גליון 1167 מתאריך 3 בפברואר 1960

מ>נו> שנת >

העורך הראשי:
אורי אבנרי

וודי 1ז־ ר 1ר ₪

בדאר־אוט־

ראש המערכת:
שלום כהו

לי־ י

.ל?\ 3ו־ינזי\

עורך משנה:
רוב איוזו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .טען למברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזח בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, מל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
סלבי השת

עורך תבנית:
והי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה הרו

.לארצגוז־וז־ברית
15 דה,

במדינה

דרות־אתריקה

משה
בן־ישעיה

פרם ווזגטו־בוז
הכוזר
סונור\

.לארצות

ככר
דיזנגוף נו. טל 24749

• ל ב סו רגוווז
אי רו פ ה( מלל
וזו ר בי הג

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, רויד הורוביץ,
רותי ורד, יוסף אבו־חסרי, דו מרגלית,
אביבה סטו, אביר סרי, דנוום הינו,
שלטה הרו.

ביותר

?וב ה ות?־

0־י?ג

אחד ;,פרטים המעניינים שסיפר לי לאחרונה סם דובינר, בחזרו
ממסעו בחיץ־לארץ, שהיה מעין סקר עולמי של אמנים ישראלייב
בנכר, נגע לצייר צעיר בשם שמואל בק. בק, סיפר דובינר, ערך
ברומא תצוגה שהפכה לסנסציה כמעט חסרת־תקדים. תוך שלושה
ימים מכר בק את כל יצירותיו.
לא היתד, זאת הידיעה הראשונה על הצלחתו של בק. אחרי
שהשתלם בצרפת (ונשא לאשר, צעירה חמודה,
שהיא בת אחת המשפחות העשירות
באיטליה) ,הפך בק לאחד האמנים הישראליים
המבטיחים ביותר באירופה.
היתד, זאת ידיעה משמחת במיוחד בשבילנו,
המכירים את בק היטב. היא עשויה
לשמח גם אותך. כי גם אתה מכיר אותו
היטב — אם כי אולי אינך יודע זאת. כי
שמואל בק אינו אלא האיש שעמד מאחורי
השם ״ברתור״ ,שהופיע במשך שנים ברשי־מת־המערכת
שלנו, בתפקיד צייר־המערכת.
בתפקיד זה נתן ברתור להעולם הזה כמה
מן השערים המצויירים המוצלחים ביותר

שלו. כמה מהם, כגון השער של שלום אש
(העולם הזה )889 ושער איש־השנה תשי״ד
קסטנר (העולם הזה ,)889 היו זוכים לתשומת־לב גם על שער
שבועון בינלאומי. השער של איש־השנה תשט״ז, גמאל עבד
אל־נאצר (העולם הזה .)986 הועתק בשעתו בעתוני־מצרים בהרחבה.
בק הצטיין תמיד בגישה מקצועית שקטה, צנועה ורבת־כושר. היה
תענוג לעבוד עמו, גם כשעמד לפני בעיה קשה במיוחד. זכורני,
למשל, כשהיה צורך לצייר תמונת־שער של דויד רזיאל (העולם הזה
,)867 על־פי תמונות קטנות ובלתי־מתאימות. בק ניסה להעלות

לנגד עיניו את דמותו של האיש, לשלב את התצלומים הקטנים
עם הסיפורים ששמענו.
בערב הופעת הגליון ישבנו יחד והיינו מודאגים במקצת. לא
היינו בטוחים לגמרי אם הציור דומה למקור. לפתע ניגש אלינו
ברחוב אחד מידידיו של רזיאל ושאל אותנו בהתרגשות :״איפה
השגתם את התצלום הזה? כך בדיוק אני זוכר אותו!״ נרגענו.
לא את כל ציוריו של בק ראית. בין השאר צייר אילוסטרציות
לכתבת־ענק אותה הכינונו בשנת 1955 על הנושא :״הסיבוב השני״.
היה זה תאור דמיוני מקיף של המלחמה הבאה — שהיא עכשיו
המלחמה שעברה. נתבקשנו שלא לפרסמה, בגלל הדמיון של כמה
מן הפרטים לתיכנון האמיתי.

אחרי שרדיו בגדאד הכחיש, לפני כמה שבועות, את פגישותי עם
שר־החוץ העיראקי, האשם ג׳וזאד, הייתי סקרן לדעת מה יגיד על
כך האיש שעשה בינינו את ההכרה הרשמית: כתב העולם הזה
במרכז האו״ם, דויד הורוביץ, שהוא גם מנהל משרד־האו״ם של
סוכנות־ידיעות יהודית באמריקה.
השבוע קיבלתי מכתב מהורוביץ :״ראיתי את ג׳חיאד כמה פעמים
בחודשים האחרונים,״ הוא מספר .״הוא היה ידידותי כמו מקודם.
יום אחד, כשנפגשנו בטרקלין־הנציגים, לא היסס להושיט לי את ידו
וללחוץ את ידי בחמימות, על אף העובדה שעמד ושוחח אותה שעה
עם כמה נציגים ערביים אחרים.
״פעם אחרת, באגף העתונות, דיבר עמי והתלונן על ההתקפות
האנטי־עיראקיות החריפות של כמה מן המנהיגים הערביים. ג׳וואד
אמר כי עיראק אינה יותר קומוניסטית מאשר צרפת, שגם בה יש
מעמד חוקי למפלגה הקומוניסטית. הוא הגדיר את עיראק כמדינה
ליבראלית, שאינה תלויה לא במערב ולא במזרח.
״למרות יחסו היפה אלי, לא נמנע מלהתקיף את ישראל במליאת
העצרת, כאילו רצה לעלות בחריפותו על אחמד שוקיירי או על
פאוזי. מתוך שיקולים של כורח פוליטי, כנראה. מתי יתגברו מנהיגי
ערב על ד,פוביה שלהם כלפי ישראל?
״ישנם כאן עדים רבים שראו אותך יושב ומשוחח עמו שעה
ארוכה. יש ברשותי גם סרם־הקלטה של שידור בו ראיינו אותו
ארבעה כתבים על ענייני המרחב. אני אירגנתי את השידור והייתי
אחד המראיינים. בתשובה לשאלתי ענה״ אז ג׳וואד כי אינו מתנגד
לפדרציה רופפת של ארצות־ערב, שבה אפשר יהיה לכלול גם
מדינות לא־ערביות, כגון ״תורכיה, איראן וכו׳״ .אחרי המילה וכוי
הוא קרץ לי בעין, כדי שאבין כי המדובר בישראל.״
קריצת־העין היתה חידוש גם בשבילי. כי אני ישבתי בשעת אותו
ראיון בתא־מהנדם השידור, באולפן האו״ם, בדיוק מאחורי גבו של
ג׳וואד. ראיתי רק את החיוך הרחב מתפשט על פניו של הורוביץ.

העולם הזה 1167

מכתבים
רעש הבטן, ניחוח חציר

במאמרו על .,הפרה הקדושה״ (העולם הזה
)11)56 לא שם העורר את הדגש בסירה
מבפקח על הצרה העיקרית של החקלאות (ושל
כל שאר הענפים של הטשק הישראל):
התיווך האוכל את היצרז. הטתויר אינו מפכז
מאוסה, ומקבל אחוזים שטנים טן המחיר.
חיסול התיווך היקר והסחטני הוא התנאי
טוקדם לריפוי מחלות החקלאות.שמעון פרנקל, פתזרתקוה
..בחיי, במאמר הזה שחט העורר כל כד
רבה פרות קדושות, עד שאני חושש שנוצר בשוק עודר של בשר. שיביא לירידת המחיר

גד אילון] ,הריה
גם לדברי ראשי המוסדות החקלאיים, אין
קיום מינימלי לרוב המושבים החייטים. זאת
התמונה שנותנת לנו ההנהלה של ענף החקלאות
— הנהלה שבטשר כל עשרת השנים
הכמיהה לעצמה משכורת גבוהה כתור משרדים
מסודרים, שבחורף לא יחסר לה חום
ובקיץ יהיה לה מזנ-אויר קריר. הנהלה שאפילו
בחלומות שלה אינה יכולה להרגיש
פה זה לעבוד 12 ולפעמים 14 שעות ביום
ובלילה, ובסופו של דבר לצאת בהפסד. הנהלה
יטאף פעם לא הרגישה את הרעש שעושה
הבטז כשהיא ריקה, שלא ראתה אח הילדים
שלה בלי נעליים, מגפיים או בגדים
חטים בחורף.
אפשר לתקז את המצב ברגע שאנחנו (א)
גפייז את הייצור לפי דרישה ממוצעת של
הביקוש( ,ב) נקבע מחירים סטנדרטיים ליצר!
ולצרב!( ,נ) ניתן משכורת למתיישב
שהתחייב לבצע חלק מהתוכנית של הייצור
הכללי, כמו כל פקיד המשרת אותו( ,ד) נו•
זיל את מחיר המים( ,ה) נכריה את המשקים
הנדולים לייצר תוצרת תעשייתית ולתת
למשק הקטן לייצר ירקות, או ניתז למשק
הקט! את האפשרות לייצר תוצרת תעשייתית.
ליאון ריביש, כפר־טרומן

ט ״ו כטבת

אנימצאתישניאהבעתו ! של
־שב וע. במקוםח ודש טבת כת וב
ה ־ ד ש שבט .
חנה המבורגר, נוה־חייס, חדרה
שת -נקודות לקוראה המבורגר, תלמידת
כתה א׳.
...דרך אגב, איר עבר עליכם ט״ו ב-
יטבטף
ח. לוין, ירושלים
תודה. היה קצת קר.

חח וסימפאטיה

לפי הדו״ח שלכם על המסיבה לכבוד חבר
הנהלת הסוכנות ש. ז .שרנאי אסרתי, כאילו,
ש״מבי! כל חברי
הנהלת הסוכנות
היהודית שרנאי הוא
־סימפאטי ביותר.״
ואילו סר שרנאי מצדו
השיב :״באתי
לשמוע כאז שבחים
על עצמי, אבל לא
נזיפות בחברי׳׳ (העולם
הזה .)1165
כקורא ״העולם היה״
וכאדם המקיים
זה שנים רבות קש-
רי ידידות עם בל
הברי הנהלת הסוכנות,
אני מוצא לנכון
להעמיד את הדברים
על אמיתותם.
אמרתי במסיבה שמר
שרנאי ה,א ״אחר החברים הסימפאטיים
ביותר בהנהלת הסוכנות.״ ואילו בהשיבו
לכל הנואמים אמר מר שרגאי שהוא מצירו
ייא בא לשמוע שבחים בלבד, באשר אם
פ׳טבהים את מישהו יותר מדי, סימן הוא
׳טהאיש כבר סיים את תפקידו בחיים. והשבחים
יש בהם נם כדי להעביר את האדם
על רעתו עד כדי כר, שהוא יכול לחשוב
שהוא כליל השלמות.
יצחק איזנברג, תל־אביב
דברי הקורא איזנברג, חבר מערכת הבוקר
וחבר ועד אגודת העתונאיס בתל־אביב, ישכנעו׳את
כתב העולם הזה שאינו כליל השלמות.

דום־דומיה

התפלאתי
לקרוא שעסקז ותיק של מפא״י
טוען שהצעירים משתמשים נגדו בכדורי
רום־דום (העולם הזה .)1165 האמנם אין
אלה אותם הכדורים בהם השתמשו ותיקי
טפא״י עצמם, ואפילו כיום, ננד גורמים המתנגדים
להם?
אגב, האם הסופר אריה קוצר, הנזכר במדור
״ספרים״ באותו נליון, מזדהה עם
אריה קוצר שנעדר מהנ׳יפ של אברהם בג־ררסקי
בנסיגה מבית־עפא? אשמח לקבל
תשובה חיובית.
צ. בן־ציון, בלי כתובת
התשובה שלילית. אין קשר בין אריה (בת
איד ),קוצר לבין איש גבעתי אריה קוצר ז״ל,
שלא חזר מבית־עפא.

הטירוף המדבק

היות ובעצמכם הנכם כותבים כי ההתאבדויות
המשפחתיות הן מגיפה, וכי המקרים
האלה מתחדשים כתוצאה מפירסום הניתז
להם בעתונות (העולם הזה — )116 אני
חושבת שהניע הזמן להפסיק פירסומים אלה
בכל העתונים. הסקרים המטורפים שייכים
יפסיכולוגים, ולא ליריעת־הציבור.
ברכה לד,ים, חיפה
העולם הזה סבור כי העלמת הנגע תביא
במרוצת הזמן לנזק גדול הרבה יותר מפרסום
הפרשות, ישתמש ככל מקרה בשיקולו
העצמאי.
העולם הזה ! 67י

שעת האפס

מקורות יודעי דבר בכפרנו הפיצו אתי השמועה
שמזכיר ״ברית פועלי א׳׳י״ בכפרנו
עומד לסלק יטשר, מורים שלא עמדו לצידו
בבהירות, ושאלה הם סכנה לבטחו! המדינה.
כאחד המורים, הריני מחכה ליטעת־האפס,
ואם לא — אז טוב שלא לפגוע בכבודם של
אנשים העובדים לטובת הכלל, ואין צורר
שפקיד ההסתדרות ישחק בגורלם של משכילים
הגונים.
מיכאל נור סלמאן, עיבלין

תשכצרה

הופתעתיממכתבו של הקורא מרקום ט־נהריה
(העולם הזה )1164 הטוען כי התשבץ
שחיברתי (העולם
הזה )1162 קל
מדי. אינני נעלב,
אבל רצוני לשאול:
האם כל המקשה הוא
המשובח? פתירתו
של תשבץ צריכה להיות
שעשוע, לא
בעיה.
נ.ב :.העתון בתבניתו
החדשה הוא
מצויין, ומביא לי
דו״ח ממצה על כל
המתרחש בארץ.
אליעזר דומקה,
דוס־אנג׳לס,
ארצות־הברית

עתיותכסו / 57/
די רהחמה
מי ם ח מי ם
בנוחיות ובמהירות מכסימלית
באמצעות ״ אמישראגז ״

תיקו אנגלי

האם שבעתם כבר שחיתות, מעילות וחס־תאבות,
עד שנהיה לכם הדבר לזרא ולנועל,
כמו לאזרח הממוצע — או שסיבות אחרות
הניעו אתכם לשינוי הקו באופן דרסטי?
...אכן, נשברתם, כשם שחרות נ׳טירה, ומוטב
שתורו בכר, ויפה שעה אחת קודם.
אני אהיה האחרון ללעוג לכם!
ש. בן־ענת, תל־אביב
הנידון: בלי מורא, בלי משוא-פנים.
לגבינו, שני סטודנטים ישראליים הלומדים
באנגליה, ולישראלים רבים הנמצאים
זמנית בחוץ־לארץ, היה ״העולם הזה״ העתוז
היחיד שנתן תמונה פחות או יותר אמיתית
ואוביקטיבית על הנעשה בארץ, מבלי להדגיש
זרם כלשהו. והנה הוא נעשה יותר ויותר
דומה לאחד הבטאונים המפלגתיים הרבים.
המפלגה היא ״הפעולה השמית״.
החזירו את המנטה האוביקטיבית לדפי
העתי!!
דויד לפידות, יצחק מי־רזון
בירמינגהם, אנגליה
...הערצתי את ״העולם הזה״ בגלל העזתו
לקום ולהטיף לדעות יוצאות־דופן, ביהוד
בענין ״המרחב השמי״ .ואילו לאהרונה נדמה
לי כי אתם משתדלים יותר מדי להיות
אובייקטיבים, אפילו כלפי מפא״י. אנא,
חיזרו לסורכם!
סטודנט, לונדון, אנגליה
לונדון־בירמינגהם — .1:1

שנאמד

לפר׳טת ק״זר־פרייזר:
הזורעים ב״רנו״ ,בדמעה יקצורו.
מ. עוזרד, חיפה
רנו־בציה של התנ״ן?

לשיקה יש רגליים

לילי גלילי: הרגת אותי!
אחרי שפירסמת את שטי כטועמד לטוע־דון־השקרנים,
תראי מה קרה במסיבה האחרונה
של החברה הטובים (ולא: הטובעים).
אחד שאל את חברו :״תניד, דורון, טי הוא
הכרנש שרוקד עם החתיכה העולמית, הדומה
כשתי טיפות מים לבריג׳יט בארדו?״
״זה אורי שיקה,״ היטיב דורון.
״לא נכו!,״ המשיר הלה .״זה אורי שקר!״
אורי שיקה, חיפה
וזה לא שקר?

קול קורא כעמישם

עליתי ארצה בשנת .1951 עוד בחוץ־לארץ
עברתי ניתוח בגלל הצטברות אבנים בכ־לייתי,
וכתוצאה מכד הוציאו לי בבגדאד
כלייה. עכשיו אני חי בכלייה השניה שנותרה
לי, ושנם היא חולנית.
עם בואי ארצה התנכרה מחלתי בגלל
עבודתי הקשה. עבדתי בבנין, בסבלות, ועכבעבודות־דחק שיו קשות,
בניגוד לפקודת
הרופא. בצריף
שבו אני ׳טוכב וי׳טז
ומתגורר, נרים נם
׳טאר בני משפחתי,
שש נפשות ואמא זקנה.
צפיפות זו, חוסר
חשמל, חוסר תנאים
סניטריים וחוסר
נקיון מסביב לצריף,
מוסיפים לגרום
להרעת המצב. ביקשתי
שיכללוני ברשימת
הנכנסים חינם
לשיכוז, בהתאם להחלטות
הכנסת על
שיכו! נזקקי־הסעד
בעט ישב, אר לא נעניתי.
בזמן
ההתקפות החוזרות ונשנות של מחלתי,
אני זקוק לשכיבה בבית־חולים מסויים,
ולמרות היותי הבר בקופת־חולים ואזרח המשלם
מסים באופן קבוע, דורשים ממגי
כסף רב עבור שכיבתי בבית־החולים.
אבקש מאד להתערב לטובתי, לזעוק למען
הצלתי מטיפול חסר־אחראי זה, להצילני ממצבי
הנפשי החמור הזה, לדאוג להעסקתי
בעבודה קלה, לם קום-ם נורים פתאים ולטיפול
בשיני, דבר שהוא דחוף.
יצחק דויד, מעברת טנזישב
אסלווט מחמם המים תוצרת אנגליה
מים חמים מידובשפע
חסכוני, בטוח, חדיש ונאה.
מגז תנור לחימום הדירד..
החום מתפשט מיד
ללא פיח, ללא ריח.
תצרוכת גז מינימלית.

משרד ראשי :

רחובאחדהעם ,34ת ל ־ אביב
א בו

זינז...

קורסים חדשים
מתחילים בימים
8ו־ 9לפברואר!
. 1למתחילות קורס גזירה
ותפירה לצורך אישי- .

.2לתופרות, קונפקציוג־דים
ולמתקדמות קורם

אניי שרא גז

ז די אי £
וני ״ ס

לרקנדים
א ק !! 0ל 1ט י בי

ההרשמה: תל -אביב
רזדפינסקרג 0-5אחה־־*

גזירה ומודליזציה, מידה ו־קונפקציה!

גזרות
חדשות!

.3קורס לציור מודלים!

״ליאונורה״

שלמה המלך 72
(ע״י גן החיות)
הרש מה י ום יום
מ־ 9בבוקר עד 7בערב.
הישראלי בניכר—
האם
ה וא מרבה לשתות
שיכ ר? *

• גזט!ובת, בתתואת תת$ירת
לא תיותדת נמל תיוהלת
״העולם הזה״ ,באתר וו־גליווות
המתון ת?ו־ובים.

? : 7 1 ? 1*171 7 1
במרינה העם
מה קרה דתקר־יח*

הו 1ו 5דו ה
תשבץ \\67

ג\הי

?דיאת־דזגר

געויוז.

הפענו

עול

ה\בה ע\ר .\ 1ע?ך\ז הבי ה הצעירה ן 20ג
הגו\ע 1ה
הלהרה
כי הרי

הה שבציה
שבלע

ה רג עו

הילה

?לים
שהיא הרי,

שיבצה השבץ הלא־הל?שיה. אה אהה
בלהה ביריעלהיר בעבריה, לההלל\ העברי
ערלך כהלכה בלכרללך, צהלי לך שעשלע
הרה? .הלבה, ילירה רהלבלה, שהייהה
שהללה

כיהלה

עההי

בביה־ההר

״הלריה״ ברהלבלה ל?לרה להסירלה הלה־הכלה
בהל־אביב, הלעלה כי שעשלע ה־שיבל׳ל
עלר לה, בה?להה שרלהה הצבאי,
ההלל ההגייהה ישר לשרלה הלשלאיך
לההילה בלכרללה א ת הה שלהרה.

מאוזן 1 :וזי ו!ל
׳־.ובוז הבריו; .4סד־חות;
.10 ער.11 :
ערב; .13 מעשה
ע; .14 הלח.15 .
בור שיר; .17 מצה;
.10 מצבור ה־ייבז;
.20 ירח ה־יתנים;
.22 התגרות;
.25 אות זרוו;
.5מעוז .27 :עוצר,
עכב; .30 מחוז ביניים;
.32 קיים;
? .נעייה; .34 שים;
) .אדמת הנגב; .37
זיז; .39 לעג; .41
רחיק, הסיר; .42
חיו שי! שם; .44
אוותנות; .40 ממשחת
הדגניים; .48
שלום האזרח; .50
:עה; .51 נאים;
.1גיס; .55 זז;
! .בלבד; .58 תז;
! .מד־חום; .00 תור
הבלב.
מאונך .1 :מגש; .2אליל רועים; .3לץ;
עבה .6 :אספלנית; .7מזוז במדבר; .8
דן .9 :נרגרנות, זלילה; .12 לשד העצמות;
.רא כשר; .16 נעור .18 :דממה; .21
מבע יפאני; .23 בתוכה; .24 מסייר; .20
ח; .28 תרופה .21! :אב• טפי ת תחתית;; .נמנום; .32 בל היום היא ברקיע.35 :
סב• .37 אור; .38 אהוב; .40 לעצמי:
.החרטו; הוא כזה; .43 עשב לקטורת;
.הבה בהם; .46 הרק לילי; .47 מאכלת;
.תוחלת; .52 בז בקר .54 :מפקד מהלקה;
.מעד .58 :עוף טורף.
ן ^ו וזביב׳י העולם הזה״ -.1166מאון :
י־ אליי׳,

.10א-

,11 רם.

.13 וו .14 .נשא .15 .יבחר .17 .מג .19 .ם!.
.20 ננבה .22 .ונציה .25 .בז .26 .רבב.
.27 בורא .30 .הרגל .32 .פו .33 .שר .34 .פז.
.36 קב .37 .מרשם .39 .יריב .41 .גבע.42 .
חג .44 .מונרו .46 .יבוא .48 .וז .50 .נם.
.51 אבות .53 .זיק .55 .לב .57 .רז .58 .דו.
.50 הוטנטוט .00 .הרמם. מאונך .1 :ראו!.
.2לו .3 .הרבה .5 .דו .0 .אומץ .7 .יז.8 .
השם .9 .ואננארד .12 .סח .15 .יבנה.16 .
רובל .18 .גיבוש .21 .גב .23 .נב .24 .הו.
.20 רנב .28 .ריש .20 .שפינתה .31 .רקבה.
.32 פרע .35 .נר .37 .מבוא .38 .מחבת.
.40 ים .41 .נר .43 .נו .45 .נמלט .46 .יונה.
.47 אבוס .40 .ניו .52 .בר .54 .קט .56 .בי.
.58 דם.

כל אדם נושא בגופו חיידקים של מחלות
רבות. אולם אלה אינם הופכים אותו לאיש
חולה. כדי שהחיידק יגרום למחלה, דרושים
תנאים נוספים, המגבירים את כוח החיידק
או מחלישים את כוח־הדיתנגדות של הגוף.
גבולות ישראל דומים לאדם כזה. הם
טומנים בחובם חיידקים רבים של סיכסוכים,
חיידקים הקיימים תמיד. סלעי־מחלוקת בלתי־ספורים
פזורים לאורכם — החל במיצרי
טיראן והאזור המפורז של ניצנה, ועד למובלעת
הר־הצופים והדייג בכנרת. השטח
ר,מפורז ליד תל־קציר הוא אחד הוזתיקים
והקבועים שבחיידקי הסיכסוך. כי לכל צד
יש יחס שונה למהותו של שטח זה (ראה
עמודים סו־זז).
אולם חיידקים אלה אינם גורמים מעצמם
להתלקחות צבאית. בימים רגילים, אין בכוחם
אלא להביא לחילופי איומים, לנסיעות
מתווכים ולהגשת מחאות חריפות. האזורים
המפורזים בגבול סוריה תרמו תרומה נכבדה
לתגבות מסוג זה. הם גרמו פעמים
בלתי־ספורות לתקריות קטנות, שנשכחו
כעבור יומיים־שלושה.
כדי שחיידקים אלה יביאו להתלקחות,
דרושה יותר מאשר תקרית מקומית. דרושות
נסיבות מרחביות ובינלאומיות שייצרו את
התנאים להתפרצות מחלה. לפחות צד אחד,
ולרוב שני הצדדים, צריכים להיות מעוג־יידם
בהתפרצות כזאת.
השבוע שאלו את עצמם דיפלומטים עייפים
בבירות רבות: מה גרם להפיכת תקרית
קטנה באזור תל־קציר להתלקחות צבאית,
שהביאה בעקבותיה לפעולות בממדים
חמורים? מי היה מעוניין בכך? האם קיימת
סכנה שהקרב בצפון יהיה פתיחה להשתלשלות
מחודשת של פעולות ופעולות־נגד,
מעגל־קסמים של תגמול ותגמול־נגדי, היבול
להסתיים רק במלחמה מרחבית חדשה, עם
כל התוצאות העלולות לנבוע מכך לשלים
העולם?
לא היו תשובות קלות לשאלות אלה. כל
תשובה היתד, תלויה במידה רבה בדעתו
הקדומה של המשיב (ראוז להלן).

יחסים מרחביים
החזית השניה
״הענינים עלולים להביא למיבצע־סיני
חדש!״ קבע לפני שבוע השבועון הלונדוני
המכובד והשקול אקונונזיסט. לגבי קוראים
רבים, היתד. זאת חזדת־דעת מוזרה. כי
מעולם לא נראה המרחב, על פני השטה,
שקט ורגוע יותר מאשר בשבוע שעבר.
רק מעטים ראו כי מתחת לפני השטח
פועלים גורמים בעלי מגמה מסוכנת.
הרגעה כדתי־רצויה. אחד הג-רמים
האלה היד. נעוץ בעצם מהותו של השקט.
ככל שהתרחקו ימי המתיחות הצבאית, ככל
שהשתררה אשליה של הרגעה כללית, כן
גבר רצונן של המעצמות הגדולות לגשת
לפתרון הבעיות המרכזיות המטרידות של
המרחב. והבעיה המטרידה ביותר היא בעית
הפליטים.
המעצמות לא הסתירו כיצד הן חושבות
לגשת לפתרון זה. מכיוון שכמעט כל העולם
מאוחד בדעה כי יש לתת לפחות לחלק
מן הפליטים לחזור לישראל, קיזז המדינאים
כי יוכלו להפעיל בהדרגה לחץ־של־שלום.
לצורך זה הוקמה מחדש ועדת־הפיום, וניתנו
לה ההוראות המפורשות להביא לביצוע החלטות
האו״ם בעדני הפליטים.
ממשלת ישראל, מצדה, לא הסתירה בי
היא רואה בהחלטות אלה נטיה אנטי־ישרא-
לית מובהקת. כי ׳ממשלת ישראל עומדת
איתנה על דעתה שאין להחזיר אפילו פליט
פלסטיני אחד, וכי כל סטיה מעקרון זד,
במור כפגיעה בבטחון המדינה.
מכאן שאנשי מדידות־החוץ הישראלית לא
הסתירו את הרגשתם כי ההרגעה השטחית
במרחב פועלת לרעת ישראל, טומנת בחובה
סכנות רבות.
תשובה ל א תגחז השבוע, למחרת
פעולת־ד,תגמול, ציטט רדיו דמשק בהרחבה
את העתון הדמשקאי אל־ווחדה (״האחדות״).
העתון טען ני פעולת חירבת־תזזאפיק היא
תשובת ישראל למעצר איננה טופט ואסקי־פליה
בפתח המואץ.
טענה זו, המביעה בלי ספק דעה נפוצה
ברע״ם ובעולם, נוגעת לכלל היחסים בין
ישראל לבין משטרו של גמאל עבד אל־נאצר.
יחסים אלה התפתחו אף הם, מתחת
לפני השטח, לנקודת־משבר.
בי דווקא בימים האחרונים הגיע השליט

בקאהיר לשיא הקאריירה הפוליטית שלו.
הוא נחל שורה של נצחונות פוליטייס חסרי־תקדים.
לא רק שהתחיל סוף־סוף בבנית
הסכר הגבוה כאסואן, שהוא קודש־הקדשים
של דעת־הקהל המצרית, אלא שמעצמות העולם
אף התחרו ביניהן על הזכות לבצע
את השלב השני של מפעל זה. בעוד שהנשיא
אייזנהואר הביע את נכונותו לממן
שלב זהי, קפצה ברית־ד,מועצות על ההצעה,
הגישה לעבד אל־נאצר אשראי נוסף גדול
ביותר, ואף הסכימה לקצר את תקופת־הבניה
בשלוש שנים חשובות.
מצד אחד אין ספק כי הצלחות כלכליות
אלה יכלו לאפשר לעבד אל־נאצר לנטוש
את זירת המאבקים הפוליטיים בגבול ישראל,
לקשור את הפרסטיג׳ה שלו במהפכה הכלכלית
וחברתית בתוככי מצריים. אולם מצד
שני גם נטעו בלבו זילזול מסויים ביכולת
ישראל להפריע לי. זילזול זר, מצא את
ביטויו בהרגשת־בטחון מוגברת. התוצאה:
הוא ביטל את ההסכם הג׳נטלמני שכרת עם
דאג האמרשילד, עצר ספינות שהובילו מיט־עדם
ישראליים על פי הסדר מתחכם שנקבע
ביוזמתו שלו ובתיווכו של האו״ם.
מי מחזיק בקלפים ׳£קשה היד, להתווכח
עם עבד אל־נאצר על נקודה זו. כי
נשיא רע״ם, שהוא אדם מחושב וקר־רוח,
בחר בזירת־קרב בה כל הקלפים בידיו, ואין
אף קלף אחד לישראל. פרט לכיבוש שתי
גדות תעלת־כואץ — דבר שאינו עולה על
הדעת מבחינה פוליטית — לא יכלה ישראל
לנקוט בכל יוזמה יעילה באותה זירה.
שונה לגמרי המצב בזירה הצפונית, זירת
הגבול בין ישראל והחבל הסורי של רע״ם.
אילו רצתה ישראל לפתוח בחזית נגדית
כתשובה על סגירת ד,סואץ, לא יכלה לבחור
בזירה הנוחה לה יחסית יותר. כי בזירה
זו יש לה כמה וכמה קלפים.
סוריה היא החוליה החלשה של רע״ס.
בהיותה מנותקת מבקעת־היאור ונתונה במצב
כלכלי ד,מעיב על יחסיה עם הבירד,
המצרית, נוצרה בה מתיחות ומרירות. תגובותיו
של עבד אל־נאצר עוד החריפו את
המצב: הוא פיזר את המפלגות המקומיות
(כולל מפלגת אל־בעס שיזמה את האיחוד)*
מסר את השלטון לסגנו המצרי, ולמעשה
קבע כי סוריה אינה שותפת שוזת־זכויות
ברפובליקה המאוחדת.
מהלומה צבאית לצבא הסורי יכלה, לדעת
משקיפים מסויימים, לספק את הניצוץ לחו־מר־הנפץ
שהצטבר. גס בעבר היד, הצבא
הסורי, אחרי כשלונותיו בחזית ישראל, ה־גירם
העיקרי לאי־סדר ולהפיכות. היה מקום
להנחה כי ירידת פרסטיג׳ד, צבאית הגורמת
להתמרמרות בקרב הקצינים הסוריים נגד
הקצינים המצריים שנשלחו לסוריה, יכלה
לקומם קצינים אלה נגד שלטון רע״ם
בסוריה. מחשבה זו יכלה להביא לרעיון של
הפיכה בדלנית, אשר גם המשטר העיראקי׳
מעוניין בד, ומוכן לתמוך בה.
טבילת אש. מובן שזו היתד, רק הנחה
— ואפשר היד, לטעון גם להנחה ההפוכה
— שלחץ צבאי יגבש את דעת־הקהל הסורית
לטובת המשטר. הדבר תלוי בטיב הלחץ
הצבאי — אם הוא מעורר התלהבות מלחמתית
נגד האוייב, או רק• מורת־רוח נגד
הפיקוד העצמי.
לגבי האזרח הישראלי היו שיקולים אלה
מופשטים. בעיניו היתד, הבעיה פשוטה יותר.
כמו תמיד, רוחש האזרח אהדה אינסטינקטיבית
לפעולה צבאית כפתרון לבעיות מדיניות.
פעולה כזאת, שאפשר למדוד את
תוצאותיה בכמות של הרס ובמספר של
אבירות, נראית תמיד כפתרון נאות, לפחות
זמני.
לכן יכלה ממשלת ישראל לקוזת, השבוע,
כי הפעולה בגבול הצפון נתנה זריקת־עידוד
פסיכולוגית לאזרחים, בה בשעה שסיפקה
גם הזדמנות לדיר חדש של חיילי צד,״ל,
מגוייסי אחר־סיני, לטעום טעם פעולה ולהוכיח
את יכולתם תחת אש. לגבי יהדות
אמריקה, שהיא תמיד רגישה למתיחות על
גבולות ישראל, האפילה הפעולה אף על
בעית צלבי־הקרם. היא העלתה את המתה
הציוני.
מכאן היתד, עוד רחוקה הדרך למיבצע-
סיני חדש, שהאקונומיסט ניבא לו. אולם הדרך
למלחמה רצופה פעולות־תגמול טובות״
וכל עוד לא תירפא הבעיה המרחבית באופן
יסודי, מובילה כל התפתחות בסופו של
דבר למלחמה.
• ובזאת הנחית מכת־מוות על מדיניותו
של ג׳ון פוסטר דאלס המנוח, שסירב בשעתו
לעזור, למפעל. סרוב זה, שבא אחרי שקודם
לכן הסכים לממן את הבניה, היה כזכור נקו־דת־המוצא
להשתלשלות שהביאה להחרמה
תעלת־סואץ ולסיבצע סיני־סואץ המשולב,
העולם הזה 167ו

טאנקים מעוננים טילים גרעיניים וג״נים מעוננים ׳ונעלו במרחב הוו 15 שנה
לפני כמה שנים פירסם שבועון אמריקאי כתבה שזיעזעה את העולם
ונרמה לתקרית בינלאומית. היא תיארה את ״המלחמה שאין אנו רוצים
בה״ .היה זה תיאור מרתק, אך חסר חשיבות מדעית. בי מחברי הכתבה
לא התמצאו במיוחד כשטח התפתחות הנשק.
התיאור הניתן בעמודים אלה שונה במהותו. זוהי תמצית מחקרו
המעמיק של רוכרט א. בדיג, סגן־אלוף של גייסות השריון, קצין קרבי
מעולה שהפך משקיף מטעם משרד־הבטחון האמריקאי, שימש כמקשר
עב הצבא הסובייטי והשתתף בניסויים האטומיים האמריקאיים. מחקר
זה נושא גושפנקה כמעט־רשמית של צבא ארצות-הברית.
כריג מצא לנכון להלביש את מחקרו בתאור של מלחמה דמיונית,
שתפרוץ בשנת 1974 בין המחנה הסובייטי-סיני למחנה המערבי (כשרק
שוייץ ומצרים ניטראליות) .אולם תאור זה אינו מטרה בעיניו, אלא
רק אמצעי -רקע, המאפשר לו לתאר בצורה מעשית יותר את הטכניקה
הצבאית ואת סוגי־הנשק שיהיו קיימים, כמצופה, בעוד 15 שנה.
בעוד שהצד הפוליטי של התאור הדמיוני מושפע, כמובן, מהשקפתו
הפוליטית של בריג האמריקאי ואינו חשוב, הרי הצד הצכאי־מדעי של
התאור מבוסס ביותר. כל כלי־הנשק המופיעים בתאור זה קיימים כבר
עתה -בשלבים שונים של תיבנון והבנה, כדגמים הטעונים שיכלול
או בדוגמות פרימיטיביות המראות את הדרך לעתיד. למחקר המקורי
צירף בדיג מיסמכיס רבים המוכיחים באיזה שלב נמצא בל נשק עתה,
ובאיזה ביוון מתנהלת עבודת השיכלול.
״העולם הזה״ מפרסם תמצית של מחקר זה, בתוספת ציוריו של בדיג
עצמו, מתוך תקווה בי הדבר יעזור לקורא -החייל והאזרח -לעדכן
את ידיעותיו בשטח חיוני זה. בשעה שניקיטה כרושצ׳וב מדבר על
״בלי־נשק חדשים שקשה להעלותם אף בדמיון,״ הנמצאים בתיקי הממציאים
והמתכננים בכרית־המועצות, דרושה אינפורמציה זו כדי להבין
את התמורות הפוליטיות ואת מעשי ראשי-המעצמות, הפועלים על-פיי
עצת יועציהם הצבאיים.
אף בי חלק מן הגילויים של מחקר זה חלים מטבעם רק על מאבק
בל־עולמי, הרי חלק אחר יחול גם על מאבק מרחבי. בלי הנשק, הטכניקות
הצבאיות והתפיסות האיסטרטגיות המתוארים כמחקר יחדרו
לפחות בחלקם גם למרחב, ידריכו את צה״ל ואת צבאות ערב -אם
לא יווצר עד שנת 1974 מצב של אחדות מרחבית, שימנע מראש
אפשרות של מלחמה ישראלית-ערכית נוספת, בה יופעלו כלי־נשק אלה.

השנה ,1974

ך * טיל המימני הראשון נורה בסיביר 29 ,דקות אחרי חצות, בראש
( | לעבר שיקאגו. שלושה טילים אחרים כוונו לעבר ניו־יורק, דטרויד ופיטסבורג.
דקה אחת אחרי כן שרק הצופר במיפקדת האזהרה האווירית בניו־מכסיקו. הוא הופעלי-
אוטומטית על־ידי לווין אמריקאי. היה זה אחד ממאות לווינים שנעו במסלולם מסביב
לכדור־הארץ באותו זמן — חלקם לשם פיקוח על מזג־האויר, אחרים לשם צילום מבנים
וכבישים והעברת התמונות באמצעות טלביזיה לשרותי המודיעין, אחרים לשם קליטתם
והעברתם של שדורי אלחוט. ואילו הלווין שהפעיל את האזעקה האוטומטית נועד לגלות
באמצעות קרניים אינפרא־אדומות וראדאר את התפוצצות השיגור של טיל ביניבשתי, את
עקבות־האש שלו ואת כיוונו.
שלושה מן הטילים הסובייטיים לא הגיעו על מטרותיהם. הרביעי השמיד את שיקאגו.
כי סמל אמריקאי אחד היסס כאשר שמע באוזניות קובעו את הצריחה :״זוהי מלחמה!
היכון ליריה! ירה היה מותר לו להסס רק ארבע שניות. הוא היסס 11 שניות.
במלחמה של ,1974 שבע שניות היו ההבדל בין חיים ומוות למיליונים.
שלושה הטילים האחרים הושמדו באוויר על־ידי טילים נגדיים. הלווין שהבחין בשיגור
הטילים הסובייטיים העביר אוטומטית למוח אלקטרוני אמריקאי את כיוון הטילים ומהירותם,
יחד עם כל נתוני מזג־האוויר. תוך אלפיות של שניות תורגמו נתונים אלה להנחיות
לטילי־הגנה. אלד, המריאו לקראת הטילים המימניים, פגשום בדרכם והשמידום.
שעות מעטות לאחר־מכן חדלו הכרכים של ארצות־הברית להיות מאוכלסים. חתולים
וכלבים שיחקו ברחובותיהם הריקים. האומה האמריקאית הפכה לאומה על גלגלים. כי
עוד בראשית ישנות ה־ 60 החליט הקונגרס האמריקאי כי אין טעם לרדת למקלטים במלחמת־המימן,
וכי תחת זאת תתפזר אוכלוסית הכרכים ברחבי השטח. רשת אדירים של כבישים
הוקמה כדי לאפשר פיזור־בזק כזה. אזרחי אמריקה שמעו את המשך המלחמה במקלטי
מכוניותיהם.
הם שמעו כי הצבא האמריקאי שיגר שמונה טילי מימן. ארבעה מהם השמידו ארבע
ערים סובייטיות. ארבעה אחרים נועדו להשמיד ארבעה בסיסי־שיגור של טילים ביניבשתיים.
כי בעבודה סבלנית של שנים הצליחו לוזיני־הרגול האמרקאיים לגלות חלק מן המיתקנים
האלה, על אף היותם מוסווים לחלוטין. כי כל כביש חדש, כל מבנה חשוד, ביבשת איראסיה
צולם פעמים בלתי־ספורות.
שלב ההשמדה הטוטאלית ההדדית נסתיים במהרה. נשיא ארצות־הברית הודיע כי ממשלתו
לא תפציץ ערים סובייטיות ללא הבחנה, אלא תענה בתגמול מודרג: עיר סובייטית תמורת
עיר אמריקאית. כתוצאה מכך חזרה האוכלוסיה הסובייטית באופן פרטיזני לעריה הריקות.
הפיקוד הסובייטי הודיע כי גם הוא יימנע מהשמדת ערים, ימשיך במלחמה ״באמצעים
אחרים״.
(הנחתו של בריג היא שההשמדה הטוטאלית תיפסק אחרי ששני הצדדים יגיעו למסקנה
כי התקפת־האפתעה הראשונה לא הכריעה את המלחמה. במקרה זה יביא המשך מלחמת•
הטילים רק להשמדה הדדית, ללא תועלת צבאית. מאותו רגע תעבור המלחמה לאפיק מסורתי
יותר — התנגשות הצבאות. אלא שאלה יהיו צבאות מסוג חדש).
שני הצדדים היו מוכנים למצב זה, כי בניגוד להשערות קודמות, לא סמך איש על הטיל
המימני הביניבשתי כעל הגורם המכריע היחיד. הם ידעו כי אחרי שיגור הברק המימני,

תימשך המלחמה בדרך הישנה של התנגשות צבאות. אולם תהיה זאת התנגשות מסוג
חדש. המימד הקובע בה יהיה המימד השלישי.

התקבה תרת־מימדת
ך• פיס הטילים הסובייטי התכונן למנוחת־הלילה. עמוק בנבכי האדמה בוק אלוף־
^ ה פי קוד את הדו״חים היומיים, חיילים שתו וודקה בבאה הם לא ידעו כי במרחק של
1500 קילומטרים מהם התכופפו חיילים אמריקאיים על תצלומים של בסיסם — תצלומי״
אוויר שצולמו יום לפני כן על־ידי לוזין־צילום.
האמריקאים ישבו במטוסי־תובלה אטומיים ענקיים. הם התכוננו להיכנס לכלי־טיס
מוזרים, שהיו חבויים בבטן מטוס־התובלה.
מטום־תובלה אחד של אוגדת־זברה, למשל, הוביל 170 אנשים ו־ 12 הליקופטרים. כלי
הליקופטר נשא 15 איש. חיילים אלה דמו לצנחנים של מלחמות עברו — אולם צנחנים אלה
לא ירדו על היעד. הם יצאו בהליקופטרים מתוך בטן מטוס־התובלה במרחק רב מן היעד —
כך שמטוסי־התובלד, לא היו צריכים להיתקל באש אנטי־מטוסית (קרי: טילים נגד מטוסים).
1800 ההילקופטרים ו־ 22 אלף האיש של אוגדת־זברה, לא ירדו על הבסיס הסובייטי
מלמעלה. הם יצאו ממטוסי־התובלה במאות מקומות מפוזרים. משם טסו ההליקופטריט
לעבר היעד מכל הכיוונים, בגובה נמוך ביותר, מעל לצמרות העצים.
הבסיס היה מוסווה היטב בעצים, הוא היה מוסווה יותר מדי טוב. לוויני־הריגול ואנשי־המודיעין
שניתחו את התמונות, שמו בשעתו לב לריבוי הפתאומי של העצים והצמחים
במקום זה, והדבר הביא לגילוי הבסיס.
הבסיס הסובייטי היה מוגן היטב. רשת אדירה של מכשירים אלקטרוניים נועדה
להזהיר מפני כל סכנה. היתד, לזו רק חולשה אחת: היא לא יכלה להבחין בעוד מועד
בהתקפה נמוכה, שגלשה כמעט על פני הקרקע.
הקרב הראשון נסתיים עוד לפני שהבסיס הבחין בכלל שהוא מותקף. המתקיפים קפצו
מן ד,הליקופטרים והשמידו כהרף עין את הזקיפים המעטים ששמרו; על המיתקן על פני
הקרקע. הם עשו זאת באמצעות רובי־מחטים שלא היה צורך לכוון אותם. די היה לירות
בהם מן המותן בכיוון הכללי של האוייב. היריד, פיזרה בכיוון זה רבבות מחטים קטנטנים.
חייל שנפגע על־ידי אלפי מחטים כאלה מת מהלם.
אולם החיילים שחדרו לבסיס התת־קרקעי עצמו נבלעו בו. הם נתקלו במבוך של
מסדרונות ומבוכים. דלתות־פלדה נסגרו לפניהם. המפקד הסובייטי, שעקב אחרי התקדמותם
באמצעות מכשירים אלקטרוניים, הפעיל נגדם מקלעי־מחטים מותקנים בקירות. האמריקאים
אמנם לבשו שריונות־פלאסטיים, אך רגליהם וזרועותיהם לא היו מוגנות. הם מתו מהלם.
המפקד האמריקאי ציודה לשפוך גאז מדמיע לתוך צינורות האיוזרור. לשוא. הסובייטים
פשוט לבשו את מסכות־הגאז שלהם. אלה היו. מצויירים במיתקן סודי, שאיפשר לחייל
להתקיים ממזון נוזלי מבלי להוריד את המסיבה. כך יכול היה לחיות ימים ארוכים בגאז.
המפקד האמריקאי הרגיש כי הזמן עובר — ובמלחמה זו כל רגע קבע. הוא נתן את
הפקודה להיסוג מתוך הבסיס. דלתות־הפלדה נסגרו הרמטית — פרט לחריצים הדקים בין

דלתות־הנפילה, שסגרו מלמעלה את מינהרת שיגור הטילים, במקום זה הפעילו ד,אמריקאים
את נשקם האחרון — אש נוזלית. היא נשפכה מלמעלה לתוך הבסיס, דרך החריצים.
כשעלו האמריקאים על ההליקופטרים והסתלקו במהירות למקומות־המיפגש המרוחקים
שנקבעו מראש, שמעו מאחוריהם את ההתפוצצות האדירה של הטילים בבטן האדמה,
שהשמידה את הבסיס כולו. ההתקפה כולה ארכה רק כמה שעות. ההליקופטרים חזרו
למטוסי־התובלה שהחזירום הביתה.
בצורה זו חוסלו בלילה אחד כמה מבסיסי־הטילים הסובייטיים. הסובייטים לא יכלו
להשיב לאמריקאים כגמולם. כי כאן נתגלה הפער במחשב הצבאי של שתי המעצמות.
בעוד שהסובייטים סמכו על הסודיות והחביאו את בסיסיהם באדמה, סמכו האמריקאים
על הניידות. תחת לקבור את טיליהם הביניבשתיים בבסיסים תת־קרקעיים קבועים, הפכו
אותם ליחידות ניידות, שעברו כמעט בכל יום ממקום למקום, ממקום־סתר אחד למשנהו,
דבר שמנע התקפת־פתע מתוכננת עליהם*.

מלחמה ללא חזית
ך• די להעריך נכונה את פעולות־הקרב של ההתקפה התלת־מימדית יש להבין את
השינוי העצום שחל בציודו האישי של החייל. ניידותו העצומה לא היתד, אפשרית לולא
חלה מהפכה בשטח זה.
במשך דורות רבים, העמיסו על החייל ציוד כבד. העומס האישי שהוטל עליו לא ירד
מתקופת נפוליאון. אולם המומחים החלו מבינים כי חייל עייף ועמום אינו יכול ללחום
כהלכה. המדע הצבאי החל להוריד מנטל זה על־ידי הפחתת המשקל והקטנת הגודל של
כל פריטי ציודו. בין השאר היה לחייל בשנת : 1974
• מקטורן משוריין, תפור היטב, עשוי מאריג פלאסטי קל, מחוסן מפני כדורים ורסיסים.
היה זה הלבוש היקר ביותר מאז השריון של ימי־הביניים. הוא עלה אלף דולאר לאיש.
אך מותו של החייל עלה יותר. בשנות ה־ ,50 מחיר האמונים של חייל אחד הגיע ל־3200
דולאר, ומותו של חייל עלה לממשלה 21,300 דולאר. הנזק הנגרם ליעילות הצבאית על־ידי
מותו של חייל גדול עד אין שיעור יותר. השריון נתן לחייל בטחון עצמי ואומץ.
#הקרבע, שכיסה את כל הראש והגן עליו. הוא היה מצוייד בשלל מכשירים
אלקטרוניים. משדר זעיר ומקלט זעיר קממו קשר רצוף בין החייל לבין כל שאר חברי
יחידתו בשטח ובאוויר, מבלי שהיה צורך שאיש יראה את רעהו. כמו קובעי האבירים בימי־הביניים,
היה הקובע מצוייד במגן־פנים, שהכיל משקפי־הגנה בפני ההקרנה והאור של
התפוצצות גרעינית. עדשות אינפרא־אדומות הפכו את הלילה ליום. מגן־הפנים הכיל
גם עדשות מיוחדות שבאו במקום המשקפת לראייה בטווח ארוך, ואפילו עדשות של
משקפיים רגילים לנזקקים לכך. הקובע היה עשוי מטיטאניום קל( .ברי! מייחס לקובע
חשיבות כה מכרעת, שהוא קורא לחייליו ״אנשי הקובע הגזול״).
ס ראדאר־כיס, שהזהיר את החייל בלילה מפני סכנה מתקרבת.
$מנות ברזל, בגודל מטבע אגורה, בין סוליות הנעליים. הסוליות עצמן החזיקו
מעמד עד חמש שנים. בכל מגף נשא החייל חבילה של עזרה ראשונה, כי במלחמה
הגרעינית, למד כל חייל לתת לרעהו ולעצמו טיפול רפואי ראשוני.

הטילנים

יורשי הצנחנים, חיילים היורדים
על היעד בטיל בליסטי. נחיתת
הטיל מואטת על־ידי מצנחים ומנועי־האטה חיוחדים.

כל הציוד הזר, נתן לחייל של 1974 הגנה רבה. אולם הגנתו העיקרית היתד, בניידותו
הפנטסטית. הוא היה המטרה החמקנית ביותר בדברי ימי המלחמות.

1^ * 1111*1 ¥111 המסוגלים להמריא ולנחות אנכית, ללא
שדה־תעופה, משתמשים בדלק כימי מרו4
1#11>1#181י1
כז. המטוס נושא 800 ראקטות ננסיות, משמש גם בארטילריה.

י• רימוני זכוכית קטנטנים, שפיזרו רסיסי זכוכית ומחטים זעירים. הם הרגו באמצעות
הלם שנגרם על־ידי אלפי פצעים.
• חופרי־שוחות אוטומטיים — בזוקות קטנות ששלחו באדמה מיטעני־נפץ לחפירת
שוחה אישית.
9מסיכות־גאז, ללא זכוכית, מכיוון שהיו עשויות כולן מחומר פלאסטי.
• מעיל־גשס שקוף, שהתקפל לגודל של סיגר, ושהגן גם בפני גשם רדיו־אקטיבי.
• שמיכה ששימשה גם מעיל, שהתקפלה לגודל של ספר ושזזיתה מתנפחת כמזרון־
אוויר. סוג אחד של שמיכה זו חומם באופן חשמלי, בעזרת סוללות־כיס זעירות.
• נשק אישי יחיד שבא במקום התת־מקלע, הרובה והמקלע הקל והכבד גם יחד. קת
הרובה היה פלאסטי, נשא בתוכו כדורים רזרביים. בסך הכל הכיל הרובה עצמו, במחסניותיו
השונות, כ־ 86 כדורים. הוא היה תלוי על החזה, כתת־מקלע סובייטי, כדי לשחרר את
הידיים. היה מחובר אליו מיתקן קל לשיגור טילים קטנים נגד טנקים.
* פרשן העולם הזה, שתימצת את המחקר, נמנע מלהגיב על כמה מחולשותיו הבולטות.
למשל: שגם הניירות של בסיס־טילים כזה מחייבת תיכנון ולוח־זמנים מדוייק, הקבוע זמן
ניכר מראש, שאת פרטיו אפשר לברר באמצעות המודיעין.

י צכאהסוכייטי כבש בינתיים את כל יבשת אירופה. נגד כוחות אלה הונחתה
ן | המהלומה הראשונה. היעד שלה: להשמיד את כוחות הסובייטים במרובע שהשתרע
בין בריסל, שטראסבורג, ברלין ודנמארק — שטח הגדול פי עשר ממדינת ישראל.
הפעולה נפתחה בהפצצה כבדה של טילים, ששוגרו ממרחק של כ־ 15 אלף קילומטרים
על־ידי צוללות. תפקידם היה ׳לשתק את בסיסי הטילים והמטוסים הסובייטיים בשטח היעד,
ולנתק את השטח מכל סביבתו.
בעקבות הטילים באו הטילנים. הם היו יורשי הצנחנים של ימים עברו — כוח
ששוגר בתוך טילים ארוכי־טווח. הטילים היו מצויירים במצנחים שהבטיחו ירידה איטית.
הטילנים נועדו לתפקידים מיוחדים.
אחריהם בא גל ההתקפה העיקרי שהמריא מעל סיפוני נושאות המטוסים — כוח
ההליקופטרים והטאנקים המעופפים, שפלש אל היעד בטיסה שטוחה, מעל לצמרות העצים.
בראשו טסו הדבורים — מטוסים ללא טייסים שהופעלו ממרחק, ריחפו מעל ליעד, מסביבו
או שתי־וערב. תפקידם היה לצלם את היעד, לגלות כוחות־אוייב ולדווח עליהם למפקדי
הכוחות הפולשים, כדי לאפשר שינויים של הרגע האחרון בתוכנית.
הטאנקים המעופפים היו שונים מן הטאנקים הקודמים. שריונם היה קל בלבד, להגנה
מפני כדורים והקרנה, כי עיקר הגנתם היה בניידות. הם לא ירו בתותחים, אלא שיגרו
טילים, דבר שמנע את הצורך בצריח המגושם.
הטאנקים וד,הליקופטרים ירדו בכל מקום על יעדם משני כיוונים ניצבים. אחרי שהצליחו
לרתק את אויבם, הופיע כוח שלישי, מזווית אחרת, בעורף האוייב. כל קרב נמשך רק
שעתיים־שלוש. אם נכחו האמריקאים לדעת כי לא הצליחו להתגבר על אויבם בזמן
הזה, או שנוצר קפאון, פשוט ניתקו את המגע והסתלקו. הם ידעו שאם ישתהו זמן רב
מדי במקום אחד, ישמשו מטרה לטילים גרעיניים.
זאת היתד, מלחמת־בזק. יחידה אחת ערכה שלוש, ארבע התקפות ביממה אחת, כשהיא
נעה ללא הפסק.,לעולם לא ישנה פעמיים באותו מקום. הכוחות הסובייטיים היו כה
עסוקים בהתגוננות מפני התקפות־פתע, שלא יכלו לגשת לעריכת התקפה משלהם.
לא כל כוחות־הפלישה הצליחו. אחד מהם נתקל בכוח אוייב הרבה יותר גדול מכפי
שציפה. ההסוואה הסובייטית היתה טובה ולא נתגלתה במלואה. כשיצאו החיילים האמריקאיים
מן ההליקופטרים ועלו על היעד שהיה חבוי ביער, נתקלו באש־תופת. רוב הטאנקים
המעופפים שלהם הושמדו. הטאנקים הסובייטיים רדפו אחריהם והחלו משמידים את
ד,הליקופטרים החונים. מגיני שדה־הנחיתה, שהיו מצויירים בטילים־משמידי־טאנקים, לא
הספיקו כדי לחסום את ההתקפה.
לאט־לאט הצליחו הדבורים האמריקאיות לצרף יחד תמונה ברורה של הקרב. הפיקוד
האמריקאי נתן את הפקודה :״קפוא באלחוט שידר המפקד האמריקאי את נקודות־הציון
של שלושה יעדים. תוך שניות מעטות שוגרו שלושה טילים גרעיניים טאקטיים,
אחרי שד,אלחוט הזהיר את כל החיילים האמריקאיים בשטח להפעיל את עדשות־ד,האפלה
בקובעיהם.

האספקה

באה בטילי־ענק התוקעים אפם באדמה.
בתמונה טיל־דלק, המצוייר בצינורות וברזים,
המאפשרים תידלוק הכוח תוך רקות מספר אחרי הנחיתה.

הטילים חיסלו את התקפת־הנגד הסובייטית. שרידי הכוח התוקף ניתקו את המגע
והמריאו בהליקופטרים ששרדו לפליטה.

ך*ינתייפ נכנסו לפעולה גם הטילים הטאקטיים הסובייטיים. הם ירדו על כל מטרה
לאמ רי ק אי ת מרוכזת שנתגלתה בשטח.
מפקד אמריקאי אחד הבחין בדבורים הסובייטיות שריחפו מעליו. הוא שידר אזעקה
לכוח־ההכשל של יחדתו. היה זה מספר ג׳יפים שנשאו ציוד אלקטרוני יקר — מכשירי
קליטה ומוחות אלקטרוניים. מכשירים אלה קלטו את ההוראות שניתנו על־ידי המכשירים
הסובייטיים לטילים המונחים שלהם. הם נכנסו למנגנון ההנחייה ו״בילבלו את המוח״ של
הטיל בשעת טיסתו. הם הסיחו אותו מדרכו והורידוהו במקום בלתי־מסוכן. מובן ששיטה
זו היתד, יעילה רק לגבי טילים מונחים, לא לגבי טילים באליסטיים, מן הסוג שפעל
במזזח הביניבשתי.
הפלישה הגדולה לצפון אירופה לא נועדה לכבוש את השטח — אלא לחסל את הכוחות
הסובייטיים בו. היא לא היתד, אפשרית לולא נפתרה בעית ההספקה בצורה מקורית. הפיקוד
האמריקאי גילה כי זול יותר לשגר אספקה בטילים גדולים, שכל אחד מהם טוב רק

למשלוח חד־פעמי, מאשר באמצעות מטוסי־תובלה גדולים. כי המטוס יקר הרבה יותר,
ובגלל הצורן להוביל כמויות גדולות של דלק להפעלתו יעילותו פחותה. מנגנון ההפעלה
והתחזוקה יקר מאד בהשוואה לכמות ההספקה המובלת.
טילי־תובלה שוגרו אף הם מנושאות־המטוסים הגדולות. כל טיל הוביל מטען של 10 טון.
בהתקרבו ליעד הפעיל מנועים קטנים להפחתת מהירותו. האף המחודד שלו נתקע
בארץ, הפתח שלו נפתח והכוח הלוחם יכול היה לפרוק את המטען במהירות ולהתפזר
בעוד מועד.
טילים מיוחדים הובילו דלק. אחרי שאפם נתקע באדמה, שימשו כחביות לתידלוק. טיל
כזה נשא צינורות וברזים, ומיד עם הגיעו אפשר היה לתדלק בו את כלי־המלחמה. לטילים
הקטנים יותר היה מוח קטן, שאיפשר לכוחות־הקרקע להתקשר עמם בהתקרבם ולהנחות
אותם מטווח של חמשה קילומטרים בדיוק למקום הרצוי להם. אולם דיוק זה היה בלתי
נחוץ. די היה אם טיל־התובלה נחת במרחק של כמה קילומטרים מן הכוה הלוחם. החיילים
היו תמיד מוכנים לצעוד, לטוס או ללחום כמה קילומטרים כדי להגיע אל האספקה,
התחמושת, הדלק והדואר שלהם.

ן־*י פיקוד הסובייטי, לא ישב בחיבוק־ידיים. הוא הפעיל בינתיים את כוחותיו
( | העצומים מארבע כיוונים. הם התקרבו בזרם אדיר לעבר אזור־הקרבות.
הם לא הגיעו אליו. כי בינתיים הפעילו האמריקאים נשק חדש נוסף. היתה זאת מאטא
הארי מכנית — טיל־ריגול ששוגר ממרחקים.
בל טיל היה מצויד במנוע קטן, שהאיט את נחיתתו. הוא ירד בשקט. אפו התחפר
באדמה. מכשיריו קלטו רעש של מנוע, גלי חום וגילויים אחרים של רכב ממונע. הוא
תירגם אינפורמציה זו לסימנים משודרים.
בלילה ירד גשם של טילים אלה מעל לאירופה. הם הונחו מסביב לשטח־הקרבות בחגורה
שאורכה היה 650 קילומטרים׳ ורוחבה 3קילומטרים. כל ריכוז ממונע שהתקרב אליהם
ועבר דרכם נתגלה לקולטי־השידור האמריקאיים, במרחק אלפי קילומטרים, כאילו ראו
את הרכב במו עיניהם. מסך הטילים הודיע על כמות התנועה, על ריכוז כלי־הרכב וגודלו.
הסובייטים גילו והשמידו רבים מהם, אך אי־אפשר היה לגלות את כולם. קטנים (בגודל
סל־אשפה) ,שקטים, חבויים בין שיחים, הב עמדו על המשמר כזקיפים דוממים. כשעבר טור
ממונע בדרכם, נדלקו אורות אדומים על סיפון אוניה אמריקאית באוקינום. תון דקות ירד
טיל גרעיני על הטור והשמידו.
כך שימשה הפלישה האמריקאית מטרה כפולה: לחסל את הכוח הסובייטי באזור הפלישה,
וכן למשוך לאזור זה כוחות נוספים, שנתגלו על־ידי טילי הריגול והושמדו במרוכז.

ף* ל אותו זמן שכנו הטילנים האמריקאיים במאות אזורים נסתרים היטב, עליהם
ירדו עוד בליל הפלישה.
הטילנים, שירדו בטילים והתמקמו בפיזור רב, שלחו קרניים סודיות לכוחות הלוחמים.
הכוחות האמריקאים, שסיימו את תפקידיהם וניתקו את המגע עם האדיב, הודרכו על־ידי
קרניים אלה לראשי־הנחיתה החבויים. בהגיעם לשם יכלו לנוח, לקבל אספקה ולשלוח את

הפצועים.
לשם באו בלילה ד,הליקופטרים מסוג הרקולס — כלי־תובלה ענקיים. אלה באו אחד
אחד. הם נחתו, ניתקו במהירות מיטענים בגודל ליפטים ענקיים, שהיו מחוברים מתחת
לבטנם. בהשאירם את הליפט על הארץ, הסתלקו לפני שהאוייב הספיק לאתר אותם ולשגר
טילים לעומתם. אחדים מהם קיבלו את הפצועים והחזירו אותם לאוניות המלחמה.
לבסוף החליט הפיקוד האמריקאי כי מטרת הפלישה הושגה. פקודת־הפינוי יצאה לכל
הכוחות. היחידות הסובייטוית באזור הוצאו מכלל פעולה. ההרס היה קטן — כי הערים
לא הותקפו. האוכלוסיה המקומית הצטיידה בנשק והתפזרה באזורים נרחבים. מאות אלפי
חיילים סובייטיים, שיחידותיהם חדלו מלהתקיים, נעו ללא סדר חזר למולדתם.
הפינוי בוצע באותה מהירות כמו הפלישה עצמה. תוך שלושה ימים ניתקו היחידות
האחרונות את המגע והזרו בהליקופטרים ובטאנקים המעופפים לאוניות שנעו כל העת על
הים הפתוח, כך שאי־אפשר היה להפציצם בטילים.

3ק 1ו חרותים מער
*•< סוף שגות ה־*) 5ניבאו רבים כי הגיע סופו של הטייס. לפי נבואות אלה, עמד
^ הטיל לתפוס כליל את מקומו של המטוס המאוייש.
אולם ב־ 1974 מילאו הטייסים תפקידים רבים. אמנם, המפציץ הכבד נעלם. במקומו בא
הטיל. אך הטייס חזר לתפקידו המקורי — כלוחם יחיד. בתפקיד זה מילא משימות רבות.
האדיב, במידה שהדבר לא נעשה ביעילות על־ידי
הוא השמיד את כוח האווירשל
טילים. הוא ירד על טאנקים ועל כל מטרה אחרת שנעה במהירות רבה מדי מכדי לאפשר
התקפה באמצעות טיל. הוא פגע בכוחות האוייב באותם הקרבות בהם השתרבבו הצדדים
במידה שאי־אפשר היה לשגר טיל, בגלל המרחק הקטן מדי בין ידיד ואוייב. כי ב־1974
השתדלו החיילים לעתים קרובות להיצמד אל האויב בטוזח קצר ביותר, כדי למנוע
בעדו לשגר טילים אטומים.
מנין באו המטוסים ז שאלו את עצמם הסובייטים, כאשר מטוסי־קרב קטנים ירדו על
כוחותיהם בלב אסיה, או בערבית סיביר. הסוד היה טמון בפיקוד הלווינים. מטוסי־הקרב
באו מן הלווינים.
לא היו אלה, כמובן, לווינים אמיתיים, אלא מטוסי־אב אטומיים אדירים שלא נחתו מעולם.
מטוסים אלה שוגרו השמימה מקרונות־שיגור שהיו מותקנים על פסים ושהיו מוסתרים
בכל שאר הזמן בתוך מנהרות בהרים. אחרי שהמטוס המריא, שוב לא חזר. הוא נשאר
בגובה רב מעל לכדור־הארץ, תודלק שם חוך כדי טיסה על־ידי מטוסי־תדלוק. הצוות שלו
התחלף כל שבועיים תוך כדי טיסה. הצוזת החדש בא במטוס מיוחד, שהתחבר לבטן
מטוס־האב.
כל מטוס־אב נשא בזנבו כמה מטוסי־קרב. אלה קיבלו בו את הדלק, התחמושת וכל
שאר הצרכים. בצאתם לפעולה ניתקו את עצמם מסטוס־האב, שחג בגובה עצום מעל
לשטח האדיב, ועם השלמת המשימה, חזרו והתחברו אליו. כך יכלו מטוסי־הקרב להופיע
בכל מקום, לבוא במפתיע ולהסתלק כלעומת שבאו, על אף הטווח הקצר שלהם.
למטוסי־הקרב היו כנפיים בצורת משולש גדול. הם יכלו לנחות על הארץ ולהמריא ממנה
בלי צורך בשדה־תעופה. גם ההמראה וגם הנחיתה היו מאונכים. לכן יכלו להיות צמודים
לכוחות הקרקע, ולא פעם ישן הטייס עם חייל הקרקע. לתפקיד נגד־מטוסי השתמשו
בטיל זעיר, בגודל כדור־טניס, שהודרך אל המטרה באופן אוטומטי, הרחק מטוזח הראייה של
הטייס. בגלל המהירות העצומה, שוב לא היו כמעט קרבות פנים־אל־פנים בין מטוס למטוס.

* * טוסי־הקרב המריאו באופן אנכי. מטוסי־האב שלהם שוגרו באופן חד־פעמי מקרונות
^ ) שנעו על פסים. אולם מטוסי־ר,תובלה הענקיים המריאו מן הים.
כבר בסוף שנות ה־ 50 היה ברור כי שדה־התעופה הצבאי הפך לאנאכרוניזם. קודם כל,
הוא הגביל את גודל המטוסים: אפשר היה לבנות מטוסים גדולים פי שלושה או ארבעה
מן הקיימים, אלמלא היו זקוקים למסגולי־המראה אדירים. ובתקופת הטילים הביניבשתיים,
מסלולי־המראה אדירים, באורך של הרבה קילומטרים, פשוט הזמינו להשמדה. אי״אפשר
היה להסתירם.
מצב זה החזיר את הכתר למטוס הימי. שלושה רבעים של כדור־הארץ מכוסים במים.
מטוסי־תובלה ענקיים יכלו לנחות בים, באגמים ובנהרות. את הים אי־אפשר היה להשמיד
בטילים. ומטוס ימי יכול היה לבחור בכל פעם במקום אחר לנחיתה, דבר שמנע את
השמדתו על־ידי טילים. ואם היה במקום אחד הים סוער מוי, פשוט חיפש המטוס מקום
יותר נוח. מכיוזן שפעל בדלק אטומי, יכול היה להישאר באויר כמעט זמן בלתי מוגבל.
מטוסי־תובלה ימיים אלה מילאו תפקיד חשוב בכל המערכות. הם הביאו את האספקה
מארצות־הברית, הורידו אותה על המים באריזות בלתי־חדירות. אלה נאספו שם על־ידי

האופנוע המעובף

מאפשר לחייל יחיד לנוע באוויר, לנו 1ן את אש
הטילים תנורים ממרחקים עצומים, להתקיף נזנו־רות.
האופנוען מכוון את הלוח המעולף על־ידי הטיית גופו, מסוגל לעלות ולרדת כמו ידיו.

הליקופטרים, שהביאו אותם לשדה־הקרב, או על־ידי נושאות־המטוסים, ששיגרו את
המיטען באמצעות טיל אל הכוחות הלוחמים.
ך 5חיל־הים לא נעדר בשנת ,1974 על אף הנבואות שדנו אותו לכליה. אלא שצורתו
השתנתה ללא הכר.
אוניות הצי כמעט ולא לחמו נגד אוניות אחרות. עיקר פעולתן היתד, מכתנת נגד
היבשה. הן היו מעין חיל־תותחנים נייד, נשק מסייע לכוחות היבשה. אולם אף אחת מן
האוניות לא נשאר, תותחים. נשקן היה הטיל.
מסוכנות ביותר היו הצוללות. הן נעו בסודיות מתחת לפני המים, כמעט מבלי לעלות,
שלחו את טיליהן ממעמקים למרחק של אלפי קילומטרים. כדי להגן על אמריקה מפני
צוללות סובייטיות, הניחו האמריקאים חגורה של מכשירי־האזנה על קרקעית האוקינוס.
שום צוללת לא יכלד, לעבור דרכה מבלי להתגלות.
ד,אוניה הגדולה ביותר היתד, נושאת־המטוסים. ממנה המריאו כוחות־הפלישות ברוב
המערכות. הנושאות נעו ללא הפסק, כדי להימנע מהפצצודטילים. הגנו עליהן סיירות־טילים,
ש״יכלו לפגוע בכל דבר בטווה של אלף קילומטרים״.
שום אוניה לא חזרה כמעט לעולם לנמל־הבית. את אספקתן קיבלו האוניות בלב ים,
מאוניות־תובלה שנקראו, קרחונים״ ,מפני שעיקר נפחן היה חבוי מתחת לפני המים. הן
לא היו צוללות ממש, אך יכלו לנוע תחת מעטר, של מים, שהגן עליהן מפני גילוי באור
יום.

חיל הכושיס האויו׳
ן* מן ןרכה המכרות של המלחמה החלה ביוני , 1974 כאשר נפתחה הפלישה הגדולה
( \ של מדינות המערב נגד אסיה התיכונית. היא יצאה מאיראן, שטור,רה קודם לכן מכוחות
סובייטיים במיבצע־בזק בדומה לזה שחיסל את הכוחות הסובייטיים באירופה הצפונית.
מטרת המשימה היתה לגלות ולהשמיד את בסיסי הטילים הביניבשתיים שלא נתגלו עדיין,
ואת מחסני פצצות־המימן שטרם הושמדו.
לא היה זה מיבצע־בזק, מסוג התקפות הפגע־וברח התלת־מימדיות. הפעם נעו כוחות
אדירים בחזית רחבה על פני השטח. אולם הם לא דמו לצבאות של מלחמות עברו.
הצבא הפולש היה מפוזר על שטח נרחב מאד, כדי להימנע מלהוזת מטרה לטילים
גרעיניים. היה עליו למנוע בכל מחיר מהאויב לקבל ידיעות על תנועותיו ועל מקום
הימצאן דמדוייק של יחידותיו. זה היה תפקידו של ״המסך״.
״המסך״ היד. מורכב מן הכוחות התלת־מימדיים שהתקדמו באוויר ועל הקרקע לפני
הצבא. למסך זה השתייכו הטאנקים המעופפים, ד,הליקופטרים, לוחות מעופפים, ג׳יפים
מעופפים, יחידות של טילים קטנים וטאקטיים. הכוח כלל חטיבות רבות של חיל־הפרשים
האוירי, טילי־סיור, דבורים, יחידות טלבזיה מוטסות, גדודי שיגור של טילי־ריגול
ומכוניות משוריינות שנשאו מכשירים אלקטרוניים לפיקוח ורישום.
חיל־ד,פרשים האוירי היווה את המסך החיצוני, שהשתרע ב־ 29 ביוני מאפגניסטאן עד לים
הכספי. מאחוריו היד, המסך הנגד־סיורי, מורכב מדיביזיות מעופפות שכל אחת מהן היתד,
יחידה עצמאית, בעלת סוגי־נשק רבים. כל דיביזיה מעופפת כללה חמש חטיבות. לכל חטיבה
היו 1500 חיילים ו־ 30 טאנקים מעופפים ואחרים.
המסך הכפול הזה היה החלק היחיד של הצבא שהיה במגע עם האוייב — או, ליתר דיוק,
עם המסך החיצוני של האוייב. כל מסך השתדל להתקדם ולאסוף אינפורמציה, תוך מניעת
כל אינפורמציה מן המסך הנגדי.
מאחורי המסך נע החלק העיקרי של הצבא — פיקוד הלחימה הקרקעית. הוא לא נכנם
עדיין לקרב. היו לו די מכשירים מעופפים כדי להחזיק באויר רבע מאנשיו, שהתקדמו
בדרך כלל במכוניות משוריינות. כוח זה נשא עמו את הטילים הכבדים יותר, טאנקים
בלתי־מעופפים, את יחידות־ההכשל. היה לו כוח־מחוץ אדיר.
החלק השלישי של כחדו׳,פלישה היה מורכב מיחידות פיקוד־הסיוע. יחידות לוגיסטיות
אלה סמכו בעיקר על ד,הליקופטרים האדירים מסוג הרקולס. אלה נעו בלילה, הביאו
ליפטים של אספקה אל אזור הקרבות. הם לא שהו במקום יותר מכמה דקות וחזרו מיד

לבסיסיהם המרוחקים. מהירות זו, והפיזור הרב של האספקה, מנעו מן האוייב מסרה
טובה לשיגור טילים.
בסיסי האספקה היו מפוזרים במרחקים, מחבש ועד לדרום אפריקה, ובן באוניות
ובמטוסים ימיים באוקינוס ההודי. האוניות נעו ללא הפסק, כך שלא היוד מטרות. הצרכים
של כל יחידה לוחמת חושבו באמריקה על־ידי סוללות של מוחות אלקטרוניים, וסופקו
בדייקנות על־ידי ההליקופטר שבא בלילה, ניתק מבטנו את הליפט שהכיל את כל האספקה
כשהיא מסודרת ומחושבת, והסתלק מיד.

ץ* מ ה קי לו מ ט רי ם לפני כל דיביזיה מעופפת נעו מאה ג׳יפים. כל אחד מהם נשא
^ שלושה אנשים ולוח עגול בעל ידיות כסו של אופנוע. אחרים הפעילו דבורים, שטסו
במר, קילומטרים לפניהם.
סמל שישב ליד נהג אחד הג׳יפים והסתכל במסך הטלביזיה שלפניו, הבחין במשהו.
הוא סובב את כפתורי ההנחיה וכיוזן את הדבורה חזרה לאותו מקום. הוא ראה יחידה
משוריינת אוייבת.
תוך כמה דקות המריאו הלוחות המעופפים מגב הג׳יפיס. כל לוח עגול נשא איש אחד,
שעמד עליו והחזיק בידו את הידית. הוא פיתן את. האופנוע המעופף״ על-ידי הטיית גופו
לביתן זה או אחר. כשהוא נתקל באש הנגד־מטוסית של היחידה האוייבת, החל הפרש
המעופף לעלות ולרדת כמו יו־יו. מכיוזן שהלוחות באו מכל הכיוונים, אי-אפשר
היה לאוייב לרכז את אשו. יחידתו הושמדה.

ך * צכאהתקדם במהירות גוברת והולכת, כשהוא פרוש ברוחב של אלף קילומטרים
ן | ובעומק של 150 קילומטרים. לכל אדם בו היה תחליף. אולם סמל אחד החזיק בידו
אחריות רבה מאד ברגע מסויים.
סמל זה עמד על לוח מעופף, בגובה של 350 מטרים. האופנוע המעופף שלו היה עמום
מנשירים נוספים. כי תפקידו היה מיוחד — לכוון טיל מונחה בשלב הסופי של טיסתו.
כאשר אותר טור משוריין של האוייב, שוגר. הסמל למקום כדי לגלות את מרכז
הכוח, שהוא המטרה הטיבה ביותר לטיל גרעיני. כששוגר הטיל הרחק בעורף אל מטרה
זו, נכנם הסמל בשניות האחרונות למנגנון ההנחייה שלו, כיוון אותו בדיוק למרכז מטרה.
הוא עשה זאת בדייקנות ששום מכונה לא יכלה להשתוות לה.

<•.שעה ששני המפכים היריבים לחמו זה בזה במאות קרבות קטנים וניידים,
הצליחו כוחות מיוחדים של שני הצדדים לחדור בעד המסך היריב.
כוח אמריקאי אחד כזה היה אוגדת־פסיש. הוא חדר בלילה דרך המסך הסובייטי, כשהוא
עצמאי לחלוטין, בלתי־תלוי בבל אספקה. הוא התקדם במהירות, כשלפניו מזמזמות הדבורים
אנה ואנה ומצלמות את השטח.
כוח זה היה מצוייר בהליקופטרים קטנטנים, שאפשר היה להנחותם מרחוק. כשהבחין
ביחידת שריון או חיל־רגלים, שלח אליה הליקופטר ששפך אליה נאפלאם, או המטיר
עליה פצצות־מחטים.
תפקיד מיוחד מילאו טילי־הריגול, המאטא־האריות הקטנות אותן פיזר הכוח בשטח
שלפניו. הן גילו את תנועות רכב האוייב, וגם שימשו לאוייב זה כפתיון. כי כל יחידה
שהבחינה במכשירים קטנים אלה, כשהם תקועים באדמה, השתדלה להשמידם — ותוך
כדי כך הזמינה אוטומטית הליקופטרים של נאפלאם או פצצות־מחטים נגד עצמה.
תוך קרבנות רבים חוסלו אחדים מהם — אולם אחרים נשארו חבויים ובטוחים. כדי

מ ך * י ן 18א ךןג׳יפים מעופפים (למעלה) וטאנקים מעופפים

11 # 1 1 1 1 /1 11 11 1 14 11 למטה) פועלים נגד יחידה אויייבת. לטאנק
זה (״קיפוד״) אין צריח, אלא כיפה, ממנה נורים טילים קטנים של רסיסי־זכוכית ומחטים.
למצאם ולהוציאם מכלל פעולה היה צורך לכבוש את הקרקע.

** עולם לא היה למפקד מושג כה ברור על מעשה חייליו כמו שהיה לאלוף־הפיקוד
של מיבצע זה.
בהיכנסו לרכב הפיקוד, לחץ רב־סרן על כפתור — ומפה עצומה נדלקה בשלל של רבבות
אורות זעירים. היתד, זאת מפה מיוחדת במינה — הדו״חים של מפקדי כל היחידות
הדליקו בה אוטומטית אורות צבעוניים, פרי מלאכת־התרגום של מוח אלקטרוני. המפקד
ידע בכל רגע היכן נמצאת כל יחידה של כוחותיו — וגם איפה נמצאים כוחות האוייב.
הדו״הים של אלפי טילי־הריגול, שפעלו בעורף האוייב, תורגמו אף הם על־ידי מוח
אלקטרוני לאורות צבעוניים ניידים. אלפי האורות הקטנטנים הצטרפו לדו״ח דייקני.
אם רצה בכך, יבול היה המפקד העליון להקשיב במו אוזניו לדיבורו של כל מפקד
ממפקדי יחידותיו בשעת הקרב. מקלטי הפיקוד קלטו את הדיבורים שהושמעו בכל מכשירי
האלחוט של כל החיילים. אם רצה בכך, יכול היה המפקד גם לעקוב בעיניו אחרי
הקרבות. כי גם שידורי הטלביזיה של הדבורים לאורך כל החזית נקלטו.
אולם קטעים שלמים של מערכות הקשר בשני הצדדים יצאו מדי פעם מכלל שימוש.
מכשירי־הפרעה סודיים הופעלו מכאן ומכאן, וזמן רב עבר עד שכל צד הבין את שיטות
הצד שכנגד ולמד להתגבר עליהן.
ף* אחד הלילות, כשכוח אמריקאי יצא להתקפה על אוייב שהתחפר היטב, נעצר על*
1״י די נשק חדש ומפתיע: זרקורים.
הזרקורים פעלו ממרחק של 20 קילומטרים, מחוץ לטווח האש של הטאנקים. הם הבזיקו
ברקים בקצב של צרורות מקלע בלתי־קצובים. כך נוצר מצב של לא־יום ולא־לילה. סרטי
אור הבריקו בעיני החיילים, יצרו הלם, הימום ועייפות. החיילים לא יכלו לראות, נעצרו.
המטוסים שנשלחו להשמיד את הזרקורים לא הצליחו. האורות פשוט כבו עד שהמטוסים
הסתלקו. רק אחרי מאמץ רב הושמדו הגנרטורים נותקו החוטים שהעבירו את החשמל
לזרקורים.

השמדת הבסיסים

יורדים כחתף על יחידה סובייטית. הטאנקיממת

ן1ןזךן
דוממים באמצעות המרחפים הקבועים בשני צד

דגמים ניסיוניים של כלים אלה קיימים כבר כיום, נמצאים בתהליך של מחקר וניסוי.

ך* שדב הסופי של המערכה החל באחד הלילות. היה נדמה כי הוא נושא בחובו
ן | אבדון לאמריקאים.
המפקד הסובייטי שם לב לכך כי המסך האמריקאי חלש ביותר בקטע המערבי. בסודיות
קיצונית ריכז שם את כוחותיו, פרץ קדימה והגיע במהרה רחוק לעורף אויבו.
המפקד האמריקאי לא ניסה לעצור אותו. להיפך, הוא נתן פקודה לכל יחידותיו לפנות
מיד את השטח המותקף. רק יחידות מפגרות, בעלות ניידות נמוכה, נשארו בשטח. ההתקפה
הסובייטית האדירה פגעה בחלל ריק.
אותו שעה ריכז האמריקאי את כל כוחותיו מול החלק המזרחי של המסך הסובייטי,
שהיה עתה חלש ביותר. הוא פרץ אותו. בעוד המסך האמריקאי משנה את חזיתו ומגן
עתה על הכוח העיקרי מדרום, השתפך הכוח האמריקאי העיקרי כמבול לתוך אסיה המרכזית.
כוח עיקרי זה, שעד אותו רגע כמעט לא נכנס בכלל לפעולה, החל לפעול.
הוא עשה זאת תוך פיזור קיצוני. יחידות קטנות התקדמו במהירות, כשהן סורקות את
השטח כמסרק־ענק. כשנתקלה יחידה בכוח אוייב עדיף, הזעיקה את הכוח התלת־מימדי
שחש תוך שעות מעטות לעזרתה. כשנתקלה יחידה בכוח גדול מאד, הוזעק הפיקוד. כי
נוכחותו של כוח כזה יכלה להעיד רק על דבר אחד: שבשטח זה חבוי בסיס של טילים
ביניבשתיים. השטח כותר, ויחידות מיוחדות הופעלו לחיסול הבסיס.

ך* ף הגיע המיבצע הגדול ליעדו: חיסול הבסיסים. כשהושגה מטרה זו, ניתנה הפקודה
ההיסטורית: אחורה פנה. בעוד המסך מגן על הכוח עיקרי, חל פינוי. כשההליקופטרים
הגדולים מפנים את היחידות בזו אחר זו, הושמד הציוד שלא היה כדאי להעבירו. לבסוף
נשאר רק מסך, וגם הוא הצטמצם, עד שהפינוי היה מושלם.
זה היה הסוף. אחרי שחוסל כוח־המחץ הביניבשתי שלו, נשאר הגוש הסובייטי חסר־ישע.
(לדעת בריג, צריכות היו בנקודה זו לפרוץ מרידות פוליטיות של האוכלוסיה, שרצתה
עתה בשלום בכל מחיר).

במדינה

א3 ,ה הם העם?

ורמי רוצה להיות כמו כולם
מפלגות הקרב על ״בושתך,
חבורות נערים רקדו השבוע במעגלים
בחצר המוארת של קפה בוסתן בתל־אביב.
ליד הגדר פיזמה לה קבוצת נערות, מלווה
על־ידי אקורדיאון, את השלאגר המפורסם
בדרן לתבור :״ומני אז /נגלה לי רז.״
מתבדרי בוסתן לא ידעו כי באותה שעה
טירטר הטלפון בבנין שממול, משרד מפא״י
ברחוב ביילינסון. קול צעיר, שבעליו שייך
לקבוצת מעילי־העור (העולם הזה ,)1166
ביקש לשוחח עם עסקן וותיק, שישב בקומה
השלישית.
״אמנם ניצחתם,״ אמר מעיל־העור, שרמז
לנצחון הגוש בבהירות למזכירות מפא״י
בתל־אביב .״אולם לפחות דבר אחד אני מבקש
שתעשו: הפקיעו את בוסתן מידי נחום

״נשקול בדבר,״ השיב העסקן, שלבו לא
היה פנוי לניהול משא ומתן.
השדכן: מפא״י. לא היתה זו הפעם
הראשונה, שצעירי אברהם עופר ניסו להתנכל
לצעיר ( )24 הבלונדי, בעל העיניים
הירוקות. כי נחום רז, המנהל בשנתיים
האחרונות את מחלקת חוגי־הצעירים של
מפא״י (הנמצאת בהשפעת הגוש) מפריע
למעילי־העור של עופר, המנוהלים על־ידי
שמואל אביעד ושמואל גל.
ההתנגשות הראשונה בין צעירי עופר
ונחום המשמין וגבה־הקומה, השומר על
דייטה קפדנית, התחילה, כשרו הכמעט־צבר
נכנם לפעילות במפא״י. צעירי עופר דרשו
ממנו להצטרף אליהם, רז לא הסכים.
״אתם אנשים שהופכים את צעירותכם למקצוע׳״
אמר רז .״אני אתקדם במפלגה גם
בלעדיכם.״
דרכו של רז הובילה אותו אל מחנה
הגוש. כשהציעו לו להקים חוגי־צעירים של
מפא״י, בהשפעת הגוש, הציג תנאי אחד:
מפא״י תרכוש את קפה בוסתן, תקדיש
אותו לטיפול בעניני נוער.
הטיפול הזה הרגיז את מעילי־העור יותר
מכל דבר אחר במעשיו של רז. כי הוא
הקים בבוסתן 28 חוגים עיוניים ומעשיים,
כלל בו תוכניות אמנותיות, הצליח למשוך
לשם את נוער השכונות וצפון תל־אביב.
התוצאה: כל שבוע מבקרים בבוסתן 600
צעירים, בכל שנה נערכים שם עשרות
שידוכים.
כדאי לזרוק מאמר. רז לא הסתפק
בבוסתן. הוא התחיל לארגן שורה ארוכה
של מועדוני נוער מפא״יים* ,כולם בהשפעת
הגוש, ששילם עבור החזקתם.
אולם נקמת מעילי־העור בצעיר של הגוש׳
ששמר על ידידות עם דויד בן־גוריון,
נמנה על באי־ביתו של ראש־הממשלה, לא
איחרה לבוא. היא הגיעה יחד עם משה דיין,
שחדר חודשיים לפני הבחירות לתל־אביב,
התכונן לנהל בה תעמולה.
״אני דורש שרז יסולק מניהול הנהגת
הצעירים במערכת הבחירות,״ קבע דיין.

״מה קרה לו מאז? איפה הוא היום?״ שאלה זו עולה
לא פעם בלבו של אדם, בהיזכרו בדמות שעמדה
לפגי שנים במרכזן של החדשות, ושנשכח מאז. החל
מהשבוע פותח ״העולם הזה״ במדור חדש, הבא

יורמי שדה עם אביו ( )1952 ובבית־הספר ()1960
״ישנם כאלה שמכירים, וישנם שלא מכירים בכלל...״
זה היה באוגוסט .1962 ,יצחק שדת מת.
״מותה של תקופה״ ,רשם העולם הזה ()774
על שערו. וכדי לרמוז על רציפות הדורות
ועל האופטימיזם הטבעי של ״הזקן״ שפעל
למען העתיד, בחר בתמונת־שער של שדה
בחברת ילד בן שמונה, יורמי, שהתיתם עוד
קודם לכן מאמו.
השבוע היה יורם (״יורמי״) שדה ׳,בן ה־
,15 תלמיד מצטיין במחלקה הששית של
בית־הספר תיכון חדש בצפון תל־אביב. לא
כולם יודעים מי הנער הסגור והביישן, המשתדל
בכל כוחו להיות כמו כולם .״ישנם
כאלה שמכירים וישנם כאלה שלא יודעים מי
היה אבי,״ סיפר יורמי העצוב, בעל הפה
הקטן והשיניים הצחורות .״זה לא מפריע

מאז מות אביו הספיק יורמי שדה, בעל
הפנים החלקות, הממשיך לגור עם דודתו
בבית אביו בגבעת־עליה, לסיים את בית־הספר
העממי, להתעסק בצילום, להתפעל מיומנה
של אנה פראנק, לדפדף בכל הזדמנות
בפנקס הפתוח שכתב אביו, להתייחד מפעם
לפעם בחדרו של המצביא שלא שונה מאז
מותו. עיסוקיו העיקריים של יורמי בחדר
בו התבודד האב, שהפך לאגדה כבר בימי
״אחרת איני רואה אפשרות לעבוד בתל־אביב.״
אך אילו נדרש דיין להצביע על רז
לא היה יכול, כי הוא לא הכיר עדיין את

צעיר הגוש לא נחרד מן הדרישה. הוא
התיישב עם דיין במועדון מילוא בתל־אביב,
הכביר לו בצורה ברורה :״הצעירים המקצועיים
הסיתו אותך נגדי עוד לפני שהכרת
אותי. אבל אני לא מתכונן לעזוב את
עבודתי ...אני אומר לך את הכל בפרצוף,
לא מאחורי הגב. יש הבדל ביניהם וביני.
למשל: אתה כתבת מאמר על החלוציות
ורצת אתו ליזהר סמילנסקי. הוא לא רצה
לומר לך את האמת, וסיפר שהמאמר מצוין.
ואתה הדפסת אותו בהארץ.
״אבל זה היה מאמר גרוע. מה יצא לך
מזה? הצעירים המקצועיים אמרו לך מתוך
חנופה שהמאמר טוב׳ וכל האנשים הרציניים
שקראו אותו ליגלגו.
״לעומת זה, אילו היית שואל אותי, הייתי
אומר לך לזרוק את המאמר ולכתוב אחר.
אז בהתחלה היית מתרגז, איך אני מעז
לבקר אותך, ואחר כך היית מבין שזה
בעצם לטובתך.״

עסקן רז

נוי יגיד את האנזת לדיין?
העולם הזה 1167

לגלות את עקבותיהם של אנשים כאלה, לגרר מ
היו קורותיהם מאז היותם גיבורי היום, כיצד הה
גברו על משברים שניקרו על דרכם וכיצד עמו
במבחן השנים, לאחר שחדלו להופיע על הכותרוה

* בחוגי־הצעירים של הגוש בתל־אביב,
ישנם נ־ 7000 צעיריט.

חייו: להתבונן בספריה הגדולה ובכלי־הנשק,
שנשארו תלויים על הקירות.
כמו כולם. יורמי, שמבנה גופו בינוני
ועיניו חומות־ירוקות, אינו מחטט בעברו
של יצחק שדה. גם בשיחות שהוא משוחח
עם יגאל אלון, תלמידו של האב ואפוטרו־פסו
החוקי של יורמי, הם לא הזכירו אף
פעם את פעילותו הפוליטית והציבורית של
האלוף. כי את זכר יצחק שדה שומר יורמי
לעצמו, כפי שהוא זוכר את האב עטור־הזקן,
בלי לחקור אחרי מעשיו הציבוריים
ודעותיו הפוליטיות (שהיו שמאלניות ביותר).
הוא מתמצא בפוליטיקה, אבל לא מתענין
בה במיוחד .״קצת הצטערתי, אם כי לא
יותר מדי, כשאחדות־העבודה לא הצליחה
בבחירות,״ סיפר יורמי, המכיר תודה ליגאל
אלון על כל מה שעשה עבורו.
עיקר זמנו של הילד העצוב, בעל החיוך
הביישני׳ מוקדש ללימודים. לכן הוא תלמיד
מעולה. לפני חצי שנה הציעו לו לזסוע
במשלחת הנוער הלומד לארצות־הברית. הוא
דחה את ההצעה.
למה? ״כי איני יודע מספיק אנגלית!״
דעתו של שמואל חגי, איש אחדות־העבודה
ומוסך ארדיטי, הקשור לנער המתבגר, שונה
במקצת .״יורם שונא סביבו רעש ופרסומת.

מאז אותה שיחה דיין ורז הם ידידים
טובים.
גן ;עול -אחותי כדה. השבוע
הגיעה המערכה בין רז וצעירי־עופר לשיאה.
הם תקעו יתד יין עסקני הגוש, תומכיו
של רז. כי אחרי שמפא״י השקיעה במערכת
הבחירות מיליוני לירות, שקעה בביצת החובות,
היתה לצעירי־עופר הצעה תמימה ומפתה:
למכור את בוסתן, להרוויח 300 אלף
לירות לכיסוי הגרעונות.
הצעה זו נראתה גם לכמה מן העסקנים
הוותיקים, קיבלה את הסכמתו של אברהם
האפט, גזברה הצנוע של מפא״י מדגניה.
אולם הגוש לא הסכים לוותר על עמדת־הכוח
הצעירה שרז טיפח עבורו במשך שנתיים.
שרגא נצר, יונה כסה, יהושע רבינו־ביץ
ויהושע לוי, נזעקו לנעול את שערי
הגן בפני צעירי עופר. לפי בל הסימנים
יוסיפו ילדי רז לרקוד בבוסתן, למצוא
בבוא הזמן בגן את הכלה המתאימה.

כמו מכא״י
240 חברי הועד הפועל של ר,צ״כ קיבלו
השבוע הזמנה להשתתף בישיבה מיוחדת
של מוסדם ב־ 11 לפברואר. היתר, זו הזמנה
בלתי־צפויה, שעוררה את סקרנותם לדעת
מהי סיבת דחיפות הדיונים.

בגלל זה הוא לא רצה לנסוע לארצוו
הברית.״
מה הוא עושה? הוא אינו מתבלט. א
למשל, צריך לבצע תרגיל אימונים בגדנ״י
אין יורמי רץ לקפוץ ראשון. ולא מפו
שהוא פוחד: כשמגיע תורו, הוא מבצע א
התרגיל, שותק.
גם עם טוני הלה, המנהלת המפורסמת ש
בית־ספרו, אין ליורם יחסים מיוחדים. א
על פי שהוא התלמיד המעולה בכיתתו, ל
נמנה אף פעם על קבוצת התלמידים, הסובב
אותה.
יורמי אינו חבר בתנועת־נוער. בניגו
לחבריו אין לו חברה קבועה. מסביר יורמי
״אני חי בבית, איני מרבה לצאת. לפעמי
אני הולך לקולנוע, אבל איני מעריץ במיוח
אומנות זאת.״
מה עתידו של הנער, שאביו היה פע
המל להמוני צעירים? בטווח של חמש השני,
הקרובות העתיד ברור: בשנה הבאה יבח
ללמוד במגמה הריאלית של בית־ספרו. אח
כך? ״על בטוח שאשרת בצבא.״
על העתיד היותר מאוחר אינו יודע דבו
״נראה, עוד לא החלטתי. אולי אלך לקיבו׳
אולי אלמד בטכניון, ואהיה מהנדס.״
כמו כולם.

נושא הישיבה לא היה סודי. על סדר
היום עמדה הצעה מהפכנית, שנראתה תמימה
למדי. המזכיר הכללי של הצ״כ, יוסף
תמיר, והעסקנים אליעזר מטלון ושמחה
אהרליך, הציעו לשנות את שיטת־הבחירות
לקראת הועידה הכללית של המפלגה, שתתקיים
בחודש אפריל.
הם רצו לחקות את הבחירות לסניף
מפא״י בתל־אביב, לא להתמודד לפי רשימות
סיעתיות. תחת זאת הציעו שלושת העסקנים
את שיטת־הבחירות האישיות, שיטה
בה כל הנציגים נבחרים על־ידי הרוב, מבלי
לתת ייצוג למיעוט.
מחיקת המיעוטים. הצעת השלושה
לא היתד, תמימה. הם רצו להחליף את
השיטה, אחרי שלא הצליחו להבטיח את
מועמדותם אף לא באחת מן הסיעות, שהתכוננו
לכבוש את השלטון במפלגה.
חישובם של שלושת העסקנים היה נבון.
הם חשבו כי על־ידי בחירות אישיות יוכלו
להבטיח את רציפות מקומם בשורה השניה
של עסקני מפלגת הימין.
להפתעתם מצאה התוכנית חן בעיני אוהדיו
של עורך־הדין יוסף סרלין. כי שיטה
כזאת עלולה לאפשר לו להגיש לאוהדיו
רשימת מומלצים הרצויים לו, להבטיח את
שלטונו בועידה. לגוש־סרלין היתד, עוד סי־
(הטשך בענזוז ) 14

שלו ש שני אחדי מיכ צ ע סיג
סחף אדמות תל־קציר. מאז נחפרה התעלה
נוצר סטטוס־קוז בלתי־רשמי, שהאומות שממערב
לתעלה יעובדו על־ידי ישראלים,
ואלה שממזרח יעובדו על־ידי אנשי תוואפיק.
מצבם של התושבים הערביים באזורים
המפורזים, לאורך הגבול הסורי, היה תמיד
מצב מיוחד במינו. אזורים אלה, הנמצאים
בתוך הגבולות המנדטוריים של ארץ־ישראל,
נכבשו במלחמת העצמאות בידי הסורים,
פונו בהתאם להסכם שביתת־הנשק. הסכם
זה קובע כי אין להחזיק ׳צבא באזורים
המפורזים, וכי יש לאפשר לתושבים הנמצאים
בהם להמשיך ולחיות שם.
ישראל מפרשת הסכם זה כהכרה בריבונותה
המוחלטת על אזורים אלה, שהם ישראליים
לכל דבר — פרט לנוכחות צה״ל
בהם. הסורים סבורים כי האדמה באזורים
המפורזים שייכת לערבים היושבים עליה,
על אף שערבים אלה הינם אזרחים סוריים
העוברים ללא הפרעה את הגבול הבינלאומי
בין ישראל לסוריה. הסורים אף שומרים
לעצמם את הזכות להבטיח את זכויות אזרחיהם
בתוך השטח המפורז, על־ידי שימוש
בכוח. מטה המשקיפים, לעומת שני אלה,
רואה, את עצמו כסמכות העליונה באזורים
המפורזים, אשר בידו לקבוע מי יעבד את
איזה חלקה.

״רוחו! אירג׳עו!״

בטרם קוב

מתבדחים כמה מחיילי גזלני עם בנות משק תל־קציר, בפתח
חדר;האוכל של הקיבוץ. יום לפני שנכנסו החיילים לפעולה,
התרה מפקד פיקוד הצפון בסורים ני ישראל לא תרשה להם לעבד את שטחי המריבה.

ך יאיזור תוואפיק—תל־־קציר הרשו
^ מ ש קי פי האו״ם לפלאחים הערביים לעבד
אדמות, שישראל ראתה אותן כאדמות חל־קציר.
פעם אחר פעם היו יוצאים ערביי
תוואפיק לשטח, ופעם אחר פעם היו משמרות
ישראליים מנסים למנוע בעדם מלעבר
את שטחי המריבה. בדרך כלל, היו מספיקות
כמה יריות אזהרה, או הופעת שריונית של
משמר הגבול הישראלי, כדי להפסיק את

ור חיילים אשר לא ידע את קלקיליה,
1את גרנדל ואת מיבצע סיני נכנם ב־ליל־ראשון
האחרון לפעולה 40 .חודש אחרי
שסוג זה של מלחמה נפסק לאורך גבולות
המדינה, שוב הלכו חיילי צה״ל בשדות, לפעולת
תגמול.
טורים רגליים התקדמו בחשיבה, כל אחד
לכיוון אחר. אנשי החסימה יצאו ראשונים,
להבטיח כי בעת הפעולה לא תגיע תגבורת
,סודית אל זירת הקרב. אחריהם יצאו הטורים,
שהוטל עליהם לטהר ולכבוש את חיר־בת
תוואפיק. בערוץ עמוק המתין הכוח
השלישי שיגיע תורו להיכנס לפעולה. היה
זה טור השריון, בו רוכז מיטען החומר
שיסיים את הפעולה בפיצוץ בתי תוזאפיק.
בחצות כבר נמצאו כל הכוחות בדרכם אל
היעד. הם התקדמו במהירות בתוך השטח
זרוע־הסלעים, מבלי שהסורים ירגישו בהם.
רק מדי פעם נשמעה נביחתו הקצרה של
מיקלע, או כדור בודד של רובאי עצבני, שפילח
את השקט. היה זה שקט מתוח, שלאחר
יממה מתוחה.

שלושה ארוגים לשטח אחר
מתיחות הגיעה לשיאה בשעות
| 1הבוקר של יום ראשון, כאשר מבין בתי
האבן של תוזאפיק התחתית נראו שני סורים
מתקדמים במהירות לכיוזן שדות תל־קציר.
לפניהם הובילו שני סוסים, רתומים
למחרשות־עץ.החורשים, לפי ידיעות הנמצאות
בידי ישראל, לא היו פלאחים רגילים.
חברי המשקים במקום קוראים להם הנח״ל
הסורי — לוחמים סוריים, היוצאים לעבודה
חקלאית באזורים המפורזים, כדי לקבוע
חזקה על שטחים שהצבא הסורי אינו יכול
להימצא בהם לפי חוזה שביתת־הנשק.
חלקה כזו נמצאת בתוך האזור המפורז
שמדרום לכינרת, ליד תל־קציר. בתוך האזור,
בין קיבוץ תל־קציר לבין תוזאפיק התחתית,
נחפרה לפני שנים אחדות תעלת
ניקוז, שתרכז את מי הגשמים ותמנע את

— 10י

העבודה. אולם לעיתים היתד, התקרית מתפתחת
לדו־קרב בין העמדות הישראליות
לבין מוצבי הסורים.
אולם, עם כל התקריות שארעו באזור,
היה אזור תל־קציר השקט שבאזורים המפו־רזים.
הפגזות, פשיטות וקרבות־מגע כבדים
התנהלו לעתים קרובות מתל־אל־קאדי בצפון
ועד לשפך הירדן בכינרת; ותמיד פסחו
קרבות אלה על אזור תל־קציר. הסורים הסתפקו
בביצור עמדותיהם ובכוננות מתמדת.
עיקר המוצבים היה מרוכז בתוזאפיק העילית,
על שלוחת־הר החולשת על תל־קציר.
שם ריכזו הסורים כוח ניכר, מחופר היטב
בבונקרים או ממוקם בין בתי הכפר. גם
בתוזאפיק התחתית הוקמו עמדות סוריות,
שהיו מחפות באש על החורשים בקירבת
שדות תל־קציר.״
בשבועיים האחרונים תכפו ההתנגשויות
בין אנשי תוואפיק לבין המשמרות הישראליים.
התגובה הישראלית היתד, תקיפה
במיוחד כל אימת שניסו הסורים לעבור
את תעלת הניקוז. כאשר הופיעו ביום ראשון
שני החורשים הסוריים והתכוננו לעבור
עם בהמותיהם את תעלת־הניקוז, הורה מפקד
משמר־הגבול במקום לשלושה מאנשיו
לצאת אל השטח ולגרש ממנו את החורשים
הערביים.
החוליה התקדמה בדילוגים על־פני השטח
החשוף, כששלושת השוטרים הישראליים
תרים אחר מחסה במקרה שתיפתח עליהם
אש. הם הספיקו לעבור כמאה מטרים. במרחק
כמה עשרות מטרים מהם צעדו החורשים.
אנשי המשמר החלו מנופפים בידיהם
וצועקים :״רוחו! אירג׳עו מן הון!״
ואז נפתחה אש מקלעים מן המוצבים הסוריים.
מאות
כדורים התעופפו מכל העברים. נסים
קטן ושמואל ציטרונבלט תפסו מחסה בתוך
קפל־קרקע. יעקב אורפלי קפץ אל תוך התעלה.
שני הסורים, כפי שסיפרו אנשי החוליה
הישראלית מאוחר יותר, נשכבו על
הקרקע, החלו יורים בקרבינות רוסיות שהוחבאו
מראש תחת שקים. שני הסוסים,
שנשארו לעמוד, נפגעו מעשרות כדורים.

הפצוע המת בשדה
ך* יריות נמשכו ללא הרף. נציג ישרן
| אל בועדת שביתת הנשק, רב־סרן
שמואל גת, ניכר, לשוא להסדיר ה פסקת־אש.
אז פקד המפקד הישראלי על אחד מזחלמיו
לצאת לשטח, לאסוף את אנשי החוליה שרותקו
על־ידי האש הסורית. הזחלם התקדם
תחת מטר האש, תימרן עד שניצב בין
אנשי החוליה לבין המוצבים הסוריים. קטן
וציטרונבלט קפצו לתוכו; אורפלי לא הראה
כל סימן חיים.
ברגע זה התכסה הזחלם כענן אבק: פגז
של תותח אנטי־טאנקי פגע פגיעה ישירה
בשרשרתו. הנהג לחץ על דוושת הבנזין,
דהר בחזרה אל העמדות הישראליות, כשה
זחלם מתנדנד ומקפץ בעוצמה מבהילה. הוא
לא הספיק לחזור לבסיסו. רק נעלם בתור
ערוץ משדה־ראייתם של הסורים, נתקע ה־זחלם
ולא רצה לזוז יותר.
שוב יצאו אנשים לשטח, לחפש את הנעדר.
הפעם היו אלה שני נושאי־אלונקה.
הסורים, שנמסרה להם הודעה מוקדמת על
כך, הניחו לשניים להגיע אל אורפלי. היד,
זה מאוחר מדי: הפצוע כבר מת מפצעיו.
אותו ערב נתקבלה ההחלטה בפיקוד הישראלי,
וגלגלי המכונה הצבאית החלו נעים.
יחידות של חטיבת גולני הגיעו לנקודת־ההיערכות,
יצאו שעה קלה לפני חצות לעבר
תוזאפיק.

שני הרוגים מצרור אהד
•א כוח הפורץ הגיע עד לבתים הראשון
) נים של הכפר, מבלי שאיש ירגיש בו.
החיילים עברו מבית לבית, מבלי להיתקל
באיש. פה ושם נראו סימנים של מנוסה
מבוהלת: קומקום של תר, מהביל, שמיכות
חמות שנזרקו הצידה בחיפזון, שיירים של
ארוחה. תוך רבע שעה היה הכפר כולו בידי
חיילי גולני, מבלי שנורתה אפילו יריה
אחת לעברם.
אך לא כל פעולת תוואפיק עברה ללא

סוף הפשרה

אחרי לילה שלם בשדה, חוזרים החיילים לעורף, שם חיכו
להם ארוחה חמה וכמה שעות מנוחה. לפני שהתפזרו, הספיקו
החיילים להצטלם צילום למזכרת, עם הנשק הסורי שנלקח כשלל בין עמדות, תוואפיק.

* ועדת השמות של הקרן הקיימת החליטה
לקרוא למקום בית־קציר, אן המתיישבים
עמדו דווקא על השם תל־קציר, הדומה
לשם הערבי הקודם: תל אל־קאצר.

בתמונה זו נראים שני הישובים. למטה: צריפי־המגד
ריס של קיבוץ תל־קציר, לרגלי ההרים התלולים.
מעל לשלוחת ההר נראים בתיו של הכפר תוואפיק העילית, החולש על הקיבוץ העברי. מכאן
סייעו הסורים לחורשיהס, שיצאו לשטח המריבה מתוך בתיו של כפר תוואפיק התחתית,
החבוי באחד הערוצים לרגלי הר זה, בין משק תל־קציר לבין ההר, בתוך גבולות ישראל.

ישוב תחת ישוב

החודשים השרים

מעבדים את חלקת המריבה, מרחק מטרים ספורים
** משדה־העגבניות של תל־קציר. חריש זח נתקל בחת־

נגדוית ישראלית תקיפה ומידית, שהתפתחה למימדיס של קרב, בסיוע תותחים ומרגמות.
קרב. אחד מכוחות־המשנה עלה בחשיבה על
עמדה סורית, מחוסרת היטב באדמה. מעמדה
זו הבחינו הסורים בטור המתקרב, וכשהיה
בטווח קצר פתחו עליו באש ממקלע בינוני.
בצרור הראשון נהרגו יהושע אשכנזי וחנן
בן־שלום. מפקד הכוח פקד על אנשיו להתפרס
ולהסתער על העמדה.
חוליות המסתערים עלו בריצה על העמדה,
הטילו לתוכה רימונים. אחרי הכיבוש נמצאו
שם שלוש גוויות; יתר הסורים נטשו את
המקלע וברחו.
ההיתקלות הקצרה גרמה להתלקחות כללית
לכל אורך הגיזרה. הסורים הבינו לראשונה
מה מתחולל בשטח, פתחו באש מכל
הנשק שעמד לרשותם: מקלעים, מרגמות,
תותחים. החיילים שנסו מעמדות
תוואפיק התחתית העבירו את האזעקה לעמדות
של תוואפיק העילית, והאש החלה
מתרכזת יותר ויותר סביב הכוחות הישראליים.

החבלן
כשאר זשכב
ף* תיד ערוץ מוסתר, התקדם בינתיים
_ 1טו ר השריון ללא הפרעה. רעש שר־

שרותיו נבלע בהמולת ההפגזה ההדדית, שהדיה
הגיעו עד לטבריה, במרחק 15 קילומטרים.
הזחלמים התקרבו לקצה הערוץ. משם
ועד לכפר הפריד קילומטר אחד של
שטח מישורי, חשוף לחלוטין. מפקד הכוח
התבונן באותות הקרב. במיוחד עניין אותו
זרקור סורי ענקי, שהאיר מדי פעם את השטח.
הוא נטל את פיית המיקרופון מידי
הקשר :״זוית אחד, כאן זוית שניים,״ הודיע
בקול שליוו ,״אודה לכם מאוד אם
תואילו לכבות את הזרקור הסורי המפריע
לי.״ התותחנים של זוית אחד עשו את השרות
המבוקש .״מודה לך בשם כולם,״
מסר דרך המיקרופון מפקד הזחלמים למפקד
התותחנים.
הטור הגיע אל השטח הפתוח, מבלי שיגלו
אותו הסורים. ואז הבחין המפקד כי
סטה בחשיכה מן השביל המוביל אל הכפר.
הוא פקד ללא היסוס :״מיקי, פתח אורות
מלאים!״ מיקי, ואחריו נהגי כל יותר הזח־למים,
הדליקו את פנסיהם במלוא אורם,
ודהרו קדימה במהירות שגעונית.
יתרון ההפתעה הציל את הטור מפגיעות
רציניות. עוד לפני שהסורים יכלו להתרגל
למראה קמי־האור המתקדמות בחשיבה, ולטווח
אליהן את נשקם, כבר היו הזחלמים
בין בתי הכפר .״כולם קופצים מיד החוצה

ופורקים את החומר!״ פקד המפקד.
החבלנים ניצחו על מלאכת הפירוק, כאילו
פיקחו על סווארים בנמל סואן. שק אחר
שק הורד מן הזחלמים, הונח לפי הוראות
החבלנים ליד הביקתות הנטושות. לפתע
נשמעה השריקה הצרודה המבשרת לחייל
מנוסה כי הנה מתקרב פגז של מרגמה.
״לשכב!״ צרח אחד החברה. הם נשכבו.
אולם אחרי שפגז המרגמה הסובייטית בת
122 המילימטר התפוצץ בין ריכוז הזחל־מים,
נשאר חבלן אחד לשכב על הארץ•
חזהו היה מררטש מרסיסים.

״חסן! אחמד!״
*,ץ סביב לספר נראו סימנים של קר־בות־היתקלות
קצרים. חיל־הרגלים עשה
עתה את מלאכתו בשקט יחסי, כי תשומת־לב
המוצבים הסוריים היתה נתונה לטור
השריון, ולא לחוליות הרגלים שמסביב לכפר.
בעיקר נתקלו אנשי גולני בסורים שנסו
לעבר תוואפיק העילית .״חסן! אחמד!״
היתר, דמות שחורה קוראת בלילה, וצרור
היה עונה לה.
בתוך הכפר התנהלה הפעולה בקדחתנות.
קצין החבלה פיקח על הנחת החומר, חיבור
הכבלים וריכוזם בידו .״המפקד, חתול אחד
מודיע שגמר,״ מסר האלחוטאי. כל רגע היה
חשוב. כי אמנם נקבע הפיצוץ לשעה 3.30
בבוקר ועוד נותרו שעתיים עד אז, אך השהייה
בתוך הכפר היתד, מסוכנת. כי הסורים
היטיבו מדי רגע את טיוזחם, ייעלו
יותר ויותר את האש שהנחיתו לעבר החבלנים.
בשתיים־ושלושים
התחילו הכוחות להתקפל.
בזו אחר זו סיימו החוליות את חלקן
בפעולה, נסוגו לנקודת־היציאר, שלהן. אחרונים
נשארו אנשי השריון. הם סרקו את
הבתים, אספו את גופות שלושת החללים,
בדקו אם לא נשארו פצועים בשטח, וכשהם

מוארים בפצצות־התאורה הגדולות של הסורים,
עזבו את מרכז הכפר.
בשעה שנקבעה לפי לוח־ד,זמנים נמצא הכפר
ריק לחלוטין. נשארו בו רק מיטעני
חומר־הנפץ. קצין החבלה נתן את הפקודה:
״לפוצץ!״ אנשיו נצמדו לקרקע, כשמבטיהם
נעוצים בקוביות האפורות של חירבת תווא
פיק. חבלן הפעיל את החומר, ולהבה אדומה
פרצה בין הבתים. קול נפץ אדיר הגיע
לאוזני הלוחמים, שעה שפיטריית אבק התרוממה
מעל לכפר. פעולת חזדאפיק נסתיימה.

״זבנג וגמרנו:״
* • בור צמא שכבש תוך שבעה ימים
^ את חצי־האי סיני, לא היה טיהור תווא־פיק
מיבצע בעל־מימדים. אם בכל זאת קפץ
לכותרות הראשיות ולא זז משם משך יומיים,
לא היה זה בגלל סגולותיו הצבאיות.
גם הרס הכפר לא היד, בהיקף כזר, שיצדיק
את ההמולה. מתוך כ־ 35 הבתים של
תוואפיק התחתית, אפשר היה לראות למחרת
היום למעלה משני־שלישים עומדים על
תילם, כשסורים מתוואפיק העילית מחפשים
ביניהם גופות הרוגיהם.
לקחו של מיבצע תוזאפיק היד, מדיני, הרבה
יותר מאשר צבאי. כי בפעם הראשונה
מאז מלחמת תש״ח ניסתה ישראל לקבוע
עובדות־חיים באזור המפורז בפעולה צבאית
ישירה, לא בתיוזך, האו״ם או המדינאים.
הועלתה אף הצעה ׳שישראל תבטל סופית
את ייחודם של האזורים המפורזים, תחזיק
בהם כוחות סדירים. אלא שאזורים אלה,
מטבעם, אינם נוחים להחזקה צבאית, כי הסורים
חולשים עליהם מן ההרים .״הרבה
יותר כדאי,״ הסביר השבוע פרשן מוסמך,
״להחזיק אותם בשפעת כוח־ד,הרתעה שלנו.
שהסורים ידעו שאם ירבו לעשות צרות —
זבנג וגמרנו!״
נשאלת רק השאלה: מה יהיה אם אחרי
ד,זבנג לא גמרנו?

אלופת־רייג, דוגמנית עירום, שחקנית הוקי, ו1ן וסמטיקאית -זוהי נעמי אדווה

נימפה מבת \די
ך! בקרים הקרים של החורף, שעה
^,שאחרים מתכרבלים במיטותיהם ומחממים
את חדריהם בתנורים, צוללת נעמי
אדור, בביקיני מינמלי אל תוך מי־דים כדי
לדוג דגים.
מביתה שבשכונת בת־גלים החיפאית יוצאת
נעמי בת ה־ 22 חמושה ברובה חיצים
תת־מימי, בסנפירים ובמשקפי־צלילה אל החוף
שבקרבת ביתה. שם, לא רחוק מן ה־קאזינו
המפורסם של בת־גלים, בין סלעי
החוף ושלדי־סירות דייגים, מסירה נעמי את
בגדיה. כעבור דקות אחדות נעלם גופה החטוב
בין גלי־הים, כשרק שיער שחור כעורב
נראה על־פני המים.
״בינת אלאיבליס״ (בולהשטן) ,מסננים מבין
שיניהם בהערצה הדייגים הערביים המתקינים
את רשתותיהם .״בינת אלאיבליס,״
הם מפליטים בשנית, הפעם בקנאה, כשהיא
עולה שוב ליבשה ואל הדלעת היבשה שבידה,
המשמשת כמצוף, מחוברים חצי״תרי־סר
דגים גדולים. עוברים ושבים עטופים
בסודרים ובמעילים, המתאספים לחזות בשל-
לה ובגופה הרטוב, אומרים רק מלה אחת:
״משוגעת״.
כי נעמי, הנראית כבת־פולינזיה אקזוטית
ושאינה אלא צברית בת למשפחה מעולי־גר־מניה,
לא עוצבה במתכונת הרגילה של נערה
ישראלית .״היא בחורה מוזרה,״ אומרים
עליה מכריה. הזרות שבה מתבטאת, מלבד
בזה שהיא הדייגת התת־מימית היחידה בישראל,
המוצאת את מחיתה במים, אלא גם
בכך שהיא מעריצה חיות מכל הסוגים. בביתה
היא מגדלת שלושה כלבים ושבעה
חתולים. אבל זה עוד לא כלום. היו ימים
שלא פחות מ־ 21 חתולים היו בני־בית בביתה
.״גדלתי עם כלבים,״ היא אומרת,
״כשהייתי תינוקת כבר היו כלבים בבית.״
היא אוספת חתולים קטנים שמצאה ברחוב.
פעם מצאה גם קיפוד. היא ראתה אותו
רטוב בחורף על הכביש. נעמי מיהרה לאמץ
אותו. אלא שהקיפוד המסכן, שהיה רגיל
לקבל מזון חי כמו עכברים, שתה אצלה
רק חלב, חלה בזיהום. נעמי קיבלה אקזמה
והחזירה את הקיפוד לאדמה.
בפעם אחרת היה זה קוף שזכה לטיפולה
המסור. כאשר הפליגו ימאי צפונית לאפריקה,
ביקשה מהם נעמי להביא לה קוף במתנה.
היא התכוונה לקיפוף קטן וחמוד,
קוף־שעשועים. במקום זה הביאו לה קוף
ענק בגובה של מטר. הוא עשה צרות נוראיות
בבית, קרע וילונות, הדליק גפרורים
ושרף מפת שולחן. נעמי נתנה את החיה
כפוית־הטזבה לגן־החיות במתנה.
מלבד זה היא גם עוזרת לפרקים לאגידת
צער־בעלי־חיים החיפאית לטפל בכלבים עזו־

בים, שבעליהם האכזריים משלחים אותם
לרחוב.

מודז־עירום?הנעים

ל הדיג הגיעה נעמי במקרה. לשחות
ידעה כבר מגיל שלוש. היא למדה ב־בית־הספר
תיכון חדש בחיפה, בילתה גם
שנה בכפר הנוער הדסים. אחר־כך החליטה
להיות עתונאית, למדה עתונאות אצל העתר
נאי הותיק גץ, עבדה מעט בביזנס דיארי
החיפאי. כשגויסה לצבא, עברה קורס נהגות,
נפצעה בתאונת־דרכים שעה שלא נהגה,
שוחררה מהצבא. כאשר ביקרה בארץ להקת
ד,באלט של ז׳אן באבילה, התחברה נעמי עם
חברי הלהקה, הזמינה אותם לביתה. לא היה
לה במה לכבד את האורחים והיא החליטה

לצאת לו לדייגיג איש מה!
עבורה! .
גרי, אול
נעמי את
גריה, בו
דיבר בל
רובה תה
הזמינה !
הוצף ה:
לגור א!
ברובה־ח׳
בדרן־נ
לצאת לו
לידך, כי
מתחת ק
בסלע. ל
גור״ על!
של רובו
לא דן
דג בחץ!
שים. הי
נעמי לצג אחריכן היה צול
שהגיע ן

כשססכת הצלילה לעיני
ך 11111
141111
1 1 4 1 1 1 1מצוף לידה, עולה נענו
#1111
צלילה לצלילה. היא מסוגלת לשהות מתחת לפני החים

ויו!

תצפית

מעל גבי סירת דייגים ערבית צופה נעמי בלהקות הדגים
מתחת לפני המים. לרוב היא יוצאת לדיג בשחיה
ורק כאשר היא יוצאת לדיג בחופים רחוקים היא משתמשת בסירה קטנה.

עם צב 3
סה במו־ידיה בשהותה

י כדי לקנות דגים מן הדייגים.
הערביים שבחוף לא היו דגים.
גם לא הסכים לצאת לים לדוג
ל, אמרו לה, יש כאן דייג הונ־זוא
יסכים לצאת לים. כך פגשה
ובי. הוא היה עולה חדש מהוג־
1חסון שלא ידע מלה עברית,
יי גרמנית. הוא נכנס למים עם
ימי וצד לנעמי מספר דגים. נעמי
:ו לביתר, והם התידדו. יום אחד
ף בו גר רובי במים והוא עבר
.הוא לימד אותה לצוד דגים

נוהגים הדייגים התת־מימיים
בזוגות. תמיד טוב שיש מישהו
לולם אין לדעת מה עלול לקרות
פ. רגל יכולה לפעמים לד,תקע
פים יש צורך בשניים כדי ״לס־אחד.
נעמי הפכה למספר שנים

2חת רובה ולצלול כדי להעלות
ובה. זה דורש אימון של חוד־אינו
אקוריום. תחילה הצליחה
עד לעומק של שלושה מטרים.
פיקה עד שבעה מסרים. רובי
לעומק 18 מטר. וכך, במרחק
ל־ 600 מטר מן החוף, היתד,

נעמי צוללת עד לדקה שלמה ורודפת אחרי
הדגים בין הסלעים. שללה — חזירי־ים,
חתולי־ים, כרישי־חול, דאורים, סרגוסים ו־יאספורים.
ביום
של דייג מוצלח מצליחה נעמי לצוד
עד קרוב לעשרה קילו של דגים. אולם הציד
האמיתי היה ציד הלובסטר, סרטן־הים בעברית,
המכונה קארקאן בפי הערבים. באחד
הימים ראתה נעמי את שותפה, שהוציא סר־טן־ים,
זורק אותו למים. הוא פשוט לא
ידע, כמו שלא ידעו הדייגים הערביים בחיפה
ובעכו, מה עושים עם זה. הם לא
ידעו שמסעדת פרוס, הנחשבת למשובחת במסעדות
חיפה, מוכנה לשלם שתי לירות
עבור כל סרטן־ים כזה, שהוא מאכל־תאוזה.
נעמי ורובי עזבו את הדגים והחלו באיסוף
ד,לובסטרים.
הם שמרו זאת בסוד כמוס, כדי ששאר
הדייגים לא יתחילו גם הם לאסוף את סר־טני־הים.
הם צדו בין 20ל־ 50 סרטני־ים
ליום, ולכולם נמצאו קונים. חלקה׳ של נעמי
בשלל היה כ־ 50ל״י ליום.
רובי הלך לצבא ונעמי נשארה לבדה.
היא יוצאת לדוג בחברת אחיה בן ד,־,15
השומר בתוך צנצנת בחדרו עקרבים צהובים
ושאר שרצים מסוכנים, אותם היה נוהג
לאסוף חיים, כך סתם, לשם ספורט.
כשהיא מרויחה היטב, היא מוציא־ את

111181

רובה בידה וה־טאוף
אויר בין
דקה ולצלול עד

?לייו: י ׳י

זתכסה בשלדו של
ענק, אותו תפ־זחת
לפני המים.

לני!

| הדיג. נעמי עם ציוד הדיג התת•
מימי שלה מסיירת לאורך סלעי
החוף, כשבידה ציוד־צלילה. שתי תמונות
אלה צולמו על־ ידי ׳וליאן פירמט, חיפה.

ואחרי

נעמי עס שלל הדגים שלה
בצאתה מהים. הדגים מחוברים
לדלעת יבשה המשמשת לה כמצוף, אליו
היא קושרת אותם כשהיא שוהה בתוך המים.

הכסף בקלות .״מר, אני אעשה בכסף ״ היא עירום? ״מה זה?! אמנות, לא?!״ משיבה
נוהגת לומר ,״אקנה פריג׳ידר או ארון?! נעמי ,״אם זה למטרות אסטתיקה, אין בבשביל
מה חיים?״ היא מפזרת את הכסף התפשטות שום דבר רע.״
בקלות, נוסעת בטקסי ספיישל ומבלה ב־כך
הפכה נעמי למודל מבוקש ביותר בין
בתי״המלון המהודרים ביותר. אולם לא כל הציירים. היא עמדה בפני מרסל ינקו תמויום
מרויחים יפה. לפעמים עוברים שבועות רת ציור משלו. בחיפה שימשה כמודל לשאי־אפשר
לצאת לים בגלל הסערות והרו נשים חובבות ציור, מקרב נשי החברה החות
החזקות.
גבוהה על הר־הכרמל, תמורת עשר לירות
נעמי מצאה לה גם עיסוקים לימים אלה. לשעה .״עשיתי זאת יותר מתוך הנאה להרחלומה
הגדול הוא להיות מאפרת תיאטרון גיז אותן,״ אמרה ,״בגלל זה גם לקחו אווקולנוע.
לשם כך החליטה ללמוד קוסמטי תי. הן לא היו לוקחות מודל שהיתר, מבקה,
החלה לעבוד בשעות אחר־הצהרים ב־ קשת פחות מעשר לירות. זה היה תענוג
מכון־יופי חיפאי .״זאת עבודה נוראה,״ היא בשבילי להסתכל בהן כשהן מציירות אותי.
טוענת .״זאת רמאות ומשום כך זה קשה איזה סנוביזם?! יום אחד אמרה לי אחת
לי. זה לא נעים לסחוט מאנשים כסף ב מהן, :מתוק, תצטופפי קצת, היום הבאתי
שקרים, וזה בדיוק מה שעושה הקוסמטי נייר קטן.,״
קאית. אם בא אדם שיש לו פצעי בגרות,

וצריך ליעץ לו שיקח טיפול רנטגן ב־50
לירות, תוך ידיעה שכעבור כמה זמן יופיעו
נשואין איכס כתוכנית
הפצעים שוב — אני לא יכולה לעשות זאת.
כמה פעמים כמעט והעיפו אותי בגלל זה.״
ך * יא אוהבת לאכול דגים מבושלים
עיסוק נוסף של נעמי: היא משמשת כ | 1ביין לבן, סרטנים ואפרסקים, ושונאת
מודל לציירים. גם מודל עירום. חדרה גדוש את רחוב דיזנגוף בתל־אביב (,״טוב להיות
עומק של שבעה מטרים. בשנה שעברה יצאה נעמי לים כמעט מדי יום,
תמונות ציירים שצייתה. היה זה הפסל רו שם שעתיים. אבל לחיות שם? אלוהים!״).
בקיץ ובחורף. השנה, אחרי שחלתה ברבמטיזם, היא עושה הפסקות בין
בינשטיין שביקש אותה לראשונה לעמוד היא לועגת לנערות אחרות (״אין משהו
יציאותיה. תמונה זו והתמונה שמימין צולמו על־ידי ׳וליאן פירסס, חיפה.
כמודל לפניו. האם התביישה לשמש כמודל מיוחד בנערות הישראליות חוץ מן הקאמו־פלאג׳
של החיילות״) ,ומעדיפה חברת גברים
— ״הגבר הישראלי הוא ישר. הלואי
והנשים היו פה כמו הגברים. הנשים הישראליות
הן צרות־אופק, מדברות רק על עניינים
חומריים, מבזבזות את החיים ולא עושות
שום דבר מחוץ לשיעבוד לעץ ולאבן.״
היא אוהבת למתוח אנשים, ולנסוע מהבית,
סתם כך בלי מטרה מיוחדת, ולא לחזור
כמה חודשים רק כדי להרגיש את עצמה
הופשית. היא אינה מתלהבת כמעט משום
דבר, חוץ מאנה מניאני בקולנוע ומוכנה
לחיות בכל מקום .״העיקר שיהיה שם אוכל,
מקום לישון ואויר.״ במשך שלושה
חודשים התגוררה בעכו בין הדייגים, כדי
להיות קרובה לחיפי הדייג הטובים.
היא משחקת הוקי מגיל ,15 מתאמנת גם
כיום עם קבוצת הגברים של בת־גלים, אוהבת
כדורגל ומלווה את קבוצת מכבי חיפה
למשחקיה בערים אחרות. נשואין אינם כלל
בתוכניתה אינני חושבת שיימצא איש
שיוכל להיות איתי!״
מה מריץ את הנערה בת ד,־ ,22 המדברת
כאשד, מנוסה, הנוהגת בחופשיות בלתי־רגילה
*ם לגב־ צברית, וד,צוללת למעמקי
הים כדי לרדוף אחרי דגים ברובה? מה
מביא אותה להיות שונה משאר הנערות
בנות גילה החולמות חלומות אחרים?
על חוף הים, בביקיני צר מול רוחות החורף׳
כשדובר, ההיצים הגדול בידה, משיבה
נעמי בכובד־ראש :״אני יודעת?! אני חושבת
שלא אספיק לעשות כלום. הזמן פשוט
על הספה בחדרה, כשברקע נראה ציורו של דויד
זהו החתול הסיאמי
לא מספיק לי. אין לי זמן ל ואני רוצה לעעזוז,
משתעשעת נעמי בחברת חלק מבעלי־החיים
כרמן, אחז משבעת
שות כל כך הרבה...״
שברשותה. כלב הפודל הגדול יוצא עמה לדיג, עוזר לשאת חלק מחפציה,
החתולים אותם מגדלת נעמי ומאלפת בביתה.

עם חתור

עם החנוה

תצפית

במדינה

>כל הזכויות שמורות)

• צפה לתרופה ארובה של מתיחות על הגבול הצפוני.
היחסים כין ישראל וסוריה לא יחזרו לקדמותם תקופה ממושכת,
עשויים להוביל להתלקחויות נוספות.
• לעומת זאת, יישאר הגבול הירדני שקט ביותר. ישראל

לא תעשה מאומה כדי להקשות על מעמדו של המלך חוסיין, מאחר שקיימת
חן קווח ני המלך ינצל את תקופת הריב בין רע״ס ועיראק כדי להציע פתרון
קונסטרוקטיבי לבעיות פלסטין. לא מן הנמנע כי המלך חוסיין יהיה המנהיג
הערבי הראשון שידרוש במפורש להניד בקיומה של ישראל, לנקוט בקו
מציאותי יותר, לרכז את מאמצי המדינות הערביות ללחץ על ישראל בכיוון
לפשרה בענין הפליטים. מניעי המלך: ההבנה כי המצב הבלתי־יציב, וביחוד
מרירות הפליטים מונעת בסוס שלטונו לאורך ימים.
בקשר עס זה עשוי חוסיין להגשים סוף יסוף את תכניתו להעניק למנולכתו
את. השם ״פלסטין״ ,לכונן את בירתה הרשמית בירושלים, להגדיר את צבאו
כ״צבא פלסטין״ .עוקץ אפשרי: הדרישה לספח את רצועת־עוה.
• צפה להעלאת המיסים העירוניים כתל־אביב. ההנהלה
החדשה של העיר ביטלת את כל התכניות לפיתוח ושיפור של ההנהלה
הקודמת, ורשה ממהנדסי העיר להכין תכניות חדשות. בין התכניות: שיפור
מבואות העיר ושיכון הדש לתושבי שנונות העוני שמספרם נאמד ביססו אלף.
אס תרצה ההנהלה החדשה להנשים תוכניות אלה, תודקק לאמצעי־מימוו נרחכיס.

• כקרוב יחריף המאבק במפא״י בין הגוש ומעילי־העור.

צעירי הגוש ידרשו את השם: חוגי־הצעיריך ו, שניתן לאוהדי עופר, יטענו׳
כי מספרם גדול יותר׳ ,הם הצעירים האמיתיים.

(המשך מעמוד )9
בה טובה לתמוך בהצעה החדשה: שיטת
הבחירות האישיות היתה מנחילה תבוסה
מוחצת לח״ב יוסף ספיר, יריבו הנוכחי של
סרלין, המוקנט על-ידי עורך־הדין הפיקח
כמעט בכל ישיבה של האכזקוטיבה הצ״כית.
לא היתד, זו הסיבה היחידה שבגללה מוכנים
היו כל אנשי סרלין, המונהגים בתל־אביב
על־ידי חיים לבנון, לקבל את ההצעה.
הם קיוו כי השיטה תחסל את סיעת הצעירים
ואת סיעת העובדים, שיש לה שליש
מן הקולות.
איום סימפאטי. הסכנה הפעילה רק
את הצעירים. מברק בהול הזעיק השבוע
לארץ את ח״כי פתח־תקוזה יוסף ספיר ועזרא
איכילוב, לנסות להציל את מעמדם.
הם קיצרו את טיולם בלונדון, החליטו בכל
מחיר להגיע לארץ כמה ימים לפני הישיבה
הגורלית של הועד־הפועל.
אולם הסכנה העיקרית נשקפה לאיגוד-
העובדים של הצ״ב. כי שינוי שיטת־הבחירות
היה משאיר אותם במעט בלי ייצוג בועידת
המפלגה.
השבוע התכנסו ראשי איגוד־העובדים במשרדם
בקומת־הקרקע בבנין הצ״ב ברחוב
המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב. הדיון לא היה ארוך.
הסביר יצחק גראניק, אחד מעוזריו של רי־

מועמדי הרשימה כי היא מבוטלת. להפתעתם
החלים זילברמן להילחם לבדו.
אולם יריביו של זילברמן החליטו להתנכל
לו. הם ניסו להתקשר עם המפלגה
הפרוגרסיבית, הציעו לתמוך בה. התמורה:
שני המועמדים הראשונים של הפרוגרסיבים,
מיכאל פיינשטיין ואבנר סילביו, יתפטרו,
סוחר־החשמל לודויג וולף, השלישי ברשימה,
ישאר במקום הראשון. למזלם הרע של
הסוחרים, יריביו של זילברמן, סירבו פיינש־טיין
וסילביו להתפטר.
הסוחרים יצאו קרחים מכאן ומכאן ..בבחירות
המחודשות לא זכו לא זילברמן
ולא הפרוגרסיבים אף לא במנדט אחד.
שחיתות משתלמת. אלף בוחרים מאותם
שהצביעו בבחירות הקודמות, לא הלכו
הפעם אל הקלפי. אולם מספר זה, מתוך
המספר הכללי של 13 אלף מצביעים, הספיק
לשנות כליל את פני המועצה החדשה. הימין
נחל את הכשלון המוחץ ביותר. ארבעת
רשימות הימין: ד,צ״כ, חרות, הסוחרים
והרשימה העדתית של שלמה עפג׳ין, איש
חרות, להן היו 5נציגים במועצה הקודמת,
איבדו יחד 1150 קולות. למרות שהמודד
לציר הפעם היה רק 793 קולות, הכניסו
רשימות אלה למועצה החדשה רק ציר אחד.
מפא״י, שהפסידה לבדד, כ־ 500 קול, שמרה
על חמשת נציגיה. ואילו מפ״ם, שלא
זכתה אף לא בציר אחד במועצה הקודמת,
קיבלה הפעם את קולות חברי מק״י, זכתה
בנציג.
אולם את הפתעת הבחירות היוז הקולות
שניתנו לדתיים. הדתיים, שבגלל עסקניהם
המשוחתים היה צורך לחדש את הבחירות,
קיבלו תוספת קולות מפתיעה. המפלגה־הד־תית־ר,לאומית
זכתה ב־ 500 קולות נוספים
ובציר נוסף. אגודת־ישראל, שנציגה הוא
שהכריע בעד קואליציה שמאלית במועצה
הקודמת, קיבלה תוספת של 200 קולות.
האיש שחולל את כל הסערה ברחובות
ושבגללו חודשו הבחירות, משד, מקיטן איש
שעריים, ראה אף הוא שכר בעמלו. למרות
שויתר על המקום הראשון ברשימתו, אוהו
נתן לבן־עובדיה מזרחי, עתיד מקיטן להשתתף
במועצה החדשה. הוא זכה הפעם במנדט
בזכות 18 קולות נוספים שהצליח
לגייס, יכנס במקומו של מזרחי, שיתפטר.
מועצת העיריה החדשה תהיה שונה מקודמתה,
שנבחרה לפני ארבעה חודשים, רק
בפרט אחד — לא תהיה בה כמעט אופוזיציה
בכלל. הבוחרים דאגו לחיסולה.
אורחים קרחת על הגבול

״וננרנז הנטרכיגד הוזריבוגז עזרא רחוכיר א\ז וזנזרינו א(נם י גגזתאבדגגז
• ירחון חדש של מפא״י יופיע כקרוב. חוגי הצעירים המקורבים
לגוש מתכוננים להוציא ירחון קבוע בשם: דף. עד עכשיו הופיע דף בצורה
לא סדירה.
• מנחם מצרי ואליהו דהן, שני מועמדי הדתיים הלאומיים שהואשמו
בנתינת שוחד ברחובות יועמדו לדין פנימי במפלגתם. קול־ישראל שקיבל את
הידיעה בשידור פומבי, שנערך לפני הבחירות החדשות ברחובות, סירב
להשמיע אותה.

• צפה לפפסוך בין איגוד העובדים של הצ״ב ועקיבא

גוברין, יושב־ראש הועדה המתמדת של ההסתדרות. הצ״כים שלחר השבוע
לגוברין מכתב חריף, האשימו אותו שהזכיר את שמם במזיד בראיון מיוחד
שפירסם כתב ידיעות אחרונות ישעיהו בן־פורת.

• איגוד־העובדים של הצ״ב יתמוך בדרישת ביג׳י לפיזור

התעשיה מאיזור תל״אכיב. עובדי הצ״כ ינסו לתקוע תריז בין ביג׳י
ובין סיעת מפא״י בהסתדרות, ידרשו להחליט כי ההסתדרות תקים מפעלים
כלכליים רק בנגב.

• שיטות העבודה המשרדית כישראל עשויות להשתנות.

לפי תוכנית חדשה תובא לארץ מכונה אוטומטית, שתדפיס מכתבים אישיים
במקום שיכפול סטנסיל רגיל, תגיע למהירות של . 200 מלים בדקה. מחירה
המשוער של המכונה 9000 :לירות.

• בקרוב תראה פחות תמונות נועזות על כד הקולנוע. שר

הפנים החדש, משה שפירא, הודיע על כוונתו לפקח בעצמו על המועצה לביקורת
סרטים, כדי שזו ׳תחמיר את ביקורתה בעיקר לגבי סצינות־עירום ועירטול.

מלט :״אם יחליט הועד הפועל של הצ״ב
לשנות את שיטת־הבחירות הקיימת, אנחנו
נחרים את הבחירות הקרובות.״
היה זה האיום הסימפאטי ביותר שיכלו
אנשי איגוד־ד,עובדים להשמיע באזני סרלין.
רחובות בדאי להיות מושחת
השבוע דמו תושבי רחובות לחתנים מאושרים,
שאחרי גמר ירח־הדבש ניתנה להם
האפשרות לבחור מחדש את כלותיהם. הכלות
במקרה זה 15 :חברי מועצת העיר,
שמינוים בוטל על־ידי בית־המשפט, אחרי
שהשופט המחוזי, ד״ר יוסף לאם, קבע כי
הכלות קנו את מקומן תחת החופה בשוחד.
גם הבחירה החדשה של חתני רחובות לא
היתד, חלקה. קדמו לה נסיונות שידוך מכוערים,
שניסו לעקוף את דעת החתנים, איימו
לפוצץ שערוריה חדשה.
שידוכים מכוערים. השערוריה הראשונה
היתר, קשורה סביב מועמדותו של
הסוחר שאול זילברמן, איש הצ״כ, שעמד
בראש רשימה עצמאית של סוחרי רחובות.
אחרי שסירב לחתום על הסכם, לפיו יצביע,
אם ייבחר, כמו בפעם הקודמת, בעד
ראש־העיר המפא״יי יצחק כץ, הודיעו שאר
* 5מפא״י 2 ,צ״כ 2 ,דתיים־לאומיים,
1לתימני־מפא״י, תימני־חרות, אגו״י, סוחרים,
אחדות־העבודה, חרות.

שעה שהגבול הסורי געש סביב שאלה
של עיבוד קרקרעות, היה טרוד הגבול הירדני
בבעיית הפליטים. אלא שלא כמו בתל־קציר
(ראה עמודים 10־ )11 תקתקו בשער
מנדלבאום המצלמות, לא המקלעים. בין שיני
הבטון שנועדו לחסום את מעבר הגבול
בפני טאנקים, ניצב צוות של מסריטי־טל־ביזיה,
ובתוכו כוכב הקולנוע יול ברינר.
הקרחת המפורסמת ביותר בעולם, העמידה
את עצמה לשרות פליטי העולם.
אלא שהשירות לא הרחיק לכת עד כרי
גילוי הקרחת. ברינר בא חבוש מגבעת טירו־לית
ירוקה, הצטלם כשהוא חבוש מגבעת,
וחזר לשטח ירדן כשד,מגבעת תקועה עדיין
על ראשו. צלם עתונות ישראלי ביקשו
מעבר לגבול להסיר את המגבעת. ברינר
חייך את חיוכו המפורסם של מלך סיאם,
השיב בשלילה. ראשו — עם או בלי מגבעת
— לא היה פנוי לשעשועי־סרק כאלה.
הוא בא בתפקיד רציני וחשוב.
את התפקיד הגדיר מזכיר האו״ם דאג
האמרשילד בעצמו: לעזור בפירסום שנת
הפליטים הבינלאומית. התנאי היחיד: שבדינר
יבליט אך ורק את הצד האנושי של
בעיית הפליטים (מסין העממית, הונגריה
ופלסטין) ,לא יגע בצד הפוליטי.
שאלת שליח. ברינר יצא לסיור במחנות
פליטים באירופה, הגיע גם ללבנון
ולרצועת עזה, כשצוות מסריטים נלווה אליו.
בשער מנדלבאום נפגש עם שדרן הטלביזיה
המפורסם אד מורו, להסרטת קטע נוסף
עבור תוכניתו של מורו על בעיית הפליטים.
שאל מורו את ברינר :״לאיזו מסקנה הגעת,
אחרי סיוריך במחנות הפליטים הערביים?״
השיב ברינר :״הגעתי למסקנה שהם כבר
התייאשו מלחזור אי־פעם לבתיהם הקודמים.
נשאלת עתה השאלה: מד, מוכנה מדינת
ישראל לעשות — מבחינה מדינית ומעשית
— כדי לפתור את בעייתם?״
״אעביר, את שאלתך למנהיגי ישראל,״
הבטיח מורו.
כל מלה שאמרו השניים נקלטה במיקרופונים
שהיו חבויים על גופם, כל תנועה
העולם הזה 1167

פגישה על הגבול חמש־שש דקות. אחריה
הוסרטה על־ידי המצלמה השחורה הגדולה
של אנשי מורו. בסרט הסופי תתפוס ה־תבוא
תשובתם של גולדה מאיר או אבא
אבן לשאלתו של השליח מהוליבוד.

שיפת משחק את המשחק הזה כדי לתת פרסומת
לספרו,״ הסבירו הידידים הנדהמים
שדאגו לו.
למזלם הרע לא היתד, המשטרה משוכנעת
בטענה זו כמוהם.

פשעים

אס1נ1ת

מן הכלא -ובחזרה

״אני אבוד, אבל את החברים שלי לא
אדפוק!״ אמר לפי גירטת אחד הצהרונים
בנימין זאב יפת 24 החשוד בזיוף תוצאות
הבחינות שלו במשפטים, באוניברסיטה
העברית בירושלים.
גיבור הפרשה, שהכחיש את הציטוט שנכתב
בשמו, האיץ בחבריו לשלוח מכתבי מחאה
למערכת אותו צהרון, נמצא אותה שעה
במעצר. יפת רחב־הכתפיים, שספרו נעליים
מסומרות, יצא לאור לפני שלושה שבועות,
נאשם אף בהאשמות נוספות:
• ארגון זיופים לטובת סטודנטים אחרים
בפקולטה, כולל הסטודנטיות שלמדו אתו.
ס קבלת כסף תמורת שרותים אלה, ש־איפשרו
לאותם הסטודנטים לעבור את בחינות
השנה.
יפת, בעל התספורת הקצרה, הכחיש את כל
ההאשמות .״אני לא עשיתי זאת,״ התוודה
לפני אחיו שבא לנחם אותו, סיפר לו כי
אביו, סגן מנהל משרד־הסעד, לקה בהתקפת־לב
חמורה .״אני מודה רק שזייפתי את חתימת
הפרופסור קלינגהופר בפנקם־הלימודים
שלי, כדי שאהיה רשאי לגשת לבחינות.״
קשרים אישיים לזייפן. הסתבכותו
של יפת במעצר המשטרתי לא היתד, פשוטה.
גם אילו זייף באמת את הבחינות לא היה
בכך פלא. כי יפת נכנס למעגל־קסמים שסיבן
אותו.
לפני חודשים אחדים איחר להופיע לשירות
מילואים בצה״ל, אחרי שהצבא סירב
לשחרר אותו לאותם הימים, כדי שיוכל
להתכונן לבחינותיו.
האיחור הוביל את יפת לבית־הכלא הצבאי,
שם בילה תקופה ארוכה. בגלל
הישיבה בכלא הצבאי לא היה יכול להתכונן
לבחינות שנקבעו למועד השני. הוא נכשל.
אילו רצה לזייף את ציוניו היה יכול
לעשות זאת בקלות רבה. כי במשרד הפקולטה
למשפטים, הפתוח כמעט לכל אדם שנכנס
לבנין בקרית־האוניברסיטה, היו לסופר
הצעיר קשרים הדוקים עם כמה עובדים. הם
היו עושים לו שירות זה בחינם.
תכסיס פרסומת? השבוע לא היה
ספק כי ציוניו של יפת ושל סטודנטים
אחרים בפקולטה למשפטים היו מזוייפים.
השאלה היחידה שהתעוררה היתה: מי זייף
אותם? האם שילמו הסטודנטים בעד תיקוני
הציונים?
יפת, שהובא להארכת מעצרו לפני שופט־השלום
הירושלמי יוסף חריש, הוסיף להכחיש
את ההאשמה. הוא ניסה להיתלות בטענה
הברורה כבר כמעט לחלוטין, כי כתב
ידו לא היה על רשימת הציונים. המשטרה
התקשתה לגלות מי ביצע את העבירה הטכנית
של הזיוף, נטתה להשתכנע כי יפת
לא עשה זאת.
גם הטענה כי יפת קיבל כסף תמורת
זיופיו נראתה מעורפלת .״אני מסתובב אתו
ערבים שלמים בירושלים,״ סיפר השבוע
אחד מידידיו, המתמחה במדעי־המזרח .״אף
פעם לא ראיתי אצלו עודף כסף.״
גם ידידיו האחרים של יפת סירבו להאמין
כי יש לו יד בקבלת השוחד .״אני חושב

חזרה וי מעגל
אסתר כהן היתד, אחת הפעילות שבנערות
רחוב בן־יהודה והטיילת התל־אביבית. הצעירה
התימנית בת ה־ ,19 פירנסה בארבע
השנים האחרונות, מאז עובה את בית
הוריה, את יעקב בן אברהם 24 בנו של
ערבי שהתגייר ונשא לו אשד, אשכנזיה.
העובדה שיעקב היה נשוי ואב לילדים לא
הפריעה לה. בהנהגתו המקצועית שיגשג
עסקם המשותף.
ימי המנוחה היחידים שידעה היו בבית־הכלא.
כשהשתחררה מיהרה לחזור אל יעקב.
הוא אמנם היה מכה אותה מפעם לפעם, אבל
היא התגאתה בעובדה שנשאר נאמן לה,
הלכה אחרי• ממלון למלון.
ללא מנוחה. השבוע קבע הזוג את
תחנתו במלון נוסליב ברחוב אהרונסון .5
עם הדירה החדשה בא גם גילוי חדש. לאסתר
התברר שיעקב שוב אינו נאמן לה.
בליל שבת בחצות, כאשר בא יעקב לחדרה,
היתד, תשובתה של אסתר: לא!
״די לי! עזוב אותי במנוחה!״ צעקה
אסתר. יעקב רדף אחריה. היא נמלטה אל
המרפסת נאחזה במעקה. ברגע בו ניסר, יעקב
לנתקה מהמעקה, שמעו השכנים חבטה עמומה.
הם גילו כי המרפסת הרעועה התמוטטה,
ובני הזוג נפלו לרחוב מהקומה השניה.
הרופאים בבית־החולים הדסה נאלצו
לתפור את פניה של אסתר. יעקב יצא רק
בפצעים קלים. הוא נפל ישר ׳על גופתה
של אסתר.
״סוף סוף היא תוכל קצת לנוח,״ אמרו
שכניה של אסתר. הם טעו בהערכתם. יומיים
אחרי שהובאה לבית־החולים, בא לשם יעקב,
הציג עצמו כבעלה, החזירה למעגל העבודה.

מ שטרה
משרתםשרשדהא דוני ם
המשימה החשאית שהוטלה על השוטר
שמשון שחורי, איש מדור הבילוש זלנזרכזי,
היתד, להתחקות אחר הבית שבשדרות ח״ן
,57 שמפקדיו חשדו שמתנהל בו בית־בושת.
במשך שבועיים בדיוק עקב שחורי אחר
הנעשה באותו בית. ב־ 14 בדצמבר הוא
הגיש לממונים עליו דו״ח, שממנו התברר
כי החשד היה בלתי־מבוסס. שחורי קבע בודאות
כי בדירת החשוד גזה פליישהקר לא
קיים בית־בושת.
לא עבר חודש מהיום שבו הגיש השוטר
החרוץ את הדו״ח והוא נעצר על־ידי חבריו,
הואשם בשיתוף פעולה עם יצאניות
ובעלי בתי־בושת. חקירה קצרה בקרב מספר
פרוצות ותיקות אישרה לאנשי המדור כי
שחורי הצעיר 26 הנשוי, אב לילד והמצפה
לילד נוסף, היה ידידן הטוב של
הפרוצות, נהג להודיע להן על כל מה שהתבשל
נגדן במשטרה.
השבוע, כשחתם מפקד מחוז תל־אביב,
ניצב עמוס בן־גוריון על כתב האישום בן
תשעת הסעיפים נגד שחורי, התברר כי
אותה דירה בשדרות ח״ן לא היתד, המקום
היחיד בו מצא שחורי ידידים טובים.

יול כדינר במעבר מנדלכאום
ראש מכוסה, לא פנו לשטויות
עוד בנובמבר 1958 התודע הבלש החרוץ
אל מגדה קליין, שהיתר, ידועה למשטרה
כמנהלת בית־בושת בדירתה שבשדרות נור־דאו
25 בתל־אביב. באותו מקום הכיר את
אורד, זהבי, המוכרת כיצאנית פעילה, בא
איתר, ביחסים מיניים שם ובדירתה של אורה,
ברחוב אהרונסון 2בתל־אביב. כמובן
ששחורי לא העלה על דעתו להודיע למפקדיו
שבאותו מקום מנהלות ידידותיו גם
בית־בושת בתשלום.
בידוי עם תמורה. עזיבדות אלה אולי
לא היו מתגלות לעולם, לולא הוטלה על
שחורי משימת העיקוב אחרי דירתו של גזה
פליישהקר בשדרות נורדאו. שחורי גילה
חיש מהר שאמנם מתנהל שם בית־בושת.
הוא לא רץ להודיע על הגילוי לממונים
על המדור. לד,יפן. במקום זאת עלה שחורי
לדירה, הציג עצמו כידיד בפני בעל המקום.

התוצאה: בילוי חינם עם שתיים מהעובדות,
פנינה שוסטק וז׳וזי קוטם. כתמורה הודיע
שחורי לגזר, פליישהקר שבמשטרה נתקבלה
תלונה נגדו על ניהול בית־בושת.
במשך תקופה ארוכה נכשלו בזה אחר זה
כל מבצעי מדור הבילוש נגד בתי־בושת
ויצאניות. אז התעורר חשד כי מישהו מאנשי
המדור משמש במשרתם של שני אדוניס.
עיקוב מתמיד הוצמד לכמה חשודים. שחורי
נתפש בשעות הערב, כשיצא מבילוי אצל
אחת מידידותיו.
כשנודע דבר מעצרו, שכחו ידידותיו את
השירותים שעשה עבורן, מסרו הודאות
מפורטות על יחסיהן עם השוטר. ארבע
הנערות ובעל הדירה בשדרות ח״ן יהיו
העדים הראשיים נגד ידידם שמשון שחורי,
כשיועמד בקרוב למשפט בפני בית־דין משמעתי
של המשטרה.

במדינה משפט משחוק׳ הפיגימה
כשגילתה עקרת־הבית הרמת־גנית מרים
כהן כי חולצת הפיג׳מה של בעלה, שנתלתה
ליבוש, נעלמה לא חשדה כי היתה זו גניבה.
היא היתר. בטוחה כי אחד השכנים
לקח אותה בטעות. רק לאחר ימים אחדים,
כשאיש מן השכנים לא החזיר את האבדה,
החלה לחשוב שמא היה זה אדם זר שלקחה
.״לא כדאי להודיע למשטרה,״ אמרה
לגיסתה מיטה גווילי הגרה באותו בית.
חודש ימים אחרי העלמות חולצת הפיג׳־
מה, עברה מיטה הנאה ברהוב. לפתע שמעה
שריקת התפעלות של גבר. מיטה, הנשואה
ואם לשני ילדים, הפנתה מתוך סקרנות
את ראשה. ליד שולחן ערוך באחת
המסעדות ברחוב ישב צעיר ערבי שנעץ בה
את עיניו. אולם לא העינים משכו את תשו־מת־לבה
של מיטה. היתד, זו דווקא חולצתו
של האיש שענינה אותה. היא דמתה להפליא
לחולצת הפיג׳מה שנעלמה מחצר גיסתה.
מיטה רצה הביתה, הביאה את מרים. השתים
שאלו מהשורק היכן מצא את הבגד
הססגוני. הוא סרב לענות. כשפנו שתיהן
להביא שוטר, נעלם. עוד באותו יום הוא
נתפס תוך כדי עבודתו בסבל.
״קניתי בד ונתתי לחיט הכפר לתפור לי
חולצה,״ הכריז אחמד מחמוד 29 אב לשלושה
ילדים, במשטרה. הוא לא חשב שהמשטרה
תטרח עד לאום־אל־פאחם כדי לשאול
את פי החיט .״מעולם לא עשיתי דבר
בשבילו,״ טען החיט.
השופט גרשוני האמין לחיט .״ 25 לירות
או 10 ימי מאסר,״ פסק.
״והחולצה?״ שאלו יחדיו מרים כהן ואח־מד
מחמוד .״ 25 לירות שילמתי בשבילה,״
טען, אך הוא למד כי המשחק לא השתלם.
השופט החזיר את החולצה לבעלתה החוקית.

דרכי חיים
שניים בתא אחד
דחף כבר הופיע גליון מס 26 ,של
שינוי

כתובת -

ההיגגי הנזטוגה *וה בתבהג, גזה 11 ן טו להג־ריגל
>\ל בג לההלסה ההיגגייגג טזבהגיים
לזו^ללז, כוי ללזללגל גלינלבינו בהטלגה,
הירחון

אנגלית•צופתי

לומדים בשיטה קלד, ויסודית בביר,״ם ״ קדימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:
6קורסים ואולפנים למבוגרים
ושיחה ת0ן;)88־ו-6יתס .) 0
• קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־־ספר (מתחילים,
בבחינות).
ס הכנה לבגרות בלשון האנגלית וספרותה.

(שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
מתקדמים ועזרה

הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים; 3עד 9בערב.

לבידור

המצוייר

והומור

מה מפשיט את רותי?

גורל גרוע ממוות...

אווה בארטוק -היהודיה
האוהבת להתחתן הרבה...

נוס!ז למדורים הפופלריים
ועשרות הקריקטורות

64 עמודים — המחיר 60 אגורה
להשיג בכל דוכני המכירה בארץ

מדוע היה מאיר אדם סר וזועף? את הסיבה
לכך גילה הגבר בן ה־ 29 מהר־טוב
בשיחודהשתפכות לחברו. הוא חשד כי
אשתו הצעירה והיפה, שלא היתד, מטופלת
בילדים׳ בוגדת בו בהעדרו. ומכיון שמאיר
עבד כנהג־משאית בקו אילת, לא חסרו ההזדמנויות.
לפני
שנה, ביום השישי, עלה מאיר על
אוטובוס שהובילו מתל־אביב לחופשה בהר־טוב.
היתד, זאת חופשתו האחרונה. כי בלבו
נרקמה מזימה לנקום בחווה אשתו, על בגידותיה.
ההזדמנות באה במהרה.
לידו ישב חייל חגור אקדח, כשרגליו
ליד תרמילו. הוא ישן בשלווה. אט־אט הוציא
מאיר את האקדח מן הנרתיק והחביאו במעילו.
ליד הר־טוב קם, נטל גם את תרמיל
החייל וירד. בתרמיל מצא את הכדורים לאקדח,
שלא היה טעון.
טרמפיסט אדיב. את הדרך הביתה
קיצר מאיר חסר־הסבלנות על־ידי סחיבת
מכונית שעמדה ליד תחנת־הרכבת. הוא מצא
את אשתו במטבח, מכינה ארוחה בשבילו.
ללא מחשבה שניה שלף את האקדח, אוחו
טען עוד בחוץ, ירה באשתו, הספיק לראות
כי פגע רק בשוקה, עלה על המכונית וחזר
כמטורף לתחנת־הרכבת. שם החזיר את המכונית
למקומה.
המחשבה הבאה במוחו היתד, להיפטר מן
האקדח. הוא ביקש מחייל, שהמתין בתחנת־הטרמפים
הסמוכה, לקחת את האקדח ולהחזירו
לצבא. כהסבר הוסיף כי חייל אחר
שכח את הנשק באוטובוס. החייל סירב. אך
אזרח ששמע את השיחה לקח את האקדח,
התחייב ברוב אדיבותו להחזירו לבעליו.
אין לדעת אם התכוון אמנם לעשות זאת.
כי בדרך המתין לאוטוב־ם שלו מחסום מעורב
של שוטרים צבאיים ואזרחים, אחרי
שהחייל הראשון הודיע על גניבת נשקו. בחיפוש
נמצא האקדח. הוא נעצר באשמת
גניבת כלי־נשק.
הפגישה הראשונה. משפטו של האזרח
ארך כמה שבועות. הוא נדון לשנתיים
מאסר. כאשר הובל לבית־הסוהר ברמלה,
חיכתה לו אפתעה. בתא שלו מצא את מאיר,
שנידון לארבע שנות מאסר בעוון גרימת
חבלה בזדון, אחרי שבהשתדלות אשתו בוטל
האישום בנסיון לרצח.
במשך חודשיים הוחזקו שני האסירים
בתא אחד. על אשר קרה בינתיים סיפר השבוע
אסיר אחר, ששוחרר ממאסר. היה זה
תאור שלא ניתן להדפסה. אולם כאשר הועבר
מאיר לבסוף לתא אחר, לא היתד, חיצוניותו
מעודדת ביותר.
העולם הזה 1167

גזתר בו ידובר 211־ צפגרים שאינן צפורי־גפטז וער גכס-יגן טזאימז
נכעי־צאן־ברגר, ער \זכ2־ גער רא כרום־— ערהאובעיגן דנורדא.

גלגץ אוהב את ואגנר, שמיר את
הצפרדעים ואנו את זיווה שפיר
אריה מברי ק
ההפקרות חייבת להיפסק. הגיעה העת שחזן יהיה
בעל סמיכות. לא ייתכן שמנצח מקהלה סתם ינענע בידיו.
עוד פחות ייתכן שחזן יעסוק במכירת נפט, יהיה
בעל חנות־מבולת או סוכן־ביטוח. שלא רק יפער את
הפה. שיהיה גם כשרוני וגם בן־תורה.
זאת הסביר לנו, בקול רך ונעים, החזן המפורסם לייב
גלנץ, שתרגום שמו הוא ״אריה מבריק״ ,כשהלכנו לראות
אותו באקדמיה לחזנות במכון תל־אביב למוסיקה
דתית יהודית בשדרות הקרן הקיימת ,51 שעל פתיחתה
בישרה לנו מודעה גדולה בעתונות. המכון התגלה כבית
קטן ומבודד, הגדולים,
מטבח^ ענק
את חדר המזכירות
הצהוב כולו, הגענו

גלנץ׳ שר׳וא יקטיר
האקדמיה, על ספה
סלונית אדומה מאד,

1ד1 1

ציור בנאלי למדי של __ ו י \ 1ו
85 *57 >0 1 /ס **•ס
הכינרת, שאת שט

ציירו לא הצלחנו ל־פענח.
העפנו מבט
^ 1 מהיר בוזילין האפור,
בשולחן בעל לוח ה־זכוכית,
בכורסה ה־אדומה,
בארונות־הקיר החדשים שטרם צובעו, ואחרי
שעינינו התרגלו לשלל הצבעים, הבחנו בחזן הגדול
עצמו, כשהוא נאה־צורה, גלוח למשעי ולבושנעליים
שחורות, גרביים כחולים, חליפה כחולה, כותונת לבנה
בוהקת, עניבה לבנה מפוספסת בכחול, מעיל עליון כחול
ומגבעת אפורה.
תוכנית הלימודים בת כ״א הסעיפים, שהיתר. מונחת
לפני מר גלנץ, הדובר עברית רהוטה, הבטיחה בין
השאר: השפעת גומלין בין המוסיקה הכללית והמוסיקה
היהודית, יסודות המוסיקה וסולפג׳ ,הרמוניה, קונטר־פונקט,
תיזמור וצורת המוסיקה, תורת הניצוח, פיתוח
הקול, תפילות ופיוטים, היגוי ומבטא, עדות בישראל
ויהודי כל התפוצות במזרח ובמערב, תולדות תרבויות
אירופה ותולדות מחשבת ישראל.
מר גלנץ ניאות לספר שהמכון הוקם על־ידי מוסדות
ציבוריים בארץ ובחוץ־לארץ, אולם התחמק מלהשיב מי,
בדיוק, מממן אותו. הוא הודה שהם מקווים להשיג את
תמיכת העיריה, הממשלה, משרד־החינוך, האוצר, קרן
התרבות ישראל־אמריקה, וכי התקציב השנתי הוא 75
אלף לירות לשנה. שכר הלימוד הוא 300ל״י, ו־200
ל״י למשתתפים במקהלת המכון.
איכשהו, נפלט מפינו השם מלבסקי .״מלבסקיי״ קרא
מר גלנץ כנעלב .״זהו ג׳אז! ג׳אז במוסיקת־קודש הוא
טומאה.״ הרשינו לעצמנו לחלוק בנימוס על הנחה זו,
ואמרנו שהג׳אז, למעשה, מקורו בספיריטואלים, שירי-
הדת הכושיים .״אמנם בספיריטואלים יש קדושה כלשהי,״
הסכים מר גלנץ ,״אך מקדושה לטומאה הדרך לא
כל כך רחוקה. הנה, למשל, היה ברוסיה, בכנסיה האורתודוכסית
שם, איש אחד, אינני יודע אם שמעתם
עליו — בשם רספוטין. קודם כל הוא היה אדם קדוש.
אחר כך חו ט א ...מלבסקי! הוא לוקח איזה בנות אחדות
ומסדר מלודיות בג׳אז. זה לא דבר קדוש. זה נורא
איך שהם שרים את הבן יקיר לי אפרים או חסד עשיתי
לן. צריך להתחשב עם הטקסט. את זה כתבו, אחרי
הכל, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל.״
לא בא בחשבון שהאקדמיה תוציא חזניות, קבע מר
גלנץ .״קודם כל, היו בבית־המקדש לח־יים, לא לידיות.
שנית, גם מטעמים מסורתיים.״ הוא הודה, אמנם, שגם
אשתו מתנגדת להפליה נגד חזניות, אולם נשים, לדעתו,
מתאימות למקהלה, לא לתפילה.
חקרנו לדעת אם התחינה בקול, כתוצאה מחזנות,
איננה מתגנבת גם לשירה אופראית, וקיבלנו מחמאה
על שאלה זו .״זמר צריך לדעת את הסגנונות של כל
תפילה. אם ישיר אופרה בסגנון תפילה, יצחקו לו. אם
להיפך, גם כן. אם הוא שר ליד של שוברט בסגנון
דוניצטי, זה מצחיק. אם ישיר ונתנה תוקף בסגנון לה־טראביאטה
— אוי ואבוי לו.״ מר גלנץ, שהוא טנור
לירי, שד בקונצרטים אריות מתוך היהודיח ויבגני אוג־ייגין.
לא היה אוי ואבוי לו.
הוא היסס לפרט את שמות האופרות האהובות עליו
ביותר .״אם אומר — יסקלו אותי באבנים, כי אומר
שאני אוהב את וואגנר. אפילו את וורדי ודוניצטי אין
להשחית לאופרה של ואגנר, או אפילו של ביזה. המו־

סיקר, של ואגנר היא רצינית ודרמטית יותר,״ אמר האיש,
שלמד זימרה גם אצל מורהו של קארוזו הגדול.
במלחמת הפרימדונות קאלאם־טבלדי, אנו שמחים לומר,
עומד רקטור האקדמיה לצידה של מריה קאלאם.

צפרדע איננ ה חזיר
אילמלא פגשנו השבוע במר הלל שמיר, ספק אם
היינו תוהים עד כמה מדאיג הוא עתיד הצפרדעים
בארץ .״המצב הוא חמור,״ העמיד אותנו מר שמיר
על הסכנה .״הצפרדעים הולכות ומושמדות. יש בארץ
שגעון של ניקוז. מנקזים שוות ומייבשים ביצות ומחסלים
כל טיפת־מים מיותרת. ואילו הצפרדע זקוקה
לכמות מסויימת של רטיבות. יש סיכויים שבמשך תקופה
לא ארוכה תהיה הצפרדע דבר נדיר בארץ.״
כשלא הזדעזענו מכך ביותר, והזכרנו שעוד כמה
סוגי בעלי״חיים, כמו בני־אדם ישרים למשל, נעשים
נדירים בארץ, הוכיח לנו מר שמיר מיד את עדיפותה
הרבה של הצפרדע .״צפרדעים משמשות לכל מיני
מטרות: למטרות נסיוניות במדע, למבחנים שונים ברפואה,
תעשיית הרפואות משתמשת בהן, למאכל, וגם אני
אינני יודע את כל הדברים שהצפרדע משמשת להם.״
רק מטעמי נימוס לא הזכרנו למר שמיר על שימוש
אחר, שמצאו חכמינו ז״ל :״בכל עושה קדוש ברוך הוא
את שליחותו, אפילו על־ידי צפרדע״ >ב״ר י׳; במ״ר י״ח).
מר שמיר, צנום ושחום, בעל שיער מכסיף ועיניים
תכולות, הוא אולי המומחה מספר 1בארץ לעניני
צפרדעים. האיש המנהל כיום משק קטן במושב בוסתן״
הגליל הוא יליד לטביה, למרות שהוא נראה כקיבוצניק
יקה. וזה אולי בגלל העובדה שמאז עלותו ארצה, לפני
35 שנה, בילה את רוב שנותיו בקיבוצים, כמו ביתי
אלפא ורמת־יוחנן. הוא עבד שם בבריבות־הדגים והת־ענין
בכל הדברים שהסתובבו במים. בין השאר גילה
את הצפרדע .״מצאתי שזה משהו שאפשר לנצל אותו
למטרות שונות,״ אמר.
מזה 12 שנה אין דבר המעניין את מר שמיר כמו
הצפרדעים. מצאנו בספריתו מספר ספרים המוקדשים
אך ורק לנושא זה פרט להצפרדעים של אריסטופאנס,
אולי בגלל תוכנו הנועז מדי של המחזה. מר שמיר
הוציא מספריתו את המדריך השימושי לצפרדעים והודיע
לנו :״בספר זה בלבד יש 500 מינים של צפרדעים.
בארצות־הברית בלבד יש כ־ 20 אלף מינים של צפרדעים.
אולי רק אלפיים, אינני זוכר את המספר בדיוק.״
תוך דקות ספורות למדנו עד כמה מפגרת ישראל אחרי
ארצות־הברית גם בשטח זה.
בארץ יש רק ארבעה מיני צפרדעים. הראנה רודי־בונדה,
צפרדע הנחלים הירוקה שהיא הגדולה בארץ.
ההילה ארבוריאה, אילנית בעברית, שהיא צפרדע העלים׳
והבופה בורודיס, שהיא הקרפדה המוכרת לכולנו מהתקופה
שהיינו אוספים אותה בשלוליות שבקצה העיר.
מלבדן עוד קיימת בארץ הפלבוטיס סוראקים שהיא
קרפדה מיוחדת במינה, החופרת את עצמה באדמה ויוצאת
לאויר העולם רק בלילה.
מר שמיר ניסה לגדל צפרדעים באופן מקצועי. זהו
דבר מסובך מאוד. במיסמך רשמי של משרד־החקלאות
של האומות המאוחדות נאמר בפירוש שטרם הוכח שמישהו
הצליח לגדל צפרדעים. שמיר בנה לצפרדעים
בנין מיוחד עם רצפת זפת ומים. הוא גידל שם כ־20
אלף צפרדעים, אלא שהן נעלמו לאט־לאט, והסיבה לא
ברורה לו עד היום. חלק מת וחלק נטרף. את אלה
שהצליח לגדל שלח שמיר בקופסות־קרטון לחוץ־לארץ.
מחיר כל צפרדע למטרות רפואיות הוא כחצי דולאר.
מר שמיר הראה לנו מכתב של חברה אמריקאית
לשימורי־מזון, המייצרת גם שמורי צפרדעים, בו היא
מודיעה לו שהיא מוכנה לשלם לו עד 80 סנט לצפרדע־מאכל
בת חצי קילו. עד לפני שנתיים היד, המחיר שני
דולאר. אולם בזמן האחרון מייבאת ארצות־הברית צפרדעים
במספר רב מקובר״ הודו, סין ויאפן. הצרה
היא שהראנה קטיסבנה, הצפרדע המיועדת למאכל, שמשקלה
כחצי קילו, אינה גדלה עדיין בארץ.
״ניסיתי כמה פעמים לעניין את הממשלה בגידול
צפרדע זו,״ גילה מר שמיר .״אמרו שיש סכנה שהצפר
דעים
יתרבו, יברחו ויגרמו נזק, ישמידו בריכות־דגים
למשל. אבל הבטיחו לי תמיכה. הצרה שאין מחלקה
מיוחדת לצפרדעים במשרד החקלאות. אפשר בקלות
להפוך את זה לענף כלכלי חשוב.״
.כאשר הבענו את החשש כי כשיוחל בגידול צפרדעי־מאכל
לייצוא, יתחילו לאכול אותן גם בארץ, הרגיע

אותנו מר שמיר :״אוכלים רק את הרגלים של הצפרדע,
ואני לא חושב זה גועלי. זה ענין של דעה קדומה.
יתרגלו לזה כמו שמתרגלים להרבה דברים. אני בעצמי
לא טעמתי עוד צפרדע, אבל זה מוכרח להיות טוב.
למה שיהיה רע? סוף־סוף צפרדע איננה חזיר, אז
למה שלא יאכלו אותה אצלנו ״

ספ 1רט
קולנוע גסיסה דומעת. את תפקיד הרופא
האידיאליסט ממלא פאול מוני הטוב והזקן,
שחזר לקולנוע אחרי הפסקה של תריסר
שנים רק משום שהתפקיד מצא חן בעיניו.
מוני הממשיך לשחק בסגנון סרטי שנות
הארבעים, בדרמטיות מופרזת, נשאר שחקן
גדול גם בדור של שחקנים אולטרא־מודר־נים.
דויד ויין, המשחק לצדו את תפקיד איש
הטלביזיה הטוב, שאינו מסכים לשיטות המקובלות
במקצוע זה, זועם לא פחות מד״ר
אבלמן, אם כי משכנע פחות.
הסרט לוקה בכמה חסרונות, שהגדול
בהם היא סנטימנטליות מופרזת. כך למשל
מתארכת סצינת גסיסתו של הרופא הזקן
לקטע ארוך ומיותר וקיטשי במקצת. במאמץ
לסחוט דמעות, סחטו יוצרי הסרט גם את
אוירת החמימות האנושית שהיתר, צריכה
להיות עיקר יעודו של הסרט.

גבור י1ת־ק

סיד צ׳אריס ב״נערה למסיבות״
זה קרה ברפת מזוהמת
ישראל עגור השנור
הישראלי הממוצע, מגיל 15 ומעלה, הולד
24 פעמים בשנה לקולנוע. בכל הזדמנות
כזאת הוא תורם שתי פרוטות הכלולות במחיר
הכרטיס לקרן הקיימת לישראל. תרומה
של חמש אגורות בשנר, אינה נראית כל כך
חשובה לאזרח, אולם לקרן־הקיימת מכניסים
30 מיליון המבקרים בבית־הקולנוע בשנה,
סכום של 60 אלף ל״י, שאין להתבייש בו.
בימים הקרובים תצטרך הקרן־הקיימת למחוק
סעיף זה מטור הכנסותיה. בעלי בתי
הקולנוע, שחיפשו כבר מזמן דרך להפטר
מהתרומה המטרידה, ושקיבלו לאחרונה מכתבים
מאזרחים שאיימו לתבוע חזרה את התרומה
הכפויה מצאו פתרון.
אחרי השינוי שחל בחלוקת המטבע הישראלי,
שוב אין הפרוטות קיימות. בעלי
בתי־הקולנוע הודיעו לקרן־הקיימת כי אינם
מוכנים לגבות מיסיס במטבע שאיננו קיים.
סרטי הבט אחורה ברגשנות
האדם הזועם האחרון (מוגרבי, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא ד״ר סם אבלמן,
רופא יהודי המקדיש את חייו לתושבי שכונות
העוני של ברוקלין. אבלמן, המתואר
בסרט כדמות הלקוחה מתוך האגדות לסטודנטים
לרפואה, מביט קדימה בזעם. הוא
זועם על הרופאים המרמים את חוליהם באמצעות
כל מיני פטנטים חשמלים, על ה־חמריות
המופרזת בחיי החברה על הטלביזיה
המסחרית, ועל תרופות הפטנט.
חייו של אבלמן תוארו ברב־המכר של הסופר
האמריקאי ג׳ראלד גרין, כפי ששמע
אותם מפי אביו הרופא. דניאל מאן, הבמאי,
נטל מהספר את דמותו של הרופא
היהודי הזקן, בעיקר כדי לרפא באמצעותה
את הצופים מההתמכרות לטלביזיה. הוא
הציג את דמותו של אבלמן כשאיש הטלביזיה
המסחרית מנסה לראיין אותו כאמצעי
פירסומת לבית־חרושת לתרופות, התרכז
לפעמים יותר על הנעשה מאחורי הקלעים
של הטלביזיה מאשר על דמותו ההירואית
של אבלמן.

נערה לבל המסיבות זירון, תל-
אביב; ארצווע־הברית) נוצר במתכונת הטובה
לכל הנסיבות של אהבה אמיתית המתגברת
יעל כל המכשולים. למטרה זו הוסרו קורי
העכביש מעל כמה פרצופי גנגסטרים עם
סיגרים עבים בפיותיהם, השמורים לכל צרה
במחסני הוליבוד; מעל כושי כסוף־שיער ו־צרוד־קול
המשחק זה 30 שנה בתפקיד המשרת
הטיפוסי; ומעל שובר הלבבות דק־השפם
וכחול־העיניים — רוברס טיילור.
טיילור הוא הפעם מסכן במיוחד. בילדותו
שבר מנגנון של גשר את רגלו והוא נשאר
צולע. ועם רגל פגומה, כך מתברר, לא
מועילים גם קסמי הפרצוף הגברי. הנשים
פשוט מתרחקות ממנו, ואפילו אשתו עוזבת
אותו. ברוב כעסו נודר טיילור נדר שלמרות
המום הנורא יבוא יום ויעריצו אותו. למטרה
זו הוא הופך לפרקליטה של כנופית
גנגסטרים שיקאגואית, שבהתאם למסורת כל
חבריה הם מעוקמי־פנים ונוראי־מבטים.
משחק חיור כסיד. עד שיום אחד
מתחולל הנס. טיילור המסכן פוגש בסיד
צ׳אריס, חשפנית קטנה במועדון־לילה. סיד,
שמשחקה חיור ככיד, היא מה שהינה בזכ-ת
העובדה שבגיל 15 עברה את התהליך הביי־לוגי
הטבעי דווקא ברפת מזוהמת באוקלהומה.
מאז היא שואפת לעבור את אותו
התהליך שנית, אולם בארמון מפואר בשי־קאגו.
למטרה זו היא אינה בוחלת גם
ברגלו העקומה של טיילור.
ודוזקא ברגע ששניהם מתחילים להיות
מאושרים כדי לסיים את הסרט בכי־טוב,
מתחילות הצרות. טיילור מסתבך עם הגנגסטרים
שלו. וסיד חושבת הרבה בטרם היא
אומרת לו :״עזוב אותם, בטרם יקרה משהו!״
טיילור לא שומע והמשהו קורה .״אין
ברירה!״ טוען טיילור שעה שצ׳לו משמיע
מנגינה קודרת ברקע. אבל סיד אינה נרתעת
היא שוב חושבת ומוצאת את התשובה:
״אם אתה בצרה, מקומי לידך ! ״
לכוד בין החוק ובין ריקו מנהיג הגנגסטרים
(לי ג׳י. קוב) ,המאוהב בתמונתה של
ג׳ין הרלו עד כדי כך, ששעה שהיא נישאת
לאחר הוא שולף את אקדוחו ומוריק את
מחסניתו בתמונתה, הופך סוף סוף טיילור
לגבר. הוא מסגיר את הגנגסטרים בידי השוטרים,
ניצל מאש מכונות־היריה ומבקבוק
החומצה המאיים להשחית את פרצופו וזוכה
לקיים את הנדר — כולם מעריצים אותו.
הסוף הוא המותח ביותר. מה יקרה עכשיו?
ואז באה ההפתעה הגדולה — טיילור
וצ׳אריס נעלמים חבוקים אל תוך הלילה.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגיס בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
400 המלקות (גת, תל־אביב) —

כור ההיתוך היוצר גברברים, בסרט אוטו-
ביאוגראפי של פרנסוא טריפו.
• אורפיאום הכושי (חן, תל-אביב)
האגדה היוונית העתיקה באינטרפטציה של
הפסל והמשורר מרסל קאמי. האהבה עד
אחרי המתת בין נהג חשמלית לבת איכרים,
על רקע קרניבל ברזילאי.
• גורלו של אדם (צפון, תל-אביב,
ארמון, חיפה) — אפופיאה של אדם פשוט
במלחמה. סרגי בונדרצ׳וק מביים ומשחק את
סיפורו של מיכאיל שולוחוב.
סרט שחובה לראותו:
• אהובתי הירושימה (פאר,
תל־אביב) — הנפלא בסרטי הדור.
אפיזודת־אהבה בין אדריכל יפאני לשחקנית
צרפתיה, מוגשת בסגנון
קולנועי נדיר. משחק עילאי של
עמנואלה ריבה__ .

כדן רגל
בל אלונקות

טל משחק הכדורגל שנעיד היטבת
כין מבכי תל-אביב להפועל
חיפה ושהסתיים כתוצאה תיקו
,1:1מספר שייע גלזר:
קראתי בעתון שיש נשים של כדורגלנים
שמרביצות לשוטרים. אשתי מצאה עיסוק
אחר. היא פתחה מכון ליופי. וכבר
שבועיים היא עושה לי חור בראש שאני
מוכרח להודיע על זה לנשים שלכם. אז
אני מוכרח להתחיל בזה את הרשימה שלי,
כי אחרת אין לי מר, לחזור הביתה. אתם
יודעים מה זה נשים. מה שאני יכול להגיד
על זה שאחרי שעוברים טיפול אצל אשתי
מרגישים לגמרי אחרת. קחו למשל, אותי.
רק אני לוקח טיפול ולמחרת יש כבר
שני גולים.
הצרה היא שהשבוע, כשיצאנו למשחק נגד
הפועל חיפה, שכחתי לעשות אחד. כולם
יודעים שמשחק בין הפועל חיפה למכבי

מרכז המגרש, אבל הזדמנויות בטוחות להבקעת
שערים לא היו לרם, והמשחק נגמר
כמו שנגמרה המחצית הראשונה. אמנם לא
ניצחנו, והפסדנו נקודה יקרה, אבל בכל
זאת היה כדאי. כי זאת היתר, הפעם ררא־שונה
שירדנו מהמגרש באותה הידידות שעלינו
עליו, ואף אחד לא היה צריך אלונקה.

השופט שתקו
האסיפה השבועית של שופטי הכדורגל
שנערכה השבוע היתה סודית ביותר. השופטים
הקפידו שאף אדם זר לא יחדור לאסים־
תם. כי הנושא עליו עמדו לדון באסיפה
היה עדין מאוד.
בראשית השבוע הודיע יושב־ראש איגוד
השופטים, מיכאל חדשוני, על התפטרותי
מתפקידו .״נוכח ההתפרעויות במגרשי הכדורגל
שלא זכו לתגובה מצד ההתאחדות,
וההסתה נגד פעולות האיגוד, איני רואה
דרך אלא להתפטר,״ הצהיר חדשוני הג׳ינ־ג׳י
.״ההתפתחויות האחרונות מסכנות את
שלומם של השופטים ואילו ההתאחדות מגלה
יד רכה, ומעלימה עין מהתפרעויות מסו־

•סייע גלזר כטיפול קוסמטי של אשתו
במגרש לא קרה דבר
תל־אביב זה לא סתם משחק ליגה. כי זה
לא רק מאבק על נקודות ומקום בטבלה,
אלא פשוט מלחמה על פרסטיג׳ה. בלי כמה
רגליים שבורות משחק כזה לא הולך.
במשחקים האחרונים נגדם דוקא הפסדנו
כמה פעמים, אבל זה לא הוריד את המתח.
עובדה שהמגרש היה מלא עד אפס מקום.
בק מדבק. עלינו לשחק ובתור ראש
הקבוצה בחרתי את השער. תמיד אפשר
לבחור בין בחירת שער לבין התחלת המשחק
בכדור. כמעט תמיד בוחרים במגרש.
כדור גם כן קובע? ! רק לעיתים רחוקות
קורה שמבקיעים שער תיכף מהמסירות הראשונות.
לעומת זאת המגרש שבוחרים
חשוב, אם משחקים נגד הרוח או מול השמש.
בחרתי במגרש שהיה נגד הרוח. אבל
בעצם לא היתד, רוח בכלל.
תיכף בהתחלת המשחק הופיעו הרבה רעשנים.
אבל לא היתד, להם הרבה עבודה, כי
בכל המשחק היו רק שני גולים. את הגול
הראשון כבשנו אנחנו כבר בדקה החמישית,
כשבהתקפה מצד שמאל מסרתי כדור למרכז,
ורפי לוי המשיך אותו לנחמיאם שהיה בשטח
מת. כשנחמיאם בעט לשער השוער
פורטל אפילו לא זז.
אחרי הגול התעודדנו קצת ובעשרים רגע
הבאים היו לנו קצת הזדמנויות. אלא
שכדורגל זה לא מכירה פומבית ולא כל
הזדמנות תופסים. אחרי חצי שעה, באה
סידרת התקפות של הפועל, שבאחת מהן
הבקיע שלמה לוי את שער השויון.
מאז עברה השליטה לד,פועל. שני האחים
סימנדיריס נדבקו אלי ואל רפי לוי כמו
בול למעטפה, וגם כשהחלפנו את המקומות,
ואני עברתי לשחק חלוץ מרכזי, הם באו
אחרינו. אם היינו יורדים לשחק בקים הם
בטח היו עולים לשחק חלוצים. חבל שלא
ניסינו את זה.
במחצית השניה שלטו שחקני הפועל ב
כנות
בליגות העליונות,״ הוסיף השופט.
״רוצים לדון על התפטרות חדשוני!״ צעקה
מקהלת שופטים במועדון המדורה בתל־אביב
.״ברים, לך הביתה! באת לסתום לנו
את הפה. אנחנו לא רוצים להיפצע כל שבת
בגללך!״ צעק שופט צעיר שהירבה לעשן.
על הבמה ישב צבי (״האיש בעל הצלקת״)
ברים, גזבר ההתאחדות לכדורגל והאיש החזק
בה, יחד עם חברי הנהלת האיגוד. הם
לא ידעו איך להרגיע את רוחות השופטים,
שדרשו דיון בהתפטרות חדשוני.
העמדה לדין על מכתב. ברים יצא
להתקפת־נגד .״חדשוני לא התפטר בגלל ההתפרעויות,״
טען. לדבריו באה ההתפטרות
על רקע חיכוכים אישיים בין חדשוני לראשי
ההתאחדות לכדורגל. משה מרכוס, המארגן
הנוכחי של איגוד השופטים, חש לעזרתו
של ברים. הוא הקריא מכתב אנונימי של
שופט כדורגל, שהתפרסם בגליון החדש של
בטאון ההתאחדות לכדורגל. תכנו: חדשוני
אינו צודק בהאשמותיו. ההתאחדות עושה
הרבה למען השופטים, וההוכחה: ההתאחדות
מסכימה לצרף שופטים למשלחות לחוץ־
לארץ. חדשוני, טען הכותב האלמוני, חייב
לבקש סליחה מההתאחדות על התפטרותו.
השופטים לא האמינו למכתב .״המכתב
מבויים!״ צעק אחד .״ברים, אתה כתבת
אותו,״ האשים שני.
לבסוף ניצחה ההתאחדות. הודיע מרכוס
לשופטים הממורמרים :״לא נקיים אסיפה
כללית! אני מזהיר אויתכם שאם איזה שופט
יפרסם מהקורה בינינו, נעמידולדין־חברים.״
השופטים השתתקו .״נעבור לסדר היום,״
הכריז מרכוס, החל להקריא את סידור העבודה
של השופטים לשבת הקרובה. ההתאחדות
לכדורגל הוכיחה שוב כי היא השלטת
באיגוד השופטים, תעשה בו כרצונה,
גם אם תימשכנה ההתפרעויות במגרשים.
העולס הזה 1167

אנשים
מסוקי השבוע
דויד כך גוריון, ראש הממשלה :״לקרוא
את התנ״ך באנגלית זה כמו לנשק דרך
מטפחת השופט המחוזי הד״ר
יוסף לאם, בסימפוזיון על מעמד האינט־לגנציה
בישראל :״המדינה מתנהלת על ידי
בוסים מפלגתיים שמטענם הרוחני אינו מב־שירם
תמיד לקביעת דרך המדינה
גבריאל צפרוני, ראש מערכת הבוקר,
על החלטת צמרת מפא״י להחליף את שמה
מחברינו לשרינו :״יש להניח כי בגלגול
הבא יקראו למוסד זה אבינו מלכנו
הגנראל שארל דה־גול, נשיא צרפת,
בתשובה לטענת ציר הפרלמנט הצרפתי כי
רוב ידידיו אינם מסכימים עם מדיניותו
של דה־גול באלג׳יריה :״אדוני, יהיה עליך
להחליף את ידידיך הפיליטונאי
יוסף (״נץ״) ויניצקי, על החלטת ועדת
העורכים לאסור את פירסום המלה אונם
בעתונות :״מעניין איך יודיעו עכשיו ה־עתונים
על נחיתת־אונס נהגו של
שר החקלאות; משה דיין :״בכל פעם
שאני חוזר מנסיעה איתו, כאילו זכיתי במפעל
הפיס.״

מול עכביש באפריקה
כטוב עליו לבו ביין, במרתפו של מועדון
התיאטרון, קבל השבוע הסופר אהרון
מגד חריפות נגד חוסר הלויאליות של
משה כרמל. הסיבה: שר התחבורה לשעבר,
שהחל לרכז את מערכת למרחב, שם
עורך מגד את המוסף הספרותי, תפס את
חדרו ושולחנו של מגד, שנאלץ להסתפק
בשולחן בחדר הקופה למחמאה בלתי-
מבוטלת זכה השבוע כתב יומן החדשות של
קול־ישראל טוביה 0ער. טוביה, שבא
לראיין את מלך מראייני הטלביזיה האמריקאית
אד מורו, לא הצליח לסחוט מפיו
של מורו סיפור על מקרה מבדח שאירע לו.
״אין לי חוש הומור מפותח,״ טען מורו.
אולם בסיום הראיון, הודיע מורו לסער:
״אתה מראיין טוב יעל ורד,
שהתמנתה כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל
בפאריס, השתלמה לא מכבר בצרפת. גילתה
היא מה היה הדבר העיקרי בלימודיה שם:
״למדתי שבישראל האוכל מחכה לאורחים
ואילו בצרפת מחכים האורחים לאוכל. התבשיל
הוא טוב רק כאשר הוא בא ישר
מהתנור אשד, אחרת בשרות־החוץ

מ שאל מ ד,

הישראלי, לו קדר, שליוותה את שרת־החוץ
במסעה באפריקה, ידועח בחוש ההומור
המפותח שלה. כאשר העיר אחד ממנהלי
משרד־החוץ ללו, לפני מסעה, כי מונתה
ללוות את גולדה מאיר כדי שאם ינחת
המטוס נחיתת־אונם ימצא לידה מישהו היודע
להסתדר, השיבה לו :״מובן. אם
נתקל באריה אתפוס אותו בזנב, אבל מה
לעשות אם יבוא לקראתנו עכביש
פחות הומור היו לשתי נשים אחרות: אריקה
סימנדיריס, אשתו של כדורגלן הפועל
חיפה, ורדמילה צ׳יקוכסקי אשתו
של מאמן הפועל חיפה זלסקו צ׳יקובסקי.
השתיים, שנוכחו במשחק קבוצת בעליהן
נגד מכבי נתניה, והתמרמרו על כך שהשופט
קיפח את קבוצתן, היו בין הקהל שהסתער
להכות את השופט. כאשר ניסה קצין משטרה
חיפאי להרחיקן היכתה אותו אשת
צ׳יקובסקי בארנקה ואילו אשת סימנדיריס
סטרה לו על פניו. נגד השתיים הוגשה
׳תביעה פלילית על תקיפת שוטר על
משה צח ר, ראש העיריה נמוך־הקומה של
טבריה, מתהלכות הרבה אגדות. אחת מהן
סופרה השבוע במסיבת רופאים. כאשר לפני
שנתיים פרצה מגיפה של מחלות קיבה
בין תושבי טבריה, נשלחה מטעם משרד הבריאות
ועדה מיוחדת לבדוק את הגורמים
לכך. אחרי חקירה, החליטה הועדה כי הגורם
הוא הזיהום במכוני־המים. כאשר התבקש
צחר לטהר את המכונים, אמר הוא
לרופאים :״אמנם אתם מלומדים גדולים.
אבל אני, משה צחר ראש העיר, אומר לכם:
המחלות באות מאכילת מלפפונים!״

בדי ז בו בי בסין
כאשר הגיע השבוע לארץ הפנסומימאי
הצרפתי מרסל מרסו, הוא התפאר בפני
שחקן הביסה רפאל קלצ׳קין, שבא לקבל
את פניו, כי הוא עוד זוכר משפטים בעברית
מביקורו הקודם בארץ. מרסו התאמץ
מאד להזכר. ולבסוף נזכר רק במשפט אחד:
״שקט בבקשה אברהם ג׳אנח הלא
הוא סורמללו הגדול, ביקר השבוע בהצגת
12 המושבעים בהבימה. בתום ההצגה הים שולמית כת־־דורי קיבלה
ניגש סורמללו אל מאחורי הקלעים והעניק. סטיפנדיה מטעם קרן נורמן להשתלמות במחמאות
לשחקנים. אמר הוא לאכרהם משך חצי שנה בארצות־הברית. היא מיהרה
רודנסקי :״ראיתי על הבמה שני מיני לכתוב מכתב אל לי שטרסכרג, מורה
גשם. גשם טבעי וגשם מלאכותי. הגשם האקטורס סטודיו הידוע, שבעת ביקורו בהטבעי
זה הדמעות שלך.״ וליהושע ג״ד־ ארץ התארח אצלה. במכתבה כתבה שולמית
טונוב אמר סורמללו :״אתה מחזיק מעמד כי היתד, רוצה לבקר באולפנו. השבוע קיב80
שנה, באמת עבודה יפה מאוד של אלו לה היא מכתב תשובה בו נאמר :״אני מד
אין
עשן בדי סיגריות

מדי חודש בחודש מעלה המשפחה הממוצעת בישראל חמש
וחצי לירות מתקציבה בעשן הסיגריות, הסיגרים והמקטרות.
מדי שנה צורכים אזרחי ישראל למעלה מאלפיים ומאתיים טון
סיגריות, חמישה טון של סיגרים, עשרה טון של טבק למקטרת
ו־ 35 טון טבק הרחה. לפי סטטיסטיקה בלתי־רשמית נוהג כל
מבוגר רביעי בישראל לעשן. במשאל בזק בין אישים, ניסו
כתבי העולם הזה לעמוד על מנהגי העישון המקובלים בישראל.
השאלות שהופנו לנשאלים היו: מה היא צריכת הסיגריות שלך
האם ניסית להפסיק לעשן, וכיצד? האם אינך חושש מסרטן-
הריאות?
• יג אלי דין, פרופסור לארכיאולוגיה :״אני נוהג לעשן
מקטרת. כל יום אני ממלא בין 8ל־ 10 מקטרות. לעתה עתה
אין הדבר מפריע לי מבחינה בריאותית ולא חקרתי לדעת אם
עישון מקטרת מפריע בכלל מבחינה זו. הטבק שאני אוהב
לעשן, אם כי לא תמיד אני משיג אותו, הוא טבק הקרוי:
״שלושה אנשים.״
• ד״ר משה סנה, ח״כ מק״י :״אני באמת מעשן יותר
מדי — עד שלושים סיגריות ליום. לפעמים אני מפסיק, אולם
מתחיל מחדש. אם אני מפחד מן המחלות שמביא העישון? איני
יודע. הרי נאמר כבר בתהילים, :אשרי אדם מפחד תמיד.,״
• י הו ש ^ ר גי נ ו כי ץ, סגן ראש עירית תל־אביב מטעם
מפא״י :״איני יודע אם העישון הוא משהו מיוחד. מעולם לא
עישנתי ולא הרגשתי בכל צורך לעשן.״
• קוסו אלול, פסל :״עכשיו איני מעשן. הפסקתי לפני
שנה וחצי אחרי שבמשך שנים עישנתי 40 סיגריות ליום. בוקר
אחד פשוט נמאס לי השיעול המטונף שלי. הפסקתי את העישון
לא בגלל סרטן־הריאות אלא בגלל הסרחון שהפצתי סביבי.״
• יגאל אלץ, ח״כ אחדות־ד,עבודה :״איני מעשן יותר
מסיגריה או שתיים ליום, לכן זה אינו מטריד אותי. אולם
פעמים רבות אני מסתובב שעות שלמות עם סיגריה כבויה
בין שפתי.״
• פרופסור יוסף אשרמן, רופא־נשים :״אני מעשן
עד עשר סיגריות ליום. ניסיתי כבר להפסיק אבל אלד, היו נס־יונות
כבדרך־אגב. ידוע לי כמובן שזה מזיק מבחינה רפואית,
אולם ישנם דברים רבים שאנחנו עושים תוך ידיעה שהם מזיקים.
העישון הוא אחד מהם.״
• בו עז ע ב רו! /מבקר רדיו :״עישנתי, אולם חדלתי. יום
אחד לפני שמונה חודשים כיביתי את הסיגריה ואמרתי לעצמי:

העולם הזה 67ו ו

די! זד. לא היד, מחשש למחלה כלשהי. אלא שהסיגריות צרבו
את שפתי והחלטתי שהתענוג אינו שוד, את הסבל.״
• שמעון פינקל, שחקן הבימה :״עתה כמעט ואיני מעשן.
אולם עישנתי ברצינות כשהייתי ילד בגיל 6עד .12 אז
אמרו לי כי כדי להיות שחקן עלי להפסיק עם זה. ואכן הפסקתי.
אך כשלמדתי בברלין, אמר לי הפרופסור שלי, ששמו
היה דניאלי, כי עלי לעשן מפעם לפעם כדי להתרגל לאויר
הדחוס שבתיאטרון, וכדי שגרוני לא יהיה רגיש מדי. לכן אני
מקלקל לעיתים סיגריות.״
י• דוד שיפמן, יושב־ראש התאחדות הסוחרים :״המיכסה
שלי היא 25 סיגריות ליום. לא ניסיתי בכלל להפסיק. אילו
הייתי מנסה לחדול לעשן ודאי לי שהייתי מצליח. איני עושה
זאת משום שאני נהנה מן העישון ואיני חושש מסרטן־הריאות.״
• אברהם דרורי, מזכיר תנועת־החרות :״כבר 22 שנה
אני מעשן 25 סיגריות ליום, אם כי יחד עם הכיבודים שאני
מכבד עלי לקנות 40 ביום. איני דואג למחלה כתוצאה מהעישון.
מה יכול להיות? אם יתקצרו חיי, לא אקבל את הגימלאות של
הביטוח־הלאומי.״
• אביבה רווה, זמרת :״אני מעשנת קופסה ליום. איני
מודאגת מן הדיבורים על מחלות, לכן לא עלה כלל על דעתי
לחשוב על הפסקת העישון.״
• אבא אלחנני, אדריכל :״החל מגיל 13 אני מעשן
שתי סיגריות ליום. כך זה נמשך אצלי 30 שנה, אולם אין זו
בעיה רצינית אצלי*.
• נתן קנת, עורך־דין :״אני מעשן 15 סיגריות ליום.
ניסיתי להפסיק ועלי לומר כי הדבר קל למדי. ההוכחה: הפסקתי
קרוב לעשר פעמים. איני מפחד מכל הכרוך בעישון,
פשוט איני חושב על כך.״
• יצחק שמעוני, עורך תכניות בקול־ישראל :״אני מעשן
25 סיגריות ליום. פעם הצלחתי להפסיק למשך שלוש שנים.
השיטה להפסיק את העישון היא אחת ויחידה: לקבל איזה
שפעת, להפסיק אז לעשן ולא להתחיל מחדש. גם סרטן־
הריאות עלול אולי להרתיע, אולם לא אצלי. יש לי דברים
אחרים לחשוש מהם, מכדי שאחשוש מסרטן.״
>• עליזה עולש, קוסמטיקאית :״אני מעשנת. ועוד איך
מעשנת. כמו קטר אני מעשנת. שתי קופסאות ליום. עשרות
פעמים ניסיתי להפסיק והמשכתי. אני תושבת שלאופי שלי
מתאים לעשן. מסרטן־הריאות איני מפחדת בכלל. אני מעדיפה
לחיות מעט אבל לחיות טוב.״

ריך בסטודיו כל יום שני וחמישי. בואי
כמה רגעים לפני השיעור ונשתה יחד קפה״
הגרפיקאית הצעירה בת־שבע
בריש 23 שיצאה לפני חדשיים לפקין
דרך מוסקבה, כדי לארגן את תערוכת פלאי־פלאים
מארץ סין, שנפתחה השבוע בפסג׳
התיאטרון הקאמרי, נתקלה בביקורה בתופעה
מוזרה. בכל מקום בו ביקרה בחודש שהותה
בסין העממית, קמו הנוכחים ומחאו כף
כאשר הוזכר,שם ישראל. התרשמותה העזה
ביותר של בת־שבע, שהיא ילידת בלגיה,
מההווי הסיני — המלחמה בזבובים .״בכל
ביקורי בסין לא פגשתי אף זבוב אחד,״
סיפרה .״כולם הורגים זבובים. ברכבת היו
כולם נוסעים מצויידים במקלות מיוחדים
להשמדת זבובים לציון מיוחד במינו
זכתה השבוע חיה הררית, שעה שהע־תון
שיקאגו סאן-טייסס פירסם את שבחיו
של אחד המבקרים שראו את הסרט בן־חור.
הריע לה האיש בסגנון הרומאי :״זוהי, אם
אי פעם ראיתי כזאת, ווועאאא מושלמת!״
השידורים המסחריים של קול־ישראל
נכנסו לתקפם כבר השבוע בשעת השידורים
על התקריות בגבול הצפון. שעה שרואיין
על־ידי איש קול־ישראל, התבקש אלוף פיקוד
הצפון, מ אי ר (״זרו״) זו ר ע להציע
איזו פירסומת מסחרית אפשר לשלב בדו״ח י
על התקרית. השיב זורע :״זו פירסומת
מצויינת לתותתי קארביד המיועדים להשמדת
ציפורים משטחי גידולים ח״כ המפלגה
הדתית הלאומית מרד כי נו רו ק
עסוק בימים אלה מאוד. לרגל יובל ד,־57
שלו הוא קיבל לא פחות מאלפיים מכתבי
ברכה. נורוק החליט להשיב על כולם, כותב
מדי יום ביומו 20 מכתבי תשובה
כאשר הודיע פיי ב ל קנ טו ר, חבר מועצת
עירית תל־אביב מטעם אחדות־העבודה, כי
ילחם בכל רמ״ת אבריו נגד העלאת מיסי
החינוך בתל־אביב, השיב לו חיי ם ל בנון,
ראש־העיר לשעבר :״אתה תלחם רק ברמ״ז
אברים. אבר אחד שלך יצביע תמיד בעד
ההעלאות קבוצת הכדורגל של נסית,
שהנהיגה לאחרונה סגנון חדש במודעותיה,
בנוסח :״בשבת יתקיים משחק חד־צדדי
או ״בשבת יערך משחק רב־תהפוכות נגד
קבוצת־חוץ הופתעה השבוע מאד. שעה
שחברי הקבוצה, ובהם השחקנים אורי
זוהר ורפאל קלצ׳קין, היו באימון שיגרתי,
ערכה קבוצה אחרת משחק, כינתה את
עצמה בשם קבוצת נסית.
• לפניהן, בנו הקטן של הכדורנלן־מאמן
זלטקו צ׳יקובסקי.

החי
מכונת האמת
רי* עבדת, גילה הארכיאולוג אברר,ם נגב חרסים בני
לאל פיי ם שנה, הנושאים עליהם את טביעות האצבעות
של יוצריהם, שלחם למעבדה הקרימינולוגיה של משטרת
ישראל לזיהויים על־ידי מומחים לטביעת־אצבעות.

מכונת השקר

ף 6פינסוויל, ארצות־הברית, נעצר פלויד הרגרוב באש־
[ ״ מת רצח בעל אהובתו, נחקר במנונת־אמת, טוהר על־ידה
מכל אשמה, נדון למאסר־עולם לאחר שהודה מאוחר
יותר באשמתו.

מדעי החכרה

ך קריית־חיים, זייף נער בן 16צ׳ק כדי לממן את
2״ המשך לימודיו, נעצר על־ידי המשטרה, זכה בסטיפנ־דיה
לשלוש שנות לימודים, אחרי שהפרשה התפרסמה ב־עתונות.

שבמוח, כמוה
ף הדרה, נתן הושב העיר גט לאשתו בטענה שהיא
* 2בוגדת בו, המשיך לחיות עימד. תחת קורת־גג אחת
במשך שנה, ביקש להתחתן עם אשד, שניה, חוייב על-ידי
הרבנות הראשית לתת לגרושתו גט בפעם השניה.

פה 7הס ז 7א ידברו
י ** מכריה, עצרו שוטרים גבר שטען בתנועות ידיים
[ ״ ש הי א חרש־אילם, הודיעו לו למחרת היום שהוא משוחרר,
הופתעו לשמוע את תשובתו :״שלום!״

עין תחת עין

ף •״אימץ־לציון, צפה צעיר במשחק כדורגל, צעק כי
. 2שופט הקו לא ראה פאול, גרם לקטטה, נפצע בעינו.

הדרן

אילת. פרץ אלמוני למסעדה גלידה, גנב בקבוק קובל ״ יאק וחצי עוף צלוי, פרץ לאותה מסעדה לאחר יומיים,
גנב בקבוק קוניאק ועוף צלוי שלם.

00111*118 06010X1
ף* כפר״שלם, הוזעקו שוטרים בשעות הערב לחפש אחר
^ הילדה דליה מזרחי בת השבע שנעדרה מביתה, הפסיקו
את החיפושים אחריה רק בשעות הבוקר, לאחר שהתגלה
כי הנעדרת ישנה מתחת למיטתה.

תנור

לחו

שכר ועונש

דגס 1960

ך ״ נ׳ מוסין, בא מעתוק דרוויש לבקש שכר יומיים עבו־
^ ד ה מחיים שלמה, מצא אותו בגילופין, הוזמן ללכת
עימו למשטרה, נס באמצע הדרך לאחר שהוכה על־ידי המעביד
מכות־רצח.

* ה תנוי־ 7 7 ^7י׳ /נ 1ם וסת הדלק^ץ המווונכלל

חופשת מחלה

^ רגכה, זכו תלמידי הישובים באיזור לחופש, לאחר
[*שבית־הספר במקום נסגר מפאת מחלת הפה והטלפיים.

זרע הפורענות
ך ניוייורק, ארצות־הברית, פתחה קטרין קורנל את מם־
- 2באתה. הופתעה למצוא בתוכה את בנה בן ד,־ ,24 נאלצה
תחת איומי סכין מטבח להשקותו כמה כוסות בירה,
להריק לכיסיו את תוכן הקופה.

ללא כיסוי

ף רמלה, נידב יעקב הדוש שמיכה לקבצנית זקנה ש־
[*,קפאה מקור, גילה מאוחר יותר כי אשתו תפרה בשמיכה
את חסכונות המשפחה 380 :ל״י.

אגטי־קולוגיאליזם
ף*אז׳ביג׳אן, ניגריה, הפסיד המלחין תומס קישי 4000
בלירות שטרלינג לאחר שוועדת מומחים קבעה כי המוסיקה
שלו, שזכתה בפרס ראשון בתחרות להימנון הלאומי
הניגרי, נגנבה מחוך שיר־לכת בריטי.

עולם השקר

ף*י כני־כרק, סיפרה ישישה בת 80 כי חלמה שמלאך־
[*אלוהים הביא לחדרה סכום כסף גדול כשי מעולם האמת,
גילתה לאחר חיפוש קצר בחדר כי חסכונותיה בסך
של ארבעת אלפים לירות, נעלמו.

העולם הזה 67ז ו

בע 1יכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים.

אחד הד!,ואים מגי ן

המשתתפים במשלוח חומר המתפרסם בעמוד זר.
יוכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מזי שבוע
בשבוע. הזוכה השבוע — משה צוו־נ. חל־אביב.

הרופא המהולל נכנס לחדר־ד,ניתוחים. על־המים ה שכב
* 111ח /גיר• 1׳ ׳ 1החולה, מסביב עמדו תלמידי בית־הספר לרפואה.
במשך דקות מספר השתרר שקט בחדר הניתוח. כשגמר הרופא את הניתוח וזרק
הצידה את הכליה החולה, מחאו לו הסטודנטים כף. הרופה חייך והשתחווה, מחיאות
הכפייב לא פסלי. המנתח הבין את הרמז והוציא את האפנדיציס בתור הדרן.

חיה שורינסקי, חיפה

מה ש מ תו ח
-מ תו ח !

זה מול זה

>*״ אד>ה קרן ן

לילה טוב מ>בה
פעם התקיימה מסיבה בביתו של אחד
המשוררים הצעירים. היה כל כך משעמם
עד שהתחילו לקרוא קטעים מתוך
מאזניים, ירחון אגודת הסופרים.
קראו וקראו והנה הגיעו למאמר של
עמנואל בן גריון. הסופר בן גריון התאונן
במאמר, כי אחד העוסק באוירונאות
ומדע גנב את שמו וחותם גם הוא עמנואל
בן גריון .״בכלל,״ התאונן הסו פר
,״גונבים את שמי, קוראים לי בשמות
מוטעים וכו׳ .רק טעות אחת אני
אוהב,״ סיכם הנשדד ,״כשקוראים לי
,מיכה׳ על שם אבי.״
המאמר שיעשע את כולם. השעה היתד,
שתיים בלילה, ואחד ניגש וטילפן
לעמנואל בן גריון.
״שלום מר בן גריון,״ אמר לו ,״קראתי
את מאמרך וכולי התרגשות. זה באמת
סקנדל שגונבים לך את השם.״
״עכשיו מצלצלים?!״ התרעם הסופר.
,,רציתי שתדע שאני לימינך,״ היתה
התשובה.
לאחר עשר דקות צלצל הטלפון שנית
בביתו של בן גריון.
״הלו,״ נשמע קול הסופר.
״שלום עמנואל, אמנם כתבת במאמרך
כי אינך אוהב שקוראים לך כך אבל
דע לך שאני לימינך בכל עת.״
מר בן גריון נדהם כנראה משפע המעריצים
וסגר את הטלפון. מה שברור
הוא שהשיחה האחרונה גרמה לו הנאה
רבה :״אמרת שהטעות הכי אהובה עליך
היא שקוראים לך מיכה,״ שמע הלה קול
של נערה מתקתק ,״ובכן לפני השינה,
אני מרשה לעצמי לומר לך לילה טוב
— מיכה.״
משה צויג, תל-אביב
חסשיריס בועד הפועל של ההסתדרות רוצה כל
אחד להגיע לקומה החמישית. הפעם דאג
הקורא מאיר גינצבורג מיפו לאלה שלא
הצליחו — הם יכולים להגיע לפחות
לשורה החמישית. ניתנת להם ההזדמנות
להשלים את החמשיר הבא, ולזכות ב־פירסום
בעולם הבא. ובכן:

היתה דוגמנית, שמה עמליה,
שחיזרה אחריה -פמליה.
הזוכה המאושר
מיליונר מבוגר,

ולקינוח, הנה שני חמשירים שלמים:

חיפאית התלבטה עד כלי די :
״יום האס מתקרב! מה כדאי
לאמא לתת
שתשמח כאמת״
והיא נכד הביאה כשי.(א. ט ,.חיפה)

לרגלי.
רקדנית

במשרד התהלך לו ברנש
אומלל ומסכן ומיואש:
הוא אוהב את אשתו.
היא אוהבת אותו.
אבל גם את הבוס החדש.
(ב. י ,.פתואל)

העחוסשול״ס
יו״ר ועדת החינוך של הכנסת, ח״כ ישראל גורי, מצטרף לכפר של
צמחונים...

לאחר שיגמור לטרוף את המורים התיכוניים.

החשוד בזיוף ציונים באוניברסיטה הנו סופר צעיר

9תג ס

ח ל סו בוז...

מדורלהיפוכם של פסוקים
9איזהו׳ גיבור — הכובש את מונרו
(ראובן ווים, ירושלים)
9אין מביאים ראיה מן השוטרים
(חנה בירנצוויג, תל־אביב)
9אל תסתכל בקנקן אלא בסטריפטיז
(רינה וויסברג, תל־אביב)
9נכנס יין רצה עוד
(רותי שני, צה״ל)
9על שלושה גברים העולם עומד: על
דיין, על אבן ועל הזקן
(יהודה חיים, רחובות)

סוף סוף סופר ציוני צעיר.

אשת המאמן צ׳ יקובםקי התקיפה שוטר

מפצחהשוטרים לצ׳יקובסקי.

הנער שזייף צ׳ק יקבל סטיפנדיה מאבא חו שי...

. .לבן־אפרים מגיעה קתדרה.

אממח בידור החמודים והגם

$ 2 0/0שבעיםרצון
משך שבועות רבים ישבו בקומה
השלישית שבמרכז בנק דיסקונט
פקידים שתפקידם היה לטפל במיון
של החומר הרב שהתקבל, בתשובה
למשאל ציבורי על שירותי הבנק.
אלפי התשובות שהגיעו, ידריכו
את הבנק לקראת שפורים נוספים
בשירות הניתן ללקוחות. היו הנ חות
שנתאשרו והיו דברים שחוד שו,
היו הצעות מענינות והיו דברי
ביקורת המביאים להרהורים ולמחשבה,
אך על הכל היו גילדי
אהדה מצד הציבור אשר ברב רובו
הביע שביעות רצון ודברי שבח על
שירותי הבנק. לדוגמה:
• קרוב ל 610/0-מהמשיבים הם
בעלי חשבון בבנק דיסקונט. מענין
לציין כי מתוך \זי 390/0הנותרים,
יותר ממחציתם הדגישו כי לא
העלו על דעתם לפתוח חשבון ב בנק
.״חסכונותי אינם גדולים, איך
אוכל איפוא לפתוח חשבון בבנק?״
מעירים הרבה מבין המשתתפים.
ברור שאלה לא ידעו כי ניתן לפ תוח
חשבון בבנק בסכום אפילו
פעוט, ועל־ידי התמדה בחסכון,
להגיע ולצבור סכום נכבד. בין אלה
שאין להם חשבון בבנק, כ־ 1/3שלא
פתחו עד כה חשבון, כיון שאין
סניף הבנק מצוי בסמוך לביתם.
אין לתכניות הבנק להרחבת רשת
סניפיו מטרה אחרת אלא להביא
את שירותו לכל הזקוק לו.
• מספר גדול מבין המשיבים
הציעו לבנק לקיים תכנית חסכון
לילדים ולנוער תוך חלוקת קופות
חסכון. תכנית מעין זו תוכננה לפני
מספר חדשים על־ידי הבנק ונעשו
כל ההכנות להפעלתה ערב חג
החנוכה השנה. המיוחד שבתכנית
זו: תכנית חסכון ״אגור״ הוא ה שילוב
של שיטת קופות החסכון —
המקובלת בכל התכניות מסוג זה —
עם תוספת מקורית: הוצאת בולי
חסכון מצוירים שיש להדביקם על
כרטיסיה על שם החוסך הצעיר.
• המחקר מורה כי&לזל ציינו
בתשובותיהם שהצטרפו לחוג לקו חות
הבנק בעקבות המלצות ידידי הם.
נקודה זו היא בעלת חשיבות
רבה לבנק, מאחר והיא מצביעה
באיזו מידה קובע השירות הניתן
על־ידי הבנק, בכל האמור לגבי
רכישת לקוחות 230/0 .פנו לבנק
כיון שהבנק בא אליהם על־ידי
פתיחת סניף בסמוך לביתם.
• האם מקבל הקהל מבנק
דיסקונט את השירות שהוא מצפה
מבנק גדול ומתקדם? 920/0הם
בדעה כי הבנק מעניק להם שרות
כזה. יחד עם זאת שאל הבנק את
הלקוחות לחוות דעתם על השירות
הבנקאי הניתן להם ו־ 660/£,מן
המשיבים מצביעים על שירות
מצויין׳ 260/0סבורים כי ה שירות
הוא למעלה מהממוצע,
1.30/0סבורים בי השירות ממוצע
הוא ורק ס/סר 0.מציינים כי ה שירות
מתחת לממוצע.

ב ל גן כ א לגן (מועדון התיאטרון) בדמותם
המרעננת של גדעון זינגר, יעקב בן־
מירא, ראובן שפר ושמעון בר, בחיתולים.
הרביעיה נולדת לצליליו של פרנק פלג, מתגברת
על הבעיות הפדגוגיות השונות של
הרך הישראלי בעזרת חרוזיו הקולעים של
דן אלמגור. ובעיות פדגוגיות אינן חסרות:
איך נולד תינוק, למשל? פרפרים, פרחים,
דבורים ובולעים תינוק קטן והוא גדל בבטן?
את מי רוצים לבלפף? הפעוטים יודעים
את האמת :״צריך לעשות משהו גס!״
והם עושים זאת, פחות או יותר, משך למעלה
משעה. את הסאטירה הפוליטית של
התוכנית הקודמת מהלו בסכרין, ואת החסר
לתבשיל השלימו עם בדיחות מפולפלות.
באחד המערכונים הטובים של המובנית,
עורך גדעון זינגר חידון תנ״ך לחבריו, הפעוטות
בגן. על הלוח ציירה פרידל קש־קשות,
המתארות מזוויות בלתי־רגילות פרקים
מספר הספרים. בפיו של בן־סירא יש
תשובה אחת לכל השאלות :״רחב הזונה.״
וכל פעם שהוא מזכיר את אותה מוכרת־מזון
תנ״כית (״היה לה המזנון הכי גדול
במזרח התיכון״) ,פורץ הקהל בצחוק.
אחד הילדים יודע אפילו לספר שאביו
אומר כי לבריג׳יט בארדו יש החוזה הכי
יפה בעולם. ומה חושבים צברים ציניים על
יום סרט של הקק״ל :״ביום אוספים כסף
ובערב הולכים עם זה לראות סרט.״ לשיר
גאולת האדמה נוסף בית מודרני: דונם פה,
דונם שם /פרוטה לפרוטה מצטרפת /
פקיד פה, פקיד שם /פרוטה לפרוסה מתנדפת.״
זצ״ל
ירוק. את. הכרתם הפוליטית הם
מבטאים בתסכית על שליט עיראק (״קאסם
אמק!״) אשר כדאי לרדיו קהיר להשתמש
בו כמות שהוא. מה עוד שהוא כולו מושר
באנגלית, ואין צורך לתרגמו לצרכי תעמולה
בעולם. בתוך כל הבלגן באה לגן גם ילדה
בשם גאנה, אשר ״מטעמים קולינאריים /
תקענו לה שני סמינרים.״
כקרבנם המיוחד בחרו הפעם הארבעה
במשה נסים — ״זה אברך מלא צניעות ו ענווה
/הוא היה כה ביישן /שפשוט
התבייש שיראו אותו חלילה בצבא.״ כמו
ביתר תוכניותיהם, כן גם בבלגן מבריקה
הרביעיה כשהיא מתעללת ב״מודעה היהודית.״
רב מכובד, המועמד לכם הרב הראשי,
נפסל מיד על־ידם — ״סתם זצ״ל
ירוק.״ הצעה נגדית :״בוא נשחק בחצי־גורן.״
בסוף
הערב, מוכיחים הארבעה לא רק
שצברינו חמודים ועוקצנים, אלא שב־1960
הם גם די גסים.

•שר־אל־ת האמררה
מזה כמה שבועית משמיעה תחנת השידור
הירדנית, רדיו רמאללה, בין תכניות־הזמר
הפופולריות שלה שירים כמו ההיסטוריה
של האהבה, או מנגינת צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה
המכונה טי אמו אטי. הירדנים היו מפסיקים
מיד את שידור השירים המבוקשים אילו
היו יודעים כי הזמרת בעלת הקול העמוק.
השרה אותם, היתד, עד לפני זמן לא רב
חיילת בחיל־האויר הישראלי.
דרכה של כרמלה קורן (ביזמן) בת ה־,22
צברית מדור רביעי, מתזמורת חיל־האויר
הישראלי, בה היתד, זמרת קבועה משך
שנתיים, עד להשמעת תקליטיה ברדיו רמאללה
הובילה דרך לונדון. כי כיום מוכר
שמה של הזמרת המופיעה במיטב מועדוני
הלילה של לונדון ובתכניות טלביזיה בריטיות
רבות, להרבה יותר בריטים מאשר
לישראלים.
קול חמים ומיני. את הקריירה שלה
החלה כרמלה, בעלת העור השחום והעיניים
הגדולות, כרקדנית־באלט מודרני. בגיל בו
מבלות נערות אחרות בין כתלי הגמנסיה,
בילתה כרמלה מאחורי־הקלעים של במות
רבות כלי־לה־לו ודו־רה־מי. הקריירה שלד,
כרקדנית עמדה להסתיים באורח טראגי. יום
אחד התברר לה, כי עצם ברגלה חלשה מדי
והריקוד מסוכן עבורה. אולם מנהל לי־לה־לו
משה ואלין, ששמע אותה מפזמת מאחורי
הקלעים לחברותיה, מיהר להעלותה בתכנית
הבאה של התיאטרון. הפעם כזמרת.
איש לא ניבא גדולות לכרמלה. היה לה
קול חמים ומיני במידה מסוימת, אולם היא
שרה בעיקר פזמונים קלים מהסוג של מוסיקה
לריקודים .״אין לך עתיד,״ אמרו לה
״יש מיליונים מהסוג שלך.״ אולם כרמלה
נשארה, המשיכה לשיר באותו סולם של
מוסיקת־בידור וזימרת־ג׳אז, בעיקר משום
שאלה היו השירים שאהבה.

כאשר גויסה לצה״ל, צורפה לתזמורת
חיל־האויר בניצוחו של סרן אריך טייך, שם
רכשה אח שמה ונסיונה. תוך כדי שרות
נלקחה לארצות־הברית להופעת טלביזיה,
נאלצה להפסיק את הופעותיה כשנקראה לחזור
עקב מבצע סיני.
כאשר ביקרה בארץ להקת ד,לונדון פסטיבל
באלט׳ הכירה כרמלה את אחד מעובדי הלהקה,
נישאה לו ונסעה עמו ללונדון. אולם
נישואיה לא הפסיקו את הקריירה שלה.
בלונדון, המוצפת אמנים מכל רחבי־העולם,
לא היה זה דבר של מר,־בכך לחדור אל
עולם הבידור. עזר בכך לכרמלה יהודי לונדוני,
מורה לזמרה, המוכר בשם מיסטרו
מריו. מיסטרו מריו, דמות ידועה מאוד בין
חוגי האמנים הלונדונים, אינו אלא יהודי
ירושלמי בשם שפירא, דור חמישי בארץ,
החי בלונדון מזה 35 שנה. מריו קשר לכר־מלה
את הקשרים הנכונים והיא זכתה לחוזים
במועדוני־לילה׳ שרה עם תזמורת של
אדמונד רום, והופיעה בעשרות תכניות טלביזיה,
בהן הופיעה גם עם רביעייתו של
מרינו מריני. חברות תקליטים ידועות כמו
אריול וה.מ.וו. הקליטו את שיריה. בשבוע
החולף הקדיש רדיו לוקסמבורג תכנית מיוחדת,
המוקדשת לזמרת הישראלית, שכין
ששת שיריה היה גם שיר אחד בעברית.
ציור גדובטרוטר •שראר
כאשר הורדו בימים אלה אחרוני הפיגומים
מעל בנין תחנת־ד,שידור החדשה. סאו־פאולו,
העיר השניה בגודלה בברזיל (למעלה
מ־ 2וחצי מיליון תושבים) ,נגלה לעיני הצופים
אחד היפים כבניני הארכיטקטורה המודרנית.
מגרר־השחקים הענק, המאחד בקרבו
את כל שרותי השידור והטלביזיה המאוחדים
של הגדולה במדינות ברזיל, נבנה בצורת
מלבן שבמקום משטחי־בטון, הקיפו
אותו מכל צדדיו חגורות בטון צרות. הוא
נראה כבנין גפרורים ענקי. בו הונחו הגפרורים
זה על גבי זה, שתי וערב.
רק משטח בטון אחד, בגובה של כ־12
מטר, מתנוסס על שתיים מחזיתות ד,בנין.
על משטח זה נראו ציורים ענקיים, בגובה
של 8מטר. של דמויות בצבעים כהים. היו
אלה דמויות של ילידים מיערות־העד של
ברזיל, כשהם משתמשים בכל אמצעי הקשר
הפרימיטיביים שלהם.
בצידו האחד של הבגין נראתה דמות אדם
הולם בתוף גדול, ובצידו הרחב יותר אר

דמויות שאחת מהן מחללת, שתיים מתופפות
ורביעית מאותתת בידיה. עבודת־אמ־נות
זו, שעוררה התפעלות בין מבקרי־ד,אמנות
של ברזיל, היתד, מעשה ידי צייר ישראלי
— גרשון קניספל.
ממינכן למינכן. קניספל ( <28 יליד
מינכן שבגרמניה, הוא צבר מגיל .3יחד עם
הוריו ברח עם עלית היטלר לשלטון, עלה
לישראל. הוא החל מצייר בגיל צעיר, רכש
את השכלתו בבית־הספר לאמנויות בצלאל
שבירושלים. קניספל הממושקף, בעל סבר־הפנים
המרצין, ד,ירבה לצייר בעיקר דמויות
בשחור־לבן, דמויות קודרות, מלאות תוגה
וסבל חיים, בסגנון ריאליסטי.
בישראל זכה קניספל בפרס שסרוך לציור,
וכאשר השתתף במשלחת הנוער השמאלי
לפסטיבאל שנערך במוסקבה ב־ ,1957 זכה
שם במקום הראשון בתערוכה בינלאומית של
ציירים צעירים. אולם ההצלחה לא סינוורה
אותו. הוא שאף להמשיך וללמוד, יצא לעיר
הולדתו, מינכן, כדי להשתלם בבעיות
האמנות הפלאסטית. במשך כשנה שימש
קניספל גם כאסיסטנט למרצה באקדמיה, ל־אמנויות
יפות שבמינכן. משם נסע לסאו
פאולו שבברזיל, כדי ללמוד את שילובה של
האמנות הפלאסטית באדריכלות המודרנית.
אולם גם בברזילי, הידועה כאדריכליה וב־אמניה׳
אשר יצירותיהם משמשות נקודת־משיכה
לאמנים מכל העולם, לא נשאר קניס־פל
זמן רב כתלמיד. הוא השתתף במיכרז
לקישוט חזיתו של בנין תחנת־השידור המודרנית.
במיכרז השתתפו עשרות אמנים
ידועי־שם מארצות רבות. קניספל זכה במקום
הראשון, וציוריו נבחרו לעטר את בנין
התחנה.
דינאמי, אסטתי. על גבי ציורי הענק
שלו, שהופיעו על־גבי הפאנלים של ד,בנין,
הורכבה מוזאיקה שהצבע השולט בה הוא
אדום־לבן, עם ניואנסים של ירוק ואדום.
כשנגלו הציורים לעיני הקהל, זכה הישראלי
ר,צעיר לשבחים על דפי המכובדים שבעתוני
ברזיל .״גישה הומניסטית על רקע קלאסי!״
הגדיר אחד המבקרים את ציוריו .״זהו תיאור
פיגורטיבי, שהוא דינאמי ואסטתי,״
הביע את דעתו אחר .״קניספל הצליח לשמור
על שלמות אופיו של ד,בנין.״
כמה מן העתונים טענו כי קניספל העמיק
לחדור לביטויה של האדריכלות המודרנית
המקומית יותר מאשר אמנים ברזילאים
רבים. אחד מהם אף הגדיל לעשות, כינה את
הצייר הצעיר מישראל בשם ״הגלובטרוטר
של הציור.״

העולם הזה 1167

כטודנטיס נחמדים והכל.
נחשו מה שהחברה אומרים עליהן (על־כל-
כנים, מה שהן טוענות שהחברה אומרים
עליהן).

ברבר הוא איש המבקר בבר.

אני כי קשים החיפושים, שכן אין אנו יודעים מה דמות
לו לנושא חיפושינו — אך אנו עדיין מחפשים...
״אנא, רותי, היי חביבה ועזרי לנו למצוא איש את רעהו.
אוקיי? הוא חייב למצאני! חייב אמרי לו שאני מצפה
לו זה עשרים שנה.״

הפתעה

היא בת ,)1167/23( 24 השכלתה תיכונית, כתב־ידד, נהדר,
ואין היא רוצה להפליג בפרטים על הטיפוס שלה. היא אומרת
שכל הפונה ייענה, וכי במשך ההתכתבות תיבחר את
הרצוי מן המצוי.

אמא של 1167/13 תגידי לה:
״לפני כעשר שנים גרתי בשכונת נווה־ערז, ליד פתח־תקוה.
ערב חורפי וגשום אחד, נמצאתי לבדי בבית ופתרתי
תשבצים. הייתי אז בת ,11 ועוד היה לי זמן לזה. לפתע
נכנס הביתה גבר צעיר, הציג את עצמו לפני בשם אלי,
התיישב לידי, ותון דקות מספר השלים לפני מספר תשבצים
בלתי־גמוריס. לאחר מכן הסיפור ארון. הוא בא לבקרני
כל שבועיים, הראה את כוחו במשחקי שחמת מבריקים וב־להטוסים.
עטף עצמו במעסה• של מיסתורין. ואני, כילדה,
הוקסמתי ממנו, הערצתי אותו ושנאתיו.
״יום בהיר אחד גירשתי אותו. הוא הסתלק, ומאז לא
ראיתיו. היום אני פשוט סקרנית לפגשו, לשוחח אתו. ניסי־רז.י
לחקור אחריו רבות, ולא העליתי דבר.
״פרטים עליו: אינני בטוחה כלל ששמו באמת אלי. יש
להניח שגילו למעלה מ־ ,30 ונדמה לי שהוא נשוי ואב לילד.
הוא נהג לעשן בעצבנות -כקטר כמעט, ולפי מ דשני אז היה
פיקח להפליא, גבוה ורזה, ופניו חיוורים.
״אם הוא מעוניין וקורא את העולם הזה — יתקשר נא
אתי דרך המדור

לא רק התכתבות

אני מקווה ש() 1167/16
כתבה שאין היא מתכוונת
התכתבות. יש לה כתב־יד
אני־לא־רוצה־להגיד־מה של
וודע אל צעיר כבן 24־,19
כמובן. תמונה, לא פחית,
בטוחה אס זה יעבור לה,

באמת התכוונה לדבריה, כאשר
לספר לי על מטרה טהורה של
נוראי. כזה זערער וצפוף, כמו
זבובים. ובכן: היא רוצה להתרצוי
סטודנט ותל־אביבי. נחמד
כמובן. היא בת ,17 אבל אינני

שרתח?צרות ושמחות

לא, לא, לא. הוא איננו רוצה להתכתב אתך.)1167/17( ,
העניין הוא כזה. הוא נוסע לטיול באירופה, במחצית אפריל
עד יוני, וכל מה שהוא רוצה, הוא ״שותף ורע לצרות
ולשמחות. עליו להיות נועז, בעל רצון ובעל רשיון ונסיון
נהיגה על אופנוע וכל רכב אחר.״ כל המעוניין יפנה אל:
רפאל זייפרט, רחוב מצדה ,18 רמת־חן. אפשר גם לטלפן,
למה לא 32516

חיים עטר, משיכון נווד,־נאמן ,238 רמתיים, מוקסם מדמותה
של נערת השבוע רעייה פלטיאל, האחות הנורבגית
(העולם הזה :)1165
״בהזדמנות זו רוצני להעיר
שמה שנאמר עליה מפי חברתה
הוא רק חלק קטן מן האמת.
האמת כולה לא תתואר אלא
על־ידי סופר או משורר דגול.
אנא, קשרי אותי אתה בהקדם
האפשרי.
״אם תשאלי מניין ידועים לי
שאר הפרטים י אודותיה, שלא
הוזכרו בגליונכם הנ״ל, לא אגיד
לך, כי רוצני להגיש לה את
הדברים האלה בתור הפתעה...״
עטר

״יהיה כדאי:״

מבטיחים 1167/21 שני חיילים צעירים, המוצאים את
עצמם בסביבות תל־אביב ללא מכרה ומודעת — לשתי תל-
אביביות צעירות וחמודות, להתכתב עמם. ומי אני שאפקפק
בכך?

בך זה יהיה תמיד?
תראו מה שמצאתי 1167/22
בתקווה שמכתבי זה יגיע ל״הוא״ — אותו ההוא
שאני מחפשת ואינני יודעת מיהו:
״אוה! כן, יודעת אנוכי כי אי־שם מצוי הוא — שכן
חייב הוא להימצא אי־שם, סובב בקצה כלשהו של העולם
ומחפש אותי.
״והנה אני כאן, מחפשת אחריו ואיני מוצאת. האם כך
זה יהיה תמיד? הלעולם לא נמצא איש את רעהו? יודעת

נערת הט 1במ1

היא תשוב

863011- 1£,ז1/0

החברה אומרים

עוד שתיים ( )1167/20 בנות 19־ 18 מן הם, ג ש 7דוזקא־לא-
חסרים־לנו־מחזרים־אבל הן רוצות להתכתב עם שני

סתם כת חווה

כאילו לא הספיקה לי אחת כמוה, היום— :)1167/25( .
אני מעדיפה את חברתך מעל כל חברה גדולה ומורכבת.
בחברתך מוצאת אני את הכל, ולא דווקא מתוך סיבה
שהינך גבר, אלא משום שיש בך גם מידה רבה של אדם.
״אינו חייב להיות קזנובה. רצוי מאד שלא תהיה סנוב.
אינני מחבבת סוג זה של אנשים, ובאם נחונות במידה של
רצינות והבנה — מי יודע? אולי אותך חיפ שתי...
״אתה — באם הנך נכון למסע ארוך, ומרגיש עצמך כאותו
אחד אליו אני פונה בשורות אלה — אנא, ענה.
אין כל צורך מיוחד, אך באם יש תמונה — מוטב.
״רותי, באם ישאלך מי אני — אמרי לו סתם בת חווה.
באם ישאל עוד — אני בת .21״
במבט שני — ראיתי שיש שמץ דמיון בין זו לבין
נושאת הכותרת ״כך זה יהיה תמיד?״ מסתבר שהן אחיות.

הסססען מ!רע

אפשר?השתגע

״טוב,״ אומרים 1167/19״אז אנחנו זוג תלמידי שמינית
שאינם מתנגדים להתכתב עם מספר בנות. אם רצונך
לדעת מדוע פנינו אליך, אז בבקשה: אנו נמצאים כרגע
במשבר, אשר בא עקב המשבר אשר פוקד את הנוער
בימינו.
״הבנות של סביבתנו ,.או, נאמר, של אזורנו, פשוט נמאסו.
את כנראה יודעת את זה, איך זה אצל הטפשעשרה
האלה. כששומעים אותן מדברות, אפשר להשתגע. נבוביות
כזו ואפסיות כזו, ראינו רק עכשיו, לאחרונה. עיקר השיחות
הוא, כמובן, מי נסע לחו״ל ומי חוזר, ואיזה גרב יותר
כדאי ללבוש, עם תפר או עם בלי תפר (בלי תפר יותר
טוב, מאחר שאפשר ללבוש הפוך. זה הספקנו ללמוד).
הכתוב כאן אינו אומר שהיינו פעם בתנועת־נוער. שם עוד
יותר משעמם, כמובן.
״אז את מבינה, תוך שיחתנו החלטנו לנסות לבחון את
שאר הבנות בארץ או מחוץ לשטח פעולתנו.
״ולכן אנו מעוניינים מאד שהכותבות* תהיינה מאיזור
חיפה או תל־אביב. שם נוכחנו שהצורה החיצונית מפותחת
מאד. בנות מכוערות הופכות ״מעניינות״ בפרצופן, על־ידי
הבלטת הקודים המכוערים שבפרצופן. בקיצור, שתכתובנד,
אך ורק חתיכות יפות. אנו מניחים או בטוחים אפילו שיש
לנו הזכות לדרוש זאת. כמו־כן לא חשוב לנו אם הכותבות
תהיינה זוג או בת אחת. אנו כבר נתחלק מבלי לריב.
סמכי עלינו.
״ועכשיו, באשר לנו. אז אנחנו בסדר, מבטיחים. אנו
גבוהים 182 ,ומעלה, ולכן בת קטנטונת לא באה בחשבון.
אחד בעל שיער שחור, שני בעל שיער בלונדי.
״במחשבה שניה: נדגיש שוב שאין הכותבות צריכות
להיות שתי חברות. להיפך, מוסב אולי שבת אחת תענה
לבד, ומובטחת לה תשובה. וזה מכיוון ששתי חברות אינן
יכולות להיות שתיהן חתיכות. מכיוון שהיפה ביניהן בוחרת
לעצמה חברה עלובה, מחשש קונקורנציה, והמסכנה הולכת
עמה בתקווה לשפר את סיכוייה.״
אוף.

תראי איך הוא כותב, סגן בצבא־הקבע, ואחר־כך אל
תבואי בטענות אלי— :)1167/24( .
הנושא — חזק כבן ,22 המשרת כקצין בצבא־הקבע.
מחלתי העיקרית היא ביישנות חוסר־בטחון עצמי בכל הנוגע
להתוודות וגישה למהלכות על שתיים בתוך שמלניות. צרות,
רחבות או שק.
״בימים אלה הגיעו מים עד נפש והנני חש שכל חודש
מ־ 22 שנות חיי׳ דורש בכוח השראה מגנטית את הנבצר
ממני להסיג מן הסיבות שפרטו למעלה;
״לא נשאר לי אפו, אלא לפנות אל הרגש הפטריוטי או
האמהי — בחרי את הרצוי לך — שלך, ולבקש את עזרתך.
״עד כה, הקדמתי המאלפת וכעת, נא פרסמי בשמי מכתב
אשר תכנו יפגע כברק, בנערה נחמדה, עדינת־רגש
ופקחית, אשר תהיה מוכנה להתחלק בחוזיותי בכתב ו־/או
בעל פה ולסלוח לי מדי פעם על חיספוס כלשהו בהתנהגותי.
הגיל: מ־ 18 עד 22 כולל.״

סימן ההיכר של ( )1167/26 הוא שהוא אוהב נורא מתמטיקה.
הוא סטודנט באוניברסיטה התל־אביבית, והוא עניו
מאד־מאד. הוא טוען שהוא יפהפה, נחמד והברמן. הוא רוצה
להתכתב עם נערה כבת 17 שתהיה אינטליגנטית וגם אלגנטית.
הרי זה בדיוק מה שאת חושבת שאת. ובכן?

661,־ 01168161׳ 811מ231
^.ג11.8 .

השראה מגנטית

אוהב נורא מתמטיקה

שמה יהודית בלושמיין 1167/18 היא לא אשמה שהיא
היגרה לפני שלוש וחצי שנים לארצות־הברית. כעת היא רק
בת , 17 והיא דווקא נורא רוצה להתכתב עם בחורים ישראליים.
תל־אביביים דיזקא. כאלה בני 25־ .20 גם היא מתל-
אביב. כעת היא בשמינית. היא דווקא תחזור לישראל בשנה
81116816111,
הבאה. כתובתה:

הרצוי מהמצוי

פעם היתח עכברת קטנה בשם נואל אדם. היא היתה
נוהגת להיכנס בלילה למיטה ולקרוא ספרים, ולא היו לה
בכלל חברים. אפילו לא עכברים.
יום אחד הלכה העכברה למספרה וצבעה את שערה לבלונד
חיוור, ומאז שין עה את אירופה. היא היתה כוכבת
הבאלט של פראנסואז סאגאן, הפגישה שהוחמצה.
כעת היא מרגישה שיש לה יעוד בחיים. להטיף לכל ה־עכברות
ליהפד לבלונדיות. יש לה אפילו מצוות עשי ואל
תעשי מוכנות:
״ ב לו נ די ת חייבת להיות כולה עיניים ושיער. אני משתמשת
בהמון צבע ריסים ועפעפיים. אפילו על גבות עיני.
״ בלונ די ת חייבת להשתמש במעט מאד איפור וצבע
שפתיים חיוור מאד.
״ ב לו נ די ת חייבת להפיץ ריח נפלא. אני משתמשת בכמויות
קטנות של בושם יקר, במקום ענני בושם זול.
,״בלונדית חייבת להיראות מאד־מאד נקייה. אני מורחת
שיכבה נדיבה של קרם על פני. לעולם אינני רוחצת
או?1ס במים וסבון. אני מורחת קרם גם על ריסי.״

מכתבה של הסמינריסטית שנמצא ברחוב, שנשלח אלי
על־ידי מוצאו, ושפירסמתי לפני כחודש, הוא כלום —
טוען צעיר אחד בשם יהונתן — שקיבל מכתב לא פחות
אופייני לבנות של היום. הוא מבקש לפרסמו. בלי שמות,
כמובן.
״שמע או שאתה משונה או שאני משונה שאני חושבת
שמגיע לי איזה מכתב לפתו-ת אחד במשך שלשה שבועות
או להמשיך או לסיים החברות אבל ככה אני לא מבינה לא
לראות את הפרצוף שלך שלושה שבועות ולמעלה מזה
מילא! אבל אפילו שלא אקבל שום מכתב את זה אני
פשוט לא מבינה אני יכולה לתאר לי שאם בן החושב
שהוא קשור לנערה קשרי חברות לא יכתוב לה כמה מלים
אני לא יודעת אם אתה חי או שאתה מת כבר הפסקתי
לחשוב אני גם לא יודעת כמה אתה עוד קשור אלי אם
בכלל ישנו דבר כזה מצדך אז כותבים מכתב חיובי או
שלילי כמובן אבל לכתוב משהו.
״אני לא יודעת אבל התנהגותך נראית לי כל כך משונה
ומוזרה אני פשוט לא יכולה לתפוס איך אפשר להתנהג
בצורה כזו לא למצוא חמש דקות לכתיבת מכתב אני
בטוחה שהגלוייה שכתבת לי לא ארכה לך יותר מזה כך
הבנתי לפחות מתוכנה. אני לא מתארת לי שלא היית גם
כל כך הרבה זמן בבית אני כמעט בטוחה שהיית אבל
בכל זאת עברת לך ככה על רמתיים בשקט גמור בלי להראות
את פרצופך אפילו. תראה המצב בצורה כוו לא יכול
להימשך שאני צריכה לחשוב שיש לי חבר שיושב לו שם
בירושלים ולומד ומתעסק בפוליטיקה ולא לשמוע ממנו
כלום ולא לדעת על מעשיו מאומה רק לחכות לאיזה מכתב
שיגיע פעם ויזמינך לביקור בירושלים משונה מאד לא?
״בכל אופן אם זו היתד. התנהגותך תמיד עם חברותיך
אני לא מוכנה לסבל יחס כזה אל תחשוב שלא סבלתי מזה
אני מאד נעלבתי מהתנהגות מוזרה זו אין לך שום יחס
אלי תכתוב תגיד אבל למשוך אותי כמו מסטיק סתם אני
לא מוכנה להמשך כי מסטיק מושכים מושכים עד שהוא
נקרע.
״אני לא אתחיל להתחנן לפניך בבקשה כתוב לי מכתב
פשוט תרגיש בעצמך אם אתה צריך לענות על מכתב זה
או לא אם לא הרגשת צורך כל הזמן לכתוב אלי מכתב זה
יאלצך לענות תשובה ואני מאד מצטערת שיגזול מזמנך
היקר אבל בשבילי למען אדע מה מצב הענינים.״

מ או