גליון 1171 מתאריך 2 במרץ 1960

הווו 05 הזה

העורך הראשי:
אורי *בנרי
ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
דוב איתן

ג לי

*זגי ם•

עורך כיתוב:
סלבי כשת

עורך תבנית:
וקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

וחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס*.
חברי המערכת:
המוציא לאור: העולם הזה בע׳׳ס.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל .31139 .שייע נלור, לילי גלילי, דויד הורוביץ,
.דיד 1ץ ו ״ל ורויו וזל. אך י, רותי ורד, יוסף אבו־חמרי, רן מרגלית.
אב ב• אביבה סמן, אבנר פרי, עמום קינן,
ההפצה. דוד טופל ובנו׳
שלמה קרן.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.
העתון

הנקרא

ביותר

מדינה

א 0€ז5
פנינה גלזר * מכון ליופי
תל־אביב, רחוב דיזנגוף 82
טיפול פני ם (אינדיבידו אלי)

טיפול מיוחד בקמטים
ריפוי פצעי־בגרות (״אקנה״)
טיפול רגליים בשעווה
פילינג ( 0א 0 £ איפור התייעצות קוסמטית (חינם)
והתאמת תכשירים.

ט י פו ליםפלסטיים.

פ קי די ם !
ת ל מי די ם !
ס טו דנ טי ם י
הרשמו עוד היום ל קו דםל

קצרנות

ע כ רי ת ו /או אנג לי ת
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג 0 8 £ 0 0
המנהל: ח .נר־קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ אבים, רחום גו ר דון . 5
חצלחחמובטחת !

וזה ידוע לי ולשותפי למעשה — פרקתי
כל עול. ניסיתי להתגבר על כאבי ובושתי
ולהוכיח לעצמי שבכל אופן עדיין כוחי עמי.
הפכתי לטיפוס המפתה. כל גבר שמוצא חן
בעיני, חזק או נשוי, צעיר ממני או זקן.
הופך להיות שלי למספר לילות.
״אחד מאלה סיפר לי על הביטניקים והציע
לי להצטרף אליהם. כיוון שנסיעה לחו״ל
היתה בתוכניתי, נסעתי למספר חודשים לניו־יורק.
טסתי משם במיוחד לסן־פראנציסקו,
ששם הם מרוכזים בעיקר, והתוצאה — נדהמתי.
אפילו אני, שהחלפתי ומחליפה גברים
ללא הרף. הם נראים כמשוגעים, לבושים
בצורה שגעונית. את אנשי רחל וכסית

מאז הופיעה, לפני שלושה שבועות, הכתבה
הראשונה במדור קלסתר, מגיע אלינו
זרם קבוע של מכתבים המציעים מועמדים
לקלסתרים נוספים.
חוששני שלא כל המציעים תפסו בדיוק
אילו אנשים יופיעו במדור זה, שהוא, אגב,
חביב עלינו במיוחד ושאנו מקדישים לו מחשבה
רבה. כוונתנו לתאר בו אנשים מן הסוג
שאינו זוכה בארץ לפירסומת — אנשים
שהשיגו הישגים בשטחים מסויימים,
הודות לאופיים המיוחד, ושתרמו בצורה זו
תרומה אינדיווידואלית לרוח הארץ.
לא יהיה זה מדור ביוגראפי, במובן המקובל.
הקלסתר ישתדל לצייר דמות בקוים
קלים וקצרים, לא לגבב פרטים ביוגראפיים.
אס אפשר לומר כך: הוא יהיה ציור בכתב
— ציור אופי תרבותי החורג מן השיגרה.
אני מקווה כי שני הקלסתרים הראשונים —
של פילפל אל־מצרי ושל דליה רביקוביץ —
מצאו חן בעיניך (כפי שמצאו חן בעינינו,
אם מותר לנו להיות כנים ובלתי־צנועים).
אגב, הגבה מיוחדת במינה על הקלסתר
הראשון קיבלתי מידי אברהם נוגה, מושב
תירוש, דואר־נע עמק שורק. הוא המציא לי
שיר חוש שלם, פרי עטו, על־מנת שנעבירו
לאל־מצרי. אני מקווה שלא ירחק היום ותשמע
אותו ברדיו.
חמש שנים בישראל ברוך השח / ,ואנוכי
בלשכה כבר קבוע / ,אמרו תבוא כל יום
להירשם /ותעבוד יומיים בשבזע פזמון)
:פועל שחור פועל שחור / ,עומד
תמיד בסוף התור / ,כי במקום להתקדם/ ,
חוזר תמיד הוא לאחור.
יום בהיר אחד הופיע ידידי / ,שפכתי
בלבושם הבוהמי לא היו מכניסים לחברתם,
בפניו את מרי לבי / ,אמר זה יסתדר, אל
והתנהגותם החופשית־לכאורה עוררה בי מדאגה
/ ,רק תירשם סיד במפלגה.
מש שאט־נפש.
למחרת היום למפלגה הלכתי / ,חיכיתי
״הביטניקים שאני ראיתי הם טיפוסים חושם
בשקט מנומס / ,אבל את התמונות אני
לניים ומתוסבכים, אנשים שנשברו או נשים
שכחתי / ,וכן שתי לירות לתשלום המס.
שעברו מצב דומה לשלי ונתפסו בקש אהרון
אחרי יומיים שוב לשם ניגשתי / ,אבל זה. חזרתי ארצה והמחזות שראיתי שם לא
נעת הבאתי את הכל / ,ושם את הפקיד אני
הרפו ממני. מחשבותי סבבו סביב ציר אחד:
פגשתי / ,וקיבלתי לי פנקס כחול.
כמה טוב לנו שאנחנו נקיים עדיין מכל זה.
את הפנקס הנחתי בכיסי / ,ובלבי אמרתי
״המאמר שלכם היתר. מכה מוחצת. כרגע
הוי, תודה לאל / ,אך המזכיר ראה את פננתפסים
להילולות אלה צעירים וצעירות
קסי / ,שלח אותי מיד לעזאזל.
מתוך סקרנות, כשם שתינוק משתעשע בצעאמרתי
למה יש כאן אפליה / ,למפלגה
אלאשהתינוק יזצוע
חדש שהוא מקבל,
כמד.שעות,ואילו
שילמתי מס חבר / ,אמר לי כאן אין בעיה,רוק את הצעצוע כעבור
/אבל אתה שילחת למקום אחר.
המחלה הזאת, המגפה הזאת, כוחה עמוק
עד שאני תפסתי הענין / ,נהיה לי בעיני כל־כך, והיא תחדור לתוך־תוכנו ותאכל אוהכל
שחור / ,ושוב אני פועל בנין / ,עותנו
ואז, כשהתוך יהיה רקוב, יהיה מאוחר
מד תמיד בסוף התור.״
מדי להילחם בה.

׳ ״אני יודעת היטב שאילו היה הגלגל חוזר
איננו אוהבים לקבל מכתבים בעילום־שם.
אחורה, אני הייתי בערב זה בת ,20 משוחאדם
הכותב לעתון, מן הדין שיהיה לו הררת
מסיבת לידת־תינוק מצה״ל, יושבת
אומץ לקבל על עצמו את האחריות לדבריו.
מפנהאת גבילירועצובה
ומדוכאה, הייתי
אם יש לו סיבה מיוחדת למניעת פירסום
כוחלא היהמונע
שלים וללימודים ושום
זהותו, מן הדין שיהיה לו האמון בעורכי בעדי מלהצטרף אל הביטניקים ברמת־גן.
העתון שימלאו את בקשתו — אחרי שידעו
״הדבר נוגע לעתיד כולנו. כל אחד רשאי
הם עצמם מיהו.
לעשות בביתו ככל העולה על רוחו. אבל
אולם לפעמים איננו יכולים, בכל זאת,
במקום כזה? בצורה כזאת?״
להתאפק מלפרסם מכתב הכתוב בעילום־שם.
מוסיפה הכותבת, בכתב־ידד. המסודר ואחד
כזה הוא המכתב הבא, שקיבלתי השהנקי
:״מסיבות מובנות, לכן, איני מצרפת
בוע כתגובה על הכתבה שתיארה את מר־ את שמי וכתובתי. אבכר להישאר אלמונית.
תף־הביטניקים ברמת־גן:
הדברים שנכתבו כאן יותר מדי אישיים.״
״הערב, מוצאי־שבת, חזרתי לביתי ומצאקצת
חבל. דומני כי קוראה אלמונית זו
תי את העולם חזה על השולחן. עלעלתי בו היתד. יכולה לשלוח יצירה מצויינת לתחרות
ומצאתי כותרת שמשכה את תשומת־לבי :״אלה חיי״ .ואפילו קוראה זו צריכה לסמוך
״הביטניקים״ .מתוך ענין אישי בהם המשכ עלינו שאף אם תחתום על מכתבה, לא נפרתי
לקרוא, והתוצאה היא הזדעזעות עמוקה.
סם את שמה. ביתור כשהיא מצרפת למכרק
שלא יתפשטו כאן בארץ! זאת היא מגיתבה
במד, שאלות שהיא מבקשת תשובה
פה, ומגיפד. מסוכנת, וכל מי שיכול, צריך אישית עליהן.
להילחם בד. עד חרמה.

״זאת היא פריקת־עול חברתית במלוא מוכל
שבוע מגיעים כמה מאות גליונות של
העולם הזה למינויים בחמש יבשות — ישבן
המילה. מוסרית? איני יודעת. מי יאמר
לנו מהו מוסר? כל אחד קובע לעצמו את ראלים השוהים זמנית בחו״ל, וגם כמד.
המוסר שלו. אבל כאן יש ממש סכנת ירי זרים יודעי־עברית. מאות (ואולי אלפי) גל-
יונות נוספים מגיעים לחו״ל באמצעות קור דה
לחברה.
״אני עצמי אינני תמימה כל כך, ואף אים מקומיים, השולחים בעצמם את הגל ימות
לקרוביהם ולידידיהם.
מוסריותי — במובנים הרגילים — מפוקפקת.
גילי כעת 24 שנה. לפני חמש שנים הכרתי
לכל אחד מן הקוראים האלה, יש לי ה פעם
נקשה. הייתי רוצה שתביע את דעתך
במסיבות הרגילות גבר. אני הייתי אז חיילת,
בחורה נחמדה, עליזה ובת־סובים (ללא בשתי שאלות:
(א) מה הדבר העיקרי בו עולה ישראל
מרכאות) .הגבר הזד. סינוור אותי. בחיצוניותו
אולי, כי אחרת איני מבינה כיצד זה על הארץ שאתה נמצא בה?
(ב) מה הדבר העיקרי בו עולה האת
היה אפשרי. בקיצור, לאחר שהוא הריח
שאני לוקחת את הענינים ברצינות, הוא שאתה נמצא בד. על ישראל?
אנא, ענד. על שתי השאלות ושלח את
נעלם מן האופק. עד היום איני יודעת היכן
הוא. לי הוא השאיר מזכרת — בן נפלא, התשובות למערכת העולם הזה, ת.ד, 136 .
תל־אביב, בתוספת שמך, כתובתך, ואם אפשנולד
כששה חודשים אחרי שהוא נעלם.
״איני יודעת כיצד זה ייתכן, אבל אני את שר, גם תמונתך. היה רצוי שתציין כמת
הטיפוס הזה, את אבי בני שאינו יודע על זמן אתה נמצא בחיץ לאת, ומה מעשיך
קיום בנו, עדיין אוהבת, אם זוהי ההגדרה שם. קוראי העולם הזה בארץ ישמחו לד,כירך.
המתאימה. בהשפעת המשפחה הטובה נסעתי
לירושלים ולמדתי שם שלוש שנים מד־עי־הטבע.
כעת אני מה שנקראת ״מסודרת
בחיים״ .מקצוע מכובד, בן אהוב שגדל בבית
הורי ולא רבים יודעים על קשריו אלי.
אני נחשבת לבחורה רצינית. כשלעצמי —
העולם הזה 1171

מכתבים
י״ד לריקודים
קראתי את הכתבות על הגברברים (העולם
הזה 1102 והלאה) ,ובתור אחד מאלה הטס־תיינים
והמתרחקים מהם, זועזעתי ער עמקי
נפשי בקראי את מצבם המוסרי והתרבותי
של רבים מבני נילי.
הנני נער בז 14 הנמצא (בזטז הפנוי מלימודים)
בחברה של ילרים ״טובים״ .והנה
ביום שבת אדננו פנישת־כיתה עם תבנית
עליזה. הלכנו לאחד הבתים. ופתאום, לאחר
רבע שעה, אפשר היה לראות את כולם
רוקדים (ברור שלא ריקודי־עם) .היתה זו
הפעם הראשונה, הכיר היה עצום, לתכנית
לא נתנו זמן. ובקיצור: התלהבות מאיז כמוה.
כשהלכנו,
החלו החברה לדבר על ״כל
שבוע״ .כל אחד רצה להזמין, התעוררו בעיות
של תקליטים. כל אחד קיבל קומפלימנטים
על הריקוד, ואפשר היה לחשוב שזו
חברה סלונית ממדרנה ראשונה (פרט לזאת
שלא ניתנה רריסח־רנל. לרוק־נ׳־רול).
אולם כשבאתי הביתה בהתלהבות, ריככוני
ההורים מיד והסבירו שזה לא עסק בשבילי
לבזבז ערב שלם רק על ריקודים, ולבז לא
תינתז לי הרשות להבא אם לא תהיה נם
תוכנית שתתפוס את דוב הזמן. מובז שלאחר
ש״התקררתי״ קצת, הבנתי את נכונות
הדברים, שאנב, שמעתי למחרת טמטפר ילדים
נוספים, ואחר־כר נם מהמורה.
הסוף היה שהחלטנו שהשבוע חסל סדר
ריקודים במשד ערב שלם. מכינים תוכנית
ומבצעים אותה.
בן , 14 בת־ים

חוצפה תהומית

קראתי כי ח״ב יתבל עתה נטו — 547.ל״י
(במקום 449.סנן שר יקבל — 624.ל״י
במקום — ,486.סנן יו״ר הכנסת יקבל —624.
ל״ י במקום — 526.ל״ י ויו״ר הכנסת יקבל
— 736.ל״י במקום —( 703.אשר במקרהו,
ללא כל ספק, ישמחו את לבב נזבר דגג

עובד מדינת בדרנה 10 מקבל משכורת
ברוטו 233.20ל״י, ואחרי הניכויים השונים
בטם־הכנסה, ביטוח לאומי. קו׳׳ח וועד העובדים,
מקבל נטו 200.15ל״י. הדרר לעליה
חסומה על-ידי התקז הקדוש, ועליו להסתפק
בכד או להמתיז למכרזים.
לעניות דעתי זוהי חוצפה תהומית אם
ח״כים ושרים מקבלים משכורות אנדתיות
כאלה, וזה במדינה שכלכלתה כלכלת רמייה,
וכולה תלויה בקצבות ובמענקים.
מדובר בארץ רמות ונשגבות על הנברת
הילודה. כיצד חושב לעצמו ראש הממשלה,
הרונל במשפחה מרובת ילדים, המשתכר כ־רנע
— 703.ל״י נטו ויקבל — 736.ל״י לפי
הכתוב בעתונות, כיצד יוכל צעיר להעיז לחלום
על נשואי! והקמת משפחה בישראל
כאשר משכורתו כה קטנה ועלובה ואילו היוקר
מאמיר והולד? הרי לולא העובדה שרבים
עדייז נרים עם הוריהם, אפילו עם
— 200.ל״י לחודש, היו שוקעים בחובות
חודשיים מצטברים? היש פלא שכל־כך הרבה
צעירים מחפשים להם דרד לרדת מן הארץ?
אבישי
מנחמי, קרית־מוצקין

זה יהיה קרב אחרון

אני רוצה להביע בצורה זו את שאמי
נפשי מעמדת מפ״ם בכנסת, שהתבטאה בהימנעות
מהצבעה ננד המימשל הצבאי (העולם
הזה .) 1170 במיוחד הדהימה אותי
הסברת מפ״ם, שהיא נמנעה מלהצביע ננד
הטימשל מפני ״שלא היה רוב לביטול ה•
סיטשל הצבאי״.
באותו נימוק יכלו להשתמש בנרמגיה כל
אותם חברי הפרלמנט שלא הצביעו נגד
מסירת שלטון דיקטטורי לארולף היטלר, ושעמדו
מן הצד כאשר יצא היטלר לדרכו
הפושעת.
מובן שיש הבדל גדול בין הנאצים ובין
המימשל הצבאי, אבל תמהני אם יש הבדל
נרול בין מפ״ם ובין השמאל הגרמני של
אז. זה האינטרנציונל של הפחדנים.
דויד יערי, קרית־חיים
״עולם ישן עד היסוד נחרימה /מגב כפוף
נפרוק העול! /בכנסת את היד נרימה /
אם רק יובסח לזה רוב גדול!״

.״טופט״ בתופת

ובכן, מסתבר כי בשעה ששפכנו דמעות
גורלם המר של מלחי
״איננה טוסט״,
הם עשו חיים עם
בחורות מצריות ב׳
פורט־סעיד ( העולם
הזה .)1170 בל הנערות
במצרים מתפללות
בודאי לאללה
שממשלת ישראל
תשלח עוד כמה
אוניות לתעלה. האם
אנחנו צריכים
לדאוג לריבוי הטבעי
של העם המצרי,
על השבוננו?
שמעון גרא,
באר־שבע
אשתי של המלח
הנסן ואשתו
פטר הנסן עומדת
להתגרש מבעלה מפני שהצטלם כשהוא מתנשק
עם סטיה המצריה. מסתבר, איפוא, שבכל
זאת היתה תוצאה כלשהי ממאבק-
האיתנים שלנו על זכות־הטעבר.
חיה לוין, חדרה
...הנסז יצא להנן על שביתת־הנשק, ופגע
בשביתת־הנשיקות!
אבי קרבי, חיפה
ב-ספטר יחזור אל הבית
מן הק״ט אי-שם בפורט־סעיד,
אשתו תחקור:
״הלחמח, ניבור,
על חרות האהבה או השיט?״
שמואל שפירא, רמת־גן
העולם הזה 1171

ברווזים מקדמת דנא

במאמר על אריה שפאק (העולם הזה )1166
כתוב: קומפוזיטור, אולקוס, פנסיה, ראש•
העיר. צריד להיות: מלחין, כיב, רנטה,
ראש״העיריה.
אנב, בקשר עם פרוטקציה: כאשר אישר
האו״ם את חלוקת ארץ־ישראל, התהלכה הצעה
לשינוי שמות: א״י המערבית ״פרומק-
ציסטאז״ ,והמזרחית ״בקשישיסטאן״.
צבי בר־שירה, גבעתיים
...מ ר שפאק יכול להיות בעל עבר ללא
דופי, יכול להיות נואל ומושיע לאלפי נפשות,
ודלתותיו יכולות להיות פתוחות לכל,
אבל לעסוק במה שמייחסים לו, זה לא
יאה. המלחמה ננר השחיתות אינה צריכה
להיות מכוונת למפלגה או לאיש טסויים
׳טרוחשים לו סימפאטיה או לא, אלא ננד
כל העוסקים בזה, ללא הבדל.
. ..הפעם הזכרתם לי את הברווזים שהצילו
את העיר טרויה מכליה.
עובד אברהם, תד־אביב
ואנו דווקא חששנו כי דמינו לברווזיס ש הצילו
את רומא.

נח״ל־איזי
האם לא מצאתם כבר את טי להשמיץ?
במאמרכם על מועדון הביטניקים (העולם הזה
,)1169 הפכתם את המועדון למיפנש
״זמרות מתחילות, נערות־בילוי מופרעות וחיילי
נח״ל משוחררים״ .האם אינכם חושבים
שהנזטתם? מי יושב בעיז־נרי? בנחל•
עוז ובנוטרה? נח״ל משוחררים יושבים שם!
קורא, איישם
לנחל זה יש כסה וכמה יובלים.

רואים פה את בימבוז
תודה רבה על זה שכתבתם עלי ועל בימנו
שאבד לי (העולם הזה ,)1170 אבל זה
עוד לא עזר.
הכלב שמו בימבו, והוא נראה ככה: שחור,

הופיע הספר
ייצא החוצה ושלא יעיז להיכנס יותר לבית־האריזה
עד לבירור. הערבי יצא החוצה וישב
מאחורי הנדר. כרוצח מאחורי הסורג.
כל מי שהסתכל עליו מבלי לדעת מה קרה,
בז לו על היותו ערבי, ואני הרגשתי לא
פחות ממנו.
יעקוב מיכאלי, בנימינה

תגו לי לחיות!

אין עשן כלי ערכים

במדורכם החדש ״משאל בזק״ ,לא עלה
כנראה על דעתכם שישנו ציבור ערבי ואנשים
ערביים שכדאי לכלול אותם. למשל, במשאל
על העישון
(העולם הזה ,)1167
היו 15 נשאלים, ולא
היה ביניהם אף
לא ערבי אחד. ברצוני
להניד לכם שנם
אצלנו מעשנים,
ולנו יש אנשי ציבור,
וכוונתי לא לאלה
שבנדו בלאו-
מיותם ושירתו את
המימשל הצבאי אשר
נתן להם מעמד
כה רם.
בקשתי היא שתס־תנלו
למציאות המדינית
והאזורית ולא
תסתכלו עלינו
דראושה
רק כעל חומר במאבק
הבחירות. אם ברצונכם להתעלם מן המיעוט
הערבי או מהלאומיות הערבית, רעו
לכם שלא תוכלו לעקור אותה מליבותינו.
עיזאת דראושה, כפר אקסאל

רוב שנים לרב

תמהתי לקרוא ב״העולם הזה 1167 על
הרב נורוק שיחי׳ שהשיב למברכים אותו
לרגל יובלו ה־ .57 שמא תסבירו לי איזה
מין יובל הוא זה? או אולי הניע כב׳ הרב
נורוק לניל ,2850 שהוא יובל ה־? 57
אוריאל ברוך סגלוביץ, תל־אביב
עד 2000ז! הכנתה היונה ליום־ההולדת ה־

כי;ן

אגורות

שלטון התש״ד

אביע את תמהוני שנם אתם — שאינכם
נמנים עם נרורי השלטון — כותבים תש״ד
במקום תש״כ, שאת צדקתו הוכחתי בראיות
חותכות. אחזיק לכם טובה רבה אם תקפידו
מעתה לתקן את המעוות!
יצחק אבינרי, תל-אביב

עולם קטן וממושקף
כימכו שערותיו קצרות ומבריקות, זנבו קצוץ, אוזניו
עומדות והוא קטנצ׳יק.
אני חושב שאולי בכל זאת עוד ימצאו
אותו אם תעזרו לו.
אורי אריאלי, תל־אביב
קוראי העולם הזה, הרוצים לעוור לקורא
אורי בן ה־סז, יחפשדנא את בימבו הפיני
צ׳ר (ראה תמונה).

קריאת־כיוון למיליונרים

לפעמים אתם מזכירים לי את ״חד גדיא״
של קישון. מצד אחד אתם כותבים נגד
נשואי־בזק לעשירים מחוץ־לארץ, המובילים
לירידה (העולם הזה 1161 והלאה) .מצד
שני אתם נלחמים בחירוף־נפש להלביש חיילות
צה״ל מדי-פאר, שיביאו פירסום עולמי
למדים וללובשותיהם, שיביא לנל חדש של
מיליונרים צעירים וזקנים שימצאו כל סיני
תמונות, שיביאו לאהבה ממבט ראשון, ל־נישואי־בזק
ולטיפות סילוניות לאמריקה...
יעקוב, חיפה
...על מנת לעזור לחתיכה או לחתיר, התלבושת
אינה מספיקה. דרושה שמירה על
רעננות הנוף: התעמלות, מקלחות מדי יום
(הכוונה נם לקרות) ,אוויר, מאהלים נקיים.
והתוצאה: יופי ובריאות.
יפה דרור, נתניה

צריפים להרוג

אני נהג משאית. בעונת־החורף אני מוביל
פרי מפרדסי בנימינה לבתי־האריזה המרכזיים
בחדרה. בשבוע שעבר נלקח פועל אחד
שלי לעתודות, ולא מצאתי פועל יהודי לעבודה
זו. לכן לקחתי פועל ערבי מהכפר
הסמור, שרוב תושביו עובדים אצל איכרי
בנימינה.
באותו יום נסעתי עם פרי לבית־האריזה
המרכזי ״פרדס״ בחדרה. הנעתי לשער. חציו
היה פתוח, והשוער עמד באמצע ושוחח עם
נערה. ביקשתי את השוער שיפתח לי, אד
הוא נזף בי ואמר :״חכה, אין לי זמן!״
ביקשתי מן הפועל הערבי, שישב לירי, והוא
ירד לפתוח. כשהשוער הבחין בו שהוא
ערבי, מיד התרתח ונער בו :״ערבי מטונף,
הסתלק מכאן!״ וסיים בצרור קללות עסיסיות
שיהודי מסוגל לקלל ערבי כשהוא בודד
במערכה.
הערבי לא נרתע, ותחל ויכוח סוער ביני״
הם. סיר קפצו כ־ 20 פועלים והחלו בצעקות:
״ערבי! ערבי! צריכים להכות אותו! איד
יש לו החוצפה להתווכח עם יהודי!״ ממש
חרדתי לשלומו!
התקבלה פקודה שלא לפרוק את המכונית.
הוזמנתי למנהל, מרדכי לראי מבנימינה, המכונה
״חי״ ,ומיד התנפלו עלי הפקידים
איר העזתי להביא ערבי, ופקיד בשם גינז־בורנ
צעק בהתרגשות שצייר היה להרגו
וגם את הנהג שהביאו.
המנהל אמר לי שקודם כל הפועל הזה

אחרי שקראתי את הכתבה על בעית
הרכבת המשקפיים, אשר נכתבה בפקחות
ובכשרון הומוריסטי (העולם הזה ,) 1169
ואשר באה בגלל דאגתו העמוקה של
עורר ״העולם הקטן״ לציבור הרחב ולבריאותו
(כפי שצוייז בראשית הכתבה) ,אני
מתפלא על שהושמטו מספר דברים אשר
נמסרו למראיינים, והחשובים יותר מאשר
טאריליז טונרו והשפנים:
(א) על כל אדם לבדוק את עיניו
וראייתו אחת ל 18-חודש.
(בז על הורים לדאוג לבדיקת עיני
ילדיהם, ביחוד בניל ביח־הספר, אתת
לשנה. ראייתם קובעת את בושר קליטתם
בלימודים.
(ג) זהירות׳בבחירת טשקפי־שטש ורכי-
שתם רק אצל אופטיקאי חבר אנודח ה־אופטיקאים,
איטר ייעץ להם נכונה בדבר
הצבע המתאים, וישגיח על איכות הזכוכית
והמסגרת.
(ד) רכישת משקפיים רק אצל אופטיקאי
אשר סמל איגוד האופטיקאים בישראל טת־נופם
בחלונו.
(ה) זכותו של כל חבר קופת־חולים
לקבל הנחה של 4ל 10 אצל כל אחר מחברי
האיגוד.
ראובן גרזובסקי, מזכיר איגוד
האופסיקאים בישראל, תל־אביב

הייל -מיז

...היי תי רוצה מאד לדעת אחת ולתמיד
מה עמדתכם למה שמכונה בשם ״גל צלבי
הקרם״ .בשתופעה זו היתה בעיצומה, נהג•
תם לעשות ממנה חוכה וטלולא, להציגה בתעלול
של נוער משועמם ורמזתם בצורה נסה
למדי על הרווח הכספי שישראל והציונות
מרוויחות ממנת
ואילו בגליו! האחרו! (העולם הזה ,)1169
אני מוצא, שחור על גבי לבז :״הסכנה ה נאצית
החדשה אינה רק עני! של כמה מטורפים,
הנפגשים בבתי-מרזח מתחת לסמלים
מוזרים, ולא רק של אנשי הס.ם. המשוחר
רים, המנסים להטריד את מגורשי השטחים
המזרחיים
יש סכנה נאצית או אין סכנה נאצית?
עוזי רובין, חיפה
יש. אולם אין היא בקבוצות גברברים המצייתת
צלבי־קרס, אלא באפשרות של מיליטריזם
שוביניסטי חדש, שיתבסס על הדרישה
להחזרת השטחים המזרחיים.

1 ~¥י 1 2

בי״ס

ל ד קן די ם
אקסחלנסיבי ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדז־ פיגסלזר 0-5 2אחה־זג

הרזים אונסים

האיש שחתם בתור ״חבר מפלגה״ על
המכתב בעניז נחום רז (העולם הזה ,) 1168
מסיים :״אם להשתמש בביטוי תלמודי: כל
רז אנס לכם!״
מסתבר שקילום זה נעם לכם ביותר עד
כי מיהרתם לתת לו פרסום מבלי לבדוק
תחילה מידת דיוקו הלשוני. יורשה לנו,
איפוא, להעמירכם על השיבוש הכפול:
(א) הביטוי הוא ״בל רז לא אנס לר״,
(ב) המקור אינו תלמודי אלא תנ״כי, דניאל

שלמה לבני, רחובות
הרז אנס את עורך הכיתוב, אך לא את
הקורא לבני.

תא שוד
0121611/

מ סוי ה19

?71? 1*171 71
במרינה העם

אורות אזעקה

הילטר

׳ייקי

הונו ב י מו:
תשבץ 1171
״בוזגווו־וז \זזווווז ט\לי אוי נזוגו־רוז
כ,איפורה ליאור. וזיירוז. הגיד 9 •.ו .
אפיו נויויינו: ירו? .הטזבלה: פוגרוז
וזיכוך. הכתופוז? :רייוז־וזייוז, וזיפה.
הכתופוז הוופוויוז: אה״ל פווזפוז
וזטופאוז וזטפז־האיטויוז הווכוזי. היא
וזווזיפה :״וזה גזור אריג לדנווד כרי
לפהור א ה ווטופאי פטולוזווזו ד אה
אוי או הפ ה השפאיוז !־ כ\ ,או הפה
האר, גוז לפהור וגנו לטופז אוהוז״.
מ אייו .1 :תהו-
:תו של טיטוס.5 .
ולד מוקודוני.10 .
פלה במצדה.12 .
זטה הפרטי של ה
יקרנית אלז.13 .
וילת שלילה.15 .
ולכה, התאבדה נ־
:זרת נחש .18 .קרי׳
טוריסט אננלי.19 .
:בי מלכי יהודה.
.2מאבני החושז.
.2משורר ישראלי.
.2מדינאי יווני,
ז העולם העתיק.
.2מחזאי אירי.
.2מואביה. אם לשפחת
מלבים. מג
שה שמיררה את
יי בעלה. סמל.31 .
הקריות.
טיסרי
.5מקצועו של ישה
פץ .34 .כינוי ראש
ת האיסטעאילים.
.5צנחנית ישרא-
ית .37 .חציו תיש
זציו אדם .39 .ציר
־ודי בבית הנבה־ים
האמריקאי.40 .
לד שכונה ״הגדול״.
ראשון השיכו-
ים .43 .מגלה כח
זיטור .44 .משורר
ראשון
!:ריקאי,
׳פרי המתח.45 .
;קן דת גרמני .40 .שר בישראל .48 .נבור
; ג׳ול וורז .51 .לפעמים מקדים לו הקנה.
.אלוף סורי .54 .מקום אליו הניע אברהם
דודיו והפור) .55 .צייר יהודי .57 .שכונה
רושלים .00 .שיא.
מאונך .1משחרר דרום אמריקאי .2 .חסר
! .3 .שבט אינדיאני .4 .ייפנע .6 .נחשב
יטיח, למרות מוצאו הזר .7 .דבר רע.8 .
וכמה הפוכה ,9 .סרט יפאני, בו מגולל
פור העלילה מארבעה זויות שונות.11 .
ומת שמו של מנהיג וויימנאם .14 .סופר
־י .10 .מר .17 .אינו עסוק .18 .שלושים

וחמש .20 .מבני נח .21 .גביר .23 .מצביע
שנפל ביד אשה .24 .החליק בידו.25 .
מדינה הודית .28 .סופר צרפתי .29 .אבר.
.30 אם ישמעאל .32 .מייסד מקווה ישראל.
.35 מנהיג קומוניסטי ישראלי .36 .אבר.
.38 אבי מצביא ישראלי .39 .ממציא כלי
נשק הנקרא בשמו .40 .חי בתקווה.41 .
בנותיו השקוהו לשכרה .45 .כינוי לחבר
הלייבור .46 .שר החינור .47 .אשת אנא
חאן .49 .אם המשיח .53 .נשיאת ויצ״ו
העולמית .55 .נבורת אלף־לילר,־ולילה.56 .
חוגה דעות אנגלי.

כן או לא? שאלה וו עמדה השבוע לנגד
עיני כל אזרח בישראל. זו הפעם הראשונה
מאז מיבצע־סיני, שאל את עצמו את השאלה
הגורלית: האם עומדת לפרוץ מלחמה בקרוב?
שנים ארוכות של נסיון לימדו את האזרח
לפתח חוש ששי בענינים אלה. אין הוא
מאמין לכותרות העתונים, להכרזות מדינאים
ולהתרוצצות הדיפלומטים. הוא יודע כי לעתים
קרובות אין קשר בין תמרונים אלה
ובין המצב האמיתי. תחת זאת התרגל האזרח
להקשיב לסימנים קטנים מסויימים,
המעמידים אותו על חומרת המצב.
תקופת חרדות. השבוע נדלקו רוב
אורות־האזעקה הפרטיים האלה. גם בלי
מסעי־וזתעמולה הרשמיים ידע האזרח: הפעם
זה רציני. הוא לא הבין את הסיבות והגורמים
(ראה להלן) .אך התוצאה היתד. ברורה לו.
כאשר הסתיים השבוע המתוח ונראה כאילו
חלה הפוגת־מה, הפליט האזרח אנחה
של הקלה. שלא כמו ערב מיבצע־סיני, אין
עתה במדינה שמחה לקראת הכרעת־נשק.
כי הנסיון המר של הסיבוב השני הוכיח כ*
הכרעה מסוג זה עתידה להיות כוזבת.
רגש־ההקלה לא היד. מוחלט. כי לפי כל
הסימנים׳ היתד. ההפוגה זמנית בלבד. כמו
בעשרים החדשים שעברו מפשיטת צה״ל
ועד למיבצע־קדש, בן תהיה גם התקופה הנוכחית,
מפשיטת צה״ל לחירבת־תוואפיק והלאה,
תקופה של מתיחות וחרדות.
כמו תמיד, היה האזרח הישראלי מוכן
לכך, כפי שהוא מוכן לכל תופעת־טבע
אחרת.

צצת לא נשאה פרי. הדג לא בלע את הפתיון.
התקפה בפאריס. ההגבה על חירבת
תואפיק היתד, אחרת. היא באד, מקאהיר.
עבד אל־נאצר התיחס לענין ברצינות.
הוא קיבל דו״ח על הפעולה, שקל אותו
לאור הכרזת בן־גוריון על ההכרעה הצבאית
הקרובה ולאור נאומו בכנסת, בו איים
לגרש בכוח את הצבא הסורי מן האמור
המפורז. כתוצאה מכך נעו חטיבות־ד,שריון
המצריות מקאהיר לנבול סיני. כך חוסל,
דרך אגב, אחד ההישגים האחרונים של
מיבצע סיני: הצבא המצרי שוב תפס את
מלוא המערך לאורך הגבול המדברי.
עתה גברה המתיחות בצד הישראלי. איש
לא יכול היה לדעת בבירור מה מריץ את
עבד אל־נאצר. תזוזת הצבא המצרי יכלה
להעיד גם על כוזנד. תוקפנית. הגבול הדרומי
של ישראל הוא מטבעו גבול רגיש
מבחינה אססראטגית. צד,״ל אחז באמצעי־זהי־רות.
הוא חיכה לרגע בו תגיע ההיערכות
המצרית לשיאה, כדי להווכח מה סזנתה.
רק אז, כאשר עמדו שני הצדדים דרוכים
זה מול זה, נסתבר כי היתד, זאת אזעקת־

הסיבוב ה שלי שי
שוליות הקוסם
במשך כמר, ימים מתוחים, דמו השבוע
מדינאי המרחב לשוליית־הקוסם, שציווה על
המטאטא להביא מים אך שכח את הנוסחה
להפסקת התעלול. המטאטא איים להציף
את המרחב ולהטביעו — לא בדליים של
מים, אלא בנהרית של דם.
משני עברי הגבול הכפול בין ישראל ו־רע״ם
היתה דריכות חמורה. תחנות השידור
והעתונות של כל צד טענו כי רק הוא
אוחז באמצעי־זהירות, בעוד הצד השני מרכז
צבאות גדולים. היה ברור כי הפעם מדובר
במערכים צבאיים רציניים ביותר.
במשך כמה שעות של חרדה, אף חיכה
כל צד להתקפתו המיידית של יריבו.
איש לא רצה. איך נוצר מצב זה?
לפי כל הסימנים, לא רצו בו השבוע לא
ממשלת ישראל ולא מנהיגי רע״ם. אלה גם
אלה, נגררו על־ידי תהליך שהם איבדו את
השליטה עליו.
המתיחות הנוכחית החלה כאשר הכריז
ראש ממשלת ישראל בועידת ההסתדרות, כי
״הכרעה צבאית צפויה למדינה בעשור
השני״ .הכרזה זו, שהובנה בעולם ובמרחב
כקביעת מדיניות ישראלית יזומה, שמד, קץ
לאוירת השלוד,־היחסית של שלוש השנים
האחרונות.
לאחר מכן באה ההחרפה המהירה של
המצב באיזור המפורז ליד הכנרת, שהגיעה
לשיאה בפשיטה הגדולה הראשונה של צה״ל
מאז מיבצע-סיני. מה גרם לכך?
אויבי המדינה טענו, כרגיל, כי המתיחות
פוברקה באופן מלאכותי למען המגבית
היהודית המאוחדת. משקיפים ניטראליים
יותר, סברו כי ישראל פתחה חזית שניה
נגד רע״ם, אחרי שנואשה מהצלחה בחזית
הראשונה — תעלת־סואץ. אולם קרוב ל־וודאי
כי הקו התקיף החדש של ישראל נבע
משיקול עמוק עוד יותר.
דאג לא בלע. בחדשים האחרונים הסתמנה
נטיה גוברת והולכת בעולם לשכוח
את ישראל. בעוד שהמשקל הסגולי של
מצריים גובר והולך, וגמאל עבד אל־נאצר
שוב רכב על גל התחרות בין שני הגושים׳
נתקלה ישראל בזילזול ובאדישות.
הדיונים באו״ם, חידוש ועדת־הפיום והעמדה
העוינת הכללית בשאלת הפליטים, היו
רק סימפטומים של מצב זה.
אולם הדבר שהרגיז את דויד בן־גוריון
יותר מכל דבר אחר היה פרט שהאזרח הישראלי
כמעט ולא שם לב אליו: הימנעותו
הבולטת של מזכיר האו״ם, דאג האמרשילד,
לבקר בישראל. דאג סייר בארצות רבות,
הטריח את עצמו לקאהיר, אך לא נענה
להזמנה לבוא לארץ. נציגי ישראל באו״ם
נאלצו להתחנן בצורה כמעט משפילה אפילו
כדי לקבל פרטים על שיחות המזכיר.
יתכן כי הקו התקיף, שהוביל לחירבת־תואפיק,
נועד בראש וראשונה להביא את
האמרשילד לישראל. אולם ההזמנה הפסו-

איש השנה כהן () 1953
בעיטה כלפי מעלה
שוזא. אף אחד משניהם לא התכוזן הפעם
להתקיף, אלא רק פחד מפני השני.
בינתיים ירד גייס ישראלי מוגבר על פאריס.
משה דיין, שמעון פרס וכס ה שליחים.
מדרג ב׳ ,פנו לכל ידידיהם בבירת צרפת.
אולם התוצאה היתד, מאכזבת: ידידי ישראל
בשמאל ובימין רחוקים עתר, מן הגנרל דה־גול,
הקובע לבדו את המדיניות והחותר
בצעדים בטוחים לקראת הסכם עם הערבים:
באלנ׳יריה והסדר עם מנהיגי המרחב.
דוקטור כבוד. בכל זאת הביאה המתיחות
הישג חשוב אחד לדויד בן־גוריון.
ממשלת ארצות־הברית הסכימה שיבקר באורח
רשמי באמריקה, באמתלה של קבלת
תואר של דוקטור־כבוד למשפטים באוניברסיטת
בראנדייס היהודית.
וושינגטון לא הסכימה לביקור רשמי, ש יכול
היה להתפרש כצעד אנטי־ערבי. אולם,
תחת לחץ המתיחות, ותמורת הבטחות־ארגעה
ישראליות, הסכימה לביקור בלתי־רשמי, בו
יוכל בן־גוריון להיפגש עם מנהיגי ארצות-
הברית, כולל, כנראה, הנשיא דוייט אייזג־הואר.
היד, זה הישג חשוב יותר מביקורו
של האמרשילד בישראל. בן־גוריון באמריקה:
יפגין את קיום ישראל.
כך נסתיים השבוע בכל זאת בהאפי־אנד
— זמני. כי תוצאות המתיחות לא תימחקנה.
העובדות שנוצרו, עם היערכות הצבא המצרי
על הגבול וקביעת הקו התקיף בשני הצדדים,
לא תתבטלנה. נבואתו של שר ר,בטחון
דויד בן־גוריון על ההכרעה הצבאית הצפויה.
נראית כבטוחה — כי הנביא עצמו יוכל
להשפיע במידה רבה על התגשמות הנבואה.,

מ שפט
גי ק עי

ה״יד

אין אדם בישראל הדומה יותר לגיבור הסיפור
על הד״ר ג׳קיל ומיסטר הייד כמותיים
כהן׳ היועץ המשפטי לממשלת ישראל.,
שזכה השבוע ל״בעיטה כלפי מעלה״ ,הומלץ
לרשת את מקומו של השופט חשין המנוח
כחבר מס׳ 9של כית־המשפט העליון
כהן־היי׳ד היה המחבר הטכני של שורה.
ארוכה של חוקים כמעט־פאשיסטיים, המאפשרים
כיום להאשים כמעט כל אדם כפוגע
בבטחון המדינה. הוא היה האיש שאיים
בגלוי לחסל את חופש־העתונאות, לאפשר-
(המשך בעמוד <6
העולם הזה 4 171

ההשת 1דר 1ת

ך שראל היא מדינה מסודרת. יש בה
אינדכס לכל דבר. החל באינדכס יוקר
המחיה וכלה באינדכסים השונים והמשונים
לייצור.
אולם האינדכס החשוב ביותר חסר. זהו
אינדכס שאינו ידוע עדיין בעולם המדע.
האינדכס האחד והיחיד המעניין באמת:

אינדבם יוקר המימשל.
ויש סיבה לכך שאיננו. כי אינדכס זה
מסמר את השערות• בארץ שהכל עולה בה
בהתמדה — המחירים, המסים, שער המטבע
הזר והבטחות הכלכלנים — אין דבר העולה
באותר, מהירות מסחררת כמו מחיר הממשלה.

זוהי
ממשלה יקרה. הממשלה היקרה
ביותר בעולם.

ךשנת 1 9 5 1 /5 2הגיעו המסים ל־90
למיליוןל״י, ואילו ההכנסה הלאומית
כולה הגיעה ל־ 580 מיליון.

אולם אפילו סכום מזעזע זה אינו משקף
את מלוא יוקר המימשל. יש להניח כי
בשנה הבאה, כמו בכל שנה, יביא לוי
אשכול, שלושה חדשים לפני הסיום, תקציב
נוסף בסך 100 מיליון ל״י לפחות. התקציב
גם אינו כולל את הכנסות מפעלי־הפיתוח
( 140 מיליון לירות) ,את הכנסות הביטוח
הלאומי ( 70 מיליון) ,הארנונה לנזקי מלחמה
( 18 מיליון) ,החברות הממשלתיות,
ועוד.
אם ישבו המדענים ויחשבו ברצינות את
מדד יוקר המימשל, יגיעו לכלל מסקנה
כי התקציב האמיתי של ממשלת ישראל
בשנה הקרובה מתקרב ל־ 2000 מיליון לירות
— סכום שיהיה ״׳ל 65 בקירוב מן ההכנסה
הלאומית.

* 1אומו המפורסם ביותר של ציצרו
^ הזקן, נפתח במלים :״כמה זמן עוד,
קאטילינה, תוסיף לנצל לרעה את סבלנותנו?״

ברגע
שיש צורך באמצעי־בטחון יקרים.
נודף מכך ריח של בגידה, של תקיעת־סכין
בגב.
אולם במדינה זו ובמשטר זה, תמיד יהיה
צורך באמצעי־בטחון יקרים. ותמיד תהיה
קיימת מתיחות צבאית. והשאלה היא: מה
מוכנה הממשלה עצמה להקריב כדי לממן
את יוקר ד,בטחון?

האם הממשלה צעדה את הצעד
הקטן כיותר בדיד החסכון בדי
להעכיר אמצעים לבטחון? האם
פוטר פקיד מיותר אחד? האם
חוסל משרד מיותר אחד?
לא. עד כדי כך לא היתר הבעיה הבט-
חונית רצינית. היא היתד, די רצינית רק
כדי להצדיק את המסים החדשים.

ך* וא הדין לגבי
ן | ריוטית השניה:
חשובה מאד, כי רק

הסיבה היפה והפט־הפיתוח.
זוהי סיבה
הודות לה יכלה קו
בימי
מתיחות, כימי עליה וחוסר-
עליה, כימי פיתוח וחוסר־פיתוח.

הן עולות כאשר שר חדש בא למשרד
ממשלתי או ראש חדש לעיריה. הוא מביא
עמו פקידים חדשים, מאנשי שלומו —
ואינו יכול לפטר את הפקידים הישנים,
אנשי־שלומיו של קודמו. כמו בתל ארכיאולוגי,
רובצת שכבה אחת על גבי השניה.
וכל שכבה מוסיפה לבלוע את פרי עמלו
של האזרח.
הפקידים מתרבים. התפקידים מתרבים.
לכל שר חדש יש רעיונות חדשים, העולים
כסף חדש, בעוד הרעיונות היפים של כל
קודמיו מוסיפים להתקיים אי־שם בפינה
ולבלוע כסף. כמו מפלצת אגדתית הבולעת
בתולות בקצב גובר והולך — כן התרחב
ושמן דרקון זה.

ם לחזור לשאלתו של ציצרו: במה
זמן עוד? היכן הגבול להשתוללות זו?

אם מדד יוקר המימשל יוסיף

המסים הגיעו ל 16 מן ההכנסה
הלאומית.
בשנת 1954/55 הגיעו המסים ל־ 282 מיליון
ל״י, וההכנסה הלאומית ל־ 1476 מיליון.

המסים הגיעו ל 19 מן ההכנסה
הלאומית.
בשנת 1957/58 הגיעו המסים ל־ 594 מיליון
ל״י, וההכנסה הלאומית ל־ 2409 מיליון.

המסים הגיעו ל 24 מן ההכנסה
הלאומית.
בשנת , 1959/60 זו שאנו מתקרבים לסיומה,
מגיעים המסים ל־ 808 מיליון ל״י,
וההכנסה הלאומית ל־ 3000 מיליון.

המסים הגיעו ל 27 מן ההכנסה
הלאומית.
בשנה הבאה יעלה חלקם של המסים בהכנסה
הלאומית בכמה אחוזים נוספים.
זהו מדד יוקר המימשל. הוא עולה בהתמדה.
כתולעת־עץ המכרסמת בתוכנו, היא
בולעת חלק גדל והולך של מאמצינו.
כבר עתה עולה מדד זה פי שניים וחצי
על יוקר המימשל ביוון (0׳ל ;)11 פי שניים
על יוקר המימשל בפינלנד המתקדמת 14
פי אחד וחצי על יוקר המימשל בבריטניה,
מדינת הסעד המסועפת 19 הוא עולה
אפילו על מדד יוקר המימשל בארצות־הב־רית
22 המוציאה סכומים כה כבירים
על פיתוח טילים ופצצות־מימן, והתומכת
בחצי העולם במענקים אדירים.

ך!* שואות אלה אינן משקפות את כל
( | המציאות. מדינת־ישראל מקבלת סכומים
אדירים מן החוץ. על כן אין המסים שלנו
מכסים את כל יוקר המימשל. המדד צריך
לכאורה לכלול גם את המסים אשר משלמים
יהודי ארצות־הברית לממשלת ישראל,
את המענקים והשילומים, במידה שהם מובאים
קרבן על מזבח המולך התאזזתן של
המימשל.
בשנת 1950/51 הגיע התקציב הממשלתי
ל־ 82 מיליון לירות — סכום שהיה שווה
בשנת
ל 22 מן ההכנסה הלאומית.
1954/55 הגיע התקציב ל־ 661 מיליון ל״י,
סכום שהיה שתה באותה שנר, ל 45 מן
ההכנסה הלאומית. בשנה השוטפת מגיע
התקציב ל־ 1471 מיליון ל״י, סכום השתה
ל 49 מן ההכנסה הלאומית.

כשנה הבאה יגיע התקציב הרשמי
ל 1574-מיליון ל״י, בעוד
שההכנסה הלאומית תגיע לפי האומדן
ל־ 3200 מיליון. במלים אח רות:
התקציב הממשלתי שווה
כמעט למחצית ההכנסה הלאד
מית.

דומני כי הגיעה שעתו של משלם־המסים
הישראלי להפנות שאלה זו אל הממשלה.

שהרי אם היתה אי-פעם דוגמה
חותכת של ניצול-לרעה של סבלנות
הזולת, הרי זו מערבת התקציבים
והמסים של ממשלת ישראל.
השבוע
הגיעה ההשתוללות — ואין הגדרה
נכונה אחרת לתופעה זו — לשיא חדש
של ציניות ברוטאלית. שורה שלמה של
מסי־עקיפין חדשים הוטלה על האזרחים,
כדי לסחוט מהם עוד כמה מיליונים פה
וכמה מיליונים שם.
העלאת מס־הנסיעות — מס מרגיז במיוחד,
מפני שיש בו כודנה פוליטית לכלוא
את האזרח בעל־כרחו — מעלה את מחיר
הדולאר של כרטיס־הנסיעה ל־ 2.79ל״י,
יותר מן המחיר בשוק השחור ביותר. בסך־
הכל עולים מסי־העקיפין ב 5נוספים.

ועוד היד נטויה.

^ מובן, ישנן סיבות יפות ופטריוטיות
^ להשתוללות זו. אולם מאז בריאת העולם
לא חסרו מעולם סיבות יפות ופט־ריוטיות
כאשר היד, צורך להעלות את יוקר־המימשל.
רצה
המקרה העיוור (האמנם הוא עיוור?)
כי העלאה זו באה הפעם בדיוק ברגע של
מתיחות צבאית. לא יפה להטיף נגד המסים

אליציה שמאלית־כביכול ופועלית־כביכול להנחית
מהלומת־מסים כזאת על ראש השכבות
העניות — שהן, בסופו של דבר, יצטרכו
לפרוע את החשבון.
אם הדבר נעשה למען הפיתוח, למען בנין
הארץ — מובן שגם 50 מיליון לירות נוספות
הן קרבן קטן. מי יעז להתנגד?

ושוב נשאלת השאלה: אם פיתוח
זה קדוש כל-כך, כמה פקידים
ממשלתיים ויתרו השנה על
נסיעה לחו״ל (כחברת האשה והילדים)
למענו? במה עלונים ממשלתיים
אידיוטיים, המיועדים לפאר
את מנהליהם, הפסיקו למענו
את הופעתם היקרה? ואין צורף
להוסיח: כמה מועדונים מפלגתיים
בוטלו למענו?
אלה שאלות שאין להן תשובה. ובמצב
זה, כל המדבר על בטחון ועל פיתוח במקשה זה — הריהו סומך יותר מדי על
טימטומנו.

ך* י זה הדבר הראשון שיש לתפסו
^ כשמחשבים את מדד יוקר המימשל:
אין למדד זה כל קשר עם כל צורך ממשי
שהוא. אפילו פרקינסון הנודע, מחבר חוק
פרקינסון, יכול היה לקבל שיעור בישראל.

הוצאות המימשל עולות אצלנו
באופן אוטומטי -בימי שלום ד

לעלות באותו קצב, הרי יבוא יום
והמסים יעלו על ההכנסה הלאד
מית. בל אהד מאתנו יעכיר את
בל משכורתו ישר למובסים ולמו־ספים,
ושלום על ישראל.
האופטימיסט יכול לומר: הרבה זמן לפני
כן תצטרך ההשתוללות להיפסק, כי פחד הבוחר
יפול על הממשלה הדמוקראטית. אולם
זוהי תקוזת־שוא: תוצאות הבחירות האחרונות
שיכנעו את עסקני כל המפלגות כי
אין מה לחשוש מפני הבוחר. יחשוב מה
שיחשוב במשך ארבע שנים — ביום המכריע
הוא יתן את קולו לשלטון, בלי להסתכל
על חג־המחיר.
אם כן, מה — או מי — יעצור את עקו מת
יוקר־המימשל מלעלות?
לפי סעיף 59 של החוק הפלילי, אסור
לי להטיף כאן למרד של משלמי־המסים.
לכן לא אעשה זאת. אסתפק בהירהור בקול

עד מתי יוסיף האזרח הישראלי
להקציב חלק גובר והולך של משכורתו
הדלה בדי לממן מנגנון מנופח,
המתיחם אליו בבוזתהומי?
עד מתי עוד יסתכל בשלוות־נפש אדישה
בקומדיה השנתית של הויכוח על התקציב
בכנסת, שחבריה מעלים לעצמם את המשכורת
על חשבוננו?

אם לשנות את פסוקו של צי־צרו:
במה זמן עוד יניח האזרח
לנצל לרעה את סבלנותו?

תצפית

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

, 0״מפא״י רבתי״ עשויה לקום עוד לפני הבחירות לכנסת

החמישית. התפתחויות חדשות בקרב השמאל נתנו דחיפה הדשה לתוכנית
בן־גוריון ל״איחוד תנועת הפועלים*.

כשלב ראשון, תקום בקרוב מסגרת משותפת למפא״י,
אהדות ־ העבודהומפ ״ ם. מסגרת זו, שתהווה מעי! פדרציה לשיתוף־פעולה
קבוע, נועדה מראש לסלול את הדרך למיזוג מלא.

המכשול העיקרי לרעיון זה סולק כאשר החליטו ראשי
אחדות העבודה שלא יעמדו עוד על הדרישה שגם מפ״ם
חייבת להיכנס לאיחוד, וכי יחייבו גם איחוד שיכלול רק את מפא״י
ואת אחדות־העבודה. הדוחף העיקרי בכיוון זה הוא ח״כ יגאל אלון, שדרכו
הפוליטית חסומה באחדות־העבודה הקטנה, והמקווה כי הופעתו במפא״י־דבתי —
כמתחרה של משה דיין או כשותף שלו — תפתח בפניו אפשרויות חדשות.
שר אחדות־העבודה יצחק בן־אהרון ניטראלי, מכיון שהוא משקיע את כל מרצו
בניהול משרדו.

0צפה להיענות גוברת והולכת של צרפת לחרס הערבי.

אחרי פרשות רינו ואייר־פראנס צפויות פרשות נוספות, כחלק מנסיו,נה של
צרפת להתפייס עם הערבים.

0הצעת־־הפשרה המצרית, לפתרון הסיבסץ־ הבינערכי

סביב מעמדה של פלסטין, שהמלך חוסיין יתבקש לקבלה: מדינות ערב
יסכימו לתוכנית־פעולה משותפת, מבלי לקבוע סופית את מעמדה של פלסטין.
את המעמד — כמדינה עצמאית, או חלוקתה בין רע״ם לירדן — יקבעו רק
אחרי ישוב הסיכסוך עם ישראל.
0היכון לעוד הוצאה קבועה. אם הינן שכיר, תשלם בעתיד הקרוב
־ 0.67 יותר לביטוח הלאומי. אס מעביד
הינך, יהיה חלקך בהעלאה ס/״.0.9

(המשך מעמוד )4
פעולה עתונאית רק לנושאי רשיונות ממשלתיים.
הוא היה מעורב בצורה שלילית
בכל הפרשות הממאירות של המשטר, החל במשפט
קסטנר וכלה בבזיונות הממשל הצבאי.
הוא לא היה רק כלי־שרת טכני, כלי חיוני
במשטר הנאלץ להלביש גם צעדים אנטי-
דמוקראטיים ביותר באיצטלה של חוקיות
פורמלית. הוא גם היה יוזם והוגה־דעות. לא
פעם השמיע בפומבי את דעתו כי לאזרח
במדינה אין שום זכויות, מלבד אותן המובטחות
לו במפורש בחוק — דעה הנוגדת את
התפיסה הליברלית׳ לפיה בידי האזרח כל הזכויות
פרט לאלו שנלקחו ממנו במפורש
על־ידי החוק.
למרות יעילותו, נמאס כהן־הייד זה בהדרגה
על אדוניו. כי לרוע מזלו, היה כהן
נעדר לחלוטין חוש פוליטי, ורבים מצעדיו
נתגלו כמשגים פוליטיים קטסטרופליים. מבקריו,
ובראשם העולם הזה, שיכנעו את דעת־הקהל
כי כהן הוא איש מסוכן — ומזה
שנתיים הירד,רו ראשי המשטר איך להיפטר
ממנו בשקט מבלי לעורר את הרושם שהעולם
הזה נחל נצחון נוסף.
שר בלתי־רשמי. בצד כהן־הייד עמד
כהן־ג׳קיל — היועץ המשפטי בשטחים הלא־פוליטיים.
שם נתגלה כהן כאדם בעל תפיסה
מתקדמת מאד. הוא התנגד לעונש־המוות,
דאג שכמה מן החוקים הריאקציוניים ביותר

0המשטרה תתבע את זכריה
גלוסקא לדין כגלל הכרוז
שהפיץ לפני הבחירות נגד הרשימה
התימנית של משח מקיטן. הודעה
על כך נמסרה כבר למקיטן, אחרי
שהמשטרה השתכנעה כי גלוסקא עבר
עבירה פלילית. המועד המשוער של ה־ 1
משפט ::אמצע חודש מרס.

ס תשמע על חיסול הסב־סוד
בין ליאון יורים, מחכר
״אקסודוס״ ,ומכון ז׳בוטינסקי.

שיורים סירב לקרוא בספרו ל־האצ״ל
בשמם המפורש, כינה
״מכבים״ בעוד ההגנה מופיעה
סירב המכון לספק לנופילך
מאחר חיילי אותם נגד הגברת המרכסיסטיות
בשמה,
(כגון נגד הומו־סכסואליות והפלות מלאכוהסרט
תמונות מפעולות האצ*ל. ח״כ חרות נחום לוין, שהתערב בסכסוך,
תיות) לא יופעלו.
הגיע להסכם עם יורים, לפיו ישונה שם המכבים בסרט ל״ארנון״ ההסכם
במקרים רבים, כאשר שוכנע כהן כי החוק
אינו צודק, הפר הוא עצמו אה׳ החוק,
הסופי ביניהם ייחחם בחודש מרס.
עזר בשקט לעבריינים להימלט מן העונש
0תא־הסטודנטים של תנועת־החרות יוציא ירחון קבוע,
שהגיע להם על פי החוק הכתוב, אך לא
בלתי־מצונזר על־ידי המפלגה. החלטה על כך כבר התקבלה, בהמלצתו של
הגיע להם על פי הצדק האנושי.
אברהם דרורי. הופעת העתון עוכבה בגלל מיעוט החומר ששלחו הסטודנטים
בישראל אין היועץ המשפטי פקיד סתם.
לדרורי, שיערוך אישית את העתון
מעמדו מבוסס על החוק המנדטורי, שהעניק
ליועץ־המשפסי סמכויות עצומות, ושלא הכיר
~ תאי הסטודנטים המפלגתיים עשויים להתנגד להמשף
שר־משפטים. עם קום מדינת־ישראל אמנם
כהונתו של יופי(בנו של הפרופסור ישעיהו) לייבוביץ ביושב־מונה
שר־משפטים, אך לא ניתנה לו כמעט
ראש ארגונם. הסיבה: כל המפלגות טוענות כי לייבוביץ מפלח את תא־שום
סמכות. היועץ־המשפטי הוא למעשר,
הסטודנטים הדתי יבנה לטובה, רוצה לאפשר להם להוציא עתון על חשבון
שר בלתי־רשמי, שאינו כפוף לשום אחריות.
ואילו שר־המשפטים, חסר־האונים, חייב
הסתדרות הסטודנטים.
לקבל על עצמו את האחריות למעשי היועץ,
ה״כרמלית״ נסיעת השבתת באילו ההודעות
ס למרות
שאין לו כל שליטה עליו.
בשבת היא זמנית, אין סיכוי שתופעל ביום זה. החלטה סופית
לכן היה לכהן כוח עצום לפעול כאוות
על כך אושרה בישיבה שקטה של הנהלת הקואליציה העירונית בחיפה.
נפשו — לטובה או לרעה. הוא השתמש בסמכות
זו — גם לטובה וגם לרעה. הוא
מפלס־
0הצעה חדשה לייצור מכוניות מסחריות וקטנועים
החליט לבדו את מי להעמיד לדין — ואת
טיק-נוקשה תוגש בקרוב למשרד־התחכורה. קבוצת סוכני מכוניות
מי לא. הוא יזם חוקים רבים. והוא הכניס
וקטנועים מעבדת הצעה לייצורם בארץ, לא תבקש מהממשלה תמיכה כספית
את הממשלה כמד, פעמים לבוץ שהוא עצמו
ומונופול
לא ידע איך לצאת ממנו.
ג׳קיל השופט. כאשר הוחלט לסלקו
0מכוניות קרוסלי או סטיודיבייקר ייוצרו כארץ באופן
מן התפקיד העדין, חשבו ראשי המשטר
בלעדי. מיכאל צור, מנהל משרד המסחר והתעשיה יחתום על הסכם עס אחד
תחילה להעבירו לכהונה דיפלומטית, אולם
משני מפעלים אלה, שירכיבו בארץ את מכוניותיהם. שמו של המפעל נשמר עד
שני הצדדים לא הסכימו על מקום מתאים.
לאחר מכן צף הרעיון להגדיל את מסעתה
בסוד בגלל חשש מפני לשכות החרם הערבי. צפה להגבות שליליות מצד
פר השופטים העליונים מ־ 9ל־ , 11 כדי לפנות
משרד־התחבורה, שצור לא שאל אפילו לעצת ו, וממשרד־האוצר, הרוגז על מחיר ,
מקום לכהן. אולם השופטים העליונים עצמם
התנגדו לכך, מתוך חשש של מתן גושפנקא
השוק הנמוכים שצור הכריז עליהם.
פוליטית לבית־המשפט. משמעתי לדין
העמדתו על כקרוב
0אל תופתע אם תשמע
עם מותו של חשין נפתרה הבעיה. כהן
של אחד מקציני החקירות של משטרת ישראל בתל־אביב.
ירש את מקומו* ,הפך לשופט עליון. הוא
המשטרה מנהלת כיום חקירה בתלונותיהן של כמה יצאניות שהעידו כי הקצין
יזכה לאותו האימון אשר הציבור הישראלי
ניצל את מעמדו כדי לבוא במגע אינטימי עמן.
* אך לא אוב מעמדו כשופט מס׳ ,2שהוענק
השבוע לשופט אגרנט.

אנטי־קומוניסט שיכר (משמאל) וידיד

מוכן להעניקו מראש לכל שופט — מתוך
תקווה כי הד״ר ג׳קיל, ולא מיסטר הייד,
יהיה השופט העליון.
התביעה החייבת לצאת עתה מחוקי המשפטנים
הנאורים: לבטל את סמכויותיו המיוחדות
של היועץ המשפטי, להטילם על שר־המשפטים,
האחראי בפני הכנסת.

דעו ת
האנטי־קומודסם הלבן
לדעת ראדיו מוסקבה, ישראל היא מדינה
קאפיטליסטית רקובה, וממשלתה היא כלי־שרת
בידי האימפריאליזם. עתה זכתה טענה
זו לתשובה ניצחת. טען מכתב גלוי, שהגיע
לא מכבר לאלפי בתים יהודיים בארצות־הב־רית
:״ישראל היא מדינה קומוניסטית רקובה,
וממשלתה היא כלי־שרת בידי הסובייטים.
״בימים אלה מגייסים אותך שוב ולוחצים
עליך לתת כסף לישראל. אתה לא תתן את
הכסף לבטחון ישראל, או לעם הישראלי הזקוק
לכך. אתה תתן את הכסף למשטר ה־קומוניסטי־הלבן־המרכסיסטי-הסוציאליסטי

בן־גוריון—גולדה מאיר. אתה נותן כסף בעד
בירובידג׳ן בארץ הקודש.״
הוסיף המכתב בין השאר :״אתה עורך
קבלת־פנים לגולדה מאיר, הגברת המרכסיסטית
הראשונה של ישראל ההסתדרות
שלחה אותה בשעתו, יחד עם החבר נמיר כ־שגרירה
ישראלית למוסקבה. שם קיבלה
שעורים מהחבר סטאלין. כמו טיטו, היה
עליה לבנות את הסוציאליזם־מארכסיזם בכספי
המערב. כל הויכוחים והמריבות במשפחה
המרכסיסטית (מוסקבה, בלגראד, תל־אביב)
בשנים האחרונות, בוימו כדי לרמות
את המערב הציר מוסקבה־בלגראד־תל־אביב
נועד לשעבד את העולם למרכסיזם־
קומוניזם
א לו הי ם עז ר. המכתב נשא כותרת בעברית,
באנגלית ובערבית :״הליגה האנטי-
קומוניסטית בישראל״ .חתם עליה חביב
שיבר׳ מזכיר הליגה. הסיסמה :״תן להם
לבנות מארכסיזם בקאפיטאל של קארל
מרכס, ולא בקאפיטאל של וול־סטריט!״
על עצמו מעיד שיבר, תחת חתימתו:
״נאסרתי בישראל שמונה־עשר פעמים. כש־עזבתיה
ב־1958׳ בדרכי לועידה האנטי־קומו־ניסטית
באמריקה המרכזית, השתדל המשטר
הקומוניסטי הלבן בישראל, באמצעות קוג־סוליו,
לגרש אותי משם. אלוהים היה עמי.״
אלוהים גם עזר לשיבר להקים בניו־יורק
משרד של ״האינטרנציונל האנטי־קומוניסטי
הראשון״ .כמנהלו, הוא קנה לו אחיזה בחוגי
האנטי־קומוניסטים המקצועיים בארצות־הברית,
ערך מסיבות בהשתתפות נציגי סין
הלאומנית וקוריאה הדרומית, זכה לתמיכת
כמה בעלי שמות. נאומיו האנטי־קומוניס־סיים
עוזרים לו להתקיים, ואף להשיג מעט
פרסומת.
שיבר, שעלה לארץ ב־ 1939 מפולין, ושניסה
לשוא להיבחר לכנסת השניה ב״רשימת
החיילים והפועלים״ ,השאיר אחריו סניף
ישראלי. בשבוע שעבר פנה סניף זה לארגון
בעלי בתי־הקולנוע, דרש להפסיק מיד את
הקרנת הסרטים הסובייטיים, המשחיתים את
הדור הצעיר. סירובו של הארגון הוכיח שוב
עד כמה התבצר הקומוניזם הלבן בישראל.

מ פ לגו ת
בגין ל עזר תבאדר
גליון נייר מודפס שהועבר השבוע מיד
ליד בחדרו של אברהם דרורי, המזכיר הכללי
של תנועת החרות, הרגיז את כל הנוכחים•
כי מרכז המפלגה, שמינה את הד״ר
יוחנן באדר ואברהם דרורי כאחראים ליומון
המפלגה, דרש מחברי ועד־העובדים של ה־עתון
לחתום על זכרון־דברים, לסיים את
פרשת הקיצוצים והפיטורים בחרות (העולם
הזה .)1168
חברי ועד העובדים — עמנואל כ״ץ,
ישעיהו קליינמן, שלמה נקדימון, יצחק
שמואלי ויהושע אופיר — נדהמו. כי חברי־המערכת,
שהוחזרו לעבודת אחרי גל מכתבי
הפיטורין שנשלחו לכל העובדים,
נדרשו למלא גם את מקומם של העתונאים
המפוטרים סופית.
הסעיף העיקרי שעורר את התנגדות חברי
ועד־העובדים: העתונאים שיוחזרו לעבודה
חייבים לכסות גם את המאורעות במושבות,
בהן פוטרו הכתבים.
יו מון א ו טו ר ־ או סו זי צי ה 1חברי
הועד סרבו לחתום על המסמך שהוגש להם
על־ידי באדר ודרורי. תחת זאת שלחו מכתב
חריף למנחם בגין, ביקשו את עזרתו.
היו -להם כמה סיבות טובות לחשוב ש־

השולי חזת״ז^דד

א׳ 3ההם 7 0

ילדי פינאל• -הפינאלה

פני שכן} שנים ירדו ממטוס אל־על בשדר,־ד,תעופה
של לוד שני נערים ביישנים, התחבאו מאחורי מעיל
רחב של אשר, יפה וכסופת־שיער .״מה שאנחנו רוצים —
זה שקט,״ אמרו שני הילדים, בצרפתית, להמון העתונאים
שהתנפל עליהם.
היה זה הראיון הראשון והאחרון שמסרו רוברט וג׳יראלד
פינאלי לעתונות, אחרי שבמשך חצי שנה נמצאו במרכז
שערוריה בינלאומית, שהקיפה את מרבית מדינות מערב־אירופה.
כשהגיעו
ללוד, לא ידעו עדיין שני האחים, שהופקדו
בשנת 1944 בידי ר,כנסיה על־ידי אביהם הרופא, כי טולטלו
לספרד והוחבאו במכוניות הכנסיה כדי לברוח מן המשטרה
הצרפתית שחיפשה אותם. הם לא ידעו כמעט דבר על דודתם
העקשנית, שניהלה מערכה משפטית ארוכה נגד אפוטרום־
סיר,ם הנוצריים, ודרשה להחזיר את הנערים לשרידי משפחתם
היהודיה.
רוברט וג׳יראלד ידעו כי הם רוצים רק שקט, ללכת ביום

הראשון, כמנהגם, לכנסיה, וללכת כילדים אחרים לבית־ספר.

רופא
לעת צרה

ף ישראל לא זכו ילדי פינאלי לשקט המקווה, לא הר־
^ גישו צורך לבקר בכנסיה. הם התרגלו מהר לחיים
בקיבוץ נווה,־אילן, התפלאו רק על אוסף המבקרים הרבים
שבא לראותם.
מיד אחרי שלמדו עברית, לקחה אותם יהודית רוזנר לביתה
ר,שלוז בגדרה. בבית הקטן, המוקף גינה, הסביר להם
דודם, משה רוזנר, את דעותיו :״הפרשה נסתיימה,״ אמר
להם .״עכשיו הגיע הזמן לחיות בארץ כאילו לא קרה דבר.״
״גם לי יש דעה דומה,״ השיב רוברט הבכור לרוזנר
בעברית מגומגמת ,״כדאי אולי עוד לקבל את הצעת ראש־הממשלה,
משה שרת, להחליף את השמות שלנו לראובן
וגדליה.״
אולם שמות שני הילדים נשארו צרפתיים. כי משרד־הפנים
לא רצה להכיר בשמותיהם העבריים, דרש מהם לעבור
את הפרוצדורה הרגילה של הגשת בקשה לעיבור שם,
ותשלום לירה.
ילדי פינאלי סירבו. מתוך עקרון או מתוך עצלות? ״איני
יודע למה,״ הודה רוברט בביישנות .״גם מתוך כעם עקרוני
על המשרד וגם מתוך עצלות. אבל בבית־הספר קראו
לנו מההתחלה בשמות עבריים.״
בבית־הספר לא היה גם רעש גדול סביבם מיד בשבוע
הראשון נכנסו שני הילדים לכיתות נפרדות, התחילו ללמוד
ברצינות.
רוברט, שהתכונן להגשים את החלטתו מגיל שמונה, להיות
רופא כמו אביו, השקיע מאמץ גדול בלימוד העברית,
נאלץ ללמוד פעמיים בכיתה החמישית של הגימנסיה.
״כבר בצרפת החלטתי להיות רופא,״ סיפר רוברט לחבריו
״בכיתה .״אני מוכרח להיות כמו אבי, כפי שאני
זוכר אותו. אני רוצה לעזור לאנשים בעת צרה.״
גם הספרים שעניינו אותו במיוחד היו רומנים הקשורים
בחיי רופאים: הרומן ההולנדי בלי מדים, על הרופא שזנח
את משפחתו כדי להציל את האנושות, וחיי לואי פסטר.
יומנה של אנה פראנק? ״לא, לא במיוחד. נדמה לי כי לא
סיימתי לקרוא אותו,״ סיפר רוברט, תלמיד השמינית בבית־הספר
התיכון ברחובות, שזמנו החופשי מוקדש לעבודה
בכרם ולמחנות־נופש של מכבי גדרה.

קרב ער שרות־קרבי

ן) ג׳יראדד ] 3ה״ 18 היו שטחי התעניינות אחרים.
/בניגוד לאחיו, לא רצה הנער בעל הפנים החיוורים
להיות רופא כמו אביו. הוא התעניין יותר בטכניקה.
כשסיים את בית־הספר העממי, עבר מיבחני אינטליגנציה,
שקבעו כי ג׳יראלד מתאים ללימודים טכניים הוא עזב את
החדר הנוסף בדירת רוזנר, שנבנה במיוחד עבורם, נסע
לפנימיה טכנית ליד חיפה.
עתה מנהלים שני האחים, הנפגשים רק אחת לכמה שבועות,
קרב חריף עם ידידיהם. כי ילדי־פינאלי, המסיימים

בגין יתמוך בהם יותר מכל עסקן אחר של
תנועת־החרות. כי המנהיג האלגנטי היה
היחיד במרכז המפלגה שדרש להמשיך
להוציא יומון, בעוד שבאדר הממושקף העדיף
לערוך בצהרונים מודעות בשם: טורי־אופוזיציה
— שיטה שנראתה לו זולה ויעילה
הרבה יותר.
סיבה נוספת שהצדיקה לדעת ועד־העוב־דים
שליחת מכתב לבגין, לא לבאדר וד־רורי
האחראים לעתון: בגין פנה לאליעזר
שוסטאק, מזכיר הסתדרות העובדים הלאומיים,
ביקש ממנו תמיכה של 5000 לירות
לחודש לחרות. את הכסף הציע בגין להשיג
מסגירת בטאונו של שוסטאק, חזית העובד
הלאומי.
מעשיו של בגין שיכנעו את ועד־העובדים
כי מנהיגם יתמוך בהם בכל תלונה שיגישו
נגד מישהו מהאחראים ליומון. אך למזלם
הרע היו חישוביהם מוטעים. בגין סיפר
לבאדר על המכתב שקיבל. הח״כ כסוף*
השיער פוצץ את המשא־ומתן עם ועד־העובדים.
כאדר
משתלט .״כולכם מפוטרים!״
הכריז באדר, שכעס על המכתב, בפסקנות.
״ייתכן שנקבל בחזרה עובדים שחשבנו לפטר,
ונפטר עובדים שהתכוננו לאפשר להם
לעבוד הלאה!״
השבוע הרגישו חברי ועד־העובדים של
מרות כמו החמור המפורסם שהתאונן על
בעליו העריץ, נמכר לפושט־עורות. כי בגין,
שכעס על נסיונם לעקוף את באדר, התייצב
מאחורי הח״כ המרצין, האיץ בחברי הנהלת
תנועת־החרות להחליט כי באדר יהיה
הממונה היחיד לעניני היומון.
לחברי ועד העובדים לא היתה ברירה.
הם חתמו על זכרון־דברים חדש, הנוגע ל
העולם
הזה ודיו

בעיות השונות, שנוסח על־ידי באדר עצמו.
חקירות מובסים ומבריחי
עורך־הדין המפא״יי, ארוין שימרון, התיישב
בכורסה נוחר. בבנין משרד־האוצר,
התכונן לשמוע תוכחה נוקבת מפי פקיד
בכיר, חמור פנים :״מדוע אתה מסבך אותנו?
מה אתה צריך את זה על חשבוננו?״
שימרון המרצין, שייצג את מפא״י במשפט
לביטול הבחירות בירושלים, לא התרגש.
״אני אגן על הלקוח שלי אפילו אם אצטרך
לסבך עוד פקידים בכירים,״ השיב .״הצדק
צריך להתגלות בבית־המשפט.״
ימים אחדים לפני כן, לא ידע עדיין
הפרקליט המנוסה כי יכעיס את ראשי
משרד־האוצר. הוא התכונן לחקור את דויד
איסיומין, פקיד גבוה במלב״ן, שהיה מעורב
בפרשת הברחת פורמאיקה לארץ, הפך
לעד המלך במשפטו של היועץ המשפטי
נגד שלמה אברמוביץ (תצפית העולם הזה
,0168 שהואשם באותה הברחה.
דירה לבן המנהל. שימתן שמר את
קלפיו לסוף החקירה. הוא התכונן לחקור
את איסיומין חקירת שתי־וערב, להוכיח כי
אברמוביץ, פקיד מלב״ן, מואשם בעבירה
שמישהו אחר אחראי לה — וכי מישהו זה
אינו אלא אחד מראשי המכס.
גם ידידיו של שימרון, שידעו כי ינסה
להטיל את האשמה באחרים, לא תיארו לעצמם
במי יפגע הפרקליט הירושלמי. אולם
עשר דקות אחרי שהחל חוקר את איסיומין
על הניהול הפורמלי של מלב״ן, עורר
שימרון את הקהל בבית־המשפט מתרדמתו.
״האם נכון שמר גפני, מנהל המכס, קנה
מכונית מעובדי״נולב״ן?״ -

0118

<:אי ו

זיסל* זי

•<0 -.אזא

>910

ז0מ 4

• <1זאי-ז״׳יז־ •.אל־א״

א -לז * 14 יסימז-איז י< 1אא-ן ייייא״ אי־ל{ ׳ 11$אן
•א אל

אלי ׳ 4א4א׳.ל(<:אא <91:0).:ל>* 1,ג*0נ*ז>ל<-־*ינימי*א10ז<•

זי ,׳י ו׳ייע ימנ<> א.

)*זא! ז ו<:ז<׳ייו״יא*יי״׳)1:י. איא
<טא<א.ן א> אממיא4׳1 ז >.אי< ׳אג <1א 44א״״

ילדי פינארי בעתון צרפתי (*)1953
״אני אוהב את ה תנ ״ן
השנה את לימודיהם התיכוניים, רוצים, בניגוד לעצות חב|
ריהם,
לשרת בצה״ל.
״אתם יכולים להשתחרר מזה, הרי אתם אזרחים צרם־ ׳
תיים,״ ניסה אחד מידידיהם להסביר לרוברט וג׳יראלד,
״למה לכם לבזבז שנתיים וחצי בצדי״לז״
אולם שני הילדים לא השתכנעו מנימוקיו של הידיד .״אני
אשתדל להיות חובש קרבי, זה קרוב איכשהו לרפואה,״
הסביר רוברט במבטא צברי לידידו .״ג׳יראלד ישרת כנראה !
בחיל־האויר.״
לפי כל הסימנים, יתגברו השניים על עצות ידידיהם, יתגייסו
לצבא מיד בתום לימודיהם.
מה נותר לשני הצעירים הנוצרים, בני דת־משה, מכל
החינוך הכנסייתי שקיבלו בילדותם?
״פעם ידעתי שיהודי זה משהו איום, שאני אומנם ממוצא
יהודי, אבל למזלי ניצלתי והועברתי בגיל צעיר לכנסיה.
היום אני צוחק מכל זה ואיני מתעניין כלל בדתות,״ סיפר
רוברט .״אך דבר זה אינו מפריע לי לאהוב דווקא את
לימודי התנ״ך.״
כמו בסרט הוליבודי שיגרתי, הסתיימה פרשת פינאלי
בהאפי־אנד.
* למעלה: תמונות הילדים כשהם מרכיבים משקפיים
לשם תחפושת בשעה שהוברחו לספרד.

״מאחד העובדים הזרים. זה היה ב־, 1954
או שנה אחרי זה.״
״האם זכור לך על איזו דירה שהיתר,
שייכת לטלב״ן, ושנמסרה לבנו של גפני?״
״כן״ ,השיב עד־המלך.
״האם הדירה הזאת היתד, שייכת לועד־העובדים
של נולב״ן?״ הוסיף שימרון ועורר
את חמתו של עורך־הדין, יעקב פלפל,
נציגו של היועץ המשפטי .״תסביר!״ קרא
אל איסיומין.
״אינני רוצה להסביר זאת בשלב זה,״
התגונן הסניגור.
טייפ-רקורדר כפסנתר. דקה אחת
אחר כך ויתר שימרון, גילה את כוונת
חקירתו :״לעד היו פריבילגיות במכס. אותו
מנהל שמחה ג פ ני ...מר גפני נהנה מעזרת
מלב״! ועובדיו. אני רוצה להוכיח
שאיסיומין נסע לחיפה על מנת להיפגש
עם גפני. איסיומין רצה לטשטש את
החקירה שהתחילה להתנהל לגבי הברחת
אותה פורמאיקה. היתד, לו סיבה טובה להאמין
שגפני יטשטש את העניו, משום שבעבר
עשה טובות מיוחדות למר גפני.״
השופט התל־אביבי, אליעזר מלחי, שמע
את טענותיו של שימרון, הירשה לו להמשיך
את החקירה, להוציא מפיו של העד
המבולבל הודאה כי טיפל במסירת דירת
ועד־העובדים של מלב״ן לבנו של גפני.
שימרון שלא הסתפק בהודאה, ניסה
להוכיח כי רשת־ההברחה ידעה גם על
שיפורים בבתיהם של פקידי־מכס אחרים.
כאן התערב השופט אליעזר מלחי המשופם,
פנה אל איש רשת־ההברחה, שהעדיף
לשתף פעולה עם התביעה :״האם אתה מסכים,
שלמעשה כמה פקידים בכירים מנצלים
את המעמד העדיף של נזלב׳ץ לצרכיהם הפרטיים,
כמו, למשל, הבאת פסנתרים? פקי
דים
בכירים שברגע זה איננו רוצים לנקוב
בשמם?״
היה זה אור אדום לכמה מן הפקידים הבכירים
המעורבים בהברחות. איסיומין סירב
להודות שהדבר ידוע לו.
״האם ידוע לך על מקרה שגילו פסנתר
ובתוכו טיים־רקורדר?״
״כן ידוע. אני הוא ששיחררתי את הפסנתר
מהמכס!״
שם הנאשם — גשכח. אולם משרדי,אוצר
לא התרגש מן הגילויים, שרמזו
כי שמחה גפני, מנהל המכס בארץ, חיפה
על הרשת וקיבל טובת הנאה פרטית מן
המבריחים שהם הפקידים הבכירים של נול־ב״ן.
עובדי משרד־האוצר פחדו אפילו
לחתום על בקשה, שייערך בירור פנימי
בקשר לפעילותו של גפני.
תחת זאת נכנס לפעילות מהירה מכבש
הפקידות הבכירה. ידידיו של גפני, הנמנים
על מוסרי האינפורמציות הסודיות של מש־רד־האוצר
לעתונות, טילפנו אל מערכות
העתונים, ביקשו להעלים את חקירתו של
שימרון. הם דאגו גם להתערב אצל ידידי־הנ
4הפקידים היותר־בכירים, שישפיעו על
עתונאים עקשניים לא לכסות את המשפט.
גם הצעה פרטית אחרת, להפסיק את עבודת
מנהל המכס עד לסיום המשפט, לחכות
לחוות דעתו של היועץ־המשפטי בקשר
למעשיו, ירדה מעל הפרק.
הסביר השבוע גפני לכתב העולם הזה:
״אני לא יודע כי שמי השתרבב למשפט
כל־שהוא. אני ממשיך את עבודתי כרגיל.
באיזה משפט יכולים לערב אותי?״
לפי כל הסימנים יקבל גפני את התשובה
בצורת הזמנה רשמית מבית־המשפט, לבוא
להעיד במשפט בו נשכח כמעט לחלוטין כי
הנאשם הרשמי הוא שלמד, אברמוביץ.

במדינה חקלאות
או• לפרד הראשון
לו נשרו
השערות י
ולך?
א ם ;:ישלך
דאגות; שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל־אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון - 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

י!!!יי 1! 1. 111 ווו[-

המנוי -
?י 1ר ה
חיט\.בץ ן\,
.אגודג 0 .ז?רמ.

——זסו

^ ת 9ס
ת ק /2פרס

הרעיון המקורי היה טוב. הוא הושמע
לראשונה מפי שר האוצר לוי אשכול, לפני
כחמש שנים. היה זה אחרי שהתפוצצה
שערוריית נחלאות — אדמה חקלאית עשירה,
שחולקה על־ידי האוצר לפקידים גבוהים
בסוכנות ובממשלה. הציע אז אשכול, בבקשו
להוכיח כי לא רק מיוחסים יכולים
לזכות בחלקה מן האדמה הטובה. כל אזרח
יכול לרכוש בכספי חסכונותיו חלקת פרדס.
המפעל נקרא פרדס בחסכון, והוא הבטיח
לכל חוסך כי בתום תקופה של חמש שנים
יקבל לידיו פרדס מניב. התנאים שהוצעו
היו טובים מאד: כל חוסך יכול לרכוש
בין עשרה לעשרים דונם, תמורת 600ל״י
לדונם, שישולמו תוך 12 שנה. ההיענות
היתד, נלהבת, ותוך ימים ספורים רכשו כ־
400 חוסכים את עשרת אלפי הדונם שהוצעו.
השבוע מלאו חמש שנים להתחלת ה־מיפעל׳
והקבוצה הראשונה של פרדסנים־
בחסכון היתד. צריכה לקבל את פרדסיה בנעליה,
ליד אשקלון — *ובמקום פרדס,
קיבלנו קדחת!״ הטיח אחד החוסכים.
נעליה או מעליה! במסעדה של
בית האיכר בתל־אביב, הבהירו באחד מערבי
השבוע כמה עשרות חוסכים נזעמים,
מה פירוש ״קדחת״ .היו אלה רובם של
100 החוסכים, שרכשו את 1800 הדונם של
פרדס נעליה. לפני שבועות אחדים ביקרו
במקום, התכוננו לשמוע דברי עידוד מפי
מנהל חברת הדרי ישראל, שקיבלה לידיה
את נטיעת הפרדסים והטיפול בהם. אולם
דבריו של המנהל ברוך עמיר ייבשו את
תקוותיהם ר,מלבלבות, כרוח חמסין לוהטת.
״תצטרכו להשקיע עוד 130 לירות לדונם
לשנה, למשך שנתיים,״ הודיע עמיר.
רק אז — וגם זאת ללא ערובה — יגיע
הפרדס למצב שבו היה צריך להימצא כיום.
לא היה צורך במומחה חקלאי, כדי לראות
כי פרדס נעליה (״קרא לו מעליה צעק
אחד החוסכים הנזעמים ,״כי כאן היתד,
מעילה גמר, באמון!״) רחוק מלמלא את
ההבטחות שנתן אשכול בשעתו.
בדרך כלל, מתחיל פרדס להניב פרי בשנתו
החמישית. בשנתו השביעית, צריך הוא
לכסות את הוצאות־העיבוד המושקעות בו,
ואילו משנתו השמינית והלאה מכנים הוא
רוזחים. החוסכים עשו גם הם חשבון זה,
עד שנדרשו לפתע להוסיף ולהשקיע בפרדם
הוצאות־עיבוד מלאות למשך שנתיים נוספות.
הם הודיעו שהם מסרבים לעשות זאת,
החלו משמיעים איומים ותביעות־לפיצויים.
ד,־ 15 בפברואר, שהיה צריך להיות חג
מסירת הפרדס הראשון לחוסכים, עבר ב־אוירה
של האשמות ואכזבה.
מנהל עסוק מדי. לפרדס נעליה היו
כל הסיכויים הטבעיים להצליח: האזור הוא
אזור הדרים עשיר, הוצאות־העיבוד שהוקצבו
הוצאו כולן. הפרדס נכשל, כי לא היה עליז
בעל־בית• מנהל־העבודה במקום השאיר את
הטיפול בידי פועלים בלתי־מנוסים, שתפוקתם
ויעילותם היו אפסיות־כמעט. העצים
לא הושקו בזמן (אחת הטענות: פיצוץ הבריכה
על־ידי פידאיון שיבש את הספקת המים
למשך חודש) ,הזבל לא פוזר במועדים
ובכמויות הנכונים. כתוצאה נפגע חלק ניכר
של העצים בניקרון האצה, מחלה הגורמת
לניודן הגזע ואשר נגדה, אחרי שהגיעה לשלב
מתקדם, אי־אפשר לעשות מאומה.
משרד החקלאות, שהיה צריך להשגיח על
הפרדסים, משך את ידו אחרי שנציגיו הסתכסכו
עם אנשי הדרי ישראל. בעיקר לא
יכלו אנשי משרד החקלאות למצוא שפה
משותפת עם ברוך עמיר.
עמיר הוא דמות ססגונית, בעלת עבר
עשיר ואינטרסים רחבים ביותר. בעת ובעונה
אחת עם היותו מנהל הדרי ישראל, עסק
גם בהקמת בית־ד,חרושת סוכר גת, תמורת
משכורת נפרדת. בעוד חוסכי נעליה מתמרמרים
על הזנחת פרדסם, מונה עמיר כמנהל
חברה ממלכתית חדשה, לפיתוח ד,תעשיה,
בשם ארגת. הוא מיהר לשכור משרד־ענק
בבנין תל־אביבי חדיש, ולתכנן את חלוקת
זמנו בין החברה החדשה לבין חברה אחרת,
שבראשה הוא עומד, חברת מטעי האומה.
אין פלא שאיש כר, עסוק, לא יכול היה
למצוא את הזמן לפקח על הנעשה בפרדסי
החוסכים. רשלנות זו תעלה לאוצר* ,כנראה,
בסכום של כחצי מיליון לירות — סכום
מינימלי, הדרוש לשיקום הנזק שנגרם לפרדס
נעליה. את הנזק שנגרם למפעל פרדס
בחסכון, אי־אפשר היה לאמוד בכסף.
• שותף, יחד עם פרדס סינדיקס ויכין־
חקל, בהדרי־ישראל,

הנאשם
^ ל אחד יודע איך נראה משפטו של
^ מרגל בינלאומי. מתיחות של דרמה
אופפת את המעמד .״מעל הכס הרם משקיף
השופט על הפרקליטים, הנואמים את נאומיהם
המבריקים. המרגל הנורא יושב בין
השוטרים המזויינים. הקהל יושב צפוף ודרוך,
עוצר את נשימתו לקראת הפצצות
הסנסציניות העומדות להתפוצץ.
אולם משפטו של המרגל הבינלאומי, שנפתח
השבוע בבית־המשפט המחוזי בחיפה,
היה שונה מאד. הכל היה הפוך לגמרי.
בלשכה הקטנה של השופט בנימין זהר*,
הנשיא התורן, הצטופפו כחצי תריסר עתו־נאים
משועממים. רובם חדלו לרשום רשימות
אחרי חצי־השעה הראשונה• .מאחורי
שולחן־עבודה רגיל ישב השופט, עקב. בעיניים
עירניות אחרי דבריהם הבלתי־דרמתיים
בהחלט של התובע והסנגורים. הם התווכחו,
שעז ,1אחרי שעה, על נקודות טכניות־מופ־שטות
של החוק.
בין העתונאים, באפודה כחולה וחולצה
פתוחה, ישב אדם ממושקף שכמעט נשכח
לגמרי: אהרון כהן, האיש שתואר בבטאוני
מנגנון־החושך כמרגל בינלאומי, ראש רשת־ריגול
החובקת ארצות. איש לא שם לב
אליו, ולעתים היה נדמה כי אינו עוקב
בדיוק אחרי הפסוקים האנגליים והלאטיניים
שנפלטו מפי המשפטנים.
היה פער אבסורדי בין חומרת ההאשמות
שיוחסו לאיש לבין המעמד הפרוזאי המשעמם.
הוא לא היה פחות אבסורדי מעצם העובדה
כי כהן, המרגל־הבינלאומי־כביבול,
הסתובב למעלה משנה וחצי חופשי, כשהוא
ממתין לשוא למשפטו. מאשימיו לא הזדרזו.
אפשר היה לחשוב שלא איכפת להם
• לשעבר הרצל רחנצוייג .״ב. זהר״
הם ראשי־התיבות של בנימין זאב הרצל.

בר ש ת אהרון בהן -המאבק הדרמתי מאחור* הקלע,

ראש הש. ב .והפוך)
ך* מעמד היה משעמם. אולם מאחו־
1 1ריו התחבא אחד המאבקים הדרמתיים
ביותר בתולדות המשפט הישראלי. פרשת
כהן נראתה לעתים כמישחק אבסורדי —
אולם היה למישחק תוכן רציני ביותר. תוכן
זה לא היה ידוע לעתונאים, והוא לא השתקף
בכתבות שהתפרסמו השבוע בעתונות
שכיסתה את התחלת החקירה המוקדמת נגד
כהן.
רק במשך רגע אחד הגיע המאבק הדרמתי
אל תוך לשכת השופט זוהר. היה זה כאשר
דיבר עורך־הדין המפ״מי קושניר, אחד משלושת
הסנגורים, בדרך אגב על המכשולים
בהם נתקלה ההגנה בהשגת חומר־הראיות
מן התביעה. הוא הזכיר הקלטות שנמסרו
לסניגורים רק ערב החקירה, למרות שהוקלטו
לפני למעלה משנה. והוא הזכיר חלי־פת־המכתבים
של אהד העדים עם היועץ
המשפטי — ושגם היא נמסרה לסניגורים
רק ברגע האחרון, על פי דרישתה.
באמצע דיבורו של קושניר קפץ פרקליט־המחוז,
ליאונרד אריה רבינוביץ, על רגליו.
המשפטן המרוסן, עדין־הדיבור, דיבר בהת־

להשלמת ספרו על נסיונות ההתקרבות
היהודית־ערבית בעבר. תוך כדי שיחה התגלגלו
הדברים גם לפרשת תבור. עומרי,
שנכח בהרצאה פנימית של עורך העולם
הזה על נושא זה, סיפר לכהן על תוכן הרצאה
זו — שכללה פרטים מדוייקים על
מבנה הש. ב .וזהות מפקדיו.
לכהן יש מנהג היאה למדען: הוא רגיל
לרשום כל דבר המגיע לאזניו ולתייקו, כדי
להסתמך עליו לעת מצוא בספריו. גם
הפעם רשם בראשי־פרקים את הדברים ששמע
מפי עומרי — כולל מבנה הש. ב .ושם
מפקדו. אולי התכוון למסור על כך דו״ח
למוסדות הראשיים של מפ״ם, שהוא חבר
בהם. הוא תייק את הפתק.
כאשר נאסר ונערך החיפוש המדוקדק
בניירותיו, נפל גם פתק זה בידי החוקרים.
הוא גרם להם לשמחה רבה. כי הפתק הכיל,
כביכול, אינפורמציה בטחונית סודית —
ואולי בפעם היחידה יכלו החוקרים להוכיח
כי היתד, בידי כהן אינפורמציה כזאת.
גם צורת הרישום עוררה אצלם סיפוק
עמוק. כהן לא רשם את שם הממונה על
הש. ב .סתם. אולי כדי למנוע זיהוי בידי
אנשים מקריים הנכנסים לחדרו בקיבוץ,
רשם את השם במהופך. וכדי להזכיר זאת
לעצמו, רשם בצד השם בסוגריים את המילה
״(הפוך)״ .היה זה ה״צופן״ המפורסם, שמילא
תפקיד כל־כך מרכזי במערכת־הפרסומת
של מנגנון־החושך בפרשת־כהן.

ן* יה זה רק חלק מן המלחמה על
| 1השגת חומר־הראיות. עיקרו של מאבק
זה נגע להקלטות.
כאשר נחקר כהן אחרי מאסרו, לא אמר
לו איש כי דבריו מוקלטים. להיפך, ברוב
המקרים העמידו החוקרים פנים כאילו השיחות
פרטיות לגמרי, נועדו לשכנוע הדדי.
הם נמנעו אפילו מלרשום את תוכן השיחות.
אולם כאשר קבעה התביעה את הקו שלה
לקראת המשפט, היא רצתה להשתמש בדברים
מסויימים שנאמרו על־ידי כהן בעל-
פה באחת השיחות האלה. היא נאלצה לגלות
כי הדברים הוקלטו. טענה התביעה:
השיחה הזאת התנהלה במקרה בחדר בו
קיים סידור קבוע של הקלטה. היא הוקלטה
במקרה. תכתיב ההקלטה, שהשתרע על
עשרות עמודים, נמסר כדין לסניגורים, בתוספת
דו״ח קצר כיצד בוצעה ההקלטה.
אולם באותו חדר עצמו התקיימו עוד
כמה שיחות של כהן עם חוקריו — ואם
קיים בו סידור אוטומטי להקלטה, קשה
החוקרים טרחו במיוחד
היה להניח כי
להפסיק סידורים אלה. הסניגוריה טענה,
איפוא, כי גם השיחות האחרונות הוקלטו
— ותבעה לקבל העתק מן ההקלטות. התבי־

הם סיכוייו של כהן כאשר ייפתח
!ז המשפט? גם כאשר נצטיירה השבוע
תמונה ברורה יותר של חומר הראיות, נשארה
השאלה לוטה בערפל. כי בפרשה זו,
המצב החוקי משאיר את ההכרעה בידי השופט.
לפי החוק הישראלי האכזרי, שנתקבל בשעתו
בקולות מפ״ם, אין צורך להוכיח כי
הנאשם מסר ידיעות בטחוניות למרגל זר
כדי להרשיעו. כל אדם זר הוא מרגל בעיני
החוק. ולפי החוק, כל אדם הנפגש עם זר
כזה, נחשב כאילו מסר לו את סודות המדינה
— אלא אם כן מוכיח הנאשם עצמו

רכינוביץ

זקהם

טויסטר

קושניר

רגשות מוזרה .״אלה הם דברי תעמולה
בשביל העתונות קרא בזעם .״אני לא
אקשיב כאשר רק בקושי הצליח השופט
זוהר להרגיע את הרוחות, להחזיר
ללשכה את אוזירת הדיון המשפטי המופשט.
מה עמד מאחורי התפרצות־פתע זו, שאיש
מבין העתונאים הנוכחים לא הבין את
פשרה? אילו ידעו את הרקע, היו תופסים
כי בפסוקים הנרגשים המעטים נתגלה אהד
הפרטים הדרמתיים שיקבעו את גורל כהן.
חליפת־המכתבים המסתורית נגעה לעדותו
של המהנדס בנימין עומרי במשטרה, ולאחד
הפתקים הקטנים שנמצאו ברשותו של כהן.
יתכן מאד כי פתק קטן זה יהיה אחד מני
קודות־ההכרעה במשפט.

מן הרגע הראשון הבינו החוקרים כי
הפתק הזה עומד למלא תפקיד מרכזי בפרשה.
הם הזמינו את עומרי, גבו ממנו
עדות על שיחתו עם כהן. בהתרגשותו הראשונה
לא זכר עומרי את החלק הצדדי
הזה של השיחה, הכחיש שהוזכר שם הממונה
על הש. ב .החוקרים צהלו: סוף־סוף
מצאו סתירה ברורה. בעוד שכהן טען כי
קיבל את השם מעומרי, אפשר היה ללמוד
מעדותו של עומרי שאין הדבר כך. כהן הוא
מרגל מסוכן שגילה סוד כמוס של מערכת
הבטחון.
אולם שמחתם לא ארכה ימים. אחרי שחזר
הביתה, שיחזר עומרי לעצמו את השיחה,
נזכר בפרטים נוספים. בהבינו כי
עדותו לקויה, פנה לעורך־דין. הלה כתב
ליועץ המשפטי, חיים כהן, הודיע לו כי
עומרי רוצה למסור עדות נוספת למען
הבהרת האמת, דרש ממנו התחייבות ג׳נ־טלמנית
שלא ינקטו בצעדים נגד עומרי.
אולם חיים כהן לא הראה ענין רב בהעמדת
הדברים על אמיתותם: הוא סירב למסור
את ההתחייבות. בזה נסתיים לפי שעה
המגע.
זאת היתד, חליפת־המכתבים שעוררה השבוע
את ההתרגשות הבלתי־מובנת. סני־גוריו
של כהן, שנודע להם על המכתבים,
דרשו לקבל העתק מהם, כפי שמגיע להם
על פי החוק. התביעה סירבה. במשך חודשים
נערך מאבק סמוי — ורק ערב פתיחת
החקירה המוקדמת בבית־המשפט קיבלו

עד, סירבה, טענה שאין בידיה הקלטות כאלה.
כך נמשך המאבק. אולם ערב פתיחת החקירה
המוקדמת, הגיעה התביעה כנראה
לידי מסקנה, שלא תוכל למנוע את ההקלטות
מן הצד השני, וכי עצם המניעה יזיק
לתביעה במהלך המשפט. כך זכתה הסניגו־ריה
למתנה: לא רק להקלטות שהיא ביקשה
במפורש, אלא גם להקלטות נוספות, שהיא
כלל לא ידעה על קיומן. ד,תכתיבים, המשתרעים
על מאות עמודים, מכילים את כל
השיחות של כהן עם ראשי ד,ש. ב ,.הסבריו
של כהן על פגישותיו עם שליח ״המעצמה
הזרה״ ,נסיונות החוקרים לערער את
עדותו, ולבסוף סירובו של כהן להוסיף
ולמסור עדות אם לא תינתן לו האפשרות
לראות את ראשי מפלגתו.
הקלטות אלה היו חיוניות לסניגוריה, שתשתדל
להוכיח בעזרתן כי כהן פעל בתום־
לב, כי הסבריו היו משכנעים וכי אין כל
סתירות בעדותו. הבעיה הגדולה היתד, מן
הרגע הראשון: איך להשיגן?
שלושת הראשים של ד,סניגוריה — סוללה
המורכבת משלמה זקר,ם, בעל המוח
המשפטי החריף; אליעזר טויסטר, בעל ההופעה
התוקפנית המוחצת; ויוסף קושניר,
בעל הדיבור היבש החותך — ישבה על
המדוכה. היא הגיעה למסקנה כי רק צעד
אחד יכריע את התביעה למסור את חומרי,ראיות
בעוד מועד: דרישתו של הנאשם
לקיים חקירה מוקדמת* .ערב חקירה כזאת
חייבת התביעה להגיש את ההוכחות שבידה,

כי הפגישה היתד, בתום־לב.
בפרשת כהן, אין הנאשם מכחיש כי התראה
עם נציג של מעצמה זרה, שהיה לו
מעמד דיפלומטי. להיפך, כהן טוען כי נפגש
עם הזר במשך תקופה הרבה יותר ארוכה
מכפי שטוען׳ר,ש.ב — .וכי מעולם לא
הוזהר שהזר חשוד בריגול.
התביעה טוענת כי הפגישות נערכו במחתרת,
מפני שהזר השאיר את מכוניתו מחוץ
לקיבוץ. אולם לכך יכולה להיות סיבה
הרבה יותר פשוטה: כמה מחברי מפ״ם לא
ראו בעין יפה את פגישות כהן, שהיה שייך
במפ״ם לפלג שמאלי, עם הזר. כהן עצמו
מסביר את פגישותיו בצורה פשוטה: הזר
מסר לו חומר מדעי לספריו, ובאחד הספרים
אף מוזכר הדבר בפירוש, ברשימת התודות.
במקרה זה, רובצת למעשה כל האחריות
על השופט עצמו. רק הוא יוכל להחליט:
האם להאמין כי הפגישות נערכו בתום־לב?
דבריו של כהן מיד אחרי מעצרו, תשו־בותיו
והגבותיו בשיחות עם החוקרים,
עשויים לעזור לשופט להחליט את החלטתו
הגורלית. לכן היה זה כל כך חיוני לסניגוריה
לגרום להגשת ההקלטות — ובטכסי־סם
המזהיר נחלו החודש נצחון בגיזרה זו.

אם בינתיים יוסיף למסור את הסודות הבט-
חוניים היקרים ביותר של מדינת־ישראל לשליחי
״המעצמה הזרה״ ששמה לא ניתן לפרסום.

חליפת מכתבים מסתורית

מגגגון החושך ע? פתק
הרון כהן ובנימין עומרי (רבינוביץ)
\ €הכירו זה את זה לפני שנים רבות, כאשר
הם שיתפו פעולה בליגה להתקרבות
יהודית־ערבית ובליגה הסוציאליסטית (האגף
העירוני של השומר־הצעיר, לפני הקמת
מפ״ם) .בעת פרשת חטיפתו של כתב העולם
הזה, אלי תבור, קרא כהן כי עומרי
השתתף בחוג אשר שימש נושא מרכזי לחקירת
החוטפים. היה זה החוג שקרא לעצמו,
לאחר מכן, בשם ״הפעולה השמית״.
כעבור כמה שבועות נפגש כהן עם עומרי
בקשר עם מיסמכיט שהיו דרושים לכהן

את החומר — מידי יוסף קוקיה, שמילא את
מקומו של היועץ המשפטי.

הקלטות סודיות

כדי לאפשר לסניגוריה לקבוע קו־הגנה. ן
טכסיס זה גרם השבוע להתפתחות ש־ [
היתד, מגוחכת למראית־עין, אך הגיונית בהחלט
למעשה. הסניגוריה דרשה חקירה !
מוקדמת — ומיד אחרי שנפתחה, דרשה |
ד,סניגוריה להפסיקה, מנימוקים משפטיים־ !
פורמליים (החלפת כתב־האישום על־ידי הת־ |
ביעה, אי־הגשת חומר־הראיות במועד וכו׳).
אחרי שהשופט זוהר דחה בקשה זו, הודיעה
הסניגורית שתגיש את בקשתה לבית־ |
המשפט הגבוה לצדק, ביקשה בינתיים שתי־ !
פסק החקירה. זוהר, שופט מנדטורי ותיק
(שבלם כבר קודם בפרשה זו, כששיחרר את |
כהן בערבות) נענה. אחרי שני בקרים של
דיונים משעממים, נפסקה החקירה זמנית.

לכל אחד מרגל :

* בעוד שלפי החוק המנדטורי נערכת
זזקירה מוקדמת בכל מקרה של פשע, נותן
החוק הישראלי החדש לנאשם בפשע חמור
את הזכות לבחור בעצמו אס הוא רוצה
בכך או לא.

בו או, בו או, איו כ מו הו !

במרינה

סאודעה שנ ה.

פרשת רומק
התקפת־ אד

ההו־הס הממלכתי
מפולין -״ורשה״

הצגת הבכורה בככר מלכי ישראל
בתל־אביב
ביום חמישי.
3.3.60
מכירת הכרטיסים החלה
ב״לאן כנף״ ובכל משרדי הכרטיסים.

קולנוע

תל־אביב

רמי מנוי
$בור
.העולם הזה״
ושנה:
:אדץ

דרכי אדם
׳;!קוכוכיץ והשוטר*

25ל״

:וזו״ ל.
:ראר רגיל

ראובן (״רומק״) גרינברג, האיש שבמשך
השבועיים האחרונים הואר על־ידי המשטרה
כאויב הציבור מספר , 1הילך השבוע
חופשי ברהובות תל־אביב. בתחילת השבוע
הופיע פרקעיט המחוז, יצחק בר־אור, בפני
הנשיא־התורן של בית־המשפט המחוזי, מרדכי
קנת, ניסה לשכנע את השופט להאריך
את מעצרו של רומק עד להתחלת בירור
משפטו, בעוד שלושה שבועות.
לצורך השיכנוע הציג הצהרה־בשבועה
של קצין המשטרה ברוך שוילי, כי נגד
רומק עומדות ותלויות 13 פרשיות שונות.
המסקנה שהתביעה ביקשה מן השופט
להסיק: אדם שנגדו תלויות האשמות כה
רבות, אין לשחרר בשום אופן .״אדם זה
הוא פגע רע!״ קרא בר־אור.
סניגורו של רומק, עורך־הדין דן גרנדיר,
ניגש לחקור את שוילי. הוא רצה להוכיח,
כי צדק כל העת בטענותיו שהמשטרה
רודפת את רומק בהאשמות־שודא, וכי היא
מנסה כעת לגבות ממנו חוב שהצטבר משך
עשר שנים. כתום חצי־שעד, של חקירת שתי־וערב,
נאלץ שוילי להודות: מתוך כל 13
הפרשיות, לא נאשם רומק אלא בקשר
לפרשיה אחת, לא נקרא אפילו לחקירה במשטרת
ירושלים, מקום שם רוכז החומר
נגדו.
קנת לא מצא לנחוץ אפילו שגרנדיר
יסכם, החליט כי יש לשחרר את רומק
בערבות. היה זה שלב ראשון בהתקפת־הנגד
של רומק. השלב בא, שיבוא בימים
הקרובים: הגשת שורה של משפטי דיבה,
עויי־נגד
אנשים שמסרו לפירסום סיפורים
נים לו.
התביעה, גם היא, לא טמנה את ידה בצלחת.
לפי כל הסימנים עמדה לפנות לבית־הדין
העליון, לדרוש את ביטול שיחרורו של
רומק. דובריה המשיכו עדיין לרמוז על
״האשמות חמורות״ ,ועל כוונתם להחליף
את כתב־ד,אישום• בכתב־אישום חמור הרבה
יותר. אלא שהדברים נשמעו עתה יותר
כרצון בעלמא מאשר כאיום ממשי.

25ל״ י

:וזו״ ל.
:ר^ר *1ויר.
׳1ן פריגזי\

30ל״ י

יכל או־צווו
זירוסוז, סרנו

40ל

ז־רונז־

01 רי!\\ז,
וכפו,
יכריזו.

בקרוב: בקולנוע

חיפה

ורנזיוו,
אוזו.
׳ורוזוו
נזיאנז

50ל״ י

ארכווז־כריוז,
ורוו.
וכה
גו!\גזי

60ל״ י
ארצווז רוגז
וזריזה

סד ל״ י

יווגזבורליה
:יו־וילרר

80ל״ י

בי״ס

לדקנ די ם.

אקסקלזסיב•
ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדו פעסלזר 8-5 2אחה־*

מסס

המזל הרע רדף אחרי יעקובוביץ. ולא רק
המזל הרע, גם המשטרה רדפה אחריו.
בדיוק חצי שנה אחרי שהשתחרר מביתר,סוהר,
בו ריצד, עשר שנות מאסר באשמת
רצח ואונס, נעצר השבוע שוב יעקובוביץ
בשעת לילה מאוחרת, על ידי משמר שוטרים
בפתח־תקזזה. למחרת טרחה המשטרה
לתת פירסום מכסימלי למבצע הנועז, האשימה
את יעקובוביץ בביצוע שורת פריצות
שאירעו בשבועות האחרונים במקומות
שונים באיזור.
בתא הכלא של משטרת פתח־תקווה ישב
יעקובוביץ עצמו חסר־אונים מול הכה האדיר
שהופעל נגדו. כמו בעת מעצרו ומשפטו
לפני 10 שנים, לא פסק גם הפעם
מלקרוא ״אני חף מפשע!״ אולם לא היה מי
שישמע לקולו.
הראשונים שלא האמינו לו היו שני
השוטרים שפגשו אותו בשעה עשר וחצי
בלילה, צועד ברחובה של פתח־תקווה. יעקו־בוביץ,
שחום העור, נראה להם כערבי
חשוד. הם מיהרו אליו, שאלו אותו בערבית
לזהותו. יעקובוביץ ענה להם בעברית,
הציג את תעודת הזהות שלו.
ברגע שקראו שני השוטרים בתעודת
הזהות את השם דוד יעקובוביץ, הם איבדו
את השליטה על עצמם .״אה, זה אתה
יעקובוביץ שעשית את כל הפריצות! אתה
הגנב!״ יעקובוביץ חולה־הלב החל לרעוד
בכל גופו. אחד השוטרים סטר על לחיו.
צעיר שעבר במקום, התנדב לעלות על
אחד העצים וקטף למענו אשכולית.
מעצרו של יעקובוביץ עורר שמחה רבה
בין השוטרים והקצינים, שהתלבטו קשה
בפתרון תעלומת הפריצות האחרונות. אולם
הם התאכזבו מאד, כשכבר בשלב הראשון
של החקירה, במסדרי הזיהוי, נכשלה הנחתם•
נערכו שלושה מסדרי זיהוי נפרדים ל־יעקובוביץ,
שבאף אחד מהם לא הצליחו האנשים,
שבבתיהם אירעו הגניבות, לזהותו.
אחד מהם, שראה את האיש שפרץ לביתו,
טען כי אינו דומה כלל ליעקיבוביץ.
למכנסים מ״מעשיהו״ .לבקשת המשטרה
הוציא שופט השלום בפתח־תקווה,
(המשך בעמוד ) 15
* על הוצאת 6500ל״י בטענות־שוזא
ממשה יונגשטיין.

^ לד פלא. איזו אם אינה רוקמת בלבה
בחשאי את התקוה כי בנה יזכה באחד
הימים בכינוי זה?! איזו אם אינה בטוחה
שלבנה מגיע כינוי זה, יותר מלכל ילדי
השכנים?! יתכן שעד לפני שנה עדיין לא
הצטיירו תקוות אלה בבהירות כה רבה
בעיני אמו של יאיר מלמד, ילד ירושלמי
בן , 11 הלומד בכתה ה׳ בגמנסיה רחביה.
יאיר היה ילד פיקח ויפה־תואר, שגילה
כשרונות מוסיקליים, פרט על הפסנתר ושר
במקהלת בית־הכנסת היכל־שלמח.
אולם לפני שנה קרמו החלומות בלב
אמו של יאיר עור ועצמות. לארץ הובא
סרט מוסיקלי ספרדי. גיבורו היד, נער בן
,11 בן גילו של יאיר. הסרט לא הצטיין
במיוחד, אולם הוא הקסים את כל רואיו
בשל הופעתו של חוזליטו, ילד הפלא הספרדי
בעל קול הזמיר. מעטים הסרטים שנחלו
הצלהה כה גדולה בארץ. הוא הוצג
במשך שבועות רבים בערי הארץ, תמיד
בפני אולמות מלאים. בתל־אביב בלבד הוא
הוצג במשך 12 שבועות בשש הצגות ליום.
הצלחתו נבעה אולי מהעובדה, שהוא תיאר
את התגשמותו של חלום הנרקם בלב רבים
— היווצרותו של ילד פלא.
אולם לגבי יאיר מלמד הירושלמי היתה
בדריכת כוכבו של חוזליטו בארץ משמעות
מיוחדת. הצבר, בנו של פקיד בעירית ירושלים,
דמה דמיון מפליא לחוזליטו שבסרט.
״הנה חוזליטו!״ קראו אחריו הילדים ברחוב,
אחרי שראו את חוזליטו האמיתי בסרט.
״הוא וחוזליטו כמו שתי טיפות מים!״
הצהירו הסטודנטים, חבריה של אחותו הבכירה.
וכאשר התברר לכל כי יאיר הוא

לשיר?

בעמדו בחברת כפילו ומלכת
המים יהודית מז־ד
חי, מתורגמניתו, בפני כתה ח׳ של ביוד
ספר תל־גורדוי, סרב הנער חוזליטו לשיר.

בלוית כפיל ׳השלג׳ ומלכת״מים, נפגש חחליטו בבני גילו

הזסיר סע<גע עירי

כפילו של חוזליטו, הוחלט להפכו לחוזליטו
הישראלי.
הוא ראה פעמיים את סרטו של חוזליטו.
׳הוא קיבל תקליט עם שיריו של הזמר הספרדי
הקטן. הוא למד על־פה את השייים
שהשמיע חוזליטו, נשא את שמו כל הזמן
בלבו.
השבוע׳ כאשר הגיע חוזליטו האמיתי
לארץ, נכונה ליאיר ולמשפחתו אכזבת מה.
לא היה זה משום שהוא לא דמה לחוד
ליטו. להיפך, יאיר מלמד דמה לחוזליטו
שעל מסך הקולנוע יותר מאשר חוזליטו
עצמו. למרות שיאיר בן ה־ 11 גבוה ורחב
יותר מחוזליטו בן ד 13 היה ביניהם דמיון
מפתיע. אולם כאשר נפגשו שני הילדים השבוע,
לחצו ידיים והחליפו מספר משפטים
באמצעות מתורגמנית, כאשר ערכו במשך
שעה לא ארוכה סיור משותף בבית־ספר
תל־אביבי, התברר ההבדל הגדול שביניהם.
ההבדל לא היה בטיב הקול בלבד. יאיר
מלמד הוא עדיין ילד. חוזליטו הוא אדם
מבוגר.
כאשר חזר יאיר עם משפחתו לירושלים

אחרי הפגישה עם הילד הנערץ, ודאי קיננו
בלבם המחשבות אם התהילה, הפירטום וההצלחה
הכספית שוים את המחיר שילד־פלא
צריך לשלם עבורם.

מחכים מהקיץ זחויח
ן ץ למידי כתה ח׳ בבית־ספר תלן
^נורדוי בתל־אביב, לא ידעו אם לפרוץ
בקיראות התפעלות או בצחוק. לפניהם בכתה,
לצד המורה לאנגלית, עמד כוכב הקולנוע
המפורסם שכולם הכירוהו. הם יכלו
לראותו מקרוב ללא צבעי הטכניקולור המלאכותיים,
לגעת בו ולשמוע את קולו.
הם היו נבוכים למדי, כי הכוכב הצעיר
נראה כמו כל אחד מהם.
הזמיר מסביליה, שאינו אלא יליד ולנסיה,
נראה כמו כל ילד אחר, למרות שהוא נראה
צעיר בהרבה מ־ 13 שנותיו. אולם אף־על־פי־כן
הוא שונה. הבעה של רצינות נסוכה
כל העת על פניו. עיניו נוגות תמיד. כאשר
הוא מדבר, אין הוא מדבר בחופשיות כדרך

ואינו מופיע בהצגות, אלא כפירסומת לסר־טיו
או בפסטיבלים בהם עומד להיות מוצג
אחד מסרטיו. גם ביקורו בארץ נערך רק
במקרה. סוכניו סרבו להרש,ת את הופעתו,
בטענה שהוא עסוק מדי בייצור סרטים.
אולם לפתע השתנה מזג האויר באזור ההסרטה
והוחלט להפסיק את ייצור הסרט
לכמה שבועות. שבועות אלה ניצל חוזליטו
להופעה בארץ.

ברוגטקה אחרי ארנבת
ך* וא רגיל ככר לרעש שמעוררת
1 1הופעתו ומתנהג באדישות גלויה לגילויי
ההתלהבות הספונטנית שמגלים כלפיו
ילדים ומבוגרים כאחד. בדרך כלל הוא נזקק
לשומר ראש שילוד, אותו ויגן עליו
מדריסה. כשהוא הולך לקולנוע הוא אינו
רואה מעולם את תחילתם ואת סופם של
הסרטים. כי בואי ויציאתו נעשים בחושך,
כדי שהקהל לא יבחין בו.
בשעות הפנאי שלו לומד חוזליטו, ששמו
המלא הוא חוזה חימנס פרננדס, אצל

הכפיל

חוזליטו (משמאל) בחברתו
של יאיר מלמד הירושלמי,
שהתגלה כבעל דמיון רב לחוזלימו המקורי,

ף׳יש־ ממ|
16 ילדי ת־ א מריעים לילד־הפלא בן־גילם, נושאים אותו על כפיים

ן * ךןן 1ך את שהייתו הקצרה ב/
1 1 4 1חברת בני־גילו, ניצל חו־זליטו
לישיבה קצרה על ספסל הלימודים,
שהזכירה לו את ימיו המעטים בבית־הספר.

ד,ילדים. הוא משיב בצורה דיפלומטית׳ כאילו
הוכן מראש.
על השאלה מה עושים הוריו כיום הוא
משיב .״הם מחכים מהחורף לקיץ ומהקיץ
הם מחכים לחורף.״ כאשר הופיע בלוית
מלכת־המים, יהודית מזרחי, ששימשה לו
מתורגמנית בכתה ח׳ שבבית־ספר תל־נור־דוי,
שאלו אותו הילדים מה דעתו על בית־ספרם
בהשוזאה לבתי־הספר של ספרד. תשובתו
של חוזליטו :״בספרד יש כתות כמו
זו, יותר טובות וגם הרבה פחות טובות.״
חוזליטו התיישב על אחד הספסלים בכתה,
החזיק ספר ועט בידיו כאילו בגעגועים.
כי מזה זמן רב לא ביקר חוזליטו בבית־הספר.
הוא אמנם נמנה על תלמידי בית־הספר
הפרנציסקני שבמדריד, אולם הוא
מבקר שם רק כשהוא פנוי מעבודות ההסרטה
שלו. ומזה שנתיים ימים אין חוזליטו
פנוי ביותר מעבודות ההסרטה.
הוא התגלה בדרך מקרה כאשר הופיע
בתכנית טלביזיה ביום האם, ששידרה ברכות.
ילדים לאמותיהם. החליטו שר לאמו שיר.
הוא בן למשפחת סוחרים אמידה מולנסיה,
הצעיר בין שלוש אחיותיו ושלושת אחיו,
שכולם צנומים ונמוכים כמוהו. כשהתגלה,
נלקח מיד על־ידי מפיק סרטים. הוא כיום
אולי כוכב הקולנוע העסוק ביותר בעולם.
עד כה השתתף בששה סרטים, בהם כיכב
כשחקן הראשי. סרטיו הבאים ייוצרו אף
הם בקצב מהיר מאוד. כי חוזליטו נמצא
עתה במירוץ עם הזמן. הוא מתקרב לגיל
בו עומד קולו להשתנות, ואז הוא עלול
לאבד את הנפלאה במתנות שהעניק לו
האלוהים — קול הסופרנו המקסים והרך
שיש לו.
בינתיים הוא מתפרסם והולך ברחבי העולם
ומרויח כסף רב להוריו. הוא כמעט

מלוזתו מריה רוזה. מריה, בוגרת אוניברסיטה
בת ,25 מוקסמת משאיפת הלימוד
של חוזליטו. הוא מחבב בעיקר היסטוריה
ספרדית ומתמטיקה. כאשר הוא חוזר לתקופה
קצרה לבית־הספר, הוא משיג בלימודים
את כל בני כתתו.
אולם רוב זמנו אין חוזליטו יכול לבוא
בחברת ילדים בני גילו. בעת ההסרטה ובנסיעות
הוא נמצא כל הזמן בחברת מבוגרים.
במשך הזמן למד לדבר כמוהם, להתלבש
כמוהם, להתנהג כמוהם ואף לחשוב
כמוהם. משחקיו אינם משחקי הילדים המקובלים
בגילו. הוא משתעשע בעיקר במשחק
השח־מת.
אף־על־פי־כן, משתחרר לפעמים הילד שבו.
לארץ הגיע חוזליטו כשפנס כחול
מתנוסס על לחיו. כי חוזליטו אינו נפרד
מהרוגטקה שלו שהוא כה מיטיב להשתמש
בה גם בסרטים. לפני זמן קצר ניסה הוא
לקלוע ברוגטקה בארנבת, דרך חלון מונית
נוסעת. רצועות הגומי חזרו והצליפו על
פניו.
הוא סובל מחוסר תיאבון, אינו מרבה
לאכול. להצגותיו בפני קהל הוא מופיע ללא
כל חזרה מוקדמת. הוא שחקן מטבעו, אינו
מתרגש כמעט משום דבר. הוא חותם למעריציו
חתימה מסולסלת ומבוגרת כשל
מיניסטר, למרות ששעה שהוא נאלץ לכתוב
משפטים הוא מבקש עזרה לכתיב הנכון.
הוא אוהב לראות סרטים, רק סרטים ספרדיים,
אולם בשום פנים לא סרטים שהוא
מופיע בהם. כשהוא לבדו, הוא מפזם
לעצמו שירים שונים׳ומתופף ללא הרף 5־
אצבעותיו.
ילד הפלא הספרדי שהכרטיסים להופעותיו
נמכרו במהירות יותר מאשר לאיזו הצגה
שהיא, הוא הכל, אולם ילד איננו עוד.

ב״ב7,
המטפלת =;,ד
חברת מורתו ומלוותו הקבועה מריה רוזה.

מדוע הסירה משטות ישראל

את חסינותו שר

מלו בתי־הבילו״ם בתל־אביב, שהפן למושג בפי דוו שלם

| 18 6ך ן גימל גנים, אשתו השניה של
ו 1 1 1 1 1ברלה, העוזרת לו בעסקיו.
היא נראית כאן לאחר צאתה נובית־המשפט.

ך• שעות הלידה המאוחרות, באחד
להיטים בשבוע החולף, הקיפו שוטרים
ובלשים בית־מלון קטן וישן ברחוב הירקון
בתל־אביב, שפתחו צופה אל מול מלון דן
המפואר. חוליה של אנשי המדור־ר,מרכזי
לעיקוב־ובילוש פרצה דרך הפתח הצנוע,
שמעליו התנוסס שלט מואר: מלון אופיר.
אחרי דקות אחדות של מהומה, הובילו השוטרים
בניידות קבוצה של למעלה מתריסר
גברים וארבע נשים אל בית־המעצר.
למחרת הודיעה המשטרה כי אחרי שקיבלה
בזמן האחרון ידיעות סודיות, הצליחה
בעזרת פעולת־עיקוב ממושכת לגלות
במלון אופיר בית־בושת לתיירים ולאזרחים
אמידים. בין שאר העצורים, הודיעה המשטרה
נמצא גם דב שמריהו, המכונה ״ברלה״,
בעל בית־המלון.
בין יודעי־דבר לא עוררה הידיעה על פעולתם
החרוצה והמוצלחת של השוטרים
אלא גיחוך. הגילוי היה רחוק מלהיות חדש
ומרעיש. לא היה גם צורך בשום ידיעות
סודיות ובפעולת עיקוב ממושכת כדי לגלות
שמלון אופיר הוא בית־בילויים הומה. המשטרה
עצמה, החל מאחרון הטוראים וכלה
בקצינים הבכירים, ידעה מזה זמן רב על
מה שמתרחש בתוך בית־הבילויים פנימה.
גם השם ברלה לא היה בו מן החידוש. כי
מזה עשרים שנה הפך שם זה למעין מוסד
בפני עצמו — שם נרדף ומוכר בפי כל
בתי־בילויים מסוג מסויים.
אולם אף־על־פי־כן היה משהו מן המפתיע
בידיעה על תפיסת בית־הבילוי במלון
אופיר ועל מעצרו של ברלה. כי במשך
השנים האחרונות התנהלו עסקיו של ברלה
לא רק בידיעתה של המשטרה, אלא מתוך
עצימת עינה במפורש. שעה שברחובות תל־אביב
נערכו מצודים על יצאניות, שעה שבזה
אחר זה נתפסו והובאו לדין בעלי בתי־בי־לויים,
זקנות גלמודות שהשכירו את דירותיהן
למטרות פריצות ובעלי בתי־מלון שב־חדריהם
התנהלו עסקי האהבה־המכורה, היה
ברלה עצמו כאילו מחוסן מכל אלה. השוטרים
פשוט פסחו בסיוריהם על הבית שבפינת
הרחובות הירקון ומנדלי.
מה קרה פתאום? מדוע החליטה לפתע
המשטרה לשים קץ לפרשת שנות ההבלגה
כלפי בתי־ד,בילויים של ברלה?
מאחורי התשובה לשאלות אלה הסתתרה
רקמה מסועפת ומסובכת של קשרי המשטרה
עם העולם התחתון הישראלי. כי בית־הבילויים
הצנוע והתמים של ברלה, שפעל
במשך 20 שנה במקומות רבים על פני
העיר, שימש אחד מצנורות האינפורמציה
העיקריים של המשטרה.

מ 7ך הזבל מת

עם עובדת

יצאת לבלות עם עוזריו׳ והנשים שהעסיק.
:תצלום הוא נראה בשעת ריקוד עם אחת
לעובדותיו, בנשפיה במלון מפואר בהרצליה.

ך* רלה שמריהו, יהודי עב־כרם, פנים
!״חרושי־קמטים ושיער מכסיף, הוא כיום
כבן .60 הוא דמות מפורסמת וידועה. אצל
רבים מאזרחי ישראל מצטמצמת כל התודעה
על עניני הזנות בארץ בידיעת השם ברלה.
שמו הפך למושג בקרב חיילי מעצמות־הברית
ששרתו בארץ בתקופת מלחמת־ה־עולם
השניה, בקרב לוחמי ההגנה בתקופת
מלחמת־ד,עצמאות ובין אנשי העולם התחתון
בשנות קיום המדינה. עד כדי כך שעסקיו
של בעל בית־קפה מסויים, בעל שם
דומה, שיגשגו במשך שנים רבות רק משום
שרבים סברו כי זהו ברלה המפורסם ובאו
לחזות בו מקרוב.
האיש עצמו, שלא ניסה מעולם להסתיר
את מהות עסקיו, והטוען מזה שנים רבות
בגלוי להתרת הזנות החוקית בישראל, הוא
דמות מיוחדת במינה, שממבט ראשון קשה
לקשרה לאופיים של עסקיו.
דב שמריהו נולד למשפחה חסידית בירושלים,
משפחה שכמה מבניה נמנים היום

על אנשי נטורי־קרתא. מנהיג נטורי־קרתא
עצמו, ר׳ עמרם בלוי, הוא נצר למשפחה
זו. ברלה התחנך על התורה משחר ילדותו.
הוא בוגר ישיבת חיי עולם המפורסמת,
החל את הקריירה המסחרית שלו כחנווני
בחנות מכולת ירושלמית. אולם חושו הטבעי
הוביל אותו לעסקים יותר נרחבים.
הוא החל לעסוק במסחר הזבל האורגני,
הפך לקבלן הראשי של הספקת זבל זה
לפרדסי ארץ־ישראל. כינויו בפי הערבים
היה אז מלב־אל־זיבל (״מלך הזבל״) .ברלה
ניצל קשריו אלה עם הערבים גם לשם מסחר
בנשק. ב־ 1928 התפרסם בזכות העברת
נשק מהערבים להגנה.
ב־ , 1935 כאשר פרצה מלחמת חבש, ופר־דסני
ארץ־ישראל סבלו ממשבר בעטיה,
פשט ברלה מלך־הזבל את הרגל. הוא הפסיד
אז, לדבריו, סכום של רבבות לירות
פלשתינאיות — מאות אלפי ל״י לפי הערך
של היום. המשבר היה קשה. אולם בכוח
כשרונו המסחרי ידע ברלה להתגבר עליו.
המלך מת — יחי המלך החדש. מלך הזבל
הפך למלך בתי־הבושת.
ההתחלה היתר, צנועה. ברלה התחיל בעסקי
בתי־קפה. אולם ההצלחה לא האירה
לו פנים בשטח זה, והוא עבר לעסקי המלונות.
הוא קנה מלון צנוע על שפת־היב
בתל־אביב, ושם נוצר לראשונה מגע עם
עסקי האהבה המכורה.

נכנסו למלון. שאלתי אותם מה הם רוצים,
והם ענו שהם רוצים לראות את המלון.
הם הלכו מחדר לחדר, בכל 22 החדרים של
המלון, ובכל חדר דיברו עם החייל שגר
שם. אחר כך אמר לי המפקד: שמע, מחר
בין 4ל־ 5תבוא למפקדת הצבא האוסטרלי
ברחוב הירקון. חשבתי איזה מזל יש לי,
הנה תפסו אותי שמכרתי יין בלי רשיון
לחיילים.
״אבל למחרת, כשבאה המכונית של קצין־
העיר של הצבא האוסטרלי לקחת אותי,
וסמל פתח לי את הדלת, הבנתי שזה משהו
אחר.
״נכנסתי שם לאולם. ישבו שמונה קצינים
גבוהים, בדרגות גנרל ובריגדיר, וגם רופאים.
כל אחד נתן לי את היד. ביקשו ממני
לשבת. קם רופא בדרגת קולונל והתחיל
לתת הרצאה. הוא אמר שבכל המזרח התיכון
יש רק בעל בית־מלון ישר אחד, שלוקח
מחייל בשביל חדר אותו המחיר שהוא
מבקש מאזרח, ונותן לחייל להכניס בחורה
לחדר בלי לקחת תשלום מיוחד.
״הוא אמר שהם מודים לי מאוד בעד היחס
הזה, ורוצים לתת לי פרס. אם אני
אעשה שיפורים במקום, יהפכו את המקום
למלון בשביל הצבא האוסטרלי. זה יהיה
מקום מיוחד. כל חייל שיש לו חברה או
אשד, יהיה רשאי להביאה לשם תמורת חמישה
שילינג.
״קיבלתי את זה עלי. לא חשבתי שאני
אהיה בעל בית־בושת. כי אף פעם לא היה
לי עסק עם זונות, אלא רק עם זבל. אחרי
שגמרתי את השיפורים במלון, באה ביומצאו
שזה בסדר. בא טנדר עם קורת רפואות ושני שוטרים צבאיים עם רופא.
הרופא לקח אותי ונסענו ברחוב בן־יהודה.
והרופא האוסטרלי שאל אותו: כמה תיקח
לעשות בדיקה כשתבוא בחורה? הרופא חצי לירה, והם גמרו בסוף על ביקש לירה.
״אחרי זה התחילו לבוא הבחורות. כמעט
כולן היו יהודיות, ורק קצת ערביות נוצריות.
כל בחורה היתה צריכה להביא תחדשה
מהרופא כל שלושה ימים,
עודה

והשוטר

המלן
1ד• 1עס
הם הפסי
לים האום
אחרים. ד
היחידי1 ,
אחד היה
חדשים1 .
ביקורת; ,
זה העסל
לגעת ביי
״אחרי ,
למצרים.
אנגליים
לא חשבו
גלים, ונו
צה המש
זה עשו
אותי.
״עשו י
נתן לי 1
כך קטן
שלושה י
וכל העת
יהודי מי
את שמי.
ונסעו לי
צאו אנשי
אבל הם
כסף ותצ
״עברה
שלי והו
בתי־הבוע
הירקון1 ,
הכירה א
״לקחתי
במקום ע
יעקוב. פו
איך לעשו
ארצישראי

הצעת גגרריס אוסטרליים
ל שלם זה בחייו סיפר ברלה :״בזמן

׳ ג המלחמה, כשהיו פה החיילים האוסטרליים,
היה לי מלון על שפת־הים. קמה
אז הועדה למען החייל, והם רצו לשלוח
אלי חיילים לגור באופן מאורגן. אבל כשבאו
לבדוק את המלון, גילו שאין לי מים,
וסירבו.
״יום אחד ישבתי בחוץ, בבית־הקפה של
בית־המלון, ועברו במקום שלושה חיילים
אוסטרליים. הס שאלו אם יש לי חדרים
להשכיר. אמרת־ להם: אפילו עשרים. הם
רצו רק שלושה. אמרתי להם שהמחיר חכמו
לאזרחים. לא
מישה שילינג ליום,
ניצלתי אותם, כשם שבעלי־בתי־מלון אחרים
ניצלו את החיילים. הם הראו לי תעודת־חופש,
וכל אחד שילם לי שתי לירות על
החשבון. אחרי זה רץ אחד מהם והביא
עוד כמה חברים שלו. כולם שילמו, הסתכלו
עלי וצחקו* .לא הבנתי למה הם צוחקים.
״אחרי הצהרים ירד אחד וביקש תה וחלב.
ביקשתי מהם את המחיר — ארבעה
גרוש• אבל כל אחד שילם בעד התה לירה.
הרגשתי שהנה הגיע הרגע שלי להתאושש
אחרי פשיטת הרגל. בערב הם הלכו לקולנוע
ובלילה הופיע אחד עם חברה איתו.
״לא ידעתי אם היא זונה. החייל אמר לי:
תכיר את החברה שלי, ושאל אם אני מרשה
לבחורה לעלות, כי היא רוצה לראות את
החדר שלו. הרשיתי לה לעלות. אחרי זה
שמעתי צפצוף, וכל אחד מהחיילים שגרו
אצלי התחיל לבוא עם בחורה. לכל אחד
היה אותו סיפור: תכיר את הבחורה שלי,
אדון ברלה, האם אפשר להראות את החדר
שלי? נתתי לכל אחד את המפתח שלו, והם
צחקו. לא הבנתי מה יש פה. הם חשבו
שדפקו אותי. אחרי זה ירד אחד, רב־סמל
גדודי, וביקש 50 בקבוקי יין. בעל הקפה
נתן לי את היין בהנחה, חמישה גרוש בקבוק.
אבל הרב־סמל נתן לי בעד הבקבוקים
50 לא״י במקום השתים וחצי ששילמתי.
אמרתי לו: זה יותר מדי. אז הוא אמר:
קח, מה שאנחנו משלמים בבארים. זה המחיר.
לקחתי.
״ככה זה הלך שלושה ימים. ביום השלישי
הופיעו ליד המלון ארבע מכוניות עם קצינים
גבוהים של הצבא האוסטרלי. כולם

גמדי העלילה ־ ד
איס, משמאל לימין: ברלה, אשתו, אחד מעוזריו, אחת ת

מחכים לבולה

ברלה שבאו לשמוח לאידו, ומסקרנים. רבים חיכו למעלה מ

ועמר במלון בדק את התעודה.

כמקום גשי האזרחים

התחיל ללכת. כל בעלי בתיו
בתל־אביב הרימו קול צעקה.
י את הפרנסה שלהם. כי לחיי־דליים
היה אסור ללכת למקומות
1היו מחוץ לתחום. אני הייתי
;החמישה שילינג שקיבלתי מכל
לי סיפוק. ככה זה נמשך כמה
ושמרה האזרחית ניסתה לעשות
:ל המשטרה הצבאית אמרה להם:
רשלנו. ואף אחד לא היה יכול

מה חדשים עבר הצבא האוסטרלי
ימיים אחרי זה באו שני חיילים
1שתי בחורות, וביקשו חדרים.
שיש הבדל בין אוסטרלים לאגני
להם. אחרי חצי שעה התפר־ה
ולקחו אותנו. הבנתי שאת
אר בעלי בתי־המלון, כדי לדפוק

משפט אצל השופט צוקרמן. הוא
לירות קנם. זה היה סכום כל
לא רציתי לעשות ערעור. אחרי
ים יצא גליון של עתון מיוחד
עלי. היה כתוב שם שהנה בא
שלים ופתח בית־בושת. פרסמו
*שתי וארבעת ילדי עזבו אותי
סלים. נשארתי לבדי. טוב שנמ־שהרגיעו
אותי. רציתי להתאבד,
ירו לי: אל תהיה טיפש, תעשה
ף על כולם ואל תעשה שטויות.
ונה. בינתיים מכרתי את המלון
לתי לחפש מלון שלא בשטח
של תל־אביב שהיה אז ברחוב
ומשטרה של האזור ההוא כבר
1י, וכל הקצינים היו נגדי.
|שתי קומות ברחוב אחד־העם,
וום יש בית־הספר החרדי בית־תי
שם פנסיון, וכל הזמן חשבתי
מזה עסק. עד שפגש אותי יווני
אחד, וסיפר לי שיש לו קצינים

יוזניים שמחפשים מקום, ושאל איפה יש
לי היום מלון. הסכמתי להשכיר לו חדרים
חדשית. הוא בא עם קצין של המשטרה
הצבאית, ואחרי סיור במקום הם הסכימו.
זר, היה ביום הרביעי. ביום ר,ששי באו 70
קצינים יודניים ומילאו את המלון. ישנו
אפילו שניים במיטה.
״אחרי שבוע התחילו להביא גם בחורות.
לא יצאניות. עבר עוד שבוע ובא אלי רופא
יווני בדרגת בריגדיר וסיפר לי שהיה רופא
ממשלתי ראשי של כל בתי־הבושת ביוון.
הוא סיפר שבמטה הצבא היווני קיבלו
כבר תלונות מאזרחים יווניים בארץ שהחיילים
היווניים הלכו עם נשותיהם. הוא
ביקש שאחזיק כמה בחורות, והמשטרה לא
תתערב.
״הסכמנו על מחיר, וחתמנו חוזה שזה
יעמוד תחת פיקוח. הקצין חתם בשם המשטרה
הצבאית, והוסכם שזה יהיה בית
מיוחד לקצינים. הביאו לי שני שלטים
כתובים באנגלית וביוונית — מועדון לקצינים
יווניים. עמדתי על כך שיהיה עוד
שלט בעברית.
״אחרי זה הבאתי כמר, בחורות ממלון
סן רמו, ששם הן היו יושבות. בא רופא
מיוחד ונתן להן הרצאה בגרמנית. העסק
התנהל חמישה־ששה חדשים. כשהיוונים הלכו׳
שוב באה משטרה אזרחית ותפסה אצלי
12 בחורות, בלי אף גבר. הכריחו אותן
לתת עדות נגדי. השופט חשין המנוח, נתן
או לאשתי השניה, גיטל, שהיתר, אחראית,
100 לירות קנם. ככה נכנסתי לעבודה שאומרים
שהיא מלוכלכת. אני לא הרגשתי
בכך. רופאים, קצינים, אנשים מלומדים,
השתמשו בזה במקום בנשי חבריהם.״

הנחה לאנשי ״הגנה״

ולם כדלה, התלמיד־חכם, שארון-
הספרים בביתו גדוש ספרי ש״ם, משניות
וספרי פרשנים על התלמוד, ושתמונו־תיהם
של אדמו״רים עטורי זקן, הרצל,
ז׳בוטינסקי ובן־גוריון מעטרים את קירות
חדרו, לא הפסיק מעסקי הזנות.
אחרי שנפרד ממשפחתו וניתק עמה את
כל הקשרים עד עצם היום הזה, מצא לו
ברלה שותפת נאמנה בדמותה של גיטל
גניס. גיטל התיידדה באותה תקופה עם
קצינים של הצבא הפולני בארץ, הכירה את
ברלה באמצעות אחד מבתי־המלון שלו. כעבור
זמן קצר הציע לה ברלה להיות
שותפו ואשתו. יחד החלו בהרחבת עסקיהם.
ב־ 1943 כבר הקים ברלה סניף לעסקו.
בעוד שהוא ניהל בית־בילויים ברחוב הרצל,
ניהלה אשתו בית דומה ברחוב דיזנגוף.
בכל מקום היו מחזיקים מעמד עד שהמשטרה
היתד, תופסת אותם. אחרי זה היו
מחליפים את כתובת העסק.
עם סיום מלחמת״העולם השניה רכש לו
ברלה קומה בת שמונה חדרים בבית חדש
שנבנה במרכז וולובלסקי, על גבול תל־אביב
ליפו. העסק פעל שם בחסות הצבא הבריטי,
שחייליו היו מבאי המקום. באותה תקופה
העלימה המשטרה הבריטית עין מעסקיו.
ברלה היה דואג לסטטוס קוד הזה בעזרת
תשלום במזומנים, והזמנות לויסקי וסטייקים.
״הפבריקה״ (בית־החרושת) — זר, הכינוי
שברלה היה נוהג לכנות בו את מוסדותיו
פים המרובים, בהם השתתפו בצוותא. במקרה זה:
חשות, שהתקיים במלון פאר בהרצליה. בתצלום נר־ — פעלה עד מלחמת־העצמאות. כשפרצו
הקרבות, נאלץ להעתיק את מוסדו למרחק
:דות ובעלה. כולם מחופשים בקציני צבא ערביים.
כמה מאות מטרים, קנה שלושה חדרים על
גג הבית שבדרך יפו תל־אביב מספר .6
באותה שנה שיגשג העסק ופרח בממדים
שלא נודעו עד אז. מאחר שהחוק הפלילי
קובע במפורש שפירוש בית־זונות הוא ״כל
בית או חדר, או שורה של חדרים בכל
בית, שבהם יושבות או מבקרות שתי נשים
או יותר לשם מעשי זנות, יחשבו לבית־זונות,״
דאג ברלה לא לעבור על החוק,
ובמוסדו נמצאה בכל שעה רק אשה אחת.
אולם הנשים היו עובדות במשמרות, מתחלפות
כל ארבע שעות ובאופן כזה היה
המוסד פתוח משעות הבוקר המוקדמות עד
שעה מאוחרת בלילה.
בעיקר שימש הבית נקודת משיכה לחיילים
ששהו אז בתל־אביב. מחלקות שלימות
על מפקדיהן היו מבקרות במקום. תורים
ארוכים השתרכו במסדרונות ללא הפסקה.
כבעל רגש לאומי מפותח נתן ברלה הנחה
לחיילים. כל אדם שהציג פנקם־מגוייס היה
נהנה באותם הימים מהנחה בסך חצי לירה
מהמחיר האזרחי של שתי לירות וחצי.

״חבורות גוער מתלבט״
ס ברחבה שלפני בית־משפט השלום בתל־אביב, ב־המפורסם.
הרחבה הסתה מעתונאים, ממתחריו של
ש שעות עד שהוצא ברלה, לאחר שחרורו בערבות.

** פקיו של ברלה הלכו ושיגשגו מיום
ליום. הוא רכש לו דירה בת 12 חדרים
ברחוב פרוג שבצפון תל־אביב. לעו

בית־ד,חרושת להמונים שבדרך ליפו,
נועדה הדירה שברחוב פרוג לבית־מלאכה
למיוחסים ולבעלי־הון.
המשטרה, שידעה על קיומם של מקומות
אלה, העלימה עין, לא הטרידה את ברלה.
קציני המשטרה באותה תקופה עשו זאת
מכמה וכמה טעמים. הם אמנם לא הפיקו
טובת־הנאה מוחשית ומידית, כמו קציני
המשטרה הבריטית, אולם לעומת זאת נהג
ברלה לפצותם על העלמת־העין במסירת
אינפורמציה על תנועות אנשי העולם התחתון
שהיו מבקרים במוסדותיו, ובמתנות
שונות — החל במנות־בשר בתקופת הקיצוב,
וכלה בכרטיסים להופעות בידור.
ברלה היה נוהג לתת גם לאנשי העולם
התחתון לבקר במוסדותיו ללא כל תשלום,
וקציני־המשטרה אף היו שולחים אליו פושעים
מועדים בתקווה שעל־ידי כך יימנעו
פשעי־מין.
עד שיום אחד בא קצין חדש למחוז. הוא
היה בדיעה שקיום מוסד כשל ברלה, הוא
עבירה על החוק. נערכה סריקה מקיפה
במקום, והמשטרה עצרה 30 לקוחות ובחורה
אחת. המשפט היה מזורז. הוא התחיל
תוך יומיים. ברלה נדון במשפט זה לתקופות
מאסר של ששה ותשעה חדשים באופן
חופף. מתוכם ישב ארבעה חדשים.
אולם ברלה לא ריצד, את חדשי מאסרו
ככל שאר האסירים. הוא הועסק במזנון של
סדנת המשטרה, משם המשיך לפקח על
ניהול בתי־הבילויים שלו. שם היה נפגש
עם חבר עובדי הענף, מעביר להם הוראות
ומקבל דו״חות על ההכנסות.
מאז ישב ברלה עוד פעם אחת במאסר,
בשנת .1955 אולם נראה שגם צורת מאסרו
הקלה לא נעמה לו ביותר. הוא המציא שיטה
חדשה כדי להימלט מעונש כאשר נתפס.
אחד מעובדיו היה מקבל עליו את אשמת
ניהול בית־זונות, משלם את הקנס או
יושב בבית־הסוהר, וברלה היה דואג לפצות
אותו על כך.
באותה תקופה יצא ברלה במלחמת תנופה
לשם התרת זנות חוקית בארץ. הוא עמד
לצד ארגון צעירים שקרא לעצמו חבורת
נוער מתלבט, הציף את הכנסת, העתונות
ומוסדות־הצבור בתזכירים שגינו את הזנות
חסרת־הפיקוח ברחוב, כפי שהיא קיימת
בישראל, קראו להילחם למען זנות תחת
פיקוח רפואי בבתי־בושת בעלי־רשיון.

עיניים תחת עין
ך * יהזהרק טבעי שאדם במקצועו של
( ן ברלה, העוסק בעסק זה שנים כה

רבות, יהפוך לאחד האנשים המתמצאים
ביותר בנעשה בעולם התחתון, שאנשיו
נמנו על לקוחותיו. הוא גם שכר אנשים
מחוגים אלה, שישמשו עובדים אצלו כסד־רנים
ושומרי סדר במוסדותיו.
המשטרה, שהכירה את מעמדו המיוחד של
ברלה בשטח זה, דאגה לנצלו לטובתה.
ברלה הפך אחד ממקורות־ד,אינפורמציה העיקריים
והחשובים ביותר שלה. הוא היה
מודיע לה על תכנון מעשי שוד ומעשי־פשע
אחרים שהגיעו לאזניו, גילה במקרים מסוימים
גם את מבצעי הפשע, אחרי שהמשטרה
לא הצליחה לגלותם.
המקרה הבולט ביותר בשטח זה היה
השוד הנועז בתנובה בתל־אביב, בשנת , 1955
בו השתתף גם שוטר מזויין במדים. המשטרה
עמדה אובדת־עצות מול התעלומה,
מבלי שהיתר, לה אף נקודת אחיזה אחת.
כל החקירות הגיעו אל קיר אטום. אז היה
זה ברלה שמסר למשטרה את הרשימה המלאה
של מבצעי השוד, שכולם נשפטו
ונאסרו.
תמורת ידיעה מעין זו היתד, המשטרה
מוכנה לשלם הרבה כסף. אולם ברלה לא
נזקק לכסף. כל מה שהוא רצה היה שהמשטרה
תניח לו לעבוד במנוחה. וכך
נוצר הסכם ג׳נטלמני בלתי־חתום, לפיו
העלימה המשטרה עין מפעולותיו של ברלה,
ואילו ברלה פקח את עיניו ודאג לספק
ידיעות למשטרה.
לרוב לא היה ברלה מסגיר את הפושעים
שביצעו את הפשעים. הוא היה רק מודיע
למשטרה היכן תוכל למצוא רכוש זה שנשדד,
או חפצים אלה שנגנבו. לפעמים
היה ברלה מוכן לשלם סכומים גבוהים
לגנבים עבור הרכוש שהצליחו לגנוב, רק
כדי שיוכל למסרו לידי המשטרה.
כאשר היתד, המשטרה מתעקשת לתפוס
את הגנבים עצמם, ולא רק את הסחורה
הגנובה, היה ברלה מוצא אנשים שיסכימו,
תמורת פיצוי מתאים, שיסגירם לידי המשטרה.
על־ידי
הסדר מעין זה ניתן היה למשטרה
לשלוט כמעט לחלוטין על כל המתרחש בעולם
התחתון.
ברלה עצמו נהנה מפרוספריטי שכמוהו
לא ידע מעולם. אחדי שנאלץ בעקבות צו
בית־המשפט לנטוש את חדריו שעל גג
הבנין בדרך יפו־תל־אביב ,6רכש לו ברלה
בסכום של כמה רבבות לירות את מלון
אופיר שברחוב הירקון. כדי להסוות את
פעילותו במידת־מה, פתח לו משרד חקירות
בשם ארצי. על שם משרד זה החזיק
טלפון, שרוב הפונים אליו לא היו דורשי

אהבה רני שיטת
חקירות דווקא, אלא לקוחות שביקשו אי־פורמציד.
מאוד מסויימת מסוג אחר מהרגיל.
כעבור
זמן קצר מכר ברלה גם את דירתו
הגדולה שברחוב פרוג, רכש לעצמו דירר,
דומה בבנין חדש ברחוב בן־יהודה, קרוב
למקום העסק שלו במלון אופיר ושוב,
שעה שהעסק ברחוב הירקון נועד ללקוחות
רגילים, ייחד ברלה את חדרי דירת הפאר
ברחוב בן־יהודה ללקוחות רמי־מעלה במיוחד.
מדי
יום שישי היד, ברלה עורך מסיבת
עונג־שבת מפוארת, בה השתתפו רק היצאניות
וסרסוריהן. כמו -ברומנים של מו־פאסן
ובאלזאק, נערכו מסיבות חברתיות
אלה ביד רחבה. השולחנות היו כורעים
תחת עומס המאכלים היקרים, השמפניה
היתד, זורמת כמו מים, וליאון, מנגן האקורדיון
הבולגרי, היה מנעים נגינות שלצ־ליליהן
היו היצאניות יוצאות במחול עם
סרסוריהן.
לפעמים היה ברלה יוצא גם לבלות בחבורה
בבארים מפוארים. בהזדמנויות חגיגיות
אלה לא היה חוסך בכסף, מוציא מאות
לירות. באחת ההזדמנויות, במלון תדמור,
הוציא ברלה סכום המתקרב לאלף ל״י, שחלק
ממנו הודבק למצחם של מנגני התזמורת
ושל הזמר הרוסי ולאדימיר סלאצ׳ף,
שבדלה ואשתו נהנו במיוחד מתזמורתו.

השכגים התערבו
ך• תקופה מסוימת ניסה ברלה לחזור
[ ו ל שי ט ת בית־החרושת שלו, לפי שהיתר,
נהוגה במוסד בדרך יפו־תל־אביב. הוא
שכר דירה ברחוב גאולה ,2ניסה גם בה
להנהיג את שיטת הסרט־הנע. אולם בגלל
התערבות השכנים חיסלה המשטרה את המקום
כעבור שבועות מספר.
העובדות אצל ברלה לא היו מתחלפות
לעיתים קרובות. הוא נהג להקפיד
על יחסי עבודה תקינים עם חבר עובדיו
הנאמנים. נמו בכל חברה מסחרית אחרת,
היה משלם פיצויים לעובדים שעזבוהו.

באחד המקרים, איים עליו עובד שפוטר כי
יתבע אותו לדין באיגוד המקצועי של
ההסתדרות. ברלה העדיף לגמור את העניין
ליד השולחן.
אופייני לצורה בה הגיעו העובדות אל
ברלה ובה הועסקו אצלו, הוא סיפורה של
אחת הוותיקות שעבדה אצלו משך כמה
שנים. סיפרה האשה :״באתי ארצה מרומניה,
יחד עם בעלי, המבוגר ממני ב־ 16 שנה.
הכל היה בסדר, עד שנולדה לנו בת. בעלי
חלד, הוכנס לבית־ד,חולים ושכב שם שנתיים.
חיפשתי ידידים שיעזרו לי, ומצאתי
חברה מרומניה שעבדה אצל ברלה.
נתנו לי את הכתובת והלכתי לשם. פגשתי
שם את בעלת המקום, גיטל. היא שמעה
שאני מחפשת עבודה, ועל המקום אמרה
לי שיש שלושה גברים שיהיו מוכנים
לשלם כדי לשכב אתי. היא אמרה לי, :את
עושה את אותו הדבר עם בעלך בלי כסף,
אז מד, איכפת לך?! ישלמו לך טוב. תעצמי
את העיניים!,
״נשארתי באותו מקום שלוש־ארבע שעות.
זאת היתד, דירה נאה ברחוב פרוג, והאנשים
שביקרו שם היו לבושים יפה ואינטליגנטים.
קיבלתי 20 עד 30ל״י מכל אחד.
גיטל אמרה לי כמה לדרוש. פעם היה אחד
לבוש יפה, שהציג את עצמו בפני כ״מלך
התפוזים״.
״עבדתי שם כחודש. הייתי באה בחמש
בערב והולכת בשמונה. במשך הזמן הזה
ביקרו אצלי שניים או שלושה אנשים. לפעמים
באו גם כאלה שלא שילמו, וברלה
אמר שזה בסדר.
״בימים שלא הייתי באה לשם, עבדה שם
אשד, אחרת. אחרי חודש בא ברלה ושאל
אותי אם אני רוצה להרתיח יותר. אמרתי
כן, כי היו לי הרבה חובות. הוא אמר
שיש לו מקום אחר, לא כל־כך לוקסוס, לא
אנשים כל־כך חשובים, אבל שם אוכל להרתיח
הרבה יותר ולקנות לי דירה.
״באתי לשם. ממה מיה! אפילו אצל פי־טיגרילי
לא היו דברים כאלה. אי־אפשר
לתאר בשום אופן מה ששם הלך. זה היה
בדרך יפו־תל־אביב. הייתי הולכת לשם כמו

מלון ״אופיר

זהו בנין מלון אופיר, בפינת הרחובות מנדלי והירקון
בתל־אביב, בו ערכה המשטרה השבוע מצוד ועצרה בין
השאר גם את ברלה. ברלה עומד לדבריו להפוך את המקום לבנין חנויות מפואר.

למשרד בשש בבוקר עד עשר. בעשר הלכתי
הביתה ובאה בחורה אחרת. אני חזרתי
בחמש אחר־הצהרים ונשארתי עד תשע בערב.
בשש בבוקר כבר עמד שם תור של
עשרים אנשים. היו כאלה שלא שילמו בכלל,
אלה היו הואגבונדים (פרחחים) .ברלה
אמר לי: את רוצה לעבוד בשקט, לא לקבל
סכין, קבלי אותם בלי כסף!
״היו שם שני חדרים עם מרפסת מחברת.
בחדר השלישי היתד, קערה עם מים. הייתי
נכנסת לחדר אחד, מוצאת בו גבר. לפני
שהוא היה מתלבש כבר הייתי עוברת לחדר

ה ״ א1ימא מין ״ שלדלה
וול החוק
״בארץ אין חוק נגד זנות. יש רק חוק נגד זנות מאירגנת. לפי
החוק הקיים, יש זכות לכל אשה להיות יצאנית, בתנאי שתעבוד
לבד ברחוב, בחצרות בין פחי־אשפה, או בדירה פרטית משלה, שם
היא עובדת לבד. לעומת זאת נלחם החוק בכל אלה המנסים לארגן
זנות בתנאים היגייניים וסניטרים.״

על הזחת כתופעה חברתית
• 1״אנשים ישרים משתמשים בזנות. אנשים מלוכלכים משתמשים
בבנות־טובים.״
#״אני יהודי שאומר שזנות מוכרחה להיות, והיא תהיה
למרות כל המלחמה בה. לא צריכים להתבייש בזה, אלא צריכים
ללמוד כיצד פתרו עמים אחרים את הבעיה הזאת. אני בעצמי
מצאתי היתר מפורש בתלמוד, המוכיח שזנות אינה לא פשע ולא
עודן. הנה מצאתי גם כתוב במפורש בספר עקדת יצחק, שיצא
לפני חמישים שנה בלבוב, שהזנות היא מצודה. כתוב שם לאמור:
וכמה פעמים נחבטתי על זה אודות הנשים הקדשות, שהיה איסורן
רופף בידי שופטי ישראל אשר בדורנו, ולא עוד אלא שנאותו
בקצת קהילות לתת להן חנינה. ביניהם גם יש המספקים להן
פרס מהקהל, כי אמרו: ניוון שסצילות את הרווקים ואת הסכלים
מחטא איסור אשת־איש החמור, או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו
על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה.״
#״הזנות היא תופעה רצויה. מה שלא צריך להיות, זאת
זנות מודרנית. מה זה נקרא — שאחד לוקח אשד, של חברו ובא
אתה למלון ולא נותן לה כסף אלא שודד, כסף כמו שמלה, מעיל
או נעליים או טבעת יהלום. לאשר, כזאת, שהיא אשת איש,
לא קוראים זונה, ולא נותנים להיכנס למלון על שמו של הגבר.
אבל זונה מוכרחה להיכנס למלון על שמה, בעוד שבדיוק ההיפך
צריך להיות, ובכלל לא צריכים להתבייש עם הזונות.״

על היצאניות בי שר א ל
#״בזמן האחרון פתחו הרבה מקומות פרטיים, ומכניסים
לעבודה בחורות צעירות חדשות. ולי יש פרינציפים שאני לא עושה
דברים כאלה. אצלי תפסו תמיד יצאניות מבוגרות, בנות 30ו־,35
שהתחילו במקצוע עוד בחוץ לארץ. אני נגד זה שמכניסים בחורות
ישראליות צעירות למקצוע. היום מביאים כל יום צעירות ממעברות,
מבתי־עולים ומקיבוצים ומכניסים אותן לעבודה בעיר. יש בחורים
שרואים שזה עסק טוב ואוהבים לצוד רק בחורות צעירות חדשות

למקצוע. לדעתי מר, שיש — יש, אבל חדשות לא צריך להכניס
אלא רק במקרים מיוחדים. אם יש למשל אשד, בת ,25 שבעלה
נפל במלחמה והיא נשארה בלי פרנסה. בהתחלה צריכים לנסות
לעזור לה עם העזרה סוציאלית. אבל אם היא לא יכולה לחיות
מזה, ומחפשת חיים קלים, אפשר לתת לה לעבוד בזנות, בתנאי
שתיבדק אצל רופא ותקבל פנקם־זונה, ותעבוד במקום סגור מיוחד.״

על כת הבו ש ת כי שר א ל
י• ״כמעט כל הזנות בארץ בתנהלת היום בבתים פרטיים. יש
היום בארץ הרבה חדרים מרוהטים להשכרה. אז מה עושים?
לוקחים דירה מרוהטת, בלי דמי־מפתח, וצריכים לתת רק ערבון
שיעזבו במקרה שידרשו. יש אדם שנותן את הערבון ומכניסים
לחדר בחורה לעבודה. אחרי שנמאס לה, והיא עוזבת, מכניסים
בחורה אחרת. המשטרה לא יכולה לעשות נגד זה דבר. מצב כזה
מפריע בעיקר למשפחות הגרות באותם הבתים. השכנים מתלוננים.
הלקוחות באים תמיד, עושים רעש וצעקות. לעומת זאת, אם ר,-יו
מרשים ליצאניות לעבוד בבתי־מלון, היה המצב הרבה יותר טוב.
אז הבחורה מוכרחה להיות רשומה בספר ונמצאת תחת פיקוח
המשטרה, ועבודתה לא מפריעה לאף אחד.״

על זנות תחת פילות
ס ״לדעתי יש להתיר לכל בתי־המלון

בארץ לתת חדרים לבחורות
שמתעסקות בזנות. גם כיום עושים את זה הרבה. בכל תל־אביב
יש אולי רק ארבעה בתי־מלון שלא נותנים לזוג להיכנס אם
אין להם כתובה. כאשר הבחורות תהיינה רשומות במלון, תדע
המשטרה מאיפה הן באו, והמוסד הסוציאלי של הממשלה יוכל
אולי לנסות להחזיר כמה מהן למוטב אם אפשר.״
״היום אין כבר צורך בפיקוח רפואי על הזנות. היצאנית
בעצמה צריכה להשגיח, ויש גם סעיף על זה בחוק לפיו אפשר
להעמידה לדין אם אינה עושה זאת, על הפצת מחלת־מין.״
#״אז גם יכול להיות פיקוח על המחירים, שכל מי שזקוק
לזה יוכל לבוא. בעל המלון יקבל רק מה שמגיע לו בעד החדר,
ולא כמו היום, כשלוקחים הרבה יותר בעד הסיכון הכרוך בכך.
אם המחירים יהיו תחת פיקוח, אז הרבה בחורים לא יצטרכו ללכת
לגנוב. הפיקוח על המחירים לא מוכרח להיות רשמי. אבל המשטרה
תוכל תמיד לעשות צרות למלון שלוקח יותר כסף.״
#״אז גם הבחורות יוכלו לחיות, ולא יצטרכו לתת את כל
מה שהן מרויחות לסרסורים המנצלים אותן.

דשני, שם היה מחכה גבר אחר. לא היה
אפילו זמן להתרחץ. עם כל גבר זה נמשך
דקה אחת עד שתיים. הייתי בחלוק ואפילו
לא התפשטתי. היה שם סדרן מיוחד, שכיוזן
את התנועה.
״כשהיו נאספות אצלי כמאה לירות, הייתי
סופרת את הכסף ומוסרת אותו. פעם אחת
בשבוע היו משלמים משכורת. מתוך כל
מאה לירות הייתי מ,בלת ארבעים, ברלה
ששים. ומתוך הארבעים הייתי צריכה עוד
לשלם 15 לירות בשביל המשכורת של
הסטאף. זה נמשך, עד שפעם בשבת בא
שוטר, ורצה להיכנס. ברלה לא נתן לו,
והוא הזמין ניידת. נעצרתי.
״כמו כל בחורה שהתחילה לעבוד, הפקדתי
גם אני 500ל״י למקרים כאלה, כדי לצאת
בערבות ולשלם לעורך־דין. גיטל הזהירה
אותנו לא לספר שום דבר במשטרה ובבתי״
המשפט.
״עבדתי ככה חמש שנים. כשנסגר המקום
בדרך יפו, עברנו למלון אופיר• ברלה הזמין
אותי לעבור לשם, ואמר ששם אותו הדבר.
אבל זה לא היה ככה, היו שם פחות אנשים
ושילמו רק חמש עד שמונה ל״י. כאן
עבדו ארבע בנות, שהיו רשומות כאילו
גרות שם. כשהיה בא קליינט, היה השוער
מצלצל לחדר ומודיע על כך. בינתיים אספתי
לעצמי קצת כסף וקניתי דירה בצפון תל־אביב.
ברלה חשש שאני אעבוד באופן עצמאי,
וחשד שאני אעשה לו תחרות. פתאום
התחילו להופיע אצלי אנשים שעשו צעקות,
ואחריהם באה המשטרה. ברלה עצמו
הפסיק לתת לי עבודה. הוא אמר: יש לך
כבר דירה, עכשיו שיעבדו אחרות שאין
להן עוד דירה. לא הלכתי לעבוד אצל
אחרים, כי פחדתי מהמשטרה. אצל ברלה
ידעתי שזה בטוח.״

קו אדום על יחסים

*^ולם כשעה שבדלה המשיך את
עסקיו כמקודם, חלו שינויים במשטרת
ישראל. ביחוד בשנה האחרונה נכנסו
לפעולה קצינים חדשים, שהתעלמו מהחסינות
שניתנה לברלה. המשטרה הקימה גם
את המדור המרכזי לעיקוב ובילוש, הכניסה
אליו כוחות חדשים, שלא עסקו עד
אז בשטח זה.
עם השינויים השתנתה גם שיטת עבודתה
של המשטרה. הודיע רב־פקד שלום ירקוני,
ראש המדור המרכזי במטה מחוז
תל־אביב :״תחת להשתמש בכלי־נשק פסולים
פיתחנו אמצעים אחרים לגמרי, וההצלחה
מאירה לנו פנים. אנו שומרים על
טוהר המידות לפי כל כללי החוק.״ האמצעים
האחרים, עליהם הודיע ירקוני, בישרו
מיפנה בשיטת איסוף הידיעות של
המשטרה .״אין כל יחס מיוחד למודיע,״
הצהיר ירקוני באחת ההזדמנויות. לדבריו
אין סוגרים יותר תיקים למודיעים. המשטרה
מקבלת עתה ידיעות מאזרחים הגונים,

הסוט תנע

העושים עבודתם בהתנדבות, ומלבדם מעסיקה
המשטרה מודיעים מיוחדים תמורת
שכר, מבטיחה סכומים רציניים תמורת אי־פורמציה
העלולה להביא לגילוי עבריינים או
רכוש גנוב.
כי קציני המשטרה, שהיו חדשים בתפקיד
זה, רובם חניכי מנגנון־החושך, העבירו
לשטח הפלילי את שיטת המודיעים המקובלת
בשטחים אחרים — שכר למודיע מבלי
להתיר לו לעבור על החוק.
אך שיטה זו, שעד כה הוכיחה אמנם
יעילותה בגילוי מועלים רמי־מעלה לא נתנה
תוצאות כה פוריות בתפיסת אנשי העולם
התחתון. המדור המרכזי לעיקוב ובילוש,
שהצליח מאוד בגילוי עבריינים מסוגם של
צבי בן־אפרים ואלכסנדר כהן, גילה מעשי
שחיתות במוסדות ציבוריים, אינו יכול
לזקוף לזכותו הצלחות מפוארות בגילוי
פשעים כמו רצח, שוד וגניבה.
אחד הנפגעים הישירים ממדיניות זו
היה ברלה. המשטרה החליטה למתוח קו
אדום על כל פרשת היחסים בינה לבינו.
אולם האחראים לכך לא מצאו לנכון להעמיד
את ברלה על כך, להזהירו כי יותר לא
ינתנו לו זכויות מיוחדות.
הקש ששבר את גב הגמל והביא למצוד
הגדול על בית־הבילויים של ברלה, היה
קשור בפרשה מסוג אתר לגמרי, שאירעה
לפני שנה וחצי, ושדודקא בשבוע המצוד
הועלתה בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב.
היתה זאת פרשתו של הפסיכיאטור ד״ר
ז׳אן פינק, שהואשם במכירת סמים משכרים
לנרקומן ללא־היתר.

המשטרה חיס?ה מודיע
ך>י ד״ר פינק, מנהל בית־החולים לחו

1לי־נפש בכפר־גנים, נתפס במלכודת שהציבה
לו המשטרה. נרקומן ומודיע משמרתי,
בשם אורי כהן, הופיע אצל הד׳׳ר
פינק וביקש לקנות מורפיום. אורי כהן ניסה
לעשות זאת כמה פעמים ולא קיבל. לבסוף,
לטענת המשטרה, מכר לו פינק בקבוקון
מורפיום, תמורת 25ל״י.
טען פינק: אורי כהן היה מוכר לי בנרקומן,
ביקר אצלי פעמים אחדות ודחיתי
אותו. בפעם האחרונה הבטיח לי שיכניס
לטיפול בבית־החולים, ואז נתתי לו מנה
אחת, שתספיק לו עד לאחר החגים.
כאשר החל השבוע המשפט להתברר,
טען פרקליטו של פינק, עורן־־הדין יעקב
הגלר :״אני רוצה להוכיח במהלך המשפט
שאורי כהן נשכר על־ידי ברלה במטרה
להכשיל את ד״ר פינק. אוכיח שברלה ניהל
בתל־אביב בית־זונות ללא הפרעה, כי מסר
אינפורמציה למשטרה, ובמקרה שלא היתה
לו אינפורמציה, דאג למציאתה.״
מזנתו של הגלר היתד, להוכיח כי ברלה
היה זה שיזם את תפיסת הד״ר פינק, וש־אורי
כהן, שהיה עוזרו ואחד מעובדיו,
עשה מה שעשה לפי הוראות הבוס. ברלה
עשה זאת כביכול משום שלא היתר, לו אינפורמציה
אחרת למסור למשטרה.
ברלה עצמו, שהכחיש כל קשר שהוא
לפרשה, טען שהוא אמנם הציע במכתבים
למשטרה ולרוקח המחוזי להילחם בתופעת
הסמים המשכרים, ושאורי כהן אמנם היה
עובדו. אולם כהן, לדברי ברלה, השתתף במארב
המשטרתי על דעת עצמו. לדבריו
פנה הד״ר פינק למשטרה ולכנסת, כדי
להפעיל אותם נגד ברלה.
ברלה עצמו הכחיש השבוע כל קשר
לבית־הבילויים שנתפס. אמר הוא :״אינני
בעל המלון. זה מלון קטן, שלא כדאי להחזיק
בו, ואני עומד לפתוח כאן חנויות
להשכרה. לא היה פה שום בית־בושת
ומה שהמשטרה תפסה כאן היה רק פרובוקציה
שעשו לי האויבים שלי כדי להפילני
בפח. אילו היתה לי חנות־מכולת, היה לי
כיום רכוש יותר גדול ממה שיש לי. הכנסתי
את עצמי בטפשות לעסק הזה, ואני
מתחרט על כך. אבל מזה שנתיים כבר
גמרתי מכל הענינים האלה, ואיני מנהל
יותר ביודבושת.
כרגע זה לא משנה איזו טענה היא הנכונה.
אולם עובדה היא כי בגלל קישור
שני הפרשיות זו של פינק וזו של ברלה,
מצאה המשטרה את עצמה במצב בלתי־נעים.
בכל מקרה היה נראה שהמשטרה מקבלת
ממישהו הנחיות כיצד לפעול.
המוצא היחיד למשטרה היה, איפוא, לחסל
את בית־הבילויים של ברלה, ולהוכיח
כלפי כל ששוב היא נוהגת לאפשר למד
דיעיה לעבור על החוק.

במרינה
(המשך מעמוד )10
אריה גרף, פקודה מעצר ל־ 10 ימים, ואחריה
עוד אחת לשמונה ימים. אחריהם נקבע
מועד המשפט .״נסעתי בתלת אופניים
שלי עם הבגדים המשומשים, שאני מוכר
במעברות ליד תל־אביב והגעתי לפתח־תקווה,״
ניסה יעקובוביץ להסביר לשוטרים
את סיבת שוטטותו .״פגשתי מכרה והשתהיתי
עד עשר. לא הכפפות, לא הכובע,
לא המכנסים ולא היהלום הקטן הם גנובים.״
הוא
היה מוכן להוביל את השוטרים למקומות
בהם רכש את החפצים הגנובים־
כאילו, אולם השוטרים לא האמינו לו. הם
לא רצו ללכת לחנות התל־אביבית שבעליה
אישר כי יעקובוביץ אמנם קנה אצלו את
הכפפות. הם סירבו לברר אם באמת קיבל
את המכנסיים כשהשתחרר ממעשיהו ואת
היהלום מאסיר אחר.
לשוטרים היה ברור כי יעקובוביץ הוא הוא
הפורץ שחיפשו במשך שבועות רבים. סיפורו
המעורר חלחלה באומללתו, לא זעזע
את השוטרים. אולם סיפור זה העלה שוב
את הדי קריאתו מלפני עשר שנים :״אני
חף מפשע.״

ד רכי חיים
בעמדה הקדמית
מריבה קולנית, שפרצה באחת החצרות
בשכונה מלאת ירק בצפון תל־אביב, הקפיצה
את השכנים לחלונות דירותיהם. כי
היתד, זו הפעם הראשונה שצעקות בקעו
מחצר ביתו של תושב השכונה, דויד בן־
גוריון. לשכנים היה יסוד טוב לחשוב כי
אירע משהו מעניין.
״לך לעמדה אחרת!״ צעק השוטר זאב
עצמון על חברו .״היום תורי לשמור ליד
השער!״
״מצפצף עליך, יא־בן־אדם״ השיב לו בלהט
שלמה שפירא, גבר,־ד,קומה, שלא רצה
לעזוב את עמדתו המכובדת .״יא־זיפת,״
הוסיף השוטר השחום, הידוע כשוטר־מקוף
אדיב.
״חכה, אני אקרע אותך!״ הבטיח לו עצ־מון
.״חותני הוא מפקד גבוה במשטרה ״
אחרי 25 דקות של ויכוח מייגע, נכנע
שפירא ויתר על העמדה ליד השער לטובת
חברו.
שם עברי: שפירא. אולם כניעתו
של שפירא, בן ד,־ ,22 לא הצילה אותו ממשפט
משמעתי במשטרה. עצמון הגיש נגדו
תלונה על גידופים וקללות. הנאשם, עולה
מהודו, שנקרא פעם באבאג׳יני ובחר בשם
אשכנזי שפירא• כיון שחיפש שם עברי
מכובד, הובא למשפט בפני מפקדו.
״אתה רוצה לד,יפשט בפני?״ שאל המפקד
באדיבות את השאלה הפורמלית.
״לא,״ הפתיע אותו שפירא, שניצל את
זכותו החוקית להעביר את דינו לשופט־שוטר
בעל דרגה גבוהה יותר. משפטו של
הטוראי שפירא הועבר לקצין־המשטרה קנר.
״אתה מודה באשמה?״ שאל קנר.
שוב היתד, תשובתו של שפירא שלילית.
הוא ביקש שהות לחקור את יריבו עצמון.
קנר נענה לבקשה, דחה את המשך המשפט
למועד אחר.
כשהובא שפירא פעם נוספת למשפט,
גילה כי ההאשמה נגדו שונתה. תחת סעיף
הגידופים, גילה שפירא, שהיה בעבר חבר
הקיבוץ המאוחד, כי הוא נאשם בהפקרת
עמדתו בשעת תפקיד, למשך 25 דקות.
הצהיר שפירא, שרותק לשבעה ימי־מעצר,
אחרי שהתברר כי ההאשמה נכונה :״כדאי
לשמור רק על יד מעבר חציה להולכי־רגל.
בעבודה כזאת לא חשוב באיזה צד השוטר
עומד.״

תזכיר
ל מ חר ת היום
גדעון ריינר נעצר. יום אחד אחרי
הופעת העולם הזה 1170 שחשף לראשונה
את מעשיו של האיש, עצרה המשטרה את
ריינר, האשימה אותו בהוצאת כספים ב־טענות־שוא,
בטענו כי קרן־צדקה גרמנית,
בשם דויטש שטיפטוע, תדאג להשיג עבורם
פיצויים אישיים שלא מגיעים להם על פי
החוק מגרמניה המערבית.
• על שם הקהילה היהודית בעיר הגרמנית
שפייר, שחבריה הושמדו בימי מסעי־הצלב.
קולנוע סרטים

ל דודה. אייזן דודה
הדודה מיים (ארמון־דוד, תל־אביב,
ארצות־הברית) היא אשת החברה האמריקאית
בשנות השלושים, טיפוס יוצא דופן באורח־חייו
ובדרך מחשבתו. הדודה (רוזלינד ראסל)
היא פזרנית מטורפת, העורכת מסיבות הוללות
בביתה, מגדלת טיפוסי בור,ימה ומחליפה
את ריהוט דירתה חדשים לבקרים.
הדודה מיים הוא טיפוס שחי במציאות.
מחבר הספר אודותיה, לפיו הומחז מחזה
והוסרט הסרט, הוא בן אחיה שגדל במחיצתה
מילדות, העלים את שמו תחת הכינוי
פטריק דנים. אחרי שקרא רשימה של
סופר אלמוני על דודתו, במדור ״טיפוס
בלתי נשכח שהכרתי״ ,גולל פטריק את כל
קורות חייה הבוהמיים.
אולם הסרט אינו מגנה את הדודה ואת
דרך חייה. הוא מציג אותה כדמות אנושית
מעוררת הערצה ורחמים גם יחד, ובאמצעותה
הוא שולח חיצים אל כמה ערכים
בחברה האמריקאית — צרות מוחין, סנו־ביזם
ואנטישמיות.
סיפורה של הדודה מיים, שזכה להצלחה
פנטסטית בכל גלגוליו כספר, כמחזה ובסרט,
הוא קומדיה שנונה ומצחיקה המתעלה
בעיקר בזכות משחק עילאי של רוזלינד
ראסל.

ב דו ד מחיה מתים
החתולה חושפת צפורניה

(מגדלור,
תל־אביב; צרפת) הוא סרט שאירע לו מה

הפסיכולוגית, עוזרת למחתרת בפעולותיה
נגד הגרמנים.
בסיומו של סרט זה כבר היו היצרנים די
פקחים כדי להשאיר את החתולה בחיים, כדי
שלא יצטרכו להחיותה מחדש בהמשכים
הבאים, אלא שהפעם טוב היו עושים אילו
רצחו אותה לגמרי. אחרי סרט מעין זה,
אפילו בהשארה בחיים, מתה החתולה מוות
טבעי.

ברנשים כ די חתימות
סיגריות, ויסקי וחתיכות (הוד, תל-
אביב; צרפת) הם שלושת הסממנים שנועדו
להחיות קומדיה בעלא יומרות, לעשותה סאטירה
על סרטי הגנגסטרים הצרפתים.
חניכות מכון לחינוך גופני לבנות, שסיסמתו
היא בריאות ופכחון, מוצאות את עצמן
במצב לא־נעים כשמתברר להן שהגברים
יפסיקו להציץ על גופותיהן החטובים מבעד
לגדרות. בגלל משכנתא המוטלת על המכון
הוא עומד להסגר. אולם הפתרון נמצא בדיו
מקרה, כשמגלות הנערות מחסן ענק של
בקבוקי ויסקי וסיגריות במרתף המוסד,
מחליטות להתעלם מסיסמתן, לפתוח במקום
את מועדון החתיכות, ולכסות את חובות
המוסד ממכירת הויסקי והסיגריות.
בינתיים מתברר שארגזי הויסקי הוטמנו
במרתף המכון הגופני על ידי כנופית מבריחים,
שהכניסום דרך כניסה מסתורית,
לא העלו כלל בדעתם כי מחבואם הוא מרתף
המכון. על רעיון גאוני זה מבוסם כמעט
כל ר,סרט. כל הזמן מתנהלות בו עסקות
מסחריות בויסקי בין הנערות לבין
הכנופיה, בין חברי הכנופיה לבין עצמם,

אני קורדי והחתיכות ב״סיגרות, ויסקי וחתיכות״
פיתוח הגוף בקאבארט
שקורה כמעט תמיד להמשכיהם של סרטים
מוצלחים. הסרט החתולה, זכה להצלחה בישראל
לא רק בשל השערוריה שקמה סביב
איסור הצגתו בתחילה. היה בו גם הרבה
בזכות עצמו. בנושאו — אהבת נערת מחתרת
צרפתיה לקצין נאצי — היה טמון
חומר נפץ רב, גם צורת ההגשה, בביום
ובעריכה של טעם, היתה מרתקת.
בסיומו של הסרט הראשון נרצחה החתולה
על־ידי חבריה למחתרת, שחשדו בה
כי הסגירה אותם בידי הגרמנים. אולם ההצלחה
הכספית עשויה לעורר גם מתים
לתחיה. סרט זה מתחיל בדיוק במקום בו
הסתיים הסרט הראשון אודות החתולה, אלא
שהפעם מתברר שד,חתולה טרם יללה את
המיאו האחרון שלה. היא רק נפצעה קשה,
מה שלא הפריע ליצרני הסרט להחזיר
אותה שוב לפעילות ריגול מסועפת. אלא
שכאן הסתבר, שהמתים הקמים לתחיה הם
הרבה יותר משעממים מחיים העומדים
למות.
חתולח בין זאבים. לצורך החזרתה
לפעילות מפעילים הגרמנים על החתולה
(פרנסואז אמול) שיטה פסיכולוגית חדשה,
לפיה ניתן להם לשלוט על רצונותיה מבלי
לפגוע בכושר מחשבתה וביזמתה. את השיטה
המבדחת ממציא קצין רפואה צעיר
בוותזנט, הממחיש בפעם נוספת בפני קהל
הצופים, כי לא הגרמנים היו נאצים, וכי
בקרב חלק מהם פיעם לב אנושי והם היו
אף מסוגלים לבכות מרוב רגשנות, ומשום
כך אפשר להתאמן לצידם באימוני נאטו.
מודרכת על ידי הקצין הצעיר יוצאת החתולה
לגלות חבלני מחתרת צרפתיים, הפועלים
בשיטות החשאיות המפורטות עד
תומן בספר אמיל והבלשיס. אולם כאן מראה
החתולה הצרפתית עד כמה היא יותר פקחית
מהזאבים הנאציים, אינה מקבלת את המרות

ובין הכנופיה לשוטרי המכס, המבוססות
על כך שארגזי הויסקי. המוכנסים למרתף
מצד אחת מוצאים מצד שני, נמכרים שוב
ומוכנסים מהצד הראשון.
אם אפשר היה לסלוח לסרט על שאין הוא
מעלה אלא מספר חיוכים לעיתים נדירות,
אי־אפשר לסלוח לו על מגרעת אחרת:
אם כבר הושם הדגש על החתיכות ולא
על הברנשים, לפחות היו אלה חייבות להיות
ראויות לשמן. במקום זאת אין הנערות
הממלאות את הסרט מסתפקות בכך שהן
אינן שחקניות. הן גם אינן חתיכות.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
#אני ייצח לחיית (צפון, תל-
אביב) — מחאה מזעזעת נגד עונש ד,מחית
באמצעות סיפורה של ברברה גראהם, נערת
בילויים שהואשמה ברצח, הוצאה להורג
בתא הגזים. סוזאן היוורד.
י• ( 401 המלקות (לת, תל-אביב) —
קרוסלת החיים מעצבת גברבר בסרט אוטו-
ביאוגראפי של פרנסואה סריסו.
• אירופאי נגרו (ארמון, חיפה) -
אגדת האהבה עד־המודת הימנית בלבוש
מודרני על רקע קרניבל ברזילאי.
• גורלו של אדם (ציון, ירושלים)
— אפופיאה של אדם פשוט במלחמה, סרגי
בונדרצ׳וק מביים ומשחק את סיפורו הנוגע
ללב של מיכאיל שולוחוב.
#מרגלים בלילח נתל־אור, ירושלים)
— מה קורה כששני מרגלים נפגשים
בבקתת דייגים מבלי לדעת אחד על זהותו
של השני. רוברט חוסיין ומרינה ולאדי ב־סידרת
מצבים מענינים.

אכשוז בקרוב לפני פצצ ת האטו

המשרד הראשי:
תל־אביב, רחוב אחוזת בית ,6טלפון 64226

זרי

כלה

וסידור סלים
ב ן ־ יטיגזיח
1ז טז ה
כרר ריוזגוף 3ג, גול 49 .ד 24

כמה מידידיה הנלהבים מאוד של צרפת,
עלולים להיפגע בימים הקרובים. באם יבקרו
במחזה הגנראל קישוט, שיועלה השבוע בתיאטרון
הקאמרי, הם עשויים לפגוש שם
על הבמה בדמות מוכרת עד מאוד. תהיה זו
דמות של גנראל צרפתי עטור תהילה, בדימום,
שאחרי ששירת את מולדתו במשך עשרות
שנים, קצה נפשו בשיגרת חיי הצבא
ובהתנוונותה המוסרית והרוחנית של צרפת.
לאות מחאה הוא פורש מעסקי הציבור לעיירה
נידחת בצפון־מערב צרפת ושם הוא
רוקם חלומות על החזרת תהילת העבר של
הרפובליקה, על זריקת הפוליטיקאים המושחתים
מהשלטון בכוח הזרוע, ועל פעולת־כוח
לשם החזרת צרפת לגדולתה כבימים
עברו.
ידידיה הנלהבים מאוד של צרפת, אולי
ימצאו טעם לפגם במחזה השנון המציג את
הגנראל הגדול בצורה קומית,
לועג בשנינות ובציניות לאורח
מחשבתו ולשאיפותיו הגדולות.
אולם הם יצטרכו להבליג. המחזה
לא נכתב על־ידי אויב הרפובליקה
הצרפתית. הוא נכתב
בידי צרפתי, הוצג בהצלחה בצרפת.
כתב אותו ז׳אן אנואי,
מחזאי בן ,50 מגדולי המחזאים
הצרפתיים בני זמננו.
שחור, ורוד, מבריק. ז׳אן
אנואי, יליד בורדו, שהחל את
הקריירה שלו כסטודנט למשפטים
וכבעל משרד פירסום גדול,
התפרסם כמחזאי כבר בהיותו
בן ,25 בעת שמחזהו היה היה
אסיר אחד הוצג בהצלחה בתיאטרון
בלובררי בפאריז, עובד
גם לסרט. מאז כתב אנואי כ־20
מחזות, שהוצגו במכובדים שב־תיאטראות
פאריז. בעיקר זכו
מחזותיו להצלחה בצרפת שתחת
עול הנאצים.
אנואי עצמו נוהג לחלק את
מחזותיו לקבוצות: מחזות שחורים
הדיי רוח פסימית קודרת,
מחזות ורודים שהם מחזות קלילים
קומיים, מחזות חורקים שנועדו
לזעזע בשל הרעיונות המובעים
בהם ומחזות מבריקים
המבוססים על כתיבה שנונה ורעיונות
מבריקים. מהמחזות השחורים
של אנואי הוצג בארץ שחקנים לביוש ואלם גור ב״גנראל קישוט״
במקום גדולת צרפת, חילול כבוד האחות
אנטיגונה בתיאטרון הקאמרי, ו־ממחזותיו
הורודים נשף הגנבים
בהביטה. גנראל קישוט, הנקרא במקורו ההמחזה
השנון לא הצליח למנוע את עליתו
ריאקציונר המאוהב, שבארצות־הברית כינוהו של גנראל לשלטון. אף על פי כן נשאר
תוכנו אקטואלי, גם שעה שהגנראל עושה
בשם התרנגול הלוחם, משתייך לשורת המחלגדולתה
של צרפת באמצעות פצצות אטוזות
המבריקים של אנואי.
מיות.
זהו מחזה ציני על דמות עטורת תהילה,
החיה בעבר והמנסה לפתור את בעיות צרפת
בהוזה בעוד שאינה מסוגלת אפילו לפתור
את הבעיות החברתיות המתעוררות
סביבה.
חרם תרבות•
המלחמה תכאב. הגנראל (זלמן לבהמחזה
של העתונאית מירד. אברך,
יוש) ,שהיה אחד מגיבורי המחתרת הצרפמקרה
על הגבול, שנושאו הוא קציני האו״ם
תית בזמן הכיבוש הנאצי, משחק ברעיון של בישראל, גרם כמעט לתקרית דיפלומטית
הקמת מחתרת לשינוי מצבה העגום של צר בפאריז. בעת שהותר, באירופה הגישה מירד,
פת. את רעיונו זה הוא מגלה לרופא שבא את המחזה לעיבוד ללסלו בוש פקטה, מעבד
לבדוק את בריאותו (משה הורגל) ,מציע לו
אנגלי ממוצא הונגרי. העיבוד יועלה בפורט־להצטרף
לקושרים. אולם בעת שהוא עסוק
שון תיאטר בלונדון בזמן הקרוב. אולם
ברעיונותיו המהפכניים, מטרידות את ד,גנ־ בינתיים הגיע המחזה גם לצרפת, שם עמדו
ראל בעיות קטנות חסרות חשיבות.
להציגו בתיאטרונו של ז׳אק דיבאל. דיבאל,
בנו הקטן טוטו (משה דגן) ,מתקשה בהמקבל
הקצבה מממשלת צרפת להעלאת
שעורי הלטינית שלו והגנראל נאלץ ללמוד
מחזה זר אחד בתיאטרונו במשך שנה, כבר
שפה עתיקה וו בעצמו כדי לסייע לבנו. בתו
ערך חזרות על המחזה. אולם לפתע קיבלה
סופי (גילה אלמגור) ,שנולדה מהרפתקת־ מירד, מכתב, בו מודיע לה דיבאל כי לצערו
אהבים של הגנראל עם זמרת אופרה, עומ אין הוא יכול להעלות את המחזה. הסיבה:
דת להינשא לבחור (עודד קוטלר) ,שאינו
לדעת משרד החינוך הצרפתי עלולה העלאת
נושא חן בעיני הגנראל בגלל מוצא משפחמחזה
ישראלי בתמיכה ממשלתית בצרפת
תו. אחותו של הגנראל (מרים ברנשטין־כהן) ,לגרום להחרפת היחסים עם אלג׳יריה
בתולה זקנה ופוריטנית, מתאוננת באוזניו שר המשפטים פגחם רוזן, ביקר הכי
חיללו את כבודה. אשתו אגלאה (אורנה
שבוע בהצגה המשפטית של 12 המושבעים
פורת) ,מגלה את אזנו כי בעת שעסק בעד בהביטה. אחרי ההצגה נפגש השר עם חבר
יניו, ניסה מישהו לשכנעה כי היא בודדה
המושבעים מאחורי הקלעים, חיווה את דעתו
ואף הניח את כף ידו בידה.
המשפטית. אמר רוזן :״אני בטוח שהנער
וכך, שעה שהגנראל אוסף את הקושרים אשם, אבל אני גם בטוח שבארץ הוא היה
שהסכימו להילחם עמו להחזרת גדולתה של יוצא זכאי בבית־המשפט אחרי שהיה נהנה
צרפת, הוא מתעסק בחקירת זהותו של ה מהספק.״ כאשר שאלו אותו השחקנים מה
איש שחילל את כבוד אחותו ומציאת האיש דעתו על שיטת חבר המושבעים, אמר שר
שהניח ידו בכף יד אשתו.
המשפטים :״כיום אין שיטה זו מתאימה
פגישת המחתרת מופרעת ללא הרף. היא נא לארצנו, שהחברה בה אינה הומוגנית. אולי
לצת לעזוב את הבית ולעבור לגן, בשידידי בעוד 15 שנה יהיה מקום להנהיג חבר
המשפחה עומדים להעלות מחזה מודרני ב מושבעים בבתי המשפט בארץ, אבל גם אז,
מקום, נאלצת לעזוב את הגן כדי לא להפ אם אהיה שר המשפטים, אתנגד לכך.״

מאחורי הקלעים

הצגת בכורה ארצית

אני קורדי
הזמרת הידועה בתפקידה המוצלח ביותר
סיגריות ויסקי
וחתיכות

* פייר מוגדי
* ונדין טלייר
* ושפע של ח תי כו ת -אחת יפה מהשניה
סרט מלא סקצ׳ים, מצבים קומיים
ואני קורדי, עליזה יותר מתמיד
למבוגרים מגיל 16

ממוצ״ש 27.2.60 בקולנוע

ריע לבתו של הגנראל לתנות אהבים עם
בחיר ליבה. בהזדמנות זו מוצא הגנראל לנכון
להביע את דעותיו בגנות המחזאות המודרנית.
לבסוף
מגלה הגנראל כי האיש שהניח ידו
בכף יד אשתו, לא היה אלא כומר העיירה
(מיכאל גור) ,המסביר לגנראל את מעשהו
בכך, שעקב הזנחתו של הגנראל היה דרוש
מישהו שיעודד את ליבה של אשתו. הגנראל
מגלה כי חלול כבודה של אחותו לא היה
אלא דמיון חולני וכי בתו עומדת להפסיד
את בחיר ליבה. בפגישה עם הצעיר, נוכח
הגנראל כי אין דבר משותף בינו לבין הדור
הצעיר, מסיים את השיחה בתגרת־ידיים.
אחרי שנוכח בכשלונו בפתירת בעיות
משפחתו, מתברר לגנראל כי גם רעיון המחתרת
שלו התגלה ברבים, הפך לנושא לשיחות
היתוליות. חבריו עוזבים אותו אחד־אחד
והגנראל שופך את ליבו בפני בנו הקטן
טוטו, שגם הוא אינו מסכים עמו, טו ען
:״אבא, אני לא אלך אף פעם למלחמה,
אני מפחד שיכאב לי.״

״ הוד
פבס

העולם הזה 1171

נז ת ר בוי תבר נו2־ צפגריפ ש&יגן צפגרי־גפטז וערנכם־יגז טז&עגן
נכעי־צאן־ברגר, ער הכר גער רא כרגם־-ערהאובעיגן רנורדא.

היכן מסתפר מר צלקת, מה קרה לאגח־ת
הרחקים, ואיך להשלים בין בעל 1אשה
מר ישראל ה7זתפר פה
כבר מזמן התרשמנו מתסרוקתו היחידה־במינה של
נער השליחויות שלנו. כיצד היא יורדת בקו מסודר
על עורפו, וכיצד נראים תמיד תלתליו כאילו זר,
אך הושמו בסיכות. כאשר לא יכולנו להתאפק יותר
ושאלנו אותו, הוא אמר שככה יכול לספר רק משה
גלימידי, בעל המספרה ברחוב הכובשים .60״כל
החברה הולכים לשם,״ אמר.
אם היה לנו לרגע החשש שהחנות הקטנה והעלובה
אליה הגענו, היא אמנם מספרתו של גלימידי הגדול, הוא
התבדה לגמרי למראה המגבות הפרושות בחוץ לייבוש,
ואשר נקיונן לא היה מופתי ביותר. בתוך החנות
הקטנה עצמה, שקירותיה צבועים ירוק עז, ורצפתה
מלאה שערות, מצאנו
כששה גברים
צעירים יושבים בסבלנות
על כסאות.
ליד המראות עמדו
שני גברים בחלוקים
לא ביותר לבנים,
מספרים שני י גברים
אחרים.
ניחשנו שהספר שנראה
קצת בוגר יותר
מרעהו בשערו
האדום והמסולסל, ועיניו
העליזות, שהחזיק
תער בידו —
הוא גלימידי האחד
והיחיד. הוא היה חביב מאד, והסכים בהתלהבות לספר
על שיטתו.
אני גוזר בסכין. בתער. אז התספורת יוצאת לגמרי
אחרת. כעת הולכת תספורת צרפתית. השיער נראה
כאילו קצוץ, אבל הוא כמו מפוסל, וזה,״ אמר לנו
בגאוזה ,״מפני שאני חופף ומייבש במכונת־ייבוש.״
אותו רגע גמר לקצץ את שערו הרטוב של הצעיר
שאמר לנו ששמו יצחק פרגיש, ושהוא בן .24
גלימידי הוציא מכונת־ייבוש קטנה, מאלה שמחזיקים
אותה בסבלנות על ראשושל מר
ביד, והעביר
פרגיש .״אתם רואים,״ אמר ,״אני עושה לשערות
מה שאני רוצה. אני חותך את ההתנגדות של השערה
עם הסכין, ועם מכונת־הייבוש אני מסדר את הכיוון.״
שאלנו מה בדבר אותם שאינם רוצים לחפוף את
ראשם אצלו .״בלי חפיפה לא בא בחשבון,״ אמר
גלימידי. המחיר לראש, למדנו, הוא 1.500ל״י.
בהתחלה, סיפר, זה נראה משונה לבחורים לשלם
כל־כך הרבה, אבל כעת הם מבינים .״נכון?״ שאל
את הממתינים בשקט לתורם ,״נכון!״ אמרו.
הוא היה במצב רוח מרומם, הסתובב עם מכונת־הייבוש
הקטנה, הרים והוריד את ראשו של בעל
התספורת .״הנה,״ אמר, והרפה ממנו לרגע, כדי
לתחוב לידנו בגאווה את ה״עטסננ • 131 001^ 6111 מג 01ז,
18ג1688161מ .״אתם רואים? רק תספורת צרפתית
הולכת עכשיו.״ שאלנו מה בנוגע לתספורת הדאג־טייל
הארוכה והמתקפלת מאחור, ונענינו
(זנב הברווז)
ברחמים שזה לא רציני יותר.
מר גלימידי, שהוא יליד סוריה ועשר שנים
במקצוע, טוען שלמד אצל הספר לוסיאן בפאריס, אם
שמענו עליו. התעניינו מאד לדעת את חתך הגילים של
.לקוחותיו .״מגיל 16 עד ,25 ככה,״ אמר. העפנו עין
׳ספקנית במקצת בגבר יפה־התואר ולבן־השיער שישב
מן הצד וחייך .״תכתבו שאני בן 28 ובא במיוחד
מאילת בשביל להסתפר אצלו. אין ספר כזה בכל
הארץ,״ אמר.
״אני יכול להגיד משהו?״ אמר הספר השני,
״קוראים לי שהינו יעקב. גם ז׳אק. גם אני עשר
שנים במקצוע. באתי לעבוד אצלו מפני שהוא ספר
טוב.״ מר שהינו אוהב לספר דווקא תספורת דאק־טייל.
עינינו התעכבו על תמונותיו במסגרת של גבר
שרירי בבגד־ים, כשמעליהן הכתובת מכון הנוח.
לא הרחק היו תמונות של צעירים מטורזנים, שהבינונו
שהם לקוחותיו של מר גלימידי מסביר־הפנים.
״ברוך השם, לא חסר פרנסה,״ אמר, ונופף במסרקו
שהיה פעם לבן ,״עוד לפני שאפתח את המספרה,
כבר מחכים לי איזה ארבעה אנשים.״ ״אם ינסה
כאן מישהו להיכנס בלי תור,״ אמר אחד המחכים
באיום היתולי ,״יהיה כאן רצח בדם קר.״
שאלנו באיזו מידה מושפעים לקוחותיו מתספרו־תיהם
של כוכבי־קולנוע, ומה עם אלביס פרסליי
ופיאות־הלחיים שלו .״אלבים הלך פעם. כעת כמעט
כבר לא. רק לפני חצי שעה סיפרתי אחד כמו
אלביס. אבל אלך, יחידי סגולה. עכשיו הולכת רק
תספורת צרפתית.״ תספורת כזו צריכה להיות מבוצעת
שבועיים, למדנו.

״אילו היו הספרים הולכים בדרכי,״ אמר גלימידי,
״היו מעלים את היופי לפיסגה. אני מאמין ביופי.
פעם אולי היתר, אוזירה שלא חיפשו יופי. אבל
הנוער כאן אוהב יופי. זה נותן צורה יפה לפנים.״
ברגע שהתעניינו לדעת אם יש לו לקוחות מפורסמים,
הסתירה את פתח החנות דמותו המוצקה
והשרירית של גבר יפה״תואר .״הו, הנה אחד למשל.
זהו טוביה נפתלי. היה מר ישראל של שנת .1954״
מר נפתלי חייך במשובה ואמר שכבר הפסיק עם זה.
״כעת קוראים לי טוביה החולב או מנדלי מוכר
ספרים, איך שאתם רוצים. אני עובד כעת בספרים.״
״באים הנה זמרים, רקדנים, ביחוד רקדני־באלט,״
אמר מר גלימידי ,״גם שחקני כדורגל של מכבי תל־אביב.
אפילו בעלי בתי־חרושת, לפעמים. גם שאול
צלקת, אם שמעתם עליו.״ אמרנו שלא היה לנו
העונג לשמוע על מר שאול צלקת .״באים גם הרבה
מגימנסיה,״ המשיך.
״אתם יכולים לכתוב בשקט שבאים הנה גם גברברים,״
הרגיע אותנו. מר ישראל , 1954 שהתגלה
כאדם חביב ובעל חוש־הומור.
מר גלימידי הסביר לנו שלקוחותיו מחבבים אותו
״אני
מאד באופן אישי, וישלהם אמון מלא בו.
בעצמי בוחר להם את התסרוקת. הסוד של ההצלחה
שלי הוא שאני עובד באמונה. אם בא צעיר או
מבוגר, היינו הך בשבילי. אני קונהאת הלקוח
בעבודה שלי הנכונה, ובגישה שלי אליו. כנראה
שיש לי איזו תורת פסיכולוגיה.״
מר ישראל ,״שהוא כמו
״תגידו,״ הורה לנו
טוני רויאל. הוא מחזיר את העלומים.״

א>ש האגודות
העולם מלא באנשים מוזרים. יש המזמזמים בקונצרטים•
יש הרובצים על דינריהם, ויש שהיו מוכנים
לתת לנו את פרוטתם האחרונה — אילו היתה מצוייה.
ויש האוהבים להקים אגודות.
איש כזה הוא מר שבתאי רון־אל, בעל משרד
שיטתנו, שהוא משרד לתיווך לעבודה לעוזרות־בית,
מלצריות, וגט, נדמה לנו, וכוליי. מר רון־אל הבלונדי
הממושקף, הטוען שהוא בן 51 והנראה כבן ,40 אומר
שסוד מראהו הצעיר נובע מן העובדה שאין הוא לוקח
דברים ללב, ואף איננו אוכל פקידי־שומא לארוחת בוקר.
בעבודתו הנוכחית, סיפר, הוא עוסק כ־ 11 שנה.
הוא נהנה ממנה מאד. הוא מרגיש שהוא עוזר בכך
לבני־אדם. זוהי גם שליחותו כחבר בני־ברית.
מר רון־אל, שאיננו שונא לשמוע את עצמו מדבר
ברצינות רבה, הסביר לנו שהוא מאמין בטוב שבבני-
האדם. וזוהי, בעיקר, הסיבה מדוע הקים את אגודת
הרווקים, את איגוד העובד הקשיש ואת האגודה
לטיפול מוקדם בסכסוכי משפחות. פעילותו באגודות
החלה עוד בנערותו, בוזרשה, שם היה חבר באגודת
גוט שאבם יידלאך .״מתפקידנו היה, מיד לאחר
התפילה בבוקר, לעבור עם סל גדול ברחובות. ולצעוק
״גוט שאבס, יידלאך ולאסוף ביצים, חלות ועוגות
לאסירים יהודים וחולים בבתי״החולים של העניים,״
סיפר לנו האיש, שמאז
עלותו ארצה,
בשנת , 1930 הספיק
לעבוד בשטיפת כוסות
בקאזינו התל־אביבי
המפורסם, כ־פועל־בניין
וכחקלאי
בכיבוש עבודה בכפר
תבור ,״בזמן
שיגאל אלון עוד התרוצץ
ברחובות מסחר.,״
בתקופת התו־הו־ובוהו,
גילה לנו,
היה מחלק הדואר
של מפקדת־העם. הוא
העביר הודעות על
גיוס, וחילק המחאות למשפחות המגוייסינב
מר רון־אל מדבר בענווה רבה על האגודות שלו.
״לפני שש שנים הקמתי את איגוד העובד הקשיש,
שלפי דעתי, כתוצאה מכך, קם המשקם שפועל רבות
ומהודה כתובת לקשישים, דבר שמעולם לא היה להם.
מאות הקשישים שהיו באים אלי להשיג עבודה
מידה הם מקופחים. הקמתי את
לימדוני באיזו
האגודה. היא קיימת עד היום. מתוך הצעקות שעשינו,
קם המשקם. הפעילות שלנו היתד, לשלוח תזכירים
לחברי־הכנסת, לסדר הלוואות קטנות לחברים.״ אמרנו
למר רון־אל שאנו נזכרים שרצה להגיע בבחירות
הקודמות לכנסת, ברשימת העובד הקשיש, אך הוא
העדיף שלא לדבר על כך, ביכר לספר לנו שרשומים
באגודה כ־ 750 חברים, המשלמים דמי חבר של לירה
לשנה. האגודה נושאת את עצמה. אין מנגנון. עושים

הכל לבד .״מהלירה הזאת של כל חבר, יש כיום כמה
מאות לירות בקופה, בידי רואה־חשבון,״ אמר בגאווה.
אותו רגע נכנסה למשרדו שברחוב יפו־תל־אביב
נערה בלונדית שמנמנה. מר רון־אל התנצל לרגע,
הוציא כרטיס קטן מכרטיסייתו, רשם בו משהו, כתב
פתק לנערה ושילח אותה. התפלאנו לשמוע שהיא
היתה חברת משק כיסופים, לשם הגיעה מוונצואלה.
״היא עזבה את הקיבוץ. אין לד, קיום. היא מרוויחה
בקושי 40 לירות לחודש, והיא נשלחה אלי דווקא
על־ידי פעילים מההסתדרות,״ הסביר לנו מר רון־אל.
הוא בטוח שישיג לה עבודה בפקידות.
לא היינו צריכים להפציר בו רבות כדי שיספר
על האגודה לטיפול מוקדם למניעת סכסוכי משפחות.
״היה זה אחרי שביקרתי באמריקה. נכחתי, בניו־יורק,
בבית משפט מיוחד, בו מובאות בעיות משפחתיות
בפני גוף ציבורי, המורכב מאזרחים פשוטים
מתנדבים. שם מנסים למצוא את הדרך לפשרה על־ידי
שיחה אתה ואתו. הוקסמתי מן השקט והאדיבות
והאווירה בד, התנהל הכל. כשנזכרתי בהתנצחויות
והצעקות ברחוב יבנה, לא יכולתי שלא להתפעל מן
הרצון הטוב והתוצאות הטובות. במקרה שאין שום
אפשרות לפשרה, מסדרים שם את העניינים עד לגט
עצמו. באים כבר לבית־המשפט מוכנים. לא צריך שם
לצעוק ולזרוק נעליים.
״פניתי במכתב אל הרבנות הראשית, וביקשתי
מהם את הגושפנקה הציבורית לגוף דומה. את בעיות
התקציב וההוצאות רציתי לקחת עלינו. קיבלתי, אמנם׳
הזמנה ממזכיר הרבנות בירושלים שנלהב מאד
מכל העניין, אך עד היום טרם נעשה דבר בנידון.
אני מקוזה, בכל זאת, שהרב אונטרמן יעזור לנו.״
שאלנו מניין יגייס את הנפשות הטובות שתפעלנה
באגודה זו, והוא הבטיח לנו שקיימות מאות נפשות
טובות. הוא משוכנע שחבריו בבני־ברית יירתמו בהתלהבות
למפעל. התכונות
הנדרשות, אמר,
הן לב טוב ורצון
להבין את הזולת.
אנשים אלה
בהתנדבות.
יעבדו
״מוכרחים פשוט להפסיק
עם השוק הזה
ברחוב יבנה. ישנה
נקודה כאובה בענייני
הגירושין, והיא
בעיית המזונות.
הסחבת הנגרמת במשרדי
הרבנות, בגלל
העומס בעבודה,
גורמת גם לסחבת בענייני
המזונות. אפשר
להקל על כך. כל תיק שיוגש לגרושין, יופנה לאגודה,
ושם יטפלו באופן ציבורי. בלי הדודים והדודות.״
הסכמנו אתו בכל לבנו ואמרנו שנדמה לנו שהקים
גם, בין השאר, אגודת רחקים .״אה״ ,ניסה מר רון־אל
לפטור את העניין ,״זאת היא אפיזודה.״ הפצרנו בו.
״זה היה לפני שלוש שנים. הקמתי אגודה נוסח מארטי,
אם אתם יודעים למה אני מתכוון. נאלצנו להפסיק בגלל
בעל־הבית. המועדון שלנו ברחוב אלנבי 119 פעל גם
בשבת, דבר שבעל־הבית הדתי התנגד לו. יצאו משם
דוזקא כמה זוגות• אבל זה מת מיתת־נשיקה, כמו שאומרים.״
שאלנו את מר רון־אל בדאגה אם הוא רווק,
ורתח לנו לשמוע שהוא נשוי ואפילו סב. שמחנו גם
לשמוע שאשתו מבינה אותו ואת פעילויותיו.
כאן שאל אותנו מר רון־אל אם שמענו על עיר תנ״ך
שתוקם בארץ. אמרנו ששמענו משהו מעין זה, מדוע?
הוא חבר בחברה שתבנה את העיר, אמר. החברה כבר
רשומה בממשלה, והתקציב המשוער לבניית העיר —
שטרם הוחלט סופית אם תוקם בירושלים או ברמת־גן
— הוא קרוב למיליון לירות.
״המטרד״״ אמר ,״היא כדוגמת דיסנילנד, עיר שעשועים
ובידור. המבנים יהיו ברוח התנ״ך. יהיה, למשל,
שלט לכו בעקבות תיבת־נוח, ותראו תיבת־נוח כמו בתנ״ך.
״הכניסה לעיר תהיה בצורת ספר בראשית. יהיו כל
מיני אירועים תנ״כיים. התנ״ך הוא בלתי־מוגבל. אפשר
יהיה להחליף את התוכניות. נארגן, למשל, תחרות בינלאומית
לציורי תנ״ך עם פרסים. מועדון הלילה במקום
ייקרא לוט. תהיה פינה של מגילת־אסתר. ופינה ממגילת־רות.
במבואות העיר יהיה מוטל ללינת־לילה. יהיו שם
אוהלים או בונגאלוס. הקיוסק בעיר יהיה בנוי בן יורת
בקבוק, חנות המצלמות — בצורת מצלמה.״
שאלנו אותו מי יקבע את הצד האמנותי והאותנטי של
המקום .״זה בסדר,״ הבטיח לנו מר רון־אל ,״פנינו לאוניברסיטה
ולמשרד־החינוך, ולד״ר ידין, שיהוו האינס־טנציה
הגבוהה לפירוש התנ״ך, שלא נריב עם הדתיים.״
שאלנו אם לא יהיה משום אנכרוניזם לראות מצלמה
בעיר תנ״כית, אך נראה שרון־אל לא שמע את השאלה.

אנשים
פסוקי השבוע
סגן גבריאל דהאן, מנאשמי כפר־קאסם,
ששוחרר השבוע מכלאו, :אילו יכולתי
לבחור אז בין משימת התאבדות לבין מה
שראיתי כתפקיד, מלוכלך׳ שהצבא הטיל
עלי, הייתי בוחר במשימה הראשונה
קדיש לוז, יושב־ראש הכנסת, בעת סערה
שהתחוללה השבוע בכנסת :״חברי הכנסת,
פה בכנסת לא יהיה שוק ח״כ
מפא ״י בבה אידלסון, בעת נאום בכנסת
:״בדרך כלל אנחנו יכולים להיות
גאים על מדינת ישראל ח ״ 3
אחדות־העכודה מרדכי ביבי :״מה
ההבדל בין שר האוצר: למנהל בית־חרושת
לקרח? זה דורש הקפאה השכר וזה דורש
שכר הקפאה י כתב הג׳רוזלם
פוסט, פול כהן, על נשואי הנסיכה
הבריטית מרגרט לצלם :״בזמננו השתנו
תוארי האצולה. במקום להתחתן עם גראף,
מתחתנים עם פוטוגראף.״

הבעל• הטוב• נשארו
חניכי הפנימיה הצבאית בחיפה נהנים
עדיין ממעשה קונדס שעשו כלפי ראש־הממ־שלה
ושר־הבטחון. ערב ביקורו האחרון של
דויד בן־גוריון במקום, התגנבו חניכי
המוסד אל השלט הבולט בפינת רחוב גבעת
דאונם, המוביל אל המוסד, והוסיפו קו קטן
לאות ד שבמלה דאונס. כאשר עבר ביג׳י ליד
השלט וקרא את הכתובת ״גבעת האונס״,
הפליט קריאת תדהמה בעוד שהניגרי המשוטט
אוליולביסי אג׳לה, שביקר ביש־ראל
ועבר אחר־כך לבקור בארצות־ערב, ד,מ־שיך
להשמיץ את ישראל בעתונות ארצות־ערב,
בה מסר דוח״ים מסמרי שערות מתקופת
ביקורו בארץ, לא התפעל מכך משרד־החוץ
הישראלי במיוחד. בעלון אינפורמציה

שהוציא משרד החוץ בשפה הפולנית ובמספר
שפות אחרות, הובלטה תמונתו של
אג׳לה כשהוא יושב מחייך לצידה של שרת־החוץ
גולדה מאיר, בתור דוגמא ליחסים
הטובים בין ישראל לעמי אפריקה
אגב, שמה של שרת־החוץ נוצל השבוע בצורה
מחוכמת למדי במודעת פירסומת לאביזר
של מגהצים. כותרת המודעה היתרי:
לגברת נולדה מאיר המזל ובהמשך המודעה
נאמר כי לגברת גולדה האיר המזל אמש
בשעת הגיהוץ. רק לאלה שהמשיכו לקרוא
את המודעה בעיון התברר, כי הכוונה היא
לגברת גולדה אלמונית קבלת פנים
לבבית ערכו פועלי־נמל־חיפה ועובדי מפא״י
למזכיר המפלגה יוסף אלמוגי, שחזר
משליחות בחו״ל. כאשר הרימו כולם את
כוסיות הקוניאק לשתות לחייו, הבחין אלמוגי
בצלם, עצר בעד השתיה באמרו :״אל
תשתו עוד הוא צריך לצלם!״ לבנו צביקה
שהפציר בו להישאר במסעדת שדה התעופה
כדי לחזות בזמר חוזליטו שבא גם כן
אותה שעה. אמר אלמוגי, שחבילה גדולה
של סיגריות רוטמן תחת בית שחיו :״אל
תדאג, אם ארצה אז חוזליטו ישיר לנו
מחרתיים באופן מיוחד בעת שהוחל
בכנסת בדיון על רישואת שכרה של העובדת
בישראל לשכר העובד, ערכו ריח״כים נסיגה
כללית. כשקמה ח״כ מפא״י ככה אידל־פון
לנאום, פתחה היא את דבריה במלים:
״אני מצטערת צער רב על ששאלה זו
עוררה ליציאה המונית של חברי הכנסת,״
העיר לה ח״כ חרות מרדכי אולמרט
״אבל הבעלים הטובים נשארו!״

•דד• הגן אוכזבו
נחום

אכזבה מרד, גרם השבוע המלחין
גרדי לזאטוטי גן־ילדים תל־אביבי. כשהופיע

דוגמנית דורית לכ
האבא עובד במשטרה

נרדי בגן לפי הזמנת הגננת, הוצג על ידה
כאיש שחיבר את כחול ים המים ושירים
אחרים, רץ אליו אחד הזאטוטים, חיבק אותו
ושאל :״אז אתה בטח חיים נחמן ביאליקי!״
למרות עשרות זוגות העיניים מלאות ה־תקוה
לא הסכים נרדי ליטול על עצמו
את כתרו של ביאליק שחקן הבימה

נ7שאל מד;

ת׳ תתבייש לבנות בקולנוע 1
מחקר רפואי הוכיח שזהו אחד מסודות האושר: שחרר את
רגשותיך שעה שאתה יושב בקולנוע. כאשר גורל הגיבורה
נוגע ללבך, אל תתבייש להשתתף ביסוריה ולהוזיל דמעות.
אל תגחך כשאתה שומע את שכניך בקולנוע גועים בבכי.
כי בעת שאתה בוכה בקולנוע, טוען המחקר הרפואי, אתה
משחרר תגובה מסוימת במכניזם של ר,גוף המשפיעה על
כולו ומסוגלת לרפא מחלות רציניות. הד״ר ג׳ימס בונד, רופא
אמריקאי שעסק במחקר בשטח זה, אף הגיע למסקנה שאדם
יכול להוסיף שנים לחייו אילו היה מרשה לעצמו לבכות
מדי פעם. ואחת הדרכים הטובות לכך הוא הקולנוע.
השבוע הלן העולם הזה בעקבות מחקר רפואי זה, שאל
אתת נוטה להתרגש
שורת אנשי צבור את השאלה: האם
בקולנוע, והאם אתה בוכה בקולנוע?
ואלה היו התשובות:
• ח״ב מפ״ם חיים יהודה: כאשר אני רואה סרט
אני שוכח שזה ביום ואני משתתף עם הנעשה על הבד בלי
לחשוב שזו תמונה בלבד. אני לא יכול לזכור סרט מסוים
שבו בכיתי, כי היו הרבה כאלה. כאשר אני רואה בקולנוע
אסון מלחמה, או כאשר מראים אלמנה ויתומים, אני מתרגש
עד כדי דמעות.״
• הד״ר זאב פץ־וייזל :״הסרט שעורר בי את
ההתרגשות הגדולה ביותר בחיי היה הסרט המלאך הכחול
עם מרלין דיטריך, שהוצג לפני 30 שנה. התרגשתי למראה
איש חזק שנשבר על־ידי אהבה לאשר, בלתי־ראויה לו.

• שלמה שמגר, יושב־ראש תא מבקרי הסרטים
כישראל :״אני לא בוכה בסרטים, אבל לפעמים
צצות דמעות בעיני בסרטים של דרמה על רקע משפחתי.
בסרטים אכזריים לא בכיתי אף פעם. בזמן האחרון היו לי
דמעות רק פעם אחת — מרוב צחוק, בסרט משחק הזיווגים.
אבל אינני זוכר שהיתר, לי סיבה לבכות מרוב צער מלבד
על התרגום העברי בגוף הסרט.״
• עורך״הדין אריה ארזי :״אני לא אדם שמתרגש
בנקל, אבל בסרט הרוסי מבשרי הגורל, אותו ראיתי בבריסל,
בסצינה בה מופיעה האשד, לקבל את פני בעלה עם פרחים
בידה בתחנת הרכבת, והבעל אינו חוזר, התעוררה בי
התרגשות עד לדמעות.״

• יוסף ידין, שחקן ״התיאטרץ הקאמרי״:
״אני בדרך כלל נוח להתרגש, כך שההתרגשות שלי בקטע
מתוך ספר או סרט או הצגה, שהביטוי החיצוני שלה הוא
לחלוחית בעיניים, עדיין אינה מוכיחה על הערך האמנותי
של אותה יצירה. בסרט מקום בצמרת, הרשים אותי משחקה
של סימון סניורה עד כדי התרגשות של אמת.״

• לאה פורת, עורכת מבניות ב״קול ישראל״
ומבקרת אמנותית :״אני בוכה מתענוג בסרטים. אני
אפילו

מוכנה לבכות

בסרט

עליז,

אפילו

בקומדיה.

לפני

האפי־אנד יש הרבה פעמים שהענינים אינם
כך טוב, ואז אני נוסה לבכות. זוהי אחת
מסרטים. בכלל, בסרטים מסוג אנקת גבהים
אינני מפסיקה לבכות. האמת ניתנת להאמר
הגיל זה שאני בוכה פחות ופחות בסרטים.״

מסתדרים כל
ההנאות שלי
וגשר וטרלו
שאחד מסימני

• לוי גרנישפון, יושב־ראש המועצה לביקורת
סרטים :״סרטים שהוזילו דמעות מעיני היו מחר אזיל
דמעה, שם כל הסרט עורר בי התרגשות ודמעות, ובסרט
חיקוי לחיים. אמנם לא כל הסרט, אבל קטע אהד שבו הבת
הכושית באה להלויה של אמה, והיא בוכה על ארונה
ומבקשת את סליחתה, בכיתי. וזאת למרות כל הביקורות
הקטלניות של מבקרי הסרטים.״
• קריקטוריסטן קריאל דוש :״אינני מתנגד באופן
פרינציפיוני לבכי בסרטים, אבל פשוט אינני זוכר באיזה
סרט בכיתי. אני זוכר רק שבסרט 400 המלקות הייתי נרגש
עד לדמעות, בעיקר בסצינות של תיאור בית־הספר.״
• ג׳ניה ברגר, ציירת :״אני לא כל־כך אוהבת
לבכות, אבל בסרטים יש הרבה פעמים שזה קורה לי. ביחוד
בכיתי בסרט מתפרנס , 19 עם ג׳ראר פיליפ, על חיי הצייר
מודליאני. אולי משום שהנושא קרוב לי.״
• ח״ב הצ״ב פרץ ברנשטיין :״אינני יכול להשיב
על השאלה מפני שאני הולך לסרטים לעתים רחוקות. זה
יותר משנה שלא ראיתי סרט בכלל. אני מסתפק בתמונות
המודעות על לוחות הפירסומת.״

• יצרן הסרטים מרדכי נבון, מבעלי סרטי
״גבע״ :״אולי סרט עם ריחות, שבו יהיר, ריח של בצל
חריף יעורר אותי לבכי. אני מעולם לא בכיתי בסרט. אבל
הסרט אני רוצה לחיות הוא אחד הסרטים שעוררו בי
התרגשות של אמח, אולי בגלל משחקה של סוזאן הייוארד.״

• הד״ר אליקום אוסטשינסקי, מנהל ״כרמל
מזרחי״ :״הסרט היחידי שאני

זוכר שבכיתי בו היה
שנה, עם דניאלה דאריה
בין נסיך בית המלכות
המלכות התנגד לנשואיהם.

הסרט מאירלינג, שהוצג לפני 25
הצרפתיה. היה שם סיפור אהבה
האוסטרי לבין נערה יפהפיה שבית
בסופו של דבר שניהם מתאבדים.״
• יהושע צ׳צ׳יק, בעל הוצאת ספרים :״שום
סרט לא מעורר בי כל התרגשות. זד, יכול למצוא או לא
למצוא חן בעיני ותו לא. חוץ מזה, איזר, גבר בוכה?!״
• גיורא גודיק, אמרגן: ללא ספק בכיתי פעם בסרט
אבל אינני זוכר באיזה. אני זוכר רק שלא הרגשתי את עצמי
בנוח בסרט גורלו של אדם, בקטע שהגיבור אומר לילד שהוא
אביו. בדרך כלל אני נורא יבש לפני פרמיירה שאני מציג,
ואילו אחריה אני הופך לסנטימנטלי. או שאני בוכה על
הכסף או שאני שמח עליו. עכשיו אני לפני פרמיירה.״

אלברט חזקיהו, נראה השבוע בלבוש
חדיש. הדבר עורר את תשומת ליבה של
ידידה שפנתה אליו בשאלה :״זה ממשכית?״
השיב לא אלברט :״לא, זה מתסכית
לא רק עורך היומון הארץ גרשום
שוקן, שהתמודד השבוע עם טדי קולק
בסימפוזיון צבורי, רגז על תכנית קול־ישראל
להתחיל בשידורים מסחריים. שותפת
לרוגז זה היתד, גם קריינית שירות־השידור
רבקה מיכאלי. רבקה, שקיבלה חופשה
מעבודתה לתקופה של שלושה חדשים, כדי
להשתתף בתכנית רביעיית מועדון־התיאטרון
שעומד יוסף מילוא להקים בחיפה, נאלצה
לחזור לשירות־השידור. היא חיונית לשידורים
המסחריים שחקנית נוספת שניסה
מילוא לרכוש לרביעיה החיפאית היא שושנה
יטני, הנמצאת כיום בניו־יורק. למרות
התפקיד הקוסם, סירבה שושיק להיפרד
מבעלה, החליטה להישאר לצידו ג׳וקי
ארקין עומד לבוא בעתיד הקרוב לביקור
בארץ. כמובן שהדבר לא יתבצע לפני שיסיים
כמה מתוכניותיו הקרובות ביותר. הפצצה
שבתוכניות אלה היא הזמנתו של
גין קרדו מגוטי, הקומפוזיטור האיטל־קי־אמריקאי
המפורסם, שהזמין את ג׳וקי להשתתף
בפסטיבל ספלטו, ליד רומא. פסטיבל
זה, הנערך מדי שנה, הוא מהחשובים
שבפסטיבלים האמנותיים באירופה. ג׳וקי ה־פנטומימאי
הוא הישראלי הראשון שהוזמן
לפסטיבל זה ארבע יפהפיות ישראליות
עומדות לערוך סיור בכל בירות אירופה
המערבית לשם הדגמת יצירות האפנה
הישראליות. בסיור הנערך על־ידי חברת התיירות
טית,ר, תשתתפנה כנראה עליזה
גרוס, סגנית מלכת־המים, זיוה ש״רת,
סגנית מלכת־היופי, הדוגמנית סיד כיה
פרי ודוגמנית חדשה, דורית לב, בתו
של סגן מפקד המח,קה הכלכלית במשטרת
ישראל בית־החרוזת דן אלמגור, שאין
לו כל קירבה לגילה אלמגור, נשא
השבוע במזל טוב את הסטודנטית אלה
אפלרוט לאשר .,חבריו של דן כמעט ולא
ידעו על נשואים אלה. הם לא שמעו עליהם
כיון שדן לא יצא בשבועות האחרונים לרחוב,
מפחד פן יזמינו אצלו פזמונים והוא
יאלץ לכתוב פזמון גם בליל הכלולות
תקרית לא נעימה נגרמו, למיליונר האמריקאי
בילי רוז, שבא השבוע לארץ אחרי
שתרם את אוסף פסליו השווה למעלה
ממליון דולאר להקמת מוזיאון בירושלים.
בעת שהותו בפאריז איבד בילי את דרכונו
בנסיבות מוזרות, לא יכול היה להמשיך
בדרכו. סידור מיוחד בארץ, איפשר את
כניסתו גם ללא דרכון סיפור משעשע
על חצקל איש־כסית, היה השבוע בפיו
של זאב יוסקוכיץ :״חצקל הלך פעם
לקורס הרזיה. ישב ארבעה ימים בפנסיון
של הטבעונים בזכרון־יעקב, אכל ירקות כל
היום. אבל בלילה נמאס לו. ירד למסעדה
ואכל ארבעה סטיקים. כאשר נודע הדבר
לבעלת המכון, הגישו לו בבוקר במקום
ארוחת בוקר, את המזוודות ואמרו לו מתי
יוצאת הרכבת לתל־אביב. חצקל לא התבייש,
שילם בעד חודש ימים, היה מבסוט, ונסע
לתל־אביב.״
העולם חזח־ 71ו ו ־

ספורט
כדו רגל
הבד החן ו ש קד היופי
;על משחק הכדורגל שנעיד השבת,
בו נפרדו קבוצות מככי תל־אביב
וחיפה בתוצאת התיקו ,1:1
מספר שייע גלזר:
אני חושב שאני כבר יכול להעביר את
אשתי והילד בשקט למלון ולידור בהרצליה.
לפי התוכניות של המשחקים הבינלאומיים
של הנבחרת בחודשים הקרובים, אני בטוח
שנגור כאן הרבה יותר מאשר בבית. אין לי
כמובן שום טענות למקום הזה. עושים כאן
חיים, אוכלים כמו חזירים ומשחקים קלפים.
מאנדי נתן פקודה שאסור לשחק יותר מאשר
שעתיים ביום בקלפים, כי זה מעייף את הרגליים,
אולם מצאנו גם לזה פתרון. מאחר
שכל שחקן יכול לשחק רק שעתיים, הרי יש
שחקנים שלא מבינים כלום בספורט הזה ולא
משחקים, אז היתר משתמשים בזמן שלהם,
כמו שבכנסת משתמשים הנואמים של המפלגות
בזמן של החברים שלהם שאין להם
מה לדבר.
בשבת האחרונה קיבלנו קצת חופש כדי
לאסוף נקודות בשביל הקבוצות שלנו. כמעט
כל הקבוצות ששיחקו השבת החליטו
כנראה לעזור למכבי תל־אביב להתקרב לראש
הטבלה. הפועל פתח־תקוה הפסידה נקודה
אחת, הפועל חיפה שתיים וגם הפועל תל־אביב
התחלקה קצת למטה. אבל הצרה היא
שאנחנו לא עזרנו מספיק לעצמנו.
כמו בחורות יפות. לנצח את מכבי
חיפה זה לא היה אף פעם מיבצע קל, ביחוד
במגרש שלהם. אולם הפעם, כשעלינו על המגרש
והתחלנו לשחק, היה נראה לנו שאם
נפסיד בכבוד, זה יהיה גם כן במזל. החיפאים
הציגו כדורגל באמת יפה. קודם כל הם שיתקו
כמעט לגמרי אותי, ואת רפי לוי. ישעיהו
אלון עמד עלי כמו צל ושנינו כמעט שלא
השתתפנו במשחק. במקרים כאלה, שקבוצה
מחליטה לשים שומר ראש על שחקן ולהפריע
לשחק אני חושב שיותר כדאי ששניהם
ירדו מהמגרש כבר בהתחלה. למשחק הם לא
מועילים בין כה וכה, אז למה להפסיד סתם
כוחות?!
החיפאים הזכירו לי הפעם את הבחורות
היפות שהם אמנם יפות בשביל להתסכל
עליהן, אבל כמו שאומרים׳ יופי ושכל הם
שני דברים אחרים. הם שיחקו משחק יפה,
ואם היו נותנים נקודות לפי היופי, הם היו
צריכים בטח לקבל ארבע נקודות ולא שתיים.
אלא שהם שכחו כנראה שאת הנקודות מחלקים
לפי הגולים ואת הבעיטות לשער הזניחו
לגמרי. כך קרה שדוקא אנחנו הבקענו את
הגול הראשון מרגליו של רפי לוי, ורק אחרי
מאמצים קשים הם הצליחו להשוות את התוצאה
20 רגע לפני סוף המשחק. אם לא הפסדנו
הפעם בתוצאה גבוהה, הרי אנחנו צריכים
להגיד תודה לשחקני ההגנה, שהצילו
קצת את כבוד החלוצים.

ב מ סלו ל
מ אר ב ב מגר ש הכדור סד
נכחדות כדדרגד של מדינות, שישראל
לא התמודדה עמן עד כה, תופענה בחודשים
הקרוביב בישראל. במסגרת המשחקים על
גביע העולם בכדורגל, שיערכו בצ׳ילי בשנת
, 1962 הוגרלה ישראל בבית אחד עם מדינות
כמו קפריסין, חבש, רומניה ואיטליה בשלב
המשחקים המוקדמים. עד כה התמודדה תמיד
ישראל במשחקי גביע העולם עם מדינות
יוון, יוגוסלביה ו־וויילס. ההתמודדות בבית
בו משתתפת ישראל תיערך בשני שלבים. בשלב
הראשון תתמודדנה ישראל, קפריסין
וחבש. המנצחת ביניהן תתמודד עם נבחרות
איטליה ורומניה על המקום במשחקי הגמר
.. .אברהם שניאור, מי שהיה בחיר
כדורסלני ישראל ופרש בתחילת העונה מקבוצתו,
חזר השבוע למגרש הספורט. השבת
השתתף שניאור במשחק הכדור־יד של קבוצת
מכבי תל־אביב נגד מכבי רמתיים, הוכיח
כי עוד כוחו במותניו, הבקיע את שער היריב
11 פעמים רצופות אלכסנדר
בן־דוד, שנעצר השבוע על־ידי המשטרה
כחשוד במעשי הונאה ובהתחזות כסרן של
צה״ל, היה עד לפני מספר חודשים אחד משופטי
הכדורסל הפעילים בארץ. אלכס הוצא
מאיגוד השופטים אחרי שהתברר כי הוא
היה נוהג למנות את עצמו כשופט במשחקים
חשובים, מקדים לשפוט במשחק לפני שהופיעו
בו השופטים הרשמיים, שנשלחו על־ידי
ההתאחדות. בזמן האחרון, כאשר הכריזה
עליו המשטרה כעל עבריין נמלט, היא ערכה
לו מארבים כמעט בכל מגרשי הכדורסל בארץ,
בתקווה שאלכס, חובב הספורט המושבע,
יופיע באחד מהם.
הפולט הזה ז 7ז1

מאהבת בכל בירה
מחכה לחזסיין המל ך
השאח אוהב אותה

המלך חוסיין הזה, הוא גבר רציני ביותר. בכל בירה, יש לו אשה• בלונדון
יש לו שירלי אוונם! ברומא מתגעגעת אליו פלאביה טסיו; בפאריס מאוהבת בו לא
פחות מאשר מיז׳אנו בארדו, אחותה של ב. ב ,.בהוליבוד הוא כבש את ליבה של
השחקנית סוזן קאבוט, במינכן סיפח לו את ברברה בהרנם. יש לו אפילו אשד,
רזרבית בלונדון, אחת פולין הולוס. כי לונדון היא עיר גדולה.
ציניקים אומרים :״מה הקונץ? אילו הייתי מלן, גם כן היה הולך לי קל.״ אבל
באהבה אין מלכים. הוד מלכותו, שיכול לערוף כל ראש שאינו מוצא חן בעיניו
בעמאן, חייב לנהוג בעדינות ביפהפיות אירופה, אם הוא רוצה להגיע איתן לאן שהוא
רוצה להגיע.
בביקורו האחרון בחו״ל, לפני שלושה חודשים, הוא כבש בסערה את ליבה של
כרכרה כהרנס ממינכן. חמישה ימים עם ברברה — והופ, המלך איננו• ״קח אותי
איתך,״ התחננה הפרוליין .״אי־אפשר,״ ענה המלך ,״הפרוטוקול אינו מרשה לי.״
הפרוטוקול היה יפהפיה בלונדינית בשם שירלי איוונם, המיטיבה לנגן על הכלי
האהוב של המלך: האקורדיאון. היא ניגנה לו פוגה שנמשכה שבע שעות.
כדי להרגיע את ברברה, קבע איתר, חוסיין פגישה בגסטאד, שוייץ, בין חג־המולד
לראש־השנה. רק פתחה את מזוודותיה, כשלפניה התייצב שליח של הממלכה ההא-
שמית: הוד מלכותו מצטער מאד, עניין דיפלומטי חשוב קורא לו לרומא.
הענין הדיפלומטי שמו פלאכיה טסיו, ידידה וותיקה. משך שבועיים אכלה ברברה
את עצמה. אחר־כך העלתה את השיירים על מטוס שטס לעמאן. אם חוסיין לא בא
אל ההר...
האם המלך כעס על בואה? הא, הא, הא! הוא לקח אותה לטיולים במדבר. עד
שיום אחד קראה בעתון צרפתי שהגיע לארמון מגוריה, כי בעת שהותו בפאריס נראה
המלך חוסיין עם מיז׳אנו כארדו. חוסיין נשבע שזה לא נכון .״באותה תקופה הייתי
עסוק בעניין פוליטי ממדרגה ראשונה,״ נשבע. אבל ברברה כבר ידעה את שיטותיו
של המלך, בהידוק יחסים בינלאומיים .״עלינא?״ היא שאלה אותו בערבית צחה,
והחליטה להישאר בעמאן. סוף־סוף, מלך הוא מלך.

פרח דיכה, קיסרית איראן, מצפה
עד שתופיע התוצאה, אבל כבר עכשיו עומדת
חצר השאת על הראש מרוב שמחר,
ולאו דווקא מפני שמצפים סוף־סוף ליורש-
עצר .״אפילו אם לא תלד לי בן,״ הכריז
השאח ,״לא אגרש אותה.״
כי הוא אוהב אותה.
מדי בוקר, בשעה עשר, הוא מפסיק לרגע
את עבודתו, מרים את שפופרת הזהב
של הטלפון שבמשרדו, ומודיע לאשתו:
״בוקר טוב פרח. הגיע זמן לקום.״ וסרח
עונה :״כן, הוד מלכותך.״
אהבתם היא אהבה גדולה ואמיתית. פרח
יוצאת עם השאח לשחות, לדהור במכוניות־מירוץ,
לגלוש על מחלקיים בשלג של הרי
טהראן. מדי יום היא מסתגרת בחדר מיוחד,
שם היא עובדת על מתנת השנה החדשה
לבעלה: פורטרט שהיא מציירת על סי
הזכרון. בערבים, לפני שהיא שוכבת לישון,

חאלאס קאלאס!
היא כבר לא יוצאת החוצה. היא יושבת
שעות אינסופית על כורסתה, עיניה עצומות,
לא מדברת, לא מקבלת איש. היא האשה
האומללה ביותר בווילה סירנזיון והסביבה.
היא -מאריה קאדאס הגדולה.
די, היא נוצחה. קולה האלוהי אינו
מתפרץ יותר בצווחות חימה. משהו נשבר
בתוכה. היא כל כך שבורה, שלא שברה
שום דבר בביתה. בפעם האחרונה ששברה
משהו, היה זה אגרטל יקר מאד. קול מתקתק
של ידידה סיפר לה איך שיריבתה הגדולה
ביותר ׳של הקאלאס, ראנטה טיכלדי,
זכתה להצלחה המסחררת ביותר שלה על במת
לה סקאלה, אחרי שבמשך שבע שנים מנעה
הקאלאס את הופעתה במיקדש האופרה של
מילאן. מריה השחורה ניתקה את השיחה
הטלפונית באמצעה, נטלה את האגרטל —
וטראח!
אחר־כך נשכבה על הספה הגדולה של
הטרקלין, ובכתה. היא בכתה על שעזבה את
בעלה הזקן והטוב: על שאחרי חודשיים של
אהבה מאושרת עם אריסטוטל אונאסים,
הפנה אליה מאהבה את הגב: על העלבון
הצורב שהטיחה בפניה טינה אונאסים,
כאשר ביקשה גט מבעלה — לא מפני שהלך
עם הקאלאס, אלא מפני שהלך עם
איזה אלמנה אמריקאית מדרגה שלישית שאינה
מגיעה לרמתה.
על סגירת שערי אופרות
הגדולות ביותר
בעולם לפניה,
על קריאת־הבוז של
הקהל ברחוב: ועל
הצלחת הטיבאלדי.
בן לילה שכחו
אנשים את מעלותיה
של הקאלאס המהוללות
והחלו נזכרים
רק בחטאיה:
ר,ם זכרו את הבעיטה
שבעטה בסינור
מריה דדי
מוניקו, מפני שהצליח
להחזיק טון גבוה
זמן ארוך יותר
ממנה, כאשר שרו
אריה בלוציה זי
לאנזרור. הם זכרו
כיצד הלכה פעם
לשמוע את רינאטה
טיבלדי המתוקה שרה
באופרה, התיישבה
בשורה הראשונה,
גילגלה את

פודרייתה המזוהבת על הרצפה ברעש זוועתי
ופיהקה פיהוקים הפגנתיים כל אורך
ההצגה. ר,ם זכרו כיצד, בהיותה כבר מיליונרית,
סירבה לתת כסף לאמה הזקנה
באמרה :״אם אין לך כסף, לכי לעבוד או
השליכי את עצמך מן החלון!״ הם זכרו
כיצד העליבה את נשיא איטליה, שחיכה
לשווא להופעתה במערכה השניה של לה
נורמה.
רק אדם אחד לא שכח לה את חסד נעוריה
בעלה לשעבר, ז׳אן־כטיסט מנגיני,
שגם לו לא חסרים כמה מיליונים. הוא מוכן
לקבל אותה בזרועות פתוחות, בכל רגע
שתבוא אליו .״למרות כל מה שעשתה לי,״
התוזדה השבוע ,״איני יכול לשכוח אותה.

•דח הד רי״

השאח ופרח
היא מתפללת שאלוהים יאפשר לה גם להגיש
לבעלה את המתנה העליונה: בן זכר.
כי השאח המסכן, שאביו היה פעם סמל
בצבא הפרסי, ועלה בדרגה עד לתואר ״מלך
המלכים,״ לא זכה לבן, לא מאשתו הראשונה,
פאוזיה היפה, ולא מאשתו השניה,
סוראיה היפה עוד יותר.
אבל גם אם תלד בת, אין לה מה לחשוש.
בעלה אוהב אותה אפילו יותר מאשר אהב
את סוראיה. ושהוא אוהב אותה יותר מאשר
אהב את סאוזיה, אחות פארוק — על זה
אין כל ויכוח.

החחז רה
נמשכת

אם תקרא לי, אני אציל אותה בפעם נוספת!״
כי הוא עוד אוהב אותה. אבל הקאלאס גאה
מדי. היא לא תשוב אליו .״היא אנוכית
מאד,״ סיפרה עליה אמה ,״רק יצור אחד
היא אוהבת בעולם — את טן ני ״.טוני
הוא כלב.

לידיעת ועדת הפרסים של אגודת העתו־נאים:
יש מועמד רציני להענקת פרם הזריזות
של העתונות הישראלית.
כתב של אחד הצהרונים, שאת שמו החלטתי
לשמור בסוד, התפרסם לפני כשנה
בשל סידרת מאמריו על תעשיית האהבה
של תל־אביב. הוא ערך באותה הזדמנות
חקירה מעמיקה בנושא, ותוך כדי כך הכיר
את הכתובות של רוב בתי הבילויים של
העיר. הוא לא שכח אותן — כסי שהס־תבר
השבוע למשטרה בצורה המשכנעת וה־בלתי־אמצעית
ביותר.
כי כאשר ערכה את סריקתה המפורסמת
במלון אופיר, ועצרה את ברלה המפורסם,
היה גם אותו נתב בין באי־הבית שנעצרו.
הוא טען שנזדמן למקום לגמרי במקרה:
הלך ללוזת חבר לכתובת סמוכה, ובעברו
ליד המלון שם את ליבו להמולה ולהת־קהלות.
כעתונאי זריז, נכנס להראות מה
מתרחש.
הוא היה כל־כך זריז, שהספיק להיכנס למלון
עוד לפני שהגיעה המשטרה, ועוד
לפני שנוצרה בחוץ ההמולה, שמשכה את
תשמות לבו בעת שעבר לתומו ברחוב.

אינני יודעת מה בדיוק מסתתר פה, אך
1את מוכנה, על אחריותך, בבקשה—:
בתור קורא קבוע בארץ ובחו״ל,

סע אני כל כמה שנים לחו״ל על מנת
;רחיב את יצוא בית־החרושת אשר אני
ותף בו, וכן מוצרים אחרים.
,בסוף אפריל ש.ז ,.אני נוסע אס ירצה
שם לארצות־הברית, גם כן למסרה זו
זושב לשהות שם שלושה עד ארבעה חדים.
אני מחפש בת־זוג אשר תהיה מוכנה
זילוות אלי. עליה לדעת אנגלית לכתוב,
קרוא ולדבר. רצוי גס כתיבה במכונה.
״הנסיעה תהיה על חשבונה. אולם דבר
חד אני מבטיח: לחלק עמה שווה בשווה
ת רווחי כתוצאה מנסיעה זו. עד היום
מיד הוצאתי את הוצאות הנסיעה בתוספת
ווחים. אולם עליה לזכור שהמטרה היא
עבוד ולבלות, ולא להיפך הזמן קצר
זעבודה מרובה.״
אס זה באמת קוסם לך: בן מרדכי, ת.ד.
1607 תל־אביב.

מגנגון האור

חושבים את עצמם לנורא חכמים) 1171/1( ,
״שניים המחפשים שתיים. האחד 0 190״מ
ם זקן שחור ועין כחולה, גם השניה באותו
,צבע, וגם השני 175ס״מ אבל רחב־כת־
!יים, דובר עברית שוטפת.
אודותינו לא נכתוב רק זאת שאוהבים
הציץ בראי עצמנו, וזאת נעשה בעמדנו
ל הדרישות מהנ״ל:
גילן בל ינוע מ־ 19 עד .21
שוחרי כל הטוב מאד. אוהבי סולת —
8ונאי פסולת.
הומניסטים — הרפתקנים.
אוהבים את ספר עמוס וביחוד על שלושה
א שיבנו ..,על שלושפעמים
ארבעה לא
!חשוב לפני אמרנו דבר — ועל ארבע
;שובות של בן־שיחנו לפני השיבנו דבר.
מעדיפי הלאקוניות בהומור ובמחשבה
יל הצטעצעות מסורבלת במלים.
אוהבי ה״אש הגדולה״ בכלי קיבול שנינו
מגלה זאת כלפי חוץ.
רוחשי הערצה לאוריגינליות הנובעת מ־
:יכול יסודי ואינטנסיבי של כלדפוסי ה־
!חשבה וסולם הערכים החברתי מימי הנדס
הקדמון ביאוזה.
שוחרי השלווה שלאחר ההרפתקה, אוהבי
;תעלומה לאחר שגילינו.
שונאי התעמולה האישית והציבורית.
מעדיפי חומריות על חמרנות, אך לא
!קרוא לחומריות שיחות אודות תסרוקות
אופנה, קוסמטיקה וכל השאר.
במקום זאת מעדיפים שמיעת מוסיקה
עתיקה על גבי תקליט חדש, שיחה חופשית
כנושאים כלואים, שהשעון לא משמש בה
תפקיד חשוב.
שונאי העתקת טיוטות לנקי, אך שמחים
נשהטיוטה יכולה להיות קונצרט גאלה;
אוהבים להשמיץ ושונאי השמצות, ביחוד
מפי רותי,
אך עם כל זאת די אמיצים — לא אומץ
מתוך יאוש — כדי לשלוח לך אחת מב־
:פותינו שלאחריה יצורף אחד משני אקדחינו.
אך נזהירך שאבותינו לא נוצחו מעולם.
מאחר ואוהבים עוד אלפי דברים ושונאים
אלפי אחרים,
ומאחר והידיעה קצרה — נשאיר היתר
לדמיון החיח־ר
של אותן שתיים, לאופיין הגמיש ורוחן
הטובה.
לרותי: חיילים ותיקים מרשים לך לקטול
אותם, אך היזהרי. יש בידינו פרטים אישיים
רבים אודותייך. כן, ניחשת. עובדי
הש.ג. במשרד הפרחון, אבל במנגנון האור.״

7א איכפת 7ה

היא 1171/2דוקא לא רוצה לכתוב על
עצמה הרבה, כן, כי היא לא מאמינה שעליה
להכריז על עצמה כמו איזו תגרן בשוק.
מי שיכתוב אליה ילמד להכיר אותה.
היא מוכנה למסור רק את הפרטים החיוניים,
כן. אז היא תלמידת סמינר שנורא
אוהבת להכיר זרים לפי מכתביהם, ומתעניינת
מאד באמנות ומלאכת יד ומשוגעת
לדברים החורגים מתוך השיגרא (כך מלמדים,
כנראה, בסמינר לכתוב מלה זו) אבל

בעצם לא חשוב. אבל יתכן שבעיני אחרים
זה כן. מה שהיא רוצה, זה להתכתב ולהכיר
כל מיני אנשים. איזה בדיוק גם כן לא
איכפת לה, העיקר שמכתביהם יהיו מעניינים,

גם כן אדם

הכל טוב ויפה, אולם מדוע הרגיש
( ) 1171/3את עצמו חייב לכתוב ביד שמאל?
בעצם, זה עסקך, לא עסקי. ובכן, הוא טוען
שאין לו כל כך הצלחה בקרב בנות המין
היפה, משום שאינו דון־ז׳ואן. הוא שונה,
את מבינה.
הוא מחפש נערה המוכנה להתעלם מן
העובדה שאין הוא רוקד רוק׳נרול, כי אם
אוהב מוסיקה קלאסית. הוא רוצה נערה
״המבכרת נוף כפרי רוגע על אולמות בתי־קפה
של ככר דיזנגוף.״
הוא בוגר בית ספר חקלאי, ומתעתד בקרוב
להיות סטודנט במדעי הטבע באוניברסיטה.
שכחתי לציין. הוא מושבניק. יש
לו שפם, אפילו, וזה אך סיים את שירותו
בנח״ל. הוא בטוח שנערה שתענה לו לא
תתאכזב ,״אם המדובר בנערה המחפשת
יצור גברי אשר הינו גם אדם.״

הכי ם עו 7ם

( )1171/4היא אמנם גננת, אבל אני בטוחה
שהיא נחמדה. חוץ מזה כלב מי שלא

נערת השבוע

כותב אליר״ היא עובדת במושב ספר. שמעו
אותה— :
הפעם לפניך.
בוגרת סמינר בת .21
שחניכיה אומרים שהיא הכי ...בעולם.
אך לא להאמין כי אין הכי.
ומי שרוצה להיווכח בצדקתם של החני־כים,
שיהא
דווקא סטודנט מתחיל או גומר
בן ,24—26
גבוה, והעיקר חכם, ומי לא אוהב חכמים
בימינו.
מה שקשור אלי השאר — יימסר כהפתעה
לכותב.״

רחוק מנטורי קרתא

( )1171/6היא מאלה המודיעים לך בשש
רחוק מנטורי קרתא. הוא אפילו מציין שחוא
בעל עיניים כחולות. הוא בוגר צבא ובן
.21 רוצה להתכתב עם נערה חיפאית דתית.

?מה דווקא

( ) 1171/6היא מאלה המודיעים לך בשש
השורות הראשונות שבעצם הם שונאים הקדמות
וכל מיני דברי סרק והם רוצים לגשת
ישר לעניין. היא חיילת צעירה ורוצה להתכתב
דווקא עם סטודנט לרפואה או רופא
צעיר. למה דוזקא היא מוכנה לספר רק
להם, ולי אישית לגמרי לא איכפת כך או
אחרת. ואתם יכולים בהחלט להאמין לה
כשהיא אומרת שהיא נערה רגילה בהחלט.

7כ טהור ו?בן

( :)1171/7״מה שלומך ואיך את מרגישה?
אני כותב לך היום דוזקא שתפרסמי את
בקשתי במדור מכתבים לרותי, ודוקא היום.
אני אגיד לך עוד מעט מה הסיבה לכך.
״אני סטודנט בשביעית רוצה להתכתב
עם נערות ישראליות בגיל 17־ 19 כולל
אולם אני בן 19 מבקש את בקשתי זו ש־אתכתב
אבל בתנאים:
״שהבת או הנערה, סליחה, שתרצה לכתוב
לי, תהיה נחמדה ולא מכוערת ואז
אני מבטיח לה תשובה. ושנית — שיהיה
לה לב כה טהור וכה, לבן, כזה באמת שיש
לי. גובהי הוא 179 בדיוק ואני שוקל 67
ק״ג. יש לי עיניים חומות־ירוקות ושיער
צהוב־שחור.
ועכשיו אני אגלה מה היא הסיבה הנ״ל.
יום הולדתי הוא ביום 27 בשבט, ואני מחכה
למכתב טוב ונורא, שיהיה המתנה
ליום הולדתי. בסוף, אל תשכחי שאני
ערבי.״
כתובתו: סמיר אחמד דרוויש, בית הספר
התיכון הממשלתי, נצרת.

ספשעשרה
על המתיחות

הגידו בעצמכם: על מי אתס מסתכלים —
על הנערה או על הכלב? גם אני. אבל לאלה
שלא, אקדיש כמה מלים על שניהם. שמה
עדנה. שמו סאשה. וכששניהם עוברים מדי
יום ששי ברחוב דיזנגוף, ננעצות בהם כל
העיניים. רבים מכם יזכרו בוודאי את עדנה.
היא היתה אחת משתי הבחורות שחצו לראשונה
את הכינרת לאורכה. היא גס
נרשמה לפני כמה שנים לחצות את תעלת
לה־מאנש. מאז הספיקה להתחתן, ובמקום
לה־מאנש היא חוצה את דיזנגוף — מיבצע
הרבה יותר מסוכן, אם תשאלו אותי. כרישים
על כל כסא של בית־קפה. וסאשה
הגדול? הוא נורא מסכן בזמן האחרון. אמנם
הוא עוד נושא את ארנקה של עדנה בין
שיניו, להתפעלות כל הישוב, אבל רוחו
נפולה. הוא חולה ותשוש, וממש כואב
הלב לראות איך שעדנה פותחת לו את
פיו הגדול וזודקת לקירבתו איזה תריסר
כדורים שיעץ לח הרופא. שיהיח בריא.

־ מה את עושה הערב בואי לקולנוע טוב?
יש סרט נורא יפה בתל־אביב עם דבורה קר
וגרגורי פק אהובי הכופר. הוא משחק שם
איזה סופר שיכור והיא עתונאית שאוהבת
אותו נורא סובלת עד שהוא מת. אני
מוכרחה להתבדר קצת כבר משגע אותי כל
המצב הזה. מתיחות ושוב פעם מתיחות
ושום פעם מתיחות אני חושבת שסתם
מותחים אותנו. נדברתי עם איציק ללכת
למסיבה ביום ששי אז הוא לא בא המנוזל
הזה בגלל המצב בכלל לא הרגשתי שיש
מצב עד שכולם התחילו לדבר ואבא היה
עצבני ואמא היתד. עצבנית ואחותי הנבלה
היתד, עצבנית וכולם התנפלו עלי כשניגנתי
את התקליטים שלי כאילו שאני אשמה בחיי•
אז מה לא פעם היה מצב מתוח מה
הם מתרגשים פתאום כאילו שהם לא יודעים
שצה״ל ינצח מיליון פעם צריכים להגיד
להם.
אז כבר לא הלכתי למסיבה הזאת ביום
ששי וחבל נורא אני משתגעת אחרי צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה.
והייתי מוכרחה להישאר בבית
ולשמוע איך שאבא שלי מסובב כל הזמן
את הרדיו וצועק עלי שאשתוק ואמ׳שלי
שואלת אותו כל הזמן נו? ובאו כל מיני
מכרים שלהם ודיברו ודיברו חשבתי שאני
מתפוצצת. החיים צריכים להימשך, מה. ובשבת
זה נמשך אותו הדבר ואבא שלי שוב
פעם סובב את הרדיו והשתיק את כולנו
אז שמחתי נורא שלא הודיעו שום דבר
מיוחד וסיפרו שהנסיכה מרגרט התארסה עם
איזה צלם נחמד כזה וקצת צולע, ואמרו
שהוא נחמד והכל. דיברו על זה אולי
עשרה רגעים ואבא שלי אמר את מי זה
מעניין כאילו מעניין מה שנאצר עבדול גמאל
אמר שם בקהיר אפשר להשתגע מן המבוגרים
האלה.
ספרים מקור
״כן״ לקר״ידיזם
שלושה מחזות( .סאת יהודה האזרחי,
הוצאת אחיאסף 269 ,עמודים) הם שלוש
יצירות רציניות יותר של הסופר המוכר
בארץ ככתב־הצללים של התוכנית הפופולארית
לשעבר שלושה בסירה אחת. לפחות
מחזה אחד מהמחזור שבספר הועלה על
במה ישראלית׳ ,זכה לשבחים לא מסוייגים.
>• התאומים. הוא למעשה סיפור
אהבתו של יהונתן, אחד מבניו התאומים של
חייט תל־אביבי, המתאהב במפקדת של ארגון
מחתרת, ימים מועטים לפני שהיא שולחת
אותו למתת. המחזה, המצטיין בתפאורת
הבוסר ההירואית של המחזה הישראלי שלאחר
מלחמת השחרור, הוצג בתיאטרון
חובבים לונדוני, זכה לבקורת טובה.
• המשתמט. הגרוע שבכל השלושה,
הוא סיפור לבטיו, הלא כל־כך מסתברים,
של יאיר סלע, מורה לטבע בבית־ספר ירושלמי,
הנקלע בין רצונו להתגייס לצבא
הבריטי במלחמת העולם השנייה, לבין נאמנותו
לאשתו החולנית. סלע מתגייס, עורק,
מוצא את אשתו גוססת.
• הסירום. הוא אולי אחד המחזות
הישראליים היחידים שהעלו הד כל־שהוא
בציבור, בעקבות הצגתם. זהו נתוח פסיכו־לוגי־חברתי
של הצבר הקרייריסט, החושף
את כל עולמו ברגע שעליו להשיב ״כן״
או ״לא״ על הצעה למינוי קרייריסטי. במחזה
בן השעתיים מועלים, בזה אחר זה,
השלבים הרגילים בחייו של הצבר, חבר
תנועת־נוער וקבוץ, שפנה לשדה המדעי, מצא
לבסוף את יעודו באמירת ״כן״ למנוי מנהלי.
חומר ד?ק נשי. האזרחי, שבעצמו
מכהן בתפקיד מינהלי במוסד ציבורי״ ,השקיע
לפחות במחזה האחרון בקובץ משקע
של ידע ומחשבה חברתית. עיצוב דמותו
של גיבור המחזה, ד״ר אוריאל רבינא, הוא
בהיר וחד. וכמוה גם דמות אשתו המחייבת
את המינוי, המהודר, אף את הציר הרומנטי
לשורת הפלש־בקס, היוצרים את המחזה.
דורית, שאוריאל ושני חבריו, אהוד ונתן,
חיזרו אחריה בלהט בתקופה החלוצית, היא
שמשמשת כחומר הדלק להשתלבותו של
המדען הצעיר באוירה הקרייריסטית הכללית.
כפרי עטו של בעלה של ד״ר פפיטה האזרחי,
מרצה מן המניין לפילוסופיה באוניברסיטת
קמברידג׳ בבריטניה, ומחברת
הספר הפעילות העיונית, יש בעיצוב זה
של דמות הגיבורה פרט מעניין, העלול לש פוך
אור על תפקידה הכולל של האשד,
בחברה הישראלית המתהווה.

תר מ ם

פור טר טשד סוטה
תמונת דוריאן גדיי.

(רומן מאת
אוסקר ווילד, תרגם אברהם ברמן, הוצאת
ספריית עם־עובד 189 ,עמודים) היא, קרוב
לוזדאי, האוטופורטרט של הציניקאן האירי,
שכבש את בריטניה הויקטוריאנית בסערה,
בהיותו בן עשרים, סיים את חייו בפאריס
בגיל ,46 לאחר שבילה קודם לכן שנה בכלא.
אוסקר וזילד, שנולד בדבלין, בירת אייר
בשנת , 1854 הפך לילד השעשועים של החברה
הלונדונית הגבוהה בזכות מספר
מחזות מבריקים. אחד מהם, חשיבותה של
רצינות המוצג עדיין על בימות העולם,
הקנה לווילד את התואר סופר החצר. אולם
ילד השעשועים בין העשרים הפך לסופר
שנון וציניקן בגיל השלושים ומסאי מריר
בגיל הארבעים. תשובת החברה הנעלבת:
מאסר שנה בכלא רידינג בעודן הומוסכסואליות.
אונם
ן ן 7מיטת סדום. תמונת דורי-
אן גריי, הספר שתורגם שנית לעברית, יצא
לאור בהוצאה עממית, שייך לתקופתו
השנייה של ווילה זהו סיפור מבריק על
צעיר מושחת שלא הזדקן לעולם. במקומו
הזדקן האוטופורטרט שלו, שנצפן בחדר
העבודה שלו. רק לאחר שמת זקן ושבע
תענוגות מסולפים, גילו משרתיו את גודיתו
כשהיא מושחתת ומנח־נת. האוטופורטרט
נותר צעיר ויפהפה.
בסיפור סטירי זה על האדם ודמותו הפנימית,
חופם מקום ראשון דווקא גבור משני:
הלורד הנרי, ידידו של דוריאן גריי. תמונת
עולמו המתמוטט של אוסקר ודילד מצטיירת
בדיאלוגים השנונים בין השניים. דיאלוגים
אלה לפחות מסבירים את הגדרתו של ברנרד
שאו על תמונת דוריאן גריי. אמר שאו:
״זהו מחזה שנאנס על מיטת סדום של *•
ניר״.
* בערב קריאה בתיאטרון הקאמרי.
*• סגן־מנהל מחלקת החינוך בקרן הקיימת
לישראל.
ה עו ל ם הז ה 1171

שמעון פרס נפגש בפאריס עם שר המלחמה הצרפתי מסמר

;...קרוה שאם זה יקרה, לא יהיה זה כגללמסמר קטן .

ב ע ריכ ת לילי גלילי

סגנון דיבור חדש נכנס לישראל, עם החלטת ועדת העורכים לקרוא לאונס
תקיפה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים במשלוח חומר, המתפרסם בעמוד זת
יזכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזונה בפרס הפעם, היא חיה סטוצינסקי, נתניה.

...״מחר יש לנו בחינה על המותקפים מספרד.״

מם הכנסה ירד ומם הבלו יעלד

...נדנד, נדנד /כלו עלה ומס רד.

הנסיכה מרגרט התארסה עם הצלם ה מלכותי...

^ 1 1 3לאחרהמ? \ קךן שני קברנים שוחחו ביניהם בזמן הפסקת־האוכל.
.יבואו ימים טובים,״ אמר אחד. ,יהיה מקום
בבית־הקברות לאחר תחית המתים, ונוכל לשוחח עם אברהם אבינו ואדם הראשון.״
״השתגעתי״ אמר השני ,״זה יהיה דבר איום. תאר לך חדר משותף עם מתושלח.
בן־אדם שחי כמעט אלף שנה ודאי רוחץ את השיניים שנתיים. לא יהיה לי מתי
להיכנס לאמבטיה.״
(חיה סטוצינסקי, נתניה)
מאגדות התיאטרון
העברי

אילו היה זה הקצב המלכותי, היה

זה מול זה

—״ אוי ה קדו

המפקח כא
יגאל ידין נסע יום אחד לירושלים,
בזמן שעוד היה רמטכ״ל. בדרך אזל
הדלק במכוניתו והשעה היתה מאוחרת.
ליד תחנת דלק בהר־טוב עצר הנהג,
העיר את בעל התחנה וביקש דלק.
״מצטער מאה״ אמר בעל התחנה,
״עכשיו סגור. אין דלק.״
הנהג ניסה לשכנע את בעל התחנה
בכל מיני דרכים. ומשלא הצליח, יצא
יגאל ידין עצמו מהמכונית ואמר. :תראה,
אני יגאל ידין, אולי עכשיו כבר
תתן בנזין סוף־סוף?״
״אתה יגאל ידין?״ קרא בעל התחנה.
בהתפעלות ,״אתה שיחקת אתמול ב־המפקח
בא בקאמרי — למה לא אמרת.
תיכף? חשבתי שזה סתם קצין מהצבא.״

רחכעם ופייגה
לשרגא פרידמן, שחקן הבימה, אב
דתי הנוהג לחוזת דעתו בגלוי על התפקידים
שממלא בנו בתיאטרון. פעם.
אסף את כל הצילומים של משתפי 12
המושבעים, ואמר לשרגא :״אני לא
מבין. כולם מסורקים כמו בני אדם, ורק
אתה צורח ומנוזל. יש גריפה, שוכבים
במיטה ולא עושים תיאמר!״
בפעם אחרת שיחק שרגא פרידמן
תפקיד של טיפוס עברי קדום בהצגה
מיכל בת שאול. הבמאי הלביש את שר גא
פרידמן בגדי מחלצות ושם על ראשו
רעמה כנענית זהובת־שיער. האב,
שעמד מאחורי הקלעים, הבחין בבנו ה־מאופר,
שיפשף את ידיו בהנאה ואמר:
״רק עכשיו רואים שאתה דומה שתי
טיפות מים לדודה פייגה.״

אח־על־פי
תחרות אגרות

אשתו של סמבוש בחתונה

שניים חוזרים
צבי רוזן, הכנר של הבימה, ידוע
כבעל הומור מיוחד. פעם תפס אותו
על מדרגות התיאטרון מחזאי מתחיל,
שחיפש בהתרגשות את ועדת הרפרטו אר
.״בקשר למה זה?״ שאל צבי רוזן,
״יש לי קשרים טובים שם.״
״משהו נהדר,״ השיב המחזאי הדגול,
״טרגדיה מזעזעת רוויית מוות מסתורי,
מימי מלחמת הקוממיות.״
צבי רוזן קימט את מצחו בדאגה:
״חבל שלא באת לפני יומיים, הסטוק
של הטרגדיות נגמר. עכשיו מחפשים
דברים שלא יעציבו את הקהל.״
״לא נורא,״ הרגיע אותו הדרמסורג,
״שניים חוזרים אצלי

2ד קו ת אינטליגנציה
אורי שיקה מחיפה ניסה הפעם מזלו בחיבור חידון־בזק, וגם בזה הצליח. אנו
בטוחים שהקוראים יצליחו לפחות לפתור את השאלות או להפוך במהירות את
הגליון:

לקולנוע

לפניכם שורת הגדרות. לאחר שתמצאו את המלה, הוסיפו אות ותמצאו הגדרה
קולעת חדשה. מצרופי כל האותיות שחברתם, תקבלו בסוף החידון מושג קולנועי
מודרני ומורחב.
השורה החמ>ש>ת
היתה דוגמנית, שמה עמליה,
שחיזרה אחריה פמליה.
הזוכה המאושר:
מיליונר מכוגר

. 1ממנו נוצר האדם. הוסף אות, ותמצא אחרי מה רודפים העתונאים.
.2דבר הנובע מדבר. הוסף אות ותמצא את אחד ההיטלים.
.3שם אנו מוצאים את החתול בסיפורים. הוסף אות ותמצא מכשיר הרג.

בשתי מילים
מעשה בסטודנט שסיים בשנתיים
את האוניברסיטה. על שנתיים ויתרו
לו בגלל התנהגות טובה.
(א. סלצוביץ /תל־אביב)
״טבליה זו,״ מיעץ הרופא לחולה,
״תקח הערב, ואת השניה אם תקום
בבוקר.״ (חיה מטוצינסקי, נתניה)
ההבדל בין ייקה לבתולה הוא
פשוט: ייקה נשאר ייקה.
(אברהם שינד, תל־אביב)

.4שיח נוי קוצני. הוסף אות ותפקידו של בר־כוכבא יוגדר.
.5מקום הבילוי של שליחי ציון. הוסף אות ותמצא תכונה טובה.
.6שלושה ב — אחת. הוסף אות והנה הדו״ח מופיע.
.7אביזרי העבודה של אשכול. הוסף אות ותבין מדוע אתה משתוקק אליהם.
.8מה שיש לגבר מזדקן. הוסף אות ולפניך תפריט מליל הסדר.

4041:0: 04:004)0ססססטג 4א081.) 04 :4 0

׳0000
— 00040 — 00)040׳ 8׳ 0).0י 141( — 0)141.״ 9׳ 041.1! — 0441.1 ז ־— 0111׳ 5
• 11.1ז ׳4 — 084ג 004)0 — 00 4)40׳ 0׳• 411! — 04)14ז :

כזכור, נתבקשתם להשלים חמשיר זה.
הנה התוצאה — או לכל הפחות — חלק

ממנה: מתאמץ לכסות את המדיה.
אז לקח את הקוץ עם ה אליה
(אמוץ גל, גבולות); רק אמר
לה :״אני מאוסטרליה״ >עוזי פלד,
ירושלים); הוא גנב שכרה מאיטליה
(יוסף דיאמנט, תל־אביב); שמקודם
רכש פה את דליה (מר-
דני דן, תל־אביט; שם יד ככיסו
וכטליה (אורי שיקה, חיפה).

ש ^ ז ש 9י מ 1 1 9י 1ת
החי יהסיס מרחביים
^ ת ל ׳ אביב, חידש קואופר־
* 1טיב אגד את רשיון ההפעלה
של מכוניותיו בקו חיפה־בירות.

ציונות
אבזרית

ך• לוד, נחבא ילד בן שמונה
^ במזנון שדה־התעופה, כדי
שאמו, שעמדה לעזוב עמו את
הארץ לצמיתות, תשאירו בישראל.

הפש
את האשה
ך פאריס, צרפת, הכריזו

בטהוב1

מזצרט

שוברם

סימפוניה מס 32 ,

סימפוניה מם׳ 5

סימפוניה מם׳ 8

התזמורת הפילהרמונית ההולנדית
המנצח: קרלבמברגר

התזמורת הסימפונית של לונדון
המנצח: ולמרגהר

תזמורת ״ ם ד ־ ד ה ־ לו -
המנצח:

קרל

במברגר

3יצירות שלם 1ת בתקליט א חד ״ 12 הי־פי ארך נגן
באם הנך חובב מוסיקה קלסית,

לבטח תרצה לנצל

את היתרון של הצעה בלתי רגילה זו. תקליט הי־פי ארך נגן זה
במחיר — 5.ל״י• בלבד מוצע לך בכדי שתווכח בשלמות הטכנית

תקליט חנם לפי בחירתך: עם כל תקליט תקבל בול
חסכון של 80 אגורות. אחד עשר בולים על כרטיס חברותך
המושגים במשך השנה, מזכים אותך בבחירת תקליט מ ם ארך
נגן הי־פי חינם לפי בחירתך.

של תקליטי המיקרושקע המוגשים לך ע״י המועדון המוסיקלי.
המועדון המוסיקלי הנו חלק מארגון בין־לאומי בן 2/00.000
חברים. המציע לו שיטת חסכון זו ומעניק לך את ההזדמנות
לקבל את מיטב היצירות העולמיות בחסכון של למעלה מ־ס /ס40
מהמחיר הקמעוני.

רכוש את התקליט הרצוי בלבד!

בכל חודש תקבל

כרטיס הודעה ״תקליט החודש׳׳ .תקליטי הי־פי מאריכי נגן אלה
ניתנים לחברי המועדון במחיר 8.75ל׳׳י* .החברים שאינם חפצים
בתקליט המוצע — עליהם רק להחזיר את הכרטיס תוך 10 ימים.

שביעותרצונךמובטחת. שמו הטוב והתרחבותו המתמדת
של מ ט יסודם בשביעות הרצון המלאה של חבריו. כל
תקליט מובטח ומוחלף, באם נמצא פגום.
חסכוןניכר — באפשרו לחברים לבחור מראש בתקליטים
הרצויים להם, מודפס כל תקליט ״לפי הזמנה׳׳ בדיוק בכמויות
הדרושות וכך נמנע בזבוז של עודף ייצור. ואף יותר מכך.
מאמץ משותף של חברות המאוגדות בשיטה כלל עולמית, מאפשר
לנו להציע לך את המבחר המקיף ביותר של הקלטות
קלסיות תוך חסכון של למעלה מ־ס/״.40

* נוסף 35 אגורות עבור משלוח ובטוח.

אופן רכישה נוח, שיטתיות, בפקוח הדרכה מקצועית, ספרית תקליטים יוצאת מהכלל של
היצירות האהובות עליך -במחיר הנמוך מהרגיל.

לדיילות אייר־פרנס על שבי־תת־מחאה,
טענו כי תנאי העבודה
במטוסי הסילון המהירים
אינם מאפשרים להן להתנהג כנשים.

כרבה
לבטלה
ן -רמת־גן, הועמד הדוור

לראובן שהרבני לדין, הואשם
כי בתקופת החגים נהג לקרוע
את כרטיסי הברכה לשנה החדשה
שבודקו, לצמצם את שעות
עבודתו.

למשולש הנצחי
ך תל־אכיב.. ,ניסה כייס ל־

* 2כיי 0שוטרת לבושה אזרחית,
ביקש ממנה רחמים על
אשתו כשנתפס.

מן הפח אל הפחת
• ת ל ־ אכיב, ביקש שמואל
^ שפר, שערק מבית־סוהר צבאי,
כי שופטת־השלום תקטין את
תקופת מעצרו בבית־המעצר האזרחי
,״תחזירו לבית הכלא הצבאי
שלו.׳׳

זה נוער זח?
•תל־אכיב, פנה ישיש בן
93* 2למטה הצעדה, ביקש לרשמו
לצעדת ארבעת־הימים.

ויפתח ה, את פיו
•רחובות, עבר יוסף מסרי
^ לתומו ברחוב, הותקף על־ידי
חמור, נושך בזרועו.

1 ו 1עז 1

רמח רגן, בא פקיד מס־
* 2ההכנסה לברר את פדיונו
היומי של בעל קיוסק, ספג בפניו,
מידי הקיוסקאי הנרגז, כוס
סודה קרה.

אל: המועדץ המוסיקלי, רחוב אבן גכירול ,63 תל־אכיב
שלחו אלי את תקליט ארך הנגן ״שלוש סימפוניות״ .באם אהיה שבע
אנא מהתקליט, היתרונות אחרת —
אני מצרף
רצון הנני מתחייב להעביר אליכם תוך 3ימים — 5.ל׳׳י. ע׳׳י כך אהנה מכל
המוצעים לחברי המועדון.
אחזיר את התקליט ללא התחיבות נוספת כלשהי.
350 פרוסה דמי השתתפות בהוצאות המשלוח.

נא למלא בבתב ברור

:השם

אש וגופרית
•חולון, קינא ישיש בן 79
ולאשתו בת ה־ ,60 כלא אותה
בחדרו, שפך בפניה חומצה
גופריתנית.

גיבוייס

התפתלות בין רכב נע - י הזמנה לתאונה! 1
המועצה הלאומית למניעת תאונות

מה שמבוטח, בטוח
•ירושלים, ניסו שני אזר־
^ חים לחבל במכוניתם כדי
לזכות בדמי־הביטוח, גילגלו אותה
במורד הכביש, פגעו במכונית
שניה שנהרסה לחלוטין, מבלי
שהצליחו לגרום נזק כלשהו
למכוניתם שלהם.

צרור נקוב

>• נתניה, נאשם סאלם מעוד
^*בגרימת חבלות בגוף אשתו,
נקנס בעשר ל׳׳י בלבד, לאחר
ששיכנע את השופט כי ״אשתי
יורדת לחיי, גורמת לי צרות
צרורות.״
העולם הזח 1171

ן * י וח המשיכה הבלתי־רגיל של
^יצפעל הפיס (שמכר בשנה שעברה
אגרות פיס ב־ 13 מיליון ל״י כמעט*)
איננו נובע רק מן האמון המוחלט
שנותן הציבור במפעל. לאזרח הרוכש
איגרת ברור מה הוא סיכויו לזכות
בפרס. הסיכוי הוא טוב. אבל גם אם
אין הוא זוכה בפרס הגדול — או
בפרס הזוטא על המקום, הוא יודע
כי כספו הושקע במטרה טובה :
הרחבת רשת האשפוז במדינה ופתרון
המחסור בכתות בתי־הספר.
כמו במשל הידוע האומר כי מטיפה
לטיפה מתמלא ההין, כך במפעל הפיס.
300 אלף האגרות הנמכרות מדי שבו־עים
בכמעט 1000 נקודות מכירה
מאילת עד מתולה עזרו לא רק לחייט
מהרצליה לזכות ב־ 30 אלף ל״י או
למורה ממושב חמד לזכות בדירה
שאפשרה לה את הנשואין** .הרבה
יותר מזה. הן הושיבו כמעט כל תלמיד
חמישי בישראל באחת מ־ 2200 הכי תות
שהוקמו בעזרת הלוואה של מפעל
הפיס, הן הוסיפו 800 מיטות לרשת
האשפוז בארץ.
! ותרמ־ 26 מיליון אגרות הפיס ש נמכרו
(בכמעט 44 מיליון ל״י) מאז

שות הד״ר מיכאל לנדאו, מעסיק רק
18 עובדים.

אתה מכיר מראה 1ה:

איגרות הפיס. תמיד כדאי לזכור ששתי הלירות של כל איגרת
מצטרפות לסכום גדול, אשר חלקו העיקרי נועד לפרסים לקוני האגרות
ויתרו לכניית כתי חולים ובתי ספר כרחכי הארץ, כצפון ובדרום,

ן ך פיס, הבונה בתי־חולים ובתי !
:פר, איננו בנאי סתם. הוא בנאי
נבון. כי כל לירה של הפיס המושקעת
באחד משני סוגי המוסדות החיוניים
כל כך לציבור היא לא סתם לירה.
היא לירת־גרר. כי זה הוא תנאי בל־יעבור
במפעל הפיס. אין השקעה
(ברשת האשפוז) או הלוואה (להקמת
בתי־ספר) בלי השתתפות, שווה לפ חות,
של הרשות העירונית או הממ שלתית
המתאימה. כך שלירות הפיס
נותנות דחיפה הרבה יותר גדולה
לפיתוח רשת האשפוז והחינוך מאשר
מספרן מעיד. הפיס, למשל, משקיע
רק בבניין בית־החולים. הרשות המקו מית
חייבת לציידו ולהחזיקו.
היום נועד הפיס, שהכה שרשים כה
עמוקים בלב האזרח, למטרות רבות.
הפיס מקים לא רק כתות בבתי־ספר
יסודיים אלא גם בבתי־ספר תיכוניים
ומקצועיים. אחת מדאגותיו החשובות
נתונה, לאחרונה, לחיסול המשמרת
השנייה בחינוך ולשימת קץ ל״כיתות
הפסולות״ (הכיתות שאי ־אפשר לרכז
בהן יותר מ־ 15 עד 30 ילד והנמצאות

לטובת הנדר ־ ולטובתהפרם

היא שי טתמפעל הפי ס, ש חי לקמ שך ת שו! שנו ת קיומו יותר מ־) 2מיליון
לי״ בפר סי ם. ו שה שקיע •ותד מ־ 13 מיליון ל״ בהקמתב תי ־ חו לי םופ תי ־ ספר

* גזגזפג־ הגוטיז־ יגוזו וזבל טל
גזגזגגבה הגזיגביגז טיל הבבגב לגופטל
הפיגז •.בי פוגטיג טיל ווו הגא טיול
אגווג ובטי בטיגה טיטבוגז, בגזגזגצט,
אגוגגז בבגוטנג ד ליי י״
** גואגגז גזאגויזים טיגכג בפוסי
הפיגג גיגדגלינג גזהגגינז גויבגו גזגגג\
גזבגלל פגטל־גגזל גזגזיפה ( 30 אלף).
גהג גזיוגטיליגז (יס ו אלפיגז) ,גזגבו־גזה
גזבגז־יגג ( 30 אלף) ,טגלגז גזוטי
ההטבות הרוה סג אלפיה) ,גזגולו
היפג ( 30 אלף).

14 לאוגוסט , 1951 בו נוסד מפעל הפיס,
עשו רבות 520/0 .מכלל הכנסות
המכירה הוצאו לפרסים לרוכשי ה אגרות,
וזהו חלקו של הפרט בפיס.
יותר מ־),ל 30 הוצאו לטובת הכלל.
והכלל הזה כולל הרבה מאד: בשנה
שעברה, בלבד, למשל, הושקעו כספי
פיס גם ב־ 12 מרפאות בגליל העליון
מחולתה עד מעין־ברוך. מפעל הפיס
השקיע בבית־חולים ליולדות בבאר
שבע ובבית־חולים לשגרון הלב ליל דים
בירושלים. בבניין בית־החולים
העירוני החדש בתל־אביב בלבד כבר

האם אתה מניו אח המראה הזה י
אל תתפלא אבל מראה זה הנו תוצאה ישירה של המראה שלמעלה.
כי הלא זה בניין הענק של בית החולים העירוני החדיש בתל־אביב

הושקעו יותר מ־ 2.6מיליון ל״י.
אשר ל־),ל 18 הנותרים מהכנסות
המכירה הרי 150/0הם חלקם של
מוכרי האגרות, ביניהם 500 משפחות
המוצאות את פרנסתן אך ורק ממכי רת
אגרות פיס, רובן הגדול קשישים
ומומלצים על־ידי לשכות הסעד העי רוניות,
כך שמפעל הפיס עוזר לכלל
לפתור בעייה נוספת — זאת של מק רים
סוציאליים רבים, בעצם הקמת
ביתניו. ס 30/הנותרים הם הוצאות
מפעל הפיס, כולל פרסום, הדפסת
האגרות ומנגנון. המפעל עצמו, ברא־

בדירות מגורים או בצריפים) .ורבה
וארוכה היא הרשימה של מפעלי מפעל
הפיס :
• הפיס הוא שהקים בתי־ספר
יסודיים בעמק חפר ובמירום הגליל.
• הפיס הוא שהקים בתי־ספר
תיכוניים בבית־שאן ובשער הנגב.
• הפיס הוא שמימן את המרפאה
באילת.
• הפיס הוא שעזר בבניין בית־החולים
*השרוך בפתח־תקווה.
וזוהי רק רשימה חלקית מאד־מאד
של מפעלי הפיס...

(כצילום לילה מיוחד) העתיד לתרום תרומה נכבדת לחיסול בעיית
האשפוז החמורה במרחב תל־אכיב. וכית־חולים זה הוא רק אחד
מבתי-החולים הרכים שנבנו כהשתתפות מפעל הפיס. אגב, כבנין. זה
בלבד בבר השקיע מפעל הפיס עד כה יותר מ־ 2,6מיליון ל״י.
1^1,1111 מוגש על־ידי מפעל הפיס

ג׳ אדר תש״ך,

רו ^וזי ר

ז 1ו 1י עי ״ גרח

א בי

מדוע נעצר

לפתע השבוע י

מדוע וויה
מחוסן עד כהי

איך עונדת
תעשיית האהבה?