גליון 1166 מתאריך 27 בינואר 1960

ילדך -גאוותך!
היי גלזייוז >זב וזבזזך י ז>אנז ילדך. אעז זזיפזז. בעוזר
במגלה, בנו עיג י לפצהים האהה זלבנזזויגז היהה
ינגלה להיגה גג אהה, לג הטיההרר ילדך ההגהי המגר
ההגפימיה אצל גמר ההבגר. א ה יבולה לגגגגר לג בשיי
פגר הגפמהג מליידי הגימה פצמי הבגרגה במגרה פ־ ,14
ה 5רה ההרטג.
לאהר גה\ ?צר טול טזיהגטג ב?רה פ־ ,14 גמלהיה
פצמי הבגרגה. הלרה הגרר בההירגה להגן־ גלבגביגה
המגר, הג!גה אגהג הגגרהי הגיהגה, גהבריא אגהג.

״מנין לכם? היכן השגתם את כל האינפורמציה הזאת על עברו
הרחוק של האיש?״ שואלים אותנו לא פעם קוראים למקרא כתבה
מפורטת על עברו של אדם בחדשות. לעתים קרובות, התשובה היא
פשוטה יותר מכפי שאפשר לשער.
לגבי גיבור פרשת ״עלילות יפו״ (עמודים 9־ )8התשובה היא:
היינו עדי־ראיה לעברו. הוא היה מפקדם של שניים מחברי מערכת
זו, בימי מאורעות ומלחמה. תמונותיו נמצאו באלבומים הפרטיים
שלנו, וכל אחד משנינו יודע די פרטים עליו כדי לכתוב ספר
אודותיו.
יתכן ואין זה רק יתרון כשמכירים כל כך טוב אדם שכותבים
עליו. קשה לכתוב באופן לגמרי אובייקטיבי על אדם שישב אתך
בג׳יפ אחד ברגעים הגדולים ביותר של חייך, שראית אותו שותת־דם
כאשר נפצע, שישבת עמו מסביב למדורה כאשר גילה איש
לרעהו את הסודות הפרטיים ביותר.
בכל זאת, כאשר אנו ניגשים לכתוב על פרשתו, אנו משתדלים
להתרחק ככל האפשר מזכרונות אלה, להיות נאמנים לאמת ובלתי־משוחדים
גם כלפי עצמנו. לא רצנו עם רודפי הסנסציה, שמיהרו
לפרסם פרטי־פרטים מגמתיים, לכאן או לכאן, למחרת המאסר. בשעה
ששפאק ישב בכלא, חקרנו, גבינו עדויות, שאלנו מה בפי עשרות
האנשים הקרובים לענין. כאשר יצא שפאק מן הכלא וסירב לדבר
על הפרשה, כבר לא היה לנו צורך בכך. ידענו את העובדות —
ועל בית־המשפט יהיה להחליט אם מפקד שיעלי שמשון פשע אם
לאו.
אולם פרשת שפאק לא היתד, היחידה שהזכירה לי השבוע את ה־ג׳יפים.

״הנה
אחד הגברברים שלכם!״ אמר אחד מידידי, אברהם המציל.
ישבנו על שפת־הים. נער כבן , 15 לבוש אוברול, ניגש אלינו, לקח
ממני סיגריה.
״תיק של דקירה בסכין,״ העיר לי אברהם.
הזמנתי את הנער לשבת. הוא הדליק את הסיגריה בתנועת־יד
מאומנת. ביקשתי שיספר.
״לא היה כלום,״ השיב בענווה .״עמדנו ליד קפה קוקי. פתחתי
את הסכין שלי ואיימתי על אחד החברה, בצחוק. אז הוא חשב
שזה ברצינות וקפץ על הסכין. נחתך קצת. הצעתי לשלם לו בשביל
החולצה. אז הוא רוצה מאה לירות. מה, השתגעתי?״
״ותיקים אחרים יש?״
תנועת־יד של זילזול .״אחדים. גניבות של ווספות.״
״בשביל לנסוע או בשביל למכור חלקים?״
״רק בשביל לנסוע. לא צריך כסף. מקבל מאבא.״
שאלתי מי אבא. הזדעזעתי לשמע השם. היה זה שמו של אחד
מגיבורי המלחמה, שנהרג כמה צעדים ממני, ושהיה בשעתו נושא
לכתבה גדולה בהעולס הזה.
הזכרתי את השם .״האם הוא היה קרוב שלך?״
״דוד!״ השיב הנער, והוסיף לעשן בשלוזה.

עברו כמה ימים ושכחתי שיחה זו. כשקיבלתי השבוע את מכתבה
של הקוראת רחל וילנציק, עקרת־בית צעירה מרחוב פינקם, תל־אביב,־
מיד נזכרתי שוב. כי נדמה לי כי היא
מדברת על אותו מקרה.
״היה זה בערב כריסטמס. מול קוק׳ עמדה
חבורה שגיל הבוגר בהם לא עלה על
.16 בנים ובנות.
״הבנות כמעט כולן בתסרוקת מחומצנת
של בריג׳יט בארדו או פסקל פטי. החצאיות
קצרות־קצרות, נפוחות מעל התחתוניות ה־מעומלנות,
ומגלות רגליים בהחלט לא מושלמות.
כולן נראות כחיקוי עלוב לכוכבות
הצרפתיות.
״הנערים, לעומתן, היו ממש יפהפים. גבו־וילנציק
הי־קומה,
רחבי־כתפיים, אך כמעט כולם מג־סים
לחקות את ג׳יימס דין או אלביס פרם-
ליי, למרות שהנערים שלנו הרבה יותר יפים ונראים בריאים מהם.
מכנסי ג׳ינם צמודים לגוף, מעילי־עור, ולכל אחד מקלט טראנזיס־טור
מנגן בכיס החזה של חולצתו.
״לפתע נפרדו שניים מתוך החבורה, וממש נגד עיני הפשיל נער
חמוד להפליא את חולצתו ושאל את חברו, בהסיבו אליו את גופו
החשוף :״מד, יש לי בגב?״ ומה שראו עיני רודף אותי ממש כל
העת.
״גבו היה שסוע. מתוך החתך העמוק שטף דם בזרם חזק. הנער
השני החוויר ובקול בהול קרא, :הוא באמת חתך אותך!׳ השניים
נכנסו למונית, כנראה כדי לנסוע לתחנת עזרה ראשונה, והחבורה
התפזרה במהירות הבזק. ממול עמד שוטר, ליד הרמזור, וחינך
את הקהל לאזרחות טובה.
״עמדתי להקיא את ארוחת חג־המולד שלי באמצע הרחוב. התרגז
עלי בעלי וכעס על הרגישות המופרזת שלי. בסוף פלט: בכלל,
מד, זה איכפת לך?
״ובכן, בהחלט איכפת לי. אמנם, כשאני עוברת ברחוב וקבוצת
גברברים כאלה עומדת בצוותא, הם שורקים אחרי את שריקת-
ההתפעלות המסורתית. אבל בתי הבכירה זה עתה מלאו לה
שמונה שנים, ולא רחוק היום שהיא תצא בחברה. מה פנים תהיה
לחברה זו?״
הקוראה וילנציק נמנעת מלהביע דעה. אומרת היא :״אני פשוט
אם מודאגת ונבוכה. ומשתתפת בצערה של אותה אם אלמונית
שהחזירו לה את בנה החמוד והמטופח וגבו שסוע. צר לי גם על
אותו נער שדקר. יתכן שנמלט ויתכן שהשיגתהו יד החוק. אבל
אותו נער שפך דם.״
אני מקוזה שסידרתו השקולה של שלום כהן עזרה לקוראה
וילנציק ולרבבות קוראים אחרים להקדיש מחשבה נוספת לנושא זה.
בחברה דמוקרטית, כאשר רבבות אנשים בעלי־דעה חושבים על
תקלה חברתית, יש סיכוי שתהיה תזוזה לקראת פתרון. ורק כאשר
משתיקים תופעות בלתי־נעימות, נחסמת הדרך לתיקון.

מכתבים
יופיטר ממשיך לכעוס
כתלמיד תיכון, אני מצטרף בכל לב לרעתו
של העורר על שכיתת המורים שלנו
(העולם הזה .) 1165 בעמדתם הוכיחו לנו
המורים בפעם הראשונה שהם נכרים, ונתנו
לנו את השיעור האמיתי הראשון באזרחות.
כי איר יכולה להיות אזרחות טובה אם הפרט
אינו לוחם על זכותו לחופש?
אם המורים ייכנעו, יאבדו. כל צל של
כבוד בעיני התלמידים. ואז, מה יהיה ערר
לכל השיעורים שלהם?
יורם ספרא, תל־אביב
מאמר מאלף. אם מותר לי לתת ציון כמורה:
מעולה!
מורה, ירושלים
למרות שלפי עקרומזז אי־שיתוף־הפעולה אין
נותנים נעת ציונים?

קריאה אפריקאית
בראשית השנה שעברה בא טום אמבויה,
המנהיג המזהיר בז ה־ 28 מקניה, לארצות-
הברית והבליט את
הצורר הרחות במתן
חינור גבוה לאפרי•
קאים צעירים ומבטיחים.
כתוצאה
מפנייתו,
העניקו למעלת מ־40
אוניברסיטאות אמריקאיות
גיטלות ל־
81 צעירים וצעירות
מאפריקה.
אנו מובנים לשכור
טטזם שיביא לכאן
243 סטודנטים
בסתו הבא. יכולתנו
לעשות זאת תלויה
בעזרתכם. אנו זקו־קים
ל־ 121 אלת דו־בלפונטה
לאר.
תרומתכם, נדו־רה
או קטנה, תת! לבם סיפוק עמוק — ותהיה
לה משמעות עצומה במאבק למען התופש,
שכולנו מעורבים בו.
הארי בלפונטה, בשם
המוסד האפריקאי-אנזריקאי
לסטודנטים /ניו־יורק
קוראי העולם הזה בארץ ובחוץ־לארץ, רר
חפצים להיענות לפניה זו ששוגרה למערכת,
ולהזדהות בצורה זו עם מאבק השית׳
דור האפריקאי, יוכלו לעשות זאת על־ידי
משלוח תרומות לכתובת:
תנוס? 8111<1601:8ת 8י<] 61-ת 1ג -/מ ה 10ת?\. 1:1011, 111)•.ח!)
20111 ? 1001,
,סגומסזד^ל ת477 ?4 8 <1180

1<.ת 14611. ¥01 *11 22 , 14611׳ ¥ 0

תנברכורת

נבל השנים שאגי קורא את ״העולם הזה״
רא הנבתי על שום כתבה, כי אני מטבעי
אדיש. אבל וידויו האישי של הגברבר ״בד
עברתי את הנבול!״ (העולם הזה )1164 הוציא
אותי מאדישותי. לא יכולתי שלא לפרוץ
בקריאת הידר למשטרת ישראל.
אם להאמין לנברבר, ואני מאמין לו
בכל לבי, הרי שרצה לחזור למוטב מיד לאחר
התקלה שקרתה לו, אבל משטרת ישראל
לא נתנה לו לעשות זאת. היא רדפה אותו
לאן שהלד, הציקה לו ומיררה לו את החיים.
כעצם, אי! להאשים שוטרים טסויימים. בי
אם לא יהיו פושעים, הרי לא תהיה עבודה
לשוטרים, ויפטרו אותם. על כן הם דואגים
יינרל דור פושעים, כדי שתהיה פרנסה.
לא־גברבר, טבריה
הנוער לבדו. יש לאת
הורי הנוער ולבניהם
או בנותיהם.
לבילויים של עצמם
והזנות שבה מובלים

..אין להאשים את
האשים בראש וראשונה
העמידם לדי! יחד עם
הורים רבים דואגים
ומתעלמים מדרד הפשע
בניהם.
יש להוסיוי את מחלקת החינור שמסר,פקת
בלימודים תיאורטיים. יש להוסיף לפחות
שעור אהר בשבוע להטפת מוסר ותרבות,
שייקרא ״מוסר ודרר־ארץ״.
יש להאשים את המשטרה והעיריה,
המניחים לנוער להסתובב ברחובות בשעות
המאוחרות, ואפילו בשעות הלימודים הרגילות.
יש לנקוט באמצעים משפטיים חריפים
נגר נוער המסתובב בשעות המאוחרות של
הלילה, ונגד הוריו.
אהרון עזרא, שכונת התקווה

העתונאי המצרי

אנו מייצגים את אהמר עוסטן, הידוע נם
בבינוי ״העתונאי המצרי״ ,הנאשם ברצח ובקשר
לפריצת כלא
שאטה.
מרשנו כלוא במע־צר־בודד
מזה 16 חודשים.
כתוצאה מכר
נפגעו ראייתו ובריאותו.
זו הפעם הראשונה
בחייו הוא
משתמש עתה במשקפיים,
וחש בסיחושי
קיבה העלולים לגרום
לאולקוס. בית-
המשפט הגבוה לצדק
קבע בי זה עניינו
של נציב בתי־הסו־הר,
ואילו הנציב
הודיע לו כי העניי; טוסמן אינו נתוז למרותו.
אין כל הצדקה
להחזיקו במעצר־בודד.
הוא חזר שוב ושוב על טענתו כי
אינו העציר הראשון שניסה להימלט, וכי
לא יהיה האחרוז. תפקיר שלטונות בית-
הסוהר הוא לדאוג כי העציר לא יברח.
עציר המנסה לברוח עובר על החוק, וצפוי
העולם ה^ז 1166

מרווה ממריץ מח של

לעונש חוקי, אד אין להחזיקו בטעצר־יחיד
בלתי-מוגבל.
עוברה ידועה היא כי מעצר־יתיד היא ה־דרר
הבטוחה ביותר להביא אדם לידי טי־רוף־הדעת
ולהורידו לדרגת חיה. אפילו ב־בתי־הסוהר
האכזריים ביותר, אין משתמשים
עוד במעצר־יחיד טמושד כעונש.
מרשנו הודיע לנו שאם לא יחול שינוי
בתנאי החזקתו, לא תהיה לו ברירה אלא
להכריז על שביתת־רעב.
אליאם קוסא, חנה נקארה, עורכי-דיו, חיפה

בירה מ אל ט -המשלזוז של ספור טאי ישראל

הכא אחריו

הכתבה על נשואי עמום חכם (העולם הזה
)1165 היתה מלבבת. אני מאחל לזוג כל
טוב, ומקווה לראות בבוא המועד כתבה נוספת
על דור חדש של הנמים.
י. אברבנאל, ירושלים
איזהו חכם? הרואה את הנולד.
...כ רוו ק מושבע, היתה דעתי על החופה
תמיד :״מי פתי יסור הנה!״ (משלי ט׳).
אבי דוידי, רמודגן
ראה להיפך, פסוק ם׳ באותו פרק :״תן
לחכם, ויחכם עוד.״

ביטול הבתולין

כל הכבוד לגבריותו של מר יוסר נ׳אבר,
שנירש את כלתו בליל־הנשואי! מפני שלא
היתה בתולה (העולם הזה .) 1165 הוא רק
שכח לציי! פרט קט! אחד — האם הוא עצמו
היה בתול בליל הכלולות?
עדנה גיל, נתניה
ציינתם כי בשוק המוהר, בתולה עולה יותר
מאשר אי־בתולה, אלמנה או גרושה.
כמדומני, זה המקצוע היחיד בו מחיר האדם
יורד ככל שהוא לומר יותר. ההגיון מחייב
שיהיה תשלום נוסר עבור הנסיון, ההתמחות,
היידע ובו׳.
אברהם גלאון, באר־שבע
תוספת מקצועית.
הפרט המעגייז ביותר בכתבה הוא כי
ההלכה בענין זה מופיעה בקורא! ב,.פרק הפרה״
.כל עוד יתיחסו הערבים לנשים שלהם
באל פרות, ולא כאל בני-אדם שיש להם
אותן הזכויות כמו הגבר (גם לפני תנשו־אין)
,לא יתגברו על נחשלותם.
מירד, לוין, חיפה

ממשלת אצכעוני

שוד ושבר! מישהו זייר את חתימתי!
נדהמתי למקרא המכתב ״אל תראה באצבע!״
של הקורא התל־אביבי (העולם הזה
.) 1165 כי החתימה שהופיעה תחתיו היחה
חתימתי.
הדבר מרגיז כפליים, מפני שאיני מזדהה
עם תוכז המכתב. אני סבור כי אי־ידיעת
קרוא וכתוב אינה פוסלת אדם לבחור ולהיבחר
אפילו לראש־הטטשלה. להיפר, זהו
הפתרון לבעיית הגיורת. יהיו פחות תיקים,
פחות מזכירות פרטיות, פחות פקידים, פחות

ופחות קוראים
נויפלד.

למכתבו של

3הו ם סטלמך ,״ספורטאי השנה״ ל־ , 1959 המקשר הימני
של נבחרת ישראל לכדורגל, מחזיק בידו האחת את הגביע
ובידו השניה בקבוק בירה מאלט, המשקה האהוב עליו.

הקורא אלי

צלב וכרס
נדהמתי לראות את הקאריקטורה של זקי
על הילד המצייר את צלב־הקרם (העולם הזה
.) 1164 אני מקווה שדעת המערכת אינה זהה
עם דעותיו (הבלתי־חכמות) של ראש ממשלת
ישראל, המקטינה את חשיבות הנאציזם המתחזק.

פני ארבע שנים ביקרתי בנרמניה
ועם חוזרי ארצה כתבתי לכמה עתונים כי
רק שליח רשמי או תייר נאיבי אינו מרגיש
בשינאה הבלתי־מרוסנת של כל שכבות העם
הגרמני נגד המנצחים הזמניים, ובראש וראשונה
נגד היהודים. אף אחד ממכתבי לא
זבה, כמובן, לפירסום.
אם לא תתוקן הקאריקטורה הטפשית ו־חסרת־הטעם
במאמר מתנצל או בציור חדש,
לא אוכל לקנות יותר את עתונכם, שאני
קורא אותו מזה ׳עמונה יענים.
י. סייג, קרית־עמל
אתם נסחבתם עם הזרם של בז־נוריון.
גם קסטנר אמר: להציל ששה מיליונים אני
לא יכול, אבל להציל את עצמי אני יכול״,
והוא פעל בהתאם. בן־גוריוז אמר :״להחיות
ששה מיליונים כדי להרוויח מתמיכתם, אני
לא יכול, אז לפחות להרוויח משהו ממותם״.
והוא מכר את זכרם ואת כבודם. האם הצטרפתם
נם אתם לאלה המוכנים למכור את
האנושות בעד נזיד עדשים?
אזרח אלמוני, בלי כתובת

אומרת:

בנהיגה ״ מרחק ]132
ערובה לבטח?! 1
לעולם לא תוכל לעצור רכבך ״במקום״ .כדי עצירה
בטוחה עם בלמים תקינים ובכביש יבש דרושים לך:
במהירות של
מרחק עצירה

נ הג:

זמירות הזמיר

כבתו של העורר הראשי של העתון ״כבילה״
בלבוב, פניתי לנשיא הרפובליקה הפדרלית
של גרמניה במכתב הבא:
״הנני פונה אליד במחאה על השתתפותו
של תיאודור אוברלנדר בממ׳עלת גרמניה, כשר
לעניני הפליטים.
״מר תיאודור אוברלנרר היה מפקד פלוגת,
נאכטינאל׳ (,זמיר׳) שנכנסה לעיר לבוב
ב־ 30 ביוני .1941 למחרת היום נערד פוגרום
בו נהרג אבי, יחד עם 200 איש, ביריות
בבית־הסוהר ברחוב קזימיזיובסקה. הנני רואה
את עצמי מחוייבת למחות בשם אלה
שנהרגו, ובשם המשפחות שנעקרו מהן קרובים
באותו יום.
״שום פיצויים אישיים ושילומים אשר ניתנים
על־ידי גרמניה, וכן שום הסכמים כלכליים
ומדיניים עם ישראל, אינם באים כהצדקה
מוסרית לכר שבחיים המדיניים של
גרמניה ישתתפו שוב פושעי־מלחמה.
ינינד, השלם־אלטמן, נוה־שאנן

180 70 | 60 ! 50 | 40ק״מ לשער.
1671 53 140 | 30 120 מטר

שמור עד מרחק בטוח
בין רכבך לרב שלפניך,
לתיטומת־לב הנהגים: במשך החודש תפיץ המועצה
כרוזים בנושא זה בין הנוהגים ברכב. באחוז מסוים מן הכרוזים תוכנם
במתכודן שגיאת־דפוס ובסוף החודש נודיע מה היא השגיאה. כל
מי שימציא לנו כרוז כזה יקבל פרם בסך — 1 0 .ל ״י ושמו
יפורסם.

משקבלת ברוז -שמור עליו !
המועצה הלאומית למניעת תאונות

במדינה
העם
ה סו ס נג מ ר

ה עו בדוה
ת שב ץ 1166

זהו תשבץ כפול. מחבריו, סמל ורב״ט ב־צה״ל,
הברישו יחד את החלודה מעל
שעורי העברית שלהם, חברו את התשבץ
על שוטפת. סמל דויד דוידי ורב״ט דורון
גוטליב, שניהם
אנשי חי״ר, גיוו נו
את נעלמי־הם
מכותרות הע־תונים
האחרונות
ועד היסטורית־העגבים
של ה־דון־ז׳ואן
האיטל קי
בן המאה ה־
. 18 הם העדיפו תמונות לשלוח
לא־במדים. פשוט,
כך זוכרות אותם
הנערות טוב יותר.

זוו 1ילדה
זסעירה את ה•*(
.4 :שכונה עלזו
של רמטכ״ל
זננה הראשון; .10
לת־תנאי; .11 ני.13
::מי! מסטר:
.סיים את תקו-
ג רווה ו תו; .15 יצ־ע
לכנסת; .17אי
.19 :טעטו כצ־חית
בדבש; (מג
כו״ז במבואות ה.22
;:עיר־טוצאו
הונובה 25 :בר;
.כתם; .27 יוצר
ולם; .30 טכע ש;
.32 נהר באיזה;
.33 וזיר; .34
הרועים .30 :טי־היבש;
.37 שרט
ראשון; .39 נכשל
״הזהד; .41
רת סרטים; .42
גד; .44 הוא הכי
על אטריהה טי
לתחום; .46 איטכול משתדל לצמצמו
החדש; .52 תבואה; .54 זעיר; .!56 בתוכו;
תואר הולנדי; .50 ישן; .51 ממסכתות
.58 מיין: עגבניות א ינו תחליף 5ו.
סנה; .53 נץ; .55 מרכז .57 :בן־זונה של
פתרון תטי,בין ״העולם הזה״ -.1165מאץוו*.
ז .58 :כפול; .59 בן לשבט אפריהאי;
.1כרי׳ט .4 .מוזא יקה .10 .בז .11 .מד.
•סליה האלים.
.13 טו .14 .הרס .15! .אניה .17 .עש.20 .
יאונך .1 :ם טו 0ללא־מנוע; .2מילתידיית
.22 .הצהרה .25 .יש .26 .שיר.27 .
.3 :׳:שפע .5 :מסולם התווים; .6עוז:
ש י1רול 30 .היכז2 .זס בר .33 .נו .34 .תם.
מטבע יפאני; .8השמיד; .9טיל אמרי.36
עם .37 .נותר .39 .ליצז .41 .צור.42 .
; .12 ממלא את חלל הגולגולת; .15
בד .44 .מי מיה .46 .קילו .48 .חג .50 .מס.
־ ממרכזי הסנהדרין; .16 מטבע השה; .18
.51 רק יע .53 .ורד .55 .מזוז במדבר.57 .
וד; .21 בור־מים; .23 בן על ראשו;
נם: .58 .אי .59 .תמרורים .60 .רתוק. ג:זאונ רהריאת
רועים בזמר הישראלי; .26
.1כ באי .2 .רז .3 .שמנת .5 .וט .0 .ז ועה.
:עפר; .28 עני; .29 תלמידו של אוריאל
.7יה .8 .קרש .9 .הסתכלות .12 .בי ר.ו.
סטה; .31 נמה; .32 חיסל את החוב:
אי•עה .16 .ההיז .18 .שרשרת 21 .די.20 .
בחנוכה אסור להשתמש בו, רה לראותו;
צר .24 .הר .26 .שכם .28 .תואר הולנדי..
ההרמה; .38 מכלי המטבח; .40 מהויוה
.29 התלהחות .31 .יענים .32 .בור.35 .
; .41 תושב זר; .43 גוה; .45 ברח;
מי .37 .נוהר .38 .רביע .40 .צם .41 .צי.
פיהאסו צייר אותה .47 :מה שכל הטור י .43 דל .45 .מסמר .46 .היפר .47 .ותיה.
צריד לדעת; .49 תמצא כמוה בעולם .49 ,נרם .52 .הז .54 .דר .56 .ני 58 .או.

לישראל היו דאגות משלה. עיסקת־נשק
חדשה עם גרמניה חידשה את הויכוח על
היחס למולדת צלב־הקרס. הצי האמריקאי
הצטרף, כך נסתבר השבוע, לחרם הערבי.
ועידה חקלאית חשובה הגיעה לסיומה.
קול ישראל איים להטביע את מאזיניו בשידורי
פירסומת ומזג־אוד־ר קר במיוחד
גרם לנחשול של נזלת.
אולם עיני האזרח הישראלי היו מופנות
השבוע למרחקים. במתיחות דרוכה עקב
אחרי דרמה לאומית, שהתרחשה בקצה
השני של הים התיכון: ההתמוטטות ההדרגתית
של הגנרל דה־גול והתקוממות המתיישבים
הלבנים באלג׳יריה.
הטיט נופל, הסדקים נשארו. במשך
שנה שלמה השלו מנהיגי ישראל את
עצמם כי צרפת עוברת תקופה של התחדשות,
וכי בהנהגת הגנרל הארוך תתגבש
צרפת כמעצמה גדולה, הנוטה מטבעה חסד
לישראל והשונאת מטבעה את הערבים.
החלק השני מהנחות אלה החל מתערער
בגלוי בשבועות האחרונים, כאשר דה־גול
ניסה בחצי־פה להתפייס עם המורדים האל-
ג׳יריים, להתרחק מישראל ולהתפשר עם
גמאל עבד אל־נאצר. אולם השבוע הוכח
כי גם החלק הראשון של ההנחה היה כוזב:
צרפת לא התחדשה. הסדקים העמוקים ב־
•קירותיה לא תוקנו, אלא רק כוסו זמנית
בטיט דק של פרסטיז׳ה אישית ושל דיבורים
על ״גדולה״ ו״תפארת״.
עתה החל הטיט נופל, התגלו הסדקים
מחדש בכל חומרתם. הם הוכיחו כי נסיונות
צרפת להיות למעצמת־עולם הם פאתתיים
בחוסר־סיכוייהם — וכי שלטונה באלג׳יריה
מתקרב לסיומו בנהרות הדם של מה שעלול
להפוך למלחמה משולשת.
לגבי האזרח הישראלי, אם רצה בכך ואם
לא, החלה המסקנה להיות ברורה: הסוס
הצרפתי של ישראל נגמר.
הממשלה היז ה רו מגולדה1
״מחלה דיפלומטית!״ עבר הרחש במסדרונות
ירושלים, כאשר הודיעה גולדה מאיר
ביום ראשון השבוע, שלא תוכל, לצערה,
להשתתף בישיבת הממשלה מפאת הצטננות.
״גולדה מחרימה את הממשלה מפני שהיא
מרוגזת על הזקן!״
היתד, זאת ידיעה כוזבת — גולדה היתד,
באמת מצוננת. אולם החלק השני היד, נכון:
גולדה היו|ה באמת מרוגזת. הסיבה: היא
שוב נוכחו! לדעת כי שליטתה בעניני־החוץ
של ישראל רופפת למדי, למרות כל ההבטחות.
קרחים
מכאן ומכאן. כשחזרה גולדה
מחוץ לארץ, כבר היתד, במצב־רוח מדוכא.
למרות ההכרזות האופטימיות שמסרה בכל
הזדמנות, וגם ברדתה מן המטוס בלוד,
לא היו רשמי מסעה מעודדים.
באפריקה נתקלר, בסימנים מובהקים של
רגש אנטי־ישראלי מתגבר. הדבר התבטא
לא רק בשאלה הפרובוקטיבית שנשאלה
באחת ממסיבות העתונאים (״מה אתם עושים
כדי להזים את הדעה שאתם עם של
שיילוקים מעל לכל נ, כחד, היא לדעת כי
מנהיגי אפריקה מתחשבים יותר ויותר בלחץ
הערבי, חוששים להזדהות עם ישראל.
בצרפת היה המצב עגום עוד יותר. שר־החוץ
הצרפתי סירב לקבל אותה. לפגישה
רצינית, מחשש שתעלה את בעיות רינו
ואייר־פראנם. תחת זאת נקט בטכסים מחוכם.
הוא ערך לד, סעודה חגיגית, גדושת כל־טוב,
בה אי־אפשר היה לדבר ברצינות על
שום ענין*.
אחרי השתמטותו של השר, המגלה את
הסתייגותה הגוברת והולכת של ממשלת
צרפת מקשריה עם ישראל, ניסתה גולדה
לבוא בדברים ישירים עם רינו ואייר־פראנס.
היא ויתרה על כך אחרי שנמסר לה כי
אין כל סיכוי לתוצאות חיוביות.
אכריאד רוצה לחזור. אם קיוזתה
גולדה כי תמצא נחמה בבית, טעתה. כי
בינתיים קרה בירושלים דבר שהעלה את
חמתה אף יותר מן הכשלון החיצוני. היתה
זאת הופעתו של השר בלי־תיק אבא אבן
בישיבת ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת, בה
׳ הכתיר את הידיעה הצהרון ידיעות
אחרונות :״הארוחה היפה לכבוד גולדה
משמשת הוכחה ליחסים הטובים.״

סקר את מצב יחסי־החוץ של ישראל.
עם הקסת הממשלה סירבה גולדה להצטרף
אליה, מתוך חשש כי ההתערבויות
הבלתי־פוסקות של שמעון פרס מצד אחד,
והפיכתו של השגריר־לשעבר אבא אבן לשר
מצד שני, יהפכו את תפקידה לענין של
ייצוג בלבד, מעין תפקיד של דוברת ושג־רירה
נודדת. היא נסוגה מעמדתה כאשר
הסכים בן־גוריון לתנאיה, שהבטיחו לה
שלטון בלעדי בעניני־חוץ.
הסכמתו של בן־גוריון להופעת אבן ב־ועדת־החוץ
והבטחון על נושא כזה היתה
הפרה ברורה של התחייבות זו.
רק נצחון אחד יכלה גולדה לרשום לזכותה
מאז כניסתה מחדש לתפקיד: היא
סיכלה את נסיון קבוצת־המנהלים להחדיר
איש מרכזי להנהלת משרד־החוץ. היה זה
לפני חודש, כאשר הציע בן־גוריון לפתע
הצעה מפתיעה: למנות את אהוד אבריאל,
כיום שגריר ישראל בגאנה, למנהל משרד-
החוץ.
גולדה, וכל שאר ותיקי מפא״י, הבינו מיד
במה המדובר. אבריאל, שהיה צריך לסיים
את כהונתו בגאנה בפברואר, הוא האיש
המרכזי בקבוצת־ר,צעירים של בן־גוריון״אדם
הקשור עם מנגנון־החושך ושהיה אחד היוזמים
של ההצעה המפורסמת משנת 1955
להקים דיקטטורה של בן־גוריון. השתלטותו
על משרד־החוץ היתד, מוסרת לצעירי בן־
גוריון קלף גדול נוסף בקרב על הירושה.
אסור להתגרות. הפעם התעקשה גולדה.
נוכח סירובה המוחלט, ויתר בן־גוריון
על הצעתו. אבריאל נשאר שנה נוספת בגלות
גאנה, צופה לקראת הבאות. אולם
גם המועמד של גולדה לתפקיד מנהל המשרד,
יעקוב צור, לא קיבל את התפקיד. הוא
העדיף לעבוד בסוכנות היהודית, נושא את
עיניו אל תפקידים ציוניים נוספים (ראה
תצפית).
אולם שום מועמד לא יכנס לתפקיד המנהל
בלי אישורה של גולדה. כי השבוע
היתד, זאת הידיעה האחרונה (והנכונה):
היזהרו מגולדה! היא נמצאת במצב־רוח
מלחמתי, וכל גירוי עשוי לפיצץ את ההרמוניה
בממשלה.

מפלגות
ת בו סהלמע לי ־ ה עו ר
מכל אנשי מפא״י, אין הדורשים בתוקף
רב יותר להנהיג בארץ את שיטת־הבחירות
האזורית, כמו הצעירים. השבוע נוכחו
לדעת כי זוהי חרב־פיפיות.
מועצת סניף מפא״י בתל־אביב (301
חברים) עמדה לבחור במזכירות ( 51 חברים),
שהיא הממשלה האמיתית של 31 אלף חברי
המפלגה בעיר. לקראת מאורע זה׳ גייסו
הצעירים את כל כוחם (העולם הזה .)1165
הם קיוו לנצחון.
התוצאות היו מהלומה מוחצת. לעומת
48 מועמדי הוותיקים שנבחרו, זכו הצעירים
רק לשלושה. וגם זה היה רק לעג לרש
בעל מעיל־העור. כי הוותיקים לא העמידו
אלא 48 צירים, השאירו מתוך רחמנות
שלושה מקומות פנויים. אילו רצו בזאת
הזקנים, לא היו הצעירים זוכים אפילו
למקום אחד.
העוקץ: המועמד הראשון של הצעירים,
מאיר (״מוריק״) בראלי, קיבל 95 קולות,
לעומת המועמד הראשון של הוותיקים,
אורי אלפרט, שקיבל 180 קולות. אילו נבחרה
המזכירות על פי שיטה יחסית, היו
הצעירים זוכים, כנראה, ל־ 16 או 17 חברים
במזכירות.

שי חהבקומתהקרקע
הזדמנות נדירה לשפוך את ליבם ליד כוסיות
קוניאק מלאות ניתנה השבוע לעסקנים
מאוכזבים של תנועת־החרות, שבאו לחגוג
עם ח״כ נחום לוין את כניסתו לדירתו
החדשה בצפון תל־אביב.
אולם האורחים לא התעסקו יותר מדי
בארכיטקטורה הפנימית של הדירה, הנמצאת
בקומה הראשונה. מלאכה זו השאירו לנשותיהם׳
שישבו בנפרד. הם דנו בענין עגום
יותר: בבנין המעורער של תנועת־החרות.
קבע אחד הנוכחים, בהסבירו ברוסית:
״המצב בתנועת החרות גרוע. מנחם בגין
מוקף אנשי כן־כן, שהכריחו אותו לפני
הבחירות לנהל מסע.תעמולה זול. דבר זה
עלה לנו בקולות האינטליגנציה. צריך לסלק
את האנשים העומדים סביבו.״
מי הם האנשים שצריכים לסלק? על כך
(המשך בפנזוד )6
העולם *זה ׳1166

ך*• רדה היא חיה קדושה בהודו. אין
| | לשחוט אותה ואין לפגוע בה לרעה.
אלפי * פרות מסתובבות בחוצות הערים,
חוסמות את הדרכים׳ עוצרות את התנועה
ומפריעות לשטף החיים המודרניים.
גם בישראל יש פרות קדושות, המחוסנות
מפני פגיעה וביקורת. הצעירה שביניהן
היא פרת הבטחון. כל ביקורת עליה, כל
מחשבה חדשה אודותיה, כל הסתייגות מדבר
הנעשה בשמה, היא חילול הקודש. אולם
ישנה פרה הקדושה לא פחות, וד,מוגנת
עוד יותר, פרה הקשישה ממנה בשני דורות.

זוהי הפרה הקדושה של החק־לאות.

יה נדמה לרבים כי פרה זו בריאה

ן | ומשגשגת. הארץ התכסתה בשורות של
קוביות לבנות. נוסעי המכוניות בכבישים
יכלו לראות במו־עיניהם סימנים של פעילית
פוריה ומתפשטת.

את גרעיניהם, זרקו אותם לשוק. תוך שנתיים
ירד מחירה של טונה שעורה מ־200
ל־ 150ל״י.
בשנות הגאות לקחו החקלאים הלח־אות
מתקציב הפיתוח בריבית של ,60/0מן השוק
השחור בריבית של £ל 18ו 207 כשהחלו
מחירי התוצרת יורדים בהתמדה, כרעו תחת
הנטל.

זוהי צרת הוותיקים. ההדשים
לא הגיעו אפילו לצרה זו -הם
לא קיבלו מלכתחילה אמצעי־ייצור
כדי לפרנס את עצמם.

ן* מידה שאפשר ככלל לתקן מצב
—1זה. הרי התיקון מותנה כולו בגורם
אחד: בתיכנון. תיכנון לצורך עיבוד רציונלי
שיקטין את ההוצאות, שימנע עודפים, שיאפשר
ייצוא.
אין זה גילוי של אמריקה. כל אחד מדבר

גם החדשים היו רוצים להתרכז בענף
מיוחס זה. אך אין הדבר ניתן להם. בצדק.
כי אין צורך בחלב נוסף, וגידול המספוא
לרפת צורך מים פי שניים ושלושה מכל
גידול תעשייתי.
אולם איש המושב החדש אינו יכול לגדל
גידול תעשייתי (כותנה, סלק־סוכר, בטנים)
בצורה כדאית. בגידולים אלה, הפער בין
רווח והפסד קטן מאד. רק תיכנון מדוקדק,
ביחידות גדולות ותוך התמחות קפדנית,
מבטיח תוצאות.
בכותנה, למשל, היבול הארצי הממוצע
הוא 300ק״ג לדונם. המשקים הוותיקים
והחוות הגדולות מגיעים ל־ 350 עד 400ק״ג
לדונם. החקלאי החדש במושב מגיע בחלקתו
הקטנה רק ל־ 200 עד 220ק״ג לדונם. כדי
להרוויח הוא חייב להגיע לפחות ל־330

יתר על כן: בחלקה קטנה אי־אפשר לאחוז

והנה מסתבר כי הפרה חולה,
חולה מאד.
בועידת ההסתדרות החקלאית נערכה בשבוע
שעבר הפגנה חסרת־תקדים. נציגי ה־התישבות
החדשה קמו באולם, נופפו בסיסמות
מוכנות מראש ודרשו ביד רמה כי
יינתנו להם אמצעי-ייצור, במקום עבודת־דחק.
ואילו במושב צוריאל, בגליל העליון,
שבתו המתישבים דוקא מפני שהפחיתו
להם את מספר ימי עבודת־הדחק.

כנאום לשליחי המגבית היהודית
המאוחדת גילה רענן וייץ, מנהל
מחלקת ההתישפות של הסוכנות
היהודית, כי מתיר 482 ישובים
שהוקמו מאז קום המדינה 422 ,
(כ־ 85 אחוזים!) -אינם נושאים את עצמם.

אולם אובלוסית המדינה לא גדלה.
לפתע נוצר מצב של עודפים
גדולים -כירקות, בתוצרת הרפת
והלול, ואפילו כפירות. המחירים
ירדו.
באותו זמן הגיעו לארץ כמויות גדולות
של עודפי־חקלאות אמריקאיים — ודוקא
בזמן הקציר בישראל. אנשי הפלחה, שהיו
זקוקים לכסף ושאין להם אפשרות לאכסן

זהו עגל שיש לסלקו מן הדרך.

** גל אחר, הטעון שחיטה דחופה, הוא
עגל המרבק של המפלגתיות. מקומה
של המפלגה בשדר,־הרעיונות — לא בשדה־העגבניות.
קיימות
עתה בארץ למעלה מחצי־תריסר
מם גרות־גג_מפלגתיות — לא על פי חלוקה
אזורית, ואף לא על פי ענפי־הייצור, אלא
על פי המסגרת הרעיונית. זהו נטל כספי
כבד, הך ובץ על החקלאות. והוא מכניס
אנדרלמוסיה לשדה התכנון.
כי לצורך התכנון, אין די ביחידות גדולות,
כמו הקיבוצים, החוות והמושבים השיתופיים.
יעילות התכנון מחייבת להפוך
את כל החקלאות הישראלית ליחידה אחת.
אין ספק בי רענן וייץ צודק, למשל, כאשר
הוא דורש לחלק את הארץ לאזורים, ולהתרכז
בכל אזור רק על הגידול הכדאי בו
ביותר.

רענן וייץ עצמו מייצג כפילות בלתי-
יעילה. כי לא יתכן תכנון יעיל — מן הסוג
שהוא דוגל בו — כאשר השלטון מחולק
בין שני מוסדות שונים, ואולי יריבים. אפילו
כאשר קיים מרכז משותף לתיכנון, יש
ביזבוז בכפילות שבין משרד־החקלאות הממשלתי
ובין מחלקת ההתישבות ד,סוב־נותית.

* ה מעיק על החקלאות העבריתי למר־אית
עין, קל לנתח את הגורמים. הגורם
העיקרי הוא שהחקלאות גדולה מדי.

העולים באו ארצה. ליישב אותם על האדמה,
לתת להם בית, למסור לידיהם את
כל האדמה הניתנת לעיבוד — זה היה אידיאל
שנראה ממש מובן מאליו.
אידיאל זד, הושג — וזו, בעצם, כל הצרה.
מאות מיליונים הושקעו. מקורות
המים ורשת ההשקאה פותחו בזריזות. החקלאים
רכשו טרקטורים וידע. יצור המזון
עלה פלאים — גם הודות לריבוי השטח
המעובד, וגם הודות לקפיצה גדולה בכמות
היבולים לדונם.

נניח בי טובת המדינה מחייבת
שהקיבוץ יגדל גידולי תעשיה. גידולים
אלה דורשים עבודה שבירה
עונתית. מפני שהקיבוץ אינו
רוצה בכך, הוא עוסק תחת זאת
כבריבות־דגים -ענף המבזבז כמויות
פנטסטיות של מים, ואינו
דרוש למשק הלאומי. או שהקיבוץ
מתרכז כענף הרפת או המטעים.

רעיון יפה -אבל איך עושים
את זה כאשר חמשה משקים שכנים
מקבלים הוראות מחמש תנד
עות ארציות, בעלות חמש (ואולי
המשים) דעות שונות?

ואילו תנועת המושבים גילתה, בויכוח
על הצמדת ההלוואות לדולאר או למדד, כי
במחצית מושבי־ר,עולים אין הכנסתה של
המשפחה מגיעה ל־ 150 לירות לחודש —
שכרו של נער שליח בתל־אביב.
יש רק גורם אחד המונע כיום תנועה
גדולה מן הכפר אל העיר, בריחה המונית
קטסטרופלית מן האדמה. למתישבים החדשים
פשוט אין כסף לרכוש דירה בתל־אביב,
להחזיר את החובות שלהם למוסדות ההתיישבות.
ואולי גם כואב לבם נוכח המחשבה
כי עשר שנות עבודה, שהושקעו באדמה
הטובה, ירדו לטמיון.

כמשך עשר שנים, יושבו אנשים
בלי חשבון ובלי תוכנית. כמו ב־תעשיה
,־ היתה המגמה להעסיק
אנשים כבל מחיר -ולא להיפך,
להקים משק הגיוני וכר־קיימא, שיאפשר
למועסקים בו לשאת את
עצמם.

נכונה זו עומדת טענה נכונה עוד יותר:
שהאומה מסרה לקיבוץ את אדמתה לשם
ניצולה היעיל ביותר — והדבר לא נעשה.

על תיכנון. לא רק אנשי מקצוע אמיתיים,
כמו רענן וייץ, אלא גם העסקנים — מראש-
הממשלה ועד לשר־ד,חקלאות החדש. אולם
כולם נזהרו מאד־מאד שלא להגיד איך
עושים את זה.

כי לפרה הקדושה של החקלאות
העברית יש כמה וכמה בנים -
עגלים קדושים -שאיש אינו מעז
לנגוע בהם, ואף להזכיר אותם. הם
חוסמים את הדרך לפתרון, עוצרים
כל נסיון רציני לתיבנון.
בל עוד לא יישחטו, לא יזוז
דבר.

באמצעים יעילים לשמירה על בריאות הקרקע׳
למשל על־ידי גידול יבולים שונים
לסירוגין באותה חלקה. גידול קבוע אחד —
וביחוד גידול הירקות — ממשש את הקרקע
וגורם למחלות־קרקע שקשה מאד לרפאן.
הפתרון הוא בשינוי יסודי של מהות
המושב — וזוהי שחיטה של עגל קדוש.

יש להפוך את המושב למושב
שיתופי, בו תעובד כל האדמה
במרוכז, כיחידה קואופרטיבית גדולה
אחת, תוך חיסול החלקות
הפרטיות.

מובן שרק חלק מן החקלאים הנוכחיים
במושב יוכל לעבוד אז בחקלאות — העיבוד

היעיל יקטין את הצורך בידיים עובדות.
ך* עגל הקדוש הראשון הוא המושב,
שאר חברי המושב יצטרכו למצוא עבודה
בתעשייה, במקום או בחוץ.
( ) בצורתו הנוכחית. זהו עגל סימפאטי,
דווקא. מה יותר יפה מאשר תמונתם של

עובדי־אדמה עצמאיים, בעלי חלקות קטנות * 1קיבוץ מתאים, מטבעו, הרבה יותר
ומטופחות, היושבים איש תחת גפנו ותחת 1 1לתיכנון יעיל. הוא כבר מהווה יחידה
תאנתו?
גדולה אחת. אולם גם בו מסתובב עגל
אולם לחקלאים ההדשים אין מה
קדוש, המפריע לתכנון. זהו העגל של ה לייצר
כחלקותיהם הקטנות.
עבודה השכירה.
הוותיקים לקחו להם את ענף הרפת. הו לא
ניכנס לויכוח הישן על הצד החברתי
והמוסרי של עבודה שכירה בקיבוץ. אנשי־דות
לאמצעי־הלחץ הפוליטיים שבידיהם, הם
משיגים סובסידיות לחלב ומייצרים מעל להקיבוץ
צודקים בטענם כי היא תהפוך את
הקיבוץ לחתה קפיטליסטית. אולם מול -טענה
צריכה.

מאת

*תכן יטשחיטת כל העגלים הקדושים
האלה — וחבריהם — אינה מספיקה. יש
ליטול משהו מן הקדושה של הפרה־האם
עצמה.
היו ימים שהחקלאות העברית היתד, מטרה
לשמה — מעין אמנות למען האמנות.
היא נועדה לפתור בעיות מטפיזיות, מוסריות,
חברתיות, מדיניות. אולם ימי א. ד.
גורדון עברו.

יש להתרגל למחשבה חדשה:
שלחקלאות יש רק תפקיד אחד,
והוא לתרום את תרומתה לכלכלה
הלאומית, במכסימום יעילות ובמינימום
אמצעים וידיים עובדות.
אין טעם לתכנן מפעלי־מים גראנדיוזיים
ולהקים יחידות־ייצור חקלאיות מעל לצורך
האמיתי. כי מעל לנקודת־חדיה זו, הופכת
החקלאות נטל על האומה, תחת להקל עליה.
האומה תצטרך לפרנס אותה בסובסידיות,
בתקציבים ובהעלאה מלאכותית של המחירים
— ובסופו של דבר יתמוטט הבנין
כולו.

ככל אומה מתקדמת, הולך ויורד
אחוז החקלאים באובלוסיה, בבל
שמשתכללות השיטות החקלאיות.
אם רוצים במצב בזה לקיים אוב-
לוסיה בכפר, יהיה צורך להביא
לשם מפעלי תעשיה. הסיסמה שוב
לא תהיה לעבור ״מן העיר אל הכפר״
אלא, להעביר את העיר אל
הכפר.

או ר > א 3נ ר >

ת צ פי ת

(כל הזכויות שמורות)

• אל תתלהב יתר על המידה מן הידיעות על שיגור ראקי־מות
ישראליות לחלל. הידיעות מופרזות מאד, פורסמו בצורה שעוררת את

הרושם הכוזב כאילו מצטרפת ישראל למועדון המעצמות המשגרות־נוילים.
סיכויי ישראל צנועים יותר, אם כי אינם מבוטלים__ .

• יעקב צור עשוי להיות יושב־הראש הבא של הדירקטוריון
של הקרן הקיימת לישראל, במקומו של אברהם גרנות. צור מקווה כי
יוכל לקבל את התפקיד בלי שיצטרך לעזוב את, עבודתו הנוכחית בהנהלת הסוכנות.
• עירית תל-אכיב עלולה לבטל את מינהל יפו. באם יתברר כי
מעצרו של אריה שפאק לא יחסל את הפקידות הבכירה של הימין במינהל,
תדון הנהלת העיר בהצעה ישנה של נציגי מפא״י, לפיה יבוטלו מוסדות המינהל
העצמאיים, יאוחדו עם תל־אביב.
• מסע־דיכוי חמור צפוי לקבוצת ״אל־ארד״ ,האגף הלאומי של
החזית הערבית בארץ. אחרי שמנגנון־החושך נוכח לדעת כי פירסומי אל־ארד
נגד המדיניות הממשלתית מכים גלים, הוחלט כנראה לשים קץ לתעמולת קבוצה
זו, להוקיע אותה כסוכנת של עבד אל־נאצר וכאויבת המדינה. אפשריים צעדים
חמורים, כולל כליאה, הגלייה ואף משפטים בהאשמות קיצוניות!.

• יונה כסה יהיה פעם נוספת מזכיר מפא״י בסכיח תל־אביב.
הרוב לאישור מינויו יהיה קטן יותר מהרוב של הגוש במזכירות הסניף,
בגלל חילוקי־דעות בקרב וותיקי מפא״י בסניף תל־אביב.

• מעמדו של ח״ב השכונות של מפא״י, מנחם בהן, עלול

להתערער בטני!? המפלגה בתל-אביב. כמה מראשי הגוש טוענים כי
אוהדיו הכזיבו; לא הצביעו בבחירות למזכירות הסניף כפי שנדרשו.

#יעקב ניצני, ח״ב מסא״י לשעבר, יהיה נציג המפלגה

במרינה
(המשך מעמוד )4
היו הדעות חלוקות. הוזכרו שמותיהם של
הח״כים אריה בן־אליעזר, חיים לנדאו ויעקב
מרידוד. רק לגבי איש אחד היתד.
הדעה אחידה: אברהם דרורי, מזכירה הממושקף
של המפלגה, הנהנה מתמיכה ניכרת
של בגין.
על מה כדאי לדון ץ ידידיו של לוין
לא הצליחו להגיע להחלטה סופית .״להקים
חוג רעיוני על בעית שיטת־הבחירות,״ הציע
אחד הנוכחים.
״לא,״ העיר אחר.
היחס למיעוטים.״

״חוג

לשיחות

״לחשוב איך למנוע בזבוז כספים,״ אמר
אורח שלישי .״בעל הבית, שהיה אחד המקורבים
לעניני התקציב של תנועת־החרות
בשלוש השנים האחרונות, יודע היטב כי
בשטח זה נעשו שגיאות חמורות.״
אולם את ההצעה המעשית היחידה העלה
לוין עצמו :״אסור להחליט החלטות נחפזות,״
אמר לאורחים הנלהבים .״צריך
לברר בדיוק מה אנחנו רוצים: חוג רעיוני
או גוש פוליטי. עלינו לברר אם יש לנו
בכלל מכנה משותף כדי להופיע בועידה
הקרובה של תנועת־החרות.״
הערה נוספת של לוין :״עלינו לשוחח

• להפסיק את כל הטשטוש סביב דרישת
תנועת־החרות לכיבוש כל הארץ, לומר
בגלוי מה המפלגה חושבת בענין זה.
• לשקול מחדש את עמדת התנועה לגבי
יחסי ישראל—גרמניה, ביחוד אחרי
שהתברר כי עמדת ביג׳י בשאלה זו דודקא
חיזקה אותו.
• להפסיק את ההתפארויות על ידידות
הנצח עם צרפת, להסביר אותה על רקע
של אינטרסים פוליטיים חולפים.
״מר, יעשה בגין אם מחר יתברר כי כל
הידידות הנצחית עם צרפת תיגמר דקה
אחת אחרי שדה־גול יגיע להסדר כל־שהוא
עם המורדים באלג׳יריה?״ שאל בפאתום
יורם ארידור גבה־הקומה והרזה.
מה מריץ את דרורי? דרישות מעשיות
יותר של הצעירים: להקדים את
ועידת המפלגה מחודש נובמבר השנה
למרס או אפריל, להחזיר למפלגה את עורך-
הדין שמואל תמיר, שעזב אותה לדעתם על
רקע אישי, לא על רקע רעיוני.
הצלחת צעירי תנועת־החרות, לפחות בכל
הנוגע להקדמת מועד הועידה הארצית של
המפלגה, היתד, מהירה. הסניף הירושלמי
קיבל את הצעתם, העביר למרכז המפלגה
דרישה להקדים את הועידה.
ההחלטה של הסניף הירושלמי הדאיגה את
ראשי תנועת־החרות, הריצה את אברהם
דרורי, מזכיר התנועה, לירושלים .״זה
בלתי־אפשרי,״ הסביר דרורי לירושלמים,
״זכרו כי להסתדרות העובדים הלאומית,
המודרכת על־ידי אליעזר שוסטאק, יש
אפשרות ארגונית לנצח בבחירות פנימיות,
ודבר זה לא ישקף את המצב האמיתי במפלגה•
עניו תמיר? תשכחו מזה!״ הוסיף
דרורי, שידע כי בגין לא יסכים להחזיר
אותו למפלגה.
הצעירים נסוגו מן הדרישה להקדים את
מועד הועידה. הם לא רצו לחזק את הסתדרות
העובדים הלאומית, שחלק מעסקניה
איים על מעמדו של מנחם בגין. הם החליטי
להציע לד״ר יוחנן באדר לעמוד בראשם׳
לראות איך יתפתח החוג הרעיוני עליו
דובר בביתו של ד,ח״כ נחום לוין.
השבוע נראה היה כי הויכוח במצודת
זאב יתחמם בלי הפסק עד ועידת המפלגה
בעוד עשרה חודשים. מן החימום היו
מרוצים רק העסקנים הניטראליים, שלא
התענינו במלחמות הפנימיות :״מכל הבישול
הזה יכול לצאת רק צלי יותר טעים למפלגה׳״
טען השבוע אחד מהם .״כל הויכוחים
הפנימיים האלו הם התבלינים, שמוסיפים
טעם לקיום המפלגה.״
עתונות מאלטוז יוק!

בין גזכגזאגגז
במשלחת הישראלית שתסע לכינוס העולמי של היהדות הספרדית
באירופה. נסיעה זו תהיה פיצוי על סילוקו של ניצני מהכנסת, בגלל
ריב עם הבולגרים במפא״י. קרוב לוודאי כי הנציג השני של מפא״י לכינוס זה
יהיה שר המשטרה בכור שיטרית.

• תועלה הדרישה להחמרת העונשים על מעשי־האונם.
לאחר שהצעה כזו סוכמה במרכז תנועת־החרות, היא תועלה בכנסת על־ידי ח״כי
המפלגה.

• הצעת־חוק, לפיה יוכלו סטודנטים למשפטים להתמחות
במקצועם בתקופת לימודיהם, תוגש לכנסת על־ידי ח״כ הפרוגרסיבים
יזהר הררי. הסיכויים לקבלת ההצעה, שתיתקל בהתנגדות היועץ המשפטי: אפסיים,
׳• צפוי פיצוץ הליגה בכדורסל. במרכז מכבי התקבלה החלטה ברורה
לדרוש להקפיא את המצב הקיים, לא להסכים לנשירת שתי הקבוצות הנמצאות
בתחתית הטבלה לליגה נמוכה. מכבי מוכן לאשר רק את עלייתה של אחת
משתי הקבוצות שבצמרת הליגה השניה. הפועל, שלא ייהנה מן ההצעה, יתנגד
לה בכל תוקף.
• צפה לסבסוד בין תנועת המושבים ומערכת ״דבר״ .אחרי
שיומון מפא״י האשים את תנועת המושבים בעריכת הפגנות סוערות בועידה
החקלאית, דרש להעמיד לדין את המפגינים, פנו כמה ח״כי תנועת המושבים
במפא״י למערכת דבר, דרשו לקיים ביו־ור בינם לבין חיים שורר, עורך היומון.

• במה פקידים בכירים עומדים להפסיד טיול יפה בעולם.

הטיול צריך להיערך על־חשבונו 1של אפרים אילין, בהשתתפות ראשי משרד
התחבורה והועדה הבינמשרדית לטיפול בהרכבת כלי־רכב בארץ, כדי לבקר
כביכול במפעלים אירופיים ויפאניים במגמה לברר את סיכויי הרכבת מכוניותיהם
בארץ. הטיול הועמד בספק אחרי שאחד מחברי הועדה בירר אצל שגרירויות
ישראל בחו״ל כי הסיכויים להצלחה אפסיים. בין ההצעות שנדונו: הצעה של

עם מנחם בגין ויוחנן באדר, לדעת מה ר.ם
חושבים בנידון.״
השיחה הידידותית, שהסתיימה אחרי חצות,
לא הביאה לתוצאות מיידיות. הדעות לא
גובשו. שבעת המשתתפים בשיחה החליטו
להיפגש שנית.
דרישות מדהימות. באותה שעה בה
התדיינו לוין וידידיו על מצב תנועת־החרות,
התארגן בירושלים גוש אחר, שהגיע לגיבוש
יותר מלא.
מדריכו הרעיוני והבלתי־פעיל של החוג
החדש: אבא אחימאיר, אחד המנהיגים האהודים
ביותר על האינטליגנציה הצעירה
של תנועת־החרות. המארגנים המעשיים היו
שלושה חברים של תא־הסטודנטים, אחד
הכוחות החזקים ביותר* בסניף המפלגה
בבירה.
מיד אחרי האכזבה של הבחירות, התכנס
סניף המפלגה בירושלים, דן במשך
כמה פעמים על המשך פעילותו. מארגניו:
המשורר הצעיר עקיבא נוף 23 נתן ברון
( ,)22 כתב ידיעות אחרונות, ועורך־הדין
יורם ארידור 27 המכונה בפי חבריו:
״האיש שהמקום בכנסת הבאה שורף תחתיו.״
דרישות החוג החדש, שהתארגן במהירות
רבה, השתלט על הסניף, היו מדהימות:

חברה
יפאנית להרכיב בישראל מכוניות פולקס־וואגן גרמניות בישראל.
* הכוח השלים בסניף: אברהם אקסלרוד,
איש הסתדרות העובדים הלאומיים.

״מאלטה יוק מאלטה איננה!״) היה
הדו״ח ההיסטורי שמסר אדמירל תורכי ל שולטאן,
כשחזר לאיסטנבול מבלי לבצע את
משימתו לכבוש את האי. מאז הלכו אנשים
רבים בדרכו, האמינו כי העלמת המציאות
יכולה לשמש תחליף לכיבושה.
השבוע הצטרף למסורת זו גוף מכובד
מאד. למערכות העתונים הגיע מיסמך סודי,
חתום בידי מזכיר אגודת העתונאים, משר,
רון. הודיע רון הממושקף: ועדת העורכים
של העתונים הישראליים החליטה שהחל
מהשבוע שוב אין בישראל מקרים של התאבדויות,
מעשי־אונס, מעשים מגונים ורצי-
חות־משפחתיות. ועדת־משנה, בהשתתפות
עורך־הארץ גרשום שוקן ועורך־סעריב אריה
דיסנצ׳יק, החליטה כי מאלטד, איננה.
מת באופן טראגי .״בכל ידיעה על
התאבדות,״ קבעה ההוראה המחייבת ,״לא
תוזכר עובדת ההתאבדות, אלא ישתמשו
באחד הביטויים הבאים: מת בנסיבות טראגיות,
מת באופן פתאומי, מת באופן בלתי־צפוי.״
הוסיפה
ההוראה :״לא תינתן שום תוספת
על אופי המתת ועל אופן הביצוע ועל המניעים
של ההתאבדות. לא יתפרסמו תמונות
של המתאבדים ושל דירותיהם וכו׳ .לא
יצורף משפט כגון: השאיר אחריו מכתב.
מותר לציין שהנפטר השאיר אחריו משפחה.״

קורה אם המתאבד לא השאיר אחריו
משפחה — מאחר שהרג אותה לפני כן י
במקרה זה יתפרסם :״ משפחה ...נמצאה
מתה. סבורים שמתו בנסיבות טראגיות.״ גם
במקרה זה אין להוסיף פרטים על המניעים.
לעומת
זאת, מותר לעתון היומי להזכיר
נסיון של התאבדות שלא הצליח. אך במקרה
שאחרי הנסיון מת המתאבד בכל זאת,
חעו?ט תזה *11

ך כר אמריקאי חסון התפתל השבוע
^ בי סו רי ם, בחדר של אחד המלונות המפוארים
ביותר של אי־התענוגות ג׳מאיקה.
בילי גראהאם סבל מכוזיות של שיזוף־יתר
על שפת הים. אחד ממכריו הציע לו תרופה
בדוקה: מריחת הגוף כולו בוויסקי. בילי
דחה את ההצעה .״מה יקרה אם יספר
אחד מנערי המלון שמצא את בילי גראהאם
שוכב בחדר׳ מסריח כולו מוויסקי? הרי
תקום זעקה נוראה!״
בישראל, לא יריח איש כל ריח של וויסקי
נודף מבילי גראהאם. אולם קיימים סיכויים
טובים מאד כי בכל זאת תקום זעקה נוראה,
אם בילי יקיים את הבטחתו לערוך ביקור
בישראל, בעוד כשלושה חודשים. כי המקצוע
שבו עוסק בילי גראהאם מרגיז יהודים
טובים הרבה יותר מכל משקה חריף. גרא־האם
,42 ,כומר בפטיסטי, הוא המטיף מספר
אחד של הנצרות. בעוד שבועות אחדים יצא
למסע־הטפה ברחבי העולם, יתעכב בדרכו
גם בישראל.
את הטפתו מנהל בילי ברוח המאה ה־,20
ובמכשירי דור־האטום. אין הוא מטיף לאהבת
ישו, בפני קהילות זעומות או בכנסיות.
הוא נושא את דבריו בפני המונים.
באנגליה, לפני כמה שנים, נאם בפני שני
מיליון איש תוך שבועיים; באוסטרליה,
לפני שנה, מילא איצטדיונים במאות אלפים
שבאו לשמוע את בילי מאיץ בהם :״מי
יצעד צעד אחד קדימה אל זרועות ישו ה אהוב,
ישו הסולח?״

מטיף ושמו מרדכי

ך* יו ימים שבילי גראהאם לא חשב על
( | ישו. היו אלה ימי נעוריו בחוות־אביו
בקארולינה הצפונית .״הייתי גבר די פראי
באותם הימים,״ התוודה לא מזמן ,״חשבתי
רק על חתיכות ובייסבול.״ אך הבנות שעליהן
חשב בילי ואשר עימן יצא לבלות,
היו בנות ״טובות״ .״מעולם לא נגעתי בבת
שלא בכבוד,״ סיפר ,״ואני מודה לאלוהים
על כך עד היום הזה.״
לפתע, בהיות בילי בן , 16 הופיע בעיר
הסמוכה מטיף ששפך אש וגפרית על הכופרים.
בילי לא היה בין אלה שנדחקו
לסוכתו של מרדכי פאולר המטיף. דברים
כאלה לא עניינו אותו. רק לבקשת אמו
הסכים לשמוע את המטיף בעל העיניים
המהפנטות. בילי בא, שמע ונכבש. הוא לא
יכול היד, להשתחרר מן המבט החודר של
המטיף, החליט לבסוף גם הוא להיטהר מכל
חטאותיו בפני האל. הוא התייצב מול תיבת

״ישתמשו בנוסח: מת בנסיבות טראגיות,
בלי לקשור את הידיעה הזו עם הידיעה
הקודמת על נסיון ההתאבדות.״ אפילו נמשתה
גופה מן הירקון ויש לבקש את הציבור
לעזור בזיהויה, ייאמר כי האיש ״מת
בנסיבות טראגיות״.
הוראה אחרת :״לא להשתמש במונחים
אונס, או מעשה מגונה. בכל המקרים להשתמש
במונח תקיפה. למשל: אשד, הותקפה,
או. היה נסיון של תקיפה, וכו׳.״ אפילו
יתבררו הפרטים בבית־המשפט, לא ימסרו
אותם העתונים.
שתקון, לא עתץ. במערכות העתונים,
שימשו השבוע ההוראות נושא לבדיחות
רבות .״להבא נכתוב על פעילוודיתר במקום
על מעילה, ועל ביקור במקום על פריצה,״
התלוצץ עורך־לילה ותיק .״במקום על זונה
נכתוב על מגישת־מזון, כמו רחב הזונה
בשיעור לתנ״ך.״
אולם הויכוח היד, עמוק יותר. לטובת
ההוראות אפשר היה להביא את דעותיהם
של כמה מן המומחים, שטענו כי ידיעה
סנסציונית עשוייה לעורר אצל קוראים
פסיכופאטיים את יצר־ד,חיקוי. אולם תופעה
זו ידועה בכל העולם — ובכל זאת אף ה־עתונים
המכובדים ביותר בעולם אינם מעלימים
ידיעות מסוג זה. מדוע?
לגבי העתונות המערבית (בניגוד לזו שבגוש
הסובייטי)׳ עקרון אחד עומד מעל
לכל: חובת האזרח לדעת את המתרחש

קעזל* הזה **11

שבועיים־שלושה לפני שגראהאם עצמו
מגיע לעיר מסויימת, לעריכת מסע־הטפה,
מופיע שם חיל־החלוץ שלו: מתכננים, אנשי
פירסום וכלכלה, המגייסים לעזרתם את
פעילי כל הכנסיות הפרוטסטנטיות בעיר.
מודעות־ענק מבשרות על בוא המטיף. כמרים
מאיצים בבני־קהילותיהם לשמש תועמלנים
למסע הקרוב. יומיים לפני ״הבכורה״ מופיעים
גראהאם ועוזריו הקרובים — כולם
גברים צעירים חלקלקים.
פעם היו המודעות ברחוב מזמינות את
הקהל לשמוע את ״המטיף הסנסציוני הצעיר,
שיופיע במסע־הענק, בליווי מוסיקלי מבריק.״
כיום מסתפקות המודעות במלים ״האזין
לבילי גראהאם״ ובצילום גדול של המטיף.
הסביר איש יחסי־הציבור שלו :״כשאתה
רואה מודעה של קאדילאק, מראים רק
תמונה של המכונית ועליה השם קאדילאק.

בלי הסברים, בלי חוארים מפוצצים. ככה זה
עם בילי. אנחנו כבר לא צריכים להסביר
מיהו.״
כיצד נראה מסע־הטפה של בילי גראהאם?
בדרך כלל, נערך הוא באולמות־ענק או
באיצטדיונים לרבבות משתתפים. עוד לפני
הופעת הקהל המקרי, נמצאים שם אלפי
משתתפים, שגויסו באמצעות הכנסיות המקומיות.
מקהלה שרה הימנונים, סדרנים מחלקים
ספרי־תפילה. בילי יושב על הבמה,
כשראשו נתמך בידו, שקוע עמוק במח שבה.
לפני
שהוא מתחיל בנאומו, נוהג בילי
לבקש את מאזיניו להצטרף אליו בתפילה
קצרה, ומיד לאחר מכן מתחילה הדרשה.
הוא נוטל ספר תנ״ך, מנופף בו בעת הנאום
כמבקש להביס בעזרתו את השטן .״ובכן,״
פתח פעם בקולו המושך ,״בא השטן לאדם
ולחוד, ואמר, :לא יקרה לכם שום דבר; אם
תאכלו מפרי העץ הזה תהיו כמו אלים.׳
אבל השטן שיקר ואדם וחוד, היו צריכים
לבחור בין דברי אלוהים לבין שקרי השטן.
חוה הביטה בפרי העץ וראתה שהוא טוב
למאכל — זו תאוות הבשר — וטוב למראה
— זו תאוות העיניים. והיא לקחה מן הפרי
ואז אלוהים אמר :׳חוה, אם תאכלי, תמותי,׳
והיא אכלה — בעיניים פקוחות, בהכרה
מלאה. וכשאכלה, היא התרחקה מאלוהים.
וכשאדם אכל, גם הוא התרחק מאלוהים.
והאדם מת ואחריו מת כל אדם. וכשהאדם
הראשון חטא, עבר חטאו לכל אדם שנולד
אחריו — מלבד אחד! אתם נגועים במחלה
ממארת. התפללו לאל שיטהר אתכם מעוזנו־תיכם.
בואו אליו בתשובה.״

אוהל הייעו ץ

• * תשובה נמצאת ב״אד,להייעוץ״ ,לרגלי
( | דוכן הנואם. שם מחכה לבא־בתשובה
צוות יועצים ופקידים הרושמים את כתובתו,
נותנים לו חומר דתי ומעבירים אותו לפיקו־חה
של הכנסיה המקומית לטיפול עוקב. את
הכרטיס האישי שמולא על שמו מעבירים
הפקידים למשרד המרכזי, ממנו מנהל בילי
את מסעותיו. במשרד זה עובדים כ־150
פקידים, השולחים למעלה מ־ 15 אלף מכתבים
ליום. הם גם מקבלים תרומות מכל קצות
הארץ.
״זהו כספך, אלוהים,״ אומרת הפקידה הרושמת
את הסכומים המגיעים ,״עשה שיהיה
מספיק למילוי תפקידינו.״
תפקיד זה, יביא כנראה את גראהאם
ואנשיו גם לישראל.

השופט הזמין את הצעיר ללשכתו, חזר
כעבור דקות מספר, הודיע על איסור פרסום
שמו ותמונתו של הצעיר. פני השוטרים
המלוים לבשו ארשת של תמהון. הצעיר
הבטיח להם שישיג את האיסור והם צחקו
ממנו. הם זכרו שאנטוניו ידוע לרבים
בגלל תעלוליו .״מה יש, אתה ילד קטן שאסור
להזיק לעתידך?״ אמרו לו, לפני הדיון.
אולם הוא צחק אחרון.
לא היה זה החשוד היחידי שצחק השבוע.
גל של סנטימנטליות עבר על השופטים
הישראליים. הפושעים יכלו רק לשמוח על

המזג לא של הבעל. בבית־המשפט
המחוזי נענה גם השופט אליעזר מלחי לבקשה
שהוגשה לו בעת דיון במשפט אונם,
הטיל איפול מלא על כל הענין. הפרשה,
שהזכירה את מיטב סיפורי דקאמרון, היתד,
עלולה, לדעת השופט, לפגוע במוסר הציבורי.
מתישב באחד המושבים דאג בליל
הסליחות להעיר את שכנו לתפילה. בשעה
שיצא השכן מביתו, חמק המעורר לתוך
הבית. האשד, שאלה אותו מדוע חזר כל־כך
מהר מן התפילה .״אני צרוד ולא יכולתי
להתפלל,״ ענה לה הבעל המדומה. הוא נכנם
לתוך מיטתה, פתח בהסתערות של נשיקות.
רק בשלב זה הבחינה האשד״ לפי
מזגו של השכן המלוהט, שאין זד, בעלה.
היא הרימה קול צעקה, גרשה את הפולש
מתוך מיטתה וביתה.

בדרך כלל, כאשר אחד מהצדדים מבקש
לאסור פרסום והצד השני מתנגד, נוהג
השופט ללוות את החלטתו בעד או נגד
האיסור בנימוקים. במקרה זר, קפצו שני
הצדדים על המציאה. על דלת אולם המשפט
נתלה שלט: הכניסה אסורה. הקהל והעתו־נאים
נשארו בחוץ. נימוקים לא ניתנו על־ידי
השופט.
במקרר, השלישי, שהתברר אף הוא בפני
שופט השלום בעל ההומור יהודה טרייוויש,
ניתנו דווקא נימוקים על־ידי השופט, אולג
קשה מאוד היה להבינם. היה זה מקרה רגיי;
ביותר של תקיפה, בה הואשמו אם ובנו
שתקפו מכונית ליד ביתם. בתוך המכוניו
ישב חתנה של האשה, בעל בתה שמתה. הו*
בא לקחת את בתו. המשפחה לא הסכימו
למסרה לידיו.
כמנהגו, לא חסך טרייוזיש מהנאשמים גג
הפעם מנה גדושה של הטפת־מוסר. כש
נסתר, האשד, להצדיק את תקיפת הנהג, ש
נשלח על־ידי האב שהמתין במכונית, צעי
עליה השופט :״אז תרצחו אותו! אני רואו
שאתם באמת רוצים שיישפך דם!״ הנוכחינ
באולם הניעו בראשיהם כאות לתמיכת:
בעמדתו. אולם בסוף הדיון באה ההפתעה
לבקשת הנאשמים הסכים השופט לאסור או
פרסום הענין, רשם בתיק כי נקט עמדה ז
כדי למנוע ליבוי־יצרים.
מי סידר את מי? אותו שופט עצמ
(חנזשך בעמוד 10

המיסיונר בפעולה ₪ :יעשה נישואד?
המטיף, כששפתיו ממלמלות דברי״תפילה.
השינוי הנפשי לא ניכר בחיצוניותו של
בילי. הרמז היחיד למה שהוא עשוי לחולל
בעתיד הלא־רחוק ניתן בעת חופשת־הקיץ
באותה שנה, כאשר בילי הפך סוכן־נוסע
למיברשות־שיניים. בלשונו החלקה הצליח
למכור יותר מברשות מכל סוכן־נוסע אחר,
ואף מן הסוכן־דנוסע המחוזי של אותו ביתי
חרושת למברשות־שיניים.
את הדחיפה המעשית לזרועות הכנסייה
קיבל בילי מבחורה. הוא הכיר אותה בהיותו
סטודנט, התאהב בה אהבה עמוקה. גם היא
אהבה אותו, אלא שבסוף החליטה להינשא
לאחר — תלמיד בסמינר לכמרים בפטיסטיים.
״אני רוצה להקדיש את חיי לאיש האלוהים,״
הסבירה לבילי ושברה את לבו. אותו לילה
הילך כסהרורי לאורכו ולרחבו של מיגרש
הגולף המקומי, עד שלבסוף גמלה בליבו
ההחלטה: גם הוא יהיה כומר.

נשמתו שד מיקי כהן
*** לא כמו רב יהודי, חייב כומר נוצרי
? 14 לשאת דרשה שבועית בפני קהילתו.
נואמים מוצלחים במיוחד יכולים לפתח דרשה
זו לנאום־הטפה חוצב להבות, אותו הם
נושאים לא רק בכנסייתם אלא גם בכינוסים
המוניים של מאמינים. בישוף פולטון שין
של ניו־יורק אף פיתח את כשרונו לדרגה
אמנותית כזו, שבמשך שנים היה אחד מחמשת
כוכבי הטלביזיה הפופולריים ביותר
של אמריקה.
בילי גראהאם עבד קשה לפתח את כשרון־
ההטפה שלו. הוא נאם בפני קאובויים, בעיירות
זעירות, בקהילות מרוחקות. במלחמת

מסביבו, מטוב ועד רע, כדי שתוכל להתגבש
דעת־קהל נאורה ושקולה לתיקון פגעים
חברתיים. הכריז החודש סר אנתוני אידן,
לשעבר ראש ממשלת בריטניה :״אין מרפאים
סרטן על־ידי כך שמעלימים אותו.״
עתון הכופר בעקרון מוחלט זה אינו
עתון, אלא שתקון.
משפט בדלת ס גו רות
הנאשם הצעיר והבלונדי לא נראה מודאג.
הוא מדד במבט אדיש את התובע המשטרתי,
שהקריא את פרטי האשמה, ביקש
מ,עצר לחמישה ימים .״החשוד מרדכי אנטוניו
הוציא ממשה קורט, בעל חנות בתל־אביב,
סך של 220 לירות בטענה שיספק לו תנורי
פ״רסייד מתוצרת אנגליה, בידעו שלא יוכל
לקיים טענה זו.״ היתד, זו עבירה על סעיף
301 מפקודת החוק הפלילי , 1936 שהעונש
המכסימלי עבורה הוא חמש שנות מאסר.
העתונאים באולם רשמו את פרטי האשמה,
לא שמו לב למבטי הלעג ששלח לעברם
הצעיר. הוא פנה אל השופט יהודה טרייוויש,
הוציא צילום מכיס מקטורנו, וכשהוא מסתירו
בכף־ידו הראה אותו לשופט .״אדוני,״
אמר ,״אני עומד לשאת אשד, ורוצה לחזור
למוטב. אבקש לאסור פרסום העניו ופרסום
שמי.״

העולם השניה חשב להתגייס לצבא, החליט
לבסוף כי השירות בצבא ישו חשוב מן
השרות בצבא הדוד סאם. שתי נשמות אותן
כבש מן השטן הפכו אותו בן־לילה לדמות
מפורסמת. הנשמה האחת היתד, של זמר
רדיו! השניה היתה של גאנגסטר מצ׳יקאגו
בשם מיקי כהן.
גראהאם, כיום נשוי ואב לארבעה ילדים,
אוהב להצהיר על עצמו כי אינו אלא כלי־שרת
בידי אלוהים. אולם הוא מאמין כי
יש לעזור לאלוהים ככל האפשר. לשם כך
הוא מגייס את כל האמצעים האפשריים,
עד שמסע־ד,הטפות שלו אינו נופל במאומה
מהצגה בברודתיי, בה מושקעים מיליוני
דולארים על תפאורה, תזמורת, חקר דעת־הקהל
ופירסום מוקדם.

גילוי שחיתות או טיוווו פוליטי -מה שמד מאחור

מג׳־פ ה מפקד-

אויה שפאק

נפי שצולם אחרי שיחרזרו מבית־הנלא. עז לפני שבועיים,
היה שפאק האיש מספר 1ביפו, בת 80 אלף התושבים. לפתע
הפך נאשם במעשים פליליים, הושלך לכלא יחד עם מסתננים, רועי־זונות, פורצים וגנבים.

ך * צות. דלת הברזל של חדר־המעצר במשטרת פתח־תקוה נסגרה על עצור אחרון. על
ן | רצפת החדר הארוך, חסר־ר,חלונות, שכבו כמה דמויות על מזרונים. העצור החדש, נרגש
והמום, העיף מבט סביבו. לאור הפנס שבפרוזדור הבחין בשתי דמויות במישכב זכר.
הוא קפא במקומו. שום דבר ב־ 40 שנות חייו לא הכין אותו למחזה זה. הוא התיישב
על הרצפה הקרה, בחליפתו הכחולה, וחיכה לאור הבוקר, מבלי שיוכל אפילו לעשן. כי את
הסיגריות אמנם השאירו לו השוטרים, אך את הגפרורים לקחו ממנו.
בבוקר קמו העצורים. האורח האחרון התבונן בחבריו למעצר. היו אלה שלושה מסתננים,
שלושה פורצים, מספר רועי־זונות, כמר, סוגים של גנבים, אנס, ותימני בעל שיניים בולטות
שחנק במו ידיו את ילדו בן שלושת החדשים. בני־ד,חבורה התבוננו באיש החדש, כשבעיניהם
ניכר בבירור החשד שהאיש הינו בלש שהוחדר ביניהם. בשבע הגישו את ארוחת הבוקר:
רבע־כיכר לחם יבש, חתיכת מרגרינה, חצי עגבניה וכוס תר. תפל לאיש. בלי צלחות, בלי
סכינים. הכל הונח על קרש בחצר, וכל איש ניגש ונטל את חלקו.
האיש החדש לא אכל. גם אילו הגישו לו סעודת מלכים, לא היה נוטל ממנה דבר. כעבור
שעה נקרא החוצה על־ידי השוטרים. הוא הועלה למכונית, הוסע לבית־המשפט בתל־אביב.
שם כבר חיכה לו קהל רב, סוג קהל שאין רואים במקום. כי העצור שהובא אותו בוקר
לבית־המשפט לא היה מאלה המובאים לשם בדרך כלל. היה זה אריה שפאק, ראש מינה,ל יפו.
לנוכח קרוביו וידידיו התעודד שפאק למראית־עין. כי במשך הלילה הנורא הטרידה אותו
מן הסתם המחשבה: מה יאמרו האנשים — כיצד תקבל החברה את הידיעה על מעצרו?
בפתח בית־המשפט הודיעה לו אחת מחברותיו כי עורך־הדין אהרן פולונסקי יגן עליו. בפני
השופט לא נשאל שפאק אף לא מילר, אחת. מפקח המשטרה פיגלבום הודיע שהעצור נחשד
בקבלת שוחד, בתוקף עבודתו כראש מינהל יפו. קרא פולונסקי :״המדובר כאן בראש־עיר
זוטא, לא בסתם פקיד. אין שום סיבה להחזיקו במאסר. אבקש את שיחרורו המיידי בערבות.״
הויכוח חלף מעל לראשו של שפאק ההמום, מבלי שיוכל לעקוב אחריו. הוא רק שמע כי
פיגלבום ביקש 15 ימי־מעצר וכי השופט יהודה טריוזיטש פסק ששה ימים בלבד׳ בהתחשב
בנימוקיו של פולונסקי.
בדרך כלל, הוצאת פקודת־מעצר היא עניין של דקות. הפעם נערך אחד הדיונים הארוכים
מסוגו בבתי־המשפם בארץ, ורק כעבור למעלה משעה הוצא שפאק מן האולם. בחוץ
הצטופפו סביבו עשרות ידידים .״אל תישבר! אנחנו לצידך!״ קראו לו. הוא זקף מעט את
ראשו ונכנס לניידת שהמתינה לו.
כשחזר לבית־הכלא כבר נמצאו שם הצהרונים, שהודיעו על קבלת שוחד במאות אלפי
ל״י וציירו את שפאק כמפלצת. האסירים ידעו עתה עם מי יש להם הכבוד לשבת: איש
ציבור, מפקד בצר,״ל. תגובתם היתד, תגובה של כל חברה סגורה כלפי אדם זר: הם התרחקו
ממנו כמנודה. רק אהד מהם, צעיר בעל עבר צבאי, לחש לו :״מר שפאק, דע לך שעלולה
להיות כאן התקוממות נגדך!״
משך אותו יום לא דיבר איש עם שפאק. שום חוקר לא קרא לו לחקירה. בלילה דאג לו
אותו בחור ידידותי למזרון ושמיכה, והוא שכב בפינה לישון. חמש דקות אחרי כיבוי־האורות
החלו לפתע לעוף לכיוון שפאק מכל קצות החדר נעלים, אבנים, בגדים. הוא נפצע
באפו, הקים צעקות. השוטרים הדליקו מיד את האור, שאלו מי עשה זאת. איש, כמובן,
לא עשה זאת. השוטרים הסתלקו. שפאק לא עצם עי ד את עיניו אותו לילה.
לא נתנו לאיש מבני משפחתו או ידידיו לבוא אליו. גם עם פרקליטו אסרו עליו להיפגש.
הודיעו לו רק, כי כעבור חמישה ימים יחול יום הביקור השבועי הרשמי לקרובי אסירים,
ואז יוכל גם הוא לראות את אשתו. בידודו מן העולם החיצוני היה כה חמור, שכאשר
הביאו לו אוכל מהבית לא הוכנס אליו האוכל. דבר אחד בלבד הרשו לאשתו שתעביר
אליו: כדורים להרגעת האולקוס שלו.

פריבילגיה ש? ססתגן

ך * גיע יום הביקור השבועי. באו קרובי כל העצורים. אפילו את המסתננים באו לבקר.
ן | אשתו, אחיו וגיסיו של שפאק עמדו בחוץ, אך להם לא נתנו לראות את העצור. האיש,
שבשעתו פיקד על אחת מיחידות־הפאר של צה״ל, היה נאלץ להתחנן בפני הקצינים כי
יזכו אותו בחסד הניתן למסתנן — שיראה את אשתו. אך למפקד שועלי שמשון לא ניתנה
גם פריבילגיה זו.
אם קיוו קציני המשטרה לשבור את שפאק — כמעט והצליחו. סיפר הוא מאוחר יותר
לבני משפחתו :״זה היה אחד הרגעים הכי קשים שלי. זה היה איום. באים למסתנן, מביאים
אוכל, דרישת שלום מהילד. ואני — בני ישב חולה בבית, ולא יכולתי לדעת מה שלומו,
איך השפיעה עליו כל הפרשה.״

חלפו ששת ימי־המעצר, שפאק נלקח שנית לבית־משפט השלום. שוב חיכו לו ידידים —
הפעם מאות — שקראו קריאות־עידוד לעברו. האולם היה מלא עד אפס מקום. הפעם הופיע
המפקח יעקב קוטלר. הוא טען שאם ישוחרר שפאק בערבות,, ,איבדה המשטרה את כל
המערכה.״ פולונסקי חקר את הקצין בתקיפות בלתי־רגילה, אך קוטלר התחמק ממתן
פסק השופט ששה ימים.
תשובות ברורות, דרש 15 ימי־מעצר נוספים. שוב
פולונסקי סיפר על התנאים בהם הוחזק שפאק במעצר. השופט נראה מזועזע, קרא לשפאק
לדוכן העדים, למסור עדות על מעצרו .״יש להעביר את העצור לתא מיוחד,״ פסק לבסוף
השופט ,״ולהרשות לאשתו לבקרו בכל יום!״ הפעם נלקח שפאק לתחנת אור־יהודה. אולם
משהתעניינו קרוביו במטה המחוז על מקום מעצרו, נאמר להם כי שפאק נלקח ליפו.
כשר,זכירה להם אשתו כי קיימת הוראה של השופט לתת לה לבקרו, השיב המפקח קוטלר:
״זאת לא הוראה, רק המלצה. אנחנו יכולים להתחשב בה או לא, לפי רצוננו.״
רק למחרת, שבוע בדיוק אחרי שנעצר, ניתן סוף־סוף לשפאק לראות את אשתו. עד
אותו רגע לא ידע כי בנו, יורם בן התשע, שהיה חולה, הועבר לביתה של אחת הדודות,
שתטפל בו. מלווה בלש, הוצא שפאק לחצר, חיבק את אשתו בהתרגשות.
בינתיים הגיש פולונסקי בקשה לבית־המשפט המחוזי לשיחרור שפאק בערבות. השופט
מקס קנת נעתר לבקשה, הורה לשחררו 48 שעות לפני תום תקופת המעצר שפסק
השופט טרייוזיטש. עד אותו בוקר — תשעה ימים אחרי שנעצר — לא חקר איש את
שפאק, איש לא שאל אותו בנוגע להאשמות שהוטחו נגדו. רק ביום שני, חמש שעות
לפני המועד בו קבע השופט המחוזי כי יש לשחררו, הופיעו אנשי המשטרה בתאו של
שפאק, לקחוהו למטה המחוז. היתד, זו החקירה הראשונה שנחקר. היא נמשכה שעה וחצי.
לא היתד, שאלה אחת אשר שפאק לא ענה עליה. הוא לא אמר :״אתייעץ עם עורך־דין,
אענה רק בבית־המשפט,״ כי אם ענה תשובה מלאה לכל שאלה. החוקרים רצוגם לדעת אם
הוא שותף במועדון עומר כייאם, וכיצד ייתכן שעזר לאנשים כה רבים ללא טובת־הנאה.
בשעה 11 הובא שוב לבית־המשפט המחוזי. הפעם חיכו לו, מלבד ידידיו, צלמי יומן
גבע. הם צילמוהו יורד ממכונית המשטרה, נכנם לבית־המשפט תחת משמר. כאשר נטע
בטנדר פתוח לאור־יהודה, עקבו אחריו הצלמים כל הדרך. לפני השיחרור עוד קראו לו
החוקרים לישיבה נוספת. אך אחרי שנתנו לו להמתין שעתיים, הודיעו לו :״אתה יודע מה?
אנחנו עייפים עכשיו. נזמין אותך פעם אחרת.״ הוא לא הוזמן.
שפאק היה עתה חופשי. רק הגבלה אחת הטיל עליו השופט: למשך חודש ימים אסור לו
לבוא בתחומי יפו.

רימונים מול חסן כק

ך יו ימים, כששמחו לראות את שפאק בא בתחומי יפו. אז היה מפקד פלוגה ב׳
( | של חי״ש תל־אביב, ויפו היתד, בסים ההתקפות הקטלניות הראשונות של מלחמת־ד,עצמאות.
בין פיקודיו של שפאק היתר, גם מרים אשתו. בתוך הארנק האדום שלה היתד,
מטמינה אקדח ושני רימונים, חומקת בין המשמרות הבריטיים. לא פעם היתד, יוצאת
עם יתר פקודי בעלה לעמדות ההגנה מול מסגד חסן־בק, כשמנגדם יפו הערבית.
לא היתד, זו התחלת דרכו הצבאית של שפאק, וגם לא סופה. הצבר התל־אביבי התגייס
להגנה בגיל . 15 כעבור שנה עבר קורס מפקדי־כיתות ארצי בשפיר״ סיים אותו כחניך
המצטיין. תעודה מיוחדת על כך מצויה עד היום בדירתו. בגיל 18 כבר היה ממ״כף ונשלח
בראש מחלקה לגליל העליון, לפקד על השמירה במנחמיה והאיזור. שלושה חודשים שירת
בתפקיד זה, נשלח משם לקורס של חצי שנה למפקדי מחלקות, בג׳וארה.
הוא חזר לתל־אביב, קיבל בה פיקוד על מחלקה. בראשה יצא לבן־שמן, כמפקד המקום.
הצעיר, שבאופן רשמי היד, פקיד בעיריית תל־אביב, נשאר שם ששר, שבועות, שנרשמו אז
כחופשה. קיבל תשלום מידי כופר היישוב. בסוף 1939 חזר לעבודתו, אך לא לזמן רב.
באוגוסט 1941 התגייס לצבא הבריטי, במסגרת מחלקה מיוחדת של מפקדי ההגנה, שכללה את
חיים לסקוב, יחזקאל סחרוב (סהר) ,יואב פלג (כיום סגן המפקח הכללי).
כעבור חודש היה אריה שפאק טוראי ראשון — יחד עם חיים לסקוב. הוא הגיע לדרגת
סרג׳נט, לחם בראש מחלקתו על הסניו. הוא נפצע שם וחזר בסוף 1946 ארצה, את השנה
וחצי בין סוף המלחמה לבין שיחרורו ניצל שפאק, עם קבוצת חיילים ארצישראליים אחרים,
להברחת נשק ועולים לארץ. הוא חזר לעיריה, אך שוב לא לזמן ארוך. באמצע 1947 נקרא
מחדש לתפקיד פעיל בהגנה, מונה כמפקד פלוגה ב׳ של חי״ש תל־אביב. בסך הכל היו אז
שתי פלוגות כאלה. פלוגה ב׳ הפכה במרוצת הקרבות נגד המצרים לפלוגת שועלי שמשון
הידועה, אשר שפאק היה מייסדה ומפקדה. עם פלוגתו, שרוב אנשיה היו וותיקים בהגנה,
נשלח שפאק לבן־שמן, אחרי שנרצחו 14 אנשי פלוגה א׳ על־ידי הלגיון הערבי ליד מחנה
בית נבאללה. בן־שמן היתד, במצור, ושפאק מונה למפקדה. הפלוגה עצמה הפכה בפיקודו
של שפאק לקורס סמלים, שפוזר לאחר מכן, היווה את יסוד סגל־ד,פיקוד של חטיבת גבעתי.
חודשיים נשארו שפאק ואנשיו במצור בבן־שמן, עד שחטיבת גבעתי נצטוזתה להיערך
במרחב הדרוש לקראת הפלישה הערבית. פלוגתו היתה בין היחידות שהתאספו באותה
שבת של ד,־ 1באפריל ליד נמל תל־אביב וחיכו לבוא האנייה שנשאה את הרובים הצ׳כיים
הראשונים, לקראת המיבצע הצבאי הנרחב הראשון של ההגנה, נחשון, לפריצת הדרו לירושלים.
מפקד הגדוד הזמני היה חיים לסקוב. צורפו אליו חמש פלוגות ממקומות שונים בארץ.
הפלוגה התל־אביבית היתד, פלוגה ב׳ של שפאק. היא כבשה את דיר מוחזיין, הכפר הערבי
הראשון שנכבש והוחזק בידי כוחות עבריים. מאחת הגבעות הסמוכות החלו משוריינים
אנגליים להפגיז את העמדות של שפאק בתותחי סיקס פאונדרס, כדי לאלץ את ההגנה לפנות
את הכפר. שפאק, מפקד הפלוגה, היה גם הפצוע הראשון שלה, לאחר שנפצע מרסיס של
פגז. הוא הוצא באמבולנס לחולדה, נחבש, חזר לפלוגה כשזרועו הימנית חבושה בגבס.
הוא נשאר בראש הפלוגה, כאשר על דגלה נרשמו שמות ומיבצעים היסטוריים: פריצת
הדרך לירושלים, טיהור מרחב הדרום, לטרון. ב־ 10 למאי נקרא אריה שפאק שוב לפיקוד.
הוטל עליו לפרוץ שנית את הדרך לירושלים, שנסתמה אחרי נחשון. הוא קיבל לידו 12
משוריינים, לתוכם הוכנס חלק מהפלוגה. כמה עיתונאים זרים נכנסו למשוריין־הפיקוד של
אריה שפאק. הם יצאו מחולדה, עברו את סיבוב לטרון. ליד סיבוב דיר־איוב חסמו את
הדרך שלושה טנקים בריטיים. המשוריינים נעצרו כששים מטר מהטנקים, כאשר הונף מאחד
הטנקים דגל לבן, המסמל כניעה או הפוגה. שפאק נתן פקודה למשוריין הראשון, משוריין
הגישוש, להתקדם מספר מטרים ולראות כיצד תהיה ההגבה. היא היתד, רצחנית: הטנקים
פתחו באש תופת וכל אנשי המשוריין נהרגו או נפצעו.
אז נתן שפאק הוראה באלחוט לכל יתר המשוריינים להסתובב אחורה ולחזור במהירות
האפשרית לבסיס בחולדה. הכביש בקטע זה היה צר מאד וכדי לסובב את המשוריינים
המסורבלים, בעלי שדה־ר,ראייה המוגבל, היו הנהגים נאלצים לתמרן ארוכות. הטנקים
השחילו את כל המשוריינים. משוריין הפיקוד קיבל פגיעה ישירה. חלק ניכר מהאנשים נהרג,
שפאק נפצע בכל חלקי גופו. בכוחותיו האחרונים המשיך לפקד על הטור המשוריין עד
חוזרו לבסיס בחולדה. שם איבד את הכרתו.

מו ליי ג ד אל*יא?יד
ף } חולדההועברו כל הפצועים, וביניהם שפאק, לבית החולים בילינסון. מאחר שהדרך
?תל אביב היתה חסומה, נמשכה הנסיעה למעלה משש שעות, כשהפצועים זועקים
מכאבים. בבילינסון שכב שפאק ארבעה ימים. אולם עם בוא פצועים קשים יותר מקרבות

פרשת מעצה הם נ0צי1ני של אויה שפאק

לתא הכלא
קלקיליה וכפר־סבא, עזב שפאק את מיטתו, ברח ללא רשות מבית־החולים, הצטרף לסלוגתו.
הפלוגה המשיכה במסע הקרבות: לטרון, פשיטות־לילה באשדוד, ההגנה על באר־טוביה
ונגבה, גבעה ,69 טיהור מרחב כפר מנחם, תל אל־סאפי, חטה, כרתיר״ עיראק אל־מנשיה,
פאלוג׳ה. ואז, בלילה השני של קרבות עשרת הימים, בתום ההפוגה הראשונה, באה הודעה
למטה הגדוד שפלוגה מצרית חסמה את הדרך היחידה לנגבה׳ והתבססה על המשלט . 105
הפלוגה היחידה שעמדה לרשות צ׳רה (כיום אלוף צבי צור) ,מפקד הגדוד, היתה פלוגת
הג׳יפים והמשוריינים של שפאק. היתד, זו פלוגה שמעצם מהותה לא נבנתה לכיבוש מוצב,
אלא לעריכת פעולות־פשיטה בניידות ובעוצמת־אש מרוכזת. אולם צירה הטיל על שפאק
את המשימה: לחסל את המצרים במשלט . 105
הג׳יפים הפתוחים עלו בגלגליהם על המשלט המצרי, ירו ישר אל תוף השוחות. המצרים
נסו בבהלה, השאירו אחריהם הרוגים ונשק רב. מפקד הפלוגה המצרית נפצע. היה זה סרן
בשם גמאל עבד אל־נאצר. בזכרונותיו התעכב נשיא רע״ם על אותו לילה כעל נקודת־מיפנה
בתולדותיו, כתב :״הייתי רוצה להכיר את מפקד הפלוגה שכבש את .105״
גם בפיקוד העברי לא היה ספק כי הקרב של 105 הוא נקודת־מיפנה היסטורית. אותו
לילה הוענק לפלוגה תיאר־הכבוד הרשמי שלה: שועלי שמשון.
באו הקרבות על משטרת עיראק סויידאן, בהם סבלה הפלוגה אבידות כבדות. יחד עם
כל חטיבת גבעתי המשיכה בפעולות במרחב הדרום עד כיבוש משלטי חוליקאת ושבירת
גבו של הצבא המצרי.

אלדה ואריה שפאדן

*** 51פשט אריה שפאק את מדיו. אילו נהג לפי נטיותיו הטבעיות ולפי סיכוייו, היה
\1 /יושב כיום בפיקוד הגבוה של צה״ל. אך עיריית תל־אביב פנתה למטכ״ל בבקשה
לשחרר את שפאק. באותם הימים שוחררו מצה״ל נכים וחיילים רבים מבני תל־אביב, ועל
שפאק הוטל לטפל בשיקומם באגף מיוחד, שהוקם לצורך זה במחלקת מזכיר העיר.
שפאק חזר לעיריה, הועבר בפברואר 1951 ליפו. היתה זו עיר פרזות: מופקרת, מלוכלכת,
מוזנחת. כמות המים לנפש הגיעה ל־ 90 ליטר ליום. אלפים גרו בבתים מסוכנים בכל שטחי
יפו, בעיקר בעיר העתיקה. העיר היתה נתונה עדיין בתוהו־ובוהו שלאחר הכיבוש. עולים
פלשו לכל דירה שנראתה להם, בעלי פרוטקציה השתלטו על חנויות ובתים ללא רשות
חוקית. איש לא חלם על תשלום מסים. לא היו שום מסחר, שום תעשיה, שום מלאכה.
העיר דמתה למחנה־פליטים אחד גדול, בו מתגוררות כ־ 75 אלף נפש.
ואז החל שפאק, יהד עם ראש־המינהל דב גפן, לתכנן ולבצע שיפורים בכל שטחי־החיים
ביפו. המשימה הדחופה ביותר היתד, ניקוי העיר ופינוי ההריסות. פינוי דיירים, אשר סכנת־מוות
ריחפה על ראשם, באה בשלב שני. כצעד ראשון הוקם אז מחנה מפונים מיוחד בטחנה
דרוויש, לשם הועברו למעלה מ־ 500 משפחות שהתגוררו במיבנים מסוכנים. בתיהם נהרסו
מיד לאחר הפינוי. אולם לא תמיד באה הפעולה בזמן: ברחוב 22 ביפו התמוטט ללא
אזהרה בית בן שלוש קומות, קבר תחתיו 14 איש.

שפאק. היו לו,
עד היום כיחידה
גבייה, רשיונות.
דבר קטן לצפון

בנובמבר 1955 פרש גפן מראשות מינהל יפו. יורשו הטבעי היה אריה
מכל הבחינות, סמכויות וחובות של ראש עיר. כי מינהל יפו ממשיך לפעול
אדמיניסטראטיבית עצמאית, עם מחלקות משלו לפיקוח, סניטציה, הנדסה,
עצמאות זו היתד, לטובת התושבים, שלא נאלצו לכתת את רגליהם על כל
העיר. השמות יפו ושפאק הפכו כמעט שמות נרדפים,
כאשר נתמנה אליעור שכטר לפני כחודש *כסגן־ראש־העיריה וכממונה על ענייני יפו,
במשטרו החדש של מרדכי נמיר׳ באו אליו נציגי המעוטים ביפו לברכו על מינויו. בין היתר
הכריז הקאדי המוסלמי של יפו, שופט בית־הדין השארעי שייך טאהא חמאד :״אני רוצה
שתדע שהערבים ביפו מאמינים באללה ובשפאק. זה אחד האנשים היחידים במדינה אשר
אינו מפלה בין יהודים לערבים. אנחנו כולנו תפילה שהוא ימשיך לכהן בתפקידו ולשרת
את אזרחי יפו כבעבר.״

הריע: מיריוגי?״י וברשות כ-רוטרציה
הבנה עמוקה של מהות החיים המפלגתיים
גדול במדיניות כדי לדעת שעם שינוי
רק בראשות העיר אלא גם בראשות כל
שפאק באו החילופים בצורה הברוטאלית

* תכן 5י השייך המלומד אמר את דבריו מת ך
׳ בארץ. למעשה, לא היה צריך להיות מומחה
הקואליציה העירונית, חייבים לבוא שינויים לא
נקודות־המפתח של השלטון העירוני. לגבי אריה
והמהירה ביותר.
הרמז הראשון שמשהו מתבשל מתחת לרגליו בא אליו בדמות תריסר בלשים, אשר שניים
מהם התייצבו בלשכתו, ביקשו ממנו רשות לנהל ביקורת וחקירה בשתי מחלקות של
המינהל: מחלקת הרשיונות ומחלקת הפיקוח. כראש המינהל ביקשוהו להילוות אליהם. השוטרים
בדקו תיקים ורישומים בשתי המחלקות, הודיעו כעבור שלוש שעות של בדיקה כי הם
עוצרים את שני ראשי המחלקות: שמחה לאהר ואשר פרץ, בעלי 15 ועשר שנות־ותק בעיריה.
כאדם אחראי הלך שפאק בשעות אחר־הצהריים למטה המשטרה, לשאול לפשר מעצר עוזריו.
״הודעה מיוחדת תימסר ישירות לראש־העיריה,״ נמסר לו. שפאק נתבקש בינתיים לתת
תיאור על מיבנה מינהל יפו. לאחר שעשה זאת, הודיעו לו לפתע שהחליטו לעצור גם אותו.
כאשר שיחרר שפאק בערבות, ניסו עתונאים וביניהם גם כתבי העולם הזה, לברר מה
בפיו על ההאשמות נגדו. שפאק סירב לדבר .״את מה שיש לי לומר, אומר בבית־המשפט!״
ענה. אולם מאות הפקידים שעבדו תחת ידיו יכלו לספק את חומר־הרקע אשר שפאק
עצמו העדיף לעבור עליו בשתיקה.
מהו רקע זה?
אדם במעמדו של אריה שפאק — אם בממשלה, אם במוסדות ציבוריים חשובים, אס בכל
עיריה בארץ — מחזיק בידיו את גורלם ואת אושרם של רבבות אנשים. לרשות המי־נהל,
למשל, עומד תקציב שנתי של כשני מיליון לירות, המיועד בין השאר לעזרה סוציאלית,
להלוואות לצרכי פיתוח ושיקום, להלוואות לפינוי דיירים ממיבנים מסוכנים וממשכנות־עוני.
ההלוואות ניתנו בהתאם להמלצות של ועדות פריטטיות, בהן השתתפו באי־כוח העיריה
והממשלה. שפאק היה בא־כוח העיריה.
לעומת זאת, לא היה לשפאק באופן אישי קשר ישיר עם מתן הרשיונות והטיפול הכרוך
בהם. ההסדר היה שמחלקת הרשיונות של מינהל יפו טיפלה בהכנת הרשיונות ובמשא־ומתן
עם מקבלי הרשיונות השונים, ואילו החתימה על הרשיון היתד, סמכותו הבלעדית
של סגן־ראש־העיר, הממונה על ענייני יפו. תהליך זה נעשה לא באמצעותו של שפאק, ואף
לא בתיווכו.
טבעי שאדם במעמדו של שפאק יקבל מאות פניות אישיות של בקשת עזרה. אלה
יכולות להיות בקשות מצד מוסדות רשמיים או אישי ציבור, ביניהם גם מפקדי משטרה,
(המשך בעמוד )20

— --שש ת חני ת בדרן־ דיגין

| ה 1 1זךן אריה שפאק, בהיותו נער תל־אביבי, לפני 25 שנה. הוא
1 1 .1 1 ,1 1 1נראה בשורה הראשונה (שלישי מימין) .תנועת הצופים
היתה לו מבוא להגנה ולאגדדת מכבי, הפך בה לאחד העסקנים המרכזיים.

ןךווך עם אשתו מריס, על רקע חור־שות
בן־שמן, בתחילת , 1948כ1

שהיה מפקד המקום ומרים שרתה תחת פיקודו.
ייי

יייייייייי

ךןןךךןדץ ־ ך ן ליד שלט באיטל־
11 [ 9
1 1 1 11 יה, המראה את

הדרך למחנה הפלוגה המסייעת, בה שרת שפאק כסמל.

השועל

המשל

בג׳יפ המפקד של שועלי־שמשון,
במיצעד 1948 ברחובות.
בתום המיצעד לחץ ביג׳י את ידי שפאק.

המפקד

עט אחד מפיקודיו, בעת טיול בדרום,
לפני קום המדינה. שפאק
עבד בעירית״תל־אביב, הקדיש להגנה את שאר זמנו.

אריה שפאק (שמאל) בחברת ראש העיר חיים לבנון. מאחוריהם:
שמחה לאהר, ראש מחלקת הפיקוח של מינהל יפו,
שנעצר אף הוא. תמונה זו מבליטה את מעמדו של שפאק כאיש הקובע ביפו.

במדינה
(המשך מעמוד )7
חזר בו בסוף השבוע מאחת מהחלטותיו ה קודמות.
היה זר, כשהוחזר אליו הצעיר מרדכי
אנטוניו מחיפה. המשטרה בקשה יומיים
נוטפים. הצעיר לא התרגש, ביקש רק
שאיסור פרסום שמו ותצלומו יישארו בתקפם.
הוא היה בטוח שייענה בחיוב. אולם
כאן קם התובע המשטרתי ובנאום חריף
התנגד לאיסור .״אדרבא, כבוד השופט״״
אמר ,״הייתי מבקש להמליץ לפרסם את
פרשת ההונאה בגלל הענין הציבורי הרב
שיש בה.״ אנטוניו שלח מבט מלא־הפתעה
בשוטר. הוא לא ציפה לכך. הוא ניסה
לומר משהו לשופט, אולם טרייוויש סירב
כבר לשמוע. הוא התיר לפרסום את השם
אך לא את הצילום של החשוד .״אתם
רואים, בכל זאת סידרתי אתכם,״ צחק
אנטוניו כשיצא.
בחוגי המשפטנים עוררו החלטות אלה,
שמספרן גובר והולך, פקפוקים חמורים.
המתנגדים טענו לא רק כי הפרסום הוא
חלק מהעונש, ומרתיע פושעים אחרים; הם
טענו גם כי לגבי חלק מן העבריינים, ובעיקר
רמאים, חשוב להזהיר את הציבור
פן יפילו בפח קרבנות נוספים.
על כף המאזניים היה מונח עקרון יסודי
עוד יותר: העקרון המקודש של פומביות
המשפט. עקרון זה, אחד מעמודי־התווך של
מדינת־החוק המודרנית, בא כדי לאפשר
ביקורת ציבורית על מערכת המשפט, למנוע
קנוניות, לקרב את הציבור אל מערכת־החוק
ולהעמידו על תופעות חברתיות הטעונות
ליבון.
היה נדמה, השבוע, כי צד זה, החשוב אף
משיקולים אישיים, אינו עומד תמיד לנגד
עיני השופטים במידה מספקת.

בחור שאנס אותי. פניתי לאמי ושאלתי
אותה מה לעשות והיא ענתה, :אל תפחדי,
כשתתחתני תקחי דם מתרנגול ואז יהיה הכל
בסדר.׳ האם אמי צדקה?״
״אני בת 17 והולכת עם בחור נהדר,״
כתבה נערה שניה .״אני אוהבת אותו עד
לשגעון. אנהנו משתדלים להיות ילדים
טובים אבל מפהדים שנכנס לאיזו צרה
היות ואין באפשרותנו להתחתן. מד, לעשות?״
התשובה,
מפיו של הד״ר גלעדי :״חבל
שהגעתם בגיל כר,־צעיר למדרגה כזו. רצוי
לא ללכת עם בחור קבוע ולחפש במקום
זה חברה. לא לצאת לטיולים בצוותא. לקבל
בחור שאוהבים רק כשיש עוד מישהו בחדר.
הדברים האלה מצחיקים אבל הם חשובים
עד למאד.״
בתשובה לרוב השאלות הפנו אנשי האגודה
את השואלים לרופאים ופסיכולוגים
כדי למצוא מרפא לבעיותיהם. הקו הכללי
בעצותיהם היה:
#לא להתחתן בגיל מוקדם ולא במאוחר.
הגיל האידיאלי הוא .23
9להמנע מיחסים־מיניים לפני הנישואים.
#לד,זד,ר מאוננות.
#לדעת מה מצפה להם בחיי הנשואים.
הסביר הד״ר רפאל רוזנר, מנהל השירות
הפסיכיאטרי בשרות בתי הסוהר :״דורנו
הוא דור פסיבי. במקום לנגן מוסיקה מא
מער

ח חנ;ודש

״יש גירינו בלי־נשק נוראים
הנמצאים בשלג של נבוש
הבריז בשבוע שעבר
ראש ממשלת כרית-המוע-
צווו, ניקיטה ברושצ׳וב.
נאום זה הסב את תשומת•
לב העולם לעובדה שכה כשעה
שנערכות שיחות פי-
רוק־הנשק והבנות לועידת•
פיסגה להבטחת השלום, עסוקים
המתכננים הצבאיים
בהמצאת בלי־נשק אגדתיים,
ובגיבוש שיטות איסטראט־גיות
שיהפכו את מלחמת
העתיד -אם אי-פעם תפרוץ
-לדבר שאין כדוגמתו.

• 1ז\ז הסי כרי־\זנט 21ן
וזוז!שינו שיופנו2ע
ברותג?
• וזוזי דגזווז נזירזדגזו!־
וזנווזיד שוזארופיגז
וזוזכווויגז ר\2ו־או\1ז
בנזודי-נזודוו!?
בגליון הבא יפרסם ״העולם
הזה״ את בתבת-הענק

מלחמה
1974 המבוססת על מחקרו של קצין אמריקאי,
שחדר לנבכי העתיד, והמתאר
בצורה פלאסטית מלחמה המדהימה
גם את הדמיון הנועז ביותר.

איו זו ספרות מסוג ״מדע
הדמיון״ .זהו מחקר מדוייק,
המבוסם על כלי־הנשק הנמצאים
עתה כשלב של גיבוש
ותיכנון, הפותח אפיקים חדשים
למחשבה הצבאית בים,
ביבשה, כאוויר ובחלל.

״אני בגיל 27 ועוסקת באונניזם. אני
עוד בתולה. מה לעשות?״ השאלה, הנראית
כלקוחה מתוך מדור מבוים של עצות לבנות
הטיפשעשרה, הופנתה השבוע לצוזת של
אנשי־מדע, רופאים ופסיכולוגים שישבו על
הבמה באולם ההרצאות בבית־שטראוס בתל־אביב.
לא היה זה חידון פומבי נוסף בשטח
חדש, כי אם נסיון, נועז למדי, של אנשי
האגודה ליעוץ לנוער לקראת הנשואין, למלא
את החלל בשטח החינוך בישראל — החינוך
המיני (ראה מסגרת).
עד כה נהגו אנשי האגודה הציבורית,
שהוקמה לפני שנים מספר, ליעץ לזוגות
ולבודדים שהופיעו בפניהם בתחנה הקבועה
שהקימו בבית־הבריאות. הם נתקלו בתופעות
של בורות מוחלטת בשטח המיני. לרוב
היו עצותיהם מאוחרות מדי. משום כך
נקטו בצעד של הסברה פומבית, הזמינו
בני־נוער מגיל 16 ומעלה לשאול שאלות
ולקבל עליהן תשובות מפי חבר מומחים
שהתכנס במקום.
ההיענות היתד, בלתי־משוערת. האולם
הקטן של בית־הבריאות היה גדוש ומלא.
רק כמחצית ממאתיים הנוכחים היתה בני־נוער.
השאר היו מבוגרים, כולל זקנים וז קנות
עד גיל .70 בני־הנוער עצמם היו
מגוון מיוחד. לא היו בהם גברברים או
בנות טיפשעשרה, שלהם בעיקר נועדה ההסברה,
אלא תלמידי גמנסיות, חברי תנועות
נוער, בני־נוער דתי חובשי כומתות במספר
רב, וחזקים בשנות העשרים. אולם הבורות
המינית שגילו רבים מהם בשאלות לא נפלה
מהבורות שהיו מגלים נערים במעברה נידחת.
במקרים
רבים לא יכלו המומחים, שלא
תמיד היו מעודכנים בתפישות האחרונות
של החינוך המיני, לתת עצות של ממש.
כך, למשל, השיב הד״ר מרדכי גלעדי,
שהוא ואשתו הם הרוח החיה באגודה, לשאלתה
של הבתולה בת ד,־ :27״אני מציע
לך להפסיק בהחלט עם האוננות. אחר־כך
אתפלל יחד אתך שהקב״ה ישלח לך את
הבחור שתוכלי להתחתן עמו.״
דם מתרנגול. הד״ר גלעדי ניסה לעודד
את שואלי־השאלות .״בדור שאין בו רומנ־טיזם
ולא שולחים בו פרחים ומונים רק
את מספר הפעמים שהולכים לקולנוע, חשובה
ההסברה המינית יותר מאשר הטיל הנשלח
לירח.״ אולם לא היה צורך בעידוד. השאלות
זרמו בקצב מהיר.
״נשארתי לבדי בבית,״ פתחה את השאלה
נערה אחת ,״הורי ׳ הלכו לחתונה ובא אלי
* מטלפנת לאביה בשיקאגו כדי לספר
לו את החדשה המשמחת.

כלה דורותי וחתן בחופה*
אחרי מבט ראשון, בא שני
זינים למוסיקה. במקום לעסוק בספורט
הולכים להסתכל במשחקי כדורגל. גם בחיי־הנשואין
נעשינו פסיביים. מחכים לגירויים
חיצוניים ומחפשים בילוי משותף במקום
תוכן חיים. השיעמום הוא כיום האויב
הגדול ביותר של הנשואין. הבעל מפחד שאינו
נותן די לאשה, והאשה מפחדת שאינה
נותנת די לבעל. משום כך לא קטן הוא
מספר הבעלים ההולכים לבתי־הסוהר משום
שרוצים לתת לנשותיהם עושר כתחליף לאושר.
על כל זה צריך לחשוב ולהשתדל
למצוא פתרון!״
שמירה על הבית .״לעזאזל, למה להסתדר
כבר בגיל צעיר זוגות זוגות?״
יצא הד״ר גלעדי נגד שיטת החברות הקבועה
בגיל צעיר .״תורם לכך לא במעט החינוך
המשותף בבתי־הספר התיכוניים. הנערה
יושבת בשרוולים קצרים ומחשוף עמוק,
ושעה שהמורה עוסק על הלוח בסינוסים
ובקוסינוסים, מסתכל התלמיד היושב ליד הנערה
אל תוך ד,סינוסים והקוסינוסים אשר
בחזה.״
״בחורים,״ קראה אחריו אשתו ,״עסקו
בכל מיני תעסוקות והובי, רק אל תספקו את

עצמכם בידיכם. ובחורות, אתן אינכן יודעות
את המצפה לכן בגלל כמה רגעים של
תענוג. למענכן, למען אושרכן, שימרו על
הבית*.״
רוב הנוכחים, ביחוד המבוגרים שבהם,
נראו משוכנעים. רק צעיר משופם היה
מרוגז במקצת. הוא שאל האם נכון שבשעת
המגע המיני מעבירים בני הזוג זה לזה תכונות
אופי .״שטויות,״ השיבה לו הרופאה
הד״ר קלרה כהן. הצעיר לא הסתפק בתשובה
:״אבל קראתי את זה בספר־מין רציני
ומוסמך!״

דרכי אדם
גרו שי פספורט
היד, זה מבצע בזק 24 .שעות לפני שהפליגה
משאית שוהם, דגן, מנמל מונטריאול
בקנדה, ניצח רב־חובלה על טכס הנשואין
המזורז ביותר בהיסטוריה של צי הסוחר
הישראלי. הקצין השלישי של המשאית,
דניאל פיהא 28 נשא לו בטכס מפואר,
שנערך בבית הכנסת המרכזי של מונטריאול,
עמנואל, את שוטרת התנועה דורותי נדלר

לטכס, שלווה בכותרות עתונים בקנדה,
ארצות־הברית וישראל, קדמו שיחות טלפונים
בהולות בין מונטריאול לשיקאגו,
שבסיומן קיבלה השוטרת היהודיה דורותי
נדלר חופשה זמנית מיוחדת ממשטרת התנועה
של שיקאגו, ר,וטסה בחפזון אל
בחיר לבה, שעמד להפליג באונייתו למחרת.
השיחה האחרונה שנערכה בעניין זה בקוד
הטלפונים מונטריאול־שיקאגו היתד, בין הכלה
המאושרת והוריד, הקשישים .״שלום
דאדי,״ קראה הצעירה, העטופה בצעיף לבן,
אל אפרכסת הטלפון במשרד בית־הכנסת בו
נערך הטכס ,״אני נוסעת לישראל. התחתנתי.״
השבוע,
חודשיים לאחר המבצע הבהול,
הופיעו בני הזוג שוב בפני הרב. הפעם במשרדי
דדעד הקהילה בתל־אביב. גרושיהם
אושרו סופית על־ידי בית־דין רבני. דורותי
נדלר ערכה את הכנותיה האחרונות לחזרתה
לארצות הברית.
מה יהיה הכן 1הדרך ממונטריאול
שבקנדה לחיפה לא היה סוגר, בשושנים.
ירח־הדבש הקצר הסתיים בבית החולים
בנאפולי. דורותי חלתה בדרך, הועברה
לבית־החולים בעיר הנמל האיטלקית. אולם
האידיליה בין הזוג הסתיימה עוד קודם
לכן .״מיד לאוזר ההפלגה התגלו בינינו
חלוקי־דעות,״ סיפרה הכלה המאוכזבת לכתב
העולם הזה .״לא רציתי לוותר על
אזרחותי האמריקאית ולהשתקע בישראל,״
הסבירה את הרקע לחילוקי־דעות יסודיים
אלה.
לדורותי היתד, אף תוכנית־חיים בשביל
בעלה הצעיר: היא הציעה לו לוותר על
קצינותו בדגן, להפוך לרב־חובל של יכטה.
דניאל פיר,א סרב.
מאוחר יותר, לכשהגיעה דורותי אל בעלה
לחיפה, מצאו השניים נושא חדש למחלוקת:
מה תהיה האזרחות העתידה של בניהם.
הויכוח התלהט ללא כל קשר לעובדה כי
בעייד, זו עלולה להתעורר רק בעוד 15
שנה, הזמן בו עלול הבן, אם יוזלד, לצאת
מרשות האם, לעבור לרשות האב.
דורותי, הטוענת שאת נאמנותה לאזרחותה
האמריקאית הוכיחה עוד במלחמת העולם
השניה, כשהתנדבה לצבא ארצות־הברית כ־קשרית,
לא היתה מוכנה לוותר. היא ניצבה
השבוע לצד בעלה בוזעד הקהילה התל־אביבי.
המלצה מידיד ישראל .״רציתי להיפרד
מדניאל בנשיקה,״ סיפרה השבוע
דורותי ,״אולם הוא סרב. הוא רק נתן לי
מטפחת לנגב את הדמעות.״ גם עתה, כשהיא
מבלה את התקופה הקצרה שנותרה
עד שתעלה על האניה שתחזירי, למולדתה
בטיול בגני חיפה ובהאזנה לתקליטים מעל
פטיפון־נייד, ממשיכה דורותי להזיל דמעות.
״קוויתי כל הזמן שיקרה נם ודניאל ישנה
את דעתו. אני כל־כך אוהבת אותו. התאהבתי
בו מהרגע הראשון שראיתיו.״
אולם לאנשי צוות דגן יש גרסה אחרת
בדבר התאהבות זו. סיפרו הם: כשעגנה
דגן בשיקאגו, עלתה דורותי לסיפון בשעה
שתיים בלילה, הציגה פתק ממכר ישראלי.
הפתק׳ שהיה כתוב בעברית, המליץ על
דורותי כ״נערה ידידותית לימאים.״ האיש
הראשון שקיבל את ההמלצה היה הקצין
השלישי פיר,א. הוא הסתגר עימה בתאו,
הודיע למחרת בבוקר כי הם מתחתנים.

לין.

כינוי בשפת בנות הטיפשעשרה לבתו־

העולם חזח 1166

אדישות, שיעגנום ועזובה דוחפים

הנועד אד הפשע

חיים משעות אחר־הצהריים המוקדמות ועד
שעות הלילה. אפשר לשחק שם ביליארד
ולרקוד רוקנרול. אלא שבניגוד לשפת־ימה
של תל־אביב, אין המועדונים משמשים
מקום־ריכוז לעולם התחתון, ומוקד לשחיתות.
אפשר,
כמובן, להציע שארגוני־ההתרמה
הגדולים של יהדות העולם יממנו שרשרת
כזו של מועדונים. אך הצדקה מתחילה
בבית. בכל שכונה או שיכון קיים מרכז
עם מיגרש ציבורי ריק. סביב מרכז זה
אפשר לארגן תחרויות ספורט; באולמות
בית־הספר של השכונה אפשר לקיים חוגים
לאמנות. לשם כך דרושה קודם־כל מסגרת
התחלתית מתוכננת: איש משרד הסעד,
העיריה או משרד החינוך.

עם סיום סידרת המאמרים על הגברברים, בה נתן
תאור מקיף על צמיחתם, חייהם והצפוי להם, הציג
״העולם הזה״ כפני אישים שונים את השאלה: מה
ניתן לעשות לתיקון המצב? במיוחד נתונה תודת
המערבת לשופט השלום לנוער מר דוד רייפן; למך*
תופעה היא עולמית. ניו־יורק,
ליכולת השגחתו של
ן 1האמבורג, מוסקבה, לונדון. שיקאגו, תל־אביב
— לכל אחת מן הערים הגדולות יש
גברברים משלה.
הרקע גם הוא משותף לכל העולם —
התערערות קשרי המשפחה, פלישת הרחוב
אל תוך הבית, ריקנות ושיעמום, אזלת־ידם
של בתי־הספר, אדישותם של המבוגרים —
כשלכל ארץ גורמים אופייניים משלה.
מה ניחן לעשות בישראל לעצירת המגיפה?
זרע הפורענות נזרע בנפשו של הנער
עוד בבית הוריו — זהו זרע אי־השקט ואי־השלימות,
המצמיח במרוצת השנים את
היבול המסוכן של עזובה, התנכרות לחברה
וכניעה להשפעות הרחוב. ההורים
חיים תחת לחץ מתמיד, לעתים קרובות הם
מבודדים מן החברה הסובבת אותם. יש להם
אמנם חברים למשחק־קלפים או לבילוי בקולנוע,
אולם אין להם עם מי להיוועץ בקשר
לבעיות חינוך ילדיהם.
קיימת כיום רשת של תחנות יעוץ להורים
ותחנות של טיפת־חלב׳ המקיימות מגע עם
הורים לפני ואחרי לידת הילד. דרוש כיום
תיאום כל השירותים האלה בקנה־מידה
ארצי והרחבת שטח פעולתם כדי שיכלול
הסברה ויעוץ להורים גם בבעיות חינוכיות
ונפשיות של הילד.
תחנות־היעוץ להורים יכולות אף ליצור
מסגרות חברתיות, בהן יכולים הורים של
שכונה מסויימת להיפגש לשמיעת הרצאות
על חינוך או היגיינה נפשית של הילד.

רע וטוב
1משפחות שילדיהן הגיע^גי^^

/סויים, אין גם צורך להקים מסגרות
ארגוניות או חברתיות חדשות. כי לכולן
יש נקודת־מוקד אחת, המאחדת אותן: בתי-
הספר, בהם מבקרים הילדים. משרד החינוך,
או משרד הבריאות — או שניהם יחד —
יכולים לחולל את ההפיכה הגדולה בחיי
הנוער אם ידעו לארגן את ההורים מסביב
לבתי־הספר, כדי לשמוע הרצאות, ויחד עם
המורים לקבל הדרכת פסיכולוגים מומחים.
חוק חינוך חובה — המקיף כ־ 950/,מילדי
המדינה — מכנים את הנער למסגרת
שנוצרה מלכתחילה לטפל בו טיפול מרוכז
לקראת הפיכתו לאזרח המדינה. מה מהותה
של מסגרת זו? אילו ניתן היה להצביע על
גורם אחד, שמעל לכל גורם אחר נכשל במילוי
תפקידו בחיי הילד — הרי הוא בית־הספר.
כי את אזרחי המחר מחנכים בני
האתמול לפי שיטות המאה הקודמת.
מבחינה פסיכולוגית, מפגר בית־הספר לפחות
ב־ 30 שנה אחרי החברה. כי בעוד
שהחברה והמשפחה הבינו כי אין החיים
מתחלקים לשחור ולבן, וכי מאחורי כל
מעשה של הילד עומדת רשת אינסופית של
מניעים נפשיים, ממשיך ביודהספר לפעול
לפי שיטת הציונים של טוב ורע. ילד מתחצף,
אינו משתתף בשיעור, לא השתלט על
חומר הלימודים — זהו ילד רע. המדע ביטל
את המושג ״רע״ ,קבע דרגות שונות של
מחלה, סטיה או הפרעה נפשית. אך המורה
לא קיבל בסמינר את ההכשרה הפסיכולוגית
שתעזור לו למצוא את סיבת פיגורו או מר דנותו
של התלמיד. הוא קובע רק שהוא
ילד רע. במידה ולמדו על פסיכולוגיה בסמינר,
נעשה הדבר רק כדי למצוא את הדרך
הטכנית הטובה ביותר להחדיר חומר לתלמיד.
לזכותם של המורים — ולחובת המדינה
— יש לציין כי תנאי הלימודים הינם מ תחת
לכל ביקורת. הכיתות דחוסות מעל

מונה על המעונות מטעם משרד הסעד הגברת רחל
הוטנר ולסגנה מר יוסף בן־אור; לסופר ולמחנף
יהודה שביט (שטראוך) ,מרכז הטיפול כילד וכנער
של עירית תל-אכיכ-יפו, אשר על סמר הראיונות
שנערכו איתם מוגשות ההצעות הממשיות הבאות.

המורה. מה גם ששום
מורה אינו יכול להתמסר כולו לתפקידו,
אם עליו להשלים את משכורתו העלובה
בעבודה כפקיד חלקי או מתן שיעורים
פרטיים.
אין גם סינון מינימלי של התלמידים.
בכל כיתה נמצאים כמה תלמידים יוצאי־דופן
— אם מפני שהם מופרעים אם מחמת
פיגור שכלי. אילו יכלו המורים, תחת
הדרכה מקצועית מתאימה, לכוזן תלמידים
אלה לבתי־ספר מיוחדים, או לטיפול מיוחד
במסגרת הכיתה, היה נעקר אחד מזרעי
הפורענות הפעילים ביותר.
אך לא רק המסגרת הארגונית של בית-
הספר גרועה. מעל לכל גרועה תכנית ה לימודים.
היא מעופשת, קרתנית, תלושה
לחלוטין מן החיים, אינה יוצרת בתלמיד
את הערכים האנושיים היסודיים ביותר. אין
בה כל ול1כן, שיכול לספק את סקרנותו
האינטלקטואלית של התלמיד. על כן חייב
הנער להתוח את צמאונו לידע ממקורות
אחרים — הקולנוע והרומנים הדמיוניים,
ההופכים לבעלי ההשפעה המכרעת.
תלמיד בית־הספר העברי גם אינו לומד על
בעיות מין. רק פעם אחת נכנסת אחות
בית־הספר, לבושה בסינורה הלבן, לכיתה
ומסבירה לתלמידות כיתה ח׳ או ז׳ עובדה
ביולוגית או שתיים, שהנערות כבר שמו
לב אליהן מזמן. הנערים אינם מקבלים —
מלבד בכמה בתי־ספר יוצאי־דופן, כל הדרכה
שהיא. משרד הבריאות התבונן פעם
בתוכנית הלימודים של בית־ספר עברי, ולא
יכול היה להתאפק מלשאול :״מה זה? האם
הלימודים העבריים הם חסרי־מץ?״
התלמידים, כמובן, אינם חסרי־מין. אך
ללא הסברה, ללא יעוץ, ללא הבנה נוצר
מצב מחריד בבתי־הספר התיכוניים בכל
הנוגע לשטח זה.
חידוש קטן היה יכול לשנות תמונה זו
במידה רבה, אילו צירפו לכל קבוצת בתי־ספר
פסיכולוג מוסמך כיועץ לתלמידים,
להורים ולמורים. התוספת במשכורת אפ־סית־כמעט,
והתוצאות בלתי־מוגבלות. בניו־יורק,
למשל, הגיעה פורענות הגברברים
בבתי־ספר מסויימים לממדים של מגיפה
אימתנית. מורות נאנסות על־ידי תלמידים,
מורים נרצחים על שהעזו לגעור בנער.
בבית־ספר אחד נרצח לפני כשנה השמש,
וגופתו נחתכה לגזרים. לאחר מעשה־זוועה
זה, צורף לסגל-ההוראה בבית־ספר זה פסיכולוג.
תוצאות פעולתו היו חיוביות להפליא.
גם הספורט צולע בבית־הספר העברי. רק
לפני שנה הכיר משרד החינוך בכדורגל
כבספורט אשר רצוי להחדירו לבית־הספר.
תוכנית־הלימודים מסתפקת בשעה אחת לשבוע
להתעמלות. במקרים רבים, מורי ה התעמלות
הם זקנים היושבים על כיסא
וקוראים ״אחת־שתיים־שלוש־ארבע״ לכיתה
המקובצת. אם הם צעירים, עושים הם את
עבודתם בקבלנות, בתריסר בתי־ספר. הספורט
כאמצעי ליצירת רוח־צוות ולהח דרת
הרגשת השייכות לחברה מסויימת, אינו
ידוע בבתי־הספר העבריים. כך שבצד התלישות
הנפשית רובצת על בית־הספר גם
קללת הניוון הגופני.

תגועודהגוער -כלי ריק
ך>* עם התחלק עול חינוכו של הנער
בין המשפחה, בית־הספר ותנועת ה נוער.
אולם מזה כמה שנים ירדה תנועת־הנוער
מן הפרק כגורם רציני בחינוך. הת
נועה
המדברת עדיין על הליכה להתיישבות,
זוכה רק ללעג. תנועה המדברת על אידיאלים
נעלים ונשגבים מלפני דור או שניים,
ומתנכרת בציניות ובצביעות לאידיאלים
אלה במעשי יום־יום, מעוררת בוו. ברוב
תנועות הנוער בערים שולטים מדריכים־
בשכר, או עסקנים מפלגתיים מאוכזבים,
שלא הצליחו להשיג ג׳וב מוצלח יותר.
הם אינם מסוגלים למשוך את הנוער ולחנכו,
והם אינם עושים זאת.
בהיותה בנויה על בסים מפלגתי נוקשה,
אין תנועת־הנוער יבולה גם להציע דבר חדש
לנער. אין היא מהודה
בשבילו מסגרת ארגונית,
בה יוכל לפתח את
רעיונותיו ולגבש תפיסת־חיים.
להיפך: היא דורשת
ממנו הזדהות־מ־ראש
עם עקרונות פוליטיים
וחברתיים נוקשים,
וברגע שהנער מגלה
נסיה למחשבה עצמאית
או להערכה ריאלית
של האידיאלים המוגשים
לו — הוא מסולק.
מחלה
זו אין לתקן
באמצעים ארגוניים. היא
נובעת מן המקור האי־של
דיאולוגי־המפלגתי
תנועות־הנוער,
מקור העומד
בניגוד כמעט מוחלט
למציאות החדשה השוררת
במדינה. עד שאחד
משניים אלה —
האידיאלים או המציאות
— לא ישתנה, אי־אפשר
יהיה להחזיק ולחנך את
הנוער בתנועות הנוער
הקיימות.

מועדון כבלשבונה
כיצד מכלים נ-

סביבו יוכל לארגן מתנדבים מתושבי השכונה
— שחקני כדורגל ידועים, אמנים,
בעלי־מלאכד. מעולים. הקמת גרעין כזה
היא הצעד החשוב הראשון לקראת הקמת
מועדון שכונתי בשיתופם של נערי השכונה.
אפשר לשחק ביליארד במועדון זה, ללמוד
לנגן גיטארה, או לארגן קבוצת רוכבי־אופ־נוע.
פעולות אלה ימלאו את חלל־השיעמום
בחייו של הנער. הדחיפה לנדוד לשפת־הים
ולכיכר דיזנגוף תקטן.

מב״מ מול מטפ״ל

ך* יימים כארץ כמה ארגונים אזרחיים
[ /חשובים — הבונים החופשיים, בני־ברית,
רוטארי — אשר מדי פעם מפנים ממרצם
ומכספם לפעולות ציבוריות. אילו היו
מתאמים את אפשרויותיהם היו יכולים
ללא־מאמץ לתת את הדחיפה החיונית הראשונה
להקמת עשרות מרכזים קהילתיים.
כיום נמצאים 700 נערים במוסדות עבר־

הבילוי היחידי כיום: הטירים

ערים לומדים או
עובדים, והצעירים שזה
עתה סיימו את שירותם הצבאי? שיכבת־גיל
זו היתד, תמיד שיכבה דינמית, שופעת
מרץ הזקוק לפורקן. פעם מצאו את פורקנם
בתנועת־הנוער, או באירגון המחתרתי. כיום
אין עוד מסגרת חיובית כזו שתמשוך אותם.

על קרקע זו גדלים הגברברים. הם מבלים,
את זמנם בסנוקרים, בהצגות קולנוע, ברדיפה
חסרת־תכלית אחרי חוויות מפוקפקות,
בהסתבכות איטית או שיטתית עם החוק.
דור זה אינו שונה מאחיו המבוגרים שלפני
קום המדינה; המדינה היא שהשתנתה. כמו
הנפשות המחפשות מחבר, מחפש הנוער
הישראלי אידיאל. ובאין אידיאל הנראה לו,
מחפש הוא בילוי, כייף ,״ספורט״.
בעולם הנוצרי קיימת דוגמא נפלאה של
האי.מ.ק.א ,.היא התאחדות הצעירים הנוצריים.
בכל עיר גדולה, בכל רובע, קיים
מועדון של אירגון־מתנדבים זה. יש בו
הכל: מרכז לספורט, חוגי דראמה, שחמת,
מוסיקה, ספרות, ציור. חבריו עורכים
נשפי־ריקודים, שואלים ספרים בספרייתו או
מזמינים אורחת לבילוי־ערב במזנון. את
המועדונים מקיים ארגון עולמי, האוסף
תרומות מאישים ומממשלות. חברי המועדונים
עצמם משלמים דמי־חבר, מגייסים כסף
למימון פעולותיהם. המועדונים שוקקים

יינית בשנה הבאה •גדל מספרם ב־ס /ס.50
כלומר: למעלה מאלף נערים יהיו נגועים
במחלה ממארת, מסוכנת לחברה כולה. אילו
נודע כי בשנה הבאה יחלו נערים אלה ב־מאלאריה,
היה מיד נכנם לפעולה מנגנון
ממלכתי שלם, למניעת התפשטות המגיפה.
ואילו למניעת מגיפת הגברבריות לא נעשה
שום צעד דרסטי.
קיימים כיום לפחות עשרה גופים המטפלים
בנערים — ממשרדי הסעד, הבריאות,
החינוך וכלה בעיריות, בארגוני־נשים וב־עליית־הנוער.
כל אחד פועל לפי תוכנית
משלו, בחזית שהוא בוחר לעצמו. מה שחסר
כיום אינם האנשים או התקציב. חסר מעל
לכל התיאום בין כל הגופים הלוחמים בחזית
הגברבריות, שיוכל למנוע כפילות,
ביזבוז ואף התנגשויות. לניהול מלחמת־המנע
החיונית, חובה להקים מטה כללי —
מכ״ם (.מטה כללי מונע) כדוגמת המטכ״ל.
תפקידו יהיה לתאם, להדריך ולפקד בדרג
של שרים, לא של פקידי־משנה.
רק אז יהיה סיכוי כי תל־אביב, ירושלים
וחיפה לא יוחרדו בעוד ארבע־חמש שנים
ממעשי רצח, אונס ואלימות של גברברים,
כפי שנחרדות עתה מדי יום ניו־יורק, לונדון
ושיקאגו.

כלי כישוף כושיים שמדים לקסום לצופים

בשעה שלחם את מלחמותיו על הקרטונים של קרגל
ונגד המועצה לשיווק פרי הדר, חשדו רק מעטים כי
לשמואל (״סם״) דובינר יש אהבה נסתרת, נושא אהבה
זו: האמנות הפרימיטיבית בחלקי־עולם שונים, ובעיקר
של אפריקה הכושית.
עם צאתו מעול עסקיו ומלחמותיו, התפנה דובינר
בן ה־ 46 להקדיש את מלוא זמנו לאהבה זו. התוצאה:
תערוכה של כ־ 185 מוצגים של אמנות כושית, שתיפתח
השבוע בביתן רובנשטיין של מוזיאון תל־אביב.
המוצגים, שהגיעו למוזיאון בקרטונים מיוחדים של
קרגל, נאספו על־ידי דובינר במשך 11 שנה, נשמרו
על־ידו חלקם בביתו, חלקם במחסנים וחלקם במוזיאו נים
בחוץ־לארץ. כולם שייכים לאמנות של אפריקה
המערבית והמרכזית, שטח המשתרע בין אל־צחרה
מצפון, האגמים במזרח ונהר זאמבזי בדרום. הוא כולל
בעיקר את הסודאן הצרפתי, חוף גיניאה ור,קונגו.
דובינר עצמו אוהב לספר סיפורים מבדחים על תוכנם
ומשמעותם של המוצגים השונים. סיפור אופייני
נוגע למסיכה של שבט סנופו (.ב פינ ה השמאלית, למטה)
.מסיכה זו שייכת לאגודת־הסתרים, מן הסוג שהיה
קיים בכל שבט בושי, ושכל הגברים בשבט או חלק

האשה ההרה

(£״8£)8*111ס 16ז*1£מ£1י1

השלווה העילאית של האשה ההרה מתבטאת בראש זה, מעשה ידי אמן אלמוני מבני שבט
הבאולה, בחוף השנהב, שבט שהוא מגדולי יוצרי האמנות באפריקה. העיצוב נעשה עליידי
משטחים חלקים, השומרים על התפיסה הכללית של הצורה, למרות העיבוד המדו״ק של
הפרטים.
הראש שייך לפסל של דמות שלמה, שגודלה 47ס״ס. האשה מחבקת את בטנה -הנושאת
את העובר. על הצוואר והפנים נראות צלקלת הקעקע, המשמשות לגברים נסימני־הינר
שבטיים, ולנשים גם לקישוט. האף הצר והארון, המתחבר עם הגבות, והעיניים העצומות־למחצה,
נותנים לפנים ביטוי של שלווה עדינה, המודגשת עוד יותר על־ידי הצואר הארון.
הפסל עשוי מעץ, שנמרח בשמן הנותן לו את הגוון השחור (שאינו בעץ עצמו) ואת
הברק המיוחד. שמן דה גם שומר עליו מפני ייבוש ופיצוץ, מגן עליו מפני נמלים לבנות.
שבט זה, בניגוד לרוב שאר השבטים, יוצר אמנות לא רק לצרכי דת ופולחן, או אמנות
שימושית תועלתית, אלא גם אמנות לשמה. פסליו יכולים להיות פסלי־אבות ואף פורטרטים־
כביכול, המוזמנים לשם מתן מזכרת לידידים. גם אלה מבטאים את המסורת הפיסולית
והסגנון של השבט.

בער ואשח

(0ז!1א8 ע?*18 0? ?16

זוג מסוגנן, בעל גוף דמוי־מלילים וראש טיפוסי לשבט הסנופו. העץ הוא טבעי־בהיר,
צבוע לבן. לפי סברה אחת, נמצאו דמויות אלה בקבר משפחתי. הצבע הלבן מסמל אצל
הכושים בדרן כלל את המוות.
לא רק החזה הנשיי מבדיל בין המינים. על־ידי הבדלי הגובה (הגבר 64ס״מ, האשה 52
ס״מ) ,התמירות, הפרופורציות של הרגליים לגבי. הגו ואולי גם ההבעה, הצליח האמן לרמוז
על הגבריות של הפסל השמאלי ועל הנשיות של הדמות מימין.
הראש גדול הרבה יותר מן הפרופורציה הטבעית. בדרך כלל, כמו בכל אמנות מסוגננת,
הראשים בפסלים כושיים גדולים יותר, מאחר שהם מרכזים את עיקר הביטוי. לגבי הכושים,
מקום הנשמה או הרוח הוא בגולגולת.
שני פסלים אלה היו בידי אספן בלגי נודע, שסרב למסרם. רק אחרי הפצרות רבות,
הצליח דובינר לשכנעו להיפרד מהם, כאשר קנה ממנו ש*רה של מוצגים אחרים.
.אף שדובינר אינו אוהב למסור פרטים על הסכומים שהשקיע באוסף זה, ברור כי הם
מייצגים הון ניכר. כי מזה חמש־עשרה שנה כמעט ואין מוצגים חדשים באים מיבשת
אפריקה. כרגיל, מופיעים דברייאמנווז אלה כאשר שבט כושי ממיר את דתו, עובר לנצרות,
מוסר את כלי־הכישוף הפאגאניים הקודמים שלו לסוחרים. מכיוון שרוב השבטים כבר עברו
לנצרות.או לאיסלאם בדור האחרון, הרי הזדמנויות כאלה נדירות עתה ביותר.
גם מוצגים הנמצאים באוספים אירופיים ואמריקאיים, מופיעים בשוק רק לעתים נדירות.
הם כה יקרים, שיורשי האספנים רגילים למסרם למוזיאונים הלאומיים שלהם, עם מות האספן.
רוב הארצות הכושיות הפסיקו בשנים האחרונות את ייצוא דברי־ן זאמנות, מתוך מגסה
לבנות אוספים לאומיים שיגבירו׳ את הגאווה הלאומנית המתחדשת. הארצות הקולוניאליות
החלו להחזיר למו שבותיהן את דברי־האסנוון שהועברו קודם לכן לבירות האירופאיות. כן
החזירה בלגיה לקונגו חלק ניכר מן היצירות שלקחה משם.

מהם היו חברים בה. האגודות היו אחרז
של השבט, ולעתים היו המסיבות אסורות!
מי שלא היה חבר באגודה. לפי אמונת ה
עבר על איסור זה, היה צפוי לאסון.

טוען דובינר בחיוך :״מכיוון שהנשים
רות באגודת־הסתרים, היה אסור להן לו
מסיכה. לכן, כשהגברים רצו להתבודד ול
קים שלא מצאי הן בעיני זוגותיהם הנ
פשוט מציבים ליו מקום־המיפגש זקיף ק
מסיכה. שוב אשד, לא העזה לגשת.״
האמנות הכושית היא בעיקר אמנות כיל
תיה נועדו להגן על השבט מרוחות רעות.
להעזר בכוחן של׳ רוחות טובות להגנה, לו
ולריפוי מחלות (על־ידי העברת המחלה ל!
הה במלחמה, בצייד ובלידה. הן באו גם י
הקשורים במאורעות אלה. מבחינה זו, כי
כושית היא אמנות שימושית, ואין אמנו
שמדד,כושי
אינו מנסה להעתיק את המציאוו
אין הוא יוצר מן הטבע. הוא יוצר לפי

1לטכסים
:אייה לכל
ט, מי ש
היו
הבז
את ה־ק
בעיסו־ניות,
היו
ש את ה־

ת. יציו־ו־מבקשות

הפריון
,):להצל־ש
טכסים
אמנות ה־
:ושית לו
לתארה.
ז פנימית

ויסודית, שממנה הוא מפתח את צורותיו.
בדמות זו מודגשים מראש אותם האברים
שהוא רואה בהם חשיבות, בעוד שהוא מתעלם
מאחרים החשובים לגביו פחות.
בניגוד לאמן האירופי, המנפה לספר
סיפור או להסביר משהו לצופיו, אין לאמן
הכושי צורך בכך. הקהל שלו יודע בדיוק
מה תפקידם או שימושם של המסיכה או
הפאטיש. לכן הוא יכול להתרכז בבעיות
של״ צורה׳ של קומפוזיציה, של ריתמוס,
ובערכים אמנותיים טהורים. דבר זה נותן
ליצירותיו עוצמה רבה של ביטוי, שלא
תמיד מושגת באמנות התיאורית, הנאלצת
להתחשב בטבע.
לכן, כאשר פנתה האמנות המודרנית
בתחילת המאה לדרכים חדשות, גילו ה־קיומה
של האמנות הכושית,
אמנים את
שהיתר, עד אז רק קוריוז פולקלורי וחומר
אתנוגראפי. הם החלו ללמוד ׳ממנה. מה
רבה השפעה זו על אמנים מודרניים, מ־פאבלו
פיקאסו ואמאדיאו מודליאני ועד
להנרי מור, ניתן ללמוד בנקל למראה המוצגים
של תערוכה זו.
תצוגה זו כוללת מוצגים נדירים ביותר,
מהם: הציפור־ואף
יחידים במינם. אחד
האדם משבט סנופו בחוף השנהב והסודאן
(ראה שער) ,שהיה מגן הכפר. היסוד הציפור,
שבו הוא כנראה ציפור הקונו׳ שהיא
טוטם (.החיה המקודשת) של השבט.
הפסל, שגובהו 163ס״מ, מצטיין בהרגשת
צורה עמוקה, המתבטאת בקו העובר
ממקור הציפור, דרך ביטנה עד לקצה זנבה.
התמונות המופיעות בעמודים אלה הן
פרי ידי ישראל צפריר, גדול צלמי האמנות
של ישראל, ואחד הגדולים בעולם.

במב׳ לברית מילה
( )6080ש7£10 1££1א*
ראש של דישון, על מוט באורך של
67ס״מ (הנראה בתמונה רק בחלקו העליון),
שימש כנראה למשחק.
הראש, שגודלו 30ס״מ, מסוגנן ומעוטר
עיטורים גיאומטריים בשלושה צבעים —
לבן, אדום ושחור, ברוב מסיבותיהם הצבעוניות
של שבט הבובו, ליד מעלה נהר
הוולטה, בגבול סודאן הצרפתי.
יש סברה כי תפקידו של החפץ הוא לשמש
מישחק לילדים, כמו סוס־עץ באירופה,
ובעיקר אחרי ברית־המילה, הנערכת אצל
מרבית הכושים בגיל ההתבגרות, ולרוב
סביב גיל . 13 אז מוכנס הנער לברית השבט,
אחרי שעבר מחוץ לכפר תקופת.
נסיונות ואימונים בת חדשיים עד שנתיים,
כדי להכשירו לחייהם של המבוגרים.

(£ז8£$)811)0ס 10ז 1ו 1¥£89 עז

הזקנה!הצעידה
כדי להגן על רוח האבות מפני זרים ורוחות, רעות, נהגו בני
שבט באקוטה, באפריקה המשוונית הצרפתית, לשים את עצמות המת,
ובעיקר את גולגלתו, בסל שנשמר בחדר־המשפחה. מעל לסל נקבעה
דמות המייצגת את רוח המת, שבני המשפחה היו רגילים לקרוא
לה על־ידי מחיאות כפיים. שתי הדמויות הן אופייניות למספר רב
של פסלים מסוג זה, המסמלים כושים שהלכו לעדלמם.
דמות המת אינה פורטרט של פניו, אלא דמות סמלית לחלוטין,
בה ניסה האמן, כנראה, לרמוז על הרגשתו המופשטת לגבי קוי־האופי
של המת, הדגש הושם על הראש, כשמצח קעור מסמל אשה
ומצח קמור מסמל גבר. בעוד שהתסרוקת מהווה עיטור חשוב

כובע הקש הכושי
( 8 8£10118£ס ס £91מ
עיטור־ראש לרקדן במכסי חקלאות ופוריות,
בהם ממלאה האנטילופה תפקיד חשוב.
זהו דישון ממין זכר, דבר הבולט מאד בעיבוד
המפורט של הרעמה, אף שהיא מופשטת
ועיטורית. ישנס פסלים רבים מסוג זה,
הן של זכרים והן של נקבות (המתוארות
לעתים כשאנטילופה קטנה רוכבת על גבן).
אן אין שני פסלים זהים.
הרקדן, שכל גופו מכוסה תמיד בכיסוי
של בד וקש או רפיה, מחקה את קפיצות
האנטילופה ומזדהה עם רוחה.
הפסל, ששמו צ׳יבארה, והמורכב על
כובע־קש, גודלו (בלי הכובע) 92.5ס״מ.
המסיכה שימשה לטכסים, המהווים חלק
חשוב של חיי־הציבור של השבט הכושי,
והקשורים כולם במעשי כישוף.

לפנים, הרי הגוף רק נרמז. הדמות כולה עשויה מעץ, מצופה בלוחות
ובחוטים של פליז או נחושת.
הדמות מימין היא באופן בולט דמות של אשה קשישה. שים
לב לרגליים הכפופות, לכובד הדמות. לעומת זאת הצליח האמן
האלמוני להביע בדמות שמשמאל את רוח הנעורים של עלמה
צעירה, בתמידות גופה ובגמישות רגליה.
שתי הדמויות כמעט דו־ממדיות, והמימד השלישי רק מרומז,
בניגוד לרוב יצירות אפריקה. אלה שתיים מן היצירות, המופשטות
ביותר. גודלן קרוב לחצי מטר. בלשון הכושים, נקראות דמויות
כאלה באנגאלא אי מבולדנגולו, שפירושן ״תמונות רוח המת״.

מסכה לאגודת סתדים

גלגלת אורגי
יסונעס ץ11£ז!!£01(11: ? 1

כלי שימושי, בעל סליל מתגלגל העשוי
מגלעין של פרי, מעוטר כראש, טיפוסי לדמויות
שבט הגורו, בעלות התסרוקת ה־נגמרת
לרוב בצמה. גלגלות האורגים הן
מן הכלים המעוטרים הנפויבים ביותר באפריקה
המערבית, בעיקר בחוף השנהב, וגובהה
של זו הוא 19ס״מ.
הפנים פלאסטיות ביו תר.,דב ר הבולט במצח
הקמור, בלסת התחתונה הבולטת. עם
היותו עיטור לכלי שימושי, נועד לראש
תפקיד כישופי, להגנה על העובר ולשמירה
מפני רוחות רעות. יתכן כי הוא מייצג
דמות־אב, או פאטיש.
הפולחן הכושי נובע כולו מפחד האדם
הפרימיטיבי מפני אסונות הטבע, אותם הוא
משייך לרוחות רעות שיש לפייסן.

מסיכה זו (מעץ מושחר) המכסה את כל
הראש, מורכבת מראש של חיה (צירוף
של צבוע ודישון, קרניים וחטים של חזיר
בר) ,ועליו ציפור הקונו, שהיא הטוטם של
השבט סנופו, אשר שוכן בחוף השנהב
.והסודאן הצרפתי. אורכה של המסיכה הוא
118ס״ מ.
המסיכה משמשת בעיקר לריקודי אגודת-
הסתרים, שנשאה את השם קארובאלה, ובעיקר
בלילות ירח, למען הגנה על הכפר
מפני מכשפים עוינים. לשם הגברת הכישוף
הודלק בתוך המסיכה קש, והעשן שהיה
יוצא דרן החורים (הנראים בפה ובין הגבות)
היה מגביר את רושם המסיכה, שנקראה
״יורקת אש״ ,ומשווה לה צורה של
אחוזת־רוח.

שתקנית צעירה שקיבלת ביקורות טובות תו׳ גומה לתקרית

בחודש השני להופעתה בלהקתם, תוספת של 50ל״י על
משכורתה בחודש הראשון ( 250ל״י נטו).
גם לזה התנגד דז׳יגן בחריפות. לבסוף נראה כי שומכר
נרגע. לפני שיצא מבית־הקפה, הבטיח חגיגית שלא ידבר עם
טובי מטוב ועד רע.

סטירת־לחי למנהל

*** קהל עדיין התגלגל מצחוק. שני הקומיקאים המצ־
! } טיינים חייכו איש לרעהו ולקהל. הפסנתרן ניגן מנגינה
עליזה, וחברי הלהקה שרו בכל לב. סל גדול של פרחים
אדומים הועלה על הבמה. אי־אפשר היה לתאר תמונה מושלמת
יותר של תיאטרון מאושר ומצליח, מאשר תמונת־סיום
זו של הצגת דז׳יגן ושומכר, באחד מערבי השבוע באולם
אהל שם -תל־אביב.
אולם ברגע בו ירד המסך, השתנה הכל. שני הקומיקאים
חזרו לשולחן האיפור המשותף שלהם, המוצב על הבמה
מאחורי־הקלעים. בהשתמשם באותן המשחות ובאותן המראות,
וביושבם זה ליד זה, הורידו השניים את האיפור מבלי
להחליף ביניהם אף לא מילה אחת. כי שמעון דז׳יגן וישראל
שומכר, צמד הקומיקאים היהודים המופיעים יחד זה
30 שנה, וששמותיהם מצורפים יחד כמו כפתור־ופרח או
הפלא־ופלא, שני האנשים שזה עתה צחקו והצחיקו יחד על
הבמה, נמצאו ביניהם במצב של מלחמה טוטאלית.
״מדוע הוא שלח את הפרחים?״ התרגזה אשתו של שו־מכר,
שישבה בצד על הבמה במשך כל ההצגה .״הוא רוצה
להעמיד פנים שהם משלימים?״ הוא, במקרה זה, היה עורך
עתון יהודי בארגנטינה, שהיה אחד מרבים שהתגייסו להשלים
או להשיג הפוגה בין השניים. בעיני הגברת שומכר
היתד, זו עבירה חמורה, כמעט בגידה.
גם אותו עורך, כמו שאר המתווכים, היה פסימי. פעם
כבר פישר בין שני השחקנים העליזים, בשעה שפרצה ביניהם
מריבה בחוץ־לארץ. מלאכת־התיווך ארכה אז שנה שלמה.
״הפעם זה יהיה יותר קשה!״ נאנח הוא, בהביטו בתוגה
בסל־הפרחים שלו, שעמד עזוב על הבמה.

** אותו ערב נערכה ההצגה באולם קולנוע פאר בתל*
,.א בי ב. בהפסקה ביקש שומכר מאסתר לגשת אליו אחר־ההצגה.
אחרי סגירת המסך מיהרה אל שומכר.
״לכי ותגידי לכל הידידים והחברים שלך, שבמקום לעשות
לך טובה, הם עושים לך עוזל!״ קרא שומכר בקול רם,
באוזני כל השחקנים.
״איזה ידידים? יש לי הרבה ידידים!״ היתממה אסתר.
״כל אלה שכותבים עליך!״
״כולם כתבו. גם היום יש רשימה בידיווות־אחווינות, שחתום
עליה אחד שין. מי זה?״
מול תמימות זו גבר זעמו של שומכר, שהשתלט על עצמו
רק בקושי .״זה שייקר, בן־פורת,״ ענה.
״אני לא מכירה אותו אישית, והוא לא ידיד שלי,״ קבעה
אסתר במידה מרובה של צדק. כי מעולם לא נפגשה עם
שייקר, קודם לכן.
״אז טלפני לו ותגידי לו שהוא עשה לך עוול!״ דרש
שומכר.
״למר, אעשה זאת? אם אטלפן לו, אודה לו על הרשימה.
אבל אינני מכירה אותו.״
״אם את לא מכירה אותו, אז אני אטלפן, ואת תגידי לו
שהוא עשה לך עוול!״
השחקנית הצעירה, בעלת האף המזדקר, שאלה מה יקרה
אם תסרב להיענות לדרישה המוזרה.
״אם את לא תעשי את זה, את מפוטרת!״ צעק שומכר,
כשידיו רועדות.
בינתיים הקשיב גם דז׳יגן לדיאלוג הקומי. אבל הוא לא
צחק. הוא רגז על כי שומכר הפר את הבטחתו המפורשת
מהבוקר שלא לדבר עם טובי. הוא נעלב קשות.
באותו מעמד עלה על הבמה פייביש גורנשטיין הקרח,
מנהלו האדמיניסטרטיבי של התיאטרון ואיש־אמונו של שו־מכר,
ובקול בכייני סיפר כי ישראל ואלין, האדמיניסטרטור
החדש, ניסה להכותו בפואייה בנוכחות קהל, בטענה שגורו־שטיין
הפיץ עליו שמועה כי שיחד עתונאי כדי שיכתוב על
אסתר. סיפור זה העלה את חמתו של דז׳יגן, שעד אז ניסה
רק להרגיע את הרוחות, הסתפק במבטים בלבד. הוא החל
להכות את גורנשטיין, סטר לו על לחיו. חיש מהר התפתח
בין שני השותפים, דז׳יגן ושומכר, דו־שיח שהיה נעדר ברק

טובות?ז? טיבי

נאה לתיאטרון קומי, היתר, גם טיכת ה ט ״וךה-
^ אחרון בין דז׳יגן ( )54 לשומכר ( )59 כמעט קומית.
הדבר קרה יומיים לפני סוף השנה. במדורו של ״שין״
]שייקר, בן־פורת) בידיעות־אחרונות הופיעה רשימה קטנה,
שנשאה את הכותרת ״תקווה ושמה אסתר טובי.״ כתב
שייקר :,״על ההצגה החדשה של דז׳יגן ושומכר נאמר כבר
כמעט הכל, הן לחיוב שני הקומיקאים והן לשלילת השתלטות
האידיש על הצברים של הלהקה. ברצוננו להביא
בנוסף על כך לתשומת־ליבן של הלהקות הישראליות, כגון
בצל ירוק או סמבטיון, את הופעתה של שחקנית־זמרת
צעירה, הלא היא אסתר טובי ...צעירה מחוננת בבטחון
בימתי רב, בקול נעים ובהופעה נאה, ויש לה טמפרמנט
יהיה זה מצער אם צעירה כזאת תאבד לבמה העברית בגלל
הופעה א פיזו די ת ...באידיש!״
כאשר הופיע גליון ד,צד,רון ברחוב, ישבו דז׳יגן ושומכר
בקפה שטרן ברחוב דיזנגוף, כמנהגם מדי בוקר, כדי לדון
בבעיות השוטפות של התיאטרון. שומכר הנמוך וד,ממושקף
קרא את הרשימה והתפוצץ מכעס .״שהם ישלמו לה משכורת!״
קרא כשהוא רועד בכל גופו ,״אני לא אשלם! אני
לא רוצה לדעת ממנה! עוד הערב אפטר אותה!״
״מדוע?״ תמה דז׳יגן.
״היא משתמשת ביוסי שלה כדי להשיג ביקורות!״ השיב
שומכר, בזעם הולך וגובר.
כבר קודם לכן התרגז שומכר על הגל הבלתי־רגיל של
ביקורות טובות שקיבלה אסתר טובי (העולם הזה ,) 1164
אף שהיא ממלאת בהצגה רק תפקיד קטן, בזמרה ובמשחק.
עוד בהצגת־ד,בכורה משכה טובי את תשומת־לב כל המבקרים,
שעלו על הבמה והירבו לחקור אודותיה. כי הופעתה
של צעירה, בעלת מראה ספרדי בולט, בשפה היהודית,
היתד, פרט פיקנטי. עתה התרגז שומכר במיוחד על שבן-
פורת הציע לתיאטרונים אחרים לקחת את השחקנית, ועל
כי הגדיר את הופעתה בתיאטרונו כאפיזודה.
מול הזעם של שומכר, שמר דז׳יגן על קור־רוחו. הוא
הבין כי שערוריה בתוך הלהקה הקטנה, שתמשוך את תשו־מת־לב
העתונאים, רק תפריע לעסקים. הוא ניסה. לשכנע
את שומכר לא לפטר את הצעירה.
״אז לא אשלם לה את התוספת!״ הוסיף שומכר לאיים.
כי לפי החוזה שנחתם עם טובי, היתר, היא צריכה לקבל

הומוריסטי. הוא הגיע לשיאו במשפט אחד של דז׳יגן :״מה,
אני לא בוס פה? אתה מרמה אותי כבר עשר שנים!״
באותו רגע ירד המסך על היחסים בין השניים. שומכר
אמר לילה טוב והלך.

במו בעל ואשה

** רגע זה היה ברוד כי שם ההצגה האחרונה של הזוג
ס׳בלייבם ביים אלטן (״הכל נשאר כמקודם שוב אינו
מתאים ליחסים בין דז׳יגן ושומכר עצמם.
למחרת היום ניתק שומכר את קו הטלפון בביתו. אי־אפשר
היה לדבר עמו. לשליחים שהגיעו מן התיאטרון נאמר
כי שומכר, שהוא חולד,־לב כרוני, חולה אנוש, וכי הרופא
אסר עליו לדבר. שליחים שהגיעו לביתו של דז׳יגן קיבלו
תשובה כמעט זהה — גם הוא חולה קשה. נדמה היה כי
החלה הצגה כפולה של מחזהו של מולייר, החולה המדומה.
היום עבר והגיע הערב. הקהל החל מתאסף בקולנוע פאר,
בו היתד, ההצגה צריכה להתחיל בשעה .8.30 היא לא
התחילה. כשעברה חצי שעה ושומכר לא בא, נאמר לקהל
כי הוא חולה. כמחצית הנוכחים קמו והלכו הביתה. אולם
בינתיים טילפן אלמוני לביתו של שומכר, סיפר לו כי דז׳יגן
מוכן לבקש סליחה ממנו.
הדבר השפיע כתרופת־פלא. שומכר קם, מיהר לתיאטרון
בלווית אשתו וידידו, שישבו מאחורי הבמה. באיחור של
שעד, החלה ההצגה.
לא עבר זמן רב והסתבר לשומכר כי נפל בפח, וכי
שותפו כי אינו חולם כלל לבקש סליחה. הוא הודיע שלא ימשיך
לשחק אחרי ההפסקה. בכל זאת נשאר לשחק עד הסוף.
אולם הידידות על הבמה לא החזירה את הידידות מאחורי־הקלעים.
אחרי הפצרות המנהל המסחרי, ישראל ואלין, שהזמין
על דעת עצמו אולמות עד ד,־ 26 לחודש, הסכים שו־מכר
להופיע עד תאריך זה. אולם בזאת, הודיע, תגיע השו תפות
בינו לבין דז׳יגן לקיצה.
בינתיים התפשטה הידיעה בין חוגי הכתבים כי בגלל השחקנית
הצעירה עומדת החבילה האמנותית להתפרק. כאשר
עטו עליה העתונאים, סירבה טובי למסור הודעות .״אני לא
מאמינה שזה קרה בגללי,״ טענה .״בטח הייתי רק הקש
האחרון ששבר את גב הגמל.״
שאר אנשי התיאטרון ניסו להסתיר את הסכסוך בכל
מחיר .״זה היה רק תעלול פירסומת,״ טען ישראל ואלין.
״אלה הן ציגינע מעייסס!״ (מעשיות עיזים) ,ניסה גם ישראל
שומכר לחפות על הפירוד .״כמו שהעז עושה מה, כך
גם כל העסק הזה: מ-־ספרים, מ־דברים, מ־רכלים. האמת
היא שסיכסוכים בין פרטנרים על הבמה פורצים לפעמים
כמו סיכסוכים בין בעל ואשה. היה איזה ענין פנימי קטן
וחסל סדר סכסוך כהלכתו. אנחנו מעל ענינים כאלה.״

שגיים ״מסוכנים להברה״
ץ אמנם, אלה שהכירו את צמד הקומיקאים מאז רא

שית
דרכם, סרבו להאמין כי הם עלולים להיפרד. כי
דז׳יגאן ושומכר החלו את הפסיעה הראשונה שלהם על
הבמה ביחד.
היה זה כששניהם היו שחקנים מתחילים בסטודיה הדרמטית
של משה ברודלזון בלודז׳ שבפולין. דז׳יגן, בן משפחת
חייטים, היה עצמו חייט קודם לכן. שומכר היה בוגר
הגימנסיה העברית בלודד, שהשפה העברית היתד, שגורה
בפיו.
מהסטודיו לדרמה התפתחה להקה סאטירית קטנה שכונתה
בשם אררט. דז׳יגן ושומכר היו כוכביה. דז׳יגן היה בעל
הכשרון שבין השניים. שומכר היה המשכיל יותר. אולם זה
לא הפריע לשניים לפתח ידידות לדוגמה.
כשהלהקה התפתחה, הפסיקו האנשים לדבר על תיאטרון
אררט, דיברו רק על הצמד דז׳יגן ושומכר. הם היו צמד
מיוחד במינו, הגישו בידור מהסוג שנקרא באותם הימים
״קאבארט ספרותי״ .לאט־לאט התפתחו לתיאטרון סאטירי
שרכש פופולריות רבה בכך שר,יה מערים על הצנזור הפולני,
ומגיש סאטירה חריפה על הרדיפות האנטישמיות בפולין,
על הפוליטיקה של הממשלה הפולנית ועל ההווי
החברתי היהודי. ההצלחה באה אל הצמד מיד בהתחלה.
״הצלחנו במו צוציקים,״ נוהג שומכר לומר.
השניים עברו בכל פולין, יצאו לסיבוב בעולם. כאשר
פרצה המלחמה, ברחו לשטח הרוסי. בביאליסטוק ניתן להם
מעמד של תיאטרון ממלכתי, ולהקתם היתה התיאטרון היחידי
הדובר־יהודית, שהוזמן על־ידי הממשלה הסובייטית
להופיע בכל בירות ברית־ד,מועצות.
ההצלחה נמשכה עד , 1941 כשהשניים הוכרזו כאלמנטים
חברתיים מסוכנים ונשלחו למחנה־ריכוז בקאזחסטאן. אולם
גם שם המשיכו בפעילותם הדרמטית. הס הופיעו בפני האסירים,
ברוסית וביהודית, נלקחו תחת משמר מזויין להו פיע
גם בפני קהל חופשי בערים. דם ניצלו אז את מעמדם

סלע המחלוקת

כורחה לקש ששבר את נב הידידות בין שני הקומיקאים.

* תרגום אחר :״הכל נשאר אצל הזקן.״ משחק־המילינו
היה מכוון לתוצאות הבחירות.

המאיימת לנוצץ את תיאטרון שני הקומיקאים המצליחים

המיוחד ודרשו בכל הופעה כזאת מצרכי־מזון בתור ריק־ויזיטים.
״דרושים
לנו להצגה כיכרות לחם ומלפפונים,״ היו אומרים.
והם היו מקבלים. מלבד זאת היו מוצפים במתנות־מזון
בערים, והדברים הגיעו לידי כך ששומרי מחנה־הריכוז
הרוסיים היו מתחננים לפניהם שיבקשו אותם כמלווים,
מאחר שידעו כי שכרו של ליוזי כזה הוא מצרכי־מזון.
ב־ 1947 חזרו השניים לפולין, שבו להופיע יחד. ב־1950
באו בפעם הראשונה ארצה, ומאז הפכה ישראל לזירת ההצגה
הראשית שלהם.

חריפות בין השניים. הדברים הגיעו לא פעם לידי מהלומות
בין דז׳יגן לגורנשטיין. בהזדמנויות שונות ניסה כל אחד
מהם לפטר את האדמיניסטרטור של השני. לבסוף מינו את
ישראל ואלין, אדם שלישי ניטראלי, כמנהל.
השותפים לא היססו מדי פעם מלהפיץ איש על רעהו סיפורים
לא כל כך מבדחים. רובם נגעו •לימי המלחמה ולתקופה
בה בילו במחנה־הריכוז הרוסי. אנשים שעזרו להם
אז והופיעו בתום המלחמה ותבעו מהאמנים, שהתעשרו
בינתיים, כספים שהלוו להם, לא נתקלו בסבר פנים יפות.
כאשר הגיעה לארץ להקת אידה קמינסקה, תבע אחד ממנהליה
חוב ישן מן השניים. דז׳יגן מיהר וקנה לו שעון
זהב בשווי 250ל״י. שומכר סרב לראות את האיש. בפעם
אחרת בא רופא שטיפל בשומכר בתקופת המלחמה, תבע
תשלום, השמיע איומים קודרים.

אגשי האמון

ף* כל השנים האלה היו דז׳יגאן ושומכר ידידים ב־
^ נפש. תמיד גרו בחדר אחד, ולפעמים אף ישנו במיטה
אחת. היחסים ביניהם נראו לכאורה כאידיאליים. אולם תמיד
כירסם אותם משהו בפנים.

כי כמו אנשים רבים שעברו ימים קשים בחייהם, התיחסו
השניים, וביחוד שומכר, שהוא חולה־לב קשה *,בקמצנות
מסויימת אל הכסף. שומכר לא הזמין כמעט מעולם איש
מאנשי התיאטרון אל ביתו. הנהג שבא לקחתו, נאלץ להמתין
במסדרון. כשכבר הרויח אלפי ל״י לחודש, עוד הוסיף
שומכר להביא עמו להצגות תה בתרמוס, כדי לחסוך בהוצאות
המזנון.

כי למרות העובדה ששניהם היו שותפים בעסק שוד,
בשוה, הפך שומכר להיות הבוס הראשון בעסק. לא תמיד
היה זה כך. תחילה היה דז׳יגן הבוס האמיתי, ושומכר
כינור שני. כשהביא שומכר להצגה את הזמרת שהפכה לאחר
מכן אשתו, הרחיק אותה דז׳יגן אחרי התכנית הראשונה
בה הופיעה. הנהלתו של העסק השתנתה בהדרגה. דז׳יגן
היה אמנם לדעת רבים האמן הטוב יותר, אולם שומכר עלה
עליו בכשרונו המסחרי. כל מי שבא במגע עם התיאטרון
ידע כי עליו לפנות בכל ענין חשוב לשומכר, וכי הלה הוא
הפוסק האחרון — לעיתים קרובות אף מבלי לשאול את
שותפו.
לעתים היה נדמה ששומכר מנהל את העסק לפי העקרון

עם שומנו

עומדת אסתר טובי בשעת
ההצגה. שומכר אינו נותן לה
עתה יד בשעת ירידת המסך, לפעמים נותן לה רק אצבע.

לאי־ההבנות הכספיות נוספו לאחרונה גורמים אחרים שהרעו
את היחסים. הופעתה של להקת אידה קמינסקה בארץ
פיצלה את קהל דוברי היהודית, גרמה לכך שחלק מן ההצגות
התקיימו באולמות ריקים למחצה. נוספה לכך הביקורת
על ההצגה האחרונה שאמנם שיבחה את האמנים, כרגיל,
אן נזפה בהם על הפיכתם של ילידי־הארץ לדוברי
יהודית, ואי־הכללת קטעים עבריים בתוכנית.
במצב זה היה דרוש רק ניצוץ להתפוצצות. הוא הופיע

עם הזו

שנשלח על הבמה על־ידי עורן יהודי מארגנטינה׳
שניסה לתווך בין שתוכר (ימין) ודז׳יגן.
שני הצדדים דתו עד כה בתוקף רב את נסיונות־התיווך ביניהם.

שהוא מייחס אותו לדוד בן־גוריון בתוכנית האחרונה :״בן־
גוריון הוא דמוקראטי. הוא נותן לכל שר בממשלתו לעשות
כרצונו!״ רצונו של מי? ״רצונו של בן־גוריון, כמובן.״
כך התפתחה שותפות מוזרה. שני השותפים חתמו יחד על
הצ׳יקים. אבל בעוד שדז׳יגן היה המעצב העיקר ישל הרפרטואר,
היה שומכר השליט הראשי על הניהול המעשי.
הוא קבע את המחירים, ניצח על העסק הפורח.
מצב זה נשא בחובו חומר־נפץ. שומכר התרגז לא פעם
על הביקורות בהן הופיע דז׳יגן ככוכב ראשי. ואילו דז׳יגן
חשד לא פעם כי שותפו מנסה לדחקו לפינה. כאשר ניגשה
אשתו של שומכר לפני ארבע שנים לדז׳יגן וסיפרה לו
רכילות על אשתו הצעירה, ניתקו נשותיהם של השניים את
היחסים ביניהן. הן אינן מדברות אשר, עם רעותה עד היום.
גם בין הגברים פרצו לעיתים מריבות. בארגנטינה, שהשניים
נמנים עד היום על אזרחיה, מחזיקים בדרכוניה,
פרצה ביניהם מריבה והם חיסלו את התיאטרון. רק אחרי
תיווך ממושך של עורך עתון יהודי, השילמו. אולם היחסים
ביניהם לא היו כמקודם. ההצלחה הגדולה שנחלו סיחררה
אותם. לא היה ביניהם מגע חברתי, והשיחות היו מוגבלות
לעניני עסקים בלבד.
נוסף על כך חוסר אמון הדדי גובר והולך. אחרי המלחמה
הביא שומכר אל הנהלת התיאטרון אדם בשם פייביש גורד
שטיין. דז׳יגן תפס לא פעם את גורנשטיין במעשים שאינם
מקובלים. הוא דרש לפטרו. שומכר סרב בכל תוקף, איים
לעזוב יחד עם גורנשטיין. בתור פשרה מינה דז׳יגן אדם
משלו להנהלה, איש בשם גוסקין, שכל תפקידו היה להשגיח
על גורנשטיין. על רקע זה פרצה אחת המחלוקות ה־

בדמותה של השחקנית הצעירה, שהפכה בעל־כורחה לסלע
המחלוקת.

6000ל״י לאיש
•ץ ולס 0.1הכדיחה הטובה ביותר מתחילה להימאס
כשהיא עולה בכסף. ובדיחת הריב בין דז׳יגן לשומכר
החלה מאיימת בהפסד כספי עצום.
אין תיאטרון בארץ המשגשג כמו שותפות זו, ואין אמנים
בארץ המרויחים כמו דז׳יגן ושומכר. השניים, הנמצאים בארץ
רשמית כתושבי־קבע, לא כבעלי אזרחות ישראלית
(למרות שלשניהם דירות קבועות בתל־אביב** ומספרי טלפונים
קבועים) ,מופיעים בשלושים הצגות בחודש, הצגה ליום׳
בתוספת הצגה שניה במוצאי־שבת. רק יום א׳ בשבוע
נועד למנוחה.
מעמדם כאזרחים ארגנטיניים היושבים בארץ, מעניק להם
זכויות־יתר וכמה יתרונות. בעזרת הדרכון הארגנטיני הם
יכולים לערוך סיבובי־הופעות מבלי להיתקל בבעיות המפריעות
לאמנים בעלי אזרחות ישראלית, כגון הצורך בהיתרי־עבודה.
כאזרחי־חוץ הם יכולים להביא ארצה חפצים מבלי
לשלם מכס.
ההכנסה החודשית של התיאטרון, המשוחרר ממיסים ממשלתיים
(ובכמה רשויות מקומיות גם ממיסים עירוניים),
מגיעה ל־ 45 אלף ל״י. כל שאר השחקנים המופיעים בלהקה
* בעוד שדדיגן אינו רואה בעין אחת.
*• ש ומכר תחזיק גם דירת־קבע בארגנטינה.

מקבלים ביתד 2500ל״י 30 .אלף מוצאות על אולמות, תפאורה
ופירסומת. רודח נקי לשניים 12 :אלף ל״י לחודש,
שהן 6000ל״י לאיש.
הסעיף הקטן ביותר בטור ההוצאות הוא סעיף הרפרטואר.
בי דז׳יגן ושומכר פיתחו שיטה המאפשרת להם לשלם מינימום.
הם מזמינים חומר ממחברים, משלמים להם 50ל״י
כמקדמה, פוסלים לרוב את התוצרת. אחר־כך הם כותבים
את רוב החומר בעצמם. לא פעם טענו מחברים כי מצאו
בדיחות שלהם, במיקשור אחד, בחיבורי דז׳יגן ושומכר.
מתוך שמונה קטעי־המלל בתוכנית האחרונה, חמישה נושאים
שמות של מחברים כמו י. גיזדוש, ש .שמסיא, י.
מיקסען וי. שודז׳יג — כולם פסבדונים של דז׳יגן ושומכר
עצמם.

עם דדיגן

שהגן עליה בשעת התקרית וש־מנע
את פיטוריה על־יד׳ שוט״,.
עומדת אסדנר טובי בסקטש המבדח והטוב על המרים,

בצד הכנסה יפה זו רמז לזוג סיכוי גדול מעבר לים:
לפני ימים מספר הגיעה הידיעה כי הוסכם סופית על סידרת
הופעות שלהם ברחבי ארצות־הברית, שם מצפה להם
הכנסה שמנה עוד יותר. כן מצפה להם חוזה נוסף להו פעות
בדרום־אמריקה, ולסיבוכים באוסטרליה ובדרום־אפריקה
— שתי יבשות שלמרות ההזמנות המרובות, טרם הספיקו
השניים לבקר בהן.
אולם השבוע לא עזרה גם ההצלחה העתידה כדי לפשר
בין השנים. כי כמו זוג הנשוי עשרות שנים, הגיעו שניהם
למסקנה כי עליהם להיפרד. כל נסיונות הפיוס שנעשו, כש־הבורר
ביניהם הוא מרדכי צאנין, עורך הלעצטע נייעט,
נכשלו. השניים הסכימו רק להמשיך ולהופיע עד תום החודש,
אחר־כך ללכת איש לדרכו. בינתיים הוסיפו לשלוח
איש אל רעהו מכתבים באמצעות עורכי־דין, מבלי להחליף
מילה ביניהם אף בנסיעות ארוכות להצגות מחוץ לעיר,
ומאחורי הקלעים.
״הצרה היא,״ העיר צאנין ,״שהם משחקים כבר שלושים
שנה, ובכוח ההרגל הם ממשיכים לשחק גם בחיים!״
במונולוג שלו, מספר דז׳יגן על הקצב שהתקין ראי מול
הדלפק באטליזו. הנשים הסתכלו בראי ושכחו להסתכל על
הכסף. דז׳יגן ושומכר עצמם היו קצת דומים, השבוע,
ללקוחות אלה.
להצגה רגילה, כמו לבדיחה הטובה ביותר, יש סוף. אפשר
היה השבוע רק לקוות כי גם משחקם הפרטי של דז׳יגן
ושומכר יסתיים, וכי החבילה, שקנתה את לבו של הקהל
הגדול, לא תתפרק. אין ספק כי קהל דוברי־היהודית רצה
לשמוע, מפי השניים :״ס׳בלייבט ביים אלטו!״

קולמע
בקרוב
הי מו רעלכדחלופה
עוד מוצר ישראלי
הזוכה לה צל חה
בזזו ׳ ל!
(יצא משלוח ראשון ב סך
של — 33,750.דולר)

נווני דדאל
המעניק לך און, מרץ
ועליצות חיים והמכיל
״מזון מלכות״
) 06166
+ויטמין .£
להשיג
בכל בתי המרקחת

פרסום אטלינגר

4 0 0המלקות (גת, תל־אביב ; צרפת)
הוא ביטוי עממי צרפתי שפירושו להמר
על הקופה כולה. צעד נועז מעין זה, אותו
עושה אנטון דואנל, נער בן 12 וחצי העובר
בכך את הגבול המפריד בין גברבר
לעבריין צעיר, הוא שיאו של אחד המצוינים
בסרטי הגל החדש בקולנוע הצרפתי.
עשה את הסרט מבקר קולנוע צעיר (,)28
פרנסוא טריפו, שזה לו סרטו הראשון. הוא
נטל סיפור־חיים אמיתי, לקוח מנסיון־החיים
שלו כחניך במוסד לעבריינים צעירים, הפקיד
אותו בידי ז׳אן פייר לו 14 נער שהקשר
היחיד שלו למשחק עד אז היה באמצעות
אמו, כוכבנית שלא הצליחה. לו ולשני
גיבורי־העלילה האחרים, קלייר מורייה בתפקיד
אמו של הנער ואלברט רמי בתפקיד האב,
נתן טריפו יד חופשית בכל הנוגע לדו־שיח.
הוא שיחררם מכל הצמדה לספר התסריט,
הפיק בכך משחק טבעי נדיר. כש־נוספה
לכך מלאכת מחשבת של צילום בידי
הנרי דאקה התקבל סרט כנה, מזעזע ומקורי.
היצאנית לא היתה כבית. אנטואן
דואנל הוא גברבר טיפוסי, שקרן כרוני הממציא
שקר על גבי שקר. כאשר הוא נעדר
מבית־הספר הוא מספר למחרת למורה כי
אמו מתה. מאמו הוא גונב כסף, מבזבז
אותו בסרטי קולנוע, תיאטרוני בובות, לונה־פארק
ומשחקי טיר.
היחסים שלו עם הוריו מגיעים לידי
משבר כשהוא מגלה את אמו מתנשקת עם

טרופוגלי הוא נשאר צמוד לקיר. הוא מנסה
להניע את גופו לכל עבר, לשוא. לבסוף
הוא חוזר לקרקע. זה הוא גם גורלו של
אנטואן דואנל בחיים — שבוי בידי חוקי
החברה שאינה נותנת לו את חדותו האמיתית,
דוחפת אותו, לא בזדון כמו בעצם
תכונותיה, למקום אליו הגיע.
סרטים אינ ק ביזי צי ה מו ד ר ני ת
המדבר האכזר (אלנבי, תל־אביב ;
בריטניה) מתאכזר הפעם במיוחד לקבוצה
קטנה של שתי נשים ושלושה גברים, כולם
חיילים בצבא דיוד־מלכותו, המנסים למצוא
את דרכם מטוברוק לאלכסנדריה בראשיתה
של מלחמת העולם השניה, כששריוניו של
רומל התקדמו במהירות לעבר קהיר.
בראש הקבוצה עומד סרן קרבי (ג׳ון
מיל )0נמוך קומה וכחוש, שהספיק כבר
ליפול בשבי ולברוח, אך טרם הספיק לישון
כראוי במלחמה. את מקום השינה החסרה
הוא ממלא בבקבוקי ויסקי. יחד עם הרב־סמל
שלו (הרי אנדריו) הוא ממהר להחזיר
באמבולנס שתי קצינות מחיל הרפואה שנתקעו
בעורף הכוחות הבריטיים הנסוגים,
אוסף עמו בדרך קצין דרום־אפריקאי מוזר
(אנתוני קויל) העמוס בבקבוקי ג׳ין.
כל מה שצריכים החמישה לעשות הוא
לעבור בכלי הרכב כמה מאות קילומטרים
כדי שיוכלו ללגום בירה קרה בבאר באלכסנדריה,
מה שנראה בעיניהם כשיא החלומות.
לכאורה משימה פשוטה. אולם מאז המציא

מה הופך את הצלום
להנאה?

מצלמה מודרנית!
מכשיר ברק מודרני!
פרוז׳קטור לשקופיות
מודרני !
חנות צלום מקצועית!
אלה תמצא אצל פוטו־ברנר
מבחר ספרי צלום גדול
(בגרמנית)

13ט 1בדנד
חי פ ה, ר חו בהחלזון 31

אנגלית•צרפתית
לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ם ״ ק ד * מ ה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
• קורסים ואולפנים למבוגרים
ו שיחה ח3 );10א-ז 6יתס 0
$קבוצות נפרדות לתלמידי כתי-ספר (מתחילים,
בבחינות).
• הכנה לבגרות בלשון האנגלית וספרותה.

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
מתקדמים ועזרה

הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והישמר :,מ־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב.

המנוי-
\ 1יבלת

פר ט אגווו בחן ןרנו.

״ העולםה זה ״׳ ש בו עון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

שחקן לו ב״ארבע מאות מלקות״
גלגל ללא מוצא
גבר זר ברחוב, וכשהוא שומע כיצד דנים
הוריו-איך להיפטר מטרדתו ולשלחו למ!סד.
ברגע זה הוא מחליט לעשות את 400המלקות.
הוא בורח מהבית, גונב את מכונת־הכתיבה
של הוריו אותה אינו מצליח למכור.
כשהוא מנסה להחזירה הוא נתפס, נמסר
על ידי אביו למשטרה, נשלח למוסד לעבריינים
צעירים. שם מדגים טריפו את אחד הקטעים
המצויינים ביצירתו.
הנער נקרא להתיעצות עם פסיכולוגית.
אולם הפסיכולוגית אינה נראית בכלל. כל
דעת נשארת המצלמה על פני הנער הנשאל
שאלות, עונה עליהן מבלי שהוכן לכך
קודם לכן בשעת הצילום. ז׳אן פייר לו
נותן כאן את אחד משעורי־המישחק שלו,
שכל שחקן ותיק יכול ללמוד מהם הרבה.
שבוי כצנטריפוגה. כאשר מבקרת
אצלו אמו במוסד, מודיעה לו כי אביו החליט
להתנכר אליו, בורח אנטואן מהמוסד. הוא
רץ ורץ בדרך אין־סופית. לבסוף הוא מגיע
אל הים הגדול אותו השתוקק לראות כל
חייו. רגליו טובלות במים הקרים ואז הוא
מפנה את פניו וחוזר. לאן ז אל החברה,
ממנה ניסה לברוח.
הצופה מזדהה עם הגברבר הקטן. כמו
טרופי עצמו אין הוא יודע את מי להאשים.
את ההורים? גם הם שבויים בידי גורלם.
את המחנכים, אלה המוציאים את חניכיהם
לריצה, רצים בראש ואינם מבחינים כיצד
נשמטים התלמידים מהשורה אחד אחד?
טרופי אינו מאשים איש. באחד הקטעים הנפלאים
בסרט הוא מראה את אנטואן כשהוא
מסתובב בגלגל סחרחורת בלונה־פארק. הקרקע
נשמטת מתחת רגליו אולם בכח הצג־

קלוזו הגדול את שכר־האימה, הפכה גם
הטובה והתמימה שבמכוניות למכשיר עינויים
המאפיל על כל כלי העבודה של ה־אינקויזיציה
הספרדית. לי חומפסון הבמאי
אף מוכיח בהשתמשו באינטרפרטציה זו
של המכונית, כי מטען אנושי הוא לא פחות
מסוכן ממטען דינמיט.
למרות אי־מקוריות העלילה והנסיון ששוב
אינו מעורר רעש בישראל, להציג גם חיילים
גרמניים כבני־אנוש פשוטים, זהו סרט המצליח
במשימתו העיקרית — המתח.
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי הארץ
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9גורלו שד אדם (צפון, תל־אביט
— אפופיאה של אדם פשוט במלחמה. סרגי
בונדרצ׳וק מביים ומשחק את סיפורו הנוגע
ללב של מיכאל שולוחוב.
9אורפיאוס הכושי (חן, תל-אביב)
— המשורר והפסל מרסל קאמי מכניס
מרוחן של אמנויות אלה לאגדה יונית עתיקה
המסופרת בסגנון הגל החדש.
סרט שחיבה לראותו:

• הירושימה אהובתי (פאר,

תל-אביב) הנפלא בסרטי הדור. אפיזודת
אהבה בת יום בין אדריכל יפאני לשחקנית
צרפתיה מאפשרת לאלן רנה הבמאי
לתאר בסגנון קולנועי נדיר את
זוועות הירושימה ואהבתה האסורה של
הצרפתיה לחייל גרמני.

העולם הזה 66ו ז

נזחד \1־ יח־בר ע2־ צפגריגן ט\אען צפגרי־בפטז גער 1כם־י\ן טזאעס
נכעי־צאן־ברגר, ער הכר גער 2־א כדגם־— ערהאובעיגן רעררא.

אבירי פיתיאס 1כזרים לחתור בחסחה
1גם

לקכל

יום הו לדת -ל חו תנ ת

הזדעזת

אהבה

ענייניו בעיר הסמוכה, בתנאי שחברו, דאמון, ישמש
כבן־ערובה עד לשובו. דאמון, שותפו לקשר, עשה זאת,
כשהוא מוכן למות במקרה שפינתיאס לא יחזור למועד.
עיכוב בלתי־צפוי חל בדרכו של פיגתיאם חזרה, ודאמון,
שהיה משוכנע כל העת בריעותו של חברו, היה בדרכו

הוקסמנו מאד לשמוע מפי מר יהודה ורבר, אחד
ממנהלי המשרד החדש לשרותך, שאנו יכולים לחדול מלדאוג,
כיוון שחברה זו פשוט קיימת כוי להקל על חייו
ועבודתו של יהא זה רופא, עורך־דין, בעל־מלאכה,
עקרת־בית, או סתם אדם חסר־מקצוע.
הפרינציפ הוא פשוט מאד. רק שש לירות לחודש.
אדם שיש לו טלפון, מפרסם בין כל ידידיו ואויביו, שאם
אין תשובה ממספר הטלפון שלו, שיתקשרו עם אחד
מארבעת המספרים של לשרותן, שם רושמים את ההודעה
שיש למסור למינוי, והמינוי רשאי לצלצל כאשר
הדבר עולה על דעתו, כדי לקבל את ההודעות עבורו.
אדם שאין לו טלפון, מוסר את מספרי הטלפון של
להוצאתו להורג, כשכל העם נד לו בראשו, כאשר לפתע
לשרותן, כאילו היו אלה מספרי הטלפון הפרטיים שלו.
פילם לו פינתיאם דרך בין ההמונים ונפל לזרועות חברו.
אין מה להתבייש. ההמשך כנ״ל. בעלי־עסקים אף מקבבעוד
השניים מתדיינים על הזכות למות איש למען
לים חינם שלט קטן במתנה, עליו כתוב ״באם סגור, נא
רעהו, קרב דיוניסיום, סלח להם וביקשם להתקבל כשלילצלצל
למספר .65456 או .67035״ הכל סודי, כמובן.
שי לבריתם. פרידריך שילר תיאר הרפתקה זו בבלאדה
אמרנו שזה נחמד מאד, באמת, כשאנו מנסים להסתיר
בשם ״הערובה״ ,בה החליף בטעות את תפקידי השנים,
את עצבנותנו למראה כלב הבוקסר הענק, שהתרוצץ
והמתחילה כלהלן:
בחדריו המרווחים של לשרותן, ואשר נדמה היה לנו
שיש שמץ דמיון בינו ובין מר ורבר — כשמר ודבר

הרגיע אותנו שאין הוא מסוכן. הוא נמצא איתו כאן
(1> $1 (101108.זו 11 חסזזזס(!)
משום שבבית מדכאים אותו. אין לו מקום. רודפים אותו.
לגמנו את מיץ־האשכוליות המריר, כשאנו למדים שזה
רק חלק מכל השרותים. שאפשר, למשל, לקבל מיד את
( 21(1:00060 1115 זזזסכי 11 2( 1001(3,
ההודעות הביתה עם מסירתן, על־ידי שליח. שאפשר ל;2
(0111011, 560 5( 01)1( 101 @6100056
העביר את המינוי ממקום הימצאו לביתו או למשרדו
){(61: 10 230111(6.ז 1^ 1110011 1(16 § 0ו3£(1
של לקוחו. רק 15 לירות לחודש .״זה חינם. הכל חינם ק[ 011)6[1 1(11111111(610 2(0111(6,מ2303 1״
אמר לנו ורבר אדום־השיער והחסון מאד, העוסק בין
— 6 0 1 9 6 9 0 6 1 11( 111 [1 0 ( 161: 1(61: 2801611 )1(.
השאר גם במסחר בצינורות ברזל, שלא לדבר על העוב—
5 ( 16 3 1 0 1 (1 00111 21 ( 1 0 0 0 6 0 5 6 ( 06160״
דה שהוא גם עורך־דין, מחזיק ברשיון מס׳ 4של מדינת
״ 2 ( 0 3 1 0 0 (1 5 0 010 £ 1 6 0 3 6 561:606
ישראל, ובעלה מזה חודשים מעטים של השחקנית בדיואשר
הרשינו לעצמנו לתרגם כלהלן:
מוס, השדרנית וכיום האסיסטנטית לדרמה באוניבראל
דיוניס העריץ חדר
סיטת תל־אביב — עדנה שביט.
דאנזון, פגיון באדרת.
חייכנו באדיבות לשמע הסיפור על האדם שצלצל כדי
תפסוהו שוטרים במחתרת.
לשאול אם אפשר להעביר את המכונית שלו לגריז, או
״הפגיון לשם מה?״ הרודן חקר
זה, שקיבל את השם לשרותן ברצינות וטילפן כדי לדעת
את דאמ1ין, בזעם קודר ואכזר.
כיצד ייתכן הדבר שמשרד כה חדש יקבל מספר כזה
״את העיר מעריץ לשחרר!״
של מכשירי טלפון בימים טרופים אלה, ונענינו שזה
״ליד הגרדום תצטער!״
הודות למשרד־הבטחון. מפני שלשרותן שיקם עיוור,
אולם העדפנו לשמוע הכל אודות מיסדר אבירי פי־שהוא
גם קטוע־יד, העובד ליד המרכזיה.
תיאם, מפי טלפון ,61112 שנתגלה כעורך־דין אדיב מאד
אולם השרות הקוסם לנו ביותר הוא שרות התזכורות,
כפי שמגדיר אותו מר ורבר :״אדם חייב פעם בשנה
לזכור תאריכים שהוא נוטה לשכוח, כמו יום הולדתה
של אשתו או של החותנת. מנסיוני אני יודע שאתה
זוכר בשאר ימות השנה — אבל ! ,1 (00111 באותו יום
אתה שוכח. ובכן, המינוי ממציא לנו רשימה מפורטת
של התאריכים שלו, ויומיים לפני התאריך, מצלצלים
אליו ושואלים אותו מה אתה רוצה לעשות? הוא אומר
למשל: שלחו פרחים. השליח (במדים) מביא פרחים. כמובן
שהוא מוסר לנו מראש את כרטיס־הביקור שלו.״
30 לירות לשנה.

חזרה לס>ראקוז
המודעה באחד היומונים נראתה לנו כהבטחה להתגשמות
חלום נכסף :״מסדר אבירי פיתיאס,״ נאמר בה,
״מתבקשים בסניף תל־אביב להתקשר עם המזכירות —
טלפון .61112״
כמובן שאנו יודעים היטב שמיסדר פיתיאס הוא מיס״
דר סודי שהוקם בוושינגטון
ב־ 19 בפברואר
, 1864 ואושר על־ידי
הקונגרס, שהוא בעל
56 לשכות גדולות,
בארצות־הברית וקנדה׳
ו־ 3000 לשכות־משנה,
כולל בהוואי. שיש בו
שלושה אגפי משנה
״המיסדר הצבאי״
מיסדר הדרמטי של
בירי כוראסאך ו״ה־מיסדר
הצוער של נסיכי
סיראקוז,״ שלא לדבר
על ״מיסדר אחיות
פיתיאס,״ שנוסד
ב־ , 1888 והוא מיסדר
של נשים בלבד.
נזכרנו במעורפל באגדה על דאמון ופינתיאס (ולא,
אנו מצטערים לומר, פיתיאס) ,שני בני סיראקוז, שהתפרסמו
לדורות כסמל הרעות והאחוזה הנצחית. פינתיאס
נדון למודת על־ידי רודן סיראקוז, דיוניסיוס הצעיר, שבחייו
ניסה להתנקש, אולם קיבל חופשה לסדר את

בשם מר לוויתן.
״מה יש? רוצים להצטרף? זה עניין דומה לבונים החופשיים
ובני־ברית. שמעתם בוודאי על האגדה. פיתיאם
זה סמל לחברות טובה. המיסדר בארצות־הברית מקיף מיליונים.
הוא קיים בירושלים כ־ 20 שנה. נשיא הלשכה הוא
ד״ר ראובן כצנלסון, מנהל קופת־החולים העממית. הפעילות
היא עזרה הדדית ופעולות עזרה למעברות. יש
הסכם בלתי־כתוב שמבקרים איש את רעהו אחת לשבו עיים•
בינתיים זה רק לגברים. גם באמריקה זה כך, אבל
בתל־אביב אנו רוצים לעשות מהפכה ולצרף אולי נשים.
אנו רוצים להקים לשכה בתל־אביב. המועדון, ברחוב
ארלוזורוב ,20 נתרם לנו על־ידי חיים ליבוביץ. כדי
להקים לשכה בתל־אביב אנו זקוקים ל־ 25 חתימות. קיבלנו
צ׳ארטר מארצות־הברית.
״מ־ 25 הראשונים לא יידרש דבר, כי הם יהיו המייסדים׳
אך יש בדרך־כלל מבחני־כניסה. יש דרגות, אך הכל
סודי. בארצות־הברית היה הנשיא הגדול פראנקלין דלאנו
רוזבלט. אחריו טרומאן. נמנים על המיסדר גם אוורל
הארימן, ורן הארדינג, הרברט ליהמן, סנטור וזיין מורס
ולה־גארדיה ז״ל.
״בירושלים קיימת לשכת דוד ויהונתן. זה במקביל
לידידות בין דאמון ופיתיאם בשבילנו. יש בעצם גם
לשכת דוד ויהונתן בניו־יורק. אנו נקים בתל־אביב את
לשכת דוד ויהונתן מם׳ .3רק שאין לנו עדיין ה־25
הראשונים. אולי אתם מכירים כמה גברים מתאימים?״

קו ציפור עלי מי ם
לאחרונה שמנו לב כי המילה ״חסקה״ מבצבצת בתדירות
חשודה בשיחתם של כמה מידידינו. האחראי
לאופנה זו הוא שמאי קנצפולסקי הידוע לציבור בשם
טופסי. מצאנו אותו על משמרתו, מול מלון דן, כשהוא
מנסה לפייס בדברי־נועם תינוקת צרחנית שנתגלתה כבתו,
הבנה. הוא לבש בגד־ים אדום וחולצת־מגבת צהובה,
והתיחס אל השמש החורפית העדינה כאילו היתר,
שמש תמוז.
חיפשנו דרך להסיח את השיחה בעדינות אל החסקה,
אך נוכחנו לדעת שאין צורך בכך. הוא הגיע ישר אל
הנושא, כדאנטה על ביאטריצ׳ה.
החסקה, נסתבר לנו, היא בעצם המצאה ערבית, ש־שוכללה
בידים עבריות. אולם לערבים היא שימשה בדוגית,
מפני שהיא שטוחה, אינה מתמלאת מים כאשר

בטלפו?
נשבר עליה גל. לכן היא מתאימה לים הפתוח.
כאשר באו לארץ הקרימצ׳קים — שאינם אלא העולים
מקרים, שם דומה החוף לחופי הארץ — הבינו מיד כי
הסירה הערבית מתאימה מאד להצלה. כשעברה את
הגלים אל הטובע, היתד, יעילה. אולם כשהיתה צריכה
לחזור לחוף, היתד׳ תוקעת אף.
למזלם של החסקה ושל ידידינו, נמצא הגואל בדמותו
של חרש־אילם שהיה במקרה גם מציל וגם נגר — הוא
שלמד׳ אלחסוף, שהוא לחסקה כמו שמרקוני לרדיו
ושמעון פרס לבטחון. הוא חיבר את ההצלה עם הנגרות,
נתן לה קרקעית קמורה וחידד את החרטום והירכתיים.
״כמו בננה. זה כמו מאזניים. אם אתה זז קצת אחורה,
או אפילו מתכופף קצת, אתה מונע את תקיעת האף.״
לא יכולנו להימנע מלתקוע את אפנו בעניניו הפרטיים
של טופסי. קודם כל, למה טופסי, כשיש לו שם עברי
כה מפואר כמו שמאי? ״אה,״ נאנח ,״זה עוד מהימים
שלמדתי בגימנסיה נורדיה. לכל הג׳ינג׳ים קראו אז
פוקסי. באותה תקופה הצגנו את אוהל הדוד תום ב־בית־הספר.
איזה עולה חדש לא תפס את שמי ובמקום
פוקסי קרא לי טופסי. זה נדבק.״
האיש שאינו כל־כך טופסי, גם אינו כל־כך קנצפולסקי.
סבו לקח שם זה לעצמו על־מנת שיהיה שונה מתשעת
שמותיהם השונים של תשעת אחיו. זה נעשה בתקופת
הצאר ניקולאי, כדי שאפשר יהיה להשיג ניירות של בן־
בכור. בן־בכור, הוסבר לנו, לא נלקח לשלושים שנות
שרות בצבא הצאר.
זה הזכיר לנו סיפור יהודי עגום בשם החטופים, שלמדנו
בבית־הספר, ולכן היה טבעי שכעבור רגע הוזכר
גם שמו של ביאליק, שגם הוא זכור לנו מהימים ההם.
טיפסי סיפר לנו בגאווה מסויימת כי הכיר את המשורר
הדגול אישית. זה קדם לימי החסקה. פעם, כשהלך
ברחוב עם חברו והילך רכיל על מורהו בקול רם, חש
טפיחה חזקה על גבו. כשהסתכל אחורה, עמד מול פניו
האלמותיים וחרושי־הקמטים של חיים נחמן ז״ל, שהוכיח
אותו בדברי כיבושין אבהיים שאין זה נאה ואין זה
יאה לרכל על מורים שלא בפניהם.
בסיום השיחה ההיסטורית שאל ביאליק לשם הילד.
״קנצפולסקי?״ הירהר .״שם ארוך כל כך? מדוע לא תשנה
אותו לקן־ציפור, למשל?״ ביאליק מת לפני שהספיק
להיוזכח כי קנצפולסקי נשאר, בכל זאת, קנצפולסקי.
טופסי הוא חלק מן האינוונטר החי של שפת־הים עוד
משנת , 1936 לפני שהעיר
תל־אביב הרגישה
כי תחת לשכון לחוף
ימים, היא שוכנת לחוף
ביבים. הוא מודה
בענווה שאולי חתירו־תיו
עוררו באנשים בעלי
רגש את השאיפה ,
לנסות את כוחם גם
בים סוער .״משך הזמן
קם דור חדש, שהתחנך
על שפת־הים,
ותפס מאוחר יותר עמדות
בישוב. בחורים
שכיום הם אנשי־מפתח
ויש להם סנטימנט ל־ספורט־הנעורים
שלהם.
והמפורסמים מושכים
אחריהם את הרוצים
להיות מפורסמים.״
גאוזתו העיקרית של
טופסי היא העובדה שהמפורסמים ואלה העומדים־
להתפרסם באים עתה גם בחורף. כי חתירת חסקה ב חורף
היא, לדעת טופסי ומעריציו, שיא התענוגות.
אחת שבאר. היתד, צעירה בלונדית תמירה בשם נעמי
שטיין, שעלתה על חסקה כשהתפנתה מלימוד משפטים.
יום אחד, כדי להעביר שיחה בטלה, שאל אותה טופסי
במה היא עוסקת. היא אמרה לו. הוא אמר לה שבעצם
החל ללמוד פעם משפטים באיטליה בשנת , 1933 לא
שהוא מצטער על אורח חייו הנוכחי. הוא נהנה מעצם
היותו מציל, אך יחד עם זאת הוא מצטער שלא גמר,
כי בהצלה לא לעולם חוסן. הוא לא היה רוצה שיגיע
פעם יום ויהיה מקרה של מוות על מצפונו.
נעמי אמרה כמה שלעולם לא מאוחר מדי, וטופסי
הסכים לדבריה, אך לא בשיכנוע רב. נעמי ביקשה אותו
שיביא לה את תעודותיו. יום לאחר שמסר לה אותן,
באה והודיעה לו שכבר רשמה אותו בבית־הספר הגבוה
למשפט וכלכלה, עליו שמע אז רק בפעם הראשונה. היא
אפילו הכניסה דמי־קדימה.
מאז הספיק טופסי לשאת את עורכת־הדין נעמי
שטיין, שילדה לו את הבנה, שכיום היא בת שלושה
חודשים .״זד. אולי נשמע כמו בירת קובה ׳,לא איכפת
לי,״ אומר טופסי ,״אבל הכוונה היא להבנה.״

אנשים
״ חו סלסוסב רי טי
באחד מטיולי־הבוקר המוקדמים שלו השבוע,
ביקר נשיא המדינה יצחק כן־צבי
בעמק המצלבה, ערך ביקור־נימוסין במנזר
במקום. הנזירים, שהתרגשו מאוד מן הכבוד
שחלק להם הנשיא, רצו להביע את הערכתם
על־ידי הפעלת כל פעמוני־המנזר וביקשו את
רשותו של הנשיא לכך. הנשיא התבונן בשעונו,
נוכח כי השעה היא דקות מספר
אחרי .7הוא חשש שר,פעמונים יעירו את
תושבי ירושלים, נעתר לבסוף לבקשת הנזירים
בתנאי שהם ״יצלצלו בפעמונים בעדינות״
הפתעה נעימה ציפתה השבוע
לשר בלי־תיק אבא אכן, שהוזמן לכינוס
תנועת הבונים, שהוא נמנה עם מייסדיה לפני
30 שנה באנגליה. אבן, ששמח כי הבונים
זכרו את פעילותו, העיר בכנס שהתקיים
בבית־ברל :״מי שהזמין אותי סיגל
לעצמו את הסיסמה: אבן — לא מאסו הבונים!״
נרגז על הנחיותיה החינוכיות
של ח״כ תנועת־החרות אכתר רזי*
אל נאור, היה השבוע ח״כ אחדות־הע־בודה
ישראל כר־יהודה, שהעיר לה:
״את מביאה לבלקניזציה של החינוך.״ השיבה
לו היא :״ומשה שרת מביא לבלשניזציה
של החינוך.״ משה שרת לא נשאר חייב,
ובעת שהח״כית שיסעה את נאומו בקריאת־ביניים,
העיר לה :״רגע אחד, חברת־הכנסת
רזיאל־נאור, שמעתי את נאומך בסבלנות
ולא הפסקתי אותך אף לא פעם אחת, גם
לא כאשר כנאומך, שנאמר כולו בעברית
נאה להפליא, נפלטה טעות דקדוקית אחת
וזה עלה לי במקצת בבריאות לא לשסע
אותך. אבל התגברתי על יצרי ראש
עירית פתח־תקוה פנחם רשיש גילה השבוע
כי נתן הוראה להקדים את מחוגי השעון
הגדול שנבנה בכיכר המייסדים בעיר.
אחת הסיבות, לדבריו :״כדי שבחורי העיר
לא יאחרו לראיונות שקבעו עם חברותיהם״
מאז העניק קיסר רומא קליגולה לסוס
שלו את התואר קונסול, לא זכה סוס להערכה
כה גדולה כמו הסום שתרם לורד
נתן הבריטי לראש עירית רמת־גן, אבי־הם
קריניצי. תמונתו של הסום פורסמה
בעתון העירוני בצירוף טבלת היוחסין שלו,
לפיה ניתן ללמוד כי אמו היא הליידי של
נאפולי ואביו הוא פנורמה, ואילו בין אבו־תיו
הזקנים נמנים סוסים בשמות מצלצלים
כמו אחרי החשיכה 2או הצלב הדרומי או
לסביה. רק דבר אחד שכחו לפרסם יועצי
ראש־העיר: את שמו של הסום עצמו
בישיבת סיעת תנועת״החרות בכנסת, שרית
כנסה כדי לאשר את נסיעתו של הד״ר
אריה אלטמן כנציג הסיעה לועידת דד
שוק האירופאי בשטרסבורג, קם הד״ר כני
ימין אכניאל ודרש לעצמו את הזכות
לנסיעה, כיוון שלו יש תואר דוקטוראט ל־עניני
כלכלה. שאל אותו הדוקטור השלישי
של הסיעה, הד״ר יוחנן כאדר נ ״איזה

מ שאל ב7>7

תואר דוקטור יש לך? איפה גמרת את לימודיך?
יש לך תעודות?״ גם אלטמן וגם
אבניאל נהנו מעקיצתו של באדר. כל אחד
מהם היה סבור שבאדר עקץ את חברו.

גזו! רבנותאפריקה
על פגישה מענינת שהיתר, לו עם נערה
ישראלית, סיפר השבוע הד״ר רפאל רוד
נר, הפסיכיאטר הראשי של שרות בתי-
הסוהר. סיפר הוא: בדרכי לעבודה אני
עובר דרך מחנה צבאי ונוהג לקחת טרמפיסטים.
לפני זמן קצר ראיתי בחורה במדים
עומדת ומחכה לטרמפ. עצרתי. בום, היא
סוגרת את הדלת ויושבת .״שלום,״ אמרתי
לה. אין תשובה .״למה את לא אומרת
שלום?״ שאלתי .״אני לא אומרת שלום לגבר
זר,״ השיבה .״אז למה את נוסעת עם
גבר זר?״ ״זה כבר דבר אחר!״ היתה התשובה.
שאלתי אותה :״למה לא אמרת תודה
כשלקחתי אותך?״ והיא השיבה :״תודה אני
אגיד לך אם אצא בשלום הסוד הכמוס
ביותר של ישראל היו השבוע שתי
אחיות רחמניות כושיות מליבריה, אמילי
ג׳ונסון וג׳ני נולדן, המתמחות בריפוי־עינים
במרפאת בית־החולים הדסה בירושלים.
השבוע שמחו האחיות לפגוש בעתונאי
שבא לראיין אותן. אולם שתי האחיות התמימות
לא ידעו כי הן עלולות לגרום ממש
אסון מדיני לישראל. ברגע האחרון נזעקו
מנהלת בית־הספר לאחיות של הדסה, מרג״
לית קריסטל, ודובר הדסה לוכיאן
הריס, הצילו את מדינת ישראל משואה
בכך שמנעו את פירסום חוזיותיהן של שתי
האחיות הליבריות בישראל. הסבירו המנהלת
והדובר, בהבעה הרת־עולם :״לא נסכים ששתי
הכושיות תתנה ראיון. אסור לפרסם
גם את שמותיהן. משרד החוץ חייב לאשר
זאת קבלת פנים מיוחדת במינה ערכו
השבוע קציני חיל־האויר לחברם רב־סרן
שמואל (״יוהאן״) שפד, שחזר השבוע
ארצה אחרי שהשתתף יחד עם חברו
זאכ שרץ במסע בג׳יפ על פני אפריקה.
הקצינים נשאו כרזות שקראו :״בדם וביזע
הקמת לנו גזע! בנות אפריקה.״ או ״כושיות,
ג׳ונגלים ואבק — אך טוב שחזרת
חזק! ויצ״ו הצעירה.״ אגב, שני הקצינים,
שהחליטו לא לפרסם את סיפור הרפתקאותי״
הם בעתונות הישראלית אחרי שזו סרבה
לעזור להם, נכנעו כאשר התברר ששרון
זקוק לכסף כדי לשאת אשה, מיבצע שערך
השבוע.

שםלכלב פק־נז
בחצות אחד הלילות בשבוע החולף התרוקן
קפה כסית הדיזנגופי מתושביו, כשרוב
האוכלוסיה ־המקומית נדדה לאחד הבתים
השכנים בהנהגתו של זאב יוכיפול. נדידת
העמים כוונה לטכס חנוכת־ביתו של הבמאי

האחיות הליסריות כירושלים
הסוד הכמוס ביותר
ניסןיתיב, שחזר השבוע ארצה מחמישה
חודשי־לימוד ועבודה בטלביזיה בהולנד. יו־סיפון,
חבוש מצנפת־לילה, חתך לאור נרות
את הסרט שנמתח לרוחב הדלת במזמרת־גננים,
ואילו חצקדאיש ־ כסית ניפץ
בקבוק שמפניה על מפתן הדלת. הטכס עוד
לא הסתיים כאשר אל האורחים הצטרף
אורח לא־קרוא, בדמותו של שוטר־מקוף,
שבא לברר את תלונתו של אחד מדיירי־הבית
שרגז על הרעש, טילפן למוקד השיטור
והודיע כי על גג הבית נפתח מועדון
נודיסטי. מאחר שכאשר הופיע השוטר היו
הכל לבושים עדיין, הסתלק השוטר כלעומת
שבא זמרת האופרה היפאנית מיצ׳ י ־
קל סונהרה, שעזבה השבוע את הארץ
אחרי הופעותיה עם האופרה הישראלית,
גילתה את סיבת יחסיה הטובים והמפתיעים
עם אדיםדה ־ פיליפ: השתיים הן צמחוניות,
נהגו להחליף ביניהן תפריטים צמחוניים
לשלמהסרוק, שחקן הבימה,
יש טענה קשה כלפי הנהלת התיאטרון.
אמר הוא :״אמרו להנהלה למלא את חובתה
והיא מילאה את התיאטרון חובות
נרגש במיוחד היה השבוע שמעון טיש, אביו
של כדורגלן הפועל תל־אביב גדעוןטיש.

מה 1שמע ב״קוד •שדאל׳׳י

בטרם שבקה תכנית הרדיו שלושה בסירה אחת חיים לכל חי,
לא היד, מקום למשאל כזה. זאת היתד, התכנית שכולם אהבו
להאזין לה. אולם מה הן תכניות הרדיו שמאזינים להן כיום
בישראל? את התשובה לכך ניסו לברר השבוע כתבי העולם הזה,
ששאלו שורת אנשי־ציבור: מה היא תכנית הרדיו שאתה אוהב
להאזין לה ביותר?
+המשורר אסרהם סרוידם, מזכיר אגודת הסופרים:
״לרוב אני ממהר לסגור את המקלט, כי התכניות אינן לרוחי
והפזמונים הנשמעים ברדיו קלוקלים. מכשיר־הרדיו אינו מהנה
את נפשי. מאז דחקו את הספרות לקרן־זוית, נשאר לי רק להאזין
לתכנית הספרותית ולפרשנות הפוליטית.״
י• משה דס מגיד, ראש החברא־קדישא בתל־אביב וחבר
מועצת־העיר :״מלבד תכנית החזנות, בה משתתף יוסלה רוזג־בלט,
אני אוהב להאזין רק לפרשנות הפוליטית של משה מדזיני.״
9ד״ר שמעון כטיש, לשעבר המנהל הכללי של מש־רד־הבריאות
:״יש שלוש תכניות שאיני יכול להכריע ביניהן —
תכנית האופרה ביום שבת בבוקר; הקונצרטים של קול־ישראל
ביום שלישי; ותכניות כבקשתך לנזוסיקח קלה.״
׳ 9צכי זינדר, מנהל קול־ישראל :״אני לא יכול לענות.
צריך לשאול את האזרחים, לא להיפך.״
!• גבריאל צפרוני, ראש מערכת הבוקר :״אני שומע
שתי תוכניות בלבד: את החדשות ואת התכנית האהובה עלי
פרקי חזנות.״
י• רות מטלץ, עסקנית אילנשיל־פוליו :״אני נוהגת לשמוע
את תוכנית המסד עולה, בעיקר אם משתתפים בה שחקני
התיאטרון הקאמרי.״
׳ 9גילה אלמגור, שחקנית הקאמרי :״אני מאזינה למצעד
הפזמונים ברמאללה. זו תוכנית טובה. כמו־כן אני נהנית
מהקראת החדשות של יהודה לב באנגלית, בשידור לחיילי
האו״ם.״
9שלום זיסמן, סגן ראש עירית רמת־גן :״יש לי מספיק
בעיות, לכן אני אוהב תוכניות בידור קלות. התוכנית האהובה

עלי ביותר היא תוכנית השירים כבקשתך, במקרים בהם הבקשות
אינן מלאכותיות.״
בגימין אבניאל, ח״כ תנועת־החרות ויו״ר המועצה
לעניני־רדיו :״אני אוהב את התכנית מלווה מלכה ונהניתי מאד
גם מהתכנית טראסט מוחוח; ,אם כי לאחרונה הרמה של תוכנית
זו נמוכה.״
> 9צדוק ססיר, זמר :״התוכנית שלי היא מצעד הפזמונים.
זוהי תוכנית מרתקת. חבל שלא נותנים מספיק מקום לשירים
עבריים.״
9מרדכי כורוק, ח״כ המפלגה הדתית הלאומית :״אני
מאזין בעיקר להרצאות מדעיות, אפילו על נושאים חילוניים.״
9שמואל פישלס, עורך־דין :״אני אוהב להאזין לקונצרט
השבועי של קול־ישראל ואני מצטער שאין תוכנית קבועה
של שירי ברכה צפירה. רק מתוך כיבוד מתים, אני מזכיר גם
את שלושה בסירה אחת.״
9אהרון קריסטל, המזכיר הכללי של התאחדות בעלי־התעשיה
:״אני מאזין רק לתוכנית הקונצרטים השבועית של
קול־ישראל.״
• 9טלמה סקולסקי, משורר :״אני נוהג להאזין לתוכנית
הספרותית של גלי צה״ל. אינני יכול לומר שהיא התוכנית
הטובה ביותר. היא משתנה מרמה לרמה.״
׳ 9יוסף סרלין, ח״כ הצ״כ :״מאז שלושה בסירה אחת
אינני מאזין קבוע לאף תוכנית־רדיו.״
9יעקס טימן, שחקן :״התוכנית המעניינת אותי ביותר
היא תוכנית בית־המשפט. היא מלאת־עניין ומתח.״
• 9חיים לנדאו, ח״כ חרות :״אני אוהב לשמוע את הקריאות
בתנ״ך כשברטונוב עושה זאת. התעניינתי גם בביקורות
תיאטרון, אולם הן התחילו לשעמם אותי.״
• 9תדי קולק, מנהל משרד ראש־הממשלה (בהשיבו לתוך
שפופרת הטלפון עוד בטרם שמע את השאלה) :״אין לי זמן
עכשיו. אני בדיוק שומע את החדשות. לצלצל אחר־כך. שלום.״

הוא חזה במשחקו של בנו נגד קבוצת מכבי
פתח־תקוה, ראה כיצד נפצע בנו בלסתו,
הבקיע שער ממכת־עונשין והוצא מתעלף
החוצה. האב התפרץ למגרש, רצה להסתער
על הכדורגלן שפגע בבנו. כאשר מגעו אותו
מלעשות זאת, ניסר, האב לשכנע קצין־מש־טרה
כי עליו לעצור את הכדורגלן התוקפן
רחל כהן, מזכירת התיאטרון הקאמרי,
החליטה להיגמל מבדידותה ורכשה
לעצמה כלב פקינזי ב־ 120ל״י .״הוא כל כך
פיקח, ממש גאון,״ התפעלה. אולם שם מתאים
לא מצאה לו. היא טילפנה למשרד־הם־
נים, למחלקה לשינוי שמות, וביקשה הצעה
לשם בשביל כלב .״תפני לועד־הלשון,״ יעצו
לה. רחל׳ה עשתה כמצוזד, וטילפנה ל־ועד־הלשון
.״תפני למשרד־החינוך,״ יעצו לה.
ביאושה הודיעה רחל׳ה לועד־הלשון כי אם
לא ימצאו לה שם מתאים, היא תיאלץ
לפרסם מודעה בד, תציע 50 לירות לכל מי
שימצא שם לכלב .״מר, זה 50 לירות בשביל
שם לכלב, זד, כלום!״ היתד, התשובה.

פסוגן* השבוע
״ידיעות רמחרגך, בטאונו של ראש
העיר אברהם קריניצי, על בחירתו מחדש
של אברהם קריניצי :״אנו עומדים קרוב
מדי אל המאורע מכדי להעריכו כראוי. אך
אין ספק שהדורות הבאים ידעו להעריכו
כיאות לו ח״כ אחדות העכורה
נחום ניר, בעת ויכוח בכנסת על חוק
הירושה :״אני מכיר מדינות בהן זמן ההריון
הוא 309 יום ומדינות בהן זמן ההריון
הוא 300 יום דוד בן־גוריון:
״אני פוגש בצבא בחורות אדוקות לא פחות
מחברי אגודת־ישראל ח ״כ אגודת
ישראל שלמה לורנץ :״אין זד, מקרה
שד,ילודה של אותן הנשים אשר אינן משרתות
בצבא מטעמי־דת היא גבוהה לאין
ערוך לעומת הנשים המשרתות בצבא

ח ״כ אגודת ישראל בנימין מינץ:

״במשך אלפיים שנות גלות היינו מוכנים
ליהרג כדי לא לאכול חזיר, וכאן, במדינת
היהודים, יש יהודים שמוכנים להרוג וליהרג
כדי שיוכלו לגדל חזירים החזן
לייבל גלאנץ, בועידת הקומפוזיטורים
הישראליים הראשונה :״יש קומפוזיטורים
שמתכוזנים ליצור מוסיקה יהודית ואינם מצליחים,
ואילו היהודי הפשוט שמתפלל שלוש
פעמים ביום בנעימה טבעית, יוצר מבלי ש־התכוזן
לכך את המקור האמיתי של המוסיקה
הישראלית הסוציולוג אורי
ראפ, במאמר ביקורת על ספרו של ולאדי-
מיר נאבוקוב, לוליטה :״השערוריה היא הראי
העקום של בני־אום נורמליים שאינם
בריאים, של עולם מהוגן שאינו הגון
אפרים קישץ :״בדיחה איננה הומור.
בדיחה היא תרגיל של הומור ולפעמים גם
הפסולת שלו שרי רז, קריינית גלי־צה״ל,
בפתיחת שידור התוכנית השירים
האהובים עליך :״גלי־צה״ל לא ישדרו את כל
אותן הבקשות של תלמידים אשר ביקשו
להשמיע למוריהם את השיר עץ־התליח.״

סיטוה האישי שר אשת המאמן שווצטונה השבוע אל בערה

מאנד׳ ,בעלי!

** יד כאשר הגעתי לישראל טרח מישהו
) 4לספר לי, כי אחרי שלא באתי שלושה
ימים קודם לפי התוכנית׳ איים מאנדי כי
אם גם הפעם לא אבוא הוא ישלח לי גט .
לבודפשט וחסל. אני מבינה שלאזרחי ישראל
זר, נראה די־מתקבל על הדעת שמאמן
הנבחרת הלאומית שלהם, שהצליח כל כך
בעבודתו, יוכל גם לגרש את אשתו אחת
ושתיים. אז ראשית כל זה לא כל כר פשוט
אצלנו לגרש אשה, אנחנו לא מוסלמים שאומרים
שלוש פעמים לאשה ״את מגורשת״
וזהו זה. חוץ מזה אני משוכנעת שזו היתד,
רק בדיחה. כולם יודעים מי היה זה שבא
אל אמי, עוד כשהייתי בת , 17 ואמר :״תגדלי
את הקטנה שלו יפה כי היא בשבילי.״
אמי לא התלהבה כל־כך למסור אותי .״בדיוק
את הקטנה הכי מתוקה שלי אני אתן
לו?״ היא ענתה למאנדי. אבל הוא ידע שהיא
תעדיף אותו על פני אדם זר לחלוטין, כי
מאנדי כבר היד, במשפחה שלנו. אחיו המבוגר
נשא לאשר, את אחותי הגדולה.
במקום להגיב למדתי באקדמיה לאמנות התיאטרון
בבודפשט שלוש שנים וקיבלתי
חוזה הופעות בתיאטרון הלאומי ההונגרי.
כך שגם אני הייתי שחקנית עוד לפני שהכרתי
את השחקן מאנדי.
בשנת , 1936 אחרי שנים רבות של חיזורים,
נישאתי לגיולה מאנדי, שהיה אז אמנם
פקיד בנק, אך שיחק כבר כדורגל בקבוצת
נו.ט.ק. ובנבחרת הלאומית ההונגרית. הוא
היה אז מפורסם מאד ולכל מקום שהיינו
הולכים היו האנשים מראים עלינו באצבע.
גם לפני הנשואין ידעתי מה זה כדורגל,
אבל לא עלה על דעתי ללכת לתחרויות.
אחרי הנשואין לא הפסדתי שום תחרות ש־

מאנדי השתתף בה. כל חברותי קינאו בי על
שנישאתי לכוכב הספורט וזה היה די־נעים.
כשבאו החוקים נגד היהודים נאלץ מאנדי
לעזוב את עבודתו בבנק ופתח יחד עם
אחי, שנהרג במלחמה, חנות לבגדי־גברים.
אחר־כך לקחו הגרמנים את מאנדי למחנה־עבודה
בדנובה, ליד קומארום. יחד עם עוד
כמה אנשים ברח הספורטאי שלי מן השיירה,
והם הסתתרו בקסרקטין צבאי הונגרי. היה
שם מפקד שהסכים להשאירם כדי שיעבדו
בקטיף סלק סוכר. מאנדי טוען שמעט אנשים
אכלו את הסוכר שהופק מהסלק שנקטף.
הוא פשוט עשה מאמצים לקטוף מה שפחות.
לבסוף ברח גם משם. אני ובננו הקטן
אטילה, שהוא כיום בן ,21 חיינו במעין גטו
בבודפשט, בו גרו הרבה יהודים בשרשרת
של בתים שהיו תחת חסות שויצרית. משם

״א״ אריח סאגר*
הצלחתי להתקשר אתו ושלחתי לו מכתב
חסינות, כדי שיוכל גם הוא לבוא. מאנדי
התעסק בכדורגל אפילו משך השנים 1939־
. 1942 הוא היד, מאמן של קבוצת בית־חרו־שת
לקרונות. רק מ־ 1942 עד 1945 לא היה
כדורגל במשפחה שלנו.
בשנת 1945 לקח מאנדי איזו קבוצה קטנה
של מוסד — כמו פה תנובה — והתחיל
לאמן אותה. הם הצליחו די־יפה ואז נזכרה
בו קבוצת האם שלו מ.ט.ק ,.בה שיחק 20
שנה, וקראה לו לבוא לאמן אצלה. אחרי
שנה נוספת הוא נקרא לנבחרת הלאומית,
שאיתר, היה עד .1956

הייתי עם הנבחרת במשחקי אליפות־העולם
בשוזיצריה. אחרי שהרבצנו לבראזיל ולאו־רוגואי
,4:2שמו הבראזילאים עין על מאגדי.
לפני שלוש שנים הזמינה אותנו קבוצת
פ.צ. אמריקה, שביקרה גם בישראל, לבוא
ולאמן אצלם. מאנדי התחבב עליהם כל־כך,
שסידרו לנו ויזה לבראזיל לכל החיים, ואפילו
רצו להקים בשבילו אקדמיה לכדורגל.
אולם עזבנו אחרי שנה, בגלל האקלים.

במקום תיאטרון -בהורג?
^ שמנין ןר ש ה דדטווי״ה נין ה ס! רג ל
^ ההונגרי והברזילאי, הרי את הברזילאי
אפשר להגדיר במילה אחת: מבריק. בהונגריה
לא מרשים לשחק משחק אינדיבידואלי,
ובצדק. כדורגל זה משחק חברתי, לאי אז
צריך לשחק ביחד. אבל בבראזיל כל ילד
לומד יחד עם האלף־בית גם לשחק כדורגל.
הילדים משחקים בצורה אינדיבידואלית, וממשיכים
לשחק כך גם כשהם גדלים.
לכן הם לקחו את מאנדי כדי שילמד אותם
את המשחק הקבוצתי. כשעזבנו את הארץ
אחרי שנה, נאלצתי למלא מזוודה שלמה
בקטעי עתונות, שנכתבו על מאנדי. אני
עושה זאת תמיד, בשביל הבן אטילה, הלומד
היום הנדסה כימית באוניברסיטה בבודפשט.
זה בשבילו פיצוי על הימים הר בים
שהשארנו אותו אצל הסבתא, אמא שלי.
לא ביקשתי שום פיצוי על־כך, ששנתיים
אחרי הנשואין נאלצתי לנטוש את הבמה,
עליה דווקא הצלחתי לא רע. הפיצוי שלי
היתד, האהבה החדשה. במקום תיאטרון בא
הכדורגל. אוכלים כדורגל, שותים כדורגל
ונושמים כדורגל. אצל מאנדי אין כדורגל
רק כשהוא ישן. וכשאני אומרת אצל מאגדי,
זאת א! מרת אצל אוון וגברת מאנדי.
את ההזמנה לבוא לישראל קיבלנו אחרי
שחזרנו מבראזיל. אחרי משא־ומתן ארוך
הרשו לנו לנסוע. שבעה וחצי חודשים לא
ראיתי אותו. אבל כשירדתי סוף־סוף מן
המטוס בשדה התעופה בלוד, והוא חיכה
ל־ עם הפרחים, היתד, השאלה הראשונה
שלי, לפני נשיקות וחיבוקים, איזה משחק
יש אחרי הצהריים? זה היה באחת בל־/ה.
אנשים מן הצד היו יכולים לחשוב שאני
׳1א נורמלית, אבל מאנדי לא התרגש, סיפר
כי לוקוטוטיב הבולגרית תשחק באותו
יום נגד הפועל פתח־תקוה.

ת?ת? כקמיע

שלהם. המכונית נשארה בידי הבן, הלומד בבודפשט, מאחר והאם הצטרפה אל בעלה בישראל.

כדורגל
ק די מהצעד !

על משחק הכדורגל בו גברה מבבי
תל־אכיב על הפועל רמת־גן כשעור
,2:6כותב שייע גלזר :
עד עכשיו, כשהצלחנו לגמור בתיקו עם
קבוצות חזקות וחלשות, חשבתי שיש עוד
איזו תקווה למכבי. אבל עכשיו הכל אבוד.
אסון כזה עוד לא קרה לנו מזמן. השתדלנו,
התאמצנו, השקענו כוחות — הכל לשוא.
אני באמת לא יודע מה קרה לנו. תתארו
לעצמכם בושה שכזאת: ניצחנו את הפועל
רמת־גן רק .2:6
בשבילכם זד, אולי הישג. אתם תגידו
שלנצח קבוצה כזאת שהכניסה לבני־יהודה
ארבע ולמכבי פתח־תקוזה שלוש, זה די
כבוד. ביחוד אחרי שכולם הודיעו לנו לפני
המשחק שאם נצליח לשמור על תיקו זה
יהיה הישג. אבל אני אומר: בושה. אם לא
הכנסנו תריסר, סימן שבאמת שכחנו לשחק.
דפועל רמת־גן הפחידו אותנו נורא לפני
העולם הזח 64ז 1

חרי ששמעתי וקראתי כל־כך הרבה
\ £על ההצלחות של הנבחרת ושל מאנדי
במשחקי הודו, הייתי סקרנית לראות איך
הישראלים משחקים. שמעתי הרבה על סטל־מך
ושמחתי לראות שהוא באמת שחקן
סכני טוב. אחרי שישבתי קצת במגרש, לא
יכולתי להתאפק ושאלתי את מאנדי מי זה
השחקן ששמו יופי, שכולם הזכירו את
שמו, מאנדי צחק ממני נורא והסביר לי
מה זה יופי. עכשיו אני גם יודעת שחוץ
ספורט המשחק. הם נסעו במיוחד לבית־הבראה. בשבת
הביאו את אלמוגי לרמת־גן, שיעשה
מרץ. אפילו את אחי, חיים גלזר, הם הביאו
מהפועל כפר־סבא, כדי שהמשחק יהיה קצת
משפחתי ולא יהיה לי חשק לבייש את אחי
במשפחה. לא ידענו מה לעשות.
ואתם יודעים מה עושים כשלא יודעים
מה לעשות? — משחקים. התחלנו לשחק
מהשניה הראשונה. צ׳יק צ׳יק, המחוג עוד
לא זז ואנחנו כבר בשער, עמדתי מול שער
כמעט ריק ופיספסתי. למזלי תיקן החלוץ
הצעיר שלנו, בן־הרוש, את מה שאני קיל־קלתי.
החברה עוד לא הספיקו לנזוף בי
וכבר היו צריכים לרוץ לנשק אותו אחרי
שתפס כדור שהמגן של הפועל שלח ל שוער,
ושלח אותו לאותו כיזדן, אלא שקצת
יותר חזק.
מחלה כרונית. לא עברו חמש דקות
והפועל הצליחו להשוות. הרגשנו בלב איך
שהמחלה הכרונית חוזרת. אנחנו מכניסים

והיריב משתה. אז החלטנו לעשות קונץ
קטן. אמרנו לחברה של הפועל :״למה להרגיז
את הקהל וסתם למתוח אותו, שאנחנו
נכניס גול ואתם כל פעם תשוו? ניתן לכם
שלוש בבת אחת, ואחר״כך תתחילו להשוות.״
הכנסנו מהלך במכונת־ד,התקפה ותוך רבע
שעה הכנסנו שלושה גולים אחד אחרי השני.
עכשיו הגיע תור הפועל להשתת. הם נתנו
קרן והעמידו את התוצאה על 4:2לטובתנו.
חיכינו שימשיכו לד,שתת ושום דבר לא קרה.
השופט שרק להפסקה, נחנו והמשחק התחיל
שוב. חיכינו וחיכינו שהפועל ימשיכו להשוות.
וכשנמאס לחכות, החלטנו שאם הכנסנו
ארבעה, אז ששה זה מספר יותר יפה.
כל החברה שלנו היו מצויינים. שחקנו
משחק־צירופים יפה והשתדלנו לא לוותר
על אף כדור. בייחוד הצטיין נחמיאס. יוסלה
מרימוביץ אמר לו ללבוש מגינים מעצם,
כדי שלא יחשוש מהתנגשויות וזה עזר.
הוא התחיל לשחק עם קונצים כמו שחקן

14ף ן אחרי 24 שנות נשואי! עדיין
! מאוהבים ארית וגיולה נמו זרג
צעיר. כאן הם נראים אחרי הפרידה הארוכה.
מיופי יש גם אל־אל ישראל.
ממה שהספקתי לראות, נוכחתי שהשח״
קנים כאן משחקים בהתלהבות וממושמעים.
מה שחסר להם זה טכניקה, יותר טכניקה.
הם ברובם בנויים היטב ועם יותר טכניקה
יהיו הרבה יותר יעילים. רק אינני יודעת
אם זה לא מאוחר מדי. צריך להתחיל בזד.
בגיל הרבה יותר צעיר — 12־. 13
אני קצת חוששת להשמיע ביקורת על
משחקים כי מאנדי כועס עלי בגלל זה. הוא
טוען שאני עלולה להשמיע שטויות ואז
יגידו שאפילו את אשתו הוא לא יכול
לאמן. אבל אותי לא צריך לאמן. אני כבר
מאומנת כאשד, וכמומחית לכדורגל. עד כדי
כך שאני כבר לא יכולה לקבוע מה הולך
אצלי קודם, הבעל או הכדורגל. אי־אפשרי
להפריד ביניהם. אני דואגת לבעל שלא
יעשן, לא ישתה, וישמור על גזרה מתאימה,
וכל זה בשביל הכדורגל. בספטמבר נהיה
24 שנים נשואים, ואם הצלחנו עד היום —
במיוחד אני — להתאפק, כשנשים לעשרות
הקיפו את מאנדי הכוכב בהערצה, אז סימן
שיש הרמוניה במשפחה שלנו.
ואמנם יש הרמוניה. אני דואגת לכך שהכבש
יהיה תמיד שבע ושגם הכרוב יישאר.
ממבט ראשון נדמה לי שגם הכבשה תהיה
שבעת־רצון כאן. הארץ מאד מוצאת חן
בעיני. למאנדי יש חוזה עד יוני, אבל מדברים
כבר על הארכתו. אין לי התנגדות.
גם מזג־האויר הוא נפלא. כתבתי מכתב
לבני, ובטעות כתבתי כי זה חודש אוגוסט.
מי ראה מזג־אויר כזה בחודש ינואר?
ברוך־השם, עברה גם השבת הראשונה במגרשי
הכדורגל ויצאתי שלמה, מבלי שאנשים
גזזו לי את השערות, כמו שעשו
הוינאים, אחרי שניצחנו אותם בוינה , 1:0
והם לקחו את תלתלי כקמיעות.
לעוסקים בכדורגל פה, יש מה ללמוד,
והם רוצים ללמוד, וזה נחמד.
אני מרוצה. בבראזיל, למשל, יכולנו ליד,פך
למיליונרים מהר מאד, כי מוכרים שם
שחקנים כמו בשוק, וגם המאמן מקבל חלק
נכבד מהכסף. אבל פה יש סיפוק שעושים
משהו טוב וחדש, וגם הסיפוק שווה משהי.

ברזילאי. וכך חילקנו את הגולים בינינו,
שניים לי, שניים לרפי, ואחר־כך לבן־הרוש
ולנחמיאס. היו עוד כמה שרצו להתחלק כגולים,
אבל הקמנו קרטל ועשינו הכל לבד.
הגיל והיופי. אני באמת מבקש סליחה
מהפועל רמת־גן. סוף־סוף שכנים, וגם אחי
משחק שם. אבל תגידו תודה. אם לא הב־נסו
12 זה רק בגלל המזל הרע.
ולקינוח־סעודה אני מוכרח לאכול את
המנה השבועית שלי — איזה עתונאי־ספורט
שעולה לי על העצבים. הפעם זה אחד מידיעות
אחרונות, שאחרי ששברו את כל
השיאים שלו באתלטיקה החליט לשבור
גם אותי — והודיע שבנבחרת הצעירה יש
שני כוכבים שהשנים שלהם ביחד לא מגיעות
לשנים שלי. אדוני, הגיל שלי זה
לא סוד והוא ידוע לכולכם, לא ניסיתי
להסתיר אותו. אני אולי כבר לא כל־כך
יפה כמו הילדים האלה מהפועל צפת או
ראש־פינה, שאין לי שום דבר נגדם חוץ
מזה שהם רוצים לתפוס את מקומי. אבל
חביבי, כשאני הייתי בגילם, כבר הוציאו
את הכדורים שלי משערים בינלאומיים.

המפקד -לתא הכלא
(המשן מעמוד )9
ועסקני כל המפלגות — ממק״י עד חרות ומפא״י. לעתים קרובות מאד, אלה פניות אנושיות
מוצדקות, לטובת אנשים אשר באמת מגיע להם סידור קונסטרוקטיבי.
דוגמה אחת לסוג זה של התערבות ראש מינהל יפו, היתד, שיקומו של תושב יפואי
בשם יעקב מזרחי. מזרחי (העולם הזה 2ווו ) הוא שוטר־לשעבר, שאיבד את כושר־עבודתו
בעת שרותו במשטרה. הוא פוטר מן השרות, קיבל פיצויים עבור שנות שרותו, אך לא
פנסיה קבועה. הוא ניסה להסתדר כרוכל, הסתכסך תמיד עם פקחי העיריה ועם המשטרה,
על כי לא היה לו רשיון רוכלות. מצבו הגיע לדרגה כה חמורה, עד כי אושפז לפי צו
בית־המשפם. כאשר יצא, שוב ניצבה בפניו הבעיה: כיצד להתפרנס.
אז פנה מוסד ציבורי ידוע אל שפאק. בשיתוף עם המחלקה לעזרה סוציאלית, מצא שפאק
לבחור שיקום קונסטרוקטיבי, שהיה ממילא מגיע לו כעבור כמה חודשים. עזרתו של שפאק
התבטאה בקיצור חודשי הסבל והציפיה. אולם בזה לא תמה פרשת תלאותיו של מזרחי.
שבוע אחרי שסודר בעבודתו — התמוטט ביתו, בעיר העתיקה של יפו. לפי הסדרים המקו שלרשות
הפיתוח
בלים, הגיע לאותו בחור סכום של כמה מאות לירות, מקרן מיוחדת
והעיריה, אתו יוכל למצוא לעצמו דירה חדשה. בהתחשב במצב המיוחד, המליץ שפאק בפני
רשות הפיתות להגדיל סכום זה מעל לסכום המקובל.
היתד, זו, במובן הצר של המילה, פרוטקציה.
אין אף ראש־עיר בארץ שאינו נתקל במאות בקשות כאלה, המעמידות אותו במיבחן
מטריד. אם הבקשה מוצדקת לחלוטין, יכול הוא לעזור למבקש להתגבר על צוואריו־,בקבוק
הביורוקראטי הרגיל, ליהנות ביתר קלות מן המגיע לו.
אם הבקשה אינה בגדר המגיע לאותו אדם, נזהר כל ראש־עיר או ראש משרד ממשלתי
לתת הוראות לעקוף את החוק. כי מתחתיו עובדים פקידים הרגישים לכל סטיה זו מן
הנוהל, ואיש־ציבור נבון יזהר מלתת בידי פיקודיו חומר מרשיע בזה. אך לא כל איש־ציבור
יודע לנהוג לפי כלל זה של מוסריות מופשטת וזהירות מעשית. מכל מקום קיימת האפשרות
כי מתחת לראש המינהל, ראש העיר או השר ינסו מבקשי־פרוטקציה להשיג דברים שאינם
מגיעים להם, על־ידי שיחוד פקידים בדרג נמוך יותר.

..פרנסוס־ מתכבד להציג :

שיטת המפתח

מכירת הכר טיסיס החלה:
במ שרדים ,.כנף״ ו״דוקוקד

ק 1ד 63 ,ר1ד הירקון, ת׳ א
ערב ערב בתכנית בינלאומית עשירה

הובעת רהקת וווווס
בשירה, ריקודים ואקרובטיקה
בפעם הראשונה בישראל

הרקדנית המפורסמת דיני
ליד המיקרופון —

אנדרי בונדי ותזמורתו
יוכל פסקו.

הזמנת שולחנות בטלפון 23574

הזריזים -מספיקים !
אתזר איש הוזיוהלה פזל העולם הזה, הוווזמז 1גר
שבוע וה לעגלזז כרכי ה!\גראיגז לגרינה. גל?ובא
הרוצה גגרך של גליוווזז העולם הזה אשר 1רשו\ז\,
הייג להוררו ולוזוגזרנז פור השגוגו. פרנויה ג הו רפה
ג פ הו ר 22 גגליו\ זה, וגל ההזן ריה הרי הוא ה שוגה.

^ דיחהעממית אומרת כי הארץ אינה רפובליקה עצמאית, כי אט פרוסקטוראט —
^ שום דבר אינו הולך בה ללא פרוטקציה. וכמו כל בדיחה עממית, יש גם בזו אמת
עמוקה. השלטון המקומי והארצי בנוי אמנם על ועדות בינמשרדיות. הן הקובעות את חלוקת
התקציבים, השיכונים, ההלוואות והעזרה. אולם את החלוקה קובעות הן על בסיס מפתח
מפלגתי, בהתאם לקואליציה הקיימת בכל מקום ומקום. בנוהג זה קבור, ברוב המקרים,
כלב הפרוטקציוניזס. מינהל יפו לא היה יוצא־דופן: את חלוקת טובות־ההנאה קבעו ועדות.
שום אדם — אפילו בעמדתו של אריה שפאק — לא יכול היה לקבוע על דעת עצמו
הבלעדית כי אזרח פלוני יכנס לשיכון ואלמוני יקבל הלוואה. זאת יכלו לעשות רק הועדות,
על פי הסכם בינמפלגתי. במקרים שועדות אלה פעלו לפנים משורת המוסר, לא אדם אחד
היה אשם, כי אם כל חברי אותה ועדה — כל שיטת המפתח.
נוסף לחלוקת־השלל הפוליטית, הרמה, קיימת חלוקת־שלל פרטיזנית. אין כמעט גוף
ציבורי אחד במדינה, אשר חקירה נמרצת של*ר,משטרה לא היתד, מגלה בו מקרים של מתן
פרוטקציה, קבלת שוחד ומעילה באימון. אין כיום ידיעה שיגרתית יותר בעיתונים מאשר

זו המספרת על העמדתו לדין של פקיד זה או אחר אשר סרח.
כך גם אפשר היה לראות את המעצרים במינהל יפו. לפני כשלושה שבועות הודיעה
המשטרה כי עצרה מספר עובדים של המינהל, כחשודים בקבלת שוחד מתושבים שהיו
נזקקים לשרותי העיריה. יחד עם הפקידים נעצרו עוד שני אזרחים, אשר לטענת המשטרה
שימשו כאנשי־הקשר של הפקידים.
אחרי הודעה זו, באה שתיקה ארוכה. לא היה מי שיענה, או יאמר אם היה צד שני
להאשמות. ההודעה השניה באה רק כעבור ימים אחדים, גם היא מטעם משטרה. היתה זו
הודעה ביחס לאחד העצורים, רוכל־ממתקים מיפו בשם רפאל אלאג׳ם. המשטרה ביקשה
לעצרו לתקופה של שבעה ימים בלבד, הודיעה כי אין בכוונתה לבקש עבורו מעצר נוסף.
הסיבה: הוא הסכים להפוך עד המדינה. מה שאלאג׳ם סיפר — ובאיזו מידה נאמנים דבריו —
יוכל לברר רק בית־המשפט. אולם דבר אחד אפשר לקבוע מראש: משפט עובדי מינהל יפו
לא יהיה אחד המשפטים השיגרתיים על מעילה וקבלת־שוחד.
הרמז הראשון כי הפרשה אינה כה חד־משמעית, ניחן רק כעבור כמה ימים, כשהחל
דו־קרב בין ראש העיר לשעבר חיים לבנון לבין סגן ראש העיר החדש אליעזר שכטר.
מתוך מאמר ארוך בדבר, והגבת לבנון במעריב, נודע כי לפני כשנה ערך מבקר העיריה ד״ר
פנחס הרטל ביקורת מקיפה בסדרי העבודה של מינהל יפו, ולאחר הביקורת הודיע לראש
העיר כי לא העלה דבר ביחס להאשמות ולשמועות שהגיעו אליו.

כיבוש כז עמדות המיבצר

* * צםהצורה שבה בוצעו המעצרים, והפרסומת העויינת המתוכננת־מראש, העידו כי
אין זה מקרה שיגרתי. אילו כל דאגתה של מפא״י בפרשה היתד, לטהר את מינהל יפו,
היו לה כל הכלים והאפשרויות לעשות זאת לפני זמן רב. אולם את משמעותן של הפעולות
הנמרצות אפשר להבין רק על רקע תוצאות הבחירות האחרונות לעיריה, שהעבירו לידי
מפא-י את השלטון על המיבצר הימני הגדול ביותר בארץ. מינוי ראש־עיר חדש אינו
מבטיח עדיין שלטון. לשם כך דרוש כיבוש כל עמדות־המפתח של המנגנון הבכיר.
כיצד כובשים עמדות אלה? לפטר פקיד בכיר — אין לראש העיר סמכות. ללום כך דרושים
21 קול (מתוך )31 במועצת העיר. ומכל עמדות־המפתח בעירית תל־אביב־יפו אין חשובה
וחיונית מאשר מינהל יפו. ראש המינהל יכול לפתח יזמה ולבצע מיפעלים בשמו הוא.
הפרסטיז׳ה הנובעת ממפעלים אלה אינה נערמת על ראש־העיר היושב אי־שם בתל־אביב, כי
אם על האיש הנמצא במקום — ראש המינהל.
אריה שפאק היה ידוע כאיש הציונים־הכלליים. מאז עזב את הצבא הצטרף למפלגה זו
ובבחירות האחרונות שימש כראש מטה הבחירות שלה ביפו. את לבנון ירש נמיר, בתוקף
תוצאות הבחירות. אולם את שפאק לא יכול היה איש מפא״י לרשת, מאחר ולא נבחר
כעסקן פוליטי אלא מונה כאיש מנגנון. הוא הצליח תוך תשע שנות כהונתו ביפו ליצור קשר
בלתי־אמצעי עם אלפי תושבים, דלת משרדו היתד, פתוחה בפני פועל־הנמל ובפני הסוחר
הבולגרי החדש כאחד. כאשר שמעו על מעצרו, התנדבו מאות מהם להעיד על יושרו ועל
הבנתו האנושית כלפי בעיותיהם. אילו המשיך ללא הפרעה במשרתו, היה נשאר כקוץ ציוני־כללי
בבשרה המפא״יי של העיריר, החדשה.
המספרים מדברים בעד חשיבותה של יפו. בעיר הערבית לשעבר, ובשיכונים החדשים
שנוספו בתחומה, חיים כיום למעלה מ־ 80 אלף נפש. שפאק אמנם לא הצליח לארגן את
העיר בשורות הצ״כ, ובבחירות האחרונות זכתה מפלגתו ל־ 50/0בלבד מן הקולות שם. אולם
מפא״י לא היתד, מוכנה להסתפק במצב זה. היא הבינה כי 80 אלף תושבים מאורגנים לפי
שיטות חושיסטאן יכולים להוות גרעין פוליטי ממדרגה ראשונה. גרעין זה יכול להבטיח לא
רק את שלטון מפא״י בעיריית תל־אביב גם בבחירות הבאות, אלא שהוא יכול לתת לה
לפחות שלושה חברי־כנסת נוספים.
עבור מטרה כה חשובה היו קברניטי מפא״י מוכנים לעשות הרבה. והם עשו הרבה.
מעצרו של שפאק, והצורה שבה בוצע המעצר, לא היו רק פגיעה בראש מינהל יפו. הם
שימשו בראש ובראשונה התראה לכל אנשי המפלגות האחרות, היושבים עדיין בנקודות־המפתח
של המנגנון העירוני בתל־אביב* .כשדוגמת שפאק נגד עיניהם, לא יעזו פקידים אלה
להתעקש בפני שליטי העיר החדשים. לרוב יעדיפו לעבור לתפקיד חסר־תכלית, להמשיך
לקבל משכורת ולשמור על זכותם לפנסיה.
בית־המשפט עוד יפסוק בפרשת שפאק. בינתיים יושב האיש בביתו, כשהוא משמיע רק
משפט אחד באוזני מכרים וקרובים המבקרים אצלו :״עד כה לא חקרו אותי שום חקירה
לעניין בקשר להאשמות נגדי. אני דורש מהם שיחקרו אותי מיד, כדי שאוכל לטהר את שמיו*
בעירית תל־אביב משרתים כיום קרוב ל־ 20 פקידים בכירים, בעלי אותן, דרגה שהיתה
לשפאק — דרגה 3ממשלתית,

העולם.חזה 66ר1

וזעחת־שול״ס
ויכוח מתנהל סביב יבוא האופרה ״ חתונתפיגארו

פיגארומפה או פיגארו משם .

לאור המאבק הפנימי במפא״י, שהגיע לשיאו בבחירות למחוז תל־אביב,
אפשר להציע לגושים סיסמאית מתאימות:

״נאצר או נצר!״ ״תנו פרם לפרס!״ ״יש ג׳יימם דין ויש
משה דיין!״

מספר המפגינים
עולם...

אדישמיות.

0 * 1ניד > 1ד ן סוחר הבשמים היה נוהג לנסוע לרגלי עסקיו בראשית השבוע.
אשתו היתה מביאה אליה לימים אלה מאהב צעיר ורב־מרץ. יום
אחד נפרד הבשם מאשתו והמאהב הניע. בדרד שם לב הבשם ששכח בביתו את
פנקס השיקים ומיהר לחזור. אשתו שמעה את ׳.ועריו בחדר המדרגות ומיהרה
להחביא את ״הידיד״ בארוז הבשמים של בעלה. הבשם החליט להישאר כבר בבית
עד יום ב׳ .למחרת, משרק יצא הבשם מביתו, חשה האשה לאהובה. היא מצאה
אותו ללאינשימה בארון הבשמים כשהוא ממלמל .,תנו לי קצת •ובל תנו לי קצת
יורם שורק, חיפה •

מ אגדו ת
העס קנו ת העברית
בימת ה אד ם
יחיאל תבר כני, היום מנהל מקו רות,
היה פעם חבר מזכירות אחוד
הקבוצות והקיבוצים. הוא היה נוסע
בארץ׳ פותר בעיות ונואם נאומים.
יום אהד, כשנתכנסה סביבו חבורה
גדולה, פתח ואמר :״חברים, אני נפגש
יום יום עם אנשי הבטחון, אספר לכם
משהו אבל שישאר בינינו — המצב
קשה, אבל יהיה טוב.״
פעם אחרת נסע עם יוסקה למשקו על
מנת להשתתף באספה שתבחר נציגים
לתנועה. בתל־אביב, כשעלו על האוטו,
אמר לו דובדבני :״שמע, אני מסתובב
בארץ ונפגש עם אנשי כלכלה ומדיניות.
הבעיה שלנו — היא לא כסף, לא
חוכר־מיב. הבעיה היא בעית האדם.״
כשהגיעו למשק, היה חושך בחוץ.
דובדבני ירד מהאוטו, צעק אל יוסקה:
״הי חבר, תביא אותי בבקשה לחדר־אוכל.״
הדרך לחדר־האוכל נמשכה, ו־דובדבני
סיפר ליוסקה כי :״הבעיה היא
לא כסף, לא בוץ ולא אקלים, הבעיה
היא בעית האדם
בחדר האוכל הושיבו את יוסקה ליד
דובדבני ובזמן האוכל הנעים דובדבני
את הארוחה הדלה, בדברי חכמה .״חברים,״
אמר ,״מה אתם דואגים? אני קראתי
הרבה וחשבתי הרבה והגעתי למסקנה
שהבעיה היא לא אוכל, ולא כסף. הבעיה
היא בעית האדם
כשגמרו לשטוף כלים׳ פתח את האסיפה
דובדבני :״חברים, אני יודע שאתם
מתלבטים בבעיות קשות, אבל
צריך לד! ן על דברים כלליים. אני מסתובב
בארץ והגעתי למסקנה
כאן התפרץ יוסקה וצעק :״שמע, אם
תוציא עוד פעם את בעית האדם —
אני אשתגע.״
יוסקה זה — לפעמים הוא באמת מגמרדכי
פוגלוביץ׳ ,תל־אביב
זים.

כגשם של נאומים .

נוועדזן השקרסם

על ה ש קד

במקים אחר במדור זה תמצאו שורה של מחמאות על השקר. ואכן, מי מאתנו
יבול להסתדר בלי איזה שקר קטן ליום? אבל, לא על השקר הקטן יחיה האדם.
בארצות נאורות באירופה התארגנו ביניהם בעלי־דמיון המסוגלים לחבר שקרים
מעניינים — מקוריים ורבי־רושם.
אני מוכנה להקים מועדון כזה גם בישראל. מי מצטרף? זה פשוט. צריך רק
לשלוח שקר מעניין־מותח־מק־רי אלי, ועדת שופטים בת חמישה אנשים (זה שקר)
תמיין את הבדיחות־השקרים, והשקר הטוב ביותר יזכה בפירסום, בפרס של אלף
פרנק (זה שקר) .בסוף השנה נקיים כינוס גדול של שקרנים מנוסים ומוסמכים.
התנאי היחידי — אגו מחפשים רק שקרנים חובבים. שקרנים מקצועיים עסוקים
בהזנת ציפור־הנפש.
מה דעתכם למשל על

• עונשו של השקרן הוא לא
בזה שאיש אינו מאמין לו, אלא
בזה שהוא בעצמו אינו מאמין
ג. ב .שאו
לאיש.
• שקרן -האיש הנוהג לד
מר את האמת הבלתי־נעימה.

מורה דרך לתיירים
שב ע לאחר שהגעתי לאדצות־הברית, הכרתי שם איזה ברנש שהכריז על עצמו
כעל אחד שחי עוד ב״מערב הפרוע״ .לאחר שיחה קצרה הוא הזמין אותי לשם.
איך שהגענו, רצה מארחי להוכיח לי שהוא גבר לענין, הזמין אותי לשתות בבר
דחוס. עוד אנו עומדים ומדברים, והנה נכנסים לבר שלושה קאובויים ומתישבים
ליד שולחן.
״אתה רואה את זה עם הכובע שם?״ שואל אותי הברנש.
״לשלושתם יש כובע,״ אני משיב.
״אני מתכוון לזה עם מכנסי הדונגריז,״ ממשיך מארחי.
״לשלושתם יש מכנסי דונגריז,״ אני מרשה לעצמי להעיר.
״נו, זה עם זוג האקדחים,״ מסביר לי האיש.
״לשלושתם יש זוג אקדחים,״ אני מגלה.
״לעזאזל,״ מתעצבן הברנש, שולף את אקדחו, יורה על שנים משלושת הקאובויים•
״אתה רואה את זה שנשאר? אני שונא אותו. פעם אני עוד אירה בו.״
אורי שיקה, חיפה

או, למשל:

ענין שד פרצוך
ולוריד, הוא הקמצן של כפר ברוך. בלילה הוא מכבר, את האור כשהוא הופך את
הדף בספר. כשהיה נשף פורים בכפר, לא ביזבז כמובן ולוריד, כסף על מסכה. כל
הערב רקד עם אחת חמודה מנהלל. בחצות, כשכולם הורידו את המסכות, התעלפה
הנהללית החמודה כשגילתה שולודיה הוא אוריגינל.
פ. גולה, ג׳נבה

לפניך שורה של זוגות מילים. הכתיב שונה בין בני הזוג אולם הצליל
דומה. למשל, בראשון עושים חיים (מיטה) ,בשני כבר לא חיים (מיתה).
זהה את בני הזוג:
. 1הראשון הוא לא שוטה; השני אינו שותה.
.2הראשון הוא ללא טעם; השני חסר כל ערך.
.3הראשון זה משהו; השני מישהו שמביא משהו.
.4הראשון תולים עליו בגדים; השני תלוי בבגדים.
.5הראשון מחלקה ממשלתית; השני תוצאת עבודתה.
דן ב ,.צה״ל
.6הראשון הוא סמל השקט; השני מרכז הרעש.

^—^א • 9י?0111

!0שס—1x1 4.—1111.1 41.0ם ג<—;<ם ש ! 1שסם—: 1•340ש) ם 1.גגש

מילה גלילי הקצר

אהרידת קולקטיבית -סידור
קואליציוני לפיו עושה כל שר מה
שהוא רוצה.
(משה גבירצמן, פתח־תקוה)

אילת — נמל שהיה שייך בעבר
לשלמה המלך ולמרדכי בנטוב.
(יעקב צינזר, חולון)

דיין — השילוב האידיאלי של עט
ויגאל בירגר, תל־אביב)
ומחרשה.

ועידת החקלאות פתרה את בעיות ר, בצורת

2ד קו ת אינטליגנציה

נגד

האנטישמיות בישראל היה מן הקטנים ב

״דבר״ — מד. ,שמקבל פקיד בהסתדרות
נוסף לתה( .יפה שורץ, ת״א)
• ״הכוכב השחור״ -קפה הפוך
שהפך לקפה ש חוו/
(חיה שברין, חולון)
• •טירה מודרנית — מעשה הנוגד
את כללי הפואטיקה המקצועית.
(מלכה כהן, חיפה)
• תוריאדור — אדם החוסם שור
ויורם מרידורירב שבענז _
בדישו.

אוליבר הרפורד

• המדיניות הטובה ביותר
היא לומר את האמת. אלא אם
בן אתה שקרן טוב. ג׳תם ק. ג׳רוס
• הגברים נולדו על מנת לשקר
והנשים על מנת להאמין
ג׳ון לו״
להם.
• לשקר -זו מגרעת אצל
ילד, אמנות אצל מאהב, מקצוע
אצל רווק וטבע אצל אשה
הלן הוילנד
נשואה.
• יש אנשים הרגילים לשקר,
עד בי אינם יבולים לומר
את האמת מבלי לשקר.
גוש בילרנג

• בשיחה עם גבר, השקר
הוא האמצעי האחרון; עם אשה
ג׳ילט בורגוס
עזרה ראשונה.• אין אדם שיש לו זברון
טוב על מנת ליהפך לשקרן
אברהם לינקולן
מצליח.
• אדם המסרב לשקרלאשה,
אינו מתחשב בצרביה הרוחאוולין
מילר
ניים.
• ציר הוא אדם שיש לו
אומץ לשגר יטקרים למולדתו.
עתונאי הוא אדם ללא־אומץ המשקר
בביתו לעצמו.
סיר הנרי מטון

• בשיש לך ספק -אמור
טרק טוויין
את האמת.

החי
חפש את החיילת
*י• כפיס צבאי, אי־שם, פרצו שלושה חיילים לתחום
!,״ מגורי החיילות במחנה, חיטטו בחפציהן האישיים, חיכו
מכות־רצח סמל של מ.צ. שניטה לעצרם, הסבירו, כשנתפסו
על־ידי המשטרה, כי ״חיפשו תמונה של חיילת, שהיתר,
אהובתו של אחד מהם.״

נקודת אדבימדס
ף * לו ד, התקשו דיילי מטוס אל־על להוריד נוסעת בת
95* 2בסולם המדרגות, פרקו אותה מהמטוס במנוף.

ריפוי בהלם
ךיטולון, צרפת, התייאש שדל הוספייז בן ה־ 75 מהסי־
^ כויים כי אשתו מארי בת ה־ 77 תבריא משיתוק־ילדים
ברגליה, ניסה מתוך רחמים לרצוח אותה בסכין מטבח,
הפחיד אותה כמעט עד־מוות, גרם לד, לזנק ממיטתה, לברוח.

למי לא צילצלו הפעמונים?
ך • חדרה, זוכה נהג מאשמת נהיגה מהירה מדי בשטח
. 2בנוי, לאחר שהוכיח כי פעמון האזעקה הקבוע במיוחד
ליד מד־המהירות של מכוניתו, לא צילצל.

ן בורדנאו, גרמניה המערבית, התבקש לודוויג זיכרט
להוכיח כי תרנגול שנמצא אצל הגנב המקומי הוא
באמת שלו, כיבד בסיגר את התרנגול, שעישן אותו בהנאה.

כבדהו וחשדהו
ף• ירושלים, ביקשה עוזרת־בית להפקיד בבנק סכום־
^ ,כסף שחסכה משך כל שנות עבודתה, הסבירה לקופאי
הנדהם :״אני עומדת להתחתן ומפחדת להחזיק סכום כה
גדול בבית בו מסתובב איש זר.״

גהץ ולבש :

ף * חולון, נעצר נהג אגד שנהג לאסוף כוטיסי־נסיעה
! _ משומשים. לגהץ אותם, למכרם כחדשים.

לפי מידה

ף* לונג״שוט, ארצות־הברית, פרצו גנבים לבית־חרושת,
^ הסתלקו לכשגילו שהוא מייצר בגדי־אסירים בלבד.

ז £ז 0 7 7 1 /קנ
מרק אפוגה •

עוף • עוף

עם אטריות • ירקות 6פטריות • בצל

* 8ראשון לציון, נכלא דניאל קונפורטי בתא־טלפונים
^ ציבורי, טילפן למשטרה, שחילצה אותו מכילאו.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס ל
שלושה ימים אחרונים
לקבלת עתונים לכריכה !
נזינהלוז העולם הזה גזון רל רון נוור ט\לנ־טווו
ינזינו, יונו וונוישי, נז־ 28 לינואר, יונו
טווי, ווראטווו לסררואר, ויוסי וונזיטוי, וו־רריטי
לססרואר, טווונינו לרריבוו ררכינו
עוווויינו.
נווויר וובריטז וווא 3.50ל״ י רוכרך
ונזוטר נונוירוו ווכרכינו בנוטוררי העולם
הזה, וול־א 3י ,3רוווס גליון נווו ,8ורגו וו־ינזינו
ווו״ל, בי\ ווטוטווו טטור טר אוווז
לסני־וואוזריינו ווונוטו טר טובט אוור־וואוז־ריינו.

קצרנות

עברית
ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

חיוג ישיר

הביטי אחורה בזעם:
>י׳ 6עכו, רב אפרים כהן עם חיים תמם, הפיל את בתו
_ 1ב ת השנה, נשכה בעכוזה.

תולדות חיים
ך* לונדון, בריטניה, פירסם הטייטס את המודעה הבאה:
—1״סציו חי״ר משוחרר, עצל, עייף, משועמם ובלתי־מוכשר,
בן 28 שנראה כבן ,40 שתיין מועד, מחפש תעסוקה
שאינה כרוכה בעבודה.״

חושד שבטו, שונא אשתו
ף* עמקה, רב שמעון מדמון עם בנו בן העשר, ידה בו
!*״אבן, פגע באשתו במצחה.

שכר האימה
ך*< ירושלים, קיבל אליהו לוי צו־גיוס, מיהר ללשכת
^ הגיוס, איים לרצוח כל אדם שיהין לגייסו, הובא בפני
שופט שלום, שדחה את גיוסו, שלחו למאסר 18 חודש.

שן תחת שן
ף תל־אביב, עלה יוסף אשכנזי על אוטובוס מם׳ ,4
להתיישב על זוג שיניים תותבות שנשכחו במקום, שברן.
העולם הזה 1166

תנו דה שוונג
אם אתה אוהב אותן מתחרטות, מתלבטות, חוזרות בתשובה
ומדברות על נשמה, תפדאל.)1166/14( :
״מאז ומתמיד אהבתי לכתוב. בכל רגע פנאי, בכל רגע
מועקה, ניגשתי אל מחברתי ומלאתי דפים. תמיד היו לי
חברות שהיו מוכנות לקרוא את כתבי ידי, שכללו דברי
הומור, סטירה והרפתקאות, שתמיד לא חסרו לי.
״אולם עתה עברה התקופה של גיל השקדנות, של הדגירה
על הלימודים וסדר יום קבוע חסר־דאגות.
״הגעתי לגיל .21 לימודים׳ צבא, שנת בילויים למעלה
מהראש, מסיבות, בארים, תיירים והרפתקאות — כל אלה
הוציאוני מאוירת הלימודים, והכניסוני לעולם משונה וריקני.
״בכתבי אליך אני פשוט רוצה לבחון את עצמי אם עדיין
אני מסוגלת לכתוב את הכתיבה היפה והמעניינת שהיתר,
מנת חלקי בשנים עברו. אני פשוט מעוניינת להרחיב את
תחום ידיעותי ונסיוני בחיים, על־ידי התכתבות עם אחרים.
״אני מוכנה להתכתב על כל נושא שבעולם, ואני כשלעצמי
מבטיחה לכתוב מכתבים מלאי־ענין. אני רק צריכה
להיכנס לשוזנג. אני מעוניינת להחליף דעות בנושאים ספרותיים
ומוסיקאליים. להיכנס לאוירת הלימוד, שחסרה לפתע.
״תמיד הייתי נערה מושכת, ולכן נסחפתי לבילויים. בגין
חיצוניותי אף פעם לא טרחו אנשים להסתכל גם על הצד
השני של המטבע. נערה רגישה, רומנטית, חולמנית, המסוגלת
להרהר שעות תוך שמיעת מוסיקה, לנגן שעות בפסנתר
ולקרוא. אצלי החיצוניות מנוגדת לאופיי. לכן אני מעוני
יינת שיכרני אדם קודם כל תוך כדי כתיבה. כי לדעתי
אופיו של האדם משתקף בכתיבתו, רעיונותיו והלך מחשבתו.
אני לא מאמינה שאמצא את אביר חלומותי כאן,
כיח־ן שאביר חלומותי באמת, דמותו מסוגלת להצטייר אך
בחלום. אולם למכתבים מעניינים מגברים, אני בהחלט מצפה.
מותר לכתוב גם לבחורים בני שלושים. אני פשוט יותר
מעריכה אנשים בעלי נסיון.״

רווק, אלא מה?

( ) 1166/15 נמצא מאז שנת 1952 בארצות־הברית. הוא
התאזרח, תצטערי בוודאי לשמוע. יש לו טעם מוזר: צבריות.
הוא רוצה שתדעי שהוא עוסק בצילום, ותחביביו הם כתיבה,
קולנוע וגם כוליי. גילו ,31 אומר הוא — ״רווק, אלא מה?״
תמונתו אף הופיעה במקרה בשבוע שעבר בהעולם הזה.
את יכולה לחסוך לעצמך את הטירחה להתקשר אתו דרכי.
61-311)!,
הוא כולו שלך:

;)70 06 )131 811-66
., 0 . 8 תמס 113111, 0־61

ספשעעזרה ער סרסיס
לפעמים החים הם בדיוק כמו הסרטים את יודעת. והמון
פעמים אפשר לראות בחורה נורא יפה ולא לדעת מה מס

פרס

תתר מאחורי החיים שלה ואם יש לה בעיות
בכלל כי לא כל מה שנוצץ זה זהב.
ראיתי את כל חלומותי ויצאתי מהסרט כלבך
מושפעת שבקושי דיברתי אל איציק. הוא
שאל סתם אם הסרט עשה עלי באמת כל כך
רושם ועניתי לו שכן אז הוא צחק ואמר
שאני ילדותית ושהסרט לא שווה כלום אז
אמרתי לו שהוא חמור ואין לו רגשות והוא
לא מבין כלום ושבטח שהסרט לא מוצא
חן בעיניו כי הוא מראה שהגברים מנוזלים.
הסרט פנטסטי אני אומרת לך יש בו כל כך הרבה בעיות
והוא כל כך מקיף ויש בו המון עלילה והמון בימוי והמון
הוזי והמון שמלות נהדרות. זד, על החיים של כל מיני
בחורות נחמדות שעובדות באיזה מין משרד להוצאת ספרים.
ישנה שם הקרולין הזו, זו שאנסו אותה בפייטון
פלייס, את יודעת, אבל כאן היא הרבה יותר יפה וחתיכה.
אז הקרולין הזו היא בחורה נחמדה שיש לה חבר שנוסע

נערת השבזע
אחת הצרות הגדולות של
נעוו ת ונערים בני גילה של
לאה הדר ( 7ו ) הם ההורים.
אבל לאה אינה סובלת מכן.
כי הפלוס הגדול שלה הוא
בכך שהיא בת יחידה. בתור
שכזו מעיזים הוריה רק לעיתים
רחוקות להגביל את
צעדיה, או להטיף לה מוסר.
לאה נולדה בתל־אביב אבל
כ״שנות חיי היפות, ביותר״
היא מציינת דווקא את שלוש
השנים בהן גרה עם הוריה
ברמת־השרון .״זה היה בסוף
בית־הספר העממי,״ היא
מספרת ,״היו שם חברה
מצויינים, בני גילי. היינו
סוחבים מכל הבא ליד. פרי
הדר ותרנגולות, מבלי שקראו
לנו בנייטוביס בגלל המעשים
האלה.״
כשחזרה לתל־אביב, הסכימה
שההורים ירשמו אותה
לגימנסיה הרצליה. אבל
השירון לא עלה יפה, ואחרי
שנתיים רצופות־תלאה לה ולמוריה,
הסכימו שני הצדדים
לתת גט אחד לשני.
מה שנשאר ללאה יפת־התואר מהרצליה היו כמה מחמאות
ממישה אשרוב ואברהם ניניו, שביימו בחוג הדרמתי של
בית־הספר. עם מחמאות אלה הלכה לחוג דרמתי אחר, של
הפסל איזי ברמת־גן. רצו שם להעלות מחזה. המחזה לא
הועלה על הבמה, אבל לאה מצאה לה חוג דרמתי אחר.
מדריכיה חוישבים שהיא מסוגלת לשחק על הבמה, אנו
תלמד קצת יותר .״לא רק משחק, הכל.״ אבל ללאה יש
מספיק בטחון עצמי גם בלי זה .״אתחיל בתיאטרון, ואמשיך
לקולנוע. אמרו לי שאני מוכשרת לכן. זה לא מספיק?״

להשתלם לחוץ־לארץ והיא אוהבת אותו נורא ומתקבלת
לעבוד במשרד הזה אצל ג׳ון קראופורד שהיא נבלה נורא
ככה בשקט לא בצעקות וכל הבחורות פוחדות ממנה נורא,
אבל ג׳ון קראופורד תיכף שהיא רואה אותה היא פוחדת
ממנה כי היא יודעת על המקום שפעם היא תתפוס את
מקומה כי רואים מיד שהיא נורא חכמה ויעילה וזה.
אז איפה אחזתי? אד, כן. אז הקרולין הזו מתחברת תיכף
עם עוד בחורה נורא מתוקה כזאת ששמה אפריל וזה נחמד
נורא שתרגמו את השם לאביבה. אז קרולין ואביבה מתחברות
עם אחת נהדרת כזאת שרוצה להיות פעם שחקנית
גדולה זאת סוזי פארקר.
טוב אז שלושתן גרות ביחד וכמה שהן חברות והכל
לכל אחת יש בעיות אחרות. קרולין מקבלת יום אחד מכתב
מהחבר שלה שהוא מתחתן עם בחורה אחרת אז מרוב זה
שהיא אומללה והכל היא מבקשת ממייק, כזה גבר נחמד
שעובד אתה ושהוא אוהב נורא לשתות, שיקח אותה אליו
ושלא איכפת לה כבר כלום. אבל מייק הוא בחור נחמד
אפילו שהוא אוהב לשתות הוא לא עושה לה את זה והיא
לא יודעת בבוקר אם היה משהו או לא ולא נעים לה אבל
הוא אומר לה שלא. אז היא מחליטה על המקום שהיא
תתקדם בחיים והיא נורא מצליחה בעבודה ותופסת באמת
את מקומה של ג׳ון קראופורד הנבלה שהלכה לה להתחתן
עם אלמן כי היא היתד, נורא בודדה בסך הכל.
ואביבה סובלת גם כן נורא קודם כל המנהל שם במשרד
משאיר אותה לעבוד שעות נוספות ופתאום מתחיל להתחיל
אתה אבל שום דבר לא קורה כי היא בורחת, אבל אחרי
כמה ימים היא מכירה בחור עשיר ובן טובים כזה עם
מכונית ודירה קטנה שלו והיא מתאהבת בו עם כל הלב
שיה כמה שהגברים הם מנוזלים בחיי. והוא מרמה אותה
כל הזמן ואומר לה שהוא אוהב אותה אבל הוא לא. הוא
רוצה מין מין מין, כל הגברים הם אותו הדבר בחיי וכשהיא
נכנסת להריון היא נורא שמחה ומספרת לחברות שלה
שהיא הולכת להתחתן אבל היא לא. היא חושבת שהיא כן
אבל היא לא. המנוול לוקח אותה במכונית ישר אל רופא.
אז בדרך היא כל כך מזדעזעת מזה שהוא כל כך מנוול
שהיא קופצת לו מהמכונית ונהיה לה הפלה טבעית אבל יש
לה מזל שהרופא שלד, מתאהב בה.
זה כלום תראי מה קורה עם גרג זאת שרוצה להיות שחקנית.
היא מתאהבת בבמאי אחד נורא יפד, ועושה את עצמה
כאילו אצלה זה רק סתם ולא איכפת לה בכלל לחיות אתו
כי ככה זה בבור,מה אבל היא אוהבת אותו אפילו שהיא
בוהמית. ופתאום נמאס לו ממנה יום אחד והוא מגרש אותה
בלי לב. אז היא נורא אומללו, עד שהיא נופלת מהמרפסת.
והקרולין הזאת פוגשת יום אחד את הבחור שלה שהתחתן
והם יוצאים ביחד והוא אומר לה שהוא אוהב אותה
וזיפת לו בלעדיה וזה היא חושבת שהוא רוצה להתגרש
בשביל להתחתן אתה כי לא תמיד זה נכון שאי־אפשר
לבנות אושר על חורבנות של אחרים. אז היא כבר נורא
מאושרת ולא איכפת לה העבודה שלה כי היא רואה פתאום
שהקאריירה זד. לא הכל בחיים אבל הבחור הזה רק
רוצה שהיא תהיה הפילגש שלו מנוזל אחד אז היא אומרת
לו שהיא שונאת אותו ודי וחוזרת למשרד ושוב פעם מתקדמת
בחיים עד שפתאום היא רואה שמייק השיכור הזה
אוהב אותה כמו שהיא. זה כל כך אמיתי הכל בחיי כי
האושר הוא באמת לא תמיד העושר וצריך לשים לב למה
שמתרחש מסביב. הנד. מה שאני לא מבינה זה איך זיוזה
רודן יכולה באמת לצאת עם עלי חאן שיש עכשיו גל
אנטישמיות בעולם?

הגדול

בהגרלה המיוחדת :
50000לירות

הוהלה הפגול הפיה ההליהה
לארגן הגרלה היו הר ה שהה!ך
יעו פ!וה לשויינו >ור שלושה
הורשינו ורה יוגרלו 25 רירוה,
שוי פרהיה של 50 000 ליי י
כל א הר והנזישינז אלן 1פרהיה
של 5ליי י כל אהד. האגרות
להגרלה ואה הוצאו השכוגו וההגרלה
ה הגיי ה כששי לאפריל.
הוצאו האתייה אלן< אגרוה
כה חיר 5ל״ י האגרה ושווי
הפרהיה יגולה נול הצי וויליון
ל״ י 25 .הרירוה הגנזורוה
ההייוה דירוה של שוי הרריה
והול או של שלושה הרריה
בהון והוה שוויה כארץ. הגרלה
ה שיכוויה תכוצגו כך שהאהשר
לכל אוור האוורי הארץ לוכוה
כ שיכון אהר או יוהר.
ככרי לשהור נול האהשרות
שלכל אוור ההיה הגרלה הכוו־וה,
יההרו הכרגויהיה לכל אוור
כצורה של ההפריה?!שוריה ג־ה
היכו ה של יושרה אלפיה. ל־רוגהה
•.כ אוור (ופולה־הכריה־צפה
היההר הכוצה הההריה
אהה, ההכילה גושרה אלפיה
אגרות, אהה אהרי השוייה, וכן
הלאה.

אם אתה כגיל 17-25 ושואף! להצטרף) לשורות טייסי חיל האויר, פנה לנציג היד
האויר בלשכת הגיוס הסמוכה למקום מגוריך, לקכל הפרטים הדרושים.