גליון 1174 מתאריך 23 במרץ 1960

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום כחן
עורך משנה:
דום איתן
עורך כיתוב:

עורך תבנית:
זהי

כתב בכיר:

צלם המערכת:
אריה הרו

סילבי השת

סגי ס•
ר חוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון , 26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולטפ ר ם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳־מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אייב.
המערכת איננה אחראית לתוכן ה מודעות.

העתון

הנקרא

אלי תבור

חברי המערכת:
שייע גלור, לי לי בלילי, רוי ד הורוביץ,
רותי ורד, אברהם חרמוו, יוסוי אבו־חמדי.
אביב ה סטן, אבנר פרי, עמום קינן,
שלמה קרן.

ביותר

במדינה

מאז החלה המערכת לפני חודשיים לרענן
את פני העתון על־ידי הרחבת מתכונתו.
הוספת שורה שלמה של מדורים חדשים
וגיוון נושאיו, עומד לנגד עיניה שיקול
נוסף: כיצד לתת למספר רב ככל האפשר של
קוראים את האפשרות להשתתף במישרין
בעיצוב פני העולם הז הז
ברגע זה, כשהמיבצע עוד נמצא בעיצומו,
פתוחות לפניך כמה וכמה דרכים להשתתפות
בעתון ובעריכתו — הן כדי להתבטא
והן כדי לעזור לנו. אתה יכול :
• לשלוח חמשיר, בדיחה או אנקדוטה
משעשעת למדורה של לילי גלילי, העולם
הבא.

• לשלוח תשבץ, פרי יצירתך, בתוספת
תמונתך, לתחרות התשבצים.
• להציע למערכת את שמו של אדם
שעמד לפני שנים במרכז החדשות, כדי שהמערכת
תברר את מקום הימצאו ומצבו
כיום, במסגרת המדור איפה הם היום?
• להציע שאלה למדור משאל בזק (וכמובן,
לענות על שאלת כתבי העולם הזה
כאשר הם פונים אליך למען מדור זה).
• להתנדב, אם אתה בגיל 15 עד , 18
להשתתף במחקר החברתי הגדול של העולם
הזה, נוער ( 1960 אם כן — שלח את שמך
וכתובתך לת.ד , 136 .תל־אביב, והיה בטוח
שהם יישמרו בסוד. ציין גם אם אתה מתנדב
כפרט, או בשם חברה שלמה).
$לרשום ולהמציא לנו את חזזיות.
חייך, במסגרת התחרות אלה חיי!
@1לכתוב מכתב (משעשע ומקורי, עד
כמה שאפשר) למדור מנתבים לרותי.
כל זה נוסף על חובתך הראשונית כקורא
מסור: להגיב, בצורת מכתב למערכת
(קצר, אנא על חומר שהופיע בעתון
ושעורר את תשומת־לבך (אם לחיוב ואם
לשלילה) .במיוחד הנך מתבקש להביע את
דעתך על המדורים החדשים, המכוונים לספק
את כל הקוראים, אף שכל אחד מהם מופנה
במיוחד לטעמו של סוג־קוראים מיוחד. נוסף
למדורים שכבר הזכרתי, כוונתי למדורים
קלסתר, ראיון מיוחד, עולם קטן, חפ ש את

האשה ורחל מרחלת. נשמח במיוחד אם
תוסיף למכתבך את תצלומך, וכן כמה פרטים
על זהותך, מקצועו וגילך.
מובן מאליו שכל הדרישות האלה אינן
גורעות מן הדרישה הכללית להעביר לנו
אינפורמציה י מיוחדת המגיעה לאוזניך, ושיש
בה כדי לעזור לנו למלא את תפקידנו.
לקראת יום־העצמאות, יש לנו אליך בקשה
נוספת: השתתף במשאל המיוחד שישא
את הכותרת ״אור וצל במדינת ישראל״.
במלאת 12 שנה לקיום המדינה, ענה על השאלה
:״מה הן, לדעתי 12 ,התכונות החיוביות
ביותר ו־ 12 התכונות השליליות
ביותר במדינה?״ גם כאן צרף את פרטיך
האישיים ואת תצלומך. התשובות המעניינות
ביותר יפורסמו בגליון יום העצמאות תש״ב.

הקורא שמואל סילברסטון מתלונן מרה

על ה״הזקאיזם״ של העולם הזה. כולם
כותבים על ״שחמט״ ,על ״סדבר סהרה״ ועל
״השלטון העותומני״ ,ואילו העולם חזה, מתעקש
דווקא לכתוב על ״שח־טת״ ,על״אל־צחרה״
ועלי ״השלטון העוסמני״ .מדוע?
אולי מפני שרוב כתבי העולם הזה הם
צברים, ששפת־אמם עברית. על כן יש להם
חוש מסויים לשפות השמיות האחרות, קרו־בות־המשפחה
של שפתנו. אין הם מבינים
מדוע צריכים לקחת מילה ערבית, שהשורש
שלה זהה עם השורש העברי, או הקרוב
לו, ולשבש אותה בבורות או בזדון. העובדה
שחלק מאבותיהם באו מאירופה, והביאו
עמם שיבושים אירופיים, אינה נראית
להם כהצדקה.
״שח־מת״ (״השח מת״) הוא שם המורכב
ממילה פרסית וממילה שניה, הזהה בעברית
ובערבית. למה לתרגם אותו חזרה מן
הגרמנית? ״מדבר סהרה* הוא שיבוש אירופי
מגוחך: כי אל־צחרה פירושה ״המדברי.
ומה הטעם לדבר על ״מדבר המדבר?״ השם
האמיתי הוא, בערבית ,״אל־צחרה אל־כוברה״
הינו :״המדבר (הצחור) הכביר״.
הממלכה התורכית הוקמה על־יזי בני שבט
עוסמן (או עות׳מן) .האות הערבית, שהיא
בין תי״ו וסמ״ך, שוב אינה קיימת בעברית
הספרדית• האירופים, שלא יכלו לבטא את
המילה, קראו להם ״עותומנים״ ,האם זו
סיבה לחזור על שיבוש זה?
מאותה סיבה אנו כותבים על תורכיה
ועל תוניס, ולא על טורקיה ו טוני סי ה. אם
אנו כותבים עדיין על מארוקו ועל אלג׳יריר,
(במקום על מאראקש ועל אל־ג׳זאיר) הרי זה
רק כדי להימנע מקפיצה מהירה מדי.
לעתים יש בעיה של כתיב. האם לכתוב
על עבד אל־נאצר (כפי שכותבים הערבים)
או על עבד אנינאסר (כפי שמדברים הערבים,
שאינם מבטאים את הצד״י, ואף משמיטים
את הלמ״ד לפני הנו״ן)? החלטנו להעדיף
את הכתיב על המבטא, כדי להבליט
את השורש העברי־הערבי המשותף של המילה(
.במקרה זה, השורש נצר) .הוא הדין
לגבי שול טאן (שורש שלם).
מה לעשות באות הערבית ע׳ין, שהיא
בין גימ״ל ורי״ש? אם נכתוב טפ׳ר בי, במקום
מגרבי, יהיה ברור יותר כי המדובר על
בן המערב של המרחב, אך הקריאה תהיה
קשה. מאותה סיבה אנו כותבים על בגדאד,
ולא על בע׳דאד או ברדאד.
יש להשתמש כמובן, במידה של שיקול-
דעת. אולי היה נכון לכתוב על בואו של
אמיר־אל־בזזר (אמיר הים) אל ג׳בל־אל־סאריק
(הר המצביא טאריק) (במקום על בוא האז
מיראל אל גיבדלטאר) .אך אלה הפכו מושגים
בינלאומיים, שאין טעם לשנותם. לעומת
זאת, לגבי שמות ומושגים שמיים מובהקים,
הקשורים ללשוננו, הגיעה השעה להשתחרר
ממורשה לשונית קלוקלת.

מכתבים אחד הגויים
ר שימתו האחרונה של העורר ,״קורא
יקר״ (העולם הזה ,) 1173 הי ת ה הר שימה
הזנו תי ת ביו ת ר שקראתי מזה זמז רב. ההתחסדות
הזאת ממש מעוררת בחילה.
...העולם הזה רש־אי ל היו ת זול, וולגארי,
צעקני וכיוצא באלה, ככל העולה על רוהו,
אבל ב תנאי אחד — שלא ינסה לעשות מזה
אי די או לוגי ה ושלא ינפ ה להתראות כאחר.
יעל ברגר, תל־אביב
קראו לילד בשמי!
ולילדה ב שמה?
בניגוד לעורר, אני שמח כי הקהל
מ תענייז עתח יותר בנערו ת־פי חוי ובתחרו־יו
ת כדורגל מאשר ברו־שיח האחרון בין
בו־גוריו! ו בגין. זה פ שוט מוכי ח כי אנו
נעשים סוף רסור לעם נורמלי, אחד הגויים.
החלוקה הנוכ חי ת ביז החומר ה פו לי ס׳
ה ר ציני (עשרה ורבע ע מו די ם בנ ליו! 11173
והחומר הקל יו תר (שלושה־עשר ע מו די ם
ושלושת רבעים, כולל מ דו רי הקולנוע, האמנות
וכו׳) הי א הנכונה. אל תתנו לסנובים
להטות אתכם לדרד אחרת. הם י היו הראשוני
ם שיפסיקו לקרוא את העולם הזה אם
י הי ה כולו ר ציני ו פו לי טי.
דן גורביץ, גדרה
העולם הזה הוא הכל — רק קצת יותר.
כאשר הוא רציני, הוא יו תר ר ציני מכל
עחון אחר בארץ. כאשר הוא סנ ס ציוני, הוא
יותר סנ ס ציוני מכולם. כאשר הוא מ שמיע.
הוא מ שמיץ יותר מכולם, וכאשר הוא משבח,
יש לוה יותר משקל מכל שבח אחר.
הוא מוכשר יותר, יקר יותר, מ רגיז יותר
ומשעשע יו תר — ואם יפסיק ל היו ת כזה,
לא אקנה או תו יותר.
רוני אבני, רחובו ת
אני חושב שהעורר צדק, בנתחו את סי בו ת
ה אדי שו ת הנוכחי ת של הציבור, כאשר קבע
כי גרם לכד הפיצול הבלתי־מוצדק בי! הקבוצות
ה שונו ת ה מציעו תפת רונות חדשים.
מכיוון שהעולם הזה הוא האב הרוחני של

בל הקבוצות האלה (אם הם מו די ם בכד ואם
לא) ,מרוע לא ינקוט ב איזו ש הי א יוז ט ־
להביא לליכוד הנו ר מי ם האלה?

דויד יערי, קרית-חי־ם

מאזן מאוזן
תשובתו של איזי : 1נין מרתף ה או רגיו ת
ויכזבה או תי קשות.
(העולם הזה )1173
חשבתי שהנה נמצא סור־סור אדם אתד
במ רינ ה שי ש לו הדם
ל ה תנגד למוסד
החברתי הי שן, שהכלח

ליו אבד והסותר את כל התחו
שות של אדם
מוד רני. ו הנ ה מתברר
שנם הו א הולד
בתלם וחושב שמח
שנכתב ע ליו בהעו־לם
הזה זה הי ה
איו ם ונורא.
בז אדם, זה הי ה הכי הקו מפליטנט
גדול שקיבלת בחיים
שלר:

חיים מנדל, רמוז־גן

זה כטו תשבץ.
הראשון
ב תי או ר
(העולם הזה )1100
הכל הי ה מ אוזן. ב־

ה שני תאור איזי ופסל
הי ה הכל איזי )
סאונה. אז כמו בתשבץ,
הפתרון הנבון מורכב מ שני הכיוונים.
( היי תי שם, פעם).
רות, פתח־חקוה
באיזה כיוון?
א ם היו שם או רגיו ת או לא — זה
תלוי מ אד ב הנדר ת המונח ״ או רני ה״.
אלחנן יחיעם, תל־אביב
לפי אנציקלופדיה בריטניקה :״הריקודים
תשולם חזה 1174

הפראיים ושאר הטכסיס האורגיאסטיי ם (בי-
וזן העתיקה) גרמו ל שי מו * ב מילה אורגיה
לכל הילולא או חגיג הפר איי ם ׳.לפי וזבסטר:
״ הוללו ת שיכורה, בעיקר בלילה.׳ לפי מ לון
קו ס מן :״הוללו ת, שיכרות, חינגה, חג
בכחוס, אורגיה.״

מלחמה לפחות כנ הי מ ת תותחים.
י הי ה זה תרבו תי יותר למר או רי צבי
נרינב רג לחזות בסרטים טובים, מאשר לנסות
להלבי, פני אדם ברבים, כפי שעשה
זאת במאמרו הנ״ל. יחד עם זאת, תחזקנה
י דיו כי די מ שורר נדול ונורא.
שול מי ת לרנר, רמת־חן

מעשה בצייר בשם אי זי,
שהיה לו מרתח די ע ליזי.
הוא טעו :״ הענין
כלל אינו ט אוזז,
המנע הוא רק פ סי כי, לא פיזי.
שמואל שפירא, רמת־גן

...הזדעזע תי. או רי צבי גרינב רג גילה
את פרצופו ה א מי תי — פרצוף של פא שיסט.
יישפר כא! הרבה דם לפני שתתממש הצעתו!
אברהם פנחסי, חז לון

בסט־זכל
המאמר על ״אקסודוס״ (העולם הזה
) 117:2פיצ ה או תי על כל הסבל הנפ שי,
חבושה ה פני מי ת, הצער והבחילה שאחזו
או תי למקרא ספר זה!
אברהם גולדין, רמת־גן
איז צורר להשמיץ דברים שלא ראויים
להשמצה. העורר קוטל במאמר זה ללא אבחנה
מה שראוי לקטילה ומה שלא.
רמי הדר, תל־אביב
העורר ני חוז בחוצפה העוברת כל גבול.
אפשר ל הנ די ר מאמר זה בחמש מלים: הצור,
תוקפני, נועז, ציני וחסר כל י די ע ה בנושא.
דרושה חוצפה לשלול ספר או סרט על
סמך שני קטעים שהעורר מכנם בשם ״משגל
ה מוני בליווי פסוקי־תנ״ר״ (טוב שישנם
פסוקי תנ״ר).
.אלמונית רותחת, תל־אביב
העורך כתב ביז השאר על ״ חברינו שנפלו״
.האם אלה חבריו? הם היו חבריו
לפני שהפך בוג דני ועויין והרכיב את משקפי
בלעם מיו ד ענו. הוא דומה למומר המסווה
את עצמו ו חוגג את ה חגי ם הי הו דיי ם
גם כן, לפי כללי ה״שולחן ערוד״.
קוראים את העולם הזה הרבה אנשים,
כמו שהרבה אנ שים מוכים בסנוורים קוראים
את הזבל הספרותי ״אקסודוס״ ,והוא נהפך
לבסט־זבל.
איתן רם, נוזה־צה״ל
אני מצרה את קולי לקריאתו של העורר.
(אר) בשצף כעסו (הטוצרר כשלעצמו) נכשל
ב בי טוי. הוא בחר ב בי טוי ״זבל ספרותי״,
והנה נדמה לו שבכר כתן את הנוק־אאוט.
אד זבל הוא נורם י סו די ב שמירת פו ריו ת
הקרקע ו בגי דו ל צמחים (ואוכליה ם).
המלון העברי מ ג די ר ״זבל 1לזיבול
שדות )2 ( ,פרש — חומרים מופר שים. העורך

נוק־אאוט לנערת־ג׳ודו
תסלחו לי מאד. אני מכיר את זוהרה סלוחיז
(העולם הזה ) 1172
מגי ל שש. ש מונה
שנים בביתה אחת.
מגי ל ,10 בג דו ד אחד
בצופים. יחד בכל
שהזכרהני
לנו לי ם
מחנה־העבודה

בשדה־בוקר, בג ר עין,
בנה״ל ובעין־ראדי־אן.
כל השנים בכל
ההרפתקאות ו ה חוו׳
יות 0970. .שאני הייתי
הנ הג ש ל הג׳י פ
הקרבי על חוף ים־
סוף בתמונה עם ג׳ד.
אל תספרו מע שיות,
זוהרה לא סיפרה על שקרים כאלה
עצמה. הי א בחורה
יותר מדי טובה וישרה
בשביל באוזוהרה
רים
טפולפי ם כאלה.
דני, שדה־בוקר
כגון 1

שייע נגד יוון
נוכחתי במי שחק ה בינ ל או מי בין ישראל
ויוון, וכאשר הבקיע שייע נלזר את שער
הנצחון, אמרתי לחברי כי בנ ליון הבא
של העולם הזה י הי ה בווד אי כתוב ב או תיו ת
קידו ש לבנה :״שייע— יוון 1:2״ .ואכן, לא
ט עי תי בהרבה.
לדעתי לא מ עניין את אף אחר שמתעניין
בספורט, שלשייע יש טלפון חדש ושאשתו
סיימה קורם לקוסמטיקה. תפסיקו את הרב־רבנות
ה שחצנית של שייע!

גבריאל ילון, צה״ל
כל אדם שהיה בתחרות מצא לנחוץ לומר
כי השחקנים אמר ומנצ׳ל היו בכושר מלא.
הם ריתקו וגם מרתקים ת מי ד את הקהל

אד ב ע
זיז

לטהור כללי
של הכית
עני ם ־ לינ דו ל

לרמוס מגירות,
ארונות ומזווים

דובדבני ותהביב בוינה
רצה ב שני. אד בזאת הי ת ה טעותו העיקרית.
היו ת ובמחזורי החומרים בטבע — בעולם
הדו י והצומח כאחד — הפרש החוזר לקרקע
הוא חולי ה חשובה לא פחות מכל חולי ה
מו תני תבא חיו תי ה, ו חולי ה חלשה איות מחלישה
את בל המחזור. אי לזאת, ל״זבל״ רק
מובן אחד, מובז של פו ריו ת ו חיו ת.
אריה בן־י שי, רחובו ת
הדבר המתבקש מקריאת תוכנו של ״אקסודוס״
הוא מיכרז על תסריט עלילתי ישראלי.
הדגש צריך ליפול על סרט חסר-
יו מ רו ת, שלא ישקף ולא י תי מ ר לעצב נשגבות.
צבי
בר־שירה, גבעתיים

ליד הדאנוכה הכחולה

הנני שולח לכם את ת מונתו של הקורא
דני דו ב ד בני עם תחביבו :״ ה אנ א טו מי ה לכל
גווניה״.
פוטו פובלה, וינה
ראה תמונה.

אני שונא סטריפ־טיו. לא ר אי תי את זה
אף פעם. אבל אם הצנזור אוסר ל הציג
סטריפ־טיז במקום סגור, לקהל שאיש אינו
מכריח אותו לבוא לשם, ו היו ד ע הי טב מה
צפוי לו, אני אומר: זה המקום לעלות על
הבאריקדות! שאם לא כן, נצטרד להילחם
מחר על חופש ה תיא טרון והספרות.
דויד גורן, חיפה
״סלי באריקדו ת ניפג ש, ניפג ש /כדי ש־בת־סטריפ־טיז
לא תצטרך להתלב ש /לצנזור
את דברנו נ שפיע / :הפסק לססריפ־טיז
להפריע . .

משורר גדול ונורא

לדברי או רי צבי גרינב רג
שלונסקי (העולם הזה :) 1172
כל אדם, רצוי שי בי א תועלת לעמו ולאנושות
כ מי ט ב כשרונו. נדמה לי שמתאים
יו תר ו מ בי א תועלת רבה וברוכה, תרגום
של ספרות יפה המובא לכולנו על־ידי מר
שלונסקי בכשרון נ די ר ובקסם תר בו תי, מאשר
אי לו ע מד אותה שעה עם רובה ביד.
הבאת ספרות טובה לקהל חשובה גם בעת

העולם הזה ! 174

אברהם

ב מסירות ה טדויי קו ת וה שטוחות שלהם. רק
האדון גלזר מצא לנחוץ לכתוב בקנאות
כזאת שהם לא היו טובים. הוא אומר שהפרסום
שני תן להם לא הי ה מני ע להם.
הפרסום הי ה מני ע, ועוד איר! רק דבר אחד
בתורת הכדורגל לא נכנם למוחו: מה האדון
הזה חושב לעצמו מי הו? הוא סתם שויצר
אחד גדול!
שרה ציסר, חיפ ה

ד,רשמו עוד היום לקורס ל*

אחד־ פז טו לז ס

פקידים !

תלמידים !
סטודנטים !

לו צ רנו ת

זן כרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרס 0 0 0
המנהל: ח .בו־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיב, רחום גורדון .5
הצלחה מובטחת!

מ לו ע ה־ בךל! ת

לנקוי חלונות
והברקת שמשות

נ. ב .כדי שלא תחשבו ש אני רעה, אני
צריכה להפור את צדו ה שנישל המטבע
ולגלות את תוכנו. שייע שחקן כדורגל טוב
ויוד ע לשחק מ תי שהוא רוצה, זה תלוי
בו ורק בו. עד שהוא מתחיל לעשות קונצים.
הוא בא מת לץ כמו שקוראים לו.
שרה ציסר, חיפ ה
שני צדי המטבע של הקוראה ציסטר —

שייע אוהב להתלוצץ /אד רשתות הוא
שער /החל עו ד
מפוצץ /הטעיה ונם
ב היו תו נער /שייע הוא אלילנו /אח
הוא ב שבילנו /כשהוא מעביר /כל שוער
אצלו מ חווי ר /שערים הוא מבקיע /כמעט

/הקהל כבר משתקע
בלי להזיע
ב איזו קלות הוא מתנועע אם קורן
הוא מרים /הכדור כבר בפני ם /אף
שוער לא ינסה /לעצור כדור כזה /אם
עשה מבצע יפה /מי ד יכתוב בהעולם
הזה /נגר יוון הר שית וצחק לו /אמר
הכירו אח הפי רמה פה /בכדורגל הוא
הבום /לבן נרים לשייע כוס!
מיכאל ברגר, תל־אביב

איפה האלגנציה

הנה יעקב מי כ א לי (מכתב למערכת, העולם
הזה )1171 נסע עם פועל ערבי לבית־האריזה
בחדרה. היי תי רוצה לרעת — האם
זה היה אסון גדול? אז שהערבי פתח את
השער לפני המכונית, הוא הי ה קרב: לקללות
מ הגי בו ר המשוחח עם הנערה. היי תי
מ עוניין לרעתו של הציבור הרחב ולשאול
את המנהל ופקיד־האריז ה האם זו האלננ־ציה
של מנהל ופקיד צי בו רי להקים אפליה
ברורה בארץ דמוקראטית? על בני שני
העמים בארץ ללחום ולחסל את המחלה הזו.
.איברהים מחג׳נה, אום־אל־פחם

גרילר 6 -פ עולו ת בכלי ז ־ צליה. טגון.
טגון עמ וע ן, לאפיה, לאדוי, לקליה .

ת צ פי ת

(כל הזכויות שמורות)

• ההסתייגות של ממשלת דה־נול מהזדהות עם ישראל לא
פגה. הסי מפטו ם ה אחרון: ס י רו בו ש? דר,־נול להיפג ש עם בן־נו ריון ה שבוע
תוך ניצול הז מן שהתפנה כאשר ויקימה ברו שצ׳וב דחה את בי קו רו בפאריס
# /לבמה י מים. דה־גול התיחס לביקור ביג׳י בצורה יותר קרירה מאייזנהואר ויזמק־ד

מילן, דבר ה מוכי ח על שינוי במערכת־היחסים של ישראל בעולם המערבי. דבר
זה לא י שפיע, לעו מת זאת, על העזרה הצרפתי ת הניתנ ת לישראל ב שטחים
שאינם זוכי ם לפרסום, אינם מחייבים הזדהות, צרפתית גלויה.

קרירות אחרת: כין בן־גוריון ודיין. חסידי דיין קיוו כי •בן-
גו ריון ינצל את בי קו רו של דיין ביב שת אמריקה כדי ל שתפו בכמה מ פגי שו תיו

־ יהח שובו ת בארצות־הברית, להעניק לו על־ידי כ ן פרסטיג׳ה מדינאית החסרה לו

:כעת. סירובו של בך גוריו ץ לע שות זאת, באה ל ה פגין כי עדיין לא בחר בדיין

כיורש־עצר רשמי, וכי הוא רוצה ל שמור על שווי־המשקל בין דיין,

וכן בין שלו שתם לבין הסיעו ת הא מרות במפא׳־י.

אבן ופרס,

• אל תאמין להכרזות על ביטול מענקי המגבית היהודית
המאוחדת למפלגות כישראל, ועל תכונ ת ה מפלגות לפתיחת מגביות
עצמאיות. קר 31 לודאי כי המ ענקים יי מ שכו גם להבא, במסווה אחר, מאחר

שראשי המגבי ת הגיעו למסקנה כי ה מג ביו ת
הרבה יותר מכפי שיעלו ה מענקי ם המפלגתיים.

במדינה

ה מפלג תיו ת

העצ מאיות

יזיקו
העם ביו הגדור־אפילו
רצה בכך, לא יכול היד. האזרח
הישראלי להתעלם השבוע ממעשי ראש ממשלתו.
הקדיו והעתונות דאגו להזכיר לו
את מסעות בן־גוריון, הכריחוהו להתענין
בכל עיטוש ובכל פיהוק של האיש הגדול.
חלק מפרסומת זו היד, מוגזם, גרם לאדישות
מסויימת מצד הציבור. לאדישות
זו התלוזה חיוך עדין, כאשר טרחו דוברי
הממשלה להזהיר את הציבור לבל יתלה
תק!זת מופרזות בביקוריו של ראש־ד,ממשלה
בוושינגטון, בניו־יורק ובלונדון, מאחר
שכל הדברים הסודיים שהובטחו לו יתממשו
רק אחרי זמן ניכר.
בכל זאת העלה המסע את הפריסטיג׳ה
האישית של ראש־הממשלה בישראל. בהפגינו
את נוכחות ישראל בזירה העולמית,
בהציגו כושר אישי רב בפגישות עם מדינאים
ועתונאים, נתן דויד בן־גוריון סיפוק
עמוק לאזרחיו. סיפוק זה היד, כה מובן־
מאליו, עד כי איש כמעט לא שם לב אליו.

קלן! חשוב. בן־גוריון גם הבין כי
אי־אפשר להשיג משהו תמורת לא־כלום.
ביקור ישראלי במוסקבה היד, מזיק לעמדת
ברית־המועצות בעולם הערבי. קרבן
כזה אפשר היה לקנות רק במחיר גבוה.
על כן הניח בן־גוריון קלף חשוב על
השולחן. הוא הציע בכל הזדמנות להעלות
את המצב במרחב על שולחן ועידת־הפיסגה.
היה זד, בדיוק הדבר אשר ניקיטה כרושצ׳וב
מעוניין בו — ואשר מנהיגי המערב מסרבים
לקבלו. כי עד כה עדיין מעמידות שלוש
מעצמות המערב פנים כאילו הן השולטות
במרחב, וכי לברית־ד,מועצות אין דריסת־רגל
בו. זוהי הגדרה נכונה של המצב —
לפני עשר שנים.
ההגבה הסובייטית לרמזי בן־גוריון היתה
מתונה, אך ברורה. בעתונים הרשמיים החלו
מופיעים כמה מאמרים מודרכים, שהטילו
את האחריות למתיחות במרחב על ״שני
הצדדים״ ,תבעו כי ״שני הצדדים״ יימנעו
מצעדים פרובוקטיביים. העמדת הערבים וישראל
על דרגה אחת היתד, בחזקת שינוי
חשוב בקו התעמולתי הסובייטי.
תצלום יקר. אך השבוע השתנה לפתע
הקו הסובייטי שוב — ולרעה. רדיו מוסקבה
חזר על ההאשמות הישנות, נקט שוב
בקו חריף נגד ממשלת ישראל. מה גרם
לכך?
הפרשנים יכלו רק לנחש. הניחוש הסביר
ביותר: פגישתו של בן־גוריון עם אדנואר
נתקבלה במוסקבה כצעד אנסי־סובייטי מובהק.
כאשר נתן ראש ממשלת ישראל הכשר
פומבי לקאנצלר המערב גרמני, שהוא אחד
מקומץ המדינאים האנטי־סובייטיים ביותר
בעולם, קילקל את הטענה הסובייטית כאילו
אדנואר הוא ניאו־נאצי אנטי־שמי. אדנואר
עצמו מיהר לנצל את היתרון, הציג השבוע
בטלביזיה האמריקאית את תמונתו בחברת
בן־גוריון המחייך, בתור תשובה על השאלה
אם לא קיימת בגרמניה סכנה של התחדשות
לאומנית־נאצית.
בסוף השבוע היה ברור כי ביקורו של
בן־גוריון במוסקבה אינו בא לפי שעה
בחשבון.
ציתות אחורה כנה

צ }יוז\ז

וזפט 1י \ 7

6״אל־על״ עלולה לחזור על פרשת רכישת מטופי ״ברי־טניה׳
/בעת שתרכוש את מטוסי הסילון שלה. בדו״ ח סודי,

ישראל היא מדינה קטנה מאד. כאשר מנהיגה
הרשמי נפגש עם ארבעה מגדולי העולם
— דוייט אייזנהואר, קונראד אדנואר,
דאג האמרשילד והארולד מק־מילן — ומש־תוזה
עמם בשעור־קומתו, מעניק הדבר פרם־
טיג׳ה לארצו, אפילו לא תהיה לפגישות
תועלת ממשית כלשהי.
עוד דבר הפגין ראש־הממשלה דרך אגב
במסעו: שהוא עתה הקובע היחיד בכל עניני
המדיניות של ארצו. כמה ממעשיו בשעת
המסע, כולל פגישתו השנויה־במחלוקת עם
הקאנצלר הגרמני, נעשו על דעת עצמו, תוך
זילזול מוחלט וגלוי בכל תגובה העלולה
להיות לכך בין העסקנים בארץ. המנהיג
החוזר השבוע לישראל הוא עתה שליט־יחיד
בכל ענין המעניין אותו.

, $״אתגר״ -זה יהיה שם ירחון חדש שיופיע לראשונה
כעוד שבועיים, ו שיהיה מכוון לשכבה הקטנה־יחסית של קוראי מאמרים

ראש הממשלה

שחובר על־ידי יועץ החברה האנגלי ג׳ .א. ד .וויליאמס, והמפרט את פרטי תפעול
הסילונים ה שונים, אין המוימחה ממליץ על מטוס ז ה או אחר במיו חד. אולם
ידוע כי ב או פן בלתי־ר שמי מצדד וויליאמ ס ברכי שת מטוסי ק ו נווייר, שהם למעשה
מטוסים קצרי־טווח יח סית, אך אשר יצרניהם מוכני ם להכניס בהם שנויים לפי
הצעות וויליאמס, כדי להכ שירם לטיסה מעד לאטלנטי. רכישה זו ע שויה להדכיח
את עצמה כמוצלחת, אולם מאחר ו מ טי סזה לא נוסה באוויר במידה מספקת,
יתכן וי תגלו בו ליקויים — דבר שאינו כן, לגבי מטוסי בואינג, למשל.

• חכרת ההלוואות ההסתדרותית ״משען״ תיחקר על
העלמה עקיפה של כספים ממם־הכנסה, על־ידי ניפוח הוצאות
עובדיה. ועדת־הביקורת של הה סתדרות, הקימה ועדת־מ שנה לחקירה, אחרי
שהמוסד־לביקורת של מפא״י סירב לדון בפר שה. ההל שנה על פ עו לו ת הכספים
ש ל משען ק שורה במ אבק הפני מי במפא״י, בין הגו ש ומעילי־העור.

רציניים. היר חון, הע שוי לפי מתכולת יר חונו של ז׳אן־פול סארטר וירחוני ם
דומים בצרפת ובבריטניה, ישתדל לרכז מ סביבו את כל הוגי־הדעו ת הנונקוג־פו
רמי סטיים הרציניים בארץ, לשמש במה לויכו ח עניני, יו תר מאשר מכ שיר
להפצת אידיאולוגיה.

• מהפכה תתחולל בקרוב בהווי הקיבוצים כישראל, כאשר
יחליטו הקיבוצים להעמיד קוסמטיקאיות לרשות החברות.
תפקידן הרא שון של ה קו ס מ מי ק איו ת ה קי בו ציו ת יהיה ללמד את ה חברות טיפול
בעור־פני הן בלבד. ווועדת הבריאות הבינ קיבוצית מ תכננת קורסים אזוריים
בקיבוצים, לשם הכ שרת קוס מטיק איו ת. בע מק יזרעאל, אף נ ע רן לאחרונה
קזל־ס להכ שרת פ די קו רי ס מיו ת בקיבוצים.

ביקור הגבר הזקן
״אני מוכן לנסוע גם למוסקבה ולהיפגש
עם כרושצ׳וב!״ אמר דויד בן־גוריון. .היה
נדמה כאילו זוהי פליטת־פה, מסוג ההערות
הבן־גוריוניות התכופות שאין להן תוכן של
ממש, אך הטובות לפירסומת רגעית.
אלא שהפעם לא היתד, זאת פליטת־פה.
היה זה רמז מחושב היטב, שנזרק כלאחר־יד,
מתוך תקווה לעורר הד במקום הנכון.
כי דויד בן־גוריון ידע היטב שאם יצליח
להגיע למוסקבה, אפילו בתור אורח בלתי-
רשמי, יהיה זה שיא נאות למסעו, תמרור
גדול בקאריירה המדינית שלו.

הבשורה שהביא נחום גולדמן לפני כמד.
שנים לבני־שיחתו בישראל היתד. מהפכנית:
יש מקום לשינוי יחסה של ברית־המועצות
לישראל.
טען אז גולדמן: בן־גוריון קילקל את
היחסים עם הסובייטיים בגלל הזדהותו המוחלטת
עם המערב. הזדהות זו מיותרת
לגמרי. אמריקה אינה דורשת אותה, וגם
יהודי אמריקה משלימים עם הצורך שישראל
תהיה נייטראלית. העליה מברית־המועצות
תיתכן רק אם ישראל תנקוט בקו נייטראלי
כזה׳ תימנע מפעולות מרגיזות. לכן צריך
המתווך להיות אדם בלתי־ישראלי היכול לדבר
בשם יהודי העולם. המועמד האידיאלי:
ראש הקונגרס היהודי העולמי, ששמו במקרה
נחום גולדמן.
מעטים ידעו אז על מה מבוסס בטחונו־העצמי
הרב של נחום גולדמן בשטח זה.
היה זה בסיס חלש לגמרי. מנהיג ציוני
צרפת, אנדריי בלימל, בא במגע עם השגרירות
הסובייטית בפאריס. מתוך מגע זה,
שהפך לקשר קבוע וידידותי, אפשר היה
להסיק, כי הממשלה הסובייטית תקח בחשבון
ביקור של גולדמן במוסקבה, בתנאי
שתשוכנע שגולדמן הוא איש רציני.
נראה כי שיכנוע זה לא הצליח. גולדמן
לא הגיע למוסקבה. כאשר ניסה להיפגש
עם ניקיטה כרושצ׳וב באמריקה, בשעת ביקור
המנהיג הסובייטי שם, הושבו פניו
ריקם.
גילגול חדש. החודש הופגן מחדש
מה רבה גמישות בעיותיו של גולדמן. הוא
הופיע שוב על הבמה כמומחה לענינים סובייטיים.
אלא שהפעם אמר בדיוק את ההיפך
מאשר לפני שנה.
יוזמתו החדשה של הנשיא הציוני: לכנס
בפאריס ועידה עולמית של בעלי־שם יהודיים,
כדי להתריע על יחסה של הממשלה
הסובייטית כלפי אזרחיה היהודיים. דווקא
בשעה שבן־גוריון גישש בכיחון של התקרבות
למוסקבה (ראה לעיל) ,נקט עתה
גולדמן בקו הפוך, ניסה להעמיד את עצמו
בראש הלוחמים היהודיים נגד ברית־המו־עצות.
קו זה היה אמנם הפוך מן הקו
הקודם שלו, אך הוא הבטיח לו פרסומת
רבה לא פחות.
אלא שהפעם נתקל גולדמן בהתנגדותו
(המסך

ב ע מו ד סו)

העולם חזר !?4 .ו

עמודים אלה דנים בספר מהפכני -ספר שיפתח כפני האדם
החושב דרבים חדשות לגמרי להבנת המציאות בעולם ובמדינתו.
לפני שנים, חולל הפרופסור הבריטי נורתקוט פארקינסון מהפכה
במדעי־החכרה. הוא פירסם סידרת־־מאמרים שכונסו לאחר מכן בספר
״חוק פארקינסון״ .תחילה נראה פארקינסון כן ה־ 50 כליצן גאוני.
בעל חוש־הומור בלתי־מצוי. כמבט השני גילה הקורא בי מתחת
להומור הקטלני של הפרופסור הבריטי הגולה (באוניברסיטה של
מאלאיה) חבויה גישה מהפכנית, ההופכת על הראש את כל
המושגים המקובלים לגבי מנגנון הממשלה והחברות המסחריות
הגדולות.
חוק פארקינסון מספר 1אמר :״העבודה מתרחבת בהתאם לכמות
הזמן העומד לרשותה.״ כמלים אחרות: אין כל קשר כין גודל
המנגנון הפקידותי לבין תפקידו האמיתי. בי המנגנון הפקידותי
מתרחב באופן אוטומטי, על פי כללים משלו. הוא ממשיך להתרחב
גם באשר תפקידו מצטמצם, ואפילו באשר תפקידו נעלם. הוא נשאר
עמום עבודה -עבודה מיותרת שיצר לעצמו.

מאת

או די

אכנדי

** מדוע ברחו בני ישראל ממצריים? — כדי להימלט ממשרד־האוצר המצרי, טוען
)1הפרופיטור נורתקוט פארקינסון. יש לו אסמכתא טובה מאה בספר ש מות. :וי שי מו עליו
שרי מסים, ל מען ענו תו בסבלותם ויעבידו מצריים את בני־י שראל בפרך. וי מררו את
חייהם בעבודה קשה, בחו מר ובלבנים, ובכל עבודה ב שדה, את נ ל עבודתם אשר עבדו בהם
בפרך.״
כאשר נטל־המסים המצרי עלה בהדרגה לממדים בלתי־נסבלים, עשו בני־ישראל כאשר
עשו משלמי־מסים פעמים רבות לפניהם ואחריהם: הם עיינו באטלס וחיפשו מקום נוח יותר
לחיות בו. משה בן־עמרם היה המנהיג של מרד משלמי־המסים, שנמאס להם לעבוד בשביל
הממשלה. הישראלים היגרו לארץ כנען — כשם שמיליוני בני־אירופה היגרו, כעבור שלושת
אלפים שנה, לאמריקה.
אולם למיליונים בלתי ספורים אחרים של משלמי־מסים בהיסטוריה לא היה פתרון כזה.
הם לא יכלו להגר. הם לא קיבלו ויזה לארץ אחרת. בעולם המודרני של מדינות לאומיות,
כמעט נסגר השער בפני כל הגירה רבת ממדים. משלם־המסים כלוא במדינה שלו, כשהוא
מופקר לחסדי נציב הכנסות־המדינה .״וי אנ חו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.״
למשלמי־מסים אלה חשוב להבין את החוק השני של פארקינסון, לאמור :״ה הוצ או ת
מ ת רו מ מו ת ת מיד לגובה ההכנסות.״

נמה?הוציא -או נמה לקהת?

דם פרטי מנהל את משקו, פחות או יותר, בהגיון. המחשבה התקציבית שלו מתחילה
בפסוק :״החודש ארוויח 300 לירות. מזה אקדיש כך־וכך לירות לשכר־דירה, כך־וכך
לאוכל, כך־וכך לספרים ולבילויים.״ הוא יכול להוציא פחות משכרו, את כל שכרו או
אפילו יותר משכרו — אבל הוא יודע מה שכרו.
יכול לקרות שאותו אדם מרתיח בחודש מסויים באופן בלתי צפוי מאה לירות יותר מן
הרגיל. הוא מתכנן לעצמו כל מיני תכניות לשימוש בכסף זה. אולם תכניות אלה אינן
מתגשמות. הכסף פשוט נעלם לפני כן. הוצאותיו השוטפות עולות באופן מסתורי ובולעות
את ההכנסות. הוא גילה כי ״ ה הו צ או תמת רו מ מו ת ת מיד לגובה ה ה כנ סו ת׳.
ביו האדם הפרטי ובין הממשלה קיים הבדל יסודי אחד, בעל השפעה מכרעת, שמשום־מה
לא זכה עדיין לתשומת־לב הראויה. בניגוד לאדם הפרטי, אין גבול קבוע מראש להכנסות
הממשלה. הממשלה אינה שואלת את עצמה :״כמה יש לי להוציא?״ היא שואלת :״כמה
אני רוצה להוציא?״ בין שתי הנוסחות רובצת תהום — תהום המתמלאה בלירות של
משלמי־המסים.
איך נקבע התקציב הממשלתי?
בישראל, כמו בבריטניה ובארצות־הברית, היוזמה באה מצד אגפי המשרד הממשלתי.
מנהל האגף מעריך את צרכיו בשנה הבאה, בלקחו בחשבון את עלית המחירים וההתפתחויות
העתידיות. המנהל המנוסה מוסיף מראש עשרה אחוזים לסכום הכולל, בהניחו (לא תמיד
בצדק) כי הצעתו תיתקל בהתנגדות מחלקת־הכספים, שתרצה להוריד משהו.
אם אמנם קורה כך, יורדים עשרה אחוזים בדרג הגבוה יותר. מנהל המשרד אוסף את
הערכות כל האגפים שלו, מחבר אותן יחד ומוסיף עשרה אחוזים על הסכום הכולל, בהניחו
(לא תמיד בצדק) כי הצעתו תיתקל בהתנגדות משרד־האוצר, שירצה להוריד משהו. אחרי
גמר הויכוח, מובאת ההערכה המתוקנת לפני שר־האוצר, המחבר יחד את תקציבי כל
המשרדים לתקציב ממשלתי כולל.
רק או שואל שר־האוצר את עצמו: מניין אשיג את הכסף הדרוש? בהסכמת חבריו
בממשלה, הוא מגיש את החשבון לאומה: הנה הסכום אשר הממשלה זקוקה לו למילוי
תפקידיה, והנה המסים אשר על האזרחים לשלמם.
אילו היה אדם פרסי נוהג לפי שיטה זו, היה גם הוא מגיע לסכום אסטרונומי. דרושה

החודש הופיע באמריקה ספרו השני של פארקינסון -״החוק
והרווחים״ .״העולם הזה״׳ ,שהיה בשעתו הראשון שהנחיל לציבור
הישראלי את חוק פארקינסון הראשון, דאג להטסת טופס אחד של
הספר לארץ מיד עם הופעתו, חדשים אחדים לפני שהיה מגיע
ארצה כדרך השיגרתית.
בעמודים אלה מנפה עורך ״העולם הזה״ למסור את תובן הספר
החדש, בצורה שתמחיש לקורא הישראלי האינטליגנטי את משמעותו
של הספר. אין זה ציטוט ישיר מדברי פארקינסון, אלא תיאור
רעיונותיו, כתוספת הערות להבנת תחולתם עד המציאות כארץ.
לאור חשיבות הדברים, מצרפת מערכת ״העולם הזה״ בקשה שהיא
כלתי־רגילה כעתון זה: דאג להביא את תוכן המחקר לידיעת
משלמי־מסים אהרים, רבים בכל האפשר, מבין מבריך וחבריך,
בתרומתך לשנוי פני הדברים במערכת־המסים של מדינת ישראל.
לו מכונית חדשה. האשד, צריכה באופן דחוף מעיל־פחזה. הדירה קטנה מדי, ויש להיכנס
לשיכון מורחב. כבר עבר זמן רב מדי מאז הביקור האחרון בפאריס. החברים בעבודה
צוחקים מבגדיו הישנים. הגברת כהן ממול אמרה שבושה לעקרת־בית להשתמש במכונת־כביסה
כל־כך מיושנת. בקיצור, דרושות 5000ל״י לחודש, אחרי ניכוי המסים.
אלא שלאדם פרטי אין כל אפשרות לערוך את תקציבו בצורה כזאת. הוא פשוט לא
ישיג את הכסף. אבל הממשלה יכולה תמיד להשיג את הכסף הדרוש לה — היא רק צריכה
להטיל מסים. ולמסים אין גבול — או כך, לפחות נדמה לממשלה.

^ ;שים תמימים יכולים להאמין כי יש ביקורת חמורה על התקציב הממשלתי. שר־האוצר
חייב להגיש אותו לכנסת. נערך דיון מקיף, זועדת־הכספים עורכת בירור נוקב.
גם מבקר־המדינה מונע ביזבוז.
ביקורת זו אינה אלא אשליה. במשטר הישראלי קיימת ד,צבעד.,,אוטומטית, ומובטח תמיד
רוב גדול לממשלה. שום סיעה קואליציונית לא תצביע נגד התקציב של משרד ממשלתי
השייך לשר של המפלגה השניה, מחשש פן חברי סיעתו יצביעו נגד תקציב השר שלה.
גם במדינות אחרות אין שום ביקורת רצינית על תקציב המדינה: קודם כל, מפני
שהתקציב עצמו עשוי בכוונה כך שאין למעשה כל אפשרות לבדקו כראוי. תקציב הבטחון,
למשל, אינו אומר: כך־וכך לירות לחיל־האויר, כך־וכך לירות לגייסות־השריון, כך־וכך לירות
לפקידות משרד־הבטחון. אילו היה קיים פירוט כזה, אפשר היה לבדוק לפחות אם חיל־האויר
שתה את הכסף המוקדש לו.
אולם תקציב הבטחון — בכל המדינות — ערוך לפי צורה אחרת. יש סעיף למחסנים,
סעיף לבנינים, סעיף לרכישת נשק, סעיף לנייר — בלי כל קשר למבנה האמיתי של הצבא
ולחלוקתו ליחידות. איש אינו יכול לדעת כמה כסף מוקדש לחיל מסויים.
חבר־הכנסת, גם כשהוא חבר ועדת־הכספים, אין לו >וגם לא יכול להיות לו) כל מושג
על פריטים אלה, שהם ענין למומחים. כשבא המומחה ומבטיח כי דרושים כך־וכך מיליונים
לסעיף מסויים, אין לו ברירה אלא להאמין. הוא יכול לבקר פרטים קטנים, אך הוא לא
יכול לבקר את הסעיפים הגדולים, שכל אחד מהם בולע מיליונים בישראל, וביליונים
בארצו ת־הברית.
משלם־המסים הפשוט יכול, לעתים קרובות, לערוך ביקורת יעילה יותר• יתכן כי הוא
עובד במחסן־המכס ויודע על ביזבוז משתע. הוא יכול להודיע על כך. אך הוא אינו עושה
זאת. אין לו מה להרתיח מזה, פרט לשנאת חבריו, שיוקיעו אותו כמרגל או כמטורף (כפי
שקרה בישראל, במקרה המפורסם של שטטנר) .הוא גם יודע כי הכסף שייחסך הודות לו
במקום אחד, יבוזבז במקום שני, מבלי שהמסים המוטלים עליו יקטנו. הוא מחליט, על כן,
לשתוק.

לקיצור, הכנסותהמדינה נראות כבלתי־מוגבלות, והוצאות המדינה עולות תמיד
^ כדי להשתתת אליהן. מה אפשר לעשות?
כצעד ראשון, יש להפוך את כל התהליך של משק״הכספים הממשלתי. הוא לא צריך
להתחיל בזד, שהשר בודק את צרכי אגפיו. השאלה הראשונה לא צריכה להיות :״כמה דרוש
לממשלה?״ השאלה צריכה להיות :״מה מותר לממשלה לקחת?״
במלים אחרות: קודם כל יש לקבוע: איזה אחוז מן ההכנסה הלאומית מותר להוציא על
פעולות הממשלה? איזה אחוז מהכנסות הפרט מותר לממשלה לקחת?
רק אחרי שנקבע בצורר, זו מה תהיינה הכנסות הממשלה בשנה הבאה, תשב הממשלה
ותחליט איך לחלק סכום זה בין משרדי השרים השונים• אחרי שהוחלט כמה יקבל כל שר,
יחליט השר עצמו איך לחלק את הכסף בין האגסים במשרדו. שום אגף לא יתבקש, על פי
שיטה זו, להגיש הצעה של הוצאות. השר פשוט יגיד לכל אגף כמה מותר לו להוציא.
שום תקציב לא יוגש לאישור הכנסת. הכנסת לא תחליט כמה יוצא על בנזין, על שמן־
סיכה, על משחת־נעליים ועל כובעי־פלדה. היא תאשר רק את הסכום הכולל של הוצאות
המדינה וחלוקתו בין המשרדים. הח״כים יוכלו להשחית באופן הוגן את הסכומים שיוקדשו
לצה״ל ולחינוך, למשטרה ולמבקר המדינה.
לצורך הביקורת אין הם זקוקים ליותר מזה — בתוספת החשבונות המלאים של הוצאות

:שנר, שעברה, חשבונות מפורטים ואמיתיים מן הסוג שמעולם לא הוגש לכנסת — ולשום
פרלמנט אחר.

** ה המעלות של שיטה זו? קודם כל: נקבע גבול ברור להוצאות. שנית, ולא פחות
1*4חשוב: התקציב של כל משרד ואגף יהיה גמיש. הכסף לא יהיה צמוד מראש למטרה
מסויימת. כך יהפכו הפקידים עצמם אחראים לייעול. הצלחתם או כשלונם בשטח זה יהיו
בולטים מיד. רק מנהלי המשרדים יכולים לדעת איפה באמת אפשר לחסוך ללא נזקים.
ברגע שיבינו כי רק אם יחסכו בשטח אחד יהיה להם הכסף הדרוש להרחבת שטח שני,
אפשר יהיה לסמוך עליהם בענין זה.
מעלה נוספת: כל המשרדים ישוחררו מן ההתערבות המתמדת של משרד־האוצר. תחת
התערבות מרגיזה זו, ידע כל פקיד רק את השוט של המאזן וביקורת־הפנקסים. הוא יהיה
מוכן לקבל אחריות, ויהיה חופשי לפתח יוזמה.
אחרי שתתקבל החלטה לגשת בצורה זו למשק הממשלתי, אפשר יהיה לבקש את עזרת
הקהל למניעת ביזבוז. לצורך זה יש צורך להקים בית־דין ציבורי בלתי־תלוי, שאליו יוגשו
כל ההצעות לחסכון. ביתיר,דין ישמע את דעת האזרחים ואת תשובות הפקידים הנוגעים
בדבר. אם יחליט שיש מקום לחסכון, יצווה על כך בצורת פקודה מחייבת למשרד הנידון.
האזרח שהציע את החסכון יקבל פרס בצורת ויתור על חלק מתאים ממם־ההכנסה שלו.
תפקיד נוסף של בית־הדין יהיה להמליץ על מתן הכבוד הציבורי הגדול ביותר לאזרחים
שגרמו למסכו! ,וכן לפקידים שהצטיינו בהקטנת ההוצאות. מהפכה קטנה תתחיל ביום בו
יבין כל פקיד כי יקנה שם לעצמו דוזקא כאשר יחסוך כסף, לא כאשר יבזבז אותו.

המסים החריבו את נר הממלמת
ך מראית־עין, אין גבול למסים שהממשלה יכולה להטיל על אזרחיה. כך, על כל פנים,
/חושבת כל ממשלה. אולם ההיסטוריה מלמדת שאין הדבר כך. טוען פארקינסון: כל
הממלכות עד כה השמידו את עצמן באמצעות מסים מופרזים.
זהו תהליך אחיד משחר ההיסטוריה: הממשלה מתחילה להטיל מסים סבירים. בהדרגה
מתנפחת הפקידות, מתרחב התקציב ועולים צרכי הממשלה, ויחד עמם המסים. המסים
לעולם אינם יורדים. הם תמיד עולים.
כאן גילה פארקינסון חוק מאלף, שאין צורך להסבירו דווקא לקורא הישראלי: הקשר
בין עליית־המסים והמלחמה. בעתות מלחמה, אין איש מתנגד להטלת מסים כבדים. אומה

היודעת כי תבוסה צבאית תביא בעקבותיה אבדון, משלמת ברצון מסים מופרזים. המנגנון
הממשלתי מתרחב, הצבא גדל, ההכנסה הלאומית מבוזבזת ביד חפשית. כי המלחמה היא
מטבעה בזבזנית, וחייל היודע כי מחר הוא עלול למות ישרוף בנקל פסנתר יקר כדי
לחמם את עצמו בערב הקודם.
אולם כאשר מסתיימת המלחמה, אין המסים חוזרים לקדמותם. החיילים הולכים הביתה,
אך הפקידים נשארים. כהרף־עין הם מגלים עשרות תפקידים חדשים, כולם חיוניים, שעל
הממשלה למלאם. הם גם מגלים שעוד צפוייה סכנה נוראה למדינה, המחייבת כוננות
מתמדת.
הממשלה התרגלה למסים המנופחים של עתות המלחמה — והיא ממשיכה לבזבז את
הכסף גם בימי־שלום. גובה הוצאות הממשלה נשאר קבוע — עד למלחמה הבאה, כאשר
גובה ההוצאות (והמסים) עולה שוב. זה תהליך נצחי, והוא נמשך עד שהממשלה הצליחה
לבזבז בהדרגה את ההון הלאומי ולהחריב את המדינה. אז עולה במקומה מדינה חדשה, שבד,
המסים עדיין נמוכים — ומתחיל כל התהליך מחדש.
בישראל כל זה ידוע. הממשלה מטילה מס של בולי־בטחון בשעת־חירום מיוחדת —
וממשיכה לגבות אותו אחרי ששעת־החירום חלפה מזמן. מדיניות של מצב־חרום־נצחי מקלה
עליה מלאכה זו.
בשנת , 1956/57 שנת מיבצע־סיני, המתיחות הקיצונית בגבול, פעולותיו,-תגמול והרכש
הקדחתני, גבתה ממשלת ישראל מן האזרחים מסים בסך 424,895,000 לירות והוציאה סכום
של 766,247,282 לירות. בשנה שלאחריה , 1957/58 ,שנה של שקט מוחלט בגבולות, גבתה
מן האזרחים מסים בסך 594,333,000 לירות, והוציאה סכום של 1,053,600,000 לירות.

* * תימגיעיםהמסים לנקודה שהם הופכים סכנה לקיום המדינה? איפה מתחיל
1*4התהליך ההדרגתי, הבלתי־מורגש, שבסופו מחסה למדינה אבדון בלתי־נמנע?

אוגוסטוס קיסר היה הראשון שציווה להטיל מסים על כל העולם. אולם נוהג המסים
היד, קיים מראשית ההיסטוריה. מנהיגים מקומיים הקימו גדרות במעברי הרים ונהרות,
דרשו מם מן השיירות העוברות. הסכום הנדרש שווה תמיד, פחות או יותר, לסכום
ההוצאות הכרוכות בחיפוש דרך אחרת למעבר השיירה. למס כזה אפשר לקרוא תרומה,
מכס או סחיטה, לפי נקודת־ההשקפה.
מס עתיק שני הוא המס על הקרקע, שגם אותו קל יחסית לגבות. מס זה דומה לתרומות׳
הנגבות על־ידי גאנגסטר, וזד, הרעיון היסודי של המשטר הפיאודלי. מעבד־האדמה אינו יכול
להסתיר את מקום הימצאו או את היקף רכושו. המס הנדרש ממנו שודד, תמיד, פחות או
יותר, להוצאות הכרוכות במעבר לאזור אחר, מחוץ לטווח הגאנגסטר המקומי.
המם החדש ביותר הוא המס על ההכנסה, שהוא הרבה יותר מסובך, אך שאפשר לגבותו
בחברה עירונית של יודעי־קרוא־וכתוב.
בממלכת נבוכדנצר היה נהוג מס של ס /ס , 10 אך למעשה נגבה מס גדול יותר. בית תלמי
במצרים גבה כ־^י 17 מן היבול, בית סילקוס בסוריה רק /0״ר• אוגוסטוס הטיל /0״ 5על
עזבונות, בתוספת מסים עירוניים ומכס בגבול שבין מחוז למחוז. כאשר התמוטטה האימפריה,
כבר היה נטל־המסים במחוזות כבד מנשוא — כה כבד שזה היה אחת הסיבות
העיקריות להתמוטטות. המוסלמים בהודו גבו מסים בשיעור שליש ההכנסה — ובזאת
גרמו לנטישת קרקעות רבים וסללו את הדרך לכיבוש הבריטי.
בסין הגיעו המסים לעתים ל־ס /ס 20 מן ההכנסה הלאומית, אבל קונפוציום סבר, לדברי
הביוגראף שלו, כי ס /ס 10 הוא השיעור הנכון. כאשר הטילו הספרדים בהולנד מס־מכירות
של 10 על כל הסחורות, גרמו למרד שהביא לשיחרור הולנד. אחרי כן התחילו ההולנדים
להטיל מסים גדולים על עצמם, שגרמו לבריחת ההון ולשקיעת הולנד כמעצמה עולמית.
המלך הצרפתי, ערב המהפכה, הטיל מסים שהגיעו ביחד ל־/0״ 38 עד /0״ 41 מהכנסת
משלם־המסים. מסים נוספים שוב לא הכניסו כסף, כי בנקודה מסוימת (כ־ ,4570 לפי
פארקינסון) עולות הוצאות הגבייה על הכנסות־המס עצמן. המשטר הישן בצרפת לא
התמוטט מפני שהיה עריץ או אכזר או מיושן. הוא התמוטט מפני שפשט את הרגל.

שואל -ער ענד 3בחת
* * ההג בו להטבעי למסים? מתי מגיעים המסים לקו אשר מעבר לו מתקוממים
האזרחים?
בימי קדם, נקודת־הסירוב היתד״ כנראה, בסביבות ס /ס 10 מן התוצר הכולל. בצורת הכללה,
נוכל לומר כי האנשים היצרניים בעולם נוכחו לדעת מנסיונם שאיכשהו עליהם תמיד לשלם
ס /ס 10 למישהו, יהיה זה גאנגסטר, אביר פיאודלי או נציב מס־ההכנסה. בריחה מגובה־מסים
אחד תביא רק לתשלום לגובה שני. נראה כי ס/ס 10 הם בתחום חוק טבעי. כאשר עובר המס
גבול זה, מגיעה שעתם של בני־ישראל להוציא את האטלס מן הארון.
אולם כאשר אין אפשרות מעשית להגירה, מתבטל גבול זה של ס /ס . 10 בתחום המדינה
הלאומית המודרנית, למשל, משלם־המסים הוא שבוי. המסים עולים לגובה חדש, עד
הגיעם לנקודת־סירוב חדשה. היכן היא?
הכלכלן הויקטוריאני מק־קאלוך טען כי התנגדות האזרחים גוברת כאשר המס הוא בין
10ל־ 15 אחוז מהכנסתם. התנגדות זו הופכת את המס למס על היושר, ולפרס על הרמאות.
״כאשר המס עולה לגובה רב, ל־ 15 , 10 או 20 אחוז, הוא מפקיר את העקרונות הנאצלים
לזנות. הוא חותר תחת אותו חוש־הכבוד שהנו הבסיס הבטוח היחיד לגדולה הלאומית.״
מסקנה זו הוכחה על־ידי הנסיון. כאשר מגיע המס ל־ס /ס , 10 גובר המאמץ להשתמט ממנו.
המאמץ הזה כדאי אז יותר מאשר מאמץ דומה להשגת הכנסה נוספת — שגם עליה חל
המס. ברור, כי מס ישיר בגובה של בין 10ל־ 20 אחוז, גורם להסחת יוזמתו וכשרונו
של האזרח לאפיק חדש, שהוא חסר כל תועלת לציבור. יתר על כן, כדי להתמודד עם
המוחות הטובים העוסקים בהשתמטות ממס, נאלצת הממשלה מצידה לגייס מוחות טובים
לעזרת גובי־המס. זהו ביזבוז עצום של כושר שכלי, שאינו נושא פרי. כל העלאה נוספת
של המם מביאה אז להכנסות פוחתות והולכות.
עד כאן מוכר התהליך יפה לאזרח הישראלי. נטל המסים תורם כבר עתר, תרומה נכבדה
לתופעת הירידה — והזקא ירידתם של הטובים• בניגוד להגירת בני־ישראל הקדומים
ממצריים, שוב אין זו עתה הגירה המונית, אלא אישית. היא לא פחות מסוכנת בשל כך.
השלב השני הוא שלב ההשתמטות. זוהי תופעה כללית בישראל. מיטב המוחות של
המשק הישראלי אינם עוסקים כיום בהגברת הייצור והייצוא, אלא בהסוואת ההכנסות
ובמציאת חורים בחוק. כל בעל־תעשיה, חקלאי וסוחר גדול במדינה, מקדיש יותר זמן
לבעיות־המסים מאשר לבעיות הייצוא. על־ידי כך הוא מצליח להקטין את חלקו במס,
הנופל במלוא כוחו על השכיר הגמיש פחות.
התוצאה המוסרית של תופעה זו ברורה אף היא בישראל. כאשר ההשתמטות ממסים
היא תופעה מקובלת, שהחברה מתיחסת אליה בחיוב ואף בהערצה, מעורער יסוד המוראל
הלאומי. היחס למדינה משתנה. תחת להזדהות עם המדינה הזדהות מוחלטת, כמו בראשית
ימיה, רואה האזרח עתה במנגנון המדינה אוייב המבקש להפקיע את שכר עמלו. יתכן
כי שינוי זה ביחס למדינה הוא התוצאה החמורה ביותר של נטל המסים.

** אשרהמם מוסיף לעלות עד ״ 250/מן ההכנסה הלאומית, באה התופעה שהלורד קינס,
^ הכלכלן הנודע, הצביע עליה ב־ . 1923 המעביד, הפוחד מן המם הגבוה, מתחיל לחלק
את הכנסות המפעל בין העובדים. הו א מתחיל לבזבז את הכסף בצורה הגורמת לאינפלציה.
דרך אחת לביזבוז הכסף היא ״חשבון ההוצאות״ .מנהלי המפעלים שוב אינם רוצים
בהעלאת שכרם, עליה יצטרכו לשלם מס. תחת זאת הם מעדיפים לקבוע חשבון־הוצאות
גדול. הם אוכלים במסעדות יקרות, נוסעים במכוניות־פאר, עורכים טיולים תכופים לחוץ־
לארץ — הכל על חשבון העסק, המנכה סכומים אלה ממס־ההכנסה שלו.
אלמלא המם הגבוה, היה המפעל נמנע מביזבוז זה ומשקיע את הכסף בצורה יעילה
להרחבת הייצור. גם המנהל היה מוציא את שכרו בצורה חסכונית, משקיע אותו בדברים
חיוביים, תחת לבזבזו במותרות הגורמות לאינפלציה.
בעתות מלחמה, אין העמים מתנגדים למסים, המגיעים ל־0׳ל 15 מן ההכנסה הלאומית. הדבר
אינו נראה מוגזם, כאשר האפשרות היא חורבן לאומי. נקודת־הסירוב מגיעה רק כאשר
מתגנב ללב האזרחים הספק אם הקיום כדאי בכלל. אמנם, אפשר לקיים באופן מלאכותי
אווירה של משבר גם אחרי סיום המלחמה (כפי שקורה עתה בישראל) .האנגלים שילמו
במשך כמה שנים ס/״ .40 אך הסכנה היא שראשי המדינה מתפתים לחשוב כי אפשר להמשיך
כך ללא גבול. וזו טעות מרה.
כאשר מגיעים המסים לרמה כזאת, הם קוטלים את מעמדה של המדינה בעולם. התהליך
הוא אטי וכמעט בלתי־מורגש, אך הקצב גובר. כאשר מדינה פלונית רואה כי מדינה
אלמונית הגיעה בבר בימי שלום למיסוי מכסימלי, ושוב אין לה היכולת להעלות את
המסים גם בימי משבר, היא מסיקה את המסקנה כי אותה מדינה אלמונית לא תובל
להילחם בעקשנות על האינטרסים שלה.
לכן ירדה השפעת בריטניה וצרפת בעולם. מורדי אלג׳יריה, למשל, יודעים כי צרפת
שוב אינה מסוגלת למאמצים הרבה יותר גדולים מכפי שהיא עושה היום — והדבר משפיע
על מדיניותם. אין ספק כי הערבים, ביחסם לישראל, שמים אף הם לב לעובדה שכבר עתה,
בימי שלום יחסי, הגיע המיסוי לגבול מכסימלי (אם כי לגבי ישראל קיים נעלם המשפיע
על החשבון: נכונות יהודי העולם לשלם מם למדינה) .הדבר משפיע בהכרח על הערכתם
את סיכויי ישראל ומפריע לשלום.
ארצות־הברית נמצאת אף היא בדרך זו, של העלאה גדלה והולכת של אחוז המסים הנלקח
מאזרחיה, אף שטרם התקדמה לשלב בו נמצאת בריטניה. זמן רב עבר מאז כתב תומאם
ג׳פרסון שיש ״למנוע בעד הממשלה מלבזבז את עמל האזרחים, בהתימרה לדאוג להם.״ גם
באמריקה גורם עתה המיסוי הגבוה להריסת החופש. כי פרט למיעוט יוצר — אמנים,
סופרים, מדענים ואחרים — הרוב הגדול של בני־האדם יכול לבטא את עצמו רק בדברים
פשוטים: ריהוט חדרים, טיפול בגינה, גידול הילדים. כאשר אין להם האמצעים לכך, אובדים
האינדיבידואליות, החופש והתקוזה. כאשר הכל בידי המדינה, ולא כלום בידי הפרט, שוב
לא יתכן חופש אמיתי.

מס־העזבונות הגדל והולך מונע בעד דור
אחד להעביר את פרי עמלו לדור שבא אח־ריו•
כך הושמט הבסיס מתחת למאמץ הר־צוף
והממושך. בתנאים אלה, שום תרבות
אינה יכולה להתקיים זמן רב.
הנה, על כן, השלבים: כאשר המיסוי —
ימי־שלום עובר על 10 של ההכנסה הלאומית׳
מתחיל ההון לברוח. כאשר נמנעת
הבריחה, יכול המם לעלות ל־ס /ס ,,20 מול התנגדות
גוברת והולכת, הלובשת צורה של
השתמטות קיצונית. מעל ל־־/ס ,20 מכנים המס
באופן פרופורציונלי פחות. מעל ל/0-״ 25 יש
אינפלציה חמורה, המורידה גם את ערך המס
שנגבה. מעל ליס /ס >30 בולטת ירידת ההשפ״ה
של המדינה בעולם, אשר המומחים גילוה
עוד קודם לכן. ב 35 יש ירידה בולטת של
החופש והיציבות. ב 36 בא האסון, המוחלט
והסופי -אך לא תמיד מיד.
המיסוי מעל לגבול זה אפשרי זמנית ב־עיתות
מלחמה, אך הוא קטלני בימי שלום.
לרוב המדינות£ ,ל 36 הם פי התהום.
בישראל הגיעו המסים בשנה השוטפת ל־
/0״ר 2מן ההכנסה הלאומית. בשנה הבאה
יעלה האחוז. לפי הניתוח של פארקינסון,
מתקרבת המדינה לעברי־פי־פחת.

פ סי ס

ך • אשר ההשתמטות מתשלום המס
היא הרבה יותר זולה מתשלום המס
עצמו, ברור שגם אנשים הגונים נוטים להשתמט.
זה המצב כיום בכל העולם המערבי׳
וגם בישראל.
יש דרכים רבות להשתמטות. רוב הדרכים
סודיות, כי מז שמגלה חור בחוק׳ בעדו הוא
יכול לעבור בקאדילאק שלו, לא יגלה זאת
לשכנו. אולם הדרך העיקרית היא לנהל את
העסקים כך שלא תהיה כמעט הכנסה, אלא
רק גידול הרכוש. כי מס־ההכנסה חל רק
על ההכנסה, ורק מס־העזבונות חל על הרכוש. לכן ישתדל האזרח שלא להיות בעל
הכנסה (אלא רק בעל רכוש) כשהוא חי, ולא להיות בעל רכוש (אלא רק בעל הכנסה)
כשהוא מת. ואילו גובה־המם רואה את הכל להיפך: כל עוד חי קרבנו יש לו הכנסות,
וכשהוא מת יש לו רק רכוש.
אפשר להשתמט ממס־עזבונות על־ידי העברת כל הרכוש ליורשים לפני המוות. אפשר
להשתמט ממם־ההכנסה על־ידי ספסרות במניות בבורסה. מי שאינו מסוגל לכך, מוטב
שימצא דרך לרשום את ההכנסות שלו בחשבון ההוצאות. למשל: את מכונית־הפאר שלו
עליו לרשום כמשאית, את אשתו כמזכירה פרטית, את בתו ככתבנית, את טיוליו הפרטיים
בנסיעות עסקיות, ואת ארוחותיו הדשנות כ״הוצאות לאירוח לקוחות״ .בצורה זו יכולה
הכנסה שמנה להיעלם כרוח רפאים, מבלי להשאיר אחריה עקבות.
כאשר האדם מתרגל להשתמט ממסים, כאשר הוא מתחיל לראות את השוטר כסכנה
פוטנציאלית, הוא מתחיל לבוז גם לחוקים אחרים. האזרח ההגון הופך לפושע. התנגדותו
לתשלום המס גוברת ככל שהוא משוכנע יותר שכספו מבוזבז לריק.
הדבר לא היה תמיד כך. שליטים קודמים לא ביזבזו כסף במובן המודרני. ארמונות,
גני שעשועים, אדרות יקרות, רקדניות, פלגשים, מזון מיוחד ויינות נדירים, לא היו בגדר
ביזבוז. להיפך, אי־השימוש בהם היה ביזבוז. הנתינים לפחות נהנו מסיפורי המותרות.
המלכים יכלו לחסוך במלבושי הרקדניות — ואכן, רבים עשו זאת — אבל הדבר לא מצא
חן בעיני נתיניהם.
הביזבוז המודרני שונה לגמרי. כמויות גדולות והולכות של כסף מוצאות על־ידי הממשלה
על דברים שכל איש מבחין בחוסר־תועלתם. בזבזנות זו היא ערם חשוב במצב. יכול אדם
לשלם מם כבד בשביל דברים שכולנו מסכימים שהם חיוניים. דבר אחר לגמרי הוא לשלם
מס בשביל דברים חסרי־תועלת, מזיקים ואבסורדיים.

ררך הנזנן ים־ :ההגצאות המעועזרתיות וותרווונזווז גזגזיר רגובגז הכנגגווז הווסייגז

ממשלה זווח תעשח יותר
ך* ניגודי המסים הגבוהים יוצאים בדרך כלל מן ההנחה, כי ככל שגוברות הוצאות
^ הממשלה, כן גוברת התועלת שהיא מביאה לאזרחיה — אם על־ידי הגברת הבטחון,
אם על־ידי מתן סעד לנצרכים, ואם על־ידי ייזום מפעלי פיתוח.
אין דבר הרחוק יותר מן המציאות. ככל שגדל התקציב הממשלתי, כן גוברת הבזבזנות
הביורוקראטית, הפוגעת גם בבטחון, גם בסעד וגם בפיתוח. המדינה המוציאה את הכסף
הרב ביותר על בטחון אינה לרוב בעלת הצבא הטוב והגדול ביותר.
בשום שטח אין הבזבוז מטבעו גדול יותר מאשר בשטח הצבאי. טייס הצונח במטוס־סילון
אינו חושב על מחיר המטוס, ומלח היורה טורפדו אינו חושב על הכסף המושקע
בו. השוזאת התקציבים הבטחוניים של המדינות, ערב שתי מלחמות־העולם, מוכיחה כי בשני
המקרים הוציאה בריטניה הרבה יותר כסף מאשר גרמניה, באופן יחסי למספר הדיביזיות
— ובשני המקרים היה הצבא הגרמני יעיל יותר.
בשנים האחרונות, בהן איבדה ארצות־הברית את עליונותה בכלי־נשק, היא הוציאה חלק
גדל והולך מהכנסתה הלאומית על תקציבי־הבטחון. מאות מיליוני דולארים הוצאו בכל
שנה על תוכניות־ייצור של טילים אשר ייצורם הופסק באמצע, אחרי שנתברר שאין להם
שחר.
בעוד שמנגנוני משרדי־הבטחון בבריטניה ובארצוודהברית גדלו במאה הנוכחית בצורה
פנטסטית, התנגדו אותם המנגנונים לכל ההמצאות החדשות שיכלו לתת להם עליונות על
האוייב. הם גרמו רק להארכת הדרך ולריבוי המכשולים שפל המצאה חדשה צריכה לעבור,
עד הגיעה לידי החייל הקרבי הזקוק לה. הרובה האוטומטי הונהג בצבא מכסיקו לפני
ארבעים שנה, בארצות־הברית לפני עשרים שנה, ובאנגליה לפני שנה אחת בלבד. נשק
אנטי־טאנקי, מקלעים קלים, תותחים משוכללים וטאנקים חדשים הונהגו באיחור של שנים
בגלל הדרך הביורוקראטית הארוכה וגישתם החבלנית של הפקידים. לפיכך אין כל קשר
בין גודל תקציב־הבטחון לבין כושר־הבטחון של מדינה מסויימת. השאלה אינה: כמה כסף
הוצא על בטחון; אלא: איזה חלק של כסף הוקדש באמת לשיפור הבטחון, ובאיזו יעילות.
הוא הדין ביחס למחקר. אין קשר בין טיב המחקר לבין גודל הסכומים אשר המדינה
מקדישה למטרה זו. כי מנגנוני־המחקר הממלכתיים נוטים תמיד להפריע למדענים. תחת
להניח להם להמציא בשקט את המצאותיהם, מנסים הפוליטיקאים להכתיב לחוקרים יעדים
קבועים מראש. מאחר שהפוליטיקאים אינם יודעים מאומה על המדע, מצמצם פיקוח זה
את תחום המחקר ומחבל במחקר היסודי, שישא פירות רק מחר. זה, אגב, גם המצב
במדינת ישראל.
עד כמה אין קשר בין חקציבי־הפיתוח לבין הפיתוח הממשי, בולט במיוחד בישראל.

מפעל סדום, בו בוזבזו עשרות מיליוני ל״י בגלל ניהול ממשלתי קלוקל, הוא דוגמה
חותכת. דוגמה שניה: רכישת הבריטניות של אל־על.
צורה אחרת של ביזבוז ממשלתי בעולם, ובמיוחד בישראל, הוא שגעון־הפרסום של פקידי־הממשלה.
פקידים רבים יוצאים לדרך חייהם כשהם חולמים על עתיד של סופר, משורר או
מחזאי. רק בלית־ברירה הם הופכים ביורוקראטים. הם מוכנים תמיד לשפוך דיו על חשבון
הציבור. זרם אדיר של פרסומים ממשלתיים יוצא ממכבשי־הדפוס. איזה מפקד יכול לעמוד
מול הפיתוי להוציא בטאון ליחידתו? איזה ראש־מחלקה לא ירגיש רטט בלבו למראה העלון
של המחלקה? איזה פוליטיקאי לא יתמוגג מאושר בראותו את תמונתו מפארת את שערו
של עתון המופיע על חשבון משלם־המסים?
לממשלה יש, כמובן, מבקרים המפקחים על ההוצאות. הם בודקים את חשבון הבולים.
הם עוברים על חשבונות האש״ל. יש גם מבקר המדינה המעיר על אי־סדרים. אבל מבקר־המדינה
אינו מביע דעתו אם בכלל יש צורך במשרד ממשלתי מסויים.
בכל ממשלה ישנן מחלקות שמטרתן נעלמה מזמן — אם בכלל היתר, להן אי־פעם מטרה.
בישראל קיימים עשרות מוסדות שהוקמו בשלבים שונים של המפעל הציוני, לפני קום
המדינה, והממשיכים להתקיים, להתרחב ולהתנפח אף שמזמן נעלמו הנסיבות שהולידו אותם•
מחלקת־עליה יכולה להתקיים בלי עליה, קרן־קיימת יכולה לשגשג כשאין קרקע לגאול,
מחלקה כלכלית יכולה לספק די חומר להעסקת שלושה דוברים רשמיים, אחרי שכל סמכויותיה
הועברו מזמן למחלקה אחרת. בשהתפקיד נעלם, מוצא המנגנון בנקל תפקיד אחר, שאיש לא
חלם עליו קודם. הפקידים מעסיקים את עצמם, מתרבים, נוסעים לחוץ־לארץ, מפרסמים
בטאון ומקיימים מסיבות־עתונאים. הציבור משלם.

ך * ע בו דהמתרחכת כדי למלא את הזמן העומד לרשותה. פקידים מתרבים. הוצאות
ן | הממשלה עולות לגובה הכנסות הממשלה, ומעבר לזה. התוצאה היא שהממשלה מפקיעה
תלק גדל והולך של ההכנסה הלאומית. היא סופגת יותר ויותר מן המרץ, היוזמה,
הכשרון וההכנסות של הציבור. ואילו עומס המסים מגרש מן הארץ את כל האמצעים
שהממשלה אינה סופגת בעצמה.
למראה המספרים הפנטסטיים של ההכנסות הממשלתיות, והמספרים הפנטסטיים של
הביזבוז, מתחיל משלם־המסים הממורמר לראות בכל מס שוד. כאן הוא טועה, כי המסים
דרושים לחברה התרבותית. הממשלה צריכה להוציא כסף על כמה מטרות דרושות, ואפילו
נאצלות. על האזרח להשתתף בבטחון המדינה, בקיום החוק והסדר. רק חסרי־האזרחות
יודעים מה רב ערכם של מדינה, דגל, גאתה לאומית. מדינה שאינה גובה מסים, אין לה
כוח. כשהיא דורשת מעט, יש לה רק מעט לתת.
הערכת הגובה הנכון של המסים היא ענין יחסי. צריך להיות שביל־זהב בין הנקודה בד,
אין האזרח נותן כלום, לבין הנקודה בה לוקחת הממשלה את הכל. אין טעם לדבר על
הנקודה הראשונה — כי הנטיה בימינו היא תמיד בכיתן ההפוך. לכן יש להשקיע את כל
המרץ בקביעת הנקודה בה חייב המיסוי להיפסק.
איך אפשר לקבוע נקודה זו?
סימני־הסכנה מופיעים בסדר הבא: ראשית, מסתבר כי הממשלה סופגת חלק גדול מדי
של הכשרון והמרץ של הציבור, דבר הגורם לירידה ביוזמת הפרט ולעליה באדישותו.
שנית, יש ירידה בחוש הבעלות, ומקומו נתפס על־ידי הקנאה. שלישית, יש ירידה של חופש,
ובמקומו באה רוח התלות. רביעית, יש ירידה בהרגשה שיש תוכן לחיים, ובמקומה באה
רוח מרדנית — בעיקר בקרב הנוער, בו מתרבים הגברברים והעבריינים הצעירים. כל זה
מסתכם בירידת האינדיוידואליזם והאחריות של הפרט.
כמה אם כן, צריכה הממשלה לגבות? בימי השלוני הגבול צריך להיות 20 מן
ההכנסה הלאומית ד פחות מן הגובה הנוכחי של המסים בישראל. אפשר להעלות
שיעור זה בעת מלחמה ממשית, בתנאי שהמם ירד מיד בתום הלחימה.
יתנגדו לכך אותם החוששים כי הדבר יגרום להקטנת השרותים הסוציאליים של המדינה.
האם ממשלה זולה יותר תהיה גרועה יותר? התשובה היא: להיפך, ממשלה זולה יותר
תהיה גם טובה יותר. האמצעים הבלתי-מוגבלים העומדים לרשות הממשלה רק סותמים את
צינורות המימשל בפקידים ובניירות מיותרים. המסים הגבוהים מביאים רק לידי עיכוב
ביורוקראטי.
כאשר ייקבע מה החלק מן ההכנסה הלאומית שמותר לממשלה לקחתו, וכאשר ייקבע
כמה מותר לכל משרד ממשלתי להוציא, תינתן ההמרצה הדרושה לחסכון. כאשר כל גרעון
יביא בעקבותיו פיטורים אוטומטיים, יסתבר שאפשר לעשות יותר דברים ובהרבה פחות
כסף.
הנה כי כן, זה פרי הנסיון: קבעו גבול מוחלט להכנסות הממשלה, והניחו להוצאות
להסתדר בתחום זה.

״סוד אופן? את הכרמלית!״ ב תג ״האדץ״ בחוסר־ישע
.״מה מתרחש בכרמלית?״ שאל אחד הצה־רונים.
רבבות מבין תושבי חיפה שאלו שאלות
דומות, מכלי לקבל תשובה כלשהי. עתונאים, שפנו
לעיריה, זבו לתשובות חמקניות. אם כיסה מישהו

להיכנס לאחת מתחנות הרכבת התחתית, נתקל
בשערים נעולים ובשומרים תקיפים שחסמו את דרכו.
חוקרי ״העולם הזה״ מגלים לראשונה מדוע שבתה
הברמלית כמשך למעלה משלושה שבועות ומסירים
את הלוט מעל הסוד השמור כיותר של חו שיסטאן-

חייו של הילד ניצלו, ממש על סך הקבר.
הקונדוקטור יצא מתאו, כולו נזעם על שמישהו העז להפסיק את מהלכה של הרכבת.
אך הנוסעים צעקו עליו :״מוטב שתגיד תודה לאיש הזה, במקום לצעוק עליו!״
פומרנץ, הסובל מטרומבוזה, הגיע הביתה חולה מרוב התרגשות, ובמשך שלושה ימים
לא יכול היה לעזוב את מיטתו. ידידים שבאו לבקרו סיפרו לו כי למחרת ההצלה הופסק
הילוכה של הכרמלית .״אתה גרמת להפסקתה,״ אמרו לו בצחוק.

עד היום אין פומרנץ יודע עד במה לא היה זה צחוק.

האגוון בא נוגז טזזזר
^ מחרת, עם שחר, ערכו עובדי הכרמלית בדיקה של הבלמים. היתה זו בדיקה
/שיגרתית, שכמוה נערכת מדי -בוקר. אלא שהפעם היתר, משמעות מיוחדת לבדיקה.
הפעם היה על עובדי הכרמלית להקפיד פי כמה בבדיקת הבלמים. כי בשעה שפומרנץ משך
את ידית בלמי־ר,חירום, נתגלה ליקוי שיכול היה לעלות בחייו של הילד, על אף התערבותו
המהירה והאמיצה של פומרנץ:

הרכבת לא נעצרה מיד, המשיבה לגרור את הילד!
אותו בוקר של יום רביעי, בשעה חמש־ושלושים, עמדה הכרמלית ריקה מאדם, מוכנה
לבדיקת הבלמים.
היה זה מזל גדול, כי אילו נמצאו בה אנשים היו מוצאים כעבור כמה דקות את מותם,
או לכל הפחות נפצעים.
את הכרמלית מפעילים מתוך מיגדל־הפעלה, בתחנת גן־האם, על הר־הכרמל. לפני המפעיל
עומד לוח גדול, שבו יכול הוא לראות את כל הפרטים החיוניים להפעלת הרכבת —
ובעיקר לשמירה על בטחון נוסעיה. כך, למשל, אין הוא מתניע את גלגל־השיניים הגדול,
שבמעלה המסלול, אלא אחרי שנסגרו הדלתות של ארבעת הקרונות — שני העולים ושני
היורדים. הסגירה היא מתפקידם של הקונדוקטורים, הנוסעים בכל קרון. רק לאחר שנסגרו
הדלתות, נסגר מעגל חשמלי בלוח הבקרה של המגדל, והאחראי במגדל לוחץ על כפתור
ההנעה.
אז מתחיל להסתובב גלגל־שיניים ענקי, המושך במעלה ההר את הקרון הכפול העולה.
בד בבד עם זאת, יורד הקרון הכפול הנמצא בצד השני של המדרון.
הכרמלית מצויידת במערכת בלמים משוכללת, המבטיחה בטיחות גבוהה לנוסעים —
התנהלה עבודת התיקון

בתמונה זו נראה עובד

פאריס, כשהוא מושך אחריו לוח של פלדה.
לתת מעבר לפועל, שעבד ללא הפסקה יומם

של הנרנזלית שנזרקה בתאונה הקטלנית.
מוסך בדק, היוצא מן הנוינהרה בכיכר
תרים הברזל נפתח על־ידי השומר, כדי
ולילה והושבע לשמור את הסוד הנורא.

** ל המיבצע פיקד אבא חושי בכבודו ובעצמו. טלפון בהול, כמה דקות לפני שעד.
שש של בוקר היום הרביעי 24 ,בפברואר, הזעיק את ראש עיריית חיפה מביתו. הוא
נכנס למכוניתו והורה לנהג לדהור לתחנת פאריס, תחנתה הסופית של הכרמלית, בעיר
התחתית. בשער עמדו שומרי העיריה. נוסעים רגילים, שביקשו כמינהגם היומי לנסוע
ברכבת התחתית הורחקו מן המקום .״הכרמלית סגורה היום,״ היתד. ההודעה הסתמית
שנמסרה להם. רק לאבא חושי הרשו להיכנס.
ע^ד לפני שיצא מן המנהרה, עפו ההוראות. מיברק בהול נשלח לפאריס. מהנדס העיר,
יוסף כהן, נצטוזה לגייס עשרות פועלים מומחים בכל חלקי העיר. ומעל לכל — ניתנה
פקודה חמורה לשמור בסוד את המראה שראו עיניו של חושי בתחנת פאריס. כל מי שיעז
לגלות את הסוד, כך. הוברר, יפול קרבן לחמתו של אבא חושי.
ואמנם, היה מה להסתיר. כי המראה שנגלה לעיני חושי אותו בוקר היה המזעזע ביותר
שיכול להתגלות לרכבת התחתית.

אכל לא נסיעה הדרגתית, נורמלית, אלא דהירה מטורפת, הפרת־מעצור.
שני
הקרונות גלשו במורד הכרמל, ועם כל מטר גברה המהירות. האור האדום נדלק. אבל
אות־האזהרה לא הועיל. הכרמלית המשיכה לדהור כלפי מטה, במהירות שהרעידה את
כל המינהרה.
מסלול הכרמלית כולל כמה קטעים, שהם התלולים ביותר מכל הרכבות התחתיות בעולם
כולו. דבר זה הגביר את מהירות הנסיעה.

פנטבו ניצר וזוווווז

הפועלים המעטים שנמצאו אותה שעה במנהרה צווחו באימה, למראה הקרונות הצוללים
במירוץ אמוק אל תחתית ההר. הכרמלית דמתה אותה שעה לרכבת־שדים שגעונית בלונה־פארק.

אכל בנו נשאר שכוי בין דפנות הדלת, כשהצי גופו מהוץ לקרון
1וחציו כתוכו.

זוהי נקודה שכדאי לזכור אותה היטב. היא חשוכה להכנת האסון.
אותו בוקר עמדה הכרמלית ריקה מאדם, מוכנה לבדיקת הבלמים הגורלית. מישהו לחץ
על הכפתור, והרכבת החלה נוסעת.

שני קרונות של חברמלית היו הרוסים. הם נערמו אחד על גבי השני,
מרוסקים, מעוקמים, שבורים.

ך* יפור האסון המחריד מתחיל ביום השלישי 23 ,בפברואר, בשעות אחר־הצהרים.
^ שלמה הדר פומרנץ, המשגיח על בניית שוק הירקות הסיטוני בעיר התחתית, גמר את
1עבודתו ויצא כדרכו לכרמלית, בתחנת פאריס. הוא קנה אסימון, נדחף לקרון השני של
צמד־ד,קרונות. השעה היתד, שעת דוחק וצפיפות, כי פועלים רבים חזרו מעבודתם, ופומרנץ
; נאלץ לנסוע בעמידהבתחנת
סולל־בונה נעצרה הכרמלית ונוסעים החלו יורדים ממנה. פומרנץ, גבר קשיש

( )63 אך ערני, שם לב לאם שירדה עם בתה. אחריה יר 1בעלה של אותה אשה, שמשך
אחריו את בנו בן הארבע. עוד לפני שהספיק האב לצאת מן הקרון, החלו נסגרות
הדלתות האוטומטיות. במאמץ אחרון הצליח האב להיחלץ ולצאת אל רחבת התחנה.

לעתים מספר היורדים גדול במיוחד, ומספר העולים קטן — כפי שקורה בשעות הבוקר,
כאשר יורדים מן ההר יותר נוסעים מאשר עולים. אז משתנה התאוצה הטבעית של
הכרמלית, והקרונות המלאים נוטים לרדת במהירות יתר• כאשר הם עוברים על מהירות
מסויימת, נדלק אור אדום מ ל תאי הקונדוקטורים, וכן במיגדל־ההפעלה. זהו סימן סכנה,
המחייב את המפעיל לנקוט בצעדי־בטחון מיידים, ולהפעיל את הבלמים כדי להאיט את
המהירות.

מדוע לא הופעלו הבלמים? זאת היא תעלומה שלא ניתן לה עד כה
שום תשובה פומבית.

זהו הסוד שמנגנון חושיסטאן הצליח להעלימו מידיעת הציבור, במשך 24 יום.

אכל רק כתנאי שהמפעיל במגדל־ההפעלה ער לחלוטץ ושולט שליטה
מוחלטת על המכשירים שבידיו.

והרכבת התחילה לנסוע !
צווחות נוראות פילחו את חלל התחנה התת־קרקעית. אמו של הילד זנחה את בתה
הקטנה ורצתה לזרוק את עצמה על הרכבת הנוסעת. אבי הילד אחז את ידו וצודת
בהיסטריה, כשהוא מושך את בנו בכל כוחו :״בני! בני!״
נוסעים שהספיקו לצאת, ואחרים שעוד ישבו בתוך הקרון, זעקו בבהלה. רק איש אחד
לא איבד את עשתונותיו. היה זה שלמה פומרנץ. האיש, שבמשך 63 שנות חייו הספיק
לעמוד בפני סכנות רבות, ואשר לא פעם הציל חיי חברים שעבדו עמו בבנייה, הושיט את
ידו באורח אינסטינקטיבי אל ידית בלמי החירום. הוא משך בכל כוחו — והרכבת נעצרה.
דיי״״ 8י

הסוף בא כהרף־עין, תוך קולות-שכר אדירים וחבטה שהרעידה את
הבניינים בסביבת כיכר פאריס.
הקרון הראשון נתקע, בעוצמה של טיל, בקני־העצירה, הקבועים בסוף המסלול. לולא
קנים אלה, היתד, הרכבת נתקעת בדפנות המינהרה וגורמת למפולת כללית. תחת זאת ספגו
הקנים את המהלומה הראשונה, הודות לקפיצי־הענק שלהם. אבל הם לא הצילו את הכרמלית.
שעה שקן־העצירה האיט את מרוץ הקרון הראשון, המשיך הקרון השני להיסחף במשך
כמה אלפיות השניה. היצול־המחבר, הקושר את שני הקרונות, נמעך, והקרון השני נכנס
בעוצמה אל תוך הקרון הראשון. מכוח ההתנגשות התרוממו שני הקרונות באויר. וכך
נוצר המחזה שהקפיא את דמו של חושי:

חרטומו של הקרון הראשון היה תקוע כקני־העצירה, מעוך כולו, שעה
שאחוריו התרוממו כאוויר, יחד עם חרטומו של הקרון השני, שניהם
מעוכים והרוסים.
מעוצמת המכה, נשברו כל הזגוגיות, הקרונות נמעכו והמרכב הכבד התעקם כמו צעצוע
של תינוק. הקרונות העולים נתקעו באותה עוצמה בסוף המסלול, בגן האם, ריסקו את
תיקרת התחנה, נפגעו אף הם קשה מן המהלומה.

טווזוגן או ...
ך * עיר נוצר תוהו וכוהו. רבבות נוסעים מצאו את עצמם עומדים בפני שעריה
^ המוגפים של הרכבת התחתית, ותורים ארוכים הזדנבו ליד תחנות האוטובוסים. לציבור

אותם, ומעולם לא היה כל צורף להחליף אותם. לא אדוני, לא הבלמים
אשמים !״
״מי אשם?״
״פנה לעיריה, אדוני.״

2זזפ\ז שרצים נזזריזז

די להרגיע את הציבור, הודיעה העיריה כי הכרמלית תחדש את מהלכה ב־15
במארס. אך ה־ 15 במרס הגיע, והפועלים היו עדיין שקועים בתיקונים. הם עבדו יום
ולילה, אך לא הספיקו לסיים את המלאכה. במסדרון של אבא חושי, בעיריית חיפה, היתה
מיד משתררת מתיחות של חדר־מלחמה, ברגע שהוזכר השם כרמלית — לו גם במקרה.
כי הכרמלית היא אחריותו הישירה והבלעדית של אבא חושי. אמנם הוקמה לפני ארבע
שנים חברת מפעלי תחבורה חיפה, לניהול הכרמלית, אבל אבא חושי אינו אוהב שותפים
במפעליו. על כן, בציניות הרגילה בחושיסטאן, רוקן את החברה מתוכן. כפי שלואי ד,־14
הכריז בשעתו, לגבי נכס צרפתי. המדינה — זה אני!״ כך נהג חושי לגבי נכס צרפתי
צנוע יותר :״הכרמלית — זה אני!״

השנה צריכים תושבי חיפה לשלם מיליון וחצי לירות ל״דנקירקואז״
על-חשכון הברמלית -בלומר כ־ 30 לירות למשפחה -אכל בעיני
,חושי -״הברמלית -זה אני !״
הוא אינו מגיש שום דו״ח לעיריה או למנהלי חברת מפעלי תחבורה חיפה, שומר בסוד
את מספר הנוסעים, את ההכנסות ואת ההוצאות. בפני כל שאלה של נציגי הציבור, ניצבת
ההכרזה :״הכרמלית — זה אני!״
עוזרו הנאמן בשטח זה הוא מהנדס העיר יוסף כהן. הוא זנח את עבודתו השוטפת בעיר,
כדי להתמסר לצעצוע של אדוניו. התערבותו הגיעה לממדים כאלה, שמנהל הכרמלית,
המהנדס אברהם ניסן, הגיש לפני שבועות אחדים את התפטרותו ברוגזה.

בי לא רק האסון הגדול נשמר כסוד על־ידי אבא חושי. מאחוריו קופה
שלמה של שרצים, הקשורים בברמלית, שראה לעצמו צורך להסתירם.
מספר הנוסעים, למשל. לפי האומדן שמסר לכנסת, בשעת הדיון על הקמת הכרמלית,
קבע אבא חושי כי הכרמלית תהיה כדאית, מכיון שיסעו בה מדי יום כ־ 50 אלף איש.

למעשה, נוסעים כה רק כ־ 25 אלף איש.
באומדן של אבא חושי, נקבע שהממוצע השנתי יגיע ל־ 16 מיליון נוסעים לשנה. מאז
פתיחתה עברו אמנם רק חמישה חדשים, אולם לפי מספר הנוסעים הריאלי, אפשר לקבוע
שמספר הנוסעים לשנה לא יעלה על שמונה או תשעה מיליון.
ואבא חושי אינו אוהב שאזרחיו יעשו חשבון כמה עולים להם התענוגות שהוא מגיש
להם, כשם שהוא מנסה להשכיח את העובדה שבמקום 7מיליון לירות עלתה הכרמלית
11 מיליון לירות, וכדי לממנה השתמש בכסף שהוקצב להקמת מכון לטיהור מי־ביוב —
מפעל בעל חשיבות לא מבוטלת בארץ הסובלת ממחסור כרוני במים.

מקוס האסון

בתחנה; פאריס, בעיר התחתית, למחרת חידוש הפעלתה של
הכרמלית. בין תחתית המינהרה לבין המעקה של מעבר
הנוסעים, מעליו, נראים שני קני־העצירה המעוגלים, שגם הם לא יכלו להציל את הכרמלית.

הודיעה העיריה באופן רשמי כי הופסק הילוכה של הכרמלית ״מחמת גילוי תקלה במערכת
הבלמים האוטומטיים״ .שום מועד לחידוש הנסיעות לא נקבע.
האדם הראשון שהוזעק למקום, על־ידי חושי ומהנדס העיר, היה נציג חברת דנקירקואז
הצרפתית, אשר ביצעה בקבלנות את הקמת הכרמלית ואשר לפי החוזה הינד, אחראית
לתפעולה הבטוח במשך עשר שנים.

כעבור יומיים נחתו בלוד שני מהנדסים צרפתיים: ז׳אן גאסטוד,
המהנדס־המבונאי של המטרו הפאריסאי, והמהנדס רולאו ניאוול, מבית־החרושת
״אלסטום״ ,שיצר את הרכבת.
לפני שנסתיימה הפרשה, הצטרפו אליהם שני מהנדסים נוספים, שהובהלו אף הם במטוס
מצרפת.
יחד עם זאת, החלה העיריה מגייסת פועלים מומחים לביצוע התיקונים. את עיקר העבודה
ביצע מוסך בדק. אחד הגדולים בחיפה. תחילה נלקח למקום מנהל המוסך. למשך שניות
ארוכות נשאר פעור־פה למראה החורבן. אחר־כך הושבע לא לגלות את הסוד הנורא
ולהתרות גם בפועליו שלא יספרו דבר על המחזה הנורא שנתהווה בתחנת פאריס.
אבל פועלי בדק לא הספיקו לתיקון הגדול. גם הציוד שהיה ברשות המוסך הגדול לא
התאים לעומס העבודה. הובאו לשם מנופים, המסוגלים להרים עשרות טונות, כדי לבצע
את עבודת יישור המרכבים. הנעשה ברחבת התחנה דנזה למחזה מתוך הגיהנום של דאנטה,
כשמקדחים מטרטרים, מנופים נמתחים, ומכונות־ריתוך מתיזות שביבי־אש כחולים לכל
העברים.
שליחי חושי גייסו פועלים בקנה־מידה רחב, ובכל זאת לא נמצאו מספיק פועלים לביצוע
העבודה. כי הם לא רצו לגרום לשיבוש כזה בעבודות המוסכים בעיר, שכל בעל־מכונית
היה חש בגיוס הפתע של עובדים. למילוי המיכסה, היו שליחי חושי נאלצים לגייס פועלים
מנצרת.

זזשזב נזכר — וזזשד זזבחיירזזז
ך* ל זמן שמדובר רק בביזבוז כספים, או בהפסדים, התרגל כבר הציבור לעבור על
העניין בשתיקה. אבל כאן מדובר בחייהם של בני־אדם !
אין זה פלא, שאחרי שהכרמלית חידשה את מהלכה, היה מספר נוסעיה קטן ממקודם.
כי באינסטינקט הבריא שלו, חש הציבור שמשהו מסריח בממלכת חושי. העיריה לא
מסרה מלה אחת על מהות הקלקול הטכני המסתורי. ואם גימגם דובר העיריה שהסוד
נשמר רק מסיבות של ביטוח, לא הרגיע איש. להיפך, הוא רק הגביר את חשדות הציבור.
אפשר לטעון: אסונות קורים. אבל בכל קרון של הכרמלית יכולים לנסוע 165 איש,
ובשעת הדוחק 200 איש• כלומר, בכל נסיעה, יכולה הכרמלית להוביל 800 איש.

כשהמדובר בחייהם של 800 איש, חייבים חושי ושליחיו לשבנע את
העולם שעשו את הבל בדי למנוע אסונות.

והם לא עשו זאת.
להיפך. מאחורי שערוריית האסון של פברואר מסתתרת שערוריה גדולה לא פחות — .וג ם
אותה הצליח חושי לשמור בסוד.

אפון פברואר לא היה הראשון מסוגו כברמלית. בשני בספטמבר -
13 יום לפני המועד שנקבע לפתיחתה הרשמית שיי הברמלית -ארעה
תאונה דומה, מאותן סיבות.
הנזק לא הגיע לאותם מימדים, והצרפתים, שהיו אחראים על תקופת ההרצה של הרכבת,
שילמו אותו מכיסם. אסון זה היד, צריך לשמש אזהרה.
הצרפתים הבינו את האזהרה הזאת. הם הציעו לאבא חושי לשלוח — על חשבונם הם
— את עובדי הכרמלית לקורס אינטנסיבי בפאריס, שיכשיר אותם הכשרה סופית ומוחלטת.

כולם הושבעו לשמור את הסוד. ההוראה היתה מפורשת: לשתוק -

והם שתקו, כי הם פחדו לפרנסתם.

האור \זאתם
ך* עבודה התנהלה בקדחתנות, במשמרות, בפיקוחם של המהנדסים הצרפתיים.
( | מדי יום היו אלה יורדים מבית־המלון פנורמה, שם התאכסנו, וחוזרים בשעה שתיים
ובשעה שש אחר־הצהרים, לסעוד את ארוחתם. בשעות אלה נתגלה הסוד הגדול. כי ליד
השולחן לא יכלו הצרפתים להימנע מלהתוזכח ולהתרגש. נושא מרכזי לוזיכוחים ולהתרגשות:
רמת התפעול של הישראלים, ומי חייב לשאת בהוצאות התיקון.

בי ההפסדים שנפלו על שבם הכרמלית, בעקבות האסון, הגיעו לרבבות
רבות של לירות. רק עבור התיקונים שבוצעו על ידי מוסד ״בדק״
שילמה העיריה ב 50-אלף לירות.
המומחים הצרפתיים לא היו שכירי דנקירקואז, אשר החוזה מחייב אותה לשלם פיצויים,
אם אמנם יוכח שהנזק נגרם באשמתה. על כן ערכו בדיקה בלתי־תלויה, כדי לגלות את
גורם האסון.

מסקנתם: הישראלים אחראים לאסון, ועליהם לשאת בנזק.
המימצא העיקרי, שהשפיע על החלטתם: לפני האסון, פעלה מערכת הבלמים כתיקונה,
והאור האדום נדלק ברגע שהרכבת עברה את המהירות המותרת.

אכל איש מכין המפעילים הישראליים לא נקט כפעולה הדרושה
לעצירת הרבכת המידרדרת.
כתב העולם הזה, שהצליח לראיין את המהנדס גאסטון, נתקל תחילה במסך של סודיות
מוחלטת .״מצטער מאד,״ אמר גאסטון הגבוה ,״אבל אסור לי לדבר.״
״בכל זאת, אדוני, קרה דבר חמור, והציבור זכאי לדעת את כל הקשור בו.״
״אני מצטער, אינני יכול לדבר. אני אנוס לשתוק. אם רצונך בפרטים, עליך לפנות
לעיריה, למהנדס כהן.״
״עלי להסיק מכך שהאשם ביצרני הרכבת, אדוני, ולהאמין לשמועות כי רק עתה הרכבתם
מערכת בלמים אוטומטיים, במקום הבלמים שהיו קודם.״

ההתגרות חדרה מבעד לחובת־השתיקה של המהנדס, והוא הטיח
בהתרגשות :״לא נכון, הבלמים פעלו בסדר גמור כל הזמן, ולא החלפנו

המהנדסים

ז׳אן גאסטון ו־גיוואל רולאך משיבים
לשאלות כתב העולם הזה, שראיינם.

שלמה הדר פומרנץ, שהפעיל
את בלמי החירום של הכרמ־לית
והציל על־ידי כן את חייו של הילד.

המציל

אכל אבא חושי דחה את ההצעה.
מדוע?
קשה להאמין כי לא העריך את כללי הבטיחות. אבל הוא העריך הרבה יותר משהו אחר.
הסוד שמאחורי דחיית ההצעה הצרפתית היה תלוי על קירו של חושי: תאריך עריכת
הבחירות לכנסת ולעיריה, ב־ 3בנובמבר . 1959 שליחת העובדים לפאריס פירושה דחיית הפתיחה.

אבא חושי לא רצה בשום אופן לדחות את הפתיחה.
ואמנם, ב־ 22 באוקטובר — 11 יום בלבד לפני הבחירות — נפתחה הכרמלית בטכס
מפואר. הכריז דויד בן־גוריון :״אני רואה במפעל הרכבת התת־קרקעית ערך בינלאומי
חשוב, בהיותו צעד נוסף בהידוק הקשרים הידידותיים בין ישראל ובין צרפת.״
כאשר פסקה הכרמלית להלך, לא מצא דוד בן־גוריון לנכון לשאת נאום. הוא אפילו לא
הקים ועדת חקירה. אולי, בעצם, לא שמע כלל על האסון, שאבא חושי הצליח לעטפו
במשך ארבעה שבועות במעטה אטום של דממה דקה.

במדינה

יושב־ראש הועדה, ח״כ מפא״י הצמחוני ישהמשך
מעמוד )4
ראל גורי הודיע על התנגדותו. לגורי, בנמרצת
של בלימל. הודיע המנהיג הציוני
צירוף נציגי האופוזיציה, היה מובטח רוב
צרפתי: הוא יחרים את הועידה, יעשה
;כל כדי לחבל בה. כי, טען אנדריי בלימל, להכשלת ההצעה. היה זה אידיאלי לקרגמן,
שהצליח להרגיע את מצפונו הפועלי, מבלי
עידה זו תזיק לישראל וליהודי ברית־לפגוע
בכיבשת התקציב המאוזנת.
מועצות. היה לו על מה להסתמך: על
אולם ח״כי האופוזיציה לא רצו לשתף
עותיו של נחום גולדמן, בגילגולו הקודם.
פעולה עם מפא״י, סירבו לשרת את המפלגה
השלטת בהכשלת הצעת קרגמן, שהוגשה
שלא על דעת שר־האוצר. קבע ח״ב
חרות ד״ר יוחנן באדר :״אני שומר לי
יוהבת מד־דכי
את הזכות להגיש הצעת־נגד בישיבה הבאה.
האוירה בסניף ־,מפא״י בירושלים היתד,
בינתיים אסתפק בהימנעות.״
,שבוע מחושמלת. העסקנים הוזתיקים גמוכך,
לאבזבת ח״כי מפא״י אושרה הצעת
עו מלהיכנס לחצר מפלגתם ברחוב יפו,
חברם ישראל קרגמן.
יאש העיר מרדכי איש־שלום הסתגר בלש־ההחלטה
עומדת. מיד אחרי האישור
:תו. הוא סירב לנהל את הישיבות שהת־נזעק
הממונה על הכנסות המדינה זאב שרף
קיימו בבניין הסניף. ח״כ מפא״י, מרדכי זר, לועדת הכספים, שיכנע את חברי מפא״י
;פס את מקומו.
לשנות את ההחלטה הפזיזה .״מאין ניקח
ידידיו של איש־שלום לא סלחו לזר על ׳ מקור כספים חדש שיוסיף לנו 220 אלף
לעשיו .״הוא בוגד, אי־אפשר לסמוך עליו,״
לירות?״ שאל שרף.
יכריזו בהתרגשות .״זר קיבל מאיש־שלום
השבוע, בישיבה מיוחדת של ועדת הכזת
כל התמיכה, ובסוף תקע לו סכין חד
ספים בקריה, תל־אביב, עזבו רוב ח״כי

מפא״י את האולם, כדי לאפשר יצירת רוב
היה זה סופה של הידידות העמוקה בין
נגד ההחלטה שהם עצמם העבירו אותה
אש עירית ירושלים מרדכי איש־שלום
ימים ספורים קודם לכן .״עכשיו יש לך הזיח״כ
מפא״י מרדכי זר (מתחרז עם שר).
דמנות להגיש את הצעת־הנגד שלך,״ לחצה
זר ומוזר. חברי מפא״י בירושלים סירבו
חנה למדן על באדר כסוף־השיער ,״אתה
להאמין לשמועות על חידוד היחסים בין
יכול להכשיל את ההחלטה הקודמת.״
־,שניים. כי הם ידעו שאיש־שלום עזר לזר
באדר הממושקף סירב פעם נוספת לעזור
להיבחר למועצת־העיריה׳ תמך ׳בו בהכנסתו, למפא״י להיפטר מהצעותיה שלה .״אני מסיר
:נציג הסניף, לרשימת מועמדי מפא״י גם
לעת עתה את הצעתי הנגדית,״ גיחך ח״כ
לכנסת הרביעית.
חרות הממושקף, וההחלטה שהוצעה לראאחרי
שנבחר לכנסת, לא הפריע איש־שונה
על־ידי קרגמן נשארה לעמוד.
שלום, הידוע כאחד העסקנים הישרים ב־
?:פא״י, לפעילותו של זר. ר,ח״כ האלגנטי
־,משיך לרכז את עניני הנהלת־העיר, החזיק
בידיו שני תפקידים.
הידיד הטוב
אולם פעילותו הכפולה של הח״ב, ששע-
אולם הישיבות בבנין הסוכנות ברחוב
־ותיו מלבינות והנראה מבוגר מכפי גילו
אבן־גבירול, תל־אביב, דמה השבוע לבית־
,)40 לא מצאה חן בעיני העסקנים העדתיים
משפט. לפני חמישה חברי ועדת־החקירה
של מפא״י. הם פנו למוסד לביקורת של
המפלגה, ביקשו מנחום שדמי לפטר את הפנימית, שהורכבה על־ידי הנהלת הסוכנות,
ישבו התובע אפרים רפופורט והנאשם דב
זר מאחד התפקידים.
טבצ׳ניק*.
״אי־אפשר להיות גם בעיריה וגם בכרפופורט
מו־,יר־ו־,דיבורי, שאירגן את שבינסת,״*
הסביר אחד מבני עדות המזרח.
תת נהגי הסוכנות נגד מנהל המחלקה לעניני
,זה בניגוד להחלטת מפא״י, שאסור להח־רכב
(העולם הזה ,) 1170 דרש לפטר את
ייק בשני תפקידים.״
טבצ׳ניק המקריח מעבודתו במוסד. הסביר
אולם הח״כ החדש לא היה מוכן להתהנהג־התובע,
בעל השיער השחור :״טבצ׳ניק
חשב בטענותיהם של העסקנים העדתיים. הוא
התנהג בגסות אל הנהגים, וחוץ מזה ניצל
לא ויתר על אף אחת משתי משרותיו, התאת
מעמדו בסוכנות לטובת עסקיו הפרגונן
לכבוש תפקיד נוסף :״אני אבחר גם
טיים.״
:חבר למרכז המפלגה נגד רצונכם!״
העולים מרדו בנגב. כדי להוכיח את
מלחמה באיש־שלופ. יריביו נבהלו
האשמותיו הזמין את מרדכי הלר, פקיד־הן
ההכרזה, מיהרו לשכנע את מרדכי איש־בנק
שהיה נהג בסוכנות היהודית, למסור
שלום וחיים מרינוב, סגנו מטעם מפא״י עדות נגד טבצ׳ניק.
:ירושלים, כי לא כדאי לשלוח את זר כ ד
״מה ידוע לך על עבודתו של טבצ׳ניק?״
1ייג הסניף למרכז המפלגה. השנים פנו
שאל רפופורט את הלר, שהריץ מכתבי־חל
זר, הציעו לו לוותר על מועמדותו ל־מחאה
רבים לשר־האוצר לוי אשכול.
הרכז מפא״י.
״הוא נהג אתנו ועם מי שהובלנו בעריאך
ד,ח״כ השאפתני סירב להישמע לעצו-
צות,״ השיב הלר כחול־העיניים .״פעם הוא
זיהם. הוא גייס לעזרתו את תמיכת ח״כ
שלח אותי עם עולים חדשים, שהועברו להפא״י
משה ברעם, מזכיר מועצת פועלי
אילת. אמרתי לו לשלוח את העולים, שבידושלים.
יחד כינסו שני הח״כים אסיפת־ניהם
היו גם תינוקות בני שנה, באוטובוס.
חברים, אליה הוזמנו צעירי המפלגה והסטואבל
הוא התעקש, ושלח אותם במשאית.
דנטים׳ שקבעו כי כל מומלצי זר ייצגו בערב, כשהיה כבר חושך, התמרדו העולים
זת סניף מפא״י במרכז המפלגה. מרדכי
באמצע הדרך, וכמעט היכו אותי. הם רצו
חיש־שלום וחיים מרינוב לא נכללו באותה
לחזור צפונה.״
שימה.
רפופורט, שהיה רס״ר בצבא הרוסי, לא
התנחם השבוע אחד מידידיו של איש־הסתפק
בהוכחות לעבודתו הפגומה של ט־צלום
:״אין דבר, זר עוד יתגעגע לימים
בצ׳ניק. הוא חקר את הלר גם על עסקיו
:הם חי בשלום עם איש־שלום, ולא עם
הפרטיים של המנהל.
זצעירים.״
״האם זה נכון כי נסים אלג׳ן, פקיד הסוכנות
המשרת את טבצ׳ניק, עבד גם
בנגריה שלו ביפו?״
״אל תכנסו לענינים הפרטיים שלי!״ התמפא״
נגד מפא׳׳•
ערב טבצ׳ניק בקול עמוק .״זה לא נוגע
לועדה של הסוכנות.״
״לחברי מפא״י בועדת־הכספים של הכנסת
״אז מה אתה רוצה, שנביא את התלונה
ש מחלה של פיצול־ד,אישיות,״ אמר השבוע
בענין זה למשטרה?״ שאל רפופורט.
ז״כ ידוע של הדתיים־הלאומיים .״חלק מהם
חקירות פרטיות. חברי הועדה היר־לציעים
הצעות להרגעת מצפונם, וסומכים
שו לו להמשיך לחקור, רצו לדעת מה היקף
יל חבריהם האחרים, שבשיתוף עם ד,אופו־עסקיו
הפרטיים של דב טבצ׳ניק, שהתקבל
ויציר, יכשילו את ההצעות של עצמם.״
לעבודה בסוכנות על פי המלצת ידידו ההצעת־ראודה
כזאת העלה השבוע בועדתותיק
לוי אשכול.
,כספים ח״כ מפא״י ישראל קרגמן, שהת־רפופורט
חזר על השאלה. הלר אישר כי
!רסם בכתיבת שמגמים אישיים־מוסריים בתוספת
המקצועית של דבר. הציע קרגמן, אלג׳ן עבד בנגריתו הפרטית של טבצ׳ניק,
הוסיף :״השותף של טבצ׳ניק פשט את
׳שעבר פועל ביח־חרושת אתא :״ועדת
הרגל. טבצ׳ניק לקח ממנו את ד,כסאות שוכספים
תאשר החלטה להגדיל את תקציב
־,הכנסות של ישראל׳ על חשבון בעלי ד,ד,כ עשו בנגריה וניצל את מעמדו בסוכנות כדי
להרודיח כסף. הוא שיכנע איזה אפסנאים
וסות הגבוהות, ב־ 220 אלף לירות.״
בסוכנות לקנות אצלו את ר,כסאות.״
רוב ח״כי מפא״י בועדה תמכו בהצעה;
״וטרקטור עם עצים מסוג בוק, ששייכים
ונה למדן עלתה על כולם בהתלהבותה. רק

שערוויה אמנותית

מפלגות

הסוכנות

אוהו
ך• עור חודש עומדת ישראל לנחול נצ־
^ חון אמנותי חשוב. אוג׳ורדוי (״היום״),
אחד מכתבי־העת האמנותיים החשובים ביו.תר
בעולם, יקדיש גליון מיוחד לאמנות
הישראלית. בגליון זה ייכללו כל האמנים
אשר עורכי העתון הצרפתי מעריכים אותם
כבעלי רמה בינלאומית, וכבעלי עניין ליוד-
עי־אמנות בצרפת.
נבחרי אוג׳ו רדוי: הציירים והפסלים זריצ־קי,
עוקשי, וזכסלר, שטרייכמן, שמי, מצי־גר,
קריזה, סטיימצקי, מאירוביץ, ברגנר
ואגם. הקוראים בצרפת ובשאר הארצות יוכלו
להסתכל בתצלומים צבעוניים של יצירותיהם,
שהוכנו בישראל במיוחד למען גליון זה.
יתכן כי לאחר מכן ירצו חלק מהקוראים
להתבונן ביצירות עצמן. הם יפנו, באופן
טבעי, אל התערוכה הישראלית שתתקיים
אותה שעה במוזיאון לאמנות מודרנית בפאריס.
אם יעשו זאת, יתאכזבו: פרט לשלושה
(סטיימצקי, מאירוביץ וברגנר) לא יהיר, איש
מן האמנים המרתקים האלה מיוצג בתערוכה.
רובם סירבו בזעם להשתתף. אחדים גם
לא הוזמנו. בין אלה האחרונים: יעקב אגם
הצעיר 31.הצבר מראשון־לציון, הנמצא
בפאריס והנחשב בעיני רבים לגדול האמנים
הישראלים בדור זה.

/ 7מספר המזל
השתלשלות שהביאה למצב מגו

1חך זה הסעירה השבוע את המים הצבעוניים
של חוגי האמנות בארץ, חדרה אפילו
לעתונות הכללית, שברובה לא תפסה במד,
העניז•
כאשר הגיעה סערה זו לשיאה, התיצב
גבר נמוך־קומה וכסוף־שיער בפני העתו־נאים,
פרץ בבכי מר. למראה הדמעות העיר

הוא לא ידע עד כמה צדק. כי הצייר
מרדכי ארדון, הקומיסאר הרשמי של האמנות
הישראלית, התחיל את הקאריירה האמ־נותית
שלו דווקא כתלמיד בבית־הספר ל־מישחק
של הבורג־תיאטר בוינה.
״משרד־החוץ העביר אלי את ארגון התערוכה
בפאריס!״ בכה ארדון ,״כי מטעם
משרד־ר,חינוך אני מטפל מזה שנים בתערו־כות־חוץ.
ניגשתי בחרדת־קודש לענין. כפקיד,
לא כאמן, ידעתי מה זה להופיע בארץ
שהיא כמעט 150 שנד, מנהיגה את האמנות
בעולם. ידעתי את האחריות הגדולה...״
בתום הסבריו של ארדון, לא היו העתו־נאים
חכמים יותר. רק במאמץ על־אנושי
אפשר היד, לדלות מים ההאשמות וההאש־ •
מות־שכנגד את פרטי ההשתלשלות.
אחרי שקיבל את ההזמנה, שנבעה מן
ההסכם התרבותי החדש בין ישראל וצרפת,
לא העביר ארדון את הענין לגוף ציבורי.
תחת זאת החל מגשש בקרב ידידיו ומקורביו,
הציע לדם להיות יחד עמו בין שבעת
הציירים שישתתפו בתערוכה. מכיזון שהשתתפות
בתערוכה כזאת מביאה עמה פרס־טיג׳ה
ותקוות למכירת תמונות בעולם, קפצו
כולם על המציאה.
בינתיים נודע הדבר ליתר הציירים. ועד
אגודת הציירים, כינס ישיבה סוערת. משרדי
החוץ והחינוך נבהלו, ביקשו מן האגודה
להשתתף בועדה ציבורית להרכבת התערוכה.
אולם כשהתכנסה הועדה, נסתבר כי
רוחו של ארדון מרחפת עליה, כרוח אלוהים
על פני התהום. אף שלא היה לו תפקיד
רשמי בה, הופיע ארדון כממלא מקומו של
נציג משרד־החוץ מורים פישר, השמיע את
דעותיו בכל הזדמנות. תוצאה ראשונה: יצחק
דנציגר, איש אופקים חד שים ואחד ה־אמנים
המופשטים החשובים בארץ, סירב
להשתתף בועדה. לעומת זאת השתתפו בה
מרסל יאנקו הקשיש ואליהו גת הצעיר־יח־סית
41 אף ששניהם קיוד להציג בעצמם
_בתערוכה
אחרי זעזועים רבים, נחתם לבסוף פרוטוקול
בביתו של יאנקו. גת הצליח לגרום
להתרבות קיצונית: נקבע כי 32 איש ישתתפו
בתערוכה. גב זאת לא היתה רשימה
סופית: בדרך הביתה ביצע יושב־ראש הועדה,
הד״ר שיף, המנהל הקשיש של מוזיאון
חיפה, מהפכה שקטה פרטית .״נוכחתי
שחברי הועדה, מפאת עייפותם, שכחו מספר
ציירים חשובים. הוספתי אותם על דעת
עצמי.״

״רק דברים פיר!אגטייס״
* 1ך היתה פאריס זוכה לכבוד ה־מפוקפק
לארח תערוכה של גרוטאות

הכנסת

(וזמשד בע מוד) 15 ,

* נפילו ת־ ה תפ קידיס היה הנו שא העיקרי
1ל הספר הכחול, שפורסם לפני חוד ש על־ידי
ועדה לביקורת של מפא״י.

טבת.

אביו של כתב הארץ שבתי (״סאבי״)

צייר בהנא ויצירה
הסתלקות

שהסעיוה את הארץ עוווח את השאדח: מ׳ ישרוט באמנות?

א 1קומי סר?

אמנותיות מישראל, לפי מיטב הבחירה ה־דמוקראטית
והפשרה בין קבוצות־לחץ, אלמלא
קרה ברגע זה זעזוע נוסף, שהפך את
הקערה על פיה. שני ציירים ותיקים, אהרון
כהנא ומשה מוקדי, מן הקרובים ביותר
לבעלי השררה, הודיעו שהם מסתלקים מהשתתפות
בתערוכה.
כהנא לא רצה תחילה בכלל להשתתף.
כשרק החל הדיון על התערוכה, הודה ב־גלוי־לב
שאין לו מה להציג .״אמרתי לאר־דון,
שבפאריס רודפים כעת רק אחרי אכס־פרימנטים
מודרניים. הם אכלו כל השנים את
הטוב ביותר, וכעת הם מחפשים רק דברים
פיקאנטיים, גירוי פלאסטי. ידעתי שאצלי אין
עכשיו דבר כזה.״ אולם כאשר קיבל מכתב
פרטי ממנהל המוזיאון הפאריטאי, שהוא
ידידו האישי, הסכים להיות אחד משבעת
משתתפי־התערוכה המקוריים. עתה, כשמצא

השאלה העקרונית היתה: מי בכלל קובע
מה ייצג וידגים את האמנות הישראלית
בעולם?
האיש הקובע כיום הוא בעל עמדת־המם־
תח. מרדכי ארדון הוא צייר, ובתור שכזה
הוא משתתף בתערוכה. הוא גם פקיד ממשלתי,
המופיע ברשימת הפקידות של משרד
החינוך והתרבות בתואר המצלצל של ״מפקח
מרכז על הוראת הציור ויועץ לעניני אמנות.״
במלים פשוטות: הוא הקומיסאר הממשלתי
לעניני האמנות בארץ, החולש על
כל התקציבים, הכיבודים, הפרסים וארגון
תערוכות חשובות.
למי הוא מעניק שפע זהי ארדון אינו
צייר גדול. יצירותיו לא ירטיטו לבבות, לא
בתל־אביב ולא בפאריס. הוא צייר ממוצע,
החוזר על נימות בדוקות. טבעו של איש
כזה להקיף את עצמו באנשים כמוהו: ציי
הציירים,
או המועצה הציבורית החדשה
לתרבות ולאמנות, מוכרח תמיד להיות כפוף
לוותיקים הממוצעים, המייצגים את האמנים
מן הדרגה השלישית והרביעית, והמחלקים
בינם לבין עצמם, את כל הפרסים והיתרונות.
זהו המצב בכל הגופים המקצועיים
בארץ — מאגודת הסופרים ועד אגודת־העתונאים•

אמן,
לא פקיד!

**י, אם כן, צריך להרכיב תערוכה כה
חשובה, כמו זו שתייצג בחודש הבא
את ישראל בבירת האמנות העולמית? לגבי
אמנים אמיתיים, יכולה היתה להיות לכך רק
תשובה אחת: לא קומיסארים ולא קולקטיבים.
תפקיד זה צריך להימסר לאישיות אמ־נותית
בלתי־משוחדת, שהיא בעצמה גבוהה
משכמה ומעלה מכל האחרים, ושהיא די
חדשנית, כדי להתאים את בחירתה לנטיות
המתקדמות ביותר ולזרמים המודרנים של
האמנות בעולם.
המועמד הטבעי בישראל לתפקיד זה: יוסף
זריצקי. טען השבוע הפסל יצחק דנציגר:
״היינו משתתפים בתערוכה, אילו היה זריצ־קי
בונה אותה. אני אומר בונה, לא מרכיב.
כי זריצקי הוא הארכיטקט היחיד לבניית־תערוכות
שיש לנו בארץ. הוא היה מארגן
ובונה את התערוכה לפי האמת הפלאסטית,
שהוא מכיר אותה יותר מכל אדם אחר
בישראל. כי הוא הצייר הטוב ביותר כאן,
הוא היחיד המשתף בתערוכה ציירים צעירים
מצד אחד ומעודד את השתתפותם של
וותיקים מצד שני.״
הוסיף דנציגר, אחד היוזמים העיקריים
של זרם האופקים החד שים :״האוריינטציה
של זריצקי היא כנה. זו אוריינטציה של
אמן, לא של פקיד, עם הרבה דגש על
האקטואליות של היום. יש הרבה אמנים
בארץ, שארדון לא מכיר אותם כלל. ארדון
לא יודע שהם קיימים. זריצקי היה מגלה
אותם.״

״גירוי״ או ״אמת״ ?
ך * ין דברי כהנא וך נציגר רובצת
^ תהום — וזו התהום האמיתית למעשה,
החבויה מאחורי הויכוח הפורמלי והחיצוני
כביכול.

כהנא דיבר בזילזול על ״גרוי פלאסטי״
ועל ״אכספרימנטים מודרניים״ .דנציגר דיבר
על ״אמת פלאסטית״ — והתכוון לאותו הדבר:
לאמנות המופשטת, שהיא ביטוי ל־להשקפתו,
תחושתו ומחשבתו של הדור
האמנותי החדש.
אין זו שאלה של גיל — כי זריצקי,
דנציגר למשל, כבר עבר את גיל ה־סד. אין זו גם
שאלה פשוטה של המופשט נגד הבלתי־מופ-
שט, כי חלק מן האמנים השמרניים, החוסים
בצל הקומיסארים, מנסים אף הם לעתים
את כוחם בציורים מופשטים. התהום האמיתית
רובצת בין קומץ של יוצרים מופשטים
אמיתיים, שיש להם משהו חדש להגיד
והמסוגלים לעורר הד גם בלב בעלי־הרמה
בעולם, ובין בעלי־השררה המבוססים, ששוב
אין להם מה להגיד, אך הממשיכים להגיד
זאת בציורים ממוצעים, חסרי־ענין, שהם
תערובת של נסיונות יצירה בסגנונות ובזרמים
השונים של האמנות.
מי מאלה צריך לייצג את ישראל בעולם?
כמדינה קטנה, אין ישראל יכולה להרשות
לעצמה להיות ממוצעת וחסרת־ענין. מבחינה
זו, תגרום התערוכה המתוכננת על־ידי ה־קומיסארים
בפאריס נזק בל־יתוקן למדינה:
הצמרת האמנותית בפאריס ובעולם, תגיע
לכלל מסקנה, כי אין יצירה של ממש בישראל•
ישראל תרד כגורם מן המפה האמ־נותית.
אולם
מסקנה כזאת לא תהיה נכונה. בישראל
יש אמנים חדשים, שיש בכוחם לרתק
ולעניין חובבי אמנות אמיתיים. כולם, בלי
יוצא מן הכלל, יוצרים יצירות מופשטות
נועזות. חלק מהם כבר נטש את האזזירה
הקומיסארית של ישראל, יוצר בחו״ל —
כמו יעקב אגם ודויד לומבר בפאריס,
שמואל בק ברומא. אחרים ממשיכים ליצור
בארץ, דחוקים מחיי האמנות הרשמית.
כאשר מגיע קולם לחוץ־לארץ — כמו
לעורכי אוג׳ורדוי, הם גורמים להתרגשות
ולהתלהבות.
בין אלה ובין הקומיסארים באמת אין
שפה משותפת.

צייר יאנקו ויצירה
התפטרות

את עצמו אחד מ־ ,32 חזר בו. יחד עם מוקדי
שלח מברקים לשיף, הודיע על הסתלקותו
מהשתתפות בתערוכה הפאריסאית ומהצגת
תמונותיו בה.
מברקים אלה פעלו במהירותה בזק. מרסל
יאנקו, שגם הוא נמנה עם שבעת הנבחרים
המקוריים, התפטר מן הועדה. ארדון, שטען
כי קיבל גם מברקי־המרצה מן השגריר
הישראלי בפאריס, שהודאג מן העיכוב
בארץ, פשוט ביטל את כל ההסכמים .״היה
עלי להיות בטוח שיש לי תערוכה מוכנה
תוך 48 שעות,״ הצטדק השבוע .״לכן ביקשתי
משיף להרכיב תערוכה לפי הקודים שקבענו
קודם.״
שיף הצליח במהירות מפתיעה. הוא פשוט
פנה שוב אל קומץ האמנים שנקבע מלכתחילה,
מן הקרובים לבעלי השררה, והרכיב
מהם את התערוכה. כהנא, האיש שטען כי
תמונותיו מיושנות מדי לעומת המקובל בפאריס
ושאין לו משהו חדש להציג, התכונן
השבוע לנסוע בעצמו לפאריס ולהציג את
תמונותיו בתערוכה הישראלית שם.

שלטון הממוצעים
ן• יתה זאת השתלשלות מאלפת, אך לא
| | חשובה. כי השאלה היסודית לא היתד!
אם ישתתפו בתערוכת פאריס שבעה או .32

רים ממוצעים, בלתי־מהפכניים, החוזרים על
דברים בדוקים שקנו להם אחיזה לפני דור,
והמקובלים על הקהל הממוצע, שאינו שואף
לחדושים.
מובן שארדון לא היה יכול לסבול כי
תמונותיו יופיעו בפאריס בתערוכת יצירות
של אמנים צעירים, מהפכניים ובעלי שיעור־קומה,
שהיו שמים אותו בצל ומבליטים כי
אבד עליו הכלח. לכן דאג כי ישתתפו
בתערוכה אנשים ממוצעים, שזיק יצירתם
כבה מזמן, שבחברתם ירגיש בטוב. אנשים
אלה ייצגו עתה את השגייה האמנותיים של
מדינת ישראל.
העובדה כי צייר, המשתתף בעצמו בתערוכות,
הוא גם הקומיסאר הממשלתי
המכריע בשטח זה, היא בחזקת שערוריה.
ארדון הוא שופט, חבר־מושבעים ותובע,
בגוף אחד. אך תופעה חמורה עוד יותר
היא עצם העובדה, כי הרמה התרבותית של
ישראל בעיני העולם נקבעת על־ידי קומי־סארים
ממשלתיים. כי שלטון קומיסארי
גורר אחריו תמיד את שלטון הממוצע,
הבדוק, הבלתי־מהפכני.
מצב זה אינו משתנה כאשר שלטון זה
פועל בעקיפין, וכאשר עניגים של רמה אם־
נותית נקבעים באורח ״דמוקראטי״ באמצעות
גופים אשר האמנים הטובים והחשדניים
מהווים בהם תמיד מעוט. גוף כמו אנודת

צייר גת ויצירה
התרבות

הציבור הרחב, בא ספרה של רינה בן־מנחם
וחשף אותו בפרהסיה לראשונה. השמות
המופיעים בספרה של רינה הם בדויים.
אולם התיאורים שבו לקוחים מהמציאות,
משאירים רושם כנה ואמיתי. יש בו, בין
השאר, תיאור של פיתוי צעירה ישראלית
על־ידי לסבית פעילה:

אמניוו שואר־ת וועה ו 1תאות את ד1־כ
או אהבת הנשים ואח ההווי הוסב׳ באו

״הנח ציפ, היא רוצת לדבר אי ת ר ׳,אומרת
הכעור ה ומורה בידה אל פ תחו של בית

ה היה כיום קיץ, כשהייתי בת . 15 אני חיפאית. למדתי בבית־ספר תיכון. באחת
החופשות החלטתי לנסוע לתל־אביב כדי לקנות כמה דברים וסתם להעביר שם כמה
שעות אחרי־הצהרים. נסעתי לבדי, ולא התכוננתי לבקר אצל אף אחד.
תמיד שמעתי על רחוב דיזנגוף, כסי ת ורעל. הלכתי לשם. פגשתי חברה שלי והחלטנו
לשבת יחד בכסית. ידעתי שזה בית־הקפה של האמנינב
השעה היתד, ארבע אחרי־הצהריים. פתאום שמתי לב שבחורה אחת נועצת בי זוג עיניים
ללא הרף. אתרי כרבע שעה ניגשה אלי. היא נראתה לי מאוד מוזרה, אפילו קצת גברית.
בת , 19 בערך. קודם לכן ראיתי אותה פעם בחיפה, וכבר אז עוררה את תשומת־לבי. אמרו
לי שהיא לסבית. לא ידעתי מה זה, אבל הבנתי שזו בחורה ששונאת גברים ואוהבת נשים.
הבחורה שאלה לשמי ואמרה לי שהבחינה בי כמה פעמים לפני כן בחיפה. הייתי מאד
מאושרת שעוררתי את תשומת לבה, כי היא היתד, טיפוס מיוחד, והחמיא לי שמצאתי חן
בעיניה. קבענו להיפגש באותו יום בשעה יותר מאוחרת ולצאת יחד.
נפרדתי מחברתי וניגשתי לרחוב אלנבי, ליד רחוב ברנר, כפי שקבעתי עם הבחורה.
נקרא לה תמר. היא הזמינה טקסי. ראיתי שישלה הרבה כסף בכים. כשירדנו מהטקסי,
נכנסנו לחנות. קנינו כל מיני פירות ובשר לעשות סטיקים, משהו בשביל סעודה רצינית
מאד. מצא חן בעיני שהיא היתד, מוכנה להמטיר עלי שפע של טוב.
באנו לחדר שלה — חדר קטן מאד, עם מנורה אדומה וכל מיני דברים שאין למצא(^
בבית נורמלי — אבנים, קוצים, צדפים. פחדתי לדבר. חשבתי שתמר היא חכמה באופן)
מיוחד, ויודעת לנתח את הכל בצורה מקורית וחריפה.
שכחתי להסתכל על השעון. ישבנו ואכלנו. בפעם הראשונה בחיי ישבתי עם אזי.״
שהערצתי אותו ממש. אז גילתה לישמצאתי מאד חן בעיניה וסתם ליטפה אותי, בלי לדמן
על זה. מליטופים עברה לנשיקות. הכל קרה בצורה כל־כך מהירה, שחשבתי שבעוד רגע ן תגיד לי שלא תוכל לחיות בלעדי.
לי כל זה לא היה איכפת. זה אפילו קצת נעם לי. בינתיים החשיך, ונזכרתי שעלי לנסוע
לחיפה. חזרתי הביתה עם ההרגשה שהנה יש לי ידידה, שאוכל לבוא אליה הביתה מתי!
שאני רוצה.

״סו(יו נו שיחקת נבונות״...

ך^ פר כעל כריכת קרטון, שנשא עליו
^ את השם המוזר הדווקאים, הופיע החודש
בישראל. אולי בשל צורתו הפשוטה
ואולי משום שמחברו הסתתר מאחורי ראשי
התיבות ש.ר.ב ,.לא עורר הספר בארץ את
תשומת־הלב שהיה ראוי לה; לא כל־כן־
בשל ערכו הספרותי, כמו בגלל נושאו.
הדווקאים הוא ספר מבולבל. כתבה אותו
סופרת ישראלית צעירה ( )25 ילידת בני־ברק,
שרה רינה בן־מנחם. היא העלתה בו
מחרוזת של תמונות מקוטעות, באמצעותן
ניסתה לתאר לבטיו של נוער ישראלי. המיוחד
בספר זה, שכדברי המחברת ״נכתב
בחיבה לבני גזע החפרפרות שתומי־העין
וליושבי קומה א. ברחוב הטווסים ,*17״
שהוא מגולל בפעם הראשונה תיאורים של
הווי הומוסכסואלי בישראל.
לסביות קיימות בבל חברה. איש לא הישלה
עצמו שתופעות אלה אינן קיימות בישראל,
אך עד לתקופה האחרונה היו ענינם הפרטי
של בעלי נטיות אלה בלבד. בשנים האחרונות
חרגו תופעות הומוסכסואליות מהמסגרת
הפרטית של העוסקים בכך, התפשטו
וחדרו לחוגים מתרחבים והולכים.
כיום קיימים כבר בישראל מוקדים וחברות
של בעלי נטיות אלה, שגיבשו הווי חברתי,
בדומה לזה שהשתרש בארצות כמו הארצות
הסקנדינביות וצרפת.
בישראל אף קם והתפתח חוג של הומו־סכסואלים
ולסביות, שאינו מסתפק עוד בשמירת
התופעות המיניות האלה בתחום הפרט.
הופעת הלסביות בפומבי, בתור שכאלה,
,במקומות כמו המרתף של איזי ברמת־גן
(העולם הזה ,)1174 הופעת חברות לסביות
בחוגים הבוהמיים של ישראל, ואורגיות
על רקע זה הנערכות גם בחוגי החברה
הגבוהה הישראלית, מעידים על כך.
אם עד כה לא הופיע הווי חדש זה לעיני
* קפה כ סי ת, שרינה בן־מנחם נ מני ת על
׳ ש בו תיו הק בועו ת, שוכן ב קו מהא׳ של
רחוב דיזנגו ף . 117

קפה שומם. מאותו פתח מתגלגלת ויוצא ת
בצעידת אווזים ציפ. תועבה — הואי ה בי טוי
למה שרותח ב תוכי ב או תו רגע אווזה
שמנת ומבחילה
הי שר בעיני מביטה היא, מחייכת ואו
מר ת :״את נראית טיפו ס מענין ורציתי
ל ה כי רן מקרוב.״ מוצא חן בעיני להיו ת טיפוס
מעניין נוכל לרדת לשפת־הים,
קריר שם כעת,״ או מרת ציפ.
״נ לן,״ אני מסכימה
ח שה באצבעות רכות ול חו ת מחליקות
על עור זרועי.
״רדצה להגיד מ שהו?״ שואלת אני את
ציפ.
״לא,״ היא או מרת וממ שיכ ה להחליק את
אצבעותיה.
״אז למה את עושה זאת?״
״סתם כן. לא נעים לן?״
״מפריע לי*.

יש בספר תיאור יחסים בין לסביות. סוג
זה של תיאורים אינו חדש בספרות. אולם
מה שמחדש הספר, הוא תיאור של הוזי
חברה ישראלית, המורכבת מהומוסכסואלים
ומלסביות, ותיאור מפורט של אורגיות
המתנהלות בחברה זו. יתר על כן, בספרה
אין רינה בן־מנחם מותירה מקום לספק, ביחס
למקומו של בנין בו התנהל במשך
תקופה ארוכה מעין מועדון של חברה זו.
המקום הוא בנין בשטח הגדול של יפו, בו
נמצא כיום מועדון־הלילה עומאר כיאם, שכמובן
אין לו שום קשר למר, שהתרחש
בבית זה קודם לכן.
תיאור לדוגמא:
קשה לי ל הבין מה מתרח ש מנין הם
הסיוטים הללו? כל כמה ש א חכן עיני בידי,
וכל כמה שאנער ראשי הס אינם סריס
להם. מחוץ ל תחו מי המיטה מזדקרו ת ויוצאות
שש כפו ת רגליים. נעות ללא הרף.
מהן אצבעו תי הן מו פנו ת אל על שני
גו פו ת גבריים עירו מי ם כביום היולדם. אצלם,
גוף מעורטל ב מ חי צ תו העליונה, גוף של
אשה מי ש הו אחר שרוע על ב טנו וידו

ני כת יחידה. מעולם לא חסר לי שום דבר. תמיד אהבתי לראות משהו חדש. הייתי
> | הולכת למקומות מסוכנים, והייתי מפרקת דברים בלתי־ידועים לי. ההרפתקנות הזאו
לא היתה נוחה לי לעתים, אך הסקרנות שלי התגברה על הכל. הייתי מוכנה לעשות אין
הכל כדי לראות דברים שמישהו אחר לא יכול לראותם.
מעולם לא חסרה לי חברה. תמיד היה לי עודף של ילדים, בני גילי, שרדפו אחרי. היית!
תמיד המלכה. אני נזכרת עכשיו שתמיד אהבתי לנגוע בגופן של ילדות. איני יכולה להסביו
זאת. לא פעם הייתי מעמידה פנים כאילו נפל משהו לתוך השמלה של ילדה, כדי שיהיו
לי תרוץ לנגוע בה וללטף אותה.
לעומת זאת, בנים לא עניינו אותי אף פעם במיוחד.
חיי־המשפחה שלנו היו נורמליים. הורי אנשים מסודרים, שמעולם לא נתנו לי להעז?
שחסר לי משהו. אני אהבתי במיוחד את אמי, יותר מאשר את אבא. שיחקתי עם |

עד גיל מאוחר מאד. הייתי מתייחסת אליהן כאילו היו יצורים חיים. עוד בגיל 13 1 בובות, ותמיד ממין נקבה.
עם הילדים האחרים הייתי משחקת באבא ואמא, והייתי תמיד הרופאה. הייתי מרפ | |
הילדות, ואומרת להן להתפשט והן היו צריכות לציית לי. זה נמשך עד גיל 8־ .9ז |
בגיל 9נכנסתי לתנועת הצופים. שם הייתי שובבה מאד. כולם חיבבו אותי, אבל בס ך
הבנות. תמיד באו אלי וסיפרו לי את כל הצרות שלהן. כל אחת באה אלי עם הבעיה
החבר שלה ומספרת לי שאינה יודעת מה לעשות, ללכת או לא. ואני, כמו אמא טובד
הייתי נותנת להן עצות, למרות שהייתי בגיל , 11 למשל.
הלכתי במכנסיים, ולא הסתכלתי על שום שמלות יפות שרצו לקנות לי בבית. אמז
עלי שאני יותר בן מאשר בת. אנחנו, הילדות, היינו תמיד מוכנות להרפתקות שיספקו או
הסקרנות שלנו. אצלנו בשכונה היה איש כבן 50 שהיה מראה לנו דברים גסים. היינו רצון
אחריו ומבקשות אותו שיראה עוד.
כשפגשתי את תמר, עוד הייתי בתנועה. בביודהספר הייתי תלמידה בינונית, לא מצטיי;
במיוחד.

״וא מותי לנשום ...עמדתי להיחנק...״
*•< ל היכרותי עם תמר שמרתי בסוד. אך בפגישתי הראשונה נתתי לה את כתו.
בחיפה ואמרתי לה שתוכל לבקר אותי אם תהיה שם. והנה, יום אחד, מצלצלים בד?
ותמר מופיעה.
הייתי ממש מאושרת.
הכנסתי אותה לחדרי. נתתי לה לשתות ולאכול. לא רציתי לתת לה לעזוב את הביו
חשבתי שזו זכות גדולה שבחורה לסבית באה לבקר אותי. היא הביאה לי חפיסת שוקו?
גדולה מאד.
היא ישבה בצד, לקחה נייר ואמרה לי שהיא מרגישה צורך לקשקש קצת, שלא אפרי
לה במשך חצי־שעה. ביראת־כבוד סגרתי את הדלת מבפנים והסתכלתי בה. הרגשתי כענ
לרגליה. הייתי מוכנה לעשות כל מה שתאמר. היא ישבה ורשמה רישומים.
אחרי עשרים דקות קמה לפתע, סחבה אותי בכח למיטה ונישקה אותי בלהט כזה שמעו?
לא הייתי רגילה אליו. הרגשתי שאיני יכולה לנשום, אבל פחדתי להגיד לד. מילה• 1
רציתי לפגוע בה, וגם רציתי את קירבתה מאד. רק כשהרגשתי שאני עומדת להיחנק, אמר
לה שאינני יכולה לנשום והיא הרפתה.
שכבנו על המיטה, והיא המשיכה ללטף ולנשק אותי בשקט. כבר לא התנגדתי. החילו
לנשק גם אותה. כל זה כדי שתשאר ותמצא ענין בי ותבוא לבקר אותי.
מאז היו ביקוריה תכופים יותר, ובכל פעם חזרנו על אותם חיבוקים ונשיקות. הרגשו
שאני כבר לא מתיחסת אל זה בסקרנות, אלא שיש שיתוף־פעולה הדדי.

מ שחקת בשדיה של רחל. את גבו מכסה
גופו של אליעזר. רחל מנסח למ שוך את
אליעזר אך הוא מניח ירו על ב טנה ומר־חיקה
ממנו. אינו מניח לה לגררו הו מו־סכסואלים
מחורבנים!״ היא מתיפחת ,״מ טו־רפים
כמוכם. גס אני רוצה. הו מו סכ סו א לי ס
מסכ ני ם מה יש לך להתרג ש׳ אף
פעם לא ראית דבר כזה?״
מפנה ראשי למקור הקול. שניים יו שבים
על הרצפה בפינת החדר. מנידה ראש בשלי־לה
.״ אין דבר, מתרגלים. אנ שים מוכרחים
איך שהוא להתפרק מעט מפעם לפעם. עוד

תתרגלי.״

או תיאור מסוג אחר:
זו המסיבה באלוהים. מספר עצום
הוא הברנש הזה. לבו ש סלים הכי קצרצר
בעולם. על קרקרו כובע קש הכי ענקי ב־ע
ולם מביטה בברנ ש ה מתע מת ומתפתל
בכל אברי גו פו ו שו ל ח ללא הרף מבטים
עוגבניים וידים לו ט פו ת אל הזכרים שבשטח.
הפרוצה המוכ שר תוה מוצל ח ת ביו תר לא
היתה מיטיב ה לפעול ממנו. הו אמשגע
קרן אור קלו שה חודרת אל החדר בער
סרק בין שני תריסים. היא נופלת על
הסיב ורוב

אחל; כבר מסם
שיען
1. ארב נכנס

בירו

יום אחד באה תמר והחליטה שתישאר גם לישון אצלי. הורי הבחינו במשהו שאינו
נורמלי בתמר, אבל לא עלה על דעתם שהיא לסבית. הרגעתי אותם לגמרי. אותו ערב
הביאה תמר עמה ספרים ומחברות, אבל לא נגעה בהם. אכלנו ארוחת־ערב אצלי בבית
והלכנו לבקר ידידה טובה שלה, שאהבה אותה מאד, והייתי מרוגשת מן הביקור. השיחה
ביניהן עשתה עלי רושם רב, כי דיברו בחריפות וניתחו את הכל ניתוחים פסיכולוגיים.
הרגשתי שאני נמצאת עם אנשים חשובים.
המארחת הגישה לנו ויסקי. שתיתי זאת בפעם הראשונה בחיי. חשתי שאני נכנסת לחיים
של בוהמה וביקשתי עוד לשתות וחשבתי שכך צריכים להתנהג ואסור לי להראות שאני
ירוקה או תינוקת. שתיתי עד שהרגשתי שעלי להקיא. עשיתי זאת בחוץ, מבלי שהרגישו.
הרגעתי את עצמי במחשבה שאני עוד אתרגל ושיש לי אופי בוהימי.

״היא ושנה אות והכאיבה די...״
ך* מר שתתה פי שלוש ממני, וזה לא השפיע עליה לגמרי. היא היתה עליזה ושמחה.
( 1היא והמארחת התנשקו וחיבקו אחת את השניה, ואני, על מנת להראות להן שאני
לא תינוקת, באתי וחיבקתי את תמר בכל ליבי.
השעה היתד. מאוחרת, ובלאו הכי הרגישו הורי בזמן האחרון שמשהו מסתורי אצלי.
לא רציתי לתת להם הרגשה שמשהו באמת קורה. לכן ביקשתי את תמר ללכת הביתה,
י והיא הסכימה. המארחת, שכפי הנראה מצאתי חן בעיניה, ביקשה אותי לבוא לבקרה.
הגענו הביתה. התפשטתי. תמר אמרר, שגופי נפלא, ושנורא יש לה חשק ללטף אותי.
ברצון רב נעניתי לה, והתחלנו לגפף אחת את השניה. בקשתי אותה להתפשט, והיא
עשתה זאת במהרה. נשארנו שתינו ערומות.
על מנת שלא להיראות כתינוקת התחלתי לחבק אותה, והרגשתי שזה בסדר, שזר, מוצא
חן בעיני ושאני מוכנה להמשיך בזה בלב שקט. היא שאלה אותי אם אני בתולה ועניתי
שכן. אחר־כך הצטערתי, כי חשבתי שאולי זה לא נאה להיות בתולה.
לא ישנו כל הלילה. הרגשתי שהיא נהנית עוד יותר ממני. הריחות של הויסקי, עשן
הסיגריות שלה והכל התערבב בחדר. הייתי כבר עייפה מאד, אבל היא לא הרפתה ממני אף

רציתי לחמם אותה בכל מחיר, והצלחתי. התפשטנו שתינו ונכנסנו למטה, ושוב שכבנו
והתחבקנו ודיברנו והתנשקנו. איך שהוא, היא הצליחה לתת לי להרגיש שהיא עושה לי
טובה. כך סיפרה לי שיש לה חברה שתקנא אם תדע שהיא נמצאת בחברתי.
החלטתי שאני חייבת לכבוש אותר, רק בשבילי, שלא תפנק אף אחת אחרת. שאהיה
בשבילה מרכז העולם. ובאמת לאט־לאט התקשרה אלי מאד, ואני הייתי בשבילה הכל.
הייתי חריפה מאד בשכלי. היא לא הרגישה שפעלתי בהגיון קר, שעשיתי את הכל כדי
להוכיח לעצמי שאני יכולה להתגבר עליה. ואז הרגשתי שתמר משועבדת לי ומאוהבת בי
למעלה מכל דבר. היא כתבה לי סיפורים, וכשהייתי חודש אחד בחוץ־לארץ, כתבה לי בכל
יום מכתבים על געגועים ואהבה, ששום גבר לא היה מסוגל לכתבם בלי להרגיש.
בינתיים עברו כשנתיים מאותה פגישה ראשונה בכסית. גמרתי את בית־הספר והתגייסתי
לצבא. שם פגשתי בחור שחיזר אחרי. קצין בדרגת סרן. כשחיבק אותי, לא הרגשתי שום
דבר. הכל היה תפל. לא נמשכתי אחריו בכלל. באופן מקרי יצא לנו לשהות לילה אחד יחד,
ואז, סתם כך, עברנו את הגבול. אחר־כך אמר שלא הייתי בתולה — אבל עד אז לא
שכבתי עם שום גבר. תמהתי מאד.
אותה חוזייה עם הקצין לא משכה אותי בכלל. הוא אמר שאני לא נורמלית, שאני מלהקת־העץ,
שמעולם לא נתקל בבחורה שהתנהגה בצורה כל־כך קרה בתנאים כאלה. אבל לי
לא היה איכפת.
בחופשה הראשונה פגשתי את תמר, וסיפרתי לה על פרשה זו. לא תיארתי לעצמי שזה
כל־כך יכאיב לה. היא התחילה לבכות בשפע דמעות וקראד, שבגדתי בה. עד אז המושג
בגידה חל בעיני רק על יחסים בין גבר לאשה.
כל אותו לילה לא אכלה ולא שתתה. היא ישבה באבל. הרגשתי שגרמתי לה ערדל ממש.
ושאר,בתה אלי היתד, יותר מזו של גבר ואשד .,ביקשתי סליחה והבטחתי שלהבא לא אבגגד
בד, עוד. חזרנו לחיינו מחדש.

״הגברים עוווו נ׳ גוו1ל-ופש
** יום ליום הרגשתי שעולם הגברים דוחה אותי יותר ויותר. פעם עוד הייתי מסוגלת
להתנשק עם גבר. עתה לא יכולתי לחשוב על זה בלי סלידה. הגברים עוררו בי גועל־נפש.
מפעם לפעם, מתוך סקרנות, הלכתי עם גבר, לנסות שמא בכל זאת אני אחזור למצב
נורמלי. אבל לא הרגשתי שום דבר, והגסות של הגברים הישראליים, שבכלל אינם מקדישים
שום תשומת־לב להרגשת האשה, דחתה אותי. הרגשתי שהדבר היחידי שהם רוצים זה
לפרוק את היצרים שלהם ותו לא.
לתמר לא סיפרתי שום דבר מאז אותה בגידה. אבל כל פעם שהיינו יחד הרגשתי את
ההבדל בינה ובין גבר. היא הקדישה לי את תשומת־הלב ואת כל הסבלנות שיכולה להיות
לבן־אדם. היא נתנה לי להרגיש שהיא ממש נהנית מזה שאני מאושרת — מה שמעולם
לא הרגשתי אצל גבר.
הנסיון עם הגברים התחיל לשעמם אותי, וכבר לא האמנתי שישני איזה יצור גברי
שעלול לתת לי את אותה ההרגשה שיש לי עם תמר. ואז החלטתי להפסיק אחת ולתמיד
את המגעים עם הגברים. הייתי אז בת .20
הקדשתי את כל זמני לתמר. עד שהיא בגדה לפתע בי. הדבר מוטט ממש את כל עולמי.
היא הודיעה לי שהיא עומדת להינשא לבחור אנגלי שבא מחוץ־לארץ. הייתי מיואשת. לא
ידעתי אם מותר עוד להאמין בנשים. כי תמר החדירה בי אמונה אלוהית כזאת בה. והנה
הכל לא נכון.
עכשיו אני יודעת שתמר עשתה זאת מפני שרצתה בילדים. היא היתד, מטורפת אחריהם.
לכל ילד ברחוב נתנה כסף או שוקולדה. היא התחתנה כדי ללדת, ובאמת יש לה עכשיו
שלושה, ילדים. היא גרה בארץ, וחייה עם הילדים נפלאים, אך הבעל אולי קצת מרגיש
את עצמו מיותר. עד היום אין היא אוהבת גברים. אך חוץ מחברותיה, אין איש מעלה
כיום על דעתו שהיא לסבית. מענין, אגב, שהיא אוהבת את בתה היחידה הרבה יותר
מאשר את שני בניה*.

1 ״ 1ן 1 1 1 1ת מונ ה הלקוחה מת 1ך סרט צרפתי, שהעלה טל הבד את. הבעית הלסבית
• וניסה לתאר בצורה כנה את יחסי האהבה בין נשים. התופט ה בי שראל
מתחילה כיום להתפ שט בצורה המזכירה את התפ שטותה באירופ ה המטרבית וארצות־הברית.

לרגע. היא סרטה אותי בכל גופי, נשכה אותי והכאיבה לי. זה כבר לא היה נעים, כי הכאב
,ה׳יד, רציני. כשהדלקתי את האור, הבחנתי שכל הפנים והצואר שלי מכוסים בכתמים ולא
ידעתי איך אסביר זאת לאנשים שיראו וישאלו.
החלטתי שאולי כל חיי הבוהימה הם לא בשבילי, כי יש יותר מדי דברים שהם יותר
מדי מסובכים בשבילי. בלית ברירה נרדמתי, וגם מתוך שינה הרגשתי שהיא ממשיכה ללטף
״.ן זיתי, אם כי יותר בעדינות. השתוממתי מנין יש לה כל כך הרבה כוח. כשהתעוררתי בבקר,
לאור היום, הרגשתי שהיא עדיין מלטפת אותי, בלי להפסיק. היא כעסה עלי שנרדמתי,
אמרה שאני לא מבינה אותה ושלא הייתי טובה אליה.
התנצלתי בפניה, אמרתי שהייתי עייפה נורא, שאני עוד אתרגל, ושבפעם הבאה אהיה
יותר בסדר.

1:מכתב געגועים ואהבה...״
•0א רציתי כשום אופן להפסיק את הידידות בינינו. תל־אביב נראתה לי יותר
/קרובה מבפעמים קודמות. החלטתי לנסוע ולגשת אליה.
מצאתי יום ששי פנוי ונסעתי לתל־אביב. באתי אליה. היא ישבה בבית וקראה ספר. היא
קיבלה אותי די בקרירות. מאוחר יותר ידעתי שזה היה טכסיס, כדי להראות לי שיש לה
חיים טובים גם בלעדי.
החלטתי שאני צריכה לעשות משהו ולפעול. התישבתי לידה, ליטפתי את רגליה וכל
חלק בגופה. למראית עין נשארה אדישה. התחלתי להפשיט אותה, לא רק מתוך רגש־חובה,
אלא גם מפני שהיה לי טוב. תמר היתד, יפה מאד, והיה לה גוף כמו פסל. אבל ניכר בה
משהו גברי. מעולם לא לבשה חצאית והשתדלה ככל האפשר להראות כמו גבר.

* * אז עכרו ארבע שנים. יצאתי מן המסגרת הצרה והתחלתי להכיר את הלסביות בארץ
— ענף די רחב. אני מכירה כמה עשרות, ביניהן נשואות שלמראית עין חייהן נראים
מאושרים, אלא שיש להן חברה קבועה שבאה אליהן הביתה. יש נשואות שנגמלו מזה
בכלל, וכל הערצתי לגברים שהצליחו לשכנע אותן. אני לא מצאתי אחד כזה, ואת ערבי
אני עדיין מבלה עם כמה מחברותי הקבועות, שבאות אלי לפי מצב רוחן. חברה קבועה
אין לי.
אני מרגישה מצויץ, כי אני מרגישה שידיים אוהבות ונאמנות מטפלות בי. טוב לי.
הנסיון שלי מוכיח שהגברים הם כולם אותם האגואיסטים, שאינם מסוגלים לתת את עצמם
בלב מלא, בעוד שבחורה יודעת מה שהיא רוצה לקבל, ועל כן גם יודעת מה לתת. אני
מציעה לגברים הישראליים שיקדישו לנערותיה,ם קצת יותר תשומת־לב. קצת יותר הבנה,
ולראות לפני הכל שהנערה תרגיש באמת טוב.
הייתי כמה פעמים בחוץ־לארץ. הכרתי שם גברים, והגעתי למסקנה שיש הבדל גדול
ביניהם לבין הגברים שלנו. הגברים הזרים מקדישים בלב פתוח את זמנם לבחורה, אפילו
כשאין הם אוהבים אותה. הם יודעים לתת לה את ההרגשה שהיא האחת והיחידה בעולם.
אולם גם בוזוץ־לארץ הקדשתי את רוב זמני ללסביות. יש להן מועדונים מיוחדים, ועל
כן היה קל למצוא אותן. בחוץ־לארץ זה אצלן יותר נטיה של עשיית רושם, מאשר משהו
גופני ואמיתי. כי מעטות ביניהן נשארות לסביות עד גיל 50־ .40 האחרות מתחתנות.
ראיתי כמה פעמים טכסים של חתונות לסביות — בין אשד, לאשה. עם כל הסדרים
הפורמליים, כולל כומר הומו־סכסואלי שהשיא אותן, ועם אותן השבועות של נאמנות
שחלות על כל זוג רגיל של גבר ואשה.
בארץ אין מבינים את הבעיה הזאת בכלל, על כל אדם ברחוב אומרים שזה הומו־סכסואליסס
או שזו לסבית. אבל מוטב שלא יסתכלו עלינו כעל אנשים לא נורמליים. אנחנו
נורמליים — אולי יותר משאר האנשים.

!בשלחה פנט סטית לו טפ ת שני גו פו ת סוערים
.הדלת נפרצת לפתע, ושני ברנ שיס שתו־וד
כ מסתבר, מתגלגלים אל החדר• טרם
להזהירם כי המיטה מועסק תנבר, והס
ליה. מ הו מ ה עצומה סואנת בחדר מ שן
וקות. נכנס אל התדר כרוח, ברנש בהיר
גבוה• ז ה המארח בעל המסיבה.
שליו מה אתם עו שים לי כאן 17 אתם
במיטה אתת 1אתם הורסים אותה 1למה
כולכם יחד
וב אני בחדר שטוף אור וע שן, וני חוח
ברנדי, חיו כי ם רחבים, אויליים, מטופשים.

ז רועו ת ח שו פו ת, חלקות, שעירות ...חזו ת שעירים,
חלקים מיוזעים שש נשים• גברים יש
למעלה מעש רי ם ...ה הו מו הזה מנ שק אותי. לא
פחו ת ולא יותר. איזה מין הו מו הוא זהד והוא
מיטיב לנשק. אס כל ה הו מו ס כאלו, אז אין ז ה
כל כך נורא בעצם. הוא נו שך את שפתי.
,איז ה מין הו מו אתה?׳
,א ת מעליבה א ו תי ו׳
,א ני?׳
,אני לא הו מו, אני — בי?׳
,אתה מה ׳ 7
,בי מכסואלי. סלחי לי רגע החבר שלי קורא לי׳.

,כן, ודאי. ציפ — מה זה בי־ סכ סו אלי?׳
,שמתעסק עם גברים וגס נ שי ם׳.

מה מימיי הדוונפשטות?

ף• יאורים ממין אלה, המופיעים בספרה
4 1של רינה בן־מנחם, אינם מיוחדים דווקא
למועדון הלסביות והפדרסטים (כינוי להומו־סכסואליים
בין הגברים) שהיה בבית בשטח
הגדול. אורגיות על רקע כזה נערכות גם
כיום בוילה מפוארת בסביבות תל־אביב,
השייכת לתעשיין עשיר ורווק, ובמוקד הומו־

סכסואלי בחיפה• בוילה של התעשיין נערכות
מדי ערב שבת ומוצאי־שבת חינגות בהן
משתתפים ד,ומום ולסביות מחוגי החברה
הגבוהה בעיקר.
תופעות בודדות אלה מעידות על התפשטות
הלסביות בארץ. אולם לאלו מימדים
הגיעה התפשטות זאת? מהו היקפה של
התופעה הלסבית בישראל?
קשה לתת תשובות מדויקות לשאלות
אלה. בניגוד לתופעות אחרות, אין בידי
העוסקים בכך נתונים מדויקים. לסביות
(המשך בעמוד ) 14

׳שואר חרק מושת
(המשך מעמוד ) 13

אינן מבקרות כמעט בכלל אצל סכסואלוגים
במקרים הקשורים בנטיתן זו .״מבחינה
רפואית גרידא, הלסביות אינה בעיה,״ חיוה
את דעתו הד״ר מרדכי זידמן, רופא מין.
״הלסביות אינן זקוקות לרופא ומבחינת
נטיתן אין שום דבר המצריך טיפול רפואי.״
הן אינן מופיעות גם באגודות המיוחדות
לייעוץ־מיני הקיימות בישראל. בעוד שהומו־סכסואלים
גברים מגיעים לפעמים לתחנות
אלה, הרי לא ידוע גם על מקרה אחד של
לסבית שבאה להתיעץ בקשר לנטיתה המיוחדת.
גם הפסיכולוגים והפסיכאטרים העוסקים
בשטח זה מצביעים על העובדה, שבעוד
שמספרם של ההומוסכסואלים הגברים הבאים
לבקש טיפול פסיכולוגי כדי להיגמל
מנטיתם מתרבה והולך, הרי המקרים של
לסביות בטיפולם הם נדירים וספורים.
משום כך, כל אמדן מדעי על מספרן של
הלסביות בישראל, אינו יכול להיות מדויק.
כי אם מתגלה התפשטות הלסביות בחברה
בוהמית עירונית, אין זאת אומרת
עדיין שהיא מתפשטת באותה מידה גם
בקרב שכבות אחרות של האוכלוסיה.
המקור היחיד להערכת ממדיו של הגל
הלסבי בישראל הן הלסביות עצמן. מאחר
שככל בעלי רעיונות משותפים או נטיות
זהות, נוטות גם הלסביות להתארגן בחברות,
ומכיוזן שברובן הן נאלצות להחליף
במשך הזמן את בנות־זוגן, מסוגלות רק
הן להעריך את מספרן של חברותיהן לנטיה.
סיפרה אחת הלסביות הפעילות בישראל:
״רוב הלסביות בארץ עדיין שומרות את
עובדת היותן כאלה בסוד. יש בהן הרבה
נשואות, ואפילו אמהות לילדים. חלק גדול
מסתפק בבת־זוג קבועה, עמה הוא חי ואינו
מופיע בפומבי בתור לסביות. אני מניחה
שלכל אשר, עשירית בארץ היה איזה שהוא
נסיון לסבי בחייה. אבל מספרן של המתמידות
כלסביות הוא קמן בד,רבה. אני מעריכה
שי ש כמה אלפים כאלה. לסביות פעילות,
שאינן מסתירות זאת והמשתתפות בחברות
לסביות בערים הגדולות, יש בערך מאתיים.״
הדו״ח המפורסם של הפרופסור אלפרד
קינסי, שסקר לפני שבע שנים את התנהגותה
המינית של האשד, האמריקאית, טוען כי
למעלה מ־ 25 אחוז מנשי אמריקה, הן בעלות
נסיון לסבי, באיזו תקופה של חייהן.
כ 3לדברי דו״ח זה, הן לסביות קבועות.
למרות שממדי הלסביות בישראל, לפי ההערכה
הבלתי־מדעית, הם קטנים בהרבה
מאלה שבאמריקה לפי דו״ח קינסי, בשל
המוסר החפשי יותר בארצות־הברית, אין
ספק כי הגיעו כבר כיום למצב בו מהוזר,
הלסביות תופעה חברתית בולטת בישראל.

הסטיות המיניות, כמו הלסביות, נוצרות
בשלושה מקרים:
מקרה ראשון, כאשר נעצרת ההתפתחות
המינית בשלב ההומוסכסואליזם. לפעמים
ההתפתחות היא רק איטית יותר, ואז נשאר
האדם בשלב זה תקופה ממושכת יותר והופך
במאוחר להטרוסכסואלי. במקרה שני מתרחש
הדבר כאשר האדם כבר הגיע לשלב
ההטרוסכסואלי, אולם בגלל מחלה פסיכית
אחרת יורד לשלב הנמוך יותר. במקרר,
מהסוג השלישי, נוצרות הסטיות אצל טיפוסים
ניוזרוטים שאין להם סיפוק בחייהם,
והמחפשים את הסיפוק בדרכים מסולפות.
הלסביות האמיתיות הן אלה שלא הגיעו
לשלב האחרון של ההתפתחות המינית, נשארו
בשלב ההומוסכסואלי, בגלל מעצורים
שונים. כאשר מתאהבות הלסביות האמיתיות
בנשים, שווה אהבתן בדיוק לאהבת גבר
לאשה. הן אפילו מסוגלות להיות קנאיות
לנושאי־אהבתן יותר מאשר גבר לאשה.
אולם רוב הנשים המכונות לסביות הן
לסביות למחצה, שהגיעו לשלב ההטרוסכסו־אלי
ובאו ביחסים מיניים עם גבר, אולם
מסיבות של משבר נפשי חזרו להומוסכסו־אליזם.
מנסיוני למדתי שרוב הלסביות בארץ
שייכות לסוג השני, של הלסביות־למחצה,
שהגיעו לסטיה חולנית זו כתוצאה מניוזרום־
יות. התרבותן מעידה על משברים נפשיים,
המתרבים והולכים אצל מספר גדול יותר
של נשים בארץ. ולזה יש לשים לב.״

הכ 3שח והגבר
ן • קודת ההשקפה הבאה, שגם היא באה
4מהתיאוריה הפסיכואנליטית, אבל המבוססת
יותר על מחקרי הפסיכולוגיה המודרנית,
והמשלבת בתוכה גם את השקפת הסוציולוגיה,
מתבלטת מהסברו של הפסיכולוג
ד״ר דויד רודי:
״המטרות המיניות אינן רק תוצאה של
התפתחות אורגנית. למעשה הן תוצאה של
התנגשות בין האורגניזם לסביבה, ואינן
תמיד מחויבות מבחינה אורגנית. כלומר,
שתשוקה מינית של גבר לאשה איננה מחו־ייבת
המציאות מבחינת ההתפתחות המינית.
ההטרומיניות, תשוקת מין אחד למשנהו,
היא יותר תוצאה של השפעת הסביבה על
האורגניזם בהתפתחותו מאשר חיוב אורגני.
נעשו כמה ניסויים חשובים המוכיחים

״סמיח מיגית חוזגית״
** ה הם הגורמים להתפשטות הלסביות?
1.^ 1להבנת גורמים אלה יש לראות את
הצד הפסיכואנליטי של תופעת האהבה בין
הנשים. עד היום אין אחידות דעות בין
אנשי המדע בקשר להערכת הלסביות *.חלקם
רואים בה סטיה מינית חולנית, הנגרמת
כתוצאה מהפרעה נפשית חמורה. נקודת־מבט
זו, הסביר לבקשת העולם הזה אחד הפסיכיאטרים
הידועים בישראל:
״מבחינה פסיכואנליסטית, לפי התיאוריות
של פרויד, הרי כפי שקיימת באדם התפתחות
שכלית הדרגתית, קיימת בו גם התפתחות
פסיכו־מינית הדרגתית. התפתחות זו
היא בת ארבעה שלבים:
• הנרקיסיזם — השלב בילדות הרכה,
בה מאוהב הילד בעצמו, מקבל סיפוק ממשחק
עם עצמו מבלי לרכז זאת בשטח
מיני טהור;
י• האוטואירוטיזם — התקופה שבין גיל
4ל־ , 12 בה מקבל האדם סיפוק מיני מאברי
המין שלו עצמו. זוהי תקופה של אונניזם;
• ההומוסכסואליזם — בגיל 12 עד 15
בערך, בו נוטר, האדם להתחבר עם בני
מינו בלבד ולקבל סיפוק מהתחברות וו.
בתקופה זו ההומוסכסואליזם היא נטיה פנימית
נורמלית;
• ההטרוסכסואליזם — שלב ההתבגרות
המינית, שבו מופנית תשוקת האדם לבני
המין השני.
* ל ס ביו ת הוא שם שנגזר משם האי
לסבוס בים האגאי, מקום מו שב ה של המ שו ררת
היוונית סאפפו, שחיתה במאה ה שי שית
לפנה״ס, ונח שבת לרא שונה שהעלתה את ההופעה
הלסבית ב שירה.

סופרת רינה בן־מנחם
דווקא מה?

הנחה זו. בניסוי אחד לקחו טליה שזה
עתה נולדה וניתקו אותה מאמה הכבשה,
בעצם תהליך הלידה. החל מרגע זה טיפלו
בה רק בני־אדם ולא ניתנה לה גישה לכבשים.
אחרי ששה חדשים הוכנסה הכבשה
לדיר כבשים; למרות שהיו לה דרישות מיניות,
לא הסכימה לשום התקרבות מצד בני
מינה. לעומת זאת, גילתה סימנים של התגרות
מבני־אדם, כיוזן שמלידה הכירה רק
אנשים והיתד, מעונינת בקרבתם.
אותו נסיון נערך גם בברווז, והתוצאות
היו דומות. המסקנה המתבקשת מכך היא
שהטרומיניות היא יותר תוצאה של דרישת
הסביבה, מאשר צורך אורגני. הסביבה היא
הבונה את האדם והיא המפעילה אותו בצורה

שהיא מצפה ממנו. והסביבה של התרבות
האנושית דורשת את קיום ההטרומיניות.
כיצד איפוא נוצרות הסטיות מדרישה זו?
למשל, מקרים שבהם אב מפתה את בתו בתור•
גבר, בהיותה בין הגילים שלוש לשבע.
גירוי זה אינו בעצם היותו אב, אלא בהתנהגות
מסוימת, בטיפול מסוים פרובוקטיבי.
הוא מעורר בה אז את הרצון העז להשיגו
ולהיות אשתו. אולם בהגיע הילדה לשלב
המתחיל בגיל ,7בערך, בו היא מתחילה
להבחין בהתנגדות סביבתה לתשוקתה לאביה,
ורואה כי היא עומדת בסתירה לסדר
הטוב של החברה, שהטילה טאבו על תשו קה
זו, חייבת היא לעצור מתח מיני גדול
שנוצר בה, ונוצרים המעצורים הפנימיים
המופנים בשלבי ההתבגרות המינית לכל
אלה שמיצגים את אב — בני המין הזכרי•.
בבוא הזמן מתפרץ הדחף המיני בכיוון
שאינו מסמל עוד את הטאבו של גילוי
עריות, ובגלל רגשות האשמה הטבועים
מילדות נוצרות הנטיות הלסביות. כך נוצרת
ההומוסכסואליות האמיתית.

האס המודרנית אשמה
יימת גם הומוסכסואליות מקרית. היא
? 1נוצרת בשלבים הראשונים של ד,ינ־קות,
כאשר כל האורגניזם מכח־ן לקבלה,
משום שאינו יכול לספק את עצמו
בשום צורה אקטיבית. ואם בתקופה זו
מופיע קיפוח חריף — שהאם איבדה את
חלבה או מתה לפתע — נוצרת דרישה
עצומה להיות פסיבי ולהמשיך לקבל ולא
לתת. אנשים מסוג זה, המקווים לסיפוק
מבחוץ, ניתנים לפיתוי בכל השטחים, ואם
הם נפגשים בפיתוי בכוון הומוסכסואלי, הם
נוטים להסכים. להם אין הפעולה המינית
חשובה כל־כך, כמו עצם העובדה שיאהבו
אותם וירצו בהם. הומוסכסואליות מקרית
מודגשת יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.
כי יסוד לסבי קיים למעשה אצל כל אשד,
ואשה. הוא נובע מעצם העובדה שהאוביקט
הראשוני שלה שייך למינה — האם.״
אולם הלסביות, ובעיקר הלסביות המקרית,
אינה רק תוצאה של גורמים פסיכולוגיים,
בחלקה הגדול היא תוצאה של גורמים
סוציולוגים־פסיכולוגים. הסביר הד״ר
רודי גורמים אלה:
״אנו חיים בתקופה של משבר האמהות.
זוהי תופעה שהתפשטה בעיקר במאה האחרונה.
האשד, כיום אינה רוצה להיות רק
אם. היא מחפשת קריירה, לוחמת לשוזי־זכויות.
תופעה נפוצה היא שנשים יולדות
אינן רוצות להניק את ילדיהן, נוטות למסור
את הטיפול בהם לידי המטפלת. ההתפרקות
הזו מהאחריות של אם, שלא היתד,
מקובלת בדורות קודמים, יוצרת זעזועים
חמורים אצל הילד. יותר ויותר ילדים בדורנו
מקבלים פחות מאמותיהם. וכדי לפצות
את עצמם, הם שואפים להוכיח שהם רצויים,
נוטים להתפתות להומוסכסואליזם• תופעה
זו, של משבר האמהות, גם היא פועלת
ליצירת רקע נוח להומוסכסואליות מקרית.
בעיה סוציולוגית שניה היא אי־ההכוזנה המספקת
של הפסיכולוגיה המודרנית. הורים
שיש להם מושג על הכתנים החדשים בפסיכולוגיה,
אולם אינם חודרים לעמקה, מתיח־סים
כיום ביתר קלות למין ונותנים לעצמם
יותר פורקן במעשים המשמשים פיתוי לא־הכרתי
לילד. הורים המסתובבים חצי־עירו־מים
בבית, או נוהגים לשתף את ילדיהם
ברחיצה משותפת באמבטיה, יוצרים רקע

המגרה, אולם אינו מספק, ומביאים לתופעות
של הומוסכסואליות אמיתית כאשר נוצרים
המעצורים.
התפשטות ההומוסכסואליות מעידה על
בעיה חינוכית חמורה. תופעה זו היא תוצאה
מחוסר הבנה חינוכית ומחוסר חינוך
מיני על הצדדים הביולוגיים, הפיסיולוגיים,
החברתיים והפסיכולוגיים שלה. מצד שני היא
מעידה על משבר בערכים החברתיים־המש־פחתיים,
ועל אוירה של התפרקות חברתית.
זו היא בעיה גלובלית. בארץ לא הורגשה
עדיין בצורה כל־כך חזקה, משום שלחברה
הישראלית, בגלל מצבה הגיאוגרפי, ההיסטורי
והבטחוני המיוחד, היה דרוש ליכוד חברתי
סביב בעיות אחרות, שהן בעיות חיים
עבורה.
כמו שבמחנות הריכוז נעלמו התופעות ה־ניוורוטיות
אצל הכלואים, משום שהבעיה
העיקרית היתר, כיצד להמשיך לחיות, כך
גם בחברה הישראלית חיפו בעיות חמורות
ובוערות יותר על בעית המשבר החינוכי
והחברתי. אין ספק שתופעות כמו התפשטות
הלסביות מעידות על החמרת משבר זה
בישראל, וגן חייבות להתריע על הצורך
בשינוי הדפוסים החינוכיים.״
עד כאן דברי הד״ר רודי.

5רימו 0מצית אש

ץהוהרקע הפסיכולוגי והסוציולוגי
ן ללסביות בישראל. ממנו מסתבר שבתקופה
האחרונה נוצרה בארץ קרקע פוריה
לפיתוי על רקע לסבי. חסרו רק המפתות
עצמן. מספרן בקרב הישראליות היה קטן
מכדי להפוך את הלסביות לתופעה חברתית.
אולם בשנים האחרונות חל שינוי. העליה
הגדולה מצד אחד, וזרימת להקות אמנותיות
זרות מצד שני, העלו את מספר הלסביות
האמיתיות שהחלו להקים סביבן חברות לסביות
פעילות.
ד,עליה הגדולה הביאה לסביות פעילות
מארצות מערב אירופה ואמריקה, בהן החיים
המיניים חפשיים יותר מאלה המקובלים
בחברה הישראלית. ברוב ארצות אירופה המערבית
קיימים מועדונים גלויים של לסביות.
רק חלק קטן מהם משמש כמקור
הכנסה לחברות בהן, שם הן מציגות את
עצמן בפני תיירים. בארצות אלה קיימים גם
מועדונים בהם עובדות לסביות פרוצות, המשכירות
את עצמן לרקודים וליחסי אהבה
עם נשים. חלק מהנשים המציגות את עצמן
לראווה במקומות אלה כלסביות, הן למעשה
לסביות מדומות, העובדות לשם רוזחים.
לסביות שבאו מארצות אלה הביאו לישראל
את התופעה שלא היתד, ידועה בה עד
השנים האחרונות — לסביות גלויה. בשנים
האחרונות החלו להופיע בגלוי נשים שהצהירו
על עצמן כלסביות, לא הסתירו את
יחסיהן עם נשים אחרות, הגנו על אורח
חייהן באידיאולוגיה מנומקת ומבוססת.
הגורם השני לגל הלסבי היו הלהקות
האמנותיות הזרות, שהחלו לבקר בארץ במספר
גדל והולך. רוב חברות להקות אלה,
בעיקר להקות הרקודים, היו לסביות. כי
בחברה בוהמית, יש נטיה מוגברת להומו־סכסואליזם,
לא כל כך כצורך פיסיולוגי
של האנשים, אלא כמחאה נגד הדפוסים המקובלים
של החברה ומוסרה.
הגל הראשון החל כאשר ביקרה בארץ
לפני כשבע שנים להקת הרקדנים של פרל
פרימוס. חברי הלהקה נטלו על עצמם את
המשימה ללמד את ידידיהם הישראליים, עמם

בינלאומית
התחברו בעת שהותם בארץ, דרכי-חיים חדשות.
ביחוד הצליחו בכך בקרב החברה החיפאית.
הוקם אז באחד הבתים הפרטיים
בבת־גלים מועדון של לסביות, שהתפתו
ברובן על־ידי הלסביות האורחות.
מאז הביא כמעט כל ביקור של להקת
בידור זרה, למחזור נוסף של לסביות ישראליות.
על־ידי כף נוצרו קשרים בינלאומיים,
והדברים הגיעו לידי כך, שלסביות
אורחות מגיעות כיום לארץ כשהן מצוידות
בכתובות ובהמלצות.

דגי והגסיכה האיטלקיה
חת הדוגמאות הבולטות ביותר ל־
\ * קשר בינלאומי זה, היה ביקורה בארץ
של הזמרת הצרפתיה, דני דוברסון (ראה
שער) ,לפני כחדשיים. דני ידועה כלסבית
פעילה, המצהירה בגלוי על עובדת היותה
כזאת. לפני כחודש ימים אף נבחרה בתחרות
פומבית בפאריס, כמלכת הלסביות הצרפתיות
לשנת . 1960 בשל מסעותיה המרובים
על פני העולם כולו, הפכה דני למעין
אוטוריטטה בקרב הלסביות בכל העולם —
כקיסרית של הנשים האוהבות נשים.
באחד מביקוריה בריו דה־ז׳נרו, בירת
ברזיל, הסתבכה הגברת דוברסון על רקע
זה. מזכירתה הקבועה, שלפי הטענה היתד,
בת־זוגה, נרצחה במלון. דני הועמדה לדין,
אחרי שנחשדה ברצח על רקע קנאה לסבית,
זוכתה מחוסר הוכחות.
לאחרונה היתה שמה קשור בשערוריה
עולמית אחרת. הנסיכה ג׳ובנה פיאנטלי
( ,)26 בת לאחת המשפחות האצילות ביותר
באיטליה, שהיתר, נשואה לעורך־דין מפורסם
ואף ילדה לו שני ילדים, פותתה על־ידי דני
דוברסון, הפכה לאהובתה. היא הצטרפה
אליה במסעותיה בעולם, ובעלה הגיש נגדה
תביעת גירושין שהסעירה את איטליה.
כאשר הגיעה דני דוברסון לישראל, ציפתה
בכל רגע להצטרפותה של הנסיכה האיטלקית
אליה. היא אף שכרה שני חדרים במלון דן,
שאחד מהם היה תמיד ריק, ציפתה לאהובתה
האיטלקיה. האהובה האיטלקית התמהמהה
לבוא, בשל עיכובים משפטיים. אולם דני
לא נשארה בודדה בארץ• כבר בשדר,התעופה
קיבלו את פניה כמה לסביות ישראליות.
הן ידעו את הסיסמה הבינלאומית, באמצעותה
מודיעות הלסביות בכל העולם לדני על
דבר קיומן. עוד בשדר,־התעופה לחשו באז־ניה
את הסיסמה :״או דני דוב ר סון פאס —
סו ל מונד טרפאס,״ שפירושה :״בכל מקום
שדני דוברסון עוברת כל העולם עבריין.״
כך החלה דני גבוהת־הקומה וו־,בלונדית,
בעלתה גוף הנשי המושלם, להופיע בארץ
בגלוי בחברת ידידותיה הלסביות. ביחוד
נהגה להופיע בלוזית שתי בנות־לוויה קבועות.
האחת מהן היא גרושתו של אחד
האנשים המפורסמים בתל־אביב, השניה
היא אהובתה הצרפתיה של זו.

דגי הרכה, מריה באח
ך* עת שהותה של !ני דוברסון בארץ
* 2אירע אף מקרה משעשע. אחד הרווקים
המושבעים של תל־אביב, פוקה הירש, שלא
ידע על דבר נטייתה המיוחדת של דוברסון,
הוקסם ממראיה, ניסה לחזר אחריה. באחת
ההזדמנויות התפרצה דני, הטיפה לו מוסר
בפומבי :״אתה אינך מחונך! מה, אתה לא
יודע מי אני? אינך יודע שאינני מעונינת
בגברים?״
חברותיה הישראליות של דני, שבהשראתה
החלו להרים ראש ולהופיע בגלוי כלסביות,
אף אירגנו לכבודה מסיבה, אליה הוזמנו
נשים בלבד.
אחרי שאד,ובתה האיטלקיה לא הגיעה
ארצה, נסעה דני דוברסון לפגוש אותה
בתורכיה. בעלי מועדון־הלילה אדריה, בו
הופיעה דני כזמרת, אף הסתכסכו עמה בקשר
לתשלום עבור החזקת החדר השני,
הריק, במלון דן. אולם ידידותיה הישראליות
של דני דוברסון לא יצטרכו להתגעגע אליה
זמן רב. היא עומדת לחזור, לפי התכנית,
בחודש ספטמבר לישראל, והפעם כנראה
בלודית אהובתה הנסיכה.
אלא שגם עד אז לא תחסר תעסוקה בקבלת
אורחים ללסביות הישראליות. עם הזמר
הילד הספרדי חוזליטו, הגיעה זמרת לסבית,
שהיתר, גם היא מצוידת בכל ההמלצות
הדרושות. מלוותיה של דני הפכו למלוותיה
של מריה לרמה, שהתרשמה מהן עד כדי
כך שנשארה בארץ, שעה שכל חברי להקתה
חזרו לצרפת.

במדינד.
(המשך מעמוד ) 10

לטבצ׳ניק, גם כן ראית?״ המשיך רפופורט
לחקור את הלר.
העד הגיב בחיוב. הוא ראה את הטרקטור
הפרטי של טבצ׳ניק חופר תעלות באחת
החצרות. רכב של הסוכנות הוביל עצים
למטרותיו הפרטיות של המנהל.
העיר בסיום העדות אחד הנוכחים, שהתפלא
על בקיאותו הרבה של רפופורט ב־עניניו
הפרטיים של טבצ׳ניק :״איך הוא
אסף כל־כך הרבה חומר על המנהלי״
אולם ידידיו של רפופורט לא התפלאו.
״הוא וטבצ׳ניק היו הידידים הטובים ביותר
עד שפרץ ביניהם הסכסוך,״ הסביר העד
מרדכי הלר.

!גבורת שראל
עוגות וקופסאות־ליפתן נערמו השבוע
בבית־הכנסת גבורת ישראל בתל־אביב. לידם
הונחו שקיות סוכריות, שרבות מהן התגלגלו
על הארץ. יוסף לנדמן, מייסד חברת
השנור הדתית יגדיל־תורה, התכונן לערוך
ביום ששי מסיבת עונג־שבת, אחרי תפילת
מעריב.
אולם גבאי בית־הכנסת לא ראו בעין יפה
את יזמתו הפרטית של לנדמן. יעקב שטייג־פלד
נמוך־הקומה ויעקב מאיר הקרח, שני
גבאי בית־הכנסת, לא האמינו בכוונות הדתיות
הטהורות של לנדמן, סירבו לתת לו את
מפתחות גבורת ישראל.
״הרב יהודה איסר אונטרמן עומד בראש
החברה,״ ניסה לנדמן לשכנע את השנים.
״אל תפריעו לי!״
אולם הם התעקשו .״ממי קיבלת רשות
לערוך פה מסיבה ולהכניס אנשים לביתר,כנסת?״
שאלו אותו.
״מבורים כמוכם אינני מקבל רשות,״
השיב לנדמן ד,נרגז, באידיש. הוא הפסיק
את הויכוח. תחת זאת התנפל על שטיינפלד,
היכר, אותו. יעקב מאיר הצנום הספיק לברוח
מן המקום.
המשטרה לא מתערבת. לנדמן,
שנבהל מן הקטטה, מיהר להזמין משטרה,
שתכריח את שני הגבאים למסור לו את
מפתחות בית־הבנסת. אך לרוע מזלו סירב
סמל הניידת, שהגיעה לבית־הכנסת, להתערב
בסכסוך. שטיינפלד ומאיר סגרו את
דלת גבורת ישראל, הסתלקו.
לפנות־ערב הבין לנדמן, שעיבר את שמו
לארצי, כי אורחיו ימצאו את בית־הכנסת
נעול. כמו קיסר גרמניה הכופר, שהלך
לקאנוסה לבקש את סליחת האפיפיור* ,התדפק
לנדמן על דלת ביתו של שטיינפלד,
ביקש את המפתחות. אך בעל־הבית העדיף
להשאיר את אורחו הבלתי־צפוי בחדר־המד־רגות,
לא פתח את הדלת.
לנדמן החליט להתנקם. נרגז מיהר לבית־הכנסת
של חסידי מודז׳יץ ברחוב דיזנגוף,
פגש את יעקב מאיר, שותפו של שטיינפלד.
״תן לי את המפתחות!״ דרש מן הגבאי.
״לא רוצה,״ השיב יעקב מאיר, ששירת
בצבא הסובייטי בסיביר.
לנדמן השרירי לא התעצל. הוא העיף
את כובעו של הגבאי, הפשיט את החלק
העליון של גופו. בזריזות התחיל להסיר גם
את מכנסיו של יעקב מאיר הצנום.
אולם הוא איחר. החסידים, ששמעו את
זעקותיו של הגבאי הנואש מיהרו להגנתו,
סילקו את לנדמן מבית־הכנטת.
הצטער השבוע אחד מידידיו של מייסד
יגדיל תורה :״חבל שלנדמן לא התחיל מן
המכנסיים. זה היה יכול להיות יותר מענין.״
נוער מלחמה סגברוכרים
החיים שקקו בקבוצת הבניינים היפים,
בקצה עיירת הפרוזדור בית־שמש. נערים
תפרו נעליים, חרטו במתכת או ניסרו עצים,
שעה שנערות גיהצו או הקשיבו למורה
בכיתה. היה זה בוקר רגיל במרכז הנוער
המקומי, אחד מ־ 19 הפזורים על פני הארץ.
חלק מן הנערים היו תלמידי תיכון רגילים:
השאר היו נערים שחוק חינוך חובה
פסח על פניהם והשאיר אותם מקופחים.
סיפר אחד מהם :״אבא חולה, יש לי אחים
קטנים, יצאתי לעבוד.״ בגיל 15 כבר פירנס
את משפחתו מעבודת־דחק; ללמוד לא נותר
לו זמן. עד שלפתע התחוללה המהפכה בחייו:
מרכז הנוער החל מלמד אותו קרוא
* היינריך הרביעי, ש ה לן אל האפיפיור
גרגורים ה שביעי, ב חוי ל תו בעיר קאנוסה,
איטליה בשלוק . 1077

וכתוב, ויחד עם זאת גם מקצוע. כדי שהוריו
לא יגוועו ברעב, אף זכה הנער לתשלום
של בלירה וחצי ליום, לתמיכה בהוריו. את
ארוחותיו קיבל במרכז.
הוא לא היה יחיד. במרכז הנוער של בית־שמש
לומדים כיום עשרה בחורים בני 16־, 17
שאינם יודעים קרוא וכתוב.
עיקר תפקידו של המרכז מתחיל בשעות
אחר־הצהרים, כאשר הוא הופך כוח־משיכה
לנוער המקומי — נוער שהיה נסחב אל
רחבת הקולנוע, אל חבורת הגברברים המבלים
את זמנם במשחקי קלפים חשאיים, ב־שיכרות
או בניבול־פה.
הגברברים הבינו את האיום לקיומם, השיבו
בהתקפת־נגד. מדי ערב היו פולשים לחדרי
המועדון, הופכים את שולחנות המשחקים,
מכים נערים צעירים מהם, מנפצים
רהיטים. נזכר אברהם גילה, מנהל בית־הספר
לנערים עובדים :״באחת ההתפרעויות
האלה ניגשתי אל אחד הגברברים. הוא
אמר לי, :אני לא מרים יד עליך רק מפני
שאתה נכה ויש לך פרוטזה ביד!׳ אמרתי לו:
,אצלנו לא נהוג להרים יד על נער, אבל אם
אתה רוצה, בוא נלך בוקס.׳ נער זה הוא
כיום מרכז כיתה.״
מועצת חניכים מנהלת את חיי החברה,
גובה מם חבר, קובעת איזה סרט יוצג ומר
אינו
יכול לתת אותו. דרושים גם מעצורים
שיאיטו את הידרדרותו של הנער אל חבורות
הגברברים. לא פעם, בעת החקירה המקיפה
של העולם הזה ( 1162 והלאה) על הגברב־ברים,
הכריז אחד מהם :״לא היה לי לאן
ללכת, הלכתי למועדונים שעל שפת־הים.״
מרכזי הנוער אינם מספקים את האידיאלים,
ואין הם מרפאים את המחלה. אולם
הם לפחות נותנים לאלפיים נערים לאן
ללכת.
צנזורה טטרים־טלז במעצר
היושבים ב 8ן למו הקטן של חינגא בר
היו דרוכים. מ|ולם, על משטח האבן, התפשטה
לאיטה באמבטיה הססריפיטיזאית
ומסמר התכנית תמי אלקיים.
לפתע עבר רחש באולם. מלצרים רמזו
איש לרעהו, ניסו להסב את תשומת לבה
של תמי המתפשטת לסימניהם המוסכמים.
אורחי הבר התבוננו סביבם. שום דבר חשוד
לא נראה. רק תמי לא הפנתה יותר את
פניה וחזה החשופים אל עבר הקהל. היא
המשיכה להתנועע כשגבה אל היושבים ליד
השולחנות.

בעל־יבר לוין וסטריפטיזאית אלקיים
המשטרה נגד האמבטיה

כזת את ההשתתפות בחוגים השונים— .
מניגון בחליל ועד לכדורסל ועבודת־נחושת.
נרי,ומן; גניבה, מוסד. מרכזי הנוער
נהנים מיתרון גדול: שיתוף־פעולה הדוק של
גורמים שונים. בצד החינוכי מטפלת עליית
הנוער; מחלקת הקליטה של הסוכנות אחראית
למינהל; ואילו משרדי החינוך, החקלאות
והעבודה אחראים לחינוך המקצועי
המסועף.
2200 הנערים הגיעו למרכזים בדרכים שונות:
באמצעות הנוער העובד, לשכות הסעד
או קציני המבחן. כולם בני משפחות מטופלות,
המהווה עתודה לצבא הגברברים.
מרכזי הנוער מנסים לעצור את סחיפתם אל
שולי העולם התחתון, אל המוסדות הסגורים
ואל בתי־הסוהר.
במקרים רבים אף מגיעים למרכזים נערים
שכבר עברו את הגבול, נידונו על־ידי
בית־משפט לתקופות ארוכות במוסדות סגורים•
כדוגמת נער שהובא למרכז הנוער
בבית־דגון, כשבתיקו האישי רשום עברו: אב
נרקומן, שוטטות, גניבת פרי בפרדס, ידוי
אבנים בשומר הערבי של הפרדס ופציעתו,
שנתיים במוסד סגור, שיחרור, לבטי־קליסה
בסביבתו הקודמת. לקצין המעקב היה ברור
כי דרך זו מובילה אל הפשע; הוא הצליח
להעבירו לבית־דגון.
בפעם הראשונה חדל אותו נער להרגיש
את עצמו נרדף. .הוא למד קרוא וכתוב,
קיבל דמי־תמיכה עבור הוריו, למד חרטות
במסגריית המרכז. אין הוא נאלץ לבוא מדי
בוקר למרכז, אך הוא עושה זאת בהתלהבות.
בעוד כשנתיים יגיע לגיל צבא, ישתחרר
ממעגל הנוער העזוב.
אין לאן ללבת. הגברברות אינה תופעה
שטחית. היא נובעת מן הם בך המשפחתי
של הנער, מן הפחדים והמתיחות של החיים
המודרניים, ומהתרוקנותם של חיים
אלה מאידיאלים חדשים. זוהי מחלה עמוקה,
שכדי לרפאה יש צורך לטפל בשרשיה.
אולם דרוש לא רק טיפול מעמיק, שורשי
— טיפול אשר שום גוף או מוסד בארץ

לפתע קפצה מן האמבטיה, התעטפה בחלוק
ומי הרה אל מ א חו רי הוי לון, אל
חדרי ההלבשה• שני גברים ק מו מאחורי
ה שולחנות, מי הרו בעקבו תיה. אחד מהם
תפש אות ה בז רוע ה: אחרי קרוב ל שנה
של הו פ עו ת סטרים־טיז יצאה המ שטרה לפעולה.
בעליו של חינגא־בר נתבק ש על-ידי
ה שוטרים להציג ר שיון להופעה, מטעם ה מועצה
לביקורת סרטים ו מ חזו ת של מ שרד
הפנים. מסמך כז ה לא היה בידיו. פ שו ט
מכיון ש הוא לא פנה לבק שו מ ה מועצה.
יעקוב (ישה) לוין ו ת מי אלקיים נעצרו במקום,
הובלו ל תחנ ת המ שטרה, שוחררו בערבו
ת אחרי שנחקרו ו הוג ש ה נגדם ה תלונה.

במו מכירת בננות .״המשטרה הכריזה
מלחמה נגד הסטריפטיז!״ עברה השמועה
למחרת היום. אולם המטרה היתד,
מוסווית• לכאורה לא התכוזנה במישרין לחסל
את ההתפשטות במועדוני־הלילה. בליל
ההסתערות על חניגא־בר, חלוץ הסטרים־טיז,
זכה גם בר אחר לביקור דומה.
הבר החדש, מול בנין האופרה, על שפת
הים, הציג אמנם לפני ז מן לא רב תכנית
שכללה סט רינד טיז. אולם היא הופסקה,
כאשר עברה הכוכ בתהח שפני ת ל מו ע דון
אחר. כא שר באו ה שוטרים ל מונ סניור, היו
ה או רו ת כבר עמומים. על מ שטח הריקודים
הופיע הזוג האנגלי שחום־העור לורנס היי
ס מית וסמלה ביילי, בריקוד איזבל סוער.
היה זה ריקוד פראי ב קולו ת תופי ג׳ונג ל
צבעוניים. סטלה הופיע ה ב מל בו ש מוז ה ב
מינימלי, אולם לא הי ה בריקודים אף שמץ
מסמ מני ה סטריפ טיז.
גם ריקוד זה הופסק באמצע על־ידי בלשים
שי שבו בין קהל הצופים. גם ה שוטרים
עצמם לא ידעו, כנראה, בדיוק מה התירוץ
למיבצעם, שהיה, כביכול, בדיקת ר שיונו ת
שיגרתית. כ ש שאל אותם מנהל מונסניור יוסף
לויט מדוע הם מפסיקים את התכנית, ינו כי
אסור להציג סטריפ־טיז.
המבצע המש טר תי הצליח. בעל חינגא בר
(המשך בעמוד ) 18

בנ ק
די ס קונ ט

*1959
שנת ; 959 היתה שנת התקד מות
והתרחבות נוספת עבור בנק
דיסקונט לישראל, יעידו — העליה
בסכומי הפקדונות, ההלוואות וה השקעות,
האשראים הדוקומנטריים
והערבויות. אחד־עשר סניפים
נתוספו השנה לרשת הסניפים
ברחבי הארץ. מספר החשבונות
והמחזור הכללי של הבנק הגיעו
להיקף הגדול ביותר בתולדותיו.
הסכום הכולל של הפקדונות
לדצמבר 31 ביום הגיע 1959ל־ 194,004,433ל״י לעומת
148,561,015ל״י בסוף שנת .1958
בתוך סכום זה עלה הסכום ה כולל
של חשבונות הצבור —
עו״ש, פקדונות, חסכונות וחשבו נות
אחרים מ־ 101,279,069ל״י
אשתקד ל־ 142,754,683ל״י בסוף
שנת — 1959 שעור העולה גם
השנה על הממוצע של עלית ה־פקדונות
בבנקים בארץ. כעשרים
אחוז מסכומי הפקדונות בבנקים
מרוכזים עתה במוסדנו, ומספר
החשבונות אצלנו מהוה אף הוא כ־
6ל 20 מכלל מספר החשבונות המוחזקים
בבנקים מסחריים בארץ.
בין הגורמים השונים שתרמו
הישגים אלה, יש לציין בראש
וראשונה את התפתחותם המתמדת
של הסניפים שהוקמו בשנים ה־האחרונות.
אין ספק כי בין הסיבות
שגרמו לעליה הנכרת של
הפקדונות, תופסת מקום מיוחד
וחשוב המסורת של מתן שרות
אדיב ויעיל ללקוח, אותה טפח
סגל עובדי הבנק בנאמנות כל
השנים. אם דרושה עדות למסורת
זו, נמצאנה בתוצאות המשאל, ש נערך
ע״י מוסדנו, בו השתתפו כ־
8000 איש, אשר מהם 5000 נמנים
על לקוחות הבנק. על השאלה, ש הופנתה
לבעלי חשבונות, מה הניע
אותם לפתוח חשבון אצלנו, השי בו
^< 51 שידידיהם המליצו בפ ניהם
על השרות הטוב הניתן ע״י
הבנק. לא פחות מ־>^י 92 מן ה משתתפים
במשאל היו מאוחדים
בדעה שטיב השרות הניתן על־ידי
הבנק הוא לפחות מעל לממו צע
ואילו ^״ 66 הגדירוהו כ״מצו־ין״
.זאת ועוד, ניתוח סטטיסטי
של החשבונות הזכאים מגלה כי
למעלת משני שלישים של החש בונות
במוסדנו הם חשבונות ש־יתרותיהן
אינן עולות על 500ל״י
כ״א, ואילו 810/0מסך כל הפק־דונות
מורכב מיתרות שלמטה מ־
5000ל״י. אנו מציינים עובדות
אלו בסיפוק ובגאווה כי הן מעידות
על האהדה שרוחש לנו הצבור
הרחב וכן על האמון שנתנו לנו
מאה ושלשים אלף איש — מספר
בעלי החשבונות בבנק כיום.

* וזווציוז סיהדו״זז של וזונוצוז
חוזוחליגז של ר חן דיגזסונו ליש ראל.
בגו״ וו לאנזיפה הכלליוז ה׳
שווזיוז, שהוזגן ייוזוז ר שרוגו שגורר.

קולנוע פרסים
מחירו של אוסקר
ברביעי לאפריל יהיו עיני כל מעריצי הקולנוע
בעולם נשואות מערבה, להוליבוד,
שם יחולקו ברוב פאר והדר, בפעם ה־,33
פרסי אקדמית הסרטים האמריקאית לשנת
, 1960 או כפי שהם מכונים בלשון העם,
פרסי אוסקר. בין ששביתת שחקני הוליבוד
תימשך ותגרום למשבר בתעשיית הסרטים
הנמצאת בלאו הכי בשפל המדרגה, ובין
ששביתה זו תבוא בינתיים על סיומה, אין
ספק שטקם חלוקת פסלוני הברונזה המוזהבים,
יהודה את המאורע הנוצץ והמרתק
ביותר בעולם הקולנוע השנה.
בעיני קהל הצופים נראה מתן פרם אוסקר
כציון לשבח ופרס עבור הישג אמנותי. אולם
בחדרי החדרים של ממלכת הסרטים האמריקאית
אין זה עוד סוד: איש אינו משלה
את עצמו כי הפרסים ניתנים באמת למצטיינים
שבין השחקנים, הבמאים או הסרטים.
כי למעשה מגיע הפרס לא לאיש המקבל
אותו, אלא לסוכן־הפרסומת שלו.
שחקן או במאי, שלא התברך במיוחד
בכשרון אמנותי, אך לעומת זאת מצויה
הפרוטה בכיסו וסוכן פרסומת זריז לצידו,
יש לו סיכוי עדיף לזכות בפרס, מאשר זה
שניחון בכשרון בלבד. למעשה מתקרב מחירו
של הפסלון המוזהב, שארכו 25ס״מ
ומשקלו 3ק״ג, למחיר פסל אוריגינלי של
מיכאל אנג׳לו. אולם ברוב המקרים ההשקעה
היא כדאית. הזכיה בפרסים, ובמיוחד
בשני הגדולים — זה של השחקן הטוב
ביותר של השנה וזה של השחקנית הטובה
ביותר — איננה שאלת כבוד בלבד. לגבי
הזוכים פירושה הממשי הוא רודח של מאות
אלפי דולארים בעתיד הקרוב.
איום על סוכן. אומדן זהיר של אנשי
הוליבוד קובע, כי מחירו של פרס אוסקר
אחד נע בגבולות 25 אלף דולר כשכר־טרחה
לסוכן־הפרסומת. אפילו אם שחקן
פלוני ראוי בהחלט לאוסקר, ספק רב אם
יזכה בו, אם לא יחזק את זכותו במזומנים.
רק לפני שבועות מספר הודיע עתון
הוליבודי מקצועי :״כוכבת קולנוע מפורסמת
איימה על גדול סוכני־הפרסומת בהוליבוד:
,השג לי את האוסקר השנה — ולא, אני
מפטרת אותך!׳״ למרות שהעתון לא פירש
מיהי הכוכבת, נקבו רכילאי הוליבוד בשמו תיהן
של אליזבת טיילור, מרילין מונרו
ודבורה קך. המומחים קבעו, ללא ספק,
שכוכבת השנה תהיה ליז טיילור־פישר. ליז,
אומרים הם, השיגה כבר הכל — אושר,
הצלחה, כבוד, ואפילו הוכיחה את עצמה
כבעלת כשרון — ועתה חסר לה רק האוסקר.
ואמנם, בשנתיים האחרונות, נכשלה
ליז פעמיים בעמדה על סף הזכיר ,,בעבור
תפקידיה בסרטים עץ החיים וחתול טל גג
פח לוהט.
מרילין מונרו אף היא אינה בוחלת
בפרס, ומישהו חשב ברצינות להציג הפעם
את מועמדותה. ואילו דבורה קר היתד, מועמדת
חמש פעמים לאוסקר, חזרה חמש פעמים
הביתה בלעדיו. אם היתה זו היא שאיימה
על הסוכן, קל להבין לליבה.
את סוכן־הפירסומת לא קשה היה לזהות:
רוג׳רם וקואן, העומדים בראש קונצרן־ענק
של פרסומת קולנועית.
כללי הפעולה. כיצד מצליח סוכן־הפיר־סומת
להביא ללקוחו את האוסקרז כלל
יסודי: הוא אינו משלם שוחד. דבר כזה
בלתי־אפשרי, שכן אם היה רוצה לעשות זאת
היה צריך לשחד למעלה ממחציתם של 2332
חברי האקדמיה לאמנות ומדעי הקולנוע, המעניקה
את הפרסים. מה שעליו לעשות הוא
להחדיר את שם לקוחו עמוק לתודעתם של
חברי האקדמיה, עד כי אפילו לא יעלה בדעתם
לבחור במישהו אחר. למטרה זו מגויסים
כל אמצעי הפסיכולוגיה והטכניקה המודרנית.
מה שעל סוכן־ד,פרסומת לעשות:
• להגניב ידיעות על לקוחו לעתונות,
בכל עת והזדמנות, לא חשוב באיזה הקשר.
• לארגן מקסימום של ראיונות בעתו־נים,
בשבועונים ובטלביזיה.
• לדאוג להופעה בלתי־פוסקת של הלקוח
בצבור, בנשפי צדקה, בפתיחות סופרמרקטים
ובכל מאורע הזוכה לכיסוי העתונות.
• לארגן מספר רב ככל האפשר של
הצגות־חוזרות מסרטיו האחרונים של הלקוח,
ובמיוחד של הסרט הודות לו זוכה
הלקוח במועמדות, אפילו אם עליו לשלם
את הגרעונות מכיסו.
חברות פרסום מסוימות אף הרחיקו־לכת
עד כדי הענקת פרסים מוקדמים לכוכביהן,
שניתנו כביכול על־ידי גופים צבוריים שאינם
קיימים כלל, כדי להשפיע על הבוחרים.

לא מכבר שיגרה סוכנות־פירסום מלוס
אנג׳לוס לעתונות סיפור מאדה צילומים,
אודות כוכב מסוים שזכה בפרס מאת איגוד
צלמים מסוים. עורך אחד העתונים חשד
בסיפור, ערך חקירה פרטית משלו. התברר
לו כי איגוד הצלמים שהעניק את הפרס
היה מורכב משני חברים בלבד, אשר במקרה
עבדו לשרותה של אותה חברת פירסומת.
וככל זאת -המירוץ. פעולות מסוג
זה תובעות הוצאות ענק. הצרה היא שההשקעה
הגדולה אינה מבטיחה לכוכב את הפרס
הנכסף, כי באותה שעה משקיעים מתחריו
סכומים דומים באותן הפעולות.
כובד משקלה העיקרי של הפרסומת מוטל
על עתוני הקולנוע המקצועיים של הוליבוד.

אשליות כיצד זוכים בפרס, נמשך המרוץ אל
האוסקר וסוחף עמו את קהל הצופים בעולם.
השנה מתחרים ביניהם חמשה סרטים —
בן־חור, יו מנ ה של אנה פראנק, סיפורה של
נזירה, מ שפס רצח ו מקו ם בצמרת — על
האוסקר לסרט הטוב ביותר. צ׳רלטון (בן־
חור) הסטון, פאול (האיש הזוע ם האחרון)
מוני, ג׳ק (חמים וטעים) למון, לורנס (מקום
בצמרת) הרווי וג׳ימם (מ שפט רצח) סטיוארט

מתחרים על פרס השחקן המצטיין. ואילו
לאוסקר הניתן לשחקנית המצטיינת מועמדות
אליזבת (לפתע בקיץ האחרון) טיילור,
דורים (דו־שיח בחדר המיטות) דיי, אודרי
(סיפורה של נזירה) הפבורן, קתרין (לפתע
בקיץ האחרון) הפבורן וסימון (מקום בצמרת)
סניורה.
הניחושים המוקדמים הם לטובת בן־חוד
כסרט, ג׳ימס סטיוארט ואליזבת טיילור כשחקנים.
אולם הפתעות צפויות תמיד, כי
קשה לשער מראש מי מסוכני־הפירסומת
היה הפעם זריז ומוכשר יותר.
סרטים בין הסורגים

ליזטיילור ב״דפתע כקיץ האחרון״
הנל

תלוי

ב טיב

הפי רסוס

שכן למפרסמים לא איכפת מה חושב הקהל
הרחב. הם חושבים כל העת רק על 2332
חברי האקדמיה בעלי זכות־הבחירה, שהם
אנשי תעשיית הסרטים, היושבים בהוליבוד.
מבחינה כספית, רבה בעיקר חשיבותם של
האוסקרים לסרט המצטיין ולשחקן ולשח־קנית
המצטיינים. שאר הפרסים פחותי ערך,
כית־ן שאינם משפיעים ישירות על ההכנסות.
מירוץ דרמטי במיוחד נערך בדרך כלל
בין המלחינים ההוליבודיים, המוכנים לעשות
הכל כדי ששירם יזכה בפרס, וכתוצאה מכך
תגבר תפוצתו בשוק התקליטים. לפרסי שחקן
ושחקנית המשנה אין ערך רב, ואילו
הפרסים הטכניים בעד תפאורה, תלבושות
וכו׳ נמסרים בעיקר לבעלי הקשרים הטובים.
רק חלק זעיר מחברי האקדמיה משתתף
בהצבעה על חלוקת פרסים אלה — והוא
האנשים העוסקים באותו שטח. רוב המצביעים
הינם אף שכירי האולפנים. בשנים
הקודמות עבדו בשרות מ.ג.נו ,.יותר עובדים
טכניים מאשר בכל חברה אחרת, לכן
זכו תמיד סרטיה בפרסים הטכניים.
אין למעשה כל קנה־מידה הגיוני, לפיו
יכולים השופטים להחליט כי שחקן מסוים
ביצע תפקיד מסויים טוב יותר מחברו, בתפקיד
אחר. הדבר דומה לשופטים המחליטים
כי לבניה טעימה משניצל וינאי. אף־על
פי־כן, ולמרות שבהוליבוד אין עוד לאיע)

גיהנום ככרך (צפון, תל-אביב; איטליה)
הוא בית־סוהר לנשים, במרכז רומא.
תאיו גדושים אסירות מכל הסוגים ומכל
המעמדות: גנבות, רוצחות, מועלות ופרו צות.
בין סורגיו מתפתח הוזי־חיים בעל
חוקי מוסר משלו. כמעט כל האסירות מאמינות
כי לא מעשיהן הביאו אותן לכלא,
אלא מזלן הרע הדבק בהן מלידתן. נגד
רוע־מזל זה אין מה לעשות. אפילו אם את
תמימה וצדיקה, תגיעי בסופו של דבר לבית
הסוהר. משום כך יש לנצל את החיים,
לבלות ולהנות אפילו כשיש הפסקות בכלא.
נציגת מוסר־השכל זה היא אגלה (אנה
מניאני) ,פרוצה מבוגרת וחסרת־מעצורים,
שבכח אישיותה המיוחדת הופכת למנהיגת
האסירות. היא עושה כרצונה בבית־הסדהר:
ישנה ביום ומתהוללת בלילה, אפילו אם
הדבר מפריע לחברותיה לישון. היא גונבת
בלי נקיפת־מצפון, היא אמיצה ויהירה.
כאשר נקלעת לבית־הסוהר לינה, עו־זרת־בית
תמימה (ג׳וליאטה מסינה) ,אשר
פותתה שלא מדעת לסייע לפריצה לבית
אדוניה, מלמדת אותה אגלה את דרך־החיים
שלה. לינה המטופשת מעריצה את אגלה,
דבקה בתורתה. כשהיא משתחררת ומנסה
לחיות גם כן, מוצאת לינה את מחייתה על
המדרכות. לא עובר זמן רב והיא מוחזרת
לבית־הסוהר, ממנו רצתה להשתחרר. היא
לבושה בגדי פאר, צוהלת ושמחה לפגוש
בחברותיה, מהן למדה לחיות חיים קלים.
אגלה אחרת. בשובה מוצאת לינה
אגלה שונה לגמרי מזו שהיתר, מורתה ל״
דרך־החיים הקלה. אגלה הבלתי־נשברת, האכזרית
וחסרת־ר,מצפון, הפכה בינתיים —
בתוכה — למשהו שונה לגמרי. סיפור
אהבה טהורה, בין אחת האסירות לבין פועל
מוסך שעבד בשכנות לבית־הסוהר, שהתאהבו
דרך חריץ בתריסי בית־הסוהר, ונסיון
התאבדות של נערה שנאשמה ברציחת ולדה,
הפכו את אגלה לרגשנית. היא, הקשוחה
ומורת־הדרך, מחליטה לא לחזור עוד לדרך־
ד,חיים העוברת תמיד דרך בית־הסוהר.
זהו סרט מדהים בעצמתו, כנה בתיאורו
ומרשים במוסר־ההשכל שלו. רנטו קסטלני,
הבמאי, הצליח להעלות על הבד תמונה
אוטנטית־כמעט של הווי חיי האסירות, על
עצבותו ושמחתו. למרות שהתיאור הוא
מקוטע־לפרקים, בשל מאמצו של הבמאי לתפוס
בהרחבה הוזי-חיים זה, אין הדבר פוגע
בכוח־המחץ של הסרט.
אולם בעיקר נשען הסרט על דמותה הדינמית
המקסימה של אנה מניאני. למרות
שהפעם היה עליה לשחק במחיצת שחקניות
מוכשרות כמו ג׳וליטה מסינה ואחרות, מצליחה
אנה להתעלות לאחת מפסגות כשרונה
הדרמתי. הצלחת הסרט הוא נצחונה האישי
של אישיותה הנפלאה של שחקנית גדולה זו.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

• דדשיח כחדר המיטות

(אופיר,

תל־אביב) — דוריס דיי ורוק הדסון, בקומדיה
רומנטית על מתיחה טלפונית. מבדר.
• איה אכי (אורה, חיפ ה) — סרט־ילדים
סובייטי, אודות בתו של מפקד פרטיזנים,
הנרדפת על־ידי הנאצים. מדמיע.

• הירושימה

אהובתי ( מאי, חיפה)

— הנפלא בסרטי הדור. אפיזודת אהבה בין
אדריכל יאפני לשחקנית צרפתיה, על רקע
זוועות הירושימה. עמנואלה ריבה.
העולם הזה 1174

#שאל

אהד ההאורעגה ההזרהים רעד אצר כר ארם, הגא הרגע
בג פגש רראשונה את הי ששוויד רהיגה בן־וגגג רגזשך ח־ייר
אם בת2ן גפה רדגהה רא היתה הם ריגת רבה בהאגרע גה
גהגא נ\ 2בע ררגב נוראש ער-ירי בני הנגשפגגה אג השדכנים,
הרי בת2ץ גפה הנזגררנית כר פגישה ראשגנה נזעין גג היא

בבגגינת ם יפגר בפני עצנגג. ם גפרים כתבג רגנגנים גנזשג־ררים
וזיברג שירים ם ביב פגישגת נזיגריגת כארה, ש\2בעג
את גגרר גיבגריהם. השבגע נים ה ״העגרם הגה רנזצגא את
הם יפגר הנזם תתר נגאגזגרי פגישת-ההכרגת הראשגנה, שהביאה
רנשגאים שר אישי צבגר, פנה אריהם בשארה•.

״איו הכרת את בו־זוגו?״
וייסגל

ילין־מור
ג הקיבוץ. הדבר עורר מאוד את סקרנותי וכך נקשרו בינינו
קשרים שאינני מתחרט עליהם עד היום. זה היה לפני 29
שנה. שנה אחרי שעלינו לארץ, נשאנו. זו היתד. החתונה
הראשונה שהתקיימה בגוש תל־מונד, במקום שנקרא עתה
כפר יעבץ. הביאו אז שק תפוחי־זהב, שק לחם ובקבוק יין
מכפר־סבא, ועל זה רקדנו כל הלילה. שנינו כנראה חזקים
במתמטיקה, כי בדיוק שנה אחרי נשואינו, נולד בכורנו.״

• רחל ינאית כף צבי, רעיית נשיא המדינה :
״בסוף שנת , 1905 התכנסנו קומץ של חברים בפועלי־ציון,

למועצה עם הסיימיסטים בברדיצ׳ב. בחוץ השתוללה המשטרה•
נערכו חיפושי פתע ואנו בבית דויד ורבקה רפפורט.
למחרת היום בא בורוכוב ועמו החבר עובדיה הוא אבנר,
שהיה אז שמו המפלגתי של יצחק בן־צבי. לא הכרתיו עד
אז. הוא היה לבוש במעיל של סטודנטים, גבה קומה והפחתה
שבראשו (מין כובע שעיר) הגביהה אותו יותר. מה
היה לי? תליתי בו עיני ומהומה בנפשי. טרם החלפתי עמו
מלה והוא כמו קרוב לי. בדצמבר , 1918 הקדימו יצחק ודויד
בן־גוריון לבא מן הגדוד העברי. בבוקר עמדה להתקיים
ישיבה מכרעת של מרכז המפלגה לקראת ועידת היסוד של
אחדות העבודה. והבוקר היה המכריע גם בחיי. רעיונות
האיחוד ליכדו את כולנו ואילו לי וליצחק ליכוד משלנו. בבוקר
בקע האור בליבנו ונמסר לחברינו הקרובים ועלתה ההצעה
לערוך את נשואינו במעמד זה. יצחק הוציא מכיס מעילו
הצבאי טבעת קידושין שהייתה מוכנה בידו ועליה חרות שמי
באותיות עבריות קדומות. בישיבה נוכח גם ידידו הקרוב
של יצחק, הסופר הישיש אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ (אז״ס
והוא שערך את הקידושין. מישהו העיר ליצחק: חבל שאין
שמך יעקב, האם אין דומים אתם ביחסיכם ליעקב ורחל,
הלא הכרתם זה את זו בימי נעוריכם, מלפני 14 שנה, ורק
היום הגעתם לנשואים!״
• מאיר וייסגאל :״כשחזרתי מהמלחמה העולמית
הראשונה לאמריקה, עבדתי כעורך עתון. כשנכנסתי למשרד,
ישבה שם פקידה יפהפיה והיא שנהייתה אחרי ארבע שנים
אשתי. באותה תקופה התנהל מאבק חריף בין וייצמן לבין
ברנדייס. אשתי לעתיד הפסיקה אז לדבר אתי בכלל במשך
תקופה ארוכה, כדי שלא יאשימו אותה שהיא מדליפה
החוצה סודות מהחדר שהיו ידועים לה. החתונה נערכה
בניו־יורק בשנת 1923 והשתתפו בה כל אישי הצבור
הציונים באמריקה וביניהם גם ויצמן ושמריהו לוין. ותארו
לעצמכם, זה 27 שנה אני חי עם אותה האשד!,״

• תופיק טובי, ח״ב המפלגה הקומוניסטית
הישראלית :״אנחנו הכרנו אחד את השני באותה השכו־

יצחק כן־צכי ורעיה

חיים לבנון ורעיה

• רפאל קלצ׳קין, שחקן ״הבימה״ :״ההכרה
ביני ובין הדסה היתד, כששנינו היינו תלמידים בגימנסיה
הרצליה. עמדתי במסדרון הגמנסיה והבנות השתעשעו. פתאום
קיבלתי מכה מאחור, וזאת היתר, הדסה. היא היתד,
אשד, מענינת מאוד. אחר כך היתה הפסקה, כשהדסה נישאה
לחבר תבנמה אביטל, שנהרג בתאונה. אז נישאנו. החתונה
היתד, דוזקא צנועה. נסענו לרמת־גן וליוו אותנו שני חברים
כעדים, אבל הרב אמר שנחוצים עוד שניים. אספנו שני
פועלי בנין שעבדו בקרבת מקום, והם היו העדים•״

• חיים לבנון, חבר מועצת עירית תל־

אביב :״אני הכרתי את מרים אשתי בחופשת קיץ בכפר
בפולניה, לפני 38 שנים. אני הייתי אז בן 22 והיא היתד,
צעירה ממני בשלוש שנים. טיילנו שש שנים לפני שהתחתנו.״

• גילה אלמגור, שחקנית התיאטרון ״הקאמרי״
:״כל העסק התחיל במתיחה. ישבנו בכסית עם

חברה ואז הייתי פנים חדשות בעיר. מישהו שאל את
אילי גורליצקי, :מי הקטנה הזאת היושבת על ידך?׳ אילי
התבדח ואמר, :אשתי.׳ המשכנו לשחק כל הערב את תפקיד
הבעל ואשתו, שאלנו אחד את השני שאלות כמו: הכנת
היום ארוחת ערב? או: גהצת כבר את החולצה? זה מצא
חן בענינו והחלטנו להמשיך. אנחנו נשואים עכשיו שנתיים
ומאושרים עד עצם היום הזה.״

• ד״ר מיבאל לנדאו, מנהל מפעל הפיס :״זה
היה באזכרה לתיאודור הרצל, לפני 45 שנה, שנערכה בבית־הכנסת
הגדול בעיירה הארלו בצפון רומניה. אני הייתי בן
18 והיא בת . 17 אבל רק אחרי שבע שנות חיזור, כמו
רחל ויעקב אבינו, התחתנו. הורי רצו שאחותי הבכירה
תתחתן קודם. אחרי שעברו שבע שנים לא הסכמתי לחכות
יותר. מה שמשך אותי בה היה שהיא היתד, טיפוס מאוד
אינטלקטואלי.״

• נתן ילין מור, מנהל חווה חקלאית, מפקד
לח״י לשעבר? :את אשתי פרידה הכרתי באמצעות זה

חזני

רובין

טופי

נה׳ באותה המשפחה ובאותו בית־הספר. אנחנו בני־דודים.
התחתנו לפני עשר שנים בחיפה, בחתונה משפחתית גדולה.״
• שמואל סגל, שחקן ״הבימה״ :״באותה תקו-
פה׳ לפני עשר שנים, יצאתי בחברתה של דינה פסקין־דורון.
באנו למסיבה בביתו של הזמר מרדכי בן־שחר, שם ראיתי
איזו ילדה טובה ושקטה. היא אמרה לי ששמה נדיבה
וסיפרה שהיא אחות במקצועה• היא לא היתה צריכה להגיד
לי, כי ראיתי ישר בעיניה שהיא אחות רחמניה. כששמעתי
שהיא אחות, ידעתי שיש לה משרה קבועה — כך שתוכל
לפרנס אותי• כי הייתי אז רק שחקן מתחיל. הוצאתי ברוב
רושם פנקס וכתבתי את כתובתה. נדיבה אומרת שבפנקס היו
הרבה רשימות, אבל רק עכשיו נודע לה שהיחד, זו רשימת
החובות שלי. טיילנו שלוש שנים לפני הנשואים, ועשינו
חשבון שמכיון שהלכנו הרבה שנים, אף אחד כבר לא יקח
אותנו עכשיו, ולכן התחתנו.״
• אכרהס כוגטיר, אמרגן :״את אשתי חיוסיה
הכרתי לפני 20 שנה, כשבאתי לקבל עולים חדשים מטעם
הקבוץ עמל, שהיום נקרא רוחמה. העולים באו באניה
טרסליבניה מרומניה. היא היתד, היפה מכולן. אז הסתובבנו
בערך שנתיים עד לנשואים, כלומר הכניסה לחדר המשותף
בקבוץ• החתונה נערכה בקיבוץ, כשאיתנו ביחד התחתנו עוד
ארבעה זוגות. שיגענו את הרב והחלפנו כל פעם את
הכלות.״
• דויד בן־ארי, ראש עירית בודים :״לפני
27 שנה שרתתי כחיל בצבא הפולני. הייתי על הגבול
הרוסי־פולני, ונשלחתי לבקר את סניף תנועת הנוער הציוני
בוילנה. שם, בפעולה, פגשתי את מי שעתידה היתה להיות
אשתי• אחרי שסיימתי את שרותי הצבאי, עלינו לארץ ועבדנו
יחד בעבודה בכבישים של בית וגן, זאת שנקראת כיום בתים•
החתונה שלנו היתד, חתונה של כל העיירה.״
• יורם גרום, במאי סרטים :״יום בהיר, שעה
12 בצהרים. אוירה של הסרטה. מסריטים קומדיה גדולה של
דז׳יגאן ושומכר באידיש •,בשם אונדזער קינדער. כידוע,
בקומדיה צוחקים. אך מכל הצחוק הזד, יצא שאני התחתנתי.
אני הייתי עוזר הבמאי בסרט והיא נערת התסריט. זה היה
בפולניה לפני 11 שנה. יש פתגם שאומר שסנדלר הולך
תמיד יחף. אצלנו בחתונה בקשתי מאחי נתן גרוסשיסריטאת
החתונה, וכמובן שהמצלמה התקלקלה ואני לא יכולתי לצלם.״

• יצחק נימצוביץ, עתונאי ודובר עלית ה* 1
נוער :״זה היה בחיפה לפני 24 שנים. היה יום גשם ואני
אילי גורליצקי ורעיה
שהייתי חבר של אחיה, שלמד איתי באותה כתה. כשהכרתי
אותה לראשונה היתד, בת תשע. היתד, להם אם נחמדה מאוד
והאהבה הראשונה התחילה ביני לבין חמתי לעתיד. אחרי 14
שנה של הכרות נשאנו. החתונה נערכה כאשר פרצה מלחמת
העולם השניה, בוורשה המופצצת. בקושי הצלחתי למצוא
בכל העיר טבעת־נשואים אחת. בשבילי כבר לא מצאתי, ועד
היום אני חפשי מד,עול הזה של ענידת טבעת. אולי מפני
זה טוענת אשתי שנשארתי רתק באפיי עד היום הזה.״

• מיכאל חזני, ח״ב המפלגה הדתית הלאד
מית :״שני קיבוצים סמוכים היו בפולניה. אחד של
החלוץ המזרחי, בו הייתי אני, ואחד הכשרה של החלוץ
הכללי, בו היתד, חנה רובין, שהיתר, עתידה להיות אשתי.
שמעתי אז שבקיבוץ השכן ישנה בחורה הדוברת רק עברית,
מקפידה על הכשרות ואינה אוכלת משום־מה במטבח של

הלכתי לי קצת לטייל בגשם. פתאום ראיתי מישהו מתחלק 1
ונופל על הכביש. מיהרתי להרים אותו. זאת היתד, צעירה |
נחמדה ויפה. הבאתי אותה הביתה וכעבור שבועיים התחתנו י ן ומאז אינה מתחלקת יותר.״

• ראובן רובין, צייר ולשעבר שגריר ישראל
ברומניה :״את אשתי הכרתי באוניה המפוארת מאוריטניה׳
כשנסעתי מאמריקה לארץ־ישראל, אחרי תערוכה |
שערכתי שם לפני 31 שנה. ביום הראשון יצאתי לסיפון |
וראיתי בחורה. אחרי שהצגתי את עצמי בפניה, עברו חמש
דקות של הכרות, ושאלתי אותה אם היא מוכנה להינשא לי.
בהתחלה היא חשבה שאני מבולבל. היא באה באניה זו
לארץ כתיירת, לאחר שזכתה בנסיעה זו כפרס בתחרות בין
חמשת אלפים תלמידי בתי־ספר, על נאום מעניין על ארץ-
ישראל. בדיוק שנה אחרי פגישה זו, התחתנו. אחרי נשף
פורים מפואר של אגדתי, אספנו את כל הידידים שהיו
בנשף, ואצל אמי, על הגג ברחוב בוגרשוב, ערכנו את
החתונה. זה היה בשעה שש בבוקר, אחרי שהוצאנו איזה רב
מהמיטה. באותו יום נסענו לירח־הדבש לחוץ־לארץ.״

במדינה
( ה מ שן מעמוד ) 15

פנה כבר למחרת למועצה, בבקשה להתיר
לו להציג את תמי אלקיים, שבינתיים קיבלה
הוראה לא לחשוף את חזה הנאה כפי
שנהגה עד היום. את האמבטיות הציבוריות
שלה תעשה בחזיה.
הזוג לורנס, לעומת זאת, עומד לנקוט
בצעדים משפטיים נגד האחראים לבזיון שמם.
הצהיר השבוע בזעם לורנס חיי סמית:
.ישלם בעד זה האחראי לכך שיבא לנו
בעולם שם של סטריפ־סיז. הם טעו. פשוט
טעו. באו לחפש סטריפיטיז. לא מצאו ולקחו
אותנו.״
הנקודה היחידה הסתומה בכל המיבצע
היתה, מדוע נזכרה המשטרה באיחור כד,
רב, במצב שהיה קיים מזה שנים. .זה ענין
של עדיפות,״ הצהיר קצין משטרה בכיר,
״יש ענינים פליליים חמורים ויש פיקוח
על מכירת בננות. שניהם חשובים, אבל
אחד מהם בכל זאת חשוב יותר.״
בלוח־העדיפות של המשטרה חוסלו, כנראה,
בשנתיים האחרונות הפשעים החמורים
בסטריפטיז ובפיקוח על מכירת בננות.
חקירות מכונת הכיבוי

>ול ברינר גינ ה
לולובריג׳ידה
יצירתו של קינג וידור בטכניקולור
לכבוד יובל ה

קיזם

תיאטרון ״ארמון״ חיפה
הצגת בכורה ארצית
מפאת אורך הסרט, ת ח לנ ה
ההזגגות ב ש עו ת 9 -6 0 0

בקרוב כקולנוע ״חן״ ,תל־אכיב
לו נשרו
השערות!
ולך?

דאגות שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל-אביב, רחוב פינסקר 2׳
טלפון — 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

אפרים דקל 57 מנהל נמל יפו והמפקח
הכללי של מכבי־אש בישראל, לא הסתפק
במכוניות האדומות הכבדות, העומדות ב־מצב־הכן
לכל מקרה של שריפה. כראש
ארגון הנהנה מתקציב של ארבעה מיליון
לירות ומקיים 35 גדודי־כבאים, החליט לקנות,
בשיתוף עם המועצות המקומיות והעיריות
11 ,מכוניות חדישות מסוג סורים־
אוקספורד.
היתד, זו רכישה קלה. דקל, יליד ליטין
באוקראינה ומראשי שרות הידיעות של
ההגנה• ,רכש את המכוניות בעלות 14
כוחות־סום במחיר של 4200 לירות למכונית.
הסיבה למחיר הזול של המכוניות, שבל
אחת מהן עולה כיום בשוק הישראלי 12
אלף לירות: מכבי־אש הצהירו כי המכוניות
נועדו לכיבוי־אש, פטורות בתוקף ההצהרה
מתשלום מסים.
מכוניות לידידי המפקח. אולם מכוניות
המורים, שהגיעו לארץ כשהן צבועות
אדום־לבן ועליהן מורכבים צופרי־אזעקה
מיוחדים וגלילון חסר־ערך לכיבוי שריפות,
לא הגיעו לרשות גדודי־הכבאים. תחת למוסרן
לכבאי קרית־שמונה, למשל, בה מצוי
ג׳יפ יחיד שאינו יכול לנוע, הועברו כל
11 המכוניות לרשות המפקדים הראשיים של
מכבי־אש, ידידיו האישיים של דקל.
שלוש מן הדוגמאות הבולטות ביותר לחלוקה
בין ראשי מכבי־אש, המחזיקים את
מכוניותיהם החדשות ליד ביתם:
• בועז חנוך, נציג הפרוגרסיבים במועצת
עירית גבעתיים, בעל נגריה פרטית,
הפעיל גם במגן־דוד־אדום.
• מיכאל אלקט, כבאי רמת־גני שמכר
את מכוניתו הקודמת לאשתו של שמואל
מלך, מנהל בנק לאומי ברמת־גן. את המכונית
קיבל באמצעות מכבי־אש, והגברת
מלך ממשיכה לנסוע בה, כשהיא נושאת
עדיין מספר של מכבי־אש.
• ישראל גוטינסקי, כבאי־אש מירושלים,
איש אצ״ל שקיבל את אות־ההגנה והסתבך
בגלל עובדה זו עם רבים מחברי
תנועת־החרות.
התירוץ: ימי חירום. למזלם הרע
של מקבלי המכוניות, היה שירותו של רקל,
העובד במכבי־אש ללא תשלום, שירות דב.
משרד־הרישוי, אליו הועברו המכוניות לבדיקה,
לא הירשד, לבעליהן להתקין מספרים
מיוחדים של מכבי־אש. בוחני־הרישוי העבירו
את הפרשה לחקירת משרד־התחבורה
בירושלים, אחרי שפיקפקו בסיבות קנייתן
של המכוניות ובנימוקים לשחרורן מתשלום
מסים.
הסביר השבוע דקל לכתב הטולם הזה:
״איני יכול להישבע שהמפקדים לא יסעו
עם המכוניות לקולנוע או אפילו בחולות.
נכון שיותר טוב כי המכוניות תעמודנה
במשרד מכבי־האש ולא ליד הבתים הפרטיים
של המפקדים. אבל בכל זאת טוב
שקנו את המכוניות. הן חסכוניות וחשובות
מיד בימי חמם.״

חגיגות
״ןדק לאחרים
הבעיה העיקרית שניצבה בפני מארגני
חגיגות העצמאות השנה היתד, כיצד לדאוג
• מהבר הספר: עלילות ש״י.

לשיתוף מקסימום של קהל בחגיגות. כי
לקח חגיגות העצמאות של השנים האחרונות
הראה, שלמרות הכספים והרעיונות שהושקעו
בחגיגות, ובעיקר בהקמת במות
בידור, נשאר הקהל על־פי־רוב בגדר של
צופה אדיש.
גם הנסיונות לשמח את החוגגים בשנה
שעברה, באמצעות מכירת יין זול, נכשלו.
דוכני היין היו ספורים, והיין אזל עוד בטרם
החלו החגיגות.
מארגני חגיגות העצמאות השנה החליטו
לעשות הכל כדי לעורר את הקהל לשמוח
בעצמו. מלבד ארבע במות בידור בעיר
תל־אביב, למשל, יוקמו בה 10 פינות זמר.
בכל מקום יהיו הפעם קבוצות נוער מאורגנות,
שיארגנו רקודים בתוך הקהל ולא
על הבמה בלבד. מלבד הזקוקין די־נור המשוכללים
יותר שיופעלו השנה, ואמצעים
דקורטיביים אחרים, כמו הפרחת בלונים
ויוני־דואר לאור זרקורים, יצעדו ברחובות
המובילים אל במת הבידור מצעדים של
להקות ניידות, שיכוונו את הקהל לבמות.
החידוש העיקרי יהיה בהקמה המונית של
דוכנים למכירת יין. עיקר תפקידם של המנחים
על הבמה יהיה לעודד את הקהל
לשתות. במקום היין החמוץ שנמכר בשנה
שעברה, יימכר גם יין מתוק במחיר עממי
של 10 אגורות לכוסית, ויוכן מלאי גדול
של חביות שיספיק לשתיה המונית.
היחידים שלא יוכלו להשתכר יהיו האנד

כילי גראהם בירושלים
לא היהודים צלבו את ישו

נים שיופיעו בפינות הזמר ובימות הבידור.
אחרי שבשנה שעברה השתכרו האמנים עוד
לפני הקהל, פגמו ברושם הופעותיהם, הוחתמו
השנה כל האמנים על חוזה מיוחד, בו
נכלל הסעיף :״שכרות או התנהגות בלתי״
הולמת מצדי בזמן ההופעה, יהיו תוצאותיהם
החזרת המפרעה ששולמה לי ותשלום נוסף
של שכרם של כל האמנים האחרים שיופיעו
איתי באותה במה.״
אורחים ביל׳ בא בשק
״אני מוכר את הסחורה החשובה ביותר
בעולם,״ אמר פעם בילי גראהם ,״מדוע
לא תקבל לפחות את הפרסומת שאנחנו
מקדישים למכירת סבון? הסחורה, כמובן,
הוא האלוהים.
מאדם כזה אפשר היה לצפות לכל. שבועות
רבים לפני בואו של המטיף הבפטיסטי
ניבאו בישראל לסערת־רוחות. יומיים לפני
שחצה את שער מנדלבאום, נודע על סירוב
הנהלת היכל התרבוית להעמיד לרשותו את
אולם־הענק במרכז תל־אביב, והרב הראשי
של תל־אביב הכריז שאין לאפשר הטפת-
שמד במרכז העיר העברית.
כאשר חצה לבסוף את האספלט המשוסע
המפריד בין ממלכת ירון לבין מדינת ישראל,
עטו על הענק היפהפה בן ה־ 42 עש־העולם
הזה 1174

רות עתונאים ומסריטים .״ד״ר גראהם,״
רצו כולם לדעת ,״מה דעתך על —״
אך לפני שיכלו להשלים את השאלה,
השיבו עוזריו הישראליים של הדוקטור הבלונדיני
:״בארבע־וחצי יש לנו מסיבת־עתו־נאים.
שם יענה.״
בארבע וחצי ניצב בילי גראהם בחליפתו
הכחולה־כהה לפני אוסף העתונאים
הגדול ביותר שהתקהל במסיבת־עתונאים
בירושלים. הוא הביט סביבו וחייך.
יותר מזה, למעשה, לא עשה.
הכל — ולא כלום. למעשה שאלו אותו
אם לדעתו תבוא הישועה לעולם רק
אחרי התנצרות כל היהודים, אם יש חשיבות
לקיום מדינה יהודית בעולם, אם הוא
מתכוון להטיף להתנצרות, מה דעתו על
הסירוב להעמיד לרשותו את היכל התרבות.
הוא
ענה על כל השאלות — ולא אמר
דבר. בכשרון עילאי התחמק מנקיטת עמדה
נוקשה בכל נושא שהוא: הוא לא בא
לגייר, הוא לא ביקש שישכירו לו את
היכל התרבות, הוא מתכוון לדרוש דרשות
לנוצרים בלבד, אבל אם יבואו בני דתות
אחרות — יקבלם בברכה. כל מדינה חשובה
בפני עצמה — ובכלל, הכל יבוא על
מקומו בשלום, כאשר תשכון מלכות האלוהים
בלבבות.
ארבע הופעות פומביות ערך גראהם
בארץ. רק באחת — בחורשה נצרתית —
היה רוב אלפיים מאזיניו נוצרים. בשלוש
האחרות, בחיפה, ירושלים ויפו, היה רוב
מכריע של יהודים. הם ראו את אחת ההצגות
האמריקאיות החזקות ביותר. המטיף,
בעל פני הכוכב ההוליבודי, קרא לאהבת־עמים,
לפתיחת הלבבות בפני ישו, נופף
את ידיו בהתלהבות והצביע על פרקים ב־תנ״ך
ובברית החדשה. תרגום דרשותיו,
משפט־במשפט, הפריע אולי לקהל אך לא
לבילי.
הנאום שהשמיע בכנסיית יוחנן הקדוש
בחיפה, יהיה זהה כמעט מלד, במלה עם זה
שהשמיע בעיר העתיקה של ירושלים, ואשר
שודר ממש באותר, שעד. מרדיו רמאללה.
רק שבאחד התרגום לערבית, ובשני לעברית.
בירושלים,
בפני קהל של כאלף איש, שהצטופף
באולם אי.ם.ק.א ,.הודה גראהם
בפני מאזיניו היהודיים־ברובם :״לא היהודים
צלבו את ישו, כפי שטוענים אחדים, כי
אם החיילים הרומיים.״ ובכלל, דיו לו דברי־שבח
ושבח בלבד על הארץ. הוא טס
מנצרת לירושלים בהליקופטר, התרשם עמוקות
מכיבוש השממה .״אספר על כך באמריקה,״
הבטיח.
כאשר עזב את הארץ, לאחר חמישה ימים,
היה זה כשם שבא: בשקט. הברכה הבטוחה
היחידה הצפויה מן הביקור תהיה, כנראה,
לענף התיירות

ל ל • מ ל) צו ע
המכתב המוזר, שהיה מיועד לשרת החוץ
גולדה מאיר, תבע ממנה להגן על שם ישראל
בעולם .״לדעתנו,״ כתבו ימאים ישראליים
,״הצוות האמריקאי או משפחתו או
מכריו במקום מגוריו, לא יבין את ההת־נהגות
כלפיו בישראל, אחרת מאשר שבמדינת
היהודים גזלו ממנו שליש ממשכורתו,
בעוד שחובת איגוד הימאים לדאוג שיקבל
את כל כספו.״ הצוות עליו דובר במכתב
היה צוות ספינת־המשא פסיפיק וויב•
בהיותה בנמל חיפה נתקבלה באניה ההודעה,
כי בעליה היוונים־אמריקאים פשטו את
הרגל. במשך שבועות ארוכים ניסה הצוות
לקבל את משכורותיו האחרונות או כסף
לקניית דלק ומזון. משלא נתקבל דבר מהבעלים,
הוטסו האנשים על־חשבון הקונסוליה
האמריקאית לארצם. הם פנו לאיגוד הימאים
בבקשה לטפל בהשגת עיקול, מכירת
הספינה והשגת כספי המשכורת שהגיעו
ל־ 80 אלף דולר.
יושב־ראש האיגוד, רב חובל זאב (ולטר)
דלמן, לא היפנה אותם להסתדרות העובדים
הכללית, החברה באיגוד ההובלה הבינלאומי,
כדי שיקבלו עזרה משפטית. במקום
זה קישר אותם עם עורך־דינו הפרטי, יצחק
ליבר, אותו הציג כעורך־הדין המטפל בכל
עניני האיגוד. כשנודע לציבור הימאים על
צעדו של דלמן, הם געשו, ראו בזה נסיון
להפיק תועלת פרטית עצומה מפרשת פסיפיק
זויב.
משרד החוץ העביר את המכתב לטיפולה
של המועצה המשפטית, שקבעה לאחר דיונים
כי היא רואה בכך ״התנהגות שאינה
הולמת את מקצוע עורך הדין.״ לגבי מקצוע
יושב־ראש איגוד הימאים לא נקבעו
שום כללים של אתיקה.
העולם הזה 174י

אנשים •
סינית, צרפ תית ואיטלקית
בשעת ישיבה שערך ראש עירית תל־אביב
מרדכי נמיר עם מארגני העדלידע, כדי
לסכם את לקחי החגיגה השנה, העלה יושב־ראש
עתונאי תל־אביב שטעון סאמט,
הצעה משלו: שראש העיר ילך בעקבות
מאיר דיזנגוף, שנהג לרכב על סוסו בראש
תהלוכת פורים, או לכל הפחות יסע במכונית
פתוחה בראש העדלידע הבאה. השיב
נמיר להצעה :״אבל זה לא כתוב בעשרת
סעיפי מפא״י של הסכם בחירתי כראש
הקואליציה העירונית העתונות האמריקאית
היתד, גדושה בשבוע החולף סיפורים
דמיוניים, סביב ביקורו של ראש הממשלה
דויד כך נוריון בארצות־הברית.
אחד המגוחכים היה סיפורו של ליאונרד
ליונם, שטורו מופיע בשורת עתונים. ליונם
טען כי לקח פעם את ביג׳י למסעדת סארדי
המפורסמת בניו־יורק בה מתכנסים אנשי
האמנות האמריקאית. לדבריו, דיבר ביג׳י
רוסית עם יול כדינר, סינית עם מיכאל
ווינ׳ר בנו של מאיר וייסגל, איטלקית עם
דורותי סרנוף, אשתו של מנהל חברת
ר.ק.או. וצרפתית עם אשתו של בעל הטור
עצמו. קוראיו של ליונס לא העלו ודאי
על דעתם שביג׳י אינו יודע סינית, הצרפתית
שלו חלשה ואיטלקית אינו יודע
כלל מכתב ששלח צ׳די ג׳אגאן,
מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית השמאלית ב־גיניאה
הבריטית, בו ביקש את תמיכתה הפוליטית
של המפלגה הפרוגרסיבית היש ראלית,
הזכיר ליצחל! ארצי, מזכיר המפלגה,
מאורע הקשור גם הוא בפירוש
מוטעה של שם מפלגתו. סיפר ארצי :״כשהייתי
באמריקה, שם כל פרוגרסיבי הוא
קומוניסט, עליתי לתורה בבית־כנסת של
כושים ברובע הארלם. אחרי התפילה סיפרתי
להם שאני מזכיר המפלגה הפרוגרסיבית
בישראל, אך הכושים סירבו להאמין
לי. הם טענו כי עדיין לא ראו פרוגרסיבי־קומוניסט
מתפלל בבית־הכנסת דרישת
שלום הגיעה השבוע לישראל מג ׳ ץ
פורר, מי שהיה מפקד משטרת תל־אביב
בתקופת המנדט וכיום מפקד המשטרה בצפון
רודזיה. פורד, הטוען כי הוא משתוקק מאוד
להפגש עם מנחם כגין. הוא זוכר עוד
כיצד אמר לו ישראל רוקח, בשעה שעצר
אותו ב־ : 1946״ג׳ון פורה עוד תצטער על
כך!״ באותה הזדמנות גילה פורה שנשא
בינתיים אשד, יהודיה ועומד בקרוב להראות
לה את ישראל, כיצד הצליח לעצור, במיב־צע
מעצר האישים החשובים מאוד, את
משה שרת. לדברי פורד לא הצליחו אנשים
בשום פנים לעצור את שרת, או לאתר
את מקום הימצאו. אותו יום עבר כמנהגו
על רשימת האורחים שהגיעו לבתי־המלון,
״לא מתוך סיבה מיוחדת, אלא רק כדי
לדעת איזה מכרים הגיעו לתל־אביב.״ להפתעתו
מצא את שמו של שרת ברשימת האורחים
שהגיעו לפנסיון קטן ברחוב הירקון
בתל־אביב, שלח מיד את אנשיו לעצרו
שגריר ארצות־הברית בישראל אוגדן
ריד גילה להפתעתו, שעה שערך ביקור
בבית־החרושת לצמיגים בחדרה, כי עתונאי
חדרה מעונינים מאוד בבתו הצעירה שנולדה.
לפני חודש. השיב ריד לשאלותיהם :״היא
ישנה כל היום ואיננה בוכה.״ כשנשאל
מה היא עושה בלילה, סירב הוד מעלתו
להשיב על השאלה.

מראות, די רו תותת־ הכר ה
מדוע הולכים בארץ אנשים כה רבים כפופים,
בעוד שבאנגליה הם הולכים זקופים?
פתרון לשאלה זו ניסה השבוע למצוא נתן

ילין־מור ו ״אשמה בכך השפה העברית.
כשרוצים לסדר משהו בארץ צריכים לעבור
דרך ״צינורות מקובלים״ ,שהם צרים ומחייבים
את האדם להתכופף. ואילו כשרוצים
לסדר משהו באנגליה, עוברים דרך ,<;1131111613
שהן תעלות פתוחות השפה העברית
גרמה השבוע כאב־ראש גם לנתן אלנתן,
בעל המסעדה הירושלמית ענת. כאשר ליוה
תייר בעת סיור בגליל, עברו הם ליד קיבוץ
בר־גיורא. התייר שראה את השילוט בעברית
ובאנגלית, שהכריז על שם המקום —
בר־גיורא — התעקש להזמין את נתן לבר,
שלדעתו צריך להיות במקום, לפי השלט
בעל מסעדה אחר, יחזקאל שמש
מירושלים, מצא את עצמו חייב להישאר
על משמרתו עד שעה מאוחרת של הלילה,
כאשר החליט הנער־הזמר חוזליטו שרק
אצלו הוא מוכן לאכול בבירה סיפרה
השבוע העתונאית שולמית הר־אכן,
על מעשה שאירע לארכיאולוג יגאל ידין :
״בא אליו יהודי לחפירות חצור, הציץ פה,
הציץ שם, ולבסוף שאל, :מה רואים פה
אדוני הפרופסור?׳ והארכיאולוג השיב לו
מניה וביה: רואים אדוני, שנשקף לנו עבר
גדול על חוזייה מוזרה שאירעה לו
בשעת ביקור בברצלונה, סיפר השבוע 0 0
דובינר. אף שמעולם לא היה בעיר זו
קודם לכן, היה נדמה לו כאילו הוא מכיר
אותה, את מראותיה ואת ריחותיה. מסקנתו
של דובינר, יליד קנדה ובן למשפחה אום־
טרית־הונגרית: אולי גרד. משפחתו, לפני
דורי דורות בספרד, שמרה את הזכרונות
בתת־הכרתד, התורשתית הגברת קת־רינה
מאן, אלמנתו בת ד,־ 76 של הסופר
הגרמני תומאם מאן, שהגיעה השבוע
לישראל, גילתה איזו מיצירות בעלה היתד,
חביבה עליו ביותר: יוסף ואחיו, הסידרה,
אותה כתב במשך 16 שנה האטרקציה
המרתקת ביותר בישראל היו עדיין השבוע
כוכבי הקולנוע ההוליבודיים שהגיעו להם־
רסת אקסודוס. השחקן הצעיר סאל מי*
נאו, שימלא את תפקיד דב לנדאו בסרט,
נראה תמיד כשלידו צועד אחיו ביל, המבוגר
ממנו אך הדומה לו דמיון מפליא. ביל
ממלא לעיתים את מקומו של אחיו בסצינות
מסוכנות, כמו קבלת מכות ונפילה מגבוה.
הסביר הוא :״לא הייתי רוצה שפניו של
אחי יושחתו.״ אגב, לצורך תפקידו כדב
לנדאו נאלץ סאל להוריד חמישה קילו
ממשקלו ולגדל רעמת שיער עוד יותר
גדולה מזו שיש לו התלמידה האנגלית
ג׳יל היוורד בת ה־ , 14 שתמלא בסרט את
תפקיד קרן, כמעט ונקרעה השבוע כדג בצאתה
ממלון ציון בחיפה. כמאה ציירים עטו
עליה לקבל את חתימתה ואחד מהם ניסה
לחטוף מצוארה צעיף כחול. קצין משטרה
שנוכח במקום הציל אותה מחניקה ודאג מיד
להחזרת הגניבה אוטו פרמינגר,
במאי הסרט, דואג לשחקניו כמו אב רחום.
כאשר עמד סאל מינאו לצאת את המלון,
העיר לו פרמינגר :״תלבש מעיל. נדמה
שכאן חם מאוד אך בעצם אין זה כך. חוץ
מזה אל תחשוש לצאת לבלות. לא מכירים
אותך כאן.״ סאל הצעיר ניסה להתווכח
נגד הנחה זו :״דוזקא מכירים כאן הרבה
מסרטי.״ ״כן,״ השיב פרמינגר ,״אבל אף
אחד מהם לא ראה את סרטך האיום האחרון
סיפורו של נ׳ין גרופה.״ ״גם אתה לא ראית
אלא 20 רגע ממנו,״ ניסה מנינאו להתגונן.
סיים פרמינגר את הויכוח :״אוהו, אילו
הייתי רואה את כולו, הייתי מוותר עליך
באקסודוס נרגז השבוע היה דן בן־
אמוץ, אחרי שקרא בהעולם הזה כי
דליה פרידלנד. היא הישראלית שהשיגו,
את התפקיד הגדול ביותר (חמישה משפטים)
באקסודוס. טוען דן: התפקיד שלו ארוך

בלה לוינכוק
גם היא בנגנבות
יותר, הגיע כבר לשמונה משפטים. דן
אף מנהל לדבריו, משא־ומתן עם הבמאי
כדי להוסיף לתפקידו משפט תשיעי — את
המלים ההיסטוריות ״היי מיטש!״ בהן התחיל
(וגמר) את הקריירה הקולנועית שלו
בסרט חשמלית ושמה תשוקה. אחת ההצעות
שהוצעו לו: מכיון שישחק תפקיד של
איש אצ״ל מחופש לאנגלי, בהתקפה על
מבצר עכו, הוא יוכל לנפנף בידו לקצין
אנגלי אמיתי בשעת הבריחה, לקרוא לו1
״היי, מיטש!״

סלים, ארוחות ומאררוות
הגיע הזמן לצעוק חמס; גונבים את כל
הנערות היפות בארץ. האחרונה ברשימת
נערות־הזוהר הישראליות שנישאו בחתונת־פספורט
היא דליה לוינכוק, כוכבת חולות
לוהטים. דליה הכירה צעיר צרפתי, בן
למשפחה של תעשייני טקסטיל בצרפת, נישאה
לו לפני שבועיים. היא תעזוב השבוע
את הארץ אילנה עדך קופר, כוכבת
הסרט ד,הוליבודי סיפור רות׳ העניקה
לאחרונה ראיון מאלף לכתב אחד העתונים
בסאן־פראנציסקו. גילתה אילנה בסיפורה האישי
:״נולדתי בכפר בת־ים השוכן על
האוקינוס, במרחק 30 קילומטר מתל־אביב.
בילדותי שיחקתי עם ילדים ערבים, אך לפתע
הם נעשו אויבים שלי, ואז אבי, אמי
ואחי נאלצו להלהם.״ את חתיותיה מארצות-
הברית סיכמה אילנה :״כאן לכל אחד יש
טלפון בבית זד, פנטאסטי אצלנו רק
לאנשים ספורים יש טלפון. כאן בקאליפור־ניר,
יש לכל אחד מכונית. בישראל נוסעים
כולם באוטובוס ורק למעטים יש מכוניות״
ישראלי החוזר בקרוב ארצה הוא צבי
גרא, צבר עטור הילת הצלחה אמריקאית.
גרא יליד ירושלים, שזכה בשעתו לכינוי
ציצי, על שום קריאותיו האלחוטיות כקשר
בפלמ״ח ״ציפור יונה עבור! *ציפור יונה
עבור!״ הוא בילה שבע שנים בניו־יורק,
שם נשא לאשר, רקדנית־כוריאוגראפית אמריקאית,
הפך לאחד מציירי התפאורות המבוקשים.
לאחרונה צייר תפאורות לכמה
מהצגותיו של חוזה פרר הלשכה
הצעירה בישראל עומדת להנהיג חידוש בהווי
החברתי הישראלי. בחודש הבא עומדת הלשכה
לערוך מסיבת־גן בגן־הנביאים בתל־אביב,
שכל הכנסותיה יוקדשו לטובת אילני
שיל פוליו. להגברת ההכנסות גויסה שיטה
אמריקאית: נשות חברי הלשכה יכינו סלים
עם ארוחות, שימכרו במכירה פומבית לכל
המרבה במחיר. הקונה יקבל, מלבד הארוחה,
גם את האשה עצמה לבילוי של יום
שלם וערב. את המכירה ינהל סגן־נשיא
הלשכה, כרמה שביט.

ספורט כדורגל מכת־עתש

פרטים והרשמה: במשרדי
״ארקיע״ תל־אביב, רחוב
מזא״ה ,42 טל 61562-5 .

במשרדי התאחדות הכדורגל נופצו השמשות,
פצצת־הפחדה הוטלה אל תוך אחד החדרים.
בשכונת כרם התימנים בתל־אביב סערו הרוחות,
תושבי הכרם תיכננו הפגנת־מחאה
קולנית .״ואדי סאליב שני יפרוץ כאן!״
איימו כמר, מהם, כשמשמרות שוטרים סיירן
בשכונתם במצוד אחרי מתפרעים.
הפרשה, שהסעירה השבוע את עולם הכדורגל
הישראלי, היתד, קשורה בקבוצת
הכדורגל שמשון, קבוצה בלתי־תלויה המשחקת
בליגה א׳ ,ששחקניה נמנים על תושבי
הכרם.
כחדשיים לפני תום הליגה נמצאה קבוצת
שמשון במירוץ לאליפות הליגה, כשלה כל
הסיכויים להיות מועמדת השנה לעליה לליגה
הלאומית. ואז, במשחק נגד מכבי
חדרה, לפני שלושה שבועות, אירעה תקרית
מחפירה. היה זד, דקות ספורות לפני
שריקת הסיום, כשהחדרתיים הובילו בתו צאה
.0 :1בדקה ה־ 82 הובקע שער שמשון
בשנית. שחקני שמשון טענו כי השער
הובקע ממצב נבדל, עטו על השופט כדי

והמשטרה נאלצה לעכב את תחילת התחרות
בכמה שעות.
לבסוף, בשעות הצהרים הלוהטות, ניתן
אות הזינוק. הקהל התרכז ברובו ליד נקודתו,סיום,
משם יכול היה לראות את נקודת־הזינוק,
על גבעה המרוחקת כשנים וחצי
קילומטר. המתחרים זינקו כיחידים, אחד
אחר השני. מן התשעה שנרשמו לתחרות,
נרתעו ברגע האחרון שלושה, כשראו את
מסלול המכשולים החולי המסוכן. ששת
הנותרים, שהדביקו לאופנועיהם כינויים כמו
״הנץ השחור״ ,״הנמר הלבן״ ו״סוס הם־
לדד,״ ,היו מוכנים לכל סיכון כדי לזכות
בתואר אלוף האופנועים בישראל, ובגביע
שנתרם על־ידי איגוד בעלי המוסכים.
הגביע יישמר. סכנתו של המסלול
היתד, בעצם טבעו. היד, זה מסלול חולי,
רצוף גבעות חול קטנות. בסיומו היה על
המתחרים לדהור במעלה הגבעה בגובה של
15 מטר ובשיפוע של כחמישים מעלות.
אחד המתחרים, ציון עמר מירושלים, נפל
פעמיים באמצע המסלול ולא המשיר עוד.
שני נפל פעם, לא איבד את השליטה על
ההגה, נעצר לפני העליה התלולה. שלישי
נתקע תוך כדי עליה, ורק שלושה הגיעו

•אוקיע1|7-י תעופה בישראל 1ע״מ
• מבצע מיוחד לסריקת חשבונות
משלמי המיסים נערך בימים אלה במחלקת
הגבייה של עירית תל־אביב, לשם
הגברת הגביה של המיסים והחובות.
העיריה הודיעה על נקיטת אמצעים נגד
תושבים שאינם משלמים את מיסיהם
ומהמפגרים ייגבה קנס של ^ ,20 בהתאם
לחוק. כדי להקל על התושבים מתקבלים
תשלומים בכל סניפי הבנקים בעיר.
כן פתוחים במשך בל החודש סניפי
הגבייה העירוניים ככל יום, משעה
7.30 בבקר עד שעה 6בערב, ללא
הפסקה.

אופנוען ממהפך כמירוץ חולון
הנמר חלבן דהר אחרי הנץ השחור
לשכנעו לפסול את השער — תמונה שיג-
רתית במשחקי הכדורגל בארץ. אולם תוך
כדי ויכוח התפרצו למגרש כמה חמומי־מוח,
היכו את השופט, למרות מאמציהם של שחקני
שמשון להגן עליו. המשחק הופסק,
קבוצת שמשון נתבעה לדין בפני ועדת
המשמעת של ההתאחדות לכדורגל.
פסק־דין תמוה. תופעות בריוניות ו אלימות
אינן חדשות במגרשי הכדורגל בארץ.
השנה בלבד אירעו כמה מקרי־טרור
חמורים ביותר נגד שופטים. במאמץ למנוע
שרשרת התפרעויות אלה, בחרה ועדת המשמעת
להעניש את קבוצת שמשון עונש לדוגמה,
שירתיע אחרים. אחרי משפט לא־ארוך,
פסק עורך־הדין, ויקטור חזן, להפסיק
את משחקיה של קבוצת שמשון למשך
חצי־שנה.
היה זד, פסק דין אכזרי עבור קבוצה
כשמשון, שלגביה כמהו כפסק־דין מתת. מבלי
להיכנס לפרטי פסק־הדין, הנראה תמוה
במסקנותיו — בו קיבל השופט, בין השאר
עדות של סדרן מכבי חדרה אך פסל עדות
של שופט־הקו במשחק — לא יכלו אוהדי
הכדורגל שלא להסיק כי קבוצת שמשון
נפלה הפעם קרבן לתככים בינאגודתיים. הק בוצה
חסרת הגב המפלגתי וד,אגודתי, שעברה
נקי מכל התפרעות, הוענשה בעונש
חסר־תקדים, שסלל את הדרך בפני מתחרותיה
בעלות־הגב לזכיה קלה באליפות.

אופנועים
אד ו הוד
שלושת אלפים הצופים, שבאו השבת מכל
חלקי הארץ אל דיונות החול, בקצה חולון,
היו ברובם בעלי מכנה משותף אחד: הערצה
חסרת־פניות לרכב הנקרא אופנוע. הם
באו ממרחקים, חלקם באופנועים, חיכו
שעות במזג־האויר השרבי לתחילתו של
מרוץ האופנועים. הם היו כה נלהבים, עד
שכיסו בהתלהבותם את מסלול התחרות

לנקודת הסיום: אברהם נוריאל, חיים משולם
ויששכר (אבלה) אלעזרוב.
לצופים ולשופטים לא היה ספק מי הוא
הזוכה — אבלה אלעזרוב. הוא עשה את
הדרך במינימום של זמן ( 54 שניות) ,דהר
בצורה המושלמת ביותר, עלה את המעלה
התלול בזינוק מרהיב שבסופו עוד ניתר
באויר לגובה מטר. הקהל הריע לו.
אלעזרוב ( )27 נשוי ואב לשני ילדים, בעל
מוסך אופנועים ברחוב לוינסקי בתל־אביב,
מתלמידיו של האופנוען יהודה ענן* ,זכר,
בגביע. אולם למתחריו היו טענות. כי תוך
כדי הדהרה לא יכלו מעריציו של אלעזרוב
להתאפק, מיהרו אל המסלול כדי לראותו
מקרוב. אלעזרוב, הרוכב זה 13 שנה על
אופנוע, הבחין בסכנה, סטה בשני מקומות
מהמסלול כדי לא לסכן את הקהל.
לשמע טענות חבריו הצהיר אלעזרוב:
״אינני רוצה להיות חאפר, אלא לזכות בכבוד!״
סירב לקבל את הגביע.
הגביע יישמר, יינתן למנצח בתחרות
נוספת בין הששה, שתתקיים בנוכחות השופטים
בלבד, ללא קהל.
במסלול היו זקוקים ל ך
״הם זקוקים לך שם קראה כותרת
מעל הכרזה על מפעל מיוחד מטעם העתון
חדשות־הספורם. העתון הציע לקוראיו נסיעה
מאורגנת למשחקי הגומלין של נבחרת הכדורגל
הישראלית נגד יוזן ויוגוסלביה, כדי
לעודד שם את שחקני הנבחרת. למרות
מחירה הזול של הנסיעה והאפשרות לשלם
חלק מהמחיר בתשלומים, גילו רק אוהדי
כדורגל מועטים לויאליות לנבחרת הלאומית,
עד כדי נכונות ללוותה במשחקיה. לנסיעה
נרשמו כתריסר אנשים והיא בוטלה.
* אלוף מרוצי האופנועים של העולם הזה,
טל גביע שועלי שמשון.
העולם חזה 1174

אמנות צנזורה
דנו! דק
בשעה שהצנזורה האזרחית פלשה למוע-
דוני־הלילה ואיימה להלביש את נערות הסטריפטיז
(ראה במדינה) ,הניפה צנזורה
אחרת חרב חדה מעל ראשי התיאטרונים
הקלים. היא לבשה מדי צה״ל.
הרמז הראשון ניתן בשבוע שעבר בשבועון
המטכ״ל, ברמז שהיה חבוי כאילו ורך
אגב באחד המאמרים. בגלל מיעוט הקוראים
של השבועון, לא שם כמעט איש לב
לרמז הברור. אחרת היה גורם לסערה.
״הבידור הקל של ישראל מוריד את
רמתו משנה לשנה, לפחות מן הבחינה
המוסרית,׳׳ כתב השבועון .״להקת בצל
ירוק אינה מופיעה בפני חיילים, משום שתכניתה
האחרונה חורגת מן הטעם הטוב
וההומור שלה לא עלה בקנה אחד עם התביעות
החינוכיות של צה״ל מתכנית בידור.
גורל דומה מובטח לרביעית מועדון
התיאטרון ב׳תכנית־הגסויות׳ שלה.
״בעבר זכתה הרביעית להצלחה רבה בצבא,
וחבל שחלף תכניות הבנויות על
הומור ש,מתחת לחגורה׳ ,מקבלות להקות
אלה פרם זמני, בצורה אי־קריאה לשירות
מילואים. אולם ברור שפרם זה יינטל מהן,
אם תכניותיהן בעתיד לא ישופרו. הצבא
ייאלץ לגייסם לשרות־המילואים, כבודדים,
כי יש לדעת שמתוך התחשבות בתיאטרונים,
אין הצבא מגיים למילואים את חבריהם
כבודדים, אלא מקבל מהם מיכסת
הצגות־חינם בתור שירות־מילואים.״
ויטו מגויים. תוכנם של רמזים אלה,
כאשר עברו מאיש לאיש, היה ברור לכל
איש־תיאסרון.
גיוס שחקני־תיאטרון כבודדים הורס, כמובן,
כל אפשרות של הופעה סדירה. לכן
הסכימו התיאטרונים לתת לצבא חינם מספר
מסויים של הצגות לשנה. בצל ירוק, למשל,
נותן לצבא 24 הצגות לשנה, שערכן מסתכם
ברבבות לירות.
כאשר הציג בצל ירוק את תוכניתו האחסירב
הצבא לרונה,
ושלוש נקודות . .
הרשות את הצגתה, בגלל הסאטירה הפוליטית
המתונה שביצבצה בה. אמנם, בימי
המתיחות האחרונה, למחרת פעולות חיר־בת־תודאפיק,
בוטל החרם זמנית, ובצל ירוק
הציג את הצגתו בפני קהל חיילים מוחאי־כפיים.
אולם היה זה רק אמצעי לשעת־חירום.
למחרת חודש האיסור.
האיום החדש של המטכ״ל, החבוי בקטע
השבועון, היה על כן ברור לגמרי: אם
התיאטרונים לא יפסיקו לכלול בתוכניו־תיהם
חומר ״שאינו עולה בקנה אחד״ עם
הגיישה החינוכית והפוליטית של שר־הבט־חון
וסגנו, יגוייסו חברי התיאטרון למילואים
בצורה שתמנע למעשה כל הופעה
סדירה. הנזק הכרוך בכך עלול להרוס כל
להקה כמו בצל ירזק, רבעית נזועדון התי־אסרון
וססבסיון.
התוצאה הבלתי־נמנעת: ויטו מוחלט של
שר־הבטחון על תוכן כל הצגת תיאטרון,
חיסול סופי של הסאטירה הפוליטית והחברתית
המפרפרת בלאו הכי.

מאחורי הקלעים
גיאז קריר
ג׳אז כדיזנגון ז יהיה שמו של קונצרט
שבועי של ג׳אז מאולתר, שיערך מדי יום
שישי אחר־ד,צהרים במועדון ארריח, בתל
אביב. בג׳אז המאולתר, המיועד לחובבי
ג׳אז קריר, תשתתף תזמורת שהיתר. בשעתו
תזמורת מלון דן• אליה יצטרף אדי גאנה,
מנגן על חופי בונגו אפריקאים שהוא מוסיקאי
חובב וארכיטקט לפי מקצועו
הזמרת חנה אחרוני עולה ומצליחה.
לאחרונה הוחתמה על חוזה להופעה באחד
ממועדוני־הלילה בלאס וגאס, במשכורת של
שלושת אלפים דולר לשבוע תכנית
רדיו, ששודרה במוצאי־שבת האחרון, גרמה
כאב־ראש למנהל התכניות של קול־ישראל,
הד״ר ישעיהו שפירא. בתכנית פנים חדשות,
שנערכה על־ידי אלימלך רם וישעיהו בן־
פורת, הופיעה בין השאר הזמרת יפה ירקוני,
שחיקתה זמרים אמריקאיים והגישה
גם פרודיה על זמרים ישראליים בארצות-
הברית. יפה חיברה כעשרה משיריו של
הקומפוזיטור משה וילנסקי לשיר אחד, חיקתה
באמצעותו את שושנה דמארי. למחרת
הגיעו קריאות טלפוניות לקול־ישראל, ששמחו
על השידור, השם ללעג את אמני ארצות־הברית.
הד׳׳ר שפירא, שלא שמע את התכנית,
מיהר לשמוע את הקלטתה, מצא לבסוף
שהחיקוי לא פגע בפעם הטוב.
העולם הזח 174י

הווי
מר ישראל הצעיר
*•נתניה, דרש פקיד מס־הכנסה תשלום
*£מסים בסך 1220ל״י, המחושבים לפי
הכנסה שנתית של ששת אלפים ל״י, ממר
יוסף שכטר, שנתגלה כילד בן חמש.

המסד עורה

ף• ירושלים, המתינו מארגני הפתיחה
* 1החגיגית של קולנוע ירושלים, בקריית
יו!.״ להופעתו של בעל הקולנוע החדש,
לא ידעו כי אותה שעה היה האיש תקוע עם
מכוניתו המקולקלת בשער הגיא, לשם הגיע
עם שני בניו, אותם נסע להביא במיוחד
מהשפלה כדי שיהיו נוכחים בחנוכת הקולנוע.

אמנות שימושית
ך וושינגטון, ארצות־הברית, זמן קצר
—1אהרי שקנצלור גרמניה המערבית קוני
ראד אדנואר חתם את שמו בספר האורחים
של גלריית האמנות הלאומית, ציירה
שם יד אלמונית שני צלבי־קרם.

גונכי האופניים

ף* תל׳אכיב, אחרי שהתמלאו מחסני
*£ד,עיריה בעשרות ווגות אופניים שהוחרמו
על־ידי פקחים עירוניים בעת ביקורת
הרשיונות, במשך השנים האחרונות, התכוונה
העיריה להוציא את האופניים למכירה פומבית,
נתקלה בהתנגדות המשטרה, שטענה
כי האופניים אינם בחזקת ״מציאות ללא
בעלים.״

טוב שם משכר טוב

ך• ירושלים, היכר, אב את בתו בת ה־, 14
* 2על שאיחרה לשוב׳ הביתה, גרם לה
שבר באף, חתך בגולגולת, שטף־דם תת־עורי
באמת ידה ושריטות בכל חלקי גופה,
הצהיר להגנתו בביית־המשפט :״הכיתי אותה
רק במקל קטן, לטובתה.״

ב׳ /מ ד

תשבץג סו בסמג 174
זהו אוו יסקין, החוגג היום
יום הולדתו השני, כשהוא 1
על כתפי סבא משה. מתנתו
מבא משה בן־גל ליום ההון
יהלום בהחלט את התחביב |
— תשבץ שחיבר ומתפרסם ב1
זה, ולידו תמונת נכדו.
״אודה לכם״ ,כותב משה ב
.,באס תחרגו מ! המקובל ותז
את תמונת נכדי במקום את
לכבוד יום הולדתו, ולכבוד 1
דור רביעי לאחד ממיסדי
המושבות, ר׳ משה בכר ז״ל.
חרגנו מן המקובל — ונתנ
פעם את תשבצו של הסבא ה
( ,)44 המשמש קריאת תגר ל!
זקנים, צעירים ואפילו לרו

אחרי המכול:

*•אמשטרדם, הולנד, הודיעו ארבעה
ל צ עי רי ם שהם יוצאים לחפש את עקב־ת
תיבת נוח בהרי תורכיה, אספו כסף למימון
המסע, נעצרו ונכלאו בשובם להולנד, כאשר
הסתבר שאמנם הגיעו לתורכיה אך הוציאו
את כספי המשלחת על תענוגות אישיים
באיסטמבול.

הבט אחורה בזיעה

ף• עכו, הוחלט להזיז את שעון ההיס־ל
טוריה אחורה, להפוך את המוזיאון העירוני
בחורה למירחץ תורכי, כדי לאפשר
לצלמי אכסזדוס להסריט שם תמונה של
בריחת לוחמי־מחתרת עבריים מכלא עכו.

כבודו במקומו מונח

•ירושלים, ערכו אנשי האו״ם משחק
לכדורגל נגד נבחרת עתונאי הבירה, ספגו
שני שערים, הצילו את כבודם הודות לשער
שהובקע עבורם על־ידי שחקן ישראלי,
שגויים ברגע האחרון לשורות קבוצתם,
כ״אורח כבוד״.

נם ודגל

ך • ת ל ־ אכיב, מצאה המשטרה שיטג חד־
—1שה להדגיש את הישגיה, נעצה עשרות
דגלונים צבעוניים במקומות שונים במפת
העיר, כדי לסמן את הבתים שבהם
היא חושדת שהצעיר שמואל שלום ביצע
בהם פריצות.

כת השטן

ף* פאריס, קיבלה אשר, מכתב מסחטן
לאלמו ני, שאיים לספר לבעלה על מעללי
אהבתה בעת שבילתה את חופש הקייץ ב־עיר־קייט,
הלכה בחצות למיפגש שקבע לה
הסחטן, גילתה שלא היה זה אלא ידיד בתה,
שהסביר :״בתך סיפרה לי את הכל, ונורא
היה חסר לנו כסף.״

שאבם ! שאבם :
ך נגב, נעצרו שני מבריחים ידועים נד
לחולון, שעסקו במלאכתם בבטחון־עצמי
מפליא, ואשר הוכו תדהמה למראה השוטרים
האורבים, מאחר ש״היינו בטוחים שבשבת
בבוקר לא תעבדו!״

מאו זן 1 :בי מ״ ם
לאבני חן; .4רוצחו
בע תיד של מ שיח בז
יוסר; .10 אבר רועש;
.11 לא לר;
13 תחילה סי־טז
לבנים; .14 מו ט
של דליים; .15 שכונה
בי פו; .17 לאז
אתה הולד 19
חובב כדורגל ומבטל
בהירות; .20 מטבע
זר; .22 מכ שיר נשיי
להרצאות; .25 סור;
.26 כלי ותאר; .27
מלד מרבה נשים:
.30 מי! בד; .32
טוב שי ש לו כי סוי;
.33 טבור; .34 מכה;
.36 מנ היג בו ר מזי;
.37 מלכת היו פי של
הממשלה; .39 נם;
.41 טפה; .42 חלק,
מנה; .44 קרטיה; .46
.48 ;999 פי־החיה;
או מ רי ם

(ר״ת); .51 הערכה
כוזבת, פוסטמורטום:
.53 שם רוסי לנערה;
.55 אמרגן ישראלי;
.57 לא עבה; .58
כל צלבי הקרם מכוונים
ננ דצאצ איו;
.59 לודר; .60 של
נזע.
מאונך .1 :כנוי למלאך; .2מלת קריאה;
.3ענה רד; .5אבי ח״ב נסים; .6מספר;
.7כשנשמע מפי אשה — פרושו לרוב אולי;
.8צמית; .9חי ה עו מד ב פני אש; .12 מלת
התפעלות; .15 בז שבט קדום; .16 תאוה;
.18 עי ר שהסבה לעי; .21 תאר הו לנדי;
. 23 זועף .24 :ע ליו השלום (הפוד); .26 רצפת
אבז; .28 רוש כלי ראש; .29ל שונאי:

.31 מאבות הגר מני םומש מידי רומא
לפנה״ם); .32 עשה זאת אם אינ ד
.35 מכ שיר אכילה .37 :מחרף; .38ת
.40 קיים; .41 מלת קשור וספק; .43
יעקב; .45 פעולת המטאטא; .46 משרב
ביה .47 :מלר; .49 לא נטול; .52
ולפצוע; .54נ ח קול; .56 לא לה; 58
מארבעת אבו ת נזי קין.

חידוש מרענן. הוא לא ראה אותה ב או טובו ס והתביי ש
־דת אחריה. הוא לא הוקסם ממנה ברחוב דיזננוף. הוא :
רוצה למצוא את הנערה שישבה לידי ב מוצאי שבת,
, 27.2.6בהיכל התרבות, ב שורה ,9כסא , 27 בהצגת נישואי
יגארו. מאד הייתי רוצה לשאול אותה איך נהנתה מן
אופרה.״
מה שאני רוצה לדעת הוא: לשם מה, בשם אלוהים,
יי מו ת הפסקות? מייאש, הדור הזה, מייאש, פשויס. אז מה,
י ן נהנית? לא. אל תגידי לי, הגידי לו: א .רבינוביץ ת. ד.
96ו, תל־אביב•

נושאים בידורי״ם
אם אתה חפץ בטובתה של 1174/12 בת ר 16 אז קח
ותה מהר ממני. אל תספר לאף אחד, אבל יש לה הובי:
תכתבות. והיא רוצה להתכתב אתך, דווקא, תאר לך• אתה
ן , 17 לא? ועל מהי לעולם לא תצליח לנחש .״על נושאים
ידוריים. כגון קולנוע ושירים לועזיים.

אילו היה לה אח
דווקא כדאי לך, נדמה לי— ) 1174/13( :
השיגי לי חיפאית בת , 18 או מהסביבה הקרובה.
ליה להיות מתאימה, פחות או יותר, למושג חתיכה. יותר
:אשר פחות.
״חוץ מזה, לא איכפת לי אם היא חושבת שהיא חכמה
ו טפשה. גם לא איכפת לי שתהיה תיכוניסטית, חיילת או
נדת־עתידות לפי כף־היד. לא איכפת לי מה שאבא, אמא
י ״ ה ריי חושבים עליה, וגם לא מה שחוג המכרים שלה
ושב עליה.
״לא איכפת לי אם האח שלה בן שבע או שמונה, והוא
דניק או לא. גם לא איכפת לי כמה פעמים ביום היא
הגת לצחצח שיניים ושהיא מעדיפה חתולים על כלבים או

להיפך, או מה דעתה על הסרט האחרון
שראתה. גם השתסכויות ליריות וגרפומניה
אינם מעניינים אותי.
״לעומת זאת רצוי שתהיה לה דעה מגובשת
על מה שהיא רוצה. עליה רק לקחה
בחשבון שליד כל הדברים האלה קיימים גם
מספר דברים שמאד איכפתים לי, ועל זה
אדתח בנפרד. רצוי גם שיהיה לה כתב ברור
ובלי שגיאות כתיב.
״לפי הערכה ראשונה, אני חושב שזה
ימלא רבע מדור במכה אחת, וזד, העיקר, לא כן, רותי?״
בהחלט כן.)1174/13( ,

החברה הטובים

( )1174/15 כותב אמנם בשם חבורה שלמה של פרחי־טיים,
אך אינני בטוחה שהוא עצמו איננו סובל מתסביך אדיפוס

הכסף חשוב

0/77ד,ד

האם את יודעת מדוע שמן ״אקסטרה״ .ס 0 .של ״עץ־הזית״

יותר מזוקק

• יותר טעים

* י 1תד בריא

אל תסכימי, איפוא, שישפיעו עליך לקבל שמן אחר כמקום שמן ״אקסטרה״.ם 0 .
אנא פני אלינו ונשלח לביתר חוכרת חנם וכה תמצאי את ההסבר המלא.

השמן היחידי ה מזוקק בשיטת
ח. ליבוביץ ובניו בע״מ, קריח אריה

אחת משיגשת

( )1174/16 הוא קיבוצניק מהצפון. בן ,21 משוגע לטיולים
פיקניקים וחיק הטבע. אז הוא רוצה להתכתב עם קיבוצניקית
או חברת תנועת־נוער כנ״ל.

לכד לכד

אינני יודעת מדוע, אך הציפור הקטנה הפרטית שלי לוחשת
לי ש( )1174/14 היא מורה. יש לי חשק עז לכתוב את
המלה מ. רה עם א׳ .היא כל־כך מבריקה.
״כותבת אני אליך בשעת ערב מאוחרת. כולם מסביבי
כבר נמים את שנתם, אך אני עודני ערה. רציתי לכתוב אל
מישהו, ולא נזכרתי באף אדם שאוכל להשיח את לבי בפניו
ו נזכרתי בך! את המען של כל שבורי־הלבב הבודדים,
המאכזבים, הסקרנים וההרפתקנים.
״לאיזה מהם אני משתייכת? לאמיתו של דבר לאף אחד
מאלה. אולי לעתים בודדת ואולי גם הרפתקנית. אך לא
בנוסח המקובל. מלבד זאת אני סתם בחורה רגילה ופשוטה
בת .21 סליחה, קצת פחות מ־ .22 ויש לי חולשה — לגלות
לך? — למכתבים! אני ״נורא״ אוהבת לקבל מכתבים.
ומנם־וני למדתי שכדי לקבל צריד גם לכתוב. ולמדתי לאהוב
את מלאכת הכתיבה. חוץ מזה אני אוהבת גם דברים אחרים:
טיולים, פיקניק-ים, קומזיצים, נסיעות במהירות מסחררת,
לבלות לבד־לבד בחיק הטבע (לפעמים איני מתנגדת בחברת
מישהו) ,קריאת ספר טוב ולהאזין למוסיקה, ככי שאמרתי
לך — בחורה רגילה ביותר.
אה, כמעט ושכחתי לומר עם איזה סוג אנשים
ברצוני להתכתב. האמיני לי, רותי, אין זה משנה לי. פשוט
ברצוני לקבל מכתבים.״
המצחיק הוא שהיא באמת תקבל אותם.

אי ההרגשה שאף אחד לא אוהב אותו. או משהו. יש לו
כתב־יד זערער, כל כך מתוק. לא חשוב• הם תצים להתכתב
ולהיפגש עם נערות כבנות 17 ומעלה. עד עשרים. הם
מבטיחים, כאמור, שהם חברה טובים. אתלטים־שוחרי־מוסיקה־קלסית־ריקודי־עם־וריקודים־סלוניים•

המעמד
החדש

תראו מה יש לי פה— ) 1174/17( :
״הגיל ,23 המין זכר, גבוה, צבר, נחמד. מקצוע: מסגר־מכני.
המעמד: פועל. השכלה: בוגר בית־ספר מקצועי.
המטרה: נערה שקטה וחמודה בגיל מתאים, בעלת שאר־רוח
ובעלת־אמצעים. היעד: יציאה מהמעמד. האמצעי: העולם הזה.״
אז מה דעתך על זה? כתבי אליו ואמת לו מלה או
שתיים.

ספעזעעזרה על
א כ 10ח 0
ראיתי אותו ראיתי אותו ראיתי אותו גם אותה. יש לי
אפילו חתימות שלהם, תראי ותתפוצצי. חיכיתי להם על־יד
מלון דן הוא נהדר פול ניומן טפשה. יש לו שערות חומות
ועיניים כחולות והוא יותר גבוה ממה שחשבתי וגם היא
בלונדינית ובינתיים באו עוד כוכבים אפשר להשתגע פשוט
אני מוכרחה לנסוע לחיפה לא איכפת לי. באה אווה מרי
סיינט וסל מינאו והילדה הזותי מאנגליה שהבמאי גילה
אותה ועוד כל מיני כוכבים והם יסריטו המון זמן והמון
נערות קיבלו כל מיני תפקידים מקבלים המון כסף אני רוצה
גם. אני מוכרחה לנסוע לחיפה אני כבר אסתדר אני אסתובב
על־יד מלון ציון. מי יודע אולי יגלו אותי קורים דברים
נורא פתאומיים את יודעת, הנה אני יכולה לקנות גזוז מול
המלון ואז הבמאי אולי יראה אותי ככה זה קרה ללנה טרנר
אני יכולה לרכב על אופניים עם שערות פרועות ויחפה
ככה זה קרה לקים נובאק. צריך קצת העזה בחיים מי יודע
אני יכולה להיות עוד גילה אלמגור שניה.

ספרים מקור קוסמוס איש׳
כשבילי אמונת ישראל (מאת ד״ר
י הו שע ייבין, הוצאת סולם 155 ,עמודים)

שב ועובר חתן התנ״ך תשי״ט, סופר והוגה־דעות
ישראלי ומי שהיה אחד מעורכיו של
בטאון מחתרת לח״י. בשורה של פרקים,
שהודפסו בשעתם בסולם, פורש ד״ר יהושע
ייבין את ראשי־הפרקים של אמונתו המשיחית,
מנסה להוכיח כי ״שיבת ציון השלישית
מוכיחה כי כל הכתוב בתנ״ך אינו
אלא אמת לאמיתה,״
באשר נשאל ד״ר ייבין, לאחר שהוכתר
בתואר חתן התנ״ך, על גורמי הצלחתו,
השיב :״התנ״ך בשבילי הוא קוסמוס. כמו
בקוסמוס כל הגו פי ם ...קשורים קשר של
חוקיות ותלויים זה בזה, כך אין פסוקים
וביטויים מקריים בתנ״ך.״ ב שבילי א מונ ת
ישראל מנסה חתן התנ״ך להעתיק חוק זה
לתחומי הקוסמוס הגיאוגרפי והפוליטי, להפוך
את התנ״ך להוכחה ניצחת של אמונתו.
כמו בספרי־הגות דומים, יש חשיבות
מכרעת לדעתו האישית של הקורא. כי
ב שבילי א מונ ת ישראל, אינו ספר־יסוד היכול
לזעזע את אשיות עולמו האישי של הקורא
בו. כבספרי פולמוס רבים אחרים תורם
אף ד״ר יהושע ייבין אבן אחת למאבק השקט
הנוכחי בין ה״מאמינים״ ל״כופרים בעיקר״
.חבל רק כי כשרונו היוצר של
סופר במזל מאדים וממ עונו ת אריות, הושקע
בספר כה אישי, שרישומו על המחשבה הישראלית
יהיה בהכרח מוגבל.

שתי שחקניות ה או פי הגדזלוו /ש ::4
.ביותר של אי טלי ה ובעלות ,.אוסקר״

לרא עוונ רז בסרט־ אחד !

ה צג ת בכורה ארזני ת ה חל מ מ חג׳ ש

19 3 19)30

ב קו לנ ע

י ־ יאי
ביי ״ ס

לרקנדיס

] (רק ל מ בוג רי ם)

/כממל ׳ ג • ל5

8ק 18ה ל 1סייבי

חהרשמה: ת ל -א בי ב
רה׳ פינסקר 8-5 2אחה•־*

אוויל מרוחך

מקרה הכסיל (מאת אהרן מגד, הוצאת
הקיבוץ המאוחד 310 ,עמודים) מתרחש לא

א .מ ,.שכל קשר בינו לבין המהבר,
אהרון מגד, הינו מקרי ביותר. מקרי כמוהו,
אך לא שרירותי, הוא הקשר בין מה שקורה
לכסיל זה ולחברה הישראלית בכללה.
אהרן מגד, בן ה־ ,38 חבר קבוץ קיסריה
לשעבר ועורכו של המוסף הספרותי של
יומון למרחב כיום, לא הרחיק עדותו כשניסה,
בהקשר ברור ליצירתו המיוחדת־במינה
של הסופר היהודי־גרמני, יליד פראג, פרנץ
קאפקה, ליצור את הגבור החדש של הספרות
הישראלית. לאחר ספרו הראשון, חדווה
ואני, על עוזב הקבוץ התמהוני, המשוטט
בתהייה בחוצות הכרך הגדול, מקרה הכסיל
הינו המשך טבעי, אך לא תמיד אורגני, של
קורות אותו ״אני״ ,עשר שנים לאחר העזיבה
הגורלית.
כי מה שמתרחש לכסיל במקרה הכסיל,
עלול היה להתרחש לכל אזרח ישראלי אחר,
אם רב־מג, בדומה למגד, היה מסיט מעט את
הפריסמה בפריסקופ האישי של אותו אזרח.
אגודת רשעים וסיני. ב־ 14 אפיזודות
שונות מנסה הגבור התמוי להתקבל בכל
מחיר לאג״ר (אגודת הרשעים) ,להיכנס בדו׳
קרב עם איש משרד הבטחון הצוחק לו
בפניו, להתגייס למבצע צבאי נוסח מבצע
סיני, ולעבור את כל רשתות הבירוקרטיה
הישראלית הצעירה בעקבותיו.
השיא במקרה הכסיל: גבור הספר נפצע
בעזה על־ידי משמר־סיור ישראלי, תוך כדי
נסיונו להתיידד עם האוכלוסיה הערבית, עובר
בהזיותיו משפט הדומה מאד למשפטו של
קאפקה. ההבדל העיקרי בין שני המשפטים:
בעוד שק ,.גבורו של קאפקה, אינו מכיר
את דייניו, הרי שופטיו של א. מ .הם חבריו
לעבודה ולנשק.
דכק קר לאמת. שתי ציטטות המובאות
בראש הספר, אחת משל אוגוסטינוס
ואחת משל מרטין בובר, מצביעות לכאורה
על כיוון כתיבתו החדש של מגד. אומר
אוגוסטינוס :״מה ראוי יותר לגנות מאשר
הרוע? אבל אני עשיתי עצמי רע משהייתי
כדי לזכות בשבח; וכאשר לא חטא תי...נוהג
הייתי להתפאר במעשים שלא עשיתי
אהרון מגד, מכיר לפני־ולפנים את
החברה הישראלית החדשה, שהוא חלק ממנה.
אולם אם בגלל החשש לומר את כל
האמת, או בגלל חוסר יכולת לעשות זאת,
הופך הכסיל שלו לעתים קרובות לכסיל
ממש, שבדומה לבני־דורם של אוזיל מרודך
ובלשצר, לא ראה את היד הכותבת על הקיר•
הציטטה השנייה בראש הספר אומרת כי
״תהא משמעותו של הדיבור אמת מה שתהיה
ברשויות אחרות, הרי ברשות הבין־
אנושי משמעותו שבני־האדם מגלים עצמם
כפי שהם הינם בי שותם מגד אינו יכול
להתעלם ממשמעות מעשיו, מסתיר את מאבקו
מאחורי ים גדוש מדי של מלל, מדביק
את הפרקים השונים והמשמעויות השונות של
ספרו בדבק קר• אוזילמרודך, במקרה חכסיל,
הינו במקרה הטוב ביותר, אוזיל מרותך.
העולם הזח 174י

מכונת, הכביס ה המשוכללרו עם^מנגנו].
הב טחון האוטומטי לצנטריפוגה.
כוניתיותר -בטוחה יותר:

ב ה שג ח ה ופקלח מ ת מי ד של מכון ה ת קנ י ם הי שראלי

מועד
ה הג דלה הנ 1י 11־1־1־ ת */ל

^ חנעל הפיס
7 4113 ^ 1ןרב
2ז פי ד ת

עו ל

וגל

אחת

דירות וערד.

יום זהירות בדרכים
31. 3.60

תן דר -ונצליח !

דגי דוברסוו
מורתן של הלסביות בארץ