
חזקה, למשל, כדי להבטיח שמירה מוחלטת על העקרון שמנהל המוסד ומדריכיו משתדלים
להחדיר בהם השכם והערב — כי אין בשום פנים לבצע עבירה בקירבת המוסד. לא פעם
גם התמרמרו תושבי השכונה נגד קיומו של עוגן בקירבתם. לאחרונה אף החריפו היחסים
בין השיכון לבין חניכי המוסד, וקרה שבבוא הנערים לבקר בקולנוע המקומי, קראו לעברם
כמה מן התושבים :״פושעים!״ המנהל וסגנו כינסו את חברי המועצה המקומית, הרצו
בפניהם על בעיות המוסד, ביקשו את שיתוף־פעולתם בחינוך הנערים ובהבנתם. בעוד
שבועיים תקיים המועצה אסיפה פתוחה לכל התושבים, בה יחזור המנהל על הרצאתו.
״יש כאן כמה בחורים,״ סיפר לי חניך, כששאלתיו על משמעת פנימית ,״שעושים צרות.
רק כדי להוכיח שהם הגיבורים הכי חזקים כאן. מרביצים לילדים קטנים, בורחים מהמוסד. בי
הם לא נוגעים, כי הם יודעים שיש לי חברה משלי בחוץ, שיכולים לחסל אותם ׳חת־שתיים.
אבל הנערים האחרים סובלים מהם בכל מיני דברים קטנים. פעם דיברנו בינינו שצריכים
לתפוס אותם בלילה ולהרביץ להם, אבל שום דבר לא יצא מזה. כי כאן כל אחד עושה
בשביל עצמו.״

;ם חידון תג״ד
ך• מד כל סיר־לחץ, אין עוגן יכול למלא את תפקידו לולא היה מצוייד בכמה שסתומי׳—
בטחון, המסוגלים לשחרר מעט קיטור ברגעים מסוכנים, כשהסיר כולו מאיים להתפוצץ.
שסתום כזה הוא מתן חופשה חוקית לנערים, בדרך כלל אחת לחודש. הנער מתפרק מן
המתח המשמעתי והחברתי שהצטבר בקרבו, בא במגע עם העולם החיצוני. אם יש לו נערה,
הוא מבקר אצלה, או שהוא מבלה בחוג משפחתו.
שסתום שני היא עבודת־החוץ. כאשר מגיע החניך לשלב מתקדם של משמעת פנימית
והרגלי־עבודה, מסדרים לו מדריכיו עבודה בשכר, מחוץ למוסד, בתנאי שיחזור מדי ערב
למוסד. משכרו עליו לשלם את הוצאות־הנסיעה ולקנות פריטים מסויימים של לבוש, אשר
אין המחסן יכול לספק לו. יתרת הכסף מחזיק המוסד עבורו, לקראת שיחרורו. עבודה זו
ממלאה גם תפקיד חיוני נוסף: היא מכניסה את הנער בהדרגה לחיים תקינים. מאחר ועוגן
הוכר כסניף עצמאי של הנוער העובד, מצוייר הנער גם בפנקס חבר, המקנה לו זכות לקבל
עבודה בלשכת־העבודה בעיר, בעת שיחרורו. אולם קשה למצוא עבודה לכל נער, וגם לא
כל נער אפשר להוציא מחוץ למוסד. העבודה בבתי־המלאכה של עוגן מספקת אמנם תעסוקה,
אך לא תשלום. בשים לב לעובדה כי דמי־הכיס החודשיים של נער הם 2.800ל״י, וכי
מסכום זה חייב החניך לשלם עבור סיגריות וביקור בקולנוע, האפשרות להרויח עוד כמה
לירות הינה חשובה ביותר, לא רק להקלת מצבו של הנער, כי אם כהמרצה לעבוד וכצעד
מעשי לקראת ההרגל להשיג כסף בעמל ולא בגניבה.

נקודה חיונית אחרת היא נטיעת ההרגשה בלב החניך כי נותנים בו אמון. לרוב, אין
המדריכים מתחרטים על מתן אמון, על כל פנים, לא כשמדובר באמון אישי. פעם לשבוע,
למשל, מוסר המנהל בידי אחד החניכים 35 לירות, כדי שיערוך בהן קניות במכולת הסמוכה.
המנהל אינו זקוק לעזרה זו, והוא הנהיג נוהג זה כהזדמנות להוכיח לחניכיו, הלכה למעשה,
כי יש לו אמון בהם. הנער יכול להשליך את הסל ולהסתלק העירה עם הכסף. לא יקרה
לו כלום. הוא יבלה כמה שעות טובות, ולכל היותר יוריד לו המנהל את מנת הסיגריות
השבועית. אולם עד כה לא איכזב איש מן החניכים את מנהלו בשטח זה.
זוהי דוגמה בולטת של הצלחה. בשטחים אחרים אין הדוגמות בולטות כל כך, או שאינן
קיימות כלל. במידה רבה תלויה ההצלחה בהשפעתו של המדריך אשר נגדו לוחמים, מלבד
הרגלי הגברבר ונטייתו הטבעית להתמרד, גם המנהיגים השליליים המשתלטים על החניכים
במוסד. מנהיגים אלה משתלטים בזכות כוחם הפיזי, ערמומיותם או מעמדם הפלילי בחוץ. הם
יכולים להשפיע על אנשי־אמונם לברוח עימם מן המוסד, להשתתף בפריצה לבית או בגניבת
מכונית, או סתם להמאיס את החיים על מדריך מסויים. נגד מנהיגים אלה מנסים המדריכים
להציב מנהיגים משלהם, שיעוררו את חסידיהם לעסוק במשחקים פחות אסורים כמו
כדורגל, פינג־פונג או אפילו היאבקות לא נקיה ביותר.
לפני שבועיים הונהגה בעוגן שיטה חדשה: על אף אי־התאמתו של הבנין לכך, חולקו
החניכים לשתי קבוצות, הצופים והבונים, והוכרז על תחרות ביניהן לכל אורך החזית.
המנהל מעניק נקודות עבור ניקוי החדרים, סידור המועדון הקבוצתי, תחרות כדורגל, אליפות
פינג־פונג. נערך אפילו חידון תנ״ך, באחד מערבי שהותי במוסד. החניכים ישבו בשתי
קבוצות, ובמרכז שני מדריכים .״מי אמר למי עברי אנוכי?״ שאל המדריך .״משה רבנו,״
השיב נציג הצווים .״אברהם אבינו,״ ניחש איש הקבוצה היריבה. המדריך נד בראשו
לשלילה. לבסוף זכו הבונים בנקודה אחת, כאשר ניחשו כי אומר הפסוק היה יונה הנביא.
״איזה אשר, ערכה חידון?״ שאל המדריך. הנערים השיבו: שרה אמנו, שושנה דמארי
ולבסוף — מלכת שבא. היו שאלות שאני עצמי לא ידעתי לענות עליהן, אבל איני מתיימר
להיות ידען גדול בתנ״ך. בסוף הערב צברו הבונים 33 נקודות, הצופים .24 המנצחים
התרכזו במעגל, השמיעו קריאת ״כיפק היי!״ שהרעידה את הקירות. לרגע שכחתי כי אני
נמצא במוסד לעבריינים צעירים. לרגע שכחו גם המריעים עצמם כי הם נמצאים במוסד
לעבריינים צעירים.

נופלת מזו הנהוגה במחנות צבא. אולם כדי להישאר שבע, חייב החניך למעשה לאכול את
כל האוכל המוגש לו. אין מנות חופשיות מלבד הלחם, ולאחר שבמשך כמה ארוחות
ויתרתי על פריט אחד — לחם, דיסה או איטריות — יצאתי מהמוסד רעב. על קיבה ריקה
או חצי־ריקה אפשר אמנם להחזיק פושעים, אולם אי־אפשר לחנך.
• צוות העובדים — 12 מדריכים, ששה אנשי שרותים — נראה מספיק בהחלט כדי
לטפל ב־ 35 נערים. אך הטיפול נעשה כאן מסביב לשעון, בשבתות ובחגים, והמעמסה
כבדה למדי. כאשר חייבים מדריכים גם לנסוע עם נערים, או לשרת בשרות מילואים בצבא,
יורדת מן ההכרח רמת־הטיפול וההשגחה בנערים, ונפרצות פירצות לבערות או למעשים
אסורים. במידה שהצלחתי לברר, אין הם זוכים גם לסיוע מקצועי נאות הן בהשתלמויות
והן בהעמדת צוות פסיכולוגים לרשותם, להבנת נפשו של הנער.
אילו יכול היה המנהל לשנות את התנאים, היה בראש וראשונה משנה את מיבנה המעון.
תחת מוסד במרכז איזור הנופש והבילוי של תל־אביב, היה מעתיקו למקום מרוחק בנגב.
תחת מוסד מעורב ל־ 35 חוסים, היה מקים מוסד ל־ 90 נערים . ,מחולק לשלוש מחלקות:
מחלקה סגורה למקרים קשים ולמתחילים; מחלקה סגורה־למחצה למתקדמים יותר; ומחלקה
לעבודה־בשכר אם במוסד עצמו ואם מחוצה לו. עד או חייבים המנהל וחבר עוזריו ללחום
את מלחמתם בתנאים הקיימים.
איזה סוג אנשים הם?

המשוגעים לדבר

^ מנהל טיבי גרוס הינו דמות ידועה. הוא אינו סתם ג׳ינג׳י, אלא אדום לוהט.
| 1שפמו הוא המפורסם ביותר בארץ, עוד מן הימים שבהם היה טיבי גרוס מדריך בקורסים
לרס״רים של צה״ל. בגיל 13 עלה ארצה מצ׳כיה ובגיל 15 כבר גוייס להגנה. הגבר בעל
עיני התכלת החדות הינו כיום בן 40 שנה — מהן 20 שהוקדשו לשרות צבאי. תחילה
התגייס לנוטרות, משם עבר לצבא הבריטי, ממנו שוחרר כרב־הסמלים היהודי הידוע ביותר
בצבא הוד מלכותו. הוא עבר ישר למנגנון ההגנה ומשם לצה״ל, תחילה בחיל הרגלים
ומאוחר יותר בחיל־הים. את הקאריירה הצבאית שלו סיים לפני חמש שנים כרב־סרן.
אז בדיוק פנה אליו שלמה שפר, שהיה חניכו בצבא, הציע לו ג׳וב שכולו אתגר: לשמש

דו״ח סודי לצבא

פי תקנות החסות לנוער, הקוראות למוסד עוגן בשם מעון, לתקופת ההחזקה
/בשם חסות ולנער השפוט בשם חוסה, רשאי כל חוסה לפנות אל ועדת השיחרורים
כתום שנת חסות ולבקש שיחדור. יושבים בועדה שופט הנוער דוד רייפן, קצין המיבחן
הראשי, נציג הממונה על המעונות מטעם משרד הסעד, רופא פסיכיאטר, ומחנך איש ציבור.
הם שומעים את בקשת הנער, דנים בגלוי אם הגיע לשלב בו יוכל לצאת את המוסד מבלי
להוות סכנה לציבור. מנהל המוסד״ בו התחנך הנער חייב לחוות את דעתו בגלוי, בנוכחות
הנער.
בטרם יחליטו, מבררים חברי הועדה מה סיכוייו של הנער להיקלט בחברה, אם ישוחרר.
על כך מוסר דו״ח קצין המעקב המחוזי, שתפקידו להכין את הקרקע לקליטת הנער עוד
בטרם שוחרר, וללוותו בסידוריו הראשונים אחרי שיחרורו: מציאת עבודה, מקום מגורים,
לימודים, תעסוקה רוחנית. במקרים רבים, מתגייסים המשתחררים ישר לצבא. עוד בהיותם
במוסד, מסדיר המנהל עבורם את סידורי גיוסם, גם אם טרם הגיע זמנם להתגייס. במקרה
זה מעביר קצין המעקב דו״ח סודי על הנער אשר רק קצין אחד בשלישות הראשית יכול
לעיין בו, לפני הצבת הנער ליחידה שתתאים ביותר לעברו ולאופיו.
היתד, תקופה, בה היתה קיימת בצבא נטיה לוותר לחלוטין על שרותם הצבאי של נערי
מוסד. אך עתה הוברר כי דווקא הצבא מסוגל להוות תחנת־מעבר מוצלחת לנערים אלה, מן
המוסד הסגור לחיים האזרחיים. הסכנה הגדולה האורבת לנערים: שהם עלולים לשכוח כי
המסגרת הצבאית נוקשה ואינה יודעת פשרות, להסתכסך עם המפקד ולברוח מן המחנה
כשם שברחו מעוגן. אלא שבצבא נחשב מעשה זה לעריקה והוא עשוי לגרור אחריו עונשים
כבדים ביותר.

נרקומן בן 17
ש?ן ת טיולי הלילי עם רמי, מחוץ לגדרות המוסד, שאלתי אותו מדוע קראו לו
^פעם־פעמיים הנערים ״שיש״ בליגלוג .״זה מפני שאני מעשן חשיש,״ ענה גלויות.
הסתבר כי הנער בן ד,־ 17 עבר את כל גלגולי ההתמכרות לסמים־משכרים, עד שהפך נרקומן
מושבע .״בלי זה אני לא מסוגל לחיות!״ התוודה .״כל פעם שאני יוצא, אני משיג לי
חתיכה ביפו. לא צריך כסף. החברים שלי שם הם הסוחרים הכי־גדולים בחשיש. אני מחזיק
את החשיש במקום־מחבוא מחוץ למחנה, וכל פעם מכנים איזה גרמים בפנים. בלי זה,
אני אבוד.״
פעם נשאר רמי ללא מלאי של חשיש .״קיבלתי התקפה. התחלתי להשתולל, שברתי
כסאות, התנפלתי על החברה, קצף עלה לי בין השפתיים. תפסו אותי בכוח וקשרו אותי
למיטה, אבל קרעתי את החבלים והמשכתי להשתולל. קראו לרופא והוא נתן לי זריקה.
כשהתעוררתי, אמר לי הרופא שלוקחים אותי לבית־חולים. לקחו אותי לבת־ים. שבועיים
החזיקו אותי שם. נתנו לי זריקות ארגעה וכדורים. בסוף הלכתי לרופא ואמרתי לו, :אם
תמשיך להחזיק אותי בין משוגעים, אהיה גם אני משוגע ,.החזירו אותי לעוגן.״
בעיה זו של הנרקומנים מציגה בכל חומרתה את החולשה העיקרית של עוגן: אין בו כל
אפשרות להפריד בין הסוגים השונים של חוסים. נערים, אשר בחודשים הראשונים ראוי
להחזיקם במשטר חמור יותר, באגף סגור, מסתובבים עם נערים מתקדמים יותר, אשר אפשר
לתת בהם מידה רבה של אמון. הם מנצלים את החופש־היחסי כדי לברוח מן המוסד,
להסתבך בעבירות נוספות ואולי לאבד על־ידי־כך את ההזדמנות האחרונה הניתנת לחזור
למוטב. נערים שהגיעו לשלב השלישי, שלב עבודות־החוץ שלפני השיחרור, סובלים מכך
שאין המוסד יכול לספק להם את המגיע להם. עליהם לקום בחמש בבוקר, שעה שאין איש
במטבח שיתן להם אוכל, והם חוזרים מאוחר בלילה, אחרי שארוחת־הערב כבר הוגשה ואין
אלא אוכל קר או לחם עם ריבה. יוצא שבהיותם טובים יותר מחבריהם, חייבים הם לסבול.
והעיקר: אין אפשרות לבודד את הנערים הזקוקים לטיפול רפואי ממושך, כדי שייגמלו
מנטיות הומוסכסואליות או נרקומניות. הם מסתובבים עם יתר הנערים, מדביקים אותם

במחלתם הנוראה.
בשיחה במשרדו, אחרי שכל הנערים שכבו לישון, סיפר לי המנהל :״החברה הטילה עלינו
לרפא את הנערים האלה, ולהחזירם לחיים מועילים. אבל היא לא סיפקה לנו את התנאים
הדרושים למילוי התפקיד.״
התנאים בהם מתנהל עוגן:
#אין כל תחבורה למוסד. אם יש להחזיר נערים בורחים, חייבים המדריכים לעשות
זאת באוטובוסים, וקיימת סכנה שהנערים יברחו או ינצלו את הנסיעה כדי לכיים מישהו.
במקרה של אסון, אין אפשרות להסיע את הנפגעים ללא דיחוי לקבלת עזרה־ראשונה.
עובד הנוסע העירה, אינו יכול לבקר בהצגה שניה של קולנוע כי האוטובוס האחרון יוצא
מנתניה בשעה עשר בלילה ומתל־אביב ב־ 11 בלילה.
• המיבנה הוא של תחנת המשטרה לשעבר בסידנא־עלי. אמנם הנקיון והתחזוקה נמצאים
על רמה גבוהה, אך מראהו החיצוני קודר ואינו מעורר את הכבוד הדרוש לחינוך.
>• תקציב התזונה עומד על 29ל״י לנער לחודש. התפריט צנוע, מבושל ברמה שאינה
* קיימים בסך הכל תשעה מוסדות לנערים עזובים ועבריינים צעירים בארץ, בהנהלת
משרד הסעד, מהם שניים לנערות.

מאחורי:הסורג: גנב בן 16 מבאר־ שבע
כסגנו בניהול עוגן. עד אז הספיק המוסד שעל חוף הרצליה להחליף כחצי־תריסר מנהלים,
וכאשר הגיע לשם טיבי נמצאו בו 13 עובדים ושלושה חניכים. היתר ברחו. כעבור כשנה,
עבר שפר לתפקיד אחר וטיבי גרום היה למנהל המוסד. האיש שבמשך 20 שנה לימד
אנשים להרוג, מצא את עצמו מלמדם לחיות. חמש השנים שחלפו מאז גיבשו בו פנאטיות
למקצוע. עד כדי כך, שגם אשתו נדבקה בשגעון ומשמשת כמורה באותו מוסד. כאשר כל
יתר העובדים — מלבד השומר — עוזבים את המוסד בלילה, נשארים טיבי גרוס ובני
משפחתו הדיירים היחידים במוסד, מלבד הנערים.
״ סיפו רו של סגנו נשמע כלקוח מתוך מלודראמה על נערים פושעים. חיים אלבחרי הגיע
בפעם הראשונה לעוגן לפני תשע שנים, כמחליפו של האופה. הוא השאיר את מכוניתו
בחצר המוסד, נכנס למשרד לקבל אישור על מסירת הלחם. משחזר, גילה כי קופסת־הכסף
נגנבה מתחת למושב. הוא ביקש מהמנהל לכנס את כל חניכיו למיסדר, פנה אל הנערים
בבקשה נרגשת :״אני איש עובד, ואם גונבים ממני כסף לא יהיה לי ממה לקיים את משפחתי.
אני מבקש מכם — מי שלקח את הכסף מהמכונה, שיצער צעד אחד קדימה.״ השתררה
דומיה רוויית־הפתעה. לבסוף צעד אחד הנערים קדימה, ובידו 15 הל״י שגנב.
~ המנהל ביקש מאלבחרי, בעל מכבסה לפי מקצועו, לעבוד במחסן הבגדים כעובד זמני.
כיום קוראים חניכי המוסד לאלבחרי ( )50״ציגו״ או ״אבא״ ,והוא סגן המנהל. ארבעה
מדריכים קבוצתיים, מדריכים לנגרות, מסגרות, סנדלרות, חייטות ומכבסנות, שני מורים
ואם־בית משלימים את הצוות החינוכי העושה את העבודה בעוגן.
כיום, זוהי עבודה קלה־יחסית. הנערים הגיעו למעון בשלל גניבות, התפרצויות או תקיפות.
אין עדיין בארץ רוצחים צעירים, ופושעי־המין הצעירים מעטים מאד. אולם אי־אפשר
לסמוך על כך שהמצב לא ישתנה. להיפך: הנסיון בארצות אחרות נותן יסוד לחשוש כי גם
בארץ יגיעו הגברברים לידי רציחות ופשעי־מין המוניים תוך ארבע־חמש שנים. עדיין נמצא
המצב בנקודת התהוזת, בה אפשר לעצור את הגלגל הקטלני. אולם את הגלגל יש לעצור
לא בעוגן, כי אם בשלב מוקדם הרבה יותר: בבית־הספר, במיגרש השעשועים, במועדון
הנוער. כי שם נזרע זרע הפורענות.

אמנוח בידור שגעון הטיפשעשרה

§ 5 1ס 5פ,

ולא תחליף!

.פרגסוס״ מתכבד להציג :

מכיר ת הכדגזיסי ם ה חל ה:
במשר די ם ,.כנף* ו״רוקולוד׳״

המבקרים במועדון־הלילה הניאפוליטני לח
קונצ׳יליה, ידעו כלל אחד — במועדון זה
אסור להתפרע. רי הפסנתרן רחב־הכתפיים,
שפרט על הפסנתר מדי ערב במועדון׳ לא
אהב לנגן שעד שהיו פורצות במקום תג־רות־ידיים
בין מלחים זרים לבין בריונים
מקומיים. הוא היה עוזב אז בשקט את
פסנתרו, מפשיל את שרווליו ומשליט בעזרת
אגרופיו קצת סדר במועדון. אחדים מן
המבקרים זכרו את האגרופים יותר מאשר
את המוסיקה שלו.
מרינו מריני, אחד מכוכבי הזמר הפופולריים
ביותר כיום בעולם כולו, היה עד לפני
שלוש שנים מוסיקאי איטלקי אלמוני, אחד
מני אלפים שאפשר למצוא בכל סימטה
באיטליה. האיש שפירסם את המפורסמים
שבפזמוני איטליה בשנים האחרונות, כמו
גואיונה, הוא בן למשפחת מוסיקאים׳ מכפר
קטן בטוסקנה שבאיטליה.
סבו ניצח בתחרות מוסיקאית את פוצ׳יני
הגדול. אביו היה מנהל תזמורת עירונית.
אחיו היה חצוצרן ראשי בתזמורת שרות־השידור
האיטלקי. אחותו היא זמרת סופרן
ידועה בנאפולי. ומרינו עצמו כבר הקים תזמורת
ריקודים של נערים בהיותו בן .12
זעקות ומיר,צבים. מרינו בעל הגוף
לא ידע בדיוק מה הוא רוצה להיות. הוא
למד בבית־ספר ימי, עבר משם לבית־ספר
גבוה לחשמל. הוא הצטיין בהיסטוריה ובספרות,
אבל כל זה היה רק הובי. מרינו
החליט לעסוק במוסיקה. כדי ללמוד נגינה
וקומפוזיציה, היה עליו לעבוד במטאטא
רחובות ובסדרן בקולנוע, עד שהגיע לבסוף
למשרת נגן במועדון־הלילה הניאפוליטני.
הוא המשיך כך שש שנים. בתקופה זו
חיבר מוסיקה לשתי הצגות רביו בלתי חשובות,
המשיך לעבד נעימות ידועות בסגנון
הג׳ז האמריקאי. יום אחד החליט להקים
רביעיה. הוא פירסם מודעה בעתון ומעשרות
הצעירים שהציעו את עצמם בחר לו שלושה,
עמם הקים את רביעית מרינו מרעי.
תוך שבועות מספר אחרי שיצא בהופעותיו
הראשונות, זכה מריני בהצלחה עולמית.
שירי רביעייתו, שהם בעיקר מוסיקה לריקודים,
הכניסו דם חדש ואופנה חדשה לפזמון
האיטלקי. הוא הפך לאלילם המוסיקאי
של בני־הטיפשעשרה, שהבטיחו לו הצלחה
מסחרית בכל מקום בו נשמעו שיריו
מלווי־זעקות־קורעות־לב והקצבים המסעירים.
בתחילת החודש הבא יופיע מריני גם
בתל־אביב׳ יתן הזדמנות למעריציו לראות
גם את מקור הקולות שקסמו להם.
מגזרות אמנות בלואה בצריף

כובס הנ ק ה. ו 3זצתצ1ז הבל

עקרות הבית מתלהבות
מהאריזה החדשה. הח תיכות
הבודדות הן
לשימושיות והמכוניות^ .
כשר. מחיר החפיסה 325 פר׳
תוצרת נקה — תוצרת איכות.

>ד12) 1
בי״ס

לרק 1זרים
אקסקלוסיבי

״׳ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדו פינסלזרג 0-5אדוה־זג

החודש נפתחה במוזיאון תל־אביב התערוכה
הכללית של אמני הקיבוצים בישראל.
80 ציירים ו־ 16 פסלים מכל זרמי התנועה
הקיבוצית מציגים בה את יצירותיהם החדשות.
רק לאמן — איש קיבוץ — אחד לא
נמצא מקום בתערוכת ענק זו. למרות שיתכן
שהערך האמנותי של יצירותיו עולה
על כל מה שהוצג בתערוכה זו, נאלץ האמן
להציג את יצירותיו מחוץ למסגרת, במוזיאון
הקטן לאתנולוגיה בחיפה.
הסיבה לכל נעוצה בעובדה שיצירותיו של
משה רייפר 52 חבר קיבוץ יגור, אינן
נוצרות במכחול או בעפרון, גם לא במפסלת
אבן. כי רייפר הוא אמן המספריים — מספרי
מניקיור חדות וקטנות.
״זאת אינה אמנות, זו אומנות,״ טענו אנשי
אגודת האמנים שסירבו להכיר ברייפר
כאמן. היה יסוד־מה לטענתם זו. כי בקרב
עמים מספר נפוצה עשיית מגזרות הנייר
כאומנות עממית. אצל הסינים ובני יאווה
הקדומים, אפשר למצוא מגזרות־נייר מהמאה
השביעית לספירה. יותר מאוחר נפוצה גזירת
הציורים והתפשטה לאירופה, שבה החלו
אף היהודים לעסוק באמנות זו.
השימוש העיקרי אצל היהודים במאה ה־19
ובראשית המאה העשרים במגזרות נייר היה
דקורטיבי, שימש כקישוט בכותל המזרח בדירות
ובבתי־כנסת, על זכוכית החלון או כדגלים
לשמחת־תורה.
אולם היתה זו אומנות פרימיטיבית למדי,
שאפשר היה למצוא בה אך מעט אמנות,
היא נעשתה בכמה צורות: גזירה במספריים
וחיטוב בסכין על גבי עץ. כמעט בכל המקרים
נעשו קודם ציורים על גבי הנייר, שלפיהם
היו גוזרים או חותכים אותו.
רק בודדים הצליחו להפוך את גזירת הנייר
לאמנות של ממש. אחד מאלה הוא משר,

מגזרת ה״מולף״ של רייפר
האמנים אמרו :״זו לא אמנות״

רייפר, צנוע, נחבא וחבוי אל הכלים, אמן
שיצירותיו נשארו בבדידות משך עשרות
שנים מבלי שיגלו אותן.
חדר לתלמיד גרוע. כיליד גליציה, שעלה
ארצה לפני 37 שנים ועבד תקופה
ארוכה כפועל שחור, החל רייפר לגזור ניירות
כמו ילדים אחרים בגיל הגן, בהיותו
בן חמש. אלא שבניגוד לילדים אחרים לא
הניח מאז את המספריים והניירות. לילד
נמוך־הקומה והמסוגר בתוך עצמו שימשו
המגזרות אמצעי לביטוי עולם חוזיות תת־הכרתי
בלתי מודע. כבר בהיותו בן , 12
נאלצו מורי הגימנסיה הפולנית בה למד,
שערכו תערוכה כללית של מגזרות תלמידי
הגימנסיה, להקצות לרייפר חדר מיוחד, למרות
שכתלמיד היה אחד הגרועים.
כאשר עלה רייפר לארץ, היה חיים נחמן
ביאליק אחד הראשונים שגילו את גדולתו
האמנותית. בעזרתו של ביאליק קיבל סטיפנדיה
דלה לבצלאל, עזב את בית־הספר כעבור
זמן קצר, החל לעבוד כפועל שחור.
אחרי יום עבודה מייגע, היה רייפר מכניס
את אצבעותיו המיובלות והנפוחות אל תוך
המספריים וגוזר מתוך דחפים שלא יכול
היה להסבירם. מגזרות־הנייר שלו היו פרי
חוויות אמנותיות טהורות.
רייפר לא צייר על גבי הנייר לפני שהחל
לגזור בו. למעשה כמעט ולא ידע מראש
מה עתיד לצאת בתום הגזירה. בתחילה אמנם
גזר בנייר השלם, המקופל לשניים או
לארבע, אולם בהמשך היצירה נמצאו בין
אצבעותיו גלילים ארוכים ודקים של נייר,
דוגמת איטריות ארוכות וסבוכות, שאיש
אינו יכול לתאר לעצמו שכאשר ידביקום
על רקע מסויים, תתקבל תמונה נפלאה.
שדים ססגונייט. לפני כעשר שנים
התקבל רייפר כחבר קיבוץ יגור. נדמה היה
כי הנה בא הקץ לסבלותיו של האיש שהשקיע
את כל ישותו במגזרות־הנייר. אולם
מדי פעם ארעו התנגשויות בינו לבין הקיבוץ.
הוא עבד בעבודות קשות, תחילה
בהובלת חלב ואחר־כך עבר באופן קבוע למטבח.
אצבעות ידיו נפצעו תכופות והוא
הפך אומלל בשל אי־יכולתו לעבוד ביצירתו.
הקונפליקט הנדוש שבין הקיבוץ לאמן
האינדיבידואליסט קיבל אצל רייפר משמעות
מיוחדת. הוא היה אדם מסוגר, התרחק מן
החיים החברתיים בקיבוץ, וכל אותה עת
המשיך לגזור את מגזרותיו. היה לכולן כמעט
אותו ביטוי. רייפר גזר בעיקר דמויות
של שדים, רוחות רעות, אלילים מזרחיים
ודרקונים מבעיתים. אולם הוא עשה אותם
באמנות נדירה.
לפסגת היכולת הטכנית והאמנותית שלו
הוא הגיע כשהחל לגזור ניירות צבעוניים,
להדביקם זה על זה, לפעמים עד 30 שכבות,
כך שהתקבלה תמונה צבעונית מרהיבה.
אולם יצירות האמנות של רייפר כמעט
ולא הוצגו ברבים. האמנות שיכלה לשמש
כיסוד לפיתוח האמנות הגראפית ומלאכת
המחשבת בישראל, בצורה מקורית ומרהיבה,
היתה כלואה בצריפו הקטן. בשל חוסר טיפול
מתאים הלך חלק ממנה לאיבוד.
מנודה על ידי אגודת האמנים, שקע רייפר
בדכאון נפשי. הרופא שטיפל בו גזר שאסור
לנתק אותו מעבודת הגזירה שלו. קיבוץ
יגור ערך אז שתי תערוכות של יצירותיו
בקיבוץ, ושעה שרייפר נמצא בהבראה, ערך
הקיבוץ גם תערוכה של מבחר יצירותיו במוזיאון
לאתנולוגיה בחיפה.
ספרים מקוד
מערכון תנכי
70 איה (רומן היסטורי מאת אריח
קוצר, הוצאת מצדה 544 ,עמודים) היא רצפה
משבט בנימין, פילגשו של שאול ומי שהביאה
לכלימה של מלכות בית שאול, לאחר
שהפכה לסלע המחלוקת בין אבנר בן־נר
למפיבושת, בן שאול. ברומן עב־כרם ורצוף
אירועים כסרט תנ״כי, מהווה היא, לדעת
אריה קוצר, אף הגורם המאיץ והמפורד של
מלכות דויד.
רוב הרומנים התנ״כיים מסתכמים בסכנה
גדולה אחת: השוואה עם המקור. ברור שמעט
מאד סופרים יכולים להציע גיבוש
ובהירות כזו של האירועים, כפי שהם מופיעים
בתנ״ך. לרוב הם מסתכנים בפרוש
שרירותי יותר ושרירותי פחות של סיפורי
התנ״ך, תוך שהם גודשים את התוכן ה־תנ״כי
העז בתיאורי־מלל דלילים.
קוצר אינו מגיע אף לכך. ברומן רב־עמודים
הוא מגולל סיפור־עלילה שכל הקשר
שלו לתקופת שלטון דויד הוא בשם
בלבד. בסיפור כזה אין הוא חוסך במין
ובאלימות, כדי להצמיד את הקורא למתרחש,
נכשל בכך לחלוטין בגלל העדרו של הגורם
הספרותי הראשון במעלה: הכשרון.

חדש זקריא
״?שת״ כענן
י • קשת (רבעון, חורף תש״ן, בעריכת
אהרון אמיר, הוצאת עס הספר 186 ,עמודים)
היא עדיין, למרות חמש קודמותיה,
ססגונית כקשת בענן. מכילה, נוסף על תמ־רורי־הדרך
הקבועים מדי של הספרות והשירה
הישראליים, הדורכים־כמעט־על־המקום,
מערכון של משורר יפאני מוזר בטיבו, אהבתו
וסל טוזורו, ושירים של איש־הפשרת־השלגים
הפולני אדם וזאז׳ק. חובבי הסיפורת
הישראלית ימצאו בה סיפור קצר של אברהם
יהושע ושלושה פרקים מספר ארוך
יותר של עורך הרבעון, אהרון אמיר; שע•
רוריה כקנה מידה, מאמר של אורי ראם,
הדן בלוליטה כמושג; מאמר של יהושע גלבוע
העוסק בנושא קרוב לו: ההפשרה וחוסר
ההתפשרות בספרות הסובייטית; מאמר
העלול לעניין את הערים לבעיות המרחב:
מרוקו בלי צרפתים מאת סימון לאקו־טיר;
ורשמי מסע בכורדיסטן של המזרחן
אדוארד סבילה — זהו קציר המאמרים ברבעון.

דגשו עו ק ץ (קובץ מכתבים מאת
חנניה רייכמן, ציורים: יוסי שטרן, הוצאת
שרברק) הם חלק מהשסע שלא קהה עדיין
עוקצו משל המיכתמאי רייכמן, העוסק בחיות,
ילדים ופוליטיקאים.
* מסיפורי בית אחד (סיפורים
מאת ברוך אורן, הוצאת מערכות) .מנהל
יד לבנים בפתח־תקווה מספר על מעללי
גבורתם של עשרות לוחמים, שתמונתם, במסגרת
שחורה, ניצבת על כותל המזרח
של הבית.
העולם הזה 1165

נזדור בג ידגבר ער צפנרינד שאינן צפורי־נפש נננרנכס־ים שאינם־
נכם־י-צאן־ברור, ער הכר וער רא כרגע— ננר הא נבנניגן ר ננר דא.

מי ראה את מאגדה לופסק!
זמי מזמין את אליזבט קנופקה
תנו להם פלאפל
האסוציאציות הראשונות שהתרוצצו במוחנו לשמע הידיעה
שיש בעיר מסעדה הונגארית חדשה ״עם אוזירה״,
היו: צ׳ארדאש, סלאמי, טוקאי, ז׳א־ז׳א גאבור וקטי
מטמור. הרגשנו שאנו מוכרחים לספוג את האוזירה, ולו
רק כדי לנסות להבין את הנוסטאלגיות האוסטרו־הונגאריות
של כמה ממכרינו הקשישים יותר.
גירשנו בחרפה את כל הדעות הקדומות כאשר התברר
לנו שהמסעדה היא בקומה השניה, מעל למשרד
הכרטיסים של יוקי ברחוב דיזנגוף, במקום בו היה,
קודם לכן, מועדון־קלפים. נענענו בחביבות בראשנו לעבר
השוער שעמד למרגלות המדרגות, לבוש כדוזר, או
ככרטיסן רכבת, עם פסים אדומים לאורך תלבושתו הכחולה,
ושאלנו מה פירוש המלה !ן־דיופה, שהוא שם
המסעדה. השוער אמר :״עץ אגוז ישן.״
עלינו במדרגות, ששטיח אדום בלוי מכסה אותן, מעצרנו
בכניסה למראה ציורים אינפנטיליים בגודל חצי־טבעי
של מגיארים בתלבושותיהם הססגוניות .״אלה הם
המושבניקים של הונגאריה,״ התנדב להסביר לנו מישהו
בחיוך .״הציורים, זה בדיוק כמו בספר־ילדים הונגארי
מפורסם מאד.״
אחרי שסקרנו את הקירות הירוקים מאד, את הוילונות
שנראו כאילו נסחבו מן הבית ללא ידיעת עקרת־הבית,
את השטיחים הקטנים הצמודים במסמרים אל הקירות,
שאנו חושדים באחדים מהם שהם מנושכית, את רובה־הצייד
החלוד, את קרני הפר התלויות על קיר אחר,
את עורה השעיר של בהמה בלתי־מוכרת לנו מרחוק,
את עששיות הנפט, שבתוכן דלקו נרות חשמליים, אך
שהיו מלוכלכות בפיח, את הנברשות הפלואורסנטיות
על התקרה, ואת שתיים־שלוש התמונות המתוקות המתארות
פסטורלות הונגאריות נוגעות ללב — הסבנו
את שימת ליבנו אל שני הנגנים.
אחד ניגן בכלי זר לנו, שנראה ככסילופון, המשמיע
קול כצ׳מבלו ואשר נאמר לנו שהוא צימבאל ויחיד במינו
בארץ, והשני, שנראה כמורה־תיכון שובת, ניגן
בכינור. הוא התעכב בחיוך מקצועי בעיקר ליד שולחן
אליו הסבו חמש נשים׳ שאנו כמעט חשדנו שהן חלק
מן התפאורה, אם כי לא היו דקורטיביות ביותר. הן
שרו בהתמוגגות את המנגינות שניגן הכנר, וכמעט נמסו
יחד עם חלב הנרות שעל שולחנן שהיה ריק, פרט לכוס
מים.
בעוד אנו מזמינים, ליתר בטחון, ארוחה אוסטרו־הונגארית,
כלומר, מרק גולאש ושניצל וינאי, המשיכה
הזמרת הראשית ליד שולחן הנשים לשיר את אותו
השיר בעשר מנגינות שונות. היא חזרה ושרה בלהט
את המלה סרטם, או משהו מעין זה, שחששנו שפירושה
— אני אוהב/ת אותך — התאמת. בין המנגינות
ההונגאריות־מאד שניגן הכנר, כאשר הואילו הגברות
לשתוק — היו האובד של אלגר, חזרה לסורנטו, אריה
מתוך טוסקה לפוצ׳יני וסרנדה של שוברט.
הצטערנו מאד שהמנגנים אינם לבושים כצוענים מקצועיים,
עם אבנטים אדומים רחבים, שרוולים נפוחים
ועגילים באוזניים. כאשר שאלנו, אחרי שהצלחנו להתגבר
על השניצל הענקי, את בעלי המקום, מדוע אין
המוסיקאים לבושים כפי שקיוזינו שיהיו, נענינו שלא
צריך להגזים.
עקבנו בעיניים נוגות אחרי החמישיה שקמה והלכה
ב־ ,12.35 וייתכן שטעינו אם לא ראינו שמישהי שילמה

משהו. החזקנו בין האצבעות את בקבוקי המשקה ההוד
גאריים, כטוקאי, ויי״ש אפרסקים, כשאנו נזהרים שחלב
הנרות שעליהם לא יטפטף עלינו. כאשר ניסינו לנחש
כתובת על גבי בקבוק שלישי, בא המלצר לעזרתנו
והודיע באדיבות שזה היה פעם יין באלאצ׳ור. הוא דאג
מיד להשכלתנו, מיהר להוריד מעל הקיר תמונה המתארת
אגם והרים ושקיעה ואמר שזה באלאצ׳ור, משם בא
היין .״זד הכנרת של הונגאריה,״ הבטיח לנו.
הגבר יפה־התואר, הנראה כיוסף מילוא, שהסתובב

בין השולחנות, היה באמת מבעלי־המקום, כפי שסברנו.
שמו, אמר לנו עוד מישהו מבעלי המקום, בשם האס —
הוא לאסלו אגד .״הוא שחקן דרמתי מפורסם מאד בין
ההונגארים. הוא שיחק בעל עכברים ואנשים ועשה הרבה
שייקספיר ומולייר. ויש לו סיכויים אצל כריסטיאן
ז׳אק בשביל הקילומטר ה־.95״ השותף השלישי, אותו
לא הצלחנו לגלות, הוא מי שהיה בעל מועדון־הקלפים,
אחד בשם דוידוביץ׳.
״הכל היה פנטזיה של אגד,״ סיפר לנו האס, שהוא
דובר־העברית בין שניהם .״זה, אתם מבינים, בדיוק כמו
הדוגמה של מועדון־מסעדה כזה בעיר הבירה של ר,ונ־גאריה.״

611)10-10£רטן אגד בקול עמוק. הרמנו את הגבות•
״נו, זה סוג כזה של מסעדה. באים, שותים, אוכלים,
יש מצב־רוח ושרים. זה משהו מיוחד במינו, כן.
האנשים לבד עושים את האטמוספירה.״
שאלנו באדיבות אם הגברות שראינו ושמענו כל־כך
היו חלק מן האטמוספירה .״כן, בטח. אבל הן סתם
אורחות. טוב להן פד״״ נענינו. חקרנו לדעת כיצד סידרו
את הקישוט הפנימי, שהוא באמת מקורי כל־כך. השטיחים
הקטנים שעל הקירות, הבטיחו לנו, אינם ממשכית.
באמת שלא. הם מהונגאריה. באמת. הנברשת למעלה,
הוא אופן שבור של עגלה. מקורי מאד, האין זאת?
הקרניים? ״של פר הונגארי כזה,״ אמר אגד בגרמנית
רצוצה .״דווקא קנינו את זה בשוק הפשפשים ביפו,״
אמר האס שניסה להתעלם ממבטו המוכיח של שותפו
יפה־התואר. הפרוזה על הקיר? ״של איזו עז. קנינו את
זה אצל רוכל ב־ 15 לירות שעמד ברחוב פרישמן. הכל,״
הסביר לנו ,״זה עניין של חוש והבנה לדברים. הנה,
פייחנו בכוונה את הזכוכית של מנורות הנפט. שיחשבו
שזה אמיתי בפנים, ולא מנורות חשמל.״
״זה לא כל־כך בדיוק הונגארי,״ המשיך בהתלהבות
האם ,״באים הנה ייקים והונגארים. אנשים מבוגרים עם
זכרונות. יש גם טוריסטים שאמרו שזה אפילו בדיוק
כמו בפאריס. פעם באו הנה חברה צעירים. זה היה להם
משונה. אין סמבה, אין ממבו, אין שום דבר. בשבילם
טוב פלאפל. בסילבסטר היה פה אביגדור המאירי. כן,
ולא תאמינו, אבל אתם יודעים מי היתה כאן בסילבס־טר?
האשה הזאת של קארול, מלך רומניה...״
״מגדה לופסקו?״ כמעט שצווחנו .״נכון, איך זה שאתם
יודעים עליה? גם אתם רומנים?״ ענינו באדיבות
שאנחנו מצטערים, לא. אבל שימשיך לספר, זה נשמע
מעניין מאד .״באמת שהיא היתה. עם חברים ייקים. היא
עוד יפה, בחיי. ג׳ינג׳ית כזאת.״
כאשר ארשת־פנינו נשארה ספקנית במקצת, נעלב.
״בטח שזו היתד, היא. השוער הכיר אותה תיכף. הוא
ראה אותה פעם לפני עשרים שנה בפאריס.״

נ ש מע
מפי ילד בן שלוש, כאשר מצא מטבע בחול :״אבא!
מצאתי תרומה!״

ג׳נטלכונים
מ עדיפי ם מכו ערו ת
היתד, לנו, לרגע קט, הרגשה של אי־נוחות, כאשר
חצינו את מועדון־הלילה קאזעו ברחוב הירקון בתל-
אביב, וישבנו לבדנו ליד שולחן. כחצי־תריסר גברות
בלתי־עסוקות נעצו בנו מבטים חטופים שעברו דרכנו
כקרני־רנטגן. דן הגיעו בלי קושי למסקנה המדכאה כי
אין לצפות מאתנו שנזמין גברות זרות למשקה ולריקוד.
הזמנו ויסקי לעצמנו והתכוננו לעקוב בעינינו אחרי
גברת בלונדית נאה, בעלת גוף חטוב, פנים פולניות
ותנועות של חתול מפונק — כאשר גוף זר נכנס לקו
הראייה שלנו. הגוף היה בעל מידות משכנעות מאד,
ונתגלה כשייך למר שמואל קפלן, לשעבר איש לח״י
ואסיר קניה, ועתה בעל המועדון.
על משטח־הריקודים הקטן, במרכז המועדון האינטימי,
רקדה צעירה ממושקפת בסוודר ירוק ומכנסיים חומים-
בהירים עם צעיר שנראה לנו כסטודנט. בעזרת מר קפלן
סיווגנו זוג זה ללא קושי, יחד עם רוב הנוכחים בשעה
מוקדמת זו של לפני־חצות — עם המבקרים המוציאים
רק עשר לירות. תמורת תשלום זה זוכים שני בני־הזוג
למשקה אחד לנפש ( 5לירות כל־אחד) ,הזדמנות־חינם
לרקוד לצלילי התזמורת, לחזות בתוכנית ולשתות כמות

בלתי־מוגבלת של מי־סודה. זוגות מסוג זה אינם טורחים
להזמין כוס־משקה שניה, דעולה רק שתי לירות.
אולם, מיהר מר קפלן להרגיע אותנו, סמוך לשעה
ארבע בבוקר מופיע סוג אחר של לקוחות, המסוגלים
להוציא כמה מאות לירות לאיש. ניחשנו כי אלה קלפי
נים שסיימו את משחקם בהצלחה, ואולי גם אנשים העוסקים
בעסקים ליליים הנושאים רווחים גדולים מבלי
להיכלל בטבלת מם־ההכנסה.
בינתיים התחלף האור ברחבת־הריקודים, השולחנות
המעטים מסביבה החלו מתמלאים, והגברת הבלונדית הוזמנה
לריקוד על־ידי גבר לא קשיש ביותר, שהתקרחות
התחלתית ופנים מדושני־עונג העידו עליו כי אין דוא
מופיע ברשימת משרד־הסעד. הוא חיבק אותה בעדינות
הדוקה ובלי ספק מצא בריקודה המשולם תמורה מתאימה
לכוסיות־ד,קוניאק
שהשקיע בה. לא
תמהנו לשמוע כי
הגברת הבלונדית אינה
אלא רקדנית סטריפ טיז בשם ליזה
רודארום, ששמה האמיתי
אליזבטקנופ־קר״
עולה חדשה מ־פולין.
״איני
יודע בשביל
מה הגברים עושים
את זד״״ נאנח לצי־דנו
מר קפלן, ונעץ
בנו עיניים עצובות.
״הנה שם, גבר שכזה
יכול להביא את אשתו, או להזמין ידידה דגונה.
זה יחסוך לו הרבה כסף. אבל האם הוא עושה את זה?
לא. הוא בא הנה, מזמין מארחת, מוציא עליה עשרות,
ואולי אפילו מאות לירות, בערב אחד. מה זה נותן לו?״
חששנו שמארחנו ישקע בהירהורים נוגים על אי־הצדק
שבעולם, וכדי להסיח את דעתו שאלנוהו לאומתה מוסמכת
של הכנסות הגברת. מאחר שבינתיים התגבשה בנו
חיבה מסויימת לנושא שיחתנו, שמחנו לשמוע כי אין
חשש שתגווע בקרוב מרעב. נוסף על 250 הלירות של
משכורתה עבור הסטריפ־טיז, היא מקבלת לירה עבור
כל כוס־משקה המוזמן עבורה על־ידי גברים הצמאים
לחברתה (גברים אלה משלמים עבור כל כוס חמש
לירות, בעוד שהבוסית שהם שותים בעצמם עולה רק
שתי לירות) .אם הגברת מוזמנת לבקבוק שמפניה (40
לירות) ,היא מקבלת שמונה לירות. כך מגיעה הכנסתה
החודשית לכדי 700 לירות, במידה שהדבר קשור בפעילותה
בתחום המועדון.
כדי לגלגל את השיחה, השמענו את הדעה הבנאלית
שהיופי משתלם, אחרי ככלות הכל. אולם גם אשליה זו
נופצה על־ידי מר קפלן, שמצב־רוחו השתפר עם התמלא
המועדון .״הגברים דוקא לא בוחרים בנשים היפות
ביותר,״ הוא הבטיח לנו .״להיפך. מארחות מכוערות
מצליחות לעתים קרובות יותר.״
עוד לפני שהספקנו למלמל ששקר החן והבל היופי,
השתררה דממה באולם, ואפילו מסביב לגברת הבלונדית,
ששלושה גברים התחרו עתה על הזכות להקשיב
לשיחתה. עינינו ואוזנינו שועשעו בפזמונים צרפתיים,
בריקוד ספרדי ובקטע של סטריפ־טיז. התרשמנו מריקוד
אקרובאטי מסחרר, בו זרק גבר מסורבל ומשועמם אשר,
מעל לשולחנות ולכסאות, בתוספת בעיטות ומכות, והיה
נדמה לנו כי זיק של הערצה מהורהרת עלה בעיני כמה
מן הגברים בחדר, שנראו כנשואים. אוכזבנו במקצת
לשמוע כי הרקדן האפאשי האכזרי הוא ישראלי שיצא
לפני כמה שנים מן הארץ, וכי האשה היא צרפתיה
הנשואה לו כדת וכדין.
בינתיים סיפר לנו מר קפלן בקול חזי תוגה על מלחמתו
הנואשת למען טוהר הדת בישראל .״בליל שבת
הכי מלא כאן,״ התוודה .״אז מה עושים הדתיים בעיר־יה?
שולחים לי פקחים לעשות צרות. תארו לכם, באים
באוטו בליל־שבת, לא מתביישים אפילו ללבוש מדים,
ורושמים רפורט. זה לא חילול שבת?״
נרעשנו מהפרה זו של עשרת הדיברות, כאשר הגיע
לאוזנינו צליל ערב. היה זה כנר בעל הופעה הונגארית
בשם אנדרי בונדי, שניגן מנגינות צועניות סוערות,
בוירטואוזיות רבה. כאשר סיים את הקטע, זכה ברעם
של מחיאות־כפיים, שעלה בהרבה אף על התשואות שליוו
את הסטרינדטיז.
מצב־רוחו של מר קפלן, שמחנו להיוזכח, השתנה מיד.
״אתם רואים?״ אמר בסיפוק רב, בקול של מורה המציין
את התקדמותה של כיתה מסגרת .״הקהל מבין.
הוא מעריך אמנות אמיתית.״

קולנוע

במדינה
(המשך מעמוד )11
מכתבים, שלח אותם לאשתו של אותו פקיד,
בצירוף מכתב בו סיפר כי בעלה מתנה אהבים
עם אשד, נשואה מנתניה.
טעם מריר בוודקה. בעקבות המשלוח
האחד, בא השני. בפורים השנה התקבלה
בבית משפחת ירניצקי חבילה. בתוכה
היה בקבוק מדקה מובחרת. שמו של השולח
לא הופיע על החבילה. בערב באו לדירה
זוג שכנים, שמואל וסוניה פדרמן, הגרים
בבית ממול. איצ׳ו ירניצקי הראה להם את
הבקבוק, טען שיחליף את הוודקה ביין. דורה
אמרה שחבל על הטרחה. סוניה השכנה
חיסלה את הויכוח, הגישה את פי הבקבוק
אל פיה ולגמה. היא חשה בטעם מריר.
יומיים התפתלה מכאבי־בטן. הבעל לקח
את הבקבוק משכנו והלך למשרד הבריאות
בנתניה. כעבור חודש בערך התקבלה תשובה:
הוודקה הכילה רעל. גם הפקיד מרמת־גן
קיבל באותו יום משלוח מוזר דומה.
הוא הכיל בקבוק יין ועוגה. משום מה לא
נגע בהם האיש כלל.
השבוע, כאשר בא איצ׳ו לקחת את אשתו
מבית־המלאכה הביתה, מסר לו קליין
בקבוק ליקר, טען כי נער שליח הביא אותי?
עבורו. איצ׳ו, שידע על תוצאות הבדיקה של
הבקבוק הפורימי, חשש לקבל את המתנה,
ביקש מקליין להעביר את הבקבוק למשרד
הבריאות. קליין סרב. הוא לא ידע כי ברגע
זה חילץ את השד שהוטמן בבקבוק.
״אני הולך עם הבקבוק למשטרה,״ הכריז
איצ׳ו. קליין עודד אותו לעשות זאת. הבדיקה
הוכיחה כי גם הליקר היה מורעל. קליין
נעצר כחשוד בנסיון הרעלה.
ביקור הולים. המעצר העמיד את משפחת
ירניצקי במצב בלתי נעים. הבעל ש־כמעט־הורעל,
הכחיש בכל תוקף כי קליין
קיים יהסים אילו־שהם עם אשתו. הוא טען
רק כי מעביד אשתו ניכה לא פעם לסכסך
בינו לבין אשתו.
דורה עצמה נסעה השבוע לבקר קרובים
הולים, הודיעה שהביקור יארך שבוע שלם.
גם אשתו של קליין הכחישה את כל ההשערות
.״אני מוכנה לתת את ראשי אם
זה נכון,״ אמרה לכתב הע?1ם הזה .״עשיתי
צחוק מכל הענין אבל כנראה ששונאים רצו
לסדר אותו.״ כשהתבקשה להצביע על שונאים,
טענה כי אינה מכירה כאלה.
ימים מספר אחרי מעצרו של קליין היה
נדמה כי שונאיו האכזריים ממשיכים להתעלל
בו. מחסן ישן שלו, ברחוב שמואל
הנציב ,3עלה באש. המשטרה שיצאה לאתר
את הפושעים, הופתעה לשמוע מאחד השכנים
כי קליין עמד להחזיר לבעל הבית את
המחסן וכי אשתו היתר, במקום שעות אחדות
לפני הדליקה, הוציאה משם כל דבר
בעל ערך, השאירה רק סמרטוטים.
שונאיו של קליין עדיין לא נתגלו.
סרטים תבוסת ווטרלו

וידויה של אשה (אוריון, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא וידויה של דיאנה ברי-
מור, שחקנית הוליבודית לשעבר, נכדה
לכוכב ליונל ברימור ובת לכוכב ג׳ין
ברימור. הוידוי כשלעצמו, שנכתב מפיה
והופיע כספר אחרי שדיאנה התדרדרה מדחי
אל דחי והגיעה עד לבית־חולי־רוח, הוא
מזעזע למדי. הוא חושף בגילוי־לב את חייהם
הפרטיים של כוכבי הוליבוד, את תסביכיהם
וחוסר־יציבותם הנפשית.
דיאנה עצמה, שגדלה במשפחה מפורדת,
הגיעה לכוכבות רק בזכות שם משפחתה,
התגלתה מיד ככשלון חרוץ. היא נפלה בידי
בעלים אכזריים שניסו לסחוט את כספה,
הפכה לשתיינית חולנית ולמטורפת.
ברור שהפקר, קולנועית של וידוי כזה,
שנעשתה בהוליבוד עצמה, יכלה להצטמצם
במשפחת ברימור בלבד, מבלי לגעת בשאר
השמות המוזכרים בוידויה של דיאנה. גם
סיפור זה יכול היה להיות מזעזע אילמלא
הופק בידי במאי בשם ארט נפוליאון.

כן. כולן עובדות כפקידות בחברת הוצאה־לאור,
מנסות לטפס בסולם הקריירה ברגל
אחת ובשניה לרדת אל מרתפי הגברים, האחת
(ד.ופ לאנג) מאמינה לגבר שהבטיח
לשאתה, נוטש אותה בגלל בתו של בעל
מעיינות־נפט. היא נופלת לזרועותיו כשהוא
חוזר אליה, אולם מתאכזבת כשמתברר בי
הוא רוצה רק לרכוש אותה כפילגש. השניה
(ג׳ואן קרופורד) ,הצליחה להגיע לשלבים העליונים
של הקריירה האישית שלה, מסתפקת
באהבתו של גבר נשוי. כשהיא מוותרת
על הקריירה כדי לחזור אל אהבת נעוריה,
מתברר לה כי אחרה את הרכבת.
שלישית ( 0וזי פארקר) ,מנסה ליד,פך לשחקנית,
הופכת לפילגשו של במאי צעיר
(לואי ז׳ורדן) ,יוצאת מדעתה כשזה זורק
אותה מהבמה וממיטתו גם יחד. רביעית
(דיאנה פארקר) ,מחפשת רק בעל טוב ועשיר,
מוצאת מועמד מתאים, המשליך אותה,
כשמתברר לו שהיא הרה ללדת.
כיפה אדומה ביער. הסרט, המבוסם
על ספר רב־מכר של רונה יפה, סוחט
דמעות־תנין על מר גורלה של האשד, באשר
היא אשה. לרוע המזל זהו סרט עשוי ב תזכיר חרם
וול החרם
דד״ח מקיף ראשון על תוצאות החרם
הערבי הגיש העזלם הזה 1163 גילה בו
כי החרם מזיק לישראל הרבה יותר מכפי
שנסתבר עד כה מהודעות הממשלה. השבוע
הודיעה הממשלה על הקמת מחלקה מיוחדת
במשרד־החוץ, בהנהלת האלוף דויד שאלתי־אל,
שתברר דרכים למלחמה בחרם
הטיית מי החצכני אל הליטאני היא
הדרך היחידה בה יכולים הערבים להגיב על
תוכנית־הירדן הישראלית — זאת היתר, מסקנת
המחקר המקיף של העזלם הזה () 1160
לפני חודש, בו פסל את כל שאר תוכניות״
התגובה בהן איימו ממשלות ערב, ובו הדגיש
כי גם תוכנית הטיית החצבני יקרה
מאד. השבוע הודיעה ממשלת הלבנון כי
תתחיל בהגשמת תוכנית זו, כמעט בדיוק
לפי אותם הקווים שניבא להם העולם הזה
במפתו אל הרשימה הארוכה של
מלכות־יופי ונערות־זוהר שנישאו לזרים, אותה
פירט העזלם הזה בסידרה מיוחדת בשם
חתונות הפספורט ( 1161 והלאה) ,נוספה השבוע
נערת־זוהר נוספת. עטרה מור, מלכת
היופי של ירושלים לשנת תשי״ט, שנבחרה
גם בתור ״הנערה הישראלית הטיפוסית,״
נישאה השבוע למקם מזין, סוחר־עצים
ספרדי, המשמש כקונסול־כבוד של
ישראל בספרד שבוע לאחר גילוי
שיטות עבודתה של חברת גלובוס להפצת
איגרות המלווה העממי (העולם הזה ־,)1164
מינה השופט המחוזי זאב צלטנר מפרק ו־מקבל־נכסים
לחברה. השופט שוכנע כי גר־עון
החברה בתחילת השנה הסתכם ב־200
אלף לירות.

כוכבת פארי,ר
דוגמא לדוגמניות
צילום של כר־מינן. נפוליאון יצא
לקרב כשלצידו כוכבים כמו ארול פלין
ודורותי מלון ונושא מגרה ומרתק. היו
בידיו כל הנתונים לנחול נצחון של אוס־טרליץ.
הוא הפך את אוסטרליץ לוטרלו —
כשלון חרוץ ומוחלט.
במקום סרט חריף ומאשים על הוליבוד
וכוכביה הוא יצר מלודרמה משפחתית,
שבקטעים מסוימים נראית באוירתה ובסגנונה
כלקוחה מאחת הטרגדיות של שקספיר.
ארול פלין נראה בסרט כאילו צולם דקות
מעטות לפני מותו. דורותי מלון ראויה
שיסריטו סרט על הסיבות לכשלונה בגילום
דמות של שחקנית נכשלת.
139 שנים אחרי מות נפוליאון הראשון,
הוכיחו יורשי שמו כי הם ראויים לאותו
גורל.

או ל או מר ת :״כן!״
בל חלומותי (תל־אביב, תל־אביב; אר־צות־הברית)
הוא מוצר טיפוסי לאפנה מיוחדת
שפשטה בספרות האמריקאית׳ אפנת
הפייטזן פלייס, שכל האידיאולוגיה שלה
מצטמצמת בכמה משפטים :״בנות, הזהרנה!
שמורנה היטב על הדבר היחידי שיש לכן
לשמרו! הגברים הם נבלים, כולם, בלי יוצא
מן הכלל. כולם רוצים את אותו הדבר, ואוי
לזו האומרת: כן.״
כל חלומותי מציג שורה של נערות הנק־לעות
אל ג׳ונגל הגברים הטורפים ואומרות:

כשרון, מופק בטעם־טוב וביכולת מקצועית.
ג׳אן (.״עיינות רומא״) נגולסקו, הבמאי, הצליח
להעלות על הבד בצורה משכנעת את
עולמן של הכתבניות הקטנות והאפורות,
החולמות על קריירה ועל גבר מתאים. הוא
הצליח להעלות את אוירת הכרך הגדול, בו
משוטטות הפקידות הקטנות כמו כיפה אדומה
ביער הזאבים.

כוכבים
כו כסת כל סכם
יש לה את אחד התפקידים הראשיים בסרט
כל ח? ומותי (ראה לעיל) .היא מעוררת
רחמים בעיניה הנוגות ולחייה השקועות,
כשהיא יושבת ליד מכונת־ד,כתיבה. היא מעוררת
רחמים כשהיא מנסה להיאחז בצפרניה
בגבר הזורק אותה מדירתו. היא מעוררת
רחמים בגיזרתה התמירה, לבושה במעיל־גשם
גברי, כשהיא מחטטת בטירוף בין
פחי־האשפה. היא מעוררת רחמים לא כל
כך משום שהצליחה להיכנס לעור התפקיד,
אלא משום שלרוב היא נשארת קפואה וקרירה,
יודעת בקושי מה לעשות עם עצמה.
היא — סוזי פארקר, הכוכבת החדשה של
חברת פוקס המאה העשרים. זהו סרטה
השלישי במספר מאז הגיעה לפני שלוש
שנים להוליווד. גם בשניים האחרים (אחד
מהם רחוב פרדריק )10 לא הצטיינה סוד
במיוחד כשחקנית, אבל חברת פוקם הח־

ליטה שהיא תהיה כוכבת ויהי מה. והיא
כוכבת.
היא הגיעה לקולנוע בדרך מקרה. סוד
פארקר, הדוגמנית מספר 1של אמריקה,
שהוגדרה כבעלת הפנים הפוטוגניות ביותר
בעולם, שהרויחה מאה אלף דולר בשנה
מדוגמנות, שקבעה את תעריף ההדגמה
שלה בסכום של 120 דולאר, רק משום שהדוגמנית
הטובה ביותר היתר, מקבלת 60
דולר, הופיעה בתפקיד אפיזודי בסרטו של
פרד אסטיר פנים מחייכות. שם הכירה את
אודרי הפבורן, הרשימה אותה מאד.
כעבור זמן קצר, כאשר חיפש המפיק ג׳רי
ודאלד שחקנית בדמותה של אודרי הפבורן,
המליצה אודרי עליה. סוד שהתה אותו זמן
בשוייץ. כשקיבלה את המברק של וואלד,
בו הוצע לר, תפקיד בסרט, היא פשוט לא
השיבה עליו. המתיחה היתד, בולטת מדי.
גם למברק שני בו הוצע לה להופיע לצידו
של קרי גראנט, לא ענתה. רק משטילפן
אליה וואלד ישירות, היא הסכימה לבוא
להוליבוד׳ כשהיא מפקפקת למחצה בנכונות
ההצעה. כך נולדה הכוכבת.
סהי כקיצור. היה זה שלב נוסף בקריירה
המסחררת של הצעירה בת ה־,26
הבת הרביעית הקטנה במשפחתו של ממציא
אמריקאי קטן. שמה המקורי היה ססיליה
אן רנה. למען הקיצור קרא לה האב: סוד.
היא הגיעה לדוגמנות באמצעות אחותה הגדולה,
דוגמנית אף היא, נלקחה לפאריס
והפכה תוך זמן קצר לדוגמנית המפורסמת
ביותר בעולם. בגיל 20 החליטה סוד לפרוש
מהדוגמנות .״הצרה, בהיותך הדוגמנית היקרה
ביותר בעולם, היא בזה שאת עושה רושם
רק על שאר הדוגמניות,״ הצהירה היא.
היא החליטה להפוך לצלמת. רוברט קאפה
הגדול בעצמו העניק לה מצלמה. במשך
תקופה מסוימת שימשה כעורכת וצלמת
בשבועוני־הנשים הפאריסאיים האל והחג,
צילמה דוגמניות על רקע פאריס, כשצלמים
אחרים מצלמים אותה עושה זאת. כשחזרה
ב־ 1955 לארצות־הברית חזרה שוב להיות
דוגמנית. כעבור שנה היא היתה מספיק
חשובה שאד מורו יראיין אותה בתכניתו.
באותה הזדמנות נשאלה סוד, ששיכנעה
את דעת הקהל כי היא רוזקה מושבעת, מהי
דעתה על הנשואין .״נשואין?״ השיבה היא
״אני עדיין חוככת בדעתי אם הנשואין
נוצרו עבורי.״
הבעל שכח. לפני כשנה אירע האסון.
סוזי, שלא פסקה לשבור את אבריה מאז
היתר, בת 10׳ קפצה מעל האסם שליד
ביתה ושברה את שני קרסוליה, התנגשה
במכוניתה בקטר בפלורידה. אביה והנהג
נהרגו במקום. סוד יצאה בשתי ידיים שבורות.
ואז, ברגע של גילוי־לב, הודתה החזקה
המושבעת כי היא נשואה. בעלה, הסופר
הצרפתי פייר דה לה־סול, שמיהר לבית־ה־חולים,
לא ידע כי היא גילתה את הסוד.
כשנשאל מה הקשר שלו לסוזי, הודיע:
״אנחנו רק ידידים טובים.״ אחר כך הודה
כבר שהוא גר עמה בדירה בניו־יורק. כשהתברר
לו שסוד גילתה את הסוד טען
כי חברת הסרטים דרשה ממנה להעלים את
עובדת היותה נשואה. בחברת פוקס לא
ידעו מכך בכלל. סוזי עצמה סירבה להבהיר
את המיסתורין. כאשר נשאלה מדוע הסתיר
בעלה את נשואיהם, השיבה :״אני סבורה כי
הוא פשוט שכח.״
אמרו עליה שדיבורה הוא תערובת של
מה שהיא חושבת, מה שהיא חושבת שהיא
חושבת, והמחשבות הכתובות והאמורות של
האחרים. אולם כל זה לא הפריע לסוזי,
שאינה שומרת על דיאטה, אולם אוהבת לאכול
יוגורט .״אם לא הייתי מגיעה להיות
שחקנית,״ אמרה היא ,״הייתי נעשית צלמת
סרטים או במאית.״
אולם גם בתור כוכבת שאינה שחקנית
אין לסוד מה לדאוג. אמר עליה הבמאי
הצרפתי רוג׳ר ואדים, מידידיו של בעלה:
״היא אינה מסוגלת להיות כוכבת. אין לה
סכסאפיל.״ אולם אחד הצלמים שהכיר אותה
מקרוב פסק :״אפילו אם יתברר שהיא אינה
שוד, פרוטה, לא יהיה לאף אחד האומץ
להשליכה.״
• הירושימה אהובתי (פאר,
תל־אביב) — הנפלא בסרטי הדור. אלן
רנה מחדיר את שיטת זרם־ר,תודעה לקולנוע,
מציג אפיזודת־אהבה בת־יום בין
אדריכל יפאני לשחקנית צרפתיר״עלרקע
זוועות הירושימה ואהבתה האסורה של
הצרפתיה לחייל גרמני.

העולם הזה 11#6

אנשים
״קו שוטר!״
הפתעה בלתי־נעימה ציפתה השבוע ליריכ
כן־אליעזר, נכדו של דויד בן־גוריון.
הוא ישב לבוש מדי צה״ל במטבח ביתו הירושלמי
של סבו, כאשר נכנסו לבית ביג׳י
ופולה. פולה, שהבחינה במדים לפני שזיהתה
את הנכד, גערה בו :״שוטר, קום! ראש
הממשלה מגיע בכנס מרצים על פעולות
משרד־החוץ, שנערך השבוע מטעם מיני
הל־ההסברה׳ סיפר שגריר ישראל בבריטניה,
אליהו אילת, על פגישה שהיתר, לו בזמנו
עם הנשיא הראשון, הד״ר חיים וייצמן.
לפני שיצא לכהונתו בבריטניה, יעץ לו
וייצמן שירחיב את חוג ידידיו וינסה לרכוש
השפעה בקרב הדיפלומטים הצעירים,
שבבוא היום יהיו בעלי השררה בבריטניה.
אמר אז וייצמן :״הצעירים האלה יהפכו
פעם מקלייגע שקוצים לגרויסע גויים
כבעלת חוש־הגדרה יוצא מגדר הרגיל התגלתה
השבוע דגה אורן, חברת קיבוץ
מזרע ואשתו של אסיר־פראג מרדכי אורן.
בועידה השמינית של הפועלות הכריזה רגה:
״תנועת הפועלות ממלאת כיום את מקומו
של הפלמ״ח בחוש זה הצטיין השבוע
גם ח״כ חרות הד״ר שמשון יוניצ׳*
מן, שבעת דיון בכנסת על חוק התשריר,
קרא קריאת ביניים :״זה לא חוק תשדיר,
זה חוק תשחיר כאשר העירו לסגן-
שר-הפנים ישראל שלמה רוזנברג, שנאם
בכנסת בויכוח על התשדיר, כי הוא
חוזר על דברי הנואם שקדם לו מלה במלה,
לא התבלבל רוזנברג, הגיב :״דברים יפים
מותר לחזור עליהם עוד פעם דברים
לא כל כך יפים אמר עסקן הצ״כ יצחק
איזנכרג במסיבה שנערכה השבוע לכבוד
שלמה זלמן שרגאי, לרגל צאת ספרו
החדש. אמר איזנברג :״מבין כל חברי הנהלת
הסוכנות שרגאי הוא הסימפטי ביותר.״
השיב על כך שרגאי בדברי תשובתו :״באתי
לשמוע כאן שבחים על עצמי אבל לא נזיפות
בחברי אי־נעימות נגרמה גם לח״ב
מפא״י כבה אידלסון, שבשעת ועידת הפועלות
שנערכה בבית־הבימה, שלחה את
מזכירתה, שרה זרעוני, לברר מה בדיוק
רוצה פקיד השגרירות האמריקאית שהופיע
באולם. האיש סיפר כי השגריר אוגדן ריד
מעוניין בזוג כרטיסים לערב. המזכירה לא
יכלה להסתיר את התרגשותה וצהלה :״אני
באמת שמחה שהשגריר מעוניין במועצת הפועלות.״
רק אז התבררה הטעות, כשהפקיד
הנבוך העיר :״מועצת הפועלות? השגריר
רוצה כרטיסים להצגה בהבינזה החידוש
שהנהיג שר־החקלאות החדש משה
דיין עם כניסתו לתפקידו היה איסור מוחלט
של העישון בלשכתו. דיין פקד להוציא
את כל המאפרות מחדרו, ובשעת ישיבות
המנהלים נאלצים הם לצאת למסדרון כדי
לעשן.

״שתוק גבר!״

אמן הפנטומימה הצרפתי מרסל מרסו,
העומד להגיע לשורת הופעות בארץ׳ ביקר

כאן כבר לפני שנים מספר. היה זה בעת
שיצא בפעם הראשונה להופעות מחוץ לצרפת,
במסגרת להקתו של אטיין דקרו. במכתב
שכתב מרסו לאמרגנו בישראל, הוא
ביקש ממנו לערוך את ההופעה באותו אילם
בו הופיע אז — אולם מוגרבי בתל־אביב,
ממנו נשארו לו זכרונות טובים. הוא
יתאכזב ודאי כשיוודע לו שההופעה הועתקה
לאולם אחר אגב, מרסו הביע את רצונו
לראות פנטומימאים צעירים מישראל שיוצגו
בפניו. בתשובה למודעה שפורסמה,
נענו עד כה 15 פנטומימאים 13 .מביניהם
הם למטה מגיל .18 אמר אחד ממארגני
הופעתו של מרסו על תופעה זו :״לצעירים
אלה אין כנראה עוד מה להגיד, אז הם עושים
זאת בפנטומימה אם כבר מדברים
על פנטומימאים, אי־אפשר שלא להזכיר
את הפנטומימאי הישראלי הצעיר ס מי
מו ל כי, שהנהיג חידוש בהופיעו ברסיטל
יחיד לפנטומימה, ושבגללו יחודש כנראה
חידוש נוסף. מולכו ביקש לשחרר את הופעותיו
ממיסים. משרד־האוצר המליץ על כך.
אולם כאשר ניגש יו סףשרץ, סגן־מנהל
משרד־האוצר, לפיטור הממשי, הוא נוכח כי
המעשה בלתי־אפשרי. החוק מסמיך את האוצר
לפטור ממיסים רק להקות ולא אמנים
בודדים. כנראה שבגלל סמי מולכו יוציא האוצר
תקנה מיוחדת לפיה אפשר יהיה לפטור
גם אמנים בודדים חוש התמצאות
מיוחד במינו גילו השבוע שניים משחקני
הבימה שהופיעו בהצגת 12 המושבעים בפני
תלמידים ונוער. הם הטילו צנזורה פנימית
על חלק מתוכן ההצגה. ש מו א ל סגל,
הנוהג לומר במקור את המשפט :״מה אתם
מתמזמזים?״ שינה אותו בהצגת הנוער ל־
״מה אתם מתבזבזים?״ ואילו א רי ורש*
כ ר השמיט את הביטוי ״שמגגה״ ואמר
במקומו ״שתוק, גבר יותר מהם התמצא
במצב עדין מנהל התיאטרון הקאמרי
יעקבאג מון. הוא קיבל הזמנה לכרטיסים
ממרכזי שתי מפלגות, מפא״י והציונים הכלליים,
להצגה שנערכה בערב אחד. אגמון
חילק את הכרטיסים בין המפלגות בצורה
כזו שבאולם ישבו לסירוגין זה בצד זה
פעילי מפא״י והצ״ב. אמר הוא :״אולי באמנות
הם ימצאו שפה משותפת האמרגן
אכרה בו ג טי ר, שהביא לפני
שנה ארצה את תיאטרון הבובות פיקולי,
רצה בזמנו לחסוך קצת כסף ושימש בעצמו
כקריין בהצגה. לקראת הופעתו המחודשת
של תיאטרון־הבובות האיטלקי בישראל, שכר
בוגטיר את יוסן! י דין שישמש כקריין בהצגה,
ילווה גם את הצגת פטר והזאב של
הבובות בדברי קריינות שחקן הבימה
שרגאפ רי ר מן הצליח השבוע להגדיר את
טיבם של השחקנים לפי שמותיהן של שלוש
הצגות המוצגות בהבימה. אמר הוא :״ישנם
בעולם שלושה מיני שחקנים: שחקנים מושבעים,
שחקנים שבביקור, ושחקנים שהם

עצים•״

״הטבעת ב חזרה ! ״
כמה טוב לשמוע שישנן עוד בארץ בחו
פס>1ן
י העזבוע
י • פנחס רשיש, ראש עירית פתח־תקוה, על פסק דינו של שופט השלום ז
בפתח־תקוה, שגינה את הנהלת העיריה :״אמנם שופט הוא שופט צדק, אבל שכל ח
זה דבר מוגבל והשופט לא צדק כאן.״
• ג׳ץ ואלאס, בן ד,־ ,21 שהואשם בהקמת המפלגה הנאצית האמריקאית, י

בעת שהובא לבית־המשפס :״אינני נאצי, אני מטורף!״
• ח ״ כ מפא״י אשר חסין, בדיון בכנסת על חוק הגנת הנוער :״צחצוח | 1
נעליים ברחובות הערים ומכירת שרוכים הינם גורם מכריע לשרך דרכי הנוער1! .
אם נמנע מהנוער אפשרות של מכירת עתונים — תפתר למשרד הסעד בעיית ;•

הקשישים.״
• ד ס כרמלי, נציג הצ״ב במועצת עירית רחובות, בישיבה הראשונה של ל;
הועדה שמונתה לטפל בעניני העיר אחרי פסילת הבחירות :״זאת לא ועדה קרואה 0
— זאת ועדה קרועה!״
י • הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי, על תפילתו של ילד, אחרי גל
הרציחות המשפחתיות :״אבי שבשמיים, שמרני והצילני מאבי שבארץ.״
• ח״ב הצ׳׳ב שניאור זלמן אברמז־ב :״הדבר החי היחידי בדיוני הועד ;;
הפועל הציוני היו נאומי ההספד של זלמן שזר לזכרם של מנהיגי הציונות שהלכו ; י.
לעולמם.״
• הסופר יהושע בר־יוסף :״כל אותם החוגים התמימים הדורשים נקיון
ורק גילוי הטוב והיפה בעתון ובספר, הם כלי שרת נאמנים לסטרא־אחרא.״
• ח״כ הצ״ס פרץ ברנשטיין :״הבחירות הם השטח המסוכן ביותר
מבחינה מוסרית. מפני שהיצר הרע הקולקטיבי הוא לעין ערוך יותר גדול ומסוכן
מאשר היצר הרע האינדיבידואלי.״
• השחקן אלכסנדר יהלומי, אחרי שראה את הופעת הפנטומימאי סמי
מולכו :״פנטומימאי הוא אדם העושה תנועות ששום אדם נורמלי לא היה עושה
אותן.״

העולם הזה 1166

רות עם פרינציפים. הזמרת שיכולת דה־האן
החלה לעבוד לאחרונה כדיילת בחברת
ארקיע. כאשר נשאלה מדוע בחרה דוזקא ב־ארקיע
ולא באל־על, השיבה :״אינני רוצה
לעזוב את הארץ במצב רוח עליז היה
השבוע מאמן הנבחרת הישראלית בכדורגל
גיולה מאגדי. מאנדי, שהמתין ביום חמישי
האחרון בלוד לבואה של אשתו מהונגריה
והתאכזב מרה כשהמטוס הגיע בלעדיה,
בא שוב לשדה התעופה ביום ראשון .״אם
אשתי לא באה הפעם, אני שולח לה בחזרה
את הטבעת,״ אמר. אבל אשתו הגיעה בזמן,
הביעה מיד את רצונה לצאת לשחות קצת
בים טקס חתונתו של המבקר הספרותי
גכריאל מוקד עם המשוררת עופרה
שונית כמעט ונדחה כאשר התברר כי אחד
השושבינים, המשורר דוד אכירן, לא
הגיע לחופה. לבסוף הוחלט לערוך את הטקס
בלעדיו. כשהסתיים הטקס, הופיע אבי־דן,
גילה את סיבת איחורו: הוא שכר מכונית
מיוחדת לצורך המאורע, הסתובב למעלה
מחצי שעה סביב בנין ועד הקהילה כדי
למצוא מקום־חניה רגע של מתיחות
היה השבוע לשופטת הירושלמית מרים
כך פורת, שהתפרסמה בזכות ביטול הבחירות
לעירית ירושלים. כאשר הרימה את
הטלפון שצילצל בדירתה, שאל קול אלמוני:
״גברת בן־פורת?״ ״כן,״ ענתה השופטת,
״מדברת הגברת בן־פורת; מי מדבר?״ ״כאן
מדבר אדון בן־פורת,״ היתר, התשובה. השופטת
השתתקה, היתד, בטוחה כי מנסים
למתחה, כאשר הקול הציג את עצמו כישעיהו
כן־פורת, העתונאי, שביקש ל־ראיינה
את ההגבה הקולעת ביותר
לשרשרת מעשי־הרצה המשפחתיים נתן השבוע
סורמללו הגדול, שהודיע חגיגית לאשתו
:״רק מחיר הרצח יורד — את הולכת!״

שוק
על רך
״הישגי הגסטרונומיה הישראלית יופגנו
בסוף החודש במסעות שדה־התעופה של
ציריך,״ הודיעה השבוע העתונות הישראלית.
הידיעה פירטה מה יהיו המאכלים ר,אפ־יניים
שיוצגו בהזדמנות חגיגית זו: קוקטיל
ביכורי אשכוליות יפו, תמצית יוני
השומרון, נתחי זג ים־סוף מתובלים בטחינה
וזיתים וסלתה ושמנה הגליל — קיבוץ
מצובה, שהוא חזה צלוי של תרנגול הודו
ממולא בפטריות. אולם מה הם המאכלים
שהישראלים מעדיפים באמת? האם התגבש
כבר מטבח ישראלי לאומי? שאלות אלה
ניסו כתבי העולם הזה לברר, כשפנו אל
שורת אנשי־ציבור בשאלה הבאה: מה היא
הארוחה או המאכל האהוב עליך ביותר?
ואלה תשובותיהם:
@ אלוף אהרון רמז :״אני צריו
כמה ימים כדי למנות את כל המאכלים האהובים
עלי בלי לקפח אף אחד. אולם המאכל
האהוב עלי מכל — הוא השישליק.״
• אכרהם נחמיאם, בעל מסעדת
אקרופוליס :״הארוחההאהובה עלי מורכבת
ממנה ראשונה של חציל ממולא; מנה שניה
קוטלט של בשר־כבש צעיר, עשוי על אש;
מנה שלישית קרם כרמל. כשכל זה נמאס לי
אני עושה לי טוסט עם גבינה.״
• כרוך גילאץ, אמרגן :״המזון האהוב
עלי לקוח מהמטבח היהודי: גפילטע
פיש, צ׳ולנט וליפתן העשוי מישמיש ושזיפים
מיובשים.״
@ יוסף מרימוכיץ, מאמן כדורגל:
״הארוחה האהובה עלי היא בינלאומית. אני
אוהב את השבלולים של סין, סטייק מבשר־איילה
כפי שעושים בדרום־אפריקה, יין
פורט ישראלי ואננס עגול מיפאן.״
• חיים חפר, פזמונאי :״אם נותנים
לי חצי תריסר צדפות עם יין אלזם משובח
— אז אני אוכל את זה בתיאבון.״
ס לאה פלטשר, מדריכת דוגמניות:
״המאכל האהוב עלי הוא הצ׳יפס, אבל לא
סתם, אלא צ׳יפס אמריקאי.״
•ס לייג גלאנץ, חזן :״אין דבר טוב
יותר ממאכלים יהודיים, בעיקר צ׳ולנט.״
• יקותיאל פדרמן, בעל בתי־מלון:
״בתור מנה ראשונה הייתי בוחר דג מלוח
אונסמון (לקס) ודג מלוח מתיאס. מנה
שניה — סטיק מבשר עגל עם יין לבן:
הוק. ומנה שלישית — סלט של פירות
טבעיים.״
@ יוסף תמיר, מזכיר הסתדרות הציונים
הכלליים :״מאכלים רוסיים אהובים
עלי יותר מכל. בעיקר בורשט ותפוחי־אדמה.״

תהילה מטמון, עורכת־דין, יו״ר
האגודה לשיזזי־זכויות :״אני אוהבת סלט
חצילים עשוי במטבח מזרחי, בתנאי שיגישו
לי אותו ושלא אצטרך לשטוף את הכלים.״

פנטומימאי מרסו
כשאין מה ל הגיד...
י• פנחס רשיש, ראש עירית פתח־תקוה
:״אני חסיד גדול של מאכלי חלב.
הארוחה האהובה עלי ביותר מורכבת ממרק
ירקות, תפוחי־אדמה מבושלים, מרק
חלב עם אורז כמנה עיקרית וליפתן של
מיץ גזר.״
9מרדכי ליפשיץ, בעל מועדון־ה־לילה
אדריה :״אני מעדיף רביולי יותר מכל.
כמנה עיקרית אני אוהב לאכול אוסיבוקי,
זה בשר עם חור למעלה, עם יין אדום.
בתור מנר, אחרונה אני אוהב קומפוט עשוי
מגבינה.״
י • א יי בינ תן, בעל מסעדת קליפורניה
:״הארוחה האהובה עלי ביותר
בנויה ככה: מנה ראשונה — מרק פטריות
יחד עם כבד עוף. בתור מנה עיקרית עוף
ממולא באורז וצמוקים ומתובל בקארי.
בסיום פשטידת בצל עם לימון.״
׳ 9אלי קינן, איש יומן החדשות ב־קול־ישראל
:״המנה שלי היא קנלוני —
בצל עם גבינה איטלקית מבושל בגבינה
ושמנת. את בשר העגל המבושל ביין לבן
אני אוהב לשתות עם יין אשקלון מבציר
.1956 בסוף אני מעדיף אגסים. כל זה
בתנאי שאני אבשל את הארוחה.״
* אדולף קראו, בעל מסעדת קראו
בתל־אביב :״הארוחה האידיאלית שלי היא
מרק עוף, עוף צלוי על גריל עם צ׳יפם יחד
עם שפריץ, והמנה האחרונה שלי היא קומפוט
של תפוחי־עץ.״
9נתן דונביץ /עתונאי :״יצאתי
עכשיו מבית־חולים, אחרי מחלת טיפוס,
וכל מה שנותנים לי לאכול אני מבסוט. אבל
בימים כתיקונם אני אוהב מאכלים מזרחיים.״
ס אסרהם קריניצי, ראש עירית
רמת־גן :״אני אוהב כל דבר טוב. קודם כל
בשר.״
אכרהם שכטרמן, חבר מועצת
עירית תל־אביב מטעם תנועת החרות :״יש
להבדיל בין אוכל אהוב לאוכל רצוי. רצוי
לאכול בשר על גריל וירקות. טעים לאכול
לחם ומשקאות חריפים. אני לא מוזתר על
שניהם.״
ואחרי כל התשובות האלה יש עוד מי
שמנסה להרכיב מאכל לאומי של ישראל.

ספורט

גיורא גודיק מציג א ת

״מצעד הפזמונים״ הנפלא ביותר עם

מרינו מדיני

ורביעיית הקול והכלי האיטלקית שלו
0זזוז* 8ט 1111111110 111(1111)11 £0 11 500 0

רק 4ימ ים בת ל ־ אב יב
״אהל־שם״ 9 ,8 ,4 ,3 ,בפברואר

הכינו כרטיסים מראש!
המכירה

ה חל ה במ שרדים:

״כנח״ ,״רוקולוי״

״ברטים״.

ה ם לא מכירים איש א ת רעהו...
אבל בכל זאתהם בדע האחת !
הוא, מר לדין, הכימאי הראשי של מעבדות קוסמטיות לברן בפאריס, מכיר
את כל בעיותיה של האשה המודרנית.
והיא, רינה מ ,.נערת־זוהר תל־אביביון ידועה ומקסימה.
הוא יודע כיצד לעזור לנשים, ובמקרה זד״ לנשים צעירות, לשמור על חן
הנעורים של עור הפנים על־ידי השימוש ברויאלויט *,הקרם המפורסם, המכיל
ג׳ילה רויאל, מזון מלכות הדבורים, אשר שמו הולך לפניו.
והיא יודעת להעריך את רויאלויט מנסיון עצמי (״מאז שאני משתמשת ב־רויאלויט
״,מספרת רינה לחברותיה ,״אני מרגישה בטחון עצמי עוד יותר
גדול, ואתן יודעות שאני לאו דוזקא נחבאת אל הכלים!״).

* רויאלויט,
4.25ל״י השפופרת.

להשיג בבתי־המרקחון וחנויות התמרוקים בארץ, במחיר
כדורגל ליגה משוגעת
על משחק הכדורגל שנערך השבת
בין כית״ר למכבי תל־אביב,
שהסתיים בתוצאת תיקו ,2:2מספר
שייע גלזר :
מה קרה כאן? אי־אפשר כבר להכיר את
הארץ הזאת. עוד מעט יהיה לך פה כמו
באנגליה. אי אפשר
לדעת לפני המשחק
את מי אפשר לנצח
ואת מי לא. מד,
אתם עוד רוצים מלבד
זה שהיום, כשהליגה
כבר מסתובבת
בשמיני, ההבדל
בין הראשונה
בטבלה וזאת שבמקום
התשיעי הוא
שלוש נקודות בלבד. כשאתה הולך עכשיו
לשחק נגד הקבוצה החלשה ביותר, זה
בדיוק אותו הדבר כאילו אתר, משחק נגד
הטובה ביותר. עוד להיפך. אצל הטובות
יש לך יותר סיכויים לנצח.
בשביל מכבי ברור דבר אחד. אלופים אולי
לא נהיה, אבל אלופי התיקו בטח כן. זה
כבר המשחק הרביעי ברציפות שאנחנו גומרים
בתיקו. שלושה בליגה ואחד נגד פועלי
הרכבת הבולגרים, ששיחקו נגדנו באמצע
השבוע. החברה האלה, מלוקומוטיב, שהם
החברים של כדורגלני מכבי יפו, הם דוקא
קבוצה טובה, רק לא משהו מיוחד. הם לא
פלמנגו מברזיל או אני יודע מה, אין להם
הברקות ולא כוכבים גדולים, אבל הם משחקים
כדורגל נכון, פשוט ומהיר. והלואי
שהרבה קבוצות אצלנו יהיו כמוהם.
אז אחרי שפועלי הרכבת השיגו אצלנו
תיקו ,1:1למה שבית״ר לא ישיגו גם כן?!
הליגה הזאת זאת ליגה משוגעת, אני אומר
לכם. פעם לא היה כמעט משחק שלא היינו
מלבישים על בית״ר חנוכיה, כזאת כמו בסמל
שלהם, עם שמש או בלי שמש. פחות
מששה־שמונה גולים פשוט לא היה הולך.
אבל מאז שהיהודים התחילו לחגוג את סילבסטר
במקום חנוכה, נגמר המזל עם ה־שמיניה.
עוצר
כמגרש. הפעם בית״ר תפסו את
השיטה של שמירה אישית. אותי ואת רפי
לוי סגרו כמו בעוצר. אני התחלתי לשחק
קיצוני שמאלי, כשראיתי שזה לא הולך,
עברתי לשחק מקשר ונתתי גול. מה זה
גול, גול זה לא מלה. הגעתי לכדור מצד
אותו מיד לימין. זה היה
שמאל ובעטתי
גול יפה. אבל השני היה עוד יותר יפה.
אלא שבין זה וזה גם חולי מבית״ר הכנים
לנו אחד.
את השני הכנסתי בערך רבע שעה לפני
ד,ל1ף. רפי לוי מסר לי שטוח מפינת הקרן
ואני המשכתי בפצצה לשער. על השדה
היינו יותר טובים. אבל שיחקנו בלי גולדשטיין
והחלוצים הצעירים עוד לא השתלבו
כל כך טוב בקבוצה, הם לא משחקים בצורה
נוקשה והמשחק של היום בנוי בעיקר
על מהירות וכוח.
המחלה של ההגנה שלנו היא המחלה של
הדקה ד,־ .80 עד אז מחזיקים מעמד ואחרי
זה מקבלים את כל הגולים. וגם במשחק הזה,
ארבעה רגעים לפני הסוף, הכניס חולי
את שער השויון. לא היה טעם להתאמץ
להכניס עוד גול. במקרים כאלה, למדנו מד.־
נסיון, תמיד היריב מצליח להשוות.
על האמת יש להודות שהמשחק הזה שנגמר
בתיקו הזכיר לי משחק אחר. פעם,
כשהייתי עוד ילד, שיחקתי בשתי קבוצות
ביחד, גם במכבי וגם בבית״ר. אז עוד לא
היו החבורות ומי שהיה נותן אופניים היו
הולכים לשחק אצלו. אז היו לי שני כרסיסי
ליגה, אחד של מכבי ואחד של בית״ר.
אז לא בדקו דברים כאלה. פעם עליתי לשחק
עם מכבי נגד בית״ר, והבית״רים טענו
שאני צריך לשחק איתם. הפסיקו את המשחק
והחליטו שאשחק חצי פה וחצי שם.
שיחקתי חצי במכבי וחצי בבית״ר. תקעתי
פה גול ושם גול והמשחק נגמר תיקו .1:1

שיבוט עד הסוף
המהומה הגדולה התחילה אחרי המחצית
השניה. היה זה במשחק בין קבוצת הפועל
בית־ליד לבין מכבי נוה־שלום, שתי הקבוצות
מליגה ב׳ צפון, שנערך על מגרש מכבי
נתניה. התוצאה היתד 0:1 ,לטובת בית־ליד,
כאשר חלוץ נוה־שלום התפרץ לעבר שער
היריב, עבר בסערה כמה שחקני הגנה ובעט
לשער. הכדור פגע במשקוף וחדר פנימה.
שופט המשחק הצנום והרזה ג׳ורג׳ אשקר

( ,)30 שרק לאישור השער. מיד התנפלו
עליו כל שחקני הפועל בית־ליד שעמדו
בקרבתו .״זה לא שער. מה איתך, אתה
לא רואה?״ צעק אליו אחד. שני תפס בצווארו
:״אני רוצה לחנוק אותך.״
אולם ג׳ורג׳ אשקר, אחד משני הערבים
הנוצרים המשמשים כשופטי כדורגל בישראל•
לא נבהל. הוא היה מנוסה במקרים
כגון זה. אשקר, שהבחין בקהל המשולהב
מאוהדי בית־ליד שהחל לטפס על הגדרות
לתוך המגרש, מיהר לרוץ למרכז המגרש,
הזעיק את ראש הקבוצה התוקפנית. הוא
דרש ממנו להוציא את השחקן החונק מהמגרש.
הלה ציית, הורד, להמשיך לשחק.
מאותו רגע פתחו שחקני בית־ליד בסיד־רת
התקפות רצחניות. לרגע העוו שחקני
נוה־שלום לענות בהתקפת־נגד. הכדור היד,
בדרכו אל שער בית־ליד ואז רץ אליו אחד
מהקהל, בעט אותו הזרה לשער נוה־שלום.
אשקר שרק להפסקת המשחק, דרש להרחיק
את הקהל מהמגרש. רק אז הורד. להמשיכו.
דם לשתיה. אולם ההתרגשות לא פסקה.
כאשר היתד, לשחקני נוה־שלום החוצפה
לעצור בגופותיהם את כדורי היריב, צעק
כל הקהל במקהלה :״פנדל! פנדל!״ כאשר
השופט לא מיהר לפסוק פנדל כדרישת הקהל,
העיר לו אחד משחקני בית־ליד מד,
עומד להתרחש תוך דקות ספורות :״אני
אשתה את הדם שלך!״
אבל אשקר עוד לא נבהל. הוא הפסיק
שוב את המשחק, הוציא עט מכיסו, התכונן
לרשום את שמו של השחקן צמא־הדם. הוא
לא הספיק לשמוע את השם כשעשרות
אנשים קפצו שוב מעל הגדרות, התנפלו
עליו, חילקו ביניהם את אברי גופו לצורך

שופט אשרן ר
״אשתה לך את הדם!״
הכאה נמרצת .״לא ראיתי כלום,״ סיפר
אשקר כשחזר להכרתו למחרת היום ,״הרגשתי
שמכים ובועטים בי באכזריות, בראש,
ברגליים, בבטן בכל מקום.״
אבל אשקר לא נפל ארצה. השחקן שהשתוקק
לשתות את דמו החזיק אותו זקוף
עד שאיבד את הכרתו. הוא התעורר רק
בחדר ההלבשה, שעד, ששפכו עליו דליי מים
קרים. בתחנת העזרה הראשונה קבעו אצלו
בין השאר זעזוע מוח.
אשקר משמש כשופט מזר חמש שנים.
אולם מעולם לא הפסיק משחק בשל התפרעות.
מדי שבת, לפני שהוא יוצא למשחק,
מתחננת לפניו אשתו ואם לחמשת ילדיו שיחדל.
אבל אשקר לא חדל .״אני אוהב את
זד״״ הסביר שחקן הקבוצה היפואית טרד,־
סנטה לשעבר. בשל סיבה זו עוזבת אשתו
בכל פעם את הבית, הולכת לבית אביה.
אחרי המשחק היא חוזרת הביתה ואשקר
חוזר שוב למגרשי הכדורגל .״הוא לא
יעזוב את הפוטבול אפילו ימות!״ אמרר,
היא .״זה נכון,״ אישר ג׳ורג׳ .״אם אני
טוב בשביל לעבוד כמכונאי בבסיס צד,״ל,
אני גם מספיק טוב בשביל לשפוט
כדורגל.״
* השני הוא אדמונד הדרוס, שאחיו השוטר
גבה עדות מפי אשקר אחרי המשחק.
העולם הזה 1165

נשחתו התרו הונו להיות דחתן סתם

אין חמן כבעל
י * חיתן התנכ״י שד 1960 נפתח
ן | השבוע בטקס חגיגי במלון המלכים
בירושלים, שם ערך משרד ראש־ההמשלה,
האחראי לחידוני התנ״ך, את טקס חתונתו
של חתן התנ״ך העולמי עמום חכם. החידה
הגדולה שהעסיקה את המאושרים, שזכו
לקבל הזמנות לנשף, היתה: כיצד הכיר
חתן התנ״ך את בחירת־לבו דייזי אטאסי
קרובי משפחתו של עמוס, שבא לחתונתו
לבוש חליפה כחולה, ענוב עניבה אפורה,
השיבו לשאלה כמעט באותה קלות בה
השיב הוא לפני שנה וחצי על שאלות
שופטי החידון הפופולרי: דייזי שחורת־השיער
כתבה לעמוס מכתבי הערצה. הוא
הוקסם מן החן הנשי של עקרת הבית התל־אביבית׳
שדאגה כל השנים למשק־הבית של
אביה ושני אחיה, בעלי בית־חרושת קטן
לחלבה בשכונת פלורנטין. וכמו שנאמר
״הוכח לחכם ויאהבך!״ נוכח חכם כי דייזי
אהובה עליו. הוא נזכר בפסוק ״ליבבתיני
אחותי כלה!״ (שיר השירים ד, ט) ,ואמר לה:
״בואי כלה, בואי כלה,״ (אבות קי״ט ע״א).
אולם על תשובה זו קיבלו המשיבים רק
נקודה אחת.
הבא אחריו היו קרובי. משפחת אטאם,
שהיוו כמאה מתוך 700 המוזמנים. עבורם
היתר, השאלה מסובכת יותר .״הם עשו
הכרה בבית־הכנסת של, ם־וצדקה, ועשו בראש
אחד לשני ככה,״ סיפרה לאה לבנה (,)60
דודתה של הכלה .״אולי הלכו אפילו איזה
שלוש פעמים לקולנוע, מה שהם אומרים
שלא נכון, ואז החליטו כי הלב שלהם
בשביל להתחתן. מה רע בזה? דייזי כבר
בת 35 או .40 זה טוב. אנחנו בעד זה.
אנחנו משפחה דתית.״
גם היא קיבלה נקודה אחת.

פתק. הוא רצה לשיר אותו לכלתו אחרי
החתונה.

״שירימו את הכלה:״
לוש שעות לפני החתונה דמה
הטקס בכל לחידון התנ״ך המפורסם.
כי נמצאו כמה יהודים ירושלמיים טובים,
שמשום מה לא הוזמנו למלון הנזלכיס,
הגיעו כסף טוב תמורת כרטיסי־הזמנה.
כמעט מש, חד היה המוזמן ראובן פרנקפורט,
שישב במספרה ירושלמית כשמכיסו מבצבצת
ההזמנה .״ 20 לירות על המקום תמורת
ההזמנה,״ הציע הספר כשהוא משחיז את
סכינו. בכל זאת לא ויתרו המוזמנים על
הפיתוי להימצא בחברה מכובדת. מיד אחרי
שהדלתות הכבדות של המלון נסגרו בפני
המבקרים, קיפץ על המדרגות גבר לבוש
מעיל שחור, בעל רעמת השערות הלבנה
המפורסמת. הבא אחריו היה שר הדתות

מתחת רחונה

נראו דייזי ועמוס חכם נבוכים במקצת, כשעל ראשיהם טלית.
בדיוק באותו רגע פתחה התזמורת בנגינה, הפריעה למהלך
הטכס. מהגב נראה הרב יעקב טולידאנו, שבירך את הזוג, עזב את המקום מיד אחרי החופה.

״דייזי, תגי תשופתד!״
* ומיים לפני החתונה הפסיק עמוס לפ־
7תור חידות. הוא התחיל שואל שאלות׳ כמו
שנאמר ״איזהו חכם?! הלומד מכל אדם!״
(אבות; די א׳) .בביתו נמצא דודו, הד״ר
מלאכי שפירא, יושב ראש איגוד הציידים
בישראל שבא אליו ביום שישי, בילה עמו
עד ערב החתונה .״לא אכלתי אוכל חם ולא
עישנתי אף סיגריה,״ סיפר מלאכי, שהיה
מוכן לכבוד המאורע לוותר על הצייד המסורתי
שלו בשבת .״עזרתי לו. הוא
שאל אותי כל מיני שאלות שיכולתי לענות
עליהן בתור דודו.״
שאלה אחרת של עמוס :״מה אני יכול
לעשות כדי לשמח את לב אשתי?״ מלאכי
מצא מיד את התשובה. הוא לימד אותו
פזמון אנגלי נפוץ :״דייזי דייזי, תני לי
את תשובתך, תני!״ דקות אחדות לפני שהוכנס
לחופה מיהר עמום אל הדוד, ביקש
ממנו שיכתוב לו את מילות השיר על

הנדה באה

ניצבים לפני המצלמה דויד בן־גוריון ועמוס חכם. השנים נאלצו לחזור על
^ | לחיצת היד בפעם השניה, לפי בקשת צלמי העתונוון, עשו זאת ברצון רב
ובחיוך רחב על פניהם. ביניהם ניצבת, מלאת התפעלות, קרובת משפחה של הכלה ד״זי.

למלון המלכים בירושלים, מלווה
על־ידי אביה. קהל הסקרנים, שלא
יכול היה להיכנס, פינה עבורה את המדרגות הרחבות.

חיוו מסו־יס

שפוך על פני הזוג המאושר, שנאלץ
ללחוץ ידיהם של 700המוזמנים.
מאחוריהם נראה השטיח המיוחד שקישט את החופה.

יעקב טולידאנו. הבאה אחריו היתד, הכלה
עצמה.
הטקס החל. שומרי־ראשו של ביג׳י פילסו
לו דרך לשורה הראשונה. הוא תפס בזרועו
של חכם, ליוד, אותו כשושבין. אחר כך
בא המבול. הקהל פרץ פנימה. בקושי שלחו
לחופה בקבוק יין וכוסית לניפוץ. לרגע
השתרר שקט, ורק ילד קטן שלא הצליח
לראות את המאורע גער באביו בקול :״אבא,
תגיד שירימו את הכלה!״
הקהל המשיך להסתער כדי לא לאבד אף
רגע מטקס הקידושין. רפאל אבועל, חזן
במצנפת לבנה כשל טבח במלון מפואר,
ניהל את הטקס. ארבעת הכליזמרים שישבו
על המרפסת בקומה השניה לא ראו כלום.
רק באמצע הטקס, כשהלבישו על עמוס את
הטלית הם התחילו פתאום לצעוק :״מזל
טוב!״ ופתחו במארש החתונה.
עמום אמר :״הרי א ת טולידאנו בירך^
והמצעד הגדול של לוחצי־ד,ידיים החל. אבל
כולם הסתכלו אל המצלמות, לא אל הזוג.
הראשון שלחץ את יד הכלה, שעלתה בגיל
12 מיוון, היה דויד בן־גוריון .״עוד פעם!״ י
צעקו הצלמים. ביג׳י נכנע. שתי נקודות
לעתונות.
אולם כל זה לא הספיק לצלמים .״נשיקה!״
תבע אחד מהם מעמוס. עמום פקח
עליו זוג עיניים תמהות. את הנשיקה הראשונה
הוא התכונן לתת בירח־הדבש בטבריה,
לא בפני קהל. אבל גם לו לא היתר,
ברירה. הוא נכנע והעתונות קיבלה עוד
שתי נקודות.
כשרוב האורחים הסתלקו, יצא הזוג המאושר
אל המכונית שהמתינה בחוץ. עמוס
לא יכול היה להתגבר על רחשי לבו ואמר:
״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה
נוסעים לטבריה.״

ברכת המתחרה ל ן ד,

בקושי לחתן, לפני שעמוס נחטף על־ידי קרובים משולהבים.

החי
,,ככד את אביר!״
ף פאלארם, יוזן, נעצר שמואל אלבאלה, בנו, של הרב
1״ המהומי. כשהוא מצייר צלבי־קרס על קירות בית״הכנסת
של אביו.

הגזע העליון

מערב״ברלין, גרמניה המערבית, עצרה המשטרה גבר
—1בו ,57 שהצדיע הצדעה נאצית וקרא ״הייל היטלר״,
שיחררה אותו לכשהתברר שהוא יהודי.

יצא יין נכנם צ׳
ן* תל־אביב, העיד פנחס כהן, בעל חנות מכולת בראש־
| * ה עין, כי חילק בקבוקי קוניאק חינב כנגד פתקי צ׳ חתומים
בהם קנה סניף הצ״כ במקום את קולות הבוחרים.

דם תחת דם

ף־< כסיס חיל־אויר, אי־שם, תרמו עשרה חיילים מדמם,
—1הצילו את אשת הרס״ר שלהם, שאיבדה דם לאחר
לידה קשה.

עבירת כייכים

תל־אביב, לאחר ההצגה השניה של ה״רט היר,ש׳מה
לאהב תי, פרצו אלמונים לאולם הקולנוע, גנבו בין היתר
את תמונתה של עמנואלה ריבה, השחקניתהראשית בסרט.

כוח עליה

ף בי ת ־ ד גן, הופיע זכי כהן בתחנת המשטרה, ביקש מן
הסמל התורן שיכריח את מרכז לשכת־העבודה לספק לו
עבודה.

סטאג׳ ר

ן • ת ל ־ א כי כ, נתפס יעקוב אנקורי כשניסח בשכר בקשת
*£עירעור לבית־המשפט, מבלי שיהיה לו רשיון מתאים
לכך, נקנס ב־ 150ל״י, מיהר לכתוב בקשת עירעור שניה,
הפעם לטובת עצמו.

שרשרתהמז7
ךנס ״ ציונ ה, גנב אלמוני מעיל־גשם מתלמידה בת ,11
—1השאיר לה במקומו מעיל גשם ישן, שגנב קודם -לכן
מחברתה לכיתה.

י דו עו ת כ צי כור
ך* ט ב רי ה, נדונו ארבעה חקלאים לקנס של עשר ל״י כל
_ 1אחד. לאחר שעיזיהם תינו אהבה בלי ידיעתם עם תיש
בלתי־גזעי, נכנסו להריון.

אוטדאמגסיפציה*

מר ק עוף

עוף עםאט ריו ת

• ירקות •

פ טריות •

אפונה

• בצל

* * ת ל ־ א כי ב, זכה סולימאן עמאר חסן עיסא במכונית,
!,״בפרס ראשון בהגרלת נזגן דויד אדום, הודיע כי ימכור
אותה, ישתמש בתמורה לתשלום מוהר.

האגף החשוף

ן* ירושלים, עקף אברהם חאלי באופנועו שלא כחוק
*, £את מכוניתו של שופט־התעבורה משה מוסק, נעצר
במקום, הובא לבית־המשפט, נדון מיד ל־ 50ל״י קנס ולשלי־לת
הרשיון לשלושה חודשים.

ציון לשכה

ף• תל־אביב, סיפרה צירה במועצת הפועלות כי פועלים,
_1שה,ם בעלים לשתי נשים, רושמים בהסתדרות רק אשה
אחת, נותנים את כרטים־החבר לאשר, המצטיינת.

כגפיים קצוצות

ף>* תל־אביכ, נכשל צעיר בן 16 בבחינות הכניסה לבית־
*/,הספר התיכון של חיל־האוויר, יצא לרחוב, צעק ״בוז
לבן־גוריון!״ ,נכלא.

. .חבל על הדמעות
ף*< תל״אביב, תבע יעקב ארביב 13,500ל״י פיצויים
^*מסאלח סאלם על שהכהו במקל על ראשו, גרם לו
שידל דמעות בלי־הפסק, זכה ב־ 300ל״י פיצויים בלבד.

ההגרלה של ה אג ר ת
במספר הגלוי
מ ת קיי מתאחת לשבועיים

שיר הרופכים

ף* נס״ציונה, התלונן מאיר טאוב כי נהג מונית־השרות
_ 1בד, נסע, פקד עליו לשיר, סרב להוריד אותו בתחנה
כשלא נשמע לו.

...ו ב דו ק מיד ברשימת תוזצאות ההגרלה

חשש ככר

באם זבה מספרך, תקבל את הזביה בו במקיכו,

ף* טכריה, התלונן צעיר על אבדן ארנקו, נעצר כשמצ־
_1אד, המשטרה את הארנק ובתוכו גרם וחצי חשיש.
העולם הזה 1165

הפעם זד, אבד לקיבוצניק:
״מה אגיד לך, רותי, נדפקתי קשה. הפסדתי את כל כבודי
בין החברה. ישנה בינינו התערבות כי כל אחד שינסה להיט־זר
ברותי מהעולם הזה, ייחשב כלא־גבר. והנה נפלתי בפח.
״ביום רביעי, ה־ ,30.12.59 בשעה שש בערב לערן, עליתי
על אוטובוס שבא אקספרס מרחובות לתל־אביב. מכיוון שאבי
אוהב מאד להסתכל בחיילות במדים, כי זה נותן לי הרגשה
של גאווה בצבריוזז, הבחנתי מיד בצמד החיילות. שישב באמצע
האוטו ואף הבחנתי בזו שישבה משמאל, ליד החלון,
כי היא מאד מוכרה לי.
״רציתי להזכיר לה אבל לא הלך. ואפילו באוטובוס מס.
,5עד ככר דיזנגוף, לא מצאתי את ההזדמנות. תוכלי רק
להוסיף כי כדי להיזכר בי, עליה לחשוב על אותו בחור
שהיה לבוש בשחור.
״אני תקווה שאם אני כבר לא גבר, לפחות שהיא תראה
שיש לה משהו מן הגבריות ותתקשר אתי במהירות האפשרית,
כי עלי למסור לה דבר חשוב מאד, אשר בוודאי לא
תתחרט עליו.׳׳
למה, אתן חושבות, יכול היה להתכוון? אם זיהית את
עצמך ואת מעוניינת, כתבי אל (.)1165/11

עניניים בתכלית. לכן החלטתי לדרבנו ושאלתי,
:זה עתון השבוע?׳ ,כן, כן,׳ ענה והחליק
את העתון לידי. בהגיענו לסוף הנסיעה,
נתן לי את העתון, באמרו שכבר ממילא
קרא את כולו. ייתכן והיה זה תירוץ
להחזיר לי טובה.
״העתון מוכר לי בפירסומיו הנועזים ואי־משוא־הפנים
האופייני לו, לכן לא ציפיתי
לגלות דברים מיוחדים אחרי דפדוף רופף
וקריאת הכותרות הראשיות תוך כדי נסיעה.
״בבית כבר לא היה לי הזמן המתאים, היות ולחץ הלימודים
בכתב הוא ידוע לכל הנוגעים בדבר. השאיפה הטבעית של
האדם להיות אובייקטיבי בחיי החברה, מחייבת אותו להיות
ברמת־השכלה מתאימה והתבטאות מחשבתית. לכן לא זנחתי
את הלימודים גם אחרי כל תלאות וטרדות היום.
״כך, במהלך הלימוד, נתקלתי בנקודת האפס. כלומר: אני
מתעמק במחשבה על שאלה מתמטית, ואהרי התעמקות ממושכת,
אני לפתע מביט ולא מביט, חושב ולא חושב. אך

נערת השביע

אילו הי תה צפורה

נקודת האפס

הנה מכתב מעניין, לדעתי, שצריכה הייתי אולי להעבירו
מיד לתעודתו, אך אני מעדיפה לפרסמו, כדי לאפשר גם
לנערות אחרות להתקשר עם (.)1165/12
״בצורה מקרית ביותר קראתי לפני מספר שנים את המדור
מכתבים לרוחי׳ ובתת־הידע שנוצר באדם החי באווירה
חברתית ותרבותית גדושה ומעניינת, מתקבל הרושם שמדור
זה נועד, במלים זולות: לחסרי־הכשרון. והסליחה עם כל
הנוגעים בדבר, אם נפגעו מכך. אבל אל להם. עצם המענה
שלי מוכיח את השינוי בהגדרה.
״אחרי ממש מספר שנים לא מבוטל וחוויות נכבדות בחיי
הפריחה של כל יצור כגון: גמר בית־ספר תיכון מקצועי,
שרות סדיר בחייל־טכני בחיל־האויר ועוד שנה ומחצית השנה
מאז שחרורי — נתקל אני שוב במדורך בעתון מתאריך
,23.12.59 שהגיע אלי בדרך המקרית ביותר.
״המתנו לאוטובוס לבת־ים עמידר, כשאחד האזרחים, נבוך
מאד, אחרי חיטוטים ממושכים בכיסיו, לא הצליח לדלות
מהם אף פרוטה. דומם עמד והסמיק כשמבטיו מתעלמים
מכל הנוכחים ומשתדל בכל־זאת, אולי. מבלי להכיר את
האיש, הוברר לי שהוא בעל כבוד עצמי ואופי חזק, שמאן
אף לבקש מהקופאי להבינו וניסה עוד לחפש. הוא החל להזיע.
ניגשתי לאיש ולחשתי לאוזנו, :׳כנס בבקשה. החזר לי
בהזדמנות אחרת׳, :אני לא מהמקום,׳ השיב, .לא חשוב,
ממילא לא אתרושש מזה.׳
״אחרי זה ישב הזר ולא התיק את מבטיו מעל דפי
העתון, וניתן היה להבחין בו אי־נוחיות מוחלטת. ודכדוך
קל. מבטיו על דפי העתון (העולם הזה) היו קפואים ובלתי־

אחרי שניות מספר אני מרגיש שלרגעים מסויימים ניתק
ממני חוט המחשבה והראות העניינית גם יחד.
״בשניות ההתפכחות נצצו שתי מלים מתוך העתון שביצ־כץ
מתחת לערימת השיעורים :״המבין יבין.״ החלטתי להשתחרר
רגע מהאלגברה ולאמוד את רמת הבנתי גם מעל דפי
העתונות, במחשבה שאמצא פה חידת בילוש משעשעת או
מתמטית, היות ובלטו לעיני מספרים לא מבוטלים (.)1161/4
התחלתי ׳ לקרוא בהרגשה שאולי בסוף אמצא את התעלול
הטמון פה. אך משהגעתי להמשך המאמר בשורות אחרות,
נדהמתי לעצמי. הרי זה מכתבים לריתי וזה לא בשבילי,
ואין לי זמן, ובפרט שהמדובר הוא כשתי חברות ואיני
אלא אחד. עניין ההתכתבות פירושו זמן. יזה שחסר לי ונחוץ
לצעירים ולצעירות לבילויים.
״אך מכתבי זה בא להוכיח שמלים קולעות ורשימה קצרה
יכולים לדרבן אפילו אדם שאין לו זמן ולא התלהבות מיוחדת
למדור זה. אך אני ממש משוכנע ששתי החברות הנ״ל
השיגו את מחוז חפצן זה מכבר, והן רק תהיינה גאות בכך
אם יוודע להן על מכתבי, שהן, במלים שלהן, זכו לתשובה
שלא מצפה לתשובה, אם כי רצוייה חוות־דעת שתיהן. המדובר
בעלם בהשכלה המפורטת, שחבריו בהשכלה המקבילה
עזבו את הארץ ונחלקו על פניה. פרטים נוספים אמסור
למעוניינים אישית, במידה והדבר יתגלה כרצוי.״
שמע, אתה אוהב לשמוע את עצמך מדבר, לא? יש לך כל
הנתינים להיות פעם עסקן מפלגתי. לא קשה לנחש איזי.

זאת חברה טובה. תלמידת בית־הספר לאחיות שחתמה
בשם ח. פדלנה, סבורה בצדק, שחברתה לחדר, ריגמור־רעייה
פלטיאל, יכולה בהחלט להיות נערת השבוע.
״שלחתי את תמונתה אלין היות ונמאס לי פשוט לראות
מעל דפי העתונים, ועתון זה גם בן, פנים צבועות, שיער
קש צבוע וחיוכים קפואים ונזלאכזתיים.
״נערה זו הנה סמל הנעורים והאביב, שנפשה יפה וטהד
רה כשם שיפה חיוכה, ולא אגזים אם אחזור על דברי החולים
שהיא מטפלת בהם, :רעיי׳לה מביאה רלחות־ אביב

לחדר.׳
״רעייה הנה ילידת, נורבגיה, התחנכה בשבדיה, ובארץ
למדה במוסד מגדיאל, שבו הצטיינה במיוחד בספורט וריקודים.

היו אלה תמונות צבעוניות, היית רואה שצבע שערה
כפלטינה, עיניה חומות־ירקרקות, ועורה הינו כפי שאומרים
המשוררים — ״כורדים בחלב.״

זוכרים שביקשתי אתכם לספר לי אם היו לכם חוויות
מעניינות כתוצאה מהתכתבות? עלי לומר שהמכתבים שקיבלתי
לא היו מסעירים ביותר. אני בטוחה שיש לכם דברים
הרבה יותר ׳מעניינים לספר לי.
תראו מה קרה לקורא רפאל כהן החלטתי לכתוב לך את אשר קרה לי עם אחת
שכתבה לי כתוצאה מפירסום מכתבי במדורך ושמה ציפורה
רילנר.
״קיבלתי את מכתבה והצעתי לה לקבוע מיפגש ליד משרד
כהנא בירושלים. הופעתי במקום עם עתון ביד, כי סיכמנו
שכך היא תדע שזה אני. התחלתי לחכות. לפתע ראיתי אחת
שמזנקת לעברי עם חיוך מקסים. ברגע זה נבהלתי נורא,
כי היא היתד, עקומה במלוא מובן המלה. כשהיא פתחה את
הפה ואמרה שלום מוטקה, נרגעתי, כי אז הבינותי שישנה
כאן אי־הבנה. שמי רפי.
״חזרתי לאיתני ולקחתי את היוזמה לידי. משאלותי הרבות
הובהר לי כי היא הכירה בחור ששמו מוטקה באמצעות
הטלפון, והיא קבעה אתו מיפגש באותו מקום, באותו תאריך,
באותה שעה ועם איתה סיסמה: עתון ביד. לה סיפרתי
כי אחותי שלחה ׳אותי להודיע לחברתה שלא מוכרת לי, כי
היא לא תבוא לקולנוע. למרות שבשיחה לאחר מכן הפלטתי
את האמת כי אין לי בכלל אחות — היא לא הרגישה בדבר.
נפרדתי ממנה בשלום לבבי. והיתד, סיבה לכך. כי לו היא
היתד, צפורה, הייתי בודאי מתאכזב.
״המשכתי לחכות אולם היא לא הויפיעה. לא ידעתי אם יש
לי על מה להצטער, כי לא ראיתי אותה. אולם מה שהרגיז
אותי הכי־הרבה זה החשש שמא היא כן הופיעה במקום,
וברגע שראתה את מראי סובבה את הראש והמשיכה
בדרכה.״

אתם לא צ רי כי ם
לסבולמפגעזה!
הגבירו א ת בגו חונ כ ם
העצמ> ב עזי ת

0ו1 /

הקרם היעיל
נגד פגמי עור.

פ 4ו

מבריא,

מנקה

ומר ענ ןאת עור פניכם
״ העולם הזה״ ,שבועון החדש ותה ישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזהבע״מ.

תו ך

ז מן

קצר!

1£$זז 0ז ג 808ג 1אזז ם <2 1 £ 0

ציסם