גליון 1168 מתאריך 10 בפברואר 1960

ה ע ״ 5םהוה

דמי מנוי לשנה
לחו״ל בדאר־אויר

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום נהו

עורך משנה:
רוב איוזו

7זב*ם•
רחוב גלילן סוך ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד . 136 .טען לנזברקים :״עולספרס״.
חטוציא לאוד: העולם הזה בע׳׳נו.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
הטערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
סלבי השה

עורך תבנית:
יהי

כתב בכיר:
אלי הבור

צלם המערכת:
אריה הרז

חברי המערכת:
שייה נלור, לילי גלילי, רויד הורוביץ,
רותי ורר, יוסר אבו־חסרי, רו סרנליה.
אביבה סטו, אבנר פרי, עמום קינן,
שלטה לרו.

ביותר

במדינה

לזן פרינווג
רכל גרגורה אירופה
וכולל הורכיהג פרנז
ותושבת הכתר גור\ —40 .
לררות־אפרי!וה, ליבריה,
רורתיה, גאוה,

בורתה ומי&ת
סורווות־הברית, קורה,
קובהותקתיקו —60 .

#סורווות
אתריקה
• לאותתרליה
וילור

ררות־

וויו־

אם אתה כגיל 17-23 ושואף להצטרף לשדרות טייסי חיל האויר, פנה לנציג
חיל-האויר כלשכת הגיוס הסמוכה למקום־מגוריך, לקבל הפרטים הדרושים.

ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדד פינסדן ר 5 2־ 8אחה־צ

על כל סחורות החורף *
באיכותן הידועה #

*וחן

י הוווו רי

ן תסיט

סרס

אחת התוצאות החיוביות של פירסום מאמרי
״פרה קדושה״ (העולם הזה )1166 היתד.
כי נוכחנו עד כמה מושרש עתון זה בהוד
ישבות העובדת. מספר ניכר של תגובות,
חלקן מכתבים למערכת וחלקן מכתבים אישיים
אלי, נשאו כתובות של קיבוצים, מושבים
שיתופיים ומושבי־עובדים. הם הצטיינו
כלם ברמה גבוהה של ביקורת אובייקטיבית,
והיו כתובים ברוח אוהדת לעתון.
הייתי רוצה לצטט כאן שניים מהם. האחד
כתוב בידי מורה במושב שיתופי. הוא דווקא
מתנגד בתוקף לדעה, שהשמעתי במאמרי,
כאילו המושב השיתופי עולה ביעילותו על
מושב עובדים. מוען המורה, על סמך נטיונו
האישי: ההיפך הוא הנכון.
״המשק השיתופי (מושב שיתופי וקיבוץ)
עולה על המושב רק באופן תיאורטי, ולא
באופן מעשי. המושבניק עובד כהלכה, ב־ידעו
כי עליו לפרנס את עצמו, בעוד שחבר
הקיבוץ או המושב השיתופי אינו עובד כמו
שצריך, בידעו כי לחמו מובטח וכי אף חבר
השווה לו בדרגה לא יעיר לו על כך.
״ברור שגם במושב שיתופי ובקיבוץ ישנם
אנשים העובדים כהלכה, אך הם מעטים.
חברי המשק השיתופי יכולים לשמור על
רמת־חייהם הנוכחית רק על־ידי ניצול שבירים
(ולא סתם ניצול, אלא ניצול מחפיר!)
בקנה־מידה רחב בחקלאות ובתעשיה, ועל־ידי
קבלת הלטאות בריבית נמוכה ולזמן
ארוך, מהסוכנות ומהממשלה. כשהכסף מוחזר,
אחרי 15 או עשר שנים, אין ערכו מגיע
אפילו למחצית הערך בזמן קבלת ההלוואה.״
המורה מצביע על העובדה שהמאזנים מראים
גרעון או הכנסה נמוכה (ממוצעת למשפחה)
בקיבוצים ובמושבים השיתופיים, ואילי
במושבים הם מראים הכנסה נאותה. מסקנתו
:״הפתרון הנראה לי הוא להפוו את הקיבוצים
והמושבים השיתופיים המעטים בארץ
למושבים, ולא להיפך!״
לא פחות מעניין מכתבו של איש־מושב
מנהלל, שגם הוא ביקשני שלא לפרסם את
שמו המלא, אלא להסתפק בראשי־תיבותיו,
צ. א :.״יודע אני עד כמה דרוש דיון פתוח
על במה חופשית, ואני מקווה שעתונכם הוא
כך,״ הוא מציין, בהתנגדו לדעה כי המושב
אינו יכול לפתור את בעיות הייעול של החקלאות.
אין
הנהללי מסכים שאי־אפשר לשמור במושב
על מחזוריות של יבולים לשם שמירה
על בריאות הקרקע. לדעתו, הופר צורך זה
רק במספר קטן של מושבים, שהושפעו על־ידי
הקוניונקטורה בשוק. אך אין הדבר
נכון לגבי בלל המשק המושבי, ואין הדבר
גם מחוץ לאפשרות המשקים שהפרו את
הכלל.
אין הקורא הנהללי מסכים כי המספוא
לרפת מצריך יותר מים מאשר גידולי ה־תעשיה.
הוא טוען אפילו כי המושבים ה־וותיקים
הצליחו בגידולי־תעשיה יותר מאשי
הקיבוצים והחוות.
הבעיה האמיתית היא, לדעתו, כי ״התכנון,
או יותר נכון, המדיניות הגבוהה המתכננת,
נחלה כשלון חרוץ. ההתישבות המוש־בית
החדשה מבוססת על מיכסת־קרקע, בתכנון
סופי, בין 18 דונם ליחידה משקית
בשרון ובמרכז, לבין 40 דונם בדרום, בנגב
ובשאר המשקים המסווגים כמשקי־שדה. אין
זד, מספיק למתישב כדי להגיע לקיום הוגן.
במקום להושיב מספר רב של מתישבים על
יחידת־שטח קטנה, היה צורך להגדיל את
יחידת השטח למספר קטן יותר של מתיש־בים,
ובצורה זו גם להגיע להוזלת התוצרת
על־ידי ייצור מוגב.1״
הקורא מנהלל מאמין, על כן, כי ״המושב
הוא צורת ההתישבות הנכונה הן מבחינה
כלכלית והן מבחינה חברתית, במידה ויחי־דת־השטח
של המתישב תוגדל בהתאם למשרד,ייצור
של המשפחה העובדת ובהתאם
לכללים ואמצעי־הייצור העומדים — או היכולים
לעמוד — לרשותה.״
לעומת זאת מסכים הקורא הנר,ללי ביחס
לצורך לשחוט את העגל המפלגתי בחקלאות.
הוא תומך ברעיון ביטול הזרמים המפלגתיים
.״מסכים אני איתכם לכל אורך הקו,
ובטוחני כי הדבר יהיה לתועלת כל גרני
ההתישבות העובדת.״
תגובות ראשונות אלה מוכיחות כי זהו
רק ראשיתו של ויכוח. העולם הזה יחזור
לבעיה בעתיד הקרוב, ויקדיש לה את מיטב
כוחו. עד אז, נשמח אם גם קוראים אחרים
במושבים, בקיבוצים ובמושבים השיתופיים
יביעו את דעתם.

פל־אביבך ח׳אלנבי 31־רח דיזכגוף פינונגוד־דון
צימס

העולם הזה 1168

מכתבים
זכנג, רא גמרנו:

ביום השליש׳ האחרון סטש עטרתי ברחוב
;חיכיתי להופעת ״העולם חוה״ .פתחתי את
עמודיו בחרדה, כי רציתי לדעת אם סיס־טתכם
״בלי טורא, בלי טשוא פנים״ תחול
;ם על פעולת חירבת־תוואפיק.
עכשיו אני מתנצל על כר שפיקפקתי. בצורה
מאופקת, חור אחרה רבה ללוחמים,
־צלחתם להגיד אח האטת על הפרשה —
אמת שרבים הרגישו אותה בלבם, אד שכל
חעתונים האחרים ניסו לטשטשה, אפילו בשביל
כתבה אחת כזאת כשלוש שנים, כדאי
ש,.העולם הזה״ יתקיים.
חיים עברי, אי־שם
את דעתי על פרשת סואץ הבעתי בקאריק־טורה

...אפשר להתחלה עם הכלב?
מוסקה ודודיק, חיפה
הב־הב־הבה תנסו.

ביקורת מבוקרת

טבלי לפגוע בביקורת שפתחתי בשטחים
שונים על תנועת־החרות, הרי היא לא כללה
מעולם את עמדת תנועה זו לגבי היחסים
(שלא צריכים להיות) בין ישראל וגרמניה,
או את גישתה העקרונית ליחסים (שצריכים
להיות) ביו ישראל וצרפת. תוכנן או ניטתו
של הדעות שיוחסו לי בשאלות אלה (העולם
הזה )1106 לא ביטאו, איפוא, נבונה את
השקפותי.
יורם ארידור, עורן־דין, ירושלים

״המיואש״ ,מלך הפלפל, ממליץ:
י. שילה, ירושלים
ארבעה בחורים ישראליים, טטיטב הנוער,
תמורת כמה בתים עלובים — האם זה עסק
טוב?
אסתר תורן, חיפה
...הדבר הכי מזעזע לדעתי בכל הפרשה
הוא שאחד החללים היה בז יחיד להוריו.
לא יכולתי להירדם בלילה, אחרי ששמעתי
את זה. תיארתי לי את הרגשת ההורים.
נרמה לי שיש כלל, שכריחיד יכול לבקש
את העברתו מיחידה קרבית. זה לא מספיק,
כי בנים טובים יתביישו לבקש זאת, פז
ייחשבו לפחדנים. אני מציעה ששר־הבטחוז
יוציא הוראה מחייבת שאסור להשאיר בן־
יחיד בשום פנים ביחידה כזאת!
חנה זילברשטיין, נהריה

רזו של רז

אם באמת נמצא מישהו שאמר למשה ריין
את האמת על טיב מאמריו, כפי שציינתם
בכתבה ״הקרב על בוסתז״ (העולם הזה ,)1167
הרי מניע לו עיטור של גיבור ישראל. דייו
חיה חייל גדול, איל בשטח המחשבה והרעיון
לא די בשיטות קומנדו
אברהם גן, תל־אביב
...הערה אחת לכתבה: בשיחותי עם דיין
יא הוזכר מעולם ענין מאמריו.
נחום רז, תל־אביב
האם התקנתם מכשירי־האזנה בכל משרדי
מפא״י? האינפורמציה שלכם על הנעשה אצי
ינו היא חמש-חמש. או, אם להשתמש בביטוי
תלמודי: כל רז אנם לכם.
חבר המפלגה, תל־אביב
״עוסקים ברזו של עולם״ (סנה׳ נזב, עא).

חדווה של אדווה

׳בדור זה של קונפורטיסטים סחוקי־פרצוף
וטטושטשי-אופי, נעים לשמוע שעוד יש
צעירות כמו נעמי אדווה, הנימפה מבת־גלים
(העולם הזה ,)1107 עם שגעונות פרטיים והיכולת
לחיות את חייה כראות עיניה. הכתבה
עליה היחה באמת כמו רוח ימית
רעננה.
שמואל בר־אילן, לוד
מ! הסוג המעלה אדוות על־פני המים?
אינני חושבת שהעובדה שנעמי אדווה מגילת
בביתה עדרי כלבים וחתולים מעידה
על כד שהיא חובבת חיות. כל מי שהיה לו
כלב או חתול, יודע שלגדל הרבה כלבים
בבת אחת זה כמו לגדל תינוקות בבית־תינו־קות
של ויצ״ו — אין לזה טעם. האהבה
האמיתית לחיות מתבטאת בהתמסרות לחיה
אחת. יש תענוג לגמרי אחר בטיפול בכלב
אחד, למשל. מפנקים אותו, קונים לו יותר
רצועות, אפשר להקדיש לו הרבה זמן, מה

חשבון עוכר ושוב

״קול ישראל יפעיל לנסיוז שידורים מסחריים:
...עובר
בטל, המנסה להיות עובר למ.
עוזרד, חיפה
סוחר.

המוהל השואל

שלומות רבות — אלפים ורבבות — בערים
שבעים אריות סובבות — והאלימו שפתיים
נושבות — הצאן הנאלמות והנעלבות — ורוכבות.
למעלת
כבוד מערכת ״העולם הזה״ — אכתוב
זה המחזה — ושאלה אשאל בזה:
לפי שהדברים בעתוז ״העולם הזה״ נאמרים
בגלוי יותר טהמכוסה, הנני מביא?פניכם
את דבר המרור לעולי
תימן ב״קול ישראל״
,כדי לפרסם
ברבים עלבון ציבור
שלם. מדוע הפסיקו
את השרור ים המיוחדים
לעולי תימן
בלי שום הסברה על
הפסקתם? כעסקן ציבורי
המוכר לכל אדם
בשכונה ובישובים בארץ,
והעוזר לכל
נפש בה, גדול וקטן,
תימני ושאינו תימני,
באים אלי בתלונות:
על מה הפסיקו?
האם אנחנו
יכולים לשמוע כבר
אופירות ומוסיקה
זרה? ורק עתה קנינו
מקלטי רדיו, על מנת שנוכל לשמוע את
התוכנית.
הייתי בעצמי עד באחת ההקלטות בשכונת
התקווה, בבית־הכנסת ע״ש הרב יחיא
מדינה הלוי ז״ל, ע״י מר סעדיה דמארי ועוזרו
מר אברהם הרר. הם הקליטו טכס
ברית־מילה אשר סמל ברית אחים בישראל,
אבי הנימול מיוצאי פרם והמוהל מיוצאי
תימן. לו ראיתם איד שמחו שתי העדות
מצד המנהג והמסורת, השירה והריקודים.
השמועה על בואו של סעדיה דמארי עשתה
לה חיש כנפיים וכל אנשי השכונה נתקבצו
לראותו, אפילו סגרו חנויות ועסקים באותו
יום. והיתח מהומה גדולה של שמחה בשעת
ההקלטה. וגדולה ממנה השמחה בשעת השידור.
כל המשחקים בבתי־קפה נפסקו וכל עסק
וכל מישא־ומתן בוטל. וכולם ישבו צמודים
למקלטים. הורי הנימול אף שלחו לארץ פרם
מברק להאזין לשידור.
. ..התשובה של ״קול ישראל״ תגיד מה
צריך להיות לדוגמה: השקט, היושר והענווה
של הערה? או המכות וההפגנות בואדי
שמעון בן־טובים, תל־אביב
סאליב?
הפתשגן של הקורא שמעון בן־טובים, מוהל
ועסקן בשכונת התקווה, הכתוב כולו בכתב
רש׳׳י, מופנה בזה לקול ישראל.

בטיגון אני המומחה ! ולטיגון -אין שמן
המשתווה ל״אקסטרה״ של ״עץ־הזית״
לא לחנם נוהרים לדוכן שלי מכל קצוות העיר.
הפלפל המפורסם שלי מטוגן בשמן ״אקסטרה״
ולכן הוא מגרה תיאבון, מזין יותר וטעים יותר.
שמעו בעצתי: ניסיתי שמנים אחרים ונוכחתי שאין יותר טוב
משמן ״אקסטרה״ של ״עץ הזית״ היחידי המזוקק בשיטת. ם־ס

ה מו בחר בדברי סריגה וגידמי
מעיל* גשם • חליפותטזי

ס 1ף השנה
נעים

ת ל -אביב, רחובאלוני 94

נזיקים אזרחיים

אדווה

בהן

שאי-אפשר לעשות כשיש כמה כלבים בבית.
...לכלב שלי יש מטפלת מיוחדת ובייבי־סיטר,
וכשאני הולכת מהבית, אני יודעת
שהוא בידיים טובות. לכן אינני מבינה איר
אפשר להתמסר להרבה כלבים.
רחל כהן, תל־אביב
תמונתן של פזלי־כלביוז נעמי אדתה ומונו־כלבית
דזזל כהן, מזכירת התיאטרון הקמ־רי—
ראה תצלומים.
העולם הז ה 1168

בכתבה על הציונים הכלליים (העולם הזה
)1165 נאמר, בין היתר, כי ״לבונטין התאכזב
מן הצ״כ, אחרי שחתם כמעט הסכם לפיו
יופיע בבחירות לכנסת הרביעית כמועמד
המפלגה במקום ריאלי״.
מעודי לא הייתי חבר, ואף לא קרוב או
תומר בכל צורה שהיא, של הציונים־הכלליים.
ממילא לא התאכזבתי מהם. מעולם לא קויים
מנע או דיון כלשהו, לא בשלב מתקדם ואף
לא בשלב מוקדם יותר, ביני לביו המפלגה
הנ״ל בקשר למועמדותי לכנסת הרביעית במקום
ריאלי או בלתי־ריאלי. ממילא אף פעם
לא חתמתי ״כמעט״ על הסכם. בעת הבחירות
לכנסת, ומספר חודשים קודם לכן, שהיתי
מחוץ לישראל. פרוט׳ א. לבונטין, ירושלים
הסליחה עס הקורא לבונטין, מהפקולטה למשפטים.
כתב העולם הזה נהג הפעם כפרופסור
מפוזר, לא בדק כראוי את פרטיה של
אינפורמציה מטעה.

שתי אורות

הועמדתי במצב בלתי־נעים על־ידי הכתבה
שפורסמה ב״העולם הזה 1107 אודות סמל
המשטרה שקיים יחסים אינטימיים עם פרוצות.
כי שם אחת הפרוצות שהוזכר ברשימה
אורה זהבי, תל־אביב
זהה עם שפי
לא כל זהבי נוצצת. אין קשר בין הקוראה
זהבי מרחוב ארבע ארצות ,35 תל־אביב, ובין
הגברת שהוזכרה ברשימה.

במדינה העם
רג עשל שלג
את אשר לא הצליחו בל מדינאי תבל וכל
שליטי המרחב, הצליחה השבוע אזרחית
ישראלית משכונת מוצררה, ירושלים. היא
גרמה לתקרית של שלום.
היא חדרה לתוך שטח ההפקר המפריד
בין ישראל וירדן.
היא התקדמה מרחק של ששר,־עשר מטרים,
מבלי להיקטל ביריות.
היא ילדה בן בין המדינית, אזרח המרחב.
היא גרמה להתקשרות דחופה בין נציגי
ישראל, האו״ם וירדן.
היא המריצה אותם להרכיב משלחת משי־לשת,
שפעלה באחווה מופתית.
היא הוחזרה על־ידי המשלחת לשטח ישראל,
יחד עם הרך הנולד.
היא היתה עז.

מדינינת
ה סו סטד נגמר

וו שבץה 0£111היה 1173
דהג תטגץ 0י\>זי?.אלי. סיטובגור, אביגרגר

מלנוט? ,צי\־\זן\צה. נ:״אר!ן יט״ ,גזנזביד
גנז בטור הגא נזעובץ. כ\ה.ב הגא תגו
בץ הגב, הגה שהגא זגייב להיגזז גזפגלפל
גהלא הי וגויה, אריג לה גג זלה 1ן נזה
ירט להגתו. אוההי אה ההביבי, ההגהי־
1ןהה?לאהיה גהטיבגן ו. ההגאאה להגי־כה.״
הלהט, יליו בגוו גבגגו ביה־ההו
היבג\ בהל־אביב, לא הההה5ווה בהג־הי?ה.
הטגבאג הגא הואטיגג בג הגהי־טיה,
גה ב או גה, היוגשי הלשג\ של
הא?והיה הטבויה גהיוגשי הלשג\ ה־ההגה
אלוהאייה הא שו אלה, של אה״ל.

מאוזן .1 :בלה
דרגי, לפי טרגד־
:על אווריפידס;
מלחין ממוצא
ודי, גילה מחדע
ז באד .10 .עעית
;אה; .11 מוקש;
.בהמות צעירות;
.מגפה; .15 גדול
וברי האורטוריות;
מצבת זכרו!;
.בלבד; .20 הה י-
מזוטר; .22 כלי
סיקאלי, היה סולארי
בטאה ה־,18
.עמוד מים; .20
זנה גמורה; .27
בילה דרך האוויר;
מתמשר; .22
י יוצא מהכלל;
מסולם התווים;
אוניברסיטה ב־צות־הברית;

פיקאז הוליבודי;
מי שהופר אותם
קודים; .39 מלן
הונגרי, אח
:ועי באחרית ימיו.
.מלחין גרמני,
יהם של חמשה
חינים; .42 בתו־
.44 כלי ממשק
המיתרים; .46
חין נורווגי, שי־עילה
לריבבע־ימי;
.48 עיר ראן
.50 טהור; .51 נקלה; .53 חלקת-יער
ופה; .50 טהועיאתטעתאישעיאטשתתתט
ופה; 55 הי במים; .57 שר; .58 אות
ופיקה; .59 מלחינה הלאומי של פינלנד;
מלחין גרמני. אינר יבול לשומעו בישראל.
יא׳-ו; .1ריתמוס; .2חיה טורפת; .3
.ופוניה של מוצארט; .5נד; .0מלחין
זהי, חיבר את המוסיקה לקופליה; .7
ק לרגל; .8מלחין גרמני, אבי הרומג־זה
הגרמנית; .9פרחי הביצה; .12 שחח
אבי הסימפוניה, מכנים אותו ״פפה״;
לעבור מכשול ימי; .18 גבורת אופירה
סן־סנס; .21 ישר; .23 לשר; .24 קרס;
מנילה; .28 מנש; .29 מלחין אנגלי בן־
נו׳ יוצר הצרעות,־ .31 במוסיקה — לח!
ר; .32 מגרעת בכותל; .35 מזכיר או״ם
נבר; .37 צלע במשולש הנצחי; .38 מל-
ישראלי בדזמננו, יוצר העמק; .40
מטריה .41 ,00 ,אל .43 :קריאת צער;
פלחי! איטלקי, נעימה מהאופירה שלו
דשה: רפנון מצרי; .46 מלחין צרפתי.

מחבר המוסיקה לפאוסט; .47 אמיץ לב; 40
בלי עכול; .52 אגודת פרחים; .54 מנהי!
רוחני; .56 נווי; .58 מילל בלילות כנען.
פתרון תשבץ ״העולם הזה ;1167
מאונד .1 :טפיל .4 .הגרוטטר .10 .רן
.11 ים .13 .סט .14 .נבע .15 .פצחז .17 .יד
.19 לב .20 .ניסן .22 .גבהות .25 .נו
.26 נוה .27 .מרסן .30 .לעוס .32 .חי
.33 מו .34 .תם .36 .לס .37 .נמהר 39 .
לגלג .4 .הגה .42 .חם .44 .יוהרה 40 .
תירם .42 .מס .50 .תל .51 .יפים .53 .יבם
.55 מש .57 .רק .58 .חי .59 .תרמומטר
.00 נבחן.
מאוזן .1 :טריז .2 .פז .3 .ליצן
.5גס .6 .רטיה .7 .מן .8 .טבל .9 .רעב
תנות .12 .מה .15 .פסול .10 .ננוס 18 .
דומיה .21.ין .23 .בה .24 .תר .26 .נוס
.28 סם .29 .סתגלמית .31 .עלנות .32 .חמה
.35 מג .37 .גנה .38 .רחים .40 .לי .41 .הר
.43 מר .45 .הלמס .46 .תיקן .47 .סכין 40 .
סבר .5 .פר .54 .מם .56 .שט .58 .אח

״זו דפיקה יותר חזקה לחרות מאשר המפלה
שלהם ברחובות!״ שמח השבוע עסקן
מפא״יי. הוא התכוון לסילוקו של ז׳אק
סוסטל, ידידו האישי של מנחם בגין, שר
בממשלת צרפת.
המפלה הרהובותית, בה הפסידה הרות
490/0מקולותיה, היתד, חמורה מאד. היא
העידה על חוזק הריאקציה בין בוחרי מפלגה
זו, אחרי שנתבדו תקוותיהם להנחית
מכה ניצחת על מפא״י. אולם בשביל מפלגה
שביססה את עמדתה הפוליטית על ידידות
עם צרפת, היתד, הדחתו של סוסטל באמת
חמורה עוד יותר.
אולם לעסקן המפא״יי היתד, סיבה מעטה
לשמחה. המאורעות שהביאו לסילוק סוסטל
בישרו את התקרבותו של משבר חסר־תק־דים
למדיניות הישראלית.
הזית שניה. הידידות בין ישראל וצרפת
היתד, בנויה על שיקול צרפתי מעשי
וצונן: כל עוד נמשכת המלחמה באלג׳יריה,
וכל עוד תומכת התנועה הלאומית הכל־ערבית
במורדים, כדאי לצרפת לתמוך בישראל,
כדי לאיים על עורף הערבים ולהסיח
את כוחותיהם. ישראל היתד. מעין חזית
שניה של מלחמת אלג׳יריה.
עם עליתו לשלטון של שארל דה־גול
התרבו הסימנים כי שיקול זה משתנה. שורה
של סימנים בולטים פעלו כצפורי־אזעקה:
ביטול עסקות רנו ואייר־פראנם, התחמקות
שר־החוץ הצרפתי מפגישה רצינית עם
גולדה מאיר בביקורה האחרון בפאריס. אולם
מכמני המדיניות בירושלים ניחמו את עצמם
באמונה אחת, שניזונה מן הדו״חים שהגיעו
משגרירות ישראל בפאריס.
היתד, זאת האמונה שדה־גול אינו מסוגל
להביא לשלום באלג׳יריה, אפילו ירצה בבך
מאד. כי מיליון מתנחלים צרפתיים* באל-
ג׳יריה פשוט לא יתנו לו להגיע לפשרה של
ממש. מיליון מתנחלים אלת, הנהנים מתמיכתם
הגלויה של חצי מיליון החיילים
הצרפתיים באלג׳יריה, הם כוח ששום ממשלה
צרפתית לא יבלה עד כה להתמודד
עמו.
לכן, גם כשנתאשרו הידיעות שקיים מגע
סודי בין נציגי דה־גול ושליחי ממשלת־השיחרור
האלג׳ירית בשוזייץ, לא הודאגו
המדינאים בירושלים. הם ידעו כי גם גאון
לא יצליח לעולם למצוא פתרון שיתקבל על
דעת לוחמי־השיחרור הערביים והמתנחלים
המונהגים על־ידי הפאשיסטים גם יחד.
האנטי־שמים הטובים. הדחתו של
סוסטל היא אתראה אחרונה לממשלת ישראל
כי חשבון זה כוזב. כי סוסטל, הידיד
המוצהר העקבי ביותר של ממשלת ישראל,
הוא גם המנהיג התקיף העקבי ביותר של
מתנחלי אלג׳יריה. אין זה מקרה ששתי
תכונות אלה שוכנות באיש אחד **.סילוקו
היא הכרזת מלחמה על המתנחלים מטעם האיש
השולט עתה לבטח בצרפת.
ספק אם דה־גול יביא במהרה לשלום של
ממש (ראה הנידון) .עדיין קיים פער גדול
* שרק חלק מהם צרפתים אמיתיים, יתרם
ממוצא ספרדי, איטלקי ומאלטאי.
** למרות שאחד מראשי המרידה, פיאר
לאגאייאר, צנחן בן ,28 הכריז על עצמו
כעל ״אנטי־קומוניסטי, אנטי־שסי ואנטי־ע-
רבי״ ,וגם שאר ראשי המרידה הם פאשים־
טים מוצהרים, לעומת זאת פנתה השבוע
ממשלת אלג׳יריה החופשית ליהודי אלג׳יריה,
קראה להם להצטרף למאבק השחרור כבניס
טווים לעס האלג׳ירי.

בין הצעותיו, המבטיחות הגדרה עצמית ועצמאות
הדרגתית לאלג׳יריה, ובין דרישות
לוהמי־השיחרור, העומדים על הכרה
מיידית בהבשלתם, בהנהגה בלעדית של העם
האלג׳ירי. אולם דבר אהד ברור: דד,־גול
חותר עתר, בכל הרצינות לפשרה מרחיקת־לכת,
והוא זובח למיד־ רבה של אימון
גם מצד לוחמי־השיהרור, שכבר מינו באופן
בלתי־רשמי נציגים למשא־ומתן צבאי עמו,
בדרישתו.
אין זה סוף המלחמה — אבל זה התחלת
הסוף. והתחלת הסוף של המלחמה היא
גם התחלת הסוף של השותפות הצרפתית־הישראלית.
ההגיון מחייב כי ממשלת ישראל
תעביר עתה את תמיכתה מן הנשיא
דה־גול לז׳אק סוסטל, ראש האופוזיציה הלאומית
החדשה, למען יסלק את הגנרל
הפשרני מכהונתו. אולם לא שמעון פרם
ולא מנחם בגין יוכלו לבצע בנקל תפנית
הדה כזאת.

ציר רו שרי ם־ בון
השבוע נודע בניו־יורק פרט שנשמר ער
כד, בסוד כמוס. הוא הפיל אור מוזר על
פעילות משלחת ישראל באו״ם.
על ועדת־משנה בת 15 איש ואשה היה
לנסח הצעת־החלטה בגנות האנטישמיות.
שני נציגים קומוניסטיים — ווצ׳יאך קטריג־סקי
מפולין ומירונובה מברית־המועצות —
הציעו להזכיר, כמקורות המחלה, את ״הפשעים
ומעשי־הזוועה שבוצעו על־ידי הנאצים
לפני ובשעת. מלחמת־העולם השניה״,
וכן את צלב־הקרס.
ברגע האחרון פותחה מאחורי הקלעים
פעילות קדחתנית, כדי למנוע את קבלתו של
תיקון זה. ממשלת בון לחצה על ידידיד
לפעול למחיקת כל משפט המזכיר את הנאצים
ואת צלב־הקרס, להסתפק בגינוי סתמי
של האנטישמיות כתופעה של הפליה דתית.
הסיבה: גינוי פוליטי עשוי היה להטיל צל
גם על גופים פוליטיים קיימים בגרמניה
(ראה עמודים 9־.)8
מי היו,ידידי גרמניה שפעלו בכיוון זה?
השבוע נודע הסוד: ממשלות ארצות־הברית
וישראל, ששתיהן חששו כי ההחלטה המתוקנת
תקשה עליהן להוסיף לספק נשק
לגרמניה.
אילו הצליחו, היה הדבר גורם להן
בזיון ניכר. למרבית מזלן, נכשלו. ר,תיקיי
הקומוניסטי נתקבל על אפן ועל חמתן.

המימשל הצבאי
פר ״ האדמה ״
הכל בוצע בזריזות, כתרגיל צבאי מתורגל
ובוצע עשרות פעמים. אך החלו בכנסת
הדיבורים על יוזמה לביטול המיפשל
הצבאי, תוך שותפות בין מפ״ם ומפלגווג
הימין ומק״י — והמכונה הגדולה נכנסה
לפעולה.
לפתע נתגלה כי בקרב ערביי ישראל קמה
סכנה נוראה. סוכני עבד אל־נאצר התארגנו,
פירסמו דברי הסתה, מאיימים על בטחון
המדינה. סופרי היומונים והצהרונים לענינים
ערביים, שכמעט כולם קשורים במנגנון־ה־חושך,
התחרו ביניהם בגילויים נרעשים,
אותם קיבלו מוכנים מידי אנשי המנגנון.
במקרים קודמים של יוזמה לביטול ה־מימשל,
הסתפק המנגנון בגילוי רשתות-
ריגול קטנות של כמד, פלאחים צעירים, ש נשמרו
במקרר להזדמנות כזו. הפעם חששו
כנראה, כי היוזמה רצינית יותר. על בך
גילו סכנה נוראה עוד יותר. יועץ ראש־הממשלה
לעניינים ערביים כינס בעצמו מסי-
בת־עתונאים לחשיפת הנגע, פיקח על מע־רכת־הפירסום.
השד
הנורא שהוצא מן הבקבוק: מערכת
כתב־העת אל־ארד (״האדמה״) ,המורכבת
מעסקני האגף הלאומי של החזית העממית
הערבית.
התרגשות לעת מצוא. בכל ההמולה
נשכח פרט מרכזי: אל־ארד אינו תופעה ח דשה•
הוא קיים מזה כמה חדשים, כבר הוציא
למעלה מ־ 15 גליונות חד־פעמיים כמעט
שבועיים, תוך שינויים קלים בשמו* .גל-
יונות אלה נקראו בעיון על־ידי המוסדות
וכתבי־העתונים, מבלי שאיש התרגש. להיפך,
אנשי המימשל הצבאי לא עשו מאומה כדי
להפריע לאנשי אל־ארד לפרסם את עתונם,
להפיץ כ־ 3000 טפסים של כל גליון ברחבי
הישוב הערבי.
הסיבה לסובלנות זי, כפי שנסתברה ר-,
(המשך בענווד <6
* לפי החול! .אין צורך ברשיון להוצאת
חדיפעמית.
הפולט חזח 68י 1

* • שרה ימים עברו מאז פעולת חירבת־תוואפיק. עשן
ההתפוצצויות התנדף. המתים נקברו. העמדות ההרוסות
שופצו ונתפסו מחדש. הכל חזר לקדמותו.

הכל -זולת המצב. בתום שלוש שנים אחרי
מיבצע פיני -שלוש שנים של שקט צכאי
מוחלט -חזרה ישראל למצם של מתיחות
צכאית.

האחראי לכל מעשי ממשלת ישראל, סבור כי המלחמה
בלתי־נמנעת.

ך* יה זה ג׳ורנ׳ פורל, כמדומני, שגילה את יעילותו
} | של מאורע עתידי דמיוני כמכשיר לכוון את ההווה.
סורל, נביא התנועה הסינדקליסטית ואחד האבות ה מ

דבר למדינה אלג׳ירית עצמאית, שתהיה קשורה —
או לא קשורה — בצרפת. בנאומו הגדול חזר דה־גול על
החלטה זו בצורה שלא השתמעה לשתי פנים.
הוא אמר, בנאום זה, כי המלחמה האלג׳ירית היא אסון,
וכי רק מדיניות חדשה, שתתקבל בכנות על דעתם של
מיליוני ה״מוסלמים״ באותה ארץ, יכולה לשים קץ לאסון

על כן היתד, חירבת־תוואפיק תמרור בדרך. היא לא היתד,
פעולה אחת מיני רבות, חוליה מקרית בשרשרת. היא
היחד, מעשה־אב. היא מזכירה מאד את התקפת צד,״ל על
עזה, כמעט בדיוק לפני חמש שנים, שפתחה את סידרת
פעולות־התגמול, הפידאיון, עסקות־הנשק ואיומי־המלחמה,
שהובילה בעקביות של ברזל אל הסיבוב השני.
מי שיזם את פעולת חירבת־תוואפיק, חשב על כך ללא
ספק. כאן לא היתר, החלטה פזיזה, התרגזות חולפת. כאן
פעל אדם ששקל את כל הגורמים ושקיבל על עצמו
אחריות גדולה.

את האיש הזה אנו חייכים לשאול :״קוו
ואדים, דומינה?״ אנה פנץ־ מועדות, אדוני?

**ה היה השיקול המיידי — או מכלול השיקולים
1 3המיידיים — שהביאו את האיש להחלטתו הגורלית?
פרשן נבון ימצא כמר, וכמה גורמים הגיוניים כאלה —
חלקם חיוביים, חלקם מפוקפקים למדי.
כסואץ עמדה ישראל להודות בתבוסה מוחצת. הטראגי־קומדיה
של אינגה טופט ושות׳ ,שעד היום אי־אפשר להבין
את חישוביה, עמדה להסתיים בצורה עגומה. בלי ספק
קיווה מי שקיווה כי התקפה צבאית ישראלית בגבול סוריה,
יום לפני המפלה, תשכיח את פורט־סעיד ותפיג את הרושם,
הרושם העליז ברחוב הערבי, והרושם המדכא ברחוב
הישראלי.
כאו׳׳ם עמד לגבור הלחץ על ישראל לפתור את בעית
הפליטים. אפשר היה לקוות כי סיבוב חדש של סיבוכים
צבאיים יבהיל את מדינאי העולם במידה מספקת כדי
שירפו משעשועי־שלום כגון זה.
בירייטלים עמדה להתפתח מערכה רצינית לביטול
המימשל הצבאי. ההתפוצצויות בחירבת־תוזאפיק פוצצו גם
את הבסיס של יוזמה זו. קיום המימשל הצבאי הובטח
מחדש — ויחד עמו הובטחו האינטרסים הכלכליים
והמפלגתיים האפלים הקשורים בו, וחוקי־החירום המוצדקים
על־ידו.
פארצות־הכרית עמד להיפתח מסע גדול חדש של
מכונות הבונדס והמגבית. ד,ישאג אריה בגבול ישראל, וטרף
אין למגבית?

כל אלה שיקולים חשוכים -ואף אחד מהם
אינו רחוק מתחום ההתעניינות של האיש
המחזיק כידו את הנהנת ישראל. אולם מעכה
לכל השיקולים האלה, מזדקר חזון יסודי. זהו
הץ הכיוון לחירכת־תוואפיק -והלאה.

ך* ויד כן־גוריון עצמו גילה את החזון הזה. הרעש
| טרם השתתק מסביב לתל־קציר, כאשר התיצב על במתה
של ועידת־ההסתדרות והכריז, בצורה חד־משמעית וחותכת:

כעשור השני עלולה ישראל לעמוד כמכחן
צכאי גורלי ומכריע.
ושוב לא היתד, זאת פליטת־פה. דויד בן־גוריון הכריז
הכרזה דומה, כמעט במלים זהות, ערב הבחירות. ותלמידיו,
ממשה דיין ועד שמעון פרס, חזרו על כך כמה וכמה
פעמים. זוהי מחשבה שקולה, שהתגבשה בהכרה ובדעה
צלולה.
פרשן מדיני יכול לקבוע: אין זה מן הנמנע שתפרוץ
מלחמה בשנים הקרובות. עסקן פוליטי יכול לטעון: אנו
צריכים להיות מוכנים לכל מקרה שלא יבוא, כולל מלחמה.
קצין יכול להכריז: אם תפרוץ מלחמה, חס ושלום, נהיה
דרוכים.
אולם לא זאת אמר ראש ממשלת ישראל. הניסוח של
דבריו, הצליל של קולו, העיתוי של ההכרזה, צורת שידורה
החוזר בקול ישראל, כל אלה לא השאירו שמץ של ספק:

כאן נקכע יעד למדיניות הישראלית. כאן
הוכרז על הנחית־יפוד לאומית. כאן מנכא
הנכיא על דכר שאין להימנע ממנו, ושעל כן
אין טעם להילחם כו.
כבואו של המשיח לגבי יהודי דתי, כיום הדין לגבי נוצרי
אדוק, בהתמוטטות המשטר הקפיטליסטי לגבי קומוניסט —
אסור לומר שהוא שמח לקראת מלחמה, שהוא מקדם
אותה בברכה. אך לא זה החשוב. חשוב רק שהוא, המדינאי
כן הסיבוב השלישי בעיני דויד בן־גוריון.

מול חיובת־שואפיק: צופים ישראליים למחות היום
חניים של בניטו מוסוליני המנוח, הכריז שאת כל שאיפות
הפועלים יש לכוון לנקודה אחת: לשביתה כללית מוחלטת
וסופית, שתשתק את המשק בכל העולם, תקבור את
הקאפיטאליזם ותקים את שלטון הפועלים לעד.
בספריו הודה סורל, שיתכן ולא חשוב כלל אם השביתה
הכללית תפרוץ, בסופו של דבר, או לא. מה שקבע בעיניו
היה שעצם המחשבה על יעד זה מכוון ממילא את כל
מאמצי הפועלים בכיוזן הנכון. הוא מדרבן אותם להקדיש את
כל כוחם ל״פעולה הישירה״ ,לחזק את האיגוד המקצועי
כמכשיר הקובע, להכריז על שביתות בלתי־פוסקות ולחבל
במשק הבורגני בכל הזדמנות שהיא. והוא ממריץ אותם
לזנוח את הכלים הפרלמנטריים, שהוא עצמו בז להם
מעומק לבו.

חוששני כי מלחמתו של דויד כן־גוריון ממלאת
תפקיד דומה. לא השום אם תפרוץ כסוף, או
לא. החשוב הוא כי היא מנחה כינתיים את
בל מעשי המדינה בכיוון מסויים. המדיניות,
המשק, המשטר הפנימי, הכבישים של גיורא
יוספטל והדיג של משה דיין -כולם מודרכים
מראש על־ידי המחשבה של המלחמה הכאה,
הבלתי־נמנעת.

ומאידך: כאשר המלחמה בלתי־נמנעת, מה הטעם לנסות
לפעול בכיוון הפוך? מר, הטעם להקים מיניסטריון להתקפות
שלום, ליצור מערכת קשרים בעולם הערבי, ליזום מדיניות
חדשה, לחפש מתווכים, לגשת לסילוק הדרגתי של סלעי-
המחלוקת? כל זה מטען מיותר, שיש להשליכו לתוך הים,
כדי לפנות את הסיפון לפעולת הקרב.

זוהי החשיבות האמיתית של הזון הסיבוב
השלישי -חזון ״המבחן הצבאי החמור והמכריע״.

לא היתד, זאת עדיין הכרה בממשלת אלג׳יריה החופשית
— אך היה זה צעד מכריע לקראת קבלת האידיאל העיקרי
של מלחמת־השיחרור האלג׳ירית.

ך• תה, נחליף נא את השמות ״צרפת״ ב״ישראל״;
* ״מוסלמים״ ב״ערבים״; ו״אלג׳יריה״ ב״מרחב״ .איפה
נשאר הדמיון בין שארל דה־גול לבין דויד בן־גוריון?
שם: מדינאי גאה אך מפוכח, שהמציא קו מדיני חדש
ובעל־מעוף כדי לצאת מן המבוי הסתום שיצרו קודמיו.
כאן: מדינאי נוקשה ועקשן, החוזר בבטחון מונוטוני על
אותם הדברים שאמר לפני חמש, חמש־עשרה וחמשים
שנה, שהביאו אל המבוי הסתום.
שם: ג׳סטות נועזות ואף מסוכנות מאד לשבירת מעגל־הקסמים
של המלחמה האלג׳ירית, עד כדי הנכונות להושיט
יד למפקדים הצבאיים של המורדים הערביים.
כאן: הסגת השעון בחמש שנים אחורה, והתחלת סיבוב
נוסף במעגל קסמים הישן.

שם: הודעה מפורשת כי אפשר למנוע את
המשך המלחמה, וכי חובת הממשלה היא
למצוא את הדרבים ולגבש את האמצעים
למניעתו.
כאן: הודעה מפורשת כי המלחמה היא
בלתי־נמנעת, וממילא גם ויתור מראש על כל
נפיון למנעה.
לא, דויד בן־גוריון אינו דומה לשארל דר,־גול. הוא דומה
אולי לז׳אק סוסטל, אשר דה־גול הזדרז השבוע לסלקו מן
הממשלה, פן יוסיף לחבל בסיכויי השלום אשר רק הוא
יכול לאפשר לצרפת תקופר, חדשה של פריחה כלכלית
והתבססות פוליטית.

ף* מוך להשמעת חזון זה, עשה דויד בן־גוריון מעשה
^ מחוכם מאד. הוא שלח מכתב־ברכה לגנרל שארל דר,־גול,
לרגל נאומו הגדול שהכריע — לפי שעה — את ר,כף נגד
..מרידת המתישבים האלג׳ירים.
מבחינה חיצונית, לא היה זה מכתב חשוב. הוא יגיע לידי
אחד התת־מזכירים, והלה ישיב תשובה רשמית חלקה ובלתי־מחייבת.
אולם מבחינה פנימית היד, זר, מכתב פקחי מאוד.
כי שידור תוכן המכתב בקול ישראל נועד לרמוז למאזין
הישראלי: הנה, צמד חמד. דויד ויהונתן. שני מדינאים
גדולים. שתי נשמות אחיות.

ומרים שהמאהב המזדקן חוזר תמיד למקום אהבתו
הראשונה. אומרים שהעבריין חוזר תמיד למקום העבירה.
כך או כך, אין ספק כי דוידבן־גוריון חוזר לנקודת מוצאו.
כי אין הוא מכיר כל דרך
הוא חוזר למקום זה —
אחרת. זו הדרך בה התנסה, בה כבר חגג כמה וכמה נצ־חונות
מזהירים — ועקרים.
שלוש שנים ארוכות של שקט צבאי הוענקו לנו. האם הן
נוצלו כדי לקרב את השלום אף במילימטר אחד? האם
בכלל נעשה משהו בכיוון זה?

אולם בין שארל דה־גול וכין דויד בך־גוריון
פעורה תהום. ודווקא השבוע היתה תהום זו
גלויה יותר מאשר אי־פעם.

מאומה לא. ועצם העובדה שהנה מתחיל
סיבוב חדש, מוכיח כאלף לשונות עד כמה
היו עקרים הסיכוכים הקודמים.

מרידת המתישבים האלג׳יריים פרצה מפני שהללו נוכחו
לפתע לדעת כי דה־גול מתכוון בכל הרצינות להעניק לעם
הערבי האלג׳ירי ״הגדרה עצמית״ — הגדרה שתביא בסופו

עוד סיבוב, ועוד סיבוב, ועוד סיבוב. כי הסיבוב יכול
היה להוביל לאותו מקום.
חוזר חלילה. חס וחלילה.

תצפית

במדינה

>כל הזכויות שמורות)

• קיימת אפשרות שהאו״ם יציע לחלק את האזורים
המפורזים בין ישראל לגין סוריה -כלומר: להזיז מערבה את,

(׳המשך מעמוד )4
שבוע: אנשי המימשל הצבאי היו מעוניינים
בפירסום חומר קיצוני ככל האפשר, כדי
שיוכלו לנצלו בבוא המועד כהוכחה לחיוניות
המימשל לבטחון המדינה.
למזלם, היו בקרב ״משפחת אל־ארד״,
כפי שחברי המערכת אוהבים לקרוא את
עצמם, כמה אנשים שדאגו כי בבוא המועד
יהיה לאנשי המימשל על מה להסתמך.
הפנים היפות. בראשית הדרך, היו
כוזנות אל־ארד חיוביות. בישיבה לילית בעכו
העתיקה נתקבל, אחרי לבטים קשים
מאד, מצע־יסוד שחזר לא רק על המטרות
הלאומיות הערביות (איחוד ערבי, שיחרור
מן האימפריאליזם, מתן זכות לפליטים לחזור
וכוי) ,אלא גם תמך בעקרון של השתלבות
ישראל במרחב ושל שיתוף־פעולה בין ישראל
מתקדמת לבין התנועה הלאומית הערבית.
אולם
לא קל היה לשמור על עקרונות
אלה בעבודה היומיומית. אנשי אל־ארד,
שאינם פוליטיקאים ושהגבלות־ר,תנועה אף
הפריעו להם להיפגש ולהידבר, עמדו תחת
לחץ קשה מצד הרחוב הערבי, הקיצוני יותר.
כך קרה שבצד קטעים הדוגלים באחתה
ובשלום הופיעו על עמודי אל־ארד קטעים
החוזרים על תעמולת רע״ם נגד ישראל.

הגבול הבינלאומי של ימי המנדט. על רקע זה -ש לצפות לשורה של פעולות
ופעולות־נגד מצד הסורים ו!זצד ישראל — הן בשטח המדיני, הן ב״כיבוש
קרקע״ על הגבול, במטרה ליצור עובדות מוגמרות.

• יתכן שתוגש כקשה לצוו־על־תנאי נגד שר הדתות יעקב
משה טולידאנו, שינמק מדוע אין הוא מודיע כי משרתו ברב
רא׳טי ספרדי של תל־אכיכ יפו, פנויה. בתוך העדה הספרדית התגבשו

לאחרונה שתי חזיתות — אחת התובעת מן הרב לבטל את המצב הקיים, לפיו
נמצא הוא בחופש מכס הרבנות בתליאביב; בעוד חזית שניה, בתמיכת מפא״י,
מתנגדת לדרישה זו. שר הדתות עצמו מוכן להודיע על פינוי משרתו׳ הקודמת
רק לאחר קבלת פיצויים מתאימים, בסן גמה רבבות ל״י, וקבלת הבטחה כי
יורשו בתפקיד יהיה אדם הנראה לו כמתאים

• האם מותר לעסקן מפא״ להיראות כחברת כתכ ״העולם
הזה בעיה חשובה זו תשמש נושא לדיון נוקב במפא״י, בעקבות
מכתב תלונה ששלח מוריק בראלי, מצעירי עופר, לראשי המפלגה נגד נחום
רז, על כי נראה כביכול עם כתב העולם הזה ברחוב. סניף המפלגה בתל־אביב
יברר את אמיתות הטענות, לפיהן הדליף רז חומר פנימי על הנעשה במפא״י.
יש להניח כי רז יצא זכאי בדיון הפנימי.

• צעירי־עופר עשויים לקכל ייצוג גדול יותר מכוחם
היחסי במוסדות סניף מפא״י כתל־אכיכ. הסכמה לכך נתקבלה כבר

בקרב הגוש, השולט בתל־אביב, כדי לרכך את וזיחסיס בין שני הגופים
׳הפנימיים לקראת ועידת המפלגה.

תעל * <1נ>ק/ז -

״אם רא \זת\ רי רטבור בתצרת נזן אץ, רא גזעבגר ב\זערת \זני2ן וו
• אברהם דרורי יארגן את המגבית הנפרדת של תנועת־

החרותבארצות ־ ה כ רי ת. דרורי יצא לארצות־הברית תוך שלושה חודשים,
יארגן את מגבית העצמאות שתתחיל ב־ 1לינואר. ה|א לא יעזוב את משרתו
כמזכיר כללי של המפלגה.
• קרוב לודאי שתוצע הצעת אי־אמון ליעקב שכטר, ראש
מועצת תנועת־החרות, שתיפתח בשבוע הבא. הסיבה: שכטר שהה על אדמת
גרמניה, השתתף שם בכינוס פוליטי.

• צפה לויכוח חריף כין מנהיגי תנועת־ההרות והסופר
יו ס ף *טכטמן, שכתב ביאוגרפיה על חייו של ראש־בית״ר זאב ז׳בוטינסקי.
הסיבה: שכטמן תיאר את התנהגות בית״ר בגרמניה לפני מלחמת העולם השניה,
בבלתי הולמת את המטרות שהציב לה זאב דבוטינסקי.

• היערכות כללית חדשה תחול כמעט בכל סיעות הצ״כ
לקראת הבחירות לועידת המפלגה. ח״כ יוסף ספיר, שנפרד מיוסף
סרלין, יון!יע לבחירות בגוף עצמאי, קרוב לודאי שיצרף אליו גם את יוסף
ריבלין. צמרת איגוד־העובדים תופיע בהרכב חדש, אחרי שח״כ אלימלך רימלט
הו׳דיע השבוע בישיבת מזכירות האיגוד כי הוא לוקח חופשה לששה חודשים.
המועמד העיקרי העתיד להופיע בראש הרשימה: ד״ר אברהם סטופ. בראש
חוני־הצעירים ישתתף בבחירות זלמן סוזאיב, שקיים השבון ע כנס סגור של
פעילי סיעתו.

־ • שמו של פקיד בכיר במשרד־האוצר עלול להשתרבב
למשפט נגד שלמה אברמוביץ, הנאשם כהברחת חרסינה. שמו

של הפקיד הבכיר הוזכר בקשר לטענה כי ידע על ההברחה, חיפה עליה.

• במאי התיאטרון בישראל עומדים להקים ארגון מקצועי
משלהם. לפי התכנית יתאגדו בארנון במאי כל התיאטרונים בארץ, והאיגוד
הוא שיקבע איזה במאי יוכלו התיאטרונים להשיג ובאילו תנאים. אחד הבמאים
ישמש בתפקיד במאי יועץ, יפקח על עבודתם של כל שאר הבמאים. .

״המושלים הקורעים את עודכם בשוט
הדיכוי.״ כתב אל־ארד, באחד מרגעיו החיוביים
ביותר ,״אינם מייצגים את הפנים היפות
של העם היהודי. הם מקיימים קיר
מזכוכית שחורה ביניכם לבין היהודים בעלי
המצפון החי, כדי שלא יחבשו את פצעי
השוט על גבכם, ולא יעמדו לצדכם במערכת־כם
הצודקת.״
אחרי מתן החנינה לשפוטי כפר־קאסם,
העתיק אל־ארד את מאמרו של בועז עברון
נגד החנינה. אחרי רצח המפגין בשפרעם
הציע להקים ועדת־חקירה בלתי־תלויה, מורכבת
משני ערבים וחמשה עברים בעלי גישה
חיובית*.
איה הגיים התמישיז אולם בצד
הכתבות הרציניות על הדרך לשלום מרחבי,
לא חסרו באל־ארד משפטים ארסיים, הנוחים
לציטוט עוין. אל־ארד ליגלג ל״גבולות הקרטון
של ישראל״ ,לא הקפיד תמיד להבדיל
בין ביקורת על מדיניות הממשלה לבין
ביקורת על המדינה עצמה. פעם העתיק
העתון, מבלי לציין את המקור, קטע שלם
מרודאל־יוסוף הקאהירי, בו מתוארת ישראל
כפרוצה השולחת מבטים בעוברים ושבים
ברחוב( .התנצלו על כך העורכים :״זו היתד,
טעות!״)
אולם גם הקטעים הקיצוניים ביותר של
אל־ארד היו מתונים יותר מן הדברים המושמעים
על־ידי ערבים ישראליים בשיחות
פרטיות. מכיוון שהמימשל הצבאי דאג לנתקם
מכל הנעשה במדינה, מחייה ומשאי־פותיה,
גרם לכך שהם צמודים בלב ונפש
לנעשה בעולם הערבי, ניזונים משידורי התעמולה
של קאהיר וחסרים השקפה מגו־בשת
משלהם. התמרמרותם הצודקת, שאינה
מוגבלת על־ידי שיקולים פוליטיים מציאר

בין המוצעים: עורן העולם הזה.

תיים, מוצאת לה לא פעם ביטוי בלתי־הג־יוני.
אל־ארד לא יצא מכלל זה.
אולם. אל־ארד מילא גם מבחינה זו תפקיד
חיובי: הוא נתן להתמרמרות זו ביטוי גלוי,
מנע בכך את ירידתה למחתרת. ובצד ההתמרמרות
הבלתי־מרוסנת הצביע גם, לפחות,
בצורה קלושה, על דרך חיובית לפתרון של
שיתוף־פעולה. המועד, לדעת אל־ארד: כאשר
יתאחד העולם הערבי כולו תחת דגל ערבי
לאומי (היינו: דגל עבד אל־נאצר) וכאשר
ישתלטו בישראל ״חוגים מתקדמים, שיקבלו
על עצמם להושיט יד נקיה ונאמנה לשכניהם

טען השבוע חביב קהוואג׳י, מורה בבית־ספר
תיכוני נוצרי בחיפה, שהוצע כעורך
האחראי בבקשת־ר,רשיון של העתון (שהשלטונות
סירבו להעניק בתירוצים פורמליים):
״אדם המביע את השקפתו בגלוי נגד פעולות
הממשלה, המתקיף את המימשל הצבאי
ואת חוקי ההפליה — אינו שייך לגייס החמישי.
הגייס החמישי נוצר על־ידי פעולות
ההפליה עצמן. חוקים צודקים יקרבו את
השלום וההבנה בין שני העמים.״
מפלגות בגין הציל את ״חרות״
חדרו של אברהם דרורי, מזכירה הממושקף
של תנועת־החרות היה מלא עשן. ליד
שולחנו ישבו נציגי ועד־העובדים של ׳חרות,
דנו עם ד״ר יוחנן באדר והעורך העכשוי
אייזיק רמבה על עתיד העתון. היתר, זו
הישיבה המכרעת על גורל היומון, שגר־עונו
החודשי מגיע ל־ 18 אלף לירות, וש־תפוצתו
אינה עולה על כמה אלפים.
השיטה: לקצץ. לא היתד, זו הפעם
הראשונה שעדן העתון הועלה לדיון. ההסתערות
הראשונה עליו היתה כבר למחרת
הבחירות, כשהתברר כי חרות לא מילא
את התקוות שתלו בו ראשי תנועת־החרות.
כמעט כל חברי מרכז המפלגה היו משוכנעים
כי כדאי לסגור את העתון, הבולע
סכומי־ענק מתקציבם הדל. בעיקר תמכו ברעיון
הסגירה הח״כ כסוף־השיער ד״ר
יוחנן באדר והח״כ המשופם יעקב מרידור,
המטפל בעדנים הכספיים של תנועת־החרות.
אולם הרעיון להפסיק להוציא עתון יומי
ירד מן הפרק. מנהיג המפלגה מנחם בגין,
ששמע בסבלנות את כל התלונות, התנגד
להצעות השונות, פסק לבסוף כי העתון לא
ייסגר.
ההחלטה המיידית של חברי המרכז, שנסוגו
מתביעותיהם הקיצוניות: לבחור את
יוחנן באדר ואברהם דרורי לועדה

מיוחדת, שתדון בעדני העתון, תקבע מה
הקיצוצים שצריכים להיעשות בו.
ועדת באדר־דרורי לא פעלה לבדה. היא
צירפה אליה לייעוץ את עורך חרות נעים־
ההליכות אייזיק רמבה, ושמעה את חוות־דעתו.
אחרי דיונים ממושכים החליטה להקטין
את גרעון העתון בשבעת אלפים
לירות לחודש, להעמיד אותו על 11 אלף
ל״י בלבד. השיטה: קיצוץ מנגנון העתון.
מי ומי יפוטר? מיד אחרי שנודע
החלד, בחרות
עדן הפיטורים האפשריים,
התרוצצות בהולה של כתבים ועובדי מערכת.
בניגוד לדעת הכתבים, שקיוו כי הקיצוצים
יפגעו בראשי העתון, הוחלט להקטין דווקא
את מספרם, ובעקר את מספר עורכי־הלילה.
בשבוע שעבר החלה ועדת באדר־דרורי
לבצע את תוכניתה. מכתבי פיטורים נשלחו
על ידי מנהל העתון יעקב (״קובה״) גזת־טהייד
לכל העובדים, קבעו כי עבודתם ב־עתון
תיפסק החל מ־ 1למרץ.
השבוע הגיע הניתוח בחיית לשלבו הסופי.
נציגי ועד־ד,עובדים של היומון הוזמנו
לישיבה עם ד״ר באדר, דרורי ורמבה. על
שולחן הניתוחים הועלה מצבם של כל
עובדי העתון. הכתבים הסקרניים חיכו
בקוצר־רוח לתוצאות הדיון.
ההחלטה הכמעט־סופית של הועדה, שלא
סיימה את הדיון על סניפי העתון בחיפה
וירושלים: עורך המדור הכלכלי צבי קסלר,
הכתב הצבאי ישעיהו קליינמן ועורך־
הלילה הצייר אלחנן אלפרין, לא ימשיכו את
עבודתם אחרי תחילת חודש מרץ.
בתוך כל ההתרגשות הכללית שאפפה את
כתבי היומון, הם שכחו לשים לב לעובדה
חדשה, לא פחות חשובה: ד״ר יוחנן באדר
יעבור לעבוד באופן קבוע בעתון, יהיה
ממונה עליו מטעם צמרת המפלגה, יקבע
את מדיניותו החדשה.
ההסתדרות שטמו לפי תו ,
הויכוח בין ראשי המדינה היד, סוער
מאוד .״לפני 39 שנה נפתחת הועידה הרא-
העולם הזה *116

שונה של ההסתדרות הכלילת בחיפה,״ אמר
נשיא המדינה יצחק בן־צבי .״אותה ועידה
ייצגה ארבעת אלפים נפש.״ ״החבר בן־צבי
טועה,״ התרים כנגדו ראש הממשלה דוד
בן־גוריון .״לא היינו אז ארבעת אלפים אלא
4433 פועלים!״
וזה היה אולי הסוער שבויכוחי הועידה
התשיעית של הסתדרות העובדים, שנפתחה
וננעלה השבוע בבית־הבימה בתל־אביב, ב־שיעמום
שלא היה כדוגמתו מאז יסוד ההסתדרות.
מעמד
הפתיחה היה חגיגי וממלכתי. את
מגרש החניה שלפני היכל התרבות מילאו
מאות מכוניות־פאר. על בימת בית־הבימה
ישב כל מי שהוא מי במשטר המדינה. קבוצות
קבוצות תפשו להם בעלי השררה מקומות.
בצד אחד ישבה צמרת משרד החוץ
ואילו מנגד ישבו אנשי משרד הבטחון.
מאחוריהם מילאו תפקידי סטאטיסטיים אנשי
צמרת תנובה, המשביר וסולל בונה. כש־הנאומים
המודפסים בידי חלק מהם, עקבו
הם אחרי הנואמים כשם שחובבי מוסיקה
עוקבים אחרי המנגנים כשהפרטיטורה בידם.
הם שמעו שמאז הועידה השמינית נפטרו
5600 חברי הסתדרות, אך לעומתם נוספו
133 אלף חדשים. הם האזינו לברכות שהתקבלו
מארגון סבלי נמל ניו־יורק ומאגוד
פקידי הרכבת והאניות בארצות־הברית, לברכה
בת 900 מלה מאיגוד פועלי הרכבות
בארצות־הברית, ולברכה בת מלה אחת
(״ברכות״) מפועלי גמביה שבאפריקה.
הם יצאו לפרוזדורים בשעה שנשמעו
הנאומים הארוכים והמיגעים, וחזרו לראות
את נציגי מק״י צועקים ומרעישים אולמות
נגד קיפוחם בייצוג בנשיאת הועידה. ר,ם
דחו את ההצעה לדון בעיסקת הנשק עם
גרמניה ואת ההצעה לדון בבעית הדמוק־ראטיה
בהסתדרות, וקיבלו את כל ההחלטות
שנוסחו והתקבלו כבר לפני שהתכנסה
הועידה, תוך דחיית כל ההסתיגויות
שבעליהן לא ויתרו עליהן למרות שהיד.
ברור מראש שלא תתקבלנה.
היה זה סמלי לגבי הענין שבועידת ההסתדרות
התשיעית, שזמן קצר לפני נעילתה
יצאה מבית הבימה הלויתו של מנהל התיאטרון
ארי הרצברג שנפטר (ראה אמנות).
העיר על כך אחד מנציגי אחדות־העבודה:
״ההלויה היתד. הדבר החי ביותר בועידה.״
אורחים מוכר האיטריות
מעטים האנשים שזכו בישראל לקבלת
פנים חמימה כמו אלבאסי אייג׳הלה (,)27
כושי מניגריה שבא לפני חודשים מספר
לישראל, רכוב על קטנוע, אחרי שערך
סיור מקיף באירופה.
אלבאסי, ערמומי ופיקח מאוד התקבל
בזרועות פתוחות בכל מקום. בירושלים
העריצו אותו סטודנטיות. פקידים ממשלתיים
רמי־מעלה נתנו לו ראיונוח. קול־ישראל
היה מוכן להעמיד לרשותו את
התוכניות בשפה המאהרית בשידור לעמי אפריקה
ואייג׳הלה אף השתתף בכמה מהן.
מעריב פירסם סידרה של רשימותיו על
סיוריו בעולם, פגישותיו עם ניקיטה חרוש־צ׳וב
וסיפורי אלף לילה ולילה אחרים.
אפילו השוטרים הישראלים נהגו כלפיו לפנים
משורת־הדין. שעה שהיד, משתולל
שיכור במכונית שכורה ברחוב דיזנגוף
בתל־אביב, מבצע על הכביש להטוטי־נהיגה
שאינם מקובלים גם במירוצי מכונית.
כאשר הוכה אלבאסי על־ידי קבוצת משקיפי
או״ם שיכורים בירושלים (העולם
הזה ,)1159 נזעקה מיד כל העתונות הישראלית
להגנתו.
רשות מגולדה. השבוע הוכיח הכושי
הניגרי כי הוא יודע לגמול טובה למיטיביו.
אחרי שחצה את הגבול ללבנון על קטנועו,
נעצר ושוחרר, פירסם אלבאסי, שטען כי
הוא מוסמך לפסיכולוגיה, מאמר על ישראל
בשבועון הלבנוני אל־ציאד.
כתב אלבאסי :״ערביי פלשתינה הכבושה
חיים במצב מכאיב, חסר כל חופש וזכויות
אנו שיות ...נמנע לחלוטין מכל תייר לבקר
בכפרים הערביים מבלי שיהיה מלודה
על־ידי משטרה צבאית. אני עצמי קיבלתי
רשות לד,כנס למקומות אלה על־ידי שרת
החוץ גולדה מאיר. המקום הראשון שביקרתי
הוא באר־שבע שם גרים היהודים
שבאו מאירופה וצפון־אפריקה, אחרי שהתושבים
הערביים גורשו למדבר. לערבים
שגורשו מבתיהם אסור לבקר בערים מודרניות
כמו תל־אביב, חיפה וירושלים
ערביי ישראל עובדים במוסדות ובמשקים
ישראליים מן הבוקר עד הערב בשכר נמוך
ולרוב בלי שכר בכלל.״
סיפר אלבאסי לקוראים הלבנונים :״באחד
הלילות הקרים ישבתי בבית־קפר, בירו־העולם
הזה 1168

3 7ה

גאנה
ה שתלב
בישראל
ך* הל האלפים שישב ליד בימת ה-
1/הצדעה ביום העצמאות הראשון עצר
י נשימתו. אל הבימה קרבה אחות בלבן,
כשהיא דוחפת לפניה עגלת־נכים. כולם ציפו
לראות כיצד יוענק אות הגבורה לגיבור
קטוע הרגליים. העגלה נעצרה למרגלות הבמה.
הרמטכ״ל יעקוב דורי עזב את מקומו,
ירד אל הגיבור, העניק לו את האות בעגלתו.
תשואות סוערות ליוד את הטכס הקצר.
סימן־טוב גאנה בן ד,־ 26 היה המפורסם
ביותר מבין 12 הגיבורים. לאחר שנתרסקו
כפות רגליו מפגיעת פגז בזחל שהתקיף את
משטרת עיראק־סווידאן, הגן במשך שעות
על עצמו ועל חבריו הפצועים עד שנאסף.
היה זה ממש על סף סיום המלחמה.
80 קילו היה משקלו של הצעיר העליז
ביום בו נפגע בקרב על עיראק־סוזידאן.
כשיצא מבית־החולים שקל בדיוק החצי.
אולם ד,יתד, בלבו תקוה. אמנם בשבועות
הראשונים אחרי הפציעה ביקש את נפשו
למות, אולם בעזרת חבריו והאחיות של
בית־החולים התגבר על המשבר. עד כדי
כך, ששלושה חודשים אחרי ניתוח ד,קטיעה
ביקש מחבר שיתקין לו תותבות בלי ידיעת
הרופאים, גרם כמעט להתעלפותו של הכירורג
הראשי במרכז השיקום, כשזה ראה
אותו רוכב על אופניים.
״אם האיש הזה יכול לרכב על אופניים
שילך הביתה.״ אמרו הרופאים של מרכז השיקום.
הוא הלך ולקח אתו את האחות
לוטי, נשא אותה לאשר, מיד אחרי שיצא
מבית־החולים וזכה באות הגבורה.

הצלה ממות כפעם השנייה
ם הוא וגם לוטי לא ידעו מה יעשו
וממה יחיו. משרד הבטחון סידר לגאנה

נגריה בשותפות עם גיסו.
אבל השותפות החזיקה
מעמד רק חצי־שנה
.״עם משפחה זה
לא הולך,״ החליט גאנה
ומכר את חלקו. את הכסף
השקיע בקניית מונית.
משרד ד,בטחון דאג
למספר ירוק וגאנר, מסר
את מוניתו לנהיגה לנהגים
שכירים.
עסק המונית הכניס
פחות משהיה נדמה שיכניס.
בתחילה חשב
גאנה כי קיים שפל בענף.
אולם עד מהרד,
נוכח כי כל הנהגים שעבדו
אצלו קנו לעצמם
מכוניות, וכל מה שהיה
עליו לעשות היה לשלם
עבור התיקונים במכונית
שלו. הוא לקח את
המספר הירוק, שלח אותו
בחזרה למשרד ד,בטחון,
נשאר שוב בלי שיקום.
זמן־מה
שכח משרד ה־בטחון
על קיומו, עד
אשר נזכרו בו ביולי
.1954 כשקיבל את מכתב
משרד הבטחון, שמח כדי להעניק לגיבור
לקראתו גאנה מאד, היה
בטוח שסוף סוף נמצא סידור סופי בשבילו.
אולם היתה זו רק הזמנה לטכס הסרת
הלוט מאנדרטת הצנחנים בקיבוץ מעגן. במעגן
ניצל סימן־טוב גאנה בפעם השניה
ממוות.
לוטי נכנסה בדיוק באותו יום לבית״החו־לים
ללדת את ילדה השני. היא בקשה שלא
ילך וישאר על ידה בעת הלידה. אולם הוא
לא ויתר, נסע לטכס, ישב ליד חבריו נכי
המלחמה. דקות אחדות לפני תחילת הטכס,
הבחין בו יגאל אלון, ביקש שיבוא לשבת
לידו. הוא עבר ממקומו ואחריו כל חבריו.
כעבור דקות מספר התרסק הפייפר של קלוב
התעופה בדיוק במקום ששם ישבו הוא
וחבריו.
״כולם צעקו אלי: רוץ, רוץ! אבל בקושי
יכולתי ללכת בתוך המהומה,״ סיפר גאנה.
אלון ניגש אליו, תמך בו והוציאו משם.
לילד שילדה לוטי באותו יום קראו אלי על
שם הסבא ומעגן לציון המאורע.
כששכבה השמחה על השארו בחיים, החלי
שוב דאגות הפרנסה. שנתיים חיו רק על
תגמולים של משרד הבטחון, שאפשרו בקושי
לקיים את שני הילדים הקטנים. בינתיים
באו השילומים וגאנה ביקש לאפשר לו לר
הוגע
הגדול

כיום יש לגאנה רק רגעים קטנים אותם הוא מבלה
בחברת אשתו לוטי ( )32 שהיתה האחות שטיפלה בו
בבית החולים, וילדיו רבקה ( )9ואלי־מעגן 6כשהוא בבית־החולים הס משוחחים בטלפון.

הרגעים הקטנים

שלים. פתאום ראיתי ערבי מסתכל מבעד
לחלון. ידעתי שהוא רוצה להיכנס. אבל
הפחד מנע ממנו לד,כנס למקום שבעליו
יהודיים. ניגשתי אליו והזמנתי אותו לשתות
עמי כוס תה. כולם הסתכלו בנו
במבטי שנאה. הערבי סיפר לי שהגיע לירושלים
כדי לקנות תערובת לבהמותיו בבאר
שבע. הוא חיפש מלון ללון אבל כל בתי
המלון סרבו לקבלו. כאשר הזמנתי אותו
ללון בחדרי, נכנסו שלושה שוטרים וגררו
אותו לרחוב. רק כאשר לקחתי את מצלמתי
לצלם אותם סוחבים אותו, הירפו ממנו
השוטרים.״

ו ב אלוף יעקוב דורי יורד ס1
מת המצעד של יום העצמא!
ישראל סימן־טוב גאנה, את אות הגבורו

״האיש שמכר איטריות״י לקוראי העתו־נות
הישראלית על מסעותיו בעולם הגדול,
המשיך במסעו למצרים, כשבאמתחתו כמות
גדולה של איטריות ישראליות עבור קוראי
העתונות הערבית.
עת1נות מסיבות טראגיות
מסכנים מאוד היו השבוע הכתבים הפלי־
•* כינוי יהודי למספר סיפורי בדים,

כוש ציוד לבית־חרושת לפלסטיקה, חוג
העתיד. מנהלי השילומים עשו הכל, אפיי
השיגו לו משקיעי־הון מקומיים שהיו מו
נים להיכנס אתו לשותפות מבלי שהכי!
אותו קודם. יחד הקימו את בית־החרוע
למוצרי פלסטיקה מרף.

זוכרים את גאג
ך יום גר סימן־טום גאנה יחד ן1
לוטי, רבקה ואלי־מעגן בדירה מהודרו
שארבעת חדריה מרוהטים בטוב טעם,
שיכון ותיקי רמת־גן. ראש עירית רמת־נתן
לו את המגרש עליו בנוי הבית בחכיו
תמורת סכום סמלי, משרד ר,בטחון ב
וגאנה החליט שזר, פחות או יותר התה
האחרונה.
את ידידיו בעלי אות־ד,גבורה כמעט ואי
רואה מלבד ביום העצמאות. ולא בגלל קל
תנועה. מכונית אולדסמוביל ענקית חו
ליד הבית( ,מכלה 200 לירות לחודש שמו
מכסה משרד ד,בטחון .)180״פשוט <
הזדמנות ואין זמן.״ מודד, גאנה המטו>
תמיד. רק על שניים מהם הוא יודע מה ו
עושים היום. אמיל בריג עובד בחברת מ
ניות. ובן־ציון לייטנר מחוסר עבודה וע
קום. לייטנר שנפצע עוד במלחמת העף
סבל מליקוי בעיניו שהחמיר בזמן האחר
בגלל ליקוי זה שללו ממנו את רשיון
מונית.
״לי היה פחות או יותר מזל.״ מודה הי
גאנה ,״אבל למה לא דואגים ליתר. למ7
ללייטנר. מדוע נזכרים בנו רק ביום
עצמאות? וגם אז כבר לא נותנים לנו ;
המקומות הטובים שקיבלנו פעם. אנו יו׳
בים עם סגני האלופים. נכי צר,״ל של הי
יושבים במקומות טובים יותר.״
היום מעטים מאד הזוכרים מי ה
גאנה. פעם היה גאנה בישראל שם 1
אדם. היום לתושבי ישראל גאנה זה ו
שם של מדינה .״רובם לא זוכרים ו
מעריכים. כשאני שומע לפעמים איזה ה
בות יש לאנשים כמונו בארצות אחר
אני אולי מקנא קצת. אבל אסור לי לה
לונן. אמנם גם אחרי שאישרו לי מה י
אישרו היה עלי להילחם ממש כדי לקו
את הכל אבל לבסוף קיבלתי ואני מסודו
השבוע נכנם גאנה שוב לבית־החול
תל־השומר. הוא סבל ברגליו. רק מ
מהאחיות הוזתיקות בבית־ר,חולים עוד זב
מי הוא זה, שליד שמו בספר הטלפונ
מופיע התואר גיבור ישראל.

ליים של העתונות הישראלית. כי דוזקא
בימים הראשונים אחרי שחתמו עורכיהם על
החלטת ועדת העורכים שלא להזכיר עוד
מקרים של התאבדויות ואונס, לעג להם הגורל
העיוור הביא שפע של מקרים בשני
השטחים. הכתבים נשכו בשיניהם ושתקו.
הם זכרו שעתה שוב אין קורים בישראל
מקרים של אונס והתאבדויות, אלא אך מקרים
של ״מוות בנסיבות טראגיות״ או
״תקיפה״ (העולם הזה .)1166
אולם גם את האפשרות הזאת לא ניצלו
העתונים. הם פשוט התעלמו מרוב המקרים,
(המשך בעמוד )8

ורת של בריאות
האם יש אמת בסברה שלחו־מרים
אשר במזון המלכות יש
סגולות מרפאות? שנים רבות
העסיקה שאלה זו את המדענים
ולכן כה חשובים הם סיכומי
מחקרם של שלושה אנשי מדע
אמריקאיים אשר פורסמו לאח רונה,
והמאשרים מבחינה מדעית
כי אכן מצויות סגולות
מרפאות במזון המלכות.
שלושת החוקרים בודדו מ תוך
מזון מלכות הדבורים חומ צה
מיוחדת והוכיחו כי לאותה
חומצה סגולות אנטיביוטיות
מיוחדות המשמידות חידקים
והמונעות התפשטותן של פט ריות
מזיקות.
אולם החומצה השומנית היא
רק אחד החומרים הרבים ב מזון
המלכות. התכשיר ״טוני
רויאל׳ /המכיל מזון מלכות,
והמיוצר בארץ, זכה להתעגי־נות
רבה של הרופאים המש תמשים
בו לריפוי חולים בגיל
מבוגר או קשיש, והסובלים
מחוסר תיאבון, חוסר מרץ,
אפאתיה ודכאון.
רופא פנימי ידוע הצהיר :
״זה יותר משנה שאני נוקט
טיפול המבוסם על השימוש ב מזון
המלכות לגבי מקרים
רבים והתוצאות הן משביעות
רצון ומעודדות ביותר. היו לי
מקרים בהם שום תכשיר רפואי
אחר לא הביא להטבת מצב
הפציינט ואצל רוב רובם של
הפציינטים שהשתמשו במזון
המלכות שופר מצב בריאותם,
ירדה כמות הכולסטרול בדם,
חזר התיאבון והם מציינים הר גשת
רעננות כללית!״

1לב הדבורים
הספק הראשי של מזון המלכות
בארץ הוא קבוץ אלו נים
ומומחיו מסבירים את
סגולות מזון המלכות: זה חומר
רירי הנוצר בבלוטות מיוחדות
בראשיהן של הדבורים. הן
מפרישות אותו לצורך תזונתן
וגידולן של הרימות בימים ה ראשונים
להתפתחותן. ריר זה
הוא מעין חלב דבורים. אך ב עוד
שהרימות ניזונות מחלב
הדבורים רק 36 שעות ראשו נות
של חייהן, הרי ניזונה
המלכה־האם של הכוורת מריר
זה בקביעות. פוריותה של ה־מלכה־האם
היא מופלאה. לא
ייפלא, לכן, כי קיים קשר בין
אריכות ימיה של המלכה־האם
ופוריותה למזון המיוחד שהיא
מקבלת וכזאת היא ההשפעה
גם על בני־אדם.

:פית אחת ליום
במשק אלונים 220 כוורות
ומהן מפיקים מזון מלכות משך
ששה חודשי הקיץ. החברה,
המייצרת את ״טוני רויאל״,
ממליצה על כפית אחת ליום
למבוגרים. ולאחרונה אף החלה
החברה לשווק לחוץ־לארץ
(המשלוח הראשון, בשווי של
33 אלף דולר, היה לשוויץ)
והיא מאמינה כי הענף עלול
להפוך למכנים מטבע זר במי־מדים
לא מבוטלים, כי החורף
הקצר בארץ מאפשר לכוורנים
לייצר כמויות גדולות יותר של
מזון המלכות.

במדינה
(המשן מעמוד )7
לא הזכירו אותם אפילו במלה רכה אחת.
המקרים שלא הוזכרו:
0אשד, בת 60 מרמת־החייל, שניסתה
לאבד עצמה לדעת.
• גבר בן 34 מבית־שאן עשה מעשה
מגונה בגופה של ילדה בת .12
• גבר בן 57 ניסה להתאבד במחסן הביוב
של עירית תל־אביב, אחרי שהסתבך
בעניני כספים ופוטר מעבודתו.
• צעיר בן 16 עשה מעשה מגונה בגופה
של צעירה בת .22
• סטודנטית הותקפה בדרכה מהאוניברסיטה
בירושלים לביתה בבית־הכרם על־ידי
צעיר שהתנפל עליה, הפיל אותה ארצה, ניסר,
לאנוס אותה, נמלט אחרי שנוכח לדעת
כי התעלפה.
במקרה זה ערכה המשטרה סריקות נרחבות,
אולם ללא תוצאות. העתונות היתד׳
יכולה לעזור בגילוי האיש אילו פירסמה
את פרטי המקרה ותיאורו של המתקיף.
אולם העתונים זכרו כי דבר זה עלול לעורר
את יצר החיקוי. המקרה לא פורסם. האנס
יכול היה לצחוק.
מכל המקרים הרבים שאירעו השבוע היה
המזעזע ביותר אחד ממקרי־ההתאבדות שאותו
דווקא טרחו העתונים לפרסם. תחת
הכותרת ״מתה בנסיבות טראגיות״ ,סופר
על אשד, כבת 40ש״מתה הבוקר״ .בידיעות
מסרו העתונים את שמה וכתובתה הפרטית
המלאה, פרטו כי השאירה בעל ושתי ילדות.
רק סיבת המוות לא נאמרה, אלא נרמזה בנוסח
שבינתיים כל קורא״עתונים למד להבינו.

הכל ; מאש ״ .היה משהו באותה אשר,
אומללה שיכול היה לעורר את יצר החיקוי
— לא לגבי מעשה האחרון, אלא לגבי אופיר,
ואורת״החיים שניהלה. הם היו למופת.
עד נישואיה, אהבו אותה כל חולי המוז״
לקר, הפנימית א׳ בבית־החולים העירוני הדסה
בתל־אביב, בו עבדה. אחרי נישואיה נטשה
את עבודתה, התמסרה לבעלה ולשתי בנותיה.
אבל האשד, יפת־הרוח והרגישה סבלה בכל
זאת. לפני כשנתיים נכנסה לשבועות מספר
לבית־חולים לחולי־נפש, יצאה משם כאדם
חדש.
מנהלי בית־החולים ידעו על מחלתה, אולם
קיבלו אותה בחזרה לעבודה, כשביקשה
זאת. היא היתד, כבר בריאה. כעבור שנד,
הפסיקה שוב לעבוד, כדי לטפל באמה שהתאלמנה.
״היא
היתד, סמל טוב־הלב,״ סיפרו עליה
כל השכנים .״שום דבר מיוחד לא ראו
עליה. אבל לפני כחדשיים, כשד,פסיקה לקנות
דגים בחנות, והמוכר שאל אותה לסיבה׳
ענתה כי ״נמאס לי הכל.״
השבוע נראתה שמחה במיוחד. היא עמדה
לחוג את חגיגת הבת־מצוה של בתה. היא
הכינה עוגות, הזמינה אורחים והיתד, עליזה
מאד. אלא שבאמצע השבוע הרגישה באחד
הערבים בכאבי־בטן. היא בקשה בקבוק חם
משכנה, התלוננה מאד על המכאובים. למחרת
בבוקר הלך הבעל לקופת־חולים, להזמין
רופא. הוא לא הספיק להגיע לקרן הרחוב
כשגופתה של אשתו, שהשליכה עצמה מן
הגג, התנפצה ליד פתח חנות הדגים.

דורטה היפה
השבוע הומצא בישראל נשק חדש. מתכנניו
לא היו אנשי התעשיה הצבאית אלא
כתבי העתונות הישראלית. בעת קריאת הרשימות
על הפשיטה הישראלית לחירבת
תוזאפיק, נודע לקורא הישראלי כי ברשות
הסורים מצוי נשק חדיש ביותר: תותח בקוטר
81מ״מ, ששמו הוא לזדטה.
תחילה הופיעה הידיעה במעריב, שהודיע
בכותרת :״הופעלה הלורטה הסובייטית.״
״החיילים הסורים,״ נאמר בידיעה ,״השתמשו
בהפגזתם בתותחי לה־טה מתוצרת סובייטית.״
למחרת בישר גם הארץ לקוראיו:
״הסורים השתמשו הפעם בנשק מתוצרת
סובייטית וצ׳כית ובין השלל שנלקח היו
גם מרגמות מסוג לורטה, שנלקחו שלל גם
במבצע סיני.״
המומחים הצבאיים שלא שמעו מעולם על
תותחים בשם זה, התעניינו מיד בנשק בעל
השם האיטלקי הקלאסי. התברר להם כי
לא קיימים תותחים או מרגמות בשם זה.
המציאה אותם ד,טלפונאית במערכת מעריב,
ששיבשה את השם תותח־ללא־רתע* שנמסר
לה בטלפון. כתבו של הארץ העתיק את
השם המשובש לכתבתו.
* תרגום מילולי של המושג האנגלי •11ס 60ז
״״ ,1688 9שפירושו תותח שאינו נרתע מהדף
התפוצצות המטען שבתרמיל הפגז, כמו
תותחים אחרים.

הפורטרט האחרון של השר הגרמני לעניני קליטת המגורשים,
החשוד בהשתתפות ברצח ההמונים בלבוב, בחודש הראשון של
פלישת הנאצים לבר-יתיהמועצות, שהחזיקה בחלקה המזרחי של פולין, בו נמצאת לבוב.

אוברלנדר

ף ייוא מיד!״ אמר הקול בטלפון. ה־
- 1 ..איש בעל הפנים העגולים והשמנים לא
חיכה רגע. הוא קפץ לתוך מכונית מרצדס
מפוארת, נסע בלילה מבון לפולדה. שם המתין
לו התובע הכללי המקומי וכמה מאנשי
מפלגתו, המפלגה הנוצרית־הדמוקרטית, השליטה
בגרמניה המערבית.
ההתיעצות היתד, קצרה. כתוצאה מכך יצאו
שוטרים, החרימו את 22 אלף הטפסים
של השבועון די טאט (״המעש״) ,שעמדו לצאת
מבית־דפוס מקומי. נושא המאמר היה
אותו גבר שמנמן ושבע: הר תיאודור אובר־לנדר,
בן ,55 השר הפדרלי• לעניני המגורשים.
באותו
מאמר כתב די טאט, בטאון הארגון
השמאלני התאחדות נרדפי המשטר הנאצי
:״לפנינו מונח חומר המכיל אישום
מחריד: שר פדרלי נחשד כמשתתף ברציחה
ההמונית בימי המלחמה!״

״עליוגות כזעית״
•י• א היתה זאת הפעם הראשונה ש/אותו
חשד מחריד הוזכר, והחרמת גל־יונות
לא. השתיקה אותו. כי מזה חודשים
התנהל בגרמניה המזרחית הקומוניסטית מסע
מרוכז לגילוי כרטי־חייו של אוברלנדר. הסיסמה
:״הורידו אותו מכס השר! מקומו
מאחורי חומות הכלא!״
פרטי החיים היו מאלפים למדי. נסתבר
כי השר המכובד נכנם למפלגה הנאצית בשנת
, 1933 השנה בה הגיעה לשלטון — כאחד
ממיליונים שלא השתתפו במאבק המגואל בדם
של הנאצים על השלטון, אך מיהרו לקפוץ
על העגלה כשמאבק מסוכן זה הוכתר
בנצחון.
אצל הנאצים נתקבל אוברלנדר בזרועות
פתוחות. היתד, לו מעלה גדולה: הוא נחשב
כמומחה לעניני המזרח. כי איש מדעי־החק־לאות
שהה כמה שנים בברית־המועצות,
התמחה שם בקולחוז. על כן היה טבעי שמאמריו
החלו מופיעים בתדירות גוברת והולכת
בבטאונים האקדמאיים של המשטר, כ
אחד
הדוברים העיקריים של ״השאיפה מזרחה״
— סיסמה שהכשירה את הקרקע לפלישה
גרמנית למזרח אירופה.
הקאריירה היתר, מזהירה. הפרופסור החקלאי
הפך שטורמהאופטפירר בפלוגות־הסער
החומות (ס.א ,).זכה גם לתואר־ייצוג ב־ס.ס.
השחור. הוא התמנה הרייכס־פירר של ברית
המזרח הגרמני, שנועדה למנוע חדירת פועלים
עונתיים פולניים לחקלאות הגרמנית
באזורי הגבול.
אולם אותו ארגון לחם למטרות נשגבות
יותר. כתב אז אוברלנדר, בעתון מפלגתי למורים
:״ההישג המזהיר ביותר של ההיסטוריה
הגרמנית, העשירה בטראגיות ובקר־בנות,
היה יישובו מחדש של המזרח הגרמני
(בימי הביניים, כאשר גירשו הגרמנים את
העמים הסלאביים הגרמני היה בעל עליונות
גזעית.״
זה היה ביולי , 1939 שבועות מעטים לפני
שהפירר הנאצי פתח במלחמת־עולם על־ידי
פלישה חדשה לפולין. כעבור שנה גילה
אוברלנדר מה צריכה להיות, לדעתו, מטרת
פלישה זו :״הגרמניזציה של שטחי־המזרח
צריכה להיות מוחלטת. אמצעי הגירוש וההעברה
יגרמו סבל לנפגעים, אך מוטב פגיע?־
,חמורה חד־פעמית, מאשר מלחמה זעירה
שתימשך.דורות.״
אוברלנדר מכחיש עתה שאמנם כתב דברים
אלה, שהופיעו תחת שמו, טען כי המערכת
שינתה את מאמרו עד בלי הכר. אולם
הוא לא הכחיש את תוכנם של מאמרים
אחרים, ביניהם אחד בו המליץ על שיתוף־
פעולה עם חלק מעמי מזרח־אירופה, מפני
ש״גם בהם נמצאים אנשים, הלוחמים ביהדות

עיסוקו המיוחד, בראשית המלחמה: עיבוד
הצעות ל״ניצול עבודתם של יהודים״ בפולין
הכבושה. במלים אחרות: גיוסם לעבודות־כסיה.

מ גו ש? אי ש . 8.8

ול 8לאל עו ל ם חוסן, וגם הפרופסור
^ נאלץ להתגייס לצבא. כדי לעזור ל־
• גרמניה המערבית נקראת רשמית ״קהי־ ״שאיפה מזרחה״ ,שהוא היד. מראשי מטיפיה.
לית־הברית הגרמנית,״ מהווה פדרציה של כסרן של חיל־המילואים הועבר לתפקיד שתשע
מדינות, אשר לבל אחת מהן ממשלה התאים במיוחד להכשרתו: יועץ פוליטי של
משלה. שרי הממשלה הפדרלית בבון עומ גדוד מתנדבים אוקראינים, שגויסו בפולין
דים מעל לשרי־המדינות.
הכבושה למען המלחמה הקרובה נגד ברית־

האס שר גרמני וידירו האינטימי של אחואו הוא הצח המוני?

מהז׳ מ ד
המועצות, תחת סיסמה של הקמת מדינה
אוקראינית עצמאית. היתד, זו היחידה שנקראה
גדוד־זמיר, על שם המקהלה הגדודית
ששרה שירי מולדת אוקראיניים. בתקופה
מאוחרת יותר הועבר אוברלנדר לגדודיההר,
יחידה של מתנדבים קוזקזיים.
בתפקידים אלה חיבר אוברלנדר מספר תזכירים
לפיקוד הגרמני, עליהם הוא מסתמך
עתה כהוכחה להשקפתו האנטי־נאצית. בתז־כירים
אלה התנגד הסרן של גדודי־העזר
לשיטות הניצול הכלכלי, בהן השתמש ה־מימשל
הצבאי הנאצי נגד האוכלוסיה המקומית
לדעת אוברלנדר היו צריכים לעודד את
העמים הלא־רוסיים באזורי־הכיבוש כדי להפכם
בני־ברית במלחמה נגד הסובייטים.
בגלל דעות אלה, טוען אוברלנדר, שוחרר
מן הצבא והוחזר לתפקיד אקדמאי בפראג.
בתולדות־החיים שפירסמו ידידיו לאחר מכן,
ושהוא לא הכחיש אותן, נכתב כי ה־ס.ס.
כאילו הטיל עליו פסק־דין מתת, שלא בוצע
בהשפעת ידידים במשרות גבוהות. אולם
שום אדם אחר אינו יודע על כך. ולפני סוף
המלחמה גויס אוברלנדר שנית, הפעם כיועץ
ליחידות המתנדבים הרוסיים של הגנרל ה־פאשיסטי
תלאסוב, קצין שערק מן הצבא
האדום והקים מקרב השבויים הרוסיים גדודים
אנטי־קומוניסטיים ואנטי־יהודיים בשביל

הז מי ר?

האוסטרי לנדאו, שנאסר לפני שנה בשטוט־גארט.
רשם הלה :״בדרך אנו פוגשים חיילים
אוקראיניים. יש סרחון של גוויות נרקבות.
בשער 16 ,הגענו ללבוב. בהשוואה לזה מה
שקרה בוורשה זה כלום מ יד עם בואנו
אנו הורגים את היהודים הראשונים ביריות
( 2ביולי זה עתר, חזרנו 500 .יהודים
התיצבו בשורות, מוכנים להריגה ביריות
( 3ביולי כעבור שעה נורים עוד 32
פולנים, מאנשי האינטליגנציה ותנועת־ההתנג־דות,
אחרי שחפרו את הקבר...
״קניתי לי שוט במחיר 2מארקים. בכל
מקום, ליד הבתים השרופים, ריח של גוויות.
במשך אחר־הצהריים אנו משכיבים ב־300
יהודים ופולנים ( 5ביולי האוקראינים
מצאו ביער 24,אוקראינים שנרצחו על־ידי
הרוסים.׳ כמעט אי־אפשר היה להכיר את
הגוזיות. ערכו להם קבורה חגיגית. בדרך
אמר הכומר, :הכי נבזה זה שהכניסו לאוקראינים
תעודות יהודיות לכיס.׳ זה השיא!
אותם 24 אוקראינים־כביכול היו 22 היהודים
שלנו שהרגנו, ועוד 2אוקראינים. בתיאבון!

טריה. כחצי מיליון נספו במלחמה, כחיילי
הצבא. הנותרים — 2.3מיליון — נרצחו,
לפי טענת הגרמנים, בשעת הגירוש, לפי אותן
השיטות שאוברלנדר היה חסידן המוצהר
בימי הנאצים. ליגלג על כך עתון גרמני
אנטי־נאצי :״יתכן כי סטאלין הסכים עם
אוברלנדר כי פגיעה חד־פעמית טובה לקדמו
ת יותר ממאבק ממושך של דורות.״
40 מיליון התושבים הקודמים של גרמניה
המערבית קלטו 9.3מיליון פליטים, שרובם
באו בחוסר־כל *.מציאות גוש זה של אזרחים
ממורמרים, שהי 1ז כחמישית מכלל ה־אוכלוסיה,
נטעה בלב עסקנים רבים את הרעיון
שכדאי לארגנם במפלגה פוליטית. כך
קמה שורה של מפלגות־פליטים, שהגדולה
ביניהן היתד, ברית טגורשי־הנזולדת ומשול־לי־הזכויות
(בד״א) .תיאודור אוברלנדר היה
אחד ממנהיגיה.
המפלגה החדשה, שהצטיינה בצמרת שרבים
מחבריה היו נאצים חשובים לשעבר,
עשתה חיל. היא זכתה לייצוג ניכר בפרל

עליון להחזרתם. הנואמים הרשמיים מוסיפים,
בדרך כלל, את המלים ״בדרכי שלום.״
נואמים פחות־רשמיים אינם מהססים להסביר
כי ישנן דרכים אחרות, בהזדמנות מתאימה.

הוורנזאכט.

צרותיו הנוכחיות של השר הפדרלי לעניני
המגורשים נובעות ממה שקרה בעיר לבוב
(למברג) ,אחרי שנכנס אליה גדוד-הזמיר, בסר
ביוני .1941 ,לפי ההסכם הנאצי־סובייטי
של ,1939 עברה העיר הפולנית לשלטון הרוסי,
אולם היא נכבשה על־ידי הצבא הגרמני
בשבוע הראשון של הפלישה לברית־המועצות.
כתב על כך די טאט, בגליון המוחרם
:״בימי נוכחותו של גזוד־הזמיר, שעמד
תחת הנהלתו הפוליטית של אוברלנדר,
קרו הדברים הבאים 30 :עורכי־דין, רופאים,
מהנדסים, פרופסורים, אנשי־דת ומדענים נרצחו.
יריות נורו בחצר בית־הסוהר הלבובי,
על גבעת־חול של הר־הקדטים, בבורות־חול
ליד יער ליסניצקי ובמחנה יאנוב. בבורות־החול
מחוץ לעיר נורו כמה אלפי יהודים.
במחנה יאנוב הוערמו הנרצחים, נשפכו עליהם
זפת ובנזין והם נשרפו — בסך הכל
1600 איש.״
אוברלנדר הכחיש את הכל. לדעתו, מצאו
אנשי גדודו, בהיכנסם לעיר, כמה מאות
הרוגים שנרצחו על־ידי הרוסים בשעת נסיגתם
.״בששה הימים של שהות גדוד־הזמיר
בלבוב לא נורתה אף לא יריד, אחת. לא
ידוע לי אף לא על מקרה אחד של מעשה־אלימות!״
תמונה
זו של עיר עורפית שלוזה קולקלה
במקצת על־ידי יומנו האישי של קצין ה־.0ס.

לכינוסים אלה יש השפעה רבה. כך התאספו
בקיץ שעבר בקלן למעלה מ־ 300 אלף
איש, מגורשי מחוז שלזיה (שסופח לפולין
ושעיר בירתו היא וורוצלאב, מקום מפלתה
של נבחרת־הכדורגל הישראלית) .שום עסקן
אינו יכול להתעלם מכוח זה. עסקני־הפליטים
אף המציאו מילה חדשה — ״עסקני־הודיתור״
— כשם־גנאי לכל הפוליטיקאים הגרמניים
שאינם דורשים בקול די רם את שיחרור
השטחים במזרח. כאשר הציע משרד־החוץ
הגרמני לחתום על חוזה אי־התקפה עם פולין׳
נערך מטעם אוברלנדר ושות׳ מסע־הת־קפה
כר, מוחץ על הרעיון, שהממשלה נאלצה
לגנזו בחיפזון.

תופים וחצוצרות
הקאנצלר קונראד אדנואר (מלפנים, ליד המיקרו0
1111ך 1ך ״
111 1
פון) ,נואם בכנס של 300 אלף פליטים גרמניים
מ י 1 1 1111י

ממחוז שלזיה, שצורף לפולין. מאחורי הקאנצלר סמלי המחוזות שסופחו אחרי המלחמה
למדינות אחרות. הסיסמה אומרת :״חרות, לשלזיס״ .האם יופעל אי־פעס נשק ישראלי בידי
הצבא הגרמני החדש כדי להשיג ״חרות״ זו — זלהצית מלחמה עולמית חדשה ואכזרית יותר?

הניירות שעל הגוויות כבר הסריחו באופן
זוועתי. הוריתי לשפוך עליהם נפט ולשרפם.״
זה נכתב ב־ 3ביולי. הזמירים של אובר־לנדר
יצאו מלבוב ב־ 7ביולי.
ההיסטוריון האמריקאי דאלין כתב במחקרו
המימשל הגרמני ברוסיה 1941 עד : 1945
״בימים הבאים היה ברור לגרמנים בי חסידי
באנדרה, ביניהם גם חיילי גדוד־הזמיר, מגלים
יוזמה רבד, בביצוע טיהורים ופוגרומים.״

״השטחים
הגזורים״

יףה גי ע איש כמו אוברלנדר למעמד
רם כזה, עד כדי דרגה של שר בממשלה
וידיד אינטימי של הקאנצלר אדנואר,
המסתמך עליו לעתים קרובות? התשובה
לכך נעוצה בהתפתחות שהיא מסוכנת הרבה
יותר לשלום העולם מאשר מגפת ציור צל־בי־הקרם
על הקירות.
לפני המלחמה חיו 16.9מיליון גרמנים
בשטחים שלא נכללו בתום המלחמה בתחום
שתי הגרמניות. חלקם חיו כמיעוטים לאומיים
במדינות אחרות (צ׳כוסלובקיה, פולין
רומניה וכוי) וחלקם בשטחים הגרמניים שצורפו
בהסכם פוטסדאם לברית־המועצות ולפולין.

2.5מיליון מהם נשארו אחרי המלחמה
באזורי מגוריהם 11.2 .מיליון גורשו ומצאו
מחסה בגרמניה המערבית והמזרחית ובאוס־מפאר
את חזהו
של אוברלנדר ב1

תצלום שהנציח אותו כחבר המפלגה הנאצית.

ראי, צועד ״נוער המורח״ ,המסונף לקבוצות
הלחץ התובעות את ״החזית, השטחים הגזו־לים.״
מענין כי בארגון חברים לא רק בני-
פליטים, אלא נם רבים מבני האזרחים הוותיקים
של גרמניה המערבית, המתגייסים למען
״שיחרור״ אזורי־המזרח שבפולין וברוסיה.

* סטיפאן באנדרה, מנהיג לאומני אוקראיני,
מת מהרעלת־ציאנקלי לפני שלושה
חודשים במינכן. טרס הוברר אם היתה זאת
הריגה או התאבדות.

מנט הפדרלי בבון, שותפה על־ידי הקאנצלר
אדנואר בקואליציה שלו. אוברלנדר הפך שר
לעניני קליטת המגורשים. בהשפעת אדנואר
חולל אוברלנדר פילוג במפלגה, עבר בעצמו
למפלגת אדנואר, נשאר שר גם אחרי שמפלגתו
הקודמת התנוונה כתוצאה מכך.
הודות לפריחתה הכלכלית העצומה של
גרמניה, נקלטו הפליטים במהרה. אמנם, גם
כיום מצבם הממוצע נחות ממצבם הממוצע
של התושבים הוותיקים, אך הם התבססו די
צורכם 19 מהם הנם עתה בעלי־בתים,
״/״ 11 בעלי־אדמות, ל־ 180/0מקררים חשמליים,
ל 12 מכוניות, ל 14 מכשירי טלביזיה.
מצב
זה גרם לכך כי עסקני הפליטים שוב
לא יכלו לעורר התלהבות בסיסמות כלכליות
וסוציאליות. ההתמרמרות החומרית שהביאה
את העסקנים האלה לגדולה פוליטית, איבדה
את בסיסה. היה צורך לעסקנים למצוא דבר
אחר לגיבוש חסידיהם. דבר זה נמצא בסיסמה
לאומנית קיצונית: הדרישה להחזרת
״השטחים הגזולים״ ,הגרמניים־לשעבר, שצורפו
לפולין ולברית־המועצות?
לצורך זה מתנהלת תעמולה קיצונית בל־תי־פוסקת,
שאוכרלנדר הוא אחד מראשיה,
ושמשתתפים בה עסקנים חשובים מכל המפלגות.
הם מארגנים מיפגשים שנתיים של
מגורשי כל אזיר, כדי לשמור על הרגשת
השייכות לשטחים האבודים וכדי להשמיע
את הדרישה שכל העם הגרמני יתלכד במאי
מספר זה אינו כולל את שלושה וחצי
מיליון הפליטים שברחו מגרמניה המזרחית
הקומוניסטית לגרמניה המערבית.

ף* כל זאת גבר בשבועות האחרונים ה־
^*,לחץ לסילוק הסרן הנאצי מן הממשלה.
רבים מעסקני מפלגת אדנואר סבורים כי
עברו הנאצי בולט מדי, וביחוד הפירסומת
מסביב לרצח־ההמונים בלבוב, מזיקים למפלגה.
גם עסקני־הפליטים האחרים שונאים את
אוברלנדר, לא סלחו לו שפילג את מפלגת־הפליטים
ומכר את עצמו למפלגה השלטת.
במאמץ נואש להציל את עמדתו, הסכים
אוברלנדר להיחקר על־ידי ועדה בינלאומית
של ארגונים אנטי־נאציים מערביים, שקבעה
כי אין הוכחות להאשמתו. אולם ספק אם
הדבר יציל את עורו הפוליטי. כי ממשלת
גרמניה אינה מעוניינת להפנות את תשומת-
הלב העולמית לזמירות אשר איש גדודי־הזמיר
הוא אחד מזמריהן.
כי העולם, שהסתכל כמהופנט בצלבי־הקרס
שהופיעו על שערי בתי־הכנסת ועל המצבות
ההפוכות בבתי־קברות יהודיים, אינו יודע
עדיין כי הסכנה האמיתית של ניאו־נאציזם
גרמני אינה טמונה בכנופיות קטנטנות של
שונאי־יהודים, המשחקים בחיקוי ילדותי של
הנאצים. היא טמונה בתעמולה השיטתית וה־גוברת
של גוש לאומני אדיר, המבוצר בשתי
המפלגות הגדולות והקרוב אף לכס־המלכות
של אדנואר. גוש זה אינו כולל רק קשישים,
הזוכרים עדיין את מולדתם האבודה. הוא
גייס 150 אלף בני־נוער, הצועדים ברחובות
במדים, והמצויידים בחצוצרות ובתופים.
נערים אלה, גם אותם שנולדו כבר במערב,
נרשמים בממשלה כ״מגורשים״ .מחקר
מדעי שנערך לא מכבר הוכיח כי בקרב הצעירים
אחוז הרוצים לחזור למולדת ההורים׳
אחרי ״השיחרור״ ,גדול יותר 71
מאשר אצל בני 50 ומעלה 65
חוששים ראשי השלטון בגרמניה: אם יוזד־עו
פרטים אלה בעולם, עשויים גורמים
רבים (ובכללם ממשלת ישראל) ,לחשוב עוד
פעם לפני שיחליטו להוסיף ולתת נשק בידי
מדינה אשר הסרן מגדודי־הזמיר מכהן בה
בתפקיד שר.

במרעה פשעים ולפן למתחילים

ן ורא העתונים הממוצע עלול היה בשבוע
כר לחשוב בטעות כי הוא נמצא בשי־
:ו. העתונים סיפרו בכותרות שמנות על
יסתה של כנופיית שודדים, שנעזרה למטרה
בנערת פיתוי יפהפיה. בעלי דמיון
רו במיטב הספרות הבלשית.
וולם כל מי שציפה לשמוע על מעללים
פיס של הכנופיה המסוכנת התאכזב. זה
; מבצעם הראשון והאחרון של שני
ירים וצעירה בני 21 ,20ו־ .22 שעות
וות אחרי הפעולה נתפסו כולם.
:מר כל דבר אחר היד, גם שוד־בתולים
תופעה של ההווי הישראלי. קרבן השוד
; הקיבוצאי, יעקב אלברט איש קיבוץ
החורש, שעשר שנים קודם לכן לא
־ ,חולם על ביקור בבית־קפה. הוא העלה
כוניתו טרמפיסטית׳ שנראתה לו כחברת
:וץ, נכנם אתה לרווד. אחרי חצות בקשה
ן ירה ללכת להודיע לידידים, אתם קבעה
שה, כי היא עסוקה. כעבור דקות מספר
ה. כשעמדו שניהם להיכנס למכוניתו,
־י שיצאו מבית הקפה, התנפלו על הגבר
צעירים, הכוהו, ושדדו ממנו למעלה
לוש מאות לירות, במזומן ובצ׳קים, שעון
זמכים. הם ברחו עם הצעירה לפני שהס־להתאושש.
צוד
כמקרה. אלברט מיהר להתלונן
׳סטרה. תיאורה של ״נערת הפיתוי״ ,כפי
סר אלברט, הועבר למדור המרכזי לבילוש
המשטרה. מכאן התפתחו הדברים במות.
אנשי המדור, שהוזעקו ממיטותיהם,
ו לפי התיאור את הנערה כיצאנית צעי־סיור
בזק בבתי המלון מהמדרגה השי
גילה את הנערה באחד מבתי המלון.
:נשברה במהירות, מסרה את כתבתם
שני חבריה לפשע. עד אור הבוקר הת־השניים.
אחד מהם היה פורץ הידוע
׳שים. השני חייל׳ מדריך־ספורט בצה״ל.
1ולם סיפורם של השלושה, אילו היה
פרסם, היו בו כדי להרגיע את האזרח
עוצבן. הסתבר כי הפשע בוצע כמעט
1רי במקרה. היצאנית קבעה פגישה ניוק־ת
עם חברה הפורץ השחרחר והגוץ. כשזה
את ארנק הכסף בידי אלברט, מיהרה
*ת באמתלה כל־שהיא, פגשה את הידיד
רץ, אותו הכירה עוד בשהותה בצרפת,
כרת אדם שלישי, מדריך הספורט, תמיר,
׳נדי, וחסון שרירים, שפגש את חברו
רץ באקראי, בילה עימו ליד בקבוק יין.
ניים החליטו לארוב לאלברט ברחוב
ג, מקום שם עמדה מכוניתו, הכוהו בשיר
קהה ושדדו את כספו.
:תחילת השבוע עוררו השודדים המתים
אפילו את רחמיה של השופטת. ה־א
־ה את פירסום שמותיהם וצילומיהם.

שזה לא נעם לה והבאתי אותה למקום.״
אחרי שהלנה אישרה שזה אמנם לא נעם
לה, חייב השופט את אלברט לשלם בעד
אי־הנעימות שגרם סכום של 50 לירות
לאוצר המדינה, פסק כי אם תוך שלוש
שנים יגרום שוב אי־נעימות מסוג זה
יהיה צפוי גם לחודש ימים מאסר.

משפט
״אבא מתחתו עס אמא״
עד שעלה פנחס שיף בן ה־ 60 לישראל
לא היה לו זמן להרהר אם עשה שידוך
טוב, כשנשא לאשר, את נעכר, רובינפלד (.)74
אמנם חייהם היו מלאים סכסוכים, אבל המלחמה
היתד, דאגה גדולה יותר. כשעלה ב־
1948 עם נעכר, ושני ילדיהם הנשואים, החליט
בי רצונו בשלווה. הוא הודיע לנעכה
אשתו כי עליהם להתגרש. האשד, היתד,
חלשה מדי מכדי לומר לא.
״הילדים צועקים: קדימה״ שיף,
המשמש כחצרן בתל־אביב חש עצמו כנולד
מחדש, פנה לשדכנים, ביקש לחפש
לו אשד, אחרת. הוא מצא אותה וכבר סידר
את המסמכים לנישואיהם כשפתאום התערבו
בדבר בנו ובתו, הלכו אל הכלה, השפיעו
עליה לנתק את הקשרים עם אביהם. הכלה
ויתרה על תכנית הנישואים. הבנים לקחו
את הוריהם, העמידום שנית מתחת לחופה.
״עשיתי זאת מתוך כפיה,״ הצהיר שיף.
רק שבועיים גר עם נעכה• יותר לא
יכול היה לסבול. הוא עזב אותה, קיבל את
מסמכי הגירושין שהתקיימו לפני שנישא
בפעם השניה, החליט כי היות ובפעם השניה
נשא את נעכר, מתוך כפיה, הרי
נישואין אלה אינם נחשבים.
שיף מצא שני ידידים שאינם יודעים קרוא
וכתוב עברית, הראה להם את כתב הגירושין,
ביקש שיעידו כי הוא אינו נשוי. השניים
הסכימו ושיף נכנס לחופה עם פרידה
אברהם, עולה מרומניה הגרה ביפו והצעירה
מאשתו הראשונה בכשלושים שנה.
לא עברו שלושה חדשים והוא התגרש
שוב .״הבנתי שעשיתי שטות,״ הוא הודה,
״אנשים אמרו לי שאני יכול ללכת לבית
סוהר בשביל זה.״ והוא הלך. כשהגיע טופס
הנישואין החדש שלו למשרד הרישום
הוברר מיד כי שיף הפך לביגמיסט. הוא
הובא למשפט לפי סעיף ,181 שהעונש המכסימלי
עליו הוא חמש שנות מאסר. אולם
השופט אליעזר מלחי, כשראה את דמותו
האומללה והמאד לא דון־ז׳ואנית של שיף,
הסתפק בשלושה חדשי מאסר. השבוע פנה
עורך דינו למפקח הכללי, ביקש לאפשר
לשיף להמשיך במקצועו כחצרן גם במסגרת
בית־הסוהר.

דרכי חיי

דווה מיוחדת

קימה אדומה וול הגג

:לנה רבינוביץ ( )40 חיכתה ליד קפה
׳ לאוטובוס מספר 22 כדי לנסוע למעוז
ב. לפתע נעצרה ליד מונית• ״בבקשה,
ות.״ הציע הנהג אלברט אשוע ()23
:טא בולגרי. הלנה התפלאה שהוא מסכים
וע רק עם נוסע אחד, אך אשוע טען
־רך יאסוף עוד נוסעים. במקום לאסוף
עים חלף אשוע ביעף על פני כמה תחנות
!י לעצור. כששאלה אותו הנוסעת היחידה
ע אינו לוקח את הנוסעים, ענה שהוא
הר לאנדיה, שם מחכים לו נוסעים אחרים.
ות התעניינות הנוסעת פירש הנהג בטעות
יון התקרבות .״את זוכרת אותי?״ שאל
וה, וכשנענה בשלילה המשיך ,״אבל
זוכר אותך היטב.״ ואמנם כמכר ותיק
1החל ללטף את כתפה, ברכה ושוקד,
הנוסעת שישבה לידו .״הבנתי פתאום
יע הוא הסכים לנסוע אתי לבד,״ סיפרה
:ה מאוחר יותר במשטרה .״דרשתי שיו־אותי
כי אין לי צורך בספיישל.״ אל־ז
לא נכנע. הוא לא הוריד את הלנה,
־ ,במקום זאת להשפיע עליה להסכים
וע עמו לבילוי .״מה הכסף מועיל? זה
חשוב. אפשר לטייל, ואת אשד, יפר*״
1חרי,שהסבירה לו בתוקף כי לא מצאה
הכתובת הנכונה וכי מוטב שיוריד אותה
,נכנע הנהג .״חבל, גברתי, אולי בפעם
־ת,״ אמר כשנפרד ממנה.
הזדמנות האחרת להיפגש עם הנוסעת
בנית ניתנה לאלברם הרבה יותר מהר
!י שציפה. כעבור שבוע באו שוטרים
תו, עצרו אוחו בעקבות תלונתה.
שניצב השבוע בפני שופט השלום יהודה
יביש בתל־אביב לא הכחיש אלברט כי
האחת אמנם הונחה על ברכה של העת,
טען כי הדבר קרה אחרי ש״התי־ו
בדרך ושוחחנו.״ אלברט טען כי לא
:יש כשהניח את ידו על ברכה ,״ראיתי

למרים לוכסמבורג לא היו אף פעם כוונות
להשתעשע עם כלבים. היא אהבה לחיות
אתם בשלום־ומרחוק. כעקרת־בית מסורה
דאגה האשד, התמירה, כסופת־השיער, לצורכי
בני משפחתה, לנקיון בגדיהם.
לכן היתד, עולה מפעם לפעם על גג
ביתה ברחוב שדרות־רוטשילד בתל־אביב,
תולה את כביסתה׳ מקיימת יחסים פורמליים
עם כלבה של משפחת שפירא, שגרה
על הגג.
לפני שנה עלתה מרים הגרה בקומה
השלישית, על גג׳ התכוננה להוריד את
הכביסה שתלתה על החבלים יום קודם.
עשר דקות עברה בין החבלים, אספה את
הבגדים היבשים. היא לא הרגישה כי
שלמה ולאה שפירא, בעלי הדירה על הגג
לא נמצאו בדירתם, השאירו את צוקי, כלב
הזאב השחור שלהם בלי מחסום על פיו.
כמו בסיפורי הכיפה האדומה חיכה הזאב
לטרפו, הניח לשכנה מן הקומה השלישית
להתרוצץ בין החבלים. הפעם היה זה רק
כלב זאב, לא זאב אמיתי. כשסיימה את
איסוף הכביסה הגיע תורו של צוקי לפעול:
בזינוק מהיר תקף צוקי השחור את האשד,
לבנת־השיער, נשך אותה בכף ידה.
האשה ניסתה לברוח. צוקי נשך אותה
שנית. כשניסתזזי לקרוא לעזרה — נשכה
בשלישית. וכשניסתה לברוח, השיג אותה
צוקי ליד דירתה, הסתפק בפעם הרביעית
במריטת שערות וצלקת גדולה ליד העין.
מזל של פלג. צוקי ומרים נפרדו.
הכלב נשלח לבדיקה רפואית, השכנה אושפזה
בבית־ר,חולים תל־השתזר, אחרי שקיבלה
טיפול במגן־דוד אדוס.
השבוע הגיע חלקה האחרון של הפרשה
אל בית־המשפט המחוזי. מרים לוכסמבורג
תבעה משלמה שפירא 4000 לירות, אחרי
שסירב לפצותה בדרכי שלום.

מדוע יוסי אינו יודע לקוואי שאלה מחנכת

** ינה פייטלסץ עמדה ליד שולחנה,
| בכיתתה שבבית־הספר דויד ילין בירושלים.
היא היתד, עצבנית.
התופעה שהדאיגה את המורה החיננית
היתד, אסון בעיניה. היא גילתה שתלמידי
כתה א׳ מבני העולים החדשים פיגרו מאד
אחרי הילדים ילידי־הארץ. הם לא הבינו את
המלים שקראו. הם היו רחוקים מאד מכל
מה שהתרחש סביבם.
דינה, כמעט־צברית, בת ,33 החליטה באותו
רגע החלטה שנתנה כיח־ן חדש לחייה.
היא נגשה לבצועה באופן שיטתי, כנאה
לבת וינה. שלב א׳ :לגלות את מקור המחלה•
שלב ב׳ :לחקור את דרכי הטיפול

לא למשך זמן רב עשתה דינה את עבודתה
בהיחבא. שמעה של הצעירה היקית
הדינמית הגיע אל אוזנו של מנהל מוסד
סולד למען הילד והנוער. פרופסור קרל
פרנקשטיין הזמין אותה אליו, סיפר לה
שהוא עצמו מתלבט כבר זמן רב באותן
בעיות, הציע לה לערוך בחסות מוסד סולד
מחקר על גורמי הכשלון אצל ילדי כתה א׳.
דינה, שעלתה ארצה בגיל שמונה והינה
בוגרת הגימנסיה הרצליה ובית המדרש למורים
בבית־הכרם, לא הססה לרגע. היא
קפצה ישר לתוך העבודה בכל המרץ האופייני
לה. מחנכים וותיקים הוקסמו על־ידה,
עודדוה ועזרו לה.
שנה שלמה נמשכה עבודת המחקר. דינה
סיירה בארץ, ראיינה מורים, תלמידים,
הורים ומפקחים. כולם שיתפו אתה פעולה
בהתלהבות. כי כולם סבלו מאותה מחלה
שדינה באה לחקור את שרשיה.

המורה איגה אשמה
** וד כסוף אותה שנה ( )1953 הגישה ל־
^ מוסד סולד את מחקרה, סיפרון בן 160
עמודים שהיקנה לה פרסומת עולמית וזיכה
אותה בפרס ישראל — האשה הראשונה שקיבלה
פרס זה. היתד, זאת עבודה יסודית
ונועזת, שכמוה עדיין לא ראו המחנכים
הקשישים.
מה הביא לכשלון ההמוני של בני העולים
החדשים בכיתה א׳? טענה דינה: המורים
ידעו שעל תלמידי כתה א׳ לעבור כמות
מסויימת של חומר עד סוף שנת־הלימודים.
רבים מהם לא שאלו את עצמם אם שיטת
ההוראה טובה או לא, ואם הילדים אמנם
קלטו את החומר.
המורה היתה ממהרת לעבור על פרטי
נושא, כמו ״חורף״ ,מבלי לברר אם הילדים
אמנם יודעים בכלל מה זה חורף. היה
מובן מאליו בעיניה שכל ילד צריך לדעת
מד, זה חורף. כשגילתה המורה שאין הדבר
כך, כבר היה זה מאוחר. היא עברה לנושאים
אחרים, ומי שיודע, יודע. אלפי׳ העולים למדו
על פרי־הדר מבלי שהיה להם מושג על
ההבדל בין ירקות ופיו־ות. בישובים מרוחקים
טרחה המורה רק לעיתים רחוקות
להביא דוגמא של פרי־הדר לכתה.
אולם לא המורה לבדה היתד, אשמה. שהרי
במשך עשרות שנים למדו ילדי־הארץ
את אותו החומר, ומעולם לא היה מספר
המפגרים כה גדול .״כשסיימתי את המחקר
על גורמי הכשלון אצל ילדי כתה א׳ ,הרגשתי
שהשיטה היא האשמה,״ סיפרה דינה,
״אבל עדין לא יכולתי להצביע על שום
אלטרנטיבה. ילדי העולים היו זקוקים למשהו
חדש לגמרי.״
ראשי משרד החינוך החלו להאמין לה
כי׳ כמו שאמר בשעתו המחנך השוייצי
הגדול יוחנן פסטאלוצי, השיטה היא העיקר,
ולא המורה. אבל איזו שיטה? על כך לא
יכול היה עדיין איש מהם לענות.

כרב איגד 006

ך רגע זה קיבלד! דינה תגבורת יקרה.
למחנכת ותיקה ( )52 בשם חמדה אסיאו
ישבה בבאר־שבע, שברה לעצמה את הראש.
כמפקחת משרד־החינוך בישובי הנגב, ראתה
אסיאו יום־יום את התוצאה האומללה של
השיטה הקיימת אצל ילדי־העולים בכיתה א׳.
יום אחד, עת שוחחה עם מפקח־מחוז־הדרום
אריה סימון, סיפר לה הלה בדרך־
אגב על עבודתה של דינה פייטלסון .״מדוע
לא תתקשרי עמה?״ שאל. השידוך קם והיה.
השתיים הסכימו ביניהן כי מקור המחלה

ישראלית, וסיבקה את התשובה בשיסה חושה שחולדה גגהפבה בכיתה א, בישואל

דע לקרוא!

ב -בבב, קר !

ה -הה ! הה!

ששש -שקט!

בשיטה הגלובלית, הנהוגה מזה שנים רבות
בכיתה א׳ בארץ. שיטה זו, שהובאה מאנגליה,
אינה מלמדת את הילדים לקרוא אות
אחרי אות, אלא מלמדת אותם לקרוא תשעים
מלים שלמות, כהתחלה ללימוד הקריאה.
הילד רואה את המלה השלמה הכתובה על
הלוח, מצלם אותה ברוחו, וזוכר אותה
כיחידה שלמה הנקראת כפי שהיא נקראת.
החל מן הרגע שהמורה רושמת על הלוה,
ביום הראשון, את המלים השלמות הראשונות,
ועד גמר תשעים המלים, אין הילד
לומד להכיר באות הבודדת, להבין את
צלילה. אחרי גמר לימוד המלים, עוברת השיטה
ללימוד ההברות הבודדות, ורק בסוף
מתרגל הילד להכיר באות כיחידה בפני עצמה.
פייטלסון־אסיאו הגיעו למסקנה כי שיטה
זו אינה מתאימה לשפה העברית, וביחוד
לא לילדי עולים. בשפה האנגלית היא היתה,
אולי׳ מחוייבת המציאות, מאחר שיש בה
אותיות המבוטאות בצורות שונות. כך
מבוטאת האות £פעם בסגול, פעם בחיריק
ופעם כאות אילמת, בסוף המילה.
אולם כשהוכנסה שיטה זו לשימוש, לא
נבדקה מעולם אם היא מתאימה גם לאופי
השפה העברית. פשוט הניחו כי מה
שטוב באנגליה, צריך להיות טוב בישראל.
״אך בעוד שהילד האנגלי מבדיל בנקל בין
שלוש מלים כה שונות כמו 1־ ,011ע ,80
ו־ 1)11׳ 611ג ,011 הרבה יותר קשה לילד העברי
להבדיל באופן מוחלט בין שלוש המלים
כמו ״ילד״ ,״ילדה״ ו״ילדים״ ,שמשמעותן
מקבילה למלים האנגליות, אן הדומות
זו לזו להפליא.
מדוע הצליחו בכל זאת רבבות ילדים
ללמוד לקרוא ולכתוב עברית בשיטה זו?
הסבירה השבוע דינה פייטלסון :״כשהמדובר
שנולדו בארץ ושהוריהם יודעים
בילדים
את השפה, לא חשוב כמעט מה השיטה
שלפיה מלמדים אותם לקרוא ולכתוב. כי
את המלים שהילד לא יבין בבית־הספר, הוא
יבין בבית, אחרי שאמא או אבא או סבתא
או אח גדול ישבו אתו וישננו אתו את
השעורים. הוכח שרק אחוז קטן של הילדים
אינו נעזר בבית בהכנת השעורים ובהבנת
חומר הלימוד. חוץ מזה, בא ילד כזה לכיתה
א׳ עם מיטען רציני של מלים עבריות
שקלט בבית ובסביבה. מן המלים הידועות
לו, הוא יכול להקיש לגבי מלים חדשות.״
הרבה יותר גרוע, לדעת פייטלסון, מצבו
של תלמיד עולה חדש. בן־שש זה בא לבית־הספר,
בדרך כלל אחרי שנת־גן אחת, ולא
שלוש, כמו הותיק או בן־העיר. בבית אין
מדברים עברית. הוא הספיק לראות מעט
מאד ספרי־תמונות לילדים. אוצר המלים
שלו מוגבל מאד.
כשהמורה מציירת על הלוח את המלה
״כלב״ ,על הילד לשים לב ללא פחות מששה
פרטים: לאות כ׳ ,לדגש שיש בה, לתנועה
מתחתה, לאות ל׳ ,לתנועה מתחתה, ולאות
ב׳ .מבטו אינו מתקדם בקו ישר מימין
לשמאל על פני המלה, בדומה למבט הילד
האנגלי הקורא .1(08 אלא עולה וורד מאות
לתנועה, ומחנועה לאות.
בשיטה הגלובלית אין הילד מנתח את
המילה. עליו לקבל אותה כמות שהיא, ולפעמים
גם מבלי להבין מה זה כלב. ואילו
הילד האנגלי לא זה בלבד שהוא יודע היטב
מה זי׳ ,1(08 אלא שגם קל לו לתפוס את
המלה הפשוטה בתנועה גלובלית אחת*.
פייטלסון ואסיאו החליטו כי יש לשנות
את השיטה, לפחות לגבי ילדי העולים.
״צריכים לשכוח שהם יודעים בכל זאת
כמה עשרות מלים. צריכים להתחיל לגמרי
מן ההתחלה. לא ללמד אותם מלים. ללמד
אותם אותיות ותנועות. כדי שלא יקישו
היקשים ממילה אחת על מילה אחרת, אלא
יבנו בעצמם את המלים!״
כדי לבסס את השיטה, היה צורך בהדפסת
פלאקאטים וספרונים חדשים וחדישים.
הפלאקאטים באו ללמד אות אחת — על־ידי
זיהוי האות עם צליל המוכר לילד, והמצוי
בסביבתם המיוחדת של ילדי־העולים. כך,
למשל, רצו כי הילד ילמד את האות ג׳
* בכל זאת, מבלי שפייטלסון ידעה
זאת אז, ישב באותה תקופה העתונאי האמריקאי
רודולף פלש, כתב ספר בשם ״מדוע
דוני אינו יודע לקרוא?״ שהיה התקפה
מוחצת על השיטה הגלובלית ועורר
סערה עצומה בחוגי החינוך האמריקאי.

וינה נ״סלסון

הייקית שעלתה מוינה, כפי שנראתה בעת לימודיה
באוניברסיטה והכנת עבודת המחקר שזיכתה אותה בתואר
ד״ר. עבודת הדוקטוראט נעשתה גם היא על נושא חינוכי: דפוסים חינוכיים בעדה הכורדית.
על־ידי תפיסת הצליל גה. תחילה הראו לו
גג — אולם בזכרון הילד לא נחרת הג׳,
אלא הגג השלם. לכן הוחלף הפלאקאט, והאות
ג׳ הופיעה ליד בחזז, המשמיע
גיעגוע המעורר אצל הילד את האסוציאסציה
הטבעית עם הצליל גה־גה־גה.
האות ז׳ מודגמת על־ידי זבובים מזמזמים׳
האות צ׳ על־ידי ציפורים מצייצות,
האות ק׳ ו־כ׳ על ידי תרנגול המשמיע
קוקוריקו (ראה דוגמת הפלאקאטים).
כדי להדפיס חומר זה, היה צורך בכסף.
משרד החינוך הוכיח רוחב־לב, קיבל על
עצמו את כל ההוצאות. שתי הממציאות,
מצידן, ויתרו מראש על כל הכנסה שיכלה
לבוא מהדפסת הספרים.

;,בחג אבא גא״

ף* ית הספר הראשון בו נום תה.השי-
^ ט ה החדשה היה בית־הספר׳הממלכתי
מצדה בשכונת־קטמון הירושלמית, המאוכלסת
עולים חדשים.
הילד שבא לכיתה לא מצא על הלוח את
הכתובת ״שלום, כיתר, א׳״ שקידמה את
אחיו המבוגרים מזה דור. המורה תלה את
הפלאקאט של ג׳ ,לימדה את האות. לאחר
מכן חילקו לו דף ראשון, שלימד אותו
את המילה ״גג״ .הציורים של גמל, גג
וגמד לימדו אותו לשים לב לצליל האות ג׳
פתוחה אי קמוצה, לבד ממשמעות המלים.
בשיעור רבא חולק לילד דף שעליו הופיעה
המילה ״חג״ ,בתוספת ציורים שהשתדלו
להדגים חג כפי שהוא נראה (או
צריך להיראות, לדעת המציירים) במשפחת־

עולים דתית. כאן כבר יכול הילד לקרוא
״חג״ ,״חגג״ ,״בחג״ ,״חגג״ ,״חג״ .כשיש
צויד במילה נוספת, כמו ״בבית״ ,אין המילה
נכתבת, אלא רק מצויירת, כדי שהילד
לא יתאמץ לקרוא מילה שיש בה אותיות
ותנועות שאין הוא מכירן.
השעור הבא כבר מראה ״חג בא״ ,״בא
חג״ ,״בחג אבא בא״ .לאחר מכן באות
המלים ״גן״ ,״בגן״ ,״דן״ ,״דג״ וכו׳.
השותפות של פייטלסון בת ה־ 33 ואסיאו
בת ד,־ ,52 כיום מפקחת מחוז הצפון, היתד,
פוריה. הצעירה הדינאמית הביאה עמר, את
השיטה! הקשישה, בעלת הנסיון הרב, שקדה
על תרגום השיטה הכללית לפרטיה, עיבוד
החומר הלימודי, הפלאקאטים והספרים.
הדפים לא חולקו בבת אחת. כדי למנוע
מהורים חרוצים־מדי ללמד את בניהם את
כל החומר בבת אחת, וכוי להגביר את
המתח אצל הילדים, חולקו רק דפים בודדים,
שהילדים עצמם הכניסו אותם לכריכה שסופקה
להם. כך הצטרף בהדרגה ספר.
במשך שלוש שנים נוסתה השיטה. סיפרה
פייטלסון :״השינוי היה ניכר. בגמר השנה
היתר, המורה בטוחה שהילד באמת קלט
את החומר. בשיטה הישנה, יודעים חלק מן
הילדים בכיתה לקרוא כבר בפורים — אך
השאר אינם יודעים גם הרבה זמן לאחר
מכן. עכשיו אין הילדים יודעים לקרוא
בפורים — אולם אחוז הרבה יותר גדול
יודע לקרוא בסוף השנה.״
החודש זכתה שיטת פייטלסון־אסיאו להכרה
רשמית. הוצאת קריוץ ספר הוציאה
את ספר־ד,לימוד של השיטה ,״גם אני קורא״
.השיטה הפונטית־סינתתית יצאה למרחב.

5י35?8

—ו^ח1יו^זיינ*ו

וחן —*5*5111

8ו!ג1ד חאופנת מציע־ס מדים לחיילות בנשאר ״העולם הזה״

״מדוע, בעצם, צריכה החיילת ללבוש את אותם
המדים כמו החייל, שאלוהים נתן לו גוף אחר? מדוע
לא יומצאו מדים מיוחדים לחיילת? מדוע לא יהיו
לחיילת מדי ייצוג גזורים יפה - ,כמו לדיילות ״אל־על״?
מדוע לא ישותף מתכנן־אופנה מוכשר במלאכה
זו? מדוע לא יתאימו את המדים לכל חיילת?״
שאלות אלה נשאלו על־ידי עורף ״העולם הזה״
( )1134 לפני שבעה חודשים, כמאמר מקיף על בעיות־היסוד
של שרות־החוכה של נשים בצה״ל. שאלות
אלה לא היו רטוריות. הן מצאו הד בחוגים רחבים
בצמרת מוסדות הכטחון בארץ, גרמו לכף כי צה״ל
ת מה רוצים לשנות? מדי החיילות
מורכבים כיום מן הפריטים הבאים:
מדים סוג א׳ לחורף, אותם לובשת החיילת
מחוץ לתפקיד, ובמשרד. הם מורכבים
מחצאית לא־צרה ולא־רחבה, או מכנסיים
ארוכים, חולצה גברית (רק הכפתורים נכנסים
בכיוון הפוך מאשר בחולצת החייל),
סוודר וי וז׳אקט בטל־דרס.
לקיץ: חצאית דומה מבד קיצי, חולצה
גברית.
גזרת הכו*ע: כומתה. הנעליים ספורטיביות,
עם שרוכים.
אריג המדים החורפיים גס ודוקרני. הקיצי

פנה אל כמה מן האופנאים והאופנאיות
(ביניהם, לולה כר ו״מדים״ בתל־אביב) בבקשה
להציע מדים חדשים עכור החיילות.
הצעות אלה טרם גובשו סופית. כדי להפרות את
המחשבה של בל הנוגעים כדבי, ערך ״העולם הזה״
השבוע מחקר משלו. הוא פנה אל תריסר נשים
ואנשים שיש להם מה להגיד בשטח זה, ביקש מהם
לצייר למען ״העולם הזה״ את המדים המתאימים
סיותר, לדעתם, לחיילת צה״ל. כתמונת השער מדגימה
דוגמנית דגם המבוסס על מדי הדיילות של
חברת התעופה היוונית ״אולימפיק איירווייס״.

עבה ולא־נוח לחום ולזיעת הקיץ. הרע
מכל הוא הכומתה, המכערת אף את הפנים
הנאים ביותר. בניגוד ליעודה, היא משווה
לחובשת צורה בלתי־מסודרת. ואמנם, חיילות
רבות מורדות בה על אף הסכנה של
משפט צבאי. מעטות הן החיילות שלא נשפטו
למאסר או לקנס בשל אי־חבישת הכומתה.
לאימוני־טירונות
או לעבודות השרותים
נועדו מכנסי־קיץ ארוכים. חיילות המשרתות
בתפקידים קרביים ושרותן נעשה בשדה,
לובשות אף הן מכנסים ארוכים. שאר
פרטי הלבוש זהים עם מדים סוג א׳.

מדים אלה אינם מעוררים בחיילת כל
רצון ללבשם ללא כורח. בהגיע החיילת לביתה
בעיר, היא ממהרת לפשטם וללבוש
בגדים אזרחיים, בהיותה משוכנעת.כי המדים
הם חסרי־חן וגבריים. הבריחה מן המדים
היא תופעה כללית, הגורמת לריבוי המקרים
של הפרת־משמעת. כי פקודות מטכ״ל אוסרות
בפירוש על חיילים וחיילות ללבוש
בגדים אזרחיים בחופשה של פחות מ־24
שעות.
כאשר תקנה מופרת על־ידי אלפי חיילות
מדי יום, עד כי לא נעשה אפילו מאמץ
ללחום בעבירה — זוהי תופעה הפוגעת

רגעים
עירות
ים לה

להיות

מחוץ אנושי
מכרי

תאמו 1מדי ווענים
הוא
ןלש־
]פקידי
סף,סכים
1כן,

ש־ושכל

.א,תאים
בכוח

חותמה
על אופנת משכית. בשעת תיכנון
המדים הנוכחיים, פנה אליה צה״ל, אולם
הצעתה היתד, מעל לאמצעים החומריים ש־צר,״ל
היה מוכן להקדיש אז למדי החיילות.
הצעתה של לייטסדורף (הציור האמצעי
למטה) אינה מתבססת על חליפת הדיילות,
שרוב האופנאיות המליצו עליה כבסיס. לדעת
לייטסדורף, אין מדי־ד,דיילות מתאימים,
מאחר שהם מצריכים חייטות מעולה ואינם
הולמים את הצבאיות. היא מציעה שמלה
ספורטיבית, הבנויה מחצאית מעט רחבה מן
הנוכחית, בעלת כיסים גדולים, וחולצה גברית.
מעליה ז׳אקט בטל־דרס בגיזרת רגלן.
השמלה והבטל־דרם נסגרים על ידי רוכסן.
זוהי ההצעה היחידה שלא ביטלה את ה־בטל־דרס.
למדים
אלה מצורפות חגורת־עור ונעליים
בצבע וחומר אחיד. מעניין במיוחד הכובע

— לא פחות ולא יותר מאשר כובע טמבל.
זוהי תלבושת קלאסית, שתמורות האופנה
אינן מחייבות לשנותה. היא נוחה להתאמה
לכל גוף.
• ״גראציה״ ,חנות־אופנה תל־אבי־בית,
שאת הצעתה תיכננה קלארה ריני:
חצאית צרה ועליה ז׳אקט תפור לפי מידה,
בעל שני כיסים אלכסוניים. לחליפה גיזרה
קלאסית, דוגמת מדי הדיילות (הציור השמאלי,
למטה).
• גרונו סימון, פסל מצליח, שנשאל
כדי להביע דעה אמנותית, שאינה כפופה
לאופנה, מציע את החצאית הנוכחית, ומעליה
ז׳אקט בעל צוארון עגול יותר, נשי יותר.
לדעת סימון, על המדים להדגיש את הנשיות
(הציור הימני, למעלה).
• יעל דיין נתבקשה בשעתה על־ידי
העולם הזה להציע מדים כראות עיניה,

אחרי שמתחה ביקורת (בכתב ובעל־פה) על
חוסר־ד,נשיות של המדים הנוכחיים. בעלת
פנים חדשחק במראה שירטטה שירטוט סב־מטי,
שהועתק ביתר פירוט על־ידי משרטטת
העולם הזה (הציור השני מימין, למעלה).
יעל מציעה חצאית רחבה מאד, חולצה גברית
וסנדלים — לקיץ; ואת חליפת הדיילת
בצירוף חגורה — לחורף. יעל היתה היחידה
שהציעה שני סוגי־מדים שונים לגמרי לקיץ
ולחורף, בעוד ששאר המתכננות הסתפקו בדוגמה
אחת, שתותאם לשתי העונות על־ידי
שינוי האריג בלבד.
• ״אקסקלוסיב״ ,חנות ברחוב די־זנגוף
בתל־אביב, שד,מתכננת שלה, אסתר
ברעם, מציעה חצאית צרה ומעליה ז׳אקט
חופשי מעוטר בתפרי־יד, המתהדק לכל גוף
בהתאם לממדיו, על־ידי חגורה בעלת אבזם
(הציור האמצעי, למעלה) .גם היא מציעה
ועדת הזה
!י ש־יטטת־
:עליה
־אשון
ד,נוכ־

ו־יצריך מעין רבעה משלו האופה

פלטיטר

סימון

בן־ארי

גכרד

את כובע־הסירה הנהוג היום אצל קצינות
צד,״ל, ונעל ספורטיבית שטוחה.
• י טי, בעלת החנות יטי ברחוב בן־
יהודה בתל־אביב, מציעה מדים שהם פראק־טיים
מאד לחורף, אך אינם צבאיים ביותר.
חולצה מג׳רסי בעלת שרוול קימונו, צווארון
החולצה משמש גם ככובע. מעל לחצאית
ז׳אקט בגזרת השק, עם ארבעה כפתורים
וחצאית צרה( .ציור שני משמאל, למעלה).
• ריקי בן־ארי, אופנאית ומורד, ל־ציור־אופנה,
דוגלת בחצאית צרה עם כפל
רחב מלפנים ומאחור, המאפשר חופשיות
תנועה למרות הגיזרה הצרה( .ציור קיצוני
משמאל, למעלה) .הז׳אקט בעל שתי שורות
כפתורים, המותאם לכל גוף בעזרת חגורה
הנרכסת בגב עלידי כפתור. לכל אורך החליפה
שתי שורות של תפרי־יד. הכובע —
סירה, והנעל ספורטיבית שטוחה.
לאה פלטשר, בעלת האולפן לדוגמנות
ולטיפוח החן, טוענת שעל המדים להיות
יותר נשיים ומעודנים, כדי שהחיילת לא
תסירם בשאט־נפש עם הגיעה לביתה. על
האריג להיות מגברדין. החליפה — אנגלית,
דוגמת מדי־ד,חיילות. הכובע — סירה. פלט-
שר היתד, היחידה שהציעה נעליים בעלות
עקב חצי־גבוה, מסוג בייבי. אולם פלטשר
סירבה לפרט את הצעותיה בציור, בטענה
שאינה אופנאית מקצועית.
למרות שכל האופנאיות, פרט לאחת, קיבלו
כדבר מובן מאליו שעל הנעליים להיות
שטוחות, ספק אם לא כדאי לחשוב על כך
שנית. אם כי אולי הגיוני כי חיילות בתפקיד
— גם במשרד — תנעלנה נעליים שטוחות,
למען יעילות העבודה, נשאלת השאלה אם
דבר זה נכון גם מחוץ לתפקיד. כאשר חיילת
מתהלכת ברחובות תל־אביב, למשל, מדוע
לא תהיה רשאית לנעול נעליים גבוהות־עקב,
אם הדבר מוסיף לנשיותה.
שמרנות דומה גילו רוב האופנאיות לגבי
צבע המדים. הן סברו כי צבע החאקי מובן
מאליו — פרט לפיני לייטסדורף, שהציעה
ירוק־זית שהוא קרוב לחאקי, אך הנהו
נשי יותר, או צבע חום או בז׳ .אולם ום
כאן יש מקום למחשבה חדשה. צבע החאקי
של החייל הוא צבע המוכתב על־ידי היעילות
הצבאית של החייל בקרב — זהו צבע
של הסוזאה. אולם החיילת, שאינה מזדמנת
לקרב (בוודאי לא במדי־ייצוג) — מדוע
חייבת גם היא ללבוש צבע שהוא טוב להסוואה
— והמסודר, בהצלחה גם את נשיותה?

ספורט כדורגל תפקיד של אבא

על משחק הכדורגל בו הכיסה
מכבי פתח־תקווה את מככי תל־אביב
כתוצאה ,0:3מספר שייע
גלזר:

מאורע בארץ
\1זי זזאגפנה הירץ עינז איוניר בו חג ב. אדזבי \ ,3
וברתוב ויגוגו ף פיו ת גג\־ו\\ תל־אביב, תתתילג את
תכירת 0ו פ תגוגות שלתת ב הו ח ה טיל ס/ס 20ס־ל בל
פתורו ת תת\רפ תרגילות.
תוכלו ן רכוש את תווובחר ביותר.
התכירת אבל איוגיר, תירווו תאו ווזתוזיר ב איכות
ובתנות רב, תתות תאורוו בארץ.

התדע! מדוע
הולך וגדל
קהלשותי
* 1ד״ 1״ 1וון ן
1 3״ 1ט 1
ס/״ 1 0 0נמס
כי טעמו העדץ מרענן
כי פדסטו מיוצר מהתמרים
הטבעיים המזינים והמבריאים:
לתת (מאלט) ,קפה ועולש.

בחיי שעוד מעט אני אתחיל, להיות שויצר.
רק אני עוזב את הקבוצה שלי לכמה שעות,
וכבר הם כמו ילדים
קטנים של אבא׳ מתבלבלים
וחוטפים 3
גולים. בכל העונה
לא השתתפתי רק
בשני משחקי ליגה.
לא נסעתי למשחק
נגד הפועל ירושלים
וחטפנו שם שלישיה.
לא יכולתי להשתתף
במשחק נגד
מכבי פתח־תקווה וקיבלנו עוד שלישיה. מה
זה פה?! כבר אסור לשחקן להיות חולה או
פצוע?! כבר אסור לשבור רגל במדינה הזאת?
אני לא רוצה לחשוב מה יקרה כש־בעוד
עשר שנים בערך אצטרך לעזוב את
הכדורגל. מה יהיה אז?
באמצע השבוע שעבר היה לנו אימון של
הנבחרת. מאנדי עשה משחק מיבחן בין הנבחרת
הצעירה לנבחרת הזקנה. באו לשם כל
כך הרבה שחקנים, אולי שלושים, שאי־אפשד
היה לדעת מי הם בכלל. אבל בעוד שאנחנו,
הזקנים. לקחנו את המשחק בתור אימון קל,
הם לקחו את זה ברצינות והחליטו לנצח.
המשחק חולק לשלושה חלקים בני 30
דקות. בשליש הראשון שיחקו שחקני הנבחרת
הצעירה באמת מצויין. אני באמת לא
יודע מאיפה גדל נוער כזה טוב. אלא שבשליש
לשני הם כבר כמעט נפלו מהרגליים,
ועשינו בהם מה שרצינו. הכל היה עובר
בשלום לולא סכסוך קטן שהיה לי עם הכדור.
רציתי לתת שום לשער אלא שהכדור
עשה לי הטעיה, ובמקום בו, הכנסתי את
הרגל לאדמה. מה שקרה לקרסול שלי אל
תשאלו. פורפרה ראיתם פעם? זה היה
בדיוק אותו דבר.
הכן אמר :״הכיתה״ .במצב כזה
ברור שלא יכולתי להשתתף במשחק השבת.
זה לא נראה גם שצריכים אותי כל כך. סוף־
סוף מכבי פתח־תקוה זה לא אותם האריות
שהיו פעם.
אבל מאחר שלבני עדי מלאו שנתיים וארבעה
חודשים והוא מבלבל לי כל הזמן
את המוח וצועק בבית: כדורגל! כדורגל!
החלטתי לקחת אותו סוף־סוף לראות משחק
אמיתי ונסענו למגרש. תיכף בהתחלה היה
נדמה לי שטעיתי בכתובת. במקום הקבוצה
החלשה של מכבי פתח־תקווה ראיתי קבוצה
אמביציונית שלחמה על כל כדור. ואחרי שהחברה
שלנו פיספסו שני גולים בטוחים,
קיבלו הפתח־תקוואים אומץ והתחילו להתקיף
אותנו ברצינות ובכוח.
החברה שלנו דווקא שיחקו משחק צירופים
יפה. אלא שתמיד הם צירפו בסוף גם
רגל של מלבסי׳ שהמשיך את הכדור לשער.
וככה הבקיעו לנו עד המחצית פעמיים את
השער. אחרי זה ההגנה שלנו נשברה.
יכולתי להישאר עד סוף המשחק, אבל לבן
שלי היד, כבר מספיק. גם זה היה יותר
מדי בשבילו בתור התחלה. הוא אמר לי:
אבא׳ הביתה! ואף־על־פי שאצלנו במשפחה
לא נהוג שהבנים נותנים פקודות להורים,
הסכמתי איתו על המצב במקרה זה, והלכתי.
אז את הגול השלישי שחטפנו שמעתי
במקום לראות.
במסלול 5שסו״ דגגשחק
מדי שכוע בשבוע נכנסים בממוצע
לקופת מפעל טוטו הכדורגל בישראל
5780ל״י. זאת התברר מדו״ח הכנסות
של הטוטו בארבעת החדשים האחרונים.
אילו מילא כל משתתף רק טור אחד היה
מספר המשתתפים השבועי בטוטו 23.120
איש. אולם מאחר שכל משתתף ממלא
בממוצע שלושה טורים, מסתבר כי מספר
המנחשים את תוצאות משחקי הכדורגל
מדי שבוע הוא בסביבות שמונת
אלפים נפש. מתוך 92 אלף הל״י שנכנסו
לקופת הטוטו בארבעת החדשים האחרונים
נמסרו רק כ־ 20 אלף למוסדות הספורט.
שאר הכסף הוצא לפרסים ( 53 אלף ל״י)
ולהוצאות ארגוניות שונות קבוצות
הכדורגל שספגה את מספר השערים
הרב ביותר עד כה במשחקי הליגות בעונה
הנוכחית היא הפועל תל־מונד. תוך 14
משחקים הובקע שער הקבוצה 73 פעם,
גממוצע חמש פעמים בכל משחק.
העולם חזה 1168

אנשים
פסוקי השבוע
שרת החוץ גולדה מאיר :״המלים
צה״ל, נח״ל וישראל נכנסו בגאנה למילון
היומיומי, זה משהו היכול להרטיט את
הלב! לנאצר יש נח״ל? יפה! הוא מקים
את סכר אסואן! אז מה חוזה
הכוכבים דוד זכאי במדור קצרות,
בדבר :״כמה טוב שיש לנו נשיא וראש־ממשלה:
אסיפות, מועצות, ועידות והצגות
בהשתתפותם נפתחות במועדן, בדיוק אסטרונומי״
המשוררת שולמית
הר־אכן, על הערתו של ראש עירית פתח־תקוה,
פנחס רשיש, בקשר לשופט שפסק
פסק־דין שלא מצא חן בעיניו :״כמה שינד
פאנזות, גורילות ומיני קופיפים אחרים, סבורים
שמשפט ישראלי אינו אלא קרקס,
ושופט אינו אלא עוד אחד שצריך לנהוג בו
מנהג קופים, לזרוק בו בפנים ואפילו להכותו,
ברגע שהוא פוסק לרעתך

ראש מערכת ״הבוקר״ גבריאל

צפורני, למנחם בגין :״אם נכשלת בבחירות
לכנסת הרביעית — אל תתיאש, חכה
לכנסת שש!״

ברבת הקצרת
בנאומו בפתיחת ועידת ההסתדרות השתמש
ראש הממשלה דויד כן־גוריץ במספר
ביליון. כאשר עבר רחש בין הקהל
לשמע המספר, הפסיק ביג׳י מנאומו והעיר:
״יש אומרים ביליון ויש אומרים מיליארד,
אבל כשתשמעו על תקציב המדינה תוזכחו
שזה ביליון מספרים כי לפני זמן־מה
ביקר ראש עירית תל־אביב, מרדכי נמיר,
אצל ביג׳י כדי לברר בין השאר את עמדתו
בקשר להצהרתו על פיזור תל-אביב. הודיע
לו ביג׳י :״תחכה ותשמע את ההסבר
בישיבת הממשלה!״ הזכיר לו נמיר :״שכחת
שמאז נבחרתי לראש־העיר אינני יותר שר
בממשלה אלינור רוזכלט, רעיתו
של מי שהיה נשיא ארצות־הברית, הודיעה
כי היא תופיע בתכנית טלביזיה בשיר יחד
עם הזמר פראנק סינטרה. רחל ינאית
כן־צכי, רעיית הנשיא, מצאה לה תפקיד
יותר מכובד — פירסום מאמרים. השבוע
הופיעה בדבר רשימתה של אשת־הנשיא, בה
ראיינה את ותיקת תנועת הפועלים מאניה
שוחט לרגל יובל ה־ 80 שלה. בין השאר
סיפרה מאניה בראיון כי בילדותה ברחה
מבית־הספר כדי לעבוד כפועלת בבית־חרושת
לנגרות. כשהתנגדו לכך הוריה ברחה
מאניה בת ה־ 15 מבית הוריה, חזרה רק
כשהרשו לה לעבוד בבית־חרושת ליציקת
מתכת דוד זכאי איש דבר הודיע
השבוע כי הוא זוקף לזכותו שבפתיחת

ב7>7

ועידת ההסתדרות נשמעו רק תריסר ברכות.
הסיבה, לדברי זכאי :״השם יצילנו —
הפטרתי באחת מרשימותי על ריבוי הברכות״
האם ידוע לכבוד שר־הבריאות,
שבאחד הקיבוצים חדרו עכברושים לחדר
התינוקות ואכלו את אפו של תינוק אחד?״
שאל השבוע ח״ב הפרוגרסיבים שמעון
׳כנוכיץ בשאילתה בכנסת מזכירתה
של שרת־החוץ, גולדה מאיר, טילפנה השבוע
לתיאטרון זוטא וסיפרה כי אחרי ש־שרת־החוץ
שמעה כי שגרירת בראזיל בישראל
אודט דה קרכלהו פוזה, הזמינה
מקומות להצגת הבכורה של המחזה השוטל
והענבים, היא מבקשת להשאיר לה מקום
מיוחד ליד השגרירה בקשר לשערוריה
שקמה סביב הערתו של הפרופסור כנימין
אקצין לסטודנט מעולי עיראק (״מדוע שלא
תעסוק במסחר, כמו כל היהודים בארצך,
במקום לעסוק במדעי העיר אחד העתו־נים
כי הפרופסור(לפילוסופיה) באוניברסיטה
העברית ליאץ רות, היה גם הוא נוהג
לשאול תלמידים שלא מצאו חן בעיניו מדוע
הם לומדים פילוסופיה. על כך הגיב אחד
מתלמידי הפרופסור רות בציטטה מדבריו:
״אני לא הייתי יכול להרשות לעצמי ללמוד
פילוסופיה אילו לא התחתנתי עם אשד,
עשירה.״

מתיחות סדק

״הצלת את חיי!״ אמר הפנטומימאי מרי
סל מיסו, מיד אחרי הצגת הבכורה שלו
בישראל לשחקן התיאטרון הקאמרי יוסף
ידין. הסיבה: זמן קצר לפני הופעתו התברר
למרסו כי מסך הקטיפה השחור שהביא
במיוחד מצרפת, אינו ניתן להרכבה באולם
אהל־שס. מרסו לא היסס, פנה אל הנהלת
התיאטרון הקאמרי, למרות שבזמנו רב
עמה אחרי שזו ביטלה את הזמנתו לארץ,
שעה שהיה כבר על סיפון האניה. ההנהלה
החדשה הסכימה מיד להשאיל לו את המסך
היקר, ששויו כמה אלפי ל״י ושכל קיפול
בלתי מתאים עשוי לפגוע בו. יוסי ידין
פיקח אישית על הרכבת המסך. אגב, כאשר
החשמלאי של אולם אהל־שם פנה אל מרסו
בשאלה :״מדוע נחוץ לך דח־קא מם ך קטיפה
שחור? וכי לא מספיק מסך בד?״ השיב לו
מרסו היהודי באידיש השגורה בפיו :״ביני
ובינך, שנינו הלא יודעים שכל מה שאני
עושה זה בלוף. ואם אין מסך אז מה נשאר?״
חבר להקתו של מרסו, המופיע עמו
יחד בארץ, הוא אדכפנדרו חודרוכ־סקי,
אף הוא יהודי. ביום הראשון לשתותו
בארץ התעניין אלכסנדרו לדעת, אם
אין איזו קירבה משפחתית בינו ליבין
השוער י({ק ב חודורוב, שאת שמו הז
זיוה
רודן (שניה מימין) מדגימה כיקיני
עם קישוטים קאריב״ס

כירו לו כולם מתיחה בלתי־פנטומי־מאית
הכינה עתונאית בסיום הצגת־הבכורה
של מרסל מרסו. במסיבה שנערכה אחרי
ההצגה בקפה לילית, ניגשה העתונאית לפג־טומימאי
הישראלי סמי מולכד שנוכח
במקום, אמרה לו בצרפתית :״היית נפלא
הערב, ממש הוקסמתי מהופעתך!״ לרוע
המזל נכשלה המתיחה. סמי, שאינו שומע
צרפתית, היה סבור כנראה שהעתונאית
היא אחת מהמעריצות המנסות לפלרטט
עמו, קד קידה עמוקה לאות תודה, לא אמר
דבר אם כבר מדברים על הצגת־הב־כורה
של מרסל מרסו אי־אפשר שלא להזכיר
מאורע אחר שחל באותו ערב בהצגה.
בשעת ההצגה אחזו צירי־לידה את רעיתו

ידיים למותניים! הרם את הידיים!

מחלה מדבקת פשטה בישראל בשנים האחרונות — שמירת
הבריאות באמצעות התעמלות. מכונים לפיתוח השרירים צצו
בריבוי טבעי של דוכני אספרסו. מורי יוגה וסתם מורים להת
עמלות הפכו לאנשים חשובים מאוד ומועסקים מאוד. התעמלות
לשם בריאות או לשם הרזיה הפכה לאופנה מקובלת בדיוק כמו
גרבי הנשים הצבעוניות. מי מתעמל ואין, זאת ניסו כתבי
העולם הזה לברר בהציגם השבוע לשורת אישים את השאלה:
האם אתה עוסק בהתעמלות לשם שמירת הבריאות? ואלה היו
התשובות:

מנהל גן החיות כתל־ אביב, כרוך גופר :״אני
עושה די התעמלות בתוך גן החיות כשצריך לעשות זאת. ומדי
יום ביומו צריך לעשות ואני עושה קילומטרים על קילומטרים
בתוך הגן. חוץ מזה איני עושה כל התעמלות.״
• קומפוזיטור מנחם אכידום :״אני עושה בכל יום
תרגילי יוגה במשך 20 עד 30 דקות. אני כבר עוסק בזה שנתיים.
התחלתי בכך בגלל הגיל (.)52״
• משה גולדמן, סוחר וכעל חנות א.כ.ג אני
כבר בגיל 65 וההתעמלות היא לא בשבילי. ההתעמלות שלי הוא
מסג׳יסט טוב, יהודי מצרפת, שפעמיים־שלוש בשבוע משפשף
אותי סוב. אבל לפני 25 שנה ידעתי לעמוד על הידיים ועל
הראש בשפת־הים.״
• המשורר ש. שלום נ ״אני עושה תרגילי נשימה בלבי•
אניי חולה לב ורופאי למדוני תרגילי נשימה מיוחדים. בבית־הספר
ובסמינר הייתי עורך טיולים. גם כיום אני מטייל לפעמים
ברגל.״

• רופא העיניים הירושלמי הד״ר אליהו טיכו:
״מה זר, נוגע לכם?! אני לאן עושה כלום. עכשיו אני עסוק בדברים
אחרים. אבל תבואו לפנות ערב ונעשה קצת סטטיסטיקה
בקשר לזה.״
• יצרן סרטים כרוך אגדתי :״לא עושה שום התעמלות.
אין לי צורך בזה. אני מרבה ללכת ברגל וזה, ברוך
השם, עוזר לי לשמור על הבריאות בגיל .62״

העולם הזה 1168

• מהנדס מים שמחה כלאם:

״אני בריא גם בלי

התעמלות, אני בסדר גמור!״
• שהקן תיאטרון זוטא מאיר ינאי :״כדי לשמור
על בריאותי אני מתרחץ יום יום בים, בקיץ ובחורף. יש כאלה
שאומרים שאני משוגע משום שאני מתרחץ בכפור. אולם
לדעתי אני לא משוגע דווקא מפני שאני עושה זאת. לשחקן
נותנת הרחצה בים בלוויית התעמלות בכדור כח מדיצנלי ואיזון
לחיים המתוחים. מאז אני מתרחץ בים בקביעות איני יודע
מה זאת נוזלת או שיעול.״

• איש התאחדות הסוחרים וח״כ לשעכר,
׳טלמה פרלשטיין :״עד כמה שהעסקנות הציבורית מרשה
לי אני משתדל להרבות בהליכה ברגל, עד שבעה־שמונה
קילומטר ביום. זה לא בגלל שזה מודרני כיום, עסקתי בזה
מנעורי. באוסטריה הייתי הולך הרבה ומטפס על הרים.״
• ח״כ מפא״י כרל לוקר :״לא! אינני עוסק כיום
בשום התעמלות, כי אינני סבור שזה עוזר. לפני הרבה שנים
עשיתי התעמלות, ככה בידיים וברגליים.״
• סופרת הילדים אנדה פינקרפדד־עמיר :״ההתעמלות
שלי היא התעמלות רפואית ששיחררה אותי מכל
מיני כאבים. עסקתי כל חיי בהתעמלות רגילה עד שאירעה
לי תאונה ואז נאלצתי לעבור להתעמלות רפואית.״
ס קומפוזיטור עדן פרטוש :״זה שבע שנים שאני
חולה לב ואסור לי בכלל לד,תעמל, אבל פעם הייתי הצ׳מפיון
לשחיה בהונגריה.״
• עתונאי יצחק זיו־אכ :״ההתעמלות שלי עכשיו
היא עבודות גן וקצת הליכה. נסיתי לעסוק בספורט אבל מאז
שהכנסתי בתור מגן כדורגל גול לקבוצתי שלי, החלפתי
שמוטב לעסוק בעתונאות.״
• שחקנית הכימה תמר רוכינם :״אינני משתמשת
בשום דברים מלאכותיים, לדעתי השמש, האויר והים הם
התרופה המועילה ביותר. אבל תמיד עסקתי בתרגילי ריתמיקה
ובעיקר אני אוהבת מאוד את הים.״

של העתונאי נתן דונכיץ. למרות זאת
לא רצתה האשה להחמיץ את ההצגה, נשארה
עד תומה, מיהרה מאולם אהל־שם ל־בית־ר,חולים
שם ילדה את בתה — שירה
יוהף ידין לא הציל רק את חיי
מרסו. באחד הימים השבוע נדמה היה לו
כי הציל אף את חייו שלו. הוא עמד להופיע
בקיבוץ תל־קציר בימי המתיחות ופעולת
התגמול. כאשר נכנס לחדרו של קצין-
העיר בטבריה, כדי לתאם את נסיעתו לקיבוץ,
הוא שמע את האיש צועק לתוך
הטלפון :״תגידו ליוסי ידין שהוא יכול
להישאר במיטה!״ באותו ערב הופיע ידין
בבית־התרבות בכפר־יהושע, שם הציג התיאטרון
הקאמרי את בית־הבובות. בקטע
הדרמתי ביותר של ההצגה נשמע לפתע
פיצוץ מחריד. יוסי, שהיה בטוח כי הסורים
הפעילו שוב את תותחיהם, זינק ממקומו
יחד עם כל הקהל. כעבור דקה התברר
שהיתר, זו אך מנורה שהתפוצצה באולם
יותר אמיצה היתה שחקנית אחרת של
התיאטרון הקאמרי, כתיה דאנצט. היא
הופיעה בימי המתיחות בדגניה עם התיאטרון
הקטן של בעלה. כאשר החלו ההפגזות
באזור, המשיכה הלהקה את הופעתה במקלטים.
בלילה המשיכו יתר השחקנים לשעשע
את חברי הקבוצה במקלטים, ואילו בתיה
החליטה לצאת ולישון בחדר. אמרה היא:
״אם כבר למות, מוטב למות במיטה
לעולם אי־אפשר לדעת מה הן התכניות
המתרוצצות במוחו הפעיל של דן כן־
אמוץ. לאחרונה החלים דן לחבר מחזה שיצא
נגד מוסר הנשואים. אמר דן, נשוי
ואב לשלושה ילדים :״מגוחך לחיות במאה
העשרים במושגים של ימי־ד,ביניים. צריך
להרגיל את הילדים לחיות במצב כזה, בו
ידעו שאין להם צורך באבא. תארו לעצמכם
שהיו מחדירים נוהג כזה שכל ילד
צריך אמא, אבא וסוס. הילדים היו מקבלים
כיום תסביך אדיסוס בשלושת
הימים בהם שהה בארץ הספיק במאי הקולנוע
הצרפתי כריסטיאן ז ׳אלן לסייר
באזור אילת והערבה כדי לאתר נופים לצילום.
בדרך חזרה מאילת לתל־אביב, נלקחו
כריסטיאן ז׳אק והתסריטאי שלו ג׳ורג׳•
(״המסע״) טיכורי לארוחת צהרים מיוחדת
במינה על־ידי רפי נלסון. הסעודה נערכה
בבית־ד,קברות הישן של באר־שבע, שם
הקים זוג עולים מסעדה הונגרית חדשה
לזיוה שפיר-רודן לא הולך אולי
כל־כך טוב בסרטים, אולם כדוגמנית היא
מתפרסמת. לאחרונה היא הופיעה על שערו
של שבועון שיקאגואי בתצוגה שלבגדי־ים
חדישים לשנת .1960 בגד הים אותו מדגימה
זיוה (ראה תמונה) הוא ביקיני כחול עם
ציורים מטהיטי, שמחירו 13 דולר, בעד
הגלימה יש להוסיף עוד 18 דולר

מרסל מרטו
״אילו ידע לדבר
אמנות תיאטרון
הלב הנמהר
המשרד הראשי:
תל־אביב, רחוב אחוזת בית ,6טלפון 64226

ע 1גיא 1ת ד 1 3ס ! בחודש שעבר הופצו כרוזים שבחלק
מהם הוכנסה במתכוון שגיאת דפוס.
כל מי שברשותו כרוז שבשערו מופיע ״1959״ (במקום )1960
מתבקש לשלחו בדואר רשום לפי הכתובת ת. ד ,8183 .יפו,
ויקבל בדואר חוזר המחאה ע״ס — 10.ל״י.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

אנגלית • צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביר,״ס ״ קדימה ״ ת״א, בן־יד,ודד ,74 ,טל.20314 .

נפתחים:

קורסים ואולפנים למבוגרים (,שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה 8£141011ת 76ח 0ס ) .הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות לתלמידי בתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).

• הכנה לבגרות בליבון האנגלית וספרותה (מאי 30א!.)1
הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפגי הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

הופיע!

הופיע!

רומן מרתלן,
רב ע לי לו ת והרפתקאות 158 עמי

הלכה על סדרי ההופעה של הבימה, כבר
לא היה מי שיאזין לו.
פנטומימה זעקה אילמת
מרסל מרסו יודע להלהיב את צופיו.
עלה על כולם צעיר אמריקאי, שיצא מן
האולם אחרי הצגה ניו־יורקית .״שמע נ״ הוא
אמר לחברו ,״אילו הברנש הזה היה יודע
לדבר, הוא היה סנסציוני!״
האמת היא שמרסו מדבר. יותר מכן: הוא
אומר שירה, מבלי להשמיע הגה. כמו צ׳רלי
צ׳פלין בימיו הטובים, הוא מצחיק ביותר
כאשר הוא מתאר את חוסר־הישע של האיש
הקטן, החלש, העומד מול העולם. כשהוא
משחק נזהלך־על־חבל הפוחד פחד מוות, או
נגן רחוב ביש־מזל — זהו צחוק מתוך
דמעות. יגון זועק.
מרסו הוא צרפתי כמו מנד, של שבלולים.
לרוע המזל, גם חובב־שבלולים מובהק אינו
יכול להסתפק בארוחה המורכבת משבלולים
בלבד. זוהי חולשתה של כל הופעת
בלעדית של פנטומימה — קטעים שהיו משכרים
ביופיים אילו היו משובצים בתוכנית
מגוזנת יותר של תיאטרון או בידור, מאבדים
משהו מקסמם כאשר הם באים בזה אחר זה,
ללא הפוגה. גם עזרתו המצויינת של פיאר
ודרי, בעל הפנים המסחררים בגמישותם ה־עולזת,
אינה מספקת את הגיוון הדרוש די
הצורך.
אולם בתוך מגבלה זו, מחולל מרסו פלאים
— ולא רק לגבי סנובים מקצועיים. הוא
מציין במיוחד בקטעים שאינם תרגילי־אמנות
גרידא, כמו הצעדה נגד הרוח או מושך־
החבל, אלא גם מתארים הוזי או חוויה —
כגון חיקוי הדמויות בנן ציבורי, או הגבר
האריסטוקראטי בנשף־גאלה.
לצופה הישראלי, הקטע החזק ביותר הוא
בלי ספק זה בו משחק מרסו גם את דויד
וגם את גוליית. בהופיעו פעם בתור זה
ופעם בתור זה, כמעט ללא מעבר, הוא
מהמם ממש. בעוד שהצופה יודע בהגיונו
שזה אותו איש, מסרב הרגש להאמין בכך.

צער נולד בלב נמהר, היה שם מחזהו של
ג׳ון פסריק שסיפר על חייל סקוטי בעל
כליה אחת, שאיבד גם את הכליה השניה
שנפגעה וימיו היו ספורים. כולם ידעו זאת
מלבדו, וניסו להנעים לו את ימי חייו האחרונים.
ג׳והן פטריק בנר, על סיפור אנושי
זה קומדיה מצוינת על יחסי אנוש, שהוצגה
גם בתיאטרון הקאמרי.
השבוע חזר הסיפור לתיאטרון. אלא שהפעם
היתד, זו טרגדיה. ארי הרצברג (,)36
מנהל תיאטרון הבימה מזה שלוש עונות,
שכב בבית־חולים השרון בפתח־תקוזה. כליה
אחת שלו היתד, מנוונת מילדות, אלא שאיש
לא ידע על כך. כליתו השניה נסדקה לפני
שבועות מספר. כאשר נבנם לפני שבועיים
לבית־ד,חולים ידעו הרופאים כי ימיו ספורים.
בל מכיריו ובני משפחתו ידעו זאת. היחידי
שלא ידע היה ארי הרצברג עצמו.
הרמטכ׳׳ל של ״הבימה״ .ארי גבה-
הקומה וכסוף־השיער היה סבור כי שהייתו
בבית החולים היא לצורך בדיקות בלבד
והתלונן על כך שהבדיקות נמשכו זמן רב
מדי, מנעו ממנו להתמסר לתיאטרון כשם
שעשה תמיד. בכל לילה היתד, תורנות של
אנשי הבימה בבית החולים. האיש התורן
היה מעלים עצמו מעיני ארי שהיה יורד
ממיטתו.
המבקרים הרבים מבין חבריו בצבא ובחוגי
התיאטרון היו מוצאים תמיד סיבות
מקריות כדי להצדיק את ביקוריהם אצל
אדם הנמצא בבדיקות בלבד. ארי ביקש שיביאו
לו עתונים, מקלט רדיו טרנזיסטור וידיעות
מן הנעשה בשטח התיאטרון.
ארי יליד וינה, אב לשתי ילדות, חניך
הברת הנוער ביגור, שם הקים את הלהקה
הדרמתית הראשונה שלו, הגיע אל תיאטרון
הבימה דרך להקת הנח״ל אותה הקים וביסס.
רב־סרן הרצברג זכה להערכה מיוחדת בין
מפקדי צה״ל בשל תכונתו לומר תמיד את בידור האמת בפנים. הוא שהפך את להקת הנח״ל
ללהקה סאטירית שלא היססה לבקר את רביע־ד. מחשמלת
מרינו מדיני ורביעיית הזמר שלו, ההנעשה
בצה״ל ובמדינה. גם כשגדולים ממנו
הביטו על כך בעין רעה, היה הוא אומר: עורכים סיבוב הופעות בישראל מגישים תכ״לא
מעניין אותי מה שאתם חושבים, זהו נית של מוסיקה ושירה מחושמלת. והחיש״
מול איננו סמל הפעם. כי עיקר כוחה של
תפקידה של להקה צבאית.״
אל הבימה הוזמן בעת חופשתו, כדי לטפל הרביעייה, שהעלה אותה מעל אלפי תזבמפעל
סיום בית־הבימה, ובחג יובל ה־ 40 מורות מועדוני־הלילה הדומות לה באירופה,
של התיאטרון הלאומי. מיד אחר־כך הש הוא בשימוש מקסימלי ומקצועי במכשירי
תחרר מהצבא והחל לנהל את התיאטרון. החשמל הסטיראופוניים העומדים לרשותם.
הוא דאג קודם כל לשחקנים עצמם. הוא כשמרינו מדיני רחב הגוף מנגן בידו האחת
שהתקין חימום בבנין. הוא שהקים מועדון על הפסנתר ואילו בשניה הוא מכוון את
מיוחד לשחקנים. הוא דאג לכך שהשחקנים מכשיר התהודה הסטיראופוני, כשהגיטריסט
יקבלו את משכורתם במועד קבוע. כשנוכח שלו מצליח להפיק מהגיטרה החשמלית
פעם כי אחד העובדים זקוק לשיפור תנאי־ שבידו שלושה סוגי צלילים, מהם אחד
המגורים שלו, נתן הוראה להלוות לו אלף הדומה לצליל האקורדיון, וכשהצ׳לן והזמר
ל״י מבלי שהאיש ידע שההוראה באה ממנו. מבצע להטוטים קוליים במיקרופון מיוחד
האימרה השגורה בפיו היתה :״בצבא — הם מוכיחים כי במחצית השניה של התמיד
יודעים מי חכם ומי לא. מסתכלים על מאה העשרים על המוסיקאי להיות גם חשהדרגות
ויודעים. בהבימה כולם רבי־אלופים, מלאי מומחה.
אם להוסיף לאופי המיוחד של השירים ה־ואני
הרב־סרן היחידי.״ למרות זאת קראו
לו כל אנשי הבימה מאחורי גבו :״הרמטכ״ל ניאפוליטניים, ולמקצב החדיש שלהם, את
החן האישי של כל אחד מהמנגנים, הרי
שלנו.״
כאשר הביאו לו אנשי הבימה ביום הח שלהקת מרינו מדיני היא אולי הטובה שבמישי
בצהרים את הרדיו טרנזיסטור שביקש, להקות הבידור הקל שביקרו בשנים האחרונות
בארץ.
על מנת להשגיח אם קול־ישראל מודיע כ
900

המולס הזה 1168

גזחד בג ידובר ננ2־ צפנרים שאינן צפנרי־נפש וננרנכם ים שאינם
נכם־י־צאן־ברור, ננר \זכ2־ גננר 1א כרגם-ננרהאגבנני\2רגנרדא.

משרד הסעד מוליד תאנמים, מ שרד הבטחח
עזסק בסטריפטיז 1ח1דח־ 1ב מבקיע שערים
אל תתני לו!
כל השבוע היינו נתונים תחת הרושם החזק של קטע
בשם ״למען הגוף״ ,שהופיע במדורה של הגברת
תחייה בת־אורן מה את יודעת, בצהרון ידיעות אחרונות.
המאורעות בחירבת תוואפיק ובאלז׳יריה לא הצליחו
להסיח את דעתנו ממנו .״כשאת שוכבת על הגב ומהרהרת
כמה נאה עולמו של הקדוש־ברוך־הוא,״ יעצה
בעלת־המדור הירושלמית בידענות ,״כווצי בינתיים את
הישבן חזק — והרפי. כווצי — והרפי. תרגיל מצויץ
ולא עולה מיל.״
הרגשנו, לכן, שערב שאל כאוות, נפשך בבית סוקולוב
בליל שבת, בו עמד צוות עתונאיות להשיב על השאלות

— עשוי היה להיות מאלף מאוד בשבילנו, והיינו מוכנים
לשלם אפילו 600 מיל בעד התרגיל המנטלי.
היינו מלאי התפעלות מן הצמאון־לדעת של הקהל,
שמילא את האולם עד אפס מקום. ניענענו בראשנו
בחמלה ובהשתתפות לעבר כמה עתונאיות, שלא זכו
לכבוד להימנות על צוות המשיבות, השתאינו ליחסם
הקוליגיאלי של כמה עתונאים שנכחו באולם ואשר
נדמה היד. לנו שהבחנו בנצוץ של אירוניה בעיניהם,
והתנצלנו באוזני רופא־השיניים שלנו שדרכנו על רגלו
כשנסינו לפלס בגבורה את דרכנו למקומנו המסומן.
עקבנו בעינינו אחרי העתונאיות שהתיישבו ליד
השולחן שעל הבמה, כשעליו מערכה שלמה של מיקרופונים,
וציינו לעצמנו שקטי מטמור מנדעריב מקסימה
בחליפה כתומה, אורה שם־אור מידיעות אחרונות מקורית
אולי מדי בחצאית ובצעיף מוהייר מאותו אריג, חנה בן״
ארי מקול־ישרא? ,המנחה, אוטוריטטיבית בשחור, אדית
נוימן מהבוקר, נחמדה בשני סוזדרים, אחד שחור ואחד
צהוב, ומאשר, מעל המשמר, מעניינת בצהוב. סירבנו
בשאס־נפש להאמין להשמצה הזידונית שהשאלות הוגשו
לעתונאיות כבר בראשית השבוע, והתרינו ׳בקצרנית
שלנו שלא תאבד אף מלה.
היא ד,ביאר, לנו, כעבור יומיים את הפרטי־כל הבא:
שאלה: האם לא הגיע הזמן לבטל את החליצה?

אורה שם א״ר; מכעכעת בגרונה: לא. אינני חושבת
שהגיע הזמן. בתנאים של חיינו, כשאנו עדים לקיבוץ
גלויות, לא הגיע עדיין הזמן לבטל את המנהג. חלק
של נשים, המתנגד לנוהג זה ורואה בו השפלה, איננו
מבין בדיוק במה מדובר. זה לא חידון תנ״כי, אבל
אנסה לספר. כתוב :״כי חיו שני אחים יחדיו ואחד
מת נבוכה ):רגע, איך זה? (מביטה מסביב בתחינה
):אולי מישהו יודע? בכל אופן, היא מסירה שם
את הנעל והוא נקרא חלוץ הנעל.
לגבי הסופרז׳יסטיות שלנו, זוהי הזדמנות לראות
בגבר את האח. זה לא גורם לקשיים לנסוע לפתח־תקוזה
מתל־אביב כדי לקבל איזו חליצה. ואם האח גם גר
בחוץ־לארץ, זוהי הזדמנות מצויינת לנסוע לחוץ־לארץ
כבידור לכבוד זה שהתאלמנה. אני מכירה אשר, אחת
שנסעה על חשבון אגודת ישראל. נעשתה אדוקה פתאום.
כלה אלמוג: אני חושבת שלא אביע דיעה של
מיעוט אם אומר שהגיע הזמן לבטל את החליצה. השאלה
היא אין אפשר לבטל במדינה הזו דבר שכולנו מסכימים
שהוא מנהג ברברי. יש לנו ציבור די גדול של׳
דתיים, שהם מנצלים את העובדה שיהדות אמריקה ויהדות
התפוצות מאחוריהם. והם לא נותנים לבטל, כי כתוב
בתורה ״לא תסור ממנו ימין ושמאל.״ אנחנו בכל זאת
רוב. יש לנו אולי 200 אלף איש. אבל אני חושבת
שבכל זאת אפשר למצוא פשרה. ושנבוא לקראת הדתיים.
לבטל לא יתנו לנו( .בתנועה־יד דרמתית ):עלולה
לפרוץ מלחמת־אחים. אני לא צוחקת! נהרגו לנו במלחמה
על השבת. נהרג לנו איש אחד — אבל נהרג! צריך
לחשוב על כינוס של חכמי וגדולי התורה, למצוא דרך
להקל. בינתיים שלא יבטלו. אבל ישנה אפשרות לשנות
את הנוהג. למשל. במקום שהאשה תירק על היבם —
שתטפטף עליו מים. מה יש? זה יכול להיות פתרון עד
הזמן שלא נהיה תלויים מבחינה כלכלית בשום תפוצות.
עד שיפרידו את הדת מן המדינה.

שאלה: האם במקום ביצוע מעשה הפלה בסתר,
האם לא כדאי להתיר רשמית את ההפלה? (לזאת צורפה
שאלה נוספת ):האס לא כדאי לפתח את הפיקוח על
הילודה, לשימוש באמצעי מניעה?

מאשה שפירא: אין אצלנו חומרה כזאת בעניינים
האלה. עוד לא שמענו על אף רופא שהובא למשפט
על ביצוע הפלה. רק במקרה שקרה אסון. אצלנו יש
גם ליברליזציה מסויימת. הציבור לא מגנה את זה.
המחירים כאן — זה שליש ממשכורת חדשית של פועל.
בארצות־הברית זה, למשל, משכורת שנתית.

החוק, להלכה, לא מחמיר. השאלה היא: האם צריך
לחוקק חוק שמתיר הפלה במקרים מסויימים. כשהאם
חולה וחוששים לחייה. במקרה כזה הרופא יכול להחליט.
גם במקרה של תורשה שלילית. של דביליות. מצב
סוציאלי קשר .,או הריון מחוץ לנשואין. ייתכן שהיה
צורך להקל, אינני יודעת. ביפאן, למשל, מותרת ההפלה
המלאכותית במגמה להוריד בצורה דראסטית את הילודה.
בשנתיים האחרונות היו מיליון מקרים של הפלות.
לי לא נראה שבמצב של היום כדאי לעורר את
השאלה. הוויכוח לא יביא לידי לגליזציה, כי אם רק
לידי החמרה. ואם אנחנו אומרים שמבחינה פורמלית אין
קשיים רבים, גם מבחינה חוקית לא צריך לחייב מקרה
הפלה. זה מביא נזק גופני ונפשי. התשובה מתבקשת
בהסברה על צמצום ותכנון ילודה. יש תחנות בארץ
לתכנון הילודה. העובדות הסוציאליות והרופאים עושים
רבות בהדרכתה משפחות, אבל מתברר שהחוגים שפונים
לתחנה אינם החוגים שזקוקים להפלה. עדות־המזרח
רואות בזה דבר בלתי־טבעי ואסור. הנשים האלה לא
תבואנה לשאול עצה מתוך פחד מן המשפחה, מן
המושגים, מן המסורת. צריכה לבוא פנייה ישר אל
הבית. העובדת הסוציאלית חייבת לבוא לבתים ולהדריך.
חגה כן־ארי: זהו חלק מן השאלות שנשלחו
אלינו. אני מציעה, אם יש שאלות לקהל, שישאל כעת.
שואל מן הקהל: הייתי רוצה לדעת אם ידוע מה
אחוז המקרים הקשים והסיבוכים שאחרי ההפלות. ואשר
לעניין החליצה: אני מצטער לציין שהדוברות לא שלטו
בחומר. העניין של חליצה נבע מתוך זה שהאחוזות
והקרקע חולקו בין בני המשפחה. גם כיום יש נישואי־בוסר.
פעם זה לא היה נורא. כי היה מותר לשאת יותר
מאשר, אחת. לא צריך למצוא דרך אם לטפטף או לירוק.
זה אבסורד, ובאבסורד צריך להילחם!
חנה כן־ארי( ,בחיוך סלחני ):אני רואה בזה הערה
ולא שאלה, כדי שלא יהיה ויכוח. באשר לסיבוכים שאחרי
ההפלה — מתוך כך שבארץ זה נעשה פחות
או יותר חוקי, יש לזה צד פחות או יותר טוב, שזה
נעשה על־ידי רופאים מומחים בבתי־חולים.
אורי קיסרי; שואל מן הקהל: זו תחנת־ייעוץ או
מקום לקבלת תשובות?

ח;ה כך ארי

:הגברת במשקפי־השמש, יש לך

שאלה?
גברת כמשקפי״שמש: זה לא משקפי־שמש, זה
משקפיים אופטיות, אבל לא חשוב. לפני כמה זמן
הועלתה בכנסת הצעה להפחתת תקופת שירותן של
הבנות בצבא. מה דעתכן על כך?

כלה אלמוג;

(בקול המזכיר את הימים בהם היתה

מפקדת של כלא צבאי לנשים) :אם אין צורך בבת בצבא
או יש, אנחנו לא יכולים לקבוע. אם אין צורך בה, אז
אין צורך בה גם לשנתיים. במידה וצריך אותה, אינני
חושבת שיכול גורם ציבורי לבוא ולומר שהשירות
עלול להזיק לה מאיזו שהיא בחינה. אני לא רוצה להתפאר
או מה, אבל הייתי חמש שנים בצבא וזה לא הזיק
לי. זה טוב! מי שהיתר, בזה יודעת שזה טובו
שאלה נ האם יש, לדעתכן, הצדקה להורדת גיל הנישואין
אצל נערה לגיל?16

קטי מטמור: אני התחתנתי בגיל , 19 נשואה שנה
וחצי, וחושבת שצריך להעלות את גיל הנישואין ל־.25
בשנה הראשונה חיים על אהבה ואחר כך על המשכורת.
ארית נדימן: לי ידוע שבחוק האנגלי, כשמדובר
על בעילת קטינה, מצויץ גיל 16 כגיל של קטינה.
במידה שהקטינה נראית יותר מגיל 16 והתנהגה בהתאם
— העונש איננו כה חמור. החוק האנגלי איננו מעריך
את הגיל הביולוגי,
כי אם את המראה.
המציאות בארץ מכתיבה
תנאים מסויי־מים.
אנחנו חיים בארץ
שמבחינה גיאוגרפית
היא אסיה.
אנחנו עם יותר מזרחי
מאשר אירופי.
צריך להסתגל לאורח
מחשבה אחר. לא
צריך לחשוב על
חוק אנגלי. המדובר
בבגרות רוחנית. אני
חושבת שהיא לא
לנישואין. קשורה החוק צריך להיות
גמיש. אם באלג׳יריה נקבע יגיל ,15 אצלנו יכול להיות
גיל .16
קריאת ביניים ג בתימן זה גיל ארבע׳ אז אצלני

יכול להיות גיל חמש.
קטי: דיברתי על כסף, לא על בגרות פיזית.
אורי קיסרי; (מן הקהל) :שאלת הנישואין רצינית
מדי מכדי שנעזוב אותה בידי הנשים. מכיוון שאין

יכולים לפתור אותה, משתפים אותן. כשמדברים, גבירתי,
אפילו בתור צחוק, אם את חושבת, שבשנה הראשונה
חיים על אהבה ואחר כך על המשכורת, מתעוררת
השאלה מאיזה גיל מותר לאשה לא לחשוב על נישואין,
כי אם גם על גירושין.
ק טי מ ט מו ר( ,בקול מעורר רחמים) :מר קיסרי,
כמה זמן אפשר לרעוב? אשר לגירושין, כל אשד, יכולה
לדעת שבועיים אחרי החתונה אם זה או לא.
שאלה: מה דעת העתונאיות על הסטריפ״טיז?
מאשה ׳ ט פי ר א ( :בחיוך של מונה ליוה) :לא ברור
אם בכלל מותר לדבר על השאלה. ייתכן וזה קשור עם
משרד־החוץ או משרד־הבטחון. זה עניין של חילופי
תרבות עם צרפת. לא רוצה להיכנס לעניינים של שמעון
פרס. אין זה בכלל נוגע לציבור הרחב. לציבור הרחב
אין אפשרות לראות את זה, כי זה דבר יקר מאוד.
לכן אין זו בעייה ציבורית.
אולי הפוריטנים צודקים לפעמים. בבוסטון, שהיא עיר
מחמירה מאד, הסטריפ־טיז מותר. שאלו כיצד מותר
הסטריפ־טיז ואסורים ספרים נועזים? ענו, שאדם שהולך.
לסטריפ־טיז, יודע את אשר לפניו. אדם שמתנגד לזה, לא
הולך. אדם הקונה ספר, איננו בטוח מה שיקרא בספר.
*טאלה: האם הטלביזיה מהווה מכנה לחינוך הילדים?
ק טי מטמור: אם ילד לא רוצה לעשות שיעורים,
הוא הולך לשחק כדורגל, גם בלי טלביזיה. אבל לדעתי
טלביזיה עלולה לתת פרנסה לכמה אנשים שאני מכירה.
ק רי אתאשהמתוךהקהל: אם היא כל-כך
עניה, מה היא באה עם חליפות כאלה?
׳ טו א ל מן הקהל: מה שאני רוצה לדעת הוא, איך
ייראה בארץ משטר של
נשים לאור הערב הזה?
א רי תנוימן: די-
טוב!

ק רי א ת סי ניי ם :
שר־החוץ יהיה גבר!
שאלה: האם יש להמריד
את האשה נגד
הבעל בשכבות הנחשלות?

להאל מוג: צריך
להתייחם לשאלה הרבה
יותר בזהירות. השיטה
של אל־תתני־לבעלך־כי־הוא־יעשה־לך־ילד-כל-שנה,
היא
מסוכנת. מה אתם
צוחקים? אני מקווה
שאני מדברת אל אנשים מבוגרים. יוצרים אצל האשד,
הזאת בלבול של מושגים. אשד, כזו איננה מסוגלת
לחנך את ילדיה, כי היא בעצמה נמצאת בתהליך של
חינוך. זה צריך לבוא מבחינה פאסיבית. אם מזרחי
יראה איך זה שלאדון רבינוביץ יש רק שני ילדים ולו
עשרה, אז הוא ילך אליו וישאל אותו והוא יסביר לו
גבר אל גבר.
אני יודעת על מקרה שהיה, על משפט אחד שמתנהל.
עובדת סוציאלית ניגשה אל איש אחד במעברה מטופל
בילדים ואמרה לו: תפסיק עם זה! והוא שאל אותה:
מה לעשות? והיא אמרה לו ונתנה לו מה שנתנה ולמזל
טוב נולדו תאומים.
קריאת סיניים: למי? לעובדת הסוציאלית?
כלהאל מוג; מתעלמת בעליונות מן הקריאה: כעת
הוא עושה משפט וטוען שהוא לא רוצה את הילדים.
שהם של משרד־הסעד.
׳ טיא ל מן הקהל: אני רוצה לשאול שאלה, אבל
שלא יענו לי בנוסח של שלושה בסירה אחת: מה זעת
העתונאיות על יחסי מין לפני הנישואין?
דממה ליד שולחן העתונאיות.

חנה כן ־ א רי: מצטערת, אבל אי־אפשר לכפות על
העתונאיות להשיב.
•טדאל מן הקהל: כל העתונאיות האלה, במדורי
הנשים שלהן, כותבות רק על שלושה דברים: על
יחסים בינו לבינה, על הדחת כלים ועל סמרטוטים.
כשעתונאית אחת יולדת למזל טוב בן, היא מספרת
לנו על הלידה בפרטי פרטים. על משקלו ועל התנהגותו.
האם לא כדאי לתקן תקנה שהן יכולות לכתוב את כל
הדברים האלה רק בשבועוני הנשים?
קצימט מו ר; בכעס מאופק: אדוני, אני כותבת
בעמוד שזה שייך לנשים. אז למה אתה קורא את זה?
מי ביקש אותך? תקרא את העמוד הכלכלי. אתה לא
אוהב ילדים? אז אל תעשה!
כלהאל מו ג: זה לא נכון. זה מדור אינפורמטיבי.
כמו במדור הספורט שקוראים שחודורוב הבקיע שלושה
שערים.
ק רי א ת סי ניי ם: שמעתם אותה? השוער חודורוב
הבקיע שלושה שערים! ריבונו של עולם!

קזלנזע סרטים גינוי עצמי

הנשים כדי להוכיח שבעצם הביגמיה היתד.
קיימת רק בעבר הרחוק, וקילקלו בכן את
אחד הנושאים הקומיים המבטיחים ביותר.

המלה מלאכותית

מרגלים כלילה (הוד, תל־אביב; צרפת)
הוא סרט סיטואטיבי מעניין. בביקתת דייגים
חשוכה בצרפת עומדת להתקיים, בראשית
מלחמת העולם השניה, פגישה בין שני מרגלים
גרמניים. מרגלת שפעלה בבריטניה,
צריפה למסור בביקתה תוכניות סודיות לקצין
מודיעין גרמני, אותו לא הכירה קודם
לכן, לקבל תמורתן הוראות חדשות. המודיעין
הבריטי גילה את דבר הפגישה, מנסה
להכשילה בשתי פעולות: הוא משגר קצינת-
מודיעין בריטית, שתנסה להקדים את הגר־מניד,
בפגישה, ,ומצווה על המחתרת הצרפתית
להרוג את קצין המודיעין הגרמני,
לשלוח במקומו איש מחתרת למקרה שהמר־גלת
ד,גרמניה תקדים את האנגליה.
כאשר נפגשים שני המרגלים
בביקתה באקדחים שלופים,
קיימות בפניהם ובפני
הצופה ארבע אפשרויות:
>• ששני המרגלים הם
גרמנים;
• ששניהם בריטים;
#שהגבר גרמני והאשד,
בריטית;
י• שהאשזז גרמניה והגבר
בריטי.
משחק הטעויות. וכד
מתחיל משחק החתול והעכבר
בין השניים. הם מציגים
את עצמם תחילה כגרמנים,
מתוודים ששניהם אנגלים. בהזדמנות
חגיגית זו הם גם
מתאהבים, מנצלים את השעות
המעטות שנשארו להם
יחדיו במיטה. אולם למרות
ד,קירבה האינטימית, מכרסמים
הספקות בלב שניהם:
״מה אם האשה היא באמת
גרמניה, המציגה את עצמה
כבריטית רק כדי להציל את
התוכניות הסודיות?!״ חושב
רוברט חוסיין במדים הגרמניים•
״אולי הוא באמת גרמני?!״
מהרהרת מרינה ולאדי
בסודר צר ובלעדיו. תוך
שחקנים ולאדי וחוסיין כ״מרגלים בלילה״
כדי כך הם מגלים את ספקומי
שיקר למי
תיהם זד. לזו׳ מתקוטטים ומתפרצים,
הופכים בל כמר,
דקות לאנשי מודיעין אחר, עד לסוף הטראגי.
מבלים רק כמד, שעות בבית־מלון קטן בלמלא
את הבד בדמויותיהם ובמשחקם של
פאריס. זד, מספיק. כדי להציל את כבוד השני
שחקנים בלבד — זוהי משימה נועזת
משפחה מנסים לשכנע את הנערה לבצע
לבמאי קולנוע. רוברט חוסיין, שביים את ההפלה
מלאכותית. הסיום בצרפת הקאתולית
סרט בעצמו, הצליח בה. הוא אמנם לא יצר
הוא אותו הסיום כמו באמריקה — שני היצירה
גאונית, אולם עצם העובדה שהסרט
צעירים נוסעים ברכבת לקראת עתידם האינו
משעמם אלא מותח, מהווה הישג חשוב.
משותף.
חוסיין הכניס לסרט שפע זוויות צילום מענלמרות
שאגנס לורנט מרבה להתפשט ביינות׳
נכשל רק בכמה קטעים, הארוכים מדי.
סרט יותר מאשר קרולין לינלי בנוער באולם
מטבעו זהו סרט הדורש השתתפות גינם׳ היא משכנעת, פחות. משום־מה קשה
פעילה של הצופה. צופה המסתפק רק במד,
לשחקנית, החושפת את חזה ורגליה על הבד,
שמתרחש על הבד, לא ייהנה ממנו. בי ההתלשכנע
כי לדמות שהיא מגלמת באמת איכרחשויות
על הבד מספקות לצופה רק נקודות
פת אם תהיה הפלה או לא.
מוצא למחשבה ולניתוחים תוך כדי מהלך
הסרט. רוב הצופים בישראל כנראה אינם תדריך מסוגלים לזה. במקום לעזוב את האולם בשקט׳
להודות בכשלונם, הם ממלאים את
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
אולם הקולנוע בשריקות ובצעקות. במקום
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם: לגנות 400 המלקות (גת, תל־אביב) -
עצמם. את הסרט, הם מגנים בכך רק את •
קרוסלת־החיים מעצבת גברבר בסרט אוטו־ביאוגראפי
של פרנסוא טריפו.
רצח מוסר•
• אורפאוס הכושי (חן, תל־אביב)
משפחת פניפקר (תל־אביב, תל־אביב; — האגדה היוונית העתיקה לובשת צורר,
פיוטית חדישה בסיפור על אהבה־עד־אחרי־ארצות־דברית)
הוא סרט המנצל את שפע ההמוח*
של נהג חשמלית ובת־כפר על רקע
מצבים הקומיים שבחיי הביגמיסט, החי בקרניבל
ברזילאי.
עת ובעונה אחת עם שתי נשים, שאחת מהן
• הומת סין (אוריון, תל־אביב) —
אינה יודעת על חברתה. הביגמיסט הפעם
הוא קליפטון ווב׳ המנסר׳ להוכיח את גב סרט דוקומנטרי מאלף ומהנה על נופי ואנשי
סין התיכונה.
רותו לא רק בנשואיו לשתי נשים, אלא גם
• גורלו שד אדם (ארמון, חיפה) -
בריבוי הצאצאים עם כל אחת מהן. בעוד
טרגדיה של אדם פשוט במלחמה. סרגי בונ־שהאחת
ילדה לו שמונה בנים ובנות, הגיעה
דרצ׳וק מביים ומשחק את סיפורו של מי-
כבר השניה לבן התשיעי.
כאיל שולוחוב.
עצם פעילותו המינית המוגברת של מר
• מקום בצמרת (רון. ירושלים) -
פניפקר, תעשיין נקניקיות מצליח, אינה צריכה
דרכו של בן מעמד הפועלים, דרך מיטת בת
לשעשע כל־כך, כמו המצבים הנוצרים כאשר
החברה הגבוהה אל הצמרת החברתית של
כל אחד מענפי משפחתו מגלה את קיומו
עיירה בריטית. סימון סיניורה.
של השני. אולם לרוע המזל בחרו יצרני הסרט
לעשותו מלודרמה במקום קומדיה.
סרט שחובה לראותו:
וכך נסוג מר פניפקר מהאידיאולוגיה ה•
אהוכתי הירושימה (פאר,
מצדיקה ביגמיה עוד באמצע הסרט, מודה כי
תל־אביב) — הנפלא בסרטי הדור. אפי-
אמנם חטא ושגה, מקבל את סליחתם של
זודת־אהבה בין אדריכל יפאני לשחקנית
מועצת ילדיו המורחבת. יצרני הסרט, שנזצרפתיה,
מוגשת בסגנון קולנועי נדיר.
הרו מאוד שלא לפגוע בחוקי־המוסר ההולי־עמנואלה
ריבה.
בודי, אנסו בכך את המצבים, יצרו דמויות
ד,מתנהגות באופן מלאכותי, רצחו את אחת
חטאי נעורים (מגדלור, תל־אביב; צרפת)
מעלה את אותה הבעיה שהעלו האמריקאים
בנוער בג׳ינס (העולם הזה 60ו ו) —
בעיית ההפלה המלאכותית. גם הפעם מדובר
בזוג צעירים, שאהבתם התמימה הביאה אותם
למצב בו הם עומדים להיות הורים ללא
נשואים. מה שמפריע להם להינשא הוא רק
המעמד החברתי.
הוא (ג׳יל וידאל) ,מהנדס לעתיד ובנה של
בעלת פנסיון מרת־נפש (מדליין רובינסון).
היא (אמס לורנט) ,זבנית קטנה ומטופשת.
הם מתאהבים בעיירת מולדתם הקטנה ו־אכולת
הרכילות, מתנשקים מתחת לגשר, ו
״יובל״

מתכבד
להציג את

\ תיאטרון המריונטות האיטלקי ¥

פיקולי חוזר לביקור קצר לישראל בדרכו ׳
ממוסקבה לניו־יורק, הצגת הבכורה
ביום 18.2.60

באולם

קולנוע

תד־אביב

כרטיסים במשרדים: לאן, כנף׳ רוקוקו; רדיו-
אוניון׳ מסך, במה, שעשועון, שרותרון.

דחה

האם קיימת אפ שרות
ל טפל בגשירת שער
והצמחת שער חד ש?
תמצית חוות דעתם של מומחים
עולמיים על אפשרויות הצלחת
הטפול הניתן במכוננו לטפול
נשירת שערות והצמחת שער חדש
חומר זה יוגש בגליון ״העולם הזה״
הקרוב על־ידי המחלקה לטפול בשער
פ״רובינם קוסמטיקום״ ,בהנהלתו של
מר א. רובין, ביאוקוסמטיקאי מדופלם.
תל־אביב, רחוב פינסקר —,2טל.22128.
חיפה, רחוב הרצל .1
פרוספקט לטפול בית ישלח חינס לכל דורש— .
התכשירים שלנו הוגשו לרישום במשרד הפטנטים
של הרשם הכללי במספרים•13037 , 12520 ,12478 :

* 2־ 3יי 1ח נ

העולם הזה 1168

גה קווה נאשר הגגשלה נותנת תסריטים רקוחוע

סרט*
170

ני רוצה לפנות לשר החינוך והתרבות ולשר
המסחר והתעשיה ׳ולבקש מהם להעביר חוק מיוחד,
שיכריז על ייצור סרטים בישראל כעל ייצור הטעון רשיון,
כשם שדרוש רשיון לייצור סבון!״
הצהרה דרמתית זו באה השבוע מפיו של פקיד ממשלתי
קטן ובלתי־חשוב לכאורה — דובר משרד המסחר והתע־שיה.
אולם בידי הפקיד הממשלתי הקטן אשר הירשברג,
הממלא תפקיד זה, הפקידה ממשלת ישראל את אתת המשימות
החשובות בשטחי התרבות והתעשיה בארץ. כי לאשר
הירשברג צמוד גם התואר ״הממונה על עידוד הסרט הישראלי.״
הוא למעשה האיש על פיו ישק כל דבר בשטח תעשיית
הסרטים הישראלית. וזוהי אולי אחת הסיבות שבישראל
לא קיים דבר הנקרא — סרט ישראלי.
המשפט אותו אמר השבוע אשר הירשברג לא היה פליטת־פה
בלבד. הוא העיד על הלך מחשבה מסויים. אילו היה
הלך מחשבה זה אופייני לפקיד הירשברג בלבד, לא היה
אסון בכך. פקידים כמו הירשברג באים והולכים. אולם
הירשברג איפיין, בהשוואתו את הקולנוע לסבון, את המתרחש
בלבם של אלה שבידם נתון גורל הסרט הישראלי.
הירשברג אינו שליט יחיד. ליד משרד החינוך והתרבות
ומשרד המסחר והתעשיה קיימת מועצת הסרט הישראלי,
שהירשברג ממונה עליה. זוהי מועצה ציבורית לכאורה, בה
משתתפים נציגים של אגודת הסופרים, של מבקרי הקולנוע
ושל עובדי ההסרטה בישראל. רוב חבריה הם פקידים ממשלתיים,
נציגי משרדי הממשלה השונים.

שפם ע? חצי הבד

ן * ולס פקידי הממשלה בידיהם נתון גורל הסרט
\ 1הישראלי אינם מסתפקים בפסילת סרטים ותסריטים
בלבד. הס — פקידים שרובם חסרי כל מושג במקצוע
ההסרטה — קובעים גם כיצד צריך להיראות סרט ישראלי.
הם מוכנים לייצר אותו בעצמם.
הסיפור שיסופר להלן יכול היה לשמש כתסריט לקומדיה
טראגית שנושאה: הסרט הישראלי.
הדמות הראשונה הנכנסת לתמונה היא דמותו של משה
(״מויש״) פרלמן, נמוך־הקומה ובעל השפם של גרושו
מרקס. מויש פרלמן הוא פקיד ממשלתי בכיר. הוא נושא
את התואר הנכבד של יועץ לראש הממשלה לעניני הסברה,
ובתוקף תפקידו זה הוא גם חבר מועצת הסרט הישראלי.
מויש 48 הוא יליד לונדון וסטודנט לכלכלה לשעבר,
שהיה כתב־חוץ בלתי קשור. הוא החל את הקריירה שלו
כמנהל לשכת העתונות של הסוכנות היהודית בבריטניה. במלחמת
העצמאות מונה מויש ראש יחידת הקשר לעחונות
של צה״ל ושימש כדובר צה״ל.
אולם השאיפה הכמוסה בלבו של מויש פרלמן היתד.
להיהפך לאיש קולנוע. ידידיו סיפרו תמיד כי הוא מוכן
להחליף את תפקידו בכל עת אם ימצא לו תפקיד בהוליבוד.
בתקופת המלחמה ידעו כל העתונאים שלעתונאים זרים יש
זכות עדיפות אצל פרלמן, ובמיוחד לאנשי הוליבוד.
מויש אף זכה להגיע אל המסך, ובסרטים שיוצרו על
ישראל באותה תקופה מאיר שפמו הענקי סצינות רבות.
סופר הג׳רוזלס פוסט בניו־יורק, אף דיווח לעיתונו בבקרו
את אחד הסרטים האלה כי ״שפמו של פרלמן תופס את
מחצית הבד של גדול בתי הקולנוע בעולם — הרדיו
סיטי בניו־יורק.״

הדמויות המשתתפות בהלויה. סיפור אחד הוא סיפור
של חיי המשפחה הקשים של פז בגלל קנאותה המופרזת
של אשתו המזדקנת. סיפור שני הוא סיפור האהבה בין
המנהל לבין אשת סגנו. הוא מסתיים ברגע בו נכנס
לחדר אלמוני בשעה שהם מתנים אהבים. הסיפור השלישי
הוא סיפורו של אדם שאפתני השואף להתקדם ולשפר את
מצבו בכל מחיר, והסבור כי עברה כבר התקופה של
הקדחת ויבוש הביצות, ותקופת האידיאלים פינתה את
מקומה לתפוקת האמביציות.

בגין הארץ, חלוציות
ך• יה זה תסריט אנושי, מעניין, שתיאר אנשים
ן | בישראל של ,1960 ללא כחל ושרק ומליצות נבובות.
לא היו בו דמויות חיוביות של חלוצים. מועצת
הסרט הישראלי פסלה את התסריט. אולם מתכנני הסרט
לא נכנעו, לחצו לאישורו. כאן התעורר איש הקולנוע
הרדום שבמויש פרלמן והוא נכנס לפעולה. לדעתו של
פרלמן אפשר היה להפוך את התסריט לסרט ישראלי,
אולם בתנאי שישנו את תכנו לפי הצעותיו שלו.
פרלמן הדינמי לא התעצל, חיבר מיד הצעות שינויים
לסרט, שיגר אותן לכל חברי המועצה.
כתב פרלמן :״הבעתי את הסתיגותי מן התסריט בחוות־הרשמית
לועדת הסרטים, מש1ן ם שלדעתי הנושא הוא
נטול־ערך והדמויות שליליות. אולם. לאור רצונם הכן
של המפיקים לייצר סרט זה, ונכונותם להחדיר לתוכו
יסוד קונסטרוקטיבי, שיראה את ישראל ואת תושביה באור
חיובי יותר, הריני מנסה לחשוב בקול רם על גבי
הנייר ילהעלות כמה הצעות לשינויים העשויים להשיג
במידת מה מטרה זו. ואלה ההצעות:
״בצלאל פז — הוא הדמות היחידה שניתן לפתח אותה
לטיפוס חיובי. אבל בתסריט כסו שהוא, מאפילה הרפתקת
האהבים המפוקפקת שלו על תכונותיו הטובות. אילו
ניתן להפוך הרפתקה זו למשהו נאצל ינתר, בלי לגרוע
מערכה הדרמתי — יתכן שאפשר היה להבליט את
הטובות. אורה שחורי — גם היא אולי דמות תכונותיו שאפשר לפתח אותה לטיפוס רציני יותר, אשר עם היותה
היוזמון העיקרית של פרשת האהבים בין השניים, היא
חושבת בכל זאת על ה״מחר״.
״נראה לי על כן שיש לשים י|תר את הדגש על
הרקע של בצלאל — עבר חלוצי; שאיפה לסייע בבנין
הארץ׳ ,יושרו בהמנעו להגדיל את הכנסות החברה על
חשבון המדינה. אשר לרקע האישי, הוא מכבד את אשתו,
מוקיר אותה על השנים שבהן בודאי עמדה לצידו
בתקופה החלוצית׳ הרחוקה,אולם אינו אוהב אווזה עוד.
הוא מצטער, אבל זהו המצב.״

7א רהוק

הרי ששינה כליל את אופיין של
\ ^ ע לו ת בסרט, הפך את הסרט מסרט
תעמולה על בנין הארץ והחלוציות, מצא
גם דרך לתאר את פרשת האהבים בין

שמש פגים?״הזויה״
ולס מאז הימים הטובים ההם פחתו סיכוייו של
פרלמן להגיע אל הקולנוע. הוא נשאר רתוק לתפקיד
הממונה על שירותי המודיעין של ישראל ונדמה היה כי
שאיפותיו הקולנועיות דעכו. אולם היתר. זו טעות מרה.
בוא היום הן צצו מחדש.
ההזדמנות לכך ניתנה ביום בו הוגש לאישור למועצת
הסרט הישראלי תסריט לסרט בשם שלוש פנים לחיים.
היה זה תסריט לפי סיפורו של יהושוע בר־יוסף הלויה.
הלויה הוא אולי הטוב שבסיפוריו של בר־יוסף ואחד
הטובים בספרות הישראלית בשנים האחרונות. זהו סיפור
הכתוב בשיטת זרם התודעה והמתאר מאורע מסוים בשלושה
סיפורים של הנפשות הפועלות המצטרפים לתמונה שלימה.
נושאו של הסיפור: הניגוד בין מנהל מוסד הסתדרותי
לבין סגנו הרוצה לרשת את מקומו. הסגן היודע כי מנהלו
מתנה־אהבים עם אשתו וכי הוא חולה לב, מכוון את השעה
ומפתיע את הזוג בשעת משגל וגורם בכך למותו של
המנהל בהתקפת לב.
מסיפור זה בנה העתונאי והתסריטאי, רומן פריסטר,
תסריט לסרט השונה במקצת מהמקור. גיבורי התסריט של
פריסטר הם בצלאל פז, גבר למטה מגיל 50 ומנהל חברת
כותנה בדרום; אשתו שרה פז, שאינה מתבלטת ביופי
מיוחד; קלמן שחורי, סגן מנהל החברה.
כמו הסיפור מתחיל אף הסרט בשעת הלויתו של בצלאל
פז. משם מתחילים בפלש־בק שלושה סיפורים של שלושת

אשר הירשכרג
אהבה בשך ות הכותנה
מנשיקה הדמויות הפו־אנושי
לסרטון
מויש פרלמן
המנהל לאשת

מויש פרלמן
שבץ לב מנשיקה
סגנו בצורה קונסטרוקטיבית. כתב הוא בהצעתו:
״בצלאל פוגש באורה. אורה מעריצה אותו — אולי
בגלל הרקע הקונסטרוקטיבי שלו. יתכן שכדאי להכניס
קטע בראשית הסרט, כאשר אנשי החבריה ובראשם המנהל
בצלאל ואשתו ואורה ובעלה, יוצאים לסייר בשדות
הכותנה, ובצלאל הגאה על הישגיו מראה להם את השדות
המשתרעים על שטחים נרחבים, שרק לפני שנים אחדות
היו אדמת טרשים שוממה ועתה, הודות למאמציו
החלוציים ולמרצו, הם מניבים יבולי ברכה.
״בתמונה זו אפשר להראות את אורה כשהיא קורנת
מרגשי התפעלות מאשיותו של בצלאל, רגשות העשויים
אולי להתפתח אחר כך למשהו רו)ף נטי יותר.״
את בעית האהבה פתר פרלמן בעזרת שדות הכותנה
והפרחת השממות. עתה נשאר לו גם לפתור את הבעיה:
איך אפשר להראות בסרט ישראלי שבעל בוגד באשתו.
היועץ המיוחד של ראש הממשלה מצא פתרון גם לכך:
״אורה נוכחת שבצלאל הוא הטיפוס בשבילה. בצלאל
לא יכ|ל לגלות הנאה מעורבת במבוכת־מה. האשה הצעירה
מיצאת חן בעיניו. הוא אינו אוהב יותר את
אשתו. אבל הוא מרגיש שהוא חייב לה רבות ואינו
יכול לחשוב בקלות על הפרת נשואיו. בכל הפגישות
הבאו|ז עם אורה עליו לגלות את הספקות, ההיסוסים
והמלחמה הפנימית שבנפשו.
ובפגישתם הסופית — המסתיימת במותו הפתאומי —
השיחה שקדמה לנשיקה צריכה לבטא את אשר הרגיש
כל העת, אך לא העלה מעולם על שפתיו, במקום זה
יכול הוא לומר עד מה טובח היא אשתו; כמה עזרה
לו בראשית דרכם המשותפת; אין יעמלו יחד בשנים
הקשות של תקופת החלוציות; מה מעציב הוא הגורל
אם כיום נעדר מיחסיהם יסוד האהבה.
״אורה מצידה יכולה אף היא לגלות שאין היא אשה
קלת־דעת ורודפת הרפתקאות, או סתם צעירה משועממת
התרה אחרי פרשת אהבים נוספת; כי אס בחורה רצינית
המבינה להיסוסיו של בצלאל. לבסוף מצליחה אורה
לשכנעו׳ והם קרבים זה אל זה ונפגשים בנשיקה — אין
צורן שירחיקו לכת יותר מזה וההתפשטות היא מיותרת
הנשיקה מתארכת ומשתלהבת ואז מקבל בצלאל —
וצונח מת.״
שכמותו — התקפת לב מסכן כיצד יתקבל סרט מיקי־מאוס כזה? פרלמן לא הסתפק
בכתיבת התסריט׳ קבע גם את תגובת הקהל:
השתלשלות כוו לא תפגום באופיו של בצלאל אלא
תעשה אותו פשוט לאדם אומלל שאהדת הצופים נתונה[
לו. אורה אף היא תשמור על אהדת הקהל, כיוון שהיא
תופיע לא כאשת אהבים המעונינת בבילוי הטוב בלבד,
אלא כאדם רציני השואף לתקן את חייו׳ על־ידי נשואים
לאיש טוב יותר, שהיא מכבדת, אותו, ולפתע בא המווה
כחתף וגוזל ממנה את החלום שטיפחה בלבה.״
עתה נשארו למויש עוד כמה בעיות לפתרון. ד,אנ
אפשר להראות בסרט יהודי, שאמנם אינו יהודי טוב,
הגורם מוות לחברו? לא ולא .״הוא לא ציפה כלל למצוא
מת ולא היה בדעתו מעולם לגרום למותו. הוא און1ו פשוט התכוון לתפוש אותו בחברת אשתו כדי לסחוט
שותפות בהנהלת העסק.״ ממנו אבל כאן נוצר קושי מסוים. אם קלמן שחורי אינו
מתכנן את מות מנהלו, ואינו חוקר את מחלת־הלב שלוי
כיצד ידע קהל הצופים שהמנהל סובל ממחלת־לב. פתרונו
של פרלמן :״אפשר להראותו בקטעים קודמים כשהוא
בולע מדי פעם כדור בשדות הכותנה, רגע לפני שמתי
פשטת על פניו הבעת הסיפוק }השמחה.״
סיכם פרלמן :״אלה על כל פנים, הן הצעותי לשינוי
יים פה ושם, שיש בהן בלי ספק לעשות את הסרט
קונסטרוקטיבי וכמו כן לעשותו יותר סביר.״
אולם גם הצעותיו הקונסטרוקטיביות של מויש פרלמן
לא יכלו לספק את רצון כל חברי מועצת הסרט הישראלי.
כתב הממונה על עידוד הסרט הישראלי, אשר הירשברו
ליצרנים :״גם אם תתקבלנה הצעותיו של פרלמן עדיין
אין זאת אומרת שהסרט יאושר. אחרי התיקונים יע
לשלוח את התסריט למועצה, אולי ימצאו עוד כמו
הצעות קונסטרוקטיביות.״

רצוי פחות והיתרונות שלה. ישנה אחת
כזאת? תשנם אן 1מותניה ותכתוב אלי. תוספי
שאני מורה די אהוב להתעמלות —
אם זה קוסם. הגיל .23 צנחן לשעבר ועוד
פרטים די לא אספר חברי יחשדו שהזבוניות
שלי הם קליינטיות שלך.״

כית מאסו הכנות

:די שלא יעלילו עלי שיש לי מורא
סוא פנים, אני מוסרת כאן את משאלתם
עשרה בחורים הטוענים שהם רוצים
1ים חברה, ואשר דרושות להם, לשם
עשר נערות בסביבות גיל ה־ 7ו.
מעוניינות: שמעון מנשה, שיכון רסקו,
ק ,2דירה , 18 בצרון.

מכלום, לעשות חיים

;מה, הו למה, אינני מקבלת יותר סכום
פנטסטיים מן הסוג שכתב ()1168/27
שובה למכתבה של ( )1166/14 שכתבה,
עתה, שהיא נערת־זוהר המוצאת את עצ־צמאה
פתאום לדעת?
,השמש עלתה יום חדש לנו בא, אם לא
מינו /יום ששי קרוי הוא
:שהיום כבר, עבר וערב הגיע /רוצה
דם להפסיק להזיע / .מי עוד כמונו
ירים היודעים / .איך מלא כלום לעשות
ם /וברגע של חולשה אחרי ארוחה
נה /יושב אני בכורסה וכותב אליך ודה וכתב עטור כבוד והערצה /לנערה כה
ייה ואצילה
בכן לעניין — בלי מורא ומשוא פנים/
אתך, איך העניינים? /האם לא נמצא
־ — ולו אחד בעדת הצברים /שיוליך
תך שולל מאחורי הטפשים — סליחה —
דים
:י מה זה בארים׳ חיי־לילה ונשפים /
י כאן זיוף מושלם של החיים האמיתיים
,ם כה יפים ושלוזים /ומניחים גם
ים להוללות לפעמים / .בני אדם מבוגרים
שבים בשקטים ומנוסים /ברם רק הם
בכים עניינים.
׳עומתם הצעירים, אלה שפחות משלושים /
יצים, נועזים, ולרוב מצליחים —
לחיות חיי זוהר עדינים וגועשים /כגלי
:הקוצפים ושלוזים. י
אלה הם דור של היום והשעה / ,ומצ־ף
אני אליהם בהבנה מלאה / .כלל ידוע
ולם, שהשחור הוא הלילה /והעיניים
:נו כדי לראות נכוחה ונכונה,
1ז מדוע נזכרת שחבל מאד על
!:ודים שהוזנחו /ויום קבוע חסר דית
/ובאם להרחיב ידיעותיך תרצי /
זור לך כמיטב יכולתי.
ששני צדדים למטבע אסכים לאלתר /
שלא יהפך לטבע לבנות המחר / .כי
־ה רגישה חולמנית ורומנטית /אינה
פיעה כנערת זוהר פנטסטית /במאה
שרים אין קוסמים משפיעים /על נערי
בר העוקצניים, כי מי כמוהם עוד פקחים.
:אם פרטים עלי תרצי לדעת /קראי את
כתב בנחת /זרקי הטפל ולמדי מהעיקר /
־ תראה דמותי על אופיי רעיונותי והלך־
שבתי.
:ך אני הוא אלמוני /מני אז ועד עתה
רק הפגישה תשנה אותה /לעתים
עה ולרוב לטובה.
זן חן העלמה /ממשה המחכה לתשובה.״

וספה לא מזיקה
־,ן שתי חברות .)1168/28.( .הן נורא נחות.
כולם אומרים אפילו. הן היו בתנו־
־נוער פעם. הן רוצות נורא להכיר שני
ים. וספה או מכונית לא יזיקו חה־חה־חה.
וי שישלחו תמונות.

לטבעוניות כלבד

אני רק מוסרת מה שביקשו ממני למסור
.)1168/:ובכן, טבעוני יליד , 1937 בעל
פעה נאה, רוצה להתכתב עם טבעונית
וו צמחונית.
;מה לא, בעצם?

אדם מעל לכל
; ) 1168/30 היא בת ,17 רוצה, זד, טבעי,
:יר בחור. אבל :״שלא ישבני בפטפוטים
רניים, בחליפות־פאר ובמכוניות קאדילאק.״
מה שהיא רוצה, באמת, זה בחור פשוט
־בבות ישנם כמוהו, בעל חוש הומור
זעל לכל אדם בעל הבנה.״ כמובן, כל
שהיא דורשת נמצא גם אצלה. על כל

פנים חלק בטח. תוכל לברר בקלות איזה.

הוא 7א אשם

תודה לאל שהוא רק מורה להתעמלות
1168/31
״אם ישנה בת בגיל ,17—21 שהיא לא
מתוסבכת ושהיא יודעת להתלבש בטעם ושיש
לה חוש הומור ושמצוי בה חדוזת־חיים
ושלא תהיה קנאית יתר על המידה ושתהיה
בעלת הופעה משכנעת האוהבת טיולים, הצגות
יפות וריקודים סלונים, שתתקשר אתי.
״משום שאני רוצה ללכת ברצינות עם
משיהיא באופן קבוע. לפעמים בעייה גדולה
יותר היא אולי להיפתר מבת מאשר להתחיל
אתה אין לי עניין יותר להפתר מבת
כי אני גורם צער להורי סיבה משנית במעלה
בהתנהגותי זו הם לא מבינים שאני
לא אשם כי פשוט נמאס. אין לי עניין בגופת
נערה אלא בכל ישותה על המגרעות

נערת הטיבוע

אולי יצחקו עליהן 1168/32 ואולי לא
אבל לא משנה להן. הן ארבע חברות. אולי
יהיו עוד. נורא אוהבות לבלות לא משנה
איך. הן תלמידות בנות 17־ 16 ככה. אז אין
שום דבר מיוחד אצלן, הן נורא רגילות.
פשוט נמאס להן לבלות כמו שהיו מבלות.
הגיע הזמן שימצאו חברה ולא ינדדו מאחת
לשנייה. נמאס להן לשבת בבית, מה.
אז הן רוצות להכיר בנים נחמדים כאלה
בני 20־ .18 הן דוזקא לא דורשות הרבה.
רק שיהיו נחמדים וחברמנים ושלא יחשבו
כל הזמן רק על ריקודים ועל בנות. הן
רוצות תמונה. הן יחזירו אותה.

פשוט לדאוג לו

נדמה לי ש( )1168/33 הוא קצת קוקו— :
״הנני בחור צעיר יליד חיפה. גיל .22
שולט בשפות עברית, אנגלית, גרמנית ומגמגם
קצת צרפתית, הולנדית, ערבית וכד.
וכן בעל בטחון עצמי מופרז. וכל המעלות
הטובות. נכון שאין צורך לפרטם?
״בקשתי הפעם תיראה אולי קצת מוזרה,
אולם לא כן הוא הדבר לגבי דידי.
״אני מחפש בחורה עם חדר או דירה,
אשר תהיה מוכנה לקבל אותי כשותף לחדר
או בתור דייר־משנה ופשוט לדאוג לי לארוחות,
מאחר שבצורה אחרת פשוט איני
אוכל וכן לדאוג לי מבחינה כללית, כלומר
כביסה, שמירה על הנקיון וכד.
״ובכן, כל אשד, מגיל 6עד 60 יכולה
לענות למכתבי זה, פשוט צריכים אומץ.
״נוסף לכך אני מחפש בחורה האוהבת
את נוף הארץ ואשר תהיה מוכנה לטייל
אתי. התנאי היחידי אשר אני מבקש הוא כי
הבחורה צריכה להיות חיפאית. באם הנך,
האלמונית, אוהבת טיולים וגם מוכנה לקבלני
— מה טוב.״

ספעועעורה על
סרסל סרסו

לי, למשל, יש פקודות רופא לא להסתכל
עליה. אני ריאבסית. היא כל כן מתוקן!,
אתם מבינים. כזאת בלונדי! /עם עיניים
כחולוזז, גוף קטן חמוד ועגלגל והבעה כעוסה.
שמה עדנה פוקס, היא בת 7ו, ובתו
של השחקן יהודה פוקס.
יש לה יעוד בחיים. להיות דוגמנית־צילום
ושחקנית. היא כבר היתה קצת שחקנית
בזירה ובדו־רה־מי, אבל היא הפסיקה את זח.
כי זה לא היה מקצוע. אז היא למדה קוסמטיקה.
אבל זה נמאס לה. אז התחשק לה
להיות שוב שחקנית.
הבלונד שלה הוא בשיטת עשי־זאת־בעצמך
כל שבועיים .״ההורים שלי עשו לי בהתחלה
את המוות. הם פחדו שתהיה לי קרחת. אבל
עכשיו הם אוהבים אותי * יותר בלונדית.
כשהייתי קטנה, הייתי בלונדית, דווקא.״ אם
זה לא יוצא תמיד שווה בכל המקומות, אם
במקום אחד זה קצת צהוב יותר ובמקום
שני לבן יותר — ״מה חשוב, העיקר שזה
בלונדי.״
היא נורא. אוהבת לזלול אבל היא לא
מרשה לעצמה. אוי ואבוי לה מאמא שלה
אם היא תדע שהיא זוללת לפעמים ופלות
בשוקולד. היא נורא אוהבו /לבקר בתיאטרון.
נדמה לה שהיא רוצה להיות שחקנית
דרמתית. היא לא אוהבת להתחבר עם חברות.
אף פעם לא היתה לה ממש חברה.
היא אוהבת את טוני קורטיס ״בגלל היופי
שלו.׳׳ בריג׳יט בארדוז ״לא מוצאת בה כלום.
מתם יש לה גוף.״ מרילין מונרו? ״מגעילה
אותי״.
כמעט נישקתי אותה כאשר לא הכזיבה
אותי ואמרה ברצינות נוראית :״הייתי רוצה
להגיע פעם למשהו. להיות אישיות מפורסמת•
לא רוצה להיות דומה לאף אחד.״

בחיי שהוא משגע אותי האיציק הזה הוא
חושב שרק הוא מבין באמנות ושכולם
טפשים אז הוא שאל אותי נורא בעליונות
ככר, אם אני רוצה ללכת למרסל מרטו אז
מה זה אז אמר בפנטומימה. אז אמרתי בטח
אמרתי לו שלא יעשה חוכמות ויגיד בדיוק
מה הוא חושב לו? אז הוא שאל אם אני
באמת רוצה או אולי אני מעדיפה את מריני
מרינו מטומטם אחד הוא לא יודע שאומרים
מרינו מריני אז אני אמרתי לו שאני מעוג־יינת
יותר בפנטומימה כי הטמבל הזה חושב
שאני אחכה לו בטח שאלך למרינו מריני
אבל לא אתו, עם רפי.
טוב אז הלכנו והיה נפלא בחיי ראיתי
המון מבקרים ועתונאים ולבשתי את השמלה
החדשה שלי והיה יופי. קודם היתד, איזו
מוסיקה אני לא יודעת מאיפה אבל כמעט
כל הזמן היה שקט כזה לא דיברו ולא
שרו כלום בהצגה. בחיי סתם עשו כזאת
הצגה אילמת אבל זה היר, נורא מובן כאילו
שזה בעברית אפילו שזה היה בצרפתית כי
האמנות היא בינלאומית.
זה היה נהדר בחיי. רק דבר אחד לא היה
בסדר. מרסל מרסו הוא כבר נורא מפורסם
אז למה הוא לובש באלה בגדים לבנים תלויים
עליו נורא בטח רזה ולא תפר לו
בגדים חדשים הוא נורא גמיש בחיי. הוא
צובע לו את כל הפנים בלבן למה אני לא
יודעת וכל הזמן הוא רק עושה תנועות אבל
זה עושה רושם כאילו שהוא באמת עושה
משהו. הנה למשל יש שם שקט אחד כזה
שנקרא צעדה נגד הרוח. אז הוא לא הולך
בכלל רק עושה את עצמו הולך נגד הרוח
וזה נורא מתאים. או כשהוא עושה את
עצמו עולה במדרגות אפשר לחשוב שיש
אבל אין. והיו שם עוד שני פנטומיסטים
אבל לא חשובים. אחד מצחיק כזה ואחד
יפה כזה אבל הם לא מפורסמים רק מרסל.
והיה לו קטע נעורים, בגרות זקנה ומוות
אז ממש הרגשתי את זה. זה תקופה של
חיים שלמים אפילו שזה רק שני רגעים.
אמרתי את זה לאיציק אבל הוא לא הבין
אני חושבת. בהפסקה שמעתי שהוא אומר
למישהו שמרסו בכלל לא התפתח בעשר
השנים האחרונות כאילו שהוא כן. אני נורא
שונאת את הסנובים האלה בחיי. מה אני
אגיד לך זר, היה נפלא. אין מלים.

י ! החי
תאונת עבודה
ף ״ ת ל ״ אביב, ניסה פקיד בית־משפט ל־עקל
את רהיטיו של בעל־חוב, גרש
להתעלפותו, התעלף אף הוא.

מוסיקה?שעת הפנאי
ף* יפו, התקינה הנהלת בית־הכלא רמקו־
^ לים בתאי העצורים, משדרת בעזרתם
מוסיקת־נופש כדי להקל על מתיחותם.

כ 7הזכויות שמורות
ף* ישראל, קראה מודעה בעתו! יומי:
״הצטרף אל ארגון נכי תאונות העבודה
בישראל!״

שעת השין
ך* ירושלים, נגנזה ברגע האחרון מה־
—1דורת פי האתון, הבטאון הדו־שבועי של
הסתדרות הסטודנטים, לאחר שהנהלת האוניברסיטה
חתמה על שביתת־נשק עם ההסתדרות,
חצי שעה לפני הופעת הבטאון.

אליכי
ף יברוקלין, ארצות־הברית, ויתר שופט
ליהודי על משפטו של פורץ לאחר שנודע
לו ששהה במחנד,־ריכוז בגרמניה, ערך
מגבית לטובתו.

סכל המסיבות
ף תליאביב, הביא אורח שהוזמן למ־
^סיבת־בקבוק, בקבוק אקונומיקה, עליו
הודבקה תוזית של יין הוק ישן, גרם
לקלקול־קיבה של משתתפי המסיבה, ששתו
מקוקטייל בו עורבבה אף האקונומיקה.

שכנוע ידידותי
ף*בני־ברק, הסתבך יוסף פדר עם בע־
^ ל ת־ בי תו, גילה, כשחזר מהעבודה, כי
בעלת הבית שכרה סבלים, השליכה את
ארונו דרך החלון.

כסלי אהבה
ף* כפר־שלם, ניסה צעיר בן 18 לשכנע
ל צ עי ר ה בת 17 לד,נשא לו, כלא ־אותה
בחדרו למשך שלושה ימים, לא הצליח.

,,.קו? המחתרת!״
ן״ קוניטיקאט, ארצות־הברית, גילו סו־
^ הרי בית־הסוהר המרכזי, כי אסיריהם
משתמשים במשדרי טראנזיסטורים זעירים,
כדי להודיע על פשיטות־חיפוש של הסוהרים
בתאים.

אין משיחין בשעת הסעודה
ך מורשה, איחל מנהל־עבודה ״בתי-
^ א ב ון לפועליו, שישבו לאכול את
ארוחת הצהריים, נפצע קשות במקוש אחד
הפועלים, שחשב שהוא מלגלג לו.

הילולת רפאים
ף* הוליבוד, ארצות־הברית, התגרש גלין
! ״וו לףמ־ 12 נשים, מצא עצמו ערירי לאחר
שאף אשה אחת מבין מכרותיו לא
הסכימה להיות אשתו ה־.13

ליטרת הבשר
ף • חיפה, נעצר רחמים חרמוני לאחר
^ ש ה לוו ה בריבית קצוצה, קיבל נוסף על
הריבית ארוחה יומית שכללה כוס לבן,
בקבוק גזוז ורבע קילוגרם בשר.
העולם הזה 1168

קלסתר .״ קלסתר ״

.קלסח

לסחר ,

,קלסתר .

זהו פילפל אל־מצוי, זמו

השלאגרס של ו שמ ש

ן* ש ל מי ש הו בעיות? שיפנה מיד לפילפל אל־מצרי —
י הוא יעשה מהן שלאגרים. הוא כבר תיזמר את בעיה־הבעיות
של האדם העובד: לאי נעלם הכסף. את שיר התשלומים
אפשר לשמוע לפחות פעם לשבוע מעל גלי

של 20 דקה. ומן הרדיו — באותו שיטה חצופה הסתנן .
אל הקולנוע.
הקומדיה הנובע הבלתי־נראה זכתה להצלחה עצומה.
פילפל, הילד השובב, שבה את לב הצופים. בעבור שנה
הוסרט המשך: הכובע הבלתי־נראה מופיע שוב. גם הפעם
היה פילפל הקטן הכוכב המלבב ביותר, ושערי כל האולפנים
נפתחו לפניו לדודתה.
מן הקומדיה עבד פילפל לדראמה. בצידם של ענקי
הקולנוע המצרי, כמו שאדיה ובישארה ודאקים, הופיע
בתפקיד השני של הסרט הרסתי את ביתי. העלילה סובבה
על אב אכזר, חסר־רחמים, הרודה בבנו הצעיר (פילפל) עד
שהוא דוחף אותו להתאבד. מספר פילפל :״זד. היה דראמתי,
שהלב נשבר. המצלמה הראתה איך אני לוקח חמישה ספרים
גדולים, שם אותם על כיסא, אחר־כך קושר חבל סביב צווארי
ועולה על הכיסא. אחר־כך המצלמה זזה הצידה, והתרכזה -
רק על הצל שלי, שהצטייר על הקיר — צל של בחור
תלוי. בדיוק ברגע זה נכנם אבא שלי. הוא רואה אותי
תלוי והוא מתמוטט. הוא בוכה כמו תינוק, :בני! בני! ענת
לי! בני! הרגתי אותו! הרגתי את בני! אוי אוי אוי!׳
״אני אומר לך, מזעזע באמת. ישבתי בהצגת הפרמיירה
של הסרט, ושמעתי איך אנשים צורחים מפחד וכאב עלי.
אמא שלי ישבה לידי. כשראתה אותי מת, התחילה לבבות.
אמרתי לה, :אמא, אל הבכי, זר, לא נכון, אני לא מת.
זה רק בסרט,׳ אבל איפה? היא המשיכה לבכות, כל כך
היתה דראמה חזקה.״

קול ישראל: כל יום אשתי קונה שמלה /כמובן יצאה
דוגמה חדשה /חוץ מהגרביים והארנק /פתאום ׳וזלבשה
לי דוגמת שק / .מה שאת לובשת — לא מתאים /איך
אתה קונה כל הבגדים? /ענתה לי מהר :״אני קונה
בתשלומים בתשלומים, בתשלומים /הכל דבר
בתשלומים / .כל המשכורת /הולכת למכולת /אי־אי
בתשלומים.

״יום אחר,״ סיפר פילפל בשטף ,״דיברתי עם אלברט
שיטרית — זה הבר שלי, מנגן כינור ממצרים, המחבר
לי את המלים לשירים שלי — וחיפשנו עוד בעיה בשביל
לעשות שיר .״פתאום אמרתי לו: מה יש לדבר? השכנים!
למי אין שכנים?״ מרי, אשתו של פילפל, בה הוא משתמש
כמטרה לחיצים רבים בשיריו (״מסכנה בחיי, היא בכלל לא
בזאת!״) תרמה אף היא את שלה. היה זה זמן קצר אחרי
שמשפחת פילפל אל־מצרי — או כפי ששמו רשום בישראל:
אלברט מוגרבי — רכשה פריג׳ידר. השכנים, בסימטה
היפואית הצרה, מיהרו לאחסן מתבשיליהם במקרר הנוצץ.
״תוסיף בית לשיר השכנים,״ יעצה מרי, וזו התוצאה:
מכסה ימים מכרתי את המקרר /ובמקדמו אני קניתי
פריג׳ידר /כל השכנים תמיד באים /שמים אצלי איזה
דברים /חלב, עופות, פירות ודגים /וגם זיתים ואבטיחים
/מקום קסן אין בשבילי /עם השכנים, זה מזלי / .תמיד
יורדים כשאנו יושנים /רוצים את החלב לילדים.

יש לו שיר על המסים ושיר על דמי־המפתח .״כל בעיה
שאני מוצא,״ הסביר בהנאה ,״הקהל משתגע. הנה שמע,
ותגיד שאני צודק. אם אני לא צודק — אתן לך מה שאתה
רוצה. זה שיר על אוטובוס. נסעתי פעם לירושלים, למקסים
מלכא, יהודי ממרוקו שכותב לי שירים לפעמים. את
המוסיקה אני מחבר בעצמי. שאל אותי, :יש בעיות?׳
חשבתי, חשבתי. על מסים — כבר כתבתי. על שבנים —
בבר שדתי. על תשלומים — כל הארץ שרה. הסתכלתי
מהחלון ואסרתי לו, :האוטובוס!׳ הנה, שמע:
אני ממהר לעבודתי /עומד בתור, דוחפים אותי 1
כשלאוטובום רק עליתי /דרכו על רגלי ושתקתי / .ליד איש
התפנה מקום באוטובוס /באתי לשבת, אסר לי ״תפיסו״ /
אנזרתי לו :״שסע זה לא קולנוע /אם רוצה נוזזייוק —
תקנה לך אופנוע.״ אין לזה עדיין מנגינה. פשוט אין לו
זמן לפילפל. אבל אין ספק שזה משגע. בינתיים עובד
פילפל על שירים אחדים. כי אצל פילפל מחכים השירים
החדשים בתור. כמו באוטובוס, יעני.

״כשבאתי הדש מקאהיר״
** יגנץה שי ר ה של פילפל פותח בעיקר במצרים, שם
^ הוא ידוע כ״מונולוג״ ,ואין להתווכח עליו. או שאוהבים
אותו, או לא. כמו פילפל במרק. אך העברית של המונו־לוגיסט
השחרחר, שעלה לפני שש שנים ממצרים, ושל
יתר המשוררים שסיפקו לו את שיריו, אינה בדיוק העברית
של ועד הלשון. שלא לדבר על אלתרמן, שלונסקי או זק.
על כן, אחרי ששיבץ אותו בכמה מתוכניותיו, הפנה אותו

מנהל התוכניות המזרחיות של קול ישראל יוסף בן־ישראל,
לכניה משוררים פחות־מהפכניים בשטח העברית.
סיפר פילפל :״שלחתי מכתב לחיים חפר. הוא אמר לי:
,פילפל, אני אחבר לך כמה שירים. אבל אני עכשיו עסוק
במועדון־הלילה שלי בתערוכה.׳ אמרתי טוב אחכה. הוא
ער עכשיו עסוק. כתבתי גם לאהרן אמיר. הוא קבע אתי
מיד פגישה בקפה עטרה. הוא היה מבסוט ממני — אל
תשאל. אחרי שבוע הראה לי את השיר. אני עכשיו עובד
עליו. תראה, זה יהיה הבומבד, הבאה שלי.״
אינשאללה יא פילפל.
כשבאתי חדש מקהיר /הבטיחו לי סידור מהיר /
שיכון דה־לדקס, סביב גנים /עם פריג׳ידר ובלי שכנים/ .
עבודה של מנהל, עם אומו /שברולט או אולי דה־סוטו/ .
ומנימן שעוד רווק הייתי /הבטיחו לי אישה מניו־יורק
מימי / .כשבאתי חדש מקהיר /הבטיחז לי עתיד מז היר/.
בכל ערב אשיר באכדיה ודן /כבוד ופרסום, ותשלום לא
קטן /יעשו אותי כוכב ראשי בסרט /והתמונות שלי
ישימו במסגרת.

השיר, כמובן, משתרע על כמה בתים נוספים, אבל מכיון
שאהרן אמיר הזכיר סרטים, כאן המקום המתאים לספר
על הקשרים שבין פילפל אל־מצרי לבין סרטים. כי לפני
שעלה ארצה, הספיק פילפל, שהוא כיום בן 31 ואב לשתי
ילדות, לשחק בחצי־תריסר סרטים מצריים גדולים. את
עצם השם פילפל קיבל כתוצאה מהופעתו בסרט הראשון.
על חוזה חברת הסרטים, אותו הוא נושא עדיין בכיסו,
כתוב כי איברהים יוסף (יוסף הוא שם אביו של פילפל)
ימלא את התפקיד של פילפל, בסרט הכובע הבלתי-נראה.

אמא בכתה בפרמיירה
האולפן הגיע אלברט מוגרבי הצעיר הודות לחוג־פתו
הבלתי־מצויה. אביו היה פסנתרן מפורסם, שהופיע
במסגרת של מיוזיק־הול גדול בקהיר .״היינו 11 ילדים
במשפחה,״ סיפר פילפל ,״אבל אף אחד לא היה לו תענוג
מהמוסיקה כמוני. הייתי שר בכל מקום — בבית, ברחוב,
באמבטיה. לא היה לי שום דבר בראש, רק לשיר. פעם
אמרתי לאבי שיקח אותי איתו לתיאטרון שלו. הוא אמר
לא. התחלתי לבכות — איך הייתי ממזר — עד שבסוף
אמר, :טוב תתלבש.׳״
הנער התחנן בפני מנהל הלהקה, נשבע שירש מאביו את
שירים. המנהל
כשרונו המוסיקלי, והשמיעבפניו שני
ברירה אלא לשכור לו
התרשם ממנו,ולאביו לא היתד,
מורה לזימרה. תוך זמן קצר הופיע הנער כאמן קבוע של
הלהקה, כשליד הפסנתר מלודה אותו אביו. הוא חיפש
כל הזדמנות להידחף בין אנשי השידור, עד שזכה לתוכנית

המקצוע? :א ״ארטיסט״
כסרטים, ברדיו ובנשפים מצא
ף• ין הופעותיו
*״פילפל את הזמן לגדול, לשאת אשה ולטעום מהנאות
היה מרוצהמקהיר, שכאשר עלתר.
העולם. עד כדי כך
כל משפחתו לישראל נשאר במצרים עם להקתו. לפתע קיבל
מכתב מאחיו :״אמך חולה מאדורוצה לראותך לפני
שתמות ״.ללא מחשבה שניה ארז את מזוזדותיו ועלה
לישראל. כי הקשר הקושר את בני משפחת מוגרבי חזקים
בהרבה מן הכסף.
בחיפה שמח לראות את אמו ממתינה לו בנמל. רק או
הסתבר כי המכתב הבהול לא היה אלא תחבולה אמהית,
להוציא אותו ממצרים. היא לא היתד, חולה מימיה, ועתה
גרים בל האחים באותה שכונה, ליד מסגד חסן בק היפואי.
״כל זמן שאני חיה,״ אמרה להם אמם ,״תישארו כולכם
סביבי. אחר־בך תוכלו ללכת כל אחד לכיחין שלו.״ מד,
שמסביר מדוע אין פילפל אל־מצרי, אמן מצליח־מאד בישראל,
עוזב את דירתו בת החדר־יחצי בבית נמוש ביפו
ועובר לדירה מרווחת יותר.
בישראל לא היד, פילפל אל־מצרי חייב לדאוג לפרנסה.
היה לו קהל מוכן להופעותיו. אולם משהו דחף אותו לחפש
בכל זאת מקצוע חדש .״שירד, זה אהבה, זד, הובי, זה
שגעון — אבל זה לא מקצוע!״ מה, אם כן מקצוע? רוקחות,
למשל. פילפל אל־מצרי, הזמר המזרחי הפופולארי, עובד
שמונה שעות ביממה כעוזר לרוקח — וגם הוא וגם
הרוקח מרוצים מן הסידור. העבודה קשה, המשכורת אינה
גבוהה, אולם כאשר שואל מישהו את פילפל אל־מצרי מה
מקצועו, הוא אינו עונה ״ארטיסט״ ,כי אם :״עובד מעבדה.״

^י!!י55*5י

ע אשתו

על שפת ימה של
אלכסנדריה, לשס נס־עז
לחופשה, חודשים אחדים לפני עלייתם.

,קלסתר .

פאיזה רושדי, אף
היא ממצרים, ב*
עת אחת מהרפעותיהם. פילפל בלבוש פלאח.

עת הזוגות

.קלסתר # .קלסתר

,קלסתר • .

בסרט מצוי

שם הסרם הוא בני. פילפל הוא הגבר הצעיר בחליפה
האלגנטית. מל הכורסה: הען זרת שנישאה למיליונר, אביו של
פילפל, אחרי שאמו מתה. האם החורגת הציקה לפילפל ולאחותו, הפרידה בינם לבין אביהם.

קלסתר ,

.קלסתר .

.קלסתר .

.קלסתר .

,קייסתו

ספרים שירה משוררת לעשור הבא
אהבת תפוח זהכ( .שירים מאת דליה
רביקוביץ, הוצאת מחברות לספרות 68 ,
עמודים) .הוא ספר השירים הראשון של

חוליה נוספת בסדרת מ כ שי ר עו

חי א ל
התנור החדיש לאפיה ולצליה
המשלים באופן אידיאלי
מערכת הבישול במטבחך.
לכל עקרת בית המבשלת על
כיריים — וזקוקה לתנור לאפיה
ולגריל.

לאפיה ולגריל ־
״רויאל־ נוח ויעיל

150 סניפים וסוכנויות בארץ
המשרד הראשי: אחו־העם ,34
תל־אביב

משוררת ישראלית צעירה 23 ואפשר
להצביע עליו כעל ספר־שירים ישראלי. מלבד
אהבת תפוח הדהב, השיר הנותן שמו לקובץ,
מצויים בספר 27 שירים נוספים, שלפחות
מחציתם הם בגדר שירה טובה.
דליה, ילידת רמת־גן ויתומה מאביה מגיל
צעיר, מקדישה לפחות את השער הראשון
של הספר לאב, שנספה בתאונת דרכים. שירה
המרטיט ביותר בקובץ הוא שיר פגישתה
של הנערה הצעירה עם האיש המת, שבשיר
קודם שב לביתו /לספר לבניו על
מותו /לבל יחרדו בניו למשמע /הדבר
הנורא הזה.״
השיר :״עומד על הכביש בלילה האיש
הזה /שהית בשכבר הימים אבא שלי/ .
וחייבת אני לגשת למקום עומדו /מפני
שאני הייתי הבת הבכורה שלו
״במקום שהוא עומד ישנו חשש סכנה /
כביום שהלך בכביש ודרסה אתו מכונית/ .
וכך הכרתי אותו ונתתי בו סימנים /שוה
האיש עצמו היה פעם אבא שלי.
״והוא אינו מדבר לי סילת־אהבה אחת /
למרות שבבבר הימים היה אבא שלי /
למרות שאני הייתי הבת הבכורה שלו /
הוא אינו יכול לדבר לי מילת־אהבה אחת.״

שמלה אדומה ועופר. הטובים בשיריה
של דליה, אולי מהטובים בשירי המשמרת
הצעירה בשירה הישראלית, הם אותם
שירים אישיים, המקרינים באמיתותם הפש־טנית־כמעט
חוויות אושר ועצב השוות לכל
נפש. שירה אודות האשד, הקטנה ש ע שתה
לה לערש /את כדור הארץ /הכדור
הגדול.״ או כמו שיר העליצות שכרה(״לו היתה
ידי משגת את השמלה האדומה /שמחירה
יקר מאד / ,ולו יהיה לי עופר מדלג על
רמה /מקפץ על גבעות /היינו נתלים
בגגות הבתים /והיינו קושרים את כנפי
הרוחות / .עד שהיו מסתבכות ומסתבכות /
כמו פקעת של חומים מהווים דוגמה

טובה למה שאפשר להפיק בכשרון שירי
ללא כל הצטעצעויות.
שירי־בוסר לא מעטים מאכלסים את ספר־הבתולים.
שירים לא מעטים סובלים עדיין
מחוסר ביטוי שירי לרעיונות מצויינים,
אולם קשה לשער כי משוררת שכתבה שיר
כה מגובש כמו מתנות מלכים, לא תצליח
לגבש לעצמה כלי־בימוי מקוריים יותר ומוצלחים
יותר כדי להפוך לאחת מהמשוררות
הישראליות של העשור הבא.
תרמם בזבח בחלל ריק
בן תערובת (רומן מאת יוהן פברי׳
ציום, מה.לנדית שמואל שניצר, הוצאת עמיחי
224 ,עמודים) הוא בונג קאמפאהום, נכד

שינוי

כתובת -

הוזינגי הנזגנונגז אוז כדזבחד, נזוזבספז להר
רי>\ >זל בך לוזוזלסוזי וזנזינוייגז טבתויים
נזראטז, ברי לוז1ו>\ עיכגבינז. בנזפזלדזז.

לסמל הולנדי בצבא הכיב! ש ביאווה ואשד,
מאלאית מוסלמית. בן התערובת, במובנו
הרחב של המושג, הוא גם סמל, לדעתו של
הסופר שגדל באיי הודו ההולנדית, לטרגדיה
הנוראה של המאה העשרים: מיזוג מלא של
הדם, הפרדה קיצונית של התרבות והנכסים
החומריים.
בעוד שבונג קאמפאהוס יכל ליהנות, בזכות
מיזוג הדמים, ההולנדי והמאלאי, מתכונותיו
של האופי הפעלתני ההולנדי וכח־הסבל
והעבודה של המלאי, התבזבזו תכונות
אלה בחלל־ריק שהכובש ההולנדי והסוחר
הסיני כפו על רוב האוכלוסיה של
הודו ההולנדית, שמאוחר יותר הפכה לאינדונזיה.
במקום יצירת ערכים רוחניים ותם־
ריים חייב בונג קאמפאהוס להסתפק בשמירה
קנאית על ערכים ישנים, שעבר עליהם כלח.
במקרה זה: בתוליה של אחותו הצעירה נון.
הקדשה ירעיב שחומי־עור. הסיפור
ללא כל שמץ של אידיאולוגיה: בונג, נכדו חסר־המנוחה
של הסמל ההולנדי שמת בעיר
מולדתו מקדחת טרופית, הינו גברבר בטאווי
טיפוסי: הוא מוצא את מחייתו בפיקוח על
תגרני השוק, גביית דמי־שמירה גבוהים,
ולילות תענוגות מבעלי ובעלות הדוכנים
הזעירים. תוך שמירה מייאשת על בתוליה
של אחותה הוא מסתבך בחשד לרצח, הופך
לרוצח ממש כשאחותו מתפתה לזנות עם
סוחר סיני זקן, כדי להרוויח את הכסף
הדרוש להצלת כבוד המשפחה.
אולם, בין השיטין, לא יכול פבריציוס
להמנע מלקרוא לדברים בשמם, מסיק את
המסקנה שלמעלה.

ן ןר|| ך*ן ןן היה מנת חלקה של העיר
איז׳בדאימושין, כפי שמעידות
החביות הריקות ופני הנשים העצובות.

111.11 11

ך• יקירי הראשון באיז׳בו־אימושין הש־
2״ איר אחריו רושם מדכא. זוהי עיר בלב
הג׳ונגל של ניגריה המערבית, מרחק כשעתיים
נסיעה מאיבדן. גל של צחנה תקף
אותי עוד במבואות העיר. ילדים עצובים
נראו מתגוללים בעפר. עצרתי את המכונית
במרכז העיר והילדים התקבצו סביבה כחיות
חשדניות, מוכנים לנוס בכל רגע. אך למראה
חיוכי הידידותיים התעודדו.
הגדול שבחבורה, ילד צנום ובעל בטן
נפוחה, פנה אלי בשפת היורבה :״אבינג פה
מי (אני רעב)!״ חילקתי מה שהיה ברשותי
— כמד. חפיסות ביסקוויטים וסוכריות —
והוספתי פני לכל אחד. הם נטלו את שללם
וברחו, כאילו חששו שאתחרט ואדרוש את
המתנה בחזרה.
המשכתי לנסוע עד בית המלך, שבפתחו
עמד שומר. השומר העביר את בקשתי בצעקה
אל שומר שני, בתוך הבית, וזה העביר
את הבקשה אל המלך. כעבור במה
דקות נתבקשתי לסור פנימה. בפתח עמד המלך
עצמו — גבר רחב־מידות, בריא, חייכני,

--מאת

עודה

לונדנר

שפרש את זרועותיו לרווחה. בהתרגשות גלויה
הוביל אותי אל חדר האורחים, הושיב
אותי על כורסת עור עצומה, לימין בם
המלכות שלו.
תוך דקות התבהרה סיבת ההתרגשות:
״זהו כבוד גדול לארח ישראלית בביתי,״
פתח המלך ,״שהרי הישראלים הם בני האלוהים,
אשר האל הגדול בחר בהם מכל העמים.״
היתה בפי המלך בשורה מפתיעה
עוד יותר :״אני עצמי — דם יהודי זורם
בעורקי.״ לא יכולתי להתאפק מלנעוץ בו
עיניים תמהות, והוא נאות להסביר את
הצהרתו :״אני נוצרי. ומכיוזן שהנצרות מקורה
ביהדות הרי זו הוכחה כי זורם בדמי
דם יהודי.״

300 שגה בלי מלך

**< וז* מלכותו היה מלא הפתעות נעי־ן
| מות. למשל: קוראים לו דויד המלך של
נצרת. על שום מהי על שום שעירו, איז׳בו־אימושין,
היא עיר קדושה, אשר יש בה
בתי־תפילה רבים. בהיותו נוצרי אדוק, החולם
השכם והערב על ארץ הקודש, החליט
לקרוא לעירו בשם העיר הגלילית, בה חי
ישו הנוצרי. השם דויד ניתן לו על־ידי
אנשים בעלי חוש־נבואה: שמו האמיתי, כפי
שניתן לו ביום היוולדו לפני 45 שנה, הוא
אדיבוייבו.
כמו דויד בן־ישי בית־הלחמי, הגיע גם
דויד־אדיבוייבו הניגרי אל בם מלכותו בדרך
הקשה. הוא נולד באיז׳בו־אימושין, עבר
במרוצת השנים לגור בלאגום, התפרנס ברווחה
בחייט לצבא ולמשטרה. לילה אחד
חלם חלום. ובחלום זה הופיע לפניו אחד
מזקני עירו, שהודיע לו כי בעוד שבע
שנים הוא יימשח למלך על איז׳בו־אימושין.
כדי להבין את גודל הנבואה, רצוי לדעת
מעט על תולדות איז׳בו־אימושין. סיפר המלך
:״לפני 300 שנד, חי כאן מלך בשם
אולוקו צ׳יפ טנסי. הוא היד, מלך גדול, אך
אנשי העיר חטאו בפני האלוהים ועשו את

כתבת ״העורם הזה״ בניגריה מדווחת עד מיבצע ׳שואדי ביבשת השחורה

דוד המלך ב\־ונגר
הרע בעיניו. הם היו אנשי חיל, שחיו מצייד
בעלי־חיים — כולל בני אדם. כל כך רעים
היו, שנוסף לכל מעשיהם הרעים האחרים,
הורידו את מלכם בכוח מכסאו והוא ירד
ביגון שאולה.״
300 שנה חיו בני איז׳בו־אימושין ללא
מלך — גורל גרוע ממוות, בעיני דויד המלך
.״חיו כמו צאן בלי רועה,״ סיפר
בנימה שרמזה כאילו היה זה עונש מוצדק
על ההתעללות במלכם. מכל מקום, כתום
אותן 300 השנים, כשדויד המלך היה עדיין
אדיבוייבו החייט, בא אליו שליח ללאגוס,
שקרא לו לשוב לעירו. הוא מצא את אביו
חולה.

בתר בגיד שבוע

**וב צפה ועלתה תמונה תנ״כית,
*/הפעם תמונת יעקב אבינו מברך את
בניו לפני מותו. אביו של אדיבוייבו כינס
סביבו את כל ילדיו, הודיע להם כי בעוד
חמישה ימים ייאסף אל אבותיו, ובירך כל
אחד מהם בברכה אבהית. את אדיבוייבו,
הצעיר והאהוב שבבניו, השאיר אחרון לידו,
אחרי ששלח את האחרים.
סיפר לי הוד מלכותו :״הוא שלח את
אחותי הקטנה להביא כובע מיוחד מן החדר
הסמוך (מחיאת־כפיים, פקודה למשרת שנכנס
בריצה) הנה, זהו הכובע.״ הוא חבש או תו
לראשו והמשיך :״את רואה את הכובע
הזה? זהו הכובע שאבי מסרו לידי לפני
מותו, באמרו, :בני, אתה עתיד להיות מלך
של איז׳בו־אימושין ואני מצווה עליך לא
לסרב. חמש משפחות בלבד יש להן הזכות
בעיר זו לבחור מלך מתוכן. אבל אני
יודע שאתה תהיה המלך, וכובע זה יביא
לך את המלכות. אם תהיה מלך טוב, יעזור
לך האל.׳ אבי נאסף אל אבותיו כעבור
חמישה ימים בדיוק.״
לא עבר זמן רב וזקני העיר החליטו כי
הגיעה העת לשים קץ לתקופת ההפקרות,
ולבחור להם מלך. חמש משפחות המועמדים
התאספו בפני קהל ועדה, וכל משפחה בחרה
אחד מבניה, שנראה לה כמתאים להיות
מלך. אדיבוייבו נבחר כמועמד מטעם משפחתו.
שמות חמשת המועמדים נכתבו על
פתקים, הפתקים הוכנסו לתוך תיק עור,
וילד קטן הגריל את הפתק הזוכה בפרס
הגדול. היה זה, כפי שניחשתי מראש, פתקו
של אדיבוייבו.
אחרי ההגרלה נערכו מיבחנים וטכסים
מיוחדים, שמטרתם לוודא כי אמנם היתד,
הבחירה נכונה. לאדיבוייבו לא היה כל ספק
לגבי התוצאה, שהרי עוד בהיותו בן שמונה
ימים, בעת שנטבל, שמו לו כתר על ראשו
וקראו לו אדיבוייבו — כלומר: כתר —
ונתנו לו את הכינוי דויד מלך ישראל .״כשהייתי
נער, צחקו ממני הילדים וקראו לי
אובה בום, כלומר מלך הקלפים,״ נזכר הוד
מלכותו ,״אך לגורל אין צוחקים, הרי הוא
תמיד מוכית את עצמו.״

כשהוא נושא על כתפיו הילדותיות שם
כה גדול, גדל הנער אדיבוייבו ונהפך לגבר.
הוא נדד לעיר לאגוס הגדולה, שם מתרכזים
צעירים רבים העוזבים את כפרם בג׳ונגל,
בחיפוש אחר פרנסה. שם למד את מקצוע

קדושה, את קבר דויד, את נצרת .״עד שבאו
הישראלים לניגריה, חשבתי תמיד כי ירושלים
תלויה באויר, בין העננים,״ סיפר
דויד המלך ,״ואת הקודש רואים מסביב
כהילה זוהרת. לא ידעתי שירושלים היא עיר

כזית של העיר המשתרעת מתחת לחלונו,
כשפיו ממלמל דברי הודיה :״השבח לאל,
השבח לאל. אתם הישראלים באמת קדושי(!.
באתם אלינו לתת לנו את סם החיים
תגידי — האין בזה יד הגורל, שדוזקא כאן

•311

נדל/

ריש לישראל

בכתב ידו של המלך דוד אדי-
בוייבו, שכתב ״לידידי הטובים
במדינת ישראל,״ מסרה לידי כתבת העולם הזה, ביקש לפרסמה.

ר,חייטות, הפך תוך שנים קבלן מוכר לתפירת
מדים עבור ממשלת ניגריה. אולם גם
אז לא שכח כי שמו דויד מלך ישראל.
כיום יש לדויד המלך שתי נשים, ומספר
לא־מבוטל של בנים ובנות. אחת מנשותיו
ילדה לו תאומים, ועתה היא הרה שוב
ותלד לו שלישיה. מניין לו שתלד דודקא
שלישיה? ״כשאני אומר שלישיה, זאת תהיה
שלישיה,״ ענה ,״כי הרי ידוע שיש לי
רגש נבואה חזק ביותר. האם לא חלמתי
שאהיה מלך?״

המשאלה הראשונה: מים
**•אלתי את הוד מלכותו, מה משאלתו
הגדולה ביותר — כמלך וכאדם. הוא
ענה בלי היסום :״שיהיו מים לאנשי עירי.״
וכעבור שהיה קצרה הוסיף משאלה שניה:
לנסוע לירושלים. לראות את ירושלים ה־

מלו נצרת

בחגיגות הכתרתו (שני מימין) .משמאלו
עומד מלך אולאו׳ של אואו, ומימינו
אקיז׳ה מלך אקיז׳ה, שני מלכים שכנים שבאו להשתתף בטכס החגיגי.

שאפשר להגיע אליה ברכב. האמנתי שאפשר
רק לעוף אליה על כנפי מלאכים. עכשיו אני
יודע כי זוהי עיר השוכנת על הרים, ורב
חפצי לבקר בה ולנשק את אדמת הקודש.״
בינתיים ביקש הוד מלכותו תנ״ך כתוב
בשפתו המקורית — עברית — ובקבוקי ממי
הירדן.
החזרתי את השיחה למשאלתו הראשונה
של המלך: מים לבני המקום. הסתבר בי
זוהי גם הדאגה המעיקה עליו יותר מכל
יתר דאגות־השלטון . .כי איז׳בו־אימושין הוא
אחד הישובים המעטים בחלק זה של העולם,
אשר אין בו מקור מים. התושבים חייבים
לשאוב את מימיהם מנהר המרוחק קילומטרים
רבים מהעיר, ולהובילו בפחים לבתיהם•
המים המזוהמים גורמים מחלות ומגיפות
נוראות, אך אין להם תחליף בגלל מחסור
מקור המים.
המלך הצביע מבעד לחלון, לעבר במה
חביות שעמדו בכיכר. מי שיכול להרשות
לעצמו את הלוקסוס, קונה כאן פח מים
ליום. אם אינו די עשיר, שולח את אשתו או
את בנותיו לשאוב בעצמן את מי־ השתיה
מן הנהר המזוהם.
לא רק בריאותם של התושבים נפגמת מן
המחסור במים. גם מצבם החברתי מתערער
והולך, כי אף אשד, מעיר אחרת אינה מסכימה
להינשא לבן איז׳בו־אימושין, אפילו
אם יציע לאביה מוהר גבוה. ובצדק. שהרי
איזה אשד, תתחייב מרצונה החופשי ללכת
מדי יום קילומטרים רבים, כשפח־מים כבד
על ראשה?

מיס, מים בששון
ף־ייקורי השני באותה עיר היה הרבה
יותר משמח. הוד מלכותו אדיבוייבו

1זיר 1ופניהן של נשות העיר מחייכים מאוזן ל־ן
ך ן \ ן ך1
^ ן ען ו[
1.1 אוזן, מרוב שמחה. על ראשיהן נושאות ה]

נשים פחים וכלים, כדי לאגור בהם את הסיס היקרים שפרצו לפתע במרכזה של עירן.

ד 11 האולוקו של איז׳בו־אימושין, דויד
המלך של נצרת הניגרית, קיבל אותי באולם
הקבלות הגדול שלו, כשחיוך רחב פרוש על
פניו. היה זה יום גדול לעירו, היום בו
נקדחה לראשונה באר של מים מתוקים במרכז
העיר. ואת הקידוח ביצעו ישראלים,
שליחיה של ארץ הקודש.
המלך היה נרגש עד כדי דמעות. מדי פעם
היה קם ממקומו, לסקור את הכיכר המר־

נקדח הקידוח הראשון? האם לא צדקתי בקראי
לאימושין נצרת?״
אפשר היה להבין את התרגשותו של דויד
המלך. לא הרחק מביתו נדחקו אזרחיו סביב
הפלא הגדול — צינור שפלט זרם בלתי-
פוסק של מים נקיים, טובים. כאב הלב לראותם.
הם באו בהמוניהם, כשהם מגלגלים
חביות גדולות או נושאים על ראשם פחים
ריקים. מסביב לצינור נוצרו שלוליות גדולות
של מים. מבוגרים וילדים השתטחו על
האדמה ושתו את המים שהזדהמו בבוץ.
הם שתו בבהלה, מחשש שהמים ייספגו
כתוך האדמה. היתד, דרושה זרימה בלתי
פוסקת במשך שעתיים־שלוש, כדי לשכנע
אותם כי המים הטהורים אינם תופעה חולפת.
הרגשתי בלבי גאוזה עמוקה, על כי
אני נמנית אל העם שחולל שמחה קדושה
זו בלב הג׳ונגל האפריקאי.
המלך הכין עבורי סעודת־מלכים. היה לי
כבר נסיון כלשהו במאכלים מקומיים, מפגישות
עם ניגרים, וידעתי בי המעדנים המוגשים
יהיו מתובלים בתבלינים חריפים. אב^
כל כך חריפים לא תיארתי לי שאפילי בניגריה
יאכלו. כשדמעות זולגות מעיני, התגברתי
על הכיבוד — המחשה פיקנטית של
אהדתו הלוהטת של דוד המלך למדינת ישראל.
לפני
שנפרדתי מן המלך, מסר לידי מכתב
כתוב בכתב ידו, אל העם הישראלי.
כתב דויד המלך, באנגלית :״לכבוד מדינת
ישראל, ידידי הטובים: הריני מודד, לבני
ישראל על שהביאו חיים, הנאה ופיתוח לבני
עמי. חוסר־המים הינו בעיה חמורה באזורי,
אך תודה לאל שעירי היא המקום הראשון
בניגריה שזכר, לאספקת מים סדירה, במסגרת
תוכנית הקידוחים המבוצעת על־ידי בני ישראל
הנפלאים.
״אני חפץ להכיר את ארץ־הקודש ישראל,
כדי להדק את המגע עם עמכם וללמוד יותר
על תעשייתכם הנכבדה, על סדרי־המינהל
אצלכם, על התיכנון הכלכלי וכו׳ ובו׳,
ולהכיר מקומות בעלי עניין המוזכרים בת-
נ״ך. חלומי להיות אורחכם עשוי להתגשם
במועד לא רחוק ולהפוך מציאות. תודה
רבה, מידידכם הטוב דויד אדיבוייבו ד,־.11״
אל מלך נצור.

ג 23

האם מדיניות

מה הגורמים הדוחפים רמרחמה?•

חדשה תביא