גליון 1170 מתאריך 24 בפברואר 1960

כ3נו> שנתי
בדאר־אויר

העורך הראשי:
אורי אננ רי

ראש המערכת:
שלום כהן

• לי רי בו י\

עורך משנה:
רוב איתן

פ מ׳ ה סגיגו •
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לנדברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בע״נו, ת״א, נול.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

ה נ 7ןרא

עורך כיתוב:
סלבי קשת

עורך תבנית:
וקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

3ר0י גנזגטו־בת
הבתר

במדינה

דרתז־אתרי?ה

תי!\ג

גט8

7 7 7 1 / 7 £ 511188£ק .
מד ק פ טריו ת

• עוף

עוף עםאט ריו ת •

• ל*ורצ\ת־ה־ברית
5ודה,
?גבה גנז?־
.ל אר צות

יר קו ת •

• לכל הרצויה
אי רו פ ה ובגלל
וזג ר כי הג

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ.
רותי ורד, יוטה אבו־הבורי, רו נוונלית,
אביבה סטן, אבנר פרי, עמום קינן,
שלמה קרו.

ביותר

אפונה •

בצל

הק,:א יוסף ברגמן היה רק אחד מרבים שכתב לי מכתב
מבדח על החלטת עורכי היומונים לכנות מקרים של התאבדות
בשם אהר .״איך זה כתבתם שפילפל אל־מצרי שיחק בסרט
מצרי תפקיד של צעיר המאבד עצמו לדעת?״ הוא שואל .״אתם
לא מבינים מה תהיה השפעת הידיעה על רבבות הצעירים מעולי
מצרים המעריצים אותו? הם תיכף ילכו ויעשו כפי שעשה
פילפל בסרט: ישימו שלושה ספרים זה על גבי זה, יעמדו
עליהם ויתלו את עצמם. מה שהייתם
צריכים לכתוב הוא שגיבור הסרט,
,הכין לעצמו נסיבות טראגיות׳.״
אני מודה שלמרות הרקע הקודר של
החלטת העורכים, באמת יש בה יסוד
מבדח שקשה להתעלם ממנו. סזנתי ל־נאיביות
המפתיעה של יוזמי ההצעה, המתארים
לעצמם שהרושם הפסיכולוגי
של מעשה מסויים ישתנה עם יקראו לו
בשם אחר.
פעמים בלתי־ספורות ניסתה החברה
האנושית לקרוא לתופעה בלתי־נעימה
בשם חדש, מתוך תקווה שבצורה זו
תהיה נעימה יותר. ובכל פעם נוכחה
לדעת כי זה נסיון אווילי.
אילו היו העורכים הנכבדים מצליחים למחוק מן המילון את
המלים ״התאבדות״ ו״אונס״ ,ולשים במקומן את המלים ״נסיבות
טראגיות״ ו״תקיפה״ ,לא ישתנה מאומה. תוך כמה שבועות
יתרגלו הקוראים למלים החדשות, ויכניסו בהן את כל האסו־סיאציות
והתוכן הרגשי שציינו את המלים הקודמות .״תקיפה״
תעורר אצלם אותה התגובה כמו ״אונס״ כיום.
לכן זה נסיון נאיבי. לא פחות נאיבי הנסיון להעביר החלטה
כזאת מבלי לשתף את עורכי העולם הזה בדיונים. כי החלטה
מסוג זה, אשר העתון הנקרא ביותר במדינה אינו שותף לה,
אינה ש1זה את הנייר שהיא כתובה עליו.

אמנם, אני מבין לרוחם של העורכים שלא העזו לשתף אותנו
בדיון זיל נושא זה. אדם המבקש את העולם הזה להשתתף ב־קשר־של־השתקה,
מוטב שינסה תחילה להציע כותלי־חזיר לידידנו
עמרם בלוי.
כי בשטח זה פעורה תהום בין עורכי היומונים, שכמעט כילם
תועמלנים מפלגתיים, ובינינו.
יש שתי גישות עתונאיות יסודיות שאין ביניהן גשר. האחת
שואלת :״למה לפרסם?״ השניה שואלת ״למה לא לפרסם?״
הראשונה שואלת :״מה התועלת בפירסום?״ השניה שואלת:
״מה התועלת בהשתקה?״
הגישה הראשונה נהוגה בארץ הסובייטים, והיא מתייחסת אל
העתונות כאל כלי שתפקידו לכוון את הציבור בכיוון הרצוי
למשטר. הגישה השניה נהוגה באמריקה, והיא סבורה כי יש
לעתונות רק תפקיד אחד ויחיד: לפרסם את האמת.
ההבדל נובע, כמובן, משוני יסודי בגישה החברתית. העתונאי
הסובייטי רואה בקורא שלו ילד מפגר. לטובת הילד, כדאי לתת
לו רק אינפורמציה מזוקקת וחלקית. מישהו חכם ונבון (היינו,
העתונאי ואדוניו) ,חייב להחליט מה טוב לילד לדעת, ומה לא.
למען בריאות נפשו, כדאי לתת לו לקרוא רק חומר שישכנע
אותו שארצו צודקת, שממשלתו נאמנה ומצליחה, שעתידו מזהיר
וכי הדברים השליליים, אם בכלל ישנם, הולכים ונעלמים.
העתונאי האנגלו־סאכסי מתייחס אל הקורא שלו כאל אדם
מבוגר, הבוחר בראש־הממשלה, והמכריע, בחשבון הסופי, בכל
שאלה לאומית וחברתית. לכן הוא צריך לדעת הכל. את הטוב
והרע, את החיובי והשלילי, את המועיל והמזיק, את החשוב
והבלתי־חשוב. כי גם ידיעות קטנות, הנראות בלתי־חשובות ואף
שליליות, מצטרפות באיזשהו מקום לתמונה כללית ועוזרות
בצורה כלשהי לקורא להשתתף בתהליך המסתורי, התת־הכרתי
לעתים, של הכרעה ציבורית.
אנו, אנשי העולם הזה, הננו חסידים קנאיים של גישה זי.
היא טבועה בדמנו. היא טבע שני לנו.
אץ פירוש הדבר שמעולם לא השתקנו פרט. ישנם פרטים
שפירסומם עלול להזיק לאינטרס בטחוני ממשי. יש שיקול אנושי׳
ויש שיקול של טעם־טוב. בכל שבוע נקראים חברי ואני
כמה וכמה פעמים להחליט בחיפזון החלטה מכאיבה בעניין כזה,
ולא פעם החלטנו למנוע פירסום של פרט מסויים.
אולם בכל מקרה כזה, אנו מרגישים נקיפת מצפון. חשים אנו
שאנו בוגדים במשימה חברתית, משימה שהיא כה ברורה לנו
עד כי מעולם לא דובר עליה במערכת. כי איישם בלבנו קיימת
אמונה מיסטית, שאפילו לנו קשה להסביר אותה, שכל פירסום
מועיל לחברה, וכל העלמה מזיקה לה.

לכן קשה לנו להתוזכח עם עורך־נזעריב אריה דיסנצ׳יק ועורך
הארץ גרשום שוקן, שניסחו את החלטת עורכי היומונים. בלי
ספק האמינו כי החלטתם טובה, וכי יש
בה כדי למנוע תקלה חברתית.
יכולנו להביא הרבה נימוקים מעשיים
נגד אמונה זו. העלמת שמו וצילומו
של פושע מחסלת את הגורם המרתיע
העיקרי למניעת הפשע. העלמת התאבדות
משתיקה גם את הגורמים שדחפוהו
למעשהו הנואש, והתובעים אולי
תיקון מיידי. העלמת מעשה־אונס תמנע
בעד קרבנות אחרים של האנס לזהות
אותו, ובעד קרבנותיו העתידים להיזהר
ממנו. וקודם כל: כל נסיון של העלמה
נדון מראש לכשלון.
אולם איננו מוכנים להתוזכח על גישה
דיסנצ׳ י ק
זו. אנו שוללים את עצם הגישה ש־איפשרה
אותה החלטה. כי גישה זו, המובילה היום להשתקת
פשעים, תוביל מחר (ולמעשה כבר מובילה היום, במקרים רבים)
להשתקת אינפורמציה פוליטית וחברתית?ואינה רצויה לשלטון.
הדרך לגיהינום העתונאי
רצופה כוונות טובות —
והצעד הראשון בדרך נאה
ומסוכנת זו הוא הקובע.

מכתבים
לאור היום

הנני יליד ניו־יורק וסיימתי את חוק
לימודי ב״יוניוז יוניברסיטי״ עם קבלת
תואר דוקטור. ביום הנני אזרח אמריקאי
המתגורר כארבע •קנים בארץ ועובד בבית־החולים
הממשלתי בחיפה. לפני כחודש החלטתי
לוותר על אזרחותי האמריקאית, להעביר
את הוני (ב׳טני מיליון דולר) מאר־צוח־הברית
ולהשתקע סופית בארץ.
הנני יהודי למחצה (אמי נוצריה) ,אד
הדבר לא הפריע לי עד כה, ויפי שהנכם
רואים התאקלמתי די מהר. רכשתי בשנים
האחרונות אינרות טטלווה־הפיתוח בשווי
של למעלה מ־ 80000 דולר. אר לאחרונה
קרה מקרה אשר זיעזע אותי לגמרי.
טיילתי עם אישתי ושני ילדי בניל 8־,9
החולבים לבית הספר הריאלי, ברח׳ ה
עצמאות בחיפה בשעה 8בערב, כשלפתע
•־בחנתי במונית שעצרה מול תחנת־הרואר,
ולידה ניידת. שוטר בדרנת סמל ירד
וביקש מנוסע שיירד מהמכונה. הנוסע
שאל מדוע עליו לרדת, האם בגלל שהוא
מרוקאי?
כתשובה על־כד התחיל הסמל להכותו
סכות איומות לעיני הקהל הרב שהתאסף.
האדם קיבל אנרופים, סטירות ובעיטות
ונפל לארץ שותת דם. אף אחד מהאנשים
לא הוציא הנה, למרות שהדבר קרה במקום
מרכזי בעיר. נזכרתי בתאורים המזעזעים
על מהנות־הריכוז וניגשתי להפריד.
נדחפתי בכוח ובנם לא קיבלתי
נם מנה של מכות. הודות להתפרצותם
בבכי של אשתי וילדי נעזב האיש ככלב
מלא דם.
ביקשתי את הפרטים של הסמל, אולם
השוטרים ענו לי שאם אני רוצה להתלונן
עלי להניש תלונה ננד הקצי! הבכיר שהיה
נוכח, ושמו טל זינגר. לקחתי את
השם של האדם המוכה, רפאל דדוז הנר
בשלומי ב׳ ,אר יחכז והוא שיקר, כי פחד
לקבי* מכות נוספות.
עתונבם הוא עתוז מצוי בביתי, ואני
נהנה לקרוא בו יחד עם בני ביתי. אני
מקווה שתוכלו לעזור לי לפעול ננד הנגע
הממאיר, בהתאם לסיכטתכם ״בלי מורא,
בלי משוא פנים״.
הדבר הוא כסיוט איום, ובטוחני שאם
הקציז זינגר ואנשיו לא יתנו את הדי!
אעזוב את הארץ, והדבר יגרום לא מעט
להורדת הפרמטיז׳ה של המרינה, הזקוקה
כל־כד לידידים בכל העולם.

ד״ר שאול דורי, חיפה

קורס מזורז

קראתי את הערותיה של הגברת רחל
כהז (העולם הזה )1168 ואני מוכרחה
לומר שלנב׳ כהן יש אומץ רב, אם היא
מרשה לעצמה?חוור,
דעה ולהעיר הערות
על דברים שאינם
מוכרים לה ואיז לה
מושג עליהם.
אולי תואילו ב־טובכם
להכביר לנב׳
כהו שכלב הוא חיה
ושלא כציפור התוכי)
שאנשים מחזיקים
בדרד כלל כדי
שישמור על ביתם,
ולא כדי שייאלצו
לשכור בייבי סיטר
כרי לשמור על הכלב.
איז להשוות
נירול כלבים בצוותא
לגידול תינוקות ב־ויצ״ו.
עד כמה שידוע
לי הרי אין
לנב׳ כהן לא ילדים
ולא כלבים רבים,
כר שאינה יכולה להרשות
לעצמה חוות
רעת על גידול ילדים
או כלבים.
ומהי ה״התמסרות
לחיה אחת״ ,כפי
הנברת? שכותבת מפנקים אותו, קונים
אדווה
לו יותר רצועות!״

תמהני, האם לדעתה
של הנב׳ כהן חש
הכלב אם הרצועה שנכרתו האלגנטית עונדת
לו היא ירוקה, כחולה או סגולה־בהירה —
כצבע המעיל החדיש שלה, והוא גאה
לטייל ברחוב דיזננוף עם נכרתו בקישוטו
האלננטי?
מכרו נא לגברת כהז, כי טוב יהיה
באם תתז לבלב העדין שלה לשוטט ברחובות,
לרדוף אחרי התולים ולהתחבר עם
כלבים אחרים ברחוב, ובאם תקציבה מרשה
לה (״מה זה חמישים לירות עבור שמו של
כלב?״ ו — שתקנה עוד כלב כדי שלא
יהיה לו משעמם. הוא יעדיף זאת לבטח
על ריחות הפרפיום ועל הפייפ או־קלוק
עם הבייבי־סימר.
נעמי אחזה, בת־גלים
עם כל הכבוד למר יורם עטרי מאשקלון
(העולם הזה - )1169 חוששני שאינו
מבין בבנות, ושכדאי לו לקחת קורם מזורז
(אצלי, למשל) לפני שיכתוב מכתבים
טפשיים למערכת על נושא זה.
נערה המנדלת חתולים וכלבים, לא יחסרו
לה לעולם ״עדינות וכוה אהבה״ בשביל
בחורים. להיפר, הדבר מוכיח עודף נדול
של כושר־אהבה, וכל חובב־נערות, המצוי
בענינים, יבין כי זוהי הנערה שכדאי
להשקיע בה עמל ומאמץ.
ואם החבר יורם -חושב כי כוודהאהבה
והעדינות של נערותינו ״חלשים בלאו הכי״,
מוטב שיפשפש בתכונות של עצמו. כושר-
האהבה של נערה שווה בדיוק לכושר הגבר
לעורר בה אהבה, ולתת לה עדינות.
דן דרורי, חיפה

עד 120

קראתי באיחור את מאמרו של משה ברש
״ממשלת איחור בלי מפא״י״ (העולם הזה
,)1158 אבל יותר טוב מאוחר מאשר אף
פעם לא. ברש כתב כי ״הבראת המשטר
הרמיקראטי״ לא תושג על־ידי טיהור ה־העולם
הזה סליי

מנננו; מאנשי מפא״י, אבל, כמו שהערבים
אומרים, הנקמה תהיה מתוקה אחרי 40
שנות שלטונו של בן־נוריון. אפילו מפלגה
שתחזיק את תיק חלוקת התה במשרדים,
תשים חתיכה־סוכר אחת פחות לתה של
מפא״יניק.
...דחילכום, ארבע שנים זה כמעט חצי
זמן קיום המדינה. בארבע יענים אפשר
לגמור עם כל מה שבנינו בעשר שנים,
ועוד יותר גרוע.
...האם ייע בישראל משטר דמוקרטי?
כאן, באמריקה, בחור בז 17 חצה כביש
באו־ אדום. כששוטר צעק לו לעמוד, הוא
ברה. השוטר הרג אותו בלי לחשוב יותר
מדי. כתבו על זה חצי טור בעמוד ,25
ההבל
נהנ כאן מחזיק שטר של 10 דולאר
מקופל ברשיון הנהיגה. שבעה שוטרים מתור
עשרה יקחו אותו וישתקו. שניים ינידו לא,
.״כרבו רפורט. רק אחד אולי ינסה להאשים
אותו במת! שוחד. למי זר, איכפת?
עד עכשיו הכל היה בישראל פחות או
יותר (אפילו אס פחות מאשר יותר) בהדר.
מצדי טפא״י תישאר עד .120
עודד סתית, ניו־יורק
שנים או ח״נים?

אוטובוס ושמו חו״ל

אני מציע לפתח טיולים מאורגנים באוטובוסים
ישראליים באירופה. אוניות
צי׳ם תובלנה קבוצות
של תיירים ישראליים
לנמלים כגון
מרם״ ,פיראוס ונא
פולי. שם יחכו לתיירים
אוטובוסים
של חברת התיירות
המשותפת של אנר
ודן (״אנדן״) ,ויסיעו
אה התיירים לסיבוב
של חודש ביבשת.
הטיולים המאורגנים
באוניות
מגבילים כיום את
התיירים לחופים בלבד,
מחוסר מטבע
זר לטייל באירופה.
אם יאפשרו לתייר
לשלם את מחיר כרטיס
הא!ט בוסים בלירות
ישראליות ( 140ל״י בערד) ו־30
דולאר מההקצבה, יישארו לו 90 דולאר,
שיספיקו לכסות את ההוצאות של הביקור
בז החודש באירופה.
התועלת תצמח לכל הצדדים: התיירים
ירגישו הרגשה ביתית בחוץ־לארץ, הממשלה
תוכל לפקח על התיירים הישראליים וכר
ייפסקו הרינונים אחרי תעלולי הישראליים
באירופה, אגר! יהנה מרווח ויעלה את
מוראל נהגיו המשועממים בעבודתם השיג-
רתית, ומבחינה לאומית יעשה הדבר רושם
עז על היהודים בגולה.
שמואל פיק, חברת פיק־אפ, תל־אביב

תגבורת שיכנוזית

זהו מכתב הזדהות עם הקורא שמעון
בדטובים, רב, מוהל ועסקן יהדות תימן,
שמאחורי מכתבו (העולם הזה )1168 הסתתר
רגש עצום ו אדי ר ...אם אין תקציב
למדור עולי תימן ב״קול ישראל״ ,אז
מריע יש לטוגרבים, לפולנים, לצרפתים,
לספרדים, לאידישים, לרומנים, להונגרים
ועוד׳
אני בן העדה האשכנזית, אר צורב הדבר
ומרגיז.
יהודה עליעד, רחובות

מצב מאוזן

ובכן, הביטניקים הניעו נם לרחוב דיזג־נוף.
באיחור יכל שנה־שנתיים, כמו כל
אופנה מחו״ל. אתם חיארתם את המצב
המאוזן בו שרויים מבקרי המרתף של
איזי (העולם הזה )1169 מבחינה גופנית.
הבעיה היא שמבחינה נפשית הם נמצאים
במצר בלתי־טאוזן.
חיים גר, תל-אביב
על שלושה דברים העולם עומד: על
הכיחלה, על זביבה ועל זוזו!
נאה ויאה, אתם המצאתם ביטוי חדש:
,מתאזנים״ .גדול! מי יתז וחברי המערכת
יאינו את דזוזו ויכעילו קצת את הזביבה. אז. אולי, רכיהלה התלייה ותתנשא ער עולם.
שלבם, אגורת הנונוקוקים.
בעמו״ן, קפה כסית

מד־הן

ירדנה ברזילי במדים החדשים לחיילות
צד,״ל (שער העולם הזה )1168 עשתה רושם
טוב. אבל איד יכולנו
להשוות, בלי שתראו
לנו את אותה
הבחורה במדים הנוכחיים
של צה״ל?
רוני אבני, רחובות
שוטרת־צבאית ירדנה
ברזילי במדי
שרותה — ראה
תמונה.
יקבלו את
הצעתכם להנהיג את הצרפתית האופנה
בטדי החיילות, אני
אציע לקרוא למדים ברזילי החדשים: מד־מואזל.
שמואל קלר, חיפה

מלכות המלקות

קראנו בסיפוק רב את ביקורתכם על
״ 4)10 המלקות״ (העולם הזה .)1166 בדעתנו
לתרגמה, כדי לשלחה לבמאי הסרט, מר
פ. טרופו.
ח. ליטוינסקי, חברת לינזוינסקי
את חורש, תל־אביב

המשרד הראשי:
תל־אביב, רחוב אחוזת בית ,6טלפון 64226

ילדך

-גא ו ות ן* !

היי גווייה 3ום טבהך \ האם ילדך איוו תיבת ביו תר
בגוולם, בטיויר י׳ להטהיה וו אהה ולהטהיה היהה
יכולה להיות וו אהה, לו הטוהתרר ילדך ההגהי הבור
ההוהיטיה אבל ונור התבגר. את יבולה לגווור לו
בטויהור ה והטה ו (ול־ירי הויטת הצפי הבגרות בהורה
פ־ ,14 הזזרה התרפו.
לאתר ו ם\ לבר טול פויוווטו בזזרם פ־ ,14 ופלהים
הצפי הבגרות. הזורם הודר ב ה הירו ת לתוך וזזבוביות
הטוב, הוזזה או תו הגורהי הויהוה, והבריא או תו.

לו נשרו תמצית חוות דעתם של מומחים
עולמיים על אפשרויות הצלחת
הטפול הניתן במכוננו לטפול
נשירת שערות והצמחת שער חדש
ד״ו* בוי ם, יועצו של מפעל ״קאדוס״ בגרמניה לתכשירי
שער ואפרטים, כותב אלי במכתבו מיום :29.12.58״מסקנותיך
מקבילות בדרך כלל למסקנות שאליהן הגעתי אני. גם אני עובד
זה 5שנים על חומר מסויים לטפול בשער והיו לי כבר תוצאות
חיוביות. אולי נוכל להשלים אהד את השני״.
ד ״ ר פ רי טיו ף הי ר ש, מחבר הספר ״שערו של האדם״.
כותב אלי במכתבו מיום :27.12.1958״אני מאחל לך המשך
ההצלחות בשטח הטפול בשערות. באם הנך מתכוון להוציא
לאור מאמר על שיטתך, הייתי מבקש מאד ממך להעבירו אלי
לשם הכללתו במהדורה השניה של ספרי״.
פ רו פ סו ר ד ״ רהר מן ראמס, מחברם של 16 ספרים
מדעיים, כותב אלי במכתבו מיום 4.9.1959 בין השאר :״הטפול
בנשירת שערות, הנני מאמין ששיטתך לטפול בשער — ,בדרך
הגברת פעילות זרם הדם המגיע לשרשי השער, היא הדרך
הנכונה לפתרון הבעיה״ .בספרו האחרון של פרופ׳ ראמם, שהופיע
בחודש ספטמבר השנה הוא כותב :״למרות הכל נתונות
אפשרויות של טפול שער גס במקרים של תורשה. הטפולים
האלה כדאיים ומועילים״ .את ספרו הנ״ל שלח אלי ד״ר ראמפ
עם הקדשה אישית.
ד ״ ר פו לקוד ״ ר ווי נטר בספרם ״קוסמטיק לקסיקון״
כותבים בין השאר :״בכל מקרה שהשורש ניזוק ולו גם בצורה
חמורה, קיימת בכל זאת תקווה לחדשו. ברור שככל שיוקדם
הטפול גדלים הסיכויים לתוצאות חיוביות. גם במקרים קשים
יכול הטפול הנכון לעכב את התפשטות הקרחת ולשמור על
הקיים. טפול בנשירת שערות נשאר ללא תוצאות רק במקרה
שהשורש נהרס ומת כליל. על החיאת שורש אין מה לדבר
בכלל״.
ד ״ ראנטץ הו פ ל, בספרו ״השער במיקרוסקופ״ ,כותב
בין השאר :״על־ידי טפול אינטנסיבי ונכון אפשר לדחות את
ההתקרחות. קיימת אפילו אפשרות להפעיל את יסודות השער
על־ידי טפולים שונים, כגון עסוי עם תכשירים המביאים לידי
הזרמת הדם לשרשי השער״.
ד ״ רפטינסקיוד ״ רלץ, בספרם ״טפול בעור, קוסמטיקה
ומחלות עור״ בהוצאת ״מדיצינה״ בודפסט, כותבים :״בבעיות
נשירת שער נשאלת תמיד השאלה על־ידי הנוגעים בדבר,
האם חייבים להתקרח לגמרי? התשובה לשאלה זו היא: במידה
ונשירת השערות היא תורשתית, קיימת אפשרות לדחות את
הנשירה עד לאחר גיל ה־ .40 בכל המקרים האחרים של נשירת
שער והתקרחות שלא כתוצאה מתורשה, קיימת אפשרות מוחלטת
של הצמחת שער חדש, אפילו במקומות שכבר התקרחו.

חומר זה מוגש על־ידי המחלקה לטפול
בשער ב״רובינם קוסמטיקום״ ,בהנהלתו
של מר א. רובין, ביאוקוסמטיקאי מדופלם,
תל־אביב, רחוב פינסקר ,2טלפון
- 22128 חיפה, רחוב הרצל .1
פרוספקט לטפול בית ישלח חינם לכל דורש— .
התכשירים שלנו הוגשו לרישום במשרד הפטנטים
של הרשם הכללי במספרים.13037 , 12520 ,12478 :

מבריא,
מנקה ומרענן
את עור פניכם
תוך זמן קצר!
במרינה העם

השוד הרדיו־אקט׳ב
הסוד הכמוס ביותר של המדינה, היה
טמון השבוע במכשירים העדינים המודדים
את הרדיו־אקטיביות של האוויר בישראל.
למחרת הפיצוץ של המיתקן הגרעיני
הצרפתי״ בלב אל־צחרה, מיהרו הבטאונים
הרשמיים לפרסם הודעות כי הקרינה הרדיואקטיבית
לא עלתה. כעבור יום פורסמה
הודעה נוספת, בעלת תוכן דומה.
שתיהן באו להרגיע את הקהל, שהודאג
על־ידי שינויים בולטים במזג־האויר: ערפל
סמיך, שהתאים יותר ללונדון מאשר לתל-
אביב, התפשט בארץ.
המדענים ידעו, כמובן, שלא יכול להיות
שום קשר בין הערפל ובין הפיצוץ. השפעה
רדיו־אקטיבית מנאת־המדבר רג׳אן,
יכלה להגיע לארץ לכל המוקדם ארבעה
ימים אחרי הפיצוץ.
אין ניסוי בלתי־־מזיק: מה קרה ביום
הרביעי? האם עלתה מידת הקרינה?
הציבור לא שמע על כך. כי בהגיע המועד,
הוטל בסודי־סודות איפול מוחלט על
הוצאות המדידות. שום הודעה נוספת לא
פורסמה. כי ממשלת ישראל, שנציגיה הצביעו
באו״ם בעד הפיצוץ הרדיו־אקטיבי,
ובזאת סטרו על לחי כל המדינות ד,אפרי־קאיוח
שהיא ביקשה לרכוש את ידידותן,
לא היתה מעוניינת בפרסום ידיעות שיכלו
להעיד עליו, אפילו במעט. היא חששה,
בצדק, להגבת האזרח, אילו למד כי נוסף
על כל הנזק הפוליטי, הביא צעד זה גם
לסיכון בריאות התושבים.
כי בחודשים האחרונים התערערה יותר ויותר
אמונת המדענים בשני הגושים, כי עליה
קטנה בקרינה רדיו־אקטיבית אינה מזיקה.
בויכוח הסוער, שהחלו בו כמה מדענים
אמריקאיים מרדניים, נסתבר כי כל בטחון
כזה אין לו שחר: יעברו שנים רבות לפני
שמישהו יוכל לקבוע בחידאות מה הנזק
שנגרם על־ידי כל ניסוי אטומי.
טען מדען חשוב אחד: אין ניסוי אטומי
בלתי־מזיק. כל קרינה רדיו־אקטיבית מזיקה,
קוטלת בצורה זו או אחרת יצורי־אנוש, הן
החיים והן שטרם נולדו.
נגדג ני הי ל די ם. דאגה גוברת זו
בהוגים הרציניים, היא שהכריחה את שלוש
המדינות הגדולות, להפסיק לפי שעה את
הניסויים הגרעיניים. אולם עם הפיצוץ הצרפתי
עלתה סכנה חדשה באופק האנושות:
שמדינות קטנות, פורקות־עול וחסרות־אח־ריות,
יגיעו למצב בו יוכלו לצפצף על דעת
העולם, לפוצץ פצצות שיזהמו בהדרגה
את אוויר כדור־הארץ.
כך נוצרה למעשה חזית משותפת סמויה
של המבוגרים האטומיים — ארצות הברית
וברית־המועצות — נגד גני־הילדים של
שני הגושים — צרפת, סין העממית ושאר
הקטנים־יחסית.
תושבי ישראל הם צד במאבק זה. אין
הם רק אזרחי מדינה הקשורה בצרפת, בעוד
היא מנסה גם להתידד עם אויבותיה האם־
ריקאיות. הם גם חברים במין האנושי. ואבק
רדיו־אקטיבי הנודד על פני כדור־הארץ לא
יבחין בין המדבר המצרי לבין השרון הישראלי.

הממשל
הצס*,
תיאום לקו•
״התיאום לא דפק!״ חייך ביום השני השבוע
עסקן של חוג אל־ארד, כתב העת של
האגף הלאומי של החזית הערבית, כשקרא
את מעריב.
באותו בוקר ערכה המשטרה מיבצע ארצי,
אסרה את 13 האנשים שחתמו, בזה
אחר זה, כמוציאים־לאור של 13 הגליונות
ה״חד־פעמיים״ של אל־ארד **.בבתיהם נערכו
חיפושים מדוקדקים, הוחרמו כתבות שטרם
פורסמו. לאחר מכן הואשמו על פי שלושה
סעיפים, רגילים ולשעת־חירום, בהוצאת
עתון בלי רשיון, שוחררו בערבות עצמית
של 100ל״י לנפש.
• ״מיתקן״ ולא ״פצצה״ ,כי הפיצוץ
האטומי הצרפתי עוד נמצא, כנראה, בשלב
טרומי, לא הגיע עדיין לשלב של שימוש
יעיל בצורת פצצה. קרוב לודאי כי הצרפתים
הגיעו לשלב אליו הגיעו האמריקאים בסוף
,1944 כמה חדשים לפני הטלת הפצצה על
הירושימה.
** תון ניצול החוק שאינו מחייב רשיון
ממשלתי להוצאה חד־פעסית, נקרא אל־ארד
בכל פעם בשם קצת שונה, כגון ״הד אל־ארד,
קול אל־ארד.

תהודה לזקן. באותו יום עמד להיערך
הויכוח בכנסת על ביטול המימשל הצבאי.
מטרת המיבצע היתד, שקופה עד כדי זיל־זול
בשכל הקהל: למעריב, הרגיל לשרת את
מנגנון־החושך, סוננה ידיעה על המאסרים
(,אך לא על השיחרור בערבות) ,וכן רמזים
קודרים כאילו חושדים באנשי אל־ארד שעמדו
בקשר עם גורמים מחוץ למדינה.
אולם המיבצע איחר ביום אחד. אילו
נערך ביום הראשון בשבוע, היה זוכר,
להד רחב ביומוני יום ב׳ וגם בצהרון השני,
מספק תהודה מתאימה לדברי ראש־הממשלה
על הצורך החיוני בקיום המימשל למען
בטחון ישראל.
בגלל חוסר־התיאום, התקיים הדיון בכנסת
ללא רקע מתאים. אך גם כך היה נצחונו
של ביג׳י מובטח: נמצאו לו משרתים די
הצורך, ומפ״ם נמנעה בפחדנותה הרגילה מן
ההצבעה כדי לשמור על מקומה ליד האבוס.
בכל זאת הוכיח הויכוח על התזוזה
העצומה שחלה בדעת־הקהל בחמש השנים
האחרונות. אז טענו רק מתי־מספר כי ה־מימשל
הצבאי מזיק לבטחון המדינה, והם
הושמצו כבוגדים וכסוכני־הקומוניסטים. השבוע׳
כאשר הכריז יושב־ראש תנועת־ה־חרות
רשמית כי המימשל הצבאי אינו דרוש
לבטחון, שוב לא היתה זאת דיעה יוצאת-
דופן. חלק גדול מן הציבור הכיר בעובדה
כי המימשל נועד לשרת אינטרסים מפלג תיים
וכלכליים, אינו נוגע אלא לבטחון
קבוצות־הלחץ הפוליטיות והכלכליות הניזונות
ממנו.

יחסים מרחביים
הדודנ ם
במדינה דיקטטורית, בה קובע הצנזור־את
תוכן. העתון, השאלה הקובעת איננה:
״מה כתוב בעתון?״ אלא ״מדוע זה כתום
בעתון?״ השבוע נשאלה שאלה זו פעמיים.,
לגבי שני מאמרים שונים על נושאים ישראליים
שהופיעו בעתונות המצרית.
הכתבה הראשונה הופיעה באחר סאעה,
שבועון מצוייר קאהירי רב־תפוצה. היא־.
היתה מוקדשת לעתון הערבי של מפ״ם,
אל־פג׳ר, המופיע בתל־אביב. העתון המצרי
לא הזכיר את השייכות הציונית של בעלי
העתון, תיאר את מהותו בנימה מתונה.
מעניינת עוד יותר היתד, רשימה שהופיע
ברח אל־יוסף, שבועון קאריקטורות.
נשכני. היא נשאה את הכותרת ״נחנה.
ואולאד אל־עם״ (״אנחנו ובני־הדודים״) ,ו־היתה
חתומה בידי העורך, איחסאן אל־קדוס,
בכבודו ובעצמו. נושאו: רעיון האיחוד
השמי.
אחרי ששיבח את מלחמת העולם הזה למען
הבנה ישראלית־ערביח, והזכיר כי ממשלת
ישראל ״לוחמת בדעה זו ורודפת את.
אורי אבנרי ומאשימה אותו כמשרת האינטרסים
של הקומוניסטים וכמבצע את רצונו
של גמאל עבד אל־נאצר״ ,מתח אל־קדוס
ביקורת מתונה, כמעט אוהדת, על הרעיון
השמי.
טען העורך :״מגרעת האיחוד השמי היא,
בהיותו רעיון גזעני״ .עבר הזמן בו היתה
האנושות מחולקת לפי גזעים — הגזע השמי,
הגזע הארי, ובני־דודים.״
הכשרת לכבות? לשם מה נכתבה
רשימה זו? היו רק שתי אפשרויות:
י רעיונות אלה, המגיעים למצריים ב אמצעות
עתונים וכתבי־עת בינלאומיים, עוררו
התעניינות בחוגים מתקדמים, חייבו
הגבר, כלשהי שתבליט את הסתייגות ה משטר.

9עבד אל־נאצר מעוניין להוכיח לציבור
הערבי, כי ישנם בישראל גורמים המת־יחסים
באהדה לרעיון הלאומי הערבי, וה חפצים
בשלום, כדי להכשיר את הקרקע
לגישה פייסנית יותר בעתיד. מכיון שאינו
מעז לשבח בגלוי תופעה ישראלית, מחשש
פן ישמש הדבר נשק לרדיו בגדאד, הוא
עושה זאת בצורה של ביקורת מתונה, המאפשרת
לו לתאר בינתיים בפרוטרוט את
התופעות המבוקרות.
הסברה השניה נראתה סבירה יותר. כי
השבוע הופיע בפלורנץ, איטליה, נציג של
רע״ם כדי להשתתף בצד נציג ישראלי במפעלו
החדש של ג׳ורג׳ו (״הפרופסור הקטן״)
לה־פירה: ועידה תרבותית ״ים־תי-
כונית״ ,שלא נועדה אלא ליצור בסים ל-
(המשך בעמוד <7
* הוגי הרעיון השמי שללו טענו זו
בפירוש, הגבירו את המהות השמית כשותפות
לשונית, תרבותית והיסטורית.
העולם הזה 1170

החשוב בשבועונ* בריטניה

מאת

אוד* אבנר•

ך * כיתהק טן ברחוב ריידר מס׳ ,22 לונדון, אינו בולם במאומה מבין הבתים
ן | הקטנים שמימינו ומשמאלו. רחוב ריידר עצמו נחבא אף הוא אל הכלים. אף שהוא
נמצא במרחק שווה מכיכר פיקאדילי הסואן ומרחוב פול־מול האריסטוקראטי, הוא שייך
לזה האחרון, לעולמם של הבאנקים הסולידיים השקטים, של מטה חיל־הים המלכותי ושל
פסלי המצביאים הרכובים של תקופות־זוהר שעברו.
באותו בית קטן ושקט שוכן אחד השבועונים החשובים ביותר בעולם. האקונומיסט
איננו, כפי ששמו רומז, עתון כלכלי־מקצועי. הוא שבועון מדיני מובהק, משכיל, מאופק,
כל־יודע ואחראי. הוא מעצב את דעתה של אותה שכבה דקה המנחה את המדיניות הבריטית
בכק השטחים, השולטת בכל המפלגות הבריטיות והמחזיקה בידיה את כל המנגנון הממלכתי.
אקונומיסט אינו מרים את קולו לעולם. הוא יכול להביע דעה חריפה מאד — אולם
חריפות זו מוחבאת בסגנון מתון, מאחורי כמה וכמה ״אולי יתכן ש ו״לא מן
הנמנע כי משפט אחד כזה של האקונונזיסט יכול להפיל ממשלה — כפי שהפיל
את סר אנטוני אידן למחרת מיבצע־סואץ. השבועון, שהוא ליברלי־שמרני, התנגד בחריפות
למיבצע ביש־מזל זה.

מעשים קטנים או יוזמה פרטית 1
*** לוש פעמים בשלוש השנים האחרונות ערכתי סידרת־פגישות בבית שקט זה,
הדומה יותר לבית מגורים אינטימי מאשר למשרד. בכל אחת מהסדרות האלה
שוחחתי ארוכות עם ג׳ון מידג׳ליי, העורך לעניני חוץ, ועם העורכים השונים האחראים
במערכת לעניני המרחב. בכל פעם נדהמתי מחדש מן היידע הרחב, הגישה השקולה
והתפיסה המפוכחת. לאנשי אקונומיסט לא היו הרבה אשליות, וגם לא דעות קדומות.
הם התיחסו לבעיות המרחב כנאה לבני משפחות אשר אבותיהן ניהלו את עניני האימפריה
בפינה זו של העולם במשך כמה מאות בשנים*.
בכל הפגישות ניסיתי להסביר לעורכי השבועון, את הדעות על בעיות המרחב שהתפרסמו
מעל עמודי העולם הזה. בכל פעם היתד. ההגבה אוהדת. אולם ההערכה המעשית השתנתה
בהדרגה. בפגישה הראשונה, זמן קצר אחרי מיבצע־סיני־סואץ, עוד היתר, הגבה בריטית
טיפוסית. עורכי אקונומיסט לא האמינו כי יכולה להיות תועלת במעשים דרמתיים גדולים,
מן הסוג שהצענו לא פעם בהעולם הזה. פעם אחרי פעם חזרו באוזני מידג׳ליי וחבריו
על אותה עצה: צריכים להתחיל במעשים קטנים, בסילוק מכשולים חלקיים. מעשה קטן
פה, מעשה קטן שם, הכשרה הדרגתית וזהירה של האוירה, ואז, אחרי כמה וכמה שנים,
אפשר יהיה לגשת למשהו גדול קצת יותר.
בפגישה האחרונה, לפני שנה, היה נדמה לי כי חל שנוי מסויים בגישתם של אנשי
האקונומיסט. בינתיים חוסל משטרו של נורי אל־סעיד בעיראק, העמדות האחרונות של
בריטניה במרחב נטו להתמוטט. המלחמה בין ישראל ומדינות־ערב נראתה עתה כמקור
לזעזועים אינסופיים במרחב — ובכל זעזוע כזה עמדה בריטניה להפסיד. הסכנה של
מלחמת־השמדה עולמית היתד, עתה מוחשית ביותר. אנשי האקתומיסט היו מוכנים לגישה
מהפכנית יותר. הם לא התלהבו עדיין למעשים דרמתיים, ליוזמה נועזת של התקפת־שלום,
כפי שהיא טמונה בתפיסה השמית — אולם הם היו מוכנים לשמוע, לדון, לשקול.
מובן שכל ויכוח כזה חזר באופן עקבי לנקודה שהיא בלי כל ספק המפתח לכל בעיות
המרחב: בעית הפליטים הפלסטיניים. אנשי האקונומיסט ידעו הרבה על בעיה זו — כולל
דעותיהם הפרטיות של המנהיגים הערביים העיקריים, כפי שנמסרו להם ״שלא לפירסום״
בראיונות סודיים. הם היו מעוניינים לשמוע מה חושבים על כך בישראל.
לא העלמתי מהם כי הרוב הגדול של אזרחי ישראל מאמין באמת כי כל החזרת
פליטים היא אסון, שואה לאומית ובטחונית. אולם סיפרתי להם גם על גישה נועזת יותר
— זו שהושמעה בפעם הראשונה מעל עמודי העולם הזה לפני שש שנים, בכתבה מהפכנית
שנשאה את השם ״מיבצע ישמעאל״ (העולם הזה .)877 כתבה זו היתד, כתובה בצורת
תיאור השתלשלות המאורעות, אחרי שישראל יזמה פתרון מהפכני לבעיה: אותה גישה
הגיעה לגיבושה הסופי במינשר העברי, שקבע (סעיף )19 את העקרונות הבאים לחיסול
בעית הפליטים.
״ממשלת ישראל תנקוט את הפעולות הבאות לפתרון בעית־הפליטים:
(א) תכיר עקרונית בזכות כל פליט לחזור למדינת ישראל,
(ב) תיתן לכל פליט את הבחירה החופשית בין שיבה למדינת ישראל לבין קבלת
פיצויים.
(ג) תציע לציבור הפליטים לבחור בנציגות עצמאית שתשתתף, יחד עם נציגי המדינה,
במוסד לבירור רצונו של כל פליט ולאימות תביעותיו.
(ד) תחזיר את כל הבוחרים־בשיבה בעשר מיכסות שנתיות. תור החוזרים ייקבע על־ידי
המדינה תוך התחשבות בגורמים הכלכליים והבטחוניים.
(ד ).תקלוט את החוזרים בהתאם למתכונת הנהוגה לגבי העולים היהודיים.
( )1תשלם פיצויים אישיים תמורת הרכוש, אבדן הפרנסה ושאר הזכויות של הפליטים
אשר יוותרו לצמיתות על זכותם לחזור לישראל...
(ח) תממן את קליטת החוזרים ואת פיצוי הבלתי־חוזרים בעזרת כספים בינלאומיים,
שיגוייסו בצורת מענקים ומלוזים לזמן־ארוך.״

המבוזבזים כעת במצב של שביתת־נשק רופפת, אם יגלו שיש להם עוד משהו משוח
מלבד סכסוך.׳׳
להלן התרגום המלא של המאמר:
״יבוא יום כאשר האומות במזרח התיכון ייאלצו להפסיק להסתכל אחורה. אולי הגין
העת עכשיו. הערבים והישראלים עודם כלואים בסבך ההסכמים החלקיים שהם שוכני
לפני עשר שנים לחתום עליהם, כדי שיוכלו להפסיק לירות איש ברעהו. אולם היריות ל
פסקו, הן רק התמעטו. כל צד מוסיף להצדיק מעשים חסרי־אחריות וגישה בלתי־פשרני
על־ידי האשמת השני, או על־ידי הזכרת החטאים של המעצמות הגדולות. הכל ה
בסדר במזרח התיכון, הם אומרים, אלמלא הצהרת־בלפור, מכתבי מק־מאהון* ,הסר
סייקס־פיקו** ,ארנסט בווין, משרד־החוץ האמריקאי או חברות־הנפט הבינלאומיות.
בשבוע שעבר הוזמנו משקיפי או״ם להאזין לטענות סותרות בקשר עם התנגשו
מזויינת בגבול ישראל־סוריה. גם הערבים וגם הישראלים אינם יכולים להיות בטוחים
השבוע הבא לא יביא צרות נוספות.
תחת לבזבז את מרצם עם טענות שאין להן סוף, ואת אמצעיהם עם כלי־נשק שנוע!
לפגוע בזולת, יכלו הערבים והישראלים לחפש דרך ליישוב חילוקי־הדעות ביניהם. ה*
יהיה זה דמיוני מדי לקוות כי הסיכום הבא על יישוב בעית ארץ־ישראל יוכל להופיע בגלי
האקונומיסט של נאמר, ה־ 7באוגוסט?1964

פליטים ־ עזה -סואץ
ך• קוראים יזכרו כי היה זה ב־ 16 בנובמבר ,1960 ,כאשר גילה מר האמרשילד ז
( | הסוד הכמוס ביותר בהיסטוריה הדיפלומטית המודרנית. בלי הקדמה מיוחדת או אזהו
כל שהיא׳ הוא הודיע לעצרת הכללית של האומות המאוחדות כי הנשיא עבד אל־נא
מהריפובליקד, הערבית המאוחדת, חוסיין מלך ירדן, הנשיא שיד,אב מלבנון ומר דויד ב
גוריון, ראש ממשלת ישראל, הסכימו ביניהם על תוכנית ליישוב כל חילוקי־הדעות נ
ישראל ושכנותיה הערביות.
כאשר חזר הסדר באולם על כנו, שמו אחדים מן הנוכחים לב כי המשלחות של עיר;
וערב הסעודית נעדרו.
המזכיר הכללי הוסיף ואמר, כי ישראל הסכימה לשלם לכל הפליטים הערביים מפלסו
סכום סביר, וכן תפצה, נוסף על כך, את בעלי הרכוש שהופקע בישראל. ערבים שו
בעבר תושבי ארץ־ישראל יוכלו לחזור לישראל, אם ירצו בכך, בתנאי שיהיו לאזרח
ישראליים.
רצועת־עזה הוכרה כחלק מן החבל הדרומי של רע״ם, הריבונות הירדנית הוכרה באוו
חלקי ארץ־ישראל בהם קיים עתה שלטון ירדני, וכל ההגבלות על תנועות הערבים בישר
* חליפודמכתבים בה הבטיחה בריטניה הגדולה במלחמת־העולס 1הראשונה להקים ממל
ערבית גדולה תמורת הסכמת הערבים למרוד בתורכים. הבטחה זו סתרה, לדעת רב
את הצהרת בלפור.
*• הסכם חשאי בין נציגי בריטניה וצרפת, במלחמת־העולם הראשונה, לחלוקת המר
ביניהן. הסכם זה סתר לחלוטין את רוח ההבטחות שניתנו הן לערבים והן ליהודים.

ה 7באוגוסט 1954
ך* שבוע פירסם ״אקונומיסט״ מאמר מהפכני שהידר,ד בעולם. הוא כלל הצער
ן | מהפכנית לפתרון בעית־ד,פליטים, כפתיחה להשכנת השלום במרחב. בדומה׳ לכתבתנו על
״מיבצע ישמעאל״ נשא המאמר אופי של תיאור אוטופיסטי. תוכנו דמה באופן מפתיע
לפתרון שהצענו. סבורני כי כדאי לתרגם אותו במלואו למען הקורא הישראלי, כי לא
רק ההצעה עצמה מעניינת, אלא גם פרטיה ונימוקיה. המאמר נשא את הבוררת ״חזרה
לארץ־ישראל,״ ואת כותרת־המשנה ״הערבים והישראלים יכלו לחסוך את הכסף והמרץ,
* עורן העולם הזה תיאר חלק מפגישות אלה בכתבות מפורטות באפריל ( 1967 העולם
הזה )1016 ובפברואר ( 1959 העולם הזה .)1116

גיניס למען תוכנית־הפתרון הישראלית. זהו אחד ׳הציורים בהם ניסה שמואל בק, לפני
שנים לתאר את ״מיבצע ישמעאל״ ,הצעתו המפכנית של העולם הזה להתקפת־שלום נוע

סולקו. האו״ם וממשלת ישראל יקימו מוסד שיעניק לרבבת ערבים
בכל שנה הכשרה חקלאית, מסנית או טכנית אחרת*.
שלוש המדינות הערביות הסכימו להעניק את אזרחיתן לכל ערי;
פלסטיני שאינו רוצה לחזור לישראל, לבטל את החרם נגד ישראל
כמדיניות רשמית, להרשות לספינות ישראליות להשתמש בתעלת־סואץ
ולהכיר באזורים ר,מפורזים כחלק ממדינת ישראל.
המזכיר הכללי ביקש מן העצרת לאשר את הקמתה של עדה
לביצוע התוכנית, בה יהיו ישראל והערבים מיוצגים שווה בשווה. אחת
הממשלות החברות באו״ם** תלווה לישראל 500 מיליון דולאר,
באמצעות האו״ם. אם האו״ם יאשר זאת, הוא אמר, יוכלו התשלומים
לפליטים הערביים להתחיל באחד בינואר .1961 ,סוכנות־הסעד של
האו״ם, חיל־החירום של האו״ם ומטה משקיפי האו״ם יחוסלו עד האחד
ביוני.1964 ,

ריקודים בקאהיר, תדהמה בתו־אביב

— ^ 114

ווו

1 11

־ דו־־ו־ו זו־וס־ ־ ו-זז־ו־ו

ף* שעה שמר האמרשילד נשא את דברו, שידר רדיו קאהיר נאום
^ 1של הנשיא עבד אל־נאצר. הוא אמר כי הודות למאמצי הערבים,
הוכרו והוחזרו זכויות הערבים בישראל. הוא הכריז שאין לו דבר
נגד העם היהודי, וכי כוונתו לעמוד לימינו של מר האמרשילד בביצוע
התכנית. הערבים הם שתבעו תכנית זו מזה זמן רב, אך האימפריאליזם
*״ 2ציור זה של שמואל בק מבליט את ההבדל העיקרי בין ״סיבצע ישמעאל״ ,כפי שהוצע
תמיד מנע אותה.
על־ידי העולם הזה לפני שש שנים, ובין הצעת אקונומיסט. הציור מראה את המשלחות
הערביות בעצרת או״ם בתדהמתם, כאשר שר־החוץ הישראלי מכריז (בקצה הרחוק של האולם, על דוכן
הנשיא הזכיר לפלסטינים כי הארץ שהם חוזרים אליה לא תהיה, אחרי
הנואמים) על החלטת ישראל לפתור את ביעית הפליטים. בעוד שלפי הצעה זו על ישראל להעמיד את הערבים
עשר שנים, כפי שהם הכירוה. הוא תבע מהם להיות אזרחים נאמנים
לפני עובדה מוגמרת, מציע אקונומיסט שהתוכנית תוכרז בידי דאג האמרשילד, אחרי משא־ומתן והסכם סודיים.
בישראל, אם הם בוחרים לשהות בה. לעומת זאת, אמר עבד אל־נאצר,
אם ירצה ערבי לצאת מישראל, מובטחים לו בית וידידים במצרים.
יכולים להתווסף לשטח הדחוק של ישראל, לא באו אלא 150 אלף. בתקופת השיקום נכנסו
בירושלים הכריז מר בן־גוריון, כי הוא מקדם בברכה את בואם של הערבים לישראל,
ומבטיח להם זכויות מלאות כאזרחי המדינה. הוא גם הזכיר להם, כי חלו שינויים וכי 325 אלף ערבים לישראל, אולם למעלה ממחציתם יצא שוב. רובם עברו לערים ולמשקים
ישראל היא מדינה יהודית, אשר אולי החיים בה לא ימצאו חן בעיניהם. אולם הבחירה תהיה החדשים של צפון־מזרח סוריה.
בידיהם, ואם ירצו לאחר־מכן לצאת שוב מן המדינה יהיו חופשיים לעשות זאת•
חששות ישראל מפני גייס חמישי ערבי נתבדו. מהנות ההכשרה הטכניים הצליחו, בדרך
כלל. ממשלות ערב הסכימו לממן אותם לחמש שנים נוספות. ביוני 1963 הפכה השפה
בעמאן הביע המלך חוסיין הסכמה עם כל דברי הנשיא עבד אל־נאצר, ואת התקודה פי
הערבית לשפה הרשמית השניה בישראל.
הפליטים יזכרו כי ירדן נתנה להם מחסה בעת צרתם. אותם שיבקשו להישאר בירדן יוכלו
לעשות זאת, ואותם שיעברו לישראל יוכלו לחזור שוב לירדן אם ירצו בכך.
השינוי העיקרי שחל בקרב הציבור הישראלי עצמו, היה עלייתם של בני עדות המזרח
למעמד של חשיבות ואחריות במדינה. עד אז הדאיגו את יהודי אירופה. עתה רכשו בני
שום הודעה לא פורסמה על־ידי ממשלת לבנון במשך כמה ימים, אולם תוך 24 שעות
עדות המזרח בטחון עצמי, ונוכחו לדעת ששוב אין הם מהווים סרח־עודף באומה המנותקת
תפסה הלירה הישראלית את מקומה בחלונות מחליפי־הכסף בביירות.
מן המרחב בו נולדו וגדלו.
המונים רוקדים מילאו את רחובות קאהיר, דמשק ועמאן בלילה ההוא. אולם השמחה לא
הישראלים גילו שהנשיא עבד אל־נאצר אינו היטלר. הוא המשיך להכריז הכרזות מפוצצות,
שררה בתל־אביב או בניו־יורק. יהדות העולם נדהמה עד למעמקי ליבה. האם הפקיר מר
אולם הצלחת המפעלים׳הגדולים בסוריה נתנה לו משהו שהצדיק את הכרזות אלה. לעיראקים
בן־גוריון את כל אשר למענו עבדו ולחמו במשך זמן כה רב? כמה ש?ועות לאחר מכן,
היה דרוש זמן רב עד שהשלימו עם הסידורים שנעשו על־ידי עבד אל־נאצר למען
לא יכול היה ראש ממשלת־ישראל להיבחר ליושב־ראש הסניף הציוני הקטן ביותר בעולם.
הפלסטינים. תחילה איימו להפסיק את זרם הנפט דרך סוריה. אולם אחרי הירהור שני
אולם מוקדם יותר מכפי שמישהו העז לקוות, הבינה יהדות העולם כי מר בן־גוריון,
גילו כי ג׳סטה זו יקרה מדי. באבי} 1965 יושלם צינור־הנפט הכפול לחיפה.
לא זה בלבד שהציל את ישראל, אלא גם רכש לה את המקום המגיע לה במזרח התיכון,
הסעודים הין האחרונים שהכירו בקיום ישראל. אולם אין הם מתנגדם עוד לבואם של
אליו היא שייכת. אמנם, נעשה יותר קשה לאסוף כספים למען הקרנות הציוניות. אך מאחר
טייסים יהודיים־אמריקאיים לבסיס בדהראן. היה זה ענין שהביך עד כה את ממשלת
שישראל יכלה עתה לסחור עם שכנותיה, שוב לא היתר, זקוקה לצדקה.
ארצות־הברית, ושהארגונים היהודיים בניו־יורק ניצלוהו מאד. עתה באו התלונות היחידות דבר שבמותרות,
האופי היהודי־הבלעדי של העשור הראשון של המדינה היה דבר
מצד חיילים יהודיים בחיל־האויר האמריקאי, שהועברו לדהראן ממקומות נעימים יותר.
שהמדינה הקטנטנה, והציונות בכלל, לא יכלו להרשותו לעצמם. ישראל נשארה׳בית לכל
אחדים מהם מילמלו כי לא היה איכפת להם אילו היתד, חוזרת ההפליה האנטי־יהודית.
יהודי שרצה, או נאלץ לבוא אליה. אולם הבית הזה נעשה טוב יותר, אחרי שמצא את
יהיה זה חסר־טעם להעמיד פנים כאילו כל התמורה הגדולה הזאת הושגה ללא תקלות.
מקומו הטבעי בין אומות העולם.
היו ארד,בנות, הפגנות. קטנות. ומקרים של סבל אישי. אולם אחרי שהעקרונות נקבעו
בבירור, לא דיבר עוד איש ברצינות על שיבה לימים הרעים. הנשיא עבד אל־נאצר ומר
בן־גוריון צדקו כאשר ניחשו כי הערבים, ההודים, והידידם של שניהם, שאפו יותר
לשלום ביניהם מאשר להמשך ההאשמות ההדדיות הנושנות והעייפות״.
ך* דבר שהבהיל את היהודים בכל מקום, היה מספר הפליטים החוזרים שהוזכר על־ידי
| | מר האמרשילד — 25 אלף פליטים ערבים לחודש. אולם נסתבר כי המכסה הזאת לא
נתמלאה אף לא פעם אחת. בתום שלוש השנים שנקבעו מראש, כאשר מיליון ערבים היו**
ד 3אן מאמרו של האקונומסט. קוראי העולם הזה יכירו רבות מנימותיו — ובכלל
* פרט זה רומז כי בעלי ההצעה, כמו מנסחי המינשר העברי, החליטו כי הפליטים
זה אפילו ההערה שבני עדות המזרח לא ימצאו את מקומם הראוי במדינה, כל עוד זו
החוזרים לישראל לא יוכלו לחזור לבתיהם הקודמים, אלא ישולבו מחדש במשק הישראלי.
משלה את עצמה שהיא מערבית ואירופית.
הקיים.
ההבדלים בין הצעת אקונומיסט ובין ״מיבצע ישמעאל״ של העולם הזה קטנים, אך לא
** רמז לארצותיהברית, שכבר הודיעה בדרכים שונות על נכונותה לקבל על עצמה עול זה.
בלתי־חשובים. העיקריים:
@ לדעת המציעים הבריטיים, פתרון בעית הפליטים יהיה מראש חלק מהסדר־שלום
כולל. אנו. מצדנו, איננו מאמינים בכך. לדעתנו, פתרון בעית הפליטים יהיה כיוזמה
ישראלית מובהקת, והוא יביא את השלום בעקבותיו. זה הסום שיסחוב את עגלת השלום,
ולא להיפך. הדוגמה העומדת לנגד עינינו: חוזר,־ד,שילומים הגרמני, שהביא בעקבותיו
באופן אוטומטי את השכנת השלום בין גרמניה וישראל.
6אין אנו נוטים להעניק לאו״ם מקום מרכזי במיבצע זה. לדעתנו, חייב המיבצע
להיות ישראלי, ואף התוכנית צריכה להישמע באו״ם לראשונה מפי חבר ממשלת ישראל,
לא מפי מזכיר כללי ניטראלי. מסופקנו אם הכנסת צד שלישי לענין תביא תועלת.
ההבדל הוא פסיכולוגי. הצעה דרמתית שתבוא מצד ישראל, כצעד חד־צדדי מרצון,
שלא תחת לחץ כל שהוא, תדבר על מליוני לבבות. אך אם ההצעה תבוא מטעם מזכיר
האו״ם, יתקבל הרושם כי ישראל נכנעה ללחץ ופועלת שלא מרצון. במקרה זה יאבד
ההישג הנפשי היסודי. יתר על כן, כאשר ייפגשו שני הצדדים בחסות יושב־ראש נייטראלי,
ייווצר מצב דומה לזה השורר כיום, לרוע המזל, בועדות שביתת־הנשק. כל צד יהיה
קיצוני ותוקפני נגד השני, מתוך תקווה למשוך את היושב־ראש לצדו. תחת לשכנע איש
את רעהו; ,הם יילחמו ביניהם על חסדיו של השלישי המכריע — מצב פסיכולוגי
שאיוו בריא מטבעו.
$מכיון שאיננו מאמינים שממשלות ערב יעיזו לצעוד בראש, אנו סבורים כי השותף
הרשמי של מדינת־ישראל במיבצע זה, יהיה תחילה צבור הפליטים עצמו, ולא מנהיגי המדינות
הערביות. עבד אל־נאצר וחבריו ישלימו עם המיבצע, ואף יתמכו בו מאחורי הקלעים, אך
קשה לתאר כי יירתמו לו בגלוי ובפה מלא מלכתחילה.

15 אלף פליטים חזרו

סיכום שלישי -או סוף הסיבוכים

אולם אלה פרטים צדדיים. העיקר הוא הרעיון המרכזי של כתבת האקונומיסט: האמונה
כי השלום בין ישראל והערבים יתב! ,וכי מנהיגי ערב יתנו ידם לשלום, הכולל פתרון
זה של בעית־הפליטים. כאשר אמונה זו מובעת על־ידי אנשים נבונים ורבי־ידע, כמו עורכי
שבועון אנגלי זה, יש לה משקל רב.

ך ! ח | 1 1ך ך ציורו זה של בק מתאר את. התוצאות הבלתי־נמנעות על; פתרון
ן בעיתזהפליטים: פתיחת. הגבולות, ביטול החרם הערבי על ישראל,
הופעת סחורות ישראליות בשחקי מדינות ערב והשתלבות כלכלת ישראל במרחב.

אנשי האקונוחיסט אינם ציונים. אבל יחסם לישראל חיובי, וגישתם הכללית נאורה
ומפוכחת. כאשר הם מציעים לישראל ללכת בדרך זו, חייב הדבר לעורר למחשבה גם את
האזרח הישראלי השוביניסטי ביותר.
בימים אלה עומדת המדיניות הישראלית שוב על אם הדרך. יש רושם כי דויד בן־גוריון
החליט ללכת בעיניים פקוחות לקראת סיבוב שלישי — סבוב שיהיה חסר־תועלת וחסר-
פתרון בדיוק כמו הסיבוב השני. זהו הרגע הפסיכולוגי הנבון כדי לחשוב מחדש על כל
הבעיר״ מן הראשית.
דויד בן־גוריון הוא עתה _בן .73 אם ירצה. לסיים את דרכו הפוליטית במעשה מהפכני
אחרון, שיביא סוף של שלום למאבק הארוך והמפואר של דורו, מוטב שיהרהר שוב
על עצתם של הידידים הנבונים מרחוב ריידר ,22 לונדון.

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

(המשך מעמוד )4
מגע ראשון, בלתי־רשמי ובלתי־פוליטי־כב־יכול,
בין ישראל והערבים.

האשמות אלה ניתן, כאשר הוזכר שמו של
הסוחר הירושלמי מסרי, שנמצא ללא רוח־חיים
על שפת ימה של תל־אביב. אולם בשבוע
השני לאחר המעצר, היה ברור כי
על אף הרמזים, וחרף מאמציה, לא הצליחה
׳המשטרה להגיש נגד רומק האשמה כלשהי
מלבד הוצאת 6500ל״י מיונגשטיין.

ידיעה רגילה, שהגיעה לפני שבועיים לאוזנו
של ח״כ מפא״י מנחם כהן, הקפיצה
אותו ממקומו. הוא שמע כי ראשי המפלגה
הדתית הלאומית ממשיכים לחתור נגד
משרד־הדתות, העבירו את המלחמה נגד
הרב יעקב טולידנו לחזית אחרת.
שדה־הקרב החדש: היכל־שלמה, הואתיקן
של הרבנות הראשית בישראל. עסקני ה־דתיים־הלאומיים
החליטו להוציא את הבעלות
על הבנין מידי משרד־הדתות.
ראשי המפלגה הדתית לא חיכו זמן רב.
הם הצליחו לרשום את הבנין המהודר שקירותיו
מצופים בשיש, על שמם של שר־הפנים
משה חיים שפירא וח״כ הדתיים הלאומיים
זרח ודרהפטיג. אל שני הבעלים
האלה הוסיפו את הרב יהודה איסר אונטרמן,
יריבו של טולידאנו במועצת הרבנות בתל-
אביב, ואת יצחק (״אייזיק״) וולפסון, המיליונר
מבריטניה שבנה את ההיכל לזכר אביו.
המשמעת נגד מפא ״י. מיד אחרי
שנודע למנחם כהן השחום על המקרה, פנה
לראשי המפלגה הדתית בכנסת, קיבל את
אישורם לידיעה. הוא לא הסתפק באישור,
דרש לקיים דיון בכנסת על השערוריה.
״בנין הרבנות הראשית אינו נכס של ה־דתיים־הלאומיים,״
טען, ניסה לשכנע את
חבריו, ח״כי מפא״י, לתמוך בדרישתו.
אולם הדתיים־הלאומיים לא התרגשו מפעילותו
הקדחתנית של כהן, נציג השכונות
הדרומיות של תל־אביב במועצת מפא״י.
הם פנו לח״ב מרכזי של מפא״י, הזכירו
לו את הוק־המשמעת, שאושר בכנסת לפי
דרישת בן־גוריון.
״המשמעת הקואליציונית אינה מחייבת
רק אותנו, אלא גם את מפא״י,״ טען נציג
הדתיים־הלאומיים, שנפגש באותו ענין עם
אחד מראשי מפא״י .״מנחם כהן הוא חבר
מפא״י. אם המשמעת לא תחייב אותו, היא
לא תחייב גם אותנו. אנחנו דורשים שהוא
יוריד את ההצעה מן הפרק.״
מנחם כהן נקרא לשיחה .״הפסק את הרעש
סביב הענין!״ אמר לו ח״כ ידוע של
מפא״י. לא היתד, לו ברירה. למען שלמות
הקואליציה נאלץ לוותר על דרישתו.

עתומת

הקואליציה
מ שפט (היכל) שלמה

; 1*11ש ד רחמי
דליה ועזרא רחמים הכירו זה את זו, התאהבו,
באו בברית־הנשואין והולידו ילדים
מבלי שראו איש את רעותו. שניהם
היו עיוורים. בבית־החלוצות בנתניה הכיר
עזרא, מורה למתמטיקה מעיראק, את דליה,
עולה ממצרים שעסקה באריגת מחצלות.
האהבה ביניהם היתר, עיוורת. אולם המשכה
היה אפל עוד יותר. מכל המוסדות, אליהם
פנו בבקשם עזרה, קיבלו רק הבטחות.
לבסוף נישאו השניים, קיבלו דירה בת
חדר וחצי בנתניה. מיטת־ברזל שחוקה,
שולחן מתקפל, ארון מיושן ופתיליה במטבח
היוו את כל ציודם. דליה הרוויחה 70
ל״י לחודש, עזרא קיבל תמיכה של 35
ל״י ממשרד־הסעד. זה הספיק להם עד היום

• היבון למפנה דרמתי במאבק האלג׳ירי. הוא יתבטא בשיגור
משלחתרשמית של מטשלת־השיחרור האלג׳ירית לפארים, שם תיפגש עם הגנרל
דה־גול. אם שלהלכה לא יידונו בפגישה נושאים מלבד שביתת־נשק, יסלול הדבר
את, הדרך לשיחות פוליטיות. קרוב לודאי כי
__פגישה זו תגרום למרד חדש,
רציני יותר, של המתישבים הצרפתיים, הפעם בהנהגת ז׳אק סוסטל.
• הרב גורן ייבחר לרב ראיטי. אחרי שמפא״י הצליחה להביא
להסתלקותו של הרב סולובייצ׳יק ממועמדותו, הפכה בחירת ״הרב טס העוני״
לוודאית. ייתכן כי מפא״י, באמצעות שר־הדתות טולידאנו, תתן את ידה גס
לבחירתו מחדש של הרב נסים, דבר שיביא להוצאתה הסופית של הרבנות
הראשית מידי המפלגות הדתיות, ולמעשה לכיבוש עמדה חשובה זו בידי מפא״י.

• מפא״י תנסה להשתלט על התאחדות עולי מצרים, כאד
תן השיטות שבהן השתלטה כשעתה על האגודה לידידות
ישראל־צרפת. התאחדות עולי מצרים היא אחד הארגונים העדתיים המעטים
בארץ שהצליחו לשמור על אי־תלותם, ומתוכה אף צמחה רשימתו של עורך־הדין
שלמה צידון־כהן בבחירות האחרונות. על־ידי הקצבת כספים והחדרת המוני
נאמנים, מקווה מפא״י להשתלם על ההתאחדות בבחירות הפנימיות, שייערכו בעוד
כשבוע.

• תיטמע על מאבק חדש בין צעירי הגוש ומעילי־העור.

שדה־הקרב הנוכחי: תא הסטודנטים של מפא״י, באוניברסיטה העברים בירושלים
ובשלוחות תל־אביב. לפי כל הסימנים יצליחו הפעם מעילי־העור להתגבר
על צעירי־הגוש, לשלוט בתא המפלגתי.

פרשת רומק
אם רחמים, עתונאית נמיר והתאומים

קרב האקדחים
אחת הנקודות המרכזיות שעליהן נחקר
ראובן (״רומק״) גרינברג, כאשר נעצר
לפני שבוע (העולם יחזה ,)1169 היתד, פרשת
המארב שטמנו לו משה יונגשטיין ושלמה
בורנשטיין. השניים חיכו לו בפתח
הבית ברחוב הירקון ,128 בו התגורר
רומק, ומשראהו מתחמק דרך החלון, ירה
אחריו ״מוניק״ יונגשטיין שתי יריות מאקדח
פי בי. בחקירה הסתבר כי פגישה זו
היתד, דרמתית הרבה יותר משחשבו תחילה:
אחרי שיונגשטיין ירה מאקדחו, שלף רומק
הנסער אקדח מכיסו, השיב אש לשני ה־אורבים,
שברחו מן המקום.
פרט זה מסר רומק עצמו. אולם לא עבר
זמן רב והוא חזר בו מעדותו .״שמתם
לי סם בקפה!״ הטיח בפני חוקריו ,״והברחתם
אותי לספר סיפרים דמיוניים!״
לא היתר, זו התהפוכה היחידה בפרשה.
כי מלבד רומק, סירב גם מוניק יונגשטיין
לשתף פעולה עם המשטרה. על־אף כל
הפצרות חוקריו, לא מסר דבר נגד רומק.
״הם מנסים לסכסך ביני לבין רומק!״ התלונן
בתמימות בפני דן גרנדיר, פרקליטו של
רומק, שעה שפגשו בחצר בית־המשפט.
האשמות סתומות. מה יכולה לעשות
המשטרה נגד ממק, אם המתלונן־
העיקרי־לכאורה מסרב להתלונן?
באחד הימים נכנסה אל משרדו של דן
גרנדיר אשד, תושבת תל־אביב, אשר רומק
חייב לה כ־ 5000ל״י, הצהירה בשבועה כי
אנשי־משטרה שידלוה להעיד שרומק הוציא
את הכסף ממנה במירמה. עד שפעולות
מסוג זה ישאו פרי, הופיע פרקליט המחוז
בבית־המשפט המחוזי, דרש כי רומק יוחזק
במעצר עד לבירור משפטו — בקשה
בלתי־רגילה, לגבי אשמה של הוצאת כסף
בטענות־שווא*.
גם ההאשמות הסתומות על ״ביצוע פשעים
חמורים״ ,שנציגי המשטרה השמיעו
בעת מעצרו של רומק, שככו. רמז לכיודן
עונש מקסימלי: חמש שנות מאסר.
המולח הזה

1170

האהבה היא עוורת, ההמשך הוא אפל

בו הובאה דליה לבית־החולים ללידה. היא
ילדה תאומים, שניהם בעלי ראיה טובה.
עזרא, שרק שבוע קודם לכן קיבל את
עבודתו הקבוער, הראשונה מזה שמונה
שנים, כטלפונאי בחברה מסחרית פרטית,
היה נואש. משפחת רחמים נזקקה לרחמים.
קרן התאומים. במדינה שכל אדם רביעי
בה הוא מקרה סוציאלי, הנזקק לתמיכה
ולרחמים, מעטים היו סיכויו של
עזרא לגייס תמיכה. הוא עשה מה שעושעם
עשרות אנשים׳ וביקש את עזרת העתונות.
במערכת ידיעות אחרונות שמעה מזכירת־המערכת,
דבורה נמיר, את סיפורו של עזרא.
האשד, אדומת־השיער, הרגילה לסיפורים
מעין אלה, הזדעזעה. היא החליטה להכריז
על מגבית בין קוראי העתון כדי לאפשר
לזוג רחמים לקלוט את התאומים בדירתם
הדלה. עורכי ידיעות אחרונות לא התלהבו
מהרעיון. הם לא האמינו שיש בכוחו של
סיפור כזה לזעזע את קהל קוראי העתון.
התגובה היתד, מפתיעה. מעולם לא נגע
מקרה כלשהו לליבם של קוראי הצד,רון
כגורלם של תאומי זוג העיוורים. בזרם
בלתי־סוסק נהרו קוראים אל המערכת,
הביאו תרומות בכסף מזומן, בבגדים ובריהוט.
תוך ימים ספורים נאספו 3000ל״י,
עשרות חליפות בגדים ודברי־לבוש אחרים,
שלושה מקררי־קרח, חצי תריסר מיטות,
תנורים ומכשירי בישול. דירתם הצרה של
דליה ועזרא לא יכלה להכיל את שפע הרהיטים
שנתרמו. את העודפים תרמו לתושבי
המעברה בה גרו. עירית נתניה העמידה
לרשותם מטפלת מיוחדת.
מה היה הסוד בסיפור גורלם המר של
דליה ועזרא׳ שעורר את רחמי הקוראים?
אמרה דבורה נמיר, נשואה ואם לשני ילדים:
״כתבתי את הסיפור עם כל הלב, כאילו
אירע הדבר לי.״ כי דבורה, שנפגעה לפני
שלוש שנים בתאונת־דרכים, התעוורה כליל
בעינה האחת, למחצה בעינה השניה. כל
המאמצים להציל את מאור עיניה עלו בחהו.

• מפ״ם תתבע בי השבכות האמידות יגדילו את מם־
ההכנסה 3־ 15 מיליון לירות. החלטה על כך התקבלה כבר במזכירות
המצומצמת של המפלגה. דרישה אחרת של מפ״ם: להטיל מס של 16 מיליון
לירות על דירות בנות ארבעה חדרים, להעביר את הכסף לקציב־הפיתות כדי
לבנות שיכונים. לפי תוכנית שעובדה במפלגה אפשר יהיח לחסוך 15 מיליון
לירות, להעבירן למשרדו של שר־הפיתוח המפ״מי מרדכי בנטוב.

• ״נידאוטלוק״ ,הירחון האנגלי של מפ״ם, נתון כסכנה
ח מו ר ה. אחרי שהירחון, המטפל בצורה מתונה בבעיות ערב־ישראל, זכה
תחילת לתמיכה כספית של משרד־החוץ, ולאחר מכן של הד״ר נחום גולדמן,
הוא נשאר ללא תומכים, נתון בצרה כספית המאיימת על קיומו. גם נסיון
מפ״ם לתת לבטאו! צביון בלתי־מפ״מי כביכול, על־ידי מתן כיבודים לעסקנים
ממפלגות אחרוזז, תוך החזקת כל המנגנון וההכרעה בידיה שלה, לא עזר
לגייס כספים מספיקים.
• חיים לבנון עשוי להתמנות למנהל ״הבוקר״ .העבודה תוצע
לו אחרי שכמעט התברר כי לבנון לא ייכנס להנהלת הסוכנות היהודית. משא־ומתן
שהתנהל לקבלתו כפקיד גבוה בהתאחדות בעלי התעשיה נכשל. קרוב
לודאי שהמינוי ליומון הצ״ב יידחה עד לסיום ועידת המפלגה.

• כקרוב תתפוצץ שערוריה סביב מיכצע ״פרדס כחסכון״
#של חכרת מטעי האומה. האות יינתן על־ידי חוסכים מאשקלון, אשר
צריכים לקבל בעוד שבוע את הפרדס הראשון שניטע לפני חמש שנים בכספי־חסכון.
במרכז השערוריה יעמוד מנהל מטעי האומה ברוך עמיר, האחראי לכך
שפרדסי החוסכים אינם שווים את הכסף שהושקע בהם. אחת הדרישות האפשריות
של החוסכים: קבלת פיצויים בסך מאות אלפי ל״י מאוצר המדינה.

• ^ולל־כונה יבנה שיכון ענק מפואר לעובדיו בתל־אכיב.
השיכון\שיוקם ליד בית־החוליס העירוני החדש בתל־אביב, יכיל דירות של
ארבעה וחצי חדרים. בכל בנין תהיינה שמונה קומות. את העבודה יבצע משרד
הארכיטקטים שרון־אידלסון.
• תשמע על משבר חדש בהתאחדות לספורט. אחרי שנתקבלה
תוכנית מרכז הפועל ליצור ליגה א׳ לכדורסל, בה תתחרינה שבע קבוצות
הפועל וחמש קבוצות מכבי, התחרטה הפועל, דורש להקים שתי ליגות א׳.
בקשר לכך תשמע גם על משבר פנימי במכבי, בגלל התפטרותו של עמי פדר,
נציג מכבי בועדת הליגה והגביע לכדורסל.

במדינה הסוכנות מרד המנוהל•!
לדב טבצ׳ניק ( )66 לא היה אידיאל אחר
מאשר סדר ותכנון בכל עבודה שקיבל לידיו.
מאז הוכנס לפני עשר שנים על־ידי
לוי אשכול לעבוד כמנהל אגף־התובלה של
הסוכנות היהודית, לא הפסיק אף פעם את
עבודתו לקבלת חופשה. כי הגבר המקריח,
בעל שורה דלילה של שערות לבנות, רצה
לייעל את עבודת משרדו, לא חסך מאמצים.
אולם נהגיו של טבצ׳ניק סברו כי מנהלם
הפריז בלהיטותו, עד כי פגע בהם פגיעות
קשות. השבוע החליטו 33 נהגי אגף־התו־בלה
להכריז על שביתה, להתארגן ליד
משרדו של המנהל, הנוהג להופיע מדי בוקר
בשעה שש לעבודה.
בבוקר השביתה הקדימו נהגי אגף־התו־בלה
את המנהל, התבצרו מול משרדו בנד
כוניות־המשא שלהם .״זאת תל־אביב 1960
ולא מחנה ריכוז — 1942 איננו רוצים
לשמוע את המילה יהודי מזוהם!״ קראו
הנהגים.
״הוא נוהג כמו סוחר־עבדים!״ הכריז יהודה
רפופורט ,״לכל נהג שני, בגלל שטות
קטנה, קורא טבצ׳ניק בשם בן־זונה.״
דרישתם של הנהגים היתד, כפולה:
#הסוכנות תקים ועדת חקירה לדון
בהתנהגותו של המנהל העקשן, המאמין ב־צידקת
מעשיו;
>• עד לסיום החקירה תופסק עבודתו
של טבצ׳ניק, במקומו תמנה הסוכנות מנהל
אחר.
;קמה בסידור עבודה. הנהגים לא
הסתפקו בהכרזת שביתה .״חשבנו גם על
האפשרות שהסוכנות תקבל את דרישותינו,״
סיפר השבוע רפופורט, שהיה רס״ר בצה״ל
ובצבא הרוסי .״יש לנו תיק מלא של
האשמות נגדו. את כולן נעלה לפני ועדת־החקירה.״

טענות הנהגים, שנוסחו על־ידי ועד
השביתה סיפר השבוע מרדכי הלר, נהג
שעזב את הסוכנות בגלל יחסו השלילי של
טבצ׳ניק, המשיך להריץ מכתבי מחאה לשר־האוצר
לוי אשכול :״טבצ׳ניק היה נוקם
בכל נהג מתמרד על־ידי זה, שהיה דואג
לסידור־עבודה גרוע. לפני שנה בערך הוא
שלח אותי ועוד מכונית עם נהג לבית־שאן,
ומשם — באותו יום — לאילת. כשהגענו
לבאר־שבע אמרתי לנהג המשאית
השניה שאני עייף, ונשארתי לישון בעיר.
אבל הנהג השני פחד והמשיך בדרך לאילת.
הסוף היה שהתהפך בדרך. טבצ׳ניק שיכנע
אותו להעיד שלא היה עייף מן הנהיגה
הארוכה, אלא שהיה קלקול טכני במכונית.״
הלר המקריח, שהיה מודאג מריבוי התאונות
בגלל עבודה מאומצת של הנהגים,
שלח מכתב למועצה למניעת תאונות זרנים,
קיבל העתק מכתב שנשלח על ידה לטבצ׳־
ניק, בה הוזהר המנהל מפני ריבוי שעות־העבודה
של הנהגים.
מקרה אחר, עליו לא יכול היה ר,לר לעבור
בשתיקה: הנהג הדתי שמעון ברנט נשלח
על־ידי טבצ׳ניק לסיבוב בעמק בית־שאן,
דווקא ביום ששי. למרות בקשותיו של
ברנט לא הסכים המנהל להחליפו. התוצאה:
ברנט, שמיהר באחת הפעמים בה פרק שתילים
ממכוניתו, לקפוץ לתוך תא־הנהג, סגר
את הדלת על אצבעו, קטע אותה.
״ מ י עומד ללדת?״ מקרה אחר עליו
התכוננו הנהגים להתלונן לפני ועדת־הח־קירה:
הנהג חיים רייכר הגיש לטבצ׳ניק
מסמכים בלתי־מדוייקים לחתימה. המנהל
.צעק עליו :״בן־זונה!״
״נהג אחר,״ סיפר רס״ר־לשעבר רפופורט,
שאירגן את תיק התלונות של הנהגים נגד
טבצ׳ניק רהב הכתפיים ,״בא אל המנהל
בוקר אחד וסיפר לו כי אשתו עומדת ללדת,
ועל כן הוא רוצה מקום־עבודה קרוב.
המנהל סירב, בטענו: מי עומד ללדת —
אתה או אשתך?״
טבצ׳נילף, שהמשיך השבוע לעבוד כאילו
לא קרה כלום, לא התנגד לכך שהסוכנות
תמנה ועדת־חקירה. הוא גם ימשיך לעבוד

עד לסיום החקירה.
״אילו היה צל־צילה של אמת בכל הטענות,
היה לי האומץ להודות בהן,״ אמר
השבוע טבצ׳ניק .״אבל כל עובד שאינו
דואג ואינו אחראי למוסד שבו הוא עובד,
תמיד יבול לומר שמנהלו אינו אדם ישר.״
הודה אחרי השביתה הקצרה אחד הנהגים
:״אולי כוונותיו טהורות. באמת, אבל
מעשיו כלפינו נוראים!״
אביו של כתב הארץ שבתי טבת.

1י 1 שלושה ימים אחרי שהגיעה אינגה טופט לחיפה, הועלתה על הנזבדוק
| #1 1 ^ 1הצף לגילוח ״הזקן״ הנראה בבירור בחלק התחתון של האניה. השהיה
הממושכת בפורט־סעיד, שהצמיחה זקן לאניה, הפכה את אנשי צוותה לידידים של המצרים.
״בדברים שהשמיע רב־החובל על סיפון
אניתו בחיפה, אני רואה את היסוד לידידות
האמיתית הארוכה בין העם הדני והישראלי.״
(שרת החוץ גולדה מאיר, על
קברניט אינגה טופט ארהרד שולץ).
** סטים קרים של כתריסר אנשי־צוות
*3ליוו את העולים לאינגה טופט, כאשר
נכנסה השבוע לנמל חיפה. היתד, זו להקת
עתונאים, צלמי קולנוע וטלביזיה, שקיוו
להוציא סיפורי אלף־לילה־ולילה מפי כל
אחד מאנשי צוות האניה. אך המלחים עמדו
בלא־איכפתיות הפגנתית, כשבידיהם בקבוקי
בירר, קטנים, שנשאו עליהם את תווית היבואן
בפורט־סעיד.
הכבודה מיהרה לעבר גשר הפיקוד, שם
התרוצץ הקברניט הקשיש ( )62 והמחוספס
ארד,רד וזילהלם שולץ, במדיו הכחולים וחבוש
כומתה כחולה. הוא נתן את ד,פ־קודות
האחרונות לקשירת אינגח טופט ל־שובר־הגלים,
התעלם מן האורחים שהשתלטו
על הגשר והפריעו לו בעבודתו.
בגמר המלאכה פגה קרירותו של זאב־הים.
הוא הזמין את העתונאים לטרקלינו,
הביע נכונות לענות על שאלותיהם. תשובותיו
היו קצרות :״כן״ ,״חושבני״ ,״לא״.
הכתבים הצמאים לסיפורים אנושיים יצאו
לשוטט באניה, ניסו בעקשנות לדובב את
אנשי הצוות. לרוב שתקו המלחים. אחדים
הפטירו :״הניחו לי!״ פטפטנים במיוחד השיבו
:״עשינו מה שכל מלת יכול לעשות.
זה מספיק?״
הסיפורים שהופיעו למחרת בעתונים הצטיינו
בדלילות החומר שבהם. במידה שכללו
פרטים על קורות הצטת משך תשעת חדשי
שהותם בפורט־סעיד, היו אלה דבריו החלקלקים
של רב־החובל, או סיפוריו של קצין
האלחוט של האניה, עלם צעיר ( )19 וחסר־נסיון
בשם איוון גרץ. איוזן, שזו היתה
הפלגת־הבכורה שלו, עלה על האניה אינגה
טופט ערב הפלגתה מחיפה, כדי להחליף
את האלחוטאי הקבוע. הוא סיפר בעיקר
כמה שמח לעזוב את פורט־סעיד, שהיא
עיר מלוכלכת וחסרת־עניין ואשר מכליה
הוציאו אותו מדעתו בעקשנותם למכור לו
משהו. דבריו צוטטו בהרחבה, כשהם מתובלים
בדברי־שבח על עמידתם האיתנה של
המלחים ד,דניים. אנשי אינגה טופט תוארו
כשתופיה האמיצים של ישראל, במלחמתה
נגד ההסגר הערבי בסואץ.

לא שונאי מצרים
ך• מאמרים ת ל רג מלל תו
1 1פד, לאוזן בין מלחי אינגה. מה שנכתב
אודותם הבעיר חמתם: אם קודם היו קרירים,
הפכו אותם המאמרים לעוינים .״אפילו
בפורט סעיד היו העתונאים הגונים יותר!״
ולא שלמלחי האניה אענה טופט דעה טובה
על עתונאי פורט־סעיד. להיפך: אחד הסיפורים
המעטים שהיו מוכנים לספרם בהגי

לחיפה, היד, אודות כתב מצרי שפגש
כמה מאנשי הצתת בבאר, הזמינם למשקה.
המלחים נענו להזמנה ברצון, ותוך כדי
שתיה דיברו בחופשיות על בעיותיהם ועל
בילדיהם בפורט־סעיד. המלחים היו משוכנעים,
כנראה, כי כל שיחתם לא נועדה ל־פירסום.
למחרת הופתעו לקרוא בעתון
פרטים מאלפים על יחסיהם האינטימיים עם
בנות המקום. בין השאר, הוזכר שמו של
אחד המלחים כמקיים יחסים ידידותיים מאד
עם אשד, על החוף — פרסום שהעמיד את
האיש במצב בלתי־נעים, כאשר תורגם והגיע
לעתונות הדנית. כי אותו מלח נשוי
ואב לילדים.
העתונות הישראלית, לעומת זאת, לא
סיפרה סיפורים דמיוניים. במידה שפיר־סמר,
כי למלחי אינגה טופט היו קשרים
אינטימיים עם בנות פורט־סעיד, לא הזכירה
שמות. מדוע, אם כן, כעסו המלחים כל־כך
על העתונות הישראלית ועל כל מה שקשור
בישראל? קשה היה לקבל תשובה לכך,
אך לבסוף נמצא מי שידבר בגלוי: הרגיזו
אותם הכתבות שתיארו אותם כבני־בריתה
של ישראל במלחמתה נגד המצרים. הדגש
שהושם על דבריו של האלחוטאי הצעיר,
העמיד את צתת אינגה טופט באור של
שונאי־מצרים. האמת היתד. הפוכה.
מלחי אינגה טופט, שיצאו לדרכם כשליחי
המדיניות הישראלית באחד ממאבקיה החשובים
ביותר, חזרו לחיפה כאוד,דיה המושבעים
של מצרים. ובאותה מידה שמצרים
כבשה את ליבם, נעשו קרירים כלפי ישראל
— אם לא יותר מזה.

ניהגום וגן עדן אכור
ינגה טופט נאלצה לעגון בפורט־

סעיד משך תשער, חדשים, פחות שלושה
ימים. עגינה־מאונס זו היתד, מנוגדת
לכל הלכי־החיים של אנשי הצוות, הרגילים
לים הפתוח ולשהיות קצרות בחוף. העגינה
במקום אחד אף גרמה להורדה במשכורתם
המעשית. כי בעוד שבלב־ים עבדו
המלחים שעות־נוספות רבות, תמורת שכר־עבודה
גבוה, היתד, להם בפורט־סעיד אך
בקושי תעסוקה ליום־עבודה רגיל. בביקורים
חטופים בחוף, הבאים אחרי שהייה ממושכת
בלב־ים, רגילים מלחים לבזבז סכומי
כסף גדולים — הרגל שקשה להיגמל ממנו,
גם כאשר הביקור בחוף ממושך הרבה יותר.
התוצאה: מחסור תמידי בכסף.
מלחים רבים, שהיו רגילים לשלוח חלק
ממשכורתם למשפחותיהם בדניה, הוציאו
את כל כספם בפורט־סעיד. מצב זה תוקן
רק החל מד,־ 1בנובמבר — חמשה וחצי
חודשים אחרי שהגיעו לפורט־סעיד _ על
ידי תוספת משכורת של 15 לי״ש למלח
ו־ 20 לי״ש לקצין. אך גם תוספת זו לא
שיחררה אותם מן הדוחק הכספי.
תנאים אלה — בתוספת לעובדה כי פורס־סעיד
אינה העיר היפה והנקיה ביותר ב-

..מה טובו אוהליו, מצרים!־־ אמרו מלחי ״אינגה טופם״ שהלכו בדור בלעם

התאהב נו ס ^ צ רי
עולם — היו צריכים להפוך את שהותם
של מלחי אינגה טופס לגיהנום. אפילו המלחים
שהתבוננו השבוע במורדות הכרמל
דיברו בנימה של געגועים אינסופיים, על
תשעת החודשים בפורט־סעיד. הם נזכרו
בעיר המצרית שבפתח תעלת סואץ לא
כבגיהנום, אלא כבגן־עדן אבוד.
מדוע?
אפשר להסביר זאת במשפט קצר, שהשמיע
רב־החובל שולץ, כאשר נשאל אם המצרים
ניהלו תעמולה כלשהי בין אנשיו :
״התעמולה היעילה ביותר היתד, דאגתם
לצרכיהם הקטנים ביותר של אנשי הצוות.״
חיבת אנשי איננה למצרים מובנת עוד
יותר מסיפורו של פטר לנסן, מלח ג׳ינג׳י
גבוה, מאולבורג שבדניה.
פטר ( )22 הוא מכונאי, שהתחתן שבועות
אחדים לפני שעלה על איננה להפלגת־הב־כורה
שלה. אשתו לורד, נשארה אצל הוריו
באולבורג, וכפי שכתבה לו, מצפה לחסידה.
ביקורו הנוכחי בחיפה אינו ביקורו
הראשון בארץ. לפני שעלה על איננה עבד
על אניד, דנית אחרת, שביקרה בקביעות
בחיפה.

אחד המפוגאים קי??

ך* יפר פטר :״כאשר עזבנו את דניה,
^ ידענו כי לפנינו הפלגה רגילה, אם כי
ארוכה במקצת. איש מאיתנו — כך אני

ולמחרת כבר החלו החברים יורדים בהמוניהם
לחוף. ביניהם הייתי גם אני.
״נכנסנו, קבוצה גדולה, לסיסו באר, תפסנו
כמה מארחות ובילינו את הערב לא
רע. בימים שאחרי כן התרגלתי לרדת לחוף
בגמר העבודה שלי. לא כל פעם הלכתי לבאר.
לפעמים סתם יצאתי לשוטט ברחובות
העיר. וכך, בערך שלושה שבועות
אחרי שהגענו לפורט־סעיד, פגשתי את
סמיה. היה זה בבית־קפה צנוע, לא מאלה
שמלחים זרים מרבים לבקר בהם, ולבושתי
הרבה שכחתי שאני נשוי. פשוט מצאה
חן בעיני: שחרחורת, חמודה, מלאת חיים.
״הצגתי את עצמי לפניה וכעבור זמן
הפכנו לידידים. היא אפילו הציגה אותי
בפני משפחתה — משפחה ענפה מאד, די
עשירה, בשם מנצור. היתד, זאת משפחה
נוצריה ממוצא לבנוני, ולכן נהגה סמיה —
שהיא בת — 20 בחופשיות בלתי־רגילה
במצרים. מדי יום היתד. לוקחת אותי מ-
האניה ושנינו היינו מטיילים בכל פינות
העיר. לא רק ברחובות הראשיים הנקיים,
אלא גם בשכונות העתיקות של העיר, ב־סימטות
הצרות והמלוכלכות, שבהן התרוצצו
ילדים וחפים ופושטי־יד עלובים.״

החיים עם סמיה
**ראות העונללההזנחוללזללחו

את בן־הצפון. בחברתה של סמיר, ראה

סמיה :״פעם נסעתי איתר, לקהיר. היא לקחה
אותי לבקר בפירמידות, שם שכרנו גמלים.
זה בעיקר היה בשביל להצטלם, אבל סמיה
רכבה מצויין על גמל. היא אפילו ניסתה
ללמד אותי. הוי, זה היה מצחיק לראות
אותי על גמל כן, אלה היו חיים. לא
חסר לי כלום! כשנפרדתי ממנה 24 ,שעות
לפני ההפלגה, זה היה כאילו אני עוזב
את ביתי, לא נמל זר. שנינו ידענו שלא
נתראה עוד, וזה השאיר חלל בלב.״

חיות ע 7הסיפון

* ה היה סיפורו של מלח פשוט. רגשו!
תיו, עד כמה שאפשר היה להבין מחצאי־משפטיהם
של חבריו — ועוד יותר: משתיקתם
הזועמת — משותפים לו וליתר אנשי
הצוות. שהרי אי־אפשר לבלות תשעה חודשים
במקום אחד, מבלי שיווצרו יחסים אישיים
הדוקים — על אחת כמה וכמה שמדיניותם
המוצהרת והמעשית של המצרים, היתד,
להנעים לדנים את שהותם במקום.
אולם סיפורו של פטר נסב כולו סביב
ציר רגשי אחד: יחסיו עם סמיה מנצור.
יתכן, על כן, שגישתו אל המצרים ואל
הישראלים מבוססת רק על יחסים רגשיים
אלה. אך מסתבר כי לא על הרגשות לבדם
מושתתים יחסי צוזת אינגה טופט לישראל
ולערבים. קצין מבוגר, בעל הופעה נאד,
וקפדנית, אשר סירב לזהות את עצמו, סיפק

ובעלי מקצועות־חופשיים מתושבי המקום.
הקצין, כמו אנשי הצוות שלו, הרגיש
את עצמו בטוב בפורט־סעיד .״אפילו ערכנו
מישחק כדורגל באיצטדיון שהעמידו לרשותנו,״
סיפר .״המישחק היה נגד קבוצה של
חיילים נורווגיים, שבאו מרצועת עזה לבילוי
חופשה בפורט־סעיד .״אפילו כשהנשיא עבד
אל־נאצר ביקר בפורט־סעיד, ביום השנה
לפינוי האנגלים והצרפתים, יכלו אנשי ה־אניה
להסתובב בעיר כרצונם .״אני כשלעצמי,״
סיפר ,״לא הייתי אותו יום בפורט־סעיד.
אבל אנשים אחרים מבין הצודת נכחו
באיצטדיון המקומי, שם נאם הנשיא.״
אחריו השאיר הקצין ידידים טובים רבים,
לא פסק מלשבח את הארץ, את יופיה, ואת
אופי תושביה .״היה דיפלומט אנגלי אחד,״
סיפר לשם משל ,״שנעצר על־ידי המצרים
כמרגל והוחזק בכלא. כשקיבל חנינה ושוחרר,
חזר לאנגליה. אבל הדבר הראשון שאמר
בבואו ללונדון היה שהוא מקודד, עוד
לחזור למצרים, כדי למות בר .,כל־כך יכולים
אנשים להתקשר לארץ זו״.
דוגמה קטנה לקסם השובה: כאשר ביקרו
פעם בקולנוע מקומי, לא רצה בעל הקולנוע
לקחת מהם כסף .״אתם אורחינו!״ אמר.
יום לפני ההפלגה מפורט־סעיד, ביקר הקצין
בחנות למכשירי־כתיבה, שם היה רגיל לקנות
נייר־מכתבים וחומר־קריאה. בעל העסק
ידע שזו פגישת־ר,פרידה .״לפני שיצאתי,
עמד בתוקף על כך שאקבל ממנו מתנה.

ארנונה מתוך שלושים וחמשת אנשי הצווחזשיצאו כשריח׳ ישואל-וחזוו כגנתגגדיה
חושב, בכל אופן — לא העלה על דעתו
שיהיה לנו חרבון כזה בסואץ. אני עצמי
עברתי לא פעם את התעלה, וכמוני רוב
אנשי הצוות. ההפלגה מחיפה היתד, חלקה.
ב־ 21 במאי, בערך בתשע בבוקר, הגענו
לפתח נמל פורט־סעיד, ושם התעכבנו.
״אותה שעה עבדתי בחדר־ד,מכונות. אחד
מחברי, איוזאן, ירד אלינו וסיפר שיש ריח
לא טוב באודיר, וכנראה שיהיו צרות עם
המצרים. אחד המכונאים התחיל לקלל, .בשביל
מה לקחנו על עצמנו את הג׳וב הזה ׳
רטן, ,אני אומר לכם שיהיו לנו רק צרות.׳
״איש לא השיב לו. וכאשר עלה כעבור
שעה קלה נוזט הנמל על סיפון האינגה,
הוקל לנו. תיארנו לנו שכבר יתנו לעבור
בשקט. לא התרגשנו במיוחד, גם כאשר
נצטוותה האניה לעגון בנמל. חשבנו שסתם
מחכים שתתארגן שיירה. אבל כשראינו
שאנחנו עוגנים ימים אחדים, היה ברור
שלא יתנו לנו לעבור את התעלה. ואז נודע
לנו כי המצרים דרשו מהקפטן לפרוק את
המיטען ושד,קפטן סירב.
״את האניה העבירו לפינה שקטה יותר
של הנמל, כדי שלא תפריע לאניות העוברות
בתעלה. בימים הראשונים לא ירד איש
מאיתנו לחוף. רצינו כאילו להפגין נגד
המעצר. אבל לבסוף ירדו כמה מחברי. הם
חזרו מלאי־התפעלות מן הבחורות האכזו־טיות
של פורט״סעיד. זה גירה את דמיוננו,

רק את החמימות האגדית של המצרי הפשוט.
המשיך פטר את סיפורו :״ערב אחד ערכנו
מסיבה בחדר שהוקצה לנו בבית הוריה
של סמיה. היא הזמינה כמה חברות, ואני
הזמנתי כמה חברים מהצוות. אחד מהם
הביא מצלמה וצילם בלי סוף, למזכרת.
בין השאר צילם אותי מנשק את סמיה.
״באותו לילה לא חשבתי במיוחד על צילום
זה. אך כעבור זמן הספקתי להתחרט
עליו בכל לב. היה זה אחר שעתונאי מקומי
ביקר אצלי באניה, ואיכשהו הצליח להוציא
העתק של אותו צילום מן האלבום הפרטי
שלי. למחרת נכנסתי לאיזה באר, ופגשתי
את העתונאי. הוא שלף מכיסו עתון. ושם,
על חצי עמוד׳ היתד, מודפסת תמונת הנשיקה
עם סמיה.
״דמי עלה לראשי. חשבתי לרגע על
אשתי ועל מה שתגיד, כאשר תראה תמונה
זו בעתון דני. לקחתי בקבוק והתנפלתי על
העתונאי. לולא עצרו אותי האנשים שישבו
שם, הייתי בוודאי יושב כיום בבית־סוהר
מצרי, על רצח אותו עתונאי. על כל פנים,
חששותי התאמתו: הצילום הועתק בעתון
דני, ונפל לידי משפחתי. לפני כמה שבועות
כתבה לי אשתי שהיא מצפה בקוצר־רוח
לבואי. לא כדי לחבק אותי — אלא כדי
להתגרש. עכשיו כבר השלמתי עם המחשבה.״
הוא
השתתק לרגע, נבוך. אחר חזר ל

הצד השני של אהדת הדנים למצרים.
״כשעזבנו את פורט־סעיד,״ סיפר ,״עמדו
אנשים על גגות בתיהם וניפנפו לנו לשלום,
כאילו היינו בני־המקום היוצאים למסע. ובאמת,
הרגשנו קצת כבני־המקום. סוף־סוף,
תשעה חדשים הם זמן לא־מבוטל.״
לעומת פרידה זו, היה הקצין מלא תרעומת,
מאופקת אמנם — על קבלת־הפנים
שחיכתה להם בחיפה .״בפורט־סעיד,״ נזכר
בגעגועים ,״שמרו על האניה שוטרים מצריים.
אנשים חביבים מאוד, ששמחנו לנוכחותם,
כי לא רצינו שזרים יסתובבו כמו
חיות על הסיפון. כאן לא היתד, שמירה
כזאת. בקושי הגענו — ועדר שלם השתלט
על האניה. דחסו אותנו הצידה, נדחקו לכל
מקום, בלי לומר ברוכים־הבאים או סליחה!״
בהשוואה שערך בין נימוסי פורט־סעיד
לבין נימוסי חיפה, לא השאיר כל ספק כי
העדיף את המצרים.

פ8ד ש? גפרטיטי

קצין היתד! אפשרות לפגוש לא
/רק אנשי־רחוב, אלא גם בני האינטליגנציה
המקומית. בביקור שערך בקהיר, אף
נזדמן לו להכיר פרופסורמאוניברסיטת
קהיר. היה ברור כי פגישה זו השאירה
עליו רושם חיובי עמוק, כשם שהשאירו את
רישומן פגישות רבות עם רופאים, מוריג

יש לי אותה בתאי: פסל קטן של המלכה
נפרטיטי אפילו מצחצחי הנעליים רצו
אחרינו ברחוב וצעקו נוד־ביי!״

-והפליטים ך

ך חסם הידידותי של בני פורט־סעיד
יכול להסביר את אהבתם הגלויה של
הקצין ואנשי־הצוזת למצרים. אך כיצד
להסביר את יחסם הקריר — ובמקרים
רבים אף עוין — כלפי ישראל? האם זוהי
תוצאה של תעמולה אנטי־ישראלית ממושכת
ויעילה?
השיב הקצין :״אני רוצה שתבין —
אנחנו נייטראלים בסיכסוך בין ישראל לבין
הערבים. אין לנו עמדה לא לכאן ולא לכאן.
המצרים לא דיברו איתי אף פעם על מלחמתם
עם ישראל, ולא על יחסם אליה. לא
מפני שזה לא מעניין אותם, אלא מפני ש־ 1
הבינו כי נושא זה לא נוח לי.״
הקצין השתתק לרגע, כאילו שוקל דבריו,
ולבסוף איבד את שלוותו והפטיר :״אבל
הפליטים הערביים — איך אפשר לזרוק
מיליון איש מבתיהם ולתח להם לחיות כמו
כלבים בעזה?״
במשפט אימפוליסיבי זה היה טמון סוד
הצלחתה של התעמולה המצרית בקרב המלחים,
שקברניטי ישראל המשיכו להללם
כבני־ברית במלחמה בערבים.

הריני מציע כפטריוט ישראלי וגרמני, שתזמין
אותי לבון לשיחה אישית על יחסי
ישראל־גרמניה, וכל הכרוך בהם בסיום
קבע ריינר, הנוהג להתפלל בבית־הכנסת בקרית
משה מונטיפיורי ליד ירושלים :״קללת
ישראל תחול עליך אם לא תעצור את הגל
החדש של האנטישמיות.״
במדינה המשק
בגסיבות טרגיות
אשה בגיל העמידה נכנסה השבוע לדירה
צנועה ברחוב דיזנגוף 302 בתל־אביב, הצטרפה
לקבוצת מבקרים שהתאבלה על מותו
של בעל־הבית. היא לא התאפקה, העירה
בלחש :״למה, בעצם, הוא התאבד?״
גם שכנתה, שישבר, בקצה החדר, לא
ידעה מה הסיבה האמיתית להתאבדותו הפתאומית
של יצחק נויהאוז 54 שהפיל
את עצמו מגג בנין הועד־הפועל של ההסתדרות.
כי העתונים, שהחליטו לא לספר
לקוראיהם על התאבדויות, הסתפקו בפרסום
מודעת־אבל בתשלום, שהודיעה סתמית על
מותו של הגבר כסוף־השיער.
באותו יום פירסמו הצהרונים ידיעה
אחרת, גילו כי זיגמונד מורגנבסר וישראל
אינגסטר, מנהלי בנק אוצר הסוחר, נחשדו
במעילה בסך 200 אלף לירות. העתונים
העלימו את הקשר בין שני המאורעות.
תעלומת זיגמונד. זיגמונד מורגנבסר
( *)55 ויצחק נויהאוז היו ידידים טובים
עוד מן העיר הפולנית קרקוב. מורגנבסר
עלה לארץ לפני חמש שנים חסר־כסף, החליט
לפתוח בנק חדש.
מורגנבסר ניסה להשתמש בלשונו החלקה
ובהופעתו האלגנטית המעוררת־אמון כדי
לבסס את הבנק. אולם הוא עצמו לא הספיק.
גם ידידיו בעתון הפולני נוביני, שתיארו
אומו כגאון־פיננסי, לא היו יכולים
להביא אל הבנק זרם של בעלי־הון ומקבלי־פיצויים
שיפקידו בו את כספם.
מורגנבסר הבין כי כדאי לצרף לסגל
עובדי אוצר הסוחר את נויהאוז, ידידו
הוזתיק. תפקידו של הגבר מצפון תל־אביב:
להתקשר עם מחזיקי כספים, לשכנע אותם
להפקיד את כספם באוצר הסוחר. תמורת
שירותו קיבל נויהאוז שכר־טרחה, לא
התעניין בעסקים הכלכליים של הבנק, שנחשב
למוסד הכספי המוכר של עולי פולין.
שטרות למכירה. מנהל הבנק לא
הסתפק ברווחים הרגילים של כל בנקאי.
הוא החליט לזרז אח קצב התעשרותו.
על שיטותיו המיוחדות סיפר השבוע עורו־דין
תל־אביבי ידוע :״אחד הלקוחות שלי
ביקש הלוואה בבנק אוצר הסוחר, בסכום של
5000 לירות. מורגנבסר דרש שטרות בסכום
של 8000 לירות, והסביר שהוא דורש
זאת כדי שיהיה לו בטחון שהכסף יוחזר.
הלקוח הסכים. אלא שבוקר אחד התברר
כי מורגנבסר מכר בשוק את כל השטרות,
למרות שקיבל אותם כבטחון להחזרת ה־הלוואה.
את 3000 הלירות שהרוויח שילשל
מורגנבסר לכיסו, כמובן על חשבון הלקוח.״
בשבוע שעבר נעצר מורגנבסר, הואשם
במעילה. נויהאוז, ששמע על מעשי ידידו
הקרוב מקרקוב, נזכר כי הביא לקוחות,
אחרי שבטח ביושרו והגינותו של מורגנבסר.
״הוא לא יכול היה לראות את עיניהם
המאשימות של המפקידים, אותם פיתה להשקיע
כסף באוצר הסוחר,״ סיפר השבוע
אחד מידיו של נויהאוז ,״לכן הוא העדיף
לסיים את חייו בקפיצה.״
שני אנשים נוספים שמחו השבוע על
קשר־השתיקה של עורכי היומונים: שני
הגברים שגרמו למותו ״בנסיבות טרגיות״.

נאלצה לחכות
היו מטלפנים
עבודה אחרת,
סיפר השבוע

היא פנתה לחברת עיסוק,
שבועות אחדים .״כל. שבוע
לזיגי ואומרים לה לא לחפש
כי העניין עומד להסתדר,״
אחיה שמואל זינגר.
זיגי לא חיפשה עבודה אחרת. כשהתקבלה
לפני ארבעה חדשים לעבודה, חשבה
כי סוף־סוף מצאה סידור בחיים. לקראת
עבודתה, החליטה לקנות לעצמה חליפות
אחדות, לחדש את מלתחתה.
פתק קטן כיד. יומיים אחרי שהתחילה
לעבוד במוסד המדעי, התחילו גם
צרותיה של זיגי. שרות־התעסוקה, גלגולה
הממלכתי של לשכת־העבודה, התערב בפרשת
קבלתה לעבודה. הוא דרש לסלקה מ־מכוך
וייצמן, לקבל עובדת אחרת במקומה.
המוסד המדעי, היודע בדרך כלל להגן על
עובדיו הבכירים, לא היה מוכן להיאבק
נגד שרות־התעסוקה בגלל עובדת רגילה, שנתקבלה
על־פי מכרז רגיל, ללא פרוטקציה.
מכון־וייצמן נכנע לדרישת שירות־התע׳
סוקה, ובראשון לינואר קיבלה זיגי מכתב
פיטורין. יחד אתו קיבלה את הרשות לערער.
אולם באמצע הערעור, ב־ 14 לינואר,
קיבלה זיגי הודעת־פיטורין נוספת. הפעם היתד,
זו הודעה שקבעה כי זיגי מפוטרת מיד.
העובדת השקטה הבינה כי עולמה החדש,
שזה עתה החל בבנייתו, נהרס. באותו ערב
הסתגרה בחדרה, כתבה פתק קטן, אך לא
הספיקה לתלותו על דלת חדרה הנעול :
״אני רוצה לישון! אל תעירו אותי!״
כעבור שלושה ימים נמצאה זיגי במיטתה,
כשר,פתק הזעיר בין ידיה. שירות־התעסוקה
נאלץ לעכב את מינוי העובדת החדשה עד
שהפרשה תישכח. הוא קיווה כי האפלת ה־עתונות
על מעשי ההתאבדות תעזור לו בכך.
אולם שמואל זינגר, אחיד, של זיגי, סירב
להשכיחה .״אני דורש ממבקר־ד,מדינה שיסביר
לי מה היה פסול בקבלתה של זיגי
לעבודה, ומדוע מישהו אחר עדיף עליה?״
שאל את ד״ר זיגפריד מוזס.
אך גם זינגר לא האמין כי יקבל ממבקר־המדינה
תשובה ענינית.

חקירות
ב על הקרן
גדעון ריינר ( )44 לא יכול היה להסתפק
בעבודתו כמנהל חשבונות במשרד־הפיתוח.
כל חייו רצה הגבר בעל הפנים הארוכים,
חתנו של ד״ר בן־ציון שנרצח בירושלים
בגלל עניני שכירת דירה (העולם הזה ,)882
להקדיש את חייו למטרה נעלה יותר.
לפני שנתיים מצא ריינר שחור־השיער
את ההזדמנות להקדיש את חייו לשיפור
מצבם של כל היהודים בעולם. כאדם המחזיק
בנתינות ישראלית וגרמנית, נסע
הגבר הירושלמי לברלין, הקים מוסד צדקה
בשם: הקרן הגרמנית.
מיד אחרי שרשם את הקרן כחוק, חזר
ריינר לישראל, פתח בירושלים משרד רחב,
רכש לעצמו תיבת־דואר מיוחדת. אחרי ששיכן
במשרדו שלוש פקידות, שלא הבינו
אפילו מילה אחת בשפה הגרמנית, ר,חל ריי־נר
להפיץ הודעות, לשלוח טפסים בסטנסיל.
הודיע הגבר, שנפצע בעת ההתקפה על
ד״ר בן־ציון, אבי אשתו: ישנם תשעה סוגים
אסונות עוד חד שוחרב
לפני חודש נמצאה זיגי זינגר־סימון ()47
מתה בחדרה ברחובות. היה זה אך זמן
מועט לפני החלטת עורכי העתונים היומיים
להשתיק כל ידיעה על התאבדות, ועל כן
לא זכה מותה לבירור שיבהיר מה דחף
אותה לקצה. במקרה זה, כמו בכל מקרה של
השתקה, התברר כי קשר־השתיקה רק עוזר
לחפות על עוול.
מלתחה חדשה. צרותיה של זיגי הרווקה
התחילו עוד בהונגריה, מיד אחרי סיום
מרד .1956 זיגי, בוגרת אוניברסיטת בודפשט
לשפות ולספרות, שניהלה במשך
שש שנים את חברת הפירסום הממשלתית
והיתד. ידידה של המנהיג ההונגרי לאסלו
רייק, נדרשה להצטרף למפלגה הקומוניסטית.
היא סירבה, העדיפה להגר לישראל,
בה חי אחיה שמואל, רופא־שיניים ידוע.
במשך שנתיים חיפשה זיגי כסופת־השי־ער
עבודה, למדה בינתיים עברית רהוטה.
יומה הגואל הגיע כשאחיה קרא בעתון
מודעה של חברת עיסוק, לפיה מחפש מכון
וייצמן מנהלת־בית .״זה בדיוק בשבילי,״
אמרה זיגי הממושקפת, בעלת הקול השקט.
* תרגום שמו לעברית; מחר טוב יותר.

מתאבדת זינגר
מי מעוניין בהשתקה?

משרד־האוצר ממציא השמצות.

מקרין ריינר
מי מעוניין בהשמצה?
של זכאים לפיצויים. אחרי שפירט את כל
היהודים שסבלו מן המשטר הנאצי, הוסיף
סעיף מיוחד: כל מי שנמנה על כנסת־ישראל,
וסבל במישרין או בעקיפין מן המשטר
ההיטלרי.
לאחד היהודים שהתפתו להבטחותיו של
ריינר, הסביר נשיא הקרן :״אם לאשר, שעלתה
מעיראק יש בעל מגרמניה, שהוא
כיום פקיד בממשלה, היא זכאית לפיצויים.
כי לולא המשטר הנאצי הוא היה נשאר
בגרמניה, לומד, למשל, משפטים. ואז היה
לה בעל עורך־דין. העובדה שהבעל אינו כזה,
גורמת לאשה סבל והיא זכאית לתשלום*.״
חוק חדש בגרמניה. ריינר פירט גם
את הסכומים שיקבלו כל אלו שיירשמו במשרדו,
יזכו לחסותה של הקרן 1250 :לירות
לקנית כלי־בית ומטבח 2500 ,לירות על
אובדן ההכשרה המקצועית ו־ 30 אלף ל״י
פיצויים חד־פעמיים. סך־הכל הכספים ש־ריינר
הבטיח לגבות מממשלת מערב גרמניה
100 :מיליון לירות ישראליות.
כל מי שרצה לקבל את הכסף לא צריך
היה להשקיע מאמצים בחיפוש הוכחות לסבלו
על־ידי הנאצים, או בשכירת עורכי־דין,
שכולם (כולל משרד האוצר) נראו בעיני
ריינר כלוקחי שוחד. ללקוחותיו הבטיח כי
תמורת תשלום שנתי חד־פעמי של 10 לירות
וקבלת נאמנותה של הקרן, יקבלו את הפיצויים.
העיתוי המאוחר ביותר.1963 :
במשך קרוב לשנה לא התערב משרד־האוצר,
המקיים מחלקה מיוחדת לעניני פיצויים
מגרמניה, בפעולותיו של ריינר, נכה
מלחמת העולם השניה, ששירת בבריגדה. אף
אחד לא. טרח לבדוק את הכרזותיו של הגבר,
שעלה לארץ לפני 25 שנים, כאילו קיים
חוק גרמני חדש, המאפשר ליהודים לקבל
פיצויים גם אם לא הגישו עדיין בקשות.
2000 מארק לצדב־הקרס. הפקפוק
הראשון בפעולותיו של ריינר, הנשוי ל־עורכת־דין
צעירה בעלת עיניים כחולות,
התגלה כאשר הגיע לארץ מברק מזיגפריד
גוטמן, יושב־ראש הקרן בברלין.
גוטמן, תושב תל־אביב שהיגר לגרמניה,
הודיע לכל המעונינים כי ריינר אינו מייצג
את הקרן בישראל. המברק עורר את משרד־האוצר
להתחיל להתענין במעשיו של פקיד
משרד־הפיתוח, לדרוש ממנו הסברים.
אולם לריינר היה תירוץ טוב: הוא הציג
מכתב של גוטמן, בו הודיע היורד כי הוא
מתפטר מתפקידו כנשיא הקרן הגרמנית
בברלין, תמורת 750 לירות .״אין לו בכלל
זכות לכתוב מילה על הקרן,״ קבע ריינר.
משרד־האוצר העדיף לא להיטפל אל קרן-
הצדקה הגרמנית של ריינר, שהוסיף לגבות
בארץ כספים, לא שילם את משכורת פקי־דותיו.
גם דו״ח כספי, שגילה כי חשבונו
של ריינר בבנק מסויים גדל במשך שבוע
מקרי ב־ 680 לירות, לא עורר כל התעדנות.
עד שהופיעו באירופה כמה צלבי-
קרס. ריינר, שאיבד את עשתונותיו, עשה
את המשגה החמור: הוא שלח מכתב אישי
לקאנצלר הגרמני ד״ר אדנאור.
כתב רודף־הצדקה הירושלמי אל ראש
ממשלת גרמניה במכתב שאת העתקו הראה
לעתונאי ירושלמי :״בעקבות ציור צלבי־הקרם,
אני מעמידך על הרגע ההיסטורי
שלך ...אני מציע כי עבור כל צלב־קרס
שצוייר בגרמניה תשלם הממשלה לקרן־
הגרמנית 1000 מארק, ועבור כל צלב־קרם
שיצוייר אחרי קבלת המכתב תשלם ממשלתך
2000 מארק לרגל יום הולדתך ה־84
* פרט לבעל הזכאי באמת לפיצויים על
שלילת־לימוד תחת המשטר הנאצי.

גילוי מכתבו של ריינר לאדנאור משך את
תשומת לבם של ראשי משרד־האוצר. הם
שלחו לגרמניה את ד״ר דב ברגמן, שיגלה
את מטרת הקרן־הגרמנית.
ברגמן לא התקשה לגלות את עקבות
הקרן. בסנאט הברליני מצא החלטה לפיה
פורקה הקרן, אינה קיימת יותר• הוא חזר
לארץ, הביא את לו״ח החקירות שלו לקולין
גילון, פרקליט המדינה.
ריינר, ששמע את תוצאות החקירה, הבין
כי כדאי לו להסתלק מירושלים. הוא
פיטר את פקידותיו, סירב לשלם להן את
משבורתן. הן הגישו תביעה כספיח למשרד־העבודה,
שנאלץ גם הוא להתערב נגד ריינר.
אולם הפקידות לא היו היחידות שריינר
לא שילם להן. סיפר אפרים דגן, בעל משרד
המעתיק, אצלו הדפיס ריינר את עשרות החוזרים
ששלח :״הוא חייב לי 160 לירות
בעד הדפסה. בפעם האחרונה שראיתי את
ריינר הוא הבטיח לי לשלם את חובו ב־26
לינואר. אבל מאז לא הופיע בחנות. אחר־כך
ראיתי אותו ברחוב. קראתי לו, הוא לא
ענה. אך הוא הרגיש בי. כי כשהתחלתי לרוץ
אחריו, הוא ברח במהירות ונעלם כאילו
שהאדמה בלעה אותו. שמעתי שעכשיו הוא
מסתובב בחיפה.״
היחידה מבין כל המעורבים בפרשה, שסירבה
להאמין לכל הטענות נגד גדעון
ריינר הצנום, היתד, אשתו, עורכת־הדין
מאירה, בעלת המבטא האמריקאי :״משרד־האוצר
ממציא כל פעם השמצה אחרת נגד
בעלי,״ סיפרה השבוע לכתב העולם הזה,
בדירתה בשכונת בן־ציון בירושלים .״וכל
פעם שהם טועים, הם ממציאים משהו אחר.
כי הם לא מתמצאים בחוק הגרמני ונטפלו
למר ריינר ללא כל סיבה צודקת.״
בכל זאת לא ידעה השבוע מאירה, המטופלת
בשתי ילדות קטנות, לומר היכן
נמצא בעלה, מדוע לא יגיע באותו יום
הביתה .״כל מי שיפרסם משהו בלתי־נכון
על בעלי ישא בתוצאות המשפטיות,״ קבעה
עורכת־הדין, הנוהגת להגיש משפטים וצווים
על־תנאי בשם בעלה.
אך איומיה של מאירה, המרבה לחייך, לא
הפחידו את פרקליטות המדינה. הודיע השבוע
קולין גילון :״בקרוב נעמיד את
ריינר לדין. יש או מספיק הוכחות נגדו.״

משטרה

המפקח ער המוסר
בית־הדין המשמעתי של משטרת ישראל,
הוא בית־הדין היחידי במדינה השופט את
המובאים בפניו לפי חוקת השיפוט של
הצבא הבריטי. הכנסת תיקנה את החוקים
המנדטוריים, צה״ל התקין חוקת־שיפוט מיוחדת
במקום חוקת הצבא הבריטי, אולם
חוקת השיפוט של המשטרה נשארה אותה
חוקה נוקשה וישנה.
השבוע הסתיג בית־דין משמעתי של המשטרה
בפעם הראשונה בתולדותיו מהחוקה
הנוקשה, סטה מהנוהג הקיים זה עשרות
שנים, לטובת נאשם שהובא בפניו, ניאות
גם לקבל את התיקון שהכניסה הכנסת בדיון
הפלילי, לפיו יש לנאשם המובא בפניו
את זכות המלה האחרונה שהיתה עד כה
שייכת לתביעה.
היה זה בעת בירור משמעתו של השוטר
שמשון שחורי, מי שהיה האחראי לחולית
המוסר במדור המרכזי לבילוש ועיקוב של
משטרת ישראל. שחורי הואשם בהתחברות
לפרוצות, קיום יחסים מיניים עמהן, ומסירת
דו״חים כוזבים לממונים עליו על בתי־בושת,
שבתוקף תפקידו צריך היה להודיע
עליהם( .העולם חזה .)1167
״כולנו בהמות״ .״הוא בגד בחבריו
ובמפקדים שלו, ניצל את האמון שנתנו
בו בתוקף תפקידו כאחראי לחולית המוסר
שתפקידה לגלות עבירות על המוסר״.
האשים התובע׳ פקד אליהו קדר׳ את שחורי.
״בדחיפה של יצרים בהמיים שאינם מתישבים
עם הגיון של אדם רגיל, בא הנאשם במגע
מיני עם פרוצות, ולא רק זאת אלא שהזהיר
את בעלי בתי־הבושת מפני החוליה שהוא
ממונה עליה. זאת אינה אלא שפלות. חבריו
של הנאשם לא יכלו להאמין ששחורי הממונה
על חולית המוסר חיבל בפעולתה.״
״אני מוכן לקבל את טענתו של התובע
שהיצרים הם יצרים בהמיים,״ סיכם סניגורו
של שחורי עורך־הדין אברהם דינרי .״אולם
אם כך, לפי הגדרתו זו כולנו בהמות.״
״כולנו אנשים בשר ודם,״ המשיך דינרי
גבה הקומה והממושקף, מי שהיה איש
פרקליטות־המדינה .״הנאשם נכשל בהיותו
העולם הזח 1170

ודם. לוליא היו לו יצרים של אנוש,
יכול היד, להמשיך בתפקידו לתפארת.״
באולם בית־הדין המשמעתי אשר בכלא
יפו, היו רק מספר קציני משטרה ואנשי
המדור המרכזי לעיקוב ובילוש. מלבדם
נוכחו באולם היצאניות אשר על סמך עדו־מתיהן
הואשם שחורי. שלושת שופטי בית־הדין:
ניצב אברהם זלינגר, מפקד מחוו
חיפה של משטרת ישראל, ניצב משנה אריה
שור וסגן ניצב צבי רודין, התלבטו קשות.
מצד אחר היה מונח לפניהם, על כפות
המאזניים, עברו של שחורי ומצבו. שחורי
( )27 יליד רומניה, שאביו הוצא להורג עלמי
הקומוניסטים בעתן פעילות ציונית, התגייס
למשטרה לפני ארבע וחצי שנים, אחרי
שהיה מעפיל, חבר־קיבוץ ואיש חיל־הצנ־חנים.
במשטרה היה שחורי שוטר חרוץ
ומסור. מפקדיו העידו על יחסו הרציני ועל
התנדבותו לתפקידים מיוחדים. אולם מצבו
הכלכלי של שחורי היד, דחוק ׳ מאד. כאב
לילד, כשאשתו בהריון, גד שחורי בדירה
שכורה דלה בת חדר וחצי בפרבר עוני,
התקיים על משכורת של 240ל״י לחודש.
על רקע מצבו הכלכלי הדחוק פרצו מריבות
תמידיות בינו לבין אשתו. אחרי שנתפס
והודח מתפקידו, נאלץ לעזוב את חדרו,
לעבור לגור בדירת הוריו ללא אמצעי קיום.
הבלש מוכרח לחיות. מצד שני היו
מונחות על המאזניים הודאותיו של שחורי
ברוב פרטי האשמה ועדויותין של הפרוצות.
העידה אחת הפרוצות, נוצריה הונגריה
נשואה :״הייתי לבדי בדירה, קיבלתי שני
קליינטים ופתאום נכנם גבר עם שפם גדול
ואמר שהוא חבר של בעל הבית. עניתי
שהוא איננו. הוא פתח את מעילו, הוריד
את האקדח שלו ושם אותו על הכסא. מאוד
נבהלתי. הוא אמר לי בעברית לא לפחד.
לא אמרתי כלום, שכבתי אתו. הוא לא שילם
לי ואני פחדתי ולא ביקשתי. ידעתי שהוא
שוטר כי ראיתי את האקדח.״
סיפרה יצאנית שניה, ספרית לפי מקצועה,
גרושה ואם לילדה :״לפני חודש הכרתי
בקפה רומא אדם, שתיתי אתו קפה והלכנו
לקולנוע להצגה יומית ואחרי זה הלכתי
לדירתו. הוא הציע לי להיות חברה שלו
ולגור אצלו ואני הסכמתי כי מצבי קשה
מאוד ויש לי ילדה קטנה והרבה חובות.
יום אחד נכנס גבר ואמר שהוא בלש והראה
לי תעודה והתישב לידי ואמר לי שהוא
מוכרח לחיות אתי. אמרתי לו שאני לא
מוכרחה כי אני לא עובדת שם. בסוף אמרתי
לו אם אתה דוקא רוצה לשכב אתי, אני
מוכנה אבל לא בשביל זה שאני פוחדת או
בגלל זה שאתה בלש. אבל אילו לא היה
אומר שהוא שוטר לא הייתי שוכבת אתו.״
סיפרה בעלת בית־בושת ידועה, עולה
מהונגריה אדומת שער, תופרת לפי מקצועה
שיהלום ענק על אצבעה :״שחורי בא אלי
עוד בדצמבר ,1958 לגבות עדות מפרוצה
אחת שעבדה אצלי. הוא ראה אצלי בחורה
שעובדת ושאל אותי אם אפשר לבוא עמה
במגע מיני. הוא לבש באותו יום מדים
משטרתיים. הוא לא שילם ולא ביקשתי כסף.
אחרי זה נהג לבקר אצלי פעמיים בשבוע. כל
פעם שהיה בא׳ היה בא במגע עם הבחורות
שעבדו אצלי• ביניהן היו שתי נשים נשואות
מכובדות שלא מוכרות כפרוצות ואת שמן
איני רוצה למסור. אמרתי לבחורות שיתנו
לו להכנס מאחר והדבר לא רע להיות
ביחסים טובים עם שוטר. כסף לא נתתי
לו והוא גם לא ביקש כסף. הוא אמר
שאם יהיו לי צרות הוא מוכן לעזור לי.
ידעתי שהרבה אינו יכול לעשות, אך חשבתי
פעם אעצר ואז אצטרך איזה טובות קטנות.
ובאמת פעם נעצרתי והוא בא לקחת אותי
מכלא הנשים בצפון, איפשר לי לקנות סיגריות
ולשתות בקיוסק.״
אסור לשתות תה: לפני שבית־הדין
גזר את דינו, העלה היועץ המשפטי של
בית הדין, רב פקד יהושע בן־ארי טענה
מענינת. אמר הוא :״החוק אוסר על שוטר
התחברות עם עברינים. אולם איני יודע אם
יש לראות התחברות גופנית בהתחברות לה
התכוון החוק.״
הוסיף התובע אליהו קדר :״מהיום הראשון
להקמתו של מדור הבילוש והעיקוב,
הוצבו בו דרישות של משמעת חמורה
ומוסר גבוה. אסרו על אגשים אפילו לשתות
תה בתפקיד גם אצל מתלונן. ההוראות
הוחדרו באנשים מדי יום ביומו ולא פעם
כונסו והובאו בפניהם מקרים חמורים ששוטר
שתה תה והוסברה להם חמרת המצב.״
אולם בית הדין, שהיה רשאי לדון את
הנאשם למאסר שנתיים ולקנוס אותו בסבים
השווה לשלוש משכורות, הסתפק בגזר־דין
צנוע יותר. שחורי נידון לחצי שנה מאסר.
אולם, ציינו השופטים, בהתחשב עם מה
שנאמר להגנתו על־ידי סניגורו עורך־דין
דינרי, הרי אם לבית־הדין סמכות לכף, הוא
ממליץ ששחורי ירצה את דינו בעבודות חוץ.
העולם ה?ח 1176

**יכל נשכר. אין לי עוד שום אופק.
אין לי עתיד.״ כך אמר לפני חמש
שנים, בהיותו בן 26׳ אורי גלין. היה זה,
ללא ספק, אחד הרגעים השחורים ביותר
של חייו. שבועיים לפני כן הטיס את ה־פייפר
של קלוב התעופה, שהתרסק בין
משתתפי טכס־האזכרה׳ בקיבוץ מעגן 11 .
איש נהרגו באותו אסון, ונראה היה כי
לפחות כל אדם שני בארץ תנע את דמו
של גלין.
הוקמה ועדת־חקירה, ואחריה טיפל בפרשה
בית־המשפט. הדיונים הצלולים הר־גיעו.
אמנם את הצמאון למשפט־לינץ׳ ,אך
משנסתיימו היתד, הקריירה של אורי גלין
כטייס גמורה. בשלבים האחרונים של המשפט
עוד.התעניינה העתונות בגורלו של
הטייס ביש־המזל, אך מאז נשכח השש
גלין, ואיש לא ראה יותר את הצעיר הגבוה
והחסון.
כי מזה ארבע שנים, שאורי גלין עזב את
הארץ. תחילה חשב כי נסיעתו תהיה
קצרה. היה זה כאשר ביקש להילודת כמשקיף
אל המשלחת האולימפית הישראלית
שיצאה למלבורן, אוסטרליה. הבקשה
אושרה ברגע האחרון ממש, אחרי שחברי
המשלחת יצאו לדרכם. גלין, אתליט מצויץ
של הפועל ואלוף ישראל בזריקת דיסקוס,
עלה על אניד, שהפליגה ללונדון. כסף לנסיעה
לא היה לו; הוא נסע כאיש־צוות.
בלונדון היו צריכים להתרכז כמה מאות
אנשים מארצות שונות, לנסוע במאורגן למלבורן.
אך תוכנית זו נתבטלה וגלין •נשאר
תקוע בלונדון. ואז החליט להתנער מן המועקה
שהטיל עליו אסון מעגן. הוא פנה לשגרירות
ישראל בלונדון, קיבל את האישור
הדרוש לשהותו שם לצרכי לימוד.

סטיפנדיה הודות לספורט
ן• לין מצא עכורה כעוזר במעבדה
לביולוגיה, אך את רוב כספו היה
נאלץ להוציא על הוצאות־נסיעה. פריט חשוב
במזונו באותה תקופה היוו הדייסות, שהיה
מבשל לעצמו מן הגריסים והזרעים, ששימשו
חומר־ניסוי למחקרים הביולוגיים, שבוצעו
באותה מעבדה. מנהל המעבדה, שהת־

!דשות לטייס

שואה במעגן

תמונה מחרידה שצולמה שניות מספר לאחר התרס
הפייפר בין באי הננס בקיבוץ מעגן. שעה שמישהו׳ 1
פצועה, נראה גלין מאחור (בסרבל משמאל) ,חוזר אל ריכוז הפצועים וההרוגים כדי לט

רשם מן הישראלי השקט והיסודי, הרשה
לו זאת, בהבינו מה גדולה מצוקתו הכספית.
גלין הבין כי בתנאים אלה לא יוכל להצליח
בלימודיו. ואחרי שחלום־חייו — הטייס
— התרסק לרסיסים, הוא רצה בכל מאודו
להצליח. עוד בהיותו בארץ הקדיש את כל
זמנו ללימודים׳ כדי לקבל את תעודת הבגרות
שלא הספיק לקבל בצעירותו. אחרי הפסקה
של 12 שנד — ,כחבר הכשרה בדגניה ב׳,
כמפקד כיתה בפלמ״ח, כחניך־טייס בחילה,אויר,
וכמדריך טייס בקלוב לתעופה*
— היתד, השיבה ללימודים קשה ומאמצת.
לפני צאתו לאנגליה הספיק גלין לעבור את
רוב הבחינות הדרושות לקבלת תעודת־ה־בגרות;
את הבחינות החסרות השלים באמצעות
הקונסוליה הישראלית בחו״ל.
לבסוף החליט כי בארצות־הברית יהיו
סיכויי׳ הצלחתו בלימודים גדולים יותר.
הוא הגיע לניו־יורק, פנה שם למאמן האתלטיקה
הנודע ארווין מונדשטיין. מוג־דשטיין,
שהתארח בבית גלין בעין־גנים,
בעת שהותו בארץ, קיבל את אורי בזרועות
פתוחות. בהדרכתו נתקבל הצבר בסטודנט
באוניברסיטת ניו־יורק, אשר ככל אוניברסיטה
אמריקאית היתר, מעוניינת בהוספת
אתליט מצטיין לשורות ספורטאיר .,אלוף
ישראל בזריקת דיסקוס אף זכה לסטי־פנדיה,
הודות ליכולתו הספורטיבית.

לחיות? דק כארץ

הסטודנט

ניריורק, משתתף באופן פעיל כספורטאי.
סכסוכים אורגיות או אמנות*
״אני אפסיק פה את ההצגה! בית־ד,זונות
הזה ייגמר!״ צעק השבוע גבר רזה בעל
שערות שחורות, שעורר המולד, ברחוב
גרץ 8בתל־אביב .״יש לי חוזה כתוב, שאחרי
שעה תשע״ בערב אסור להשתמש
באולם הזד, בלי הסכמתי!״
ישעיהו (״שיש״) ־קולר. י לא הסתפק ׳בציטוט
חוזהו עם שותפו לאולם, הבמאי עמוס
מרוז 25 הוא הוציא מכיסו -צרור מפתחות,
ניסה להיכנס לאולם הקרקע, להפסיק
את הצגת הסרק ׳היפאני ראשונזון, אותו

ע כ רו שלוש שנים. שלוש שנים
!׳/-של מאמץ מפרך וממושך, בהן היד,
גלין נאלץ להשלים את ידיעותיו באנגלית,
לעבוד לפרנסתו ולהתגבר על תוכנית־ד,לימודים
הדחוסה של סטודנט לביולוגיה.
תחילה עבד כפקיד הקונסוליה הישראלית
בניו־יורק, חי ללא חברה ׳ובצניעות. עומס
הלימודים אילץ אותו להפסיק עבודה זו.
לפני שנים נשלח על־ידי האוניברסיטה,
בין חניכיו: יואל פלגי.
הציג מרוז-ל־ 45 חניכי בית־הספר הדרמתי
שלו;
אמנות, יין ונשים. לא היה זה הסכסוך
הראשון בין שני האמנים הצעירים,
ששכרו יחד את האולם לפני שלושה חודשים.
ההתחלה היתד, זמן קצר אחרי שחתמו
על חוזה, לפיו יקים שיש (מתחרז עם
חשיש) ׳קולר בית־ספר דרמתי לילדים, ישתמש.
באולם הקטן כל שעות היום, ישאיר
את שעות״ הערב למרה.
לפני חודשיים. עלה -במוחו של עמום
מרוז, שחזר לארץ אחרי שלמד במאות
באנגליה, רעיון חדש. הוא רצה לפרסם
את ידידו, הזמר הקנדי בארי פרידמן, הציע

יחד עם קבוצת סטודנטים שהצטיינו ב
ההתמדה שלהם בלימודים, לעבודת־מ
במכון ביולוגי באריזונה. העבודה שו
שם הודפסה, הסבר, לאורי — ובעיקר
הוריו הזקנים שבפתח תקוה גאוור, רבד
יותר. במדבריות אריזונה התפנה גלין ל:
גם בצייד. אילף בין השאר נמרה, שצילו
שלח להוריו.
לפני כמר, חדשים הגיע לאורי הבש!
כי אביו הקשיש ( )75 נפגע במחלה קש1
נפל למשכב. אמו נשארה לבדה* בג
הקטן, שהיה פעם חלק ממושב העוז
השיתופי הראשון שהוקם בארץ: .
הודיע לאמו שהוא מוכן להפסיק מיד
לימודיו ולחזור ארצה. אך האם, שי
כמה חשובים לימודים אלה עבור בנה,
איצה בו להישאר בניו־יורק עד גמר לימו
שנים רבות מדי ריכזו היא ובעלה את
תקוזתיהם בבנם, בכדי שתרצה להרוס 1
את עתידו.
כי השנה היא גם שנת־הלימודים המס
עבור אורי גלין. עם סיום שנה זו יו
אם ימשיך בביולוגיה, או יעבור לל
רפואה. לפני שנה ביקר בבית הוריו
חופשה קצרה בת 10 ימים; השנה
יאפשר לו עומס הלימודים לעזוב את
יורק.
חברים שפגשוהו בעת ביקורו• הקצר
ארץ העידו עליו, כי בשנים שעברו
נסע לחוץ־לארץ, התבגר אורי גלין ל
שיעור. הצעיר המאופק, בעל הנשמה ז
שנית, נעשה גבר מרצין, שכל מאו
מכוונים למטרה אחת: לסיים את הליט
ולהתחיל בקריירה חדשה.
האם יחזור ארצה? לשאלה זו נתן
פעם תשובה מוחלטת .״עבור ישראלי,״
באחד ממכתביו ,״אמריקה היא מקום
בשביל ללמוד, ואולי גם בשביל לע
אבל לחיות כפי שהוא למד לחיות? יש
מקום אחד — וזו הארץ,״

י בחס היחידה היא חברת מושג ב
ד,תחתון.

לשיש קולר לקיים ביום ששי בערב מסיבו!
מיוחדת, בה יוכל בארי לשיר.
השנים הודיעו על המסיבה לכל יושבי
כסית, התפלאו בערב לגלות כי למעלה
מ־ 150 אורחים הופיעו לאולם הבלתי־ידוע.
אולם האורחים לא רצו לשמוע את בארי,
ידידו של עמוס מרוז. הם סובבו את כפתור
הטייפ־רקורדר שהובא לאולם, ד,ירבו
להתהולל. לשיא הגיע אהד מאמני תיאטרון
סאטירי ידוע שהשתכר, החליט לא לעזוב
את האולם עד שישכב עם כל הבחורוול
שנמצאו בו. מרוז, שראה מה קרה, עזק
את המסיבה. שיש, שכעס על הסתלקותו
(הנושן בעטוד 13

הזנ״ו משופר, משופץ, משונלו, מתוקן ומעובד -באולבב׳ נו

דו תי -ש ט

מ גי ל ת

התנ״ף הוא אמנם ספר גדול אכל ספר מיושן. אלה שכתבו אותו לא
ניחנו כמעון* ובדמיון מספיק כדי להתאימו לדרישות המאה העשרים.
למזלה של התרבות האנושית נתגלתה השכינה כמאה העשרים שוב.
הפעם בהוליבוד. כל מה שמסופר כתנ״ף יכולה הוליבוד לספר יותר
טוב. אחרי שתוקנו ושופרו סיפורי שמשון ודלילה, דויד וכת־שכע,

מאת

ו ימים רכים והבתולה אילנה
זיא רות, משרתת כקודש את
כית הכוהנות אשר במואב:״

פרקא׳
בימי שפוט השופטים ויהי רעב
מואב: וילך איש רש עובד אדמה
ז כמוש אלוהי מואב הוא ובתו עמו:
;איש צ׳ארלס ונהיים ושם בתו אילנה
יא רות: ויתן צ׳ארלס את רות בידי
:מוש ויקה מאתיים שקלים כסף וילך
שמח וטוב־לב: ויקחו הכהנים את
יתנוה בית הכהנות אשר לכמוש:
הכהנים כי טובת־מראה היא מאוד
היא אשר נעלנה עולה לכמוש כמנוי
שנה בשנה: ויקחוה וירחצוה ויל-
עדיים ויביאו חליפות בגדים: ויהי
זפשטת וירא דוד טייר הוא הדק ראש
כמוש והנה צלקת על זרועה ויחר
אמר הביאו עולה חדשה תחתיה כי
זה כתועבה הזאת אשר תובא עולה
ומום יש בה: ויקחו הכהנים את
פדרוזה ויעלוה לעולה ותתן את
בבכי ותאמר אויה אחותי אדלינה
ן מותי אני תחתיך:
י ימים רבים והבתולה אילנה עדן היא
שרתת בקודש את כמוש בית הכו־אשר
במואב: ויקרבו ימי הקרבן
עלו בני מואב לכמוש על החומה:
הכהנים ילדה תמה יפת־מראה אשר
ין בה ויתנוה בידי רות לאמור את
המזבחה: ושם הילדה טבה היא
אינהורן: ותרא רות והנה אין כתר

אשר יותן בראש הילדה כמנהג העולות:
ותלך רות בית צורף כסף והוא איש
אפרתי מבית־לחם יהודה: ושם האיש טום
טריון ויסב אלוהים את שמו למחלון בן
אלימלך: ושם אחיו ג׳ון גבריאל הוא כליון
ושם אמו פגי וזד היא נעמי: ויקח כליון
אשר, מואביה לו לאשה את זיוה שפיר־רודן
היא ערפה ומחלון איש ערירי ולא הקים
לו אלוהים זרע:
ותבואנה רות וויויקה לינדפורס היא אלילת
כהנת כמוש פתח בית צורף הכסף ותבקשנה
כתר זהב ואבנים טובות: ותאמר אלילת
אשר יותן לכמוש אלוהי מואב הוא ישאר
לעולם ועד: וישמע מחלון ולא יכול מחלון
להחריש ויאמר לא כי לא ירצה אלוהים
קרבן אדם כי תועבר, היא: ותשמע אלילת
ותזעף ותאמר מי אלוהיך מחלון: ויאמר
מחלון אדוני צבאות אלוהי ישראל:
ותאמר אלילת מה תואר לו וצורה ויאמר
מחלון לא כי בשמים הוא ועין אדם לא
תשורנו ותצחק אלילת ותגחך אל נפשה:
ויהי הן יוצאות ויבואו אלימלך ונעמי אל
מחלון ויאמרו הלא תבוש כי חרפת אלוהי
מואב הלוא זרים אנחנו בארץ מואב: וישמע
מחלון ויחריש וישם אל ליבו כי רות
יפת־מראה ויחשוק בה ואלוהים לא הקים
לו זרע:
ויהי היום ויקח מחלון את כתר הזהב
אשר עשה מעשה ידי אמן וילך בית הכוהנות
וישאל לרות: ותבוא ותיקח את כתר
הזהב אשר עשה ותרא כי טוב: ותשאל
רות מה אדוני אלוהי ישראל הפסל הוא אם
תמונה: ויאמר מחלון אשר לאלוהים ואשר
לאדם אלוהים בשמים הוא ואנחנו בארץ
בואי אחותי נצאה לשדה נראה אם פרחה
הגפן: ויחד אף רות בו ותשלחנו.
ויבוא מחלון לביתו ויספר את הקורות
אותו: עוד הוא מדבר ותבוא אליו קרה
שפחת רות ותאמר לו גבירתי שלחתני
לקחתך אליה וילך מחלון עמה: הוא בא
בית הכוהנות ותאמר לו רות נסתרה דרכי
מאדוני מי הוא זה מלך הכבוד: ויאמר מחלון
דארלינג עזבי את אלוהים בצד הנך
יפה כהנתי עינייך יונים: ותאמר רות לא
כי באלוהים חפצתי ותפחד אל נפשה מאוד
ולא אמר לר, איש עד עתה כי יפה היא:
בעת ההיא ויצא מלך מואב לפקוד את
ממלכתו הוא ושריו וכוהניו עמו ותצא
גם רות עמהם: וירא המלך את רות ויח־שוק
בה ויאמר המלך לנעריו הביאו הנערה
אלי ותהיי לי לסוכנת ושכבה בחיקי ויחם
לי: ויאמר לו לא יעשה כדבר הזה כי
כוהנת היא לכמוש: ויאמר המלך כעת חיה

חר אלילת כהנת בטוש היא ויויין ה לינד*
את הילדה אשר תהיה עולה לכמוש:״

עשרת הדברות ואחרים, הגיעה גם תורה של
הסתיימו בהוליבוד צילומי הסרט הענק, רות ;
השחקניות הישראליות אילנה עדן וזיוה שפיר.
תתפים בחידון התנ״ף הבא מוגשת בזה היצין
מתוצרת רוח השכינה ההוליבודית, השוכנת כאן

לי ליי גלילי

ושילחתם אותה מבית הכוהנות והבאתם
אותה אלי ותהיי לי לפילגש: ותשמע רות
ותבעת רוחה ותבוא בית מחלון וינשקנה
ותאמר רות כה יתן לי אלוהים וכה יוסיף
אם לא טובים דודיך משמפניה: והיה אם
יתפשוך אחת דתך למות: וישמח מחלון
ויתן לה מנחה את שני לוחות־הברית אשר
נתן אלוהים למשה בהר סיני:
בלילה ההוא נדדה שנת הכוהנת רות ותלבש
את כתנתה ותלך אל הדק ראש ל־כהני
כמוש: ותאמר רות עד מתי כמוש
יאנף לנצח תבער כמו אש חמתו: המבלי
אין מתים בארץ מואב נביא לו ילדות
לעולה: ויאמר הדק בתי מי בלבל את המח
בשטויות האלה: ותאמר רות איש מבית־לחם
יהודה הוא הורני בינה: ויאמר הדק
אבוי כי ניתנו כוהנותי למשיסה כמוש הוא
ישלח בך חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחי
רעים: יען כי אמרת הדברים האלה
לכי לך ממקדש כמוש אל מיטת המלך:
ויהי למחרת ויאסף כל עם מואב אל החומה
אשר שם תועלה העולה: ותלבש רות
את טבה היא דפנה אינהורן בגדי מלכות
ותתן כתר הזהב בראשה ותוליכנה אל
המזבח: ויקח הדק כהן כמוש את עצי
העולה וישם על המזבח ויעקוד את טבה
וישלח הדק את ידו אל המאכלת לשחוט
את טבה: ולא יכלה רות לראות במות הילדה
ותכס עיניה בידה ותצעק לאלוהים
וכל העם רואים ומשתאים: ויהי הם צועקים
ותמלט רות את נפשה ויעל הדק את
טבה עולה לכמוש:
ויהי אחר הדברים האלה ויבואו אנשי
מואב בית אלימלך ויקם אלימלך לקראתם:
וידחוף איש מואבי את אלימלך ויפילנו
ארצה לעיני מחלון וכליון: ויהי בראותם
הדבר הזה ויקומו על האיש ויכוהו נפש:
ויבואו עליהם אנשי מואב ויכום בשוטים
ובעקרבים ויהרגו את אלימלך ואת כליון
לפי חרב ויאמר מחלון רוצחים אתם: ויביאוהו
בפני המלך ויאמר המלך זה משפט
העובדים את אלוהי ישראל: וישלח את
מחלון למחצבת האבן לעבודת הפרך: ויקח
הדק את רות ויגלח את שער־ראשה ויש־לחנה
אל בור־הכלא: ויהי בחצות הלילה
ותבוא אלילת הכוהנת על בור הכלא ותאמר
היטהרי אחותי כי בעוד ירח ימים
את עולה מיטת המלך: ותשמע רות ותת-
עצב ותתו קולה בבכי כי לא ידעה איש עד
היום ההוא: ותתפלל אל אלוהים ויוציאנה
משם ביד חזקה ובזרוע נטויה:
ותמלט רות את נפש מחלון ממחצבת האבן
אשר יעבוד שם וישאו רגליהם ויברחו

״ויקחו הבהנים ילדה תמה יפת־מראה את טבה היא דפנה
אינהורן ויתנוה כידי רות לאמור את תכיאיה המזכחה :״

אל המערה אשר שם יחבאו נעמי ועורפה:
ויהי בבואם המערה ותרא רות והנה מחלון
חולה אנוש והדם זב מגופו: ויאמר מחלון
אין את נפשי למות כי נפלאה אהבתך לי:
ותאמר לו חי אדוני אם לא תחיה יען כי
מוכרח אתה לשאתני לך לאשה: ויקרא
י מחלון לנעמי
המערה אשר
טבעת נעמי
ויתן הטבעת?
לי כדת משה נ
עליו ותנשקהו

״ותלך רות בית צורף הבטן* איש אפרתי מבית?
ושם האיש טום טריץ הוא מ חל ץ ...וירצה כה

אה העשרים

מגילת רות. השבוע
מואביה, כהשתתפות
׳חוקרי התנ״ך ולמשה
התנ״כית החדשה,
,פני פוקס המאה ה־.20

׳ערפה וישאוהו את פתח
*רר שם: ויקח מחלון את
שר קידשה אלימלך בה
ית ויאמר הרי את מקודשת
!זראל: ותחבקהו רות ותגחן
והנה אין רוח חיים בו:

״ויאמן? בל עם מואב אל החומה אשד שם תועלה העולה לבמוש אלוהי מואב: ותלבש רות את טבח
בכדי מלבות ותתן בתר זהב כראשה ותוליכנה אל המזבח להיות לעולה לכמוש אלוהי מואב:״

נעמי וירא את רות ותשכח רוחו :״

ם יהודה
יאשה :״

ותאמר רות אדוני נתן ואדוני לקח יהי שם לכי בתי: ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי
אדוני מבורך:
הקוצים. בחלקת השדה אשר לבועז: וידעו
הקוצרים כי מואביה היא וילעגו לה: והנה
סרקב׳
בועז בא מבית־לחם וירא את אשר יעשו לה
ותאמר נעמי לשתי כלותיה לכנה שובנה הנערים ויגרשם ויאמר בועז אל רות הלא
אשה לבית אמה יתן אדוני לכם ומצאתם שמעת בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר
מנוחר, אשד, בית אישה ותישק להן ות הלוא ציויתי את הנערים לבלתי נגעך: ושאנה
את קולן ותבכנה: ותאמרנה לר, ישאל בועז את נערו לניצבעל הקוצרים
הנערויאמרנערה
כי איתך נשוב לעמך: ותאמר נעמי שובנהלמי הנערה הזו: ויען
בנותי למה תלכנה עמדי העוד לי בנים מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב:
במעי ויהיו לכם לאנשים: ותשאנה את ויזעף בועז ויאמר לרות שבלים תלקטי
ואל תעבדי את אלוהיך כאן: וירא בועז
קולן ותבכנה מאוד ותישק זיוה שפיר
היא כי ברכה אלוהים בחמודות גו ויחשוק בה:
ערפה לחמותה ואילנה עדן היא רות דבקה
בה: ותאמר באשר תמותי אמות ושם אקבר ותלקט רות בשדה עד הערב ותישא ותבוא
כה יעשה לי אדוני וכי יוסיף כי המות יפ העיר אל חמותה: ויבוא ג׳ון סילו הוא
ריד ביני ובינך: ותלכנה שתיהן בואכה טאשר עבד בועז ויבא שמן וזיתים ותאנים
יהודה: וירדפו פרשי מואב אחריהן לתפשן: ויאמר זו מנחת אדוני בועז: ותתנה את
הן רוכבות על חמוריהן ותראנה אבק המזון אל חיקו ותאמרנה קחהו לאדונך כי
שעטות סוסים ותחבאנה אל המערה אשר לא נחפוץ בו:
על פי הבאר: ויבוא סוכין שר צבא מואב
וישמע בועז את הדבר הזה ויחר אפו
ושני נעריו עמו אל פי הבאר אשר בגבול ויבוא בית נעמי סר וזעף וירא את רות
יהודה ולא יכלו לעבור את הגבול: וירעל ותשכח רוחו: ויהי למחרת ובועז מחכה
סוכין את מי הבאר וישוב למואב: ויהי בשדהו כי תבוא רות ללקוט אחרי הקוצבבוקר
ותקרבנה רות ונעמי אל הבאר ו רים ותלקט רות ביום ההוא בשדה טוב
תראני, והנה נבלות איש וחמורו מונחים אשר ממשפחת אלימלך: ויבוא בועז בית
ליד הבאר אשר מימיה שתו: ותראנה אל טוב ויאמר לו בא נעשה עסק: הנה נעמי
ליבן מאוד ותסתרנה: ויבוא סטיוארט ויס השבה משדה מואב ועמה כלתה רות המומן
הוא בועז הוא ואנשיו עמו רכב פרשים: אביה ואלוהים לא ברך את שדה: ואשלח
ויהי בראותם את נבלת האיש והחמור אליהן מתנות ולא אבו לקבלן כי מר ליבן:
וירדפו את המואבים ויתפשו את אחד ה ועתה אם טוב לב אדוני טוב ישלח את
אנשים אשר היה עם סוכין וישימוהו נערו אליהן ויתן בידן את מנוחתי: ולא
אל פי הבאר וילוק האיש את המים כאשר אבה טוב לשמוע מטוב ועד רע וישב את
ילוקו הכלבים: ויהי בשתותו ממי הבאר פניו ריקם: ויצא טוב השדה וירא את
וימות האיש ויאמר בועז אל נקמות אדוני רות מלקטת אחרי הקוצרים ותישא הנערה
כה יעשה לכל המואבים:
חן מלפניו ו־חשוק בה גם הוא: ויבוא טוב
ותשוב נעמי אל נחלת אלימלך אישה אשר בית נעמי ישאל מי הנערה הזו ותאמר
בבית לחם יהודה: ותאמר רות המואביה נעמי הלוא רות המואביה היא אשת בני
אל נעמי אלכה נא השדה ואלקטה שיבליט מחלון: ויאמר טוב הן עצם מעצמי אתן
אחר אשר אמצא חן בעיניו ותאמר לד, בשר מבשרי כי שאר בשר אני לאלימלך

״ויקה בליון אשה מואביה לו לאשה
את זיוה שפיר רודן היא ערפה :״

״בעת ההיא בערה חמת מלך־ מ*אב ויאמר לשרי צבאו
הלשחוק ישימונו בני יהודה וישלח לתפוש את רות :״

אישך: ועתה לא טוב הדבר כי תהיו מלקטות
בשדות זרים: וישלח טוב את נעריו
ויביא מזון אשר נתן בועז בידם ויתקנו
בית נעמי ויעבדו את נחלתה: ותרא
רות את ג׳ף מורו הוא טוב ותאמר אל
ליבה טוב־לב הוא האיש ולא ידעה כי
נתן בועז בידו את אשר עשה להן:
פרקג׳
בעת ההיא בערה חמת מלך מואב: ויאמר
לשר צבאו הלשחוק ישמונו בני יהודה אלה
כי מילטו את נפשם וגם את פילגשי לקחו
איתם: וישלח את סוכין ואת עומר שרי
צבאו לארץ יהודה ויתחפשו ויהיו כאחד
העם: ויהי היום ותעבורנה רות ונעמי בחלקת
השדה אשר להן ותראנה שניים אנשים
רוכבים בגבולן: ולא ידעו כי סוכין ועומר
המה הבאים לרגל אחריהן:
ויהי רעב בארץ יהודה ויאספו העם אל
כיכר השוק ויצעקו אל אדוני: ויבוא סוכין
כיכר השוק אשר בבית לחם יהודה ויאמר
מה לכם אתם קוראים לאדוני ועמנו כאן
כוהנת מואביה העושה הרע בעיני אדוני:
ותקים לו פסלים על כל גבעה ותחת כל
עץ רענן ויחר אף אדוני בכם: ויאמר אמת
הדבר: ותבוא רות אל הבאר לשאוב מים
ויגרשוה הנערות וירדפוה ויסקלוה באבנים
ותאמרנה לכי שובי לארצך ושם תעבדי
לכמוש כי הבאת צרה עלינו: והנד, בועז
בא וירא את אשר עשו הנערות לרות ויקי־מנה
ויחבקה ויביאנה אל ביתה ותאמר אהה
את נפשי הצלת: וישא בועז חן בעיניה
ותאהבהו ותשמור זאת בלבבה:
ויצא בועז את הבית והנה אנשי העיר
בני בליעל נסבו את הבית מתדפקים על
הדלת ויאמר אל נעמי לאמר הוציאי אלינו
את האשד, המואביה אשר בביתך ונדענה:
ותצא אליהם נעמי ותאמר אל נא אחי אל
תעשו את הנבלה הזאת: ויאמרו לה לא כי
הוצא תוציאי אותה כי כוהנת כמוש היא
ובעבורה שילח אדוני בנו את הצמא: ותאמר
להם נעמי אם יש בלבכם עליה הביאוהו אל
זקני העיר:
וישבו הזקנים בשער העיר למשפט ותבוא
רות אליהם ובועז יושב בשער עם
הזקנים: ויאמר לה בועז אל תיחתי ואל
תיראי כי עמך אני: ותגל רות את אזנו
ותאמר אמנם כן כוהנת מואביה הייתי:
ותשמע נעמי כי נגעה הרעה אל רות ותיפול
על ברכיה ותבך ותקרא לאדוני: עוד היא
בוכה ויבוא הנביא יהועם ויאמר קומי אל
תכרעי כי מחלציך יצא מלך ומזעדך יקום
משיח: ותבט נעמי והנה נעלם הנביא:
וישבו זקני העיר לשפוט את רות ויקום
איש משבט ראובן להעיד בה: ולא הכירו
בו כי היה זה סוכין שר צבא מואב. ותוכח
רות קבל עם ועדה, כי אינו יודע את חוקי
אלהים הם עשרת הדברות אשר נתן למשה:
ויברח פוכין ורות זכתה במשפט;
פרק דויד,י
אחרי הדברים האלה ויבוא טוב בית
נעמי ויאמר אני הגואל אשר לאלימלך ואדוני
(המשך בעמוד )20

במדינה
המשך מעמוד 1ו)
1זל מרוז, פיזר את האורחים שהיו במקום.
אמנות ונשואין. אחרי המסיבה הת־זדדו
היחסים בין שני השותפים. שיש
:עם על מרוז, שהציג את אביו לפני תל־
*ידיו כמשקיע־הון המעוניין בבית־הספר
סלו. בהזדמנות אחרת כעס עלמרוז, שגירשה
לאחד מידידיו להתגפף באולם
;צר עם אשה נשואה, שבעלה בא לחפשה.
״איך אתה יכול לאפשר לחברים שלך לישות
דברים כאלה במקום שבו אתה מלמד
נמנות?״ צעק שיש על מרוז, בנוכחות
ן רבית דיירי הבית.
מרוז, ששמע את כל הטענות של שותפו
(א התרגז. הוא רצה להתפשר עם שיש.
,תעשה באולם מה שאתה רוצה,״ הציע י
גרוז .״תאפשר לי רק לעבוד עד תשע
׳חצי בערב במקום עד תשע, כפי שחתום
:חוזה בינינו.״
מכולת במקום אמנות. אולם שיש
לא הסכים. הוא החליט לסלק את מרוז מן
־,אולם, לתבוע אותו לדין על הפרת החוזה
ביניהם .״יש לך המון משפטים שיש,״ הזהיר
אותו מרוז .״אתה אדם חולה. הפסק
עם זה ותקים לך בשקט בית־ספר דרמתי.״
שיש לא קיבל את עצתו של מרוז. השבוע
ניסה להיכנס לאולם אחרי שעה תשע,
לפני שמרוז סיים את שיעוריו. כשרק הכניס
את המפתח לחור המנעול יצא אליו
עמוס, הודיע לו כי מוטב שיחכה עד לסיום
השעור, יסדיר אתו אחר כך את הענינים.
כשקולר סירב לחכות, מנע ממנו עמום,
בעזרת תלמידו אהרון אזולאי, את הכניסה
!לאולם. שיש שלח את חברו׳יורם אהרונו־

יורם ברנשטיין
״החתיכות עוזבות אותי״
ביץ לקרוא לניידת, להאשים את מרוז
בתקיפה.
״הוא עושה פה אורגיות כמו אצל איזי
ברמת־גן!״ התלונן שיש בפני השוטר, שזירז
אותו ואת מרוז להיכנס למכונית המשטרה.
סיימה את הויכוח אחת השכנות,
שסבלה מן הרעש :״הלואי שהיו
מקימים פה כבר חנות מכולת במקום האמנות
הזאת.״

דרכי חיי
כנס החתיכות
״אורי איננו יכול לישון!״ היתה הכותרת
הראשית של מודעה, שפורסמה לפני שבועיים
בצהרונים .״הוא איבד את כלבו. מי
שמצא את הכלב יואיל לטלפן לאורי לפי
מספר.25332 :״
אורי אריאלי 10 בנו של בעל חברת
הפירסום טל־אריאלי, ישב בביתו מרותק,
חיכה לצלצול הטלפון. גם אמו, רינה, לא
יכלה לישון. במשך לילות אחדים העירה
את בעלה, כשנדמה היה לה כי הכלב האהוב
מתדפק על דלתות ביתם ברחוב
התאנה בשיכון הקצינים תל־אביב.
שבוע ימים נאלץ אמנון, אביו של אורי,
לעזוב את עבודתו. הוא התרוצץ בתל־

אביב, אחרי שקריאות־שודא טלפוניות מסרו
לו כתבות, בהן נראה כביכול הכלב.
״לילות לא ישנתי,״ סיפר אריאלי גבה־הקומה
בחיוך*, .פעם אחת נשלחתי לרחוב
נחמני למשפחה דתית. כשראיתי את בעל
הדירה, הבינותי שמתחו אותי. אבי־המשפ־פחה
סיפר לי שהוא מפחד מכלבים. כעבור
יום שלחו אותי לרחוב פייארברג בתל־אביב.
שוב פעם למשפחה דתית. גם הם
לא נראו לי גנבים.״
מדוכא חזר השבוע אריאלי למשרדו ברחוב
אחוזת־בית בתל־אביב, מיואש מהרעיון
שמישהו יחזיר את הכלב האבוד.

הכום נכשל

-פקידו הצליח.

אולם כשלונו של אריאלי לא דיכא את
עובדי חברת הפרסום שלו! השבוע הופיעה
בצהרונים מודעה אחרת :״כל החתיכות
עוזבות אותי! מאז שאבד אופנועי מסוג
נורטון, אף אחת אינה רוצה ללכת אתי
ברגל! מי שיחזיר לי את האופנוע יקבל
בקבוק ״!־הנשיא. תודה. יורם.״
גם יורם ברנשטיין 22 עובד חברת
הפירסום טל־אריאלי, זכה לשפע מתיחות.
כבר ביום בו פורסמה המודעה, טילפנו
אליו מחברת־קדישא בירושלים, הבטיחו לו
למצוא את האופנוע תמורת חמישה בקבוקי,
״!־הנשיא. יורם החייכני, המטפח שפם,
הסכים.
מאוחר יותר הגיע תור החתיכות .״שמי
אסתר,״ הציגה את עצמה צעירה בת .27
״אני אוהבת את הקרחות של יול ברינר.
מספר הטלפון שלי הוא ,67381 תל־אביב.״
נערה אחרת, צעירה בשם דיצה נוסבאום,
טענה כי קפה דיצה קרוי על שמה. אחרי
היכרות מסוימת היא מוכנה לקנות ליורם
אופנוע חדש במתנה. יורם קבע עמה פגישה.
חנה
מעוז, קופאית קולנוע ארגה! ,רצתה
סתם להיפגש. את אותו הדבר הציעה גם
רות נאמן.
פגישה כעוד שנתיים. עוד ביום
פרסום המודעה טירטר הטלפון פעם נוספת
בחדר עבודתו של יורם. על הקו נמצא
גברבר, שהציע ליורם, חסר כלי־הרכב, לא
ללכת רחוק, להסתפק בדבורה הסבנד מרחוב
דיזנגוף בתל־אביב.
רבע שעה אחר כך הגיע טלפון נוסף.
״אני דבורה הסבנד,״ הציגה את עצמה
נערה בעלת קול צעיר .״החברים שלי סתם
סידרו אותך. אז אל תבוא אלי. חוץ מזה
אני בת .15״
״תודה,״ אמר יורם באדיבות .״אתקשר
אליך בעוד שנתיים.״
האחרונה שהתקשרה למשרד טל אריאלי
היתד, ורדה כספי, צעירה שתיארה במרץ
את כל אביזריה .״גובהי 1.60 מטר, אני
לובשת מעיל ונעליים ירוקות. אחכה לך
ביום ששי ליד קפה פיצה ברחוב דיזנגוף.
אני מוכנה ללכת אתך ברגל.״
יורם הודה לה, ביקש את מספר הטלפון
שלה, במקרה שלא יוכל להופיע לפגישה.
השבוע נקרא יורם פעם נוספת לטלפון.
הוא נדרש להופיע למשטרת רעננה, לזהות
אופנוע נורטו! שנמצא במושב בני־ציון.
יורם, שגילה את האופנוע, הודה לשוטר
אלי גוזלן, שעזר לו לתקן את כלי־הרכב
וסירב לקבל בקבוק ״!־הנשיא.
אולם מציאת האופנוע לא הפסיקה את
זרם הטלפונים אל יורם .״יש לי תוכנית
לערוך בעוד שבועיים כנס חתיכות,״ סיפר
יורם .״אינני יודע רק איפה לערוך אותו.
כי מספר הנערות שטילפנו אלי מחיפה
שתה למספר החתיכות התל־אביביות שפנו
אלי.״
תזכיר איפה ידבר ביד*
כילי גראהאם מתקשה למצוא אולמות
להטפתו הנוצרית בערי ישראל. אחרי שהעולם
הזה ( )1166 העמיד את הציבור הישראלי
בפעם הראשונה על שיטות־ההטפה של
המיסיונר המזהיר, החלו בעלי האולמות
חוששים מפני לחץ דתי יהודי, סירבו להשכיר
אולמות למארגני־המסע. עתה יתכן
לחץ פרוטסטנטי בדרג גבוה ביותר על ממשלת
ישראל, למען תסלק את המכשולים
על מסירת סודות בטחוגיים ל־ירדנים
הועמד השבוע למשפט בירושלים
הצעיר הפולני הנוצרי אדוארד פלישינסקי
מבאר־שבע. אדוארד, שעבר לירדן, טען כי
רצה לנסוע מירושלים לבאר־שבע, שם גרים
הוריו, וטעה בדרך. בירושלים נמצא פלי־שינסקי
בפיקוח שרות־המבחן של משרד
הסעד, אחרי שהתפרסם לפני כשנה בפרשת־לוליטה
עם קטינה שכנה, שילדה לו בת
(הע1ל 0הזה .)1124

אבי הנערה רודף אחרי צלם־עתונוח, מיידה

נערת הפיתוי
פני שכוע ימים בלבד ישבה דינה
/גולדמן בכלא שבמשטרת צפון תל-
אביב ונדמה היה לה שעולמה חרב עליה.
היא נאשמה בהשתתפות בשוד בנסיבות חמורות
ביותר. היא היתר, צפויה למעצר ממושך
עם עבריניות מועדות עד למשפטה. היה
צפוי לה, אם תורשע בדין, עונש מאסר עד
14 שנה. היא היתד, מנותקת ממשפחתה
אשר בצרפת. אפילו היא בעצמה לא האמינה
שמישהו יבוא לעזרתה.
השבוע הלכה דינה גולדמן ברחובות
תל־אביב חפשיה וללא ליווי. לבושה בסודר
צהוב ממוהר ובמכנסים כחולים, כשלראשה
מטפחת ראש מנומרת, צעדה
היא ברחובות העיר, התבוננה
בחלונות הראוה, קנתה
עתונים ושבועונים בצרפתית,
ומיהרה לבלוע את
תוכנם. תוך שבוע אחד השתנו
סיכוייה של הנערה, שזכתה
בפעם הראשונה בישראל
בכינוי נערת הפיתוי.
מאחורי השינוי הקיצוני
במצבר, התרחשה דרמה מרתקת,
המתרחשת תמיד רק
ברומנים זעירים.
היה זה רק מקרה, שבשעה
שז׳אנט גולדמן, המכונה
דינה, ישבה בתא המעצר,
עלו הוריד, הגרים בפאריס
על המטוס שעמד להביאם
לישראל. הם לא ידעו
על מעצרה, ועל השוד
שהואשמה בו. אולם ידיעה
אחת הדאיגה אותם מאדר,יה
זה מכתב שקיבלה
האם מאחותה התאומה, המתגוררת
באחת מערי־השדה
בארץ מזה עשר שנים. האחות,
שגם היא לא ידעה
אותה שעה על גורלה של
דינה, כתבה מכתב שהיא
מודאגת מאד, ולדעתה משהו
לא בסדר עם דינה. למרות
שקשריה של הדודה עם
דינה היו רופפים מאד, עברו
שבועות מספר שהיא
לא ראתה אותה ולא קיבלה
ממנר, ידיעות.
יחד עם קבלת המכתב,
קיבלו ההורים ידיעה מדאיגה
נוספת. זוג מכרים שחזרו
מביקור בישראל, ו־התבקשו
קודם לכן על־ידי
ההורים למצוא את דינה,
ולשדלה לחזור אליהם בכל
מחיר, מסרו כי כל מאמציהם
היו לשווא. הם לא הצליחו
לאתר את מקום הי־מצאה
ולא שמעו עליה דבר.
ההורים המודאגים הבינו
דינה גולדמן אחרי ששוחררה, מטיילת

שמשהו נורא התרחש עם
111 _ 1 11 ברחוב אלנבי. היא לבושה בסודר מוהר
בתם. הם לא יכלו להרשות
צהוב ובמכנסיים בהם היתה לבושיה גס בעת• מעצרה.
לעצמם לצאת לחופש ביש־ראל.
אמצעים לא היו להם. האב, נמוך הקומה,
כחוש וממושקף, הוא נכה בשעור של
95 אחוזי נכות, מהתקופה בה שהה במחנה
אושוינצים. פרנסתם של ההורים היא מקיצי
בה שמקבל האב מממשלת צרפת וממכירת
סודרים שהאם מוכרת בחנותה והאב מוכר
בתור רוכל. אולם כאשר הגיעו הידיעות
המדאיגות, אספו ההורים את כל האמצעים
שברשותם, מכרו את כל מלאי הסחורה
שהיה בידם במחיר שמתחת למחיר השוק.
הכסף הספיק להם בדיוק לקנית כרטיס
טיסה לישראל וחזרה. כאשר הגיעו לארץ
ביום הרביעי שעבר לשדה התעופה בלוד

בו אבנים שעה שזה 8צלס אוחו שן־ ריצה

יוצאת למבדון
כעבור יומיים הובאה דינה לבית המשפט
המחוזי יחד עם שני חבריה, שהואשמו אף
הם באותה ההאשמה. בפני השופט המחוזי
מרדכי קנת, הושמעה בקשתה של דינה
לשחרור בערבות. לא היה סיכוי רב שהשופט
יעתר לבקשתה. רק לעתים נדירות
ביותר ובמקרים מיוחדים, מסכים שופט
לשחרר נאשם עוד לפני תחילת משפטו.
אולם כאן חל מפנה דרמתי. התובע, אליעזר
לייבסון, הביע את הסכמתו לשחרורה
של דינה בערבות מתאימה, התנגד עם זאת
בכל תוקף לשחרור שני החשודים האחרים.
השיקול שהביא את לייבסון לצעדו המפתיע
היה שיקול אנושי יותר מאשר משפטי.
בתקופה הקצרה בה היה תיקה של דינה
בידו, שמע לייבסון את קורות חייה של
דינה ואת רקעה. הוא השתכנע, שאפילו אם
תמצא דינה אשמה באשמה המיוחסת לה,
אין כל הצדקה להחזיקה במעצר. היא היתד,
קרבן של נסיבות טראגיות, של חיי משפחה
אומללים, של אונס ולבסוף של מצוקה כלכלית
שהביאה אותה למצבה. מעצר ארוך
בחברת פושעות מועדות לא היה בו כדי
להחזירה למוטב.

היו בכיסם רק 40 לירות, שנותרו להם
אחרי מכירת רכושם.
בשדה התעופה מצאו ההורים את אחות
האם בלבד. האחות התאומה כבר ידעה על
דבר מעצרה של דינה, אולם היא חששה
לגלות זאת להורים. לאט לאט, בדרך הביתה,
היא סיפרה את הסיפור.
ההורים יצאו מיד לחפש את בתם. בדרך
מקרה בלבד היתר, תחנתם הראשונה תחנת
המשטרה שבצפון תל־אביב. השוטר הראשון
אליו פנו בשאלה היכן אפשר למצוא את
ז׳אנט גולדמן אמר להם: רק לפני רגע
ראיתי אותה, היא יושבת כאן. אולם למרות
שהבת ישבה במרחק של שני מטר מהם
לא יכלו ההורים לראותה. כדי לקבל את
הרשיון לכך, היה עליהם לפנות ממשרד
למשרד עד שהגיעו לסגן פרקליט המחוז
אליעזר לייבסון, שטיפל בתיקה של דינה.
בדיוק ברגע בו נכנסו ההורים לחדרו
של לייבסון, שוחח סגן פרקליט המחוז
עם עורך־הדין אברהם דינרי, שקיבל על
עצמו את ההגנה על דינה. תוך דקות
ספורות היו ההורים ודינרי אצל דינה. הפגישה
היתד, נרגשת. ברגע זה שכחו ההורים
והבת את כל מה שהפריד ביניהם. הם
לא דיברו כלל על מה שאירע. ההורים ניסו
להשכיח ממנה את מצבה .״ניקח אותך
איתנו חזרה הביתה לפאריז,״ אמרו ההורים•
דינה שהתנגדה עד אז בתוקף לעזוב
את הארץ, הסכימה עמהם.

ך* ווקא ברגע בו עמד השופט מרדכי
1קנת לתת את החלטתו לשחרורה של
דינה גולדמן בערבות, חל שוב מפנה דרמתי.

אמה של דינה שבאה מצרפת,
111111 מכסה את ראשה במטפחת, מובלת
על־ידי שוטר אחרי שהתמוטטה בבית־המשפט

| ל 1ו 1 1 1 7 1 1לאשמת השוד הם
גד סלוווניק (משמאל)
ושלום׳ אלבז(מימין) ,שלא שוחררו.

האב זרק אבנים
וזן!- 11 זזויו חו — 1וורדי

11 2 ^11111111 8

הוריה של דינה נוכחו אותה שער, באולם.
האם התיפחה כל העת בבכי, והאב היה
אף הוא פקעת של עצבים. שניהם, השומעים
רק צרפתית ואידיש, לא הבינו מה
מתרחש באולם. הם ראו רק את בתם
יושבת בין השוטרים על ספסל הנאשמים.
האם לא יכלה לעצור ברוחה, ניגשה לדוכן
העדים והחלה לבקש רחמים על בתה.
תחילה דיברה בשקט, אולם מיד נתקפה
בהיסטריה והחלה לצעוק; ״שחררו את בתי,
באתי במיוחד מצרפת לקחת אותה מכאן!״
השופט ניסר, להרגיעה, ללא הואיל. שני
שוטרים שניגשו להוציאה באדיבות החוצה
רק הגבירו את ההיסטריה שלה .״שבי
אמא!״ אמרה דינה שישבה כל הזמן אדישה,
אולם האם לא ישבה. ר,יא פרצה בצעקות
בלתי מובנות, התפרצה אל עבר השופט,
הפכה את דוכן העדים, נפלה מיללת בזרועותיו
של בעלה שחש להרגיעה ולתמוך בה.
לרגע השתררה דממה באולם. מלבד בכי
האס לא נשמע קול. גם השוטרים שעמדו
לידה להוציאה, ניצבו דום ללא הגה.
האם הוצאה מעולפת למחצה והשופט
דחה את החלטתו עד למחרת השבת. דינר,
גולדמן נאלצה לבלות את השבת בכלא.
אולם ההורים לא נרגעו.
״בתי היא ילדה כובה וקיבלה חינוך טוב,״
טען האב .״היא באה לישראל כדי להילחם
כאן ותראו מה עשו לה. אינני מאמין לאף
מלה שמספרים עליה. היא ילדה תמימה, ילדה
יהודיה כשרה ואינה מסוגלת לעשות
רע למישהו. אני אקח אותה אתי חזרה,
חורה לצרפת ויותר לא תחזור לארץ זו.
היא נפלה קרבן לרשעים, מוכרחים לשחרר
אותה. אני לא אניח לה לד,שאר כאן אפילו
יום אחד.״
כאשר ניסה צלם עתונות ׳לצלם את האב,
הוא נתקף בזעם נורא. הטיח את ארנקו
בפני הצלם וניסה להוציא את המצלמה
מידיו. כאשר לא הצליח בכל זאת החל לרדוף
אחרי הצלם מבית המשפט המחוזי לאורך
כל רחוב אילת, כשהוא ממטיר עליו כל
הזמן אבנים. כשלא מצא אבנים זרק את

ארנקו. כאשר הפסיק את רדיפתו לא מצא
האב את הארנק. אלמוני הרים אותו ולקחו.

מבית סוהר אהד לשני
ך* יום ראשון השבוע הובאה דינה
גולדמן שוב בפני השופט מרדכי קנת.
הפעם לא נוכחו ההורים באולם. קנת שהורה
לשחרר את דינה בערבות, לא רצה
לקחת את האחריות עליו. בהחלטתו ציין
בפירוש כי הדבר נעשה לפי בקשת התביעה
ועל אחריותה :״בדרך כלל אין בית המשפט
נוהג לשחרר בערבות נאשמים המעורבים
במעשה כזה. אולם במקרה זה
מצא פרקליט המדינה לנכון להסכים לשחרורה
של הנאשמת בערבות ויש להניח כי
יש לו נימוקים טובים לכך, מסיבה זו בלבד
הוחלט לשחררה.״
כאשר שוחררה בערבות בסכום של 7500
ל״י, שניתנה על־ידי דודתה ואחד מחבריה,
הועמדה דינה לרשותה של קצינת המבחן
למבוגרים. היא לא חזרה עם הוריד, אל
דודתה, אלא נשארה בתל־אביב.
היא מתגוררת במלון בתל־אביב, חפשיה
תחת פיקוחה של קצינת מבחן העורכת
מחקר על עברה, רקעה ומצבה הנפשי.
כאשר תסיים קצינת המבחן את חקירתה
היא תמסור את תוצאותיה לפרקליטות המחוז.
לפי החוק רשאי קצין המבחן להמליץ
בפני בית־הדין על טיב העונש שיש בו
לדעתו כדי להחזיר את הנאשם למוטב.
משום כך_ ולאור יחסה המיוחד של
פרקליטות המדינה כלפי דינה בעת שחרורה
בערבות, קרוב לודאי שגם אם תמצא דינה
אשמה בהאשמה המיוחסת לה, תבוא המלצה
לשחררה ולהעמידה בפיקוח קצין המבחן
למבוגרים תחת להטיל עליה עונש מאסר.
מעודדת על־ידי הסיכויים הנשקפים לה
החלה השבוע דינה גולדמן, נערת הפיתוי,
בדרך חיים חדשה. החלטתה הראשונה היא
להישאר בארץ ויהי מה, למרות כל מה
שעבר עליה.

הידעת איזוהי
הסיגריה הנפוצה
ביותר בישראל?
סילון בחודש שעבר נמכרו
35 מיליון סיגריות סילון
מהי הסיבה לכך?
מחירה העממי?
נימוק חשוב אך לא עיקרי.
הפרסומת שלה?
אין די בכך.
אריזתה האמריקאית הכפולה?
לא זו בלבד.
הסיבה

העיקרית

היא

הטבק המשובח
שהמעשן מקבל כתמורה שלימה
ומלאה במחיר 34 אגורות
ל־ 20 סיגריות.
לכן נשאר: סילון — ראשון.

ספורט
ספרים מקור

כדורגל

מסע אל הפריהיסטוריה
הגרזן והחץ( .סיפור מאת שמואל

ה 3חינה הגוררית
על משחק הכדורגל שנעיד ה בכת, בו גברה מכבי תל־אכיב על
מבכי יפו כתוצאה 1:5מספר שייע
גלזר:

בוש ס, הוצאת ספריית פועלים 273 ,עמודים).
הם פצצת־האסום ופצצת־המימן, שהמציא
הגבר הפרי־היסטורי כדי למצוא לעצמו
טרף, להגן על חייו ולגזול את נשות הזולת.
ספרו של שמואל בושם, טייס בחייו
האזרחיים ובעלה של הסופרת והמבקרת
הספרותית הדה בושם, הינו, יותר מכל
דבר אחר, מסע תגליות אל העבר.
כמו מיטב המדענים של ימינו, המספרים
על חלליות וקרבות בינכוכביים, כתוב גם
ספרו של בושם בנשימה אחת, מגולל
עלילה מדענית מרתקת, מציף את הקורא
בפרטי־פרטים עובדתיים, הנותנים תמונה
כמעט מדוייקת על מה שהתרחש לפני עשרת
ועשרים אלף שנים.
גבורו של בושם הוא בו־לא, איש־קרח
כמעט אגדי, שנעזב על־ידי אחיו לשבט
בגלל סרובו לברוח דרומה מפני הקרח
הקרב. בו־לא, המגלה כמעט בזה אחר זד,
את האש, גרזן־הקרב והחץ, חינו מה שמשה
וישו שימשו לשבטי ישראל ולנוצרים
הקדמוניים. תוך מלחמה מתמדת על קיומו
וקיום בני־שבטו, מתודה בו־לא את המניפסט
של הגזע האנושי: האמונה בעתיד וביעודה
של האנושות.

אסור כבר לאדם להיות חולה במדינה
הזאת. היה לי רק שבועיים עסק עם הרגל
שלי ולא יכולתי להשתתף
במשחקים
ובאימוני הנבחרת,
וכבר התחילו הצרות.
עד לפני המשחק
נגד מכבי
יפו לא ידעתי בכלל
שאני בבחינה.
אבל נודע לי שהמשחק
הזר, הוא
בחינה בשבילי. אז
כששמעתי זאת עשיתי שיעורים כל הלילה.
עכשיו תשמעו איך שזה נודע לי. בזמן
שלא הייתי בכושר, ניסה מאנדי כמד, עשרות
קיצונים בסגל הנבחרת. אבל לא
ידעתי שאני לא בסגל. עד שיום אחד הגיע
למועדון מכתב ובו 13 השחקנים של
הסגל. ובין ד,־ 13 האלה אני ושאול מתניה
לא היינו בכלל. על חמישה שחקנים נוספים

את אחד המשחקים היפים שלנו. שחקנו
משחק צירופים כמו בזמנים הטובים ובן־
הרוש הבקיע את השער השלישי. אחרי זה
המשחק הלך כמו חמאה. ההגנה של יפו
יצאה משווי משקלה, עשינו בהם מה שרצינו,
ורפי לוי הכניס שער רביעי.
חשבנו שבזה יגמר המשחק. אבל נזכרתי
במה שאבא שלי היה אומר לי כשהייתי
ילד קטן: המתחיל במצוד, אומרים לו גמור.
אז התחלתי במצוד, וגמרתי. חמש דקות
לפני הסוף קיבלתי מסירה מפלשל. וכך אני
פתחתי ואני סגרתי את המשחק.
במשחק הזה קפצנו מהמקום הששי למקום
השלישי בטבלה. אבל מה שמשמח יותר
שעברתי את הבחינה הקשה וצורפתי לסגל.
עכשיו אני מפחד שלא אכיר שם אף אחד,
כל כך הרבה פרצופים חדשים יש שם. אני
מקוד, שעד המשחק נגד יון הם גם יכירו
את כדורגלן הנבחרת החדש שצורף זה עתר,
לסגל — את שייע. חוץ מזה אני מקוד,
שגם נגמור פעם עם הפסדים בכבוד. לקהל
שלנו מגיע פעם לראות נצחון, וביחוד על
יוזן, שמזמן שהייתי ילד קטן עוד לא
ניצחנו אותם.

המוה־קד האחרון
בירושלים בכיכר־וייצמן שבקרית־האוניבר־סיסה,
עמדו 185 גברים לבושי מכנסיים־

חיים על 3וב 3רפת
רוח מן ההרים (רומן מאת א. ב.

£זו 1ש ץ646

צמו. מעד 1נ־ י > 1ן|
ה צ היגו!

!א שר

ח0י!8113

11) 1 1
ביס
לר קודי ם

אקסהל 1סיבי
ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדר פינ ס ק רג 5־ 8אחה־צ

המנוי-
ס יבלת
תשבגוד.
וא ברנו
בהנן דם.

ותסס
תק /2פלס

קראוס, תרגם מכתב־יד בציבית ישראל נוימן,
הוצאת הדר 239 ,עמודים) סוחפת יום
אחד, ללא כל סיבה נראית לעין, את חברי
הקיבוץ הוותיק בשרון, גורמת לפילוגו של
הקיבוץ. רוח בלתי־נודעת דומה גורמת להם
לחיות חיים חסרי־פשר לפני ואחרי הפילוג
הגורלי.
כי א. ב .קראום, יוצרו של הרומן המספר
אודות הקיבוץ הישראלי, חי אמנם
שבע שנים בקיבוץ כזה, אינו יודע עד היום
מה מריץ את חבריו. קראום, שרומן קודם
שלו, אדמה ללא אלוהים, זכה לתהילה לא
מועטת בפראג, שם נולד לפני 39 שנה, עוסק
אולי באנשים חיים, אולם לקורא הישראלי
דומה משום־מה כי הם חיים על כוכב
לכת אחר.
הרגי מטמטיקה דמל־וגים
אליבי (רומן־מסתורין מאת אגתה כריס־טי,
תרגם אליהו שורק, הוצאת דשא 176 ,
עמודים) טוב מדי מטיל את החשד ברצח
אשתו על אציל כפרי בריטי, באחד מספרי
המסתורין הטובים ביותר של המטמטיקאית
ואשת האריכאומג הבריטי אגתה כריטטי.
אליבי כזד, מוביל, ממש בשבעת הדפים
האחרונים של הספר, את הבלש הבלגי
נמוך הקומה וענק השפם, הרקולו פוארו,
אל שני האשמים האמתיים.
על אי קטן בתעלה האנגלית, במלון־נופש
המיועד רק לבני המעמדות העליונים, מת־וועדים
יחד: זוג אמריקאי, זוג בריטי צעיר,
שחקנית בריטית יפהפיה, בעלה האציל
ובתה החורגת, מיור אנגלי בדימום,
איש עסקים מפוקפק, כומר שבילה תקופה
ארוכה בבית־חולים לחולי־רוח, אתלטית מזדקנת׳
אופנאית מצליחה וקרירת מזג ופוארו
עצמו. יומיים לאחר שהשחקנית היפהפיה
מגיעה לאי, מצביעה בברור על קשר אהבים
עם הגבר הצעיר, שבא עם אשתו לירח
דבש שני, היא נמצאת מוטלת על החוף,
חנוקה. מאהבה והאתלטית הזקנה מגלים
אותה שניהם יחד. בדיקת הרופא מוכיחה
כי האשד, נרצחה בחניקה, על־ידי זוג ידיים
חזקות, של גבר צעיר או אשד, ספורטיבית.
רצח כדמיון. לאחר חקירה״״מייגעת,
בה נופל החשד, בזד, אחר זה, על הבעל
המרומה, הבת החורגת, והאופנאית קרירת־הרוח,
שאהבתה לבעל הנרצחת מתגלה במאוחר,
מצליח פוארו לשים את ידו על
שני האשמים האמיתיים. וגם זו לפני
שתחבולת־רצח, הראויה יותר למוחו של
סופר בעל דמיון מלתחבולתו של רוצח
גאוני, מותירה את הקורא נפתע ומשתאה.
אגתה כריסטי, שלפני אליבי (או במקור:
גופה על החוף) כתבה למעלה מ־ 50 רבי־מכר
כאלה, אינה רק סופרת־מתח טובה. היא
מאפיינת את גבורי טפוריה באלפי דרכים
ואחת לפני שהיא נגשת לרצח עצמו, מסבכת
את פתרונו כחידה מטמטיקאית טובה
וקשה לפתרון.

פרופיסוד בנטוויץ (מימין) מזנק במרוץ האוניברסיטה
קילומטר אחד קשה מחמישה
היה בספק ואני הייתי ביניהם. ובשבת בא
מאנדי למשחק לעשות לי בחינה.
אני צריך בחינה?! כמה זמן עבר מגמר
הגביע?! לא יודעים איך שאני משחק?! אבל
מבחן זה מבחן, ועשיתי את כל המאמצים
להצליח ולהוכיח שאני בכושר. והחברה
מספרים שאחרי המשחק הגיע מכתב למועדון
שבו מודיעה ההתאחדות כי היא
שמחה לצרף אותי לסגל שיתמודד נגד יהין.
בחיי אני לא מבין מה הולך פה. אפשר
לחשוב שאני עכשיו בן 18 שנה ובשנה
שעברה הייתי בן 16 ועכשיו צרפו אותי לסגל.
אבל אין דבר כדאי שתדעו מה הולך פה.
טראחח: חמישיה. אז במשחק נגד
מכבי יפו רציתי להוכיח מה אני עוד
יכול לעשות. ומענין תמיד כשאני בא
למשחק, טראחח! חמישיה.
החצי הראשון היה פחות או יותר שקול.
המחלה של מכבי תל־אביב לשחק משחקים
חלשים נגד קבוצות חלשות התחילה גם
הפעם. עשיתי את ד,טיפתה כאשר הספקתי
לקבל כדור מרפי לוי מימין. אבל בזמן
האחרון אין לי אמון כל כך בכדורים.
אתה בועט והם עושים מה שהם רוצים.
אז מה שבטוח בטוח. עברתי גם את המגן
וגם את השוער ונכנסתי עם הכדור לשער.
שידע את המקום שלו.
אחרי הגול הזר, לקחו היפואים את היזמה
לידיים. לא עבר הרבה זמן והם הצליחו
להשוות בגלל שגיאה של השוער
שלנו. זה היה מצב בלתי־נעים, טראגי
כמו שאומרים. ידענו שכל נקודה של הפסד
תשים אותנו במקום לא מכובד בטבלה.
אבל דוקא אז קיבלו היפואים מרץ, התעודדו
והתחילו לעלות על עצמם במשחקם. עלו
על עצמם ועלו עד שדרסו את עצמם. רפי
לוי הבקיע שער והמחצית נגמרה ב־.1:2
פתיחה וסיום. במחצית השניה נתנו

קצרים, טיפלו ברגליהם. הם לא התעניינו
בצבע החיוור של הרגליים שהלבינו בחורף,
העדיפו להכין אותם למירוץ המסורתי על־שמו
של פרופסור מגנם.
אפם לא מצמצמים. ההתחלה דמתה
לזינוק צבאי לפני מצעד יום־ר,עצמאות.
דיקן־הספורט הלל רסקין כבש לעצמו את
הרמקול שהוצב בנקודת הזינוק, פקד על
כל המשתתפים להסתלק הרחק ככל האפשר.
״אני לא רוצה לראות אותם,״ אמר הלל
כשלא הבחין כי הרמקול פתוח, מעביר את
דבריו לכל הנוכחים .״כעת יתייצבו רק
138 נערים למירוץ. השאר — כולל אנשים
מכובדים — מתבקשים להתרחק.״
למזלו הרע של הלל, לא נמצאו כמעט
אנשים חשובים בשטח. כל הפרופסורים ש־הזדמנו
לחזות במירוץ, מיהרו לעמוד בצד.
הם חזו בכל המירוצים מרחוק, השמיעו
הערות מקצועיות.
כשאחד הצופים האיץ בחברו שהשתתף
בתחרות, צעק לו :״אפם שכמותך — צמצם
את המרחק מיריבך,״ נכנם לפעולה אחד
הפרופסורים, הסביר לו כי לפי חוקי הנד
טמטיקה את המספר אפס אי־אפשר לצמצם.
הפרופסור רוצה עוד. אולם הפרופסורים
הסתפקו בכך, לא נטלו חלק במי־רוץ
המיוחד למרחק 1000 מטרים, שאורגן
במיוחד לקשישים. היחידים שהשתתפו בו
היה ניסן שלמה 36 קצין צה״ל משופם,
שניצל את זכותו להשתתף בתחרות הקשישים.
לזכות בגביע, ופרופסור (לחינוך)
יוסף בנטוזיץ, שהגיע 23 שניות אחרי הקצין.
התנחם בנטוויץ, שנשף את דו־תחמוצת
הפחמן מריאותיו בקצב גובר והולך, בז
לכל הפרופסורים והסטודנטים שאינם עוסקים
בספורט :״אה, ריצה לקילומטר זה
קשה. לו ההתחרות היתד, מאורגנת לחמשה
קילומטר היה לי הרבה יותר קל.״
העולם חזה 1170

לסתר .

.קלסתר .

.קלסתר .

סתר .

.קלם

.קלסתר •

,קלסתר .

זוהי -דליה רביקוביץ,

המשווות שנוכבה וון

התפוז

מאוהב

.בעוד ימיס מאד רבים /אמצא את שביקשה נפשי/ .
אמצא לי את שלחת נפשי /אמשוך שלחה תשעה קבין.
ובעוד ימים מאד רבים /ארחק מתועבת נפשי/ .
ארחק מכעס אנשים /נקעה נפשי מן הטפשים.
ובית מידות לי יבנה /אם כה יתן לי אלוהים /
ואין יתר בו וחסר / .בו אין קורא אף אין עונה /
ועוף כנף עליו יהים /ועוף כנף כבודו שיער.
הנערה תכולת־העיניים הסתכלה בעמוד המלא, קראה
מחדש את אשר כתבה במשך חצי השעה האחרונה.
אחרי הירהור קל, נטלה את העט ומחקה את השורה
״נקעה נפשי מן הטפשים.״ היא נראתה לה תוקפנית
מדי. תחתיה רשמה :״חמת פתנים ועקרבים.״ לפחות לא
יהיה בזה עלבון אף לאחד.
זה היה לפני חמש שנים. דליה רביקוביץ היתד, אז
חיילת בחיל־הקשר. היא לא עבדה באלחוט. גם לא בטלפון
גם לא בפקידות. גם לא בשום דבר אחר. היא קראה את
החטא ועונשו של דוסטוייבסקי.
חיל־הקשר הקציב לה למשרה זו שלושה שבועות. הוא
היה מוכן להקציב לה גם שלושה חודשים. חיל־הקשר הת־יאש
מן הטוראית רביקוביץ דליה. הוא ביקש להעבירה לכל
חיל, רחוק ככל האפשר. שום חיל אחר לא גילה ענין בהצעה.
בסוף, כאשר נמצא חיל מעוניין — אגף ההשכלה וההסברה
— כבר היה מאוחר מדי. הטוראית רביקוביץ דליה
שוחררה, אחרי שמונה חודשי שרות, מטעמי בריאות. גבה
היה לקוי, בגלל שני ניתוחים בעמוד־השדרה.
מן הצבא עברה למערכת למרחב, שם בילתה חודשיים
נואשים בתפקיד כתבת. היא היתה הכתבת הרעה ביותר
בתולדות העיתונות העברית. שלחו אותה לאסוף ידיעות. היא
לא מצאה שום ידיעה. כשנשלחר, לדבר עם מישהו, היה
הלה מודיע לה כי אין מוסרים אינפורמציה לעתונאים.
הידיעה היחידה שהצליחה לפרסם היתד, דו״ח של מסיבת״
עתונאים על סדרי הבחירות לכנסת השלישית. למחרת היום
באר, הכחשה. הכתבת דליה רביקוביץ לא הבינה את אשר

נאמר במסיבה.
כשפיטרו אותה, נשארו לה שלושה שבועות להתכונן
לבחינות־פרם לגימלה באוניברסיטה. היא הצליחה. היתר. זאת
ההצלחה הראשונה אחרי שנת הכשלונות. במשך שלוש
שנים למדה ספרות אנגלית ולשון עברית. הסטודנטית
דליה רביקוביץ היתד, תלמידה טובה, כי
השיעורים התקיימו אחרי־הצהריים. כך
יכלה לישון עד הצהריים, מינהג שהיא
מתמידה בו עד היום, במידת האפשר.
הספרות האנגלית הובילה ללונדון,
לבית בוו גרו שבע נשים. המין הזכרי
היה מייוצג על־ידי גבר בן ארבע. בעלת״
הבית היתד, הברת כל הליגות האפשריות
לשיחרור העמים הקולוניאליים, ומשתתפת
קבועה (בלווית הילד בעגלה) בכל
ההפגנות. שאר דיירות הבית היו אוסף
בינלאומי של חובבות מדעים וגברים.
אחרי שנה, שמומונה בעזרת כסף
שהחזיחה קודם לכן כמתרגמת ספרי
ילדים (למשל: סנדל הזכוכית לאילנור
פרג׳ון) חזרה דליה ארצה עם מזוודה
מלאה בגדים מלוכלכים ודלקת עיניים.
היא נכנסה לגור לבדה בחדר ברמת־גן,
שם היא מבשלת לעצמה את ארוחותיה,
וכותבת את שיריה.

והאיש המת שב לביתו /לספר
לבניו על מותו /לבל יחרדו בניו
למשמע /הדבר הנורא הזה.
ולא היה עוד בין המתים /מי שעשה
כזאת / .צאו וראו בקברות המתים /
אם יש סי שעשה כזאת.
והוא ישב עמנו ולא מש /כל שבעת
ימי אבלות / .כי איך ייבדל מאתנו
למנוחת /ואנחנו לבד בצער?
...שבעת ימים ושנים אין־מספר /
בכל עת שיבוא רצון מלפנינו /כל
אימת שהצער ינבר עלינו /עזוב
עזב עמנו.
זה היה בשנת .1943 דליה היתד, בת
חמש. חודשיים לפני יום הולדתה. אבא,
מהנדס בחברת־החשמל, נדרם למות.
חמשה מתוך 28 השירים בספרה של
דליה, אהבת תפוח־הזהב, מוקדשים למאורע
זה, שהטביע את חותמו על כל
חייה ואופייה. חודשיים אחרי האסון
עברה עם אמה ושני אחיה התאומים,
אחיקם (״אחי״) ועמירם (״רמי״) ,שהיו
אז בני ארבעה חדשים (״היום הם

בינתיים, כשהיתה בת ,13 ארזה דליה ר. את ספרי
ועברה ברשות הקבוצה — ללמוד בגמנסיה חוגים 1
חיפה. היא גרה, בזו אחר זו, אצל משפחות זרות ושונוו
שהשכירו לה חדרים והאכילוה .״כל אחת היתד. יותר זו
מן הקודמת. רק האחרונה היתה באמת נעימה.״
הילדה המוזרה, שחיתה לבדה, שאמה לא באה ליט
הורים, שחתמה בעצמה על אישורי חיסורים, עוררה בדו
הטבע את סקרנות חברותיה. אחת מהן, נערה בשם שול
כהן, לא שמה מעצור לדמיונה. היא הפיצה את השמוע
שדליה מדליקה בלילה נרות וקוראת לאורם עד הבוק
ספרים שהם רק למבוגרים. ושהיא עוסקת בכישוף.
בזמן הזה הספיקה דליה לבקר בכל תנועות־הנוער, למאו
בהן בהספק ממוצע של ביקור אחד לתנועה, שתי תנועו,
לשבוע. המכסימום היה חודשיים, בתנועת הצופים.
הילדה הבודדה, שהיתר, לבדה, שדיברה מעם אך בתול
פנות, שלא התידדה עם נפש חיה, ושהפסיקה זה עת
לצייר — החלה לפתע לכתוב שירים. לא היה כל של,
מעבר. לא היו נסיונות מבויישים שנגנזו לפני ההופע
הפומבית הראשונה. השירים היו מבוגרים להפליא — ד>ח
מן הראשון, אותו אין דליה זוכרת.
תוך חמש שנים כתבה דליה רביקוביץ כשבעים שירינ
רק 27 כינסה בספרה, שיצא בהוצאת מחברות לספרוו
את האחרים גנזה — חלק אחרי פרסומם במוספי!
הספרותיים השונים, חלקם קודם.

קלסתר .

.קלסתר .

הנערים היפים ביותר בעמק!״) לקבוצת גבע. האם,
מיכל, שהיתר, כבר אז מורה ידועה בעיר, הוזמנה
להורות שם. בשביל אשר, שנשארה לבדה עם שלושה
ילדים קטנים, היתד. גבע לא רק בעלת משיכה רוחנית,
אלא גם מסגרת לחיים חדשים.
ילדה הנשארת בלי אב בגיל חמש, יש לה כמה
אפשרויות. היא יכולה להיות תוקפנית, למרוד בחברה.
היא יכולה להישבר. והיא יכולה להיסגר בתוך עצמה,
לפתח בתוכה חיים רגשיים. דליה הלכה בדרך זו.
גבע היא קבוצה קטנה מול הר הגלבוע. היא אחד
המשקים הקנאיים ביותר בארץ, חברה ששמרה על
מתח כמעט קיצוני של צמידות לרעיונות המקוריים,
קבוצה שחבריה דורשים הכל מעצמם, וגם מן הזולת.
בשביל ילדה בת שש, הנקלעת בפעם הראשונה
לחברה מונוליטית כזאת, החיים אינם קלים. ילדי גבע
מתחנכים בבית־ילדים, לובשים תלבושת אחידה, חייבים
לאכול גבינה ושמנת לפחות חמש פעמים בשבוע, עובדים
עבודה קשה מגיל צעיר מאד.
דליה ר. ניכשה קילומטרים של בצל ירוק, טיאטאה
דונמים של ריצפה בידיים שנטו להעלות בכל הזדמנות
שלפוחיות. כשהיתה בת תשע, שעה שעבדה בגינת הירק,
שימשה לילדים האחרים מטרה לתחרות־קליעה של רגבים.
היא עזבה את העבודה בכעס, חצי שעה לפני הגמר. הועד
של חברת־ד,ילדים דן אותה, כעונש, ליום־עבודר, נוסף.
במשך שבע השנים שבילתה דליה ר. במשק, התקיימו כמה
וכמה ישיבות לדיון בהתנהגותה.
כשד,יתד, דליה ר. נערה נמוכה, שמנה ומנומשת בת ,12
נפתח בקבוצה חוג לציור למבוגרים ולילדים. דליה ר.
היתד. אחת מעשרים שהחלו בקורס. אט־אט נשרו המשתתפים.
לבסוף, כאשר פתח המורה את דלת החדר, מצא
את דליה ר. יושבת לבדה, שריד אחרון. היא ציירה עד גיל
.17 לפתע הפסיקה .״המאמץ לא היה שווה את ההוצאות.״

.קלסתר קלסתר •

קלסתר ,

תפוח זהב /אהב את אוכלהו / ,טובו מראיו י
למאכלהו / ,שם אל לבו /כי הוא הרואהו׳.
אתרוג בו ירהב / :חכמתי סמנו / ,אילן התעצב :׳
ימות ואיננו / .פחז נחשב / ,מי ישיבנו?
אתרוג בו סרהב / :היבונה הפתי! /אילן התקצף:
סרה היא וחטא היא / ,חזור בן היטב /כי כסל שנאתי
תפוח זהב /אהב את אוכלהו / ,הלן אל מכהו ׳
ברות לשיניו.
תפוח זהב /נבלע באוכלהו / ,בא בעורהו / ,א
בבשריו.
באחד מערבי הסתו של 1954 דפקו
חיילת נפחות על דלת ביתה של לאו
גולדברג, ובידה מחברת של שיריב
שלא הספיקה להעתיקם בכתב נקי. ה
משוררת הח־תיקה הושיבה אותה, קודו
כל, להעתיק את השירים. אחר־כך ביק
שה ממנה לחזור כעבור שבוע. אחר
כך עודדה אותה במלים חמות ביותר
לקחה את שיריה ודאגה לפרסומם.
משם היתד, הדרך שיגרתית: לשלוו
שירים לעתון, לחכות להדפסתם, למנוו
את שגיאות־הדפוס, לקבל תשלומים סמ
ליים. פעם הגישה שיריה לתחרות ע׳
פרס אקו״ם, אך השירים נפסלו מפני
שזהותד, של המחברת נתגלתה בטת
עת, בניגוד לתקנות. אחד השופטת
היה ישראל זמורה, מו״ל מחברות לספ
רות. הוא התלהב, הציע למשוררת ה
צעירה להוציא ספר. בחוגים המצומצמת
הצמודים בארץ ליצירה השירתית, היתו
התגובה מפתיעה. כוכבה של המשוררו
הצעירה דרך. בלי רעש, נתקבלה ה
נערה בת ד,־ 23 כמשוררת מן המנץ
בכל זאת לא היה מנוס מרעש כלשהו
בראיון מסויים הפליטה דליה כי ״לז
חשובים בעיני הפרחת־השממה, קיבוץ
גלויות וחזון התקומה״ .היא התכוונו
לומר כי לדעתה השירה אינה תעמולה
אינה חייבת לבטא את עניני הציבור
אלא את חוויותיו המדוייקות של ר,
משורר. אולם הדברים נראו כפגיעה ב׳
ציפור־הנפש, הנושאת על בתפיה או
ארבע קומותיו של בית דבר. יושביו
שיחררו את חצי זעמם בזה אחר זה
במשך חמשה שבועות רצופים.
מה הן החוויות המדוייקות של המשוררת,
המדמה את תחושת הנאהבת לזו
של תפוז האובד בפי אוכלהו, החולמת
כי ״דמה לן דודי לצבי או לעופו
איילים -,וד,כותבת כי ״ראשי סובב
הולן באוותי /למוש את האבן ה־ראשה
/לרוץ את האבן הראשה
דליה רביקוביץ, מורה לספרות, רווקה
ומתבודדת מקצועית, נערה חיננית, שקטה
ומנומסת, מושכת בכתפיה .״זה
לא יומן!״

.קלסתר .

,קלסתר .

.קלסתר •

.קלי

מה קורה כאשר ההצלחה מסחורת אמנים ישראליים בחרל

וערד הר קדני ם!

ך * שע רו רי ה * פרצה בבוגוטה, בירת קוו
| לומביה. היו מעורבים בד. אנשי משטרה׳
אנשי הבולשת החשאית, דיפלומטים
ועטקני־צבור. במרכז הסערה עמדה להקת־רקוד
ישראלית, להקת המחול של יונתן
כרמון, שתוך כדי סיור בארצות דרום־
אמריקה, התפוצצה והתפרדה ברעש גדול.
״שנוררים, רודפי בצע!״ טענו אנשי אחד
הצדדים .״סוחרי עבדים!״ השיבו להם מנגד.
כל שערוריה, בלהקה לא כל כך חשובה
בחיי האמנות של ישראל, יכלה להיות אפיזודה
חסרת־ערך, כמוה מתרחשות רבות.
אולם מאחורי הפרשה התגלו צדדים רבים
המאפיינים תופעה חדשה בחיי האמנות הישראלית
— הנהירה הכללית של אמני ישראל
לחוץ־לארץ. פרשת השערוריה בלהקת
יונתן כרמון היתה סיפור אופייני לאמנים
ישראליים שהפכו לסוחרים.

בין היתר הכיל החוזה את הסעיפים
הבאים:
>• הרקדנים יהיו זכאים לתשלום של
80 דולר לשבוע, בתנאי שיהיו לפחות
שלוש הופעות באותו שבוע. במקרה שיהיו
פחות הופעות, או שהלהקה תהיה מבוטלת,
יקבל כל אחד 40 דולר לשבוע.
י ההנהלה תדאג לכל הסידורים כדי
להסיע את הרקדנים מארץ לארץ, על חשבון
ההנהלה.
בלב שקט ובתקוה שהכל יסתדר בכי־טוב
יצאנו לדרך. המקום הראשון בו הופענו
היה חפאלם ביץ׳ קאזינו בקאן שבריביירה
הצרפתית. שהינו שם ששה ימים ואחר־כך
נסענו לפאריס שם הופענו פעם אחת בטלביזיה.

ערבוגות
ע? הכסח
*** עות מספר לפני ההופעה קיימי
^ * נ ו חזרה באולם בו עמדנו להופיע
בפני מספר רב של נוכחים. בעת החזרה
התחלקה אחת הבנות ונפלה. באופן בלתי־צפוי
הומטרו עליה מצד המנהלים ביטויים
גסים ומעליבים כמו :״פרוצה, אל תלכי
לטייל בלילות עם בחורים אז לא תתחלקי

שונים. קיבלנו אמנם 80 דולר לשבוע כל
אחד, אולם מזה היינו צריכים לשלם 40
דולר לאיש כתשלום לאגודת האמנים המקומית.
קיווינו שההנהלה תשפר את התנאים
לפי ההסכם הג׳נטלמני שבינינו, אולם
הם נשארו צמודים לחוזה שנחתם.
הרגשנו שאנו מתמוטטים מרוב עבודה,
וביחוד הבנות שלא היו רגילות למאמץ
כה קשה. הופענו כל ערב באופן רצוף
משעה תשע עד שלוש לפנות בוקר. ההצלחה
האירה פנים ללהקה. קיבלנו ביקורות טובות
והוחתמנו להופעות במשך חודש
נוסף במקום.
כאשר ניגשנו עם מנהל הלהקה למספר
קונסוליות, כדי לסדר ויזות לארצות נוספות,
נדרשנו במפתיע לשלם עבור הויזות
בניגוד לחוזה. כאשר העזנו להתנגד איימו
עלינו המנהלים: באם לא תשלמו נדע איך
להתנהג אתכם להבא, נראה איך תגיבו
כשנסדר לכם רק שתי הופעות לשבוע?!

טופס כוזב בבונומה
ך* תוך מאמ 7ל?הופעוול^!כבל^

—1רשנו באחד הימים, בין הופעה להופעה,
לנסוע לבית אחת המשפחות היהודיות,

ק פי צותזגובהרביותר

ןונתןכר צון, עולה צעיר מרומניה,
היה רקדן מוכשר וכוריאוגרף של רקודי־עם
ישראליים. הוא ריכז מטעם הועד הפועל
של הסתדרות העובדים להקות לרקודי־עם
בכל חלקי הארץ.
ההזדמנות הגדולה ניתנה לכרמון עם
בואו של אד סוליבאן לישראל, לפני כשנתיים,
כדי לגייס אמנים ישראליים לתכניתו.
למרות שדובר מראש שלא בא בחשבון
להטים להקות גדולות אלא אמנים בודדים,
גייס כרמון מבין רקדניו להקה מיוחדת
שהופיעה בפני סוליבאן הגדול.
להפתעת הכל התרשם סוליבאן מרעג־נותר,
של הלהקה, ומרקודיה הסוערים, שהתבלטו
בקפיצות לגובה, יותר מאשר בכל
להקת ריקודים ישראלית אחרת. סוליבאן
לקח את הלהקה עמו לארצות־הברית. הצלחתם
היתד, גדולה. הם נדדו מעיר לעיר
מחוף לחוף. רקדו בפני אולמות מלאים.
אולם בגלל החוזים המוקדמים שחתמו,
הפיקו ׳המארגנים את רוב הרווחים.
כשחזר כרמון עם להקתו לארץ היו
בידיו הזמנות לסיבוב הופעות נוסף. הפעם
החליט כרמון להפיק את כל התועלת
מלהקתו לעצמו, הפך אותה לעסק
מסחרי לכל פרטיו.
הוא אירגן את הלהקה מחדש, הכניס אליה
רקדנים נוספים תחת אלה שפיטר, שהיו
מוכנים לכל ובלבד לנסוע לאמריקה. יחד
עמם, ובלוזית המנהל המסחרי של הלהקה,
חברו בגוף ובנפש של כרמון, גדליה,ו שי־בא,
יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בחו״ל.
על מה שהתרחש בסיבוב זה, ומה שהביא
לידי ההתפוצצות הרעשנית ופירוד הלהקה,
סיפרו השבוע תשעה מן הרקדנים, שנפרדו
מכרמון וגדליהו שיבא, בגילוי מיוחד
ששלחו למערכת העולם הזה:
אחרי שערכנו מספר חזרות בארץ יצאנו
בתחילת ספטמבר 1959 לשורת הופעות
ברדיו סיטי מיוזיק הול בניו־יורק, ובאר־צות־אחרות
על פני יבשת אמריקה ואירופה.
הלהקה מנתה חמש בנות ושבעה
בנים. לפני הנסיעה הקימו לעצמם יונתן
כרמון וגדליה שיבא חברה בשם חברת
כרנזון בע״נו, שלהקת כרמון עבדה למענה.
שעות מספר לפני הנסיעה הובאו לנו
במפתיע חוזים לחתימה, בין הרקדנים
מצד אחד, והנהלת החברה מצד שני. היינו
; נרגשים מאוד לפני הנסיעה, ובמיוחד שלאחדים
מאיתנו היתד, זו הנסיעה הראשונה.
! חתמנו על החוזה.

כומון עך-חניכיו מורדים

סיכסוכים כספיים, ותשעת חברי הלהקה שמרדו והקימו להקת עצמאית בשם להקה למחול
וזמר ישראליים. בתמונה למעלה נראים משמאל לימין, עומדים: נעמי בן־דוד, גניה גולדשטיין,
מיכל תורג׳מן ;,כורעים: גבריאל לוי, עמי גלעד, זמיר רוזנבוים; יושבות: לאת לוי ורחל ויזל.
פה בחזרות.״ הופתענו מאוד מהתקרית
שהעליבה אותנו בפני הקהל שנוכח במקום.
החלטנו לעבור על זה בשתיקה.
בהגיע יום תשלום המשכורת, קיבלנו כפף
עבור 11 ימים בלבד בעוד שתקופת שהותנו
בצרפת הסתכמה ב־ 15 יום. לא הגבנו, שוב
מתוך תקווה שבמשך הזמן יסתדרו הענינים.
מצרפת נסענו לניו־יורק, שם הופענו במשך
ארבעה שבועות ארבע פעמים ביום. אז
קיבלנו את התשלום, המגיע לנו לפי תנאי
החוזה 80 ,דולר לשבוע.
אחרי ההופעה ברדיו־סיטי לא הופענו
במשך חודש נוסף. אולם באותה תקופה ד,קלטנו
במשך שלושה ימים רצופים, שש
שעות ליום, תקליט ארוך־נגן לחברת זג־גאראד.
למרות זאת קיבלנו משכורת של
40 דולר בלבד. זה היה בזמן שהנהלת
החברה כבר קיבלה תשלומים גבוהים מחברת
התקליטים על חשבון הפצתם. שוב
התאפקנו מלהגיב ופנינו דרומה למקסיקו־סיטי.
ההנהלה חתמה שם על חוזה הופעות
במשך שבועיים במועדון־לילה ובתיאטרון.
הופענו ארבע פעמים בערב בשני• מקומות

ולהופיע שם בחתונה, על מנת שמנהלי הלהקה
יקבלו במתנה תלבושת חינם עבור
הלהקה.
אחרי ההצלחה במקסיקו־סיטי נסענו ל־סידרת
הופעות בארצות מרכז־אמריקה: גואטמלה,
סן־סלבדור, קוסטה־ריקה, פנמה וקולומביה.
הופענו שם הופעה אחת או
שתים בכל ארץ. נאלצנו לגור שם במקומות
היקרים ביותר והוצאות המחיה שלנו
באותה תקופה עלו על המשכורת שקיבלנו.
הארץ האחרונה אליה הגענו היתה קולומביה.
הופענו שם בשלוש ערים. עקב
סידורים בלתי־נאותים של מנהל הלהקה
בוטלה הופעתנו באחת הערים וכתוצאה
מכך הופענו׳ רק שתי הופעות בשבוע. מובן
ששילמו לנו 40 דולר. הוצאות מינימליות
לכלכלה ולינה, שלא לכלול בהם את הוצאות
התחבורה בתוך הארץ שהיו עלינו,
הגיע ל־ 7דולר ליום, כלומר ל־ 49 דולר לשבוע.
היינו מוכרחים לשלם בעד נוכחותנו
בכספנו אנו.
לבוגוטה הגענו כמה ימים לפני ההופעה
הראשונה. שוב החלו הויכוחים בקשר

לגובה המשכורת, אך דבר לא שונה. לאחר
ההופעה הראשונה בבוגטה, בעת שהיינו
בחדרי ההלבשה, הובא לכל אחד מאיתנו
טופס מס הכנסה של ממשלת קולומביה.
כששאלנו מה זר, אמרו לנו המנהלים שצריך
לחתום על תשלום 10 פזות מס,
ושהתשלום בין כה וכה לא על חשבוננו.
הטפסים היו כתובים ספרדית וחתמנו מבלי
להבין. רק כעבור ימים מספר התברר לנו
שחתמנו על טופס בו מוצהר שהרווחנו
באותו שבוע 3600 פזות שהם 450 דולר,
כל אחד, בעוד שלמעשה קיבלנו רק 40
דולר. על ידי כך ניסתה ההנהלה לחלק
את הרווחים שלה על כל חברי הלהקה,
ולשלם פחות מסים.

המשטרה החשאית התערבה
ך* בוגוטה פנו אלינו נציגי,.הקהילה
* 2היהודית במקום והציעו לארגן הופעה
מיוחדת עבור הקהילה, שהכנסותיה תהיינה
לרקדנים בלבד. זה מנהג מקובל במקום.
כאשר הפנינו את נציגי הקהילות להנהלה,
הם אמרו שיסכימו להופעה רק בתנאי
שיותן להם סכום של 1500 דולר. ביקשנו
מהקונסול הישראלי במקום, מר סלבדור
רוזנטל, להתערב והוא נתן לנו יד חפשית
להופעה. מיד הוחל בהכנות וכל הכרטיסים
נמכרו. רוזנטל רק ביקש שנציגי הקהילה
יעניקו לכרמון ולשיבא שי קטן.
הם הבטיחו לו סיכה מוזהבת. כעבור יום
דרש הקונסול מנציג הקהילה 200 דולר
עבור כרמון ושיבא, לכל אחד לחוד, תמורת
הסכמתם לאפשר לנו את ההופעה.
נציגי הקהילה הסכימו.
בערב ההופעה דרשו כרמון ושיבא מנציגי
הקהילה לתת תשעה שטרות, עבור
הסכומים המגיעים לכל אחד מחברי הלהקה,
מבלי לציין שמות בשטרות. נציגי הקהילה
טענו שהם יתנו את השטר לכל שחקן באופן
אישי. שיבא וכרמון התנגדו והודיעו
על ביטול ההופעה.
מאחר שכל הכרטיסים נמכרו ידענו את
האחריות המוטלת עלינו והופענו במקום,
למרות התנגדותם של כרמון ושיבא. כשבאו
כרמון ושיבא לאולם הם החלו להקים
שערוריה, למרות זאת המשכנו בהופעותינו.
למחרת ניסינו לבוא במשא ומתן עם שיבא
על המשך העבודה, אולם ההנהלה ניתקה
איתנו את כל הקשרים. בידיהם היו הדרכונים
שלנו. הם היו חייבים לנו את המשכורת
של השבוע האחרון שעבדנו עבורם.
בינתיים נודע לנו שכרמון ושיבא מתכוננים
לעזוב את קולומביה מבלי להשאיר
לנו את המסמכים והכרטיסים אשר בידיהם.
פנינו לעורך־דין אשר פנה למשטרה החשאית.
השוטרים מצאו בבית המלון רק את
שיבא, שהודיע שכרמון עזב את המדינה
והוא אינו יכול לייצג את כרמון, כיון
שאנחנו חתומים על החוזה עמו. המשטרה
דרשה מש׳ בא את דרכונו, אולם הוא טען
שהדרכון נמצא בקונסוליה הישראלית. כאשר
פנתה המשטרה לשם התברר שדרכונו
של שיבא נמצא בידו. המשטרה חזרה אליו,
לקחה את דרכונו ומנעה ממנו לעזוב את
המדינה.
למחרת בבוקר התיצב שיבא במשטרה
שם נערך בירור בינינו. קיבלנו חזרה את
דרכונינו אולם לא קיבלנו את כרטיסי הטיסה
ואת המשכורת שהגיעה לנו.
עד כאן דברו אנשי הלהקה. יונתן כרמון
ושיבא טענו לעומת זאת, כי השערוריה
כאשר הרקדנים ניסו לסחוט מהם פרצה כספים בניגוד לחתום בחוזה, והופיעו במועדון
יהודי מבלי ידיעתם בטענה שהם
רעבים ללחם ואין להם היכן לישון. אמר
גדליהו שיבא :״למרות התלונות נגדנו היה
להם מספיק כסף כדי לקנות בגדים, מיקסרים,
מקלטי רדיו ומכונות, תפירה. אנשים
רעבים אינם יכולים לקנות חפצים אלה.״
שני חלקי הלהקה הגיעו לארצות־הברית.
שיבא וכרמון עומדים לחזור לארץ ואילו
תשעה רקדנים שמרדו הקימו להקה משלהם
בשם הרקדנים הישראלים והחלו בהופעות
במיאמי אשר בפלורידה.
יתכן שכל אחד מהצדדים צודק במידת מה
בסיכסוך שביניהם, אולם עובדה היא, שמחול
העם הישראלי הפך למחול שדים במירוץ
חזחים וכסף.
אחרי

אנשים
פסוקי השבוע
פנחס רשיש, ראש עירית פתח־תקוה,

בהתנצלו על דבריו ״שופט הוא שופט צדק
אבל שכל הוא דבר מוגבל״ כלפי השופט
בוכויץ :״אני מצטער שהשופט בוכויץ ראה
את עצמו נפגע מהדברים שאמרתי

ח ״כ הצ״ב פרץ ברנשטיין :״אי! נל
אסון בעתונות מפלגתית׳ העיקר שהיא אוב
ייקטיבית״
רב חובלה שד ״איננה
טופט״ ,ארד; רד שולץ, בתשובה
לשאלת עתונאי אם מישהו מאנשי צוותו נשא
אשר, מצריה :״הו, לא! הייתי מפסיק חתונה
כזאת באמצע שרת החוץ גולדה
מאיר, בתשובה לשאלה מחי לדעתה תיפתר
בעיית הפליטים הערביים :״כאשר יתחילו
הערבים לאהוב את ילדיהם מאיר
מרגלית, שתקן האהל, כאשר התבקש להופיע
למען מנהל ההסברה :״תשלמו יותר
אבל תשלמו מהר הסופר שמואל
יוסף עגנון, בתשובה למשורר ששלח לו
כתב־יד :״לצערי לא קראתי בספריך כי אין
עיני משמשות כל צרכי ואני, צריך לילך אצל
רופא עיניים אולי ירכיבו לי משקפיים הראויות
לעיני ואוכל לקרוא, אבל כח אין לי
ללכת אל הרופא.״

ברלא מר: שגית•!
שר החקלאות משה דיין טרם השתחרר
כליל מהלך המחשבה הצבאית. במשרד החקלאות
מספרים כי דיין קרא אליו את אחד
ממנהלי משרדו ופנה אליו בשאלה כמה זמן
דרוש לו כדי לבצע תכנית מסוימת. שנה
בערך, היתד, תשובת הפקיד. טוב, אמר דיין,
תוך חודשיים תבוצע התכנית. אין שאלות.
קדימה לעבודה התלמיד החרוץ ביותר
במדינה בחודש האחרון, היה חג׳ מחמוד
ראשיד אבדגוש, מוכתר הכפר אבו גוש.
אחרי שהוגש נגדו צו על תנאי, מדוע לא
יפסיק את כהונתו כיושב ראש המועצה בהיותו
אנאלפבתי, הצהיר ראשיד בבית המשפט
:״התחלתי לפני שבועיים ללמוד לקרוא
ולכתוב. אני מקוד, שתוך זמן קצר אתקדם
בלימודי אחרי שראש הממשלה דוד
כן־גוריון, התעניין לא מכבר אצל ציר
פולין בישראל אנתוני כידה בהתפתחותה
הנוכחית של עיר מולדתו פלונסק ובגורלם
של ד,בנינים שהוא זוכר אותם, הגיש לו בידה
אלבום צילומים למזכרת ובו תמונות מפ־לונסק
החדישה רב החובל יצהלו
(״אייק״) אהרונוכיץ, שזכה לפרסום עולמי
בעת שהיה קברניטה של ספינת המעפילים
יציאת אירופה, סיים לאחרונה את לימודיו
במחלקה לתחבורה בינלאומית באוניברסיטה
שבמדינת ואשינגטון בארצות־הברית. אייק
זכה בציונים הגבוהים ביותר שניתנו אי־פעם
במחלקה זו שר האוצר לוי אשכול
סיפר השבוע מה היתד, המיטה הראשונה
עליה ישן בעלותו ארצה לפני 36 שנה. הוא
הניח קרש עץ על גבי שני ארגזי תפוזים,
ריפד אותה בכר, שציידה אותה אמו בצאתה
לארץ, ו״המיטה לא היתד, רעה כלל״ כדבריו
סיאנס ספיריטואליסטי מיוחד במינו נערך
השבוע בדירתו של שמואל שי, איש יחסי
הציבור של הבימה. בסיאנס, בו השתתף גם
מנהל התיאטרון הקאמרי יעקב אגמץ,
הועלתה בין השאר גם דמותו של צ׳כוב כדי
לשאלו היכן הוא מעדיף שיעלו את מחזהו
הדוד ואניה, בהבימה או בקאמרי. תשובתו
של צ׳כוב נשמרת בסוד, כדי לא לעורר שוב
מחלוקת בין התיאטרונים. אישים אחרים שדבריהם
לא נשמרים בסוד ושרוחותיהם הועלו
בסיאנס היו כדל כצנלסון, שהשיב
על השאלה אם העבודה העברית היתר, שגיאה
או הכרח היסטורי במלה: משגה; ו חיי ס
נחמן כיאליק, שהביע דעתו על נתן
אלתרמן: שויצר, ניסה להתחמק מלהשיב
על השאלה האם באמת אמר את משפטו המפורסם
על הערבים וד,פרנקים, באמרו :״אינני
מבין עניו במיוחד היה השבוע
הפנטומימאי הישראלי סמי מולכו, שנראה
שוב בהצגת מרסל מרסו. הצהיר מולכו
בעמה :״מרסו אינו מפריע לי. קיבלתי את
אולם הקאמרי להופעה ואני בטוח שיהיו אולמות
מלאים, אבל פשוט לא נעים לי להפריע
למרסו שושיק שני, השוהה לצידו
של בעלה אריק לביא בברודביי, מספרת
במכתב ששלחה לאחרונה ארצה כי קיבלה
כמה הצעות להופעות בטלביזיה ובקולנע. היא
הוזמנה על־ידי סוכנות טלביזיה גדולה לצילומי
מבחן. בינתיים מבקרת שושיק כאק־טורם
סטודיו יחד עם שלי וינטרס, מוני
פרנציוזה (״הוא יותר יפה בחיים מאשר על
הבד״) ,ויויקה לינדפורם (״באה לסטודיו כמו
תלמידה מתחילה ומקבלת על הראש מלי
העולם הזה 1170

שטרסברג״) ,בן גזרה ואחרים. אריק עצמו
הופיע לאחרונה בוילה למען המגבית בפגי
18 נשים. התוצאה 26 אלף דולר. כתבה
שושיק :״בארץ באמת לא ידעתי מה הבונדס
עושה עבורנו׳ ורק לאחר שראיתי זאת במו
עיני, אני מלאת התפעלות יו סי
גרכר, שחקן התיאטרון הקאמרי (״רומיאו
ויוליה״) לשעבר וכיום הדייל הראשי של
אל־על, המגויס לשירותם של אישים רמי־מעלה
הטסים באוירוני החברה, עומד לפרוש
ממקצועו זה ולהתחיל בקריירה קולנועית
ענפה. גרבר יפה התואר הוזמן למבחן
בד על־ידי חברת פוקס כדי לקבל
תפקיד בסרט המיליונים קליאופטרה, בו
תככב גם א ליז ב ט טיי לו ר. נוסף לזה
מוצעים ליוסי תפקידים בקילומטר ה־,95
ובהגבעה, של כ רו ך די נ ר מרג לי ת
ס טנ ד ר, עולה צעירה ( )20 מברית־המועצות,
שהתקבלה לשנת נסיון בהבימה, גרמה כבר
למחלוקת ראשונה. כאשר הוצע לה תפקיד
במחזה הדוד ואניח, הודיעה השחקנית עדה
טל :״על גופי!״ ומרגלית לא קיבלה את
התפקיד ד רו רהחכ קין, זמרת קח
את ליבי, תהיה הזמרת היחידה בתכנית
הבאה של תיאטרון סמבטיון אגב,
אנשי סמבטיון קשורים ביניהם קשרים בל
ינתקו. כאשר הוכנסה המלחינה נעמי
שמר לבית־חולים, לא עזבה אותה זאבה
כרלינסקי, אשתו של מנהל התיאטרון,
שגם היא הוכנסה לאותו בית־חולים, שכבה
בחדרה של נעמי בקומוניקט שהוציא
התיאטרון הקאמרי לקראת הצגת
הגנרל קישוט נאמר: במשאל שנערך בין
שחקני ההצגה על הקטע האהוב עליהם
מתוכה, ציטט זלמן לביוש את הקטע
האהוב עליו :״אני מכיר אנשים שעם שתי
פשיטות רגל צבוריות ומלחמה מפוספסת
על הגב מעמידים פני צדיקים תמימים. אתה
רוצה שמות?״ לביוש הבטיח שלא התכוון
לבמאי מסוים של הקאמרי לשעבר.

שושיק שני בתמונות מבחן בברודווי
מלאת התפעלות מהבונדס

כ 1שאל ב>7ך
הא מכות הן אמצעי חינוכי י
״חוסך שבטו, שונא בנו״ ,אומר הפסוק התנ״כי. תורת, החינוך
המודרנית סותרת הנחה קדומה זו, טוענת כי המנות פסולות
כאמצעי חינוכי. אף־על־פי־כן טרם התקבלה דעה זו לחלוטין.
השאלה שהפנו כתבי העולם הזה השבוע לאנשי צבור היתה:
האם לדעתך אפשר להשתמש במכות כאמצעי חינוכי?

• שופט־השלום הד״ר יוסף מגורי-כהן :״אני
סבור שאפשר להשתמש במכות כאמצעי חינוכי, במידה
ובזמן המתאים. זה תלוי גם מי המכה. הרשיתי למורה של
בני להכות אותו ביד בסרגל, אבל לצערי היא לא עושה
זאת. כאשר אני למדתי בחדר, היכו אותי. אבל המכות צריכות
לבוא רק אחרי אזהרות.״

עלית־הנוער :״לדעתי מכות אינם אמצעי חינוכי. יש לי
שלוש בנות, שמכסימום גערתי בהן. אשתי אומרת שלפעמים
יש הכרח להכות, אבל זה רק במקרים נדירים. אותי כן
היכו בילדותי, אבל כאשר זה בא מאבא ואמא אין זה משפיע
לרעה כמו מכות מידי זר.״

• רב סרן משה הדר, תסריטאי ועורך בטאון
חיל״האויר :״אותי לא ד,יכו, כי תמיד הייתי משיג לפני

• משה קול, חבר הנהלת הסוכנות וראש

• הרב יהודה צבי ברנדווין, ראש המחלקה

לעניני דת בהסתדרות :״יש לפעמים שהכיתי את בני
מתוך רוגזה, אבל זה לא חינוכי. ובכלל אין אף מקרה אשר
מצדיק מכות מצד ההורים. בזה שמרביצים לילד מכניסים
בו רק שנאה להורים. לעומת זאת, אם מסבירים, הוא נעשה
אוהב, ידיד ומבין. יש לי שני בנים ושש בנות, וגם אשתי
לא מרימה עליהם יד.״
• היי קילוס, במאי :״אנחנו גרים בקומה הרביעית,
ופעם כשהילד התכופף למטה אז הוא קיבל על התוסיק.
עכשיו הגענו למצב כזר, שד,גערות ערכן כערך המכות. יש לי
שני בנים, ובחיים אין חוקים קבועים. צריך לעשות מה
שטבעי. כשמכים, אין להכות מכות מכאיבות, אבל פה ושם
מכה לא מזיקה. כשיש סכנה במעשיו של הילד, כמו אי״זהירות
בחציית כביש, זו סיבה שמצדיקה מכות. אותי, למשל, היכתה
אמי מאוד בהיותי ילד.״
• יעקב הגלד, עורך־דין :״בגבול מסוים, היינו
שלא מתוך אבזריו,ת ושלא מתוך רתיחת־דמים, וללא פגיעה
רצינית, זהו אמצעי בדוק במשך דורות, אשר בדרך כלל
עוזר להורים. את בתי היחידה הכיתי כבר מספר פעמים,
אבל מכיון שאני עושה זאת רק פעם במספר שנים, זד, עושה
רושם. בראש ובראשונה שקר מכודן מצדיק מכות. גם אותי
ר,יכו, וזה לא הזיק, ואולי היכו אותי פחות מדי.״
• כתריאל כץ, מזכיר הממשלה :״אני סבור
שהמכות הן בהחלט לא אמצעי ״חינוכי. יש לי שלושה ילדים,
שתי בנות ובן. אינני מלאך, אבל זה לא אמצעי חינוכי. אני
חושב שעצם השאלה היא לא חינוכית.״

• סגן אלוף מקם פילרסדורף, מנהל השק׳׳ם:
״אני מצדיק מכות לילד רק כדי להמחיש לו חוסר התחשבות
בזולת. למשל, כאשר ילד חזק מרביץ לחלש, מגיעות לו
ממת. ההשפעה של המכות היא ביחס ישר למידת השימוש
בהן. אם משתמשים בהן יותר מדי, מתרגלים וזה לא עושה
רושם אותי היכו בתור ילד רק במקרים יוצאים מהכלל, וזה
עשה רושם. אצל שתי בנותי ובני אשתי משתמשת יותר
בשיטה זו, כיון שהיא מצויה איתם יותר ממני.״

המכות שביתת־נשיקה. יש לי בן ובת, שקשה להכות אותם,
כי תמיד לפני המכות הם מצליחים להכות על חטא. האשה
״מלטפת״ אותם לפעמים. אבל לדעתי מותר להכות רק ילד של
שכן.״
• שבתאי פטרושקה, מלחין ומנצח: עכשיו
אני סבא, ויש לי נכדים. אבל את בני הייתי מכה רק לעיתים
רחוקות מאוד, ואז התוצאות היו כל־כך שליליות, ורק
הפסדנו על־ידי כך. הילד הפך יותר עקשן,״
• מקם קריצ׳מן, עורך־דין :״בהחלט לא. המכות
צריכות להיות האמצעי האחרון, כאשר שאר האמצעים לא
מועילים את שני ילדי, בן ובת, היכיתי אולי פעם אחת. אני
עצמי הייתי בן־זקונים להורי, השישי במשפחה, אשר מעולם
לא ד,יכו אותו. במקום מכות יש אמצעים אחרים, כמו
מניעת בידור, למשל.״
• משה צחר, ראש עירית טבריה: אינני מצדיק
מכות בשום מקרה. הייתי מורה ומנהל בית־ספר בחוץ־לארץ,
ואף פעם לא הרימותי יד על תלמיד. כשבני ובתי היו
קטניב, היתד, אשתי מכה אותם לפעמים. אני גדלתי במשפחה
בה היו שמונה בנים, ולאמי לא היה מספיק זמן להכות.
לדעתי אפשר לחנך טוב מאוד בנשיקות, וזאת בכל הגילים.״

• ד״ר מלאכי שפירא, רופא ויושב־ראש ארגץ
הציידים :״יש לי בן ובת, ומימי לא אני ולא אשתי לא
היכינו אותם. לכן הם הידידים המסורים והישרים ביותר
שלנו. כשמתרגלים למכות, הן אינן מפחידות ביותר במשך
הזמן. כשהילד מתחיל לפחד מהמכות, הוא מרמה, והידידות
בינו ובין ההורים נפסקת. אין לו על מי לסמוך, והוא פונה
אל חבריו ואל הרחוב. גם אותי לא היכו, ואבי היה ידידי
הטוב ביותר. אבל לדעתי יש שורשים משפחתיים, שהחטא
מושרש בהם, וכלפיהם לא מכות ולא טוב לא יועילו.״

• ממי דה־שליט, מנהל חברת־התיירות הממשלתית
:״זה עתה סיימתי קריאת ספר חינוכי באנגלית,
ובו כתוב שהילד יוצר בתוכו התנגדות ושומר טינה למי
שמכה אותו• ,וכשהוא גדל הוא מוציא טינה זו על אנשים
אחרים יש לי בן אחד• ולדעתי כשהילדים קטנים מאוד, ולא
מבינים דברים שמסכנים את חייהם, כמו חציית כביש
והתקרבות לתנור חם, מוצדקות המכות. כי רק מזה הם
מפחדים״

מגלת

ה חנויו ת ה מו ב ח רו ת עגל תל־אביב
• בתכירה הכללית סיגיש לף \זנז \ 0מ צ ליין
עדין וזתל־אביב, רתוב אלדגי . ,92 אוז הר\ג ת\ת
חגוץ ררנינת כטתר לנעלי גכר\ת גגכרית. תכתר
עשיר נעל ועליית נזנזנרליס איגולסיימ \צר \9זיים•.
כל אשה וכל גכר כעלי תעת תעור\ ירסרג כ תלו\
עדי __ 4
• אל תתתיצו א ת התכירוז התיותרת לתוף
תעוות כ תוו ת תאלגותית לתלכשת גכרית ויקסור
תתל־אכיכ, ר תוכ כ\־יהורת 6ן ליר וזגגרבי) .הו תת
של 207 תכ תר תאותות. הור תוו תכל תי -חוו ר ת
לכל תעוות. תכו תי גכרית סוררורוי, תולצות אור־לו\
וויילת, תיגיתות ועויכות, תתררית ת ש תי ת.
תורלית איתל!\יית ואתרי!\איית.
תכתר עשיר ורכ־גווי של הכרית תתעולית
כיו תר תתוצרת הארץ ותוצרת חוץ ותצאית כתכי־רה
תיותרת כ חוו ת בדאון את בי 5ר,תל־אכיכ,
רתוכ ותלת־כויתיר 43 ן תל 9ו 64005 בדאון
את בילר — תתל האיכות. תתירית וותית ושרות
תעולת.
תערכות ריהות כ תגוווו ת החרישית כיו תר
תציע לכת אושינסקי תתל־אכיכ, רתוכ הרצל .56
תתות גותאויר ותתות תיוה תרהיכות עי\ .סות־תלת
תלו\ ,חררי אוכל ותווווית, תוכלו להשיג
אצל או שינסקי כ תו אי ת הוותית כיותר. את ותו־כת
יון ר לכת — גשו לאושינסקי !

אנגלית• צרפתית

לומדים בשיטה קל־ ויסודית בביר,״ס ״ קדימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:

קורסים ואולפנים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה ת 83110ז-6יח .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).

• הכנה לבגרות כלשון האנגלית וספרותה (מאי .)1960

הלימודים בקבוצות קטנות׳ על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

211

״קמל
ו ה 9ס
פרס

פנינה גלור
מכון ליופי

טיפול פנים (אינדיבידואלי)
טיפול מיוחד בקמטים
ריפוי פצעי ־בגרות (״אקנה״)
טיפול רגליים בשעווה
פיליע (סזלנספפ?) איפור התייעצות קוסמטית (חינם)
והתאמת תכשירים.

* טיפולים פלסטיים.

פנינה גלזר
מכון ליופי
רחוב דיזנגוף 82
תל־אביב.

אל תחכה!
נורשוןאבתזזו 1נוות \ זיך
\ ז י \\ 2־וו 1שאיןרוזןגזזזריף .
אווזן \2ודםואף
וזנווז גן
פנוגז ארוזפרדווה או רי גי ־
שרוו ! וווזיו ־ ,ו \ 2י
ו רי גו.
וגוודיוזוךוז 2ןבראצר

רותי־שטות•

(המשך מעמוד )13
נתן לי את רות לאשה: ותאמר
נעמי נשאל את פי הנערה אם
תאות ואם לא: ויאמר טוב
תשמעי נעמי לי לא איכפת מה
שרות חושבת אני יבמה והיא
מוכרחה להינשא לי:
ותספר נעמי לרות את אשר
אמר טוב לעשות: ותאמר לדי
נעמי חמותה בתי הלא אבקש
לך מנוח אשר ייטב לך: ועתה
הלוא בועז אהובך אשר היית
את נערותיו יהיה בחג הקציר
הלילה אשר בו יבשר טוב את
דבר נשואיך לו: ורחצת וסכת
ושמת שמלותיך עליך וירדת אל
הגורן: ויהי בשכבו וידעת את
המקום אשר ישכב שם ובאת
אליו וידעך: ותאמר לה רות
איכה אעשה כדבר הזד, ואני
נערה בתולה ותשכנעה נעמי:
ויהי בלילה ההוא חג הקציר
ותלבש נעמי את בגדי החמודות
אשר שלח טוב ותבא הגורנה:
ויראנה טוב ויטב לבו ביין ויצו
את המנגנים לאמור נגנו משהו
סוער יותר: ויקה טוב את רות
ויצא עמה במחול ההורה ולא
הירפה טוב מרות עד אשר
צנח ויפול על הארץ וישן:
ויהי כאשר הלכו הנשים לביתן
וישכבו בני יהודה סביב
הגורן: ויאכל בועז וישת ויטב
ליבו ויבא וישכב בקצה הערימה:
ותבא רות בלאט ותגל בחצי מרגלותיו ותשכב: ויהי
הלילה ויחרד האיש וילפת והנה
אשד, שוכבת מרגלותיו: ויאמר
מי את ותאמר אנכי רות אמתך
ופרשת כנפך על אמתך כי גואל
אתה: ויאמר לה אמנם גואל
אנכי וגם יש גואל קרוב ממני
הוא טוב: והיה אם לא יגאלך
טוב אהיה אנוכי הגואל האם
תסכימי לתת לי את ידך: ותשכב
מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם
יכיר איש את רעהו ויאמר
אל יודע כי באה האשד, הגורן:
ויהי למחרת ויבוא בועז בית
טוב ויאמר אני אהבתיה והיא
אהבתני אנכי אקחנה לאשה:
ויאמר טוב האהבה באה עם
הזמן והיה אם לא תאהביני
כיום תאהביני מחר: ולא אבה
טוב לשלח את רות מעמו:
ויהי היום ויתקבצו כל אנשי
בית לחם אל נחלת טוב: ובועז
לא בא בית טוב וילך סר וזעף
הגומה וישכב במקום שם
שכבה רות למרגלותיו:
ויבוא בועז בית טוב: ויקום
טוב ויאמר לרות הבת יהודה
תהיי ואת אלוהים תעבדי ומצ־וזתיו
תשמרי ולי תהיי לאשה:
ותישא רות קולה ותען בת יהודה
אהיה ואת אלוהים אעבוד
ומצוותיו אשמור אבל לבי לא
יהיה עמך לאהבך: ותאמר רות
לטוב הנה הלילה ירד בחג
הקציר ובועז שוכב אצל הגורן
ואנכי באתי אצלו ושכבתי בחיקו
וידעני בועז בלילה ההוא:
ויחר אפו של טוב ויאמר הכזונה
נעשה את אחותנו לכי כי לא
חפצתי בך: ויאמר לו בועז
הכה תוכיח כי לא תגאלנה:
וזאת לפנים בישראל על הגאולה
ועל התמורה לקיים כל
דבר שלף איש ונתן לרעהו
וזאת התעודד, בישראל: ויאמר
טוב לבעוז קנה לך אותה וישלוף
נעלו וישלחנה בפני בועז:
ויאמר בועז לרות השבעי עתה
בפני עם ועדה כי בשכבך בלילה
למרגלותי לא אירע בינינו
דבר: ותשבע רות באלוהים ויאמר
בועז לזקנים וכל העם עדים
אתם כי היום קניתי את רות
לאשה: ויאמרו כל העם אשר
בשער והזקנים עדים יתן אדוני
את האשד. הבאה אל ביתך
כרחל וכלאה:
ויהי ביום ההוא וירם יהועם
הנביא את קולו ויאמר: ויקה
בועז את רות לאשר, ויבא אליה
ויתן לד, הריון ותלד בן ותקרא
שמו עובד הוא אבי דויד המלך:
וכל הקורות את דויד המלך,
ואשר עשה הלא המה מסופרים
בסרט דויד ובת־שבע:
העולם הזה 1170

קולנוע סרטים
מל חמת העולם הרביעית
העולם, האדם והשטן (מגדלור, תל-
אביב; ארצות־הברית) הוא סרט אודות מלחמת
העולם הרביעית. זוהי מלחמה בר, משתתפים
רק שלושה אנשים — שני גברים
ואשה, היחידים שנשארו חיים בניו־יורק אח-

היוותה כבר יסוד לכמה סרטים. הפעם ביצירתו
של קלוד אוטאן־לורה, האיש שהבריק
כל כך בביום האדום והשחור, ניתן התפקיד
בידיו של ג׳ראר פיליפ.
ג׳ראר פיליפ אינו קלפן וגם אינו קוביוסטוס,
כמו שקרא לו דוסטוייבסקי. הוא מורה
במשפחתו של גנרל רוסי (ברנרד בליין),
המבלה את ימיו בבתי־המשחק של באדן־באדן,
בצפותו לירושה הגדולה של דודתו הזקנה

בריג׳יט כארדו ופפה שולץ ב״באכט״
חאקי על החמוקיים
רי שהעולם כולו הורעל כליל ברעל אטומת
חלקו הראשון של הסרט מוקדש כולו לתיאור
העולם אחרי ההרעלה האטומית. הרי
בלפונטה, כורה שנלכד במפולת־מכרה במשך
חמישה ימים, מצליח להיחלץ לבסוף, נוכח
כי בעת העדרו מעל פני האדמה הושמדו כל
החיים שעל פניה. בסידרת צילומים מרשימים,
מאחוריהם עמד אחד המבצעים הטכניים
הגדולים ביותר של הקולנוע, מצליח
הסרט להמחיש את עובדת היות בלפונטה
האדם היחיד בעולם. הוא מגיע לנמל ניו־יורק
השומם והשקט, הוא מתרוצץ ברחובות
הענקיים בין מגרדי השחקים השוממים, ב־טיימס
סקוואר, בברודביי — והוא יחידי.
אין אף סימן חיים, אין אף אור פירסומת.
רק כדי לאלץ את הצופה לחפש כל הזמן
אחרי סימני־חייב, הכניס הבמאי רונאלד מק־דוגאל
תנועה בסצינות אלה בצורת ניירות
מתעופפים או עגלת תינוק ריקה המתדרדרת
במורד הרחוב.
יד שחורה ויד לכנה. אולם בניגוד
לרושם הראשון אין זה סרט על סוף העולם.
הסיפור על כליון החיים על פני הארץ, שאגב
אינו מבוסם על נתונים מדעיים, נוצר רק כדי
לאפשר להעלות מצב דרמטי מיוחד במינו.
בלפונסה, השריד היחידי המנסה בכל כוחו
להציל את שרידי התרבות, מגלה עד מהרה
שאם כי הוא אינו האדם האחרון בעולם, הוא
הכושי האחרון. תחילה הוא מגלה נערה חיה
(אינגמר כטיבנס) ויחד הם מנסים לשקם את
החיים. אולם גם בהיותם שני האנשים היחידים
בעולם, עדיין מפרידות ביניהם הדעות
הגזעניות. כאשר לשניים מצטרף גם שלישי,
אדם לבן (מל פרר) ,מועלית הבעיה הגזעית
בכל חריפותה. עקב ההתנגשות הגזעית בין
הגברים, פורצת מלחמת העולם הרביעית,
כשבלפונטה ופרר מנסים לצוד זה את זה בין
מגרדי השחקים השוממים של ניו־יורק.
הסרט, המבוסס על סיפור שכתב סופר
בשם מתיו שייל לפני 58 שנים, אינו נקי
מחסרונות. כדי להשיג אפקטים חזותיים מרשימים
ככל האפשר, סטו יצרני הסרט לפעמים
מדרישות ההגיון. בך, למשל, נושא
עמו בלפונטה את מצרכי המזון שלו בעגלה
קטנה שעה שהוא יכול לנהוג במכוניות, מדליק
מדורה באמצע הכביש, שעה שהוא יכול
לבשל ארוחתו במטבחים המשוכללים ביותר
העומדים ריקים.
גם סופו של הסרט, בו לא העזו היצרנים
להראות יותר מאשר יד שחורה לוחצת
יד לבנה, והסתפקו בסיום פשרני בו צועדים
השלושה שלובי־זרוע, מוריד מעצמתו. אולם
עם זה זהו סרט בלתי־רגיל, מרשים במבצעים
הטכניים שעמדו מאחוריו, מתובל בשפע
של הומור ובעיקר — מעניין ומרתק.

נקמה עם רוד ט ה

הקלפן (הוד, תל־אביב; צרפת) הוא אחת
הדמויות המפתות ביותר להסרטה בין יצירותיו
של דוסטוייבסקי. דמותו של המורה
הרוסי הצעיר, דמות דומה מאוד לכומר המחנך
בסיפורו של סטנדל האדום והשחור,
העולם הזה 170ו

תשבץ 05111:1ה1170 511

(פרנסוא רוזה) .הגנרל מסתבך בחובות, עומד
לשאת אשה מפוקפקת, שעה שבתו הופכת
פילגשו של אחי האשה. המורה המאוהב
עד שגעון בבת (ליזלוט פולבר) ,הופך לעבדה.
אולם כאשר הוא נוכח כי זו דוחה
אותו, מעדיפה את הצרפתי על פניו, הוא
מסית את הדודה הזקנה לשחק במשחק הרולטה,
שם היא מפסידה את כספה ואת הירושה
המקווה של הגנרל.
המאהב עוזב את בת הגנרל. כדי לנקום
בו, מתחיל גם המורה לשחק ברולטה, גורף
הון תוך שעות ספורות, אינו מצליח להציל
את הנערה שביאושה מאבדת את עצמה לדעת.
קלוד
אוטאן־לורה השמיט מהסרט את רוב
ההתעמקויות הפסיכולוגיות של דוסטוייבסקי
על אהבה ועל כספים, השאיר רק את שלד
העלילה ואת תיאור האוירה של משחק הרולטה.
אולם על חיוורון זה של העלילה מכסה
משחק מצויין של פיליפ, ליזלוט פולבר
ושחקני־המשנה.

גגזג גזשדץ \1גלגג>גי גיגגשגד)
דנגדדינג. גזגזדדג, גזדדכי ר\ ,הגג
ולדי נגדגגזג ן גדגג גגגשדגג שן
״הגגגלגז הגה״ ההל גזגיל סג (־גגו)
20ג גדאי ״המגלה הגה״ ,לה
הגה !זגסגי לילי גלילי, גזדידיב
גזה ר\ גה כגוטההה הדיג־ 1
שדגנגגג. ההגדי נטל ר\ ,יליד הל
.אדיד גהסיר דל״ל, היגג, גגלדג
הליכה נטדגמיה סדגנגה לג\גלדגגג.
גם דהירה גזשדדיסי. הגדי גה, גג
ם\י להגדים אהרים שגגגגג >גגמ?
דהה, לדהגה גיכה אגהג דכ־ 20
דרמי־ם פרים הגידדים דארג\ הנר
דדים גגגרגש לנולג, הגצאה גזאגזדיג.

ב. ב .ל עזר תדה־גוד
בא 5ט יוצאת למלחמה (מ־וגרבי, תל-
אביב; צרפת) הוא סרט המוכיח כי בריג׳יט
בארדו בלי סצינות־עירום ומשחקי־אהבה על
הבד, היא במו יול ברינר בלי קרחת. זוהי
קומדיה קלושה למדי, שהיסוד הקומי הכמעט
יחידי בה הוא שיתופה של טיפשעשרה ב־מיבצע
ריגול וחטיפה מסובך ורציני, שנועד
להציל את בריטניה מהפלישה הגרמנית.
ב.ב. בורחת מעיירתר, הצרפתית המופצצת
בחברת יצאניות, מתגייסת בלונדון לשרות
הגנרל דה־גול. משם היא נשלחת חזרה לצרפת
יחד עם ז׳אק שרייה, לחטוף גנרל
גרמני, שבידיו נמצאות תכניות הפלישה. היא
נופלת בידיו של קצין גסטפו מטורף, המדבר,
בין השאר, גם אידיש, שמגייס אותה לשרות
הגסטפו, כדי להפיל בפח את אותו
הגנרל שהיא רוצה לחטוף.
ב.ב. המסכנה, הנתונה כל הזמן במדי חאקי,
שאינם נותנים לכשרונותיה להתגלות, עושה
עם הבדיחות הניתנות בידה מה שפיל עושה
בחנות חרסינה. אין פלא לכן שבמהתלה העליזה,
המתפתחת לאט מדי, תופס פפה
שולץ, הוא קצין הגסספו הקומי, את תפקיד
הכוכב הראשי.
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי הארץ
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• תנו לי לחיות (צפון, תל־אביב)—
סרט עז־ביטוי נגד עונש המוות. סוזאן היי־וורד
מצטיינת בתפקיד ברברה גראהם, בדרכה
אל תא הגזים בכלא האמריקאי, אחרי שהואשמה
ברצח.
0ה נו ע זי ם (חן, תל־אביב) — שחור
ולבן מגיעים לידי הבנה הדדית בבריחה נועזת,
בה הם רתוקים איש לרעהו בשלשלת
ברזל. סידני פואטיה, טוני קרטיס.

מאייז •.ד. שחקו
מערבונים שזכה פעמיים
באוסקר על
סרטים דרמתיים.4 .
כוכבת מקום בצמרת.
.10 אחד ממחזריה
של זיוה שפיר״רודן.
.11 מספר מצוות ה:
רמ׳׳בם .13 .ראשי
התיבות של שם מצ־רר־היצוא
הצרפתי
הראשון במעלה.14 .
כוכב זזור .15 .מגלם
דמות הנננסטר בהוליבוד
.17 .הוא
היה אכזרי בסרט
בריטי בעל אותו
שם .19 .מילת ורוו.
.20 בהוליבוד הוא
ממלא את תפקידו
של הדוז־ז׳ואז 22 . יפואי בית־קולנע
.25 אחד מנבוריו
של סרט ישראלי,
שמו מופיע בשם
הסרט .26 .חברת
סרטים בריטית 27 .
כוכב שולחנות נפרדים,
תפקיד עליו
זכה באוסקר.30 .
כינויו של לואי
ארמסטרונג .32 .שני
כוכבים בשם זה
כיכבו בתה וסינו־פטיח
.33 .כוכב חמש
פרוטות 32 .34 .
מאוון .36 .מת שאתה עושה בסרט משעמם.
.37 החיה המפורסמת ביותר עלה בד.39 .
יוצר ענבי ועם .41 .שמו הפרטי של כוכב
ציד המכשפות .42 .שלושים ושלוש.44 .
כוכב הרורנים .46 .כוכב הנשר על נהר
הקוואי .48 .להם .50 .הוא זכה באוסקר
עבור סאיוגארה( .שם פרטי) .51 .כוכבת
וותיקה שהופיעה בחופשה לנאהבים.53 .
כוכבת המעייו המתנבר .11 .55 .מאוזן.
.57 מילת שלילה .58 .נמצא בים ובאייר.
.59 מכוכבי ורע הפורענות והרפתקאות טור
אי .60 .זמו^ איטלקי, כוכב סרטים.
מאונך: שמו הפרטי של כוכב הערומים
והמתים .2 .מר פניפקר ממשפחת פניפקר.
.3כוכב חלקת אלוהים הקטנה .5 .מספר שבטי
ישראל .6 .חוזה .7 .יחידת חשמל.8 .
יית קולנע ירושלמי .9 .סרט בו סיפר קלוד

שברול על ריקנות הנוער הצרפתי .12 .יד.
.15 כוכב קובלנקה .16 ,שמו הפרטי של טנור
איטלקי .18 .הפצצה הבלונדינית .21 .שיהק
עם בנו בהמורד הנאה .23 .כוכב הברבדום.
.24 לח .26 .מבצע הפרסומת .28 .קב הפור.
.29 אחרי תפקידי הננגסטר הרבים מילא
את תפקיד הבלים ביהלום התכלת .31 .הוא
קנה את שמו בהוליבוד בזכות שערו הכסוף.
.32 השחקן שהצטיין באחים קארמאווב.37 .
המין שלה .38 .כוכב פרשת מאוריציוס.
.40 אותו קונים .41 .מוקף ים .43 .כוכב
אי המטמון .45 .שחק! התיאטרון הקאמרי,
כיכב בארבעה בגייפ .46 .רקדנית־בט!
מצריה, הופיעה בעמק המלכים .47 .סופיה
לורז שיחקה את תפקידה בהמפתה.49 .
קליע .52 .אוניברסיטה בארצות־הברית.54 .
שופט ישראלי .56 .יהיר .58 .זיק.

החי
ערכאה עליונה
1181 1111111
*1511

ף* ירושלים, אירגנו נטורי־קרתא משמרות לאמירת תהי*
* לים׳ כדי לסייע לשניים מאנשיהם, העומדים עתה למשפט
בלונדון על הוצאת כספים בטענות־שווא ומשיכת צ׳קים
ללא־כיסוי.

מהלת הפה מהטלפייס

ן** מז ר ע, לא טבל אדם את רגליו בחומר החיטוי נגד
*,״מחלת הכר והטלפיים שהוצב בכניסה למשק, קיבל
כשומר השער מהלומת־אגרוף בפיו, שבר את לסתו.

הגס והעדין
ף* קהיר, מצרים, בעת הסרטת !,סרט המתוק והעדין,
היכר השחקן מימי רעמסס את שותפתו בפניה, איבד
את הכרתו לאחר שבמאי הסרט שבר כיסא על ראשו.

גייס חמישי

ף=< כני־ברק, ירדו מורות בית־הס״ך הדתי במקום עם
*לתלמידותיהם למקלט בעת תמרון אזעקה, גילו, כשחזרו
לכיתותיהם, כי ארנקיהן נגנבו.

ף* רמת־גן, הריק פועל נקיון את פחי־האשפה ליד חנות
**ירקות, הותקף על־ידי בעל החנות, איבד את הכרתו,
הוסע על מכונית הזבל לתחנת העזרה הראשונה.

ילד טקסטיל שמפו האהוב על כל הנשים והחבר נאמן של כביסתך
העדינה 25 .שנות נסיון עומדות מאחורי טקסטיל שמפו שהוא
האמצעי האידיאלי לכביסת דברי צמר. משי ובל האריגים העדינים
— דרשי בתוקף טקסטיל שמפו. אמיתי רק באריזה אדומה כחולה
הנושאת את תמונתי. אריזה דומה
בכל צבע אחר, אינה אלא חיקוי
לטקסטיל שמפו.

אי־סדר היום

11 1 1 1 1 1 1 ^ 1
ף* אנקרה תורכיה, הסתיים ויכוח בפרלמנט על פיתוח
^ התע שי ה בקטטה המונית, בה החליפו חברי הקואליציה
והאופוזיציה מהלומות אגרוף ובעיטות.

קיצור הדרד

ף־* פתח״׳תקוה, גנב חנניה לוי שמונה ל״י מכיסו של
**פקיד בית־המשפם, נדון לשנה מאסר.

הפרט והכלד

^•גוו 1י*וו 1ו 0ו1(1זו
ף* תל׳אכיס, ביקש אלמוני לשלם בשטר של עשר ל״י
* ״ ע ל קניות שערך בחנות לטכסטיל, ניצל את העדרו של
בעל החנות, שיצא לפרוט את הכסף, גנב מקופתו 85ל״י.

בכל קופסת ענק של טקסטיל
שמפו תמצאי הפתעה נעימה.

הינץ• תת-יסורי
* 6נתניה, נעצר תלמיד בן 17 באשמת בזיון בית־המשפט,
**טען כי בבית־ספר לא הקנו לו אפילו גרגיר של נימוס.

תוצרת ״נקה״ -המפיצים הי חי די ם חב׳ נורית בע׳־מ
פרסום

או. קיי.

כוחות ההרס

ף־* קהיר, מצרים, הציג עצמו אלמוני?קבלן בניין שנשלח
—1על־ידי העירייה להרוס בית־מגורים, הרס את הבית,
מכר את חומרי־הבנין בגרוטאות.

ליד המדורה

*ט ירושלים, שיחקו ילדים באינדיאנים, קשרו ילך בן
12 לקורה, הציתו מתחתיו מדורה, צלו את בשרו.

מיכצ ע שקט

ך*יטיקאגו, הופרע וילי נלסון בן ד,־ 23 בשעה שחזה
**בטלוויזיה על־ידי בתו בת השנתיים, היכר אותה עד
מוות.

חיי הרוה

*!•חיפה, העידה רוחנר, מישאל בבית־משפט נגד סלים
**פנאן, שהציג עצמו בפניה כמכשף, גרמה להרשעתו
בדין, מיהרה לבקש עליו רחמים בפני השופט לאחר שחששה
מנקמת הרוחות.

דיאטה
ך* תל־אביכ, ביקר טבעוני מושבע בחנות מיוחדת לטב־
**עונים, הזמין נקניק, הסביר כי כלבו סובל־ממחסור
בוז־טמינים.

השקעה חוזרת

ך* רמת־השרון, ביטלה אורה כסאר את אירוסיה עם
**יהודה שרעבי, חויבה על־ידי בית־משפם להחזיר לו
סכום של 200ל״י, שהוצא עליה כדמי בילוי ומתנות.
העולם הזה 1170

. .חפש את האשה חפש את האטה חפש את

האשה חפש אתי האטה חפש את האשוי ח פ

ח,איגוא

אי!ל

עמודים 67־ 68 במלונו של יחודו! גור מוקדשים לאשת. מסתבר שחכמינו־זכרונס־לברכה
דווקא •הכירו בערכה. למשל :״הקדוש־ברון־הוא נת! באשה בינה יותר מבאיש,״ ״כל אדם
שאין לו אשת, אינו אדם״ ,ולכן ״דרכם של אנשים הולכין אחר דעתן של נשים״ .מכאן
שלא נותר לך אלא ללכת ולחפש את האשת (אם עוד אין לן, כמובן משום ש״שתי נשים
בבית, מריבה בבית״ ).בטרם אתה נחפז לעשות זאת, דע :״נשים דברניות ה ן נשיח
רחמניות ה ן נשים עצלניות ה ן נשים קנאיות ה ן נשים תמלא
בעצמן עוד, ותהיה חכס־זכרונך־לברכה).

החיה הכחולה

חשיבות המלתחה נתגלתה לחיה הררית, כוכבת ״בן־חור״ ברומא, לפי קטע נרחב
בעתון אמריקאי. היא העשירה אותה לפי שיטה: הצבע ההולם לה ביותר — כחול —
בדוגמות שונות, לפי תפקיד הבגד. חיה המשיכה לקנות בגדים כחולים בפריז והמשיכה
לעשות זאת בהוליווד, שם היא נקראת ״הגברת בכחול מפליא, אבל למרות כל
זאת היא נגד צבע או בושם מסויים, המשמשים סימן־היכר קבוע לאשה חיה נעורת
הרבה בצעיפים לגיוון תלבושתה, לפעמים אף לובשת אותם על הראש. מעולם לא לבשה
כובע (מה שלא נכון — לפחות בתור דוגמנית עשתה זאת) משום שלדעתה אין להסתיר
את הקדקד, מהיותו עטרת ראש האשד אין הגב׳ הררית משתמשת באיפור
כבד. הוא פשוט אינו הולם אותה. היא אשת־המים־והסבון, לפעמים גם השמן־זית 15 .דקות
מוקדשות לאיפורה — מתוכן 10
לעיניים. העיניים הן ראי הנפש.

לטיפוסים אינטלקטואליים
הבובות
החדשות, המופיעות
כיום בחלונות־הראווה המפוארים,
כל־כך מלוטשות ונחמדות,
עד שכלל אינני מתפלאת
על אותו חייל אשר בשבוע שעבר
עמד ונעץ באחת מהן
מבטים חולמניים. זה הזכיר לי
את פיגמליון מאגדות
העבד למציאות ההווה. סטטיס1
טיקה שנערכה לאחרונה בקרב
הצרפתיות על השאלה ״מהי
תגובתך אם נודיע לך שבעלך
בוגד בך?״ הרי שלמרבה הפליאה
רק ס 60/השיבו בבגידה
נגדית, ואילו 24 מעלימות
עין. יש הסולחות, יש המשלימות
ויש הנפרדות. אך איך תסבירו
את העובדה ש 5מרככות
יחסן אליו? לשאלה הפוכה, הודיעו
57 על בטחון מוחלט
שלא תבגודנה בבעליהן לעולם,
ואילו ״ 0/ר בטוחות דווקא שזה
יקרה. השאר מהססות. ד,מממ

התפוח אולי כאן המקום להגיד: ברוך־הבא (פושר) לכל אותם המוני הגברים
הנוהגים לקרוא בקביעות מדורי הנשים — יערב לכם ומכיוון שאי־אפשר
להתרחק מגברים: אופנת־הכובעים הצרפתית מבוססת השנה על גזרת הכובע הגברי
(ראה תמונה עצת ״אל-על״ לדיילות העתידות מורה על שיפור הידיעה בשפה
האנגלית וקריאת העמוד הראשון של עתון־הבוקר כל יום (אומר הוא עתון מנוקד
קערת מים חמים בתוספת כף אבקת חרדל מחממת היטב רגלים קפואות
בחורף הפרפום המודרני ביותר בעולם כיום —
הוא מיס דיור, המוצא על־ידי בית דיור. מחירו (הבקבוק
הקטן ביותר) בארץ 28— :ל״י. על מחיר הריח, אין להתווכח
אופנת האביב לשמלת־הערב האנגלית: שמלה
בעלת שרוולי־ענק תפוחים, המסתיימים במרפק. שמלה זו
מקושטת בשושנה המרימה אמרת השמלה ומגלה טפח
מהתחתונית שתי צפורים באמבטיה אחת.
תרופה לעצבנות ולעידון העור גם יחד היא אמבטיה בתוספת
שרף מחטי־האורן. השרף ניתן להשגה על־ידי הרתחת כמד,
ענפי אורן רכים, או על־ידי קניתו מוכן בבית־ד,מרקחת
א״פרופו אמבטיה נ לכל הגברים הקונים לנשותיהם
סבון, כגון ירדלי לבנדר: הביאו
נא פרחים תחתיו, משום שנשים
מעדיפות פרחים ומשום שסבון
ירדלי לבנדר נועד דווקא לגברים

חכרת ״הוקינס״

האנגלית הוציאה לשוק מכשיר
לייבוש השער, המאפשר
למיבשת לשבת בבית בצורה
הנעימה ביותר ולקרוא או
לסרוג בזמן הייבוש. חובשים
מעין מטפחת מבד על הראש
הרטוב. המטפחת מתמשכת בצורת
צינור עד למכונת־ר,ייבוש
הקטנה העומדת על הארץ ליד
הכורסה.

אופנת ״משכית״
זו הפעם הראשונה הכריזה
משכית על מכירת־סוף־
העונה. דעתי האישית היא שכדאי לנצל הזדמנות זו. מלבד המוצרים הקלסיים־לה, יצרה
משכית השנה כמה דגמים מעניינים חדשים:
@ טוניק ממוהייר שחור, הנרכס ב־ 6כפתורים, נלבש מעל שמלה צרה ושמו
״שלום־ציון״ .המעניין בדגם זד, הוא שמאחור הוא נראה כחליפד, סולידית, בעלת ז׳קט קצר,
המהודק למותניים.

בית האופנה הפרי
זאי
מגי רוף מציע לטיפוס
האינטלקטואלי הממושקף שמלה
צרה לאביב, בפסים דקים, אשר
חלקה הקדמי (בו נרכסים הכפתורים)
עשוי ׳מפיקה לבן
(ראה תמונה נינה רי״
קי, בית אופנה פריזאי אחר,
מציע לעונת־המעבר (הדמי־סיזון)
גלימה הנלבשת מעל לשמלה.
הגלימה (דוגמת פלרינה) ,חסרת
שרוולים, אורכה .6/7היא קצרה
בצדדיה בצורה המאפשרת חופשיות תנועת־היד, ונרכסת רק ב־ 3כפתורים באנגליה
החלי לייצר את כלי הפיירקם בכל צבעי הקשת, ואף לעטרם בציורי יד אופנת
העניבות של 0נא! 1מאד מגוונת, מציעה עניבות בכל צבעי הקשת, ובכל העיטורים
האפשריים: דיור — עניבת פסים בסגנון קלוב. צבעיה: כחול, שחור וקפה, ועניבת פיי־דה־פול
(פפיטה) בשחור על רקע תפוז. קרדין — עניבת־צמר ספורטיבית משובצת. חום, תכלת
ושחור. אדי -עניבת תכלת מנוקדת בלבן כמסצ׳ופטם שכארצות-הברית
מציירים בעלי החוות על פרותיהם את המלה ז\ר 0כ< ,למען לי יטעו ציידי הסביבה
פטנט אנגלי־נשי — לקשט מסיבות בבלונים. את הבלון המנופח יש לשפשף מעט
בבד צמר, ולקרבו מיד לתקרה. אומרים שזה מחזיק שבועות. אולי ך אדפנת
הפיג׳מות הפריזאית עומדת ב־ 3סגנונים: הסיני, הילדותי (פטיט פי) והגברי. נוהגים
לקשטן בראשי תיבות רקומות של הלובש. אולי כדי למנוע אי־נעימות.

למה כובע!
הצעה קנדית לשמירת כובע מהתקמטות, בזמן נסיעה: להכניסו לשקיק נילון, לנפח
את השקיק ולקשור את קצהו. לחץ־האויר על הכובע ימנע אפשרות הקימוט עמידה
על קצות האצבעות בשעת נסיעה במעלית מונעת הרגשת נענועים לגבר
*טהצליח לקרוא ולהבין הכל עד הנה, הפתעה קטנה ויעילה. תוכל להשתחרר מן הטורח
שבהחזקת הצמר בשעה שמגלגלים אותו. בתל־אביב חנות צמר בשם צנזריה, השוכנת כבוד
ליד קליפורניה, בה מצוי המתקן היחידי החצי־אוטומטי לגלגול. אם אין לך שתי ידיים
שמאליות, תוכל להתקין זאת בעצמך.

לבנדר: רק לגברים !

הידעתן ׳טלעגבניות קוראים באוסטריה ״תפוחי גן־עדן״ ,ובאנגליה קראו להן
פעם ״תפוחי האהבה״? אולי באמת היתד, זו העגבניה שהכניסה דעת לקודקודנו, ולא

האשה חפש את האטה

,ח פש א ת האשד ח פש-׳ יא ת האשה .

שמלת־בית

חורפית -״בבית״
— בצבע טבעי, ד,נלבשת
מעל מכנסיים שחו־רים־הדוקים
וסודר גולף
שחור.
מחירי העונה של
מוצרים אלה הם: של
הטוניק — 150ל״י, ושל
שמלת הבית — 75
ל״י. לאחר הורדה של
20 זד, משתלם. משכית
אף החלה ביצור
אופנת האביב. אחת מיצירות
אלה, שמלה בשם
״אפרסמון״ ,העשויה מבד
קל בצבע תפוז שזור
עם לבן, ולכן מתקבל
כאורנז׳ פסטל. מעליה
ז׳קט בעל צוארון ענק
ושרוולי קימונו, ד,נרכס
ב־ 4כפתורי כסף גדולים.
מחירה — 165ל״י.
יצירות נוספות של
משכית הן: חליפה הנקראת
״חליפת אוניברסיטה״
.היא עשויה
מבד שמרון בצבע לבן
טבעי עם פסים שחורים
לאורך שולי החליפה
מעוטרים בפסקולה שחורה
מעור. גם כפתורי
החליפה עשויים מעור.
גזרת הז׳קט נקראת
בליזר בלע״ז דוגמת
ז׳קט תלמידי ד,אוקספורד
ולו שני כיסים גדולים.
החצאית צרה, ישרה.
חליפה זו מיועדת לתקופת
המעבר. היא
מיוצרת גם בפסים חומים,
בגווני חמרה ואדמה
שחורה. מחירה 132

.חפש^את

האטה חפש אח האשה חפש את האשה .