גליון 1169 מתאריך 17 בפברואר 1960

מנוי שנתי
בדאר־אויד

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כהן

• לספרימט

עורך משנה:
דוב איתן

ב^ /וו א מ גי ס •
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .נזען למבדקים :״עולמפרנז״.
המוציא לאוד: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע׳׳נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקר א

עורו׳כיתוב:
סלבי השת

עורך תבנית: והי צלם המערכת:
#ריה קדו

כתב בכיר:
אלי תבור

חברי המערכת:
שייע גל זר, לילי גלילי, דוייד הורוביץ,
רותי ורד, ייוסף אבו־וזמדי, רז מרגלית.
אביב\ז כנזר א׳-יד פרי, ענו.ום קינן,
שלניהיזרז.

במד> נ ה

ביותר

• לבסורגודגז
גגט־גפג! ובגלל
וזגרביגט,
ברנג גסיוטי־
.בגג הבוגר 40 נגר\
• לגגרבגגג־ה־בריגג}\גדגג,

גגג?־

0י!גג
• סורצגגג
דרגגז־גגגגרי!\\\

בי דךל הפוך עתה. כל א רו ח ה לחג. וכל
ס עו דהל חוי ה. א ם תגי שי יו ם יו ם
בתפ רי ס ך, אתהמרקה שוויצרי החדש.

188£ס ,118£ 8דס*1
מרק עוף עםאט ריו ת

עוף

ירקות

פ טריו ת

אפונה *

בצל

כמה קוראים (ובעיקר קוראות;) שאלו אותנו שאלה לענין. אחרי
שפירסמנו בשבוע שעבר שמונה הצעות למדים חדשים לחיילות,
רצו אותם קוראים לדעת: מהי הצעת העולם הזה עצמו?
אופנאית העולם הזה, ששוחחד, עם מיטב המומחים בארץ,
קיבלה את הצעותיהם ואף שירטטה את רובן, גיבשה לעצמה דעה
מסויימת בענין זה. חלק מן הפרטים שאספה נראה לה, חלק אחר
לא נראה לה ראוי לעיבוד. בניגיד לחלק מן המציעים, לא הסתפקה
במדים בלבד, אלא אף הוסיפה להם ארנק ונעליים, המתאימים
לתפיסתה הכללית. התוצאה: ראה ציור.
פסלנו את צבע החאקי, שהוא צבע־הסוואה הדרוש בתנאי שדה,
אך ודאי אינו דרוש לחיילת במשרד או ברחוב. החיילת, מטבעה,
רוצה לבלוט, לא להסתתר. אולם בכל זאת רצינו לשמור על צבע
הקרוב למדי החיילים. על כן בחרנו בצבע זית ירוק, או צבע
ירוק־בקבוק (״בוטיי״) לחליפה ולכובע. צבע בז׳ או חום־קפה
לארנק, לנעליים ולעניבה.
דוגמת החולצה תהיה כמו הנוכחית, אלא שבמקום שני הכיסים
בחזיתה יבוא כיס יחיד בצד שמאל. הסוודר יישאר לפי הדוגמה
הנוכחית. דוגמת הוי נאה, ואין צורך לשנותה.
הז׳קט רפוי מעט ב־טליה
ומתהדק לכל גוף 3
בעזרת חגורה מאותו
בד, הנסגרת על־ידי אבזם.
יש לו שני כיסים
אנכיים מתחת לחגורה.
הצו&רון עשוי מדיפטין,
בד זול המיוצר בארץ,
בטון אחד יותר חזק מצבע
החליפה עצמה, כצבע
הצוארון, כן צבע
תפרי־היד הגסים על ה־ז׳קט
והחצאית.
החצאית עצמה, גזרתה
(הידועה לאופנאים בשם
״ויקלרוק״) כמלבן העוטף
את הגוף כמעטפה,
נסגר בצד על־ידי כפתורים.
השיקול המנחה
היה כאן, כמו לגבי
הז׳קט, ליצור גזרה נאה
שאפשר להתאימה בנקל
לכל גוף. חצאית זו
ניתנת להתאמה על־ידי
הזזת הכפתורים בלבד.
היא מאפשרת הליכה
חופשית ונוחה, דבר
החשוב לחיילות.
הכובע שהוצע על־ידנו,
דומה לכובע ש־צה״ל
דן עתה על צירופו
למדים, אך השוליים
יורדים כלפי מטה,
משווים לו צורה יותר
נשית ופחות חמורה מאשר
לכובע המוצע ל־צה״ל,
המועתק מדגמים
של צבאות אחרים.
מכיוון שאולי נועז
מדי להציע לצה״ל נעליים
גבוהות־עקב, ואילו.
הנעליים השטוחות גופי
לות מן הנשיות של ה־החיילת,
מוצעות נעליים
בעלות עקב בייבי, מעין
פשרה בין שני הקצוות.
כיום אין צה״ל מנפק ארנקים לחיילות, אך החיילת רשאית לחנות
לעצמה ארנק ככל העולה על רוחה, בתנאי שהצבע חום. הצעתני
כוללת ארנק אחיד לכל החיילות, מעור, לפי הדוגמה בציור.

בינתיים נדמה כי הביקורת היסודית׳ שהשמענו לפני קרוב לשנה
על אי־הנשיות של מדי החיילות החלה נושאת פרי. השבוע הודיע
צר,״ל רשמית כי שק״ם מכין מדי־חופשה לקצינות, הרשאיות לקנות
אותם על חשבונן. הצבא גם פירסם כמה הצעות לכובעיס חדשים,
שלפחוועאחד מהם מעיד על התקדמות רבה במחשבה, אם כי קשה
לנו לראותו כדוגמה סופית מספקת.
ברור שההתקדמות העיקרית חייבת לחול לגבי מדי החיילות החוגרות,
שינופקו על־ידי צה״ל ויהפכו למעשה ללבושן העיקרי של
כל החיילות. כמה אופנאיות, שצה״ל פנה אליהן, עדיין עובדות
על הצעותיהן. לולה בר, למשל, מסרה לכתבת העולם הזה שתסכב
את הצעתה רק בחודש מרס, אחרי שתשוב מביקור אופנאי בפאריס.
לדעתנו, אין להשאיר את הויכוח והיוזמה בענין זה לחוג מצומצם
של אופנאיות מקצועיות. אם יוזמתנו בענין זה תפרה את המחשבה
ותביא הצעות נוספות, יהיה זה לתועלת כללית. קוראות העולם
הזה, חיילות ומי שהיו חיילות, הרוצות לשלוח לנו את
הצעותיהן — תבוא עליהן הברכה.
הדבר העיקרי הוא, לדעתי, כי המדים החושים, שיזכו בלי ספק
לפרסום עולמי, יחסלו אחת ולתמיד את התמונה שקנתה לה
מהלכים ברחבי העולם: תמונתה של חיילת המשתמשת ברובה,
במקלע וברימון־יד, והיוצאת לקרב. אם להשתמש בסלנג הצברי,
אין כל רע בכך שחיילת צה״ל תהיה ״חתיכה הורגת״ ,כל עוד
ברור לעולם כי הרג זה מבוצע על־ידי קסמיה הנשיים, לא על־ידי
תת־מקלע מדגם עוזי.
אולי יביא השינוי בהופעתה החיצונית של החיילת גם לשינוי
הדרגתי בכל התפיסה הלאומית לגבי אופי שרות הבנות, אורכו
ומהותו. אם המדים החדשים ישכנעו את הנוגעים בדבר כי החיילות
הן באמת נשים, ולא גברים בעלי פטיה אנאטומית מצערת, אולי
יכניסו כמה וכמה שינויים גם
בטיב האימונים של החיילות
ובתנאי שרותן.

מכתבים
:ימפה מכה גדים

בתור ימאים ודיינים, התאהבנו מדמותה
ש 5נעמי אדווה (׳צער העואם הזה )1167
ומעצם היותה דיינת יחידה שראינו עד כה.
ראינו אותה כמה פעמים בחוף קיסריה,
אבא אא דייתח אנו האפשרות אשוחח אתה,
כיווז שהיינו בשעת שיעור עא סירה בהפא-

...כשקגינו את העתוז והראינו אותו א־חברינו,
ממש חטפוהו בהתאהבות עצומה
וממש היכה נאים והרים. מסתבר מתור המאמר
שחוץ מזה שהיא דייגת, היא גם טיפוס
מענייז ומקורי, והיינו רוצים אהכירה
אישית.
א. רוזנברג, חיים אשכנזי, ישראל
פרידמן, אברהם שמיר, אלחנן
דניאל, משה סולש, אריה קרימם־
קי, דן ברנרד, שמואל ברש, תלמידי
בית־הספר סבואות־ים.
רוצים לדוג?
אנימפה טבת־נאים: שימחה אותי הידיעה
בי חובבת ים את.
אד ציערה אותי טח-
אתד, הרבמטיזם. האם
רק הפסקות עושה
את ביו יציאותיך
אים? האם נט
צאת אח נם כמה
שעות ביום בשמש?
אני חושבת כי אא.
נסי.
יפה דרור, נתניה
רע, רע מאד שאתם
מעודדים את
בנות ישראא אבזבז
את עדינותז וכוח-
אהבתז (שהם די־האשים
באאו הכי!)
דרור
עא בא מיני חיות
ושרצים. אם נא בת
תנדא חצי תריסר חתואים, שאושה כאבים,
סרטנים וצבים, שאא אדבר עא קוף בנורא
שא מטר — מה יישאר בשביאנו, הבחורים
המסכנים?
יורם עטרי, אשקלון
קא מאד ארחא כהז, מזכירת ״התיאטרון
הקאמרי״ ,להשמיץ את נעטי אדווה ואצרף
תמונה בה היא מסתתרת מאחורי פרצוף שא
כאב (העואם הזה .)1168 בתמונות שא נעמי
ראינו נוף מאא, ואי! אה במה אהתבייש.
מה עם רחל כהז? האם יש לה דם להראות
את עצמה בתמונה כזאת?
יחזקאל בראל, חיפה
גם דם, גם גוף וגם כלב (ראה תמונה).

רחד כהן
הכתבה גילתה לנו כי בארץ ישנן נערות
יפות ומעניינות שמהן אפשר להתאהב. נעמי
אדווה היא יפהפיה מיוחדת במינה, והלוואי
ותרבינה נערות כמוה בארץ!
דניאל לוין וחבריו, עין־היס, חיפה
התפלאתי עאההאצה התפלה שהדפסתם
והחתומה בשם רחל כהן.
כמדור המכתבים
היש כאן מקום לענות
אה בכלא?
תשובתי באה למען
יתר הואי הכאבת
בארץ( .א) היש
לרחל כהן גם
ילד? (ב) מה מותר
האדם מהמזכירה?
(ג) מאיזה גזע זה
(ראה תמונה)?
בברכה כלבלב ית,
סליחה לבבית, מאם
לשניים (ועוד היד
נטוייה).
חיה קוטב, תל־אביב

מלחמת היו־יו

קוטב
...בעיה אחת העסיקה
אותי למקרא
הכתבה על מלחמת ( 1674 העולם הזה .)1167
רחמי נתעוררו לנוכח מצבם האומלל שא הרוסים
מול צבאות־המחץ המעופפים של צבא
ארצות־הברית. אוי להם לאותם הרוסים שרמתם
הטכנית הספיקה להם רק כדי להקים
צבא אטומי, מימני, קרניים אינפרא-אדומות
וכר וכר, אד אשר לא הצליחו להקים את
אותם טכשירי־הראדאר אשר ביכולתם לנאות
את מחנה האוייב הנע בקפיצות ידיו נפלאות.
...תקוותי
האחת היא, שלא אקום מחר
בבוקר ואראה מעל להצר איזה טאנק מעופף,
כי עובדה זו היתה גורמת אי להלם.
על אופנוע־יו־יו קטן עוד הייתי מנסה אהת
נבר (בעזרת בעלי, כמובן) .אך הטאנק,
אהודות על האמת, מפחיד קצת.
קוראת, רמת־גן
״הוי הג׳ים, הוי הנ׳ים,
עננים יש מסביב,
שמע-נא איציק, השתגעת?
קח למעלה! קח למטה!״
ראובן איתן, גדרה
,,חיש בחץ הוא יתעופף /ג״פ כזה הוא
ניף!״
העולם הזה ׳ 1 !59

עובדות מפוצצות

הייתי הטמא האחראי עא פיצוץ קטע טסו-
יים שא חירבת־תוואפיק, וברצוני אציין שכתבת
״העואם הזה״ ( 0107 נכתבה ברוח
די אובייקטיבית, אבא משום מה בסוף המאמר
בא קטע שכאילו קוטא את כא המיב־צע.
כתבתם
(מה שלא נכתב בשום עתו! ומה
שגם אא נכון) ,שכאיאו מתור 35 בתי הכפר
החרבים, נותרו אאחר הפיצוץ כשני שאישים.
אמנם הכפר ברובו היה חרב, אבל חלק
ממנו היה מיושב. הוא נעזב בחיפזון לפני
הפעולה. מספר בתי הכפר היה נדוא פי
שלושה מהמספר אותו נקבתם. מספר הבתים
שנותרו שלטים הוא ששה, וגם הם במצב
שא התפוררות.
הסורים לא חיפשו גופות ניז החורבות.
אא פוצצנו את הכפר עא גבי ההרוגים. ההרוגים
הוצאו משטח הכפר לפני הפיצוץ.
אם אדבר עא רמת הביצוע, הרי יש אציין
שהגישה לכפר, והכפר עצמו, נמצאו תחת
שליטה מלאה שא המוצבים הסוריים, אשר
לא נכבשו ולא שותקו במהלך הקרב.

נצל כ ספך ליבו א מ כוני ת אי רו פ אי ת
תוך חוד ש י מי ם ב לב ד

ברשותנו מספר מצומצם של מכוניות

״ גוגומוביל״

5מושכים צורה נאה

מבנה חזק
קלה לנהיגה

צורכת 5,5ליטר דלק בלבד לכל 100ק״מ

המכונית שככר הובחה
כאידיאלית לתנאי הארץ

קורא, איישם

שח לגברבר:

הכתבות שלכם עא ״הגברברים״ (העולם
הזה )1162 והלאה) ,רק חיזקו בי את הדעה
בי יש לרתק את התעניינותם שא הנערים
בשעותיהם הפנויות לדבר־מה שהוא מטבעו
חזק ומושר, ובעת ובעונה אהת חינוכי ותרבותי.
התחליף הטוב ביותר אמכונוודהכסף,
סישחקי־הקאפים והביליארד למיניהם הוא
מישחק השחמת. יש להפיץ מישחק זה בין
הנוער עא־ידי ארנון חוגים ליד בתי־הספר
ויסוד מועדונים ומתן הדרכה מתאימה.
אבשלום יושע, תל־אביב
כל הכלים הלבנים לקורא יושע, חבר הנהלת
האיגוד הישראלי לשחמת•
בתור שני גברברים, שגילם נע ביז *16ל-
,17 רצוננו להורות למערכת הנאלחת ואעתו־נאי
הגדול שאום כהן, שהואילו בטובם הגדול
לכנותנו, מטיילי הטיילת התא-אביבית
ואורחי הטירים, בשם גברברים. מעומק נשמתנו
הפושעת אנו מחליטים לחזור בתשובה.
החלטנו להוריד מעל גופינו את הבאו־ג׳ינס
הצרים, אאכת מדי פעם אספר, להשתמש בפחות
בריאיגטין, ולפתות פחות נערות.
שני גברברים( ,בלי שם וכתובת)

בדבר פרסים פנה עוד היום:

החברה הישראלית למכוניות
״איסריה״ בע״מ
רחוב יהודה הלוי ,51 תל־אביב, טלפון 65873

משהו קונסטרוקטיבי בדנמארק

כולי מלא התפעלות לגישתו החלוצית של
מר מויש פראמז, שתיקן את התסריט שא
סרט ישראלי והכנים בו יסוד לאומי בריא
(העולם הזה .)1168 אבל אמה להיעצר באמצע
הדרך?
אחרי שמר פראמן תיאר אנו מה זאת
נשיקה קונסטרוקטיבית, הניעה השעה שישנם
את מותניו ויספר אנו מה זה מישנא
קונסטרוקטיבי, ציוני־לאומי( .שרה. אלומות
זהובות. היא שוכבת עא הגב, מסתכלת בשמיים
וסוקרת בינתיים את טיב העננים וסיכויי
היבוא בשטחי הפלתה, בעוד שהוא
עא הבטן וקורא באותו זמן את הנאיון האחרון
של ״הפועל הצעיר״).
דן בירנבוים, ירושלים
מה, ישר לגואל־נפש?
אילו הייתי במקום היועץ הזה שא ראש
הממשלה, לא הייתי מסתפקת בתיקו! תסריטים.
למה לא להכניס קצת נימה קונסטרוקטיבית
גם למחזות המוצגים על במותינו
והמשחיתים כל חלקה טובה בנו?
יש לי רעיון לתיקון המחזה ״המלט״
(מתחרז עם הילד) של שקספיר:
״המלט (טשקיע־הון יהודי מדנטארק) נכנם,
כשהוא קורא בספר ״אקסודוס״ ,נעצר
בלב הבמה: לבנות או לא לבנות? הנה השאלה

מרים לזרסון, תל ־אביב
כפי שנאמר במחזה המקורי: יש שיטה
בטירוף זה!

לבד דבר יש תקע

למה פקיד ממשלתי שנוסע לחוץ־לארץ, לתקופה
של שנתיים בלבד, פטור ממכס ום־
מב־מותרות על חפצים שהביא אתו, ובלי
הגבלה?
אני ילידת־הארץ ותושבת־הארץ, נרה בירושלים,
נתקלת בסיפורים אלה מדי יום
ביומו, מפי פקידים ממשלתיים גבוהים.
ידוע לי שעל־מנת לפצות את אותם הפקידים,
שולחים אותם לתקופה מסויימת לחוץ־
לארץ, על־מנת להתאושש מבחינה כספית.
את דירתם הם משכירים לדיירים בשכירות
חודשית גבוהה, ובחוזרם, מניעים איתם
ליפטים של חפצים כגון ריהוט, פסנתר,
מקרר חשמלי חדים, תנור־נז הדש, מיקסר חשמלי,
ובכלל כל דבר שיש לו תקע. כל אותם
הדברים הנם חדשים ועדיין ארוזים באריזת
החנות שבה נקנו. את המקרר החשמלי הישן,
שקנו לפני שלוש שנים בהנחות (מאחר
שקבלום בתור פקידים ממשלתיים) ,הם מוכרים,
וכמו כן מוכרים את כל החפצים שנמצאים
בביתם.
אנו, האזרחים הרגילים, כשמקבלים חפצים
קטנים שנשלחים אלינו על־ידי ידידינו ב-
חוץ־לארץ — לא אדבר על מקררים או תנורים,
סתם על איזה בגדים קטנים שנשלחים
להולדת ילד, או על מתנה קטנה לנישואין
— חייבים לשלם מם, ולא קטן.
א. ספיר, ירושלים
אם לא, מי ישלם עבור נסיעת הפקידים?

מחוץ לתלם

אני מסרב עקרונית להעלות ״תרומות״
טאונסות לקר! הקיימת, כתנאי לקבלת חוזה־חכירה
על אדמת שיכון. בניגוד לעצת דורשי
טובתי, גמרתי אומר שלא ללכת בתלם,
ולפעול בכל הדרכים החוקיות לצורך זה ...
ישראל בית־הלחמי, ירושלים

מסרת

הברלתס עז

החלה בכל הארץ

מספר מוגבל של הו פ עו ת
ה״זמיר״ הספרדי יופיע בעצמו, בראש להקת
בידור בינלאומית, בתוכנית מובהרת לילדים
(בהצגות יום) ולמבוגרים (בהצגות ערב).
כתל־אכיכ
כירושלים

(ב־ 8 ,7 , 1למארס; ,כחיפה (ב־ 2למארס)
(ב־ 3למארס) ,כרמת״גן (ב־ 5למארס).

משרדי מכירת הכרטיסים:
תל־אכיב :״כנף״ ,רוקוקו״ ,״לאן״ ,״כרטיס״.
חיפה :״נובה״ ,״יובל־גינצבורג״.
ירושלים :״כד,נא״.
רמת-גן :״רכניץ״.

במדינה

האם קיימת אפ שרות
ל מפל בנ שירת שער
והצמחת שער חד ש?

העם
מספ רי ח 1קי
מה יעשה שר האוצר לוי אשכול ()65
ב־ססס 1,574,300,הלירות של התקציב, ש־
000 מהן ייגבו על־ידי מס־הכנסה,
.332.000
000 ממכס, והשאר על־ידי הכנסות
.234.000
אחרות, כגון 10,000 :מעבודות האסירים
בכלא־שטה 3000 ,מאסירות כלא נווה־תרצה,
1,632,300 מבית־ר,חולים תליהשומר ורק
20,000 לירות מבית־החולים הנסן?
ראשית כל יקציב אשכול, כמי שהיה
חבר הגדודים היהודיים במלחמת העולם
הראשונה ובתוקף כך בקיא בעניני צבא —
000 מיליון לירות לבטחון, פרט
.260.000
לסעיפים נעלמים אחרים בהצעת תקציבו,

תמצית חוות דעתם של מומחים
עולמיים על אפשרויות הצלחת
הטפול הניתן במכוננו לטפול
נשירת שערות והצמחת שער חדש
ד ״ ר כדי ם, יועצו של מפעל ״קאדוס״ בגרמניה לתכשירי
שער ואפרטים, כותב אלי במכתבו מיום : 29.12.58״מסקנותיך
מקבילות בדרך כלל למסקנות שאליהן הגעתי אני. גם אני עובד
זה 5שנים על חומר מסויים לטפול בשער והיו לי כבר תוצאות
חיוביות. אולי נוכל להשלים אחד את השני״.
ד ״ ר פ רי טיו ף הי ר ש, מחבר הספר ״שערו של האדם״,
כותב אלי במכתבו מיום :27.12.1958״אני מאחל לך המשך
ההצלחות בשטח הטפול בשערות. באם הנך מתכוון להוציא
לאור מאמר על שיטתך, הייתי מבקש מאד ממך להעבירו אלי
לשם הכללתו במהדורה השניה של ספרי״.
פ רו פ סו ר ד ״ רהר מן ראמס, מחברם של 16 ספרים
מדעיים, כותב אלי במכתבו מיום 4.9.1959 בין השאר :״הטפול
בנשירת שערות, הנני מאמין ששיטתך לטפול בשער — ,בדרך
הגברת פעילות זרם הדם המגיע לשרשי השער, היא הדרך
הנכונה לפתרון הבעיה״ .בספרו האחרון של פרוס׳ ראמפ, שהופיע
בחודש ספטמבר השנה הוא כותב :״למרות הכל נתונות
אפשרויות של טפול שער גם במקרים של תורשה. הטפולים
האלה כדאיים ומועילים״ .את ספרו הנ״ל שלח אלי ד״ר ראמפ
עם הקדשה אישית.
ד ״ ר פולי! ו ד ״ ר ווי נטר בספרם ״קוסמטיק לקסיקון״
כותבים בין השאר., :בכל מקרה שהשורש ניזוק ולו גם בצורה
חמורה, קיימת בכל זאת תקודה לחדשו. ברור שככל שיוקדם
הטפול גדלים הסיכויים לתוצאות חיוביות. גם במקרים קשים
יכול הטפול הנכון לעכב את התפשטות הקרחת ולשמור על
הקיים. טפול בנשירת שערות נשאר ללא תוצאות רק במקרה
שהשורש נהרס ומת כליל. על החיאת שורש אין מה לדבר
בכלל״.
ד ״ ר א; טו * הו פ ל, בספרו ״השער במיקרוסקופ״ ,כותב
בין השאר :״על־ידי טפול אינטנסיבי ונכון אפשר לדחות את
ההתקרחות. קיימת אפילו אפשרות להפעיל את יסודות השער
על־ידי טפולים שונים, כגון עסוי עם תכשירים המביאים לידי
הזרמת הדם לשרשי השער״.
ל ״ יפטינסקיוד ״ ר רץ, בספרם ״טפול בעור, קוסמטיקה
ומחלות עור״ בהוצאת, מדיצינה״ בודפסט, כותבים :״בבעיות
נשירת שער נשאלת תמיד השאלה על־ידי הנוגעים בדבר,
האם חייבים להתקרח לגמרי? התשובה לשאלה זו היא: במידה
ונשירת השערות היא תורשתית, קיימת אפשרות לדחות את
הנשירה עד לאחר גיל ה־ .40 בכל המקרים האחרים של נשירת
שער והתקרחות שלא כתוצאה מתורשה, קיימת אפשרות מוחלטת
של הצמחת שער חדש, אפילו במקומות שכבר התקרחו.

ני א דנ א צי ם כ כי ת ־ מ רז חגר מני
מסוכן לענות על מכתבים

הומר זה מוגש על-ידי המחלקה לטפול
בשער ב״רובינם קוסטטיקום״ בהנהלתו
של מר א. רובין, ביאוקוסמטיקאי מדופלם,
תל-אביב, רהוב פינסקר ,2טלפון
- 22128 חיפה, רחוב הרצל .1
פרוספקט לטפול בית ישלח חינם לכל דורש— .
התכשירים שלנו הוגשו לרישום במשרד הפטנטים
של הרשם הכללי במספרים.13037 ,12520 ,12478 :

ואילו פקידי חברת התיירות ייהנו מ־
430,000ל״י. הבוס שלהם, דויד בן־גוריון
יקבל 1018.640 לירות לחודש, מלבד דמי-
ייצוג ותוספת־יוקר.
מי שחושב כי אשכול דואג רק לפיקודיו,
בני המין האנושי, אינו אלא טועה, בתקציב
משרד המשטרה הכנים אשכול סעיף
מיוחד להחזקת אורוות. ממשלת ישראל
מחזיקה 61 סוסים, שכלכלת כל אחד מהם
עולה 39 לירות ליום, ציודם בולע 1750
ל״י לשנה, ריפויים 700ל״י, ובסה״ב משלם
האזרח עבור שירותיהם 31,000 לירות.
פרם אחרון, חיוני לאיזון תקציבו של
לוי אשכול: אזרחי המדינה יקנו השנה
מדליונים מיחידת־המדליונים במשרד ראש־הממשלה,
בשווי של 2,196,000ל״י.
נאנח על התקציב ח״כ חרות, ד״ר יוחנן

המשתרעת על 569 עמודים, שהוגשה השבוע
לכנסת.
פרט לזה יעמיד 500 לירות לרשות כל
משרד ממשלתי, כדי שידאג לאמצעי בטחון
פנימיים משלו. אחר כך ידאג חבר דגניה
למשכורתו ולמשכורת חבריו, אותה העמיד
על 900 לירות משכורת־יסוד 18.640 ,ל״י
לחודש עבור החזקת אשת־השר ו־6.960
לכל ילד מילדיו.
לשג רי רי ישראלא סו רלחמת .
כתלמיד בית־ספר גבוה בוילנה, ידאג אשכול
גם לעריכת נסיונות חינוכיים־פדגוגיים, שיעלו
לקופת־האוצר 169,100ל״י, יקציב
8,600 לירות לשנה לעורך האנציקלופדיה
החינוכית, ישקיע 5000 לירות בטיפוח
השחיר, והימאות בבתי־הספר היסודיים ו־יתן
20,000 לירות לספרי דת מוסלמיים.
הוצאת אחרת הקשורה במיעוט הערבי:
120,000 לירות יינתנו להמשך קיומו של
הבטאון הערבי של מפא״י, אל־יום.
בגלל קרבתו של אשכול לעניני החקלאות,
כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
היהודית, הוא יעניק 13,965,000
לירות למשרדו של משה דיין, מהן ישולמו
2500 כדמי־חבר בארגון האירופי להגנת
הצומח 1000 ,לנסיונות אקלימיים בגידול
ו־ 6000 לירות, בהשפעת סגן
זני־תמר,
מנהל המשרד, אברהם עופר, שהיה בעבר
ראש מועצת הלול, לטיפוח עופות (במקום
2500 לירות בתקציב הקודם) .את ההוצאות
לטיפוח־עופות יכסה במלואן מקור־הכנסה
בלתי־רגיל. הסעת תלמידים לסיורים.
משרד־החוץ של גולדה מאיר יגרום צרות
לא רק לצעירי מפא״י, אלא גם לאשכול
הזזתיק. הוא יבלע 17,270,000 לירות מן
התקציב הרגיל, ש־ 20,000 מהן יושקעו
בלישכה המרכזית של המשרד 10,000 ,ישולמו
כמשכורות לעובדי ישראל בעצרת
האו״ם 15,000 ,יינתנו כדי להגביר את
השיתוף הכלכלי עם אסיה ואפריקה 13,600 ,
לירות לפקידי ועדות שביתת־הנשק 60,000 ,
יושקעו בחגיגות יום־העצמאות בחוץ־לארץ.
ל־ 795 עובדי הצירויות הישראליות בכל
רחבי העולם אסור כמעט לחלות. כי לצורכי
ריפוי מוקצבות רק 114,500 לירות.
שי רו ת ״ ה סו פי ם. דאגה אחרת של
אשכול קשורה לעובדי המדינה בארץ. לפקידי
משרד־החינוך, העייפים ממשבר המורים
התיכוניים, מקדיש שר־האוצר 370,000
ל״י להבראה ולנופש. עובדי משרד המסחר
והתעשיה יקבלו 1800 לירות, כדי לחדש את
מדיהם ובגדי־העבודה שלהם 73 .עובדי
הלישכה המרכזית של משרד ראש־הממשלה
יקבלו משכורת כוללת של 309,850ל״י,

באדר :״מילא, אילו
במלואו. אולם ברור
יביא אשכול הצעת
חלק מן התקציב
לכנסת, הוא הספיק

ידעתי שזה התקציב
כי תוך כמה חדשים
תקציב נוספת. הרי
שהוא מגיש השבוע
כבר בודאי להוציא!״

יחסי חוץ
או תו או טו
״אנשים נוצריים בגרמנית, עומדים בבחילה
ובדאגה מול המאורעות של הימים
והשבועות האחרונים. הייתי רוצה לבטא
רגש זה שלנו ולבקשך באותו זמן להרשות
לי להעמיד לרשותך ססו אלף מארק, מתרומות
שנאספו למען עולים נזקקים בישראל.״
מלים אלה עוררו הד עמוק בירושלים.
ראשית: הן באו ברגע הנכון. אחרי גל האנטישמיות
בגרמניה, היה דויד בן־גוריון
זקוק להוכחה כל־שהיא שרוב הגרמנים טובים,
לכן מותר לספק להם פגזי מרגמות
ישראליים. שנית: הכותב לא היה סתם גרמני,
אלא ראש הכנסיה הלותרנית האדירה
בגרמניה, הבישוף הברליני אוטו דיבליוס.
לכן מיהר דויד בן־גוריון להשיב תשובה
לבבית :״מחאתו תחזק את הכוחות הלוחמים
נגד תחית הרעה,״ כתב ראש־המכד
שלה .״אני מודה על הבעת דאגתך לנוכח
מעשי־הזוועה האנטי־יהודיים האחרונים.״
״העדה היהודית ת מו ת הכל
היה מסתיים בכי טוב, אלמלא הקומוניסטים
הרעים במזרח ברלין, שאינם יכולים
לסבול שבת אחים גם יחד. הם פירסמו
באחד מעתוניהם מאמר סנסציוני. תוכן המאמר:
ציטוט מדוייק מדברים שנכתבו
על־ידי אוטו דיבליוס בשבועונו שלום
וחדווה ביום ה־ 9באפריל — 1933 ,ימים
מעטים אחרי שאדולף היטלר הגיע לשלטון.
כתב דיבליוס, שהיה אז בן :52״ממשלת
הרייך הכירה סוף־סוף בצורך להטיל חרם
על בתי־מסחר יהודיים* .היא צודקת בר,נ־חתה,
שרק איום על הקיום הכלכלי של
יהודי גרמניה ישים קץ למערכה הבינלאומית
העוינת, המאורגנת באמצעות הקשרים
של היהדו ת ...אך אין בכך פתרון
לבעיה היהודית כאשר תיפסק כניסת
היהודים למדינה, תתחיל יהדות גרמניה
לפגר. מספר הילדים במשפחות היהודיות
קטן. העדה היהודית תמות במהירות רבה.
(המשך בעמוד )7
* החרם הראשון, שהיה מלווה ממשי־אלימות
והפגנות מכוערות של פלוגות־הסער,
נערך באותם הימים.
העולם הזה 169י

פלגי עף -בן ־אוצי צויר לעוף

ן* פצצה האוירית של השבוע הוטלה על־ידי יואל
ן | פלגי, סגן מנהל אל־על. הוא הודיע כי הגיש את
התפטרותו — ״מפני שאינני יכול לעבוד איתו!״ הוא התכוון
למנהל הכללי של חברת התעופה הלאומית, אלוף אפרים
בן־ארצי (תמונה משמאל).
התפטרותו של האיש מספר 2באל־על, באה באחד הרגעים
המכריעים ביותר של חיי החברה: הרגע בו דנה הממשלה
אם לאשר לאל־על קניית שני מטוסי סילון, העולים כ־12
מיליון דולאר, או 30 מיליון ל״י. הצהרתו הנרגשת של
פלגי, הפנתה את זרקור ההתעניינות אל הנעשה מאחורי
הקלעים של אחד העסקים הגדולים ביותר במדינת ישראל,
אשר בשנה האחרונה הגיע מחזורו הכספי ל־ 40 מיליון
לירות — ואשר גרעינו במשך השנים הצטבר ל־ 16 מיליון
לירות.
התמונה שנגלתה העידה על מבוכה עמוקה — מבוכתה
של חברת־תעופה, המוצאת את עצמה בעיצומה של תקופת
הסילונים, כשהיא מצויירת במטוסים שנגזר דינם להיעלם
מן השמיים. כי הבריטניה, גאוותה ובבת־עינה של אל־על,
הוכהה עתה מעל לכל עירעור כמטוס שאינו יכול לעמוד
עוד בתחרות עם המטוסים החדישים הטסים מעל לאוקיינוס
האטלנטי. בא קצם של ארבעת הענקים הלוחשים, שעלו
לחברה הלאומית 40 מיליון לירות — וזאת שלוש שנים
בלבד אחרי שהוכנסו לשרות. אל־על, שמה את כל גורלה
על ד,בריטניה, מצאה את עצמה נאלצת לבקש הקצבה נוספת
של עשרות מיליונים, עוד לפני שהבריטניה הספיקה לשלם
אפילו רבע ממחירה.
הראשון שיעץ לאל־על בשעתו לרכוש את ה־האיש
בריטניה
היה יואל פלגי, מנהל אגף המיבצעים. הוא ראה
ב־ 1954 דגם של המטוס בפארנבורו, חזר ארצה מלא
התלהבות. המנהל הכללי של אל־על באותה תקופה, אריה
פינקוס, לא התלהב מן ההצעה, אולם פינקוס היה רק
עורך־דין לפי מקצועו, בעוד שפלגי נחשב למומחה בעסקי־אתיר.
מעמדו
של פינקוס לא הרשה לו להתנגד להצעות פלגי,
גם אילו רצה. בתקופתו שקע?־ ,החברה בבוץ, עד כי
נראה היה שהיא עלולה בכל רגע ליפול מן השמים ולהתרסק
על קרקע פשיטת־הרגל. החברה היתד, שקועה בחובות,
מטוסיה פיגרו או לא יצאו כלל לטיסה שנקבעה בלוח־ההכנסות
היו רחוקות מאד מלהתקרב אפילו
הטיסות,

להוצאות. כדי לשלם משכורות, נאלץ פינקוס לפנות לכל
מיני מלווים בריבית, ולוח מועדי פרעון השטרות היה חשוב
יותר באל־על מלוח מועדי ד,ר,מראות. מצב זה נזקף כמובן,
לחובתו של המנהל הכללי, עסקן מפא״י נאמן מדרום־
אפריקה.
אילו עמדו בראש החברה אנשי־מקצוע מנוסים, ולא
עסקנים מפלגתיים, היו מיד רואים לפניהם אור אדום נדלק.
לא רק האור האדום של פשיטת־הרגל (שלא הבהיל איש
באל־על, מכיוון שכולם ידעו שהממשלה בסופו של דבר
תכסה כל גרעו!) ,אלא האור האדום של התישנות הציוד.
כבר אז, ב־ 1953 או , 1954 היה המנהל הכללי או מנהל
המיבצעים חייב לראות באופק את מטוס הסילון מתקרב
ובא. כבר אז היתד, ההחלטה חייבת ליפול: להזמין סילונים
או לא? ובאותו זמן היה מנהל מקצועי מחפש את מטוס־הביניים,
שיתפוס את מקומם של המטוסים המיושנים של
אל־על, עד קבלת הסילונים. באותן שנים הוצע בשוק המטוס
האידיאלי לתקופת־המעבר: מטוס די. סי 6 .בי. זול בשני
מיליון לירות מן הבריטניה ובעל ערך רב גם כיום, בשוק
המטוסים המשומשים.

מיליונים לפני ארוחודהצהרייס

ך פינקוס, פלגי ושות׳ לא הבחינו אפילו במתרחש.
> | הם ניהלו את אחד העסקים הגדולים והיקרים ביותר של
ישראל כאילו ניהלו צרכניה. וככל מנהל־קניות של צרכניה,
נתפסו ל״הזדמנות״ .במקרה זה: הבריטניה, במחיר כשמונה
מיליון ל״י כל אחד. הם לא ידעו כי המטוס החדיש ביותר
בשוק התעופה האזרחית היה כבר מיושן. ב־ 8במאי 1955
הגיע שר המסחר וד,תעשיה יוסף ספיר למשרדי חברת
בריסטול, ראה את המטוס, הוציא פנקס צ׳קים מכיסו, חתם
על צ׳ק בסך 3.5מיליון לירות שטרלינג — כל זה לפני
ארוחת הצהרים, במהירות של מטוס סילון. אל־על היתה
החברה הזרה הראשונה שקנתה את הבריטניה. לפניה רכשה
מטוס זה רק חברת התעופה הבריטית הממשלתית בי.או.אי.סי.
שום חברה אחרת בעולם לא הזמינה עד אז בריטניה. מדוע?
אל־על, שיכורת־מהירות, התגאתה בזריזותה, שלא היתה
אלא פזיזות של בורים. חברות גדולות ומנוסות ממנה
שקלו את הצעת בריסטול ודחו אותה. היו לדחיה זו כמה
סיבות:

• חברת בריסטול רכשה שם בעיקר כמייצרת מנועים,
לא של מטוסים.
• בריטניה היה מטוס חדש, שלא נוסה עדיין בתנאי־טיסה,
ואי־אפשר היה לדעת אם יוכיח את עצמו או ייכשל.
• כמטוס בלתי־מנוסה, אי־אפשר היה לדעת כמה זמן
תארך תקופת־ניסויו ומתי אפשר יהיה להכניסו לשירות.
• הוא היה יקר בהרבה מכל מטוס מסחרי אחר
שהוצע אותו זמן בשוק.
ומעל לכל:
• היה ברור כי תוך תקופה קצרה ביותר יופיעו
בשמים מטוסי־הנוסעים הסילוניים, שיהפכו את הבריטניה
לכלי מיושן. כי צרתו העיקרית של המטוס — שהוכיח
את עצמו כמוצלח מבחינות אחרות — היתה שנוצר
מאוחר מדי.
אלה היו שיקולי־מומחים. לאל־על היו מומחים שסברו
אחרת — ובעיקר שד,סילון יופיע רק בעוד שנים רבות.
פלגי אף הניח כי לא יהיו תקלות מיוחדות בהכנסת
הבריטניה לשרותו, היה משוכנע כי אחרי אליעל יעופו
חברות רבות ויזדנבו בתור הקונים של הברימניה.
תקוות אלה התבדו. בעת טיסות־נסיון, הסתבר כי בתנאים
מסויימים נוצר קרח יבש במנוע הבריטניה, המשתק את
פעולתו. היתד, זו תקלה מן הסוג שאפשר לצפות לה
בוודאות בכל מטוס חדש. בצירוף תקלות פחות חמורות,
עיקבה זו את מסירת הבריטניה הראשונה לידי אל־מל בשנה
שלמה. לא היו גם קופצים רבים על המציאה. בסך הכל
נמכרו 82 מטוסי בריטניה, לפני שהחברה החליטה להפסיק
את ייצורם. מבין קוני המטוס, רק אל־על ושתי מדינות
לטיניות — מכסיקו וקובה — לא היו נתונות בצורה זו
או אחרת להשפעה אנגלית.
מיעוט הקונים הוא מיגרעת רצינית לכל מטוס, ביהוד
לגבי חברה קטנה הרוכשת אותו. אם המטוס הוא נפוץ,
ומתגלה בו תקלה, יכולה החברה להשיג עבורו חלקי־חילוף
מכל חברה גדולה, בכל שדד,־תעופה גדול בעולם. אם רק
חברות מעטות משתמשות במטוס מסויים, ויש צורך להחליף
בו חלק, חייבת החברה להחזיק מלאי של חלקי־חילוף
משלה בכל התחנות העיקריות בקוזיה, או שהיא נאלצת
לקרקע את המטוס לתקופה ממושכת, עד שהיא יכולה להטיס
את החלק הדרוש ממחסנה המרכזי או ממחסן היצרן.

ה״בריטנ׳ה״ :היא !תקנוה נתונים ובחצוצוות-והיא שוקעת עתה בדממה דקה

כל עיכוב כזה פירושו שיבוש חמור — והפסדים כבדים —
במערכת המיבצעים של אותה חברה.
דבר כזה קרה לבריטניה. נוסף למחיר הגבוה של המטוס,
נאלצה אל-על להשקיע סכומים מעל למשוער בהכנת חלקי־חילוף
בתחנותיה העיקריות בעולם. אמנם נעזרת היא ברשת
האחזקה של בי.או.איי.סי ,.ובניו־יורק מספקת היא עצמה
שרות טכני לקוני הבריסניה המקסיקאים, אולם העובדה נשארה
קיימת כי אל־על חייבת להחזיק מלאי גדול יותר של
חלקי־חילוף לבריטניה מאשר למטוסים אחרים.
לא היתר, זו התקלה היחידה בבריטניה. חמור הרבה יותר
היה הפיגור שחל במסירת המטוס. כי בעוד שהבריטניה
נמסרה באיחור של שנה, הקדים מטוס הסילון והופיע בשמי
התעופה האזרחית כשנתיים־שלוש לפני המועד שקבעו
לו המומחים. מומחים אלה סברו כי סילון הנוסעים הגדול
ייכנס לשרות רק ב־ .1961 אולם כבר בשנה שעברה טסו
הבואינג 707 האמריקאי והקמזט 4הבריטי מעל לאוקינוס —
ובישרו את הקץ למטוסים שקדמו להם.
ראשון באמריקה היה הבאוינג .707 אם הבריטניה היה
מטוס בלתי־ידוע ובלתי־מנוסה, היה הבואנג 707 אחד
המנוסים והבדוקים ביותר שנכנסו אי־פעם לשרות אזרחי.
מאחוריו השתרעו 50 אלף שעות־טיסה כמטוס־מיכלית של
חיל־האויר האמריקאי, ובטיסות־ניסוי כמטוס אזרחי. כאשר
נכנס לשרות סדיר מעל לאוקינוס האטלנטי לפני שנה־וחצי,
כבר טס שמו לפניו. תוך שנה אחת, הגדילו שתי
חברות הסילונים — פאן־אמריקן ובי.או.אי.סי — .את חלקן
בתנועה הטראנס־אטלנטית בקרוב ל־ס/״ ,30 ואילו אל־על
נשארה עם הבריטניה העוברת את המרחק מנידיורק ללונדון
בשעתיים ו־ 45 דקות יותר מן הבואינג.

פרימדונה רגשגית

* •י האיש שהחליט לקנות את הבריטניה — בשעה
שהמומחים של החברות הבינלאומיות המנוסות ביותר
סירבו לעשות זאת? מי האיש שהכריז בבטחון עילאי כי
עוד שנים רבות לא יטוס מטום־סילון מסחרי — בשעה
שמנהלי החברות האדירות כבר התכוננו בפועל לרוכשו?
לכך היה מסוגל רק אדם ששחצנותו האישית שוזה
לאי־מומחיותו בעניני התעופה. כל אדם אחר היה מהסם,
שואל את עצמו :״מדוע אין החברות הגדולות, המוציאות
מיליוני דולארים למחקר, ושיש להן אינפורמציה עד אין
שיעור טובה משלי, מדוע אינן קופצות על המציאה? מדוע
הן מסתפקות עדיין במטוסי־מדחף רגילים, תחת לקנות
את המטוסים הסילוניים־למחצה? מדוע הן משאירות לנו,
חברה קטנטנה מארץ קטנטנה, את כל השיאים המרעישים
מעל לאוקיינוס?״
׳איש צנוע היה שואל את עצמו כך. לא כן האיש שהחליט
את ההחלטה שעלתה למשלם־המסים הישראלי מיליונים
כה רבים.
איש זה היה יואל פלגי.
פלגי אינו שם חדש בישראל. הוא טס במטוס לפני רוב
הישראלים בעלי נסיון כלשהו בטיסה. היה זה בשנת
,1944 כאשר הוצנחו מעל אירופה הכבושה צנחנים־מתנדבים
מארץ־ישראל. יואל פלגי עמד בראש משלחת הצנחנים
שנשלחה להונגריה, מולדתו. כאשר חזר ארצה, כתום
מלחמת העולם, כתב ספר חדור־גבורה, רוח גדולת באה,
על קורותיו באירופה הכבושה, על לכידתו בידי הגרמנים
ועל שביו במחנד,־שבויים. לא היתד, שום סיבה שלא להאמין
לגבר החסון, בעל ר,קסם האישי הרב — עד שנקרא להעיד
במשפטו של ד״ר קסטנר המנוח.
אז הסתבר כי בספרו על הרפתקאותיו בהונגריה הכבושה,
כתב פלגי את האמת. במקום להיות גיבור, הסגיר

את עצמו בידי הגרמנים, בהצדיעו :״הייל ד,יסלח״ העיד
פלגי על עצמו, כאשר נשאל מדוע שיקר בספרו :״ייתכן
שזו תכונה לא טובה של שקרן; כשהוא אינו רוצה לומר
אתהאמת, הוא מפריז בזה.״ אך השקר לא הזיק לו.
כי פלגי ( )42 הוא אחד העסקנים הצעירים הפעילים ביותר
של מפא״י, נמנה בין מועמדיה לכנסת השלישית.
סיפר עליו אחד הפקידים הבכירים של אל־על, שעבד

יואל פלגי, האיש שניבא ני מטוסי הסי לון לא יטוסו עוד שנים רבות בקויס
מסחריים, גרם על־ידי נך לרכישתם של מטוסי הבריטניה.

הנביא-

איתו שנים רבות :״פלגי הוא הפכפך מאין כמוהו. פעם,
למשל, נשבע שאינו יכול לעבוד מבלי שיכניסו תיקון
מסויים בהאנגארים, וכאשר דרשו ממנו לתת הסברים
ונימוקים בהנהלה, נעלב. העבודה בוצעה, במחיר כמה
עשרות אלפי לירות. אחרי שנגמרה, הודה שבעצם אפשר
להסתדר בלעדיה.״
אחר הגדירו כבעל הברקות טכניות, אך ללא כל הכשרה
טכנית, למרות שלפני מלחמת העצמאות היתד, לו הברת־תעופה
קטנה משלו, בשם יוניברסל אירוויס, שפעלה בקו
דרום־אפריקה — ארץ־ישראל .״הוא עשה כמה דברים
לא רעים בשביל אל־על, אבל הוא גם עלה הרבה כסף
לעם העברי.״ קברניט של אחד ממטוסי אל־על אמר עליו:
״לאיש זה אין זכות להימצא במרחק 50 קילומטר מהאנגר.״
כמו כל פרימה־דונה רגשנית היה יואל פלגי רגיל לזרוק
בפני הממונים עליו, בכל הזדמנות :״אני מתפטר!״ תמיד
היו משדלים אותו לחזור בו, או שהוא היה נרגע מעצמו
ושוכח את איומו. לפני כשלושה חדשים הגיש את התפטרותו
פעם נוספת. היתד, זו פעם אחת יותר מדי. בן־
ארצי הביא את ההתפטרות בפני מועצת המנהלים, ואלה
קיבלוה -לתדהמתו של פלגי. מיד נתבקש להעביר
תפקידו לבן־ארצי, ועד שיימצא לו ג׳וב חדש מחוץ
לחברה• ,נשלח לחוץ־לארץ לחפש מטוסי־סילון עבור אל־על.
היו ימים שיואל פלגי אהב לעבוד עם בן־ארצי. כאשר
מונה בן־ארצי כמנהל כללי של אל־על, במקום פינקוס,
בסוף ,1956 קיבל פלגי את חילופי־הגברי באהדה. וזאת
על אף היותו גיסו של פינקוס. הוא האמין כי בן־ארצי,
איש צבא וזתיק מאוד, ידע להשליט סדר בחברה המופקרת
וכי קשריו הטובים עם השרים הכלכליים לוי אשכול
ופנחס ספיר יאפשרו לו להשיג את העזרה הכספית הדרושה
להצלת אל־על.
הפעם לא טעה נביא־השקר — לפחות בחלק השני. לבן־
ארצי היו קשרים אישיים טובים עם פנחס ספיר, מן
התקופה בה היו ספיר מנהל משרד־הבטחון ובן־ארצי ראש
אג״א במטכ״ל. את לבו של אשכול רכש בן־ארצי כאשר
הוצע לו לעמוד בראש מיפעל
תעשייתי ענקי של הממשלה,
אותו היה צריך להקים באשדוד.
בן־ארצי, בניגוד למנהלים
השמחים להערים תחתם מיפי
על־סרק, הודיע כי אינו רואה
כל צידוק להקמת אותו מפעל.
הדבר עשה רושם עז על אשכול.

כן, כאשר היה ברור
כי אל־על זקוקה לקברניט חדש,
נמסר ההגה לידי בן־ארצי.
הוא נכנס לתפקיד אחרי שנחתם
החוזה לרכוש שלושה מטוסי
בריטניה. האלוף, בעל השיער
החלק בדק את המטוס,
ובהיותו בניו־יורק, שאל לדעתו
של אחד מיועצי אל־על, יעץ
לו האיש :״כאשר תחזור לישראל,
המליץ בפני הממשלה לבטל
את החוזה.״ הנימוק: אם
תיכשל הבריטניה, יוכל בן־
ארצי להזכיר לממשלה כי יעץ
לה לבטל את הרכישה. אם תצליח
יוכל לזקוף את ההצלחה
על חשבונו. בן־ארצי שב ארצה,
סיפר לשרי הממשלה את אשר
יעץ לו האיש, וסיים בבקשה
מודעות מסוג זה, המציעות, טיסה בבואינג ,707
לרכוש בריטניה רביעית. כי
מופיעות עתה בכל רחבי העולם. מטוס זה היה
רק עם ארבעה מטוסים, לדכבר
בשלב מפותח מאד כאשר הכריז פלגי את הכרזתו הבלתי־אחראית. ובברית־המועצות
כבר טסו אז מטוסי־הסילון טופולב בקוים שיגרתייס. ברגע שהופעלו
• ־ג׳וב אפשרי:
מטוסי־הסילון המסחריים במערב, הפכה הבריטניר, למיושנת ולא נוחה.
התעופה האזרחית.

־ וסוף נבואתו

עתו, ניתן היה להבטיח הפעלה כדאית של שירותי אל־על.
השרים אישרו לו את המטוס הרביעי — והוא חוזר ומדגיש
עד היום את הזדהותו עם קניית הבריטניה. לולא קנתה
אל־על מטוסים אלה, היה מצבה כיום, לדעתו, גרוע הרבה
יותר מכפי שהוא.
איש לא ציפה מבן־ארצי כי יתגלה כמומחה לתעופה,
אולם קיוו כי יוכיח את עצמו כאיש־מינהלה ממדרגה
ראשונה. וכדי להעלות את אל־על מן הבוץ אל מסלול־המראה
מוצק היה דרוש לא פחות מאשר איש־מינהלה
ממדרגה ראשונה. בן־ארצי העיף מבט בוחן אחד בענייני
החברה, והחליט לצמצם את מספר העובדים• ב־.200
פיטורים אינם מחבבים את האדם המבצע אותם, גם
במקרה הטוב ביותר. לא כל שכן כאשר האדם המבצע
אותם אינו מאלה המתחבבים בקלות על הבריות. בן־ארצי
הוא אחד מאלה. עוד בצבא הבריטי רכש לעצמו שם
כאחד הקצינים הבלתי־פופולריים ביותר ביחידות הארצישראליות.
הארצישראלי הראשון שהגיע לדרגת סגן־אלוף
בצבא הבריטי עורר את חמתם של רוב פקודיו, שרטנו
כי הוא ״אנגלי מדי״ וכי הוא נוהג בחומרה מוגזמת כלפי
חייליו. השינאה אליו הגיעה לידי כך שמישהו ניסה פעם
להרעיל את כלבו; פעם אחרת נהרס חדר בבית שבו
שכנה מפקדתו באיטליה. היתר, זו, כנראה, פגיעה מקרית
מפגז אויב, אך שמועה בין ותיקי הבריגדה מתעקשת לומר
שהיה זה רימון שהוטל לחדר המג״ד בן־ארצי. לעומת
זאת מודים רבים שהוא הוכיח את עצמו כמפקד קרבי.
״הוא מוכן ללכת על גוויות,״ אמרו עליו אנשים שעבדו
תחתיו בצבא הבריטי ובאל־על. אם כן, עושה הוא זאת
בנעליו — המצאה אמריקאית העולה כמה עשרות דולאר
לזוג, ואשר דני קיי סיפר אודותיה לבן־ארצי יחד עם
כתובתו של היצרן בניו־יורק.
בפני בן־ארצי עמדו שני תפקידים מיידים, כאשר קיבל את
אל־על. הראשון: לפתור את בעיית חוסר־המזומנים של
החברה. הוא השיג מילתה לטווח ארוך, בריבית של 0ל ,6כדי
לחסל את ההלוואות קצרות־המועד, עליהן שילמה החברה
ריבית הרסנית בימי פינקוס. התפקיד השני היה להכניס
את הבריטניה לשרות סדיר ולהתכונן לקראת שנת העשור.

הפקק 3 :מרימ מעופפים
* • לכדכמהתקלות פעוטות, לא נתקלה הכנסת
ל ב רי ט ני ה לשרות סדיר בקשיים מיוחדים. בפיקוחו של
יואל פלגי, השתלטו צתתי האויר והקרקע של אל־על —
שהם אולי הנכס הגדול ביותר של החברה — על המטוס
החדש, אם כי השנה הראשונה להפעלתו נסתיימה בהפסד
של — 3,871,000.ל״י. הפסד זה התווסף להפסד שהצטבר
משך השנים הקודמות, ושהגיע כבר לסכום מרקיע־שחקים
של — 12,406,000.ל״י.
שנת העשור, מצידה, לא הביאה ארצה את נחשול
התיירים המצופה, ומטוסי בריטניה היו חוצים לעתים
קרובות את האוקיינוס כשהם ריקים־למחצה — וזאת
על אף שיאי־המהירות שהשיגו. רק בחודש חגיגות העצמאות
נוצר לחץ אדיר על החברה. היו אלה, במקרים
רבים, תיירים שקראו את מודעות הבריטניה, וביקשו לנסות
את הענק הלוחש. אלא שארבעת הענקים לא היו מסוגלים
לספק את כל הדרישה. ההגינות המסחרית היתד, מחייבת
להודיע לאותם נוסעים שלא נמצא עבורם מקום בבריטניה,
לדאוג כי הם יוטסו במטוסים הקרובים ביותר בטיבם
וברמת־שירותם לבריטניה.
אל־על לא עשתה אף אחד משני דברים אלה. היא שכרה
שני מטוסים משופשפים של הנמרים המעופפים, חברה
להובלת מיטען כבד ששרדה מימי מלחמת־העולם, ושלא
היה לה כל נסיון או חשק להוביל בני־אדם. בסך הכל
נשכרו המטוסים לשש טיסות, אך הנזק שגרמו לשמה של
החברה היה ניכר. תוצאה אופיינית מתוארת במכתב־תלונה
שנשלח על־ידי אחד הנוסעים להנהלת אל־על: הטיסה
שנקבעה לו מראש בוטלה ללא־התראה, וכאשר שיגר
מיברק לארץ להודיע על האיחור, סירב משרד אל־על
לשלם עבור המיברק. בשעת הטיסה מרומא ללוד כבה
אחד מארבעת מנועי המטוס; עקב איחור בטיסה לא הספיק
האוכל שהיה במטוס. סיכם הנוסע :״מה שנוגע לי ולבני
משפחתי, הרי זו הפעם האחרונה שאנו נוסעים באל־יעל.״

כפעם הראשונה: רווחים1
* י שני ם?{פו. חברה אזור׳ !זברה הזמינה מטוסי סילון,
| 1או אפילו קיבלה אותם לתיפעול נסיוני. לא כן אל־על.
היא אמנם הזמינה אצל ג׳.א.ד. וויליאמס, מומחה,־תעופה
בינלאומי, מחקר על הפעלת מטוסי־סילון. אך הדו״ת,
שהמליץ לרכוש סילונים, הונח בצד. לא רק שאל־על לא
הזמינה מטוסי־סילון, אלא שבן־ארצי מאן אפילו לדבר על
הזמנה כזו עם שר־האוצר. ובצדק: שהרי רק עתה הקציבה
הממשלה 40 מיליון לרכישת ד,בריטניה.
באותה תקופה שקלה הממשלה את האפשרות לקצץ את
שירותי אל״על׳ לצמצמם לקווים האירופיים בלבד. דו״ח
מומחים קבע כי הפסדי החברה אך יגדלו אחרי ביטול
הקו הטראנם־אטלנטי, אולם בן־ארצי לא רצה לסמוך רק
על דו״ח זה. הוא רצה להראות ריווח של ממש. מה
עוד שהבין שללא הוכחה זו עשויה הממשלה לסרב לתת
הקצבה לסילונים בבוא העת ואף לדון מחדש: בקיצוץ קווים.
לא כל מנהלי אל־על סברו כמוהו. היו כאלה שרצו
לדרוש ללא דיחוי הקצבה ממשלתית לרכישת סילונים, אך
לבסוף ניצחה דעתו של בן־ארצי והוחלט להתרכז על
״שנת ריווח״ .החודש הודיע בן־ארצי :״הצלחנו!״ כאשר
תסתיים שנת הכספים יראה המאזן לראשונה רווח כלשהו.
בן־ארצי לא בחר באמצעים להראות רווח. רב עם ארקיע,
(תמשך בעמוד )•21
• כיום עובדים כ־ 1500 עובדים בחברה
ארבעה מטוסי בריטניה, ושלושה קונסטליישן.

שלרשותה

במרינה
(המשך מעמוד )4
טען העתון הקומוניסטי: חמש שנים
לפגי כן, כתב דיבליום כי ״למרות הצליל
המכוער המצורף לעתים קרובות למילה,
תמיד חשבתי את עצמי לאנטישמי. אין
להעלים את העובדה, שהיהודים ממלאים
תפקיד מרכזי בכל הסימפטומים של התפוררות
התרבות המודרנית.״
״אחרי תא הגאזים היה ברור
כי התקפה קומוניסטית זו תזכה מיד להכחשה
רשמית מטעם הבישוף הנערץ
של ברלין. אולם לתדהמת הציבור הברליני,
פירסם משרדו של דיבליוס הודעה שאישרה
את נכונות הציטטות. כשהופיע למחרת
היום בכינוס דתי, הסביר בקול חנוק כ־י
דעותיו האנטישמיות השתנו כאשר נודע לו
על הרצח ההמוני בתאי־הגאזים.
הדבר לא הרגיע את הכמרים, שזכרו כי
דווקא ראשי הכנסיות בגרמניה בלטו בשעתם
מבין המתנגדים המעטים שקמו נגד
הנאצים, לעתים תוך סיכון רב לעצמם.
הכומר הלותרני נימלר נמק שנים במחנה־ריכוז
בגלל ביקרתו על היטלר, למרות
שהיה מפקד־צוללת וגיבור לאומי במלחמת־העולם
הראשונה. הקארדינאל הקאתולי פאול-
האבר קנה לו שם עולמי בהכרזות אנטי-
נאציות, שפירסם בעצם ימי הטרור, בימים
בהם היה דיבליוס עדיין אנטישמי מושבע.
הודיע האיש, שזכה להערכתו הרשמית
של ראש ממשלת ישראל :״בשנה הבאה
אתפטר מכל משרותי.״ הודעה זו הרגיעה
את הסערה. אולם היא לא תטשטש עובדה
בלתי־נעימה: הסכנה הנאצית החדשה אינה
רק ענין של כמה מטורפים, הנפגשים בבתי־מרזח
מתחת לסמלים מוזרים, וגם לא רק ענין
של אנשי ס.ס. משוחררים, המנסים להמריד
את מגורשי השטחים המזרחיים.
ארץ שבה שר הכנסיה מתגלה כנאצי
לשעבר, מסוכן מאוד לראש ממשלת ישראל
להשיב על מכתבי אזרחיה.

>כל הזכויות שמורות)

נקראו כל תלמידי השמיניות לעזוב את
הלימודים, להתכנס בצריף הסמוך של
תנועת־ר,צופים. המארגן: ארז סטימצקי (,)18
תלמיד מבריק וממושקף, שבניגוד למקרה הקודם
קיבל תמיכה מלאה של המורים.
חבריו של ארז לא הסתפקו במרידה הקטנה
והפנימית. הם מיהרו לגימנסיות אחרות,
הוציאו את תלמידיהן מכתלי־בתי־הספר.
הראשונים שהגיעו לצריף־הצופים
היו תלמידי גימנסיה הרצליה, שבאו במאורגן
להשבית את הלימודים.
אולם תלמידי הגימנסיות האחרות, שכולם*
הופיעו לפגישה, לא היו נחפזים
להכריז על שביתה. הם העדיפו להקים
ועדת-פעולה, לחזור בינתיים ללימודים.
פעולתה הראשונה של הועדה: להתקשר עם
חבריהם לספסל הלימודים בחיפה ובירושלים,
שם אורגנה הפגנה ספונטאנית נגד
ההחלטה, לברר אפשרות הקמת ועד ארצי.
״איננו צד!״ הידיעות על ארגון־
תלמידים ארצי הפחידו את משרד־ו־,חינוך י,
שהבין כי המאהבת לא תילחם במורים
התיכוניים. הוא מיהר להכריז בקול־ישראל
כי יסכים להתחשב בציוני־המגן, בתנאי
שהמורים יתחילו להגיש את ציוני השליש,

תצפית

• יינקטו צעדים נוספים פדי להזים את השמועות באילו
גרם הפיצוץ הצרפתי באל־צחדה לשיבוש מנז־האויר בארץ.
על אף ההודעה המרגיעה על אי־עלית הקרינה הרדיו־אקטיבית בארץ, לא
הורגע הציבור שהודאג על־ידי ערפילים בלתי־רגילים, שמועות אלה עשויות
לשמש נשק פוליטי נגד הממשלה שנציגיה באו״ס הצביעו בעד הפיצוץ.

• קרוב לודאי שתשמע על שלוש התפטרויות מסיעת
מפא״י ככנסת. לפחות במקרה אחד תהיה ההתפטרות בגלל אי שביעות
רצון מ! המדיניות החקלאית של הממשלה.

+יתכן חידוש המשא ומתן לאיחוד בין תנועת־החרות
והצ״ב. נמה מעסקני תנועת־החרות דורשים לנהל שיחות מחודשות עם
הצ׳־כ, לפי אותם התנאים בהם נוהל המשא ומת,ן הקודם, פרט לתנאי אחד:
הצ׳־כ יתחייבו כבר בתחילת הדיונים להכיר בעובדה כי מנחם בגין יהיה
מנהיג המפלגה המאוחדת.

יחול שינוי יסודי כתנאי החזקתם של נערים עבריינים,
אחרי שבמשך שנים רבות הוחזקו רוב הנערים השפוטים במוסדות בלתי־מתאימים,
שלא איפשרו למעשה, טיפול מועיל. בשנה הבאה יוחל כבר
בתיכנון הקמתם של מוסדות חדשים, שיעלו למעלה משני מיליון לירות.
המוסד הראשון ברשימת החיסול: מוסד עוגן שבהרצליה, שיועבר, כנראה,
לבנין חדש, מחולק לפי מחלקות מתאימות, בעמק בית־שאן.

• עורו־הדין שלמה קינג עשוי להופיע כראש רשימת

חינוך
המאהבתל עז רתהאשה
״אם אינך יכול להרגיז לבדך את אשתך,
עשה זאת בעזרת מאהבת!״ קובע פיתגם
רוסי, המוכר היטב לשר החינוך זלמן
(״זיאמה״) ארן, יליד יוזובקה, הקרויה
עתה סטאלינו, בפלך יקטרינוסלב, רוסיה.
השבוע השתמש השר בן ה־ ,60 בעל המבטא
הרוסי, בעצה הבדוקה. המאהבת
שבחר בה כדי להרגיז את המורים התיכוניים
היו תלמידי הכיתות השמיניות,
המצפים לבחינות־הבגרות.
ארן היה במבוך. המורים התיכוניים
בחרו בשיטת־לחימה שלא איפשרה שום
התקפת־נגד יעילה (העולם הזה .)1165מכיוון
שהמשיכו בלימודים, אי־אפשר היה
להביא לדין מפירי־שביתה או׳ לסגור את בתי־הספר.
אי־שיתוף־הפעולה שלהם פגע במש־רד־החינוך
בצורה שקשה היה להגיב עליה.
המלחמה יכלה להימשך, כך, חדשים ארוכים.
ארן הבין, שאם יש ברצונו לזכות במלחמה,
שהפכה אצלו כבר לאמביציה אישית,
עליו ליטול לידיו את היוזמה, ויהי מה.
הוא עשה זאת השבוע, כאשר הכריז כי
משרד־החינוך לא יתחשב בציוני־המגן של
תלמידי השמיניות הניגשים לבחינות־הבג־רות,
וכי אלה יצטרכו להיבחן כאקסטרנים
(נבחנים חיצוניים, ללא חסות בית־הספר).
פירצה כלי חיפוי. אם קיח־ה ארן
להמריד בכך את תלמידי השמיניות, הצליח.
כי ההוראה החדשה היתד, בשבילם גזרה.
הם הרגישו כחיילי חי״ר ללא חיפוי.
כיום נהוג כי בסיכום בחינת־הבגרות נקבע
לכל תלמיד ציון, שהוא הממוצע בין תוצאות
הבחינה שלו ובין הציון שקיבל ב־בית־הספר.
שיטה זו נועדה להגן על
התלמיד מפני כשלון פתאומי, שלא עומד
ביחס ליכולתו הרגילה, שהוכחתו בבית־ה־ספר.
לכן נקראים הציונים ״ציוני מגן״.
קיווה ארן: הגזרה תקים את התלמידים
נגד מוריהם, תכריח את אלה להיכנע.
״הרצליה״ כעד שכיתה. אולם החישוב
ההגיוני של משרד־החינוך היה מוטעה.
כבר ביום ששי 20 ,שעות אחרי ש־משרד־החינוך
הודיע על השינוי, התברר כי
המאהבת אינה כועסת על האשה. תלמידי
המחלקה השמינית התחילו להתארגן, לדאוג
לאינטרסים שלהם, לא כעסו על מוריהם.
הם כעסו על השר.
ההתחלה היתד, בגימנסיה תיכון עירוני
א /מקום בו פרץ לפני חמש שנים מרד
מסעיר (כאשר התלמיד יחזקאל דישטניק
אירגן את חבריו להשבית את הלימודים,
אחרי שהתברר כי ההנהלה לא התכוונה
לקיים טיול שנתי) .כמו במקרה הקודם,
העולם הזח 1169

אראהרך!״
לא יאחרו את תאריך ד,־ 25 בחודש מאי.
למאהבת לא נותרה ברירה. היא נאלצה
להישאר ניטרלית בויכוח בין הבעל ואשתו.
קבעו תלמידי השמיניות: איננו צד בסכסוך
בין המורים ומשרד־החינוך.
״החלטנו כבר על דרכים למלחמה במקרה
ולא נקבל תשובה מספקת, או שלא יענו
לנו על המכתב,״ סיפר אחד מחברי ועדת־הפעולה
.״אם לא יובטח לנו שנקבל ציוני־מגן,
ואם לא תימצא דרך להבטיח שברגע
האחרון לא יחול איזה משבר על חשבון
ציוני־המגן שלנו — ניאלץ לשבות. זו לא תהיה
שביתה נגד אף אחד, אלא שביתה בעדנו.״

מפלגות
בשביל בגין. ב ד אי
״אינכם יודעים מה קורה ברחוב,״ רעם
השבוע גבר צעיר לתוך המיקרופון באולם
בית־ז׳בוטינסקי ברמת־גן .״תוצאות הבחירות
הן ההוכחה!״
״הבוחר שהולך לקלפי הוא קפריזי,״ ענה
לו ח״כ חרות יעקב מרידוד.
״לא נכון, אתם פשוט חיים באשליה,״
השיב הצעיר, חבר המועצה הששית של
תנועת־החרות, שהתכנסה השבוע .״מנהיגי
התנועה מגלים איבה לאינטליגנציה. ואם
(המשך בענזוד )8
* פרט לתלמידי הגימנסיה השמאלית
תיכון־חדש, שסירבו לעזוב את הלימודים,
בגלל התנגדות מוריהם לשביתת.

הצעירים בבחירות לועידת הצ״ב. אחרי שהצעירים ניהלו במשך
חודשיים משא ומתן עם זלמן סוזאיב, התפוצץ ההסכם ביניהם. גם ד״ר בן־
ציון הראל לא יופיע יחד עם הצעירים.

• לא מן הנמנע שתשמע על סכסובים פנימיים כמפלגה

הדתית הלאומית. כמת מיריביו של משה שפירא, טוענים כי השתלט על
יומון המפלגה הצופה, שאינו מבטא את פעולותיהם של יריבי שפירא במפלגה.
• ירחון חדש למוסיקה יופיע בחודשים הקרובים. מוסד הרב
קוק יתמוך בירחון למוסיקה דתית בשם ידיעות, שיתחרה באקדמיה לחזנות של
החזן ל״ב גלאנץ. עורך הירחון: משה גשורי.

+דרישה לדיון מחודש על שחרור הקואופרטיבים מתשלום

מם־הבנסה, תושמע בכנסת על־ידי הצ״ב. בעקבות ויכוח דומה
המתנהל עתה בארצות־הברית, עשויים הצ*כ להיתמך על־ידי כמה פקידים
בכירים במשרד־האוצר.
• ״קול־ישראל״ יקיים אליפות בינעירונית לחידונים. בגלל
התיישנות תוכנית החידוניס הנוכחית של שמואל רוזן, החליט יצחק שמעוני
להרכיב בערים הגדולות! צוותות של חידונאים, שיתחר ו דרך הטלפון מבלי
להימצא באולם אחד.

• חגיגות יום העצמאות השנה כתל־אכיב ירוכזו בשטח
תערובת היובל. התכנית היא ליצור במקום קרית־בידור שתהווה את מרכז
החגיגות. בימות בידור אחרות יוקמו כנראה רק בשכונות וביפו.

• דינה נולדמן, נערת הפיתוי, תדרוש להפריד את דינה

מדין שני הבחורים הנאשמים יחד עמה. עורן־הדין אברהם דינרי,
אשר קיבל על עצמו את ההגנה על הצעירה החשודה בשוד מזוין (ראה כתבה)
הצליח להעמידה בפיקוחה של קצינת מבחן, ידרוש את שחרורה בערבות.

במרינה
מה הטרם בקרת ב

כי ר ת
סוף השש
של א.כ.ג? .

הטרם נה 1י ת מההנחה הממשית שד

2070
על בל הסחורות המובנות בבל המחלקות?

£זוו #1ץ
| מוצו >ה>1נת
| צמהמשי1ד>1ן
ואשר הצהעו
ח *0ז 3ח 8

11 ) 1 1

בי״ס

לרקנדים
אקס לן ל01י ב

ההרשמה: ת ל־ א בי ב
רח פעסלזר 5 2־ 8אדזה־צ

| תסס
ת קכ £סרס

(המשך מעמוד )7
מר אריה בן־אליעזר חושב שהסטודנטים
שלנו אינם פעילים — הוא מגלה בורות
ואינו קורא עתונים.״
חברי מועצת המפלגה קפצו על רגליהם.
מנהיג תנועת־החרות מנחם בגין אותת
משהו בידיו. בתוך המהומה אי־אפשר היה
לשמוע את הערתה של ח״כית אסתר רזיאל־נאור.

דעתך בענין היחסים עם גרמניה?״
שאל סגן יושב־ראש הכנסת אריה בן־אלי־עזר,
שישב קרוב לבמה, שמע כי חלק מהסטודנטים
החרותיים הם בעד יחסים עם
גרמניה (העולם הזה .)1166״זה לא המקום
להביע את דעתי בשאלה זו,״ השיב בתקיפות
עקיבא נוף 23 שהמשיך לשלוט במיקרופון,
הרגיז את הצירים חברי הסתדרות
העובדים הלאומית, לעג למפעלים ה.
כלכליים
שלהם.
נוף, בעל השיער השחור, לא היה המפציץ
היחיד במועצה הענינית של תנועת־החרות.
כבר בתחילת הדיונים, הראשונים
מאז הבחירות, נזרקה הפצצה הראשונה.
עורך־הדין הירושלמי אליהו ינובסקי (,)42
איש האצ״ל הראשון שנחטף על־ידי ההגנה
בשנת ,1940 הגיש הצעה לפטר את כל
45 חברי מרכז תנועת החרות. הסביר ינוב־סקי
השקט, שהיה המועמד החמישי של המפלג
בבחירות לעירית ירושלים:
״בתנועת־החרות עוד לא הבינו שמפלגה
פוליטית אינה מחתרת, ולכן מנהלים אותה
לא כראוי. מה פתאום יעקב מרידור מדבר
לי על פעולות הסברה, מסיבות על בום
תה ועוד דברים כאלה? חברי המרכז אחראים
לכשלון בבחירות. הם צריכים ללכת.
במקום זה צריכה המועצה לבחור מרכז
אחר, שחלק מהחברים שלו יהיו אנשים
חדשים!״
מיד אחרי שהוגשה ההצעה, כינס ח״כ
מנחם בגין, שלבש חליפה אפורה, והיה
מסורק בקפידה, את חברי המרכז לישיבה
דחופה. כשעזבו את האולם, אמר ח״כ ידוע
לינובסקי :״אין לך בכלל מקום במפלגה.״
כגים חורגים למפלגה. הישיבה הסגורה
של מרכז המפלגה היתד, קצרה. בגין
הציע לחבריו להצביע נגד פיטוריהם, איים .
כי אם יסולקו, יוזתר על תפקידו כיושב־ראש
תנועת־החרות.
״זה לא טוב,״ העיר לו משה ברא״ז (,)40
צבר פתח־תקוואי, שעזב את פעילותו במפלגה
בעניני ערבים מיד אחרי הבחירות.
״אחר כך כולם יאמרו, שאתה הדיקטטור
של חרות.״
בגין ויתר, הסתפק בהחלטת חברי המרכז
להצביע נגד סילוקם.
אולם משה ברא״ז, שניהל שנה את המחלקה
המפלגתית לעניני ערבים, הגדיל
את מספר הקולות הערביים מ־ 249ל־ 3001י,
לא הסתפק בהערותיו על בגין. הוא תיכנן
משהו חדש, ביקר את מפלגתו.
״עכשיו אני מנסה לגבש כוחות חדשים,
כדי להופיע ביחד בבחירות לועידת המפלגה.
צריך לגמור עם השיטה הקיימת, שכולם
נשענים על הפקידות. ככה לא יצא
שום דבר מכל העסק. אבל זה לא כל כך
קל. ביחוד אולי לנו, הצברים. אנחנו בנים
חורגים בתנועת־החרות. צריכים לזרוק כמה
עסקנים, שרוצים רק פרנסה ולא עושים
כלום.
״למשל: ישנו פה ח״כ אחד, שהמצב הכלכלי
שלו מצויין. לפני ארבע שנים, כשהייתי
חבר הועדה שקבעה את מועמדי המפלגה
לכנסת, הוא אמר לי: תכניס אותי
לכנסת. אני רוצה להיות רק פעם אחת,
לסיים את הקריירה שלי. הסכמתי. בחיי
שבזכותי הוא נכנם. עכשיו הוא שוב פעם
רץ לכנסת, ושוב אינו עושה כמעט כלום.״
״לא היה נושא היחיד שלא נבהל
מגל הביקורת היה מנחם בגין. הוא
האזין לכל הנאומים, הירבה לעשן. בגין
ידע גם על מסע־לחישות גדול נגד עוזריו,
על הטענה לפיה הוא מדוכדך מאז כשלון
תנועת החרות בבחירות.
בערב הגיע תורו לסכם .״אין ערך לדיבורים
על כשלוננו,״ הסביר בגין, שנתקל
בתחילת נאומו בחוסר־אמון של חברי המועצה,
הצליח לכבוש את ליבם במהירות
בלתי־רגילה .״האם זה נכון שהפעם, בניגוד
לבחירות הקודמות, לא היה נושא משלהב
במערכת הבחירות ובכל זאת עלה כוחנו?
זה נכון!״
חברי המועצה הסכימו, התחילו לנענע
בראשיהם .״אפילו אם מישהו מתנגד לכל
מה שתנועת־החרות עושה, רק בשביל בגין
כדאי לו להישאר במפלגה,״ מילמל ברא״ז.
* התקציב השנתי של ברא״ז 8000 :ל״י.

נמינצע המוני עבוו שמונים נערים במאוחר

קשה להיות

ליהוד !

^ כרהם אבינו נימול בגיל .99 את
> 1בנו, ישמעאל, ד,וא מל בגיל — 13
דבר שגרם לכך שבני ישמעאל, מאמיני
האיסלאם, עוברים ברובם את בריודהמילה
(״אל־חיתאן״) בשנות הילדות והנעורים.
אולם היהודים חייבים למול את בניהם
ביום השמיני.
השבוע זכתה הדת היהודית לשמונים
נימולים חדשים, שכבר עברו את הגיל
הרך ביותר. הם היו ילדי עליית־הנוער,
שלא זכו עדיין לאותו טקס שמי עתיק*,
* ברית־המילה היתה קיימת עוד לפני
התקופה הישראלית ברוב העמים השמיים,
וגס בחלק מעמי אפריקה. זעת המדענים
מחולקת ביחס למקורה. בעוד שחלק רואה
בה מנה; סניטארי קדום, סבורים אחרים כי
זהו טכס פגני, הקשור להתבגרות ולנשואין.

אם מפני שגדלו בתנאים שלא איפשרו זאת,
ואם מפני שאמותיהם היו נוצריות.
היו אמהות שהתנגדו לביצוע הניתוח
הקדוש. כאשר ביקש אחד מילדי עלית־הנוער
בניצנים להימול, התנגדה לכך אמו
היהודית בתוקף .״היהודים סבלו מספיק!״
קראה בהתרגשות ,״למה אני צריכה לגרום
גם לבני צרות כאלה?״ אולם האב פנה
בשקט אל מנהלי עלית־הנוער, ביקש למול
את בנו בחשאי, מבלי שאמו תדע על כך.
אולם התנגדות מסוג זה היתה יוצאת
דופן. אמנם נפוצו השבוע שמועות, כאילו
הכריחה עלית־הנוער את ילדיה לעבור
את המילה, איימה עליהם שאחרת יגורשו
מן המוסד. שמועות אלה אפילו גרמו
לפולמוס חריף בעתונות. אולם לא היה
להן שחר: עלית־הנוער לא לחצה על שום
ילד, וגם לא היה צורך בכך. כי יותר מכל

ך 1 411*1ך* ||ך| 1 | 1 1ך 1ששה מתוך שמונים הנימולים של הש־בזע
מרימים כוס משקה לכבוד המאו^
!111 1
11 1 11.1111
רע, אשר כמעט כולם ציפו לו בכליון עיניים, כדי לשים קץ לבושות ולהרגשת־השוני

אחו׳ הניחוה

נהנים שניים מן היהודים החדשים מן הכיבוד שניתן להס,
כפיצוי על הפחד שלפני המילה והכאב שלאחריה .״מוב
שכבר עברנו את זח סוף־סוף ו״ הכריז הנער השוכב במיסה ,״אבל בכל־אופן, זה בדאי״.

את ניהוח ברית=המילה
אדם היו אלה הילדים שתבעו במפגיע את
הזכות לעבור את המילה. נימוקיהם לא

היו דתיים, אך בעלי סיבה משכנעת.
״הייתי מתבייש להתקלח סיפר אליעזר
שויגר, בן ד 15 הנמצא בקיבוץ יגור.
״הייתי מחכה שכולם יגמרו, ואז הייתי
נכנס למקלחת. סיפרתי את זה לאחי. הוא
פנה למדריך חברת־הנוער וסיפר לו. המדריך
שלח מכתב לעלית־הנוער. לפני שבועיים
אמרה לי המטפלת שהגיע הזמן, ובאתי.״
אליעזר
עלה ארצה בשנת .1949 אמו מתה
במלחמה, אביו נדד עם אליעזר וטיבור
בן ה־ 22 ברחבי אירופה. האב, חולה־לב,
נסע לאירופה לריפוי.
האם פחד אליעזר? ״לא פחדתי. גם האחרים
לא פחדו. הרגשתי קצת דקירות
כשהכניס לי את המחט, וזה הכל. זה נמשך
כרבע שעה. עכשיו אני אהיה חופשי. אני
אהיה כמו כולם!״
השאיפה להיות ״כמו כולם״ ,משותפת
לכל נימולי השבוע — כשם שהיא משותפת
לכל הנערים בגיל זה בעולם. נער
יהודי נימול בחוץ־לארץ חושש להיכנס
למקלחת אשר שאר המתקלחים בה ערלים,
מחשש פן יבלוט וישמש קרבן לבדיחות.
זוהי בדיוק הרגשתו של נער ערל במקלחת
ששאר ר,מתקלחים בה נימולים.
״הכניסו אותנו לגן־שמואל,״ סיפר זאב
שטואיסר, בן .15״היו שם עוד כמה ילדים
שלא נימולו. בהתחלה התביישתי ל־

בשונת תנתות: הרב הלסבוגו מחייו עה שהרופאיו עמרינ

המטילה את אימתה בלב כל נער בגיל ההתבגרות
הקשה, בשעה שהוא בא בחברה
של בני־גילו הנימולים ,״הנורמליים״ כביכול.

ואש עלית הנוער
משה קול, משוחח בחגיגה עם אחד הנערים.

היכנס למקלחת. היינו לוקחים מפתח של
האמבטיה ומתרחצים שם, עד שראינו אחד
מאתנו לא מתבייש ומתרחץ עם כולם. לא
אמרו לו כלום. אז גם אנחנו התחלנו להיכנס
למקלחת. לא אמרו לנו כלום, אבל
הסתכלו עלינו במיוחד. אז הלכנו למנהל
לושאנחנו רוצים לעשות
המוסד ואמרנו
ברית־מילה.״
איזה לבטים של נערים מתבגרים עמדו
מאחורי סיפור פשוט זה? הוסיף זאב, שעלה
ב־ 1958 מרוסיה, בחברת אביו היהודי ואמו
הרוסיה, שלא חלמו מעולם להגיע לישראל
:״אחרי שלושה חדשים באנו הנה
לעשות ברית־מילה. חשבתי שעושים עם
נרקוזה, ולא פחדתי. אחרי שאמרו לי
שעושים עם זריקה, פחדתי. אבל נכנסתי
בכל זאת. זה לקח כמעט חצי שעה. רק
בתפר הרגשתי פעם דקירה.״ והסיכום, ה־בלתי־נמנע
:״עכשיו לא יהיה לי מה להתבייש

כזה היה גם סיפורו של גדעון זורגר
(תמונה בפינה השמאלית למעלה) ,תלמיד
הכיתה ח׳ בגניגר, שהוריו, שניהם יהודיים,
הוא נולד בהונגריה
נמצאים בבית־שאן.
ב־ ,1944 בעצם ימי החרדה וההשמדה. איש
לא חשב אז על מילה. כשבא לגניגר, שאל
אותו המדריך במשק אם הוא נימול. הוא
השיב לא, אך שהוא רוצה לעבור את
הניתוח הזה.
אריה בברמן ,14 ,הנמצא בגן־שמואל, הוא
בן לאב יהודי ולאם נוצריה, נולד ברוסיה
ועלה ארצה בשנת . 1957 סיפר הוא :
״נולדתי בכפר. שם אפילו לא חשבו על
ז .,1במקלחת במוסד פעם הסתכלו, וגם
פעם שניה ושלישית, אבל אחר־כך כבר
לא. אולי לא היה איכפת לי כל־כך, אבל
הילדים זוכרים. נעים לי שעשיתי את זה.
שמעתי שאם אין ברית מילה, אי־אפשר
להתחתן. שאלתי חבר שעשו לו. הוא אמר
שעושים עם נרקוזה. כששמעתי שעושים
בלי, פחדתי, אבל הבנים מסביב עודדו אותי
וסיפרתי להם בדיחות. הכל היה מעניין
ונחמד פה. רק עכשיו אני יכול ללכת, זה
כואב, אבל סובלים בשביל להיות יהודי.
יהודים סבלו יותר מז ה
לעומת הפשטות של דברי הנערים עצמם,

•דיז•
היו דברי המבוגרים מליציים קצת יותר.
אמר אברהם ורנה רבה הראשי של נתניה:
״כששאלתי אותם מה ראיתם להיות יהודיים,
ענו לי: רוצים אנו להיות בין המעונים
ולא בין המענים. עלית־הנוער נותנת לנו
מאור גדול. אני בטוח שאף אחד מהם לא
יהיה עבריין צעיר!״
אבל השמח ביותר היה אהרון הלסברגר,
הרב הראשי של עלית־הנוער ולשעבר רב
הכנסת. הלסברגר שיכל את כל משפחתו
בקאטין, העיר הפולנית שנודעה עקב רצח

ויקוו מצווח

רבבת הקצינים הפולניים בנסיבות שלא נת
גלו עד היום. אולי כדי לפצות את עצמ
על האבידה הנוראה של ילדיו, החלים הר1
לעשות ילדי־ישראל חדשים .״כל ילד וילו
שלנו זה אבן שתייה. אין רע אצל היהו
דים, כל יהודי זה צדיק, וזה ראיתי אצ>
הילדים!״ הכריז השבוע במסיבת המילה
בה היתד, לו המילה האחרונה. מי שלז
ראה את הילדים הללו עולים לעקדה, ל)
ראה מסירות־נפש מימיו. אכן, אלו הם יל
דים יקרים...״

הרב הלסברנר מחזיק בילד שנימול, רוקד עמו ריקוד עלי
להנאתו של שר־הדתות טולידאנו (מימין) ושאר הרבנ
שהוזמנו להיות נוכחים בטכס ברית המילה, לחזות בקבלת תגבורת חרשה זו לדת היהודיו

במדינה
האשה חמודרנית
בו חרת

יי ס 12£א 1 € 8 0מ ״

הפודרה הדקיקה והעדינה
ביותר בעולם

• אפור מלא —
מזוג נפלא
• בושם עדי! ונעים,
הנשמר לזמן רב.
• ב־ 8גוונים מודרניים

ו של שמשון -
בשערותיו
ה של אבקת הכביסה - ביובש בקת הכביסה בדומה למלח סופגת
:ות מהאויר בפרט בחורף ואבקת
יסה הסופגת רטיבות מפסידה את
כביסתה. כווה משתחרר לפני שהיא
יה לדוד הכביסה.
ויק מגיש לך את אבקות הכביסה
כשהן ארוזות באריזה כפולה
בניר וגם בקרטון. זאת היא אחת
:ות לתועלת הרבה שעקרות הבית
ן ות מאבקות הכביסה קויק.

ת ל׳ ב 1ת ח די 1ן

עתונות
ל פי ד דו ל ק
הוא שם מדור
במעריב. האיש
במעריב, ושאף
אודותיו במדור,

מדברים עליהם השבוע,
של יוסף (״תומי״) לפיד,
שדיברו עליו ביותר השבוע
על פי כן לא הופיע סיפור
היה תומי לפיד עצמו.
לא מכבר, כאשר התזמורת הפילהרמונית
הישראלית עמדה לצאת לקונצרט בקפריסין,
הודיע לפיד לממונה עליו במערכת
כי הוא קופץ לקפריסין ליומיים, על
חשבון התזמורת .״אתה לא תיסע!״ נאמר
לו, מעריב אינו מקבל מתנות מהתזמורת!״
תומי, בן ה־ ,30 הנשוי לבתו של אחד מעורכי
מעריב, דוד גלעדי, השלים ושתק.
כמעט באותו זמן הופיע כתב אחר של
מעריב, אהרון דולב, בפני הממונה עליו
במערכת, הודיע לו :״מכיון שאין לי עכשיו
יומיים מה לעשות, אני אקפוץ לקפריסין
ליומיים, אכסה את ביקור התזמורת ואולי
גם אעשה ראיון עם מקאריוס.״ הוא קיבל את
האו־קיי, המריא עם התזמורת לקפריסין.
סוסים, לא ילדים. בעוד דולב נהנה
מחופשה קצרה, נודע לתומי כי אישרו ל־דולב
את מה שסירבו לתת לו. חמתו בערה
בו להשחית .״הוא רתח והשתולל כמו פר
למראה צבע אדום,״ סיפר אחד הנוכחים.
התלקחותו של הלפיד לא כבתה אלא אחרי
שנטל כסא, ניפץ אותו בכח על אחד השולחנות,
שבר את זכוכית השולחן.
כעונש על התנהגות זו נדרש תומי על-
ידי עורך מעריב אריה (״צ׳יק״) דיסנצ׳יק,
להופיע ולהתנצל בפומבי בישיבת המערכת,
לבקש את סליחת הנוכחים על התנהגותו.
לפיד, הנוהג לקחת עמו לשיחות מזכירך,
מיוחדת הרושמת סטנוגרמה מהנאמר, עשה
כמבוקש. אולם אחרי שהתנצל, סיים בקריאה
הדרמתית 1:״הגיע הזמן שבמעריב יתחילו ל־העריך
סוסי־עבודה, במקום ילדי־פלא!״

ך עודם התחתץ של תל־אביב היה
1 1צמא לדם. פושעים קרי־מזג איבדו
את עשתונותיהם, התרוצצו ממחבוא למחבוא
כשהם אחוזי טירוף היסטרי, שהתגבר
מדי שעה לקראת נקודת־משבר. כאשר באה
ההתפוצצות, וריב־הדמים יצא החוצה, תפסו
אזרחי המדינה את ראשם בתדהמה. הם לא
ידעו להחליט אם תל־אביב היא עדיין אותה
עיר עברית שהכירו עד כה, או שמא הפכה
להיות מהדורה חדשה של שיקאגו. כי
מאורעות השבוע שעבר היו לקוחים ישר
מהודי הגנגסטרים.
המלחמה נסבה סביב טענתו של אחד,
משה יונגשטיין ,44 ,כי ראובן (״רומק״)
גרינברג רימה אותו והוציא ממנו 14 אלח
לירות בטענות־שוזא.
משה (״מוניק״) יונגשטיין הוא ענק בעל
עבר פלילי מגוזן ומסוכן. עוד בפולין היה
איש העולם התחתון, וכמו רבים מן הפושעים
היהודיים של ווארשה, הצטרף לצבא
אנדרם, הגיע במרוצת הזמן לארץ־ישראל.
בצבא הפולני עלה מוניק לדרגת רב־טוראי,
כאשר נאלץ לפתע לערוק. היה זה אחרי
שרצח חייל פולני בקטטה.
מצבא אנדרם עבר לחיל המרינס של הוד
מלכותו הבריטי. שם זכה מוניק לתואר

תוך שבוע מכר את הקפה לחברת קייזר
פרייזר, שחשבה להקים בו אולם־תצוגה
למכוניותיה. ריווח נקי: בקירבת 30 אלף
ל״י, אם כי עד היום לא שילם יונגשטיין
למתווך את האחוזים המגיעים לו עבור
ביצוע העיסקה. בכסף שהצטבר לפתע בכיסיו,
השתמש, בין השאר, למתן הלוואות
לקצבים, שהיו זקוקים למימון קניותיהם.

שולחן עריו?עשרות

טוניק יונגשטיין הכיר תמק
עוד בצבא אנדרם. הוא ידע על עברו,
הכיר את אופיו, ואף ידע מה נקודתו החלשה
של הענק הממושקף: ברגע שהיו
מסירים ממנו את משקפיו, היה מוניק
נשאר משולל הגנה. ללא משקפיו, לא יכול
היה לראות כמעט לגמרי.
זמן מה היו הקשרים בין השניים רופפים
ביותר. רומק הגיע ארצה, מצא את דרכו
אל שורות הלח״י, ועם קום מדינת־ישראל
הופיע לפני כל מכריו כאיש־ממון ירושלמי
יציב. לא היה אדם פזרן כמו רומק. עשרות
סעדו ליד שולחנותיו במסעדות המפוארות
ביותר. מכונית פרטית ונהג נצמדו אליו
בכל שעות היום. הוא עמד מאחורי הועד

משפט
סו דותמש בו עון צ ה ״ ר
״לא אודה!״ החליט רפי (״נלסון״) אילון,
כאשר הואשם במסירת סודות לאוייב.
מצבו היה מוזר. כאשר נתפס על־ידי
המצרים והורד מן האניה הדנית, בה
נכנס לתעלת־סואץ בדרכו מבורמה לחיפה,
עונה קשות. אחרי עינויים אלה נתבקש
באדיבות להשיב על שאלות.
באותו רגע, עשה נלסון חשבון מהיר:
מה מותר ומה אסור לסרסם. בתמימותו
החליט למסור דברים שקרא בשבועון
צה״ל, מתוך הנחה כי צה״ל עצמו לא
יפרסם ידיעות העלולות להזיק לבטחון
המדינה. לאלה הוסיף פרטים על אילה, שכל
אדם יכול לראותם מן הצד הירדני בעזרת
משקפת, וכן ידיעות כוזבות ומטעות.
כשחזר לישראל, עוד לפני שאכל כהלכה
ולפני שהספיק לחבק כראוי את אמו, נתבקש
על־ידי חוקרים ישראליים למסור
בדיוק את תוכן שיחותיו עם המצרים. אילו
שתק נלסון, היה מסתיים בזה הענין. אולם
הצעיר, שאיבד את עינו למען המדינה,
נתרשם מהפצרות החוקרים :״זה לטובת
המדינה. אנחנו צריכים לדעת את זה.״ הוא
לא העלה על דעתו כי החוקרים התכוונו
לאסוף חומר מרשיע נגדו.
הסוד הוא ככותרת. כאשר הוגש
המשפט, נסתבר לנלסון במהרה כי נכנס
למלכודת. כי לפי החוק הקיים, גם חומר
המתפרסם בכותרת הראשית של דבר יכול
להיות סוד בטחוני. אפילו העובדה שהפרט
הוא כוזב, אינה נוטלת ממנו את סודיותו.
לפי חוק זה, כל החומר חסר־הערך שמסר
נלסון לאנשי־המודיעין המצריים, כדי למלט
נפשו מהמשך העינויים, היה סודי־ביותר.
העוקץ של החוק הוא בפיסקה :״מתוך
כוונה להזיק לבטחון המדינה״ .האם רצה
רפי להזיק לבטחון ישראל, במסרו פרטים
חסרי־ערך אלה? ״כן,״ טענה התביעה, ביקשה
להוכיח מתוך דברי נלסון כי מסר
את הפרטים כדי לזכות בחומר עתונאי,
כולל ראיון עם גמאל עבד אל־נאצר .״לא,״
טען נלסון. הוא היה מוכן להודות כי מסר
את הפרטים, שהזכיר בשיחתו עם החוקרים
הישראליים למחרת שובו. אולם הוא לא
היה מוכן להודות בכוונה הזדונית.
נישואין כהודאה. השבוע חל מפנה
פתאומי. נלסון, שנשא לפני כמה שבועות
רקדנית צעירה לאשה, רצה להיפטר מן
המשפט שנמשך מזה שנתיים. הוא הודה
באשמה. אך סניגורו הצעיר והשקול, משה
שוייג, עשה רושם עמוק בבית־המשפט כ־
(המשך, בעמוד )14

מכן בענייני כספים אפלים ובקשרים עם רבים נואנשי העולם התחתון של תל־אביב.
שדבק בו משך שנים ארוכות — ״משח
גארדרום״ ,או ״משה חדר־המשמר״ — על
שום שבילה חלק ניכר מזמן שירותו כלוא
בחדר־המשמר, על שיכרות וקטטות.
עם תום המלחמה השתחרר מוניק וחזר
למקצועו האזרחי — פורץ — נקלט בקלות
במקצוע, כאחד מחברי כנופיית פודמסקי
המפורסמת. היתה זו הכנופיה שביצעה את
מעשי־השוד הנועזים ביותר שידער, תל־אביב.
וכאשר נעצרו פודמסקי ויונגשטיין
והובאו לבית־המשפט, שיחררו אותם יתר
חברי הכנופיה, שהתנפלו באקדחים שלופים
על שוטר־הליוזי. במשך שבועיים יצאה המשטרה
מגדרה כדי לגלות את עקבות הכנופיה.
פרסים גדולים של כסף הוקצו לכל
מי שיעזור להסגירה לידי החוק. לבסוף
נלכדו פודמסקי וחבריו׳ בבונקר עזוב על
שפת הירקון. על חלקו במיבצע הבריחה
נידון יונגשטיין לארבע שנות מאסר.
הוא יצא מבית־הסוהר עייף מחיי הפשע,
והמשטרה עזרה לו להסתדר בחוץ, השיגה
לו רשיון לאטליז טרף ביפו. אך הבשר ש־מוניק
מכר באטליזו לא היה טרף בלבד;
הוא היה גם אסור. באמצעות שליחים, או
בעצמו, היה יונגשטיין קונה גמלים וצאן
מהבדואים בנגב, שוחט אותם שחיטה פרטית.
הוא נשאר חייב עד היום כסף לבדואים,
אולם אלה חוששים מלתבוע את המגיע להם
מן הענק הממושקף.
מיפו עבר יונגשטיין לשוק הכרמל, רכש
שם אטליז גדול. כאשר מכר את העסק,
כעבור זמן־מה, הכניס לו זה למעלה מ־100
אלף לירות. בכסף זה קנה את קפה דה־פאריס,
ברחוב דיזנגוף. אך לא לזמן רב.

להגנה. על מלכיאל גרינזזאלד, תרם והתרים
כסף למען הועד שמימן את משפט קסטנר.
אך לרומק קרה מה שקרה לחברות כלכליות
גדולות לא־מעטות במדינה: הוא לא
הצליח לגלגל את כספיו בתבונה מספקת.
הכנסותיו לא כיסו את הוצאות־מחייתו הגבוהות,
הריבית שהיה נאלץ לשלם על הל־ודאות
הכבידה יותר ויותר. אנשים שהפקידו
כספים אצלו, דרשו אותם בחזרה. ואז החל
רומק מידרדר במידרון ההסתבכות הכספית.
האיש שלפני 8־ 10 שנים דיבר על אידיאלים
ומאבק, החל חושב רק על פרעון שטרות
וגילגול כספים שאינם שייכים לו.
תוך כדי כך, הגיע רומק אל אנשים כמו
משה יונגשטיין, שהיו תמיד מוכנים להיכנס
לעיסקות מפוקפקות של קניות, מכירות,
הברחות וסתם רמאויות. על עיסקה אחת
כזו נודע כאשר פרצה לפני שבוע מלחמת
הגנגסטרים בתל־אביב.

חזית שגיח — בשר מ8ו?ין
*< פי שמסתבר מעדויות שונות, הציע
יום אחד רומק למשה יונגשטיין לקנות
קלפים מוברחים מממלכת הירדן .״אילו היה
לי כסף הייתי עושה את העסק בעצמי,״
אמר רומק. מוניק הסכים לספק את הממון.
הדרך בה יועברו הקלפים לישראל: באמצעות
אחד מידידיו של רומק מבין תושבי
אבו־גוש. רומק ומוניק עברו בין מועדוני
הקלפים בעיר, קיבלו את הזמנותיהם לסחורה
המוברחת. בין אלה ששילמו להם מיק־דמה
על חשבון הסחורה, היה גם איש-

עבד אדסלאם אבו־גוש מתפתל מכאבים בעת החרבת התחבושת ער נצע׳ עינו״1

משטרה לשעבר, שפתח בינתיים מועדון־קל־פים.
אולם משנקרא השבוע להעיד נגדם,
היתמם :״נכון׳ נתתי להם כסף, אבל זאת
היתר, הלוואה פרטית.״
רומק הזמין לתל־אביב את ידידו הוותיק
מוחמד עבד אל־סלאם אבו־גוש. עבד אל־סלאם,
שהיה אחד משני הערבים שעזרו
להבריח את קריינית הלח״י גאולה כהן מידי
הבריטים לפני קום המדינה, פגש את רומק
בקפה עצנוון, בתל־אביב .״הוא אמר שאולי
יוכל לתת לי קצת כסף בשביל דודי, ראש
המועצה,״ סיפר. כי רומק הסתבך גם עם
ידידו ראש המועצה, נשאר חייב לו, לדברי
אבו־גוש׳ כ־ססז אלף לירות.
אל השניים הצטרף מוניק .״הם דיברו
כמה דקות באידיש,״ סיפר עבד אל־סלאם,
״אחר־כך הוציא האיש עם המשקפיים מטפחת
ריקה ושם אותה על השולחן בינינו.
הוא התבונן סביבנו היטב, אבל היינו לבדנו,
בקומה השניה של בית־הקפה. ואז הוציא
מעטפה ושפך מתוכה ערימה של מטבעות
זהב לתוך המטפחת. הוא סידר כל עשר
לירות זהב בערימה. רומק ספר את הסכום
— 159 לירות זהב — והכנים אותו לכיסו.״
עבד אל־סלאם עצמו, לדבריו, קיבל
מרומק רק עשר לירות ישראליות, בדי
לכסות את הוצאות־הנסיעה הביתה.
כאן חלה הפוגה בפרשת הקלפים. ליונג־שטיין
היה ך רור כי עבד אל־סלאם מטפל
בהעברת הסחורה, ואם הקלפים לא הגיעו
עדיין לתל־אביב, הרי זאת בגלל תקלה
טכנית. ואז פתח רומק נגדו חזית שניה:
הוא הציע לו להשתתף בייבוא בשר מפולין,
הציג בפניו את איש הקשר שלו במשרד־המסחר
והתעשיה. שם האיש: בנציון שווילי.

ירידה למחתרת

ץ ^ דני לן ל א ידע זאת אז, אולם שוזילי,
,35 היה ידידו הטוב של רומק. הגבר
הירושלמי גם היה, נוסף לזאת, רמאי מפוקפק,
שפיזר את ירושתו בחיי הוללות ואשר
לאחרונה חיה על חשבונו רקדנית של אחד
הבארים בתל־אביב. עיסקה אופיינית של
שוזילי, בעל ההופעה ההדורה־תמיד: הוא
הוציא 12 אלף לירות מקבלן רמת־גני,
כביכול כדי להשקיעם בעסק מסויים. מדי
חודש היה שווילי משלם לקבלן כמה
מאות לירות, כ״דיבידנדה״ מהמפעל.הדמיוני.
לביצוע העיסקה של ייבוא בשר, דרש
רומק מיקדמה של עשרת אלפים ל״י. מוניק
היסס .״אני אומר לך שאנחנו יכולים להשיג
את הרשיון,״ ניסה רומק לשכנעו ,״בדיוק
כמו שהשגנו רשיון ל־ 500 אופנועים מקפריסין.״
לאימות טענה זו זימן רומק את
מוניק עם אישיות ידועה .״האס לא עזרתי
לך להשיג את הרשיון ל־ 500 אופנועים?״
שאל רומק את האיש. האיש, יהודי זהיר,
הימהם. אפשר היה להבין את תשובת
כחיוב או כשלילה. מוניק הבין אותה כחיוב.
ליתר בטחון, דרש כי רומק יפקיד בידיו
ערבות. רומק נתן את הערבות המבוקשת:
שטרות וצ׳קים, על־סך 10 אלפים ל״י. הם
היו, כפי הנראה, מזוייפים.

והגנגסטוים

כאשר עברו עשרה ימים והרשיון לא
הגיע, החל מוניק מחפש אחר רומק. הוא
מצא אותו, והשניים פנו לאיש מרכזי בעולם
התחתון, שיפסוק ביניהם. רומק הבטיח להחזיר
את הכסף, ביקש ממוניק רק ארכה של
שבועיים. אותה אישיות הודיעה שהיא
עורבת עבור רומק, אך העסק לא הסתיים.
השניים פנו לאדם שלישי, הידוע כאיש ישר
והמשמש לעתים כבורר בסיכסוכים פנימיים
של העולם התחתון. אך האיש לא רצה
להתערב. רומק ירד למחתרת.
בשלב זה גייס יונגשטיין בן־ברית, במלחמתו
לגלות את מקום מחבואו של רומק
ולקבל את כספו חזרה. בן־הברית: שלמה
בורנשטיין 28 ,יליד שכונת הקוקאזים של
תל־אביב, שמאחוריו משתרעת שורה ארוכה
של פריצות. בורנשטיין הוא אחד הפושעים
הנועזים וקרי־המזג ביותר בעולם התחתון
הישראלי, אף כי במראהו החיצוני הינו
צעיר סימפטי המעורר אמון אישי. נוסף
לכל מעלותיו, מעסיק הוא את אשתו כפרוצה.

אנשי־עסקים ומוסדות שונים. אילו היה
מוניק מתאפק שבועיים, כבקשת רומק, יתכן
מאד שהיה מקבל את כספו בחזרה.

עי נוי

מער

? סו פרמרקט

* * וניל! לארצה לחכות. הוא נפגע
^ 1עד עומק נפשו, על כי נפל קרבן
למה שנראה לו כרמאות שפלה. וכשמוניק
נעלב — מאבד הוא את עשתונותיו ואת
צלילות־מחשבתו. על כן החליט להמשיך
מלחמתו נגד רומק עד הסוף. ואז נזכר
בערבי מאבו־גוש. לא הדאיגה אותו העובדה
שהקלפים טרם הגיעו; הוא רק רצה לדעת
אם רומק אינו מסתתר בין ידידיו בכפר.
הוא שלח את בנציון שוזילי להביא את
עבד אל־סלאם לתל־אביב, ובפגישה ארוכה

2יריות אקדח
** עדם הראשון של שני הגנגסטרים
היה לתפוס את בנציון שווילי. שלושה
ימים כלאו אותו בדירת יונגשטיין, בבנין
הסופרמרקט, שנועדה להתפרסם מאוחר יותר,
כדירה בה עונה עבד אל־סלאם אבו־גוש.
מול איומי חוטפיו, הודה שוזילי כי כל
עיסקת ייבוא הבשר לא היתד, אלא רמאות,
וכי מתוך 10 אלפי הלירותקיבל כחלקו
3500ל״י. כסף זה, לצערו, לא יכול. היה
לשלם, מאחר וכבר הספיקלבזבזו. אחרי
איומים נוספים, הסכים שוזילי להוביל את
השניים לקרוב־משפחה בפתח־תקווה, שמסר
לידי מזניק שטרות על סך 3500ל״י.
מוניק ובורנשטיין הגבירו את חיפושיהם,
גילו שורה ארוכה של כתובות שבהן היה
רומק נוהג ללון. אחת מכתובות אלה היתד,
דירתה של משפחה מצרית, ברחוב הירקון.
השניים סיירו סביב הבית, התחבאו מתחת
למדרגות הכניסה, ארבו לצאתו של רומק.
במקרה נכנס בעל הדירה לביתו, גילה תוך
כדי כך את האורבים. מוניק, שהרגיש כי
אבד לו יתרון־ההפתעה, החליט לפעול. הוא
הכניס רגל לפתח הדלת, ניסה להתפרץ בכח.
ההמולה הזעיקה את רומק, ובעוד מוניק
נאבק ליד הדלת, קפץ מחלון קומת־הקרקע
והחל נמלט מן המקום. מוניק שלף מכיסו
אקדח פי. בי. קטן, ירה שתי יריות אחרי
רומק. מאוחר יותר סיפר כי כיוזן לרגליו
של רומק, בכוונה לפצעו — ולהובילו
לדירת־ד,עינויים שבבניין הסופרמרקט.
הרעש הזעיק שכנים רבים. שני האורבים
הסתלקו. אז חזר רומק לדירה, קר־מזג
ובטוח בעצמו, אסף את הכובע ששכח בעת
מנוסתו, לבש בקפידה את מעילו, ועזב
את המקום בצעדים איטיים. ושוב נעלם
מבלי להותיר סימן־חיים — מלבד צי׳לצול
אחד ליום, לאחד ממכריו. מסתבר כי התחבא
לא מפני שפחד, אלא מפני שלא רצה
כי תפרוץ שערוריה הקשורה בשמו, ואשר
עלולה היתד, לקלקל לו את קשריו עם

מקום העינוי״;,

בבניין הסופרמרקט. מימין מזדקרים שני
צינורות החימום, אליהם נקשר עבד אל־סלאם.

בקפה נאפולי, ליד כיכר מוגרבי, הובהר לו
מעל לכל ספק כי עבד אל־סלאם אינו יודע |
היכן מסתתר רומק. הוא גם שמע כי רומק >
השאיר בכיסו את כל 159 לירות הזהב —
שהן כ־ 4000ל״י — מבלי שתהיה לו כל
כוזנה להבריח קלפים מירדן. מוניק פקד
על עבד אל־סלאם ללוותו החוצה, וכשהוא
צועד מצדו האחד ושלמה בורנשטיין מן
הצד השני. הוא הוסע לדירה בסופרמרקט.
ברגע שנכנסו לדירה הריקה, שלפו שני
שוביו של עבד אל־סלאם אקדחים, ציוו
עליו לפשוט את מעילו וקשרוהו ברגליו
וידיו. בורנשטיין נטל צינור גומי, היכר,
בו את עבד אל־סלאם ביסודיות מקדקדו
ועד כף רגלו, כשהוא שוכב על הרצפה.
את העינוי העיקרי טרם התחיל. שעה
שמוניק כיסה אותו באקדחו, קשר בורנשטיין
את קרבנם אל צינורות־ההסקה של
חדר האמבטיה. שעתיים החזיק עבד אל־סלאם
מעמד, כשהצינורות שורפים את גבו
מאחור, הכבלים חותכים את בשרו מלפנים,
ומדי פעם ניתכת על חזהו בעיטה. לבסוף
הודיעו לו :״יש לך עשר דקות. או שתמציא
לנו את 4000 הל״י — או שלא תצא חי.״
עבד אל־סלאם ביקש שהות של ארבעה
ימים, כדי שיספיק לאסוף את הכסף בין
מאות בני משפחתו. החוטפים צחקו לו. לבסוף,
אחרי שהוציאו מפיו את המטפחת
והעניבה שסתמו אותו, הודיע :״יש אדם
בתל־אביב שיכול לעזור לי. זהו מפקדי
מהלח״י, אדון פרידמן ילין.״ השניים הקימו
את קרבנם, עזרו לו להתלבש כשכל תנועה
מעוותת את פניו בכאבים, והזכירו לו
כי צעד קטן לא נכון — והוא יקבל כדור
בראש. השלושה הלכו לאורך רחוב הירקון.
בכניסה לבית נתן ילין־מור עמדו שני
שוטרים. עבד אל־סלאם חלף על פניהם,
מבלי להוציא הגה מפיו. הוא חשש ששוביו
יירו בו ויברחו, העדיף לנסות את מזלו
להינצל על־ידי התערבות ילין־מור.
למזלו — הצליח. תגובתו הראשונה של
ילין־מור היתד למסור את העניין למשטרה.
אך התערבות אשתו, ובכיו ההיסטרי של
עבד אל־סלם, המריצוהו לחתום על ערבות.
למחרת היתד, המשטרה בעקבותיהם. היה
זה עבד אל־סלאם עצמו שסיפר על חטיפתו
ועינויו למשטרת ירושלים. כעבור 24
שעות היו שני החוטפים במעצר, מואשמים
באשמות חמורות ביותר. איתם נעצר בנציון
שווילי. לא עברה יממה, וגם רומק נעצר.
אלא שלגבי רומק היה מצבה של המשטרה
מסובך במקצת: כי בורנשטיין ומוניק סירבו
למסור עדות נגדו. מוניק סירב אפילו
להראות למשטרה את ׳השטרות והצ׳קים
המזוייפים.
פרקליטו של רומק, עורך־הדין דן גת־דיר,
התכונן לבקש מבית־המשפט המחוזי
את שיחרור לקוחו בערבות. שהרי אין
ההאשמות המיוחסות לו חמורות. רומק עצמו
טען כי המשטרה רק ניצלה את ההזדמנות
לחסל חשבונות ישנים. אך המשטרה
הודיעה בהחלטיות: היא לא תסכים לשיחתו
בערבות. בכוונתה להאשים את רומק ב״הא־שמות
חמורות ביותר״.

הסינור ה7.רא שר צעירה צרפת׳ה שהוסיפה גושג חדש רשפה העברית

רך סורגי האשנב הקטן שבמכונית האסירים הגדולה והירוקה בורח כביש האספלט
| המבהיק, בורח ונעלם. במדרכות העיר הולכים אנשים חופשיים. מכוניות פאר. חלונות׳
ראווה גדושי סחורה. מודעת־קולנוע מראה זוג בפוזה מגרה. סיבוב, וגם האנשים נעלמים.
עכשיו זה רק בנין המשטרה האפור, המסדרונות הארוכים והחשוכים זרועי דלתות־סורגים,
הקירות האפורים, הסוהרות רעות־המראה במדים, והאוכל התפל בצלחת הפח. תא מעצר,
במשטרת צפון תל־אביב, והיא בפנים.
היא בפנים, הנערה המבולבלת במכנסי ג׳ינס כחולים והדוקים, חולצה אדומה וג׳אקט
שחור. היא בפנים, הנערה בעלת הפנים המלאים והעיניים בעלות ההבעה הילדותית. דינה
גולדמן בפנים. ואין חלונות לראות מה נעשה בחוץ.
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב נוצצים אורות־הניאון, המדרכות צפופות ובתי־הקפה מלאים.
במועדוני הלילה ברחוב הירקון רוקדים לצלילי התזמורת, נערות הססריפ־טיז מתפשטות
והמארחות מחפשות לקוחות 1 .היא בפנים, על מזרון הקש בתא החשוך.
מפקח־המשטרה אמר לשופטת שמאשימים אותה בשוד מזויין. וכולם, כל הסקרנים
שבאולם הקטן של בית־המשפט, נעצו בה עיניים. בוב, הוא גד ויקטור סקורניק, דיבר
ודיבר והשופטת אמרה לו שישתוק, עכשיו זה לא משפט, רק פקודת מעצר. והאנשים
הביטו בה. אלברט לא היה באולם. מעניין איך היה מקבל את דקירות העיניים.
--כ שעצר את מכוניתו ליד מוגרבי, באותו לילה, והסכים להסיעה לכסית הואהיה דווקא חביב, לא כאותם הטיפוסים הממלאים את הבארים. שמו יעקב אמר, חבר־קיבוץ.
קיבוץ עין־החורש שליד חדרה. בעיר הוא רק במקרה, בא לועידת ההסתדרות. משעמם
עד מוות. בעיר אין לו מכירים. לקיבוצניק אין לאן ללכת בעיר הגדולה. הוא יליד בלגיה,
מדבר צרפתית, שפת האם שלה. קשה לדבר בעברית. קל יותר לקשור שיחה בצרפתית. הוא
הביט בה כל הזמן למרות שהחזיק בהגה, סקר אותה היטב. הוא קיבוצניק. מקיבוץ של
השומר־הצעיר. כן, היא יודעת. הדבר הראשון שהכירה בארץ היה הקיבוץ --

מכות-רצח בבית

* * ת׳ זה היה ז׳ אולי שנה וחצי עברו מאז. כשירדה מהאניה ראתה את חיפה. עיר
יפה. אבל לקחו אותם לקיבוץ, אותה ואת כל חברי הגרעין. בשנה שהיתה בהכשרה,
בחוה שבטולוז סיפרו הרבה על הקיבוץ. היא לא שמעה הרבה. לא היה חשוב מה
הוא הקיבוץ, העיקר לא לחזור הביתה. בשום אופן. לעולם. לעולם לא לחזור הביתה.
יום אחד באה המשטרה. הסמל אמר שמחפשים אחריה והיא צריכה לחזור הביתה. לא!
היא לא תחזור ויהי מה. היא נוסעת לישראל. יחד עם כל הגרעין. שאבא יתפוצץ, היא
תיסע. לא איכפת לה מה שהוא אומר. היא שונאת אותו.
איזו זכות יש לו לדרוש אותה? האב מר הנפש שמעולם לא גילה לה אהבה, מעולם
לא הבין אותה ותמיד התנהג בקשיחות. אבא מסכן. הוא נולד בפולניה. היה בעל מלאכה
קטן. לצרפת הגיע לפני 35 שנה. שם היא נולדה. בדיוק בשנה בה פרצה המלחמה 21 .
שנים עברו מאז. אבא מסכן, אפילו לא הכירה אותו אז. מסרו אותה למשפחה נוצרית.
היא לא ידעה שהיא יהודיה. לז׳אנט היו הורים נוצרים. אמא הסתתרה ואת אבא לקחו
לאושביץ. אחרי המלחמה כשחזרו ולקחו אותה הם היו אנשים שבורים, מדוכאים, מרי־נפש.
אבא הפך אינואליד.
נדמה היה שהיא היתה עליהם לטורח. והם רצו להפטר ממנה. רק כשאבא קיבל פיצויים
מגרמניה, השתפר המצב. אמא קנתה חנות קטנה, מכרה בגדים. בשעות הפנאי עבדה בבית־חרושת
לטריקו. כמה פעמים ניסתה לברוח מהבית? אולי שלוש. פעם ברחה לקונסול ישראל
במרסיל, שיביא אותה לישראל. הוא החזיר אותה הביתה.
יום אחד יצאה עם חברה לראות סרט. מי זה היה? אולי ג׳ראר פילים. אחרי הסרט לא
היה חשק לחזור הביתה. אבא בין כה וכה איננו שם. היא גם די מבוגרת לעשות כרצונה.

דינה גולדמן (נזינזין) בתפקיד נוארחת
ו 11¥ | 7ר 1 1ה
1111 | 1\ #111 בג׳יפסי באר שבטיילת התל־אביבית.
בתפקיד זה היה עליה לארח לחברה ללקוחות הבאר ולעודד

בת .19 החברה הובילה אותה לבר קטן. כשחזרה הביתה, היתד, כבר השעה מאוחרת. אבא
היה שם. הוא היכר, מכות רצח. שלושה שבועות לא יצאה מהבית. רופאים, אחיות, וכמה
צלעות ושיניים שבורות. אחרי זה כבר לא היה טעם להישאר בבית. לברוח רחוק ככל
האפשר. לא לראות אותם יותר. אז בא הקיבוץ. הרבה קיבוצים. תחילה קרית־ענבים שבהרי
ירושלים. נוף נהדר. אחר כך סיור של חדשיים בהמון קיבוצים. אחר־כך אולפן לעברית
בבית־השיטה. אחר־כך קיבוץ צאלים שבנגב. מדבר. הלכה לשם מפני שחיפשה חברה
צרפתית. החברה שם היתד, סגורה. היו רק זוגות זוגות.
בקיבוץ היה טוב, אבל משעמם. בלילות לא היה מד, לעשות. יושבים ושרים ושרים
ורוקדים ריקודי־עם. ובאחד ר,לילות יזד, קרה. הוא היה חייל נח״ל ואלים. היא היתד, בודדה
ורעבה לאהבה ומבולבלת. לבד בארץ זרה. ואחרי זה לא היתד, כבר דינה גולדמן
בתולה --

״העי?ר להזמין משהאות״
עקבאלכרט היה חביב. לא מאותם הטיפוסים ד,מסואבים שנמאסו עליה. לא היה לו
7מה לעשות בלילה. היא הזמינה אותו לבוא לכסית. הוא העדיף את רוול. לא נעים
לקיבוצניק להיראות בכסית.
ברחוב דיזנגוף לא היה מקום חנייה. גם לא ברחובות הסמוכים. לבסוף נמצא מקום
ברחוב פרוג, בין שתי מכוניות סמוכות. רוול מלאה פרצופים. חתיכות מהודרות וגברים
מטורזנים. האם לא נראו יוצאי־דופן בתלבושתם הפשוטה?! פעמיים אספרסו ופיטסוסים.
קרא לי ז׳אנט, לא דינה. זה השם שקראו לי בבית. בקיבוץ קראו לי דינה.
--א ח רי אותו לילה באו לילות אחרים, והחיים בקיבוץ נמאסו. חיפה היא עיריפה. היא נסעה לחיפה, לבית־ד,חלוצות, אולי שנה עברה מאז. השכנה והחברה בחדר
היתד, צעירה ממרוקו. גם היא היתד, בקיבוץ ועזבה. חיפה איכזבה גם כן. עיר יפה, אבל
מתה. הולכים לישון מוקדם ובעבודה קשה להסתדר. בתל־אביב יש יותר סיכויים, בתל־אביב
אפשר לבלות, למצוא עבודה, לחיות.
בית־החלוצות בחיפה היה תחנה רק לשבועיים. היחס היה רע. ב־ 12 בלילה כבר סגרו
את השערים. בתל־אביב, סיפרה החברה, אפשר להסתדר. הן נסעו לתל־אביב. לא לקחו
מזתדות, כי לא היה מה להכניס בהן. אפילו הנעליים היו חסרות סוליות. הגוף הספיק
כדי לשאת את כל המלתחה.
הכירו להן את סימון, בחור מרוקאי. אמר שיוכל לסדר עבודה. אז עוד לא ידעה שהוא
סרסור־זונות. לחברה היה קל לסדר עבודה. היד, לה גוף טוב, ושערות, ואומץ־לב. היא
מצאה עבודה כמארחת בבאר, וידעה לרקוד טוב עם הלקוחות. בעל העסק ראה את נענועי
הירכיים שלה והציע לה מיד לעשות סטריפטיז. היום היא כוכבת. עובדת קבועה במועדון־
לילה, מתפשטת ומקבלת 300 לירות לחודש.
לה היה יותר קשה. הגוף היה מסורבל. לרקוד טוב לא ידעה. אבל ביחוד הפריעו
השערות. הקרחת הזו שעשתה בקיבוץ הרסה את סיכוייה. השיער צמח לאט, ותספורתה
הקצרה נראתה גברית. חשבו שהיא לסבית. בעצם גם לה הציעו לעשות סטריפטיז. היא
התבישה. אי־אפשר להתגבר על הבושה. אבק כשצלם מפציר בה, היא מצטלמת בעירום.
היה קיץ, ומועדוני־הלילה היו גדושים. סימון הצליח למצוא גם לה עבודה. בג׳יפסי בר
שבטיילת .״כל מה שאת צריכה לעשות הוא להיות חביבה ללקוחות, לרקוד ולהזמין מה
שיותר משקאות! זה הכל.״ זה לא הכל. אחרי המשקאות והריקודים רצו הלקוחות את
ההמשך. היא דחתה אותם. איזה תירוצים לא השמיעה? ״אינני יצאנית!״ ״אני מעדיפה
נשים!״ לפעמים לא היתר, ברירה. לא היה לה כסף כדי לשלם לבעל־המלון בעד החדר,
ומה לשלם בעד ארוחת־הבוקר. לא היתד, ברירה.
הלקוחות המבוגרים היו עדיפים. הצעירים ניגשומיד לעגין. המבוגרים יותר הסתפקו

אותם להזמין משקאות. הנערה הנראית משמאל, היא תמר
אלקיים, הסטריפטיזאית של מועדון הלילה חינגא באר, אשר
באותה תקופה שימשה אף היא מארחת בג׳יפסי באר.

ך 1ז ך ג דינה, היא ז׳אנט, באחד המועדונים
| | בהם עבדה. הבעת התוגה הנסוכה
על פניה אופיינית לצורה בה מילאה את תפקידה.

לעבוד בבר בדיוק כמו קודם לכן. הצעיר שלח אותה לגור בבית־מלון הגון ברמת־גן.
העולם נראה ורוד, הסיכויים טובים. קובה ישלם לה את המגיע לה ויחד עם 100 הלירות
של הצעיר היא תעשה הפלה ולא תחזור עוד לבארים. עברו רק שני ימים. קובה לא רצה
לשלם את הכסף. הצעיר טוב־הלב האמין בה יותר מדי, חשב שהיא תמימה. העולם נראה
שחור. הסיכויים אפסיים. אמא היתד, לוקחת כדורים לשינה. היא זכרה את השם. בבית
המרקחת נתנו לה את הכדורים. בלילה, בהדר־המלון הנקי, הראשון אחרי שורה ארוכה
של חדרי־מלון מזוהמים, היא בלעה את כל הקופסה.
בעל המלון שמע אותה מיללת. הוא פרץ את דלת החדר ומצא אותה מחוסרת־הכרה. הוא
הזמין משטרה ועזרה ראשונה. בתחנת מגן־דוד עשו לה שטיפת־קיבה. אחרי יום באה
המשטרה לגבות עדות. הם לא הוציאו ממנה מלה. שתיקה, רק שתיקה. הם רצו שתחתום
שהיא מתחרטת על מה שעשתה ולא תנסה להתאבד שוב. מה פתאום? בשביל מה לחיות?!
ברגע שישחררו אותה תתאבד שנית.
המשטרה לא קיבלה אפילו את השם. עזבו אותה במנוחה יומיים. במלון ברמת־גן היא
לא אכלה. רק עישנה סיגריות. יומיים לא טעמה דבר. אולי כך יבוא המוות. אחרי יומיים
בא הצעיר. הוא דיבר ודיבר. אולי בכל זאת כדאי לחיות? המשטרה קיבלה את החתימה
שהיא מתחרטת. הבטיחו לדאוג לה לעבודה ולהפלה. כסף לא היה דרוש. רק שתמצא
עבודה והכל יסתדר לבד. ושיגבו את הכסף המגיע לה מקובה.
המשטרה דיברה עם קובה. הוא שילם 50ל״י על החשבון. הצעיר טוב־הלב הילווה את
שאר הכסף. החברות הראו לה היכן אפשר לעשות הפלה.
״ אני דא זונה

ץהעכר. המשטרה לא השיגה מקום־עבודה. ברחוב דיזנגוף נצצו אורות הניאון, ברחוב
1בן־יהודה המתינו יצאניות בפינות חשוכות ללקוחות. היא הכירה את ויקי, יצאנית
מרוקאית קטנה שעזרה לה. יחד גרו. יחד נסעו לטבריה, לחיפה, לירושלים.
יום אחד, בצהרי היום, תפסה אותה המשטרה בחדר בצפון תל־אביב, בדירתה של אחת
הותיקות במקצוע. יחד עמה היה תייר צרפתי. הוא היה נפחד נורא. רק לפני זמן קצר
פגש אותה בכסית. הם נלקחו בניידת.
תא הכלא, במשטרת צפון תל־אביב, היה קר. בחוץ ירד גשם. תמסרי עדות ותצאי,
אמרו לה השוטרים. טיפשה, אל תספרי דבר, אחרת תפילי את עצמך בפח, אמרה לה
המאדאם שנאסרה יחד עמה. אבל הסורגים, החברה והקור הפחידו. היא סיפרה לשוטרים
הכל. למחרת שוחררה.
אבא המסכן, ודאי יחלה כשיוודע לו שבתו הפכה פרוצה מוכרת. זה יקלקל את שם
המשפחה המכובדת. כמה ניסה להשפיע עליה שתחזור? כתב שיתן לה בית וחנות־קונפקציה,
כדי שתוכל להינשא בכבוד. ביקש מידידים שביקרו בארץ שימצאו אותה ויחזירוה.
הם לא הצליחו למצוא אותה. עכשיו מאוחר מדי. עכשיו נשרפו כל הגשרים. אחרי שנתפסה
כפרוצה, אבדו ידידים. הצעיר טוב־הלב כבר לא אומר לה שלום ברחוב. יום אחד עצרה
אותו, שאלה מדוע הוא מפנה ראשו ממנה .״לזונות אינני אומר שלום!״ הדמעות באו
מעצמן .״אני לא זונה, הייתי מוכרחה הוא לא הבין.
ויקי, היצאנית המארוקאית הקטנה, נסעה להוריה בבאר־שבע. היא נשארה לבד. בלי
כסף. בלי ידידים, בלי עבודה, בלי סיכוי, רק עם רצון לחיות, בכל מחיר.
לפני שבוע הופיע צ׳ארלי. שלום מרדכי אלבז, המכונה צ׳ארלי. היא הכירה אותו בצרפת,
לפני חמש שנים. חמש שנים. זמן ארוך. היא היתה אז צעירה צנועה וחולמת. צ׳ארלי
היה חביב. אבל גם לו לא היה כסף. הוא מחכה עכשיו בכסית. לפנות ערב הם קבעו
פגישה. אבל עכשיו אין עוד טעם להיות עמו. אולי מהקיבוצניק הזה יצא משהו.
--יעקב אלברט סלח כשד,תבקש לחכות רק כמה רגעים עד שתבטל את הפגישהעם צ׳ארלי בכסית. צ׳ארלי היה שם יחד עם בוב, סמל ספורט בצבא. היו שתויים. אמרה
להם שמצטערת, היא יוצאת עם חבר שמחכה לה ברויל, הולכת אתו למלון. שלום.
יעקב אלברט ישב ברייל וחיכה. חצות ברוול, והוא קיבוצניק. בואי נלך למלון שלך.
רחוב דיזנגוף כבר ריק למחצה. רק אורות בודדים מחלונות הראוזה המפוארים. רחוב
פרוג חשוך לגמרי. המכונית במקום.
הוא התעלף מיד. בוב לחץ טוב את צווארו. הוא סמל־ספורט חסון. ברחוב אין איש.
איש לא ראה איך מריקים את הכיסים ואת הארנק. גם את השעון. עכשיו להיות רחוקים.
לברוח. שלא יהיו שום עסקים עם המשטרה.
בשפת־הים אין איש. אין כלום. גם בארנק לא היה כלום. רק שטרות וצ׳קים חסרי־ערך.
משוגע מי שילך לגבות אותם. השעון אף הוא זול. חבל. סתם הסתכנות על לא דבר. בחור
מסכן, הקיבוצניק הזה. הוא לא ימסור למשטרה דבר. בטח יתבייש. וגם אם ימסור, לא יכיר
מי היתר, הנערה. חסר בחורות בעיר?! לישון. לישון.
--לי שון. לילה ראשון בבית־הכלא. המזרון קשה. החדר מדכא. מה יהיה מחר?נאשמת בשוד מזויין, העונש הצפוי מאסר עולם. ז׳אנט גולדמן, בת־טובים מפאריס. דינה
גולדמן, מארחת־בבאר. דינה גולדמן, יצאנית. דינה גולדמן, נערת־פיתוי.
אבא ואמא יצאו מדעתם.

עצבות ליד הבאר

ליד דלפק המשקאות של מועדון לילה תל־אביבי
יושבת דינה גולדמן ומצפה ללקוחות. היא הפשילו
במיוחד את שולי חצאיתה לצורך הצילום, שנעשה בתקופה הראשונה שהחלה לעבוד כמארחת.
בלגימות משותפות ובריקודים. לפעמים היו גם המבוגרים מציעים להמשיך את הבילוי.
הסכומים היו גבוהים 50 .לירות 100 .לירות. כשלא היתר, זקוקה לכסף, סירבה-- .

התאגדות בכית־מרון

^יעק 3אלכרט, חבר הקיבוץ, הוציא את ארנקו. הארנק היה תפוח, כאילו היו בו הרבה
שסרי־כסף. הוא לא דיבר לענין. מוזר, חבר־קיבוץ עם כל כך הרבה כסף --
אצלה לא היה מעולם הרבה כסף. היו ימים שרעבה. בעבודה לא החזיקה מעמד הרבה
ומן .״היא לסבית,״ אמרו הלקוחות הצעירים .״היא מזלזלת בנו כאילו לועגת: הנה אתה
מוציא עלי חמש לירות, ושום דבר לא יצא לך מזה,״ אמרו המבוגרים יותר. אחרי נ׳יפס׳
בר, בא בר 55 ברחוב הירקון, ואחריו מונסניור שבאלנבי, ליד הטיילת.
הסיכויים לתפוס לקוחות כמארחת־בר פחתו. היא הלכה והשמינה. רק היא ידעה את
הסוג שלא העיזה לחשוב עליו: היא בהריון. ערב אחד פגשה ליד הבאר במונסניור צעיר
סימפטי ועשיר. הוא התעניין להכיר אותה מקרוב. עשה רושם של בעל לב טוב. היא ל<
מסוג המארחות שדואגות רק לנצל את הלקוח ולרוקן את כיסיו, אמר. הוא הבחין שהי;
מסובבת את ראשה בכוונה כשהמלצר מתקרב לשולחן כדי שתזמין עוד משקה.
הוא הבחין שאינה כמו כולן. למה שלא תחפשי עבודה אחרת, שאל, הרי במוקדם
במאוחר תהפכי לזונה, אמר לה. לו אפשר היה לספר, הוא עורר אימון. והיא סיפרה
היא מוכנה לעשות הכל כדי לצאת מהזוהמה הזאת, הכל. מוכנה להיות נערת אספרם
או לעבוד כפועלת בבית־חרושת לטקסטיל, הכל ובלבד שלא להמשיך להיות מארחת.
הגברים גועליים. כולם חושבים על אותו הדבר. אבל כדי לצאת ולהסתדר דרושים קשריב
הוא הקשיב ונראה כמתעניין. אפשר לספר לו הבל. עבודה לא באה בחשבון בשבילה
היא בהריון. בחודש הרביעי. הצעיר היה חביב. הוא ניסה לעזור. אמר שמוכן להלוות לר
כסף כדי שתיפטר מזה, ותוכל להתחיל בחיים חדשים. הוא הציע מיד 100ל״י. אבל זה
לא מספיק. כדי לעשות הפלה בשלב שהגיעה אליו, דרושות לפחות .250 אילו היתד
עושה זאת קודם היו מספיקות .100 אבל הם לא היו. היא עשתה את הצעד שחשבה שלא
תעשה לעולם. כתבה להורים שהיא בצרה, מוכנה לחזור, שישלחו כסף להוצאות הנסיעה
ליבו של האבא התרכך. הוא שלח לה את דמי הנסיעה חזרה. אבל כדי להשיג דרכון
היתר־יציאה ולרוץ במשרדים, דרושים שבועות 300 .הלירות שאבא שלח הלכו מהר. אפשר
היה לעשות בעזרתן חיים בחיפה ובנהריה, לצאת מהחיים העלובים ברחוב הירקון ובבתי
המלון המזוהמים ולחיות כמו גברת. אבל הכסף נגמר.
הצעיר היד, מוכן לעזור. הוא עזר לה לעזיב את העבודה במונסניור. זד, לא מצא חן
בעיני קובה, בעל העסק. הוא לא רצה לשלם את המגיע לה, כדי להשפיע עליה שתחזור

אל הכלא

נזבית־המשפט, שם נעצרה בפקודת השופטת לאה עוגן למש! 15
יום, כחשודה בביצוע שוד סזויין יחד עם שני חברים, מובלת דינח
כשהבעת אדישות על פניה, אל חנלא. השוטרת המלווה אותה מנסח להרחיק ממנח את חצלמים.

במרינה
ישן מעמוד ) 10

־ מען שלא יתכן כי צעיר, שהקריב כה
:ה למען המדינה, יפגע בבטחונד, כדי
ות בהצלחה עתונאית.
;חלטת השופטים: אלף לירות קנס, שים
מאסר־על־תנאי, עונש קל ביותר
ס לחומרת האישום. הסבירו השופטים: אף
לפון נהג בהרפתקנות, אין לחשבו לבוגד.
לגבי רפי עצמו, שכבודו היה חשוב לו
כד, יותר מכל עונש, היתד, זו קביעה
פקת. ובפעם הראשונה בילה ערב חסר
:ות עם אשתו הצעירה, שנישאה לו
עד, שעוד היתד, אפשרות כי יידון למאסר.

אורחים
תי מ טי קהבר • כאבי
האיש החזיק לפניו קופסא גדולה, שהיתר,
זולקת לתאים־תאים. בכל תא נמצאו גזירי
ן מלבניים בצבע אחר. לכל גזירי העץ
נותו הצבע היה אותו הגודל. האיש הוציא
ירים שונים בצבעים שונים, ד,ישווה ביר,ם
ושיחק עמם בידיו, כאשף במטפחות
.יא. הוא לא היה קוסם. פרופסור כלב
וניו, שהדגים החודש את קופסת הפלאים
לו בפני מורי ישראל, לימד מתמטיקה.
התופעה הכרונית המתגלה בציוניהם של

מטיקה ולפיסיקה במשך 10 שנים באוניברסיטת
לונדון. אולם כשנוכח שגם התלמידים
המגיעים אליו לוקים בתפיסה היסודית
שהקנו להם עם תחילת לימודיהם, עזב את
הקתדרה והחליט להפוך למיסיונר של המתמטיקה.
גטניו,
אב לשתי בנות מבוגרות וצמחוני,
עסק מזה שנים רבות בשיפור אמצעי הלימוד.
הוא חיפש אחר שיטה, שתוכל להקנות
תפיסה אחרת של המספרים. השיטה
נמצאה אצל המורה בעיירה קטנה בבלגיה,
ששמו קויזינר. קויזינר לימד את תלמידיו
חשבון באמצעות גזירי־עץ צבעוניים. לכל
גזיר אחד היה ערך משלו. לדוגמא: ד,גזיר
הקטן ביותר, שערכו היה , 1הוא צהוב.
ד,גזיר הגדול ממנו פי שניים, הוא ירוק.
ד,גזיר הגדול פי ארבע הוא אדום. על־ידי
כך קיבלו התלמידים תפיסה אחרת של המספרים
5 .עבורם היד, גזיר עץ שחור. אם
יחברו חמישה גזירים צהובים, שכל אחד
מהם הוא , 1הם יגיעו לגבר,ו. אולם 5
יהיה תמיד ערך נפרד — שחור.
גטניו נטל את שיטתו של קויזינר, פיתח
אותה עד תומה. הוא חיבר 13 ספרים על
לימוד מספרים בצבעים, יצר כמד, סרטונים
על נושא זד .,באמצעות שיטה זו הוא מצליח
ללמד את התרגילים המסובכים ביותר
באלגברה ובשטחים אחרים של המתמטיקה.

מתמטיקאי גטניו
2+4אינם 4+2

;למידים בישראל, היא הרמה הנמוכה של
־,ציונים במקצועות הריאליים ובשפות הז־
־ות. התופעה אינה ישראלית. היא אוניברסלית.
בכל מקום שונאים ילדים ללמוד
מתמטיקה ושפות זרות׳ נתקלים בקשיים
יבכשלונות. בכל מקום בעולם עושים התלמידים
את אותן השגיאות בדיוק. מדוע? היכן
ממונה סיבת ד,כשלון?
״בדרך הוראת המתמטיקה!״ טוען פרו־
9סור גטניו. גם כיום, כשלימוד המתמטיקה
למקצועותיה השונים אינו עוד ענין של
לימוד מיכני יבש, אלא מקצוע המבוסם על
המחשה חזותית, פעילות חברתית ומשחקים,
עדיין מתקשים רוב התלמידים בלימוד זה.
הסיבה לכך, לדעת פרופסור גטניו, נעוצה
|בעצם תפיסת לימוד המקצוע. הילד לומד
1את פעולות החשבון היסודיות שער, שתפי-
וסת המספרים אצלו היא שונה לגמרי מאשר
1אצל המבוגר. בעוד שאצל המבוגר פעולה
חשבונית כמו 4+2היא בדיוק אותה פעולה
|כמו ,2+4מאחר שהוא רואה כל מספר
1כשלימות אחת, הרי אצל הילד יש הבדל בין
שתי הפעולות. הילד רואה כל מספר נפרד
(בצירוף של מספרים 4+2 .אצלו זה 4+1
ואחר־כך .5+1ואילו 2+4היא פעולת־חשבון
המצריכה ארבעה שלבים ,2+1
4+1 ,3+1ו־.5+1
אי־ד,צלחתם של המורים לטעת בילד, עם
תחילת לימוד המקצוע, את תפיסת כל
מספר כשלימות בפני עצמה, מכשילה את
הלומדים בפעולות מתמטיות גם כשהם
מגיעים לכתה השמינית בגימנסיה.
השחור הוא שחור. כלב גטניו (,)49
בן למשפחה יהודית־מצרית ממוצא קסטיליאני,
הוא מולטי־דידאקט. הוא ד״ר למתימטיקה,
לפסיכולוגיה ולרפואה. הוא מרצה למתי

באמצעות
שיטה זו, מבטיח הוא על סמך
נסיונות, אפשר ללמד חומר מתימטי, הנלמד
עתה בבתי־הספר במשך 12 שנים, רק בשש
שנים. באמצעות שיטה זו מסוגלים ילדים
בגיל ,11 שהחלו ללמוד בגיל ,5לפתור תרגילים
שתלמידים בני ,18 בוגרי גימנסיה,
מתקשים בהם.
המיסיונר הנודד. לפרופסור גטניו
יש שיטות לימוד מהפכניות בהרבה שטחי
לימוד. הוא מלמד גיאומטריה וטריגונומטריה
באמצעות גלגל מספרים וגומיות, שפות
זרות רק על־ידי שיחד, חופשית, בלי ספרי
לימוד. הוא נגד משטר של קפדנות בכיתה,
דוגל בהסרת כל מתיחות ומחיצות בין
המורה לתלמיד. כאשר העביר שיעורים לדוגמה
בארץ בשיטותיו אלו, התגלתה עובדה
מפתיעה: דווקא התלמידים שנחשבו למפגרים
בלימודים ולחסרי־יכולת מחשבה, הצטיינו
י בתשובותיהם לשאלותיו.
לישראל הוזמן על־ידי בתי־הספר המקצועיים
של אורט, כדי לעורר את המורים
למחשבה על חידושים בהוראת המתמטיקה.
השפעת ביקורו היתד, עצומה. מורים מכל
בתי־הספר העלו דרישות לשמוע את דיעו־תיו.
הם נהרו בהמונים לסמנריונים בהם
הירצה. למרות שרבים מהם עדיין התנגדו
לשיטתו, מצאו בה אחרים פתרון מציל
לבעיותיהם. שני בתי־ספר עממיים, ביאזור וברמלה,
קיבלו את שיטת הוראח־ד,חשבון
שלו. משרדיו־,חינוך המליץ בפני המורים
על שיטתו, שנוסתה כבר בארצות רבות.
אם אמנם תתקבל שיטת הוראת החשבון
של גטניו בארץ, וכל תלמיד יצויד במערכת
גזירי עץ צבעוניים (העולה עשר לירות),
עשויים הורים רבים לחסוך לעצמם את הצער
שלבנם ״אין ראש למתמטיקה.״

במוחו חשוך במוס רעיו, התנחח הווי
ך* יום זוהי סביבה תמימה בהחלט. ב־
^ מרכז רמת־גן, בכיכר קולנוע אורדע
מצויים בתי־עסק מפוארים, בתי־מלאכה רועשים
בחצרות, עוברים ושבים לאלפים רצים
הלוך ושוב. אולם רק יורד הלילה, הרחובות
מתרוקנים והאורות כבים בחלונות הבתים,
מתחילים החיים במרתף של קולנוע אורדע.
הכניסה היא מצד שמאל לחזית הקולנוע.
חצר של חול מובילה עד לדלת פח אפורה,
ממנה יורדות מדרגות אל תוך המרתף.
הכניסה מוארת. הקיר המזוהם מקושקש
בציורים ובסיסמאות. אחת מהן :״קומתך
זקופה כתמר — שדיך כאשכוליות!״ כאן
הוא אולם הקבלה. בקצהו, על הדוכן, שורת
פסלים משונים. קוף מעשן מקטרת, דמות
זקן, דמות כושית.
מחדר הכניסה המואר מוביל פתח צר
אל שורת חדרים. זהו פתח עשוי מדיקט
שחור. כדי להכנם פנימה צריך להתכופף.
בפנים שוררת אפלה. לפעמים זאת חשיכה
מוחלטת. לפעמים מעמעם בה אור פנס
בודד, עטוף בניר מודעה אדום ואטום.
פטיפון משמיע מנגינות ג׳אז לוהטות
בחדר הראשון. במרכז החדר, על כן גבוה,
ניצבת דמות של פסל אשה. מסביב, לאורך
הקירות, כמה מושבים. בחדר השני חשוך
עוד יותר. ספת פינה מיושנת תופסת את
רובו. ממול, מושבים נמוכים על הרצפה
ממש. בחדר השלישי אפלה מוחלטת. רק
דרך צוהר קטן חודרים קרני אור הלילה
לפנים. גם בו — ספות ומיטות.
הקירות טחובים ומלוכלכים. מלבד הצוהר
בחדר השלישי אין אף פתח החוצה. החלונות
אטומים היטב. התקרה נמוכה מאוד,
גובהה כשני מטר בלבד. זוהי תקרת קורות
עץ. מעליהם נמצאת הבמה של קולנוע
אורדע.
זוהי התפאורה. ביום היא שוממה וריקה.
אבל מדי ערב, וביחוד בערבי שבתות, מוכחיים׳
!.כבר
נסים לתוכהחיים. ואילו
בחדר המדרגות שוררת צפיפות. זוגות חבוקים
מעשנים. צעירים בעלי בלוריות ענק
או זקנים קצרצרים, לוגמים משקאות מכוסית.
לחדרים עצמם אפשר בקושי להכנם.
כל סנטימטר מרובע תפוס. זוגות רוקדים
לקצב המנגינות הבלתי פוסקות ריקודים
סוערים. אולם לא כאותם הרקודים שבבתי־הקפה
לרקודים או החברות הסלוניות. הגופות
דבוקים. חלק מקפצים במחול מטורף
וחלק עומדים על המקום, כמעט ואינם
זזים.
על המושבים, על הספות והמיטות, על
הארץ ולאורך כל הקירות — זוגות בפוזות
שונות של התעלסות. הם צפופים. אחד על
השני כמעט. קשה להבדיל מי שייך למי.

מאחורי פח־אשפה

הזוגות אינם מוכרחים להיות גבר ואשה.
לעיתים קרובות זו אשה עם אשה. עצמת
ההתעלסות אינה קטנה בשל כך. החדר
השלישי, החשוך, נועד למגעים קרובים
יותר. כאן הזוגות הם כבר לרוב במצב
מאוזן לרצפה.
זהו המקום המכונה המרתף של איזי,
מועדון הביטניקים, או מרתף האורגיות
של רמת־גן.

כוד 8עם 3ו 7ם

ץ הו המקום שיצר בחדשים האחרונים
| הווי חדש בחיי הבוהימה הישראלית.
עד כה היה הוזי הבוהימה דל למדי. הוא
התבטא בעיקר בישיבה משועממת עד חצות
בבתי־הקפה של רחוב דיזנגוף, או במסיבות
הילולה פרועות מעת לעת. אולם מאז הפך
המרתף של איזי למוסד קבע, המאכלס
בעיקר את השכבה הצעירה של הבוהימה
הישראלית, נהיה הוא נותן הטון בהווי זה.
אפשר למצוא שם ערב רב ומגוון של
טיפוסים. שחקנים צעירים ממדרגה שלישית
מכל מיני להקות ופירורי להקות; זמרות
מתחילות; צעירות המחפשות זה שנים
דרך כלשהי להגיע לבמה; חניכות אולפנים
דרמתיים החולמות להיות כוכבות קולנוע
צעירות המגדירות את עצמן כמחברות
רומנים שלא התפרסמו מעולם; נערות בילוי
מופרעות; סטודנטים מכל המכללות שבמדינה;
חיילי נח״ל בחדשים הראשונים שאחרי
שחרורם — ערב רב ומגוזן.
הם באים בזוגות, בחברות או לבד. כאן
אין כל מעצורים. הקשרים נוצרים בין רגע,
המחיצות נופלות מיד. מזמינים לרקוד ומתחילים
בשיחה ובגיפופים. ניגשים ישר לענ-
ין, אין צורך בדרכים עקלקלות. סוף סוף
כל אחד יודע לשם מה הוא בא לכאן. אחרי
הרקוד תופסים מקום על הספה. בשלב
מאוחר יותר עוברים לחדר השלישי. אלד,
שסולדים מפומביות ביחסים, מסתלקים למקום
אחר.
כאן כולם מכירים את כולם, כולם
חברים של כולם, כמעט כולם מתעלסים עם
כולם. הכניסה חופשית. כל מי ששמע על
המקום בא. אין צורך לשלם. לפעמים
גובים לירה כדי לקנות משקה, להעלות את
מצב הרוח. בשעות המאוחרות של הלילה
כבר נמצאים כאן כמעט כל הצעירים והצעירות
שאין להם מה לעשות בעיר. נהגי
מוניות, נערי זוהר, מובטח להם כי לא
יבזבזו את הלילה. כאן אפשר לקרוא
דרור ליצרים. הכל חפשי.
הדמות היחידה היוצאת דופן בין ההמון
המשולהב, הנמצא בדרגות השונות של

נמצאים החלונות היחידים של מועדון ה־ביטניקים.
לרוב סגורים החלונות, ורק צוהר
קט! אחד פתוח לשם איורור. אולם זה וצר את האוירה המיוחדת והאנטימית של המרתף.

ברוזת־ג!

הדש המשמש מוכז לבוהימה הישראלית
האקסטזה המינית, היא דמותו של גבר
כחוש ומקריח שקוזצות שערות שיבה הופיעו
על ראשו. זהו איזי, בעל המרתף,
מארגן ההילולה וההוגה הרעיוני שלה.
למרות שהוא כמעט תמיד המבוגר בין
הנוכחים, הוא מוקף נערות צעירות, רוקד
בלי הפסק, כל רקוד עם אחרת. אצלו זה
איננו סתם רקוד. זה פולחן. הוא כאילו
מתפלל לאל מסתורי.
״שחררי את המתניים, הדגישי את עצמך
קלה,״ הוא נותן הוראה לבת זוגו ברקוד.
הצמדי אלי!״

היחסים חופשיים

^ יזי 0ך יעק )41( 0הוא יצחק רוזד
בלום׳ הוא אמן. הוא פסל. הוא חביב
וסימפטי ואדם מעניין. כשהיה בן 13 עלה
בדרך היבשה לארץ עם קבוצה של נערים
מעיר מולדתו תציג, שעל שפת הים

מתעצלים לבא מפני שהוא גר בקומה הרביעית.״
למה
הם באים לכאן?
״באתי לכאן עם חברה,״ סיפר צעיר
חסון ויפה־תואר, חייל נח״ל לשעבר, העובד
כנהג מונית .״החברה שלי היא מנתניה
ושמעה על המקום והכריחה אותי להביא
אותה הנה. אמרתי לה מה שקורה כאן,
אבל היא התעקשה לראות במו עיניה. באנו,
רקדנו בצפיפות ולא היה שום דבר חוץ
מזה שדרכו על הרגליים. היא משכה
אותי להכנם לחדר החשוך. ראינו זוגות
על השולחן, על הארץ. לחברה שלי נהיה
לא טוב, הייתי מוכרח לקחת אותה הביתה.״

אין מה לעשות באים לכאן,״ סיפר
סטודנט מהטכניון, תלמיד השנה השלישית.
״לפעמים אני נשאר בלי בחורות אף על
פי שבדרך כלל יש לי מספיק, אז אני בא
הנה. בדרך כלל אני מוצא מה שאני מחפש.

מת:זת למודעות השוס

זהו בנין קולנוע אורדע ברמת־גן שבמרתפו נמצא מועדון האורגיות של הבוהמה
הבאלטי. שש שנים עבד בפרדם. אחר־כך
התגייס למשטרת הישובים העברית, הגיע
עד למעמד של חוקר במשטרת המנדט.
ב־ , 1945 עזב איזי את השרות המשטרתי,
ניסה לפתוח בית־קפה ברמת־גן עם אחיו
הצעיר.
כאשר פרצה מלחמת העצמאות היה איזי
סמל צלפים בחטיבה קרבית בגליל. באחד
הקרבות נפצע והתעוור בעינו הימנית.
בשכבו בבית־החולים התחיל איזי לפסל,
התגלה כפסל בעל כשרון. הוא עבר לגור
ברמלה, עבד כסדרן בקולנוע המקומי,
המשיך לעסוק בפיסול עד שהתגלגל למר־תפו
של קולנוע אורדע ברמת־גן, ארגן
בו את האדרה המיוחדת.
״האמנים הם אנשים בודדים,״ אומר איזי.
״רציתי שתהיה לי קצת חברה אז הצעתי
לעשות שמח במרתף שלי. יש בו מקום
ואוירה. הכוונה שלי היתד, בהתחלה אחרת.
רציתי שיבואו חברה, לא הרבה, וידברו על
אמנות וגם על הפסלים שלי בין השאר.
אבל התחילו לבוא לכאן המונים. בכל
מקום אחר היו זורקים אותם. אצלי הדלת
פתוחה והיחסים חופשיים. אז מה יש אם
האנשים מתפרקים קצתי! ומה יש אם נערה
לסבית קופצת פתאום על נערה רוקדת
ומנשקת לה?! זאת ההתנהגות הטבעית
שלה. אני חושב שזה די בסדר מה שהולך
כאן. וזה גם לא המקום היחידי. יש משהו
דומה אצל צייר אחד בתל־אביב, אבל אליו

רפי הדוגמא הביטניקית

כך נראית חברה ביטניקית אמריקאית,
כפי שהיא מתוארת בסרטי
הוליבוד. הבוהמה הישראלית הצעירה מנסה לחקות אורח חיים זה, על מה שקשור בו.

הישראלית. מודעת הפרסומת לסרט הגס והעדין, בהשתתפות
נדיח טיילר ווליאם בנדיקס בפוזה אופיינית, משקפת את הוזי המרתף.
אולם הקולנוע והסרטים המוצגים בו, תורמים גם הם לאוירה.

כשמתחשק לי לתנות אהבים בחופשיות,
הינף מהתחלה בלי שום בעיות, אני בא
לכאן. נכון שלא תמיד אני מוצא. אבל
לפעמים בן.״
״באתי עם חבר,״ סיפרה פקידה תל-
אביבית .״שמעתי שעושים כאן שמח. רוקדים
ג׳אז בקצב חדש. באתי ורקדתי כמו
כולם. ניסו להתחיל איתי אבל החבר שלי
היה כל הזמן איתי. ישבתי לנוח ליד הקיר.
לידי ישבו שתי בחורות שהתגפפו. אחת
שמנה וממושקפת והשניה קטנה ויפה.
מהצד השני ישב בחור אחד. הוא ניסה
להתחיל עם הקטנה, .אל תיגע בה, היא
שייכת לי! ,צעקה עליו הבחורה השמנה.״
״עמדתי וחיכיתי לחבר שלי שיצא רגע
החוצה,״ סיפרה סטודנטית ירושלמית לסוציולוגיה.
על־ידי רקד זוג. לה קראו
חנה כפי שהבנתי. הוא היה בחור יפה
וממושקף. הם רקדו דבוקים. פתאום הרגשתי
שהוא שולח ידים אל גופי. גם זו
שרקדה אתו הרגישה וגערה בו. אז הוא
צעק עליה, :מה יש, אני צריך להיות רק

״באתי מתוך סקרנות עם חברים,״ סיפרה
גננת תל־אביבית צעירה .״לא באתי עם
חבר במיוחד וכל פעם הזמינו אותי לרקוד
אחרים. ניגש אחד עם זקן והציע לי לרקוד.
הסכמתי. תיכף הוא הידק אותי אליו. כשניסיתי
לדחותו הוא אמר לי :״את לא

מהמין שלנו?״ אחר־כך הוא לא עזב אותי
כל הערב. הוא התנהג באדיבות והתחיל
למצוא חן בעיני. ישבנו בחדר השלישי והוא
התחיל עם ידיים. דחפתי אותו, אז הוא
אמר :״אל תהיי טפשה, אין לך מה להתבייש,
כל אחד עסוק ב שלו״.
סיפרה עתונאית ידועה :״באתי לראות
מה המקום. אחד מזוקן הזמין אותי לרקוד.
סיפר שיש לו בעיות. אחיו מתחתן ואביו
רוצה שהוא יסתפר. אבל הוא איננו חושב
לשמוע בקול אביו. השאלה הראשונה ששאל
אותי באותה הזדמנות היתד :,את עוד
בתולה?״

אי 5ה הלסביות?
ך* ו 0המסקרים במקום הם סקרנים.
1הם באים פעם או פעמיים וזה מספיק
להם. המבקרים -הקבועים של המקום, ביניהם
כמה נערות שכבדות מופרעות, אינם אוהבים
לדבר על המקום, על הנעשה בו ועל
סיבות ביקורם. אולם די להיות ערב אחד
בחברתם, לקלוט קטעי שיחות מפה ומשם,
כדי לתהות על קנקנם.
״למה את היום כל כך זועמת?״ שאל
צעיר עליז צעירה בלונדית, שישבה בפנים
חמוצים בצד ובידה כוסית ריקה .״כולם
רעים אלי היום,״ היא ענתה לו .״אני לא
יכולה לסבול איך שכל ד,מגוהצים האלה

נדחפים לכאן. שיסתלקו למקומות שלהם.
מי צריך אותם כאן?״
״נכון שיש פה אוירה?!״ לחשה צעירה
תמירה לבחור עמו רקדה ,״אני משתכרת
רק מהריח. זה המקום היחידי בתל־אביב
שאפשר להתפרק באמת.״
״אני בא לכאן כדי להכין מלאי למשך
השבוע.״ סיפר אחד מתושבי המקום הקבועים
לצעירה .״אני קובע ארבע חמש
פגישות עם ארבע חמש בחורות למשך
השבוע.״ ״ואיך אתה לא מתבלבל ביניהן?״
שאלה הצעירה .״באמת שאני לא יודע, אבל
עובדה שאני לא מתבלבל.״
״איפה הלסביות?״ שאלה צעירה שטרם
מלאו לה 18 את חברתה ,״אני מתה לראות
מד, הן עושות.״
״זה בדיוק כמו הבטיניקים,״ אמר צעיר,
שישב כל הזמן לבדו׳ לעוד שלושה בחורים
שבאו עמו .״כמו הביטניקים שבסרטים.״
השם מועדון הביטניקים הפך שם נרדף
למרתפו של איזי. לא מכבר ביקשה אישיות
ידועה בועד־הפועל של ההסתדרות, ידיד
אמן :״אתה מוכרח לקחת אותי פעם למועדון
הביטניקים!״ כי מרפתו של איזי מסמל
בעיני רבים את הופעתם של הביטניקים בישראל.
הביטניקיזם
היא תופעה חדשה יחסית.
למרות שיש בד, הרבה מן המשותף לחברות
אקסיסטנציליסטיות שצצו בתקופות שונות
באירופה, זוהי תופעה המיוחדת לארצות־הברית.
היא נולדה לפני למעלה משנה בפרברי
הוליבוד וסאן־פראנציסקו, כאשר חבורות
צעירים בוהמיים החלו להתארגן בבתי-
קפה ומועדונים משלהם. סימני ההיכר שלהם:
מרידה במוסכמות החברה ובמוסרה,
חיי בטלה, סגנון דיבור מעוזת ומסולף,
צורה חיצונית פרועה והתנהגות שחצנית ו־פירצות
מוסכמות.
הביטניקים מתיימרים להיות אמנים, לרוב
אמנים שהחברה אינה מבינה אותם. ב־מועדוניהם
הם נוהגים להקריא יצירות ספרותיות
חסרות מובן, להתפתל בעיוזתים
משונים ובנאקות נרגשות לשמע היצירות
שמציגים אחרים. אולם בעיקר הם מפורסמים
בשל צורת הבילוי החברתית שלהם:
רקודים סוערים לקצבי ג׳אז חדיש ולוהט,
יחסים מיניים חפשיים, ואורגיות הנערכות
בפומבי במועדוניהם. הם נבדלים ממטורפים
או ממופקרים רק בזה שהתנהגותם שלהם
מלוזה באידיאולוגיה כביכול.
הביטניקים המקוריים היו סופרים ומשוררים
רציניים למדי. אולם תוך תקופה קצרה
נדבק אליהם המון ״צעירים זועמים״ ,שהפכו
את הביטניקיזים למה שהוא כיום. כיום
פשט הנגע כסרטן בגוף החברה האמריקאית,
נגע המאיים לשנות את סגנון החיים של
הנוער.
אולם הביטניקים הישראלים, למרות החידוש
שהנהיגו בהווי הבוהמי ובהקמת
מועדון ליחסי אהבה פומביים חפשיים, עדיין
רחוקים מהמקור האמריקאי.
הגדיר אותם לאחרונה הסופר הצעיר
שלמה שבא :״אם ביטניקיס פירושו מוכים,
אז אלה הם מוכיונים!״

אסנות
תיאטרון
זו טו ת פי דו סו פ ־ו ת
השועל והענבים( .תיאטרון זוטא)
הוא מהמפורסמים שבמשלי אוזופום: השועל
עבר ליד הכרם המגודר וראה ענבים
בשלים. כיון שלא יכול היה להשיגם יצא
ואמר: ענבי־בוסר הם.
השועל והענבים הוא גם המפורסם שב־מחזותיו
של המחזאי־משורר־מבקר הברזילאי
גילרמה פיגיראדו. בביצועו של תיאטרון
זוטא, אירע לו דבר דומה למה שאירע
לשועל שבמשל. אנשי התיאטרון ראו קד

העתונים, לעשות הכרה עם עמה של סין.
סידרת תמונות של הווי החיים, מוצרי
תעשיית־בית, יצירות אמנות סיניות, ספרים
ואלבומים, סרטונים ומאכלים סיניים, מהוים
את כל התערוכה.
אולם מדי כמה ימים מגיעים מברקים
מסין העממית, המבקשים דו״חות על ההת־ענינות
בתערוכה. כי היא משמשת כקשר
הממשי הראשון בין ארץ זו לבין ישראל.
התערוכה אורגנה ביזמה פרטית של הגרפיקאי
אוגוסט ז׳אק, שהקים לפני כשנה
ארגון לקשרים תרבותיים עם סין העממית.
למרות שהסכימו לעזור בהקמת התערוכה,
סירבו הסיניים בכל תוקף לשלוח כמה

בוכות הבלט הספרדי של פיקודי כפעולה
רגלים שבורות
מדיה מפורסמת, הקוצרת בכל הארצות, בהן
היא מוצגת (בעיקר ארצות דרום־אמריקה
ואירופה המזרחית) ,הצלחה רבה. כיון שאנשי
תיאטרון זוטא לא יכלו, או לא רצו,
להציג קומדיה, אמרו הם: דרמה היא.

עירית תל־ אביב־ יפו
זריכלה
וסידורס לי ם
ב ך ־ יטוגויה נזטזה בכר דיוך גוף .13 בול 24149 .

המנו י-
5י 1ל\ז

ארבו!
.בהלרגז.

(1(111
חברת ״יוכל״
מציגה את

תי א טרון ה מ ריונ טו ת
ה אי טל קי

בתכנית חדשה ונבחרת הצגת בכורה ביום ה/
18.2.60
באולם ״פאר״ בת״א
כרטיסים: לאן, כנף, רוקוקו,
רדיו־אוניון, מסך,
במה. שרותרון, שעשועון.

אולם היסודות הדרמתיים במחזהו של
פיגיראדו הם קלושים, ובעלי חשיבות משנית.
עיקר כוחו בטקסט השנון, רצוף המשלים
וד,אמרות, שבכל אחת מהן שוט
הצלפה של מגרעת אנושית אחרת. המחזה
אודות המתרחש במשפחתו של הפילוסוף
היווני קסנטוס, אינו, למעשה, אלא אוסף
דחום של דיעות פילוסופיות על האהבה,
יחסי־אנוש, על האמת והצדק ועל הכמיהה
לחופש.
האשה התאהבה כמפלצת. קסנ-
טוס (מאיר ינאי) הוא פילוסוף כסיל, שאשתו
מצמיחה לו קרניים בעת העדרו מהבית.
כשהוא מביא יום אחד אל ביתו את
איזופוס הממשיל, מכוער־הפנים (זיגמונד
טורקוב) כעבד, נרתעים מפני דמותו המפלצתית.
אולם לבסוף גובר יפי נפשו של
הממשיל החכם על כיעור פניו. קליאה
(רות שאלק) ,אשתו של קסנטוס, מתאהבת
בו, אינה משלימה עם אבדנו כאשר בעלה
משחרר את העבד בזכות הצלת רכושו בעצותיו
המחוכמות.
היא מכניסה אל כליו של איזופוס אגרטל
זהב ממקדש דלפי, מלשינה עליו, וכאשר
הוא נתפס עומדת בפניו הברירה:
להיזרק אל התהום אם הוא בן־חורין, או
להענש על ידי בעליו אם הוא עבד. איזו״
פוס בוחר למות כאדם חפשי בקראו:
״כל אדם בשל לחופש רק אם הוא נכון
למות עליו.״
מגרעתו העיקרית של המחזה, כפי שהוא
מוצג בזוטא, היא בחופר האחידות שבתפיסת
המחזה. בעוד שמאיר ינאי מגלם
דמות קומית מובהקת בכשרון, משחק פסח
גוטמרק את תפקיד שר־הצבא אוגוסטוס בצורה
גרוטסקית. רות שאלק, כקליאה, ואסתר
אשד ד,יפר,פיה, כמלי השפחה, מעצבות
דמויות דרמתיות ברצינות־יתר. זיג־מונד
טורקוב מצוין בתפקיד איזופוס, כמו
בכל שאר תפקידיו, אלא שהוא מגלם דמות
טראגית, שקשה להניח שהמחבר התכוון
להכניסה למחזה.
בסיכום: המחזה מעניין, זיגמונד טורקוב
מצטיין כשחקן, נכשל כבמאי.

תערוכות
3רדגרותה
פלאי פלאים מאיץ סין (פסג׳ התיאטרון
הקאמרי) היא תערוכה שנועדה
להראות כי סין האגדתית אינה כה פלאית
וכי הפלא הגדול ביותר שלה הוא מרצם
של אנשיה. התערוכה אינה עשירת מוצגים
ביותר, אולם היא נותנת הזדמנות לכל
מי ששמע על סין העממית רק מכותרות

דברים: חומר תעמולה מאיזה סוג שהוא,
ואפילו לא את דגל סין העממית, ותה סיני
אמיתי.

מאחורי הקלעים
ה בו ל דו ג • תקעו גו לי
להקה חדשה בשם זרקור, תוקם ב
קרוב.
הלהקה המורכבת מרבעיית השחקנים
יעקב בנאי, אלברט כהן, ברוריה אביעזר
והרצליה דוליצקיה, שהופיעה עד כה בחל-
טורות, החליטה לקחת את הענין ברצינות.
תכניתם הבאה תבוים על ידי במאי מקצועי,
שרגא פרידמן, ואת החומר ללהקה יספקו
יעקב בר־נתן, שמואל שי ודן אלמגור
כרגל ימין החלה העונה הנוכחית בהביטה.
לעומת העונה הקודמת, בד, הוצגה
בחודש פברואר הצגת הבכורה הרביעית
של העונה, הציגה הביסה עד כה רק שני
מחזות (ביקור הגברת הזקנה ו 12 המושבעים)
,תסיים את העונה ב־ 4מחזות נוספים
בלבד: המסע הארוך לתוך הלילה של יוג׳ין
אוניל, הדוד ואניה לאנטון צ׳כוב, שמשון
הגיבור, קומדיה מקורית מאת אלוף הר־אבן,
ולבסוף מחזהו המוסיקלי של ברטולד
ברכט אופרה בגרוש, שיבויים על ידי יוסף
מילוא אגב, אחרי שינוי שמות
הכספים הועלתה בהבימה ההצעה לשנות
את שם מחזהו של ברכט מאופרה בגרוש

לאופרה באגורה להקה ממזרח

אירופה תופיע בקרוב באחד ממועדוני־הלילה
של תל־אביב. הלהקה היא להקת־רקדנים
פולנית, שתגיע ארצה יחד עם
קרקס ורשה, תופיע באחד המועדונים לצידן
של נערות הסטריפטיז נבחרת
כדורגל, המורכבת משני צוותות, תבוא
ארצה עם קרקס ורשה. כל שחקני הנבחרת
הם כלבי בולדוג תיאטרון הבוכות
פיקולי, שיחדש את הופעותיו בארץ
בשבוע הזה, יופיע הפעם בלי שחקנו הראשי
— מיסד התיאטרון הד״ר ויטוריו
פודורקה, שנפטר לפני חדשים ספורים.
לזכרו יצרו יורשיו בובה מיוחדת בדמותו.
בתכניתו החדשה של התיאטרון הפעם ישנו
גם קטע, בו מופיעות בובות־רקדניות ספרדיות,
הגורמות בעיות למפעיליהן. על
הבובות לרקוע ברגלי העץ שלהן לקצב
הריקוד הספרדי, ומדי פעם שוברת אחת
הבובות את רגלה באמצע ההופעה. אגב,
פיקולי הוא אחד מתיאטרוני הבובות היחידים
בעולם, המופעל באמצעות חוטים. השיטה
המקובלת היא להפעיל את הבובות
באמצעות האצבעות על־ידי כך שמלבישים
אותן על הידיים וכל אצבע מניעה את אחד
האברים הראשיים — הראש וארבעת הגפיים.
גם גודל הבובות הוא שונה בכל ארץ
וארץ. בעוד שבגוש המזרחי מגיע גובה הבובות
ל־0 80״מ, הרי גובהן של בובות
פיקולי מגיע עד למטר, ואילו ביפאן מפעילים
תיאטרוני־הבובות בובות שגובהן מ־מגיע
ל־ 1.80 מטר.
העולם חזה 1169

גזתרבויתבר ער צפוריפ שאען צפגרי־בפש גנורנכנזים שאימן
נכעי־צאן־ברגר, ער גזכר גער רא כרגע— ער1זאגבעי\2ך ערדא.

האמנות צומחת בץ נקניקים, ה״ חג
נקרא בקיבוץ זו. ם לשפץ אין משקפיים
041154

01! 1$א 8 0

״האוניברסיטה של תל־אביב העניקה תואר־כבוד של
ד״ר לפילוסופיה למר אמיל דרייפוס, נדבן מבאזל ש־בשווייץ,
על זכויותיו בשדה הכימיה התעשייתית. האוניברסיטה
עומדת לקבל ממנו תרומה נכבדה.״ (הארץ).

מעד>פ>םממושקפות
הידיעה בעתונות היתה מדאיגה: כ־ 75 אחוז מן
האוכלוסיה, נאמר בה, סובלים מראייה לקוייה. נחרדנו
מאד ומיהרנו אל האופטיקאי הקרוב ביותר, כדי לברר
כיצד הגיע איגוד האופטיקאים למספר זה .״פשוט מאד,״
הסביר האיש .״ 50 אחוז מן האוכלוסייה הם למעלה
מגיל .40 כל אדם למעלה מגיל 40 סובל מראייה
לקוייה. שאר 25 האחוזים הם סתם קצרי־רואי, פוזלים
או בעלי ראייה פגומה.״
הסבר זה לא נראה לנו מדעי במידה מספקת. הרגשנו
מוכרחים לראות אח מזכיר האיגוד הארצי
שאנו
של האופטיקאים, כדי להפיג את חששותינו. הוא נתגלה
לנו כגבר צעיר ומקסים, בעל שפמפם אירול־פיליני,
שאמר באדיבות שהוא מוכן לשוחח על הבעייה, בתנאי
שלא נזכיר את שמו .״זד, האתיקה של המקצוע,״ אמר
מר ראובן גרזובסקי.
כל שנה, הסביר, מתקיים כינוס ארצי של האיגוד,
שכמו בכל כינוס אחר מעלים בו בעיות. אחת הנקודות
חוסר שימת־הלב מצידו של הקהל לשמירת היתה בריאות עיניו. שאלנו מניין לקח את הסטטיסטיקה
המדאיגה, ונענינו שמתוך פרוספקט של מוסד חשוב
באמריקה בשם מ410ט; 3411מ.864461^ 181011 1
כיצד זה מתאים לישראל, שאלנו בספקנות .״אני
חושב שזה חתך בכל העולם,״ הבטיח לנו מר גרזובסקי,
שהואאישית אינו מרכיב משקפיים .״זה לא משנה.
אם מתוך 180 מיליון אמריקאים סובלים 75 מראייה
לקוייה, זה היינו הך גם כאן. אלה הם אחוזים, לא
מספרים.״
כנגד זאת נסתתמו טענותינו, ולחצנו את ידו של
מר גל־עזר, אף הוא אופטיקאי, שהצטרף לחברתנו.
״כל אדם יש לו מספר נעליים, חולצות או עניבות,״
ניסה להסביר לנו במלים מספר את נקודת־הראות
של האופטיקאים .״אם נקרעות לו הנעליים, יש לו
נעליים רזרביות. אבל אם נשברים לו המשקפיים, הוא
נשאר עיוור.״ ראינו בדמיוננו במעורפל אדם מגשש
באפלה, ושמענו שאחת ממשימותיהם של האופטיקאים
בארץ היא להחדיר לקהל את התודעה שעליו לקנות
משקפיים רזרביים. שבחורה, למשל, תקנה לעצמה
משקפיים לבוקר, לאחר־הצהריים, ומשקפיים לקוקטייל.
שאלנו מה בנוגע לאימרתה המפורסמת של דורותי
פארקר, שגברים אינם עוגבים על נערות מרכיבות
משקפיים, והצטערנו לשמוע שהאדונים אינם מכירים
אותה. לעומת זאת לא ידענו אנו, שבהולנד נערכת מדי
שנה תצוגת אופנה
למשקפיים ונבחרת
מלכת המשקפיים.
״אם היא מספר חזק,
היא זוכה,״ אמר מר
גל־עזר, שנתגלה כבעל
ההומור מבין
שניהם .״בכלל, אני
חושב שמה שהוסיף
לסקס־אפיל של מרי־לין
מונרו בכיצד לצוד
מיליונר — היו
המשקפיים.״
״חשוב מאוד, לדעתנו,
שגם עורכי־דין
צעירים ירכיבו
משקפיים עבי־מסג־רת,
גם במקרים שראייתם
טובה. זה אפקטיבי מאוד בבית־המשפט,״ הסביר
.״זה נותן לו גם שהות לחשוב. כאשר הוא רוצה
להרוויח זמן — כל מה שעליו לעשות הוא להוציא
ממחטה ולנגב באיטיות את הזכוכיות.״
שאלנו אם יש איזושהי תרופה לליקויי עיניים.
״ודאי!״ אמר גל־עזר בהלצה ,״צריך לאכול המון גזר.
השפן אוכל גזר. יש לו משקפיים?״

עבוד ה בלתי מ כני ס ה
השתדלנו שלא להתבלט באולם ההרצאות של בניין
בית־הספר לפעילי ההסתדרות, שם נערך כנס המחסנ־איות
של איחוד הקבוצות והקיבוצים. העפנו מבט על
מפת ישראל, שהיתר, תלוייה בגודל כמעט טבעי על
הקיר, חייכנו חזרה אל ברל שהביט בעיין טובה
וחכמה מציור בגובה של כל הקיר השני על החברות,

והשתדלנו שלא להסתכל יותר מפעמיים בשפמה היב־ניאלי
של מחסנאית אחת, שישבה וסרגה משהו שחור.
קבענו בסיפוק שהחברות, שהיו רובן צעירות, באו
לבושות במכנסיים כמעט עירוניים, בנעליים חמות,
בסוודרי אורלון, ואפילו בכמה חליפות, והתפלאנו
לראות שאופנת הסריגה בהרצאות עדיין קיימת.
היינו מרותקים ממש לשיחתה המאלפת של החברה
חנה שושני, שמסרה אוטוביוגרפיה קצרה ונמרצת
על עצמה. כיצד לחמה משך שלוש שנים להגדרת
תפקידה של העובדת במחלקת ההלבשה, כיצד עמלה
לשכנע שאין ענף מכנים וענף בלתי־מכניס, שהעבודה
במחסן היא חשובה, כיצד הסבירה את ההפסד
הכלכלי והחברתי, כתוצאה מחוסר־הבנה שהגיע הזמן
לשכלל את תנאי העובדים במחסן .״לא פעם יצאתי
בהרגשה כאילו לא פעלתי ולא כלום,״ הודתה ,״אבל
לא התייאשתי וזה לא הפריע לי. אני יכולה לציין
שיש מה לקצור. כל ציבור המחסנאיות הנמצא כאן,
ראה בקרן־אור כי השתנה היחס. עשו ועושים.״ מכל
זאת הבינונו, שמעתה תהיה רשות מיוחדת בקיבוץ
שתעסוק בענף הצריכה של המשק.
״הבעייה הקשה של המחסן,״ קבעה החברה שושני,
שלא יכולנו להחליט מאיזו בהמהטובה עשוייה פרוותה,
היא המכבסה .״היא מטרידה את כל זרמי ההתיישבות.
לא רק אותנו. גם את כל הארץ. הבלאי כאן הוא
פנטסטי לעומת ארצות אחרות. זוהי תוצאה של תהליכי
המכבסה. אם יש במכבסה ציוד חדיש, אפשר להוריד
את הבלאי ב־ 40 אחוז״.
״אין מקום לדעה המוקדמת,״ חזרה החברה שושני
והדגישה ,״שעבודות־בית היא עבודה פחות חשובה.
אדם לא מעריכים לפי סוג העבודה שהוא עובד, כי אם
לפי התועלת שהוא מביא. לא מספיק להדביק למישהו
שלט של עבודה כאילו מכובדת. לכל עבודה יש ערך
שווה. בגישה כזאת אין רגש נחיתות וחוסר־סיפוק.״
הצטערנו לשמוע שעשר מבין 60 החברות שהתכנסו
לארבעת ימי הכנס, תצטרכנה למצוא לעצמן מקום לינה
אצל מכרים או קרובים. הערכנו את רוח ההקרבה

של אלה שהתנדבו להוריד את הכלים מן השולחנות
אחרי הארוחות ואיחלנו להן בילוי נעים בהצגת ביקור
הגברת הזקנה. מה שרצינו לדעת הוא, מי החברה שנד
תוך תיקה, שהיה בין כל התיקים והמזוודות, ביצבץ הזוג.

ל סי ר, לאלקיר
נמנענו בטאקט מלשאול את מודענו, יצחק וקסנבאום,
שבמזללה הקטנה שלו מטעמי נקניק ברחוב דיזנגוף,
אנו אוהבים לאכול מרק גולאש — לפשר הכיפה
הקטנה החדשה שלראשו. מר וקסנבאום, הנוהג לספר
לכל עתונאי הנכנס אליו, שבעצם גם הוא היה פעם
עתונאי בהבוקר — נאנח ואמר שהרבנות עושה לו
צרות. הוא חייב לחבוש כיפה, אחרת תיפגם כשרות המקום.
כדי להפיג את עגמומיותו, ביקשנו ממנו שיסביר
לנו את פשר יצירותיו, התלויות על שלושה מקירות
חנותו — מול הנקניקיות והנקניקים. פרט לכל הציורים,
ניתן לראות שם לוחות מזונית, עליהם קבועות קוביות
בגדלים וצבעים שונים, המחוברות בחוטי ניילון צבעוניים•
״אני קורא לזה אבסטרקט,״ הואיל מר וקסנבאום
להסביר .״הגישה היום באמנות היא להביע מצבי־רוח
מסויימים באיזו צורה שהיא, עם האמצעים שיש תחת
היד.״ שאלנו מה קורה אם באמצע מצב־הרוח נמצא,
למשל, מטאטא תחת היד, ומר וקסנבאום אמר בכובד
ראש שגם סיבי מטאטא יכולים להיות אמצעי ביטוי.
הרעיון הגדול בא לו כאשר שיחק פעם עם קוביותיה
של ילדתו .״מאחר שגורסים שהאמנות עוברת לגישה
ילדותית, למה לא לקחת צעצועים של ילד, וליצור
משהו יפה במערך מסויים?״ שאל אותנו מר וקסנבאום,
שאלה עליה לא ידענו לענות. שאלנו באדיבות אם אין
שיטת־ציור מעניינת זו מזכירה במקצת את ציוריו
הנעים של יעקב אגם ונענינו שלגמרי לא. אצל אגם
הציורים הם יותר דקורטיביים ונעים. אצלו הם קבועים.
ובכלל, הציירת ג׳ניה ברגר אמרה לו, למשל, שזה
יפה מאד ועליו לן זתמסר לזה יותר. אך אין לו הזמן
לכך. הבית אצלו מלא ציורים, ואשתו מלכה ממש
העיפה אותם מן הבית. לכן תלה חלק מהם בחנות.
״היא מתרשמת יותר מריאליזם,״ ניסה להצדיק אותה.
״בכלל, צריך להשתמש בציור יותר בדיקט *!ו
במזונית מאשר בבד,״ גילה לנו .״זה נשמר יותר. אם

רוצים שהיצירה תשמר לדורות הבאים. ,צריכים להשתמש
בחומרים טובים. הציורים שמציירים היום לא
יחזיקו מעמד יותר מ־10־ 15 שנה.״
חרדנו ליצירותיהם של זריצקי, מוקדי, כהנא, מרסל
יאנקו ואלה הפשוטות והמוקדמות יותר של יצחק
וקסנבאים. ניסינו להסיח את דעתנו מגורלם בהתבוננות
אינטנסיבית בציור על בד של וקסנבאום, שהיה מחולק
למספר משולשים, בתוכם דמויות ארכאיות שונות.
״זה משהו חדש בשטח הסרט,״ הסביר מר וקסנבאום,
״כאן רואים כלבים
או תנים. רציתי בזה
להביע את השממה
בלילה גשום. אתם
רואים את הרפלקט
של המיים? כאן,
בפינה, זאת היצאנית.
אין לה פנים.
בכוונה. זה ערטילאי.
למעלה למעלה, בקצה,
מסתכל יהודי
דתי עם זקן ופאות,
שהוא סמל הצניעות,
על שני הטיפוסים
של פושעים
ורועי־זונות של השטח.״

יצחק וק0נ־באום,
אשר פרט למקצוע העתונות השתלם גם בחקלאות
בארצות־הברית, ואשר סיסמתו ביחס לחנותו היא
״במקום להכניס לקיר — אני מכניס לסיר״ —
כלומר, הוא מעדיף לבשל מאכלים טובים מאשר להכניס
שיפורים מיותרים־לדעתו בחנות — מרגיש שהוא
רוצה ליצור משהו. עדיין לא החליט באיזה שטח.
כאן התנדב לספר שכתב מחזה וגם תסריט .״שם
המחזה: הוא חי אצלנו. מטרתו לקרב את הלבבות בין
הערבים והיהודים. זה על ילד ערבי שנאסף פצוע
באחת הפעולות של צה״ל. הוא גדל אצל משפחה שהילד
שלה נהרג באותה פעולה. כתוצאה מהחינוך
הטוב וההשכלה שקיבל בטכניון בחיפה — הוא נהפך
למהנדס. כשהוא מקבל את תעודת־המהנדס שלו, רואה
בו האמא המאמצת שלו את הילד שלה. היא מקבלת
התקפת־לב על המקום ובקשתה האחרונה: שיקדיש את
חייו לקירוב הלבבות בין שני העמים. מה שרציתי
להוכיח הוא שאם לוקחים את הילד הפרימיטיבי ן נותנים
לו את החינוך הטוב שלנו — נעשה ממנו בן־אדם.
צבי פרידלנד רצה להציג את זה בלהקת הנח״ל, אבל
אמרו לו שהאווירה לא מתאימה, שאכתוב כך לערבים.״
הוא ניגש אל מאחורי הדלפק והוציא מתוך תיק
מרופט במקצת מחברת שדפיה מחולקים לשניים .״זה
התסריט,״ הסביר .״בצד אחד כתבתי את הדיאלוגים
ובצד השני את התמונות שיש לצלם. שם הסרט:
הסיגריה האחרונה או הפגישה על הגשר.״
״זה משהו חדש בשטח הסרט,״ הסביר מר וקסנבאום
שכתב את התסריט בעברית. פקידת השגרירות בוזאשינג־טון,
התנדבה לתרגם אותו לאנגלית, כדי לעניין את
הוליבוד .״כתבתי אותו במשך שבוע אחד.״
לקחנו מידו את המחברת והצצנו ברשימת הנפשות
הפועלות:
ג׳ון ברקליי — טתונאי בן ,32
צ׳ארלי — נושי מצחצח נעליים,
ג׳פרי — קצין חקירות,
מייק — סמל משטרה בן ,38
ביל — שוטר בן ,32
דיק — מוזג משקאות,
לילי — יצאנית.
״פה יש סיפור,״ אמר ,״על אדם שבאשמתו נהרגו
אשתו והילד שלו בתאונת־דרכים. הוא מתייסר. כשהוא
נשאר לגמרי בודד, הוא לא מוצא יותר טעם בחיים
ומחליט להתאבד. השאלה אצלו היא מתי ואיך. כשהוא
קונה חפיסת סיגריות, הוא מחליט שכאשר יסיים את
הסיגריה האחרונה, יסיים גם את חייו. בין עישון
סיגריה וסיגריה מתרחשות אפיזודות. המתח בסיפור
הוא שכל רגע נעלמת סיגריה. כשהוא צועד על הגשר
להתאבד, הוא רואה בחורה שרוצה להתאבד. יש הסיפור
שלה, כמובן, ומה שקורה אחר־כך — את זר, אני
משאיר לצופה. הסיום הוא, שהוא מזמין אצל המלצר
חפיסת סיגריות. כשהוא מעשן הוא אומר: אם אני
מעשן — סימן שאני חי.״
עלעלנו בתסריט ונתקלנו ברפליקה:
ל־לי :״לא ג׳ון, לא, לא, לא!״
״הראיתי את התסריט לשחקן ההוליבודי צ׳ארלס
קורבין. הוא אמר שאם יש מישהו שיגלם את ג׳ון, הרי
זה רק גרגורי פק. הוא יפגיש אותי אתו. אבל לא
נפגשתי אתו, כי לגרגורי פק היו אז בדיוק צרות.
הוא התגרש מאשתו. אבל יואל זילברג שמע את
הסיפור. הוא מאד התרשם.״

ספורט
כדורגל
הנ ה אנ חנו, פ ר טיזני
על מאורעות השבוע בכדורגל
מכפר שייע גלזר :

פרסגוו: עממי, לועים ומזין
זה שלושה חודשים שחברת ארומטיק,
תעשיית מזון בע״מ, מייצרת בבית־החרושת
שלה באזור ד,תעשיה בלוד
(בתמונה למעלה, ענו מגדל הייבוש
מימין) מוצר עממי רב־ביקוש, הלא הוא
פרסמו, האינסטנט אבקה ס/״ 100 נמס,
העשוי מאלטקפה בתוספת 25 קפה
טהור. בעלי ארומטיק, שהם בעלי מקצוע
וותיקים בענף הקפה, ושלושים
הפועלים, מייצרים את פרסטו, שכשמו
כן הוא — אבקה שוזת־קפה, המוכנה
בן־רגע•
פרסטו, הנמכר באריזתו הנאה במחיר
של בלירה וחצי הקופסה (,ממנה אפשר
להפיק כ־ 35 ספלים) ,התקבל יפה בין
עקרות הבית והמסעדות והוא מועמד
רציני ליצוא לחוץ־לארץ, אחר שכבר
נתקבלו פניות ממספר ארצות אירופאיות.
ארומטיק, שהיא חברה מאושרת,

מתעתדת לייצר גם קפה נמס טהור —
במפעלה החדיש, שכל מתקניו מודרניים
ביותר ובו הכל אוטומטי ויד אדם אינה
נוגעת במאומה.
כמו רוב המפעלים הגדולים לקפה
נמס המייצרים את תערובת המאלטקפה
(אפילו נסטלה, בעלת הנסקפה, מייצרת
את התערובת הזאת) ממליצים מאד גם
בארץ על פרסטו, המוכן לשימוש תוך
שניות, המזין והטעים. אגב, השימוש
הכי טוב הוא בתוספת מעט חלב או,
אם מגישים אותו לילדים, כוס חלב עם
כפית פרסמו. יש לציין כי אחוז הקפי־אין
בפרסטו הוא נמוך, אך טעמו כטעם
קפה נמס נקי. כן יש להוסיף כפית
קטנה של סוכר בלבד כי המאלט ב־פרסטו,
מכיל אחוז ניכר של סוכר
טבעי, הבריא לגוף במיוחד.

שחקן כדורגל בלי רגל זה כמו ראש ממשלה
בלי ראש. אני הייתי כזה השבוע. הקרסול
המרגיז שלי לא איפשר לי להשתתף
במשחקים, ולמרות שזה לא היה חסר לי הרבה,
לא יכולתי לחיות בלי זה. אז במקום
לשחק הלכתי לראות משחקים.
המשחק הראשון שהלכתי להשקיף עליו
היה משחק נבחרת הכדורגל של ישראל נגד
פרטיזן. אני לא צריך להגיד לכם שקבוצת
פרטיזן היא מהטובות בקבוצות שמבקרות
בארץ, ובארץ מבקרות רק קבוצות טובות,
קבוצות שמנצחות את הקבוצות שלנו. אבל
האמת היא שלא הלכתי למשחק בשבילם.
פרטיזנים כבר היו לי מספיק במלחמה. הלכתי
לראות איו הנבחרת מסתדרת בלעדי.
המשחק הזה הזכיר לי את הלקח נגד
סטאנדארד ליאז׳ לפני הנסיעה לפולניה. הוא
התחיל בעצבנות, עם הרכב לא ברור, כשכל
פעם מנסים מישהו אחר. בעיקר היה חסר
משחק הצוות שהפגינה הנבחרת במשחקיה
האחרונים. הצעירים שהוכנסו למשחק עדיין
לא תפסו אוז הפרינציפ של משחקים בינלאומיים.
גם הקהל היה בהחלט לא פייר. כש־לקיצוני
השמאלי שלנו, יאנג, לא הלך, הקהל

דקות ובו הובילו .0:1אבל הם הבקיעו את
השער הראשון בדיוק באותה דקה כמו במשחק
הראשון.
הפתעת הסיבוב הראשון היתד, מכבי נתניה.
נסעתי לראות אותה משחקת בשבת נגד
הפועל תל־אביב והתאכזבתי. מכבי נתניה,
הבלתי־מנוצחת בביתה, הפסידה בביתה בצורר,
שלא תשכח אותה. נתנו לי שם כבוד
מלכים והושיבו אותי ליד שולחן על המגרש.
הרבה מהקהל היו בטוחים שאני בטח
מאנדי בעצמו, והתחילו לצעוק לי בהונגרית.
כדורגל גדול לא ראיתי, אבל לחימה גדולה
כן. למכבי נתניה, למרות שהפסידו, מגיע
השם פרטיזנים יותר מלפרמיזן מיוגוסלביה.
הפועל תל־אביב ניצחו בגלל המשחק הטוב
ביותר שלהם שהיה בעונה. הם פשוט עשו
קרקס מהגנת נתניה, ואם לא הבקיעו יותר
משלושה שערים, זה בטח רק בגלל שהם לא
יודעים לספור יותר.

הדרב ה ג דו ד
עם סיום הסיבוב הראשון של משחקי
הליגה הלאומית בכדורגל היה ברור דבר
אחד — העיר חיפה הצליחה לגזול מתל-
אביב את אחד מכתריה. תל־אביב נשארה
אמנם עיר התרבות והאמנות, אבל חיפה
הפכה לעיר הכדורגל.
כדורגלני שתי הקבוצות החיפאיות הצליחו
לשבור מסורת בת עשרות שנים, בה

111 111111111 וווו<זוו!יו(והרחו

מוצרי 7זר >גה

התנגשות הדמים כדרבי החיפאי
5תפרים בגולגולת

כולם מחפשים אותו...
מצאוהו בחוברת מסיפורי
המערב הפרוע.

שהופיעה ונמצאת למכירה
בכל הקיוסקים
76 עמ׳

50 אגורה

חסס

• אפודות
*,שמלות
+וחליפות
סרוגות

מיוצר ע״י
טריקוטד להשיג
בחנויות המובחרות
בארץ ובעולם.
פרסום אבני

התחיל לצחוק ולצעוק ״יאנג הביתה!״ יאנג
כל כך התבלבל עד שבמקום ללכת עם הכדור
לכיוון שער היריב, הוא הסתובב אחורנית
והתחיל להתקדם איתו לשער שלנו.
השופט עזר לשחקנים. במחצית הראשונה
הובילו הפרטיזנים .0:1הם יכלו
אולי לתת יותר, אבל גם הם לא יודעים
לבעוט טוב מרחוק. בחצי השני השתפרה
הנבחרת בהרבה, שלטה רוב הזמן, אבל לא
הלך לה. אפילו כשהשופט הצטרף לשחקנים
שלנו וניסה לעשות להם טובות על־ידי שפסק
פנדל אחד והוציא את אחד השחקנים
היוגוסלבים כדי לאזן את הכוחות, לא עזרה
השליטה, והפסדנו . 1:2
אני חושב שהמשחק הירוד של הנבחרת
לא היה דווקא מפני שאני, או מתניה, או
מישהו אחר ששיחק בהודו, לא שיחקנו.
פשוט, אחרי שורת הישגים עלו החברה למשחק
עם בטחון מופרז ביחד עם עייפות
ממשחקי הליגה. אם רוצים שהמחזה הזה לא
יחזור בחודש הבא, במשחק נגד יתן, כדאי
שיתנו לנו קצת לנוח.
לא יודעים לספור. בשבת הלכתי לראות
איך שנגמר הסיבוב הראשון בליגה הלאומית.
הסיבוב הזה היה אחד הגרועים
ביותר בשביל מכבי תל־אביב בשנים האחרונות.
כבר שכחתי מתי היינו במקום הזה
בליגה כמו היום — מקום שישי. ומה שמעניין,
שאת רוב הנקודות שלנו חילקנו השנה
דווקא לקבוצות התחתית בליגה. אז ניצלתי
את השבת לראות איך משחקות הק־בוצות־הכוכבות
האלה.
בהתחלה הלכתי לראות את אלופי התחתית.
מכבי יפו ובני־יהודה. ומה שאני מוכרח
להגיד שבני־יהודה היא הקבוצה האנד
ביציונית ביותר בליגה, והנצחון שלהם 1:2
היה משכנע וברור. הם שלטו ברוב שלבי המשחק.
ההתאחדות היתד, קצת לא פייר כלפיהם,
ונתנה להם לשחק מחדש מהתחלה
משחק שהופסק בפעם הקודמת אחרי 45

היווה הדרבי התל־אביבי, בין מכבי להפועל
את משחק העונה. כשנפגשו השבת כדורגלני
מכבי חיפה עם כדורגלני הפועל
המקומי, היה זה לא רק המשחק הקובע
ביותר של הסיבוב, אלא גם המרתק וה־מענין
שבו. קהל שיא של 13 אלף צופים
בא לחזות בו.
כבר משעות הבוקר המוקדמות תפסו
צופים מקומות ביציעים. כביש סטלה מריה,
המתפתל אל מרומי הכרמל והנשקף אל
המגרש היה דחום במכוניות ובמאות צופים
שלא הצליחו להיכנס לאיצטדיון בגלל
הצפיפות.
כלי צילומים. כדורגלני הפועל הגיעו
למגרש ישר מפנסיון בו בילו את סוף
השבוע, ואליו לא ניתנה גישה אפילו לנשותיהם.
המכבים נפשו באמצעות משחקי
קלפים ושתית קפה במועדונם.
__ כאשר החל המשחק, התברר שיהיה זה
דרבי אופייני. שתי הקבוצות שיחקו משחק
פתוח וחזק וכבר בדקר, החמישית התנגשו
שני שחקנים, אורי וינברג מהפועל,
עם ישעיהו אלון, בלם מכבי. הם התרוממו
אל הכדור, החטיאו אותו ופיצחו איש את
ראשו של רעהו. אלין חזר למגרש אחרי
שאיבד את הכרתו.וינברג הובא לבית־החולים,
סרב שיתפרו את הקרע בעורו,
דרש תחבושת ארעית וחזר למגרש. רק
אחרי המשחק נעשו בראשו חמישה תפרים.
למרות
השליטה של המכבים בתחילת
המשחק, כבשו כדורגלני הפועל 2שערים.
דקה אחר הר,פסקה הביא אמר ממכבי
את התוצאה ל־ 2:1והמשחק התנהל תוך
מתח גובר והולך לקראת סיומו.
אולם התוצאה לא השתנתה עוד. המכבים
המנוצחים ירדו חפויי ראש, סרבו
להצטלם עם המנצחים. הפועל חיפה זכתה
באליפות הסיבוב הראשון, שבשנה שעברה
היתד, שייכת ליריבתה.
העולם הזה 1169

אנשים
פסוק ה ש בו ע
ראש הממשלה דוד כן־גוריון בכנסת
:״הקדוש־ברור־הוא יצר אדם שאי־אפ־שר
לסגור את פיו, אולם אדיסון יצר מכשיר
מדבר שאפשר לסגור את פיו ח ״כ

המפלגה הדתית הלאומית משה

שפירא, בתשובה להתגרות של ח״כ מק״י
משה סנה כי גם למפא״י יש רב :״למפא״י
אין רב, יש לה ערב רב חנוך
ננר, ראש עירית אילת לשעבר, במשפטו
של גזבר העיריה צבי בן־אפרים :״כשראיתי
ששנת־כספים אחת עברה בסדר, הפסקתי לבקר
את פעולותיו שופטת השלום

החיפאית מרים שטרקמן־ורלינס־

קי, בעת שהובא בפניה נח דורון להארכת
מעצרו :״אתה מפלצת! הייתי שומרת אותך
בסייף המשורר כנימין גלאי
על הסרט אהובתי הירושימה :״נערה המתנה
אהבים עם כובש עמה, עם גרמני? ני ח א...
אך לקום ולתארה תיאור ענוג כל כך, אמנות,
כל כך? לא ח״כ אחדות־העכורה
יגאל אלון לידיד, בעת ביקור
בכסית :״כשם שפושע חוזח למקום הפשע,
כך גם אני חוזר לכסית המשורר
חיים גורי ו ״הזהרו מנשים ומגברים
לבושים מכנסי ג׳ינס. הם מסוגלים לכל.״

ה שד ל א קי בלתה
כאשר הופיעה השבוע שרת־החוץ גולדה
מאיר בפתח בנין הכנסת, עטה עליה חבו

ילדים שביקשה את חתימתה. גולדה הסבירה
לילדים באדיבות, כי אינה יכולה לחתום׳
אולם כל מי שישלח לה מכתב׳ יקבל
חתימה על פתק מיוחד. מיד ניגש איש מש־מר־הכנסת
והחל לסלק את הילדים בדחיפות.
העירה לו גולדה :״אתה לא יודע שמוטב להסביר
לילדים במקום לדחוף אותם
נרגז במיוחד היה השבוע בכנסת שר־החינוך
זלמן ארן •.ביום־הכנסת, שחל השבוע, היה
מזנון הכנסת מלא מפה לפה. ארן נכנס למזנון
שלוש דקות לפני ששר־האוצר החל בנאומי
על התקציב, חיכה לשוא למלצרית.
לבסוף קם ממקומו, ניגש לדלפק וגער במלצרית
:״היו לי עוד שלוש דקות להספיק לש־תות
תה, אילו היית מגישה לי בזמן
בסיפור בדיחות בכנסת עסק השבוע ח״כ ה־צ״ב
יום!? סרלין. בדברו על הרדיו והטל
בז>7

ביזיה של קול־ישראל, סיפר סרלין :״באמריקה
פנתה אם אחת לחברתה ואמרה: את
יודעת, בזמן האחרון גיליתי סימני אינטלי-
גנצ״ה אצל בתי. היא חדלה להסתכל בטלביזיה
והתחילה להאזין לרדיו.״ כאשר צעקו
לסרלין כי ההלצה לא מוצלחת, הוציא מאמ־תחתו
בו במקום בדיחה נוספת :״בעת שידור
חידון התנ״ך בטלביזיה, הפסיקה הקריינית
החיננית את המישדר ואמרה, :על השאלה
אם הרג קין את הבל נענה בשבוע הבא,
במישדר שיוגש לשידור על־ידי החברה לתעשיית
אקדחים ׳.אצלנו יגידו בשידור המסחרי:
שהוגש על־ידי תע״ש המייצר עוזים
במשך שבוע ימים לא הצליח ח״כ חרות
יוחנן כאדר להבין את פשר התעלומה,
כיצד קיבלו הדתיים בבחירות לעירית רחובות׳
אחרי שהואשמו במתן שוחד לבוחרים
בבחירות הקודמות, הרבה יוחר קולות, ואף
הגדילו את מספר המנדטים שלהם. עזרה לו
לפתור את הבעיה אשתו ליאורה, שאמרה:
״בית־המשפט פשוט סיפק לכל אלה שלא ידעו
את הכתובת״ שם אפשר לקב £כסף תמורת
קול שופט בית־המשפט המחוזי
בחיפה, יצחק כהאן, נראה כשהוא נוטל
את ידיו לפני היכנסו לאולם המשפטים, הסביר
את הסיבה :״אני נוטל תמיד את ידי
לפני שאני מתעסק במעשה־סדום חידוש
מהפכני חידש באוניברסיטה העברית הפרופסור
(לכלכלה) דן פטגקין. אחרי שנוכח
כי תלמידים זרים ממלאים את אולם
ההרצאות שלו׳ משאירים את תלמידיו ללא
מקום ישיבה׳ הכין הפרופסור לתלמידיו מקומות
שמורים, רשם ליד כל כסא את שמו
של הסטודנט שישב עליו כאשר הודיע
המיליונר היהודי־אנגלי אייזיק וולפפון
ליושב־ראש הועד למען החייל, יוסף כרץ,
כי הוא הורם 100 אלף לירות להקמת בית
הועד בתל־אביב׳ לא ישן ברץ במשך שני
לילות רצופים. סיפר הוא :״פחדתי לשאול
אותו אם הוא מתכוון ללירות ישראליות או
שטרלינג.״ כשהתברר לבסוף לברץ כי הכור
נה ללירות ישראליות, פיצה אותו וולפסון
על ההפרש בתרומת מכונית להגרלת הועד.

ה שו טרלאק -בלנ שי ק ה
במסיבת העתונאים שנערכה לרגל חידוש
הופעותיו של תיאטרון פיקולי בישראל, הו־

העולם הזה ניסה לברר בעיה זו בהציגו לנשות אישי ציבור,
ולבעליהן של נשות־ציבור, את השאלה: האם בן־זוגך עובד
יותר מדי? ואלה הן התשובות:

ס מרים קוכוכי, אשתו של ד״ר אריח קוכוכי,
מנהל ״יד ושם״ ז ״בודאי שבעלי עובד יותר מדי. כל
הנשים חושבות כך. אבל אני לא עושה כלום נגד זה. בכל
תפקיד הוא עובד יותר מדי מפני שזה כבר קשור בטבעו.
כאשר היינו בחוץ־לארץ, והוא היה שגריר, הוא יכול היה
לעבוד פחות, אבל במקום זה עבד יום ולילה, לא יוצא בכלל
לחופשות. הוא יוצא הרבה לחוץ־לארץ, אבל רק לשם תפקיד
ולא לחופשה.״

* חנה מיקונים, רעיתו של מנהיג מק״י שמואל

מיקונים נ ״אני חושבת שגם אני עובדת יותר מדי. אבל
מוכרחים לעבוד. יש עבודה שנותנת שמחה ויש שלא. אבל
מי שמכיר אותי ואת בעלי יודע שאנחנו עובדים כמו שדים
אבל זה לא בשביל כסף.״

לאה גרינכדג, אשתו של ח״כ המפלגה הד
תית
הלאומית יעקב גרינכרג :״בהחלט שהוא עובד
יותר מדי. תמיד עסוק. תמיד בריצה. ובישיבות. ולעשות
טובות לאנשים בזמן שיותר טוב שיהיה בבית. אני יודעת
שיש תפקיד שמוכרחים למלא. אף פעם בחייו לא יצא לחופשה
ועל זה אני עושה מלחמה. חוץ מזה בעלי כותב ספרים על
החסידות, עובד כבר 11 שנים בהצופה ועוד בעתון אמריקאי,
שתדעו.״

* צפרירה אילין, רעיתו של אפרים אילין כעל

״קייזר פרייזר״ :״התשובה היא ברורה, בהחלט שהוא
עובד יותר מדי. אך דברים כאלה לא קל למנוע. הוא לא יוצא
לחופשות באופן מיוחד, וכאשר הוא כן יוצא, הן לא מתוכננות.״

עליזה כגין, אשתו של ח״כ חרות מנחם

כגין :״מה להגיד, אני יודעת שהוא עובד יותר מדי. אבל
עברו כבר יותר מדי שנים מכדי שאוכל עכשיו להניא אותו
מכך. אבל אף על פי שהוא עובד הרבה, יש לו תמיד זמן
למשפחתו.״

העולס הזה 1169

שיניים חשופות מול שוטר

דיעו האמרגנים כי מחיר הכרטיס לילד יהיה
שונה ממחיר הכרטיס למבוגר. התערב בשאלה
העתונאי שמעון פאמט :״מתי נגמר
גיל הילדים?״ השיב לו האמרגן אכרהם
כוגטיר :״בגילך מה נשמע?״
שאל השבוע נתן אמתן, בעל מסעדת
ענת בירושלים, את קריינית קול־ישראל ר כ״
קח מיכאלי, שאר, עינה השמאלית כיסתה
תחבושת ענקית .״בלי עין הרע,״ השיבה
רבקה פעילות מוגברת גילה השבוע
לוי גרינשפון, יושב־ראש המועצה לביקורת
סרטים ומחזות. הוא נראה באחד ממוע־דוני־הלילה
בתל־אביב, בהן מופיעה נערת
סטריפטיז, כאריה המוכן לטרף. אולם
ברגע האחרון סגר האריה את לועו. גריני
שפון עזב את המקום דקות מספר לפני ש־החשפנית
החלה בהופעתה למרות שספר
שיריו השלישי, המופיע בקרוב, ייקרא
סיכום ביניים -מעדיף המשורר המזוקן דוד
אכידן את הסיכומים המוחלטים יותר. לאחרונה׳
כאשר הראה לו מישהו ספר־שירים
חדש וביקש את חוות־דעתו, זיכהו אבידן ב־

האם בעלו עובד יותר מדי?

״להגביר את הייצור! לעבוד יותרו״ דרש השבוע שר האוצר,
לוי אשכול, בעת הגשת תקציב הממשלה החדש בכנסת. לעבי?
יותר ! רגע. אולי לבעלים העובדים לא איכפת, אבל מה
אומרות הנשים? ומה יאמרו הבעלים שנשיהן העובדות יצטרכו
לעבוד יותר?

רקדניות להקת לואיפילו כפעולה

#האדריכל יעקב רכטר, כעלה של חנה מרון :
״היא עובדת בלי הפסק, אבל אני חסר־אונים נגד זה.״

• פוניה הנריק, אשתו של רופא-הנשיט ד״ר
משה הנריק :״אני דווקא חושבת שהוא בכלל לא עובד
הרבה, אבל העבודה שלו היא מסודרת• הוא עובד רק שלושה
או ארבעה ימים בשבוע ובשאר הימים מבקר בבית־חולים
בבוקר. אנחנו מבלים בספורט פעמיים שלוש בשבוע, ועוד
חודש נוסעים לסקי בהרי שווייץ. אין לנו ילדים, ובעלי לא
כל כך צעיר, וכל החברים שלנו חולי־לב, ואילו אנחנו בריאים
בגלל ששומרים על עצמנו.״

• ישראלה מרגלית, רעיתו של שחקן ״אהל״
מאיר מרגלית :״יש תקופות שמאיר עובד קשה מדי, וזה
כאשר הוא מופיע בתפקיד ומתכונן לתפקיד שני. אך למזלי
נישואינו אינם מושתתים על זה שאני מחכה לו בבית. גם אני
עובדת עבודה שדורשת התמסרות.״

• מפעודה טולידאנו, אשת שר הדתות הרכ
יעקב טולידאנו :״אני מרגישה שהוא עובד יותר מדי
ביחס לגילו, אבל אני רואה עליו שיש לו סיפוק נפשי במשרתו
זו ואני מסתפקת בסיפוק נפשו. מרגישה עליו שהוא בריא,
אוכל טוב, לכן הוא מחליט לבד מתי לנוח.״

• יגאל ויפמן, כעלה של הפפנתרנית פנינה

זלצמן :״כן, פנינה עובדת יותר מדי קשה. זה מתבטא בזה
שאנו כמעט לא יוצאים יחד. אבל אני סובל בשקט. בעל טוב.
כשהיא עובדת בלילה, אני יושב וקורא ספר בבית.״

* אדלה אדרת, אשתו של עורך־דין יצחק

אדרת :״בעלי עובד קשה, הולך מוקדם בבוקר לעבודה, לא
בא בזמן לצהריים. יש תקופות שיש לו עבודה מרובה, כמו
עכשיו, בעונה. אבל פעם בכמה שנים יוצאים לחופשה בחוץ־
לארץ. פה בארץ לא כדאי לצאת לחופשה כי ן1מיד מוצאים
אותו כאן.״

׳ 9ג׳וליה אופטר, רעיתו של עו״ד דניאל אום•
טר, מי שהיה ראש עירית ירושלים :״כל אשד,
חושבת שכן. הבעל תמיד בישיבות, אסיפות, נסיעות, אוכל
בחיפזון, ישן פחות מדי. מה שאני עושה זה לא עוזר, מי
שומע לי?!״

* לאה דגנית, שחקנית ״אהל״ ורעית הכמאי
משה הלוי :״בעלי מאושר רק כשהוא עובד יותר מדי.
ובכלל, אם העבודה מעניינת אותו, אין בשבילו יותר מדי.
אני מכירה אותו בכדי לדעת היכן טמון אשרו. לכן אינני
מנסה להשפיע עליו שיעבוד פחות.״

תשובה בת שתי מילים בלבד :״חיקוי לקוי״
את אחד מאנשי בצל ירוק, עליו סופר
כי הוא בעצם בחור רציני ואף מתענייך בספרות
מודרנית׳ הגדיר אבידן :״הוא סובל
מביצול האישיות כמעט אין שבוע
שבו אין זיוה שפיר־רודן מפתיעה מחדש.
ביחוד עתה, כאשר נבחרה מבין שהקניות
מגילת רות, המוסרט בהוליבוד, לנערה
שתצא למסע פירסום לסרט, היא מוסיפה
הפתעות לבקרים. האחרונה בסידרה זו מופיעה
במאמרה של העתונאית ההוליבודית
הדה הופר, שראיינה את זיוה. בין השאר,
אמרה לה זיוה :״שנאתי את המדים של
הצבא בישראל ואת העובדה שהיו נאלצים
לקצץ את שערי. אז פותחה בי קלאוסטרופוביה
(תסביך פחד ממקומות סגורים) ,משום
שגרתי במחנה סגור. עד היום אני שונאת
לנהוג מתחת לשערים גבוהים. רוב הנערות
הבאות לצר,״ל הן עניות, והצבא מציל אותן,
בנתנו להן גג מעל הראש, אוכל ולבוש.״
סיפור אחר של זיוה להדה הופר :״למדתי
אמנות והיסטוריה בשיעורי־ערב באוניברסיטה
של תל־אביב.״ מהו המאורע הגדול ביותר
בחייה? ״ביקורו של מרסל מרסו בישראל״
מהומה רבתי כמעט ופרצה באמצע
רחוב דיזנגוף בתל־אביב, כאשר כמה מנערות
להקת הבאלט הספרדי של לואיסילו
עברו ברחוב. הן לא הבחינו ברמזורים בעת
חציית הרחוב, ושוטר שניצב במקום ניגש
אליהן כדי לרשום להן דו״ח על עבירת־תנועה.
הוא ניסה לדבר עמן בכל השפות,
אבל הן הבינו רק ספרדית. משום מה היה
השוטר סבור שהן משטות בו, תפס את אחת
הרקדניות בזרועה, ניצל רק בקושי כשחברותיה
המטירו עליו חרפות בספרדית, חשפו
דווקא את שיניהן כדי להמחיש לו מה הן
עלולות לעשות לו אם לא ישחרר את חברתן.
לבסוף הושגה שביתת־נשק, כאשר הסבירו
לו שהן אורחות זרות. לאות תודה
רצתה הרקדנית מריה האריפס להעניק
לו נשיקה. הוא סי ר ב ...זאב חבצלת[
חבר קיבוץ בית־אלפא, חזר ארצה אחר
שנתיים של השתלמות באולפני צ׳ינה צ׳יטח
ברומא, שם עבד כבמאי־עוזר לצידם של במאים
מפורסמים כויטוריו דה־סיקה, פדריקו פליג
ורוברטו רוסליני. את עיקר עבודתו עשד
זאב חבצלת בסרטו של דה־סיקה הגנרא!
דה־לה־רובה. הוא עבד בו לא רק כעוזו
במאי אלא גם כשחקן. כאשר היה צורן
ביהודים שידעו עברית בעת ההסרטה יצו
זאב לחפש כאלה, וכשלא מצא שיחק בעצמ
את תפקיד היהודי, האומר בתא־הנידוניו
למוות את המשפט בעברית :״ראה נשמותינ
מופקדות בידיך, החרב מוטלת על צווארינ
— אל נקמות, אל תשכח!״ לפני שהוכג
לתסריט הועבר הקטע לאישור הרב הראש
של רומא. חבצלת גם הציע לבמאים שעט
עבד להפיק סרט על הקיבוץ, שאת תסריט
כתב הוא עצמו. התסריט זכה לאישור
של ועדת הקולנוע של ממשלת איטליה..
קצינת המשטרה ורדה פסובסק
שהיא המומחית לזיהוי כתבי־יד במטה ו
ארצי של המשטרה, וגם אחותו של הבמו
יוסף מילוא, גורמת לאחרונה טרדות רבו
לאנשי המטה. בגללה חושבים היום ן
מעלית בבנין המטה. כי ורדה הנמצאת כיו
בהריון, מתקשה מאוד לעלות למחלקתו
הנמצאת בקומה הרביעית מסתבר 1
עיטור גלוביצקי, מלודן הקבוע ע
נערות הזוהר התל־אביביות׳ נוחל הצלו
גם בפריז. עיטור, שנסע לצרפת להשתק
בדיפלומטיה, נראה בקביעות בחברתה ע
הדוגמנית המפורסמת רוז מרי.

מרים, ת .ד 619 .תל־אביב, מאמינה, ברוב
תמימותה, שזה יעזור לה, ומי אני שאנסה
להפריך את אשליותיה?
״למחנות צה״ל אופיינית ההיכרות המקרית,
מתעוררת אולי גם הסקרנות ההדדית.
מי הוא ו!אדם מאחורי ה״דננות?״ השקפותיו
ודעותיו?
״ואך החלו מבצבצות השאלות, וטרם
נצטלבו התשובות, כבר נפרדו הדרכים ואבדו
העקבות כבשלג הרך...
״לא אדע אם כמו בחידת תשבץ, עשויות
מספר העובדות הידועות לגלות את הנעלם.
״מכל מקום, הרי זה: חייל בסוף שרותו
— ייתכן שכבר הספיק להשתחרר — בשם
יורם. שערו בהיר, עיניו חומות, והוא מרכיב
משקפיים. על ראשו חבש כומתה
שחורה.״

7שס מה הוא חי
( )1169/34 איננו זר במדור זה. הוא תמיד
כותב מכתבים נוסח מי־אני־מה־מעשי־לאן־אני־הולו־ומה־יהיה־לאחר־מכן.
האחרון
בסידרה— :
״קשה לפתוח בדרך כלל מכתב כזה.
ישנה הרגשה מוזרה בשעה שהינו כותב
על גבי הנייר ואינך יודע באותו הזמן לאיזה
ידיים יתגלגלו דבריך, ובאם ידיים
אלה יהיו ידי נפש המבינהאת הכתוב
או ידיה של נפש דוחה.
״מעניין׳ אך דווקא בשעות שהינך שורה
בבדידות ודומה שהינו הנפש היחידה בתבל
כולה, מחוץ לצלילי המוסיקה הבוקעים
ממקלט הרדיו, דווקא בעתות כאלו
הינך תוהה ושואל את נפשך, לשם מה אתה
חי, ולאן אתה שואף להגיע? הרי כל האדם
הוא תסבוכת חוטים שלמה, חוטים
של פחד, חוטים של בדידות, חוטי שאיפות,
חוטי תקוות, חוטי אכזבות וכו׳ .ומכל אלה
נוצרת הפקעת הקרוייה נפש האדם.
״ודאי תקראי דברים אלה ותנסי לראות
את המסתתר מאחוריהם. נקודת תורפה
כלשהי, כדי לתקוע שם את לשונך —
עטך, ליתר דיוק — ואם כן, אגידך! אם
זה משעשע אותך, יבושם לך. תמיד אהבתי
לראות בני־אדם הנהנים ממעשיהם, אף-
על־פי שלא תמיד גם הצד השני נהנה, אבל
רותי, אל תשכחי, בעת שאת עסוקה בשעשועים
— את הדברים שנכתבו באמת טהורה
וקדושה.
״לא אניח על שולחן הניתוחים את כל
מה שבפנימיותי. אגיד רק זאת: הנני חייל
באמצע שרותו הצבאי. הודות לתפקיד
המיוחד הממלא בצבא, הנסיבות נותנות
לו את האפשרות להיות בסביבות הבית,
לבלות היטב בעיר. הוא אינו מאמת את
דארווין ביחס להשערה שמוצא האז״ מן הקוף,
ובכלל אינו מפחיד את הילדים הקטנים
בשכונה. אוהב כל סוגי הבילוי הטובים
והרעים, אינו אוהב להיות בדד ותמיד
אמרתי, :אם אין לך מה לעשות, עשה את
זה עם מישהו.׳
״זו שתכתוב, עליה להיות מסביבות תל־אביב,
רצוי כל גודן וגווני גוון, מחוץ
לשחרחורת. לא גבוהה ביותר, והעיקר, שתצדיק
את השם בחורה בכל השטחים. כמובן,
שאני מצדי מבטיח את המכסימום.״

העגווה שלהן

( )1169/35 מצייצות לי כאן שהן שתי
חברות נורא טובות ונורא בנות שש־עשרה
ונורא תלמידות ששית. הן רוצות להכיר
שני בנים בני ,17 אבל אפשר גם יותר.
אבל לא צוציקים. גם לא גברברים. כאלה
נחמדים, עם שכל ולא עם קש. הן נורא
ענוות, אז הן לא רוצות לכתוב הרבה על
עצמן. אבל באמת שהם לא יתביישו לצאת
בחברתן.
אבל שלא יחשבו שהן כותבות מפני שאין
להן חברה או משהו. דתקא בכלל לא.
פשוט אין להן חברה מתאימה. טוב, אבל
שהם לא יחשבו להם שהם יכולים לשלוח
מכתבים בלי תמונות. הן מוכרחות לדעת
אל מי הן כותבות.
קחו אותן מהר ממני, לפני שאעשה
משהו נואש.

נזה משחק כשהוא עובד ועובד כשהוא
משחק? לא נכון. שחקן.

הוא בן )1169/36( 22 ונשמע כבן . 12
הוא אומר שהוא אוהב נורא לרקוד ורוצה
להתוזדע אל נערה נחמדה, שתהיה תל־אבי־בית
ובת .18

כנ״ל

( )1169/37 הן בדיוק כמו השתיים הקודמות.
אבל חיפאיות,

המוטיב האירוני
גרפולוג היה בודאי מלקק ל()1169/38
את האצבעות. הוא היה אומר לו שכתב־ידו
הצפוף מעיד על כך שאמו לא אהבה אותו
מספיק ושאביו בעט בחתול בהיותו בן
שלוש ושהוא מלא תסביכים ושאיפות מדוכאות
וכל מיני דברים. ייתכן, אפילו שאת
היא בדיוק מה שרשם הרופא בשבילו— :
אנ ס ה אף אני להשחיל את עצמי
לתוך צורה של טיפוח יחסים עם אותה
נערה שתמצא אתי שפה משותפת עד כמה

גערת הטובזע

הוא יושב בדד

( )1169/39 הוא סטודנט הלומד בסביבות
תל־אביב והוא אומר על עצמו שהוא יושב
בדד. אז הוא רוצה שתכתבי לו. את בת?21

הטעם הטוב
הן לא נשמעות נורא כל־כך למרות שהן
סמינריסטיות 1169/40
״כל האמת, שתינו קוראות את העולם
הזה. כאשר אנו מצליחות לנשנש את זה
ממישהו, ואז מציצות למדור שלך, קצת
מלגלגות, אך יחד עם זה, הערב, למשל,
משעמם לנו נורא, מתות לצאת קצת ובכלל
אוהבות חברה ואוהבות לבלות, אך
למען הכנת חברינו העתידים לבילוי אנו
מתעניינות במוסיקה קלסית ספרות קולנוע
ותיאטרון ואף לא בוחלות בשעשוע קליל
כל עוד הוא גובל בטעם טוב. דרישותינו
צנועות כמעט כמונו אנו — דרך אגב,
אנו בלונדיניות טבעיות בעלות עיני תכלת
ומעידים עלינו שאנו חמודות — את הסיבה
לשעמומנו הערב אנא אל תתלי בנו. אינני
אשם אינני אשם כמאמר השיר. עליהם להיות
גברים נאים בגיל 26־ 21 מעניינים אנשי
שיחה ומשכילים ואפילו בעלי אמצעים
וזה בעצם רצוי מאוד. דרך אגב שכחנו להוסיף
שאנו בנות 18 ויש להתחשב בגיל.״
בנות 18 או לא בנות , 18 זה מה שמלמדים
אתכן בסמינר הקיבוצים: לכתוב בלי
פיסקות? חוץ מזה אתן באמת חבובות.

0פע<עשרה במסיבה

בטח תזכרו אותה מתמונת השער של
השבוע שעבר, רק שעכשיו היא בציביל.
שמה ירדנה ברזילי, והיא שימשה כדוגמנית
למדים החדשים שהוצעו על־ידי העולם
הזה לחיילות צה״ל. ככה, בחיים, היא מזכירה
במשרד של עורך־הדין עזריאל ברק,
אבל לא מזמן היתה מתהלכת במדים —
ולא סתם מדים, אלא מדים של שוטרת
צבאית.
האם היא מתה להיות דוגמנית אז דיילת?
״לא. זה כל כך שיגרתי.״ אז מה היא כן
מתה להיות? ״אם כבר — אז אשה טובה.״
עד אז, תעבוד בכל זאת — אך בשעות
הפנאי, אתם מבינים — כדוגמנית. לקראת
יעוד חלקי זה היא לומדת את תורת טיפוח
החן אצל לאה פלטשר. וטיפוח הגיזרה?
את זה יש לה מאלוהים. קצת כדורסל בקבוצת
מכבי תל־אביב עוזר גם כן. החברה
קוראים לה הג׳ינג׳ית.
והעיקר — מה יש לה לומר על מדי
החיילות של צה״ל? דווקא הרבה :״הצבע
לא יפה, הגיזרח לא מתאימה, הכובעים
גועליים.״ ממש כאילו קראה את המאמר
שהופיע בשבוע שעבר.

שנתונים שלי שייכתבו יהלמו את דרישותיה.
״תמה אני אם אי־שם מצוייה אותה נערה
שמקבלת עניינים כשהם נאמרים בכובד־ראשם
גם מבלי להתעלם ממשמעות אירונית
שעלולה להתקבל מבין השיטין. אשר
לי, יש ואני מוצא את עצמי במבוכה שאולי
אינה מתבלטת כלפי חוץ. שעה שאני בשטף
שיחה רצינית עם הזולת, נוטה אני
לכוון את השיחה לאפיק עליז במקצת ו־סטירי,
מחוך הנחה שהלה לא יתקשה להבין
את המוטיב האירוני.
ברם, אז אני נתפס להנחה שמרבית האנשים
רציניים יתר על המידה, נעדרי כל
הומור, בקיצור — יבשים.
כסטודנט השנה הרביעית, אני מצוי בתוקף
לימודי בעבודה במעבדה במצב של
ריכוז מכסימלי. אותה נערה היודעת גם
להתלוצץ בעת הצורך עם חוש הומור מקורי,
היודעת להפיג מתיחות, שיעמום ומצב־רוח
קודר — תעזור לשנינו — קרוב לוודאי,
להפיג גם את הרצינות שמלחמת־הקיום
גזרה עלינו.״
מה קרה לגברים, השבוע?

אפשר להשתגע מהגברים האלה בחיי
הלכתי עם איציק למסיבה אחת של כל
הקצינים מהחטיבה שלו לכבוד זה שמפקד
החטיבה עזב אותם. זה היה באיזה אולם
וכל הנשים שלהם באו והם ישבו ליד
שולחנות ארוכים ובקושי דיברו אחד עם
השני איציק אמר שזה בגלל הנשים שהן
מקלקלות את האווירה. באמת הן היו לבושות
גועל נפש. אז קם קצין אחד ובירך
את מפקד החטיבה וקם קצין שני ובירך
את מפקד החטיבה ומפקד החטיבה בירך
אותם בחזרה ואמר שאף פעם לא ישכח
אותם ואז התחילו כולם לאכול ובקושי
דיברו אחד עם השני, ואחר כך היתר,
חוליית בידור שאיציק אמר לי שזה המילואים
שלהם. אז היה הבני ברמן הזה ממועדון
התיאטרון הוא חושב שהוא שר
יפה אבל הוא לא. בקושי שומעים אותו
והוא משוזיץ נורא.
קודם כל הוא אמר לכולם שירימו יד
אחת אחר כך הוא אמר שירימו יד שנייה
אז הם הרימו יד שנייה אחר כך הוא אמר
שימחאו כפיים אז הם מחאו. אחר כך
התחיל לשיר יהונתן הקטן מן הבוקר רץ
לגן והם שרו בחיי גועל בנפש. אז בדיוק
ברגע הזה קם קצין אחד והלך ואמרו לי
שזה אלוף הפיקוד עכשיו אני מבינה למה
אומרים עליו שהוא גיבור.
אחר כך ניגן מישהו על מפוחית־פה,
והיה שם פם מריו זה שגם כן שר במועדון
התיאטרון אז הוא צעק על המלצרים
שיפסיקו לחלק והם ציפצפו עליו
ודווקא חילקו אז הוא אמר שאם לא יפסיקו
לחלק אז לא ישיר אז הם לא הפסיקו
לחלק והוא לא רצה לשיר אז ניגש אליו
רב־סרן אחד ואמר לו מז׳תומרת שהוא
מוכרח לשיר אז הוא שר בספרדית יופי
אבל זה היה זיפת. לא מספיק שאיציק
עיצבן אותי כל השבוע הוא גם קילקל
לי את כל הערב.
ספרים תרגזם
חרש, שו ט ה וזקן
מאיה הערומה( .רומן מאת סמואל
אדוארדס, תרגם י. פת, הוצאת ספריית
הכיס של ידיעות אחרונות 267 ,עמודים)
היא, לפי גרסתם של חוקרי אמנות רבים,
מריה קטיינה, הדוכסית ה־ 13 לבית אלבה,
מי שהיתר, אהובתו של הצייר הספרדי
פרנציסקו זוסה דה גויה לוצינטם.
ספרו של סמואל אדוארדס זכה לפרסום
ראשוני, כשהדואר האמריקאי סירב לטפל
במשלוחיו, טען כי תמונת המאייה הערומה
של גויה על כריכתו היא פורנוגרפיה .,ל־מורת־רוחם
של קוראים רבים אין הספר
אפילו פורנוגרפיה. המאיה הערומה של
אדוארדס היא מעשיה לילידים, אודות חייו
של הצייר הספרדי הגאוני, המתאימה במקרה
הטוב ביותר למבוגרים האינפנטיליים
של דור הטלויזיה.
פירורי אהבה ורעל. בניגוד לשורה
ארוכה של ביאוגרפיות ספרותיות על הצייר,
שבסידרת תחריטיו אימי המלחמה
פעל יותר מכל אדם בודד אחר למיגורו
של משטר הכיבוש הצרפתי בספרד, הבי-
אוגרפיה של אדוארדם היא כולה נופת־צופים.
גויה, הגבור והאמיץ בגברים הספרדיים,
מכה במלחמת־החרב את מיטב ה־סייפנים
בחצר המלכותית וגובר בעזרת
הבנדולרה והסיף על האימתנים בשוורי
ספרד בזירות השוורים, זוכה, כפרם על
אומץ־ליבו, ביפהפית ספרד, הדוכסית מאל-
בה, מאבד אותה רק בגלל אי־הבנה מצערת,
הופך מאוחר יותר, לגבור לאומי ספרדי,
כשהוא מצליח לשטות בכוכבים הצרפתיים
וגרוריהם.
האמת: גויה, בן לחרש־מתכת ואם כובסת׳
זכה להכרה כצייר רק בגיל הארבעים,
התאהב בדוכסית מאלבה לאחר מחלה
ממושכת שעברה עליו, שהותירה אותו
זקן וחרש. הדוכסית, שחילקה את מיטתה
עם המפורסמים בטוריאדורים הספרדים, שיחקה
בצייר המפורסם כחתול בעכבר, פיזרה
לפניו את פירורי האהבה שהותירו הטו־ריאדורים.
לאחר
מותה ברעל, שנשלח אליה כנראה
על־ידי מלכת ספרד עצמה, הסתגר גויר,
במפלט האדם החדש, בית זעיר מחוץ
למדריד, חרט את תחריטי הנחושת הטובים
ביותר שלו הקפריצות, בהם שם ללעג את
החברה האנושית בכלל, את האהבה בפרט.
להפוך צייר חרש וזקן לגבור רומן
אהבים יכול רק שוטה גמור, או סוחר
פיקח, הקורץ מעבר מכונת־הכתיבה שלו
למפיקי הטלויזיד, והסרט.

שירה
הקנקןוה תו כ ן
מוזיקה קמדית( .שירים מאת ג׳ימס
ג׳ויס, תרגם משה תנעמי, הוצאת מחברות
לספרות 111 ,עמודים) מתנגנת במבחר
שירים מתקופת בחרותו של אחד מגדולי
הסופרים של המאה העשרים. ג׳וים, יוצרו
של יוליסס, הראשון בספרים הכתובים בשיטת
זרם התודעה, שכבשו להם מקום
גם על שולחן הספרים של המוכר וגם על
מדף הספרים של הקורא, פרסם את הקובץ
ב־ ,1909 עשרים שנה לפני שיוליסם הפך
אותו לאחד הסופרים מעוררי הפולמוס בספרות
האנגלית.
לא היתה זאת יציאת־הדופן היחידה של
ג׳ויס. כיליד דבלין, בירת אירלנד, ובעל
מזג בלתי־יציב, ניסה הסופר האירי את
כוחו, בזה אחר זה, בתיאולוגיה, בהצגת
סרטים, בהסרטת סרטים, בפוליטיקה ובספרות.
לא היה זה מקרה שהוא הצליח
רק בשטח האחרון.
כי בתולדות האמנות ישנם מקרים רבים
בהם אין היוצר מוצא מיד את אפיקו הנכון.
התוצאה: עשרות רבות של מקרי־כשל
אמנותיים, שהחשיבות היחידה שלהם
בקוריוז שבהם.
הצרה היא רק שגם מתרגם הקובץ, וגם
בית־ההוצאה, התייחסו ליצירת הנעורים של
ג׳וים בכובד ראש מופרז, העניקו לקורא
העברי ספר מטופח, שהיה עלול לעורר
כבוד רב יותר אם תוכנו היה ש1זה לקנקנו.
גם נסיונו המעניין של הנעמי, להגיש
זה בצד זה את השיר במקורו האנגלי ואת
תרגומו העברי, מחטיא את מטרתו: קשה
להתייחס בכובד־ראש לשירי נפל, אפילו
הם מופיעים במקור.
העולם חזה 1169

סשסהשע רו די ההמעופפתן
(המשן מעמוד )6
משרד־החוץ, עם הגרות זרות — העיקר
שבאל־עד יסע עוד נוסע בתשלום. מאחר
והטייס אינו נחשב בשום מקום בעולם
במסחר רגיל, אלא כפעולה בעלת רקע
מדיני מובהק, התנגשו לא פעם האינטרסים
המסחריים של בן־ארצי עם האינטרסים
המדיניים של משרד־ההוץ. במקרה מסויים,
אף גרמה מדיניות זו של בן־ארצי לביטול
טיסות החברה הסקאנדינאבית לישראל.
באמצעות האגף לתעופה, נלחם בן־ארצי
במתן זכויות־נחיתה לטיסות מיוחדות של
חברות זרות, גם אם היה פירוש הדבר
צימצום מספר התיירים .״טדי קולק יכול
לרצות להגדיל את מספר התיירים,״ סיפר
לא מזמן ,״אבל תייר שאינו בא ארצה
במטוס או באניה ישראלית — הריווח
שיש למדינה ממנו אפסי. התייר הממוצע
מוציא אלפיים דולאר, מהם ״ 507 על הנסיעה.
ובזה הריווח האמיתי של המדינה.״
חברה המעלה במיוחד את חמתו של בן־
ארצי היא אולימפיק היוונית, השייכת לאיל־האניות
אריסטוטל אונאסיס. כאשר החליטה
חברה זו לטוס גם ללוד, עוררה בכך
את חמת הערבים שאיימו להחרימה. בכל
זאת החליט אונאסיס לא להיכנע. אל־על
מונתה כסוכנת כללית של אולימפיק בארץ.
אולם משמינו היוונים גם נציג מקומי, שהחל
רוכש מספר גדול והולך של נוסעים
מקומיים, ראתה זאת אל־על בעין זועמת.
בעוד כחודשיים תנהיג אולימפיק, בשיתוף
עם החברה הבריטית בי.אי.א ,.שירות מטו־סי־סילון
מלוד. לשם כך ביקשה זכות־נחיתה
לארבע טיסות לשבוע. אל־על לחצה על אגף
התעופה, וזה הציע שתי טיסות בלבד. שני
הצדדים התעקשו, עד שהושמע חשש שהיוונים
יעדיפו לוותר על טיסותיהם ללוד,
מה עוד שבזה יפייסו את הערבים. בסופו
של דבר, מן הטעמים המדיניים, אותם אין
בן־ארצי נוטה לראות, יקבלו היוונים זכות
נחיתה לשלוש טיסות לשבוע.

שמדת־שק מיושגת

* * אמצי 9אלה יעזרו לבן־ארצי להר־
^ /או ת בסוף השנה ריווח במאזן החברה.
אולם זהו ריווח למראית־עין בלבד. הוא
מבוסס על כך, שהבריסניה תמשיך להיות
מטוס אופרטיבי במלוא־ההיקף במשך חמש
שנים נוספות. בעת עריכת המאזן, חייבת
כל חברה מסחרית להוריד מרווחיה סכום
מסויים עבור פחת או בלאי הציוד שברשותה.
במקרה של ד,בריטניה, נקבע כי
אורך חייו של המטוס יהיה שמונה שנים,
וכל שנה יש לזקוף שמינית ממחירו לחשבון
פחת. אולם עתה מסתבר כי אורך חייה
המעשיים של הבריטניה אינו שמונה שנים.
יכולה היא, לכל היותר, להמשיך בפעולה
מלאה עוד שנה אחת. כלומר, שהפחת של
השנה האחרונה על הברימניה חייב להיות
כפול — כשמונה מיליון ל״י, במקום
ארבעה מיליון שנרשמו במאזן. אילו נרשם
הדבר כך, היתד, השנה מסתיימת בהפסד,
ואילו לגרעונות של השנים הקודמות היה
מתווסף הפרש הפחת, בכשמונה מליון ל״י.
אחד ממנהלי החברה דחה סברה זו, ב־אמרו
כי מחירה של הבריסניה של אל־על
כיום הוא 4.5מיליון ל״י בשוק העולמי
— כלומר קצת מעל למחצית המחיר ששולם
עבורה לפני שלוש שנים. אולם
על אף הצהרותיהם האופטימיות של מנהלי
אל־ על, מחיר זה דינו תיאורטי בלבד. לדברי
אחד המומחים המומסכים ביותר בארץ
לענייני תעופה, לא תימצא כיום בעולם
שום חברה שתהיה מוכנה לרכוש
בריטניה משומשת.
כי מטוס דומה לשמלה של דיור. יכולה
זאת להיות שמלה שלא לבשו אותה כלל,
אולם היא נוצרה לפי אופנה שלפני חמש
שנים — שום אשה לא תקנה אותה. ה־בריטניה,
מבחינה זו, משולה כיום לשמלת־ ,״
השק, שאשה מודרנית לא תרצה בה.
על כן, בלית־ברירה, מתכוונת אל־ על
להמשיך ולהפעיל את הבריטניה. על סמך
המאזן ״החיובי״ של השנה האחרונה —
ומכיון שבלעדי הסילונים לא יהיה לה
קיום — דורשת עתה אל־על מהממשלה
הקצבה לשני מטוסי סילון, אם כי ברור
שאי־אפשר להבטיח שירות טראנסאטלנטי
עם שני מטוסים בלבד. את הבריטניה תנצל
לקווים הבינוניים, בין לוד לבין אירופה.
בקווים אלה לא הוכנסו עדיין מטוסי־סילון,
מלבד חקאראבל הצרפתי, שקוצר־טווחו
מבטל את מהירות טיסתו, בהשוואה
לבריטניה. אולם יהיה זה, כמעט ללא ספק,
עסק שיכניס רק הפסדים לאל־על. כי ה־בריטניה
הוא גם מטוס שנוצר לטיסות
ארוכות, לא לדילוגים קצרים. בעוד שנתיים,
יוכנסו ממילא גם מטוסי סילון קצרי־טוזח,
אשר לכל הדעות יהפכו את הבריטניהלי־העולם
הזה 66ז ז

צור טרום־היסטורי שאין נוהגים להשתמש בו.
הבריטניה איננה מחלתה של אל־על, היא
איננה אלא תופעה חיצונית. המחלה טבועה
בכל הגוף. כי אל־על הינה חברה בעלת
אדמיניסטראציה — אך לא הנהלה. יש בה
אגפים המפותחים יותר ואחרים פחות, יש
בד, מחלקות יעילות ואחרות מיותרות, יש
בה עשרות גלגלים המסתובבים אם על ריק
או אם על מלא — אך לא תמיד מושכים
הם לאותו כיוזן. לעתים אף נדמה כי מנהל
אגף אחד מתעלם ממאמציו של מנהל אגף
אחר, וששניהם מתאגדים יחד כדי להטביע
בחוסר־מעשה החלטה של המנהל הכללי.

המתנה נשארה, הדגם השתנה
פרים בך ארצי 49 עם כל רצונו
ולהתלבש עלאל־על, לא הצליח להשתלט
על כל הגלגלים הפועלים בתוכה. למעלה
משלוש שנים אחרי שקיבל את ההברה לידיו,
מורגש על כל צעד ושעל העדר של צוות־מינהלי
בצמרת החברה. מלבד כמה מקרים
בולטים, נעדרת בין הפקידות מבכירה היכולת
להכריע הכרעות מהירות, אשר בלעדיהן
אין עסק מסחרי בעל מחזור כזה
יכול להתנהל כעסק מכנים .״לפעמים,״
סיפר אחד הלקוחות הגדולים של אל־מד,
״כשאני בא לנהל איזה משא־ומתן, נדמה
לי שיש לי עסק עם מוסד ציוני של הע-
ליה השניה. המשא־ומתן נמשך בלי סוף.
כאילו יש להם כל הזמן שבעולם.״
בעיני רוב עובדי אל־יעל, נחשבת ההצבה
באחד המשרדים בחוץ־לארץ כפרס יקר;
ועל מתן פרם זה מחליט, למעשה, ועד
העובדים. הנהלת החברה יכולה לחשוב כי
רצוי לשלוח את פלמוני ללונדון, אולם
אם ועד העובדים יחליט כי הדבר מגיע
דוזקא לאלמוני, לא יעזור דבר להנהלה.
ומאחורי ועד־העובדים, השולט באל־על שלטון
אשר מעטים דוגמתו בעסקים אחרים
בארץ, עומדת ההסתדרות* .ועד־העובדים
מתערב גם בקביעת אורך שהותו של העובד
בחוץ־לארץ. מטעמי חסכון, מעונינת
החברה כי העובד יוצב לתקופה של ארבע
שנים. ועד־העובדים עומד על כך כי המחזור
יהיה של שנתיים בלבד — חוץ מאשר
במקרים בודדים, בהם ברור כי אדם אינו
יכול להביא לחברה תועלת כלשהיא אם
אינו נשאר במקום מספר שנים לא־קמן.
אופיינית לצורת הניהול של אל־על פרשת
המכונית בריסטול, בה נוהג כיום מנהל
אל־על. לפני כשנתיים הציעה החברה הבריטית
מכונית מהודרת, העשויה כולה ב־עבודת־יד,
כמתנה אישית למנהל אל־על.
יתכן כי החברה למדה מיחסיה עם חברות
דרום־אמריקאיות ומרחביות, כי מנהלי חברות
לאומיות קטנות אוהבים לנהוג במכוניות
מהודרות כאלה.
בן־ארצי הבין כי מתנה בזאת מידי החברה,
שאל־על רכשה ממנה את הבריטניה, נראית
כשוחד. הוא נמנע מלקבלה.
כעבור זמן חזרה חברת בריסטול על
הצעתה, הסבירה אותה כמתנה אישית של
עובדי בריסטול לעובדי אל-על, כאות הוקרה
על הצלחותיהם. הפעם היתה המתנה
צנועה יותר, מכונית מדגם העולה בבריטניה
2400 לירות שטרלינג, ושמחירה בארץ,
עם המיסים הרגילים, היה צריך להגיע
לפחות ל־ 25 אלף לירות.
גם הפעם נזהר בן־ארצי. הוא קיבל את
המתנה על שם אל־על, אחרי שמועצת המנהלים
של אל־על החליטה על כך בפירוש
בכתב. עתה עומדת המכונית לרשות המנהל.
מבחינה פורמלית היתד, העיסקה בסדר.
מבחינה אחרת יש ספק אם היה מן הראוי
שאל על תקבל מתנה כזאת, מידי החברה
המייצרת את הבריטניה, ואשר בגללה נכנסה
החברה למצב־הביש הנוכחי שלה.
^ ס ככלל כדאי שאל־על תוסיף להת־
^י! קיים כחברה בעלת רמה בינלאומית,
אין מנוס מרכישת מטוסי־סילון, תוך מתיחת
קו תחת חשבון־המיליונים שבוזבזו
על הבריטניה. זהו רגע יקר. וברגע זה אין
מנוס מן המסקנה: על בן־ארצי לעוף. האיש
שקיבל על עצמו את האחריות למשגה
הפאטאלי של רכישת ד,בריטניה, שהעמיד
שיאי־רושם מעל לניהול עניני, אין לצפות
ממנו כי ישתלט על חברה שתפעיל סילונים.
מועמד אחד, ששמו הוזכר כמתאים לתפקיד
זה: האלוף דן טולקובסקי, האיש
שביסס את חיל־האויר הישראלי והפכו
למה שהוא כיום. הוא, לפחות, יודע כי
באוזיר כל תאונה עלולה להסתיים באסון
— וכי באויר, אין הטעות לעולם חוזרת.
* שהיא שותפת בחברת אל־על, נתיבי
אויר לישראל בע״מ. יתר בעלי המניות:
ממשלת ישראל, הסוכנות היהודית, צי״ם.

ת שב ץ

1169 913 0 9 3 3 3

״? צ ם טל טצוזי. ״,אגהרה
הי ה ליויובר, םרם\ םגצל
.אל ,33 ם ל־אבים .״וגלרהי
וזגורוזים וםי רו ם. ברורים
טלים י ארצח ל פוי 2ג ט\1ר
— ם רגוזויה. אוי. בגגרם
חי 3ו \ ובוגרוז ב או פי. טור־ח
חי טווה בצבאור רג ה־ר
בוו ח חטזוזווררוזי. ו אוי
אפוה ר ציוי ם ו או הבם וור^
א ם ביולי וםשב צי ם ,,.אוור׳
הסרווה וו, ירגיטוו בוד אי
?ווראים רבים ר צו\ להם
ווודר טווה, ל הוכי ם לר
טוהירווה וי ם\ ל פי טוו ם
מ או זן .1 :כולם
חושבים עליו; .4
אמן יפאני מהמאה
התשע־עשרה; .10
אות הנצהון; .11
מפקד מחלקה; .13
שם אתה יכול לפגוש
מארחת; .14 יש
הרוצים כי ישראל
תתקיף לצורך זה;
.15 שליט; .17 קומיקאי
יהודי.19 :
שמושי לאחר קניות;
.20 חם מזג; .22
מושב מלכי צרפת;
.25 צליל; .26 דיבור;
.27 עובד ב־אניה;
.30 בעדו לא
כדאי להימכר; .32
לוי אשכול; .33
מילת שאלה; .34
ראשי תיבות של
ראשי תיבות; .36
ההיפך מאין; .37
בהמות משא בטיבט;
.39 דפוס
עץ לנעל; .41 חברה
אדון; .44 אדמת
ליצור תמרוקים; .42
סלעים; .46 המשרתת ביפאן; .48 היסוד
הבוער; .50 גוף נסתר, רבים; .51 נפלא;
.53 שביל; .55 מטבע יפאני; .57 מילת
זירוז .58 :בן אמי; .59 כל אידיאל זקוק
לכך; .60 סוג מחזה.
מאונףז .1זקיף; .2מטבע ישראלי;
.3רבים סוגדים לו; .5סוציאליסט אנגלי;
.6עומד לבוא מפולין; .7רעל .8 :העורכים
החליטו שאסור להזכיר אותו; .9פנים
חדשות במראה; .12 נע; .15 מאכל; .16

שר־חוץ אנגלי; .18 יפיצו אור; .21 אחד
השבטים; .23 ראש חודש; .24 הגבול המערבי;
.26 אבן גיר קשה וחלקה; .28
מילת תנאי; .29 עיר בספרד; .31 שירה;
.32 אולי; .35 הסתיים; .37 שופט קו
במשחק כדורגל; .38 רם; .40 יחידת חשמל;
.41 ארבע מאות ועשר; .43 אביון; .45
רקיע; .46 יחידה צבאית .47 :כל מפקד
שואף לעשות זאת לאויב; .49 מנהל הוצאת
עס עובד; .52 כן; .54 עשרים ושלוש;
.56 מילת זירוז; .58 שרה ליצחק.

הווי
מ 7חמה מונעת
ף* תל״אביב, הצטיידו סדרני היכל התרבות, לקראת ד,צ־
^ ג ת הגאלה של נשואי פיגאדו, בסוכריות שעול, כדי
להציען לכל המשתעלים באולם.

משחקים אסורים
ף• שמי הנגב, השתעשע נוסע בדלת החרום של מטוס
^ א ר קי ע שטס מאילת לתל־אביב, פתחה, אילץ את הטייס
לנחות בבאר־שבע.

מס מותרות

ף* טירינגן, גרמניה המזרחית, סרב המכס להתיר את
להכנס תו של ארון־מתים לגבולות המדינה, טען כי גופת
המת חייבת במכס.

איזהו גיבור הכובש את יצרו
נתניה, נעצר יעקב גבורי באשמת נסיון למעשה
* * מגונה, נדון בבית המשפט לששה חודשי מאסר על־תנאי.

קופת
שרצים
ף* כני־כרק, פרצו ארבעה אלמונים לבית־חרושת ליה־ג
לומים, הצליחו בעמל משותף להוציא קופת פלדה במשקל
של 400 קילוגרם, העמיסוה על ג׳ים, הופרעו ממלאכתם
על־ידי עובר־אורח, נטשו את הקופה ואת הג׳יפ,
נעלמו.

סודם עדיפויות
ף*ניו*יורק, ארצות־הברית, נתבעו שתי אחיות קשישות
ולפנות את דירתן מאחר ולא שלמו שכר־דירה, תלו את
עצמן בעזרת סולם׳ כשבארונן כ־ 25 אלף דולר במזומן.

בלי ידיים!
ף ייתל־אביב, גערה צופה בקולנוע על שכנה מימין,
—/.ששם עליה את ידו, גילתה מאוחר יותר כי הוא גידם
ביד שמאלו, הניח עליה בטעות את הפרוסזה שלו.

עם תיאודור ביקל

השבוע בקולנוע

עבור משחקה בסרט זה קבלה
ס \ 1 1הייןרד

ך חיפה, התגלו שלושה רמאים, שנהגו לקנות טרנזיס־טורים
בתשלומים לשעורין בחנויות למכשירי חשמל,
למכור אותם לאותן חנויות בחצי מחיר.

אח 0 3 0 0 1 9 5 9

כשחקנית הטובה ביותר

בקרוב בקולנוע ״ארמון״ ,חיפה׳ וקולנוע ״אורגיל״,

ירושלים

גבר נובח אינו נושר:

לונדון, בריטניה, הצליחו רופאים לרפא גבר בן ,65
^ שנהג לנבוח אחת לעשר דקות, לאחר שגילו כי החל
לנבוח כשאיבד את כוח־ד׳גברא שלו.

רק למבוגרים מגיל 16

גדים קצרים

טוב שמן רע משם טוב

זמיד^

דגם 4160

ן* חיפה, נדון סיטונאי־שמנים ל־סססז ל״י קנס על ש־
*£מהל שמן מאכל מסוג א׳ בפסולת שמנים.

ריקוד השלדים

ף* מוסקבה, ברית־המועצות, הופצו בשוק השחור תק־
**,לימי רוק־נ־רול שהופקו מצילומי ריסגן ישנים, עשויים
תאית.

המקלט העממי הזול והטוב כיותר בסוגו

אחריות מלאה

4מנורות

בצורת

ך כאר־שבע, שילמו בדואים סכומי־כסף שונים לחמי-
^ ,ש ה נוכלים, כדי שיזרזו את קבלת התשלומים המגיעים
להם עבור נזקי הבצורת, גילו מאוחר יותר כי הנוכלים
נעלמו עם הכספים ועם תשלומי הנזקים גם יחד.

תעודת בגרות

־ ג ד /הגלע הספיציס

אמפא תל-אביב. חיפה. ירושלים
.וסוסים סוסם כיס

ף • אשקלון, זייף רווק בן 24 תעודת גרושין עבור
ל א הו ב תו, אם לחמישה ילדים, כדי שיוכל לשאת אותה
לאשה.
העולם הזה 1169

קולנוע סרטים מוו ת ל עונ ש ה מוו ת
אני רוצה דחיות (צפו! ,תל-אביב;
ארצות־הברית) היא מחאה קולנועית חריפה,
מזעזעת ומרשימה נגד עונש־המוזת.
המחאה לא היתד, זקוקה לסיפור דמיוני
מעושה ובדוי. היא מבוססת על סיפור חיים
אמיתי, סיפורה של ברברה גראהם. ברברה,
יפהפיה בעלת עבר פלילי בעסקי זנות, שטרות
ללא כיסוי ושבועות שקה הוצאה להורג
בתא הגזים בגיל 32 ובהיותה אם לתינוק
בן שנה, אחרי שנמצאה אשמה ברצח
זקנה למטרות שוד. למרות שחויבה בדין
ללא כל ספק או ערעור, הסעירה פרשתה
את אמריקה, שעה שרבים היו בטוחים בצדקת
טענתה, אותה המשיכה לטעון עד לסף
חדר־הגזים :״אני חפה מפשע!״
אחד מאלה שסברו כך היה אדוארד מונט־גומרי,
כתב פלילי שהרשיע בעתונו את ברברה
עוד לפני המשפט, שוכנע לאחר מכן
כי נפלה קרבן לנסיבות, יצא במערכה להצילה.
למרות שנכשל, זכה מונטגומרי החרש
בפרס פוליצר לעתונות על פעלו. לאחר
מעשה סיכם את הפרשה בספר המבוסם על
עובדות, עדויות, מסמכים ומכתבים מן הכלא׳
ספר ששימש בסיס לסרט זה.
שקרנות הוצאה להורג. הסרט, כספר׳
הוא בלתי אובייקטיבי לחלוטין, מתאר
רק את נקודת השקפתו של מונטגומרי. הוא
מציג את ברברה כנערת בילוי עליזה וקלת־דעת,
שקרנית פתולוגית, שנישאה לחולה
סמים משכרים. בברחה ממנו, נקלעה לכנו־פיך,
שביצעה את הרצח, חרצה את גורלה
במו ידיה כשניסתה במצב של יאוש למצוא
אליבי לעצמה, הודתה בפני שוטר מחופש
כי אמנם השתתפה ברצח שלא ביצעה.
סיפור חייה של ברברה (סוזאן הייוורד)
מוגש בצורה סנסציונית ורעשנית, בסממנים
של קצב מהיר, מוסיקה צורמנית, ותמונות
אוירה סוערות. אולם כוחו של הסרט מצוי
בעיקר בתיאור ימיה האחרונים של ברברה,
אחרי שנחרץ דינה למודת.
התיאור, שהוא אמנם רגשני במידה מופרזת,
אינו פוסח על שום פרטים. הוא מתאר
בצורה דרמטית את המאבק להצלתה של
ברברה, את פירפוריה בין תקווה ליאוש,
את פרידתה מתינוקה ואת שעות חייה האחרונות
בפתחו של תא־הגזים. אלה הן
סצינות מותחות עצבים, מזעזעות ומדכאות.
שלוש פעמים נדחה ביצוע גזר־הדין ברגע
האחרון, כשהיתה כבר בדרכה אל הכסא ו־כשהחגורה
שנועדה לקבוע על הפסקת נשימתה
כבר היתר, סביב חזה. בארץ, כמו במרבית
ארצות העולם, קוצץ קטע בן 5
דקות בסרט, המראה את גסיסתה של ברברה
גרהאם בחדר הגזים, לעיני עשרות ה־עתונאים
המשקיפים עליה מבעד לחלונות.
מרבד לתא־הגזים. עשרות פרטים
קטנים סביב ההוצאה להורג תורמים את
חלקם לעצמת הזעזוע. דאגתם של שלטונות
בית־הסוהר לתקן את שיניה יומיים לפני
ההוצאה להורג, או פרישת המרבד מתאר,
לתא־הגזים כדי שלא תתקרר בלכתה יחפה,
היו יכולים להיות בדיחה צינית לולא היו
עובדות מציאותיות.
סוזאן הייזדרד, שזכתה בפרס האוסקר 1959
על משחק בסרט זה, היתד, ראויה לו בהחלט.
הדמות שהיא מגלמת היא תשלובת
משכנעת של קלות־דעת בפקחות־חיים, של
ציניות קרה ברצון חיים עז.
השבוע הוצג בישראל לראשונה סרטו של
אלן (הירושימה אהובתי) רנה לילה וערפל,
סרט דוקומנטרי על זוועות הנאצים במחנות־הריכוז,
המתאר בין השאר גם את מה שאירע
בתאי־הגזים שם. כל מי שיראה שני
סרטים אלה לא יוכל, גם בלי להשוות ביני־הם,
שלא להרהר על כך מה מעט מפריד
בין פסק־דין מוזת בשם החוק, לרצח המונים
שסני.

ה ש חו רוהלבן
הנועזים (חן, תל־אביב; ארצ׳ו71 הברית<
הם שני אסירים בורחים, כושי ולבן, שגורלם
קשר אותם יחד, הפעם בצורת שלשלת
מוחשית המחוברת לפרקי ידיהם, והביא
אותם על־ידי כך לידי ההכרה שצבע העור
אינו הוכחה לאופיו ולטיבו של אדם.
זהו סיפור של אחוד, אנושית. הוא מצוי
בתיאורם של שני קונפליקטים דרמתיים. האחד
בין שני האסירים הנרדפים והשני בין
קבוצת הרודפים אחריהם, ושניהם מתפתחים
זה בצד זה.
ג׳ון סקסון (טוני קרטיס) הלבן ונוח קלן
(סידני פואטיה) הכושי, שנמלטו ממכונית
אסירים בשעת תאונה, לא היו נמצאים לעולם
זה בצד זה לולא השלשלת שכבלה
העולם הזה 69ז 1

אותם. גם בהיותם כבולים ובעלי גורל משותף,
מתפרצים מתוכם רגשות השנאה ההדדית
והדעות הקדומות המביאות למהלומות
ונסיונות חסרי־הגיון לרצח. אולם לאט לאט
הם מכירים האחד את משנהו, נוכחים שבשניהם
מפעמים אותם הרגשות, אותם החלומות.
כאשר
אשד, בודדה ומאוכזבת משחררת
אותם מכבליהם כדי לזכות בגבר הלבן, וכל
אחד מהם יכול ללכת לדרכו, שוב אין צורך
בשלשלת שתקשור בין שניהם, והם הולכים
יחד עד הסוף הצפוי.
השריף היה אנושי. סטנלי (בצהרי
היום) קרמר, לא הסתפק רק בקונפליקט
בין השחור והלבן. בצידו הוא בנה גם קונפליקט
בין האנושי לבלתי אנושי, הפעם בקבוצת
הרודפים. בראש הקבוצה עומד השריף
בעל הלב וקר ההגיון (תיאודור ביקל),
המנסה כל העת לרסן את שוטריו ואת האזרחים
המתנדבים שצורפו לציד־האדם, ולדכא
את היצרים החייתיים הפרימיטיביים
המתגלים בהם. התנגשות דומה פורצת באנשי
עיירה קטנה התופסים את שני הבורחים,
עומדים לעשות בהם משפט לינץ׳ ,הנמנע
ברגע האחרון.
הסרט הוא אחד המצויינים שהפיקה הוליבוד
בשנים האחרונות, ראוי לכל השבחים
על נושאיו, צורת הטיפול בהם, על הבימוי
והמשחק ברמה בלתי רגילה. יחד עם אני
רוצה לחיות (ראה לעיל) ,הוא משמש הוכחה
למעין גל חדש בסרט האמריקאי — גל
המעז לטפל בבעיות חברתיות מטרידות בכנות
ובאומץ לב.

התמסמסותעל הגו רן
משחק הזיווגים (אסתר, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא הזדמנות מצויינת לציבור
משלמי המיסים לנקום במס־ההכנסה באמצעות
צחוק, לעג ובוז כלפי נציגיו על
הבד. הנקמה עצמה אינה פטורה ממס, הכלול
במחיר הכרטיס.
סאטירה זו היא עיבוד חופשי בהחלט של
ספרו של הסופר האנגלי הנרי בייטס. בייטס
הוא שהמציא את האפשרות המצחיקה, שבמאה
העשרים קיימת עוד משפחה אחת שהמלה
הכנסה מתקשרת אצלה לאורחים או
לבחורים, אולם בשום אופן לא למס. על
רעיון זה הולידה הוליבוד את משפחת האיכר
לארקין.
זוהי משפחת איכרים שאינה משתמשת
בכסף כלל. היא עוסקת רק בסחר־חליפין
וכתוצאה מכך אינה חייבת במס־הכנסה.
וכך עשיר הרוצה לנצל את המשפחה, שולח
אליהם את הגרוע מכל — פקיד מם־
ההכנסה.
הזכות לשלם. טוני ראנדל הוא הפקיד
החרוץ והמסור שאינו יודע פשרות, מקבל
על עצמו ללמד את בני משפחת לארקין כי
בחברה המודרנית הזכות לשלם מס־הכנסה
מוענקת לאדם עם לידתו, כמו הזכות לנשום
או לאהוב.
אולם נוכח רוחב ליבו של אבי המשפחה
(פול דוגלאס) ומוסרה החופשי של בתו
(דבי ריינולדס) ,נכנע גם לב־טופס־הד,כנסות
של ראנדל, והקומדיה מתסמסת בפארודיד.
אבסורדית על חישובי המם ובהתעלמות
פטורה ממס של פקיד המס עם הנישומה
על הגורן.
מלבד ראנדל, שהוא קומיקאי בחסד, מפתיעה
לטובה גם דבי ריינולדס, החורגת
הפעם ממסגרת משחקה המסיסי המסורתי.

.תדריך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
400 המלקות (גת, תל־אביב) —

קרוסלת החיים מעצבת גברבר, בסרט אוטו־ביאוגראפי
של פרנסוא טריפו.
• דודה מייס (ארמון־דוד, תל-אביב:
אדיסון, ירושלים) — קומדיה מטורפת ו־מצויינת
על מאבקה של דודה יהודיה ובוהמיה
נגד הסנוביזם וצרות־המוחין. משחק
עילאי של רוזלינד ראסל.
• מרגלים כלילה (הוד, תל-אביב)
— זוג מרגלים משחקים משך ליל־אהבה
אחד בביקתת דייגים את משחק החתול
והעכבר. רוברט חוסיין, מרינה ולאדי.
סרט שחובה לראותו:
• אהובתי הירושימה (פאר,
תל־אביב) — הנפלא בסרטי הדור. הרפתקת
אהבים בין אדריכל יפאני ושחקנית
צרפתיה על רקע זוועות הירושימה
ואהבתה האסורה של הצרפתיה לחייל
גרמני בימי המלחמה. עמנואלד.
ריבה.

המשרד הראשי :
תל־אביב, רחוב אחוזת־בית ,6טלפון 64226

או פנו עלמו פי ע

בין 5לי ־ ך 5ב 1ימנ?תיע

או עיוקפם מי מינ ם —

בע&ה ל קן בנ ם.
המועצה הלאומית למניעת תאונות

ה 1ה ה 2 0 1ט י 1ת ר

ב מני ר ת סנ ך העונה

ע רי׳ ל ז

^*,רח׳(חלו* בני מין \ 46

ממאוחת בקאנאוס
לנאשמתבשודמ! 1״ן

דרו ההזדדחת אל
צילומי העירום.חשוב
והנגישה חגוולית
עם הקיבוצניק