גליון 1184 מתאריך 31 במאי 1960

1- 1י*ה£

ד מי מנוי ל שנ ה
לחו״ל בד אר־אויר

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתז

סגי &י

עורך כיתוב:
סילבי קשת

עורך תבנית:
וכי

כתב בכיר:
אלי תבור

צלם המערכת:
אריה קרו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולספו־ס״.
המוציא לאור: העולם הזה גע״נו.
דפוס משה שהם בע׳׳נו, ת׳׳א, טל.31 39 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי נלילי, דויר הורוביץ,
רותי ורד, יוסף אבו־חמדי, רו מרגלית,
אביבה סטו, אבנר פרי, עמום קינן,
שלמה קרו.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

• ל?תרים י\
• לכל ארצות אירותה
ולולל תורכיה ,).תרת
ותוטוגה הכתר ם ר\ —40.
• לררום־אתרי?ה, ליצריה,
רורגזיה, גאות,

גורתה ולזיאת
• לארצוה־הבריה? ,ורה?
,וגה ות?תי?ו —60.
#לארצותו רו ם ־

אתרי?ה
#לאותגורליה וויו־וילוד

השער
הקדמי של העולם הזה 1183 היה
מוכן להדפסה. הוא היד, מוקדש למאורע
העיקרי של השבוע: הנצחון של נבחרת
הכדורגל הישראלית על קבוצת אנגליה הצעירה.
הוא הראה את החלוץ אברהם מנצ׳ל
קופץ משמחה בתוך השער האנגלי, אחרי
שהבקיע את השער הרביעי. לקראתו רץ רפי
לוי, גם הוא משתולל מרוב שמחה, כש־השוער
האנגלי המום.
התמונה נבחרה מתוך עשרות אחרות ש־הוערמו
על שולחן עורך־התבנית, מפני
שהביעה בצורה מושלמת את מצב־הרוח
של אותו רגע. פרסומה בגודל השער היה
מאפשר לך להבחין היטב בהבעות שלוש
הפנים, שאמרו יותר מכל מאמר שהתפרסם
בנושא זה.
השעה היתר 16.35 ,ביום השני, כאשר
לפתע צלצל הטלפון בביתי. על הקו היה
אחד מקוראי העולם הזה, איש־ציבור ידוע.
״שמעתי״ קרא בהתרגשות ,״תפסו את
אייכמן! הוא נמצא בישראל!״
האיש סיפר כי זה עתה שמע את הידיעה
בשידור האנגלי של קול ישראל לחיילי
האו״ם. יהודה לב, איש הקלסתר שלנו,
זכה לסקוס הודות לעיתוי הטוב של מה־דורת־החדשות
שלו.
עוד לפני שהנחתי את השפופרת, עברו
בראשי המסקנות הראשונות לגבי עבודתנו
השוטפת. הוריתי להפסיק את הטיפול ב־

השער שלא הופיזן

נ ש רו
השערות!
ולך?

דאגות שער

פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל-אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון - 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

ההרשמה: ת ל -אסב
רח־ פינסתר 5 2־ 0אחה־*

שער הכדורגל, לגשת מיד לעבודה: להכין
שער של אייכמן, לאסוף את חומר־הרקע
לכתבת שער.
לא הייתי היחיד שחשב על כך באותו
רגע. כעבור שעה צילצל קורא אלמוני לדפוס
וביקש מן המגיה להזכיר לנו שכבר
כתבנו מאמר מקיף על אייכמן, ושהאיש
כבר הופיע על שער העולם הזה (.)1151
״תגיד לעורכים שיחפשו את הגלופות הישנות
ויקראו את החומר שהתפרסם אצלכם,״
ביקש הקורא. כאשר העביר המגיה
את הבקשה למערכת, הופגה שם המתיחות
על־ידי חיוך כללי. כי חברי המערכת היו
עסוקים אותו רגע בדיוק בפעולה זו.
לא היה זה המקרה היחיד השבוע של
התערבות ידידותית מצד הקוראים. קורא
אחר, הצייר איקה ישראלי, תפס את אחד
הכתבים והציע לערוך מיד משאל־בזק על
השאלה :״מה היית עושר. לאייכמן?״ קיבלנו
את ההצעה בתודה, ותוך חצי שעה
כבר הסתובבו חוליות המשאל ברחובות,
לקבל את תשובת האנשים לשאלה זו.
לרוע המזל, לא כל עצות הקוראים היו
כה שימושיות. במשך כל השבוע הגיעו
למערכת הודעות טלפוניות (וגם אחת במכתב
של אלמוני, שנשא את הכותרת ״סודי
ביותר״) שהכילו ידיעות כוזבות כיד הדמיון
הטוב, על חטיפת אייכמן. בין השאר:
שנחטף בדהראן, סעודיה, והובא לארץ בסירת
דייג.
מכיוון ש־ 24 שעות אחרי ההודעה הראשונה
כבר ידעו עורכי העולם הזה את הפרטים
המלאים על לכידת אייכמן, הרגיזו
אותם סיפורי בדים אלה עד לדמעות. כי
אין סבל גדול יותר לעתונאי מאשר לדעת
סקופ בינלאומי — מבלי שתהיה לו כל
יכולת לפרסמו.

העולם הזה 1184

מכתבים
תגר על התליין:

פרשת אייכמז (העולם הזה )1183 תשמש
הזדמנות נדירה למבחז עילאי של המצפה
בשאלה אנושית עתיקה זו :״האם רשאית המרינה
ליטול חייו של הפרט באיצטלא של
צדק משפטי?״
אני מעיר על עצמי שהאובייקטיביות שלי
מחשידה אותי, היות ולא סבלתי מתנרת־ידו
של אייבם! .אולם בימים אלה, באשר בקרב
תושבי ישראל צו* ועולה גל תהומי של
סאדיזם, חייב ״העולם הזה״ ,בעל האשראי ה־בלתי־מונבל
בקרב האוכלוסיה הנאורה, לגלות
את קלפיו. ניתנת לו הזדמנות בלתי־חוזרת
לזכות במדליה של עתח־מופת. התנאי: להתייצב
מעברה הבלתי־פופולרי של הבעיה ולקרוא
תנר על התליין.
מה ייעשה באייבמז? הוא ידוז למיתה על
סמר הראיות הנסיבותיות, ועונשו יומר
במאסר-עולם.
אם נמשיך ונצרד ב״עי! תחת עין״ ,הבה
נחסום את הרכבת המהירה לימי-הביניים,
ונעצור בתחנת תקופת־האבז. כי שם יהא
ד״ר הרי ירה, גבעתיים
מקומנו.

אדי ויוסי

אחרי ששרותי הבטחוז שלנו גילו את
מקום הימצאו של אדולח אייכמז — שמא
יצליחו סוף־סוף נם לגלות את מקום הימצאו
של י וסלה שוחמכר?
אסתר קרני, רחובות
אנא, אל נגזים בדרישות!

כקשה חינוכית

בקשתכם, עמה אני מזדהה בכל לב, להטיל
על מר בדנוריו! את תפקיר שר־החינוד
באופז קבוע (העולם
הזה )1181 הזכירה
לי משום־מה כיצד
מורה מוכשרת התבטאה
פעם :״בשביל
מה עלי לעבוד? האם
אזכה בתמורה,
ולו רק במילה טובה
אחת — תודה?״
אי! צורך?הוסיף
על רברי שר־החינוד
הקודם, מר זלמז
ארן, אשר הצהיר בהזדמנויות
שונות עד
כמה זקוקה מערכת־החינוך
בארץ?בדק־בית
יסודי. פרט לדבריכם
אתם —
שהאישיות ההולמת
ביותר לביצוע תפקיד
נכבד !ר־ ,ה,א דויר בן־גוריו!.
ברכתי לכם על הצעתכם הנפלאה, להשאיר
את בז־גוריוז — ובכל מחיר — כשר־החי־פנינה
חסיס, מורה, תל־אביב
נוד!

מים מים כממון

כבארישבע שאל אזרח את גובה העיריה
אם אמנם מודר־המים משקר את תצרוכת
המים שלו. התשובה :״איני יודע אם
המודד מראה בכמה מים השתמשת, אבל
הוא מראה עבור כמה מים עליך לשלם״
פסח אונגר, באר־שבע

נחמה ושמה גילה

מרי שבוע בשבוע מביא בני, מיכאל, את
המעטפה החומה מתוך תיבת הדאר, הנמצאת
ימסדרו! ביתנו. נמו שני הגברים שלי, כ!
נם אני נהנית לקרא את גליונות ״העולם
הזה״ במיוחד שבתה את עיני הכתבה ״מרירי;
ממלאבאם״ על גילה אלמגור (העולם
הזה ,) 1178 ביון שאני היא אותה דודה
מהדרה, אשר נוכחה בסקרה בשעת המריבה
בין גילה וחברתה.
בכתבה ציינתם כי אביה האמיתי של ניקה
(אחי, מקם אלכסנררובי•} ז״ל) נהרנ בג״
?4סיבות פוליטיות בלתי-ברורות. עלי להבהיר
יותר פרט זה: אחי היה שוטר במשטרת
המנדט, ובאותו זם! אף נהגו הפרטי
של הקצין האננלי ווד (אחר מ! הקצינים
הראשיים במטה האנגלי בחיפה) .לאחר
שפגעו כדורי הרוצחים הערביים במקם ז״ל,
באותו בוקר גורלי של ה־ 30 במרס ,1039במושבה
הגרמנית שרונה, ולאחר שנפטר ב־בית־החולים
״הדסה״ בחיפה, שמעתי כי רצח
איום זה תוכנן על־ידי ארגון פרו-נאצי חשאי,
שעבד בקשר עם השלטון הנאצי בגרמניה,
בגלל היות מקם פעיל במפלגה ה־סוציאל־דמוקרטית
(הוא היה מוכרח אף לעזוב
את גרמניה בחשאי,
היות ועמדו לאסרו
ולשלחו למחנה
ריכוז) .אד העובדה
כי במשר
עשרה ימים, כולל ה־
30 במרם, נהרנו
שבעה שוטרים יהודים
אחרים, אשר
קברותיהם וקברו של
מקם ז״ל עומדים ב־קריח־אליהו,
ולא כולם
היו יוצאי גרמניה,
יכולה להטיל
ספק אם אמנם זוהי
הסיבה. תקופת המאורעות
״ניתקה את
חוט חייהם״ של בחואלמגור
רים
יהודים חפים
מפשע, בעודם צעירים
(אחי היה בן .)26
...שני ם מספר לאחר מות אחי, כתב ה־עתון
״ידיעות חדשות״ (בשפה הגרמנית) כי
ערבי, ראש ננופית מרצחים שפעלה באותם
הימים, נתפש לאחר ציד ממושך על־ידי פר־נ׳נט
בריטי, ולאחר מכן התברר, כי היה
אחר מרוצחיו האכזריים של מקם ז״ל. אותו
ערבי הומת בתליה. העובדה כי שילם בחייו
בעד חיים אחרים שנזל, איננה נחמה בשבילי,
ולא החזירה את אחי לחיים: כל מה שנשאר
הוא הקבר בקרית-אליהו, וזכרונות
רבים. ובמיוחד אותה נחמה, הגורמת שטחה
רבה בלב והיא נילה 1
אני מאד נאה בה, ומאושרת כי השיגה
את מטרתה בכוחות עצמיים וברצון ״״קי״
עז. אני מסכימה עם גילה בכל־לב, באמרה
העולם הזה 1184

בפעם הראשונה בישראל
שמן מיוחד לקטנועים

כי איז היא רוצה להופיע כ״פצצת מין״.
איני חושבת שמהמאה היא להשוותה?טרי-
לין מונרו, למרות ששמה של מריליז מונרו
הולר לפניה, והנה שחקנית־קופה מצליחה ביותר,
אד בודאי ובודאי לא התפרסמה אלא
בנלל גופה, ולא בגלל כשרונותיה הדרמתיים.
עליזה גבעון(לבית אלכסנדוביץ),
מונטריאול, קנדה

סטודנטים -בזול

באחד טנליונות ״העולם הזה״ ציינתם, בצדק,
את אדישות הסטודנטים הישראלים, לעומת
חבריהם בדרום־קוריאה ובתורכיה. בהקשר ל־עניז
זה אנו רואים חובה לעצמנו למסור
לכם על הקוריוז העצוב הבא:
לקראת ביקור הסינאטור פולברייט באוניברסיטה,
ביקשו מספר סטודנטים מאחד ם־
יושבי־הראש של ועד הסטודנטים, דן ביתן,
לארגן הפננה נגדו בשם הוער. התשובה
היתה שלילית. כאשר נשאל — ״אם כן, מה
תפקיד הועד?״ ענה בציניות :״למכור כרטיסים
בהנחה למרסל סרסו״.
התוצאה: הפגנה עלובה של עשרה סטודנטים
מתא ״חרות״.
ולענין זה: כשנתקל הסינאטור בכרזות
המפגינים, קראן בחיוך. אולם טדי קולק
לא השב, כנראה, שזו זכותם הטבעית להפגין
וצעק בהיסטריה :״דין לא מספיק לכם!
עוד לא גמרתם?!״
אהרון וקרמן, זיו סוכר יעקוב פלוגמן,
מדעי המדינה שנה ג /האוניברסיטה, ירושלים המאמר על הבחירות להסתדרות הסטודנטים
(העולם הזה )1182 הכיל שקר גם, כאילו
התחלקתי או לקחתי לעצמי שלושת
אלפים ל״י, או כל סכום שהוא מכספי הציבור.
השמצה זדונית זו פוגעת כשמי
הטוב ומזיקה לי, הן כשליח הציבור והן
כמשפטן לעתיד. לכן אני דורש מיד לפרסם
התנצלות מפורשת ולפצות אותי פיצוי נאות,
אחרת אגיש נגדכם תביעה משפטית.
אמנון גולן, האוניברסיטה, ירושלים
מן הראוי שהקורא גולן, סטודנט השנה
השלישית למשפטים, יוסיף להשתלם במשפ״
מים לפני שיאיים במשפטים. הכתבה לא הכילה
שום השמצה.
...האמת היא שאני פועל בהתנדבות,
ללא שכר וללא כל תמורה אחרת, בין
בכסף ובין בשווה-כסף
טדי גלרנטר, משפטים שנה ב׳,
האוניברסיטה, ירושלים
בראיון שניתן לכתב העולם הזה בבית ההסתדרות
בירושלים, נמסר לו מפי האיש המוסמך
כי הקוראים גולן וגלרנטר מקבלים
תמורה עבור עבודתם למען ״גוש ישראל
העובדת״ .העולם הזה לא טען כי משכורות
אלה כילו את כל תקציב הגוש, ששימש גם
למימון התעמולה וכו׳.

פז״ ?@5

נקרא בחוץ לארץ
נותץ לך היתרונות האלה

מי מכיר את אמנון ץ

מגלויה ששלחתי לכם (על אופיו של ״העולם
הזה״) ,התפרסמה רק כשמינית (העולם
הזה )1178 ובחרתם דווקא את דברי הפחות
נמרצים. לכן אני רוצה להניע לכם את כל
הבוז שיש לי כלפיכם!
בשם אגורת שונאי ״העולם הזה״,
אמנון הילמן, ירושלים
...הו י אמנון, אמנון — טי שאינו מכיר
אותר, עלול לחשוב בטעות שאתה טלית שכולה
תכלת!
מנשה שורץ, זכרון־יעקב

תערובת מוכנה י
בנזין עם שמן ״פד׳ ט
לשרותך בכל תחנון

מקטין עד למינימום את כמות
המשקעים המתהווים על הבוכנה,
בתא השריפה ובפתחי הפליטה.

ס מצמצם עד כדי מינימום
את כמות המשקעים על המצתים.
מבטיח הגנה יעילה בפני תפיסת הבוכנה.
0מגן היטב בפני החלדתם של מיסבי הכדורים.
מתערב בקלות עם הבנזין.

״פד ידיד הקטנועים

כותרת במרפאות

דעו: עשיתם עמי (ואולי לא בזדון) מה
שעשה אותו יהודי בסיפורו של עננון לאותו
כלב אומלל. הכלב המסכן רבץ לרגליו ונהנה
מלטופיו ונתן בו אמון והכיר בו כמבקש
טובתו. ירושלים של הימים ההם היתה
צחיחה וכל טיפת־מים היתה יקרה. ככה,
כאשר נטל הירושלמי הלז את מכחול הצבעים,
הרטיבו בצבע־שטן ורשם על נבו של
הכלי המאובק והיבש
את המלה ״כלב״,
הסתכל בו הכלב במבע
של תודה עמוקה
והכרת טובה.
ראה האדם את הכלב
שהוא מסתכל בו
ככה, והחליט: הוא
משוגע (מי שנותן
אמון בארם, הוא
משוגע וסר מרע
משתולל — כל
מי שסר מרע נעשה
בעיני הבריות ״משתולל״
.הצבע התיבש
עד טהרה — הכתובת
נשארה. כתובת
דוייק
זו נטעה בהלה נור1

בלב הירושלמים,
שפחדם מפני כלבים ידוע ומפורסם) ,היו
בורחים מפניו כמלוא עיניו בהתקרבו אליהם
לבקש שיירי-מזון לשבור רעבונו.
...נאלצתי לחפש מי שהוא שיטהר את
שמי (אחרי פרסום סנסציה ננדי ב״טעריב״).
כי ממש אינני יכולל צאת לרחוב, כולו לועג
לי, השביעוני במרורים הרווני לענה. והנה
בא ״מטיבי״ ,״העולם הזה״ ,וכמו בסיפורו
של עננון ״הרטיבני״ ,בכותרת המכוונת לאנשי
השכונות, אשר אינם יודעים לשחרר
את הכותרת ממרכאותיה .״גילוי ערווה בצל
האילנות״ (העולם הזה — )1177 דעו כי
מאות קוראים בעירי לא קראו בו יותר
מאשר את הכותרת השמנה הזאת. חיבוק
הדוב שלכם חנקני.
משה הכהן דודיק, ירושלים
העולם הזה סומן על קוראיו שהבחינו
בנימה ההומוריסטית של הנותרת מעל לדבריו
של הקורא דזויק, שנרשמו מפיו. היא לא
יכלה ולא נועדה לפגוע.

גטו־טי)

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס

נפתחים:

״קדימה״

ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

קורסים ואולפנים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה (תס; 831ז^6מס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).

• הבנה לבגרות כלשון האנגלית וספרותה >מאי .)1960

הלימודים בקבוצות קטנות׳ על־ידי מוריםמעולים .
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרס ליום ו׳)

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשמו עוד היום לקורס הקיץ ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
( 0 0פ) 011י
ב״אולפן גרג״
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיב, רחוב גורדון .5
חיפה, בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריהו לוין .30

ת שבץ 0 ^ 1161 ומה 1184
לא רק תלמידי גמנסיה מסוגלים
לפרסם תשבצים. והראיה — מחבר
התשבץ הזה היו ו בן 50 ומקווה לחבר
תשבצים עד 120 שנה. למרות התמונה,
אברהם ריגלר איננו איש־צבא. הוא
משקיע את עמלו בצביעת בתי ירו שלים׳
בה הוא חי כבר כ־ 30 שנה.
באשר אברהם ריגלר איננו מחב1
תשבצים או צובע בתים, הוא מבלה
בתימרוני הג״א, על מנת למנוע הפגזת
העיר והורדת הצבע מן הבניינים.
אפילו שזה דבר המספק לו עבודה.
מאויז 1 :ם
:דה )4 .תושב ה־ירה
)10 .חיה הזנה
בחור,ז)11 .
לב )13 .הניע)14 .
!:המשמשת לפיל
)15 .כלי תחבו־ז
)17 .בעל חי הוצא
במים)19 .
ינו טתוה )20 .יום
ילה )22 .חבור
זנותי )25 .משמש
ואור )26 .איש
ניר )27 .כביר.
):קושיה )32 .מסק
)33 .כנוי לה׳.
) סוד )36 .שירה,
ולה )37 .אב)39 .
:שיר ליצירת לחיו
)40 .:ירק מאבל
:וא )42 .יחידת
זמל )44 .רב ראי
שנפטר לפגי ימן
־ )46 .חשד)48 .
ויש אשר שלח את
ונה )50 .האננס
שותים אותו
ומש )51 .פקיד )53 .שושנה )55 .אדם
ועשע )57 .זז <58 .ראשי תיבות של נזכר
ועלה <59 .בנות תבור )60 .שחקנית תי־זרוז
ישראלית.
מאונד )1 :ברור )2 .טנהינ רתי)3 .
שיו זמז <5 .הרבה )6 .נחל אכזב)7 .
יז את הבצק )8 .נוזל חיוני )9 .תושבי
יץ ים תיכונית 42 )12 .טאוזז 15 .דבר
אמר )16 .בית פאר )18 .רק באבק)21 .
תו אכלו בני ישראלי במדבר )23 .קשור

ביום כיפור )24 .בת קול <20 .מתקז לעצירת
אניות )28 .מלת פחד )29 .מגורי
נשות המלכים העבריים )31 .מערכת טבעות
הקשורות זו בזו )32 .טלר ישראל )35 .נקי.
)37 נוהג שהשתרש )38 .מנהינ עם טירולי.
)40 בתוכה )41 .אות )43 .יורד בלילה)45 .
שטחי )40 חברת תעופה ישראלית)47 .
,.להיות או לא להיות״ )49 .כלי מלחמה
עתיק )52 .ילד לאביו )54 .הראשון לסולם
הצלילים )56 .פקודה )58 .עוד טורד.

עדנאן מנדרם
רוחות החופש מנשבות במרחב
במדינה העם
בביתמ מו ד
״זה יכול לקרות בכל מקום,״ אמרו המשקיפים
הזרים ,״חוץ מאשר בתורכיה!״
השבוע הוכיחו התורכים שזה יכול לקרות
גם אצלם. כמו בקוריאה הדרומית, קמו ההמונים
נגד שלטון עריץ, ערכו נגדו הפגנות
דמים, הכריתו את הצבא להתערב ולסלק
את המשטר.
במחזה הקוריאי, היו אזרחי ישראל רק
צופים מרחוק. ההפיכה התורכית היא קרובה
לבית — והיא קשורה באינטרסים חיוניים
של ישראל.
ותיקי ארץ־ישראל. התחלת הסוף
באה בתורכיה כאשר הצטרפו לפני שבוע
תלמידי בית־הספר לקצינים להפגנות הסטודנטים
האזרחיים נגד השלטון.
בתורכיה חשוב הצבא (חצי מיליון חיילים)
עוד יותר מאשר בארצות ערב. פעמיים
במאה הנוכחית חולל הצבא הפיכה.
לפני מלחמת העולם הראשונה הקימו קצינים
את ״הועד לאיחוד ולקידמה״ ן ד,״תורכים
הצעירים״) ,השתלטו על המדינה, שמו
קץ לימי־הביניים והפכו את השולטאן לבובה.
כעבור כמה שנים, אחרי המפלה במלחמה,
חולל גנרל בשם מוצטפה כמאל (.״אתאתורך״
— אבי התורכים) מהפכה שניה, סילק את
השולטאן ואת שלטון הכמורה, כונן ריפובליקה.
הגנרל שהקים עתה את ״הועד לאיחוד לאומי״
שירת (כמו מוצטפה כמאל) בארץ־ישראל,
כשזו היתד, עדיין מושבה תורכית. אין
הוא אדם עליון כמו ״אבי־ו־,תורכים״י, שהיה
מדינאי, רודן, חדשן, רפורמטור, רודף
נשים וגברים, קלפן וחובב סמים. אולם
קרוב לודאי שהוא דומה לגנרל הקודם
בתכונה אחת: הוא לא ימהר להחזיר את
הדמוקראטיה למדינה.
פיתוח כים. האיש שהועבר השבוע ל־בית־הסוהר
ולאחר מכן הוגלה לאי בים-
השיש, היה מלא סתירות בכל השטחים,
כולל שטח היחסים עם ישראל.
עדנאן מנדרם ( )61 חתיתם בילדותו, ירש
את רכושה של משפחתו הפיאודלית. אחרי
ששירת כסגן בצבא אתאתורק במלחמה
המגואלת בדם נגד היוונים, הפך עסקן במפלגתו
של הרודן, הקים אחרי מותו מם־
לגת־אופוזיציה, שהתימרה אף היא להמשיך
בדרך המנהיג הנערץ.
אולם בעוד שמוצטפה כמאל ויורשו,
אינונו, דגלו ב״ממלכתיות״ כללית, טען
מנדרס שהוא בא להחזיר את היוזמה הפרטית.
בעוד שמוצטפה ואינונו שנאו את
הדת והדתיים, קירב אותם מנדרם. לפני
הגיעו לשלטון הטיף נגד השחיתות והרודנות•
אחרי שהגיע לשלטון הביא על תורכיה
מישטר של שחיתות ורודנות שעלה
על קודמו. הוא אסר עתונאים בסיטונות,

החניק את כל פעולות האופוזיציה, ביזבז
הון תועפות על תוכניות פיתוח שפיתחו רק
את כיסי חסידיו.
בתקופה אחרת ,־כול היה מצב זה
להימשך ללא גבול. אולם עתה מנשבות רוחות
החופש באסיה ובאפריקה, והפיכה בארץ
אחת גורמת לתאוות־הפיכה בארץ שניה.
האגף הדרומי. מה תהיה התוצאה
כלפי ישראל?
במשך שנים רבות היו בישראל עסקנים
רבים שחלמו על ברית ישראל־תורכיה, שתהיה
בנויה על שנאה משותפת לערבים,
בדומה לברית הצרפתית־ישראלית. אולם
היה זה חשבון בלי בעל־הבית: תורכיה,
שעמדה מול הענק הרוסי, לא יכלה לריב
עם המרחב הערבי, שסיכן את אגפד, הדרומי.
למחרת מיבצע סיני החזיר מנדרם את
צירו מישראל. מאז פותחו קשרי מסחר —
אולם הציר לא חזר, ודייגים ישראליים
נמקים בבתי־סוהר תורכיים.
אין להניח כי יחול שינוי גדול תחת
הממשלה החדשה. התורכים ימשיכו ללחום
באויבם הנצחי, הרוסים. הם יימנעו מכל
דבר שיעורר נגדם את חמת הערבים. והם
יוסיפו לקיים יחס כלשהו עם ישראל,
מבלי להתחייב למאומה.

המשק
ת פ סו אתהפ קי ד
מברק בהול הונח השבוע בפני חברי
הועד ד,פיעל של התאחדות בעלי־התעשיה:
שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר ביקש
מהם לא להחלים על החרמת ועדה כלכלית
מיוחדת, עד שיסביר להם את חשיבותה.
הועדה, בראשה עמד פקיד משרד־האוצר
אריאל אריאלי, נועדה לתקן צוד מיוחד, המטיל
תשלום מכס על יבוא מכונות תעשיתיות
שנועדו לייצור. התעשיינים, שאחדים מהם
חויבו לפי הצו לשלם 225 אחוז מערך המכונות
המיובאות על־ידם, סירבו לשתף פעולה
עם הועדה והתנגדו בגלוי לקיום הצוו.
התעשיינים גם סירבו עתה להיענות לבקשת
השר, לדחות את קבלת ההחלטה על
החרמת ועדת־אריאלי. ביום קבלת הודעת ספיר
אישרו המתכנסים את החלטת החרם.
היה זה צעד מרגיז בעיני ספיר, שגילה
כי נציגי התעשיינים הם שבקשו ממנו לשלוח
את בקשתו לדחיית החרם. הגלוי השכיח
את רוגזם של התעשיינים על הצזד. משרדי-
בניינם, ברחוב מונטיפיורי, תל־אביב, המו
תעשיינים זעירים, שביקשו לדעת מיהו זה
שפנה ללא־רשות אל שר המסחר ור,תעשיה.
אחדים אף פנו למשרד המסחר וד,תעשיה,
ביקשו לוודא ממקור זה מי שיכנע את ספיר
לבקש להרצות בפני הוזעד הפועל של התאחדות
בעלי־התעשיה. השר סירב לגלות.
גם ראשי ההתאחדות לא ידעו על כך.
השבוע התגלה הסוד: המנהל הכללי של
התאחדות בעלי־התעשיה, יוסף ליינקרס, הוא
שיזם את הפעולה המעוררת סערה.
העולם הזה 1,184

ך * שבוע הייתי גא להיות ישראלי.
ן ) הייתי גא בעמי ובמדינתי. כמו יונה,
רציתי לצעוק :״עברי אנכי}״
גאוותי זו לא נבעה מעצם לכידתו של
אדולף אייכמן. אכן, היה זה מיבצע נועז
ומפואר. אך אנו, שגולנו בארץ זו, מפונקים
בשטח זה. רגילים אנו למיבצעים
נועזים ומפוארים — ומיבצע זה היה רק
אחד בשרשרת ארוכה ובלתי־פוסקת של
מעשי־עיוז שבוצעו ויבוצעו בידי צעירים
עבריים.
הודינו בלבנו לאנשים שסיכנו את עצמם
ועשו מלאכה זו עבורנו. אבל כדי לרומם
את לבנו ולנטוע בנו גאזדה עמוקה זו —
לכך היה דרוש עוד משהו.

משהו זה -מצאנוהו בקבלת
הפנים של המדינה למשמיד המיליונים.

הנעשה
בנבכי התודעה הלאומית. שנאתם
הגדולה והצודקת מסנוורת את עיניהם מלראות
את המלחמה הגדולה, המכריעה, האילמת,
שסערה השבוע במדינת ישראל.

כית־המשפט אינו במה יעילה
לבירור אמת היסטורית על פרשות
החורגות בהרבה מעבר לת־חום־ההשפעה
של אדם יחיד. זאת
הוכיח משפט נירנברג. זאת הוכיח
גם משפט קסטנר, שפירט וסילף
את התמונה השלמה עד לא־הכר.

המלחמה בין המוסר הנאצי המתועב, שקרא
דרור לכל האינסטינקטים הבהמיים שבאדם
— לבין המוסר הישראלי שאנו מבקשים
לעצבו ולהורישו כנכס עליון לדורות
הבאים.

כי במשפט קובע הנוהל הנוקשה של
קבלת ראיות משפטיות — נוהל שנקבע כדי
להגן על הנאשם. כל צד משתדל להגיש רק
מיסמכים ועובדות המשרתים את מטרתו:
להרשיע או לזכות בזיכוי. פרקליטים יתקוטטו
על כל מסמך, על כל קטע של עדות.
דברים רבים, שיהיו חיוניים להבנת האמת

זוהי המלחמה בין כל אשר א-
דולף אייכמן מייצג אותו, לבין כל
אשר אנו רוצים לייצג.

יכול היה אייכמן לנחול השבוע
נצחון אחרון עלינו -אילו נכנענו

ך! מה מבני-משפחתי -דודים ו־
^ דודות — נרצחו בידי הנאצים. מאות אלפים
מאזרחי ישראל שיכלו יקירים קרובים עוד
יותר — הורים, אחים, ילדים. ואין כמעט
איש במדינה שהנאצים לא סיכנו את חייו.
רק מקרה הוא שהמארשל ארוין רומל לא
הגיע לארץ־ישראל בימים השחורים של . 1942
לא חסרה לו אלא כמות קטנה־יחסית של
בנזין כדי לגבור על קוי־ההגנה הדקים של
אל־עלאמיין במצריים. אילו הבקיע קוים
אלה — היינו כולנו הופכים חומר־גלם למי
כונת־הרצח הגדולה, אשר אדולף אייכמן
ניצח עליה.

אולם הדבר לא קרה.

* ש הסבורים כי כל אלה סימנים להת־טונות,
קהות־החושים, להתבטלות בפני
גוי, לבגידה בזכר הטבוחים.
נדמה לי כי האומרים כך אינם חשים את

בעיני העולם יזכיר מאורע זה את משפטי-
הראתה הידועים לשמצה — הקירקס של
פאדיל מהדאווי בבגדאד, הצגות־הנקם הצי
מאות־לדם נגד אויבי קאסטרו בהאבאנה,
הטיהורים המפורסמים של סטאלין.
וחשוב יותר — מה הוא יזכיר לנו? האמנם
רוצים אנחנו כי נכס יקר זה —
המשפט הישראלי — יוכתם בזכרוננו בסממנים
סנסציוניים של משפט־ראווה?

ני מציע לדחות את המשפט — ולהק־
^ דים לו חקירה ציבורית שמטרתה תהיה
אחת ויחידה — לרשום את ההיסטוריה.
אני מציע, קודם כל, להטיל על אייכמן —
כשם שהטילו הפולנים על מפקד אושוזיץ
ררדולף הום — לכתוב תוך זמן קבוע ספר
מפורט על חייו ומעשיו. אחרי סיום מלאכה
זו, תיערך באולם ציבורי גדול, כגון היכל
התרבות, חקירה מטעם ועדה לאומית (ואולי
בינלאומית) ,שתפקידה היחיד יהיה להבטיח
שההיסטוריה של השמדת־העמים באירופה
תהיה מקיפה, ממצה ומפורטת.

ראש־הממשלה הודיע כי אדולף
אייכמן יועמד לדין ויזכה למשפט-
צדק על־פי חוקי ישראל -ושום
אדם בישראל לא עירער על כף
ברצינות.

אחרי האורגיה הראשונה של
החלומות הסאדיסטיים, נשמעה כמעט
בכל שיחה הצעה -ספק רצינית
ספק היתולית: צריכים לקחת
אותו לסיור בארץ. צריכים להראות
לו את אשר הקמנו -את
ערינו, את קיבוצינו, את נערינו
ונערותינו. זאת תהיה הנקמה האמיתית.

כבר
עתה הושמעה הצעה כי
המשפט יתנהל באולם ציבורי גדול,
כמו ״בניני האומה״ .למרות שנדחתה,
עלול המשפט להיות הצגה
גדולה, עם כל הסממנים של הצגת־משפט,
אשר במרכזו עומד אדם
שלדעת הכל, גורלו נהרץ מראש.

וייאמר הדבר בפירוש: הדבר
לא יהיה תלוי ברצון איש. שום
שופט או שר־משפטים לא יוכל
למנוע אותו. ההצגה היא הבלתי*
נמנעת. אם נעניק לה תואר של
משפט, יהיה הסובל -המשפט
הישראלי.

על כן -אילו נערף לו כאן מש-
פט־לינץ /אילו שוסע כאן לגזרים
לא היה איש בעולם בא אלינובטענות. אילו קמו ההמונים לעשות
דין לעצמם ולספק את תאוות
הנקם שלהם, היתה האנושות מבינה
לרוחם.

במשך ערב אחד שקעו ההמונים בחלומות
סאדיסטיים, ואיש התחרה ברעהו בהמצאת
שיטת־עינויים נוראה יותר לנקום באיש. היתר,
זאת תגובה טבעית. אך היא לא יצאה מגדר
החלומות־בהקיץ. למחרת היום כבר התביישו
במקצת החולמים.

** תת״ההכרה ידענו כולנו כי אנו
לעומדים במיבחן עליון. מיבחן שהוא
הרבה יותר חשוב מגורלו של פושע־מלחמה.
כי תוצאותיו יעצבו את דמות המדינה שאנו
רוצים בה, את מהות הערכים שאנו רוצים
להנחילם לבנינו.
דוברי הממשלה פירסמו כי אייכמן זוכה
ליחס הוגן, כמו כל נאשם אחר במדינה.
הם מסרו כי אייכמן אמר לשומריו שהוא
מתבייש על היחס הטוב אשר היהודים מת-
יחסים אליו, למרות הכל.
הציבור הישראלי קיבל דברים אלה בסיפוק
סתום.

ראל ומכל קצוזת תבל, ירצו לכסות חקירה
זו, להנציח כל מילה שתצא מפי הנאצי
המפורסם. ממשלת ישראל לא תוכל לעמוד
בפני הלחץ, אפילו תנסה לעשות זאת. היא
תצטרך להיענות לו, מרצון או מאונם.

חקירה זו תהיה משוחררת מם*
ממנים של משפט. לא יחולו עליה
חוקי הראיות ונוהלים משפטיים.
מכיוון שהנאשם לא יגן בה על
חייו, ישתף בה פעולה ביתר חופשיות,
ללא התערבות פרקליטים.

לדחף הטבע הראשון ונהגנו בו
כפי שנהג באחרים.
זאת. רגש סתום
שפטים בנאצים,
יותר לשמור על
כדי כך בעצמה

אזרחי ישראל לא עשו
אמר להם: חשוב לעשות
אך חשוב עד אין ערוך
המדינה פן תידבק תוך
ברוח הנאציזם.
הם עמדו במיבחן. ועל כך גאוזתנו.

הרי שטיהרנו את האווירה, אחרי
שקבענו סופית כי מדינתנו הינה מדי־נת־חוק,
בה יעמוד גם גדול הפושעים לדין
צדק — יכולים וחייבים אנו לעצור לרגע
קט ולשאול את עצמנו: כיצד?
בחפזוננו הרב להוכיח כי ינהגו באייכמן
כבכל נאשם אחר, החילונו בתהליך השיגרתי
של חקירה והעמדה למישפט.

הריני רוצה להביע את דעתי
שזו שגיאה -וכי מוטב לחשוב
עוד בשלב זה על כל הענין מהדש,
לפני שנתחיל בתהליכים שקשה
יהיה להשיבם אחורה.
בלכדה את אייכמן, קיבלה המדינה על
עצמה את החובה לשפוט את האיש ולברר
את האמת ההיסטורית על השמדת יהודי־אירופה.
למראית־עין
זה תפקיד אחד. למעשה אלה
שתי משימות שונות לגמרי.
שונות ומפריעות זו לזו.

חקירה זו תספק את הרצון המוצדק של
העולם לשמוע את דברי אייכמן, וגם את
סקרנותו ותאבתו לסנסציות. הוא יתנהל לעיני
הקולנוע והטלביזיה.

השלמה, לא יוכלו להיות מוגשים בכלל,
מטעמים פורמליים.
כל הטיפול המשפטי נוגד את השיטה
הנכונה לבירור אמת היסטורית. עם כל
הכבוד לצוות החוקרים של משטרת־ישראל,
שהחל באיסוף התומר נגד אייכמן — הרי
אין כל פרופורציה בין כושרו ומומחיותו
לבין התכונות הדרושות לבירור אחת הפרשות
החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית.

רק לאחר מכן ייערף המשפט.
הוא יהיה קצר מאד וענייני מאד.
הוא לא ימשוך עוד את עתונות ה עולם.
הוא יקבע מה אחריותו האישית
של אייכמן, מבחינה חוקית.
אט יחוייב כדין, יקבע המשפט
מה העונש המגיע לו, וכיצד
יוצא לפועל.

חוקרים אלה התמחו בענינים
פליליים _ מקרים של רציחות
פרטיות, גנבות והונאות. אין להם,
וגם לא יכולה להיות להם, הכשרה
מקצועית כלשהי לתפקיד שהוטל
עליהם עתה.

אינני רוצה להביע ברגע זה דעה על
הצדקת עונש־המוזת במקרה של חיוב בדין.
אדם המתנגד עקרונית לעונש־המוות, נמצא
כאן במצוקה מוסרית. מצד אחד נראה כל
עונש אחר מגוחך לעומת הזוועה, הבלתי-
נתפסת של הפשע. מצד שני אין מנוס מן
ההרגשה המעיקה שביום בו תיטול מדינת־ישראל
חיי אדם, ואף של אדם־מיפלצת, ייפגם
בה משהו שאינו ניתן לתקנה.
אם אמנם נדחה המשפט עד אחרי חקירה
ציבורית נרחבת, עוד נותר לנו זמן רב
להתלבט ולהיאבק עם עצמנו על שאלה
מצפונית זו, עד שתוכרע באווירה השקטה
של משפט אמיתי.

**שבוע קבענו בצורה שאינה משן
| תמעת לשתי פנים: יהיה משפט, ויהיה
דין־צדק•

אין זה תפקיד למשפטנים, לשוטרים ולאני
שי־פלילים. זהו תפקיד למומחים בחקר תהליכי
הפוליטיקה, סדרי החברה והמשטר,
הפסיכולוגיה וההיסטוריה. הוא קורא למיטב
המומחים בארץ, ובעולם כולו.

ך ש נימוק שני להפרדה בין החקירה
,ההיסטורית לבין משפטו של אדולף איי
כמן עצמו. הוא נוגע לטוהר ולכבוד המשפט
הישראלי.
לכידת אייכמן יצרה היסטוריה. האנושות
כולה תרצה — ותהיה זכאית — לדעת מה
בפי האיש. מאות, ואולי אלפי עתונאים,
צלמים, פרשני־טלביזיה ואנשי־יומנים, מיש
הבה
נדאג שהחלטה זו תבוצע
בדרך שנוכל להתגאות כה, למחרת
יום הסיום,

אין איש כישראל שאינו שואל את
השאלה: כיצד נתפס אייכמו?
שאלה שהיא, בעצם, שלוש שאלות•
כי לא רק צורת הלכידה
מעסיקה את הדמיון. מרתקות לא
פחות הן השאלות: כאיזו ארץ

מאחורי הקלעים של לכידת אדולו אייכמן
עה שבועות לשם הכנת התיק נגד אייכמן.

^ ייכמן: אייכמן: אייבמן: לונדון,
*י* בון, וורשה, וושינגטון, ירושלים, בוא־נוס־איירס
— לא היתד, בירה אחת בעולם
המערבי שעתוניה לא נשאו על עמודיהם
הראשונים את שמו של רב־המשמידים הנאצי,
עתונאים, צלמי־טלביזיה ופרשני רדיו
נחתו בסרט־נע בלוד, כששאלתם הראשונה:
״איפה אייכמן?״
״אייכמן במעצר ביפו,״ הודיעה המשטרה,
במסיבת עתונאים.
״דיברתי עם בן־גוריון ונודע לי שאיי־כמן
מוחזק במעצר בודד אי־שם, לא ביפו!״
הודיע עתונאי אנגלי. למחרת באה הכחשת
ביג׳י: כל הסיפור מצוץ מן האצבע.
״לא ניתן לאיש לראיין את אייכמן וגם
בעת המשפט לא נרשה לאיש לצלמו,״ הכריז
המפקח הכללי של המשטרה יוסף צח־מיאס.
לפני הכניסה לאולם המשפט, הבטיח,
ייערך חיפוש מדוקדק בכיסי הנכנסים,
כדי לוזדא שאינם מחביאים מצלמות זעירות.
בינתיים עשו תחנות הטלביזיה באירופה
ואמריקה את הסידורים לכסות את המשפט
לאורכו ולרחבו. עשרות צלמי־עתונות הודיעו
על כוונתם לא רק לראות את אייכמן
בעת המשפט, אלא גם להראות את תמונותיו
למליוני קוראיהם, שחלק גדול מהם ככל
מידי הנאצים. משרד המשפטים, מצירו,
הודיע שהוא מחפש מקום מתאים לעריכת
המשפט בירושלים. הועלה שם בניני האומה.
אך ההצעה נדחתה: המקום גדול מדי, ולמשפט
שייערך שם יהיה אופי של הצגה. האולם
האידיאלי, הסבירו פקידי משרד המשפטים,
יהיה אולם בן 500־ 600 מקומות ישיבה.
מועד המשפט, בינתיים, לא נקבע. אומדן
זהיר מאד קבע כי דרושים בין שבעה לתש

ההתרגשות היתד, רק תופעת־לואי,
שנוצרה מסביב לנושא העיקרי: כיצד,
היכן ומתי נתפס אייכמן והועבר ארצה?
כל מאמצי העתונאים לא הצליחו לשבור
את חומת הסודיות. הגילוי היחידי הוא זה
המתפרסם בעמודים אלה, הודות לעבודת
מחקר ענפה של צוות חוקרי העולם הזה.
אולם למרות שהשלטונות הצליחו לשמור
על הסוד, במשך למעלה משבוע ימים, היד.
הרושם שיצרו בציבור רושם של אנשים
מבולבלים מרוב התרגשות, המפקח הכללי,
שר המשפטים, ראש שירותי ד,בטחון, לשכת
העתונות הממשלתית — כולם נראו
כמחלקת חיילים שהוסר,לה באמצע הלילה,
ללא התראה, ללחום באויב שהופיע לפתע
במקום בלתי־צפוי. הם ירו בכל כלי שנזדמן
לידם, לכל כיוון שנראה להם כמסוכן.
נראה כי איש לא הספיק לתאם את מאמצם.
מה גרם למצב בהול זה?
אין שום ספק כי היתד, זו׳ הודעתו הדרמתית
של דויד בן־גוריון בכנסת, ביום ב׳
שעבר. הוא היה כל־כך נרגש מן הידיעה
על תפיסתו של אייכמן, שלמרות שלא הושלמו
עדיין כל ההכנות החיוניות מסר את
ההודעה לאומה.
היתר, זו הודעה פזיזה מדי: לוכדי אייכמן
לא הספיקו עוד להתארגן כהלכה, לא נקבע
שום קו הסברה כלפי העולם, לא עובדה
שום תכנית לטיפול במאות העיתונאים שביקשו
אינפורמציה. רק שלושה ימים אחרי
הודעת ראש הממשלה הוקמה לשנה ,06
ורק כעבור יום נוסף פירסמה לשכת ה־עתונות
הממשלתית את הביוליטין הראשון.
משרד המשפטים לא הספיק לברר תחת
איזה סעיף יואשם אייכמן, באיזה מקום
ייערך המשפט, מה ישיב לבקשות הסגרה
ממדינות אחרות, אם יוגשו בקשות כאלה.
הכל נעשה בחפזון, על רגל אחת, בהתרגשות
פזיזה שאינה עולה בקנה אחד עם
הסבלנות והתיכנון המדוקדק שהביאו ללכידתו
ולד,באתו ארצה של אייכמן.
התוצאה: מסביב לעולם פשט גל של ניחושים,
שמועות ורמזים — אשר לפחות
בחלק מהם לא היתד, ישראל מעוניינת. היו
שמועות שאפילו הזיקו לאינטרסים חיוניים
של המדינה.

חיפוש ברסיפה
^ ש אל ה בעלת המשמעות הבינן
ולאומית הראשונר-,במעלה היתה: באיזו

ארץ נלכד אייכמן? אם כי לא נשמע כמעט
קול אחד ברחבי העולם שיגנה את תפיסתו
והבאתו לדין של פושע־ד,מלחמה הנאצי
המבוקש, העלה מיבצע המודיעין הישראלי
שאלות עדינות של יחסים בינלאומיים.
מתוך ההודעות הרשמיות של ישראל,
ברור כי אייכמן נתפס בארץ זרה, בידי

יצאה משלחת ישראלית לחגיגות ארגנטינה]^
משלחתישראללח גי גו תמל או ת 150 שנ הלעצמ או תאר גנ טינ ה,
ברא שו תו שלהשראבאא בן. יצאהאת מו לבמ טו ס ..אל־ על״ .ב טי ס ה
מיו חדתל בו אגו ס־ איי ר ס. נו סףעלהשרא בן. משתת פי םבמשלחת :
אלו ף מ אי ר זו רע. א לו ף פי קו דהצ פון. י הו דהיע רי. מנ הלהמחלקה
לקש רי ת ר בו תבמשרדה חו ץ. ו ש מו אלישעיההמ מונ העלמ חוז
י רו ש לי ם.
1החגיגות בבואניס־איירם יתחילו ב־
21,בהודש זה. ויימשכו עשרה ימים.
לחגיגות אלה הוזמנו נשיאי מדינות.
ראשי ממשלות. שרים. רמטכ״לים וא־תרים.
לאהר החגיגות בבואנוס־איירס.

יבקר השר אבן באוניברסיטת סאנס*
יאגו של צ׳ילי יינאם בספרדית על
..המצב בישראל והמזרח ה תי כי ך.
בדרכו חזרה לארץ עומד א. אבן להת־עכב
לימים מכפר בניו־יורק ובלונדון.

לשיחות עם מדענים. העוררים להש תתף
בועידה המדעית הבינלאומית במכון
וייצרן.
שלו־טר, קב רני טי ם
סכום ..אל־על״ יעשה דרכו דרך רו מא
ודקאר ויגיע לבואנוס-איירס כע בור
25 שעה לערך. בכל הסע של

.עוזי־ -מרניטכ-ל
לרמטכ-ל
חבר המשלחת אלוף זורע
אמר. כי יופיע בחגיגות במדי
ייצוג של צה׳־ל. הוא לקח
עסי תת־סקלע עוזי בעטיפה
מהידרח כתשורה של הי מ ס־כ׳׳ל
הישראלי לי מטכ-ל האר גנטיני.
אלוף זורע יהיר. גם
אורחו של צבא ארגנטינה ו ינ קר
בבית־ההסר לקצינים ובמיתקנים
צבאיים אחרים.
לכתב עתי״ם בלוד נודע. כי
הסזמיניר הארגנטינאיים הביעו
משאלה שגב נציג צדי׳ל ייוצג
במשלחת הישראלית•

ן^נשיא
^ את 1
א שי ת ם׳
ה #שו להב
#הראד
רז 1יצחק
ו מש לזו
ליב ראז
כגנ#־.אב :

הדרך ינהג במטיכ קברנים אחר• בקטע
לוד — רומא — ק ביגי ט אריה
־שקולניק; מדימא לדקאר -
צב־ סוהר: ימדאקר לבואניס ־ איידג ^
קברנים שמואל ודלס• שגי הקברניטיב ום האחרונים מ הני ם למטוס ברומא וב־! ביו דקאר. שר בנפל התעופה לוד נסרדי מהיוצאים ^ ם ג׳ א
הרממכ״ל רב־אלוף חיים לכקוב
צבא בכירים. שגריר ארגנטינה
שר ואל ד״ררודי ד #ב -אירח *חב
ינר ורעי:
ספא״י מוגי. נציגי מכון יייצמן ציה בא רה
הון מארה —

| 1 1 6 0ן אמר. כי בעת שנפרד מראש
ה מי שלה ארד לד ד. בן־גוריון. כי אוסטריה ג
הוא מייחס חשיבות לסיתרת י חס ינו עם מסיבת קוק

מימין לשמאל: ש .ישעיה, השגריר הארגנטיני גיסיה אריאס. השר
\ אבא אבן, אלוף מ! .ורע. י יעו־וצמו,
1נוורם
נופה
^ אין לסער

״_ד,רן ודר!ה

מנהל עבודה אמי? הדביר דוברה דם

^רה״ב ס

לפני המראתו מלוד. לרגלי הכבש נראים חברי

המעלחת הישראלית שיצאת לחגיגות העצמאות של
111111 1

ארגנטינה. במרכז: אבא אבן. משמאלו: אלוף מאיר זנרע. פתננות ארגנטינה יודעת
לספר בי אדולף אייבמן הוברח במטוס זה, כשהוא מורדם, בדרכו. חזרה לישראל.

ס 1ד

לשכת העתונות הממשלתית פירסמה, אחרי תפיסתו של אייכמן, גילויים ראשונים על
קורות חייו מתום מלחמת העולם השניה ועד לכידתו. גילויים אלד, עוררו את סקרנות
העולם יותר משהם סיפקי אותה. נאמר בהם כי אייכמן הצליח להישאר קרוב לשנתיים בשבי
האמריקאי, בגרמניה, מבלי ששוביו יגלו את זהותו האמיתית. לאחר מכן ברח, מצא מחבוא
כחוטב־עצים ביער של צפון גרמניה. שם נשאר קרוב לשלוש שנים נוספות, עד שב־1950
הצליח לברוח מגרמניה.
כיצד ברח?

לפי בל הסימנים, עשה זאת בעזרתה הפעילה של הפנסיה הגרמנית,
או לפחות של חלק מגדולי הכמורה שלה.
באותה שנד, עוד היו הפושעים הנאציים המבוקשים בבחינת.מיטען חם. בריטניה, ארצות־הברית,
צרפת ורוסיה חיפשו אותם בשקדנות. גם מנגנון הביון הישראלי התחקה בעקבותיהם.
אמנם רדיפת שליחי ההגנה אחרי פושעים נאציים נרפתה במקצת עם פרוץ מלחמת העצמאות,
אולם גם אז נשארו עיני הש״י הישראלי פקוחות ותרו אחרי הנאצים. אף־על־פי־כן, הצליח
אדולף אייכמן להימלט מאירופה.

הוא עשה זאת כאיצטלה של מיסיונר קאתולי גרמני, מצוייר בתעודות
של הואתיקן.

לא ברור עדיין מה היתד, התחנה הראשונה של אייבמן
מחוץ לגרמניה. קיימים סימנים כי היתד, זו ספרד. הוא נשאר שם
תקופת־מה, מבלי להתקשר עם איש ממקורביו ומבני משפחתו.
אפילו אשתו ושלושת בניו, שהתגוררו ליד לינץ שבאוסטריה, לא
ידעו בשלב זה על קיומו. לכל מי ששאל אודותיו ענו כי מת
בימים האחרונים של המלחמה.
מספרד נסע אייכמן לאותה ארץ בה נתפס. הוא הגיע לשם
בעזרת אותם מיסמכים שהוציאו אותו מתחת לחוטמם של
האמריקאים בגרמניה, באותה איצטלה של איש־כמורה.
באותה ארץ קיימת מושבה גרמנית חזקה מאד. רבים מאנשיה
הם נאצים מבוקשים או בלתי־מבוקשים, שעזבו את ארצם אחרי
מפלתו של היטלר. הם הצטרפו למהגרים שעברו לשם בתקופה
שבין שתי מלחמות העולם והספיקו להתבסם מבחינה כלכלית וציבורית, עד כי הפכו גורם
ממדרגה ראשונה בחייה של אותה ארץ. ישנם שלוש מקומות כאלה: ארצות ערב, ספרד
ודרום אמריקה. את הארץ המדוייקת אין לזהות במפורש.
רבים מבין גרמנים אלה הצליחו להעביר עמם או לפניהם הון תועפות, שנגזל מן הארצות
הכבושות או מן היהודים הטבוחים. הם הקימו מפעלים אדירים, ניהלו סחר פורח ורכשו
השפעה בהוגים ממשלתיים. בעיני רבים מהם עורר השם אדולף אייכמן יראת־כבוד מטורפת.
אילו פנה אליהם היו יכולים לעזור לו להסתדר בחיים נוחים.
אך אייכמן לא התקשר איתם. הוא הגיע חסר־אמצעים לחלוטין, על אף השמועות כי נטל
לעצמו את רכוש יהודי הונגריה.׳ הנאצים מסבירים זאת כיום בכך, שאייכמן ביצע את
מלאכת־הטבח מתוך אידיאליזם וכי מעולם לא חשב להתעשר מביצוע השמדת יהודי אירופה.
כך נשאר אייכמן, אולי יתיר מתוך צמרת הרייך השלישי, ללא מטמון סודי. סברה אחרת:
מאחר שעד היום האחרון לא האמין כי גרמניה תנוצח, לא טרח להכין לעצמו הון
ותעודות מזוייפות, שהיו מקילים עליו את הבריחה מגרמניה וניהול חיי־מותרות בארץ ידידותית.

האיש, שבמשך שנים ארוכות ידע לשמור את עובדת קיומו בסוד, לא גילה את זהותו
לנאצים העשירים בארץ־המיקלט שלו. הוא פשט בשקט את בגדי־ד,כמורה, רכש לעצמו
זהות מזוייפת, מצא עבודה כפועל בבית־חרושת בעיר גדולה. קצין הס.ם. שהוביל ששד,
מיליון יהודים לטבח, ושמשטרות העולם התרבותי חיפשו אותו בקדחתנות, הפך פועל מרוד
ועני בארץ נידחת. על אף היותו מהנדס עבד כפועל פשוט, כי יותר מן הכסף
והנוחיות החשיב את האלמוניות. כמהנדס היד. מושך תשומת״לב יותר מאשר כפועל. כך
היה יכול לחיות עד סוף ימיו, מבלי שאיש ידע מי הוא באמת.

סוכני־ריגול ישראליים. הדבר נעשה ללא
ידיעתה וללא הרשאתד, של ממשלת אותה
ארץ. אייכמן אף הוצא מאותה ארץ ללא
ידיעות שלטונותיה. שום מדינה בעולם אינה
יכולה להתייחס בשלודת־נפש לעובדה שסוכנים
זרים עשו בשטחה כבתוך שלהם: נכנסו,
חטפו אדם, הוציאוהו באורח בלתי־חוקי
— כל זה תחת אפם של שלטונות
ד,בטחון, המצווים לשמור על שלימות אותר,
ארץ וגבולותיה מפני חדירות מכל סוג שהוא.
העיתוי הבלתי־זהיר של דויד בן־גוריון
גרם לתסבוכת בלתי־רצויה ראשונה, כבר
למחרת מסירת ההודעה בכנסת. עתונים
ברחבי העולם ובישראל פירסמו בהבלטה
את הידיעה, כי מטוס בריטניה של אל־על
עוכב למשך שלוש שעות ברסיפד( ,מתחרז
עם רציף־זה) שבבראזיל.
שלטונות ד,בטחון של בראזיל, נאמר בידיעות
שונות, חשדו כי אייכמן נמצא במטוס
ודרשו לערוך חיפוש. הישראלים התנגדו,
ועל כן חל העיכוב. שלטונות בראזיל עצמם
שמו קץ לפנטזיות אלה, כאשר דובר משרד
החוץ בריו דה־ז׳נירו הודיע כי לא התעורר
חשד כזה, וכי הסיבה לעיכוב היתד, טכנית.
מהנהלת אל־על נמסרו הפרטים המלאים
— והנכונים — על תקלה זו. טיסה 601
של מטוס בריטניה, שיצאה מישראל לפני
כשבוע ימים, היתד. טיסה מיותרת, בקו
אשר בו לא קיימה חברת התעופה הישרא
לית
שום טיסה עד כה. מטרת הטיסה היתד,
להטיס משלחת ישראלית רמודמעלה לחגיגות
150 שנה לעצמאות ארגנטינה, שנערכו
בבואנום־איירם.
אמנם, לא קרה עדיין שמטוס מיוחד יועמד
לרשות משלחת ממשלתית כלשהי, היוצאת
לביקור של רצון־טוב. אולם הפעם היו שיקולים
מדיניים מיוחדים להעמדת מטוס מפואר
לרשות המשלחת. בדרך לבואנוס־איירס
טסו בטיסה 601 כשלושים נוסעים רגילים,
שרובם ירדו ברומא. החניה השניה של ה־בריטניה
היתד, בדקאר, בירת סנגאל הצרפתית,
על חוף האוקיינוס האטלנטי. משם,
בקפיצה ארוכה, נחת ברסיפה, נמל האוויר
הבראזילאי, שבקצה היבשת האמריקאית.

אייבמן חי בארגנטינה :

•יי טיסדל ^ סחריו ^ חכורה ^ אשר
^ מטום נוחת בנמל־תעופד״׳ שלא לפי
לוח־טיסות קבוע, עליו להודיע על כך
מראש להנהלת הנמל. כך עשתה הנהלת
אל־על, והניחה כי העניו מסודר. אולם,
שלא כמו באירופה, אין הודעה זו מספיקה
ברוב ארצות אמריקה הדרומית. לשם נחיתת
מטוס חכור, בטיסה מיוחדת, יש צורך
גם להודיע מראש וגם לקבל תשובה חיובית
מפורשת. אל־על לא חיכתה לקבלת התשובה.
ברגע שנחתה הבריטניה, הוקפה מיד שוט־

בוצעה התפיסה. וכיצד הועבר הנאצי
הגדול לישראל? על שתי
השאלות האחרונות איו לענות
כרגע זה, מכלי שייגרם נזר! לאינטרסים
חיוניים של המדינה. יתכן
כי לעולם לא תינתן עליהן תשר

כה רשמית. אף על השאלה הראשונה
יש ל״העולם הזה״ הזכות
לשפוד אור, בכתבה בלעדית זו,
שהיא אחד הסקופים הבינלאומיים
הגדולים כיותר אשר פורסמו ב־עתון
כלשהו בשנים האחרונות.

אד חולשה טבעית היתה בעוכריו. הוא התקשר עם אשתו בלינץ.
את הקשר יצר הנאצי ב־ , 1950 בדרכים עקיפות וזהירות. לפי הנחות בעתונות העולם עשה
זאת באמצעות אחיו. מכתבו הראשון, ומכתבים נוספים שבאו בעקבותיו, הם שהפילוהו
לבסוף לרשת המודיעין הישראלי. כאשר ארזה אשתו את חפציה ונסעה לאי־שם עם שלושת
ילדיה, היה רק צורך בבילוש מדוקדק כדי לגלות את מקום הימצאה החדש.
הידיעה המחשמלת הראשונה, שהגיעה למוסד המרכזי למודיעין ולבטחון מסרה נתונים
חדשים על משפחת אייכמן. בעקבות נתונים אלה אפשר היה להניח, שאם אייכמן עודנו
חי ואם משפחתו עזבה בסתר את אוסטריה, הרי קיימים סיכויים שהוא ינסה לקיים מגע איתה.
לפני זמן מה יצאו השליחים הישראליים הראשונים לאותה ארץ, כשבידיהם הוראות
מפורשות: לגלות את עקבות אייכמן. מקורות יהודיים בבואנוס־איירס יודעים כי שליחי
ישראל הגיעו לעיר זו, והחלו בולשים אחר הנעשה בבית מסויים ברובע וינצנטה לופז.
תפקידם בשלב זה היה רק לאתר את אייכמן, לא ללכדו ובוודאי לא לדבהילו. על כן היה
עליהם לעבוד בזהירות מכסימלית, להגיע למסקנות בטוחות לחלוטין.
שבועות ארוכים ערכו״תצפית על הבית, אך אייכמן לא הופיע. הם השכילו להכיר כל
אדם הבא בקביעות לאותו בית — שמו, מקצועו, מקום מגוריו.

אבל אייכמן לא היה ביניהם. האם הידיעה שקיבלו היתה מוטעית?
לא רק אדם ששמו אדולף אייכמן לא הופיע. גם אדם הדומה לאדולף אייכמן לא נתגלה
לעיניהם הפקוחות של העוקבים.

מומחה לעבודות בטחון וריגול, שנתבקש על־ידי
״העולם הזה״ להסביר מתיד נסיונו וידיעותיו
כשטח זה כיצד יפלה פעולה בזאת להתבצע,
העלה את הסברה הכאה:
כצעד שיגרתי צילמו שליחי שירותי הכטחון
הישראליים בחשאי את כל אלה שנכנסו לאותו
בית, אפילו אם לא עוררו בעיניהם בל חשד. את
הצילומים שלחו לזיהוי בישראל.
גרמני ביחוד בדיקה באמת

בשם אדולף אייכמן. לגורמים אלה היה יסוד להאמין כי זהו אייכמן המבוקש —
אחרי הפירסום הנרחב שניתן לסברה כי רוצח היהודים נמצא בכזדיית. רק לאחר
יסודית הובהר כי לאותו אדולף אייכמן לא היתד, שייכות לאייכמן המבוקש, וכי
היה תייר מגרמניה.

כך ניצל האיש בעוד מועד.

לכן הקפידו שליחי ר,ש.ב. על כך שהפעם לא תהיה טעות.
ואמנם, שום טעות לא נפלה. במהירות האפשרית נעשו ההכנות
ללכידת האיש ולהעברתו ארצה. מה שהתרחש לאחר מכן דומה
לפרשה דמיונית מתוך אגדות הריגול העולמי. משיחזור המקרה,
על פי מקורות חוץ, התפתח מחזה זה, ליד הבית שברובע
וינצנטר, לופז, בואנוס־איירס:

בחשכת ליל, שעה שהאיש שזוהה כצילום כ-
אדולף אייכמן חזר מעבודתו היומית, צצה לפתע
מולו דמות אפלה. לפני שהגבר השחרחר הספיק
להפליט מילה, הונחתה על ראשו מהלומה חזקה
מאחור. הוא איבד את הכרתו, ובהרף עין הוקף
ארבע דמויות. מכונית פרטית, שאורותיה היו כבויים, נעצרה ליד
הקבוצה. אייכמן הוכנס במהירות לתוך המכונית, עיניו נקשרו והוא
הוסע לדירה פרטית, השייכת לאחד הארגונים היהודיים כעיר.

כאשר שבה אליו הכרתו היד, בידי שליחיד, החוקיים של ממשלת ישראל.
״האם אתה יודע מי לכד אותך?״ שאלו אותו שוביו, בגרמנית.
״המשטרה המקומית,״ ענה אייכמן.

״הבולשת הגרמנית,״ הוסיף אייכמן לנחש.
״לא, אתה בידי ישראל.״
לשניות אחדות השתתק הנאצי הלכוד. לבסוף סינן בין שיניו :״ידעתי זאת מן ההתחלה.
ידעתי כל הזמן שהדבר יקרה. אבל לא רציתי לומר זאת, כי אין דבר נורא מזה בשבילי!״
הוא נראה רגוע, כאדם שסוף־סוף נגולה אבן מליבו 15 .שנה חי כחיה נרדפת והדבר נתן
בו את אותותיו, עד כי עתה שמח שהסיוט נגמר.
השינוי הגדול שהתחולל במשך 15 שנים אלה היה, כמובן, נפשי. הוא לא דיבר בנימה
הזכורה עד חלחלה לקרבנותיו. הוא היה שבור, כמעט חנפן. מבלי שיבקשו זאת ממנו
הצהיר מיד שהוא ישתף פעולה עם שוביו, בכל דבר שירצו. רק מדי פעם היה מבצבץ עברו
הנאצי, כאשר היה נצמד דום, מזדקף מלוא קומתו הצמוקה הגבוהה, ועונה :״יא מיין הר!״

פניו דומים לתמונה המופיעה בשער של עתון זה, ואשר צולמה לפני
כעשרים שנה. הוא רק רזה יותר, תווי־פניו חדים יותר, מקומטים,
זקנים. שערו נעלם כמעט לגמרי, והוא קירח -פרט לקווצות-שיער
אפור כחלק התחתון של גולגלתו, כצדעות ובעורף.
אחרי לכידתו החלו שוביו מתכננים את השלב השני של המיבצע: העברתו ארצה. דבר
זה הצריך זמן מה, והיה צורך להחזיקו בשבי.
לפי הידוע למוסדות ביון אוסטריים, היתד, זאת אשתו של אייכמן שהובילה את סוכני
ר,ש.ב. למקום מחבואו של בעלה, מבלי שתדע זאת. אחרי לכידתו נוצר מצב מסוכן.

ואז התפוצצה במוסד המרכזי למודיעין ולבטחון הפצצה
השניה, הגדולה פי אלף מן הראשונה על משפחת אייכמן. בעת
פיתוח התמונות וזיהויין, שמו החוקרים הישראליים את ליבם לפרט שהשליחים במקום לא
לא הבחינו בו.

אחד האנשים המצולמים היה אדולף* אייבמן!
לא אדולף אייבמן בפי שהיה ידוע לפני 15 שנה, בי אם אדולף אייכמן
כעל ראש אחר1
הוא שינה פרט אחד בצורת ראשו, וזה הספיק להשוות לו חזות חדשה לגמרי.
ככל שהחוקרים השוו את תוז־הפנים היסודיים שנתגלו בצילום אשר נשלח על־ידי השליחים
מחוץ־לארץ, עם התוזים שהיו ידועים לעדי־ראיה ושנרשמו בתמונות ישנות, התגבש הבטחון
כי אכן הדייר השחרחר של אותו בית אלמוני אינו אלא אדולף אייכמן.

מיד נעשו הסידורים ללכידתו -חי !
לשרותי הבטתון היו סיבות טובות מאד לדקדק בפרטי־פרטים, בעת קביעת זהותו
של אייכמן על פי הצילום. כי לא פעם בעבר היו משוכנעים שלכדו אותו — ולבסוף
התברר להם כי טעו. בפעם הראשונה קרה הדבר באירופה, עם תום מלחמת העולם השניה.
כמה מאנשי המחלקה הגרמנית של הפלמ״ת, שאומנו על־ידי הבריטים לפעולות־קומנדו
מאחורי קוו רומל באפריקה, נשלחו לאירופה בשליחות מיוחדת: ללכוד את הנאצים
הגדולים שנשארו בחיים.

כך נתגלה גם אדולף אייפמן. רק לאחר שהיה מאוחר מדי הסתבר בי
היה זה אייבמן אחר.
לפני זמן קצר אירע דבר דומה. הפעם נתקלו גורמים יהודיים בארץ מסויימת בתייר

אין צויד כדמיון רב, בדי לראות את הלוכדים החייבים להחזיק את
אייבמן במחבוא, בעוד שאשתו חופשיה כחוץ. היה מקום לחשש כי
אשתו של אייבמן תפנה למשטרה המקומית, כאשר תראה כי כעלה
נעלם כאופן מסתורי.

חששות אלה התבדו, מתוך בדיקה ראשונה של העובדות: כי
אייכמן נמצא בארגנטינה באורח בלתי־חוקי. ואמנם הסתבר שאשתו
חששה להודיע למשטרה על היעלם תושב, שממילא לא
היתד, לו זכות שהייה חוקית במקום. ניו־יורק טייטס העלה
השבוע סברה אחרת: כי סוכני הש.ב. רצחו את אשת אייכמן
ובניהם, כדי שלא יוכלו לגלות פרטים על תפיסתו.

אייבמן הוחזק תחת משמר מתמיד. לדברי
אותם מקורות יהודיים בכואנוס-איירם: מן ה11-
במאי ועד ה 21-במאי.
שוביו החליפו עמו רק משפטים ספורים. הם סיפקו לו את

מבוקשו, התייחסו אליו בהגינות. דבר זה, יותר מכל דבר אחר
מאז לכידתו, השפיע עליו. אייכמן, משמיד היהודים, נפגע עד עומק נשמתו וגאוותו הנאצית
על כי יהודים מפגינים כלפיו יחס של עליונות־בוטחת כזו, שהם אפילו מספקים לו מזון
וסיגריות.
לבסוף נשלמו הסידורים להעברתו. היא בוצעה, לדברי לה ראזון הארגנטיני, במטוס
אל־על שהביא את אבא אבן ואת המשלחת הישראלית לבואנום איירס.

לשם בד, כפי שמסתבר ממקורות יודעי-דבר בבירת ארגנטינה,
הורדם אייבמן תחילה.

רים. היתד. דרושה התערבות דיפלומטית
ישראלית כדי שהשלטונות הבראזילאיים יניחו
למטוס להמשיך בדרכו, ללא שהיה נוספת.
העובדה שבבריטניה נמצאה משלחת
ממשלתית מכובדת, בדרכה לחגיגות בואנוס־איירס,
שיבנעה אותם כי הטיסה כשרה וכי
מקור הטעות באי־ידיעת התקנות המקומיות.
לאחר מתן הסבר זה, שככו השמועות כי
אייכמן היה במטוס ברסיפה. אולם תחת כל
שמועה שהופרכה, צצו עשר שמועות חדשות.
מכולן, היתר, שמועה אחת עקבית:
שאייכמן נתגלה ונלכד בבואנוס-איירם.
ראשון שהשמיע דעה זו היה יוהן פוך
לירם, נאצי שנמלט מגרמניה, התאסלם וחי
כיום בקאהיר .״פגשתי את אדולף אייכמן
בבואנום־איירם לפני חמש שנים!״ הכריז
באזני העתונאי ג׳ון אוסמן.
שום תגובה לא באה על ידיעה זו. אולם
המפקח הכללי של משטרת ישראל הודיע:
״לעולם לא יפורסמו פרטי לכידת אייכמן!״
באוירה זו של שמועות ואי־וודאות, חזרו
ונישנו הכתבות העתונאיות שקשרו את ארגנטינה
עם אייכמן. עתונים ערביים, היוצאים
בבואנום איירס, הרחיקו לכת עוד יותר:
״אייכמן חי מזה מספר שנים בבואנום־
איירס,״ כתבו .״הוא נחטף על־ידי סוכנים
חשאיים ישראליים והוברח מארגנטינה במטוס
חכור מדגם בריטניה, שהביא את השר
אבא אבן לחגיגות העצמאות של ארגנטינה.״

לדברי עתונים אלה המריא המטוס מבו־אנוס־איירס
לבראזיל ב־ 21 במאי, ומשם
עקף את אירופה וטס לישראל. עדים שה־עתון
ציטט אותם טענו שאייכמן חי בבואנוס
איירס עד לפני ימים אחדים, ועמדו על
דעתם שהוא נחטף והוברח מהמדינה.

תעודת־זהות מזוייפת

**ול פרסומים כאלה, לא יכלה ממ־שלת
ארגנטינה להישאר אדישה. דובר
רשמי הודיע כי הממשלה תנהל חקירה בנושא
זה. כעבור יומיים פורסמה הודעה
ראשונה מטעם משרדי החוץ והפנים של
ארגנטינה: אין בידי הממשלה כל ידיעה
על כך שאייכמן נלכד על־ידי סוכנים ישראליים
בארגנטינה.
עוד באותו יום נתפרסמה הכחשה נוספת
בבואנוס־איירס. הפעם היה זה אבא אבן
שכינס מסיבת עתונאים והודיע :״אין לי
כל ידיעה על כך שאייכמן הוברח במטוס
שהביא אותי לכאן!״
פרט אחד בלט כבלתי־נכון, מיד עם הקריאה
הראשונה של הידיעות בעתונים הערביים
של בואנום־איירס. לפי ידיעות אלה,
שהועתקו אף על־ידי עתונים אחרים בארגנטינה
ובעולם, מם מטוס בריטניה לישראל
דרך בראזיל. האמת היא שהמטוס לא עבר

בדרך זו אחרי שהביא את המשלחת לבו־אנום־איירס.
הוא טס ישר מבירת ארגנטינה
לדקאן — טיסה ארוכה ומאמצת במיוחד.
מדקאר — שוב טיסה ארוכה, ישר ללוד.
דייל שנמנה על צוות המטוס נתבקש להגיב
על הסיפור שפורסם בארגנטינה. הוא
השיב כי לא ידוע לו שום פרט שיאמת
סיפור זה .״טיסה זו היתד. רגילה לגמרי,״
סיפר ,״מלבד היותה ארוכה מהטיסות הרגילות.״
למרות הגילויים דבק בגרסה זו.
הוא סיפר כי בדרך לאמריקה הלטינית נעצר
המטוס לחניה של מספר שעות בדקאר. חברי
הצתת יצאו לטיול בעיר. סיפר הדייל :״ההרפתקה
היחידה בכל הנסיעה ארעה לנו
בקבארט בדאקאר. יישבנו כמה חברה ללגום
משהו, כשלפתע ניגשו אלינו שתי נערות־באר.
קשה בעצם לקרוא להן נערות. הן
היו זקנות ובלויות, .אתם מישראל?׳ שאלו
אותנו בעברית, ,גם אנחנו משם!׳ העולם באמת
קטן. יותר קטן מהשטח הגדול.״
האם היה דבר מיוחד, הראוי לציון באותה
טיסה? איש־צתת אחר השיב :״כן. הקפטן
צבי טוהר הצליח לחלוף על פני מטוס
גרמני של לופטהאמוו, שהסיע את המשו
לחת הגרמנית לבואנום־איירם ולהגיע למטרתו
חצי־שעה לפני הגרמנים. גם לנתם שלנו,
חסין, מגיע ציון על עבודתו. בבואנום-
איירס קיבלו את פנינו רבבות יהודים שנישקו
את ידיהם של מר אבן ושל רבנים

שהיו במשלחת. הגרמנים המקומיים, שבאו
לקבל את פני המטוס שלהם, האדימו מקינ־אד,
למראה המטוס הגדול הנושא את סמל
מדינת היהודים.״
חרף הכחשותיהם של אנשי־הצתת, המשיכו
עתונים זרים להפיץ את הגירסה כי אמנם
היה מטוס אל־על מעורב בפרשה. לה־ראזון,
המופיע בבואנוס־איירס, אף פירסם כתבה
מפורטת על כך שאייכמן הוברח מבירת ארגנטינה
תחת זהוית מזוייפת. לפי מקורות
המצוטטים על־ידי עתון זה, הוציאה משטרת
מחוז תקומון תעודת־זהות על שם
אחד ריקרדו קלמנט. שם זה לא היה, לדברי
מקורות אלה, אלא חיפוי על אדולף אייכמן.

על אף הכל...
ך* שמועות ה ר בו ^ ע 3ל!ל״לגתם
| 1נזק לאל־על בעולם. כי שום חברה
מסחרית אינה יכולה לצאת מורווחת מכך
שקושרים את שמה עם מיבצעי ריגול בינלאומיים.
מנהלי אל־על עקבו בחרדה אחר
הפירסומים, חישבו את הנזק שפירסומים
אלד, עלולים לגרום להם בנמלי־ד,תעופה שבהם
נוחתים מטוסי החברה.
אך הנזק, במידה שנגרם לאל-על או למוסדות
אחרים בישראל, על כל כאב הראש
הכרוך בהודעה הפזיזה, לא יכול לשנות את
העובדה — שאייכמן נלכד והובא לישראל.

כמדינה
מפעלים
או צרב מי ע מו ק־ ם

| שירה נפלאה! ריקודים סוערים!

וסאלואס

ת״א :״אהל־שם״ 6ו־ 7ביוני. לצה״ל .8-6
חיפה :״מאי״ — 9.6ירושלים :״אדיסון״ ! 2.6
קרית חיים: בית העם - 3.6אשקלון :״רחל״ .5.6

כרטיסים: בתל־אביב: רדיו־אוניון, דיזנגוף , 116 במה, כנף, רוקוקו׳
לאן. בחיפה: גינצבורג — יובל, נוגה. בירושלים: ש .כהנא.

שעה שנתכנסה השבוע מועצת־המנהלים
העולמית של מפעלי הנייר האמריקאיים־יש־ראליים
בחדרה, היו כבר באמתחתם של
יו״ר המועצה, יוסף מייזר מארצוודהברית,
ושל המנהל הכללי, רוברו ציון, תוצאות המחקר
שנערך על־ידי מומחים זרים על קיסריה
ונמלה. השניים לא מיהרו. רק אחר
יומיים של דיונים סביב בעיות שיגרתיות
הטילו את הפצצה שעוררה תדהמה בלב
שומעיהם. הנוכחים נתבקשו לשמור את
הדבר בסודיות גמורה: ההנהלה הועידה את
הגילוי לחגיגת־הענק שנועדה ל־ 25 במאי,
עת פתיחת מפעל התאית החדש.
חברי מועצת המנהלים האזינו בקשב רב
לתכנית, מיהרו להביע את הסכמתם ונכונותם
לתמוך בד, בכוחם ובממונם.
על הפרק עמדה הצעה לרכוש או לחכור
את נמל קיסריה, להביא לנמל זה אניות
מאפריקה המערבית כשהן טעונות עצים,
חומר־הגלם המשובח ביותר לתעשיית הנייר.
מזה שנים התלבטה הנהלת מפעלי הנייר
כ־צד להשיג לבית־החרושת הגדול חומר־גלם,
תוך השקעת מינימום של מטבע זר.
לא אחת היו נתונים ללחץ האוצר, אשר
איים להביא נייר במחיר זול יותר מזה
המשתק על־ידי מפעלי חדרה. כדי להגיע
לדולאר כדאי בייצור, לא יכלו אנשי המפעל
לבנות את עתידם על קש מקומי או
על קש יבוא. ואז צץ הרעיון:
חברת בת תסיים את בניית נמל קיסריה.
העצים יגיעו באניות, ירוסקו בנמל, שביבי-
העץ יועברו למיפעל בצינורות של 24
אינטש על־ידי הפעלת לחץ־מים ושאיבתו,
מרחק 12 קילומטרים. ההשקעה הדרושה
למימוש התכנית: שלושה מיליון דולאר.
המליץ הוטל לים. עם התוכניות הגדולות
שהופעלו בחיפזון רב, מיד עם
קום המדינה, נמנתה גם תוכנית בניית נמל
קיסריה. המתכננים לא שקלו הרבה, השקיעו
מיליון לירות. כמו במקרים רבים אחרים,
הוברר גם פה, עד מהרה, כי המיליון הוטל
לים. בהתלהבותם שכחו המתכננים את כללי
הזהירות המסחרית — ואף את לקח ההיסטוריה*.
תוך
שלוש שנות העבודה הראשונות נסתבר
למומחים כי המים אינם עמוקים די
הצורך וכי יש הכרח להקים מזח גבוה,
לעצירת החול הרב הנגרף למקום והמאיים
לסתום את המעגן. הוצאה נוספת זו
עלולה היתר, להסתכם בכמה מיליונים נוספים
— השקעה לא כדאית, למען מטרה
צנועה של הפעלת שלושה כפרי־דייגים•*.
גם הדייגים לא גילו התלהבות לתוכנית
הממשלתית הנדיבה לבנות עבורם נמל וכפרים
כאחד, העדיפו לדוג במימי תורכיה
העשירים בדגה, להביא את שללם לנמל
חיפה הקרוב לבתי־הקירור ולמפעלי החרושת
לעיבוד פסולת.
כאן נכנסו לתמונה מומחי מפעלי הנייר
חדרה. לדידם היתר, ההשקעה בפיתוחו של
נמל קיסריה כדאית בהחלט. לעומת שלושת
המיליונים המושקעים, הם קבעו, קיימת
אפשרות לחסוך יותר מ־ 50 אחוז מהוצאות
המיפעל — בדולארים — ליבוא חמרי־גלם.
השבוע נתבשרו מומחי־הממשלה כי נמצא
סוף־סוף מושיע למיליון ששקע במצולות
ימה של קיסריה. פתיחת הנמל לתועלתם של
מפעלי הנייר תאפשר למשקיעים, לכפרי הדייגים
ולממשלה לדוג מטבע זר רב, להוציא
ממצולות המים העמוקים של הנמל החדש
את המטמון שאבד כמעט, בשל חוסר תיכנון
ויוזמה.

סטודנטים
מנצחבער כו רחו
לפני שבוע שררה שמחה בקרב עסקני
הסטודנטים של מפא״י: הם היו בטוחים
בנצחונם הקרוב על יריביהם הבלתי־תלויים
בבחירות להסתדרות הסטודנטים.
בידיהם היו כל האמצעים לממש ניצחון
זה: בעזרת תקציב ענק שהועמד לרשותם
פרסמו כרוזים צבעוניים, קראו לסטודנטים
לתמוך במועמדי גוש ישראל העובדת, שהורכבו
מעסקני מפא״י, מפ״ם ואחדות־הע־
* בימי הורדוס ושלטון הרומאים לא
היתה קיסריה נמל אידיאלי, שימשה בנמל
ראשי מחוסר ברירה. כי נמלי עזה, יפו
ועכו לא היו אף הם נמלים עמוקי מיס.
** צור (טנטורה); ושני כפרים שטרם
הוקמו — האחד מול חורבות הכפר הנטוש
כפר־לם והשני ליד קיבוץ החותרים.

בודה. לבתי־חבריהס נשלחו רשימות מלאות
של מועמדיהם בבחירות האישיות. הם נדרשו
להצביע עבורם, לשכנע את חבריהם האדישים
לספסל הלימודים לבחור בעד מועמדים
אלה, מבלי לגלות כי אלו מועמדי
גוש ישראל העובדת.
לעומת עסקני מפא״י הבטוחים בעצמם,
נראו סיכויי יריביהם הבלתי־תלויים, שבראשם
עומד דן ביתן, כמעט אפסיים. אדישותם
הבולטת של הסטודנטים הבטיחה את
כשלון הבלתי־תלויינב בידיהם לא נמצאו
אפילו 150 לירות כדי לממן את מסע־ד,בחירות
של הבלתי־תלויים, לפרסם את טענותיהם
נגד מפא״י. בקושי רב הצליח ביתן
לגייס מספר מספיק של מועמדים שהסכימו
להתמודד עם מועמדי מפא״י.
השבוע נחלו הבלתי־תלויים נצחון מכריע.
גוש ישראל העובדת זכה ב־ 42 מקומות

סטודנט ביתן
הנצחון בא במפתיע

מתוך 176 הצירים שנבחרו לועידת הס־תדרות־הסטודנטים.
מק״י זכתה בשני מקומות.
שאר הנבחרים 132 ,צירים, היו נאמניו
של ביתן. רוב העסקנים המפא״יים אפילו
לא ובחרו בעצמם.
מה קרר, בינתיים, ששינה בצורה כה מכרעת
את האווירה בציבור הסטודנטים?
מטר הכחשות. גילויים שונים, ביניהם
הפירסום בהעולנד הזה* ,שגילה את
כוונות מפא״י להשתלט על הסתדרות־ר,סטודנטים,
להחזיר לה את הצביון המפלגתי,
עוררו את הסטודנטים ברגע האחרון מאדישותם.
היחידי
שלא הרגיש בכך היה ביתן עצמו.
הוא הסתבך במטר הכחשות מגוחכות, טען
כי אינו קשור עם שום גורם ציבורי, פיר־סם
כרוז נגד גילויי העולם הזה.
אולם אפילו ביתן עצמו לא היה מסוגל
להזיק לנצחונו. הסטודנטים פשוט לא שמו
לב להודעותיו. הם הבינו שעקרון חשוב מדי
מונח על כף המאזניים: אי־המפלגתיות של
הסתדרות הסטודנטים.
מבלי להתחשב בקטטות הקטנוניות בין
עסקני הבלתי־תלויים, ניגשו לקלפי, שמו
את הפתק הנכון, הכריעו את הכף.
שהפן בימים האחרונים מרכז מלחמת-
הבחירות, נושא לשפע כרוזים ורשימה ב־עתון
הסטודנטים.
ה עו ל ם

חזה 11,1,1

כךנלכד אייכמן

אין דפר׳המעורר יותד את גאווודהאדם מאשר לדעת סוד כמוס, סוד
שאינו ידוע לזולתו. השבוע, כאשר צורת לכידתו של אדולה אייכמן
היתה במעט הנושא היחיד לשיהה במדינה, לא חסרו אזרחיס ש״ידעו״,
ושלא היססו לספר את האמת לבל מי שנתקל כדרכם. צוות ״העולם הזה״,

אשר שאל באופן מקרי תריסר נכרים ונשים כיצד נלכד אייכמן, קיבל
את שתים־עשד התשובות האלה, כעלות תבונה משותפת אהת כלבד :
כולם כוזבות, אם בי פה ושם התגנבו לסיפורים במה עובדות נבונות,
מכלי •טהאנשים המספרים על פרשת התפיסה הרגישו כעצמם ככד.

ס שמעון כהן, אזרח ארצות־הברית:
זה היד, מיבצע מסובך מאד. ידוע לי
שבתחילה עקבו אחריו חודשים אחדים,
יום ולילה, על־ידי חוליה מיוחדת, שלא
הפסיקה את עבודתה אלא לשעות אחדות
ביום. אתרי חיפושים שנערכו ברחבי העולם
גילו שהוא נמצא באחת המדינות ב־איזור
הים־התיכון. את שם המדינה איני
רוצה לגלות. אחרי שגילו אותו הביאו את
אייכמן ארצה בכוח, בניגוד לרצונו, אבל
בידיעתו. פרטים על כך איני יכול לספר,
כי הם בבחינת סוד־בטחוני, העשוי לסבבנו.

@ רמי אביב, סטודנט לכלכלה: אום־
נם בתחילה הייתי בדעה שהביאו אותו
מכוזיית. היו שמועות כאלה לפני כמה חודשים,
ואני חשבתי שאייכמן מנהל שם עסקי־נפט.
אך עתה הולכת ומתחזקת גירסתי
שאייכמן הובא ישר מאוסטריה. לארץ הביאו
אותו באוניה ישראלית, שפונתה מכל נוסעיה
באחד הנמלים באירופה, והועמדה כולה
לרשות המיבצע. אייכמן נחטף ממקום העבודה
שלו, באיזה מיכרה מרוחק, או
ביער בלתי־נודע, הרחק ממקום־יישוב. לכן
היה קל לחטוף אותו ולהביאו לישראל.

יונה אביב, נוורהבבית־ספר עממי:
גם אני שמעתי את כל הגירסאות, שהוא
נמצא בחו״ל לפני שהובא לארץ. אבל בניגוד
לדעתי של בעלי, אני חושבת שאייכמן
נמצא כבר זמן רב בארץ. ה־ש. ב .עקב
אחריו בכל רחבי העולם, ובכלל זה גם
בישראל עצמה. הוא נמצא בארץ, ולכן לא
היתד, זאת בעיה גדולה לעצור אותו ולמסרו
לידי המישטרה מבלי שאיש ירגיש
בכך. אני חושבת שהוא נעצר זמן רב לפני
שבן־גוריון הודיע לכנסת על מעצרו, כדי שיספיקו
לברר את כל הפרטים בקשר אליו.

6נעמי מנדן, סטודנטית לפסיכו־לוגיה:
הפעולה נעשתה על־ידי צוות של
חמישה אנשי ש.ב ,.שאומנו במיוחד לקראת
הפעולה הנועזת. הם הביאו את אייכמן במטוס
שחזר מדרום־אמריקה. אנשי ד,־ש.ב.
הכניסו את ראשו של אייכמן לתוך שק,
שממנו לא יכול היה לראות את הנעשה 1
סביבו, והכניסו אותו למטוס כשראשו מהופך,
כלפי מטה. אייכמן היה במצב של
שינה, או עילפון שעה שנמצא בדרכו לארץ;
אך באמצע הדרך הוא התעורר, דבר
אשר הדאיג במקצת את מבצעי הפעולה.

0ש מו אלפר, נזנהל־פינקסים :״את
אייכמן הביא ה־ש.ב. לארץ, כשהוא ישן
בתוך המטוס. כדי להרדים אותו נתנו לו
לפני הטיסה זריקת־הרדמה מיוחדת, שפעלה
כל זמן הנסיעה. לעומת זאת שרם
שירות־בטחון של ארץ אחרת לא היה מעורב
בחטיפת אייכמן, וכל המיבצע הוא על טהרת
העבודה העברית הנקיה. אם שירות־בטחון
אחר היה מעורב במיבצע, ספק אם הוא היה
מצליח כפי שהצליח. אל שדה־התעופה הגיע
אייכמן שעה שהמקום היה ריק מאדם. העיקוב
נעשה על־ידי בחורים ישראליים, שלמדו
בדיוק את סדר־היום שלו. הם קבעו
בהתאם, איך והיכן כדאי ללכוד את אייכמן.

* בן־ציץ גרינברג, נהג בקואופרטיב
דן: אחרי כל הסערה שהיתר, סביבו
בארץ, לפני חודשים מספר, הקציבו אדם
אחד, שתפקידו היחיד היה לבלוש אחרי
אייכמן. העבודה הזאת נמשכה זמן רב; עד
שנמצא אחד שהכיר את אייכמן כל השנים
והיה בקשר קבוע אתו. תמורת תשלום כסף
הוא הסכים לגלות את מקום מחבואו ואת
שמו הבדוי. הייתי מבסוט אילו יכולתי
להיות בטוח שכל העבודה נעשתה על־ידי
ה־ש.ב. הישראלי, בכספיו ובמודיעיו, אך לצערי
איני בטוח בכך כלל וכלל. נדמה לי
שגורמים זרים היו מעורבים בתפיסתו, אם
כי דבר זה אינו יכול להוריד מערך המעשה.

שלמה רודין, פקיד בעירית תל־אביב:
לדעתי, סחבו את אייכמן בכוח מדרום־
אמריקה, שם הוא נמצא כבר עשר שנים בערך.
אני משוכנע שהוא נמצא בארץ הרבה
יותר משבוע ימים, ובן־גוריון חיכה זמן־מה
עד שהודיע על המיבצע הגדול. במיבצע
עזרו אפילו שירותי־ד,ביטחון של ארצות
אחרות, אולי גס שירות הביטחון הגרמני.
אייכמן הוברח דרך הגבול בתוך ארון־מתים,
ובידי הש.ב. נמצאה תעודת־מוות מקומית על
שמו של איזה יהודי. היתה להם גם צודאה
מזוייפת, בה היה כתוב כי היהודי הזה רוצה
להיקבר בארץ הקודש. רק במטוס שיחררו
את אייכמן מארון־המתים והוציאוהו החוצה.

0הנה פצ׳יטו, עקרת־בית: שמעתי
שתי גירסות. האחת שאייכמן נמצא הרבה
זמן בישראל ובא אליה בתור עולה חדש,
שאף אחד לא היה יכול להכיר אותו. אולי
מפני שאף אחד לא האמין שאייכמן יבוא
לישראל. הוא נתפס בארץ לפני חודש. ה־גירסה
השנייה היא שאייכמן נעצר בסביבות
בריטניה, אבל לא בבריטניה עצמה. עצרו
אותו כמה יהודים, שזיהו אותו והלשינו
עליו לישראל: המדינה שלחה מטוס מיוחד
כדי לקחת אותו. איך בדיוק לקחו אותו
ומתי — אני לא יודעת, אבל ברור שגם
לפי הדעה הזאת עבר הרבה זמן מאז שהוא
נעצר ועד שהודיעו על כך בפומבי בעתונים.

מוכר סוכריות: מי

@ אברהב לוי, תלמיד בביודהספר
היסודי: בחור אחד עקב אחרי אייכמן במשך
חודשים אחדים, עד שגילה אותו מסתתר באחת
הארצות הערביות. אחרי שהבחור גילה
אותו הזעיק עוזרים, ואז שנים או שלושה
בחורים הצליחו לשכנע אותו לבוא לארץ. עד
שהם הגיעו לארץ לא ידע אייכמן כלל מה
הם מתכוננים לעשות ורק פה התגלה לו שזה
היה תכסיס כדי למסור אותו למשטרה,

אייר וייסנברג, תייר: באתי לארץ
מאקתדור. בכל הארצות בדרום־אמריקה,
וגם באקוודור, ישנם הרבה מאד גרמנים, ש־איכסנו
אותו במשך כל השנים, מאז סוף
מלחמת העולם־השניה. אייכמן עבד בעבודה
בלתי־ידועה וחי בשם בדוי, כי הגיע לדרום־
אמריקה ללא רשיון. הבחורים הישראלים,
שהביאו אותו לארץ, נסעו במיוחד לשליחות
המסוכנת. הם הצליחו לפתותו לבוא לארץ.

• יגאל הימלבלוי, מונר־ספרים: צחי ת
של חמישה אנשי ש.ב ,.כולם דוברי גרמנית,
הסיחו את דעתם של שני שומרי
אייכמן בדרום־אמריקה. אחד הוזעק לטלפון,
ולשני סיפרו סיפור דמיוני. באותו זמן
פיתו אחרים את אייכמן לעזוב את הבניין
ולצאת עימם. ואז כפתו הבחורים אתאייכמן
והובילו אותו אל המטוס, עליו פקד טייס־סילון
לשעבר, בערך לפני חמישה חודשים.

• מרדכי הכר,
זה אייכמן?

מאמו ראשון בסידוה: איו הפו נכונא

אייכמ

שהם תורשתיים, יתכן שהם פרי חינוך קלוקל, תוצאת הפחדים המצטברים בנשמתו של
ילד המוכה והנדרס על־ידי המבוגרים. בימים כתיקונם, בחברה מסודרת, אין אינסטינקטים
אלה יכולים לפרוץ החוצה. הם כבולים באזיקי המוסר, התרבות, החינוך. מן הרגע הראשון
בו נתון האדם להשפעה, הוא לומד כי החברה אוסרת עליו להיכנע ליצר־הרע. עשרת
הדיברות, חוק המדינה, רצון החברה — כל אלה מעצבים את הכרתו ומכריחים אותו ללכת
בתלם, ורק פושעים מעטים מעיזים לצאת ממנו.
מה קורה כאשר נעלמים לפתע כבלי־החברה? כאשר האדם נוכח פתאום לדעת כי החברה
שוב אינה מביטה בעין זועמת על רצח ושוד? כאשר החברה אומרת לו כי חובה פאטריוטית
(או דתית, או מעמדית) היא להרוג ולענות ולהשמיד ולהתעולל? כאשר היחיד מרגיש
שמותר לו לספק את כל תאוותיו הכמוסות, מבלי להיות מנודה על־ידי הכלל?
יחידים ידעו לעמוד בפני הפיתוי. אולם הרוב הגדול של הבריות יהפוך במהרה לפראי־אדם
— תחילה היסודות הפליליים, אחר־כך הסאדיסטים החולניים, לבסוף ההמון הגדול
של אנשים ״נורמליים״ ,אשר בכל תקופה אחרת היו סולדים מעצם רעיון האלימות הזאת.
איך עוברת חברה שלמה לאורגיה של סאדיזם? איך מתמסרת חברה מתוקנת לקיום
חסר־מוסר, הסותר את כל האינסטינקטים האחרים? כדי לחולל מהפכה כזאת, דרוש
רעיון מלהיב, אמונה קנאית, אידיאולוגיה המצדיקה את כל הזוועות למען אידיאל נשגב.
בחסות אידיאולוגיה כזאת יכולים ההמונים — המורכבים מאנשים קטנים, אכולי פחדי
היום־יום — לפרוק בלב שלם את עול מצוות־המוסר, להתעולל בתאווה סאדיסטית במיעוט
חסרי־הישע. זה יכול להיות מיעוט דתי, הכופר באמונת הרוב — כמו בימי האינקויזיציה
הספרדית, שהרגה את הכופרים בעינויים מחרידים. זה יכול להיות מיעוט חברתי —
כמו הקולאקים, האיכרים האמידים שמיליונים מהם הושמדו על־ידי סטאלין, ולאחר מכן
על־ידי מאו טסה־טונג. וזה יכול להיות מיעוט לאומי או עדתי.
באירופה הנוצרית, היו היהודים תמיד המיעוט האידיאלי לפגיעה.

השמדה כמקדם נצחון

ן יד 1 1 1ןין כמי שהוא אהב להצטלם, כשהוא מוקף בכל פמדיתו. כל הנאצים אהבו
1 1 ^ 11 להבריק במדיהם, אם כי כימעט כולם באו ממוצא בורגני־זעיר. כמו היטלר,
שהיה טוראי ראשו! בצבא הגרמני, היו רובם בעלי דרגות נמוכות בהתחלת הקריירה שלהם.

מאת אוד אבנר
ך* נה הוא עומד — גבר רגיל, לבוש חולצה ומכנסיים, המתחיל להקריח. אילו עבר
1 1ברחוב, לא היה איש מסתכל בו פעמיים.
ובכל זאת: זהו אדולף אייכמן, האיש שהחזיק בידיו גורלם של מיליונים, שמילא תפקיד
מרכזי באחד הפשעים הנוראים ביותר של כל הדורות.
הדמיון האנושי אינו יכול לתפוס את גודל הפשע. יכול אדם לתאר לעצמו רצח של אדם,
אף רצח המוני של עשרות ומאות. יכול הוא להעלות בדמיונו טבח של אוכלוסיית עיר
שלמה — כפי שטבחו חיילי ג׳ניגיס־חאן ערים שלמות שנפלו לידיהם. אולם השמדת
המיליונים באירופה הנאצית היתה הרבה יותר מזה — תהליך של רציחה מתמדת, שיטתית,
מתוכננת, קרת־רוח, תעשייתית.
מי האיש שניצח על תהליך זה? האם היה זה פושע מונומנטלי, שטן גאוני, צ׳סמן־כפול־ששה־מיליון,
אישיות אדירה המסוגלת להטביע את חותמה על תקופה שלמה?
התשובה היא: לא.
בעוד כמה שבועות, או חדשים, יראו אזרחי ישראל במו עיניהם. לפניהם יתיצב אדם
רגיל מאוד, פשוט מאוד, בינוני מאוד.
ואולי זאת העובדה הנוראה ביותר בכל פרשת אייכמן: שלא היתד, דרושה אישיות
מיוחדת, מיפלצת בלתי־נורמאלית, כדי לנצח על השמדה של מיליונים. די היה בפקיד קטן,
שעלה באופן מקרי בסולם הקאריירה במנגנון שבראשו עמד בורגני־זעיר בינוני, חסר ברק
ותכונות החורגות מן הרגיל. היינריך הימלר, ראש ה־ס.ס. והגסטאפו, מפקדו של אייכמן.

* * ישחוקר כיום את תולדות ההשמדה, יתהה על עובדה מרכזית אחת המזדקרת לעין:
0השמדה זו לא היתר, אפשרית לולא האמינו מבצעיה באמונה מטורפת שהם ממלאים
משימה חשובה ביותר.
ששה מיליוני היהודים נקטלו באמצע המלחמה הגדולה ביותר בתולדות האנושות.
מאז שנת , 1941 לחמה גרמניה בשתי חזיתות, נגד אויבים אדירים, אשר כוחם עלה בהתמדה.
היה עליה לאמץ כל שריר. כל חייל, כל קרון־רכבת, כל טיפת דלק היו חיוניים למאמץ
הטוטאלי.
במצב זה הוגשם ״הפתרון הסופי״ של בעיית־ר,יהודים. מיליוני יהודים טולטלו לאורכה
ולרוחבה של אירופה אל מחנות־ההשמדה, בקרנות שהוצאו מן השרות המלחמתי. תנועת
רכבות־המוזת שיבשה את כל מערך התחבורה של המדינה הלוחמת. עסקו במלאכה רבבות
צעירים בריאים, שיכלו לאייש את הקודים המדולדלים בחזיתות.
יתר על כן: היהודים המושמדים יכלו לעבוד. פה ושם גם גויסו לעבודת־פרך למען
המאמץ המלחמתי. קצינים רבים דרשו להפסיק את השמדת כות־העבודה היקר. אולם
הצמרת הנאצית — מהיטלר ועד אייכמן — פסלה רעיון זה. בכל מקום בו נוצרה סתירה בין
רצון־ד,השמדה לבין הצורך בעובדים, ניצחה ההשמדה. מיליוני פועלים פוטנציאליים הורעלו
בתאי־הגאזים כאשר הרייך השלישי החל מתמוטט מחוסר ידיים עובדות.
מכל הבחינות ההגיוניות היה זה טירוף. אולם לא בעיני הנאצים. כי לגביהם לא היתה
השמדת היהודים דבר שבמותרות, צד משני של פעולתם. בשבילם היא היתה העיקר —
מטרה חשובה לא פחות מעצם נצחונם במלחמה. לא חסרו נאצים שהאמינו כי השמדת
היהודים חשובה אף מן הנצחון — וכי כדאי לסכן את הנצחון למענה.
צריכים לתפוס תופעה זו כדי להבין אם עצם מהותו של ד,אינטרמצו הנאצי בהיסטוריה
האנושית. תורת־הגזע ושנאת־היהודים, שני האחים התאומים של הרעיון הנאצי, עמדו
במרכזו. רבים סברו בשעתו כי היו אלה המצאותיהם של תועמלנים ציניים בלבד, שהטיפו
תורה זו להמונים הגרמניים מבלי להאמין בה בעצמם. אין וו אמת. המנגנון הנאצי —

8ושע או מטורף 7

ך* איש הקטן הזה, הממהר כל כך לשתף פעולה עם שוביו, המקבל את גורלו
| 1בהכנעה רבה כזאת — נאשם בהשתתפות בפשע חסר־תקדים.
עצם המילה ״פושע״ נראית מוזרה כשהיא באה להגדירו .״פושע״ הוא אדם המורד נגד
החברה והמפר את חוקיה. הפסיכולוגיה החדישה מלמדת שכמעט כל פושע הוא פסיכופאט,
אדם שתסביכיו דוחפים אותו להפר את מוסכמות החברה. הוא רוצח או שודד מפני שהוא
יודע כי החברה מתנגדת לכך, והוא רוצה להתנקם בחברה שקיפחה אותו בילדותו, ולדעתו,
עשתה לו עוול אחר.
אולם אייבמן וחבריו לא מרדו נגד החברה שלהם. הם לא מרדו נגד שום מוסכמות
בחברתם. להיפך: הם מילאו את פקודותיה של הממשלה החוקית של הרייך הגרמני —
ממשלה שזכתה בראשית 1933 לרוב קולות בבחירות דמוקראטיות.
גם קשה לכנות את אייכמן וחבריו בתואר ״מטורפים״ .מטורף הוא אדם בלתי־נורמאלי —
אדם חולה־רוח מרוב בני־האדם הסובבים אותו. ההיסטוריה מכירה גם גילויים של טירוף־
המוני, כשערים שלמות נתפסו בשעה חולפת לטירוף מיסתורי. אולם גם כך היה הטירוף אי
בתוך עולם נורמאלי.
ואילו המשטר, שאייכמן פעל בשליחותו׳ לא היה אי. הוא שלט במשך 12 שנה באחת
האומות הגדולות בעולם; ובמשך חמש שנים של מלחמה, מנפילת פאריס עד לכיבוש
ברלין, היה שלים־יחיד על מיטב ארצות־התרבות של אירופה. אם היו מנהיגיו ופקידיו
טירוף רגיל.
מטורפים, הרי לא היד׳
אייכמן איננו ״פושע״ במובן המקובל של המילה, ואף לא ״מטורף״ במובן הרגיל. הוא
יציר תקופתו ומשטרו. כאשר יעמוד בחדשים הקרובים בפני חוקריו ושופטיו, אי־אפשר
יהיה להבינו נכונה מבלי להבין תקופה זו ומשטר זה.

חיה ככל אדם

ץ דול החוקרים של התקופה הנאצית — קונראד ד,יידן, הביוגראף של היטלר —
המשיל פעם משל מדכא כדי להסביר את התבהמות אנשי ד,־ס.ס. במתנות־הריכוז.
״קחו,״ אמר ,״מאה אנשים ותנו להם כמה אנשים חסרי־ישע כדי להכותם. תחילה יכו
רק אחד או שניים. האחרים יעמדו מן הצד. אך בהדרגה יצטרף עוד אחד ועוד אחד למכים.
בסוף יכו כולם בהתלהבות את הקרבנות חסרי־המגן.״
לא היה צורך לחיות בגרמניה הנאצית כדי להבין את האמת העמוקה שבמשל זה. די
היה להיות חייל ביחידה שניתנה לה האפשרות להתעלל בשבויים או באזרחים אויבים.
בתת־הכרתו של האדם התרבותי מתרוצצים דחפים אפלים, תאוות של רצח והשמדה. יתכן

יהודי בוינה

אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה, בשנת . 1938 התמונה מראה
בריון נאצי המכריח אזרח אוסטרי־יהודי לטאטא את הרחובות.
בתקופה זו כבר שלט אדולף איינמן שלטון ללא מייצרים על ענייני היהודים באירופה.

מעיירה אוסטרית למנצח על מיבצע החשמדח־ההמונית הגדול ביותר בהיסטוריה?

מהיטלר ועד אייכמן

האמין בתורה מטורפת זו, פעל על פיה והונחה על־ידה.

זקני ציון מגיעים לרוזנברג

ףיי מי ״ חזו ה ר שלו סיפר אלפרד רוזנברג, האידיאולוג של תורת־הגזע הנאצית (שנתלה
**לאחר מכן בנירנברג) ,כי בשנת , 1917 ביושבו בחדר במוסקבה, נכנס אדם זר, הניח
לפניו ספר ונעלם. שם הספר היה הפרוטזקולים של זקני ציון.
אין ספר שני שהשפיע במידה כה רבה על הדור הנאצי. הוא קבע במידה רבה את
השקפת־העולם של אנשים כמו אייכמן. תוצאותיו היו טראגיות, אך לידתו היתה כמעט מהתלה.
לפני 96 שנד, כתב עורך־דין צרפתי בשם מורים ז׳ולי סאטירה נגד שליט צרפת׳ הקיסר
נאפוליאון השלישי, ראשון הדיקטאטורים הפאשיסטיים באירופה. החוברת נשאה את השם
הארוך ״דו־שיח בניהנום בין מאקיאוולי תותטסקיו, או הפוליטיקה של נזאקיאוולי בנואה
ה־ , 19 מאת בך זנוננו״ .שארל דה־מונטסקיו היה הוגה־דעות מתקדם כ־ 150 שנה לפני כן,
ואילו מאקיאוולי נחשב לאבי תורת הכחש במדיניות.
בחובחת זז שם ז׳ולי בפי מאקיאוולי הרע את חורת הדיקטאטורה המודרנית — תורת
האלימות והכזב, הנקם והשנאה. היתה זאת תכנית מפורטת להשתלטות על העולם כולו,
תוך ניצול הטכניקה המודרנית של טרור ותעמולה.
ז׳ולי לא חתם על יצירתו, אך נאסר בכל זאת ונכלא במשך שנה וחצי על־ידי
משטרת הרודן. הוא וחוברתו נשכחו, עד שהגיעה בצורה מקרית לגמרי, כעבור שני דורות,
לידי המחלקה הצרפתית של שרות־ד,בטחון הרוסי, האוכראנה. ראש המחלקה, הגנראל
ראצ׳קובסקי, הבין שאפשר להשתמש בחומר זה למען מטרה חדשה.
האוכראנה רצתה לפתח תנועה פוליטית שתעזור לגייס תמיכה המונית למען הריאקציה
הרוסית, נגד המחתרות הסוציאליסטיות למיניהן, שביקשו להפיל את משטר הצאר. התנועה
נקראה בשם המאות השחורות, ובראשה הועמד אדם בשם בוטמי. הוא היה זקוק לרעיון
מפוצץ, שילהיב את ההמונים וינטע בלבם שנאה נוראה לאויבי הצאר.
מומחי האוכראנה לקחו את הסאטירה התמימה של הצרפתי הנשכח. הם העתיקו מתוכה
את התכנית השטנית להשתלטות על העולם. את התכנית הזאת, אותה ייחס ז׳ולי בצורה
מוסוזית לנאפוליאון השלישי, ייחסו עתה המחברים החדשים ליהודים. הם לקחו גם ספר שני,
רומאן בשם ביאריץ, שנכתב בידי הגרמני הרמן גידשה, ושתאר פגישה דמיונית של 12
רבנים מכל העולם בבית־הקברות של פראג, שם תיכננו קשר נגד האנושות.
אנשי האוכראנה עירבבו כל זה יחד. את התוצאה גיבשו בצורת ״פרוטוקול״ של פגישה
יהודית סודית, שתיכננה את ההשתלטות על העולם בדרכים שפורטו על־ידי ז׳ולי. תת
הפגישה העבירו המחברים מבית־ד,קברות של פראג לאולם הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.
שם תיכננו ״זקני ציון״ ,כביכול, את מזימתם הנוראה.
מאז הוכח הזיוף עשרות פעמים. הדבר לא הועיל במאומה. הרעיון כי יהודי העולם
קשרו קשר ביניהם כדי להשתית את כל האומות ולשעבדן בדרכי מירמה וטרור, קנה
לו אחיזה איתנה במוחות הדור. הרעיון המובע בפרוטוקולים שיכנע במיוחד את ראשי
הנאצים, מפני ששיטות היהודים, כפי שתוארו שם, התאימו בדיוק נמרץ לשיטות שהנאצים
עצמם השתמשו בהם — השיטות שהומצאו באופן גולמי על־ידי נאפוליאון השלישי,
הדמאגוג והסרוריסט.
בלי אמונה זו, לא יכול היה אדולף אייכמן להציע ברצינות ליואל בראנד כי יהודי
העולם יספקו לו באמצע המלחמה מאה אלף משאיות תמורת מיליון אנשים חיים. בלעדיה
לא יכול היה לשלוח את בראנד הבלתי־ידוע לתורכיה כדי לנהל משא־ומתן עם גדולי
העולם. אייכמן היה משוכנע לחלוטין כי אכן היהודים הם מעצמה עולמית אדירה, שהם
שולטים בארצות־הברית ובברית־המועצות גם יחד. כאשר דיבר עם בראנד חסר־הישע
במפקדת ד,־ס.ס. בבודפשט, כשתה אל שוזר״ עשה זאת כנציג המעצמה הנאצית הנושא
ונותן עם נציג המעצמה היהודית.
יתכן כי יחסו הנכנע של אייכמן כיום, השלמתו המהירה עם לכידתו, נובעים אף הם
מאותו מקור. יתכן כי הוא עדיין מאמין כי היהודים הם הכל־יכולים, ואין טעם להתנגד להם, .
הרעיון הנאצי — תורת הגזע העליון ושנאת היהודים — היה יכול להשתלט בכל ארץ
מארצות הווולם. איו אומד. בזוולם ד,מחוסנת מפני האמונה המסוסנת רי היא ״?ים סגולה״.

גזע שנבחר על־ידי אלוהים או היסטוריה, שיש לה הזכות והחובה לרמוס את שאר הגזעים.
אחרי זתעות הנאצים ישנם עוד אנשים הדוגלים באמונה זו בדרום־אפריקה, ואף בישראל.
שנאת היהודים גם היא לא היתד, מוגבלת לאומה אחת. פולנים, אוקראינים, רוסים,
רומנים — כל אלה הצטיינו בה יותר מן הגרמנים. שנאת־ד,יהודים הגרמנית לא עלתה על
זו ששררה (ועדיין שוררת) בצרפת ובארצות־הברית.
אך מדוע בכל זאת דבקה מחלת־הרוח הקולקטיבית ששמה נאציזם דוזקא בגרמניה
ובאוסטריה? מדוע אייכמן הינו גרמני שגדל באוסטריה — ולא רוסי, צרפתי או אמריקאי?
כדי שרעיון מסויים — בריא או מטורף — ישתלט על ארץ מסויימת, דרושים תנאים
חיצוניים מסייעים. דרוש משבר סוציאלי עמוק, דרושה הימצאותן של שכבות חברתיות
המוכנות לקלוט אותו, דרושים תנאים כלכליים, רוחניים ופוליטיים.
בגרמניה אשר בין שתי מלחמות־העולם היו כל התנאים האלה קיימים בצורה מושלמת.

1ןץיגי

מאוחר

איינמן יוכל לטעון בצדק שפעל על־פי פקודוון ממשלתה החוקית
של גרמניה. הנאצים זנו לרוב בבחירות דמוקראטיות ב־ 3ג.19
*״*הפכו את הרייכסטאג לאסיפה של עסקני־מפלגה, כנראה בתמונה זו.
ותר

יש אנשים הרוצים להתנחם באמונה כי מחלת־רוח זו היא אפיינית־גרמנית וכי כל גוף
אחר בעולם מחוסן בפניה. לפי אמונה זו, יש בנשמה הגרמנית תכונות מיוחדות שהובילו אל
הנאציזם. אולם זו אמונה כוזבת. יתכן כי העם הגרמני מצוייד באמת בכמה קוי־אופי
שליליים, ההופכים אותו קורבן נוח למחלה זו בהשוואה לאנגליה או לשבדיה. אולם לא
אנגליה, לא שבדיה ולא ישראל מחוסנות מפני מחלת־רוח זו. במקרה של התמוטטות
חברתית, משבר כלכלי והתערערות רוחנית, יכולות ארצות אלה להידבק במחלה זו.
החיידקים קיימים בכל מקום — ואין ארץ בלי היטלרים, בלי הימלרים ובלי האייכמנים
שלה. הם רק מחכים לתנאים הנכונים.
די להסתכל שוב באסיר אדולף אייכמן כדי להח־כח בכך. לולא קרה בגרמניה מה שקרה,
היה מסיים את חייו בתור מהנדם־מכונות קטן והעולם לא היה שומע את השם אייכמן.
ולהיפך: אם יוזצרו אי־פעם בישראל תנאים הדומים לאלה ששררו בגרמניה, אין זה מן
הנמנע כי הרבה אנשים שאנו נתקלים בהם ברחוב — עובדי־טכסטיל, צבעי־דירות, קצינים
משוחררים — יהפכו לאייכמנים, להיטלרים ולגרינגים משלנו.

וינה, שונאת היהודים

יהודי ברלין

ביסים הראשונים אחרי הגיע היטלר לשלטון בגרמניה, עוד לפני
שנוצרה מכונת הרצח ההמוני. בתמונה: יהודי־גומני אשר הוכרח
לשאת ברחוב שלט ״חיללתי נערה נוצריה!״ תעלולים מסוג זה, היו מנחת חלקם של היהודים.

ין זה מקרה שאייכמן גדל דודקא באוסטריה. היטלר היה אוסטרי. כמעט כל
^ המנהיגים הנאציים החשובים היו גרמנים דרומיים. ההשפעה האוסטרית על הנאציזם
היתד, מכרעת.
האוסטרים היו תמיד שונאי־יהודים חריפים יותר מן הגרמנים בצפון. בעוד ששנאת־היהודים
בפרוסיה באה מלמעלה, מחוגי האצולה ואנשי הרוח (ואין כמעט איש־רוח גרמני
שלא השמיע אי־פעם הערות אנטישמיות) ,הרי שנאת־היהודים באוסטריה באה מלמטה,
מחוגי הבורגנות הזעירה והסמרטוטרים.
אוסטריה היתד, המדינה הראשונה באירופה בה עלה פוליטיקאי לגדולה על סמך תוכנית
ששנאת־היהודים היתד, סעיפה העיקרי. דמאגוג אוסטרי בשם קארל לוגאר, מייסד המפלגה
הנוצרית־סוציאלית, הגיע לכהונת ראש־העיר בוינה תחת דגל האנטישמיות וכיהן בתפקיד זה
בימי נעוריו של היטלר וילדותו של אייכמן.
היו שני גורמים עיקריים לאנטישמיות זו. עד סוף מלחמת־העולם הראשונה היתה גאליציה
שייכת לקיסרות האוסטרית. בעוד שבברלין ובהאמבורג היו היהודים מתבוללים, ולא
נבדלו בחיצוניותם מגרמנים נוצרים, הרי־ ברחובות וינה הסתובבו יהודים בשטריימל
ובקאפוטה — זרים וחשודים בעיני הנוצרים.
הקיסרות האוסטרית היתד. תערובת גדולה של גזעים — גרמנים, יוגוסלבים, הונגרים,
צ׳כים ועוד. התחככותם המתמדת של הגזעים פיתחה בקרב הגרמנים תחושה גזענית
מופרזת — השאיפה להיות יותר גרמנים מן הגרמנים בצפון, האמונה בעליונותם הגזעית,
הפחד מפני הצפתם על־ידי בני העמים האחרים.
רגשות אלה השפיעו במיוחד על צעירים לא־יוצלחים, שלא הצליחו להסתדר בחיים. מה
היה קל יותר מאשר להאמין כי שלטון היהודים הוא המונע בעד גרמנים מוכשרים לעלות
ולתפוס את המקום המגיע להם? מה נוח יותר מלגולל את האשמה על החנווני היהודי?
היטלר הגר לגרמניה ערב מלחמת־העולם הראשונה, אחרי שנכשל בבתינות״הקבלה
לאקדמיה לאמנות — בה שלטו, כמובן, היהודים. אייכמן, הגרמני שגדל באוסטריה, היה בן
12 כאשר התמוטטה הקיסרות האוסטרית. הוא התבגר באוסטריה קטנה ועלובה, בעלת
מיעוט ניכר של יהודים גאליצאים. לפי שמועה אחת, אף היתד, לו אם חורגת יהודיה —
גורם נוסף לשנאה אישית, היכול להסביר משהו על מקור שנאתו הכללית.

מה הן העובדות אודות 150 אלף בני הנוער
הישראלי בגילים שבין 14ל־ ? 18 מה הוא אורח
חייהם -מה הוא עתידם -מה היא רמתם
האינטלקטואלית -מה הוא מוסדם? על זאת
מנסה ,,העולם הזה״ להשיב בסידרת־מאמרים
זו, פרי מהקר ממושך, אודות נוער ישראל
.1960 מחקר זה עשוי להראות מה תהיה
ך* כל מתחיל במשחק. בכתה ובבית־הספר העממי הם

דמותה של ההברה הישראלית בעוד כד 20
שנה, פשבני־נוער אלה יחוו את חוט שדרתה.
אלה הם פני הנוער הישראלי כפי שהתגלו
לכתבי,,העולם הזה״ שעסקו במחקר. אלה הן
בעיותיהם, כפי שהם עצמם רואים אותן. אדה
הם סיפוריהם, כפי שסיפרו אותם בעצמם.
בראשון שבסידרת המאמרים, בגליון הקודם,

כבר מיחסים חשיבות מיוהדת
| 1לריקודים במעגל בחצר בית־הספר, בהפסקות, או במסיבות יום־ההולדת של בני־הכיתה.
בן, הבוחר פעמיים את אותה הבת כדי לרקוד עמה סיבוב אחד בתוך המעגל,
כששאר הילדים עומדים ושרים ומוחאים כפיים, חשוד מיד בכך שהוא ״אוהב אותה״ .שעד,
שבני הכיתה נתנו את ליבם לעובדה שבכל פעם שרוקדים בוחר ילד את אותה הילדה,
כדי לסובב עמה במעגל, לא יעוור להם דבר: הם ״חתן וכלה״.
בכיתה ז׳ בגיל , 12 אפשר כבר למצוא תופעות — בודדות — זוגות שהם חברים לכל
דבר. לרוב הזוגות נוצרים מקרב המנהיגים הטבעיים, שלא איכפת להם לשמש נושא השי׳
חות ומרכז ההתעניינות של כל הכיתה. בכיתה ז׳ נוהגים התלמידים להיפגש דרך־קבע, בלילות
שישי ובמוצאי שבתות. לרוב נפגשים ברחובות. שרים, רוקדים ומפטפטים. אולם יתר
מכל אהוב עליהם מן משחק־שיר. החבורה יושבת, מוחה כף בצורה חדגונית, משמיעה
מנגינה חסרת־לחן.
המשחק־שיר מתחיל בכך שנוטלים את שמו של אחד מפני הכיתה וצועקים בקצב: משה־משה־אי־אי־יאי!
הילד, אשר את שמו קראו, חייב לקרוא את שמו שלו בצירוף אחת הבנות:
משה־מירה־אי־אי־יאי! ואז משמיעה כל החבורה את שם הבת: מירה־מירה־אי־אי־יאיו
מירר, שוב משמיעה את שמה — תחילה בצירוף שם של בן — מירה־יאיר א י ־ א י ־יאי!
וחוזר חלילה.
כך הם מסוגלים לשבת שעה ארוכה ולהמשיך במשחק בהתלהבות אין־קץ. בדרך זו

הוצגה התופעה המאפיינת ביותר את הדור
החדש של נוער ישראל -תופעת ההליכה
הקבועה בין זוגות בגיל צעיר, בפי שהשתקפה
בעיני הצעירים ומחנכיהם. כעמודים אלה
מתוארות ומנותחות הסתעפויותיה ותוצאותיה
של תופעת ה״הולכים־קכע״ ,והלקח אשר היא
טומנת בהובה להברה הישראלית בעתיד.

לקחת את. הנערה מביתה, אם כי בדרך כלל הוא ילוזנה עד לפתח־ביתה, בתום הערב.
הפגישות נערכות במקומות־מיפגש קבועים, או אצל החברה. רק בגיל 16־ , 17 כשלשני
הצעירים כבר יש וותק של שנה או למעלה מזר, בהליכת־הקבע, הם מרשים לעצמם לבקר
אצל המשפחות ואף לבלות ערבים בישיבה משותפת בביתו של אחד מבני הזוג.
ממבט ראשון נראית חברות מעין זו לא רק כבלתי־מזיקה, אלא אף כמועילה. רוב
ההורים נוטר, לעודד חירות קבועה בגיל 16־ .17 לגבי ההורים, זהו אמצעי בטחון המונע
מבנם או בתם להסתבך בחברת טיפוסים בלתי־מוכרים, ובכלל ״מוטב שיצאו בחברת בן־
דוג המוכר והבטוח״.
אולם הפסיכולוגים סבורים אחרת. לדעתם חלק גדול נובע מר,שלילה הקיימת בתופעת
ההולכים־קבוע, מבילוי תמים זה בגיל צעיר. הסיבה: בני־הזוג מחליטים קודם־כל שהם
זוג קבוע, ומשחקים את תפקיד המאוהבים רק לאחר מכן.
אט־אט, כשידידותם הולכת ומעמיקה, הם מתחילים לחוש בשייכותם ההדדית, מקנאים
זה לזו, נכנסים למשברים קשים בחייהם כשהם מחליטים להיפרד. אותו זמן, אין הקשר
הבלעדי נהדק כתוצאה מיחס נפשי ורגשי עמוק, אלא לאור העובדה שהשניים החליטו להגדיר
את עצמם כזוג קבוע, מסיבות חברתיות או בשל משיכה מינית בלבד.
תופעה זו מסוכנת פחות כשד,משבר נוצר תוך תקופת ההליכה הקבועה. אולם בערך
בעשרה אחוז מן המקרים, ממשיכים הזוגות שהחליטו ללכת קבוע בגיל 14 או , 15 מסיבות
שלא היו קשורות ברגשותיהם ההדדיים, לבלות בצוותא במשך שנים רבות, עד שהם נישאים.
בארץ לא נערכה עדיין סטאטיסטיקה בענין זה. אולם בארצות־הברית קבעה הסטאטיסטיקד,
שאחוז הגירושין בין הזוגות שנישאו אחר הליכה קבועה, גדול פי כמד, מאחוז הגירושין
בקרב אלה שנישאו מעל לגיל 22 ושלנשואיהם קדמו לכל היותר שתי שנות הליכה קבועה.
לגבי בני־זוג שהלכו קבוע במשך שנים רבות מהווים הנשואים שיא עליון אליו שאפו
להגיע, וכל מה שמתרחש אחרי ליל הכלולות מהווה ירידת־מתח ברורה וקיצונית.

ההורים רוצים כזה

י* ״ 20אחת מההולכים קבוע סבורים שהם ינשאו באמת לבן־הזוג שהם הולכים עמו.
הגורם המדרבן, בדרך כלל, בענין זה הם דודקא ההורים. סיפר יהושע, צבר, יליד

תל־אביב, בן למשפחת־סוחרים, הלומד בכיתה שביעית של גימנסיה עירונית בתל־אביב:
״אני הולך כבר שנתיים עם חתיכה אחת. בהתחלה היו לי צרות מההורים. הם רצו לדעת
להכיראותה. רבתי איתם, כי אמרתי שזה לאענינם
מי הבחורה שאני יוצא איתה, רצו
עם מי אני הולך. אז הם עשו לי בעיות עם החזרה הביתה בשעות מוקדמות ועם הכסף
שהיה מגיע לי. בסוף הבאתי את החברה שלי הביתה, להורי. אז חס לא התנגדו לזה
שאני הולד איתה, אבל התעקשו שנבלה יותר בבית, ושנצא לפעמים בחברתם. אחרי
חודש רבתי איתה והחלטנו לגמור. הורי התחילו לעשות לי צרות למה גמרתי איתה,
ושהיא בעצם בחורה נהדרת ומבית טוב, ושחבל להפסיד אותה. הייתי רב איתס כל יום,
בארוחת־צהרייס ובארוחת־ערב, על זה. בסוף, בגלל הלחץ שלהם, התחלתי איתה עוד פעם.״
עובדה היא שרוב ההורים מתיחם לבני־הזוג של בניהם ובנותיהם לא כאל חברים,
אלא כאל חתנים וכלות בעתיד הקרוב. הם בוחנים אותם לא לפי קנו־,־המידה של ״איזו
תועלת עשויה חברות זו להביא לבני בשלב זה של התפתחותו?״ אלא לפי ״האם
תהיה זו כלה מתאימה והולמת לבני?״
הורים, שילדיהם הולכים־קבוע בידיעתם, נוטים יותר לזרז את נשואי ילדיהם. כתוצאה
מכך, ובתוספת הזוגות שהחליטו בעצמם להינשא, בגלל גורמים שונים, לאחר שנות חברות,
ובילוי. אולם ברובם של המקרים מובילה דרך זו בהכרח אל חיי הנשואים. במוקדם או
הולך וגדל מספר הנשואים בגיל צעיר בישראל.
במאוחר עומדים רוב הזוגות הקבועים בפני הבעיה: להמשיך ולהתחתן, או להפרד•
גיל הנשואין הממוצע בארץ הולך ופוחת משנה לשנה. בעוד שב־ 1952 היה הגיל הממוצע
,30 הרי בשנת , 1957 שנת הסטאטיסטיקה האחרונה, היה גיל הנשואין הממוצע .29 אולם
ניתנת לכל אחד מבני־החבורה אפשרות לקבוע מי הוא בן המין הנגדי החביב עליו: יאיר־אומדן
זה מטעה — שכן רוב הנשואים נערכים בשכבות־גיל נמוכות, ורק קבוצות־הגיל
רינה־אי־אי־יאי רינרריאיר־אייאי־יאי רינה־חייס־אי־אי־יאי וכר וכר וכו׳.
הגבוהות יותר מעלות את הממוצע.
בכתה ח׳ כבר יש להם מסיבות. לפעמים אפילו עם ריקודים סאלוניים, כמו טאנגו. אולם
הנר ,.מספרים מדהימים: בשנת 1957 היו 1772 מהנישאות — הקבוצה הגדולה
במרכז המסיבות ניצבים אז משחקי החברה :״אמת או חובה״ שבו מכריחים בדרך כלל את
ביותר בין השנתונים — מתחת לגיל .18 הקבוצה השנייה בגודלה היתד, של הנישאות בגיל
המשתתפים לגלות ״את מי הם אוהבים״ ,״משחק הבקבוק״ או ״משחקי הפאנדים״ ,המביאים
בדרך כלל לכך שהחברה כופה על שניים שיחסי־החיבה ההדדיים שלהם ידועים לכל , 1583 : 19 ,שמהן היו כבר 24 גרושות שנישאו בפעם השנייה. הקבוצה השלישית בגודלה
היתד, של הנישאות בגיל .1513 : 18
״להיות זוג״.
ב־ , 1957 התחתנו בישראל 581 גברים עד גיל .19ב־ 430 מקרים מתוך ה־ — 581 כלומר
בחמישית של הגימנסיה מתחילים בני־הנוער לצאת עם בנות־זוג, וחלקם גם ״ללכת קבוע״.
74 אחוז, נשאו להם נשים שהיו בנות גילם• השאר נישאו למבוגרות מהם. יש להניח, אם כי

לא נערך משאל מדוייק, שברוב המקרים היו אלה זוגות מקרב ההולכים־קבוע.
להחזיר את המתנות ; י למרות שבישראל לא נערכה מעולם סטאטיסטיקה בקשר לגילם של הזוגות המתגרשים,
הרי הפסיכולוגיים ואנשי תחנותיו־,ייעוץ לנשואים ולבעיות משפחה מאוחדים בדיעה שאחוז
*גיל זה, גיל ה־ , 14 משמעות ה״הולכים קבוע״ היא ששני בני־זוג מחליטים לבלות
הגירושים בין הנישאים בגיל צעיר עולה בהרבה על זה שבקרב הנישאים בשנים מאוחרות
ויחדיו באופן בלעדי. הם הופכים ״חברים״ ,לאף אחד מבני־הזוג אין רשות לצאת בחברת יותר. רוב המתגרשים לא האריכו גם בנשואיהם יותר מאשר שנת נשואים אחת. נשואי־בוסר
דת איפוא, אחת מתוצאותיה של ההליכה הקבועה.
צעיר או צעירה אחרים. ביטויה החיצוני של הליכת־הקבע הוא בכך ששני בני־הזוג באים
יחד לבית־הספר ויוצאים ממנו בצוותא. הם גם באים והולכים יחד למסיבות, הם מנסים

להתאים את טעמם בלבוש ובהופעה, איש עם רעהו. אם הצעיר לובש מכנסי ג׳ינס, תלבש,
צורך זהתבזט
על פי רוב גם הנערה מכנסיים דומות. אם הנער לובש אפודה צבעונית מיוחדת, תצא גם
הנערה באפודה מסוג זה.
ובדה אחו! המתגלה כתוצאה מהמחקר בין ההולכים קבוע היא, שבני־הנוער המתחילים
ביטוי אחר של החברות הקבועה היא החלפת המתנות. חוק בלתי־כתוב הוא שהנער
?ג• ללכת קבע בגיל מוקדם באים על־פי רוב ממשפחות בהן לא שוררת אוירה
והנערה, שהחליטו ללכת יחד באופן קבוע, יח>קו זה לזו מתנות פעוטות־ערך בהזדמנויות
נורמאלית ומאושרת. ההליכה הקבועה עם בת־זוג הינד״ עבורם, אמצעי להשגת ביטחון
שונות: דברי־לבוש, ספרים, תקליטים ותכשיטים זולים, משקפי־שמש וכר. אותו חוק בלתי־ עצמי החסר באווירת־הבית המעוותת.
כתוב קובע גם שכשזוג נפרד חייבים השניים להחזיר איש לרעותו את כל המתנות שקיבלו
בכיתות הגבוהות יותר של הגימנסיות, נובעת הליכת־הקבע בין הזוגות מסיבה אחרת
זה מזו.
מזו שבגיל צעיר. מגיל 16 עד 18 מרגישים הרבה נערים שהליכת־קבע עם נערה דרושה
ההליכה הקבועה בגיל 14 מתקיימת כמעט תמיד במסגרת של חברת־נוער רחבה יותר.
להם כאמצעי־התבלטות. זוהי, כמובן, הרגשה תת־הכרתית. הוכחד, של התענינות מצד בן
הפרישה מהחברה באה בגיל מאוחר יותר, בשנות ה־ 16 או ה־ 17 של חיי הצעירים. העובדה או בת המין הנגדי היא חיונית ממש בשכבות גיל אלה, כדי שיחשבוך ל״גבר״ או לנערה
שזוג הולך קבוע נותנת לו את הזכות להחזיק ידיים בפומביי ואפילו להתגפף ברחוב, או
מצליחה.
על שפת־הים, מבלי שחבריהם יתנו את דעתם על כך במיוחד. אולם במקרה שזוג, שאינו
מתוצאות המחקר בין תלמידי הגמנסיות מתברר שיש, בורך כלל, קשר הפוך בין הצטיינות
ידוע כהולך קבוע, יעשה דברים אלה, עשויה התנהגותם לעורר תגובות שונות. בגיל
בלימודים לבין הליכת־הקבע. רוב התלמידים והתלמידות המצטיינים בלימודים אינם יוצאים
התחלתה של הליכת־הקבע (14־ ) 15 מותר עדיין לכל אחד מבני־הזוג לבלות בחברת בני
עם בני־זוג קבועים. מה הוליד את מה? האם תלמיד טוב אינו זקוק לחברה קבועה כדי
מינו. הנער יכול לצאת לבלות יחד עם חבריו, בתנאי שלא יהיו נערות בחברתם. הנערה
לזכות בהערכת בני גילו? או האם אלה ההולכים קבוע עם בני־זוג אינם מסוגלים להצטיין
יכולה לשבת בקרב חברותיה. אולם על כל אחד מבני־הזוג לדעת בדיוק מה עושה השני, בלימודים?
אפוא הוא נמצא ועם מי.
בשלב זה לא ייערכו הפגישות כמעט לעולם בביתו של אחד הצדדים. הנער לא יבוא
• אבל בן 19 אחד נישא לאשה בת ,50ו־ 4בני 9ו נשאו להם נשים בנות .30

לשני הגורמים גם יחד יש השפעה על התופעה שתלמידים מצטיינים אינם הולכים קבוע.
בדורות קודמים לא נזקק מספר כה גדול של בני־נוער לבני־זוג כאמצעי להוכחה עצמית.
נערים ונערות יכלו לרכוש הערכה ולהתבלט בפעילות בתנועת־נוער, באחת המסגרות
המחתרתיות שקדמו להקמת המדינה, בטיולים ובמסעות. כיום פחת ערכה של ההתבלטות
במסגרות כאלה. רק המצטיינים בלימודים יכולים לחתר על אמצעי הוכחה עצמית אחרים.
מצד שני, אין כמעט ספק בכך, שכאשר נער או נערה מתחילים ללכת קבוע פוחתת
התענינותם בלימודים; הם משתדלים פחות בהכנת שעוריהם, אינם מתאמצים לזכות בציונים

גבוהים.
סיפר מחנך כיתה בבית־ספר תיכון בתל־אביב: היתח לי תלמידה בחמישית׳ ,היא הצטיינה
בכיתה בכל המקצועות. היתה זו נערה בעלת אינטליגנציה גבוהה, שהצטיינה אפילו יותר
מהבנים המוכשרים שבכיתה. בכיתה השישית היו ציוניה, בשליש הראשון, בינוניים. הם
נשארו כאלה בשליש השני. בשליש האחרון היא ירדה לגמרי. הנערה, נכשלה בבחינות, לא
הקשיבה בשיעורים. לחובתה נרשם מספר רב של חיסורים ולא פעם השליכוה המורים
מהכיתה בעוון הפרעות.
בסוף השנה היה עליה לעבור שתי בחינות והכנה אחת כרי לעלות לכיתה השביעית.
קראתי לה לשיחה בביתי. היא הכירה מיד בעובדה שירדה בלימודים; תחילה ניסתה ליחס
זאת לגורמים שונים: המורים לא בסדר, הלמודם התחילו לשעמם, האמא בבית מטילה
עליה יותר מדי עבודות, בהמשך השיחה התברר שהסיבה שונה לגמרי.
בחופשת־הקיץ בין החמישית לשישית הכירה הנערה בבחור המבוגר ממנה בשנתיים,
החלה לצאת עמו בקביעות. באופן טבעי ביותר החלה התלמידה להקדיש את הזמן שהיה
מיועד להכנת השיעורים לבילויים בחברת החבר. היא היתה בורחת מבית־הספר כדי
לבלות בחברתו. התענינותה הופנתה יותר לעצמה מאשר ללימודים. באמצע השנה היא
רבה עם בן־זוגה והם נפרדו. הפרידה גרמה לה למשבר נפשי עמוק. שוב לא היה לה אף
הרצון המועט ביותר ללמוד. היה נדמה לה שעולמה חרב עליה וגורלה נגזר להשאר
מאוהבת־נכזבת עד תום חייה.
הזמנתי את הוריה של הנערה, אנשים משכילים, והסברתי להם את המצב. יעצתי להם
לערוך בביתם מסיבות לבני כיתתה של ביתם. הם עשו זאת, בזמן החופש הגדול. בתחילת
השביעית עברה הנערה בנקל את הבחינות. השנה, בשליש הראשון והשני היא שבה להיות
רקוד מעגל תמים של תלמידי כתה ד בביוז־הספר תל־נורדוי, הנערך כמעט תלמידה טובה, אס כי לא מצטיינת. מכל מקום, ניכר בה המאמץ להצטיין. אלא שקשה היה
מדי ליל שבת בככר־דיזנגוף. הס בני , 12 ותחילת הקשרים בין בני־הזוג לה להתגבר על הפיגור, בהשוואה לבני־הכיתה. הסיבה לכך היתה פשוטה: היא מצאה חבר
בגיל זה. בארצות הברית זוהי תופעה מקובלת. בארץ מתפשטת החברות רק כעבור שנתיים, בגיל .14 חדש, הפעם אחד מתלמידי הכיתה, ועז היה רצונה להתבלט בעיניו.

זה ושחיל

תוצאות מפתיעות
ף* שאלון״המהקר המיוחד שערך העולם הזה למען בני הנוער שהשתתפו במחקר, נכללו
—1שאלות בתחומים שונים. התשובות שניתנו לשאלות אלה מאפשרות השוזאה מענינת
בהבדלי־הרמה שבין בני־הנוער ההולכים קבוע, לבין המבלים בחברת צעירים וצעירות
המתחלפים מדי פעם.

9קריאת ספרים:
בממוצע קורא הצעיר הישראלי בגילים 14־ , 18 עד לשירותו הצבאי 3 ,ספרים לחודש;
הממעיטים קוראים ספר אחד לחודש והמרבים יותר — עד 15 ספרים לחודש. הממוצע בין
אלה שהם הולכים קבוע הוא 2ספרים לחודש.
הספרים הנקראים על־ידי בני־נוער אלה הם, בדרך כלל מסוג הספרות היפה וספרים
שקריאתם חובה במסגרת תכנית הלימודים. רק בודדים מתענינים בשירה או בספרות
ישראלית. מבין 50 נשאלים בקבוצה אחת, למשל, שנתבקשו לציין את שלושת הספרים
האחרונים שקראו, לא ציין אף לא אחד שם של יצירה ספרותית ישראלית.
בין ההולכים קבוע קיימת נטיה — לא בולטת — להעדיף קריאת רומאנים חדישים, על
פי רוב — של מהברים אמריקאיים.

9קולנוע־:
הקולנוע הוא אמצעי־הבידור בקרב הנוער הישראלי, כמו בקרב כלל האומה. הממוצע הוא
שלושה סרטים בחודש, כשהמרבים מבקרים בקולנוע עד ל־ 12 פעם בחודש. רובם מציינים
שהיו הולכים ברצון לקולנוע מספר רב יותר של פעמים, אלא שתקציבם האישי אינו
מרשה להם זאת.
ביו ההולכים קבוע עם בני־זוג, הממוצע של הליכה לקולנוע הוא בדיוק כפול — 6
פעמים בחודש, הם אינם מתחשבים בדרך כלל, בטיב או סוג הסרט שהם הולכים לראות.

#תיאטרון:
מסקר המשתתפים במחקר התברר שהם מבקרים בתיאטרון פעמים בשנה בממוצע. אולם
הנשאלים הכלילו בתשובה זו גם להקות בידור והופעת אמנים ולהקות זרות בישראל.
מפירוט שלושת ההצגות האחרונות שראה כל נשאל, מצטיירת התמונה הבאה:
80 אחוז של המשיבים ראו רק הצגות־בידור של בצל ירוק, סחבטיון, דו־רה־מי, ולהקות
זרות כמו הפרד ז׳אק.
20 אחוז בלבד ראו לפחות הצגה אחת של תיאטרון (הבימה, הקאמרי, אהל) .חמישה
אחוז בלבד מבקרים רק בתיאטרון רציני ונמנעים מלבקר בהצגות־בידור.
הממוצע בין ההולכים קבוע נשאר גם הוא של ארבעה ביקורים בשנה בתיאטרון; אולם
מסוג זה של המשיבים, ראו רק שלושה אחוז הצגת תיאטרון ממשית( .בהבימה, הקאמרי
ואהל).

קריאת עתונים:

תופעה מפתיעה למדי היא האחוז הגבוה של קוראי־העתונים בקרב הנוער. לפי התשובות!
מסתבר שהנער הישראלי הממוצע, בין אם הוא בן 14 או , 18 קורא באופן קבוע עתיון
יומי אחד ועתון ערב אהד ושני שבועונים, שבדרך כלל האחד מהם הוא שבועון־נוער.
יש רק הבדל אחד בין הזכרים והנקבות; הנערה הישראלית הממוצעת אינה קוראת עתון
בוקר, מתענינת בעתון ערב ובשלושה שבועונים לפחות, שאחד מהם הוא שבועון נשים!
או קולנוע.
בנקודה זו לא היו שום הבדלים בין הנערים שיש להם בנות־זוג לבין הבודדים. הנערה
שיש לה בן־זוג קבוע, לעומת זאת, מסתפקת בדרך כלל בקריאת שבועונים, קוראת עתון
יומי או עתון ערב אך לא באופן קבוע.

9אכילה כמסעדות :

בגיל 14 אין הצעיר הישראלי הממוצע נוהג לראות באכילה במסעדה חלק מהבילוי שלו[
בגיל , 15 רק 17 אחוז אוכלים לפעמים במסעדות. בגיל 16 מבקר הנער הישראלי הממוצע
במסעדה פעמיים בחודש, מוציא על ארוחה עד לירה אחת. בגילים 17ו־ , 18 הממוצע הה
אכילה פעם בשבוע במסעדה.
כ־ 40 אחוז מקרב ההולכים קבוע אוכלים במשותף במסעדה. ברוב המקרים משלם כל
בן־זוג עבור המנה שלו. בנקודה זו יש הבדל רב בין תלמידי הגימנסיה לנערים עובדים
שדמי־הכיס שלהם גדולים יותר, נוהגים לרוב לשלם עבור בת־זוגם.
| ן י ״פוזה״ של רקוד סלוני אופיני בקבוצה של בני נוער בגיל 17־. 18
9רובם של המשתתפים במחקר זה, כולל חברי תנויעות־נוער חלוציות ובני
,התיחסו בחיוב לרקודיס הסלוניים. רקודים אלה משמשים אמצעי לקשירת קשרים והכרת בן הזוג מקרוב.

• דמי ביס :

מסתבר שקיים קשר הדוק בין דמי־הכיס לגיל. בעוד שעד גיל 15 דמי־הכיס המקובלת
(הנושך בעמוד 16

ת ו 93יונ

בסדינה

כל הזכויות שמורות

• ישראל תמשיך במאמציה להביא פושעים נאציים לדין.
פעולת זו תיעשה בשני כיוונים, בעת ובעונח אחת: להניע מדינות אחרות —
ובעיקר גרמניה המערבית — לשפוט פושעי מלחמה שזכו עד כח ליחס קל מצד
השלטונות; יחד עם זא ת יש להניח שישראל תתמיד במאמציה העצמאיים
להענשת פושעים כאלה.

• ראשים יפלו, עם היוודע תוצאות חקירתו של אייכמן.
דויד בן־גוריון החליט להביא את אייכמן ארצה, בידעו כי עדותו תטיל צל כבד
על פעולותיהם של כמה מראשי מפא״י, ובראשם משה שרת. בין השאר
יעיד אייכמן שאפשר היה להציל רבים מיהודי גרמניה לפני המלחמה, אילו
חסכימו מנהיגים ציוניים לשתף פעולה בגירוש הקהילות היהודות.

@ כן יעיד אייכמן בי אמנם היה מובן להותיר בחיים את
יהודי הוננריה, לו הזד בשעתו יואל בראנד משליחותו בתור־ביה,
דבר שנמנע על־ידי שרת ואנשיו. השפעתם הציבורית של גילויים
אלה, הצפויים מראש, עשויה להביא שינוי יחסי־הכוחות בקרב מפא״ .,

9שום מדינה זרה לא תדרוש את החזרת אייבמן למקום
שבו נלכד. גם אם תצליח העתונות הבינלאומית להפר את. קשר השתיקה
של ממשלת ישראל ולגרוס לזיהוי הארץ שממנה הוצא, לא תקבל הממשלה
הנידונה את הדבר לתשומת־ליבה הרשמית. מאותה סיבה אין לצפות כי ישראל
תודיע ביום מן הימים הודעה רשמית על מקום לכידתו של אייכמן. היא
גם תשתדל שבשעת בירור המישפט לא יוזכר שם המקום.

בטחון

המארחים ד,הסתדרותיים לא התנגדו. הם
מסרו את ארגון הפגישה לבחור צעיר, המוכר
כסרבן מלחמה, התכוזנו לכך שיזמין
סי רו 3דסו ־ כ נ ׳ ס
את חברי החוג הדתי אמנת, הדוגל בהש־השיחה
שהתקיימה במשרד ראש־הממשלה קפת־מוסר הקרובה להשקפת וינובה.
בירושלים היתד. קצרה וענינית. אחרי שבלמזלם
הרע של מנהלי בית־הספר לפעילי
משך שנה ומחצה הפציץ את משרד ראש־ההסתדרות
מסר הצעיר את ההזמנה ליושב־הממשלה
במכתבים רבים, הוזמן יושב־ראש
ראש ארגון סרבני־המלחמה, נתן חופשי
ארגון סרבני המלחמה, נתן חופשי, לשיחה (ראה ליעיל) .רוב המוזמנים היו סרבני־ מלעם
דויד בן־גוריון.
חמה וחברי קבוצת איחוד המקורבים אליהם.
מיעוטם היו חברי החוג הדתי. הצעיר הודיע
הציע בן־גוריון לגבר כסוף־השיער תושב
על הרכב המוזמנים להנהלת בית־הספר, שהרצליה:
משרד־הבסחון יקים ועדה מיוחדת
לא טרחה לבדוק את זהותם.
שתדון בשחרור אזרחים המסרבים להתגייס
מזלו הרע של מנהל בית־הספר לא בגד
לצה״ל מטעמי מצפון. לפני הוועדה יתייצבו
בו עד לרגע האחרון. שבוע לפני מועד
כל הסרבנים שיישלחו על־ידי ארגונו של
חופשי, יוכיחו כי הם מתנגדים לגיוסם הצ הפגישה, שנועדה ליום שבת ואשר בה התכוננו
הסרבנים להעלות את בעיית יחסה של
באי הפעיל מטעמי מצפון.
תחת זאת יישלחו הסרבנים לעבודת שי -הממשלה כלפי המיעוט הערבי בישראל,
רות־לאומי, לקיבוצים, להוראה בערי־ספר או י קיבל מארגן הכנס הוראה להתייצב במשרדו
לכל מקצוע אזרחי אחר שיתאים לצרכי -של מנהל בית־הספר יעקוב מרגלית :״הפגיהמדינה.
הסדר זה, הקיים למעשה כבר כיום, שה לא תוכל להתקיים,״ הסביר המנהל.
״הודעתי לך מראש כי יבואו אנשי נתן
יושתת על בסיס דומה לחוק המשחרר נשים
חופשי, חוג איחוד ואנשי אמנה,״ התנצל
דתיות משירות־צבאי.
הצעיר. אך המנהל שהתכוון להזמין את
חופשי, יושב־ראש של ארגון המונה 80 אנשי אמנה בלבד, לא חזר בו מעמדתו. במחברים,
הסכים להצעת ראש הממשלה. הוא
קום לקיים את הפגישה, שלח את האורחים
מהודו לנצל את יום השבת לטיול ארוך
ומשעמם — בקיבוצים.
שחוזות

שני הצדדיס צו ד?׳

עוד היד 1בוף־\ז
• ממשלת גרמניה המערבית תעמוד איתנה בתמיכתה כקו
הישראלי בנוגע לפרשת אייכמן, גס כאשר תותקף קשה על־ידי הימין
חניאדנאצי בארצה, שיעלה בין השאר את הטענה כי שירותי הביון הגרמניים
הם שעזרו לישראל לגלות את מקום הימצאו של רוצח יהודי אירופה.

• טיהור נרחב גמרבז־העצבים של הצ״ב צפוי בעהגות

ניצחון גוש אוהדיו של יוסף ספיר. לאחר שאנשי המש -המורכב
בעיקר מן ה״צעירים״ והלנדסמנשאופטו — גבר בבחירות הפנימיות של המפלגה
יעל אנשי יריבם, ח״כ יוסף סרלין, יקיים ספיר המנצח את הבטחתן, ירחיק
קודם כל את המזכיר הכללי, יוסף תמיר ואת נציג הצ״כ במועצת עירית תל־אביב.

$בעייה אחרת שתועלה בועידת חצ״ב: משא ומתן לאיחוד
ע 0הפרוגרסיכים. יוזם ההצעה יהיה נציג איגוד העובדים, ח״ב אלימלך
רימלט. לעומתו ידרוש הגוש, משא ומתן משותף עם הפרוגרסיבים ותנועת־החרות.
קרוב לודאי שאיגוד־העובדים יתנגד להצעה זו.

0בעלי־מלאכה זעירים יתארגנו נגד עסקני התאחרותם
הכפופה למפא״י, ידרשו את התפטרותם. בקרב בעלי־המלאכה גוברת
ההכרה שמפא׳־י השתלטה לחלוטין על מוסדותיהם, גרמה תוך־כדי־כך לבזבוז
כספיהם. בקשר לכך יתלוננו על משלחת מסחרית שנסעה לחו״ל כדי לחיית
ציוד חדיש, חזרה ארצה מבלי לרכוש מכונות כלשהן.

• השחקנית בתיה לנצט, לא תופיע כעונה הקרובה עם
״התיאטרון הקאמרי״ .בתיה, המצליחה בהופעותיה במסגרת להקוז התיאט־רון
של בעלה, הבמאי פיטר פריי, מתכוננת להמשיך להופיע גם בסרטים שיבוימו
על־ידי בעלה. לכן היא עומדת לבקש מהתיאטרון הקאמרי, להעניק לה חופשה
של שנה.

9ספורטאים ואמנים פולניים יבקרו בחודשי הסתיו בארץ.
ווארשווה, אחת מקבוצת׳הצמרת בכדורגל הפולני, תשחק נגד הפועל פת,ח־תקווה;
ואילו להקת המחול והזמר מזובשה, תערוך סידרת הופעות ברחבי הארץ.

הציע לבן־גוריון לרשום את הצעתו באותו
מעמד. בקשתו של הסרבן הוותיק׳הושבה
ריקם.
״אין צורך, אני אזכור דברי היטב,״ הבטיח
ביג׳י.
מאז עברו כבר שבועות אחדים. ביג׳י
לא התלהב כנראה מהצעתו ולא יזם פגישה
חדשה.
גם סרבני המלחמה לא התלהבו ממנה.
כשנודע להם פרטי המשא־ומתן בין שר־הבטחון
ומנהיג הסרבנים, התלכדו צעיריהם
החייבים גיוס, התנגדו להצעת ביג׳י עליה
״הסכיס חופשי .״אנחנו לא רוצים לשרת
בצה״ל,״ הסביר סרבן־מלחמה נלהב .״איננו
מוכנים לשרת שרות־לאומי חמורת -שירותנו
בצה״ל, כי אם מתוך התנדבות.״
לפי כל הסימנים לא ייאלצו הבחורים כלל
להתווכח עם חופשי בסוגיה המצפונית החשובה.
נראה שביג׳י לא יעלה את הצעתו
מחדש.

הסתדרות
המגעהמ סו כ ן
29 אורחיה ההודיים של הסתדרות־העוב־דים
הכללית ביקשו מאורחיהם הישראליים
להסדיר עבורם פגישה שגרתית: כתלמידיו
של המנהיג ההודי גנדהי וינובה 64 מייסד
תנועת בהודאן המתנגדת לאלימות ואשר
חבריה מהלכים בין בעלי־הקרקעות בארצם
כדי לשכנע אותם להפריש חלק מרכושם
לעניים — רצו להיפגש עם חבריהם, בעלי
ההשקפות המקבילות בישראל.

״קיימת שיטה יעילה לגלות מעש• שח־הות,״
קבע השבוע נכה־מלחמה וותיק .״צריך רק
לסכסך בין העסקנים, והם יגלו איש את
מעשי־השחיתות של רעהו.״
היתד, זו אבחנה נכונה, כפי שהוכיח סיב־סוך
אישי בין יושב־ראש ארגון נכי מלחמת
השחרור וצה״ל, דויד ארד, לבין יתר העסקנים.
תוך כדי מריבה נתגלה ל־ 6000 חברי
הארגון כיצד מנוהל מוסדם.
הגילוי הראשון של מעשי השחיתות הוטל,
בצורת מכתב׳ ישר לתוך תיבות־הדואר של
חברי הארגון, המשלמים בכל שנה שש
לירות כדי לקיים את מנגנון הפקידים המנופח
של מוסדם. היה זה מכתבו של יושב־הראש
דויד ארד, שהוכתר בו ביום כעורו־דין,
לא שכח לצרף להאשמותיו את תוארו.
לווה שבח להחזיר חובו. קבע ארד
הממושקף, בגילוי־הדעת, אותו ניצל גם כדי
להודיע על פרישתו מתפקידו:
0יושב־הראש הקודם; שלמה שרון, קיבל
שכר תמורת עבודתו בארגון נכי המלחמה,
נהנה שלא כחוק מסכומים המסתכמים
באלפי לירות, בעוד שארד לא קיבל שכר
תמורת עבודתו.
9העסקנים משה רשקם, דוב ויינר ויוסף
עובד, בהסכמתו של הגזבר נפתלי רי־גר,
קבעו לעצמם סכום־פיצויים גבוה תמורת
עבודתם בארגון. הם נטלו לעצמם סכום של
6,642.78 לירות, המשיכו לעבוד בארגון־הנ־כים
גם לאחר קבלת־ד,פיצויים.
• העסקנים אברהם הראל ויעקב טרטמן
קיבלו הלוואות בסך 1000 לירות כל אתו,
בניגוד למקובל במקרים דומים לא שילמו
תמורתן ריבית.
• אותה שעה איפשד יעקב טרטמן מתן־
הלוואה בסכום של 7000 לירות לקבוצת
מסדה, דאג כי הקבוצה תשלם ריבית הגבוהה
בהרבה מן הריבית החוקית הקיימת
בארץ. הלוואה זו ניתנה מכספי דמי־החבר
של הנכים, ומ־ 12 אלף הלירות, אותן מעניקה
הממשלה לארגון מדי שנה בשנה.
• מזכיר סניף תל־אביב, יוסף לוטנברג,
גבה מן הארגון כספים על סמך קבלות בדויות,
קיבל ממנו הלוואה בהשתמשו בטענה
שהתגלתה לאחר מכן כשקר. למרות עובדות
אלו לא דאג להחזיר את ההלוואה במועד
שנקבע, הצטדק כי שכח לעשות זאת.
• עסקני הארגון ויתרו על זכותם של
הנכים לסובסידיה לרכישת מקררים, קיבלו
מן הממשלה כתמורה 130 אלף לירות, שפחות
ממחציתן חולקו בין חברי הארגון.
אחרי שהוסיף להאשים את עסקני הארגון
ויינר וטרטמן בנסיון לזייף את הבחירות
למועצת הארגון, שנערכו בסוף ,1959 תבע
ארד את סילוק כל העסקנים המושחתים
וקיום בחירות חדשות.
שני הצדדים צודקים. גילוייו של
ארד הירושלמי נשארו ללא־תשובה. יריביו
כינסו אספות־ביקורת, הבטיחו לדון בתלונותיו.
בפיהם לא נמצאו כל תירוצים עניניים
לאי־הסדרים. תחת זאת נקטו בכלל הישן
כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, הריקו
את אשפותיהם, בגילוי מעשי השחיתות
של ארד.
טען מזכיר סניף תל־אביב יוסף לוטנברג,
העולם הזיה • 1184

הן ידעו להראות את הדגמים ולטשטש את דמותן למרות שהיה להן
יופי כולט; והמודלים של הארכיטקט־לשעכר סרגיו מינגוליני,
הפוליטיקאי־לשעבר קרלו גוגנהיים, והאופנאי־מכטן אמיליו פרדריד
שוברט -הקסימו, סיחררו ועצרו נשימתן של מאות צופות בתצוגה.
היה זה בתצוגת הגאלה האיטלקית ב״אבדרה״ ,שנערכה במוצאי־שבת
האחרון ביוזמת ארגון ויצ״ו למען קרן הילד. בלטו כמיוחד
שלושת הדגמים שבתמונות( .מימין ):שמלה צרה ממשי לבן, עליו
ששמח על החלטת מרכז הארגון להרחיק את
ארד מישיבותיו :״ארד משקר באומרו שלא
קיבל שכר תמורת עבודתו בארגון. הוא
קיבל בכל חודש למעלה מ־ 200 לירות עבור
שני ימי־עבודה בכל שבוע, בעוד שיושב-
הראש הקודם קיבל 120 לירות בלבד.״
בעיקר רגז לוטנברג הרזה על בזבוזיו
של ארד .״הוא ערך ארוחת־פאר במלון
השרון לאיזה פינלנדי אחד בשם יאנסן
והוציא 242 לירות ללא־אישור,״ התלונן המזכיר
התל־אביבי .״ארד שילם ליומן כרמל
550 לירות כדי שיצלמו אותו בטכס חנוכת-
בריכה חדשה, ו־ 652 לירות לאיזה צלם,
שצילם אותו במסיבה בלתי־חשובה.״
היה זה רק חלק קטן מן ההאשמות. מה
שהרגיז את העסקנים היה דבר חשוב יותר:
ארד תמך בביטול ההקלות הניתנות לנכים
כדי לרכוש חפצי־מותרות, כתמורה דרש מן
הממשלה שתממן את בית המפגש לנכי מל-
חמת־השחרור.
סיים לוטנברג הזועם :״במקום לבדוק את
האשמותיו, צריך לברר את ההאשמות נגדו.״
לרוע מזלם של הנכים היה צורך לבדוק
את האשמות שני הצדדים.

משפט
מ חי רהשלרגל
מצבה של עשירה בת השלוש הלך
ורע. כשהגיעה מידת־החום ל־ 40 מעלות,
ציווה רופא־הילדים שלה, הד״ר מאיר בלכנר,
לאשפזה בבית־החולים הממשלתי אסף הרופא
בצריפין. באבחנה קבעו רופאי בית־החולים
שהיא סובלת מדלקת־ריאות.
בכל יום היתד, האם, ויקטוריה גרטי, נוסעת
ממקום־מגוריה בראשון־לציון לביקור
אצל בתה החולה. כשבאה באחד הימים,
שבועיים אחרי שעשירה הוכנסה לבית־החולים,
הודיעו לה הרופאים כי ברגלה
השמאלית של הילדה התפתח סיבון וכי
יש צורך בניתוח.
האם הפרימיטיבית שמעה את המילה ניתוח
והתחלחלה .״לא ניתוח!״ זעקה ,״אני
רוצה קודם לשאול את בעלי.״ למחרת חזרה
שוב לבית־החולים. ביתה הקטנה שכבה במיטתה
כרגיל. אולם משהעיפה האם מבט
שני בגוף הכחוש חשכו עיניה. רגלה השמאלית
של עשירה היתד, קטועה מתחת
לברד•
מיללת וצוזחת רצה האם אל הרופאים.
״מה עשיתם לילדה שליי״ קראה והתנפלה
עליהם. הרופאים ניסו להרגיעה, הסבירו
כי היו חייבים לקטוע את רגלה של הילדה
בגלל גנגרנה (הרעלת דם מרקיבה) שפשתה
באבר.
ממררת בבכי חזרה האם — שאחד מאר

חעולס
הזה 1184

בעת ילדיה האחרים חולה שיתוק ילדים —
לביתה, סיפרה לבעלה את הסיפור האיום.
*הבעל יצא כמעט מדעתו .״הם ישלמו בשביל
זד״״ אמר אחרי שנרגע במקצת. הוא פנה
אל עורך־דין, ביקש ממנו לתבוע למשפט
את הרופא המנתח ואת מדינת ישראל האחראית
על בית־החולים. עורך־הדין הראשון
סירב לטפל בתביעה. גם השני והשלישי
סירבו .״היו להם בודאי סיבות רפואיות,״
ניסו הפרקליטים לנחם את האב המסכן. וכך
ארע שאשר גרטי נאלץ להתרוצץ שנתיים
מעורו־דין אחד למשנהו.
השבוע הגיש בשמו עורך־דין אמתי דיבון
תביעה על סך של 56 אלף לירות .״על ידי
קטיעת הרגל,״ נאמר בכתב התביעה ,״מבלי
לקבל את הסכמת ההורים, ביצעו הנאשמים
בגופה של הילדה מעשה תקיפה.״
בדירת הוריה זוחלת עשירה היפהפיה
בת החמש על ארבע. היא מסרבת להשתמש
בפרוטזה שהתקין לה משרד הסעד, זורקת
אותה ובוכה ,״זאת לא הרגל שלי. אני רוצה
את הרגל שלי.״

סי רתהנהג
נהג־המונית הקשיש היה אובד־עצות. המשטרה
האשימה אותו בכליאת נוסעת צעירה
ובעשיית מעשה מגונה בגופה .״בחיי
שלא עשיתי לה כלום!״ הוא סיפר ביאוש
לסקרנים שהסתובבו במסדרון בית־המשפט,
״רק התווכחנו על המחיר וכשהיא לא רצתה
לשלם מה שקבענו החזקתי אותה במונית.״
״אז אסור לך להודות.״ קבעו המומחים
למשפט מבין הצופים.
דקות מספר אחרי כן, כשעמד הנהג בפני
שופט־השלום שקרא בפניו את גליון האישום,
ענה בבטחון :״לא מודה.״ השופט
גחן על התיק שלפניו, החל לרשום את
הכפירה באשמה של הנהג .״ובכן אתה
כופרי״ הוא שאל את הנהג שנית, כדי להיות
ובטוח במה שאזניו קלטו, על אף הרעש.
כששמע הנהג את המילה ״כופר״ אבד לו
כהרף עין בטחונו העצמי. הוא -רעד בכל
גופו, הניף את ידו אל השופט וקרא:
״כופר? לא, לא כופר. זה לא.״ השופט לא
התרגש, המשיך לרשום בתיק שלפניו. הפעם
היה זה כבר פסק־דין .״חודש מאסר,״
הוא פסק .״שבועיים מאסר ממש ושבועיים
מאסר על תנאי.״
הנהג התנודד מאימה. הוא ניסר, לומר
משהו אך השוטרים דחפוהו לעבר חדר המעצר.
על המדרגות פגש בעורך־דין שהאזין
לכל הפרשה .״אדוני, הצל אותי, הגש ערעור.״
התחנן בפניו .״אבל מה יש לך
לחדש?״ שאל עורך־הדין. הפעם ענר, הנהג
מיד:
״רק לא לבית־הסוהר.״ התחנן — ״אני

מודפסים תפוחי־עץ חומים, לה צורך מעיל פלרינה כאורך .7/8דגם
זה שהוצג על־ידי הדוגמנית השוודית איתי הולמברג בת ה־ ,25 נקרא
״מרוץ ימופים״( .באמצע ):שמלת־ערב מאורגנזה כתבלת־תורביז, אשר
המעניין כה הוא דוקא כגב המכווץ. הגב הוא גבה של סוניה רודל
האיטלקיה בת ה( .26-משמאל ):שמלת סטן שחורה, אשר כשוליה
שני וולנים עשוים מעשרות כווצי טול, הנראים מרחוק בפרווה. על
שמלה זו, שתוכננה להופעת ערב, נלבשת טוניקה מטול שקוף באורך.7/8
מוכן אפילו להיות כופר, אבל לא לבית־סוהר.״

דרכי
אדם
ה מ צי להפדאלוף
במשך ימים מספר לא ירד שמו מעל דפי
העתונות. כולם הללו את מסירותו וכושר
הביצוע שלו. הוא הציל חייו של ילד פצוע
אנוש. אך יאיר בן ניטים 29 חובב־הרדיו
מכפר־גנים שליד פתח תקודד, לא התלהב.
״מזלו של רמי כץ היה שנשארתי בבית
בגלל התחרות העולמית של החובבים.
פרשת ההצלה תישכח מהר. אותי מענין אם
רמי כץ שניצל הביא לי גם מזל בתחרות,״
הוא אמר.
וכאשר קירוה יאיר למזל, לפני כשנה, הוא
התכוון למאכסימום. כי בשלוש התחרויות
הקודמות, בהן השתתף, נטל לפי הסדר את
המקומות: תשיעי, רביעי ושני.
פרסומת חולפת לא ענינה את חובב־השדור
הצעיר, המשקיע את כל חסכונותיו ושעותיו
הפנויות מעבודתו במשרד הדואר, בפיתוח
משדרו, חלם רק על כיבוש המקום הראשון
בתחרות החובבים.
השבוע הגיע לארץ אביו של הניצול רמי
כץ. מעשהו הראשון היה לנסוע אל יאיר,
ללחוץ את ידו. באותו שבוע הגיע ארצה גם
הירחון הנפוץ ביותר של חובבי־הרדיו .״זו
היתד, רק שאלה של זמן שחבורת ^ 4x4
(אות הרדיו של חובבי ישראל) יגיעו אל
הצמרת.״ כתב הירחון .״נקה מאבק פינה,
בביקתה שלך,״ כתב לו בהומור נשיאם העולמי
של החובבים ,״גביע גדול בדרך.״

תזכיר
ה עו ד חו ״ 3ד ה *3א
הדי היעלמו שד תי:וק־ן ןולה

מתימן
נשמעו השבוע בבית המשפט העליון
בשעה שהוצא, לפי בקשת משפחת האבוד
פלטיאל דוד (העולם הזה ,)1118 צו על תנאי
נגד שר הבריאות שיבוא וינמק מדוע לא
יחפש וימצא את הילד מאשמת
ביצוע מעשים מגונים בילדים בעת ששימש
כמזכיר מועצת פועלי כפר־סבא (העולם
הזה )1133 זוכה השבוע בבית־משפט
השלום בפתח־תקווה נחום דוד שע־

דורית אי־החזרת דמי־הכרטיסים

לצופים שבאו לחזות במשחק הכדורגל בין
קבוצות הנח ושמשו! שהתבטל, אשר עליה
התריע העולם הזה 1180 בכתבה תחת
הכותרת הרמאים, הועלתה השבוע בכנסת.
בשאילתה לשר המשפטים ביקש ח״כ חרות,
מרדכי אולמרט, לדעת אם לא היה במעשה
זה משום עבירה פלילית. התשובה :״האגודה
לא היתר, אשמה באי־קיום המשחק•״
אמנות פזמונים
יא מו סטפה
בליל חג־העצמאות האחרון, כשהר,מונים
חגגו ברחובות, ניגנו התזמורות בפינות
הזמר מנגינות ישראליות. אולם דווקא נעימה
אחת, שלא נוגנה על־ידי שום תזמורת,
לא משה משפתי החוגגים, בקעה מכל פינה.
היתד, זו נעימה מנענעת מתניים, בעלת קצב
כובש וגזזן מזרחי.
רק מעטים שנסחפו בקצב הנעימה ושרו
את מילותיה הצרפתיות־ערביות מבלי להבינן,
ניסו לתהות על מקורה של מנגינה זו.
הם לא היו היחידים. המנגינה התפשטה על
פני כל חלקי־תבל במהירות ההדבקה של
שפעת אסיאתית, הפכה לפופולרית במועדוני־לילה,
בפרברי־עוני, בארמונות החברה הגבוהה
ובמצעדי הפזמונים של תכניות־הרדיו.
מקורה של המנגינה, שהפזמון החוזר שלה־הוא
:״יא מוסטפה, יא מוסטפה, אנא בחי־באק
יא מוסטפה,״ הוא בשיר סטודנטים ישן
במצריים. האיש שהעלה את השיר לדרגת
שלאגר בינלאומי, היה אף הוא יליד מצריים.
שמו: בוב עזאם.
עזאם, בן ד,־ ,37 יליד קהיר המתגורר בג נבה
דובר חמש שפות, חיבר את מילות
השיר שהן תערובת של שלוש שפות: ערבית,
צרפתית ואיטלקית:
016116 6 !׳3.11110, 01161-16, ( 6 !׳ 30101-0

(בצרפתית: יקירי, אני אוהבת אותך, אני
מעריצה אותך).
10<101-6.מ11ז 0נן 001110 13 83133 <161

(באיטלקית: כמו מיץ עגבניות).
113.ק_313ג 11ג 113, ¥ 3נ! 3! 3ט1ע¥ 3 1
3! 31>113.ג4113 1(31161(3011, ¥ 3 1\11
111 ! 61 .41131-1110,ת831 (33 86
1׳3...מ1( 611(7311 £:111113 01162 1\1^ 1

(בערבית: יא מוסטפה, יא מוסטפה, אני
אוהבת אותך יא מוסטפה. שבע שניס בעטר־י!
(רובע בקהיר) ועתה באנו לשה מקסימס).
בוב עזאם היה חשמלאי לפי מקצועו. הוא
למד חשמלאות בשרתו בצי הבריטי, במלחמת
העולם השניה, פתח לו עסק פרטי
בקאהיר לאחריה. בין השאר ביצע עבודות
חשמלאות ב־ 200 מחדרי ארמנותיו של פייסל,
ראש ממשלת ערב הסעודית. אולם בוב לא
הצליח לצבור רוזחים מעסקו זה. הוא פנה
למוסיקה, אירגן לו חמישיית נגנים, שסובבה
בארצות המזרח בנגנה נעימות קלות.
תזמרתו הצליחה להמלט מהלבנון, ערב
המהפכה שפרצה שם בשנת , 1958 ומאז
מופיעה במועדון אצל מקסם בג׳נבד״

גופר ישראל <9 60
;(המשך מעמוד ) 13
הם ארבע לירות לחודש (ישנם כאלה שמקבלים גם 20 לירות) ,מקובלים בגיל 16 דמי־כיס
בשיעור 10 לירות לחודש, בגיל 12 — 17 לחודש ובגיל 16 — 18 לירות לחודש.
קיים הבדל ניכר בין הערים הגדולות וערי־השדה במה שנוגע לדמי־הכיס. כמו־כן גדל
הפער גם בין דמי־הכיס של החברים בתנועות־נוער, לבין אלה הנמצאים בחברות סאלוניות,
או שאינם נמצאים באף חברה מוגדרת. למעלה מרבע הנשאלים השיבו שהם מקבלים
מהוריהם כל סכום הדרוש להם.
בשטח הוצאת הכספים לא היד הבדל כלשהו בין חסרי בני־זוג לבין ההולכים קבוע.
רוב הנשאלים מוציאים את דמי־הכיס על קולנוע, עתונים, דברי־מתיקה־וזלילה ועריכת
מסיבות. אחד מבין מאה נשאלים ציין שהוא מקדיש חלק מדמי־הכיס שלו לנדבות לקבצנים.
חברי תנועות־נוער כללו במסגרת הוצאותיהם תשלום דמי־חבר לתנועה.

האם תמונות ארח הן

השוניט

הצבא רא מפריע

>ן\ 0קיימת תופעה מדאיגה, בין הגורמים שהשתקפו מתשובותיהם של הנחקרים
במבצע המיוחד, ללא כל הבדל בין ההולכים קבוע לשאינם בעלי בני זוג בכלל, הרי
היא היחס לספורט.
רק מחצית הנשאלים עסקו באיזושהי תקופה בחייהם בספורט מסויים, מחוץ למסגרת
שיעורי־ד,התעמלות של בית־הספר. גם בין אלה ציינו רבים את השחיר, בים בחדשי־הקיץ
כמקצוע ספורט בו עסקו. רק 12 אחוז של הנשאלים עסקו בספורט כלשהו בתקופה בה
השיבו על המשאל. אצל אלה היי, ענף ההתעסקות הספורטאי העיקרי — הכדורסל.
שתי שאלות נוספות שנכללו במסגרת המשאל לא נגעו לעובדות־חייהם של בני־הנוער
אלא לידיעותיהם. השאלה האחת ד,־תה: האם אתה רוצה לנסוע לחו״ל, לאיזו ארץ, למשך כמה
זמן, ולאיזו מטרה? רק בודדים העיבו שאינם כוללים בתוכניתם שום רעיון לביקור בחו״ל.
רוב המשיבים הביעו את המשאלר לנסוע לחו״ל, למטרות טיול בלבד. מבין אלה היו 78
אחוזים מעונינים לבקר באירופה.
64 אחוזים הביעו משאלה לראות גם את ארצות־הברית.
רק תשעה אחוזים טענו כי יש ברצונם לנסוע לחו״ל למטרות לימודים.
שאלה אחרת היתה :״האם לדעתן׳ עומד שירות החובה בצד,״ל בדרכך להשגת שאיפותיו?״
כמעט 100 אחוז של הנשאלים תשיבו כי השרות הצבאי אינו מפריע להם, הוסיפו שהם
הולכים לצבא ברצון. הקולות הבודדים שהשיבו כי השירות הוא מיותר היו שייכים לבנות.

ירידת רמודהגוער

ך * מסקנות המתבקשות מהתמונה, שמצטיירת הודות לתשובותיהם של בני־הנוער
1 1בקשר לבעיות המעצבות את עולמם, שכמעט בכל שטח ושטח מביאה התופעה של
הליכת קבע ליריות הרמה הכללית והאישית. ההולכים קבוע קוראים פחות ספרים —
והרבה פחות ספרים מסוג הספרות היפה; הם מרבים לראות סרטי־קולנוע! קוראים פחות
עתונים; מבקרים פחות בתיאטרון. אם להוסיף לכך את העובדה שצעירים אלד, אינם מצטיינים
בלימודיהם בורך כלל, הרי ברור שקיים כאן גורם ברור לירידת רמתו לכלליית
של החברה הישראלית בעוד כ־ 20 שנה, כשבני־הנוער של היום יהיו חוט־השדרה שלה.
זו מעין קריאת אזהרה.
מבלי להזכיר את הדיבורים הנדושים מרוב שינון על המשבר בנוער, על התרחקותו
מערכים חלוציים והומאניים, על הפניית ערפו לאידיאליים אנושיים ולאומיים תוך רדיפה
הולכת וגוברת ״לעשות חיים״ — הרי עצם המגפה חורטת סימן שאלה גדול על דמותה
של החברה הישראלית בעוד כ־ 20 שנה, כשבני־הנוער של היום יהיו חום־השדרה שלה.
הבעיה המדאיגה את המחנכים והפסיכולוגים אינה, יהד עם זאת, הבעייה של רמת־האינט־טליגנציה,
אלא בעיית הבריאות הנפשית בקרב הנוער.
טען פסיכולוג תל־אביבי ידוע:!1 :שצעיר הולך קבוע במשך זמן רב, משפיע הדבר באופן
מרחיק לכת על עיצוב נפשו. לא וק שהוא מפסיד את רוב חוויות הנעורים שאינן נוגעות
באופן ישיר למין, נמו ההנאה מהתעסקות בספורם, בתחביבים, בסיוליס לשמם —
ועל־ידי כך הוא הופך לרציני ומבוגר, לפחות מבחינת ההתנהגות, החיצונית קודם זמנו —

אלא שיש לכך השפעה גם על מידת הסתגלותו לחברה.
תוך כדי הליכה עם בן־זוג מסוים הוא מסתגל לסיפוס זה של אדס, לתגובותיו, להתנהגותו.
באדם כזה נוצרים, בדרך כלל, מעצורים נפשיים כשהוא בא בחברתם של טיפוסים אחרים,
שלא היה רגיל לתגובותיהם. הוא הופך חששני יותר, אינו בוטח בעצמו בבואו במגע עם
אנשים אחרים. בדרך כלל הוא מאבד מיחסו לחברה הרחבה יותר.
לצעיר או צעירה שהלכו קבוע במשך נמה שנים עם חבר או חברה, ונאלצו להפרד
מבני זוגם מטעמים שונים, יש הרבה פחות סיכויים למצוא מאוחר יותר בני־זוג אחרים.
הם פשוט אינם מסוגלים להתרגל להימצא במחיצתם הקרובה של בני־המין השני שאינם
נמנים על אותו טיפוס אליו היו רגילים.
כתוצאה מנך מהווה הפרידה מבן־הזוג הקבוע אצל בני־הנוער משבר נפשי עמוק וחמור.
צעירים בגיל זה נוטים יותר לדבר במצב כזה על התאבדות מטעמי אהבה נכזבת כביכול.
גס נסיונות ההתאבדות הממשיים על רקע רומאנטי־צעיר רבים יותר, באופן יחסי, מאשר
נסיונית ההתאבדות מסיבת אהבה נכזבת בגילים מאוחרים יותר•.

מוצגים משפט״ס-

״המוכר או מחזיק ברשותו לשם מכירה,
השכרה או הפצה, או המדפיס או מעתיק
באופן אחר לשם מכירה, השכרה או הפצה,
כל חומר־תועבה בין בדפוס ובכתב, או כל
תמונת תועבה, צלום או דוגמא, או כל חפץ
אחר העשוי לגרום להשחתת המוסר.
״המציג לראוה או מפיץ לשם הצגה במקום
ציבורי כל תמונה או צילום או שרטוט,
או כל חפץ אחר העשוי לגרוס להשחתת
המוסר.
״המנהל או משתתף בכל עסק לשם
מכירה ...או הצגה של כל חומר תתמה,
בדפוס או בכתב או של כל תמונה
או דוגמא מתועבים
״המפרסם במודעה או מודיע ברבים כי
פלוני מתעסק במכירה, הדפסה העתקה או
הפצה של כל דבר תועבה
״ייאשם בעוון ויהיה צפוי למאסר שלושה
חודשים, או מאה לירות קנס, או שני העונשים
גם יחד
זהו סעיף 179 לפקודת החוק הפלילי,
, 1936 שהוא העתק נאמן של החוק הבריטי.
מטרתו: מלחמה בפורנוגראפיה. בכל התקופות,
הסכים הציבור שזו מטרה חשובה.
אולם כמעט בכל תקופה השתנתה הדעה
על השאלה :״מה זאת פורנוגראפיה?״
דבר שנראה לדור אחד כתועבה, נראה לדור
שני כטבעי והגון. דבר המחריד אומה
אחת, מעורר חיוך אצל בני שכנתה. כדברי
סאקיני, בבית התה של ירחאוגוסט :״פורנוגראפיה
היא ענין של גיאוגראפיה!״
איד גומרים ץ
מה נחשב לפורנוגראפי בעיני החוק הך
* אשר הוצגו הבעיות שהועלו על־ידי הפסיכולוג בפני קבוצה מצומצמת של זוגות
ישראלי בשנת?1960
^ קבועים המאורגנים יחד בחברד סאלונית, הם גילו נטיה לחלוק עליהם.
השבוע ניתנו שתי החלטות, הקובעות עמזח
לא נכון שחברים קבועים מכירים פחות טיפוסים של אנשים, טענה תלמידת גימנסיה
דה עקרונית בענין זה. עיקרן: בשני המקהרצליה
הלומדת בכיתה השישית. לנערה זו יש חבר קבוע מזה שנר, ומחצה. הוא לומד
רים גילו השופטים יחם מתקדם ביותר, התבאותה
גימנסיה, גם כן בשישית, אולם לא באותה כיתה. המיוחד אצל בני־זוג אלה הוא
אימו את המושגים המשפטיים היבשים
שההורים משני הצדדים מתנגדים להליכתם המשותפת והם נאלצים להתראות בסתר.
׳לתפיסה החדישה של החברה הישראלית
המשיכה הנערה: לחברים קבועים יש דווקא הרבה יותר הזדמנויות להכיר טיפוסים שונים.
ותקופתה. היה זה צעד חשוב קדימה במלחברים
קבועים יוצאים יותר ומבלים יותר מאנ&ר אלה שאין להם בני־זוג. הם מסתובבים
חמה נגד השקפות מיושנות.
ביותר חברות ומכירים הרבה יותר אנשים.
המקרה הראשון נגע לארבעה אנשים —
כמעט כל חבריה של אותה קבוצה הסכימו ביניהם על כך שהפרידה בין בני זוג
מו״ל, שני מדפיסים ומפיץ — שהואשמו
קבועים מהווה בעיה חמורה, ביחוד לגבי הנערה.
בניהול עסק לשם מכירת חומר־תועבה, ההצרה
היא שהנערה מפסידה לא רק את החבר הקבוע שלה, אלא את כל החברה שאיתה
עשוי להשחית את המוסר. האובייקטים:
היא מבלה. היא לא תעיז להמשיך להופיע באותה חברה לבדה, בעוד שהחבר שגמר איתה
שתי חוברות זולות בשם המין בצילום וימצא
לו בת־זוג אחרת וימשיך להסתובב עם אותה החברה. נערות שגמרו מתקשות יותר
התשוקה המינית.
במציאות חברה בכלל, חיוותה את השקפתה נערה בת , 17 פקידה במשרד פירסום.
סקרנים יכלו לקוות תחילה כי משפט זה
בדרך כלל תלוי איך גומרים, טען צעיר בן , 18 טירון בצה״ל. רק לעיתים רחוקות
יביא לכמה סצנות פיקאנטיות. התביעה הבקורה
שהבחזרה גמרה עם החבר שלה. במקרה כזה זה לא כל־כו נורא. היא מצליחה להסטיחה
להביא כעדים את העתונאי אורי קיתדר•
כמעט תמיד היא גומרת איתו מפני שיש לה כבר אחד ששמה ׳עליו טין והיא רוצה
סרי ואת ראש מחלקת־החינוך התל־אביבית,
לצאת איתו. אבל ברוב המקרים שאני מכיר, הבחור גומר עם הבחורה. זה מפני שהיא לא
הד״ר, ן צאול (״סאלי״) לוין, כדי שיעידו על
רצתה לתת לו, או שנתנה לו יותר מדי ונסאסה עליו, או מפני שמצא חתיכה אחרת שיכול
מהותו הפורנוגראפיה של החומר. אולם
ללכת לו יותר טוב איתה. אז כשהבחור רוצה לגמור עם הבחורה, מתחילות הצרות. הן
פרקליט המחוז, יעקוב בר־אור, שהעריך את
מתחילות לבכות ולילל, ולפעמים אפ לו מאיימות, היתה לי חברה שגמרתי איתה כשיצאתי
חשיבותו של המשפט עד כדי־כך שנטל את
לצבא. אני לא יודע למה, היא פשוט נמאסה טלי ולא רציתי להתחתן איתה. ידעתי שאם
ניהולו לידיו, ויתר על כך. הוא מסר את
אמשיך ללכת איתה אהיה מוכרח להתחתן. בהתחלה היא ניסתה לשכנע אותי בטובות.
ההכרעה לידי שופט־השלום אליעזר ואקס.
כשראתה שזה לא הולך, התחילה לבכות ולאיים. היא אמרח שתעשה לי שם כזה בעיר
על השופט לבדו הוטל להחליט: האם שתי

שאף בחורה לא תרצה ללכת אתי. אחר כך אמרה שתלך להורי ותגיד שאנסתי אותה. בטח 1החוברות שהונחו לפניו עשויות באמת להששזה
לא נכון. אם היה משהו בינינו זה היה בתקופה ששנינו עוד אהבנו ועשינו הכל מרצון.
חית קורא ישראלי בשנת?1960
אני יודע שעד היום היא לא יוצאת עם אף אחד, יושבת בבית כמו בתולה זקנה והולכת
החוברות עצמן לא היו סימפאטיות ב־ק
עם ההורים. מה אני יכול לעשותז! להרוס את החיים שלי רק מפני שהיא מתחשקת עלי?!
יותר. ערכן החינוכי היה אפסי. החומר

שנלקט בהן נאסף מכל הבא ליד, מתוך
על בעיות חמין של הנוער הישראלי, מושגיו בבעיות אלה דחסו
מטרה ברורה למשוך את תשומת־לבם של
#ליהן, ועל ההתנהגות המינית שלו -ברשימה הכאה בסדרה זו,
החוגים המוצאים ענין בלעדי בעניני מין.
שתפורסם בגליון הבא של ״העולם הזה״.
אולם עובדה זו כשלעצמה לא הספיקה
כדי להפכו ל״תועבה״ .היה צורך להוכיח את

יכולתו להשחית. האם היתד. לו יכולת זאת?
״כן טענה התביעה — וכללה בגליון
האישום כמה קטעים שבאו להוכיח זאת.
קבע גליון־האישום:
״זהו חומר־תועבה,״ בזה שהחוברת המין
בצילום הכילה את המאמר בירת הזנות והפשע,
עמוד אחד:
״השלט בפינת הרחוב מכריז: רחוב ראנו.
גבר נעצר בפתחו של אחד הבתים ומצית
סיגריה. הוא נושא את עיניו ורואה נערה
בלונדית, שופעת איברים, ניצבת בפינת חדר־המדרגות.
היא שואלת אותו אם הוא מעוניין
במעט פעולה .״בוא אתי, יקירי,״ היא אומרת
.״אני אעשה אותן למאושר.״ הוא
מניד בראשו ומסתלק. אך האשה אינה מתקשה
כלל למצוא לה לקות אחר, מבין
עשרות ומאות רודפי־התענוגות הממלאים
את רחובות אוקלהומה. אותו גבר עצמו
נכנס לבית־מלון ושואל את פקיד הקבלה,
אס ניתן להשיג נערה במקום. על אותה
שאלה הוא חוזר בבתי־מלון אחרים ובתחנות
המוניות. בכל פעם הוא מקבל תשובה
חיובית.״
ובמאמר אסיפות העישון, עמוד ארבעה:
״אורגיות מיניות, הופעת עירום ועוררות
היצרים הן הגורמים הישירים לכינוסן הקבוע
של אסיפות העישון. כל סי שהשתתף
באחת מאסיפות העישון הנערכות ברחבי
המדינה בכל חודש, יוכל להעיד על כן. אם
יש יעוד מישהו, שאינו מבין מה פירושה
של אסיפת״עישון, וקינסי לא ערך כל סטא־מיסטיקה
בקשר לסוג זה של בידור מיני,
לאלה ייאמר כי אסיפות עישון הרי הן כנס
שבו מתאספים גברים כדי לחזות ביפהפיות
מגרות בשלבים שונים של עירום.
״אסיפות־עישון נערכות בכל מקום ובכל
זמן, בדרן כלל בתנאים הפחות חשודים מכל.
הן חזיון נפוץ בפרברי הערים, שבהם
רופפים חוקי המוסר יותר מאשר במרכזים
הסואנים. אסיפות רבות מתקיימות ׳אף בערי
שדה ובעיירות.״
ובמאמר התשוקה המינית מהי? בעמוד
ששה, להלן קטע:
״תשוקה מינית ללא אהבה היתה דבר
רגיל, לפחות עד שנת 1200 שלאחך הספירה.
די לקרוא את גדול משוררי רומא אובידיוס,
כדי להיווכח מה היתה אהבה. היא היתה
הזדקקות גופנית משוללת יסוד אישי כלשהו.
התשוקה המינית היתה כתיאבון שיש
להשביעו. ולהשביעו עם אשה כלשהי. וכיום?
800 שנה עברו מאז 800 ,שנה גדושות
רומאנטיקה באומנות, בספרות, בתיאטרון
בקולנוע, במסורת התרבותית, החברתית והדתית,
ואף־על־פי־כן משוללת כמעט כמחצית
מנישואינו כל בסיס של אהבה. כי לאור
מחקרים סדוייקיס מתברר, איפא, שמכל
ההזדווגויות המבוצעות בלילה מסוייס בעולם
המזרחי, תהיינה 90 עד 95 למאה מיניות
גרידא. בעולם המערבי המספר הוא 50 סד
60 למאה.״

עשר כשים צגועות
ך• ליון י ה איז צו ם לא הסתפק בקטעים
^ אלה, הוסיף תחמושת נוספת להסתערות:
״״ומה בדבר אהבה ללא תשוקת מינית?
קודם כל נמצא אותה אצל טיפוסים מסויי־מים
של הומוסכסואליס. אלה רוחשים לעתים
חיבה ואהבה עזה לבני־מינם, מבלי לבוא
אתם במגע מיני כלשהו. כמו־כן קיימת אהבתם
של נזירים, כמרים, אהבה לחלשים,
לחולים, לעזובים, למוזנחיס וכו׳ .זוהי אהבה
אמיתית, המשמשת תחליף לאהבה מינית.״
החוברת התשוקה המינית מתחילה במאמר
סו נשים צנועות מביעות את דעתן על
האהבה בנישואין. בעמוד שמוגה:
״מבינים אתם, אף פעם לא הגעתי לכלל
התפרקות האורגזמה, אן כלל אין דה איכפת
לי. אף פעם לא אירע לי דבר כזה, ותושב־תני
שלעולם גס לא יקרה. אני אוהבת את
נשיקותיו ולטיפותיו של בעלי, ויותר מזה
אינו דרוש לי. אני מספקת את צרכי בוב
שלי, ודבר זה גורם לי את הסיפוק הגדול
ביותר. אנחנו מתעלסים לעתים תכופות —
עם הרבה מישחקי אהבה לפני שהוא מגיע
לשיאו — ובאמונה, אין אני יכולה לבקש
יותר מזה בחיי־המין.״
״אני מגיעה לשיא לעתים תכופות אן לא
תמיד, ובדרך כלל אני משתוקקת לאהבתו
של בעלי, אס כי לא תמיד. אני נהנית מחיי
המין בדרכים שונות. יש לילות בהם אני

:ורנוגרפיות? היכולות הן ״לקלקל ולהשחית־־*

אמר:
שונסיס ואקס וסגל
מרגישה חמימות ומשיכח אל בעלי. יתכן
שאיני להוסת במיוחד, אן אם ברצונו לתנות
אהבים, הריני נותנת לו ברצון הנאה זאת.״
״אינני מגיעה לשיא בכל פעם, ואותן הפעמים
־שבהן אני מגיעה, שונות זו מזו
בדרכים שונות. יש לילות בהם הדבר עז
בל־בן עד שאני נותרת באפיסת כוחות שעה
ארוכה לאחר מכן. ויש לילות שאני נהנית
אך לא עד כדי־כך.״
ומן המאמר אהבה ומגע מיני — האם
זה היינו הך? בעמוד 20 קטע להלן:
״זה עשרות שנים טוענים הרופאים וחמד־ענים
כי האונניזם אינו אלא תופעה טבעית
אצל הגבר או האשה. אדם זקוק לפורקן
ואלה הם האמצעים הראשונים העומדים לרשותו,
ברצונו ואף שלא ברצונו.״
בצירוף התמונות והציורים שהודפסו ללא
כל קשר למאמרים הנ״ל בעמודים ,5 ,4 , 1
24 ,21 , 13 , 12 ובמעטפה של החוברת:
המין בצילום, זה עלול לגרום להשחתת המוסר.

שים שום אזרח אשד, שיצאה לרחוב במכנסיים.
קצרים באנגליה ייחשב הדבר כימעט
לפריצות!״
השופט קיבל דעה וו. אחרי שקבע בי
התביעה לא הביאה שום עדות מוסמכת לכך
שיש בחומר כדי להשחית, חיוזה השופט את
דעתו שלו: לאור המציאות הישראלית, אינו
רואה בחומר הנידון דבר־תועבה.
באותו זמן שהשופט ואקס התעמק בערכן
המפוקפק של חוברות־מין מקומיות עלובות,
נאלץ שופט אחר באותו בניין, שוסט־השלום
התל־אביבי יעקב סגל, להתעמק בשתי יצירות
שעמדו על רמה הרבה יותר גבוהה.
הן נתפסו על־ידי המשטרה אצל מאיר מילר,
סוחר לספרי־אמנות ברחוב העליה, תל־אביב.
הראשון היה ספר צרפתי רב־רושם בשם
ההיסטוריה של האירוטיזם, שהתיימר להניח
קוי־יסוד לתיאוריה כוללת של האירוטיות,
בלוזי תמונות של גדולי האמנים בדורות השונים,
מלבושי התקופות השונות וחומר
פילוסופי. השני היה סיפרון בשם תרגילים
אקדמאיים, שהכיל קובץ של תצלומי־עירום
של נשים, מצולמים בידי שני אמני־צילום
בריטיים, שהוצאו לאור בפאריס. הם נועדו
בעיקר לעזור לציירים הסובלים מחוסר דוג־מניות־עירום.
טענת המשטרה: שניהם ספרי־תועבה.
הפעם
היה תוכן המישפט הרבה יותר רציני.
לגבי חוברות־המין המקומיות, לא טען
איש שיש להן ערך ספרותי או אמנותי.
אולם לגבי ספריו של מילר, נתעוררה שאלה
ברורה של חופש האמנות כנגד היד המתה
של פוריטאניזם מסולף ושונא־אמנות. מילר
בן ה־ 54 ויתר על עדים, וגם הפרקליט הלך
בדרך זו. שוב הוטל על שופט להחליט לבדו
אם חומר־האשמה מהזזה תועבה לאדם ישראלי.

כמקום דוגמניות־עירוס

״המין הוא חטא

• ןיםטעמם של המו״לים וכוונותיהם
המסחריות לא עמדו לדיון. השאלה היחידה
הייתה: האם חומר־קריאה כזד, יכול
לקלקל אזרח נורמאלי במדינת ישראל?
פרקליט המדינה הציג לשופט כמה שאלות:
״אם אתה, אדוני השופט, נכנס לחנות ונתקל
בחוברת כזאת, האם יתקוף אותך רגש של
בושה? אם תחזיק חוברת כזאת באוטובוס,
האם תתבייש בה? אם התשובה חיובית,
הרי זה חומר־תועבה.״
מיבחן אחר של בר־אור :״אם נגיד שזה
איננו חומר תועבה, יבוא מחר עתון רציני
ויפרסם חומר כזה. האם תרצה, אדוני השופט,
לראות זאת בעתון רציני?״
השיב על כך עורך־הדין שלמה ירקוני,
בשם הנאשמים :״מיבתנים אנגליים אינם
טובים למציאות הישראלית. אצלנו לא יא־

ך • שו פ ט סג ל ניגש לעבודתו באופן
1 1יסודי .״נראה לי כי כל חזזת־דעת של
מישהו אחר לא תקבע טיבם של ספרים
וחוברות אלה,״ קבע .״התמונות מדברות
בעד עצמן, ובית־המשפט לבדו מוסמך לקבוע
אם אמנם חומר זה הוא דבר־תועבד.,״
מה המיבחן? הוא נקבע בשנת 1868 על־ידי
פסק־דין בריטי, שהניח את ההלכה הבאה
:״המיבחן לתועבה הוא אם מגמת החומר
לקלקל ולהשחית את אותם אשר רוחם
נתונה להשפעה בלתי־מוסרית כזאת, ואשר
לידיהם יכולים ליפול פרסומים מסוג זה.״
גם בית־המשפט הישראלי, בשנת 1950
קבע אבחנה דומה :״עלינו לקבוע שספר
מהזזה חומר־תועבה לא רק אם חובר אך
ורק לשם גירוי יצרים, אלא אם הוא ערוך
בצורה כזאת ובאופן כזה שבעיקרו, או

תמונות עירום לדוגמות לציירים ולפסלים בכללו, או אפילו בחלקו הניכר, הוא מכיל
חומר הנוטה לגרות את היצר ולגרום להרהורים
של תאווה מינית גסה.״
האם ספר אמנותי או מדעי, הקשור בענייני
מין, יכול להיות תועבה? הזכיר
השופט הלכה משפטית, שנקבעה בתקדים:
״ספר הדן ברפואה, והמכיל תמונות הנחוצות
לשם אינפורמציה של האנשים אשר
לחינוכם הוא מוקדש, יכול מבחינה ידועה
להיות גם, אך בכל זאת לא ישמש נושא
למישפט פלילי. אולם לא יתכן שהדפוסים
האלה יוצגו לראווה לפני כל אחד.״
לפי ההלכה הישנה, בעת שדנים על נטית
הספר, אין בודקים את כתנת מחברו או
מפיצו. אם לפי תוכנו של הספר, באופן
כתיבתו או צורתו, מסתבר כי הוא נוטה
לעורר הרהורים שיש בהם משום תועבה, לא
יהיה צורך להוכיח שזאת היתר. כתנתו.
״נזדמן לידי ספרו של השופט האנגלי
דנינג,״ הוסיף סגל ,״המבקר עמדה זו של
בתי־המשפט האנגליים באומרו שאין היא
מתאימה לזמננו. אם תבוצע ההלכה באופן
תקיף, היא תגביל מדי את החופש. אין
לדון ספר לכף חובה פשוט מפני שהוא
יכול ליפול לתוך ידיים שהוא לא נועד להן.
יש לדון אותו על־פי כוונות המו״ל. אל
מי הוא פונה? אם הוא פונה לצעירים או
לאנשים בלתי־אחראיים, ומוסר להם חומר
גס או מזוהם, העלול לקלקל או להשחית
אותם — הרי אז הוא אשם ויש להשמיד את

אמתת או תועבה* ספו צרפתי על תולדות הארוטיקה בעולם
־* 0335

הספר. אולם אם הוא פונה רק למוח המבוגר,
שיש להניח כי הוא מסוגל להכיר
ברע ולעמוד נגדו, הרי אז זכותו לפרסם את
החומר, בקבלו על עצמו את הסיכון שאיש
לא יחשוב שכדאי לקראו.״
שופט אחר, אשר סגל מסתמך עליו, הוא
השופט הייבל, שקבע :״בקצה האחד קיימת
תפיסה קיצונית, זו של הכנסיה בימי־הביניים,
שהמין הוא חטא, שכל הענין מלוכלך, שהוא
שגיאה מן ההתחלה ועד הסוף, שכמה שידובר
על נושא מגעיל זה פחות הרי זה משובח,
ושניטיב לעשות אם נכסה אותו ונעמיד
פנים שאינו קיים בקצה השני יש תסיסה
האומרת שסודיות זו גורמת רק לתוצאות
שליליות, שהענין הוא חלק מעולמו של אלוהים
ככל דבר אחר, ושמוטב לגשת אליו
גישה של גילוי־לב ופשטות, בלי כל העמדת
פנים. בין שני קצוזת אלה, קובע האדם הנורמלי,
בעל הרצון הטוב, את עמדתו.״

״אולי היו ז מני ם
*י שו פטסגל לא הסתפק בעמדת־ביניים
1 1כזאת. נדמה שהוא נטה לצד המתקדם
יותר. קבע הוא בפסק־דינו:
״לאור כל ההבחנות ובהתחשב עם הדורות,
הזמנים והארץ בה מופצים אותם הספרים
והחוברות, ועם שינויי ההשקפה בדבר המושג
דבר־תועבה גם בארצנו, למרות מושג
קיבוץ הגלויות שבה — אני בא לבחון
את טיבם של הספרים והחוברות אשר ביחס
אליהם הוגשה התביעה.
״הספרים מכילים תמונות עירום. האישום
הוא בקשר לתמונות בלבד, אך אין לקבוע
דעה עליהן בלי קבלת מושג על תוכנם. אני
אומנם ידען קטן מאד בשפה הצרפתית, שפת
הספרים, אך ככל שהבנתי את תוכנם, הרי
הוא מדעי במידה כזאת, שאפשר לקבוע
בביטחה שנועדו לצורכי מדע ואומנות.
״אולי היו ימים בהם היו עלולות תמונות
מסוג זה ליצור מחשבות תועבה ולגרום
להשחתת המוסר. אך לא נראה לי כי כן הוא
הדבר בימינו, ואף בארצנו.
״אם ישנם מועטים שבמועטים שעליהם
עלולים אולי הספרים להשפיע לרע, הרי
שאלה מעטים מכדי שיובאו בחשבון, ואין
להחרים את הספרים בגללם.
״באשר לחוברות: פרט להקדמה הן מכילות
אך ורק תמונות, רובן ככולן תמונות עירום.
מתוך דפדוף בדפיהן אני קובע, שהתמונות
אמנותיות הן, ואין בהן, ברוח זמננו, כל
דבר שחיתות. אין בהן דבר הרומז על חיי-
מין בין הגבר והאשה. הגופות העירומים
של הנשים כשלעצמן, באותו אופן שהן
מובאות בתמונות, אינן עלולות, אני מרשה
לעצמי לקבוע בביטחה, להשפיע לגירוי
רובו של הנוער בארץ זו.
״במידה שהן עלולות להשפיע על מיעוט
שבמיעוט, הרי שלא רק שאין להטיל דופי
בספרים ובחוברות, אלא שבמקום שנמצאו, לא
נראה לי שהם עלולים ליפול לידי מיעוט זה.
״לאור כל זאת אני קובע כי התמונות
בספרים ובחוברות, אינן עשויות לגרום ל•
השחתת־המוסר. על כן אני מזכה את הנאשם.״
היה זה סימן־דרך בדרכו של החוק ה ישראלי
אל בגרותו ״בענינים שבינו לבינה.

אדריה
המועדון

המפואר

נו בז ל ת[
שלוב * ־
של ל,יד ודלת

פסג׳ דיזנגוך 101

ישראל
ג ל ־ ע ד קולנו ע•
מזה חדשים רבים מונח במחסניו שלאחד
ממפיצי־הסרטים בישראל סרט תעודתי קצר.
הסרט לא הועלה תחילה על המסך משום
שהמועצה לביקורת סרטים, היתה סבורה
שהוא עלול לפגוע ברגשותיהם של רבים
מאזרחי ישראל ולגרום סערת־רוחות מיותרת.
כשלבסוף קיבל הסרט את אישור ד,צנ־נזורה,
לא הציגוהו מפיציו מתוך מחשבה
שיהיה זה סרט בלתי מסחרי, שהקהל לא
ילך לראותו.
זהו סרטו של אלן (״הירושימה אהובתי״)
רנה ״לילה וערפל״ .בסימונו הקולנועי
המיוחד העלה רנה בסרט צבעוני פיוטי ומזעזע
את זוועות הנאצים, התרכז במחנות־הריכוז
והציץ לתוך עצם תאי־הגאזים .״לילה
וערפל״ הוא גל־עד קולנועי למעשי־הזוועה
הנוראים ביותר בתולדות האנושות, שכיום
נוטים לראותם כזכרונות מעורפלים בלבד.
עם תפיסתו של אייכמן, השבוע, לא

גאה להציג בפעם הראשונה
בארץ את להקות הזמר והריקוד לישראל שבאו המפורסמות לאחר סבוב הופעות מוצלו
ב־ 28 מדינות

סס 11110
1 0 1 ^ 01102ג 8

בבצוע נהדר_של
מצעד ׳ה שלגרים 1060
0 1 0׳

¥ 81810118ס1\1000 שלישית הנערות הבלונדיות
בשירה וריקוד
תזמורת
קזלמע צעת של יצירות מן הסוג הזה. בראש וראשונה
עושה זאת תשומת־הלב המרובה שהקדישו
התסריטאים לבניין דמותו של כל
אחד מעשרות השחקנים הממלאים תפקיד
כלשהו בסרט. משחקם של חצי תריסר
שחקני־אופי בריטיים מפורסמים כמו רי־צ׳ארד,
אנטבורו ומייקל וילדינג, הופך את
״ 399 ואחד״ לחודיה קולנועית שאין להחמיצה.

ש. ב .מצחיק
מי היתה גברת זו 7

גמוגרבי, תל-
אביב; ארצות־הברית) היא השאלה המעסיקה
את ג׳אנט ליי, כשהיא תופסת את בעלה,
עוזר לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קולומביה
(טוני קורסים) ,מתנשק במעבדתו
עם נערה אלמונית. הגברת ליי אינה ממתינה
לתשובה, מחליטה מיד, עקב תאונה קלה
זו, להתגרש מבעלה. הבעל רוצה למנוע את
אשתו מלהתגרש. איך עושים זאת?
הפתרון נולד במוחו של ידידו הטוב,
מחזאי־טלביזיה (דין מרטין) .אם אפשר היה
להתעלם מהעובדה שהסרט נוצר לפני כשנה,

כורים יהלומי

נא להזמין מקומות מראש
טלפון ! 51349

כבר הופיע!
מבחר הקריקטורה
העולמית

״מבדלת׳־

שדרות ח־ ,50 1ת־א
בי רו ש לי ם: נרגמו
רח׳ אלפסי ,6טל*2082 .
פרצופי 132 עמודים

כ ל קווה ה מ בי א ח לו ש
אחד. י הג ה מ הנ חהשל

המחיר 1ל״י
להשיג בכל ה קי ו סק ים

1 1.1גלי 11דות

ז׳אנט ליי (פמרפז) עם הכדרניזת־המרגלות כ״מי מביר גברת זו?״

ריהוט נאה בדירתך משרה בה
שמחת חיים! מערכת ריהוט לדירה
בסגנון מודרני ביותר תשיג אצל

אושינסק
תל־אביב, רחוב הרצל 56

שיא השכלול בספות סלוניות, ההופכות
למיטה כפולה ונוחה — נפתחות בקלות
רבה ייעוץ חינם — תנאים נוחים מאוד.
כל משפחה בעלת טעם מעודן
הדואגת לריהוט חדיש תבקר אצל

א1 .ו 1ובסקי
תל־ אביב, רחוב הרצל 39

ספות הדורות, נוחות להפליא, לפי
הקווים המודרניים ביותר, מערכות סלון
מפוארות. חדרי אוכל וחדרי שינה.

בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית-המסחר לרהיטים

דוינ שט״ן

בית החרושת:
תל־־אכיב,
מרכז וולוכלפקי
רדווכ מס׳ 2
טלפון 82525

בית המסחר:
תל־אכיב,
רחוכ הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

נשיקה בתפקיד לש. ב.
יהיה מעשה הולם יותר מאשר להקרין מיד
על הבד את תולדות הזודעה הנאצית, שיש
בה כדי להסביר יותר ממאה מאמרים את
עוצמת התועבה של האיש וחבריו לפשע.

סרטים
סרט ־ בריחה מיו ח ד
3 9 9ואחד (ארנזון־דוד, תל־אביב; בריטניה)
הם דייריו של מחנה־שבויים באיטליה,
ערב כיבושה על-ידי צבאות הברית 400 .
השבויים, ברובם הגדול קצינים בריטיים,
מנהלים במתנה משטר חיים פנימי משלהם,
אינם מזניחים, עם זאת, את תיכנון הבריחות
מהמחנה. בדרך מיסתורית נכשל כל
נסיון־בריחה שהוא. מפקדו האיטלקי של
המחנה מצליח תמיד לגלות את הבורחים
תוך כדי הבריחה, מחסלם בתאוות־רצח.
וועדת־הבריחה, שבראשה עומד קצין צנחנים
סקוטי נריצ׳ארד טוד) ,חושדת כי המלשין
הוא קצין צבא יוזני שבוי. יום אחד
מתגלה היווני מת במפולת׳ באחת מימנהרות־הבריחה.
האיטלקים מאשימים את השבויים
ברציחתו, ואיש בתוך המחנה אינו יודע
להסביר כיצד מת היווני,
גם לאחר מותו של החשוד כמלשין, מוסיפים
האיטלקים לגלות את כל, תכניות־הבריתה.
ערב חתימת הסכם שביתת־הנשק
עם איטליה, כשהשמיים חוששים כי האיטלקים
יעבירום לידי הצבא הגרמני, הם
מתכננים בריחה נועזת, של כל 400 תושבי
המחנה, לאור היום, מצליחים לבצעה כשהם
מגלים את הבוגד בשעת השין ממש.
כנייה קפדנית. סיפורי־בריחה ממחנות
שבויים הם שיגרתיים למדי בסרטים.
לא כן סרט זה. הסרט, המבוסם כמעט כולו
על חומר עובדתי ועל בריחה ממשית, שיצרן
הסרט היה שותף לה, אינו רק סרט־מתח
מדהים. למעשה הוא מוריד במתכוזן
חלק ממטען המתח הקולנועי כשכבר בראשיתו
מתברר לצופים מה שאינו ידוע לתושבי
מחנה השבויים — מיהו הבוגד.
סיפור הבריחה, המקורי בפני עצמו, אינו
הגורם המעלה את הסרט מעל לרמה הממו־

היה מקום לחשוב שמרטין הושפע בהמצאתו
המקורית מתפיסתו של אדולף אייכמן בידי
הש.ב. הישראלי. הוא נותן לידידו הפרופסור
את התירוץ הבא, הנראה פאנטסטי
ממבט ראשון, אולם דווקא בשל כך יש בו
כה שכנוע רב :״אמור לאשתך שאתה סוכן
ה־ש.ב. האמריקאי, ונשקת לנערה במעבדתך
בתוקף תפקידך.״ קורטיס מקבל את ההצעה,
ומתחילה אחת הקומדיות החריפות והמצויי־גות
ביותר שיצרה הוליבוד בשנה האחרונה.

שרות לאומי כחברת בלונדיניות.

כדי להופיע כסוכן האפ.בי.אי( .השב.ב. האמריקאי)
מצייר קורטיס ארבע נקודות שחורות
בעקב רגלו, מצטייד באקדח ובתעודת
סוכן מזוייפת. הצרות מתחילות כשאשתו
מתפתה להאמין יתר־על־המידד, לטענה כי
הוא סוכן השרות החשאי. מעודד מעובדה
זו יצא קורטיס בלוזית ידידו מרטין, שהפך
בינתיים גם הוא לסוכן מודיעין, לבלות
בחברת שתי בדרניות בלונדיות מטומטמות,
בתוקף תפקידו. אשתו החוששת לחייו, מצילה
אותו מידיהן בשערוריה פומבית ההופכת
את בעלה לגיבור לאומי.
״מי היתד, גברת זו״ מבוסס על מחזה
ברודוויי מצליח. הסרט מצליח לא פחות.
הוא מעור סערת גלי־צחוק בשפע של מצבים
מגוחכים, בדו־שיח מבריק ובעיקר — בשל
משחקם הקומי המעולה של מרטין וליי. אך
יצרני הסרט לא הסתפקו במחזה, הוסיפו
לסבך את גיבוריו בחטיפות של אנשי הש.ב,.
הפעם רוסיים, נטלו בבך את עוקץ־הגיחוך
מן הקומדיה.
תדריך אלם, הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עד ראיה (צפון, תל־אביב) ידידות
של אמת בין רוצח פולני וילדה חילשיח
בסרט־מתת מעולה. הילי מילס.
.0.0כיסמארק (אוריון; ירושלים)

הסיפור התעודתי אודות הטבעתה של הגדולה
באניות־הקרב של הגרמנים במלחמת
העולם השנייה, מוגש כסרס־תעודה.
ה עול ם הזח 1184

אנשים
האלוף וז מרמוהל

כסגנית בתחרות מלכת המים הנערכת על-
העולם הזה, הקפידה עליזה על דיאטה חמורה
והורידה כמד, קילו ממשקלה. עתה היא
בטוחה כי תתגשם משאלתה להפוך לכוכב
סרטים, אחרי שאנשי אבסודוס הבטיחו לה
בשעתו מבחני בד.

אלוף ג ד עון שו קן שהשתחרר מצה״ל,
הגיש בקשה להוצאת דרכון. באשר בא לקבל

את דרכונו מוכן, הופתע שוקן בהבחינו כי
בסעיף מקצוע נרשם: מוהל. הוא תבע מיד
לשנות את המקצוע, נתקל בסירובם של פקי כרבט רנזי ס טו ר
די משרד־הפנים, שטענו כי זר, המקצוע שיעל
(״יולד,״) דיין, הגיעה השבוע ארצה
נרשם בטופס בקשת הדרכון. כשהובאה הבקשה
התברר כי נרשם בה: המקצוע — לביקור של ששה שבועות לפני נסיעתה
מו״ל (ראשי תיבות של מוציא לאור) ,ואחד לברית־ד,מועצות במסגרת סיורה בארצות
הפקידים שינה את המו״ל למוהל תבל, כדי לאסוף חומר לספרה אודות הנוער.
כבר ביומה הראשון בארץ הביעה
בדיון שנערך בועדת הכספים של הכנסת על
תקציב משרד־החוץ, תמה ח׳׳ב המפלגה ה־ יעל את התנגדותה להמתתו של אייכמן,
פרוגרסיבית איתבכ הן, מדוע אינו באמרה :״מכל האנשים שנאבקו נגד הממופיע
שמו של אלוף אהרוןר מז — תתו של קאריל צ׳סמן וחתמו על פטיציות
שמונה כראש המחלקה למסחר עם עמי להצלתו, מי זוכר אותו כיום? את אייכמן
אסיה — ברשימת עובדי המשרד. השיב לו אסור להרוג, יש לשמור אותו חי כדי שיזח״כ
חרות יו כ ך שי כ מן :״אלוף רמז כרו אותו ואת מעשיו הפסנתרנית
דינה אברך, עמן ר, לערוך חזרות עם הטס
במהירות של סילון ממקום עבודה אחד
למשנהו, ואין אפשרות לשבצו במקום עבו תזמורת הפילהרמונית הישראלית לקראת
דה אחד יושבת־ראש הנהלת ויצ״ו הופעותיה עמה. אולם כאשר מנהל התזמוהעולמית
רכקה זיו, כמעט וגרמה לתק רת הודיע לנגנים על בואה, פרצו כולם ברית
דיפלומאטית בתצוגת האופנה האיטל שאגות צחוק רמות. רק כעבור רגע תפס
קית שנערכה השבוע במלון אכדיה. היה זה המנהל את שגיאתו. הוא אמר לנגנים :״עככאשר
בסיום החלק הראשון של התצוגה שיו נערוך חזרה עם דינה ברזילי
הודיע המנחה כי בית־האופנה האיטלקי העו שופט הכדורגל האנגלי ג׳ון קליי, ששפט
רך את התצוגה יגיש זר פרחים לשגריר במישחק הכדורגל בין ניבחרת ישראל לניב־האיטלקי
הרוזן גיוגאניראב דין. אולם חרת אנגליה הצעירה, לא זכה לביקורת אוהכאשר
ניגשה הדוגמנית, שהחזיקה את הזר דת ביותר. מלבד הקהל הישראלי שליווה אולעבר
שולחן השגריר, היתד, רבקה זיו, ש תו בקריאות בוז כל זמן •המישחק, עקב
ישבה ליד אותו שולחן, סבורה שהזר מיו -החלטותיו הבלתי אוביקטיביות, הטיחה גם
עד עבורה. גם הגברת זיו וגם השגריר קמו העתונות האנגלית בפניו האשמות חמורות,
תלתה בו את הקולר על הפסד נבחרתה.
לקחת את הזר, אולם הגברת זיו הקדימה
את השגריר ונטלה את הזר לידה. השג החלטותיו הוגדרו כ״מטורפות רצחניו
ת ...מחרידות,״ שיפוטו תואר כ״האיום
ריר התישב והגיב רק בחיוך סלחני
הפתעה לידידיו הישראליים גרם השבוע ה ביותר שנראה אי־פעם.״ ביהוד האשימו אותו
נספח בשגרירות הגאנאית ג׳ יסיאקאו האנגלים בכך שפסק בעיטת 11 בלתי מוצמ
טי שי, שהזמינם למסיבה לכבוד הולדת דקת לחובתם. פיצוי־מה על האשמות אלה
בתו. הפתעה היתד, בכך שהנספח הזמין יקבל קליי כשיגיע אליו העתק מסרט קולנוע
שצולם על־ידי יומן כרמל הרצליה, בעת
את ידידיו למסיבה בשעה 5לפנות בוקר.
תחילה סברו המוזמנים כי נפלה טעות ב המישחק. ביומן זד( ,ראה תמונות לעיל) נרהזמנה,
אולם אחרי ברור הסתבר שזהו מנהג אה בבירור כיצד הכשיל הבלם האנגלי מילר
גאנאי עתיק להעניק שם לרך הנולד בשעה את שייע גלזר ברחבת ד 16 וכי החלטתו
של השופט היתד, במקרה זה מוצדקת
מוקדמת זו ע ליז ה ג רו ס החיפאית,
מי שנבחרה בשנה שעברה כסגנית הראשו לחלוטין לפני הקלטת השידור החי
נה של מלכת־תמים , 1959 נבחרה השבוע של חידון הנעלמים עשרים מי יודע, נועד
למלכת היופי של ישראל, אחרי שקודם לכך עורך החידון, שמואל רוזן, עם חברי
נבחרה כמלכת היופי של חיפה. מאז נבחרה צוות המשיבים, התבקש על־ידי העתונאי

העולם חזה 1184

נתן דונ כי ץ, להשמיט כל נעלם הקשור
בפרשת אייכמן. רוזן סירב לענות אם יש
בחידון שאלד, על נושא זה. התערב חבר
הצתת י חי א ל די שטניק :״שמוליק יציג
בתור נעלם את ה־ש.ב.״ על אף הניחוש
המדוייק לא החליף שמוליק את הנעלם,
הציגו בתכנית. דישטניק פתר את החידה
תוך ארבע שניות אחרי ההלם הראשון
בהתגלות פרשת^ לכידתו של אדולף אייכמן,
החלו להתפשט בדיחות על הנושא. הנפוצה
ביותר היתה :״מי הביא את אייבמן לארץ?
האמרגן גיו ר א נו דיל מזכירת
התיאטרון הקאמרי, רחלכהן, שעברה
ברחוב דיזנגוף עם כלבה המיניאטורי,
זכתה לתגובה הבאה מפי גברבר אחד שאמר
לחברו :״תראה עם איזה כלב היא הולכת,
בחיי כלב טרנזיסטור.״

הכתבהקליט גיד! פי
מיכה

כתב יומן־ו־,חדשות של קול-ישראל,
שגריר, יצא עם מכונת ההקלטה הניידת
שלו למגרש הרוסים בירושלים, כדי להקליט
רשמים מהסרטת סצינת ההמונים של יום
הכרזת המדינה, כסי שבוימה שם עבור הסרט
אכסודום. תוך כדי כך נקלע מיכה
עם מכונת ההקלטה בדיוק מול מצלמתו של
צלם הסרט. הבמאי אוטו פרמינג׳ר התנפל
מיד על מיכה במטר גידופים וקללות,
מבלי שידע כי כל דבריו מוקלטים. מאוחר
יותר שודרה הקלטתו של מיכה בעריכה שהוציאה
את גידופיו של פרמינג׳ר. כעבור
יומיים נשלח מיכה לראיין שוב את פרמיד
ג׳ר, שהתנצל הפעם בפניו על התפרצותו.
שאל אותו מיכה במסגרת הראיון :״האם
אתה מאבד לפעמים את עשתונותיו תוך כדי
הסרטה?״ ״לא, לעולם לא!״ השיב פרמינג׳ר.
קטע זה מדבריו לא שודר הרכז הארצי
של חגיגות יום־העצמאות האחרון, מנהל
התיאטרון הקאמרי, יעקב אגמון, עומד
להשתתף גם בארגונו של פסטיבל הנוער
הדמוקרטי האזורי שיערך בעוד חדשים מספר
בקפריסין, ובתכניתו להשתתף גם בארגון
פסטיבל הנוער הדמוקרטי שיערך בשנה
הבאה בפקין, בירת סין העממית. לאור
עובדות אלה יעצו לו ידידיו להכין כרטיס
ביקור בנוסח הבא :״יעקב אגמון, מארגן
חגיגות עצמאות למדינות מפגרות ועמים נחשלים״
בחוויה מיוחדת במינה התנסתה
לאחרונה הזמרת ריקה זראי, השוהה
בצרפת. היא הופיעה במועדון מיוחד של
לסביות, המיועד לתיירות. אגב, ריקה חוזרת
ארצה בשבועות הקרובים ואילו בעלה המלחין
יוחנן זראי, ישאר עוד זמן־מה
בפאריס סוחר הבולים ובחיר כדורסלני
ישראל לשעבר, אברהם שניאור, עומד
להתגרש מאשתו ד,תורכיה היפהפיה. המועמדת
הבאה להיות אשתו — הדוגמנית ה־צרפתיה,
גדיה כראון, בחברתה בילה
שניאור לאחרונה את חופשתו בפאריס
גם לאייכי נתן, בעלה הפופולארי של מסעדת
קליפורניה, הובטח שינוי חברתי. מריה,
היפהפיה הגרמנית שהיתר, עובדת הצירות
האוסטרית בישראל וידידתו של אייבי בעת
שהותה כאן, באה לביקור בארץ, אחרי שהועברה
לשרת בביירות. מריה הבלונדית
שינתה את צבע שערר, לחום, כנראה לפי
הטעם הלבנוני, הביאה לאייבי במתנה צמיד
זהב כבד־מישקל גם גילה אלמגור
שינתה לאחרונה את גוון־שערה. כשתחזור
לארץ בעוד כשבועיים לא תהיה גילה עוד
בלונדית כשהיתה — אלא חומת־שיער, צבע
שערה המקורי.
ספורט כדורגל
גנ בו ד1ואתהפרסומת
על מאורעות השכוע כבדורגל
כותב שייע גלזר:
עכשיו מ־תר לגלות
את הסוד הגדול
— למה באמת
לא רציתי שמאנדי
יחליף אותי במשחק
נגד אנגליה ולמה
ניצחנו אותם.
טוב, אז השבוע לפני
המשחק היתר, חגיגת
הבר־מצזזה של
בנו של אחד הידידים
הטובים שלי, משה ליבר. בבית־הכנסת
קראו את כולם לתורה וגם אני עליתי. כל
אחד נתן כמובן כסף בשביל התענוג הזה.
אבל כשאני עליתי אמר לי הגבאי: ממך
אנחנו לא רוצים כסף, רוצים גול נגד נבחרת
אנגליה. הבטחתי. אז מה חשבתם
שאני לא אקיים ההבטחה לאלוהים? !
ואל תחשבו שאני ומאנדי ברוגז! פוף
טוב הכל טוב. השבוע נפגשנו אצלו בדירה
לשיחה ידידותית. אשתו דווקא עושה עוגות
מצויינות, יוטר טוב משברוול. החלפנו קומפלימנטים,
אתם יודעים איך, ועכשיו אנחנו
חברים טובים. אז אל תאמינו לשמועות.
חבל רק שתפסו את אייכמן בדיוק יום
אחרי המשחק. לא יכלו לחכות קצת? אנו
עובדים ומזיעים ובסוף בא המלוכלך הזה
ולוקח לנו את הפירסומת. לא יכלו להחזיק
אותו עוד חודש? עכשיו כבר אף אחד לא
זוכר אותנו חוץ מההתאחדות שהבטיחה לשחקנים
מתנה. בעצם מגיעה לנו עוד החליפה
שהבטיחו לכל אחד אחרי הנצחון על
יוגוסלביה ועוד לא קיבלנו אותה. עוד כמה
נצחונות וההתאחדות תפשוט את הרגל.
בשבת היה המשחק בליגה נגד ביתר
תל־אביב. לשנינו היה המשחק חשוב. לנו
לאליפות ולהם כדי לא לרדת. מפני זה הם
פשוט עלו על עצמם והפגינו משחק שלא
רואים תמיד אצלהם והמשחק היה שקול
בדרך כלל. אלא שהנסיון ניצח. למרות שאצלנו
פקדה החולשה חלק מהשחקנים (מספיק
ששני שחקנים יהיו חלשים כדי שכל הקבוצה
תשחק גרוע) הצלחנו לנצל את ההזדמנויות
שהיתר. לנו וניצחנו .0:8התוצאה
אינה משקפת את מהלך המשחק. לבית״ר
הגיעה תוצאה מכובדת יותר. אבל מי מתחשב
היום בכבוד?

אתלטיקה קלה
הל! 1פ צי בראש
״די, נמאס כבר עם השיאים! אין לי יותר
כותרות!״ צעק בהתלהבות עתונאי ספורט
ביום ששי לפני שבוע באיצטדיון המכביה.
״משוגעים, מד, אתם עושים?! תמלאו את
רומא בישראלים!״ השתולל מאמן ספורט.
כי מה שאירע בתחרויות האתלטיקה הקלה
שהיוד מבחן מוקדם לאתלטים הישראלים
לרכישת כרטיסי־־הנסיעה לאולימפיאדה ברומא,
היה מאורע חסר־תקדים בתולדות
האתלטיקה בארץ. בשני ימי־ד,תחרות נשברו
לא פחות מששה שיאים לאומיים. ארבעה
מבין הספורטאים הצליחו לעבור את הישגי
(המשך בענזוד 00

למה, אני רוצה לדעת, לא כתב אחת
לדוגמה?
״מעוניין להתכתב עם בחורה ישראלית
בעלת גובה של 170ם״מ בערך, כבת , 19
אחות או לומדת להיות אחות או עובדת
סוציאלית.״
נו, ליבו היהודי החם אומר לך משהו?

בבר נתבקשתי למצוא הרבה חפצים אבו,:אבל
על תכשיט שאבד בנסיבות כאלה
עוד לא שמעתי. בבקשה:

,ביום ראשון, יום מישחק הכדורגל בין
זח מס^יו־ץ
חרות ישראל ואנגליה הצעירה, נזדמן
להיות בשעות הצהריים בבריכת־השחייה
״אנו ארבעה חברים, חברי תנועת־נוער
1תל־אביב. אחת הנערות מצאה חן בעיני,
בנות,בנות
אך בע
לשעבר, מעוניינים להכיר
לם לא הצלחתי לדובבה. נערה זו ה תה 15־ , 16 רצוי דתיות (אבל לא כל־כך!) מסביוברת
שלוש נערות אחרות; בגד־הים עולה
בות תל־אביב פתח־תקוה.״
ד, בצבע סגול עם נקודות, בלי כובעי •ם.
אס זד, מסעיר אתכן, בבקשה.)1184/51( :
״נערה זו ניסתה להטביעני בעת שצנותי

י המים, בהיותי שוכב על גבי. אולם לא
אשת־חייד
:רו דקות מספר והנערות יצאו מהמים.
חשבתי שד,זן הזה יצא מזמן מהאופנה.
1אני יצאתי, כי מיהרתי למישחק ברב ת(
)1184/52 רוצה דודקא להרים את מורלו של
אם את היא אותה נערה, ומתחשק לך חייל. רצוי חייל בתיל־הים, אבל גם סתם
;שלים את מלאכת ההטבעה שלא הצליחה, חייל בא בחשבון.
היא נערה בת , 17 הנמצאת בקיבוץ גלילי.
•כלי לכתוב אל 1184/46 זאת לא תהיה
״אכה קשה, כי הוא ירושלמי. והפעם, שחרחורת, בעלת עיניים אפורות וגובה
בינוני. בעלת חוש־הומור והעיקר — חובבת
יטב שתבחרי יום שאין בו שום מישדק
בנים .״כמה שיותר הרי זה משובח,״ אומ׳ורגל.

אשת־חייל זו.

ר,מעוניין להתכתב עמה, היא מתרה, רצוי
7א מעגייגת, האוירח
שיהיה חתיך במלוא מובנה של המלה: בעל
גם בארזים, בפי שתיווכחו, נפלה השל־גובה
מתקבל על הדעת, חובב מוסיקה,
:ת. המבקשים את עזרתי הפעם הם שיבער,
תקליטים, סרטים וטיולי־פיקניק. גילו צריך
ברה דתיים, המעידים על עצמם כי הם די לנוע בין 17־ .20 רצוי, כאמור, שיהיה חייל.
צלחים. כולם סיימו את שירותם הצבא־ אבל אם פסו גיבורי־חייל בישראל, היא מוכסנה
האחרונה והם מעוניינים להתקשר עם
נה לחשוב על בחור רגיל, בתנאי שהוא
:רות׳בנות 17־ , 19 לשם בילוי חברתי בי׳
תואם את ר,תאור הנ״ל ושישלח תמונה עם
מכתבו הראשון.
ירה הנעימה ביותר.
הם כבר עברו כמה חברות, אך כפי ה
יאה
לא מצאו את האווירה שתעניין אותם.
מכתב מן הגולה
:התאגדו כדי להקים חברה משלהם,
סתמצא את צורת הבילוי נטולת הריק־
( )1184/53 בא להוכיח את הקשרים ר,קוסמו ת״.)1184/47(

פוליטיים שלנו. כן, מכתב מן הגולה. על
נייר לבן, לבן כשלג, כותב סטודנט מקלי
הבחיגווז
המתקרבות
פורניה :״אני סטודנט יהודי בארצות־הברית.
בן ,24 גובר0 179 ,״מ, הומניסט, לרוב —
היא גימנזיסטית, היא בת 18 והיא יודעת קל־דעת. תחביבי החביב הוא לכתוב בדיות
היטב. כך כותבת 1184/48״גיל
חות.״
נ יש בו חיות, אביביות וחדוות־חיים. וכי
תי אוכל לשוב לאותן תחושות תמימות
ינוגות על יפי החיים? ומתי שוב אביט
ליהם דרך משקפיים כה ורודים?״
מה שהיא רוצה במיוחד לראות דרך מש־פיה
הוא סטודנט. זה יצור נערץ עליה.
בל בתנאי שיהיה על הגובה — 175 סנטי־טר
לפחות. הוא צריך להיות רציני, עם
ומור; בעל טקט עם נימוסין; וגם בעל
כל. בתנאים אלה, היא מבטיחה, מובטח לו
יוכל לשבות אותה בקלות.
אני בגילה חשבתי על הבחינות המתרבות.
אופי
+גובה +פרצוף +חברמניות
+כלי רכב (— קורקינט) +תמונות.

נערת השבוע

הוא נשבר, סוף־סו!?

( )1184/49 היה מאותם הגיבורים שראו
את כל מה שנכתב בהעולם הזה, ורק
ל המדור הצנוע שלי פסח בעקביות. ופתוס
— ניחשתם! — הוא קרא פעם אחת את
מדור. ואז — ״פשוט התביישתי. הת־יישתי
מעצמי, מעצם המחשבה המוזרה שצד,
בי, מהמכירה הפומבית שאת עורכת
פני הקוראים, ובמחירים גבוהים כל־כך.
העובדה שאני עצמי עלול להימכר במכירה

+רבב

-קורקינט

המדים הם אותם מדים, רק המין הת־לף
) 1184/50( .הן שלוש חיילות תל־אבי־יות,
המצהירות שהן נחמדות. הן מעוניינות
־,כיר צברים בעלי תכונות אלה: השכלה +

״אני עגום
בום!
פסול? פגום?
כלום!
מדוע אם כן אפנה אליך, ככל דיכפין?
טימטום?
אולי.
ואולי לא היו הדברים מעולם
ואולי כן.
כן -כן -כן
לזקן!
זקן־תיש
זקן־הסגל
זקנדל!
דל. דל עני אביון
רק מוקיון
״כל מה שקרה הוא שהמוזה שלי התקלקלה.
שבועיים לא ביקרה אותי, ואני
מבולבל. מקולקל. מקולל. דרושה לי באופן
דחוף מוזה חדשה. הגיל — לא חשוב.
הנסיון — חשוב. אבל אם אין לה, יהיה
לה. ושלא תנסה לכתוב לי בחרוזים. אני
שונא שירה!״
זה — במקרה שבכל זאת תחליטי —
הוא 1184/54 בום! לא אומר לך כלום?

יש להם עקרונות
ל( )1184/56 אין רכב צמוד, ולכן הם יכולים
להרשות לעצמם שיהיו להם עקרונות
נשגבים. הם בפרינציפ אינם מעוניינים להתכתב
עם בחורות שכל מטרת חייהן היגר
רכב צמוד. כמו השועל ההוא וענבי הבוסר.
אפילו אם הייתם משלמים לו מיליון לירות
לא היה אוכל מהענבים.
ובכן, השניים הם שוטר וחייל בצבא הקבע,
תושבי רמת־גן, בגיל .21 מעוניינים
להכיר שתי בנות לצורך יציאה בחברה, רצוי
מאזור רמת־גן וגבעתיים, בנות 17־. 19

הסוד

פנייתה של ( )1184/57 היא אחת הנוגעות־ללב
שהגיעו אי־פעם אלי:
״אני בת . 19 מבחינה חיצונית אין בי שום
פגם. לא חסרים בחורים שהיו מוכנים להת־ידד
אתי. אבל יש לי סוד גדול, המרתיע
אותי מלעשות זאת: אני חולה בשחפת הריאות.
מובן שאיש ממכרי אינו יודע על
כך. אבל אינני רוצה לרמות איש.
״הייתי מאד רוצה להכיר בחור נחמד,
שגם הוא לוקה במחלתי, כי בלי גילוי־לב
אין ידידות.״
״ב־ 24 לאפריל,״ כותב צעיר בשם סמי-
רס,״ נסעתי בשירות אריה לחיפה. במונית
ישבו שתי חברות שהתלוצצו משך כל
הנסיעה. הצלחתי לקלוט שלאחת מהן קראו
אביבה ולשניה רותי.
״שתיהן היו יפות, אולם אביבה הקסימה
אותי בעיניה היפות ופנית הנעימים. כשהן
ירדו מהמונית, אורו פיני. מתון ספר ש אביבה
החזיקה ביד, נפלה תמונתה, בתלבושת
אחות.
״אני לא רוצה ממנה פרסים כי אני כמעט
בטוח שחכר או חברים לא חסרים לה.
כעת, עם פרסום התמונה, אני בטוח שיתווספו
לה עוד מעריצים רבים,״
לא בלי טיבה, עמירם. הקטנה באמת מקסימה.

(המשך
מעמוד ) 19
המינימום שיבטיחו להם כרטיס־נסיעה לרומא.
ספורטאי אחד זכה להישג שאם יצליח
לחזור עליו ברומא יעבור אוטומטית לתחרויות
הגמר.
היה זה הספורטאי הצעיר עמוס גרודז׳י־נובסקי
20 שהשיג בפעם הראשונה בארץ,
הישג, הרחוק אמנם, עדיין, מהשיא הבינלאומי,
אך נחשב בכל זאת להישג נכבד
בכל ארץ בעולם: הוא קפץ למרחק של 7.40
מטר, שבר את השיא הקודם של 7.15 מטר.
בשבוע בו ניצחה נבחרת הכדורגל הישראלית
את נבחרתה של אנגליה הצעירה,
לא התפנו רבים ליחס חשיבות והערכה
להישג זה.
ראשון עם נקע. עמוס, יליד תל־אביב,
שסיים לפני חדשיים את שרותו הצבאי,

מכת השיעמום

ומן השירה, לפרוזה הפרוזאית ביותר.
( )1184/55 הן שתי נערות בנות 16 ומשהו,
מראשון־לציון. שתיהן בנות אותה כיתה,
המחבבות תיאטרון, ספרות, קולנוע וטיולים,
ובעלות השכלה של 11 שנות לימוד.
הבחורים עמם היו רוצות להתקשר חייבים
להיות לכל הפחות באותה דרגת השכלה
כשלהן. גם בעלי חברה נעימה ובלתי משעממת,
בסביבות תל־אביב. מובן להן כי הבחורים
חייבים להיות בעלי מראה מלבב,
ואחד חייב אפילו להיות בעל קומה גבוהה
— 185ס״מ בערך.
יש לי הרגשה שמי שיכתוב אליהן לא
רק שימצא ברכה בעמלו, אלא שהוא גם
יציל שתי נשמות ממכת השיעמום הראשוני.

מעוניינת לקנות? אם כן:
״צעיר כבן 20 שמשקלו 70ק״ג. כל
ילוגרם — זול מאד — קצת פחות מ־2.5
״מ. משרת כיום בנח״ל, סיים תיכון ומת־ונן
להמשיך אחרי סיום השירות.״
ובאשר לזו המוכנה לשבת לפחות אחת
סבוע ליד שולחן־הכתיבה ולכתוב לו, ולעמים
אף לצאת ולשאוף מעט אויר איתו,
ין לו דרישות רבות: גילה יכול לרדת
־ 19 עד לאן שתרצה, ובלבד שלא תגזים.
תאהב, אם תרצה בכך, מוסיקה טובה,
ירד, יפה, ספרות נאה. אך דבר אחד הוא
בקש ממנה שתדע: ליהנות מעצמה ומה־ובב
אותה; שתחייך אל העולם כדי שהוא
;עולם) יחייך אליה.

כדם: כלוב: פגום?

סשרט

רע על הנשמה
״כשהייתי ילד קטן,״ כותב (,)1184/58
״והיה לי רע על הנשמה, אז אמא שלי היתד,
אומרת מספר מלות חיבה, ובן רגע הייתי
מחייך בחושפי שיני־חלב.״
אבל עכשיו אינו ילד קטן, וגם לא ילד
גדול, כי אם חייל בן .20 וכשרע לו על
הנשמה אין מי שתשמש תחליף לאמא׳לה
היקרה .״דוגרי,״ הוא מתוזדה ,״הייתי רוצה
אחת כזו.״
אבל לא בגיל. כי הוא מתכרדן לנערה בת
16־ , 17 שתהיה מקורית בדעותיה, פקחית,
אמיצה ואפילו נחמדה (״מגיע לי!״).
מתינוקות כאלה אפשר באמת להיחנק.

קופץ גרודז׳ינסקי כפעולה
כרטיס

טיסה

לרומא

לא ראי, אף בחלומו הטוב ביותר את עצמו
קופץ לראש תור הספורטאים הישראליים.
הוא התל את הקריירה הספורטאית שלו
בשעורי ההתעמלות בבית־הספר המקצועי
שבח. כשהיה בין , 15 השתתף בתחרויות
אליפות בתי־הספר, קפץ למרחק 5.90 מטר,
השיג מקום ראשון מבלי שיהיה ין ומושגעל
קפיצה לרוחק.
רק לפני שלוש שנים החל להתאמן בשקדנות
במכבי הצפון, תל־אביב, בהשגחתם
של המאמנים מיורצ׳יק ודוד גרין. הוא התחיל
לעסוק בזה ברצינות, הצליח תוך זמן
קצר להגיע לשורה הראשונה של הרצים
בישראל. בעת שרותו בצבא במסגרת ה־נח״ל
לא יכול היה עמוס להשתתף במסגרת
תחרויות האליפות הצבאית. כיוזן
שלא היה מי שייצג את יחידתו בריצה למרחק
100 מטר, הוא קיבל הוראה ממפקדו
לרוץ. צבא זה צבא, ופקודה זו פקודה.
עמוס רץ ברגל נקועה בזמן הטוב של 11
שניות.
במרוצת הימן החל הספורטאי הצעיר
לרוץ למרחק 400 מטר, ריצה המקנה כושר
גדול יותר. את הקפיצה לרוחק זנח כמעט
לחלופין. מדי שבוע היה מקדיש ארבעה ימים
לאימונים מפרכים. רק לאחרונה כשהרגיש
ששיפר את מהירותו, החל עמוס להתאמן
שוב בקפיצה לרוחק. רק גיד פגוע ברגלו
מונע ממנו להגיע להישגים בשטח זה.
כשהופיע לתחרויות, השבוע, היה עמוס
משוכנע שיצליח להגיע למרחק של שבעה
מטרים. כשניתר מעל קרש הקפיצה, עוררה
קפיצתו קריאות התפעלות בקהל. הוא קפץ
הרחק מעבר לדגלון שסימל את השיא הישראלי
הקודם. למרות שקפיצה וו נפסלה,
התברר כי הוא קפץ 7.40 מטר. בקפיצה
שניה, שלא נפסלה, השיג עמוס את אותה
התוצאה הפנטסטית .״חשבתי שאני משתגע,״
הודה עמוס.
היתר• זו הצהרה מסוכנת במקצת לגבי צעיר,
שלפניו עוד חמש שנים טובות של התקדמות׳
שבהן ישיג ודאי תוצאות טובות עוד
יותר, אם ימשיך בקצב האימונים הנוכחי.
העולם הזה * ״וי

סירות גגועגדות רביעית
שאלון מו ע מ דו ת
*ת השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
פצסה, וכן כל אדם אזזר הסמוניין להם־
לי? על מועמדת, המתאימה לדפתו לתחרות.

השם:
מצב משפחתי:
הכתובת הטלאח :

שנת חלידח :
מקום הלידה :
שנת חעליח :
נוכה:
צבע שיער :
צבע עיניים :
השכלה קודמת :

ידיעת שפות :

הינה כיום דוגמנית. אולם רק תאו
נה אילצה אותה להתמסר למקצוו

זה, לאחר שהיתה רקדנית מקצועית בבריטניה, שם למדה ריקוד

ספורט (לציין איזח) :

מקצוע או שטח לימודים

מקום העבודה או הלימודים :

האם המועמדת היתח או חינה חברת
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירנון־
ספורט, להקה אמנותית או כלאגודאחרז

פרט איזה ומתי

חוככויות :
אם אחד הפריטים אינו חל סל המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, פד
נמה שהן ידועות לממלא שאלון זח.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החוסר, למערכת העולם
הזה, ת.ד 36 .ו, תל־אביב, ולציין
על המעטפה, מלכת המים *.1960
נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

השבוע קופצות
בשבילכם למיים
(או נכון יותר, ניצבות
לעיני המצלמה,
לפני או אחרי
קפיצה זו) שלוש
יפהפיות נוספות.
אם תרצו אין זה
קשה. ואם תרצו
יכולות גם י אתן להופיע,
כמו ירדנה,
אניק ורותה על הדף
וכמו אותן עשרות
ששלחו לנו
לאחרונה את תמד
נותיהן, במלוא פא־רכן
והדרכן.
כפי שאתן רואות,
הטוענות לכתר
כנות־נפטון
(מלכות המים ב־לע״ז)
הולכות ורבות.
לא זו בלבד
שכיכולנו הרטוב ד
המחייך אנו מביאים,
הפעם, צרפי
תיה אמיתית, צברית
ויוצאת גרמניה
; היו בין השולחות
גם כת פרם,
ילידת סקאנדינביה
והיפנית, אבל לא
סתם היפנית, אלא
אלא היפנית מדור
שני.
כקיצור: המירח
הולד ונעשה חם
משבוע לשבוע. כמו
מזג-האוויר. מ-

בת ה־ 20 התכוננה להיות מורה,
למדה לשם כד בסמינאר לוינסקי.
כרגע משרתת בצה׳׳ל ומופיעה בשעות־הפנאי כדוגמנית צילום.

רות פליישר

ן בת ה־ , 18 ילידת צרפת שעלתה בשנה
שעברה לישראל. דוברת עברית, צרפתית,
אנגלית וגרמנית. את זמנה הפנוי היא מקדישה לבאלס, רכיבה וריקוד.

אני ק קלוס!

ח ח לעניין הטבעי
שמעוררות — בעיניכם
הסקרניות ה מועמדות
בכוח ובפועל
הרבות -אותן
הנערות המופיעות
בסידרת המד
עמדות הרביעית
של מלכת המיים,
מתחילה להתעורר
גם ההרגשה כי
ייטראל הקטנטונת
באמת מאוכלסת
אד ורק חתיכות ד
שבגד־הים הינו ה מלבוש
הלאומי ה ישראלי,
בו מסתובבים
ככל שעות
היום.
מדוע שלא תקבלי,
אם כן על עצמה
גם את, את הבגד
הלאומי הזה,
תמחישי את הדבר
על־ידי משלוח הוהתמונה שאלון שלד
בהקדם? הן
אומר :
הפיתגם
״ברומא עשי במו
הרומאיות״ .בתל-
אביב, בנהריה, בנתניה
ובחיפה, בירושלים כריכת ובבריכת
גלי־גיל,
הצטרפי גם את
לישראלית הטיפוסית
— 1960 השתתפי
כתחרות מלכות
המיים .1960

החי
ספרים מקור
אהבתארצם עד כ רו ת

רנ;א

השפתון של
גוונים
ב־24
פרסום נזלניק
הישראלי בוורה-קרוז - האם אוהב הוא מיץ־תפו״ז?

מצלמה לכל אדם!

במחיר נוח ! ובאיכות גבוהה
! הגיע מבחר גדול
וסל מצלמות במחירים בין
— 145 - 30ל״י. נצל
הזדמנות זו וקנה מצלמה !
כל המצלם מעשיר את
חייו. העתקת מסמכים.
פתוח, הדפסה והגדלה.

13ט - 1ברנר
חיפה,דח 1בהח לונן 31

7ן ד הפל?{ (לוקט טל־ידי חברים 328 ,
עמודים, הוצאת הקיבוץ המאוחד) הוא סיפור
חייהם של שלושה מתוך חמישה אשר מצאו
את מותם ב־ 1953 מעבר לגבול, בדרכם אל
סלע־אדום: אריה (אריק) מגר, מרים מונדרר
וגילה בן־עקיבא.
הבולט שבין השלושה היה אריק, איש
פלנז״ח וחקלאי שיצאו לו מוניטין. בין ידידיו
היה ידוע כחובב טיולים מושבע, ומסעו
האחרון תוכנן על־ידו פעמיים לפני ביצועו
הסופי. אך אותם הידידים — רובם חובבי
מסעות־קשים בעצמם — אהבו את אריק
לא רק בגלל המסעות שתיכנן וערך, אלא
בראש וראשונה בזכות חייוהיומיומיים
במשקו בעין־עירון. פרקים אלה של חייו,
שסופרו על־ידי חבריו, כונסו בספר.
בעיקר היה אריק ידוע בזכות הכנסת־ה־אורחים
המפוארת שלו.כשבאו אליו ידידים,
יום לאחר שסייד את ביתו, ביקשה
אותו אמו, סוניה, לתלות לנוחיות האורחים
מראה על הקיר. אריק סירב. לדעתו לא היה
צורך להתגנדר או להתגלח בביתו.
גם כוננית־ספרים לא רצה להכניס לחדרו.
היתד, לו השקפה מבוססת בקשר לכך: את
הספרים החשובים צריך להצפין בארון.
אין מעשה מגונה יותר מאשר להציגם לראווה
— אפילו על מדפי כוננית פשוטה.
אגן חמה לקופאים. לפני אחד מ-
טיוליו הגדולים לנגב המערבי הוליך אריק
את חבריו ברגל לבאר־שבע. המטיילים היו
צריכים להגיע במהירות לעיר הדרומית, על
מנת שלא לגרום לפיגור חבריהם, שעמדו
לצאת למסע המפרך. כדי לא לאחר התחיל
אריק לנוע ברגל בכיוון לבאר־שבע.
סיפרה אחת מחברותיו של אריק :״לאחר
שעה של הליכה נעצרת מכונית צבאית. מי
יורדת ממנה אם לא ידידתנו יהודית, המשרתת
בנח״ל? היא מספרת שמהצבא לא נתנו
לה להצטרף לטיול. אריק מחליט לגשת ל־נח״ל־עוז
ולפתע כמעט שדרסנו שומר. אריק
שוחח עם המפקדים עד שנמצאה פשרה.״
באותו טיול נתגלה אריק לחבריו בכל
גדולתו. שעה שזוג השומרים ישב במעלה
הגבעה וקפא בקור, נראה לפתע גוש שחור
נע מן הוואדי .״עצור!״ נשמעה צעקה של
השומרת. זה היה אריק. בעוד שיתר חבריו
ישנו, ירד אריק לוואדי, לא התעצל. לטפס
בחזרה, כשהוא נושא על גבו מעמסה כבדה.
מתוך חשש שהשומרים קופאים בקור, אינם
יכולים להתחמם, ירד כחבר מסור אל הוואדי
להביא אבן חמה אותה נטל מהמדורה שדעכה.
הילדות הבלונדיות הרעות. שונה
היתד, מרים, ילידת פולין, שבגיל הגן הספיקה
כבר להצהיר על שנאתה לכל הילדות
הבלונדיות, החושבות כי רק פולין היא
ארצן. הסטודנטית הירושלמית השמיעה גם
בגיל צעיר נאומים לוהטים על כוונתה לעלות
ארצה, הגשימה את הצהרותיה ללא פיגור,
למדה מדעי־הטבע, מצאה את חברה בישראל
כספי, איש קיבוץ יחיעם, שאיבד את
עצמו לדעת מיד אחרי שנודע דבר מותה
הטראגי בדרך לסלע־אדום.
חבריה, שניסו להניא אותה מלהשתתף
במסעות המפרכים והמסוכנים, ידעו מראש
כי שידוליהם סופם להרגיע את מצפונם
שלהם ולא יותר. בשעה בה ניסו להפעיל
עליה את השפעתם, ידעו כבר שמרים לא
תוותר על טיול או מסע בהדרכת אריק. היא
בטחה בכושרו, האמינה בתכנונו.
שונה מן השתיים אם כי הרפתקנית נועזת
לא פחות מהן, היתה גילה הפלמ״חאית,
הנערה שזכתה לציון־לשבח על השתתפותה
בהתקפת פיצוץ־הרכבות הבריטיות, שבוצעה
על־ידי ההגנה, בשנת .1946 היא המענינת
שבין שלוש הדמויות המתוארות בספר.
על־אף אופיה המעשי, הגברי כמעט, היתד,
גילה בעלת־השקפת־עולם מבוססת, חילקה
את העולם לטובים ולרעים, ועל־פי כך דנה
את האנשים שמסביבה. הנערה הנמרצת לא
היתד, בין הבולטות שבחברתה. רק יחידי־סגולה,
כמו תמר ידידתה, ידעו לשנות את
התנהגותה מן הקצה אל הקצה — לגרום
להתפרקותה הרוחנית, להפיכתה למסמר התרבותי
העיקרי בכל ערב־בידור.
הגילויים שנשמטו. מחברי עד־הסלע
גיבשו את דמויות גיבוריהם: אוסף סיפורי
זה — ממנו נשמטו, מטעמי צנזורה, הגילויים
המרכזיים על דרכם האחרונד, לסלע־אדום
— יכול להסביר, אם לא להצדיק, את
הצעירים שחצו בחשכת־ליל את הגבול בדרכם
אל העיר הנבטית: כמוהם כרבים אחרים
שהלכו אחריהם, והרגיזו את הציבור
הישראלי, עשו את אשר עשו כיוון שלא היה
גבול בפני אהבת ארצם עד כלות.

מתח גבוה
ך* לונ דון /בריטניה, פרץ זמר הרוק׳נ״
^ רול הפופולארי קיית קלי בשירת־צוזחות
אדירה, בלתי־מוכרת לקהל, זכה לתשואות
שומעיו הצעירים, דילג ורקד על הבמה, הופסק
בשיא תוכניתו החדישה, לאחר שאחד
מפועלי־הבמה הבחין שבגיטארה החשמלית
של הזמר חל קצר, ושקלי מדלג וצווח מפאת
ההלם החשמלי העובר בגופו.

חסידי המעמד
^ תל״אכיב, הזמין עסקן הסתדרותי
* 2את חבריו לערב־הווי המוקדש לדמותו
של הבעל־שם־טוב, מייסד הכת הדתית החסידית,
סיים את מכתבי ההזמנה במלים :״בקרוב
נשלח לך הזמנה בקשר לשורה של
מפעלי־תרבות הסתדרותיים אחרים.״

הכשרה מקצועית
ן*שיקאגו׳ ארצות־הברית, פירסמה מש־
^טרת־ר,תנועה צוו ׳,לפיו יחוייב כל נהג
בלתי־זהיר, או בעל מכונית הנוסע במהירות
מופרזת, לשרת שבוע ימים ליד ההגה של
אמבולאנס עירוני.

ישר מפי הסוס
לפאריס, צרפת, הופיעה בעתון פארי
. 1פרס רשימה סטאטיססית הקובעת ש־
32 מתוך כל 2000 צעירים מאמינים שנשותיהם
תשמורנה אמונים, בעוד שלדברי אומדן
סטאטיסטי אחר, שהופיע בעתון יריב,
ואשר הושתת על וידוייהן של נשים נשואות,
אין כמעט אשד, צרפתיה שלא בגדה בבעלה•

הגדגו? הגדוד

ך• יפו, ערכה מכונית דופן קטנה סיבוב
^ ח ד, בקרבת הלונה־פארק, התנגשה עם
אוטובוס, התהפכה, איפשרה לנהג השוסון,
להעלות את האוטובוס על הדופן, לעצור כשהוא
נישא באוויר על תחתית המכונית הקטנה.

* * א ץ נביא בעירו
—•אשקלון, נכלא דייר־מעברה לשעבר
. 2בעתן עיסוק ברפואה ללא רשיון, לאחר
שגבה כספים מתושבי העיר תמורת מעשי׳
כשפים, קריאת עלי־תה בתחתית ספלים והגדת
עתידות, טען שנסתייע בכל אלה על־ידי
אליהו הנביא, המופיע תדירות לפניו.

הכל תלוי בטיס המילוי
ף* תל־אביב, הכתיר היומון חרות ידי־
* 2עה תלויים תלויים,
כלליים

אודות ניצחון הסטודנטים הבלתי־בכותרת
:״רשימת הסטודנטים הבלתי־המכילה
את אנשי חרות, הציונים הוהפרוגרסיבים,
זכתה לניצחון

סדר היום

• אנקרה /תורכיה, החל בית־הנבחרים
. 2לדון בהתנהגותו של אחד מצירי הבית,
אשר לדברי האופוזיציה, אינה מעוררת
כבוד, נעל את הויכוחים שעה שפרצה קטטה
בה נפצעו שני צירים, נופצו כיסאות, הוטלו
חפצים לעבר היושב־ראש.

באלט הברבור

^ אדיגבורג, סקוטלאנד, יצא רקדן סוב־
^ ייסי, שביקר במקום במיסגרת סיור אמי
נים במחול על הבמה, התרחק ממלוויו הקבועים,
זינק מבעד לדלת צדדית, ביקש משלטונות
בריטניה מקלט כפליט מדיני.

תעודת הסמכה

— בון, גרמניה, אושפז וילהלם פירסט ל־ך

אחר שפנה תדירות לעוברים ושבים,
דרש מהם להוכיח שהינם שפויים בדעתם,
טען שרק הוא לבדו מסוגל להוכיח את
שפייותו, הציג כהוכחה תעודה רפואית המאשרת
כי שוחרר לא מזמן מבית־חולי־רוח.

להט השכנוע

ך*בלוספילד /ארצות־הברית, הצליח תו־
. 2מאם לארקין, בעל משרד למכירת נכסי־דלא־ניידא,
להציג לפני זוג צעיר בית למכירה,
לערוך עמם ביקור, לשכנעם שזהו
בית־ד,חלומות שלהם ואף להחתימם על חוזה־קנייה,
בטרם הגיע אליהם ריח השריפה שפרצה
כחצי שער, קודם לכן במרתף הבית.

העולם הזה 1184

חפש את

ש . .חפש את האטה חפש את האטה חפש את האטה ...חפש את האטה חפש את האשה ח נ

תוזחזנה >ד* כל אחי1תעו
במה לוקחת לולה כאד, למשל,
עבור תפירת מודל אחד? רק התפירה עולה
150 לירות. זה הרבה, נכון אז השבוע התברר
שזה לא מוכרח להיות ככה. גם הכסף
לא ככה, אבל גם התפירה לא ככה. הסקטור
ההסתדרותי דאג לנאמנותיו והציע תמורת
150 לירות מלתחה שלמה כמעט לעונת
הקיץ.
לא מאמינות שזה אפשרי? אז לא הייתן,
כנראה, בתצוגת האופנה שערך השבוע
המשביר לצרכן לצרכנותיו.
אם אמנם לא הייתן, הרי הפסדתן לפחות
10 לירות. כי כיאה למוסד שדואג לפרולטריון,
לא גבו אנשי המשביר, שום דמי
כניסה לתצוגה זו. אחר־כך התברר גם למה
הם לא גבו את דמי הכניסה. אולי מפני
שהם רצו לחסוך לעצמם במשך ההצגה את
הצעקות המקובלות ״את־הכ־סף !״ אם הם
חששו מזה, הרי אחרי שראו את תגובת
הנשים שהיו נוכחות, בודאי כבר יגבו
דמי כניסה בפעם הבאה. כי הן התלהבו.
באמת התלהבו.
זו לא היתר, הפעם הראשונה שהנזשביר
עורך תצוגה. בחורף האחרון הוא התחיל
בזה, הפעם זו היתר. תצוגת קיץ, בה
ראינו שפע (לפחות בכמות) של שמלות
לצרכן״
״המשכיר בתצוגת עובדות
אמהות
ג׳ני מציגה שמלת־בוקר דדחלקית
בוקר, אחר־הצהריים וערב, בגדי־ים ונעליים
במחירים עממיים.
וזה ששרתה בחיל־האויר הלם אותר. מאוד. גם לו זה הולם.
הכל היה של המשביר המרכזי. והכל היה בזול. וכיון שהכל היה בזול, לא טרח אף אחד
נכון, לשניהם עיניים כחולות. פעם היו לה שני פסים על הזרוע, שהחווירו לעומת
להזמין דוגמניות שתעלינה ביוקר. גרשון גרא, שהיה המנחה, אמר שרק אחת מארבע
שלושת ענפי־הזית על כתפו. היום, אחרי שהשתזפו להם על חוף ימה של נתניה —
הדוגמניות היא לא מקצועית. אבל הרושם היה קצת הפוך. המקצועית היתד, אחת. ג׳ני
במסגרת נופש־קיץ לטייסים — הם שזזים. לכל אחד מהם פס אחד על הקמיצה שביד
ג׳ייקובס, בלונדית בהירת״עין שסיימה קורס של הדוגמנית הצרפתיה נדיה בראון. לג׳ני הימנית. פס שלא נשתזף.
היתה זו הפעם הראשונה שהופיעה בפני קהל כזה.
כשיחזרו לחיי השיגרה החד־צבאיים, יבלו ערכיהם בשמיעת מוסיקה קלאסית ומודרנית
היו שם נשים שהזכירו לי תמונות שראיתי מתצוגות־אופנה שנערכו ברוסיה הסובייטית.
לאור מנורות־נפט מכל הארצות, ובצל וילונות מבמבוקים וכדי בקבוקים. הם בהחלט
הן ישבו שם ביישניות. סליהן בידיהן ותינוקות בזרועותיהן. כשמיד,רה פעם ג׳ני זאת לרדת
בלתי־סנובים. הם חולמים על טיול לחו״ל. מישהו עוד לא יודע שהיום זה סנובי להישאר
מהבמה וגרא קרא לה לחזור, התערבה דודה טובה כזאת עם סל מלא ירקות ובטון אמהי
בארץ?
הדריכה :״דו לויפס, גיי צוריק, ודם לויפסטו ודם !״ לא הפחיד אותה גם המבט המקצועי

שהדוגמנית תקעה בה.
כדאי לד להקריח :
רצה או לא רצה, ג׳ני היתה הכי דוגמנית מבין הארבע שהופיעו. כשהיא הדגימה בגד־ים
כחול־תורכיז מלסטקס, שמחירו לא יותר מ־ 15.90 לירות, וכדור־משתק לים בצבע אדום־לבן,
אמן התסרוקות הצרפתי, רוג׳ד, ולרי, המציא תסרוקת המשווה לפני הגבר צורת
ששימש לה כאביזר, היא ניסתה לעשות זאת כך שנרגיש את החול מתחת לרגליים. יפה היה
לב. השראה לתסרוקת זו שאב מתלתלי הלב של הפסל סינם ולנטין. למעשה כל הגברים
גם בגד־ים שחור, שחזיתו מכווצת ותפוזה וכתפיותיו רקומות. מחירו 28.90 לירות והוא
המתחילים להקריח (וזד, בדרך כלל מתחיל משני צדי המצח — שתי לחיי הלב) — הנם באופנה.
הודגם על־ידי דני קריגר, צרפתיה חיננית, בעלת שיער ערמוני, שבאה רק לפני כמה
חדשים ארצה. דני מספרת שהופיעה כבר כדוגמנית בצרפת. אבל אולי היא תהיה מוכנה אם כבר לגמרי־לגמרי אין לך שערות, גם אז אין לך מה לדאוג: תהיה ליול ברינר נינה
ריצ׳י הציגה לאחרונה כובע קש צהוב ורחב־שוליים, המעוטר בשדה שבלים בשלות. הן
להגיד לנו בהזדמנות איפה בדיוק היא למדה צורת הילוך כל־כך מפותלת. דני לא
צומחות מתחתית כיפת הכובע, לכיודן קצות
התחשבה במיוחד בקצב שנתן לה מנהל מחלקת־המוזיקה של הנזשביר, פרדי האוזר, ובגלל
שוליו בניגוד לבוכעים הצרזה
היא כמעט נפלה כמה פעמים. אבל יש לה תירוץ. זה היה תמיד בסיבוב, וגם השטיח
פתיים, הבנויים השנה בצורה המתחשבת
שעליו הלכו, לא היה תמיד מתוח.
בתסרוקות הפופון והשיניון, המציאו האמאת
החלק החשוב ביותר של התצוגה היוד שמלות־הבוקר הדו־חלקיות. די נחמדות. יפה
ריקאים שגעון כובעי זה (בתמונה) .מר,
ופשוטה היתר, שמלה משובצת בשחור־לבן, המורכבת מחצאית בעלת קפלים פתוחים
דעתכן רק לפני חדשיים הכתיבו
ומעוטרות בכים, ומחלק עליון בצורת חולצה גברית. מחירה 21.90 לירות (זיל הזול) .שמלה
לנו לצייר גבות עגולות א־לא־מראלן דיט־זו
הדגימה שרה אלי, גבוהת־קומה וכהת־עור שלמדה את התורה בכוחות עצמה. בשביל
ריך, וכבר מצווים על גבות משולשות (בלי
תצוגה זו הספיקו לה כוחותיה.
בסיס כמובן) וכהות, כמו לציפור־איים בשם
את אופנת הנערה הדגימה ילדונת נחמדה מאד בשם רבקה סיסו, שזכתה לתואר נסיכת־קבוקה.
גם העיניים צריכות להיראות צי־המים
של תל־אביב בתחרות השנה האחרונה. היא לא התביישה להודות שמעולם לא השתתפה
פוריות. הקו השחור, הנמתח על העפבתצוגת
אופנה, ושומו שמיים אפילו לא ראתה אף פעם בחייה דבד כזה.
עפיים העליונים, יימתח בעזרת סרגל, כדי
היא עובדת כמטפלת בילדים, ולתצוגה הביא אותה גרשון גרא, שזכר אותה מתחרות
שיהיה מאד ישר, ואילו הקו התחתון ירד
מלכת־המים .1959 בין פשיטה ולבישה נכנס פעם גרא לחדר ההלבשה, כשרבקה היתד, רק
קמעה, כצורת הריסים המושפלים. מותר לחצי
לבושה. נשות הנזשביר צעקו לנוכח הגילוי המדהים, אבל רבקה עצמה הרגיעה אותן.
השתמש בשני צבעים יחד, כמו שחור
״זה לא נורא, הוא כמו אבא בשבילי ,״ הסבירה לקהל הנשים שנוכח במקום. אחר־כך
וכחול, או חום וירוק, לגבות ולעיניים,
המשיכה לחייך את חיוכה המתוק.
ואדום וורוד לשפתיים. כל הזכויות בארץ
רבקה שבתה את לבן של הנשים כשטופפה בנעליים שטוחות ושמלות־פסטל צעירות,
לנינה בלה אקטן״ הוציא למכשבעיניה
מבט תוהה ומהסס. יחס חברותי במיוחד הראו חברותיה לתחרות מלכת־המים,
כירה עבודים של כובע־הטמבל מבדים פרהסגניות
תלמה נויפלד ובתיה בנדיקט, שנישאה לא מכבר ליצרן הנקניקים בר־צבי. הן עודדו
חוניים. מחיר הטמבל המתורבת 4.75
אותה במבטים טובים ובמחיאות־כפיים. בהפסקה, כשחילקו כריכים עם גבינה, קראה
סמרטוט רטוב, מתחת לבקבוק שאת מוזגת
בנדיקט בקול רם :״כמה חבל שלא ידעתי. הייתי מביאה לכן כריכים עם נקניק וכבד אווז.״
לתוכו נוזל רותח, ימנע שבירת הבקבוק בצרפת יצא לשוק צבע חדש לנעליים.
על סיסו נראה הכל נחמד. אבל הבולט. ביותר היה הדגם של חצאית ״פייה־דה־פול״,
שמו ״קמל״ ,כשם פירמת הסיגריות האמריקאיות, וצבעו צהוב חום א־לא־גמל . 4 .
המעוטרת בפס אדום בשוליה ובכיסים גדולים. לחצאית זו הותאמה חולצה אדומה מכווצת.
ארנקי הקיץ הצרפתיים מחבלים, מרפיה ואפילו מצירוף של עור וקורדרוי, תוכננו
מחיר הקומפלט 21.75 :לירות. וכמו הכל, גם זה בזול.
השנה בצורת ארנקי הכרטיסנים של האוטובוסים הצרפתיים נינה ריצ׳י —
דגמי הבוקר של ר,משביר לצרכן הם מאריגים כביסים, שלא מצריכים גיהוץ. יהודית
בישראל. תמורת 46 לירות, תוכלי להשיג בארץ שמלה מדגם בית־האופנה הצרפתי של
גברת זו. שמלה זו עשויה מפליסה, חסרת שרוולים וצווארון, ונמצאת למכירה בכל הצבחנוך,
מתכננת המפעל, יצרה אותם שימושיים וחינניים. המצב היה שונה קצת לגבי דגמי
עים. הדגם האוריגינאלי הוצג בנילון שחור ל״שחור הנוצץ״ מקום נכבד באביזרי
הערב. הם נראו עממיים ומהודרים גם יחד והיוו, לדעתי, ניגוד מאונם. זו, כמובן, לא
אופנת האביב, הן בחגורות העור של גריף, בצוזארוניהם וכובעיהם של דגמי קארדן,
אשמת המתכננת, שנאלצה להשתמש בבדי המשביר העממיים גם לשמלות־הערב, כדי להוזיל
בעשרות השורות של מחרזותיו של באלמן. גם בשמלות עור לכלבים נכרים !
את מחירן.
לעולם אין לענוב עניבת ספורט אחרי שעה 8.00 בערב. לעולם אין לענוב עניבה משובצת
לבסוף, האמת, כל האמת, אך ורק האמת: נכון שאת לוקחת על עצמך סיכון רציני.
עם ז׳קט משובץ או מפוספס, ולנצח אין לענוב עניבת סאטן עם בגד ספורטיבי
דגם שקנית או תקני בהמשביר לצרכן עלול לפגוש אח או אחים־תאומים שלו פה ושם.
א״פרופו עניבות. עניבות הזהב אותן הזכרנו כאביזר לחליפות כהות במדור הלפני־כי
בכדי להגיש לך דגמים יפים ונוחים כאלה במחיר כל־כך זול, צריך לייצר אותם לפחות
האחרון, נמצאות עתה בשוק הישראלי. הן הובאו מאיטליה, ומחירן בסביבות 12ל״י האחת
בעשרות אחדות. אבל הם באמת ובתמים יפים, נוחים וזולים. ואם הנ״ל אינו מפחיד אותך,
קלקול כמכשיר הטלביזיה של משפחה לונדונית, גרם לה לשתי הפתעות; בני
אז אני ממליצה בכל לב.
המשפחה נוכחו שהם עדיין מסוגלים לשוחח, כששוחחו — היה זה על הנושא :״מה עשינו

לפני שהיתר, לנו טלביזיה הסרת העלים מגבעול של פרת מאיטה את קצב
על בובות וטייסים
התפתחותו ומשאירה אותו ״חי״ כמה ימים נוספים. כדור אספירין, חתיכת פחם או קובית קרח
מרעננות את מימיו בקיץ בתצוגת האופנה האיטלקית באכדיה הופיעה לולה
ליואב יש אוסף אוירוני־צעצוע, אבל הוא גם
טייסים אוהבים בובות חרסינה.
באר לבושה בחליפת תכלת־תורכיז משל דגמי דיור ובכובע קש תרבושי הולם
טייס אמיתי. ראומה (היד, היתד, אוז׳יצקי) — רק דומה לג־ובת חרסינה למרות שאביה
מלבהל׳ה רוזנשטיין הופיעה בשמלה צרה חסרת שרוזלים משובצת בכחול,
מייצר כאלה. אילו היתד, בובה אמיתית, הם לא היו יכולים להתחתן בל״ג בעומר, ולא
וסגול. לשערה היה הפעם צבע תירם.
בשום תאריך אחר. היא אפילו לבשה את מדי צר,״ל הגבריים — מתי כבר ישנו אותם —

;אשה חפש את ה א טה חיפש את \; אשה חפש את האטה חפש את האטה חפש את האשה חפש