גליון 1172 מתאריך 9 במרץ 1960

אלפי

נל נליון של העולם הזה מנחיל לך
עובדות חדשות, לרוב אף מבלי שתרגיש
בכן. כמה מהן נקלטו בזנרונך?
החידון הבא יתן לך אפשרות לבדוק זאת.
הוא מבוסס כולו על פרטים שפורסמו לראשונה
בהעולם הזה או שימשו יסוד לכתבות
מיוחדות בחודשיים האחרונים.

ב. חתמה הסכם למכירת מטוסי בריטניה
ג. נכנסת בשותפות עם חברה צרפתית
ד. לא הזמינה עדין מטוסי סילון

( )1האיש הפועל עתה מאחורי
הקלעים לאיחוד שלוש מפלגות
הפועלים הוא :

( )12 איש זה, שנתגלה כאנטי־שמי
כגרמגיה, אחרי שכתב מכתב
ידידותי לדויד כדגוריון, הוא:

יגאל יעקב מאיר מאיר
אלון חזן וילנר יערי

השיטה החדשה ללימוד ה(
)11 חברת התעופה הלאומית ()16
קריאה, שהוכנסה לכיתה א׳ של
*אל־על״ :
א. מפעילה מטוסי סילון מעל לאטלנטי כית־הספר העברי, מכוסת על:

( )3כסרט על רות המואביה,
ששימש נושא לסאטירה תנ״כית
של לילי גלילי, מגלם את תפקיד
בועז:

ססיוארט ויסמן
טום סריון
ג׳ ף צ׳נדלר
רוק הדסון

מה רמתו המוסרית?
האם הוא, חופשי״ יותר
או פחות מקודמיו?
האם הוא שמרני יותר
ביחסים שבינו לבינה?
האם הוא מתבגר מוקדם
מדי?
מה הוא יודע על החיים?

אוטו דיבליום
תיאודור אוברלנדר
אוטו סקורצני
חיילי בראנדם

( ) 13 את פני הנער הזה ראיתי
ככתבה הקשורה בזמרה ספרדית.
שמו:

כל אדם רציני כמדינה שואל
את עצמו שאלות אלה, באשר
הוא חושב על דור ההמשך. כדי
להטיל אור על המצב בפי ש־הוא,
עופל, עתה ״העולם הזה״
במחקר מקין! וממצה על מוסרו,
הרגליו והווי חייו של דור זה.
רצורך נחז2ן ר ות וזוא ד\2ג\2
גב ר ך — אב אגזוז בגיר
שר 15 בר 18 שנ1ז. אב וזו ך
מוכן ר שתף פבגרה בנחז־
2ן ר ווז — שרב אוז שתך
ואת כ תוב תך רמנורכוז
״תבורב תות״ ,ת.ר, 136 .וזר-
אביב, בבור ״תנוד 1960״.
בבל מקרה, תשמור המערבת
על עילום שמם וזהותם של כל
המשתפים פעולה כמחקר זה,
שמטרתו היא להסיק מסקנות
מדעיות מקיפות על בלל הנוער.

אנא, עשה
זאת וגיד!

א1070 .
ב• ־187
ג• ־277
ד• ־387

( )6זוג ילדים, שעמד לפני שבע
שנים כמרכז סערה בינלאומית,
ואשר לומד עתה כישראל:

ילדי הזוג ילדי ילדי

א. הנשיא אייזנהואר
ב. דאג האמרשילד
ג. ניקיטה כרושצ׳וב
ד. ראלף באנץ׳

חוזליטו יאיר מלמד אנטוניו לייב גלאנץ

( )14 צעירה זו מבת-גלים התפרסמה

תיאור הירושימה המפוצצת
שבריג׳יט בארדו אינה מתפשטת בו
שאין לו קשר עם מלחמה
שמריליך מונרו מופיעה בו ערומה

שהחוק דורש זאת
כדי לזכות בפנקסי זהות
כדי להיות יהודים כמו כולם
מטעמי בריאות

( )22 מה קרה לתסריט ״שלוש
פנים לחיים״ ,כאשר הובא לעיון
הועדה לעידוד הסרט הישראלי?

הוא תורגם ויוסרט בהוליבוד
פקיד ממשלתי הוסיף לו ״ציונות״
הוא הוכרז כ״פורנוגרפיה״
הוא הוסרט ללא שנוי

( )23 האמן שהיה קשור כשע•
רוריה בחוץ־לארץ הוא:

ז׳וקי ארקין
שי אופיר
תיאודור ביקל
יונתן כרמון

( )24 הישראלית הידועה כחוץ-
לארץ כשם ״הגברת ככחול״ היא :
זג כזמרת אופרה
ב. כאשד. הראשונה שחצתה את הכנרת
בשחיה
ג כשוגאת חיות
ד. כדייגת תת־מימית

( )15 שמה דליה רביקוביץ. שמה
קשור בתפח:

חיה הררית
שושנה דמארי
זיוה שפיר
אילנה עדן

״נערת הפיתוי״

ע״י המשטרה מפני ש:

נעצרה

לבשה ביקיני בחצות
מייחסים לה השתתפות בשוד
נתפתתה להבטחות של גבר זר
שימשה פתיון לתפיסת רמאי בינלאומי

זוג הקומיקאים דז׳גן ושו־

מאכר רבו כגלל :

( )9כמסגרת שנת הפליטים הבינלאומית,
גייס האו״ם את:

( )20 המיוחד כסרט ,,כאבט יוצאת
למלחמה״ הוא :

( )7האיש ששמו היה רשום
כצורה הפוכה, על אחד הפתקים
שנמצאו ברשותו של אהרון כהן,
הוא :

( )8אחת המטרות של פעולת
חירכת־תואפיק היתה להביא לארץ

לא הורשתה להופיע בארה״ב
התפרקה בחו״ל עקב ריב כספי
החליטה להשתקע בקובה
חזרה ארצה עם כרמון

( )21 שבעים חניכי עליית הנוער
נימולו מפני :
פראנק ברנסון אקסודוס פינאלי

א. שליח מעצמה זרה
ב. הממונה על הש.ב•
ג. מנהיג קומוניסטי
ד. גנרל צרפתי

הסכמת ישראל להחזיר את הפליטים
חזרה לתכנית החלוקה של 1947
הקמת פדרציה ירדנית־ישראלית
ברית עיראקית־ישראלית נגד רע״ם

( )19 להקת הריקוד של יונתן
כרמון :

חביב שיבר
זכריה גלוסקא
חיים כהן
בילי גראהאם

( )5כשנה הנוכחית משלם הציבור
מסים המגיעים עד בדי
0/0מן ההכנסה הלאומית:

ריקה
עם מטען מלס לדרום אפריקה
לנסות שנית לעבור את הסואץ
לסיבוב הופעות של המגבית היהודית

( )18 השבועון האנגלי ״אקונד
מיסט״ הציע כמאמר, המוקדש
לבעיית ישראל-ערב:

( )4האיש שלא מצא אולמות
לנאומיו, אחרי ש״העולם הזה״
תיאר את אופי פעולתו הוא:

( )17 האניה הדנית ״אינגה
טופט״ הפליגה מחיפה, אחרי
שובה מפורט סעיד :

( )2קשר השתיקה כיחס למקרים
של התאבדות ואונס, ש״ה־עולם
הזה״ גילה לראשונה את
קיומו, תוכנן על־ידי שניים מארבעת
העורכים הבאים:
חיים שורר
אריה דיסנצ׳יק
גרשום שוקן
הרצל רוזנבלום

א. לימוד בעזרת ציורים
ב. לימוד בשיטת בראיל
ג. הפרדה לפי מוצא עדתי
ד. הכפלת שעות הלימודים

א. תופיק טובי
ב. אסתר טובי
ג. אילנה רובינא
ד. חלוקת הרווחים

הצי הששי של ארצות־הברית
מגילת זכויות האדם
כוכב בעל קרחת
מסע בינלאומי של אייזנהואר

את התשובות הנכונות תמצא בעמוד .16

( )10 אחת התוצאות של עליית
מפא״י לשלטון בעיריית תל־אכיב
היתה :
א. טיהור
ב. פתיחת
ג. הורדת
ד. סילוק
הירקון בית־חולים עירוני חדש
המסים העירוניים
ראש מינהל יפו

5ו תשובות נכונות מעידות על זכרון טנב.
— 20 על זכרון מצויין.

שנשלח לאנגליה
שהתאהב
׳שגדל בגינת ביתה
המסמל את החקלאות הישראלית
העולםהזה 1172

מכתבים
דרי באושים

ביום בו פירסם ״העולם הזוז 1170 את
המאמר ״חזרה לישמעאל״ ,קראתי בעתונות
על הויכוח בכנסת בו נתגלה כי בן־גוריוז
אמר שיש להתיחס בהבנה לבעית ההסתננות.
אולי זה סיטן לשינוי ערכים כלשהו בנפשו
של המנהיג, שכה הירבה לחטוא ולשנות ביחס
לבעית הפליטים, אשר הולידה את הרי
בכאושים שלה — מסתננים ופידאיוז.
אדריאן ניסלוביץ, מושב אלקוש

פוף פרק

הופתעתי לטובה כאשר קראתי את הכתבה
הנרולה על ברלה (העולם הזה .)1171 הטיפול
הטעודז ורב־הטאקט בנושא הצליח באמת
לנולל תקופה. אפילו הותקפתי קצת נענועים
*ימי האוסטראלים ושאר אביזרי פלשתינה
חנה ליאור, רמת־נן

סיכום של פרק היסטורי: טברל (כצנלסוז)
רברלה (שמריהו).
אבי גלזר, נהריה
או: מ! הביל״ויים אל בתי־הבילויים.
במדור ״רחל מרחלת על כל העולם״ (העו־ים
הזה )1171 הופיעה רשימה קצרה תהה
הכותרת ״החקירה נמשכת״ .ברשימה זו מסופר
על כתב אחר הצהרונים, שהיה בין באי
הבית שנעצרו במלון ״אופיר״ של ברלה
המפורסם בתל־אביב.
הזכרת העובדה שכתב זה כתב סידרה על
תעשית־האהבה באחד הצהרונים מצמצמת
מאד את מספר כתבי הצהרונים, שרשימתכם
יו יכולה להתיחם אליהם. הטבחר הוא, באמת,
דל מאד.
למרות שידעתם בדיוק טי הכתב, שהיה
בטקום בעת ביקור המשטרה שם (ואינני
בטוח שכתב זה היה בין באי־הבית, ולא בתפקיד,
כפי שהוא מסביר) ,לא ציינתם את
שטו. כד נוצר הרושם, לפחות בעיני חלק
טהקוראים, כי המדובר הוא בי, ווה למרות
שלא אני הייתי בקרבת אותו מקום, או במקום
עצמו.
יוחנן להב, ידיעזת־אחרונות, תל־אביב

בינו דביגה
גערת־השבוע עדנה והכלב סאשה (העולם
הזה — )1171 שניהם דנטים מוצלחים של
גזעיהם. לכן היה מקום לשויון ביניהם —
במקום לשים בתמונה את כל הרנש על הנערה,
ולהפחית בערר הכלב.
אני תמה איד היתה התמונה נראית אילו
קיפיעה בעחוז כלבים.
דן גורביץ, גדרה
בערך כן:

ציפור נפשם. י .היטלר, גרמניה, ברנז־בלזז.
למה היריד לפני היטלר?
נ.ב :.כל הפרטים המופיעים בסיפור הנ״ל
אינם דמיוניים, והנני שמח בכל לבי אם
פגעתי באחר מהנוכחים או בכולם.
אורי שין, אי־שם

גברבר בטלפון

הודעה לצבור

ביחס לסיפור על טודעתו של יורם ברנשטיין,
שאופנועו נגנב ממנו (העולם הזה
,)1170 יורשה נא לי להעיר כמה הערות
שמקורן בשמיעה לקוייה.
(א) שמה הפרטי של הנערה בת ה־15
(שמישהו קבע בטלפון פנישה עטה ליורם)
הוא דרורה, ושם המשפחה הסונר.
(ב) הענין נעשה ללא ידיעתה. ה״נבר־בר״
שטילפז אל יורם היה נם ״הנערה בעלת
הקול הצעיר ״.לאחר שהוא התחרט על
הפגישה שזימן, ניסה לבטלה, בלי לגרום
אי־נעימויות לשני הצדדים.
מיכאל צדיק, תל־אביב
והאס זה גם ״הקורא בעל הכתב הצעיר״
שכתב מכתב זה?

מובא בזה לידיעת הצבור, כי ההגרלות
השנתיות לקביעת זכות ההשתבנות לשנת
הבניה 1960/61 תתקיימנה כחודש מאיש.ז.
בהגרלות אלו זכאים להשתתף
בל החופפים שבתאריך הקובע

נפ*ט נוקעות

היות ודרככם נתקלתי במרניז שבדליה
רביקוביץ (העולם הזה ,)1170 הנני שולח
לכם את הדברים הבאים, למען תראה אותם
העין הרצויה. אמנם אין אני בא ללחום את
מלחמתם של הטפשים, אשר נפשה של דליה
״נוקעת מהם״ ,אד מי הוציא את המשוררת
הנ״ל והושיבה על האולימפוס?
״החביטוה השניים /השנים — והשיניים.
/אמנם לא נגעו שנותיה /במספר שיניה,
/אד לה ודאי כבר /שיני בינה.
״הן נם השועלים /הבוטחים בגוב אריות
/אינם בוחלים /בנוררי הפרוות / .בכדי
לא יהיו זנבותיהם /קרחים / ,בנבור כעסם
של /המארחים.
״נקעה נפשה מן הפתאים /ונפשי מן המתנשאים.״
ואם
אין זה מוצא חן בעיניה, אזי שתאכל
מ. גד, אילת
אשכוליות.

1 5 -4 -1 9 6 0
א) הגיע הסכונם לסך 2000. -ל״י
כ) חתמו על חוזה חסכון.
הרשמה ופרטים כפל לשבות
ההרשמה של המפעל

מעשה כמונית

במכתבו למערכת של התושב־התייר החיפאי
ד״ר שאול דורי (העולם הזה ,)1170
המספר על תקיפת אזרח במונית על־ידי
שוטרים, נאמר כי נכח במקום קצידמשטרה
בשם זינגר.
הזיננר היחיד במשטרת חיפה הוא פקד
קרל זינגר, ראש מדור הבילוש. אד לא הוא
היה הקצין שנכח במקום, אלא פקר דויד
פאר, ראש לשכת החקירות, שהוא חדש בחיפה.
פקד זינגר היה אותו זמן בביתו בטבעו!.

גדעון, חיפה

משרד

...ד״ר שאול דורי הזכיר כי הוא עובד
בביודחולים ממשלחי בחיפה. בהיותנו בית־החולים
הממשלתי היחידי בעיר, אנו מוצאים
לנכון לבקשכם לפרסת שאין ד״ר דורי
ידוע לנו, ואף פעם לא עבד בבית־החולים
ד״ר ר. גרזבין, מנהל בית־שלנו•
החולים
הממשלתי רמב״ם, היפה

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
תרשמו עוד היום לקורס ליי

ק צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית

דברי רחילות

אתם משגעים אותי — כל שבוע סדור
הדש! בקושי מתרגל לאחד, כבר יש שני.
״רחל מרחלת״ היא בומבה.
יצחק רבינוביץ, נתניה

באשה ועדנה
חרוז לעסק כיש

עלי להוסיף, לציין ולהבהיר לכל שאינם
קוראים עברית ללא ניקוד כי כינויי ״שישי׳,
נוסה להתחרזותו ב״חשיש״ ,כדברי ״העולם
הזה 1170 בכתבה ״אורניות או אמנות?״,
מתחרז גם ב״בקשיש״ ,״ישיש״ ,״קשיש״,
רשיש״ ,תרשיש״ וכל מילה, מונח או מושג
הטסתיימיט בהברה ״שיש״.
בכבוד רב ואשיש*,
ישעיהו קולר, המכונה שיש, תל־אביב
עורן־הכיתוב (מתחרז טס ראש־כרוב) מבקש
סליחה.

והנה בום

באחד האטשים חזרתי באוטובוס ככל בני
עמד הפרובינציאליים טז העיר הגדולה תל-
אביב רבתי, הביתה. ובכז, איני אלא עומד
בין כל אותם שאינם ישובים, ולפתע מה
אני רואה, עומד לו חייל. ומה אם עומד לו
חייל? הז כל חייל באוטובוס הוא אובייקט
מבוקש לכל נברת מזדקנת. אר אותו חייל
לא חייל רניל היה, אלא מסופה לכמה תחבושות
של גבם שהיו כרוכות לו על רגלו.
הוא עומד והם יושבים.
קרה מקרח ובתחנה פלמונית עזב אלמוני
את מקומו. ניגש החייל, מדדה לאיטו, לעבר
מושב זה, והנח בום. הזדרז יהודי, אשר אף
קשיש איננו, ומתיישב לו. והחייל שתק, קיבל
את הדין וכמו כל חייל טוב, לא הגיב.
מן הון לחוז, אצלי התרופפו כמה עצבים
ונכנסנו לשיחה. אני :״הספר שלד אינו, אקסודוס׳
במקרה?״ והוא, בלוית קריצה של
תראה-מה-שיתרחש-כאז־ברגעים־הקרובים :״לא,
זר, ספר ללימוד השפה הגרמנית ״.וכקורא
מחשבותי ממשיד :״השפה הגרמנית דרושה
לי להביז מדוע לא פלא שעמנו נבחר להיות
שנוא על כל העמים״.
מוטב שלא תשאלו. קמה מהומה נוראה.
פתאום כולם ראו את חיילנו המסכן. נפגעה
• עוגת ענבים יבשים וכבושים, שחיו
נוהגים להקריבה לבעל( .הושע ג׳ ו :״ויאמר
ה׳ אלי עוד: לך אהב אשה, אהובת רע. ומנאפת,
כאהבת ה׳ את בני ישראל, והס פונים
אל אלוהים אחרים ואוהבי אשישי ענבים״).
.בעולם קזה 1172

רחל מרחלת (רכילות).
רבורה מדברת (כנ״ל).
בלה מבלבלת (פוליטיקה).
רותי רותתת (עניני אהבה).
צילה מצלצלת (טפשעשרה).
טליה מטיילת (מראות הארץ).
שולה שוללת (ענייני שחיתות).
סימה קנר, ירושלים
וסימה מסיימת, כמובן.
״קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים: רחל
מרחלת על בניה
לוי שפירא, ירושלים
...והם מיאנו להינחם!״

ח * שדר
0131611/

*8511X1 8 0 8 8 1 8 8 ^ X 8 8

{גז!״( 3״111־ 101 3110106״ .אני מעז להורות
בבורותי ולגלות כ׳ לא הבנתי את חוכמתו
הרומאית של המבקר האמריקאי, שאחרי שראה
את חיה הררית בסרט ״בז חור״ ,קבע
שהיא ״ (000(111 מושלמת״ ( העולם הזה
. 11167
הנם הלרמן, חיפה
( )38 אינטש של

רוחב התזה.
* אשרי לסי שיש להם (או דהן).
•* לאמיצים עוזר אלוהים.
•י* בדרן הישרה, בקיצור.

מ 0וי ק19
61 1913.12

י ־ יאי
בי ״ ס

פואמה פדגוגית

כאשר הסתדרות המורים פנתה אל כל המורים
בבית־הספר שלנו, בחוזר שדרש לתרום
ל״בית־המורה״ ,חששתי לסרב ותרטתי
ממשכורתי הדלה ( 185ל״י נטו לחודש)
חמש ל״י. בתשובה לכד קיבלתי את המכתב
הבא, בחתימת ר. זעירא, בשם מר דויד
אלוני:
״הרינו מאשרים קבלת תרומתד לבית הסתדרות
המורים. עם זאת, לא נוכל לפרסם
דבר תרומתר על דפי ״הר החינוד״ כל עור
לא העטור על 10ל״י, לפחות, כמקובל.
״נשטח לפרסם תרומתך, לבשתשלימיה, ב־נ״ל״.
האם
אין זו סחיטה?
מורה, תל־אביב
מת את חושבת?

העבודה. אגף השנון

לדקנדיס

אקסקלנפייבי
ה הר שמה: ת ל -אביב
רדו־ פינ סקר 0-5 2אחה־זג

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 8 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

| ח 9ס
ת>ן 12 פרס

אנגלית• צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביר,״ם ״ קדימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים:

קורסים ואולפנים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה ת ס8311ת6־י״ס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).

• הכנה לבגרות כלשון האנגלית וספרותה >מאי .)1960

הלימודים בקבוצות קטנות, על־ידי סוריםמעולים .
פרסים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרם ליום ו׳)

במדינה
* 7ע * ל777

העם
הטבעהא כז ר

ל ל * 77ג 12ל 7כ(07 7(0 3 1נ*-בו

ועתה ...רק

לחודש -במשך 20

ח ד שי ם

כיריים דגם $0$ז, קומפלט בבית הלקוח כולל שני
להשיג בחנויות פזגז בכל רחבי הארץ.
מיכל גז,

2זגז

ל! 7ו כ? 7ך

בינג—ליניאל, חיפה

״והרעב כבד בארץ מלים אלה, החוזרות
ונשנות עוד מימי אברהם אבינו בתנ״ך,
דרך פרשת ירידת יעקוב ועד לנביאים המאוחרים,
יכלה להיות השבוע כותרת העתו־נות
— אלמלא השתנתה הטכניקה האנושית
מימי קדם.
בצורת נוראה כיסתה את ישראל. בכמה
מחלקיה ה תה זאת הבצורת הקשה ביותר
מאז החלו הגשמים נמדדים בהם לפני שלושה
וארבעה דורות. היתד, זאת הבצורת
השלישית והגרועה ביותר בשלוש שנים
רצופות.
אילו היתד. זאת ארץ רגילה, בתקופה
קדומה יותר, היה עתה כרבע האוכלוסיה
גווע ברעב, למרות גשמי השבוע. אולם
הזמנים נשתנו, וישראל אינה ארץ רגילה.
הבדיחה הנפוצה ביותר השבוע היתד, כי
מישהו סיפר לשר־האוצר על קיום הבצורת.
״איפה?״ התרגש לוי אשכול .״בישראל,
כמובן,״ השיבו המבשרים.
אשכול, לדברי הבדיחה, הפליט אנחה
של הקלה .״חששתי לרגע שפרצה בצורר.
באמריקה!״
פומפיאה חדשה. כשהיא סומכת על
עזרת־חוץ שתגן עליה מפני הבצורת, יכלה
ישראל להקדיש את רגשי־השתתפותה לשו־את־טבע
רח!קה: הריסת העיר. אגאדיר ברעש.
אגאדיר, שהפכה זו הפעם השניה במאה
זו למרכז של חרדה עולמית* ,דמתה
לפומפיאה העתיקה. גורלה הזכיר לאנושות
כי גם בתקופת פצצות־המימן ושאר פגעי-
האדם, יש בכוחו של הטבע לחולל זוועות
משלו.
מדיניות צעקה בדילה
לו נשרו
השערות!
ולך?

דאגות שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינם
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל־אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון — 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

זני ל/ייי
להצגה נ״כיקול״׳
עם כל המ שפחה
על מנת לאפשר בלוי
משפחתי משותף הוקדמה
הצגת הערב לשעה יומית והצגה
6.45
לשעה ,4החל מיום

.6.3.60
יום ששי ערב פורים
בשעה 3.30
מוצ״ש (פורים)
בשעות 9.15 — 6.30

שכרע אחרון

ההגדרה הטובה ביותר על רקע המדיניות
הישראלית, ניתנה לפני כמה שנים בשיחה
פרטית על־ידי אחד המוחות העיקריים של
משרד־החוץ .״אין לנו כוח ממשי,״ הוא
אמר .״אנו דומים לילדה קטנה. אף אחו
לא צריך להתחשב בה. אולם כאשר היא
צועקת בלילה, אף אחד אינו יכול לישון.
אי־אפשר לתת לה לבכות. כל מד. שרוצים
ממנה זה שתתן לאחרים לישון.״
במשך שלוש שנים נתנה ישראל לעולם
לישון — ובדאגה גוברת והולכת הרגישה
כי העולם מתעלם מקיומה. אז השמיעה
צעקה אחת בלילה — הלילה של חירבת
תואפיק. העולם נזכר בקיום ישראל, והוא
נזכר כי ישראל יכולה לגרום בכל שעה
למלחמת־עולם נוראה.
כבר למחרת היום היה ברור כי משקלה
של ישראל עלה שוב. אולם רק השבוע
נסתבר מה חשובים היו הפירות של
פעולה יחידה זו.
הזמנה נחפזת. הסכמת ממשלת אר־צות־הברית
לביקורו ד,״פרטי״ של ראש־הממשלה
בארצה היתד, רק התחלה. אחריה
באה הסכמת שלוש ראשי המערב — הנשיאים
אייזנהואר ודה־גול וראש־הממשלד.
מק־מילן — להיפגש עם בן־גוריון אישית.
דאג האמרשילד, שעוד חודש לפני כן פסה
בבוז על ישראל במסעו, נחפז עתה להזמין
את בן־גוריון לפגישה עמו.
לכל המדינאים האלה ה ה רק ענין אחד
בישראל: שתשב בשקט ולא תנענע את הסירה,
שכל האנושות מיטלטלת בה עתה
בים הסכנה הגרעינית. ניצול דאגה זו על־ידי
בן־גוריון הביא לו את ההזמנות —
שהנחילו לא רק נצחון פוליטי ל שראל
ערב ועידת־הפיסגה, אלא גם יכניסו הון
פוליטי אישי עצום לדויד בן־גוריון בשנת
חייו ד,־.73
היה זה פרם עגום. כי נצחון קל כזה
יכול היה להיות מושג רק בדרכי־האלימות,
תוך הקרבת קרבנות־אדם.
הדרך — לאן? תגובת ממשלות ערב
לא השאירה ספק כי גם הן תפסו היטב
את ממדי הנצחון — ואת סיבותיו. מנגנון-
התעמולה של גמאל עבד אל־נאצר יצא להתקפה
מוחצת על ארצות־הברית, החריפה
(המשך בעמוד ) 7

* הפעס הראשונה: כאשר עגנח אונית-
המלחמה הגרמנית פנתר מול חופה ב־ ז
ביולי, ז 91ו, וכמעט גרמה לפרוץ מלחמת
העולם הראשונה שלוש שנים לפני מועדה.
הסכסוך הגרמני׳צרפתי של אז נסתיים בפשרה
זמנית, שמסרה את מארוקו לידי
צרפת.

העולם הזה 1172

אל תתן מדינת ׳שואל גושפנקה ושתית להנצחת תועבה סנוותית זו

ך * בדיחה העתיקה מספרת כי ברנארד שו הציע לאשה
ן | יפה מיליון לירות, תמורת בילוי לילה אחד עמו. הגברת
התלבטה קשות. אי־אפשר היה לסרב לסכום כזה. היא
הסכימה — ואז הציע לה שו עשר לירות בעד אותו
השרות.
״אדוני!״ קראה האשד״ נעלבת עד למעמקי• נפשה .״מה
אני בעיניך?״
״מה שאת,״ השיב שו באדיבות ,״כבר קבענו. עכשיו
רק נשאר לנו לקבוע את המחיר.״

^ ימיים אלה חייבים אנחנו — אנחנו, מדינת ישראל
^ו אז ר חי ה — להחליט אם בדיחה זו תחול גם ׳עלינו.
עלינו להחליט אם לתת גושפנקה רשמית להסרטת יצירה
הנושאת את השם אקסודוס.
המחיר המוצע הוא גבוה מאד. ההסרטה תביא לארץ
מיליוני לירות בכסף הוליבודי מזומן. היא תביא הרבה
מיליוני דולארים למגבית היהודית המאוחדת. היא תביא
לארץ תיירים, שישאירו כאן מיליונים נוספים.
אולם, כמו שאמר שו בבדיחה, לא המחיר קובע. קובעת
מהות השרות הניתן תמורתו. ותמורת מיליוני לירות אלה
נדרש מאתנו למכור:
את זכר חברינו, שנפלו בתריסר חזיתות — ואשר אקסודוס
הופך אותם לגזע של קאובוים מגוחכים.
את מקימי המדינה, המאמצים והמאוויים, השגיאות וההישגים
של שלושה דורות — ריקמה חיה אשר אקסודוס
הופך אותה לקיטש אחד גדול, מבחיל ומרתיע.
את עצמנו, חברה המבקשת לחיות על רמה תרבותית,
תוך כבוד עצמי — ואשר אקסודוס הופך אותה למוצג של
גן־חיות, לדיסניי־לאנד מורחב, לשמורה אינדיאנית אשר
כסילים יתפעלו ממנה וישלמו כדי לחזות בה.
לפני שנתיים נעשה מעשה מחפיר. בשער־הגיא, מקום
שם נפלו וגססו ונשמו את נשימתם האחרונה מיטב חברינו,
ביימה ועדת־העשור תצוגה של שלדי־מכוניות כוזבים,

מאת

אוד א בנ די

בצד השני הכניסו למכונה את כל המאוויים הכמוסים
של יהודי גלותי מתוסבך בגטו אמריקאי, את רגשי־הנחיתות
של אדם שנתקל כל חייו בבוז, והחולם בהקיץ כי יבוא
יום והוא יהיה דומה לרודפיו.
נתנו למכונה לעכל נתונים אלה, סובבו את הידית —
ואחרי שתי שניות וחצי יצאה יצירה זו: הבסם־סלר האידיאלי
לחמישה מיליון יהודי אמריקה, המתנה הבלתי־נמנעת
בכל בר־מצודה, האביזר החיוני מתחת לבית־השחי של כל
יהודיה בפרוות־מינק בברונכם ובברוקלין.
רק מוח אלקטרוני יכול לכתוב ספר כזה, שאין בו טיפה
אחת של רגש אמיתי — אך הדחוס כולו רגשנות מזוייפת,
מפוברקת ומחושבת. רק מכונה יכולה לייצר מאות נפשות
חסרות־נפש, שאין בהן אף אדם אחד של בשר־ודם. ורק
רובוט ספרותי יכול להוציא אלפי שורות כאלה של שיח
באנאלי, קלוקל וצורמני, המצלצל כבליל הפסקולים של כל
סרטי המערב הפרוע.

ההצבעה

הדרמתית

באו״ם

(גילויים מאחורי הקלעים,
ערבית, נצחון הצדק).
פינוי

לילי

דרמתי

למען

פגישות

של 250

ילדים

חלוקת

ארץ־ישראל

קדחתניות,

שפלות

מכפר־ילדיס

מנותק

(הרדמת הילדים בסמים, קשירתם לגב הלוחמים, ירידה עו־

** ה אין כספר זה? אירועיו בלבד מספיקים כדי
]*) למלא עשרה סרטים הוליבודיים מסוג ג׳ .הנה רק כמה
מהם, ורק מאותם המתוארים בפרוטרוט:

מרד גטו וארשה (קרבות דרמתיים, השמדת פלוגות
שלמות של הוזרמאכט, רדיפות דרמתיות בביבי־שופכין, מודת
דרמתי של כל הנוגעים בדבר, פרט לאחד).
רצח המוני באושוויץ (תמונות מפורטות של נשים ערומות
בדרך לתאי־הגאזים, ערימות שערות, ערימות גולגולות).
בריחה דרמתית של 300 ילדים ממחנה־ריכח בריטי בקפ ריסין
לאוניה בנמל קירניה.
דו־קרב מזעזע בין הילדים ובין כל הצבא הבריטי בקפי
ריסין (מאות מתעלפים, איום בהתאבדות המונית, כניעת

האימפריה, ירידה דרמתית בחיפה).
פריצת אונית־מעפילים ד רן המצוד הבריטי (ירידה לילית
בחוף הארץ, מעפילים זקנים רוכבים על גבי הפלמ״חאים,
האנגלים מגיעים, קרב־מגע).
פוגרום רוסי ב־ 884ו( .סבו של הגיבור נהרג, אבי הגיבור
ודודו הורגים את מנהיג האנטישמים).
בריחה דרמתית ממשטרת הצאר.

עלית אבי הגיבור ודודו ברגל מרוסיה לארץ־ישראל (כמעט
מתים כמה פעמים מרעב וקור, תלאות על־אנושיות
בהרי קווקז ובתורכיה).
״השומר״ — דו־קרב זרמתי עם שודד בדואי (קלוכנע על־ידי
אבי הגיבור בשוט של עור־שור).

כדי לסחוט כסף מתיירים• הרמנו את קולנו נגד תועבה זו.
אולם היא היתד, קטנה וחובבנית לעומת מתן הגושפנקה
לאקסודוס.

** ה אפשר לומר על אקסודוס? אין לומר שזו ספרות
גרועה — כי כלולה בכך הודאה שאמנם זו ספרות.
אין לומר שזה ספר מבחיל — כי גם זו מחמאה בהשוואה
לאמת.
זהו זבל ספרותי, פשוטו כמשמעו.
קשה להעלות על הדעת כי ספר זה אמנם נכתב בידי
אדם. נדמה כאילו נכתב בידי מוח אלקטרוני.
בצד אחד הכניסו למכונה את כל פיטפוטי־ההבל שהושמעו
אי־פעם בפי מדריך־תיירים זריז באוזני פתאים. ,את כל
הצ׳יזבאת שהופרחו אי־פעם על־ידי שליח ציני באסיפת־שנור
ציונית. לא דילגו אף על סיסמה שדופה אחת, לא
ויתרו אף על כזב אחד מילקוט־הכזבים.

פריצת כלא עכו על־ידי אצ״ל, בפיקוד איש ההגנה (פיצוץ,
פריצה, רדיפות דרמתיות, פציעת הגיבור, גסיסת ראש אצ״ל,
קבורתו בסתר, הסתתרות הגיבור בכפר דרוזי).
ניתוח של הגיבור הפצוע בחי^ דרוזי (בלי רופא, בלי
סמי־הרדמה ובלי מכשירים רפואיים).

קולנועיות זו אינה מקרית. כל מלה בספר זה כתובה
לא רק מתוך מחשבה על כיס הקורא היהודי, אלא גם
מתוך מחשבה על בים המסריט והצופה. יורים באמת כתב
קודם את העלילה בצורת תסריט, לפי הזמנת מ.ג.נו ,.ששלחה
אותו על־חשבונה לארץ. רק אחרי שמ.ג.מ. החליטה שהיצירה
אינה מתאימה אפילו לרמה של חברה הוליבודית, ישב יורים
וכתב את אותו החומר בצורת ספר. כשרונו המסחרי הפך
את הספר לבסט־סלר — ואז עט אוטו פרמינגר על המציאה,
יפיק את הסרט באופן עצמאי וימסור אותו להפצת יונייטד
ארטיסט. היסטוריה קצרה זו של יצירת־המופת מסבירה
במידה רבה את מהותה.

שוד־נשק נועז של הפלמ״ח, במדים בריטיים, נזמחנח צבאי
בריטי בקפריסין.

.בן־כנען, הקאובוי של הפלמ״ח, המחסל את נל

האינדיאנים הערביים והגאנגסטריס הבריטיים,

גולם על־ידי פול ניומן, שאינו מתאים לתפקיד סופרמני.

ראש ממשלת בריטניה הגדולה מתחנן (לשוא) שמנהיגי
אצ״ל הנידונים למוות יבקשו חנינה.

בריחה דרמתית מן המשטרה התורכית במלחמת־העולם א׳.
עינויים סאדיסטיים של אם הגיבור בשעות הריונה האח רונות
בידי חוקרים תורכיים( .לידת הגיבור).

הקמת חניתא (התקפות ערבים, אונם ורצח כלת הגיבור
בידי ערבים שפלים).
פשיטה עם וינגייט על כפר ערבי בלבנון (התקפה מרתקת,
הריגת שבויים).
סיור נועז של הפלמ״ח ל תון סוריה בראש הצבא הבריטי

(פציעת הגיבור).
מדורה של הפלמ״ח בראש הר תבור (סצנות של משגל
המוני בתוספת פסוקים תנ״כיים).
זריקת נער מאנשי אצ״ל על־ידי האנגלים להמון פרוע
בכפר ערבי (החותך אותו לגזרים).
עוצר. מצב־צבאי. חיפושים( .חיפוש אנגלי בבית־קפה

בחיפה. המפקד האנגלי מתגלה כסוכן ההגנה).
מכס השבעת איש אצ׳׳ן|(קונספירציה, אקדח, ספר תנ״ך).
חקירת והריגת קצין אנגלי שעינה אנשי אצ״ל.
הריגת הנציב העליון הבריטי במיטת פילגשו
היפהפיה (עיקוב מותח, אהבה, התפרצות).
תפיסת מפקדת אצ״ל בידי האנגלים (רק־ במקרה.

לא היה ולא נברא).
פגישת גיבור אצ״ל עם חברתו בתא;המוות בעכו.

הערביר,

הסיזון

צרת־נשימה במדרונות תלולים נוראים, יריות, הצלה סנסציונית,
העברת פסוקי תנ״ך באיתות פנסים).
התקפה ערבית על כפר־ילדים (מאות מתקיפים נהרגים,
פצצות־תבערה הופכות את הערבים ללפידים חיים, הערבים
עוברים שדה־מוקשים, תחמושתם של המגינים אוזלת, הצלה
ברגע האחרון, רדיפה אחרי המתקיפים המובסים, מפקד ההגנה
נפצע ונתפס בגדרי־התיל של הערבים, מתאבד ברימון־יד
תוך הריגת שוביו).
הבאת הדוידקה לצפת בסיור לילי נועז.
כיבוש צפת (קרבות נועזים, הדוידקה מחוללת פלאים,
הערבים מאמינים כי ליהודים יש פצצה אטומית, ההתקפה
על המצודה).
המלחמה (נגבה, שועלי שמשון, לטרון, חיילים ערבים
קשורים בשרשראות לעמדותיהם, לוחמי הראל קוראים פרקי
תנ״ך לפני כל הסתערות).
התקפה נועזת על מבצר ערבי בגבול לבנון, כיבוש כפר
ערבי (קרבות־מגע מרתקים, בריחה המונית של הערבים,
הגיבור בוכה).
דרך בורסה לירושלים (איש בודד בג׳ים מחפש מסלול
בלילה, הסתננות דרמתית בין עמדות ערביות, מדרונות
מסוכנים, הרפתקות, סלילת הדרך על־ידי המוני פועלים בטווח
יריקה מן הערבים בלילה בדממה דקה).
תפיסת אונית־נשק מצרית (במיבצע נועז בלב־ים על־ידי
אנשי־פלמ״ח מחופשים, העברת הנשק לשתי פריגאטות של
חיל־הים הישראלי — לפני תום המנדט! — שהניפו דגלים
של גולגולת ועצמות צלובות, כדרך שודדי־הים בהוליבוד).
בריחה דרמתית של יהודים תימנים לעדן (היתקלות בשודדים,
רעב, צמא, התאהבות טייס אמריקאי במטפלת צברית

על כנפי נשרים, שריפה במטוס, לידה במטוס).
כמעט־משגל בעמדה קדמית (בנחל־עוז, בשעת שמירה).
רצח הגיבורה הצעירה בידי פידאיון.
כל זה, כמובן, מלבד הפרקים האינסופיים של היסטוריה
יהודית, כתובה בסלאנג של קאובויס; הפלאש־באקס של כל
הגיבורים והגיבורות עד חזרה לרחם אמותיהם ומעבר לזה;
עלילת־אהבה כפולה בנוסח טרזן ובת־היער; הדיאלוג הצברי
בנוסח בוק ג׳ונם; ופרקי הפילוסופיה ברמה של ויכוח בין
רוק הדסון, רוברט מיצ׳ם ומארילין מונרו.

ך ם רשימה מקוצרת זו אינה יכולה לשקף את כל
^ עומק הזוזעה. כי הפרטים מזעזעים אף יותר מן התמצית
הכללית.
הנה בריגאדיר סותרלנד, המפקד הבריטי בקפריסין. אנגלי
אציל, האנגלי היחיד בספר שאינו איש־גסטאפו הוליבודי. הוא
אהב את אמו האריסטוקראטית, האצילה, האנגליה, הגבירה
מארמון סותרלנד הייתס. אולם על ערש־המוזת מתגלה שאמו

״רוטן ועיר מונו מנ ט ד ״׳
היתר. יהודיה

חשאית.

עתה,

בנשימתה

האחרונה, ה־א

מתחרטת .״אני צריכה לספר לך מ ש הו ...עשיתי מעשה
נורא, ברום. התכחשתי לבני עמי. התכחשתי להם בתיי.
עכשיו אני רוצה להיות עמם. ברוס ברום, הבטח כי
אקבר ליד אבי ואמי כשהייתי ילדה קטנה אבי היה לוקח
אותי על ברכיו ואומר לי, :עורי עורי דבורה, עורי
עורי ואכן :״אלה היו המלים האחרונות של דבורה
סויתרלנו.״ סוף תמונה. דמעות.
או הקומזיץ של הפלמ״ח על הר תבור, ערב המלחמה.
בניהם של בוני החומה מימי עזרא ונחמיה, עם הבדל קטן.
יד אחת אוחזת בשלח והשניה באבר־המין :

יעם שקיעת השמש התאספו מאתיים מחיילי הפלמ״ח
הצעירים הם שרו ורקדו במשן ארבע שעות, ללא כל
סימן להאטת הקצב דויד וירדנה התרחקו בשקט ...
דויד פרש את שמיכתו על הארץ והס חיבקו וליטפו׳ ואהבו
זה את זו ידו ליטפה את גופה החלק.
היא פשטה את בגדיה, כדי להקל על דרכו, והס נלחצו
זה אל זו והיא ביקשה שיקחנה והם התמזגו לאחד אני
חבצלת השרון, שושנת העמקים׳ ,היא לחשה ...היא לחצה
את ידו שנחה על שדיה והוא נישק את שדיה, .שני שדין
כשני עפרים, תאומי צביה, הרועים ב שו שנים דויד
וירדנה שקעו בשינה גדושת־אושר, חבוקים איש בזרועות
רעותו.
בארבע בבוקר הוגש הכבש, עם קפה ערבי חם. קיטי
כובדה בנתח הראשון. להט השירה והמחול הואט במעט.
רבים מן הזוגות שכבו זה בזרועות זו. טעם הכבש היה

...קיטי פרמונט הביטה בפרצופים באור המדורה השוקעת,
איזה מין צבא היה זה? איזה מין צבא בלי מדים
ודרגות? איזה מין צבא בו הנשים לוחמות בצד הגברים
ברובה ובכידון? מי היו גורי־אריות־יהודה אלה?
היא הסתכלה בפניו של ארי בן־כנען, וצמרמורת קרה
אחזה בגופה• גילוי מחשמל ירד עליה כמהלומה.
זה לא היה צבא של בני־תמותה. היו אלה העברים
הקדמונים! היו אלה פניהם של דן וראובן ויהודה ואפריים!
הם היו שמשונים ודבורות ויואבים ושאולים!
היה זה צבא ישראל, ושום כוח בעולם לא היה יכול
לעצור בעדו, כי כוח אלוהים היה בו.
כך חי, לחם והשתגל הפלמ״ח במרומי הר־תבור, אולי
כדי לייצר גדנ״עים חדשים שימשיכו במאבק. כי לא נותקה
עוד השלשלת.
בתקופה שבריתיהמועצות הציפה את העולם במבול של
סרטי־זבל תעמולתיים, דובר בליגלוג על המשולש הנצחי:
הוא, היא והטראקטור. המשולש הנצחי של ליאון יורים הוא
אחר: הוא, היא והחזון המשיחי. למשל :
עמדה קדמית בנחל־מדבר, היא נחל־עוז. קרן רמזה

לשומר כי תקבל על עצמה את השמירה, והוא הסתלק
בהבעה ידענית ...קרן צפתה לעבר השדות, דרך גדר־התיל.

הכל היה שקט. שניהם (קרן, מעין שירליי טמבל שניצולו,
מן ההשמדה, ודוב, הנער מגטו ורשה שנידון למוות כאיש

אצ״ )7השעינו את הרובים שלהם על הקיר והתחבקו והתנ
ש קו יש לי חדשות נהדרות׳ הוא אמר הם
רוצים שאסע להשתלמות באמריקה לא אסע לאמריקה
או לכל מקום אחר בלעדיך.׳
קרן ׳היתה שקטה מאד. היא השקיפה וראתה את עזה
מתרוממת במרחק, ואת מגדלי־השמירה ואת השוחות, .איני
יכולה לעזוב את נחל־מדבר,׳ היא לחשה, .רק התחלנו כאן.
הבחורים עובדים עשרים שעות ביום.׳
,איני.יכול להיות רחוק ממך לשנתיים ! איני יכול לסבול
זאת יעוד אפילו ליומיים!:׳ הוא קם ותפס אותה בזרועותיו
וכיסה את פיה בנשיקות, והיא השיבה נשיקה לנשיקה,
ושניהם קראו, אני אוהב אותך׳ עוד פעם ועוד פעם, ולחייהם
היו רטובות מזעה ומדמעות, וידיהם חיפשו איש את גוף
רעותו והם שכבו על הארץ, .כן! עכשיו!׳ היא קראה.
דוב קפץ על רגליו ועמד רועד. הוא קימץ את אגרופיו.
,עלינו להפסיק זאת!,
הכל היה שקט, פרט לבכי החרישי של קרן. דוב כרע
מאחוריה זו היתה שגיאתי. נהיה יותר זהירים. שוס
דבר לא יקרה עד שנתחתן ...לא אעשה דבר שיהיה רע
בשבילך ׳,הוא אמר.
,מוטב שנחזור לקיבוץ ׳,אמרה קרן לבסוף...
וכן הלאה והלאה והקיאה, עד הסוף המר.

פסלה את התסריט שהוכן על־ידי ליאון יורים, כשביקר בארץ
על חשבון חברה זו. פרמיננר הסריט גם סרטים טובים.

ץ י• בר נכתבו ספרי־זבל על ישראל, וכבר הוסרטו עליה
^ סרטי־זבל, מחרב במדבר עד עמוד האש. אולם ספר זה
וסרט זה אינם רגילים.
כשניגש יוריס לכתוב ספר זה, הוא התכוון לייצר יצירה
מונומנטלית. הוא לא היה צנוע כמו טולסטוי במלחמה
ושלום, שהסתפק בתיאור מלחמה אחת בלבד. גם לא כמו
שולוחוב בהדון השקט, שתיאר רק תקופה. יורים התכוון
להנציח לא רק את ארץ־ישראל החדשה מימי הבילו״יים ועד
אחרי מיבצע־סיני, אלא את כל ההיסטוריה היהודית והעברית,
מאברהם אבינו ועד היום. הוא התכוון להנציח גם
את התנ״ך.
אדם קטנוני יכול היה לחבר רשימה של כמה מאות
שגיאות עובדתיות הפזורות לכל אורכו של הספר, והמעידות
על בורות מונומנטלית בנושא. אולם הרבה יותר גרועים
דווקא חלקי הספר בהם נכונות העובדות היבשות. כי בהם
בולט עוד יותר עד כמה מזוייפת רוח הדברים עד בלי הכר.
כאילו סיפר מישהו לאיציק הקטן בברונכס את העובדות —
ואיציק הקטן משחזר אותם כיד דמיונו הפורה והעקוב
דרושה לאדם חוצפה תהומית ממש כדי שישים עצמו
היסטוריון־יחיד, פוסק־אחרון ומנציח־סופי לתקופה שאין לו
מושג עליה, למאורעות שלא היה שותף להם, לדברים שהם
מעבר לבינתו, ועד אין שיעור מעבר לכשרונו הדליל.
אולם כשרון אחד יש ליוריס, וזה הכשרון ההופך את
אקסודוס לסכנה לאומית. הוא מכיר את הקהל שלו — את
תפיסתם האינפאנטילית של יצרני הוליבוד, את התסביכים
של יהודי הגטו, את המכנה המשותף הנמוך ביותר של
מאות המיליונים ההופכים סרט־ענק הוליבודי לעסק מסחרי
מכניס. לכן היה מובט,ז מראש כי ספר זה יהיה בסט־סלר,
ובטוח עתה מראש כי הסרט ינחל הצלחה עצומה.
זוהי הסכנה. איש אינו זוכר עוד את סרטי־הזבל ואת
ספרי־הזבל בהם ניסו סוחרי־עט־ומצלמה לנצל את מלחמת
ישראל. אולם אקסודוס — בגלל יומרותיו המונומנטליות,
בגלל כשרונו המסחרי המיוחד של יורים — לא יישכח
במהרה.

** ש סנוכים הלוחמים בקולנע בעיקום אפם ובתנועת׳
זילזול. זו שטות. לטובה או לרעה — הקולנוע הוא
מכשיר אדיר לעיצוב התודעה ההמונית. סרט מוצלח אחד,
ביחוד כשהוא קשור בבטט־סלר כתוב, יכול להטביע את
חותמו על עמי העולם ולקבוע אחת ולתמיד את יחסם
לפרשה מסויימת.
כזה היה, למשל, חלף עם הרוח. מאות מיליונים ראו את
הסרט, עשרות מיליונים קראו את הספר. עד אז נקבע היחס
לדרום מעביד־העבדים על־ידי אוהל הדוד תום. חלף עם הרוח
שינה כל זאת. עתה רואה העולם כולו, ואף הציבור האמריקאי,
את דרום ארצות־הברית של תקופת־העבדים בדמות
חברה סימפאטית, נאורה ויפה, שנדרסה ונשברה על־ידי
הצפון האכזרי והמכוער. מעבידי-העבדים ניצחו במאוחר.
לגבי מליונים בלתי־ספורים מסביב לכדור־הארץ, נאפוליאון
נושא עתה את פניו של מארלון בראנדו. התיאור המגוחך
של דזירה החליף את ההיסטוריה של קיסרות בונפרטה.
אקסודוס יעשה את אותו הדבר למדינת ישראל — רק
יותר. הוא כתוב בכשרון הרבה יותר דל מאשר אותן שתי
היצירות — אבל אין הוא צריך להתמודד עם תפיסה
מסורתית שקדמה לו. למליונים רבים, תהיה זאת ההיכרות
הראשונה עם מדינת ישראל ו בוניה — והרושם הראשון הזה
יישאר הקובע.
איך הם יראו את העברי החדש? בדמות ארי בן־כנען,
האדם העליון שגדל עם השוט ביד, מעין איש ס.ס. יהודי,
חסר נשמה ורגש, יהודי הסבור כי המטרה מקדשת את כל
האמצעים. זאת דמות אידיאלית היכולה לבצבץ רק בלבו
של יהודי גלותי, אכול תסביך־נחיתות לאומי, שיש בו
הערצה חולנית לפוח.

ן העתונאי האמריקאי, השונא את האנגלים והי
|# 11\ / 1עוזר לפרסם את נזיבצע־ההתאבדות של ה־הילדים,
ישוחק על־ידי לי ג׳י. קוב. כסו בל האנשים בספר,
זוהי קאריקטורה של בן־ אדם — עתונאי חסר דמות ואופי.
איך הם יראו את מאבק הישוב? בצורת המישחק הציני
של שליח הפלמ״ח, שהעלה שלוש מאות ילדים חסרי־ישע
על אוניה רקובה ופוקד עליהם להתאבד לפי תור — עשרה
ליום — כדי לקומם את העולם נגד הבריטים.
איך הם יראו את מלחמת־העצמאות? בדמות מלחמת־אינדיאנים,
בה מסתערים המוני אממי־עור (או תמי-עור) על
קומץ הלבנים המנותקים, ונופלים כזבובים. כל יהודי גיבור,
כל ערבי פחדן.
אבל למה רק העולם? מה יהיה עם בני המדינה עצמם?
כבר עתה זוכר רק מעוט מתושבי ישראל את מאורעות
תש״ח ומה שקדם להם. גדל דור חדש, ובאו המוני עולים
חדשים. ילדי כיתה א׳ בבית־הספר הישראלי שוב אינם יודעים
בבטחה אם האנגלים קדמו לרומאים, או להיפך.
כל אלה יראו את אקסודוס — וסרט זה יקבע לעולם ועד
את ראייתם את מעשי אבותיהם ואחיהם הבכורים• הרומן
הזעיר המונומנטלי ירעיל את נשמתם, יטע בה שנאה בל־תימחה
לכל דבר ערבי, יזרע בה זרע של התנשאות שוביניסטית
עקרה ומבחילה. כי כמו ההיסטוריונים הנאציים
אותם הוא מגדף, חדור יורים באמונה כי בני עמו הם גזע
עליון שמעולם לא שגה במאומה, וכל אויביהם ויריביהם
אינם אלא גזע שפל ותת־אנושי של רוצחים ושודדים.

ן ש ישראלים המגיבים בשתי מלים :״אז מה?״ אין
תגובה המעידה יותר על הרקבון הרוחני החודר בהכרח
לחברה החיה על שנור ושמיטב מנהיגיה עוסקים ׳בסיבור
אוזניהם של פתאים בחו״ל כדי לשלשל בינתיים את היד
לכיסם.
״מה בכך?״ אמר לי צבר, הנושא דרגות של קצין, בדיוק
אותו טיפוס שיורים רואה בו אדם עליון .״כל ישראלי
המצוי בענינים, שיקרא את הספר, יתפקע מצחוק, אם בכלל
יגיע עד עמוד .30 ואם יהודי בברוקלין או בוייטצ׳פל יתלהב
מזה׳ וייתן אחר־כך כסף למגבית — מה רע בכך?״
צבר זה מתיחס אל היהודים כפי שהכובשים הלבנים
התייחסו פעם אל הנייטיבס הפראים באפריקה, כאשר מכרו
להם כדורי־זכוכית חסרי־ערך תמורת זהב ושנהב. אולם
המדינה הנותנת את הגושפנקה שלה לאקסודוס אינה מוכרת
כדורי־זכוכית. היא מוכרת את עצמה — את צלמה ודמותה.

נו מתנגדים לכל צנזורה ספרותית וקולנועית — על
כן אין אנו מציעים למנוע בכוח בעד הסרטת אקסודוס
בישראל.
די כי ממשלת ישראל והציבור הישראלי יבהירו בצורה
חד־משמעית כי יצירה זו היא למורת־רוחם, שהם מנערים
את חוצנם ממנה.
לפי שעה נעשה ההיפך. לא הוחמצה כל הזדמנות כדי
להוכיח לעולם כי אקסודוס הוא הבטאון הרשמי של המדינה.
הספר, הדומה למודעה של המגבית היהודית המאוחדת ב־600
עמודים, אמנם נוצל למטרה זו בדיוק.
לרשות מדינת־ישראל עומדת מכונת־תעמולה אדירה
בעולם, מכונה שאין דומה לה מלבד המכונה הקאתולית
והמכונה הקומוניסטית. מכונה זו הפכה את אקסודוס לבסט־סלר,
והיא עלולה לעשות את אותו השרות לסרט. באשר
מכונה זו תרים את הסרט על נס, היא תדחוף לתוך
האולמות מאות מיליוני צופים נוספים.
עוד ישנה שהות אחרונה לחשוב אם הדבר מותר• אם
שרדה בנו טיפה אחרונה של כבוד עצמי, של כבוד לעברנו
ולעתידנו — נמנע מעשה־זנות זה, אף כי המחיר המוצע
גבוה מאד.

במדינה
(המשך מעמוד )4

ביותר מאז הסכסוך עם פוסטר ואלס המנוח׳
שהביא לביטול ההצעה האמריקאית
לבנות את סכר־אסואן, ובעקיפין למיבצע
סואץ.
תגובה זו הזכירה עוד פרט שהיה עשוי
להישכח: הנצחון המלווה את דוד בן־גוריון
בצאתו השבוע לארצות־הברית הוא נצחון
טכסיסי חולף, שאינו משנה את מעמדה
של ישראל לאורך־ימים. מכיוון שהוא נצחון
נגד הערבים בדרך לוושינגטון, אין הוא
מקרב את ישראל אל יעדה ארוך־הטווח:
לבסס את ־קיומה במרחב. כי הנתיב לשם
אינו מוביל דרך פאריס, לונדון וושינגטון,
אלא דרך אלג׳יר, קאהיר ובגדאד.

ההסתדרות
נ חי ת ת פתו!
לאנשים שעקבו במתיחות אחרי המאבק
בין הגוש והצעירים בסניף תל־אביב של
מפא״י (ראה להלן) ,תוכתר, השבוע אפתעה:
קרב־פתע פרץ במפא״י, במקום אחר לגמרי,

הרם את כל הסברות העקשניות כאילו
קיימים במפלגה שני מחנות בלבד•
הקרב הפתאומי פרץ כאשר ערך המזכיר
הכללי של ההסתדרות, פנחס לבון, פשיטה
נועזת ממבצרו. הוא נרגז על הסיעה הכלכלית
של מפא״י, בהנהגת לוי אשכול ובהשתתפות
פנחס ספיר ודוליק הורוייץ
(העולם הזה .0162 זו, בדאגתה המתמדת
לסחוט מסים לכיסוי ההוצאות המונ״!,״ת
של הממשלה, מצאה אובייקט חדש: פיצויי
הפיטורים של העובדים ותשלומי־סעד אחרים.
לבון
נרגז פעמיים: על עצם התוכנית, ועל
אי״ההתייעצות עמו. לפתע ירדה מהלומתו:
מאמר תוקפני בדבר, בו מתח ביקורת קטלנית
על התוכנית, התקיף תוך כדי כך
גם את ההקלות הניתנות־כביכול לעצמאיים.
שוק על יד!־ .התגובה היתה סנסציונית,
הוכיחה שוב מה רבה העוצמה שאגר פנחס
לבון בשקט בממלכתו העצמאית־למחצה.
המאמר היחיד קטל את התכנית. האוצר
נחפז להודיע על ביטול הרעיון לגבות מם
מן הפיצויים, נסוג לאורך כל החזית, מובס
שוק על ירך.
הפרשה לא הוכיחה רק עד כמה גמישה
היערכות הסיעות במפא״י, ועד כמד, היא
יכולה להשתנות בכל רגע, לפי טיב סלע־המחלוקת.
בעוד שבענין הלאמת קופת־חולים
והרכב הקואליציה הממשלתית, למשל,
פעלו סיעות אשכול ולבון ביחד נגד
סיעת בן־גוריון־דיין־פרס, הרי בענין המסיס
קיים אינטרס משותף טבעי בין דיין ואשכול,
הזקוקים שניהם לכסף ממשלתי —
נגד לבון, החייב להגן על הפועלים. בן־
גוריון עצמו היה ניטראלי — כמו תמיד ב*
ענין כלכלי מובהק.
העולם הזח

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

אולם היה לפרשה לקח עמוק עוד יותר.
היא הוכיחה גם עד כמה הפכה הזירה
הפנימית במפא״י לזירת־ההכרעות היחידה־למעשה
בארץ. בעוד שכל המפלגות והפלגים
מחוץ למפא״י היו חסרי־ישע ואיש לא
הקשיב לדבריהם, הספיק קול אופוזיציוני
אחד בתוך מפא״י, ברגע המתאים ובעוצמה
הנכונה, כדי להכריח את צמרת המדינה
לשנות את הקו.
ארגונים גיוס ב ק די ת ־ מלא כי
במרתף המשמש מועדון להתאחדות עולי
מצרים, בתל־אביב, געשו השבוע הרוחות.
חברי ההתאחדות התכנסו לאסיפה כללית,
ערב הבחירות למועצתם החדשה, כדי לשמוע
מפי המועצה היוצאת דין־וחשבון על
פעולותיה. הדיון לא הגיע לכלל סיכום:
צעקות והתנגשויות הפריעו את מהלכו הסדיר,
ובשעה אחת אחרי חצות הציע יו״ר
האסיפה, ח״כ מפ״ם חיים יהודה, לדחות
את המשך האסיפה למועד אחר ולדחות
עד אז גם את הבחירות.

• אל תתלה שום תקוות בהצעה הבריטית, שמשקיפי או״ם
ילוו בעתיד אניות ישראליות המנסות לעבור בתעלת־סואץ.
איש לא יתיוזם להצעה
הסובייטי

הצפוי

והן

התאחדות עולי מצרים, הארגון העדתי
האחרון שלא היה תלוי במפא״י, נכבש אף
הוא. אך לא ללא קרב־נסיגה עיקש. שמואל
עטיה, חבר ההתאחדות שהכיבוש המפא״יי
לא מצא חן בעיניו, פנה לבית־המשפט המחוזי,
ביקש את ביטול הבחירות. הטענה:
הן נערכו בניגוד להחלטת האסיפה הכללית,
בה לא היה רוב למפא״י. כי לאותה אסיפה
לא סבר יו״ר מועצת קריית מלאכי•
שכדאי להביא את נתיניו המגוייסים.

בגלל

אי־רצון

אין לה
מעצמות

המערב

לריב

הערבים.

• ההצהרות התוקפניות של דה־גול באלג׳יריה לא ירחיקו
את סיכויי השלום שם. הנאומים, בהם טען דה־גויל כי יש לנצח את
המורדים לפני פתרון בעית אלנ׳יריה, נועדו אך ורק לתצרוכת הצבא במקום,
והם מוכיחים כי עדיין חושש דה־גול מפני הסכנה שהצבא ינעץ סכין בגבו
ויעשה יד אחת עם המתיישבים הקיצוניים. אולם התמרונים הזהירים של
הגנרל, העשויים להאיט את קצב ההידברות בין ממשלתו !ממשלת הלוחמים,

ימנעו

הפשרה

הסופית,

העשויה

להעיב

עתיד

היחסים

בין

צרפת וישראל.

• סניף מפא״י בקרית־אונו יתנגד להמשך־ פעולתו של
אהרן כהן, ראש הש.א. לשעבר, כיושב־ראש המועצה המקד
מית. כחן ייתמך על־ידי נציגי אחדנת־העבודה ומפ״ם במועצה, ועל־ידי
מרכז מפלגתו.

• שלושה רבנים אשכנזיים ידועים מארגנים מאחורי־הקלעים
ארגון רבנים, שיפעל למען בחירת אלוף־משנה שלמה

פורים גזטז״ך — או נזסיעגגז ביג־י גזראשון
אך הבחירות התקיימו במועדן. בזו אחר
גורן כרב ראשי.

זו עצרו מכוניות בפתח המועדון, פלטו
עשרות חברים שבאו להצביע. ריכוז תושבי
קריית מלאכי שבין המצביעים היה התופעה
הבולטת ביותר של מאורעות אותו
ערב. תופעה בולטת אך לא מפתיעה. כי
יושב־ראש המועצה המקומית בקרית מלאכי
אינו אלא עורך־הדין חיים גושן (לשעבר
שארל צוקרמן) ,עולה מצרים ואיש מפא״י
נאמן. גושן היד, מועמד לתפקיד יושב־ראש
ההתאחדות, וגיוס נתיניו מעיירת הפיתוח
הבטיח לו רוב מוחלט.
סוד ההצלחה היה טמון בסעיף, אותו
קבעה ועדת הבחירות של ההתאחדות (יו״ר
חיים גושן) ,כי זכאי לבחור רק מי ששילם
דמי־חבר בסך שלוש־וחצי ל״י. שבוע לפני
מועד הבחירות הופיעו עסקני, מפא״י, הגישו
בקשות לרישום חברים חדשים, שילמו
עבורם בסיטונות. לפי בולמום־הרישום, אפשר
היה לחשוב כי לתושבי קריית מלאכי
לא היתד, דאגה אחרת מאשר להירשם כחברי
התאחדות עולי מצרים, ולא היה להם
מיצרך חיוני יותר לרכוש בשלוש־וחצי ל״י
מאשר הזכות לבחור יו״ר להתאחדות.

זו ברצינות.

שום סיכוי, הן בגלל

הויטו

בראש מסע זה יעמוד הרב הקשיש ( )84 משולם ראטה,

מחבר ספרי־הלכה ומקובל בעולם הישיבות, וחותנו של הרב הראשי של
חיל־היס. גם לשני הרבנים האחרים — הרב קוק של טבריה והרב קרשטיין
של עפולה — יש קשרי משפחה עם רבנים צבאיים: בנו של קוק הוא
רב צבאי של מרחב ירושלים, בנו של קרשטיין — סגן־אלוף ברבנות הצבאית.
• יופסק רוב יבוא התקליטים הלועזיים לארץ. תקליטיהן
של חברות אמריקאיות, שסירבו בגלל החרם הערבי לסחור עם ישראל,
מכרו את תקליטיהן בעורת ההסכם התרבותי בין צרפת וישראל, לא יובאו
לארץ. ההחלטה נתקבלה כבר בממשלה, בהשפעת משרד החרם הנגדי של
האלוף

דויד שאלתיאל

הנפגעת

העיקרית

תהיה

חברת

אר0.י.איי,

המפיצה

הראשית של תקליטי הזמר האמריקאי אלוויס פרסלי.

• תשמע על הצעה ממשלתית לשינוי החוק, לפיה אין
בעל יורד לנכסי אשתו, אותם קיבלה אחרי נישואיה. החוק,
שהתקבל בעקבות חוק אחר
רכוש

גנוב על

לשיווי

נשותיהם,

זכויות האשה, איפשר

להכריז יעל

עצמם

כעל

לבעליט לרשום

פושטי־דגל.

התביעות נגד הפורץ הנוצץ ישראל בנציוני, שיכנעו את היועץ
להגיש את הצעת השינוי בהקדם. המועד המשוער: חודש מאי.

שורת

המשפטי

• פתיחת בית־החולים העירוני החדש בתל־אביב תיערף
כעוד ארבעה חודשים. ועדה רפואית־עירונית החליטה להקדים את מועד
הפתיחה, שצריכה היתה להתקיים בחודש נובמבר השנה.

0בקבוקי חלב נטול-שומן יוצאו למכירה על־ידי המועצה
לשיווק־־חלב. המועצה תוריד את אחוז השומן בחלב משלושה לאחד־וחצי,
לא תוריד את מחירו.

• תשמע על מחאה שתגיש קבוצת סטודנטים נגד שלמה
אבינרי, מרצה למדעי-המדינה באוניברסיטה, המנהל בשיעוריו,
לדעתם, תעמולה מפא״ית גלויה. הסטודנטים אוספים עתה
עובדות להוכחת טענתם.

• כית־דין משמעתי מיוחד של משטרת-ישראל, ידון בימים
הקרובים כמקרה של פרוטקציה מצירו של אחד מקציני ענף
התנועה במחוז הדרומי.

חגר ועובד כעורך־דין בתל-אביב.

בסדינדו מפלגות שיבוש וגיבוש בגו ש

אקסס־ר־ט־

נצחון הגוש, שחיסל את חלומות מעילי-
העור להשתלט על סניף מפא״י בתל־אביב,
בעזרת בחירות אישיות (העולם הזה ,)1166
לא הרגיע את הרוחות בבנין מרכז המפלגה.
כי מיד אחרי הנצחון התגלו בין המנצחים
חילוקי־דיעות על צורת חלוקת־השלל,
עד כדי שיבוש המכונה האחידה של הגוש.
המשבר הראשון פרץ בדיונים שקדמו לבחירת
מזכיר מועצת פועלי תל־אביב, אחרי
שהמזכיר הקודם, אליעזר שכטר, מונה לסגן
ראש־העיר. המועמד היחידי: אורי אלפרט,
ממלא מקומו של שכטר במועצת הפועלים.
להפתעת רוב חברי הגוש התברר, לפתע,
כי דווקא מנהיג הגוש שרגא נצר מתנגד
למינוי. כי נצר הבין שמזכיר המועצה שולט
למעשה על חברי מפא״י בשכונות העיר,
והוא רצה למנות לתפקיד זה איש נאמן לו.
הדחיפה לאיחוד. בפעם הראשונה התברר
כי שרגא נצר אינו יכול לעשות בגוש
ככל העולה על רוחו. גם אחרי שהבטיח לעצמו
את מזכיר מפא״י בתל־אביב, יונה
כסה, לא הצליח לרכז רוב במועצת פועלי
העיר. אלפרט קיבל את המינוי.
הבחירה לא סיימה את חילוקי־הדעות
בקרב הגוש. נצר גייס את אוהדיו, כדי
ללחום במינוי אחר שלא היה לרוחו: מינויו

הבחירות אסף מקיטן את ידידיו לביתו הצנוע
בשכונת־שעריים ברחובות, ניסה לשמוע
מה דעתם על כשלון רשימתו בבחירות.
הם שתקו.
רק ליד ספלוני קפה שחור נפתח ליבם
של הנוכחים .״יש קבלה על 300 לירות שניתנו
לגלוסקא כדי לבטל את הרשימה,״
סיפר בן־ציון יהודאי, מזכיר תנועת־החרות
בכרם־התימנים .״הקבלה הזאת נמצאת במזכירות
המפלגה.״
״אני שמעתי איך שגלוסקא מנהל משא־ומתן
עם ח״כ הדתיים הלאומיים זרח וורהם־
טיג,״ התוודה שלמה מנסורה, שבא לביתו
של מקיטן מראש־העין .״עליתי להתאחדות־התימנים
ושמעתי את השיחה. שנוהלה בטלפון.״
״ואני
שמעתי משהו אחר,״ הוסיף יעקב
טרם צמוק־הפנים, שקיבל מגלוסקא רק 50
לירות, לא היה מרוצה מההכנסה .״באתי אל
גלוסקא ואמרתי לו: איפה 10 אלפי הלירות
שקיבלת מהדתיים הלאומיים? אז הוא נשבע
לי שקיבל מהם רק 5000 לירות. בכל זאת
לא נתן לי אפילו גרזש אחד.״
מקיטן, שאשתו ישבה בחדר ושמעה את
הוידויים האישיים, הפנה את ידידו למשטרה,
דרש מהם לגלות לה כל מה שסיפרו
לו. הם לא סירבו.
הסביר השבוע מקיטן :״אני לא אסתפק

כירה ־ המפתח
לחג־פורים שמח
עסקן מעילי־העור אביעד
זר פרחים ותודה
של זאב ויינר, מנהל משען, לגזבר מועצת
הפועלים התל־אביבית. ויינר, לעומתו, ביצר
מאחוריו את ידידי אלפרט.
היחידים בין כל חברי מפא״י שנהנו מן
המריבה, היו מעילי־העור. הם קפצו על המציאה,
התערבו בסכסוך לטובת ויינר.
״כמה שהם יותר יריבו, הם יהיו יותר
חלשים לקראת ועידת המפלגה בעוד שבועיים,״
קבע עסקן צעיר של מעילי־העור.
השבוע נחלו מעילי־העור כשלון נוסף.
כי מיד אחרי התערבותם, נפגשו נצר וויינר
בקפה באום בתל־אביב, התפייסו. הסביר
אחד ממנהיגי הגוש :״כל פעם שמעילי־העור
מתערבים בסכסוך פנימי שלנו, הם רק מגבשים
את הגוש. כדאי לשלוח לשמואל
אביעד זר פרחים עם מכחב־תודה.״

חקירות
מ שב ט ה לו חםמשער״
תיק החקירות נגד זכריה גלוסקא, שהפיץ
שמועות־ש!זא ערב הבחירות לכנסת (כאילו
הרשימה התימנית בוטלה אחרי שהוא עצמו
מתפטר מראשותה) ,היה השבוע גמור. המשטרה,
שחקרה עשרות עדים, הגיעה למסקנה
כי יש מספיק חומר להעמיד את גלוסקא
למשפט, להאשימו בעבירה פלילית נגד הרשימה
התימנית, שבראשה נשאר משה
מקיטן.
אולם השבוע היה כמעט ברור כי גלוסקא
יהיה רק דמות צדדית במשפט. איש לא ית־ענין
בנאשם הרשמי. כי מקיטן המשופם, המנהל
משא־ומתן על הצטרפותו למפלגה
הפרוגרסיבית, דאג למלא את תיק־החקירות
המשטרתי בעדויות מפוצצות נגד מפלגות
ועסקנים שונים.
וידוי על סם לו;י קפה. מיד אחרי

בתביעת המשטרה נגד זכריה גלוסקא. בעצמי
אגיש משפט נגד גלוסקא ונגד שתי המפלגות
האלה, כדי לקבל פיצוי כספי מתאים
על זה ששיחדו את גלוסקא להתפטר מהרשימה
ולהזיק לה בשמועות־שוא. ואם יהיה
צורך, אדאג גם לבטל את חסינותם של כל
מיני חברי־כנסת חשובים כמו וזרהפטיג.״
בכל זאת לא הפחידו איומיו של מקיטן
את וזרהפטיג, הנחשב למומחה המשפטי של
הדתיים הלאומיים .״אני לא זוכר כלל שקיימתי
משא־ומתן עם גלוסקא,״ הסביר לכתב
הטולס הזה .״מה העניו בכלל?״

המשק
מרד האחי
״אנחנו פורשים מהתאחדות הסוחרים ומצטרפים
לארגון המעמד הבינוני!״ הכריז
השבוע סוחר־ד,צבעים עקיבא רבלסקי .״יחד
איתנו יצטרפו לארגון המעמד הבינוני סק־ציות
אחרות של הסוחרים. זה הכל בגלל
יושב־ראש הסקציה מנחם שיף!״
לרבלסקי גבה־הקומה היו סיבות טובות
לכעוס על שיף, מועמד תנועת־החרות לכנסת
הרביעית ואחיו החורג של דויד
שיפמן, המזכיר הכללי של התאחדות־הסו־חדים.
הסביר רבלסקי לסוחרים שאורגנו
על ידו :״בית החרושת לצבעים טמבור הוריד
את מחיריו ב־ס/ס ,30 ובגלל זה כל סוחרי
הצבעים שהחזיקו ברשותם מלאי גדול
הפסידו את כספם. אבל שיף לא עשה שום
דבר נגד בית־החרושת.״
פעולודתגמול משפחתית. למרות
הצהרותיו של רבלסקי, לא מיהרו 300 סוחרי
הצבעים לעזוב את התאחרותם. הם חשדו
(חנזשד בעטוד )10
העולם חזה 1172

החתן של מילגת בן״גוריון

11־ אורי צבי גרינברג,

כמעט ערום ברחוב איש לא יעשה לו דבר. אז אני שואל:
דבר כזה היה באיזה ארץ תרבותית בעולם? בגרמניה אסור
היה לנשק בן או בעל או בעיקר אהוב לפני שנפרדו ממנו
בתחנת־הרכבת, ורק פה לא כן.״
אכי :״אז זוהי הסיבה
הוא (בשטף) :״כל אלה ביחד הסיבות. דע לך, הדור
הצעיר בישראל איבד את היצרים הטבעיים שלו. היום בחור
יוצא עם בחורה לא מתוך יצר, ולא מתוך תאוזה עזה. היום
הכל מסחר קטן, אפור. אילו לפחות הדור הזה היה חוזר
ליצריו הטבעיים!״
אני נ ״אז במה תעזור ממשלת־החרום, בעלת העתון
היחיד?״
הוא :״היא תעמיד כל אום על מקומו הנכון. אדם בריא
לא ימכור את סחורתו מאחורי הדואר, אתה תופס או לא?
היום הכל הפקר. והממשלה הזאת, על־ידי כפיה, תכנים
נורמליזציה לאנשים! היא, כמו שאמרתי, תעשה אותם יותר
טבעיים, רודפי־יצרים נורמליים.
״פה, כמו שאתה שומע, בארץ־ישראל, יש דיבוק של
אנשים שבעים, שאין להם מה לעשות. אז הם רודפים אחרי

העיניים הסמוקות ננעצות בשער הגינה. הוא מדבלל בידו
את רעמת־שערותיו האדומה, שלא כהתה במרוצת השנים,
ומבליט את קמטי מצחו.
״מה אתה רוצה, אדוני?״ הוא שואל .״ראיון? מה? אתי?
אני לא, זה לא. אני לא רוצה שום סנסציות. אני איני נושא
מעניין. אתה מבין? שיחה, ציטוט ענייני, מילא. לא, גם זה
בספק.״
אורי צבי גרינברג, מחבר ספר הקיטרו; והאמונה, ממהר
להיכנס אל ביתו .״סלח, אצלנו בדק־בית. תיכנס לחדר־העבודה.
נשב. אני אסביר. אבל בזהירות.״
פתאום הוא קם. כפוף־גו, מכונם בתוך עצמו. הוא ממהר
לנעול את נעליו, מצוחצחות, כפי שציוזה זאב ז׳בוטינסקי
על ההדר הבית״רי. אורי צבי מתיישב בחזרה על הספה,
מהדק בידו את שפתי פיו.

״אז מה הענין, אמור?״
״מאמרך על העתונות בירחון עירית רמת־גן?״
הוא (מתפלא) :״זה כבר הופיע?״ (מסדר את עניבתו הכחולה,
התלויה ברשלנות על חולצתו הירוקה ומוכנסת עמוק

את הכנסת!
השבוע החליט ראש-הממשלה להעניק מיילגה בסד 2500ל״י למשורר
אורי צבי גרינברג, מי שהיה חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת־חרות
והתקרב אחר־בך לקבוצת ״סולם״ .מילגה זו באה מתון־ קרן
מיוחדת של נדבן אמריקאי, שבן־גוריון הוא שופט־יחיד בה. באותה

לתוך מכנסיו החומים הדהויים) .״איפה ראית את זה? תיארתי
לי שזה יעורר רעש גדול וכולם יכתבו.״
אני :״לא, העתון עוד לא יצא לאור. אבל ראיתי את
המאמר. אדוני רוצה לבטל את העתונות החופשית ולהסתפק
בעתון ממשלתי אחד. זה נכון?״
אורי צבי גרינברג (משורר התנועה הלאומית אינו
נבהל. הוא רק מחייך) :״נו, אז מה? מי ישמע לי בענין זה?״
אני :״האם אין למשוררים משקל בציבוריות הישראלית?״
הוא
(מרים את גבות עיניו) :״טוב, יש בזה מן האמת.
אני אסביר לך מדוע מספיק עתון אחד( .משתתק) .תראה,
היום יש הפקר בענין זה. כל אחד שוכר בית־דפוס ומדפים
כל העולה על רוחו.״
אני :״אז מה רע בזה?״
הוא (גועש) :״אוכיח לך, אבל אל תפריע לי באמצע
דברי. יש בעתון הארץ אחד ששמו אורי קיסרי. הוא כותב
על שמונה־עשרה אביבים, או מדור דומה. זהו שם יפה,
מסך־עשן על האמת. אבל דע לך את האמת: אין הבדל בין
כתיבה זו ובין כתיבה זולה על חתיכות! (צועק בקול צרוד):
איזה הבדל יש בין אביבים וחתיכות? ראית מה שעתונאי
מכובד זה כותב? ובכן, אולי יצליח מישהו להסביר לי מה
טוב בכך? לשם מה כל זה בא?״
אני :״אבל למי הוא מפריע?״
הוא :״נכון, נכון. יש לי עוד דוגמה. המשוררת הזאת,
מה שמה, הא? שולמית הר־אבן. הלכה אל הרבנות ושמה
את הרבנית ללעג ולקלס, כשהרבנית אמרה לה כי אסור
להתחתן בימי הוזסת.״
אני :״ובכן?״
אורי צבי (בתוקפנות) :״מה ובכן? ובכן, היא המשיכה
ולעגה לתפילה הנאמרת מתחת לחופה. בשביל מה עשתה
זאת? זה עוזר לכל אלו הנלחמים בעד נישואים אזרחיים!
מה היא בכלל מבינה בתפילה נהדרת זאת? הרי מה שנאמר
בה זה שיא התאווה והאהבה, יופי קדוש. אני זוכר את
עצמי. כמה־ התרגשתי כשעמדתי מתחת לחופה ושמעתי את
התפילה! אז הנה עוד שאלה: למה להדפיס דברים כאלה?״
אני :״וזוהי סיבה מספקת?״
הוא (באנחה) :״אוי ואבוי, לא זה בלבד. הנה קח את משה
שמיר. שני עתונים קופצים על דבריו. והוא הרי נעדר כשרון
ואידיאלים! ריק שבריקים! דבר לא בוער בלבו, לפיד לא
מהבהב בנשמתו! והוא כותב מה שכותב, ועתונים מדפיסים
מה שהוא כותב. ואני שואל את שאלתי: מדוע?״
(מפסיק כדי לנשום אויר. אורי צבי מוריד את משקפיו
הזהובות מעל עיניו ופושט את רגליו מתחת לשולחן. הוא
מתכונן להתקפה חדשה).
״אני ממשיך. תראה, מה שהצעתי בעדן העתון זה ככה.
יקבלו לשם אנשים לפי כשרונם ולא לפי כרטיס המפלגה
שלהם. מבין? אותו אפשר לקבל לשם, את אבנרי. כי
הכשרון צריך לקבוע בעתון הממשלתי היחיד ולא כרטיס
המפלגה!״
אני :״ומי ישלוט בעתון זה?״
הוא (בכנות) :״איני מבין כלל למה כיוזנת את דבריך.״

שעה כתב אורי צבי, שלא ידע עדיין על דבר המילגה, מאמר בבתב•
עת עירוני של רמת־גן, עיר מגוריו, בו הציע הצעה מהפכנית: לסגור
את בל העתונים כארץ, להשאיר רק עתון ממשלתי אחד ויחיד. הראיון
המצוטט באן ניתן השבוע לכתב ״העולם הזה״ בביתו של המשורר.

אני (בהיסוס רב) :״אדוני רומז לדיקטטורה?״
(אורי צבי מנחית באגרופו על השולחן. זגוגית המשקפיים
מתעופפת באויר ונופלת ברעש ):״אני לא מסתיר כלום. קרא
לזה דיקטטורה! אני לא מתבייש, זה הכרח לא יגונה!״
(איני מבין. הוא מנסה להסביר ).״תראה, זה מה שהעם
צריך ורוצה. פה כל אחד הפך לבעל־בית• אף אחד לא עובד.
להיפך מזה.״
אני :״מה זאת אומרת?״
הוא (מאמץ את שרירי פניו) :״השבוע נסעתי עם ידיד
מוילנא באוטו. ואני יודע מהי וילנא, אוהו, ועוד איך יודע!
התרחצו שם פעם בשנה, כשהקרח על הנהר נמס. פתאום
הוא אומר לי שמצבו רע, אשתו רוצה חרסינה על קירות
האמבטיה ואין לו כסף. שמעת? (הוא מתגעש ושופך אש
וגופרית) :״חרסינה תנו לה, ל,נסיכה מוילנא.׳ אחרת היא
איננה יכולה לרחוץ את בשרה האציל!״
אני :״רוצה לומר שצריך ממשלת־חירום־לאומית כדי
להוריד את רמת־החיים?״
אורי צבי :״כן, אבל לא רק זה. לך אחרי בנין הדואר
בתל־אביב! ראית את הפרצופים הדגנרטיים של העולים
החדשים, שמוכרים שם בדים? ראית איזה טמטום? אז את
זה צריך לחסל! ואני אומר שאת זה יכול לחסל רק משטר
חזק, רק ממשלת חירום!״
אני :״מה זה? מה תעשה ממשלה כזאת?״
אורי צבי (בהתלהבות רבה) :״היא קודם כל תחסל את
האנרכיה ברחוב. תגיד לי באיזה ארץ מעז לובש־מדים או
לא־לובש־מדים לחבק ולערוך מזמוטים גלויים כאלה ברחוב
או באוטובוס כמו בארץ? זאת זנות, תסלח לי, מה שקורה
ברחוב. פה מתנשקים ומתחבקים וגבר אם ילך ערום או

(אורי צבי נושם אויר. הוא יושב דרוך בפינתו. מחכה
לשאלה הבאה. לחדר נכנס בנו הצעיר .״לך ו״ אומר לו
גרינברג בחיבה. הבן מסתלק. הוא לא נעלב .״הס כבר
רגילים,״ מחייך המשורר.
פתאום הוא מתנער מן ההפסקה .״שמע, אתה רוצה
לשאול אותי מה יקרה אם עורכי העיתון הממשלתי יהיו
בלתי־הגונים ולא ידפיסו את שירי, נכון?״
אני :״בדיוק זה.״
הוא :״מה שקשור בי, אני מוכן לוזתר. אבל נכון, זו
בעיה. אלא שעכשיו אין דרך אחרת אלא ריכוז הכוחות.
זה העם שלנו, אנחנו מוכרחים.״

יון מי וחד ראיון

מיותד ראיון

ם יוחר.,.ראיון

מי וחד ראיון

רוחות ואבנים ודברי־הבל חסרי־טעם.
״הנה אני, למשל 11 :שנים שאני חי עם אשתי והיינו
פעמיים, או, סליחה, כן, היינו שלוש פעמים בקולנוע. בפעם
האחרונה באו מכירים ואמרו שאנחנו מוכרחים לראות את
הירושימה אהובתי, ולכן הלכנו. אבל לא יותר מזה. ומה
קרה לנו? הכל בסדר. חיים כרגיל.״
אני 1״ומה עם
אורי צבי :״כן, אני יודע מה שתאמר. כן, לדעתי
ממשלת חירום לאומית יכולה לפתור את הבעיה.״

אני :״ומה עם הכנסת?״
הוא (בהרהור פילוסופי) :״נכון, צריך לפזר אותה. דור
גלותי חי בארץ, עבדים בני עבדים, דור המדבר. דור בלי
רוח־חיים ונשמה. צריך לפזר את הכנסת, אין לי ספק
בענין זה!״
אני :״ומה יהיה אם הממשלה הזאת לא תמצא חן
בעינינו? מה יהיה אם נרצה להפיל את שלטון מפא״י?״
הוא (במבט אבהי) :״הסכת ושמע, אדון צעיר״ (קם ותופס
בצוארו) :״המחנק כבר מחזיק בגרוננו. אנחנו מוכרחים להתלכד
סביב ממשלה לאומית. אתה חושב שבגין יותר טוב?
אם הוא היה בשלטון והיה רוצה להצליח — לא היתד, לו
ברירה אלא ללכת בדרך של ממשלה לאומית, ברור?״
אני; (מצליח להגניב משפט) :״אתה רוצה לומר
שלעולם לא יפילו את מפא״י?״
אורי צבי :״מה יצא לך מזה שתפיל אותה עכשיו?
מה אחרים טובים ממנה במצב המדיני החמורז״
אני :״טוב אדוני, אז אתה מנבא שלנצח מפא״י?״
הוא (בפעם הראשונה ברגיעה) :״אינני נביא ואיני בך
נביא. אולם שמע איש צעיר (הוא ממלא את פיו בוז, לוחש):
״מהפכה לא תהיה פה! זהו דור של מיקסרים ומכוניות.
זה לא דור של מהפכה ואמונה.״
אני :״כתבת פעם, אדוני, ,דרך אחת מובילה אל הפרו
ודרך שניה אל תהום!׳ מה קרה לדעתך זו?״
הוא :״שמע, אני ריאלי. כל זה אינו עומד עכשיו. אבי
הקמת ממשלת־חירום־לאומית היא ראשית הדרך.
״תרשה לי לומר לך משהו על אורי אבנרי. אני מאמין
לו, משהו דופק בלבו. הוא אינו משה שמיר. הוא גג
המוכשר בין אנשי הפרסה של העתונות העברית. אבל
הוא טועה•
״מה כל העניו הזה של המרחב השמי? אם לא הצליח|
לאחד את המרחב הסלאבי, למה שיצליחו לאחד את המדחן
השמי? הא?
״שיבין: שויון לערבים — כן, כן וכן! סטיפנדיות ללמוד:
שוב פעם כן! אבל אותו סופר ערבי שבא לתל־אביב ואמו
לחבר שלו, באמצע העיר העברית: העץ הזה שלי — ז
לא! לא בא בחשבון! אל־ארד, שמשמיצים את ישראל באוני
ברסיטה העברית שלנו — זה לא! שאנחנו נרוץ אחו!
דמשק? למה? זה לא! ואם אבנרי מדפיס ומפיץ דעתו בל
רבבות קוראים, מוטב לו שישקול את דבריו שנית.״
״זהו מה שיש לי לומר,״ מתפרק אורי צבי על כורסת
אני :״אדוני, עוד שאלה אחת. מה עם הפרס שאדו
קיבל מראש הממשלה?״
הוא :״האמן לי, איני יודע על כך דבר. זה לא עג
לעתונות. באמת לא( .רץ לשולחנו, מביא חבילת עתונים
אבל ראית את על המשמר? ראית איך הם כותבים ן
שלונסקי המהפכן? וראית את תאור חייו בצד, איך בג
חייו לא עשה דבר מהפכני אחד? יש שם פירוט! בזו
השואה והמהפכה העברית נגד האנגלים הוא תירגם *
יבגני אונייגין. זוהי מהפכנות, אני שואל? ואולי בגלל י
בלבד כדאי שיהיה בארץ רק עתון אחד?״

•י׳״דיי

ב0די 1ה
(המשך

מעמוד ) 9

כי עקיבא בן ה־ 40 מארגן נגד שיף פעולת
תגמול משפחתית.
כי עד לפני זמן קצר היה אחיו של עקיבא,
משה רבלסקי כסוף־השיער, מנהל
החברה ליבוא חומרי-בנין, הגוף הכלכלי של
סוחרי־הצבעים. בתקופת כהונתו לקח מן
החברה סחורה, נתן שטרות. כשהגיע יום
הפרעון לא שילם מנהל החברה את הכסף.
סוחרי הצבעים לא העירו לו על כך, עד
שקראו בעתונים כי חנותו של רבלסקי
ברחוב לוינסקי בתל־אביב נשרפה, וכי הוגש
נגדו כתב־אישום לפיו הצית את רכושו כדי
לקבל את דמי־הביסוח.
שיף, שהודאג מכל הפירסומים על מעשיו
של משה רבלסקי, פנה אליו, ביקש ממנו
שיפרע את השטרות, נתקל בסירוב משה
רבלסקי, שטען כי מגיעה לו משכורת על
חשבון עבודתו בחברה ליבוא חומרי בנין.
לשיף לא היתר, ברירה. הוא כינס את ועד
החברה, סילק את רבלסקי מתפקידו. המנהל
עזב את עבודתו, חיכה לנקום בשיף.
ד,שבוע מצא משה רבלסקי הזדמנות טובה
לפרוע משיף את חשבונו האישי. הוא שיב־נע
את אחיו סוחר הצבעים לעזוב את התאחדות
הסוחרים, להקים ארגון מתחרה.
למזלו הרע ידעו סוחרי־הצבעים מה מניעיו
האמיתיים, השאירו את שני האחים בודדים
במאבקם.
תעלומות חיים וה חיות
רוח רפאים הילכה אימים בין הרי הגליל.
היתד, זו רוחה של חיה רעה, חיה שלפי
כל הסימנים טרפה את הילד חיים ועקנין
בן 28 החודשים.
חיים עזב את בית הוריו בבלקון 295
בקרית־שמונה, כדי לקטוף פרחים במורדות
הסמוכים של הרי מנרה. איתו הלכו אחיו
הבכור משה ( )4ושני ילדי השכנים, בני
חמש ושש שנים. הם קטפו רקפות —
ולפתע :״ראינו כלב גדול־גדול,״ גימגמו
בבהלה הילדים בשובם הביתה ,״פחדנו וברחנו.״
כולם
ברחו, מלבד חיים הקטן. הוא דידה
על רגליו השמנות והקטנות, כשהוא פועה
בבכי מבוהל. הוא דידה — ונפל. ומאז
— נעלם. אמו חנה, שראתה כי רק אחד
משני בניה חזר, מיהרה לשדות• היא מצאה
ק מוצץ. שום עקבות, שום סימני־גרירה,
צום חלקיק של לבוש לא רמז לאן נעלם
־,פעוט.
החיפוש הראשון -כבתים. היתד,
יו התחלתה של אחת התעלומות המזעזעות
:יותר שפקדו את ישראל בשנים ד,אחרו
:ות. באיימתה הזכירה את היעלמה של
־,ילדה דליה אליהו (העולם הזה ,) 1157 שנח־מפה
וטובעה בירקון ע״י שכנה חולת־רוח.
המשטרה, שהוזעקה על־ידי האם הנואשת,
יא פסחה על אפשרות דומה, סרקה את
:תיהם של תושבים רבים, שהורי הילד ד,צ־
:יעו עליהם כבעלי נטיות משונות. לשוא.
1יים לא נמצא — לא חי ולא מת. ברקע
;ילך אימים תיאורם המבולבל של הילדים,
וודות הכלב הגדול שהבהילם. המחשבה
חזרה וניקרה במוחות המחפשים, כי חיית־

אם ועקנין(באמצע) מחפשת את בנה בין ההרים
נחטף? נתקף? נטרף י

טרף היא שחטפה את הילד. אולם לפחות
ביממה הראשונה ניסו לדחוק מחשבות
אלה לקרן־חזית.
400 שוטרים — מתחנות מרוחקות כמו
חדרה ועפולה — יצאו בשרשרות ארוכות
לסרוק את הואדיות והמערות. תלמידי
בית־הספר זנחו את לימודיהם כדי להצטרף
למחפשים. פועלים התנדבו לפעולה על חשבונם
10 .פרשים 5 ,גששים, פייפר, הליקופטר
ו־ 4כלבי גישוש נרתמו לחיפוש. הכלבים
עמדו מבויישים, כי לא נותר בבית
שום חפץ שבו דבק עדיין ריחו של הילד:
שעתיים לפני שנעלם, כיבסה אמו את כל
בגדיו.
שיער ודם. ביום השני נתגלה הדם.
למרגלות מושב מרגליות, על הגבול הלבנוני,
מצאו המחפשים כמה כתמי־דם, ולידם
קווצת שיער. עוד באותו לילה הוטסו השיער
ודוגמות־הדם למעבדת המשטרה בתל־אביב.
למחרת בבקר באה ההודעה: השיער
אינו דומה לשיער שנמצא בכובעו של חיים,
אותו השאיר בבית לפני צאתו לטיול האחרון.
גם הדם אינו דם של אדם. העקבות
שנתגלו ליד השיער והדם היו עקבות
של צבוע — וגם הם ניטשטשו ונעלמו
בגשם שהחל יורד.
חמישה ימים נמשכו החיפושים במלוא
היקפם, עד שאפסו כל התקוזת למצוא את
הילד בחיים. מפעולות המוניות, עברו החיפושים
לפעולות של מומחים: חוליית הפרשים
המשטרתיים, וקבוצת הגששים הערביים•
הם התרכזו במיוחד בציד חיות־טרף.
שתי צלליות בלילה. בין הגששים
היו מוחמד מוסד, ואחיו הצעיר מחמוד.
אחרי שלושה ימים של חיפושים החליטו
השניים להניח מארב. מחמוד 35 בעל
נסיון של 16 שנה כגשש, ניגש לכפר
רינה, לקח מאחד הנוקדים גדי בן חודש
אשר ישמש כפתיון .״אם לא אחזיר לך את
הגדי חי,״ הבטיח ,״אשלם לר 50 לירות.״
האחים עקדו את הגדי לסלע, סמוך למקים
ששם נתגלו סימני הדם. כדי לטשטש

בגליי!הבא מל

את טביעת רגליהם, שנטבעו בבירור על
האדמה הבוצית, פיזרו קש, ובמשך שני
לילות רצופים שכבו במארב. בלילה השלישי
העבירו את הגדי למקום חדש, מרחק
כמה מאות מטרים, ונשכבו בתצפית.
לפתע, בערך בשעה עשר, שמעו את פעיו־תיו
הממושכות של הגדי. היו אלה פעיות
של בהלה. מחמוד הצמיד את אוזנו לאדמה
הלחה, הבחין בשעטה שנשמעה בדהרת
סוסים. הוא לפת את רובה הציד הדו־קני
שלו, אחיו אחז את פנסו. כעבור רבע שעה
הופיעו שתי צלליות אפורות, שהתקרבו
כדי 20 מטרים מן הגדי ההיסטרי.
מוחמד נתן סימן לאחיו, וזה הדליק את
הפנס. קרן־אור האירה את הצלליות. מבלי
לזהות את טיבן, ירה מוחמד. צללית אחת
נפלה ארצה, השניה קפצה מעל לצוק
סמוך ונעלמה לפני שהגשש הספיק ללחוץ
על ההדק השני של רובהו. לאור הפנס
מצאו זאבה הרוגה; בן־זוגה הספיק לברוח.
האם מצאו סוף־סוף את החיה שטרפה
את הילד?
בדיקת ד,גידיה במכון הפאתולוגי באבו-
כביר הפריחה את ההשערה כי הזאבה טרפה
את חייט. בדיקה נוספת, בידי פרופסור ל־זאולוגיה,
קבעה כי החיה ההרוגה אינה
זאבה כלל, אלא כלבה פראית. אך יתכן כי
הצללית השניה היתד, של זאב, אליו התחברה
הכלבה בעונת הייחום.
בדיקת הגוויה במכון הפאתולוגי באבו־כביר
לא גילתה שום סימנים חיוביים בקיבת
הכלבה. ואם הכלבה לא אכלה, משמע
שגם הזאב שנמלט לא אכל. הגששים נשכבו
שוב במארביהם, כשהשאלה נשאלת
באותה חריפות נוראה של היום הראשון:
לאן נעלם חיים ועקנין, והאמנם נטרף?

עתתות

הס דלוה והס קנז־ ר

לא היה השבוע עתונאי נבוך יותר מאשר
כתב ידיעות אחרונות אורי פורת• כי הוא

העולםו. ו ג

אורגיות ברמת־ג\1
תמזבת! מל

א״ 1י

לפני שלושה שבועות פירסם ״העולם הזה״ שהוזכר בעתון את האפשרות להביע את
כתבה, תחת הכותרת ״אורגיות ברמת־גן!״ דעתו על דברים שנאמרו עליו, וכן כדי
שעוררה סערה חסרת־תקדים בחוגי האמנים להביא בפני קוראיו את כל הדעות והעדויות
והבוהמה התל־אביבית. נושא הכתבה היה על נושא. עדין זה, ימסור ״העולם הזה״
מרתפו של הפסל איזי כבנין קולנוע ״אורדע״ .בגליון הבא את רשות הדיבור לאיזי עצמו,
מאות תגובות, לחיוב ולשלילה, הגיעו מאז שיביא את ״האני מאמין״ שעמד מאחורי
למערכת בכתב ובעל־פה, ביניהן של אנשים פתיחת מרתפו. כן יפרסם ״העולם הזה״ את
ידועי-שם. נאמן למסורתו לתת לכל אדם תמצית הדעות והעדויות של אישים נוספים.

הכתב שנעצר בבית־חבילויים של ברלה
(העולם הזה .)1171״מסכן,״ סיפר עליו
אחד מחבריו למערכת ,״הוא רצד, לתפוס
סקופ וגמר בשערוריד..״
מסתבר, לדברי חבריו, כי אותו יום
הסיע פורת במכוניתו אחד מעורכי ידיעות
אחרונות לביתו, בקירבת רחוב הירקון.
אחרי שנפרד מן הנוסע, המשיך בדרכו
ברחוב הירקון — וכמעט דרס אדם שניצב
באמצע הרחוב. היד, זה בלש ממדור הבילוש.
נוכחותו סיקרנד, את פורת, שהכיר
את האיש מן התקופה בה הכין* את סידרת
המאמרים על תעשיית האהבה של ת״א.
במרחק מטרים ספורים הבחין פורת בתנועה
משונה, מבעד לסורגי חלון השער
של סלון אופיר: שני גברים משכו ב״וח
אדם שלישי. הוא החליט לבדוק את העניין
מקרוב.
הבלש שעמד בפתח המלון לא תיאר
לעצמו כי רואים מבחוץ אח הנעשה, הרשה
לעתונאי להיכנס פנימה, מתוך הנחה כי
אינו אלא לקוח קבוע של המוסד. אך
נכנס פורת, פקד עליו הבלש :״בוא איתי!״
ונופף מול עיניו המופתעות את תעודת
השוטר. הכתב הצעיר ( )24 הריח סקופ,
ראה כבר את כותרת המחרת :״הייתי
עצור במשטרה!״ על כן שתק כאשר הובילוהו
בניידת לתחנת המשטרה. רק שם הסתבר
לו כי בסך־הכל נקלע לתוך מצוד
שיגרתי על זונות. הוא הבין שעליו לצאת
במהרה מהעסק, גילה את זהותו.
בחדרו של פקד יהושע וולפסון כובד
פורת בכוס קפה, קיבל ברוח טובה גם
את התנצלותו של הקצין. כעבור שעה
קלה נפגש עם חברו־למערכת, סיפר לו
בתום־לב את אשר קרה לו. למחרת כבר
ידעו מאות אנשים בעיר את הסוד, בתוספת
עשרות פרטים פיקנטיים שלא היו ולא
נבראו.

הפרדה גזעית
השבוע סערו הרוחות בשכונת־שעריים
ליד רחובות. גבריאל דבאח, אחד מגבאי
בית־הכנסת רנוב״ם וחבר פעיל במפלגה הדתית
הלאומית, כינס אסיפה של מתפללים,
הזמין אליה רק את בני העדה הספרדית.
בפני המתפללים התימניים, המשלמים בקביעות
את דמי חברותם בבית־הכנסת, סגר
את הדלתות.
מעשהו של דבאח לא הפליא את תימני
השכונה. הם ידעו כי סוחר־הבדים שעלה
מחלב, סוריה, כבר ניסה להשיג את הסכמת
הממונה על המחוז יהושע גוברניק, לסילוק
התימנים מבית־הכנסת, ונכשל.
טען דבאח :״אם התימנים רוצים להתפלל
בבית־הכנסת רמב״ם — בבקשה. אבל בשום
פנים ואופן אינם רשאים להיות חברים
פעילים, המשתתפים בבחירות לועד ביתד,כנסת.״

ואדי־סאליב והיטלר. תימני שעדיים
סירבו להסכים לעקרון הפרדת־ד,גזעים
של דבאח. משד, שאולי־כהן, מנהל בית־הספר
המקומי מוריה, אירגן אותם נגדו.
״הוא לא שונא אותנו סתם,״ סיפר השבוע
שאולי־כהן הממושקף, יליד ירושלים ,״כל
היחס הזד, לתימנים אינו לשם־שמים, אלא
בגלל ענין של כבוד וכסף.״
היתד, לו סיבה סובה לחשוב כי מניעיו
האמיתיים של דבאח, שהיה במשך חמש
שנים גזבר בית״הכנסת ופוטר מתפקידו
אחרי שהתגלה כי אין רישום תקין של
הכספים שקיבל, היו אישיים מאד. כי התימנים
רצו לראות דו״ח על המצב הכספי.
אחרי שניסה להענישם על־ידי הרחקת כס־אותיהם
מארון־התורה, ונכשל, החליט דבאח
לסלק את התימנים מרמב״ם. הוא ידע כי
בין הספרדים הנותרים יוכל לגייס רוב
להמשך פעילותו כגזבר בית־התפילה.
אך שאולי־כהן אירגן את המתפללים להגיש
תביעה אזרחית נגד דבאח, שהמשיך
לגבות כספים בשם בית־הכנסת גם אחרי
שסולק מתפקידו.
הסביר השבוע שאולי־כהן :״אם יעשה
לנו דבאח צרות, נסלק אותו בעזרת משטרה
ונשתדל לגלות מד, קרה עם כל רבבות
הלירות שעברו תחת ידיו. שייזהר לו מהם־
רדות גזעיות — פה לא היטלר ולא ואדי־סאליב!״

תזונה

בתחלב ־ בל• דבש
מרבית עתונאי ירושלים ישבו השבוע
דרוכים במלון המלך דוד; מאחורי מסך
אדום הופעלו מכונות־הקלטה של קול־יחד

יוחנן להב (ראה מנתבים).
העולם הזה 1172

ישראל. ליד הקיר הסתדרו בשורה ישרה
רבקה טננבאום ( 65 קילוגרם) ,שרה בטיטו
( ,)93 רות בן־ידידיה 69.5מרים ליברמן
( )98 ואסתר נהוראי ( 116 קילוגרם).
קסי מטמור הרזה והבלונדית, בעלת העיניים
העצובות, תפסה את מקומה ליד
המיקרופון. המבצע הגדול של המועצה לשיווק
חלב ומעריב, להגביר את השימוש
בחלב כדי לרזות, הגיע לשלבו השני.
יום קודם הגיעו חמש הנשים למלון הירושלמי,
לגור בו שבוע, להוריד את משקלן
בעזרת מאכלי חלב. למחרת הובלו
החמש למסיבת־העתונאים, להוכיח כי במשך
יום אחד הספיקו כבר לאבד ממשקלן.
הכעל רזה או לא ז ״החלטנו לארח
את חמש הנשים, כדי להוכיח שעל־ידי
שימוש בדיאטה של חלב אפשר לרזות,״
הסבירה קטי, מפקדת המיבצע .״כולן נשים
נשואות ואהובות מאד על בעליהן, אבל
הן השמינו בגלל אכילה בלתי־נכונה. הן
תגורנה במלון, כל הזמן תשמורנה על
דיאטה של חלב, ותרדנה .״הקורס הזה,״
הוסיפה ,״למען אלה שעוד לא תפסו את
העניין, נועד בשביל לרזות״.
ראשונה קפצה ממקומה כתבת ידיעות־אחרונות,
תחיה בת־אורן .״אז למה הנשים
לא עשו את כל זה בבתיהן?״
״כי ביחד הן מרגישות את עצמן יותר

שסבל מילדותו מהעדר אב, גילה מנעוריו
שתי תכונות בולטות: רצון לעשות רושם
בכל צורה ובכל מחיר, ונטיה ללקיחת חפצים
לא לו. שתי תכונות אלה סיבכוהו
תכופות עם החוק, גרמו לכך שמשפחתו
תשלחהו בנעוריו למוסד בשודיץ. אולם
בדרך פלא הצליח בן־דויד תמיד לקום שוב
על רגליו ולהופיע מחדש בדמות הצעיר
המרשים, הפזרן והבטוח בעצמו.
ספורט ככיוז־הסוהר. בעת שרותו
בצבא, לא יכול היה אלכסנדר להמתין
לשנים הדרושות לעליה מדרגת טוראי לסרן.
הוא העלה את עצמו בדרגה, נתפס ונשלח
לארבעה חדשי מאסר. למאסר זה היתד, תועלת
מסוימת. אלכם למד בו את משחק הכדורסל,
הפך מאז למומחה בספורט זה
ולשופט כדורסל מקובל במגרשי הכדורסל.
את הקריירה שלו אחרי הצבא החל אלכס
בדרום, בעבדו בסדום ובתמנע. הוא היה
מסגר טוב, אולם המקצוע נראה נחות בעיניו.
לכן היה מספר תמיד למכריו כי
המסגרות היא רק הסוואה וכי בעצם הוא
אדם חשוב — קצין בטחון. בעת עבודתו
בסדום נתפש במעשה מירמה, נשלח למחנה
האסירים מעשיהו. בעבדו בתמנע, גנב כרטיסי
טיסה של חברת התעופה ארקיע, נשפט
בבית־המשפט בבאר־שבע.
באחת מחופשותיו מתמנע נתפס אלכס

מרזה נהוראי

קטי מטמור ומרזות נהוראי, בן־ידידיה, בטיטו, טננבאום וליברמן
— רק מטיפוס על הר־ציון

מרזה בן־ידידיה

אפשר להוריד חצי־הקילו ביום הראשון —
טוב, כשהן מנסות לרזות,״ הסבירה קטי
במתיקות של שמנת.
״אני, כשרציתי שבעלי• ירזה עשיתי לו
דיאטה בבית,״ הוסיפה כתבת ידיעות אחרונות
בעוקצנות.
״באמת ראיתי אותו והוא לא רזה,״ העיר
יהושע ביצור, איש מעריב, וקולו כחלב
חמוץ. בת־אורן הנעלבת נשבעה כי בעלה
הפסיד 15 קילו ממשקלו.
קטי השתלטה על המיקרופון, הפסיקה את
הויכוח הפרטי בין נציגי שני הצהרונים
האויבים .״אתמול היה לנשים יום קשר״״
מיהרה קטי להסביר .״אחרי־ד,צהרים הן
טיפסו על הר־ציון ובערב הלכו לקולנוע.
כששקלנו אותן, התברר, כי פרט למרים
ליברמן, הפסידו כולן לפחות חצי־קילו.״
״בגלל דיאטת החלל או בגלל הטיול
הקשה על הר־ציון?״ שאל כתב בחוסר־טאקט.
לקטי
הדקיקה, האחראית למיבצע מטעם
מעריב, קשה היה לענות. כי גם היא, האוכלת
במלון מזון משמין, איבדה בגלל
המאמץ הפיסי הקשה חצי קילו ממשקלה —
בלי לעבור את התענוג החלבי שנשמר
לחמש שפנות־הנסיון של מיבצע הפירסומת.

דרכי חיים
איש התח פו שו ת
לחתול יש שבעה חיים, אומרת האימרה
העממית. לאלכסנדר בן־דויד, הדומה לחתול
גם בכך שבכל פעם שהוא נופל, הוא מצליח
להתרומם מחדש על רגליו, היו יותר משבעה
חיים.
כי מאחורי מראהו החיצוני המרשים של
אלכסנדר, מראה של צעיר חסון, רציני
ושקול, בעל בטחון עצמי, מסוג הצעירים
המופיעים במודעות פרסומת של סיגריות,
הסתתרה נפש מופרעת. הצעיר בן ה־,*27
* דובר משרד המסחר והתעשיה, וחממו־נח
על עידוד הסרט הישראלי אשר הירשברג.

על־ידי חוקרי מערכת העולם הזח והוסגר
למשטרה, אחרי שמגלה הכוכבים אלי גלר
טען כי הוא ניסה לסחוט ממנו כספים בטענה
שיש בידו למנוע פרסום כתבה עליו
בהעולס הזה. אולם גם הפעם יצא בן־דויד
זכאי בדין, מחוסר הוכחות מספיקות.
תקופה מסוימת היה נדמה כי בן־דויד,
בעל הנטיות לסחוב חפצים קטנים כמו מציתים
ומכשירי רדיו־טרנזיסטור גם אצל חבריו
ובני משפחתו, חזר למוטב. הוא עבד
באל-על, כאחראי להספקת מזון למטוסי החברה
בלוד. אולם בפני ידידיו המשיך לטעון
כי הוא קצין־בטחון.
כאשר באחד הימים בילה ערב עליז ב־בית־דולפין
בשבי־ציון, ניתנה לו ההזדמנות
הגדולה לעלות על הפסים הנכונים. הערב
היד, משעמם ואלכס קיבל על עצמו להכניס
רוח חיים במקום. בעל המקום, נורמן לור־יא,
שהוא גם סוכן חברת הסרטים יונייסד
ארטיסטס בישראל, התלהב מיזמתו, הציע
לו לעבוד עמו•
״הייתי מוכרח״ .אלכסנדר בן־דויד
נהנה עתה מכל טוב. היתד, לו משרה, משכורת
שמנה, מכוניתו של הבוס עמדה לרשותו.
הוא גם נהנה מאמון מלא, נהג להדגיש
זאת בכל הזדמנות. בנסיעותיו התכופות
לחו״ל היה נורמן לוריא משאיר בידיו
של אלכם את הנהלת עסקיו. אלא שאלכס
לא יכול היה להתגבר על נטיותיו החולדות.
כשחזר לוריא מאחת מנסיעותיו הוא גילה
כי אלכסנדר הוציא כספים רבים בשמו, ביד
בז אותם ללא חשבון. לוריא דרש הסברים.
אלכם הסביר :״הייתי מוכרח.״ הוא נזרק
מהעבודה.
לידידיו סיפר אלכסנדר כי מה ששבר אותו
היתד, אהבה נכזבת. הוא עמד לשאת אשה,
כך סיפר, והיא עזבה אותו ברגע האחרון.
כך החל אלכם בסבוב האחרון של הופעותיו
ד,מחופשות. הוא חזר ללבוש את מדי הסרן
מחיל־ד,צנחנים עם תג־כובע של חיל־ד,מודיעין.
הוא שוטט בארץ, בילה בבתי המלון המפוארים
ביותר, חתם בשם מקום העבודה
הקודם שלו, לשם נשלחו החשבונות. אחר־כך
החל פשוט להציף את הארץ בצ׳קים ללא

כיסוי. בבתי מלון, ובבתי מסחר, היה מחלק
צ׳קים כאלה תמורת סחורות והארחה.
לשיאו הגיע בן־דויד לפני כחדשיים, כאשר
הופיע בפני הועדה שמונתה לחקור את אסון
הילדות שעלו על מוקש באילת (העולם הזה
.)1158 הוא הופיע בפני הועדה כאילו מרצונו
ד,חפשי, הציג את עצמו כקצין לשעבר
וכמומחה בעניני אילת, מסר עדות כוזבת.
הוא נשבע גם שאינו מכיר איש מאנשי־ד,בטחון
באילת, נראה מיד לאחר זאת על־ידי
השופט יוסף חריש כשהוא משוחח עם
אנשים אלה.
למרות שהדבר, כמו מעלליו הקודמים.,
פורסם מעל דפי העולם הזה, לא מצאה
המשטרה לנכון להתערב בכך. אלכסנדר
קיבל גיבוי של גורמים מסוימים שניצלו
את נטיתו לשקר ולהתחפש, לטובתם.
במשך חדשיים המשיך אלכסנדר לשוטט
בארץ בתלבושת הסרן רבת־הרושם. כשנעצר
לפני כשלושה שבועות באשקלון הוא נמלט
מידי השוטרים, כשם שנמלט פעם אחרת
מחדרו במלון פארק בתל־אביב. אותו זמן
הכיר אלכסנדר נערה, הציע לה נשואים.
הזוג כבר נרשם ברבנות והחתונה עמדה
לד,ערך בימים הקרובים. אולם קרובי הצעירה
חשדו משום מה בסרן המוזר שבא
תמיד רכוב על ג׳יפ אזרחי, וסיפר כי הוא
עובד בתפקיד. סודי אי־שם בדרום הארץ.
נדמה היה להם כי ראו את תמונתו בהעולס
הזה. הם פנו למערכת ועם האינפורמציה
שקיבלו פנו לצבא כדי לברר אם אמנם קיים
סרן בדמות שהכירו.
רק כאשר התברר לצבא כי בארץ משוטט
רמאי ונוכל המציג את עצמו ׳כקצין צבא,
נכנסה המשטרה לפעולה במלוא המרץ, ואלכסנדר
בן־דויד נתפס במדי הסרן שלו
בחיננא־באר בתל־אביב. את תחפושת הסרן
הוא יאלץ כנראה להמיר בתחפושת האסיר.

פשעים
תו עבהכמשתדה
שני החברים, עזרא בן סאלם מכרוז ()20
וגזי בן סאלם דבורה 19 היו בדרכם לב־

רית־מילה, שנערכה בבית אחד מחבריהם ב־קרית־שמונה.
עזרא החזיק החת בית־שחיו
חבילה עטופה בניר עיתון׳ המתנה עבור
הרך. בעברם את רחובה הראשי של קרית־שמונה
נתקלו בשלוש נערות שטיילו לאיטן.
עזרא, שהיה ידוע במקום כנואף וקל־דעת,
פנה לחברו :״שמע, יש לי חשק להתעסק
עם אחת מהן.״
״תפאדל,״ היתה תשובת גזי.
את ליבם משכה הנערה שהלכה באמצע,
חטובת־הגוף שבין השלוש. היתד, זו רוזר,
דוד, חיננית וצעירה (.)19
את המשך הפרשה סיפר גזי דבורה בפני
חוקר המשטרה הסמל אליהו קדר:
״עזרא ניגש אל הבחורה, תפס את היד
שלה ולקח אותה לכיוון המשתלה. הוא חיבק
אותה׳ במתניים ואז אני שאלתי אותו, :תגיד,
גם אני יבולי׳ ,בטח!׳ הא ענה לי ואז הלכתי
מאחוריהם במרחק של 20 מטר. עזרא נכנס
עם הבחורה בין העצים ואני נשארתי בחוץ,
עד שיגמור.״
מהמשך הסיפור התבררו הפרטים הבאים:
בחורשה הפיל עזרא את הנערה ארצה;
היא נאבקה עמו בכל כוחה, התחננה שלא
יעשה זאת. התפתלויותיה הגבירו את תאותו
של עזרא; הוא קרע את בגדיה, ביצע את
זממו.
אך גם בסערת הרגשות לא שכח את עצמו.
בקור־רוח מעורר בחילה הכנים אח החבילה
לארנקה של הנערה .״לא רציתי שהמתנה
תתלכלך,״ סיפר. בסיימו לא שכח להוציא
את חבילתו בחזרה. את הנערה השאיר על
הארץ׳ ערומה ובוכיה.
במרחק־מה ציפה לו גזי חברו. בראותו
את עזרא יוצא מהחורשה לבדו, הרגיש כי
קופח .״ולי לא מגיע,״ התרעם .״בטח,״
השיב עזרא .״היא עוד לא. הספיקה להסתלק.״
הם מצאוה שוכבת על הארץ, באותו
מקום. מול ההתנפלות החדשה, ניסתה הבחורה
תחילה לבעוט, תוך נסיונות־שוא לקרוא
לעזרה, אך משהרגישה כי כוחותיה
אוזלים חדלה להתנגד. סיפר עזרא :״שאלתי
את גזי אם גמר ואז קמנו, והלכנו חזרה
לכביש בדרך לבריח־ימילה. גזי עוד נעצר
ליד הקיוסק של רחמים וקנה מתנה.״
השופט מזועזע. בבית־המשפט המחוזי
בחיפה, בו נערך משפטם בפני השופט ד״ר
משה עציוני, סירבו השניים לקבל סניגור
שהוצע להם על־ידי הפרקליטות .״נוכל
להגן על עצמנו לבד. לא צריך שאיזה עורך־
דין יכניס אותנו יותר עמוק בבוץ,״ הכריז
עזרא. הנאשם השני, גזי׳ סרב למסור עדות
בבית־המשפט :״לא אדבר! מה שהיה לי
לאמר, אמרתי במשטרה!״
הקרבן, רוזה דוד, נפטרה חמשה חדשים
אחרי שהשניים ביצעו בה את האונס. התביעה
ניסתה להוכיח קשר בין האונס ומותה
של הנערה, אך לא הצליחה. ביחוד אחרי •שהבדיקות
שנעשו אחרי האונס הוכיחו. כי
לא היתד, זו פעם ראשונה שרתה ידעה גברים•
לשאלת השיפט ד״ר עציוני ,״למה
עשיתם את זה?״ ענה הדובר שבין השניים,
עזרא :״התחשק לנו
השופט עציוני׳ הידוע בקור־רות בדרך־כלל,
(המשך בעמוד ) 14

חיפשת סמוסימגן מטי גברים בלתי-וצו״ם -ומצאה אותו

זוהרה נערת הגיור!
התלמידים, בני גילה, שמצא חן בעיניה.
בדרך לקולנוע נהגה להחזיק בידו, עודדה
אותו לא להתבייש. עד שאחת מחברותיה
גילתה אותם ברחוב, הפיצה בכיתה את ה־דיעה
המרעישה. למחרת הגיעה זוהרה ל־בית־הספר
כשהיא מחזיקה בידה פתק קצר,
אותו תלתה על דלת הכיתה :״הלכתי עם
רמי והחזקתי בידו — אז מהי״
הלימודים בכיתה נמשכו כרגיל .״הזוהר
של זוהרה הוא בזה שאיננה רגילה,״ פסקו
חבריה, והשלימו עם תעלוליה.
המעמד החברתי של נערה בלתי־רגילה
רדף את נערת־הג׳ודו כל השנים. כשהתגלגלה
עם מחלקת נח״ל לעין־רדיאן, היתה ראשונה
בקיבוץ החלוצי שהעיזה ללמוד לרקוד
ריקודים סלוניים .״מצאתי בחור שעלה מ־מארוקו,״
סיפרה הסטודנטית החייכנית,
״אבל הוא פחד ללמד אותי לרקוד. חשב
שיגרשו אותו מהקיבוץ. אז נתתי לו את
מלת־הכבוד שלי, שאגיד בשמו למזכירות עין־
רדיאן מה שהאדם הראשון אמר לאלוהים:
האשד, פיתתני — ואפת. רק בתנאי זה הוא
לימד אותי לרקוד.״
שעות הקטנות של הלילה, כש־ל
זוהרה סלוחין סוגרת באנחה את ספרי
הביאולוגיה שלה, לא נכבה עדיין האור
בחדרה של הסטודנטית הירושלמית. היא
מתיישבת על מיטתה בבנין בודד בשכונת
בית־הכרם, ומשננת ביטויים יפאניים מוזרים
— דבר המרגיז משום־מה את שני ה־סטודנטים־לרפואה,
הגרים בחדר הסמוך.
״דשיבראי, אונגסטקמי וסזיצוריקומרי,״ היא
ממלמלת לעצמה.
אחרי רבע שעה של לימוד מעמיק קמה
זוהרה ממיטתה, מתקרבת במבט מאיים אל
כסאה, עליו תלוי דרך־קבע מעילה החורפי.
בתנועת־יד זריזה היא תופסת בדש המעיל,
מעיפה את הכיסא באוויר ומטילה אותו
ברעש על ריצפת החדר. מיד אחר כך משמיעים
שכניה סידרת קללות נמרצות —
הפעם מסיבה ברורה לגמרי — ומתחננים
אליה שתפסיק את הרעש.
אך לזוהרה, המתכוננת לבחינה תיאורטית
ומעשית בג׳ודו בעוד חודש, לא איכפת
ששכניה כועסים עליה. כי החניכה הישרא־לית
הראשונה של הספורט היאפאני המסוכן
מחבבת מעשים בלתי־רגילים, אוהבת כשחבריה
חושבים אותה ליוצאת־דופן.

אלהים ומזנירות־הקיבוץ
* רותח המיוחדת של הסטודנטית, ש

אהבתה הגדולה נתונה דוקא לתרגילי
החניקה של הג׳ודו, התגלתה בפעם הירא־שונה
לפני שמונה שנים. אז היתד, בת ,14
לא חלמה אפילו לעסוק בספורט שנולד ב־
1882 כבנו החוקי של הג׳ידג׳יסו.
היא עשתה מעשים נועזים, שהסעירו את
בני־גילה לא פחות מעיסוקה הנוכחי בג׳ודו.
בימים שכל בני־ביתתה של התלמידה ד,מצ־טיינת
שיחקו עדיין במשחק הנפוץ הבנים
על הבנות, וניצלו את ההזדמנות כדי לה־כותן,
נפגשה כבר זוהרה ביחידות עם אחד

בשדה=בוקר

אך לימודי הביאולוגיה לא סיפקו את הסטודנטית
המצטיינת, הפטורה מתשלום שכר־לימוד.
גם הקונצרטים הרבים ששמעה בבירה
(״ניגנתי שבע שנים בפסנתר ועזבתי
אותו לגמרי״) ,לא שיעשעו אותה במידה
מספקת. הצברית שחורת־השיער, שחברתה
הטובה שרה מהודר נישאה ב״נישואי פספורט״
לתייר אמריקאי, אחרי שהיתר, מארחת
בביתן הישראלי בתערוכת בריסל, החליטה
לסייר קצת באירופה.
בקיץ 1959 לקחה את ידידה יהודה (״ג׳ד״),
קצין לשעבר, ויצאה לחוץ־לארץ.

זוהרה, ג׳ד וישו -במיטה

*** כ ו ^ פ נ ^ פיעת ^ שבלהשנ ! ?
14/בדירת הוריה בתל־אביב, קיבלו מפי
ידידים וותיקים תדריך לטיולם. אך עלו על
המטוס, השליכו את כל התוכניות המשעממות׳
החליטו לעשות משהו אחר.

את טיולם בסקוטלנד הקדישו לטיפוס
על הרים (״ג׳ד סחב אותי בחבל לראש
צוק גבוה, כמו שסוחבים פסנתר לקומה
שלישית״)! בפאריס ביקרו בהצגות סטריפטיז
(״זה הכי יפה בקברטים הקטנים, כשמת־פשטים
בלי קונצים״)! ובהולנד התהוללו
(״כמעט כמו בספר חיוך ניסויים״).
אולם את השערוריה הרצינית הקימה זוהרה
דווקא ברכבת האיטית המפורסמת של
דרום־ספרד, כי הנסיעה הארוכה שיעממה
אותה. היא סיפרה לנוסעים שהיא וג׳ד אינם
נשואים, החרידה את שלוותה של אנה דונה,
אשד, מלאת בשר שנשאה על חזה צלב
ענק .״איך אתם ישנים?״ שאלה האשד, האימהית.
״שלושה
במיטה אחת,״ השיבה זוהרה
בגמגום :״ג׳ד, אני וישו.״
ידה הכבדה של הקאתולית הספרדיה התרוממה,
נחתה בכוח על פרצוף הצברית
מתל־אביב. אז, לא ידעה עדיין הישראלית

מלאי החלוציות גגמר
^ עיך רדיאן לא היה זמן להתעמק בט
בעיות של ריקודים. זוהרה האחראית
לגן־הפרחים — שהשמינה קצת בקיבוץ הדרומי
— חיפשה מעשים מרתקים. מאהבה
להרפתקאות ולפרחים (״כשאחרות עוד כתבו
יומנים אישיים נורא עצובים, אני כבר
אספתי צמחים״) החליטה פעם לנסוע לאילת,
לעקור את השתילים בגן־העיר.
בכל הקיבוץ לא יכלה למצוא גבר שיצטרף
אליה. אך היא לא התייאשה. בבוקר
קיצי קפצה התל־אביבית על מכונית קומנדקר
פתוחה, נסעה לאילת כשהיא לבושה
בבגד־ים. אחרי שמילאה שני שקים גדולים
של צמחים, גילה אותה השומר, אילץ אותה
בכוח לשתול את כל הצמחים מחדש. עד
היום מצטערת זוהרה לבנת־ד,שיניים, שאז
לא ידעה עדיין את תכסיסי הג׳ודו, על שלבשה
את בגד־הים שלה .״אם לא היה לי
אז בגד־ים, הייתי נאבקת אתו,״ סיפרה.
״אבל עם בגד־הים זה לא היה מתאים. התביישתי
קצת.״
אותו בגד־ים כמעט שהוביל אותה לבית־הסוהר.
מפקד חדש שהופיע בקיבוץ דרש
מחיילי הנח״ל בעין־רדיאן ללבוש כל היום
את מדיהם. זוהרה, שלא נשמעה לפקודה,
המשיכה להסתובב בבגד־הים׳ ,הועמדה למשפט
צבאי.
ד,נחלאית יוצאת־הדופן הופיעה למשפט
לבושה בבגד־ים, גילתה להפתעתה כי גם
מפקדה הופיע במקום באותה תלבושת.
״בינתיים נכנעתי,״ הודה הקצין, שלא יכול
היד, לסבול את החום .״אבל בכל זאת אני
נוזף בך על הפרת פקודה.״
באחד הימים נגמר לה מלאי החלוציות.
זוהרה ארזה את חפציה האישיים, נסעה ישר
להירשם לאוניברסיטה העברית בירושלים.

שהתה זוהרה חודש ימים, כחברה במחנה עבודה
של הצופים, השתכנעה לנסות את חיי הקיבוץ.

זוהרה סלוחין כפעולה: התפקיד -כיצד להתגונן מפגי התקפתו של גבר

ן ף 1ץןף* 1

שירתה זוהרה בנח״ל, היתה מנהלת נך הנוי של
עין־ראדיאן, לבשה את מדיה רק בעת החופשות.

בערבה

החזית הלבנה

היא חזית הג׳ודו בניגוד לג׳יאו־ג׳יטסו, מקצוע יפאני עתיק שנועד למלחמה, הג׳ודו נוצר לפני 78 שנים בטוקיו למטרות הגנה, ספו
שעשוע וחינוך. הוא מוגבל בחוקי־קרב מיוחדים, שאינם קיימים בג׳יאו־ג׳יטסו, המתיר שימוש בתכסיסים אכזריים שונים וקשי־ביצ

המשוטטת את תכסיסי הג׳ווו שלמדה בשנה
האחרונה.

כעל חגורה שחורה
ג׳ודו לא הגיעה זוהרה במקרה. מיד

יים ותוהפני כמיוחד

אולם־הקרקע של בנין הנוצרים הצעירים,
מצאה זוהרה 12 גברים אחרים, כולם סטודנטים.
לפתע ניגש אליה גבר משופם. לפני
שהספיק לומר לה את שמו, מצאה זוהרה
את עצמה על הריצפה. שום אבר לא כאב
לה. היא החליטה ללמוד את המלאכה.
בין כל חניכיו של נתן סלומון 28 היתר
זוהרה התלמידה המתמידה ביותר׳ אך לא
המוצלחת שבהם. כי כשנאלצה להשתמש
בתכסיסים הזריזים של הג׳ודו, התבלבלה.
זה קרה לה לפני כמה שבועות. זוהרה
הלכה עם ג׳ד לאורך הטיילת בשפת־הים של
תל־אביב, ושני בחורים חסונים ניסו להיטפל
אליה. זוהרה שכחה את תכסיסי הג׳ודו,
הורידה את נעלה בעלת העקב הגבוה, כדי
להכות בה על ראשו של אחד המטרידים.
רק ג׳ד, שלא התבלבל, הציל אותה מאי־נעימות.
הוא גירש את שני הבחורים, איפשר
לה לספר לכל הידידים כי היה זה נצחון
.ג׳ודו מעשי שלה.

/אחרי שחזרה מן הסיור באירופה נסעה
לבדה לטייל בגליל, לקרוא את שירי־רחל,
שאת ספרה אוהבת זוהרה לשאת תמיד ב״
ילקוטה. לפנות־בוקר חיכתה לטרמפ בכביש
ראש־פינה — קרית־שמונה, כשניגש אליה
גבר רחב־כתפיים. זוהרה היתה בטוחה שהוא
מסתנן .״החלטתי לברוח, אבל הוא תפס
אותי בכוח. בסוף התברר שהוא רוצה סתם
להתעסק אתי, בתור בחורה. נהיה לי קצת י
פחות רע על הנשמה.״
מאותו יום חיפשה הצעירה המרבה לטייל
לבדה ספורט־מגן שימושי. בתחילת
שנת הלימודים המליץ בפניה מישהו על
יוגא. זוהרה החליטה לנסות, חשבה כי היוגא
הוא ספורט הגנה הודי. להפתעתה גילתה
כי זהו ספורט רוחני, הכולל הטפות־מוסר
מי רוצה לגור כמוסד ז
מלוות בתרגילים פיסיים. אף על פי שחיפשה
* • ה תו כ כיו תי ה של נערת הג׳ודו, ש־ספורט
אחר, החליטה להתמחות גם ביוגא.
) 3תזכה אחרי בחינתה ללבוש חגורה צבאחד
הערבים הירושלמיים הקרים הגיעה
הובה סביב מדי הג׳ודו הלבנים שלה? ״קודם
אל הג׳ודו. ג׳ד, הלומד רפואה באוניברסיטה,
כל לעבוד בביאולוגיד״״ גילתה זוהרה כשסיפר
לה על אחד בשם נתן סלומון, שעלה
היא משתחווה כלפי מדריכה נתן סלומון,
מקונגו הבלגית, והנושא תואר של רב־אומן
כפי שמחייבים כל כללי הטכס .״אחר־כך
בג׳ודו .״יש לו חגורה שחורה*,״ פיתה
להתאים את מדי האמון של הג׳ודו לאופנה.
אותה ג׳ד ,״זה משהו חשוב.״
אחרת אף נערה לא תבוא אחרי להתמודד
שניהם לא ידעו מהי החגורה השחורה, אך
התביישו לומר זאת אחד לשניה. הם הלכו בימק״א.״
ונישואים? ״אה, כן, בעתיד. ובכלל כתוב
לחזות באימון בבדן ימק״א בירושלים. ב־בספר
הדודה מיים: מוסד־הנישואין הוא
* התיאור הגבוה ביותר, המוענק על־ידי מוסד מכובד. אבל מי זה בימינו רוצה לגור
בית־ספר גבוזז לדודו בטוקיו, בירת יפאן. במוסד?״

זמונה זו על רקע משק עין־רדיאן. על אף היותה
של הנח״ל, הסתובבה כל הי 01 בתלבושת מינימום.

נרוגוו!

בקיץ 1959 עזבה הסטודנטית בפעם הראשונה
את הארץ, נהנתה בלונדון ממזניאויר שרבי.

בשפת־הים

עם גיד

נוהגת זוהרה להימצא במשך כל ימות הש
אוהבון בעיקר ללבוש את בגד־הים הקצר שן

את ג׳ד הכירה זוהרה לפני שלוש שנים, בילתה אתו
כל תקופת הצבא, נסעה אתו לפני שנה לחוץ־לא

112:

במדז 1ה
(המשך מעמוד 1ו)

הזדעזע •מתיאור המעשה, שסופר בפי המבצעים.
קשה במיוחד היתד, קביעת גזר־הדין.
השופט ישב עוז ארוכה בלשכתו, מבלי
שיכנס או יצא אליו איש. קבע לבסוף השופט
:״אין להרבות במלים על מעשה התועבה
שביצעו שני הנאשמים בנערה חסרת-
ישע.״
סיבות מקילות קשה היה למצוא. הנאשמים
ביצעו את הפשע בהיותם בהכרה מלאה,
ידעו בדיוק את מה שהם הולכים לבצע. רק
מאוחר יותר הבינו את אשר עשו, ומה שמצפה
להם על כף*.

ארבע מגירות.
להשיג עם צפוי ריקם.
פלסטיק או פורסיקח.

צורה נאה
זחדישה. פרקטי. חזק
מקום עבור הילקוט

פ רי מ ה
ביח־ר לרהיטים מתקפלים ורהיטי ילדים

ד״ר עציוני, ידוע כנענה לתחנונים. גם
הפעם התחשב בגילם הצעיר של הנאשמים
ובהופעחם במשפט כה חמור ללא הגנה מקצועית•
בכל זאת החליט לשלחם לארבע
שנות מאסר כל אחד. כי מלבד כל פרטי
התועבה, לא יכול היה להשתחרר מן הסיוט
שעורר בו פרט אחד הקשור בנאנסת רוזה
דויד: היא היחד אילמת.

דרכי אדם

הדיה מעדי

ה מ רו דחממדאד

אין לשנות גברים?

היה זה שבוע סוער בכפר מראר, הכפר
הדרוזי־מוסלמי-נוצרי השוכן באחד המקומות
היפים ביותר בארץ — בראש גבעה
המשקיפה ממרומים על הכינרת: אחד מבני
הכפר הרג את יריבו בשעת העבודה בשדה־עגבניות,
על רקע גאולת־דם; צעיר מכפר
חורפיש, שלא היה לו הכסף לשלם מוהר
עבור כלתו ,״חטף״ אותה בהסכמתה והפקיד
אותה בידי קרוביו שהם תושבי הכפר
מראר.
אך תשומת־הלב העיקרית של הכפר נשארה
מרותקת לבית־בטון קטן ומרובע,
חסר חן, שצץ ליד ארמון המוכתר הדרוזי.
כי קובית־בטון זו מסמלת מהפכה בכפר
הערבי. הוא נבנה מפני שהדיה (״המדמואזל
ממראר״) מעדי, הצעירה שבאה מהלבנון
לשאת את בן־הדוד אותו לא ראתה מאז
ילדותה, סירבה לגור עמו בבית הוריו
(העולם הזה .)1159 היא תבעה שייבנה בית
מיוחד, בו תוכל לחיות בחופש עם בעלה־לעתיד.

מדווח
כתם ״העולם הזה״ ש־ביקר
אצל הדיה השכוע, שלושה
חדשים אחרי כואה ארצה :

הקו מקו ם

החדי ש ש

קללנקוי, נוח, נאה, זול, שורקבשעתרתיחה

אצטבות למחסנים
וויתו מתכתמנוקב

מפעלימתכתאשקלוןבע ־ מ רח׳ ה יר קו ן 106ת ל ־ אביב
״ל * 7 , 2 1 9 6י 2 3 5ת״א

ת שובו ת

ל״חידון המאורעות ״ בעמוד 2

— 25ב — 26 .ב.

הדיה מקבלת את פני בחלוק־צמר אדום,
המגיע כמעט עד לרצפה, ככל צעירה תל-
אביבית שהופתעה על־ידי ביקור פתע. לבוש
מערבי זד. כשלעצמו כבר מבדיל בינה ובין
נשות הכפר. הוא מוכיח כי הדיה רחוקה
מכל רצון להתבולל בהוזי בו מצאה את
עצמה עם שובה למראר, ממנה נמלטה עם
מרבית משפחתה לפני 12 שנה, בהיותה בת
שמונה.
בחיוך מלבב, המיפה מאד את פניה, היא
מזמינה אותי להיכנס לבית. זהו בית אחיה,
איש משמר־הגבול, שפשטותו עומדת בניגוד
משווע לארמון דודה, השייך נימר, אבי
ארוסה.
הדיה מתישבת באמצע החדר. אחיה,
גיסתה (בלבוש ערבי מסורתי) וארוסה
יושבים לאורך הקירות. זהו ראיון רשמי
— והדיה עצמה מסרבת לדבר אנגלית או
צרפתית, שתי השפות השגורות בפיה מימי
נעוריה בעיירת־הקיס הלבנונית רומאנה.
״אדבר בשפתי. ערבית!״ קבעה. הכוונה
אינה לאומנית — הדיה הפקחית פשוט
רוצה שאחיה וארוסה יוכלו לעקוב אחרי
המדובר.
תשובותיה מחושבות, דיפלומטיות וחדורות
בטחון עצמי. לעתים היא מתחממת
ומתוזכחת. אולם לרוב היא עונד. בשלוזה.
הגברים מקשיבים לה בכבוד — גם זו מהפכה
בפני עצמה.
דרוש הינץ לנכרים. הדיה אינה
זוכרת איך היתד. מראר לפני המלחמה —
אולם היא זוכרת את כפרי הלבנון שראתה.
הם הרבה יותר מפותחים. בכל אחד
מהם יש מים וחשמל. חוסר חשמל במראר
— הצופה אל הכפרים הסוריים מעבר ל־כנרת,
שהחלו בימים האחרונים מבהיקים
כולם בזוהר חשמלי חדש — הוא סימן
של פיגור.
איך להתגבר על פיגור זה? בניגוד לערביי
ישראל, התולים את כל צרותיהם בממשלה,
* עונש
מאסר.

מקסימלי

אונס 14 :

שנות

עונה הדיה בתוקף: לא רק הממשלה, גם
התושבים צריכים להתעורר. איך? הדיה
אינה יודעת. נדמה כי האופטימיות הראשונה
שלה התנדפה. לפני שלושה חדשים עוד
האמיגה באפשרות לחולל שינויים גדולים.
נראה כי עתה היא מסתפהת בביסוס חייה
הפרטיים, לפי החנוך שקיבלה ובצורה הנראית

מצב האשד, בחברה הכפרית הערבית? רע
מאד. גם מנהג המוהר פסול. איך לשנות
קודם כל, צריכים
את זה? דרוש חינוך.
הגברים לקבל השכלה. רק אז הם ישתנו
ויוכלו לשנות את האחרים.
זהיר, האדום, צעיר צנום הנחבא אל
הכלים, שותק.
חתונה בלי תארי!־ .עם שובה, העמידה
הדיה חמשה תנאים לנשואין: הקמת
בית עצמאי, הכרה בזכותה לעבוד, הכרה
בזכותה ללבוש בגדים אירופיים, הכרה
בזכותה ללכת לקולנוע בעיר, הצלחתו של
זהיר להשיג עבודה שונה מעבודת משפחתו
— עבודה לא־חקלאית.
הבית עומד. הדיה וקבוצה גדולה של
בני הכפר כבר חזו בסרט בטבריה. היא
הגישה בקשה למשרד־החינוך לקבל עבודה
כמורה. היא לובשת בגדים אירופיים. אולם
זהיר עדיין לא קיבל עבודה. הוא מקווה להתקבל
כנהג באגד.
אם כן, מתי תהיה החתונה? הדיה העגלגלה
מושכת בכתפיה, מחייכת חיוך עדין:
״עוד לא נקבע.״
נראה כי אין התאריך קרוב — וכי הדיה
תוסיף ללכת בדרכה.

תזכיר
מ ל כו דתלת מי מי ם
תמרון גולדמן מתקרב לנצחונת לפגי
שלושה חודשים הפיץ הנשיא הציוני שפו*
עות־בהלה כאילו החליטה הממשלה האמריקאית
לבטל את זכות התורמים למגבית
היהודית המאוחדת לנכות את תרומותיהם
ממס ההכנסה. העולם הזה 1162 גילה אז
כי שמועות אלה מוגזמות במידה כוזבת, וכי
כל מטרתן להצדיק הקמת גוף חדש שיתן
לגולדמן השפעה גדולה יותר על חלוקת
הכסף. השבוע אושרה סברה זו סופ ת,
כאשר גילה חבר הנהלת הסוכנות, יעקוב
צור, כי אמנם מתנהל משא־ומתן בין הסוכנות
ובין המגבית במטרה להקן ם גוף
חדש, שרוב חבריו יהיו אמריקאיים, שיהיה
אחראי על הכספים המועברים לישראל
מכוניות סטיודיבייקר תיוצתה בישראל.
שבוע אחרי שהעולם הזה 1171 גילה
לראשונה, כי מיכאל צור זזתם על הסכם
בראשי־תיבות ^עם החברה האמריקאית, אך
העלים את פרטיו בגלל הוזרם הערבי, הודיעה
הממשלה על חתימת׳ ההסכם ליצור
המכונית, שתעלה 11 אלף לירות
רשנתיים וחצי מאסר נידון השבוע
יעקוב זילברינג, הידוע בכינויו ״קובה״.
במשפט שנמשך למעלה משנתיים הואשם
קובה, מנהלו הנוכחי של מועדון הלילה
החדש מעסיניור, בגניבה מחנות נעליים
בה עבד (העולם הזה 044ו) ,ובמסירת צ׳קים
ללא כיסוי.

גיבוו השבוע מתאר את חנצנוון ער היוונים

רווות׳ אותם
18האליתמס !
י״׳״ שיע *לזד
ני לא חושב שהשבוע
מאושר כמוני. נהייתי כמו
נראים לי יפים יותר! סוף־סוף
בארץ. אני מוכן אפילו לעשות
שיהיה לי זמן לזה.
רגע, אני חושב שאתם לא מבינים אותי
טוב. בשביל מה אתם חושבים שאני מבסוט
כל כך? זה לא מה שאתם חושבים! רבותי,
השבוע קיבלתי סוף־סוף טלפון. טלפון של
ממש, לא צעצוע. וזה לא פרוטקציה. חיכיתי
בתור כמה שנים עד שזה הגיע. עכשיו
אתם בטח רוצים לדעת את המספר,
מספרים שכמוכם. השתגעתי לתת לכם?!

היה מישהו
מלו. החיים
כדאי לחיות
מסיבה, רק

כותבים רק עליהם. מה שלא יהיה, אם שחקני
המפתח טובים או רעים, הם תופסים
כותרות. אני עשיתי השבוע מה שלא יכלו
לעשות במשך 22 שנים רצופות, השגתי
את הנצחון על יוון — ולא חשוב אם הייתי
טוב או רע. אז תראו בעצמכם מה כותבים
העתונים• כותבים על חולשתם של שחקני
המפתח. אפשר לחשוב שאני שחקן מנעול.
ביום המשחק קיבל כל שחקן תדריך מיוחד
מאת גיולה מאנדי. מאנדי דווקא קצת
התחרבן בעסק הזה. הוא נסע במיוחד ליוגוסלביה
כדי לראות איך היוונים האלה
משחקים. הוא ראה ולמד איך צריכים
לשחק נגד כל שחקן ושחקן. אחר־כך הם
באו ארצה. מאגדי לוקח את הרשימה ונעשה
לו חושך בעיניים. היוונים האלה החליפו
כמעט את כל הקבוצה. חוץ מזה, כל שם
יווני נגמר ב״ים״ .אז לך תדע מי הוא מי.
למרות זאת עשה מאנדי כמיטב יכולתו,
והסביר לכל אחד מאתנו איך צריך לשחק.
עלינו למשחק. ההרגשה שלנו היתה שמ־נצחים
אותם. ידענו שאם לא ננצח, אז
אין יותר טעם לכל הנבחרת. הפסד של
כבוד כבר נמאס לקהל. הקהל רוצה לראות
נצחונות. והקהל תמיד צודק. התחלנו את
המשחק. גישושים פה וגישושים שם. שתי
הקבוצות התחילו רק לעשות הכרה עם
המגרש והקבוצה היריבה ופתאום ...בום!
לא האמנו למה שאנחנו רואים.
אהרון אמר, שהוחזר לנבחרת והיה השחקן
המצטיין במגרש, איבד כדור לבלם היווני,
ליד השער היוזני. היווני המסכן. כל מה
היה רק להרחיק אתהכדור
שהוא רצה
מהשער שלו. הוא לא התכוון לעשות לנו
שום רע. הוא רק בעט ממרחק ששים
מטר מהשער שלנו. חודורוב יצא לטפל
בכדור, ואז קרה מה שקרה והכדור נכנס
לשער שלנו. בכל הקריירה שלי לא ראיתי
גול מצחיק כזה.

,8118-8(18 סימן ממאגרי
ך* ייגו קצת מיואשים, אבל דוקא אז,
| | התחלנו בסידרה של התקפות. התקפנו

השעוגהואשון

אברהם מנצ׳ל (משמאל) ,הקיצוני הימני של נבחרת
ישראל, בועט את השער הראשון לטובת ישראל.
הכדור נראה עושה זרנו אל השער, נשהמנן היווני מנסה לבלמו. ברקע, נראה רפי לוי.

כמו שדים. סיכנו את השער של היוונים
במשך רבע שעה בלי הפסק. היו המון הזדמנויות
להבקיע שער, אבל הגולים לא.
נכנסו. שמעתי שנחמיה בן־אברהם צעק
ברדיו שהשער היה מכושף. והמכשף היה
הפעם השוער היודני תיאודורידיס. זה אחד
השוערים הטובים שראינו בארץ. לא כל־כך
טוב כמו השוער היוגוסלבי שהיה כאן,
אבל בכל זאת טוב. עם כל המעלות.
ד,תקפנו וד,תקפנו, ולא הלך. לגולדשטיין
היתד, הזדמנות מצויינת לגול, אבל הכדור
פגע בקורה. את גולדשטין זה לא הפתיע.
לפני המשחק הוא אמר: הקורה הורגת אותי.
ואז ירד קצת המתח. כל כדור שהיוונים
הביאו אל ההגנה שלנו היה מסוכן. ולא
היה רחוק שהיוונים יחזרו על המבצע שלהם
שלהם בשנת ,1954 כשניצחו אותנו.
החצי נגמר. ירדנו מהמגרש והקהל צעק
לנו: אל תתיאשו! אם צועקים ככה, סימן
שהם בעצמם כבר היו מיואשים. בחדר־ההלבשה
נתן מאנדי הוראות לשחק יותר
עם הקיצוניים. הוא גם אמר שכשיתן סימן
לסטלמך, אז אני צריך להחליף את רפי
בתור החלוץ המרכזי.
י את המחצית השניה התחלנו בשורת התקפות,
שבאחת מהן הצליח סוף־סוף מנצ׳ל
להבקיע את השער היווני. הקהל עודד אותנו.
אבל אז כבר לא היינו זקוקים לעידוד
הזה. התעודדנו בעצמנו. ככה זה נמשך עד
שמאנדי נתן ארג ההוראה שאני אעבור לשחק
בתור חלוץ מרכזי.
יום לפני המשחק, סיפר לי מאנדי, עבר
ליד מלון ואלידור בהרצליה, שם נחנו,
אוטובוס מלא אנשים והם צעקו לו שיעמיד
אותי בתור חלוץ מרכזי. הוא נזכר
בצעקות אלה רק לפני סוף המשחק. אבל
יותר טוב מאוחר משאף פעם. חלוץ מרכזי
זה התפקיד בשבילי. כשאני משחק בתור
קיצוני אני מקבל בדרך כלל את הכדור
מאחורי, ועד שאני ניגש לקחת אותו אז
המגן כבר מספיק לחסום ורק לעיתים רחו
קות
אפשר לעבור אותו ולהתקרב לשער.

וא? פא -כדור טוב

ך* שהזמןהדךונגמר, והתוצאה היתה
עדיין תיקו , 1:1נדמה היה לנו שהכל
כמעט אבוד. התחלנו ללחוץ. באחת ההזדמ־ !
נויות בא לי כדור גבוה ונגחתי אותו לשער| .
אבל הוא עבר מעל המשקוף בכמה מטרים. י
לקראת הסיום עשו גם היוזנים כמה התפרצויות
והכדורים הבודדים שהם הובילו
לשער שלנו היו יותר מסוכנים מההתקפות
הרצופות שלנו. הקהל כבר אמר: הלוואי
שזה ייגמר ככה בתיקו. ראינו שהרבה מהצופים
כבר קמים ללכת הביתה. אין דבר
יותר מרגיז שחקן מהדבר הזה. זה כאילו
אחד שוכב בקבר, ורואה איך שמים עליו
את המצבה.
נשארו עוד שלוש דקות לסיום המשחק.
לא חשבתי הרבה, אבל הרגשתי שמוכרחים
לנצח. הייתי במרכז המגרש. מנצ׳ל
הוביל כדור באגף היווני ואני תפסתי ב־ארולר
זמן חור בין הסטופר והמגן השמאלי
של היוזנים, קצת בפנים רחבה ד,־,16
ואז מסר לי מנצ׳ל כדור מהצד. זה בדיוק
כדור כמו זד, שקיבלתי במשחק נגד רוסיה
ברמת־גן. אלא שאז זה בא קצת בגובה
ופיספסתי את ההזדמנות ההיסטורית לר,שתת
את התוצאה. הפעם זה היה כדור שטוח.
כדור טוב. עשיתי לססופר הטעית גוף והוא
לא הספיק להגיע אל הכדור. השוער חשב
בטח שאתן לו כדור לפינה הקרובה. נתתי
לו דתקא לרחוקה. הוא אפילו לא זז.
הכדור פגע בצינור הפנימי של השער ויצא
החוצה מעצמת המכה•
כבר מזמן לא שמחתי ככה כמו על
הגול הזה. החברה התנפלו עלי ונתנו נשיקות.
אפילו סטלמך. מה יש? ב־ 2:2נגד
יוגוסלביה לא נישקתי אותו?
ועכשיו, נכון שהמשחק של הנבחרת לא
היד. כל כך טוב? אבל מי אמר שכשמשוד
קים טוב מנצחים? נצחון מכסה לפעמים
גם על משחק גרוע.

הכדור, לקראת בעיטת שער הנצחון לישראל.

שתבלבלו לי כל הזמן את המוח? או תרשמו,
המספר הוא •52866 תל־אביב, כמובן.
טוב. אתם רוצים לשמוע על הדבר היותר
חשוב שקרה השבוע. בסדר, אשתי קיבלה
השבוע את הדיפלומה שלה מידי ז׳אן
ד׳אטן, מלך האיפור הצרפתי, במלון דן.
זה היה בערב שאחרי המשחק נגד יוון.
מחאו כפיים בלי סוף. וכשאני באתי לקבל
אותה לא עזבו אותי ומחאו לי כף. כל
הבעלים של הנשים שהיו שם ביקשו חתימות
בשביל הילדים ;שלהם, עד ..שהידיים
התחילו להתעייף לי.
עוד משהו?
הא, כן, נזכרתי. הבקעתי השבוע גם את
שער הנצחון במשחק נבחרת ישראל נגד
יוון, בפעם הראשונה אחרי 22 שנים.

בתאום 5 -ום1

ני מקנא כל הזמן בשחקנים שנק־ראיס
שחקני מפתח. אלה, מה שלא
יהיה, זוכים תמיד לכותרות בעתונים. משחקים
טוב — התמונות שלהם בעתון.
משחקים רע, כמו השבוע נגד יוון, אז

השוער היווני המצוין, תיאודורידיס
מזנק אל הכדור שנבעט כלפי שערו.
השוער, שהוא אחז הטובים שנראו בארץ לאחרונה, הוכיח רמה

השוער נועד!

גבוהה במיקום (פליימינג) ,הציל לפחות שלושה שערים בטוחים בז כות
תכונה נדירה זו.׳ הוא נראה כאן שוכב יעל הארץ, מביט בפה
פעור ובתדהמה אל הכדור שנבעט על-ידי גלזר, העושה דרכו לשערו.

קולנוע
סרטים
חתימת הו רגו ת
חמשת שערי גיהנום

(תל-אביב, אר־

צות־הבריוז) הם חמשת שעריו של מבצר
נורמנדי עתיק, הניצב בלב הג׳ונגל של ויאט־נאם
והמשמש בסיס לכנופיות לוחמי גרילה
נגד הצרפתים הכובשים.
אל מבצר זה מביאים לוחמי הגרילה
תשעה שבויים: שני רופאים ושבע אחיות.
אחרי שהם מבקשים את עזרתם הרפואית
של הרופאים, לוקחים הלוחמים את עזרתן
הנשית של האחיות, אונסים את כולן, מלבד
את האחות־הראשית המכוערת. האונס מביא את
האחיות למסקנה שזה איננו בדיוק היחס
שחלמו עליו מצד הגברים, והן מחליטות
לברוח. במבצע נועז, שכל מבצעי־הבריחה
של המחתרות העבריות מחוירים לעומתו,
נוטלות האחיות האמיצות — שלא נגעו מעולם
בנשק — תת־מקלעים, ופותחות בקרב
ארוך עם ההודו־סיניים הבלתי־מוסריים, עד
שהן הורגות אותם לגמרי.
תחתונית מבצבצת כקרב. זוהי
עלילתו ההירואית של הסרט. אפילו יצרניו
לא לקחו אותו ברצינות תחילה. הם שיתפו
בו כוכבנים וכוכבניות בלתי ידועים, הפיצו
אותו כסרט מדרגה שניה. אולם כאן
אירע משהו מפתיע. האמריקאים, שמאז שמעו
על חיילות ישראל הנלחמות עם נשק ביד,

במקום זה הוא מתרכז על מה שקורה, כשהאח
שהבחורה אוהבת מגלה כי היא יצאה
לבילוי בסירת מפרש עם האח עמו היא
שוכבת. הוא לוקח סירת מירוץ ו בנזאי
גומר עם שניהם.
יתכן וליצרני הסרט היחד, מטרה בהעלותם
על הבד עלילה, הלקוחה כאילו מסרטי
הדור האבוד הצרפתי. הם רצו אולי להראות
כיצד משפיעה האמריקניזציה על הנוער
היפאני. זה ממש אסון: היפאנים הצעירים
התחילו לאכול במזלגות ולשבת בכסאות,
ובמקום בריקשות הם דוהרים במכוניות. והגרוע
מכל — הם חדלו להשתמש בגיישות.
אולי היו ליצרנים כוונות טובות, אבל כבר
ידוע לאן מובילה דרך רצופת כוונות טובות.

עונג במערב הפרו ע
ארץ רחבת ידיים

תל-אביב;

ארצות־הברית) איננו סרט טוב או רע, גם
לא סרט מרתק או משעמם. זהו סרט שקשה
לבחון אותו בקטיגוריות אלה. הוא
פשוט סרט יפה.
יש בו כל מה שמסוגל להנות את הצופה
— נופים נפלאים בצבעים טבעיים, רשעים
רעי־לב עד קצות אצבעותיהם, גבורים הנראים
כמוגי־לב אך המתגלים לבסוף כבעלי־אומץ,
אשד, מרשעת הבאה על לקחה, אשה
טובת־לב הזוכה בגבור המגיע לה, צדק המנצח
לבסוף, כמו תמיד. בקיצור: כל היסו־

הפצצה הפורימית !
גמד הירחון המצוייר לבידור והומור
בחובר ת מרץ:

מיהי החתיכה
שהלכה עם יוסי
לנשף פורים?

כל ההוראות להתנהגות
במסיבות פורים!
תוספת מיוחדת:
חדשות ״גמד״
במתכונת עתון יומי
קריקטורות עד בלי די

המחיר כרגיל 60 -אגורה

דולורס מיכאלס (מרכז) ב״חמישה שערי גהינום״
אודם על השפתיים — ואחר־כן מוות

יוצאים מדעתם ממש למראה חתיכות הורגות,
הפכו את הסרט לסרט קופה. יצרניו
החלו להפיץ אותו כסרט מדרגה ראשונה.
הסרט עצמו הוא צפיחית בדבש. אפשר
ללקק את האצבעות למראהו. הכל בו מחריד,
נורא, מזעזע ומצחיק עד לדמעות. לוחמי
הגרילה הם אכזריים כשם שרק לוחמי
גרילה מסוגלים להיות. הם תוקעים סכין נ־ליבו
של פצוע על שולחן הניתוחים, מחברים
נזירה לעץ על־ידי תקיעת מסמרים בידיה.
וכשהם אונסים אותה, הם עושים זאת כשהתענוג
הברוטאלי נשקף במלואו על פניהם.
האחיות, לעומת זאת, למרות שהן לוחמות
כאריות, אינן חדלות להיות נשים.
לפני שהן תוקעות צרור מתת־מקלע בבטנו
של לוחם־אנס הודו־סיני, הן מקפידות לפדר
את פניהן ולצבוע את שפתותיהן. בשעת
הקרב הגורלי האחרון צועקת אחות אחת
לחברתה, בין הריגת הודדסיני אחד למשנהו
:״היזהרי, התחתונית שלך מבצבצת!״
כל זה כאין־וכאפם לעומת סצינת הסיום.
האחות אתינה (דולורס מיכאלס) ,שנשארה
שלמה, מחסלת בצרור את מנהיג המורדים
(מזיל בראנד) ,שהיה לו הכבוד לאנסה.
וכשהוא מת, מתברר לדולורס מה עשתה:
״נדמה לי שאני הרה לו ללדת. אבל אין לי
ברירה. כל אם מוכרחה לאהוב את בנה!״

פנזא ב ם־ ר ת־ מ רו ץ
תשוקת נעורים

ה קו מ קו ם החדי ש

לנ קוי, נוח, נאה, זול, שורקבשעתרתיחה

(אמר, תל־אביב; יאפ!)

דות של המערבון הקלאסי, כשהם מנוצלים
היטב ומוגשים ברוחב־יד נדיר.
גרגורי פק הוא ימאי הנקלע אל לב
טקסס, כדי לשאת שם לאשר, את קרול
(ניבי דול) בייקר. בדרך לאושר ניצבים
כמה מכשולים• האחד הוא משגיח החווה
של אבי הכלה, צ׳רלסטון (בן־חור) הסטון,
והשני משפחת הבוקרים של ברל ( ח תו ל על
גג פח לוהט) איבם, הנלחמת במשפחת הכלה.
גרגורי פק הוא איש שלום. אין הוא שש
לצאת לקרב עם מן בן־חור ואינו מוכן להתפאר
בגבורותיו בפני הגברת בייבי דול.
כאשר פורצים חילוקי־דעות על רקע זה ביניהם,
עוזב פק את החוזה.
הרגע הגורלי מגיע דוקא אז. ברל מגג
הפח הלוהט חוטף את מורת הכפר החמודה
(ג׳ין סימונס) ,שפק רחש לה עד־כה סימפטיד,
בלבד. אביה של בייבי דול אוסף את בחוריו
כדי לחלצה. קרב דמים גדול עומד להתרחש
בקניון המפריד בין שתי החוזת. אז
נכנס פק לפעולה, מתגלה בכל גדולתו ד,מ־ערבונית.
קרב קצר, כמה הרוגים, הזקנים
מתחסלים והדור הצעיר רוכב על הסום.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• תנו לי לחיות

(צפון, תל-אביב)

הוא סרט טראגי. כמו החיים עצמם. אגב,
מלמדים יצרני הסרט, הוא לקוח מתוכם; י — מחאה קולנועית נגד עונש המוות• ברברה
הוא מספר על בחורה מאד אומללה, המכירה גרד,אם, נערת בילוי שהואשמה ברצח, מושני
בחורים, לא יפים ולא חכמים, אבל צאת להורג בתא הגזים בכלא אמריקאי.
אחים. את האחד היא אוהבת ועם
400 המלקות (גת, תל-אביב) -
השני •
דיין. יעל היא שוכבת, כמעט כמו בספרה של
קרוסלת החיים מעצבת גברבר, בסרט אוטו־יותר, נוראה הטראגדיה
היתד, יכולה להיות
ביאוגראפי של פרנסוא טריפו.
כאשר מגיע הסרט לנקודה בה מתברר כי
לצעירה יש חוץ משני האחים גם בעל,
• אורפיאו הכושי (ארמון, חיפה)
והוא עוד אירופאי. אך כדי להקל על הצו — אגדת אורפיאו ואורידיקה העתיקה, בלפים,
דילג הסרט על פרט בלתי־חשוב זה.
בוש מודרני, על רקע קרניבל ברזילאי.
ה יו ויל חתזה? 17י

גז תר בו ידו בר ער צפוריע שאי1ן צפו\־י1-פט 1וער ננסיים טזאינגז
נכעי־צאן־ברור, ער הכר גער לא כ רו ב -ע ר הא ובעיקר נוררא.

חבר טרושקובסקי אוהב תוכים, ד״ר
רלבג כלבים, ואלוהים -נשים יפות
גבר או עכבר?

לא איכפת לנו שהקרקס של ווארשה הוא קרקס
גדול, שיש בו 70 אמנים, שאמנות הקרקס בכלל
מפותחת מאד בפולין וברוסיה, שיש להם בית־ספר בו
עובדים על 40 תלמיד 250 מורים גדולים. שמשכורתו
של אמן קרקס היא מצויינת, שהוא עובד רק שבעה
חודשים בשנה, משתלם חודשיים וחצי וחודשיים
נמצא בחופשה. שהוא מועלה או מורד בדרגה כל
שנה, לפי קביעת הוועדה הממשלתית. שחברי הקרקס
מקבלים משכורת כאן, ובשובם תחכה להם משכורת
של שלושה חודשים. לא התרגשנו לשמוע שחברי
הקרקס פונים למנהלו, מר אורלי, בתואר פאן דירקטור
(אדון מנהל) ,ומשכנו בכתפינו לשמוע שמנהל
הזירה החביב, מר שארנו, יליד מרסיי, הוכרח בפולין
להסב את שמו לשארנוצקי.
מה שעניין אותנו, הוא האם באמת יגור זאב עם
כבש. האם יש אידיאולוגיה מאחורי מספר זה, בו
מופיעים עורב וחתול כשהם משחקים בתופסת, כלב מלקק
חתול, חתול מלקק עכברים, ויונים מתעופפות מעל
לראשו. היינו מוכרחים לשמוע זאת מפי המאלף
עצמו, החבר יוזף סרושקובסקי.
קודם כל, שיהיה ברור שהוא איננו יהודי. הוא
אמנם מדבר קצת אידיש והוא קורא לעצמו בהלצה
יוס׳ל, אבל הוא איננו יהודי. כמה מידידיו הטובים
ביותר הם יהודים, אבל הוא איננו יהודי. הוא גוי
גדול ורחב בן ,66 חמשים שנה במקצוע. הוא לובש
חליפה חומה וחולצה ירוקה, ונושא בגאווה מדליה
שהעניק לו שר־התרבות ההונגארי בשנת ,1954 אחרי
שראה את המספר שלו ואמר שהוא עמוק מאוד, שזה
לא קרקס פה, זה סוציאליזם.
פאן טרושקובסי עצמו טוען שהוא לא יודע אם זה
סוציאליזם או לא, על כל פנים הוא התחיל בזה עוד
בשנת .1916 הוא היה אז תלמידו של דורוב הגדול.
אז אילף תוכים. היה לו מספר בו נראה בית קטן
בוער, והתוכים הם הכבאים והמצילים. כעת אין הוא
יכול, לצערו, לאלף תוכים. הם יקרים מאד בפולין.
״אפשר אמנם לקחת יונה, אבל יונה היא טפשה.
תוכי מוכן כעבור שבועיים. יונה רק אחרי חצי שנה.״
הוא אוהב מאד לעבוד עם עכברים אפורים, אולם
הקהל איננו אוהב עכברים אפורים .״הייתי מוכרח
לעבוד עם עכברים לבנים, למרות שהאפורים קלים
יותר לאילוף. הלבנים הם מטומטמים. האפור נועז יותר.
הוא מוכן לקפוץ מן הקומה השניה. הלבן מעודן מדי.״
על המספר הזה עבד כשלוש שנים. רציתי לאלף
מאד גם פשפשים, אבל היינו מוכרחים, לשם כך, לתת
משקפות. זה יותר
מדי.
פאן טרושקובסקי
הוציא בידיו המגו־יידות
חפיסת קאמל
מכיסו ואמר שאולי,
פעם באחרית הימים,
יהיה דו־קיום בשלום.
אבל גם אצלו
לא הכל חלק. החיות
הקטנות שלו חיות
בשלום רק בזירה —
מאחורי הקלעים הן
חוזרות להיות זאב
וכבש .״פעם אכלו
לי נמיות ארבע תרנגולות
בנסיעה,״ אמר
לנו בעצב רב.
שאלנו אותו בעדינות ובהשתתפות אס טיהר את
הנסיות .״לא. רק הענשתי אותן במניעת ממתקים. יש
לי שיטת פרסים. זוהי שיטה אינדיבידואלית. כלבים
מקבלים פרסים. עכברים לא. מה עכבר מטומטם כזה
מבין? אינני מעניש אותם. כלב, סוס, נמר, אפשר
להכות. אבל עכבר לא תופס את זה, למרות שחולירע
כזה של עכבר עלוב יכול לקלקל לי את כל המספר.
אבל אני אוהב את החיות שלי, פשאקרב!״
אמרנו סליחה, מה זה פשאקרב .״דם הכלב,״ הסביר
המתרגם. זוהי קללה, אבל הוא לא התכוון.

ללמד בנות יהודה יופי
מר ז׳אן ד׳אטן הוא צרפתי מקסים, בעל רעמת־שיער
לבנה, פנים מטופחים מאד, מונוקל אלגנטי ואספרי
צרפתי. מר ד׳אטן הוא גם אסתטיקן וקוסמטולוג, שבא
להרצות באזני כמה קוסמטיקאיות — תמורת 250ל״י
לנפש ל 21 שיעור — על בעיות הקוסמטיקה המודרנית.
לעומת מסייד. ד׳אטן ההדור, לא היו הקוסמטיקאיות,
אותן פגשנו בהרצאה בבית ציוני אנזריקה, אסתטיות

ביותר. פניהן לא היו חלקים ורעננים במיוחד. לבושן
לא תאם את דרישות רחוב דיזנגוף, ושערן של רבות
מהן היה זקוק לטיפול מיידי נמרץ. אולם כל זה
לא הדאיג אותנו ביותר. היינו מרותקים להרצאתו
של מסייד, ד׳אטן על השד הנשי.
״בתנ״ך מדברים על שני קישוטים עיקריים של
אשה. השיער והשדיים. חזה יפה הוא חלומה של
כל אשד הד״ר קינסיי טוען במחקרו, ש־/6ס80
מן הגברים האמריקאיים מעוניינים בשדיים. אני לא
אוהב שדיים, כי אם דבר אחר. המנטליות הצרפתית
אינה ילדותית כל־כך. אני מקווה ומאחל לכן, גבירות
,,שלא תכירו גברים אמריקאיים באופן אינטימי.
לגבי דידי, העובדה שהם אוהבים כל־כך שדיים,
מוכיחה רק שהם אוהבים חלב. האירופי אוהב את
החזה, אך אינו משתגע לגעת בו.״
הגברות שתו בצמא את דבריו, גם כאשר החל
להסביר שאפשר, בעצם, לפתח חזה נפול או קטן
בעזרת תכשירים חיצוניים, בקרמים המורכבים מחומרים
שונים. הן לא עשו רושם שקלטו את שמות
בית־המרקחת שהפריח לעומתן. גברת אחת שאלה מה
בנוגע לניתוחים פלאסטיים. הניתוח, אמר, איננו מסוכן,
כי הוא ניתוח עם דם .״לא מתים מזה, אף אשד, לא
מתה מניתוח פלאסטי בשד,״ הרגיע אותן, אך התרה:
״אבל עליכן לדעת, נשארות המון צלקות, וזה לא
מעורר תיאבון.״ הבחנו בעליל שכמה גברות מחווירות.
״האם נכון הדבר שכל נערות ה־ 611נ 311161 בלידו הן
מנותחות בחזה?״ חקרה גברת אחת•

״מנותחות?״ השיב בחיוך שובב מסייד, ד׳אטן,
המעודן אולי מדי ,״לא• הן אנגליות. ועוד פרוטסטנטיות,
נוסף לכל הצרות. זה לא מספיק כדי שיהיה
להן חזה קטן? עכשיו,״ אמר ,״אראה לכן כיצד לעסות
את השד. מי מוכנה להשאיל לי את שדה? בואי,״ אמר

לאסיסטנטית שלו ,״תני לי את השד החמוד שלך.
אני מבטיח לך להחזיר אותו.״ הוא עיסה בתנועות
עדינות וסיבוביות את שדה החמוד, מבלי שהתפשטה.
״העיקר,״ הסביר ,״הוא לא לגעת בפיטמה, ולא
לצבוט, כפי שהגברים הברוטליים אוהבים לעשות.״
ענינו של מר ד׳אטן בנשים הוא מקצועי גרידא. אין
הוא מתרגש כלל וכלל מנוכחותן של גברות בחברתו.
הוא גומר בקלילות את הרצאתו, מודה להן ואומר
להתראות. הוא ניסה לשכנע אותנו, מאוחר יותר,
שהוא רואה לעצמו שליחות ללמד את בנות יהודה
יופי. הוא בעל מעבדה ומכון־יופי בפאריס. הוא למד
רוקחות, אך מבקש שנכתוב שהוא כימאי-ביולוג.
״אל תכתבו רוקחות. תיכף חושבים על מחלות. אסור
לחשוב על מחלות ביופי.״
הוא מתמחה, הסביר לנו, בעיקר במורפולוגיה, מדע
ד,פורמה של הפנים .״המורפולוגיה, זוהי אידיאה סוציאליסטית
ודמוקראטית• אלוהים רצה תמיד שנהיה יפים.
אומרים לנו שהמוסר ויראת־שמיים הם העיקר, אבל
זד, לא נכון. אפילו האפיפיור פיוס ד,־ 12 הבין את
הדבר. הוא התיר לעשות ניתוחים אסתטיים רק במקרים
שהדבר מהתה בעייה סוציאלית ופסיכולוגית.״
נרגשנו עד לדמעות ושאלנו האם יתן לתלמידותיו
הישראליות את הנוסחות הבלעדיות שלו לתכשירו.
הוא אמר שכן. הוא התחמק באדיבות גאלית מלהשיב
האם הן משכנעות בצורתן .״הו, אתם הרי יודעים
שסנדלר הולך יחף,״ אמר .״נשים יפות אוהבות, בעצם,
שנשים מכוערות מטפלות בהן. זה מעורר אימון.״

בלי מוסר כליות
אנחנו משתגעים אחרי כלבים. איננו יכולים לעבור
ברחוב ליד גברת הדורה עם כלב מבלי למצמץ לו
בשפתיים, להתפעל מגזעו ולשאול בן כמה הוא. ואנו
בהחלט סבורים שזהו ידידו הטוב ביותר של האדם,
וכלב מי שלא חושב כך.
לכן ויתרנו על מערבון כדי להיות באסיפה השנתית
של אגודת צער בעלי חיים שהתקיימה, בשבוע
שעבר, בבית תבורי. סקרנו בסיפוק את קהל הנוכחים
— 60־ 50 באולם, שהיה מורכב בעיקר מגברות בין
שני גילים וג׳נטלמנים קשישים בעלי הדרת־פנים.
התפעלנו מציורי הכלבים הגזעיים שציירה על פיסת־נייר
הגברת בעלת החזות התקיפה שישבה על ידינו,
והקשבנו ברטט לדברי יושב־ראש האגודה, הד״ר

אליעזר רלבג, שלפי דברי שכנתנו הוא רופא וטרינרי.
ד״ר רלבג ציין תוך סיפוק שהאגודה, שהתאספה
הצליחה לקבל
בשנה שעברהבקפה של גן־החיות,
את האולם בבית־התרבות תבורי, אחת לשלושה חדשים.
״היה קשה לנו לשכנע את בית תבורי שזה גם כן
תרבות. היה לנו פעם מקרה לא נעים שגברת באה
עם כלב. הבטחתי שלא נבוא עם כלבים. שכחתי
לציין את זה בחוזר. לא נביא בעלי־חיים בזמן האספות.״
הפרק הראשון על סדר־היום של האסיפה, היה:
רכישת בית־חולים חזרה. לבורים כמונו, הסביר ד״ר
רלבג שהאגודה קיימת
משנת , 1927והיתד,
מורכבת, עד
למלחמת העצמאות,
בעיקר מאנגלים ומערבים.
הם רכשו
מגרש בסלמה והקימו
שם בית־חולים
לבעלי חיינ 4במל־חמת־ד,עצמאות
נהרס
המקום במקצת. אחרי
המלחמה ניגשו
שניים מחבריה העבריים
של האגודה,
הד״ר שניידר והמהנדס
וואלקר, לבנות
את האגודה וחדשוה
כשם שהיתר, בעבר.
״אחד העובדים של בית־החולים,״ שמענו בחלחלה,
״נכנס לבית־החולים, עשה לעצמו ביזנס פרטי, פתח
שם אורוות והוא משכיר סוסים. קיבלנו צו־פינוי נגד
האיש. הוציאו אותו פעם בכוח,״ סיפר בעדינות יו״ר
אגודת צער בטלי חיים ,״אך הוא נכנס ופלש שנית
ויושב שם עד היום. אבל הוא איננו יחיד. אחד פתח
נפחיה לפירזול סוסים. אחת אחרת מוכרת שם מספוא.
אשה אחת סתם גרה שם• עלינו לפנות אותם. אין
להם שום זכויות. הם סתם פולשים. אם נרצה להשתמש
נגדם בכוח, נוכל לעשות זאת במצפון נקי. זהו
מקום־עבודה, לא מקום־מגורים.״
בית־חולים לבעלי חיים, הסביר לנו ד״ר רלבג, הוא
אחת הפעולות העיקריות של אגודת צער בעלי חיים.
אמנם יש לה כעת מקום בנחלת־יצחק, אולם אין זה
מקום להחזקת כלבים בודדים.
בית-חולים. זה בעיקר
החזקת כלב כזה עולה כ־ 90 אגורות ליום, שלא לדבר
על שכר דירה של 60 לירות לחודש לכלב. לפעמים
המקום כלבים. בשנה שעברה
מצליחים למכור מן
הרתיחו 414 לירות ממכירת כלבים.
נאומו המלהיב של היו״ר התקבל בהתלהבות —
לאחר שתורגם לגרמנית, כמובן. החברים לא התנגדו
להעלות את דמי־החבר מ־ 6ל־ 12 לירות, וזה יפה
מאוד. הגברת שציירה כלבים לידינו קמה ואמרה שהיא
רוצה לומר משהו .״זאת גברת תלשינסקי. היא היתה
פעם בצבא הבריטי,״ לחש לנו שכננו האחר, מר תילי
כהן. הגברת תלשינסקי, למרבה הפלא, דיברה עברית
צחה. לא מספיקות כל הפעילויות האלה, קבעה. מן
הראוי היה שכמה יצרנים יתרמו טורים בעתונים, כדי
שאחד הוטרינרים יכתוב טור ויתן עצות לחברי־האגודה.
ועוד משהו, חשוב הרבה יותר. הגיע הזמן להקים
קופת־חולים לכלבים וקרן־חופשה. שכל כלב יוכל
להיות במעון מיוחד, לפחות עשרה ימים, בהם יוצא
בעליו לחופשה. הרבה ראשים ניענעו לאות הסכמה.
שמחנו לשמוע מפי גזבר האגודה שיש 600 חברים
משלמים. שחבמת הדלק בארץ תרמו 1000 לירות
לאגודה, שהוצאות האדמיניסטרציה עלו על 330ל״י,
הוצאות עובדים 200ל״י, הוצאות משפטיות להחזרת
בית־החולים — 364ל״י, רפואות 60ל״י, תחבורה,
כולל הורדת חתולים מאימרות העצים — 118ל״י,
והקומיסיון של הגובה 54ל״י. בבאנק יש כ־ 4000 לירות.
היו״ר שאל בנימוס אם יש שאלות. גברת עצובה
אחת קמה ואמרה שהיא רוצה לשאול כאן מדוע
משמידים כלבים גזעיים חפים־מפשע. השמידו לה את
הכלב שלה. האדון וזילי כהן קם ומחה בתקיפות:
כאן לא שאלה של כלבים גזעיים, כי אם בעלי־חיים
בכלל. אשד, אחת על־ידנו לחשד ,״סנוביזמום״.
הגברת ודלשינסקי אמרה שאין דבר, גם כלבה מת
בנסיבות טראגיות. שאלנו אם התאבד, והיא הסתכלה
עלינו בבוז. ובכן, ייעצה לגברת האבלה, התרופה היא
לקחת מיד, אבל מיד, כלב חדש. האבל לא יחזיר אותו
לחיים, וחבל על כלב שיישאר בלי בעלים.
איננו סבורים שנוכל לסלוח לוטרינר המחוזי, הד״ר
פורטוגלי, שנכח במקום, כשענה לנער בן 16 שהתלונן
על שבאו מן העיריה לקחת את כלבו, שנשך אדם, בתיבה
צרה מדי וכלבו היה מושפל :״הארגז לא מספיק
גדול בשבילך? אז קח טכסי!״

האיש שהורשע בהויגח
הניחו מרילץ מונרו כחלון כיתה*
למחוק את הוליבוד סן המפה
אנשים כרונות של קציני

אלוף־משנה יוחאי כך נץ, שהתמנה הנוע
כמפקד חיל־הים, סיפר לאחרונה על
*דם שהוא שואף ביותר לפגשו. האיש
יא בריגדיר אנגלי, שהיה בשעתו סניגורו
ל בן־נון בפני בית־דין צבאי בריטי. הדבר
•ה בעקבות פעולת חבלה, אותה ניסה
חאי לבצע בקפריסין. הוא נתפס, הושלך
גינוק, אחרי שהספיק לבלוע את התמונה
בתעודת־הזהות שלו, הציג עצמו כפליט
פולין. הסניגור הבריטי, שהגן עליו, נשא
וום־הגנה נלהב על הנער הפליט ועל
יחס המביש של האנגלים כלפי הפליטים,
בעקבותיו נקנס יוחאי בסכום של 5
א״י בלבד קצין צבא אחר, שזכה
אחרונה לפרסום, הוא אלוף־משנה איתמר
!ך ברק, מפקד הנח״ל. שמו של איתמר
ורף לרשימה הארוכה של האנשים אותם
;זהים בתור ארי בן־כנען, גיבור אקסודוס
אה כתבה) .יש כמה נתונים לזיהוי זה.;יתמר הוא איש חניתה, ומלבד זאת נפש
עם ליאץ יורים, מחבר הספר, בעת
זהותו בארץ כילי רוז, מלך
;שעשועים האמריקאי, אשר הגיע השבוע
ורצה כדי להקים את מוזיאון הפסלים הל־
!ומי בירושלים, סיפר כיצד עלה לגדולה.
:עת שהיה בעל מועדון לילה, פירסם מו-
עות בעתונות, בצורת קטעי־רכילות על
;לקוחות שביקרו במועדונו. המודעות היו
:ה מוצלחות, עד שגדולי העתונים בארצות,ברית,
כמו הניו־יורק הרלד מריביון, הציעו
!כתוב את החומר בטור מיוחד, ללא תש־
!ום. תוך זמן קצר השתכר בילי 3500
־ולר לשבוע בשל הטור הקבוע שלו, שהת־
!רסם בששת אלפי עתונים שופטת
־,שלום התל־אביבית, לאה עוגן, קיבלה הטבוע
מחמאה מעורך־הדין שלמה בכורי, שזמר
:״יותר משאת שופטת, את אמא של
:ל הנאשמים.״ השיבה השופטת :״אני מש־זדלת
להיות אופטימיסטית. לא שאני מאמי^
,לכולם, אלא שאני לפחות מעמידה פנים
מאני מאמינה להם.״

כעיות שד שחקני
מאז התפוצצה להקת דז׳יגן ושומאכר בג
ביותר,
שעה ששייע גאר ניגש לבעוט
בעיטת קרן וכל הקהל עקב אחרי מבצעו
בדממה, שיסעה לפתע צעקה את האיצטדיון:
״שייע! אני כאן!״ האיש שצעק היה שחקן
הבימה יהודה אפרוני, שעל הבמה אין
קולו נשמע דוזקא חזק ביותר. הפעם, מרוב
התרגשות, עלה על עצמו. כאשר הבקיע
שייע את שער הנצחון צעק אפרוני :״שייע
הרסת את האקרופוליס!״ העיר שכנו, הבמאי
היי קילוס :״סולל־בונה היתד, הורסת
אותו יותר טוב באותו משחק נפגשו
גם אורי נדב, מנהל קופת־חולים
מכבי וממיסדי בריתימכבים־עתיד, ומזכיר
מערכת הארץ ישראל פינקלשטיין. למרות
ששניהם בני אותו גיל, שערותיו של
נדב לבנות לגמרי. הסביר פינקלשטיין, שאיננו
חובב ספורט במיוחד, לנדב :״כל
שערה לבנה שלך זה גול שלא הכנסנו.״
תיקן אותו נדב :״כל שערה זה גול שקיבלנו״
מבצע הומוריסטי מיוחד
במינו עשה אורי זוהר, שביקר בנשפיה
בבית אחד מידידיו השחקנים. אורי החלים,
משום מה, שהשכנים אינם זקוקים למח־צלות
לניגוב הרגליים שלפני דלתותיהם,
שיחרר את כל דיירי הבית מהמעמסה לנקות
את רגליהם, העלים את המחצלות.

ללה, יש ביקוש רב לזמרת אסתרטו כי,
שהחלה בינתיים מופיעה בקפה נוגה בתל־אביב.
בין השאר, הציעו לה להשתתף ברב־עיית
הבנות, שתופיע במועדון התיאטרון
החדש בחיפה. כשאמרו לטובי כי דרושות
ארבע בנות יפות, שאלה בענוותנותה הרגילה:
״איפה תקחי עוד שלוש אמנית
צעירה אחרת, שהוצעה לרביעייה החדשה:
מי ה זיו, לשעבר חברת להקת הפנטומימה
של שי אופיר, שהופיעה לאחר־מכן עם לואי
בארו בפאריס ושחזרה החודש ארצה, אחרי
העדרות של כמד, שנים. גם מיה מרם החליטה
אם לקבל את ההצעה על גילוי
כשרון שירה בקרבה סיפרה השבוע שחקנית
הבימה עדהטל :״בגיל 12 כתבתי שיר
על זבוב. חשבתי שזה גאוני. אחר־כך
מצאתי את השיר אצל אלתרמן חוש
הומור בריא גילה השבוע הילד הזמר חת*
ליטו אחרי שהצליף ברוגטקה באחוריו
של עתונאי שבא לראינו, חיווה הילד את
דעתו על הזמרת הספרדיה המופיעה יחד
עמו :״השתגעתם, להביא זמרת כזאת מספרד
ועוד לשלם לה כסף?! אצלנו היא
שרה ברחוב לאברהם סו רמל לו
ה ג דו ל ״) ג׳נאח, בעל מרתף סורמללו
בירושלים, יש שיטה מיוחדת לטיפול במסד,כנסה.
כשהוא מקבל הודעות רשמיות
הוא זורק אותן מיד לסל. לפני זמן מה ק־בל
סורמללו פתק אדום ממס־הכנסה, עליו הת־נוססה
הכותרת: אתראה אחרונה. סורמללו
זרק גם פתק זה ואמר בשמחה :״טוב
שזאת ההתראה האחרונה, יותר לא יבלבלו
את הראש.״ כעבור שבועיים באו לעקל את
חפציו אברהם פ ש; ל דשא,
מנהל בצל־ירוק, עומד לסיים בקרוב את
תקופת רווקותו הארוכה. החתונה מתעכבת
משום שפשנל טרם מצא טקס מקורי די
הצורך אכרהםארסט, סגן ראש
עירית ירושלים, העלה השבוע זכרונות ב־קול
ישראל. בין השאר נזכר ארסט בשיר
שנחרט בזכרונו, עקב לידתה של אי לנה
ר ו כי נ א: אחרי שילדה את אילנה, חלתה
השחקנית חנהח ־ כינ א ונשארה צמודה
למיטתה במשך שבועות רבים, כשכל הארץ
עוקבת אחרי מחלתה. כשד,בריאה, ערכו
לכבודה מסיבה בירושלים. במקום נאום־
תשובה קמה רובינא והודתה למברכיה בשיר
:״או י לי, וי לי, מר לי, מר /
הבו יין ושיכר בתחרות הכדורגל
בין ישראל ויוזן, באחד הרגעים המתוחים

ד עו ת של וסבי

*!>109ה שבוע
0ח״כ מק״י משד; סנה, בתשובה לקריאת־ביניים של ח״כ מפא״י גדעון
בן־ישראל, ששאל אותו בכנסת מדוע תמותת התינוקות בישראל היא מהנמוכות
בעולם :״אל תשאל אותי, אינני מלאך המוזת!״
0שר הפיתוח מרדכי בנטוב, בנאום פרידה למנהל משלחת הסיוע
הטכני של ארצות־הברית בישראל :״לא פאודרמילק דרוש לנו אלא לאודרמילק!״
0רב־סרן שמואל מליגקי, מנאשמי כפר־קאסם, ששוחרר השבוע מכלאו:
״אנו שישבנו בפנים בית־הסוהר, נקטלנו לא פחות מאלה שנפגעו.״
0כילי רוז, מלך עולם השעשועים האמריקאי, המבקר בארץ :״אני יהודי
רק במשרה חלקית.״
0פולה כן־גוריון, על מסעו של בעלה לארצות־הברית :״אני אדאג שלא
יחסר לבן־גוריון דבר, וביחוד לא בגדי עבודה.״
0רשימה בחתימת ג. ב .ב״ידיעות אחרונות״ :״בהצגה (הגנראל
קישוט בקאמרי) עצמה, כשבאה אשת הגנרל מהגן לביתה ובידה פרחים,
שאותם היא קטפה זה עתה כדבריה — נראה לצופים באולם בבירור, שהפרחים
שבידה מלאכותיים המה האם זה טוב ככה?״
0זקן השומרים אברהם שפירא :״אני לא הרגתי אף פעם בחיי,
וגם לא נהרגתי על־ידי אף אחד.״

שבועון אמריקאי גילה השבוע כיצד ניצל
העולם מתמונת קיטש ציונית אחת, לפחות.
פקידים ישראליים רצו לזעזע את העולם
בתצלום של שתי הגרות, אליזכט רחל
טיילור ומרילין מוגרו -מילר, עומדות
עד ברכיהן במימי ים כינרת. למרבית
המזל, התערב סוכן־פרסומת הוליבודי, שיכ־נע
את הפקידים כי הדבר אינו כדאי
בינתיים שפכה מרילין מוגרו ליבה בפני
עתונאי אחר :״לולא עבדתי שם, הייתי
מוחקת את הוליבוד מן המפה! זוהי העיר
הקדושה של התנים והצבועים. כשיש למישהו
מזל בהוליבוד, הם פושטים את עורו
בעודו בחיים. הם שונאים אותי שם מפני
שסרבתי להמשיך ולשחק פצצת־מין, ומפני
שהתחתנתי עם אדם אינטליגנטי. הם רוגזים
עלי מפני שאיני מתהוללת עמם, מפני שאין
לי מאהב ומפני שאני רוצה לחיות כמו
אשה נורמאלית עם בעל וילדים. כאשר
הפלתי, בשעת הסרטת חמים וטעים, צעקו
כולם בשמחה לאיד :״טוב לה, למה היא
עובדת בסרט כשהיא בהריון?״ הוסיף בעלה
ארתור מילר :״כל פועלת ממשיכה
לעבוד כשהיא בהריון. אילו הפסיקה מריל-ן,
היו מוציאים משהו אחר כדי להשמיץ
אותה אחרי שכמה עתונים (וגם
העולם הזה )1164 כללו את השחקנית ההו־ליבודית
דכורה קר ברשימת הכובבות
המרכיבות עדשות מגע, פירסמה קר השבוע
הכחשה נמרצת :״אינני מרכיבה עדשות־מגע,
משקפיים או מונוקל בין
המכחישים היה השבוע גם המלד חד
סיין, שנקט בצעד בלתי־רגיל לגבי מלך:
הוא שלח מכתב למערכת השבועון סיים,
בו הכחיש בתוקף את הסיפור על תעלולי
אחיו, יורש־העצר מוחמד. טען חוסיין, בין
השאר :״אחדים מאיתנו, ההאשמים, יכולים
ליפול, אחדים מאיתנו יכולים למות. אולם
אנו ממשיכים בדרכנו מבלי להתרגש, כי
זה חלק מחובתנו כלפי העם הערבי, עמנו.
אנו נחיה כל זמן שהערביות תחיה.״

• תמונות שצולמו בחשאי שעה שארתור
מילר כבר עמד לפני ביתם, חיכה שאשתו
תגמור לייבש את שערותיה במכונת־הייבוש
שבידה ותצטרף אליו.

** מדתי בשער מחנה מעשיהו, חבילת
* בגדים ישנים בידי. זה היה כל רכושי
אחרי עשר שנות מאסר ועבודה. מלבד החבילה
ליוזתה אותי גם ברכתם של כל חברי
לכלא. ברכה נאמנה שיצאה מהלב. ליד השער
חיכו לי מספר מכוניות. באחת מהן הגיעה
אשתי, וביתר באו מבעוד־בוקר העתונאים.
אשתי המתינה לי בצד. העתונאים התנפלו
עלי .״האם תחדש את המשפט? מה בדעתך
לעשות? במה תעבוד?״ המטירו עלי את שאלותיהם.

עניתי להם. הייתי כה נרגש ומבולבל
שלא יכולתי כמעט לדבר. אבל זאת לא

דוד עקובוביץ
היתר, הסיבה היחידה של עניתי להם. פשוט
לא היה לי מה לענות.
כי קדחת השיחרור, שהחלה חודשים מספר
לפני כן ושהקיפה את כל סגל המחנה
והעובדים הסוציאליים שלו, שככה עוד לפני
שיחרורי. הדבר היחיד הברור היה שאמנם
ינכו לי את שליש התקופה בגלל התנהגותי
המופתית בכלא. מלבד זה לא היה שום דבר
בטוח. לא ידעתי מה אעשה ברגע שאהיה

חופשי•
היתד, שם עובדת סוציאלית, שאיתה הייתי
כל הזמן בקשר. ביקשתי ממנה רק דבר
אחד: שתדאג לסדרני בעבודה קבועה ברגע
שאשתחרר. לא רציתי להסתובב אפילו יום
אחד בלי עבודה. ידעתי כי הבטלה היא מקור
כל רע. אמרתי לעובדת הסוציאלית שברצון
אהיה מוכן לקבל כל עבודה, אבל בגלל
גילי ( )48 ומצב בריאותי המיוחד (עוד מתקופת
מלחמת השיחרור אני נכה ברגלי הימנית,
ובמשך תקופת המאסר קיבלתי מת־לת־לב)
,אני מוגבל לעבודה קלה.
העובדת הציעה לי לעבוד בבית־חרושת.
הסכמתי, אבל פחדתי שברגע שיוודע לבעל-
הבית מי אני, הוא עלול לפטר אותי. שאלתי
את העובדת אם היא יכולה להבטיח לי
לפחות תקופה קצרה של נסיון, בה אוכל
להוכיח את עצמי. היא לא יכלה להבטיח.
ביקשתי רשיון לקיוסק או חנות.
ימים ספורים לפני השיחרור באה העובדת
הסוציאלית והודיעה לי שלא הצליחה לסדר
לי שום דבר. שאלתי אותה מה בקשר לרשיון.
היא ענתה שלא הצליחה להשיג לי
רשיון, כי היא בעצמה מתנגדת שאעבוד בזה
.״זה לא בשבילך,״ אמרה לי. היא לא
הבינה שרציתי בכל תוקף להיות עצמאי.
ידעתי שאם אהיה תלוי באחרים, יהיו לי
תמיד צרות ואחיה בפחד שתמיד יוכלו לפטר
אותי בתירוץ שלא ידעו על עברי.

7א רציתי דש 7ס קגסות
*** מחת השיח דו ר השכיחה ממני את
\1/כל הדאגות האחרות. כאשר התעוררתי
בחדרי הקטן, הרגשתי שאני עומד בפני
קיר אטום. שתי אפשרויות היו לי: יכולתי
לנסות להשיג עבודה כפועל שכיר בבית־חרושת
או בכל עסק שהוא, או להיות עצמאי•
האפשרות הראשונה היתד, אמנם יותר
נוחה ויותר בטוחה, אם הייתי מצליחה בה,
אבל מנסיוני ידעתי שאם אגלה מי אני, ידחו
אותי מיד. אם לא אגלה, והדבר יתגלה להם
במשך הזמן, קשה היה לי להניח שיסכימו
להשאיר אותי בעבודה.
החלטתי להיות עצמאי. התקשרתי עם
כמה בתי־חרושית לבגדים, קניתי מהם קצת
סחורה, בעיקר שמלות, והתחלתי לעבוד. במעט
הכסף שחסכה אשתי מעבודתה, במשך
השנים שהייתי כלוא, קניתי תלת־אופניים,
הטענתי עליהם את הסחורה ויצאתי לרחובות
העיר. עשרות ומאות רוכלים כמוני הסתובבו
ומסתובבים ברחובות תל־אביב. לרובם
אין רשיון רוכלות, והם משלמים קנסות
כמעט בכל יום. גם אני יכולתי להמשיך
לעבוד ולשלם קנסות. אבל אצלי זה אחרת.
אני לא רציתי שום מגע עם לובשי מדים,
שוטרים או פקחים עירוניים. כשבאו הפקחים
כמה פעמים וגרשו אותי ממקומות שבהם
עבדתי בתל־אביב, יצאתי לעבוד מחוץ

שוהוו ממאסרו והואשס עחח שוב, קורא:

ל ל חיו ת
את כל הפריצות! אתה הגנב שאנחנו מחפשים
כל כך הרבה!״ הרגשתי חולשה איומה
בכל גופי. התחלתי לרעוד ולהתכסות בזעה
קרה. אחד השוטרים כיבד אותי בכמה סטי-
רות־לחי, ושניהם דאגו לגרש את חבורת הצעירים
שהתקהלו מסביב והיו עדי־ראיה לכל
מה שהתרחש. ברגע שנפלתי מתעלף,
עלה אחד הצעירים על עץ וקטף עבורי אשכולית.
שני
השוטרים תמכו בי והעבירו אותי ל-
למשטרה. שם קיבלו אותי במין ברוך־הבא
כזה, כאילו שהיה ברור להם כי אני הוא
הפורץ שחיפשו במשך שבועות. ביקשתי
שיביאו לי רופא, אבל הם התעלמו מבקשתי•
במקום זה דיברו אתי במשך שעות על
גניבות והתפרצויות, וביקשו שאודה בכל הסיפורים
שסיפרו לי ושאותם שמעתי בפעם
הראשונה בחיי.
תחילה חשבתי שהכל יתברר והם ישחררו
אותי במקום, אבל כשהענין נמשך בלי סוף,
ראיתי שקרה לי אסון. הם לא נכנעו, ניסו
עשרות פעמים לשכנע אותי שאודה בכל
הפריצות. ראיתי שזה חשוב להם מאד, אבל
לא יכולתי לעזור. חשבתי על תגובת הקהל,
כשישמע על ההאשמות החדשות. הרהרתי
באשתי ובבתי הנחמדה, שסבלו כל כך.

״הרכוש הנגוב״ -שלי1
בפנים לעיר. במעברות מכרתי בגדים משומשים וב־שיכונים
מכרתי בסיסים למקררים וכסאות־פלסטיק
זולים.
על גבי התלת־אופניים הייתי נוסע יום־יום
עשרות קילומטרים. כל גופי היה כואב כשחזרתי
בשעות הערב הביתה לתל־אביב, אבל
הייתי מרוצה. היו ימים שהרתחתי 20־ 30 לירות׳
היו ימים שהרתחתי חמש לירות והיו
ימים שלא הרתחתי כלום. אבל הייתי ממש
מאושר שאני חי את חיי בשקט, בלי עניינים
עם אף אדם — ובמיוחד לא עם המשטרה.

ואז התחיל אסוני החדש:
ך 0גאותו יום רביעי, לפני שלושה
שבועות, ירדתי כמו תמיד לשוק הפשפשים
ביפו לקנות מציאות. קניתי כמות של
בגדים ישנים, הטענתי אותם על התלת־אופ־ניים
ויצאתי בכיתן כפר־שלם. כרגיל, עמדתי
במרכז המעברה, מכרתי קצת והמשכתי בדרכי.
באותו יום הספקתי למכור בחיריה,
יהודיה ובמעברת עמישב שליד פתח־תקוה.
בעמישב הייתי עד לפנות ערב. כל הסחורה
שהבאתי נמכרה והתכוננתי לחזור לתל־אביב.
אבל
כשהגעתי לפתח־תקוה, פגשתי במקרה
אשד. אחת שהכרתי לפני זמן מה בתל-
אביב. היא היתד, בחברת עוד שתי נשים
ושני גברים. השעה היתד, מוקדמת עדיין
ולכן התחלתי לדבר אתם ולטייל. את האופניים
העמדתי בצד הדרך. לא ידעתי לאן
הם הולכים. הגענו לגן, ישבנו ושוחחנו כמה
שעות. כשהיה קרוב לעשר, קמנו לחזור, כי
הייתי צריך לשוב לתל־אביב. נפרדתי מהם
והלכתי לפי הוראותיהם, בכיוון למקום ששם
השארתי את התלת־אופניים.
בדרך נתקלתי בשני שוטרים. הם התחילו
לדבר אתי בערבית. שאלו מי אני ומה אני
עושה שם. עניתי להם בעברית והראיתי
להם את תעודת הזהות. מאותה שניה שהראיתי
להם את תעודת הזהות, התחיל אסוני
החדש. .אה, זה אתה יעקובוביץ שעשית

* • זמן שיזגי כבר-הפסקתי להרגיש מר,
למתרחש מסביבי, לא הפסיקו עדיין השוטרים
לחקור אותי. .אין טעם שתכחיש,
אנחנו יודעים שזה אתה.״ כהוכחה הם
הניחו לפני את השלל שמצאו אצלי כשנעצרתי
על־ידי השוטרים. היו שם מכנסיים
ארוכים, כובע, שלושה כרטיסי מפעל־הפיס,
שלושה דולרים, סכום כסף, שני פנסים, זוג
כפפות, מדליון קטן על שרשרת, ויהלום
זיער.
.איפה יתר הדברים הגנובים?״ צעקו אלי.
הסברתי להם שהמכנסיים הישנים הם חלק
ממה שקיבלתי בעת השיחרור מנזעשיהו,
את היהלום קיבלתי מאסיר וחשבתי לעשות
ממנו טבעת לבתי. הם צחקו ממני .״אתה
רוצה לספר לנו שהאסירים במ׳עשיהו סוחרים
ביהלומים?״
לו היו מאפשרים לי, ומבטיחים שלא יענישו
את האסירים המעורבים, הייתי מוכיח
להם כי מחנה מעשיהו הוא סופרמרקט שבו
אפשר להשיג כמעט כל דבר — שעונים,
מציתים, מטבעות־זהב ובגדים. אבל במקום
לחקור ולבדוק, קבעו כי היהלום, שבקושי
אפשר לראות אותו בעין ובשום אופן אי־אפשר
להחזיק אותו ביד בגלל גודלו הזעיר,
שימש לפריצת שמשות.
הייתי מוכן להוביל את חוקרי לחנות ה־תל־אביבית
ששם קניתי את הכפפות. הם
כאילו לא שמעו אותי. סיפרתי שמעילי-
הגשם היו אחד עבורי והשני לכיסוי הסחורה
שעל האופניים. זה נראה להם כמו
סיפור דמיוני. לא היתד, לי שום אפשרות
להוכיח שלא גנבתי את כרטיסי הפיט, כשם
שלשום אדם שקונה כרטיס־פיס אין אפשרות
להוכיח שלא גנב אותם. את הדולארים קניתי
ברחוב לילינבלום, כי התכוננתי לנסוע
ליוד ן ולקפריסין, שם יש לי מעט רכוש.
המדליון עם השרשרת הוא תכשיט זול,
שקניתי בלירה אצל רוכל ליד התחנה המרכזית
בתל־אביב. החזקתי אותו אצלי, כי
רציתי לתת אותו במתנה לבתי ליום הולדתה•
את יום ההולדת שלה ביליתי כבר
בבית־הכלא. המתנה שקניתי לה בכספי נחשדה
על־ידי השוטרים כרכוש גנוב. גם את
הארגז והמזוודה, שבהם הייתי שם את הסחורה
על האופניים, הכניסו לרשימת החפצים
הגנובים.
״ובכן, אתה לא מודה, הא?״ אמרו לי
השוטרים .״אין דבר, יזהו אותך ואז כבר
תראה שאין לך ברירה!״ הזמינו את כל
האנשים שאצלם ארעו ההתפרצויות. שלושה
מסדרי־זיהוי ערכו לי. באף אחד מהם לא
זיהו אותי האנשים.

?ירח ער סף המוות
^ תמלאתי שמחה. שוב התחלתי לו
1האמין כי בסופו של דבר הצדק ינצח.
אבל השמחה לא נמשכה זמן רב. כששאלתי
את השוטרים מתי כבר ישחררו אותי, הם

התפלאו על השאלה וצחקו. .לשחרר?״ הם
אמרו. ,ממתי זה משחררים פורצים?״ נשברתי•
הבנתי שהם החליטו?הטיל עלי את
אשמת ביצוע כל הפריצות שהיו באזור
שלהם בזמן האחרון, מבלי להתחשב בעובדות•
הרגשתי ששוב חוזרת הפרשה של
משפטי הראשון.
אותו לילה היה אחד הנוראים בחיי. אחרי
שראיתי את עצמי יוצא מהכלא ורץ לביתי,
כדי להסביר את הטעות שנעשתה בקשר למעצרי
והעוול שנגרם לי, מצאתי את עצמי
שוב בתא־הכלא הקר והאפל, כשמחשבות
איומות מתרוצצות במוחי ואינן נותנות לי
מנוחה. חשבתי על משפחתי. חשבתי על כל
האנשים שניסו לעודד אותי לפני חצי־שנה,
כשיצאתי מבית־הטוהר, ונתנו בי אמון מלא.
חשבתי גם על עצמי. הגעתי למסקנה שזה
הסוף. ידעתי שלא אוכל לעמוד בזה פעם
נוספת.
לקחתי את השמיכה שהיתר, לי בתא וניסיתי
למצוא מקום משופשף כדי לקרוע
ממנה רצועות, לחבר אותן לחבל ארוך ולתלות
את עצמי בתוך התא. ברגע האחרון
עצרתי בעצמי. זה לא היה הפחד. כל מה
שעבר עלי באותן שעות היה נורא הרבה
יותר מכל פחד. אבל דבר אחר עיכב אותי.
היתד, זאת המחשבה שאם אתאבד, יתקבל
המעשה כהודאה באשמה מצידי .״הוא חשב
שיצליח, אבל כשנתפס, פחד שוב מב תר,סוד,ר
והתאבד,״ יגידו האנשים.
זה היה המניע היחיד שאילץ אותי לחיות,
באותן שעות נוראות בתא־הכלא.
יום לפני שהביאו אותי למשפט, עדיין
חשבו להאשים אותי באותן התפרצויות שרק
אלוהים יודע מי באמת ביצע אותן. באותו
יום, כשראו שאין להם שום הוכחה —
אפילו הקלה ביותר — להאשמות, ויתרו
עליהן. שוב התעוררה בי התקווה שהבינו
שנעשתה כאן טעות איומה, אבל לא. הם
מסרו לידי גליון אישום, שלפיו האשימו
אותי בשוטטות ובהחזקת רכוש גנוב. זה
היה ביום ששי. ביום השבת שנשאר עד
המשפט, לא רצו, ולא ניסו לברר, אם סיפרתי
את האמת בקשר למקומות שבהם
רכשתי את כל מה שנמצא אצלי. הם הגישו
את גליון האישום בלי לברר אף פרט. היתה
זאת הדרך הקלה ביותר.
שוב ישבתי על ספסל הנאשמים, כשקצין
משטרה עויין מנסה בכל כוחו לתלות עלי
שורה של אשמות. לא פעם במשך הדיונים
בפני השופט אריה גרף הרהרתי איך היו
הענינים מתנהלים, לו היה במקומי אדם
אחר — איש לא מוכר — שבמקום להזכיר
בכל פעם את עברו, כמו שעשה התובע במשפטי,
היו מדברים רק על המקרה שבגללו
הובא לבית־המשפט. אדם שבמקום לדבר על
עברו, היו מביאים הוכחות ממשיות לאשמתו.

עכשיו
-אגי דורש סזהור1
ך• יז שרהשתחררתי, אמרו לי כולם
״לא רוצים לראות אותך יותר, יעקו־בוביץ.
תזכור שאתה נולדת מחדש. תתחיל
לחיות כמו תינוק שעכשיו נולד.״ ניסיתי
את זד, בכל כוחי, באמונה שלמד, שאצליח
בעזרת הסביבה. אבל כנראה שזה לא תלוי
רק בי.
זאת לא היתד, הפעם הראשונה שעמדתי
לפני בית־משפט וצעקתי בכל כוחי שאני
חף מפשע. אני בטוח שכאשר קראו אזרחי
המדינה בפעם הראשונה את הידיעות הסנסציוניות
על מעצרי האחרון, ראו בדמיונם
אדם שבור ברוחו, שמתוך יאוש פנה לדרך
הפשע. העתונים שניפחו את הענין, אשמים
בכך לא פחות מן המשטרה.
אבל מבחינה מסויימת הועיל לי מעצרי.
הוא אפילו חיזק בי את האמונה שעלי
להתחיל מחדש במאבק — מלחמה עד
הסוף, נגד האשמת־השוא הנוראה במשפט
שהתקיים לפני 11 שנה.
מדוע לא עשיתי זאת, לפני חצי שנה, מיד
כשיצאתי מהכלא?
עוד באוגוסט 1952 פניתי לנשיא המדינה
ולכנסת, בבקשה שיתערבו למען חידוש משפטי•
ענו לי שמכינים חוק שיאפשר חידוש
משפטים. באותה תקופה פנו אלי עשרות אנשי
ציבור ועורכי־דין ידועים, בבקשה שאאפשר
להם לקבל את הטיפול בחידוש משפטי. נו־
נחוץ כחתי שעדיין יש חלק גדול מן הציבור, המאמין
כי אני אמנם חף מפשע, והדבר היה
לי כמו זריקת מרץ במשך כל השנים שנשאר
לי לחיות בכלא.
הודעתי לכל אלה שפנו אלי כי אדאג
לחדש את משפטי ברגע שאשתחרר.
כשהשתחררתי, באו אלי שוב כל האנשים
שהתקשרו אתי כשהייתי בבית־הכלא, והציעו
לי להתחיל בפעולות לחידוש המשפט.
להפתעתם רק הודיתי להם על הרצון הטוב,
אבל דחיתי אותם באדיבות. אמרתי להם
שאני רוצה לחיות את חיי בשקט. היום אני ו
יודע שאצל חלק מאותם אנשים, התעורר
החשד שאני אמנם אשם במה שהאשימו אותי.
אבל לי לא היה איכפת באותו זמן.
היתד, לי סיבה מספקת לא לעורר רעש
באותו זמן. כשהתקרב מועד ר,שיחדור שלי,
הופיעו אצלי אנשים שונים מחוגי השלטונות,
דיברו אתי והפעילו עלי לחץ ואיומים
כדי שלא אעורר מחדש את ענין המשפט
שלי. במשך לילות שלמים הייתי מהרהר בזה.
ידעתי שאשתחרר בלי פרוטה ושעתידי
נתון בידי אנשים אלה. היה ברור לי שאם
אעשה צעד אחד שלא ימצא חן בעיניהם,
תמיד הם עלולים — וגם יכולים — להחזיר
אותי לכלא.
יצאתי מבית־הסוהר וניסיתי לעשות מאמץ
לפצות את אשתי ובתי על שנות סבלן הנוראות.
במשך חצי־שנה חייתי את חיי בשקם.
הרוזחתי את לחמי בעבודה קשה, ונדמה
היה לי שחזרתי להיות אדם רגיל.
אבל בעיני המשטרה נשארתי דוד יעקובו־ביץ
מגן־מאיר. המקרה האחרון הוכיח לי
סופית כי טעיתי כאשר חשבתי שאוכל לחלות
בשקט עם כל מה שרובץ על כתפי:
אותו כתם ישן שניסיתי למחוק.
אם המשטרה עומדת על־כך שאשאר יעקו־בוביץ
מגן־מאיר, הרי מה שנשאר לי לעשות
הוא להילחם על־כך שהקהל ידע סוף־סוף
את כל האמת על פרשת גן־מאיר.
על כן החלטתי להקדיש את כל כוחותי
למאבק על חידוש משפטי וטיהור שמי.

איך אתה חוגג בפורים?
ן ״קדחת איננה מחלה ופורים איננו חג,״
ומר הפתגם העממי. ואף־ננל־פי־כן פורים
וא אחד החגים המטביעים את רישומם ב
חיי
העם. מי חוגג? כיצד? מי מתחפש ולמה?
האס חוגגים את החג בבית או ברחוב? האם
שותים יותר? האם השמחה גדולה יותר?

העולם

את התשובות לשאלות אלה ניסה
הזד, לברר, בהפנותו לשורת אנשי ציבור את
השאלה: איך אתה חוגג את חג הפורים?

אחשורוש, אינה מוסיפה כבוד ליהודים, ובודאי
לא לישראלים. הייתי מעדיף שבניו
של מרדכי ינצחו את בניו של המן. מלכת
אסתר היתד, בעיני מועמדה מוצלחת למלכת
היופי. כשהייתי יותר צעיר התחפשתי: פעם
לבידואי ופעם לטוריאדור ספרדי. את החליפה
הזו השגתי מחבר בלגי נוצרי שהגיע
לישראל עם קרקס.״

• טובה סנהדראית, ח״ב הטס־

1גה הדתית הלאומית :״פורים זה
;צלי חג משפחתי. אני רגילה להזמין בערי
;חג את בני המשפחה ולעשות ארוחה
וגיגית ברוב־עם, שמתבטאת בנרות, אור
רול, מפה לבנה, וכל הדברים שעושים את
וחג. כמובן שמבקרים גם בבית־הכנסת לש־זיעת
המגילה. כשהייתי קטנה התחפשתי
1מלכת־אסתר ולארנבת. היום אני הולכת
1מסיבות פורים, אבל אינני מתחפשת ואינני
•וקרת. אבל בני בן ד,־ 14 מתחפש, פעם
׳אינדיאני ופעם לאשה.״
• ז׳אן דוד, צייר :״אינני יודע איו־נחגוג
את פורים השנה. אני לא שם לב
׳,פורים אף פעם. אולי אני לא בגיל הנכון.
:רחוב אי אפשר לשמו׳ח, כי יש יותר מדי
!נשים. ראיתי עדלידע לפני כמה שנים,
נבל זה לא היה נעים ולא היה יפה. היו
!יזה מיליון ילדים, לא רקודים ולא שמח.
יה היה אפילו עצוב. אצלנו עושים פורים
זמש־שש פעמים בשבוע, לכן לא מחכים

• יוסף נחמיאס, המפקח הכ־

דדי שד המשטרה :״אני הולך למסי־
:ה פרטית של מכרים וביום הראשון אני
ווקח את ילדי לעדלידע. אף פעם לא הת־זפשתי.
עצם עובדה זו מוכיחה אולי את
:ישתי לבעיה. נהניתי פעם מנשפי פורים
טל אגדתי. שמעתי עליהם אבל לא השתתפתי.
הייתי צעיר מדי.״

• רות דיין, מנהדת משכית

ואשת שר־החקדאות :״פורים הוא חג,
ונוטף לכך גם יום הולדתי. בפעם האחרונה
שהתחפשתי זה היה לפני שנתיים. זה היה
בנשף אג״ם (אגף מבצעים במטה הכללי)
והתחפשתי לכן לברבור. אינני חוזה בעד־לידע,
מפני שאני בחופש בפורים, וגם אינני
הולכת במיוחד לנשפי פורים.״
• זאב ברבן, שחל,ן האהד :״אחגוג
את פורים בכך שאלך לנשף פרטי אי
צבורי. אני מסופק אם אתחפש. שחקן מתחפש
כל השנה לכן בפורים זה מיותר.
התחפשתי הרבה, בזמן שהיו כאן נשפי
אהל פורים לפני 23 שנה. היתה אז תלבושת
אחידה של פרק אדום, מכנסיים שחורים
וצילינדר קטן וצבעוני. היתר, תזמורת
פורימית ואני הייתי מנצחה. אשתי קבלה
פרס בנשף של המטאטא. היא התחפשה
לעליה, משהו שקשור עם ים, וקבלה בתור
פרם אופניים. הייתי דווקא זקוק להם מאה״

שחם

רבטר

• מנחםס בי דו ר, מנהדרככת
ישראד :״אני חוגג בדרך כלל את פורים
בכך שאני מגביר את הפיקוח על תנועת
הרכבות. בדרך כלל בחגים התנועה מוגברת
והעבודה רבה. עדיין אינני משולב
בשום הכנות לחג. מעולם לא התחפשתי
לעובד רכבת, ובכל זאת נהיתי כזה. אולם
בילדותי התחפשתי לחייל, ואמנם ביליתי
12 שנה כחייל בצבא הבריטי והישראלי. הילדים
יתחפשו לפי מה שנצליח להשיג מד,ידידים.
יתכן ועוד תגיע איזו הזמנה למסיבה
מוועד העובדים ואז נחוג את המאורע.
אבל החג האמיתי אצלי הוא חג העצמאות.״
• דו דבר ־ ר כ ־ ה אי, ח ״ כמפא ״י:
״אני חוגג את פורים בחוג המשפחה עם
הנכדות. אינני מבקר בנשפים ואינני מתחפש.
לפעמים אני אולי לוגם כוסית. אינני
זוכר שאי־פעם בחיי התחפשתי. נכדותי יתחפשו
ודאי, אבל לעת עתה זה נשמר כסוד
בפני.״
• מרד כי ע צ מון, מנ הלחכרת
התחכורה ״ ד ן אצלנו חוגגים את
פורים במסיבות חברים, מסיבות פרטיות
וגם בבוטל פארטים. אני נוהג להתחפש.
יש לי שתי תלבשות. אחת של או־נו
והשניה של פארוק. השנה אני חושב שאונו
ינצח. כשאו־נו היה בארץ לקחתי את
תמונתו וקיבלתי פרם ראשון על התלבושת.
יש לי בנות גדולות שאינן מתחפשות כבר.״
• רנ השחם, רקדנית :״השנה
עוד לא ערכתי תכניות מיוחדות לפורים.
בשנה שעברה הייתי בנשף האמנים בעין־
הוד והתחפשתי לרקדנית מטהיטי, לפי
תמונה של גוגן. אבל אינני חושבת
שהיתר, לי אי״פעם תחפושת יפה במיוחד.
בכלל אני חושבת על התחפושת רק ברגע
האחרון. אני בכלל לא שותה, גם לא בפורים.
אינני נהנית מזה. את בנותי אני
מחפשת. האחת תהיה השנה מלכת הכוכבים
והשניה, הקטנה, תהיה מה שמתאים לה
להיות: בובה.״
• אד רי קי ס רי, עתונאי :״אני
בכלל אינני חוגג לפי לוח. אינני אוהב
לטייל בשבת ולשמוח בפורים. השמחה
אינה באה לפי הזמנה או תאריך. זוהי יותר
תגובה הבאה מתוך אירועים חיצוניים, אבל
היא צריכה להיות פנימית. חג פורים מעולם
לא קסם לי. אני סבור שהחגיגה הזו,
שבאה הודות להשתדלותד, של אסתר אצל

• אלימלך רימלט, ח״כ הצ״כ :

״אני חוגג בצורה מסורתית ביותר. אני
הולך לבית־הכנסת לשמוע את המגילה ואת
החג אשתדל לבלות עם משפחתי. זוהי אחת
ההזדמנויות הנדירות לכך. בפעם האחרונה
שהתחפשתי זה היה כשהייתי סטודנט. לעד־לידע
אינני הולך. אני מעדיף לד,שאר בבית
ולקרוא ספר.״

• זלמן לכיוש, שחקן ״הקאמרי״:

כר־רכ־־האי

״בפורים עוסקים אצלנו דוקא בקינות. העבודה
מרובה. דוחפים לנו שתי הצגות
בערב. את ערב החג נבלה השנה עם
שלונסקי, לכבוד יובלו, ואחר־כך אולי במועדון
מילוא. לפני כחמש שנים התחפשתי
לטוררו ספרדי. זו היתר, תלבושת שהבאתי
ממקסיקו, תלבושת אורגינלית גם לגבי תיאטרון.
אבל לא זיהו את זה. חשבו שזה
דרום אפריקאי. הייתי רוצה להתחפש ל־בכחום
אל היין, להשתכר ולמלא את מצות
כטוב ליבו ביין.״
• טוכה פרדו, זמרת :״כמעט
ואינני חוגגת בפורים כי אני מופיעה. בשנה
שעברה התחפשתי ואני חושבת שזו היתה
התחפושת המוצלחת ביותר שלי. זו כמעט
לא היתה תחפושת. התחפשתי לנחש. לכן
התחפושת היתד, גלויה. אני אוהבת לשתות
במסיבות. אבל איני שותה במיוחד בפורים.״

• גדליהו רכטר, נשיא הלשכה

הצעירה :״החג הוא בעיקר של הילדים.
בתי מתחפשת למלכת אסתר ובני לשד.
בלשכה הצעירה יש לנו השנה נשף של
קבצנים. כולם מתחפשים לקבצנים והסיסמה
היא קבצני נל העולם התאחדו 1בעצם הספקתי
כבר להיות בנשף פורים שנערך ביום
ששי עד אור הבוקר. הנושא היה הגד,ינום,
וזה נערך בעומר כיאם. פעם גם זכיתי
בפרס בעד תלבושת של ראג׳ קאפור.״

נחמיאס

• דן כן־אמוץ :״אם תהיה לי הזדמנות
אשאר השנה בפורים בבית. במשך
שבע שנים כתבתי רק על מסיבות של
פורים שהייתי בהן בתפקיד. לפני שנתיים־
שלוש התחפשתי לטבח בנשף האמנים בירושלים.
אבל הילדים שלי מתחפשים: הילד
לליצן של קרקס והבת לצפור. אם הייתי
הולך השנה למסיבת פורים הייתי מתחפש
להמן או אחשורוש, וללא ספק הייתי מקבל
פרס ראשון. היום אף אחד מהמבוגרים לא
מתחפש לדמות ממגילת־אסתר. היום כל אחד
רוצה להיות קאובוי, פירט או זונה. בהש־ואה
לשתיה היומית או השבועית, פורים
זה לא חג מיוחד.״
בקבוק כיס - אתך תמיד.

־.מפיצים:

כובסת מרתיחה שוטפת סוחטת

אמפא

וסוכנים מוסמכים

בלחיצה קלה על רוח מנענעים

בשארה יגצא ל-
היגל אג רציגזיטיגז.
הגא הסריש השגהה־לב
רגה לגהירה
הצירה שהגא לגסה
לררר. הגרה שטוק
הוציאה נגהה לשגס
גסגגס שיהגשי האר.
גסגגס 0ה\ גש הגה
ההביל גרגרי שמוק
.84 הי שיגדזג להזג־ריר
אה היגג של
גרגרי גה הצהייר
גגסגגס־ביה גה ל־ההזגג.

החי
אד תש 7ם יותר;
ך כלן ה אל״גרכיה, התכנסו חברי ה־ל
תנועה למלחמה במוהר, נשבעו שלא
ישאו נשים כל עוד עומדים בעינם דמי-
המוהר הגבוהים.

גישה חינוכית
ך* ירושלים, אחרי שת7מיד בן תשע
להתלונן שאינו יכול לשבת, והסתבר כי
המורה צבי אשכנזי היבהו בסרגל במיתקן־
הישיבה שלו, פוטר המורה ממשרתו, הועמד
לדין, נידון לשבועיים מאסר.

עובד עצמאי
ף* אלכוקרק, ארצות־הברית, קיבל מנהל
^ מ ס־ הכנ ס ה 12 סנט מנער בן תשע, בצירוף
מכתב :״דמי־כיס 50 ,סנט לשבוע!
הכנסה חד־פעמית מהוצאת מסמרים 25 ,
סנט; בעד הסכמה לקבל מכות מג׳ו 5 ,סנט;
בעד זה שלא הכיתי אותו בחזרה 3 ,סנט;
ניקוי הבית אחרי שהכלב ליכלך אותו 25 ,
סנט; צביעת דלתות 50 ,סנט; סך הכל 27 :
דולאר ו־ 8סנט. הוצאות: הכל, פרט ל־12
סנט. אני שולח אותם לך וזה מחסל את
החשבון בינינו.״

גמר חתימה -חוכה
**ירושלים, ה ,בא שלום רחמן למשפט,
! ״ ע ל כי מאן לשלוח את בתו לבית־הספר
היסודי, על אף מכתב אזהרה שקיבל מבית-
הספר, זוכה מן האשמה כאשר התברר ב־בית־המשפט
כי אותו מכתב נשלח אליו
ללא חתימת מנהל בית־הספר.

אלבום שוטרים
רמלה, ניסה העבריין המועד עזרא
—1דהאז לגנוב את ארנקה של שוטרת,
נתפס על״ידה, נידון לשנה מאסר, התמרמר:
״חשבתי שאני כבר מכיר את כל המשטרה!״

אולם התעלמות
ך יסאנלאנד, ארצות־הברית, קיבל מנהל
^ בי ת־ ספר בהתעלמות הודעה טלפונית
כי הוטמנה פצצה באולם־ההתעמלות של
בית־הספר, בידעו כי בבית־הספר אין שום
אולם־התעמלות•

כוהות־סוס
*צ׳רלטון, ארצות־הברית, התלוננה תו־
^ שבת במשטרה, כי שלושה סוסים שדהרו
בכביש הראשי, דרסו את מכונית־הננס
שלה, מעכו לחלוטין את גגה והרסו את
כיפת־המנוע.

* שאתי את ציפורה בתקופה בה
היי ת י עדיין בוסר, צעיר בן ( .19 היה

זה) שידוך: בחורה ירושלמית, משכילה ונאה,
בוגרת ממני בקרוב לשנתיים. אמי ואחותי
נסעו לירושלים, כדי לבדוק את השידוך,
והנערה הצליחה לעשות. עליהן רושם טוב
ביו ת ר ...אמרתי לעצמי: מה יש לך כאן
להפסיד? אתה מקבל רעיה ושותף. אתה מסתדר
בחיים. אתה מקבל דירה בת שלושה
חדרים, מרוהטת ומצויידת באופן מושלם,
וסכום של שלושת אלפים לירות (מאבי)
טבין ותקילין• ..
״והנה, שבוע ימים לאחר החופה, כבר,
עזבתי את הבית. אך נתפייסנו, וחזרתי. אר־בעה
שבועות אחרי הנישואים עזבה היא את

הבית מה היה מקור הרע? למן ההתחלה
ניסתה ציפורה לשבור את אותי, לעצב
אותי בהתאם לרצונה. עקשנותה קשה
מצור דומה היה* כאילו נשאתי לי אשד,
הבוגרת ממני בעשר שנים. היא התייחסה
אלי כאל ילד אימפולסיבי חסר־חינוך, זיל־זלה
בי ובדמיוני הפורה, ניסתה ליטול ממני
את הבטחון, לא האמינה בכוהותי ולגלגה
על החלומות שרקמתי לפניה.
״עוד בתקופה שלפני הנשואים: כאשר
באה להתארח בבית הורי, הזמנתי אותה
לשייט על הירקון. מה יש? רציתי לגרום
לשנינו הנאה, להתפרק קצת. היא התעקשה
ולא הסכימה. בעורמה הבאתי אותה על הירקון
— היא לא הכירה אז את תל אביב
— והתחננתי לפניה: הנה, ממילא הגענו
כבר לירקון, בואי והיכנסי לסירה. היא לא
הסכימה
״במשך שנים השתדלתי לשכנעה, כי מדי
קומה בבוקר תלבש חלוק־משי, נעלי־בית
נאות, ותצבע את שפתיה בשפתון. תגובתה
הקוצפת היתה, :וכי מה אני? כלה שלך?
לשם מה יש לי צורך להתקשט בפניך
לא זו בלבד שהיא לא עודדה אותי בדרכי
הקריריסטית, אלא שביחסה העוין כלפי
מפעלי ניסתה לקצץ את כנ פי ...היא השתדלה
בכוח לפרוש עלי את ממשלתה. תכופות
הרהרתי לנפשי: האם אתה גבר או —
עכבר? בעיני העולם אתה מופיע כגיבור
ורב־כוח, ואילו בבית אתה נרתע בעטייה
מדברים פעוטי ערך. אתה ממש מפחד מפניה

״יחסה אלי והזלזול כלפי פגעו בי קשות
וגרמו במישרין ל״בריחותי״ מן הבית. הת־

...ורחוק מפגינים מחירה
מע׳אד, נזעקו בני ד!2פר לחפש נערה
*, 1בת 17 שנחטפה מבית הוריה, גילו את
הנערה בכפר סמוך, אליו נלקחה על־ידי
חוטפה, אך לא הצליחו להחזירה לביתה
מאחר והנערה הודיעה שהחליטה לשתף פעולה
דווקא עם חוטפה הצעיר, במלחמתו נגד
גובה המוהר, שאביה דרש ממנו.

סוכרי סת״ם
ף•טוקיו, יאפאן, נפתח בית־דפוס עברי,
^ ב ו עובדים רק יפאנים, המזהים את האותיות
הזרות לפי ספרות — 118 :קו״ף;
— 44 דל״ת וכד.
העולם הזה 1172

אנתוני צ׳ארלס

גילדה לוסיל דורן דייוזיס פיצג׳ראלד
וזדארד וזאן סטיין מור סולל (אוף!) החליקה
את ידה הענוגה על קצוות שיער בלונדי
ואמרה :״קראו לי דורן, זד, יותר קצר.״
היא גם אמרה עוד כמה דברים באותה
הזדמנות — כולם משגעים. היד, זה לפני
שבוע, בערך, בהגיעה לניקוסיה, קפריסין.
למה, בעצם׳ הגיעה לשם? כדי לקנות, כך
הודיעה, ציוד להסרטה בשביל סרט נוסף
שהיא עומדת להסריטו בישראל.
אלה מכם שלא גמרו את הגימנסיה,
יזכרו בוזדאי את גילדה לוסיל דורן וכר.
היא אותה בלונדית דקה שהגיעה ארצה לפני

רוכרט

ארמס־

טרונג־ג׳ונס״ ,עמדה אנגליה על הראש
— ולא מרוב שמחה.
מיהו אנטוני ארמסטרונג־ג׳ונס זה, שאל כל אחד. קודם כל, הוא אינו בן
רוזן אירי,
מאביו(עורך־דין וולשי) והתחתנה באיזה
האצולה.אמו התגרשה
אבל זהאינו נותן לבנה זכותלשאת תואר של לורד, רוזן או אפילו סתם סיר.
הוא בן ( 29 מבוגר בחמשה חדשים ממארגרט) וזכה לשם כצלם, אחרי שצילם
כמה מבני בית המלוכה. בעיקר התפרסם אחרי שצילם את מארגרט ביום הולדתה
ה־ .29 לפני שהתחיל עם הנסיכה, היתה ידידתו הטובה ביותר דוגמנית סינית בשם
ג׳אקי צ׳אן, המשחקת עתה תפקיד של יצאנית במחזה עולמה של סוזי וונג. לפני שנה
בילו השניים את חופשת הקיץ בשווייץ ובכך הפריך את השמועות כאילו התעניין
הנסיכהבחדרו, ברובע
יותר מאשר בנשים. פעם־פעמיים ביקרה בגברים פימליקו העלוב, והשניים עסקו בעיסוק האהוב על כל אנגלי — שתיית תה.
פעמיים־שלוש גם בילה ״טוני״ בחברת הנסיכה בארמון אמה, וכל אחד היה
בטוח שהוזמן לשם צילום. אבל המשפחה דווקא הבינה לרוחם של הצעירים
ונתנה להם להתבודד בטיולים ארוכים. לפי כל הסימנים, הם נורא שמחו שהיא
האהבה הנכזבת לפיטר טאונסנד,
סוף־סוף עומדת להתחתן. כינדמההיה שאחרי
תישאר הנסיכה מארגרטרווקה זקנה ומאוכזבת. עתה, מצאה את אושרה הרשמי.

חלתי במסעות תכופים בעולם. ביקשתי מפלט
ממנה אך גם שם הצליחה להשיגני.
מכתבי הזילזול שלה רדפו אחרי, .למה
אפשר כבר לצפות מעגלון, שאינו רואה
במשך כל שעות היום אלא את אחורי הסוס
שלו? כך גם אתה, המתאבק כל הזמן עם
יצורים ברוטאליים ומטומטמים. איזו גדלות
תצמח לך מזה?׳ לעתים הייתי מחזיק במשך
ימים מכתב שלה סגור בכיסי, כשאני דוחה

גילדה וכר וכז׳

^ כני ־ כרק, התרשמה גרטרודה ט־מ־
! ״ ברג מהופעתו האומללה־במיוחד של
אלמוני, נענתה לפנייתני5 -אשר׳ביקש ממנה
הלוואה קטנה שתעזור לו לנסוע״הביתה,
נתנה לו ברוב נדיבותה 20ל״י, חיכתה
לשווא להחזרת החוב, התלוננה לבסוף במשטרה,
כשבידיה רק קבלה חתומה בידי
״יצחק נשר״.

״איפה הנסיך פיליפ ״ 1שאלו עתוני
צרפת, שבוע ימים לפני לידתה של המלכה
אליזבת .״הנסיך פיליפ יצא לציד!״ הודיעו
בתדהמה זועמת צהרוני הסנסציה של
לונדון באותו שבוע. ובאמת, היה על מה
לזעום. הנה המלכה האמיצה מתקרבת לשעת
הלידה, ובעלה מתרוצץ בין הרים וגבעות.
ממש שערוריה — מאותן שערוריות שצה־רוני
אירופה חיים מהן.
עכשיו כבר מותר לגלות: הנסיך פיליפ
לא יצא סתם לצוד. עמו יצא אחד צולע,
צלם לפי מקצועו, שעמד תוך שבועיים־
שלושה לזכות במיכרז כארוסה הרשמי של
הנסיכה מארגרט. כשהודיעה לפני שבוע המלכה׳
שהיא שמחה להודיע על ״אירושיה
של אחותה האהובה הנסיכה מארגרט למר

איזהו גיבור ־

שכיל לנשר כשמים

אהבתה הצולעת של
ה נס יכה מארגרט

ארבע־חמש שנים, כרקדנית־מחליקה בלהקת
מחליקי קרח. היא התאהבה בישראל —
בשמש שלה, בנוף שלה, בגברים שלד— ,
!והחליטה שכאן מקומה.
היא התחתנה עם בתור תל־אביבי (זה ה־סולל
שבשרשרת השמות האינסופית) ,הצליחה
להשתלב היטב בארצה החדשה. בין
השאר: הדריכה בשעורי שחיה, עבדה בעבודה
סוציאלית ושיחקה בסרט הישראלי
מעשת במונית — סרט, כפי שכתב אחר
כך עתונאי קפריסאי ,״שזכה לתהילת המבקרים
ולמחיאות־כפיים של הצופים בארצות
רבות.״
עכשיו היא מקודד, ליטול חלק בסרט
אקסודוס. אגב, אנשים רבים בישראל סבורים
שהיא הקיטי המקורית של הספר. ליאון
יוריס הכיר אותה היטב, בעת ביקורו בישראל,
וכנראה שהכרות זו השאירה רושם
כה עמוק עליו שהפך אותה לגיבורת ספרו.
ידידים אלה ישמחו לשמוע את הכרזתה,
כי מעולם לא תעזוב את ישראל. ביחוד
אלה שעקבו באהדה־דואגת אחר לבטי קליטתה
בארץ,אחרי המשברונים האישיים
הקטנים. אותם משברונים שפעם הניעו אותה
לשאול ידידים :״תגידו, האם חדלתי להיות
מושכת? זה חצי שנה שבעלי לא מסתכל
עלי!״ אולי היה עסוק מדי בהרכבת מכונית־מירוץ
סביב מנוע מכוניתה של אידה כר*
און, אהובתו של היטלר.
אבל היא התנחמה מהר מאוד. אחרים —
רבים אחרים — הסתכלו ומסתכלים עליה
בהנאה רבה.

את מועד פתיחתו. באחד ממסעותי, כאשר
הודעתי לה כי אני משתוקק לחזור — מיהרה
לבוא לניו־יורק והחזירתני הבי ת ה...
כיום נשרפו כל הגשרים מאחורינו. אנו
עומדים להתגרש.״
כך, ועוד יותר, כתב לפני ארבעה חדשים,
בלבד לקהל מעריציו ,״מר ישראל״ הראשון,
איש־ד,שרירים רפאל הלפרין. הוא לא
הסתיר את העובדה שעזב את אשתו וחמשת
ילדייו, אחרי למעלה מ־ 14 שנות נשואים,
ושכר לעצמו דירה נפרדת. ידידים אף הצביעו
על בחורה נאה מאד, שאותה עמד
לשאת לאשה. אבל אחרי כל זה —
הוא חזר אליה, לציפורה.
הפעם, אני מאחלת, סופית.

ת אוו תו ( 0ל
אנ א תאן
אנגליה משתגעת מהגלוי הזה :״האגא
חאן רדף אחרי מסביב לחדרו, בכורסת-

הנכים שלו!״
כותבת הוידוי היא אנגליה צעירה, בשם
נאנסי גילספי, שמסרה את סיפורה בסנדיי
פיקטוריאל.
נאנסי הכירה את האגא חאן הזקן (מאז
הוא ז״ל) ,כאשר ביקשה ממנו ראיון עתונאי.
הוא קיבל אותה בחדר־האורחים של חווילתו
בריביירה. היא התיישבה על כורסה, והוא
מולה, על כורסת־הנכים שלו.
תוך כדי שיחה הצביע לעבר ציור על
הקיר. כדי להסביר לה את נקודותיו העדינות
יותר, גילגל את כורסתו לקירבתה.
פתאום ...אבל מוטב לתת את רשות הדיבור
למים גילספי עצמה :״הוא עצם את
עיניו וסינן בין שיניו, :התקרבי אלי, נאנסי
הקטנה, בואי לחיקי, בו אי הייתי נדהמת.
קפצתי מכורסתי והתחבאתי מאחורי
עציץ ענק. הוא סובב את גלגלי כורסתו
במרץ, והתחיל לרדוף אחרי בכל פינות
החדר, כשהוא מתנשף־מתאתה. צוזחתי!״
הדלת נפתחה. משרת הדור שאל :״קרה
משהו, הוד מעלתך?״ לא קרה כלום.

*י 21

אמנוח בקרוב וע1תראתתעלס
עוד החודש תופיע מרילין מונרו על הבמה
בישראל. היא אפילו תנסה להתפשט,
כפי שעשתה בפרטיה האחרונים, אם כי
ברור, כבר היום, שהצנזורה לא תרשה
לה זאת.
מרילין מונרו, במקרה זה׳ לא תהיה
אלא גליה טופול, שתגלם את דמותה בתכניתה
החמישית של להקת בצל־ירוק, חתול
בשק. בתכנית זו תחזור הלהקה אל סגנון
שתי תכניותיה הראשונות: תהיה זו תכנית
המורכבת ממערכונים ופזמונים, ללא כל
קשר ביניהם.
שניים מארבעת המערכונים העוסקים בנושאים
אקטואליים, מבטיחים להיות משעשעים
למדי. מרילין מונרו תופיע בסאטירה
בשם קו־פרודוקציה, על ייצור סרטים בישראל.
אחד מגדולי הבמאים בעולם, מיסטר
בלומילק, בא לייצר בישראל את הסרט
אסתר המלכה אינה עתה .״בשביל התפקיד

שמחברי הסאטירות בישראל מנסים לדגדג
באמצעותו את השלטון — המסים. קישון
נטל בדיחה נדושה למדי — הטלת מם־
נשימה על האוכלוסיה — פיתח אותה לסאטירה
מבדחת ואכזרית על המסים בישראל.
שר האוצר, הנקרא שר האיזון והמעשיה,
מחפש דרכים להטלת מסים חדשים על
האוכלוסיה. מדוע ז ״אתם יודעים כמה עולה
צוללת? משומשת! בלי פריסקופ!״ תחילה
הוא חושב להטיל מס של בול בטחון על
תשלום בול בטחון: כל הקונה בול בטחון
חייב לשלם מס של בול בטחון. מדוע?
״אתם יודעים כמה עולה צוללת?״
כפתרון מוטל מס נשימה על האוכלוסיה.
25 אלף פקחים יוצאים לפקח על ביצוע החוק.
לבסוף תופסים עבריין אחד, מצליחים
לסחוט ממנו שתי לירות וחצי לחודש בתור
קנס. השר פורץ פנימה, חוטף את הכסף
מעל השולחן ותוחב אותו, תוך. צחוק פראי,
אל כיסו. הוא מתקדם אל הקהל :״שתי
לירות וחצי, גם זה כסף! אתם יודעים כמה
עולה צוללת? אבל מה זה איכפת לכם?
העיקר להשתמט! מדינת ישראל נהפכה ל

ת שב ץ חש&ס הוה 1172
ת שבץ וה הוא פרי נווזרו שר וזגן ורא ארי וכרי, גזחדגב
תוא״ה ,24 תר אביב, תרתיר תכיתת תששית בבית-הגופר
התיכון ננירוני הי. נושא התשבץ •.הכר נזכר בכר. הוור
בפיס־תן אי אנגרי שחיי בם־וף התאה השבננ-עשרה ועד רווונור
נוינתתי א שר תתנו נויצרינו אריגינו ותווריפי-וכוכית.

מאוזן . 1 :עצם
:גוף העוף; .4פי סיקאי
אנגלי ש זי
בסוף המאה
־ . 10 ; 17*.טעמו
:צפיחית בדבש;
.11 סוד; . 13 חו־יק;
. 14 אבן מ־
1בני החושן; .15
זזם אביו של ביב

< .1מעונה; .20
;רגר חיטה יבש
כתוש; .22 רחש;
! .2זז ; .26 קצהו
על עפרון; .27
עלו .30 :ראוי,
זתאים; .32 מלת
זאלה; 33 מת־ורר
; .34 שם
ישראלי ;
זבט
! .3מלת חיבור;
.3גוש פוליטי מערבי; .39 בזוי,
זנוא; .41 מעוברת; .42 אמונה; .44
דמר סינתטי שמיצרים ממנו אריגים
זחליפי־זכוכית .46 :כהן נוצרי ; .48
סן .50 :מלת זרוז; .51 הוריד; .53
שש; .55 נצח; .57 טיפה; .58 שמו
ול אחד מבני נח; .59 ארץ בצפון
ירופה; .60 רודף תענוגות.
מאונך . 1 :גבנוני; .2שירה; .3
צל; .5ידיד; .6ירנן; .7גבור
חזהו של שילר; .8תוך העצמות;
.ימה בארץ; .12 סוג; .15 יופי,
דר; . 16 שמו של כליף ערבי משו

שלת
בית עבאס; . 18 שאלה; .21
מטבע יפנית ; .23 רוח רעה 301.24
.26 ספר מהתנ״ך ; .28 נע ו .29
ספר מפורסם של ג׳ון סטינבק; .32
בלוטת עכול בגופנו .35 :מלת בקשה ;
.37 פטרית מאכל; .38 שעשוע; .40
תואר כבוד הולנדי; .41 מלת צער;
.43 ישר; .45 מעליב; .46 סעודה:
.47 מפקד הכוחות הגרמניים בחזית
צפון אפריקה בימי מלחמת העולם ה שניה;
.49 בהמת בר מסוג הבקר השוכן
בביצה; .52 רעל; .54 נכרי:
.56 מספיק ; .58 חברה אנגלית לנפט.

זוג הגומי מוזס בקרקס ורשה
בלי עצמות בתוך

של ושתי,״ כדברי המערכון* ,ערך בלו־מילק
בחינות בד ל־ 23 אלף יפהפיות ישראליות.
מהן נכנסו 16 לגמר וארבע המועמדות
הסופיות נשלחו לשיקוף חזה.״
*ומי נבחרה בסוף?״
״מרילין מונרו!״
״אבל היא לא ישראלית.״
״מה יש? צריך לתת גם לה שאנסה.״
כזירת הסרטה נבחר קיבוץ ישראלי .״בעצם
למה הוא רוצה להסריט דווקא בקיבוץ?״
שואלת האקונומית של המשק .״מפני
שזה מקום נוח בשביל אורגיה,״ משיב לה
אחו מעוזריו של הבמאי הגדול.
הסרט יכול היה להיות מוצלח, לולא
התערב בו הרשל מונדק, מזכיר מועצת
פועלי רמלה, שבגלל פעילותו בבחירות
מינתה אותו המפלגה לראש האגף הממשלתי
לעידוד הקו־פרודוקציה. מונדק אינו דורש
הרבה: רק שהמלכה ושתי תקרא בסרט
חומר של מינהל ההסברה. כאשר מנסים
להפשיט את מרילין מונרו, הוא מתערב
שוב :״ושתי היא דמות נאצלת העומדת להתגייר.
היא בתולה יהודיה בפוטנציאל.
היא לא יכולה איפוא להתעלס סתם ככה
עם הגויים.״
לולא היתה פארסה זו נשמעת כהעתק
מדויק מחוות־דעתם של חברי המועצה הישראלית
לעדוד סרטים, היתד. משמחת יותר.
״שקי, מ נוו ל ״ 1תכנית חתול בשק
נכתבה כולה בידי אפרים קישון. הוא גם
כתב את אחד משני הפזמונים שלה. את
השני כתב א. נושיק (קישון הפוך) .אחד
הפזמונים, אשרי הבורים, נשמע נועז למדי.
אומר בו קישון :״במשרדים החשובים /
יושבים על פי רוב רק בורים /כבוד
השר — בור /סגנו בו ר ...יחד עומדים
כחומה /גוש מלוכד — מפלגה / .בור
לבור מושיט ידו /עם אביו וגם סבו /
בורים, בורים.
הכוונה לעם הבורים, השולט בדרום
אפריקה.
יותר העזה גילה קישון בארץ הרמאים,
מערכון בחמש תמונות שיהודה את עיקר
התכנית. הנושא הוא הנושא היחיד־כמעט

מזודה

מושב של רמאים. מי אשם בזה? מי אשם?
אני — לא!״
מכונת האמת שמאחורי השר מהבהבת:
״שקר, מנוול!״

מאחורי הקלעים
ל ה טו טן מ קו פדב מזוו ד ה
אמנון מפקין, בנו של השחקן אהרון
מסקין, שנסע להשתלמות במשחק בארצות־הברית,
מופיע עתה במחזה המוצג בב־רודוויי.
אמנון היה במשך תקופה מסויימת
מחליף לשחקן במחזה שלוש האחיות של
צ׳כוב, אך לאחרונה קיבל את התפקיד
עצמו תיאטרון ״הבימה״ החליט
להעלות את הצגת הדוד ואניה לפני המחזה
המסע הארון לתון הלילה, בניגוד למתוכנן
מראש הזמר שמעון ישראלי
עומד להופיע בקרוב בתכנית משלו במועדון
התיאטרון בתל־אביב. ישראלי יופיע בתכנית
של חצי שעה, המורכבת מפזמונים, מערכונים
וקטעי סיפור אחרים. תכניתו תבויים בידי
יוסף (״פפו״) מילוא. שמעון מתכון להרחיב
במשך הזמן את תכניתו למשך שעה שלימה,
ולבסוף להגיע לאפשרות של הגשת
תכנית־יחיד במשך ערב שלם מרפל
מרבו הציע לפנטומימאי הישראלי, סמי
מולכו, להצטרף ללהקתו הצרפתית במקום
הפנטומימאי ז׳יל סגל, העומד לפרוש ממנה
ולהקים להקה עצמאית דוכי קרקס
ורשה, המחליקים על סקטים, יופיע בתהלוכת
העדלידע בתל־אביב. שאר אנשי הקרקס
הפולני הממלכתי, שהוקם בכיכר מלכי
ישראל, יהיו בין הצופים. אגב, זוג האק־רובטים
הגמישים המופיעים בקרקס, והנקראים
״זוג הגומי״ בגלל יכולתם לקפל את
אבריהם כאילו היו עשויים מגומי, מספרים
כי הצילו את חייהם בגלל תכונתם זו.
הגבר במספר זה, הנראה כחסר־עצמות לגמרי,
הינו יהודי בשם מוזס, בן למשפחת
אמני קרקס• הבחורה העוזרת על־ידו — נוצריה.
בתקופת מלחמת העולם השניה הצילה
את חייו בהעבירה אותו מקופל במזוודה,
דרך קוי הנאצים.
העזלם הזה 172ו

הוא לכבסאת האריגים ה עדיני ם
ביותר, בקצף הרך ללא אל ק אלי של
סקס סי ל שמפו, כמו כן, משחק ילדים
הוא, להבחין בין טקסטילשמ פו
לחיקויים. טקסטילשמ פו אמיתי
רק עםתמונתי על ג בי האריזה
ה אדו מ ה בחולה. או ת ה אריזה בצבע
א חר אינה אל א חיקוי.

טקסט?

תוצרת ״נקה״ ,המפיצים הי חידי ם חב׳ נורית בע״מ

פרסום או־קי
11(11א1פסט יש ו א( אמריקה