גליון 1185 מתאריך 8 ביוני 1960

מספד 1185

י חודש הושמד

סגנו שד היטדה

הוזז! 111-1-יו

דמ> מנו> ל שנ ה
לחו־ל בד ארי אויר

העורך הראשי:
אורי אבנרי

ראש המערכת:
שלום כהו

• ל!ו 3רינוי\
• לבל א ר אוה אידותה
(בולל תורכיה הרגו
ווזוטובוז הבהר >ור\ —40.

עורך משנה:
דוב איוזו

בלי

מ/׳\נ*ן לוביגז•

כתב ראשי:
אלי וזבור
צלם המערכת:
,־ויד אומר

עורך כיתוב:
ם יזטים גילו
צייר המערכת:
זיזי

רחוב גליקסון ,8זזל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למברקים :״פולניופרם״.
המוציא לאור: הסולם הזה בע״נז.
דפוס סשה שהם בע׳׳נו, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בודיער, שייע נלור, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורר, יוסף אברחמרי,
רו מרגלית, אביבה סטו, אבנר פרי, עמוס
קינן, סילבי קשת.

הנקרא

במד״נה

העתון

י 981

לדפוד

ביותר

• לדרוה־א 3רי?ה, לי־כרי
ה. דודנויה. ג או ה,

בו דהה ונזיאגו
3ל אד או ה־ הבדי ה, קו־דה,
סו ב ה וגו!\נזי\ 1ו
9לא דאות
א ה דיס ה
• לאוההרליה
וי לו ד

דרום־

וויו־

תמרחו את העור עם מקלון ״שנקם״,
המפיץ ריח נעים ובאורח פלא מרחיק
יתושים וברחשים. מאפשר שנת־לילר,
שלתה, ללא הפרעות, בילוי נעים
בחוץ בערבי הקיץ וספורט־מים ללא
עקיצות מטרידות .״שנקם״ כה עדין,
שאפשר למרוח בו את התינוק מכף
רגל ועד ראש! שימו קץ לעקיצות
היתושים. קנו עוד היום בבית־מרקחת
או בפרפומריה הקרובה ביותר,
מקלון ״שנקם״.

הוו 1ו 13 0 £מ

ס־ו ע אין יזקבטלר. יעונינוי״נד&יפר״

ולנוווזני ם

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשנוו עוד היום לקודם הקיץ ל־

ק צו ־ נו ת
עברית ו/או אנגלית

מחיר המקלץ
1.250ל״י
המפיצים היחידיס
חב׳ נורית בע״ס

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב.אולם ן גרג״
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אכיב, רחוב גורדון .5
חיפה,בביודהספר ״כמעלה״
רחוב שמריהו לוין .30
הצלחה מובטחת!

יונה הנביא בישר בשעתו לבני נינוה שה׳
ישמיד את עירם אם לא יחזרו למוטב. לרוע
מזלו הקשיבו בני נינוה לדבריו, הבריזו על
צום וחזרו בתשובה. אלוהים סלח להם,
ויונה הנביא היה מרוגז מאד־מאד על שטרה
לשוא ושם עצמו ללעג.
העולם הזה השתדל תמיד להיות שונה
מנביא זה. אם הטחנו דבדי־תוכחה בפני
מישהו, ואותו מישהו שעה לדברינו וחזר
למוטב — מעולם לא כעסנו עליו. להיפך:
חשבנו כי הדבר הוא שכר לעמלנו.

למחרת תפיסת אדולף אייכמן עשה דבר
מעשה חסר־תקדים הוא פירסם בעמודיו
גלופה של •שער העולם הזה. היה זה גליון
העולם הזה ,)1150 מלפני שמונה חודשים.
דבר עם על המציאה כמוצא שלל רב. כעל
אותו שער התנוססה הכותרת ״מדוע אין
הממשלה מעוניינת בתפיסת אייכמן?״ הכתבה
העיקרית של אותו גליון נכתבה ביד־יואל
בראנד, ונשאה אף. הכותרת ״לתפוס
אותו חי!״
אנשי דבר. בתמימותם, סברו כי הם מכיס
אותנו רכה ניצחת. העולם הזה אמר שהממשלה
אינה מעוניינת בתפיסת אייכמן —
והנה תפסה הממשלה את אייכמן. שוב הוכה
כי. אסור להאמין אף למילה אחת של אנשי
העולם הזה.

חוששני כי אנשי דבר נחפזו במקצת ב־צהלתנא
אילו הירהרו בדבר רגע, היו נזהרים
מללכת בדרכי בלעם, שיצא לקלל ונמצא
משבח.
מדינת ישראל קיימת 12 שנה. שרותי־

הישראלי בארגנטינה —
האם שם אשתו הוא רינה?

שער ״העולם הזה״ 1151
הביון של המדינה קיימים 12 שנה. כל אותן
12 שנה נמצא אדולף אייכמן בחופש. כל
אותן 12 שנה לא נעשה דבר וחצי דבר
כדי לחפש אחריו וללכוד אותו — אף ששמו
תפס מקום מרכזי במשפט קסטנר, שהיסה
גלים כד. רבים.
עד שבא העולם הזה, לפני שמונה, חודשים,
והשמיע את קריאת־האתגר של יואל בראנה לפי מיטב ידיעתנו, החל המיבצע ללכידת
אייכמן למחרת הופעת אותו גליון — לא
לפניו.

איך השפיע אותו אתגר על דויד בן־גור־יון?
יתכן
כי הרעיון הפשוט, שנכלל בכותרת
מאמרו של בראנה הצית את הניצוץ הדרוש
להדליק כל מחשבה. יתכן כי ראש־הממשלה,
בקראו את המלים, שאל את עצמו, לפתע:
״בעצם, מדוע לא? הרי זה כל־כך קל, יחסית!״
יתכן
גם כי נימת הביקורת המוצדקת של
השער, על ההזנחה בשטח לכידת הפושעים,
דירבנה אותו.
כך או אחרת, בניגוד ליונה הנביא, אין
אנו מצטערים על כך שהזרע שזרענו ר,נביט,
וכי הממשלה עשתה במאוחר מעשה שהפריד
את ביקורתנו. כן ירבו.
הסיכום: דוגמה נוספת לתפקיד החיוני שיכול
למלא עתון חופשי, תוקפני ובלתי
משוחד בתהליכי המימשל של חברה דמוקרטית.

וזעולס
הזה 1185

מכתבים סקופ 1

בקריאה ראשונה התאכזבתי טתיאור ה•
..סקופ״ של תסיסת אייכם! (העולם הזה
.<118+זה נראה כמו לקט של דברים סת-
סיים מכל מיני מקומות. אני נתתי לכם אשראי
וקראתי את החומר עור פעם — ואז
תפסתי פתאום כי בפיקחות רבה הצלחתם
לספר סודות שלא היו בשום עתוז אחר, וזה
כצורה שבכל זאת לא פגעה בענינים בם־
חוניים.
אני רק שואל: כמה קוראים עוד הבינו
ישראל גלר, ירושלים
את זה?
העולם הזה סומן במקרים כאלה על האינטליגנציה
של קוראיו.
חיה זה בשנת : .1937 עכרתי אז כמפקח
לעבודות ציבוריות מטעם מפשלת המנדאט
ליד ארמונו של המופתי
הירושלמי, חג׳
אמי! אל־חוסייני, שהזמין
אותי לשיחה
כעניי! הכנסת קרובו
לעבודה. ואז הבחנתי
בטיפוס מסוג
זה. הבחנתי שהוא
עסק! נאצי, והודעתי
על כד למר גור־דוז
ז״ל, הממונה אז
על שרות הביטחון
מטעם הסוכנות היהודית.
בפעם
השנייה פגשתי
אותו בשעת נאום
נלהב, אחרי חצות, ורדי הגרמנית במושבה שיונה (כעת הקריה)
,במסיבת פרידה לנוער גרמני שנסע
להתניים לצבא היטלר. שוטטתי אז במשמר
ההננה, כנאפיר מוסווה, בקטע של נחלת-
יצחק-שרונה.
לעצם משפטו: איני מסכים עם דעת העודר•
מה שיגמרו אותו יותר מהר. יהיה זה
יט־בתנו.
א. ורדי, גבעתיים
נשארו לי כמה שאלות בלתי ברורות:
. ..מצד אחר נאמר כי שינוי אחד בצוית
ראשו הספיק לשוות לאייכפ; ״חוות חדשה
לגמרי״ ,ומצד שני ״פניו רומים לתמונה
־מופיעה בשער עתוז זה, אשר צולמה לפני
סם שנה.״ אהח מ! השתיים!
יצחק גזיר״ טבריה
שתיהן, במקרה זה. התעלומה תתברר לקורא
גזית כאשר תהיה אפשרות לפרסם פרטיס
שאינם ניתנים כיום לפירסוס מטעמיס בס־חוניים.

שורש
הרע

יש בדעתי להתריע על ד,נטיח הכללית
יראות את אייכם! הפרט, ולהתעלם מהנסי-
בות, הלו-המחשבה והמסגרת שבה פעל אייב-
פז את פעולתו השטנית. חייבים אנו לדעת
את מכלול הדברים ההופכים ארם למפלצת,
ארם של ,.ותחסרהו מעט מאלוהים״ — לשט;.
עלינו לראות בתפישה הפושעת של עליונות
הנוע, הלאום והמדינה את שורש הרע
-ולא בפרט וה או אחר, המשמש את
התפישה הזאת. אם הנאצים חטאו באמונתם
ינזעם העליון, כביכול, הרי חוטאים אחרים
ביתכם ערד עליוז ומטרה למרינה, ובהפכם
את האדם לאמצעי להשגת המטרה הנ״ל.
...פושע־מלחטה הוא כל אדם המנסה לפתור
בעייות בעזרת מלחמה, וביחוד שההיסטוריה
מלמדת שהמלחמה היא אמצעי נרוע
ביותר לפיתרוז בעייות. רק בהכרה בקדושת
החיים של האדם, העומדת מעל לכל צוו ומעבר
לכל תביעה, גובל למנוע את הישנותם
של המעשים האיומים, ולא בהתעללות בפושעים
הנלכדים.
יעקב אלדר, תל־אביב
אל תשארו יהודונים! האם גם הוא שפט
ששה מיליונים יהודים, ביניהם יונקים,
נשים, נברים ומוי, עת חיסל אותם בכבשנים,
בטכונות־יריה, בנאזים ובעור המצאות שטניות?
גזר־דיז אחד לו לעמלק זה — תליה
בביבר טונרבי, להעלות אותו באש ובנאז
מדמיע, עם טירטור טבונות־יריה. אולי זה
יזכיר לו משהו ,״שן תחת שז״.
ביצוע העבודה הקדושה תינתן לכיתת צנחנים.
הם יעשו בו עבודה טובה ויסודית.
נתן אילת, חולון
בתור ישראלי גאה — ונאה לשלם מסים
אני מתנגד בשאט־נפש להקציב אפילו
אנורה אחת מתקציב מדינתנו כדי להאכיל
או להשקות את אותו חדל-אישים ולערוד
משפט־ראווה יקר ...
מרדכי הר־ורד, כפר אתא
הגיע הזטז שתתנצלו על כל מה שאמרתם
בשעתו נגד ״מנננון־החושו״ בעניין פרשת
החטיפה של אלי תבור. עתה ברור כי חטיפת
תבור היתה רק תרניל־איטונים, ותרמה
את תרומתה כדי להכשיר את בחורי ישראל
למשימתם הגדולה.
חוה גלזר, באר־שבע
טעה ״העולם הזה 1181 בציינו כי ״הנאצים
זכו לרוב בבחירות רסוקראטיות ב־

כידוע היו הבחירות האלה בזמז שלטונו
של היטלד (עם שיטוש בלעדי של תחנות-
השידור על־ידי הנאצים, מאסרים של יריבים
פוליטיים, שריפת הרייכסטאג ובו׳) —
ובכל זאת לא זכתה המפלגה הנאצית לרוב
!אלא ב־> 427 בערו) בבחירות אלה.
אורי ורד, חולון
הקורא ורד ימצא את התשובה באותח כתבה,
בפסוק האומר ני ״הממשלה זכתה לרוב
קולות בבחירות דסוקראטיות.״ ממשלת הריין
השלישי, שהוקמה ב־ 1933 ולא פורקה
רשמית עד , 1915 היתה ממשלה קואליציונית
ימנית, שזכתה לרוב של ־ 517 בבחירות של
העולם חזה 1155

ה־ 5במארס , 1933 ,שהיו עדיין דמוקרטיות
בעיקרן. בבחירות אלה זכו הנאצים ל־17.2
מיליון קולות 43.97 ומפלגות הימין, שדגלו
מראש בקואליציה עמם (״חזית שחור־לבן־אדום״)
ל־ו 3.מיליון קולות.

אחרי שעות הסגירה

כאדם הנמצא עקב תפקידו כמעט לילה•
לילה במועדוני הלילה, הנני מוצא שכתב־חכם
(העולם הוה )1181 היתה מציאותית
ונאמנה למצב הקיים.
ברצוני רק להוסיף שאי! זה מתאים לנמר,
לאמת שאי! המארחות נוהנות להפשיר
בבילוי הערב גם אחרי שעות הסגירה.
אמנם, נבוז, שרובו אינן יוצאות עם האורחים
מהבאר, אולם הו קובעות מפגשים
אתם לאחר שעות הסגירה.
שי הראובני, חיפה
.. .נפנעתי כשקראתי את הכתבה, למרות
שבי באופז אישי לא נונע הדבר. ביקרתי
בבאר ״סונסניור״ ולא מצאתי בו כל דופי,
בהתחשב שלא הלכתי לביתו הפרטי של
,.קובה״ (יעקוב זילברפניס כי אם לבאר.
איני יודעת כיצד נעמי מרשה לעצמה לזלזל
כל כד בכל אלה אשר ריחמו עליה, ולהופיע
בתצלומים בצורה זולה כזאת.
תקוה, טבריה
...נעמי אדווה שונה מבל העתונאיות הממלאות
את דפי העתונות ברכילות ובאופני•
הז פרובינציאליות, צרות־אופק. נעמי
היא אמיצה, נבונה ומרתקת את הקורא לכתבה׳
כאשר סיימתי את קריאת המאמר,
החלטתי: נעמי חייבת לספר לי ולשאר הקוראים
יותר ויותר על בל מיני בעיות.
היכן מצאתם אותה?
ש. זילברמן, מהנדס, חיפה
מתחת לפני המים, בשעת דייג.

ה טיבי ס ל טי ס

הטיבות ל ע ענון

חיוך על שפתיים

בכתבה על התיאוריה של מר ד. בז־נוריו!
בקשר ליציאת מצריים (העולם הזה ,)1183
ציינתם בין השאר כי ״מדהימה ביותר הטס־קנה
...שדויד בן־גוריוז לא שמע מאומה
על הביקורת המדעית של התנ״ך שהוכיחה
עד מעל לבל ספק בי ספרי התורה מורכבים
משכבות שונות, וכי הסתירות נובעות
בעיקר מתפיסותיהם המנוגדות של עורבים
שונים זה מזה.״
לדעתי, מדהימה יותר העובדה שכתבכם
אינו יודע, או שכח, שרק לפני במה שנים
חי בישראל אדם גדול בתורה, בחוכמה וב־מדע,
הרב הפרופסור מ. ד קאסוטו, אשר
בספרו ״תורת התעודות״ סתר בדיוק יסודי
ומעמיק את תורת־התעודות (השכבות) ,ה־מתוקצרזז
על-ידי כתבתכם.
לעצם התיאוריה של מר ב.נ ,.הריני תמים
רעים עם כתבכם, שיש לשמעה בחיוד על
השפתיים. ועצם העובדה שחכמי ישראל לא
הגיבו עלית, מצדיקה יחם זה.
שמעון מלאכי, כפר־זיתים
העורך המדעי של העולם הזה, בדומה לרוב
המוחלט של מדעני ביקורת־המקרא בעולם,
מרשה לעצמו לחלוק על דעתו של הפרופסור
קאסוטו בנידון.

ס ע סי ב דיו ת

א בו דו ת

בגדי־ים -נהדרים בדוגמאות חדישות
מתוצרת ״ גוטקס ״ וכר
במבחר עשיר.

כתם שחור
״העולם הזה ( )1181 היה היחיד במדינה,
מלבד עתוני התנועה הז׳בוטינסקאית, שהעלה
בצורה נאה ביותר את זכרם של חיילי
אצ״ל, פורצי כלא־עכו.
נוסה על כד, מאטרכם במדור ״במדינה״,
על הפיכת כלא־עכו לביודמשונעים, מוכיח
בעליל את הסיסמה בשער עתונכם :״בלי
מורא בלי משוא־פנים״ .הכותרת ״כתם
שחור״ — מתאימה וקולעת ביותר.
יהושע רייך, מפקדת מעוז בית״ר, רמת־גן

* ףיךךתל ־ אביב,
״ 11 נחלת בנימין 46

חתיכה טובה

תמהתני על כד שאדם רציני כמו הר״ר
מרדכי נלעדי, שהביע את דעתו על בעית
הזונות בקרב הנוער (העולם הזה )1183
משתמש במילה מפוקפקת במו ״חתיכה״.
מה זאת ״התיבה״ ,בבקשה?
שולמית בן־עזר, ירושלים
לפי סלון אבן־שושן :״גזר, נתח, חלק
שנחתך, חתיכת דג, חתיכת בשר— .
חיתוך. גזירה: חתיכת בשר לנתחים אחדים.
— חתיכה הראויה להתכבד בה: חלק הגון
וגדול, מנה גדולה.״

״עוגן;׳ ההצלה

זה עתה עברנו בעניי! ובקורודרוח על
מאפר־המערכת שלכם (על יום־ספורט במוסד
״עוגז״) ,וכנראה שרק
טי שתפש את
הענין של יום־הם־
פורט מסונל להשאיר
מאסר זה על
מקומו גם בשבוע
נדוש־מאורעות כשבוע
זה (העולם הוה
.)1183
יש לנו הרגשה
ברורה שראיתם בעניין
זה ענייז ציבורי
ממדרגה ראשונה,
ובהתאם לכר העברתם
את הדברים
באמונה לציבור, בכלי
שבירכם, ובורר
המיוחדת לכם. לא גרוס תודתנו כאז העיקר,
אלא הדגשת הרגשתנו שאמנם ממלאים אתם,
בין השאר (ובגליו! זה אפשר אף לומר —
בראש וראשונה) תפקיד של שליחות ציבורית
בצורה נאמנה. בעיית הנוער העזוב נוגעת
ללבבם, ובעת הטיפול בה, הנכם עושים
זאת במלוא היחס והאחריות המתאיטים.
טיבי גרוס, מנהל מעון ״עוגן״
צבי סלונים, קצין־מעקב, מחוז תל-אביב

הישראלי בצרפת -
מה, בעצם, לו איכפת?

נ שרו
השערות!
ולך?
אם יש ל ך
דא גות שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל־אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון - 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

שייקח ועמום
מווידל־דונז וטווידל־די
במדינה העם
ה חזי ת ה שניה

תשבץ

1185 313 03133

כפי שאתם רואים. אין מערכת, העולם הזה״ שוקסת על שמריה.
במשך קרוב לשנה נתנו לכס הזדמנויות להוכיח את יכולתכם לפי
גלופת תשבץ אחת. בדקנו את ההצעות המענינות ביותר ונוכחנו
שהקוראים התחילו לקחת לעצמם חופש — כלומר — לפתור
תשבצים ולא לחבר .״יש להם בטח סטוק גדול.״ אמרתם לעצ מכם•
זה נכון. אבל• בכל זאת אנו מגישים לכם גלופה חדשה ומזמינים
אתכם לחבר לגלופה זו תשבצים מענינים ולצרף להם
תולדות־חיים עוד יותר מעינים ואף תמונה אישית של המחבר.

:אונר )2 :ער ה)8
.:מכה)10 .

והם? )13 .חם ל־ 0 8
:ת )14 .מרכז ווה־תל־אביבי)15

לה המנורה בפי
־ )16 .סיטזהיכר
ודי )17 .משכנו
יכחי של אייכמז.
1יוהרה )20 .תו־הולנדי
)21 .מלו
ידוע )23 .דלפה
כירה )25 .הזמנה
ו־קרב או לפעולה.
1בית־קפה בריזנ־
! )29 .ילדה לאה
)30 .עיר חני-
עיז האמריקאית.
1מרכז לסמינרים
מפא״י )34 .צו־הנדסית
)35 .עו־ |37
אורח )36 .הרם.
אביזר לתלייה.
1הכלם )40 .ישו..1? .
אילו )42 .עמוד
יה באניה לקשור
יו מפרשים)43 .
ה הצידה, נסור )44 .לא רע )45 .אחד
יורי הארץ.

| חןן 1י - 11

₪נ1301 2

זאונד )1 :אושר )2 .מסולם הקולות.
.מיארה״ )4 .נוזל כגוף )5 .נישואיו.
מילת זרוז )7 .אילו לא )8 .שכל)9 .
לם הקולות )11 .דבר שלם בחבור חל)12
כד )18 .שחצנות )19 .שקר, מע

טחנות־הצדק טוחנות לאט, אבל לבטח.
לפני ארבע וחצי שנים הכריז קומץ קטנטן
מלחמה על מישטר השתיתות במישטרת־ישראל.
כמעט לכל הריעות, היתד. זאת מיל־חמה
שנידונה מראש לתבוסה.
כי מול הקומץ הקטן עמדה לא רק צמרת
מישטרת־ישראל, בראשות סגן־המפקח־הכללי
עמוס בן־גוריון. ממשלת ישראל, בהנהגת
אביו של עמום, התיצבה במלוא כוחה לימין
המישטרה. אפילו מנגנון־החושך שכח את
מריבתו המסורתית עם המטה הארצי, התייצב
לימינו.
חיש מהר התפלגה המלחמה לשתי חזיתות.
בחזית האחת נערך הקרב על דעת־הקהל.
העולם הזה עמד בה כמעט לבדו, מול
כל כוחות השילטון, על שכירי־העט שלהם
בכל העתונים. החזית השנייה היתד. בבית-
המישפט. קבוצת פרקליטים, בראשות שמואל
תמיר, עמדה בה מול פרקליטי המישטרה,
היועץ המישפטי וכל מנגנוני־הבילוש של ה־שילסון.
בחזית
דעת־הקהל הושג ניצחון מכריע עוד
עם התחלת הקרב. גילויי העולם הזה ופיר־סומי
שורת־המתנדבים שיכנעו את הציבור,
למרות ההפצצה הנגדית המרוכזת של תותחי
השילטון. עד כמה שניצחון זה היד, סופי
ומכריע, נסתבר רק השבוע, כאשר גם המאבק
המישפטי נסתיים בניצחון כמעט שלם.
בי החלטת בית־המישפט העליון, על אף
תוכנה המפוצץ, שוב לא גרמה לזעזוע. בית־המישפט
רק אישר את הגילויים אשר הציבור
הרחב שוכנע בנכונותם עוד לפני שנים.
דבר חשוב אחד נוסף השבוע: אמון
הציבור הישראלי באי־תלות המישפט, שהועמד
במיבחן קשה בשלבים קודמים, יצא מנצח
מן המערכה. בשעה ששופטי ישראל
עומדים לקבל על עצמם תפקיד היסטורי בפרשת
אייכמן (ראה הנידון ולהלן) ,היה
אמון זה יקר מפז.

פרשת עמוס
ש״קה ו שות,

0־ 11

י 1נ 2 ! 3

שיה )21 .אנשים )22 .זה הטוכז לתת ל־איזנהואר
ניהול מוסד ילדים )24 .חית קישוט
לאשה מהודרת )25 .מילה השנואה על
בו־נוריה )26 .סילקו אותם )28 .מילת צער.
* <21 נשף בלועזית )31 .נרשם למעלה (ר״ת).
)33 הונו .34 .מזכרת בלועזית )38 .שושז.
)41 מדינה באפריקה )43 .דבר העשוי למאור.

בעקבות
הזאבים בא העיט. הזאבים טרפו
והשמידו. כאשר הזאבים — האייכמנים למיניהם
— סיימו את מלאכתם, השאירו מאחוריהם
לא רק מיליוני גוויות, אלא גם
רכוש רב שנישאר ללא בעלים׳ על רכוש, זה
עט העיט — ספטרי-השואה מכל כנפי העולם
היהודי.
עם אלה נימנו — כך חשדו חוקרי המשטרה
— כמה אנשי־עסק ישראליים, בהנהגת
ישעיהו (״שייקר,״) ירקוני. הם קיבלו
כסף מחברת אירס״ו *,כדי להזמין בגרמניה
ציוד של בתי־מלון. לידי חוקרי מישטרת־ישראל
הגיעו ידיעות כי שייקר, ושות׳ קיבלו
מידי הספקים הגרמניים חשבונות כוזבים׳
כדי להעלים חלק מן המטבע הזר, אשר
קיבלו מאירס״ו.
היה זה לא רק חשד חמור בעבירה על
החוק. גרוע ממנו היה החשד בעבירה מוס*
אירס״ו — ראשי-התיבות (באגלית) של
־אירגון יהודי לפיצויים על ססד מעמד של
יורש.״

רית מבחילה — קנוניה עם אחי הרוצחים,
כדי לזכות, ברמיר״ בכספם של ההרוגים.
צמד חמד. שייקר, ירקוני לא היה רק
חשוד בעבירה. הוא היה גם ידידו הקרוב
והבולט של סגן־המפקח־הכללי, עמוס בן־
גוריון. השניים היו צמד־חמד קבוע, כמו
טווידל־דום וטזזידל־די במבעד למראה.
התיק של שייקר. נסגר עוד לפני שהתחילה
חקירה רצינית. אי־אפשר היד, להוכיח
כי עמוס פקד לסגור אותו — והדבר גם
לא היה חשוב. כי עמוס היה השליט האמיתי
במישטרה, מאחורי גבו של יחזקאל
סהר החלש וחסר־האופי. די היה לחוקרים
לדעת כי החשוד הוא ידידו הקרוב של האיש
הקובע את הקאריירה שלהם, כדי שירגישו
עצמם כבולים.
היה זה רק פרט אחד מן ההאשמות הרבות
שנתעוררו אז נגד עמוס בן־גוריון, הן
על רקע ידידותו עם שייקה והן על רקע
אחר. אף פרט לא היה די חמור כדי להכתים
את עמום כאיש מושחת עד היסוד. אולם
הם הספיקו כדי להטיל צל כבד על
המישטר השורר במישטרה, על נקיונה ועל
אי־תלותה.
על רקע זד. החל הקרב.
סבכה אורבת מבפנים. הרמז הראשון
בא בנובמבר . 1955 ,בגליון העולם חזר,
( ,)944 שהיה מוקדש למשתמטים מקרן המגן,
הוקדש פרק מיוחד לידידות המוזרה של
עמום בן־גוריון, שייקר. ירקוני, שלום לי־גום
ואחרים, ועל עסקיהם של אנשי קבוצה
זו באירופה. כעבור כמה שבועות פירסמה
קבוצת סטודנטים בשם ״שורת המתנדבים״
חוברת, סננה אורבת מבפנים, שהאשימה את
עמוס בסגירת תיק אירס״ ו. באותו זמן עצמו
פירסם העולם הזה ( 953 והלאה) סידרת
גילויים על עסקי עמום וסהר, שעוררה הד
עמוק ברחבי הארץ.
עמוס היה חייב להגיש מישפט כדי להגן
על מעמדו. הוא לא רצה להגישו נגד
העולם הזה, למרות שגילויי השבועון היו
עד אין שיעור יותר חריפים ומקיפים מן
הפסוקים הספורים של המתנדבים. אולם
עמום ידע כי חקירת העולם הזה נוהלה בידי
מומחים, וכי תוצאותיה נוסחו באחריות
קפדנית. היה הרבה יותר קל להגיש מיש-
פט נגד המתנדבים, שחוברתם החובבנית
נכתבה בידי צעירים חסרי־נסיון, בנוסח
בלתי־אחראי למדי.
כף החל המישפט, שנסתיים השבוע.
״חם ושלום ״ 1מכיוון שד,מתנדבים הזכירו
רק את תיק איו־ס״ו, הפך תיק זה למרכז
המאבק המישפטי. האם נסגר התיק
שלא כחוק, בהשפעת עמוסי
המישטרה עשתה את הכל כדי למנוע את
הבאת התיק בפני השופט׳ .״שייקה לא היד,
חשוד — חם ושלום!״ הכריז יחזקאל סהר,
וטען כי גילוי התיק יפגע בשלום הציבור.
שר־המישטרה חסר־הישע חתם על הודעה
שאמנם התיק ״חסוי״ ,ושר־המיסחר־וד,תעשיה
של אז נתן גם הוא את ידו למעל.
המיפנה הגדול בא כאשר ציווה בית־המיש־פט
העליון למעשה על השופטים המחוזיים
לבטל את החיסוי. מאותו רגע התמוטט בניין
השקרים של סהר ואנשיו. כל גילויי העולם
הזה הוכחו. רק גילוי אחד של המתנדבים
לא הוכח, ואכן לא ניתן כלל להוכחה —
כי עמום עצמו פקד על ידידיו לסגור את
התיק.
לכן עורר פסק־דינם של השופט המחוזי
זאב צלטנר ושני חבריו תדהמה. הוא יצא
מגדרו לנקות את עמוס, אף במחיר הרשעת
(המשן בעמזד <10
העולם הזח <185

>\ילו רצה אדולף אייכמן לשרת את
העניו הנאצי שרות אחרון, אילו רצה
להכות את היהודים מכה אחרונה — הרי
ניתנה לו עתה הזדמנות אחרונה לכך.

כל אשר היה עליו לעשות הוא
לקום ולהגיד :״אני מודה!״
כי כאשר נאשם במישפט מודה באשמה,
נגמר המישפט עוד בטרם התחיל.
כאשר נאשם מודה באשמה, אין לתביעה
ההזדמנות להגיש הוכחות, לחקור עדים,
לפרוש לעיני הציבור את היריעה השלמה
של הפשע.
כאשר הנאשם מודה, כל אשר נשאר לשופטים
לעשות הוא לקבוע את העונש.
אילו הודה אייכמן בהאשמות המיוחסות
לו, היה נגמר המשפט כולו רוך יום אחד. הפרטים
המחרידים של השמדת יהודי אירופה
לא היו נשמעים מחדש באוזני העולם. ההזדמנות
החד־פעמית לפרט בצורה דרמטית את
ההיסטוריה העקובה־מדם של הנאציזם, היתה
אובדת. לא היה נשאר אלא המאבק הקטן
על חייו של אחד, אדולף אייכמן.

המישפט, לערוך בינתיים חקירה בינלאומית
גדולה, בהשתתפות חוקרים מכל העולם.

ם ככל זאת תתעקש הממשלה לערוך
מ בכל מחיר מישפט־ראוזה גדול וסנסציוני,
הרי כדאי לה לשאול את עצמה שנית:

איזה מישפט?
השבוע השמיע ד״ר נחום גולדמן הצעה
הראויה לתשומת־לב רבה ביותר: לכנס בירושלים
בית־מישפט בינלאומי, בראשות שופט
ישראלי.
גולדמן הביא נימוק של צדק: הפשעים
המיוחסים לאייכמן לא בוצעו רק נגד העם
היהודי. במחנות־ההשמדה ובמיבצעי־החיסול
הושמדו מיליוני אזרחים לא־יהודיים של

שלל יקר אשר רוצים לגזול אותו מידיו.
כאילו עריכת משפט בינלאומי תפגע בזכות
ישראלית ובכבוד ישראל.

ההיפף הוא הנכון. אם יתכנסו
כירושלים העברית שופטים מב־רית-המועצות
ומבריטניה, מאר־צות־הכרית
ומפולין, מהונגריה ד
מיוגוסלביה, בראשות שופט ישראלי,
כדי לדון אסיר המוחזק בידי
שוטרים ישראליים, על פי כתב•
אישום הכתוב עברית _ יביא ה מעמד
כבוד למדינה, ללוכדי אייב•
מן ולצדק הישראלי.
אין לנו כל עניין להקפיד על אכסקלוזי־ביות,
לשמור דברים לעצמנו. להיפך — תפ
לכן
התפללו השכוע פל המעד
רבים בפרשה תפילה אחת: ש־אייכמן
לא יודה. שאייבמן יטען
פי הוא חף מפשע.

ך* שה לתאר מצב אבסורדי יותר. קשה
\ /גם לתאר הוכחה משכנעת יותר לאב־סורדיות
של הקו הננקט על־ידי הממשלה
בפרשה זו.

ההחלטה להפנים את כל פרשת
אייכמן למיטת־סדוס של מישפט
פורמלי -הינה שגיאה חמורה.
היא משעבדת את הצורף העליון
בחקירת השואה למקריות של פרד
צרורה משפטית, שנועדה למטרות
שונות לחלוטין. היא פורטת את
הטרגדיה הגדולה של יהודי אירופה
לפרוטות של נוהל צורני, של
דיני ראיות, של חוקי־יעדויות, של
תקדימים מישפטיים.

האבסורד המקורי יוצר מדי יום
אבסורדים חדשים -ומיספרם ילף
ויגדל כשנה הקרובה.
מצד אחד תגבר הדרישה לוותר על הנוהל
החוקי ולקיים מישפט ללא פרוצדורה מיש־פטית
אמיתית. זוהי סכנה למישפט הישראלי.
מצד שני תגבר הדרישה לשמור על
החוק ולוותר בגללו על השמעת קטעים
חשובים של הפרשה. זאת תהיה סכנה לאמת
ההיסטורית.
אל ניתן לעקשנות לנצח את ההגיון. מוטב
לשנות את הדרך מיד — לוחות את

העקשנות והחריפות כהן מתנגד
דויד בן־גוריון לרעיון השיפוט הבינלאומי
עשויות לעורר את החשד
שרוצים להסתיר משהו. שנרקמת
קנוניה עם אייכמן הנכנע ו-
משתף־הפעולה להעלים פרשיות
מסויימות -דבר האפשרי רק ב-
מישפט שכולו ישראלי.
השבוע נתגלה כי בשנת 1937 הוזמן
אייכמן לביקור בארץ־ישראל על־ידי שליח
ארגון ההגנה, אחד פייבל פולקס. לביקור
זה היו תוצאות נוראות — כי הוא שנתן
לאייכמן את ההזדמנות להכיר לראשונה את
חג׳ אמין אל־חוסייני, המופתי של ירושלים.
הזרע שנזרע בעת ביקור זה — שנערך על
חשבון ההגנה — הצמיח את תאי־הגאזים
של אושוזיץ. לא פעם, בימי ההשמדה, הדגיש
אייכמן בשיחותיו כי אין להפסיק את
ההשמדה בגלל ההסכם הקיים בין היסלר
למופתי.

הדו״חות של בראנד וקאסטנר
מטילים צל ככד על שורה ארוכה
של עסקנים ציוניים, ממשה שרת
ואהוד אבריאל ועד חיים ברלס.
חלק מן העסקנים האלה נחפז להופיע
באסיפות פומביות, והם התחרו
ביניהם בקללות על אייכמן -
מבלי להזכיר אף במילה אחת את
ההאשמות הכבדות שהוטחו בפניהם
שלהם בהקשר זה.

ואילו היה צורך בכך, היו החוקרים מתחננים
לפניו על ברכיהם שינהג כך.

לכן דרשנו בשבוע שעבר, במקום זה,
להפריד בין החקירה ההיסטורית ילבין ה־מישפט.
מטרת הראשונה צריכה להיות, ברור
פרטי־הפרטים של זוועות הנאצים, במכסימום
של פרסומת. ואילו המישפט עצמו צריך להיות
קצר ועניני, לפי דקדוקי הנוהל המיש־פטי,
תוך שמירה על כבוד בית־המישפט.
כל אשר קרת בשבוע האחרון מצביע על
נכונות גישה זו. תחת לחשוב כיצד לפרוש
יריעה רחבה ככל האפשר, כיצד להמחיש את
מלוא הזוועה — טרודים החוקרים במחשבות
מישטרתיות: כיצד להוכיח בצורה מיש״
פטית שמיקרו־פילם מסויים מהווה העתק
נאמן של מיסמכים השמורים בארצות זרות?
כיצד להסתמך על עדויות מישפט נירנברג,
שאין להן תוקף בבית־משפט ישראלי?
ומישהו טורח להזהיר מפני השמצת אייב־מן,
שהוא ״חף מפשע עד שתוכח אשמתו״,
בשעה שאפילו שופטים מבזים את בית־ה־משפט
על־ידי דיבורים על ״צורר״ ו״רוצח״?

האם נקריב את כל השיקולים האלה על
המזבח של גאוותנות לאומית מסולפת?

ך* יים עוד נימוק בעד עריכת משפט
\ /בינלאומי — ואל יקלו בו ראש שלי!
טי ירושלים.

אזרחי ישראל רוצים וזכאים לדעת את האמת
על כל הפרשות האלה. הם זכאים לדעת
אם אמנם צודק בראנד בטענתו העקשנית
כי מנהיגי הסוכנות היהודית מנעו
את הצלת חייהם של 434 אלף יהודים הונגריים,
שנרצחו על־ידי אייכמן בין ה־15
במאי וה־ 8ביולי .1944 הם זכאים לדעת
מה בדיוק מקומם של מנהיגים שונים שהוזכרו
על־ידי בראנד בקשר לפרשה זו —
ביניהם חיים וייצמן ודויד בן־גוריון עצמו.

יש לקוות בי דויד בן־גוריון אינו
רוצה לטשטש דבר. פקודתו להביא
את אייכמן לישראל, לערוף
לו באן מישפט, מצביעה ככיוון
זה. אולם החלטתו העקשנית שלא
לתת לשום אדם זר גישה ישירה
למישפט, עלולה לעורר חשדות בכיוון
ההפוך.
תריסר ארצות. מדוע לא ישותפו ארצות
אלה בשפיטת האיש?
אולם לא הצדק המופשט לבדו חשוב כאן.
עובדה היסטורית היא שהנאצים הוסיפו
להרחיב את מיתקני־ההשמדה של אושוויץ
אחרי שרוב רובם של יהודי אירופה כבר
הושמדו. קיימות הוכחות לכך כי השמדת
היהודים נועדה להיות רק שלב ראשון ב־מיבצע־רצח
הרבה יותר גדול, מעין חזרה
כללית להשמדת עשרות מיליונים. אחרי
ניצחונם הסופי במלחמה, חשבו הנאצים להשמיד
באופן שיטתי את אוכלוסיית אירופה
המזרחית, כדי לפנות את האדמה למתיישבים
גרמניים.

אנו מעוניינים פי העולם יידע
זאת! אנו מעוניינים להחדיר את
ההכרה כי כל הקם להשמיד יהד
דים, סופו להפעיל את מכונת־ה־שמדה
נגד עמים אחרים!

ך * ויד בן־גוריון השיב להצעה זו תשו!
בה נרגזת מאד, כאילו נעלב אישית. דבריו
מעוררים את הרושם כאילו אייבמן הוא

קידנו הוא להפוך את משפט אייכמן לעניינם
של כל העמים, להביא מחדש לכל הארצות
את תחושת זוועות הנאצים. במיוחד לארצות
בהן מציירים כיום צלבי־קרס על הקירות.
אין לנו כל עניין להרגיע את מצפון
העולם. אין לנו כל עניין להגיד לעולם:
הנה שפטו היהודים את הצורר שלהם, והכל
בא על השלום ונגמר. אנו מעוניינים להזכיר
לעולם כי שליטי לונדון וושינגטון הפקירו
את המיליונים למשרפות. אנו מעוניינים להזכיר
לעולם כי אלה חיבלו בסיכוי האחרון
להציל מאות־אלפים בהונגריה. אנו מעוג־יינים
להזכיר, להתריע, לעורר מחדש את
המצפון.

כל זה ייעשה אם יהיה המישפט
בינלאומי, ולא מישפט פרטי שלנו.
אם לכל אומה יהיה חלק בו,
אם עתונאי כל הארצות יטפלו בו
כבשלהם.
אין פה עניין של נקמה. גם אין פה עניין
של העבר בלבד. כאן מדובר גם בהודה ובעתיד,
בסכנות חדשות ובזוועות אפשריות.

בזאת

לכן כדאי לו מאד לשנות את ההחלטה —
ולערוך משפט בינלאומי אשר איש לא יוכל
להחשידו במזימות־השתקה.

ך* וקטור נחום גולדמן אינו ידוע כ!
גיבור גדול. אדם פחות מנומס ממני
היה עלול לומר: הוא ידוע כפחדן. מעולם
לא הוכיח אף אומץ־לב מינימלי מול דו׳יד
בן־גוריון. לכן מוטב להוציא עניין זה מתחום
הוויכוח האישי בין השניים.
יותר מזה: כדאי להוציאו מתחום כל וויכוח
אישי שהוא.

הענין גדול מדי, הנושא מחריר
מדי, הפרשה מזעזעת מדי, מכדי
שניתן לגורמים של פרסטיג׳ה אישית,
עקשנות אישית והתנצחות
אישית להתערב בו.
הבה נתייחס כולנו לעניין בייראת־כבוד
ובחרדת־קודש, כנאה לנו בעומדנו מול זכרם
של המיליונים.
הבה נבקש מכל הנוגעים בדבר: הרהרו בו
מחדש!

אורי אבנר!

צירו שד היטלו הוסר החודש בארגנטינה

ף*< רלין, האחד במאי .1945 הרייך השלי־מפרפר
את פירפוריו האחרונים.
בירת האימפריה הנאצית היא תל עשן של
חורבות. הצבא הסובייטי המסתער השתלט
על רובע אחרי רובע, רחוב אחרי רחוב,
מינהרה אחרי מינהרה של העיר אשר ממנה
הטיל אדולף היטלר מורא על העולם.
בתוך החורבן הזה 15 ,מטר מתחת לפני
הקרקע, התקדמה קבוצה קטנה של אנשים.
בראשם עמד מארטין בורמן, סגנו וצילו של
אדולף היטלר. הם עזבו את הבונקר הגדול
של הרייכסקאנצלר, דרך מינהרה קצרה שהובילה
אל מינהרת הרכבת־התחתית. בחצר
הבונקר חלפו על פני שתי גוויות בוערות:
שאריתם של שר התעמולה יוזף גבלם ואשתו,
שהתאבדו שעה קלה קודם לכן.
הקבוצה הגיעה לתחנת הרכבת־התחתית
בפרידריכסשטראסה. כאן החליטה לעלות על
פני הקרקע. במשך כל הקרב הסופי על ברלין
לא ידעו אנשי קבוצה זו מה בדיוק
מתחולל מעל לראשם. עתה, בפעם הראשונה,
ראו את החורבן. מכל צד נראו הריסותיה
של ברלין עולות באש. פגזים התפוצצו
מכל עבר.
הבורחים המשיכו בדרכם, כשמדי פעם הם
חוזרים אל אחת המינהרות ומתקדמים עוד
עשרות מטרים. היתר. להם מטרה אחת: להגיע
רחוק ככל האפשר מן הרייכסקאנצלרי,
מן הבונקר הענק בו שם אדולף היטלר קץ
לחייו ולחיי האגדה הנאצית.
הבורחים הגיעו עד לנהר שפריי ושם
נחסמה דרכם. לרוחב הגשר שהוביל אל
מחוץ לעיר נערמו מחסומים אנטי־טאנקיים;
אש תופת רוסית ניתכה על כל מי שהראה
את עצמו בקירבת הגשר. מבוהלים, תפסו הבורחים
מחסה בין ההריסות עד שהופעת
כמה טאנקים גרמניים עוררה בהם זיק של
תקודד, מחודשת. הקבוצה הסתתרה מאחורי
הטאנקים והתקדמה. הם הצליחו להתרחק
כ־ 300 מטרים, כאשר הטאנק הראשון נפגע
פגיעה ישירה ועלה באש. מעוצמת ההתפוצצות
הועפו המסתתרים לכל צד. טייסו של
היטלר, ביץ, ואחד ממפקדי המשמר שלו
נפצעו; אחר התעוור זמנית; בורמן ורופאו
של היטלר, שטומפפגר, הושלכו מחוסרי־הכרה
על האדמה אך ניצלו מפציעה.
כעבור כמה דקות התרוממו הבורחים והמשיכו
במנוסתם דרך טבעת־החנק הרוסית.

61112 5187)111 80701300, 1111
הפעם התחמק כל אחד מהם לכיוון אחר.
בורמן נראה מתרומם, ממשש את כיסיו וצולע
לאורך מסילת הרכבת. היתד, זו הפעם
האחרונה שנראה באופן רשמי בחיים.

5111<;1110

׳776־ז!ו17ז51

תככים שד איש־אנרוח
ף* או ימי עשיית־החשבון. הנאצים הגדו־
1״ לי ם התאבדו אחד־אחד או נתפסו בידי
בעלות הברית. היינריך הימלר, ראש ה־ס.ס.
והנשמה העכורה שמאחורי ביצוע השמדת
הגזעים, התחפש כחייל פשוט, תעה אל תוך
מיפקדה אנגלית. בשנייה האחרונה, אחרי
שהופשט ונבדק, כשהרופא האנגלי חיטט
כבר בין שיניו, נשך את צלוחית הרעל שהיתר,
חבויה שם והתאבד.
גרינג, שחינו סר בעיני היטלר מזה תקופה
ארוכה, נפל חי לידי האמריקאים. הוא
הושב על ספסל הנאשמים במשפט נירנברג.
שם הצטרפו אליו רודולף הם, אלפרד.רוזנברג׳
יוליוס שטרייכר, וכתריסר מנהיגים
נוספים של הרייך.
איש אחד מכל הצמרת העליונה של הנאציזם
לא נתן את הדין: מארטין בורמן לא
היה בין המתאבדים, אף לא בין השבויים.
הוא נעלם כאילו בלעתהו האדמת — וזאת
חרף המאמצים שעשו הכובשים ללכדו ול-
שפטו. כי בימיו האחרונים של הרייך השלישי
היה מארטין בורמן הנאצי מם׳ 2בחשיבותו
אחרי אדולף היטלר.
הוא הגיע למעמדו בדרך התככים והחנופה
האישית אל אדונו. דרכו במפלגה הנאצית
התחילה מוקדם מאד, עוד בימי היוזסדה.
הוא אף בילה שנה אחת בבית־הסוהר, בקשר
עם רצת פוליטי למען מפלגתו. כאיש־אגרוף,
התמנה לסגנו של המפקד הראשון של ה־ס.א
,.סרן פון־פפר. כאשר סולק פון־פפר
על־ידי הכנופיה של ריהם, סולק גם בורמן,
אך נשאר כמנהל קרן הסעד של ד,־ם.א. בתור
שכזה אסף חומר נגד ״כנופית ההומוס״
של ריהם, העביר חומר זה לבום החדש
שלו, רודולף הם, שהסית את היטלר נגד
ראשי ה־ם.א. בצורה זו לקח בורמן חלק
פעיל בטיהור הגדול של .1934
בורמן היה, בשלב זה, איש אימונו של
מזכיר המפלגה הנאצית רודולף הס. הם
ריגל במפלגה למען היטלר, בורמן ריגל ב־

18 1011 410 ?111171(08 407נ101מ?7סז 81108־?01
״!101100 11181 410 8040188011851 2117 !>0101101100 510
ס1>162**1£0דנ<.לס8 \1ממ<101* 833305*50*23 182)3 3
7811׳ 31101ז#1£*0־זס* 1101 ומ<!< מ•*?
408 1010700)1001110 30408)18).

8080500 08 807110, 400 ?9. 1?711 1945. 4.00 0117.

י<01 5^ 4*.

נושאת חמש חתימות. למעלה, במרכז, חתינותו טל הפירר,
המעידה על סימני התנוונות. למטה, משמאל, מתחת למלים
,בתור עדים׳׳ :ד׳׳ר יחף גבלס, מרטין בורמן. מימין: מפקד אכ״א של הצבא וילהלם בורג־דורף
ורמטכ״ל חילות היבשה האנס גרבס. הארבעה בילו עם היטלר עד יומו האחרון.

צוואת חיסרו

41(81י1 1ם 10110>80

סיגו השארה

צוייר על־ידי השבועון האמריקאי ניוזח־יק, על פני מארטין
בורמן. בכתבה שהופיעה לפני שבוע, שאל השבועון את
השאלה: היכן בורמן. פניהם של היטלר והימלר נמחקו ותחת תמונת אייכמן צויין: מצפה למשפט.

ס.א. למען הם. מצב זה נמשך עד ,1941
כאשר רודולף הם טס לבדו לסקוטלנד,
במאמץ מטורף להפסיק את המלחמה בין
אנגליה וגרמניה.
תחילה היה בורמן יועץ פרטי ומנהל הכספים
של היטלר, נתון רשמית למרותו
של הס. הוא ניצל כל הזדמנות למגע ישיר
עם הפירר, היה ממונה על בניית חווילתו
הפרטית ורכישת תמונות לאוספו. כאשר עזב
הס את גרמניה, היה בורמן מזכירו הפרטי
של היטלר, מועמד טבעי לרשת את מקומו
של הס כמזכיר כללי של המפלגה. אפילו
גרינג, יורש־העצר המוכר, לא יכול היה
למנוע את המינוי.

בשב הפירר

** אותו רגע לא מש בורמן מצידו של
^*)היטלר. הוא אפילו התאים את לוח־הזמנים
שלו להרגליו המטורפים של היטלר:
היד, מהעורר בצהרים ושוכב לישון בארבע־חמש
לפנות בוקר. הוא הפך שליט יחיד על
מנגנון המפלגה, שומר־סודו האינטימי של
היטלר ודוברו היחיד להעברת פקודות. אי־אפשר
היה להיפגש עם הפירר — שבשנותיו
האחרונות היד, חולה מחלת־פארקינסון ומטו־רף־למחצה
— מבלי לעבור קודם את בור־מן.
אנשי־הצבא בפיקוד העליון שנאו אותו,
ראו בו אויב הצבא.
בספרו זכרתותיו של חייל, מתאר אותו
גנראל־הטאנקים היינץ גודריאן, שהיה רמט־כ״ל
הצבא כמעט עד לימים האחרונים, כך:
״מחוץ להימלר, היה האיש האפל ביותר
בסביבת היטלר. אדם מגושם, מעובש, חסר־שמחה,
מסוגר, בעל נימוסים רעים. הוא
שנא את הצבא וראה בו מתחרה נצחי לשלטון
המפלגה הבלתי־מוגבל וניסה בהצלחה
להזיק בכל מקום — לזרוע חשדות,
למנוע אמצעים נחוצים, לסלק את האנשים
ההגונים מסביבתו של היטלר ולהחליפם בבובות.
בורמן מנע שהיטלר יקבל ידיעה
מוסמכת על המצב הפוליטי הפנימי. הוא
אסר אפילו על הגאולייטרים (ראשי המחוזות
של המפלגה) את הגישה להיטלר ...ככל
שגברה מחלת היטלר, ככל שהמצב בחזית
החמיר, כך פחת מספר האנשים שיכלו להגיע
להיטלר. ביקור יכול היה להסתדר רק
דרך הברנש האפל הזה — בו ר מן ...בור־מן
היה האמינציה האפורה של הרייך השלישי״.
מכתב
שנשתמר בארכיונים הנאציים, בחתימת
בורמן, מטיל אור על צד אחד מתפקידיו
באותה תקופה ועל מה שנעשה ברייך.
המכתב, הנושא את התאריך אוקטובר , 1941
מופנה אל סגן שר המישפטים שלגרברגר:
״הפירר קרא קטע בעתון על היהודי מרכוס
לופטגאס, שנידון לשנתיים־וחצי מאסר. ה־פירר
דורש שיוצא נגדו פסק־דין מוות ו
הריני
מבקש שתודיע בחוזר על ביצוע פסקי,דין.
חתום: מארטין בורמן.״
בעזרת המלים :״הפירר דורש״ ,״הפירר
מצווה הפירר אומר״ ניהל מארטין בורמן
את כל שטחי החיים בגרמניה. הוא גם ידע
כי יק בזכות השימוש בשמו של הפירר
יכול הוא לשלוט ולנהל. על כן דבק בפירר
עד לרגע האחרון. גם כאשר רוב גדולי
המפלגה והצבא עזבו את ברלין ועברו למטות
פיקוד מחוץ לטוזח פגיעתם המיידית
של צבאות הכיבוש, לא מש בורמן מצידו
של היטלר. הפירר — היסטרי, חולה, מנותק
מן המציאות, אכול חשדות ואכזבות —
סירב לעזוב את הבונקר שלו בברלין. הוא
הרשה לכל מי שרצה להסתלק, לעשות זאת.
בורמן היה אחד מתוך חצי־תריסר אישים
שנשארו עמו.
הוא נשאר שם לא מתוך נאמנות עיוזרת,
או כדי למות עם אדוניו, כי אם מתוך חשבון
אישי. הוא קיווה כי בבוא הרגע האחרון,
ימנה אותו היטלר כיורשו. הוא לא
תיאר לעצמו כי אחרי מות היטלר לא
תישאר ירושה. על כן עמל בשקדנות להרחקת
שני האנשים שבאו בחשבון כיורשים
לפניו: הרמן גרניג והיינריך הימלר.
שניים אלה סיפקו בעצמם את ההזדמנות
לבורמן לחסלם בעיני היטלר. גרינג, שעוד
ב־ 1939 מונה רשמית כיורש־עצר, ביקש מ־היטלר
אישור כי מינוי זה נכנם לתוקפו,
וכי לנוכח כיתורה של ברלין, מטיל הוא
את הנהגת הרייך על גרינג. כוונתו הראשונה
של גרינג, במקרה שמינויו יאושר, היתה
לטוס למונטגומרי ולהציע לו את כניעת גרמניה.
הטוען
השני לכתר הירושה היה הימלר.
גם הוא הגיע למסקנה כי מצבו של הפירר
בברלין מיואש, החל רואה את עצמו כיורשו
הטבעי. הוא התקשר עם הרוזן פולקה בר־נאדוט
*,ביקש ממנו לתווך בין גרמניה לבין
אייזנהואר. גם ידיעה זו ניצל בורמן לטובתו.
בשתי הוראות, שיצאו מבונקר היט־לר
בניסוחו של בורמן, הודחו גרינג והימלר
מכל תפקידיהם. בורמן אף הורה, על דעת
עצמו, להוציא את גרינג להורג; אך הפקודה
לא הספיקה להתבצע לפני לכידת
גרינג על־ידי האמריקאים.

חתונה בבונקר

** ך, שעה שהקרב על ברלין געש
לקראת סיומו, ביסס מארטין בורמן את
שלטונו האישי המוחלט על היטלר וחצרו.
מלבדו, לא נותר בבונקר מנהיג נאצי בכיר
מלבד גבלם. אך גבלס הצהיר על בחינתו
להתאבד מיד אחרי שהיטלר ישים קץ לחייו,
* מתווך האו״ם בארץ־ישראל, שנרצח ב־
1948 בירושלים.

.העולם חזה ׳ תגרה את סוד הוצאתו להורג שד סגן הניוד

מ אוטין בורמן
כמעט מן הרגע הראשון, בו הודיע דויד בן־גוריון על תפיסת אדולף אייכמן בידי
שירותי הביטחון הישראליים, עלה והופיע שמו של פושע נאצי אחר: מארטין בורמן.
הכותרות הראשיות ברחבי העולם היו מוקדשות לאייכמן, כי סנסציית תפיסתו היתה אחת
החדשות הבינלאומיות החשובות. אולם מתחת לכותרות אלה, במסגרות קטנות, התפרסמו
בהתמדה עיקשת ניחושים על גורלו של בורמן.

הידיעה הסנסציונית ביותר שהתפרסמח: מארטיו בורמזי חי וישנם
גורמים המתחקים על עקבותיו.
ידיעה קצרה זו היתד, כה חשובה ומרעישה, עד שיכלה לכבוש לעצמה מקום אפילו
בעתונים הדחוסים שסיפרו על לכידת אייכמן. כי בסולם המעמדות הנאצי תפס מארטין בורמן
מקום גבוה לאין ערוך מזה של משמיד־היהודים אייכמן. לפי כל העדויות הרשמיות, בורמן
הינו הנאצי בעל המעמד הרם ביותר שנותר בחיים.
במשפטי נירגברג נשפט מארטין בורמן שלא בנוכחותו. סניגורו הגיש שלוש עדויות,
לפיהן ניתן היה להסיק כי בורמן מת ב־ 1במאי , 1945 יום אחרי התאבדותו של היטל-,
בברילן. בית־המשפט לא קיבל את העדויות במהימנות ודן את מי שהיה סגנו של היטלר
למיתה,

התעוררה השאלה: כיצד למצוא את בורמן ולהוציא לפועל את גזר•
הדין? כי מאותו ערב של ה־ 1במאי נעלם הנאצי המבוקש ועקבותיו
לא נתגלו עוד.
היינריך לינאו, סופר גרמני אנטי־גאצי ידוע, שבילה כמה שנים במחנות הריכוז של
היטלר, נשבע כי ראה את בורמן בחיים אחרי אותו מועד. היה זה, לדבריו, ב־ 27 ביוני
,1945 כאשר בורמן נסע ברכבת־משא בצפון גרמניה.
״בורמן מת בארגנטינה,״ הכריז השבוע הסינטור הארגנטיני, ד״ר סילבאנו סנטאנדר. עוד
באותו יום פירסם העתון לה־פרנסה, המופיע בלימה, ידיעה לפיה מחפשים סוכני־חרש
ישראליים את בורמן בפרו. ידיעה זו גררה אחריה את הודעת מנהל מחלקת החקירות של
פרו :״סוכני־החרש הישראליים ייעצרו אם יתפסו את בורמן בפרו וינסו ל ח טפו ...אם
נמצא את בורמן, נעצור אותו מעבירו לאינטרפול.״
היכן, אם כן, נמצא מארטין בורמן: באירופה, בפרו, בארגנטינה? חיי מתי

כתב מיוחד, המסתמן• על מקורות יהודיים מהימנים
ככואנוס־איירם, מספק את התשובות, כדו״וז ששיגר
השבוע למערכת ״העולם הזה״:
מארטין בורמן הגיע לארגנטינה לפני קרוב לעשר שנים, יחד עם
אלפי נאצים אחרים, שנימלטו מאירופה בעזרת תעודות מזוייפות או
בעזרת תעודות גרמניות אמיתיות. מרבית הנאצים זיהו את עצמם
בפני השרות החשאי של ארגנטינה, בימי משטרו של הגנראל חואן
פרון. מפקדים מקומיים של משטרת ארגנטינה נצטוו על־ידי פרון
לנאצים אלה תעודות־זהות מקומיות, תחת שמות בדויים.
כך צוייד אדולף אייכמן בתעודת־זהות על־שם ריקארדו קלמנט,
שהוצאה במחוז טוקומאן. מארטין בורמן צוייד בתעודה דומה. אך
מטעמים שונים אין לפרסם, בשלב זה, את השם הנקוב בה והמקום שבו הוצאה.
שלא כאייכמן, עשה מארטין בורמן הכנות מדוקדקות לקראת היום בו יתמוטט הרייך
השלישי ויהיה עליו להימלט על נפשו. מלבד תעודות־מסע מזוייפות, היה ברשותו הון
שדוד, שחלק ממנו חיכה לו בארגנטינה עוד בטרם הגיע בורמן לשם.
בעזרת כסף זה רכש בורמן לעצמו בית מהודר באחד מפרברי בואנוס־איירם ולא נזקק
לעבוד בכל עבודה שהיא כדי להתפרנס. חלק מכספו השקיע במניות, ומהכנסותיו חי
ברווחה. אייכמן, לעומת זאת, נאלץ לעבוד כשרטט פשוט במפעלי מרצדס באנ׳ץ הגרמניים
בארגנטינה.

כשלם זה הדאיג את כורמן סימן גופני כולט: צלקת כמצחו, מעל
לעין הימנית. רופא גרמני מכואנום־איירס, שאהדתו לנאצים היתה
ידועה לכל, ביצע סו ניתוח פלאסטי -וכך נעלמה לחלוטין הצלקת

על זהותו הנכונה של בורמן ידע מספר מצומצם של נאצים
גולים, אך הסוד נשמר היטב. אט־אט נשכח שמו בעולם, וכך ניתן
לו לחיות את חייו בביטחון גובר והולך. אך כמו במקרהו של
אייכמן, עשה הטבע את שלו גם עם בורמן והוציאו ממחבואו. את
אייכמן גילה ה־ש.ב. בגלל חולשה טבעית, שדחפה אותו להתקשר
עם אשתו ולהביאה אליו.

עקבותיו של כורמן התגלו באשר הטבע נתן את
אותותיו כנאצי המזדקן ואילץ אותו לפנות לפני
חודשים אחדים לרופא מקומי, לקבלת טיפול רפואי.
בורמן נולד ב־ 17 ביוני .1900 כאשר התמוטט הרייך השלישי,
היה בן 45 בלבד — אחד מאנשי הצמרת הצעירים ביותר שעמדו
בראש המישטר הנאצי. עד כמה שידוע, כיום, לא נזקק בורמן בימי

ולכן לא היוזה סכנר, לשאיפותיו־,שלטון של
בורמן, שהתכוון להישאר בחיים.
הסוף התקרב בעקביות של קרב־רחוב.
תחילת עוד הסתנן מדי פעם מטוס קטן,
שנחת ברחוב הראשי מעל לבונקר. אך טבעת
הרוסים חיסלה גם אפשרות זו וד,בונקר
של היטלר נשאר חסר־אונים, כשיושביו מצפים
בכל רגע להופעת החייל הרוסי הראשון.
באווירה זו של שקיעת האלים, ערך אדולף
היטלר את הכנותיו האחרונות לקראת סופו.
תחילה שילח מן המקום כל מי שנוכחותו
לא נראתה לו חיונית. אחר־כך ערך את
טכס־גשואיו עם ידידתו אווה בראון. הטכס
היד. הצר: היטלר ואווה הכריזו כי שניהם
ממוצא ארי טהור ונקיים ממחלות תורשתיות.
אחר־כך חתמו על תעודת הנשואין
ואתר, בראון הפכה להיות אתה היטלר. שני

העדים היחידים למעמד זה: יוזף גבלס ו־מארטין
בורמן.
אחרי הטכס הצטרפו אליהם עוד כמד, מנאמני
החצר למסיבה. כל החבורה שתתה
שמפניה והעלתה זכרונות; היטלר דיבר על
כתנתו להתאבד. מדי פעם היד, הפירר מתבודד
עם מזכירתו בחדר הסמוך, שם הכתיב
לד. את צוואתו. בורמן היה אחד מארבעת
העדים שחתמו על צוואה זו. הוא לא יכול
היד, להסתיר את האכזבה שעד, שעיין באחד
הסעיפים הראשונים שלה: שם נאמר כי יורשו
של היטלר, כפירר, הוא האדמירל קרל
דניץ. בסעיף אחר נמצאה בכל זאת נחמה:
היטלר הציע למיץ הרכב הממשלה החדשה,
כלל את מארטין בורמן כמזכיר המפלגה המיועד.

ד,פיסקה האחרונה בצתאתו הפוליטית

בראש המישטר הנאצי. עד כמה שידוע, כיום, לא נז ק ק ^ ר מן בימי צעירותו לטיפול רפואי.
הוא היה בעל מיבנה מוצק, פנים רחבות שופעות־בריאות. הצלקת נגרמה כתוצאה מ־קטטה,
בהיותו חבר של אירגון נאצי, לפני עליית היטלר לשילטון.
רק בהגיעו לגיל זיקנה, החל סובל ממחלות־לב, הרגילות בגיל זה. בפעם הראשונה מאז
עבר את הניתוח הפלאסטי, נזקק לעזרתו של רופא. הוא בחר ברופא גרמני בעל־שם,
מבואנוס־איירס.
הטיפול במארטין בורמן היה ממושך במקצת, הצריך בדיקות יסודיות רבות וצילומי
רנטגן. לשם הצלחת הטיפול היה על הרופא ללמוד היטב את ההיסטוריה הרפואית של

לקוחו.
הרופא נטל כרטים־חולה ורשם את הפרטים השיגרתיים: שם, גיל, מוצא. כאשר הגיע
לסעיף ״מחלות קודמות״ ,השיב בורמן כי מעולם לא היה חולה. הרופא המשיך לחקור,
אם לקוחו קיבל טיפול רפואי מכל סוג שהוא.

באן עשה פורמן את טעותו הראשונה: הוא סיפר על הניתוח הפלאסטי
במצחו.
הרופא לא הגיב. הוא לא נתן כל סימן חיצוני כי בשמעו ידיעה זו פסק לבו לאלפית של
שניה מלחלום. בקול מקצועי קר המשיך לחקור את לקוחו: איזה ניתוח, בידי איזה רופא,
מתי בוצע?
בורמן דיבר ברצון. מחיקת הצלקת ממצחו היה עניין ישן, ואפילו אם העולם העוין
מחפש אותו, הרי שבמרפאה הצחורה, מול הרופא הלבוש בלבן, יכול הנאצי לשכוח את
הסכנה האורבת בחוץ.
הרופא רצה לשאול את האיש מיהו באמת, מה שמו הגרמני המקורי. אולם הוא הבין כי
יגלה בכך סקרנות בלתי־מקצועית, שאין לה כל הצדקה בטיפול רפואי.
סקרנותו של הרופא דחפה אותו לחקור ולחפש במקורות גרמניים, מימי מלחמת העולם
השנייה. חקירה קצרה אישרה את חשדותיו הראשונים: החולה המקבל טיפול מידיו לא היה
אלא מארטין בורמן, סגנו המבוקש של היטלר.

פרט חשוב עוד יותר: רופא גרמני זה היה ממוצא יהודי!

הרופא התלבט זמן רב, ולבסוף התקשר עם אירגון יהודי מקומי.
מנהיגי האירגון לא ידעו תחילה מה לייעץ לו. ייתכן שפנייה זו,
שהביאה את הידיעה על גילוי בורמן לידיעתם של אנשים אחדים,
היא שגרמה להפצת השמועות על בורמן בעתונות העולם. שאלתו
של הרופא היתר, מצפונית ומעשית כאחת: מה לעשות עם בורמן?
היתד, זו בעיה שלא רק אותו רופא התלבט בה. אם גורם רשמי
כלשהו היה מצליח ללכוד את בורמן, היה מתלבט באותה בעייד,
לא פחות מן הרופא. כי את בורמן אי־אפשר היד, להביא לדין,
שהרי כבר נשפט ונידון למוות על פשעיו נגד האנושות ונגד העם
היהודי. להסגירו לאינטרפול — לא היד, טעם. כי האינטרפול היה
מעבירו מיד לידי גרמניה — ובגרמניה אי־אפשר להוציא לפועל את
פסק־הדין, מאחר שעונש־המוזת בוטל שם.
גם הודעה לשילטונות ארגנטינה לא היתד, מביאה כל תועלת. לכל היותר היתר, המשטרה
המקומית פותחת בחקירה פורמאלית, מאפשרת לבורמן לברוח ולהסתתר מחדש.
הרופא הבין גם כי כל פעולה בלתי־זהירה מצידו עלולה להבהיל את בורמן, וכל שהייה
במציאת פיתרון היתר, מגדילה את האפשרות שיגיעו לבורמן השמועות על גילויו. על כן
לחץ על הנהלת אותו אירגון לתת לו הנחיות.

מכל מקום, דבר אחד היה ברור: הצעד הדרוש אינו אלא הוצאה
לפועל של גזר־הדין של בית־המשפט הבינלאומי לפושעי המלחמה כ*
נירנברג. כמלים אחרות: המתת פושע המלחמה שנידון למוות -מאר־טין
גורמן.
מבלי לבקש אישור מאיש, ובהבינם כי הסבו שיתעורר סביב בורמן ברגע שיתגלה קיומו,
רק יאפשר לו להתחמק מביצוע גזר־הדין, החליטה הנהלת האירגון ליטול על עצמה תפקיד
בעל משמעות היסטורית נוראה:

אחרי דיונים נוקבים, החליטו בי על הרופא לבצע את פסק־הדין
כפושע הבינלאומי, שהגורל הסגירו לידיו. צורת ההמתה: על־ידי מתן
זריקות הדרגתיות. וכך עשה הרופא.
באשר מת הצורר, חתם הרופא על תעודת־המוות, בי האיש מת מוות
טבעי, והוא נקבר תחת שמו הבדוי.
וכך, יחודש ימים לפני שאדולף אייכמן נלכד בידי ר,־ש.ב ,.הוצא להורג אדונו ורבו בפיקוד
הנאצי על־ידי מתנדבים יהודיים. שמו של מארטין בורמן נמחק מרשימת המבוקשים, החייבים
לתת דין לאנושות ולהיסטוריה על הפשע הנורא שבוצע באירופה, בתקופת השילטון
הנאצי.
הקדיש היטלר ליהודים. ציתה הוא את יורשיו
:״מעל לכל, קיימו את חוקי הגזע בכל
חומרתם והילחמו ללא־רחמים במרעיל העולמי
של כל העמים, ביהדות הבינלאומית.״

״חברי הנאמן ביו תר...״
* •1וואתו הערטיתש /״׳ט תה

קצרה יותר, ובה הוריש את כל רכושו
(״במידה שהוא שווה משהו״) לעם הגרמני.
את אוסף ציוריו הפרטיים ביקש לייחד להקמת
מוזיאון בעיר לינץ מולדתו, באוסטריה.
כאן באה הבעת־תודתו האחרונה לעוזרו
הנאמן בורמן :״כמוציא לפועל של
צוזאתי, הריני ממנה את חברי־למפלגה הנאמן
ביותר, מארטין בורמן, ומוסר לידיו
זכות חוקית מלאה להחליט כל החלטה ה
נראית
לו. הוא רשאי למסור לקרובי כל
דבר שיש לו ערך כמזכרת או כל דבר
חשוב להבטחת רמת־מחייתם הזעיר־בורגנית;
במיוחד לאמה של אשתי
שעה שהיטלר עסק בהכנותיו להתאבד,
השלים בורמן את הכנותיו להימלט מברלין.
הוא קימה להגיע למטהו של אדמירל דניץ,
למלא שם את התפקיד שמילא עד כה אצל
היטלר. הוא אף האמין כי ליד הפירר החדש,
ירכז בידו כוח רב יותר, שהרי דניץ
ד,ימאי יהיה זקוק למדינאי מנוסה שייעץ לו.
למחרת היום התאבד היטלר. מארטין בור־מן
הכניס לכיסו אחד משלושת ההעתקים
של צוואתו — ונעלם. אחריו השאיר תעלומה
מושלמת — תעלומה המוצאת את פתרונה
בפעם הראשונה מעל דפים אלד, של
העולם הזה.

אייפמן: איש ותקופתו

מאמו שני בסידור! :מ׳ היו!חוגי־ הדעות התמימים אשו ועיונחויהם הננו

מאת

ד ר־ רלא דו ני
אורי אבנדי

• • לילה סו ע ר בחודש מארס ,1946 ,שנה אחרי התאבדותו של אדולף היטלו־ והיעלמו
^ ש ל אדולף אייכמן, יצא ישיש בן 76 מביתו בגרמניה הדרומית. יחד עם אשתו הלך אל
גיא מוסתר, בו זרם יובל קטן, בצד עץ חסון. למחרת היום נמצאו השניים: הפרופסור קארל
האוסהופר שכב מת על הארץ, אשתו מרתה היתה תלויה על העץ. שניהם בלעו מנה של
ארסניק.
האוסהופר לא הובא למישפם של פושעי־מלחמה. הוא לא הפעיל תאי־גאזים, לא רצת, לא

קארל מארכס הפך את האדם למכשיר עיוור בידי תהליכי־ייצור אלמוניים. האוסהופר הפך
את האדם למכשיר עיוור בידי נתונים גיאוגראפיים. בשני המקרים, איבד האדם את מקומו
כמטרה, כמרכז העולם, כערך עליון, כשליט שנברא בצלם אלוהים. בשני המקרים הוא הפך
לאמצעי, למספר, לכלי־תפץ, לנתון סטאטיסטי, ל״חומר אנושי״.
תלמידי מארכס הגיעו, בימי סטאלין, להשמדה פיסית של מעמדות שלמים — כגון
מיליוני הקולאקים. תלמידי האוסהופר הרחיקו לכת, תיכננו השמדתם הפיסית של עמים
שלמים.
האוסהופר העניק לשטחים הגיאוגראפיים אישיות מסתורית משלהם — אותה אישיות
שאבדה לבני־הארם. האדם היה רק ״אוכלוסיה״ ,ואת האוכלוסיות היה צריך להזיז בהתאם
לצורכי השטח.
בימי נעוריו של האוסהופר, תחת שלטון הקיסר, חלמו הגרמנים על יצירת עוצמה ימית
גדולה, שתגבר על הבריטים. חלום זה, לו הוקדשו אז מיטב האמצעים, התנפץ אל חומת־הפלדה
של הצי הבריטי במלחמת־העולם הראשונה. גרמניה איבדה את הצי שלה ואת כל
מושבותיה. האוסהופר לימד תורה הפוכה: על גרמניה לוזתר על הים, להשתלט על ״השטח
הנרחב של מזרח־אירופה״ .היה זה, לדבריו ,״מרחב המחיה״ של האומה הגרמנית.
שטת נרחב זה הפך בעיניו למטרה מקודשת. על גרמניה הוטל, לדעתו, ייעוד היסטורי
לכבשו ולהתנחל בו, מן הריין עד להרי אוראל. העולם כולו יתחלק אז לכמה מעצמות־על
אדירות: היבשת שתהיה כולה גרמנית, האימפריה הימית הבריטית, האימפריה הימית
היפאנית, וכר.
ייתכן כי האוסהופר באמת לא הבין אז איך תיראנה ״ההשתלטות״ ו״ההתנחלות״ הללו
למעשה. יתכן שהיה נרעד למראה משרפות־אושוויץ. אולם הזרע שזרע הנבים פרי במהירות

נוראה.

שטח ריק?התנחלות

זאת היתה קריאת־הקרב של אדולף היטלר (במרכז, מצדיע),
ו עי דיוו ד
| 1 1 1 1 7 1 ^ 11 | /עת הכין את מכונת־המלחמה שלו למסע־שוד רצחני ומשוכלל
עד כדי זתעה, שהוסווה בתיאוריות המרעיות־כביכול של הוגה־הדעות קארל האוסהופר.
שדד. הוא היה איש ההלכה, הוגה של רעיונות. ולדעת התובעים בנירנברג, אי־אפשר היה
להושיב רעיונות על ספסל־הנאשמים.
אולם בבית־החרושת שהפך בני־אדם כמו אייכמן למפלצות, מילאו הרעיונות תפקיד מרכזי
מאד. הרעיונות יצרו את האוזירה החברתית, עיצבו את האופי של הדור, התוו דרכים שהובילו
בעיקביות אכזרית אל שערי אושוזיץ.
בעלי הרעיונות לא הודו בכך. במאוחר, הסתייגו בפה מלא מן התוצאות של רעיונותיהם,
דחו בשאט־נפש את האחריות למעשי תלמידיהם. האוסהופר עצמו יכול היה לטעון כי בילד,
זמן־מה במחנה־ריכוז, וכי בנו בכורו הוצא להורג כאחד המשתתפים בקשר־הנפל ביש־המזל
של הקצינים שניסו לשים קץ לחייו של היטלר ב־.1944
לצופה מן הצד ברור שהצטדקויות אלה כוזבות. הוגה־דיעות אינו יכול לשחרר את עצמו
מן האחריות לתוצאות הסבירות של דיעותיו, בטענה שלא ציפה להן מראש. לולא רעיונות
האוסהופר ושווד, היה אדולף אייכמן נשאר מכונאי קטן באוסטריה. בכל מישפט של פשעי־מלחמה
מגיע המקום הראשון להוגי־הדיעות — כאות וכאזהרה לעמיתיהם בכל העולם,
ובכללם ישראל, שיוצר הרעיונות והסיסמות אחראי לתוצאת מעשיו.

לידתו של ״מרחב המחיה״

•י פרופסור קארל האוסהדפר היה אלוף־משנה בצבא הגרמני הקיסרי, ושירת כמה
| | שנים ביפאן. בניגוד לרוב הגרמנים, שהם בעלי תפיסה מרכז־אירופית מוגבלת, כמעט
פרובינציאלית, היתה לו תפישה עולמית. הוא תירגם תפישה זו לתורה שכונתה על־ידי
חסידיה ״גיאו־פוליטיקה״.
השם עצמו היה תמים מאד. הוא הופקע מידי מדענים אמיתיים, בעיקר בריטיים, שניסו
להוכיח את השפעת הנתונים הגיאוגראפיים על ההיסטוריה העולמית ועל הפוליטיקה השוטפת.
היתד, זאת התחלה של מדע מעניין וחשוב, שעזר להסביר, למשל, מדוע חדלה וונציה
בתקופה מסויימת להיות מעצמה עולמית, מדוע באה ספרד במקומה, מדוע ירשו האנגלים
את מקום הספרדים.
האוסהופר נטל את המדע התמים הזה, הפך אותו לאידיאולוגיה. כמו קארל מארכס
לפניו, הוא עירבב יסודות מדעיים מובהקים עם שאיפות רעיוניות וסיסמות תעמולתיות,
עד ששוב אי־אפשר היה להפריד בין אחד לשני. אולם בעוד שמארכם טען כי הכלכלה היא
הגורם הבלעדי המכוון את ההיסטוריה, טען האוסהופר כי מקום זה מגיע דווקא לגיאו־גראפיה.

י ן תלמידיו הראשונים של האוסהופר היה סטודנט גרמני צעיר שנולד באלכסנ־
£״דריה, מצריים. רודולף הס התנדב במלחמת העולם הראשונה לצבא הגרמני, אך למרבית
אכזבתו פרץ השלום בדיוק כשסיים את קורס־הטיים שלו. הוא פנה ללימוד הכלכלה הלאומית׳
הגיע לאחד החוגים המדעיים־כביכול של הפרופסור. הוא הפך תלמידו הנלהב.
הס הסתובב בחוגים הלאומניים, במחתרות־הרצח ובאגודות הגזעניות ששיגשגו בגרמניה
למחרת התבוסה. באחד החוגים נתקל בנואם בשם אדולף היטלר, גם הוא חייל משוחרר,
ששפך את חמתו על היהדות הבינלאומית. הם נכבש מיד, הפך מאז לעבדו של היטלר,
משרתו ומזכירו הפרטי. כשנכלא היטלר ב־ ,1923 אחרי הפיכת־הנפל המגוחכת שלו במינכן,
הכתיב הפירר בבית־הסוהר את החלק הראשון של נזיין קאנזפף (״מאבקי״) לרודולף הס.
באמצעות הס היתד, לתורות האוסהופר השפעה עצומה על ספר זה. הוא התווה את
הדרך לכיבוש מרחב־המחיה במזרח אירופה, תוך ברית עם יפאן ובריטניה( .כאשר נכשל
היטלר בהשגת התמיכה הבריטית לרעיון זה, שינה את דעתו ויצר את המשולש ברלין־טוקיו־רומא,
שזכה לברכתו הנלהבת והקולנית של האוסהופר) .היטלר לא סטה מעולם מדרך זו,
שהובילה אותו לכיבוש פולין, ולאחר מכן — לנסיון לכבוש את רוסיה.
ערב הפלישה לרוסיה נטרפה דעתו של הס, שהיד, אז ״סגן הפירר״ .הוא טס על דעת
עצמו לבריטניה, כדי לכרות עמה ברית נגד רוסיה. אחרי בריחתו תפס מארטין בורמן את
מקומו בפמלית היטלר. האוסהופר נעשה חשוד על השלטון, נדחק לקרן־זוית.
אולם תורתו הוגשמה גם אחר־כך. עוד בשנת 1933 אמר היטלר להרמן ראושנינג, הנשיא
הנאצי של דאנציג :״עלינו מוטלת החובה לחסל אוכלוסיות *.זהו חלק סיעודנו לשמירת
האוכלוסיה הגרמנית. עלינו לפתח טכניקה של חיסול אוכלוסיות, אם תשאלני למה כוונתי,
הרי תשובתי, היא שאני מתכוון לסילוק יחידות גזעיות שלמות. זאת אני מתכוון לבצע, זו
משימתי. הטבע הוא אכזר, על כן גם אנחנו חייבים להיות אכזרים. אם אני יכול לשלוח
את מיטב הנוער הגרמני לגיהנוס המלחמה, ללא רחמים כלשהם על הדם הגרמני היקר
שיישפך — הרי לבטח יש לי את הזכות לסלק מיליונים של בני גזע נחות המתרבים
כפשפשים.״
היה זה קו עקבי, שנבע בעקביות מתורת הגיאו־פוליטיקה של האוסהופר. ההתנחלות
החדשה הצריכה את השמדת הבעלים הקודמים של הנחלות. האנס פראנק, המושל של פולין
הכבושה, אמר בינואר : 1940״הוטל עלי לנהל את השטחים הכבושים במזרח. קיבלתי פקודה
מפורשת, להתייחס אל ארץ זו כאל אזור־מלחמה וכאל ארץ־שלל, לדלדל אותה ללא רחמים.
עלי להפוך אותה לגל חורבות, מבחינת הסיבנה הכלכלי, החברתי, התרבותי והמדיני.״
כל עוד היו המשרפות עסוקות בהשמדת יהודים, שעמדו בראש הרשימה, ניגשו הנאצים
רק להתחלת ההשמדה של העם הפולני. האינטליגנציה נקטלד, ברבבותיו־״ על פי פקודה
של פראנק. גברים ונשים הועברו לעבודה בגרמניה, תוך פקודה מפורשת להפריד ביניהם,
כדי למנוע ריבוי טבעי.
במלחמה ניספו כ־ 6מיליון פולנים, כ־ 15 עד 20 מיליון רוסים (כולל יהודים) .זאת היתד,
רק התחלה. אילו ניצחו הנאצים, היתד, ההשמדה מגיעה לממדים שהדמיון אינו יכול להשיג,
בניצוח מומחים מסוגו של אייכמן. המגמה היתד, לרוקן בהדרגה את כל השטח, עד להרי
אוראל, לחסל באופן שיטתי את העמים הסלאביים, להעביר את השטח, מחוז אחרי מחוז,
לידי מתנחלים גרמניים.
זוהי המסקנה ההגיונית הסופית של תורת ד,אוסר,ופר. כדאי לזכור זאת, כי גם בישראל
יש לפרופסור הגרמני מחקים. רביזיוניטט־לשעבר בשם קלמן כצנלסון כותב ספרים על
הצורך להחליף את הציונות ב״נחלנות״ יהודית. צעיר מיוצאי־לת״י בשם עודד קורלניק
הטיף בהרצאות ובחוברות ל״גיאו־פוליטיקה עברית״ ,המחייבת מרחב־מחיה עברי בין הים
התיכון והחידקל. וחלק מן הכנענים שלל את קיום העמים הערביים, דיבר בזילזול על
״עממים ערבאיים״ המפריעים לאומה העברית להשתלט על הסהרון הפורה.
קרוב לודאי שאיש מכל ההוגים האלה אינו מתאר לעצמו כי רעיונות עלולים למצוא
תלמידים, וכי תלמידים עלולים לבצעם על פי ההגיון הטמון ברעיונות עצמם — מבלי
להתחשב בהיסוסים ובמעצורים של ההוגים עצמם.

גזע האדונים ש? אושוויץ

די לפנות שטח יש צורך בהשמדת עמים. כדי להשמיד עמים, יש צורך בצידוק
^ רעיוני — בהוכחה כי המשמיד שייך לסוג אנושי יקר יותר מן המושמד. כדי לאפשר
לאדם רגיל כמו אייכמן ליהפך למשמיד מיליונים, יש צורך לנטוע בו את האמונה שחומר-
הגלם־למשרפות אינו מורכב מבני־אדם, אלא משרצים.
במלים אחרות: יש צורך בתורת־הגזע. היא הצד השני של מטבע שטח־המחיה.
כמו תורת הגיאו־פוליטיקה, נגנבה גם תורת־הגזע על־ידי הנאצים מהוגי־דעות שלא
התכוונו לספק את הדגל שיתנופף בשערי אושודיץ. אולם הוגים אלה סללו את הדרך אל
המשרפה.
אומות בריאות אינן זקוקות להוכחה שהן טובות יותר מאחרות. בהיותן בטוחות בעצמן,
* הפועל הגרמני 1דנ6פ(6111;7811 באנגלית 11£1;:ן נ]0גן )<1-אינו קיים בעברית. הוא יכול
לכלול כל פעולה שמטרתה לעקור, לצמצם, להעביר או להשמיד אוכלוסיה.

את אדולד אייכמן למשמיד המיליונים

הי, אריי ם״
בעולם המתייחס בהגינות לחיות. אנו נתייחס בהגינות גס לחיות אנושיות אלה. אולם פשע
נגד הדם שלנו הוא לדאוג להם.
רבים מכם יודעים מה זאת אומרת לעמוד ליד עריסה של 100 גוויות יהודיות
השוכבות זו בצד זו, או ,500 או . 1000 החן קנו מעמד ונשארנו בחורים הגונים — זה
כוחנו. זה דף של תהילה בהיסטוריה שלנו, שלא נכתב, ושלא ייכתב לעולם.
אין לנו הזכות להתעשר אישית (משלל יהודי) .לא נקח לעצמנו פרווה, שעון, מארק
או סיגריה. הכל יועבר לידי הרייך. השמדנו חיידק, ואיננו רוצים להידבק ממנו ולמות מכן.
״כאשר יבוא השלום הסופי, ניגש למלאכה הגדולה של העתיד. נעבור להתישבות. נחדיר
בלב בנינו את חוקי האירגון של ה־ .0ם.
״שיכבת העילית הגזעית הזאת של העם הגרמני צריכה לעסוק בצורה אינטנסיבית ביותר
בריבוי הטבעי שלה. בעוד 20 או 30 שנה עלינו להיות מסוגלים לספק לכל אירופה את
המעמד השליט שלה. בכוח עצבינו ובדחף מהפכני, נדחוף תוך 20 שנה את הגבול הלאומי׳
שלנו ב־ 500 קילומטרים מזרחה.״
של ״גתדות־מגן״) ,שהוקכוננו להעתיק את גבול גרמניה החדשה מזרחה עד להרי האוראל.

הן מסתפקות במעמדן כחברות שוות במשפחת העמים. אולם כאשר אומה לוקה בתסביך-
נחיתות, או כאשר היא נתקפת רגשי־נחיתות חולפים כתוצאה ממשבר פנימי או חיצוני,
היא מחפשת לה תיאוריה המוכיחה שהיא עולה על כל שאר האומות, שהיא ״עם סגולה״,
״עם נבחר״ ,״גזע עליון״ או ״עם אדונים״.
מכל תורות ההתנשאות הלאומנית החולנית, תורת־הגזע היא המחרידה ביותר. הלאומות
מכירה ביכולת הפרט לעבור מאומה לאומה (כפי שעשו ההוגנוטים הצרפתיים, שהיגרו
והפכו גרמנים והולנדים) .הדת מכירה בזכות הפרט להמר דת בדת (כמו הנשים הפולניות
בישראל, הנדרשת להתגייר) .אולם לדעת נביאי הגזענות, מוצאו הגזעי של האדם הוא
סופי. אדם שנולד כושי או יהודי — נידון להישאר בן־גזעו עד סוף ימיו, אם ירצה בכן
ואם לאו.
היוצרים של תורת־הגזע היו מלומדים תמימים, שלא היו מסוגלים לפגוע בזבוב. במאה
הקודמת קמו כמד, הוגי־דעות — ביניהם יוסף ארתור גובינו הצרפתי והאוטטון סטיוארט
צ׳מברליין, בריטי שחי בגרמניה — המציאו את אגדת הגזע הארי, שהוא, כביכול, הגזע
העליון, לעומת הגזע השמי, הנחות. צ׳מברליין כתב ספר בשם יסודות המאה ה־ , 19 שעשה
רושם עמוק בגרמניה. אחד מתלמידיו הנאמנים היה אלפרד רוזנברג, האיש שהביא את הפרוטוקולים
של זקני ציון למחנה הנאצי. רוזנברג כתב ספר בשם המיתוס של המאה ה־,20
שהפך לתנ״ן של הגזענות הנאצית.
לגבי מדען אמיתי, כל הספרים האלה ילדותיים עד כדי גיחוך. בסיסם המדעי אפסי. הם
טענו כי לכל העמים הדוברים שפות ״הודיות־גרמניות״ (משפחת־שפות שמקורה בהודו
ובפרס) יש מוצא גזעי משותף. את הגזע הזה כינו בשם ״ארי״ — שם המציין בשפת
הסאנסקריט את דוברי שפה זו.
ה״ארים״ יצרו כל דבר טוב בעולם. לעומת זאת׳ ח״שמים״ הם גזע נחות, שלא יצר
מאומה בכל חייו. ההשפעה השמית על תרבות האדים הרסנית ויש ללחום בה. למלחמה זו
המציאו הגזענים הגרמנים במחצית השניה של המאה וד 19 את המושג ״אנסי־שמיות״.
שלוחות אריות הגיעו לכל מקום בעולם, יצרו בכל מקום את היצירות האנושיות הגדולות.
דויד המלך היה ארי — ולראיה: נאמר בתנ״ך בפירוש כי דויד היה ״אדמוני עם יפה
עיניים וטוב רואי.״ אדמוני — משמע בלונדי, משמע ארי שהזדמן במקרה לארץ־ישראל.
ישו היד, ארי — ולראיה: הוא נולד ב״גליל הגויים״ (אך הנאצים האנטי־נוצריים טענו כי
הנצרות היא דת שמית, שנועדה לחתור תחת הכוח הרוחני של הגזע הארי).

מחלת־־רוד! מדבקת

גף אלוף ה־ס.ם ,.אדולף אייכמן, התחנך על ברכי תורות אלה. היהודים היו בעיניו
^ פישפשים, שיש להשמידם. לא פעם אמר בגלוי כי היהודים הם נושאיה של מחלת־רוח
מדבקת (״הרוח השמית״ של אבות תורת הגזע) ,וכי על כן כדאי לגרמניה לאפשר ליהודיה
להגר לארצות עוינות. כאן טמון היסוד הרעיוני למאמצי־ההגירה שלו לפני המלחמה,
ולמאמצי־ההשמדה שלו בעת המלחמה.
בלי תורת־גזע אין אושודיץ. תורת־הגזע אינה תופעה גרמנית דוזקא. במקומות רבים
בעולם קיימים גופים גזעניים. הם שולטים בדרום־אפריקה ובמדינות הדרומיות של ארצות־הברית.
הם קיימים גם בישראל.
בדור האחרון היו אנשים רבים עסוקים בגילוי המוצא היהודי של כל גדולי העולם, כדי
להוכיח כי גאוני כל הדורות הם יהודים. זוהי תורת־הגזע של צ׳מברליין ורוזנברג, במהופך.
מטיפי ״מלכות־ישראל״ גם הם מסתמכים, לעתים קרובות, על החלטה אלוהית שהפכה את
עם ישראל מקדמת דנא לעם נבחר, בעל זכויות מיוחדות מלידה. כך הופך רעיון דתי־מוסרי
לסיסמה גזענית־לאומנית.
בין מתנגדי היטלר בגרמניה היו גם אנשים שטענו כי היטלר עצמו מושפע מן היהודים,
וכי כל תורת־הגזע היא ביסודה המצאה יהודית דווקא. ולראיה: פעולתו של עזרא הסופר,
הגזען הראשון בעולם, שדרש לגרש את הנשים הנכריות אחרי ש״התערבו זרע הקודש בעמי
הארצות״ ,ושקבע את יחס עדתו לשאר העמים :״לא תדרשו שלומם וטובתם עד עולם, למען
תחזקו, ואכלתם את טוב הארץ והורשתם לבניכם עד עולם.״
יש הבדל אדיר בין דברי עזרא ומעשי אייכמן. אך תופעות הגזענות בישראל חייבות
לשמש אזהרה: חיידקי הנאציזם קיימים בכל מקום. דומים הם לחיידקי מחלה רגילה, הקיימים
בכל גוף, אך הגורמים להתפרצות המחלה רק כאשר כוח ההתנגדות של הגוף נחלש.
יש צורך לבודד את החיידק — בכל ארץ, בכל עם. כי לעולם אין לדעת היכן יקום
האייכמן הבא — ומה תהיה לאומיותו.

״אגחגו השמדגו חיידק,,.
ף• תקופה נורמלית קשה לתפוס כיצד יכלו אנשים בריאים להאמין בדברי-איח־לת מסוג
^ ז ה. אולם ספרו האינפנטילי של צ׳מברליין הפך לאופנה לאומית. הקיסר עצמו, גדולי
אצולה, כתרו כתרים ל״היסטוריון* המבריק. מדוע?
כאשר עם אכול רגשי־נחיתות רוצה להאמין בעליונותו, הוא מסוגל להאזין לכל תיאוריה
מתאימה, תהיה מגוחכת כאשר תהיה. כאשר אנשים, שנכשלו בחייהם הפרטיים, זקוקים
למשענת נפשית, אין טובה מתורת־הגזע. יכול אדם להיות לא־יוצלח, חסר כל כישרון,
נחות בעיני כל — אבל אם הוא בן לגזע העליון, יכול איש כזה לבוז לכולם. אין הוא
חייב לעשות מאומה כדי להפוך בן ״עם סגולה״ — הוא נולד כזה.
לממציאי תורת־הגזע היה נדמה שהם עוסקים בעולם הרוח. הם התכוונו, לכל היותר,
לפגוע במתחריהם היהודיים, ששיגשגו בשטחים רבים של הספרות, המדע והאמנות של
גרמניה. אולם בעיני אוסף הכישלונות־האישיים, שנתקבץ ליד עריסת המפלגה הנאצית, היתד,
לתורה משמעות הרבה יותר מעשית. הם הסיקו את המסקנה המוחשית מן התיאוריה
המופשטת.
יש משהו בלתי־אנושי בכל תורת־הגזע. האדם חדל בה להיות יצור בפני עצמו, פרט
בעל אישיות. הוא רק גוף ביולוגי, תא באורגניזם של גזעו. התורשה הגזעית קובעת את
אופיו ותכונותיו. אי־אפשר לשנות גזע. נחות נשאר נחות, עליון נשאר עליון. אולם אפשר
לטהר את הגזע העליון, לשפר אותו בדרכים של פריה,־ודביר. מכוזנות ומתוכננות, כמו גזע
של כלבים, פרות או שפנים.
תורת הגזע הופכת את האדם לחיה. לכן טבעי שמלבד היטלר עצמו, לא היה במפלגה
הנאצית מטורף גזעני כמו היינריך הימלר, מפקדו של אדולף אייכמן. הימלר, אפם אנושי
חסר חן, חסר הופעה, חסר כישרון, חסר אישיות, למד חקלאות בטכניון של מינכן. מאוחר
יותר רכש לו חודה קטנה לגידול שפנים.
הימלר האמין בלב שלם כי מה שנכון לגבי שפנים, נכון לגבי בני־אדם. זנים טובים
יולידו שפנים טובים, זנים פגומים יולידו שפנים פגומים. את הפגומים יש לחסל. את
הטובים יש לשדך עם טובות, כדי שאלה תמלטנה טובים נוספים. הכל ענין ביולוגי פשוט.
ה־ס.ס. נועד כולו למטרה זו. הימלר, המפקד הארצי (״רייכס־פירר״) הבהיר את הובר
ברבבות הרצאות בפני אנשיו: ה־ם.ס. מורכב מן העילית הגזעית. ה־ס.ם. יחסל את בני
הגזעים הנחותים, כמו שמחסלים פישפשים. ר,־ס.ם. יוליד טיפוסים גזעיים משופרים. ככל
שגבול ההתישבות הגרמנית ינוע מזרחה בשטח־המחיה, כן יקים ה״ם.ם. שרשרות של התנחלויות,
משקי־ספר, בהם יגן ד,־.0ס. על הרייך המתפשט, מפני ים הגזעים הנחותים.
אדולף אייכמן היה כפוף במישרין להיינריך הימלר (אם כי רשמית עברה שרשרת הפיקוד
מהימלר, דרך קאלטנברונר ומילר, לאייכמן) .השקפת־עולמו עוצבה על־ידי הרצאותיו של
הימלר, שכללו דברים כגון אלה שהשמיע בפני אלופי ד,־ס.ס. באוקטובר ,1942 בפוזנן:
״עלינו להיות ישרים, הגונים, נאמנים וחברייס כלפי בני הדס שלנו — ולא כלפי שום
ארס אחר. מה שקורה לרוסי, לצ׳כי, לא מעניין אותי כלל אם אומות חיות בשפע או
גוועות ברעב — זה מעניין אותי אך ורק במידה שאנו זקוקים להן כעברים לתרבות שלנו.
אם רבבה של נשים רוסיות מתמוטטות מעייפות בשעת חפירת תעלה אנטי־טאנקית, זה
מעניין אותי רק במידה שהתעלה נגמרת למען גרמניה. אנו הגרמנים הננו העם היחיד

הגזע התחתון

ילד יהודי במחנה־המתת של אושוויץ — אשר מפעיליו הוכ שרו
לתפקידם על־ידי תורה שלימדה אותם כי בני הגזעים
הנחותים דומים לפישפשיס, ואין להתייחס אליהם כאל בני־אדם, ויש לבערם בלי רחמים.

תצפית

כמדינה

כל הזכויות שמורות

• משפטו של אדולן ש אייבמן לא יתחיל, במקרה הטוב

בי ותר, ל פ ני ח צי שנהמ הי ו ם. החוקרים המטפלים בתיק האישום שלו
נתקלים בקשיים ההולכים וגדלים. הקושי העיקרי: מרבית המיסמכים נגדו נם־
צאיס במיקרופילמים, שברוב המקרים אין לדעת מי צילם אותם. נדי להשתמש
בפילמיס אלה נמיסמכים משפטיים, צריך לבוא הצלם שצילם אותם ולהעיד כי
ראה את המקור, וכי הצילום הוא העתק מדוייק ממנו. עבודת איתור זו בלבד
תימשך כמה חודשים.

• שמו של הד״ר פליכם שנער, ראש משלחת השילומים,
יהיה קשור כקרוב בפרשת אייפמן. קרוב לוודאי ששנער הוא
האישיות הציבורית שנפגשה עם אייכמן, במקום מעצרו בישראל, כדי לשחזר
עמו פרטים מראשית פעילותו הנאצית.

• אבא אבן עשוי להתמנות לשר־־החינוד, אם לא יחזור
זלמן ארן לתפקיד זה. ההחלטה הסופית על כך תתקבל אחרי שובו מאר־צות־הברית.
אם יתמנה אבן לתפקיד זה, יעבור איתו למשרד־החינוך גם מנהל
לישכתו הנוכחי, משה גלבוע.

• איגוד העובדים של הצ״ב עשוי לתמיד בגוש שהוקם עד־ידי
ח״ב יוסף ספיר בועידה הארצית של הצ״ב. על אף נצחונה
של סיעת לבנון־ברנשטיין, התומכת בח״כ יוסף סרלין, עשוי ראש איגוד העובדים
ד״ר אלימלך רימלט לתמוך בספיר, לזכות, במקרה שיצליחו לרכז רוב
קולות, בתפקיד מרכזי במפלגה. לעומתו יימנע הח״כ הפתח־תקוואי עזרא איכי-
לוב מלתמוך בספיר, לא יצטרף לאף אחד מן הצדדים.

(המשך מעמוד )4
כל שאר חברי צמרת המישטרה, אם כי
במילים חלושות.
אך פסק־הדין לא הציל את הקצינים.
מפא״י הבינה כי הציבור הסיק את מסקנתו,
למרות פסק־הדין המוזר, וכי יש לסלק את
התקלה לפני הבחירות לכנסת. סהר נשלח
לגלות דיפלומטית מוזהבת בוינה. תפקיד
המפקח הכללי נמסר ליוסף נחמיאם, שהסתייג
בגלוי בעדותו במישפט מעמוס. עמוס
עצמו איבד את שלטונו במטה הארצי של
המישטרה, נאלץ להסתפק בתפקיד מפקד
מחוז תל־אביב.
שקרן, לא טרגדיה. השבוע רוסק גם
פסק־הדין הקודם לרסיסים. בפסק־דין חריף
לא חסך בית־המישפס העליון בביקורת חריפה
על השופטים המחוזיים. סיכומיו: תיק
אירס״ו נסגר באופן בלתי־חוקי, ידידותם
של עמוס ושייקד, השפיעה על החקירה, טע־נת־החיסוי
של המישטרה היתד, שערוריה,
ניהול המישפט בידי עמוס ויועציו מטיל
עליו צל, סהר לא היה ״טרגדיה״ (כדברי
השופטים המחוזיים) אלא פשוט שקרן. תוספת
חינם: מאמריו של שבתי טבת על
פרשה זו בהארץ, שהיו סידרת־השמצות על

מי? א 1י?
• אין סירויים רבים להחיאת ״שורת המתנדבים״ .הנסיון
הנעשה עתה להקים מחדש את קבוצת הסטודנטים, שהתפוררה עוד בהתחלת
מישפט עמוס בן־גוריון, נתקל בהתנגדות. הטענה העיקרית של המתנגדים: שניים
מפעילי השורה לשעבר נמנים עתה עם קבוצת ליבנה־תמיר, דבר העשוי לעורר
את החשד כי החיאת האירגון רק תספק מכשיר מוסווה לקבוצה פוליטית זו.

$מבקר־המדינה יחקור תלונות נגד משרד המסחר והתע*
שיה על העדפת יצואני היהלומים. לדברי המתלוננים העניק מנחל
משרד המסחר והתעשיה מיכאל צור, סובסידיה מוסווית ליהלומנים, שלא אושרה
על-ידי האוצר. הסובסידיה המוסווית, שהסתכמה ב־ 300 אלף לירות, ניתנה להם
על־חשבון הערך המוסף של ייצואם היא חולקת בין היהלומנים, בהתאם למספר
הפועלים העובדים במפעליהם.

$פרשת ״אבסודום״ עשויה לשמש נושא תעמולתי למען
המגביות הנפרדות של המפלגות בארצות־הכרית. כבר עתה ברור
כי כל עסקני תגועת־החרות יציגו את הכזבים המתוארים בספר בכל הקשור
לפעולות אצ׳׳ל ולח״י. לפי אחת התוכניות עשוי מנהיג המפלגה, ח״ב מנחם בגין,
לערוך סידרת הרצאות על נושא זח במרבית ערי ארצות־הברית.
• איזור מיוחד ללימוד נהגות במכוניות יוקם בחולון. כל
מכוניות הלימוד ירוכזו במקום זה ולא יורשו להימצא בתל־אביב. מטרת הסידור
המיוחד: למנוע צפיפות ותקלות־תנועה בתל־אביב.

• האשמות על מכירת משחקי כדורגל יועלו כקרוב נגד

כמה מכדורגלני הפועל חיפה. למרות האיפול החמור שהוטל על הפרשה
ונסיונות הטישטוש של עסקני האגודות, מתברר כי כמה מכדורגלני קבוצה
זו שודלו לא להתאמץ במשחקי קבוצתם, נגד קבוצות בית״ר תל־אביב ומכבי
פתח־תקוה. במקרה אחד, כאשר התגלה הדבר להנהלת הפועל חיפה, היא מנעה
בעד אחד השחקנים להמשיך להשהתף במשחקי הליגה.

העולם הזה, היוו בזיון בית־המישפט וכללו
רק את הטענות הכוזבות של סהר ועמוס.
היה זה ניצחון מלא וסופי. רק בפרט
אחד נשארו המתנדבים מורשעים. הטענה
שהופיעה בחוברתם (אך לא בהעולס הזה),
כאילו פקד עמוס עצמו לסגור את תיק
אירס״ו, לא הוכחה. על כך חויבו לשלם
לעמוס פיצויים בסך 1100ל״י — 5000ל״י
פחות מכפי שכבר שילמו לו עד כה, בתשלומים.

מקומו
ש ד שקריו־עתונאית
ליצנית המציאה השבוע מושג
עברי חדש ״שקריר״ .הוא בא להגדיר טיפוס
מסוג חדש: שגריר שהוגדר על־ידי
בית־המישפט העליון של ארצו כשקרן. הנושא
הראשון של התואר: יחזקאל סהר,
לשעבר המפקח הכללי של מישטרת־ישראל,
כיום שגריר ישראל בוזינה.
בשביל ממשלת ישראל לא היתה זאת
בדיחה. כיום היא נאלצת להחליט: האם אדם
כסהר יכול לייצג ביעילות את המדינה?
היתד, זאת רק אחת מהשאלות שהתעוררו
עקב פסק־הדין הסופי בפרשת עמוס (יאה
לעיל) .פסק־הדין חייב היה לגרור אחריו
הסקתן של לפחות שלוש מסקנות ברורות
כשמש:
• סילוקו המיידי של יחזקאל סהר מכל
תפקיד ממלכתי ייצוגי.
ס העברת ניצב עמוס בן־גוריון, מפקד
מחוז תל־אביב, מתפקידו במישטרה.
׳ • פתיחת תיק אירס״ו מהדש, לשם ניהול
חקירה נמרצת.

פרשת אייכמן

שכד החיפזון

החיפזון הבלתי־מרוסן (אך המובן) של
דויד בן־גוריון, בהכרזתו על לכידת אייכמן,
הוסיף לשאת השבוע פירות בלתי־נעימים.
בכמה חזיתות — הדיפלומטית, ההסברתית
והמישפטית — נתגלו סימנים של חוסר־תיכנון
וחוסר־מחשבה, שאפשר היה למנעם
אילו חיבר, ראש־הממשלה בהכרזתו חודשיים-
שלושה. את הזמן הזה אפשר היה לנצל
לטישטוש העקבות ולהכנת הנחיות ברורות
בכל השטחים.
התוצאות, עד כה:
כחזית הדיפלומטית: העתונות העולמית,
היודעת לעבוד במרץ, היתה זקוקה
רק לשבוע כדי לטעון פה אחד כי אייכמן
נחטף בארגנטינה, הובא לארץ במטוס אל על.
היא הביאה עובדות כה רבות, שממשלת
ארגנטינה שוב לא יכלה להעלים עין.
שום ממשלה אינה יכולה לסבול שארגוני־סתר
זרים חוטפים אנשים בארצה, יהיו הסיבות
אשר יהיו. ארגנטינה ביקשה ״הסבר״
.תשובת ירושלים (שהוכחשה עוד יומיים
אחרי שניתנה) :אייכמן לא נחטף על־ידי
סוכני ישראל, אלא על־ידי מתנדבים יהודיים
שמסרוהו לש.ב ,.אחרי שאייכמן מצידו
הביע בכתב את נכונותו לעזוב את ארגנטינה
ולעמוד, מרצונו החופשי, למישפט בישראל.
בתנאים
אחרים לא היתה ממשלת ארגנטינה
מקבלת תשובה מסוג זר, כמשכנעת.
הפעם, על סמך רקע מקרהו של אייכמן,
ייתכן כי תסתפק בהסבר פורמלי זה.
כחזית ההסברה: עתונאי העולם,
שבאו לארץ כדי לקבל תמונות וידיעות,
נפטרו בהודעות חסרות־תוכן, לא הורשו
לראות את איינמן ולצלמו. הם היו פונים
כאיש אחד נגד ישראל **,אלמלא חששו כי
פנייה כזאת היתד, נראית כהגנה על אייכמן
עצמו. אך יחסם השלילי עוד עלול להזיק
לישראל. במקרה אחד אף נגרם נזק כזה,
כאשר סופר ניו־יורק טייטס טילגרף מירושלים
שמועה — שהוכתה ככוזבת — כי
משפחת אייכמן נרצחה בידי סוכנים ישראליים.
בחזית
המישטרית: לפני שבועיים
הודיע יוסף נחמיאס חגיגית כי ״לעולם״
לא יוזדעו פרטי־המיבצע, וכי ״לעולם״ לא
תפורסם תמונתו של אייכמן כפי שהוא נראה
עתה. השבוע פורסמה תמונתו של אייכ־מן
בעתון אנגלי, ולאחר מכן בעולם כולו,
והציבור העולמי היה משוכנע כי פרטי ה־מיבצע
ידועים לו. נחמיאם עצמו ערך נסיגה
כללית, הודיע כי בקרוב תפרסם המשטרה
צילומים חדשים של אייכמן.
קרוב לוודאי שאילו הוקדשה לעניין מחשבה
רבה יותר, גם המישטרה היתד, נמנעת
מפיזור סיסמות ילדותיות וחסרות־טעם
כמו ״לישכה 06״ ו״מיבצע אייר״ ,ומסתפקת
בהגדרות ענייניות ההולמות יותר את רצינותו
הנוראה של העניין.

צית 1ת
ה סי בו ב השליש
שלוש פעמים בשבועיים האחרונים ניהלו
דויד בז-גוריון ונחום גולדמן דו־קרבות ציבוריים
בעניין מעמד ההסתדרות הציונית.
פעמיים נפגשו פנים אל פנים בישיבת הממשלה
ובמרכז מפא״י. רק בישיבת הוועד
הפועל הציוני הופיע גולדמן בגפו.
עמדת נשיא ההסתדרות הציונית בוויכוח
היתד, ברורה. הוא רצה לנצל את כל הזכויות
שהוענקו לו כחוק, שאושר על-ידי הכנסת
ושקבע ׳ כי ההסתדרות הציונית הינה
בעלת מעמד מיוחד במדינת־ישראל.
לעומתו היתד, עמדת יריבו ברורה פחות:
אומנם הוא לא היה מוכן להסיק את המסקנות
המרחיקות־לכת ולתבוע את ביטול
החוק הציוני*,״ אך יחד עם זאת רצה ליהנות
מאהדת הציבור, כאדם המקניט את ההסתדרות
הציונית. לכן בחר בדרך ביניים:
ר,קנטת ההסתדרות הציונית ונשיאה, מבלי
להציע לה תחליף.
לדעת ידידיו של גלדמן היתר, להתנהגות
סיבה נוספת: ראש־ד,ממשלה לא רצה כלל
לחסל את מעמדה המיוחס של ההסתדרות
הציונית בישראל, אלא רצה רק להחליף את
* כמו בימי מיבצע סיני, כאשר טיפול
אווילי דומה מצד שלטונות הצבא הקים
כמעט את כל עתונות העולם נגד ישראל,
דבר שגרר תוצאות חמורות ושתרם תרומה
חשובה לתבוסה הפוליטית; של ישראל למחרת
המיבצע.
** כנדרש, למשל, במינשר העברי של הפעולה
השמית.
העולס סזה 1185

נחום גולדמן בנאמנו האישי, אבא אבן.
אחרי שגולדמן קיבל דו״ח משגריר גרמניה
המערבית בארצות־הברית, לפיו הסביר
ביג׳י לאדנואר כי הוא יהודי בעוד שגולדמן
ציוני, הופיע גולדמן לישיבה מיוחדת עם
ממשלת־ישראל.
גולדה ודיין פיקסקד. דרישותיו של
גולדמן, שיחד עמו הופיעו לישיבה גם אחדים
מחברי הנהלת הסוכנות, הסתכמו בכמה
סעיפים:
• הממשלה תפסיק את פניותיה להם־
תדרויות יהודיות שונות בעולם, תעביר כל
טיפול במקרים כאלה לידי נשיא ההסתדרות
הציונית.
• שגרירי־ישראל, במדינות בהן נמצאות
קהילות יהודיות, יקבלו הוראות לכבד
את ההסתדרות הציונית, בניגוד למצב הנוכחי.

החלטות כלכליות, כגון הקמת זרוע
שלישית — מחלקה מיוחדת במשרד החוץ,
בראשותו של אלוף דויד שאלתיאל, שמתפקידה
להילחם בחרם הערבי — לא תבוצענה
אלא לאחר התייעצות עם הנהלת הסוכנות
היהודית.
רוב שרי מפא״י, ובראשם שר־העבודה
גיורא יוספטל ושר־האוצר לוי אשכול, הסכימו
לדרישות הנשיא הציוני. רק דויד בן-
גוריון התנגד להן, נתמף על־ידי שר־המיש־טרה
בכור שיטרית, בעוד ששרת־החוץ גולדה
מאיר, ושר־ההקלאות משה דיין, פיקפקו
בתוכנית.
״תוהו ובוהו בראש:׳׳ בו במקום
פרץ וויכוח חריף בין ביג׳י לגולדמן. אחרי
שראש־ר,ממשלה זילזל בערכו של גולדמן,
העיר היריב הנעלב :״כשאתה מדבר על הציונות,
יש לך תוהו ובוהו בראש!״
בן־גוריון כעם .״אתה מפר את האמנה
הציונית שאושרה על־ידי הכנסת,״ הוסיף
גולדמן ,״במדינה דמוקרטית צריך היה להעמידך
על מעשה זה לדין. מעשיך ודיבוריו
מחבלים במעשי.״
״אתה חושב שאני צריך לדבר בניגוד לדעות,
ולמצפוני?״ שאל ביג׳י, שניכה להיראות
רגוע.
״אני חושב שבעניינים בהם יש לך וויכוח
עם ההסתדרות הציונית מוטב שתשתוק!״
המשיך גולדמן לרגוז.
״אבל אני מביע דעתי הפרטית, ולא דעתי
כראש־הממשלד״״ הצטדק ביג׳י.
״אי־אפשר להפריד בין שני אלה,״ סיים
גולדמן את השיחה. כך הסתיים הסיבוב ה־

אדולן? אייפמן ()1937
״לעולם לא תפורסם ה תמונה...״

ראשון במאבק הפרטי בין השניים בנצחונו
של גולדמן.
מיד לאחר מכן הסכימו שני הצדדים על
שביתת־נשק, קבעו כי וועדה מיוחדת, בהרכב
העסקנים דויד בן־גוריון, נחום גולדמן,
זלמן שזר, פנחס רוזן ולוי אשכול, תתכנס
כדי לתאם את הפעולות בין הממשלה וההסתדרות
הציונית, ותגיש את מסקנותיה
עד ה־ 20 ליוני.
ימים אחדים לאחר מכן נערך הסיבוב
השני. לבוש חליפה אפורה התייצב גולדמן
לפני חברי הוועד הפועל הציוני בבניין הסוכנות
בירושלים, מסר להם באידיש את
פרטי שיחותיו עם ראש־הממשלה. היה זה
דיווח חלקי. גולדמן העלים מחבריו את פרטי
סיכסוכו עם ביג׳י, הזכיר רק עובדה
עוקצנית אחת: בגלל הכרזותיו של ראש־הממשלה,
מסרבים אירגונים יהודיים באר־צות־הברית
להצטרף להסתדרות הציונית.
ההוכחה הבולטת: כשניסה גולדמן לצרף
להסתדרות הציונית את אגודת בתי־הכנסיות
המאוחדים, הסביר לו אחד העסקנים כי אינו
רואה טעם בהצטרפות להסתדרות הציונית,
אותה מתכונן ביג׳י לחסל. היה זה תירוץ
מצויין לכשלונו המוחלט של גולדמן בשטח

התוצאה: תיקו
העולם הזה 1155

השבוע הגיע דו־

אדולן ז אייכמן ()1959

הקרב לשלבו השלישי והאחרון. מרכז מפא״י
הזמין את גולדמן להרצאת־אורח על מעמדה
של ההסתדרות הציונית בישראל. נשיאה חזר
על הדרישות וההסברים שהשמיע כבר.
דווקא באותו ערב מצא בן־גוריון הזדמנות
טובה להיפרע מנשיא ההסתדרות הציונית,
שהכריז כי היה מעדיף שבית־דין בינלאומי
ישפוט את אייכמן. מנהיג מפא״י,
שנזכר כי גולדמן דרש ממנו בסיבוב הראשון
לשתוק בכל מקרה בו אין דעתו מזדהה
עם ההסתדרות הציונית (״כיוון שדעותיו
אינן יכולות להיאמר ללא הקשר לתפקידו
כראש־הממשלה״) ,החליט לנקום בו: בהצעתו
להקים בית־משפט בינלאומי, התנהג
גולדמן כמו יריבו, התערב, בניגוד לדעת
הרוב והממשלה, בעניין ישראלי פנימי.
בן־גוריון ניצל היטב את ההזדמנות .״אתה
לא אמריקאי ולא ציוני! אתה יהודי נודד!״
קרא אל גולדמן, בוויכוח על מעמד ההסתדרות
הציונית.
גולדמן בלע את העלבון ולא הגיב. תוצאת
הביניים, עד למאבק הבא: תיקו.

מפלגו ת
צ ל על ברקת
לפחות עסקן מפא״יי נאמן אחד קיבל
השבוע ברגשות מעורבים את ההודעה על

הסכמת נפאל לכונן יחסים מדיניים עם ישראל.
היה זה ראובן ברקת, לשעבר מנהל
המחלקה המדינית של ההסתדרות, שהתפוטר
לפני חודשיים מתפקידו, בגלל סכסוכו עם
פינחס לבון.
רגשותיו המעורבים של ברקת לא היו
מקריים. בצד השמחה על הידוק הקשרים עם
נפאל, היתד, לו סיבה טובה גם לכעוס. כי
חלקו של ברקת בניהול המשא־והמתן עם
נפאל, המדינה החוסה בצל ההימאלאיה. הועמד
בצל.
תוכחה במדינת נפאל. לניהול משא־ומתן
עם ראשי המפלגה הסוציאליסטית בארץ,
הגדולה פי שש מישראל, ושאוכלוסיתה
גדולה פי ארבע, הגיע ברקת במקרה. היה
זה בכינוס הוועידה הסוציאליסטית האסייא־תית,
לפני שלוש שנים. ברקת פגש את מנהיג
המפלגה הנפאלית, הד״ר קרילה, שהתכונן
לבחירות הפנימיות בארצו והיה משוכנע
גי הסוציאליסטים ישארו גם להבא במיעוט.
למרות
חולשתה היחסית של המפלגה הסוציאליסטית
בארץ ההרים, הזמין ברקת את
קרילה לבקר בישראל. אחרי ששהה בארץ
שבועות אחדים, הפך קרילה ידידו האישי.
כשזכה, להפתעתו, לרוב מכריע בבחירות
בנפאל, והוזמן על־ידי המלך לכהן כראש־הממשלה,
הבטיח הד״ר קרילה לברקת לכונן
יחסים מדיניים עם ישראל.
הבטחה זו נתקלה בקשיים פנימיים. קרילה
לא היה יכול להגשימה. בכל זאת החליט
ברקת להמשיך את מאמציו בכיוון זה: בכינוס
האינטרנציונל הסוציאליסטי, שהתקיים
בחיפה, נפגש ברקת עם נציגי נפאל, קיבל
את הבטחתם לטפל בשאלה. ימים אחדים
אחרי שחזרו לארצם, זכה ברקת למיברק
מקרילה, שהבטיח פעם נוספת כי הבעייה
תזכה לטיפול מהיר.
בעיקבות מיברק זה הוציאה מפא״י את היוזמה
מידיו של ברקת, שהתפוטר בינתיים.
ח״כ דויד הכהן נשלח לנפאל, קיים שיחות
מיוחדות עם ראש־הממשלה.
תוכנן העיקרי של השיחות: ראש־ממשלת
נפאל הוכיח את ד,ח״כ המפא״יי על סילוקו
של בדקת מעמדתו המדינית בהסתדרות, טען
כי מעשה זה יחליש את עמדתה בארצות
אסיה.
הצנזור — לבון. על אף דברי התוכחה
שהשמיע נגד סילוק ברקת, הסכים קרילה,

בעקבות שיחות נוספות שקיים עם דויד הכהן,
לכונן יחסים מדיניים עם ישראל. השבוע
מילא את הבטחתו.
במקביל לכך החליט דויד הכהן לפרסם
ביומון דבר, הנתון לשלטונו הכמעט־מלא של
פנחס לבון, סידרת רשימות על נפאל. פרק
אחד של ד,סידרה הוקדש במיוחד לעצם
הידוק הקשרים עם המפלגה הסוציאליסטית
בנפאל, ולחלקו של ראובן ברקת בניהול
המשא־והמתן איתה.
אך לא כל רשימותיו של הכהן, שנמסרו
למערכת היומון, ראו אור. גילה השבוע
הכהן, בשיחה שקיים עם אחדים מפעילי
מפא״י :״כל רשימותי הודפסו בדבר, פרט
לאחת. את הפרק על ראובן ברקת קיצצו
עורכי דבר שלא בידיעתי.״
חקלאות חזירות ש כז א ת
זה שנים אחדות מתנהל המאבק על חייהם.
הם עצמם אינם יודעים זאת: אך לפחות
פעם אחת בשנה מוצא נגדם פסק־דין מוות.
כדי להסוזתם במקומות בהם הם מצויים,
נתנו להם בכל מקום שם בדוי. קוראים להם
דובים, ברוזזים, או צימוקים. השם הרשמי
שלהם הוא פשוט יותר: חוירים.
המאבק התחיל בקרב כללי, מעל במת הכנסת,
שם נכשלה הצעת אישור פסק־דין המוזת.
הרשויות המקומיות הורשו לדון במצב כראות
עיניהן. אך החוגים הדתיים במדינה
לא סמכו על כושר השיפוט המקומי: הם
ניסו להשיג בכל מחיר צו רשמי או רשמי־למחצה,
שיהווה תקדים להעברת רוע הגזירה
החזירית.
המקום היחיד בו אפשר היה להפעיל לחץ
הי ה ...הכיס. המיפנה הראשון, בגל ההסתערות
האחרון, בא לפני כשלושה חודשים.
גוף ישראלי המתכנה חבר פעילי המחנה
התורתי, פנה לחוגים האורטודוכסיים שבין
תורמי המגבית היהודית בארצות־הברית, השביע
אותם להציל את נשמותיהם האבודות
של אנשי מושב זוהר שבחבל לכיש.
״השכנים שלהם מניר־חן מטמאים את האווירה
היהודית, מטרידים את מנוחתם ומפריעים
את חינוך ילדיהם בגלל הדבר־אחר
(המשך בעמוד :14

;; ע> 7ע<ר*ל 1 9 6 0 ,

*4ד! היא הכעייה האישית החשובה ביותר הניצבת בפני הנוער הישראלי ב־? 1960
האם זו השאלה איך להצליח ולהסתדר בחיים? האם זו הדרך כיצד לבחור במקצוע
׳עתיד? למצוא בילוי ולברוח מהבדידות? או שמא איך לעבור ולסיים את תקופת שירות
־.חובה הצבאי?
כל הבעייות הללו מעסיקות את הנוער. אולם הן אינן מסרידות אותו ביותר. נערים
•נערות בגיל 14 עד 19 בישראל, משוחררים כיום כמעט לגמרי מהדאגה לעתידם. מחוץ
!שכבות מסויימות שאינן משפיעות על התמונה הכללית העירונית — בנים למשפחות
עניות ומרובות ילדים, או בני־נוער ביישובי העולים ובמעבדות — יש כיום לרוב בני
;נוער עורף כלכלי איתן. יש להם הורים מבוססים פחות או יותר. אלה הרוצים בכך,
וובטח להם שיקבלו חינוך תיכוני, מקצועי או אפילו חינוך גבוה, ללא מאמץ מצידם.
׳רובם אין גם בעייה כיצד להסתדר בעבודה.
בגיל , 15 בדרך כלל, יודעים כבר הצעיר והצעירה הישראליים, מה יהיה מקצועם בעתיד.
׳רובם אין שאיפות מרחיקות־לכת. הצעירות רוצות להיות מורות או גננות — והמסתפקות
:מועט שבהן יודעות שהפקידות תשמש להן תחנה ארעית בדרך ליעודן הסופי: עקרת־בית.
הנערים שואפים ליהפך לבעלי מקצועות חופשיים, כמו מהנדסים, עורכי־דין ולעיתים
׳חוקות — גם רופאים. הפחות יומרניים שבהם רואים את שיא חלומותיהם בהשגת מקצוע
זל איש־צבא מקצועי, מורה להתעמלות או פקיד.
השרות הצבאי הנוטל שנתיים עד שנתיים וחצי משנות חייהם הנאות ביותר, והנראה
:עיני הוריהם כמיכשול בדרך חייהם של הבנים, אינו מפריע להם; הם אפילו הולכים לצבא
:רצון ואף בהתלהבות. בני־הנוער אינם סבורים שיש לקצר את תקופת השירות הצבאי.
מה היא, איפוא, הבעייה המטרידה והמעמיקה אותם רוב הזמן? התשובה היא בת מילה

:חת — מין.
אפשר להבחין בכך בצורות שונות. בעתוני הנוער, המיועדים בדרך כלל לשכבות־הגילים
,צעירות, קיימים מדורים בהם יכולים הקוראים לקבל תשובות על השאלות להן אינם
:וצאים פיתרון. רוב השאלות עוסקות בנישא אחד ויחיד — היחסים שבינו לבינה, מן
שלבים הראשוניים, התמימים ביותר, ועד למרחיקי־לכת שביחסים אלה. גם בכתבי־עת
חרים, בהם קיים מדור בו ניתנות עצות על־ידי מומחים־כביכול לבעייות הקוראים, התמונה
־,ה. רוב הנזקקים לעצות הם בני הגיל שבין 15ל־ .19 הנושא המטריד אותם: כל מה
ונוגע לבעיות המין. אך אין צורך לעיין בעתונים אלה. די לעקוב אחרי שיחותיהם החופרות
של בני־הנוער, בגימנסיה, בתנועת־הנוער, ברחוב. הנושא שאינו יורד מסדר היום
וא, שוב — המין.
בעצם הנושא אין כל חידוש. בעיות המין היו מאז ומעולם בעיותיהם העיקריות של בני־
•ער בגיל ההתבגרות. זוהי תופעה טבעית וחוקית. אולם בדור הנוכחי גברה חריפותן של
עיות אלה, והן מקבלות אופי שונה לחלוטין מאשר בדורות קודמים. הסיבה העיקרית
כך נעוצה בעובדה שלבני הנוער של היום — בניגוד לנוער בדורות קודמים — יש חרות
ברתית וחופש מיני כמעט מלא. יחד עם זאת, מצפה מהם החברה שלא ישתמשו בחופש
־״ ומבחינת ההכנה והחינוך לחיים בחופש מיני, היא נוהגת בהם כאילו היו משוללי
כויות לחלוטין בתחום זה. קיים כיום פער עצום בין מה שהם עושים לבין מה שהם
׳דעים. וקיים קונפליקט עמוק מאוד בין מה שהם יכולים לעשות — לבין מה שמרשים
־.ם לעשות. זוהי הבעייה העיקרית של נוער ישראל .1960

הנוי!

את עובדות החיים הראשוניות לומד כיום הילד הישראלי בהיותו בן שבע עד שמונה.
לימוד זה בא תמיד בדרך של קונספירציה. גם כלפי הוריו וגם כלפי סביבתו אטור לו
לגלות התעניינות וידיעה בנושאי מין, אולם מצד שני הוא נתקל בנושאים אלד. בכל צעד
ושעל — הוא רואה את אחותו המבוגרת, המתגפפת עם חברה: הוא מציץ במודעות פיר־סומת
קולנועיות: הוא קורא עתונים, שבועונים, חוברות זולות: הוא שומע ומשמיע קללות
הכוללות ביטויים שלא ירד לעומק פישרם: הוא מאזין למיני מונחים וביטויים. החברה של
ימינו חופשית למדי. איש אינו מנסה להסתיר בפניו את קיום המין, וגם אילו ניסו לעשות
זאת, היה הנסיון מסתיים בכישלון. אבל מאידך, מצפים ממנו שינהג כאילו היה עיוזר וחרש.
אצל הילד הישראלי לא קיים הקונפליקט כפי שהיה קיים אצל ילדי החברה הפוריטנית,
בה נאסר במפורש להתעניין בשטח חיים זה: איסור שהיה כרוך בעונשים גופניים ואחרים.
אולם לילד של ימינו עדיין אסור לגלות התעניינות וידיעה. הוא מקבל את האינפורמציה
היסודית בחשאי, מחברים מבוגרים בשנה־שנתיים, משכנים, או מתוך קריאה מקרית.
בשלב זה, נצבר הנסיון עדיין בחברות חד־מיניות. נערים מתחילים להפגין ידיעותיהם
בנושאי־המין בחברות נערים. נערות ממתיקות סוד בין בנות־מינן.

מההם עו שי ם?

ך* ע כו רכמהש ני ם, כשהם מגיעים לגיל 12־ ,13 כבר רואים הצעירים עצמם מומחים ל־כל
הנוגע במין. כי הם רכשו, במשך שנים אחדות, אינפורמציה מכל המקורות האפשריים.
אלה מהם שהצטרפו לתנועות־נוער מתקדמות, קיבלו אפילו הדרכה והסברים מדעיים־
כביכול מפי המדריך, בהיותם בכתה ז׳ או ח׳ של בית־הספר העממי. לבנות, גילתה אחות
בית־הספר בחשיבות רבה את סוד המחזור החודשי.
ואז, כאשר הצעירים מבחינים ששוב אין צורך להימנע מלהפגין את ידיעותיהם, הם מתחילים
להשתמש ביידע שנצבר בסודיות. בכתה ח׳ של בית־הספר העממי כבר מצוי אחוז
מסויים של נערים ונערות — אחוז קטן מאוד — היכול להתפאר בנסיון מיני כלשהו. בינם
לבין עצמם, הם מתחילים כבר להתנשק והתגפף. הבנות בגיל זה, המפותחות בדרך כלל
יותר מהבנים בני־גילן, מוצאות לפעמים חברים מבוגרים בשנה־שנתיים, יוצאות בחברות של
בני־נוער מבוגרים יותר. קיימים גם מקרים בודדים, בהם הגיעו כבר בגיל זה לשלב של
יחסים מיניים מלאים.
גם הווי הכיתה — בכיתה האחרונה של בית־הספר העממי — מושפע מכך במידה רבה.
המשחקים התמימים נשארים אותם המשחקים — אלא שהם חדלים להיות תמימים כל־כך.
גילויי־פורקן מיני מהווים תופעה שכל מחנך כיתה נתקל בה.
באחד מבתי־הספר העממיים בצפון תל־אביב, באה ילדה בתלונה בפני המורה. היא
סיפרה שמזה חודשים אחדים מציקים לה חברי כיתתה. הילדה, שהתפתחה לפני שאר בנות־הכיתה,
ישבה בשורת הספסלים האחרונה. בכל פעם שהיה עליה להגיע אל ספסלה, היא
היתד, צריכה לעבור בין שורת הספסלים לידם כבר עמדו התלמידים, ממתינים למורה
שיכנס לכיתה. ואז התפתח מנהג שחזר מדי שיעור בשיעור. כל אימת שהילדה היתה עוברת
בין הספסלים, היו הנערים שולחים את ידיהם לחזה המפותח. הדבר הפך למעין משחק
חברתי שכל בני־הכיתה השתתפו בו והבנות היו חוזות בו בצחוק.
לבסוף לא יכלה הילדה לשאת יותר את הדבר. היא פנתה בתלונה למחנך הכיתה. המחנך
פקד עליה להישאר בחוץ ונכנס לשוחח עם הכיתה. במילים קצרות וחריפות גינה את ד,הת
:חדרי
מדרגות, בחוף הים, בשדרה-מצפה להם וחוויה חדשה

חברתי
עם בני מובן איש :״׳
לו להת
יש לו
נהגותם, נבדוק נפגשים
סוחרים:.
הגימנסד
הם נ!
השבוע: יושבים עורכים
בפגי?
תם העג
זוג נ פגישות יבקש ל הראשונו רביעית!. נערה הוא שח
הוא לק
הלאה, כ

על חול[
בהדרגה
רק ם מקיימים היכן הו מקיימים שונה כחברה בעלות
מושם א

עללות בנערה, הטיל עונש על נערי הכיתה — כל אח
נצסוזה לתרום סכום של חצי לירה לקרן הקיימת ליו
הפעם הראשונה שבעיית המין ניצבת בפני ;
נערה באופן ממשי, היא כשהם מתחילים לבלות בחבו!
לצאת בזוגות. כשהם מבחינים שד,בעיית שהעסיקה עד כד
בלבד לא היתר, בעייה פרטית שלהם, אלא מעסיקה גם
בני חבורתם — מתפרק בבת אחת כל המתח שהיה עצוו
בגיל 14־ ,15 מוצא לו הנער פורקן דרך הפה — בדיו
אין דבר מזעזע יותר בהוזי הנוער הישראלי כיום,
להימצא בחברת חבורה שכזו, בקבוצת בני 14־ ,15ו
צעירים בשלבים הראשונים של הגיבוש החברתי. כא;
לבדם, בינם לבין עצמם וללא נוכחות זר, מסירים ה
כל מעצור מעל לשונם וממש מתחרים זר, בזה בניבול־ו
השמעת ביטויים גסים בכל ניבי העגה הצברית. מספיק
עשר דקות במחיצתם כדי ללמוד את כל ביטויי ד,סלנ;
אברי־המין של הגבר והאשה ולגבי צורות המגע המיני.
ונערות, ללא כל הבדל, מתחרים ביניהם בהשמעת נ
גסים יותר, ללא קשר ענייני: סתם כדי לשמוע את המילין
אין הם יכולים להשמיע בבית, בבית־הספר וברחוב. ד,בנ|
אות מסתייגות במקצת, ומנסות תחילה להתגונן :״בחיי[ ,
נ ו אולם ברגע שהן מדברות, הן משמיעות את
הביטויים.
מה שמתרחש בחברה כזו עלול ליצור תמונה עגומה
של אופי הנוער הזה — לוליא היתה תופעה זו נעלמת נ
עם ההתבגרות. כעבור חודשים מספר, כשהצעירים מו
ומתגבשים מבחינה חברתית, הם מתחילים להתעדן !
ושומרים על לשונם.
צורת הקמת החברות בנוער הישראלי, בין אם אלה
סלוניות, או חברות אחרות, מהודה נושא למחקר בפני
האופייני לה הוא שאין בה שום חוקיות מלבד החוקיו|
הן אינן נוצרות. חברות הנוער לא נוצרות מבין בני־כיתז[
בבית־הספר או בגימנסיה; ולא מקרב בני שכונה אחת.
נוער טיפוסית בת־ימינו מכנסת אוסף של צעירים שבדר
אין להם ענין משותף זה בזה מחוץ למסגרת הבילוי ה
עצמו. הם אינם לומדים יחד, לא עובדים יחד ולא גריג
כל אחד מביא את חברו והחבר מביא חבר נוסף שאין ל
קשר עם הצעיר שהביא אותו. כל חבר מביא חברה, ו:
הראשונה של הנערות היא בדרך כלל במסגרת זו.
הבעיה העדתית אינה ממלאת כל תפקיד בחברות אל
עיקר בגיל צעיר. אפשר למצוא בחברה כזאת מבני כל
ואף בני־זוג ממוצא עדתי שונה זה מזה. רק בגיל מבוגר
כשטבעת הנישואים מטילה את צילה על כל זוג המתחיל
קבוע, מקבלת הבעיה העדתית מישקל יתר.
לעומת זאת, יש חשיבות למעמדם החברתי של הד,וריס
רה מתגבשת, בדרך כלל, מבניהם של אזרחים בעלי

בלבלי שווה. בניהם של עשירים מתחברים עם בני עשירים. בני המעמד הבינוני
]המעמד הבינוני בלבד.
שאם בנו של בעל אמצעים מצומצמים יבוא לחברת בני עשירים, לא יאמר לו
ך מפה!״ אלא שבמשך הזמן הוא יסתלק מאליו. דמי־הכיס שלו ואמצעיו לא ירשו
בר ולבלות בחברת נערים שבידיהם אמצעים גדולים יותר.
ית עובדות אלה, על הרכבם של חברות הנוער המכונות ״סלוניות״ — משום שהת־
;מינית של בני־הנוער הישראלי קשורה בסוג החברה שהם חברים בה.
לדוגמה, חברה בשם הירקון (שם החברה נקבע על־פי־רוב על שם הרחוב בו
ובריר .),זוהי חברה של בנים לאבות בעלי אמצעים ממוצעים: פקידים, בעלי־מלאכה,
יש לחברה כל הסממנים של הזעיר־בורגנות. חבריה נמנים ברובם עם תלמידי־
,1מהחמישית עד לשביעית — עם יוצאים־מן־הכלל אחדים: נערים עובדים.
:שים כשלוש פעמים בשבוע. פעמיים — בליל שבת ובמוצאה; ופעם — באמצע
*ז הם הולכים יחד לקולנוע, לאכול במסעדה, להסתובב קצת ברחובות העיר, או
׳מדברים בגן או בשדרה. רוב החברה מורכב מזוגות קבועים. בערבי־שבת הם
:שפיות ריקודים; במוצאי־שבת עורכים מסיבה או הולכים לקולנוע.
תיהם המשותפות הם מדברים הרבה על מין, מתנשקים ומתחבקים מעת לעת ובזה
ן. היחסים המיניים בין נערים לנערות הם עניינם של הזוגות עצמם.
;ברה כזאת נמצא לבדו בימים בהם לא נערכות פגישות של החברה, או אחרי
:אלה. כמעט חוק בל יעבור הוא, שכאשר נער יוצא עם נערה בפעם הראשונה, הוא
סקה לפני שהוא נפרד ממנה. וחוק הקשור בראשון הוא שהנערה תענה בפגישה
לא. אותה נערה יכולה להתנשק עם הנער עשרות פעמים בפגישה שלישית או
וולם אם תענה להזמנתו לנשקה בפגישה הראשונה, היא תאבד את ״שמה הטוב״.
;יוצאת שבועיים בחברת אותו נער, אינה יכולה להעצר בשלב זה. חוק חברתי
:ר ירצה להתקרב יותר ויותר אל הנערה, מפגישה לפגישה, ותפקידה של הנערה
ג בכל פעם את הגבול. אולם נערה שתיעצר בשלב הנשיקות ותסרב להמשיך
־לו אמרה שאינה רוצה לצאת להבא בחברת אותו נער. הוא יעזוב אותה.

עדר מגעמיני
! השנינמשך מכמה שבועות עד מספר חודשים; זה תלוי במידת התאפקותה
נערה. בשלב זה הם מנצלים כל רגע של התבודדות, בגנים, על ספסלים בשדרות,
שפת־הים, בדירותיהם ואפילו במקומות פומביים כמו בבית־הקולנוע. הם עוברים
ת כל שלבי מסכת היחסים שבין גבר לאשה, מלבד השלב של מגע מיני מלא.
וים בין בני החברה הזאת, שני זוגות מתוך ,24 הודו, כל אחד בנפרד, שהם
חסים מיניים מלאים. אולם כשאנשי החברה נשאלו מה חושב כל אחד מהם, עד
׳קו־לכת ביחסיהם שאר הזוגות, היו רובם סבורים שלפחות ששה זוגות מתוכם
חסים מיניים מלאים.
זצב בחברות בעלות הרכב חברתי אחר. בחברה של בני־נוער שתוארו בפי אחרים
י ״פושטים״ ,היו כ־ 20 איש. רובם בני 16־ ,17 ורובם נערים עובדים ממשפחות
צעים מצומצמים. מכיוון שאפשרויות הבילוי של אנשי חברה זו קטנות יותר,
ם הדגש יותר על היחסים המיניים. רוב בני־החברה אינם הולכים בזוגות קבועים.

מהם

ותם

1שר
נם״ הם רים
וב- ותגבי ריס ייים ותן
נר־ויק,

יחם

וגה׳
יים

איך חת יין

יום
ות ו
ב־יות

סיפר
אחד מהם, בן 16 וחצי, העובד כמכונאי: אצלנו אין הרבה חכמות. יוצאים פעס
או פעמיים עם בחורה ורואים אם זה הולך או לא. רואים איזה טיפוס היא. אס היא טיפוס
שיכול ללכת איתה, משאירים אותה. ואס לא — זורקים. אבל יש שש בחורות שמחזיקות
מעמד בחברה. ארבע הן חתיכות, שיש להן חברים שאוהבים אותן. שתיים הן כאלה, חתיכות
בשביל החברה. לא איכפאת להן עם מי הן יוצא!ת. מי שצריך הולך אליהן.
בחברה זו טענו כל הנערים, בלי יוצא מן הכלל, שהיה להם כבר נסיון מיני לפחות עם
שתי נערות.
חברה מסוג אחר היא חברה שבני־הנוער נוהגים לכנות שכמותה בשם :״חברת בני
טובים״ .אלה הם גימנזיסטים, כולם מהכיתה השביעית והשמינית, כולם בנים למשפחות
אמידות 80 .אחוז מתוכם הולכים קבוע למעלה משנה. צורת הבילוי שלהם שונה מזו של
החברות הקודמות בכך שמסיבותיהם מפוארות יותר. הם גם נוהגים לצאת מפעם לפעם
לטיולים. נוסעים לבלותבערב־שבת בלילה ביערות הכרמל, או לאחד החופים בסביבות תל־אביבז
שם עורכים קומזיץ ומדליקים מדורה. כל טיול או קומזיץ כזה מסתיים כאשר הזוגות

מסתלקים — כל זוג בנפרד.
כרבע הנשאלים הודו שהם מקיימים יחסי־מין עם חברותיהם, גם הן גימנזיסטיות .״אני
חושב שדוזקא הזוגות שהולכים קבוע ברצינות לא מקיימים יחסי־מין,״ טען אחד מהם, בנו
של חרשתן .״זוג שמקיים יחסי־מין אינו יכול להמשיך ללכת יחד, באיזה מקום זה מוכרח
להתפיצץ. אבל אי־אפשר לדעת בדיוק, מפני שהחברה הם ג׳נטלמנים, ואף אחד לא יגיד
לחברו אם החברה שלו נותנת או לא. בדרך כלל אלה שמשוויצים ששכבו עם חברותיהם,
מתגלים בסוף ככאלה שלא הלך להם בכלל, סתם שקרנים. הכל תלוי בבחורה עד איזה
גבול מגיעים. החברה הרציניים לא עושים את זה מפני שזה עלול להפריע בעתיד.״

דעתם על הבתולים

ל ש אלוני ם שחולקו למשתתפים המבוגרים יותר, בני 16־ ,18 במסגרת המחקר
^ ה מיו ח ד של העולם הזה, נכללו גם שאלות העוסקות בעניני מין. אחת השאלות היתה:
״האס לדעתך משפיע העדר בתולים על סיכויי נערה להינשא?״
בנקודה זו נחלקו הדעות באופן קיצוני בין הנערים לנערות. בין הנערים השיבו רק 40
אחוז שהעדר בתולים לא ישפיע על סיכויי הנשואים של הנערה. השאר השיבו כי לפעמים
זה יכול להשפיע, אבל רובם תוך הסתייגות ש״לא לגמרי״.
״אם אני אוהב בחורה ויוזדע לי שהיא לא בתולה, ארצה לדעת איך זה קרה. אם זה קרה
פעם, במקרה, מתוך שגיאה ואני אוהב אותה— זה לא יפריע; אבל אם יתברר שזה קרה
הרבה פעמים, אני לא חושב שהייתי מתחתן עמה, אפילו אם הייתי אוהב אותה. כי בחורה
שעשתה את זה לפני הנשואים הרבה פעמים, תעשה את זה בטח גם אחרי הנשואים עם
אחרים,״ השיב אחד הנשאלים.
אצל המשיבות לשאלון, ציינו לעומת זאת קרוב ל־ 70 אחוז שהעדר בתולים אינו יכול
להשפיע על סיכויי־הנשואין של נערה. פרט מפליא: בין הנוטות לדעה זו היה אחוז ניכר
של נערות, שלפי שאר תשובותיהן ניתן היה להבין שלא רק שלא נתנסו עדיין ביחסים
מיניים, אלא שאפילו חבר קבוע לא היה להן.
״מגוחך ליחס ערך כלשהו לבתולים במאה העשרים,״ השיבה אחת.
״אם זה עשוי להרתיע בחור מלהתחתן, יותר טוב שלא תתחתן איתו,״ השיבה שניה.
״ייתכן שבחברות מסויימות עדיין משפיע העדר בתולים, אבל לדעתי זה אינוצריך
להשפיע,״ השיבה בת־קיבוץ בגליל־העליון.
שאלה אחרת בשטח זה, המורכבת בשאלון מכמה שאלות, היתה: האם זוג צריך לקיים
יחסים מיניים חלקיים או מלאים לפני הנשואים?

כל הנשאלים, ללא יוצא מן הכלל, השיבו שזוג ההולך קבוע או שאינו הולך קבוע, יכול
לקיים יחסים מיניים חלקיים. רק 17 אחוז היו בדעה שזוג ההולך קבוע יכול לקיים יחסים
מיניים מלאים 3 .אחוז השיבו שגם נערים ונערות שאינם הולכים קבוע יכולים לקיים
יחסים מיניים מלאים. הנשאלים התבקשו לפרט גם את נימוקיהם, שהביאו אותם למתן תשובות
אלה.
וכאן התגלתה תופעה מעניינת למדי. איש מהנשאלים לא טען שאסור לקיים יחסים מיניים
מלאים מפני שזה בניגוד למוסר, לדרישות החברה או מפני שזה עלול להזיק מבחינה
נפשית. כל ההסברים של המתנגדים ליחסים מיניים מלאים — בנים ובנות גם יחד — נאחזו
בטענה שיחסים כאלה עלולים לגרום לסיבוכים לזוג הבא במגע מיני.
רובם ככולם טענו שהסכנה הראשונה הנשקפת היא — סכנת ההריון.
״בדוורה שמסכימה ליחסים מיניים מוכרחה להיכנס להריון, ואז היא תהרוס את חייה אם
תנשא לבחור נגד רצונו בגיל צעיר או שתעשה הפלה,״ השיבה בת 16 מחיפה.
״הסיכון רב מדי. אני, למשל, לא הייתי מוכנה לסיכון כזה. כי אפילו אם מתחתנים
לאחר מקרה כזה, עצם העובדה שהנשואים הם מתוך הכרח אינה חיובית ביותר,״ השיבה
בת־קיבוץ.
״כמעט תמיד יכול לקרות שהבחורה תכנס להריון, ואז אתה מוכרח להתחתן איתה מה
שלא יהיה,״ השיב תלמיד שישית בגימנסיה בית־הכרם בירושלים.
סיבוכים אחרים, מלבד ההריון, שמנו המתנגדים ליחסים מיניים:
ס ״אחר יחסים כאלה יורד המתח ובמוקדם או במאוחר נפרדים.״
9״בחורה שעושה זאת פעם אחת עם בחור אחד, למה שלא תעשה זאת הרבה פעמים
עם הרבה בחורים?!״
״בגיל זה לא חושבים מה עלול לקרות, ואפשר להגיע למצבים שלא מחכים להם
ועל פי רוב מצטערים.״
אלה שחייבו יחסים מיניים מלאים לפני הנשואים לא פירטו, ברוב המקרים, את נימוקיהם.
הנימוק היחיד שהועלה היה :״מוכרחים לפרוק באיזו דרך שהיא את המתח המיני, אז מוטב
לעשות זאת עם חברה קבועה מאשר בדרכים אחרות.״

ה מ ין

-ו ה נו ערהאחר

לסיכום — אפשרלקהל את התמונה הבאה על התנהגותם המינית של בני־הנוער
—1הישראלי בגיל הגימנסיה:
רוב הבנים לא יימנע ממגע מיני מלא כשמזדמנת לו נערה המוכנה לכך. מההולכים
קבוע, רק זוג אחד מתוך עשרה מקיים יחסים מיניים מלאים.
הנערות, לעומת זאת, מוכנות למגע מיני חלקי, מתנגדות ברובן ליחסים מיניים מלאים.
אלה שמוכנות ליחסים כאלה, עושות זאת רק עם חברים קבועים. רק אחוז אפסי של נערות
בגילים 14־ 18 מקיים יחסי־מין חופשיים. הן ידועות ברובן בתור שכאלה, וכל המבלה
בחברתן הולך אליהן למטרה זו בלבד.
מה הן בעיות המין של הצעירים שאינם נמצאים בחברות ושאין להם חברות קבועות?
שאלות בתחום זה לא נכללו בתוך שאלון המחקר, אולם מתוך שיחות עם עשרות בני־נוער,
ואף מתוך מכתבים שהגיעו מבני־נוער במסגרת מחקר דה מתברר:
9קיימת בישראל תופעה של חברות הומוסכסואליסטיות גם בגיל צעיר. בני־נוער
רבים בגיל 16 יודעים כבר כל מה שיש לדעת על חברות אלה, מקומות מיפגשן ומנהגיהן.
9הביקור אצל יצאניות בקרב בני־נוער צעירים אינו מקובל כמעט. כמה מן הצעירים
הללו ציינו כי היו מוכנים לשלם ליצאנית, הודו כי לא עשו זאת מתוך חשש להיתפש
בשעת ציד יצאניות ברחוב.
9חברת נוער המורכבת מבנים בלבד, שאינם נפגשים עם אותן הבנות באופן קבוע,
התנסתה על־פי־רוב בחוויה מינית משותפת. סיפר ׳חייל בן : 18״אני יוצא עם כמה חברה.
מסתובבים יחד עם מי שמוצאים. פעם נסענו להרצליה שישה חברה להתרחץ בים. תפסנו
זבונית אחת שהסכימה לשכב עם כולם. בשביל התענוג. לא בשביל כסף.״
סיפר צעיר בן 17 וחצי, הגר בשכונה דרומית בתל־אביב :״כמעט בכל שכונה יש חובבת
אחת, שהחברה יודעים שאם אין מה לעשות, אפשר ללכת אליה.״
כן אפשר להסיק מתשובות אלה:
9האוננות היא תופעה נפוצה ומקובלת.
׳ 9מקרים של אונס בחברות מגובשות אינם קיימים כלל. בין קבוצות של צעירים המבלים
יחד מעת לעת נדירים מקרים אלה ביותר.
(המשך בעמוד )15

±גה? 1כו^ו.בח ~ 1־ז נ בן נ ה
סניפים בכל רחבי הארץ
המרכז :
רחוב יהודה ד,לוי 27/29
תל־אביב

:כק דיסקומו לישראל!

תעשית תקליטים בע״מ
יצאו

נמצאים למכירה
בכל הקיוסקים :
מסיפורי המערב הפרוע מם 17 .

מי המריבה
6 8עמודים

5 0אגודה

לאור :

התקליטים הידועים
דהאוריגינליים של

לה ויולטרה
ו־כרמן
תקליטי ארוכי בגן מם׳
1*?. 177 ,173 ,174

המחיר רק 10

להשיגם בכל בי״מ למוסיקה.

רדיפ ת המוות
רומן מרתק מאין כמוהו׳
3 6עמודים

3 0אגורה

למדו

שפות1

קורסים אינטנסיביים בכל שעות היום

עברית -אנגלית
צרפתית-גרמנית
קורסים מסחריים ועזרה לתלמידי בי״ם
ברליץ 2 -זו1 8£81.

תר־אביב נחרת סימין 2טרפון <2347

במדינה
(וזמטך מעמוד )11

שהם מגדלים״ ,כתבו אישי החבר לחוץ־לארץ.
מארצות־הברית באה פניה בהולה למחלקת
ההתיישבות של הסוכנות היהודית :״הצילו
את נשמותיהם של יהודי זוהר, אחרת...״
הרמז היה ברור. מחלקת ההתיישבות הודיעה
למושב לחסל את דירי החזירים שלו.
נזר־הדין נחתם. אולם הבלשים הדתיים
לא הסתפקו במועט, המשיכו לפעול
בכל המרץ. הדו״ח שנשלח לתורמים הדתיים
בארצות־הברית גרם להם מפח־נפש רב. הפעם
הם כבר איימו ברצינות.
השבוע חתם מנהל מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות, ד״ר רענן וזיץ, על הוראה
חדשה וקיצונית שתישלח לכל הישובים
המגדלים חזירים, והתלויים בתקציב הסוכנות
— התלוי בתקציב המגבית.
ההוראה £ -שתעורר בלי ספק סערה ומאבק
ממושד בין אותם ישובים ובין כל
המוסדות המיישבים — דורשת מכולם לחסל
מיד את כל דירי החזירים שברשותם, מאיימת
בנקיטת צעדים חריפים נגד הישובים
שלא ימלאו אחריה. הצעד הקיצוני ביותר:
הקפאת תקציביהם של אותם יישובים.
מועד לביצוע גזר־הדין לא נקבע עדיין.
״נשתמש בדוגמא מניר־חן,״ טענו הישובים,
״גם הם ציפצפו ומה עשו להבא״

גניבה. בשוק הכרמל בתל־אביב הוא תקף
ערבי יפואי, שכנו, שביקש לגנוב את חולצתו.
סיפורו של נקר היה היפוכו הגמור מתוכן
גיליון האישום .״לפני 20 יום הוא
גנב ל׳ שמיכה,״ סיפר לבית־המשפט, שעד,
שהובא מגודל זקן ממקום מעצרו ,״ראיתי
את השמיכה אצלו, באתי אליו עם עדים
והוא החזיר אותה. לא רציתי לעשות לו
עניינים ולא פניתי למשטרה. אחרי כמה
ימים גנבו לי שתי חולצות. הפעם לא היו
לי הוכחות. אבל פגשתי אותו בשוק. הוא
היה לבוש חולצה. אולי שלי ואולי לא.
ביקשתי ממנו הוכחות שהחולצה שלו. במקום
להוכיח, הוא ברח והביא את המשטרה.
את החולצה זרק. זה תקיפה? זה גניבה? ועוד
מצידי?״ בסיום דבריו סיכם נקר* :זהו,
ועכשיו, אחרי שראיתם מי הוא באמת הגנב,
אסונות הניצוץ ש ה מי ת
בנזין בוער געש על הכביש הראשי תל־אביב—פתח־תקוה.
להבות ענק הומטרו לכל
עבר מבניין בית החרושת לשמני מאכל
אוליבקס. מאחד הפתחים פרצו מספר אנשים
שהפכו ללפידים חיים.
כשלוש שעות נמשך איתור הדליקה בבית־החרושת
ההרוס. בבית־החולים בילינסון היו
מוטלים חמישה פועלים שסבלו מכוזיות חמורות.
רופאי בית־החולים נדהמו כשראו את
כוויותיהם. מאחד מהם, דויד קריינין, נואשו
מיד. בבוקר הוא מת. זה היה ערב חג השבועות.
הוא היה הראשון מארבעת הקרבנות.
רק מעטים ליוד את הפועל בן ה־ 31 לבית־הקברות.
ביניהם היה מרדכי ביטרמן, מזכיר
פועלי המזון במועצת פועלי פתח־תקוה. מועצת
הפועלים היתד. גם היחידה שפירסמה
מודעות אבל. בעלי המפעל, האחים ~צגלה,
לא מצאו לנכון לעשות זאת. את מרצם הם
שמרו לשעת הלוויה.
התאונה נגרמה 1כאשר נסתם הגולל,
ניגש ביטרמן אל הקבר ובקול נרגש
נשא דברי פרידה מאשימים :״אין אנו בטוחים
שאין חברנו קרבן־שווא. איננו בטוחים
שכולם עושים את כל אשר ביכולתם כדי
למנוע תאונות קטלניות כאלה. בין תאונה
לבין רצח מבדיל קו דק ולא תמיד אפשר
לקבוע שאמנם היתד, זאת תאונה ולא רצח.
תאונות אינן קורות, הן נגרמות.״
ביטרמן סיים, המלוים המעטים התפזרו.
הוא ניגש לג׳יפ, התניע אותו ועמד לזוו,
כשפתאום מיהרו אליו אבא צגלה ואחיו
יהודה בצריחות :״מנוזל! מה כאן, מפלגות?
אתה מסית! ככה מדברים בבית קברות?״
ביטרמן היה נרגש מכדי להיכנס בויכוח עם
האחים .״אני אמרתי מה שמצאתי לנכון.״
הוא ענה, התכונן לזוז. באותו רגע הכנים
אבא צגלה את ידו לתוך הג׳יפ, היכהו.
״כנראה שמשהו רובץ בכל־זאת על מצפונם,״
אמר מאוחר יותר ביטרמן המותקף.
״לפני שש שנים ניספה אצלם פועל באסון
ושניים נפצעו. במפעל, העובד עם מכונות
ישנות ומסוכנות, אין וועדת בטיחות. התנאים
לתאונה היו קיימים. חסר רק הניצוץ.״
שבוע תמים שימשה התאונה נושא השיחה
העיקרי. אנשים ביקשו לדעת כיצד קרה
הדבר. אולם הסבר כזד, יבול היד, לבוא רק
ממקור אחד: בעלי־המפעל. ומקור זה שתק.
בעלי־המפעל, שהיו טרודים בהעברת בית-
החרושת לבנינו החדש, הגיבו בגסות על
כל פניה. הם אף הזעיקו שוטר כדי לעצור
צלם שניסה לצלמם בבית־הקברות, והתקיפו
במילים חריפות כתב שבא למשרדם לשמוע
את תגובתם על ההאשמות נגדם.
בינתיים קבעה המשטרה שהיה זה אסון
״רגיל״ .עתה נשאר לוועדת החקירה של
משדד העבודה לקבוע את אמנם היה אסון
זה מחויב המציאות או לפחות בלתי־נמנע.

מ שפ ט
גו ב מגנב פ טו ר?
״אותי מאשימים בגניבה?״ קרא בלעג
יוסף נקר .״אותו צריך להאשים, הוא גנב
ממני המון פעמים.״ השוטר המשיך להחזיק
באזיקיו של נקר. גם השופטת לא הפסיקה
לנהל את המשפט. נקר הואשם בתקיפה לשם

מיליונר ריקליס
ביקור. בזכות הדולאר

תנו לי ללכת,״ אמר כבטחון לשוטר המלוזה.
השופטת היתד, בטוחה פחות. אך לאור
הספקות שבפרשה, נתנה לו ללכת משוחרר
בערבות עד למשפט, בו תקבע האמת.

ד רכי אדם
שוור פ תו ח לנ מלט
השבועון האמריקאי טייס פירסם השבוע
כתבה על איש־עסקים ישראלי, שהיגר לפני
13 שנים לארצות־הברית, עבד בשכר חודשי
של 200 דולאר והפך למולטימיליונר החולש
על 120 מיליון דולאר.
איש העסקים לא היה אלא משולם (״זום־
קהי׳) ריקליס (העולם הזה ,)1144 יליד תורכיה
בן ה־ ,36 שסיים את לימודיו בגימנסיה
הרצליה בתל־אביב ושירת בימי מלחמת העולם
השנייה בבריגדה.
ריקליס, הגר בשדרה החמישית בניו־יורק
ומנהל את עסקי חנויות השרשרת נוק־קרורי,
יכול היה להשיג בכספו כל דבר שאיווה
לעצמו. לכל מקום שהגיע, זכה בכבוד רב.
זוסקד, אהב לטייל ברחבי העולם. רק על
ביקור בישראל נאלץ לוזתר במשך שנים
רבות. כי זוסקה עזב את הארץ ב־ 1947 על־מנת
לא להשתתף במלחמת תש״ח.
לפני שנה הוסר מעליו גם האיסור לשוב
ארצה. בזכות נדבנותו למגבית היהודית המאוחדת
והשקעתו בבית־החרושת הכושל
לשעונים אורלוגין, איפשר לו משרד־הביט־חון
לבקר בארץ מבלי להיאסר. מאז הספיק
ריקליס לבקר בישראל פעם נוספת, לערוך
נשף באחד מבתי־המלון המפוארים. שערי המדינה
נפתחו, בזכותו, בפני משתמטים עשירים.
תזכיר נגד הגברב רי ם
פעולה מישטרתית כתל־אביב
חיסלה השבוע שני מקורות של
פורענות״נוער אשר עליהם הצביע העולם
הזה ( 1163 והלאה) בסידרת הכתבות
הגברברים. לאחר אפם־מעשה ממושך, החליטה
סוף־סוף המישטרר, לאסור את הפעלתן
של מכונות־המישחקים בחנויות הסיר של
תל־אביב, לאחר שמומחיה הזדהו עם מסקנות
העולם הזה כי מישחקים אלה מהווים
גורם משחית ממדרגה ראשונה. יחד עם זאת.
עצרה המישטרה עשרות פירחחים צעירים
שהיו נטפלים לנערות ולנשים ברחובות, ב־מיבצע
רציני ראשון לביעור נגע הבריונות.
העולם הזה 1185־

וועד ישראל 0 ! <9 60

אנשים

(המשך מעמוד ) 13
>• קיימים מקרים של סטיות מיניות
מגיל צעיר. כוזב בן מושב אחד. :אצלנו
במושב יש חברה שמקיימים בגיל צעיר
יחסים עם חיות. זה הפו למעין ספורט
ויש אנשים שמתאספים ועושים את זה
ביחד.״
• סוג אחר של יחסים הוא יחסיס״של
בני נוער צעירים, נערים או נערות, עם אנשים
מבוגרים מהם בגיל. במקרים מסויימים,
אם כי נדירים ביותר, ציינו כמה צעירים
קיום יחסים מיניים מלאים עם מבוגרים
שדיו יכולים להיות הוריהם בגיל.

מה ה 8יודעים?
^ מין עומד כיום במרכז עולמם של
1 1בנייר,נוער הישראליים מכל השכבות
והגילים. באיזו מידה הם מתמצאים בנושא
חשוב זה, מה הוא היקף ידיעותיהם בו, מה
הם יודעים ומאיזה מקורות שאבו את ידיעותיהם
בנושא זד.
זוהי אחת התופעות המדאיגות ביותר
במדינת ישראל — חוסר כל חינוך מיני.
בבתי־הספר הוא אינו קיים כמעט. ההסברה
המועטת הניתנת בשיעורי הביאולוגיה, ועל־ידי
אחות בית־הספר, לא התקדמה כלל מזה
30 שנה. ההסברה המינית הניתנת על־ידי
הורים תלויה במידת התקדמותם; וניתנת,
גם בטוב שבמקרים, בצורה חובבנית, ללא
הבנה פסיכולוגית או מדעית אחרת.
כל הנסיונות שנעשו על־ידי רופאים, פסיכולוגים
ואנשי־מדע והיגיינה ציבורית אחרים
לשכנע את משרד החינוך לכלול הסברה
מינית והכשרה לחיי נישואים במיסגרת
תוכנית הלימודים — הושבו ריקם. הסיבה
לכך: התנגדותם החריפה של חוגי הדת
והרבנות להסברה חשובה זו.
״כל זמן שהדתיים קיימים במדינה, לא
תהיה הסברה מינית בבתי־הספר,״ טען לאחרונה
פקיד גבוה במשרד החינוך, באוזני
עובדת סוציאלית׳ שהעלתה תביעות הסברה
מינית לנוער.
המקורות היחידים בהם יכולים בני־נוער
לקבל אינפורמציה מינית מלאה הם תחנות
ייעוץ הקיימות בערים הגדולות. אולם אחוז
הצעירים הפונים לבקש הדרכה בתחנות אלה
הוא זעום למדי.
טען לא מכבר הפרופיסור יוסף אשרמן,
רופא הנשים ומנהל בית־החולים ליולדות ב־תל־אביב,
בכנס האגודה לייעוץ בחיי נישואין
:״ההזנחה פה בארץ עוברת כל גבול.
אנו בארץ חופשית מבחינה מינית; אולם,
מבחינת ההסברה המינית אנו במצב של
יסי-הביניים. הנוער מקבל הדרכה מינית ברחוב
או. מפי מדריכים המבוגרים מהם בשנה׳
שקראו כמה דברים סמרטוטיים. היתה
לי הזדמנות לראות אצל רופאה, העונה לשאלות
הנשלחות לירחון הרפואי איתנים,
מיכתב של בחורה אחת השואלת, :מה דעתך,
האס חיי מין דרך הרקטום זה טוב, בדרן זו
לא נפגעים הבתולים?׳ אתה קורא וסובל
כאשר אתה יודע שהנוער שלנו הולך בדרכים
כאלה.׳׳
מבין המשיבים לשאלון המחקר של העולם
הזה השיבו 64 אחוזים שמעולם לא קיבלו
הסברה מינית מספקת באיזו מיסגרת שהיא
(בית־הספר, תנועת־נוער, הורים, ספרור).
למעלה מ־ 90 אחוז טענו שמעולם לא קיבלו
הסברה על הדרכים למניעת הריון. אלה מספרים
מדהימים ממש.
מדהים עוד יותר הוא שאחוז הבורות המינית
שווה כמעט בכל השכבות: בפרברים,
בקיבוצים ובין חברי תנועות־נוער מתקדמות,
נהוג לתת הסברה כללית מאוד בגיל
מוקדם מדי. רוב בני־הנוער, שהבעיה
מטרידה אותם, רוכשים את השכלתם בשטח
זה מתוך ספרים מדעיים, בהם מקובלים מונחים
שאינם מובנים להם — או מתוך חוברות
מפוקפקות שנועדו לגירוי יותר מאשר
לחינוך מיני. עם זאת, אין ספק כמעט, שחוברות
וספרים מכל סוג שהוא, עשויים
להיות טובים, יותר מצורה אחרת של קניית
דעת — הרחוב.
מדינות נאורות בעולם, בהן לא קיימת
השפעה של חוגי־דת חשוכים וקיצוניים —
כמו הארצות הסקנדינביות, חלק מהדמוקרם־
יות העממיות, וארצות״הברית — הכניסו
מזה שנים רבות את ההסברה המינית לתוכנית
הלימודים של בתי־הספר. ישראל היא
אחת המדינת המפגרות ביותר בעולם בשטח
זה — שטח שבני־הנוער עוסקים בו כה הרבה
ויודעים עליו כה מעט.
חעולס חזר! 11*5

סושפט שד שומט
ח״כ חרות אליעזר שוסטאק מקדיש
לאחרונה את כל זמנו למטרה אחת בלבד
— להוכיח כי 30 השאלות שהציג דויד
כך גוריון בבקרו את סיפור המקרא על
יציאת מצרים, אינן מקוריות. שוסטאק עומד
לפרסם סידרת מאמרים שיוכיחו, לדבריו, כי
שאלותיו של ביג׳י לקוחות מספר־מחקר שהתפרסם
לפני 25 שנים גם פרקליט
מחוז תל־אביב יעקב כר־אור יהיה נתון
בקרוב לשבט הביקורת, כאשר יתבע למשפט
חברים על־ידי עורך־דין תל־אביבי, העומד
להאשים אותו בהשמצה אישית ובהתנהגות
שאינה הולמת את מעמדו אישיות משפטית
אחרת שתעמוד בקרוב על ספסל הנאשמים,
תהיה שופט השלום הראשי לשעבר
בתל־אביב, עמנואל ידיד־הלוי, שמונה,
בינתיים לשופט מחוזי. ידיד־הלוי, שהיא
יושב־ראש התאחדות עולי מצרים, ייתבע
לדין בתביעה אזרחית בקשר לבחירות שנערכו
בהתאחדות זו במסיבת לילי
שבת שנערכה במכון להשכלה של מפא״י,
יצא מנהל הוצאת עם־עובד, משה שרת,
נגד מיצעד הפיזמונים היה היו זמנים. הוא
החליט לארגן מיצעד פיזמונים משלו ״לשיר
את שירי ד,עליה השניה לא כמו שהעליה העשירית
שרה אותם במסיבה שערך
בביתו לנציגי ההתאחדות לכדורגל ביקש
ראש הממשלה ממאמן הנבחרת הישראלית
בכדורגל, גיולה מאנדי, לדבר באזניו כמה
משפטים בהונגרית. תחילה ניסה ביג׳י לעמוד
על שרשיה של שפה זאת אולם כעבור דקות
מספר התיאש, הודה :״זה נשמע כקישקוש.״

אירנה ו הפ סד•
השחקנית חנה רובינא תופיע במוצאי-
שבת הקרוב בהצגת הבכורה של המחזה מדמואזל
בהבימה. רובינא ממלאת במחזה זה
תפקיד של מחנכת צרפתיה. לא יהיה זה
תפקיד הזר לרוחה. כי חנה רובינא החלה
את הקאריירה שלה כגננת בגן הילדים העברי
במוסקבה לשלמה כר־שכיט,
המופיע גם הוא באותו מחזה, יש השנה מזל
לגילום דמויות של חיות. בכל מחזה בו הופיע
השנה יש לדמות שהוא מגלם קשר ל-
חיה. באגדת שלושה וארבעה שיחק בר־שביט
את הפקיד התוכי. בהכנות למחזה המסע הארוז״
לתוך הלילה, קיבל תפקיד של דמות
שהוגדרה על ידי המחבר כ״אישיות של כלב
מוכה״ ואילו במדמואזל מוגדר תפקידו עליי,
המחבר כ״טיפוס ערום כשועל ומפחיד
כעטלף שלישיית הזמרים אורי זוהר,
רחל אטאם וזאב (״בומבה״) צור, ש-
הקימו להקה משלהם שתופיע הקיץ בנהריה
תחת השם להקת הפילים, בתכנית שנכתבה
על־ידי חיים חפר, נתקלה בבעיה חמורה. ה-
שלישיה החליטזד לצרף אליה כגלגל רביעי
את אילנה רוכינא. אולם את אילנה אי־אפשר
להגדיר בשום אופן כפיל, מה שאפשר
לעשיית לגבי שלושת הנותרים. אי לזאת יקרא
שמה של הלהקה: שלישית הפילים ואילנה
רובינא השחקן גבריאל (״פטיה״)
דגל, המופיע בסרט הס היו עשרה, מופיע
בכל הסצינות בשהזלים ארוכים. הסיבה. לכך
היא שלבילויים, שבהם עוסק הסרט, לא היו
מספרים מקועקעים על הזרוע בהקלטה

האחרונה של התוכנית בכל המסיבות בקול־ישראל,
עמדה רביעית מועדון התיאטרון להשמיע
שני פיזמונים חדשים של נעמי
שמר ושולמית הר־אכן. אחד הפיזמו-
נים עוסק בכדורגל ונקרא בשם: אחד אפם
לטובת הקהל. נעמי כתבה את הפיזמון על
אף שלא ביקרה בחייה בתחרות כדורגל.
בעלה של נעמי, הבמאי גדעון שמר, ושולמית
הר־אבן הם פרטנרים קבועים לתחרויות
כדורגל, אולם נעמי סירבה עד כה לבקר בתחרויות
אלה. רק אחרי שכתבה את הפיזמון
נלקחה לתחרות הכדורגל בין ישראל לאנגליה
הצעירה. תגובתה :״תגידו, זה תמיד
ככה?!״ פיזמון הכדורגל מבוסס על קריאות
הקהל שאחת מהן היא :״שייע גלזר הביתה!״
באחת החזרות נובח גם אחיו של
שייע, בבה גלזר. כששמע בבה את הקריאה,
החוויר. מיד לאחר מכן התחנן בפני המחברות
שיוציאו את הקריאה מן הטכסט. הן
החליטו לשנותה ל״שייע גלור לאמצע!״ אולם
כשעשו ואת כבר היתר, רביעית המועדון
בדרכה לירושלים להקלטת השיר. שיחת־טל־פון
דחופה הצליחה להזהיר את הרביעיה, לשנות
את הסיסמא בעוד מועד שוער
הניבחרת הלאומית בכדורגל, יעקב חודד
רום, ערך השבת בביתו זבח גדול לציון 15
שנות משחקו. שעה שהנוכחים עסקו בזלילה,
גנבו אלמונים את מכוניתו של חודורוב
וכן את מכוניתו של עסקן ההתאחדות זל מן
קליאוט. בתוך המכונית האחרונה היה
גם תיקה של הזמרת אסתר טוכי שהכיל
את תויה ואת מפתחות ביתה. מאחר שלא
יכלה להיכנס הביתה, הציע חודורוב את עזרתו,
פרץ בדחיפת כתף את הדלת שופט
הכדורגל יו!5ן! שלייפר נפל השבוע
קורבן למהתלה מצד הקהל. היה זה כאשר
שפט במשחק בין מכבי תל־אביב והפועל
רמת־גן. תוך כדי מישחק פסל שלייפר את
הכדור, הורה לזרוק לו כדור חדש. כאשר
פסל גם את הכדור השני, זרקו לעבר הקהל,
זרק אליו מישהו מהקהל כדור שלישי —
כדור ילדים אדום עשוי גומי. שלייפר פרץ

9ס>1ן• השבוס

• יצחק (״אנטק״) צוקדמן, ממנהיגי מרד גטו ורשה :״לו היו זורקים •
11 את אדולף אייכמן לבית יהודי כדי שיבצעו בד לינץ׳ — הייתי אני קופץ הראשון !11
ין ומחלץ את הטמא מידיהם!״
• מאמר ראשי ב״דסר״ ,על פסק־הדין של בית־המשפט העליון במשפט •

; !:עמום בן-גוריון נגד שורת המתנדבים :׳׳פסק הדין חוזר ומטהר את עמוס בן־גוריון | 1
{!:מן הדיבות שטפלה עליו השורה וחוזר ומרשיע את אנשי השורה.״
• שייקח ירקוני, חשוד תיק אירס״ו, בתגובה על פסק־הדין במישפט ה־ ;ה!{:
שורה,
שכלל האשמות נגדו :״זאת עלילה. לולא כבודו של בית־המישפט, הייתי | |
:׳! משתמש בביטויים חריפים יותר.״
• ״נים המורה״ ,בטאון מורי אגודת ישראל, על פרשנות המקרא של דויד ;1
בן־גוריון :״בחוגי הפסיכולוגים רווחת הדעה כי באדם גדול ישנם רגעים שהאווילות 1
•• משתלטת עליו.״
• הד״ר נחום גולדמן, נשיא ההסתדרות הציונית :״בן־גוריון קרא לי, ה״\ -

| | יהודי הנודד״ מתוך הלצה ולא בזדון.״
•• מכקר הקולנוע שלמה שמגר, בתבעו שהצנזורה תאסור את הצגת 1

הסרט ליל האמיצים, תוך כדי מניין הסיבות לכך :״מראים בו קיפוח שכרן של •

יצאניות!״
<• אהרון ציזלינג, במועצת הקיבוץ המאוחד, בנאום על תפקידה של האשה •
! 1בקיבוץ :״בתל־אביב מרבות הנשים לנהוג במכוניות. אצלנו צריך החבר להזמין את !1
|ן החברה לטיול במכונית. אני רוצה שהיא תזמין אותו!״

בצחוק אחרי שחברת ממתקים, המייצרת
גומי לעיסה שעל מעטפתו מודפסים תמונות
כדורגלנים, קיבלה גל של מכתבים מילדים
ירושלמיים, שאיימו להפסיק לקנות את סחורתה,
היא נכנעה, הדפיסה על מעטפת המסטיק
גם את תמונתו של שחקן הפועל ירו־שליים
מרדכי כנכנישתי.

על מרקיע ה שחקי

השחקנית חיה הררית שימשה השבוע
כנושא לוויכוח בין עתונאים אמריקאיים. היד,
זה אחרי שהשבועון האמריקאי ניחוויק פיר־סם
רשימת־שבח, במדור עוזונות, על כתב־העת
האמריקאי ווג. בתגובה על כך שלח
אלכם פאולקנר, כתבו הניו־יורקי של
חדיילי טלגרף הלונדוני, מכתב לגלגני למערכת
הניחוויק, בו כתב :׳׳הנכם קולעים
לביל שעה שאתם מניחים שכל יושבי הח־ארד
קוראים את הטור על מת מדברים האנשים
המופיע בכתב־העת ודג. רק שם — או אולי
בין דפי ספריו של לורנס דארל — אפשר
לקרוא פסוק כגון, :חיה הררית, שחקנית
ישראלית צעירה בעלת עיני שוקולד נמס,
מבט חלק כשזיף וחומת־הגנר, המקנה לה
לעיתים אופי קאטאטוני.,״ לפי המילון, קובע
פאולקנר :״המושג קאטאטוני מתיחם
למקרים חמורים של שגעון — דמנציה
פרקוקס — בו החולה נתון לסירוגין להתקפות
של פעילות ושל אפס־מעשד, מוחלט״
הזמרת ריקה זראי נדבקה אף היא
במחלת המיליטריזם של האמניות הישראליות.
בהגיעה לפני שבוע ללונדון, צולמה
ריקד, בפוזות קרביות, כשקסדת פלדה לראשה
ותת־מיקלע בידה, הוגדרה כ״לוחמת
גרילה בנעוריה, שכבר בגיל 13 שמרה על
גבול ירושלים כשבידה רימוני־יד ורובה״
עקב הצלחתה בהופעתה בצילומי הסרט
אכסודוס, שם הופיעה בכמה סצינות
של נשיקות עם אסירי כלא־עכו, הוזמנה הזמרת
׳טיכולת דהאן להיות המנחה בהופעתה
של הלהקה הדרום־אמריקאית לוס
אינקאס. הסבירו מארגני ההופעה את בחירתם
:״היא נראית יותר אינדיאנית מהאינדיאנים
עצמם בעת העדרה מהארץ, הספיקה
הסופרת יעל דיין ללמוד מקצוע
נוסף — טייס. היא כבר צברה לזכותה 10
שעות של טיסת סולו. בהגיעה לארץ, הביאה
עמר, יעל את הצעתם של המו״לים האנגלים
וידנפלד את ניקולסון, שפירסמו את
ספרה, כי ממשלת ישראל תטיל על אדולף
אייכמן לכתוב ספר. וידנפלד, שהוציא לאור
את כפרו של מפקד אושוזיץ, רודולף הוס,
אשר נכתב בתנאים דומים לפני הוצאתו להורג
בפולין, הציע שאם יותן לו להפיץ
את הספר, הוא יקדיש את הכנסתו לקרבנות
הנאצים נערת־ד,פיתוי ז׳אנט גולדמן
תחזור בשבוע הקרוב לחדשות, תשמש עדה
ראשית במשפט של נאשמת בהחזקת בית-
בושת, אצלה נתפסה ז׳אנט שעה שעסקה
בזנות למארגני תחרות מלכת היופי
נגרמו קשיים בלתי־צפויים עם בחירתה של
שולמית שכיט כנערת ישראל. לפי התוכנית
היתד, שביט צריכה לייצג את ישראל
בתחרות על תואר מלכת התבל בבריטניה.
אולם התברר שהצעירה, ילידת טונים,
לא זו בלבד שאינה יודעת אנגלית, אלא
שבקושי יודעת קרוא וכתוב אפילו עברית.
* מעביוח תוך כדי נשיקה פתקת־קשר
לאסיר עכו, כהכנה לפריצה.

ספורט
כדורגל
זד• .היה קרב אחרון
על משחק הכדורגל שנערף הש־כת
כו ניצחה מכבי תל־אכיכ את
הפועל רמת־גן כתוצאה צ ,1:כד
תכ שייע גלזר:

פועלי הדפוס של העולם הזה רוצים מאוד
שמכבי תיקח את האליפות. אז בשבוע שעבר,
כשניצחנו את
בית״ר ,0:2הם הכניסו
לסיפור שלי שניצחנו
,0:8כדי לתקן
את מאזן השערים
שלנו. הצרה היא רק
שגורל האליפות לא
נקבע בבית־הדפוס אלא
על המגרש, והיינו
צריכים השבוע להילחם
קשה נגד הפועל רמת־גן כדי להרויח
שתי נקודות. כי הרמת־גנים רואים כבר את
דלת ליגה א׳ ואין להם חשק להיכנס בה.
זה ידוע שלא תמיד היה לנו מזל במיגרש
שלהם. זהו אחד הגרועים במיגרשי הליגה
הלאומית. רק בגלל המיגרש מגיע להם לשחק
בליגה א׳ .החברה של רמת־גן נאחזו
במישחק הזה נגדנו כאילו זה היה הקש
האחרון שיכול היה להציל אותם. הם נלחמו

יצרני ״פ פ״ נתניה, מ תכ ב די ם להגיש
לקהל הנכבד בתל־אביב ו ה סבי ב ה,
אתהמשקה הטבעי, ה מ פו ססר,
המרווה והמרענן ב שם

נשמע בכל אחת מתחרויות השחיר, שנערכו
מאז חודש פברואר של השנה שעברה.
השאלה היתד, ריטורית. כל מי ששאל
אותר, ידע בדיוק היכן שושנה. השחיינית ד,־|
מצטיינת נמצאה באותו זמן הרחק הרחק
מכל מקום שבו השתתפו שחיינים ישראליים
בתחרויות. היא השתתפה איתם במחשבות־לבה,
אך לא היתה מסוגלת לעזור להם.
האשם העיקרי בכך ששושנה קמה ביום
בהיר אחד לפני למעלה משנה, לקחה איתה
את תעודות השיא הישראלי בשחיית ,100
200ו־ 400 מטר שהיד, חופשית וחצתה את
האוקיינוס הגדול בדרכה לחו״ל הוא דווקא
ספורטאי ישראלי: אלוף זריקת הדיסקוס, הטייס
אורי נלין.
כשבא נלין — הלומד באוניברסיסת ניו־יורק
— ארצה לחופשה, לפני כשנה וחצי,
הוא היד, מצוייר בהוראת שלטונות האוניברסיטה
שלו לגייס את שושנה .״שמענו
עליה ביקורות מצויינות ואתה מוכרח לעזור
לנו לצרף אותה לקבוצת השחייה של
האוניברסיטה״ ,הודיעו לגלין לפני נסיעתו.
נלין, כחייל מסור, פנה אל שושנה, הזמין
אותה לבוא ללמוד בארצות־הברית. שושנה,
אשר למדה אז סוציולוגיה באוניברסיטה
העברית בירושלים, היססה. הצעירה,
אשר עלתה ארצה מווינה בת שמונה חודשים,
והינה כיום בת ,22 התלבטה קשות.
היא היתד, קשורה מאד למשפחתה ולארץ.

להשיג ככל המסעדות, חנויות המכלת והקיוסקים
המחסן הראשי: טלפון ,31810 תל־אביב
פרסום לוי

קרב אקדוחים אכזרי
מתחולל בעיירה במערב
את כל הפרטים המדוייקים
תוכלו לקרוא ברומן המרתק

תנו לאקדח לדנו
68 עמודים

5 0אגורה

שחיינית ריכנר בוינה
התוכניות הושמו על הקרח

הודעה לציבור
כדבר

הגדלת הפר סי ם

מובא בזה לידיעת הציבור כי
הגרלת הפרסים השניה תתקיים
בחודש יולי . 1960 בהגרלה
זו יוגרלו הפרסים הבאים:

מל!ררים חשמליים, מפד
נות כפיסה, כיריים גז,
טיסות לאילת, טיסות
לגליל העליון וסיורים
בהליקופטרים מעל האזורים
העירוניים.
זכאים להשתתף בהגרלה זו
כל החוסכים שסכום חסכונם
יגיע לסך — 1000ל״י עד
תאריו 30.6.1960 ושאינם מוגדרים
כמשתכנים.

ההר שמה נ מ שכ ת
בכלהלש כו ת של
מפ על הזזיזכוו ל בניו

כמו אריות, אבל אריות בלי. שיניים, כאלה
שלא יודעים לנשוך ולהכניס גולים. על החלוצים
שלנו שמו שמירה כמו זו של ה־ש.ב.
על אייכמן. והחברה שלנו כל כך
התרשמו עד ששיחקו בבטלנות כזו כאילו
אליפות הליגה כבר ישנה בכיסה.
״אין אליפות!״ בחצי הראשון הצלחנו
איך שהוא להכניס גול אחד. אבל במחצית
השניה הם קיבלו עוד מרץ, וכמעט
שמו לנו רגל בדרך לאליפות. שרשטינסקי,
השוער שלנו, הפיל כדור וגלזינגר המגן
עמד על ידו ולא ידע מה לעשות; אז בא
ראובן כהן והכנים את שלושתם, השוער,
המגן והכדור לתוך השער בדחיפה אחת.
הקהל התלהב והתחיל לצעוק :״אין אליפות!
אין אליפות!״ ועוד רגע זה היד, קורה
באמת. הם היו יכולים בשקט להכניס עוד
אחד. רק אז, ראינו את הסכנה והתחלנו
לשחק והשליטה עברה לידינו. כעבור עשרה
רגעים אותו הקהל שצעק ״אין אליפות!״
צעק לרמת־גנים :״ליגה א! ליגה ב!״
קיבלתי כדור מהקיצוני אהרונסקינד. הייתי
בתוך ד,־ 16 ויכולתי לבעוט לשער. זאת
ראו גם שני שומרי הראש של רפי לוי
שעזבו אותו ורצו אלי. אז מסרתי את הכדור
לרפי והוא כבש את שער הניצחון.
בטקסי, בדרך הביתה, שמענו שהפועל
פתח־תקוה הפסידה נקודה ושאנחנו עלינו
לראש הטבלה. ההכרעה תיפול בשבוע הבא
במשחק נגד הפועל חיפה. אני חושב שר!־
חיפאים שונאים את הפועל פתת־תקוד, יותר
משאותנו, אבל הם לא יתתרו. זה יהיה
קרב כמו גמר הגביע, על החיים ועל המוות!

שחייה
שו שנה ער הקרח
״אוי שושנה שושנה. איפוא שושנה שלנו.
היא היתד, יכולה להושיע.״ פזמון זד.

הקרח נשכר. אך אוניברסיטת ניו־יורק
לא ויתרה. מארגני־הספורט של המיב־ללה
האמריקאית הפציצו את שושנה במכתבים
ובמבדקים, הבטיחו מילגה מלאה, תנאים
נוחים ללימודים ואימונים מלאים. בפברואר
אשתקד יצאה שושנה לניו־יורק.
תוצאות יותר טובות מאלו שהשיגה בישראל
לא הצליחה השחיינית להשיג מעבר
לים: פשוט לא היו לה מתחרות רציניות
שתמשוכנה אותה לכך. אך יותר מכל דבר
אחר הפריעה לשושנה האווירה .״האוניברסיטה
כאן נראית כמו בית־חרושת בו עובדים
בשיטת הסרט הנע,״ התלוננה במכתביה.
ביולי אותה שנד, חזרה הצעירה החמודה
לישראל לבלות חופשה קצרה. מכאן נסעד,
לביקור משפחתי לווינה. האווירה השונה
בתכלית של בירת אוסטריה ומיכללותיה,
כבשו את שושנה בעלת האופי הביתי השקט.
היא החליטה לעבור ללמוד בווינה.
בעיות כלכליות לא היו לה. משפחה אמידה
דאגה לד, למגורים, לתשלום שכר־ד,לימוד
ולהחזקת מכונית מפוארת.
הסטודנטית ליחסים בינלאומיים החליטה
להיות גם הראשונה שתייצג את ישראל בתחרויות
ספורט החורף. היא נרשמה לקורס
החלקה, היתד, הנערה היחידה בקורס זה.
אך לאחר שבחריצותד, שברה את קרח
הבדידות המזהרת של ישראל בתחום זה,
החליקה שושנה רחוק מדי: באחת ההחלקות
שברה את הרגל בשלושה מקומות.
השבוע כתבה שושנה למשפחה בתל־אביב
כי בימים הקרובים היא קופצת שוב למים.
״הרופאים טוענים שזו רפואה טובה.״ על
החלקה, על קרח אין היא מדברת. מסתבר
שד,גלישות האחרונות מארץ לארץ שכנעו
אותה לשוב, עם תום לימודיה בעוד שלוש
שנים, למים השלווים הישראליים, לוותר על
הכבוד הנוסף שבתואר ״נערת• ספורט החורף
הישראלית הראשונה.״
העולים הזה ׳85ו1

111111

*יעד, הס >ז׳ 1ם?

(!110*11

שתיים נגד השיתוק

אשה וילדה שעווה את וחמי האוץ, השיבו מלחמה למחלה
ן-חוצות הרעימו רמקולים. נשים
^ ה דו רו ת סבבו בין עוברים ושבים, הת־רימו
אותם לתוך הקופסאות המיוחדות.
״עזור לנו לעזור להם,״ הזמינו פלקטים ענקיים•
״בשבילי אחר תרכיב סאלק את המועד.״
קראה הילדה הנחמדה מעל הציור.
ההמונים נענו בהתלהבות. אזרחי ישראל,
שנמאס להם כבר להידקר בסיכות בכל הזדמנות
מטופשת המנוצלת על־ידי אירגונים
שונים להתרמה ברחובות, נענו הפעם בעין
יפה. מיצעד הפרוטות נשאר מיבצע ההתרמה
האהוד ביותר.
ההמונים לא ראו תמיד לאן הולך כספם,
אולם הם היו בטוחים שהוא מנוצל ביעילות
מכסימלית ולמטרות הקדושות ביותר.
דו״זז על שיתוק הילדים נקראה כתבת
הענק שנתפרסמה מעל דפי העולם הזה לפני
כשמונה שנים. היה זה בעיצומה של מגי־פת
השיתוק שהשתוללה במדינה באותו קיץ.
15 מיליון דולאר נאספו אותה שנה על־ידי
מיצעד הפרוטות ברחבי ארצות־הברית. חודשים
אחדים לפני פירסומה של אותה כתבה
נוסד גם בתל־אביב אירגון עזרה למען נפגעי
שיתוק הילדים .״דרושה קרן ללחימה
בשיתוק הילדים,״ כתב אז העולם הזה*,
״מיצעד פרוטות ישראלי. לא תהיה זאת
מתת נדבה. תהיה זאת הבעת האחוזה האנושית
הפשוטה אשר צריכה לקשור אדם לרעהו
שעה שהטבע האכזר מתנכל לו.״
השבוע, בעיצומו של מיצעד הפרוטות
,1960 יצאו כתבי העולם הזה לרחבי המדינה
כדי למצוא את נפגעי המחלה שהופיעו
לפני שמונה שנים בגליון העולם הזה .773
ביקשנו לראות אם וכיצד הסתדרו אותם
מוכי גורל בחיים נורמליים. להיוכח אם
אמנם גילתה כלפיהם החברה הסובבת אותם
את ההבנה והאחוזה האנושית הפשוטה.
מתוך אלה בחרנו בשניים. הראשונה היתרי
נערת השער. אחד השערים הלא מתוכננים
המזעזעים ביותר של העיתון.

אסון מוקדם

יאה ספורטה היתד, התינוקת שצול־
/מה במקרה כשהיא מנסה לעמוד בין
שני צינורות ברזל מקבילים. היא היתר, אז
בבית־פיינסטון, אחד המוסדות הבודדים שקיבלו
אז לטיפול את נפגעי המגיפה. לאה,
השחרחורת והיפהפיה, באה למוסד מן הקיבוץ
רמת־הכובש שבשרון. האסון שפקד
אותה לא היה הראשון במשפחה ספורטה
מרמת־הכובש. לפני שנולדה לאה, היתד.
להוריה חנן ושושנה בת נוספת. כשהיתה
בת שנתיים, שיחקה ביום חורף בחצר המשק
וטבעה בשלולית מים.
את לאה פקד האסון הרבה יותר מוקדם.
כשר,יתר, רק בת שמונה חודשים, קיבלה
* שהיה גם הראשון לכנות מיבצע זה,
בארץ, בשם מיצעד הפרוטות, שנתקבל מאוחר
יותר רשמית.

יום אחד חום. אחרי שלושה ימים הרגישו
המטפלות בבית הילדים שרגליה כמעט ואינן
זזות. רופא־ילדים שהיה במקרה באותו יום
בסביבה, שלח אותה בדחיפות לפרדס כץ.
כששמעה האם שושנה כי לאה נשלחה ל-
פרדס־כץ, פרצה בבכי מר. שושנה ידעה כי
זהו בית־חולים לנפגעי שיתוק הילדים.
בבדיקות קבעו הרופאים ששתי רגליה וגבה
נפגעו מהמחלה. לאה שהתה בבית-
החולים חודשיים, נשלחה לבית־החולים בצ־ריפין
למשך תשעה חודשים.
כשיצאה מבית־החולים, היתד, לאה בת
17 חודש. בדיוק אז נפתח בית־פיינסטון ב־רמות־השבים.
מזכירות הקיבוץ החליטה להעביר
את לאד,׳לה לשם לטיפול. שנתיים
וחצי שהתה הילדה בבית־פיינסטון. כשבאה
למקום, היו במוסד ששה ילדים בסך הכל.
כשיצאה היו בו כבר 28 ילדים. לאה חזרה
הביתה בדיוק ליום הולדתה הרביעי. מבית־פיינסטון
זוכרת היא כיום רק את הזריקות
המכאיבות ואת ביקורי ההורים.
כשהיתה בת ארבע, קבעו במוסד שהיא
הגיעה לדרגת עצמאות מסויימת. דעה זו
היתר, מוטעית. עד לגיל שש וחצי התהלכה
לאה׳לה בעזרת קביים בלוזיית מבוגר. רק
כשנכנסה לבית־הספר, החליפו לה את הקביים
בשני מקלות קטנים. לפני שנה היא
ביקשה לנסות ללכת בלי מקלות. הרופא לא
התנגד. האם עודדה אותה בשמחה. במשך
כמה חודשים הלכה לאה בלי מקלות, רק
בעזרת המכשיר שלרגלה השמאלית. הרגל
הימנית כמעט הבריאה.
אולם מזלה הרע של לאה המשיך לרדוף
אותה באכזריות נוראה. בערב סוכות השנה,
שעה שהלכה לאיטה בחושך, בחצר המשק
נתפשו רגליה בגזר־עץ, שהיה מוטל במקום.
היא נפלה ורגלה הלא משותקת נשברה.
הרגל, שעברה כבר חמישה ניתוחים, עד שהגיעה
למצבה הנוכחי, הוכנסה לגבם למשך
חודש ימים. כשהוסר הגבס, ביקשה לאה
שיחזירו לה את המקלות. היא פחדה שוב
לצעוד בלעדיהם.

כמו בל הילדים

ך* יום אני מרגישהכמעטכמוכל
/ /ן !הילדים,״ סיפרה השבוע לאה ספורטה
בת העשר וחצי, תלמידת כיתה ד׳ של בית־הספר
ברמודה,כובש .״אם אני צריכה עזרה,
כדי להביא את הספרים לכיתה — הבנות
וגם הבנים עוזרים לי. חבל שבשיעורי ההתעמלות
אני לא יכולה להשתתף. הנה, ביום
ראשון, למשל, פותחים אצלנו את הבריכה.
המורד, מלמד את הילדים קפיצות־ראש.
את זה אני לא יכולה לעשות. אבל
לשחות אני כן יודעת.
״כשאגדל, אני רוצה להיות תופרת. אני
יודעת לרקום ולתפור בידיים ואני רוצה
ללמוד לתפור במכונה בגדים לילדים. אני
שמחה שאני נמצאת בקיבוץ. לו הייתי בעיר
היה לי הרבה יותר קשה. להורים לא היה

מספיק זמן לטפל בי וגם חברה לא היתד,
לי כמו פה. וכל הכבישים הרבים האלה
ילדה כלאה חייבת היתר״ בהתחשב בנסיבות
בהן גדלה, להיות מלאת תסביכים כרימון.
אך היא איננה שונה כמעט מיתר
הילדים .״הייתי נבוכה יותר ממנה כאשר
באתי לכאן לראשונה,״ הודתה מורתה הצעירה
( )24 של לאה, תמר גביש, חברת

לאה ספורטה ()1952
בת — 2בבית החולים

ראה ספורטה (*)1960
בת — 10 בבריכת ׳השחיה
קיבוץ ניר־אליהו הסמוך .״אך לאה עצמה
עזרה לי להתגבר על הרגשת אי־הנוחות. היא
ניגשה אלי, סיפרה לי את תולדות חייה והראתה
לי בגאווה רבה את המכשיר שלרגלה,
שכמוהו אין לאף ילד בכיתה.״ תמר גילתה
להפתעתה הרבה כי לאה הינד, ילדה עליזה
ובעלת מרץ רב, שביקשה לעסוק בכל דבר
בו עסקו חבריה. אפילו בריקוד ובהתעמלות.
בהשפעתה של תמר ניסה המורה להתעמלות
לשבץ את לאה בשיעורים. היא התאמצה
מאד להצליח בתרגילי הישיבה והשכיבה•
אבל כאשר התחילו להתכונן למיבחני
אות הספורט, הבינה לאה בעצמה כי לא
תוכל בשום אופן לעבור את המיבחן. היא
הפסיקה לבוא לשיעורים. כך נהיה לאה
תמיד: היא ראתה במצבה רע הכרחי.
היחסים החיוביים בין ילדים אחרים שעזרו
לה לבינה לא נמשכו זמן רב. השנה,
בכיתה ד׳ ,רמזו המטפלות למורה תמר כי
* מאחוריה — אימה.

אסתר כרוך (באמצע) ב״העולם הזה 1952 ובכית ()1960
בת — 29״כמו סחבה״ ,בת — 37 עקרת בית

יחס הילדים ללאה הולך ונעשה שלילי יותר
ויותר. הם כבר לא חיכו לה כשאחרת. הם
רטנו כאשר ביטלו בגללה טיולים לכיתה.
לאה הרגישה ביחס המסתייג. היא הגיבה —
ביחס עויין לחבריה. ואז נרתמה תמר לפעולה•
היא כינסה את כל הכיתה, הירצתה
בפניהם במילים נרגשות על העזרה ההדדית.
הילדים הרגישו עצמם אשמים ורעים. בשבועות
הבאים שוב התחרו ביניהם מי יהיה
טוב יותר כלפי לאה.
כיום לאה כמעט כמו כל הילדים. החברים
והחברות בכיתה יודעים שהם מוכרחים
לעזור ללאה. הם לא יתקדמו אם לאה
לא תתקדם יחד איתם.
אולם סכנה כזאת אינה קיימת. לאה משתפת
בכל שיעור שבו היא יכולה להדביק
את הילדים. ביתר הדברים היא מוותרת בשקט׳
מקדישה את זמנה לקריאה, תפירה
וריקמה. היא קוראת הרבה, סיגלה לעצמה
סיגנון מליצי, אותו למדה מהספרים.
לילדים קשה היה להתרגל בתחילה. הם
צחקו לה בגלל ״המילים היפות מהספרים״.
אבל היום השלימו כבר עם הכל. הם יודעים
שללאה מותר קצת יותר מאשר לכולם.

הרופא כידד את הבית
ן -א ה סכורטה אומרת היום שהיא

׳ /מרוצה מחייה בקיבוץ ומהסביבה המבינה
אותה. דבר לא חסר לה.
גורל מר הרבה יותר נפל בחלקה של
אסתר ברו! ,י־יולה מתורכיה בת ה־.37
היא הופיעה נ העולם הזה ( )773בצילום
שנעשה בבית-פיינסטון. מזה שמונה
השנים .־אחרו שבת אסתר רתוקה לכסא
הגלגלים שלה -ב׳ תה, שבשיכון הבלוקונים
בהרצליה. החדר הקטנטן, המטבח המבריק בי
נקיונו והעציצים במרפסת הם 7מה שהיא
רואה יום יום במשך כל השנים הללו. לאסתר
אפילו אין חברים טובים כמו ללאה
ספורטה.
לעומת זאת יש לה בעל מסור. אסתר
עלתה ארצה מתורכיה עם יצחק בעלה, בשנת
.1949 זמן קצר אחרי שקיבלו את השיכון
הדל נולדה הבת דינה, שהיא כיום
בת תשע וחצי. כשדינה היתה בת שמונה
חודשים, חלתה אמה. הרופא קבע שיש לה
שפעת .״תשכבי קצת והכל יעבור,״ ר,רגיעת.
אך דבר לא עבר. מצבה הלך ורע. באחד
הימים, כשקמה להאכיל את התינוקת, התמוטטה
אסתר. היא לא רצתה לצעוק, כי
פחדה להבהיל את התינוקת. רק שעה שדינה
רעבה מאד, החלה אסתר לצרוח, הזעיקה
את השכנים.
בבית־החולים טיפלו באסתר ארבעה ימים.
אחר־כך החתימו את בעלה על מיסמך ואשתו
הוחזרה לו. שלושה חודשים שכבה בבית.
יצחק טיפל בה כבתינוקת. בינתיים
תלד. הרופא המקומי פתק על הדלת האוסר
להיכנס לבית, מחשש הידבקות.
הפעם היתד, זו אסתר שהתחננה בפני בעלה
שישלח אותה לבית־החולים. קופת־חולים
סידרד לה מקום בבית־פיינסטון\ .שלחו אותה
לשבועיים. כל שבוע נמשך שנה. בבית־פיינ־סטון
נודע לה לראשונה שיש לה שיתוק ילדים.
האחות סיפרה לה על כך, ביקשה שלא
תבכה. אסתר עוד לא הבינה את משמעות המחלה.
היא לא הגיבה. רק כשבא הבעל ושמע
מה יש לה, פרצו שניהם בבכי .״אני
חושב שאת לא תוכלי יותר בחיים ללכת על
(המשך בעמוד )20

קזלמע סרטים נזתוך גזגזוכן ש2־ גדיון
שי צאל או ר

נזנ ג 2 ,

רי בי ר ה

ו 1נזצא

בועז עברו־ן:
אנשים כמו אייכמן מהווים סכנח
מתמדת לאנושות, ועל מעשים כאלה
מותר גם לנקום, לא רק להעניש.
טיפול רפואי, יחס ״אנושי״ אליהם
הריהו התעללות אכזרית ברגשות
קרבנותיהס. רק מלאכים, וכמובן גם
כותבי מאמרים ראשיים בעתונים
אנגליים, מסוגלים לנסות ״להבין״,
להיות ״אובייקטיביים״ ,ואולי אף
״לסלוח״ .בשר־ודם סתם אינו יכול
להגיע לדרגה כזו. לכן איני סבור
שההתנגדות המצפונית לעונש המוות
תופשת כאן, ויפה עשה המחוקק
הישראלי שהשאיר עונש זה בעינו
ב״חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם״.
(מתוך
המאמר :״אייכמן —
המפלצת בשביה״)

)ובודים בלילה
ליל האמיצים (ת^אביב, תל־אביב;
איטליה־צרפת) הוא סרט׳״המצייר סימן שאלה
נוסף על מהותו ועתידו של הנוער במחצית
השנייה של המאה העשרים. הפעם ניצב
מאחורי סימן השאלה הדור האבוד האיטלקי.
בסרט מסופר סיפורם של שלושה בני־נוער:
צ׳ינטילונה, רוגרטו ובלה־בלה. מי הם? מה
הם חושבים? מדוע הם מתנהגים בצורה שמתאר
הסרט? כל זה לא חשוב. הם פשוט
שלושה צעירים בריאים ובעלי מוח, שיכלו
להיות אזרחים מועילים לחברה. אולם החברה
אינה מעניינת אותם. כל מה שמעניין
אותם היא הנאתם הפרטית, הרגעית.
לעינינו מתחולל ערב אחד מחייהם. הם
גונבים מכונית, גונבים רובים, מלקטים שתי
יצאניות ברחוב להסוואה, ויוצאים לחפש
אדם שיהפוך את הרובים הגנובים לכסף.
לבסוף נמצא אדם כזה. הוא מעניק להם כסף
בתוספת יצאנית שלישית (אנה מריה פררו).
הם לוקחים את היצאניות לשדה, בורחים
מבלי לשלם להן דמי־כירחתן. אולם היצאניות
(אלזה מרטינלי ואנטואנלר, לואלדי) היו
חריפות ממנצליהן. הן גנבו את כל כספם.

הוסרט בהשתתפות אנשי־צפרדע בריטיים,
מבוסם על עובדות מציאותיות, למרות שהן
נראות דימיוניות ביותר.
קטנוע תת־מימי. הסרט מוקדש לסרן
לייונל קראב, איש־הצפרדע הבריטי שנעלם
באופן מיסתורי לפני כחמש שנים, בעת
שיצא לבדוק את המתרחש מתחת לאוניות
הסובייטיות שהביאו את חרושצ׳וב ואת בול״
גאנין לבריטניה. הסוד השמור ביותר מצטמצם
בתיאור פעילותו של קראב בתקופת. מלחמת
העולם השנייה. קראב היה סגן חבלה
צעיר ואמיץ, שהוטל עליו התפקיד לארגן
את הבטחת הצי הבריטי שעגן בגיברלטר.
הנמל — ששימש תחנת־אספקה חשובה לאוניות
הצי הבריטי — היה מוגן בפני
צוללות על־ידי רשת־ביטחון, אולם האיטלקים,
שפיתחו אמצעי לחימה תת־מימיים חדישים,
הצליחו להחדיר את אנשי־הצפרדע
שלהם, רכובים על גבי קטנועים תת־מימיים
— מעין צוללות כים — אל תוך הנמל;
שם הם פוצצו את אוניות הצי הבריטי.
ואז נכנס קראב (לורנס הרוזיי) לפעולה.
באמצעות קומץ אנשים אירגן הסגן, חסר
הניסיון התת־מימי, את הגנת נמל גיברלטר.
הבעייה המרכזית שניצבה לפניו היתה
הצורך לגלות את בסים יחידת אנשי־הצפרדע

נתן ידין־מור:

אמרנו כי המחלוקת בין דויד בך
גוריון ופנחס לבון היא על עקרון.
אולם לאחר עיון יסודי יותר נמצא,
כי יש מכנה משותף לשני היריבים.
אין במקרה זה התנגשות בין האידיאה
של ה״נביא״ לבין הארגון המעשי
של ה״כהן״ .לא על רעיונות
ושיטות פילוסופיות נטושה המערכה,
אלא על הצורה הפיסית של המס־של.
שני הצדדים מיצגים מנגנוני׳
כוח. ראש הממשלה שלים במנגנון
המדינה על כל אביזריו והוא רוצה
להרחיבו יעל תאים נוספים של חיי
החברה. ולעומתו שלטת ההסתדרות
במנגנוני פעולה חזקים אף הם ואין
היא מוכנה לוותר עליהם
(מתוך המאמר :״שני קיסרים״)

אורי אכנרי :

הגורמים העיקריים, המשפיעים כ
יום על היחסים בין ברית־המועצות
לבין ישראל, הם ארבעה:
(א) האיבה המסורתית בין הקומוניזם
והציונות;
(ב) השתלבות ישראל במערד יי״
מז־יני והצבאי של המערב;
(ג) השאיפה הסובייטית להיעזר
בתנועה הלאומית הערבית;
(ד) הקשר הרגשי בין ישראל ל״
בין האזרחים הסובייטיים שמוצאם
יהודי.
כדאי לנתח כל אחד מארבעת הגורמים
האלה בנפרד, כדי לעמוד על
עוצמתם היחסית.
(מתוך המאמר :״דרך חדשי׳
אל מוסקבה״)

אברהם שוייצר:

התנהגות קשוחה מצדנו היא הנר״
אית כהולמת יותר את עצם המשימה.
עלינו להחדיר לתודעת הערבים
שקיום הגישה ה״טרום־מגעית״ יג״
רום להם סבל וצרות. עמים אינם
לומדים מספרים; הם לומדים מ״
נסיון. ואין נסיון מאלף כסבל הנגרם
בתוצאת מהסתערות חוזרת ונשנית
על עצם שאין לכבשו. ילד לומד את
משמעות חוק הגראוויטאציה על ידי
נפילה וחבטה כשהוא מתעלם ממנו.
זהו התהליך שעמי המדינות השבי
נוון חייבים לעברו לפני שישלימו עם
עובדת קיומנו. לאחר שישלימו, יהיה
מקום למו״ס. ויותר מזה: יהיה מקום
לחנך את הציבור הישראלי, שחיתו׳
רים מפליגים מאלה הנראים לנו כסבירים
כיום, כדאיים למען שלום
עם שכנינו.
(מתוך המאמר :״מסע למרחב
האשליות״ ,במדור ״במה חופשית״)

מילין דמונגזו כ״ליל האמיצים״
זה מותר!
חתיכה על המיטה. השלושה משוטטים
בלילה של רומא. הם מנסים לגנוב מכונית
מפוארת, נתקלים בחבורת בני־טובים,
נכנסים לתיגרה עמם ולבסוף נוסעים לבלות
בארמונו של אחד הצעירים — בויא ונטו.
הם עושים חיים — שותים ושוכבים משועממים
על הספות. בסיורו על פני הבית
מגלה רוגרטו (לורנט טרזיף) חתיכה בלונדית
עירומה למחצה (מיליין דמונג׳ו) .האם היא
בעלת־הבית או חדרנית? אין זה משנה. הוא
שוכב עמה. בינתיים מצליח בלה־בלה (פרנקו
אינטרנלי) לגנוב את כספם של בעלי־הבית.
השלושה בורחים. צ׳ינטילונה (ז׳אן קלוד
ברילי) נוטל את הכסף ובורח משני חבריו.
ידידות אינה חשובה. העיקר לעשות חיים.
בכסף זה הוא עומד להחזיר אליו את אהובתו
(מזנה צ׳יאפינו) ,לבלות עמה במפוא־רים
שבמועדוני־הלילה הרומאים, לשכב עמה.
המישטרה עוצרת אותו אחרי שערוריה
שהוא מקים בבאר. אך רוגרטו ממשיך לבלות
עם הנערה. הוא מפזר את שארית הכסף
על ימין ועל שמאל. בסוף הערב, כשהוא
מחזיר את הנערה הביתה, נשארות כמה
לירטות בכיסו. הוא משליך אותן לאשפה.
השחר מנצנץ. מחר יתחיל ליל־בילויים חדש.
בביומו התכליתי של מאורו בולוני, מציגים
כמה מטובי השחקנים הצעירים בצרפת
ובאיטליה מישחק בדרגה גבוהה. ולמרות
שליל האמיצים אינו עוסק בניתוחים סוציולוגיים
או בהצגת מניעים, הוא מהודה אחד
הסרטים החזקים ביותר בנושא הדור האבוד.

חרב בדממה

הסוד השמור ביותר (תמר, תל-
אביב; הודו) הוא סרט אודות אחד החילות
המוזרים והסתיים ביותר בכל צבא —
שייטת אנשי־הצפרדע.
סוג זה של לוחמה תת־מימית, מבוסס בעיקר
על חבלנים־אמודאים שתפקידם לחבל
ולמקש את אניות האויב מתחת לפני המים,
מבלי לגלות את נוכחותם. הסרט, ש־

האיטלקיים שחיבלה בנמל. הוא הצליח לזהות
את הבסיס במיתקן סודי שבאוניה
איטלקית, אשר עגנה בנמל מארוקו הספרדית
הנייטראלית; ולמרות שהיתר, בכך פגיעה
בארץ נייטראלית, חיסל את הבסיס בעצמו.
הסרט, המתאר את הקרב הדומם, מעניין
ועוצר נשימה; גם סממנים של הומור האופייני
לסרטים לסרטים הבריטיים אינם
הסרים בו. העלילה מרתקת עד-כדי־כך, שגם
הסולדים מסרטי־מלחמה ייהנו ממנה.

גצרפת בג בו רי
נורמנדי־ניימן (הוד, תל־אביב; צרפת־ברית־המועצות)
היה שמה של טייסת צרפתית
שפעלה בתקופת מלחמת העולם השנייה
במיסגרת חיל־האוויר הסובייטי. קורותיה
של טייסת זו אינן אפופות תהילה יותר
מכל טייסת קרבית אחרת בכל חיל שהוא.
אולם הצרפתים, שעקב כניעתה המהירה של
ארצם לגרמנים לא יכלו לייצר סרטי־מלחמה
הירואיים־שוביניסטיים, נאחזו במיוחד בסיפורם
של קומץ טייסים צרפתיים שברחו מבסיסי
חיל־האודיר של ווישי בצפון־אפריקה ל־ברית־המועצות
והמשיכו שם במלחמה.
יש בסרט כמה תיאורים אנושיים כנים.,
אולם תאורים אלה נעלמים כמעט כליל
במטר הפצצות של סיסמאות מליציות נבובות.
ההפצצה מרוכזת ושיטתית, אלא שלרוע
המזל — הפצצות הן פצצות־סרק.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגיס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
והאחד (ארמון־דוד, תל־אביב)

— מחנה שבויים בריטיים באיטליה מתרוקן
עד לאיש האחרון במיבצע בריחה מרתק.
#מי היתה גברת זוז־ (מוגרבי,
תל־אביב) — קומדיה מבריקה על מרגלים,
שירותים חשאיים, ובגידות בחיי נשואים.
ז׳אנט ליי, דין מארטין.

הבמאי הישראלי הה

ף מקום לכתוב את הרשימה הזאת,
1״ הייתי יכול להראות לכם צילום אחד
שאומר יותר מאשר הרשימה יכולה להגיד.
זה צילום של הילד שלי, שלמה, בן שנה
וחצי, העומד ומשתק עם 60 פחיות. בתוך
הפחיות יש אלפים־אלפים מטרים של סרט
קולנוע. אלה הצילומים והקול של הסרט
שלי רחל. וכל זה מונח ואי״אפשר להשתמש
בו. רק בשביל הילד שיהיה משחק. כי מזמז
שגמרתי את הסרט רחל ילד בא. ילד
גדל. ואת הסרט אני לא יכול להציג. הצנזורה
לא נותנת לי.
אחרי שנשברתי מבחינה כספית בסרט באיו
מולדת, לא נשאר לי כלום. כל הכסף
הלך ולא קיבלתי פרוטה מהצגתו של הסרט
בארץ. אבל למרות שנשברתי, לא הת־יאשתי.
אני ואחי האמנו בעתיד של הסרט
הישראלי. אחרת הייתי חוזר מזמן למקום
שממנו באתי. בפרס זרקתי רכוש וזרקתי
כבוד ולא הסתכלתי אחורה אלא קדימה —
לארץ־ישראל. כל שלושה חודשים יבוא אלי
שליח מפרס וירצה לשכנע אותי לחזור. אבל
אני מאמין בעתיד תעשיית הסרטים בישראל.
לכן אני כאן.
אחרי שישבנו שנה וחשבנו למה הפסדנו
את הכסף בבאין מולדת, ראינו שבעצם לא
נכשלנו. פשוט — היתד, לנו בראש יותר
מדי ציונות. הסרט באין מולדת היה ציוני
ממש. והקהל לא רוצה ציונות. השנה הזאת
עברה עלינו קשה מאוד. אבל תמיד היה
האחד מעודד את הכוח של השני. ויום
אחד, בישיבה, כשלא נראתה עוד שום תק-
וזד׳׳ קם אחי אמיליו ואמר: עכשיו אייצר
סרט ואשקיע את הכסף שלי, ואחה תהיה
הבמאי.
שמנו יד ביד והיה לנו סיפור טוב מאוד.
התחלנו תיכף בעבודה. הסיפור הוא של
הסופר האנגלי ריצ׳ארד אוהייר, שהיה בארץ
שמונה חודשים. הוא כתב אותו אחרי
שראה בעיניים שלו את אותם הדברים.
הסיפור על רחל הוא על נערות בגיל ההתבגרות,
שהעיר מושכת אותן בצלילי הג׳ז
ואורות הניאון, והן תעזובנה את המשפחה
שלהן, בלי לחשוב הרבה, כדי לנסות את
מזלן בעיר הגדולה. זהו סיפור על בחורה
מהכפר שעוזבת את ההורים שלה והולכת
למצוא לה חיים בעיר הגדולה. שם היא
נופלת בידיים של צעיר פושע שהמישטרה
רודפת אחריו. במשך הסיפור יתראה רחל את
החיים, החיים הריאליסטיים בעיר. ואז תעבור
שלבים מסוכנים. היה תהיה הרה מהבחור
הזה, וכאשר יוזדע לו — יגרש אותה
מהבית. ואחר־כך מהפחד שתלשין על העסקים
שלו, יחזיר אותה אליו בכוח, ויתכונן
לברוח מהארץ.
אבל העין של החוק עוקבת אחריו כל
הזמן והמישטרה רוצה לתפוס את כל הכנופיה
ביחד. הבחורה מתקשרת עם המיש־טרה
שתקיף את הכנופיה ברגע המתאים.
תוך מריבות וחילופי־יריות ייהרג האהוב
של רחל וגם חלק מהחברים שלו. ואז תדע
רחל שהחיים הם לא כמו שהיא חשבה,
ותתחתן עם קצין משטרה שיחזיר אותר,
למוטב והיא תחזור הביתה אחרי כמה חודשים
בבית־הסוהר.

סרט ישראלי אמיתי!*
* הו ה סיעור רציתי לעשות אותו לסרט
| מפני שחשבתי איזה סיפור אנחנו צריכים
כאן בארץ. ראיתי שהציונות כבר יצאה
מהאף אבל יש לנו בעיות שעלולות לקרות
בכל רחוב, בכל בית שהיחס בין ההורים
לבנים הוא לא נורמלי. רציתי לעשות סרט
ריאליסטי שיהיו. דוגמא לכל אלה החושבות
בדרך של רחל.
התחלנו לעבוד. עבדנו בתנאים בלתי אנושיים.
הרבה לילות ישנו באוטו. הרבה פעמים
עבר עלינו רעב באמת. אבל הרצון
עלה על כל דבר. אחרי שנה של עבודה
גמרנו את התצלומים. במשך כל השנה הזו
היו רק 40 ימים של צילומים. היה חסר
לנו כסף, חסר כוח ודברים אירגוניים אחרים.
הכסף
שהיד, לאחי אמיליו לא הספיק לגמור
את הסרט. פניתי למשרדים ממשלתיים.
שארית הכסף הלכה בנסיעות. כמעט ואבדנו
את התיקח־ד״ לפני שנה באה הוועדת הבע־

משרדית לעידוד הסרנו הישראלי וראתה אצלנו
באולפן את הסרט במלואו. הוועדה אישרה
לנו את הסרט כסרט ישראלי. שר המטהר
והתעשיה ספיר אפילו עמד בכנסת לפני
כמה חודשים והכריז בגאווה שהסרט רחל
נחשב לסרט ישראלי. יש לנו גם אישור בכתב
על כך. אבל הלוואות לא קיבלנו.
עשינו ישיבה ואמרנו: יש שתי דרכים.
או שנמשיך בעבודה במצב הקיים — ואז
יש סיכויים שנצליח. או שנעצור — ואז
הכל אבוד. כולנו רצינו לתת עוד קורבנות.
והרצון הזה עודד אנשים מהעם שיש להס
דם. הם עזרו לנו.
גמרנו את הסרט ולפני שלושה חודשים
הוא היה מוכן לגמרי. היה לו כבר מפיץ
והיו צריכים להציג אותו בקולנוע אופיר,
בתל־אביב. היה צריך רק לתת אותו לצנזורה.
שלחנו את הסרט. לא חשבתי שהצנזורה
תפסול סרט ישראלי, שהוועדה ד,בינ־משרדית
המליצה עליו כסרט ישראלי. טעיתי.
עד היום לא קיבלתי תשובה אם מותר
לי להציג את הסרט והצנזורה בכלל מתחמקת
לתת לנו תשובה אם יתנו לנו אי־פעם
רשיון להציג את הסרט.
ברגע ששמעתי שלא נותנים לנו להציג
את הסרט, ראיתי את הכוכבים באמצע היום.

רחל טטרקדחביב כ״רחל״
זה אסור

נזעקתי ממקום ההסרטה — שם אנחנו
עושים עכשיו סרט שלישי — ונסעתי מהר
לירושלים. לא קיבלתי שום תשובה מהצג־זורה.
אמרו לי שהצנזור לוי גרינשפון נסע
לפסטיבאל הסרטים בקאן ומכיוון שיש בע

׳״מאת

אלי שאגשים נהרגים. מה זאת אומרת, איפה
אנחנו?!
נכון שיש לי שלושה הרוגים בסרט, אבל
לא הרגתי אנשים חפים מפשע. המשטרה
הורגת אותם ולפי הדמות שלהם בסרט כל

נודי ח בי ב י

בשבועות האחרונים עשתה המועצה? 1ביקורת סרטים צעד חסר
תקדים -היא סירבה להתיר את הצגתו כארץ של סרט ישראלי.
הסרט שצונזר הוא סרטו של נורי חביב ,״רחל״ .מתוף אמונה
שבל צנזורה אמנותית פסולה, ובמידה שהיא מופעלת על יצירות
ישראליות הינה רצחנית, נותן באן ״העולם הזה״ את זבות
הדיבור לאיש אשר סרטו לא הורשה להצגה. סיפור זה חייב לעד
רר את דעת־הקהל ללחוץ על הצנזורה לחזור בה מהחלטתה.
יות עם הסרט, לא יתנו לי שום תשובה עד
שיחזור.
דיברתי עם המזכיר של הצנזורה שעה
וחצי. תוך כדי שיחה שמעתי את הטענות
שיש להם נגד הסרט שלי רחל.

איד רחל מ תג ר ה...
ף* טענה הראשונה היתד, נגד העלילה
| 1של הסרט. המזכיר ואנשי הצנזורה אמרו
לי: איפה ראית סיפור כזה בארץ? איפה
יש בארץ בחורה בורחת מהבית ואנשים
מבריחים חשיש?!
נדהמתי ואמרתי להם: אני הזקא התחשבתי
הרבה ולא הסרטתי הרבה דברים
מהסיפור. סיפור כזה ואלפים כמותו תמצאו
בתיקים של המשטרה. תשמעו אותם בהרבה
בתים, שם הם קרו באמת. אלה תמונות
ריאליסטיות. מה יש, במדינה שלנו צריך
לפחד להציג את האמת?
יש לי בסרט תמונה של אדם עשיר שיושב
במסעדה ואוכל תרנגולת בידים שלו.
ויש קבצן, שבאמת אם אדם יראה אותו, יחשוב
קבצן אמיתי ולא שחקן; שהוא באמת
שחקן טוב. הקבצן מנגן על הכינור והאדם
שזולל תרנגולת קורא למלצר לגרש אותו
מפני שהוא מקלקל לו את התיאבון. הקבצן
מסולק מבית־הקפה והולך על־יד בית עם
מדרגות. שם יושבת רחל שלנו ואוכלת בייגלה.
הראיתי את הקונטרסט בין הזלילה של
התרנגולת לבין הבחורה השבורה בנפשה
האוכלת בייגלה. אבל גם הראיתי את הרחמנות
שתבוא מאנשים שסבלו כחיים. ודווקא
רחל זאת, תוציא מהכיס שלה את הגרושים
האחרונים ותתן לקבצן בלי לחשוב הרבה.
אתם רוצים להגיד שאין דברים כאלה בארץ?!
אחר־כך
הם אמרו לי: יש יותר מדי הרוגים
בסרט; אי־אפשר להראות בסרט ישר
אדם
ישמח לת להם פסק־דין מוות. מה, אין
בארץ גנבים? אין פושעים? אין מבריחים?
יש לי עוד תמונה בסרט: רחל, אחרי שהיא
מתייאשת מהחיים, תישן על ספסל בשדרה.
באותו הזמן יבוא זקן אחד ויגרש
אותה משם ויגיד :־זה הבית שלי כבר 20
שנה!״ כל מי שטוען שאין תמונות כאלה
בארץ — אני מוכן להקדיש לו לילה אחד,
יבוא איתי ואני אראה לו טיפוסים כאלה.
אתר־כך הם אמרו לי שיש בסרט יותר
מדי סכס, וזה לא יפה להראות בחורות
יהודיות עם סכס ...הסכם שיש בסרט
הוא כשרחל, השחקנית רחל טטרקו, שהיא
כיום אשתי, תיפול בידיים של הבחור הפושע,
והוא יקח אותה למועדוני־לילה ואחר-
כך יביא אותה אליו הביתה למיטה. היא
עירומה אבל מתכסה בסדין. כל מה שרואים
איך שהוא מנשק אותה ואת התגובה ברגל
שלה, איך היא מתגרה.
את זה, הם אמרו, צריך לחתוך. לא יכולים
להראות בסרט ישראלי בחורה עושה
פלירט ושוכבת עם בחור, הם אמרו. נכון
שיש בסרט קצת סכס, אבל לא יותר מאשר
בסרטים זרים המוצגים בארץ. והסכם הזה,
תאמינו לי, כל כך עדין לפני כמה שבועות
ראיתי בסרט את בריג׳יט בארדו עירומה
לגמרי! למה לבריג׳יט בארדו מותר ולרחל
לא?! אסור לעשות בארץ סרט ריאליסטי?
אסור להראות סכס?

פחי־האשפה הפריעו
*** מעתי שאחד^הכרי^צנלרה
* /אמר :״איפה מצאתם את הרחובות ש־צילמתם,
שרואים שם מלא פחי זבל מלאים
וישנים? האם זאת היא ישראל? ככה אתם
רוצים להראות אותה לעולם?״
חשבתי שהוא צוחק. אבל הוא דיבר ברצינות•
אמרתי לו :״לא עשיתי שום תפאורה
ברחוב. מה שצילמתי נמצא ברחוב. אם יש

לכם טענות, תפנו למשרד התברואה ולא
אלי. צילמתי שלושה ימים ברחוב הזה והוא
נשאר כמו שהיה. לא הבאתי זבל וזרקתי
שם, אבל גם לא ניקיתי את הרחוב.״
עוד טענה היתד, למה הצגתי את כל הטיפוסים
השליליים, .׳מה עשית?״ אמרו לי
חברי הצנזורה .״האבא לא טוב, האמא לא
טובה, הבת לא טובה, כולם שליליים.״ אמרתי
להם :״לא יכולתי לקחת סיפור של אנשים
נורמליים לגמרי שאצלהם הכל בסדר.
יש משפחות כמו בסרט וזו האמת. אני לא
יכול ללכת רחוק מהאמת.״
אחר־כו אמרו :״אי־אפשר להציג את זה
בארץ, יחשבו שאנחנו מדינה של פושעים.״
לא היה לי כבר מה לענות להם.
אני לא יכול לתפוש עד היום איך לא
נותנים לי להציג אתה סרס שלי. הסרט
עלה לנו יותר בהתעייפות, דם וזיעה מאשר
בכסף. זהו סרט שנתנו בו כל הנשמה
שלנו לפני הסרט היד, לחץ הדם שלי
.190 עכשיו הוא ירד ל־ .90 הייתי שוקל
78 קילו. עכשיו יש לי 66 קילו, ברוחב שלי
ובגובה שלי!
מה עשיתי רע?! באתי לארץ. ווילה לא
קניתי. אוטו לא קניתי. אפילו בגדים טובים
לא קניתי. כל מה שהיה לי נתתי לתעשיית
הסרטים הישראלית. מתי הם רוצים שאציג
את הסרט שלי? בחמסינים הגדולים, כשאף
אחד לא הולך לק .׳,נוע? או שיציגו אותו
רק אחרי שאמות?
עד מתי אני יכול לחכות שהאדונים האלה
יואילו להרשות לי להראות לקהל על מה
עבדתי שלוש שנים? בינתיים הם יתנו ׳אות
אישורים לסרטים אמריקאיים וצרפתיים. הסרט
הזה זה אינו סרט של מפיץ שיכולים
להחזיר אותו ליצרן ולקבל את הכסף בחזרה.
זהו סרט ישראלי, שאישרו לי אותו
ויכול לקבוע גורל אנשים חיים.
לא די שהאדונים האלה היושבים במשרדים
לא נותנים עזרה; עכשיו הם גם רוצים
לחנוק אותנו. שיהיה למישהו האומץ להכריז
שנתן לי איזו עזרה ממשלתית!
הם רוצים שאני אחתוך כמד. קטעים מן
הסרט. אני מתעקש. לא אחתוך שום תמונה.
כל תמונה ריאליסטית חשובה לסרט. אני
לא אומר שזהו הסרט הטוב ביותר שצולם.
אבל זהו סרט ישראלי, שעשינו כאן, על הבעיות
שלנו. בכוחות עצמנו עשינו אותו.
אני לא אשקוט ולא אנוח עד שאציג אותו.
והם לא יוכלו לגרש אותי. אמשיך לייצר
סרטים גם בעתיד.
אני פונה לעם, בשבילו אני מייצר את
הסרטים ...אני לא חי בעננים ויודע מד,
מתרחש בעם. אני אחד מהם. מהעם אני
מקבל את התמורה. אם הסרט רע — תחליטו
אתם בעצמכם אחרי שתראו. אבל לא
יתכן שכנופיד, של רודנים תטיל מרות על
כולנו, ותחליט מה מותר לראות ומה אסור.
תנו לקהל לשפוט!

איב ה ה היו?
יי גגכר כיגנז כי !ין ןיני הגא שהיו טל אי. באופיי־גנז
הט!\נו, טס גגנזהגז 3צאגד האגזגנג הראטגגה
גל יגזי הטלגבוי כגלם יכגג טכינן יגי גה כגויים.
וגזל פאאגו הגזיגוג \זם ך לנזגזל כצאגז הגזי\.
ט כיגם אגטים טהיג וגצים לואגגז — אג לא לר־גגה
— אה גגם ה טל האטה כים כלכגט ם יגזי ה־וכהא.
אכל גם הכהגת טהוגים איגם וגאים כ>\י\
ם ה אה הכיסיגי. גגם ם וגם גגגגה הוהצה ם גה ״הגגג־
׳ם־הגה״ לאיטי ציכגו, טיכיכג וכהם כל הטאלה•.

(המשך מעמוד )17

הרגליים.״ הוא בישר לה. אסתר עצמה היתד.
זו שהרגיעה את בעלה .״אמרתי לו שלא יבכה,״
היא מספרת .״שזה לא כל כך נורא ו־בוודאי
יעבור. אני אבריא ואחזור הביתה. לידו
השתדלתי לא לבכות אף פעם.״
אך באותו לילה ניסתה אסתר לאבד עצמה
לדעת על־ידי כריכת הסדין בצווארה. אך בידיה
הרפות לא היה אפילו מספיק כוח כדי
להרים את הסדין הקל. את הילדה ביקשה
מבעלה לא להביא אליה, כיי חשבה שהמחלה
מדבקת.
המזתר ללבוש
ביקיו?,
• שלמהג רו ס, עסקן אגודת־ישראל:
״העליתי בכנסת השלישית את בעיית הילוכן
הבלתי־מוסרי של נערות־ישראל לאורך חופי
המדינה, כשהן לבושות בגדי־ים המכסים
טפח ומגלים ספחיים. הצעתי היתד, לאסור
הילוך בלתי־מוסרי זה. אך קשה לי לומר
כי יש לי עניין להבחין בבגד־ים מסוג זה,
ולא בבגד־ים בלתי־מוסרי מסוג אחר. יחסי
לכל בגדי־הים זהה.״•
ס יצחל, ברא״ז, עורך־דין :״בתנאים
מסויימים, מותר לכל בחורה להלך בבגדים
ביקיני. התנאי הראשון: מותר להסתובב עם
בגד כזה אך ורק על התוף, ולא על הטיילת.
התנאי השני: בחורה שמעיזה ללבוש
בגד־ים כזה, צריכה גוף יפה.״
• גיו ר א גודיל ,,אמרגן :״אינני מתנגד
כי בחורות בעלות גוף יפה תהלכנה
בבגדים כזה. מבחינה מוסרית, אין זה משנה
אם היא מתרחצת בים בבגד גדול או
קטן בסנטימטר אחד. הגיל המינימלי צריך
להיות ,18 והגיל המאכסימלי — .28 כי
אחרי גיל זה מתחיל העסק להיות מסוכן
מבחינה אסתטית, וגם לבחורה לא כדאי להופיע
בשפת־הים כשהיא לבושה בביקיני.״
• זיו ה כי נדר, מלכת־המים : 1959
״ברור שבחורה בעלת גוף נאה צריבה לל־

קנת

בהן

בוש בגדים ביקיני. זה רק יכול להוסיף
לה. גם אני לובשת בגדים כזה, אך אסור
לי להצטלם בו. אבי אוסר עלי זאת, כי
לבוש כזה לא צריך להיות לראווה, אלא
לנוחיות ויופי על החוף בלבד.״
• יעקב גרינכרג, ח״כ הדתיים הלאומיים
:״רגע, אני לא יודע — ביקיני זו
בגד־ים לגבר או לאשה? בעניין בגדים מ
שני חלקים התפור לאשה, אני חושב שאין
זה עדן של הכנסת או של אישי־ציבור,
ודעתו של איש אינה חשובה. היחידים שיכולים
להכריע בעדן זה הם הרבנים, ש יקבעו
על־פי ההלכה בלבד, אחרי שיראו אז
בגדי־הים וידונו על־פיהם.״
• נחום רז, מרכז חוגי־הצעירים נ!ל
מפא״י :״לדעתי אין שום מניע מוסרי י א
ללבוש בגדים ביקיני בשפת־הים. זה לא
עלול להשחית את הנוער, ממש כשם שילדים
קטנים אינם הופכים להיות מושחתים,
כשהם רואים ילדות קטנות מטיילות על החוף
עירומות. אך צריך להתחשב בצרכים
הדתיים השונים, ולהסדיר חוף מיוחד בו
יוכלו הדתיים להתרחץ בים כאוות נפשם,
מבלי שייאלצו לסבול מבגדי־הים מסוג ביקיני
של הנשים.״
• ז׳אן דויד, צייר :״יש שני סוגי
ביקיני: לגברים ולנשים. לגברים נאים זה
מתאים. לנשים יפות זה מתאים מאד ואסתטי
לעין. הגורם המוסרי במקרה זה אינו
מעניין אותי. כל עוד הגוף יפה, אפשר ומותר
ללבוש ביקיני, אפילו עד גיל .40 אך

י—20

״רציתי קמות״

עד כמה שאני מבין, כבר אי־אפשר, בדרך־
כלל, ללבוש ביקיני בגילים גבוהים כל־כך.
לכו צריך להספיק ולעשות זאת בגיל צעיר.״
$זאב קי ס, מנהל חברת־חתעופח
״אולימפיק״ :״אם יש פיגורה מתאימה, מותו
ללבוש ביקיני. אם אין פיגורה מתאימה,
אסור בכלל ללבוש בגד־ים כלשהו. בחורה
ענו פיגורה בלתי־נאה, הלובשת ביקיני, עוברת
קצת על המוסר. זהו גועל־נפש מרוכז.״
• שלמהאכר מו ס, ח׳׳כ הצ״כ :״ל־צערי
אין לי דעה בעניין. אני, מה שקוראים,
עיוור צבעים, ואיני יכול להבחין היטב
כ־ח־ן שראייתי מטושטשת.״
• מרד כי לי ס מן, רב ושופט ביוני
הדין של תנו׳עת־החרות :״מלבוש זה כמוהו
כפריצות ביהדות. הביקיני. מגלה את הגוף
וגורם לגירוי היצרים המיניים. היהדות מחייבת
לכסות יותר מאשר לגלות. לכל אדם
יש מלחמה עם היצרים, והוא צריך להעמידם
בפינתם המתאימה, ולא להבליט אותם. אומנם
להתרחץ בים, אדרבא, זוהי טהרה כמצווה
עלינו ביהדות. אולם צריך להעדיף
את הצניעות, ולא לנצל את הרחצה בים
למטרות בלתי־מוסריות.״
$י הו שעא לו ף, מפקח חינוד־גופני:
״הליכה לים בביקיני אינה. מזיקה. השאלה
היא, כמובן, באיזה חברה עושים זאת. מבחינת
ההשתזפות אין הדבר מזיק, ובכלל,
מבחינה גופנית אין בביקיני שום דבר רע.
בכלל, אם רוצים או צריכים להשתזף, הביקיני
אינו הדרך היעילה ביותר. אני זוכר
זמנים שהשתזפנו על חוף־הים ללא ביקיני.״
• מ טי לדהאלפ רן, דיילת קרקע:
״לבחורות מותר להלך בביקיני ומי שיש לה
גוף מתאים, צריכה בהחלט לעשות זאת.
למה לא? גם אני מהלכת על החוף בבגדים
ביקיני. כל בחורה שמרגישה בזה טוב,
צריכה ללכת כך. אולם כל אחת צריכה
להרגיש מתי זה כבד לא הולם אותה, ולהפסיק
בזמן.״
• נתןקנת, עורן־דין :״אני תומך בביקיני,
בתנאי שאני רואה אותו על גוף של
נערה צעירה. הגיל המתאים ביותר לביקיני
נע בין 16ל־ .25 אך כמובן שישנם מקרים,
שנשים לובשות ביקיני בגיל יותר מבוגר,
ובכל זאת הדבר אינו פוגם בטעם הטוב ובצורה
האסתטית. אך לומר כי הביקיני מגרה
את המסתכלים, הרי זה חוסר־הבנה
מוחלט. הביקיני יכול לכל היותר לעורר
עניין או לעורר סקרנות מסויימת. אך מכאן
ועד לגירוי מיני המרחק רב.״
• ארמץ גו ט לי ב, בעל בית־חרושת
לבגדי־ים ״גוטקס״ :״הביקיני באמת בריא

כינדר

לוי

בשביל בחורות צעירון ז. כל אחת צריכה את
בגד־הים המתאים לזד ולגופה, כך שתרגיש
בו נוח. אם בחורה יודעת ללבוש את בגד־הים
המתאים, הרי שהיא זוכה להצלחה,
ופרט לכך גופה נהנה מן השמש. בארץ רק
30 אחוז מן הנערות לובשות ביקיני, וזה
לא כל־כך הרבה. בחוץ־לארץ, הנוהג ללכת
בבגד־ים ביקיני נפוץ יותר. בגדי־ים כאלה
ישנם גם עבור גברים: אלה בגדי־ים צרים,
אותם לובשים הבחורים בעלי הצורה הנאה,
שרוצים להבליט את גופם.״
• יהודה נדיבי, מזכיר עירית תלאביב
:״איני מומחה בעניינים אלה. הקריטריון
הקובע הוא אם בגד־הים מספיק צנוע
או לא. אף על פי שאני תושב תל־אביבי
וותיק ובעירי ישנו חוף רחצה, מעולם לא
התעניינתי לבדוק שאלה זו.״
• רפי לוי, כדורגלן נבחרת־ישראל:
״מי שיש לה מה להראות, צריכה להראות!
למרבה הצער ישנן כאלו שאין להן מה
להציג, והן בכל זאת מהלכות עם בגד־ים
ביקיני. בעניין זה של לבוש ביקיני, אין
בכלל שאלה של מוסר או טעם טוב. הכל
תלוי בגוף, ולא יותר. אם ישנה ילדה בגיל
,11 שיש לה גוף מפותח במידה מספקת,
היא יכולה ללבוש בים בגד־ים ביקיני.
בין כה וכה אף אחד לא יידע בת כמה
היא, ואילו החברים שלה, היודעים מה גילה
האמיתי, רק ישמחו על כך ויעודדו אותה.״
• אידוב כהן, ח״כ הפרוגרסיבינז:
״לדעתי, עצם העובדה שהנשים הולכות בביקיני,
מוכיח כי מותר לעשות זאת. כאשר
עושים דבר כזה והוא מתקבל על־ידי הקהל,
סימן שזה בסדר. גם על הרציף מותר להלך
בבגד־ים כזה, אך צריך לקבוע גבולות מסו־יימים.
מן המצב הקיים בארץ אני מבין שלא
עברו עדיין על גבולות אלה.״
• רענן לוריא, קריקטוריסט :״בדרך
כלל אני מסכים שנשים תהלכנה עם ביקיני.
מצידי — אפילו כל הנשים, פרט לאחת:
אשתי. הסיבות לכך הן פרטיות ביותר. בסך־
הכל, אם חושבים על כל העניין, מגלים כי
במידה מסויימת הוא פוגע יחסית במוסר
הציבורי. אך גם מבלי לראות את הצד הציבורי,
אפשר לומר שהביקיני מעורר התנגדות
מסויימת, כיוון שהוא רעשני מדי.״
• עקיבא בן־ישי, מפעיל מכונתהאמת
של המשטרה :״אומנם הביקיני יפה כשהוא
מולבש על גוף יפה, אך במידה
מסויימת הוא גם משחית. כי עד כמה שננסה
להתעלם מנימוקים ישנים, הרי שבחורה
הלובשת בגד־ים כזה, מנסה לגרות.
נכון שהדבר תלוי במידה רבה בתרבות החברה
בה לובשים את הביקיני. אך אין זה
משנה את מטרת השימוש בביקיני. לדעתי,
הגיל המינימלי ללבוש ביקיני הוא .18״
• אלפס שור, בעל בית־הקפה ״פיצה״
:״הביקיני הוא דבר מותר. הוא אסור
אולי בחברה של ימי־הביניים. בימינו ישנם
דברים הרבה יותר משחיתים, כמו בתי־הזו־נות
הנסתרים הממלאים את העיר. איני
מבין מדוע יש צורך לומר על דבר יפה
שהוא בלתי־מוסרי.״
• אסיה (אשת הנוירוכירורג, פרופסור
אהרון) כלר, נ!ובדת סוציאלית :״כל עוד
אחרות הולכות לבושות כך ולא אני, אין
בכך דבר רע. מי שרואה נערה לבושה בביקיני,
אינו יכול ליהפך לבלתי־מוסרי או
מתוסבך. לכל היותר אלה שלובשות את הביקיני
מתוסבכות בעצמן.״

ך* שחזרה אסתר בעבור שנתיים ה־
^ ביתה׳ לא הכירה את ביתה .״רציתי
למות יותר מאשר בבית־חולים,״ סיפרה די־
׳׳שבוע בביתה הממורק עקרת־הבית החרוצה.
״הבת לא רצתה לגשת אלי. היא בכתה וביקשה
שיביאו לה את אמא שלה.״
סידרו לאסתר קביים ומכשירים לרגליים.
אך היא לא יכלה להשתמש בדים. היא היתרי
זקוקה לעגלת נכים, וזו עלתה כסף רב.
דינה גדלה. וככל שגדלה בגיל כן גדלה
אהבתה לאימה הניכדי. במשך כל השנה הראשונה
אחרי שחזרה הביתה, שכבד, אסתר
ללא תנועה. בתה התינוקת הייתה זו שטיפלה
בדי והגישה לדי את האוכל למיטה. כסף לקנות
עגלה לא היה למשפחת ברוך. הבעל
הפסיק את עבודתו כפועל פשוט כדי לדאוג
לצרכי הבית. פעם החליט לגנוב עגלה לאסתר
.״לא מצאתי מה לסחוב״ ,סיפר אותו
ערב בדמעות בעיניים.
אחרי שנד סידרה לה לשכת הסעד ברעננה
עגלת נכים .״הרגשתי כאילו המשיח בא.״
נזכרת אסתר, שסימני יופיה עדיין ניכרים
בה. היא החלול לעשות את כל עבודות־הבית
תוך־כדי ישיבה בעגלה. הרצפה והרהיטים
הבהיקו מנקיון. המטבח היה מצוחצח. והעציצים
על המרפסת החלו לפרות.
אסתר שידלה את יצחק שיחזור לעבודה.
הוא התקבל לבית חרושת למכשירי הנדסה
בהרצליה׳ אך המשכורת הספיקה לו בקושי
רב לקיום המשפחה. בינתיים עבר זמן והעגלה
של אסתר שוב לא היתרי ראויה לשימוש.
מאות הלירות לעגלה חדשה לא דייו
בנמצא.
עד שלפני כמה חדשים ביקר במפעל, בו
עובד יצחק, נציג אילנשיל פוליו, שבא להתרים
את העובדים. יצחק פנה לועד העובדים
וסיפר להם, בפעם הראשונה, על מחלתה של
אשתו. עד אז לא סיפר יצחק אפילו לחבריו
הקרובים ביותר דבר על מחלתה של אשתו
ועל קשייו העצומים בבית. הועד סיפר לנציג
וכעבור זמן קצר הופיע בבית משפחת ברוך
מזכיר אילנשיל בעצמו עם עגלה חדשה.
אסתר הופתעה כל־כך שסרבדי להיפרד מהעגלה
הרעועה הישנה. המזכיר ניסה לשכנע
אותה אך ללא הועיל. אסתר התנגדה,
הסבירה שהיא אינה רוצה בעגלה מהודרת.
היום היא מחייכת כשהיא נזכרת באותו
ערב גשום כשסרבה בתוקף לקבל את העגלה
החדשה .״שכחתי כבר איך נראים אנשים
זרים שמבקשים לעזור באמת. במקום לעודד
אותי הדבר גרם לי אז מצב רוח רע.״

בשביל מה החייס?
הרי ימים מספר הופיע בבית

בעל־מלאכה׳ לקח מידות, עשרי חישובים י ואסתר זכתה בעגלה חדשה.
״אני מודה לאלהים,״ אומרת אסתר על
הכל ,״אני מודה לאלהים שיצר עוד אנשים
כאלה. מודד. לו שנתן לי בעל ניפלא כל-כך
וילדה נהדרת ומסורה כל־כך. במשך שמונה
שנים לא ירדתי מהגבעה שעליה עומד הבית
שלנו. לא ראיתי אנשים ושכחתי מה זה סרט.
אני מתחננת בפני בעלי שיצא לפעמים לטייל,
או לבלות, אבל הוא יושב אתי, מטפל
בי, וממש בוכה כשאני חולה קצת. מדי עוד
יכולה אני לדרוש במצב העלוב שלי?״
אסתר בכל זאת זקוקה לדבר־מה. האשה
הצעירה עדיין מלאת חיים, משתוקקת על אף
מגבלותיה לתת למשפחתה את ההרגשה שגם
ר,יא עוזרת להם. היא רוצה לעבוד, היא רוצה•
לצאת איתם לטייל .״עיזרו לי לצאת מן ה־בית!״
היא מתחננת ״עיזרו לי לצאת מבית-
הסוהר העולמי שלי. עיזרו לי להשיג מכונית
כדי שאוכל לנוע קצת. לא מפוארת. קטנטנה
ועלובה, אבל שתהיה לי במקום שתי
רגליים שאיני יכולה להשתמש בהן כמו יתר
בני האדם. כי מה אוכל להגיד כשאמות, אעלה
לשמים ואצטרך לתת דין־וחשבון על מה
שראיתי בחיי? אגיד שכל מה שראיתי הי־תה
קערת המטבח והסירים? יגידו לי ובצדק:
״אז בשביל מה נתנו לך חיים?״
העולם הזה 1185

,סידרת מועמדות חמישית
שאלון מו ע מ דו ת
גת חשאלון חזח זכאית למלא המועמד 11
מסה״ וכן כל אדם אחר המעוניין להם׳
ליז על סועסדת, חסתאיסח לדעתו לתחרות
ד מו ם:

מצבמשפח תי:
ח כ תו ב ת המל אה :

שנ ת ח לי ד ח :
מ קו ם ה לי ד ה :
שנ תהע לי ה :
נו כ ה:
צב ע שי ע ר:

צבע? דניי ם:

> #ךהןז > אדמונית, בת ,26ילדת
יהודית
הארץ. היתה במשך שנה

* י חברת קיבוץ השוסר״הצעיר ניר־דויד, וכיום עוסקת בטיפול

בילדים. יהודית דוברת עברית, אנגלית, ספרדית, ערבית וגרמנית.
בשעות הפנאי, לפנות ערב, היא מתמסרת לציורי אופנה
ודוגמנות. היא אינה מחמיצה כל הזדמנות לרדת לחוף־הים.

השכלה קו דמת :

י די עתש פי ת :

ספורט (לציין איזה) :

מ ק צו עאושטחלימודים :

מקוםהעבודהאוהלי מו דים :

האם המועמדת היתח או חינה חברת

מאז הופיעה נערה כלתי-ידועה בשם זיוה בלב-
מן על שער ״העולם הזה 723 והחלה כף את
הדיר שהפכה אתי השם זיוה רודן למושג עולמי,
למד הקהל לסמור על הטעם הטוב של השבועון.
נערה כשם שרה טל. שנבחרה על־ידי ״העולם
הזה״ לתואר סגנית מלבת-החיוד, נבחרה כעבור
שנה למלבת־היופי של ישראל. כשבוע שעבר, באשר
נערכה התחרות מלבת־היופי של ישראל, שוב
עמדו כמרכז נערות שהתגלו לראשונה לציבור על
עמודי ״העולם הזה״ .עליזה גרום, שנבחרה על-ידי
הקהל כשנה שעברה לסגנית ראשונה של מלכת-
המים , 1959 זכתה עתה לבתר מלכת-היופי. אלים
בודנפילד (עליזה קשת) ,שנמנתה עם המועמדות
הסופיות כתחרות מלבת-המים ,1958 נבחרה בתחרות
מלבת־היופי השנה ל״חביבת הקהל״.
ביום אין עוד ספק בי תחרות מלכת־המים משמשת
מוקד למשיכת היפות והחינניות שבבנות
ישראל. בסומבן על השיפוט האובייקטיבי של
קהל הצופים -בתחרות היחידה כארץ בה קובע
הקהל לכדו את הנבחרות -מתיצבות הנערות
לתחרות זו, מוך תקווה שתעלה את קרנן ותסלול
את דרכן לקראת קאריירה שתהלום את ייחודן.

בתנועודנוער, תנוסה קיבוצית, אירגון־
ספורם, להקה אמנותית או כל אגוד אחרז
פרט איז הומ תי :

חו כ כויו ת :

אם אחד חפריסים אינו חל סל המועמדות
אל תמלא אומו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות המיים של המועמדת, עד
כמה שהן ידועות לסמלא שאלון זח.
נא לשלוח את השאלון המטולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזד״ ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
סל המעספח ״מלכת המים *.1960
נא להדביק את תמונת המועמדת באן.

חיה א בי ר ם

הינה ילידת הארץ
דור רביעי,
הגרה כיום ביפו ונוהגת לנצל כל הזדמנות
לשחיה. חיה בת ה־ 20 למדה בכיתה השביעית
של גימנסיה לאור ביפו. כשעזבה את הלימודים,
התגייסה, סיימה את שרות החובה ונשארה בצ־בא־הקבט•
תחביביה הם משחק הכדורגל והצבא.

איתילן < ךךןמתלב רו ד ליד ,
י אביב. ילידת בולו
^ ״ ייי
יה, בת ,20 שעלתה ארצה בגיל שמונה. לם
בבית־הספר תיכון חדש וכיום הינה פקידה
בנק. שולסת בשפות אנגלית, עברית ובולגר

סטרו של צרם ישראלי שצירם במחתות סום המתאר את הדינו׳ בדרוס־אפויקה

אנ/־בו־ה, א פ רי ק ה!
שתי המלים המכתירות רשימה זו לקוחות משפת זולו. זוהי
סיסמת ה״קונגרס האפריקאי״ ,אירגון הלוחם לזכויותיהם של
הכושים באפריקה הדרומית. פירושה של סיסמה זו שובי
אפריקה זהו גם שמו של סרט מיוחד במינו שהוסרט לאחרונה
באפריקה הדרומית בתנאי־־מחתרת, מתחת לחוטמם של השיל־טונות
הלבנים, שבא להמחיש את מישטר הזוועות, הדיכוי וההפליה
כלפי הכושים בארץ זו. הצלם שצילם את הסרט היה ישראלי.
אמיל (״מילק״) קנבל ,26 ,הוא יליד פולין, שעלה לפני 11
שנה ארצה, היה חבר במשקים עיך־שמר ומשמר־העמק. בעמודים
אלה מספר קנכל על חוויותיו כעת הסרטת הסרט, שזכה לתשבחות
ברחבי תבל ואן? קיבל פרם ראשון בפסטיבל הסרטים
בוונציה. תיאור זה מהווה גילוי מזעזע על המתרחש ברהבי אפריקה
הדרומית, על דיכוי תושביה הכושים בידי שליטיה הלבנים.

ך* פגי כשלוש שנים ביקר באד?
/לייונל רוגוזין, בנו של המיליונר האט־ריקאי־יהודי
ישראל רוגוזין. הוא בא ארצה
לסי הזמנתו של משרד ממשלתי מסויים,
כדי לייצר סרט על בעייות העליה והקליטה.
תוך כדי משא־ופתן, התברר לו שלא יוכל
להסריט את הסרט בצורה שהוא היה ריצה
להסדיטו. התכנית התבטלה.
בשעת ביקורו הוצגו בפניו כ־ 20 סרטונים
קצרים שהופקו בארץ. היו אלה בעיקר
סרטוני הסברה ופירסומת. שתי יצירות משכו
את תשומת לבו במיוחד. היו אלה סרטוני
פירסומת. המיוחד בהם: הם הופקו
בצורה החורגת מן המקובל ; סרטים שבהב־נתם
ובצילומם הושקעו מחשבה ורגש. רו־גוזין
הרגיש מיד שיד אחת עבדה בשני
הסרטים. הוא התקשר עם חברת נבע כדי
למצוא את הצלם.
כך מצא אותי ליי־נל רוגוזין.
ידעתי אז מעט מאוד אנגלית. כאשר רו־גוזין
התקשר עמי ואמר״ :ס! 11ז3׳*ג 1
גזסע ! 63011״ לא הבנתי בדיוק את הכוונה
והשבתי לו 1 10116 ! 1011״ :ת3ז 00011,1
הוא הזמין אותי לפגישה במלון דן. לא
הייתי אז אחד מהטיפוסים שהולכים לדן.
לבשתי את החליפה הטובה ביותר שלי והלכתי
לפגוש את רוגוזין הגדול. שמעתי
עליו הרבה. שמעתי שהוא ייצר את הסרט
״ ע!0ליד 1116 50ת .״ 0היה זה סרט תעודתי.
על רחוב השיכורים בניו־יורק, שקיבל כמעט
את כל הפרסים האפשריים בעולם.
כשנכנסתי למלון דן הזדעזעתי. הופגשתי
עם בחורצ׳יק די צעיר, שישב במכנסיים
קצרים יחד עם אשתו. הוא היה ממורמר
מאד. כמובן שלא ידעתי זאת אז. הוא
נפגש עס הרבה אנשי הסרטה בארץ וכל אחד
שאל אותו :״כמה אתה משלם?״ כנראה ששאלתי
שאלה שונה במקצת. שאלתי הראשונה
היתה :״מה אתה רוצה לעשות?״ אחר־כך
סיפר לי ששאלה זו קנתה אותו.
רוגוזין לא אמר לי שהוא רוצה לעשות
סרט על אפריקה. הרושם הראשון שלי היה
שהוא אינו יודע עדיין מה להסריט בדיוק.
אבל כיוון שזאת היתד. אפשרות לצאת ל־חוץ־לארץ
— אז למה לא?! התידדתי עמו.
נפגשתי עם לייונל עוד מספר פעמים ורק
אחרי שהוא הכיר אותי היטב, הוא גילה לי
שהוא עומד להסריט סרט הנוגע לבעיית הכושים
בדרום־אפריקה.

א סו ר? ה גי ש עז ר ה
ךייוגוזיןנסע להכיץ את ד,סרט. עברו
1חודשים רבים של ציפיה עד שקיבלתי
ממנו טלגרמה :״תגיש בקשה לויזה לסאי־זונט.״
מיד התחלתי לחפש במפת העולם
היכן נמצאת מדינה זו. לא מצאתי. ניגשתי
לקונסוליה הבריטית ושאלתי. אמרו לי שם
שזהו שטח ארץ בדרום־אפריקה, הנמצא עדיין
בחסותה של הממשלה הבריטית, לשם בורחים
כל הנרדפים מדרום־אפריקה. ביקשתי
ויזה. הפקידה כמעט התפוצצה מצחוק מכך
שקודם אני מחפש ארץ ומברר איפה היא
ואחר־כך אני מבקש רשות כניסה אליה.
יום אחד אחרי שקיבלתי את הויזה, המ

ראתי
לדרום־אפריקה. בלי ציוד, בלי כלום.
רק עם מזוודה קטנה של חפצים. לאפריקה
הגעתי בלילה• בשדה־ד,תעופה קיבלו אותי
רוגוזין ואשתו וכושי בשם בלוק מודיסאני,
שעבד על התסריט. מהערב הראשון כבר
הבחנתי באופים המיוחד של החיים בארץ זו.
נסענו לבית פרטי, ביוהאנסבורג. אותו יום
נאספו שם אנשי צוות־ד,הסרטה. ערכנו ישיבה
ראשונה. הכושי ישב איתנו והגיש לנו
משקאות. אולם כשעשה ואת, הוא כיסה את
החלונות בווילון. שאלתי אותו מדוע. ואז
הסב־ר לי את עובדת־החיים הדרונדאפריק־אית
הראשונה: אסור לכושי לשתות אלכוהול
עם לבנים. הוא עלול להיאסר בשל כך.
בשעה מאוחרת בלילה סיימנו את פגישתנו
הראשונה. שוב ניתנה לי הזדמנות להכיר
את משמעותה של מדיניות האפרטהייד
— ההפליה הגזעית. רוגוזין יצא ראשון מן
הבית והביט מסביב. הכושי חיכה בפתח.
רק כשרוגוזין סימן לו שאין איש, הוא קפץ
לתוך המכונית. כי בשעה מאוחרת, אסור
היה לו להימצא ברובע זה של העיר.
נסענו להביא את הכושי לרובעו, לשכונת
סופיהטאון. זוהי שכונת כוש־ם, שם צולם
רוב־רובו של הסרט. בדרך הבחנו בתאינה.
אדם שכב לאורך הכביש אחרי שמכונית
פגעה בו. לא עצרנו. לפי הוראות המשטרה,
אסור להושיט עזרה לנפגעים בשעות הלילה.
יש להמשיך לנסוע ולהודיע למשטרה, משום
שהתאונה יכולה להיות מלכודת למעשה־רצח.
יוהאנסבורג מצטיינת באחוז הגבוה
ביותר בעולם של מעשי רצח ושוד.
כל זה הישרה עלי כבר בערב הראשון
את האווירה של העיר והמדינה כולה.

בית־ספר. בית־הספר היד, סגור לאות מחאה,
משום שהממשלה דרשה מהכנסייה ללמד בו
רק לפי תוכנית בנטום. זוהי תוכנית לימודים
הקובעת שאת הכושים מותר ללמד רק
עד לרמה מסויימת. את הכושים מותר ללמד
מאתימטיקה — אולם רק עד גבול מסוייס.
ראש הכנסייה, האב הזלסמון, סרב לקבל
תוכנית זו וגורש מדרום־אפריקה. הוא עומד
כיום בראש תנועת החרם על מדינה זו בבר
טניה. לאות מחאה על גירושו לא לומדים
הילדים בבית־הספר מור. חמש שנים.
כך נערכה פגישתנו הראשונית עם סוסיה־סאון
׳.מסביב ליוהאנסבורג, בקוטר של 20
קילומטר, נמצאים תחומי־המושב של הכושים.
אסור להם לגור בתוך העיר. תחומי־מושב
אלה נחלקים לשניים. חלקם הן שכונות
שנבנו לפני 25 או 50 שנה. אולם לפגי
עשר שנים החלה הממשלה לבנות שכונות
מסוג אחר, הדומות למחנות־צבא גדולים,
בהם יושבים הכושים כשהם מוגדרים לפי

עבודה. במחנות אלה גרים כ־ 300 אלף איש.
במקומות־המושב הישנים, כמו סופיהטאון,
שייכים האדמה והבית למחזיקים בהם. מ־כירדן
שלפי חוק־ההפרדה החדש אסור לכוש־להיות
בעל אדמה, מועברים בני הגזע השחור
מהחומי־המושב הוותיקים למחנות החדשים.
הבתים הישנים נהרסים ועמם נהרס
בל הוזי החיים העשיר והמיוחד שלהם.
בסופיהטאון יש חיים. הרחובות הצרים
מלאי־ילדים. הבארים גדושים אינטלקטואלים,
זונות ופושעים. זהו מקום קוסמופוליטי.
גרים שם כושים מכל מיני שבסים, הודים,
סינים וצבעוניים אחרים. לפני שהתחילו להרוס
את סופיהטאון, גרו שם כ־ 80 אלף איש.
כשאנחנו הגענו למקום, כבר נשארו כ־30
אלף בלבד. כיום סופיהטאון אינה קיימת.
הבתים נהרסו בזה אחר זד״ הבעל הלך
בבוקר לעבודה. בבית נשארו האשד. והילדים.
בצהרים באה מכונית, לוקחת את כל
הרהיטים עם האשד, והילדים ומעבירה אותם
לביתם החדש במחנה החדש. בולדוזר הורס
מיד את הבית. כשהבעל חוזר בערב מן
העבודה, אומרים לו איפה אשתו, וילדיו.

תינוקות 7יד התגזד

ך סרט שהסרטנו, סופיהטאון עדיין
—1סיימת. הצלחנו לתפוס את ההווי המיוחד
ששרר בה. כבר ביום השני צילמנו ריקודים
ברחובות השכונה. כשיש שם חתונה,
עושה הזוג הצעיר מסיבה ומניף דגל לבן
על הבית. כל מי שרוצה, יכול לבוא. מזמינים
תזמורת ג׳ז ואחרי הריקודים בבית החתן
והכלה, יוצא הזוג הצעיר לרחוב. מתהילים
לצעוד כשהתזמורת בראש. לפני הבית
ניצב רק קומץ אנשים, אבל אחרי שהם
עוברים כמה רחובות, כבר מצטרפים אליהם
אלפים, והחתונה הופכת להפגנה אדירה של
שמחת־החיים הפורצת לעתים, למרות הכל.
השתדלנו לצלם תמונות אלה כמו שמצלמים
יומן, ולדלות מתוכם, עד כמה שיותר
את המציאות החיה. רק אחרי שהיו לני
כמה תכונות־רקע, התחלנו לחפש את השחקן
הראשי שיגלם את דמות הגיבור בסרט.

א גו מ ג רי טאתאפ רי ק ה
**יערבהרא שון, באותה פגישה, קרא
—1רוגוזיז בפנינו את התסריט ונתן את
הוראות החירום לצוות. התסריט, כפי שנשמע
בפעם הראשונה היה מזעזע ואמיתי גם
מבלי להכיר את הסביבה והאנשים. היה זה
סיפור על חיי־כושי הבא מהשמורה הפרימיטיבית
של אפריקה הדרומית אל העיר,
תיאור כל העובר עליו עד שהוא מגיע למסקנה
שאי־אפשר להמשיך בחיים כאלה.
ממשלת אפריקה הדרומית לא ידעה את
תוכן התסריט. רוגוזין עמד להסריט, כביכול,
סרט מוסיקלי בהשתתפות כושים. הסרט
האמיתי היה צריך להיווצר במחתרת.
קיבלנו את הוראות החירום: אסור להיכנס
לשכונות הכושים ללא רשיון; אסור להגיש
עזרה לכושי במקרה שפוגעים בו ברחוב;
אסור לת לכושים אלכוהול; אסור לשכב עם
כושיות — מעשה כזה כרוך בשלוש שנות
מאסר ו־ 12 מלקות בכיכר העיר; לא לדבר
עם איש על מה שאנחנו עושים; לשמור על
סודיות גמורה!
רוגוזין לא הכין שום דבר ממשי לד,סר־טה.
משך חצי שנה היה עסוק רק בהכנת
הרשיונות. היינו צריכים להתחיל מבראשית.
כבר למחרת היום נסענו לסופיהטאון כוי
לבחור את מקומות הצילום.
חיפשנו מקום מתאים לצילומי־פנים. גילינו
שם כנסייה אנגליקנית גדולה לידה ניצב

ן, וןףןף זהו זכוריה אסגבו, שדמ!תו מגלמת בסרט את מאבקם של הכושים
באפריקה הדרומית לזכויות ולחופש. זכוריה הוא בן שבם זולו, שנלקח

לעבוד בסרט ממקום עבודתו בחברת־ביטוח בריטית, שם הוא משמש כאחראי לשליחים.
שבטים ומשפחות. מחנות אלה בנויים כך
ששעה שהמקארצר — משוריין המשטרה —
עומד במרכז ה״שבונה״ ,מכסה זוית־האש
שלו את כל שטח המחנה.
במחנות הללו צומחים רק עצים בודדים,
שגזעיהם צבועים לבן. לבתים אין גינות,
ירק או חשמל. במחנות אלה לא נתגבשו
שום אורח־חיים, שום הזד מיוחד. המקום
אינו אלא שטת עצום של בתים. בני קומה,
מהם אסור לכושים לצאת אחרי שעות ה־

למטרה זו חיפשנו כושי, בן שבס זולו.
הזולו הם כושים בעלי מסורת של גבורה
וכבוד עצמי. הם היו האחרונים שנכנעו לעול
האדם הלבן. עד היום הם מראים ב־גאתה
את מקום הקרב האחרון שהתחולל
בינם לבין הלבנים בזמן הכיבוש, מקום בו
מצאו את מותם רבבות בני־זולו.
הזולו נהנים מתרבות מיוחדת במינה. כשהייתי
נותן טיפ לכושי ביוהאנסבורג, הוא
היה לוקח את הפרוטה בשתי ידיי £הייתי

בשעת ההסרטה

לייונל רוג חין (קיצוני מימי!) מביים סצינה בסרט
שובי אפריקה, אותה מצלם אמיל קנבל (משמאל).
העבודה בוצעה בסודיות ובתנאים פרימיטיביים, כדי שהשלטונות לא ירגישו בייצור הסרט.

משוכנע שתופעה זו באר, כתוצאה מהריבוי.
הסבירו לי שזה נובע ממסורתם. הם נותנים
ומקבלים תמיד בשתי ידיים — עם כל הלב.
כשכושי, ולו המושחת ביותר, רוצה להראות
את גובהו של ילד, אין הוא רומז בכף־ידו
את הגובה המתאים, באמרו :״הוא גדול
ככה!״ תחת זאת, הוא יחבר את אצבעות
ידו יחד כלפי מעלה :״הילד עוד צומח!״
בני זולו בשמורה הפרימיטיבית חיים כיום
בתנא־ם מחרידים. הלכנו לבקר בית־חולים
שהוקם על־ידי רופא אנגלי בלב המדבר
של זולולנד. בית־החולים קיים כבר
14 שנה ומשרת קרוב ל־ 300 אלף איש. הרופא
האנגלי, בן לאחת המשפחות האצילות
בבריטניה, שבא למקום במתנדב, ביקש מ־איתנו
לעבוד מעט במיטבח תמורת האוכל.
נכנסתי למיטבת וליד התנורים הבחנתי ב־ארגזי־עץ
קטנים, כמו ארגזי הירקות של
תנובה. בתוכם שכבו תינוקות. ברגע הראשון
נדהמתי: מה זה, אוכלים פה ילדים?!
אך הרופא הסביר שאת הפגים שנולדים ב־בית־החולים
שלו הוא נאלץ לחמם בארגזים
ליד התנורים, מחוסר אינקובטורים.
לכן חיפשנו כושי משבט זולו, שפניו
יביעו את גאוות עמו, על כל המסורת
התרבותית שלו, ושיחד עם זה אפשר יהיה
להכיר אצלו את הסבל והמאבק של הזולו.
הלכנו לתחנת־הרכבת של יוהאגסבורג, לשם
מגיעים הכושים לעבודה מכל הפרברים. משעה
חמש עד שמונה בבוקר זורם לשם
זרם בלתי־פוסק של רבבות כושים הבאים
לעבוד. עמדנו בתחנה מספר ימים והבטנו
בפרצופיהם זה היה מסוכן למדי. היינו
לבנים בודדים בים של כושים.
פיתאום, באחד הימים, ראינו אותו. מגו־זין
הבחין בגבר כבן ,28 גבוה ובריא,
מזוקן ובעל פנים אצילות. אדם שבפניו
היה ניכר כי מעולם לא שיקר. על מנת
להגיע אליו היינו צריכים לרוץ בין אלפים.
כשהרגיש בנו הוא התחיל לברוח. לבסוף
תפסנו אותו וספרנו לו במה הענין. למרות
שהצענו לו משכורת גבוהה, לא הסכים
לד,שתף בסרט. הלכנו למקום העבודה שלו.

נ׳גמדמן כועו״

•*א עבד בחברת ביטוח המנוהלת
| | על־ידי בריטים. שמו היה זכוריה אמג־בו.
בחברה זו עובדים כ־ 30 שליחים. הוא
האחראי עליהם. דיברנו עם מנהל החברה,
מיסטר צ׳ארלי משהו. המנהל אמר לנו
מיד שהבחירה שלנו מצויינת. כיוזן שזכוריה
הינו הג׳נטלמן היחיד שפגש בין הכושים.
זוהי המחמאה העליונה שבריטי מסוגל להוציא
מפיו לגבי כושי בדרום אפריקה.
גם לו וגם לזכוריה אמרנו שאנחנו רוצים
שישתתף בסרט־זמר. לבסוף הוא הסכים.
זכוריה היה טיפוס אציל מאד וכפי
שהתברר אחר־כך גם שחקן טבעי, ששיחק
להפליא. בסרט הוא מופיע בשמו האמיתי,
וסיפור הסרט הוא בעצם סיפור־חייו האמיתי.
זמריה גר באחד המחנות החדשים, עם
אשתו ושני ילדיו. בסרט הוא מגיע ליוהאנס־בורג
ועובר שורה של מקומות־עבודה. אלה
היו תמונות טיפוסיות לזכוריה עצמו, שלפני
15 שנד, עבר בעצמו אותן תלאות־הדרך.
לפני 15 שנה הוא היה פרימיטיבי לחלוטין,
בא ליוהאנסבורג ועבד במיכרות הזהב. הסכנות
שנשקפו לו בסרט נשקפו לו בחייו.
בעייה קשה יותר היתד, מציאת השחקנים

הלבנים לסרט. את הסצינות בהשתתפותם
השארנו לסוף העבודה. קודם עבדנו עם
הכושים, בביטחון שהם לא יגלו את סודר,סרט•
בסוף בחרנו את השחקנים הלבנים.
כימעט כולם נמנים עם המתנגדים למדיניות
ד,אפו טוזייד. אחד מהם, פיטר בלפונט, שייך
למשל למשפחה הולנדית עתיקה וותיקה ב־דרום־אפריקה.
הוא בעל מוסך וכיהן בעבר
כנשיא הקונגרס הדמוקרטי באפריקה. הוא
לוחם, דון־קישוטי ממש, במישטר הקיים.
כרגע הוא נאשם במישפט בגידה נגד המולדת.
זהו מישפט שהחל עוד ב־,1954
ונאשמים בו 165 איש. המישפט נמשך עד
עצם היום הזה. פיטר היה משתתף בסרט
בהפסקות שבין ישיבות בית־המישפט.
מבין הנאשמים במישפט זה היו עוד שלושה
שחקני הסרט. אחד מהם היה אפריקאני
בשם יאן, בן למשפחה הולנדית עתיקה.
כשהצטרף לקונגרס הדמוקרטי התכנסה כל
משפחתו לישיבה חגיגית. על דעת כולם
הוצא שמו, בסכין גילוח, מתוך התנ״ך
המשפחתי בטקס רב רושם.
השחקנית הלבנה שבסרט, המגלמת את
בעלת־הבית, שבביתה עובדת אשתו של זכו־ריר,
כעוזרת, הינד, יהודיה בשם מרטל ברמן,
שעזרה לנו רבות בהכנת הסרט. היא
אחת הדמויות הגיפלאות ביותר שאפשר לפגוש
בדרום־אפריקה. יש לה בעל וארבעה
ילדים. המישטרה החשאית בטוחה שבעלה
משמש כגנרל של המחתרת נגד המישטר.
מזה כמה שנים הוא בנץ — כלומר אדם
שאסור לו להופיע במקומות ציבוריים בלי
אישור המישטרה. בעוד שהמישסרה החשאית
עוקבת אחריו, מנהלת אשתו את כל העסקים
הפוליטיים שלהם. היא היתד, דוגמא
של שיתוף הפעולה שנתקלנו בו ביצירת
הסרט. תוך כדי גילום דמותה, היא הסבירה
לנו את הקונפליקט שנוצר באשה הלבנה
שבביתה עובד עוזר כושי. מצד אחד היא
חושקת בו מבחינה מינית. מצד שני היא
פוחדת מפניו. בעלה מקנא גם הוא בכושי.
וכך הוא גורם לאי־יציבות בחיי המשפחה.

עבודה במחתרת

ך* שחקנית הראשית כסרט, המגל!
ומת את אשתו של זכוריה, הינד, ויינה.
פגשנו בה במקרה. היא עבדה כעוזרת בבית
לבנים. היא אשד, יפה, מאוד נשית, נשואה
ואם לילדים. רק בימי שישי אחרי הצהרים
היא מקבלת אישור לבקר את משפחתה.
ויינה מרוויחה חמש לירות שטרלינג בחודש.
כשהחלה לעבוד בסרט, חזרו סוף סוף חיי־מישפחתה
למסלולם. היא הרוויחה אצלנו
40 לירות שטרלינג לחודש וקיוותה לרכוש
בזה בית חדש לעצמה.
בסוף הסרט היא נרצחת על־ידי אחד
הגנגסטרים הכושיים. גנגסטרים אלה הם תופעה
בפני עצמה. קוראים להם צוצם בשפת
זולו. הם מאורגנים היטב בכנופיות ושולטים
על חיי־החברה בשכונות הכושים. בימי
שישי הם עוברים מבית לבית ואוספים מס־גולגולת.
מי שלא משלם, משלם יותר. ה־מישטרה
הדרום־אפריקאית מתעלמת מקיומם,
כי למעשה, הם עוזרים לה. הם מכניסים
לגטאות משטר של טרור והם מלכי הרחוב
בשעות הלילה. קיומם של הצוצם עוזר
למישטר הלבן להוכיח שהכושים אינם יכולים
לנהל את חייהם הציבוריים.
אחרי שמצאנו את השחקנים החילונו לע
-בסרט

הסצינה
שבוימה מימין, כפי שהיא נראית בסרט. מרים מקיבה, גיבורת
הסרט, שהפכה בגלל הופעתה בו לזמרת מפורסמת, מבדרת אורחים ב־

באר. הכושי משמאל הוא בלוק מודיסקי, עתונאי, שאחרי גמר ייצור הסרט ברח לטנגניקה.

בוד במלוא המרץ. אחרי תצלומי־הרקע ניגשנו
לעבודה סדירה. חדרנו לתוך עולם הכושים
וראינו אותם מבפנים, בחייהם הפרטיים,
כפי שאף לבן אינו מכיר אותם. בזמן ההסרטה
שמרו כושים מסביב. כשד,יתד, מתקרבת
המישטרה, מיד הודיעו לנו באות מוסכמת.
הפננו תמיד את הסצינות בצורה שאפשר
יהיה להסודתן. כך, למשל, שעה שצילמנו
סצינה של ויכוח בין כושים בתוך הבאר,
ומישטרה הגיעה למקום בעיצומה של ההסרטה,
פרצו המתווכחים בשירה והסרט הפך
שוב למיוסקל. אף פעם לא חשדה המישסרד,
במעשינו, לא קיימה חיפוש ממשי.
כדי לצלם המונים היינו יוצאים לעבודה
בחמש בבוקר, בתחנת הרכבת. השתמשנו,
בצילומים אלה של מיצעד ההמונים הזורמים
לעיר, בחלקים שונים של הסרט. לא היה לנו
אישור לצלם תמונות אלה. עלינו על גגות
הבתים הסמוכים וצילמנו במצלמות מוסתרות.
פעמיים גילו אותנו אנשי הרכבת הלבנים.
פעם כימעט וניסו לדחפנו מהגג. אבל
הכושים למטה הבחינו במתרחש והתחילו
לצעוק. הם הכירו אותנו, וזה הציל אותנו.
רצינו לצלם את זכוריה מקרוב, בתוך
ההמון הזה. מיד התעוררו בעיות. קשה היה
למנוע בעד הכושים שיסתכלו אל תוך המצלמה.
לקחנו איפור 200 ,כושים שילכו
מסביב לזכוריה, תמורת תשלום. הצילום
הצליח. אבל כאשר החל רוגוזין לחלק להם
את הכסף הצטופפו סביבו שלושת אלפים
כושים. כימעט שמעכו אותנו. היתד. קיימת
הסכנה — הממשית ביותר — שהם יחנקו
את רוגוזין. למזלנו, בא באותה רכבת אהד
ממנהיגי הקונגרס האפריקאי הכושי, שבא
העירה למישפט. אסור היה לו להופיע בפני
קהל. אולם משהבחין במתרחש, הוא הסתכן
במישפט צבאי, טיפס על מקום גבוה, השתמש
בעתון שבידו כברמקול והחל לנאום.
במעמד זה ראינו מנהיגות מהי. אותם
האלפים שעמדו למעוך אותנו הסתובבו מיד
ופנו אליו. רוגוזין הצליח להימלט. כעבור
דקות מספר באה המישטרה, אולם הכושים
הסתירו את הנואם והוציאו אותו מהתחנה.
סצינר. זו השפיעה עלי מאוד. ברחובות
העיר אתה מקבל לפעמים רושם שהכושים
האלה הם סמרטוטים. והנה כאן הם גילו
לפתע משמעת ברזל והתנהגות למופת. הפיתוי
לכסף היה פחות תשוב כנאום המנהיג.

הוועדה פקדה :״?התגרש!,,
ן ץ וך כדי עבודה עמדנו יותר ויותר
4 1על משמעותו של האפרטהייד. האפרטהייד
לא נועד להפריד רק בין לבנים
לשחורים. החוק הגזעי מחלק גם את הכושים
בינם לבין עצמם לשכבות ושבטים
בעלי זכויות שונות. גם כשכושי נמצא בדור
שני או שלישי בעיר הוא חייב לגור במסגרת
השבט שלו. בקייפסאון קיימת וועדה
ממשלתית שמטרתה לקבוע במקרי מחלוקת
לאיזה שבם שייך הכושי.
לפני כמה שנים אירע מיקרה של אדם
לבן ששבנו, שרב עמו, הלשין עליו שבעור־קיו
זורם דם כושי. הוועדה בדקה ומצאה
שהוא צבעוני בדרגה גבוהה של התפתחות
לקראת האדם הלבן. האיש היה בעל לאשה
לבנה ואב לילדים לבנים. הוועדה החליטה
שעליו להתגרש מאשתו. שכניו החרימו
אותו. הוועדה החליטה שעליו לעבור לגור
לאזור הכושים. האיש ניסה לנהל מאבק

נואש, הגיש בקשה לבית־המישפט העליון
היושב בפרטוריה. היו לו עדים שהוא בעצם
לבן ושד,שמועה חסרה כל שחר. אולם כדי
לנסוע לפרטוריה, מרחק של 1300 קילומטר,
היה עליו לשלם כ־ 30 לירות שטרלינג.
לאיש לא היד, כסף לנסוע ולהביא את עדיו.
הוא וויתר. חיי־משפחתו נהרסו והוא הפך
כושי. לא היה לו כסף כדי להישאר לבן.
הוועדה לבדיקת הגזע עובדת בשיטות פרימיטיביות.
יש להם חידושים במדע האנתרפו־לוגיה.
כדי לבדוק אם אדם הוא טהור גזע
או לא, לוקח הפקיד ליד עפרון ודוחף אותו
לשיער האיש. אם העפרון נכנס בקלות,
האיש בסדר. אם הוא מתקשה לחדור לשיער,
סימן שהוא בן גזע כושי. באותו משרד יש
לפקיד 12 פרוטוטיפים של ראשי כושים,
עשויים גבם. במקרים מסובכים מעמיד הפקיד
את הנבדק ליד פסל הגבס ולפי הדמיון
בין גולגלתו לבין ראש הפסל ר״יא
קובע את שבטו.

סוף עגום

ך* שחקנית המקצועית היחידה
| !שהשתתפה בסרט היתד, מרים מקיבה,
זמרת כושית פופולרית, שאינה יודעת תוים
ומחברת בעצמה את המוסיקה ואת המילים
לשיריה. כשמצאנו אותה, היא עבדה כעוזרת
במשק־בית. שעה שהצגנו את הסרט ב־פסטיבאל
בוזנאציה, הצלחנו לסדר עבורה
רשיון יציאד, מדרום־אפריקדג היא לא חזרה
לשם. כיום היא אחת הזמרות הכושיות המפורסמות
ביותר בארצות־ד,ברית.
סופו של הסרט עגום. התמונות האחרונות
מתארות את הריסת סופיה,טון. לקראת סוף
הסרט נאסר זכוריה על־ידי המישטרה הלבנה,
משום ששכב עם אשתו במקום עבודתה.
שעה שהוא יושב בבית־הסוהר, מנסה
אחד הצוצס לאנוס את אשתו והורג אותה
תוך־כדי־כך. כשזכוריה חוזר לביתו, הוא
מוצא את משפחתו הרוסה. הוא מתיישב
ליד השולחן הרעוע, מכד, בו בידו ושובר
את כלי־הבית. כשעמדנו להסריט סצינה זו,
התברר שהבית בו עמדנו לצלם נהרס בדיוק
יום אחד קודם לכן. היה זה סמלי לכל
עבודתנו. העברנו את הצילום לבית שכן שדרך
חלונותיו רואים את הבית ההרוס.
אחרי כחצי שנה של עבודה סיימנו את
הסרטת שובי אפריקה, הסרט עלה 50 אלף
דולר בסך הכל. כל קטע שצולם ופותח,
נשלח במטוס, למחרת היום, לארצות־הברית
— כדי שהשילטונות הדרום־אפריקאים לא
יגלו מה אנחנו עושים
לקראת סיום העבודה התחילה המישטו־ה
לרחרח שמשהו לא כשורה. רוגוזין טס
לאמריקה ואני נשארתי עוד שבועיים בדרום־
אפריקה כדי לצלם מספר תצלומי־רקע נוספים,
לפי הוראותיו. ואז הם החלו לעקוב
אחרי. למזלי לא יכלו לגעת בי — משום
שלא היה להם כל חומר ממשי נגדי. עזבתי
את דרום־אפריקה בשעה ד,־ 12 ממש.
מהמטוס התבוננתי למטה באדמה המתרחקת.
הייתי עצוב — כי התאהבתי במקום
הזה. אבל ידעתי שיתכן כי זוהי הפעם האחרונה
בחיי בה אני רואה ארץ זו — אם
יימשך לשלוט בה המישטר הקיים. לכן
שמחתי שעשינו מה שעשינו. כי הסרט ש־הסרטנו,
המתאר את מישטר הדיכוי באפריקה
הדרומית, נועד בין השאר לסייע לכך
שאוכל פעם לחזור לארץ ניפלאה זו.

י 23 יי-

וי .׳י !ל י