גליון 1182 מתאריך 18 במאי 1960

העו&ס היה

דמי מנה לשנה
לחדל בדאר־אהר

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום נהו

עורך משנה:
רוב איתו

סבי ם•

עורך כיתוב:
סילני קשת

עורך תבנית:
וקי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לטברקים :״עולספרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל-אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
שיחו בלדר, לילי נלילי רויד הורוביץ,
רותי ורר, יוסף אבו־חסרי, דן מרגלית,
אביבה סטו, אבנר נירי, עמום קינן,
שלמה קרן.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

ל3פדי>די\
לכל אראווז אירופה
(־כולל וזורכיוזג פרנז
וווופוכוז וזכודר >ור\
לררום־אפרין ה, לי־כריה,
רורגויוז, גאוה,
כורהה והיאה
לאראוה־הכריה 13 ,־
רה 3 ,ובה וה 3הי 3ו
לארצווז ררוה־אהרי

• לאוההרליה
וילוד

וויו־

ספציאל
•שמן צלול, עדין וטהור, היחידי ב
11168־ 81131 תהליך המבטיח שמן מאכל
לטיגון, לבישול, לאפיה ולסלטים.
״לשד״ ? 8״ספציאל״ השמן הג

ח^פות ד״ד״ו!

במה למחשבה עצמית של הדור הצעיר
כווריכה כ רו ך הפץ. ה 3הי ה גיל\ .גכריאל הו 3ר

הופיע גליון מס׳ 2
בהשתת פו ת ה. אכי־עואול /י. אר אי /ר״ר כ. כרוטו /ה. אור
ד. י רו\ /פ. גוופר /א. הר

מוסף ספרותי בהשתתפות
אורר אלר\ /אהר\ אפלפלר /יו הרכ\־גל /יורה ה ט הו ר
רליה רב י 3ו בי ץ /יטוראל אלי רו /הטוה כו־טואול /וורוד.

0131616

תאם

״אזרחי ישראל יכולים לקוות כי בית
המשפט העליון יביע את דעתו על כך בצורה
שלא תשתמע לשתי פנים!״ כתב העולם
הזה ( )1178 לפני ארבעה שבועות, בהגיבו
בחריפות על בקשתה של משטרת
ישראל לשחררה מחובתה החוקית לחפש את
הילד יוסלה שוחמכר.
בתגובתו זו נשאר העולם הזה יחיד במערכה.
כל שאר העתונים או ששתקו על
בקשת המשטרה, או שנרתמו למסע־הפירסום
הגדול של ראשי המשטרה, להצדקת בקשתם׳
שסטר על לחיים של כל מושגי החוק והסדר
הציבורי.
השבוע אמר בית־המשפט העליון את דברו.
קשה לתאר זהות־דעות גדולה יותר
מאשר זו שנתגלתה בענין זה בין השופטים
לבין דברי העולם הזה.

מדווח כתב העולם הזה, שנכח באולם:
כשקיבלו שלושת השופטים לידיהם את
בקשתה של המשטרה, הם העלו על פניהם
ארשת של תמהון וזעם. הדברים שאמרו,
והבעת פניהם, באו להבהיר לקבוצת הקצינים
הבכירים, שישבה במרוכז על אחד הספסלים,
מה בדיוק דעתם על בקשה חסרת־תקדים זו.
השופט אלפרד ויתקון הסיר בתנועה מהירה
את משקפי־השמש האופטיים שלו, הריב
מעט את ידיו והפליט בקול רם :״פנטאסט-
ממש. איזו מין בקשה היא זאת?״
אומלל מאד היה סגן פרקליט המדיני.
פליכם לנדא. עורך־הדין אדום־הזקן היה
מבולבל לחלוטין אחרי תגובוזם הנזעמת הראשונה
של השופטים. בכל זאת עשה כמיטב
יכולתו, אולם הנשיא התורן של ביתי
המשפט, השופט אגרנט, שיסע את דבריו :
״הייתי מבין אילו היתה המשטרה מגישה
דו״ח לבית־המשפט, ושואלת אם לאור די־דו״ח
הזה עליה להמשיך. אבל אסור לה
לאמר שלא הצליחה!״
לנדא: הבקשה התבססה על כך שבבוא
המשטרה לפעול, היתד, קיימת סכנה מבוססת
של שפיכת־דמים.
ויתקון: המשטרה נכנעה לטרור?!
לנדא: היה מצב חמור מאד. פסק־הדין של
הרב פרנק זכה לתמיכה מלאה. תפקידה של
המשטרה לשמור על שלום הציבור.
ויתקון: היא רוצה להשתחרר מהתפקיד.
מאד מוזר בעיני!
אגרנט: זה לא משפט. יש פסק־דין שיש
לבצעו. המשטרה חסרת־אונים נגד טרור ומבקשת
לשחררה מתפקידה המשטרתי. האם
היא היתד, נכנעת בפני אלימות של חלק מהציבור
והיתד, אומרת שאיננה רוצה למצוא
גנב? אחד מתפקידי המשטרה הוא למלא אחרי
צתי בית־המשפט. היתה פעילות של המשטרה,
אולם הסוף, סופה זה של הפעילות׳
נראה מוזר בעיני.
לנדא: בקשת המשטרה היתד, מכוונת לגרום
לדיון בפני בית־המשפט ולקבל הדרכה.
אגרנט: אם כן, היה עליה להגיש דו״ח.
ולשאול אם בית־המשפט מעוניין שלאור
דו״ח זה נמשיך. אך לא לומר ,״אנחנו חס־רי־אונים
להמשיך.״
שורת זן ציני־ר,משטרה היתד, נבוכה מאד.
היה נראה כי אין מוצא מן הסבך, ושלושת
השופטים ימשיכו בנזיפותיהם בלי סוף.
אולם כאן התערב השופט אגרנט והציע
למשטרה בטוב ליבו מוצא של כבוד.
אגרנט: אולי נקבל את הבקשה רק כדו״ח,
בו מבקשת המשטרה הוראות לגבי העתיד?
לנדא: ניסיתי להסביר שזו היתד, הכוונה.
השמחה חזרה אל! מושבי הקצינים, אולם
לא לזמן רב. השופטים הכריזו על הפסקה.
כשחזרו, הודיע השופט אגרנט בקיצור נמרץ
כי ״כיוון שהסב עומד במריו, אין בית-
המשפט רואה כל טעם מדוע לא יופעל
נגדו המאסר, כדי להכריחו למסור את ילד.
המשטרה איננה צד. התרשמנו כי המשטרה
נתקלה אמנם בהפרעות ובהתנגדות, אולם
ברור הדבר שעל המשטרה להמשיך ולא להירתע
מאלימות בכל דרך שהיא.״ במלים
עדינות, היתד, זאת נזיפה חמורה ביותר ל-
מנסחי הבקשה.
מחוץ לאולם הסביר צבי רודין, מפקד נפת
ירושלים :״זד, היד, בדיוק מה שביקשנו שביתר,משפט
יקבע. הפרקליטות היא שטעתה,
שעה שניסחה את הדו״ח בצורת בקשה להשתחרר
מהתפקיד!״
חבל שצמרת המשטרה לא אמרה זאת, כאשר
ניתנה לה על־ידי כתבי העולם הזה ההזדמנות
להסביר לציבור את בקשתה המוזרה,
לפני שד,גבנו עליה בביקורת שאושרה
עתה בצורה כה נוקבת, כמעט מילת במילה,
על־ידי בית־המשפט העליון.

מסך י ק19

העולם הזר 1182 ,

מכתבים
חרפת צ׳סמן

׳בושה וחרפה לשופט שהכריע את הבן! ל־חובת
קאריל צ׳סמז (העולם הזה .)1180 עשרים
שנה בילה בכלא, ו־ 12 שנה סיטל בעי־כיבו
את האיש הלוחם על חייו. דווקא כש־נהנה
משיא הסיטפאטיה, הוכנס לתא הנא־זים,
אף שלא ברור אם אמנם ביצע את הדברים
המיוחסים לו.
רני יונס, תל־אביב
המתת צ׳סטז היתה מזעזעת. אבל עוד יותר
מזעזעות הדעות של כמה טאנשי־הציבור
שחיוו את דעתם למע! עונש־המוות במסגרת
משאל־הבזק שלכם (העולם הזה .)1181 הייתי
ברצון תולה אותם — לא עד לפריחת נשמתם,
אלא רק לכמה שניות, להרגשת הטעם.
חנה צימרמן, רמת־גן
כדי לשים קץ לחוות־דעתם הבלתי־תלויה?

נשיקה בשחור־לכן

מובן ש״העולם הזה״ צוער בראש הלוחמים
ננד ההפרדה הנזעית בדרום־אפריקה. נדמה
לי שהצלחתי להביע בתצלום את רעיון ההתנגדות?״אפרטהייד״.
יוסקו״
משק מצובה
פתרונו של הקורא יוסקה לבעית הגזעים:
תרגימגוס הסרט :״תעלולי בת 17״.
הסצנה: צעירה נפרדת בערב מאחותה השוכבת
בליל-הכלולות וממתינה לחתן, ואומרת
לה (בנרמנית):
!8 0111י13011ג״.
התרגום בגוף הסרט :״אלוהים ישמרח״
חרמן לוי, תל־אביב

נכד חור

לא ראיתי את הידיעה שפירסמתם עלי (העולם
הזה )1178 כאי לו אני משחק בסרט
״בנו של בז חור״,
ולכן אני לא יודע
אם הבנתם שזו הי־תה
בדיחה. אבל עתו־נים
אחרים העתיקו
את זה, ויצא כאילו
אני באמת יצאתי מדעתי.
סיפרתי את
זה במכתב פרטי, ולא
ידעתי שבארץ
אין חוש־הומור וש־ידיעה
כזאת תתקבל
ברצינות!
היתה זאת בדיחה
גרועה, אבל בדיחה.
(א) איש לא יוצר
את ״בנו של בזקניוק
חור׳
( .ב) אינני מו־פיע
בתפקיד ראשי
עם כל אילי הסינימה ההם( .נ) אינני
יודע לנהוג במכונית־מרוץ( .ד) בנו של בז־חור
נסע בדרר כלל ברכבת( .ה) כשיעשו את
״נכדו של בן־חור״ ,לא אטום בראקיטה.
יורם קניוק, ניו־יורק, ארצות־הברית

בפעם הראשונה בישראל
שמן מיוחד לקטנועים
5טרטי)
נקרא בחוץ לארץ 11א5
נותץ לך היתרונות האלה:

שגעון בעכו

חיל ורעדה

אין אני רגילה להשתמש בביטויים חריפים
ופוגעים. לכן לא אוכל לבקר בראוי את
מאמרכם ״רעידת אדמה בתל־אביב״ (העולם
חזה .)1180
דרושה לזה מידה נדושה של חוסר אנושיות
וציניזם, חוסר התחשבות בתושבי הארץ
בכלל ובתושבי העיר בפרט, רובם פלי־טי־טחנות
מרוטי-עצבים, שהדבר הפעוט ביותר
עשוי לערער את שיווי־משקלם הנפשי.
האם הבאת העובדות האלה ליריעת הציבור
מביאה איזו תועלת שהיא (פרט לתנועה
מן העיר אל הכפר)?
קוראת, פרדס־חנה
כתבה זו, במידה שיתיחסו אליה בריצנות
מילולית, יכולה רק ליצור בהלה. העצה היחידה:
יהודים, לונו מחוץ לבתים (רצוי
מחוץ לעיר, ואולי מוטב בכלל לברוח לאחר
האזורים שאינם סובלים מקללה זו).
.. .רעידת־ארמה משפיעה בעיקר על בניינים
חסרי שלד מחוזק (בתי־חימר, צריפים,
בנינים של לבנים, בעלי קירות דקים) או
בנינים גבוהים, הרגישים לכוחות וזעזועים
אופקיים. הבנין הישראלי הרניל, בעל שלד
של בטון מזויין, בגובה קומה אחת ער שלוש
קומות, מובטח יחסית מפני התמוטטות. מסוכנים
במיוחד בנינים ערביים נטושים, וכאז
אולי המקום לפעולה חיובית מצדכם.
ש. ש ,.רמת־גן
העולם הזה סבור ני מסירת האינפורמציה
הענינית היא חשובה, אן מצטער כי נותרת
השער נוסחה בסגנון מוגזם.

קודש וחו״ד

הרבה אנשים שמשתתפים לקרוא העתון,
ביניהם רופאים ועורכי־דין, מתעניינים לידע
מדוע אתם מלעיגים ע? הדת וגם כז על
התג״ד. הם שואלים האם זה מהראוי שעתוז
המופיע בישראל ילעג לכל רבר שייקר לכל
לב ישראל?
ה. סגל, צ׳יקאגו, ארצות־הברית
בבל שנה, כשאני מחדש את המנוי לאשתי,
נובר בי הרצון לנסות ולהניד לבם כמה
מלים על שבועונכם.
אני מעריץ מאד את רוחכם ה״נבואית״,
רצונכם להנן על החלשים ולחשוף את הרע.
אני חושב שזה נפלא וחשוב מאד לשבועון־
חדשות. תודה לאל שאתם יכולים להכות,
ולהצביע באצבע מאשימה, אף כי אני יודע
שסבלתם למען זה סבל גופני.
הלוואי ויכולתי להציע לכם תוכנית מעשית
כדי לשחרר את השבועון מכמה נימות
סנסציוניות רדודות, אד אני נוטה להאמין
כי בלעדי כמה חתיכות וטיפות רם לא תגיעו
לקהל ההמונים, אשר להם, אחרי ככלות
הבל, אתם מבקשים לעוור.
ברנארד ריגלר, האמילסון, קאנאדה
ביליתי את סוף השבוע החולף בברד הגדול.
בעברי ב״כיכר טייטס״ ,נתקלו עיני
בשער (הצבעוני) של שבועון סוכר ,״העולם
הזה 1172 לצערי לא היתה מצלמה בידי,
כי היה זה רגש טוב לחזות בשבועון־שלכם־
שלי, צד בצד עם ה״נדולים״ .כה לחי!
אגב, לפני שבועות מספר הופיע בשבועון
״טיים״ כתבה אודות דייג תת־טימי. העתקתי
את שערכם על אותו נושא, ונושאת־הכלים
הנחמדה (נעמי אדווה) ,ושלחתיו ל־
״טיים״ ,על־טנת להציג דייגת ישראלית.
משה בראנו־ ,ניו־בריסו, ארצות־הברית
העולם הזה 1182

יישר כוח על מלחמתכם לפינוי כלא עכו
מבית החולים לחולי־רוח והפיכתו למוזיאון
לאומי. בקשר לכד הריני להעביר אליכם את
תשובת שר־הבריאות על מכתב, שאנחנו, תא
הסטודנטים של תנועודהחרות, שלחנו בעניז
זה אל נשיא־הטדינה, ושהועבר לטיפולו של
שר־הבריאות.
במכתב התשובה, שנשלח אלינו ב־,2.2.58
כתבה לי הנברת ר. זהר, מנהלת לשכת שר־הבריאות
ישראל ברזילי :״משרד־הבריאות
עומד לסיים משא־ומתז עם עירית עכו לאיתור
מקומו של בית־החולים החרש ואף אושרו
הסכומים הראשונים לכד משרד-הברי-
אות משתמש במבצר עכו כביודחולים רק בלחץ
העליות ההמוניות, שדרשו סידורים ל־שעת־חירום
לאישפוז הולים״.
מאז עברו כבר שנתיים וחצי. עליות גדולות
אינן מניעות למדינת־ישראל — ואף על
פי כן לא הוסרה החרפה מעל כלא עכו.
דומה שאביע דעתם של רבים, מכל המפלגות
והשכבות, אם אציין כי בית־החולים ל־חולי-רוח
הושכן בכלא עכו דווקא כדי לפגוע
ברגשותיהם של אנשי האצ״ל, שפרצו את
חומות המבצר.
עקיבא נוף, ירושלים

מקטין עד למינימום את כמות
המשקעים המתהווים על הבוכנה,
בתא השריפה ובפתחי הפליטה.

מצמצם עד כדי מינימום
את כמות המשקעים על המצתים.
0מבטיח הגנה יעילה בפני תפיסת הבוכנה.
מגן היטב בפני החלדתם של מיסבי הכדורים.
0מתערב בקלות עם הבנזין.

תערובת מוכנה של בנזין
עם שמן״פד טו־טי
לשרותך בכל תחנות&ז״

ילדים מכורים
הופתעתי לקרוא ב״העולם הזה 1178
בפרשת ילדי הזוג מילר מבאר־שבע, דברים
שסופרכם הנכבד ציטט מפי ושאינם מדויי־קים
כלל.
סופרכם שאל אם משרד־הסעד אינו מתערב
בעסקות של ״מכירת ילדים״ .אמרתי לו: אם
אדם רוצה למסור או ״למכור״ את ילדיו,
אין משרדנו יכול להתערב בדבר. אולם אם
המקבל או ״הקונה״ את הילדים רוצה להעביר
את הילדים לרשותו על־ידי צו־איטוץ,
אז שואל השופט את דעת משרדנו, כפי שקרה
במקרה של משפחת מילר, כשמשררנו
התנגד למתן צו־האימוץ.
צבי מירוני, הממונה על יחסי׳
ציבור, משרד־הסעד, ירושלים
העולם הזה מסכים בי זאת אמנם היתה כוונת
הקורא מירוני, באמרו את הפסוק שצוטט
נכונה באוון ה כתבה.

״פז״ ידיד הקטנוע׳

אחרון־אחרון חכים

איני מוחה נגד הסיגנון הציני והלגלנני
של רש יסתכם על מעשי בארצות־הברית (העולם
הזה .)1171 אולם
ברצוני להעיר
ולמחות נגר הפסיהה
על אחד הפסוקים החשובים
ביותר במכתבי
ליהדות ארצות־הברית,
הנוגע לסבלו
של האסיר על לא
עוול בכפו, מר מני
קם, קורבן העלילה
של המשטר המארב־סיסטי
העכור בישראל.
...אינני
מתפרנס
מכל תמיכה של אנ•
טי־קומוניסטים, אלא
פרנסתי כקבלן. הנני
גאה שיש ביכולתי
להוכיח לגויים שקיימים
יהודים, וישראלי
בפרט, התומכים באנטי־קומוניזם מול
השרשרת הארוכה והפושעת של רוב המיליונרים
היהודיים, התומכים בקומוניזם בכל
מקום בעולם, ובישראל הארומה בפרט. אני
מקווה שזה יחפה על כל הפשעים של ההסתדרות
הציונית (הקוטינפורם הקטן) והמשטר
הקומוניסטי של ה והורם מדינת ישראל,
בז־גוריון וכנופיתו.
חביב שיבר, האינטרנציונל האנטי־קומוניסטי,
ניו־יורק, ארצות־הברית
* תרגום מילולי :״עש.י זאת טוב.״ ה
כוונה :״בהצלחה.״

נשרו
ה שערות !

דאגות שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל־אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון - 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

ת צ פיזג

במדינה

כל הזכויות שמורות

• מאורעות הפיסגה עשויים להשפיע במידה רבה על
תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות־הכרית. הם ינחיתו נזכה רבה

העם
ת רו פתהפרא

על הפרסטיג׳ה של אייזנהואר וניכסון, שהסכימו ללכת לפיסגה רק כדי
לספוג שם עלבונות. נקודה זו תנוצל במלואה על־ידי המועמדים הדמוקרטים,
שבראשם עומד עתה דאק קנדי, בעל הסיכויים הרבים ביותר. לעומת זאת
עשויים הרפובליקאים לטעון כי כרושצ׳וב נהג כפי שנהג, רק כדי להזיק
לרפובליקאיס, וכי הצעתו הראשונה לדחות את הפיסגה בשמונה חדשים,
נבעה מן התקווה כי עד אז ישלוט באמריקה נשיא דמוקראטי. טענה זו עשוייה
לשמש נשק חזק בידי הרפובליקאים, שירמזו שכל המצביע בעד הדמוקראמים
עושת כרצון המנהיג הסובייטי.

• הטייס פראנצים פאוארם לא יחזור במהרה לביתו. הוא
יועמד למשפט, ולמרות שיהיה איום לדון אותו למיתה, יוטל עליו עונש־מאסר
ארוך. קרוב לוודאי שיוחזר למולדתו אחרי שירצה חלק קטן ממאסרו. הנימוק
העיקרי לאי־החזרתו הקרובה, מלבד ההתחשבות בדעת־הקהל הסובייטית —
מניעת האפשרות שיגלה פרטים סודיים על הפלתו

• ח״ב מפא״י בבה אידלסון תורחק מהנהלת מחלקת
החברות של המפלגה. הסילוק יבוצע בלחצו של מזכיר המפלגה, יוסף

אלמוגי, הדורש כי בבה תסתפק בתפקידה בכנסת. מקומה של בבה בארגון־
החברות ייתפס על־ידי עסקנית מפא״י לילי כהן, כיום מזכירת החוג לדוברי
אנגלית של המפלגה.

• חלק מעסקני הצ״ב יכוונו את חיציהם כוועידה הקרוב

בעולם של טילים ופצצות־מימן זקוק האיש
הקטן — בצ׳יקאגו׳ בקיוב ובחיפה —
לתרופת־פלא שהוא יכול לתלות בה תקוות
מיסתוריות. היא נמצאה באגדה רבת־נחמה
של ועידת־הפיסגה. כאשר ראשי העולם
ייועדו יחד, אומר לעצמו האיש הקטן, הרי
יסולקו איכשהו כל אי־ההבנות, יחוסלו
הבעיות השנויות במחלוקת ויקום השלום
עלי אדמות.
לרוע המזל, כוזבת תרופה זו ככל תרו־פות־הפלא.
מכל אגדות העולם המודרני,
אגדת וועידת־הפיסגה היא הרחוקה ביותר
מן המציאות.
אין מטה קסמים. מלחמות חמות
וקרות אינן נוגעות מאי־הבנות. מקורן ב־ניגודי־אינטרסים
יסודיים. את הניגודים האלה
אין לסלק במטר,־קסמים. אפשר רק
לגשר על פני פשרות עדינות וחולפות,
לצמצם את זירות המאבק, לפתור בעייות
חלקיות.
אין מכשיר רע יותר למשימה זו מאשר

ללכת בדרך זו בהגיעו לפיסגה. כראש
מדינה בעלת עוצמה צבאית אדירה, לא
יכול היה להרשות לעצמו להראות סימני-
חולשה, להימנע מנקיטת הצעדים הקיצוניים
והתקיפים ביותר.
המנהיג הסובייטי גם לא יכול היה לוותר
על ניצול הקלף התעמולתי העצום שניתן
בידו, ביודעו היטב כי וועידת פיסגה היא
קודם כל במה תעמולתית.
ברגע שהחל הקרב על דעת־הקהל העולמית
— בשיקאגו, בקיוב ובחיפה — נאלצו
כל באי־הוועידה לנקוט בקו התקיף והקיצוני
ביותר. תחת להפיג אותה, החריפה הפיסגה
את המתיחות, הביאה אותה לשיא שלא
נודע כמותו מזה שנים.
אילו קרה כל זה לפני 20 שנה, היה
העולם נאחז בפלצות של ערב־מלחמה. אם
לא קרה הדבר השבוע, הרי גרמה לכך רק
ההכרה כי שום אדם נורמלי לא ישגר טילים
מימניים כל עוד אין דעתו נטרפת.
ארבעת הגדולים עדיין נראו השבוע שפויים
ביותר.

ראש הממשלה
ה 3נע 1החדש

״אתני ראש־הנזגזשלה, גזישהו בא להתלבן י״
של המפלגה נגד ח״ב יוסף ספיר. בידי עסקנים אלה מצוי חוזר פנימי,
שספיר העביר בין אוהדיו לקראת הבחירות הפנימיות, ואשר בו כתב כי אין
הבדל מעשי בין מפא״י והצ״ב.

• אחדות־העבודה תוציא עלון פנימי, שיוקדש בעיקר

לשאלת הפער בשכר. למרות הפקפוקים בצמרת המפלגה, שאחדים
מחבריה מציעים להצניע את המאבק נגד הדרישה הפופולארית להגדלת הפער,
החליט ישראל גלילי לפרסם בטאון בשם: מערבות־עבודה, שיתמוך בחיסול
הפער.
• חוקת תנועת־־החרות תשונה. אחרי שעורכי־הדין שטיפלו במשך
שנתיים בבעיה לא הצליחו להציע חוקה חדשה, חיבר שופט בית־הדין של
המפלגה, הרב מרדכי ליסמן, חוקה חדשה, שתיכנס כנראה לתוקפה בסוף השנה.

• קשיים כספיים יעכבו את פתיחת המגבית הנפרדת של
תנועת־החרות בארצות־הכרית. ח״כ יעקב מרידוד, זזעוסק בעניני הכספים המפלגה אברהם הקרובה
הכספית

של המפלגה, נסע לחו״ל למצוא מקורות־מימון ראשוניים, לקיום מנגנון
בחו״ל. הקשיים הכספיים יעכבו גם את נסיעתו של מזכיר תנועת־החרות
דרורי, שתפקידו להכין את ביקור ח״כ מנחם בגין בראשית השנה
בארצות־הברית. בקשר עם קשיים אלה עשויים לחול שינויים במחלקה
של המפלגה: הח״כים נחום לוין ובנימין אבניאל, יצורפו למחלקה זו.

• ספר על חיי הסטודנטים עלול להסעיר בחודשים הקרד

בים את ישראל. הספר, שנכתב על־ידי בנימין זאב יפת, נותן תיאור כמעט
אוטנטי על חיי הסטודנטים, כולל חייהם האינטימיים.

• המאבק על השמעת המוסיקה של ריכרד ואגנר ייכנס

לשלב חדש. אחרי שעירית תל־אביב ביטלה השבוע הרצאה שנועדה לטהר
את שמו של ואגנר מהאשמת האנטי־שמיות והטרום־נאציות, יעברו חסידי
הקומפוזיטור להתקפה, יוכיחו בין השאר כי ואננר דרש בשעתו בתוקף כי
ביצוע הבכורה של פרסיפאל, תבוצע על־ידי המנצח היהודי חרמן לוי.
• שמות של רחובות יופיעו כקיכוצים, לפי הוראה חדשה של
שר־הפנים, שיחייב קיבוצים להציב שלטי־רחובות ולמספר אח הבתים.

וועידת־הפיסגה. כי פשרות בין מדינות
יכולות להיות מוגשות רק כאשר נפגשים
אנשי־מקצוע צלולי־דעת, הרחק מאור הזרקורים
של הפרסומת ההמונית, מנהלים
משא־ומתן ארון ומייגע׳ העשוי להסתיים
בפשרה קטנטנה בנושא משני. זו מלאכתם
של אנשים אפורים — הדיפלומטים המקצועיים
של ימי־חול.
ועידת־הפיסגה היא ההיפך מזה. עצם צורתה
מבטיח מראש כי לא יושג בה דבר
חיובי. בצאת ראש־המדינה לוועידה, הוא
נואם נאום מפוצץ, בו הוא מבטיח שלא
לוותר על הזכויות הקדושות של המולדת.
נאום זד, מגביל את כושר־התימרון שלו.
בהגיעו לנמל־ד,תעופה של מקום הועידה,
נואם המדינאי נאום נוסף לעיני הטלביזיה,
בו הוא מצהיר מחדש על כוונותיו הנחושות,
מקשה עוד יותר על כל ויתור. בישיבה
הראשונה של הוועידה הוא חוזר על
הכרזה זו, במילים תקיפות עוד יותר. קצין־
העתונות מחלק בינתיים את העתקי הנאום
לעתונאי כל העולם. שאר משתתפי הוועידה
נוהגים באותה דרך.
הסיכויים להשיג פשרה אמיתית כלשהי
במצב זה: אפס.
ארבעה שפויים. מה שאירע השבוע
בפאריס היה הדגמה קיצונית של תהליך
זה. אילו נמסרה תקרית־המטוס לידי הדיפלומטים
המקצועיים, מתון רצון טוב למנוע
סיכסוך חריף מדי, היתה נקברת אחרי זמן
מה בערימה של מחאות ומחאות־נגד. כעבור
כמה חודשים היה מתגלה, או לא היה מתגלה׳
פיתרון לבעיה הממשית שנתגלתה
בתקרית (ראה כתבה).
אולם ניקיטה כרושצ׳וב לא יכול היה

בימי חייו הסוערים לא היה לדויד בן-
גוריון זמן רב לעיין בספרים. הוא מצא
הרבה יותר ענין בטכסיסים מפלגתיים ובמאבקים
מדיניים. אולם בשנים האחרונות
פנה יותר ויותר לענינים שברוח. התוצאה
של התמסרות מאוחרת זו: הוא מסוגל
לגלות בהתלהבות רבה דברים שהם מובנים
מאליהם לאנשי־ד,מקצוע מזה מאה שנים.
כאשר גילה בן־גוריון את דון קיחוט, נאם
על יצירה זו באוזני כל מבקריו, שרובם
קראו את היצירה בגיל .15 כאשר גילה את
אפלטון, לא היה נאום שלא הזכיר את החכם
היווני, שכל תלמיד גימנסיה אירופי נאלץ
ללמדו על־פה בגיל צעיר. השבוע גילה דויד
דן־גוריון את ביקורת המקרא וקפץ לתיך
ים רכתוב בהתלהבות של חובב. הגלים שעורר
הציפו חיש מהר את הארץ.
תיקון לעשרת הדיברות. לעתונאי
ישראל, אותם כינס במיוחד לכבוד המאורע
בתל־אביב, הודיע בן־גוריון הנלהב כי על־סמך
מחקריו האישיים הגיע לשתי מסקנות
ראשיות, שפורסמו בהרחבה במהדורת החדשות
וביומן החדשות של קול ישראל•
ביציאת מצריים השתתפו רק ששים
משפחות יהודיות.
• שאר בני־ישראל לא הגיעו כלל
למצריים, אלא נשארו בארץ כנען במשך
כל התקופה, ממכירת יוסף וער יהושע.
ליהודים אדוקים היה זה זעזוע נורא, כי
יציאת־מצריים היא המיתום היסודי של הדת
היהודית, נכללת בפסוק הראשון והעיקרי
של עשרת הדיברות :״אנכי ה׳
אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית
עבדים!׳•
לעומת זאת, אילו מלומדים מתים יכלו
לחייך, היו מצטחקים בקברותיהם רוב
חוקרי־המקרא של מאה השנים האחרונות.
כי גילוייו של בן־גוריון הם נחלת רוב
החוקרים, מאז פורסמו לראשונה על־ידי
החוקר הגרמני יוליוס ואלד,אוזן, במחצית
השנייה של המאה ד,־ .19״
משה -כהן מצרי ז־ המגמה בין
החוקרים י היא לראות בסיפורים עתיקים
הפרזות בלתי־מוסמכות של מאורעות אמיתיים.
לגבי הקדמונים לא היה ערך ממשי
למספרים, אשר נועדו רק לעשות את הרושם
המתאים. כאשר כתבו מחברי התורה
(שחיו הרבה דורות אחרי המאורע)
כי ששים ריבוא יצאו ממצריים, הם לא
התכוונו לקבוע דווקא ש־ 600 אלף ישראלים
יצאו לדרך. הם רצו רק להדגיש שהיה
זה מחנה רב.
גם ההנחה שהיה זה מחנה רב אינה סבירה.
הסיבות העיקריות לכך:
• חצי־האי סיני אינו מסוגל לכלכל
רבבות. מקורות־המזון במסלול המסומן
בתנ״ך דלים ביותר, מספיקים בקושי לשבט
בדואי ממוצע.
• יציאת מצריים אינה. מוזכרת בשום
מקור מצרי. מכאן שהיה זה מאורע מקומי
קטן, שלא עשה רושם רב בחצר פרעה.
מי — וכמה — יצאו ממצריים י ה־דעות
חלוקות ביותר. הדעה הדמיונית מכולן:
משה בן־עמרם היה כוהן מצרי, שיצא
למדבר עם קבוצה קטנה של כוהני־דת
מצריים אחרים, אשר נרדפו על־ידי עמיתיהם
בגלל סטיה בדעותיהם.
דעה מתונה יותר: היוצאים היו בני
שבט בדואי מארץ־ישראל, שהסתננו לאזור-
(המשך בעטוד <7
המללם הזה 1182

ט״ס של מסוס מיוהו במינו החליט החלטה• גווליה-ובתח ושמית הקונה חושה

! 1-2נו ונסגג
מאת

אודי אבנר

^ משך כמה אלפיות של שנייה עמד אדם בפני ההחלטה על חייו. באותן אלפיות־
^ ה שניי ה, באחד במאי, נדרש פראנציס פאוארם לבחור בין חיים ומתת. החלטתו גרמה
לא רק לתקרית בינלאומית שהטילה את צלה על ועידת־הפיטגה שנפתחה השבוע. היא היתה
גם פתיחה רשמית של תקופה חדשה בדברי־ימי מלחמות האדם.
אי־אפשר לדעת מה בדיוק קרה. כמו בכל פרשיה של ריגול, העלימו שני הצדדים פרטים
מרכזיים. אפשר היה רק לנחש מה התחולל.
פאוארם יצא בשליחות־ריגול מעופפת, מעל ללב ברית־המועצות, בגובה של כ־ 20 קילומטרים
— גובה המקביל למרחק שבין תל־אביב לרמלה. יתכן כי הופל — כדברי ניקיטר,
כרושצ׳וב — על־ידי טיל מונחה שנורה אליו מן האדמה, בעזרת הראדאר. יתכן כי הטיל
לא היה צריך לפגוע במטוס עצמו אלא היה מצוייד במנגנון המפוצץ אותו בהגיעו לקירבת
המטוס.
יתכן גם שהמטוס לא הופל כלל על־ידי טיל, והיתד. הקלה שפגעה במיתקן החמצן או
במנוע. במקרה כזה היה נאלץ המטוס לרדת מן הגובה הרב — דבר שאיפשר ליירט אותו
בעזרת מטוסי־קרב או כלי־נשק נגד־מטוסיים פחות חדשניים.
כך או כך — פאוארס עמד בפני הברירה להציל או את עצמו, או את סודיות שליחותו.
הוא יכול היה להפעיל את המנגנון ר,מפליט ומצניח את תא הטייס כולו מן המטוס, והמפוצץ
את המטוס עצמו. תחת זאת, קפץ מן המטוס, ירד במצנח אישי.
מדוע?
קרוב לודדאי כי מתכנני־המטוס והשליחות לא התכודנו להציל במקרה כזה את הטייס —
אלא להיפך, להשמידו יחד עם המטוס, פן יישארו עקבות. יתכן כי הפעלת מנגנון־ההפלטה
היתד, גורמת להשמדה טוטאלית זו. יתכן גם כי פאוארם ידע על כך, או שניתש זאת, לאור
העובדה כי בשלושה מקרים קודמים נעלמו עקבותיהם של מטוסים מסוג זה יחד עם
עקבות טייסיהם.
פאוארס, בן ד,־ ,30 לא היה מעולם חייל קרבי. הוא היה סגן בלתי־קרבי בחיל־האויר
האמריקאי, לפני שגויים לשרות הריגול. מן הסתם זכר את אשתו ואת עתיד משפחתו. הוא
בחר בחיים ובשבי — ובצורה זו גילה לעולם בפעם הראשונה את שיטות הריגול החדשות
בתקופת המימן.

אח חפרנץ נחזר בזי2־גד 0־\ז
* * לחמת ־ ה עו לםהש לי שי ת, אילו פרצה מחר בבוקר, היתר, מוכרעת מן הסתם תוך
1 3כמה שעות. בשעות אלה יירכש הנצחון — והשלטון הבלעדי על העולם — על־ידי אותו
צד שניצח קודם לכן במירוץ המודיעין.
באותן השעות ימטיר כל אחד משני הצדדים מטר של פצצות מימן על היעדים העיקריים
של הצד השני. הסובייטיים יעשו זאת, כנראה, באמצעות טילים מונחים ביניבשתיים —
אם אמנם כבר יש בידיהם מספר מספיק של טילים יעילים.
האמריקאים, לעומת זאת, יצטרכו עדיין לסמוך על המפציצים הסילוניים שלהם, הנהוגים
בידי אדם.
היעדים להפצצה ראשונה זו יהיו לפי סדר חשיבותם:
(א) בסיסי־השיגור של טילי היריב, ומסלולי־ההמראה של מפציציו. בדומה להחלפת מלכות
במישחק השה־מת, ינסו שני כוחות־המחץ המימניים להשמיד זה את זה. אם יצליח צד אחד
לשתק את כוח־המתץ של יריבו, מבלי שיושמד כוח־המחץ שלו, הרי ניצח במלחמה. הצד
השני יהיה נתון לחסדיו, יצטרך להיכנע.
(ב) מרכזי התעשיה והתחבורה של היריב. אם לא תהיה עוד בידי האוייב היכולת לייצר
פצצות־מימן, טילים ושאר אביזרי המלחמה החדשה, או להובילם למקומות ההפעלה —
לא יוכל להמשיך במלחמה.
(ג) הערים העיקריות של היריב. יתרון מכריע של צד אחו בשטח זה, עשוי לשתק את
רצון־ההתנגדות של הצו השני.

מצונזרת; חלק גדול מייצור הנשק נמצא בידיים פרטיות; ונוסף לכל אלה — קיימת בה,
בדומה לכל מקום אחר בעולם, רשת תאים קומוניסטיים, שהשקפת־עולמם מחייבת אותם
לספק את כל האינפורמציה האפשרית למולדת המהפכה.
ברית המועצות, לעומת זאת, היא גן־עדן של קציני־הבטחון. העתונות שלה מכוונת
ומצונזרת עד לפרטי־הפרטים; קיים פיקוח יעיל ביותר על כל הזרים; ויש להניח כי המחתרות
האנטי־קומוניסטיות בה קטנות ובלתי־יעילות. היא יכולה להעלים מה שיש ומה שאין לה.

ע\1זייזז פזזזזזיגז רריגזר
ף• די להתגבר על מכשול זה, הציע הנשיא דוייט איזנהואר, בועידת־הפיסגה של ,1955
^ הצעה שעוררה תחילה תמיהה רבתי בעולם — הצעת ״השמיים הפתוחים״ .עיקרה:
כל אחד משני הגושים יהיה רשאי לערוך טיסות־תצלום מעל לשטח הגוש השני, כדי להתגונן
מפני התקפות־פתע.
שום הצעה לא זכתה אי־פעם להכנה גרועה יותר של דעת־הקהל העולמית. הצעתו של
אייזנהואר נראתה ספשית — כי איך אפשר לצלם את המרחבים האדירים של יבשת שלמה
מבלי להשחיר את שמימיה במטוסים?
רק במאוחר נסתבר כי הצעת אייזנהואר התבססה על התפתחות מהפכנית של התצלום
האוירי. מטוסים הטסים בגובה עצום יכולים עתה להכניס בתצלום אחד אלפי קילומטרים
מרובעים של שטח. כמות מצומצמת של מטוסים יכולה לצלם תוך שעות מעטות את כל
ברית־המועצות, כשכל מטוס נע לאורך ציר קבוע ומצלם תצלום אחד, מדי מספר דקות.
אם מצוייד המטוס בשתי מצלמות שלובות, המצלמות בעת ובעונה אחת, הוא מסוגל להפיק
תמונות תלת־מימדיות, כמו אלה הנקלטות על־ידי שתי עיני האדם — שיטה העשויה למנוע
גם הסואה יעילה של יעדים על הקרקע.
להלכה, יש הרבה מן החיוב בהצעה זו. מלחמות רבות בעולם פרצו בגלל הערכה בלתי-
נכונה של מזנות היריב והפחד מפני מכת־פתע מצדו. ריגול הדדי גלוי וחוקי היה מסלק
גורם זה ומפיג, בלי ספק, במידה רבה את הפחד ההדדי השורר בין הגושים, שעה שכל אחד
מהם משוכנע בכוונות הזדון של הזולת.
אולם לברית־המועצות לא היה כל חשק לוזתר על היתרון העצום שיש לה בשטח המודיעין
החיוני, להשוות את מצבה לזה של אמריקה. היא דחתה את הצעת ״השמיים הפתוחים״
בלעג גלוי.
עתה ברור כי כבר למחרת היום החלה ארצות־הברית להגשים את הצעתה באורח חד־צדדי.
תוך שנה אחת הומצא והוכנס לשימוש מטוס מסוג חדש לגמרי — מטוס־הריגול
המיוחד שנקרא יו־ .2מטוס זה, הדומה לדאון, מצוייד במנוע ׳מדחף־סילון אחד וטס כמעט
במהירות הקול. הוא מסוגל לעבור חלקים גדולים של טיסתו בדאייה, ללא שימוש במנוע.
כך התפטרו הממציאים מן הגורם העיקרי המגביל את הטווח של מטוס — הכמות המוגבלת
של דלק שהוא מסוגל לשאת. היו־ 2יכול להישאר באויר כתשע שעות רצופות. בסיסתו
האחרונה היה צריך לעבור מרחק של 5300 קילומטרים, מפשאבאר שבפאקיסטאן ועד לבודו
בנורבגיה — כמרחק שבין תל־אביב לאיסלנד.
יתרון שני של היו־ 2טמון ביכולתו לנסוק לגובה של 35 קילומטרים, הרבה מעל לטווח
של כל הפגזים והמטוסים הידועים, בגבול החלל החיצון. כל עוד האמינו האמריקאים כי
עדיין לא נמצא בשימוש טיל נגד־מטוסי יעיל לטווח כ(ה, יכלו להיות בטוחים שלא קיים

ץ* די לתכנןולבצע מיבצע מכריע זה, דרוש למטות הצבאיים אוסף אדיר של אינ־פורמציה.
ראשי המודיעין האמריקאיים, למשל, חייבים לספק בין השאר את הפרטים
הבאים:
• היכן נמצאים בסיסי־ד,שיגור של הטילים הביניבשתיים הסובייטיים? באיזו צורה הם
מוגנים מפני הפצצה? האם עדיין מקיימים הסובייטים כוח של מפציצים? איפה?
• מהם מרכזי־ר,תעשיה החשובים ביותר של ברית־המועצות, וביחוד אותם המייצרים
טילים, פצצות־מימן, חמרי־דלק כימיים ועוד?
• מהו מערך המב״ם (ראדאר) לאורך גבולות ברית־ה,מועצות, צפיפותו, כושרו, מידת
ערנותו? מה הסיכוי של להקי מפציצים לחדור בעדו, ובאילו גזרות הדבר נוח ביותר?
• מהו המערך הנגד־מטוסי של בריודהמועצות — תדירות ויעילות הטילים הנגד־מטוסיים,
התותחים ומטוסי־היירוט?
לגבי כל הנתונים האלה נמצאות רשויות־הביוך האמריקאיות במצב הרבה יותר קשה
מאשר המוסדות המקבילים בברית־המועצות. כי באמריקה קיימת עתונות חופשית בלתי*
״ביון״ מלשון בינה, הוא תרגום עברי (פרי יצירתו של משה שרת) למושג האנגלי
״אינטליב׳נס״ ,שהוא מיכלול הפעולות הכרוכות באיסוף ידיעות, ניתוחן, הערכתן והעברתו
לגופים הזקוקים לכן.

דעת־הקהל האמריקאית צידוק לריגול המעופף, המשמש אמצעי למניעת מכת־פתע נוספת.

כלי המסוגל להפריע ליו־ 2לטוס מעל לשטח עויין, ולהשתמש בשלווה בשלל הציוד האלקטרוני
והצילומי שנדחס לתוכו.

יו מו ש ל היו־ צ ופעולתו נשמרו בסוד כמוס. כאשר נחת על אדמה ידידותית זרה,
1/הוקף מיד שוטרים צבאיים אמריקאיים, שגירשו את הסקרנים תוך איום בנשק. אם
י שם מישהו לב להופעתו של המטוס המוזר, חסר הסימונים, או לירידתו של טייס הלבוש
מדים אזרחיים ללא סמלים, הרי נאמר כי היה זה מטוס מטראולוגי.
ב־ 1957 נאלצו הפקידים האמריקאיים להודות בקיום המטוס החדיש, אחרי שכמה תאונות
גרמו לגל של שמועות. ההסבר שוב היה כי זהו מטוס למחקר מזג־האויר. בשנה שעברה
נחת יו־ 2אחד במסלול יפאני לדאונים, גרם לפירסום תיאורו המדוייק בעתון מקצועי יפאני.
קרוב לודאי כי מוסדות הביון הסובייטיים ידעו את הפרטים הללו עוד קודם לכן, מפי
סוכני־ריגול סובייטיים הפועלים בשדות־התעופה בהם נחת היו־ 2בתורכיה, באיראן, בפאקים־
סאן, ביפאן ובנורבגיה. יש להניח כי גם המכ׳׳ם הסובייטי גילה שגופים זרים עורכים טיסות
בגובה עצום מעל לשטח סובייטי. אם בכל זאת יורטו עד כה רק שנים או שלושה מטוסי יד,2
ואם מטוסו של פאוארם הוא הראשון שאת קיומו ניתן להוכיח, הרי מצביע הדבר על אחד
משני גורמים: הקושי ביירוט מטוס בגובה כזה, אפילו בעזרת טילים, ו/או אי־מציאות
מילים בכמות מספקת, עד ,; 0בידי ההגנה הסובייטית הנגד־מטוסית.
לא ברור עתה אם קיומם טל הטילים החדישים (אם אמנם הם קיימים) תאפשר המשך
טיסות אלה בעתיד. אם כן, אין ספק שיימשכו — כי חשיבותן לביון האמריקאי גדולה
הרבה יותר מחשיבות הבטחות אייזנהואר. אם לא, תעבור המלחמה הנצחית בין ריגול וריגול׳
נגדי לשלב חדש, תוך המצאת כלים חדשים. השלב הסופי: לויין־ריגול המקיף את כדור־הארץ,
מצלם את שטח האוייב באופן שיטתי וקבוע, מעביר את תצלומיו אל משגריו על
הארץ.
דבר אחד ברור: תוף ארבע השנים האחרונות יכלו מטוסי היו־ 2לספק למודיעין

הודות לקצין־המודיעין שלו — אלוף־המישנה הנרי הארדינגם, שמסר לו לפני הקרב דו״ח
מדוייק על תוכניות הקיסר הצרפתי. המחתרת הקומוניסטית בגרמניה סיפקה ללאברנטי בריר,
ידיעות מדוייקות על שיכלולים בצוללות הנאציות ועל ייצור הפצצות המעופפות. סוכנים
קומוניסטיים בבריטניה, בקאנאדה ובארצות־הברית סיפקו לברית־המועצות את סודות הפצצה
האטומית.
סעיף 29 של חוק־המלחמה הבינלאומי, כפי שנוסח בהסכם האג, מאשר כי הריגול אינו
נוגד אח כללי המלחמה החוקית וקובע כי אין להוציא להורג מרגל ללא משפט; ואילו
מרגל הנופל בשבי אחרי שסיים את תפקידו וחזר לצבאו, זכאי לזכויות של שבוי־מלחמת
רגיל. כמרגל מוגדר בהסכם האג רק אדם אשר ״בפעלו במחתרת או בטענות־שוא, משיג,
או מנסה להשיג, ידיעות באזור המיבצעים של מדינה הנמצאת במצב של לוחמה״ .רק
משפטן בינלאומי יכול לקבוע אם פראנצים פאוארם הוא מרגל במובן חוק זה או לא.
ברוב מדינות העולם קיים עונש־מודת למרגלים בעיתות מלחמה. אולם אין מענישים
מרגלים מפני שהריגול עצמו הוא בלתי־חוקי במובנו של החוק הבינלאומי; אלא רק כדי
להקשות על הריגול ולעשותו מסוכן ובלתי־יעיל עד כמה שאפשר.

הביון וזוא צורך הכרחי
מוזר הוא שדווקא האמריקאים הגיעו למלתמת־הריגול בשלב מאוחר מאד. הם כמעט
ן | טירונים במקצוע זה.
הריגול המקצועי החל באמריקה רק 5ימי מלחמת־האזרחים, כאשר שני הצדדים ניצלו
ידיעות שהועברו אליהם על־ידי מרגלים שעברו את הקווים. כתוצאה מנסיון זה מינה
המטכ״ל של ארצות־הברית את הבלש הפרטי המפורסם, אלן פינקרטן, כראש שרות ריגול
חדש. אך כאשר נוכח לדעת שאין דמיון רב בין בילוש פרטי לבין ביון צבאי, מינה המטכ״ל
לתפקיד זה קצין מקצועי.
במלחמת־העולם הראשונה אירגנו האמריקאים, באיחור, שרות־ריגול מסועף, שחוסל מיד
עם בוא השלום. התוצאה היתר, אסון פרל הארבר — שעה שהיפאנים הצליחו להשמיד
במכת־פתע את מיטב הצי הפאציפי האמריקאי. פרל הארבר שינתה לחלוטין את הפסיכולוגיה
האמריקאית לגבי הריגול — וזכר מאורע זה מצדיק גם כיום בעיני דעת־הקהל האמריקאית
את טיסתם של פאואדס וחבריו, שמטרתן ״למנוע פרל־הארבר שניה״.
פרט מעניין הוא, כי הביון האמריקאי ידע מראש על כוונות היפאנים. מומחים לפיענוח־צפנים
הצליחו לפענח לפני כן את הצופן היפאני; אך משום־מה לא ננקטו אמצעי־הזהירות
הדרושים. עד היום משוכנעים רבים כי הנשיא רוזבלט העלים בזדון את האינפורמציה
החיונית וסיכן את הצי שלו (אמנם מבלי לשער את עוצמת המכה הצפויה) כדי שהתקפת
היפאנים תשכנע את הציבור האמריקאי להצטרף למלחמה.
בשנת 1942 מונה הגנרל וויליאם דונובאן לתפקיד ״מתאם הביון״ והוטל עליו לאסוף
ולמסור למוסדות המתאימים את הידיעות האיסטראטגיות. הוא הבין כי הבעיה אינה לאסוף
ולחלק את הידיעות שישנן, אלא להגביר בהרבה את כמות הידיעות. לצורך זה אורגנה
״לשכת השרותים האיסטראטגיים״ (או.אם.אס ,).ששיגרה סוכני־ריגול לכל קצוות העולם.
בתום המלחמה שוב הועלתה הדעה שיש לפזר את מוסד־הביון. אלא שהפעם הושגה פשרה:
בעוד שמחלקות החקר והניתוח הועברו למשרד־החוץ ולמשרד־הבטחון, הוקמה ״סוכנות
הביון המרכזית״ (סי.איי.אי ).שירשה את עיקר תפקידי דונובאן. בראשה עומד כעת אלן
דאלם, אהיו של שר־החוץ המנוח, אחד מוותיקי הביון וראש הריגול האמריקאי בשווייץ
בימי מלחמת־העולם.

איית ונימיטת-ירויס אתמול או*בים היום
האמריקאי אינפורמציה חיונית ביותר. ריגול מעופף מסוג זה אינו מבוסם על טיסה חד־פעמית.
עיקרו בטיסות שיטתיות רצופות, כדי לאפשר את השוואת תצלומי הטיסה האחת
לתצלומי הטיסה הבאה.
למשל: נניח כי השוואת תצלום שצולם ביוני לתצלום שצולם בינואר מראי, כי במקום
מסויים נסלל כביש חדש. עיון מדוקדק מעלה כי כביש זה מוביל למקום בו נבנה מיתקן
מסתורי. בתצלום שצולם לאחר מכן, בנובמבר, נעלם מיתקן זה. אנשי־הביון יוכלו להניח
כי במקום זה קיים עתה מיתקן סודי תת־קרקעי, ויתכן כי המומתים יקבעו לפי צורת הבנייה
כי זהו בסיס תת־קרקעי לטילים. אפילו נעלמו בינתיים כל עקבותיו, הרי המיתקן נשאר
מסומן על מפת מוסדות הביון, נכלל ברשימת היעדים להפצצה מימנית מיידית בראשית
המלחמה.

הריגור הוא ווג\2י!
•־י ניגוד לדעה המקובלת, אין זר, נכון שריגול מן הסוג הזה אסור על־פי החוק
^ ה בינ ל או מי. להיפך — החוק מכיר רשמית בריגול כפעולה מלחמתית, אף שהוא מרשה
להוציא מרגלים להורג.
מצב משפטי זה הינו תוצאה של 3400 שנות ההיסטוריה הידועה של הריגול. היסטוריה
זו מתחילה דווקא באיזור תל־אביב רבתי. לפי דו״ח עתיק, שפוענח על־ידי חוקרים מודרניים,
הטיל הפרעה טותמוזים השלישי על אחד מאלופיו, מפקד בשם תוט, להיעזר במרגליו
כדי להגניב לתוך יפו המבוצרת 200 חיילים מזויינים. המיבצע הושלם בהצלחה על־ידי
הכנסת־החיילים לתוך שקי־קמח, שנסגרו בתפירה ושהועלו לתוך העיר מספינות־אספקה.
טרויה נכבשה בעזרת מרגלים שהוכנסו העירה בסוס־העץ המפורסם. יוחנה הקדושה נמסרה
לבריטים על־ידי מרגל צרפתי שביר, הבישוף פיאר קושו־ן. הקארדינל רישלייה אירגן מערכת־ריגול
מושלמת. פרידריך הגדול, מלך פרוסיה, פירסם הנחיות לגיוס מרגלים, אותם חילק
לארבעה סוגים. פעם ליגלג על המפקד הצרפתי, המרשל דה־סוביז :״אחריו הולכים תמיד
מאה טבחים. לפני הולכים תמיד מאה מרגלים.״
גאפוליאון נחל כמה מנצחונותיו המפוארים הודות לקצין־מטה אוסטרי, שהעביר לו את
תכניותיו של מטה האוייב. הצאר אלכסנדר השיג מבוגד צרפתי את התוכנית המלאה של
הפלישה הצרפתית לרוסיה — ערב מסע הפלישה. ולינגטון זכה לנצחון וואטרלו, במידה רבה,

ו כ נו ת ה בי ון המרכזית מפקחת כיום בעיקר על שני תפקידים חיוניים :״תסקיר הביון
^ הלאומי״ ו״חאונזדנה הלאומית״ .הראשון הוא מדריך עליון על כל מדינות העולם,
כולל ישראל. השניה היא הערכה לגבי בעיות מסויימות.
האומונה היא למעשה חוזת־הדעה הסופית של כל מומחי הביון האזרחיים והצבאיים, מעין
סיכום של סימפוזיון מקיף וממצה, בו נעשה נסיון לשלב את כל הדעות בהערכה אחת. אם
נשארים חילוקי־דעות, נמסרת דעת המיעוט בהערות־שוליים. קיימת אומדנה ״ישירה״ ,המנסה
לקבוע מה תעשה מדינה אחרת אם תימשך המדיניות הנוכחית של ארצוודהברית. לעומת
זאת מנסה האומדנה ה״כללית״ לקבוע מה יקרה אם יחול שינוי במדיניות האמריקאית.
למשל: מה תהיה הגבת הערבים, הסובייטיים וכו׳ אם יחליט הנשיא להשתמש בכוח
להבטחת זכות־המעבר של אוניות ישראליות בתעלת־סואץ? על שאלה כזאת יוועצו מומחים
צבאיים היודעים את כוחות הצדדים, מומחים פוליטיים שהקדישו את חייהם ללימוד אותן
הארצות, מומחים כלכליים הבקיאים בבעיותיהן המשקיות, אנשי הריגול ועוד.
חוץ מזה עוסקת סוכנות־הביוך הנורכזית בריגול ממש, המבוצע על־ידי מומחים המגו־ייסים
בקפדנות והמאומנים במשך שנים ארוכות. לגבי פאוארס, למשל, נודע כי אומן במשך
כמה שנים בשימוש ביו־ 2ובמכשיריו האלקטרוניים המסובכים. יש להניח כי גם התאמן
כיצד לפעול במקרה שיורט מעל שטח אוייב, ולצורך זה צוייד בזריקת־רעל ובאקדח. אלא
שפאוארם לא עמד במבחן.
אין להגזים בערכו של הריגול במלאכת־הביון המודרנית. לפי ההערכה של מומחה אחד,
מספק הריגול רק כ־ 4או 5אחוזים מכל הידיעות הנכנסות למכונת־הביון. סייר ערבי
הרושם את מספר כלי־הרכב בכביש באר־שבע, או מרגל המנסה להשיג בקאהיר פרטים על
הציוד של צבא רע״ם, ממלאים תפקיד חשוב אך משני.
הביון המודרני מבוסס בעיקרו על אינפורמציה שאפשר לקבלה בדרך חוקית, באמצעות
הדיפלומטים החיים בארץ היריבה, עיון בעתונים וכתבי־עת מדעיים המופיעים שם, סטאטים־
טיקות אינסופיות. אין כמעט פרט שאינו חשוב.
הביון האמריקאי, למשל, אוסף פרטים על הנמלים של אודיסה וחיפה (למקרה של
נחיתה במלחמה אפשרית) ,על יבול החיטה באוקראינה (כדי להעריך את יכולת ברית־המועצות
להזין את אזרחיה ולשלוח מזון להודו) ,על תפוקת תעשיית־הפלדה הסובייטית
והגרמנית־המזרחית (כדי לאמוד את פוטנציאל־העוצמה הכלכלי של היריב) .כל זה דרוש כדי
להעריך את יכולת היריב, את אפשרויותיו בימי שלום ומלחמה, את כוונותיו ואת תגובותיו
הצפויות לפעולות אמריקאיות. כל מדינה אחרת בעולם — כולל ברית־המועצות, רע״ם
וישראל — פועלת לפי אותו עקרון.
האמריקאים עצמם מודים בכמה כשלונות מוחצים בשטח הביון. שנים אחדות אחרי שכוח־המחץ
המימני הסובייטי הועתק מן המפציצים אל הטילים הביניבשתיים, עוד פעל המטכ״ל
האמריקאי על־פי ההנחה שגם הסובייטים סומכים על חיל־האויר. הספוטניק הסובייטי הראשון
הדהים את אמריקה. גם החללית הסובייטית הבלתי־מאויישת, שנכנסה השבוע למסלול מסביב
לכדור־הארץ (והנה למעשה רק לוויין) ,היוותה אפתעה לאמריקאים.

** לאףכש לונ ה, הנחילה שליחותו של פאוארס כמה ידיעות חשובות ביותר לביון
האמריקאי. אם יוכח כי המטוס הופל באמת על־ידי טיל, הרי יש לכך משמעות מהפכנית.
הימצאות מספר מספיק של טילים מדוייקים נגד־מטוסיים בידי ברית המועצות _ פירושה
סוף גמור של פיקוד האויר האיסטראטגי האמריקאי. למפציץ האיטי־יחסית אין כל סיכוי
להגיע אל יעדו כאשר מופעלים נגדו טילים הנעים במהירות הבוק. המסקנה: ביטול כל
ההקצבות לפיקוד־המפציצים, מתן דחיפה נואשת לפיתוח מזורז של טילי־התקפה אמריקאיים.
באותו יום בו המריא פאוארס, הודיע משרד־הבטחון הסובייטי על קיומו של חיל־טילים
נפרד, הנוסף על חיל־הקרקע, חיל־האויר וחיל־הים. אנשי חיל זה, בחלקם בעלי שמות
יהודיים טובים, הפילו — לדברי כרושצ׳וב — את המטוס האמריקאי.
שתי עובדות אלה מבשרות — יותר מכל מאורע אחר מאז הפיצוץ האטומי בהירושימה —
מהפכה בזירה הצבאית. מהפכה זו תגרור אחריה בהכרח מהפכה בזירה המדינית. מושגים
מקודשים רבים הפכו השבוע למגוחכים, ואלף בעיות חדשות תובעות פתרונות מדיניים,
כלכליים וצבאיים חדשים.
החלטתו של פראנצים פאוארס לא גרמה רק לפיצוץ בישיבה הראשונה של הפיסגה, כאשר
תבע כרושצ׳וב את ״הענשת האשמים״ ,היא תשפיע עתה על כל מדינה בעולם — ועל
מדינת־ישראל בכלל זה.

במדן נר.
(המשך מעמוד )4

הספר המצרי בימי שלטון הד,יקסום״ ,ברחו
לאחר מכן מעבודות־הכפיה שהוטלו עליהם.
יהודה +ישראל. אם גילוי זה של
בן־גוריון לא היה מהפכני ביותר, הרי
גילויו השני היה נדוש עוד יותר. כמעט
כל החוקרים תמימי־דעים זה מכבר כי
יוצאי מצריים היוו רק אחוז קטן מן האומה
שהתגבשה לאחר מכן בשם ״ישראל״.
גם לגבי נושא זה רבות הדעות כמספר
החוקרים. אחדים טוענים כי יהודה וישראל
היו שני עמים שונים. אחרים סבורים
כי ארבע הנשים והפילגשים של יעקוב
מסמלות ארבעה מוצאים גזעיים שונים של
השבטים שהתמזגו לעם.
במקורות מצריים וכנעניים מוזכר השם
״ישראל״ ושמותיהם של כמר, מן השבטים
בין תושבי הארץ, זמן רב לפני התאריך
המשוער של כיבושי יהושע, וכמעט כל
החוקרים משוכנעים כי גם יתר האוכלוסיה
הכנענית של הארץ לא הושמדה מעולם, אלא
התמזגה בהדרגה עם הכובשים והמסתננים.
אם לא הוסיף בן־גוריון הרבה לחקר ההיסטוריה
הישראלית, הרי תרם תרומה
לחקר אישיותו של דויד בן־גוריון. שר־החינוך
הנוכחי החליט, כנראה, להקדיש זמן
רב יותר לעניני־רוח, פחות זמן לעניני
בטחון שיגרתיים. תוך כדי כך הוא מקבל
יותר ויותר השקפת־עולם כנענית.

דע 1ו1
תפריטה חזרה הביתה
׳;צפחה אחת זכתה בסוף שנת 1951

1*4ששתיים מבנותיה תופענה על שער העולם
הזה. בזו אחר זו, תוך כמה שבועות.

ראשונה הופיעה צעירה בשם זיוה בלכמן,
שחזרה בדיוק אז מביקור של כמה שנים
בארצות־הברית כדי לשרת בצד,״ל. מעטים
תיארו לעצמם אז כי שער זה יהיה השער
לקאריירה ר,מעסיקה מאז את הארץ. כי זיוה
בלכמן נישאה לצעיר בשם שפירא, קראה
לעצמה זיוה שפיר, ולאחר מכן זיוה רודן.
שבועות מעטים אחרי הופעת־בכורה זו,
הופיעה על שער העולם הזה ( )745 בת־דו־דתה
של זיוה, צעירה בת 19 בשם תמר
רפופורט. לדעת רבים, היתד, היפה שבין
שתי בנות־הדודות. כך, כנראה, חשב גם הבמאי
ר,הוליבודי הנודע ויליאם דיטרלה, כשבא
לארץ כדי להסריט כאן כמה קטעים לסרטו
שלומית. הוא חיפש יפהפיה מקומית,
שתמלא בתמונות ארוכות־טוזח את מקומה
של ריטה היוזרת (העולם הזה .)756 הוא
בחר בתמי, שמאז קראו לה ״תמריטה״.
העתונים מלאו תמונות של תמריטד, בשעת
ההסרטה. באותם הימים, לפני שנולד

״?והי כלימה ! ״
דעותיו של ראש־הממשלה בפרשת יציאת
בני ישראל ממצריים (ראה לעיל) ,עוררו
ויכוח חריף בקרב הדתיים וחוקרי־המקרא
היהודיים, שבניגוד לעמיתיהם הלא־יהודיים
תמכו לרוב בנוסח המילולי של התנ״ך. אר־בע
תגובות אופייניות שהושמעו השבוע:
• ד״ר אשר וייזו /פרשן המיקרא:
״חובה להתבסם על הכתוב בתנ״ו ולא על
ההגיון הסתמי. מדוע אין זה אפשרי ש־60
ריבוא בני־ישראל הלכו במדבר? לא כל מה
שנראה הגיוני — נכון. בן־גוריון עצמו
אמר בחוג ללימוד חנ״ך, כי בעתיד לא
יובן כיצד הצליחו הישראלים להתגבר על
שכניהם, שהרי הארכיאולוגיה שתתגלה בארצות
ערב, בעוד מאות שנים, תטען דברים
הפוכים מאשר הדברים שתציין ההיסטוריה
של מלחמת־השיחרור. לכן גם אם אין זכר
במקורות אחרים ליציאת־מצריים, אין בזה
הוכחה כאילו אין הסיפור בתנ״ך נכוו•״
0ד״ר אברהם הדר, מרצה לתנ״ך:
״הבעיות שהוא מעורר, רציניות ויש להן
יסוד. אבל התשובות שהוא נותן אינן מבוססות
ומשכנעות. לכן מסוכן להרוס בניין
שהיה קיים על העבר היהודי, מבלי שיהיה
בכוחו להקים בנין חדש.״
+הרב אלתר מאיר :״אינני רוצה
לפגוע בראש־הממשלה ולא הייתי אומר
דבר אילו תחת לפרסם את הדברים בפומבי
ובקול ישראל היה אומר זאת בשיחה פרטית.
אבל מה שאמר גובל בחרפה! זוהי
כלימה וצריך לערוך עתה משאל־עם אם
ראוי בן־גוריון להיות ראש־ממשלה.״

• הרב יהודה צבי ברנדוויין,

ראש המחלקה הדתית של ההסתדרות :״אינני
יכול לתת תשובה לשאלה מה עמדתי לדעותיו
של בן־גוריון. מצד אחד מונח כבודו
של ראש־הממשלה ומן הצד השני כבודה
של התורה — ואיני רוצה לגעת בזה. לכן
אני מעדיף שלא לגעת בפרשה.״
יותר בטוחים בדעותיהם היו אנשי אגודת-
ישראל. דם הגישו לכנסת הצעה להביע אי־אמון
בממשלה׳ העמידו במצב קשה את שותפיו
הדתיים של ראש־הממשלה.

מדע
פקודות עויגר ה
כל הפוליטיקאים הצבריים הצעירים מצטיינים
בחוש מפותח לפרסומת עצמית. אולם
איש מהם אינו גאון בשטח זה כמו יגאל
(מתחרז עם ישראל) ידין. השבוע הדגים
כשרון זר, מחדש, ובצורה מזהירה.
״נתגלה ארכיונו של בר־כובבא!״ הריעו
כותרות העתונים. באסיפה מיוחדת, שנערכה
בבית נשיא־המדינה ובנוכחות ראש־הממשלה
ושריו, הציג ידין כמה מיסמכים שנתגלו
בעת המיבצע שנערך לא מכבר במדבר־יהודה.
המעמד נועד לתת למיסמכים שנמצאו
* כובשים זרים שהשתלטו על מצריים,
גורשו אחרי כמה דורות, נסוגו תוך קרבות
ממושכים ז רו ארץ־ישראל וסוריה. לדעת
רוב החוקרים, היו ממוצא שמי.
העולם הזה 1182

בעוד שזיוה ציפצפה על מוסכמות החברה,
עברה את כל השלבים המוקדמים של
כוכבות הוליבודית, כולל צילומי־עירום, היתד,
ונשארה תמר צעירה שמרנית ביותר, החוששת
מפני כל פירסומת שלילית. היא לא
רצתה להיות כוכבת, או אפילו נערת־זוהר.
כשהופיעה תמר בפעם השניה על שער
העולם הזה 864 בשנת , 1954 כבר היה
ההבדל בולט. זיוה השתתפה בתחרות־יופי
(בה הפסידה את המקומות הראשונים, לטובת
נערות שאיש אינו זוכר כיום את שמן),
זכתה לתואר מלכת־היין, יצאה לדרך המלך
שלה, לשליחות אמריקאית, לגט ולאזרחות
אמריקאית. תמר עבדה כמזכירה במשרדו של
האדריכל דב כרמי.
כאשר הגיעה תמר לבסוף לאמריקה, היה
זה על רקע שונה מאד מזה של זיוה. אחרי
אהבה נכזבת, שהטביעה את חותמה על
חייה, לימודי ריקוד אצל תהילה רסלר וידידות
עם הכנר עברי גיטליס, יצאה לניו־יורק
להחליף את האוירה. שם עבדה במוסדות
ישראליים, הקדישה את שאר הזמן ללימוד
הריקוד, מתוך תקווה להיות באחד הימים
למורת־ריקוד בישראל.
הצברית היפר,פיה הצליחה מאד בחברה ה־אמנותית
הניו־יורקית• שעה שזיוה, בקצה
השני של ארצות־הברית, מסרה סיפורים
מרתקים על גבורותיה הצבאיות, הודיעה
תמר בפה מלא שמעולם לא שרתה בצר,״ל,
ושאינה דוגלת בצבאיות נשית. היא גרה
לבדה בדירה שהשקיפה על נהר ההאדסון,
חיתה חיים שקטים, אף שהיו לה חברים רבים.
האקלים האמריקאי השפיע עליה לטובה.
היא נעשתה יותר רצינית ושקולה. בת ה־27
היתד, יפה כמו בת ד 17 אך תמירה יותר,
בעלת פנים מרצינים. את זיוה פגשה רק
פעם.אחת, בניו־יורק. כאשר שאלה זיוה ל-

פברואר ,1952 תל־אביב
לפני זיוה

טיפוס נערת־הזוהר הדיזנגופית, היתד, היא
היפר,פיה המקומית הידועה ביותר. אילו נשאל
אז מישהו מי משתי בנותיו׳,דודות תהיה
כוכבת הוליבודית׳ היו רבים מצביעים בלי
היסוס על תמר.

** לכד תמר עצמה, כמובן. כי מבתי־
3ץ נת האופי, היתד, ההיפך המוחלט של
זיוה. זיוה חתרה בקנאות חסרת־פשרות אל
קאריירה הוליבודית, למענה היתד, מוכנה
להקריב כל דבר — כולל בית, אהבה וכל
שאר מוסכמות החברה. ואילו תמר, שאביה
מת עליה בהיותה בת ,11 היתד, מוכנה להקריב
כל קאריירה למען אהבה ובית.
גושפנקא של תגליות בעלות משמעות מהפכנית.
הוא גם נועד לכוזן את אור הזרקורים
אל הרמטכ״ל־לשעבר, בעל האמביציות הפוליטיות
הנרחבות, אף שהיה רק אחד מארבעת
המדענים שניצחו על המיבצע.
בן בזבים. המיסמכים עצמם לא הצדיקו
פרסומת כה רעשנית, אן ל שהיו חשובים
כשלעצמם. הם לא היו ״ארכיונו של בר־כוכבא״
,אלא צרור של פקודות שנשלחו
ממטה בר־כוכבא, ובשמו׳ למפקדי־אזורים.
אפשר להשוותם לאוסף של פקודות־שגרה
הנמצא במשרדו של כל מג״ד בצה״ל.
חשיבות התגלית היא בכך שהיא עוזרת
לשפוך אור נוסף על זהותו של מנהיג
המרד היהודי נגד הקיסר אדריאנוס, בשנים
132 עד ,135 לספירה. מכיון שלא זכה להיסטוריון
מעולה כפלאוויוס יוסיפום, שהנציח
את מרד הקנאים׳ נשארו פרטיו מעורפלים,
אפילו שם המנהיג לא היה ברור. במקורות
הנוצריים הוא נקרא בשם ״בר־כוכבא״,
בלי ספק כינוי של תהילה, ואילו התלמוד
התעקש לקרוא לו ״בר־כהיבא״ .בעוד שכמה

מאי ,1954 תל־אביב
במקם הייוורת

פרשנים סברו שכוזיבא הוא שם של מקום,
סברו האחרים כי זהו שם גנאי ,״בן־כזבים״.
שני המקורות היו עויינים. הנוצרים נרדפו
על־ידי בר־כוכבא, מכיון שלא הצטרפו
למרד, בהסתמכם על מצתת דתם :״תנו לאלוהים
אשר לאלוהים, ולקיסר אשר לקיסר.״
יחס היהודים החרדים אליו היה נתון במחלוקת.
רבי עקיבא תמך בו לפחות בשלב
הראשון של המרד׳ הכריז עליו ״דן הוא
מלכה משיחא זהו המלך המשיח!״),
דרש :״דרך כוכב מיעקוב — דרך כוזיבא
מיעקוב.״ אולם רוב הדתיים דגלו בהבלגה,
ראו במרד איוולת מסוכנת. דעה זו ניצחה
בתלמוד׳ גרמה לקו אנטי־בר־כוכבאי מובהק.
בין השאר: הסיפור כי בר־כוכבא בענו והרג
רב זקן שהפריע לו בביתר, וכי כתוצאה
מכך החליט אלוהים להפקיר את העיר.
יתכן כי בר־כוכבא עצמו לא פעל לפיוס
הדתיים, אלא התגרה בהם בימי הצלחתו.
טוען התלמוד: בר־כוזיבא קרא לעומת
אלוהים ״ריבונו של עולם, לא תסעד ולא
תסכוף!״(משמע: אל תעזור ואל תפריע לי).

אפריל ,1960 ניו־יורק
נגד רכילות

דעתה על הגברים האמריקאיים, לא ענו

ן^חרי שנתייס־וחצי במנהאטן, ו
\י|גי שד, תמר שהיא עומדת על פרשת־ז
כים, ושעליה להחליט איך והיכן להמש
בחייה. היא יכלה בנקל להגשים את חלו
של כל נערת־זוהר ישראלית: נשואי־פספו
עם׳ גבר אמריקאי. אולם אחרי השהייה
ארוכה בניו־יורק, הבינה כי הסממנים הו
צוניים של העושר האמריקאי אינם מבטיו
כשלעצמם אושר. היא ידעה כי מאחורי
ברק נחבאות עבודה מפרכת וצורת־ח
מורטת־עצבים. מרחוק הבינה את הנקוז
החיוביות של החיים הישראליים — הל
האיטי יותר, השמש הזורחת.
״איך שהוא,״ היא מודה ,״איני יכולה
האר לעצמי שילדי יהיו אמריקאים קטני
היא החליטה לחזור לביקור בארץ, לו
ראות מהדש עם ידידיה, לקבל כאן את
החלטה שתדריך את חייה בעתיד.
העכירה את שמחת השיבה ידיעה סנס!
נית שפורסמה באחד מטורי הרכילות,
קשרה את שיבתה עם נושא אהבת־נעור
העתון, שדבריו התבססו על צירופי־דבו
וניחושים, העמיד את תמר במצב עדין.
כיון שלא ידעה בעצמה מה תעשה, לא ע
להכחיש ולא לאשר. היא שתקה.
אולם אפילו רכילות זו לא יכלה לקי
את מצב־רוחה לאורך ימים. השמש היו
אלית האירה, הים קרץ במרחק כמה צע
מביתה בצפון תל־אביב. באווירה רגועה
יכלה לחכות בנחת עד שתתגבש בלבה
הדרגה ההחלטה מה לעשות עתה. אחרי
השנים שעברו, היה לה די נסיון־חיים
להחליט ללא חיפזון ובראש צלול.
אם קיוותה למצוא בארץ שלווה, או 1
שה מפני שיעמום — התבדתה חיש מ
השבוע, בחוזרה בשעות הצהריים משפת־של
הרצליה בג׳ים של האדריכל הצעיר
כרמי, נתקע הג׳יפ בבור־מים. תמי נזו
קדימה, שברה את הזכוכית בראשה, נחו
חתכים עמוקים בראש, בירך ובכף־הו
אחרי שנתפרה בבית־החולים בילינסון ו
לימה מן ההלם הראשון, הוחזרה הבי
פקודת הרופא: ששה ימים במיטה.

מיבחן האגודל. תגליות מרבר־יהודה
הוכיחו עתה כי בכל זאת לא היה ״בר־כוזיבא״
שם גנאי, אלא שמו האמיתי של
האיש. השם ״שמעון בר־כוסבא, נשיא היהודים״
מופיע במיסמכים כנותן פקודות.
נראה כי גם תיאורי המנהיג כאדם נוקשה
וחסר־רהמים לא היו מוגזמים. לפי התלמוד׳
נדרשו מתנדבי המרד לקטוע את אגו•
דליהם בנשיכה, כמיבחן של גבורה. רק
כאשר מחו הרבנים נגד נוהג זה ,״המרבה
בעלי־מום בישראל,״ הנהיג בר־כוכבא מיבחן
אתר: תלישת עץ תוך דהירה על סוס.
נוכח המיסמכים החדשים מאשר כי בר
כוכבא לא היה אדם המסוגל לעורר חיבה;
נוסח לדוגמא :״איגרת משמעון בר־כוסב*
ליהונתן בר־בעיה. כל מה שיגיד לך אליש;
— עשה. שלום.״ אין הוא חוסך באיומי ״פורענות״
לכל מי שאינו ממלא את פקודותיו
ערך התגליות נופל עד אין ערוך ממציאות
מערות קומראן, למשל. אך כתוספת לידיעות
המעטות על הנסיון האחרון של היהודים
למרוד ברומאים, היו מאלפות.

במדינה

וגנאי ׳ נעוכת לכיבוש

רפואה

הסט!

ה חי והמת

:מו כל עקרות הבית הבונות,
סמכי גם את על
זקסטיל ־ שמפו,״ לכביסת
:ל האריגים העדינים.
אזזי תי ר!\ ב א ריו ה. אוגזזה
תגלת הוגלטאת א ת וזזזזז תי.
;ויו ה ולתת 1אבג\ יר\!\ א\
כל גוב>\ אתר איו ת אלא תי!\ת.

תוצרת ״נקה״
המפיצים היחידים: נורית בע״מ

שוב הופיע למכירה
ספר הא״ב של האהבה,
לגבר ולאשר.

זיי המין של האדם
מאת ד״ר אב. מטמון
כולו מנוקד,
בלווית 42 ציורים ותמונות

המחיר 4 ל״י
השיג בכל חנויות הספרים
המכירה

הראשית:

;וצאת אחיאסף ירושלים
רח׳ בן־יהודה 36

1בת היופי של הולנד
זליפת ג׳רסי של ,,ג׳רקולי״
;צחנת אופנת מגי רוף.

אחת המלחמות האכזריות ביותר מתנהלת
בישראל, כביתר ארצות תבל, נגד אויב
סמוי מן העין התוקף את החלשים מן המארב:
מחלת שיתוק־הילדיבנ
השבוע, שעה שנשים מתנדבות יצאו לרחובותיה
של ישראל כדי לפתוח בנזיצעד הפרו־טוו^
נאנחו אזרחים רבים לרווחה. הם שמחו
שהמאבק נגד הנגיף הממית והמשתק, קרוב
לקיצה ב־ 1959 נרשמו רק 43 מקרי פוליו,
בעוד שב־ 1956 היו יותר מ־ 1500 נפגעים.
אזרחים אלה לא ידעו, שאותר, שעה איימה,
אולי, סכנה חדשה העלולה להביא להתחדשות
המגיפה. עובדה טראגית היא שעצם
שיטות החיסון מעני הפוליו הן אשר עלולות
להביא להתלקחות חדשה זו, שסביבה
התחלקו רופאי העולם לשני מחנות יריבים.
המחנה הראשון היה מורכב מתומכיו של
ד״ר יונה סאלק, ממציא תרכיב הפוליו המפורסם.
חסידיו טענו, כי כדי לחסן את הילדים
מפני הפוליו, יש צורך להזריק לגופם
נגיפים מתים של המחלה, לפי השיטה שבגללה
זכה סאלק לפירסום עולמי.
לעומתם דגל המחנה השני בשיטה מהפכנית.
בראשו עמד יהודי־אמריקאי, הד״ר
אלברם סייבין. הוא שלל את טענותיו של
סאלק, הסביר כי כדי לחסן את הילדים יש
צורך להזריק נגיפים חיים, אם כי חלשים.
זיהום בגך הילדים. היה זה וויכוח
מדעי טיפוסי: שני המחנות התחלקו אומנם
בשאלת טיב החיסון, אך הסכימו בדיעבד
על מספר בעיות הקשורות במהות המחלה.
הבעיות ששימשו בסיס לויכוח המדעי:
• מחלת שיתוק־הילדים נגרמת על־ידי
שלוש משפחות של נגיפים, מתפשטת כתוצאה
מזיהום בסביבתו של התולה.
• נפגע שהצליח להבריא ממחלתו, שוב
אינו נפגע, ביון שהתחסן על־ידי המחלה.
• המתלה מתפשטת בעיקר בחודשים
החמים. לכן, בעוד שמדינות אירופה נפגעות
משיתוק־ילדים רק בין החודשים יולי־טפ־טמבר,
נתונות מדינות בעלות אקלים חם
יותר — ובכללן גם ישראל — לפגיעה בין
אפריל לנובמבר.
• כל, תינוק מחוסן בשנה הראשונה לחייו
בדרך טבעית. זהו חיסון תורשתי, המוענק
לו על־ידי אמו בעת הריונה.
• ניגוד מעניין מצוי בעובדד. שאף־על־פי
שהמחלה מתפשטת בגלל זיהום הסביבה,
הארצות המזוהמות הן הפחות־פגיעות שבכל
ארצות העולם. מחקר השוואתי בין מצרים
לשווייץ הוכיח שעל אף היות שוזייץ אחת
המדינות הנקיות בעולם, נפגעים ילדיה יותר
מילדי מצרים. כי במצרים נפגעים תינוקות
רבים כבר בשנת חייהם הראשונה, כשהם
מחוסנים עדיין בצורה טבעית על־ידי אמם.
אבל החיסון הטבעי־תורשתי הופך את פגיעת
השיתוק בילדים לקלה ובלתי־מורגשת.
חיסון כקיבוץ. עף־על־פי שסאלק וסיי־בין
הסכימו ביניהם בכל העובדות הבסיסיות,
נחלקה דעתם במה שנוגע לשיטת החיסון.
טען סייבין, שביקר לפני שנד, בישראל:
״השיטה היחידה להבטיח חיסון מלא, ולא
חיסון חלקי — המצליח לפי שיטת־סאלק
רק ב־ס/״ 10 מן המקרים — היא להזריק
לגוף הילדים נגיפים חיים. הילדים נפגעים
על־ידי שיטה זו בשיתוק־ילדים קל, ולאחר
מכן הם מחוסנים מפני המחלה.
״כל הרופאים מסכימים כי החיסון היעיל
ביותר הוא חיסון נגד אבעבועות, הנעשה
על־ידי נגיף חי. צריך ללמוד מעובדה זו,
ולכוון את החיסון נגד הפוליו לאותו כיוון.״
חסידיו של סאלק לא קיבלו את הטענה.
אם כי ידעו שד,חיסון הנעשה על־ידי נגיף
חי מבטיח הצלחה גדולה מאשר חיסון על־ידי
הזרקת נגיף מת, הסתייגו מן ההצעה.
הסיבה להתנגדותם: אין כל ערובה שהנגיף
החי לא יוכל להתגבר על אמצעי־ד,ד,חלשה
שיינתנו לו במעבדות. אם יצליח לשנות
את אופיו ולהחזיק מעמד נגד הנסיון
להחלישו, קיימת סכנה, בעת החיסון, שהילדים
ייפגעו קשות. מיליוני ילדים עלולים
להיפגע משיתוק במקום לזכות בחיסון. הויכוח
עודנו נמשך. אך חסידי סייבין לא
המתינו לסיומו, סירבו לוותר על דרכם החדשה,
הזריקו בהצלחה זריקת־חיסון בכל
רחבי העולם. נם־ון דומה, שנעשה בישראל,
באחד הקיבוצים בדרום הארץ, הצליח.
סייבין לא חשש מפני אפשרות החזקתם
של הנגיפים החיים, חשב כי על ידי מעקב
מתמיד ניתן יהיה לגלות כל שינוי באופיים.
לפי כל הסימנים, עשויות עסקניות אילני
שי״ל־פוליו לאסוף עוד שנים רבות תרומות
לטובת נפגעי השיתוק, עד שהויכוח יסתיים.

הוא דן ביתן, מנהיג
י י , ,ן קבוצת הבלתי־תלויים, הלוחם
בנסיון מפא״י להחדיר להסתדרות הסטודנטים
שנית את הבחירות המפלגתיות.
** 0דהאח רי עמדה נפלה בפני התק־קפת־המחץ
של מפא״י בחצי השנה האחרונה,
מאז נחלה מפא״י בבחירות לכנסת
ולעיריות את הנצחון שהרס את המוראל
של כל יריביה. בעוד שבוע יתגלה אם
תפול עמדה נוספת: הסתדרות הסטודנטים
של האוניברסיטה העברית בירושלים.
היו למפא״י שלוש סיבות לרכז במאבק
זה את מיטב הכוחות:
• לפני שנה נשמט השלטון בארגון זה
מידיה, עבר לידי קבוצה של בלתי־מפלגתיים,
שעצם קיומה היתר, דוגמה רעה למדינה.
• ארגון הסטודנטים הוא עמדה חשובה
בפני עצמה. הוא יכול להכריז הכרזות פוליטיות,
שיתקבלו בעולם ובארץ כביטוי האינטליגנציה
הישראלית הצעירה.
• במסגרת זו אפשר לקנות את האקדמאים
של מחר, כשמחירם עדיין נמוך.
מפא״י ידעה כי לא יהיה זד, מאבק קל.
שהרי הבחירות בהסתדרות הסטודנטים
מאורגנות על־פי שיטה אישית־מחוזית, כשכל
פקולטה מהתר, מעין מחוז בפני עצמה. הסטודנטים
בכל פקולטה בוחרים את נבהריה
מתוך רשימה אחת כללית, המכילה את
שמות כל המועמדים, ללא ציון מפלגתי.
דבר זה מקשר, על תמרוני המפלגות. כל
מפלגה נאלצת להדפיס פתקאות מיוחדות עם
ציון שמות מועמדיה, לסמוך על נאמניה כי
יבחרו את המומלצים האלה מתוך הרשימה
הכללית. מכיון שאין הדבר נוח, דוגלת
מפא״י עתה בשינוי השיטה, בכיוון הפוך
מזה המוצע על־ידי דויד בן־גוריון — חזרה
אל הבחירות היחסיות לפי רשימות מפלגתיות.
כדי להעביר רפורמה זו, צריך קודם־כל
לכבוש את השלטון על־פי השיטה הישנה.
את ההתקפה מנהיג מיכאל לינדנשטראוס,
מזכיר תא מפא״י. מולו שורה ארוכה של
סטודנטים בלתי־תלויים, שבראשם עומד צעיר
מרדן בשם דן ביתן 23 השקפות־העולם
של נאמני ביתן שונות. מטרתם המאחדת היחידה:
למנוע את השתלטות מפא״י על 4500
התלמידים המאורגנים של האוניברסיטה העברית,
לקיים את השלטון הנוכחי, שהם
עומדים בראשו.

עבודה לכל סטודנט נזקק שיצטרף לארגונו.
חודש אחרי הקמת הארגון, שנתמך גם
על־ידי ביתן, יכול היה כל סטודנט לגלות כי
הבטחות לינדנשטראוס לא היו סתמיות. מי
שהתפתה והצטרף לארגונו, סודר במהירות
במקום עבודה נוח.
לינדנשטראום לא הסתפק בקיום לשכת־העבודה
הפרטית. הצעיר, בנו של נציג הצ״ב
במועצת עירית חיפה, הבין כי עליו לספק
לסטודנטים צרכים נוספים תמורת נאמנותם.
בעזרת תקציב־ענק, שהועמד לרשותו, היתד,
זו מלאכה קלה למדי.
לינדנשטראוס תיכנן גם מתן הלוואות ופרסים
כספיים, אירגן מסיבות חברתיות, הצי
גות־קולנוע וערבי־תרבות. כדי להחליש את
השפעת קבוצת אל־ארד על הסטודנטים הערבים,
הקים הבעיל המפא״יי חוג יהודי-
ערבי, כשבראשו איש מפלגתו, אליאס סבא.
מיד אחרי שביסס את פעולות אירגונו,
דאג לשופר שיכריז עליהן. מחדרו בקומה
השניה של בית־ההסתדרות בירושלים, הפיץ
שני עתוני־פירסומת מיוחדים: ידיעתו! וצומת.
הראשון הופץ בין הסטודנטים חינם,
ואילו השני, שהודפס אחת לשבועיים על
נייר משובח ובבריכה מהודרת, נמכר במחיר
סמלי של 15 אגורות. את הגרעונות מפעולות
אלד, כיסה תקציב מפא״יי מיוחד, שהתקבל
בהסכמתו של מזכיר המפלגה.

תקציב מפא״י 3000 :ל״י
ף • פוף אפריל, כשמלחמת הבחירות עוד
**לא נראתה כלל באופק יריביו הבלתי־

ההיסטוריונית 2
גרינברג נייטראלית במאבק, אינה מתענינת
כלל בנעשה. בכל זאת תשתתף בבחירות.

ש גי שו פ רו ת ל מי כ ה
ך * מאכל! ה ת חי ל כבר בראשית שנת
1 1הלימודים, כשביתן וחבריו הקדישו את
מיטב מאמציהם לקרב נגד העלאת־שכר הלימוד,
שתוכננה על־ידי שר־החינוך זלמן ארן.
שעה שעסקני מפא״י, לינדנשטראום ואמנון
גולן, המשיכו להצהיר ברבים על נאמנותם
למאבק נגד העלאת שכר־ד,לימוד ולמען שיטת
הבחירות האישיות, הוקם על־ידם בסתר
כלי יעיל ומוסוזה, כדי לתפוס מחדש את השלטון
בהסתדרות־הסטודנטים: ארגון הסט־דנטים
חברי הסתדרות העובדים הכללית.
ארגון תמים זה נתן לעסקני מפא״י יתרון
עצום, שלא היה בידי יריבם הבלתי־תלוי, דן
ביתן. בפני הסטודנטים, מחוסרי־ד,עבודה הנצחיים,
ניפנפו עסקני מפא״י, רובם משפטנים
לעתיד, בפתיון חשוב: מזכיר הארגון,
לינדנשטראוס, בעל הסנטר הכפול והחיוך הלבבי,
הקים לשכת־עבודה פרטית בעלת קשרים
ואמצעים מרובים. הוא הבטיח למצוא

] 1חווה גרונשטיין, ה בצאתה משיעור
בבנין מייזר. היא תומכת בבחירות אישיות,
כיוון שהיא אינה מחבבת אף מפלגה אחת.

הסתדוות הסטודנטים ביוושלימ-עמדה שתאנשו לה רקנות את

דנטים -ב 1ול!
תלויים, הכנים לינדנשטראוס שחור־השיער
את מכונת־הבחירות המפא״ית למהלך מהיר.
אחרי עבודת־ריכוך חשובה, עבורה הוא מקבל
מקופת־ד,מפלגה 300 לירות לחודש, ערך
במבצר מפא״י, הכפר הירוק, את כנס ההסתערות
על קולותיהם של 4500 הסטודנטים
בעלי זכות הבהירה.
מיכה, המקבל את הוראותיו הטלפוניות
של מזכיר מפא״י, ח״כ יוסף אלמוגי, הזמין
לכנס המיוחד את פעילי מפא״י, אחדות־מעבודה
ומפ״ם, אשר שמעו את הרצאתו של
ח״כ הרצל ברגר. אחרי ההרצאה החליטו
ראשי תא־הסטודנטים המפא״יי, לנסות להקים
את גוש ישראל העובדת. כדי לא לתת
לו צביון מפלגתי טהור, רצתה מפא״י לקשט
את רשימת מועמדיה בכמה עסקנים חסרי־גב
מאחדות־העבודה ומפ״ם.
לא היה מאמץ קל יותר מאשר לקבל את
הסכמת ראשי התאים של שתי מפלגות אלה.
אף־על־פי שבמפ״ם איים האגף השמאלי לתמוך
במועמדי מק״י, אם יצטרף התא לגוש
ישראל העובדת, חתם עמיקם אוסם, איש האגף
הימני, על הסכמתו להופיע ברשימה
אחת עם מפא״י.
בקלות יתרה השיגו עסקני מפא״י את הסכמתו
של אברהם בן־צבי, מאחדות־העבודה,
שזכה לכינוי ״גנראל סיני״ ,כיוון שהוא כמעט
החבר היחיד בתא־הסטודנטים של מפלגתו
בירושלים.
אולם השותפים הקטנים, שקית ליהנות
מן התקציב הגדול שהעמיד יוסף אלמוגי
למימון קרן־הבחירות — התאכזבו. כל הכספים
והמשכורות, שניתנו למטרה זו, חולקו
בין מיכאל לינדנדשטראוס, אמנון גולן,

טדי גלרנטר ואלי מצפון — ארבעתם עסקני
מפא״י קבועים.
גם מרכזי הפעולות של גוש ישראל העובדת
בפקולטות השונות, שקיבלו שכר תמורת
עבודתם החלקית, נשאו בכיסם כרטיס
מפלגה של מפא״י.
לפעילי אחדות־העבודה ומפ״ם הושארו, לאכזבתם,
עבודות ההתנדבות בלבד. אך למרות
שלא נהנו מתקציב הבחירות בסך 3000
לירות, לא יכלו לסגת מעמדתם. כי בינתיים

טית והיקרה, הנמצאת במשכן מרווח בקריה.
• בניגוד לועד המפלגתי, שהיה כפוף
להוראות מפא״י ושנמנע מלהוציא בטאון
סטודנטים חופשי, הצליח ביתן לארגן את
הופעתו הקבועה של הדו־שבועון פי האתון.
בטאון זה היה פתוח בפני כל סטודנט שרצה
לפרסם בו את דעותיו. ביתן עצמו
פירסם בפי האתון מאמר שר,יכה גלים, בו
התנגד בחריפות לשיחרור נידוני כפר־קאסם,
ותקף את הצהרותיו האנטי־ערביות של משה

^ 1 1 1 0 1 1מיכאל לינדנשטראוס, מז־י
י 1כיר תא־נזפא״י, שלחם
בשנה שעברה בעד בחירות אישיות, עתה,
שינה את עמדתו מסיבות תכסיסיות שונות.

האובייקטים

הס בעיקר הסטודנטים בפקולטה למדעי־הרוח, בה תיערך
ההתמודדות העיקרית בין הבלתי־תלו״ס ומפא״י. בתמונה
נראית קבוצת סטודנטים האדישה לבחירות, בשעת אחת ההפסקות, ליד בניני הפקולטה.

כבר הספיקו לחתום על כרוזי התעמולה של
קבוצת גוש ישראל העובדת.

פרי פנמים אסתטיים
**וד המנגנון חמפא״יי שהדפיס, ב
יחיאל
דישטניק,
תומך נלהב של

הבלתי־תלוייס, מוכן להקדיש מזמנו היקר
נדי להשתתף באופן פעיל ביותר בבחירות.

נה מוכנה בשום פנים להשתתף בניהול
פעיל של הבחירות, תומכת בשיטה האישית.

נוסעם הראשונה בתולדות מלחמת הבחירות
האוניברסיטאית, מאות כרוזים (בצבע
אדום־שחור) ,לחם סטודנט יחיד ובודד —
הצבר הירושלמי דן ביתן 23 שניסה בכוחות
עצמו לנצח את מפא״י.
כמעט איש מבין הסטודנטים, שנהנו השנה
מניהולו הבלתי־מפלגתי, לא היה מוכן
להושיט את ידו לעזרה נגד מנגנון מפא״י.
בידי דן, המוכר כמרדן שאינו נוטה לפשרות,
ואשר חלום חייו הוא להיות מורה להיסטוריה
ופילוסופיה בבית־ספר תיכון — לא היו
אפילו 150 לירות כדי להפעיל את מערכת
הבחירות של הבלתי־תלויים.
למרות זאת לא הסכים הסטודנט המבודד,
המתקיים ממשכורת של 140 לירות בחודש,
לקבל תמיכה כספית ממפלגה אופוזיציונית
ימנית. למנהיגה של אותה מפלגה, שהציע
את הסכום הדרוש ללא תמורה, השיב דן
בבירור :״אם אתה רוצה לתת תרומה אישית
— נשמח לקבל אותה. אולם מתא הסטודנטים
של מפלגתך איני מוכן לקבל אפילו
פרוטה אחת.״
הסברו הפשוט של דן :״איני אוהב פגמים
אסתטיים בעדנים כאלה.״
המחסור הכספי שיתק את פעולותיו של
ביתן, הלומד כבר שנה שלישית באוניברסיטה.
הוא לא היה יכול להסביר בפומבי את
שורת הישגי הועד הבלתי־תלוי, נאלץ להסתפק
בשיחות פרטיות מעוטות־שומעים.
הצלחותיו של הגבר השקט, שנשארו גנוזות
בפני רוב ציבור הסטודנטים:
9על אף כשלון ההפגנות נגד העלאת
שכר־הלימוד, אותן ביים הועד המפא״יי לפני
הבחירות בשנה שעברה, גדל התשלום הממוצע
לכל סטודנט ב־ 40ל״י לשנה, לא
ב־ 90ל״י, כפי שדרש שר־התינוך.
• בפעם הראשונה מאז התחלת הלימודים
בקריה המהודרת, לפני ארבע שנים,
הירשו שלטונות האוניברסיטה למכור במקום
את הספרים הזולים של מפעל־השיכפול,
להתחרות בצורה זו עם חנות הספרים הפר־

דיין. בגליון שאחריו התפרסמה תשובתו של
טדי גלרנטר, תלמיד בפקולטה למשפטים ועסקן
מפא״י, המקבל משכורת מלאה עבור
פעילותו למען גוש ישראל העובדת.
• הועד הבלתי־מפלגתי הקים ״פרלמנט־סטודנטים״
,ערך בו ויכוחים פוליטיים, קיבל
לעתים החלטות שנגדו את עמדת ממי
שלת־ישראל. גוף זה העלה את חמת עסקני
מפא״י, אחרי שניסו להשיג בו רוב על־ידי
קניה מאורגנת של כרטיסי חבר לאנשיהם.
• בשנת שלטונם של הבלתי־תלויים ירדו
חובות הסתדרות הסטודנטים מ־סססל לירות
ל־ .3000 על אף אי־הסדרים הכספיים בתקופת
שלטון מפא״י, לא פנה דן ביתן למשטרה,
שתחקור את פעולות הגזברות המפלגתית,
אשר נתנה שיקים שונים מבלי
לרשום אותם. תחת זאת החל לדאוג לתשלום
החובות, הבטיח לחסלם תוך שנתיים.

הטפסים נעלמו

*יו רט לעוכדה שהתקשה למצוא תקציב
£4מתאים, בעזרתו היה יכול להפיץ עובדות
אלו בקרב ציבור הסטודנטים, נתקל ביתן,
שהזניח השנה את לימודיו, במכשול
נוסף: הסטודנטים הרבים, אתם ניסה לקשור
קשרים, סירבו להציג את עצמם כמועמדים
לועידת־הסטודנטיס.
״עזוב אותי,״ אמר לו סטודנט לרפואה,
שהיה בשנה שעברה אחד מיוזמי הקמת הקבוצה
הבלתי־תלויה .״אני לא צריך את כל
הרעש הזה על הראש.״
הוא לא היה יחיד: בין 4500 הסטודנטים
בפקולטאות השונות, לא מצא ביתן מספיק
מועמדים כדי להתחרות עם מפא״י ומק״י
על 176 המקומות בועידת הסתדרות־ד,סטודנטים.
הוא הקדיש בשבוע שעבר כ־ 60 שעות
לגיוס מספר מתאים של מועמדים, נכשל.
ביום האחרון להגשת רשימות המועמדים,
שער, שרשימות מפא״י ומק״י היו כבר מוכנות,
נמצאה בידי הבלתי־תלויים רשימה
של 100 סטודנטים שהתנדבו להיות מועמדים
לועידה. היה זה קצת למעלה ממחצית המספר
הדרוש.
ואז, כשהמצב נראה קודר ביותר, נסתמן
מיפנה קיצוני. בעוד שדן וחבריו הבלתי־תלויים
התהלכו בין מדשאות האוניברסיטה

אבלים וחפויי־ראש, התגלה המעשה שזיעזע
את ציבור הסטודנטים מאדישותו. במהירות
הבזק הועברה בכל הפקולטאות הידיעה המדהימה:
הסטודנטים שהסכימו להציג את
מועמדותם לבחירות, לא מצאו את טפסי ההרשמה,
כנהוג, אצל שוערי בניני האוניבר־סיטה.
תוך
קיום מסורת הזיופים מן השנה שעברה
(העולם הזה ,)1120״סחב״ אחד מעסקני
מפא״י את הטפסים, שנמצאו על שולחנות
השוערים. המועמדים הבלתי־תלויים לא
הצליחו למצוא טפסים אחרים, כדי לחתום
בהם על הסכמתם להשתתף בבחירות.
הידיעה, שהוכחה מעל לכל ספק ושהעכי־רה
את האוירה השלווה באוניברסיטה, הגבירה
את המתח בקרב הסטודנטים. היא גרמה
לריבוי מספר המועמדים הבלתי־תלויים.
ביוזמת דן ביתן, המכיר היטב את שיטות
העבודה של יריביו, נדחה המועד האחרון
להגשת רשימות המועמדים בשלושה ימים.
ביתן הבודד הצליח לרכז מספר מספיק של
מועמדים, לא פיגר עתה אחרי מנגנון מפא״י,
המורכב מחמישה מקבלי שכר וצוות של
מתנדבים, רובם סטודנטים התלויים בלישכת־העבודה
הפרטית של לינדנשטראום.

הבלתי־תדוי תדוי בכסן?
>* שכון ן, ימים אחדים לפני מועד ה)
| בחירות, החלה כף המאזניים לנטות לטובת
הבלתי־תלויים. אפילו חברי מפא״י הבטיחו
להפר את מרות עסקניהם, לתמוך ב־מועמדיו
של דן ביתן. גם בין הסטודנטים
הרחוקים מעניני הסתדרותם, גברה ההתעד
ינות בהבטחת הבלתי־תלויים להמשיך לנטרל
את הסתדרות־ר,סטודנטים מעסקני המפלגות.
הדים אלה, אליהם התלוותה ההאשמה ש־מפא״י
נטשה, מטעמים טכסיסיים, את הבטחתה
לתמוך בבחירות האישיות, גרמו למבוכה
בקרב עסקניה. בפקולטות בהן היו סיכוייהם
מועטים, ניסו להגיע לכלל הסכם
מוקדם עם מועמדי הבלתי־חלויים. כך הציע
אלי מצפון (מתחרז עם שידפון) ,סטודנט
השנה הראשונה למשפטים ועסקן מפא״י מר־כזי,
לחלק את המקומות בכיתתו בינו לבין
הבלתי־תלויים.
מפא״י המודאגת נכנסה לפעולה. היא לח־צד,
על תא־הסטודנטים הדתיים יבנה שיימנע
מלתמוך בבלתי־תלויים, בניגוד לצ״כ ולתנו־עת־החרות
האיתנים בתמיכתם בביתן. ליגת־שטראוס
הערום, שנפגש במשרדי הסתדרות
הסטודנטים עם ישראל (״איזי״) קלמן, הצי
ליח לסחוט ממנו הבטחה כי ראשי יבנה לא
יקראו לחבריהם להצביע בעד הבלתי־תלויים.
גם הבטחה זו לא הרגיעה את עסקני
מפא״י. הם ידעו שאם יצליח ביתן להתגבר
על קשיי התקציב ולאסוף 150 לירות כדי
לנהל את הבחירות, יצליח לפחות לפרסם
כרוז־תעמולה אחד — יוכל לנצח. הם ידעו
גם כי במקרה כזה היה ביתן יכול לצלם
ולפרסם כרוז־מפא״יי מאשתקד, בו נאמר:
״לא ניתן לזייף את הבחירות האישיות!״
לשמחתם של עסקני מפא״י לא נמצא בידי
ביתן הסכום המינימלי הדרוש לניהול מערכת
הבחירות ולהשארת מפא״י במיעוט.
נצחון הבלתי־תלויים בקרב 4500 הסטודנטים
היה תלוי השבוע ב־ 150 לירות.

כמדינה
עיריזת
ג ״ סחמ שי
אולם הישיבות של עירית נתניה, בו נתכנסה
השבוע מליאת המועצה העירונית, דמה
לשדה־קטל. בכך הזכיר לנוכחים את הימים
הטובים, שלפני החלפת נבחרי העיר על־ידי
הועדה הקרואה של שר פנים.
אם דיוני־המועצה דמו לחזית, הרי ש־המשא־ומתן
שהתנהל בינתיים בחדרי־חדרים
דמה יותר לפעילותו של גייס חמישי, מאומן
היטב. בעוד ראש המועצה החדש, דוד פוקס
(מפא״י) ,נאבק במליאה בחזית מלוכדת המורכבת
ממאיר האום החרותי ומראש
המועצה בדימוס משה שקד הפרוגרסיבי, מחד,
דאג מאידך גם לזרוע מריבה ומבוכה
בשורות יריביו.
פרשת המאבק החלה לפני כשבוע, שעה
ששקד ניגש ליריבו מימים־ימימה, האיש
שהודח על־ידו מכס ראשות העיר — עובד
בן־עמי (צ״כ).
הצעתו של שקד היתד, פשוטה: להשיב
לשלטון העיר את בן־עמי, להדיח הפעם
את פוקס המפא״יי, בכוווותיהן המאוחדים
של ארבע מפלגות: הפרוגרסיבי, הדתיים,
הציונים הכלליים וחירות. כדרך אגב, ציין
שקד בפני יריבו־שותפו את התנאי להצלחת
המשימה: הענקת מישרת ממלא־מקום ראש
העיר לחבר המועצה שקד.
בן־עמי לא התלהב מן ההצעה. מנסיונו

סיעה הדתית הסתייגה מן המרד, לא הסכימה
לתת לו ידה.
הצהיר השבוע עובד בן־עמי בפני חבריו
למפלגה :״לאחר שנוכחתי כי שותפי בקואליציה
אינם מעוניינים בפעולותי ומאחר שאיני
רואה את עצמי מוכשר למלא תפיד
של שתדלן, אבקש לכן להחליפני במועמד
אחר.״
להפצרות חבריו־לסיעה הנבוכים, ענה בן־
עמי ברמיזה כי הוא מוכן, ככלות הכל,
לעמוד בראש מרד מחודש נגד ראשות
העיר המפא״יית, בתנאי אחד: החלפתו של
חבו׳ המועצה גוטהלף במועמד אהרון לנדאו,
בעל קולנוע שרון. דיוני המועצה נסתיימו
בתיקו.
לכן, שעה שדוד פוקס נאלץ להילחם מל־חמת־מאסף
במועצה העירונית, סביב לשאלה
הגורלית אם דאג או לא דאג כשורה
למדרגות המובילות לשפת־הים הנתגיתי, שנגררו
על-ידי שטפונות החורף, ואשר לא
הוחלפו עם פתיחת עונת הרחצה בחדשות,
יכול היה לנוח על מושבו בשלום: הגייס
החמישי שלו פעל כשורה במחנה מתנגדיו,
מבלי שיהיה עליו אפילו לשלם בעד שרותיו
יותר מהעמדות שהוא העניק לו כבר
בעבר.

מפעלים
מכתה פי תוח
לדעת רבים, כפר אכזיב הינו המקום
היפה ביותר בארץ. ראשון בין החושבים

שגרירות
או פנ ת י שראל
גדרך לתצוגת ה אופנ ה
ביריד הבינלאומי גניו־יורק
כמובן בבגדי
גיוסי של

פרסום צינזט

מנוי יק י ־ —
היבלת זזטזרווך, ווו כיום. אווזו. בוז!\רנז.
גוהב תביהועו תגרול ל>\ת\\ ,לא וובל
להתעויב בתעולות ה תווי אתר תו ת תוער
התטולות.

ה שפתון של תי א
ב* 2 4ג 11נים
פרסום נזלניק

כפר אכזיב
מקור לא־אכזב
המר זכר את יכולת־התימרון של שקד, את
התעלול שעלה לו בזמנו בעמדתו כשליט־יחיד
ופוסק אחרון של ענייני נתניה. כדי
להבטיח את עצמו מפני הפתעות חדשות
להן מסוגל שקד, תבע ממנו ערבות של 50
אלף לירות.
הגיב שקד הממולח בחיוך :״מוכן״ .נראה
ששום מחיר לא היה יקר מדי בעיניו כדי
להשיב את העטרת ליושנה, את השלטון
לידיו.
פגיעה מבפנים. ואז, כמו בסיפורי
הריגול הטובים, החל לפעול גם בשורות הקושרים
סוכן כפול. שלמה גוטהלף, חברו
לסיעה של עובד בן־עמי, שמע מפי מפקדו
על העיסקה המוצעת, התיחס אליה באי״
רצון בולט. הסיבה: גוטהלף מכהן כיום
בתפקיד אשר שקד תבע לעצמו — תפקיד
של ממלא מקום ראש העיר הנוכחי, משה
פוקס המפא״י.
הסוכן הכפול לא יכול היה לפעול גלוי.
גייס חמישי אינו פועל לאור היום. לכן
הפכים גוטהלף, למראית־עין -,עם תוכנית
החזית שקד־בן־עמי, הביע את התלהבותו
מן הקשר, נשבע אמונים למיבצע האנטי־פוקסי.
אחר־כך
יצא את משרדו של בן־עמי, בו
נתקיימה הפגישה, פנה ישר לנציגי הסיעה
הדתית בעיריית נתניה על־מנת לשכנע אותם
עד כמה העיסקה המוצעת עשוייה לפגוע
במעמדם. טען גוטהלף בפני הדתיים: חזית
אחידה של המפלגות האזרחיות תביא להחלשת
העמדה של הסיעה הדתית, המהווה
עדיין לשון־מאזניים בין מפא״י לבין יריביה.
קלף
נוסף גידיו של גוטהלף: אישיותו
של שקד, שפגע קשות במעמד הדתיים
בתקופת כהונתו כראש־עיר. נראה ששיקול
אחרון זה הוא שהכריע. הפור נפל וה

הוא אלי אביבי, גבר שחרחר שהפך
את הכפר הנטוש לביתו. בעקשנות שהפכה
אותו שם־נרדף לשם אכזיב, הכשיר
את שני הבתים היחידים שנשארו עומדים
על תילם, הצליח אף להשיג חוזה־שכירות
מן האפוטרופס. בית אחד הקדיש אביבי
הצעיר ( )34 למוזיאון, בו ריכז מימצאים
רבים שנתגלו בחוף הכפר או נמשו מתוך
הים. בבית השני קבע אביבי את ביתו, הביא
לשם לפני כשנה את אשתו תמר, אותה נשא
לאשר, בטכס מיוחד במינו, שנערך במקום,
בהשתתפות חברים וידידים רבים, ושהסתיים
בזריקת שניהם אל תוך גלי־הים בשעת לילה
מאוחרת.
במשך תשע שנים היה אביבי נאלץ לנהל
מלחמת גרילה עם משרד ממשלתי, שלא ראה
בעין יפה את כיבוש הכפר בידי החייל
המשוחרר. אך לבסוף השלים המשרד הממשלתי,
ובהתערבות דויד בן־גוריון, אושרה
זכותו של אביבי לשבת באכזיב, כתושב־קבע
יחיד במקום, לטפחו ולשקמו לפי ראות עיניו
בלבד.
שמעו של אביבי, והנוף הניפלא של סלעים
וים, משכו לאכזיב מספרים גדלים והולכים
של מטיילים׳ .אביבי, המאמין כי
אכזיב עוד תשמש נקודת־משיכה בינלאומית
לתיירים ונופשים, החליט לצעוד את הצעד
הראשון. אחרי חודשים של עבודה מפרכת,
בה נטלה תמר הציירת חלק פעיל, הכשיר
את הבית הגדול שבו הוא גר לאכסניה.
בחמשת חדריו המאווררים היטב הציב מיטות,
שהועמדו לרשות המטיילים, תמורת
תשלום צנוע של לירה אחת ללילה. מטבח
ובאר־מים מתוקים הבטיחו את הנוחיות
המינימלית. יותר מזה לא היה דרוש על-
מנת ליהנות מאופיו האכסוטי והמיוחד במינו
של המקום.
האכסניה זכתה לפופולריות מיידית. אך
(המשך בעמוד ) 14
העולם הזה 1182

גזדגר ב 1י תב ר טר אפורים שאע\צפגך י1-פטז 1ער נכסייגד שאענז
נכטי־צאן־בחג טר גזכר גטר 2־א כ רג ט -טרה אג ב טי\ 2רטררא.

תרגילים גופניי ם(לא לדפ 1ס) ־ ב ח 1רה
חמודה מס בלתת־-וח רזנות יש ב שרות
הכל אודו תיו
שמענו עליו עוד בקפריסין. אומרים עליו שיש לו
המון קסם אישי, שהוא מוחץ לבבות, ושהוא כשרון
טבעי. כאשר נודע כי הוא מככב באכסודוס, עלתה הצלחתו
לראשנו. ביקשנו וקיבלנו ממנו רשות לראיינו,
מאחורי גבו הצר של איש־הקשר לעתונוח, פרד היסט.
הוא קיבל אותנו בלבוש ספורטיבי קל וחיוך מוכן.
הוא היה כה לבבי שהיתר, לנו הרגשה שאנו מכירים
אותו מזמן. הוא השיב על שאלותינו בחביבות וכלאחר־יד,
ונראה כאילו הוא רגיל לכך משחר ילדותו.
מיד הרגשנו איתו כמו בבית והרהרנו כי העולם
באמת קטן וכי המרחק
בין קליפורניה
לרחוב דיזנגוף
איננו רב, אחרי הכל.
הוא ניסה, בענווה
ראוייה לשבח,
לשכנע אותנו שהוא
באמת שונא לדבר
על עצמו, ואם הוא
עושה זאת, הרי זה
רק משום שהמקצוע
מחייב. כיוזן שכך,
חששנו מאד להביא
אותו לידי דיבור־יתר
על עצמו. רמזנו לו,
בעדינות, שכל מה
שעליו לעשות, הוא פשוט להשיב על שאלותינו, שאנו
בטוחים שלא תגרומנה לו להתאמצות־יתר. הוא נשען
לאחור על כסאו ואמר ״ 81100
בן כמה אתה?
נולדתי ב־.29.4
מהי צורת הבידור האהובה עליך ביותר?
(לא לדפוס).
האם אתה אדם מאושר?
ו ב כן ...הייתי אומר שאני מאושר יותר כלפי חוץ
מאשר באמת.
מה אוכל אותך?
שום דבר שאי־אפשר לתקן עם הזמן.
כמה חליפות יש לך?
(צוחק) .13
לא מאמין באמונות טפלות?
לא. זה דווקא מספר המזל שלי.
הלבוש האהוב עליך?
ספורטיבי.
מהן, לדעתן, מעלותין העיקריוון?
אני יהיר מאד.
מגרעות, כלשהן?
יש לי, אולי אהדות. נדמה לי שלא הרבה. אני גלוי-
לב מדי. אני נוהג לצאת מכלי לעתים קרובות. אינני
דיפלומט.
האם יש לן הרבה ידידים?
עושה רושם שכן, אולם אינני יודע אם הם באמת
ידידי.
האם אתה נהנה להיות נערץ?
לא אומר לי דבר, באמת.
האם אתה אוהב סרטים?
אינני מתכנן מראש ללכת לראות סרט. אני הולך מדי
פעם בפעם, אך יש לי עניינים אחרים. אני אוהב בעיקר
את הסרטים דוברי־האנגלית, מסיבותי מובנות. אינני
סובל את סוחטי הדמעות האמריקאיים. אני אוהב סרטם
מוסיקליים, ונהנה ממערבונים ומסרטי־מתח.
הכוכבים האהובים עליך?
גלן פורד וגרגורי פק. אישיותם והקסם האישי שלהם
נותנים לי הרגשה שהם בעלי אותה החמימות גם בחיים.
אינך מכיר אותם אישית?
לא, אני חושש שאיננו מסתובבים באותם החוגים.
מי הן הכוכבות האהובות עליך?
אני שונא את מלכות־המין. אני מוצא יותר מין באשה
כדבורה קר מאשר בבריג׳יט בארדו. יש לה טוב, לא
חשוב. ב.ב. היא המונית מדי לטעמי.
מה אתה נוהג לאכול לארוחת־בוקר?
שלוש ביצים, טוסט וקפה.
המאכלים האהובים עליך?
מתובלים ומפולפלים ככל האפשר.
האם אתה עוסק בספורט כלשהו?
(לא לדפוס).
כמה שעות שינה יש לך בלילה?
לא מספיק.
האם אתן ו ישן בפיג׳מה?
לא. עירום.
מהו הדבר השנוא עליך ביותר?
אדם מסויים. בעל טור לעניני קולנוע.

מהו הדבר האהוב עלין ביותר?
אם אותו אדם הוא הדבר השנוא עלי ביותר, הרי
שאני אוהב את כל השאר.
מה דעתך על במאי הסרט, אוטו פרמינג׳{?-
אני יכול לדבר רק ביחס לאכסודוס. אני סבור שהוא
האדם היחיד בכל הסרט הזה. כל השאר הם במיעוט
לעומתו. הוא מחפש שלמות. הוא משיג תוצאות. הוא
איש־סרטים גדול. כל הכבוד.
האם נכונים הסיפורים שאתה מוחץ־לבבות גדול?
אוקיי, אוקיי, אז אני •.£11161
מה אתה עושה עם הגוויות?
הורג אותן ואחר־כך דואג להיפטר מהן בשקט.
מהו הטיפוס שלן?
זה שנים שבלונדיות מושכות אותי, אולם כעת נדמה
לי שאין לי דיעות קדומות. אני מסוגל להימשך גם אחרי
שחרחרות. לפנים, הייתי נמשך אחרי בלונדיות גם
כשלא היו יפות.
אפילו בלונדיות סינטטיות?
אינני מעמיק כל־כך להסתכל.
מהו הדבר הראשון שאתה מבחין אצל אשה7
מה שעיניה אומרות. אני יכול מיד לקבוע, לפי מבטה,
אם אני מושך אותה או לא. במקרה שנדמה לי שכן, אני
מתחיל לחשוב שהיא הקורבן הבא שלי.
האם יש לך שיטת פעולה מיוחדת?
לא יכול לגלות. יש לי על זה קופירייט.
האס אתה מרבה בקריאה?
לא, לא הרבה. רק עתונים ושבועונים. כלומר, שבו־עוני־חדשות.
אני חושב שאני מעודכן יותר בעניינים
מאשר כל אחד אחר.
האס אתה סנטימנטלי?
לצערי, כן. זה מכנים אותי לצרות. וכשהלב איננו
מאושר, אתה כולך אומלל.
האס אתה מפזר כספים?
כן. אני בזבזן גדול.
מהו סוג המוסיקה האהוב עליך ביותר, אס בכלל?
מוסיקה רומנטית. כשאני רוצה י להיות רומנטי, אני
שומע קודם מוסיקה רומנטית. זה מכניס אותי לאוזירה
המתאימה.
מה דעתך על הנשיקה המקצועית?
אני צריך להשלות את עצמי, לפני כן, שאני באמת
רוצה לנשק את הנערה. לשחק בנדמה לי. אינני יכול
לנשק באופן אוטומטי.
האם, לדעתו, אתה שחקן טוב?
כל מה שאני יכול לומר, הוא שאני אוהב לשחק, ונדמה
לי שאני יכול. שיחקתי המון פעמים בחיים, כשזה
לא היה מסוכן, כמובן, ואני מוצא שהמלים והפעולות
יכולות, באותה הצלחה, לקרות גם על הבמה או על
הבד.
מהו אורך התפקיד שלך באכסודוס?
ד,ממ ...שתי דקות קולנועיות, אני חושש.
יש לך מקורות פרנסה אחרים?
כן. אני בעל המסעדה קליפורניה ברחוב פרישמן, תל־אביב.
נפרדנו
ממר אייבי נתן, כשאנו נתונים תחת הרושם
העז שעשה עלינו, כדי לבקש אוטוגראף מפול ניומאן.

ש>רת הש>רות
מי שחשב לרגע שמלך החרזנים הוא פלפל אל־מצרי,
לא פגש את נהג־השירות קו 4העליז, איתו נסענו אנו.
היינו כה נדהמים נוכח כשרונו, ששכחנו לשאול אותו
לשמו. כל היום אנחנו מפזמים את סיסמותיו שלא
יסולאו בפז:

״מי שרוצה בריאות /יסע בשירות / .כל מי שנוסע
באוטובוס /מקבל אולקוס / .רווקים ורווקות —
שירות /יותר טוב משדכנווד / .נהג שירות חולם /
שכל אחד ישלם׳.

לשון נופל על לשון
כבר מזמן רצינו לומר לנערה חמודה שאנו מכירים,
שאנו דודקא אוהבים את האופן בו היא הוגה את הס׳,
ד,צ׳ ואת הש׳ הרפה שלה — אולם מצאנו את עצמנו

אילמים נוכח העובדה שאיננו יודעים גזה תרעם המלה
האנגלית >ן 118 סיד בעברית.
חיפשנו במילון עברי־אנגלי, בעריכת ד״ר יהודה אבו־שמואל
קופמן ומצאנו— );0 115 התקשה במבטא של
האותיות ז׳ וס/״ זה לא נראה לנו ביותר. רצינו מילה
ממשית.
חיפשנו במילון גור, לא מצאנו. כיוון שהיתר, לנו
פגישה עם הנערה הנ״ל בערב, הרגשנו שאנו מוכרחים
עוד באותו יום למצוא את המונח. פנינו אל כמה מן
הדמויות הבולטות בציבוריות התל־אביבית בבקשה נואשת
לעזרה. עתה, משהשגנו את מאוויינו, אנו מרגישים
שאנו חייבים להוריש י נכס תרבותי זה לרשות הכלל.
ראשונה פנינו אל מזכירות האקדמיה ללשון העברית.
נענינו באדיבות אקדמאית על־ידי גברת בשם בלהה בר,
שאמרה רגע אחד, היא תסתכל במילון ותשמח לעזור
לנו. אחרי חמש דקות של דממה טלפונית, אמרה שהיא
מצטערת, היא איננה מוצאת את המלה במילון, אך לעומת
זאת מצאה במילון למונחי הפסיכולוגיה את המלה
לסבלת. כנראה מן המלה סיבולת, שבגללה נהרגו בני-
אפרים האומללים מחרבו האכזרית של יפתח הגלעדי.
לא היינו מרוצים ביותר. זה לא נראה לנו חינני, איכשהו,
להגיד לנערה חמודה ״את מסבלת להפליא!״ פנינו,
בכסית, אל מר נתן אלתרמן, באמצעות ידיד, כי אנו
תמיד נבוכים בחברתו, משום מה. הוא אמר: לסנסן. זה
כבר נראה לנו יותר. למראה השמחה שהתפשטה על
פנינו, שאל אותנו מר עמיקם גורביץ במה העניין. הסברנו
לו שהתגלית הרעישה אותנו. הוא הרגיע אותנו
ואמר שלא נתרגש. זה הופיע כבר מזמן בתרגומו של
אלכסנדר פן להאגס השחור של יסנין אלכסנדר. שם זה
מופיע בשין (רפה) .״כתוב,״ ציטט עמיקם, בקלות כזו
כאילו היה זה פסוק מן התנ״ך ,״משנשן בלחישה כמו
קדיש על המת.״ שאלנו אותו אם גם הוא יכול לתרום
לנו משהו, והוא אמר :״אני הושב שיש לי את הדבר
הטוב ביותר. זה הרי דפקט של הש׳ :לשנפף, על משקל
לאנפף.״
מר דן בן־אמוץ, שישב ליד אותו שולחן וחישב על
גליון גדול את הרווחים המצופים של המופע היה היו
זמניס, התנדב גם הוא למיבצע הלשוני :״ללשנן. או לשפתה
(ש׳ רפה) ,איך שאתם רוצים•״
מר ישעיהו בן־פורת, המומחה הנודע לצרפתית, הח־ליק
את בלוריתו ואמר בקול תרבותי :״ללשלש. מה
יש, למה לא?״
המבקר מר בועז עברון,, :לא יודע״.
השדרן מר שמואל רוזן :״ הממ ...לשפתן׳ אולי״.
המשורר מר רפאל אליעז :״״לשפשף״ (ש׳ רפה).
נזכרנו, שבעצם אין כמו השיבה אל המקורות, המעיי־נות
מהם שאבו אחינו המדוכאים עוז כזה, תעצומות נפש,
צאת שמחים לקראת
המוות וכף. פנינו
אל מר שמואל הכהן
אבידור, עורך
פנים אל פנים, ו״
׳שאלנו אותו אם ייתכן
שבהילכות כוהנים,
ברשימת המומים
הפוסלים את הכוהן
לתפקידו, תימצא
מלה כזו. הוא
אמר שיתן לנו תשובה
בעוד חצי שעה.
כשר,טרחנו אותו שנית,
אמר :״לא. אין
שום דבר בשטח זה.
אבל אם אתם מחפשים משהו דומה יש במסכת מגילה
בתלמוד בדיחה על אנשי חיפה, שהם מדברים כמו
יוחנן באדר, מבטאים את ה־ה׳ כ־ח׳ ואת ד,־ח׳ כ־ה׳.
באדר נוהג הרי לומר, :פגשתי אותו בהיפה. הוא
בעל השכלה.׳ על זה נאמר עליהם (על אנשי חיפה)
שהם, מחרפים ומגדפים בשעת התפילה.׳ כי המלים
משנות אצלם מובן. הם אומרים, למשל, חדוני
אלוהינו.״
עוד לא החלמנו מכאב השיניים שגרמה לנו המלה
שהציע מר יצחק שמעוני — לזשזש (ש׳ רגילה) — ירדה
עלינו כחתף זו של הסופר־העתונאי־המבקר מר מירד
שיף, שאת העברית הצחה שלו אנו מעריצים מזמן:
לזשרץ .״זו לא המצאה שלי,״ אמר .״כשאני ממציא
מלה, אני צועק את זה בקולי קולות. זוהי מלה שקיימת.
היא מופיעה במילון. מי שלא יודע עברית לא
יכול להשתמש במילון. במילון גור זה לא מופיע, אך
לעומת זאת במילון בן־יהודה זה מופיע. בדרך כלל
ממציאים מלים בעברית אנשים שאינם יודעים עברית.
מישהו פיקח מאד המציא בימים אלה מלה עברית חדשה
לאדמיניסטרטור: נהל, בעוד שיש כבר מזמן מלה
עברית לכך: אמרכל.״

40 אלו איש צהלו, עשרות כבשים נשחסו, זק

ריקוד על
תלמוד נכתבו במשמעות כפולה, מקובל לחשוב כי
הגנבים המוזכרים בפרק זר, אינם אלא מורדים, אותם
הסגיר רבי אלעזר לידי הרומאים. אחרת קשה להבין
מדוע כותב רבי יהושע על גנבים אלה כעל ״רמו של
אלוהינו״ .אלעזר, בתשובתו, מביע את אמונתו כי

״מורדים אלה כקוצים בלתי־רצויים הם
רק בימיו האחרונים חזר אלעזר בתשובו
על שיתוף־ד,פעולה. הוא ביקש למות ביים
לכפר על מעשיו, אולם גם אז לא סלחו לו
תומכי מרד בר־כוכבא, ולא הסכימו לקברו

ריקוד בחצר

בחור צעיר, חובש כיפה, וגבר המנופף במקל־ההליכה
שלו, יוצאים במחול. מסביב נוצר מעגל של חוגגים,
הרוקדים אף הם, תוך התאמצות לדחוק אחורה את הקהל הלוחץ עליהם מכל הצדדים.

ן */די קולל! לא לקח את המאורע תחת
1/חסותו. שום ועדת אירועים לא הקימה
במות בידור. ובכל זאת הם באו באלפיהם
להשתתף בשמחה. בא יהודה אזולאי מרמלה,
כשבמזוודתו שמונה בקבוקי יין ובזרועות
אשתו שני תינוקות, שלוש שמיכות ופרי-
מוס. בא יצחק דואדי מפרדסיה, כ שחצי-
תריסר בני משפחתו גוררים אחריהם דוכן
שלם למימכר צלי־אש ושלושה כבשיב לשחיטה
וצלייה. בא יצחק פיש ממאה־שערים,
לבוש כולו שחור ופיאותיו הארוכות מיטלטלות
בקצב הניגון החסידי. בא התייר
מאוסלו, שמטרת ביקורו העיקרית בארץ
למצוא לעצמו כלה, יהודיה חסודה. בא חבר
הכנסת מנחם כהן, ועמו 1500 מחסידי
מפא״י בשכונת־התקוזה, ב־ 30 משאיות.
הם, ועוד 40 אלף כמוהם, באו לשמוח על
קברו של רבי שמעון בר־יוחאי.
הילולת רבי שמעון בר־יוחאי החלה השנה
מוקדם מאד. מאחר של״ג בעומר חל ביום
א׳ ,הקדימו האלפים הראשונים ובאו עוד
ביום ששי. המאחרים הגיעו במוצאי־שבת,
בשיירות אינסופיות מכל רחבי הארץ.
״סבתא, בת כמה את?״ נשאלה אשה, ש־מבטאה
העיד עליה כי היא ממרוקו. היא
הפסיקה לרגע את שירתה וחייכה — החיוך
שכל אשה משתמשת בו כדי לשמור את
גילה בסוד.
קבוצת נערות מפורכסות ועליזות טיפסה
במפעל ההר. שוטר ניגש אליהן .״אני חושב
שכדאי שתחזרו לחיפה,״ יעץ. הבחורות רק
צחקו בפניו. מה יש? בל״ג בעומר יש
מקום אפילו ליצאניות ליד הקבר הקדוש
״נסו את מזלכם!״ קרא גבר שחום וגב־ה.
הוא בא במיוחד מרמלה, עם שולחן ההימורים
המתקפל שלו .״מי שם כסף?״ כמה
גברים הניחו מטבעות על המשבצות המסו־פררות.
האיש עירבב את הקוביות .״הרתחתי!״
אמר אחד המהמרים, ואסף את רוחיו.

ד,אכסטאזה לשיאה. למעלה מאלף איש נדחקו
באולם המואר והחם. אלפי נרות
העלו ריח של שעתה ופיח. מצד שמאל,
מוקף גדר ברזל, עמד הקבר, מכוסה כולו
שעתת נרות. כאן קבור ר׳ שמעון בר־יוחאי.
במרכז האולם, מוקף אף הוא סורגי ברזל,
עמד קבר שני. גם קבר זה היה מכוכה
שעתה לבנה סמיכה וגם הוא שימש מוקד
לאכסטאזה המונית. גבר בחליפה הדורה קרא
לפניו פרקי תה ׳לים, מספר זעיר שהוציא
מכיסו. מרוקאי חבוש כומתה נישק בלהט
את הברזל השחור. אשה הרימה את תינוקה
מעל לראשה, כמציגה אותו לפני הקבר,
וזעקה :״רבי אלעזר, רבי אלעזר!
ברך אותו!״
היא דיברה אל בנו של רבי שמעון בר־יוחאי,
הקבור יחד עם אביו במירון.

משתף־פעדלה עס הרומאיס
ך* פי סיפורי התלמוד, לא בקלות
/הוכנס רבי אלעזר למקום זה 18 .שנה
סירבו החכמים לטפל בקבורתו, ורק לבסוף,
אחרי שרבי שמעון עצמו הופיע לפניהם בחלום,
ניאותו להסדיר את קבורתו. אולם משהביאו
את מיטתו למקום, מצאו נחש חוסם
את הכניסה. הם התפללו למען אלעזר,
ביקשו עבורו מחילה, ורק אז הסתלק הנחש
ואיפשר להם להניח את הבן ליד אביו.
אותו חרם הוטל על רבי אלעזר, כי בשנותיו
האחרונות הצטיין כמשתף־פעולה עם
הכובש הרומאי. כותב עליו התלמוד:
רבי אלעזר בן־שמננון היה תופס גנבים.
שלח לו רבי יהושע בן קרחה :״חומץ בן
יין! עד מתי אתה מוסר רמו של אלוהינו
להריגה? שלח לו רבי אלעזר :״קוצים אני
מכלה מהכרס.״ שלח לו רבי יהושע :״יבוא
בעל הכרם ויכלה את הקוצים״.
מאחר שסבורים כי אותם פרקים של ה־

שהגיעו בצזותא מירושלים. בעוד שהרוב הגדול צועד
שלובי זרוע, נראה הרבי, כשהוא רוקד בראשם, שע
האנשים מנופף בידו בבקבוק משקה וילד מקפץ מצהלה. שמחת החוגגים בהילולה, הגיעה השנה למרוב

מיצעד הבחורים

אכסטזה?יד הקבר
ך* חצר שלפגי בנין הקבר היתר, גדושה

| 1בני אדם. כמעט כולם היו בני עדות
המזרח. כי מינהג העליה־לרגל, משפחות־משפחות,
הוא מינו,ג מזרחי מקודש לכל
הדתות. במרכז החצר עמד יעקב בן־הרוש,
שבא מחצור כדי לנהל את מקהלת החוגגים
שחזרה אחריו :״בר־יוחאי, בר־יוחאי, אדוננו
בר־יוחאי!״ הקצב ניתן על־ידי שתי כפיור.
נקישות הכסף בקופסת פח התמזגו עם השירה
ההמונית .״עבור יתום, עבור יתומה,״
מילמל הגבר המזוקן שהקיש בקופסה —
אחד מתוך עשרות קבצנים שהתאספו במירון.
״לנפגעי שיתוק,״ אמרה אשד, אחת, שהציגה
קופסה של אילנשיל־פוליו בעצם, באה
לחגוג. אבל בהיותה עסקנית של האיגוד
למלחמה בשיתוק ילדים, החליטה גם להתרים.
לרגע השתתקה המקהלה המזרחית הספונטאנית,
ולתוך החצר הצפופה צעדה תהלוכה
מוסיקלית חסידית. שני כליזמרים, מוקפים
עשרות חסידים חבושי כובעי־משי שחורים,
התקרבו במעלה ההר. במרכז החצר אילצה
אותם הצפיפות לדרוך במקום. הם עשו זאת
תוך שירה וריקודים. נוצר מעגל סביבם, אליו
נוספו מדי שניה עוד כמה עשרות חוגגים.
לבסוף נפתחה הדרך לפניהם ותוך כדי
מחיאות־כפיים קצובות צעדו לעבר האולם
הגדול של הקבר הקדוש. קצין ושני שוטרים
ניסו לכוון את תנועת הקהל. כאן הגיעה

נדבה! נדבה!

זוהי בקשתם של קבצנים אלה, שתפסו מקום ליד
הכניסה לקבר. כמו בכל מאורע דתי, מודגשת גם
כאן המצווה של מתן נדבות לעניים, ואמנם החוגגים נתנו מכספם נדבת ביד רחבה.

לעיל! ,הגשמה
חוגגים מאות נרות במערה שלפני קברו של

ות וזקנים, צעירות וצעירים התהוללו עד הנוקר

זבד הבלודד

והצטער
ים, כדי
;חכמים,
ד אביו.

האב, לעומת זאת, היה מנהיג לאומי קנאי
שעודד את העם למרד. התלמוד מספר על
שיהר, בין רבי שמעון בר־יוחאי, רבי יוסי,
רבי יהודה ואחד יהודה בן־גרים:
פתח רבי יהודה ואמר :״כמה נאים מעשיהם
של אומה זו (הרומאים) :״תיקנו שווקים,
תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות.״ רבי יוסי
שתק. נענה רבי שמעון בר־יוחאי ואמר :״כל
מה שתיקנו, לא תיקנו אלא לצורך עצמם.
תיקנו שווקים — להושיב בהם זונות ;,מרחצאות
— לעדן בהם עצמם; נשרים —
ליטול מהם מכס.״ הלן יהודה בן־גרים וסיפר
דברים ונשמעו למלכות. אמרו (הרומאים)
:״יהודה שעילה — יתעלה; יוסי ששתק
— ייגלה לצפורי; שמעון שגינה —
ייהרג.״
שמעון בר־יוחאי נאלץ לברוח מחמת הרומאים.
הוא לקח עמו את בנו אלעזר ובתחילה
התחבאו השניים בבית־המדרש, לשם
היתד, אשתו מב־אה לו אוכל. אך הרב המלומד
חשש כי הרומאים יענו את האשד״
וזו תגלה את מחבואם. על כן עבר עם
בנו, התחבא במערה, ליד פקיעין. אומר התלמוד
:״נעשה נס ונברא להם חרוב ומעיין.״
תושבי פקיעין מצביעים עד היום על עץ
החרובים והמעיין, מהם ניזונו שמעון ובנו.

יום כיבוש ירושלים
^ רבע־עשרה שנה התחבאו השניים
מפני השלטונות. כל אותו זמן התחולל
המרד של בר־כוכבא. לבסוף הגיעה אל המערה
הידיעה על מותו של הקיסר. השניים
יצאו מהמערה — וראו ארץ שלווה, העוסקת
בחריש ובמסחר, לאה מן המרד הממושך.
השאננות חרתה לשמעון הקנאי, שבדרישו־תיו
ודיבוריו הטיף להקרבה אישית למען הארץ.
כעבור תקופה קצרה מת.
לפני מותו ציווה לתלמידיו :״בואו והתאספו
על קברי ביום הילולא״ שלי.״
אילו היה רבי שמעון קדוש קאתולי למשל,
היתד, הפרשה תמה בזאת. האפיפיור
היה קובע כי יום חמישי, י״ח באייר, הוא
יום פטירתו, ועל כן יהיה יום זה חג קבוע.
אך מקרהו של רבי שמעון אינו פשוט כלבך.
ראשית — מפני שמקורות אותה תקופה
אבדו כמעט לחלוטין. הם הושמדו בידי
הרומאים ובידי התושבים היהודיים עצמם,
שמאסו ברובם במרד הארוך של בר־כוכבא.
יוצא, איפוא, שעם ישראל חוגג את יום
ה־ 33 מהנפת העומר, מבלי שתהיה לכך
זורות, שאחד חדווה.

״ הילולא, בארנוית, פירושה חתונה. בפי
המקובלים, יום המוות הוא יום ההילולא —
היום שבו עוזבת הנשמה את הגוף וחוזרת
אל בחיר ליבה, האלוהים.

מבסוטים עד הגג. הם
באו בשני גלים: גל
ראשון בא עם הרבי, מביאן, אדמו״ר חסידי מניו־יורק, שהדליק את

המשואה על גג קברו של רבי שמעון בר־יוחאי. גל שני אשר הגיע
סמוך לחצות, מירושלים, נראה רוקד באכסטזה על כיפת הקבר.
צלמים של לייף הנציחו אוץ המעמר החגיגי במאות צילומים.

החסידים על הגג

סיבה יחידה, ברורה והחלטית. בהעדר
דוגמה חותכת, קיימות סברות רבות, הכורכות
תריסר נסים ביחד, כדי להבהיר מדוע
ל״ג בעומד הוא חג לישראל:
• בראש וראשונה, זהו היום בו קובעת
המסורת כי רבי שמעון בר־יוחאי נפטר.
מסורת זו אינה עתיקה. היא נקבעה לפני
פחות מ־ 300 שנה, ורבים חולקים עליה.
0אגדה תלמודית מספרת על 24 אלף
תלמידים שהיו לרבי עקיבא בין גבת לאג־טיפטריס
(ליד ראש־העין) ואשר מתו כולם
בין פסח לבין פרוס העצרת — כלומר 15 :
יום לפני חג השבועות, שהוא היום הל״ג
לספירת העומר — מכירן שלא נהגו כבוד
זה בזה. מפרשים זאת כגירסת־סתרים לכך,
ש־ 24 אלף לוחמים שהיו ערוכים באותה
גיזרה, הושמדו בידי הרומאים, מפני שלא
ידעו לשמור על משמעת בשורותיהם. ההרג,
או סידרת הקרבות, הסתיים בל״ג בעומר,
ועל כן יש לציין יום זה בשמחה.
0היסטוריון רומאי של המאה הרבי
עית׳
אשר דבריו אף מובאים בכתבים נוצריים
קדומים, קובע כי בר־כוכבא כבש את
ירושלים דודקא בל״ג בעומר. אין שום מקור
יהודי המאשר דבר זה, אך יתכן שזה היה
נכון, ושזוהי אחת הסיבות הנשכחות להפיכת
ל״ג בעומר ליום שמחה לאומי.
0לפי סברה אחת, גילה רב שמעון את
אחד מספריו, האדרא רבא, ביום ל״ג לעומר,
ולע כן קבע יום זה כיום חג.

חץ וקשת
*היה הסיבה האמיתי^לחגלאעל

! 6תהיה, אין כמעט ספק כי מזה אלפיים
שנה נחוג ל״ג בעומר בצורה זו או אחרת
במירון. תחילה באו כנראה מוקירי זכרם
של שמעון בר־יוחאי ושל המרד שהוא דגל
בו. כאשר התפזר הישוב היהודי נשמר
בפזורה זכרון ההילולא. אפילו בגולה האירופאית
היו הילדים היהודיים יוצאים מתחומי
הגיטו בל״ג בעומר ומשוטטים ביערות,
כשחץ וקשת בידיהם. הם המשיכו לעשות

זאת מאות שנים אחרי ששכחו היהודים כי
מנהג זה בא להזכיר להם את מלחמת־החו־פש
של המורדים.
נוסע איטלקי שביקר בארץ־ישראל ב־1522
כתב, כי בל״ג בעומר מתקבצים היהודים ב־מירון
״לשמוח ולעלוז״.
את תנופתו המחודשת קיבל חג רבי שמעון
לפני כ־ 300 שנה. היה זה הרב יצחק
לוריא אשכנזי (״הארי״) ,יליד ירושלים שגדל
בקאהיר והזר ארצה ב־ , 1570 שקבע
בהחלטיות כי רבי שמעון נפטר בל״ג בעומר.
הוא יצא מצפת עם בני ביתו ותלמידיו,
בילה שלושה ימים ליד הקבר. דוגמא
זו המריצה אחרים ללכת בעקבותיו.
זרם העולים לקברו של רבי שמעון גבר
והלך, בעיקר, בין יהודי המזרח. על גג
הקבר נקבעה קערית גדולה של נחושת,
אשר בל״ג בעומר היו ממלאים אותה שמן
זית כדי מחציתה. את השמן היו מדליקים
בערב ל״ג בעומר, ולתוך המשואה היו
מטילים בגדים שילבו את התבערה. יהודי
בוכארה העשירים היו מביאים בגדי זהב
וכסף יקרים — מינהג שהרגיז כמה חסידים.
הם טענו כי יש בכך משום העלאת קורבן,
והיה דרוש שאחד מגדולי החסידים בצפת
יקבע כי מותר להשליך לאש בגדי זהב.
בימי התורכים והשלטון הבריטי ישבו בכפר
מירון ערבים. הקבר עצמו נשאר בידי
שומריו היהודיים. בימי קרבות תש״ח הקים
פאוזי אל־קאוקג׳י את מטהו שם, והמקום
נכבש בידי גדוד ,79 שהיה גדוד דתי מחטיבה
שבע.

שגי בבשים לשחיטה

בר־יקו
הצדיק.

פיקניק
אדזק

זוהי, בין השאר, משמעותה
של הילולת בר־יוחאי. אלפי
משפחות הקימו אוהלים, בישלו בהם, ובבוקר נשכבו לישון.

,מים מים בששון !

שרות שלוש
תל־אביביות
היושבות בכניסה לקבר, כשמאות חוגגים מצטרפים לשירתן.

ן • אופי העממי, כמעט אופי של יריד,
ן | ניתן לחגיגות ל״ג בעומר על־ידי העליה
מצפון־אפריקה, שבאה ארצה עם קום המדינה.
אחוז החסידים בין החוגגים הלך וקטן,
והמאורע קיבל את הצביון שהיה לו לפני
מאות רבות של שנים: הילולא מזרחית.
תופים, מצלתיים וצלילי עוד מילאו את
החלל במיקצבים מזרחיים. בשוק הדוכנים,
שצץ למרגלות ההר, הציעו הרוכלים את
מיטב המטעמים. ליד הדוכן של יצחק דואדי
עסק אחד מעוזריו בשחיטת כבש. השעה
היתד, אחר חצות .״האם אתה חושב שתמכור
את כל הבשר עד מחר?״ שאל אחד הלקוחות.
דואדי צחק בכל פה .״בטח!״ ענה.
מאחורי דוכנו נשמע ״מה־ה־ה״ ממושך —
קולו של כבש נוסף, שגם אותו יספיק דואדי
לצלות ולהגיש לחוגגים שהשתלטו על מירון.

במדינה
שך מעמוד ) 10

וות אדם אחד לא הביט בה בעין יעה.
דה ראש המועצה המקומית סולם צור.
הוא הסכים לדעתו של אביבי כי אכז־ב,
;צאת בין נהריה לראש הניקרה, היא
ר לא־אכזב לתיירות. בדיוק כמו אביבי,
ז בעיני־רוחו את הגבעה הגלילית מושבת
ד, תיירים רבים מכל רחבי העולם, הים
להתנפש במקום.
]:פרט אחד בלבד היו תוכניותיו שונות
לו של אביבי: בעוד שד,מתיישב העיקש
ן, את עצמו כגרעין, אשר מסביבו תתפתח
ניב לפי אופיר, האכזוטי הנוכחי, חעב
|ש המועצה על פיתוח אכזיב בממדים וב־
]נון מודרניים, באמצעות המועצה עצמה.
כן שיגר מכתב לאביבי, ובו דרישה לכי
מיד את האכסניה, שנפתחה ממילא ללא
רון•
אביבי השיב בפתיחת מערכה חדשה לס
אוהדים, מבין אלה שהספיקו להתרשם
׳הנות מאופיו המיוחד של המקום ואלה
;אמינים כי יש לשמור על אכזיב מפני
ת ״הפיתוח״ הדורסני.

דרכי אדם
זו חדבל תי ־ צ פו

עשר שנים אחרי שמת בפילדלפיה לואי
רוטינסקי התבשרו פתאום אחיו מוטל דורו־
׳נסקי ובת אחותו שרה פוני, כי כל אחד
־,ם זכה בירושה בסכום של כמה אלפי
לאר. דורוטינסקי היה אדם ישר וזהיר.
׳ודאתו המדוקדקת, שהכין לפני מותו, דאג
1לבני משפחתו האחרים, אשר מקום
מצאם לא נודע לו אותה עת. הוא ציווה
_1שני היורשים לחתום על הצהרות, לפיהן
זכימו כי ברגע שיתגלה יורש נוסף מבני
.־?שפחה, יפריש עבורו כל אחד מהם חלק
־,ירושה.
גם שרה פוני וגם מוטל דורוטינסקי חצירו
שלפי מיטב ידיעתם לא נשארו יורשים
ספים, וזכו בכל הירושה. שרה פוני ובעלה
חק נשמו לרווחה. הם קנו דירה, הכניסו
:שיפורים וריהוט חדש. הבעל עבד עד
כאופה. גם הוא נשם עתה לרדדחה: הוא
ן־ להיות פקיד עיריה.
היורשת הופתעה מאד כאשר כעבור
מונה שנים הופיע בפניה אדם בגיל העמי;
,הודיע כי גם הוא בן אחותו של לואי
רוטינסקי המנוח, תבע את חלקו בירושת
דוד. שרה הפנתה את הקרוב הבלתי־צפוי
זמריקה, טענה כי חלקו נמצא עדיין שם,
ף ור בידי עורך־דין אמריקאי שנקבע
זיות המוציא לפועל של הצוואה.
הקרוב החדש, ישראל איינהורן, עולה
דש ופועל־דחק מטבריה פנה למוציא־פועל,
הופתע לקבל תשובה כי הנחיותיה
!ל שרה פוני אינן אמת צרופה. עורך־
וין האמריקאי הפנה את איינהורן לבית־
^שפט הישראלי, הבטיח לו את מלוא
ירחו. פועל־הדחק הטברייני תבע את היו־
8ת לדין.
קשה יותר היה המצב עם היורש השני,
נעלם במכסיקו מבלי להשאיר כתובת או
״מן־חיים. איינהורן היה כבר אובד עצות,
שבאה הישועה ממקור בלתי־צפוי. משרד־אוצר,
שהריח אפשרות העלאת כמה אלפי
וות זהב מגלות מכסיקו לישראל, נתן
*יינה,ורן את כתובת השגרירות הישראלית,
בטיח את מלוא העזרה בביצוע ההעברה
ל סכום הצוואה, ברגע שיימצא היורש ה־
:לנש

מענון

; מו עצה ,11דהכלבים
חברי מועצת עירית נתניה היו מופעים:
המיסמך שהונח לפניהם, כלל פניה
ל ארבע פקידים עירוניים, שביקשו הנחה
זשלום הרשיון השנתי המיועד להחזקת
לביהם.
הבקשה הצנועה, לפיה רצו הפקידים לשלם
רד, וחצי בשנה, תחת לשלם, כמו כל אזרח
חר המזיק כלבים, את שלוש הלירות
ל דמי־ד,רשיון, פילגה את חברי המועצה.
עד, שנציג תנועת־החרות, הלל צור, תמך
בקשה ונימק אותה תוך הבאת דוגמאות
מ ת ממקרים אחרים, מצא חברו־לסיעה,
איר האום, סיבה טובה להתנגד לבקשה:
•רדת דמי־ד,תשלום ל־ 300 עובדי העיריה,
בע, תעודד את הפקידים להציף את נתניה
כלבים.
חברי המועצה השתכנעו. נתניה, המוצפת
ן קידים, ניצלה מסכנת מגיפת־הכלבים.

הוא נולד בהפצצה -ולא ידע מעולם הרגשת בית ־ עד

ך! יום יש לי אמא. גד סקורניק, הכו־
| | ת ב את הדברים האלה אינו אותו גד
סקורניק, עליו כתבו העתונים כל־כך הרבה
בחדשים האחרונים.
ההוא היה גד סקורניק אחר. ההוא היה
גד סקורניק, שלא ידע אף פעם מה היא
אהבת אם; אשר למד מילדות שכל מה שלא
יקח בעצמו אף אחד לא יתן לו; שלא חשב
על עתיד ולא חיפש שום דבר מיוחד בחייו.
הוא חי מכיון שנולד. הוא המשיך לחיות
מכיון שלא היתד, לו ברירה אחרת.
כך הגיע אותו גד סקורניק לכותרות ה־עתונים,
נאשם בשוד שבגללו יכול היה
לקבל מאסר עולם. הוא לא ידע שזה יתכן.
כיום אני משפשף בעיני. קשה לי להאמין
שכל הדברים שכל כך היו חסרים לי וש־בגללם
הגעתי לאן שהגעתי באו לי דווקא
עכשיו; דווקא ברגע שחשבתי שאני כבר
גמור.
למעשה, עוד לא שוחררתי. בית־המשפט
ביקש מקצינת־המיבחן שלי להגיש לו חידת-
דעת עלי. רק אז יחליטו מד, יעשו אתי.

מאת

והחום. כל מה שחסר לי, ושבגללו לא
מצאתי טעם בשום דבר בחיים שלי.

רקב? מח שיש דאחריס
< ה היה קשה מדי כשבילי: לד,ת(
רגל פתאום שיש לך בית! צריך לעשות
את זה לאט לאט. העובדת הסוציאלית עזרה
לי הרבה מאד. עוד בתל־מונד ביקשתי שישלחו
אלי עובדת סוציאלית. הרגשתי שאם
לא יהיה לי מישהו, שאוכל לספר לו מה
אני מרגיש, אשתגע. ישבתי שעות עם קצי־נת־המבחן
ושוחחנו. היא שמעד, את כל
סיפור חיי וראיתי שהיא התרגשה ממה שסיפרת לה.
ידעתי שאמי מתה בזמן שנולדתי, ב־.1940
יעקוב, אחי התאום, נולד ראשון. ואז החלד.
פתאום הפצצה גדולה בשטח בית־החולים
רוטשילד בפריס. כל הרופאים ברחו למקלט.
רק אחרי חצי־שעה חזרו והוציאו אותי.
חצי־שעה חיכיתי כדי להיוולד. זה היה כנראה
סימן גורלי בשבילי. מפני שבמשך כל

! רו ברט !

אבל לי זה כבר לא חשוב. שום דבר כבר
לא חשוב לי עכשיו, אחרי שזכיתי לבית,
לאם.
במשך כל ימי חיי לא היו לי כל־כך הרבה
רגעים גדולים, כמו שהיו לי בשבועות האחרונים.
זה נראה משונה, אבל אף־על־פי שהייתי
בבית־הסוהר, אני מתכוון דווקא לרגעים
משמחים בחיי. רגעים שגרמו לי לדמעות
— דבר שלא קרה לי מאז שהייתי ילד
קטן.

מכתב מאלמונים

ך* רגע הגדוי כחיי בא יחד עם הרגע
| | הנורא ביותר: רגע היאוש הגדול, שבו
התפללתי למות. ישבתי בבית־הסוהר בתל־מונה
כל האנשים שישבו אתי אמרו לי
שבטח אקבל כמה שנים בשביל המעשה שעשיתי.
לי בעצמי כבר לא ד,־ה איכפת כמעט.
ידעתי שמה שלא יד,יה, אני כבר לא
בן־אדם. אני פושע עם כתם גדול על המצח.
שכל אחד יצביע עלי ברחוב ולא אוכל להמשיך
לחיות.
גם האוירה בבית־הסוהר הוסיפה למצבר,רוח
הנורא שהיד. לי. יחד אתי ישבו כמה
פרברסים שניסו להתחיל אתי. למזלי הצלחתי
להרחיק אותם בכוח והם עזבו אותי.
ואז, ברגע של יאוש גמור, קיבלתי פתאום
מכתב. לא הכרתי את האנשים שכתבו לי.
זה היה מכתב שאני אזכור כל מילה שלו
במשך כל חיי .״אל תדאג ילדי, הכל יהיה
בסדר,״ היה כתוב בו. אחרי כמה ימים בא
עורך־דין לבקר אותי. הוא אמר שבא מטעם
המשפחה שכתבה לי. המשפחה הזאת שמעה
את הסיפור עלי מפי חברים שלי שביקרו
אצלם. החברים הראו להם תמונה שלי מצרפת,
בה נראה הסבל ממש על פני, והם
החליטו לעזור לי.
הסברתי לעורך־הדין שהאחים שלי כבר
סידרו לי פרקליט, שיטפל בענין שלי, את
עורך־הדין דן גרנדיר. הוא מיד הבין והלך.
התישבתי לענות למכתב האנשים שכתבו
אלי. כתבתי והדמעות ירדו לבד מעיני. כתבתי
להם שאני צריך יותר מכל דבר הבנה
של הורים.
מאז התחילו לכתוב לי פעמיים בשבוע.
שאלו מה לשלוח לי, מה אני אוהב. כתבתי
להם שאני אוהב אותם. במקרה שלחו לי
באמת דברים שאני אוהב: ממתקים ודבש.
את הממתקים חילקתי לכל החברים בביתך,סוד,ר,
אבל את הדבר המתוק ביותר, את
הדבש, השארתי לעצמי והייתי אוכל אותו
לבד, כשאף אחד לא היה רואה אותי. כך זה
היד, תמיד. חיפשתי לעצמי את המתוק ביותר.
כי הרגשתי שחסרה לי מתיקות בחיים.
עכשיו כבר רציתי לחיות. רציתי מאד
לצאת לחופשי — לראות מי הם המלאכים
האלה שנכנסו פתאום לחיי, שכתבו מלים
כל־כך רכות וטובות לפושע שכל הארץ חיכתה
שיענישו אותו קשה. אף פעם בחיי
לא רציתי דבר־מר, כל־כך חזק כמו שרציתי
להיות עכשיו חופשי ולבוא לתל־אביב ולנשק
את האנשים הנפלאים האלה. הם סימלו
בשבילי את הבית, את אבא אמא, המשפחה

ס קוו ־ני ק

חיי חיכיתי הרבה זמן כדי לקבל מה שאח־רים

מקבלים תיכף.
אינני יודע מי הביא אותי לבית־יתומים,
רחוק מפרים. עד גיל ארבע היינו שם יחד
— ארבעת האחים: דוב, מכס, יעקוב ואני.
כמו היום אני זוכר איך עמדתי על הגדר של
המוסד. ראיתי הרבה אנשים. רצתי אליהם
ונישקתי אותם. היתה לי הרגשה כזאת.
שאלתי אותם מי הם, אולי באו בשביל משפחת
סקורניק.
אחד מהם, אדם בריא, הרים אותי אליו,
לחץ אותי ונישקני. הוא שאל איפה ז׳ק,
דוב ומכס. עד אז לא בא אף אחד לבקר אותנו.
רק אמרו לנו שיש לנו הורים באמריקה
שיבואו פעם לקחת אותנו. שאלתי את
האיש אם הוא אבי. הוא נענה לי בראש
שכן.

זו?א הימה אמא

ך* כיאו אותנו לפאריס. אבל הצרה
1 1שהיינו משפחה גדולה מדי. אבא, אמא,
אנחנו ועוד שלושה אחים ואחות אחת. אז
שוב שלחו אותנו מהבית. הפעם — למשפחות
של איכרים נוצרים. הם קיבלו קצת
כסף וטיפלו בנו יחד עם הילדים הרבים
שלהם. בבית כמעט ולא היינו בכלל.
נזכרו בי שוב כשהייתי בגיל תשע. החליטו
לשלוח חמישה מאיתנו למוסד כדי
ללמוד. זה היה מוסד נוצרי, ליד פאריס.
חייתי שם ארבע שנים. את אכא ואמא הייתי
רואה פעם בשלושה חדשים.
פעם, לפני ביקור, לקח אותי הצידה אהי
שרוליק והסביר שאימנו לא ד,אמא שלי אלא
אם חורגת; שהאמא האמיתית שלי מתה
כשילדה אותי. התחלתי לבכות אבל שרוליק
הרגיע אותי ואמר שאין לי מה לבכות, מה
שעבר עבר; ושאחשוב על העתיד — היא
תהיה כמו האמא שלי.
לא רציתי לבכות לעיני האמא שלי, מפני
שהיא באמת התנהגה כלפי נפלא, ממש כמו
אמא אמיתית, לא רציתי להעליב אותה, אבל
כשאף אחד לא היד, רואה, הייתי בוכה לי
בשקט, כמה שרציתי.

ביום הקבורה לקחו אותנו הדווים לביתם.
אבל רק לזמן קצר. אחרי כמה חדשים שלחו
אותנו לבית־יתומים יהודי, לא רחוק מפאריס.
פעם לשבוע הייתי יוצא לבקר את אמי החורגת.
התחלתי פתאום לאהוב אותה, מפני
שהיא באמת אהבה אותי וגם מפני שר,ת־חלתי
להבין מה זה להיות לבד•
כשהייתי בן 14 הודיעו לי שד,אמא החורגת
שלי, שאף פעם לא אשכח אותה, מתה
מסרטן. לא יכולתי כבר לבכות. בכל זאת
ניסיתי. הרגשתי שאני חייב לבכות עליה.
היא היתר, לי ולאחים כמו מלאך. ידעתי
שאם היא הסכימה למסור אותנו לבית־יתומים,
זה לא היה מפני שלא אהבה אותנו
או רצתה להיפרד מאתנו. היא פשוט לא
יכלה להחזיק אותנו.

מה שכרכי הכנסתי לאגרוף

ף איתי שאפילו בבית־ד,יתומים, שם
1רגילים לדברים כאלה, ריחמו עלי. היינו
לגמרי לבד והם החליטו לעזור לנו להסתדר
בחיים. את דוב ומכס שלחו ללמוד
חייטות. חצי יום עבדו וחצי יום היו מורים
להתעמלות. גם יעקוב ואני הלכנו להיות
מורי־התעמלות, קצת יותר מאוחר.
עבודתי כמורה להתעמלות עזרה לי לפרק
את המרץ המיותר שלי. אחר כך גם התחלתי
לבקר בשעורי הג׳ודו. הגעתי לדרגה
כזאת שקיבלתי ביטחון־עצמי עצום. הייתי
מא־שר•
לא פעם הייתי צריך לנצל את כל מה שלמדתי,
יחד עם הכוח שלי, כדי להגן על
הכבוד׳ שלי. הייתי דומה לנוצרי. כדי להיות
שונה, ענדתי שרשרת עם מגן דויד על
הצוואר.
שרשרת זו גרמה לי לא פעם לצרות. באחד
המקרים נסעתי במונית. שכחתי לתת
טיפ לנהג. כשיצאתי, קרא לי סאל ז׳מיף.
יהודי מלוכלך. חזרתי אליו. הורדתי לו את
הכובע על העינים ואת כל מה שהיה לי
בלב הכנסתי באגרוף. הוא איבד את ההכרה
ואני ברחתי משם. רעדתי מאד. פחדתי
שירדפו אחרי וידעתי כי אין מי שיגן עלי.
אבל הכל עבר בשקט.

סארטר היה האכא שדנו

ף** ייתי אז בן .14 חיפשתי מקום שלא
( ! יקראו לי יהודי מלוכלך. הלכתי לבורו־

עלי למצוא את מהן ומי
*^כא שלי הסתדר, בינתיים. הוא

>|ניד,ל, יחד עם קרובי משפחה, בית־מלאכה
לסנדלרות. העסק הלך טוב מאד. יום
אחד קראוהו למנהל המוסד ואמרו שאנחנו
צריכים לנסוע הביתה, כי משהוי חדש מחכה
לנו. נבהלתי נורא. ידעתי שאבא היה חולה־לב
ושאלתי אם הוא מרגיש טוב. המנהל
צחק, אמר לי תפסיק להיות ילד. סע מהר
הביתה.
פחדתי נורא, שאולי אאבד גם את אבא.
היתר, לי הרגשה רעה מאד. כשבאנו הביתה
היו כולם לבושים בשחור. לא שאלתי כלום.
הרגשתי שבגיל ,13 גיל, שבו כל הילדים
האחרים לא צריכים לדאוג לשום דבר וההורים
שלהם נותנים להם הכל, אני כבר
לגמרי לבד. בלי אמא ואבא. בלי חינוך. אצטרך
למצוא לבד את המקום שלי בחיים.

1 6דוב באחד מתרגילי ה־
| 1 1 1111 לוליינות שנהגו לבצע.
דוב נשא אשר, בשעה שאחיו גד היה כלוא.

שקואשס בשח־ ₪ין

אמא!״
כוב דרור, ארגון יהודי־ציוני של הקיבוץ
המאוחד. יחד אתי הלכו גם דוב ויעקוב.
רצינו למצוא חן בעיניהם והפכנו ללוליי־נים.
הופענו במסגרת הארגון במספרים של
אקרובאטיקה. זה לא היה שייך בדיוק לחינוך
צייני, אבל כולם נהנו מאד.
אחר־כך הסתובבתי רוב הזמן בין חברים
חדשים שמצאתי לי — כל מיני צעירים וצעירות
אכזיסטנציאליסטים. קצת יותר מבוגרים
ממני, רובם בני עשירים. הם היו ישנים
מתחת לגשרים, מסתובבים בלי לעשות כלום,
מתחרים ביניהם למי יהיה שיער יותר ארוך
או מי ילבש מכנסיים כל־כך הרבה זמן עד
שיעמדו מריב ליכלוך. היו נכנסים לאולמות
הריקודים, בלי לשלם, ומבלים שם שעות
רב־ת. דם ניס־ ?השפיע עלי לחיות כמוהם.
בלי דאגה, בלי לחשוב על מחר. סארמר היה
האבא שלנו, קראנו את הספרים שלו. ניסינו
להבין אותו. למוסד הייתי בא רק לאכול
ולישון, כשלא הצלחתי להשיג ארוחה בחוץ.
גם כיום אני לא מצטער על התקופה הזאת
ועל יחיים האלה.
עד גיל 16 וחצי המשכתי לחיות כך. עד
שהחלטנו — דוב, יעקוב ואני — לעלות
לארץ. הצטרפנו לגרעין ציוני שיצא להכשרה
חקלאית בטולוז. אחרי שישה חדשים,
כשהייתי בגיל ,17 עלינו עם הגרעין לישראל.
הביאו אותנו לקיבוץ גברעם. אני זוכר איך
שביום הראשון ראיתי ארגז של תפוזים.
זכרתי מצרפת שזה פרי יקר. ידעתי שאמא
לא תקנה לי פה תפוח־זהב. חטפתי אחד
וזללתי. ראיתי שאף אחד לא משגיח. קראתי
מהר לאחים שלי ויחד גנבנו את הארגז
ואכלנו את כל התפוזים. קיבלנו כאבי־בטן.
למחרת שלחו אותנו לעבוד בפרדס.

הלכתי?רקוד?בארים
ך* קיבוץ היה יפה, האנשים היו נח־
_ 1מדים. אבל כנראה שהאופי שלי לא
התאים לחיים אלה. הייתי כבר רגיל לחברה
יותר אנרגית. שמחתי שמזכירות־הקי־בוץ
החליטה לשלוח את כל הגרעין לנח״ל.
הייתי בטוח שבצבא תהיה לי הזדמנות
להתפרק כמה שארצה. לא טעיתי.
אחרי הטירונות שלחו אותי לקורס מפקדי
כיתות, שהיד, די מעייף.
עברה שנה מאז הגיוס. בחופשות שקיבלתי
ובמשכורת הקטנה שהיתר, לי הייתי
בא לתל־אביב; רואה סרט, הולך לפעמים
לרקוד בבארים ובסוף ישן בבית־מלון.
חברים לא היו לי. הייתי מכיר אנשים, במקום
שלשם הייתי הולך, ונפרד מהם אחר־כך.
אחרי הבילוי שכחתי אותם. להם היה
בית, אמא, ואיפה לאכול. התביישתי לספר
שאני בלי הורים ושיש לי צורך להכיר
מישהו שיהיה לי עם מי לדבר.
זה כאב לי לראות את החיילים האחרים

שמחים לצאת לחופש אל המשפחות שלהם,
בזמן שלי אין לאן ללכת — לא הורים, לא
משפחה, לא חברים ולא כלום. סתם פרצוף
שמסתיבב ברחובות.
זד, היה בשלישי לחודש פברואר. ביקשתי
חופשה כדי לנסוע לקיבוץ אייל, שם
גרו אחי, ולשמוע מתי תתקיים החתונה של
אחי דוב. כשעמדתי כבר לנסוע, בא אלי
חברי צ׳רלי. נסענו יחד לתל־אביב. שם אמר
לי צ׳ארלי שכדאי להישאר כמה שעות בעיר
ולעשות חיים. ראיתי רחובות מלאים אנשים
ונמשכתי לרעיון. צ׳רלי סחב אותי לכסית.
אמר שזה קפה מטיפוס אכזיסטנציאליסטי,
ששם נפגשים כל מיני מספרים ומספרות.
התישבתי בקפה. ניגש מלצר. לא היה לי
כסף בכיס. אמרתי שמחכים לחבר. המעיים
התחילו לנגן אצלי. הייתי רעב נורא. פתאום
ראיתי את ז׳אנט, שהכרתי בהזדמנות אחרת.
שאלתי אותה אם היא אכלה וז׳אנט הבינה
שאני רעב. אך אמרה שאין לה כסף. אז
כבר הפסקתי לחשוב על הכל מלבד על
אוכל. העיניים יצאו לי כשראיתי את האנשים
זוללים מסביב. פתאום קמה ז׳אנט
ואמרה שהיא הולכת להתלבש, כדי למצוא
איזה קליינט עם כסף.
אחרי כחצי־שעה ראיתי את ז׳אנט חוזרת
עם איזה מספר מבוגר. הם התישבו ברחל
ואחרי חצי־שעה באה ז׳אנט והראתה לנו
את המקום בו הוא העמיד את המכונית שלו.
כשהם קמו ללכת, קמנו גם אנהנו — באופן
אינסטינקטיבי. הלכנו אחריהם לרחוב צדדי.
הלכתי וחשבתי על אוכל.
כשהם התישבו במכונית נכנסתי גם אני.
התישבתי מאחוריהם. נגעתי בידי בכתפו של
האיש ואמרתי לו :״אדוני, אני מעלף אותך.״
הוא הסתובב אלי, נראה מבולבל ואמר.
״מהי מה?״ תפשתי אותו בגרונו. מה שקוראים
הורדת זקיף, לחצתי׳ קצת ועזבתי אותו.
הוא כבר לא דיבר, רק חירחר קצת וזהו.
ידעתי שאם אעזוב אותו ככה, הוא יכול
לקבל איזה שטף דם פנימי. אז נתתי לו כמה
סטירות־לחי כדי לעורר אותו וברחתי. אחר־כך
טענו כאילו הכיתי אותו. לא הכיתי
אוהו׳ רק ניסיתי לעורר אותו.
בזמן שאני השתקתי את האיש, טיפל
צ׳רלי בכיסים שלו. כשיצאנו החוצה יצאה
גם ז׳אנט, שקודם אמרה לי כי היא סומכת
עלי בקשר למה שצריך לעשות. עכשיו היא
שיחקה קומדיה. אמרה שהיא רועדת כולה
מפחד. רצנו. ברחוב צדדי עמדנו. צ׳רלי לקח
את השעון של האיש, הסתכל בארנק שלו,
ואמר :״הוא לא בן־אדם, המספר הזה״ .הארנק
היה מלא ניירות. כסף לא היה בו.
רצתי בחזרה לאותו מקום. רציתי לזרוק את
הארנק לאוטו. אבל האוטו כבר לא היה
שם. חזרתי אליהם.
הסברתי לו שיש המון סיכויים שיתפשו
אותנו. לא כדאי שהשעון יישאר אצלו. שמנו
אותו תחת גלגל של אוטו, כדי שיתרסק.
עם הארנק רצנו לים. ירדתי למים וזרקתי
את הארנק אל הגלים. התחלתי לפחד.

סטייק ב?י כפף

*** א? ־.יאתז׳ אנט מה לעשות! היא
14/אמרה שנתראה מחר ונחליט מה לעשות.
הבאנו את ז׳אנט למלון. עצרנו טרמפ

שמצא גד סקורניק, ברגע צאתו החופש מבית־המשפט,
היא אם אחת המשפחות הידועות בתל־אביב. גד ואמו
החדשה מחובקים בדירתם, שם שבו במשך שעות רבות כשגד סיפר לה את סיפור־חייו.

האויא חחדשח

שלקח אותנו לתחנה המרכזית. מכל הענין
הזה נשארנו רעבים כמו שהיינו קודם. ניגשנו
לדוכן שמכר סטיקים. שאלנו אותו
אס יתן לנו שני סנדביצ׳ים בלי כסף. הוא
אמר בבקשה. כנראה שגם הוא היה פעם
במצב דומה ויודע איך זה להיות רעב.
שאלנו שני שוטרים איפה אפשר לישון.
הם אמרו לנו שיש הרבה אוטובוסים. נכנסנו
לאחד מהם. אבל לא יכולנו לישון בגלל
הפחד. בבוקר קבעתי עם צ׳ארלי פגישה
למחרת. היינו כל־כך מבולבלים שלא קבענו
איפה. נסעתי מתל־אביב לכפר־סבא ומשם
לאייל. הנהגים לקחו אותי בלי כסף. בכפר־סבא
גם נתנו לי לשתות משהו חם.
כשהגעתי לאייל רציתי סוף־סוף לאכול
ארוחה בריאה. אכלתי והלכתי לישון. קמתי,
אכלתי ושוב הלכתי לישון. רק למחרת נסעתי
לתל־אביב. הבר, אותו פגשתי ברחוב,
אמר לי שצ׳רלי נמצא במלון רמה. במלון
ניגש אלי איש והתחיל לשאול אותי שאלות
וגם מה שמי. כשהוא שמע את שמי ראיתי
שהוא שמח מאד. הוא ניגש לטלפון והזמין
מכונית. העלו אותי לניידת של משטרה.
ידעתי בדיוק מר, הה רוצים אבל בכל זאת
שאלתי. הם אמרו לי להיזכר בשעון ובארנק•
החוקרים דיברו אלי באדיבות, אמרו
לי להיזכר בצ׳רלי ובז׳אנט. סיפרו לי שהם
כבר אמרו את הכל. החוקרים אמרו לי
לספר את הכל ואז ישחררו אותי. הייתי
נאיבי מאד בעניני מישפטים. סיפרתי בדיוק
את כל הפרשה. הייתי בטוח שיתנו לי
התראה, יגידו לי להיות ילד טוב וישלחו
אותי. כך זה היה תמיד. היו מתחשבים
אתי בגלל שלא היה מי שיגיד לי מה טוב
ומה לא טוב.
טעיתי טעות מרה. הצרות שלי רק התחילו•
העבירו אותי לבית־הסוהר בתל־מונד.
לא שיחררו אותי. רק למחרת בא אלי עורך-
הדין דן גרנדיר. סיפרתי לו הכל. הוא הבטיח
לדאוג לי במשפט וגם אחרי שאשתחרר.

חשבתי שהפעם יקברו אותי

עם פרקליטו

עורן־הדין דן גרנדיר. שניהם נראים מתפרקים מן המתח
העצום שבו היו נתונים שבועות רבים לפני המשפט.
מאז המשפט, הפן עורך־הדין דן גרנדיר, לידידו האישי של לקוחו, גד סקורניק.

**אז הוא?א עזב אותי. הוא שם
לי תקווה בלב והתחלתי כבר להאמין
שבאמת ישחררו אותי. הזמן נמשך בלי סוף,
עד שהגיע הששי במאי. יום קודם הביאו
אותי ליפס כל הלילה לא ישנתי. הייתי בטוח
שהפעם יקברו אותי. יקחו ממני את הדבר
היחיד שהיה לי בחיים — את החופש.
כשקראו לי לנסוע לבית־המשפט אמרו לי
כולם מילים טובות. התחלתי פתאום להאמין
באמונות תפלות. ביקשתי שיגידו לי מילים
רעות ושיקללו את מזלי. כשהכניסו אותנו
לחדר־המעצר בבית־המשפט התחיל צ׳רלי
לצחוק. זה שיגע אותי. הרמתי אותו באויר.
הוא ביקש מיד סליחה והורדתי אותו.
העלו אותי אל השופטים. הכל נראה לי
מטושטש. אני זוכר שהאחים שלי חיבקו
אותי והשוטרים דחפו אותי אל הספסל,
מאחורי עורכי־הדין. פתאום התעוררתי.
מהפינה הסתלה בי אשה אחת בעיניים חמות.
תיכף הרגשתי שזאת היא האמא שלי. העיניים
שלה היו אחרות מהעיניים של יתר

האנשים בבית־המשפט. לא תיארתי לי מקודם
איך היא צריכה להיראות, כי מעולם לא
ראיתי ולא ידעתי איך אמא נראית. אבל
היא היתד, מתוקה מאד.
היא עשתה לי סימנים בראש ואני החזרתי
לה בעיניים. השופטים דחו את פסק־הדין
ליום ראשון. ליד הדלת ראיתי אותה
שוב. ביקשתי מהשוטר שישאיר אותנו
שנייה אחת לבד. הוא צחק ולא הבין. כמה
זד. היה נורא שלא הבין מה שהרגשתי בלב!
היא ניגשה אלי, חיבקה ונישקה אותי. רעדתי
כולי מהתרגשות. הרגשתי שמשהו חונק
אותי בגרון. רציתי להגיד לה ״תודה אמא״
אבל לא ידעתי איך להגיד ואיך להתנהג.
יד כבדה ירדה על כתפי. שוטר אמר לי:
״די. היכנס כבר!״
לא תיארתי לעצמי איך הוא יכול לא לראות
מה קורה לי באותו רגע. התחננת•
בפניו כמעט בבכי שיתן לי עוד קצת זימן.
״תסלח לי, חביבי,״ הוא אמר .״אבל עבודה
זו עבודה.״ היא עשתה לי סימן בראש
ואמרה את המילים הראשונות ששמעתי
מאמא בחיים שלי :״יהיה טוב, גדי׳לה.״

פחדתי שזה ח?ומ

* רגש תי שעוד מעט אחנק. כשהוח־
/ץ! |זרתי ליפו, הייתי רעב ועייף. אבל לא
יכולתי לאכול׳או לישון. חשבתי שאולי אתעורר
פתאום נאראה שהכל היה רק חלום.
לא הבנתי מדוע כל הטוב מגיע לי דווקא
עכשיו, כשעשיתי משהו שבשבילו היה עלי
לקבל עונש ולא פינוק.
בבוקר יום ראשון מצאתי את עצמי באולם
המשפטים הקטן. כל האנשים הסתכלו בי
באכזבה. הם בטח חיכו לראות איזה שודד
מפלצת. הסתכלתי רק על אמא. כשהשופט
.קרא :״ובאשר לנאשם מספר שניים״ ,שזה
הייתי אני, התכופפתי. שמתי את הראש בין
הידיים בשביל להסתיר את ההסמקה שלי.
סתמתי את האזניים. הראש התפוצץ לי.
הקימו אותי. עורך־דין גרנדיר לחץ את
ידי ונישק אותי. נגררתי אל הדלת עם זרם
הקהל. חיכיתי ששוטר יבוא לכבול לי אח
ידי. אבל הוא לא בא. במקומו באו האחים
שלי ונישקו איתי .״זה נגמר,״ הם אמרו לי.
רק אז התחלתי להבין שהחלום הרע באמת
נגמר. במזכירות בית־המשפט חתמתי על
כימה ניירות ויצאתי אל בבית־המעצר כדי
להגיד לו שלום.
זמן ממושך עמדתי ליד שפת־הים והסתכלתי
באופק. זה סימל בשבילי את החופש.
בקושי החזרתי את ראשי אחורה׳ אל עיר.
מיהרתי הביתה. הביתה! היום אני כבר אומר
את המלה בלי התרגשות. אז הייתי מגמגם
אותה בבוש.
אמא קיבלה אותי בהתרגשות. שוב לא
ידעתי מה לומר. התישבנו שלינו על הספה
ובמשך שעות סיפרתי לה על ילדותי וחיי.
הכל סיפרתי — הטוב והרע. רציתי גם
להבטיח לה איך שהוא שלא אאכזב אותהז
שאחזיר לה כפל־כפליים עבור האמון שנתנה
בי. אבל לא אמרתי. רק הסתכלתי בה ונישקתי
אותה. כבה נתתי לה להבין שאני
אהיה בן טוב.

ספרים
שירה
חו קי בהחלט

יל אותות (כליל סונטות מאת ידידי
זנוסי; ציורים וכתב — צילה לונדון;
ת ביצרו! ,ניו־יורק, ט״ו שירים) הוא

דקי בהחלט למורשת שירתם של נתן
מן ואברהם שלונסקי, מעצבי דור הרים
של מלחמת השחרור.
תיו הרוחניים של ידידיה (,״דירי 34 רשאים להתגאות במידת־מה בס
הספרותי הזה; כי ספר שיריו החדש
:תעתיק נאמן של סיגנונם המשמש בו
וביה, והגדוש מליצות לשם תפארת
נר, והאפקטים שבחרוז ובדימוי מבריק.
זאת, אין להתעלם מן ההתקדמות
שחלה בכתיבתו של מנוסי. דווקא
מצא המשורר — שנתפרסם קודם לכן
־ בחמשיריו וכפליטונאי, פירסם גם
שירים רציניים (ביכורי בוקר) לפני

משורר מנוסי
סונטות מקוריות ועגולות

אחדות — את הלשון הפסבדו־תנכ״ית
יה, את הביטוי המהותי אם כי לא
י של תחושותיו.זב דידי באחת הסונטות׳ המהוות נסיון
מעגל שנסגר עם נושא התחלתו —
מלחמה ותחושת חוסר הזהות עם ד,מ־נ
בעקבותיה:
זי הדס, גס ציץ האש קמל /לתרועת
קרסו חומות ואייל /לא נותר בלתי

ברכת־גומל; /שפטרנו מן תגייס והתייל.
האבן עוד מואסת בפרחים, בקמטי
! סנרגנו כבזלת / .אי־אפשר לדגול במא־
!זרתי /,א ם בעורק מלחשת אש נוזלת.
אפשר יעל העבר לסתום גולל / ,ושב-
׳רבוץ כשור המשפתיים / ,והנפש טרם
להורגים.
הי הדם, שמרנו מחלל / .אלוהי הדם,
וטבול כפיים /ביאור תוגת בניך

669י י 8

אן מנסה בעווח ידידה להרכיב את המגישות, נגרות על־ידי

גם להם נו 1תר

השמקסים (מינוס )206 סלומון
הטיל את מצלמת־הבזק של צלם־העתו־נות
הצידה, ועלה לגדות הכינרת, לא פיללו
מכריו הרבים שהגבר המזוקן 35 בעל האופי
ההרפתקני, ייהפך למייבא הספורט המימי
המרתק והמפחיד ביותר — גלישה על
פני המים.
סלומון, שהחליט בזמנו לייסד מועדון־לילה
הרחק מאורות־הכרך התל־אביביים, ייסד במבואות
טבריה, במקום הנמצא 206 מטרים
מתחת לפני הים התיכון, את מועדונו, זכה
תוך זמן קצר להצלחה — בעיקר הודות
לציבור משקיפי האו״ם, היורדים מגבולות
הצפון לבלות על חוף הכינרת, והתיירים,
העולים מן השפלה לגלות את ״המועדון ה־אכזוטי
ביותר בישראל״.
הצבר חסר־המנוחה לא הסתפק בהצלחתו
המסחרית. הוא החליט להוסיף לקייט על
החוף בשעות היום ולגימת כוסיות בבאר
בשעות הלילה, עוד אמצעי־משיכה, להפוך
את טבריה לבירת סקי־המיים הישראלי.
בעזרת הלוואה מטעם חברת התיירות הממשלתית
רכש סלומון ארבע סירות־מנוע
מהירות־הילוך, דאג אישית להבאתן ולציודן
במגלשות־מיים, מן הסוג המקובל על חובבי
סקי־המיים המבלים את מיטב שעותיהם, ב־מייאמי
שבפלורידה ובריביירה הצרפתית, בדהירה
מאחורי ספינת־מנוע, כשרק חוט ניי־
1לון דקיק וידית חזקה מקשרים בינם לבין
£כלי־השייט.

זעיגי החתיכות

**,ספר סלומון-בסיפוק מובן :״בתחילה
ו־־/התיחסו אלי במשרדים הממשלתיים בחשד.
חשבו שאגי עומד לגרום למותם הנמהר
של הגולשים. אמר לי פקיד בכיר
במשרד התיירות, :לא מביאים דביזים על־ידי
הריגת תיירים.׳ אני התעקשתי. בתוצאה יכול
כל אחד להיווכח בעצמו.״
התוצאה: על גדות יס־כינרת דוהרות מדי
בוקר סירות־המנוע חדות־החרטום, מרעישות
עולמות, מושכות מאחוריהן את חובבי
ספורט־המיים, הממתינים לעתים בחוסר־סב־

על רחבת מינוס 206 שרועות נערות־הזווזר, בי|
1 1 1 1ניחן מלכת־המיס יהודית מזרחי (ראה שער אחו!

עוקבות בדריכות אחר תעלוליהם עוצרי הנשימה של הגולשים על חלקת מי־הכינרת.

*18ללא יו ש ר. מעבר ליכולתו ה־ז
המחודשת — הפגומה, אמנם אף
על־ידי אי־ידיעה טכנית של מיבנה
ה הקלסית, אותה מנסה דידי להביא
ש — מבצבץ בין השיטים אי־יושר
,1חוסר־כנות פנימית, רצון לבנות
בתים בכל מחיר, בהתאם לתבנית ה־ולמגמה,
אשר נקבעו מראש.
כום: זהו ספר שירים מפתיע, הן בשל
לישראל, ערוך ומצוייר בעברית, מוי״
בר, אין רבים המשוררים העבריים;
:של הוותו עדות חיה של ההתקדמות
; בשירתו של דידי. אולם אלו אינם
ים על כללי הקלוקל והרדוד המתכסה
זלה שלונסקאית־אלתרמאנית.
׳יפים הרבה לרושם החיצוני הנאה ריח
של צילה לונדון *,המקיימים אף הם
נסורת ציור העמלים, כביכול; והצורה
פית היפה של קובץ שירים זה.
אותה נשא המשורר לאשה, לפני כשנה,
ורק.

סהיר־

הוא קצב הגלישה על פני הכינרת. רפי (,)12
בנו של מקסים סלומון, הוא הצעיר שבין אלו־המגלשות,
מצליח לעתים לבצע ביצועים שמבוגרים מתגאים בהם.

_ 1ן | ן אפילו אלופים ומנוסים בטקי־מים נכשלים לעתים
די מזומנות. רפי הצעיר מעד ברגליו, איבד את שיווי

המשקל, נפל המימה, לאחר שדהר דקות מספר במהירות מסחררת.

הסירה, עורה ער בני המים, עוברת במהירות עצומה ער בני סיווח, עושח סיבובים! ,

לטוס

לנות בולט לתורם. על אף המתירים הגבוהים״
,טוען סלומון שאין לו בימי־שיא
די שעות פנויות כדי לענות על הביקוש,
נאלץ להשיב ריקם עשרות תיירים וישראלים
המעוניינים לנסות את מזלם.
בישראל, בדומה לארצות הקייס ברחבי־עולם,
נחשב סקי־מיים לספורט המיועד
לעשירים ולמיוחסים בלבד. ולא רק משום
שהגלישה על פני הגלים נתונה עדיין בארץ
בשלבי־ניסוי, אלא משום שהבאתן של סירות
המנוע היקרות (ארבעת הסירות עלו 15
אלף לירות) ,הציוד הנדיר, הכשרתם והחזקתם
של שני ״נווטי סירות״ ,ויתר הוצאות
האחסנה וההחזקה, עולים ביוקר רב.
המועדון על שפת הכינרת הפך למקלטו
של חוג קטן ומיוחד במינו. בין העשרות
האחדות של מקייטים ומטיילים, מהם המתגוררים
באוהלים חדישים, בעלי מיתקני־
• 15 לירות לשטת־הפלגת בסירת־נונוע;
5לירות לכל 4המראות־גלישה.

המותרות, ישנם צעירים צמאי־מהירות העורכים
ביבשה מירוצי־מכוניות ועל גלי הכינרת
— גולשים מאחורי סירות־המנוע חד
קות־הטרטור. מה עוד שהמהירות אליה הם
יכולים להגיע בספורט זה עולה על המהירות
האפשרית בנסיעה במכונית.
מצטרפים אליהם תיירים מאנגליה ומאמריקה,
שכבר נתנסו בחוץ־לארץ בספורט
מהיר־קצב זה; דיילי אל־טל, הרגילים למהירות
בכל ימי חייהם ואינם יכולים, כפי הנראה,
לוותר עליה גם בימות חופשתם ; דיפ־לומאטים
זרים, בעיקר מארצות המערב;
קציני או״ם; וסתם סקרנים הנקלעים במקרה
למקום, נדבקים מקסם הגלישה בעזרת סקי־ימי.
סלומון
עצמו טוען במפגיע שסקי־המיים
איננו מסוכן :״בני, רפי, נחשב לאחד מטובי
הגולשים במקום. ואם ילד בן 12 יכול
להתמצא על פני המים בקלות כזאת, מדוע
לא ייהפך סקי־המיים לספורט המוני, שכל
צעירי הארץ יעסקו בו כשיש להם הזדמנות
לכך בחופשתם?
בינתיים עדיין לא הפכו כל צעירי הארץ
לחובבי ספורט־ד,גלישה, אולם מינוס 206
הפך, לעומת זאת, לריביירה זוטא. בעונד,
הטבריינית שרועות יפהפיות בבגדי־ים קצר-
צרים בכסאות־נוח שברחבה, משתזפות ועוק־בות
בעיון ובריתוק אחר תעלוליהם ד,מימיים

של חבריה! ,הדוהרים לעיניהן, לא הרחק מן
החוף, במהירות מסחררת ממש.
בארצות תבל נגררות צעירות רבות אחר הספורט
עם סירות־המנוע, הופכות ספורטאיות
מעולות. סקי־המיים נמנה עם ענפי־הספורט
הזוכים לתחרויות נשיות. כל אלופות השחייה
אוהבות לעסוק בגלישה בשעות הפנאי.
בישראל,
לעומת זאת, נשאר סקי־המיים
עיסוק גברי. בין עשרות הצעירות הנאות
והספורטיביות ד,מתעניינות בנעשה על ה־מיים,
לא נמצאה אף ישראלית אחת שתנסה
את מזלה, תרכיב על רגליה החטובות את
מגלשות־העץ הבלתי־חדיר למים, תאחז בין
ידיה את ידית־החוט שבעזרתו תיגרר למרחקים.
מספר
אחד ממבקרי־המקום המושבעים,
טייס אל־על:
״הפחד מפני סקי־המיים נעוץ בעובדה שהסירה
מרעישה עולמות, וכן בכך שהנגרר
אינו יכול, בעצם, לכוון את הנעשה עמו.
ההפלגה מתחילה, לגבי טירונים, כשהם ניצבים
במיים עד לחזה, נותנים לקצוות הסקי
המוצבים לרגליהם לבלוט על פני המיים.
כשד,נגרר נותן את האות, מתחיל נוזט הסירה
לשוט. בתחילה שטה הסירה באיטיות
מרובה, אך תוך זמן קצר, ולאחר שהנגרר
צף על פני הגלים, גוברת המהירות, עד
לרגע בו טסה הסירה כמו מטוס.״
ובחיוך החושף את כל שיניו הוא מוסיף:
״איני מכיר אף חתיכה שתהיה מוכנה
להתנסות בספורט הזה. בעצם, הייתי רוצה
להכיר אחת כזו. כי בשביל לעסוק בסקי־מיים
צריך להיות ממש גבר.״
הכינרת לא נשארה בודדה בעולם הסקי
הישראלי. מזה כמה שבועות מעוררת דמות
מוזרה, לבושה מכף רגל עד קדקוד בלבוש
שחור, צמוד לגוף, את התפעלות המתרחצים
בשפת־ימה של תל־אביב. האיש, המצוייד בזנב
שחור מתנפנף והדומה לגברבר של סרט
טרזן, מציג לעיני הרבים להטוטים של סקי
מיים, בבצעו סיבובים חדים בין החסקות.
אבל גם בתל־אביב לא נראתה עדיין גבר-
ברת גולשת על פני המיים.

התיירת לא גבהלה

שיא חכיף

| שני הנגררים, טייסי אל־על, ניסו הפטם את מזלם לא באוויר
כי אם במים, מסתבר שהמהירות טבוטה כבר בדמם,
אינה שונה בהרבה בין הגלים מאשר בין הטונים, אך טל המים היא מרתקת הרבה יותר.

•י?ן ומ תזאת, היתד, בטבריה לפחות תיירת
/אחת שלא התירה לגברים את הזכות הבלעדית
לעסוק בסקי. התיירת, אשד. אמריקאית,
הרגילה למגלשות־המים עוד מימי
בילוייה בקאליפורניה, טוענת שאין מה לד,בהל
מפני ההפלגה .״החוט המקשר בינך
לבין הסירה ארוך מאוד, כ־ 20 מטר. שום
דבר לא יכול לקרות. ואם אתה נופל, אז
מה? אתה בולע קצת מים, שוחה, והסירה
חוזרת לקחת אותך.״
לפחות בחורה אחת ניסתה, בעקבות ההסבר
המשכנע, את מזלה בספורט זה: אן
סטריין, עובדת הקונסוליה הבריטית בישראל.
נסיונד, הראשון, אם כי לא היה עדיין מוצלת
ביותר, נראה בתמונות בעמוד זה.
למרות ההסבר ששכנע את אן, עובדה היא
שרבים אפילו הגברים, שלא העזו לנסות את
ידם בספורט החדש. בינתיים נותר סקי־המיים
עיסוקם של בודדים, המתייחדים בצפון הארץ,
שומרים על סודו של ספורט בעל
קסם מיוחד במינו, שהובא ארצה בידי מקסים
סלומון — האיש אשר, לדברי הלצים
של טבריה, הפריח את שממת הכינרת על-
ידי השקיית השוכנים על חופיה במשקאות
חריפים.
כל עוד סגור הגבול בין ישראל והלבנון,
ואין אזרחי ישראל יכולים לגלוש על השלג
של ההר הסמוך לארצם, אין תחליף לגלישה
על המיים, על הכינרת או הים התיכון.

מנפנפת בהתלהבות |

מרגלית פרויד: זה ייראה לך אולי מוזר, אולם תודתך
נגעה מאד ללבי.
זה המסתתר מאחורי השם ב. מ .מם. כ /ד : 17/עוד מכתב
אחד כזה, ואני פונה למשטרה.

לכתוב, פירושו לצייר

( ) 1182/44 מזכירה לי קצת את עצמי בגיל 15
״אוהבת אני כנות, שפע של פרחים, חרוזי טאגורה וקישוטי
מיליו, ללכת יחפה, כשהשמש שוקעת, על שפת הים,
ולתוש כיצד טובעות רגלי בים גרגרים זהובים, חמימים
ואפילו להאזין לאל נא תאנזרי לי שלזם של יפה ירקוני המתנגן
באחד הבתים אי־שם.
״אוהבת אני לקרוא שעות על גבי שעות מכל הבא ליד
ולכרסם תוך־כדי־כך תפוחים שטרם בשלו די צרכם. או
להדליק, בלילה, כשהכל ישנים, את המנורה הקטנה — זו
שליד מיטתי — ולכתוב כמר, שורות משונות הנראות נפלאות
באותו רגע, אך טפשיות וחסרות־טעם למחרת.
״יודעת אני גם לשנוא. את אלביס פרסלי ודומיו. את הילדות
הטופפות בנעלי עקב, וגרב של ניילון מפארת את
קסמיהן־רגליהן — או מריחת אודם הססנית המתיימרת לסמל
בגרות וגם סנובים שונאת אני. אלה החושבים כי
החיים מסתכמים בחתיכה נאה, ארנק תפוח ומכונית ממודל
אחרון. סלחו לי אבל אלה אינם בשבילי. אני שונאת את
כל אלה המנסים להיות את אשר אינם. הבורחים מפני עצם
קיומם, ונחבאים תחת בלורית עצומה, אפודה בוהמית ומקטרת
שכזו. את אלר, המעמידים פנים, המזייפים את החיים.
ושונאת אני אף את הספר הזווקאים בשל אמיתותו הגועלית
והמפחידה.
״הייתי רוצה לכתוב לאחד היודע למצוא אף את המלים

שלא נאמרו, לזה היודע למצוא את עיקרו
של המכתב ברווחים הלבנים שבין השורות,
המבין כי ישנם דברים אשר לא נאמרו ואף
לא ייאמרו לעולם, ובכל זאת קיימים. איני
רוצה באחד שיכתוב למען הרושם. מכאלה
כבר שבעתי דיי. אני רוצה עתה באחד אלמוני
אשר ידע כמוני כי לכתוב פירושו לצייר.
ולא ציור בעלמא, אלא ציור של נשמה,
של כוח. של משהו בפנים, אשר אינו
יכול לבוא בשום פנים ואופן לידי ביטוי
אך ורק בשירה או בכתיבה.
״לא איכפת לי אם נשוי הוא או רווק. אם יש לו חברה
או שמא לא מצא לו אחת כלבבו, עדיין. אם עיניו כחולות,
כתומות או שחורות, ואם נקודת־החן היא על הלחי או על
הסנטר
״לא רוצה שיבוא בטענות, אחר כך, ויגיד לי, לא
אמרת אז אני דווקא כן אומרת: אינני מחפשת חבר.
אלו אשר חשבו, או־טו־טו, תפסנו מציאה׳ — יכולים לוותר
מראש על שליחת המכתב. חבל על הבול. אני לא מעוניינת.
מובן?
״באשר לעצמי, אני סתם צברית. אחת מני רבות, מועמדת
לסיים בשנה הבאה בית־ספר תיכון ולהשיג סוף־סוף חתיכת
נייר המתיימרת להורות על רמת־מה של אינטליגנציה —
טיפשות! — ואשר התלום אודות האוניברסיטה עדיין רחוק
ממני. אחת שמתה לספורט, אוהבת את ישראל הקטנה, אוהבת
לילות חשובים וערים, משום שהללו נוצרו לכתיבה,
והמוכנה לאהוב אף דברים חדשים אשר יוכיחו את עצמם
בעזרת מכתביך, האלמוני.״

חתיכה ותמונה
אני מקווה ש( )1182/45 לא נראה כמו שהוא נשמע. הוא
בן שבע־עשרה (וחצי) ורוצה להכיר נערה כבת 16 מאזור
חל־אביב ,״שתהיה חתיכה ותשלח, תמונה.״

מועחן הבוודש
קיבלתי מכתב מצעיר בן ,28 החושף בעייה כאובה מאד,
לדעתו. ואשר אני בטוחה כי תמצאו בו עניין.

קרא תי בהעזלם הזה ( )1775 במדור המכתבים לעורך,
מכתב בחתימת דן ק ,.המתלונן שנערה חיפאית סירבה לתת
לו את השאנסה להכיר אותו מכיון ששיטת ההיכרות לא
היתד, בנסיבות ״מסגרת חברתית מסויימת.״ לצערי הרב,
עלי לקבוע כי המצב הפך מדאיג מאד. עתה, כל בחורה
שהחוטם שלה מורם במקצת, לא נאה לה כבר להכיר בחור
מחוץ ל״מסגרת חברתית.״ שיפסיקו לבלבל את הקופסות.
״בצרפת, למשל, מקובל שגבר ייגש אל שולחן לידו
יושבת בחורה — אם נראה לו שהיא סתם יושבת באפס
מעשה, וזאת יכול כל גבר לקבוע — ויבקש ממנה רשות
לשבת לידה. כאן זה בל ייראה. בחור אשר ייגש אל שולחנה
של נערה על־מנת להכירה, דינו אחד: כישלון מוחלט.
ואין כאן שאלה של דם. אפשר לשמוע קבוצות נערים
מתלבטות בבעייה ״לגשת?״; אך כשניגשים סתם ככה,
ברחוב, התוצאה היא שעל פי רוב היא כלל לא עונה. לכן
הפך יחסו של נער אל נערה עוברת לעיניו למצב בו
יכול הוא להתבטא כלפיה בזו הלשון, :עקומה׳, ,טינופת׳,
ועוד ביטויים שהנייר לא סובלם.
״ישנם, אמנם, מקומות ששם קיימת אפשרות להתלבש
על נערות: בחוף־הים, בבריכה או במסיבות. אבל לגשת
סתם אל נערה ברחוב, בבית־קפה, והכי פשוט — לצלצל
בפעמון דלת־ביתה — זה ממש אסון. אין כמעט כל אפשרות.
״בחור
שלמרות הכל הולך לו, צריך שיהיה בעל תכונות
כמעט נדירות ) 1 :גבוה; )2יפה; )3הרבה שכל. בקיצור
— חתיך מושלם. ורק עכשיו מתחילה המערכה השנייה —
״יש לך מכונית? איפה אתה עובד?״
״עכשיו אני שואל מה יעשו אלה שהם )1 :לא גבוהים;
)2לא יפים; )3אין להם מכונית; )4עובדים סתם באיזה
מוסך או בבנק לאונוי לישראל, ואינם יכולים לקחת את
הנערה לכל אותם המקומות המבריקים. הרי נער נבון לא
יבזבז 15ל׳׳י לערב כדי לזכות את הנערה בכוסית.
״בכל זאת, ולמרות הכל, יש לי הצעה:
״לקבוע בית־קפה מסויים וידוע שייהפך למרכז היכרות.
לשם יבואו קבוצות נערים לחוד ונערות לחוד, במטרה
להכיר, וכן גם בודדים או בודדות; לא חשוב מי שמתחיל.
יש לכם דם? אני אישית מוכן לתרום את חלקי מייד. ובכן,
פעל!״
אלה שרוצים לכתוב אליו יכולים לפנות ל־שמעון, ת.ד.
16096 תל־אביב.

יי ^ חבר ת״ תסס ״ב ע ״ מ מכריזה בזה על מבצע ס טיפנדיו ת כדי
לאפ שר למ שתתפים לרכשמקצוע או ה שכלה נו ספת.

מאות ס טיפנדיו ת של 250. -ל״י 200 ל״י 100 ל״י 50 ל״י
ו ס טיפנדיו ת פיוס של 25. -ל״י 10 ל״י ת חו ל קנ ה הקיץ ב מ סג ר ת
מבצע ה ס טיפנדיו ת.

מה תוכל ל ע שו תבסטיפנדיה?

אולי אתה שואף להיות איש מדע? מנהל ח שבונות? מ הנ ד ס? עורך
דין? ואין באפ שרותך אולי
אתה פשוט רו צה לסיים בית ספר ול הוריך אין כסף?
אולי ר צונ ך לל מוד את מקצוע הנ הג? ה מ סגר? המכונאי? איש
הרדיו? ו אינך יכול אולי
את רו צה לל מוד את מקצוע ה תופ ר ת? הגננ ת? המורה?
ה מלונ אית? ה שר ט טת ו אינך יכולה אולי
אתה מעוניין עם סיום שרותך בצבא לה שתלם במקצוע מסוים
ואינך יכול -

ה קי עהחם לפניך!
המשקההנפלא ״ תסס או ריגינל לפניך!
הסטי פנ די ה לפניך!
תנ אי ההשתת פו ת ב מב צעהס טי פנ דיו ת
אסוף סדרת פקקים של ״תססי אוריגינל בבקבוק הפרס המסומנים מ 1-עד 30 ושלח
לביח״ר ״תסס״ בע״מ. ת .ד 559 .ת״א. ציין השם המלא, הגיל. הכתובת והמקצוע.
בדאר חוזר תקבל תשורה: פנקס תלושי .,תסס״ ושאלון אותו עליך למלא.

ה ס טיפנדיו ת של חב׳.,תסס״בע־מ תו ענ קנ ה לזוכים באמצעות פנ ק סי חסכון של

בנקי. ל .פויכטונגר בע״מ.
ההשכלה היא הד רך להצ לח ה .

חדש 1מ י 1וזס

שתו לרויה אשכו לי תתסס — מ שי בנפשמעניקפרס

באשר התהדש השבוע משפט ילד־המריבה יובלה שוחמבר (ראה
איגרת העורך לקוראים) ,התאספו בביתרהמשפט העליון בל הנוגעים
כפרשה, שהסעירה בהדשים האחרונים את דעת הקהל כמדינה. רק
סכ-המריכה, החשוב כדמויות המשפט, נעדר. כתמונה מימין: הסבתא,
מרים שטרקס, שהסתירה כמשך בל שעות ישיבתה מחוץ לאולם את
פניה בידיה מפני הצלמים. לידה, בנה שלום, תלמיד ישיבה בלוד, שגם
נגדו התבקש כית״המשפט להוציא צו מאסר. באמצע, מימין לשמ אל-:

אנשים
ה שר -שד
מסתבר כי בין התפקידים המוטלים על
כתפיו של ראש־הממשלה ושר הביטחון,
החינוך והדואר דויד בן־גוריון, יש גם
תפקיד בלתי־רשמי — הוא המפקח על עיר־נותו
של נהגו הפרטי. כל אימת שביג׳י
מבחין כי נהגו מתעייף, הוא נרכן לעברו
ומשמיע באוזניו שירים. לרוב הוא שר את
השיר המעורר אנו באנו ארצה במסיבה
שערך השבוע נשיא המדינה יצחק
כך צכי לאזרחים המצטיינים, היה הכדורגלן
רפי לוי האטרקציה העיקרית. אפילו מנהל
משרד ראש־הממשלה, טדי קולק, התגאה
בפגי הנוכחים כי הצליח להשיג שתי חתימות
של רפי, ואילו רעיית הנשיא, רחל
ינאית, גילתה כי היא עוקבת אחרי ההתרחשויות
במגרש הכדורגל, כשניגשה לרפי
ואמרה :״כל־כך הצטערנו כשנפצעת בל
דיון שנערך בוועדת־הכנסת לקראת הישיבה
לזכרו של תיאודור הרצל, הציע שר המשפטים
פנחס רוזן להחליף את שולחן הממשלה
הרחב בישיבה זו — בשולחן צר
יותר, כדי שאפשר יהיה להוסיף כיסאות למוזמנים.
היחידי שהתנגד להצעתו היה סגן
יושב־ראש הכנסת, אריה בן־אליעזר,
שהעיר :״להחליף את שולחן הממשלה —
לא! להחליף את הממשלה — בבקשה
בישיבת הכנסת עצמה, שעה שהח״כ מרדכי
מרוק סיפר באוזני שאר חברי־הכנסת
זכרונות מפגישותיו עם הרצל׳ לא שכח לעקוץ
את חבריו על יחסם כלפיו באמרו :
״בדברו על העסקנים הציונים הראשונים,
אמר הרצל, :אני משוכנע כי מדינת ישראל
תעניק להם מקום של כבוד בקרבה
נשיא גרמניה המערבית לשעבר, הפרופסור
תיאודור הויס, המבקר בישראל, לא זנח
בשעת ביקורו את תחביבו — הציור. שעה
שביקר בעכו, הוציא הפרופסור את מכשיריו׳
צייר מספר נופים בעכו העתיקה
תחביב מסוג אחר גילה קיסר חבש היילה
סילאסה, שביקר בבירתו בשוק של הצלב
האדום, בו נמצא גם ביתן ישראלי. הקיסר
רכש בביתן שלוש אפודות צמר יעל
דיין זכתה לאחרונה בכתבה מצולמת על
דפי השבועון המצרי אל־נזוסאוור. במדור הספרותי
של השבועון נסקר ספרה פנים חדשות
במראה, תוך ציון שהוא מראה על
״הידרדרותם המוסרית של הצברים.״ לדוגמה
פורסמה גם תמונתה של יעל, כשהיא
לבושה בשמלה בעלת. מחשוף עמוק וללא
שרוולים.

פ ר מינ ג׳ רוה אוני ה
ד״ר אוטו פרמינג׳ר הגדול המשיך השבוע
להשתולל בעת הסרטת אכסודוס. היה
זה בעת הסרטת הסצינה של כניסת אוניית
המעפילים לנמל חיפה. תוך כדי הסרטה
הופיעה, שלא לפי התוכנית, האוניה ישראל
ברקע. פרמינג׳ר השתולל מזעם, פרץ בצעקות
כלפי מנהל נמל חיפה, עמום לנדמן:
״אתה ביורוקראט קטן! סלק את האוניה
הזאת משם! עם כולם הסתדרתי ורק לא עם
השמן הגדול הזה! אני אתלונן בפני בן־
גוריון במצעד פזמוני העבר היה
היו זמנונז, שנערך השבוע, קיבלה רק זמרת
העולם הזה 82ו1

טגן־פרקליט המדינה אדום־הזקן פליקם לנדא; עוזר המפב״ל יוסח
כן־פורת ; והקצינים יואב פלג וצבי רודין, מפקד נפת ירושלים והאיש
אשר התם על כקשת המשטרה לשחררה מחובתה לגלות את הילד.
הרוגז הנראה על פניהם, הוא בגלל הצלם שצילמם כתוך אולם בירד
המשפט, כשעת ההפסקה כדיון. משמאל: זינה שוחמכר, אחותו כת
ה־ 13 של יופלה, שבאה יחד עם אמה לירושלים לכית־המשפט, חוזרת
לאולם אחרי ההפסקה. היא צועדת בעקבותיהם של הקצינים הנבוכים.
בזמן היותו עסוק בהופעה במועדון, לרוקן
את האויר.

אחת פרחים בשעת הופעתה על הבמה. הי־תה
זו ברכהצ פי ר ה, שהופיעה יחד עם
בתה נעמה, שחזרה לפני חדשים מספר מה־סקאלה
במילנו. היה זר, בעלה־לשעבר של זיזה השסע * *
ברכה צפירה, המלחין נ חו םגר די, שעשה
יבול השבוע אודות זיוה שפיר־רודן
ג׳סטה חורגת מגדר הרגיל, שלח את אשתו היה עשיר מן הרגיל. למרות שהתאבלה על
הנוכחית אל הבמה, תוך כדי הופעה, להגיש מותו של אחד ממחזריה, הנסיך עלי חאן,
פרחים לאשתו הראשונה כשסיימה מק שהשאיר לה למזכרת סיכת־יהלומים ענקית,
הלת צדיקוב את שירת הימנון הלח״י חיי לא ישבה זיוה שבעה אחריו. היא נראתה
לים אלמונים, במיסגרת המצעד, התקבלה ב־ מבלה בחברתו של שחקן הקולנוע
תשואות־כפיים סוערות. בלט מכולם המשו צ׳נדלר, ולפי בעל הטור הנודע ולטר
רר אברהםש לונ ס קי, שבאופן הפגנתי ווינצ׳ל, היא־היא הסיבה לפרידתו של ג׳ף
מחא כף בהתלהבות, כשהוא מרים את ידיו מבת־זוגו הקבועה אסתר ויליאמס״ זיוה
מעל לראשו עם המשטרה הסתבכו
עצמה, שהוזמנה לאחרונה לחנוכת בירת
השבוע שתי העתונאיות דיאנהל רנ ר ו בראזיל החדשה, בראזיליה׳ סיפרה במכתבים
אי לנההר מן, שהחליטו לערוך כתבה שכתבה ארצה כי בן־זוגה האחרון אינו אחר
מצולמת על בית־המרחץ לנשים בתל־אביב. מאשר ל,ונארד הילטץ הצעיר, בנו של
כשניגשו השתיים לאחת המתרחצות הערו מלך בתי־המלון העולמיים, והוא אשר שילם
מות׳ צעקה זו לעברן :״אל תעיזו לצלם עבור כרטיס־הטיסה שלה לבראזיליה. קודם
אותי!״ השיבה לה דיאנה :״את לא מספיק לכן הספיקה זיוה להיבחר כמלכת קרן היפה
כדי שנעשה זאת!״ המתרחצת פנתה ל סעד היהודית, מוסד השנור היהודי הגדול
מנהל בית־המרחץ שהזעיק את המשטרה. ביותר בלוס אנג׳לם. כל זה לא מנע בעדה
שמונה שוטרים, שנכנסו לבית־המרחץ, הח מלתת הצהרה נוספת לעתונות, הפעם על
רימו את הפילם בו היו תמונות של מתרח אלוהים ודת. בכתבה שהופיעה בגליונו הצות
עירומות אחרות נסיכת־המים של אחרון של עתון הקולנוע האמריקאי מושן
תל־אביב, שנבחרה בטקס בחירת מלכת ה־ פיקצ׳ר, הצהירה זיוה :״נולדתי בחיפה, אחת
מים , 1959 רי כקה סי סו, הפכה השבוע מעריה הראשיות של ישראל. בארצות־הברית
לדוגמנית. הנקודה המעניינת היא שריבקה אני רק שנתיים. לפעמים אני מתגעגעת ללא
חלמה מימיה להיות דוגמנית ואף לא ביתי ולפניהם על אלה אותם אני אוהבת,
חזתה מעולם בתצוגת אופנה. שעה שנבחרה
אולם אני מוצאת נחמה במחשבה שיום ה־כנסיכת
המים׳ היתה עוזרת במשק־בית ב־ ששי איננו רחוק. אני בעלת אמונה יהודית.
תל־אביב. השבוע נלקחה ישר מהמטבח אל השבת שלנו מתחילה ביום ששי עם שקיעת
תצוגת־האופנה של המ׳שביר המרכזי החמה, לפני צאת הכוכב הראשון. זהו חלק
הפנטומימאי ס מי מ 1ל כ 1הינו רוכב־אופ -נהדר של היום. אנו עורכים את השולחן
ניים מושבע. כשהעתיק את מקום מגוריו ל -במפה — המשרה אוירה חגיגית. ואז מדליחיפה׳
שם הוא מופיע במועדון התיאטרון קה בעלת־הבית שני נרות או אף יותר. אנו
המקומי, לא שכח סמי לקחת עמו את אופ מכסות את עינינו ומודות לאלוהים שקידש
ניי• מדי ערב, כששאר שחקני־המועדון חוזאותנו
במצוותיו וציוונו להדליק נר של
יים לביתם שעל הכרמל במונית, עושה סמי שבת. האור בשבילנו הוא סמל השמחה. לכן
את הדרך באופניים. ערב אחד אמר לו מנהל האור של יותר מנר אחד מבשר עבורי הזהמועדון
יצחקקדישזון :״הערב לא דמנות חגיגית. הדלקת נרות היא מסורת
תצליח לעשות את זה!״ סמי התעקש, רכב מקודשת לי, ואחת מאלה שאני מבצעת אותן
על אופניו במעלה הכרמל. רק במחצית ה מבלי להתחשב היכן אני נמצאת. היא מקדיר
נוכח שמצמיגי אופניו הספיק מישהו,
רבת אותי לאלה שאהבתי ולאלוהים.״

ספח־־ט מיפעלים סוגן הצלה
ביום רביעי זה יתכנסו על חוף־הים בהרצליה
200 נערים ונערות, במיפעל ספורט
מיוחד במינו. יהיו אלה חניכי המוסדות
הסגורים של משרד הסעד. המארח: מוסד
עוגן לעבריינים צעירים.
מיפגש מסוג זה נערך לראשונה לפני
שנה. בחיי חניכי־המוסדות, יש לספורט
חשיבות חיונית. בעזרתו לומדים הם לחיות
ולפעול במסגרת קבוצתית, לפי שיקולים
קבוצתיים. לרבים מהם, מישחקיהם בתוך
המוסד מהווים היכרות ראשונה עם ספורט
כלשהו. המיפגן הראשון, שנערך בעוגן,
הצליח עד שהחליטו להפכו למאורע קבוע.
המשתתפים יתחרו באתלטיקה קלה, בכדוריד,
בטניס־שולחן. בין הפרסים שיחולקו׳
יהיה גם גביע לקבוצה שתצטיין
בהפעתה הקבוצתית. גביע זה נתרם על־ידי
העולם הזה, אשר לפני חדשים אחדים הקדיש
סידרת מאמרים על הגורמים שדחפו גברברים
אלה אל מאחורי הסורגים.

כדורגל
המאבק הגודל

שני משחקי־כדורגל יעמדו השבוע במרכז
התענינותם של ספורטאי-ישראל. האחד: נבחרת
ישראל נגד נבחרת אנגליה הצעירה, ב־איצטדיון
רמת־גן. השני: משחק קבוצות ליגה
א׳ שמשון והפועל קרית־חיים.
למרות שאין להשוות בין שני המשחקים,
שוררת המתיחות דווקא סביב משחק קבוצות
ליגה א׳ ,בו תוכרע למעשה אליפות הליגה.
השנה, בפעם הראשונה מזה שנים, לא
ידודע עד שריקת הסיום ממש, מי תהיה
אלופת ליגה א׳ .מבחינה תיאורטית נשארו
עדיין שלוש קבוצות המועמדות לתואר. הכת
תל־אביב, הפועל טבריה, ושמשון תל־אביב.
אולם הכח תזכה באליפות רק אם תפסדנה
שתי האחרות. ודבר מעין זה לא יתכן —
כי לפחות נצחונה של קבוצה אחת מובטח
— נצחונה של הפועל טבריה, שתתמודד השבת
נגד הפועל מחנה־יהודה.
משום כך ברור, שגורל האליפות נשאר
• משה סו רו ק ה — ממנהלי קופת־חולים — בטקס הסרת הלוט מעל פסלו 11 תלוי במשחק בקרית־חיים. באם תנצח שמשל
דויד בן־גוריון בבית־החולים שבבאר־שבע :״זכות גדולה היא לקופת־חולים 11 שון, היא תזכה באליפות הודות ליתרון של
ולבית־החולים לאכסן לפחות את דיוקנו של בן־גוריון.״
נקודה אחת על הפועל טבריה. תיקו או
• גדע ון ה או זנר — היועץ המשפטי לממשלת ישראל :״אין בי ניצוץ של !!1
הפסד ישאירו אותה שנה נוספת בליגה א׳.
גאוניות ואין בי ניצוץ של משורר.״
מה הם סיכוייה של שמשון לנצח השבת?!
• גדע ון ה או זנר — על העתונות :״מדינה החייבת לאסור מיטרדים פיסיים 111 ,סביב שאלה זו סובבים כל הניחושים. רצה
׳רשאית וחייבת לאסור גם מיטרדים נפשיים.״
| | הגורל ובשבת האחרונה, בה נערכו משחקי
• יצחק כן ־ א ה רון — שר התחבורה :״כל נהג חולם על נהיגה במכונית !111 גביע המדינה, הופגשו שמשון וקרית־חיים
למשחק מוקדם. במשחק זה ניצחה אומנם
המחר, ובינתיים הוא שוכח שהוא נוהג במכונית של היום על כבישי־האתמול.״
הפועל קריית־חיים בשיעור של ,1 : 3אך איש 1 בעומר
• הרביהודה די ב — בהוראות לזוגות הצעירים שנישאו בל״ג
אינו מתיחס לניצחון זה ברצינות. שמשון
ברבנות שבתל־אביב :״עליכם להיות רציניים, והעיקר לא לצחוק מתחת לחופה!״
; • הופיע למשחק בהרכב חסר, מתוך נכונות
• העתונאי דוי דזכ אי :״מחלת הפרסומת אוכלת אותנו בכל פה ואנו מוקדמת להפסיד במשחק הגביע כדי לנצח
מצודים להיזהר ולא להידבק בה!״
ן ץ במשחק האליפות.
להפועל קרית־חיים, הצועדת במקום ה9מ
חלקתה חי נוך של עירית תל־אביב — בהוראות שהוציאה לתלמידי בתי־ ל
הספר העממיים, כיצד להתנהג בתיאטרון :״אל תיקחו כסף מהבית ואל תקנו במזנון שמיני בטבלת הליגה, אין שום הבדל בתו}!!
צאות המשחק לגבי עצמה. שחקני קרית חיים
בשעת ההפסקה!״
• זיוו ה ש פי ד ״ רו דן :״אני מאמינה שהנשים חייבות להתלבש למען הגבר יעשו הכל כדי שהפועל טבריה תזכה באליולא
בשביל הנשים. אם איזו אשד, אומרת את ההיפך, סימן שאינה דוברת אמת ן פות. הם יקריבו את חייהם למענה, ולוא רק
!״ 1משום שראש עירית טבריה, משה צחר,
או שאינה מעונינת בגברים.״
המשמש גם כמנהיג קבוצת עירו, הבטיח
להם שבוע הבראה בטבריה במקרה ניצחונם.

>109ן• חטובוע

ח * 6ה ן 6 7י ן 1ב /חרת
באונן 1ב 1ז 11ן -לאדנןוק

ב ג דיי ם
ק1לנ1ע סרטים
אי מהואמת
הפשע אינו משתלם — לפושעים; אך מפי־קי־הסרטים
דווקא מצאו בו מקור לא־אכזב
להפיק רווחים. הוא משמש להם גם להחדרת
מיטען אמנותי־קולנועי מסויים, אותו
אין כל אפשרות להבליט בנושאים אחרים.
עובדה זו הוכחה היטב, השבוע, על־ידי
שלושה סרטי־מתת בלשיים שהופקו בידי
שלושה צוותות שונים, משלוש ארצות שונות:

צוואתו של ד״ר קורדלייה

פנינהג לז ר
מכון ליופי

* טיפול פנים (אינדיבידואלי)
* טיפול מיוחד בקמטים
ריפוי פצעי־בגרות (״אקנה״)
טיפול רגליים בשעווה
^ פילינג 13151x11^0
* איפור
* התייעצות קוסמטית (חינם)
והתאמת תכשירים.

* טיפולים פלסטיים.

פנינה גלזר
מכון ליופי
רחוב דיזנגוף 82 תל־אביב

אוריון,

תל־אביב

העכברים

מריה של

• קורד יורגנם
בקרוב ארמון — חיפה
ציון — ירושלים

בי״ ט
לדקרריס מקסקלגסיבי

״ההרשמה: ת ל -א בי ב
רדד פינסלזר 8-5 2אחה־*

(ירון,

תל־אביב; צרפת) אינו במהותו סרט פשע
בלבד. הפשע המיוחד המבוצע בו מהווה אמצעי
להצגת זוועה, ליצירת סרט־אימים.
הצנזורה הישראלית לא פסלה סרט זה
להצגה, למרות מנות הזוועה הגדושות המוגשות
בו, מפני שהתסריט אינו מבוסס על
יצירת־אימים חדשה. כיום שוב אין חולקים
על הערך הספרותי שביצירת רוברט לואיס
סטיבנסון ד״ר גיקיל ונזר הייד. על יצירה
זו, שנכתבה עוד בשנת , 1886 ביסס את
סרטו אחד מגדולי אמני הקולנוע הצרפתי
— הבמאי ז׳אן רנואר.
רנואר ניסה בסרטו זה טכניקת־הסרטה
חדישה, שיטה הניצבת בין הקולנוע לבין
הטלביזיה. הוא לא צילם את הסרט קטעים־
קטעים, כמקובל בתעשיית הקולנוע. שחקניו,
ובראשם ז׳אן־לואי בארו, התכוננו במשך
שלושה חדשים, בחזרות, כאילו התכוננו
להצגת־תיאטרון. בשעת הביצוע הסופי, הופיע
כל שחקן כמעט ברציפות, כששש מצלמות
עוקבות אחריו. כדי להדגיש את החידוש
שבתהליך ההסרטה מופיע הבמאי
עצמו בתחילת הסרט באולפן טלביזיה,
מגיש את העליה כאילו היה שדרן טלביזיה.
המוצר הסופי הוא הישג מבחינה טכנית
ודראמתית. אפשרויות־הבחירה, משש זוייות
הצילום, אפשרו לרנואר לערוך את סרטו,
בעת העריכה הסופית, ככל יצירת קולנוע
אחרת; בעוד שרציפות המשתק ובניית הדמויות
לא נפגמו, כפי שקורה הדבר כשמשתמשים
בטכניקת־ההסרטה הרגילה.
הופעתו של ז׳אן־לואי בארו בתפקידו הכפול
של הפסיכיאטר בעל שתי הדמויות —
החיובית והשלילית, נשכרה לכן. בארו כובש
את הבד בהצגת משחק ופאנטומימה נדירים.
אף על פי כן מתעורר בלב הצופה ספק,
אם אמנם כדאים הטרחה והמאמץ שהושקעו
ביצירה נאיבית למדי, ועוד בעידכון עלילתה
לתקופה המודרנית. כשהוסרט הד״ר ג׳קיל
ומר חייד בפעם הראשונה בארצות־הברית,
לפני 27 שנה, בביצועו המצוין של פדריק
מארטש, אפשר היה לסלוח לתמימות היצירה
בשל עצם החידוש שבהסרטת סרט
מיסתורין וזוועה זה. כיום, כשנושאיהם של
סרטי הזוועה והמיסתורין לקוחים מתוך מציאות
היומיום׳ נראית עלילתו׳ של ד״ר קור־דילייה־ג׳קיל
כחסרת־שחר ובלתי משכנעת.
שכעת הגנבים (תל־אביב, תל־אביב; אר־צות
הברית) הינו סרט מתח שנוצר במסורת

הטובה של עלילות הגאנגסטרים ההוליבודיים.
זוהי יצירה המצטיינת בכל המעלות הנדרשות
מסרט מקצועי מעין זה: יש בה מתח,
אווירה, דמויות נוקשות בעלות פרצופים

נרשעים ושוד נועז ומרתק.
כמו בתסריטי סרטים אחרים מסוג זה,
משמש. כקרבן מיועד הקאזינו של מונטה
קרלו. חבורה של שבעה אנשים עומדת
לפרוץ את קופת ארמון־ההימורים ולשדוד
את ארבעה מיליוני הדולארים שבו, בהתאם
לתוכנית מבריקה וגאונית. הוגה התכנית
אינו אלא אדוארד ג׳י רובינסון — פרופסור
לפשעים. המבצעים הם רוד שטייגר, המתגלה
במאוחר כבנו של הפרופסור, נגן סכסופון
(אלי וזאלאך) ובת־חסותו, הרקדנית האכזר
טית (ג׳ון קולינם) ,ועוד שני עוזרים משניים.
על רקע הריביירה הצרפתית מתוכנן ומבוצע
השוד כאילו היה תעלול פירסומת
בנוסח :״אם לשדוד, אז בוא לשדוד בריביירה״
.מלבד מוסר־ההשכל המטופש של הסרט,
הקובע בערך :״כדאי יותר לשדוד
ולחזור בתשובה מאשר לא לשדוד כלל,״ אפשר
לראות בו סרט מושלם לחובבי סרטי-
הפשע הנוקשים, בהם הגברים הם גברים,
והנערות גם כן גברים.
מינמרטר ( 125 הוד, תל־אביב; צרפת)

אף הוא סרט מתח, אלא שהוא מבוצע בסימון
שונה לחלוטין. הסרט מוגש לנו בקלילות,
במין אלגנטיות שובה־לב, ברוח הומור
טובה. גיבוריו הם אנושיים ולמרות
עלילת הרצח המסובכת המתפתחת בו, הסרט
משכנע ונעים, אם להתעלם ממציאותה
של גופה אחת.
לינו ונטורה, מוכר־עתונים צעיר, מציל
יום אחד טובע (רוברט הירש) ,המנסה לאבד

את עצמו לדעת במימי נהר ד,סיינה, נוכח
שהוא חייב להפוך לאומנת האיש. אחרי
כמד, ימים בהם הוא משתכנע כי הניצול
מטורף, משתדל ונטורה לעשות לו טובה
אישית, מוצא את עצמו מואשם בשוד וברצח,
שהמטורף דוחפו אליו. המטורף עצמו,
המגולם בידי רוברט הירש בכישרון גאוני,
מתגלה כבעל־מוח שטני.
העלילה מגיעה כמובן להפי־אנד סביר. התסריט
מבוסם על אחד הטובים שבספרי הבלשים
שנכתבו בשנים האחרונות בצרפת.
הסרט אינו מפגר בהרבה אחרי הספר.

3יוט טרב׳
תעלולי ג׳1חא

(תוניסיה, ארגמן, תל־

אביב) מסתכמים לאחד הסרטים הפיוטיים
ביותר שהוצגו בארץ בחדשים האחרונים.

ג׳ון קולינם ב״שכעה גנבים״
זוועה, שוד ורצח

מודעות הקולנוע קובעות כי ג׳וחא הוא
הרשלה המזרחי; למעשה, זהו פילוסוף־מוק־יון,
ששום אגדה ערבית אינה שלמד, בלעדיו.
הוא קונה תפוז, ומכיוזן שאין לו כסף,
היא מרשה לרוכל לבעוט בו בעיטה אחת. את
התפוז הוא מוכר תמורת שתי בעיטות. הוא
הולך ללמוד אצל חכמים, ובהגיונו הפשוט
לועג לסתירות שבין תורה אחת למשנתה.
כולם בזים לו, אבל אשתו של דיקן האוניברסיטה
(פחות או יותר) מתאהבת בו.
וכך, תוך כדי לעג מר ועדין, המצולם
בעדינות מפליאה, רוקם ג׳וחא את הטרגדיה
של חייו — טרגדיית האהבה האסורה.
הסרט, המצולם בצבעי אגפא בידי טכנאים
צרפתיים, שומר על רוחו המזרחית. אולם
אין הוא מראה רק חתך של הווי ערבי: הוא
מצביע על דרך שישראל היתה יכולה לצעוד
בה בייצור סרטיה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עד ראיה (צפון, תל־אביב) מאבק

בין מוסר לרגשות בנפשה של יתומה בת
,11 ההופכת לידידתו של רוצח. היילי מילס.

• שעיר לעזאזל

(מיגדלור, תל־אביב)

אלק ג׳ינם בתפקיד כפול בסרט מיסתורין
לפי סיפורה של דפנה די־מורייה.
• איבן האיום (סמדר, ירושלים) החלק
השני, בעל זכות־קיום בפני עצמו, של
יצירתו הענקית של גאון־הבד, סרגי איזד
שטיין, אודות השליט הרוסי העריץ, המפעיל
שלטון דמים כדי לדכא התקוממות אצילים.
העולם הזה 1182

אסחח
בידור
א מגו תהעבר
היה משהו מוזר באוירתו של היכל התרבות
השבוע, כאשר נערך בו מצעד פזמוני
הישוב היה היו זמנים. הזרות נבעה קודם־
כל מעצם הכמיהה ההמונית שהתעוררה סביב
מיפעל זה, כמיהה להחזיר את גלגלי ההיסטוריה
עשרות שנים אחורנית ולהאזין לאותם
שירים ופיזמונים שיצגו וביטאו רוח של
תקופה׳ שכיום מתייחסים אליה בליגלוג.
אין ספק שכל אותם אלפי הנוכחים בערב
זה היו ממהרים לסגור את מקלטי הראדיו,
ברגע שהיו משמיעים להם את אותם שירים
עתיקים באותו ביצוע ארכאי. כאן היו מוכנים
לשלם מחירים גבוהים כדי להאזין להם.
כשעלו הזמרים לבמה — ברובם מוצגים
מוזיאונים מבחינת ערכם האמנותי, לא ידע הקהל
אם לצחוק או לבכות. אפשר היה להזיל
דימעה למראה או למשמע קולן של ברכה
צפירה ואסתר גמליאלית, ואי־אפשר היה לעצור
בעד הצחוק למישמע שירו של אבגיו־ור
המאירי שני מנתבים (״כותבת אם בדמעות־עין
/ :לבני הטוב בירושלים! /אביך מת,
אמך חולה /בוא הביתה לגולה /נחכה
לך בלי הרף /מן הבוקר עד הערב״).
הרקע גנב את ההצגה. צורת ההגשה
המרהיבה של ההצגה לא השאירה
הרבה מקום לגעגועים או ללעג. קטעי־ה־קישור
המבריקים, בביצוע אמני־הבמה הצעירים
של ישראל, האפקטים החזותיים וה־קוליים
המרשימים של הקרנת תמונות החיי
ישנות על מסך שמאחוריו ניצבת המקהלה
המצויינת על שם צדיקוב, אשר צללי זמריה
התמזגו עם התמונה המוקרנת — כל אלה
גנבו לרוב את ההצגה מגיבוריה האמיתיים
— זמרי התקופה שקדמה למדינה.
רוב המשתתפים לא הבינו נכון את מהות
המאורע. הם עלו על הבמה ברצינות איומה,
התיחסו להופעתם כאילו היתד. הופעת
בכורה וכאילו באמת תלוי משהו ברמת־יכולתם
כיום. רק מעטים התיחסו לקטעים
שהגישי כפי שהיו צריכים להתיחס אליהם
— כאל קטעי זכרונות. הצטיינה בכך, במיוחד,
חנה מרון. בהגישה יחד עם יוסף
ידין את השיר נל הדרנים מובילות לרומא,
אותו ביצעו בלהקת אנזה הצבאית, הצליחה
לשחק בהומור ובחן את דמותה מלפני 20 שנה.
ערכו הרב של הערב היה טמון בעובדה
שהוא הצליח לשמור על שחוי־המשקל בין
הלעג לגעגועים. כשהסתיים הערב אי־אפשר
היה להשתחרר מהרגשת המועקה, מכך ש־מפעלי־הבידור
הישראליים המוצלחים ביותר
מוקדש־ם ומבוססים על העבר ועל העבי
בלבד׳ ללא כל יכולת יצירה מקורית חדישה.

אורחים
שו רי ת־ ה עיוו ד
איש עיוור עם גיסארה בידו התקשה לחצות
את הרחוב. ילד בן שבע, שהבחין
בהיסוסיו, ניגש לעזור לו. הוא לא ידע
שעזרה אנושית קטנה זו קבעה את גורל

זמר ג׳וש וייט
תפילה בלי אצבעות
העולם הזה 1182

חייו. העיוור הכושי לא היה סתם קבצן.
הוא היה אחד מאותם גיטריסטים כושיים
עיוורים, שהיו זמרי העם המקובלים ביותר
בערי הדרום של ארצות־הברית בתחילת המאה.
למרות שהופיעו ביחידות בפינות רחובות,
הם היוו חבורה מיוחדת במינה. נוסף לאופי
שיריהם הנוגים, אפיינה אותם תכונה נוספת
— טכניקת נגינה נדירה, שנגני הגיטרה
כיום אינם מסוגלים לתפסה כמעט.
הילד הכושי בן השבע, שעזר לעיוור
לחצות את הרחוב, שמע מיד אחר־כך את
נגינתו והוקסם. הוא עזב את ביתו והתלווה
אליו. כך הפך ג׳וש וייס הקטן לשו־לייה
של גיטאריסטים עיוורים. בגלל הת״
אכזרותו של אדונו אליו, הוא נלוזה לנגנים
אחרים, עבר עמם על פני כל ערי אמריקה
שבין האוקינום האטלאנטי לנהר המיסיסיפי.
הגיטאריסטים העיוורים שמרו בקנאות על
סוד אמונתם, סירבו תחילה ללמד את הילד.
ג׳וש הקטן היה עוקב חדשים ארוכים אחרי
תנועות אצבעותיהם ובשנתם היה גונב את
הגיטארה ולומד לנגן בכוחות עצמו. כעבור
כמה שנים, כשחזר אל בית הוריו, המשיך
לנגן להנאתו ושם גם התגלה על־ידי צייד־כישרונות
והוזמן לניו־יורק. ג׳וש ווים הפך
תוך זמן קצר לכוכב. ניבאו לו עתיד מזהיר.
ככוח הקול. אסון טראגי העמיד את
הקאריירה שלו בסימן שאלה. בתאונה
נפגעו שלוש מאצבעות ידו הימנית, והרופאים
עמדו לקטוע. אותן. ג׳וש סירב.
אולם שוב לא יכול היה לפרוט על הגיטרה
וכוכבו דעך ..משך שנים הוא חי בדוחק
ובחוסר־כל, עסק בתריסר מיקצועות. אך
מזלו שוב עמד לו. מגלה־כשרונות שני,
שהבחין בקול המצויין, הזמין אותו להופיע
במחזה מוסיקאלי בברודביי׳ ושוב החל כוכבו
של ג׳וש לזרוח, הפעם בזכות קולו.
לפני עשר שנים רכש לו ג׳וש מעמד של
אחד ממבצעי שירי־העם הטובים ביותר ב־ארצות־הברית.
מ־ , 1950 הפך שמו מוכר ברחבי
העולם, כשבכל שנר, הוא עורך סיור
באיזור אחר. השנה תיכלל ישראל במסגרת
סיוריו. בסוף חודש יוני יגיע ג׳וש וייס
הגדול לשורת הופעות בישראל.

תשבץ הש&ס הוג 1152
לקראת היציאה לצבא, שלח לנו בני
קהלטר מנחם תשבץ, בו מצויות גס
הגדרות מעולם האמנות; וזאת לא
משוס שמנחם רואה בצבא אמנות, אלא
בגלל עבודתו כפקיד בתיאטרון ״ה
מאחורי
הקלעים

בימה״ .בסוד מגלה לנו מנחם, כי

מצעדהגר עונו ת
למרות שקול ישראל שילם סכום
של 3000ל״י למארגני מיצעד־הפיזמונים
היה היו זמנים, תמורת זכות שידור התכנית׳
ניהלו עובדיו שהקליטו את השירים
בהיכל התרבות הסתה מאחורי הקלעים,
ניסו לשכנע את הזמרים בחוסר ערכו של
המיפעל. לבסוף התלוננו כמה מהעובדים
ואנשי קול ישראל הורחקו מהמקום
אטרקציה חשוכה אשר בוטלה בערב
זה היתד. הפרחת כאלונים ממולאים במימן
מתחתית במת היכל התרבות בסיום התוכנית•
הבאלונים כבר היו מוכנים, אולם מנהל
היכל התרבות קישר כנראה את באלוני-
המימן בפצצות־המימן ולא התיר את השימוש
בהם הופעה נוספת של
מיצעד פיזמוני־היישוב תתקיים ביום ראשון
הבזק רק במקרה שעירית תל־אביב תחזור
בה מהחלטתה להטיל מיסים בשיעור של
20 אחוז על ההכנסות. אם לא העשה זאת,
טוענים מארגני המיצעד׳ יסתכם מאזן שתי
ההופעות של המיצעד בהפסד של ארבעת
אלפים ל״י כרגע האחרון בוטלה
השתתפותה של שושנה דמארי במיצעד זה.
יומיים לפני ההצגה הוקלטה שיחה טלפונית
עם שושנה, השוהה בניו־יורק, והוכן גם
תקליט חדש שלה שהגיע במטוס. אולם הוא
לא הושמע מפאת אריכות התכנית החרם
הערכי פגע לאחרונה גם בצמד הדודאים.
חברת פיליפס בהולנד הפיצה בשוק האירופי
את תקליטם של השניים. המהדורה הראשונה
של התקליט אזלה. אולם כאשר עמדו
להפיץ מהדורה נוספת הוזהרה החברה כי
אם תעשה זאת יחרימו את תקליטיה באר-
צות־ערב מפיק ישראלי עומד
מאחורי ד,רביו המוסיקלי המוצלח ביותר של
העונה בלום אנג׳לס, בו מופיעים גם ג׳ף
צ׳נדלר ואסתר ויליאמס, הנושא את השם
בציר , 1960 ושזכה לביקורות נלהבות. המפיק
הישראלי של הרביו: זאב הופמן
שני כוני התפאורת של התיאטרון
הקאמרי, זאב הלפרין ועמוס גרינשפן, יצאו
השבוע לסיור באירופה על חשבון התיאטרון׳
כדי ללמוד את החידושים האחרונים
בבניית תפאורה. בין השאר הם יבקרו גם
בתיאטרון שבמנהיים בגרמניה, הדומה בסידורי
הבמה שלו לבמה החדשה של התיאטרון
הקאמרי בבניינו ההולך ונשלם.

נוסף לפרסום־תשבציו יש לו שתי
שאיפות: להכיר נערות חמודות ולע לות
על קרשי הבמה (לא שבעבודתו
ב״הבימה* לא הכיר נערות, אבל הוא
מתכוון לחמורות) .שתי שאיפות מקו ריות
ביותר לגבי נער בן 17 וחצי.
מאו ז ן .1 :התיאטרון
הלאומי בלי
ה׳ .4 :זקן שחקני
ישראל .10 :בעל התיבה
המפורסמת;
.11 משמש למאור;
.13 מיז; י .14 כלי
נגינה; .15 מעשה
תמר; .17 מעל לראשינו;
.19 עני; .20
נמצא במשרד מסודר;
.22 מפחידה לאחר
הצגת בכורה;
.25 אינו מתוק; .26
פעולה; .27 נשלם;
.30 הריגה.32 :
אדון; .33 קריאת
צער; .34 שם תואר
הולנדי; .36 ספר
תורה (ר״ת); .37
פילטר; .39 שמו של
החייל האמיץ ב־
״אהל״; .41ח״ר;
.42 חטא בשגגה;
.44 תפקיד טסקיז
ב״סוחר מוונציה״;
.46 שאינו מקצועי; .48 נצח; .50 מלת זרוז;
.51 נרעש; .53 חיטוי לפצעים; .55 פה.57 :
גר; .58 בז, בארמית; .59 הצנה שתוצג בקרוב
ב״הביטה״ .60 .מכיז מחזה להצגתו על
הבטה.
מאונך .1שחקז צעיר ב״הביטה״; .2גיל
יוצא צבא; .3מחברת ״רחוב המדרגות״; .5
סוד; .6רקוד איטי; .7חיית טרף; .8חי-
נוק; .9מדינה בבלקז; .12 זח בלבד; .15
פורמה; .16 בטוי; .18 זולל וסובא; .21 או

.23 הוא ששבר את גב הנטל; .24 אחד
מארבעת הבנים באגדה .26 :תשורה.28 :
קולב; 12 .29 כאלה מופיעים עתה ב״הבימה״;
.31 בעל פרם ישראל לאמנות לשנת תש״ר:
.32 יריעה; 50 .35 מאוזז; .37 מנסה לעשות
כמוהו; .38 אדם שהוערכה הכנסתו .40 :קיים;
.41 אחורי הנוף; .43 מרכז .45 :אם לא; 46
יובש, חוסר לחות .47 :קבוץ בנגב; .49 מיכל
למים; .52 מודד; .54 נוזל בנוף; .56 גבורה:
.58 הניע.

הווי

עלייה חופשית
ללא סםן
של היא

פרסום מלניק

ך• חיפה, תבעו שני קצינים מחיל־הים,
^ בדרגת סגן־אלוף ורב־סרן, מן השוטר
יצחק פרידל, להסיר מחסום שהוצב בפתח
הנמל מטעם מסריטי תמונות־ההעפלה שבסרט
אכסודוס, נתקלו בסירוב, היכו את
השוטר באגרופיהם, שיברו את חוטמו ופצעוהו
בגופו.

השגחה עליונה

*־< ציי לון, העניק משרד־הבריאות המקומי
ל ר שיו נו ת לעיסוק ברפואה לשורה של
רופאי־אליל, הצדיק את מתן הרישוי בעובדה
ש״רוב רופאי־האליל הינם כוהני־דת ונזירים
בודהיסטים, דבר המונע מהם לפגוע לרעה

בתולים•״

האפי אגד

ף־* פאריס, צרפת, נהרג הנסיך עלי חאן,
_ 1שנתפרסם כנער־שעשועים, רודף נשים,
שתיין ואלוף מירוצי״מכוניות וזכר, בתואר
״מלך נוער הזהב״ — שעה שמכוניתו הדוהרת
התנגשה במכונית אחרת, זרועו חיבקה
את הדוגמנית בטינה ובקבוק יי״ש היה
תקוע בכיסו.

חד גדיא

ך • כפר־סכא, קמה סערה בעת אסיפת
^ נושי הבנק הלוואה וחיסכון נפר־סבא,
מאחר והקהל ר,נרגז האשים את מפרקי הבנק
בביזבוז כספים, גביית חלק קטן בלבד מחובותיו
ואי־ניהול רישום כסדר, תבע מד,מפרקים
להתפרק בעצמם, הטיח בפניהם שהם
״פשטו את הרגל״.

מי הכיר, מי ידע?

ך מילאנו, איטליה, קיבלה פראנצ׳סקד,
* 1פיצ׳יונה בת ה־ 20 צו־גיוס המיועד ל״מר
פיצ׳יונה״ ,ניגשה ללשכת־הגיוס לתקן את
טעות הרישום, הוכיחה את נשיותה, רשמה
בטופס המתאים, מתחת לכותרת ״סימני־היכר
מיוחדים״ :מילה אחת :״אשד,״.

שגיאת דפוס

ף* תל־אביב, טען מזכיר אגודת פועלי
הדפום, שנדרש לערוך בהקדם בחירות
לאגודה, כי פועלי־הדפוס ״אינם בשלים לבחירות,
מבחינה מקצועית,״ הציע לארגן
תחת זאת סמינריון להכשרת מגיהים.

אור אדום

ף*לורדסכורג, ארצות־הברית הגיש! חב־
^רו ת־ הבי טו ח קובלנה נגד חברות ההובלה
המובילות במשאיות מצרכים פגיעים, על
פיגורים בשל עיכוב הנהגים ליד מסעדת־דרך
ידועה, הביאו לסריקה משטרתית, שהעלתה
בחכתה שתי פרוצות ושורת לקוחות.

סוח מתוק

ף* ירושלים, טען מבקר המדיגה בדין־
^ וחשב ון על ליקויי משרד המסחר והתע־שיה,
שעטלפים חדרו למחסני המשרד ביפו,
פרצו סבכת־תיל, כירסמו בסוכר הנשמר במחסן,
גרמו לנזקים של רבבות לירות, כך
שהיה הכרח לזקק את כל הסוכר מחדש.

פיבוד הדדי

ך טייגה, פרצה מריבה בין נשות הכפר
^ בעת חגיגה מקומית, על רקע של אי־הספקת
משקאות קרים לחוגגים, גרמה לקטטה
כללית, בד, נרגמו הנשים בבקבוקי גזוז
ריקים, גרמו לדו־קרב בסכינים בין שני תושבים
שדקרו איש את רעהו, הועברו לביתר,חולים
במצב חמור.

מה שמרוח, מרוח

ף י< הוב, בריטניה, התנפלו שודדים על שד
^ מ ר שנשא בידו האחת מזוודה מלאה
תכשיטים, בערך 8000 דולאר, ובידו השניה
חבילה עם כריכי ממרח, גנבו את הכריכים,
הותירו את התכשיטים בידי השומר.

שירת הנוקדים

^ תל״אכיב, התנצלה מערכת דבר, לא־
* 2חר שפירסמה רשימת־ביקורת על קיבץ־
שיריו של המשורר הקיבוצי זרובבל גלעד,
ציינה בבושת־פנים ששם הספר הוא עפר
זוהר ולא עפר נוקד.

העולם הזה 1182

מ!עחן הע(1ן רניס
העסקים כרגיל

הדוד שלי הוע איש עשיר, יש לו עסקים
בשפע. יום אחד החליט לעזוב את העסקים,
את העבודה, למכור הכל וליהנות מן החיים.
מכר הכל, גסע לצרפת, בילה שם, נח, נסע
לים, השתזף והבריא. באחד הימים טייל ברחובה
של פאריס, כשנגשה אליו בחורה
צעירה ולחשה לו ,״אתר, מוכן לקנות?״
״אם את מוכרת, אז בטח השיב הדוד,
שנעשה צעיר בעשרים שנה. וכך הם בילו
ימים אחדים.
לימים חזר דודי לארץ ופה החל מרגיש
ברע. הלך לרופא וזה בדקו וקבע — מחלת־מין
.״רפא אותי,״ שאג דודי .״לעולם לא
קרה במשפחתנו דבר כזה.״ הרופא עודד אותו,
ואף ריפא אותו.
כתוצאה מכל זה נעשה דודי שוב עייף
ועצבני, ובעצת הרופא נסע לנוח לחוץ־לארץ.
כשהגיע לפאריס, פגש שוב, מעשה שטן,
באותה נערה .״אתה מוכן לקנות?״ שאלה
בחיוך .״מה את מוכרת עכשיו?״ השיב לה
דודי בשאלה ,״שחפת פתוחה?״
יעקב ציפר, חיפה

מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים במשלוח חומר, המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבתו.
הזוכה בפרס ׳השבוע הוא דויד שניר, תל־אביב.

״עליך לבחור,״ פנה השופט לנאשם, בסכמו את גזר
- 1י י 111ויו - 11׳ ג ׳ 1ה דין ,״עשרה ימי מאסר או עשרים ל״י במזומן.״
,איזו מין בחירה מוזרה!״ אמר הנאשם ,״תן את המזומנים.״
ורדה מסורי, גבעת ביל״ו ב׳

מחלת גסיעה

שלמה בר־שביט, שחקן הבימה, נסע יום
אחד בטכסי שרות מירושלים לתל־אביב עם
חברו יהודה אפרוני, גם הוא שחקן הבימה.
קרוב לרמלה פנה בר־שביט לאפרוני ואמר
לו :״שמע! זה מתחיל שוב.״
אפרוני שאל :״למה אתה מתכווץ?״ סיפר
בר־שביט בקול רם :״אני שוב צריך להקיא.
חבל לי רק על הגברת שיושבת לפני. האיש
שישב באותו מקום כשנסעתי הבוקר לירושלים
נרטב כולו, המסכן.״
אפרוני מספר כי האשד, ירדה ברמלה. יתל.
ג ,.תל־אביב
כן שהיא גרה שם.

הוא היה כל־בך נמוד עד שהריח לו הגריליינטין מן
י. רבין, תליאביב
הרגלים.
הוא היה בל־־בך רזה עד שלבש פיז׳מה עם פס אחד.
היא היתה כה מכוערת עד שהקופים זרקו לה אגוזים.
היא היתה יותר זקנה מהאמא של

ח. ימפוביץ, חולון
עצמה. י .רבין, תל-אביב

כבוד השופלן
בימים אלה מעלה תיאטרון ״הבימה״
את ההצגה ״ 12 המושבעים״ .מחזה זה
מספר על 12 איש שהוטל עליהם לחרוץ
דין במשפט. בארצות רבות קובעים אזרחים
פשוטים פסקי־דין במשפטים שונים.
בארצנו לא ניתנת הזדמנות זו, בגלל
השיפוט המקצועי הנהוג בכל מקרה.
בעיה זו נפתרת, מהשבוע, בעזרת המדור.
אתם מוזמנים לשמש כחבר מושבעים.
נביא בפניכם את הפרטים העיקריים של
משפטים שהתנהלו במדינות שונות בעולם׳
ועליכם יהיה לחרוץ דיז. עליכם להגיע
למסקנות אנושיות ולא משפטיות.
התשובות המעגינות תפורסמנה בצד
פסק-הדיז המקורי שניתז בבית־המשפט
אשר טיפל בבעיה הנידונה.
הפעם אתם מוזמנים לפסוק דיז במשפט
שכמותו יכול לקרות גם אצלנו:

נפט, נפט, נפט !

בד\ 2יהטכשפט !

פרסיכל סודי מישיבה סוערת

שר הכטחץ — לא אסבול הפרעות באמצע
דיבורי.

שר החינוך

— אתה תעשה מה שאני

אומר!

נציג מפא״י

— רבותי, עד אנה? הרי

כולנו כאיש אחד.

דץ־וזזשבגן גדשיבת הנזעזשרה. טכח־ינו: ראש הטטשרגז,
שר נזבבנוננן, שר נזדנאר, שר נזחייננך, נזש\2יף אנרח־ :נציג
טפא״י.
הנזשת\זפיפ: דניד בן־גנרינן.

נציג מפא״י — ברצוני להזכיר לכם
הסיסמה ״הגידו כן לזקן״.

״לא ישא גוי אל גוי חרב,״ נאמר במאתיים
הפרקים החייבים מיבחן.

שר הבטחון — זה מר, שאני אומר.
אני הזקן. הגידו לי כן!

נציג מפא״י -אבקש הודעה לסדר.
נאמר כאן משהו על שר ד,בטחון בעניין ההסכם
עם ז׳בוטינסקי. אימרה זו אינה לגופו
של ענין משלוש סיבות׳ ואינה משמשת המדיניות
העיקרית של המפלגה שהיא: בנין,
עבודה, עמל.

שר החינוך — ראיתם? שחצן הוא
הזקן. ממתי? מי עשה אותך. אני הזקן. דוד
בן־גוריון. שר־ד,חינוך.

ראש הממשלה — שקט שם! אני פותח
את הישיבה. הסעיף הראשון הפעם —
שאלות.
שר הדואר — מפברוארי לא עלו מחירי
הבולים. יש להעלות המחירים למען בצע
שלוש המשימות — האדרת העם, בטחון המדינה
וצדק סוציאלי.
שר הכטחץ — אני מתנגד לרעיון זה.
העלאת מחירי הבולים תעלה האינדקס, ולא
תאפשר לבצע הצעתי הקודמת בענין בול
הבטחון.
שר הדואר — שר הבטחון, אתה נכנס
לעניני משרדי. בולים זה אינו תפקידך, אל
תתערב ואל תבלבל בולים.
שר הסטחון — סלח לי, שר הדואר.
אנו לא מדינה מיליטריסטית. אמרתי זאת
עוד בינוארי , 1958 ואומר זאת עתה. שלוש
משימות עומדות בפני הצבא שלנו — בטחון
המדינה, הפצת בול ר,בטחון וחינוך הנוער.

החינוך — יסלח לי כבוד שר ה־בטחון,
המוכר לנו עוד מן ההסכם עם הרביזיוניסטים,
אולם ענייני חינוך שייכים לי.

ראש הממשלה -אני מסכם הדיונים.
ההצעה להעלות את מחירי הבולים נתקבלה
פד,־אחד. מי נגד? אין — נעבור לסעיף הבא.
שר הבטחון, בבקשה.
שר הכטחון — ההגנה העברית החלה
בימי השומר. עוד בהיותי בסג׳רה כפועל,
ידעתי שאין מקום להתישבות יהודית בלי
בטחון. שלוש משימות עומדות בפני צבא
ההגנה לישראל: לשמור, להשמר ולהשתמר. לשם
כך אני מציע להעלות מחיר בול הבט־חון
בפונט אחד.
שר החינוך — אני מתנגד להעלאה זו.
היא תפגע באינדקס ואף תפגע בהצעתי להעלות
מחיר אגרת החינוך. החינוך הוא מרכז
חיינו. אפילו אברהם אבינו למד. ונאמר:
אין הקפדן למד וגר.

ראש הממשלה

-רבותי, לא להת־

ג׳ורג׳ וינסקונד גילה, לאחר מחקר, כי
חלקת האדמה הגובלת עם משקו היא
שדה נפט עשיר. בעל הקרקע השכנה,
דון אופלרטי, התיאש מכבר מאדמתו,
שהיתר, מכוסה ביצות *׳לא ניתנה לעיבוד
חקלאי. לכן שמח כששכנו הציע לו
חמשת אלפים דולאר עבור הקרקע .״ידוע
לי כי האדמה אינה שתה הרבה,״ אמר
וינסקונד לשכנו ,״אבל אני מקתה להקים
עליה מכלאה לסוסים.״
ההצעה נתקבלה והאדמה הועברה לרשות
וינסקונד.
כעבור חודשיים נדהם אופלרטי לראות
מגדלי קידוח על החלקה שהיתר, שיכת
לו בעבר. הוא הגיש תביעה משפטית
נגד שכנו־לשעבר, דרש כי הלה ישלם
את מחיר הקרקע לפי ערכה האמיתי.
״וינסקונד שיקר!״ טען אופלרטי ,״הוא
ידע שיש נפט באדמה אך הסתיר זאת
ממני והמציא סיפור־בדים על מיכלאה.״
״מי חייב אותי,״ השיב וינסקונד ,״לספר
לאופלרטי מה הסקתי בחקירותי ומה
אני מתכונן לעשות באדמה שרכשתי
באופן חוקי, בכספי? אין כאן כל
רמאות. ניצלתי רק את ידיעותי.״
ואתה הקורא, אילו חיית אתה השופט,
האם היית מחייב את וינסקונד לשלם
את ההפרש במחיר באין אדמת הביצות
לבין שדה נפט שופע? או אולי היית
מזכה אותו מכל אשמה?
תשובותיכם תתפרסמנה בעולם הבא,
בצד פמק־הדין המקורי של בית־המשפט.

שר הדואר — רבותי, אתם לא הזקן.
מזמן שהתפטר שר הדואר, ברור שאני הזקן.
הגידו לי כן.
ראש הממשלה — הגיע הזמן שתבינו
באופן סופי. אני ללא צל של ספק הזקן.
הגידו לי כן.
נציג מפא ״י — אמנם יש לנו מדינה,
אבל באופן דמוקרטי הוחלט כבר מי הקובע
ומי הזקן. אבקש להישמע להוראות המצפון
המפלגתי של המפלגה הגדולה והחזקה ביותר
במדינה. אני הזקן.
ראש הממשלה — אני מציע להצביע.
דוד בן־גוריון הוא הזקן. נקרא לו לישיבה
הבאה והוא יכריע בענין.
(ההחלטה מתקבלת פח־אחד, הממשלה יורדת
לימי לעמוד על הראש, לפי הדרכתו של
הד״ר פלדנקרייז).

דויד שניר, תל־אביב

רא! טעות בנזנופר!