גליון 1179 מתאריך 27 באפריל 1960

מאות שוטרי מנעו שפיכת דמים

<31^ ₪8

כינוס סוז׳
סיננן את
הפלתו שד
אמין טאויו

ניצר גרמו
הגילויים של
״השלם הזה״
להתלקחות הועדה

תשבץ ! 051117 גו ה 1179
אילנה דהאן מטבריה, מגישה לנו
תשבץ מיוחד במינו .״ניסיתי לשלב
בחשבץ שלי את שני התחביבים ה אהובים
עלי. חיבור תשבצים והאזנה
לפזמונים ישראליים. כמובן שלא יכול תי
למלא את התשבץ כולו בפזמונים
ולא יכולתי להמנע מ־די ו־וי שיש
בכל תשבץ. אבל ניסיתי.״ אילנה הח מודה
קוראת לכל חובבי התשבצים
והפומוניס למיניהם לבקרה בטבריה.

מאוזן ) 1 :כלי
נינה; {4אין דומה

חיות קרקס ורשה;
) 1קיים; ) 13 מרז
המחשבה 14
וייכות 15 שם
רח ונערה 18
ריאת צער 19
סור ; )20 ריקוד
טראלי; )22 אספור;
)2מלת זרוז* )26
לי רכב שהפו ל־זמון;
)27 כיכר
חם שלמה עגולה:
) 3הר בדרום ה־ושמש
מרכז לטיו־ים!
)32 בן הסבא;
)3לא מת; )34 לך
מטה; )36 תבואה;
)3חודש צום לבני
איסלם; )39 שחור
קפה; )41 עשה בנן;
)42 בוי שטות
אניות; )44 ליצן;
)4שם צוללת; )48
סיסי לילה )50 :
ריאה נפוצה בשירה הישראלית; )51 יש־ה;
53 בשור, חפרוה רועים; )55
־,בה; ) 57 זמן 58 צליל בסולם הצלילים;
!) שנים כאלה הנם הצגה בדו־רה־מי; )60
לה נפוצה בקרב הנהגים.
מאונך ) 1 :שמחה; )2מרכז הדם; )3
זמן לשינה; .)5ישן; )6צהלת שמחה)7 :
לת כאב; )8מעינה; )9זו שחוזרת על
צמה; ) 12 מתנה; ) 15 כודן הנגב; ) 16 השיה;
) 18מ^זחרז עם שוכבת; )21 שם־תואר

כתב העולם, הזה, היוצא לכסות מאורע,
עמוס תמיד תפקידים. הוא רושם לעצמו את
החויות, הדי לנצלן מאוחר יותר לכתיבת
הרשימה. לעתים הוא מצלם. ויחד עם כל
זה הוא י ממלא תפקיד נוסף: הוא מהווה
במת־הסברה־של־איש־אחד לעניני העולם הזה.
כך קרה השבוע לדן מרגלית, כתב העולם
הזה, שהיה •העתוגאי היחיד שהוזמן להילוות
לטיול בני המושבים בנגב (ראה עמודים
12־ .)10 מן הרגע שירד מן המכונית, ועד
לרגע שחזר הביתה, נמצא בויכוח בלתי־פוסק
עם 70 הבנים והבנות, כמעט כולם
בני המושבים הותיקים, אנשי־מפא״י מבטן
ומלידה.
הויכוח התחיל בשעה 10 בערב, ליד מלון
תל־ירוחם, נפסק זמנית קרוב לחצות, חודש
בבוקר עם השכמה, נמשך בכל מנוחה, כאשר
נעצר הטור לכמה דקות בצל אילן, כדי
להינפש מעט מחום החמסין המחניק.
תוך כדי כך נתברר כי בני־ד,מושבים לא זה
בלבד שהם קוראים נאמנים של העולם הזה,
אלא שהם אף יודעים את תוכנו כמעט בעל-
פה. לא פעם׳ כשניסה מרגלית העייף להתחמק
מנושא מסויים על־ידי תשובה בלתי־מדוייקת,
הוצף מיד קריאות מכל עבר, ש הזכירו
לוי כי בגליון פלוני של העולם הזה,
במאמר אלמוני, נאמר משהו אחר.
כך, למשל, כאשר הויכוח המאראתוני
(תרתי משמע, כי הוא התנהל לאורך מסלול
שעלה על 42 קילומטרים ממאראתון
לאתונה) הגיע. ליחסים בין ישראל וגרמניה,
טענו בני־ד,מושבים כי העולם הזה הסתבך
כאן בסתירה. בעוד שהחילה צידד העתון
ביחסים דיפלומטיים עם גרמניה, אף בשעה
שממשלת ישראל עצמה עויד התנגדה לכך,
הרי עתה, אתרי שיחת בן־גוריון ואדנואר,
הוא מתנגד לכך.
(אין זה נכון. העולם הזה צידד מן הרגע
הראשון ועד עצם היום הזה ביחסים מדיניים
מלאים בין שתי המדינות. הוא רק
תבע כי היחסים בין המדינות יתנהלו מתוך
חשבון קר ומפוכח ותוך הימנעות ממעשים
העלולים ;להחריף עוד יותר את היחסים בין
ישראל וברית־המועצות).
לא היה זה תמיד ויכוח דו־צדדי. גם בין
בני־ד,מושבים עצמם נחלקו לא פעם הדעות.
היו ששללו את רוב מעשי העולם הזה, היו
שהסכימו כי הוא העתון המעניין ביותר במ דינה,
אך התנגדו לפרטים. לא תמיד לאותם הפרטים:
אחדים היו מוכנים להשלים עם שער
הסטריפ־טיז (שהרוב התנגד לו) ,והיו שהתנגדו
לכותרות הסנסציוניות מפני שהן
פוגעות בכוח־השיכנוע של כתבות חשובות
וצודקות, כמו ״מתת ארב בכרמלית״.
מעניין שדתקא בכמה ענינים חשובים ביותר
התיצב הרוב הגדול של המתתכחים
בצד קו העולם הזה. הדוגמה הבולטת ביותר:
ויכוח ממושך בין רוב הצברים לבין
סטודנט יהודי־אמריקאי שנלקח בטרמפ בדרך
חזרה. מוטי גזית מכפר־ורבורג ביטא את
דעת הרוב כאשר טען כי מדינת ישראל

אינה צריכה לייצג את יהודי הפזורה ואינה
צריכה להתערב לטובת האינטרסים שלהם.
המדינה צריכה לייצג רק את האינטרסים
של המדינה — דעה שהעולם הזה לואם
למענה, לבדו, מזה שנים.
בסופו של דבר הועלתה הטענה שהעולם
הזה עושה פחות מדי, לא יותר מדי. מדוע,
למשל, אין הוא מקדיש די מקום לבעיות
חקלאיות?

בין קוראי העולם הזה נמצאים אחדים
שאינם מסתפקים בקריאה, אלא ניגשים להסיק
מסקנות, כנאה לאזרחים בעלי־הכרה.
אחד מאלה הוא יעקוב אלדר, משכונת מוד
טפיורי, תל־אביב.
לפני כמה שבועות גילה העולם הזר,
( ) 1173 קנוניה מכוערת בין פקידי־בנק וסם-
סרים בבאר״שבע, לסחיטת כספים בן הבדו אים
מוכי־ד,בצורת. הפקידים בבנק־הפועלים
בעיר היו׳ אומרים לבדואים כי מענקי נזקי-
הבצורת שלהם עדיין לא הגיעו, ואילו בחוץ
ניגשו אל הבדואים ספסרים שהציעו לפרוע
את הפיצויים תמורת אחוזים שמנים. ברגע
שהבדואי היה נותן להם את ההמחאה, היו
נכנסים לבנק וגובים את הכסף מן הפקיד.
אלדד שלח מכתב למנהל הבנק:. ,תבע הסבר.
הוא זכה לתשובה (מם׳ ,53294 מיום
ה־ 29 במרס .)1960 ,היא כללה, תוך הרבה
התחמקויות, אישור מלא לנכונות חקירתנו.
״אין אנו קוראים עתון זה ועל כן גם
ידיעה זו אינה ידועה לנו,״ ממהר המנהל
היקר להסביר, פן ייחשד באפיקורסות .״ה ממשלה,
כידוע, הקציבה בזמנה סכום של
מיליון לירות לחלוקה בין הבדואים, והמציאה
רשימות שמיות על כל הסכום הנ״ל.
מאידך, כספים אלה נתקבלו טפין־ספין, ומ כאן
נבעו תסבוכות שונות, אך לא בדיוק
כפי שמתארן העולם הזה.״
מוסיף המנהל :״כפי הנראה נהגו מספר
תושבים בבאר־שבע, יהודים וגם ערבים, לתת
הלוואה לבדואים על־השבון המענק שהם
עמדו לקבל מאת הממשלה. וזאת בלי כל
קשר עם בנק־ד,פועלים וללא ידיעתו. בזמן
התשלום בבנק היו נותני־הלוואות אלה באים
ליד הבנק כדי לקבל חזרה מן הבדואים את
הכסף שאלה היו חייבים להם ...המשטרה
מאשימה אחד מעובדינו בסניפנו בבאר־שבע
כאילו היה מעורב בענין זה, בזאת שהיה
מוסר למלווים׳ את שמות הבדואים ;שעמדו
לקבל המענק. הפקיד כשלעצמו מכחיש ה דבר,
אבל אנו הפסקנו את עבודתו של
הנ״ל עד לגמר הבירור על־ידי המשטרה.״
מפליא: אם העניו כל כך תמים כסי ש המנהל
מעמיד פנים, היכן האישום הפלילי
שהפעיל את המשטרה?
סכתבים ריב ומדון

מזל-טוב ליום ההולדת ה־ 10 של החנה
גול, פרנקפורט, גרמניה
מערכת!
מאז אותו יום שאני זוכר את עצמי כהלכת,
העולם הזה הוא הצל ההולד תמיד
בעקבותי. בשעת הארוחה היה מונח לפני, על
שורות עמודיו שהציצו אלי ונטבעו במוחי
עמוקות. בלימודים, בעבודה, יותר מאוחר
במסנרת הצבא, ערכתי ויכוחים שאי! לספרם
על אצבעות הידיים, ורבים היו שנטרו
לי איבה על כד. עשיתי זאת והנני ממשיד
לעשות זאת, כי זהו כעיז צורך פנימי לי.
יוסף מ ,.בני-ברק
רשימתו של העורר ״אנשי ריב״ מעידה
לדעתי על סימפטום למחלה רצינית ביותר:
שביעות־רצו! עצמית נסורה, שהביאה לתס-
ביד גדלות.
קצת פחות טפיחה עצמית על הכתוי, קצת
פחות רברבנות, וקצת יותר ביקורת עצמית
— בודאי שלא היו מזיקים לכם.
אביבה גורן, תל־אביב
אם נם לא תמיד צורת כתיבתכם מצאה
חז בעיני, הרי בדרד כלל הייתם בסדר, וגיליתם
דברים שהקהל חייב לדעת עליהם. עלו
והצליחו במשימה שנטלתם על עצמכם.
קורא ותיק, תל־אביב
הולנדי; )23 בעל הפרה; )24 מספיק! )26
עושה קדרות; )28 און )29 :שם פזמון ו מחזה
שהוצג באוהל )31 :כל אחד שורי
שלושה; )32 שפחה; )35 הצליל הראשון
בסולם הצלילים; )37 שירי; )38 בת הנכד!
)40 מבני נח )41 :בתוכו 43 יצילנו
מרעב; )45 בן הזוג של רומיה; )46 כלי
מלחמה )47 :איש שהקדיש חייו לה׳; )49
מלת שלילה; ) 52 לא טוה; )54 שר; )56
כנוי לאדם המבדילו מאדם אחר; )58 מטבע
צרפתי.

למרות שאני קוראת ותיקה, זו הפעם הראשונה
שאני כותנת אליכם, וגרמה לכד
הכתבה ״אנשי ריב״.
לא אוכל להביע במלים את הוקרתי העמוקה
לעתוז, וזאת משום שכבר כל המשפטים
המביעים רנשי הוקרה נכתבו, ואיז
לי רצח לחזור עליהם. אבל דבר אחד כז
הייתי עושה, מה שבוודאי עוד לא נעשה:
הייתי מוכנה להעניק נשיקה רצינית ביותר
לעורר הראשי, ואז בודאי הייתי פורקת
עול של מספר שנים מלבי( .האם מר אבנרי
ענת איצקוביץ, תל־אביב
עודו צעי ר ן )
לדעתו, נן•

מה יפה ומה נאה?

מסתבר, אם בז, שאדם קרוב לעצמו. עד
שאיז מדגדגים אותו במקום רגיש, הוא
נשאר אדיש. כשקראתי את המאמר על
הצנזורה ומר נרינשפון נביאה (העולם הזה
,) 1176 חשתי שמישהו לוחם כאז מלחמה
קרובה לי מאד, קרובה לי יותר מכמה וכסה
מלחמות אחרות בשדות שונים, וממילא
אני חש צורר להגיב. רא־עקא שכוח המחץ
הבלתי-רניל המתגלה בכמה וכמה ממאמריו
החושפניים של ״העולם הזה״ נתדלדל כאז,
לגבי דידי, והפר לרשימה כרוניקלית נאה,
נימה נאותה של לגלוג קל. אולם, פרט
לכותרת, חסרה כאז רוח הלוחטה, ה״סטריפ־טיז״
החושפני עד ליסודות הבעיה, כמו׳:זזה
מצוי במאמרים אחרים, למשל בסקופ המדהים
על הכרטלית. הסכנה שבהתפשטות
״גידול״ הצנזורה אינה פחותה מכמה סכנות
צבוריות אחרות, שהעולם הזה מתריע עלי־הז
ללא ליאות, ולמעשה
הא בהא תל•
יא. מיהו מר גריג־שפח
ומה שמו? טניז
כאז כוח האבטורי־טה
המאפשר לאדם
לרדת מאוליטפום הצנזורה,
לטייל במקומות
בירורם של
בני-אנוש פשוטים ולפסוק
בפשטות אלוהית
— פוי, זה לא
יפהז? מאילו יסודות
ביולוגיים ופסי כולוגיים
עליונים בנוי
אדם, השומר על
עם שלם מפני ״פחדים״
,המגן על המוסר
של עם שלם

מפני ״ניוון״? מה
דינו של אדם העושה בבירורו והנאותיו של
עם כבתוד שלו, קוצץ על ימי! ועל שמאל,
בבחינת — מזה איז אתם נהנים ומזה כז
אתם נהנים, מזה אתם פוחדים ומזח ר״ל
אתם מתנוונים וכו׳? ומה אם שיפוטיו של
האלוהי הזה מוטעים? ואם יש מועצה ה־העולם
הזה 1179

תומכת בהחלטותיו, במת הם נבחנים וכיצד
הם נבחרים? ואיד יכול האזרח להניב, או
לשנות משהו, במקרה ואיז דעתו כדעתם
של ה״עליונים״? והרי, בסופו של דבר, הבירור
הוא בירורו וההנאה הנאתו. ועוד ועוד.
נתנה האמת להיאמר ,׳עמר נרינשפוז קנה
את אי־אהדתי מאותו יום בו נודע לי שהוא
אחראי, באופו זה או אחר, להעלמם ׳טל
סרטי ״פרנקנשטין״ ו״דרקולה״ .פרנקנ׳נזטי!
ידיד נעורי, דרקולה חברי הטוב, תמהני
כיצד החזקתי מעמד בצוק העיתים ללא
׳עניים אלה, שליווני משחר נעורי עד לפני
שנים מספר. ער היום הזה שתי מפלצות
חביבות אלה, בנוסף לכמה סרטי מדע־ד
מיוני, מהווים נושא מלא נענועים בשיחי
עם ידידי בשעות של הצות. ועתה, נפל
הכרת, לא עוד. וכי למה? במה חטאנו?
יוסף בן־גל, תל־אביב
תודה לקורא בן־גל, משורר ורקדן, על
הוסיפו רוח־לוחמה לדרישה לחיסול הצנזורה,
גולם העולה פרנקשטין ודרקולה גס
יחד.
היה היה איש בצנזורה,
ששמר על רמה וקולטורה.
הוא נהג להפריז
בבדיקת הסטריפ־טיז
וקבע: לזולת היא אסורה.
אבי למד, ירושלים

מתנת ה׳
לכתבה על מהרת הים (העולם הזה )1177
— חושבתני שיש להתעמק ולמצוא מוצא.
בתל־אביב השטחים יקרים, ועל אחת כמה וכמה
שמזהמים שטחים, צריד לרצות לנקותם,
להניח צינורוודביוב לואדיות או לנגב.
ואשר לשקיעת החמה ,״מתנת ה׳,״ כדבריכם
— מה דעתכם להמריץ את הקהל שיראה
את השקיעה, למשל, על-ידי תמונות צבעוניות
בשבועוז?
דרוש פיקוח על אזורי הים, הטבע, כל
השנה!
יפה דרור, נתניה

אינה צריכה ואינה רשאית לקלקל את הידידות
בטשטוש השורה: יחסי ידידות אפריקה
בצלאל אלוני, תל־אביב
ישראל.
בשיחה מעניינת עם מומחה דרום-אפריקאי
לפרי־הרר, ששהה בישראל כיועץ לממשלה,
שאלתיו על בעית הכושים בארצו. הוא
השיב :״אי! בעיה כזאת בדרום־אפריקה!
איו לד מושג כמה הכושים האלה בטלנים!
לא פעם תראה כושית עצלנית, המאריכה את
השר שלה ומשליכה אותו מאחורי גבה, כדי
להניק את התינוק השוכב בסל המותקז על
הנב! הם אינם מתרחצים כלל!״
המעציב שהדברים נאמרו על־ידי ״לבז״
משכיל. ומעציבה יותר העובדה שרבבות
״לבנים״ בררום־אפריקה שותפים לדעות רי־אקציוניות
כאלה!
יעקוב לניאדו, תל־אביב

מגל ם בתוכו
את ההישגים
האחרונים של
התע שי ה ה אל ק טרוני ת

אם בלתי־חוקית
הרשו לי להביע את רגשי הערכתי לאישיותה
של אותה אם ״בלתי־חוקית״ ,כביכול
(העולם הזה .) 1177
דבריה מצטיינים בשתי
תכונות נדירות
ביותר: כנות ואומץ־

עמום ב ,.תל־אביב
מלאתי חם ת־רצח על
אותו ״דני״ ,שהפקיר
את ילדו ואת
אהבתו. אחרי גמר
הסיפור, המעיד על
יפי נפשה של הכותבת,
הייתי עושה
לבחור הזה משפט
לינץ׳ בלי כל נקיפת אם בלתי־חוהית
מצפון. עכשיו אני
מחכה שיכתוב את
הצד שלו בעני! ,ושתפרסטו את זה במדור
״אלה חיי״ — אם בכלל יש לו מה
להגיד להגנתו.
יעל אמיתי, חדרה
עם כל ההערכה לכותבת, שסיפורה באמת
כובש את הלב, אני חושבת שהיא נהגה
בחוסר־עקביות רב. וזה בגלל הסיבות הבאות:
(א) אם היא עשתה מה שעשתה בהכרה
מלאה, לא היתה צריכה להתכחש בציבור
לאמהותה, לא היתה צריכה להעמיד פנים
שהילד הוא בנה של הסבתא, אלא היתה
צריכה לקחת דירה לעצמה ולגדל את הילד
בנאווה( .ב) אם לא היו לה האמצעים החומריים
לכד, היתה צריכה לעשות הפלה.
(נ) אם קיוותה שלידת הילד תחזיר לה את
״דני״ ,הרי נהנה בחוסר־אחריות, כי בינתיים
הביאה לאור העולם ילד שיסבול הרבה
בגלל זה שאי! לו אב.
נעמי א ,.תל־אביב

6מנו רו ת -

פעולות

רמקול

באח ריו ת מלאה

אם אינכם רוצים להפוך לכוח בלתי־חוקי
בעולם העתונות, אנא משכו ידיכם מאם
זו, הבלתי־חוקית.
משה דנון, תל־אביב
דרור בעיות שחורות
מביו אני את זעם הדיפלומט הליברי, מר
ריבם (העולם הזה ,) 1177 אד איני מבי! את
התנהגותו. איז בכל הזעם העצור בו משום
סיבה מספקת להריק את מחסנית אקדחו אל
תור צמיגי המכונית אשר פגעה, לדעתו,
במכוניתו.
הפעם פגע בצמיגים. בפעם אחרת אולי
יהיו קורבנות הזעם ילדי השכנים, המרגי זים
אותו וקולפים את פרי נינתו. האם היה
מרשה לעצמו לנהוג כר גם במרינה אחרת?
והיכז תנובת משרד החוץ?
אורי רוטשילד, ירושלים
...ה קור א בעיוז את סיפורו של מר לוי־טה,
משתומם מאד משום שבעל המשאית
אינו משאיר מקום ליחס לדבריו רצינות.
כל סיפורו מתחיל ומסתיים ב״לא יודע״
משולש ומרובע. הוא ״לא יודע״ איד למצוא
את בעל המכונית. הוא ״לא יודע״ שיש שם
צירות — וגומר ביציאתו מז ״הלא יודע״
בראיה ו רו א ה אשה אפריקאית ושני
ילדים כושים.״ ולאחר שהוא מתבונן במה
שהוא רואה, הוא שוב פעם ״לא יודע אם
הוא שגריר או מצחצח הנעליים שלו״ (אל
אלוהים! צריכים לנשור את השפתיים נשיכה
של ממש) .ולאחר שקרה מת שקרה, שוב
פעם רואה ״יליד הארץ, מדור רביעי, הניר
בית ספר תיכוז רואה ומדבר :״מה
זה פה? ג׳וננל?״ וסוחר העצים ממשיך :״אם
היו עוד קצת עצים, היה זה בדיוק כמו ב־נ׳ונגל.״
ובעל המשאית מעיד על עצמו שכמה
״טפש הייתי שניסיתי לעצור אותו.
הוא היה יכול גם לירות בי ככה סתם״
ועל גבורותיו מז הימים שבגרוש היה חור
ממשיד איש אצ״ל וההגנה (איזו יוחסות)
להתרברב :״איש לא קרא לי אף פעם יהודי.
ואם ערבי העיז פעם ללעוג לי, היה חוטף
ממני מנה וזה הכל״.
באמת, זה מספיק כדי להכיר מופרע, חצוף
וחסר חינוד בכלל, ודרד־ארץ בפרט. הנברחז
המתרברב והמופרע בנפשו הזה, סוחר העצים,
פגם ביחסים שבי! אדם בישראל לבי!
אורח בישראל!
ולדיפלוטט האורה אני חייב לומר, שאי!
כלל ללא יוצא מ! הכלל. ומקרים כאלה ודומיהם
קורים עם יוצאי רום! שמעשיהם
מעידים על עצמם שנטולי חינור ביתי הם,
וחינוך אישי אינדיבידואלי מינימלי. והם
יכולים להיות יהודים, אמריקאים, ודרום־
אפריקאים.
אשר ל״מלות הגנאי״ שמשמיעים ברחוב
לעבר הדיפלומטים ובני משפחותיהם, אי!
חלילה במילת גנאי זו כל כוונה רעה. מה
נעשה, ואנחנו כולנו, תושבי הגלובוס כולו,
מכנים זה את זה בשמות — לב! ,שחור,
אדום, צהוב — מידת בני אדם!
עם ישראל ועמי אפריקה הם ידידותיים
מקדמת דנא. וההיסטוריה חוזרת על עצמה:
צאצאי מלכת שבא באים אל צאצאי שלמה
המלר ולהיפך. ויד ליד תלחץ, ולב ללב יחם
מיחס ידידות אהבה וכנות. ופגיעה באקראי

לא מצאתי בסיפור שום ״אם בלתי-
חוקית״ .מצאתי שם סיפור שנוגע ללידתו
של ״ילד בלתי-תוקי״ .מובנו של הביטוי
״אם בלתי-חוקית״ הוא: אשה המתימרת להיות
אמו של ילד לא לה, שלא בדרר החוק.
קורא, רחובוית
העולם הזה המציא ביטוי זה לשם הקיצור,
בבואו לתאר אם לילד שהנו בלתי־חוקי מבחינת
המוסכמות החברתיות.

אמפא

ת ל ־ א גי ב. חיפה. ירושלים

...ה ציו רי ם שהתלוו לסיפור היו בינלאומיים.
טי צייר אותם?
תמר רוזנצוייג, חיפה
צייר המערכת, זקי.

לב כוזב ושחור
הופתעתי לראות במדור המכתבים לרותי
(העולם הזה ,) 1171 מתחת לכותרת ״לב
טהור ולבז״ ,את שמי, כתובתי, נילי ה־מווייף
ונובהי הקרוב־לאמת.
רציתי לחקור את הדבר הזה ואת הסוד
הטטו! אחרי זה, ורציתי להכניס לעני! את
המשטרה. אולם פחדתי שיהיה זה אחד מחברי
שעשה את זה במיוחד ללעוג.
אתם יודעים כי במנהגם של הערבים ה־מחונכים
אסור שאיש יתוודע אל בחורה —
ערביה, יהודיה או איד שתהיה — לכן
החבר שעשה את זה רצה במיוחד לפגוע
במעמדי.
לב! אני נבוד — מה לעשות?
סמיר אחמד דרוויש, נצרת
לענות למכתבים שיתקבלו.

הנערה האחרת
משא כבד רובץ על מצפוני לאחר שקראתי
את מכתבה של שושנה רייר (העולם הזה
,) 1177 בו ־ היא מכריזה כי אינה זהה עם
הבחורה בתצלום, ואיש
לא יכול להאשימנו
על מעשי:
ראשית, דמיונה המפליא
של שושנה
לבחורה זו, כאילו
היתה אחותה התאומה
טמשד שנית,
העובדה כי הבחורה
המצולמת לומדת ב־
״בצלאל״ ,אף זאת
כשושנה רייך. ושלישית,
ידידי המכירים
אותה טענו כי
אב! לא טעיתי ב־השערתי.

חזקה בי אמו־נתי
כי שושנה רייר אחרת מיטיבה להכיר עצמה
מכפי שאני מכיר אותה. ובכז, שושנה,
קבלי בזאת את התנצלותי הכנה על העוול
שגרמתי לך על־ידי חילול שמד. ואנא, כתבי
לי את שמה וכתובתה של הנערה שבתצלום,
שאת טוענת כי זהותה ידועה לד, היות
והתאהבתי ממש בתמונה ורצוני עז להכי רה.

ק ,.הדר־הכרנזל, חיפה

ה״ה יהודה דויד מפרדסיה ואליהו תייר מנתניה,
רחוב דויד ילין ,48 זכו בדירה בתל־אביב, אפקה, בית ,183
בהגרלה המיוחדת של מפעל הפיס, איגרת מספר .262283

ההגרלה הבאה תתקיים בקרוב. יוגרלו נוסף
ל־ 25 דירות שתי זכיות של 50.000ל״י ועוד...

נקה או>לשמ פו
בבקבוק זמבית או פלסטי,
או משחת חלמון, לנולין
שמפו של נקה בשפופרות,
ליופי ובריאות שערותיך.
המפיצים: חב׳

:העולם הזה 1179

ו סוכני ם מו ס מכי ם

נורית

בע״מ

סעדה חסוח־תקדים זיעזעה את העדה הדרוזית,גומה לאדמות

המשטרה -להגנת טאויו!
ך* תהלוכה השנתית הרגילה התפתלה בשביל של כפר־חטין.
בכל שנה חגגו דרוזים, בבגדיהם הססגוניים, את חג
§ 1כמו
נביאם — נבי שועייב — המזוהה עם יתרו, חותן משה.
אולם בכל זאת היה השבוע משהו שונו מן הרגיל. מתיחות
מוזרה אפפה את המעמד. מאות השוטרים חבושי־קסדות, שעמדו•
דרוכים, נראו אף הם כאילו מחכים להתפרצות בכל רגע. כלי־היריה,
שיריותיהם הפראיות מחשמלות את האוירה בבל שנה, נעדרו הפעם,
כמעט כל צעירי העדה החרימו את החגיגה, נכבדי המדינה לא הוזמנו׳
והחג הסוער הפך לכינוס מדוכא של זקנים.
כי מאז קום המדינה לא שררה עוד מתיחות פנימית כזאת בקרב
העדה הדרוזית בישראל כמו השבוע — וכל אדם בחגיגה ידע זאת.

אלוהים והשטן כשתי מחברות

ך * מראית־־עין, החלה מתיחות זו לפני ח1דש, למחרת יום
€הופעת גליון העולם הזה 1175 גילויי העתון, שהוא העתון
העברי הנקרא ביותר בין כל המיעוטים בישראל, כולל הדרוזים,
פשטו במהירות הבזק בכל הכפרים של 20 אלף הדרוזים בישראל.
גילויים אלה טיפלו בפרשה שהחלה כאשר התלונן צעיר בשם
עמום פרידמן ( )23 כי עבודת־מחקר שלו על מהות הדת הדרוזית
הסודית, אותה הגיש לגלי־צה״ל לשם תיסכות. נגנבה ונעלמה. פרידעורכי־דין
כדי להגיש תביעה
מן, יליד ראשון־לציון, פנה לכמה
אזרחית נגד התחנה, לדרוש ממנה פיצויים בשיעור 20 אלף ל״י.
סכום זה לא נראה מוגזם בעיניו. כי, טען פרידמן, הוא חיבר
את המחקר תוך סיכון נפשו, בשעה שהתארח בכפר דרוזי, אצל
חבר שהוא בן משפחה מכובדת, הצליח, לדבריו, לשים את ידו על
כתבי־הקודש הסודיים של הכת.
מאחר שלפי חוקי הדרוזים דינו של אדם המגלה את פרטי דתם
הסודית הוא מוות, טען פרידמן בתוקף כי ערך מחקרו רב מאד.
מול תביעה זו, פתחו שלטונות הבטחון בחקירה נמרצת, כדי
לגלות מי גנב את המחקר. אחרי שהחשד נפל על אחד העובדים
של התחנה, נלקח הלה לחקירה תקיפה ביותר, הודה לבסוף כי
המחקר נמצא בחדרו. הוא העביר אותו לחוקריו. היו אלה שתי
מחברות של 12 דפים כל אחת, כתובות בכהב־יד בצירוף תצלומים.
תוכן המחקר: עיקרי כתבי הדת של הדרוזים על (א) בריאת
העולם( ,ב) האלוהים והשמן> ,ג) הטוב והרע.

אפילו הגשים?מען המדיגה

ןרגעשנודעו פרטים אלה. בכפרי הדרוזים, געשה ההתרגשות
^ בצורה חסרת־תקדים. מביתן ששייך אמין טאריף, המנהיג הרוחני
של העדה בישראל, הוא חסר־בנים, נפל החשד כמעט אוטומטית
על בן אחיו, נעים, בנו של הקאדי הדרוזי סלמאן טאריף.
מרכז ההתרגשות היה בכפר ג׳ולים, כפרם של הטאריפים. הג׳יפ
של נעים הוצת. לדברי המשפחה, היו נתונים חיי נעים וחיי כל
בני טאריף בסכנה. מישהו דאג להפיץ את השמועה כי נעים קיבל
35 אלף ל״י עבור מכירת כתבי־הקודש.
יתכן כי הפרשה עצמה לא היתד, מקבלת אופי כה חמור, לולא

אחים אמין ופלמאן טאריף
— הייתי

יורה

המרחב, שם מופיעים הדרוזים כערביים לאומניים, שרק דתם שונה.
בכמה ארצות — כגון לבנון — אף נמנים נכבדים דרוזיים עם
התומכים העיקריים של עבד אל־נאצר וסיסמותיו הלאומיות.
מחלוקת אחרת היא על רקע הזדהות הדרוזים עם מפלגות ציוניות
שונות. תנועת־החרות ניסתה זה מכבר לרכוש כמה נכבדים דרוזיים,
בהפיצה את הדעה כי הדרוזים והיהודים חייבים להילחם יחדיו
נגד הלאומיות הערבית, אותה היא מזהה עם האיסלאם.
באוירה זו, נמצאו ידיים שששו לנצל את גילויי העולם הזה
בדי ללכד את כל העדה נגד משפחת טאריף. בעליהן יזמו כינוס
בכפר יאסיף, בבית נבי אליאס, בהשתתפות ששים נציגים דרוזיים
מ־ 17 כפרים. על סדר־היום: הצעה להדיח את אמין טאריף ואת
אחיו הקאדי, ליטול מידיהם את הפיקוח על המקום הקדוש של נבי
שועייב. האח, סלמאן טאריף, הואשם, בין השאר, בכך שהבטיח
לפני שנתיים בחגיגות שועייב כי הדרוזים יקריבו• אפילו את נשותיהם
למען מדינת־ישראל.

מטר ההכחשות

נעים טאריף ואביו
״אילו היה זה בני

פעלו ברקע מניעים נסתרים. כי אף שהדרוזים חרדים לסודיות
דתם, הרי נכבדיהם יודעים שעיקריה פורסמו זה לא פעם. האנציק לופדיה
בריטניקה, למשל, כוללת מחקר מקיף ומפורט על עיקרי
דת זו, שנוסדה לפני 1000 שנה ככת פורשת מן האיסלאם .,
הגילויים על מחקרו של פרידמן היו רק הקש ששבר את גב
הגמל. זה מכבר קיימים בעדה בישראל חילוקי־דעות עמוקים, בהם
מתמזגים סכסוכים משפחתיים, אינטריגות מפלגתיות ואף בעיות
רעיוניות יסודיות.
אי־שביעות הרצון של כמה מן המשפחות האחרות מהנהגת משפחת
טאריף, הנמשכת כבר 300 שנה, השתלבה עם ההרגשה הרתחת
בחוגים רבים בעדה, ובעיקר בין הצעירים, כי ההזדהות הדרוזית
עם מדינת ישראל פוגעת באינטרסים של הדרוזים בשאר ארצות
• הדרוזים, הקוראים לעצמם ״מוואחידי ייחודיים״) ,טוענים
כי אללה הופיע נסה פעמים בדמות בני־אדם, ביניהם ישו (אך לא
מוחמר) ,ובפעם האחרונה בדמות הכליף אל־חאבם.

* * ול איום זה על חייהם ועל מעמדם, התעוררו הטאריפים
לפעולה נואשת. הכריז סלמאן טאריף :״אילו היה בני מגלה
את הסודות, הייתי יורה בו ואחר־כך בעצמי!״
תחילה שיגרו מכתב למערכת העולם הזה 1178 בו הסתפקו
בקביעה כי לשייך אמין טאריף אין בן, וממילא לא יכול היה למסור
את סודות הדרוזים לעמוס פרידמן. כבר למחרת היום התקשרו
אנשי השייך עם המערכת, ביקשו ממנה לפרסם כי מגלי הסודות
אינם בני משפחת טאריף, ואף אינם בני כפר ג׳וליס.
אולם בינתיים הגיע השבוע יום חגיגות שועייב, ושייך טאריף
חשש כי ביום זה תיערך נגדו פעולה על־ידי הדרוזים המקובצים.
לכן לא חיכה להופעת גליון נוסף של העולם הזה, אלא מיהר אל
ניצב־משנה אברהם זלינגר, מפקד מחוז הצפון של המשטרה. לאחר
מכן מיהרה משלחת גדולה, בראשות השייך אמין, אחיו ובן אחיו,
אל המפקח הכללי של משטרת ישראל בתל־אביב. דרישתם: פרסום
הודעה מטעם המשטרה, שתבהיר כי לא מסרו סודות דתיים.
המשטרה, שחששה מפני מהומות חמורות שיטילו עליה צל, מיהרה
להיענות לבקשה זו. היא גם היתד, מעוניינת לשמור על מעמד
הטאריפים, ידידי המשטרה. מטר של הכחשות משטרתיות, סותרות
זו את זו, ירד על העתונים. טען זלינגר תחילה, במסיבת עתונאים:
לגילויי העולם הזה ״אין שחר״ .אך לאחר מכן אישר למעשה את
עיקר גילויי העולם הזה, בטענו כי ״הצעיר החיפאי עמוס פרידמן,
אשר כתב לאחרונה מחקר סוציאולוגי־פולקלורי על מנהגי הדרוזים,
לא התארח ולא נפגש עם שום אדם ממשפחת אמין טאריף, ולא
עם בן משפחה אחרת בכפר ג׳ולים.״
בעוד שמתוך הכחשה שניה זו משתמע אישור שאמנם ביקר
פרידמן בכפר דרוזי והתארח אצל צעיר דרוזי — אך לא באותו
כפר ובאותה משפחה — הרי הפיץ המטה הארצי גירסה שלישית:
שפרידמן בכלל לא ביקר בשום כפר, אלא ליקט קטעים ממחקרים
שונים על הדרוזים, צירפם למחקר חובבני חדש ושיקר בטענו כאילו
עיין בעצמו בכתבי־הקודש המוסתרים.
״לא ניהלנו שום חקירה בענין זה.״ קבע דובר המשטרה. באופן
טכני אמנם צדק: החקירה על גניבת המחקר לא נוהלה בידי המשטרה
האזרחית, אלא על־ידי מנגנון בטחוני אחר. הודיע מעריב,
ביום בו פורסמו כל ההכחשות :״התביעה הצבאית הכינה את
גליון־האישום נגד עובד לשעבר של גלי צה״ל, אשר ברשותו נמצא
המחקר על הדרוזי ם ...כותב המחקר, עמום פרידמן, נקרא אתמול
לשלטונות הבטחון בצפון לשיחה.״

במדינה
העם יום הצביעות
שמו הרשמי :״יום השואה והגבורה״ .מתאים
יותר השם :״יום הצביעות וההתחמקות״.
כי מוי שנה נערכת מסביב ליום זה
טרגיקומדיה, השופכת אור על היחס הממשלתי
והציבורי למאורע הטראגי ביותר של
המאה ה־ : 20 השמדת יהודי אירופה, ביניהם
קרובי־משפחה של כמחצית אזרחי המדינה.
היום הקצרצר. עד כה היה ״יום השואה״
יום קצר מאוד. בניגוד לשאר ימות
השנה, שארכם 24 שעות, ארך יום זה רק
12 שעות — משעה 7בבוקר עד 7בערב.
סידור זה הבטיח כי זכר חללי השואה לא
יפריע לסדרי־החיים של האזרחים, כולל
ביקור בבתי־הקולנוע ובמועדוני־הלילה.
הפעם תבע אריה קובובי, ראש יד־ושם
ביש־המזל ועלום־התכלית, כי היום יכיל
24 שעות, יתחיל כבר במוצאי־שבת. כי זה
היום היחיד בשנה השייך ליד־ושם, ודרכו
של מוסד פקידותי היא להתפשט.
אולם המועצה לביקורת סרטים של משרד־הפנים,
שנדרשה להפסיק את הצגות־הקולנוע
במויצאי־שבת, סירבה. היא הצביעה על העובדה
שאין חוק בארץ המחייב סגירת בתי-
קולנוע ביום־השואה, וכי על כן אין לה
סמכות לכפות את הדבר על איש.
כך הגיע העניו לידי האדם שהוא השופט
העליון לכל בעיה ציבורית בישראל. דויד
בן־גוריון קבע על דעת עצמו כי יום־השואה
יתחיל במויצאי־שבת, וקול־ישראל שידר את
את ההחלטה, חסרת התוקף החוקי.
שירים נוגים. גם אחרי הכרעה זו,
לא היתד, כל אפשרות חוקית לדרוש מבעלי
בתי־ד,קולנוע וו־,תיאטרונים לסגור את עסקיהם
במוצאי־שבת, שהוא הערב המכנים ביותר
בשבוע. המוסדות הנתמכים, התלויים
בכספי הממשלה, בגון הבימה ויהתיאטרון
הקאמרי, הבינו מיד את הרמז, הודיעו מרצון
על ביטול הצגותיהם במוצאי־שבת.
אך בתי־ד,קולנוע, השייכים עדיין ליוזמה
הפרטית, סירבו להישמע לדבר שאינו חוק.
הממשלה רק פנתה אליהם בבקשה להציג
דברים ״הולמים״ .התוצאות, בין השאר:
• קולנוע עזן, תל־אביב, ביטל הצגת
סרט ערבי, הציג תחתיו• סרט הודי. במודעה
הזדרז הקולנוע להודיע שהסרט הוא ״עם שי רים
נוגים״ ,מחשש העין הרעה של הממשלה.
• קולנוע ארמון־דויד, תל־אביב, ביטל
הצגת סרט משעשע על גברברים, הציג תחתיו
סרט מדכא ״הולם״ על ניתוחי־עיניים.
מועדוני־הלילה היו פתוחים, מלאו מבקרים.
איש לא טרח להציג את הסרטים המטפלים
באמת בשואה. ישראל בקר, איש הבימה,
הציע להציג את ארוכה היא חדרך,
סרט שביים בשנת 1946 באירופה, על השואה,
יחד עם הסרט הדוקומנטארי הגאוני
לילה וערפל, המתאר בצורה מזעזעת אך
אנושית את מחנה אושויץ. סרט זה לא
הוצג עדיין הצגה פומבית בישראל.
אלן? כמות״ככי. למעשה הצטמצם יום
הצביעות בהשמעת אזעקה שאיש לא התחשב
בה, פרט לאנשים שנמצאו במקרה ברחוב
ובטכסים חסרי־תוכן, שנתנו הזדמנות לכמה
עסקנים ממדרגה שניה להשמיע דברים באנאליים
שאיש לא רצה לשמעם.
מה גרם להרקת יום זה מתוכנו? קרוב
לודאי כי ממשלת ישראל אינה מעוניינת
כיום להעלות את זכר השואה בצורה חריפה
מדי, מחשש פן ישמש הדבד חומר־דלק
לאופוזיציה, התוקפת את יחסיה עם
גרמניה( .העיר השבוע ליצן :״אילו רצה
בן־גוריון באמת להבליט יום זה, היה טדי
קולק מארגן אלף, במות־בכי׳ ברחבי הארץ,
משלם אלפי לירות לאמנים להופיע בערבי
התיחדות ומעמיד את כל הארץ על רגליה!״)
הממשלה לא היתד, רחוקה מן ההרגשה
הציבורית. אף שאיש לא רצה להודות בכך,
אין הציבור הישראלי רוצה לשמוע על
זוועות אירופה — אם מתוך חשש שד,פצעים
הישנים יכאבו יותר מדי; אם מתוך הסתייגות
מהיהודים שהלכו לטבח מבלי להתנגד;
ואם מתוך שאיפה לשכוח את העבר
ולנתק את הקשר בין ישראל והטרגדיה
היהודית.
כך או כך. היד, יום־השואה מחזה עגום.

יחסים מרחביים
רעל כקאהיר
חזית הריגול היא החזית הסודית של המרחב
— אך היא אחת החזיתות הפעילות
ביותר, בה אין המלחמה שוקטת אף לרגע.
(המשך בעמוד )9

העולם חזח *117

ף כל שניה נולדים על פני כדור הארץ
לשלושה בני־אדם חדשים, תוספת ל־
2,800,000,000 בני הגזע האנושי.
בכל עשר דקות נולד ישראלי חדש, תוספת
ל־ססס 2,070,תושבי המדינה.

רוב רוכן של לידות אלה מקריות
לגמרי. איש לא תיכנן אותן. פחות
מפל, ההורים המאושרים עצמם.
כדאי להרהר מעט על עובדה זו׳ ,ועל
תוצאותיה.
ן * רך אחת היא לראות את הבעיה
| במסגרת עולמית. התמונה המתגלה למבט
כזה היא מבהילה למדי.
בילדותי למדתי כי המין האנושי מתקרב
לשני מיליארד נפש. בינתיים הי׳תה מלחמת־עולם,
שקטלה עשרות מיליוני גברים ונשים
— רוסים, גרמנים, יהודים ואחרים. למרות
זאת גדל המין האנושי בינתיים ב־ 800 מיליון
נפש.

הדיקטטור של פאקיסטאן, שניבא לא מכבר
כי ״אם האוכלוסיה תמשיך להתרבות, לא
יהיה לנו מה לאכול וכולנו נהפוך לאוכלי־אדם.״
מאלתוס
המנוח עצמו שגה מאד בהערכת
פוטנציאל המזון בעולם. כאשר כתב את ספרו
המהפכני, חיו על כדור־הארץ 960 מיליון
נפש — שליש ממספר האוכלוסיה הקיימת
כיוים בעולם .,המתקיימת על רמת־מחיה גבוהה
יותר. המהפכה התעשיתית והטכנית הפריכה
רבים מניחושיו — ולדעת מיטב המדענים
עוד צפויות לאנושות מהפכות אדירות נוספות
בשטח ייצור־המזון וניצול מקורות־כוח
חדשים.

בך חישב מדען אחר, למשל,
שאילו היתה כל האדמה הפוריה

שהדבר יוריד את רמתה. אותו שיעור של
ילודה, שהוא קללה לארץ נחשלת כמו הודו,
העומדת בשלב הראשוני של קימום כלכלי
וחברתי, יכול להיות ברכה לארץ מפותחת
כמו קנדה, בעלת כלכלה משגשגת, הזקוקה
לעובדים ולצרכנים.

מצדי אחד לא נעשה כמעט מאומה כדי
להעניק לבני משפחות גדולות סיכויים של
ממש לצאת לדרך המלך. משפחות כאלה
קיבלו כמה וכמה זכויות חסודות — הקלות
פעוטות במסים, הטבות פעוטות של הביטוח
הלאומי.

* 4ה הם הנתונים החייבים להדריך את
המחשבה על תיכנון הילודה בישראל?
בניגוד להודו ולמצרים, אין חשש כי אדמת
ישראל לא תוכל לספק מזון לאוכלוסיה
גדולה יותר. בירחון החדש אתגר פורסם
מאמר מהפכני של דן יוגב, המוכיח כי עם
שיכלול השיטות החקלאיות, יכולה אדמת
ישראל, בגבולותיה הנוכחיים, לכלכל אוב־לוסיה
של חמישה מיליון נפש — דבר ש־

אולם בל זה באין וכאפס לעומת
הצרכים האמיתיים של המשפחה
הגדולה, המבקשת לתת לבל אחד
מבניה תזונה טובה, לכוש נאה
וחינוך גבוה.

לפי האומדנה של מומחי האו״ם
תגיע האוכלוסיה האנושית בעוד
40 שנה -עוד בחייהם של רכים
מן הקוראים שורות אלה -לששה
או שכעה מיליארד.

איש אינו חולם על אפשרות
בזאת. וספק רב אם המדינה יכולה
להרשות אותה לעצמה.

^ ודם כאותה שעה מגויים כל מנג־ץ
! נון המדינה לניהול תעמולה קבועה ושיטתית
למען ריבוי הילדים. ראש־הממשלה
נתן פרסים צמודי־פירסומת לאמהות של
עשרה ילדים, כאילו עשו מעשה פטריוטי
מאד. ההקלות וההטבות הניתנות למשפחות
רבוית־ילדים, אף שערכן המעשי אפסי, מספיקות
כדי להדגיש כי ריבוי הילדים, בכל
התנאים ובכל הנסיבות, הוא חובה לאומית
עליונה.
כמו דברים רבים במדינה, נעשה גם דבר
זה ללא מחשבה. הוא הועתק באופן עי 1זר
מן ההיזי האירופי מלפני דור, כאשר עדיין
שררה הדעה כי כוח־האדם הוא שמכריע
מלחמות.

כדי לתת מושג כלשהו׳ על• ההשפעה הפרוגרסיבית
של ״התפוצצות הריבוי״ מוטב
לצטט אומדנה אחרת של אותם מומחי ה־או״ם
:״אם יימשך השיעור הנוכחי של הריבוי,
יהיה מספר בני־האדם בעוד 600 שנד,
כזה שלכל איש יישאר רק מטר מרובע אחד
לחיות בו.״

ך רועה מן הריבוי עצמו היא חלוקתו׳
^ הלאומית. אמנם ישנן כמה מדינות מפותחות
המצטיינות בילודה גבוהה (בארצות־הברית
נולד תינוק כל 11 שניות) ,אולם
הכלל הוא הפוך: שיעור הילודה גבוה יותר
ככל שרמת־המחיה נמוכה יותר.
בשנת 1900 היה היחס המספרי בין אירופה
ואסיה , 1:2לטובת אסיה. בשנת 200
יהיה היחס . 1:4מספר הנולדים בסין במשך
השנה הנוכחית בלבד יהיה גדול פי שמונה
ממספר כל תושבי ישראל, ומספר הנולדים
השנה בהודו יהיה גדול פי שבעה ממספר
תושבי ישראל.

התוצאה של התפוצצות־הריכוי
היא שביום, בתקופת האטום וה־תעשיה
האוטומטית, שני שלישים
של האנושות אינם אוכלים די צר כם
-ולפחות כל ילד שלישי על־פני
פדור-הארץ הולך כלילה לישון
כשהרעב מכרסם בקיבתו. בשעה
שהאדם משגר טילים אל הירח,
יורדת רמת־המחיה מדי שנה בבמה
מארצות העולם.
מעבר לגבול הדרומי של ישראל קיימת
דוגמה מחרידה 25 .מיליון בני־אדם חיים
עתה במצרים, באותו שטח בו חיו 10 מיליון
נפש בשנת . 1900 על־אף המאמצים הניכרים
של משטר־ההפיכה, מוסיפה רמת־המחיד, של
הפלחים לרדת. הגשמת החלום הלוהט ביותר
של גמאל עבד אל־נאצר — הסכר הגבוה
של אסואן — לא תוסיף למצרים שטחים
חקלאיים המספיקים אף לקליטת המיליונים
שיוולדו עד אז.

קרובים עוד יותר לישראל מה•
נות־הפליטים של עזה, חברון ויריחו.
שם חיים האומללים שכאדם -
מוכי הטרגדיה הארצישראלית. ה ריבוי
הטבעי שלהם מגיע כמעט
לשיא עולמי.

יני נמנה עם חסידי תורתו של תו־
\ £מאס מאלתום, שניבא עוד לפני 162
שנה כי הילודה תמיט שואה על האנושות
ותדון את האדם לקיום נצחי על סף הרעב.
גם איני פסימי כמו אותו מלומד שד,שזזה את
הריבוי לאדם המנפח שקיק־נייק קטן — עד
שהשקיק יתפוצץ. או כמו• מוחמד איוב חאן,

כדי להעלות את בני השכבות הנחשלות,
מרובות־הילדים, לרמה הדרושה בחברה מתקדמת,
יש צורך במהפכה ברוב שטחי ה מדינה
— חינוך אויניברסיטאי חינם לכל המוכשרים,
עם תשלום משכורת לסטודנטים;
חינוך תיכוני חינם לכל התלמידים הטובים,
תוך תשלום מענק למשפחותיהם; הרחבה
עצומה של מערכת בתי־הספר התיכוניים והאוניברסיטאות;
מענקים בשיעור מאות לירות
לחודש לכל משפחה רבת־ילדים.

ביום, כאשר המשים מדענים
כמעבדה חשובים יותר מחמישה
מיליון חיילים, זוהי תפיסה שאבד
עליה הכלח. הכל שמנהיגי ישראל,
שגדלו באירופה לפני שני דורות,
טרם הבחינו בכך.

״התפוצצות הריבוי״ -
בעולם מעובדת לפי השיטות ה נהוגות
כיום בהולנד, יבלה לפרנס
28 מיליארד נפש כרמת-התזונה
הנהוגה ביום באירופה.
אולם כדי לממש תקודד, כזאת, חייבת האנושות,
וביחויד האוכלוסיות האדירות של
אסיה, אפריקה ודרום־אמריקה, לעלות לרמה
הרבה יותר גבוהה של התקדמות חברתית,
השכלתית וטכנית. דבר זה לא יתכן כל עוד
קיים בהן הלחץ הנורא הזה של ריבוי טבעי
מופקר. כי ריבוי זה אוכל את הרזרבות
החומריות והרוחניות, מוריד את הרמה ומו נע
בעד האומה להתבסס בצורה שתאפשר
לה בעתיד להתרבות בצורה חופשית.

על כן, הילודה המתוכננת היא
צורך עולמי. בלעדיה לא תגיע שום
אומה לשורה הראשונה של הלאד
מים המפותחים. אין פירושה דוו קא
צימצום הילודה ככל מחיר.
אולם פירושה התאמת שיעור ה ילודה
לאפשרויות ולצרכים של בל
אומה בתקופה הנתונה.
מדינות שונות זקוקות לשיעורים שונים
של ילודה. חברה מתקדמת יותר יכולה להרשות
לעצמה ריבוי מבעי רב יותר, מבלי

מוזר שעידוד הילודה לשמה ציין תמיד
דווקא משטרים דיקטטוריים. סטאלין העניק
את ״אות התהילה האמהית״ לנשים שילדו
שבעה ילדים. היטלר ומוסוליני תבעו במפ גיע
מנשות ארצותיהם ללדת יותר ויותר.
אין אלה דוגמות המעודדות חיקוי.

בגויני אגזון אפריקאי

יאפשר לקלוט עליה המונית, גם שיבר, חלקית
של הפליטים וגם ריבוי טבעי מכסימלי.
אם אי־פעם יקום בישראל משטר כלכלי
יצרני, אין גם צורך שאוכלוסיה גדולה
יותר תמנע את העצמאות הכלכלית של המדינה.
הסכנה
האמיתית הטמונה בהפקרות־הילוידה
הקיימת עתה בישראל היא בשטח אחר לגמ רי.
הריבוי המוגזם קיים דווקא בשכבות
הנחשלות ביותר. הוא מונע בעד שכבות
אלה לעלות לרמה חברתית, השכלתית וכלכלית
גבוהה. הוא מוסיף מדי שנה למדינה
רבבות ילדים שאין להם שום סיכוי לבקר
באוניברסיטה אוי אף בגימנסיה, לקבל טיפול
נאות בבית ולצאת לדרך חייהם עם סיכויים
שידים לסיכויי בני צפון תל־אביב והר־הכר־מל.

ילודה
מופרזת זו היא קללה.
קללה לנולדים, קללה למשפחותיהם
וקללה למדינה, שאזרחיה שומעים
מדי יום על אבות המאיימים ״למ סור
את ילדיהם למיסיון״ או
״להתאבד יחד עם הילדים״.

* * מדת הממשלה — ודעת־הקהל ה־
? 2רשמית לגבי נושא זד,

— צבועה מאד.

* תכן שככלל כדאי להעביר את ענין
הילודה מן הרמה הלאומית לרמה המשפחתית.
בחברה חופשית, זוהי נחלת הפרט.
התא המשפחתי הוא ריבוני, והוא שצריך
להחליט מה מספר הילדים שהוא חפץ לגדל.

החברה צריכה רק להבטיח בי
כל תא משפחתי יוכל לתכנן את
הילודה שלו באווירה של אחריות,
תוך הכנת מהות ההחלטה, ללא
שיעבוד לבורות, לתפיסות פרימיטיביות
ולשקרים מוסכמים.
באווירה כזאת, תתכנן כל משפחה את הילודה
שלה כך שתביא לאור העולם רק את
הילדים שהיא מסוגלת להבטיח להם סיכוי
נאות בחברה מתקדמת — חינוך מתאי*
תזונה מתאימה ואווירה ביתית מתאימה.
תיכנון כזה יצמצם בהכרח את הילודה —
לפחות בדור הנוכחי. אולם למדינה תהיה
זאת ברכה רבה. כי המדינה צריכה לחתור
לאיכות, לא לכמות.

בוהה אינו נמדד כמספר אזרחיה,
אלא כמספר אזרחיה המסוגלים
לייצר טראקטור, להטיס סילון,
לאייש מעבדה, לתכנן מכונה
ולתקן טאנק בתנאי קרב.

חקידה מיוחדת על בעיה לאומית כאובה -התובעת ידיעה ונתחן ציבורי
ימרה יהודית קובעת כי כל תפילה העולה לשמיים, נענית בחצייה על־ידי הבורא.
אחת מתפילות אלה ר,יא תפילת מוצאי־השבת, בה מביעים המתפללים את משאלתם כי
״זרענו וכספנו ירבה כחול״ — והבורא מעניק להם את מחצית משאלתם. הממהרים להתפלל
הם •דווקא העניים, והם זוכים למחצית הראשונה. של משאלתם — ״זרענו ירבה כחול״.
העשירים מתנהלים בניחותא לבית־הכנסת, וכשהם נושאים את תפילתם, כבר גמרו העניים
להתפלל. אולם מאחר ואין האלוהים מבדיל בין עשיר לעני, הוא מעניק גם להם את
מחצית משאלתם — את המחצית שנותרה אחרי שהעניק את החצי הראשון לעניים. כלומר:
״כספנו ירבה כחול.״ וכך מתרבים ילדי העניים, בעוד שהעשירים מתעשרים עוד יותר
וזרעם אינו מתרבה כחול.
ואז מרים העני קול זעקה מרה, ולפי בדיחה עממית אחרת שואל את הרופא :״דוקטור,
מה אפשר לעשות כדי להימנע מהריון? ניסיתי את כל השיטות — וזה לא הולך״.
״שתה כוס מיץ תפוזים טרי,״ משיב הרופא .״לפני או אחריי״ מקשה האיש .״במקום,״
עונה הרופא.

פשר למצוא אימרות שנונות ובדיחות אין־ספור על נושא זה. אולם הנושא עצמו
רחוק מלהיות מצחיק. להיפך. זהו אולי הנושא הגורלי ביותר בחייו של כל אדם מתבגר.
במוקדם או• במאוחר שואל כל זוג את עצמו: האם אנו רוצים עוד ילד?
אם הזוג רוצה בילד נוסף אין בכך כל קושי, אם הוא זוג בריא. אך מה קורה אם
הבעל והאשה מגיעים לכלל החלטה, כי אינם רוצים יותר ילדים? ההחלטה יכולה לנבוע
מסיבות רבות: האשד, עייפה מלידתה הקודמת: בריאותה תיפגע אם תלד ילדים נוספים;
הבית צר ואין מקום לשכן בו ילד נוסף; או שהאשה נאלצה להפסיק לעבוד ומשכורתו של
הבעל אינה מספיקה לפרנס את כל המשפחה בכבוד; או אולי עושים ההודים את החשבון
ארוך־הטווח, כי בבוא היום לא יוכלו לשלוח את ילדיהם לבית־ספר תיכון אם יהיו להם
יותר משני ילדים.
מה קורה ברגע זה, כאשר החליט הזוג כי אינו רוצה עוד ילדים, או על כל פנים, לא
בעתיד המיידי? מה קורה כאשר ר,ף א מחליט למנוע הריון?
אם הזוג משכיל, ידע מה לעשות. כי הנושא של מניעת־הריון ותיכנון הלידה שוב אינו
נושא אסור, שמדברים עליו רק בלחש. קיימת ספרות ענפה מאד, המיועדת לא רק לאנשי־מקצוע
אלא גם לאדם הפשוט. קיים ארגון בינלאומי בו מסונפים ארגונים של 26 ארצות,
אשר מטרתו היחידה היא להפיץ בעולם את תורת תיכנון המשפחה. עתונים רבי־תפוצה
מקדישים מאמרים גלויים לבעיה, ושבועוני־חדשות בינלאומיים כמו טייס וניה־וויק מדוזחים
באופן שוטף על ההתפתחויות המדעיות והחברתיות האחרונות בתחום תיכנון הילודה. כך
שלמעשה, לא יתכן שאדם משכיל לא נתקל יותר מפעם אחת בידיעות מוסמכות על נושא

ה או מר ת הדת הי הודי ת? 1
^ דתהיהודית מתנגדת עקרונית למ ן
ניעת הריון. גישה זו מבוססת על שני
סודות: צו האלוהים לאדם וחוזה :״פרו ורבו
מלאו את הארץ,״ ואיסור השחתת הזרע.
שולחן ערון מקדיש מקום נכבד למצודת
ריר, ורביד״ שהיא גם הראשונה בתרי״ג
;מצוות של הדת היהודית. בהלכות פריה
רביה (סעיף א׳) פוסק הרב יוסף קארו,
מקובל על האשכנזים וספרדים :״חייב כל
;דם לישא אשד, כדי לפרות ולרבות. וכל
;י שאינו עוסק בפריה ודביה, כאילו שופך
מים וממעיט את הדמות וגורם לשכינה
ותסתלק מישראל.״
לכך מוסיף משה איסר׳ל, המקובל על
,אשכנזים :״כל מי שאין לו אשד, שרוי
:לא ברכה, בלא תורה ולא נקרא אדם. ו יוון
שנשא אשה, עודנותיו מתפקקים, שנאמר
צא אשד, מצא טוב, ויפק רצון מה׳.״

ה * ה ״ טוב ״ שאליו מתכוונים? אין ספק
/ .כ י בראש וראשונה הכוונה להולדת
:נים. עד כדי כך חשוב מילוי מצודת פריה
רביד״ שהר׳ משה איסר׳ל פוסק :״נשא
:שה ושהד, עמה עשר שנים ולא ילדה,
ופים אותו לגרשה כדי שישא אחרת ויקיים
;צודת פריה ורביד.,״
היכן גבול מילוי המצוות? האם עליו לפות
ולרבות כל ימי חייו? תשובה חלקית
אשויגה קובעת מהו מספר הילדים המיני־לי,
שאדם חייב להוליד :״כיוון שיש לאדם
:ר ונקבה, קיים מצודת פריה ורביד— ,
תנאי שהבן לא יהיה סרים והנקבה לא
יילונית (עקרה.),״

* 4הקורה אחרי שאדם הוליד זכר ונק־
/ .בה? האם אז רשאים בני הזוג להגביל
ת מספר ילדיהם? פוסק הרמב״ם :״אף על
:י שקיים אדם מצודת פריה ורביה, הריהו

מצודה שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן
שיש בו כוח. שכל המוסיף נפש אחת ביש ראל,
כאילו בנה עולם.״ לא די במילוי המצודה,
יש לשמור על האיסור של השחתת זרע.
פוסק אבן העזר, בהלכות אישות; ״אסור
להוציא שכבת זרע לבטלה, ועודן זה חמור
מכל עברות שבתורה.״ הוא אף מפרש את
האיסורים :״לפיכך לא יהיה אדם דש מבפ נים
וזורה מבחוץ. ולא ישא קטנה שאינה
רואיה ללד. אלו שמנאפים ביד ומוציאים
שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא,
אלא שעושה זה בנידוי הוא יושב, ועליהם
נאמר, ידיכם דמים מלאו׳ — וכאילו הרג
חנפש. אשד, שיש לה אוטם ברחם, ועל־ידי כך.
כשבעלה משמש עמה זורה מבחוץ — אסור.״

* * ידו קיים כל יהודי דתי את מצוות
> | פריה ורביה כהלכתה, ונזהר מן האיסור
להשחית זרע, היתד, כיום המשפחה
הממוצעת בישראל בת שבעה ילדים לפחות.
אם הממוצע בכל זאת נמוך מזה, הרי אין
זה רק מפני שבני־זוג לא־אדוקים מתעלמים
מן המצוות הקדומות. זוגות חרדים רבים
פונים אל הרבנים, ומבקשים היתר להשתחרר
ממצודת אלה.
כיום נוהגים הרבנים לתת את ההיתר במקרה
שד,אשד-,טוענת כי הינד, חלשה מכדי
שתוכל ללדת ילדים נוספים מבלי להיפגע
בבריאותה. אם הבעל מעלה נימוק של חוסר
יכולת לפרנס את בני ביתו, נוהגים הרבנים
להשתדל להבטיח לו עזרה כספית כלשהי,
אולם לעתים מתחשבים בנימוק זה גם כסיבה
לשחררו מצו פריה ורביד.,
במקרים אלה מרשים הרבנים את השימוש
באמצעי־מניעה, אולם רק בתנאי שלא יהיה
בכך זריה מבחוץ. מותרים לשימוש אמצעי־מניעה
שאינם מונעים את חדירתו של הזרע
לרחם, אל רק נוטלים ממנו את פוריותו.

זה. על כך, אם אותו זוג מחליט להימנע מהריון, ידע לפחות עקרונית מה עליו לעשות.
באופן מעשי, הוא יכול לפנות אל רופאו, וזה ייעץ לוי מה בדיוק עליו לעשות.
יתכן שלא יפנה לרופא, אלא יבחר בעצמו באמצעי־המניער, הנראה לו, מתוך שורה ארוכה
הנהוגה בארץ ובעולם (ראה מסגרת בעמוד .)8
אולם לא כל זוג בארץ יודע על אמצעים אלה, ולא כל זוג היודע על קיומם, מוכן להשתמש
בהם. כי בנושא זה חברו• שני מכשולים רציניים: הבערות והדת. שילובם חזק במיוחד
דווקא בתוך השכבות הדלות, המטופלות בלאו־הכי במספר רב של ילדים, ועל כן זקוקות
יותר מכל שכבד, אחרת לתיכנון הילודה.

ף א רק הדת היהודית מתנגדת למניעת הריון (ראה מסגרת) .ידועה הרבה יותר
/בעולם התנגדותה של ד,כנסיה הקאתולית. לפני כשנה ערכה ועדה אמריקאית חקר על
תוכניות סיוע־החוץ, שבסופו המליצה בפני הסנאט כי יסייע לכל מדינה בעולם בשטח תכנון
הילודה. ד,כנסיה הקאתולית הקימה סערה כזו, שכל מועמד־לנשיאות בבחירות הקרובות מצא
את עצמו• נאלץ לומר מה דעתו על הצעה זו, שביצועה ימומן בכסף אמריקאי. איש מהם
לא העז לתמוך בגלוי בהצעה, מפחד הקולות הקאתוליים בבוא הבחירות.
ההתנגדות הקאתולית מבוססת על ההנחה כי האדם חי בעוון. וכי מעשה ההזדוזגות הוא
העוון המקורי. למעשה זה יכולה להיות הצדקה גואלת אחת: כי הוא בא כדי ליצור חיים
חדשים. הזדווגות שאין תכליתה להוליד ילדים — חטא היא לפי דיני הוותיקאן. לפי אותם
דינים, עדיפה ההתנזרות, ועל כן עצת הכנסיה לכל זוג שאינו רוצה יותר ילדים היא אחת:
הימנעו מלבוא במגע מיני.
במרוצת השנים נאלצה ד,כנסיה להתפשר עם המציאות המודרנית, בה אין כל אדם יכול
לגדל משפחה בלתי־מוגבלת — או להתנזר. על־כן התירו חשמני ד,כנסיה צורה אחת בלבד
של תיכנון הילודה, היא ״שיטת הקצב״ .שיטה זו מבוססת על ההנחה, כי ביצית האשד,
ניתנת להפריה במשך תקופה של 24 שעות בלבד, אחת לחודש. על־ידי חישוב שאינו
תמיד מוכיח את דייקנותו, יכול הזוג לקבוע מה הם הימים ה״בטויחים״ בכל חודש, ובימים
אלה לקיים מגע בבטחון סביר כי האשה לא תהרה. שיטה זו אינה נחשבת בעיני הכנסיה
למניעת־הריון מלאכותית, ועל כן מוכן הוזתיקאן להרשותה לנאמניו.

ההופהי גזור הרב
המפתיעה שבכל העמדות הדתיות לבעיית תיכנון הילודה ומניעת־ד,הריון היא דווקא גישת
הדת המוסלמית. הפיתווה (קביעת הלכה) ,שפורסמה על־ידי השייך עבד אל־מגיד סלים,
המופתי של מצרים, ב־ 25 לינואר , 1937 היא אחד המיסמכים המתקדמים והנבונים ביותר
בשאלה זו שפורסמו עד כה. זהו תוכן הפיתווה:
״אדם נשוי, אב לילד, החושש שאם יוליד ילדים רבים, יעמוד מבוייש בפני הבריות, על
שאינו יכול לגדל את ילדיו ולטפל בהם כראוי; או יתכן כי יחלה ויסבול מהתמוטטות־עצבים,
בגלל אי־יכולתו למלא את תפקידיו וחובתיו כלפי ילדיו; אוי שבריאות אשתו תיפגע מהריונות
נשנים וחוזרים ומלידות מרובות, ללא הפסקות מספיקות בין לידה לשניה, שיאפשרו לה
להתאושש ולהחזיר לגופה את אשר איבד בעת ההריון —
״האם יש לו או לאשתו הרשות לנקוט בצעדים מדעיים, בהתאם לעצת רופא, כדי להאריך
את ההפסקות בין הריון להריון, על מנת שתוכל האם לנוח ולשוב לאיתנה, וכדי שהאב לא
יהיה תחת לחץ כלכלי, חברתי או בריאותי?
״תשובתנו היא: מותר לנקוט בצעדים מסויימים כדי למנוע הריון, במקרים המובאים
בשאלה לעיל, אם על־ידי שפיכה מחוץ לרחם, אם על־ידי שימוש מצד האשד, בחומר שיחסום
את הכניסה לרחם בפני הזרע. ד,עקרון הוא: אין הגבר רשאי לנהוג כך אלא ברשות אשתו,
ואין האשד, יכולה לנהוג באותה צורה אלא ברשות בעלה. מותר, לעומת זאת, לכל אחד
מבני הזוג לנקוט בצעדי־ר,מניעה ללא רשות מוקדמת מבן־זוגו, אם יש לו יסוד להניח כי
מזיוזגם עלולות לצמוח תוצאות בלתי־רצויות, כגון: הולדת ילד בלתי־נורמלי, גידול ילד
בתנאים ירודים ובלתי־מתאימים, או היעדרו של הבעל מן הבית לרגל עבודה או• כדומה,
בתקופת גידולו והתפתחותו של הבן, והוא חושש כי בהעדרו יצא. הילד לתרבות רעה.
״האם מותר לבצע הפלה מלאכותית? לפי גדולי האיסלאם, מותר לאשה הרה להפסיק
את הריונה בחודשים הראשונים של ההריון, אם בריאותה בסכנה.״

* * מדתה של הדת היהודית בשאלה זו מורגשת בעיקר בישובי העליד, החדשה. היא
¥ניכרת גם בריכוזים הדתיים של הישוב הותיק, אולם שם אין בעיית הילודה־היתרה
מטרידה במיוחד את מוסדות המדינה, מאחר וריכוזים אלה נוטים לשמור את בעיותיהם
הפנימיות לעצמם ולמצוא להן פתרון כלשהו במסגרת ההווי והלך־החיים שלהם. בישובי
העולים, אין המצב כך. לרוב מטופלות הנשים במספר לא מבוטל של ילדים, והן ממשיכות
להיכנס להריון בממוצע של פעם אחת לשנה. מתוך כ־ 55 אלף ילדים שנולדו בשנת
הסטטיסטיקה האחרונה, למשל, היו רק 13 אלף ילדים ראשונים של הוריהם 13 .אלף
נוספים היו ילדים שניים; למעלה מ־ 8000 אלפים נולדו בלידה שלישית להוריהם 6000 ,בלידה
רביעית, אלפיים בלידה שמינית, וקרוב לאלפיים נולדו בלידה העשירית ומעלה.
וזאת על אף הצפיפות, העוני, הבריאות הלקויה והמחסור הממאיר שהם מנת חלקן של
רוב המשפחות מרובות־הילדים בארץ. אלה הם מעוזי הגישה הדתית המסורתית — והבערות.
סיפרה רופאה ידועה, על נסיונה האישי בשטח זה :״לפני חמש־שש שנים החלטתי להקים
תחנה לייעוץ באחת המעברות הגדולות בקירבת חיפה. לצורך זה השתמשתי י במרפאה של
קופת־חו׳לים במקום, אם כי לא קיבלתי כל שכר. את עבודתי עשיתי בהתנדבות, כי ראיתי
באיזו מצוקה חיים תושבי המעברה, וכיצד גדלה מצוקתם הנפשית והחומרית עם לידתו
של כל ילד נוסף.״

״הגברים־ יהרגו אהזך ! ״
בפעם הראשונה שגילתה אותה רופאה למכריה ולבני משפחתה כי היא עומדת לפתוח
תחנה לייעוץ בתיכנון הילודה במעברה, השביעו אותה כי תוותר על תוכניתה .״הגברים

ל 3רינה וינשל (,)26
פקידת חברת התיי*
רות
הממשלתית, אם לילד, מתל־אביב•
״גם להורים וגם לילדים
חשוב שתהיה משפחה גדולה,
כדי שכולם ילמדו שהם לא לבדם
בעולם. ילד אחד זה כלום. שנ יים׳
לא מספיק שמח. בשלושה
יש כבר חיי חברה. אני עצמי
חושבת בינתיים על שלושה. כי
פחות — זה פשע.״

יש עוד כמה.״ כי, לדעתו, ה־משפחה
האידיאלית היא זו בת
שלושה או• ארבעה ילדים .״אבל
זה רק בתנאי שלהורים יש אפ שרות
לחנכם. הצרה היא ש דווקא
האמידים הם האנוכיים
והם המסתפקים רק במספר קטן
של ילדים.״

3חנה רזניק 58 יו־צאת
הולנד, מתל-

אביב, אם לשני ילדים .״הרבה
כמה שאפשר. אני יודעת כמה
זה נורא כשיש מעט ילדים. היו
לי פעם שלושה ילדים. אחד
מהם מת משיתוק ילדים כש היה
בגיל . 18 אמנם נשארו׳ לי
עוד שניים אבל האחד בכל זאת
חסר לי מאד־מאד. רק שעכשיו
כבר מאוחר בשבילי.״

מרים

צברית

נוימן

מתל־אביב,

אם לשני ילדים :״כיום ילדים
זה דבר שבמותרות בשבילי, מבחינה
כלכלית.״ מרים באה ממשפחה
בת תשעה ילדים .״אבל
לא קיבלנו את הכל ואנחנו לא
רוצים לחזור על שגיאות הורינו.
איננו דתיים כמוהם. יהיו׳ לנו
עוד שני ילדים, כשהמצב הכלכלי
ירשה זאת.״

3 1זרח רזניק 56מ־
ראשוני אג״ד, איש
תל־אביב, אב לשתי בנות וח מישה
נכדים .״זה רק באשמת
אשתי, שטענה בשעתו׳ כי המצב
הכלכלי שלנו לא מרשה יותר,״
רזניק מתנצל .״אבא ואמא שלי
לא חשבו כל־כך הרבה, היו להם
13 ילדים וכולם חיו איכשהו.
כיום הדרישות גדולות ומצמצמים
את הילודה. וזה שלילי.״

אזר חי םמשיבים: האם דרוש תכנון הילודה?

״אבל אין כסף,״ הוא מודה, ולכן
דעתו היא כי ״לא טוב הרבה
ילדים אצל אנשים במצב
שלי.״ רמו הוא רוחץ מכוניות
וממשכורתו לא יוכל לחנך הר בה
ילדים .״כמעט בטוח שיהיו
לי רק שניים. ילדים הרבה זה
הוצאה גדולה.״

אליהו גול 21 רוזק

יליד ירושלים, חבר

קיבוץ לביא הדתי בגליל התח־תוין
11 .אחים ואחיות במשפח תו.
האב, שעלה בגיל צעיר מבוכרה,
מורה בזרם אגודת־ישר־אל
.״זה נחמד ושמח עם הרבה
ילדים, אבל ראיתי איך שאבי
התלבט עם המשכורת הדלה שלו,
ולכן צריך להגביל. אם לא ימנעו
בעדי, יהיו לי 6־ 5ילדים.״

מירזקנדוף
3 1זלמה
( ,)46 נשואה בפעם

השנייה; לבעלה שלושה ילדים:
״משפחה צריכה לשאוף להרבה
ילדים, במיוחד בארץ.״ לזלמה
היו שניים, שמתו באסון בבולגריה.
היא נישאה בשניה ודואגת
לילדי בעליה .״אבל זה כמובן
שונה מאה׳ צריך אמצעים
כדי לגדל ילדים, אבל צריך
הרבה ולעשות עבור כולם.״

ישמעו על כך,״ הבטיחו לה ,״יהרגו אותך!״ אך הרופאה, בעלת קשרים עם הארגון
הבינלאומי לתיכנון הילודה, המשיכה לעמוד על דעתה. היא החלה מכנסת את נשות המעברה,
קבוצות־קבוצות, לשיחות הסברה. מקרים קשים במיוחד, שהעזרה הסוציאלית נואשה מהם
מזמן, היו זוכים לביקור פרטי בבית. הרופאה חזרה והדגישה את העקרון הפשוט :״מוטב
שיהיו לך שלושה ילדים שיחיו טוב ויזכו׳ לטיפול ולחינוך, מאשר שבעה ילדים שיתגוללו
באשפה, חולים, מזי־רעב, חסרי־חינוך.״ היא גם ידעה להסביר לנשים מה מקור בריאותן
הלקויה: לידות תכופות ועבודה קשה בגידול הילדים ובניהול הבית.
הנשים הראו עניין רב בדברי הרופאה, שהיו עבורן גילוי חדש. הן אמנם ידעו על העקרון
של מניעת־ההריון, כשם שיודעות אף נשות השבטים הנידחים ביותר בעולם. כל שבט או
עם, אף אימץ לעצמו כמה אמונות: הסיניות, למשל, שותות ראשנים חיים, ומייחסות
להם (ללא הצדקה) סגולות מונעוית־הריון. את הטכניקה המודרנית לא הכירו נשות המעברה
עד אותו זמן. לרוב לא אמרו הנשים דבר מכל זה לבעליהן, ובתחילה הן עצמן התייחסו
בהסתייגות לתורה הנלמדת. אולם במרוצת הזמן החלו משתמשות יותר ויותר בעצותיה
של הרופאה. גם כאשר נודע הדבר לבעליהן, לא פנה איש מהם לרופאה כי תחדל, איש
לא איי^ להרגה או לגעת בה לרעה. אפילו הרב המקומי לא יכול היה לומר דבר.
כיום מבקרות באותה תחנה בקביעות כמה מאות נשים. אלא שבמקום האמצעי המשוכלל
שניסתה הרופאה להרגילן בשימושו, בחרו באמצעי פשוט יותר: טבלה של ג׳לי, העשויה
מיסוד חימי מטהר, המשתק את תנועת הזרע, מבלי לגרום כל נזק לגוף האשה. מחירה גבוה
למדי — 12 אגורות לגלולה אחת — אך הביקוש כה רב שהרופאה קונה אותן בסיטונות
מבית־החרושת ומוכרת במחיר מוזל לנשים .״תפקיד זה,״ ציינה ,״חייב להיות תפקיד
ממלכתי. כי על־ידי אמצעי פשוט זה נתרמת תרומה רבה מאד לבריאותן הגופנית והרוחנית
של מאות נשים, והן מסוגלות לבנות משפחות מאוזנות ושמחות הרבה יותר.״
ד״ר אמי אוטנזן־ינזן, נשיאת הפדרציה הבינלאומית לתיכנון הילודה, שביקרה בשנה
שעברה בארץ, לא יכלה אף היא להימנע מהבעת תמיהה מן המצב השורר בארץ. היא
התפעלה אמנם מתחנות טיפת־חלב ומן התחנות להייגיינה רוחנית שהקים משרד הבריאות.
מה שלא יכלה להבין: מדוע אין משרד הבריאות מחזיק גם תחנות לתיכנון הילודה. הרופאה
השוודית, אחת החלוצות העולמיות בשטח זה, ביקרה אפילו במוסקבה כדי להסביר את
השקפותיה. תחילה נתקבלה בקרירות, מאחר והמדיניות המוצהרת של הממשלה הסובייטית
היא להגביר ככל האפשר את הילודה. אולם משהסבירה כי תורת תיכנון־הילודה אין
פירושה צימצום הילודה, אלא התאמת הפוטנציאל האנושי לפוטנציאל הטבעי והכלכלי של
כל ארץ, הורשה לה לנאום בפני כנסי רופאים.

ן * רופאה הישראלית; שערכה את הנסיון במעברה שליד חיפה, ידעה לספר על צד
1ו א חר של אותה בעיה. צד זה מעניין לא פחות מן הנעשה בישובי העולים. כי ממנו
מסתבר שלא רק השכבות הנחשלות והעולים החדשים אינם יודעים את העובדות היסודיות
על חיי המין. לא פעם הוזמנה רופאה זו, וירופאות אחרות מתל־אביב, להרצות בפני חברי
קיבוצים על בעיות של תיכנון הילודה .״הופתעתי לראות שאגשים אינטליגנטים ומשכילים
אינם יודעים יותר מאשר האלף־בית בעניינים אלה,״ גילתה.
כי על אף הדעות החוחות, אין הקיבוץ מצטיין במתן חינוך מתקדם בשאלה המינית.
אין חבריו יודעים יותר — ולעתים קרובות הם אף יודעים פחות — מן העיווגי הממוצע.
לכל היותר, מעמיד הקיבוץ לרשותו של החבר את אמצעי־המניעה הסטנדרטיים, ללא הסברה
וללא חינוך מיוחד. וגם זה תלוי במידת המרץ וההתעניינות של הרופא או האחות ב מ קו*
ודווקא בקיבוץ מהחיה בעיית תיכנון הילודה בעיה יסודית, מפני שאין חבר קיבוץ יכול להרשות
לעצמו להוליד מספר ילדים כרצונו. הוא אף אינו יכול להולידם בקצב ובתכיפות הנראים
לו, אלא חייב להתאים את עצמו לקבוצות, לפי החלטתו של הקיבוץ.

פרסלר ירחמיאל

נשוי, יוצא

ארגנטינה, חבר קיבוץ מסילות.
״מספר הילדים של משפחה צריך
להיות תלוי בראש וראשונה ב מצבה
הכלכלי של המשפחה,״
חושב איש השומר הצעיר. המצב
האידיאלי, לדעתו, הוא ב קיבוץ,
שם אפשר להוליד הרבה
ילדים. אולם בגלל עבודתה של
האשה, גם שם המשפחה מוגבלת.״

תקווה מזרחי 19
עולה מעיראק וכיום
במושב מרגליות, אם לתינוקת
— ״אחד זה באמת מעט,״ חושבת
תקווה ,״אבל אפילו אם
זה טוב שיש הרבה ילדים, ההורים
צריכים לחשוב הרבה
לפני שהם עושים אותם. צריך
להיות בטוח שיוכלו לתת להם
לאכול, במושב אפשר הרבה, כי
הילדים עוזרים במשק.״

רק כאשר אסיפת החברים מגיעה לידי מסקנה שהמשק מבוסם די צרכו כדי שיוכל לשאת
עוד דור המשך, רשאים החברים להוליד ילדים חדשים. גישה זו בלטה בעיקר בראשית
התפתחות התנועה הקיבוצית, ובשנים האחרונות יש נטיה לאפשר למשפחה לגדול קצת
יותר, לפי רצונה היא, אך לא חסרה ביקורת הקיבוץ. באין הדרכה וחינוך, ובאין ידיעה
מדוייקת של שיטות מניעת־ההריוין, מסתבכות חברות־קיבוץ בלתי־ספורות בהריון בלתי־רצוי,
והן חייבות לבצע הפלה מלאכותית — צעד בלתי־רצוי מכל הבחינות, שאפשר היה למנעו
אילו ניתנה בעוד מועד הדרכה מתאימה.
תפקיד זה, מטבעו, יכול להתבצע על־ידי גוף כמו קופת־חולים, המשרת ממילא את
הקיבוצים. אולם הוא מוזנח כמעט לחלוטין, לא רק בהתיישבות, אלא גם במרפאות העירוניות.
הזנחה זו מוסברת אולי בדעתו של אחד ממייסדי קופת־חולים, שהצהיר לא מזמן:
״האשה המזרחית צריכה לחיות במשפחה של הרבה ילדים. אחרת אובד אושרה.״ התוצאה:
חלל־ריק, מדהים במימדיו, אשר פה ושם מנסים כמה מתנדבים למלאו .״מפתיע כמה זוגות —
צעירים בעיקר — אינם יודעים את הדברים האלמנטריים ביותר בשטח זד״״ אמר השבוע
ד״ר מרדכי זיידמן, אחד מאותם מתנדבים.

נושר דיברות \ז\זיכ1ון
ד״ר זיידמן הינו מזכיר של אגודה יחידה במינה בארץ, אם כי מאות מדוגמתה פזורות
על־פני העולם כולו. מטרת האגודה היא תיכנון המשפחה, והיא מסונפת לפדרציה הבינלאומית
לתיכנון המשפחה, שמושבה בלונדון. לפני שנתיים אף קיבלה האגודה הישראלית
הקצבה חד־פעמית של כמה אלפי לירות, שבעזרתה הקימה את מרכז האגודה בבית שטראוס
בתל־אביב, וחמישה סניפים בפרברי העיר. צוות הרופאים המייעצים ליד האגודה עובד כולו
בהתנדבות, והעיריה הרשתה לאגודה להשתמש במרפאות של טיפת־חלב. אולם אין היא מצליחה
לגייס כל עזרה ממשית אחרת מן הממשלה אוי מן הציבור. עשרת הדיברות של
האגודה:
• מניעת ההפלות המלאכותיות, על כל הניי ד בהן: סכנה לאשה, גרימת
עקרות במקרים מסויימים, השפעה פסיכולוגית שלילית על האשה והבעל, הסתבכות עם
החוק. על־ידי לימוד להשתמש באמצעי־מניעה, עוזרת האגודה לאשר. להימנע מן הצורך
לבצע הפלה מלאכותית.

• שמירה על בריאות הנשים והילדים, והעלאת הרמה התרכותית
של השכבות הנחשלות. הדרך: הקטנת מספר ההריונות והלידות, שוב על־ידי חינוך
והסברה, והקניית השימוש באמצעי־מניעה.
• תיבנון ההריונות, וריווח כין הריון למשנהו. אצל זוגות החיים באורח
נורמלי, נוטה האשה להיכנס להריון בממוצע אחת לשנה. לטובת בריאותה ובריאות הילדים,
רצוי כי התקופה בין הריון למשנהו תהיה של שנתיים או אפילו שלוש. כאן רוצה האגודה
להחדיר את המושג ״ילדים רצויים״ — ילדים המתווספים למשפחה על פי הזמנה, כאילו׳ ,לא
במקרה, ולא כתוצאה מתקר.
• עידוד הילודה במשפחות אמידות ומבוססות. בזאת רוצה האגודה להראות
כי אינה דוגלת דודקא בצימצום הילודה, כי אם בחלוקתה בצורה שתתאים למצבה הכלכלי
של כל משפחה.
• הגנה מסויימת על צעירות מפני הריון לפני הנשואין. מבלי לעמוד
על השאלה המוסרית והחברתית אם מותר או אסור לבחורה לקיים יחסים מיניים לפני

שיטות דנות נוש-אך חסד עוד אמצעי־המרעה הבטוח
הנשואין, מכירה האגודה בעובדה הקיימת כי צעירות רבות מאד מקיימות יחסים כאלה. שום
הסברים ודעות לא ישנו את המצב בשלב זה, על כן רואה האגודה לעצמה חובה לפחות
לעזור לאותן צעירות שלא להיכנס להריון מחוץ לנשואין .״מספיק שיש להן לפעמים אכזבות
ושברון־לב,״ סיכם ד״ר זיידמן ,״אין צורך שגם תסבכנה את חייהן בלידת ילדים בלתי־חוקיים.״

הגברת ההרמוניה המינית, ומניעת תסכיפים והפרעות מיניות בין
כני־הזוג, בגלל פחד מתמיד מפני הריון. פחד זה, סבורים יועצי האגודה, הוא
אחד הגורמים העיקריים המונעים הנאה וסיפוק מיני מלא. הקניית היידע וההרגל להשתמש
באמצעי־מניעה היו מבטלים במידה רבה פחד מזיק זה, המשפיע על בני־הזוג בכל
שטחי חייהם היומיומיים.

• יעוץ וטיפול כעקרות האשה או הגבר.
• יעוץ וטיפול בהפרעות בחיי המין.
• הדרכת הקהל, ובעיקר כני הנוער, בבעיות יסודיות של חיי
המין, המשפחה והאחריות המשותפת של כל אדם כלפי בן־הזוג וכלפי
החברה. קיימת דעה מסולפת כי ההסברה המינית מטרתה להגביר את החופש וההפקרות
המינית. לאמיתו של דבר, עוזרת ההסברה למנוע הפקרות מינית על־ידי הגברת חוש
האחריות ההדדית של בני־הזוג.
למעשה, זהו שטח־הפקר מוחלט במדינה. המקום המתאים להקניית ההסברה הראשונה
בשטח המיני הוא, ללא ספק, בית־הספר. אולם נושא זה נעדר לחלוטין מתוכנית־הלימוד
של כל בתי־הספר, מכל הגוונים, בכל הכיתות. לכל היותר, נוטלת אחות בית־הספר על
עצמה לכנס את התלמידות של כיתה ז׳ או ח׳ לשיחה, בה היא מסבירה להן את העובדה
הביאולוגית היסודית שהן עצמן כבר הבחינו בה לבטח לפני כן. כאן טמון גרעין הבערות.
הנערים והנערות מתבגרים בקצב גובר והולך, מגלים את סגולות הגוף מבלי שידעו עליהן
את העובדות החיוניות ביותר. אחת התוצאות היא שתלמידות תיכון נכנסות לא־פעם להריון,
וכאשר הם מתחתנים, הופכים הזוגות הצעירים להורים זמן רב לפני היותם מוכנים לכך.

• עידוד מחקרים, אימון? חומר, קיום קשרים ויחסים עם אגודות
דומות בחוץ־לארץ, והדרכת צוות־עובדים לטיפול בבל הבעיות הקשורות
כתיכנץ המשפחה. כי הצלחתה של אגודה כזו יכולה לבוא רק מתוך מאמץ עקבי של
הסברה המונית, חינוך ויעוץ אינדיבידואלי.
ד רו ש :

ה א סי צ צי

הנזווז ר בו

עם כל זה יש לציין כי כבר הושגה התקדמות ניכרת בשטח זה בישראל, כשם שהושגה
ברוב ארצות העולם. אולם בכל אחת מארצות אלה הבעיה היסודית היא אחת: אין עדיין
שיטת מניעה מספיק פשוטה וזולה כדי שתתאים לאנשים בני תרבויות שונות. אמצעי־המניעה
האידיאלי חייב לעמוד בפני שלוש דרישות עיקריות: עליו להיות בלתי־מזיק לחלוטין,
ללא אפשרות פגיעה באשה, בבעל או בילדים העתידים להיוולד: עליו לספק מידה רבה
מאד של הגנה; ועליו להיות מקובל על ההמונים — כלומר, פשוט לשימוש, זול ואסתטי.
רוב השיטות הנמצאות כיום בשימוש מבוססות בבעיקר על מניעת כניסתו של הזרע
הזכרי לרחם האשה. הגומי, הדיאפראגמה, המקלחת, המשחות השונות, הנרות והכדורים —
כולם מונעים באופן מכאני או חימי מן הזרע להגיע אל הביצית. השיטה שרוב יועצי הלידה
המתוכננת ממליצים עליה, בישראל ובארצות מפותחות אחרות, היא שיטת הדיאפרגמה־והג׳לי.
שילוב זה הוכח כבלתי־מזיק לבריאות, ולרוב יעיל מאד. אך מחקרים שנערכו לאחרונה

,תהליך הריבוי של האדם דורש מיזוג כל־כך מושלם של גורמים כה רבים,״ כתבו לא מזמן
(ורבי המדור המדעי של השבועון טיים, בסקירה על אמצעי־המניעה ,״שאנשי־מדע רואים
:כך כמעט־נס, כל פעם שתהליך הלידה מסתיים בהצלחה.״ על כל הסיבוך והקושי, לא
וצליח עד כה האדם, על־אף נסיונות מתמידים במשך מאות בשנים, למצוא שיטה יעילה,
:טוחה חולה כדי למנוע את התהליך הטבעי. להלן רשימת כתריסר השיטות שפורסמה על־די
טיים, בתוספת הערות העורך המדעי של העולם הזה :
היחידה.

הימנעות: השיטה הבטוחה

משגל נסוג: השיטה, שלפי מחקרי
מדענים בישראל, היא הנפוצה ביותר ברץ.
רחוקה מאד מלהיות בטוחה, והינה
•רם ישיר להריונות בלתי־רצויים רבים,
•סף להפרעות רגשיות ומידות אצל בני־זוג.

מחסום
פיזי (״אמצעי מניעה״) שהגבר
שתמש בו כדי למנוע את פגישת תא־זרע
עם הביצית. אמצעי בטוח־למדי, אם
זוגות רבים אינם סובלים אותו. שיטה
היא השניה בסדר עדיפותה בארץ.

מחסום פיזי (טבעת) שהאשה משמשת
בו כדי לחסום את פתח הרחם. נחשב
!*חד האמצעים הבטוחים ביותר. השימוש
בעת (דיאפראגמה) דורש התאמה, לפחות
;עם הראשונה, על־ידי רופא, והוא אינו
ריע לתחושות האירופיות. מחסומים מסו דם
(אך לא הדיאפרגמה) ,שרופאים ד,מ־יצו
עליהם קודם לכן, מוצאים עתה מן
׳ימוש, מתוך חשש של גרימת מחלות.

שיטת המחזור, המבוססת על העובדה
אשד, יכולה להרות רק תוך כ־ 24 שעות
ימן הודצרות הביצית. דבר זה חל בדרך
יל בין היום ה־ 12 והיום ד,־ 16 אחרי תחינו
של כל מחזור חודשי. אולם קיימים
:דלים ניכרים בין נשים שונות, ואפילו
וחזורים של אשד, אחת.
רחצה לאחר המגע. המים יכולים להיות
ם פשוטים, או בתוספת מי־בוד, חומץ
תרכובות־חיטוי הנמכרות ל״היגיינה

נשית״ .בלתי־יעיל למדי ואינו בטוח מספיק.

ספרמיסידים, או ״הורג תא־זרע״ ,לשימוש
האשה לפני המגע, בצורות שונות:
משחות וקריש (ג׳לי) ,נרות, כדורים נמסים
ומעלי־קצף.

שילוב: השיטה שזכתה להמלצה הרפואית
הנרחבת ביותר בארצות המערב מזה
כ־ 30 שנה. האשד, משתמשת בדיאפראגמה,
בשילוב עם ספרמיסיד (ג׳לה או משחה).
לפי טייס, משתמשים בשיטה זו 350/0מן
הזוגות האמריקאיים. בישראל נהוגה פחות,
אם כי נפוצה למדי בין זוגות בעלי רמה
גבוהה יותר.

סמים עתיקים נ אמונות עממיות בכל
רחבי תבל מצביעות על צמחים ויסמים
שונים כעל אמצעי־מניעה בדוקים. אנשי־מדע
מודרניים עורכים עתה ניסויים במתכו נים
שמקורם באפריקה המרכזית ובאיי ה־איקיינום
השקט.

הגקה ממושכת, עד כדי שנתיים־
שלוש, אשר המסורת אומרת כי הינד, מונעת
הריון חדש. אין זה אמצעי בטוח, אם
כי יש לו בסיס מדעי כלשהו: הנקת תינוק
נוטה לשמור על הפרשה מוגברת של הור מונים,
וזו מונעת יצירת ביצית.

חימיקלים חדישים, כגון הכדור לבליעה׳
נותנים כמה מן התוצאות המבוקשות.
החוק האמריקאי אינו מתיר שימושם החופ שי,
בגלל תוצאות־לווי בלתי־רצויות. גם
מחירם גבוה מדי.

הראו כי אינו מקובל ביותר לשימוש רחב בין ההמונים, בגלל היותו מסובך במקצת.
תקווה אחת, שמדענים רבים מאמינים בה לעתיד, נעוצה בפיתוח אמצעי־בטחון ביאולוגי,
שאפשר לקחתו דרך הפה או בזריקה. אמצעי זה יפעל לא על־ידי מניעת כניסתו של הזרע,
כי אם על־ידי שינוי בסדרי הייצור של הגוף הנשי. כדורים שהומצאו לאחרונה בארצות-
הברית, פועלים לפי שיטה זו, בכך שהם משנים את מועדי ותהליכי הווסת. כבר נערכו
ניסויים על 1268 נשים, והתוצאות דומות בערך לאלה המושגות משימוש בג׳לי או כדורים.
לעומת זאת, הודיעו נשים רבות כי אינן יכולות לסבול את תופעות־הלוואי של השימוש
בכדורים אלה — בחילה, התכווצויות, הוספת משקל. מגרעת נוספת: את הכדורים יש לבלוע
20 יום לחודש, ואפילו נשים בעלות השכלה גבוהה התקשו לשמור על לוח זה.
בעיה מטרידה אחרת היתה שמא השימוש בכדורים אלה עלול להפריע לנשים להרות
וללדת, אחרי שיחדלו להשתמש בהם. לכך ניתנה תשובה החלטית, מפי פרופסור ג׳ון יוק
מהארווארד :״אחוז ההריון של נשים שחדלו להשתמש בכדורים אלה עולה על כל מה שהיה
ידוע עד כה.״ כך שיתכן, כי על־ידי פעולה הפוכה, יכולים הכדורים אף להגביר את הפוריות.
על כל פנים, מוקדם עדיין לדבר על הכדורים כעל ההמצאה המוחלטת, שלה מצפים כולם.
ראשית, מפני שאספקתם מוגבלת, והם עולים כשתי ל״י כל כדור: שנית, מפני שעוד לא
הוכחו כהלכה כל סגולותיהם. בארץ עמדו כמה גניקולוגים לערוך בהם נסיון, בשיתוף־
פעולה עם אחד מבתי־ד,חולים, אך מחוסר אספקה סדירה, נדחה הנסיון. לפי הערכת רופא
ותיק, יעברו לפחות 15־ 20 שנה עד שיימכרו טבליות נגד הריון באופן חופשי בבתי־מרקחת,
לשימושה של כל אשה הרוצה בכך.

ך• ד בכד עם החיפוש אחרי הגלולה הכל־יכולה, מפתחים הרופאים את שיטות העיקור.
• 1טכניקה זו אין פירושה, כפי שסבורים רבים, הוצאת הבלוטות המיניות. הניתוח נעשה
רק כדי לחתוך או לנתק׳ על־ידי קשירה, את ה־ ,)111011118 861111113.118 התעלות המובילות את
הזרע בגוף הגבר והביצית בגוף האשה. ניתוח זה אינו מגביל את הפעילות המינית, ואינו
מפריע לשום פעולה של הגוף. אצל הגבר, זהו ניתוח קל ביותר, האורך כמה דקות בלבד.
.כי הקנאלים אצלו נמצאים מיד מתחת לפני העור, ודרוש רק חתך קל כדי לנתקם.
רופא, שביצע כמה ניתוחים כאלה בארץ, סיפר :״שנים מהמקרים היו דח־קא של חברי
קיבוץ. לכל אחד מהם היו כבר שלושה ילדים, והם החליטו כי אינם רוצים יותר בילדים.
אולם מאחר ואין כל. אמצעי־מניעה בטוח לגמרי, ומאחר שלא רצו שנשותיהן יסתכנו בביצוע
הפלות־מלאכותיות תכופות, החליטו להתעקר.״
אגב, מבחינה רפואית, רצוי הרבה יותר כי הגבר הוא שיתעקר, ולא האשה. כי בעוד
שהניתוח אצל הגבר הינו פשוט וקל, הרי אצל האשד, זהו ניתוח כמו האפנדיציט: חותכים
את הבטן כדי להגיע אל החצוצרות המובילות את הביצית, ויכולים לבוא אחרי־כן סיבוכים.
גם סוג זה של ניתוחים בוצע בארץ; בכמה מן המקרים מטעם קופת־חולים, אצל נשים
שלידה נוספת היתד, מסכנת את בריאותן: אחת עולה ממרוקו, חולת אסתמה ואם לששה
ילדים; אחת עולה מעיראק, חולת־לב ואם לארבעה ילדים.
ביפאן מקובל מאד לבצע את העיקור על־ידי ניתוק חצוצרות הביצית אצל האשה,
מיד אחרי הלידה. ואילו בארץ נוסתה, בדומה לשיטה זו, שיטת מניעה, על־ידי גניקולוג ידוע
מירושלים, שניסה אותה על כ־ 500 נשים, במשך חמש שנים. השיטה הוכיחה את יעילותה,
מאחר שתוך תקופה זו הרו רק שלוש בקבוצת־ד,ניסוי כולה. השיטה: קשירת החצוצרה
בחוט ניילון, בצורה המאפשרת זרימה תקינה של הדם, אך לא גידולה של ביצית. חוט
הניילון מוכנס לחצוצרה, ויכול להימצא בתוכה תקופה ארוכה, מבלי שיגרום להפרעות.
כשד,אשד, רוצה להיכנס להריון — מוצא החוט החוצה, ומאפשר לביצית להתפתח. תגלית
זו הינד, בעלת חשיבות עולמית, וממציאה עומד לפרסם את תוצאות מחקרו בקרוב,
בארצות־הברית.
ניתוח עיקור הוא יעיל, סופי ומוחלט — וזוהי מגרעתו, לפחות בעיני הגבר הישראלי. אמנם
נודע לא מזמן על מקרה, שגבר אשר עבר ניתוח כזד, בידי הנאצים, הצליח לעבור ניתוח
שני, בו חוברו קצוות הקנאלים והוחזרה לו פוריותו. אולם הצלחה זו מקרית לחלוטין,
ועל כן יהסס כל גבר לנקוט בצעד שהוא ללא־תקנה. כי גם בלב מתכנן־הלידה המושבע
ביותר בארץ, מקונן הפחד מפני אסונות — אם טבעיים, אם במלחמה — היכולים לקחת
ממנו את ילדיו, והוא תמיד רוצה להשאיר לעצמו את האפשרות להוסיף ילדים למשפחתו,
ברגע שהוא יכול להרשות זאת לעצמו.
נ ש 2ן

נזונ ע

ניתוח העיקור מקורו בוינה. אך הזקא במזרח הרחוק קנה לו אחיזה. הוא פופולרי בעיקר
בהודו וביפאן׳ שתי ארצות בעלות בעיה ממאירה של גידול האוכלוסיה. בהודו, למשל,
הקציבה השנה הממשלה חמישה מיליון דולאר לפתיחת תחנות ליעוץ בתיכנון הילודה. כל
גבר העובר עיקור מקבל דמי־החלמה בסך שבע רופיות, והממשלה אף משלמת לרופא עבור
ביצוע הניתוח .״אנשים גדולים אוהבים ילדים, אנשים פשוטים סתם עושים ילדים,״
אימרתו של ראש הממשלה, אוטר פראדש, היא אחת מסיסמות־היום של הודו.
ביפאן, הבעיה כה חמורה ואכזרית, שעד לפני שנים אחדות התיר החוק להורים להרוג את
ילדיהם הפעוטים, אם חששו שלא יוכלו לפרנסם. מינהג זה נאסר עתה על־ידי החוק, אולם
תחתו התפשט מינהג המוני אחר: ההפלה המלאכותית. בשנה שעברה לבד בוצעו 1.4
מיליון הפלות־מלאכותיות באורח רשמי, ולפחות מיליון נוספות שלא נמסר עליהן לשלטונות.
מצב זה היה בוודאי חמור עוד יותר, לולא התאמצה ממשלת יפאן להנהיג גם תיכנון
נרחב ביותר של הילודה. אמצעים למניעת־הריון מחולקים חינם לכל דורש, תחנות לייעוץ
פתוחות בכל כפר נידח.
* * בחינה זו, יפאן אינה יכולה לשמש קנה־מידה לארצות קטנות כמו ישראל, או
)* 1אפילו לארצות גדולות כמו אנגליה או ארצות־הברית. ביפאן קיימת בעיה של חיים
או ׳מוות. באנגליה ובארצות־הברית הבעיה היא של שמירה על רמת־חיים נאותה. המשפחה
האמריקאית הממוצעת כיום היא אמנם גדולה מזו שלפני דור או שניים, אולם היא
מתומנת, ומותאמת לפרוספריטי הבלתי־פוסק מזה קרוב לשלושים שנה. גם כאשר הם
רוצים במשפחה גדולה־ביחס — ארבעה או אפילו חמישה ילדים — יודעים האמריקאים
מה ערכה של התנועה לתיכנון הילודה.
כי לתיכנון הילודה תפקיד חיוני ממדרגה ראשונה בארצות־הברית, ובמידה גדולה עוד
יותר בישראל. לא רק שהוא מאפשר התפתחות כלכלית וחברתית נבונה של המשפחה;
הוא משמש גם אלטרנטיבה לדרך המפילה יותר ויותר קרבנות — ההפלה המלאכותית.
הצהיר השבוע גניקולוג ידוע באזני כתק העולם הזה :״ההפלות המלאכותיות הגיעו לממדים
של מכה ממש. עד כמה שאתה יכול לתאר לעצמך, הרי זה מעט מדי בהשוואה למספר
האמיתי של הפלות מלאכותיות המתבצעות בארץ מדי שנה.״
נגד מכה זו, תיכנון הילודה הוא נשק יעיל מאין כמוהו. כי כוחם של אמצעי־המניעה
הוא בזה שהם מונעים — לא רק הריונות ילתי״רצויים, אלא גם הפלות מלאכותיות רצויות
עוד פחות.

מה הם ממדיה האמיתיים של מבת ההפלות המלאכותיות
כישראל? מה רב יותר: מספר הלידות
או ההפלות? מי מבצע אותן, כמה הן עולות ומה
אומר החוק עליהן? האם כרובה כהן סבנה לברי־אות?
בדי לענות על שאלות אלה, ערף ״העולם
הזה־״ חקירה מקיפה, שתוצאותיה יפורסמו בנל־יון
הבא, בכתבה חסרת־תקדים בעתונות העברית.

במרינה
(המשך מעמוד )4
מדי פעם נתפסים בישראל מרגלים —
אזרחים ישראליים ותיירים זרים שגויסו
על־ידי אנשי־מודיעין ערביים באירופה וב־אמריקה,
סיירים שנשלחו מעבר לגבול וצעירים
ערביים מקומיים שעברו את הגבול
ונשלחו חזרה להביא ידיעות.
מדי פעם מובאים לדין בארצות־ערב ערבים
המואשמים בריגול לטובת ישראל.
אולם רק לעיתים רחוקות מתפרסמת במרחב
פרשת־ריגול סנסציונית, המעוררת ענין
עולמי. ובכל מקרה שואל העולם את עצמו,
בסקרנות: האם ההאשמות נכונוית? מכיתן
שכל מדינר, מתכחשת למרגליה ברגע שהם
נתפסים, ומכיוון שכל פירסום של פרשת-
ריגול נעשה במסולף, כדי למנוע אינפורמציה
מן הצד השני, הרי התשובה לכך היא
בדרך כלל בגדר הניחושים בלבד.
שותפות עם נסיך. הפרשה הסנם-
ציונית האחרונה היתד, זו שהביאה בשנת
1955 את הד״ר אליהו מרזוק לגרדום, ואת
מכס בנט להתאבדות בכלא. האשימו אז
המצרים: מרגל ישראלי בשם ג׳ו דארלינג
אירגן תא־ריגול בין יהודי המקום. התא
הטיל פצצות במוסדות אמריקאיים במצרים,
במגמה לזרוע פירוד בין עבד אל־נאצר ו־ארצות־הברית.
ממשלת
ישראל, בהנהגת משה שרת ובהשתתפות
שר־הבטחון פנחס לבון, הכחישה
את האשמות בתוקף, הגדירה אותן בעלילות
שפלות. אך חלק ניכר מדעת־הקהל העולמית
קיבל בשעתו את הגירסה המצרית.
ההאשמות המצריות השבוע היו מרעישות
עוד יותר. טען אל-אהראס, בסקופ הראשון
שלו: סוכנים ישראליים גייסו טבח מצרי־יווני,
מסרו לו רעל, הטילו עליו להרעיל
את גמאל עבד אל־נאצר.
פירסומים מאוחרים יותר, שנשאו גושפנקא
ממשלתית רשמית, היו יותר זהירים.
הנאשמים — מצרים ממוצא ערבי ויווני,
וכמה אזרחים אירופיים — הואשמו בריגול
שיגרתי. הם גוייסו, לפי גירסת התביעה, על־ידי
סוכנים ישראליים באירופה, תמורת כסף.
הצד הסנסציוני היה הפעם פחות מרעיש.
האשמת ההרעלה צומצמה עד כדי טענה כי
הסוכן המצרי־יווני היה צריך לקבל מנת־רעל
בעתיד, בעת ביקור ברומא, כדי להרעיל
לאחר מכן את נשיא רע״ם בשעת מסיבה
רשמית. יותר מעניין היה אישום שני:
שסוכני ישראל פעלו בשיתוף עם עסקנים
מצריים מבני המשטר הקודם, ביניהם נסיו
ממשפחת פארוק, המקוזים עדיין להפיל את
שלטון ההפיכה ולהחזיר את עטרתם ליושנה.
המכשול העיקרי. התגובה העולמית
היתה בדרך כלל זהירה, מתוך צפיה למשפט,
שיתן לעתונאים אפשרות לבדוק את
מידת הסבירות של ההאשמות. אולם דבר
אחד הצליח מנגנון־התעמולה המצרי להחדיר:
שהישראליים רואים בגמאל עבד אל־נאצר
באופן אישי את אויבם העיקרי.
אלא שלצורך זה לא היו זקוקים גם ל־סירסומי
ריגול והרעלה. כי בתדריך רשמי,
שנתן השבוע האלוף יצחק רבין, ראש אג״ם
ואחד המוחות העיקריים של צד,״ל, לא השאיר
הלה כל ספק בנידון: צה״ל רואה ב־רע״ם
את האויב הפוטנציאלי היחיד, מבסס
את כל הערכותיו על אישיותו ומדיניותו
של גמאל עבד אל־נאצר.
קרוב לודאי כי הערכה זו נובעת מהכרעה
אישית של דויד בן־גוריון, שלא הסתיר
מעולם כי הוא מתעב את גמאל עבד אל־נאצר
באופן אישי, רואה בו את המכשול
העיקרי בדרכה של ישראל.
אחרי גמאל -מה ץ המוזר הוא,
שהערכה זו סותרת באופן מוחלט את הדעה
המובעת כמעט פד,־אחד על־ידי כל המומחים
לעניני המרחב באירופה ובאמריקה.
דעתם של אלה: עבד אל־נאצר הוא המתון
שבין מנהיגי ערב׳ היחיד שיכול היה —
בתנאים מסויימים — לשים קץ למלחמה.
לדעת מומחים אלה לא היה חל שיפור
במצב אילו היה עבד אל־נאצר נהרג מחר,
אלא להיפך. גל הלאומיות הערבית, שאינו
פרי יצירתו של עבד אל־נאצר, היה מעלה
מנהיגים אחרים, העשויים להיות תוקפניים
וקנאיים הרבה יותר.
כאילו רצה לאשר הנחה זו, הפליט הנשיא
המצרי בחודש האחרון, בעת ביקורו
בהודו, באופן פומבי את הדעה שיש להפוך
את כל המרחב לפדרציה אחת, שתכלול
גם את ישראל — והוסיף כי ידוע לו
שיש תומכים לרעיון זה בישראל עצמה.
מאחר שתועמלני רע״ם התקיפו במשך
חדשים ארוכים בשצף־קצף את שר־החוץ העיראקי,
על השמיעו הערה דומה באוזני

העולם הזח 1179

כל הזכויות שמורות

עורך העולם הזה
הודעה נועזת למדי.

בניו־יורק,

היתה

• שינויים יסודיים יחולו בצמרת אחד השרותים הממלכתיים
החשובים בחודש יולי השנה. עד אז תפיל ההכרעה מי

זאת

משני המועמדים הבאים עתה בחשבון, יירש את הכהונה העליונה.

ספק רב אם עמדה לנגד עיני עבד אל־נאצר
צורה פדרטיבית שמישהו בישראל
יכול להסכים לה. אבל עצם השמעת רעיון
מסוג זה הוא צעד גדול קדימה — ואינו
מסייע לדעה כי סילוקו של עבד אל־נאצר
יביא תועלת לישראל.

• משה דיין לא יתנגד לביטול חסינותו, כדי לעמוד בדין על
עבירה של תאונת זרכים. בקשתו של השר פנחס רוזן לכנסת לבטל את
החסינות, הוגשה בהסכמתו של זיין.

• ח״ב יוסוף חמים יגיש שאילתה לכנסת בקשר עם
הסרטת הסרט ״אכסודום״.
גברה

ח 1ק

ההתרגשות

הערבי

ברחוב

אחרי פירסום תוכן התסריט בהעולם הזה
נגד הסרט, המעמיד את מלחמת ערביי

פלסטין באור שלילי ביותר. גליון הירחון המפ״מי אל־מירצאד, שהכיל מאסר

עשרה אחוז אחריות
בערב ראש השנה באו בני משפחת אברהם
כהנוף בלויית שוטר לחנות המכולת
של יחזקאל יעקובי, ברחוב פינס בתל־אביב.
הם סיפרו לו כי אבי המשפחה נעצר באשמת
נסיון להצתה, וצפוי ל־ 14 שנות מאסר.
בעל חנות המכולת לא ידע במי המדובר.
אולם אשתו של העצור פרצה בבכי, הזכירה
ליעקובי, מעסקני יהודי פרס בישראל, את
יחוסה של משפחת בעלה מפרס, התחננה
בפני יעקובי שיסכים לערוב לבעלה בסכום

תצפית

חריף של המשורר ראשד חוסיין נגד התסריט, אזל מן השוק תוך שעות
מעטות; צעירי נצרת החלו אוספים כסף להדפסת כרוזים נגד השתתפות
סטאמיסטים ערביים בהסרטה; בכמה

כפרים החלה החתמת

פטיציה

לראש־

הממשלה; ובעירית נצרת פרץ סיכסוך חריף, בגלל השתתפות כמה מחבריה
במסיבה של פרמינג׳ר. המשתתפים טוענים כי לא ידעו את תוכן התסריט.

• המגבית הנפרדת באמריקה תזכה לעדיפות ראשונית
בתנועת־החרות, כגלל מצבה הכספי הקשה של המפלגה. מנחם
בגין, אריה בן־אליעזר, יעקב מרידוד ונחום לוין ישתתפו במגבית, ולפחות
שנים מארבעת הח״כיס ישהו בארצות־הברית שלושה חודשים, כדי לערוך מסע

ארף רירה גרירה 1960 ,
של 250 לירות, כדי שישוחרר ויוכל לבלוית
את החג בבית.

התרמה כללי בכל רחבי היבשת. מארגן המגבית יהיה אברהם דרורי, היוצא
החודש לארצות־הברית. א ת מקומו כמזכיר כללי של תנועת־החרות יתפוס

יעקובי חתם על שטר הערבות. רק כעבור
חצי־שנה נתבקש על־ידי בית־המשפט להביא
את כהנוף. התובע הקריא לנאשם את האשמה,
הנאשם הודיע כי אינו מודה בה,
נקבע התאריך לשמיעת הוכחות. אחרי עשרה
חדשים קיבל יעקובי הערב הזמנה נוספת
להביא את כהנוף למשפט. בעל המכולת
ביקש ממכרים שימצאו את כהנוף, יודיעו
לו על המשפט. הם חזרו כעבור ימים מספר
והודיעו כי לא מצאוהו. כשניגש בעצמו ל־כהנוף,
התברר כי האיש ברח לפרס.

בן־ציון כצנלבוגן.

הישועה באה מהמשטרה. בעל
המכולת היה אובד עצות. על גבי ההזמנה
קרא, כי אם לא יביא את הנאשם לבית־המשפט
תוחרם הערבות. הוא פנה אל
שכנו הצעיר, עורך־הדין אברהם פישמן,
ביקש כי יושיעו. פישמן הסכים לייצגו, בלא
תקווה רבה. הוא לא תאר לעצמו כי הישו עה
תבוא מהמשטרה עצמה: בירור קצר
הוכיח כי כהנוף עזב את הארץ עם דרכון
והיתר־יציאה כשרים למהדרין.
אחרי שהשופט המחוזי מרדכי קנת ציווה
להחרים את הערבות, עירער פישמן בפני
בית־המשפט העליון. טענתו: השלטונות עצמם
אחראים לכך שיעקובי לא יכול היה
להביא את כהנוף. נשיא בית־המשפט העליון
יצחק אולשן קיבל את הטענה, קבע כי
״נראה לי שעל השלטונות האחראים רובצת
בעד התקלה הזאת שקרתה כאן אחריות
הרבה יותר גדולה מאשר על המבקש.״
אולם השופט קבע כי יעקובי בכל זאת
הפר מבחינה טכנית את ההתחיבות, הטיל
(המשך בעמוד ) 13

• ואילו פתיחת מגבית הצ״ב כארצות-הכרית עשויה
להידחות לז מןמה. כבר עתה ברור, כי ראשי המפלגה לא יוכלו לגייס
לעזרתם את תמיכת מנגנון ההסתדרות הציונית באמריקה, למרות השפעתם
הרבה של הצ׳׳כים עמנואל ניומן ואירווינג מילר על מוסד זה. הסיבה
העיקרית: המנגנון נתון במשבר, אינו יכול לארגן אפילו את החברים הרשומים
של הארגון, שמפלגת הצ״ב בבחירות האחרונות יאשה אותם.
• תנועת-החרות עשויה לשנות את יחסה לגרמניה. חלק מן
הטענות שהושמעו במועצה הסגורה של המפלגה נגד הנהגתה, היה ביחס
לענין זה. בבירורים שערך סגן ׳ושב־ראש הכנסת אריה בן־אליעזר, הוברר
כי דוב צעירי תנועת־החרות, המודרכים על־ידי משה בראז ועקיבא נוף, תומך
בשינוי זה.

• משלחת של הסתדרות-הסטודנטים תשתתד בכינוס פוליטי
עולמי, שייערך הקיץ בקרים, על-פי הזמנת ממשלת ברית-
המועצות. את

נציגי

הסטודנטים

יבחר

משרד־החוץ.

ברית־המועצות

הזמינה לכינוס את נציגי הנוטר של סק״י.

• חברת ״אמפא״ תגיש תביעת־דיבה בסד 200 אל!פ לירות
נגד יומון מפ״ם ״על״המשמר״ .מנהל החברה, זאב גרודצקי, טוען כי
העון ון פירסם פרטים, כאילו הביסוח הניתן על־ידי אמפא לכל בעלי מקררי
אמקור, אינו אלא הונאה. אחת המענות העיקריות של החברה נגד היומון:
פירסום, כאילו חישובי־הרווח של המפעל מבוססים בזדון על מספרים בדויים.

• צפויות התפתחויות חדשות בפרשת מעצרו של עור!״־
ה די ןדןגרנדיר. מיד אחרי המעצר, שהיה באשמת קיום מגע עם עד־תביעה
בפרשת רוסק, פנתה הסתדרות עורכי־הדין ליועץ המשפטי, בבקשת התערבותו
בפרשה. בימים הקרובים עומדים עורכי־הדין לנקוט בצעדים נוספים למניעת
טישטוש הפרשה.

החמסין הנורא ביותר של השנה -ואולי של שנים אחדות -הפן
את הנגב לכבשן לוהט. במשך 48 שעות עברו בכבשן זה 70
צעירות וצעירים, בני המושבים הוותיקים, המשוטטים המושבעים
ביותר של התנועה. יחפים, פצועי-רגליים, מיובשי־צמא, שוטטו
בוואד אולם
אלה1
על-יד

דו־קרב ע1
לאחת המכוניות הפרטיות הנמצאות בשטח.
מסתבר שלא הייתי הראשון. הדוקטור, דוד
מרקביץ, שהתלוזה לטיול, כבר הקדים אותי,
אבל הסתלק.
במכונית אני מוצא את אילון׳ ,רזה וחלק־עור.
משום מה דבק בו הכינוי צ׳סטרפילד,

1אקב אל־יהוד

לשיכון משותף עם הבנות, במחנות־העבודה,
מוכחת עכשיו כנכונה: לא נעים להביט
עליהן ברגעים כאלו.
הסיגריה תקועה כבר בפיו של מוטי בן
ה 7-ו, כפיה אדומה מקיפה את צוארו. בסנטרו
מבצבץ כתס שחרחר, קצה זקן דליל.

הוא מעלה פלמ״ח, מורד תלול בקצה ואדי
יורקעס, שהיווה אחד משיאי הטיול. הירידה
התלולה אילצה את המטיילים לזרוק את תרמיליהם בשעת הירידה, להשאיר רק מימיות.

1 1 1 1 1 ^ 1 1 1אורנשטיין, ממושב בצת
בגליל העליון, ויתר על
השימוש בחבל, ירד בהחלקה על סלע צדדי.

*** מיכו תיו שד הג׳ינג׳י נפרשות
מתחת לשלט אדום, המכריז בגאווה
חגיגית שזה מלו! תל־ירוחס. לידו, בשורה
ארוכה, שוכבים על האדמה בעירבוביה 70
בנות ובנים, נועצים את עיניהם במנורה
הקטנה התלויה בכניסה, סביבה מתגודדים
הזבובים.
לאחרים יש פחות מזל. הם שוכבים על
האדמה, הזרועה שברי סלעים קטנים, בצומת
היישוב הדרומי. גושים אפלים נעים
במשטח, מחפשים מקום לינה מרוחק ככל
האפשר מתחנת הדלק הסמוכה. ריח בנזין,
המעורב בשמן סמיו, נודף ממנה.
קולות חנוקים של מקלטי טראנסיסטור
בוקעים בצליל משונה מתחת לשמיכות.
״איבדתי את אהבתי בפורטופינו,״ מזמרת
דלידה, בליווי קולן הדק והיגויין הצברי של
הנערות, הנדחקות סביב מכשיר הראדיו.
הצומת בו מתכוננים 70 בני המושבים
לבלות את הלילה הראשון של טיולם ה־46
נראה עלוב מדי, תרבותי מדי בשביל המטיילים׳
רובם צברים בני המושבים הוותיקים,
שביקשו כבר בלילה הראשון למצוא משהו
מן הנוף הפראי של הנגב. הטראנסיסטודים,
הקולות החזקים של הסרט ההודי בצריף
המתפרק, והשקשוק הדק של מימי האגם
הקרוב, מקלקלים קצת את האוירה.
חסרה הבדידות. המוהיקנים האחרונים,
שלא נכנעו עדיין לקשב המוחלט שכפה ה־טראנסיסטור
הצורמני על המטיילים, מנמיכים
את דיבורם, לוחשים כמעט.
לילה נטול ירח. עננים נמוכים מסתירים
אותו. הג׳ינג׳י נשען על ידו השמאלית ו מסתכל
בהם. מישהו מן הצד מציע לו סיגריה׳
הוא מסרב. מתפתח ביניהם דו־שיח.
הג׳ינג׳י הזה מפליא אותי. קודם עשה
עלי רושם כאילו הוא אחד ה״דובים״ ,ביטוי
ישן־חדש של בן־מושב, שההובי שלו לישון.
התקרבתי מאחור.
״אצלנו דוקא חיים טובים,״ אוימר לו
שכנו, שהציע קודם את הסיגריה .״עובדים
הרבה, אבל חיים לא רע.״
״ואצלנו קשה,״ משיב הג׳ינג׳י, שעלה
בגיל צעיר מאירופה, חי שנים אחדות עם
הוריו באחד הקיבוצים בגליל.
״אגיד לך את האמת: אבא שלי אומר, שהכל
תלוי איך מצליח־ם לסדר את מס־הכ־נסה.״
אני
ממשיך להתקרב בשקט, סקרן מאד לשמוע•
אבל לא נעים שיתפסו אותי, כי כשנסענו
לכאן, התידדנו. אין לי חשק שהג׳ינג׳י
יתפוס אותי כשאני מאזין לשיחות ״אינטימיות״
שלו.

שרה אינה רוצה זדוטוא

רויניק ממושבבית־שערים, שיר־
1 3 1 . 1 3דה את המעלה כשפניה מופנים
כלפי המורד, אן גם היא נאלצה להיעזר בחבל.

^ ין כה וכה הדממה מופרת .״אם
יבוא האוטו השני תודיעו לי,״ קורא
סייר הטיול, יגאל חסקין, בקול צרוד .״מי
שיודיע הראשון, יקבל חבילת שוקולד!״
״איזה, גדולה או קטנה?״ שואל מוטי
גזית מכפר־וארבורג. חסקין לא עונה, כולם
צוחקים.
(טוטי — הציגו אותו לפני עוד כשעלה
לאוטו. הוא עתיד להיות המספר העיקרי של
הטיול. כשמוטי מודיע כי לא ישתתף בטיול
הקרוב, יורד מספר המטיילים בשליש).
סופת־חול מלווה חמסין מתקרבת אלינו.
אפשר לראות בבירור כיצד מתרומם ענן-
האבק וניצב כאנדרטה גבוהה וצרה.
העסק אינו מוצא חן בעיני. אני נכנם

את מסעם. בתמונה

למטיילים שעות אחדות אחרי שנתקעו באמצע ואדי

פוקרה, שבעה קילומטרים ממעלה־היעקרבים, ונאלצו לעכב 113 נראית אילנה קוחן, דקות ספורות אמרי שמילאה את מימיתה.

אחרי שחילק באחד הטיולים חפיסת סיגריות
אמריקאיות.
הצעתי למוטי להיכנס אתי. הוא אינו
רוצה, מחכה ליד הכביש כדי להודיע ליגאל
על הופעת המכונית של הקבוצה השניה,
ולזכות בשוקולד.
אני נכנס לבדי. א־לון שוכב במושב האחורי,
מוכן להירדם בישיבה, כדי לפנות לי
מקום. במושב הקדמי שוכבת שרה נגב
מבאר־טוביה. רגליה אינן מסתדרות עם
ההגה הנמוך.
אילון מנסה את מזלו .״זה חטא שלא
לחטוא בלילה כזד״״ הוא מפתה את שרה.
היא מחייכת, מנסה לשרוט אותו בציפורניה
המגודלות ליתר בטחון. משום מה היא מו צאת
דוקא את היד שלי .״לילה טוב,״ והיא
מסתובבת כשפניה אל החלון הקדמי.
צחיחות נרגשות. מישהו רץ אל מכו־נית־המשא
של יגאל. זה ראובן. הוא הקדים
את מוטי, הנושך את שפתיו .״שוקולד!״
הוא צועק .״הם מגיעים!״
טעות. סתם אוטו־קאר, שנהגו מחפש את
בעל תחנת־הדלק. מומי מבסוט. יש לו עוד
שאנס. רק יגאל מודאג קצת. הוא חושש
שקרה להם משהו. אולי לא קיבלו רשיון־
מעבר מהמושל הצבאי בבאר־שבע.
ה״דובים״ חובבי־השינה אינם רוצים שהקבוצה
השניה תספיק להגיע הלילה. כי
יגאל הרזה הבטיח להעיר אותם ברגע שהמכונית
תגיע מעפולה׳ להתחיל לצעויד.

אודי מקפיץ בנות
ך * דניים ראשונות של שמש נשלחות
| /אלינו׳ בצורה מוזרה. הן דוקרות את
י הפנים המנומנמים, כמו זריקת־כבד מכ איבה•
מוטי ער, גם אידו איתן, שישן לא
הרחק ממנו, מתרוצץ בין תרמילי־הגב
הזרועים על הארץ. המכונית השניה הגיעה
בשעה שרוב המטיילים כבר ישנו.
הבנות מנסות להסתדר, ממהרות להסתרק.
הן ממצמצות בעיניהן העצומות, המסרבות
להיפתח לרווחה. משום מה נזכרתי כי ה סיבה
היחידה בגללה התנגדתי בתנויעת־הנוער

הוא מו
דמת או
מוטי )1
מעשן 1
הנהגי
על ד,מ
המלאכה
ר,שביליו סוטים תקועים.
״כאן מחפש בטיול 1
אתכם :
על מכו
בדרך.״ מוטי אריאלי
בתרמיל
״כשיש
עצמי נ בחברת לשרר מוכנה ביבה1 ,
איר בו חברותיו ישנם
הם אוב
הנוף! .
כתפיים,
אלית ו:
הממשל;
כזה׳
שערים,
שהתאח!
מתיהן.
הכנויו

ת שדמו למעמקי התופת, בין סלעים שהפיצו חום בתנורים.
:עקשנות גאה המשיך הטור בדרכו, עד מטרתו. בעמודים
יסר דן מרגלית, כתב ״העולם הזה״ ,שהוזמן כעתונאי יחיד
מארגני מיבצע זה, את רשמיו ממסע־התלאות המפרך -

השמש

ז לעשן, למלא כבר בשעה מוק־
־ויכסת הסיגריות היומית שלו. כי
י בחור שחי על עקרונות: אינו
עת הליכה.

האדיבים מזרזים אותנו לעלות
יות. הם רוצים לגמור את כל
ולהיפטר מאיתנו. אי־שם באחד
המוליכים לואדי יורקעם הם
הכביש החדש לאילת, נשארים

וכלים,״ אומר חסקין באדישות,
פסאות בשר שהשאיר פה עוד
דם .״יש לכם עשרים רגע. תקחו
ל בתרמילים, תשאירו חלק ממנו
ת המשא. אנחנו עוד נפגוש אותן

1משאיר שום דבר. יחד עם אריה
•א רוצה לסחוב את כל האוכל
״מה שבטוח בטוח,״ הוא פוסק.
אוכל בתרמיל, אני מרגיש את
:כמו אחד שיש לו ביטוח־חיים
יטוח.״
גב יש דעות אחרות בנידון. היא
פס על כל הצוקים החדים שבס־בד
למצוא איזה ארגז, כדי להש־ת
חפציה. כך חושבות גם שאר
מבאר־טוביה.
זיילים שאינם מתענינים בהוראות.
1מתוך אדישות. בשבילם העיקר
כזה הוא אידו איתן, גבר רחב-
^מחה לבעיות החקלאות הישר׳
המתנגדים המושבעים לסובסידיה

> גם אהוד (״אודי״) בצר מבית־שר
הופעתו ערב קודם במכונית
הקפיצה כמה מן הבנות משמי־אחרונות

לקראת

המסע

הרגלי.

״שמש
עולה, יורד גם הליל /רק הליצן
עודנו צוהל,״ מפזמת נטע הטוחנת בין שיניה
ביצה קשה.
הליצן לא מענין אותי. אני עסוק עתה
בשאלה המלטית מובהקת: להיות עם הסנדלים
או בלעדיהם. מוטי משכנע אותי דוקא
לנעול אותם. אם ייקרעו הוא יתן לי את
שלו. וילך יחף. הכל על אחריותו.

נילי רוצה כראש
* * וזכים את יורקעם. חסקין! ,זתיק
המסעות, הולך ראשון. נילי בן־צבי,
אחת הבלונדיניות הבודדות המשתתפות בטיול׳
מתעקשת ללכת לפניו. השמש שולחת
אלינו כמה קרניים חמות לנסיון.
עיקול ראשון שמאלה. השביל מתפתל
סביב הגבעה. אני מוצא את עצמי ליד מוטי,
שברח מיגאל, כדי לא לסחוב על גבו רובה.
(הוא טיפוס מוזר: מוכן לסחוב על הגב
שני תרמילים נוספים של שתי בנות מת־פגרות,
או לרוץ לפני הטור כדי להביא
מזוודה מלאת מים. אך יחד עם זה אין
הצבר מכפר־וארבורג, בנו של הסייר הכפרי,
שלומד בבית־ספר אורט ברחובות, סוכן
לסחוב רובה או לתת למישהו אחר לשתות
מן המימיה שלו).
אנחנו צועדים עדיין בשביל. מרחוק מתנשאים
חודי־סלעים הסוגרים על פתח הואדי
מלמעלה. צבעם שחור.
״צלם!״ צועק לי מוטי, המפנה את פניו
ימינה .״תראה איזה שכבות נהדרות של
סלעים!״
אני מביט ולא מעז לצלם. נדמה לי כי
בכל רגע אני עתיד להתגלגל למדרון. שכבות
הסלע נראות בבירור. כל שיכבה מונחת
בקו ישר על קדמותה, כמו סנדויץ של
חמש פרוסות לחם.

״צלם!״ אני מנסה להעביר את הוראתו
של מוטי לג׳ינג׳י הנמצא מאחורי .״איני
מומחה כמוך לצילום דברים מן הסוג הזה!״
אבל גם הוא מצהיר שאינו מספיק מקצועי
כדי לעשות זאת. מן הסתם הבין כי אני
פחדן לא פחות גדול ממנו.
ההליכה בשביל הצר משתיקה כמעט את
כל השיחות. חסקין מנסה לשיר משהו על
קפה הפוך, אך זה לא הולך לו. רק נילי
ואילנה קוחן מהלכות כאילו הן נוסעות על
סקטים ברחוב דיזנגוף. בקושי אפשר לראות
אותן.
(אילנה הולכת עם מכנסים קצרים, שדרכן
מתגלה זוג רגליים לבנות ושריריות במידה
בלתי מוגזמת. נילי והיא נראות כמו
משלחת גיאולוגית מדעית, המנסה להקדים
את המחנה הנע אחריהן).

!מטיילים, שנשארו
ס בשעת המנוחה
השרופים הפזורים

בשטח. רק לבודדים נשארו עדיין מיס במיטיות, שרה נגב (מימין) גמעה את
שארית מימיה במנוחה האחרונה, לפני שהגיעו המים. יתר המטיילים ניסו
להירדם. אחרים, כמו אהוד בצר (במרכז) ,הורידו את נעליהם, נשארו בסנדלים.

חסקין מצא דו זמן

ף עצריס. למטה מדרוין תלול. לאיש
* 1לא ברור איך נרד. מזל גדול שלא התחלנו
לצעוד בלילה. כולם נצמדים אל הגבעה.
חסקין מציע להוריד את התרמילים.
איש אינו מעז. פחד־מוות להסיט את הגוף
בכיוון אל המדרון, כדי
כמה סנטימטרים
לשחרר את התרמיל השבוי בין הגב וה גבעה.
חסקין
-מתחיל להסביר משהו על גיאו לוגיה.
תקופת האיאוקן. רוב הנוכחים בקיאים,
אבל אין זה הזמן המתאים. יגאל בן
ה־ ,29 יליד כפר־ביל״ו, מנסה משהו אחר:

אנחנו נמצאים בנאקב אל־יהוד, או כפי שקוראים
למקום הזה: מעלה פלמ״ח.
״פר, פרץ הפלמ״ח דרך בעזרת פטישים
בשנת ,1943״ הוא מסביר ותר בעיניו אחרי
מקום נוח לרדת אל הוואדיות ללא תקלות.
״רגע — לא, בשנת ! 1944״
״יש לך אולי סחורה אחרת למכור?״ שו אל
מישהו בלחש .״פה השמש מתחילה לה יות
איומה והפחד עוד יותר איום, וזה
מספר לנו על ימי הביניים!״
מוטי ניגש לענינים. הוא בודק שלוש
יתדות ברזל התקועות י בפיסגת הגבעה בצורת
משולש שווה־צלעות, סובלות כבר לפחות
עשר שנים ממזג־האויר הקפריזי של
הנגב. בתנועות מהירות הוא כורך סביבו
חבל עבה. יגאל מנסה אותו, ממליץ על
חוזקו.
לאט לאט משתחררים מן הפחד, מסירים
את התרמילים. אני מוצא את עצמי בין
השמרנים, שאינם מעיזים להוריד את תר־מיליהם.

לרותי
יש הצעה

* *ו טי ככר למטה. הוא תפס עמדה
) * 4בקצה הסלע, מסדר בשורה את הילקו טים
הנזרקים אליו מן השביל. יגאל, ליד
החבל, נותן עידוד פסיכולוגי לכל היורדים.
שתי הראשונות הן נילי ואילנה. אני משקיף
אל נילי מלמעלה. גבה דבוק אל הסלע
החלק. אי־אפשר לראות את פניה. הגוף
נטוי קצת לאחור. היא מקפלת את רגליה,

מחפשת בעקב נעל־הגומי שלה זיז מתאים
בתוך הסלע, לתקוע בו את כף־רגלה. עוד
שניה אחת והיא גומרת עם הסיוט הזה. אני
מתחיל לקנא בה.
אחריה אילנה. זה משהו מענין: היא יורדת
בדיוק באותה צורה. אני תופס מקום
קדמי. את הירידה הזאת מוכרחים לצלם
מלמטה.
מתיישב על הסלע. לפתע כל הגוף מחליק
למטה. הסלעים האלו אינם הגונים, אי־אפשר
לסמור עליהם. נדמה כי אני מתעופף
באויר, שומע את הצחוק האחרון של המט יילים
.״מוזר שבמאה האטומית אי־אפשר
לסדר במקומות כאלו מעברים תת־קרקעיים,״
מעיר אהרון בנימין, חבר־מושב שעבר לגור
בעיר ומוסיף לטייל. בינתיים כבר לא איכפת
לי אם יתקינו מעבר תת־קרקעי או לא.
איכשהו הגעתי. המבול אחרי.
תור היורדים מזדחל באיטיות. איפה אילנה
ונילי? מסתבר שהן רוצות להמשיך
לבדן, חסרות סבלנות מכדי לחכות לאחרים.
גם שמעון איינשטיין, ממושב בצת, חסר
סבלנות. הוא מפלס לו דרך פרטית, מחליק
על הסלע מבלי להיזדקק לעזרת החבל.
רותי מפנה את תשומת לבי אליו .״אם
הוא ייהרג לפני העדשה שלך, תפסת את
החיים.״ היא אומרת ברצינות .״יעלו לך
את המשכורת.״
כולם מתקבצים בואדי .״חשש לשריפה
בכל איזורי הארץ!״ מודיע הרדיו.

פולטים כמויות עצומות של חום, אדים
המרקדים במתול־שדים לפני העיניים. לא
כדאי להסתכל על שברי־הסלע המבהיקים
המחזירים את קרני־השמש. אבל למי יש
כוח להרים את הראש?
אני שומע קולות מוזרים. נדמה שהסנדל
נקרע, אבל איני מעיז להביט אליו. איפה
מוטי שהבטיח לי את סנדליו׳? ברח אי־שם
לתחילת הטור, ואי־אפשר למצוא אותו. צריך
לסבול.
לידי צועד אידו מכפר־וארבורג. הולך לו
קלף עצום בין הבנות. אין פלא: יש לו את
הנתונים הדרושים: שיער בלוינדי, זרועות
ארוכות, גובה 1.80 מטר. הוא צועד משום
מה בסנדלים, מנסה להכניע תחת רגליו את
הואדי.
האדמה מסרבת להיכנע ללא־קרב לסנדליו
של אידו, נלחמת בצבר, שסיים את בית״
הספר אורם, בעזרת מיליוני אבנים חדות
וסלעים גדולים, החוסמים כמעט לחלוטין
את המעבר.
(פרצופו נוטף זיעה. הוא נוסתכל באבני
הואדי כששפתיו העבות פתוחות לרווחה.
מאחור נשמעות האבנים המתחככות זו בזו,
נדרסות תחת הנעליים המסומרות של המטיילים).
אחת
הנערות קוראת לאידו .״מה את רו צה?״
הוא שואל. סוד. כעבור דקה הוא
מופיע לידי עם שני תרמילים על הגב, שלה
ושלו, אינו אומר מלה.

נגב בת באר־טוביה, חבשה כל זמן המסע את כובע הקש שלה ואת משקפי־
| | 1 1 1 1השמש הלבנים, הסירה אותם רק בשעות המנוחה. בתמונה היא נראית עם
המטיילים, זמן קצר אחרי שהמשלחת שנשלחה למצוא את מובילי המים חזרה ריקם.
נמצא במרחק קילומטר וחצי. בדרך מנסה
דודיק להפיג את המתיחות :״באחד הטיולים
שלנו בא מטוס. הקשר ניסה לקרוא לו:
,הלו ברוש , 1כאן ברוש ,4דלו ברוש 1
כאן ברוש 4׳ ,אבל הטייס לא שמע. חסקין
התרגז. לקח את המכשיר וצעק, :הלו יא
טייס, פה יגאל חסקין מדבר!׳ וקיבל על

מאנדקאר עם מים,״ הוא פוקד עליהם. מוטי
נאלץ לשאת רובה.
נילי רוצה להצטרף אליהם, סוחבת גם את
אילנה.
״תישארי,״ דורש יגאל. היא שולחת בו
מבט לגלגני, קופצת כדי להגביה את התר מיל
שעל גבה .״תישארי, או שאני מחזיר
אותך בהזדמנות הראשונה הביתה!״ הוא
מאיים. היא לא עונה, מצטיידת באקדח
של אחד הבחורים.
פתאום צצים עוד כמה מתנדבים המוכנים
לפגוש את הקומנדקאר, להילוות אל נילי.
״ילה״ היא מפליטה כלפי אחד המציעים,
מתחילה לצעוד עם מוטי ואריאלי. אילו
היתד, ממשיכה להתווכח עוד כמה דקות,
יכלה לעורר את כולם להמשיך ללכת.
(נילי הבלונדית יוצאת־דופן בין משתתפי
הטיול. היא נתנייתית, בת ,20 וחובבת מסעות
מקצועית. בימים הרגילים של השנה
היא מוצאת זמן ללמוד רפואה באוניברסיטה,
ולתכנן את טיוליה. ההפך הגמור ממנה היא
שרה נגב, בת באר־טוביה ובתו של סגן־
אלוף אברהם נגב, מכובשי באר־שבע, שבדעתה
לא יעלה כלל להפר משמעת).
המושבניקית בת ה־ 16 רוצה גם היא להימצא
בקבוצה שתקדים לפגוש את מובילי־המים,
מוותרת כשנתקלת בסירוב המדריך.
(מה משותף בינה לבין נילי, הרופאה בעתיד?
כמז נילי, אין היא נמשכת לריחות
הרפת, רוצה להיות אקדמאית׳ ללמוד ארכיטקטורה
בטכניון).

איילה רואה פטה מו תנ ת

בדרך להור ההר ־ חב המור מתקדם על ק 1הרכס
״אני נשרף מיובש!״ מכריז הג׳ינג׳י.
״מרוב יובש מתחילים העצים בארץ לחזר
אחרי הכלבים,״ מפליט מישהו. מי שיש לו
כוח לשמוע — צוחק.
״לא לשתות בלי רשותי!״ מודיע יגאל
— בפעם הראשונה בארבע שנות הטיול
הקבועות של בני המושבים.
בדיוק עכשיו מתחילה המימיה התלויה
על גבי לשקשק. כנראה שהיא נזלה, שעה
שזרקתי אותה עם התרמיל למוטי. היא
מזכירה לי את העונש האיום של הסינים,
שהיו מגלחים את ראש האסיר הצמוד אל
הקיר, ומטפטפים על ראשו טיפת מים בכל
שניה, עד שהיה יוצא מדעתו.
גם השיקשוק הזה מוציא מן הכלים. רותי
הולכת מאחורי, מעירה לי עליו. היא חו שדת
ששתיתי חלק מהמים למרות האיסור.
לרגע יש לי חשק לזרוק את המימיה יחד
עם המים.

סוד גשכיל אידו

ץ חו ואדי יורקעם. מתפתל, מורדותיו
ן תלולים. יש בו גזזן של אבני־סלע אדמדמות.
השמש לוהטת, השמיים כחולים־
קפואים. הקירות הזקופים ואדמת הואדי

בכל זאת נמאס לו משהו. הוא עוצר ליד
סלע משולש, הדומה לאנדרטה בנגבה, מסיר
את הסנדלים בתנועה עצבנית. מעכשיו הוא
צועד יחף.
החום כבר חודר דרך הסוליות. כל צעד
מעורב גלי־כאב, המתפשטים במהירות לאורך
כל הרגל. נדמה כי כף־הרגל התרחבה בחום,
כמו הגבינה הצהובה המרוחה על כריך
פיצה.
טרטור אוירון. יגאל חסקין עוצר את
כל שדרת המסע .״להסתדר בצורת צלב!״
הוא פוקד.
קרם?״
צוחק.
הלאה.
להסתדר

שואל דודיק.
הפייפר אינו
״הטייס הזה
בצורת צלב-

״איזה צלב? צלב
חסקין היחיד שאינו
מבחין בנו, ממשיך
נאצי, היינו צריכים
קרס,״ פוסק דודיק.
״איפה מכשיר הקשר? הקשר, בוא אלי!״
צועק יגאל אל הקשר, המזדנב בסוף התור.
״הוא אי־נ־נו!״ עונה הד מסוף הטור.
״איננו!״ חוזר מישהו על דברי ההד.
הרגשה לא נעימה, לאבד את מכשיר-
הקשר. יגאל מסובב קצת את שפמו, שולח
את אריאלי ומוטי לסייר על הרכס. חסקין
ממשיך עם המטיילים עד לעץ הקרוב, ה־

המקום את התשובה המתאימה מן הסייס.״

גילי מעוררת מתפגרים
ך* *לכיס 133 ארבע שעות. יגאל עוצר.
ומנוחה בצל האילנות הבודדים. הדוקטור

אינו מגלה סימנים נלהבים להמשיך את ה טיול•
מישהו מקלף תפוז.
״מאיפה יש לך?״ שואל אידו.
״גנבתי לפני רגע בפרדס,״ משיב הלה,
ברצינות איומה.
מוטי נראה מיוזע. אני מנסה לברר אצלו
אם אף פעם לא מתפגר מישהו בטיולים
אלו. הוא מלגלג .״תראה למשל אותי: אפילו
אם אני אמות להתפגר, אמשיך ללכת• אחרת
יגידו בכיתה שאני שויצר לא בצדק.״
(הוא רוצה להיות שויצר בזכות, לא
בחסד).
בכל זאת מתחילות להישמע לחישות מו עטות.
מעדיפים להישאר תחת העץ, שצילו
הולך ומצטמק. ד״ר מרקביץ ממליץ. יגאל
מרשה ללגום לגימה אחת.
לפתע צץ בראשו רעיון גאוני .״מוטי
ואריאלי, לכו אל קצה הואדי, תיפנו ב־כיוון
אל חוד־ההר, שם צריך להיות קו

גאל פוקד לקום. רוטנים וקמים. אפי7לו
בצבא אין משמעת כזאת. נטע כמעט
נעלבת כשאני מושיט לה יד, לעזור לה ל התרומם
עם התרמיל הכבד. האויר סמיך,
אי-אפשר כלל לנשום. המימיות משקשקות
בקול מרגיז.
הקשר מגיע. הלך אי־שם בואדי ונעלם. לא
הפסדנו כלום. בין כה וכה המכשיר אינו
פועל. מציע את המכשיר לכל מי שמוכן
לקחרי אודו. אין מתנדבים. מישהו מציע לתת
אותו לנילי. שמה מלהיב כמה מן הנוכחים.
״נילי — תני לי,״ קורא ראובן.
״מה?״ שואל בנימין, המחכה להמשך גס
של הקריאה.
״מים,״ משיב ראובן.
מתקרבים אל קצה הואדי .״מים! אתה
רואה, הנה מים!״ צורחת איילה בקול היסטרי
לתוך אוזני. היא מצביעה בידה הרועדת
על שיכבת סלעים לבנה .״אגם מים!״
מתנפחים וורידי גרונה.
איני רואה כלום. אני מאמץ את עיני,
רואה בבירור משקעי־סלע לבנים, ובהם גבים
נגביים יבשים. בפעם הראשונה שראיתי
פסה־מורגנה.
בינתיים הולך הואדי הגאה ונכבש. אנו
ממשיכים בואדי־פוקרה. רגליו של אידו היחף
פצועות. פלא שלא נכווה עדיין. גם
ענייני המים אינם מתקדמים כפי שתוכננו.
בקצה הואדי אנו מוצאים את החוליה הקדמית.
נילי ושות׳ לא מצאו אף אחד.
יש לי מזל־ביש עם יגאל חסקין. לפני
חמש שנים הוא הדריך טיול אחר, למכתש
הקטן במרכז הנגב. במקום המיפגש המיועד׳
לא מצא את הגמלים המיוחלים עם המים•
היתד, שם אחת, יהודית בלומברג, שהיתר,
מחה לולא ירד פתאום גשם.
הפעם אין שום סיכוי לגשם. מן האדמה
הלוהטת עולים צרורות צרורות של אדים,
החום דומה ללבה רותחת הנשפכת מהר-
געש על האזור. אילו נמצא איתנו פרויד,
היה מנתח מבחינה פסיכולוגית מדוע מתחיל

גזית. בן כפר־וארבורג, ה־טייל
הנועז, שיצא לחפש מים,
1 3 1 ) 1
צולם דקות אחרי שחזר מחיפושו העקר.
חסקין להסביר, שהסביבה היתד. פעם איזוד
וולקני רותח, מוצף בלבה חמה.

מוטי ינקה קגה

וטי ואריאלי הולכים לחפש את ה !
) קומנדקר. נילי׳ יחד איתנו, נשארת מתחת
לעץ. בודדים מכינים ארוחת־צהרים; האחרים,
אלה שעדיין יש להם מים, לוגמים
אותם בתאווה. דודיק מוסיף למים הרותחים
במימיתו אבקת נס־קפה וסוכר ושותה.
(ראובן נאבק עם הזבובים המטרידים אותו,
נתפס בקלקלתו שעה שמנסה לסובב את
שפמו הזקיק .״השדה מצמיח קוץ וברקן /
סנטרי אינו מצמיח גס זקנקן,״ מרגיז אותו
אודי בצר מבית־שעריס, החתיך האמיתי של
׳הטיול׳ המושך את תשומת־ליבן של כל הבנות,
שעה שהוא מפזם את השיר הידוע).
נשמעת יריה .״ערבים?״ שואל אברהם
גרנט מבית־חרות, יליד ארצות־הברית, בחרדה.
״לא,״ עונה סמל, שהצטרף לטיול .״שגעון
של מוטי, הוא יצטרך לנקות את הקנה.״
אחרי שעה וחצי הם חוזרים עם הקומנד־קר
.״ושאבתם מיס בששון, ממעייני הישועה,״
שרה שרה נגב. בודדות מצטרפות לשירה.
כל השאר כבר נדחקים בתור למים.
עידוד כללי. נכנס מים — יצא סוד. אחד
מתוודה בפני חברו כי בלי המים היה מת;
בספונטניות קולנית נזכרים בשיר של הפרייר
ז׳אק, שתורגם לעברית :״סיירים, סיירים,
אנו סיירים /אס קשה הדרך /אל תפסיק
ללכת.״ הבטחון העצמי הוא תוצאה מהמים.
המנוחה מתארכת, הטיול מתאחר. הפייפר
מופיע שנית, עכשיו איש אינו זקוק לו.
מסתדרים בצורת צלב, הוא זורק עתון. חס־קין
מתכנן איגוף קטן לצוק הקרוי בטעות
הור־ההר, לחזור* אל שתי המשאיות המחכות
מהבוקר על הכביש הישן לאילת.
אידו ואני מעדיפים להגיע אל המכוניות,
מרחק של 3.5קילומטר, להשקיף על פס
לבן צר, הנמצא על פיסגת ההר: מעלה העקרבים.
בכביש מחכה מכונית שלישית.
זהו ג׳יפ שנסע בכביש ללא רשיון, נעצר.
יש בו שתי בחורות ושלושה בחורים. אחת
מהן׳ ממוצא פולני, מנסה לעגוב על השו מר
ולרכך את ליבו. תחזית סיכוייה: אפסית.
עיף חוצוב. מרטי מרתיח את הקפה. כולם
יושבים סביב המדורה. יגאל קם, מסתובב
עם בקבוק יין טוקאי ביד, שיכור עוד לפני
שפתח את הפקק. היום הוא חוגג ארבע

אריאלי

אחד המטיילים
הקבועים,
שוחרר למטרה זו משרותו הצבאי.
בצעדה גנבו ממנו רדיו טרנזיסטור.

שנים לקיום חוג־המשוטטים שלו.
נילי עצובה׳ מצב־רוח רע. כנראה עוד מ־תקרית
עם יגאל. אהרל׳ה הנהג מציע לה ללכת
קצת בשדות.
״בשדות לך עם משה שמיר,״ היא עונה
לו .״חוץ מזה, אתה נשוי!״
אהרל׳ה נושך את שפמו הארוך. הטבעת
מבריקה באור המדורה. הוא נסוג׳ משפיל
את עיניו בפני מבטו, של ישקה׳ הנהג השני.
המדורה מתחילה לדעוך. בודדים ממשיכים
לשיר( .ליד ברז המים סשוחח אידו מכפר-
וארבורג על הגידולים החקלאיים הכדאיים
בשניה זו. פה כולם וותיקים ומבוססים.
צעירי המושבים החדשים אינם פנויים לטיולים,
הם מוכרחים לעבוד קשה).
אילון מנסה בכל מחיר לדעת היכן מתע תדת
שרה נגב לישון. באס עמוק וקול נשי
צרוד שרים ביחד את הפזמון הרגשני על
השעות הקטנות של הלילה.
נילי הולכת לישון. לבד.
למחרת בבוקר היא שוב צועדת ראשונה.
מספר המשוגעים ההולכים יחף, למורת רוחו
של הדוקטור, הולך וגדל. מרקביץ, הנושא
את תיק העזרה הראשונה, רוצה להז מינם
אל הפסיכיאטר, להוכיח כי הם לוקים
במאסוכיזם מופרז.
עולים על דרך סולטאנה. יגאל עוצר, מס ביר
כי אדמת האזור היא אדמת לס.
״מה הקשר בין. לס ולסביות?״ שואל בן־
מושב׳ המשרת בנח״ל. יגאל אינו יודע לה שיב.
מישהו לוקח את השאלה־ ברצינות, מבקש
הסבר מדעי למושג לסביות.
השרב מגיע לשיאו. המסע מתפזר לאורך
קילומטר. הדרך מאובקת. נורית נאנחת.
״אין דבר, בטיול ה־ 50 אנחנו נוסעים לקפריסין,״
מנחם אותה יגאל .״תחזיקי מעמד
עוד ארבעה חודשים.״
הוא מסתלק מראש הטור. נילי מובילה.
יגאל מטפס על אחת הגבעות, מרחם עלי.
״בוא אתי, זה קיצור דרך,״ הוא מבטיח.
משום מה אני בוטח בו. אחרי שאיפשר לנילי
לפנות לשביל הארוך׳ צץ יגאל מעל
לאחת הגבעות, מייעץ לה לחזור. כך הוא
נוקם בה על מה שעשתה לו אתמול.

כמדינה
(המשך מעמוד )9
עליו לשלם עשירית מן הסכום 25 :לירות.

חינוך

כדם המר־בוז

אפשר היה לחשוב השבוע כי אחד מ מוסדות
החינוך הנוראים ביותר בארץ הוא
בית־הספר החקלאי מקודה־ישראל. מערכות
עתונים, מוסדות ציבור ואישים רבים הופצצו
במכתבים אנונימיים, כתובים בסגנון
נמלץ, שסיפרו על מעשי־זוזעה שנעשו ב־בית־הספר
הוותיק. במרכזה של הסערה
עמד גבר בן ,54 חולה ועייף, בעל הופעה
איכרית. היה זה אליעזר סנה, מי שהיד, עד
לימים האחרונים מדריך־ראשי בכרם המקומי.
״מאחורי עזיבתו מסתתר משהו שמחריד
את כל בעלי המצפון הנקי,״ זעקו המכתבים׳
״התלמידים חוששים לדבר על כך
עם אנשים זרים, מחשש פן יתנקמו בהם
בבחינות החיצוניות העומדות להיערך בקרוב•
מעשה זה השאיר בגופנו צלקות שאינן
יודעות מרפה מהו גזר־דין מעודת
מה שקרה במקודה־ישראל השבוע היה
סיומה של מלחמת עשר השנים — מלחמה
עקשנית בין שני מדריכים ותיקים של הכרם,
שכל אחד מהם רצה להיות שליט יחיד.
במשך 13 שנים נשא בגאון את תואר המדריך
אליעזר סנה. הוא היה מנהל־העבודה
הראשי בכרם גדול בן מאות דונמים, המ שיך
להיות השליט בכרם גם אחרי שהגיע
למקוזה המעפיל יהודה בראון, בן ד,־ ,20ש
נשאר
אלמוני גם אחרי שהוציא לאור
ספרו הראשון בוקר חדש, על חיי י
הקיבוץ. גם פרס ברש לספרות נוער, או
קיבל לפני שלוש שנים, לא הוציא או
מאלמוניותו. כאשר עזב לבסוף את קי>
מזרע, אחרי 18 שנה של עבודת הוראה,
באמתחתו ששה כתבי־יד שהתיאש מלראו
אי־פעם בדפוס.
ממושב מולדת, אליו עבר עם אשתו וארב
ילדיו, התקשר עם מו״לים לעשרות, ה!
להם את ספריו .״הם מצוינים,״ טען ,״
תפסידו עליהם.״ המו״לים לא התרגשו .״ב
בילנו קובע שם הסופר. רק השם עו
לספר להימכר.״ הוצאת מסדה הסכימה ו
סוף להוציא לאור את הספר השני ש
שנים של תכלת, אבל קריץ כבר ידע מנס
נו שלא זה העיקר. העיקר, כפי שהסב׳
לו המו״לים, הוא השם.
דו־שיח דמיוני, השבוע עשה קו
מעשה נועז ומקורי. הוא קנה מההוצ:
500 טפסים מספרו החדש, כתב עליו
שמות 500 מוסדות חינוך על־יסודיים, שאותם
חינם בצירוף מכתב חביב ומיור
במינו .״אם ימצא חן בעיניכם שלחו
את מחירו. ואם לא — זרקוהו לסל הניירו
אם אינו מוצא חן בעיניכם איני רשאי לק1
תמורתו דבר.״
במכתבו ניהל קריץ דו־שיח דמיוני בי
לבין התלמידים: אהה, אתה רוצה לעורר 1
רחמינו, אתם אומרים. ותשובתי: אדרב
הישמרו מן הרחמים. אם תשלחו נזה 1

ישקה זקוק לכירה
ץ׳* ני?£ים לעין־רהל. יגאל שולף את
1* 4מפת־האזור מנרתיק מיוחד התלוי בצירו
.״פה יש מים!״ הוא מכריז. כולם מתנפלים
על המקום. מגלים שד׳סימון לא מדוייק.
נילי באה לשבת לידנו. בגלל הצל או כיוון
שהיא רוצה סיגריה? שמעון מוכן לספק לה
סיגריה, בתנאי שתלטף את זקנו. היא מתע למת
ממנו. גם היא כבר אינה מאמינה שבנגב
אפשר למצוא מים באיזה מקום שהוא.
למוטי אין כבר סבלנות. יחד עם אריאלי
ואידו הוא רוצה להמשיך אל עין־יהב, מקום
ההתיישבות החדש של בני־המושבים. כשהם
הולכים, נמשכים אחריהם כל האחרים.
עוד דקה, שתים, שביל העפר הארור הזד,
עשוי פעם להסתיים. ניצחנו את השמש.
...עין־יהב הבוערת מקבלת את פנינו.
אחדים מתנפלים על המקלחת, הרוב ממהרים
להתלבש על שולחן הפינגפונג בסככה,
המאווררת בעזרת התזת מים על קירות קני־הסוף
שלה. הזהירים, כמו נילי ואידו, מכינים
לעצמם מקומות לינה במתבן. רק ישקה
הנהג נועץ מבטים נואשים בשמש, אינו יכול
להבין כיצד אפשר לחיות במקום זה ללא
בר לבירה.
השמש מפנה את מקומה לסופת־חול.

חסקין

סייר ותיק מכפר־ביל״ו, שהוביל
את הטיול. בכל מסע הוא בוחר
לפחות מקום אחד בו לא ביקר עדיין. כגיאולוג־חובב
הוא מסביר למטיילים את הרכב האדמה בכל מקום.

מדריד חקלאי סנה
עבדו רבו, רבו ועבדו
צורף לסנה כעוזר. זה היה לפני כ־ 20 שנה.
בשנים הראשונות ביצע בראון את כל
העבודות השחורות בכרם. כעבור זמן ביקש
מסנה שינסה את כוחו גם בזמירה ובעבו דות
מקצועיות אחרות. על מה שקרה מכאן
ואילך נחלקות הדיעות: סנה טוען כי הסכים
ללמד את בראון, אף־על־פי שידע כי סיכוייו
של עוזרו לתפוש את המלאכה הם
קלושים. בראון, לעומתו, זועק כי במשך
20 השנים לא איפשר לו סנה להתקדם.
המדריכים עבדו זה לצד זה, והתקוטטו.
התקוטטו זה עם זה ועבדו. כך היה במשך
עשר שנים. הנהלת המוסד קיימה בירורים
פושרים, מבלי שתתקבל כל החלטה ש תחייב
את שני המדריכים. בינתיים סבלו
התלמידים .״תחליטו סוף־סוף מי כאן ה מדריך
הראשי, אחרת נשתגע מכל הענין,״
התחננו בפני ההנהלה. המנהלים לא מיהרו.
הם טענו שסנה עשה מה שעשה, כיודן שרצה
לעזוב את עבודתו ולקבל את הפיצו יים
המגיעים לו עבור 33 שנות עבודתו.
מישהו נזכר במשפט שלמה, והכרם חולק
לשניים. כל מדריך עבד לחוד עם קבוצת
תלמידים, אך הרוחות לא נרגעו. המדריכים
נפגשו בכל זאת, והכינויים שקרן,
רמאי ובור היו חלק מהחינוך החקלאי שקיבלו
תלמידי מקווה בשיעורי הכרם שלהם,
עד שלפני שנתיים באה למקווה ועדת ייעול,
וסנה הצהיר בפניה כי לדעתו די לכרם
בעובד אחד.
הנהלת המוסד הסכימה לדעתו של סנה,
החליטה סופית להשאיר בכרם רק מדריך
המדריך הותיק סנה נתבקש ללכת הביתה.
אחד: יהודה בראון.

דרכי חיים

רק בעזר ת השם

ראובן קריץ בן ה־ 31 מקבוץ מזרע היה
סופר אלמוני, שאיש כמעט לא הכירו. הוא

תשלחו אוכל אולי לפרסם את כתבי שאי1
מוצא להס נזו״ל. אם זה ספר רע ומשעמו
בעיניכם, מצוה לרחם על הקוראים ולהג
עליהם בפני הספרים הבאים.
״תאמינו או לא,״ הסביר השבוע קריץ
יליד גרמניה בן ה־ ,31 את צעדו המוזר
״לא אשתכר מזה דבר. אני משלם מכיסי או
מחיר הספרים. אפסיד אפילו את דמי ה
משלוח, אבל אני רוצה להביא את הספו
לא רק אל הקונה אלא גם אל הרחוב, אי
השכונה, אל הלב. אם זה יעזור
תזכיר תקוות שוא
פיטוריו הזמניים של הקאדי היפואי
שהורחק מתפקידו בגלל האשמה של לקיחת
שוחד (העולם הזה ,) 1176 בוטלו השבוע,
אחרי שהקאדי עצמו תבע למשפט או
נותן השוחד מוסטפה בקר על הוצאת דיבו
מגלה הכוככים אלי גלר, שתע׳
לוליו נתגלו לראשונה על־ידי העולם הזו
( 1029 והלאה) ,נדון השבוע בבית־המשפנ
המחוזי בתל־אביב לשנתיים־וחצי מאסר, מתוכן
15 חדשים מאסר־על־תנאי, על הוצאו
אלפי לירות בטענות שח־א וגניבת כספים.
על האשמות דומות אחרות, נדון לשנתיים
נוספות של מאסר, שתהיינה חופפות
לתקופת המאסר האחרת תקוותי
שוא פרחו השבוע, בקשר לשני ילדים שנעלמו
בחדשים האחרונים. מכתבים שהגיעו
להורי הילדים חיים ועקנין מקרית־שמונה
(העולם הזה ) 1177 ויוסלה שוחמכר מחולון
(העולם הזה ) 1178 הודיעו להם כי ילדיהם
נמצאים בכתובת ירושלמית מסוימת. לאחר
חקירה קצרה של המשטרה הסתבר כי שולח
המכתבים הינו תושב באר־שבע בשם
פסח אונגר, השומר טינה אישית נגד אותו
תושב ירושלמי.

אנשים
• גם לאוטו
• גם לנוף

לא מקבלי ומבטדים
שעה שנציב מס ההכנסה החדש אכרהם
גכעוני הביא דוגמה של משפט בו הפסידו

• גם לבית
• ולחוף

הופיע !

הופיע !

בסבך הריגול
רומן מרתק בו מפוענחות תעלומות
ריגול רבות עלילות והרפתקאות

ספר כים מהודר
המחיר 90 אג׳

160 עמ׳

בעקבות הבן האבוד
רומן מרתק ורב עלילות
מחיי המערב הפרוע

68 עט׳

שלטונות מס ההכנסה, כאשר בית־המשפט
הכיר בנסיעת רופאת שיניים לחוץ־לארץ
כהוצאה עסקית, הואיל והיתר, הכרחית לש מירת
רמת ידיעותיה המקצועיות, נזכר כי
המצב בארץ, בכל זאת, גרוע פחות מאשר
בארצות אחרות. לפי דברי הנציב החדש
בעצמו זכה נישום אנגלי במשפט נגד מס־הכנסה,
בטענו כי רכישת שני מעילי פרודה
לאשתו היא הוצאה עסקית, הואיל ועסקיו
מחייבים הופעה נאה של אשתו בצורה
נמרצת הרבה יותר צמצם הוצאותיו• העסקיות
סעוד מלך ערכ. נוכח משטר
הצנע שהטיל עליו שר האוצר הסעודי, הלא
הוא אחיו, הנסיך פייסל, ביטל סעוד
חלק ניכר מהזמנותיו שהזמין בביקורו האחרון
בגרמניה. בין הביטולים: ספינת טיו לים
מפוארת! 3000 מקלטי טלביזיה לצופי
תחנת הטלביזיה המלכותית אותה רצה סעוד
להתקין בריאד בירתו! 50 מכוניות־פאר ו אביזרי
אמבטיה לארמונו, בשודי של חצי
מיליון לירות ואם כבר מדובר על
מיליונים, מן הראוי להזכיר מיליונר המבקר
לאחרונה בארץ: נתנאל מאיר ויקטור
רוטשילד, בארון בריטי, לורד מטעם מפלגת
העבודה וחובב גולף, שהקים את המסלול
בקיסריה. הבארון בן החמישים, ביולוג
לפי מקצועו, גילה כי בכל חייו עבד
רק שלושה חדשים בבנק המשפחתי וזה
הספיק לו בהחלט לאנתוני נא״
טינג, סגן שר החוץ הבריטי בימי מבצע
סיני, שהתפטר ממשרתו כמחאה על מדיניות
בריטניה כלפי מצרים, לא הספיקו אמצעיו
כנראה בכל זאת, והוא נרתם לתפקיד ה פרסומאי
הראשי של הסרט ההוליבודי הק רוב
על לורנס איש ערס. התמורה:
יותר ממאה אלף לירות בנו של בריטי
אחר ששמו הלך לפניו במרחב, גודפריי
פיטר מאנליי גלאס בן העשרים, שאביו
גז ץ גלאס היה עד לפני חמש שנים
מפקד הלגיון הערבי, נעצר בלונדון באשמת
נשיאת סמים משכרים לפי ספרו הח דש
של ג׳ץ קמחי, הורה משרד המלחמה
הבריטי למפקד הבריטי האחרון בארץ־ישראל
המנדטורית, הגנרל גדרדון הודמס אלכסנדר
מק״מילן, אחר שיפו כמעט ונכבשה
כולה על־ידי היהודים :״תכבוש את
יפו ותחזירה לערבים איש צבא
יותר צעיר, מי שהיה עד לחודש האחרון
הנספח הצבאי של ישראל בלונדון, אלון!־
משנה יוכל נאמן, החליט להאריך את
שהותו באיים הבריטיים גם לאחר סיום תפקידו׳
לסיים את לימודיו הגבוהים במתמטיקה
ובפיסיקה אגב מדעים מדויי־קים,
מן הראוי להזכיר מעשה בדייקן מקצו־עי־כמעט,
המזכיר מעשייה של שלום־עלי־כם*
.ד,דייקן: משה שרת, שהתלונן על
סילוף עובדות בקשר לבית גיסו המנוח,
מצביא ההגנה אליהו גולומב .,ההופך
בימים אלה למוזיאון לאומי בתל־אביב.
הסביר שרת בתגובה על הידיעה לפיה בנה
כאילו אביו, הביל״ויי יעקוב שרת, את ה בית
לפני ארבעים שנה, הפך אותו לבית־ועד
לצעירים ובו נשא אליהו גולומב את אחות
משה שרת, עדה, לאשה. אל״ף: אביו של

משה שרת מת לפני 47 שנה, כך שלא היה
יכול להקים בית לפני 40 שנה. בי״ת: לא
בית זה שימש מקום וועד לצעירי תל־אביב
הצעירה, אלא הבית שנמצא בהצטלבות הרחובות
הרצל ויהודה הלוי! וגימ״ל: גולומב
לא הכיר את עדה שרת בתל־אביב אלא
בוינה, בירת אוסטריה, דוקא מי, אם
כן, בעל הזקן בטבריה? זו היתה השאלה
אשר הטרידה השבוע איז כתבי־החוץ בארץ,
כאשר נתקבל הדוי״ח משיחתו של המטיף
כילי גראהאם עם הנשיא אייזנהואר.
סיכם גראהאם בשיחה זו :״הדבר הפנטסטי
ביותר שקרה לי בכל הסיבוב הזה במזרח
התיכון היה בטבריה. ירדתי מן הסירה שהביאה
אותי מעין־גב ופתאום עומד לפני
פטרום הקדוש!״ סיפר על כך פטרום, הוא
הצלם בעל המועדון על שפת הכינרת, מק־סיס
סלומון :״שמעתי שבילי עומד לבוא.
רציתי לראות אותו. הייתי בבגדי עבודה
מלוכלכים וקרועים, כי בדיוק סיידתי את
הבית שלי. כשירד מן הסירה, נתקע מבטו
בי והרגשתי שהוא מזדעזע. הוא ניגש ישר
אלי, הושיט לי את היד ולחץ אותה בהתר־
* הגירסה של שלום־עליכם: שני יהודים
נפגשים. אומר איש לרעהו :״שמעת מה ש קרה
לחזן לייבלה רוזנברג בשבת האחרונה
באודיסהל הוא הרוויח מתפילת שבת אחת
עשרים אלף רובל.״
היהודי השני חוזר נדהם לביתו, חוקר
בדבר ומגלה שאל״ף לא מדובר בלייבלה
רוזנברג אלא בשלמה רבינוביץ ובי״ת הנ״ל
איננו חזן כי אס סוחר־תבואות וגימ״ל אין
הנ״ל חי באודיסה שבדרום אלא בפטרבורג
שבצפון ודל׳׳ת כל אותו עניין לא קרה
בשבת אלא ביום רביעי דווקא וה׳׳א לא
מדובר על עשרים אלף רובל כי אם על מאה
שבעים וחמישה אלף רובל ווא״ו שלמה רבי־נוביץ
לא הרוויח את המאה ושבעים וחמשה
אלף אלא הפסיד אותם•

50 אגורה

להשיג בכל הקיוסקים

פסמן׳ השב1ט

• עורך ״ידיעות אחרונות״ וחותם מגילת העצמאות, ד״ר
חרצל רהנכלום :״למפא״י כוח רב בארץ. אבל רובו של הכוח הזה מרוכז

— דויד בן־גוריון!״

ההרשמה: תל -א בי ב
רדדפעסקר 5 2־ 8אחה־צ

כל אדם
צלם חובבו
הגיע מבחר גדול של מצלמות
עממיות בעלות איכות מצוינת
במחירים הנוחים בין —— 30.
45ל״י. זכור, מצעד יום
העצמאות השנה, הוא בחיפה!
הכן לך מצלמה בעוד מועד.

פ 1ט - 1בדנר

בידי איש אחד
• שר העכודה, ד״ר גיורא יוספטל, בתגובה על מלחמת הסתדרות !1
המורים במורים התיכוניים :״מדוע לא לדרוש מד,פרופסורים באוניברסיטה שאף הם •
יצטרפו להסתדרות המורים?״
• ג׳ינה לולובריג׳ידה, העומדת להתיישב בקנדה, בתשובה לשאלה איזה
מין בית היא אוהבת :״לא מדי גדול! לא מדי קטן! פשוט מקום לחיות.״
• ח״ כ חירות ד״ר יוחנן כאדר, על הפעילות האחרונה של נציב מס־ההכנסה
בקשר לשותפות־אמת בין הנישומים למס :״משל למה הדבר דומה:
לשותפות בין מרביץ מכות למקבל מכות, כי שניהם שותפים למכות.״
• עיתונאי אורי קיסרי, על המלה השימושית, חתיכה׳ :״מלה כל־כך
מכוערת כדי להביע משהו כל־כך יפה.״
• רכילאית מירח אכרך, בתגובה על כתבת־מסעות־מסביב־לעולם שפרסם
משה דיין :״הצעתי לו — אתה לא תכתוב מאמרים ואני לא אמכור עגבניות.״
• שר החוץ האוסטרי ד״ר כרונו קרייסקי :״אינני מיניסטר החוץ
היהודי של אוסטריה, אלא מיניסטר החוץ האוסטרי ממוצא יהודי.״
• וותיק מפא״י שלמה לכיא, במאמר הדן על סתימת הפה למורדי הקו
הרשמי :״העדר נהפך למכונת הצבעה דימוקראסית־קומדיאלית, בלא היתרון של
העדר שבו יכולה כל פרה לבור לעצמה אותם העשבים הטעימים לחכה.״

גשות. אחר כך עשה המון תצלומים אתי.״
גראהאם היה בודאי מזדעזע עוד יותר אילו
ידע כי סלומון, כמו ישו הנוצרי, עובר
ברגל את ים־ד,כינרת. אלא שהוא נעזר בסקי־מים.

נותנים
ו מ קבלי
מתנות השבוע כללו כד זכוכית עתיק
מראש העיר תל־אביב, מרדכי נמיר, ל-
אורח־הכבוד של העיר, נשיא המדינה יצחק
כן־צכי; סמל העיר ירושלים מראש העיר
ירושלים, מרדכי איש־שלום, לחבר
הירושלמי של הנבחרת הלאומית לכדורגל
מרדכי כנ מי ש תי; חרב מלאכת מחשבת,
מתנת אנשי צבא בורמאים לאלוף
מרדכי לימון, מי שהיה מפקד חיל־הים
וחינו כיום סגן מנהל משרד ד,בטחון! יער
של 30 אלף עצים למי שהיה שגריר ישראל
בלונדון אליהו אילת, מתנת הקרן הקיימת
בבריטניה הגדולה! ומאה דולארים
וזר פרחים מטעם גמאל עכד אל-נאצר
לימאי מצרי מא/ק קליאופטרוז שנפצע בנסיבות
לא ברורות במזח הניו־יורקי
כל אלד, לא כלום, בהשוואה למתנת־החובה
אותה הטיל שופט השלום הראשי בצפון,
יעקב בר־זאב, על בעל תושב עכו שד,יכה
את אשתו: על הבעל להביא קבלה על
מתנה בשווי של לפחות 15 לירות׳ אותה
קנה לאשתו כפיצוי על סבלה ומי
יודע כמה סובל השחקן זאב כרלינסקי,
המופיע בסרט איי לייק מייק בתפקיד צמחוני,
שחייב אותו לעכל 400 גרם פטרוזיליה
עד אשר נסתיימו תצלומי הארוחה הצמי
חונית שלו שחקנית אחרת של איי
לייק מ״ק, כ תי״ לנצט, שימשה השבוע
מרכז התקהלות בשכונת דיזנגוף התל־אבי־בית,
כאשר הופסקה התנועה בין כסית
לבניין הקאמרי החדש, הוצבו מצלמות ענק
במקום והקהל הורחק על־ידי שוטרים. כשהופיעה
בתיה במכונה מיושנת התברר כי
המדובר בתצלום קטע מן הסרט
משתתף סרט אחר שלקח את הענין ברצינות
היה עודד תאומי, המשחק את התפקיד
של הנשוי היחיד בהם היו ננשרח. תאומי,
רווק כמעט מושבע, הושפע, כנראה, כל כך
מתפקידו עד כי החליט לשאת לאשה את
בחירת לבו זה חמש שנים, מיד עם תום
הצילומים חדשות אחרות מעולם
המשחק: יציאתו הקרובה של הבמאי מנחם
גולן לשנת השתלמות בארצות־הברית,
אחרי שהציג בחג הפסח בכפר־גלעדי מחזה
בו משתתפים שני שחקנים וארבעים ושניים
כסאות. ד,כסאות סימלו דמויות חיות ורי־אליות
ריאלי במידה לא פחותה היה
השם של הופעה מיוחדת, בערב שבת האחרון,
של מועדון התיאטרון בחיפה. נושא
הערב היה שבת אחים גס יחד, ואכן יכלו
כל הנוכחים לגלות בהפסקה את שחקן
הבימה שמעון פינקל שותה בחברותא
עם המבקר ד״ר חיים גמזו, שקטל את
המחזה החדש של הבימה, הדוד וואניה, בו
ממלא פינקל את התפקיד הראשי כן
לחצו ידיים מי שהיה מנהל התיאטרון הקאמרי
יוסף מילוא עם מי שהינו כיום
מנהל הקאמרי, יעקב אגמון.

חיפה, רחובהתלונן 31

העולם הזה ׳ 1179

אמנות

מוסיקה
מה הרעש *
אחד המאורעות של העונה המוסיקאית
בפילדלפיה, ארצות־הברית, הוא נגינת הרפסודיה
הישראלית של קנת בראון על־ידי
התזמורת של העיר. המאורע גרם לרעש רב.
סיבותיו:
• קנת בראון הוא בן שמונה.
• קגת בראון לא ראה מעולם את ישראל.
היחיד
שאינו מבין מה כל הרעש הוא
קנת בראון עצמו. הוא בתב מוסיקה מאז
גיל ,4והדבר כה פשוט בעיניו עד כי
אינו יכול להבין מדוע אין כל אדם יכול
להיות קומפוזיטור.
״הדבר בא לו בקלות,״ אומרת אמה תרה
בראון .״הוא עצמו אינו יכול להבין שזו
מתנת אלוהים.״
כראש. קנת אינו משתמש ב יש!
פסנתר.
הוא פשוט יושב ומתחיל לרשום
תתיט. לדבריו, הוא תיאר לעצמו את ישראל
בראשו. מסבירה אמו :״שאלתי אותו איך
הוא יכול לתאר לעצמו, אם לא היה שם
מעולם. הוא טוען שהוא יכול. אין לזה
הסבר, אלא שהוא מחונן.״
את הרפסודה הישראלית חיבר קנת בינואר
שעבר, בהיותו בכיתה ג׳ .הכל התרשמו:
הוריו, מורתו לפסנתר ומנצח התזמורת
של פילדלפיה. מכאן עד לניגונה הפומבי
היתד, הדרך סלולה.
קנת החל כותב מוסיקה לפני ארבע
שנים. אז ראה פעם את האקורדיון של
אחיו מונח על השולחן, ליד דפי־תתים.
״איך אתה יודע איזה תווים לנגן?״ שאל
את אחיו הבכור, סטפן. האח הסביר. קנת
הבין מיד את היסודות׳ החל כותב מוסיקה.

עוברת נסיכה מוסלמית דרך שלוש מערכות
של קלונסאות־באמבו הנעות בקצב סינקופטי
שגעוני, מבלי שרגליה נתפסות _בהן, הוא
סנסציה רגשית בלתי־שכיחה.
שונה במהותה, אך לא פחות שובר,־לבבות,
היא סוויטת־הכפר הפיליפינית, מעין באלט
היתולי (בעל השפעה אמריקאית) ,הנותן
מקום לכשרונות ההיתוליים שבין חברי
וחברות הלהקה. כמה קטעים נראים כמעט
כאימפרוביזציות בקלילותם הטבעית.
כאשר מסתיימת התכנית בטינקלינג —
גם הוא מחול בין קלונסאות־באמבו מקישות,
בו חרד הצופה לגורל רגלי הרוקדים
הנעות בעיתוי עילאי — כבר ברור שזר,
מקרה של אהבה במבט ראשון. לקהל המ ריע
והמחייך לרקדניות( ,והזוכה למחיאות
ולחיוכים מצדן) אין ההרגשה שנכח במאורע
אמנותי בלבד. שילוב שני ההמנונים, הפיליפיני
והישראלי (במהדורה פיליפינית משעשעת)
,בראשית המופע, מזכיר בצורה נעימה
שישראל היא אסיה — וכי אסיה היא
עולם חדש, מקסים ומפתה.

מאחזרי הקלעים
חג כ פול
הפנטומימאי החיפאי סמי מולכו,
שקיבל שיעורים ממרסל מארסו בעת ביקורו
של האמן הצרפתי הגדול בארץ, הוזמן עתה
על־ידי מארסו להצטרף ללהקתו. מולכו דחה
את ההצעה, בהעדיפו להופיע ברסיטלים. בארץ
חג כפול צפוי לבמאי יוסף
מילוא, בשבוע הבא. בו בזמן שהבימה
תעלה את הצגת המאה של ביקור הגברת
הזקנה, המחזה הראשון שבויים על־ידי
מילוא מאז שובו ארצה, יתחיל מילוא בחזרות
על אופרה בגרוש• ,בהביטה
תיאטרון הבובות האיטלקי פיקולי עמד

ספרים
מקור פצצות !••וטילים
ונשק אטומי ( מאת

אל״מ ד״ר
ש. יפתח, הוצאת מערכות 26 ,ו עמי) לא
יהיו׳ לישראל עוד זמן רב, הגם שידידתה
הצרפתית הפכה לאחרונה לבת־הזקונים של
מעצמות האטום. אך האזרח הישראלי מלא
סקרנות למקרא עשרות הערכים החדשים שצצו
בשדה הטכניקה הכללית ואמצעי ד,לוחמה.
ד״ר שמעון יפתח, מדען ישראלי צעיר
המשתלם עתה בארצות־הברית, ליקט וערך
חומר רב הקשור בטילים ובנשק אטומי, בספר
שמטרתו לעניין את איש הצבא ואת
קורא העתונים גם יחד. כתיבתו המדענית
של המחבר, שלא נכנע לפופולריזציה, גרמה
ליבושת יתירה ולידענות, ההופכת את הספר
לבלתי־מרתק לגבי הקורא הממוצע. איש־הצבא
ימצא בספר ענין רב יותר, למרות ש הוא
לוקה תכופות ברפרוף, ביחוד בשטח
הפרשנות והאבחנה.
ההתפתחות המהירה בשטח זה גרמה לכך,
שגם תוך הדפסת הספר נוספו נתונים חדשים,
אותם הביאה ההוצאה במסגרת נפרדת,
בפתח הספר. לעומת כל המתואר, מסתפק ה מחבר
בפרק בן פחות מ־ 20 שורות, דוקא
על הנושא הקרוב ביותר לקורא העברי —
״טילים בזירת המזרח הקרוב״ ,בו מובא
לקט מקרי של פרטים בלתי מעמיקים. סיכו מו
:״המסקנה המתבקשת היא, שגם בזירת
המזרח־התיכון לא ירחק הזמן בו יופיעו׳
הטילים המונחים״.
דברי הפרופסור. המחבר מרחיב פיס קה
זו בסיכום ספרו, הדן בהתפתחות הצפויה
של הטילים והנשק האטומי בעשור
הבא, אך גם שם הוא אומר רק :״במזרח
התיכון יהיו מצויים טנקים רוסיים מסוג
ט־ ,54 נוסף על סוגי הטנקים הסובייטיים
המצויים שם כיום.״ המדינות הקטנות תוספ נה
לקבל משני הגושים נשק הנופל לפחות
בשלב אחד מהנשק החדיש ביותר, ונוסף
לכל אלה צפויים בודאי עוד גילויי התפתחות
שקשה אף לשערם בשעה זו.״
ספר זה תורם, ללא ספק, תרומה נכבדה
בעברית להבנת נושאו, חרף נקודות התורפה
שבו. את ערכו האמתי אפשר לראות בדברי
הקדמתו של פרופסור ארנסט ברגמן, איש
האטום הישראלי, שכתב בין השאר :״בשנים
האחרונות שומעים אנו הרבה על השימוש
בכוח הגרעיני לצרכי ש לו ם אך)
הכח האטומי והטילים למיניהם מהווים בראש
ובראשונה אמצעי־לחימה
אמצעי־לחימה אלה, אומר ברגמן, יצרו׳
פער הולך וגדל בין המדינות המייצרות ובין
המדינות הקטנות ודלות־האמצעים, וכדי לא
להיוותר לחלוטין מאחור, חייבות האחרונות
לפתות לדעת ידיעה מקיפה את מהות הנשק
החדיש. ידיעה מקיפה זו מבקש ספרו׳ של
יפתח להביא לקורא העברי.

נאמן עד ר ב חי ל ה
הרקדניות הפיליפיניות
התקווה נמצאת בחברה טובה
כמו הקומפוזיטורים בסרטים, הוא מתעורר
באמצע הלילה, כשד,שראה תוקפת אותו.
לבוא לישראל? קנת אינו יודע. אולי, אם
ינגנו את הרפסודיה שם.
מחול רגל• האיים
כאיאניהאן (להקת המחול הפיליפינית)
הוא קורס מרוקד ומזורז בהיסטוריה וב־אחנוגראפיה
של מדינת 3083 האיים (מהם
רק שניים גדולים בשטחם מישראל) ,השו כנת
בקצה השני של אסיה.
מעטות המדינות בעולם בהן קיימת תערובת
כה ססגונית של גזעים, תרבויות, לשונות
וסגנונות — ולהקת המחול המלבבת
יודעת להדגיש לא רק את השוני, אלא גם
את היסוד המאחד — העדינות החיננית, הכובשת
את הלב.
לגבי הצופה המקומי, החלק הפחות מעניין
הוא פיאסטא פיליפינא, הקטע המוקדש
להשפעתם של הספרדים, ששלטו ברוב האיים
למעלה מ־ 400 שנה. אולי אין זה מקרה
שקרובה ביותר ללב הקהל הישראלי היא
הסוויטה המוסלמית — המבטאת את הפול קלור
של הדרום המוסלמי, שאוסלם על־ידי
מיסיונרים ערביים לפני 600 שנה. מיזוג
הנימות השמיות הטיפוסיות של תרבות
האיסלאם עם המזג השונה לגמרי של בני
האיים, מאלף ביותר. ריקוד הסינגקיל, בו

לעזוב בימים אלה את הארץ, להופעות באירופה
ורוסיה. אולם דוזקא בסיבוב שערך
לאחרונה מחוץ לתל־אביב זכה להצלחה
ולכן החליט לדחות את נסיעתו, והחזיר
את כרטיסי הנסיעה לש והס, עד אשל תיגמר
התוכנית בתל־אביב מנהלי. חברת
התקליטים נזקולית היו נאלצים להחליט
אם לתת ליום־ד,עצמאות של תש״ך
אופי צבאי או אזרחי. עת התכוננו להכין
תקליט שיר יום־ר,עצמאות לילדים, שיושר
בפי הזמרת אסתר טובי ושארגון המורות
והגננות המליץ להפיצו בכל גני הילדים,
תמהו עם הטכסט של לאה וינקלר־לופנפלד
אינו מלחמתי מדי :״עת יצאת אחי אל
הקרב /ללחום את מלחמת עמי /מה פיר־פר
אז לבי ואהב /אותך, החייל העברי/ .
וארים בשבועה יד ימיני /עת אגדל, את־בגר
בשנים /להגן אז אצא אף אני /
על חיי עצמאות של בני עמי.״ אחרי הוד
יעצות, גנזה המחברת את השיר וכתבה
חדש :״אל על העיניים /נושאות מבט שמ חה
/שלנו השמיים /שלנו המדינה/ .
מתחת לרגלינו /פרושה האדמה /שלנו
אדמתנו /שלנו המדינה.״ נ
* שתקרא גם להבא כן, ולא אופרה באגורה,
בהתאם לשינוי ׳המטבע. הסיבה: המלה
גרוש מזכירה את המילה הגרמנית
גרושן, המופיעה בשם המקורי, ושממנה,
אגב, נובעת המלה גרוש בעברית ובערבית.

הדווקאים (מאת ש.ר.ב 132 ,.פנזודיס,
הוצאת המחברת) זכה למעמד שספרים מעטים
בלבד זכו לו לאחרונה: השבוע הופיע
במהדורה שניה. הספרון, בעל העטיפה הרכה
וההופעה הבלתי־מקצועית, הפך כבר
לשם־דבר מאז הופיע לראשונה לפני כמה
שבועות. אך לא סגולותיו הספרותיות הן
שגרמו לכך כי המהדורה הראשונה אזלה
תוך ימים ספורים מן הדוכנים.
בראש וראשונה חשובים בוזדווקאים הנושאים
בהם מטפלת המחברת, צברית בת
24 בשם רינה בן־מנחם. הוזי של הומוסקסו אלים,
לסביות ואורגיות פרועוית וחסרות־תכלית,
כפי שלא תוארו עדיין בספרות העברית,
משווים לו אופי של רפורטז׳ה
סנסציונית־קיצונית. אופי זה מוצדק רק
בחלקו. כי בחלק השני משתפכת ש.ר.ב.
בפיוטים־סיוטים, סביב השאלה הגדולה:
מדוע הזקא? התשובה היחידה שהיא מסוגלת
להעלות היא: מדוע? דווקא!
הפרקים השונים של הספר כתובים בבליל
של סגנונות — מדיימון ראניון ועד
עמום קינן והצד השני של המנובע של אורי
אבנרי. בולט מאד העדרה של עריכה מקצו עית
כלשהי.
אולם על כל מגרעותיו מחפה מעלה מסו־ייגת
אחת: שהדווקאיס מהווה בבואה נאמנה
עד כדי בחילה, של חלק מסויים של הנוער
המתבגר בערים הגדולות. ועל כן, גם אם
אינו ספרות נעימה — ואולי גם לא ספרות
כלל במובן המקובל — הריהו בכל זאת
חומר־קריאה חיוני לכל מי שמתעניין בדור
הצעיר של הארץ, בגילויי גדולתו כבתסביכי־הנפש
השחורים ביותר שלו.
האורחים העבודה

נסעו—

נשארה

אבל ״קויק״ המכבסת
בעצמה עובדת עבורם
מקלה על עבודתם

״ק וי ק״
לכביסה לא־מזיק.

היחידים המיצרים נעלי מט

פקידים !
תלמידים ! סטודנטים1 הרשמו עוד היום לקורס ל

ק צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב״אולפן
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחום גורדון .5
הצלחה מובטחת!

אל תחפה לרגע האחרון!
לפני נסיעתך לאירופה, תכנן את
טיולך ,״חסוך״ כספך, בעזרת

המדריך לתייר
באירופה
מאת ס. כוכבי
שפע מפות, תמונות, מקומות
בידור, צירויות ישראל, בתי־מלון
ומסעדות, טיולים מודרכים
ומלון למלים שמוישיות בעברית.
אנגלית — איטלקית — צרפתית.

תהנה כפליים מטיולך —
עם המדריך בידך
להשיג אצל כל מוכרי הספרים
בארץ.

הוצאת אחיאסר, ירושלים
העולם הזה 1179

קן לנ 1ע

סרטים
ת״ המין שד שלמ ה
שלמה ומלכת שבא (חן,

תל-אביב;
ארצות־הברית) הם צמד החמד המלכותי
יושר התנ״ך לא מצא משום־מה לנכון להק יש
להם יותר מאשר חצי פרק. משגה
היסטורי זה בא לתקן הבמאי ההוליבודי
קינג וידור.
וידור נהג חרות גמורה בגבורי התנ״ך,
במאורעותיו ובלוח־הזמנים שלו. הוא האריך
את ביקורה הקצר של מלכת שבא (ג׳ינה
לולובריג׳ידד ).אצל שלמה (יול ברינר) לתקופה
ארוכה. הוא החיה את ארוניהו, אחיו
הבכור של שלמה, שנהרג בפקודתו עוד
כראשית מלכותו, הפך אותו למורד ולבוגר.
את אבישג השונמית, פילגש דוד (מריסה
פביאן) ,הפך וידור לאהובתו של שלמה,
ואילו את אחאב הפך לאביה. וידור לא יכול
היה להמתין לחורבן בית־המקדש עד תקופת
נבוכדנצר, החריב אותו בהפצצות מרו כזות
של אלוהים עוד בימי שלמה.
אולם כל אלה הם רק פרטים חסרי־ערך.
עיקר הסרט — חיי־המין של שלמה.
הכל במעט אבוד -מסתבר מסרטו
הצבעוני של וידור, שהוסרט כולו בספרד,
כי מלכת שבא הגיעה לירושלים בשליחות
פרעה מלך מצרים כדי לעמוד על הסוד
שיביא להחרבת הממלכה. היא מנסה לפתות
את החכם באדם בקסמיה הנשיים, ושלמה
החכם מאבד את עשתונותיו, משתתף באורגיה
מינית לאחד מאליליה
אלוהים, שקולו נשמע כמה פעמים לאורך
הסרט, הוא רחום וחנון — עד גבול מסו־יים.
ברגע ששלמה שוכב עם מלכת שבא,
אין אלוהים יכול להתאפק יותר, מפציץ
בהצלפות־ברק מכוזנות את המקדש. אבישג
תשונמית מתה בהזדמנות חגיגית זו בין
החורבות, והלויתה נערכת בתוך המקדש
לצלילי תפילת אל מלא רחמים.
אולם צרותיו של שלמה לא תמו. אדוניהו
אחיו מוביל את צבא מצרים למלחמה נגדו,
ואילולא המירה מלכת שבא את דתה ברגע
האחרון והפכה למאמינה באל אחד, היה
שלמה אבוד. התגיירותה מצילה אותו, והוא
מכה את צבא מצרים בסצינת מלחמה מרהיבה
באמת, בה מפרש וידור את המושג
התנ״בי ״הכה אותם בסנוורים״ פשוטו כמשמעו,
ושלמה מנצח את המצרים בעזרת מראות
מבריקות המחזירות את קרני השמש
ומסנוזרות את המצרים.
וידור ניסה גם להכניס לסרטו פירושים
אקטואליים, השודד, את מצב המלחמה בין
ישראל ומצרים אז, למצב כיום. תיאוריו
של פרעה דאז הולמים את תיאורו של
עבד אל־נאצר כיום, ויאילו את שלמה מדמה
וידור כנראה לבן־גוריון. אלא שלרוע המזל,
ספק אם תמצא כיום איזו מלכת שבא אפריקאית
שתוכל לפתות את ביג׳י ולהביאו
לנצחון על המצרים.

ידידות תציל ממוות

עד ראיה (צפון, תל־אביב; בריטניה)
היא אילי מילס (בתו של השחקן האנגלי
נ׳ון מיל ,)0ילדה בלונדית יתומה בת , 11
הדרה עם דודתה, לובשת מכנסי ג׳ינס וחולמת
להשיג אקדח־צעצועים כדי שהנערים
:ני־גילה ישתפוד, במשחקיהם.

שחקני הפועל ומכבי מתקבצים מסביב לפלשל ולקוויאטק, השובבים על הארץ אחרי הפצעם
לא חלוצים מלשכת העבודה
בגלל סקרנותה המופרזת היא נוכחת ב מעשה
רצח: מלח פולני (הורסט בוכהולץ
הגרמני) רוצח את אהובתו שבגדה בו. אולם
כאשר נחקרה הילדה על מעשה הרצח על־ידי
קצין משטרה (ג׳ון מילס)׳ אין היא
מגלה מה שראו עיניה. הסיבה: היא הצליחה
לסחוב את האקדח בו בוצע מעשה הרצח,
כדי שישמש לה למשחקים.
הרוצח עצמו מגלה לעומת זאת מה יודעת
הילדה. הוא מפתה אותה בשכנוע
ידידותי, בורח עמה להרים, כדי שהחוקרים
לא ימצאו עדות נגדו. בין השניים מתפתחת
ידידות עמוקה ולבסוף, כאשר בוכהולץ
כורח על סיפון אניה מקסיקאית והילדה
נתפשת על־ידי המשטרה, לא רק שאין היא
מגלה את האמת, אלא עושה הכל כדי לבלבלה
ולטשטש את עקבות הרוצח האמיתי.
המשטרה חושדת בכל זאת במלח הפו לני,
משיגה את אניתו על גבול המים הטריטוריאליים.
שם נופלת הילדה למים, כשרק
המלח משמש עד־ראיה לכך. הוא יכול להח ריש
וילגרום לטביעת עדת התביעה. אולם
הרגש האנושי והידידות אל הילדה מתגברים.
הוא קופץ למים להצילה, מסגיר על־ידי כך
את עצמו למשטרה.
זהו סרט פשע, שהפשע בו הוא רק אמצעי
לסיפור הידידות האנושית הכנה, בין
הרוצח לבין הילדה. משחקה שובה־הלב
של הילדה, שהיא שחקנית בחסד עליון,
מייחד את הסרט כיצירה בעלת רמה בין
הסרטים מסוג זה.

תדרי!
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
.0.0ביטמארל( ,תל־אביב, תל־

אביב) — הטבעתה של אנית־הקרב הגרמנית
החדישה בעולם, בראשית מלחמת העולם
השניה, כפי שהיא משתקפת משולחן המב צעים
של מטה הצי הבריטי, בסרט הנאמן
לעובדות היסטוריות.
• מרי אוקטובר (גת, תל-אביב) —
חברי תא מחתרת צרפתית מנסים לגלות,
10 שנים אחרי המלחמה, מי בתוכם היה בו גד.
סרט מתח. דניאל דרייה, סרג׳ רג׳ינאי.
0הקבצן העליז (הוד, תל -א בי ב)-
ז׳אן גאבין בתפקיד רקלושאר הפריסאי ש־הנודדות
אצלו היא תורת החיים.

ג׳ינה כ״שלמה ומלכת שבא״
לא לולו!

ספורט
כדורגל גלגולו שד גול
על אירועי הכדורגל בשבוע האחרון
-נצחון יוגוסלביה על יוון,
משחקי הקבוצה ההונגרית ואשאש
ונצחון מכבי תל־אביב על הפועל
בדרבי העירוני -מספר שייע
גלזר :
אל תתרגזו עלי,
אבל אני מבסוט מ־הנצחון
של יוגוס לביה
על יוון בתו צאה
.0:5יש לזה
כמה סיבות: קודם
כל אני אוהב נצחו•־
נות גדולים כאלה,
על יבש. שנית, היוגוסלבים
יותר טו בים
מנבחרת ישראל
ומגיע להם לנסוע לאולימפיאדה ברומא.
סיבה שלישית, שבגללה אני מבסוט להישאר
בארץ: בזמן האחרון יש עתונאי אחד
ששמו דוב גולדשטיין, שרודף אחרי לכל
מקום. אפילו ליוגוסלביה הוא בא, ואין לי
חשק לשבת על ידו גם באיצטדיון ברומא.
אז תחזירו את הראש שלכם לליגה בארץ.
בדרך כלל אני דווקא לא שונא שרודפים
אחרי. כשאני בורח מאיזה צלחת שאשתי
זורקת עלי, והיא רודפת אחרי — אני
מבסוט: בזמן שהסטופר של ואשאש רדף
אחרי, כשגמרנו אתם ,2:2ואני ברחתי
ממנו עם הכדור — לא כעסתי עליו, זאת
העבודה שלו. אבל אני שונא שרודפים
יהודי כמוני מן היציע של העתונאים.
נעשה הסכם: אתם תהיו השופטים ביני
ובין גולדשטיין. ראיתם מה הוא כתב עלי
אחרי המשחק שנתתי נגד ואשאש, וכולם
אמרו שמגיע לי פרס בעד ייעול עבודה?
הוא כתב שיצאנו בנם, בגלל שההונגרים
סבלו מהחמסין. כאילו שאנחנו שיחקנו עם
פריג׳ידר על הגב.
אם הוא היד. האיש החשוב בכדורגל בארץ,
כבר מזמן הייתי משאיר לאשתי מכתב
עם שארית של חבל. העתונאים היו כותבים
שמצאו אותי על חבל, בנסיבות טראגיות.
אבל ברוך־השם כמה שעות לפני שהתכו ננתי
לעשות את זה, בא אלי יהודי אחד,
מנהל חברת הבגדים מצקין, ואמר לי לבוא
אתו. בחנות שלו מצאתי ז׳קטים בשביל
שלושת השחקנים המצטיינים: רפי לוי,
חודורוב ואני. בו במקום השבעתי את בעל
החנות שיבקש מגולדשטיין להתחלף. יותר
טוב עתונות טובה מז׳קט במתנה.
סהרורי, כמו שאומרים. בשבת שיחקנו
נגד הפועל תל־אביב בליגה הלאומית.
באתי לשם בטכסי, ובדרך חזרה חסכתי
למכבי כמה לירות. כי האוהדים שלי לקחו
אותי על הידיים, והמקום בטכסי־-נשאר פנוי.
דרבי זה תמיד משחק קשה, בייחוד בחמ סין
כזה. אני, למשל, שתיתי יותר בקבוקי
טמפו ממספרי הבעיטות שנתתי לשער של
חודורוב. אבל הפועל, למרות ששיחקו טוב,
לא השיגו את התוצאות שאני השגתי, כי
המאמן שלהם הביא רק סתם בקבוקי־סודה.
בהתחלה הכל היה בסדר. יוסלה גולדשטיין
הכניס גול, וחשבתי למשוך ככה את המשחק
עד הסוף. מה יש, העיקר לקבל עוד
שתי נקודות.
בהפסקה רציתי, כראש הקבנצה, להציע
לחודורוב לעשות שביתת־נשק ולהשאיר את
המצב כמו שהוא. אבל לד,פועל לא היה
חשק, והם התחילו להתקיף את השער שלנו.

אני נשארתי לעמוד למעלה, ליד הסטופר
שלהם, עם אנמיה לבקוביץ. למה לא? אנחנו
ביחסים טובים.
בזמן שאמציה ואני לא הפרענו אחד לשני
בגלל החום, החברים שלו סידרו אותי והכניסו
לנו גול. פתאום היתד, לי קצת
סחרחורת. כמו הגיבור בקולנוע, שפתאום
נהיה לו משהו בראש והוא חושב על כל
מיני דברים בחלום, חשבתי איך דוב גולדשטיין
משפשף את הידיים שלף מהנאה,
בגלל הגול שחטפנו.
המשכתי להיות סהרורי, כמו שאומרים,
עד שצפדיר, שלח לי תחת הרגליים את הע־תונאי
גולדשטיין. הרבצתי סיבוב ותקעתי
בו בעיטה, כמו שאני חולם כבר הרבה זמן
לעשות. ראיתי אותו עף ישר לרשת של
חודורוב. רק אחרי שהתעוררתי מן הנשיקות
של החברה, ראיתי שזה היה כדור.
מילא, עשיתי למכבי שירות של שתי נקודות
בחינם.
ראיתי במגרש את מאנדי. אני מקווה שאחרי
המשחק הוא לא ינפה את חברי הנב חרת
מהפועל תל־אביב, אף על פי שהפסידו
.1:2אני מוכן להישבע בשבילם, שהם היו
טובים ושיחקו לא רע. הם לא אשמים ש־מאנדי
בא לראות אותם דווקא במשחק, שנגדם
שיחק שייע גלזר.
גולים כדי להרגיז. בערב הלכנו למ לון
הירקון, שם עשו מסיבת פרידה לשח קנים
של ואשאש. אני לא יודע מה שהמאמן
של ואשאש רצה ממני. כל הזמן אמר שיש
לי מקום בטוח בקבוצה שלו. כאילו שאין
לי דאגות בלעדיו.
ההונגרים כנראה לא הרגישו בחסרוני. כל
כמה רגעים בא מישהו אחר, אמר כמה
מלים, והופ — עוד מתנה להונגרים. כל
כך הרבה מתנות, עד שפחדתי שהמטוס
שלהם לא יוכל להתרומם משדה־ר,תעופה.
עכשיו צריך להמשיך לשחק בליגה. המצב
שלנו לא כל כך טוב, כי בהרכב של מכבי
חסרים רפי לוי ונחמיאס. כולם אומרים
שאין לנו מה לחפש אליפות השנה, כי
יש לנו עוד משחקים קשים נגד קבוצות
חזקות, וההרכב שלנו גרוע.
אתמול, למשל, כשנסעתי בדרך לחיפה,
עצר פרייר אחד את כל האוטובוס עם הנוסעים,
כדי להגיד לי שאנחנו אבודים, וכל
השחקנים הצעירים שמשחקים במכבי הם
חלוצים שהובאו מלשכת־עבודה.
זד, הכל שטויות. יכול להיות שהם מה־לישכה,
אבל אלו לא פועלי־דחק שבורחים
מהעבודה. הם יהיו פעם משהו טוב, אם כי
הם צריכים עדיין שחקנים ותיקים לידם.
זאת הסיבה העיקרית שאני אמשיך לשחק
עוד איזה שש־שבע שנים. וגם כשאפסיק,
יהיה לי ברוגז עם בוקה אחי. הוא רצה
שאשחק עוד 15 שנים בערך.
יכול להיות שאשמע לדרישה של אחי,
ביחוד אם דוב גולדשטיין עוד יהיה אז
עתונאי ספורט. אני אתקע גולים רק כדי
להרגיז אותו.
במסלנל מתיר הכוכב
מסחר בשחקני כדורגל יתפתח לק ראת
סיום הליגה הלאומית בכדורגל. ההצעה
הראשונה תופנה למכבי נתניה, ש־יתתר
על שחקן הנבחרת וכוכבו צבי מויי־ססקו.
אחדים מעסקני הפועל פתח־תקודה
פנו בצורה בלתי רשמית אל חבריהם במכבי
נתניה, הציעו תמורת העיסקה, שתפתור
את בעית המחסור הכרוני של בלם יעיל
בקבוצת האלופים, סכום של 3000 לירות
חיים לוין, שוער מכבי חיפה, יוחזר
לקבוצת־האם שלו, הפועל פתח־תקזזה. עסקני
מכבי חיפה ידרשו תמורת החזרתו ל־פתח־תקודה
2000 לירות.

העולם הזה 1179

משפחת מילר מכרה את ילדיה-וה₪ום ה

הידד , המכורים דחף את אשתו בחשאי במרפקה .״זהו בודאי
המשיח בעצמו,״ לחש לה. רוטגולד רשם את
כתובתם, ברך אותם והבטיח לבקר אצלם
תוך ימים מספר.
לא עבר שבוע
כל טוב, נישק
והלך, בהבטיחו
חמישה חדשים
הילדים.

המתווו

זישע רוטגולד,
אמיד מירושלים,
כי עשה הכל רק נדי להציל את
הילדים מהמיסיון, למנוע את צאתם
יהודי הטוען נפשות לשמד.

ני אזרחים עשו לפני למעלה משלש
14/שנים עיסקת חליפין. זישע רוטגולד,
יהודי חרדי מירושלים, נתן למורים מילר
מבאר־שבע קטנוע וספה להובלה. כתמורה
נתן מילר לרוטגולד שניים מילדיו: דוד
( )2ומשה 1מילר היה מחוסר עבודה.
רוטגולד חיפש מצוות. הוא שמח בכל פעם
כשניתנה לו ההזדמנות להציל ילד יהודי
מלהתבולל. משפחת מילר ראתה בו מושיע.
הוא הסכים לדאוג לילדיהם ולהם כאחד.
הם לא ידעו כי יבוא יום ורוטגולד ייראה
להם כהתגמלות השטן עצמו.
רות ( )47 ומורים ( )55 מילר היו ראשוני
המתישבים בבאר־שבע. הגבר היהודי ואשתו
הנוצריה האיטלקיה, שסבלה מהנאצים בגלל
מתן עזרה ליהודים, הכירו זה את זו
באוסטריה, מולדת הבעל, נישאו שם והגיע
לבאר־שבע עם השחרור. מורים קיבל שיכון,
ייצר ליד הבית בלוקים לבנין. הפרנסה היתד.
טובה, עד שנודע שאשתו היא נוצריה. כמה
מהשכנים שייצרו גם הם בלוקים, שיכנעו
בקלות את הסביבה לא לקנות אצל המי־לרים
ה״גויים״.
בשנת 1956 כבר היו לזוג מילר שלושה
ילדים. רות ניסתה לעזור לבעלה בייצור
הבלוקים, להוזיל על־ידי כך את מחירם.
אבל עובדת היותה נוצריה היתד. בעוכריהם.
השכנים הודו כי הם אנשים נוחים וחביבים,
אך מכאן ועד להעדפתם על יצרני הבלוקים
היהודיים היה המרחק רב.
רות פנתה ללשכת הסעד בבאר־שבע, סיפרה
על הסבל הרב שעברה בגלל העזרה
שהושיטה ליהודים נרדפים בימות המלחמה.
״עכשיו אתם יכולים להחזיר לי מעט מזה,״
ביקשה. אנשי הסעד הרהרו במשך כמה
חדשים, הודיעו לה כי נוכחו שצדקה, ותמו רת
תשלום מצידה של 90 לירות לחודש
לכל אחד מהילדים הם מוכנים לעזור ולסדר
את הילדים במוסד מתאים.
יותר לא פנתה אליהם רות. היא שיכנעה
את בעלה כי הרבה יותר זול יהיה למסור
את הילדים למיסיון. המוסד הקתולי הצרפתי
של ירושלים סן וינצ׳נט דה פאול קיבל את
כל המשפחה תחת כנפיו, תמורת 45 לירות
עבור שלושת הילדים. את הכסף השתכר
הזוג באותו מקום העבודה.

המשיח בעצמו ז
ך* יתה זו התקופה הטובה ביותר ש }
| עברה על הזוג מילר בישראל. עד
שיום אחד, בשעה שטיילו בשכונת סנהדריה,
פגשו יהודי מבוגר בעל זקן־תיש שחור.
הוא נכנס עמם בשיחה, שאל מאין הם
ומה הם עושים בקרבת הגבול. הזוג הסביר
לזישע רוטגולד, בעל מכבסה גדולה במקום,
כי הם מבאר־שבע וגרים במוסד הקתולי
יחד עם שלושת ילדיהם.
כששמע רוטגולד כי הילדים מתחנכים
על ברכי הנצרות, לא עזב את הזוג. לקח
אותם לביתו, הגיש להם קפה ועוגות וביקש
שיספרו לו את כל תולדותיהם .״אל תדאגו,״
אמר להם ,״אני אבקר את הילדים, אביא
להם סוכריות ובננות ואדאג גם לכם.״ מילר

והוא הופיע במוסד עמוס
באהבה רבד. את הילדים
לחזור. הוא חזר. במשך
בא בקביעות לבקר את

באחד הימים הודיעו לרות כי אשר, מבקשת
לראות את בנה דוד. רות יצאה למדרגות
הבנין, כשדוד נגרר אחריה. שם חיכתה
להם אשד, לבושה בגדים נאים ומטפחת על
ראשה. היא לא אמרה מלה, חטפה את דוד
והחלה לרדת במהירות במדרגות. רות התאוששה
מהפתעתה, החלה לזעוק בקולי
קולות :״הצילו, חוטפים את ילדי!״ האח יות
צלצלו מיד בכל הפעמונים. האשד,
נבהלה, השאירה את דוד על המדרגות בחצי־הדרך
ונמלטה במונית אפורה שחיכתה לה
סמוך למקום.

״א3י יהודי!״
ך* מילדים רצו לרוטגולד, ביקשו הס ן
| בר. הוא היה האדם היחיד בעיר שידע
על קיומם .״אינני יודע מכלום,״ ענה הזקן.

נוראות. הוא ניסה להרגיע אותי. כדי להיפטר
מזה אמרתי שאחשוב על־כך. הוא הבטיח
לדאוג לנו לעבודה ולמצוא לנו• אפשרות
להסתדר, ושאוכל ללדת.״
אם ידעה רות מה היה כתוב בניירות שחתמה,
או לא, את זאת אי־אפשר לקבוע.
אולם אותם ניירות היו לא פחות מאשר
שטר נוטריוני, שבו הצהירו מורים ורות
מילר בפני הנוטריון הציבורי בירושלים כי
בגלל מצבם החמרי הקשה והוצאות הריפוי
הגדולות של הבן אפרים, ומפני שלא היה
להם כל סיכוי לגדל, לפרנס ולחנך בכוחותיהם
את ילדיהם, נאלצו למסור את שלושת
הילדים האחרים הבריאים למיסיון על מנת
שיתחנכו בו.

חתימת הנוטריון
ואיל ואין לכנו שלם עם המעשה
שעשינו, ורצוננו להוציא את ילדינו
מהמיסיון ולמסור אותם למשפחה יהודית
בישראל שתאמצם, תגדלם ותחנכם, אי־לזאת
אנו מצהירים בזה בפני הנוטריון הציבורי
בירושלים שהסכמנו למסור את ה ילדים
למר זישע רוטגולד, בעל מכבסה
לבנון מירושלים, כדי שהוא מצידו ימסרם

דוד ומשה מילר הקטנים, נפי שנראו זמן קצר לפני שהוצאו
ממוסד המיסיון ונמסרו לרוטגולד, שהעבירם לאימוץ למשפחות
ירושלמיות. הם נראים יחד עם אמם רות, שעבדה עם בעלה באותו מוסד, טפלה שם בילדיה.

האונייקטיס

בו במקום לקח את מילר הצידה, ניסה
לשכנעו שכיהודי אסור לו להחזיק את ילדיו
במוסד קתולי .״אם תוציא אותם משם יעזרו
לך היהודים,״ לחץ עליו. מורים מילר חשב
מעט והחליט כי רוטגולד צודק. שבוע שלם
היה דרוש לו לשכנע את רות, שלא הסכימה
להתחיל שוב בנדודים .״אני יהודי, את
רוצה לעשות דח־קא נגדי?״ האיץ בה. רות
נכנעה.
רוטגולד בא במכונית, לקח את כולם למלון,
הבטיח לשלם את כל ההוצאות. כעבור
שלושה ימים בא לקחת את דוד ומשה.
מאז לא ראו ד,מילדים את ילדיהם. יומיים
אחרי שלקח את הילדים חזר רוטגוילד, ביקש
שיבואו אתו אל עורך־דין כדי לחתום על
ניירות .״הוא הסביר לי שאני חותמת שאני
מסכימה שהוא יסדר את הילדים,״ סיפרה
רות .״משם הלכנו לאיזה מקום במגרש
הרוסים. שוב נתנו לנו ניירות לחתום.
הסבירו לי מה שכתוב שם. חתמתי. גס
מורים חתם.
״פתאום אמר לי רוטגולד שהוא צריך
לדבר אתי ביחידות. הייתי אז בהריון. הוא
הציע לי שכשאצטרך ללדת יקח אותי ל 0נ־טוריום.
אני אגיד שהוא אבי הילד ותמורת
זה אקבל אלפיים לירות. פרצתי בצעקות

לאותה משפחה שהוא יבחר לפי ראות עיניו
ושיקול דעתו, כדי שאותה משפחה
תאמצם כחוק. אנו מציתו מוזתרים ויתור
גמור על ילדינו מרצוננו הטוב ובהיותנו
בדעה צלולה ומיושבת, ובהיותנו בטוחים
שמעשה זה הוא לטובתו• של הילד.״ על
מסמך זה חתמו ההורים.
הנוטריון חתם על כתב־הויתור והמזכיר
הראשי של בית־המשפט השלום בירושלים
הצהיר כי הסביר להורים בדיוק את הכתוב
במסמך שעליו חתמו.
רוטגולד לא לקח את הילדים לעצמו. הוא
עצמו הינו חשוך ילדים, אך לפני זמן־מה
אימץ ילדה שהוכנסה למיסיון על־ידי הוריה,
עולים מעיראק. הוא גם רצה לאמץ ששר,
ילדיהם של זוג העולים, אך הם ויתרו רק
על הבת האחת, שכיום היא בתו של רוטגולד
לכל דבר .״הם ידעו שאני אימצתי ילדה
וביקשו שאעזור להם,״ הסביר מאוחר יותר
על הפרשה.
משתי המשפחות ביקש רוטגולד אלפיים
לירות. בכסף קנה וספה עבור מילר להו בלת
משאות. הוא היה משוכנע כי העיסקה
נגמרה.
אולם כבר בימים הראשונים אחרי העסקה
ביקשה רות לראות את ילדיה במוסד. רוט־

רוטגולד מוכן היה לעזור רק תמורת המצ־ווה
למסור את הילדים לחינוך במוסד יהודי.

גולד דחה אותה בתירוצים שונים. ההורים
חזרו לבאר־שבע, עבדו בכל מיני עבודות
עם האופנוע, הובילו משאות וימכרו גזוז
בישובי הסביבה. אולם בשום מלאכה לא
הצליחו.

״החזירו את ילדי!״
ך• עבור ארבעה חדשים באר, רות
^ לראות את הילדים .״הם מתו בשבילך,״
הודיע לה רוטגולד. רות התקוממה, ניסתה
לעשות בו שפטים. אשתו של רוטגולד התערבה,
הבטיחה להביא את הילדים לבאר־שבע.
הם אמנם באו לבאר־שבע, אבל לא
כדי להביא את הילדים אלא כדי לחפש
אחרים. מילר יצא עם רוטגולד ואשתו לסיור
במשכנות העוני של העיר, בתקוות שימצאו
ילדים אחרים, יחזירו תמורתם את ילדי
מילר להוריהם. אולם גם סנדלר מרוקאי וגם
יצאנית הונגריה לא הסכימו למסור את הילדים.
״החזירו•
לי את ילדי שלי!״ דרשה רות.
רוטגולד ביקש את הוספה בחזרה ועוד
אלפיים לירות להוצאות. רות ניסתה להשיג
את הכספים ומשלא הצליחה, הודיעה
על כל הענין למשרד הסעד, ביקשה את
התערבותו. הפניה לא הועילה .״את הילדים
לא אנחנו לקחנו ממך ולא אנחנו נחזיר לך 1
אותם,״ השיבו.
ביזמתה העצמית כתבה רות מכתב לרוט־גולד,
שאם לא יחזיר לה את ילדיה תדאג
לשלוח אליו אנשים שירצחו אותו. המכתב
הועבר למשטרה בבאר־שבע ורות הוזמנה
לחקירה .״האם רק איימת או שבאמת תבצעי
זאת?״ שאלו אותה החוקרים, כמחפשים
להקל עליה .״בודאי שאעשה,״ ענתה. מפקד
נפת הנגב אסר עליה לנסוע לירושלים,
מחשש שתבצע את איומה.
״מכרו את ילדי!״ הכריזה רות השבוע,
״ואם לא יחזירו לי אותם אפנה לותיקן
בענין זה!״
רוטגולד עצמו הכחיש בתוקף כאילו הר־ויח
שכר כלשהו מר,עניו .״אם יתברר שהרווחתי
מהעסק אני פסול,״ הכריז .״אז
אפשר יהיה לקרוא לי אדם מהג׳ונגל. אבל
אני יודע שהם הבינו מה שעשו. תירגמו
להם בדיוק. יש לי צו אימוץ מבית־המשפס,
שאני יכול לעשות בילדים מה שאני רוצה
ולהורים אין זכות עליהם.״
נקודה זו בדבריו של רוטגולד הוכחשה
על־ידי משרד הסעד .״התנגדנו למתן הצו
כשפנה אלינו בית־המשפט בשאלה זו,״ הכריזו
אנשי המשרד, שבלי המלצתם אין
השופט נותן מעולם צו אימוץ. אולם גם
דובר המשרד עצמו, צבי מירוני, לא הכחיש
שאמנם קיים ג׳ונגל בענין אימוץ ילדים
בישראל .״אם יש לי ילד ואני רוצה אופניים,
אני מוכר אותו ומקבל את האופניים
— וזהו זה. אף אחד לא יכול למנוע זאת,
כי זה החוק הקיים.״
אולם על אף הכשר זה שניתן לג׳ונגל,
מצא סוף־סוף משרד הסעד צורך להתערב.
השבוע קיבלה רות מילר מכתב, בו הודיעו
לה כי הענין הועבר לטיפולו של היועץ המשפטי
של משרד הסעד בירושלים.

* 1פירוש הדבר:
יוכל לחזור מיד לשירות. רק לאחר מכן
יפורק המיכלל ויתוקן בבתי־המלאכה שב־מוסך.

חסכון רביעי: מערכת בדיקה
אלקטרונית, המאפשרת, בין השאר, לבדוק
את חלקי־ר,חילוף לפני הכנסתם לשימוש,
ועל־ידי כך מונעת תקלות חדשות בגלל
שימוש בחלקי־חילוף לקויים.
• חסכון חמישי: ליד המיבנה הראשי
עומד ביתן מיבחנים, המופעל בידי
שני חברי ״אגד״ שהוסמכו על־ידי משרד
התחבורה כבוחנים רשמיים. מכון זה חוסך
נסיעות למשרד הרישוי ומאפשר לבחון את
מצבו הכללי של האוטובוס לאחר כל ביקור
במוסך, ולא במבחן השנתי הרשמי בלבד.

-שהוא יסור

• חסכון שישי

כל החסכונות: תנאי־העבודה הנוחים,
וארגון המתקנים, מאפשרים עבודה מהירה
ומונעים בזבוז של זמן וכוחות בכל עבודה
ועבודה.

על כן קל להבין את אוירת החג, את
ההתרגשות ששררה השבוע במוסך, שעה
שמאות אורחים וחברים התכנסו לטכס הח נוכה.
ראשון המברכים היה מר נדב, ראש
מועצת קרית בנימין. כנושא מרכזי לברכתו
בחר בפסוק: הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו.
״לא נשכח לכם את ימי המאורעות, באשר
רק בעוז רוחם של נהגיכם לא נותק פתיל
החיים של יישובינו.״
חבר הנהלת ״אגד״ ,מר אבישי דוידזון,
ניגש ישר לשאלה שכל אדם שואל את
עצמו, כאשר הוא שומע על הוצאה של
שלושה־וחצי מיליון ל״י: האם ההשקעה
מוצדקת?

אוטובוס של ״אגד״ עומד מעל למישקע, שעה שפועל מוסך מטפל בו בנוחיות.

בוקר במוסך החדש ש״אגד״ הקים בעיר
גנים, במיפרץ חיפה. הרושם הראשון הוא
של אור ואוויר. סדר של תערוכה בינלאומית
שורר שם, והנקיון מתאים יותר למעבדה.
מתחת לגג ענקי אחד, שדפנוית הזכוכית
שבו מעבירות אור ואוויר צח, משתרעים
16 דונם של מוסך, אשר לדברי אחד המומחים
של משרד התחבורה הינו אחד היעילים
והמרשימים ביותר בעולם.
״אגד״ השקיע בהקמת המוסך, אשר ישרת
את צי האוטובוסים של אזור הצפון, סכום
של שניים־וחצי מיליון לירות. ציודו עלה
1מיליון לירות נוספות.
התיכנון הפנימי המעולה, שנערך בידי
מהנדס ישראלי, לקח בחשבון את התפתחותו
המשוערת של ״אגד״ בשנים הבאות.

סימלית. וכל ייעול — פירושו חסכון. במשך
שנת , 1960 למשל, ישרת מוסך זר 600 ,
אוטובוסים: לאחר שנתיים יגיע המספר ל־
800 אוטובויסים. הייעול שבמוסך החדש יו ריד
את זמן הטיפול בכל מכונית ב־30
אחוז בממוצע. במלים אחרות: הדבר יהיה
כאילו יתווספו בשנה הקרובה 25 אוטובוסים
חדשים לצי של ״אגד״.
כיצד מתבצע החסכון?
אוטובוס מגיע לתיקון. לפני המיבנה המרכזי
נמצא בנין נפרד לקבלת אוטובוסים
ושחרורם. מכאן נשלח האוטובוס למבנה
הראשון, ואז —

ס חסכון ראשון: ישנם כבישי־גי־שה
פנימיים, המאפשרים תימרון נוח, מהיר
ובטוח. אין סכנה שבגלל התימרון במקום
צר יפגע האוטובוס ברכב אחר, או אפילו
בעובד מוסך.
@ חסכון שני: האוטובוס עומד במקום
אחד ומקבל שם את כל השירותים
מבתי־מלאכה ומחסנים, הבנויים סביב מקום
התיקון.
• חסכון שלישי: במקרה של תיקון
רציני יותר יוחלף המיכלל בשלימותו —
מנוע שלם, או אפילו בודי — והאוטובוס

״אחת המטרות העיקריות של, אגד׳,״
אמר ,״היא להבטיח שירות טוב, יעיל, בטוח
— ובמחיר השווה לכל נפש. לא נוכל לע שות
זאת, אם לא נטפח את המוסדות המטפלים
ברכב שלנו. המוסך החדש ישרת
צי השווה 25־ 30 מיליון ל״י. בלעדי השקעה
זו לא נוכל להעמיד לרשות הציבור את
מלוא יכולתו של הצי, ונזדקק למספר רב
של אוטובוסים נוספים. חסכונות מסוג זה
איפשרו לנו — ויאפשר לנו גם להבא —
להעניק שירות שהוא זול בהשוואה לעולם
כולו.״
סיים את מסכת הברכות שר התחבורה,
מר יצחק בן־אהרן .״בהיכנסי,״ פתח ואמר,
״כמעט ואמרתי לעצמי: עוד בניין ענק. עד
שנזכרתי כי לא באתי לשיכון ותיקים, לא
למשרדי פאר וגם לא לבנק, כי אם לבית־חרושת.
כיום הוא מקושט: מחר בבוקר
והלמו כאן הפטישים. ובשובי למשרדי, ארשום
לפני: חסכון ממוצע בזמן הטיפול
באוטובוס 30 מספר האוטובוסים ש־יווספו
לתנועה — .25 ואוריד חסכונות אלה
ממחירי הנסיעה.״
השר לא יזדקק לעשות זאת .״אגד״ עצמו
יוריד את הסכומים שנחסכו מהוצאותיו,
ויבטיח כי שירותו ימשיך להיות טוב, יעיל
— וזול.

לציון מיוחד ראויים המישקעים, אוי בורות
העבודה, שמספרם מגיע ל־ 22 במוסך זה.
;מעל לבורות אלה מעמידים את האוטובוסים,
כך שהפועל יכול לגשת לכל חלק בתחתית
המכונה, כשהוא זקוף.
כל 11 מישקעים מחוברים יחד על־ידי
בית־מלאכה שקוע, כך שהעובדים יכולים לנוע
ממקוים למקום מבלי שיצטרכו בכל רגע
לעלות אל הרצפה.
וזאת אינה המעלה היחידה. בדרך כלל,
קיימת במוסכים בעייה של הרעלה מצטברת.
המכונית פולטת גאזים, שמטבעם נוטים
להצטבר בתחתית הבורות, וכתוצאה נגרמות
לפועלים מחלות רציניות.
על כן בעיית האיוורור במוסך היא אחת
הבעיות היסודיות שיש לחפש להן פתרון.
במוסך עיר גנים נמצא הפתרון היעיל —
והזול ביותר — הוא הפתרון הטבעי: על־ידי
חידוש במיבנה החלונות הקבועים בגג,
הובטחה זרימת־אויר מתמדת, המאפשרת
את החלפת האויר הדחוס ורווי־הגאזים.

לכל השיפורים והשיכלולים יש מטרה
אחת ברורה: ליעל את העבודה במידה המק־

אחד מהמנופים במוסך החדש — בפעולה.

מראה בללי של מישקעי התיקון במוסך.

מוגש עיי• המחלקה ליחס• *•בור עול ..אגד׳

החי

0 / 1X7( 3 3

יד שמא 7ויד ימין
^ תל״אכיב, אחרי שהצבא הודיע כי
^ החיילת סילביה גרינודלד נרשמה כעי
ריקה, על שעזבה את הארץ מבלי שתקבל
שיחרור, כבשו פקידי משרד הבטחון את
פניהם מבושה, כאשר הודיע משרד הפנים
כי משרד הבסחון אחראי לצאת החיילת,
מאחר שלשכת הגיוס בבאר־שבע נתנה לה
היתר־יציאה חוקי.

* 1081
ך• תליאכיב, הטיל שופט השלום יהודה
^ ט רי בי ט ש מאסר־על־תנאיי של 50 יום
על שתי שכנות שהסתכסכו, יעץ לכל אחת
מהן :״תלי שלט במטבחך כי צפוי לך מאסר
50 יום, וכשתראי אותו לא תרצי לריב
עוד עם שכנתו•׳׳׳

מוטב מאוחד
ף• לונדון, הודיע ארגון ספ ריטואליסטי
לנוצרי כי ייסד את כנסיית יהודה, במטרה
להשיג ליהודה איש־קריות, אשר בגד
בישו, את המחילה ״המגיעה לו מאז זמן

פיס חיה, פיס הלד
פיס יכול לשנע מלאו
ך * ע פו ל ה, זכתה תושבת המעברה זקיה לוי
* 1כפרס של 10 אלפי ל״י במפעל הפיס,
חיפשה עד כדי דמעות את הכרטיס, לא מצאה
אותו, יכלה רק להציג בפני פקידי המפעל
את המספר הזוכה שרשמה במחברתה.

מסע עונשין

ך • רמלה, ערך שוטר־תנועה דו״ח לרו־
^,כב ת־ או פניי ם בת 17 על חציה לא־נכו־נה
של הכביש, הבחין כי התנהגותה אינה
רגילה, חקר לפשר הדבר, גילה כי הנערההיתה -בברכה לאילת, אחרי שרבה עם הוריה
והחליטה להענישם בכך שתרכב על אופניה
מתל־אביב לאילת.

הרקיע השביעי
ף• מוסקבה, הודיעו השלטונות על התו
חלת בנייתו של היכל הכלולות, בו
ייערכו טכסי־הנשואים כדי לספק לזוג המתחתן
חגיגיות, מסרו כי ידאגו גם לצורך
חיוני יותר של המתחתנים: שיכון בקומות
העליונות של ההיכל.

חיי חיה

ך * טורונטו, איטליה, קיבלו אנשי האנ
גורה למניעת צער בעלי־חיים ידיעה
על כלבלב לבן הצולע בצורה חשודה, ביקרו
בבית בעלת הכלב, מצאו את החיה הקטנה
לבושה באחת מ־ 15 חליפותיה, ענודה עניבת
פרפר ומסולסלת־שיער, אחרי מרחץ
תורכי חם, הביעו בפני האשה כי את הח שש
כי האמבטיות החמות עלולות בסופו
של דבר להזיק לכלב.

אמצעי מניעה
ף• תל״אכיב, התפרץ אזרח לתחנת ה־ל
משטרה כשהוא מבקש לעצרו פן ירצח
את אשתו, הובא בפני השופט, ששיח-
ררו בערבות, בתנאי שלא ייכנס לדירתו אלא
בליווי שוטר.

גרוע ממוות
ף דניה, המציאה משטרת התנועה עונש
^,לעברייני־תנועה שיימצאו אשמים בעבירות
קלות: במקום לשלם את הקנס הרגיל,
ייאלצו לשמוע הרצאה מוקלטת ולחזות בסרט
על בעיית הזהירות בדרכים.

הכובע בוער
ך נתניה, פרץ גנב אלמוני לדירה באחד
^ השיכונים, אסף צמיד זהב בחדר הרא-
שיו׳ פתח את ארון הבגדים, נמלט בבהלה
בראותו כובע של שוטר בתוך הארון, לא
ידע כי זהו שריד תחפושתו הפורימית של
בן־המשפחה הצעיר.

העולס הזה 79ו1

אתם רוצים לשמוע את הסיפור המשגע
ביותר על הנסיכה מרגרט ואחותה המלכת
אליזבט? כל הרכילות מסביב למרגרט
וארוסה היא כלב — או כאין וכאפס —
בהשוזאה לזו שעכשיו מספרים אותה באירופה:
שהיא
עומדת להתחתן עם אנטוני
ארמסטרונגיג׳ונס כדי להתנקם באחותה.
לא פחות ולא יותר.
למה? זה סיפור קצת ארוך. הוא מתחיל
כששתי האחיות עוד היו צעירות. אביהן,
המלך ג׳ורג, הששי, ראה שבתו הקטנה
מפתחת לה איזה תסביך נחיתות, על כי
לעולם לא תוכל להשתתת למעמד של אחו תה,
יורשת העצר. כדי לעודד אותה, הזמין
לארמוין קצין צעיר בשם פילים מאוני
טכאטן, קרוב־רחוק של המשפחה.
הוא קיתה שמציאותו של גבר יפהפה
לידה תוסיף לבטחונה של הנסיכה מרגרט.

נאנה השחרחזרת
מ תפרצ ת למונסניור
נקמת מרגילו
אבל מה רצה הגורל, אם לא שפילים יתאהב
דתקא באליזבט וישא אותה לאשה? אל תש אלו
מה שזה עשה לתסביך הנחיתות של
מרגרט.
באה פרשת אהבתה האומללה של מרגרט
אל קצין התעופה פיטר טאונס״ד.
אחותה, שכבר היתד מלכה, הסבירה לה
שעליה לתתר עליו: עם אדם גרוש אין
בת המלוכה יכולה להתחתן. דודה של מר־גרט
התפטר בשעתו מכס המלכות מפני שלא
רצה לתתר על אהובתו, שהיתר. גרושה,
נשא אותה לאשה, למרות התנגדות בית־המלכות.
מרגרט נכנעה, ויתרה על טאונסנד.
אבל היא המשיכה לחפש דרך להתנקם
באחותה הגאה, העולה עליה בכל. לבסוף
מצאה את הדרך: היא תתחתן עם טוני —
בחור, שאביו התגרש לא פעם אחת כי אם
פעמיים, ואפילו אינו בן האצולה.
למלכה לא היתד, ברירה, כי מרגרט איימה
:״או שתרשו לי להינשא לו, או שאני
נכנסת למינזר.׳׳ כדי למנוע שערוריה עולמית
הסכימה החצר המלכותית, ומרגרם הו כיחה
סוף־סוף לאחותה שהיא יכולה לעשות
מה שעולה על רוחה — אפילו אם הוד
מלכותה מתנגדת לו. מעין הכרזת עצמאות.

שערוריה כזאת לא היתד. על שפת ימה
של תל־אביב זה הרבה זמן. תארו לכם את
האוירה הכחולה של שעה שלוש לפנות
בוקר, במועדון הלילה האלגנטי סונמניור.
התזמורת גמרה לנגן, התוכנית הנחמדה
הסתיימה בהשאירה אחריה המון אווירה^
ליד הבארים יושבים כמה לקוחות קבועים.
פתאום — הי א נכנסת!
אשד, יפה, בשמלה לבנה אלגנטית, כולה
נרגשת וזועמת. כמו רות פרצים, פלשה
לתוך המועדון וניגשה ישר לגבר בגיל הע מידה
שישב ליד הבאר, עם אחת המארחות.
ד׳׳ר ז ׳ א ן פי נ ק הגיע למועדון־הלילה
לפני שעד, קלה. הוא הכיר את המארחת
השחרחורת והזמינה למשקה ליד הבאר, שם
שתה שלוש כוסיות ויסקי, בזו אתר זו.
היה ניכר שאין לו מצב־רוח. והסיבוב שערך
קודם לכן במועדונים אחרים לא עזר.
האשד, האלגנטית ניגשה ישר לדוקטור,
והתחילה לצעוק בגרמנית :״צא מהמקום
הזה ג׳וני! מה אתה עושה עם הבחורה
הזאת? אתה סתם מבזבז את הכסף שלך!׳*
האשד, היפה לא היתד, זרה לבאי־המקום.
הם ידעו ששמה נאנד! פוג. ושהיא מנהלת
את אטום באד. היא הגיעה לשם בדרך ארו כה
— דרך שהחלה בפולין, ועברה דרך דניה
וקפריסין, לפני שהסתיימה בתל־אביב.
קשריה היחידים של נאנה עם ישראל באו אליה מבעלה הראשון, שהיה יהודי. היא
אמנם התגרשה ממנו והתחתנה עם מהנדס דני, שגם ממנו נפרדה: אך זכרון בעלה
הראשון דחף אותה לעלות לישראל. מדניה כתבה מכתב לאמרגן ישראלי, הציעה
את שירותה כרקדנית קלאסית. האמרגן, שלח לה חוזה וכרטיס אניה.
אך מריקוד קלאסי קשה להתקיים בישראל. היא למדה כמה ריקודים לא קלאסיים,
ותוך זמן קצר השתכרה כדי אלף לירות לחודש. באותה תקופה הכירה את ד׳׳ר
פינק, ובמשך זמן מה היו השניים ידועים כידידים טובים.
לאחרונה קיבלר. לידיה את הנהלת אטום באר, והיה זה בשובה הביתה משם
כשנכנסה למונסניזר והשפיעה על פינק לעזוב את המקום. בהיותה שם, ראה אותה
בחור שעבד קודם באטום באר ופוטר על־ידה. שעה שיצאה החוצה התנפל הבחור
עליה, ולעיני עשרות סקרנים שהתאספו, היכר. אותר״ אבל לא היה כל צורך בהתערבות
השוטרים, שהצעקות הזעיקו אותם למקום. עצם נוכחותם עזרה לסיים את הפרשה.
נאנה נכנסה למונית, ואורחי נזונסניור נכנסו למועדון ללגום לגימה אחרונה.

סלכת היופי -לכלא !
סיפור קצר, שאני מביאה אותו רק כאז הרה.
הוא נוגע

ליוהנה אירושטראסר,

כשב.נ. מחליפה גברים

אינגריד

ברגמן

עסוקה בזמן האחרון בסריגת
בגדי תינוק. זד, בשביל
נכדה, תאמרו. הבן שיוזלד
בקרוב לבתה ג ׳ני אן.
ג׳ני, בתה של אינגריד מבעלה
הראשון, הרופא השוודי
פטר לינדסטרום, השלימה
אמנם עם אמה לא מזמן.
אך הבגדים אינם עבור
הנכד. הם נסרגים עבור יצור
קרוב הרבה יותר לאינגריד
היפה, בת ד 42 עבור התינוק
שהיא עצמה תלד בקרוב,
לבעלה השלישי.

אל תשאלו איזו רכי
לות
עפה כשמרילין מוגרו
ואיב מונטאן התחילו
להסריט יחד את הבה
נאהב בהוליבוד. אמרו ש־פצצת
החמצן התאהבה בו
במבט ראשון והכריזה :״זה
הגבר שאני צריכה!׳׳ לסרט,
כמובן. עכשיו מספר איב שכל הרכילות היתד, רק רכילות. מרילין והוא הם סתם ידידים
טובים, ותו לא. הם אפילו גרים קוטג׳ ליד קוטג׳ ,במלון בתרל׳ הילס, כשסימון סניורה,
אשתו של מונטאן, וארתור מילר, בעלה של מרילין, נמצאים בסביבה הקרובה כל הזמן.

כך מחליפה כריג׳יט כארדו גבר, כפי שמספר חברה־לשעבר הגיטאריסט סאשה
דיסטל * ״ערב אחד, בשובי לדירתנו אחרי שמונה ימים של העדרות, הרגשתי שב.ב. הש תנתה.
בדרך כלל, אך שמעה את המפתח במנעול, היתד, קופצת ומחבקת אותי, .פה קרר,ז׳
שאלתי, .אתר, יודע,׳ השיבה, סתם ככה, ,אני אוהבת בחור אחר. מה עלי לעשות?׳-

מים אירופה מהשנה שעברה.
לפני כשבועיים, התכנסו כמה מן הנשים
העשירות ביותר בלונדון לראות את תצוגת
האופנה של גורמן הארטנל, תופרה האישי
של המלכה אליזבת .״כוכב הדוגמניות של נו,׳׳
התנצל הארטנל ,״לא תוכל לצערה
להדגים עבורכם הערב את השמלות שנתפרו
במיוחד למענה. היא נאלצה לנסוע לפתע
לאמה, בוינה.׳׳
אותה שעה נסגרה דלת מאחוריה של
הדוגמנית היפה. לא היתד, זו דלת של דירה
וינאית, כי אם דלת תא 221 בבית־הסוהר
לנשים בלונדון. מלכת היופי של אירופה
נשלחה לכלא כגנבת פשוטה. במשך כמה
חודשים הספיקה לגנוב עדיים, פרוות וחפצי-
מותרות בערך הקרוב ל־ 50 אלף לירות ישראליות.
לפתע
עשתה זאת? זה אולי מצחיק, אבל
זאת האמת: מפני שהיה לה מאהב עשיר.
שמו פריץסא לו ס, והוא בנו של בעל
רשת עתונים באוסטריה. יוהנה היתה כל־כך
מאוהבת בו, שהשתדלה בכל כוחה להח זיק
אותו. כשד,יתד, יוצאת אתו, השתדלה
להיות האשה היפה, האלגנטית והיקרה ביו תר
בסביבה. פריץ, מצידו, היה משלם כג׳נ־טלמן
את כל הוצאות הבילוי. אבל לקנות
לה פרתה או צמיד — על זה לא חשב
אף פעם.
היא עבדה כדוגמנית, מקצוע שעם כל
זוהרו אינו מכנים את הסכומים הדרושים
לה. לכן התחילה לגנוב. מה אמר הג׳נטלמן
הגדול, כאשר שמע שידידתו נעצרה? ״אני
אוהב מאד את יוד,נד, ודואג ל ה אבל
כל מה שהיה בינינו נגמר. איך אוכל להציגה
בפני חברי בוינה?*
מוסר־השכל: לא הכל מותר למען בחור,
ואפילו אם אוהבים אותו.