גליון 1183

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1960

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 1 | מספד 1183 שנח 23 כ״ח אייר תש״ך25.5.1960 , המחיר 00 אגו הרוצח הנאצי -בישראל מה?ודם להבאתו ודיו מתי החלים נו־גוויוו? מה הוא יטעו להגנתו במשכנו? מה יגלה עד פרשת

מספד 1183

שנח 23

כ״ח אייר תש״ך25.5.1960 ,

המחיר 00 אגו

הרוצח הנאצי -בישראל

מה?ודם
להבאתו ודיו

מתי החלים
נו־גוויוו?

מה הוא יטעו
להגנתו במשכנו?

מה יגלה עד
פרשת קסטנו?

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 2 | פרלבד מזגפ ״ ם התחרות כמוסד ״עוגן״ :הקבוצה המנצחת מריעה לסגוד נצחונה לעתים קרובות מאוד סיום העבודה על כתבה כלשהי אינו אלא התחלה למשהו עמוק יותר. השבוע ניתנה לי

פרלבד מזגפ ״ ם

התחרות כמוסד ״עוגן״ :הקבוצה המנצחת מריעה לסגוד נצחונה

לעתים קרובות מאוד סיום העבודה על
כתבה כלשהי אינו אלא התחלה למשהו
עמוק יותר. השבוע ניתנה לי הזדמנות
להיווכח בזאת מחדש. היה זה כאשר נכנסו
למשרדי המערכת שני גברים, שבאו למסור
אחת ממאות ההזמנות לכסות מאורע זה או
אחר, המגיעות אלינו בכל שבוע.
מבחינה עתונאית היה מדובר אמנם במאורע
שיגרתי למדי: מוסד של משרד הסעד
עורך יום ספורט לחניכים של עוד מספר
מוסדות דומים. שני האורחים ביקשו שהמערכת
תקדיש מקום כלשהו למאורע זה ב־גליון
הקרוב.
מה שלא היה שיגרתי היתד זהותו של
אחד משני האורחים: גבר חסון, בעל רעמה
ג׳ינג׳ית לוהטת ושפם־אדירים, אשר לפחות
כל אדם שני בארץ הכירו, או שמע עליו:
טיבי גרוס, מנהל מוסד טוגן לעבריינים
צעירים.
על טיבי שמעתי עוד בהיותי חייל, במלחמת
תש״ח .״המשפשף הגדול,״ קראו, בין
יתר הכינויים, למדריך רבי־הסמלים הידוע
ביותר בצה״ל. ההזדמנות להכירו ניתנה לי
רק לפני חדשים אחדים.

בבוקר חורפי הגעתי אל שערי עוגן, בבנין
שבו שכנה פעם משטרת סידנא־עלי. גבר
מטורזן הוביל אותי אל חדרו של המנהל.
הצגתי את עצמי בפני טיבי גרוס וסיפרתי
לו על סידרת המאמרים שהיכנותי על הגברברים.
להשלמת התמונה, אמרתי לו,
דרוש לי ביקור במוסד שלו — התחנה
האחרונה בקאריירה של הגברבר המתגלגל
אל הפשע, לפני בית־הסוהר. בעוגן נעשה
הנסיון האחרון והעיקש ביותר להעלותו על
דרך אחרת.
החדירה לתוך מוסד סגור כמו עוגן נחשבה
תמיד בעיני עתונאים כמיבצע גדול.
ההגיון אמר שהנהלת המוסד תרצה דווקא
להסתיר את הנעשה בין הכתלים מעינים
ביקורתיות. אמנם יכול עתונאי עקשן לזכות
בביקור מודרך של שעתיים־שלוש, אולם אין
הוא יכול להשתחרר מן החשש שמא הכל
בוים לכבודו. בקשתי היתה, איפוא, לבקר
במוסד לא שעתיים־שלוש אלא מספר ימים
רצופים.
טיבי גרוס לא ניסה להתחמק. להיפך, היה
זה בסיועו הפעיל שבקשתי הובאה לדיון

שוב הופיע למכירה
ספר הא״ב של האהבה,
לגבר ולאשה

חיי המין של האדם
מאת ד״ר אב. מטמון
כולו מנוקד,
בלווית 42 ציורים ותמונות

המחיר 4 ל״י
להשיג בכל חנויות הספרים
ה מ כי ר ה

הרא שי ת:

מכתבים

הוצאת אחיאסף ירושלים
רח׳ בן־יהודה 36

עלילות כיג׳י

ת״* ע 71ו ׳ מסך * ק 1 9
*61 1913 / 2 0121611

ואושרה על־ידי מנהל משרד הסעד עצמו.
וכך, הגעתי לעוגן בשנייה, כדי לבלות ימים
אחדים בין חניכיו. מבחינה עתונאית׳ הסתיימה
הפרשה כאשר הופיע הכתבה בהעולם
הזה.

הקשרים עם עוגן ועם כמה מן הממונים
על המוסדות במשרד הסעד נמשכו גם לאחר
מכן. גם חניכים, אותם היכרתי בעת שהותי,
נהגו לבקר במערכת. מפיהם שמעתי על אחת
התוצאות החיוביות של אותה סידרת מאמרים,
התנדבותם של סטודנטים מן הטכניון
לעבוד עם חניכי המוסדות.
״כיום ישנה עירנות ציבורית הרבה יותר
רחבה לבעיית הנוער,״ סיפר לי אחד
מאנשי משרד הסעד, אחרי הופעת הסידרה.
״נוכחנו לדעת שמאמרים כאלה מביאים
תועלת.״
על כן, לא היה בכך משום הפתעה לראות
את טיבי גרום נכנס למערכת. הוא לא בא
רק למסור הודעה שיגרתית לעתון; זאר.
יכול היה לעשות על-ידי שליח. הוא בא כידיד,
שהזמין אותנו לראות צד שונה של
החיים במוסדות הסגורים.
יום הספורט בו השתתפו 200 חניכים וח־ניכות
מתשעה מוסדות, הינו נסיון מעודד
ומרענן. מסלולי התחרות, שהוכנו על־ידי
חניכי עוגן בעזרת סטודנטים מהטכניון, הדגלים,
המוסיקה והגיבור שהוגש בשדה —
אלה הישרו אוירה שאינה רגילה בחיי היומיום
של החניכים. רבים מהם אף לא
התנסו מימיהם במאורע חגיגי כזה .״יום כזה
עוזר יותר מעשרים הטפות והרצאות, הסביר
מנהל מוסד ,״הוא מראה שיש מתח ודריכות
גם בחיים נורמאליים, והוא מחדיר לעומק
הכרתו של הנער את שייכותו למסגרת חברתית,
למאמץ משותף.״
תחרויות הריצה, הקפיצות, הפינג־פונג, הכדורגל
והדיפת כדור־הברזל נמשכו עד חמש
אחר־הצהריים. בטכס הסיום הופיעה המשטרה
בדמות שהיתר חדשה לגמרי לגבי נערים
אלה: תיזמורתה הנעימה להם במנגינות
עליזות, כבקשתם. בין הפרסים היתד. אף
תרומתו הצנועה.של העולם הזה: גביע לקבוצה
המצטיינת .״זו תרומתו של בוגר המוסד,״
הסביר טיבי בעליצות. קיבלתי זאת
כמחמאה.

דב ייי י סא י

לרק 1די ם
אחסח לי סי בי

ההרשמה: ת ל -א בי ב
רה״ פינסתר 8-5 2אחה״זג

היה זה תענוג אינטלקטואל׳ לקרוא את
מאמרו של העורר ״שר החינוד״ (העולם הזה
.)1181 בהומור דק הוא הוכיח כי יש קשר
ביז שינוי תפקידיו ושינוי השקפותיו של
מר דויד בו־נוריון. ואכן, התיאור משכנע.
אולם אדם בעל כושר־ניתוח כה מזהיר כמו
מר אורי אבנרי, בודאי שם לב לכד שיתכן
הסבר לגמרי אחר לאותה תופעה. שמא התקדמו
השקפותיו של מר בן־גוריו! יחד עם
הזמנים, והוא בחר בכל תקופה בתפקיד שנראה
לו חשוב ביותר?
מי שקורא את מאמריו של מר אבנרי מרגיש,
כי רעותיו מתפתחות בהתמדה. מדוע
ישלול זכות זו מראש־המטשלה, שנם הוא
אינו שוקד על שמריו?
ישראל רייכנשטיין, תל־אביב
.. .מעולם לא נכתב גיבוב שטויות כה רב

על פני שטח כה קטן!
יובל רותם, קריודהיובל, ירושלים

הסטודנטים לא רקדו

העולם הזה ( )1181 תיאר את חבלי הלידד,
של כרוז מחאה על המתרחש בררום־אפריקח,
שהופץ על-ידי התאחדות הסטודנטים בישראל.
מהידיעה משתמע כאילו ההתאחדות הארצית
של הסטודנטים המתינה עד שאחרים
יעשו בשבילה את המלאכה, ורק אתר-כד יצאת
במעין קול ענות מחאה חלושה, כדי
לצאת ידי חובה ולא ״להסתבר״.
בידיעה אחרת שהופיע באותו גליון, ואשד
דנה בענין שיגור להקת פולקלור לדרום-
אפריקה, נאמר בדרד אגב, שלהקת הסתדרות
הסטודנטים סרבה לנסוע לדרום־אפריקה
״מטעמים מדיניים״.
ברצוני להעיר: מיד לאחר מאורעות שאר•
פוויל, נתכנסה נשיאות התאחדות הסטודנטים
העולם הזה !183

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 3 | פרסום מלניק וחניכה מנצחת זוכה למדליה מידי מדריד, ליד שולחן הגביעים בישראל ודנה במתרחש בדרום־אפריקה. מב־תב הזדהות נשלח קודם כל להתאחדות הסטודנטים שם, ו־ 10 ימים

פרסום מלניק

וחניכה מנצחת זוכה למדליה מידי מדריד, ליד שולחן הגביעים בישראל ודנה במתרחש בדרום־אפריקה. מב־תב
הזדהות נשלח קודם כל להתאחדות הסטודנטים
שם, ו־ 10 ימים לאחר מכז, לאחר שהניעה
תשובתה, נוסח כרוז המחאה שהודבק
על לוחות המודעות בארץ. באותו פרק זם1
נתבקשה להקת ריקודי־העם של הסתדרות הסטודנטים
בירושלים לצאת לשורת הופעות
כפני יהדות דרום־אפריקה. התערבות מהירה
ותקיפה של נשיאות ההתאחדות הביאה
לדחייה מיידית ׳על הצעה זאת, ולפני שחברי
להקת־המחול (שלא היו להוטים כלל לנסוע
לדרוט-אפריקה באותו זמז) נשאלו לדעתם,
נקבעה בעניז זה עמדה מפורשת של ההתאחדות
הארצית.
ראובן מרחב, תזכיר התאחדות
הסטודנטים בישראל, ירושלים

כאירונה כמוכן

ביום בו החלו הלימודים של שליש ג׳,
ב־0צ באפריל, נשלחנו — אני ועוד חמשה
תלמידים מהכיתה החמישית — על־ידי מזכירות
ביודהספר התיכוז ללכת הביתה. המזכירות
פקדה עלינו זאת מפני שלא שילמנו
שכר־ליטור בסשר זמז־מה. וזאת מפני שאנו
כמו עוד משפחות הסרות־אמצעים, לא
יכולים לשלם.
ברם —י הלב רוצה ומעונייז בתורה! אין
לוותר על כד בשום מתיר (״כי טוב סחרה
מסחר־כסף, ומחרוץ — תבואתה בימי הבחירות
הכריזה מפלגת השלטון שאסור שיישלח
תלמיד הביתה בנלל שכר־הלימוד.
מכתב זה נכתב יום אחד אחר חג העצמאות.
ביום זה הכריז ראש־הממשלה ושר־החינוך
על התקדמות בשרה־החינוד. כי לו
יאה, כי לו נאה — באירוניה, במובן.
ולשדה־החינוד שלנו — יישר כוח! מאת —
(ואף זה באירוניה!) —
זמיר בן־דויד, נהריה

שוטרים ו/או גנכים

בבוקר ה 10-בטאי, עת היה עלי לצאת
השכם לעבודה, רציתי לנסוע במכוניתי, החונה
ליד ביתי. להפתעתי הרבה נעלם האוטו.
תעלומה. היכן המכונית?
חיפשתי בכל הרחובות הסמוכים, והמכונה
איננה. לבסוף, אחרי שהתיאשתי מחיפושים,
פניתי למשטרה — הלוחמת בגניבת מכוניות.
שם נודע לי שדווקא המשטרה היא ששמה
ידה על המכונית. מסרו לי היכן היא נמצאת
— אבל מצאתיה, כשהשמשות מנופצות.
חצי יום־עבודה שלי בוזבז. מה אעשה
עתה לשמשה המנופצת? כיצד אוכל להחנות
את מכוניתי מבלי לנעול אותה? ושוב, באין
ברירה, מחצית־היום השניה בוזבזה בתיקון
השמשה. יום-עב1רה הלך, עולמו.
באיזו מידה חוקית פעולה זו?
א. ת ,.תל־אביב

פורקן לנפשות תועות

הכתבה ״הייתי מארחת בר״ (העולם הזה
) 1181שיקפהבנאמנותאת חיי ה לי להבתל-
אביב, שעלו על פסים אירופיים, אד מבחינה
מסויימת קיבלו גוון ישראלי טיפוסי. אי!
לשכוח כי במידודמה הביאה התפתחות זו
רווחח ופורקן לכמה וכמה נפשות תועות.
זוהי גם הסיבה שמן הראוי היה שהכתבה
לא תפגע באותן נפשות. איני מתעלם מהעובדה
כי זהירותכם בכיוון זה ניכרת היטב
בתוכן הכתבה ובדרך הרכבתה. בבל זאת,
פגעתם קימעה בשתי נפשות.
אחת מהן היא מירלה, שעברה אינו כה
דראסטי. אין היא עושה כל מאמצים להשלות
את האורחים לגבי הפינאלה של ערב
חברותי. היא גם מזמרת בקול ערב למדי
נעימות רבות בשפות שונות. באותה רוח
ממלאה את תפקידה
גם היווניה מאריא־נה,
אשר מטבעה אינה
כלל מארחת אלא
זמרת אכזוטית מחוננת
למדי, אם כי
אינה מסרבת לרקוד
ולשבת עם אגשים
המוצאים עונג בחברתה.
...מקצוע
זה הולד
ומתלטש ורוב המארחות
היטיבו מעמדן
החברתי באמצעותו,
גם גרמו וגורמות
קורודרוח לאותם
מתבודדים המאריאנה
יודעים
מראש את
אשר הם עושים ו־מתאימים
תקציבם לכר, ואין ם פק שתהליך
זה טוב יותר מפורקנים אחרים, שאנשים
העולם הזה 3ז118

אלה היו מחפשים בעבר.
איו נם להכחיש כי פינת־חיים וו נותנת
פרנסה לכמה מאות אנשים ונשים, אשר לש־כות־העבודה
לא היו יכולות אף פעם לספק
להם עבודה מתאימה אחרת, והם מהווים אף
מקור משיכה אינטימי לתיירים. תיירים
רבים היו מקצרים שהותם כאז אילולא מציאותה
של פינה זו בחיים הישראליים.
יצחק א. דגני, ירושלים
...האם לא היתה יכולה נעמי אידווה
להכיר את החיים שם בהופיעה לאותם מקומות
כאורחת המלווה על-ידי מישהו?
דליה קאהן, תל־אביב

נעמי אירווה היא בחורה אמיצה הראויה
לכבוד ...עליכם לדעת שילידות־הארץ (צבריות
בלע״זו,שהוריהן מנרמניה הן הבחונעמי
היא גם סופרת
רות הכיטבעיות.
טובה וגם ספורטאית בחסד עליון.
צבי גלם, תל־אביב
כנו ת כרל
כתוצאה מפירסום במדור ״נערת השבוע״
של העולם הזה
( ,)1178 נתקבלו כמה
מכתבים עבור אורית
לבנה.
במדרשה לא לומדת
ולא מוכרת תלמידה
בשם הנ׳׳ל, וכנראה
שמישהו חמד
לצון.
ש. יובל, מזכיר, המדרשה
לחינוך משותף,
בית ברל, כפר־סבא
זוכרים
את אורית
לבנה מבית־ברל שהצטלמה
על שפת-
הים? מה אגיד לכם,
כזה ליגלוג לא היה
מזמן. כחמשים קוראים מסכנים שראו את
התמונה של אותה נערה שלחו מכתבים לאותה
כתובת, מתור רצון להיכרות והתכתבות,
ואף היו כאלה ששלחו תמונות.
תמונה זו נלקחה מאותה נערה בלא ידיעתה,
ונשלחה על־ידי כמה נערים מחבורת
בית־הספר בכפר־סבא. צר לי מאד לצער את
אותם השולחים שהפכו לצחוק וללעג בקיבוץ
נוודים, שם נמצאת אותה בת.
אלמוני, נוה־ים

* ו חי ו ת

הכה נתחכמה לו

קראתי את מכתבו של מר זלמן קרנוף
(על סכנת הרעש בתל־אביב) ואת תשובת
המערכת למכתב זה (העולם הזה .)1181באמת,
כאשר אין מה לענות, הפשוט ביותר
לפנות לאיזושהי ״חכמה״.
מעניין, איוו חכמה תמציאו בתשובה למכתבי

א. הר־זהב, חיפה
״ביקש לץ חכמה — ואין״ (משלי י״ד, ו׳).

נישום רוצה לנשום

אני רוצה לשאול את נציבות מס-ההכנסה:
בהיותי אזרח כשבועיים, אחרי תקופה של
שנתיים וחצי בהן שירתתי את מרינת־יש-
ראל בצבא, האם לא מגיע לי שיחדור
ממס־ההכנסה לפחות בטשד חצי שנה, עד
שאתחיל להתבסם?
כשפניתי לפקיד השומה, ענה לי בחיור:
״אז מה אם אתה חייל משוחרר? אולי מגיעה
לד הנחה של לירה לחודש!״
אלי תורג׳מן, יפו

צלב־קרס ישראלי

הזדעזעתי למקרא מכתבה של יעל מרחובות
(העולם הזה ,)1177 המלווה תצלום
של בחור־ישיבה שאיבד חפציו.
אינני דתי. אני לוחם בכפייה הדתית.
אבל אותו מכתב עורר בי גועל־נפש, כי הוא
מגלה המוניות זולה, ליכלוך נפשי, פריצות
רוחנית, ומזכיר את הפרסומים בעתונים
אנטי־שמיים. את כותבת המכתב אפשר
לשבץ במסגרת אחת עם מציירי צלב־הקרס,
כי היא נמצאת באותה רמה תרבותית.
מה שציער אותי הוא שמכתב זה ראה
אור במדור העולם הזה; כי לא הולם ל־העולם
הזה להתעלל באנשים תמימים.
חנן חנאי, תל־אביב

פקידים !

תלמידים !

סטודנטים י

הרשטו עוד היום לקורס ל*

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
״ אולפו ג רג״ ( 0 0פ .) 0 8
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחוב גורדון .5
הצלחה מובטחת!

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 4 | ויי? במדינה הואזד: 7 העם א סו רלשכוח • תוך דקות מעטות התחשמלה האוירה בישראל כסי שלא התחשמלה מאז חצו חיילי צה״ל את גבול סיני בנובמבר. 1956 , תוך דקות מעטות נשכח

ויי?

במדינה

הואזד: 7
העם
א סו רלשכוח •

תוך דקות מעטות התחשמלה האוירה בישראל
כסי שלא התחשמלה מאז חצו חיילי
צה״ל את גבול סיני בנובמבר. 1956 ,
תוך דקות מעטות נשכח כל השאר —
גצחון הכדורגל על אנגליה הצעירה, פיצוץ
ועידת־הפיסגה, דברי ראש־הממשלה על התנועה
הציונית ועל יציאת־מצרים.
תוך דקות מעסות הגיע דויד בן־גוריון
לשיא הפופולאריות של הקאריירה שלו.
תוך דקות מעטות כיפר מנגנוך החושך על
כמה וכמה מחטאיו בעבר — וזכה, זו הפעם
הראשונה מאז נאלץ להודות בקיומו,
באהדה גלויה של הקהל כולו.
תוך דקות מעטות שוב הפכה ישראל
למרכז של התעניינות עולמית.
בדקות אלה, כאשר הכריז דויד בן־גוריון
באזני הכנסת, המדינה והעולם, כי אדולף
אייכמן, האיש ששמו סימל את הפשע המתועב
של המאה העשרים, הובא למעצר
בישראל — עלו וצפו הזכרונות הנוראים של
אושוזיץ וברגן־בלזן.
העם והעולם רצו לשכוח זכרונות אלה
— כשם שאדם פרטי מנסה לשכוח זכרונות
שהם נוראים מכדי לשחזרם ללא מכאוב.
אולם את אשר נעשה באירופה תחת שלטון
הנאצים אסור לשכוח — כי השיכחה,
האדישות וההשתקה עלולות ליילד נאציזם
חדש — בגרמניה, בדרום־אפריקה, או בכל
ארץ אחרת בעולם.
אסור לשכוח. הבאתו של אדולף אייכמן
לדין, על אדמת ישראל, מהודה תקיעת חצוצרה
אשר תעורר גם את השכחן הגדול
ביותר מתרדמתו.

ד ׳די סו
011ב ץ 1163 :119 090161

ראש הממשלה
פינחס לוי חינו תלמיד בשישית־גינד ; ,

נסיה בירושלים. את שעות הלימודיס ״׳
הוא מקדיש למיבצעים נועזים כגון
פתירת תשבצים. גס תשבץ זה חובר
במשך שתי שעות לימודים, כי ״חבל
לבזבז את שעות הפנאי ואם כבר
צריך לשבור את הראש בשעות הלימה
ד־ם — מוטב לשבור אותו בחיבור
ופתירת תשבצים.״ שאלה אחרת: אם
יוכל פנחס לוי לפתור את תשבץ ה־מיבחנים,
בסוף שנת־הלימודיס, ול־רשתבץ
כהלכה

פאוזז )1 :חברת
ראלית המייצרת
;ריות )4 .מידת
דד )10 .ספר כרי•
ז )11 .מגש)13 .
ינו רחב)14 .
יל )15 .אחת ממוות
ערב )17 .אבר.
1אותו גובים)20 .
יום )22 .מכשיר
גברת קול)25 .
ע )20 .ספר)27 .
מתפלל המוסלמי.
< חסר לרבים)32 .
וינו דומם)33 .
ו השיט במדינה.
1אבל, אלא)36 .
ניסטר )37 .נוהג.
< עוור )41 .בה
וו נח ומשפחתו.
1מטבע יפני)44 .
שיר קשר)46 .
ור, אטום)48 .
יפר — איז)50.
:ה, אבל )51 .עץ
השחור )53 .אינו
יר למים)55 .
יה )57 .משבטי ישראל )58 .סור)59 .
לת תרדמה למחצה ע״י גורמים שונים.
< מוקיוז.
[אונך )1 :אל הפלישתים )2 .יחידת
טל )3 .עונת הבשלת הפרות )5 .עוף
ים )6 .תחבולה )7 .בר מינז )8 .עוד לא.
יצירה מוסיקלית )12 .נרגז )15 .תקופה,
)16 .1פטיש כבד )18 .שקט, הס)21 .
שורת עדר הצאן )23 .טלת שאלה)24 .

בכיתה

השביעית.

סוג קרקע )26 .בושם )28 .זיק, ניצוץ.
)29 כבוד וערד עצמי )31 .בקשה, שאיפה.
)32 אם שמואל הנביא )35 .מחבר שתי נקודות
)37 .צורה, תבנית )38 .משורר גרמני
נודע )40 .משתדלים לעשות זאת בשח.
)41 סימו, אות )43 .מלת זרוז )45 .מדינה
בדרום אמריקה )46 .סוג נעל )47 .השוואת
השבונות )40 .לאם, בשלווה )52 .מזוז, מנת
אובל )54 .מדף )56 .בננה )58 .שליח.

משה בי ם ה בי קו ר ת

ליטי בעבודה מדעית, אפילו נעשה הדבר בצורה
תמימה. הפלישה הקטלנית של סטאלין לשטח
הגינטיקה שיתקה את המדע הסובייטי במשך
שנים רבות. נאומיו בעניני ההיסטוריה
שינו כמה פעמים את ספרי־הלימוד בבתי־הספר,
שהרי שום מדען ושום מורה לא
יזדרז לכפור בגלוי בדעות ראש־ממשלתו,
ביהוד בענינים שיש להם קשר עם הפוליטיקה
האקטואלית• .מלבד זאת, מוקף כל
מנהיג פוליטי חקיינים וחנפנים ההופכים כל
מימרה כזאת, לחוק המדינה.
האזהרה החריפה ביותר מפני תהליך זה
הושמעה השבוע דווקא בביטאון ההסתדרותי,
דבר, הכפוף למרות יריביו של בן־גוריון
במפלגה. כתב שלמה גרודזנסקי, מאנשי-
הרוח של המפלגה .״כשראש־הממשלה מסלק
מנאומיו וממאמריו את ה־,את׳ הפסולה,
הרי עקשנות זו עשויה לעורר חיוך — אותה
עקשנות הלא כה רבה זכותה גם בקומה של
מדינת ישראל. אולם כשאתה מקבל מכתב
חתום בידי פקיד, שגם לא טרח לעברית
בעלת רמה אלמנטרית, וגם הוא רואה לו
חובה לסלק את ה,את׳ בהקפדה רבה —
סר החיוך מעל שפתיך.״

התישסת
התפר קו ת
חבר קיבוץ העוזב את משקו, יוצא כר״
גיל בשן ועין. מה קורה כאשר קיבוץ שלם
מחליט לנטוש את המשק ולהתפזר?
עד כה שאלה זו תיאורטית בלבד. על־פי
ההגיון, ניחן היה להשיב, כי אם אותו משק
הגיע למצב כלכלי מצויין, המאפשר לו להחזיר
את חובותיו למוסדות המיישבים
ולמלוזים פרטיים, יכולים החברים המתפרקים
לחלק את היתרה ביניהם. כך נהוג
בכל אגודה שיתופית. אולם מאז תחילת ההתיישבות
לא בוצע כך משתי סיבות:
• שום קיבוץ לא החליט מעולם לחסל
את עסקיו השיתופיים ולהתפרק.
• שום קיבוץ לא הניע למעמד כלכלי
שיאפשר לו להשיב את כל תובותיו ולהיוותר
עם יתרה הנתונה לחלוקה בין חבריו.
השבוע נודע על חידוש מהפכני בשטח
זה. קיבוץ צעיר של איחוד הקיבוצים והקבוצות,
באיזור השפלה, הגיע למסקנה כי
אין טעם להמשיך ויש להתפרק. משברים
חברתיים תקפו אותו בזה אחר זה, מספר
העזיבות הפך את המקום לתחנת־מעבר.
החלטה שניה נועדה להבטיח את עתידם
הכלכלי של החברים. הדרך: למכור בהדרגה
מה שניתן למכירה מרכוש המשק, לחלק
את הכסף בין החברים, לפי נקודות ותק.
העובדה שהרכוש כולו שייך לסוכנות היהודית
לא הפריעה לחברים. לא הפריעה להם
אף העובדה כי על אותו רכוש חייבים הם
עדיין מאות אלפי לירות למלווים פרטיים
וממשלתיים, שהליז את הכסף מבלי להעלות
על דעתם את החידוש המהפכני בכלכלה
הקיבוצית, שהונהג על־ידי חברי המשק הזריזים,

כפי שמשה רבנו עבר את ים־סוף, כן עבר
השבוע דויד בן גוריון את ים־הביקורת,
בריא ושלם. גלי־הסערה לא סגרו עליו.
הצעת אי־אמון של אגודת־ישראל בכנסת
נכשלה בצורה מבישה, כשאפילו הדתיים
הקואליציוניים מצביעים נגדה. סוס הביקורת
ורוכבו רמה בים.
מבחינה פוליטית לא ניזוק, איפוא, דויד
בן־גוריון מהשמעת התיאוריה שלו על
יציאת־מצריים (העולם הזה .)1182 במידה
שנגרם נזק, הוא פגע דווקא בשמו של ראש
הממשלה בקרב החוגים המדעיים.
השבוע, כאשר נמסר לפרסום הנוסח המלא
של הרצאתו כפני מסיבת־עתונאים קרואה,
ניתן היה לנתח השקפה זו בכובד־ראש.
מעניין; לא מדעי. המפתיע בהרצאה
לא היה מה שיש בה, אלא מד, שאין בה.
היתה זו הרצאה של חובב, בעל מוח
חריף, שהתעמק בנוסת התנ״ך, גילה כמה
מאלפי הסתירות הקיימות בו. בצורה חופשית,
בלתי־מדעית בהחלט, ובעזרת פירושיהם
של רש״י וחז״ל, בנה לעצמו בן־
גוריון על סמך סתירות אלה תיאוריה שאינה
פחות מעניינת (אם כי תדאי שהינה
פחות מדעית) מאלפי תיאוריות אחרות על
אותו נושא. עיקרה: ממצריים יצאו רק 60
משפחות•! כ־ 400 אלף עברים אחרים, צאצאי
בית אברהם, נשארו כל העת בארץ כנען.
לא היתד, זאת תיאוריה מדהימה. הרעיון
עצמו עתיק יומין. מדהימה יותר המסקנה
שנתבקשה בבירור מנוסח ההרצאה: דויד בן־
גוריון לא שמע מאומה על הביקורת המדעית
של התנ״ך, הפורחת מזה מאד, שנים,
ממלאה אלפי ספרים עבי־כרס. בנאומו אין
זכר לממצאיה המדעיים של ביקורת זו, הנלמדים
גם בכמה מבתי־הספר התיכוניים
הכפופים למרותו של שר־החינוך בן־גוריון.
כך מתיחם דויד בן גוריון לנוסח המילולי
של התנ״ך בנאיביות גמורה — בניגוד
למדענים, שהוכיחו עד מעל לכל ספק כי
ספרי התורה מורכבים משכבות שונות, נכתבו
בתקופות שונות, וכי הסתירות נובעות
בעיקר מתפישותיהם המנוגדות של עורכים
שונים זה מזה, אשר דבריהם עורבבו לעיתים
בפרק אחד, ואף בפסוק אחד.
חיו ד על השפתיים. יש משום חיוב
בכך שראש־הממשלה מוצא זמן לקרוא ב־תנ״ך,
להתעמק בכתוב ואף להפריח תיאוריות
תמימות. שלילה יכלה לנבוע רק מן
התוצאות האפשריות: כבילת העבודה המדעית
במדינה.
קיימת סכנה בעצם התערבות של שליט פו
שעה
שעורך־הדין ישראל רזניק החיפני
( )34 היה צעיר יותר היו.לו, בדומה לצעירים
רבים, שתי שאיפות בחיים: קאריירה
ואהבה. אך בניגוד ליתר הצעירים מסוגו,
ידע רזניק להשיג את מבוקשו — מבלי
להתחשב, ברוב המקרים, במחיר.
את האהבה מצא עורך־הדין הממושקף
וגבה־הקומה עוד לפני שבע שנים. חתונתו,
כרוב מעשיו של האיש הפיקח והמעמיק,
היתה בבחינת הישג: הוא נשא את דליה גרד,
נערת־הזוהר ( )18 הידועה ביותר בחיפה.
דליה היתה בחורה מיוחדת, מבחינות רבות.
יופיה, הופעתה המגרה ושאיפותיה הבלתי-
מרוסנות הפכו לשם־דבר בחיפה, גרמו לכאב-
לב לצעירים רבים אשר ידם קצרה מלהגיע
אל נערת־החלומות רבת האמביציות.
נשואיה הפתאומיים לתלמיד של בית-
הספר התל־אביבי למשפט וכלכלה עוררו,
לכן, תדהמה גלויה. ישראל רזניק הצעיר לא .
היה דמות סכס־אפילית במיוחד. כושרו בלט
דווקא בתחום הידע המקצועי, ביכולתו לגבור
על בעייות הרוח. בענייני חברה ובילוי,
ברחבת הריקודים ובטרקלין בחר רזניק להיעלם
בקרן־זוית, לפנות את זירת הריקוד
ואת זירת השיחה כאחד לאשתו הצעירה,
כישרון בנדיבות־לב. לצבר הנחבא
(המשך בעמוד )8

• מתון ההנחה הבלשנית, לה נזצא בן־
נוריון אסמכתות במקומות אחרים בתנ׳׳ן,
כי ״אלף* פירושו גס ״משפחה״ ,וכי במובן
זה יש להבין את הנוסח ״ 600 אלף״.

• במקרה זה: כוונתו של ראש־הממשלה
להמעיט בדמות הפזורה היהודית בימי משה,
תוך הקבלה לזזומר-חשיבותת של התנומה
הציונית בימינו.

דרכי אדם
אשת זו ה ר

חעולס הזח 1183

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 5 | ן * אש ממשלת ישראל הפליט השבוע | פסוק גדול. פסוק שייזכר זמן רב אחרי שיישכחו הנסיבות בהן נאמר. הוא ייזכר מפני שהוא מבטא בדיוק נמרץ את אשר מרגישים מאות אלפי איש

ן * אש ממשלת ישראל הפליט השבוע
| פסוק גדול. פסוק שייזכר זמן רב
אחרי שיישכחו הנסיבות בהן נאמר.
הוא ייזכר מפני שהוא מבטא בדיוק נמרץ
את אשר מרגישים מאות אלפי איש בישראל
כלפי תנועה שהשפיעה באופן כה מכריע
על חיינו ועל חינוכנו.
בישיבה של מרכז מפא״י, שנועדה לדון
ביחס המפלגה כלפי התנועה הציונית, אמר
החבר דויד בן־גוריון :

נמאס לו לשמוע את נאומיהם של מנהיגים
ציוניים שאינם חולמים אפילו להשתקע
בישראל.
נמאס לו לחלוק כבוד לעסקנים שציו־נותם
מתבטאת בעיקר בנכונותם לחיות
ולטייל על־חשבון העם היהודי ברחבי תבל.
נמאס לו לקרוא ידיעות סנסציוניות על
תוכניותיו האחרונות של הד׳׳ר גולדמן —
על נסיעתו הקרובה למוסקבה, או לקאהיר,
או לירח — אחרי שכל תוכניותיו הקודמות
של הנשיא הנכבד, ללא יוצאת מן
הכלל, נתגלו כאחיזת־עיניים חסרת־שחר.
לעתים נדמה כי הדור הצעיר מואס בכלל
בקשרים עם יהודי הפזורה. מגיעים ארצה
סיפורים מכוערים על יחם אנטי־יהודי קיצוני
מצד צעירים ישראליים המבקרים בחו״ל.
אולם אלה הגזמות שאינן מעידות על התחושה
הכללית.

״ההסתדרות הציונית היתה פיגום
לבנין הארץ. פיגום מחסלים
אחרי גמר הפגין״.

וזהו זה.

ך א חשוב מה בדיוק המריץ את ראש
/הממשלה לקבוע הלכה כה פסקנית וסופית.

הנוער
הישראלי מכיר בצורד
לקיים קשרים כלשהם עם יהודי
העולם. הוא רק רוצה שקשרים
אלה יהיו כנים משני הצדדים. ארגון
יהודי עולמי, שמטרתו לעזור
למדינת ישראל ולקיים קשר רוחני
עמה, הוא דבר רצוי. ארגון המפטפט
על קיבוץ גלויות, מכלי
להאמין ככך אף לרגע, מיותר לחלוטין.

יתכן
שהשפיע עליו רצונו לרכז
את כל הכוח הרוחני והחומרי כידי
ממשלת ישראל, אשר בראשה
הוא עומד, ולחסל את ״הגופים
החלקיים״ המפריעים לריכוז טוטאלי

יתכן גם שמשפיעים עליו גורמים אישיים,
כגון יחסו האישי לנשיא ההסתדרות הציונית,
למשה שרת ולכמה מעסקני התנועה הציונית
בחו״ל.
אולם עם כל האימפולסיביות שלו ועם
כל נטייתו לכתור לעצמו כתרים כאיש־הרוח
העוסק במופשטות, תהיה זאת טעות חמורה
אם נשכח אף לרגע אחד כי דויד בן־
גוריון הוא פוליטיקאי.

כל זה ברור לפוליטיקאי הערמומי העומד
בראש הממשלה. הוא תירגם תחושה זו לסיסמה
פוליטית.

ך* סיסמה היא מוצלחת, מפני שהיא
| | שומרת על שוויי־המשקל. פיגום הוא
דבר נחוץ. בלעדיו לא היד, הבית ניבנה.

פוליטיקאי -לפני הכל, מעל לכל
ומעכר לכל.

וכפוליטיקאי הוא מחונן בחוש הששי —
הכישרון לחוש בתת־הכרתו בזרמים המסתוריים
של התודעה הציבורית.
בזאת כוחו, בזאת הוא עולה עד־אין־
שיעור על כל שאר העסקנים של המשטר
הקיים.
הוא הוכיח זאת בבחירות האחרונות. הוא
הוכיח זאת בעיסקותיו עם גרמניה. והוא
מוכיח זאת, שוב, ביחסו לתנועה הציונית.

ש לאיש הזה כשרון מיוחד לנחש
מה נעשה בלב הדור הצעיר. אפשר לחייך
על הבאטל־דרס שלו ועל שאר הנסיונות
להזדהות מופרזת עם הנוער הכפוף לפיקודו
בצה״ל. אבל מאחורי ההצגה החיצונית,
פועל מוח חריף ורגיש.

איש כמו בך־גוריון מסוגל להסיק
מסקנה מן ההצלחה הפנטסטית
של הצגת ״היה היו זמנים״ .הוא
מכין שכאן פועל לא רק הכושר
המסחרי המפליא של דן בן־אמוץ
ושות .,כאן פעלו הגעגועים של
דור חדש, שניתק את עצמו מן
השרשים היהודיים הזדים, והרוצה
לחזק את שרשיו המקומיים, הארציים.

לכן,
אין זה נכון פי הגדרת ״הפיגום
הציוני״ היא נסיון של כן־
גוריון למנות את עצמו לראש ״הפעולה
השמית״ ,או לייסד תנועה
כנענית חדשה. כשנה ה 73-של
חייו, אין אדם אומר שלום לכל
הערבים אשר למענם לחם במשך
שני דורות. אין הדבר אפשרי, וגם
אין לדרוש זאת ממנו.

ך ך גוריון אינו חלוץ המהפכה ד,כנ־
^ ענית או השמית, אולם הוא יודע שזה
זרם העתיד. החוש הששי שלו — הסייסמו־גראף
הגיאוני לתזוזות דעת־הקהל — מלמד
אותו שזהו תהליך בלתי־נמנע, שיטביע את
חותמו על הדור הבא.
הוא עצמו הגדיר זאת יפה :״הדעות חלוקות
בין אלה השקועים בהרגלי עבר ובין
אלה שליבם נתון לעתיד.״
וזה, כמובן, נכון.
רוב עסקני המשטר הקיים לא הבינו זאת.
אין הם עוקבים, כמו מנהיגם העליון, אחרי
זרמי התודעה של הדור הצעיר. נדמה להם
ששום דבר לא השתנה מאז היו הם צעירים.
אין הם משערים כי עצם הקמתה וקיומה של
מדינת ישראל מוכרח לעצב דפוסים חדשים
לגמרי בנפשם של הנולדים והמתחנכים בה.

נשיא התנועה הציונית.

לפני כמה ימים הכריז גולדמן
כאמריקה כי אין כל אפשרות לרכז
את יהודי העולם במדינת ישראל.

במעשיו,
מוכיח הדוקטור הנכבד שהוא
אף אינו מאמין באפשרות של ריכוז הדוקטור
גולדמן עצמו במדינת־ישראל. הנשיא
הציוני, הסמל ההי של רעיון קיבוץ הגלויות,
אינו מוצא לנכון להשתקע בארץ־ישראל,
להביא לכאן את משפחתו ואת רכושו הרב.

אין הוא רואה אפילו אפשרות
להתרכז בעבודתו הציונית. הוא
רוכב בעת ובעונה אחת על חצי
תריסר סוסיס, שבל אחד מהם
צולע בכיוון אחר.

בתור נשיא ציוני, הוא חייב לתמוך ברעיון
שאין קיום ליהודים ב״גלות״ .כנשיא
הקונגרס היהודי העולמי, הוא חייב לתמוך
ברעיון ההפוך — שיש קיום ליהודים ב־
״גלות״ ,ושיש ללחום על זכויותיהם שם. וכראש
״מועדון הנשיאים״ של הארגונים היהודיים
בארצות־הברית, הוא חייב לתמוך
ברעיון שיהודי אמריקה כלל אינם מהווים
״גלות״ ,אלא חלק בלתי־נפרד מן האומה
האמריקאית, אשר לה נתונה נאמנותם הראשונה
והעליונה.
אפשר היה להציע לד״ר הנכבד כי במצב
זה מוטב לו לודתר על כהונתו הציונית,
ולפנות את המקום לאזרח ישראלי שאינו
עוסק בדבר אחר. על כך יש לחסידי דוקטור
גולדמן תשובה ניצחת :

כן־גוריון הביר כגל העתיד, ובנין
פירוש. הדבר כי דויד
בן־גוריון אה לפוליטיקאי ממולח וגמיש הוא
הוא חלוץ המחשבה הלא־־ציונית
בארץ. החליט לרכב עליו.
הוא אינו אנטי־ציוני באמת. הוא אנסי־בעיני
הנוער, מגוחך עצם קיום
הסתדרות־ציונית.
־,-אמנם, בן־גוריון הוא האיש שהכריע, עם התנועה הציונית. ובן־גוריון אומר
קו , 6המדינה, כי גורלה יהיה נתון בידי אז זאת.
רחיה בלבד, וכי שום יהודי בעולם לא
לנוער אין סבלנות להקשיב לכד
יורשה לקחת חלק כלשהו בעניניה הפני ליצות המנהיגים הציוניים, המתמיים.
הדבר נראה כיום מובן מאליו
— כחשים למליצות אלהבכל רגע
אבל הוא לא היה מובן מאליו ב־ .1947 אדם
שאיש של חייהם; ושוב אין איש המבאחד
החליט, והכרעתו נתקבלה מבלי
טא חוסר־סבלנות זו כיתר כשרון
הרגיש בכך.
אך מצד שני לא ויתר בן־גוריון מעולם על מאשר דויד גן־גוריון.

״אס גולדמן ילד״ תתפורר הת נועה
הציונית כולה. הוא הדכר
היחיד המחזיק אותה. הוא מוכרח
לטייל כל הזמן מארץ לארץ -
בי כל זמן שהוא נמצא בארץ מסו-
יימת, קיימת כה תנועה ציונית.
ברגע שהוא עוזב, אין בה תנועה
ציונית״.

^ ם דרושה הוכחה כלשהי לנכונות
גישתו של בן־גוריון בשאלה זו, הרי
היא נמצאת בדמותו של האיש המייצג את
הגישה ההפוכה — הדוקטור נחום גולדמן,

אור עובדות אדה, האם מוזר כלכך
שהדור הצעיר בארץ מואס בתנועה
שאיש אינו יודע אם היא קיימת, לשם
היא קיימת ומה היא מסמלת?

סיסמותיו הציוניות הישנות: קיבוץ גלויות,
ריכוז כל יהודי העולם במדינה, ועוד. הדבר
נוח. הוא מועיל לאיסוף הכספים. ואין כל
סיבה להניח שבן־גוריון אינו מאמין בסיסמות
אלו בלב שלם.

מפרקים אותו מפני שהוא מיותר ומזיק
לדיירי הבית — לא מפני שדיירי הבית
שונאים אותו.

קרוב לודאי בי האומה העברית
החדשה בארץ ישראל לא היתה
קמה לולא הפנתה התנועה הציד
נית את אבותינו לארץ־ישראל,
שעה שהחליטו להפנות-עורף לאירופה
שונאת־היהודים. אף הנה
נולדה האומה, זו שהקימה את המדינה
-והפיגום מפריע לה לראות
את הנוף בו עומד הבית, ואף
לבוא במגע עם דיירי הכתים השכנים.

הציונות
אינה הפיגום היחיד בהיסטוריה
שסירב להתפרק אחרי שמילא את תפקידו.
דברי ימי העולם מלאים פיגומים מסוג זה.
האחרון בשרשרת הוא הדיקטטורה על הפרו־ליטריון,
שהוקמה על־ידי לנין לימי־המעבר
עד להתגשמות הקומוניזם. עברו כמעט 43
שנה של ימי־המעבר, והפיגום עדיין עומד
במלוא חוסנו. אין שום סימן שהמדינה
״תיעלם מאליה״ בארץ הסובייטים, כפי
שקארל מארכם תיאר לעצמו.
פיגומים אינם נעלמים מעצמם. תנועה
היסטורית, כמו התנועה הציונית, יוצרת•
קבוצות־אינטרסנטים, המפיקות הנאות וזכו־יות־יתר
מקיומה. דומני שאין בהיסטוריה
אף דוגמה אחת של קבוצה־אינטרסנטית
כזאת הכורתת מרצונה החופשי את הענף
עליו היא יושבת.

גס בן־גוריון לא יעשה זאת. הוא
פוליטיקאי יותר מדי פיקח מבדי
שיחסל את הפיגום הציוני, שאחרי.
בבלות הכל משרת את מפלגתו.
הוא רק ילעג לו ויקרוץ בעינו לעבר
הדור הצעיר, כאחד האומר:
״אתם יודעים, ואני יודע, שהקד•
שים הרקובים האלה יתמוטטו,
במוקדם או במאוחר״.
וגם זה נכון.
אלא שאין להסתפק בכך. בשביל בן־גוריון
זה מספיק. לדור הצעיר אין זה מספיק.
הוא חייב לגשת לפירוק המבנה המפריעד

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 6 | ^ ייכמן נמצא בכוויית ! -הידיעו ^ שלטונות־ד,חקירה המערב־גרמנייים לישראל לפני שבעה חדשים. היתד, זאת הודעה מחשמלת, שהיכתה גלים בציבור הישראלי, גם מחוץ לחוג קטן

^ ייכמן נמצא בכוויית ! -הידיעו
^ שלטונות־ד,חקירה המערב־גרמנייים לישראל
לפני שבעה חדשים.
היתד, זאת הודעה מחשמלת, שהיכתה גלים
בציבור הישראלי, גם מחוץ לחוג קטן שלא
הרפה מעולם מלחשוב על קצין־ההשמדה.
במשך כמה ימים היה אייכמן נושא השיחות
בכל חברה. בעלי־דמיון הציעו בחוג חבריהם
הצעות פאנטסטיות: לשלוח סוכנים
לכוויית כדי לחטפו: למשוך אותו למלכודת
בארץ אחרת, או להרגו במקום הימצאו.
דבר אהד היה ברור לכל: אם מדינה ריבונית,
כמו מדינת ישראל, מחליטה לשים
את ידה על אדם יחיד — יהיה המחיר כאשר
יהיר, ומבלי לדקדק באמצעים — ניתן הדבר
להיעשות. ולגבי איש כמו אייכמן, אי־אפשר
היה אף להעלות על הדעת היסוסים מוסריים
או פורמאליים.
האיש שהכיר את אייכמן יותר מכל ישראלי
אחר, יואל בראנה אף פירט את הצעתו
השקולה בצורת אתגר שפורסם מעל עמודי
העולם הזה 1151״ממשלת ישראל והקונגרס
היהודי העולמי חייבים לפרסם מו־דער,
בעולם כולו, כי הם מוכנים לשלם
מיליון דולאר במזומן לכל מי שיסגיר לידי
החוק את אייכמן — הי!״
ממשלת ישראל התעטפה בשתיקה עמוקה.
לרבים נראתה שתיקה זו חשודה. בכמה
חוגים (וגם בעמודי העולם הזה) הועלה
החשד כי הממשלה נמנעת בכודנה מלפעול
למען הבאת אייכמן לישראל, מפני שיש בפיו
דברים העלולים להזיק לראשי המשטר.
החשד העיקרי: יש מי שמעוניין להשתיק את
העובדה כי ראשי המוסדות הציוניים קיימו
מגע עם אייכמן, לפני מלחמת העולם אשר
פרטיו לוטים בערפל.
השבוע נתברר באופן דראמתי כי החשדות
היו לשווא וכי אכן פעל המנגנון הישראלי
במרץ. אדולף אייכמן הובא לישראל,
הושם במעצר ויועמד לדין. מעולם לא

צילום מחנה־המוות מיד אחרי
שיחתרו על ידי צבאות הברית.
יהודים אלה, שהנאצים לא הספיקו לשרפם, נמנו עם המיליונים אשר

תיאורו האחרון בא מפי יואל בראנד,
שעמד עמו במגע בימים המחרידים, שבין
ה־ 25 באפריל וד,־ 15 במאי : 1944
״רזה, פנים חדות, עיני־נחש מהפנטות...
שונה מאוד ממראהו של בן־הגזע הארי הט
הו ר ...שיכור כרוני, פחדן, שלא הלך
לשום מקום ללא שומרים חמושים — אפילו

אדולף איינמן אירגן את העברתם הסדירה למחנות המוות. במשך כל
תקופת עבודתו קיים אייכמן מגע עם מנהיגים יהודיים, הרגיעים
והפחידם חליפות, לפי צרכיו. אותם שנשארו בחיים יופיע עתה כעדים.

דם תמורת סחורה. סחורה תמורת דם. אם
תביא לי את התשובה שהצעתי נתקבלה,
אשלם מקדמת: אהרוס את משרפות אוש־חיץ
ואמסור 100 אלף יהודים בתחנת־הגבול
של כל ארץ ניטראלית שתקבעו. זאת תהיה
המקדמה. אתם תשלמו את התשלום הראשון
של אלף משאיות רק אחרי שאמסור את

דר ס שד שר המוות
הופגן בצורה כה חותכת מה אדיר השינוי
שהתחולל בגורל העם, עם הקמת מדינת
ישראל הריבונית, כמו ביום בו הובא אדולף
אייכמן על־ידי שוטרים ישראליים בפני
שופט ישראלי, כדי שיוציא נגדו פקוד־שתאפשר
את מעצרו על פי החוק הישראלי.

״עיגי־גחש מהפגטות״
ך 1ק ה שו פ ט, השוטרים ואנשי־ר,בטחון
! שטיפלו בו ידעו השבוע מה מראהו הנוכחי
של הגבר בן ד,־ ,54 אחרי שעברו עליו
15 שנות שלום, נדודים וחיים בעילום־שם.

אצל אהובותיו הרבות. הוא לא נסע במכונית
משוריינת רגילה, אלא במשוריין אמפיבי

הנסיבות בהן התראה בראנד עם אייכמן,
לפני 16 שנה בדיוק, יתפסו בלי ספק מקום
חשוב במשפט. כי על־פיהן תצטרך התביעה
הישראלית להוכיח שאייכמן היה פושע
מתועב, ועל פיהן יצטרך אייכמן עצמו,
בעזרת יועציו המשפטיים, לבנות את קו־ההגנה
שלו. במרכזו יעמוד, מן הסתם,
המשפט שזרק סגן־אלוף הכל־יכול של
ה.0ס ,.בבודפשט הכבושה, בפניו של היהודי
הקטן יואל בראנד:
״אני מוכן למכור לך מיליון יהודים —

חובשי. יש להקציב גיליזן!!לאו

01311

ות 1חי\

א״ יואד בדאנד -

שימל זי־מד׳•י ביזד־״״ימ־ין ז־נ
בניי ו. ע>י איייהל ממיז־ .לישדז־ ,־קיש ותשיג: ד*ע ג-דילע* **4/ג על משיר

קריאתו של בואנז

לתפוס את בראנד חי, למען אפשר יהיה
לגבות ממנו את העדות ההיסטורית על
השמדת היהודים, פורסמה בהעולם הזה 1151 כאשר הודיעו הגרמנים על הימצאותו בכוויית.

היהודים שלכם ואפסיק את פעולות־החי־סול
פעל במהירות, כי עד שתשוב אלי
עם תשובת הסוכנות היהודית והג׳וינט,
אגרש מהונגריה 12 אלף איש ליו ם...״
האם היתד, זאת הצעה רצינית?
דעתו של בראנד תקיפה בנקודה זו :״איי־כמן
התכוזן בכל הרצינות למה שאמר. הוא
נתן לי, היהודי, מטוס גרמני שיובילני לאיסטנבול.
הוא גירש למחנות־ההשמדה —
כדי לזרז אותי — 12 אלף יהודים ליום
הוא שיחרר מעין מקדמה בצורת 1700 יהודים
שהוסעו מברגן־בלזן לאושוויץ.״
אם התכוון אייכמן ברצינות להגשים את
הצעתו — הרי רובצת אחריות איומה על
שכמם של משה שרת, אהוד אבריאל וחבריהם,
שאיפשרו את הסגרת ברנאד לידי
הבריטים וחיבלו בשליחותו. אילו ניתן
לברנאד לחזור להונגריה, כבקשתו, ולהודיע
לאייכמן כי הצעתו נתקבלה עקרונית —
היתד, מתעכבת השמדתם של 588 אלף יהודים.
התקדמותו המהירה של הצבא הסובייטי
היתד, מצילה את חייהם.
עתה יש כל הסיכויים, כי נקודה זו תתברר
במידה רבה. עדותו של אייכמן עצמו
עשויה להטיל אור על רקע ההצעה, יכולתו
להגשים אותה והשפעת אי־שיבתו של
בראנד על המשך הרצח ההמוני.
אולם יש בסיפור זה גם גורם מרשיע. אם
יכול היה אייכמן להפסיק את הרצח, אם
השתמש בחיי הרבבות כדי לסחוט כסף
וציוד, אם שלח בינתיים מאות אלפים לתאי-
הגאזים — הריהו אשם ברצח עם.

מדיגה יהודית במאדאקאסקאר
רוב לודאי כי כנגד זד, יטען אייכמן

שהיה רק בורג במנגנון־ההשמדה, וכי
דרכו המקורית לפיתתן בעיית־היהודים
היתד, הומאנית יותר. הוא יוכל להביא כמה

וכמה אסמכתאות, שיוכלו לאשר גירסה זו.
אייכמן, יליד עיר־הפלדה סולינגן בגרמניה
( )1906 הובא בהיותו ילד ללינץ האוסטרית.
הוא התחנך שם והצטרף בגיל 21 למפלגה
הנאצית והתבלט לראשונה בפעולה של גירוש
יהודים חיים. היה זה אחרי סיפוח
אוסטריה לגרמניה הנאצית, כאשר נתמנה
לראש משרד מיוחד להגירת יהודים.
כבר אז היה אייכמן פקיד ותיק ומומחה
לעניני יהודים. הוא טען שרכש ידיעה בעברית
ובאידיש (אוחד, יוכל עתה לנצל, אם
עודנה קיימת) ,התעמק בספרות יהודית וציונית,
אף ביקר בשנת 1937 בארץ־ישראל.
הוא שהה בארץ 48 שעות לפני שהמשיך
בדרכו לקאהיר, ולפי גירסה אחת אף התראה
עם חברים של מיפקדת ההגנה. ביקור
זה גרם לשמועה הדמיונית כאילו אייכמן
הוא יליד שרונה, מושבת כת הטמפלרים
הגרמניים (שהפכה לקריה התל־אביבית).
בתפקידו החדש, אחרי סיפוח אוסטריה,
פעל גדולות. הוא צייד יהודים בדרכונים
ועזר להם לעבור בלילה את הגבולות באופן
בלתי־חוקי. משלות אחר של יהודים העמים
על אוניה גרמנית ושלחם, בלי אשרות־כניסה,
לקובה — שם סירבו לתת להם
לרדת. הם טולטלו אנה ואנה, עד שהורדו
באמסטרדם — והושמדו כאשר נפלה הולנד
בידי הנאצים.
כמו נאצים רבים אחרים, בימים שלפני
המלחמה, לא הגיע אייכמן עדיין אל הרעיון
השטני שאפשר להשמיד מיליונים. לכך היו
דרושים תנאי־המלחמה, ששברו את כל גבולות
המוסר האנושי. לפני כן הגה אייכמן
ברעיונות פחות נועזים: לשגר את כל
יהודי אירופה למקום מרוחק, כגון מאדאגאס־קאר.
הביטאון הרשמי של המפלגה הנאצית
דרש אז כי מדינות־המערב יעמידו שטח
מתאים לרשות היהודים. העתון הוציא בכלל
זה בפירוש רק את ארץ־ישראל — כי כבר
אז פזלו הנאצים לעבר הערבים.
אייכמן עצמו היה, כנראה, פחות אנטי־ציוני.
הוא קיים מגע רצוף עם המוסדות
הציוניים, שהיו מעוניינים בהעלאת היהודים
לארץ־ישראל. לדברי בראנד העדיף אייכמן,
אז, לטפל באנשי החלוץ, בהם ראה, במושגים
הנאציים המסולפים ,״חומר ביולוגי
טוב״.
כבר אז התגלה החוש המסחרי של אייכמן.
כך דרש מן הקהילה היהודית בפראג, אחרי
פלישת הגרמנים לעיר, לסלק מן העיר תוך
שגה אחת 70 אלף יהודים לחוץ־לארץ. הוא
העמיד רק תנאי אחד: תשלום כופר קבוע^—י
לכל ראש .״אם לא תוציא אותם מכן(ן ץ
אעצור 300 מהם בכל יום ואשלח £ותם
למחנות־הריכוז בדכאו ובמרקלסגרין. שם
כבר יהיו מעוניינים בהנירר!,״

מהגדס מבוגודהמוות
ך י• שלב הסופי בקאריירה הנוראה של

( | האיש החל ב־ 20 בינואר ,1942 ,בועידת
ראשי השרותים הנאציים, שהתקיימה במשרדי
המשטרה ברחוב אן־דם־גרוסן-ואנה
,55/58 ברלין. היינרייך דיידריך, המוח המזהיר
של מכונת־התופת של ה־ס.ס.
שנרצח לאחר מכן בצ׳כוסלובקיה, ושמותו
גרם להשמדת הכפר לידיצ׳ר, על כל תושביו

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 7 | — קבע שם הנחייה חדשה. תוכנה: גירוש היהודים למזרח אירופה. שם ימותו בעבודת־פרך או יוצאו להורג. האיש שקיבל על עצמו את הביצוע: סגף אלוף (אובר־שטורם־בין־פירר״)

— קבע שם הנחייה חדשה. תוכנה: גירוש
היהודים למזרח אירופה. שם ימותו בעבודת־פרך
או יוצאו להורג.
האיש שקיבל על עצמו את הביצוע: סגף
אלוף (אובר־שטורם־בין־פירר״) אדולף אייב־מן,
ראש המחלקה 1\/א 4/ב של לשכת־הבטחון
שהיתר, אחד ממדורי הגסטאפו (ראשי
התיבות של ״משטרת־המדינה־החשאית״).
משרד זה, בעל ההשפעה העצומה והתפוקה
חסרת־התקדים בתולדות הרצח האנושי,
היה רק מדור משרדי קטן, מפני שהצמרת
הנאצית לא היתה מעוניינת למשוך אליה
תשומת־לב. ומסיבה זו נשא גם אייכמן
עצמו רק דרגה נמוכה־יחסית, אף שבתוקף
סמכויותיו המיוחדות נתן פקודות למאר־שלים
ולגנראלים.
המדור עסק בנסיונות של רצח בשיטתיות
גרמנית. תחילה המית יהודים ביריה אחרי
שנאלצו לחפור את קברם. השיטה היתד,
איטית.ובלתי־יעילד״ לאחר מכן הומצאו תאי־הגאזים
הניידים, מכונות בהן הומתו היהודים
באדי המיפלט. רק בסוף, אחרי עבודה
מאומצת, הומצאה השיטה שאיפשרה את
״הפתרון הסופי״ — תאי הגאזים של אוש־וויץ
ושאר המחנות, אליהם הובאו היהודים
בסיטונות, על־פי תוכנית ערוכה מראש,
ונרצחו ביעילות תעשייתית.
אייכמן עצמו לא עסק בהפעלת מכונות־המוות
(אם כי רכש בגיל צעיר יותר נסיון־
מה במלאכה זו, בשעת שירותו במחנה־הריכוז
המפורסם של דכאו) .תפקידו היה
להזין את מכונת־ההשמדה — לדאוג לאספקה
תקינה וסדירה של חומר־גלם יהודי
לתהליך ההריגה.
בתפקיד זה נסע הסגן־אלוף מארץ לארץ
בשטח השליטה הגרמני, ניהל משא־ומתן
עם קויזלינגים, בני ברית, מושלים צבאיים
ואזרחיים ודאג לגירוש היהודים — בשקט,
בסדר, ביעילות ובדייקנות של מהנדס.
תוך כדי כך בא גם במגע עם מנהיגים
יהודיים, הרגיע אותם כשהדבר היה דרוש
לו, איים עליהם כשהיה זקוק לשיתוף־פעולה
מצדם, חיסל אותם כששוב הפכו מיותרים.
הוא עשה את שלו ״בלי סנטימנטים״.

״ ל ק פו ץ ל תו ךהפור ; ״
ן • שי אהקא ריי רהש דו העיר פעם
* 1באוזני יהודי שלא איכפת לו, אחרי
השמדת היהודים ,״לקפוץ לתוך הבור״ —
היינו, בסלאנג הגרמני, למות. אולם כשהגיעה
השעה, לא הראה נטיה רבה לכך. מעטות היו
מחלקות המנגנון הנאצי שהשכילו להימלט
מן העונש כמו חברי מחלקתו שלו.
בסוף המלחמה נאסר אייכמ! בידי הצבא
האמריקאי, מסר ששמו אוטו אקמן. חבר
הס.ס. הלשין עליו. התוצאה: אייכמן נעלם.
מאז נתגלו עקבותיו כמה פעמים, ובכל
פעם — נעלם. ב־ 1953 הצליח בראנד להתחקות
על עקבותיו, עד לספרד. הוא נפגש
עם קצין ס.ם. לשעבר בברצלונה, הגיע עד
למסעדה בה נהג אייכמן להתארח. לשוא.
ב־ 1957 אמר התובע המחוזי של מדינת
הסר בגרמניה לבראנד :״אנחנו יודעים
איפה אייכמן נמצא. אינני יכול למסור לך
את כתובתו, אבל העברנו אותה למשרד־החוץ
שלכם!״
• קשה לדעת אם כבר אז פעלו שרותי־הבטחון
הישראליים למען הבאת אייבמן
לדין. קרוב לזזדאי כי החלטה זו עלתה בלבו
של דויד בן־גוריון רק לפני שבעה חדשים,
כאשר ניתן פירסום להודעה הגרמנית להימצאות
אייכמן בכוויית. שמועה אחרת באותה
תקופה אמרה כי הוא נמצא בדרום־אמריקה.

מרדכי כירון 50 יליד ליטא, איש
תיאטרון ״אהל״ חבל לעת־עתה להמית אותו.
זה מוות קל מדי בשבילו. הייתי רוצה לתת
סיפוק לאנשים שסבלו ולעם היהודי על-
ידי הארכת העינויים לפני המוזת כמה שאפשר.
זה סיפוק רגעי לאלה שסבלו כי מה
שייעשה זה עדיין כלום. קשה לחשוב על
איזה עונש מתאים, שהוא ראוי לו באמת.

פישל רוזנכלום

5 6יליד פולין, חנ
יוני:
הייתי מכניס אותו לכלוב ועושה ממנו
צירקום כמו שעושים מחיה טורפת. במשך
חמש שנים הייתי שומר עליו ככה בחיים.
רק אחרי שהיו כולם רואים את הצורר הזה
כחיה טורפת, כמו שהוא באמת, הייתי לוקח
אותו וגוזר אותו לגזרים. הייתי מוכן
אפילו לעשות את הפעולה החשובה, בעצמי.

יוסף איון (,)40

גנן, יליד רוסיה: לא

היו צריכים לטמא את הארץ הקדושה עם
המנוול הזה. נחרדתי כששמעתי שהביאו
אותו הנה. הייתי מוכן לשסע אותו, אבל
לא בארץ. בכל מקום אחר בעולם. איפוה
יקברו את הטמא הזה? בארץ? בירושלים?
בעיר הנביאים: שיקברו אותו באושווייץ,
בטרובלינקה, או במאינדק. העיקר לא בארץ.

אזרחים עונים נערב הידיעה.. :גת ה״ 1ווושה לא״נגן?׳״

אליהו־ גליקמן 40 יליד רוסיה: אני
בעד מאסר עולם. לא להרוג אותו בכלל.
להושיב אותו בצינוק מבודד ולתת לו
בכל יום ובכל לילה לקרוא דינים וחשבונות
וספרים על המעשים שהוא היה אחראי להם.
זה יהיה בשבילו עונש גרוע ממזדת. מה
זה בשבילו מוות? זה דבר יותר מדי טוב
בשבילו. מגיע לו צינוק לכל ימי חייו.

הארץ: רק דין מודת. אם אפשר — גם עם
עינויים. אבל מוות חוקי. להביא אותו למשפט
ושבית־המשפט יחרוץ את גורלו.
חבל שבית־המשפט לא יכול לפסוק מוות
עם עינויים. אבל לפחות לתלות אותו.
תליינית לא הייתי מוכנה להיות, אבל בהחלט
שאני רוצה להיות נוכחת בעת תלייתו.

ספרית, ילידת

רו סיה:

דרורה יוסוכסקי (,)17

הארץ: צריך לקחת אותו, להשכיב אותו,
למרוט לו את השערות, להוציא לו את
העיניים וכך הלאה. אני יודעת מהעבודה
שלי איזה דברים כואבים, וצריך לעשות לו
את כל הדברים האלו, ועוד הרבה עינויים
אחרים. כמו שהוא עשה לאחרים. ורק
אחרי כל אלה, בסוף, יש להמית אותו.

רות ויטנכרג (,)22

ר טנ ר

תלמידה,

מהנדס,

יליד

ילידת

אין דרך אחרת לנהוג כלפיו מאשר להעמיד
אותו לדין לפי חוקי מדינת ישראל. זה יהיה
מעשה פראי לנהוג אחרת ולהתעלל בו.
אנחנו מדינה בעלת תרבות ואנשים בעלי
תרבות אינם יכולים לנהוג אחרת מאשר
להעמיד אדם כזה למשפט המדינה. נוכיח
שאנחנו, היהודים, אומה תרבותית ויודעת חוק.

אלי לוי 35 מלצר, יליד מצרים: הייתי
חותך אותו לחתיכות ועושה ממנו גריל.
שובר את עצמותיו ועושה מהם מרק. מהראש
הייתי מכין מנת מוח ונותן אותד
לאכול לכלבים. אני אמנם יליד מצריב
ואישית לא סבלתי מהנאצים. אבל כיהודי
הייתי מוכן בעצמי לעשות לו כל מו
שאמרתי. רק שיתנו לי אותו לידיים שלי

כני נחשון

פקיד,

יליד

האר׳

קשה מאוד להחליט. להוציא להורג זה י
מדי. אך אני בכל זאת חושב שמה לעשו
אתו צריך לקבוע רק בבית־המשפט. לעומ
זה, מטופש מאוד היה, לדעתי, להסתי
מהציבור היכן, מתי, וכיצד תפסו אותו. הו
יגלו זאת בסוף! אז מדוע מסתירם את ז
בינתיים מההמונים הרוצם מאד לדעו

,,לא מ תו ףתאוותדם
ך * ג שי נקמה אינם תכונה אישית יפה
1אבל במקרה של אייכמן, אדם שהשמיד
את קרובי־המשפחה של מאות אלפי אזרחי
ישראל, זהו רגש אנושי טבעי.
בכל זאת, אסור כי רגש זה ישכיח תפקיד
שהוא עד אין ערוך יותר חשוב מגורלו
האישי של רוצח זה או אחר: בירור האמת
ההיסטורית של ההשמדה, כדי להנחילה לספרי
ההיסטוריה בכל פרטיהם האכזריים.
הדבר בוטא שוב על־ידי יואל בראנה
בשנה שעברה, בפשטות אנושית :״יש להעמיד
את אייכמן לדין בבתי־משפט ישראליים.
איני אומר זאת מתוך תאווה לדם ולנקמה.
אני אומר: לתפוס אותו חי, למען ההיסטורית.
למען יירשם כל פרט של אותו לילה
אפל, אשר ממנו לא הקיצו שישה מיליון
יהודים, בתולדות האנושות. למען נלמד
מן העבר ונדע להבחין בסימני הרעה —
אם אי־פעם תאיים מחדש על העולם!״
• ת רגוס מילולי, בערך :״רב־מנהיג־של
גונדת־מחץ״ .תואר אופייני של הס.ס.

שושנה מאייר, עקרת בית, ילידת פולניה:
עונש מוזת זה לא מספיק, קל מדי.
צריך לחתוך אותו לחתיכות. הייתי בזמן
המלחמה בארץ הזאת, אבל כל משפחתי
הושמדה על־ידי הנאצים. לכן צריך שיסבול
כמה אפשר לפני שיהרגו אותו. אני עצמי
חושבת שהייתי בשמחה עוזרת לענות אותו.
לפחות אצבע הייתי קוצצת לו, אם לא כולו.

לוטהוידור 4 3ספרית, ילידת וינה:

הייתי בוינה כשהיטלר נכנם וראיתי אותם,
את הרוצחים. את אייכמן הייתי מכניסה
לכלוב, מראה לו את תל־אביב שיראה מד,
מסוגלים לעשות היהודים שהוא משמיד.
הוא טען שהם גזע נחות. אחר־כך מכניסה
אותו לכלוב שיראו כולם ובסוף — להוציא
אותו להורג. אי־אפשר אחרת לנהוג אתו.

זיידל כהן 43 קיוסקאי, יליד פולב
נכה, גידם ממלחמת העולם השניה. שו
בצבא האדום: שישימו אותו לפני המון יו

דים שירקו עליו כולם כדי שיטבע ב
הרוק. שכל העולם ישמע ויראה. אחר־לחתוך
אותו לחתיכות ולשים מלח ופלג
את החתיכות לזרוק לכלבים. זה מג
לרוצח שההיסטוריה לא ידעה כדוגמן

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 8 | במדינה בפעם הראשונה בישראל שמן מיוחד לקטנועים נקרא בחוץ לארץ £11א £ ! ״ 1טו־טי ן לן היתרונות האלה: טין עד למינימום כמות המשקעים תהווים על הבוכנה, א השריפה ״תחי

במדינה
בפעם הראשונה בישראל
שמן מיוחד לקטנועים

נקרא בחוץ לארץ

£11א £

! ״ 1טו־טי
ן לן היתרונות האלה:
טין עד למינימום
כמות המשקעים
תהווים על הבוכנה,
א השריפה
״תחי הפליטה.
מצם עד כדי מינימום
כמות המשקעים
המצתים.
ויח הגנה יעילה בפני תפיסת הבוכנה.
היטב בפני החלדתם של מיסבי הכדורים.
ירב בקלות עם הבנזין.

תערובת מוכנה של
בנזין עם שמן״$ז״ טו־טי
לשרותן בכל תחנות״9ז״

״פד ידיד הקטנועים

(המשך מעמוד )7

אל הכלים היו, כפי הנראה, מעלות אחרות
בהן הבחינה דליה יפה. אביו, דויד רזניק,
אישיות מוכרת בעיר הכרמל, מנהל-בקוא־פרטיב
הנמל החדש. בחיפה של אבא חושי
משולה עמדת־מפתח מעין זו לתואר האצולה.
דויד
רזניק לא נמנע מלהגיש את עזרתו
לבנו ישראל, עם שובו מלימודיו התל־אביביים.
לאחר תקופה קצרה בה כיהן ישראל
כמזכירו האישי של עורך־הדין גייגר,
סודר הבן כפקיד בכיר בחברה הקבלנית
הגדולה פל רוד, המשיך כעבור זמן קצר
במעלות ההצלחה לעבר המחלקה המשפטית
של עירית חיפה, בה עבר גם את תקופת
ההתמחות המקצועית.
כאן נתגלה כישרונו האמיתי של ישראל
רזניק: הוא היה אדם זריז ומוכשר בכל
אשר פנה, בלט במיוחד בנדיבות־לבו, היה
מוכן לסייע לכל אדם, תמורת פיצוי הולם,
בהשגת מבוקשו — ובעיקר בהשגת רשיונות
עירוניים.
לאחר קבלת התואר המשפטי פרש ישראל,
ב־ ,1956 משירות הציבור, פתח משרד
עורך־דין של חדר אחד בדירת הוריו. עיסוקו
המרכזי: השגת בקשות עירוניות עבור
לקוחותיו.
הדרך אל העושר. מכריו של ישראל
רזניק יודעים לספר ששני כוחות דחפו את
הפרקליט השאפתן קדימה: קשריו של אביו
ותאוות־המותרות הבלתי־פוסקת של אשתו.
אולם לזכותו של רזניק ייאמר שכושרו המקצועי
והידע שלו בכל הנעשה במבואות
הג׳ונגל העירוני, המשפטי והמינהלי, סייעו
בידו לא מעט בצבירת הונו.
ממדי הצלחתו הפיננסית היו מדהימים:
תוך תקופה לא ארוכה — בה הספיק גם
לכהן פרק־זמן כשופט ציבורי בבית־הדין
העירוני — כבר היה בכוחו של רזניק לעבור
למשרד מרווח באחד מבתי־המשרדים
המפוארים ביותר של חיפה. תמורת המשרד
בן שלושת החדרים והתקנת ספרייה משפטית
מקיפה בתוכו שילם הפרקליט המתחיל,
טבין ותקילין, כמה אלפי לירות במזומנים.
משרד
זה המה כל ימות השבוע מאדם.
שמו של ישראל רזניק כמסדר רשיונות וקושר
קשרים עירוניים יצא לפניו.
בכל שגבר זרם ההכנסות של הפרקליט,
גבר גם צמאונה של דליה אשתו למותרות.
דליה הפורחת, בת ה־ ,25 לא הסתפקה בבעל
למדן ומצליח, תבעה גם את המעמד החברתי
ואת הבילוי הקדחתני לו קיוותה עוד
בימי הצלחות־נעוריה.
סנוב לדוגמה. אט־אט החל הפרקליט
המצליח להבין שהחזקתה של אשת־זוהר
מסוגה של דליה תובעת ממנו אישיות אחרת,
יהירה, מבריקה והמרה יותר. הוא החליט
לייצר לעצמו אישיות מסוג זה לפי מידה
קבועה מראש.
מבלי להתחשב במחיר, מכר רזניק את
מכונית ההילמן הישנה שלו, רכש מכונית
חדישה בסכום של כ־סססל לירות. מלתחתו
נתמלאה חליפות יקרות, החלה מתחרה בארון־
בגדיה של דליה. מתוך רצון להתאים את
עצמו לחברה הגבוה לה השתוקקה אשתו
הזוהרת — ואולי אף מתוך הרגשת אי־נעימות
בנוכחותם של מכריו הוותיקים
ופשוטי־ההליכות — החל רזניק, בדומה
לדליה, להחרים את חברתם של סתם אנשים,
הצטיין בהתנהגות יהירה ומסוייגת, קנה
לעצמו שם של סנוב לדוגמה.
ההמשך בא באופן טבעי: המשטרה עצרה
את רזניק, הגישה נגדו תביעה פלילית על
תיווך לקבלת שוחד, וגניבת כסף שהופקד
בידיו.
גבר עשיר יותר. בתביעה נאמר ש־עודך־הדין
רזניק קיבל מאחד פאול גרטנר
352 לירות במטרה להעביר כמחצית סכום
זה לפקיד עירוני, אלון פוגלבלום. פוגלבלום
עמד לטפל בבקשה לקבלת רשיון ניהול
מכבסה שהוגשה על־ידי לקוחו של הפרקליט.
כן״הואשם רזניק בגניבת ״ 1863,40 לירות
שהופקדו בידו בשם מושב עין אילה ושנועדו
למשרד החקלאות — ואף בקבלת סכום
נוסף של 250 לירות שנועד לשמש דמי־שוחד
לזירוז מתן בקשה להקמת בית־מלא־כה.

היתד, זו המכה היחידה שהומטרה
של ישראל רזניק. שעה שפנה
על ראשו
לבית־המשפם המחוזי, לעמוד בדין בפלילים,
נודע גם על תביעה אחרת נגדו. היתד. זו
דרישתה לגט של אשתו דליה, שאימצה
לליבה בחיר חדש: יהושע בן־חיים (,)50
נשוי ואב לשלושה ילדים, ועשיר הרבה
יותר מרזניק.

להפריז ב ח שיבו ת מעשה גבורתו. ידידיו של
מנהל־העבודה סיפרו על מבצעו הנועז ביתר
התלהבות, שעה שהוא נשאר אדיש ושליח.

*** רשרת המנוף הגדוד בנמל יפו
14/העתיק מורמת ומורדת ללא־הפסק.
ליד הרציף, מוקפת משלושה עברים סירות־דייג
מצויידות בפנסי־לוקס, המתנדנדות מצד
אל צד במימי הנמל הירוקים, עוגנת דוברה
שחורה ומרובעת.
במרכזה נערמים חומרי־נפץ, המורדים לדוברה
על־ידי מנוף. עבודת ההעמסה מבוצעת
בזהירות. חומר־הנפץ נועד להישלח
אל הים. הוא מוטבע, בדרך כלל ששה קילומטרים
מן החוף.
מחלון חדרו המצופה עץ, בקומה השניה
של הבנין הסמוך, נועץ זלמן בן־אבי את
מבטו במימי הנמל. מנהל־העבודה שחור השיער,
לבוש חולצה לבנה פתוחה וקיצרוד
שרוזלים, שרוי הבוקר, ה־ 18 במאי, במצב־רוח
סנטימנטאלי. היום חל יום הולדתו ה־24
של הנמל השכן, נמל תל־אביב.

במיס עד החזה

ך* כר אז, שעה שכל המוזמנים לפתיחת
^ הנמל שרו בהתלהבות את שיר בניין
הנמל - :תכ ל ת מלמטה ותכלת מעל /אנו
בוני ם פה נ מל -,עברו לעיני זלמן קגום,
יליד ליטא שהיה אז בן ,29 תמונות סרס־הימאות
הפרטי שלו:
פלוגת דולפין 30 .בתורים, בלתי־מנוסים.
טירונים מצויירים במקלות, חבלים, חלקי
סירות רעועות. אלה חניכיו של רב־החובל
זאב־הים, הרוצים להיות ימאים. חלומם
הגדול — למצוא עבודה בנמל חיפה.
אגודת הספורט הפועל אינה חולמת עדיין
על הים. רק אנשי דולפין רצים אחרי עסקניה
על מנת להשיג ציוד, עזרה — וללא
הצלחה. אף־על־פי־כן הפכו חניכיו של זאב־הים
מלחים טובים. הם מקבלים תפקידים
מרכזיים בנמלים, ואחר־כך בפלי״ס, הפלוגה
הימית של הפלמ״ח.
לו, לזלמן קנופ, יש חלק בכל אלה. הוא
עוזרו הראשון של זאב־הים. ימאי דו לפין
הם חניכיו. בעצם, יש לו זכות כפולה: הוא
גם עובד לצידו של זאב־הים בנמל חיפה,
מפקד על אחת הדוברות הקטנות.
ואז מגיע קלום.לשיאו: קורולה ודולה.
שתי ספינות גרמניות רעועות, הנושאות
עדיין דגל נאצי. זלמן משיט אותן ארצה.
בלעדיהן אי־אפשר היה לארגן את תחילת
העבודה בנמל תל־אביב.
זוהי ההרפתקה הגדולה שבחייו: בין גלי
הים התיכון, מול חופי מצריים, מתחילות
שתי הספינות לטבוע. הן מתמלאות מים.
הימאים חסרי עצה• אין להם סירות־הצלה.
לא היה כדאי להעמיס סירות על סיפון
הספינות הקטנות.
אי־שם, בירכתי קורזלה מוצא קלופ רקטות
ישנות. הוא יורה אותן באוויר. מישהו
מרחם על הצוות, קושר את שתי הספינות
הגרמניות, גורר אותן לנמל פורט־סעיד. שם
הם מתקבלים כגיבורים. לגיבור נחשב קנופ
גם כשהוא מגיע עם הספינות ארצה.
בנמל תל־אביב חסר־המזח, שכולם יודעים
כי הוקם רק בגלל מאורעות הדמים בנמל
יפו ואין צידוק כלכלי לקיומו, הופך זלמן
קנום למנהל־עבודה. הוא אחראי על הספינות
הקטנות ועל הדוברות.
לא חסרות לו צרות. הספינות הרעועות

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 9 | הלהבות התקרבו אל חומו־הנבץ ־ הילדים לא ידעו על הסכנה ־ כאשר לפתע הפועלי והבלתי מוגנות מתהפכות פעמיים בשבוע. קורה ובספינות נמצאים אנשים׳ שאינם ימאים. פעם מתהפכת

הלהבות התקרבו אל חומו־הנבץ ־ הילדים לא ידעו על הסכנה ־ כאשר לפתע
הפועלי והבלתי מוגנות מתהפכות פעמיים בשבוע.
קורה ובספינות נמצאים אנשים׳ שאינם
ימאים. פעם מתהפכת סירת״מנוע במרחק
50 מטרים מן החוף. כל הצוות נמצא במים,
גם הנוסעים.
ולמן נכנס אל אחת מסירות־המנוע ומכוון
אותה אל טובע, שרק קצה־אצבעות ידיו
מעל פני המים. המנהל קופץ בבגדיו לים,
משתדל למשות את הטובע ולהרגיע אותו.
הוא מעמיד את האיש הנפחד על רגליו,
מוכיח לו כי גובה־המים מגיע עד לחזה
בלבד.

צעקו-״ אשר

מגיעה עד לחורו הצר של בן־אבי, הניגש
שנית אל חלונו.
להבות ענק עולות מן הים הירוק אל
רציף האספלט. הן אוחזות כבר בקצה־החבלים
המחברים את אחד התרנים. משורה
ארוכה של סחורות, עטופות בנייר חום,
עולה עשן לבן וסמיך.
האש מתקרבת במהירות הבזק אל המח
ולמן
בן אבי

״:וגדולה״ מותחת את ה 3גד
ץ למן ל,לוס כן־אכי ממשיך לנעוץ
1את מבטו בדוברה ההולכת ונערמת.
אוסף גרוטאות של חומר־נפץ, אבק שריפה
ישן, ציוד תעשייתי משומש, שאיש
אינו חפץ לקנותו. על שולחנו הרחב מונח
סידור־העבודה למחר. זלמן יודע כי צפוי
לו וויכוח עם כל הפקידים החלקיים, שיצטוו
מחר לנטוש את שולחנותיהם ולצאת לעבודה
בים. שוב הוא מתיר לעצמו לשקוע
בהרהורים:
ב־ 1948 היה המצב אחר. לא טיפלו ב־דומרי־נפץ
באדישות כזאת. כשהגיעו באחד
באפריל הרובים הראשונים מצ׳כוסלובקיה,
היה זלמן אחד האחראים הראשיים לפריקה.
במשך ערב אחד בלבד גמרו את כל העבודה
ושלחו את הרובים המשומנים לחיילים
שחיכו להם כדי לפתוח במיבצע נחשון.
אבל היום כבר לא מתרגשים. עבודה שיג־רתית,
קצת יותר אחראית מן העבודות הא-
אחרות שנעשות בשטח הנמל. זה הכל. הדוברה
מלאה עד גודש 30 .טונות של חומרי־נפץ
מחכים לתזוזה.
מכיוון צפון מתקרבת לה באיטיות אלגנטית
סירת־מנוע שקטה, הנקראת בפי עובדי־הנמל
גונדולה. היא חומקת בין הספינות הקטנות
הקרובות אל המזח. מישהו מספניה קושר
את הכבל הארוך המצוי בספינתו אל הדוברה
הרחבה.
קברניט סירת־המנוע, הגוררת את הדוברה,
נותן את האות ומדליק את מנועו. המעמיסים
יושבים על הדוברה, מתכוננים
למסע.
סירת־המנוע זזה ממקומה. הדוברה תקועה
עדיין ליד החוף. היא׳תתחיל לנוע רק לכש־ימתח
הכבל, באורך 50 מטרים, בין סירת־המנוע
לבינו?.
החבל מתוח. זלמן עוזב את עמדתו ליד
החלון. מיטען חומר־הנפץ מובל אל הים.

מאח ירדים בס3גה1
^ ש פורצת צווחה .״אש! —
מועברת הצווחה לאורכו של הנמל,

הסוד הגדול: אם לא ייעשה דבר תגרום
האש להתלקחות חומרי־הנפץ, שיפוצצו את
הנמל. נזק של מיליונים לירות וקרבנות־אדם
לא משוערים.
הוא עוזב את החלון, יורד במדרגות הצרות
של ה מין ופורץ ישר אל המזח .״בואו
הנה!״ הוא פוקד. אך כמעט ואיש אינו
שומע לו. הרציף נעזב על־ידי הפועלים,

מן הדוברה הבוערת. היא עוברת מרחק של
70 מטרים, הכבל נמתח והדוברה נעה אל
מחוץ למזח.
מן הנמל עוקבים אחרי מעשיו של זלמן
בחרדה. הפועלים מצטופפים ליד הרציף. הצלם
החובב יהודה בנימין ממהר אל חוף
הים מול בית־הקפה אריאנה, משם הוא מצלם
את הסירה הגוררת והדוברה הבוערת1 .

סנים. הגאיים וותיקים, שלא איבדו עדיין
את עשתונותיהם, מנסים בכל כוחם לסגור
את דלתות הברזל הכבדות של המחסנים,
בהם מונחת סחורה בשווי של מיליון לירות.
הדייגים הטווים את רשתותיהם הירוקות,
מנסים לאסוף אותן בחיפזון. רבים מועדים
ברשתות הסבוכות. מישהו מגלה לפתע כי
בשטח הנמל, בקירבת האש המתפשטת לכל
הצדדים, נמצאים 100 ילדים, תלמידי בית־ספר
עממי שהוזמנו לביקור בנמל.
הדייגים שנמצאים עדיין על סירותיהם
נוטשים אותן. רק בודדים מנסים להתניע
אותן ולהסתלק הרחק ככל האפשר. נסיון־
סרק. הרוח הצפונית האיתנה תכסה את כל
הנמל בענן להבות, תהפוך אותו למדורה
ענקית אחת.
״שימשיכו לגרור את הזבל הזה!״ מתפלל
פועל צעיר .״צריך לקרוא למכבי־אש.״
עתה קורה אסון שני: הדוברה אינה נגררת
אחרי סירת־המנוע .״מה קרה?״ שואל
בן־אבי. בעד מסך העשן הוא מגלה כי המעמיסים
קופצים מן הדוברה, וספינת־מנוע
שניה, שנוזטה על־ידי שרגא ליבן ומשה פסח,
חשה למשות אותם מן המים.
הדוברה העמוסה בחומרי־הנפץ מונחה על־ידי
הרוח, מתחכחת בדפנות סירות־המנוע
והדייג העוגנות ליד המזח.
בן־אבי הוא אחד הבודדים היודעים את

על כי

בית! ה 18-בוזאי,1960 ,
כאשר וזוזר\2ז!\ז בווזר
יפו דוברת תוושאוז וזוז-
רי־ופץ ונויכנוז אוז כובדי
וזווזר ואו! רכושו, הו\ 21 רב
וזוך ם־יכון ופשו אר \ז-
דוברוז ווזרח־י\2וזוזוז\2ת!וך
בכור. בוזרפו אוז ופשו
וזכר רצוו \זוזפ\2יר ווז־כבר
רוזביכווז וזזזובה וז-
וזובורוז כריו, בוזוזאב רב-
כיף 1רוז\2וון וזוזופוז.
שנסו מן המקום בכיוזן אל השער הצפוני
של הנמל.
סידרה ראשונה של ההתפוצצות גורמת
לבהלה. שייטי סירת־המנוע נטשו את עבודתם.
הסכנה
מגיעה לשיאה: הספינות האחרות
נפגעות, עולות אף הן באש.
זלמן מתרוצץ כחיה כלואה. הוא מוצא
את ויקטור בלומברג ויעקוב סמים, שני
פועלי־נמל וזתיקים שלא נתפסו עדיין לגל
ההיסטריה המקיף את שאר העובדים.
״סירה!״ הוא פוקד על השניים.
״בשביל מה?״ הם שואלים, ונכנסים לסירת
מנוע הקשורה בחבל אל מרכז הרציף,
מדרום לדוברה הבוערת. זלמן נכנס אחריהם.
עתה איש כבר אינו שולט במצב. השלושה
מניעים את ספינת־המנוע שלהם ישר
אל לב האש .״זלמן, יש חומרי־נפץ,״ צועק
פקיד נפחד, שעסק ברישום הסחורה שהוטענה
על־ידי הדוברה, אל מנהל העבודה .״זה
יכול להתפוצץ!״
השלושה מגיעים אל הדוברה. העשן הסמיך
ממלא את ריאותיהם. השלושה משתעלים,
מחנק אוחז את גרונם. זלמן נוטל
חבל, מתיישב בירכתי סירתו וקושר את
החבל לקצה הדוברה.
״קדימה!״ הוא צועק אל סמיט ובלומברג,
שאינם רואים אותו. סירת־המנוע מתרחקת

״אתה חשוב, אבא!״

לוש שעות גוררים השלושה את ה־ !
14/דוברה הבוערת, לקול התפוצצויות של
חומר־הנפץ. הפסולת, הנמצאת ברוזחים שבין ,
חבילת חומר־נפץ אחת־לשניה, מונעת הת־ 1
פוצצות כל דוברת חומרי־הנפץ בבת־אחת1 .
לפנות ערב מחליט בן־אבי לתקוע עוגן
ולהשאיר את הדוברה במרחק ששה קילו־טרים
מול החוף השומם של בת־ים. סירת־המנוע
חוזרת, הדוברה הבוערת מופקרת
בלב־ים.
זלמן עובר על הנוהג המקובל בפריקת
מטעני חומרי־הנפץ. בדרך־כלל נמצאים פורקים
מיוחדים על הדוברה, משליכים את
הפסולת לים.
אולם הפעם קפצו המעמיסים לים כבר
בתחילת התקרית. גם זלמן בן־אבי וחבריו
אינם מעיזים להתקרב אל הדוברה המתפוצצת.
הדוברה נשארת בלב־ים.
מקוזים שבמשך הלילה תסתיימנה ההתפוצצויות.
מן החוף עוקבים אחריה שירותי
מכבי־אש. גם זלמן מעיף בה מבט, שעה
שהוא חוזר אל החוף, בדרכו לביתו.
רק בביתו הצנוע נתקף בן־אבי ( )53 בפעם
הראשונה בחרדה: על שולחנו הוא מוצא
מברק מביתו הנחלאי״ת חניתה :״כה לחי,
אבא!״ כותבת הבת.
״איך היא יודעת?״ מתפלא זלמן, שעל
אף שנותיו לא זרקה עדיין שיבה בשערותיו.
״כבר דיברו עליך פעמיים ברדיו,״ מסבירה
לו בתו השניה רחל, בת ה־ .12״אתה
נורא חשוב היום, אבא.״
בבוקר שלמחרת הוא יוצא שנית אל
הים. יחד עם חבריו מתקרב זלמן אל
הדוברה, התקועה על עוגנה במקום בה
השאירוה ערב קודם. הם מגלים כי כל
המבנה הפנימי של הדוברה נהרס. רק חלקה
החיצוני לא נפגע. הדוברה מוחזרת אל הנמל,
תוכנם עוד שבועות אחדים לפעילות
מחודשת.
אחרי־כן הוא שב להיות מנהל־עבודה לא־חשוב
ליד שולחן־הכתיבה, עליו מונחים
טפסי־עבודה שיגרתיים .״סך־הכל חגגתי את
יום ההולדת ה־ 24 של נמל תל־אביב שלי,
כאילו הייתי צעיר ונועז כמו אז,״ מסביר
בן־אבי לעשרות מברכיו.

תמונת השבוע: סירת הגרר(משמאל) מושכת את הדוברה הבועות אר ונחוץ לנינל

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 10 | .יש לנו מדינה! ״ ברק בן־כנען /שהוא לי ג׳י קוב, מבשר לעם, כי עצרת האו׳׳ם החליטה על הקמת מדינה יהודית. פחות. זה מיד מעלה את התקציב בחצי־מיליון לירות. כי שם אין

.יש לנו מדינה!

״ ברק בן־כנען /שהוא
לי ג׳י קוב, מבשר
לעם, כי עצרת האו׳׳ם החליטה על הקמת מדינה יהודית.

פחות. זה מיד מעלה את התקציב בחצי־מיליון לירות. כי שם
אין קונצים. רוצה שיעבדו בשבילך — שלם! אבל פה, ברוך
השם, יש קונצים. כל מה שצריך לזכור, זה שיש לך עסק
עם נייטיבס. ממבט ראשון אפשר לחשוב שהם שונים מ־הנייטיבס
של אוגנדה או פרם. אבל זה רק למראית־עין.
השיטה לטפל בהם מבוססת על אותו עקרון.
מה עשה סטאנלי הגדול כשרצה לרכוש בני שבם זולו?
חילק להם דולארים? הא־הא! מה יודעים הנייטיבס על דולא־ריס?
הוא נופף לנגד עיניהם כמה חרוזים ותכשיטי זכוכית־צבעונית.
ערכם אמנם אפסי, אבל בעיני הנייטיבם זהו פתיון
משגע. נוטלים, איפוא, את אותו העקרון, ומתאימים אותו
למנטליות הישראלית. כאן האנשים כבר יותר סופיסטיקייטד,
וחרוזים צבעוניים לא יוציעו אותם מדעתם. אבל ינופף
מישהו ששה כרטיסי טיסה לאמריקה — ו־ 20 אלף איש
ירוצו כמו כלום מדן ועד באר־שבע ועד מ־גרש הרוסים.
הוקוס־פוקוס — והעיסקה גמורה. מכיוון שכל המדינה
מתרפסת לרגליך כמו סטטיסט עלוב, אפשר לתת לקונץ של
כרטיסי־הטיסה דפוסים ממלכתיים. זה נורא עושה רושם
כאן, הדפוסים הממלכתיים. הרעיון גאוני בפשטותו: מסריטי
אכסודוס יגדילו ששה כרטיסי טיסה לניו־יורק וחזרה, בין
אלה שיהיו נוכחים במיגרש הרוסים לצורך צילומי אכסודוס.
את זכות ההשתתפות בקונץ זה אפשר לקנות בלירה אחת,
באמצעות מיפעל הפיס 20 .אלף איש, פירושם 20 אלף
כרטיסי־הגרלה של מיפעל הפיס, שהם 20 אלף לירות. מיפעל
הפיס יחלק פרסים כספיים של כמה אלפי לירות והיתרה

זה אור של ארבעה ימים!״
מקום ליד האורות היה רק לכמה מאות, לא ל־ 20 אלף,
והדוחק התחיל להיות רציני. נקראו שוטרים לעזרה. הם לא
היו סטטיסטים חלילה, ואת זכותם להיות נוכחים שם לא
רכשו תמורת לירה. הם סיפקו לפרמינג׳ר את הסדר הציבורי
שכל אזרח רשאי לתבוע מנציגי החוק, ולכן, לא עמדו איתם
על המקח. חוץ מזה, כל העסק התנהל בבניין מחוז המשטרה
וחצרו, ולשוטרים היתה כל הזכות להרגיש את עצמם בבית.
הם דחפו אותנו ובעמל רב הצליחו לשמור על רחבה נקיה
מאדם, מתחת למרפסת הגורלית. מעל למרפסת זו ינאם בעוד
שעה ברק בן־כנען, הוא לי ג׳י קוב, הבוס הגדול של ההגנה.
הוא יודיע לעם המצטופף בציון כי סוף־סוף יש לנו מדינה.
בינתיים עומדים שם טכנאים ועוזרי־עוזרים. אחד מהם
מודיע, באנגלית לתוך המיקרופון :״אני צריך 300־ 400 ברחבה.״
מיד מתירה המשטרה את השרשרת, וכמה מאות שחקני־קולנוע
דוהרים בפראות אל תוך הרחבה הריקה. כאן נימצא
ממש בחזית הקדמית, ישר מתחת לעיניה של המצלמה השחורה.
המאושרים, שהגורל העיוור העלה אותם לפתע
למעמד של כוכבים התיישבו בניחותא על מעקה האבן, מסביב
לחצר המרוצפת. לא לכולם היה מקום, אבל הסתדרו.
״סלק את הרגליים שלך!״ קרא גבר צעיר, לבחור שעמד
מאחוריו על המעקה הצר.
״נוח לי כאן,״ השיב העומד.
״סלק את הרגליים או שאני אסלק אותם בשבילך!״
״נראה אותך!״

•נימה בדאש ידזשלים
ני ש ח קן קו לנו ע, ואני יכול להוכיח זאת שחור
^!ז על גבי לבן. יש לי חוזה רשמי עם חברת קרלייל
רחובות בע״נז, זו המסריטה את אכסודוס. הנה תנאי החוזה:
״המוכ״ז של כרטיס זה (זה אני) יהיה נוכח על מיגרש
הרוסים בירושלים ביום 23.5.1960 בכל זמן שהוא בין שעה
שמונה בערב לבין מחצית שעה אחר חצות של אותו יום,
וירשה לחברת קרל״ל רחובו ת בע״נז — להלן החברה —
לצלמו לצרכי הסרט אכס.דוס המוכ״ז (זה אני) מסכים
להישמע להוראות בעת היותו על המיגרש האמור משרד
החברה נמצא במכון ויצמן למדע, רחובות.״
ועוד סעיפים כהנה וכהנה, המסדירים את יחסי־העבודה
ביני לבין הברת קרלייל רחובות בע״נז. מה שאלתם? כמה
קיבלתי? ובכן, ככה זה: אינני כוכב, אתם מבינים, ואי־אפשר
לצפות להתעשר כבר מן הסרט הראש־ן ...כמה בכל
זאת קיבלתי? לא, זה אינו סוד. אני גם לא מפחד ממס

מאת

ע*71 ום כהו

הכנסה. אני מוכן בהחלט לגלות. אבל לא תצחקו ממני?
באמת שלא? ובכן, לא קיבלתי כלום. להיפך, אני הוא
ששילמתי כדי שאסכים שיצלמו אותי בסרט. לא הרבה, רק
לירה אחת. אבל, באמת׳ מה זאת לירה ביני לבין פרמינג׳ר?
תארו לכם שהוא היד, צריך לשלם לכל מי שמשתתף
בסרטו. לאן היה מגיע? היה צריך הון תועפות בשביל זה.
קהו, למשל, את אותה הסצינה ההמונית שבה השתתפתי,
במיגרש הרוסים. אני לא הייתי היחידי. השתתפו. בה למעלה
מעשרים אלף איש 20004 .ליתר דיוק. אני, לי ג׳י קוב, מאיר
ו־יסגל, איזה שני שחקנים לא־כל־כך־חשובים מהוליבוד, ועוד
19399 נייטיבס — זה אנשים מקומיים, אתם יודעים —
ששילמו לירה אחת בשביל שישתפו אותם בסרט.
באמריקה, למשל, אם היו צריכים להסריט סצינה כזו, היו
צריכים להזמין אנשים בלשכת העבודה 10 .דולאר לאיש, לא

למערה מעשרים ארו איש שילמו מכספם עבוד הזנוח
תלך לקופתו, לכיסוי טירחתו. כך כולם מקבלים משהו:
פרמינג׳ר מקבל המונים תמורת השקעה אפסית של ששה
כרטיסי־טיסה, מיפעל הפיס מקבל כמה אלפי לירוית עבור
שירותו האדיב, וההמונים מקבלים !--

נוכח קריאת־התגר קם הגבר הצעיר ופנה אל הפולש,
שהניף את ידיו לפוזה הקלאסית של מתאגרף. לפתע ננעץ
מבטו של הפולש בזרועותיו של הגבר שישב. הן היו שתיהן
קטועות. הצעיר מילמל במבוכה :״סלח לי, לא ראיתי.״ והסתלק.

ך* ך הגענו למיגרש הרוסים. בחוזה השכירות שלי נאמר
שעלי להיות שם החל בשעה שמונה בערב. אבל כעובד
בעל־מצפון, הגעתי לשם בשבע־ושלושים. הקדימו אותי כ־
3000 קוליגות, שהתחפשו לכל שדרות העם: סוחרים, פקידים,
פועלים, תינוקות וזקנים. דם השחקנים זרם מלוא־ד,עוצמה
בעורקיהם: הם רצו להתקרב ככל האפשר לזרקורי־הענק.

**ן המרפסת ניתנה פקודה חדשה :״עוד 300־400
ברחבה.״ והופ — עוד 300־ 400 ברחבה, עד שגם פה
מתחיל להיות צפוף. מבעד לחלון נראה ראש קירח: אוטו
הגדול סוקר את צבאו. עוד מעט יהיה הכל מוכן לד,סרטה.
אל החצר מגיעים בינתיים הדים של קריאות־הידד נרגשות,
הבוקעות מן החדר שמאחורי המרפסת. שם מסריטים סצינה
נרגשת: מנהיגי הישוב שומעים ברדיו את תוצאות ההצבעה
ההיסטורית באו״ם, על חלוקת ארץ־ישראל, ומדי פעם הם
פורצים בקריאות־הידד נרגשות. כל קריאת־הידד מבשרת

אור ש 4 7ימים

הצוות בפעולה 7
התמונה ממול. מצלמות אחרות התרכזו על הקהל הרב.

אחד מהם אף סיפר בניחותא מעשה שהיה בעכו, כאשר
צילמו שם אנשי פרמינג׳ר. ערבי התפעל מן הזרקורים :״וזאלה,
זה יותר מאור יום!״ וחברו השיב לו במומחיות :״טיפש!

8ו? נידמן ברח*

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 11 | הזרה חדשה על אותה הסצינה. מלמטה אפשר להבחין ברעמת־השיער של מאיר וייסגל. הוא אחד מגדולי היישוב הקופצים בשמחה מכסאותיהם, לפי פקודת פרמינג׳ר, בהגיע בשורת החלוקה.

הזרה חדשה על אותה הסצינה.
מלמטה אפשר להבחין ברעמת־השיער של מאיר וייסגל.
הוא אחד מגדולי היישוב הקופצים בשמחה מכסאותיהם, לפי
פקודת פרמינג׳ר, בהגיע בשורת החלוקה.
״ראית את פול ניומן? הוא גם כן בחדר!״
״טיפשה! פול נ-־ומן עצור ב עכו...״
״את בעצמך טיפשה! לא שמעת שפרצו את הכלא והוא
ברח? בטח בא לירושלים לכבוד הכרזת המדינה.״
קול עברי בוקע סוף־סוף מן הרמקולים. זהו יואל זילבר,
עוזרו של אוטו הגדול :״אבקש מהשוטרים שאיש לא ינופף
דגלים בשעת ההסרטה.״ וכעבור שניה :״אבקש מהשוטרים
להוריד את כובעיהם!״ הוא צודק. א-זה מין אמת היסטורית
זו תהיה אם יראו שוטרים ישראליים בנובמבר?1947 פרמינ־ג׳ר
מופיע לרגע על המרפסת. לפתע אורו עיניו. הוא ראה
מספר ילדים שטיפסו על עץ, בדיוק מול המרפסת. זה אמנם
לא נקבע מראש בתסריט, אבל לא לשוא יצאו לאוטו פרמינ־ג׳ר
מוניטין של במאי גדול. הוא מחליט לנצל את היזמה
הברוכה של הנערים ומורה לכוון את האורות מחדש, כדי
שאפשר. יהיה לצלם גם את האשכול החי• עד שקצין משטרה
נוטל את.המיקרופון :״לא לטפס יותר על העץ. זוהי בקשה
מאת משטרת ישראל. נא לא לטפס יותר על העץ, כי הוא
עלול להישבר!״
זילבר שואג שוב. אם לדון לפי התרגשותו והרעש שהוא
מקים, אפשר לחשוב שהוא אדם חשוב מאד בעסק הזה. אבל
מי שבעניינים מבין מיד שזה לא יתכן. הוא מדבר עברית.
זילבר מודיע :״בעוד דקות ספורות נתחיל את הצילום. אני
מבקש שקט מוחלט. כל זמן שלא יהיה שקט — לא נוכל
להתחיל!״
פרמינג׳ר עצמו ניגש למיקרופון .״שקט!״ הוא קורא
בעברית.
החשמלאי הראשי משדר פקודות באיטלקית לתריסר עובדיו
הפזורים ליד זרקוריהם, מסביב למיגרש. קול אנגלי מש־

התסווה

סיימה את הצילומים ההמוניים. המשתתפים
התייחסו בסלחנות לכל העניין, אולם משביקש
הבמאי מהם שישירו את ההמנון הלאומי, יעשו זאת במלוא הרצינות,

את ידיו, עליכם לשמור על השקט. אתם, קבוצת האנשים
העומדים למטה — שקט! שקט!״
״הו!״ עונה הקהל בקול גדול.
״אם לא יהיה שקט,״ מודיע זילבר ,״נפסיק את הצילום

כוכב על הסיקו!

הוא מייקל
ווייג׳ר, אחד
משחקני אכסודוס, שירד ממרומי האולימפוס אל הקהל.

שעליכם להשמיד אותנו או לעזוב את בתיכם ולברוח. אנו
קוראים לכם: הישארו איתנו! הישארו בבתיכם ובמולדתכם!״
פרמינג׳ר צועק להפסיק. בתור חזרה, זה איכשהו בסדר.
אבל כאשר יתחילו להסריט על־אמת• הוא מצפה מכל אדם
שיעשה את כל שביכולתו. בערך כמו אנגליה ערב קרב
טרפאלגאר. זילבר ניגש שוב למיקרופון. הבום אינו מרוצה
מן התרועות .״אנו נחזור שנית על התמונה. אבקש שהקהל
יריע הרבה יותר, כשם שהריעו אתמול בתהרות הכדורגל.״

( 51ל ״י ע כו ר י רי ק ה
ו׳>ו811ה6י|״״,ז 13860386:^11
עוד מעט יתחילו
י לו פהס צי ג ה העיקרית נגמר.
*3בצילומים נוספים .״הפעם,״ הבטיח זילבר ,׳״יהיר, הקהל
השחקן הראשי. נצלם רק את תגובות הקהל.״ בינתיים
מתחילים הטכנאים לפרק את הבמות, ולהכין את המצלמות
לזוויות חדשות של צילום. השעה כבר , 11 ואני צמא.
שלט קטן, כתוב אנגלית, מראה את הדרך אל קנטינת
צרת אכסודוס.
בכניסה לקנטינה ניצבת גברת תקיפה מאד, לבושה מכנסיים.
זוהי מזכירתו של פרמינג׳ר, או משהו כזה .״היא
לא תתן לך להיכנס,״ אומר לי שוטר. הכניסה למקום
מקודש זה היא רק לצרת הקבוע של אכסודוס, לא לעובדים
זמניים כמוני. אפילו לא לשוטרים שעזרו להשכין סדר.
נהג מספר :״הייתם צריכים לראות אותה אתמול, בהר
ציון. היא ניגשה לשוטר אחד ומשכה בכוח מידו בקבוק
מיץ שקיבל במזנון. אפילו את הסנדביץ לקחה מידו!״
השוטר ששמר על הכניסה הפליט. ברוגזה :״מתייחסים
אלנו כמו אל הכושים באפריקה. חושבים שקנו את כל
המדינה, ושאנחנו העבדים שלהם!״
הנהג שקע בחלום־בהקיץ .״חמישים לירות הייתי נותן
כדי לירוק לה בפרצוף!״
לא העובדה שהמזכירה הנמרצת שמרה על המזנון
הרגיזה אותו ואת השוטרים, כי אם הצורה המעליבה
שבה גירשה אנשים שחשבו לתומם כי זהו מזנון רגיל,
בו אפשר לקנות משהו אחרי שעות ארוכות של צילומים.
ההסרטה התחדשה: תרועות, מחיאות־כפיים ובחצות —
התקווה. אחר־כך באה ההגרלה. הכושים עשו את שלהם,
הכושים יכולים לקבל את החרוזים הצבעוניים.

להשתתף בחסדסת ציוום הנחת המדינה במגוש הדוסים
מיע פקודה קצרה. כל האורות נדלקים. סוף־סוף הרגע הגדול
מתקרב. המתח עולה. שוב בוקע קול מן הרמקולים :״הילדים
אורה ויוסף רוזנבאום, אמא מחכה לכם ברחוב יפו.״

״גבטל את ההגרלה

** סכיס למרפסת, על במות ניידות מוגבהות, מרוב־
^ זזות המצלמות. טכנאים עוברים בזהירות מבמה לשניה,
עשרה מטרים מעל לראשי ההמון. שכני אינו יכול להתאפק
מלהשמיע חמשיר אנגלי גס מאד, אודות גבר מסנט קלייר,
שתינה אהבים עם אשתו על כסא: הכסא נשבר והאקט נגמר
באוויר. סתם ציניות, או שהוא באמת מקווה לראות את
פרמינג׳ר מסיים את הצילום באוויר?
ברק הגדול מופיע. פרמינג׳ר מסביר לו מה עליו לעשות,
וזילבר מסביר לנו את חלקנו בתסריט .״עוד מעט יופיע לי
ג׳י קוב על המרפסת. ברגע שיופיע, עליכם להריע. כשירים

ולא תהיה הגרלה!״
״בוז!״ צועק הקהל בקול גדול עוד יותר.
זילבר מרגיש שהוא הגזים .״אני רוצה שהקהל שלנו
יוכיח שהוא יודע להתנהג. על כן, זכרו: בשעה שהוא ירים
את ידיו, הקהל ישתוק ויאזין לנאומו. כשיגמור, אבקש מהקהל
להריע כפי שהריע בעת הכרזת המדינה!״
סוף־סוף, מתחילים להסריט. ברק בן־כנען מופיע בריצה,
כולו נרגש. הקהל מריע. ברק מחייך מאושר. הוא נוטל את
המיקרופון *מרים את ידיו. הקהל משתתק .״אני יכול
להודיע לכם שבעוד חמשה חודשים ו־ 16 יום מרגע זה, ב־15
למאי ,1948 יעזבו הבריטים את הארץ לתמיד!״
מזל טוב. הקהל מריע.
״אני רוצה ששעת הפרידה מהאנגלים תהיה שעת כבוד.״
הקהל מריע.
״ולשכנינו הערבים אני רוצה לומר: המופתי הגדול אמר

ההגייה

סיימה את המאורע. שתי משתתפות
אלה עוקבות אחרי תוצאות ההגרלה,
ששודרו ברמקול, כשכרטיסיהן בידיהן. הן לא זכו בשום פרס.

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 12 | > 77797ע <ד *ל?6 0 , ביום ששי בערב הם מתקבצים בחבורות, לבושים בגדי־שבת, בקרנות הרחי שיים — מקום המיפגש הקבוע. ביום שישי אפשר לשמוע את שירתם בוקע תנועות־הנוער.

> 77797ע <ד *ל?6 0 ,

ביום ששי בערב הם מתקבצים בחבורות, לבושים בגדי־שבת, בקרנות הרחי
שיים — מקום המיפגש הקבוע. ביום שישי אפשר לשמוע את שירתם בוקע
תנועות־הנוער. בבקרים של ימי־החול הם נעלמים מאחורי הכתלים של בתי־הספר
והמקצועיים, במשרדים, בבתי־המלאכה, במוסכים ובבתי־החרושת. בערבים אפש
מטיילים לאורות הניאון של חלונות־הראוזה, בבתי־הקולנוע, במסעדות המזרחיוו
או ליד דוכני הפלפל.

א א זו

קינאה, מריכה, ו?

** רב שכת. בית משותף בצפון תל־אביב. הרחוב שקט ואפל, אין אנשים.
¥במנוחת השבת. מהקומה השלישית מצד ימין בוקעים אור וקולות רעש. בפני
סאלונית. נערות בחצאיות מנופחות ובתחתוניות מעומלנות. נערים במכנסי־גאברד׳
לריקודים מפאטיפון, כיבוד צנוע על השולחן בפינה. זוגות רוקדים. זוגות יוש
מפטפטים. אין בה שום דבר מיוחד. בדיוק כמו המסיבות הנערכות במאות בו
בעיר. בדיוק כמו מסיבות מסוג זה בסאן פרנציסקו או בפאריס. אפילו לא מתהולל
אף על פי כן יש כאן משהו מיוחד. צלצול בדלת, מופיע זוג. עוד צלצול ועו
שמים תקליט חדש וזוג מתרומם מעל ספת הפינה ומתחיל לרקוד. במרפס
שני זוגות. ליד שולחן הכיבוד לועס זוג עוגיות ושותה תסס. לפתע מתברר
בהם. הם בני 16־ 15 אבל המסיבה דומה למסיבה של בני .30 הם ילדים
תיכוניים, אבל הם נראים כאילו היו אנשים נשואים ובעלי משפחות. לכל נער
משלו עמה הוא בא ועמה הוא הולך, עמה הוא רוקד ואיתה הוא יוצא למרס
במסיבה הראשונה אולי זה אינו בולט כל כך. אבל בשבת שאחרי זו, במנ
לקודמת מופיעים שוב באותם הזוגות. כל נער עם החברה הקבועה שלו. כל נערו
הקבוע שלה. כמו זוגות נשואים, עם כל הכרוך בכך — סצינות של קינא:
משפחתיות, קינטורים הדדיים והתפיסויות משפחתיות.
איש לא יעיז לבוא למסיבה לבדו ללא בת זוג. הוא לא יעלה על דעתו לב
חברים. קבוצת בנות תעשה צחוק מעצמה אם תופיע במשותף למסיבה ללא
קבועים. צעיר הבא למסיבה עם נערה חדשה, שאינו מכריז עליה מיד שהיא ח1
מיד לעקיצות לעג .״הוא לקח אותה לביקורת,״ אומרים החברה, בעלי החברות
נער בן 16 או 14 או ,18 לא יעלה בדעתו להזמין בת לבלות ערב, כדי שתש
בת לויד, למסיבה או בת זוג לרקוד. נערה בגיל זה לא תסכים גם להענות לד,ז
באם לא יראה לה המציע כמועמד אפשרי לחברות קבועה.
זהו הביטוי הממחיש ביותר את מהותה של חברה זו — הולכים קבוע.

חכרים כד

מאז שאל אכרהם שפירא ״אתם נוער, אתם חדלה השאלה להציק כמיוחד לאזרחי
ישראל. היא צצה מחדש כשהתגלו תופעות של כני־טוכים הגונכים מכוניות, או של
גכרכרים ׳המשתלטים על רחוכ דיזנגוף, והיא שקעה כאותה מהירות כה הופיעה. אולם
תופעות אלה, למרות התרבותן, אינן מאפיינות את כלל הנוער. מה צורה תהיה
לאזרחי המחר של ישראל? מה תהיה רמתם התרכותית והמוסרית? מה תהיה דמותה
של החכרה הישראלית כשכני הנוער של היום, כגיל 14 עד 18 יהוו את נציגיה? כדי
לענות על שאלות אלה ערף ״העולם הזה״ מחקר חכרתי כין כני נוער מכל חלקי הארץ,
שעליו מכוסמת סדרת המאמרים על נוער ישראל .1960 זהו הראשון כסדרה זאת.

״האם אתה יוצא באוכן קבוע-

זאת היתה אחא השאלות
שהופיע! בשאלון מיוחד,
שעשרות בני נוער מגיל 4ו עד 8ו התבקשו לענות עליו. בתמונה, נערים עונים על השאלון.

*< ר כ באמצע השבוע. בצריף הצופים מתקיימת פעולה. החניכים והחניכות
ועניבות צופיות. הפעולה נפתחת בתרגילי סדר. קבוצה גדולה של בנים וב
על הכביש ונענית לפקודות המדריכה. פעולה. שרים בציבור. המדריכה מעב־רד
הפעולה. כשהיא מסיימת שוב שרים. חברה משחקים יחד. רוקדים ריקודי עם יו
הסתיימה לגבי כולם ביחד. קבוצת בנים הולכת לראות את רחוב דיזנגוף. ק
ממהרת לחזור הביתה. אבל השאר נפרדים לדרכם. הם הולכים שניים, שניים,
זוג הולך לכיודן אחר. איש אינו מציע להצטרף אליהם. איש אינו מסתכל עליו
זה ידוע — הם הולכים קבוע.
בית־ספר תיכון. המורה קורא מן היומן את שמות התלמידים. זוהרה ונפתלי ח
עובר ביו התלמידים .״מה הרה?״ שואל המורה .״הם חולים!״ אומר אחד ד,תלמי

-ע ם 1עדה?״

קבוצת נערות רחובותיות, חניכות במכבי הצעיר במקו
את התשובות לשאלוני המחקר של העולם הזה. השאל
בעילום שמו של המשיב, ועל ידי כך יכלו המשיבים לענות בכנות על השאלות שהוצג

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 13 | :ן ת הרא- י מצריפי זתיכוניים לראותם הסואנות הרועשים י ׳שבהם? ולא היה ך׳ ?1960י נטורים לם החלו — מסיבה מוסיקה ם. זוגות ס אחרים 1במיוחד. זוג בא. עומדים ה מיוחד

:ן ת הרא-
י מצריפי זתיכוניים לראותם
הסואנות

הרועשים
י ׳שבהם?
ולא היה
ך׳ ?1960י

נטורים

לם החלו
— מסיבה
מוסיקה
ם. זוגות
ס אחרים
1במיוחד.
זוג בא.
עומדים
ה מיוחד
בתי־ספר
יש נעדר,

:ה דומה
!ם החבר
מריבות

בחברת
;ני לויה
זו, זוכה
;קבועות.
! לו רק
ה כזאת,

מגחכים. זה ברור. הם הסתלקו מבית־הספר, הלכו לשפת־הים או לקולנוע תמר. הם הולכים
קבוע.
עשרות נערים ונערות בין הגילים 14ו־ ,18 מכל חלקי מארץ, מהערים הגדולות, מערי
השדה ומהקיבוצים, התנדבו לענות בעילום שם על שאלון שניתן להם על־ידי מערכת העולם
הזה. השאלון הכיל עשרות שאלות בשטחים שונים. אולם בשום שטת שהוא לא הושגה
אחידות כזאת בתשובות ובדיעות המשיבים, כמו בשטח הנוגע לבעיית ההולכים קבוע.
״האם אתה יוצא באופן קבוע עם חברה?״ היתה השאלה הראשונה בסדרת השאלות בשטח

• 63 אחוזים מכלל הנשאלים השיבו בחיוב על שאלה זו.
• 69 אחוז מכלל הבנות שהשתתפו בשאלון השיבו שהן יוצאות באופן קבוע עם חבר.
• 54 אחוזים מכלל הבנים השיבו שיש להם חברות קבועות.
מעניין הוא אחוז בעלי בני הזוג הקבועים בשכבות הגילים השונות.
אם לקבל את השאלון שנוסח במיוחד
למטרת מחקר זה כאמת מידה כוללת לגבי
הנוער, הרי:
• בין בני נוער בגיל 14 יוצאים כ־15
אחוזים בזוגות קבועים.
• בין בני נוער בגיל 15 האחוז מגיע
ל*.28
• בין בני נוער בני 16 האחוז הוא .51
• בין בני 66 ,17 אחוזים.
• בין בני 18 יש כבר ל־ 70 אחוז בני
זוג עמם הם יוצאים באופן קבוע.
הבדל ניכר קיים בין אחוז הזוגות הקבועים
בעיר, במושבה ובמקומות ישוב אחרים.
בעוד שבערים הצהירו 66 אחוז שיש להם
בני־זוג קבועים, הרי בערי השדה ירד האחוז
ל־ 44 ואילו בקיבוצים הוא רק ,26 כשגם
מספר זה נקבע בעיקר בגלל אחוז הזוגות
הגבוה בין בני ה־ 17 וה־ 18 לעומת האחוז
הנמוך הרבה יותר בשנתונים צעירים.
מסטטיסטיקה זו מתגלה עובדה מפתיעה
למדי — שהצעיר הישראלי הממוצע בהגיעו
לגיל ,18 יש לו בששה מקרים מתוך עשרה,
חברה קבועה.

״אם אתה לא יוצא באופן קבוע עם.״ווברה מגיל צעיר, אז כשאתה מתבגר קשה לך
למצוא בת שתתאים לדרישותיך, מפני שהטובות נחטפו כבר בגיל צעיר.״
לעומת זאת טענו הבנים ששללו התקשרות קבועה לבת־זוג :
״התקשרות קבועה מביאה את הבת למסקנה שאתה מוכרח להתחתן איתה.״
ואילו התשובה האפיינית למעט הבנות ששללו התקשרות לבן־זוג היתה:
״אם יוצאים עם בן תקופה ארוכה ממה שצריך, אי אפשר להתחמק מקיום יחסים מיניים
עמו. לכן עדיף להחליף את בן־הזוג לעיתים קרובות עד שמוצאים את זה המתאים להתקשרות
סופית, להתקשרות של קבע.״

״ נ מ 5ס גו 1״

^ וני שכנאי הוא צבר בן .16 למרות שהוא יכול להיראות ממבט ראשון כגברבר, אין
1הוא בדיוק הטיפוס המתאים להגדרה זו. אביו של רוני, בעל הבלורית הגדולה הדואג

כמה היו קודם ץ
כזקות

די חאקי
1נערכת
1ת נושא
י הפעולה
;ת בנות
גות. כל
בתמהון.

ים. לחש
.1השאר

* * ש מ עו ת ד ! של עובדה זו מתבררת
*/יותר ויותר מהתשובות לשאלות שהתלוו
לשאלה הנ״ל. אחת השאלות נועדה למצוא
מה היא התקופה הממוצעת של הליכה
קבועה בין בני זוג בשכבות הגילים שבין
14ל־ .18 גם בתשובה זו התגלו הבדלים
ניכרים בין בני השנתונים השונים, אולם
לעומת זאת לא היו הבדלים בין הנוער
בערים, בערי השדה או בקיבוצים.
לפי תוצאות המחקר המיוחד, מתברר
כי בגיל 14 נמשכת חברות בין בני זוג
בין שבועיים לחודש בממוצע. בגיל 15
היא נמשכת בין שבועיים לשלושה חדשים.
בגיל 16 בין חדשיים לשנה. בגיל 17 בין
את אחד הבילויים של בני הנוער של היום, מטין תחליף לארוחה
במבטה של הנערה השלושה
חדשים לשנתיים. ובגיל 18 בין חד־מתבוננת
בבן־זוגה, ליד המשפחתית המשותפת, שהיתה נהוגה במשפחות של בני נוער
שיים לשלוש שנים.
שולחן האוכל במסעדה מזרחית. האכילה במסעדה בזוגות מהווה
האתמול. הארוחה הקלה משמשת להעברת הזמן, לפני הבילוי.
בין הנשאלים שהצהירו כי יש להם בני-
זוג מגיל ,18 השיבו למעלה מ־ 50 אחוז כי הם יוצאים עם בת זוג קבועה במשך תקופה לזקוף בכל עת את צווארון חולצתו, היה פקיד בעירית תל־אביב. הוא מת ומשפחתו של
העולה על שנתיים וחצי.
רוני מתקיימת כיום על פנסיה.
ל־ 59 אחוז מהנשאלים בגילים 17ו־ 18 לא היו חברות קודמות עמן הלכו קבוע לפני
רוני עבר הרבה גלגולים. הוא למד בבית־הספר העממי תל־נורדוי בתל־אביב, בגימנסיה
החברה הקבועה שהיתהלהם בזמן שהשיבו למשאל. בין המשיבים היתד, התוצאה מדהימה
הרצליה, בביודהספר לדייג במכמורת, בבית־ספר מקצועי של אורט. על השאלה מדוע החליף
יותר 95 .אחוז מהבנות בגילים 18 ,17 שהשיבו כי יש להם בני־זוג הצהירו כי לפני החבר כל כך הרבה בתי־ספר? הוא משיב:
הקבוע שלהן לא היה להן אף חבר אחד קבוע.
״בכל מקום נמאס מורה אחד. בעצם נמאס ללמוד.״ כיום הוא אינו עובד ואינו לומד. הוא
מהמספרים שצויינו לעיל מתבררת התמונה הבאה — הצעיר או הצעירה הישראלית גם אינו חבר בשום תנועת־נוער .״פעם הייתי 4חדשים בתנועה־ד,מאוחדת. עזבתי. זה לא
הממוצעים, בגילים 17ו־ ,18 קשורים בקשר קבוע לבת־זוג או לבן־זוג, עמם הם יוצאים
מעניין.״
למעלה משנתיים, ושלפניו לא היה להם כל נסיון ממשי של חברות קבועה עם בן־זוג אחר .־
יש ברוני נטיות אמנותיות. הוא קיבל סטיפנדיה כשגילה כשרון ציור ולמד לצייר במשך
מה הם הגורמים לכך? האם הליכת הקבע היא פרי הכרה של הנוער הישראלי בדור הזה שנתיים. עכשיו הוא לומד לנגן על גיטארה. לעשן התחיל כבר בגיל .11״כשאבת מת
שכך הוא חייב לנהוג, ושזו הדרך החברתית הטובה עבורו? מסתבר שלא תמיד כך הדבר.
התעצבנתי, אז התחלתי לעשן.״ בבוקר הוא קם ויורד לים ״לשמוע שירים חדשים שלא הגיעו
אין כל קשר בין העובדה שצעיר או צעירה יוצאים עם בן־זוג קבוע לבין ההכרה התיעוד
לרדיו ושמנגנים אותם במכונות התקליטים.״ הוא הולך גם להתבונן בגברברים המשחקים
אורטית שכך צריך להיות. על השאלה :״מה לדעתך עדיף, התקשרות עם בן־זוג או
בסנוקר. לעיתים קרובות מצטרפים אליו חברים ד,מסתלקים מבית־הספר ואז הוא מבלה
החלפת בן־זוג מדי פעם בפעם?״ נחלקו הדעות בין הבנים והבנות המשיבים באופן קיצוני בחברתם. בערבים הוא נפגש עם החבורה שלו ומבלה בחברתה.
ביותר. מקרב הבנים טענו רק 46 אחוזים כי רצוי יותר לנער בגילם להתקשר עם נערה באופן
יש לו לרוני חברה קבועה .״פעם הייתי מחליף, עכשיו אני כבר הולך איתה חמישה
קבוע. יתר הנשאלים השיבו כי החלפת בת הזוג מדי פעם לפעם עדיפה. ואילו מקרב הבנות
סברו 94 אחוזים כי לנערה בגילן רצוי יותר להתקשר לחבר עמו היא יוצאת באופן קבוע. חדשים. נתפסנו.״ בערבי־שבתות ובמוצאי־שבתות הוא מבלה בחברה סאלונית ״20־ 30 חברה,
כמעט הרוב קבועים.״ רוני סבור שללכת קבוע עם בת, עדיף יותר מאשר להחליף את

בת־הזוג. יש לו נסיון .״כמעט כל העיר מכירה אותי. עשיתי כבר יותר משאתה עשית.״
את הטובות חוטפים צעירות
למה הוא מעדיף בת־זוג קבועה? ״זה לא ענין לצאת שבוע עם אחת ושבוע עם שניה.
ך* נשאלים התבקשו גם לציין, מדוע לדעתם עדיף בן־זוג קבוע, או מדוע הם חושבים אין עם מי לדבר. יש רק עם מי לעשות. ככה, כשיוצאים עם בת באופן קבוע יש גם עם
1 1שרצוי יותר להחליף את בן־הזוג לעתים קרובות. התשובות האפייניות בין הבנות לחיוב מי לדבר.״ לרוני שיטה קבועה איך להתחיל עם בת .״אם אני רואה בת שמוצאת חן בעיני,
אני מזמין אותה לרקוד. מנסה לעצמי לראות אם זה הולך. יוצאים למרפסת, מדברים חלקלקות.
ההליכה הקבועה היו כדלקמן:
מדברים עד שהיא מושפעת. כשהיא מבינה שאני הגבר הנחוץ לה קובעים פגישה. לפעמים
״בהחלפת חבר תוך תקופה קצרה אי אפשר לקשור יחסים כנים ואמיתיים בין בני־הזוג.״
״הליכה קבועה עדיפה על החלפה תמידית של בני־זוג כיוון שאני יוצאת מהנחה שבני־הזוג זה לא הולך אז מנסים כמה פעמים. אבל לא כדאי להחליף הרבה. מתחילים לדבר עליך
ואז יתחילו לד,זד,ר ממך.״
יוצאים יחד כיוון שהם אוהבים אחד את השני, ואהבה אינה משתנית בין רגע, לכן אין
רוני מאפיין סוג אחד של נוער. סוג שונה לחלוטין מאפיינת דליה קאהן (ראה תמונת
החלפה באה בחשבון.״
״לבת המחליפה את בן־זוגה מדי פעם בפעם יוצא שם רע, והבנים מתחילים לזלזל בה.״ השער) .דליה היפר,פיה היא טיפוס של נערה שכל אם חולמת שבתה תגדל להיות כזאת.
היא אינה נערת־זוהר וגם לא הטיפוס המתבלט במיוחד בחברה. היא בת ,17 ילידת־הארץ,
הבנים שחייבו הליכה קבועה השיבו תשובות ברוח זו:
״מכיון שבדרך כלל הבחורה עמה יוצאים באופן קבוע היא מועמדת לנשואים בעתיד, שלמדה שנה בגמנסיה הרצליה, עברה לבית ספר לפקידות ועובדת כיום כפקידה במשרד
לחלקי חילוף. המגע היחידי שהיה לה עם תנועת־נוער היה כשהייתה בת — 9חצי שנה
יש לבלות בחברתה תקופה ארוכה עד כמה שיותר כדי לעמוד על אפייה ותכונותיה.״
בצופים. היא עזבה כיוון שהדיבורים הנדושים על חלוציות לא נראו איך שהוא בעיניה.
״על בת שיוצאים איתה באופן קבוע אפשר לסמוך שתהיה נאמנה לך.״

וגע של התגלות

ממלאות
ם מולאו
בפניהם.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 14 | ן ך | ן ן שכנאי בן ה־ 6ו, שאינו עובד ואינו לומד, דוגל בהליכה קבועה 11 1 עם נערה. דעותיו המפורטות נכללו בכתבה. מושקוביץ, בן ה־ , 16 תלמיד הכיתה השישית. בגמנסיה

ן ך | ן ן שכנאי בן ה־ 6ו, שאינו עובד
ואינו לומד, דוגל בהליכה קבועה
11 1
עם נערה. דעותיו המפורטות נכללו בכתבה.

מושקוביץ, בן ה־ , 16 תלמיד
הכיתה השישית. בגמנסיה
גאולה, מעדיף הליכה קבועה עם בת־זוג, אבל
במיסגרת חברה ״לפי דעתי לא משתלם לצאת
כל פעם עם בת אחרת. כשיוצאים עם בת
תקופה ארוכה, יש אפשרות להכירה מקרוב.״

בת ה־ , 16 לומדת אמנות, ב־
ויצ״ו. יש לה חבר קבוע.
היא מעדיפה ללכת קבע מפני ש״יותר טוב
לשמור על השם ולא כדאי להיות פריירית,
זאת אומרת בת שמחליפה בנים לעתים
קרובות מאד. הבנים אוהבים לנצל בנות.״

מזרחי בת ה־ , 17 עובדת באריגה.
# 1 1 1רחל סבורה שפ 7אי.יוו1ר ן החליף
את בן־הזוג מדי פעם בפעם• ״אני יוצאת עם
חבר — לפעמים חודש ולפעמים רק שבוע.
כשמחליפים את בן־הזוג מכירים יותר אנשים,
ואני רוצה לפגוש מה שיותר אנשים.״

? \ 1ך צסלי בן ה־ , 16 לומד בבית־ספר
| \ 1 1מקצועי. כיום יש לו חברה
קבועה .״אני מעדיף ללכת קבוע עם חברה.
אם און ה הולך עם הרבה בנות ומחליף בכל
שבוע בת, יוצא לך שם של דון דואן
וכשאתה מתבגר מסתתמים לך כל המקורות.״

היא אינה מרבה ללכת לקולנוע, מקדישה את שעות־הפנאי שלה כדי להשתלם בקצרנות
•וללמוד באלט אצל מיה ארבטובא. היא לא הלכה מעולם להצגות בצל ירוק או סמבטיון,
׳מעדיפה על פניהם הצגות רציניות. קוראת הרבה אבל לאו דווקא את היצירות האחרונות
שיצאו לשוק. אקסודוס למשל, לא מעניין אותה. לעומת זאת קראה לאחרונה את פאן תדיאוש
של הנריק סנקביץ (״יצירה גדולה, לא הצלתתי לגמרי להבין אותה״) וספר של ביקורת על
.מחזות שקספיר.
דליה נמצאת בחברה. לא סאלונית בדיוק. האנשים שם ברובם מבוגרים מכפי גילה, בני
22־( 25״מפני שלא מצאתי ענין בבני נוער בגילי. כשהייתי מתחברת עם בנות, בנות גילי,
התברר לי שהן ריקניות לרוב.״) בחברה שהיא נפגשת עמה בלילות שישי ובמוצאי־שבתות,
היא נוהגת לשמוע מוסיקה קלאסית (״מוסיקה טובה, של מוצארט ובאן היא עצמה
אוהבת לשיר, לא באופן מקצועי, אבל כך, לעצמה: יצירות שהיא מכירה, קטעי אופרות.
לא שירים של אלבים פרסלי. לפעמים הולכים לראות סרט במשותף. רק סרט טוב. יוצאים
לפעמים לבית־קפה לרקוד או לפיקניק. בדרך כלל רוב אנשי החברה של דליה יוצאים
בזוגות קבועים. לה עצמה יש חבר קבוע עמו היא יוצאת כבר שנה וחצי. לפני זה היו
רק חברים של ימי הילדות, לא רציניים.
החלום היפה ביותר שדליה יכולה לתאר לעצמה כיום הוא לראות את עצמה בעוד כמה
שנים נשואה ועקרת־בית טובה .״אני רוצה להגיע לידי כך שאחיה עם בעלי כשני בני־אדם,
ושאוכל לספק לילדי חינוך טוב. בסיכומו של דבר אני רוצה להקים נוה בית שיהיה בריא
מבחינה רוחנית ומכל הבחינות האחרות.״
בדרך כלל לא היתד, דליה מציעה לבנות גילה להתקשר עם בן־זוג קבוע .״טוב להכיר
מספר אנשים, לצאת עם חבר על מנת להכיר בן־אדם ולנסות להרבות להכיר עד כמד,
שיותר. אולם כשיש אחד שמכירים ומוצאים עמו שפה משותפת, הבנה ד,ר,דית והתגבשות
של דיעות — אין טעם לחפש משהו אחר.״

כעייה חברתית חמורה

ך ץ ופעת הליכת״הקכע בין בני זוג בגיל צעיר אינה המצאה חדישה וגם לא המצאה
4 1ישראלית. מה שהופך אותה לתופעה המחייבת התעדנות צבורית כיום, הם הממדים
שהיא מקבלת בשנים האחרונות בקרב הנוער הישראלי. הליכת־הקבע לענין שבאופנה,
התפשטה במהירות מסחררת לחוגים שונים של נוער, הפכה לסימפטום העיקרי של חיי־החברה,
בקרב הנוער, ועל־ידי כך היא הפכה מתופעה חברתית שטחית לבעייה חברתית.
טובי המחנכים ואנשי־המדע בארץ החלו לאחרונה להקדיש לה תשומת־לב. אחד מאלה
הוא אוריאל עקיבא, פסיכולוג ופדגוג, סגן־מנהל בית־המדרש למורים ולגננות על שם
לוינסקי בתל־אביב. חיוה השבוע עקיבא גבה־הקומה את דעתו בפני כתב העולם הזה:
״יש תופעות חברתיות המגיעות אלינו מארצות אחרות באיחור של כמה שנים. התופעה
הזו של התידדות בגיל צעיר, המתחילה אפילו בגיל 12 או , 13 נמשכת מספר שנים ולא
תמיד מסתיימת בנשואין, היא כיום בשיאה — בארצות־הברית. שם, תופעה זו מדאיגה מאוד.
הורים, מחנכים ובהני־דת מקדישים לה את מלוא תשומת־הלב.
״בני־הנוער בוחרים להם את צורת־החיים הזו מתוך חוסר רצון להתנסות, לחפש נסיונות
חיים, מתוך שאיפה לנוחיות מקסימלית ולרדיפת־תענוגות. פשוט מאוד, במקום שנער בגיל
צעיר יצטרך לחשוב אחרי מי לחזר ואת מי להזמין בערב זה או אחר לבלות עמו — יש לו
בחורה משלו. גם לנערה נוח יותר לצאת בחברת חבר קבוע.
״כתוצאה מכך מתרחק הצמד מהצוות. נסיונות חברותיים חשובים לשניים הולכים לאיבוד.
לפעמים הליכת־הקבע מביאה לתוצאות קשות וחמורות. אחרי כמה שנים של ידידות
אינטימית, מתחילים תיי־אישות מלאים, וזוג הילדים נהפכים לזוג נאהבים. תופעה זו

ן קהאן, בת ה־ , 17 פקידה, סבורה
אף היא שיש יתרונות בהליכה
קבועה. גם דיעותיה נכללו בכתבה על הנוער.

מביאה לנשואי־בוסר; להריון למספר רב של בנות; לנשואים — שבחלקם הגדול מסתימים
בגירושים; או להפסקת ההשתלמות של בני־הזוג. בארצות הברית נלחמים בתופעה זו בכל
הדרכים ובעיקר בריבוי פרסומים בכתבי־עת.
״נכון אמנם, שמבחינה מסויימת יש בהליכת־הקבע יתרון — לא מסתבכים בהרבה חברות,
ויש חסכון במאמצים ובכסף. אם לנוער יש יסודות מוסריים חזקים יש ביהליכת־הקבע יופי
ויתרון מסויים. אולם לנוער חסר־אידיאלים, שהאידיאל העיקרי שלו היא הנאת־החיים — יש
סכנה בתופעה זו.
״אנחנו מפגרים עדיין אחרי אמריקה בעשר שנים. כמו שסרטים אמריקאיים מגיעים אלינו
באיחור, אי־כך גם התופעות החברתיות של ארץ זו. אולם לפי כל הסימנים יש להניח
שהתופעה מתקרבת אלינו בכל עוצמתה. הסכנה אינה רצינית כל־כך לגבי נוער הקשור
בתנועות־נוער. במסגרת זו חשובה קודם כל התרומה לצוזת. לדעתי יש כיום כ־ 20 אחוז
של נוער שלגביהם הבעייה היא אקטואלית מאוד. כמחנך, אני סבור שהבעיה קשורה במשבר
החינוך כולו בארץ. יש הרגשה כיום שהערכים, שהיו ערים ומפעילים לפני מלחמת העצמאות,
אבדו את תוכנם. מתחילה להתפתח הרדיפה אחרי התענוגות — ומבחינה זו אני
רואה בחרדה את ההתפתחות העתידה.״

יחסי־מין -מזיקים ז

ן** יעה הרכה יותר קיצונית יש לד״ר מרדכי גלעדי, פסיכיאטר העומד בראש
( האגודה ליעוץ לקראת הנשואין. הד״ר גלעדי מתנגד התנגדות נמרצת להליכת־הקבע
בין בני־הזוג בגיל צעיר, רואה בה תופעה מדאיגה:
״אני יוצא מהשקפה שיחסי־מין בגיל שבין 15ל־ 20 הם מזיקים, והנוער משיג כיום
את הסכמת הנערה ליחסים כאלה בעורמה. יתכן שהעורמה היא שלא מדעת ולא בכוונה.
אבל עצם העובדה שהוא יוצא עמה בקביעות נותנת לה את היסוד לחשוב ולקודת כי בעתיד
הם יהיו בעל ואשה. על סמך ההנחה הזאת, שאולי לא מקבלת ביטוי מנוסח ברור, מרשה
הנערה לנער לעבור את הגבול המותר, להגיע ליחסים אינטימיים המביאים בסופו של דבר
להידרדרות המוסרית של הנערה.
״בין שני צעירים בגילים אלה קל מאוד להחליף את הגירוי המיני ולתת לו שם שאינו
הולם — לראות בזה אהבה. ולעיתים קרובות אתה שומע מפי נער או נערה, :אנחנו אוהבים
איש את רעהו׳ .לאהבה עושים ויתורים מרחיקי לכת, כי לאהבה מותר הכל. אבל בעצם אין
כאן אהבה אלא גירוי מיני, וגירוי זה מקבלים כביטוי של אהבה.
״הנער, בהמשך השנים, מתבגר; ובגיל הנשואים, בין 24ל־ ,26 הוא כמובן רואה את
הנערה שלו באור אחר לגמרי. הוא מתרחק ממנה. למעשה יוצא מכך שהנערה מרומה, שלא
בזדון, על־ידי הנער. בתוך המעגל הסכסואלי הזה יש תופעות חמורות. הנערה נכנסת להריון
וברוב המקרים מסלקים תקלה זו על־ידי הפלה מלאכותית. הנערה העושה זאת איננה יודעת
שב־ 25 אחוז מכל המקרים צפויה לה עקרות. אבל גם בשאר 75 האחוזים, יוצאת הנערה
ברוב המקרים שבורה ורצוצה באופן נפשי ומתחילה את החיים הצעירים שלא בפגיעה קשה
ברגש האם שבה.
״הבחור אמנם נמצא במצב טוב יותר, אבל גם הוא עובר משבר. התקופה הזאת, בין
הגילים 14ו־ ,20 היא תקופת גידול פיסי אינטנסיבי והתפתחות אינטלקטואלית מהירה. יש
לעשות את כל המאמצים כדי ששום גורם מזיק ומפריע לא יתערב ויתן לבחור להתפתח
ברוחו ובגופו באופן נורמאלי. הזעזועים המיניים שהנער עובר בגיל זה, כתוצאה מהיחסים
האינטימיים עם חברתו הקבועה, הם השונא מספר 1של המאמץ שהוא צריך לעשות כדי
לפתח בו עד למכסימום את כשרונותיו ויכולתו.
״לדעתי, הגורם של האופנה הזו של הליכה קבועה בין בני־זוג היא המזנה להשיג את
(המשך בעמוד )21

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 15 | כמדינה מפלגות דאעו־העיר וה מזכיר מאיר בץ, מזכיר סניף מפא״י יבאר־שבע, לא רצה להתפרנס על־חשבון מנגנון מפלגתו. הוא העדיף לחיות מעבודות פרטיות, לקבל תמורת עיסוקיו

כמדינה מפלגות דאעו־העיר וה מזכיר
מאיר בץ, מזכיר סניף מפא״י יבאר־שבע,
לא רצה להתפרנס על־חשבון מנגנון מפלגתו.
הוא העדיף לחיות מעבודות פרטיות,
לקבל תמורת עיסוקיו במפלגתו משכורת
חלקית בלבד. יחד עם זאת ידע להחזיק בידיו
את מושכות השלטון המפלגתי בעיר הדרום.
שלטונו הכל־יכול נמשך שנה. לפני שבוע
הופיע בבאר־שבע מזכיר מפא״י, הח״כ יוסף
אלמוגי, הירצה בפני המזכירות המקומית
של הסניף המפלגתי את החלטת מרכז מפא״י:
כדי לארגן את הסניף יש צורך במזכיר
שיקדיש את כל זמנו למפלגה, יקבל תמורת
עבודתו משכורת מלאה.
כיוזן שבץ לא רצה לקבל את הדרישה,
שתבעה ממנו לקשור את עתידו הכלכלי בקופת
המפלגה, היה סילוקו מתפקיד מזכיר
הסניף דבר המסתבר מאליו.
שיכנוע ידידותי דחכם. מיד אחרי
הרצאת אלמוגי התברר, להפתעתו, כי חלק
מחברי הסניף מתנגד להחלטת המרכז. ראש־העיר
דויד טוביהו ועוזרו אלי מויאל,
התנגדו גם הם לסילוקו של בץ, טענו כי
אין במקום איש די מוכשר כדי להחליפו.
לשניים היתד, סיבה טובה לכך: הוא היה נא־מנם,
פעל בסניף רק לפי הוראותיהם•
למרות עמדתו של ראש העיר קיבלו רוב
חברי המזכירות את הצעת אלמוגי, בץ
סולק מתפקידו, בו במקום.
עם תום הישיבה התארגנו בסניף מפא״י
שני מחנות: מצד אחד ניצבו דויד טוביהו,
אלי מויאל ויעקוב חלפון, כולם עסקני
הגוש, שתמכו בהמשך עבודתו של בץ.
מצד שני ניצח על תביעת הגירוש המזכיר־לשעבר,
יעקוב עשור, שנסתייע בחוגי הפולנים
וההונגרים, אשר תמכו במועמדותו של
דויד חכם לתפקיד מזכיר מפא״י בבאר־שבע.
לפי הרכב הכוחות נראה היה כי דויד
חכם — מי שהיה בעבר תומכו של בץ
והפך ליריבו המושבע — יירש את מקומו
של המזכיר בעל חוש הפרטיות. אך טוביהו
לא אבה לוותר על העמדה החשובה. הוא
שלח את יעקוב חלפון לשכנע באופן ידידותי
את דויד חכם שיסיר את מועמדותו.
אותה שעה הפעיל טוביהו גם את עובדי
מפא״י בעירית באר־שבע, שיגר אחדים מהם
למיפגש עם חברי המזכירות, ניסה לשכנעם
לתמוך בבץ. השבוע, כשנצחונו נראה מוב־סח,
קבע טוביהו מועד לבחירות חדשות.
התוצאה הכמעט־ודאית של הישיבה היתר,
צפויה מראש. פעם נוספת הוכח עד מה
רב שלטון האחוזות הפיאודאליות־העירוניות
בקרב מפא״י. שלטון זה, שגידל בחיפה את
אלמוגי עד שהפכו לדמות מרכזית במדינה,
היה לא פחות יעיל שעה שהופעל על־ידי
מתנגדיו הדרומיים של אלמוגי.

עיתונות
בכספיהצ * בז ד
יום אחד לאחר שנערך משחק הכדורגל
הבינלאומי בין נבחרת הכדורגל של ישראל
ואנגליה הצעירה, הופיע בשוק העתונות
הישראלית מוצר חדש: עתון ספורט בשם
הספורט. היה זה עתון צנוע בין שני עמודים
בלבד שנמכר ב־ 10 אגורות.
בעתון החדש לא צויין מי מוציאו לאור.
בעליו האמיתיים היו מעונינים מאוד להסתיר
את זהותם. היו אלה ראשי התאחדות
הכדורגל בישראל. בשל שפע המשחקים
הבינלאומיים בשנה האחרונה, נכנס כסף
רב לקופתה של ההתאחדות. הסכום שהצטבר
לאחרונה בקופת המוסד הגיע ל־200
אלף לירות. עסקני ההתאחדות לא ידעו
למצוא דרך הגיונית כיצד להוציא כסף זה.
לדעתם, נמצאים כל מגרשי הכדורגל בארץ
במצב תקין. לדעתם אין שום פסול
בעובדה שקבוצת כדורגל כמו שנזשון,
שעלתה השבת לליגה הלאומית, נאלצת לנדוד
עד רחובות מחוסר מגרש. לדעתם אין
רע בכך שקבוצת כדורגל מהליגה הלאומית
כמו בני־יהודה משחקת במגרש חסר־יציעים.
ראשי התאחדות הכדורגל מצאו וראו
שהכל שפיר ותקין בשטח הכדורגל במדינה.
הם החליטו להוציא את כספי הציבור שהצטברו
בקופת המוסד הציבורי למטרה קדושה
— הוצאתו לאור של עתון ספורט יומי.
הסיבה האמיתית לייסוד העתון היתה
שונה במקצת מן ההצהרות הרמות. לכמה
מעסקני ההתאחדות, שקופה של שרצים
תלויה מאחוריהם — כמו צבי (״האיש בעל
הצלקת״) ברים, נמאס לקרוא ביקורות על
פעולותיהם, להתאכזב בחיפושיהם לשבחים.
שמוסד ציבורי יוציא לאור עתון מסחרי
העולם הזה 1183

כל הזכויות שמורות

בכספי הציבור — דבר כזה לא נראה עדיין
בישראל. אך ראשי ההתאחדות היו מוכנים
ליצור תקדים.
עוד יותר גרועה מעצם ההחלטה, היתד,
השיטה בה בחרו עסקני ההתאחדות לכדורגל
להילחם בעתון הספורט היומי הקיים
— חדשות הספורט.
גזירה מבפנים. הגבירים אסרו על
גיולה מאנדי, מאמן הנבחרת הלאומית, לכתוב
מאמרים מקצועיים בעתון אחר מאשר
עתון ההתאחדות. הם איימו לפטר את מתור־גמנו
של מאנדי, אברהם בן־שלום, משום
שהוא עובד גם במערכת חדשות הספורט.
הם החליטו לא לחסוך בכספים העומדים
לרשותם על מנת לחסל את העתון המתחרה.
המצב היה דומה לזה שהיה נוצר אילו
היה משרד התחבורה, למשל, פותח תחנות
מוניות כדי להתחרות במוניות הפרטיות. או
אילו היה שר־החקלאות מחליט לגדל עגבניות
על חשבון המדינה כדי להתחרות בקיבוצים.
ההחלטה
על הוצאת העתון התקבלה תחילה
בהסכמת נציגי הפועל ומכבי בהנהלת
ההתאחדות לכדורגל. ברגע האחרון נרתעו
אנשי מכבי. הם הבינו כי עתון של התאחדות,
בה יש רוב להפועל, יבטא את דעת הרוב.
בישיבת מרכז מכבי הוחלט ברוב קולות
של תשעה נגד אחד לבטל את ההסכמה להו־

^ הצהרו• מדיניות בינלאומיות חדשות ילוו את איומו של
נ חו ם גו ל ד מן להתפטר מראשות
נוספת שאילו התפטר מתפקידו היה
החמישי _.הוא
ומלך מארוקו מוחמד

לו סיכוי להיפגש עם ראש ממשלת

תזכיר
וי! ר ת *גד דין
״ארכיון -לאו דווקא זאת היתה
הכותרת של מאמר מאת משה שרת, שפורסם
השבוע בדבר, בו תקף בחריפות את
הגחמות הפירסומיות של יגאל ידין בענין
מכתבי תקופת בר־כוכבא. כמו העולם הזה
( )1882 לפניו, הצביע שרת על העובדה כי
מה שנתגלה רחוק מלהיות ״ארכיון
מה הבטיח פרמיגג׳ר? שאלה זו היתד,
שנוייה במחלוקת. לפני שבועיים הודיע
העולם הזה ( )1881 כי המפיק היהיר הבטיח
למשלחת ערבית להכניס שינויים בתסריט
אכסודוס, למחוק בין היתר (א) את תמונת
שחיטתו של קרן על־ידי פליט ערבי( ,ב)
את פירוט העינויים הגופניים שסבלה חברתו
של בן־כנען מידי הערבים שהרגוה( ,ג)
תמונה של כפר עברי מלא גוויות אחרי כיבושו
בידי הערבים. אחרי שח״כ יוסוף
כימיס הודיע על הבטחה זו לפרופסור
מארטין בובר, הכחיש פרמינג׳ר השבוע כי
אי־פעם נתן הבטחה מעין זו, הכריז שלא
יכניס שום שינוי בתסריט. בחוגים ערביים
נשמעה הדעה כי פרמינג׳ר שינה את דעתו
אחרי סיום הצילומים באיזורים הערביים.

ההסתדרות הציונית. גולדמן יטען פעם
מצליח להיפגש עם גמאל עבד־אל־נאצר
גם נפנף שוב בטענתו הנדושה כי
ברית־הסועצות ניקימה חרושצ׳וב.

ס נחום גולדמן ידרוש ממרכזי המפלגות, להחליף חלק

מנציגיהן בהנהלת הסוכנות היהודית. גולדמן יתבע מן המפלגות להכניס
להנהלת הסוכנות עסקנים מן השורה הראשונה, במקום העסקנים הפחות
חשובים, המייצגים אותן עתה.

ס משרד האוצר עלול להמצא במצב לא״נעים, באם יגישו
נגדו כמה יבואני־מכוניות משפט על הוצאת כסף בטענות־שוא.
בעת הליברליזציה ביבוא המכוניות קבע האוצר תקנות חדשות, לפיהן

ייגבו שיעורי המכס המוקטנים לגבי מכזניית ישנות. תקנות אלה קובעות את
שנת הייצור של המכונה באופן שרירותי. למשל
כל המכוניות שנוצרו
בין ספטמבר 1955 לבין ספטמבר 1957 נחשבות כאילו יוצרו בשנת .1956
למרות פירסום תקנה זו בילקוט הפירסומים, המשיך האוצר לגב ות מכס
ממכוניות חדשות לפי התקנות הישנות, המגדירות את שנת ייצור של מכונית
במסגרת במשך 12 חדשים בלבד. יבואני מכוניות טוענים כי בצורה כזו
גבה המכס רבבות לירות באופן בלתי־חוקי, עומדים להגיש משפט עקרוני.

• לקראת ועידת הצ״כ ייעשו נסיונות להשלים כין הח־״כים

יו0ף סרלין ויוסף ספיר. אחרי שהשניים הסתכסכו לאחרונה, יתווך עסקן
הצ״כ ליאו דולצ׳ין ביניהם, ינסה לשכנעם ליצור בלוק צירים בועידה. הסנסציה

ר \2כך!
צאת העתון. צבי (״גרישר,״) פינקלשטיין,
שהצביע בהנהלת ההתאחדות בעד הוצאת
העתון, מתוך נטירת איבה לעתונאים שפרסמו
בשעתו כיצד עסק בסתר תפוזים פרטי
בסיור הנבחרת באמריקה, נאלץ להתפטר
בעקבות ההצבעה.
מחוסר יכולת להוציא את העתון כבטאון
ההתאחדות, הוצא הספורט כביכול על־ידי
קואופרטיב פרטי של קבוצת כתבים. רק
פרט אחד היה חסר בתמונה: העתון ימומן
מהמחיר המופרז של הכרטיסים אותו גובר,
ההתאחדות עבור הכניסה לתחרויות הכדורגל•

:ימנ פי מ

ג־ \2 \2חי !
שתתגלה במשפט: יתברר כי קבוצת אוהדיו של הח״כ עורך־הדין אברנזוב, תעלה
הצעות קיצוניות לשינוי יחסה האוהד של המפלגה להסתדרות הציונית.
@ סיכסץ* יתגלי גם כקרב איגוד־העובדים של הצ״כ. חסידיו
של ח״כ אלימלך רימלט יטענו כי המועמד הראשון של סיעתם, ד״ר אברהם
סטופ, קיפח אותם בהעמדתם ברשימת המועמדים במקומות המשוריינים.

• חכרת הסופרמרקט הישראלית, תגיש תביעת פיצויים
על סכום של 20 אלף לירות נגד משרד ראש־הממשלה. החברה
תתבע פיצויים על נזקים שנגרמו לסחורותיה בעת חגיגות יום־העצמאות
האחרון, בו הקימה החברה דוכנים לממכר משקאות ומזון בכל חלקי תל־אביב.
לטענת החברה נגנבו סחורות והושמדו, באשמת טיפול רשלני של אנשי
משרד ראש־הממשלה.

שערוריה תפרוץ כ״קול־ישראל״ סביב מינויו של עורף
מדור הספורט. למרות שמשרד ראש־הממשלה פירסם לאחרונה מיכרז
לקבלת מועמדים למשרה זאת, התקבל כבר ניסים קיוויתי לתפקיד, אחרי
שקול־ישראל פנה בבקשה לאשתו, רות כהן, שהיתה שדרנית השעה העברית
בבי.בי.סי. לעבור לקול״ישראל. רות התנתה את הסכמתה בהשגת משרת עורך־
הספורט לבעלה.

ראשי ספורט האיגרוף כארץ ישנו את שיטת האימון
כאיגרוף הישראלי. עד כה היתה מקובלת בארץ שיטת האיגרוף האמריקאית,
הדוגלת בהתקפות נימוצווב בסיורה האחרון של ניבחרת האיגרוף
ביובוסלביה, התברר כי באירופה, שם מקובלת שיטת איגרוף מאופקת יותר,
פוסלים השופטים את המתאגרפים בשיטה האמריקאית. מכיוון שלישראל צפויות
בעולד התמודדויות בזירה האירופית, תוחלף השיטה.

• ״הארץ״ ו״ידיעות־אחרונות״ יכנסו לשותפות בבניין
ד פו סחדש. היומון והצהרון ירכשו במשותף מכונת רוטאציה שתשמש את
שני העתונים.

• קרוב לודאי שכלם נכחרת-ישראל אמציה לכקוכיץ, ידחה

את ההצעה לשחק באנגליה. ההצעה ניתנה בצורה בלתי רשמית על-ידי
העתונאי הבריטי קאן ג׳ונט, בשיחה פרטית שקיים עם לבקוביץ בבית־קפה
אריאנה. אם כי הבלם לא נתן עדיין את תשובתו הסופית, אין הוא מתכונן
לעבור לאנגליה, יסודר בעבודת פקידות ממשלתית בישראל.

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 16 | אנשים אלטעזא מון ל די פ לו מ ט סכו קנית ננוס זכ יח כל הרוכש 6ספרים, ספר לחודש, מתוך עשרות רומנים מפורסמים ממיטב הספרות העו למית בכריכה קשה, על ניר משובח׳

אנשים
אלטעזא מון ל די פ לו מ ט

סכו קנית

ננוס
זכ יח
כל הרוכש 6ספרים, ספר
לחודש, מתוך עשרות רומנים
מפורסמים ממיטב הספרות העו למית
בכריכה קשה, על ניר
משובח׳ ובהוצאה מהודרת במ חיר
מוזל 2.5 0ל״י כל ספר
יזכה בפרס — ספר שערכו

7-50ל יי
חינם להלן כמה ספרים מהמבחר הגדול
והעשיר העומד לרשותך
בחנויות הספרים ובתחנות ההרשמה
של ״מועדון הספר הטוב״.

סחיר

הספר

הרגיל
מחיר המיוחד
״מועדון הספר הטוב״

טירת הכובען
מקום בצמרת
גבעת האהבה
לוסי קראון
ארמון הקרח
עלילה ומשפט
שמים אדומים
נפילתו של ענק
החומה

4.60
4.90
4.25
5.50
4.40
4.80
5.80
6.50

2.50
2.50
2.50
2.50
2.50
2.50
2.50
2.50
2.50

בחזרה לפייטון
פלייס (חדש)
בן־חור
הים האכזר
פייטון פליים

5.3.75
5.25
4.75

2.50
2.50
2-50
2.50

משתק הכדורגל בין נבחרות ישראל ואנגליה
הצעירה ביום ראשון השבוע, הצליח להאפיל
על כל מאורע אחר שהתרחש אותה
שער .,בחיפה הודיע ראש־העיר אכא
חושי, בישיבת העיריה שהתקיימה בשעת
המשחק׳ את תוצאתו הסופית, גרם לסערת
התרגשות בין חברי המועצה. בתל־אביב
נשא אותה שעה סגן ראש־העיר, משה
גולדשטיין, נאום במועצת־העיריה על
בעית הרוכלות, כאשר הפסיק אותו חבר
המועצה, פייכל קנטור בקריאת ביניים:
״אחד אפס!״ תחילה חשב גולדשטיין שהקריאה
מכוונת לפיסקה מנאומו. אולם
כעבור דקה תפס את הענין ושאל :״לטובת
מי?״ חברי המועצה המועצה שהאזינו למכשירי
רדיו הטרנזיסטור בשעת הישיבה,
הודיעו לו נשיא המדינה יצחק כן*
צכי, לא היה יכול להתפנות להאזין לשידור
המשחק מאחר שהיה עסוק בפגישות.
אולם שלישו הצבאי דאג להעביר לו כל
כמה דקות את מהלך הענינים במגרש ב־רמת־גן.
כאשר נודעה לנשיא תוצאתו הסופית
של המשחק הוא קרא :״אני מאושר!״
הוא קם ממקומו, ביקש סליחה מאורחיו
ומיהר לבשר את הבשורה לנכדתו. להפתעתו,
התברר לו כי נכדתו חוזה במשחק באיצטד־יון...רא
ש הממשלה דויד כן־גוריון לא
שכח את צוות דיילי מטוס אל־על בחברתם
טס בעת סיורו האחרון לארצות־הברית. הוא
החליט לזכות אותם בפרס על שירות זה.
כיודך שלא ידע איזה פרס מגיע להם, זה
לקח לו קצת זמן להחליט. חשב, חשב,
לבסוף מצא. לאחרונה קבלו דיילי ודיילות
המטוס את המתנה: תמונה של בן־גוריון
בצרוף חתימה של בן־גוריון ומסיור
אחד לסיור אחר. מה ראה שר־החקלאות
משה דיין בסיורו האחרון בחו״ל? לפי
הסיפור האחרון, המעורר חיוכים במשרד
החוץ, השמיט דיין, שדאג לפרסם את חוויותיו
בפומבי, לפחות חוויה אחת. כשהגיע
ליאפאן, הלך להתבונן באחד המוסדות ה־מענינים
ביותר של ארץ זו: המרחצאות ה־צבוריים,
בהם מתרחצים גברים ונשים בצוותא,
בעירום ובחוסר כל. כשניגש השר
לטבול במים, נתקל מבטו בדמות מוכרת:
אשתו של הציר הישראלי עמיאל נג׳ד
הלל זיידל, המזכיר הדינמי של
העובד־הציוני, נפגש לאחרונה עם אחד
מראשי מפא״י שהתאונן באזניו :״תענוג
להיות במפלגה הפרוגרסיבית. אצלנו במפא״י
רוצים כולם לאכול אחד את השני.״ השיב
לו זיידל :״מפלגות הן כמו דגים. במפא״י
יש דגים גדולים האוכלים הרבה, אצלנו
הדגים קטנים, אוכלים פחות ויכוח
סוער התנהל השבוע על במת הכנסת. היה
זה כאשר ח״ב הצ״כ 7ן זרא איבילוכ
ושר־החקלאות משה דיין התוזכחו בלהט
על הנושא: למי יש זכרון טוב יותר? קרא
איכילוב :״אדוני שר־החקלאות, אני רשאי
לומר שאני זוכר את הארץ הזאת יותר ממך
מספר שנים!״ ״כמה שנים?״ קרא דיין .״זה
לא חשוב״ .ניסה איכילוב להתחמק. אולם דיין
הציג את קלפיו :״אני !45״ ״ואני !53״
קרא איכילוב .״הכנסת מאשרת זאת,״ התערב
בנקישת פטיש יושב־ראש הישיבה ח״כ
אריה כן־אליעזר, והפסיק את הויכוח
ויכוח מסוג אחר התנהל בין ח״כ
מק״י משה סנה לבין ח״כ מפא״י
יצחק קורן, איש תנועת־המושבים. כשסנה
התלהב תוך כדי נאומו על בעיות
החקלאות, קרא קורן לעברו :״אתה מדבר

הפרסים הניתגים חינם
קדמת עדן
שרה דאין
אבשלום בני כוכבים מציצים מרום

7.50ל׳״י

7.50ל״י

חינ ם

הפצה

ראשית:

7.50ל׳״י
6.20ל״י

מזרחי, ת״א, אלנבי 60
טלפון

64755

חלוצים ביל״ויים בגיפוף קולנועי
בלהט כזה!״ סנה לא נשאר חייב, השיב בו
במקום :״מפני שאין לך להט הוחלפת בתפקידך,
חבר הכנסת קורן, מי שהיה מזכיר
תנועת המושבים המיופה־כוח
התורכי בישראל נאג׳ט אוג׳טום משתדל
ללמוד ככל היותר את הודי הארץ ואת
שפתה. עוזרת לו בכך בתו בת ה־ ,5הלומדת
בגן תל־אביבי. היא מפתיעה אותו בכל פעם
במילים עבריות חדשות ובקטעי פולקלור.
לאחרונה התעניין המיופה כח אצל מכריו
יודעי העברית בפירושה המדויק של המלה:
״אלטע זעכאן.״ התברר כי כאשר ראתה אותו
בתו הולך כשמעיל חליפתו מונח על
כתפיו, קראה לעברו :״אבא, אתה הולו ב־אלטע
זעכאן!״

י די םלמקומות צנו עי ם
אורח חשוב עומד להגיע ארצה — שחקן
הקולנוע פרנק סינטרה. פרנקי יגיע
לימים האחרונים של צילומי הסרט אקסודוס,
לפי הזמנתו של אוטו פרמינג׳ר
בכבודו ובעצמו. אולם מכיוון שאוטו לא
מעונין לגלות כי הזמין דוזקא את פתקי
מכל ידידו בהוליבוד, יערוך פרנקי את
ביקורו כאילו היה זה ביקור פרטי אצל
פיטר לאופר, מאנשי אקסודוס עשרת
הדקות הראשונות של הסרט איי לייק מייק,
בבימויו של פיטר פריי, הוצגו השבוע
בהעתק גס בפני עתונאים. כבר בפתיחת
הסרט, שהוא קומדיה כידוע, מראה פיטר
סצינת אהבה קומית אך נועזת למדי בין
חיים טופול ואילנה רוכינא. אחרי
שהם מתנשקים, שולח טופול את ידיו אל
אילנה למקומות שרק בסרטים צרפתיים
מעיזים להראותם. אולם יצרני הסרט שהיו
מספיק נועזים להעלות סצינה זו על הבד,
נבהלו מאוד כשהציעו להם להשתמש בה
לפרסום הסרט סצינת אהבה נועזת
אחרת צולמה בסרט הישראלי הם היו עשרה
בביומו של ברוך דינר. הסרט, שעבודת
ההסרטה בו נמשכת ללא הרף ליד מושב
שגב בגליל המערבי, עוסק אמנם בסיפור
אודות קבוצת ביל״ויים בת תישעה גברים
ונערה אחת, אולם דינר אינו סבור ש״
הביל״ויים עסקו רק בחריש ובזריעה. בסצינת
האהבה הלוהטת המתרחשת בין

פסו>ן י השבוע

חי נ ם
חינ ם
חינ ם

תאומי, דינר ודינר בהפרטת ״הם היו עשרה״

• ראש הממשלה דויד כן״גוריון, על הפרסומת שעשה קול-־שראל [
לדעותיו על יציאת מצרים :״לא היה זה ענינו של קול־ישראל, הוא יכול היה ״
רק להודיע כי במסיבת עתונאים הירצה מישהו על נושא זה.״
• ח״כ חרות אריה כך אליעזר על אותו נושא, בעת נאום בכנסת :״אין 1
זו אלא מחלה, שאיפה ורצון של קול רוממות לכתוב הסטוריה מחדש.״
• המשורר חיים גורי על פיצוץ ועידת־הפיסגה :״אין ההסטוריה נעשית ;
על־ידי אנשים, אבל איננו יודעים את כתובתה של ההסטוריה ודוברה אינו מכנס 1
מסיבות עתונאים.״
• מבקר הקולנוע יוסף שריק, על קטע רקוד אירוטי המופיע בסרט
המוצג בתל־אביב :״הצנזור שלנו היה אל נכון מקצץ קטע זה, או מלביש את
הרקדנית במכנסי פיג׳מה ארוכים, לוליא נמצא במסע תענוגות בקאן.״
0עמוס קינן, באותו ענין :״אם הרעיון של הצנזור הישראלי יתקבל בעולם !!:
אפשר יהיה לערוך בקאן גם פסטיבל בינלאומי של הצנזורה.״
0דיפלומט אמריקאי כישראל נ ״בבל פעם שאני קורא את הג׳רוזלס |
פוסט, גובר בי החשק ללמוד עברית!״
0שמעון פרס, תת־שר הבטתון, על נצהון נבחרת הכדורגל הישראלית על זו ;;
של אנגליה הצעירה :״זה היה התגמול הספורטיבי על המנדט הבריטי.״
• כתריאל כץ, מזכיר הממשלה, בהוראות לדוברים הרשמיים של משרדי ״
הממשלה :״לא יגרע מכבודו של דובר אם ישתוק במקום שהשתיקה יפה לו.״

עודד תאומי ונינט דינר, שני גבורי .
הסרט, הדריך דינר את הזוג לבצע את
הסצינה במיטב מסורת הגיפוף הקולנועית
הכדורגלן רפי לוי, שזכה בזכות
מבצעיו במשחק הכדורגל נגד נבחרת אנגליה
בכדור בו שיחקו במשחק, עליו הוטבעו
חתימותיהם של שחקני הנבחרת האנגלית,
העמיד את הכדור למכירה. הכדור ימכר
לחובב הספורט שיציע עבורו את הסכום
הגדול ביותר. הסכום יוקדש להקמת קרן
להטבת תנאיהם של כדורגלני הנבחרת
הנזקקים כדורגלן אחר שזכה במתנה
הוא יצחק (״צוזנציג״) מגדלוכיץ, כדורגלן
הפועל רמת־גן• צוזנציג, שמאמן גם את
קבוצת הפועל לוד, הצליח להעלותה ממקום
חמישי בליגה ג׳ לצמרת ליגה ב׳ .אחד מאנשי
הקבוצה העובד בשדה־התעופה לוד,
נתקל באחד הימים במנהל קבוצת ריאל
מאדריד המפורסמת, שעבר דרך שדה־התעופה,
והוא ניצל את הפגישה כדי לספר באזניו על
גדולתו של מגדלוביץ. כששמע על כך
מגדלוביץ, לא התעצל, שלח מכתב למנהל
הקבוצה. במכתבו סיפר מגדלוביץ כי מאחר
שהוא עומד לצאת לקורס מאמנים לאנגליה,
היה מקבל ברצון את הזמנת ריאל מאדריד
לבקר בספרד. להפתעתו קיבל מגדלוביץ
לא רק הזמנה, אלא גם כרטיס טיסה והזמנה
לשהות חודש וחצי במאדריד על חשבון
ריאל אחד מקרובי משפחתו של
השחקן האידי, מורים שווארץ, שנפטר
בישראל לפני שבוע וציודה לקברו
בניו־יורק, סיפר כי עוד לפני כמה חדשים,
כשמורים שווארץ לא העלה כלל בדעתו
כי קרובים ימיו למות, הוא סיפר בתור
בדיחה, כי אם יקרה וימות בישראל, היה
רוצה שיעבירו את גופתו לניו־יורק. כשנשאל
לסיבת הבקשה, הסביר :״די שהתיאטרון
האידי קבור בארץ — אין צורך שגם
שחקניו יהיו קבורים כאן כתב
חרות, אלי הרשקוכיץ, שביקר במשרדי
שדכנים כדי לכתוב כתבה על מקצוע מכובד
זה, הצליח לנצל את סיורו למטרה פרטית.
הוא מצא את כתובתה של תיירת עשירה
מניו־ג׳רסי, העומדת להגיע בקרוב לארץ,
התקשר עמה דרך המשרד והציע את עצמו
לשירותה.

דו ההש בו ע
בחדשות האחרונות על מה שאירע לזיוה
שפיר־רודן בשבוע האחרון, היא הופיע בעת
שהותה בניו־יורק בתכנית טלביזיה בשם
ערב ערב. זוהי תכנית המקבילה בתכנה
בערך לתכנית חצות וחצי של קוליישראל.
מדי ערב נאספים באולפן הטלביזיה אמנים
ואנשי בוהמה, המבלים בינם לבין עצמם
ולעדשות הטלביזיה. זיוה עשתה כמובן
פנטומימה, אולם לא הצליחה למשוך תשומת
לב מספיקה. ואז החליטה זיוה לעשות
משהו מיוחד שיבדילה משאר נערות הזוהר
שנוכחו במקום. היא נטלה את אגרטל
הפרחים מעל השולחן והתחילה ללעוס
את הפרחים. מיד הופנו אליה המצלמות
ועורך התכנית ניגש לראיינה בפתחו בשאלה
השיגרתית :״מה עשית בעת שרותך
הצבאי בישראל?״ תשובתה של זיוה :״הרגתי
כמה אחדים, אבל זה לא חשוב.״ לבסוף
הגיעו נסיונותיה של זיוה להתבלט ולתפוס
מקום מרכזי בתוכנית לממדים כאלו, עד
שהמארגנים היו נאלצים להסתירה באמצעות
שלטי הפרסומת של החברה הממנת את
התכנית.
העולם הזה 1183

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 17 | שאלון מו ע מ דו ת את השאלון הזה זכאית למלא המו־עמדת עצמה, וכן כל אדם אחר ה־מעוניין להמליץ על מועמדת, אשר לפי דעתו היא מתאימה לתחרות זו. השם— : שם משפחה מצג

שאלון
מו ע מ דו ת
את השאלון הזה זכאית למלא המו־עמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר ה־מעוניין
להמליץ על מועמדת, אשר
לפי דעתו היא מתאימה לתחרות זו.

השם— :
שם משפחה
מצג משפחתי:
הכתוכת המלאה

שנת הלידה:
מקום הלידה:
שנת העלייה:

נוגה :

צבע שיער— :
צבע עיניים - :
השבלה קודמת

ידיעת שפות
ספורט

ת ן• ל (ין > היתה חברת קיבוץ במשן כמה שנים;
כיום הינה פקידה במשרד עורך־דין
1י 1י י
תל־אביבי. היא רווקה, בת ,23 וחובבת קולנוע, תיאטרון, ג׳ז,
התעמלות ואפילו כדורגל. אולם יותר מכל היא אוהבת שחיה.

חיה שג\>עברג יפה
את העבודה כמזכירה במלון השיין להוריה, בנתניה. עד אז
הספיקה חיה, ילידת הארץ, להופיע חצי שנה בלהקת חובבים.

(לציין איזה)

מקצוע או שטח לימודים
מקום העבודה או הלימודים

האם המועמדת היתה או הינה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון,
ספורט, להקה אמנותית או אגוד אחרו

חוככויות

אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון
זה את תולדות החיים של
המועמדת, עד כסה שהן ידועות לו.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המיס .1960״
נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

השחרחורת הינה בת
טבריה, שצולמה כאן

נ. ציונה נולדה לפני 20 שנה ברבאת, מארוקו,
תחביביה: ספורט הכדור־יד, טיולים וריקודים.

הינת אחת המבקרות הקבועות
ך ן ^1
ביותר של בריכת השחיה בתל׳
מרסל הבלונדינית בטלת הגוף החטוב הינה בת ,17
— מיקצועה פקידה. שאר זמנה הפנוי מנוצל לטיולים.

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 18 | הדקה ה־ 70 במישזזק בין ניבחרות ישראל ואנגליה הצעירה. התוצאה 0 : 1לטובת. יש־דאל, .שייע גלזר (מימין, על הארץ) הוכשל על־ידי הבלם האנגלי בתוך רחבת ה־ 6ו, תוו־לת

הדקה ה־ 70 במישזזק בין ניבחרות ישראל
ואנגליה הצעירה. התוצאה 0 : 1לטובת. יש־דאל,
.שייע גלזר (מימין, על הארץ) הוכשל על־ידי הבלם האנגלי בתוך רחבת ה־ 6ו,

תוו־לת ההתמוטטו!!

כשהכדור שלפניו מעיד באופן ברור כי היה במצב בעיטה אידיאלי לכיוון שער אנגליה.
אחרי שרפי לוי הבקיע את השער השני מבעיטת 11 מטר בעקב פגיעה בלתי חוקית זו,
התמוטטו השחקנים האנגלים. מרגע זה ויעד לסיומו של המשחק, שלטו הישראלים במגרש.

כדורגלני!בתות ישראל מתארים את חוויותיהם בעת ש(שה9
מעולם לא סערה הארץ בהתרגשות שמחה
כזו כמו השבוע, אחרי ניצחונה הסנסאציוני
של ניבחרת הכדורגל הישראלית על זו של
אנגליה הצעירה בשיעור .0 : 4בעמודים אלה
מתארים שמונה מתוך 11 גיבורי המישחק,
ששבו את לב הקהל בהופעתם המעולה, את
אשר אירע לפני המשחק, בשעתו ולאחריו.

1״בלי אמונות תפדוה״

בריצה איתו אף־על־פי שידעתי שהוא הקיצוני
המהיר ביותר באנגליה. איני יודע איך
הצלחתי להשתלט על הכדור. הטעיתי אותו
בצורה אינסטינקטיבית. הוא חשב שאני
מוסר את הכדור לחודורוב, רץ אליו, ואז
פניתי ימינה ושלחתי את הכדור לחלוצים.
יחד עם חברי והקהל שמחתי על הנצחון,
ששעה וחצי לפני סיום המשחק לא חלמנו
כלל להשיגו. חבל רק שהקהל ששמח על
הנצחון הגדול אינו יודע לגלות מידה רבה
של הבנה והתאפקות כשאנו מפסידים.

׳ — מאת הדבקוביץ —
הימים שלפני המשחק עם האנגלים היו
הפעם בלתי שיגרתיים עבורי. הם היו מלחי ם
בדיחות מיוחדות. אני חושב שהבדיחה של
שייע שאמר לרצבי כי שניהם חלילונים
קטנים בתזמורת ההתקפה המבוססת על
רפי לוי, מנצ׳ל וסטלמך — היתד, אחת הטובות
שבהן.
בימים האלה היו קוריוזים נוספים: אני,
למשל, אין לי שום אמונות תפלות, פרס
לזו שאיני מתערב על תוצאות כדורגל.
וגם זאת ביתן שפעם התערבתי, ובדיוק באותו
משחק שיחקתי גרוע. אבל לאחרים יש
אמונות תפלות.
חודורוב לובש על צווארו שרשרת־זהב
עם שני לוחות־הברית. באחד האימונים לפני
המשתק נקרעה השרשרת. למרות כל הנסיון
שלו פחד חודורוב לעלות למיגרש ללא
שרשרת, ומיהר לחנות תכשיטים כדי לקנות
שרשרת חדשה.
לעומת זאת, מרדכי בנבנישתי אינו משחק
במשחקים בינלאומיים אלא בגרבי סטרץ׳.
ואילו אברהם מנצ׳ל ׳לובש מתחת לגרבי
הנבחרת את גרבי הקבוצה הגרמנית מקלן,
שרצתה פעם שמנצ׳ל ישחק בשורותיה.
בתחילת המשחק חששתי קצת, כי הורגלתי
לשחק עם גדעון טיש, שנעדר הפעם. על־יד
טיש אני מרגיש את עצמי יותר בטוח,
יודע כי אם אעשה משגר, הוא יחפה עלי.
אבל אחרי שהמכונה נכנסה לפעולה, התברר
כי כל ההגנה עבדה כגוף אחד, ויחד
עם גולדשטיין ואמר הצלחנו ליצור שורת
רצים יעילים.
בהפסקה, הייתי סחוט לגמרי. הרגשתי שברכי
כושלות, שאינני יכול להמשיך לשחק.
שפכתי על גופי מים וישבתי לנוח. ואז
בא מאנדי שביקש מאיתנו להמשיך לשחק
באותה שיטה, אולם להגביר את הקצב.
תחילה חשבתי שלא אוכל, אך כפי שהסתבר
לי אין שחקן בנבחרת שיכול לסרב לו.
אני התעודדתי כבר בתחילת המחצית השניה.
זד, היד, כשד,ולידיי הקיצוני השמאלי
האנגלי חלף על־פני ההגנה. ניסיתי את כותי

״פנדל תוך סחרחורת״
נזאתן רב־ רו׳ --
היתה לי הרגשה מצויינת לפני המשחק.
החלמתי מהפציעה שלי והייתי אחרי חודש
בלי כדורגל. הייתי רעב לכדור. הרגשתי
שילך לי במשחק הזה. לפעמים יש מצב
שעולים על המגרש לשחק בלי חשק אפילו
להסתכל על הכדור.
ראיתי את האנגלים באימון ולא התפעלתי
מהם במיוחד. מהפולנים התלהבתי יותר.
ראיתי שהשד אינו נורא. לפני שעלינו לשחק
עמדנו כל השחקנים במעגל, בחדר ההלבשה,
כמו שעושים תמיד ! לחצנו ידיים
ומאנדי אמר כמה מילים. לי נתן מאנדי
הוראה לברוח כמה שיותר מהסטופר ולא
להישאר כל הזמן במרכז השדה אלא לברוח
תמיד בכיוון הנגדי להתקפה שלנו.
מיד אחרי הפתיחה הרצחנית של האנגלים
התחלתי לחשוש קצת. פחדתי, לפי המשחק
הנפלא שלהם ברבע השעה הראשונה, שהתוצאות
לא תהיינה משמחות. אבל בדקה
ר,־ 33 קיבלתי זריקת־עידוד. עמדתי עם הגב
לשער שלהם וקיבלתי כדור מהגובה, מס־טלמך.
הורדתי ברגל ימין• מהאוויר ובחצי
סיבוב בעטתי לשער לפינה השמאלית הגבוהה.
זה היה בפנים.
לי באופן אישי נת, הגול שהבקעתי הרבה.
קיבלתי המון מרץ. במחצית השנייה
היה לי עסק עם הסטופר שלהם. הוא אמנם
גבוה וחסון אבל היה לי כבר עסק עם
סטופרים טובים ממנו. שנינו התרוממנו
אל הכדור ואני הקדמתי אותו בסקונדה;
אבל הוא פגע בדיוק במקום בו נפגעתי
לפני חודש וחצי, מעל לרקה השמאלית.
קיבלתי סחרחורת והרגשתי לא טוב. לא
ראיתי את הכדור בכלל, ביקשתי משייע
שיחליף אותי באמצע ואני שחקתי כקיצוני.
כשהשופט פסק פנדל לטובתנו, ניגשתי
מיד לבעוט. היה לי עסק עם השופט. הוא
הכנים את הכדור בדיוק לנקודת ד,־ 11 מטר,
לתוך בור קטן. אם הייתי בועט בו כך,

הוא לא היה הולך לכיוון הרצוי. אז ניסיתי
להזיז אותו כמה סנטימטרים קדימה, אבל
אחד השחקנים האנגלים העיר לשופט והוא
מיהר אלי כאילו תפס גנב. הזזתי את הכדור
קצת אחורה, שמתי אותו בשקט על גיבעה
קטנה וניגשתי לבעוט. לא חשבתי שהכדור
עלול לא לד,כנם. אם אני בועט בעיטה
מכוונת לפינה, זה מוכרח להיות בפנים.
יש לי תכסיס כזה, שאני לא רוצה לגלותו,
שמבלבל קצת את השוערים. בעטתי והכדור
נכנס. התחלתי להרגיש יותר טוב וגם הסחרחורת
עברה לי קצת. רק שכל העסק
נגמר לקח אותי מאמני, יוסלה מרימוביץ,
לרופא. הוא קבע ששום דבר רציני לא קרה

בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לאותו
אדם אלמוני שאחרי המישחק העניק לי
מתנה נהדרת — מקרר תוצרת מפעל
אמפא. אני מודה לו מאוד למרות שאינני
יודע עדיין מי הוא.

״כדוד קשתי לשייע״
׳ — מ את נחוםסטלמר

מיד אחרי המשחק חשבתי על דבר אחד:
שסידרת הניצחונות האחרונים, ובעיקר ה־נצחון
הגבוה על אנגליה, עלולים לסנוור
אותנו. זאת תהיה טעות לחשוב שאין לנו
מה ללמוד מן האנגלים. הם יותר טובים
מאתנו, ומספר מיבצעים בהתקפה, העברות
כדורים, גיחות מסוכנות, מישתק הקיצוניים
ושליטה אישית בכדור — איננו מסוגלים
עדיין לבצע.
בשבילי זאת היתד, הפעם הראשונה להיתקל
בנבחרת אנגלית. עד כה שיחקתי רק
נגד קבוצות אנגליות כמו סנדרלנד, ונגד
נבחרת וויילס. הקבוצה האנגלית מייצגת
דרגה גבוהה של כדורגל מקצועי, ושום
ניצחון סנסציוני אינו יכול להסתיר זאת.
מבחינה אישית היתד, לי לפני המשחק
הרגשה טובה. המאמן והאווירה השפיעו
בכיוון זה. אני חושב שגם לשאר הכדורגלנים,
שכל אחד מהם נתן את המאכסימום,
היתד, הרגשה דומה.
התפקיד המיוחד שהוטל עלי היה לשחק
בעורף, ויחד עם זאת לשלוח כדורים לחלוצים
שנמצאו בשורה הראשונה. השתדלתי
לא לעבור על כלל זה. כמובן שבסיום המשחק,
כשד,הגנה האנגלית נשברה, נמשכתי
גם אני קרוב מאוד לשער האנגלי.
המבצע הגדול שלי היה כשהתוצאה היתד,
כבר 0:2לטובתנו, ויכולתי יותר ויותר
להתקרב אל ההגנה האנגלית. קיבלתי כדור

מן האגף הימני, השהיתי אותו במקצת,
חיפשתי פירצה בהגנה הנבוכה של האנגלים.
הפירצה נמצאה לא הרחק משערם. במקביל
לשוער העברתי כדור קשתי, שירד
בדיוק לפני רגליו של שייע ואיפשר לו
לקבוע את השער השלישי לטובתנו. דווקא
אחריו נתקפו האנגלים בהלם, ואז אפשר
היה לכבוש את השער הרביעי.
אף־על־פי שאנו עומדים לפני סיום הליגה
והמאבק על המקום הראשון מחריף והולך,
לא חסו שחקני הנבחרת על בריאותם וכוחותיהם,
השקיעו במשחק את כל המרץ.
זהו סוד הנצחון הגדול שלנו. כי בלי הרבה
מאמץ, מרץ וליכוד לא היינו יכולים לגבור
על הקבוצה המקצועית האנגלית.

כאב גב בגול הקוד־מאת
יו ס ף גו רדשט ״ן —

ליוסל׳ה מירמוביץ ולי יש קצת נסיון
עם קבוצות אנגליות. שנינו שיחקנו בליגת
החובבים הבריטית. בליגה הזאת מחפים על
ידי שימוש מופרז בכוח. משחקים בנוקשות.
כך שיחקה ההגנה שלנו הפעם. כמו כל
קבוצת חובבים, היינו מוכרחים להשתמש
בנוקשות נגד האנגלים ד,מקצועיים, והצל־לחנו.
אולם, החלוצים שיחקו אחרת: הם
העדיפו את התנועה המתמדת על המשחק
הנוקשה.
עד הרגע האחרון לא הייתי בטוח שמאנדי
ישתף אותי בהרכב הראשון. היו לי כאבי־גב
חזקים. כאבים אלו היו בגלל שכני
לחדר, מרדכי בנבנישתי. הוא ירושלמי ורגיל
לקור. לכן פתח בלילה את החלון ואני
הצטננתי. גם סימנדירים, שישן איתנו בחדר,
סבל מן הקור וקיבל חום גבוה.
לי עזרה משחה מיוחדת בשם מזור ולמחרת,
בבוקר המשחק, הרגשתי את עצמי
טוב. אבל ליאנגו סימנדיריס היה חום גבוה
והוא נאלץ לוזתר על השתתפותו במשחק.
בתחרות היד, לי אינצידנט קטן עם המקשר
השמאלי של האנגלים. הוא עמד לבבו
בגסות. זה היה בתחילת המישחק. כתו־עוט
לשער ולא היתר, לי ברירה אלא לפגוע
בה נפגשנו. אך הפגיעות לא היו גסות
צאר, מזה פגענו אחד בשני בכל הזדמנות
והשתדלנו להימנע מפציעות.
אינצידנט אחר היה עם שייע, שלא רצה
לעזוב את המגרש. המזל שלנו היה, כפי
שהוכיחה המחצית השניה, ששייע נשאר
ובישל את שלושת הגולים. בעצם הוא נשאר
על המגרש מפני שהשופט וראש־הקבו־צר,
האנגלית לא הסכימו להחלפת שחקן. לי
היתד, אחר כך שיחה עם עתונאי אנגלי שסיפר
לי כיצד באנגליה היתד, להם תקרית
כזאת עם הפולנים. הם טענו שאחד השחקנים
פצוע באופן נפשי, זאת אומרת מרוב
התרגשות אינו יכול לשחק. אבל האנגלים
לא הסכימו לטענה הזאת. כך שאין לדעת אם
הפעם היה השופט מסכים להוצאת שייע.

״לא רוצה להיות פצועי׳
מאת ש ״ עגל 1ר--־
לפני המשחק חילק מאנדי הוראות במלון
ואלידור לשחקנים. הוא אמר לכל אחד מה
לעשות ורק אותי שכח. הייתי כבר בטוח
שאני לא משחק. אבל בסוף כששאלתי אותו
מה אני צריך לעשות הוא אמר :״אל תי־

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 19 | רדם.״ שמחתי. זה הוכיח שסוף־סוף הוא בונה גם עלי משהו. מאנדי אמר שאפשר יהיה להחליף שחקן אחד עד הדקה ה־ .44 אבל השחקן צריך להיות פצוע. אז< כשהוא יעשר. סימן והשחקן

רדם.״ שמחתי. זה הוכיח שסוף־סוף הוא
בונה גם עלי משהו.
מאנדי אמר שאפשר יהיה להחליף שחקן
אחד עד הדקה ה־ .44 אבל השחקן צריך
להיות פצוע. אז< כשהוא יעשר. סימן והשחקן
יהיה עם הכדור, הוא יעשה את עצמי
פצוע והמחליף יעלה במקומו. תיכף הבנתי
שהוא מתכוון אלי. אז אמרתי מראש לר־צבי,
זה הפרטנר שלי לחילופין בכל המשחקים
הבינלאומיים האחרונים, שאין לו
בכלל מה להתחיל לבוא. אני לא מתכונן
להיות פצוע.
במחצית הראשונה כמעט שנרדמתי. קיבלתי
רק ארבעה כדורים כל המחצית. משניים
עשיתי פאול ושניים לקחו ממני. בדקה
ה־ 43 ראיתי פתאום את רצבי בא לקראתי
ונעשה לי חושך בעיניים. הוא התקרב אלי
עד קו האמצע וצעק :״תהיה פצוע!״ אמרתי
לו שהכדור עוד לא בא אלי, אז איך
אני יכול להיות פצוע. אם אני ככה סתם
אפול באמצע בלי כדור ובלי שחקן עוד
יחשבו שקיפלתי מכת״שמש. לא צעקתי לו
שאני לא רוצה לצאת אלא שאני לא רוצה
להפצע. זאת זכותי, לא?!
אחר־כך בא בן־שלום, המתרגם של מאנדי
וגם עשה לי סימן לצאת. כשהוא ראה שזה
לא יעזור הוא אמר :״תגיד אחר־כך למאנדי
שלא שמעת.״ אמרתי לו :״מה אתה רוצה י
לעשות ממני, גם פצוע וגם חרש?״
עכשיו באמת, אני רוצה לשאול אתכם:
איך אני יכול לשחק עד הדקה ה־ 44 כשכל
הזמן אני עוד לא בטוח אם אני בהרכב?!
הדקר, ה־ 44 עברה וידעתי שיותר הוא לא
יכול להחליף אותי. אבל בהפסקה עשיתי
את עצמי מוריד את החולצה, שלפחות
הקהל לא יראה שאני יורד. בעצם ידעתי
שאי־אפשר להוריד אותי, ומאנדי בעצמו כבר
אמר לי :״שפיל, שפיל, שפיל!״
במחצית השניה עליתי עם בטחון גדול.
עכשיו כבר ידעתי שאני בהרכב ואי־אפשר
לסלק אותי. אז עשיתי הכל כדי להראות
למאנדי מה היה מפסיד אילו הוציא אותי.
ואני חושב שהצדקתי את עצמי שלא יצאתי.
גרמתי לפנדל אחד שרפי הפך אותו לשער
וזה היה הגורם להתמוטטות האנגלים. ותיכף
אחרי זה הכנסתי גם שער בעצמי. לא עבר
רגע והאנגלים פתחו בהתקפה באמצע המגרש.
הכדור הגיע אלי. סחבתי איתי שלושה
אנגלים ורצתי אל השער. הם התנפלו עלי
והשאירו את השער חשוף. ראיתי את מנצ׳ל
בצד, בעמדת הבקעה ומסרתי לו כדי שיתקע
לשער. והוא עשה את המוטל עליו.
ברגעים האלה של שלושת הגולים עברתי
לשחק באמצע ורפי עבר לשחק קיצוני מפני
שלא הרגיש בטוב. עשינו את ההחלפה על
דעת עצמנו, בלי הוראה של מאנדי, כמו
שאנחנו עושים במכבי תל־אביב.
:אחרי המישחק בא אלי מאנדי וניסה לתת
׳לי טפיחה על הגב. הזזתי את הכתף. שיתן
את הטפיחה לרצבי! במסיבה, בערב, חילקו
לנו האנגלים במתנה שעונים מעוררים אותם
הכינו כשעוד חשבו שאנחנו נישן על המגרש.
לי במיוחד נתנו שעון שמעורר חזק

האחרון! נסדרה

כדי שלא ארדם במשחק הבינלאומי הבא —
אם אשחק בכלל.

״לפתוח את ההגנה׳
־־ מאת א ה רון אמר --
אני שמח שאחרי כל הצרות שהיו לי שוב
התחלתי לשחק בנבחרת הלאומית, והכושר
שלי קובע אם אמצא בין 11 הראשונים.
לפני המשחק, חשבתי שנפסיד ארבע או
חמש אפס. לפי כל הדיבורים והמאמרים שנכתבו
בעתונות, הייתי משוכנע שנגד האנגלים
לא יעזור שום תכסיס. הם פשוט
יותר טובים מאיתנו בהרבה.
מי שנתן לנו את השלווה זה קודם־כל
מאנדי ואחר כך שייע גלזר. הוא הצחיק
אותנו וסיפר כל מיני בדיחות, ולא נשאר
לנו זמן לדאוג.
מיד בתחילת המשחק תפסתי את מקומי
בהגנה. תפקידי היה לשמור על המקשר
השמאלי של האנגלים, אף־על־פי שהיו לי
כבר משחקים יותר טובים, הצלחתי גם הפעם
בתפקידי.
אני זוכר שלשיא הגעתי במשחק הזה
כשהוצאתי מהמקשר השמאלי שלהם כדור,
הקפצתי אותו מעל לאנגלי, רצתי אחריו
ובעטתי אותו קדימה אל החלוצים שלנו.
בכלל השתדלתי לשלוח הרבה כדורים להתקפה,
כדי לשחרר את ההגנה מן ההתקפות
הרצופות של האנגלים.
שוב נוכחתי שמאנדי לימד אותנו הרבה.
בפעם הראשונה ראיתי את החלוצים בתנועה
במשך 90 דקות, אפילו כשלא היה להם
כדור. הגדולה שלו היא שהוא לימד אותנו
איך לתפוס מקומות נכונים בכל מצב ומצב.
הלימוד הזה עזר לי הרבה במישחק האחרון.
לולא זאת הייתי צריך להיכנע בכל
קרב עם המקשר הבריטי. חוץ מזה, אני
רוצה להסביר שמאנדי לימד אותי לשלוח
כדורים לאגפים, אל הקיצונים והמקשרים,
ולא אל החלוץ המרכזי. בלי זה לא היינו
מצליחים לפתוח את ההגנה של האנגלים.

״מאזן בינלאוג געו״ן״
— מאת צב מוי ס ס קו —
לפני המשחק הייתי קצת מודאג שלא
אכלל בהרכב. כי בשיעורים האחרונים שיחקתי
בצבא ששה משחקים, ומאנדי כל הזמן
שאל אותי איך אני מרגיש ואם יש לי כוח.
בואלידור שהיתי רק בארבעת הימים האחרונים
שלפני המשחק. מאנדי לא נתן לי
להתאמן עם הנבחרת, אלא אימן אותי
בצורה קלה, דבר שהגביר את חששי שאעדר
משורת המגינים.
על הכללתי בהרכב הראשון ידעתי רק
במוצאי־שבת, כשקול־ישראל שידר את הרכב
שתי הנבחרות. כשידעתי כבר שאשחק,
התחלתי לדאוג במקצת. מולי עמד אחד
הקיצונים המהירים ביותר באנגליה, לא ידעתי

השוער האנגלי סאסידו משתטח
לאורן שערו — לשוא.
הכדור שנורה לעבר השער טל־ידי השחקן הישראלי מנצ׳ל חדר

שימחת הנצחון

החלוץ הישראלי אברהם נזנצ׳ל, קופץ משימחה בתוך
השער האנגלי מיד כשהבקיע את השער הרביעי. רפי
לוי (מימין) רץ לקראתו, כשמשאל ניצב השוער האנגלי מאסידו, המום מהתוצאה המפתיעה.

ידעתי איך אצליח לעמוד מולו בהצלחה.
בתחילת המשחק רציתי לנסות את כוחו.
החלטתי לעמוד במרחק שני מטרים ממנו,
ולחכות עד שינסה לחלוף על פני בדריבל.
ראיתי שזה אינו המרחק הנכון. אחר־כך,
בצורה טבעית, אמדתי את המרחק המתאים
ממנו ושם עמדתי. מאז הצלחתי לחסום
את פריצותיו המהירות.
במחצית השניה קיבלתי יותר בטחון ונטיתי
לשחק קצת במרכז. זה די טבעי אצלי,
כי בקבוצתי, מכבי נתניה, אני משתק בתפקיד
סטופר. בכל זאת, הקיצוני הימני שלהם
לא הצליח לברוח ממני.
היה לי במשחק נגד האנגלים, שהוא ה־מישחק
השלישי שלי בנבחרת הלאומית, רגע
שלא אוכל אף פעם לשכחו: זה היה כשה־חלוץ
האנגלי בעט מארבעה מסרים לשער
ריק, הכדור פגע בגופי וחזר אליו. הוא
בעם בכדור פעם שניה, ואז הספקתי להושיט
רגל ולהרחיק את הכדור מן השער.
זאת לא תהיה מליצה נבובה אם אומר
שאני מאושר מתוצאת המשחק. נדמה לי

לפנים, סיים את סידרת ארבעת השערים שהבקיעה ישראל. משמאל
נראה שופט המשחק האנגלי ג׳ון קלי, כשהוא מורה בידו למרכז
המיגרש לאישור השער. האנגלים לא חיכו לתוצאה כה מהממת.

שיש לי זכות לומר כך. סוף־סוף יחד עם
בנבנישתי יש לי המאזן הכי־טוב במשחקים
הבינלאומיים: שגינו השתתפנו עד כה
בשלושה משחקים, ומהם שנים הסתיימו
בנצחונות.

,חולצות אדומות הרגיזו״
— מאת מברה מנ עי ל —
חיית־טרף, אפילו הנוראית ביותר, אינה
מסוכנת בכלל כשהיא שבעה. זה בערך היה
המצב של הכדורגלנים שכונסו לואלידור
לקראת המשחק עם הצעירים של אנגליה.
משחקי הליגה, הגביע וההתמודדויות הבינלאומיות
הוציאו לנו את כל הכוח ונתנו
לנו מספיק כדורגל. היינו שבעים מכל הבחינות
במיוחד מהבחינה הגופנית.
לכן מאנדי התבסס על מתן שיעורים עיוניים
יותר מאשר על הקניית כושר גופני.
הוא השתדל להסביר לנו איך האנגלים
משחקים ומה יש לעשות כדי לעצור אותם.
היה ברור שהעיקר הוא להיות בתנועה מתמדת.
אני הכרתי את האנגלים מהמסע שלי
לאנגליה עם הפועל תל־אביב לפני שלוש
שנים. קשה להגיד שהזכרונות מאותו מסע
העלו את מצב־הרוח שלי.
האנגלים עשו את הטעות כשעלו למש־למשחק
בחולצות אדומות. הצבע האדום
גירה אותנו כמו שוזרים בזירה והכנים
לנו רוח של קרב. קשה להגיד שבהתחלה
ראו או הרגישו את הרוח הזאת.
בעצם, אפילו נבהלתי מאד אחרי הדקות
הראשונות, כשראיתי איך הם מסתערים
במהירות וההגנה המסכנה שלנו התבלבלה.
כבר חשבתי שנהיה מוכרחים לחזור אחורה
לשיטה של הפסדים בכבוד. אבל זה עבר.
כמה דקות לאחר תחילת המשחק קיבלתי
כדור מצויין מסטלמך ובעטתי מהר וחזק
לשער. נשארתי לעמוד וחיכיתי לחברה
שיבואו לנשק אותי אבל פתאום ראיתי
שהכדור נופל ישר מהקורה לידיו של השוער
שהסתובב בפנים עצובות, מוכן להוציא
את הכדור מהרשת.
החלטתי באותו רגע שאני מוכרח לתת לשוער
עוד הזדמנות להיות באמת עצוב.
לפני הסיום הזיז אלי שייע, שנאבק בלי הצלחה
עם שני מגינים, כדור. בעטתי ישר
ברגל ימין לשער. הוספתי את החתימה שלי
לתעודת־הכבוד של המשחק.
את האמת אני מוכרח להגיד, שריחמתי
כבר קצת על השוער. לקראת הסוף תארו
לעצמכם שאנחנו היינו אלה שהרשינו לעצמנו׳
כמו שאומרים, להרפות את המתח. לא
להפסיד בכבוד אלא להרפות את הלחץ אחרי
שהתוצאה ארבע אפם לטובתנו. מתי היינו
חולמים על זה?

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 20 | קולנוע צנזורה כוכבתע טו פהבס די ן ל ה שי גבכדב תי המרקחת כדאי לקנות באריזה החסכונית הצנזור, לוי גרינשפו( ,היה עסוק השבוע בקאן. הוא ראה במקור, במסגרת הנעימה של

קולנוע
צנזורה
כוכבתע טו פהבס די ן

ל ה שי גבכדב תי המרקחת
כדאי לקנות באריזה החסכונית

הצנזור, לוי גרינשפו( ,היה עסוק השבוע
בקאן. הוא ראה במקור, במסגרת הנעימה של
פסטיבל הסרטים, את היצירות אשר בבוא־ה־עת
יחליט שאסור לצופה הישראלי לראותן.
אחריו השאיר שתי תזכורות ליכולתו:
שני סרטים שנפסלו. האחד: משחקים מסובנים,
תוצרת צרפת, המספר על כנופייה
של נערים צעירים. בהצגה פרטית שערך
מפיץ־הסרט למבקרי־הקולנוע, בתל־אביב, הביעו
17 את דעתם כי הפסילה לא היתד,
מוצדקת, רק 3צידדו בהחלטת הצנזור.
הסרט השני שנפסל היה סרטו הישראלי
של נורי חביב, רחל. טענת הצנזור: הוא
עוסק יותר מדי בפשע ובמין. התלונן חביב:
״זהו סיפור ישראלי אמיתי — מעשה שכמותו
אפשר למצוא מדי יום בעתונים. ואשר
למין — איש לא התלונן על כך שבריג׳יט
בארדו מופיעה עירומה לגמרי. מדוע יתנגדו
שכוכבת ישראלית תופיע עטופה בסדין?״

איזשהו מקום איבד קרמר את אותו הניצוץ
שיכול היה להפוך את סרטו ליצירה חשובה
באמת. כמו שהוא, על החוף הינו סרט
שלמרות שהוא מביא לתודעתם של הצופים
את כוונותיו הנעלות, אינו מצליח לנגוע
לליבם, אינו מזעזע איש.

ירח ־ הדבשלא הוג ש
היום אתה, מחר אחר (גת, תל-

אביב; איטליה) נוצר כנראה כיוון שהאיטלקים
חשבו שיש עוד אנשים בעולם שאינם
רוצים לראות את קאפרי, ויש צורך לעודד
אותם לעשות זאת. למטרה זו הם הביאי

סרטים
סו ך -ה עו ל. בין השאר

5מיליונים ל״י מכספי הפיס
להלומת 900 כתות בתי־ספר.בריווי הומרה הנזטוגתסוז לוזטורר הזזיוגך ווזפגול הפינז גזגכגז,
טוההלהאוה לבתי-גז. אטור תוהוה. בטווה ו 960/6ו גן מיס 1\-טל
ה!)ציב הפיהוזז טל ההריוה וטול הפטל הפיוז, זזגגגגזז ל־, 000ד9,39
ל״ י וה\ היוטרוה לה?הה נרווה בגל הארץ ובהגהוה ההוכרוה•
922 הכתות טתווזתוה בבוזפיוז אלה הההל!ן וה כך 639 •.כתות
לבתי״ נו יוזורייוז, כולל היוזולץ טל ד 8ו כתות פוזולוה ; 49ו כתות
תיכוויות ; 20 כתות לבתיייה הכלאיים 40 •,כתות לבהיייוז ת!\צו־גוייגז
טל־יוזורייה ו־ 4ד כתות לבתי״ גז רו־טותייגז בתגתה הסאוטיה.
בבויה ואת הטוההף הפטל הפיוז ב־ 4,842,000ל״ י. גזכות זה
בווגזך גול הנזבווזיגז ההוסאביה גו״ י ההפטל לה!ן הה בתי־תוליגז,
תרפאות ביטובי הנופר, אטר ינזתתבו הטוה ב־ 2תיליווית ל״ י

על החוף (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט בעל יומרות להיות סרט חשוב
מאוד. עד כדי כך חשוב, ששר בישראל
שהוא גם נשיא מכון וויצמן למדע, אבא
אבן, נענה לבקשתו של נשיא חברת מפיצי
הסרט, שהוא אחד התורמים למכון וזייצמן,
ומדקלם בפתיחת הסרט נאום ציוני על ערכו.
אין ספק שלעלילה עליה מבוסס הסרט,
שנלקחה מרומאן, פרי־עטו של נביל שוט,
יש כל הנתונים להיות סרט חשוב. מוסר־הד,שכל
של הסרט נועד להתריע ולהזהיר
את האנושות מפני סכנת הכלייה הצפויה
לה במקרה של מלחמה אטומית.
טעות מצערת. עלילת על החוף מתחוללת
באוסטרליה, בשנת .1964 איזה חייל
אמריקאי, שיהיה אחראי אותה שנה על
מערכת ראדאר, יגלה במכשירו גוף זר
המתקרב. הוא יפעיל את מערכת ההגנה
האטומית. ההגנה תהיה יעילה מאוד. היא
תחסל את בסיסי האויב ואת מולדתו, אולם
היא תביא על האומה המתגוננת השמדה
טוטאלית. מחציתו הצפונית של כדור הארץ
תאבד כל סימן חיים. רק באוסטרליה תשאר
האנושות כפי שהיתר״ משך תקופה של חמישה
חדשים. תוך תקופה זו יגיעו העננים
הראדיו־אקטיביים נם לחלק זה של העולם,
ואז ימחק השריד האחרון של האנושות.
ארבעה אנשים יודעים כי נשארו להם
רק חמישה חדשים לחיות. האחד, סגן-משנר,
בצי האוסטרלי (אנטוני פרקינס) ,נשוי לאנגליה
צעירה שילדה לו זה עתה תינוקת.
השני (פרד אסטייר) הוא איש מדע אנגלי
שמצא מיקלט באוסטרליה. השלישי (גרגורי
פק) הוא מפקד צוללת אטומית אמריקאית
שניצלה מהראדיו־אקטיביות בהיותה מתחת
לפני הים. אשתו וילדיו נספו עם כל יתר
בני יבשת אמריקה. ואילו הרביעית (אחיה
גארדנר) הינד, נערה רגשנית ושיכורה.
הגורל מזמן את ארבעתם יחד, כאשר שלושת
הגברים מקבלים על עצמם את התפקיד
לצאת בצוללת כדי לבדוק מה נשאר מחצי
כדור הארץ הצפוני ואם יש סיכוי שהעננים
המשמידים יעצרו בדרכם אל אוסטרליה.
אוזר, גארדנר זוכה לתפקיד שונה — עליה
להשכיח ממפקד הצוללת האמריקאי את
אסונו ולנחמו בזרועותיה.
מירוץ שגעוני. הצוללת מגיעה לסאן
פרנציסקו, מגלה אותה ריקה מאדם, מאתרת
אותות ראדיו מסתוריים, ומוצאת שלא היו
אלא תחבולות הטבע הדומם. פרד אסטייר,
המדען, מגלה במכשיריו כי לא נותרה כל
תקוזה. השואה תפקוד סופית את האנושות
במועד החזוי מראש.
הם חוזרים לאוסטראליה — שם מבוצעת פעולה
המונית של איבוד לדעת כדי למנוע
את יסורי הפגיעה הראדיו־אקטיבית. פרד
אסטייר מבצע עוד מרוץ מכוניות שגעוני,
שרוב המכוניות המשתתפות בו מתרסקות,
כדי לסמל את מה שקורה ב־ ,1960 כשהעולם
דוהר במירוץ מטורף לקראת המוות. אנשי
הצוללת האמריקאית מבכרים. לחזור למות
במולדתם. אוזר, גארדנר נשארת לבדה על
החוף. סוף. סוף העולם, בין השאר.
סטאנלי קרמר, אחד המוכשרים והנועזים
שבבמאי הוליבוד, לקח על עצמו את ביום
העלילה. הוא נכשל. במקום להמחיש את
השואה העתידה באמצעות סיפורי־אנוש. ,הוא
יצר סרט שהשואה בו היא רק רקע המאפשר
לו לספר מספר רומאנים קטנים ושיגרתיים,
האופייניים לכל סרט הוליבודי בינוני. ב
נארדנר
ופק ערג סוף העולם
״אכול ושגול —

כנ״ד
— כי מחר ניפול!״
כמה טיפוסים מפוקפקים ומשעממים לבילוי
חופשה בקאפרי, ניסו לתאר את מעשיהם בצורה
שתעורר קינאה אצל הצופה.
המוגמר הסופי: היפוכו הגמור של מטרת
הבמאי. אילו רצו האיטלקים להניא מישהו
מלבקר באי־ד,חלומות, לא יכלו ליצור סרט
מוצלח יותר. לפי סרט זה, קאפרי אינו אלא
מקום דחוס תיירים אמריקאיים וחתיכות צרפתיות
מהסוג הגרוע; מקום בו מתקיימות
תצוגות מעוררות גועל ובו זוג בירח־הדבש
אינו יכול להצליח בשום פנים ואופן להגשים
את ליל־כלולותיו. לדברי הסרט, יש
רק ללסביות מה לחפש בקאפרי. הן יכולות
לבלות שם בפומבי עם בנוודזוגן;,באין מפריע.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• שגעה גנכים (תל־אביב; תל־א-
ביב) אדוארד ג׳יי רובינסון ורוד שטייגר
מתכננים ומבצעים שוד נועז בקאזינו של
מונטה־קרלו, בסרט רב־מתח.
• לפתע בקיץ האחרון (מוגרבי,
תל־אביב) אליזבט טיילור יוצאת מדעתה
כשהיא מגלה כי הפכה נערת־פיתוי בידי
גבר הומוסכסואלי, בסרט גדוש־מופרעים מכל
המינים לפי מחזהו של טנסי וויליאמס.
• איוון האיום (סמדר, ירושלים) חלקה
השני, המהווה סרט בפני עצמו, של
יצירת־המופת של סרגי אייזנשטיין. הצאר
הרוסי מדכא בעריצות את מרד האצילים
החותרים תחתיו.
העולם הזה 1183

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 21 | ;עד־5י* יי יידלר נו ער ישראל 1960 (הנזשן מפנווד ) 1+ המבוקש ולקבל סיפוק לתביעה המינית — וזה קל יותר להשיג בחברות כזאת מאשר בפגישות מקריות עם נערות מתחלפות. כי

;עד־5י* יי יידלר

נו ער ישראל 1960
(הנזשן מפנווד ) 1+
המבוקש ולקבל סיפוק לתביעה המינית — וזה קל יותר להשיג בחברות כזאת מאשר
בפגישות מקריות עם נערות מתחלפות. כי רק בהליכות במשך זמן ממושך מתקבלת
ההנחה שהנער יהיה בעתיד גם הבעל. כלומר, האפשרות של קיום מגע מיני באה יותר
בחשבון לנער שיש לו נערת קבועה תמידית — או בז׳ארגון שלהם, לנער שיש לו חתיכה.
.אני דורש, איפוא, עד כמה שהדבר יכול לבוא בחשבון, להשפיע על הנוער להסתלק
מהצורר, הזאת של חברות קבועה בגיל צעיר. את ההחלטה מי היא הנערה המתאימה לבחור
יש לדחות לזמן מה, כאשר הבחור יודע להבדיל בין סוב ורע, ובין מתאים לבלתי־מתאים, בין
אהבה אמיתית לבין גירוי מיני שהוא בן־חלוף. לדעתי, יש להילחם בתופעה זו על־ידי
הפרדת הנערים והנערות בגיל המסוכן — גיל בית־הספר התיכון. אני נגד חינוך משותף
בבתי־הספר התיכוניים בגיל זה.״

דעת חמדריד

עת אנשי־חמדע שהובעה עד כה אינה מבוססת, בעצם, על ידיעה מעשית בקשר
| להתפשטות התופעה ששמה — הליכת־קבע. מבחינה זו יש ערך רב לדעתו של נחום
שור, איש־קיבוץ כפר־מנחם, המרכז מזה שנה ומחצה את קן הצפון של השומר הצעיר
בתל־אביב. גילה נחום חד־הלשון את ידיעותיו ודיעותיו:
״לפי מיטב ידיעתי לא חלו שינויים בולטים מבתינת הזוגות בין בני־הנוער שאני מדריכם.
בשיכבת השמיניות, בקן שלי, יש לכמחצית הגדוד בני או בנות־זוג. לעומת זאת בשביעיות
ובששיות האחוז נמוך יותר. הוא הולך וגובר בגילים בוגרים והוא די מקרי ודי שונה
בקינים שונים של התנועה. בממוצע, אחוז הזוגות בקינים שאני מכיר הוא בין 30ל־.50
״התופעה המעניינת ביותר היא שבמשך השנה ומחצה שיש לי מגע איתם, הזוגות כמעט
שלא התחלפו. אותם הזוגות שנוצרו בסוף השישית נשארו גם בשמינית, ואולי רק
שניים מהם התחלפו בשביעית.״
״היווצרות הזוגות בתנועה נושאת אצלנו אופי חברתי וכמעט אינה פוגעת במסגרת
התנועתית. ברוב המקרים משמש בן־הזוג דירבון לפעילות, אם כי יש מקרים שהוא גם

מפריע. מצד אחד יוצרת התופעה הזאת מרץ, מתח ורצון להצליח בעיני בן הזוג השני.
היא כרוכה בשאיפה להעלאת מעמדם. בן הזוג מעונין להשיג עמדה חברתית על־ידי פעילות.
״באופן עקרוני, ההליכה הקבועה של בני־זוג אינה דבר רע. לא הייתי נותן הכללה, כי
זה תלוי באופי של בני־הזוג. אם החברות בונה והם עוזרים אחד לשני ומגלים את כל
התכונות הרצויות של משפחה בעתיד, יכולה ההליכה הקבועה לשמש גורם חיובי. אבל
הנסיון מלמד שבמעט מאוד מקרים נמשכת החברות גם אחרי השמינית. ישנם רק מקרים
נדירים של זוגות שנוצרו בתקופת הקן והתמידו בכך. בדרך כלל הם נפרדים בשמינית.
״בתנועה אין אנו מעודדים ואין אנו מתנגדים לחברות קבועה. אנו בוחנים כל עניין
לגופו אנחנו מעודדים חברות יפה בגיל צעיר. עצם העובדה שמקום הבילוי של זוגות אלה
הוא קן התנועה — מהזזה מלט לחיי החברה של הקן. אבל אנחנו מחנכים לא לבוא לידי
יחסים מיניים עד גיל , 18 מפני שיחסים כאלה בגיל מוקדם מפנים את הצעירים מאופקים
רוחניים, ביתוד אצל הנערה. קיום היחסים מוציא מרץ וסוחט ואינו מאפשר לה להתפתח.
אנחנו מעודדים יחסים רוחניים, מאחר שגילוי יחסים מיניים גורם לפרוק השותפות מוקדם.
״בקיבוץ יש תופעות של חברות קבועה במידה מצומצמת יותר. הם מקובלים בעיקר
בכיתות הבוגרות של המוסד החינוכי. הסיבה היא ברורה. הבנים והבנות חיים יחד 24 שעות
ביממה, במשך 12 שנים הם מכירים האחד את השני מגיל צעיר וההילה הרומנטית שבזרות
המושכת אינה קיימת. בכל קבוצה יש איזה זוג או שניים. אולם לקראת סיום המוסד
קולטים בקבוץ ילדי־חוץ, ובמידה שיש זוגות הם ברוב המקרים של בני הקבוץ עם ילדי־החוץ.
בין הבנות הבוגרות יש התקשרות לבנים של החטיבה הצעירה, אלה שחזרו מהצבא,
אולם עושים מאמץ שהתקשרות זאת לא תישא אופי מיני ישיר.״

האם התראותיהם של המומחים כדבר הספנות הפרוכות בחברות
הקבועה, מבוססות על המציאות? מה הן השפעותיה של החברות
הקבועה על רמתם המוסרית והתרבותית של שני בני־הזוג? התשובות
לשאלות אלה תידונה כשני שבסדרת המאמרים על ״נוער ישראל 1960״
-המוסר והנוער, כגליון הבא של ״העולם הזה״.

ט 1ס

לאו־ה״ב

ב סילוני ז £8]£קט 5ה מ הי רי ם ו הג דו לי ם של ט .11 .א.

בנסיעתך הבאה לניו־יורק טוס ב-ט.וו.א - .חלוץ טיסות הסילון. תמריא מתל־אביב בשעה 7.45 בבוקר
במטוס ג׳טסטרים, מרומא במטוס יד 817?2111£ותגיע לניו־יורק בשעה 8.45 בערב -לפי זמן ניו־יורק.
אם יעדך אל תוככי ארצות־הברית, זכור, ט.וו.א. חברת התעופה היחידה המטיסה אותך כל הדרך
ללא חניה אל ניו-יורק ואל 70 ערים ראשיות בארצות-הברית -כרטיס אחד, חברת תעופה אחת.

סילוני ט .11.א. הטיסו יו תר נוסעי
מאשר כד חברת תעופה אחרתו

פוה לסוכן הנסיעות שדו או

צלצל ל־ט .11 .א ,.תל־אב־ב, סדפון 6 7 3 6 4

86ט

ימח

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 22 | מ שאל ב7>7 נזרי שנה בשוה וזורך וגובר שששד ששבש שוה גבו בשירה שהבשר איוו נזשדיש ראש- הו השווזה-רב בששה הארוחה. הוא ששנש בשריאה שהון. משר, החה רווזר רה כי ה-

מ שאל ב7>7
נזרי שנה בשוה וזורך וגובר שששד ששבש
שוה גבו בשירה שהבשר איוו נזשדיש ראש-
הו השווזה-רב בששה הארוחה. הוא ששנש
בשריאה שהון. משר, החה רווזר רה כי ה-
ביבה אשר האשה הכיוה שבורו והרזזוזויה
השמשה בוווזאה שהיא הגישה רו— שרבוה
רוזיכו.
נזששמש שוביורוגייב שוששו בששדרבשיה
גירו, שהגבר השריף רשמא בששה אמשה
את הירישוה הפיגן והיוה השצמה ההופישוה
בהשגרוה שהווה בשהור האשורי הוך כרי

כך הוא שרר הרהשריש תשוהה־רב ראכירה.
אוהש הששריש גירו רבר השרור רושוש
שוד יותר נושרות-ביה רבות• רגבי גבריש
רביש ווהי ששה־הוושה, ששרכה שורה שר
שרוש ששות שיוה ברירה. בגרר ששיבוה
ואת רוגויש הגבריש כשהאשה השירה רהש
כי שריאה שהון בששת ארושה ווגרת אה
כררי הויהוש.
השבוש ביררו כתבי ״השורש הוה״ באיוה
הירה ופוץ ווהג שריאה שהוויש בששה ארו־שה
גש בישראר שארו אה השארה:

״האם אתה קורא עתו! בשעת
• ד״ר יוחנן אהדוני, ארכיאולוג:
״בדרך כלל איני קורא עתון בשעת ארוחה.
אולם כשאני עושה זאת, אשתי אינה מגיבה
על כך כלל.״
• נו ח מיז ם, מנהל ידיעות א ח רונו ת:
״ודאי שאני קורא עתון כשאני אוכל.
בעיקר אני קורא, כמובן׳ את החדשות.
לאשתי ולשאר בני־המשפחה יש כמובן
התנגדות נמרצת, אבל יש לי שיטות משלי
כדי להערים עליהם. אם כל בני המשפחה
יושבים יחד לאכול אני מסתיר את העתון
מתחת לצלחת וקורא בו. לפעמים אשתי רומזת
לי בעיניים כי הילדים נמצאים ואין
זה מנומס לקרוא את העתון בפניהם בזמן
הארוחה. מיד אני מזיז את העתון הנמצא
מתחת לצלחת לזוית המתאימה, קורא בו
כמו קודם, אבל עושה זאת במבט דיפלומאטי,
שאי־אפשר להבחין בו.״
• יעקב חודורוב, כדורגלן :״איני
קורא את העתון בשעת האוכל. לא מתור
נימוס, אלא שאני אוהב לראות מה שאני
אוכל, והעתון מפריע לי.״
• מירכימאיי, מנהל. בנק לסחר
חוץ :״אני קורא את העתון בשעת ארוחה
רק אם קרה משהו חשוב ומעניין באותו
יום. במקרים אלו אין כל התנגדות מצד
אשתי או מצד מישהו אחר במשפחה.״

• עזרא איכילוב, ח״ב הצ״ב :״אצלי
זה תלוי בסוג הארוחה. אם זוהי ארוחה
חטופה, כפי שזה קורה לי לעתים תכופות,
איני קורא עתון. בשאר הארוחות אני אוכל
בצוזתא, והן מוקדשות לשיחות. אך לפעמים
אני מעיין בעתון בארוחות כאלו, בתנאי
שנושא השיחה קשור למה שנאמר בעתונים.
במקרים המועטים בהם אני אוכל בחוג משפחתי,
אני חייב להסביר מה קרה בימים
שלא נמצאתי בבית, או מה עמדתי לגבי
אותם המקרים שקרו. לכן את העתון אני
קורא דוזקא בשעות אחרות, וגם זה ב־מיגבלה
של חצי שעה ליום.״
• יעל מטדון, עסקנית אילנשי״ל־פוליו
:״איני קוראת עתון, וגם הילדים
לא. דק בעלי עושה זאת, לפעמים. כשזה
קורא אני משתדלת, ובדרך כלל גם מצליחה,
לא להתרגז. אבל כשאני בכל זאת
מתרגזת, יש לכך תגובות שונות. במקרים
הקיצוניים אני צועקת קצת, אבל לא נורא.״
• שמעון דז׳יגן, שחקן :״אני קורא
את העתון בשעת הארוחות. זה כמעט הזמן
היחיד שיש לי למטרה זאת. גם בחוג המשפחה
אני עושה כך ולא מתרגזים עלי.
כל בני־משפחתי פשיט כבר רגילים לכך
ומבינים אותי.״
• נתן ואגנר, מנהל נתיבי־אויר
סקנדינביים :״איני אוכל וקורא עתונים באותו
זמן מסיבה אחת: איני אוכל בבית
כי אם במסעדות. לכן לא יוצא לי לקרוא
עתון בשעת הארוחות.״
• יזהר הררי, ח״כ הפרוגרסיביים :
״לי אין בעיות. בעיות יש למי שאינו קם
בשעה חמש או שש בבוקר ואינו קורא עד
לארוחת־הבוקר את העתון. אני, לעומת זאת,

חודורוב

הררי

אכרף

כאדר

אוכל, כיוון שכך לימדו אותי. אני באמת
חושב שדבר זה אינו נימוסי. אולם אני
בכל זאת קורא — רק את הכותרות הראשיות
— כוי לדעת מה קרה.״
• שמעון סאמט, עתונאי :״אני קורא
עתון בשעת ארוחה. כשאשתי אוכלת
יחד אתי גם היא קוראת. ואם בני מגיע
לחופשה מן הצבא — גם הוא קורא. לכן
ברור שאין כל התנגדות מצד המשפחה, שיודעת
כי בכל יום עלי לעבור על 12
עתונים. בכל זאת, אנחנו שומרים על חלק
מן הארוחה כדי לשוחח במקצת.
• שדמה וייספיש, מלחין :״כש-
היתר, לי אשר, לא עשיתי זאת, כיוון שחשבתי
שהדבר אינו נימוסי כלפיה. אשה
רוצה שיתייחסו אל מאכליה ויתרכזו רק
בהם בשעת הארוחה. זוהי אצלה שאלה של
כבוד. אבל גם עכשיו, שעה שאני חי
לבדי, איני קורא עתון. כי אסור ליהנות
משני תענוגות בבת־אחת. לכן אני אוכל
לחוד וקורא את העתון לחוד.״
• אסתר וילנסקה, חברת הלשכה
הפוליטית של מק״י :״את כותרות העתר
נים אני קוראת בשעת ארוחה ולפעמים גם
בנוכחות המשפחה. בעיקר אני קוראת את
הכותרות הפוליטיות החשובות. אם משפחתי
מתנגדת לכך — איני רוצה לומר.
פשוט אין לי תשובה.״
• יעקב צח־רנר, מנהל נוגן דויד
אדום :״אני מאד אוהב לקרוא את העתון
בשעת ארוחה. אבל מה לעשות שאשתי
אינה נותנת לי? בכל זאת אני מצליח
לפעמים, כשהיא יוצאת מן החדר לכמה
רגעים אני תופס את העתון וקורא בו.
בכל ימות השבוע אני מתחיל ישר מן
העמוד הראשון. אבל כשאני מצליח לקרוא
את העתון ביום ראשון, אז בראש ובראשונה
אני קורא את הביקורת על משחקו
של שייע גלזר בשבת.״
• ד״ר יוחנן כאדר, ח״כ חרות :״בבית
חינכו אותי לא לקרוא עתון בשעת הארוחה,
גם כשאוכלים לבד. אצל׳אדם תרבו
דוה
הזמן
^ ריאד, סעודיה, הצהיר המלך סעוד
* 1ששוב אינו נוהג באפלייה כלפי המעמדות
הנחותים של ממלכתו, מוכן לקבל
להרמונו פילגשים שאינן נמנות עם בנות
ראשי השבטים והאצולה.

קודש ומו״ל

י• נידיורק, ארצות־הברית, הופיעה מה־
! *דור ה מפוארת, ערוכה ומקוצרת, של ה־תנ״ך,
ממנה הושמטו קטעים רבים ומהותיים,
גרמה לגל של מחאות, עליו הגיבו העורכים
:״נאלצנו להוציא קטעים רבים, רוויי
מין, שמקומם אינו בספר כד, נערץ.״

בן תשעים למיטה

הארוחה *״
מספיק לסיים את עתון הבוקר לפני הארוחה.
האם מי שעושה כך צריך לחזור
ולקרוא בעתון ולעלות גרד. בשעת הארוחה?״
• אמנון זכרוני, סרבן־מלחמה וחבר
מרכז הכו ח ה שלי שי :״בשעת ארוחות אני
קורא את הידיעות הפוליטיות. מאז נשאתי
אשה, אני משתדל לא לעשות זאת, גם לא
בחברת סתם ידידים. הנסיבות בהן אני בכל
זאת קורא עתון בשעת ארוחה ובנוכחות
מישהו אחר: כשהאיש היושב עמי משעמם
אותי ואין ברירה אחרת אלא לקרוא עתון.״
• פרד סומך, סגן נשיא לישכת רו־אי־חשבון
:״איני קורא את העתון כשאני

החי

תי הארוחה אינה סתם הזנה ביולוגית של
הגוף, אלא גם טכס חשוב ומכובד. לכן אין
לערבב את קריאת העתון באכילה.״
• רבקה (אשתו של ח״כ מפא״י מנחם)
כהן :״איני קוראת את העתון בזמנים
אלו. נדמה לי כי גם בעלי אינו עושה כך,
אך איני זוכרת בדיוק. אם הייתי מבחינה
שהוא קורא בשעת האוכל, היה איכפת לי
מאד.״
• עמיחי פאגלין, לשעבר קצין־המב־צעים
של אצ״ל, כיום בעל בית־חרושת:
״איני קורא בשעת הארוחה. אצלי זה נובע
משתי סיבות: האחת — שכמעט אף פעם איני
מגיע בשעות היום לארוחה, כך שהבעיה
אינה קיימת כלל. והשניה — שבכל עתון
מופיע לפחות פעמיים או שלוש השם מפא״י,
ודבר זה מקלקל לי את התיאבון.״
• יוסי שטרן, צייר :״החברה הכי־טובה
שלי הוא העתון. כשאני אוכל, אני
אוהב לקרוא את הידיעות הקטנות, זאת
אומרת, את הידיעות שאפשר להתחיל ולגמור
בין נגיסה אחת לשנייה.״
• דינה אברך, פסנתרנית :״בדרך
כלל איני קוראת עתון בצורה כזאת. כך
לימד אותנו אבא עוד בגיל צעיר. אך דווקא
בתקופה האחרונה אני נאלצת לקרוא את ה־עתון
בשעת ארוחות, אף־על־פי שאני יודעת
כי הנוהג הזה אינו תרבותי, מפני שאני
עובדת קשה ואין לי, לצערי, זמן אחר.״
• משה גולדשטיין, סגן ראש עירית
תל־אביב :״אמנם אני קורא את העתון בשעת
ארוחות, אולם אין זה מעשה טוב. באמצע
האוכל לא צריכים לקרוא. אם אני רואה
שמשפחתי אינה מרוצה מן העובדה שאני

ך*שיקאגו, ארצות־הברית, גילה עתונה
!*הר שמי של הסתדרות־הרופאים האמריקאית
כי גם בגיל 90 ומעבר לו עשויים
הישישים להזדקק ולהיהנות מחיי מין תקינים.

סקופ1

• קאליפורניח, הצליחה משלחת של
^מטפסי־הרים להציל כלב מגזע סן־
ברנארד, שאומן להציל מטיילים התועים
בדרכם, שעה שנקלע לצוק הרים ולא יכול
היה לשוב הביתה.

בשר ודם
ך • פורמוזה, פקד המארשאל צ׳יאנג קיי-
! * ש ק, להימנע מאכילת בשר מדי יום
שלישי וששי ,״כאמצעי לקדם את המלחמה
לשיחרורד, של יבשת סין.״

בור־מים כרה..

ך • רמת־גן, נתבעו ראש־העיר וחברי ה־ל
מועצה העירונית לדין על שימוש־יתר
במים, בהתאם לתקנה שאושרה בזמנו על־ידי
מועצת העיריה וראשה.

הסיבוב השלישי

ך* אילת, נאלצה משטרת ישראל לגייס
! ״ א ת מיטב כוחותיה כדי להניס כ־20
גמלים ירדניים שפלשו לשדה־התעופה, הפילו
גדר, ניסו לרעות בעשב המכסה את שדה־התעופה.

בוא
דודי
ף יתל־אביב, זכתה נערה בת 13 להר!
* שאה משפחתית להינשא לדודה בן הסב,
לאחר שהצהירה כי היא מאוהבת בו,
גילתה שהיא מחכה לילד מאהבתה הנצחית,
בעוד חודשים מספר.

משוגעים לדבר
ך* עכו, לאחר שאנשי צוזת ההסרטה של
^ א כ סו דונז פיגרו במערכת הזמנים של
הסרטת תמונות בהן משתמשים בנתחי־בשר
ש״הושכרו״ מאטליזים שונים, נאלצו לקנות
את הבשר, לאחסנו בבית־הקירור של בית־חולי־הרוח
הממשלתי.

שטרן

פאגלין

קורא את העתון, אני מניח אותו הצידה ללא
כל ויכוחים.״
• שלמה לורנץ, ח״כ אגודת־ישראל:
״אמנם לפני זמן רב קראתי עתון בשעת
ארוחה, אך כבר לפני תשע שנים נגמלתי
ממעשה רע זה. עת הארוחה חייבת להיות
קודש למשפחה ולא לעתון. פרט לכך הגעתי
למסקנה כי קריאת העתון בשעת ארוחות
אינה כדאית משתי סיבות: ראשית — הרופאים
אינם מייעצים לעשות זאת מטעמי בריאות,
ושנית — על־ידי מעשה זה לא חוסכים
זמן. מי שקורא עתון בשעת הארוחה, מוכרח
להאריך את זמן מאכלו — ויוצא שכרו
בהפסדו.״
• דיינה (אשתו של פרופסור לכלכלה
דן) פטינקין :״גם אני וגם בעלי קוראים
את העתון בזמן שאנו אוכלים ארוחת־בוקר.
זה נוח מאד והופך את הארוחה לנעימה.
איננו כועסים אחד על השני, כי כל אחד
מאתנו אוכל את ארוחת־הבוקר שלו בנפרד.
בעלי אוכל שעה אחת לפני, ולכן הוא קורא
את העתון בזמן זה.״

לשבר יש רגליים

ך* תל׳אביב, הפגינו שני קשישים. את
! ,כו שרם הגופני במסיבת־עיתונאים, שנועדה
לפרסם שיטות רפואה חדישות, טענו
ששתיית בירה בערב מאריכה את חייהם.

מנה אחרונה

ך י• לום־אנג׳לם, מיהר ג׳ון דיוויי לעבד
^ ד ה, התיישב במכוניתו, יצא לדרך,
נתקל בעץ, הועף מן המכונית מעוצמת המהלומה,
דרך חלון ביתו — ישר על
שולחן האוכל אותו עזב זה עתה.

מרחץ הזעה

ך הונג״קונג, זכתה שחקנית אמריקאית,
!* שבאה לעיר־הנמל הסינית על מנת להשתתף
בהסרטת הסרט עולמה של סוזי וונג,
בתואר מיס הונג־קונג ,1960 ניסתה להתחמק
מקהל מעריציה, חמקה לתוך בית,
מצאה עצמה בבית־מרחץ תורכי לגברים.
העולם הזה 1183

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 23 | השבוע הוקם ארגון חוש למלחמה בהנלות מלאכותיות ילדים! יותר ילדים! במחלת המותרות והניוון. פה ושם נדבקו עמים אחרים באותה מחלה. אבל להם היה מוצא. כמו צרפת, למשל. ב־

השבוע הוקם ארגון חוש למלחמה בהנלות מלאכותיות

ילדים! יותר ילדים!
במחלת המותרות והניוון. פה ושם נדבקו עמים אחרים
באותה מחלה. אבל להם היה מוצא. כמו צרפת, למשל.
ב־ 1892 הראה מאזן האוכלוסין יתרה של מקרי־מוזת על
מספר הלידות, והיתה צפויה בתהליך זה סכנה של הת־מעטות־אוכלוסין.
מה עשו הצרפתים? פתחו את שעריהם
בפני מהגרים פולניים, ספרדיים, ואיטלקיים, וכעבור דור
אחד היו להם מיליונים של צרפתים חדשים. אנו, העם
היהודי, איננו יכולים לעשות זאת. אי־אפשר לומר למיליון
ספרדיים ״בואו והייתם ליהודים״.
כאשר נופל אצלנו זקן בן שמונים למשכב, מזעיקים את
הרפואה ואת המדע כדי להאריך את חייו בכמה שנים או
בכמה ימים. ואותו אדם שישכור את הרופא הטוב ביותר
כדי להציל את חיי אביו הזקן, לא יהסס לבצע רצח בדם
קר — רצח פרי־בטנה של אשתו. אמנם הודלד הוא בן חודש־חודשיים,
אבל זהו בכל זאת רצח יהודי.
האם מישהו יכול לחשב כמה איינשטיים רצחנו במו
ידינו?
אפילו אם לא איבדנו גאונים, הרי שהיום חשובים בעולם
המספרים יותר מן האיכות. כשקמים המדינאים לדבר באו״מ,
אין איש מתעניין אם ארצם היא ארץ של גאונים, כי אם:
כמה מיליונים עומדים מאחוריהם? מן הבחינה הזאת, איננו
אלא שבט של בטלנים חסרי־חשיבות.
היינו צריכים ללמוד כאן מן הטבע. קחו למשל צמח
כלשהו, כרתו ממנו ענף. מיד יצמחו במקומו שני ענפים.
כך מגן הטבע על בריותיו מפני השמדה. אחת טבח
המיליונים, היה עלינו להוליד על כל הרוג — שני ילדים.
מה עשינו? בדיוק את ההיפך, והרי הטבע מתנקם בסופו
של דבר. אם נתמיד בדרך זו, המנוגדת לצווי הטבע, סופנו
כלייה.
אנשים המציאו את המושג הנאה ״תיכנון הילודה״ .מהו
תיכנון זה? הוא נולד ב־ , 1913 כאשר העמים האירופיים
ראו את מושבותיהם מתעוררות. הם הבינו כי ריבוי המיליונים
באסיה ובאפריקה יביא את ״•הקץ לשלטונם הנצלני,
ועל כן הנהיגו את תיכנון הילודה. העמים האירופיים לא
השתחררו עד היום מן הפחד מפני המיליונים של אסיה.

ף • ל המד על תיכנון הילודה ותיכנון המשפחה ביש-
^ ראל, אינו אלא שותפו של היטלר. הנאצים הרגו ששה
מיל־ון מבני עמנו — או כך, על כל פנים, הם אומרים;
אין לנו כל אפשרות להוכיח כי לא הרגו עוד יותר. אבל
נאמר אפילו כי אמנם רק ששה מיליון יהודים נרצחו באירופה
— הרי זהו צעד מחריד בדרך להכחדת העם כולו.
ומה עושה העם היהודי אחרי טבח זה? הוא ממשיך לתת
יד למזימת השמדתו. היטלר שרף יהודים בתאי הגאזים,
עתה נמחקים חיים יהודים ברחם. מבחינה זו, אין כל
הבדל בין מבצעי ההפלות ההמוניות, לבין הרוצחים האחרים
שקמו על העם היהודי ;ואז ומעולם.
זהו רצח עליו איש אינו מגיב. איש אינו מתאבל. איש
אינו קובע יום זכרון. כולם רואים בו תופעה טבעית, דבר
של מה־בכך. כאשר נלחם העם על קיומו המדיני, הקים
את צבא ההגנה לישראל, שישמור על בטחונו. הסכנה המאיימת
עלינו עתה מבפנים מחייבת אותנו להקים צבא חדש
— צבא הגנה על החיים היהודיים.
זהו צו עליון. לא ירק מבחינה מוסרית, כי אם מבחינה
מעשית. כבר כיום אין מספיק כוח־אדם במדינה. מה יהיה
מחר עם כל המפעלים שאנו מקימים? מניין נביא את
האזרחים שיבנו את המדינה ויפתחו אותה, אם רק אחד
מתוך שניים־שלושה ולדות רואה את אור העולם?
בימי ׳מלחמת העולם השניה, שירתתי בנזקי בצרפת. שם
שמעתי את הבשורה הנוראה על רצח היהודים. נשבעתי אז
כי אם אצא חי מן המלחמה, אקדיש את כל חיי להקמת
תנועה שתילחם נגד המתת העם היהודי. עליתי ארצה —
ומה מצאתי כאן? רופאי־נשים שחדרי הקבלה שלהם מלאים
לקוחות, המחכות לביצוע ההפלה המלאכותית. הם מתעשרים
משפיכת דם.
הגענו למצב בו עקירת שן מעוררת יותר מחשבות מאשר
ביצוע הפלה מלאכותית. אפילו בחורות צעירות יודעות
כבר את כל הפרטים הקשורים בהפלה. דבר זה גורם
לירידה מדאיגה במוסר. הוא מושך זוגות *לעשות חיים״,
ולקיים יחסים מיניים קבועים מחוץ למסגרת הנישואין.
דבר זה מוביל בהכרח להפקרות מינית, להתרופפות קשרי
המשפחה, לאהבה־חופשית כביכול, ואפילו לזנות.

איני אומר כי אסור לחלוטין לבצע הפלה מלאכותית.
פרס?מתחתגים
כרופא, ברור לי כי ישנם מקרים בהם מחייבת בריאותה
של האם להפסיק את הריונה. אולם זאת אפשר לעשות אך
^ פשר להכין אולי שבהודו, בעלת 400 מיליון התו־ורק
מטעמים רפואיים טהורים. לא מתוך כל מיני טעמי־שבים,
יונהג צימצום בלתי־טבעי של הילודה. מיליונים
סרק, תחת מסוזה רפואי־כביכול של ועדות קופת־חולים.
גוועים שם מחוסר־תזונה. אבל אצלנו? האם מת אצלנו
התירוץ המגוחך ביותר הוא :״תנאים סוציאליים״.
מישהו מרעב? קיים חוק דמוגראפי יסודי: כדי שעם
אל נא תדברו על תנאים סוציאליים! היום אדם עשיר —

-מאת ד״ר־ אברה שפדוך־פסנו

לפני שלושה שבועות העלה ״העולם הזה״ את בעיית תיכנון הילודה וההפלות המלאכותיות
כארץ, בהביאו לפני קוראיו את דעותיהם של רופאים וסוציולוגים המצדדים כתיבנץ־
ילודה נאות. לפני שבוע התכנסו בבית־הרופאבתל־־אביב במה עשרות אנשי־ציבור בעלי
דעה מנוגדת. סגן שר־־הפנים, חברי־כנסת ורופאים הכריזו בפומבי מלחמה על תיבנוך־
הילודה. באותה אסיפה הוחלט להקים קרן מיוחדת, שתפקידה לעודד את עם ישראל
להוליד בבל האפשר יותר ילדים. הוגה הרעיון הינו ד־״ר אברהם שפרוך־פכזנר, רופא־נשים
מתל־אכיב, אשר מזה 15 שנה נלחם בנטיה הגוברת והולכת למנוע הריונות
ולתכנן את הילודה .״העולם הזה״ העמיד עמוד זה לרשותו בדי להביע את עיקרי אמונתו.
מחר הוא יכול להיות עני. או להיפך. כיום אין לאיש במה
לחנך את בניו, אבל מחר — האם יכול הוא לדעת מה
יהיר, עמו מחר? והלא רוב רובם של תושבי הארץ חי על
פי רמת חיים גבוהה.
אני זוכר קבלן צרפתי שבא לתקן את האינסטאלציה
בביתי. מה אכל לארוחת־צהרים? תפוז, לחם וכוס יין. והוא
היה אב לששה ילדים. הוא לא אמר שאינו יכול להרשות
לעצמו הרבה ילדים, ולא החליט להשמיד את וולדותיו
מחשש שמא מאוחר יותר לא יהיה לו במה לפרנס אותם.
הוא הבין את אשר על כולנו להבין: הילד הוא ייצור
חי, ויש להאמין כי יהיה מי שידאג לו.
אבותינו הולידו שמונה ועשרה ילדים. הם לא חשבו על
תנאים סוציאליים. אני כשלעצמי נולדתי בבית של חמשה
ילדים. כאשר אמרתי פעם לאבי שאני רוצה זוג אופניים,
הוא לא רץ לחנות הצעצועים הראשונה כדי לספק את
דרישתי. הוא ענה :״אין צורך באופניים״ — וזה היה זה.
מה היום? בלי וספה הצעירים שלנו אינם מוכנים לזוז
מהבית. וכי חייבים אנו לגדל טדי בוים? מספיק שנספק
להם מזון, לבוש וחינוך. המותרות היקרים שמעטירים
על ראשיהם רק מבלבלים אותם, ומסלפים בעיניהם את
לוח־הערכים. הם אינם יודעים יותר מה הגבול למה שמגיע
להם, ומצפים שההורים — או החברה! — יעטפו אותם
בצמר־גפן ויגישו להם את הכל על מגש של כסף.
כל זה מדוע? מפני שיש רק בן אחד או שני בנים במשפחה
— והם מולעטים ומפונקים! וזה משחית את אופיים
עד היסוד.

ישמור על קצב קיומו והתפתחותו, חייבות להיות לפחות
20 לידות על כל אלף תושבים. אצלנו יש פחות מ־ .12 אין
צורך להיות דמוגראף מומחה כדי לראות לאן תהליך זה
מוביל. וכשמספר ההפלות עולה על מספר הלידות — עם
זה אבוד.
תאמרו :״קל מאד לדבר. מה תעשה משפחה בת עשר
נפשות אם אין לה אפילו דירה של שני חדרים? קל
לומר לאנשים: עשו ילדים, העם זקוק להם. אבל עול
גידולם של אותם ילדים — הרי על שכם ההורים המיסכנים
הוא נופל!״
על כן הוקמה קרן הילודה לישראל. זאת לא קרן ממשלתית,
כי תפקידה אינו ממשלתי. דאגתנו היא — הגברת
הילודה של העם היהודי ולא של כל אזרחי המדינה. אין
כאן עניין של הפלייה כלפי המיעוטים במדינה, כי אין
הם סובלים ממיעוט ילודה ועל כן אין דאגה זו מעניינם
שלהם.
כיוון שממשלת ישראל אינה יכולה לממן פעולות לטובת
חלק אחד מן האוכלוסיה, תהיה הקרן בלתי־תלויה בממשלה.
הרב קלמן כהנא הגדיר זאת יפה :״אנחנו לא נגד איש;
אנחנו בעד העם היהודי!״
ברור, איפוא, שהקרן היא זרוע פיננסית של העם היהודי,
בכל העולם, למען עצמו. יעמדו לפניה שני תפקידים: בראש
וראשונה — תעמולה, תעמולה ותעמולה. תעמולה נגד מאלתו־סיניזם*
,נגד הימנעות ובעיקר — נגד הפלות מלאכותיות.
תעמולה בכל בית ובכל. קיבוץ; בין עניים ובין עשירים
כאחד.
המטרה השניה היא ליצור את התנאים לגידול הילדים

י 6כיטו מעט מסביבינו. כל העמים גדלים — ורק 11 אנחנו גוועים ומידלדלים. כל זה בגלל נשותינו, שנדבקו

* תומס מאלתוס (1834־ ,)1766 היה המלומד הראשון
שהצביע על הקשר בין הילודה ובין הרעב בעולם.

הנשים אשמות !

שיוזלדו למשפחות מעוטות־היכולת: מתן הלוזאות לבעלי-
מלאכה שיבססו את עסקם; מענקי־חינוך; הלואות לרכישת
שיכון וכו׳ .יש לשים דגש מיוחד על עזרה לזוגות צעירים.
זוג בלתי־נשוי יפנה, למשל, לרופא, לביצוע הפלה
מלאכותית, כי אין ביכולתו להקים לעצמו בית. נציג הקרן
ייעץ לתת להם להתחתן. לפי חוקת קרן הילודה, אפשר
לתת להם הלוואה לחתונה. אין זה סכום גדול. אולם בחודש
השביעי של ההריון, אחרי שנוכחים לדעת כי אמנם מקיים
הזוג את הבטחתו ומתכנן להוליד את הילד, יש לתת להם
את יתרת ההלודאה. ההלוואות האלה, כמובן, יוענקו ללא
ריבית, ובתנאים נוחים. שהרי הקרן לא תהיה לצבירת
רווחים.
הקרן אף תדאג לנשים עובדות, אשר צריכות להפסיק את
עבודתן בגלל הריונן. היא תשלם להן שווי־משכורתן, משך
חודשיים־שלושה. יתכן גם שיינתן פרם לאשה הצעירה אשר
תיכנס להריון תוך שנתיים מיום חתונתה. להורים של
ארבעה ילדים ויותר יינתן פרס של ממש, בצורת קיצבה
חודשית או בצורת הנחות מטעם מוסדות חינוכיים, למשל.

בילדים -ריכוז העם
ך ש להסביר לאזרחים, כי הגברת הילודה אינה עניין
לאומי מופשט. ננהל תעמולה נגד ההפלות המלאכותיות,
בה נסביר כי הפלות אלה פוגעות בבריאותה של האשד״
גורמות להפרעות הורמונאליות המזקינות אותה טרם־עת
ומערערות את המיבנה הנפשי שלה. לצורך זה יש לגייס את
כל האמצעים: הראדיו, העתונות, התיאטרון.
יכול מישהו לשאול: האם לא תעודד הקרן רוח של
שנור ונדבות? לא! כי הקרן לא תעסוק בפילאנטרופיה, אלא
בהבטחת זכויותיהם של משפחות המבטיחות את עתיד
האומה. ההענקות הכספיות לא יינתנו לאזרחים כעזרה
סוציאלית, כי אם כזכות המגיעה להם. שהרי, אם נרצה
בזאת או לא, הילדים הם רכושו של העם כולו. בניה של
המשפחה מרובת־הילדים מגינים בשעת הצורך על המשפחה
שאין לה ילדים — ועל כן הדאגה לעתידם של הילדים 1 חייבת להיות משותפת לשתי המשפחות.
אני מאמין שאפשר לגייס את הכסף הדרוש מהיהודים 1
שברחבי עולם ובישראל עצמה. יהיה צורך להקים הנהלה !
ציבורית, שתפקח על איסוף הכספים וחלוקתם. כשלעצמי\ ,
אינני מבין בכספים. מעודי לא קניתי דבר, ואינני יודע
כיצד לנהל כספים אלה. אבל כאשר פניתי פעם ליהודי
בפאריס, והודעתי לו כי תוקם בקרוב קרן לעידוד הילודה
וכי הוחלט לבקש מכל יהודי לתרום 36 פראנק (פעמיים
ח״י) ,הוציא מכיסו, בלי היסום 20 אלף פראנק. ב־,1945
ערכתי אסיפה גדולה למטרה זו — בוויטצ׳אפל שבלונדון,
סיפרתי להם על הרעיון. אנשים רבים בכו. גם אני בכיתי.
אחרי האסיפה ביקשו למסור לידי תרומות. אמרתי להם:
אינני יכול לקבל כרגע כסף, כי הקרן עוד לא הוקמה באופן
פורמאלי. חכו.
עתה כבר קיימת הקרן, וכבר נתקבלו התרומות הראשונות.
נפנה למוסדות יהודיים זלאנשים פרטיים שיתרמו. יצחק
גרינבוים אמר לי פעם :״אתה משול להרצל. הוא רצה
להקים מדינה; אתה רוצה לשקם עם.״ אני יכול לנקוב
בשמות של מאות תומכים בעלי־שם, אך קצרה מדי היריעה.
אפשר להתחיל בדויד בן־גוריון עצמו, במשה שרת, בשר־הפנים
משה שפירא, בעקיבא גוברין ובפרופסור לייבוביץ,
ולגמור בד״ר נחום גולדמן, ברב הראשי יצחק נסים, בחברי־הכנסת
בר רב־האי, ישעיהו, אונא ועשרות אחרים — וגם
אז לא תהיה הרשימה שלמה.
ובכלל ~ מי נגד?

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1183 - 25 במאי 1960 - עמוד 24 | הההדת הסיווה עד ונוסי החנוה והשעושד

הההדת הסיווה עד ונוסי החנוה והשעושד שעו

חזרה לתחילת העמוד