גליון 1187 מתאריך 22 ביוני 1960

הגיע הזמן להסיק את המסקנות

ה עו ב ס הו ה

מנוי שנת>
בדאד־אויר

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום בתו

.ל!ן 3רי 0י\

עורך משנה: רובאיוזו כתב ראשי:
אלי תבור
צלם המערכת:
דויד אומר

.לבל א ר צו ת
עורך כיתוב:
מלסים נילו
צייר המערכת:
.והי

רחוב ג לי ק סון , 8תל־ אניב, ט לפון 6785צ,
ת. ד . 136 .מען למברקים :״עולמפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳׳ם.
דפוס משה שהם בע׳־מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בת־יער, שייוו נלור, לילי גלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורר, יומת אבו־תמרי,
אביבה נסו, אבנר פרי, עמום הינו,
סילבי השת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

אירופה(יבולל
תורכיה,).
פרס וווונט־בוז
תכתר 40 נור\
• סורצווז־וז־ברית
הורה,
?ובה וזז?־
בריסו

• לארצות
דרונו־אתרי?ת

א 1והשמש

אם אתה נוהג להתעמק בידיעות המופיעות בעתונות היומית,
יכולת השבוע לשים לב לתופעה מוזרה. כמה מעתוני
הארץ — ובראשם, כמובן, מעריב — החלו מפרסמים פרטים
שנכללו בשתי כתבות־הסקופ של העולם הזה (1 1184־
)1185 על פרשות אייכמן ובורמן. בכל המקרים הופיעו
הידיעות כציטוטים מעתונים זרים.
זהו אחד הפאראדוכסים של העתונות הישראלית, שהמציאה
לעצמה אתיקה משלה. כאשר פירסם העזלם הזה כתבות
חשובות אלה, הזדרזו סוכנויוה־הידיעות הגדולות בעולם ל־צטטן
(תוך ציון המקור) ולשלחן לכל פינות העולם( .השבוע
סיפר לי מנהל אחת הסוכנויות החשובות ביותר, כי קיבל
נזיפה רשמית מהנהלת הסוכנות על כי הבריק את כתבת
העולם הזה על הריגת בורמן חצי שעה מאותר מכתב רוימרס).
ידיעות אלה פורסמו במאות עתונים בעולם. עתונים אלה
מתחילים עתה להגיע ארצה. מעריב וחבריו עטים על המציאה
ומעתיקים את הדברים — בשם העתונים הזרים! —
אחרי שלא רצו להעתיקם ישר מן העולם הזה (מחשש פן
יעשה לנו הדבר פירסומת).
אחד הגילויים הסנסציוניים ביותר של העולם הזה היד,
שבשנת 1946 נהרג בטעות אדם שנהשב לאייבמן. השבוע
העתיק מעריב את הידיעה הזאת מעתון צרפתי, שהסתמך
על סוכנות־ידיעות, שהעתיקתו מהעולם הזה. תוך כדי כך
חל שיבוש: נאמר כאילו ההריגה המוטעית בוצעה בידי גוף
יהודי, אך לא ארצישראלי. אין זו אמת: ההריגה בוצעה
בידי שליחים ארצישראליים, שבראשם עמדה אישיות ישראלית
ידועה, בעלת עבר צבאי, אשר בימי מלחמת העולם
השניה שירתה במחלקה הגרמנית של הפלמ״ח, בש־רות
הצבא הבריטי.

אחרי פירסום הכתבה על המלחין המצרי בוב עזאם
(העולם הזה ,) 1184 מחבר יא מוס־טפה,
ביקשונו קוראים רבים לפרסם
את מלוא המלים של השיר, במקורם.
חניכי תנועת נוערבצפון תל־אביב
אף שלחו מכתב הנושא 28
חתימות בנידון זה .״קנינו במיוחד
את גליון העולם הזה ולמדנו בצוותא
את מילות השיר. המדריך עשה
סקנדל קטן בהתחלה, אבל הסברנו
לו שזה למען ההשתלבות במרחב,
והוא שתק. אבל למה נתתם רק
חלק קט־ן? וחילקוה יא עורכים,
תנו את השאר!״ עזאם להלן מובאות מילותיו המלאות
של השיר, שהפך לאחרונה שלאגר
נפוץ ביותר לא רק במרחב, אלא גם באירופה המערבית:
!׳ 3)1000 סן 31010 , 01601 סן 1־01161
>0111111001000ן 18 8 8 1 5 8 1101

י יי י *יט 1)5

ס 1ס ס 0

1׳5זז 0נ 016 3
10 11810011־ 0 81 181 5111ן 11811) 1

3 5ק 111*8 5 ) 118 11101110 01 110 £818י ד

00 000 31111010110ז\ 1׳35 31111010 3ת ״יד
1 35 £315 {(00)106 13 1010.מ 1 111ר1
!׳ 311110 סן €11001

8ייי 4י

1*311110 ס ן 011001

כדץ תפוז מ מו תק

התרגום העברי:

מיץ לימה ממותק
מיץ מנדרינות מ מו ת ק
מיץ אשכוליות ממותק
מיץ פטל מ מו תק
ע ם סו ד ה, מי ם. ל קו ק ט לי ס. לאפי ה

ר 11ןהונחהלמ קו ריו תהמיציםהממותק׳ םשל

הישראלי בליבריה -
האם מתגעגע הוא לטבריה?

ע סי ס

יקירי אני אוהב ת אותך /יקירי אני מעריצה או תן /
נ מו מיץ עגבניות / .הוי מוסספה, הוי מוס טפה / ,אני
אוהבת או ת ך .,הוי מוסטפה / .שבע שנים בעטרין / ,עכ שיו
באנו אל שה מקסימס.
נא שר ראיתיך על המרפסת /אמרת לי עלי ואל תעשי
בעיות.
יקירי אני או הב תאותך
הדלקת אותי עם גפרור /ובגללך איבדתי את הראש /
יקירי אני או הב תאותך
בוא, הוי מוס טפה, בן ה מ שו ט ט / ,קח לירה ו שו טט בין
השכנים / .מי ש שותה — יבו שם לו; /מי שמ שתכר —
גס כן יבו שם ל.1
יקירי אני או הב ת או ת ך ..

אנא באחיבק, יא מוס־
• יא מוס טפה, יא מוסטפה
טפה /סבע מנין פי אל־עטארין /זרלמאקט גינה שה
מקסימס.
** תעאל יא מוסמפה, יא מד, יא איבן אלסרחאך /חד
גיניה עגסי ואסרה עלה אל־גיראן /ואלה ישרב עלה ני פ ה
ניפ ה /ואלה ישכר עלה ני פ ה כיפה.

העולם הזה 1187

שפני־נסיזן יהודיים. אני מצטערת שדעיוני
אינו יכול לתאר לעצמו דרגות למיפלצתיות.
כול! טיפלצות.
קוראה, חיפה
המאמר ״פנו דרך לאדונים״ (העולם הזה
)1185 מפותח נהניוז, כרגיל אצלכם, אד
דומני שהוא מבוסם על טעויות, וכן על ני־שתבם
לעניין הגרמני.
לא רנשי העליונות והנחיתות של העם הגרמני
גרמו לשואה. לכל עם ולכל פרט יש
נם מזה ונם מזה. האנגלים ידועים לשימצה
על רגש העליונות שלהם. רגש העליונות של
האמריקאים מוצא את ביטויו בדולארים.
גאוות הערבים על הכנסת-האורחים שלהם.
ואנו, עם־הספר, האם טובים אנו מכל הגויים?

הגרמנים — שאיפתם להיות חלק טז
העדר. תנו להם אירגונים, דגלים, חיילים
צועדים בשורות יפות. אצלם הבל טאורנז
כהלכה, הכל דופק. כל פרט שטח להיות
בורג במכונה הגדולה. רק אל תדרשו מהם
מחשבה עצמאית, אחריות אישית, מצפון
אישי! הם בולם אנשים טובים, הם לא אשמים
— כו ל ם עשו כר. הפירר ציווה
עליהם!
(בהזדמנות זו — תודה. לעתים, עם קריאת
מאמר רציני בעתונכם, הרי זה כאילו
נפתח הלוז, ואור בוקע במקום שהיה קיר
אטום).
א. קריתי, חיפה
מה? להחזיר את אייכמן? מיהו זה שיחליט
להשיבו לידי הארננטינים? מר בן-
גוריון? חשש כבד מתגנב ללבי ולוחץ על
גרוני, שהוא אומנם עלול לעשות זאת. חישובים
כלכליים, חישובים מדיניים, ובו
אם ינסו להחזירו, יהיו רבים, ואני ביניהם,
שישלחו אליו, באושר, כדורים חמים
עוד בדרכו לשדה־התעופה. משפט הוגו! הגינות!
הפעל הוא בהגינות, כשהפכנו לזקנות
בגיל שש? וכשראינו את יקירינו נטבחים
לעינינו, ואנו אה לבכות לא ידענו? וכשנטע
בנו את ההכרה מתור יאוש שאר להשמד
נוצרנו?
...יודעת אני פחד מהו. יודעת אני מהו
יאוש, מוות, שינאה תהומית, דם. יודעת אני
מה מראן של ערימות גוויות. יודעת אני
יתמות מהי. אסור שיהיה חישוב כלשהו
ביחס אליו. היא חיה רעה. הוא מיפלצת.
יש לשפטו, כפי ש״שפט״ הוא את אחינו!
ה ש ,.תל־אביב

״רחל״ מפכה את צגזוריה

לא ראיתי את הסרט ״רחל״ של נורי חביב־חביב
(העולם הזה )1185 אר לפי תיאורו של
חביב אפשר להבין שאין סיבה לאסרו. אני
יכול לציין שאותה צנזורה הרשתה לנו לראות
סרטים בהם חזינו
במעשי פשע, רצח,
גניבות, אונם, עירום
וחצי־עירום. ראינו
שדי נשים המוגדלים
במלוא רוחב
הבד, כשנחשפו במיטה.
ראינו התחלות
של יחסי־מיז, שגירו
אותנו כמעט כאילו
ראינו אותם במלואם.
אם כן, מה
רע בסרטו של גורי
חביב?
יצחק שם־טוב,
תל־אביב

...שיחת הכיתה
היתד, על הסרט
וכל התלמידים קיבלו בטורת־רוח את החלטת
הצנזורה. כל כד הממשלה עזרה ועשתה רעש
להסרטת ״אכסודום״ ,מרוע היא מזניחה את
הסרט הישראלי? לאנשי ״העולם הזה״ הברכה.
סילביה,
תל־אביב
לא תמהתי כלל על כד שהצנזורה לא
התירה לנורי חביב, יליד בנדאד, להציג את
סרטו. צעד זה היה צריד להיות צפוי
מראש, מאחר והוא חלק בלתי־נפרד מן התוכנית
הממשלתית המקיפה להילחם בבל
מה שהוא מזרחי.
חוגים אחראיים בממשלה, כולל ראש הממשלה,
מכריזים בכל עת שהמדינה צריכת
להיות אירופית ויש להיזהר מאוד שלא
תיהפד פעם למרינה לבאנטינית. רעיון זה
מופץ בצורה מסוכנת בין העולים החדשים
מאירופה המזרחית וביו כמה מן הותיקים
ה״גזעיים״.
ברצוני לשאול: האם באמת העולים ה־
״אירופיים״ ,שעלו ארצה מהגטו, ממחנות-
ההשמדה וחדרי־הנאזים, חושבים את עצמם
לנציגים נאמנים של התרבות האירופית? מה
העולם הזה 187ו

דיברו ,,הסר
לא רק שלא הרגשתי
שיש בתפקיד זה
משהו העלול לפגוע
במוסר הציבורי, כי
אם להיפר — הייתי
בטוחה, ועד היום
אני משוכנעת — כי
סרט זה יכול למלא
תפקיד חינוכי אצל
בנוח מסויימות.
דווקא בשעה ששיחקתי
את הסצינות
הנקראות סכסיות,
הרגשתי שאלה
הסצינות שיראו לחכיב
בנות
במציאות לא
ללכת בעקבותי. בתקופה בה שיחקתי סצינות
אלה היה קור נורא, ולמרות שבמשך שעות
ארוכות הייתי צריכה להיות ערומה וכמעט
קפאתי מקור, ביצעתי זאת מתור הכרה שהסבל
כדאי כדישבנות אחרות לא יניעו
למצב זהבמציאות ולא בסרט.
רחל טטרקו־חביב, הרצליה
עודדחם את לבי. בפעם הראשונה ראיתי
שאינני לבד במערכה. ראיתי גם מה כוחה
של עתונות חופשית במישטר דמוקראטי. אחרי
שפירסמתם את
רשימתי על סרטי
״רחל״ ,שנאסר על־ידי
הצנזורה, קיבלתי
מיי יום עשרות
טלפונים בלי הפסקה,
עשרות אנשים
שלחו לי מיכתבי־עי־דוד.
אני
מורה לכל אלה,
ובעיקר לעתונכם הנכבד,
שנתו לי את
האפשרות להגן ולהסביר
את עמדתי
בפרשת הסרט ״רחל״.
הניצחון שנחלתי ה־שבוע,
כאשר הרשו
חביב
לי להציג את ה-
סרט, אינו רק שלי,
אלא גם ניצחון הקוראים שלכם, שנתנו לי
עידוד. אני מבטיח להפשיר עד שנוכיח כי
הסרט הישראלי הוא חלק בלתי־נפרד מן
החיים היומיומיים שלנו. תודה.
נורי חביב־חביב, הרצליה

עתא-ילו, המחל לחינוך >לתך ב!תד-מחל>ן ת משגה למער
קול את שתם

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשמו עוד היום לקורס הקיץ ל־

ק צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחוב גורדון .5
חיפה, בבית־הספר ״כמעלה״
רחוב שמריהו לוין .30
הצלחה מובטחת!

קולק־ציה מזוייפת

במדור המכתבים של ״העולם הזה 1184
התפרסם מיכתב תחת הכותרת ״הסטודנטים
— בזול״ ,עליו היו חתומים השמות קרטן
אהרון, זיו סוכר ויעקוב פלוגמן.
. ..מיכתב זהלא נכתב על דעתי, ולא
בידיעתי. אין לי מגע או קשר כלשהו עם
כתוב המיכתב. לא נכחתי בהפגנה, שלדעתי
היתה משוללת הגיון או זכות, ולכשעצמה
היתה מצב עגום, ולאו דווקא קוריוזי. לפיכך
לא יכולתי לצטט את דברי מר קולק,
או אה לאשר את נוכחותו במקום.
סוכר זיו, שנה גי, מדעי־המדינה,
האוניברסיטה העברית, ירושלים
אם הקורא זיו סבור כי חתימתו זויפה, עליו
לבקש את המישטרה לזהות ולהביא את האדם
לזין. אין העולם הזה יכול לזהות את
כותבי המכתבים אליו.

למדו שפות

קורסים אינטנסיביים בבל שעות היום

ע ב רי ת -אנגלית
לתלמידינ יבי״ם ת
ועזרהג ר מ
מסחריים ת -
ר,ורסיסר פתי

ב ר לי ץ-

הנה הם היום

תורתנו החמה על המאמר על בעית נפנעי
שיתוק-הילדים במדור ״איפה הם היום״
(העולם הזה .)1185 המאמר המקיף והממצה
מהווה תרומה נכבדה בשטח יחסי־הציבור של
אגודתנו.
יעל מטלון, אילנשיל־פוליו, תל־אביב

מ״עכשיו״ והלאה

הטיכתב שנשלח לגבריאל מוקד לא היה
מיבתב-פיטורין מעריכת הקובץ ״עכשיו״ ,כפי
שטענתם (העולם הזה ,)1186 אם כי
צויין בו הצורר לטהר את האווירה העכורה
האופפת את עניני ״מערד״ .״עכשיו״ הוא
קובץ ספרותי עצמאי, בלי כל זיקה פוליטית
שהיא, ונמצא מעל לסכסוכים אינטרינאנ־טיים.
הוא ימשיך ויתמיד בהופעתו, בלי כל
קשר לעניני ״מערד״.
ברוך חפץ ,״עכשיו״ ,ירושלים
במיכתב הנידון נאמר :״מפאת האווירה העכורה
שנוצרה, אין בכוונתי להמשיך, על
כל פנים, לא לעת עתה, בהופעת עכשיו.״
באותו מיכתב ניכללה הדרישה להשיב לידי
העורך ברוך חפץ כל הכספים והשטרות
שכבר הוענקו על־ידו למוקד, להוצאת הקובץ.

2זו

־תל-אביב נוזלת בנימין

211

ד״ד״! 1

טרפזן <2147

קורסים בחופש
לתלמידות בית־ספר
ולמבוגרות

גזירה ותפירה!
מתהילים ביום 3ביולי!

בי״ס ״ליאונורה״
שלמה המלך 72
(על־יד גן החיות).
ההרשמה יום יום 9—1ו־3—7

ניצחונם הגדול הראשון, כאשר
רה שתביא בימים הקרובים לפגישה בין
נשיא צרפת לבין ראש ממשלת אלג׳יריה הלוחמת.
היתד. זו, בלי ספק, התחלת הסוף
של השלטון הצרפתי באלג׳יריה — שהוא
הבסיס היחיד לשיתוף־הפעולה בין פאריס
וירושלים.
• הדגל הצרפתי הורד רשמית מן
התורן בדאקאר, כאשר קמה לתחייה מדינה
אפריקאית עצמאית חדשה — הפדרציה
של מאלי, שהשתחררה בשלום מן העול
הצרפתי.
• נערכו ב קונגו ההכנות הסופיות
להכרזת הרפובליקה העצמאית, בארץ האדירה
והעשירה שהשתחררה מן העול הבלגי.
אביב
החרות בקע באפריקה. התמוטטות
האימפריות הקולוניאליות הישנות — אותן
האימפריות אשר המשטר הקיים בישראל
מרגיש בקירבה פנימית אליהן, וכובש בכשרון
כה רב את לב שליטיהן.

יחסים מרחביים

הישראלי בבראזיל -
האם הוא ציוני פעיל?

עצו תשר מו מחת

החדה מכירת הכרטיס בת״א

ג׳ 1ש וו״ט וי

1 1 0 5 141
£זו א ^ י

הזמר ה א מרי ק אי

הופעות הבכורה בתד־אביב
גן ב.צ.א ,.כ־ 8.30 כערב
יום ג׳ 28.6

מוצ״ש 2.7

הופעה יחידה
בחיפה

הופעה יחידה
בירושלים

״ארמון״ ,יום ד׳29.6 ,

״אדיסון״ ,יום א׳ 3.7

כרטיסים

בתל־אביב: כנף, רוקוקו, לאן, שעשועון.
ברמת־גן: ריבניץ.

פרסום בלקיל

דויד בן־גוריון לא נסע לפאריס רק כדי
לקבל. הוא היה מוכן גם לתת. מאחר שהוא
מומחה לענינים ערביים, נתן עצות לדה־גול
כיצד לפתור את בעיית אלג׳יריה —
מבלי לדעת על המיסנה שתל שם( .ראה
לעיל) .״בן־גוריון הביע את דעתו בעוצמה
וללא אמירת חצאי־דברים,״ טילגרף בהערצה
אחד הכתבים שנילוד לראש־הממשלה בסיורו.
הפתרון שביג׳י הציע: חלוקת אלג׳יריה
לשתי מדינות — צרפתית וערבית. דוגמת
ישראל, אמר, משמשת ערובה כי זהו
הפתרון המעשי ביותר. ראש ממשלת ישראל
לא הסתפק במתן עצות מופשטות. כידיד
שהוזמן לביקור שני, שלא מן המניין, אצל
נשיא צרפת, ראה את עצמו זכאי להיכנס
לפרטים: חלוקת אלג׳יריה חייבת, כך אמר,
להבטיח מעבר בין אזור החוף, המאוכלס
אירופאים, לבין מידבר אל־צחרה. הוא אפילו
יעץ, ברוב ידידותו, שצרפת תלך בעקבות
ישראל ותעשה מאמץ ליישובו החלוצי של
המידבר הגדול.
״בנקודה זו,״ סיפר לאחר מכן אחד המל-
וזים ,״היתד. השיחה מעניינת ביותר. כי
בן־גוריון ניסה לשכנע את דר,־גול שהוא
טועה בהשקפתו לפיתרון בעיית אלג׳יריה.״
סואץ ׳00צ. קומדיה זו נערכה בעצם
הימים בהם התפרסמה בפאריס השמועה
כי בקרוב יבקר ראש ממשלת אלג׳יריה
החופשית, פרחאת עבאס, לדיון בהצעת ה־גנראל
דה־גול להפסקת־אש. הצעה זו מבוססת
על העיקרון שתושבי אלג׳יריה רשאים
לקבוע את גורל מדינתם — אפילו עד כדי
עצמאות מוחלטת.
תכנית החלוקה, אותה העלה ראש ממשלת
ישראל, אינה הצעה חדשה. ערביי אלג׳יריה
דחו אותה בתוקף, בראותם בה פגיעה אנושה
במולדתם. תוכנית בן־גוריון אף העניקה לצרפת
לא רק את רצועת החוף, כי אם את
אל־צחרה העשיר במיכרות ובשדות־נפט, שמורד,
אלג׳יריה הודיעו כי לעולם לא יוותרו
עליו.
למשקיפים פוליטיים מן הצד הזכירה כל
הפרשה את עמדת ישראל ב־ ,1952 ערב פינוי
הבריטים מתעלת סואץ. שעה שהיה ברור
לגמרי כי הבריטים גמרו אומר להוציא את
חיילם האחרון ממצרים קם נציג ישראל ב־או״ם,
ביקש מהם למען שלום המרחב שלא
יעשו זאת. היה זד, זמן קצר אחרי עליית
עבד אל־נאצר לשלטון, והמצרים לא שכחו
זאת עד היום הזה. כי המטרה הקדושה ביותר
של מלחמתם הלאומית במשך שלושה
דורות היתד, סילוק הצבא הבריטי ממצרים.

דה־גול וכן־גוריון
עצות לגדולים
המורדים האלג׳יריים, אשר לפי מקורות
ערביים איבדו למעלה ממיליון הרוגים• ב־משך
חמש שנות המרד, דובקים בפינוי הצרפתים
מארצם באותה התלהבות שבה דרשו
המצרים את פינוי הבריטים. קיימים כל
הסיכויים שגם הם לא ישכחו את קריאת
ישראל למעצמה הקולוניאלית לבל תיטוש
את אדמת אלג׳יריה.

צי 1נ 1ת

ה ח תו ל והעכבר*
מי יתלה את הפעמון הציוני על צווארו
של החתול הסורפני ששמו דויד בן־גוריון?
נחום גולדמן, הלוחם האמיץ, שמעולם לא
גילה נסיה רבה להתגרות בבעלי־חי בעלי
ציפורניים חדות. היה מוכן לתת הדרכה.
הוא היה זקוק רק לכמה עכברים שיתנדבו
לבצע את המליכה המעשית.
לצורך זה כינס השבוע את משלחות כל
המפלגות הציוניות בישראל, באולם אשר
בבית סוקולוב .״ההסתדרות הציונית אינה
פיגום שאפשר לבטלו עם הקמת המדינה!״
קרא בהתלהבות ח״כ מפ״ם יעקוב חזן.
גם שאר חברי המשלחות היו חדורים רוח־קרב.
כאשר
סיים הנשיא את דבריו, והחברים
קיבלו רשות להתבטא, עמד ח״כ הצ״כ יוסף
ספיר במיוחד על בעיית עידוד העלית
מארצות המערב .״כדי לעודד את העליה מארצות
אלה מוכרחים לשנות את המשטר בארץ!״
הוא קבע, זכה מיד לתשובת מישהו
מהספסלים האחוריים :״האם כוונתך לשלטון
של הפרופסור ישעיהו ליבוביץ?״
החברים פרצו בצחוק ממושך, ספיר לא
השיב.
לא היתד, זו השאלה היחידה שנשארה ללא
תשובה. כאשר נדמה היה לגולדמן שהוא
נהנה מתמיכת הנוכחים, ניסה סוף־סוף לגלות
להם את הסיבה העיקרית שבגללה הוזמנו.
קרא גולדמן במרירות :״אם אתם כולכם
מעוניינים באמת בחיזוק התנועה הציונית,
עליכם לתבוע זאת כשם שאני עושה זאת.
ואני מודיע לכם שלא אהיה מוכן להיות הקבלן
בניהול המשא־ומתן עם ראש־הממשלה.״
איש מתומכי המשך קיומו של הפיגום
לא הגיב. לא היו מתנדבים.

מסים
אמתאמס תי ת
על במת בית החייל באילת, עמד באחד
מימי השבוע השחקן הוותיק סעדיה דמארי,
ודיקלם את שורותיו בהצגה רביו ישראל
. 1960״אנשי מם הכנסה, הלא הם שוודים
המוכנים לעקל את רכושך בלי נקיפת מצפון,־
הכריז ברגש ,״בעד מם של כמד.
לירות שאתה אפילו לא מודה בו.״
אותה שעה בדיוק, בדירתו של דמארי
בתל־אביב, הוציאו פקידי ההוצאו־,־לפועל
ראדיו ושתי־כורסאות, שעוקלו אחרי שהאמן
לא שילם חוב ישן למם־ההכנסה. הוא אפילו
אינו מודה בו.
* מ תו ך
מיליון.

אוכלוסיה

סרבית

ח מי ש ה

העולס הז ה 1187

דחילק
ך* יח־יתי שלא אצטרך לכתוב מאמר
1/זה. קיזזיתי שעם נצחוננו המוחלט וה־ז
מוחץ בפרשת בן־גוריון יסיקו כל הצדדים
את המסקנות ההכרחיות׳ ויאפשרו
את חיסול הפרשה בשקט.

כי אנשי ״העולם הזה״ ,שאינם
נוהגים להתייאש כיום כישלון,
משתדלים שלא להשתכר ולהתפאר
כיום הנצחון.

לפני ארבע וחצי שנים פתחנו אנחנו במערכה
זו. בעינינו היתד, בלתי־נעימה אך הכרתית
לטובת המדינה ולשלום הציבור. התקפת־הנגד
של המישטר היתד, טוטאלית. היא הגיעה
לשיאה במערכת־ד,עלילות של שבועון־
הרפש רימון, הצגת זרוק אותו לכלבים
בנוכחות ראש־ד,ממשלה, חטיפת אלי תבור
ומאסרם הקצר של העורך הראשי וראש-
ד,מערכת של העולם הזה. רבים מידידינו
חששו אז כי ימי העולם הזה ספורים.
לא שקענו ביאוש. האמנו כי הגלגל יסתובב
והאמת תנצח. פסק־הדין של ביתי
המשפט העליון לפני שבועיים סימל נצחון
זה. יכולנו לפרוץ בתרועות של התפארות
ופירסום עצמי, כפי שעשו אחדים שחלקם
בסכנות המערכה עד אין שיעור יותר קטן.
לא רצינו לעשות זאת. מילאנו תפקיד,
ועצם הידיעה כי הצדק ניצח, די בה לשמש
שכר נאה. גם אין אנו מפיקים הנאה מראיית
יריב מנוצח המוטל על הארץ. אילו הסיק
עמוס בן־גוריון את המסקנה, היינו מסתפקים
בסיכום קצר ויבש.

אולם עמום כן־גוריץ אינו מראה
כל נטיה להסיק מסקנה כלשהי.

^ חילק, עמוס 1האם אתה באמת חו

שב כי אחרי ארבע וחצי שנים של מערכה
כזאת, אתה יכול לנהוג כאילו לא
קרה כלום?
בראשית ,1956 אחרי פירסום ההאשמות
נגדך, קיבלת החלטה מסויימת. הגשת משפט.
יתכן כי כיום נראה לך כי עשית משגה
וכי זילזלת ביכולתנו להוכיח את דברינו.
אולם החלטת כפי שהחלטת. והנה הפסדת.

שות חמורות אחרות שהועלו על־ידי העולם
הזה והוכחו) .אולם אין הוא אדם רע
מיסודו. ילך לו לתפקיד אחר, שאינו מחייב
אותו לשמש דוגמה לאחרים. יפתח דף
לבן. ניתן לו אשראי חדש ונאחל לו הצלחה.

אתה
לא עשית זאת. לא מצאת
אפילו לנכון להתנצל על מעשיך
ולהודות ששגית כאיזו נקודה שהיא.
תחת זאת מסרת לעתונאים
הכרזות סתמיות כנוסח :״אני
עסוק כתפיסת גנכים. אין לי זמן
להגיב על דכרי כית־המשפט.״
בימי ילדותנו זרקנו מטבעות, אשר בצדן
האחד התנוסס עץ ובצדן השני המילה
״פלסטיין״ .ביחסך למשפט שאתה הגשת,
אתה נוהג כאותו ילד שאמר :״עץ — אני
מרוזיח, פלסטיין — אתה מפסיד.״

האומנם סכור אתה, עמוס, כי
מיכצע־סרק אחד כשעה הנכונה
ישכיח מן הציבור את פסק־ה־דין?

חילק,
עמום 1האמנם סבור אתה,
כי הנך יכול להציל את מעמדך במש־

חילק, עמום! האם סבור אתה בי
אמת כי תוכל להוליך את כל הציבור
שולל ולהסיח את דעתו במיבצעי־פירסומת
מסוג זה שאתה מנהל נגד הביריונות?
כל בר־דעת מבין כי מיבצע אמיתי נגד
הגברברים והעבריינים־ד,צעירים הוא דבר
אחראי מאד. הוא מחייב תיכנון מדוקדק,
במשך חדשים רבים מראש. הוא מחייב שי־תוף־פעולר.
עם אנשי־מקצוע — עובדים
סוציאליים, אנשי שירות המיבחן, מומחים
לנוער.

עו א ך 1956׳
צוות מקצועי חדש שאינו מעורב בפרשות
השחיתות, זיוף המיסמכים וד,שקרים של
אתמול?

ואיך אפשר לגכש סגל כזה באשר
כל שוטר במשטרת ישראל
יודע בי בית־המשפט העליון אישר
את ההאשמות החמורות ביותר
נגד הניצב העומד כראש המשטרה
במחוז החשוב ביותר של הארץ?

ך י< חילק, עמום: האם לא נפלו די

והנה אתה כא, יום לפני פסק•
הדין, ופותח כמיכצע-סרק, בלתי
מתואם עם שאר המחוזות כארץ,
כלתי-מתוכנן לחלוטין, בלתי-מחו-
שב על ידי מומחים.
אתה מגיים מאות שוטרים ואוסר מכל ה
נזרנג
956ו

נכר צריך לדעת להפסיד.
גבר היה צריך לקום למחרת יום מתן
פסק־הדין, לכנס את העתונאים ולומר להם:
״רבותי! אינני מרגיש את עצמי אשם. הת־רועעתי
עם שייקר, ירקוני מפני שהיה ידידי,
ולא הבינותי כי כקצין־משטרה אסור היד, לי
להחזיק במושגים כה מסולפים של ידידות.
בית־המשפט קבע מה שקבע, וכקצין ישראלי
אני מסיק את המסקנה. אני מתפטר מן
המשטרה.״
אז היינו אומרים: הנד, הולך גבר. הוא
שגה שגיאות חמורות (ולא רק בפרשת
שייקר״ עליה נסב המשפט, אלא גם בפר
פברג
&ד *1957

בא ליד — אשמים וחפים מפשע, גברברים
הזקוקים לטיפול פסיכולוגי עדין וסתם
נערים. אתה משליך את כולם לכלא, בלי
אבחנה. לחלק מהם אתה גורם נזק נפשי
שאין לתקנו. ועד כה לא העמדת איש מהם
למשפט.
הכתבים הצמודים אליך והניזונים ממך
מתחרים ביניהם בכותרות־ענק: ראו את
עמום הגדול ! ראו את הקצין הדגול היוצא
אישית בראש מלחמת־חורמה נגד הנגע הציבורי!

אולם
אנו, אשר זה עתה סיימנו
מחקר מקיף ואחראי על כעית ה־גכרברים,
יודעים כי מיכצע־סרק
כזה יכול להזיק הרכה יותר מכפי
שיש ככוחו להועיל.

גזאי 958ו

פרוצות תוך שעה. והנד, אתה שולח עשרות
שוטרים, עורך מצוד דרמאתי (לעיני העתו־נאים
המתפעלים) ולוכד שמונה יצאניות
אומללות — שמונה מתוך 200 העוסקות
במקצוע זה ברחובות תל־אביב.
ובינתיים נערכות מדי לילה מ־ 14 עד 16
פריצות באיזור תל־אביב ורמת־גן. מתרבות
הגניבות של רכוש התיירים בבתי־המלון
הגדולים. המצב הפלילי במחוז תל־אביב
לא השתפר בשנים האחרונות, אלא הוסיף
לרדת.

פעם היה ראש מדור־הבילוש במחוז תל״
אביב שולח סמל אחד כדי לאסור עשרים

טרה מבלי להרוס אותה על־ידי כך כליל?
מלחמתנו גרמה לפני שנתיים לד,עפת יחזקאל
סהר ולמינויו של יוסף נחמיאם ל־מישרת
המפקח הכללי. אולם נחמיאם לא
עמד על הדרישה להרחיק גם את כת הקצונה
שהתגבשה מאחורי גבו של סהר וש־הרקיבה
את מיבנה המשטרה. הוא לא יכול
היה לערוך טיהור, כל עוד היה צריך להחזיק
אותך בתפקיד מרכזי.
כך נוצר המצב האבסורדי בו מסורים תפקידים
מרכזיים במנגנון המשטרה, גם עתה,
בידי אנשים שבתי־המשפט הגדירום בפה מלא
כשקרנים וכעדי־שקר. הקצין ליף, הגיבור
האומלל של פרשת אירס״ו, מנהל את החקירות
הכלכליות.
בשטח אחד אין זה מצב אבסורדי בלבד
— אלא כמעט טראגי. כזזנתי לפרשת אייכמן.
בתרועת חצוצרה הוכרז בשעתו על הקמת
המחלקה הנושאת את השם הבומבסטי והילדותי
״לישכה 06״.

מי הם שני הקצינים העומדים
כראש לישכה זו, שקיכלו על עצמם
לנהל את החקירה ההשוכה
ביותר כתולדות ישראל? שני הקצינים
השקועים עד מעל לראשם
בביצה העכורה של פרשת עמוסי
אברהם זלינגר, שהיה אחראי לפרשת
אירס״ו ושהיה צריך לאשר
אישית את סגירתו הבלתי-חוקית
של התיק, ואפריים הופשטטר,
ראש המחלקה הפלילית דאז, המעורב
כפרשה לאורכה ולרוחבה.
האם לא הגיע הזמן לשים קץ למצב עגום
זה? האם לא הגיע הזמן לערוך במשטרה
טיהור של ממש — טיהור שלא יצטמצם
בשיפור יחסי־ו־,ציבורי, אלא יביא לגיבוש

| קורבנות במאבק אומלל ועכור זד, להצלת
מעמדך במשטרה?
אתה הרסת את יחזקאל סהר — אדם חלש־אופי
שכל חטאו היה ששיקר למענך, שהיה
מוכן לחפות על כל עוול וליכלוך למען
אדוניו. הרסת אותו במשטרה, הרסת אותו
בקאריירה הדיפלומטית שדו* .
אתה כמעט הצלחת להרוס את זאב שטיינברג,
שלא רצה לשקר למענך. הוא פוטר מן
המשטרה. ידידיך העלילו עליו עלילות שפלות
שהכתימו את משפחתו. לולא גילה
העולם הזה את האמת בשעה המכרעת, יתכן
כי היית מצליח להחריבו כליל.

במה אנשים נהרסו, הוכתמו, שיקרו,
זייפו וסילפו למענך כארבע
שנים אלה? האם לא די ככל
אלה?

ך * חי ל ק, עמום: הרי אתה לא תצליח
| להעתיק את הוזיכוח לשטח צדדי.

ביקשת משפט חוזר על כמה
נקודות צדדיות. על החלק העיקרי
של פסק־הדין של בית־המשפט
העליון אף אינך מגיב. תמרונים
משפטיים באלה לא ישנו את המצב
שנוצר.

ידידיך מנסים לטעון כי אסור לתת לך
להתפטר פן ייפגע השם הקדוש ״בן־גוריון״.
גם זו מענה כוזבת. הוויכוח אינו על השם
בן־גוריון. הוויכוח הוא על עמום בן־גוריון.
שום בר־דעת לא יחייב את האב על מעשי
בנו. מדוע תתמיד בנסיונותיך למשוך את
אביך לענין ביש זה?
אתה מנסה לבלבל את היוצרות על־ידי
השמצת שדרת המתנדבים. אבל הויכוח איננו
אם קומץ עסקנים אלה היו ״סחטנים פולי״
טייס״ ,כדבריך, אם היו גדולים או קטנים,
אחראים או בלתי־אחראים, כנים או צבועים,
מבקשי־אמת או רודפי־פירסומת. אפילו היינו
מניחים לרגע שכל דבריך בעניין זד, נכונים
— מה זד, היד, משנה?

דחילק, עמום -הפרשה נסתיימה.
ניסית. נכשלת. לך.

אי-כ מן: אי שותקופתו

מאמר רביעי בסידרה: כיצד הפו העם של קאנט וגיתה לעם של היטלר ואייבמו*

התסביך הלאומי
מאת

אור אמד

** ד1ע עלה בידי הלא־יוצלחים לכבוש בקלות כזאת את אחת מאומות־ד,תרבות המפות־חות
ביותר בעולם? כיצד יכול היה איש כמו אדולף היטלר ליהפך למנהיגם הנערץ של
שמונים מיליון גרמנים? כיצד יכול היה עמם של קאנט וגיתה, לוטר ובאו להיכנע ללא קרב
לטיפוסים מסוגו של אדולף אייכמן?
בין כל הסיבות הרבות מזדקרת תשובה אחת, המתבקשת כמעט מאליה: הלא־יוצלחים
השתלטו על גרמניה מפני שגרמניה עצמה היתד, לא־יוצלח קולקטיבי. כאשר אדולף היטלר,
הלא־יוצלח המונומנטאלי, פתח את פיו — הוא עורר הד אוטומאטי בלבה של אומה שיכלה
כולה להזדהות, בתת־הכרתה, עם דמותו של איש זה.
הנאציזם, כמחלת־רוח קולקטיבית, יכול להשתלט על כל אומה, כאשר מזדמנות יחד
הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות המתאימות. אולם בצורתו המיוחדת, ההיטלראית,
התאים הנאציזם במיוחד לנשמה הגרמנית. יתכן כי גרמניה לא תהיה המדינה הנאצית האח־

הערש :״עופי חיפו שי ת — אבא יצא לקרב — אמא נמצאת בפו מרניה• — פומרני ה נשרפה
כולה — עו פי חי פו שי ת שיר זה, אחד הנפוצים בגרמניה, נולד במלחמה זו.

כעבור שלוש מאות שנה עוד מעסיקה מלחמת־שלושים־השנה את היוצרים הגרמניים. אחד
הפירות — מחזהו הנהדר של ברטולד ברכט, אמא קוראג׳ — הוצג אף על קרשי־הבמה
בישראל.
גרוע מן הטבח וההרס היד. הפיצול, שהפך מאז תופעת־קבע בגרמניה. עשרות מלכים,
נסיכים, דוכסים וכמרים־שליטים שמרו איש־איש בעקשנות על חלקתו הקטנה, הפכו את
גרמניה לשדר,־קרב נצחי של אינטרסים זרים.

גער מלאגכולי מעריץ אזימות
** לחמת־שלושים־השנה השפיעה על גרמניה כמו מחלת־נעורים התוקפת נער בן
, 15 בראשית שנותיו הפוריות ביותר, ומעכבת את התפתחותו בחמש שנים. בשוכבו
במיטה, רואה הנער את חבריו משחקים, מתקוטטים ומתאבקים ברחוב. הוא מתמלא רחמים
עצמיים. רגש של נחיתות המתחלף מדי פעם, בפתאומיות, בתחושה של עליונות. הוא שוקע
בהתקפות של מלנכוליה. הוא סנטימנטאלי עד כדי מיאוס. הוא כותב שירים ומחבר מנגינות,
אך בלבו נובטת הערצה כמוסה לכוח הגס, לאלימות — בשעה שחבריו הבריאים לא נאלצו
מעולם לראות באלימות יותר מאשר אמצעי לעת מצוא.
תמונה זו יכולה לשקף, פחות או יותר, את מהותה של התרבות הגרמנית. היא הולידה
אנשי־רוח נשגבים ביותר, אבל היא לא הגיעה מעולם לשיתי־משקל רוחני — מן הסוג
המציין את הבריטים, למשל. מישהו ערך פעם מחקר וגילה כי לא קיים אף שיר־עם גרמני
אחד שאינו מזכיר את המוות. שירים סנטימנטאליים והתקפות של ברוטאליות; געגועים
לקדושה מעורפלת, נוסד ריכרד וואגנר, מהולים בתיאוריות גזעיות מחפירות (גם הן נוסח
ריכארד ודאגנר) — זהו האופי הגרמני על רגל אחת.
העם שנחרב במלחמה, החל תולה את כל תקוותיו במלחמה — משהו בנוסח ״בדם ואש

שיאה של מלחמת־ שלו שים־ה שנה: מו תו של מלך שבדיה, גוסטאב אדולף,
בקרב ליד העיר הג רמני ת ליצן. ב ת מונ ה: המלך קצר־הרואי, שרכב
^ י 3ייי 8י11
בטעו ת לתוך שו רוו ד ה אויי ב, ניפצע מכדור, נהרג בחרבות. המלחמה הסתיימה למע שה בתיקו.

רונה בעולם. אך אין זה מקרה שהיא הפכה המדינה הנאצית הראשונה — וכי רק בד, לבש
הפאשיזם את צורתו הנאצית המיוחדת.
״היטלר הוא גרמניה — גרמניה היא היטלר!״ אמרה אחת הסיסמות היותר־מפורסמות
של הנאצים. יתכן כי סיסמה זו צפנה אמת עמוקה יותר מכפי שהבינו אף הנאצים עצמם.

00י3ו-אגאליזה של אמא קוראז׳

דם המחפש את נקודת־המשבר בהתפתחות הנשמה הגרמנית, יצטרך לחזור כמה
מאות שנים אחורה. כמו פסיכו־אנאליטיקן, ד,מפשפש בזכרונות־הילדות הנשכתים־כביכול
של הפאציינט, יחפש הפסיכו־היסטוריון את הנקודה בה חדלה הנשמה הגרמנית להיות
.נורמאלית״.
המאורע המרכזי הזה, המוסיף להטביע את חותמו הניסתר על כל קורות העם הגרמני
מאז, הוא מלחמת־שלושים־השנד.
כאשר פרצה מלחמה זו, היתד, גרמניה מדינה פורחת, עריסה של תרבות. זה עתה הולידה
מתוכה מהפכה חיובית אדירה — הרפורמאציה של מארטין לוטר. טובי בניה התלהבו
מרעיונותיהם הנשגבים של ההומאניסטים הדגולים — אראסמום איש־רוטרדאם, אולריך פון־
ר,וסן.
מסביב לגרמניה החלה הרוח הלאומית החדשה ללכד נסיכויות מפוצלות למדינות לאומיות
גדולות. אנגליה, צרפת, הולנד, ספרד ופורטוגל התחרו ביניהן מעבר לימים, באמריקה, באפריקה
ובאסיה. העם הגרמני הגדול עמד אף הוא בהתחלת דרך זו, יכול היה לקוות לאיחוד
נסיכויותיו וליצירת מעצמה עולמית גרמנית.
ואז קרה האסון. ב־ 161$פרצה המלחמה הגדולה בין מדינות אירופה. היא לא נגעה כמעט
באינטרסים גרמניים — אוסטרים, שבדים, אנגלים, צרפתים וספרדים ירדו על גרמניה כדי
לערוך על אדמתה את הקרבות שהוי צריכים להכריע מי ישלוט בקנדה, מי יתפוס את הודו,
מי יחזיק בחוף הזהב והשנהב.
לכאורה היתד, זאת מלחמת־דת בין הקאתולים בדרום והפרוטסטנטים-בצפון (מלחמה שלא
נסתיימה לגמרי עד היום) .אך צרפת הקאתולית תמכה בצפון, נסיכים פרוטסטנטיים תמכו
בדרום — כי בשם אלוהים הוכרעו מאבקים הרבה יותר גשמיים.
במשך שלושים שנה עברו גדודים קאתוליים ופרוטסטנטיים, שכיריהם של ודאלנשטיין
וטילי, חיילים שבדיים וספרדיים, לאורכו ולרוחבו של הנוף הגרמני. לכולם היה מכנה משותף
אחד: הם הרגו את האיכר, אנסו את אשתו, שדדו את רכושו ודרסו את תבואתו. ערים
שלמות נלכדו, תוך שחיטת כל תושביהן, לא פעם אלא כמה פעמים בדור אחד.
כאשר נסתיים הטבח הקדוש, בשנת , 1648 היתה גרמניה חרב* .שליש מבניה נהרגו.
למעלה ממחצית שיטחה הפך שממה. עד היום מרדימות אמהות גרמניות את בניהן בשיר־

ה־ 2פו ת ח בפעם הרא שונה
ימי הזוהר של הרייך ה שני: הקיסר ווילהלם
את מו שב הרייכסטאג. האופי המיליטאריסטי של המ שטר מודג ש על־ידי
ריבוי לוב שי־המדים, ביני הם הקיסר עצמו (מתחת לאפיריון) ,שהתפרסם בנ או מיו השחצניים.

יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום!״ כל גרמני משכיל, דור אחרי דור, נאלץ לשאול את
עצמו: מדוע היתד, נטושה מלחמה עולמית זו דוזקא על אדמת גרמניה? מדוע נפגשו דווקא
כאן צבאות כל העולם?
התשובה פשוטה. די היה במבט שטחי במפה כדי להבינה. גרמניה היא התיכון האירופי.
זוהי בעיקרהארץ־שפלה. היא פתוחה מארבעת צדדיה לכל צבא פולש. אין לה תעלה כמו
לבריטניה,הרים כמו לספרד, מרחקים אדירים כמו לרוסיה, כדי להגן על עצמה.
כדי למנוע את הישנות השואה, נאלצו הגרמנים להקים לעצמם חומה מלאכותית. היה זה
הצבא הגרמני, היצירה העיקרית של העם הגרמני בין 1648ל־. 1945

חייליו שד 8ריץ הגדול
ך* אדם הראשון שקם מעל לשדה־הקטל של מלחמת־שלושים־השנה היה הנסיך של
| | פרוסיה. עד אז לא היתד, פרוסיה חשובה במיוחד בין עשרות הממלכות וד,נסיכויות של
גרמניה. בראשה לא עמד אפילו מלך, אלא רק ״קור־פירסט״ — נסיך הזכאי להלכה להשתתף
בבחירת קיסר כל־גרמני (הוא הקיסר בווינה, שהשפעתו בגרמניה היתר, כבר אז מבוטלת
למדי).
הקור־פירסט הגדול (על שמו נקרא הרחוב הראשי של ברלין המערבית) החל באירגון
הצבא. הוא הוריש תפקיד זה למלכי פרוסיה שבאו אחריו. מדור לדור התגבשה והשתכללה
המכונה הצבאית הפרוסית. עד שקם פרידריך הגדול, גדול המלכים הפרוסיים, ופתח בסידרת
המלחמות המתישות שהפכו את פרוסיה למעצמה העיקרית של גרמניה.
הצבא של ״פריץ הזקן״ היד, מבוסס על משמעת עיוזרת, כמעט בהמית. הוא חייב היה
להיות כזה, כי הטאקטיקה של אותם הימים היתד, מבוססת על התקפת־מצח של גושי־חיילים,
שנאלצו לצעוד בקווים ישרים ומכונסים, ישר לתוך לועי־הרובים של האוייב. טעינת רובה,

מ חוז בצפון־סז רח גרמניה.

על־ידי הכנסת הכדור דרך הלוע׳ היתר, פעולה מורכבת ומסובכת. רק אדם מאולף כמו
כלב, הפועל כמכונה אוטומאטית, יכול היה לבצעה תחת אש, בלהט הקרב.
מבחינה זו לא היה הצבא הפרוסי שונה מצבאות אחרים, אם כי היה משוכלל ומאומן
יותר. אולם בשום מדינה אחרת בעולם לא הגיע הצבא למעמד מרכזי כל־כך בהכרה
הלאומית. מכיתן שכל פרוסי הבין שרק הצבא עומד בינו לבין הגורל המר של טבוחי־שלושים־השנה,
היה מוכן להסכים שהקצין יהיה האיש המכובד ביותר במדינה. בבריטניה,
שחשה עצמה בטוחה מאחורי מחיצת־המים, נחשב הצבא, אותה שעה, לעיסוק בזוי ונחות.
אולם הצבא הפרוסי לא הופעל כדי להשתלט על מרחבי העולם ״הפראי״ מעבר לים. הוא
לא יסד אימפריה עולמית. הוא היה עדיין עסוק בתיקון הנזק העיקרי של מלחמת־שלושים־
השנה: המשך הפיצול של גרמניה. בדרך של מלחמה וכיבוש גדלה פרוסיה אט־אט. כל עוד
לא היתד, די חזקה כדי לאחד את גרמניה בכוח הזרוע, לא יכלה להשתתף במירוץ העולמי.

״מארשל קדימה קאנצלר הברזל״
ך* ור אחד אחרי מות פרידריך הגדול, דאג נאפוליאון הראשון להזכיר לגרמנים עד כמה
ן מסוכן להם להזניח את הצבא אף לרגע. הוא פלש לגרמניה. תוך שבוע אחד הנחיל
לצבא הפרוסי המהולל תבוסה ניצחת. שוב היתר. גרמניה מחולקת ומפוצלת, משועבדת
וחסרת־אונים.
השיעבוד הנאפוליאוני עורר בגרמניה כולה גל אדיר של אידיאליזם לאומי. שורה של
אנשים גדולים חידשו את מיבנה המדינה הפרוסית, שיכללו את הצבא הפרוסי. המטכ״ל
הפרוסי, גאוות האומה הגרמנית במשך 150 שנה, קם בימים ההם. פון־קלאוזביץ, גנראל
שלחם נגד נאפוליאון, יצר את תורת־המלחמה החדישה בסיפרו המונומנטאלי על המלחמה.
פון־בליכר, המנצח של ואטרלו, שכונה בחיבה ״מארשל קדימה״ ,הלהיב את דמיון הדור.
היה זה דור שמרד בפיצול הגרמני. כמו הערבים של ימינו, חלם דור זה על איחוד כל־לאומי,
על שבירת המישטר הפיאודלי, על תהילה צבאית ועל קידמה חברתית — הכל בעת
ובעונה אחת. משורר צעיר בשם הופמן פון־פאלרסלבן כתב שיר מרדני, שהבריז מלחמה
על הנסיכים והמלכים :״גרמניה, גרמניה מעל לכל /מעל לכל בעולם / ,מנהר המאס (בגבול
צרפת) ועד נהר הממל (בגבול ליטה מנהר האטש (בצפון איטליה) ועד מיצר הבאלט
(בים הבלטי לא היה זה שיר שוביניסטי .״מעל לכל בעולם״ מתכוון לומר: מעל
לנאמנות לנסיכים הקטנים, המפצלים את גרמניה. המשורר, שהוגלה וסבל בשל דעותיו הדמו־קראטיות,
לא חלם ששיר זה יהיה אי־פעם הימנונם הלאומי של קלגסי היטלר.
גרמניה היתד, בשלה לאיחוד. הוא יכול היה לבוא מווינה או מברלין. אולם ווינה היתה
עסוקה בקיסרות שכללה תערובת של תריסר עמים. ברלין, בירתם של מלכי פרוסיה הצבאיים,
הפכה מוקד לגעגועי כל הגרמנים הלאומיים.
האיש שהגשים את החלום היה ״קאנצלר הברזל״ ,אציל פרוסי ואחד מגדולי המדינאים
של כל הדורות — אוטו פון־ביסמארק. כגרמני אמיתי, היה סנטימנטאלי, ולעתים היסטארי
עד כדי דמעות, ככל גרמני, דיבר על ״דם וברזל״ ולא חלם על איחוד שלא בדרכי מלחמה.
אולם הוא היה אדם מתון, שקול וצלול. בשלוש מלחמות קצרות — נגד דנמארק, אוסטריה
וצרפת — השליט את פרוסיה על גרמניה, איחד את המדינה והפכה למעצמה החשובה ביותר
באירופה. בשדה־הקרב, במלחמתו נגד נאפוליאון השלישי — ראשון הדיקטאטורים הפאשיס־טיים
המודרניים — יסד את ״הרייך השני״ (אחרי הרייך הראשון, שפרח בימי־הביניים).

פון־שדיפן מתכנן מלחמה

** שסיים כיסמארק את תפקידו, היה נדמה כי הגרמנים באו סוף־סוף אל הנחלה,
התבגרו והפכו לגוי ככל הגויים. הנחה זו בטעות יסודה. אי־אפשר היה לקפוץ בקפיצה
אחת מרחק שבריטניה וצרפת עברוהו בנחת במשך 200 שנה. גרמניה נשארה ילדת־הבעיות
של מישפחת העמים — מתוסבכת, בלתי־סימפאטית.
גרמניה של 1870 היתד, מאוחדת, בעלת יכולת כלכלית גדולה. אך לא היו לה מושבות.
העולם כבר היה מחולק בין המעצמות שכבשו מרחבים אדירים, עתה היתר, גרמניה שקועה
בצרותיה. המדינה החדשה זעקה לשוזקים, לחומרי־גלם. מאחר שקמה במלחמה, היה ברור לה
כי אי־אפשר להתקדם בעולם ללא מלחמה. הקיסר נאם נאומים מלחמתיים, וככל שהפריז
בנאומיו השחצניים, כן היה אהוד יותר על נתיניו. הוא הקים צי שנועד להדביר את הבריטים,
וצבא שנועד למגר את כל שכניו.
אלופי הצבא ידעו כי יצטרכו, בשעת הצורך, להילחם בשתי חזיתות — נגד הרוסים
והצרפתים כאחד. כדי לפתור את הבעייה, קבעו קו עקרוני — להשמיד במקרה הצורך
במכת־פתע מוחצת את אחד משני האויבים, לפני שהאוייב השני יספיק לגייס את צבאו. מדי
שנה בשנה הכין המטכ״ל הגרמני תובנית־מלחמה כזאת. בצורתה הסופית, כפי שנוסחה
על־ידי הרמטכ״ל פון־שליפן, היתר, התוכנית מבוססת על פלישת־פתע לצרפת (דרך בלגיה
הנייטראלית) ,שבירת הצבא הצרפתי במכה אחת, לפני שהרוסים כבדי־המישקל יצליחו לגייס
את צבאם העצום ולהובילו אל הגבול הגרמני. דרך־מחשבה זו מובנת היטב לכל קצין
במטכ״ל הישראלי.
תוכנית זו עצמה גרמה בעקיפין למלחמה שאיש לא רצה בה בהכרה מלאה. דוכס אוסטרי
נרצח בעיר סאראייבו, והעקבות הובילו לסרביה. האוסטרים התכוונו לנצל את התקרית כדי
להתקיף את הסרבים. הרוסים הכריזו על גיוס כדי לעזור לאחיהם הסלאביים נגד האוסטרים.
באותו רגע עמדו הגרמנים בפני ברירה קשה. תוכניתם הצבאית היתד, בנויה כולה על
הצורך לנצל את הזמן בין הכרזת הגיוס ברוסיה לבין השלמתו, כדי להדביר בימים ספורים
אלה את צרפת. עתה הוכרז על גיוס ברוסיה — אך הוא לא נועד נגד גרמניה ,.להתקיף
מיד או לאי
הגנרלים פחדו לחכות. הקיסר, שיכור מנאומי עצמו, בעל־מום ואכול תסביכי־נחיתות, נתן
את הפקודה. הצבא הגרמני פלש לצרפת, והעולם התלקח.

דרוש: שעיר לעזאזל

** לחמת״העולם הראשונה לא פרצה בגלל גרמניה בלבד. לפחות חצי תריסר
1 3ממשלות התחלקו באשמה. אולם היא לא היתד, פורצת לולא היתד, גרמניה חולת־תסביכים
של נחיתות ועליונות, לולא הגיעה באיחור כה רב אל האחדות ואל המעמד העולמי,
לולא חונך העם — דור אחרי דור — בקסרקטינים של שרות־החובה הכללי לקונפורמיזם
לאומני טוטאלי.
כעבור ארבע שנים, אחרי שורה של נצחונות צבאיים מזהירים, הוכרע הרייך השני על־ידי
אויביו, שעלו עליו פי כמה. בהנהגת מלחי חיל־הים מרד העם מוכה־הרעב בממשלה. הקיסר
ברח. משטרו התמוטט כבניין־קלפים. משטר דמוקראטי, חסר שורשים וכוח רעיוני, הוקם
בחיפזון. המצור הבריטי, שהרעיב זקנים ותינוקות, נמשך שנה נוספת, עד שנחתם הסכם־
השלום של ודרסאיי. בהסכם זה הוטלה על גרמניה אשמת־יחיד למלחמה; נקרעו ממנה
מחוזות במערב, במזרח, בצפון ובדרום; הוטל עליה קנס מסחרר.
באותו רגע חזרו לגרמניה כל ד,תסביכים המסורתיים בעוצמה גדולה שבעתיים. עם של
שבעים מיליון נפש ריחם על עצמו, שקע ביאוש ובאדישות. לא היה מנוס מן המסקנה:
הוא לא הצליח בחיים. הוא ניכשל בכל אשר ניסה. הנסיון להתגבר על פיגור הדורות
ולהשיג תוך 40 שנה את שאר המעצמות, נחל תבוסה. העם נשאר ללא צבא להגן על עצמו,
פרוץ לחסדי שכנים קטנים ועוינים, חסר מושבות, שתקים וחומרי־גלם. היה נדמה לו (ולא
לגמרי בלי צדק) שכל העולם שונא אותו ובז לו. העתיד נראה קודר וחסר־תקתה.
אדם לא־יוצלח אינו נוטה להאשים את עצמו בכישלונו, אף כאשר ספקות נוראים מכרסמים
בת־הכרתו. תחת לפשפש במעשיו, להירפא מתסביכיו ולשפר את עצמו בדי לזכות
באהדת הזולת, הוא מאמין שהכל רודפים אותו — והוא עלול ליהפך למטורף מסוכן, הרץ
כ״אמוק״ ברחובות. גם העם הגרמני לא חיפש את האשם בתוכו. הוא היה בטוח כי כוחות
שטניים, מיסתוריים, מתנכלים לו ומכשילים אותו בכל פעם שהוא מנסה להרים ראש.
כזה היה מצב־הרוח הקולקטיבי של גרמניה ב־ .1919 הוא היה מקביל בדיוק. למצב־רוחו
של חייל משוחרר, חסר עתיד ומקצוע, בשם אדולף היטלר. הלא־יוצלח הקולקטיבי והלא־יוצלח
הפרטי נפגשו. היתד, זאת פגישה הרת־גורל.

במדינה
מנגנון
1וער־ ה 1והר והקו 1ג•
ידידים שבירכו השבוע את אהוד אבריאל
על מינויו החדש כשגריר ישראל בקונגו
העצמאית הופתעו למראה מיעוט השמחה ש־השגריר
הפגין. קל היה לנחש כי המינוי
אינו מוצא חן כל־בך בעיני אבריאל.
מה שידידים אלה לא ידעו היה המאבק
שאבריאל ( )43 ניהל נגד משרד־החוץ סביב
משרה זו. את המינוי קיבל אבריאל מידי
דויד בן־גוריון, לפני צאתו לביקור באירופה.
ראשי משרד־החוץ, שראו בכך התערבות נוספת
של שר הבטחון בעניני חוץ, הבריקו
מיד שאלה לגולדה מאיר בניו־יורק: כיצד
להתייחם אל מינוי זה? תשובת גולדה: ביג׳י
הינו שר־החוץ בפועל, מינויים הנעשים על-
ידו מחייבים את המשרד.
נאמנים להוראות, ניגשו אנשי משרדו,חוץ
להכין את נסיעת השגריר. בכל דבר
פנו אל אבריאל בתוארו החדש, כשגריר
ישראל בקונגו. ואז זכו להפתעתם הראשונה:
אבריאל הכריז כי אמנם יצא לקונגו,
אך לא כשגריר ישראל במדינה זו .״הסכמתי
לנסוע רק מתוך כבוד לדויד בן־גוריון,״
הסביר .״אבל איני מתכוון לקבל את המינוי
ולהישאר בקונגו.״
גלות בלתי־רצויה. היה זה פרק נוסף
במלחמה האינסופית בין קבוצות־החצר של
ביג׳י. אבריאל, שראה במינויו כשגריר ב־אקרא
לפני שלוש שנים נצחון של מתחריו,
לא רצה בשום אופן להיות מורחק ממרכז
השלטון. הוא הבין כי בעת המלחמה על
הירושה עליו להימצא בארץ, ללכד סביבו
קבוצת־לחץ, שתהיה מסוגלת לכרות בריתות
וללחום בתוך המערך הכללי של
מפא״י. המינוי לקונגו היה מגלה אותו לתקופה
מכרעת של שנתיים־שלוש.
משרדיו,חוץ לא רצה להתחשב במלחמות
הפרטיות של נערי־הזוהר של ביג׳י. הוא
התעקש שתעודות אבריאל ישאו את התואר
״שגריר לקונגו״ ואבריאל הכריז כי עם

חלאסקו(מזנק לעכר הצלם) וזימאן
אחרי היום השמיני בשבוע —
דמנו במקרה לאולם־הקבלה של מלון דן
היו קופצים ממקומותיהם, אילו ידעו כי
עוברת ביניהם סנסאציד, עולמית. כי בעלת
ההופעה המוזרה לא היתד, אלא סוניה זימאן,
כוכבת־קולנוע גרמנית שהתפרסמה בשל
הופעתה בסרט היום השמיני בשבוע, אשר
הוסרט בגרמניה על־פי סיפרו של הסופר הפולני
מארק חלאסקו.
ה?ן צכ הגדול. לדעת בעלי טורי־ד,רכילות
בעולם, לא הצטמצמו היחסים בין

מנים, סירב. תחת זאת נעלם עמד, בארץ,
התחבא מעיני עתונאים סקרניים, בילה עם
השחקנית תוך קטטות תכופות וסוערות.
כאשר צלם העולם הזה מצא סוף־סוף את
הכוכבת, שמחה סוניה להצטלם, שאלה שאלות
מקצועיות על סוג האיפור הרצוי לתצלומים.
אולם משהבחין חלאסקו בנעשה,
עלתה בו חמתו המפורסמת. בצעקה גרמנית:
״לא! לא לצלם!״ זינק לעבר הצלם, ניסה
להוציא מידו את המצלמה (ראה תצלום).
כעבור רגע שוב בלעה האדמה את הזוג.

ע תו מ ת
העד שה ה ק קו ח ה

את חופ שת הקיץ
תבלה ה שנה
באוירה מיוחדת
12 יום של בילוי נפלא
ומנוחה מוצעים לך במחירים
עממיים ברודוס,
ביוון ובאיים האגאיים.

טיסה הלוך ושוב.
בתי מלון ממדרגה ראשונה!
מ־ 410 עד 475ל״י.
הקבוצות הראשונות:
.28.7 ,24.7 , 13.7

הו צ או ת הנופ ש מוכ רו ת לצורך

תשלום ימי החופשה לשכירים.
פרטים במשרדנו

כוכבת זימאן

רחוב ברנד ,2ת״א

— פגישה ראשונח בישראל

סיוז 1רבע ״ מ
דחף

ימי החופש
קרבים!
בר ההצ מז, חיי א ה זוז־יזתיז
פנזזזייח2 .ן 1ה ה צי
מזה זהנזעזיר א ת חייך.
תבחר גדזר ט 1ר הצר־ה
זהב הזזי רי ה נז ה היי ה
ה־ ־ 30.ר״י 145.ר״י.
הררבה זייגהץ חהה.
הנז הגן ת הנו ה כי ה.

פ - 1111 בדנר׳
חיפה, וחוגרזחלונן 31

תעודות כאלה לא יצא. עקשנות זו איימה
לסכל את נסיעת המשלחת הישראלית לחגיגות
העצמאות של קונגו, כאשר ייפסק השלטון
הבלגי, בסוף החודש. לבסוף מצא
אבריאל נימוק ששיכנע את מנהל משרד־החוץ,
הד״ר חיים יתיל: הוא אינו יכול
לנסוע כשגריר למדינה שאינה קיימת עדיין.
תחת זאת יסע כראש המשלחת הישראלית,
במעמד בלתי־רשמי של שגריר מיועד.
אם השגריר המיועד יהפוך אמנם לשגריר
מוסמך — זאת. היא שאלה שאהוד אבריאל
סירב בכל תוקף לענות עליה בחיוב.

אורחים
ב ש לי חו ת האהבה
האשה הצעירה משכה את כל המבטים.
תלבושתה היתד, יוצאת דופן: סנדלים מוזהבים,
גרביים חומות כהות מאד, שמלת ביד,
מטפחת ראש שכיסתה את השערות והיתד,
קשורה מסביב לצואר. מבעד פנים שחומות-
מאד, מאופרות בהתאם, הציץ זוג־עיניים
בצבע תכלת.
היה זה פרצוף גרמני מובהק — והוא היה
שייך לאשר, גרמנית. עשרות עתונאים שנז
ר,סופר
הפולני לבין הצעירה הגרמנית בתחום
המקצועי בלבד. סוניה הקטנה התאהבה
בצעיר החסון, אדום־הפנים ובהיר־השיער.
היתד, זאת אהבה קצרה ורועשת, שהופרעה
מדי פעם על־ידי שערוריותיו של חלאסקו
חובב־המשקה.
לבסוף נמאס הדבר על חלאסקו. הוא
עזב את גרמניה, בא לישראל. תחילה עורר
גם כאן סערות, אולם מאז ירד מדפי העתו־נות
הוא חי בשקט, בדוחק, עובד מדי פעם
כפועל־בנין, נעלם מדי פעם בחברת ידיד
או ידידה מאור זרקורי העתונים.
אולם ידידויותיו עם בני שני המינים לא
השכיחו מליבו את העצב הגדול: הגלות
ממולדתו. הוא הרגיש את עצמו פולני, ופולני
בלבד. הוא חש כי אינו יכול ליצור
אלא בארצו. מלבד פולנית לא שלט באף
שפה כהלכה. ידידיו, שחיבבוהו בשל כשרונו
הבלתי־מפוקפק, למרות תכונותיו האישיות
הבלתי־אהודות, החלו חוששים כי
הסופר הולך לאיבוד.
זינוק למצלמה. כך הרגישה גם סונית
הרתוקה. לפתע הופיעה בארץ, להפתעתו של
חלאסקו עצמו. מטרתה: להחזירו לגרמניה.
אולם חלאסקו, שמעולם לא אהב את הגר
שני
צעירים בעלי זקנקנים אדומים התדפקו
בליל חמישי לפני שבוע במערכות העתונים
היומיים. היתד, בידם הצעד, מפתה לעורכי
הלילה — תמונה בלעדית של שוטרי־יש־ראל
העורכים חיפוש בשגרירות ארגנטינה
בתל־אביב, אחרי פצצה שאלמונים הודיעו
טלפונית על המצאותה במקום.
למחרת הופיעה התמונה בכמה יומונים.
היא עוררה במיוחד את סקרנותם של קוראים
שלבשו מדים של קצינים במשטרת
ישראל. השאלה שהטרידה את קציני מטה
המחוז של משטרת תל־אביב היתה פשוטה.
החיפוש אחר הפצצה בשגרירות ארגנטינה
היווה מבצע בזק. השוטרים הגיעו למקום
דקות ספורות לאחר שנמסרה להם ההודעה
על האזהרה הטלפונית.
החיפוש היה אף הוא קצר ומהיר .״כיצד
איפוא,״ שאלו החוקרים את עצמם ,״הצליחו
שני הצלמים המזוקנים לדעת את הענין?
להגיע למקום בזמן המתאים? להביא את
התמונות לעתונים עוד לפני שנודע למערכות
על הפרשה?
סל?ן המחלוקת. לשני הצלמים הצעירים
היה הסבר משלהם. נחום גוטמן ושבתאי
טל, שפתחו לאחרונה סוכנות לצלומי
עתונות בשם סלע, טענו כי המזל שיחק
להם :״ביום חמישי אחר־הצהרים צילמנו
בבריכת־ד,שחייה של תל־אביב צילומים ל־עתון
הסטודנטים פי־האתון. ברגע שיצאנו
מהבריכה הבחננו בניידת משטרה. ניגשנו
אליה בדי לבקש טרמפ למטה הארצי של
המשטרה, לשם היינו צריכים להגיע. תוך
כדי כך שמענו קריאה באלחוט שהודיעה כי
אלמונים הזהירו שפצצה תתפוצץ בשגרירות
ארגנטינה תוך רבע שעה. הניידת היתה צריכה
לעשות עיקוף. אנחנו קיצרנו את הדרך
והגענו לפניה. כך הספקנו לצלם את השוטרים
בשעת החיפוש.״
אולם המשטרה החליטה לבדוק חשד אחד
— אם לא היו אלה שני הצלמים שטלפנו
לשגרירות, מסרו את ההודעה על הפצצה,
וחיכו במקום כדי להשיג סקופ צילומי. כל
השבוע נמשכו החקירות, ורק בסוף השבוע
יכלו שני הצלמים לנשום לרווחה. המשטרה
לא מצאה כנראה כל ביסוס לחשדותיה, לא
ערכה אצלם את הביקור האדיב לו התכוננו
השניים.
העולם הזה 1187

1שו 01

באה לחשוף אס

הסודות ולתחת ו מי הים

מצולות

קיסריה

ף * פינתה טיו לי ם של פטריניום אנדרוניקום חלפה
*0בקלילות על פני המים, כשמפרשיה הצחורים תפוחים
ברוח הקלה. פטרוניום התבונן בעצלתיים בנמל המתקרב,
בבתי־השייש שהתרוממו על הגבעות מסביב, במורדות הכרמל
שבאופק. עוד מעט יגיע אל המזח הפרטי שלו ועבדיו ימהרו
למסור לו דין־וחשבון על אשר עשו במשך חודשי היעדרו.
שיירת ספינות־משא חלפה בכבדות על פניו, בדרכה אל
הים הפתוח. היתד, זו שיירה של ספינות עמוסות לעייפה
בסחורות המזרח, בדרך מסען אל בירות העולם, מעברו
השני של הים־התיכון. ואחרי שיירה זו.תפליג עוד שיירה,
ועוד אחת. נמל קיסריה שבפלסטינה שוקק תנועה.
פטרוניוס אנדרוניקוס שקע בהירהורים: פנינה זו נוספה
לפני כמאתיים שנה לאימפריה הרומית. אז היתד, עדיין
עיירה יהודית עלובה, בלי מיבני־פאר, בלי ארמונות שייש
או היכלי־עינוגים. הורדוס הגדול שלהם, אמנם קרא לה
בירתו, אבל קיסריה הרומית יפה וגדולה מקיסריה היהודית.
לא הכיבוש הרומאי לבדו הפך את העיר היהודית לעיר
רומית. לשם כך היה דרוש גם הטבח ההמוני של שנת .66
היהודים ניסו קצת להתגונן; אמרו שהעיר שייכת להם
בזכות כיבושה בידי אלכסנדר ינאי שלהם. טענה מגוחכת.
תוך כדי הירהורים אלה קרבה ספינתו של פטרוניוס
אנדרוניקוס אל המזח. ראש החותרים כבר התכונן להשליך
חבל לסווארים שעל החוף. הטיול עמד להסתיים בכל רגע.
לפתע התהפך העולם. הבתים הלבנים שעל החוף נאחזו
רעדה. הספינות שעגנו בנמל הגדול ניטלטלו בנוצות על
פני המים. קירות המחסנים התבקעו והתמוטטו. צווחות
אימים עלו לשמים מכל פינות העיר. ואיום מכל —
נחשול אדיר עלה מלב הים ושטף את כל מה שבדרכו.
הכל נעלם מתחת למים הגואים. חומות־האבן הגדולות של
הנמל, הרציפים, המחסנים, החוף. הכל נגרף בשטפון. כאשר
נפסק הרעש הגדול, כאשר רגעו •נחשולי־הים — קיסריה
היתד, עיר מתה. עיר שבתיה הרוסים ונמלה הגדול מוצף מים.

הבטיח אז לינק ,״ונחפש את עקבות נמל קיסריה העתיק.״
השבוע חזרו בני־הזוג לא כתיירים, כי אם בראש משלחת
של ארכיאולוגים ואמודאים, על סיפון ספינה יחידה במינה
בעולם, שנבנתה על־פי הנחיותיו ותוכניותיו של לינק

עצמו. סי דייבר, שעלתה כחצי מיליון דולאר, מצויירת
בשלל מכשירים אלקטרוניים ומיכאניים, המסוגלים לגלות
חפצים קבורים בחולות של תחתית הים, להזרים חמצן
לאמוראים שישהו שעות אחדות מתחת לפני המים, ולהרע
מן הים חפצים שמשקלם עד ששה טונות.
לינק, איש עסקים אמיד שהמציא את תא־האימון של
הטייסים הנקרא על שמו, יצא לפנסיה לפני כשנה. הגבר
החסון ( )54 מגדיר את עצמו כארכיאולוג חובב מזה שניב
רבות. הוא גם אוהב את הים ואת הצלילה התת־מימית.
צירופם הוליד את סי דייבר, שפירושה: צולל הים.

עוגן קריסטופר קולומבוס
^ פינת תא הקס״ניט של סי דייבר עומד תותו
*•,נחושת קטן. לינק העלה אותו מתחתית הים, מול חון
פלורידה שבדרום ארצות־הברית. תותח זה היה חלק מחי
מושה של אנייה ספרדית, אחת ממאות הספינות שהעבירו
את מטמוני העולם החדש לארץ מולדתן.
מול התותח, על קיר התא המרווח, תלויים שריון וקסדה
עתיקים, מאלה שלבשו אבירים ספרדיים בקרב. תקופת
ייצורם: סמוך לשנת .1500 לינק הסביר בחיוך :״את אלה
לא מצאתי. קניתי אותם למען הרושם.״
את התגליות הנרחבות ביותר גילו אנשי סי דייבר ליד

2תחביבים = ספינה
* 1פינת הטיולים של אדווין א. לינק חלפה בקלילות
על פני המים, כשארובתה הקטנה פולטת ענן דקיק של
עשן. מתוך חדר־ההגה הנחה אדווין לינק את ספינתו הלבנה
דרך הפתח הצר של נמל קיסריה, ובתנועות איטיות הביא
את סי דייבר למקום עגינתה, ליד מזח הבטון שממשלת־ישר־אל
בנתה לפני עשר שנים, לשרות צי הדייג הקטן שבסביבה.
חבלים נזרקו אל המזח והספינה היפה נקשרה אל עמודי
הברזל. המסע הארוך מניו־יורק בא לקיצו 33 .ימים
נמשכה ד,ד,פלגה. הספינה הקטנה, בת 164 הטונות, עמדה
בקלות במיבחן האוקינום האטלנטי. רק כאשר נכנסה לים־
התיכון, ליד גיברלטר, פקדה אותה סערה. היא עמדה גם
במיבחן זה, וכעבור שבוע הטילה את עוגנה מול חיפה.
מסיבת־עתונאים קצרה, החלפת ברכות וסי דייבר יצאה
דרומה, להשלים את המרחק הקטן שהפרידה ממטרתה.
היתה זו מטרה שזכתה לפירסום רב, עוד לפני צאת
הספינה מנמל־האם שלה. לפני ארבע שנים ביקרו לינק
ואשתו בישראל, נלקחו לביקור בחורבות קיסריה. הזוג
האמריקאי גילה אמנם עניין בעתיקות הרומאיות ובהריסות
הכפר הערבי, אך לא אלה כבשו את ליבו. לינק ואשתו
התעניינו יותר במה שהיה מתחת לפני המים .״עוד נחזור,״

סי דייבר קשורה לנזזח של קיסריה,
בכניסה לנמל הדייגים, אחרי שעברה
את המרחק מניו־יורק ב־ 33 יום. החלק הארי של הוצאות

^ *11X1 *1מוכן לפעולה, דקה לפני הקפיצה לים, כש#
#הוא סצוייד במשקפיים, מיכלי־חמצן וסנפי־ן

רי־שזזיה. צלילה זו נעשתה לסילוק סלעים מקרקעית המעגן.

| | 7ן 141 אחוין לינק קושר חבל על סיפון ספינתו,
בעת קשירתה למזח. בין 11 אנשי הצוות נמצאים
רק שני ימאים ונווט, שהוא קברניט אמריקאי בפנסיה.

קץ המסע

המסע תרמו השבועונים טיים וליייף, שיזכו תמורת השקעה
זו בכיסוי בל.עדי של התגליות. בתמונה למעלה נראים ירכתי
הספינה, בהם נפתחת דלת אטומה להעלאת הצוללים וציודם.
פורט רויאל, אי־קטן מול חוף פלורידה. על פי סיפרות
עתיקה, שימש מקום זה נמל ומיבצר ראשי של שודדי-ים
מן המאה ר 18 רעידת־אדמה גרמה לשקיעת הנמל העתיק
אל תוך הים. לינק ואנשיו בילו כשלושה חדשים מתחת
לפני הים, הוציאו משם שרידים רבים מאותה תקופה.
התגלית החשובה ביותר שיכול לינק להצביע עליה היא
עוגן, אשר מצא לפני חמש שנים מתחת לפני הים, סמון
לקאפ האיטיין, באי האיטי. זהו עוגנה של ד,אניד, סאנטה
מאריה, בה הפליג קריסטופר קולומבוס כאשר גילה אח
אמריקה. לפני שנה חזר לינק לאותו מקום, המשיך בחיפושיו.
לרוע המזל עלתה אוניה על שרטון, בדיוק במקוג
שבו התכוונו אנשי סי ר״ ב ר לערוך את חיפושיהם. ד,אניד
טבעה, הציפה את הים בשמן, והיה צורך להפסיק בחיפושים

חומות כלב־י:

תהחפץהעתיק ביותר שעל סיפון אונייתו מצ<
\ * לי נ ק ביום שהגיע לקיסריה. אחד מאנשי הצוזת, שצל׳
לים כדי לערוך סקירה חטופה ראשונה של המעגן, העלו
עמו אבן־חן עתיקה.
לפי סקר ראשון, אותו ערך לינק לפני ארבע שנים
השתרע שטח הנמל העתיק של קיסריה עד כדי קילומטו
בערך מן המקום שבו נמצא כיום החוף. במשך השבוע ה
ראשון יעסקו הצוללים באיתור הומות הנמל העתיק, בקביעו
מקומם של שוברי הגלים. אחר־כך יתחילו האנשים בחיפושי!
שיטתיים. לינק מקווה לגלות שרידי אניות שטבעו, וכן
אוסף מושלם של תשמישים וכלים מאותה תקופה .״יק
לזכור כי בעת רעידת־האדמה, כאשר הנמל כולו נסחף א׳
מתחת לפני הים, היו המחסנים מלאים,״ הסביר.
לפני בואו לקיסריה הועלו בפני לינק הצעות לערוך סקו
ליד חופי יוון ואיטליה. אך הודות לשידולי, של אגודח
ישראל־אמריקה ומתוך תקוה לשלל עשיר יותר, בחר בקיסריה
איש לא איחל לו הצלחה יותר מראשי מחלקת העתיקוו
הממשלתית. כי לינק התחייב למסור לה את המימצאים. לעצ
מו יקח רק מזכרות מעטות, שיתווספו לאוסף שבביתו -
מזכרות ממקום נוסף שמורותיו הועלו ממצולות־הים על־ידו

תצפית

כמדינה

כל הזכויות שמורות

• צפויה פלישה גוברת והולכת של ההסתדרות בענייני*
החוץ של המדינה. אחרי שפנחס לבון הצליח להשתלט שלטון כמעט
מוחלט על עניני ההסתדרות, ואחרי שהודיע על כוונתו לנהל מאבק נגד
מדיניות המסים של שר האוצר, ייזום גס פעולות מדיניות שלא יזדהו עם
המדיניות הרשמית של הממשלה. צעד ראשון היה הכרזת החרם על סחורות
דרום־אפריקאיות על־ידי ההסתדרות צעדים צפויים: הכרזות מדיניות בכינוסים
בינלאומיים, שלא היו תואמות את הקו הממשלתי. לבון יסביר כי הוא מדבר
בשם תנועת הפועלים, כפי שמקו ל בארצות־הברית ובכמה מארצות אירופה
המערבית.

יגבר הלחץ בתוף תנועת החרות לצירוף הסתדרות
העובדים הלאומית להסתדרות הכללית. כבר עתה מסתמן רוב של

תומכים בטענה כי לחרות יש 50י 60 אלף אוהדים בשורות ההסתדרות, וכי יש
לנצל קולות אלה על־ידי הופעה כסיעה נפרדת בתוך ההסתדרות. צעד זה לא
יהיה קל, מאחר שצמרת ההסתדרות תתנגד לו.

• בחירתו של הרב אל־ף־משנה גורן לרב ראשי אשכנזי
כישראל מובטחת במעט לחלוטין. עם מינוי ארבעת נציגי הממשלה
בוועדת המיוניים לבחירת הרב הראשי, הובטחו לרב גורן ארבעה קולות מתון
שמונה קולות חברי הועדה. ארבעת החברים הנוספים מונו על־ידי הרב הראשי
יצחק נסים ויתמכו במועמדותו כרב ראשי ספרדי. הסכם בין שני הנושים
לתמיכה הדדית הינו דבר כמעט וודאי, יבטיח את בחירתם של שני הרבנים,
על אף הסתיגותה של המפלגה הדתית הלאומית הרואה בתכסיסים אלה
השתלטותה של מפא״י על חיי הדת במדינה.

יג ע ת-ע 111.-תז
״יי׳ייי״

ציונו ת כו שי ת

*ריי0 0 ?5833

ראש ממשלת גאנה, ד״ר קוואמה אנקרומה,
ניבט השבוע מעל עמוד השער הצבעוני של
ירחון חדש בישראל. שם הירחון, הכתוב
באנגלית: ווסט אפריקאן ניוס (חדשות מערב
אפריקה) .העורך: זאב אלתגר, אחד השמות
הודתיקים בעתונות הישראלית.
אלתגר 40 הפסיק את הקאריירה העתו־נאית
שלו לפני שלוש שנים, בעת שעבר
לשמש כאיש יחסי־ציבור של ראש עיריית
רמת־גן אברהם קריניצי. הוא אמנם ערך
והוציא שבועון־רימום של העיריה, אך עיקר
התעניינותו שוב לא היתד, עתונאית.
אחרי הקמת שגרירות ליבריה בישראל,
הוסיף אלתגר תואר חדש על כרטיס־הביקור
שלו: יועץ ליחסי־ציבור של שגרירות זו,
עורך בתב־העת שלה.
השער לאפריקה. אז נפתח לחזחה
לפני אלתגר השער לאפריקה. הוא הוזמן כאורח
רשמי לחגיגות הכתרתו של הנשיא
וזיליאם שד טאבמן לתקופת כהונתו הרביעית,
במונרוביה. היתד, זו הזדמנות לקשור

חגיגיות השמורה לאירוע דיפלומאטי. הוא
בא לבית אגודת העתונאים כדי לחזות בתערוכת
צילומים של הצלם מיכה ברעם, אותם
צילם בעת סיור במערב־אפריקה.
עם כל צעד באולם התערוכה, החמירו
פניו של השגריר. כעבור שעה קלה יצא
משם סר וזועף.
שגריר גאנה בדיאקו פוקו, שבא אף הוא
לחזות בתערוכה, עבר תהליך דומה. למראו;
הצילומים לא הסתיר את כעסו, יצא את
המקום נעלב ורוטן.
באותו יום שיגרו שני השגרירים, כל
אחד לחוד, מחאה אל לוי אשכול, כממלא
מקום ראש הממשלה ושר החוץ. תוכן
האיגרות: בתערוכה מוצגים צילומים של
חולים, צולעים, מקבצי נדבות ובעלי־מום.
״אמנם צילומים אלה לא זוייפו. אולם
חובה על מארגני התערוכה להראות גם
את הצדדים החיוביים יותר של החיים בארצות
אפריקה המערבית — בתי חולים, פעולות
אישפוז, חינוך וכר. אחרת אין מנוס
מן המסקנה כי תמונות פוגעניות אלה נבחרו
במזיד.״
ההסבר נדחה. המחאה גרמה למבוכה
במשרד החוץ. אשכול, שנזדמן לבית
סוקולוב בעת קיום מסיבת עתונאים עם שר
האוצר הניגרי, התעכב ליד הצילומים. כעבור
יומיים נפגש עם השגרירים הנעלבים,
הסביר להם כי תינו חמים דעות עימם וכי
אף השמיע הערות ברוח זו באזני מארגני
התערוכה. אולם, סיים ממלא מקום ראש
הממשלה, אין הוא יכול להתערב, כי בישראל
קיימת דמוקראטיה.
הגאנאים והליברים לא קיבלו את ההסבר,
השיב אחד הניספחים, בשיתה פרטית
:״אילו היו עורכים את התערוכה בגא־לריה
פרטית — מילא. אבל אגודת העתר
נאים הינד, גוף רשמי. כאשר היא בוחרת
צילומים לתערוכה, הרי שהיא קובעת בזאת
את התמונות שהיא רוצה שאזרח ישראל
יקבל מארצות אפריקה המערבית. ותמונה
זו מזוייפת ובלתי־ידידותית.״
בסוף השבוע קיבלו שתי השגרירויות
הודעה מרגיעה נוספת מהממשלה: מארגני
התערוכה יורידו את שש התמונות הפוגעות
ביותר.
בחירות אור •דוק

וז פגנז א ג תו !
• צפויה תסבוכת ציבורית, סביס החזרת כספי הקנס לשורו
/המתנדבים. עד כה הוגשו לעמוס בן־גוריון שתי תביעות נפרדות על
כסף זה, על־ידי שניים מן הנתבעינו. למעשה כבר שועבד חלק מכסף וה על־ידי
אליקיס העצני למטרות פירסומיות, בעוד שפרקליטו מתכוון לתבוע את היתרה
כשכר־טרחתו בניהול המשפט. יתכן גם כי יושמעו קולות של חברי השורה
לשעבר, כי את הכסף יש להחזיר לכל אלה שתרמו לכיסוי הקנס.

• אף אחת משלוש הסיעות לא תשתלט לבדה על מפלנת

הצ״ב, ערב בינוס וועידת המפלגה. כמעט שוות בכוחן שלוש הסיעות
של יוסף סרלין (קבוצות העסקנים של הלאנדסמאנשפטיס) ,יוסף ספיר (וותיקי
המושבות) וחיים לבנון (הציונים־הכללייס הקלאסיים, בהשתתפות פרץ ברנשטיין
ואלימלך רימלט) .קרוב לודאי שתיווצר קואליציה של שתיים מתוד שלוש הסיעות,
ואפשרית אף קואליציה משולשת, תוך חלוקת עמדות־המפתח העיקריות ביניהן.

• סכסוף חמור כין ההסתדרות הכללית ומספר ניכר של

מושכי עובדים צעירים צפוי עקב סירוב ההסתדרות להנהיג מיסוי אישי
תמורת שירותי קופת־חולים במושבים אלה. גורמי הסכסוך: סגירת מספר
מרפאות של קופת־חולים במושבים בהם פיגר חלק מהמתישבים בתשלום הסס
האחיד להסתדרות. מאמץ אחרון למניעת משבר גלוי ייעשה בקרוב, בפגישה בין
מנהל מחלקת ההתישבות של הסוכנות לבין מזכיר ההסתדרות.

• עולים מאיזורי פיתוח שיבקשו לעכור למרכזים עירוניים
יתק לו בעתידבק שיי ם מ רו בי ם, לאחר שמוסדות הקליטה גמרו אומר,
בניגוד למה שהיה נהוג עד כה, לא להושיט עזרה בשיקום משפחות אלה.

• ייערף סקר תת־מימי מקיף של בל חופי הארץ. הסקר
יבוצע על־ידי האוניברסיטה העברית ואחת מן התנועות הקיבוציות, ולשם כך
כבר מתאמנים צוללים וארכיאולוגים. מרכז הפעולות יהיה קיבוץ מעגן מיכאל
ושלבן הראשון יבוצע בקיסריה.

• מספר תביעות: וספות של קבוצות כדורגל תוגשנה
כ ק רו ב ל בי ת ״ המשפט. ביניהן: תביעה על הוצאת־דיבה של קבוצה הטוענת,
כי קבוצה אחרת האשימה אותה בחוסר מאמץ למנוע מקבוצה יריבה הבקעת שערים.

קשרי־ידידות עם בנו של הנשיא ועם מדינאים
אפריקאים רבים, בעיקר מליבריה
ומגאנה.
בפי העתונאי הישראלי היתד. הצעד, מקורית,
שעניינה מאד את מאזיניו. הוא ערך
השוואה בין מצבם של היהודים ושל הכושים
בעולם, מצא כי אלה גם אלה מפוזרים
בכל התפוצות. אולם בעוד שהיהדות הקימה
ארגון עולמי, במסגרת התנועה הציונית,
לא נוצר כל קשר ארגוני המאחד את הכושים
בעולם.
מדוע, שאל אלתגר, לא תוקם מעין תנועה
ציונית של הכושים, אשר תערוך כינוסים
תרבותיים, פוליטיים וספורטאיים, ואף
תאסוף תרומות, כדוגמת המגבית היהודית
המאוחדת, לפיתוח אפריקה? כמרכז
לתנועה זו הציע את מערב אפריקה, החלק
המתקדם ביותר של היבשת השחורה, מבחינה
מדינית, בהשוואה עם ארצות אפריקה
הכושיות האחרות.
כעתונאי ואיש־יחסי־ציבור ידע אלתגר כי
תנועה כלשהי זקוקה, בראש וראשונה, לביטאון.
תומכי־הרעיון הציעו לו בו במקום
להוציא עתון כזה, בגאנה או בליבריה.
אך אלתגר לא רצה לעזוב את ישראל. על
כן נמצאה הצעת פשרה: הוא יתחיל להוציא
לאור את כתב־העת בישראל, במתכונת
צנועה, יכשירו לקראת ייעודו כביטאון התנועה
האפריקאית העולמית. בינתיים יכינו
במונרוביה ובאקרא את המנגנון והכלים
הדרושים להקמת תנועה זו.

יחסי חוץ
תמונת מזוי פ ת
שגריר ליבריה בישראל, ד״ר ארנסט יאד
סי, נכנס לבית־סוקולוב, בתל־אביב, בכל ה

ההודעה
בקול ישראל מסרה בהדגשה כי
מרכז תנועת החרות הקים ועדה ״לדיון בתיקונים
בשיטת הבחירות היחסיות הקיימות,
הדרושים לקיומה של דמוקראטיה תקינה.״
למאזין היה ברור כי המפלגה השנייה בגודלה
בישראל עומדת להצטרף אל מפא״י
בדרישתה להנהיג בחירות איזוריות.
ביומון חרות, שהופיע למחרת בבוקר,
הכריז מרכז המפלגה :״השיטה המוצעת על־ידי
מפא״י ועוזריה פירושה רוב מוחלט למיעוט,
והשתלטות בלתי־מרוסנת של אותו
מיעוט.״ דחיה ברורה יותר של הצעת ביג׳י
לשינוי שיטת הבחירות לא תיתכן כלל,
לכאורה. אך כרגיל במקרים אלה, היתד,
האמת בין שתי ההודעות.
מרכז תנועת החרות התכנס לאחת מיש ״,
בותיו הארוכות ביותר, בסניף התנועה ב־רמת־גן,
כשעל סדר יומו הצעה של ח״כ
אליעזר שוסטק לדון בשיטת הבחירות. תמך
בהצעה ח״כ בנימין אבניאל, אשר הזכיר כי
עוד בעת הקמת מועצת העם הזמנית, ב־
,1948 הציע להנהיג בחירות איזוריות .״קיימים
סימנים כי חל שינוי בגישת העם בשאלה
זו,״ הכריז ועל כן רצוי שחרות תשנה
את עמדתה ותצביע בכנסת בעד שינוי השיטה
הקיימת.
שלוש הצעות. בפני המרכז הונחו
שלוש הצעות עיקריות, המכוונות כולן לשינוי
הבחירות היחסיות:
• הצעת דויד כן״גוריון: הארץ
תחולק ל־ 120 אזורי־בחירה. שבכל אחד מהם
ייבחר מועמד. הזוכה לא יהיה המועמד שיקבל
רוב קולות הבוחרים באותו אזור, כי אם
האיש שיזכה בקולות רבים יותר מכל מועמד
אחר. מאחר שמפא״י היתד, זוכה במקום
הראשון שבין המפלגות כמעט בכל איזורי־הבחירות
בארץ, היה נוצר רוב מוחץ של
חברי מיפלגה זו בכנסת.
• הצעת יוסף סרלין: הארץ תחולק
ל־ 30 איזורי בחירה, אשר בכל אחד
מהם ייבחרו שלושת המועמדים שיזכו במספר
הגדול ביותר של קולות. בצורה זו
יוכלו להיבחר בכל איזור נציגים של מפלגות
שונות, בהתאם לכוח הריאלי של כל
מפלגה. נוסף לזאת יחולקו 30 מאנדאטים
על פי רשימה כל־ארצית של עודפי הקולות
הפולם הזה 1187

שייווצרו לכל מפלגה באיזורי־הבחירות השונים.

הצעת חיים צדוק: זוהי ההצעה
האחרונה בנידון והיא הועלתה על-יוי
ח״כ מפא״י, שהעבירה להכרעת המיפלגות
האחרות. עיקרה: הארץ תחולק ל־ 10 או 12
אזורי בחירה, שבכל אחד יבחרו 10 או 12
ח״כים, לפי שיטת הבחירות היחסיות. דבר
זה עשוי לקפח את המפלגות הקטנו, שנציגיהן
לא יזכו להיכלל בעשרת המקומות
הראשונים ובצורה זו יאבדו בסיכום הארצי
את הקולות שקיבלו במחוזות הבחירה.
בעוד שקולות אלה, המפוזרים ברחבי המדינה
כולה, יכולים לפי השיטה הקיימת
לעבור את אחוז החסימה ולזכות את המפלגה
בשניים־שלושה צירים — הרי שעל־ידי
פיצול הקולות בין האיזורים לא יספיקו
לבחירת מועמד אף באחד מן האיזורים.
בצורה זו היו נשארים רק ארבעה גושים
עיקריים: שמאלי (מפ״ם וחלק מאחדות העבודה)
,מפא״יי, דתי (בו ישלטו הדתיים־הל־אומיים)
וימני (בו תשלוט חרות).
מפלגות אחרות יקדימו. רוב המשתתפים
בוזיכוח התנגד בשלב זה לשינוי
שיטת הבחירות בצורה כלשהי, אם כי
מיעוט ניכר תמך בעקרונות של הצעת צדוק.
איש לא תמך בהצעת בן־גוריון — דבר שהילל
קוק המליץ עליו בעת ביקורו האחרון
בארץ. לבסוף הציע מנחם בגין החלטה שנתקבלה
פה־אחד: לפסול את הצעת בן־גור־יון,
להקים תעדה שתציע לוועידה הארצית
של התנועה תיקונים בשיטת הבחירות
הקיימת.
״אסור לנו בכלל להציע הקמת ועדה כזו,״
התנגד תחילה אחד המתווכחים ,״כי הדבר
ישמש אור ירוק למפלגות אחרות, שיזדרזו
ויגיעו לידי הסכם עם מפא״י בשאלה
זו. כל זמן שידוע שאנחנו מתנגדים לשינוי
שיטת הבחירות, מחזיקות המפלגות האחרות
מעמד. אם יתעורר חשש שאנו נשנה את
דעתנו, יקדימו אותנו בכך מפ״ם או אחדות־העבודה,
ואז ממילא אפשר יהיה להעביר את
החוק בכנסת גם בלעדינו.״
האזהרה לא הועילה; הוועדה הוקמה.
היה זה, לפי הערכה זהירה, צעד ראשון
לקראת תמיכת חרות בשינוי שיטת הבחירות.

נוער

ת האח
.ביום הראשון האחרון היו בני משפחת
נקיב מכונסים כולם, בביתו של אחד האחים
בלוד, אשר ערך ברית־מילה לבנו. גם
מוחמד נקיב בן ה־ 17 היה נוכח. הוא חזר
לבית־הוריו אתרי הברית, ובמשך כל יום
המחרת התנהג באופן טבעי. לעת ערב התרחץ׳
החליף בגדיו — ומאז לא נראה יותר.
ביום שלישי בבוקר פנה קצין משטרת־לוד
לאבי המשפחה, הודיע כי ברצונו לערוך
חיפוש בבית. אחרי החיפוש הוזמן האב
למשטרה, שם אמר לו קצין שירותי־הבסחון:
״אני מצטער מאוד, אבל עלי לומר לך משהו
שיכאב לך מאוד. בנך מוחמד נהרג הלילה
ליד אשקלון.״
אותה שעה כבר מסרו העתונים כי נער
ערבי נהרג ושני חבריו נפצעו, בעת שניסו
לעבור את הגבול לרצועת עזה.
מ דו עברחו? אילו תמה הפרשה בזאת,
היתד, המשפחה אוספת את מתה ושותקת.
אך הריגתו של מוחמד בן ה־ 16 זכתה

חתך־מדומה הלוי ובלה־מדומה עורקכי(בשמלה משובצת)
הז מן יעשה את שלו

למקום נרחב בעתונות העברית, שפירסמה
סיפורים זהים־כמעט על ההרוג ורקעו המשפחתי.
סיפורים
אלה תיארו את מוחמד כבן למשפחה
אמידה, בעלת קרקעות ופרדסים,
שעבד כמכונאי בתה״ל והשתכר 10 לירות
ליום — עובדות שאינן נכונות.

כשיחה עם בתב ״העולם הזה״
הוגלונן אחיו המבוגר של מוחמד
סאלח, העובד במסגר בתל־אכיב,
על סילוף העובדות. אולם יותר
מכל התמרמר על כי סיפורים אלה
מכוונים להסיח את הדעת מן המצב
שבו נתונים הצעירים הערכיים
כמדינת ישראל. התרעם האח
בן ה־26׳ הדובר עברית צחה :
״האם טרח מישהו לשאול מדוע ברחו
אחי ושני חבריו, בני ה־16־ ?15 האומנם
,המניע הלאומי׳ הוא כה חזק, כפי שטען
אחד העתונים, שהוא מסוגל לדחוף אותם
לצעד כזה? והלא נערים אלה היו בני ארבע
או חמש עם קום המדינה, התחנכו בבתי״
ספר ישראליים וגדלו בעיר מעורבת, בחברת
יהודים!
״הגורמים שהניעו את אחי ואת שני חבריו
(והמניעים נוער ערבי בכלל) לחשוב על
בריחה מן הארץ — גורמים אלה נעוצים
במצב החברתי הגרוע בו נתונים ערביי ישראל.
את שעות הפנאי מבלים נערים אלה
לא בפעילות קונסטרוקטיבית במועדון, במשחקי
ספורט או בקריאת ספר. שום דבר
כזה אינו קיים בחברה הערבית בארץ, ובמיוחד
בלוד. השלטונות והמוסדות האחראים
אינם דואגים להקים דברים כאלה. לכן מבלים
הנערים הערביים את זמנם, מחוסר ברירה,
בבתי־קפה וליד מקלטי־הראדיו, בהאזנה
לדברי ההסתה של תחנות השידור הערביות.
נוער כזה, אשר כל פעולה חברתית שהיא
נשללת ממנו והמרגיש בריקנות — איך
אפשר לצפות ממנו שיאהב את המדינה ויעדיף
לשבת בה?
״אני בטות שתכליתם של הבורחים לא
היתד, לרגל או לשרת בצבא רע״ם כפי
שטענו

העתוני ם.

ברחו

פ שוט

מ תו ך

קלות־דעת וחוסר ייעוד שימלא את הריקנות
הנוראה שבחייהם.
״האם כך הוא המצב בתוך הנוער היהודי?
ד,ד,פלייה בשטח זה, השוללת כל פעילות
חברתית מהנוער הערבי מסוכנת. אלה הן
תוצאותיה.
״האם רצח נוער ערבי בן 17 פותר את
הבעיה?
״עניין בריחת נוער ערבי מן הארץ קיים
כבר מספר שנים. איזה צעדים קונסטרוקטיביים
עשו השלטונות למען פתרון בעייה
מכאיבה זו?
״האם ההסתה בעתונים, והאשמות בריגול
ובגיס חמישי מביאים תועלת למדינה ולתושביה?
הרי הם רק זורעים שינאה בין העם
הערבי והעם העברי היושבים בארץ זו. אנו
זועקים: רוצים פתרון! אחי אבד, אבל אותה
הסכנה עדיין מאיימת על אלפי נערים ערביים
אחרים!״

דרכי־חיים
הכלה הצעיר ה

קורבן נקיב

משהו סזיכאב מאד

העולם הזה 1§7ז

״מסכן, יהודה. הוא ילך עכשיו לביתר,סוהר
בגלל האהבה הגדולה שלו.״ נדו

השבוע ידידיו של יהודה הלוי ( )24 מרא־שון־לציון
לחברם המאוהב. השמועה שיהודה
נשא על דעת עצמו ובנוכחות שני
עדים את אהובתו נילי עורקבי, בת החמש-
עשרה וחצי, פשטה במהירות בין בתיו
הקטנים של רחוב שבי־ציון המאוכלס ברובו
תימנים. ד,עונש.על נשיאת קטינה: שנתיים
מאסר.
צעירים וזקנים מתושבי המקום הצדיקו את
צעדו של יד,ודד״ כולם יצאו להגן על
הצעיר הצנום והשחרחר, העובד כנגר בבית
אריזה ברחובות. כי כולם היו עדים ושותפים
למאבק נואש אותו ניהל המאהב האמיץ
במשך שנה וחצי עם הוריה של אהובתו
הצעירה.
אהובתו של יהודה הינה, גם היא, בת למשפחה
תימנית. אך בעוד הוריה של נילי
נמנים עם תושבי תל־אביב ואביה האמיד
הינו בעל חנות פרחים משגשגת ברחוב
בן־יהודה, חיה משפחת הבחור בדלות.
במשך שלושת החדשים הראשונים של
היכרותם, חששה נילי לספר על כך להוריה;
לבסוף נזכרה תלמידת בית צעירות מזרחי
כי אביה אמר לה לא פעם ״את מי שאת
רוצה תקחי. לא אעמוד לך למכשול.״ .היא
החליטה לספר את הכל.
תגובתו של האב היתד, שקטה אך נמרצת.
הוא הזמין את יהודה לחנותו, הסביר
לו כי על נילי להמשיך ללמוד, ביקש ממנו
להניח לה במשך שנה ולא להתראות עמה.
יהודה נכנע. במשך שנה, תמימה לא הפר
את ההסכם. הורי הצעירה חשבו כי נילי
תשכח אותו תוך תקופה זו. אך הם התאכזבו
הנשואים
לא נתקיימו. האב, מאיר,
היה מוכן להיכנע. אך לעומתו האם, שושנה,
המשיכה להילחם. ואילו נילי ויהודה המשיכו
לצאת יחדיו. הם קבעו מסיבת אירוסין, הזמינו
את הורי יהודה לביתה של נילי. היד,
נדמה כי הכל בא על מקומו בשלום.
שלום זד, היה קצר מאוד. המנוחה היחידה
לד, זכה יהודה המובטל היתד, כשד,וכנס, מיד
אחרי אירוסיו, למשך חודש לבית־חולים,
שעד, שלקה במחלת הטיפוס.
השבוע הופיעה נילי בביתו של יהודה.
לאחר שעזבה בינתיים את לימודיה, עבדה
כמטפלת אצל קצין צבא ליד תל־אביב.
״נלך להורים ונציג להם אולטימטום שאם
לא יתירו לנו להינשא נברח ונלך לקיבוץ,״
החליטו השניים. עד אז חזרה נילי הביתה.
בדרך לתל־אביב צץ במוחה רעיון. היא
ניגשה לחנותו של האב, סיפרה לו כי יהודה
נשא אותה לאשר, בנוכחות שני עדים. האב
מיהר למשטרה.
במשטרת רמת־גן, לשם הוזמנו כולם, הושיבו
אותם הקצינים מסביב לשולחן עגול,
ניסו לשכנע את הוריה של נילי להסכים
לשידוך ואת נילי עצמה לחזור הביתה. ההורים
לא נכנעו. גם נילי לא. הפעם היא,
הציגה את התנאים .״אחזור הביתה רק אם׳
תאפשרו לי להתראות עם יהודה מתי שארצה,״
היא התריסה כלפי ההורים .״על
גופי המת!״ ענה האב. השיחה נסתיימה
בקיפאון. אולם, כפי שנילי ידעה, יהיה
קיפאון זה קצר מאוד.
אבא ואמא עורקבי חזרו לתל־אביב. נילי
נסעה לראשון־לציון, שם תמתין ליום הולדתה
השש־עשרה בעוד חודשיים כי אז תהיה
היא רשאית להינשא באמת ובתמים —
בהתאם לחוק.

אבא הוא עובי, אמא
סיייי ^ *

נערה סשם לילי מן נסחרה החודש כסגנית מלכת־־היופי. השכד
עון ״לאשה״ המציא לה, לצורך זה, שם עברי יסה, שהוא
קיצור שם־המישפחה של אימה -רכטמן. את שם מישפחתה
האמיתי נמנע השבועון מלהזכיר. היה זה שם ערבי ידוע:
דג׳אני. משך כל תקופת המועמדות, לפני הכחידה, נמנע הש־כועון
אן 5מלהזכיר במילה אחת את העובדה המעניינת כיותר
כתולדות המועמדת מן: שהיא כת־תערובת של נשואי ערכי
ועבריה. היה זה מתוך חשש שפרט זה יזיק לסיכוייה להיבחר.
ך* יה היתה, בימים שאינם רחולים
ן | כל־כך, נערה יפה בשם לילי. היא חיתה
בבית הוריה הצנוע, ליד סיבוב ביל״ו, בד,צ־סלבות
הדרכים לרמלה, רחובות ובאר־שבע.
בשעות הפנאי היתה עוזרת לאמה, בקיוסק
שלפני ביתם. כה יפה וחיננית היתה, שמדי
יום, כאשר היו יוצאים החיילים במחוות
הסביבה לריצת־הבוקר, היו מפקדיהם מעודדים
אותם בהבטחה. :רוצים את לילי?
רוצו מהר ונעשה הפסקה אצלה.״
לוחמים גדולים וידועים ראו בה את נערת
חלומותיהם. היה שם, למשל, ירמי בורדנוב,
האיש שנקרא. הנמר״ בפי חבריו. בין
מסע למסע, מדי שובו מפעולות, היד, מתעכב
ליד הבית הקטן שבסיבוב. .אני ריצה
את לילי,״ היה אומר לאמה. וכאשר האם
היתד, צוחקת לו היה מתחמם :״את לא
מבינה? אני באמת רוצה את לילי. זה לא
צחוק!״
האם היתד, עונה :״אתה באמת רוצה
אותה? אם כן, עבוד שבע שנים בקייסק
עבורה!״
אך הנמר בשלו :״שבע שנים ועוד שבע
שנים אני מוכן להקדיש למענה.״ ולילי
השחרחורת, היתד, ניצבת מבויישת, משכילה
את עיניה ולא יודעת מה לומר.
עם ידידיה נמנה גם עמיתו של הנמר, נתן
מזרחי, אף הוא לוחם ידוע. לפני כל שעולה
היד, בא לבית הקטן ומבקש את ברכתה
של לילי. בעת פרידה היה תמיד אומר:
״לילי, יש חלב מפוסטר? שמרי בשבילי
בקבוק, לכשאחזור.״
לחיילי־הסביבה שעברו במשאיות היתר,
קריאת־הידד משלהם: מדי חלוף מכוניתם על
פני הבית שבסיבוב היו כולם קוראיב בקצב.
:לי־לי! לי־לי! לי־לי!״ לפעמים היתה
נעצרת מכונית באמצע הליל; החיילים היו
מסתתרים מתחת חלונה של לילי ושרים
לה סרנאדות. אביה של לילי היה רוגז.
.איזה מין חינוך זה?״ היה גוער בזרדים,
.להעיר אנשים באמצע הלילה!״ אבל בלב

ליבו היה גאה על שכולם כד, אוהבים את
בתו.
האם שמד, לב לתופעה מוזרה: בל פעם
שלילי היתד, אחראית למכירה בקיוסק —
היתה הקופה נשארת ריקה. חיילים, שכספם
נגמר בעיר, או כאלה שלא היו להם קרובים
בארץ ומשכורתם הצבאית לא הספיקה
להם, לא היו יוצאים צמאים או רעבים
מן הקיוסק, כאשר לילי עמדה שם. אחד
מהם היה מתייצב לפני האם מדי פעם ופורע
חוב קטן .״אבל אינך חייב לי דבר,״ היתד,
מפצירה בו האשד. החייל היה מלכסן מבט
אל לילי, וזו היתד, משפילה את עיניה.
״לילי,״ אמרה לה יום אחד אמה ,״אנחנו
נפשוט את הרגל אם תחלקי את הכל חינם.״
״אל תכעסי, אמא,״ ענתה ,״הם כל־כך
מסכנים! תחשבי שמחר יהיה אחי במקומם.״

שומרי הקבר

י * לפו שנים. ירמי נהרג בפעולה בקל;
} | קילייה. נתן מזרחי הזמין לפני צאתו׳
לקרב, בקבוק חלב מפוסטר ולא שב בבוקר
לקבלו. דור של חיילים הלך ודור אחר בא
והקיוסק של סיבוב ביל״ו נסגר. אך לילי
ומשפחתה המשיכו לגור בבית הקטן שבסיבוב,
ועמם המשיכה לחיות אגדת הנערה
מסיבוב ביל״ו.
היתה זו אגדה בת אגדה. הנערה שהיתר,
לשם־דבר הינה תוצאה של אהבה מופלאה,
אשר לפני דור היתד, אף היא שם־דבר
בארץ. כי אביה של לילי הוא ערבי ואמה
עבריה.
ד״ר עיסא דג׳אני הוא נצר של אחת המשפחות
הוזתיקות ביותר בארץ. אבי-אבותיו
הגיע ארצה עם צבאות סלאח אל־דין, שכבשו
את ירושלים ב־ 1187 מידי הצלבנים. הוא
קיבל לנחלה את הר־ציון, ועד היום קוראים
לעצמם בני משפחת דג׳אני בכינוי ״דאודי״,
או דוידי, על כי הינם שומרי קיברו של
המלך דויד.
אגדות רבות רקומות סביב משפחה זו.

אפילו השם דג׳אני מקורו באגדה. מייסד
הענף הארץ־ישראלי של המשפחה נקרא
אחמד. האגדה מספרת על אשתו, שהיתר,
יושבת בחלון ביתה על הר־ציון ומצפה
לשוב אדונה ממסעותיו. כאשר היתה רואה
אותו מרחוק, קראה לכל אנשי הבית :״מהר,
מהר, אחמד ג׳אני!״ כלומר אחמד בא אלי.
המלים אחמד ג׳אני הפכו במרוצת הזמן
לאחמד דג׳אני.
כאשר נולדה חוור, רכטמן בירושלים, היתד,
משפחת דג׳אני אחת הגדולות והעשירות
בארץ. אביו של עיסא היה מוכתר הרובע
היהודי בעיר העתיקה ובנו ינק חלב של אומנת
יהודיה. מדי שנה, בחג הסוכות, היה
האב מרשה ליהודים לעלות לקבר דויד
ובמשך יומיים — לערוך שם תפילות. כיום
קבור עבדאללר, דג׳אני סמוך לחלון של קבר
דויד.
כאשר גדלה חווה, נשלחה על-ידי הוריה
לבית־ספר סן־ז׳וזף. עיסא דג׳אני היה רופא־השיניים
של ילדי בית־הספר 14 .שנה הבדילו
בינו לבין חווה.
ד״ר דג׳אני התפרסם כמאמין גדול ברעיון
האחיזה העברית־ערבית• אפילו בימי המאורעות,
כאשר היו מזדמנים לבית דג׳אני
מנהיגי המרד הערבי, לא היה מסתיר הרופא
את אמונתו בשלום שישרור בין שני העמים.
כאשר הקים הפרופסור מאגנס, בשנת ,1931
את ברית שלום, היה עיסא דג׳אני אחד הפעילים
המרכזיים של האגודה. במרפאתו
הפרטית, ברחוב מאמילה, היו מתכנסים
פעמיים בשבוע 50־ 60 עברים וערבים לדון
באפשרויות שיתוף־הפעולה.
הוא עבד למען הרעיון גם כנשיא לשכת
הבונים החופ שיים בירושלים. ב־ 1933 הזמין
כ־ 50 מחבריה העבריים של הלשכה לארמון
ידידו, האמיר עבדאללה, ברגדאן. האמיר
ערך זבח גדול, ואורחיו מינו אותו בונ ה
חופ שי דרגה א׳ ,״שיפעל למען השלום בין
שני העמים.״
ידידות זו עם עבדאללה נמשכה עד לימיו
האחרונים של מלך ירדן .״מעולם לא הירשה
לי לנשק את ידו,״ נזכר ד״ר דג׳אני ,״להיפר:
היה מנשק אותי על מצחי, לאות ידידות
וכבוד.״

להציב דוגמא אישית עליונה. זמן־מה לפני
כן׳ נקשרו קשרי ידידות בינו לבין חוזה
רכטמן, והשניים היו יוצאים, מדי פעם, לבילוי
שקט בעיר. לפתע החליטו להתחתן.
תמיד היתה זו החלטה קשה בארץ. אפילו
בימים בהם לא שררה איבד. פעילה בין שני
העמים, היוד נשואי־תערובת בעייה מסובכת.
במקרה של עיסא דג׳אני וחוזה רכטמן, הביאו
הנשואים לניתוק היחסים בין בני הזוג
לבין המשפחות. משפחתה של חוזה הטילה
עליה חרם ובמשך חמש שנים לא דיברה
אתה. משפחת דג׳אני התייחסה לדבר ביתר
סלחנות, אולם גם שם היו כאלה שהתרעמו
על כי עיסא הרחיק־לכת עד כדי נשיאת
עבריה לאשה.
כיום יש לזוג שני ילדים: לילי בת ה־20
ויוסף בן ה־ 16 וחצי. ההורים נישאו בהר־ציון,
בפני קאדי מוסלמי. אך לפי דיני
ישראל הילדים הינם יהודיים, על פי דת
אמם.
אחת התוצאות של נישואים אלה ודתה
החרפת איבתם של הלאומנים הקיצוניים אל
ד״ר דג׳אני. פעם, בעת שיצאו לבילוי סוף־
שבוע ליד בריכות שלמה, אף נחטפו הדוקטור
ואשתו בידי כנופיית אבו־ג׳אבר. הם
נלקחו להרי־חברון ואברג׳אבר האשים את

חטיפה בהרי חברון
ף עו דו ת ברית שלום והבונים החופ^
5שיים למען התקרבות עברית־ערבית
לא סיפקו את הדוקטור *הצעיר. הוא החליט

דג׳אני בבגידה בעמו .״מדוע התחתנת עם יהודיה?״ שאל
״מפני שאני רוצה בשלום בין שני העמים,״ השיב
הדוקטור השבוי. הויכוח נמשך שעות; ובסופו הסכיב
אבו ג׳אבר כי ערבי יכול לשאוף לשלום עם יהודים
גם מבלי להיות בוגד בעמו. החוטפים ערכו זבח סולחה
בו במקום, התנצלו על החטיפה וליוו את בני־הזוג
בכבוד־מלכים בדרכם חזרה לירושלים.

איום בעזה

|| 1 1 4 1חווה לבית רכ טמן, בפתח ביתה.
21 כבת ,40 שמרה הי טב על סי מני
ממנה ל שמור על יופי זה, שפירסמה כאחת

ב סי בו ב ביל״ו. האם, שהיא כיו ם
יופיה. העבודה הקשה לא נזנעה
מ בנווד דו ר ה הי פו ת ביו ת ר בארץ.

\ 1ן 1ד״ר נניסא דג׳אני מע שן נרגילה, אחרי
\ ו 1ארוחת־הערב, על נוירפסת בי תו. ב תו,
עוז ר ת לו לטפל ולקבל חולי םבמ רפ א תו הפרטית.

ף * ק ריו ת מ סו גזה נכונו לעיסא ולחווה דג׳אני
4 1גם לאחר מכן. ב־ , 1847 עם פרוץ מאורעות החלוקה,
עבד ד״ר דג׳אני בעזה. הוא עבר לעיר זו חמש
שנים לפני כן, על פי בקשת הצבא הבריטי, שהעסיקו
במחנותיו בסביבה. זמן קצר לאחר שנודע על החלטח
החלוקה, מצא דג׳אני על דלת דירתו כרוז שהודיע:
״הרופא דג׳אני עובד יד ביד עם היהודים והוא מסור
להם בגוף ובנפש. הוא בוגד העוזר להם בכל מיני
דרכים. כל מד, שעשה, הרי זאת אשתו שדחפה אותו
לעשותו. צריך להמית אותו!״
המשטרה התערבה מיד, הציעה את הגנתה. אך הרופא
דחה את ההתערבות .״אדאג לעצמי,״ אמר,
היתד, זו גאווה מסוכנת: ברחובות עזה חולקו מאוח
כרוזי־הסתד. נגדו והרוחות געשו.
ארבע שעות לאחר הופעת הכרוזים הגיעה לעיר

היא עבדיה, לילי דג׳אני היא בת־ תערובת -שמסביבה נרקמה אגדה ישראלית

רה בסיבוב

:ע הפנים של לילי דגיאג׳ -המבטאות את היופי הכפול של שני עמים שמיים
מזויינים .״דוקטור דג׳אני?״
לבוא עמנו.״ הם הובילוהו
של ח־אהיב בק העיראקי,
חסן סלאמה, מפקד איזור

שיירת מכוניות מירושלים. היה זד. אחיו הצעיר של
עיסא, עם 150 מאנשיו. הם נשלחו לעזה, לפי פקודת
יאש המשפחה, להגן על הרופא הנתון בסכנה.
אנשי דג׳אני הילכו ברחוב הראשי של העיר, כשהם
קוראים לתושבים :״מי הגבר שהפיץ את הכרזות? למי
יש דם לקום ולומר שהוא רוצה להרוג את עיסא
דג׳אני?״ בני־העיר התאפקו. כל תשובה פירושה קרבות.
כל אותו לילה חנו אנשי דג׳אני מסביב לביתו של
עיסא. לבסוף היה זה הרופא עצמו שחיסל את המשבר,
בצוותו על אחיו לעזוב את העיר יחד עם אנשיו .״כי
תיעבתי שפיכת דם ערבי בידי ערבים, כשם שתיעבתי
שפיכת דם יהודי בידי ערבים או להיפן־ד הסביר.
בגלל המתיחות שנוצרה, עברו חווה ושני ילדיה
לגור עם אמה, ברחובות.
הבעל היה נוסע מדי בוקר לעזה, חוזר לרחובות
בלילה. עד שהדרך לעזה נחסמה והוא נשאר עם
משפחתו ברחובות. מצבו היה מיוחד במינו: אילו
בחר להישאר במקום אחד, היה מתקבל על־ידי סביבתו.
אולם הוא עבר מצד לצד, ביקר ביפו וברמלה
וחזר לעת ערב לרחובות — וזאת בשעה שבין הישובים
העבריים והערביים היתה נטושה מלחמת־דמים.
בבוקר אחד של מאי ,1948 נסע הרופא עד לסיבוב
ביל״ו, ומשם, בטרמפ, עד לקירבת המחסום הערבי של
רמלה. שומרי המחסום שהכירוהו, נתנו לו לעבור
והוא עלה על אוטובוס ערבי שנסע ליפו. ביפו

עלו כמה גברים
פנו אליו ,״נא
לבית המפקדה
שם נמצא גם
רמלה.
״אתה אורחי,״ הכריז וזאהיב בק ,״אני מזמין
אותך ללון אצלי בלילה.״
למחרת הובל דג׳אני על־ידי חסן סלאמה
עצמו לסביבת כפר יהודייה. בבית מבודד,
בתוך פרדס, הוגש לו אוכל מצויין, הובאה
לו נרגילה. שומריו התייחסו אליו בכל
הכבוד המגיע לדג׳אני הידוע. כעבור שבוע
הופיעו אנשים מדמשק, החלו לחקור אותו
על היהודים .״אני מצטער,״ היתה תשובתו,
״אני רופא׳ לא לוחם מדינאי. אוכל לענות
לכם רק שאלות על עניינים מקצועיים.״
הוא נעזב לנפשו אך נשאר כלוא. תשובת
הרופא: פתיחה בשביתת רעב. ביום החמישי
לשביתה פנו תושבי יהודייה לחסן סלאמה:
״דחילק,״ אמרו לו ,״או שתמצא דרך להאכיל
אותו, או שתוציא אותו מכפרנו. הוא
בן משפחת דג׳אני. אם ימות, יאשימו אותנו
הדג׳אנים במותו ויהרסו את הכפר. אנחנו
לא רוצים עסקים עם משפחת דג׳אני.״
חסן סלאמה ביקש שהות של יומיים, נסע
מיד ללוד. משם טס לאלכסנדריה, מקום מושבי
של המופתי. כעבור יומיים חזר ועמו
פקודה מפורשת של חג׳ אמין אל־חוסייני
לשחרר את העצור. גם המופתי לא רצה,
כנראה, עסקים עם משפחת דג׳אני. רק אז
נודע לעיסא מה העילה למעצרו. היו אלה
שני מכתבים מן הבולשת האנגלית, שהו•
הכולל, בין השאר, את בנין ביתי
דיעו למפקדה הערבית כי ד״ר עיסא דג׳אני
הינו בוגד המעביר ידיעות, נשק ומזון ליהו החולים הנזנזשלתי צהלון ביפו.

דים.
״אתה חופשי,״ הודיע חסן סלאמה ,״אבלי
אשמח אם תישאר מעט אצלי. אוכל להיעזר
בידיעת השפות שלך.״ כי באותם הימים
שירתו בשורות הערבים מתנדבים זרים למכביר
מגרמניה, יוגוסלביה ואנגליה. ד״ר
דג׳אני זוכר היטב שניים מעוזריו הגרמניים
של המפקד הערבי. אחד מהם נהרג בשעה
שאימן לוחמים ערבים בשימוש ברימוני־יד.
אחד המתאמנים השליך רימון בין המתאמנים:
המדריך הטיל את עצמו על הרימון,
התרסק מעוצמת ההתפוצצות.

תגיד מי פגע בך, אני אחסל אותו!״ אך
אוהב־שלום שוב הרגיע את הרוחות.
ברחובות, בינתיים, הספיקה להשתרש הוודאות
כי אכן ד״ר עיסא דג׳אני נהרג, כפי
שנמסר בעתונות העברית. באותה תקופה
כבר פסקו הקשרים המעטים שהיו קיימים
קודם לכן עם הצד הערבי, וחתה לא יכלה
לקבל כל ידיעה מבעלה בירושלים. כאשר
החלה מדינת־ישראל ברישום אזרחיה, נרשמה
חתה כאלמנה. ידידים סיפרו לה כי
בשידורים ערביים מרמאללה נמסר על דג׳אני
כלשהו המחפש את משפחתו, אך היא לא
האמינה כי אותו דג׳אני הוא בעלה.
בשנת 1958 העביר לה הצלב האדום ידיעה
מוסמכת מירושלים. היא השיבר, מכתב
לבעלה וזה החל מיד בהכנות להצטרף אל
משפחתו. היתד, דרושה התערבות אישית
מצד המלך עבדאללה, כדי שיקבל רשיון־
מעבר. המלך אף זיכה אותו ברשיון מיוחד
במינו: לא מעבר חד־סטירי, כי אם מעבר
עם אפשרות לשוב לירדן תוך חדשייס, אם
יראה שלא הסתדר כרצונו בישראל.
הוא השאיר אחריו רכוש עצום, הביא עמו
רק כמה מאות לירות שטרלינג. בישראל
נודע לו כי רכוש המיליונים של משפחת
דג׳אני בישראל* נלקח על־ידי האפוטרופוס.
אך עיסא דג׳אני לא דאג. הוא האמין כי יוכל
תמיד להסתדר.
כאשר ראה את אשתו בקיוסק הקטן שהקימה,
נתקף תדהמה. כעבור שעה חיכה לו

הלם נוסף. הוא הגיע לבית חמתו צרחובות,
ראה כי הבית ריק כמעט ממצרכי־מזון. הוא
נטל שני סלים גדולים ויצא לערוך קניות,
כמנהגו ב־ .1948״תן לי שק אורז, פח
שמן, ביצים, ג בינ ה ביקש מהחנוזני.
״יש לך תלושים?״ השיב זה.
הדוקטור חזר הביתה בידיים ריקות.

תיקווה אחת: השלום
**אז ככר הסתגל עיסא דג׳אני לט־

יציאות הישראלית. הוא עובד כרופא במרכז
הבריאות הממשלתי בכפר טייבה שב־משולש,
מקבל חולים גם במרפאה הפרטית
שבביתו. עם ילדיו הוא מדבר רק עברית.
כאשר נפגש לפני שבוע עם אחיו במעבר
מנדלבאום, שידלהו זה שיעבור עם משפחתו
לירדן, שם מחכה להם רכוש עצום. הוא
סירב .״אני ישראלי. אשאר בישראל,״ השיב.
לדבר אחד בלבד לא הסתגל — והוא אף
מקודד, כי לעולם לא יסתגל: מצב המלחמה
בין ישראל לערב .״יותר מכל, לפני שאמות,״
התוודה הדוקטור בן ד,־ ,54״אני
רוצה לראות את שני העמים חיים בשלום.
כי אלה עמים שדמם דם אחד. אפילו דתם
קרובה: אל אחד, ברית־מילה, טהרה. אלה
שני ענפים של אותו הגזע השמי.״
בבוא יום זה, מקווה הוא כי לילי ויוסף
יוכלו לשמש דוגמא ומופת .״לא הכרתי
את העם הערבי,״ אומרת לילי ,״כי לא חייתי
ולא התבגרתי בתוכו. אבל מתוך הכרת אבי,
טוב־ליבו, נאמנותו ואופיו, אני מתגאה בזה
שאני בת אהבתם של בני שני עמים.״

אישור מהמלף
^ליל ה הראשון של שיחרורו, נסע
*.דג׳ אני לרמלה. אותו לילה הוחרדה העיר
על־ידי התפוצצות אדירה: היה זה פיצוץ מים־
קדת חסן סלאמה, בה ניספה המפקד עצמו.
בבוקר נסע דג׳אני לירושלים. כאשר נכנם
לבית משפחתו, על הר־ציון, פגשה אותו
אחותו. היא כיסתה את עיניה באימה .״לא,
זה לא אחי, זאת רוח־רפאים!״ זעקה. הסתבר
כי הגיעה אליהם שמועה שנהרג.
שוב רצו בני משפחתו לנקום את כבודו.
עבד אל־קאדר אל חוסייני, שנהרג מאוחר
יותר בקאסטל, בא אליו בריצה :״דודי,

המשק

של נזישפחוז
דג׳אני קטן.
לילי נראית חוזרת מן המיקשה.

האח

יוסף רוקד עם אחותו לצלילי הראדיו. לילי
אינה מרבה לצאת בחברה, ונאשת־בית מבלה
את רוב זמנה הפנוי מעבודה בחוג המישפחה המצומצם.

הון1

במדינה

דדפרצופיות

אסונות
ב ד קו הלד
חריקת בלמים צוזחנית וצריחות חרדה
זיעזעו את קהל העשרות שהסתובב במוצאי
שבת ליד קולנוע נל־אור ברמת יצחק. על
הכביש, מתחת לגלגליו האחוריים של אוטובוס
דן היה מוטל ללא תנועה צעיר גבוה, רזה
ושחרחר. ראשו נמחץ כליל. לידו ניצבה
נערה צעירה, אחוזת הלם.
רוכב־קטנוע אחר שהתקרב אותו רגע
למקום, תפש את ראשו בידיו, הפליט זעקת״
כאב :״אוי! ברקו!״ הזועק היה יוסף (יוסלה)
אורג, אקורדיוניסט בלהקת בצל ירוק. האיש
המוטל על הכביש לא היה אלא אליהו בר־קאי
(ברקוא שחקן לחקת הנח״ל ובצל ירוק
שקנה את עולמו בהומור המיוחד שלו
ובחיקויו הנפלאים של אישי־ציבור שונים.
כדרד לנשואים -מוות. ברקו היה
בן נהלל שהלך להכשרה ולנח״ל לפני שהגיע
לגיל הגיוס. בהכשרה חיקה את מנהל
העבודה בפרדם. הוא היה מסמר כל ההצגות
של גרעין הנוער־העובד, עמו התגייס. מיד
אחרי תקופת־האימונים הגיע לבצל ירוק.
״הוא היה צנום, שקט ומסוגר,״ מספרים
חבריו מאז.
גם בלהקת הנח״ל וגם בבצל ירוק המשיך
להדגים את חיקוייו המופלאים. אט אט

^ מו ש ב גיאח, ליד אשקלון, חקרו ה־ל
ש ל טו נו ת ידיעה אודות הימצאו של עגל
בעל שני ראשים ושמונה רגליים, שנמצא
בבטנה של פרה שחוטה, גילו כי הידיעה
נכונה, חקרו את השוחט על הגורמים לתגלית,
שמעו כתשובה :״יתכן שהמריבה בין
ההסתדרות לבין מפא״י היא שהביאה גם
לכפילות בשטח זה.״

תצפית
ן * ג׳קסונוויל, ארצות־הברית, פתחה ה־
* 1חברה לייצור מכוניות שברולם במסע
תעמולה גדול תחת הסיסמה :״היכון! דבר־מה
עצום יתרחש בקרוב!״ ,נאלצה להזעיק
את מכבי־האש כאשר תיקרת אולם ההצגה
של החברה התמוטט, על שש מכוניות חדשות.

הביתה,
הביתה
ן * פפקיירה, בראזיל, נכלא בעל־האחו־
^ זותי׳ואו פראנסיסקו דה סילבה׳ ,מאחר
שלא שילם מסי־רכוש על בניין בית־הכלא
המקומי, השייך לו.

להחזיר רמושד
ך* צ׳ארלסטון, ארצות־הברית, פרץ גנב
ולמשרדי מיפעל מקומי, פתח את הקופה
המשוריינת, לא מצא מזומנים, נאלץ להסתפק
בשלושה צ׳קים שהוחזרו לחברה
מאחר שנמצאו חסרי־כיסוי.

מזל של כדב
**לינדהרסט, ארצות־הברית, נידון ה־
^ כלב באדי למאסר ששה חדשים, בהתאם
לתקנה מחוזית נשכחת, בעודן רצח קני
גרו ואייל, אחרי שהסניגור, פרקליט מקומי
ידוע, הצליח לשכנע את שופט־השלום שאין
להטיל עונש־מוות וכי יש לאסרו ב״תנאים
מיוחדים״ בחצר בית בעליו.

צוררים
ך* צפת, התלוננה תיירת מאמריקה ש־
^ מורי־ הד רך המקומיים מסרבים להראות
למטיילים את המקומות הקדושים לדת היהודית,
מרבים לבקר בכנסיות בלבד, אינם
מוכנים להוביל את התיירים למירון, מאחר
שלדבריהם ״המקום מלוכלך והם עשויים
להתאכזב ממנו״.

מאה פרצופים ואחד

שחקן ברקאי
אסון על אם־הדרן

אנגלית•צרפתית
לומדים בשיטה קלה ויסודית בביר*,ם ״ קדימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

;פתחים!

• קורסים ואולפנים למבוגרים (שסה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה ( 88*)011ז6יזת 0הלמודים ככל שעות הבוקר והערב.
• קבוצות נפרדות לתלמידי כתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).
הלימודים בקבוצות קטנות, על ידי מוריםמעולים.
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

השתחרר מעט מאופיו המסוגר. גם דלקת־הפרקים,
ממנה סבל רבות, הרפתה ממנו
לאחרונה .״הוא התחיל לתפוש אויר.״ ידעו
לספר חבריו בשימחה.
״אגמור איתכם את התכנית הזאת ואסע
לאמריקה ללמוד משחק.״ הוא בישר לחבריו
לעבודה, לפני זמן קצר. צעד נוסף אותו
התכוון לעשות לפני נסיעתו לחו״ל: לשאת
לאשר, את חברתו, גאולה לוי.
במוצאי־שבת האחרון היה לברקו חופש מן
ההצגה. הוא נסע לבית חברתו, הכין יחד
איתר, את רשימת המוזמנים לחתונתם שנקבעה
לעוד חודש וחצי. משם יצאו השניים
לראות סרט.
אולם תוכנית זו, בדומה לתוכניות רבות
כל־כך אותן שאף השחקן רב־הכישרון להגשים,
לא נתמלאה. בדרך אל הבילוי, בדרך
אל נשואיו, בדרך אל ההשתלמות נפל ברקו.
על הכביש נותרה רק דמות חסרת־חיים
ונערה הבוכה חרישית.
תזכיר בכית החרושת ״אוליכקס״ לא
היה לאיש ענין בהקמת וועדת
בטיחות — קבעה השבוע וועדה מטעם

77ז ר 1ב י 0

- 77/2717/
ל 17 רי

111717

משרד העבודה שהוקמה במיוחד לשם חקירת
האסון באוליבקס (העולם הזה ,)1185 בונים־
פו חמישה פועלים. מסקנה זו נתפרסמה השבוע
עוד בטרם השלימה הוועדה את חקירת
האסון עצמו.

ן * רבבת תל־אביב־חיפה, נתפס מלו
^״הכייסים הישראלי, המכונה גם ״האיש
בעל 100 הפרצופים״ ,שעה שניסה לכייס
את כיסו של עתונאי לעיני שני סמלי־מש־טרה
הלובשים מדים.

בעין זועמת
ך* ממפיס, ארצות־הברית, נתבע לדין
- 1רו בר ט מאלון על נהיגה בעת שכרות,
הואשם על־ידי הקטיגור כי ״נסע כשעיניו
זגוגיות מרוב משקה״ ,זוכה מן האשמה
לאחר שהוציא באולם בית־המשפט את עינו
השמאלית, המלאכותית, העשויה זכוכית.

צבריגו העוקצגים
ן* חיפה, נפצע פועל־נמל בידו מדקירה
^ שעה שהטעין על אוניית־המשא נתריה
אחת מששים המכוניות מתוצרת ישראל הנושאת
את השם צברה.

7ב? המדמו-מעוניגות
ן* תל אביב, פנה השרות להזרעה מלא־
^ כותית, אגודה חקלאית׳ שיתופית בע״נו,
מעל דפי היומון למרחב בהודעה המבשרת
על שינוי כתובת האגודה ובה היא מבקשת
מלקוחותיה לפנות מן ה־ 1.7.60 באמצעות
הטלסון .941205
העולם הזה 187ן

משאלב>7ך
רההההכהן ארם, כאשר הגא אננזר :״אני חיי ח־יי-כרב״? האםר3ו
אג בגגב רג? הכר הרגי בבגיב הביגוגי. כי י שנ םהםג שבי םשכרב הגא
הרך. אגזרים גגגשבים שכרב הגא חייה. ה כ אן הג בן שהראש הי ם
ינם ג ר הגחן רב ככרהאפשר אר הכ רב, גאירג אנ שי הק־בגבה ה ש הי ה
יהרגזגן ג ה הגג כ ה פני חייה רנגה. כרי רברר א ה יגזם ם שר אגרח־י יש רא
י רגזיגה-הביה, פגג א רי הםה שבגנג כ ה בי ״הנגגרם הגה״ בשארה •

היש לו חית ביתי
• מתתיהו בך ד 1כ, עוזר מנהל גן־החיות בתל-
אביב :״אני מאז ומתמיד הובב חיות. מיום שבאתי ארצה
היו זמנים שלא היה לי מה לאכול, אבל כלב תמיד היה
לי. כרגע יש לי בבית כלבה משטרתית מגזע זאבים.
קיבלתי אותה ממשטרת שפרעם, כשהיתה צעירונת. כמו־בן
יש לי גם חתול סיאמי. הכלבה משמשת לי שומרת בית,
אף־על־פי שאני גר במרכז תל־אביב בקומה שלישית. בזמן
האחרון קרו הרבה מקרים של גניבות בראדיוס של 50
מטר ממקום מגורי והכלבה הצילה אותי בכך שבמקום
לחדור אלי חדרו אל השכנים שלי. זה נשק יעיל מאד.״

• משה שטרנשום ורות צרפתי, פסלים :״בבית
הזה היו הרבה טראגדיות שקשורות בבעלי־חי. לבעלי משה
היתה כלבה אהובה בשם עכסה, שנהרגה במלחמת השחרור
כשהובילה תחמושת לאבו־כביר. לפני שנה נהרג ברחוב
כלב שלנו, פק הטיבטרייר. הוא היה בן 15 אבל עדיין
היה מסוגל להמשיך לחיות. היתה בכייה גדולה בבית. היה
לנו עורב ; אוגר (אמסטטר, משהו בין סנאי לעכבר)! צבים
וקיפוד. מהצבים והקיפוד נפטרנו. אין אליהם יחם. אלה
יצורים מתים. כל חיה בבית הזה היתד לה אישיות בפני
עצמה. על האוגר כתבה רות סיפור. אחרי שפק הלך, רצה
משה בכלב חדש, אבל החלטנו להתיחד עוד קצת עם זכרו

חיות. לצערי — כיוון שכל בני ביתי, האשה ושני הילדים,
אוהבים חיות. אבל מאחר שבעודנותי הרבים אני חי בדירה
קטנה שבה בני־המשפחה עצמם מצטופפים, ריכזנו את
כל אהבתנו בתוכי קטן שמת עלינו בלא־עת וכעת נשארו
לנו כמה דגים. קיווינו שלתוכי יהיה מה לומר בארץ
דימוקראטית, אבל ד. יא כנראה סבור יהיר, שלא יוכל לומר
את שהיה רוצה לומר ומת. בני אדם אינם מתים מזה,״

משה קלמר, ח״כ הדתיים הלאומיים :״מעולם לא
גידלתי חיות־בית. פשוט לא הייתי בסביבה כזאת, זאת
אומרת במשפחה שהיה לה עניין עם חיות. משפחתי עסקה
במסחר, בעיירה קטנה. חוץ מזה, אולי גם כן בגלל הסיבה,
אין לי משיכה מיוחדת לחיות.״
• מאיר די״אי, עורך־דין :״חיות בית זה במו כל
תחביב אחר. פינה של שמונה ציפורים מעורבות וכמה
תריסרי דגים, כמו שיש לי ולרבקה אשתי, נותנת לנו
מלבד תחביב גידולם גם הרגעה ומנוחה נפשית. אתה
מרגיש את עצמך קצת בחיק הטבע. בקשר לחיות־בית
אחרות זה עניין של טעם אישי. אין לי זיקה לגידול בעלי־חי
אחרים. גם לבני דורון בן הארבע, זיקה דומה. הוא
אפילו מצייר כבר את בעלי־רחי שבבית.״

חיים ירושלמי, תעשיין :״יש לי אקואריום גדול
אחד ושניים קטנים. אחד מהקטנים נקרא אסותא ושם
מכניסים את הדגים לבית־יולדות, משם מעבירים אותם
לאקואריום השני שהוא בית התינוקות. עוד ב־ 1951 התאהבתי
בדגים! אבל אז לא היו דגים בשוק. זה נותן
תענוג גדול. מחוץ לדגים יש לי גם ציפור שווייצרית. הייתי
מגדל ברצון גם בעלי חיים_ ,אחרים, אבל לא גדולים.
הסיפוק הגדול בא מזה שלוקחים בעל־תי קטן ומגדלים
אותו כמו תינוק.״

יעל כרכן, מתכננת אופנה :״יש לי כלב דני ענק
בשם אריק, שהבאתי איתי מאמריקה. בעל־החיים הם ידידים
טובים לבני־האדם. הם משעשעים. ברוב המקרים הם אצילים
יותר מבני־האדם. הכלב שלי במיוחד. יש לי הנאה
אסתטית רבה, כי הוא יפה מאוד. אני אוהבת גם בעלי־חיים
אחרים, אבל במיוחד כלבים, כך זה היה מן היום
שנולדתי.״

של פק. אנחנו מנסים לפנק אותם, להבין אותם. הם ידידים
של המשפחה. כמעט בני בית.״

• דויד כן־ישי, דובר המטה הארצי של משטרת
ישראל :״כיום אין לי חיות־בית. היתר, לי לפני כמה שנים
כלבת־זאב שכתב־היוחסין שלה הגיע עד לאב הסבא שלה.
כשנולד לנו התינוק החלה הכלבה לגלות סימני־קינאה כאלה
שהייתי מוכרח להחליט — זה או זו. הכרעתי לטובת הבן
ומסרתי אותה. התאבלנו עליה זמן רב וכדי לא להכתב,
בעוד פרידה כזאת לא גידלנו מאז שום בעל חי.״
• פרץ ברנשטיין, ח״כ הציונים הכלליים :״יש
לנו חתול אבל הוא חולה.״
• ורדה הרמן, תלמידת האקדמיה למוסיקה :״היום
יש לי דגים מכל המינים. פעם היה לי כלב ואמרו לי
שהעיריה הרעילה אותו ברחוב. היה לו מספר והוא ברח
מהבית. עד היום אני מתאבלת עליו. הוא היה הכל בשבילי.
היום, כשאני עצבנית, מספיק לי לשבת חצי שעה ליד
האקואריום ואני נרגעת מיד. אני מציעה לכל אדם עצבני
לעשות זאת.״
• חמדה אסיאו, מפקחת משרד החינוך במחוז
הצפון :״אין לי מושג בנושא הזה. אני אוהבת את החיות
במקומן הטבעי. בבית אני אוהבת רק בני־אדם. קטנים,
גדולים, מכל הסוגים.״
• אליהו עמיקם, עתונאי :״חיות־בית מצריכות
תנאי־דיור מתאימים, לבל יסבלו. אדם אינו יכול להחזיק
חיות בביתו מבלי לדאוג לשלומן. אצלי, לצערי הרב, אין
• על הקיר: ציור הכלב פס.

צבי מירוני, הממונה על יחסי ציבור במשרד
הסעד :״אין לי חיות־בית, כי איני מרגיש צורך בזה. מי
שמחזיק בהן כנראה שיש לו עניין בכך. לעתים זה בא
במקום ילדים והאנשים מתגברים בכך על הרגשת הבדידות.
לי יש שני ילדים ואשד, אחת ואיני מרגיש בודד.״
• אליהו מוזיקנטסקי, מרפא שיניים :״יש לי תוכי
גדול שמדבר, כנריות, תוכים גמדיים ושני קופים קטנים.
הם אצלי שנים רבות ומה שאני מכיר יותר את בני־האדם,
אני מחבב את החיות יותר ויותר. הן אינן מדברות ואין
סכנה שיאמרו שטויות. הקופים, למשל, נותנים לי הרגשה
של חברת בני־אדם. אין להם את החסרונות שיש לאנשים:
רק את היתרונות. וזה גורם לי הנאה.״
• פרופסור מכס מרכוס, מנתח :״יש לי שני
כלבים. כל החיים היו לי כלבים. אני אוהב אותם. הם
אינטליגנטיים. אפשר לדבר איתם. זו חברה טובה. אני גר
לבדי, ברמת־גן, וזו חברה טובה בשבילי. זה מוסיף עניין.
היו לי פעם שפנים וחתול סיאמי, אבל זה היה קשה
ביחד עם כלבים.הייתי מגדל ברצון עוד כלב אחד או
שניים, אבל סוכנת הבית שלי מחמירה קצת ובאמת גם
ככה זה קצת קשה בשבילה.״
0מרדכי שטייר, בעל חבות לבעלי־חיים :״חובב,
זה כל אחד שמחזיק בעל חי בלי לעשות חשבון כספי. כי
רבים מהחובבים הפכו מחוסר ברירה לסוחרים, כדי למכור
את הצאצאין של חיותיהם. אני, אמנם, מקצועי — אבל יש
לי חיות פרטיות משלי שבשום פנים בעולם לא הייתי
מוכר אותן. הן כמו בני־משפחה. התוכי המדבר, הכלב
הגמדי, התוכיים הגמדיים ופשושים אפריקניים צבעוניים.
תחביבי המיוחד — דגי־האלמוגים מאילת. בעלי־חיים הם
עיסוק של אנשים תרבותיים. ומי שאינו כזה, הם עוזרים לו
להיות. פעם זה היה נחת של גויים, היום זה דבר רגיל.״

שטרנשום ומשפחתו*

• לוי יצחק הירושלמי, דובר ההסתדרות הכללית
:״היום אין לי חיות־בית. הסיבה, עד היום, היתה —
חוטר מקום. אך הבן שלי, בן ה־ , 11 מחבב מאוד חיות
ובעבר גידל כלבים וחתולים. לי אין סנטימנטים לחיות־בית
אך אני מוכן להיכנע לבן בעניין זה. בעצם, גם אין לי
צורך בחיות־בית. אנשים מגדלים אותן במקום ילדים, כדי
להפיג את השיעמום, מתוך סנוביזם, או כדי להרוג את
הזמן. לי יש ילדים, ברוך השם. אינני רוצה להיות סנוב,
לא משעמם לי והזמן שלי הרוג בלאו־הכי. באשר לבני:
אינני חושד בו שהוא סנוב, להיפך. יש לו זמן ואני בטוח
שזו אהבה אמיתית. אז אני מוכן שייעשה רצונו.״

אריום מסרתי לבני הנשוי, שלו יש חדר שלם עם דגים.
היה לי גם כלב זאב גדול, אבל הוא נעלם, כנראה נגנב.
המשפחה אהבה אותו כל־כך שנשארה נאמנה לזכרו ומאז לא
היה לנו שום בעל־חי אחר במקומו.״

גרבן

אמיר

• אריק אמיר, מחקה־חיות :״יש לי חיה אחת
בבית שבה כלולים כל החיות: זו אשתי, חיה. גידלתי
מילדותי ג׳וקים, עכברים לבנים וצפרדעים בחבית. בתי
נורית היא בדיוק אותו הדבר. כשאני שואל אותה היום
מה היא רוצה יותר, כלב או אופניים, היא עונה בלי
היסוס שכלב הרבה יותר טוב. לו יכולתי היום, הייתי
מחזיק עכברים לבנים שתענוג ללמוד מהם סדר ונקיון;
ותוכי גדול מדבר. אבל יש לי גם ככה מספיק תלונות
מהשכנים, כשאני מתאמן. אם אכניס תוכי מדבר יזרקו אותי
מהבית. לכן אני מסתפק ב־ 14 תוכים קטנים שמשקלם
כמשקל תוכי גדול אחד. כשאהיה בן ,70 אגדל דגים
באקואריום. זה שקט ומרגיע נפש זקנה.״
• ככור שלום שיטרית, שר־המשטרה :״כשהייתי
הייתי נער, גידלתי כלב. קרה לו אסון ומת. הצטערתי עליו
מאוד. קברתיו ומאז לא גידלתי אחר תחתיו. אבל הייתי בין
מייסדי גן־החיות ועד היום אני סגן מנהל חברת גן־החיות,
וכשיש לי זמן אני משתתף בישיבות.״

יעקוכ (יאשה) לוין, בעל חינגא באר :״כיום אין
לי בעלי־חיים בבית. פעם היה -לי בבית, וגם בעסק,
אקואריום גדול של דגים. גם אני נהניתי וגם אלה שישבו
ליד הבאר. לי היתד, תועלת כפולה. חוץ מההנאה האישית
שלי, היתה לי הקלה בכך שהאנשים שנהגו עד או לשבת
במשך שעות לידי ולבלבל לי את המוח היו יושבים במקום
זה ומסתכלים במשך שעות בדגים הנהדרים. בבית, כשהייתי
בא עייף או מרוגז, הייתי מסתכל קצת באקואריום, וזה היה
בשבילי כמו גלולת־הרגעה. מספרים שבבית הנבחרים
האיטלקי ברומא ישנו אקואריום ענק בחדר מיוחד, וחברי
הפרלמנט נכנסים לשם כשהם מתרגזים ונרגעים. את האקו־

שטייר

בדון

• רחל כהן, מזכירת התיאטרון הקאמרי :״יש לי
כלב פקינזי נהדר וחתול סיאמי. אצל הורי בבית היו הרבה
כלבים וחתולים ואני תמיד ברחתי מהם. היום, כשיש לי
מספיק בני־אדם במשך כל היום, החלטתי לבלות את הערב
לשם גיוון, בחברת בעלי־החי. הם כנים, אוהבים אהבת״
אמת. לא כמו גבר, שעלול לא לאהוב ולא לאמר. אם הכלב
לא יאהב הוא יגלה זאת מיד. כל מי שמכיר ואוהב בעלי־חי
כמוני לא יוכל להגיד לי שבני־אדם עדיפים עליהם.
כמובן שכולם חייבים להיות מיניאטוריים. אני מפחדת
מהגדולים.״
• יורם טיל, סטודנט למשפטים ובעל חנות לבעל,־
חיים :״בשבילי חיות זה עסק, לא תחביב. אני אוהב בעל ,־
חי והיה לי פעם אקואריום גדול בבית; אבל חיסלתי אותו
בגלל חוסר פנאי לטפל בו. החיבה שלי לחיות מוצאת
כיום את סיפוקה בטיפול שאני נותן לאלפיים הדגים ועשרות
הציפורים והעכברים שבחנות.״

אמנות
!תיאטרון
; ר ״ מניב פר
פיטר פריי מציג -והקהל בא ל־
;ולם הנידח והקטן ( 450 מקומות) של בית
;רופא התל־אביבי. קהל שאינו מופיע בנד
רם כדי להשתתף בטכס חברתי, כמו באול־נות
המפוארים, אלא מתוך תיקזזה כנה ל־ווזיר,
תרבותית. ארבעת השחקנים של פיטר
ריי, כולל אשתו בתיה לנצט, נראים כנה־ים.
חלק מכך הם מצליחלם להעביר לקהל.
עד אור הבוקר של משד, שמיר הוא
ויותר מגובש והיותר נדוש בשלושת המער־
:ונים של התוכנית. הוא משקף יפה את
וופיו השמירטוטי של המחבר: כישיונו היכר
מחד, פחדנותו הרוחנית מאידך.
הבעייה הישנה נושנה: היחיד היוצר מול
;קולקטיב העריץ שבקיבוץ. במקרה זה: בתה
לנצט בתור פסנתרנית, הבורחת מבעלה
מהקיבוץ אחרי שאלה החליטו להפסיק את
!יעורי־ר,נגינה, של תלמידיה, לגייסם לעבודה•
הקונפליקט ברור, הטיפוסים מגובשים. ה־נעל,
סדרן־עבודה המקריב את עצמו ואת

בעלילה כזו צפונות אפשרויות נהדרות.
שלושה אנשים, המשועבדים לאידיאל מסולף
של חובה, איש־איש לעמו שלו, חברו יחד
בפשע נגד אדם. יורם מטמור מעז הרבה,
כרגיל, וכמו תמיד הוא נעצר צעד אחד לפני
האמת הדראמתית הסופית. השלושה ש1זים
— אך היהודי שלו שזזה קצת יותר.
זהו מערכון קשר, למישחק. הדמויות אינן
מגובשות עד הסוף. פרץ תלוי, בתפקיד מייק
הבלש, ואיצקו רחמימוב, בתפקיד הרופא הערבי
החלש אך האהוד, כמעט מצליחים
להחיות את טיפוסיהם. בתיה לנצט מנענעת
בתפקיד זה את מיתרי־הלב, אך אינה מזעזעת
אותם בחוזקה.
חזרה מן הכלבים. מאז יסד מיקו
אלמז את תיאטרון זירה, בתום מלחמת
תש״ח, קמו בזה אחר זה להקות תיאטרוניות
שונות כדי למלא תפקיד שהארץ זועקת לו:
הקמתה של במה עליה יוצגו רק מחזות
מקוריים, תאפשר הצגת נושאים וביצוע, שד,תיאטרונים
הגדולים יחששו להעלות על
הקרשים. כולן ירדו מן המסלול, הגיעו ל־מחזות־קופה
זרים, שבקו חיים לכל חי.
נסיונו של פיטר פריי הוא הרציני ביותר,

ביוזמה; ״העורזו הזה ־ גגתאוגנת וועדה

1זו

נשאר בארי*!

לפני שבוע התפוצצה פצצה שהסעירה את אזרחי ישראל, וגם את אלה
מביניהם שאינם מתעניינים כמיוחד כספורט. היתה זו הידיעה בי
קכוצת־בדורגל מקצוענית בדרום־אפריקה רכשה את כדורגלן הנבחרת
הישראלית רפי לוי, וכי רפי עומד להצטרך לקבוצה זו. מיד אחרי פיר־סום
הגילוי, פנו עשרות אנשים, בתוכם אישי־ציבור, אל מערכת ״העד
לם הזה״ ,הציעו למערכת לקבל על עצמה את היוזמה להקים וועדה
ציבורית שתמצא דרך לפתור את בעייתו של רפי, שהביאה אותו למצב
בו כהר לעזוב את הארץ כדי להתבסם מבחינה כלכלית. מערכת
״העולם הזה״ החלה מיד באירגון וועדה ציבורית של אישי-ציבור מכל
החוגים והזרמים, שתעמוד בראשה של קרן למען הספורט -קרן שמטרתה
לעזור לבחירי הספורטאים כישראל להבטיח להם קיום הוגן, ושי•
תקבל על עצמה לפתור את בעיותיהם של הספורטאים הנמצאים
במצוקה כספית והחסרים מקור פרנסה, ולא רק את בעייתו של רפי לוי.
הפרטים המלאים על קרן זו יפורסמו בגליון הבא של ״העולם הזה״.

שלושה פילים +פיל
טרזן לא בא בחשבון
הזולת, חינו טיפוס ידוע גם כיום בקיבוצים
לא מעטים. שמואל זבולון, בעצמו חבר־משק
(רמת־יוחנן) ,משכנע מאוד בתפקיד זה.
אולם שמיר לא יכול לסיים בהתפוצצות —
הסיום הדראמתי האמיתי היחיד, מוסיף סוף
מתקתק וחסר־יושר — שני הצדדים מתחרטים,
והדור הבא יוצא לקונסרבטוריון.
מרפאה?נפש של יעקוב בר־נתן, לשעבר
שחקן הקאמרי, הוא בדיחה מורחבת,
תערובת של הומור אמיתי והלצות נדושות.
העלילה, במידה שיש כזאת: מזימתו של
חבר קיבוץ סוציאליסטי להכניס כחבר למשק
את חותנו המיועד, בתפקיד של רב,
חזן ושדכן.
אין ספק שפריי הוסיף את המערכון הזה
לשם גיוון קל. הקהל ימצא בו עניין בעיקר
בהראותו את בתיה לנצט בתפקיד היתולי, כרופאה
מנשות העלייה השניה, בעלת מיבטא
רוסי, מומחית לסימפטומים ולסימפאטיה.
האשמים של יורם מטמור הוא בלי
ספק המעניין ביותר, אם כי הפחות מגובש,
שבמערכונים. זהו נסיון שאפתני לספל באובייקטיביות
בתקופת סוף המנדאט, ללא
חלוקת ציונים וציונות.
בלש בריטי של משטרת פלשתינה לשעבר
סובל במרכז הודו מסיוטים. אחת לשנה
הוא נאלץ להשתתף בחקירה דמיונית
על נסיבות מותה של אלים, זמרח־מארחת
בבאר, יהודיה מחיפה, שמתה בשעת גירושה
מן הארץ, אליה הגיעה בדרך ההעפלה
רצופת שילומי־מין.
מי אשם? הבלש הבריטי, שהתאהב בנערה
אך הלשין עליה כשדחתה את אהבתו? הרופא
הממשלתי הערבי, שיכול היה להצילה
בתעודה רפואית, ושמכר אותה תמורת ארו־חת־ערב
עם הבוס האנגלי? או עורך־הדין
היהודי *,שסיכל את אהבת האנגלי?
* המערכון מבוסס על קטע מספרו האוטוביוג
ראפי של עורך־הדין אהרון חוטר־ישי.

ובתור שכזה ראוי לעידוד. עם כל האילתור
שבו, זהו תיאטרון מקצועי. הוא מנצל את
התנאים הטבעיים של הארץ — ולפני שהגיע
לתל־אביב, הציג 120 הצגות בקיבוצים. קשה
להיות נון־קונפורמיסטי בתנאים אלה, אך
פריי משתדל. אם יגביר את העזתו, הוא
עשוי לסלול דרך חדשה למחזה המקורי —
וגם לאיש שהשפיל פעם את עצמו בביום
זרוק אותו לכלבים.

פיל -לא ט רזן!
הפקרות ממדרגה ראשונה הוא
שמה של תוכנית־בידור שתוצג הקייץ בלעדית
לאזרחי נהריה ולנופשים בה. תהיה זו
תרומתו האישית של הסטודנט לפילוסופיה
אורי זוהר לשיפור רמת־הבידור בעיר ה־קייט
ולשיפור המעמד הכלכלי והאישי שלו.
כי אורי הוא המפיק של להקת בידור חדשה
— שלישית הפילים ואילנה רובינא.
שלושת הפילים הם — אורי עצמו, יוסף
(״בומבה״) צור ורחל אטאס, שמשקלם הכולל
(ברוטו) מגיע ל־ 340 קילוגרם. החבורה
מלווה על־ידי תיזמורת של משוחררי
חיל־האוזיר והזמרת אלינה רובינא.
התוכנית, פרי־ידיהם של דן בן־אמוץ וחיים
חפר, כוללת מערכונים ופיזמונים לא
חדשים ביותר ,״קטעים שנוסו כבר בהצלחה,״
כלשון חברי הלהקה. לתוכנית יהיה
אופי של קירקס, כשאורי זוהר ימלא את
תפקיד ד,להטוטן והקוסם.
פיזמון ההיכר של הלהקה חובר על מתכונת
השיר המפורסם אל ראש ההר העפילו
— אך בשינוי קל :״הפיל הוא! /הפיל
הוא! /הפיל הוא חיה נהדרת!״ כדי לבדוק
את מהימנות הסיסמה, ערכו השבוע שלושת
הפילים ביקור אצל הפיל בגן־החיות בתל-
אביב, זכו למקלחת צוננים לעגנית מחדקו.
״זה דבר נורא, החיה הזאת,״ הודה לבסוף
אורי ,״אני טרזן לא הייתי יכול להיות!״

*** ני הזוגות שישבו בקפה שטרן,
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, ניהלו ויכוח
נרגש .״זד, סקנדל,״ נתכעסה נערה אחת,
״מה הוא חושב לעצמו רפי לוי זה, שבגלל
כמה גולים מגיע לו הכל?!״
אבל ניסה חברה להגן על רפי .״בלי
אבל,״ אמרה הצעירה השנייה שישבה ליד
השולחן ,״זאת סחיטה. עכשיו לא ירצה
אף אחד לשחק כדורגל בלי שיתנו לו דירה
ועבודה.״
ברגע זה קמו שני צעירים מן השולחן
הסמוך. אחד מהם הצביע על חברו הצנום
והשחרחר .״תכירי,״ הוא אמר לנערה שדיברה
בלהט רב כל־כך ,״זהו רפי לוי!״
תקרית קטנה זו אשר אירעה השבוע,
ביטאה יותר מכל את הסערה שפקדה את
הרוחות בישראל. מעל דפי העתונים, בראדיו,
בשיחות ברחוב ובמסיבות, התפלגה דעת
הקהל לשני מחנות קיצוניים. האחד גינה
בחריפות את החלטתו של הכדורגלן אליל־הקהל
לעזוב את הארץ כדי להצטרף לקבוצת
כדורגל מקצוענית בדרום־אפריקה; השני
הגן על צעדו.
בכל זאת איחדה תכונה משותפת את שני
המחנות כאחד: רק מעטים מן המתווכחים
ידעו את הרקע של הפרשה, את מצבו האמיתי
של הצעיר בן ד,־ ,22 את מצבם הכלכלי
ואת בעיותיהם של שאר הכדורגלנים
במדינה.
במרכז הסערה ניצב האיש שהביא לישראל,
יותר מכל ספורטאי אחר בעבר, כבוד
על מיגרשי הספורט. זהו האיש שבעיטותיו
לשער גרמו לכך שישראל תוכרז כאלופת
אסיה המערבית בכדורגל. זהו האיש שהביא
לנבחרת הישראלית את הנצחון הסנסציוני
על נבחרת יוגוסלביה בבלגראד, ושהיה לו
חלק ניכר בנצחונה על נבחרת אנגליה הצעירה.
ההמונים הריעו לרפי לוי על המגרש.
הכדורגלן הצנוע והעניו, שעד לפני שנה
לא נכלל עדיין בשורות הנבחרת הישראלי,
נישא על כתפיים בחזרו ממסעי הנבחרת
בחו״ל. אולם רק מעטים התענינו לדעת
מיהו האדם שמתחת למדי החלוץ המרכזי
של הנבחרת הלאומית, כיצד הוא חי, מהו
מרגיש ומהו חושב.
רפי לוי לא היה נתון במצב בו הוא
נזקק לרחמים או לנדבות. למרות מצבו החומרי,
הדח׳וק, היה רחוק מלהיות במצב של
עוני משוזע. רבבות בישראל חיים בתנאים ,־
כשלו ואף חמורים מהם. כאדם וכאזרח
היו לו אולי תנאי־מתיה הוגנים מינימאליים.
אולם הבעייה נראית באור שונה לגמרי1-,־
רפי לוי עוסק גם באימון
כאשר המדובר יייא לא ברפי ליי האזרח
קבוצת הכדורגל של מכי

משיכון תל־גיבורים שבחולון, אלא ברפי
לוי, כדורגלן הנבחרת הישראלית, האיש בי חולון, נדי להשיג מקור מחיית נוסף.

ציבורית שמטרתה להבטיח 9יום הוגן לבחיוי הסכווט הישואר׳
שעל כתפיו מוטלת מספר פעמים בשנה
החובה לייצג את מדינת־ישראל בשטחו, האיש
שבבעיטות־רגליו תלוי כבודה של המדינה.
כאשר
נוצחה נבחרת־הכדורגל הישראלית
לפני מספר חדשים במפתיע ביוון, בעת
שרפי לוי החמיץ הזדמנות גורלית להבקעת
שער שיכול היה לשנות את תוצאות המשחק׳
היו חובבי הכדורגל מוכנים לבלעו
חי. לולא הכריע בעצמו את תוצאות המשחק
השני נגד יוגוסלביה, ספק אם היה נמצא
מישהו שיחלוק לו כבוד כלשהו אחר
החמצת־הזדמנות מעין זו.
אולם אותם האנשים לא חשבו ברובם
אף לרגע כי בעיטתו של רפי במגרש באר-
נקולם, באתונה או בבלגראד תלויה באלפי
גורמים קטנים אחרים המתחילים בשיכון
הנמצא במקום צדדי בחולות הנודדים של
חולון.

אזרח לא רגיל
ן *ו א גר עם משפחתו, המונה עמו

קבל, ככל אזרח רגיל, לעבודה. שכן די
שייעדר מהעבודה לרגל אימוניו או נסיעות
הנבחרת לחו״ל כדי שיפטרוהו. על כן הוא
נאלץ לעבוד במקום עבודה בו הוא נמצא
בחסד ולא בזכות יעילותו בעבודה, הנסיון
שהוא רוכש בה במשך הזמן או כשרונותיו
האישיים.
אחרי ששוחרר מן הצבא והיה מובטל,
סודרה לו עבודה כמכונאי בחברת התחבורה
דן, בשכר של 170 לירות לחודש. הוא
קיבל, אמנם, חופשות ושחרורים למטרת
אימונים ומשחקים ואף לנסיעות. אך מקצוע
שבאמצעותו יוכל להתקיים לא יכול היה לרכוש.
בעבודה התיחסו אליו כאל פרימאדונה,
מתוך כוונות טובות ורצון לעזור; תוך כדי
כך, ניטלה ממנו ההרגשה שהוא מרוויח את
לחמו בזכות עבודתו.
רפי לא התלונן. הוא לא מחא אפילו בתקופה
בה חסרה הפרוטה בכיסו והוא נכשל
בתפקידו על המגרש, עד כדי כך שגורמים
מסויימים היו נאלצים להתערב כדי שההתאחדות
לכדורגל תשלם את חשבון ארוחותיו
במסעדה.
זאת לא היתד, בעייתו האישית. כמעט כל

כשהם מזקינים וסר כוח קיסמם?
כזה היה המצב כאשר הוצעה לרפי לוי
ההצעה הקוסמת להצטרף אל קבוצה מקצוענית
בדרום־אפריקה. ניצבה לפניו האפשרות
להעמיד את עצמו על הרגליים, תוך
תקופה קצרה, מבחינה כלכלית. לאפשר לו
לדאוג למשפחתו, ולעתידו.
כאשר ניצבת אפשרות כזאת לפני אזרחים
ישראליים בכל שטח אחר הם בוחרים
בה מיד. אמנים ישראליים מופיעים על במות
כל העולם. בחו״ל נמצאים יותר בדרנים
ישראליים מאשר בארץ. האם העלה מישהו
על דעתו שהם ראויים לגנוי בשל כך? סוחרים
ותעשיינים ישראליים מנהלים עסקים
בכל רחבי העולם — וזוכים לשבחים, להוקרה׳
לעידוד — רק משום שהכספים שהם
מרוויחים לעצמם בחו״ל מעשירים את קופת
המטבע הזר של המדינה.

ה פ דיי ה? רעה

ול סכאשרהחליט רפי להיענות ל-
\ 1הצעה הדרום־אפריקאית ולצאת את הארץ
לשנה, לא כדי להגר, אלא כדי לחזור
1 1חמש נפשות, בדירה של חדר־וחצי,
לאחר מכן מבוסס ורענן, זכה מיד לקיתון
של שופכים, לגינויים מפי נציגים רשמיים,
עתונאים ואזרחים ברחוב כאחד. דיברו
עליו כעל בוגד, כאילו לא היו חייו הפרטיים
ענינו שלו, כאילו נתנה לו המדינה
אי־פעם משהו יותר מאשר מחיאות כפיים.
ההתאחדות לכדורגל בישראל, הגוף המתקיים
מהכספים שרפי לוי וחבריו מזרימים
לקופתו במשחקיהם, התיצבה בראש המגנים.
ההתאחדות, אשר בקופתה מתגלגל רבע
מיליון לירות, כספים שמקורם בנצחונות
רפי וחבריו במישחקם בכל ימות השנה,
הינה ארגון שעסקניה לא נקפו מעולם אצבע
כדי לעזור לכדורגלן ולו בהלוואה קטנה.
התאחדות זו החליטה, באותו שבוע בו
פירסמה גינויים ואיומים, החלטה המעידה
על מהותה ועל דרך הוצאת כספיה: לשלוח
חצי תריסר מעסקני ההתאחדות לאולימפיא־דה
ברומא כדי שיעקבו אחרי משחקי הכדורגל
שיתקיימו שם.
הגדיל מכולם לעשות העתון חדשות
הספורט, השייך לטרוסט של עתונאי־ספורט.
אחרי שעתון זה נכשל כשלון מחפיר בהבאת
הידיעה על הצטרפותו של רפי לוי לקבוצה
הדרום־אפריקאית, ניסתה המערכה שלו
לחפות על כך בהצגת רפי לוי כסחטן, פיר־סמר,
ידיעה כאילו הקבוצה ד׳דרום־אפריקאית
אינה מתכוונת לרכוש כלל את רפי. העתון
רפי לוי ניבחר השנה בין אזרחי המדינה המצטיינים, הציג את רפי כאדם שבדה את הידיעה מלבו
זכה לכבוד רב בקבלת־פנים שנערכה בבית נשיא־ כדי ללחוץ למען סידורו.
המדינה. אך אחרי שחלקו לו כבוד, לא דאג איש לברר מה מצבו הכלכלי של האזרח המצטיין
לא היה שקר גס יותר מזה. יומיים לאחר
פירסום הידיעה הגיע ארצה מכתב בהול,
חתום בידי לוקי מתיוס, נשיא מועדון הספורט
היהודי בלפור־פארק ויושב־ראש קבוצת
היילנד־פארק, השייכת למועדון זה. ב־מיכתב
זה חוזר מתיוס על ההצעה לצרף
את רפי לקבוצתו חמורת כרטים־טיסה הלוך
וחזור.
היילנד־פארלן צועדת, בתום המחזור הראשון
של הליגה הדרום־אפריקאית בראש
הטבלה, עם 25 נקודות ב־ 14 משחקים. כדי
לזכות באליפות עם תום הסיבוב השני,
זקוקה הקבוצה לחלוץ מסוגו של רפי לתקופת
המשחקים החלה בין ה־ 25 ביוני וה־
5בספטמבר; רק אחר כך ידונו עמו על
המשך משחקו בקבוצה.
אם יצטרף רפי לקבוצה זו הוא לא יהפך
לכדורגלן מקצועי שאסור יהיה לו להמשיך
לשחק כחובב במכבי תל־אביב ובנבחרת
ישראל. די שיקבל שחרור מקבוצתו כדי
לעלות על המגרש במשך כל תקופה שירצה,
במסגרת הקבוצה ד׳דורם־אפריקאית.
עסקני ההתאחדות לכדורגל, שקלונם נגלה
עתה ברבים, נתפסו להיסטריה. הם איימו כי
בשיכון שבתל־גיבורים, ליד חולון, מתגורר רפי בדירה של חדר יענישו כל אגודה שתעניק שחרור לשחקן
וחצי, יחד עם אמו, שתי אחיותיו ואחיו. בתמונה הוא נראה על מנת לאפשר לו לשחק בקבוצה בחוץ־
עובר עם אמו על מבול הסיכתבים שהציפו אותו לאחר פירסום כוונתו לשחק בדרום־אפריקה. לארץ. לפי חוקת ד׳פיפ״א, ההתאחדות העולמית
לכדורגל, אין כל ערך להחלטה זו.
כשלרוב קשה לו להתבודד לנפשו. יחד עם כדורגלני ישראל מתחבטים באותן הבעיות.

אחיותיו הוא חייב לדאוג לפרנסת הבית. ביחוד מציקה לרפי ולחבריו למקצוע המחה
חלטתו? :חז ו ר !
הוא צריך לדאוג לקיומו, להרהר בצורך שבה על העתיד. כיום הוא כוכב, אליל,
שבהבטחת חינוך לאחיו הצעיר. הוא חייב הקהל רוצה ביקרו. אבל מה יהיה בעוד כמה
ך * פערההציבורית העמידה את רפי
לחשוב גם על עתידו. את ראשו מעסיקות שנים? מה יהיה כאשר תסתיים הקריירה | 1במצב עדין מאוד. מצד אחד הופתע
אותן הבעיות המעסיקות כל אזרח ממוצע שלו ככדורגלן? אז איש לא יחשוב עוד הכדורגלן עדין־הנפש מגלויי האהדה הציבו בישראל.
עליו.
שנותיו הטובות יהיו מאחוריו והוא רית שהגיעו אליו בצורות שונות. נדיבים
אך רפי אינו יכול להתמסר לבעיות אלו. ישאר אדם בלתי מסודר, עם סיכויים מעטים ובעלי־עטקים הציעו לו את עזרתם, הבטיחו
אילו היה לו קיום של אזרח רגיל, היה מו צ ^ להמשיך לחיות בכבוד.
לסדרו בעבודה. ספורטאי ידוע בעבר, שהגיע
נמצאים כאלה השואלים את השאלה: כיצד כיום למעמד בעל הון, הציע לרפי לעבוד
לו מקום־עבודה וחי חיים סדירים והבעיות
היו נפתרות מאליהן. ככדורגלן אינו יכול הסתדרו, איפוא, כוכבי הכדורגל עד עכשיו? בשותפות עמו. נציג משרד־החינוך, אבנר
לעשות זאת. האימונים המתמידים בקבו התשובה לשאלתם זו משכנעת: לכו לראות ישראלי, הבטיח לו הלוזאה בתנאים נוחים,
צתו ובניבחרת ישראל, המשחקים מדי שבת אותם, ראו אותם מתפרנסים מהשקאת מגרשי מכספי תקציב הפיתוח. רפי עמד נרגש נוכוז
ובאמצע השבוע, אינם מאפשרים לו לעשות כדורגל, או כמחסנאים לכדורים משומשים. הנכונות לעזרה שבאה מגורמים שונים ובזאת.
הוא אינו יכול לבחור מקצוע ולהת־ האם זוהי התודה המגיעה לאלילי־הקהל עיקר מצד האנשים שהסכימו להשתתף ב־

האזוח המצטיי

בבית הצד

— יךן ; ךיןךג מבוסס רפי יום־יום ב־
>1ו | 1 1 1 1דרכו הביתה. הוא ג ו ני,
תל־גיבורים, עובר מרחק רב בדרכו לעבודתו^.
תעדה הציבורית שתקים את הקרן לעזרת
הספורטאים, ביוזמת העולם הזה. בפעם
הראשונה נמצאה האפשרות להבטחת עתידו
של רפי בארץ.
מצד שני היה רפי נרעש ונפגע מהגינויים
שהוטחו כלפיו. כאשר שככה מעט הסערה,
הוא עמד בפני ההחלטה הגורלית. ואז
הצהיר רפי :״תחילה, כאשר הוצעה לי ההצעה
לנסוע לדרום־אפריקה, חשבתי לקבל
אותה ולצאת לשנה. לא תיארתי לעצמי
שזה יפריע למישהו ויעורר תגובות כאלה.
עכשיו, לאור ההתפתחויות האחרונות, החלטתי
לתתר על ההצעה הקוסמת, למרות שלא
חשבתי אף לרגע לעזוב את הארץ לתקופה
ארוכה. כאן נולדתי וכאן אני רוצה
לחיות ולשחק כדורגל. קבלת ההצעה היתר,
יכולה לעזור לי. החלטתי לוותר על הנסיעה
לתקופה ארוכה ולהשאר כאן. אם קבוצתי,
מכבי תל־אביב, תאפשר לי זאת, אסע לדרום
אפריקה לתקופה של שישה שבועות בלבד,
כדי לעזור לקבוצה היהודית במשחקיה.
אני לא חותם איתם על שום חוזה. אהיה
שליח רצון־טוב של מדינת־ישראל ואני
מקוזה שבתקופה הקצרה שאשחק שם אייצג
את המדינה כראוי.״

זמרת? רקדנית? שחקנית? מולנה דימויו היא נל זה, או יותר מכל היא
* ^ שהזקנה על היציע מנופפת במטס־
\*חת־רא ש לבנה גדולה. גברים ונשים
משתוללים במעברים, ומוחאים כפיים׳ צועקים
״בראבו!״ .אשר, קטנה וגלמודה יושבת
על כסאה, בוכה חרישית. על. הבמה מתנועעת
אשד, ללא־גיל הלוך וחזור, מנופפת
לקהל, מרימה את הצילינדר שלה, מחייכת.
רגע אחד היא מעוררת צחוק בתנועה שובבה,
ברגע שני היא מעלה במחי־יד את
מצב־הרות לדרגה של רצינות כמעט־חגיגית,
באומרה בשקט לתוך המיקרופון :״אני רוצה •9
להודות לכם על כל השנים שהייתי אתכם
בסבלותיכם!״
ההצגה נגמרה. הצגה של מה? זימרה? 1
האשד, אינה זמרת מצטיינת במיוחד. רי־ י׳
קוד? אמנם השליכה את רגליה לגובה רב ׳•*
יותר מ־ 12 הרקדניות הישראליות, שכל אחת •
מהן יכלה להיות בתה, אבל מדאי אינה ,
מתימרת להיות רקדנית. מישחק? היא שי־ \
חקה, אך זה לא היה מופע של משחק.
הקהל לא ראה זמרת, רקדנית, שחקנית.
הוא ראה דבר הרבה יותר נדיר: אשה .־
הוא חש במשהו שהפך יקר־ערך בעולם
של : 1960 אנושיות מתורבתת, החורגת •
מכל הגבלות. לכן לא הזדעזע איש כאשר
שרה, בגרמנית, את השירים הבלתי־נשכחים
של תרבות שנרצחה. לכן יכול היה לקרות ׳
כי קהל תל־אביבי יבקש בעקשנות מן
האשד, להשמיע את לילי מארלן, שירם של
חיילי גרמניה במלחמת־העולם השניה.
כל זה נראה בלתי־חשוב לגמרי. בלתי־ ׳׳
חשוב כמו גילה המדוייק של האשה, כמו ,
מיספר הניתוחים הפלאסטיים שמתחו את
העור מעל למצחה, כמו סוג האיפור שלה ,
כמו אלף ואחת השאלות אשר מוח באנאלי*.
יכול להעלותם על דעתו. כי כל אדם בקהל
חש שהאשד, הניצבת על הבמה נתנה לו
משהו יקר, מיוחד: דבר שלא ניתן להגדירו
במלים. אולי תחושה של השתייכות
למין האנושי. אולי הרגשה סתומה שאייב־מנים
באים והולכים, אך בני־אדם לעולם יהיו.

בחזרה

*ום לפני כן שררה העצבנות באותו אולם.
שום דבר לא היה מוכן. הזמן שנועד
לחזרות לא הספיק. המעילים הלבנים
המיועדים לחברי התזמורת לא נמצאו. הכנר
לא יכול היה לנגן כשהתוף מאחוריו מטרטר
באזניו. העובד שתפקידו למשוך בשקט את
חוט המיקרופון מן הבמה ברגע הנכון, לא
הבין בדיוק איך. מפעיל הזרקור האדיר לא
למד עדיין לכוונו כרובה, ישר אל הראש.
בלב ההמולה והעצבנות התנועעה מרלנה

דיטריך, הטיפה מוסר (״האם זה הוגן שלא
סידרתם את זה דרשה (״אל תגיד שתנסה.
תגיד שתעשה זאת, הקפד על המינוח!״)
,תיקנה — הכל מבלי להרים אף
לרגע את קולה. היא עמדה על הבמה במשהו
שדמה לפיג׳מה וורודה וצילינדר, ו־תירגלה
בפעם המאה תנועה קטנטנה, כדי
להגיע לתיאום של מאית השנייה עם מפעיל
הזרקור, .׳אני נוגעת בקצה האצבעות

נפילה ש? צנחנים

שלווה

בעוד תריסר הרקדניות ה מ קו מיו ת נעות על־פי הדרכת הכוריאוגראפי ת
סוניה היצ׳קוק, יהודיה רוסיה, ילידת שאנחאי, הנ שואה לאמריקאי נזמו־צא
סקוטי — מדברת מאדמה מן חבנוה אל מנהלי המופע. היא לבושה מכנסיים וחולצה
דקים, מצבע וורדרד, בהתעורר ה לפעילות בימתית, נו שרו ת מעליה השנים כטיפות־מיס.

בשולי המגבעת — כך! — אתה מכבה —
כך! — עכשיו עוד פע ם...״
כי מרלנה אינה מאמינה באילתור. צריכים
לתת לקהל את הדבר המושלם ביותר;
והדבר המושלם מחייב — תירגול־תירגול־תירגול.
כך למדה בלי ספק בבית־הספר הד־ראמטי
בברלין, אחרי מלחמת־העולם הראשונה,
ואיכשהו מסתובבות על הבמה הרוחות
של פרופסורים גרמניים פדאנטיים, חדורי

היסוס

הרגשת־אחריות, של דור שעבר מן העולם.
האם לעולם אין היא רוגזת? ״לעולם לא!״
היא קובעת, בתוקף .״לפעמים אני מעמידה
פנים כאילו שכן. כשאני מרגישה שאחרת
לא יזוזו הדברים. אבל אני לא מתרגזת
באמת. לא.״
היא מכבה את הסיגריה, ניגשת לפינה
אחת של הבמה ומפקידה בקפדנות את
הבדל בערמה של כחמישים בדלים אחרים.
איש לא דאג למאפרה, כמובן. אבל מארלנה
אינה משליכה בדל־סיגריה. אף לא איש מן
הצוות העובד עמה. פינה זו נקבעה כמאפרה
ארעית.
היא שולפת סיגריה מנרתיק מוזהב, מציעה
אחת לבר־שיחתה, נוטלת מצית מוזהב,
מדליקה את הסיגריות — הכל ביד אחת.
השנייה קשורה אל גופה. האמנם לא שמעו
על כך בארץ? מוזר. הרי כל העולם יודע.
זה היה לפני שלושה שבועות, בויסבאדן
הגרמנית. הבמה היתד, צרה. היא ניגשה
בחושך ליציאה, טעתה בכיוון, נפלה מן
הבמה לתוך האולם, כמעט על יושבי השורה
הראשונה.
הזרוע נשברה. היא יודעת ליפול. היא
למדה את זה בצבא. האם עברה אימונים צבאיים?
מה זאת אומרת, האם לא יודעים
כאן כלום? הרי שירתה בצבא, במשך שלוש
שניט. היא שרה לחיילים. אומנם לא עברה
תירגול רשמי, אבל כששרים בחזית האש
ממש, לומדים ליפול בהישמע פגז מתקרב.
גם הפעם נפלה על הצד, כמו שצריך, ולא
שברה את המיפרקת.
למזלה הגיעה לבית־חולים צבאי אמריקאי.
הרופא שם אמר שזו נפילה אופיינית לצנחנים
.״שאלתי אותו: אז מה? אתם שמים
צנחנים בגבס? הרי זה אי־אפשר! הוא אמר
שיש שיטה אחרת: פשוט קושרים את הזרוע
לגוף. מותר לנוע בידיים, אך לא להרים
את הזרוע עצמה.״
מחר, בהצגה, תנופף את הזרועות, תפעילו
בדייקנות כדי להעביר את בשורתה.
איש לא ירגיש שאחת מהן שבורה.

ילדים זקוקים לשקט

ך * אםהנוער של 1960 שונה מן הנון
1ער מלפני דור? קשה להגיד. היא מסתובבת
בעולם, יום אחד בכל עיר, אינה
מספיקה לראות. אבל ברור שכל דור חייב
להתחנך בהתאם לתנאי זמנו וארצו. אילו
היתה לד, היום בת צעירה, היתד, מחנכת
אותה אחרת מכפי שהתחנכה היא.
איך? ובכן, קודם כל צריכים להוציא

אתגו

את הילדים מן הבית כשהם מגיעים לגיל
שש. בבית אין כיום אוירה חינוכית. האב
והאם עובדים. הם מעוצבנים. הם מתקוטטים.
לאיש אין מספיק כסף, ביחוד לא לעשירים.
נדמה להם שהם מרתיחים הרבה, והם מבזבזים
כסף בהתאם לרתחיהם המדומים, מבלי
לקחת בחשבון כי אחת ניכוי המסים נשאר
בהרבה פחות. כל אחד חי מעל לאמצעיו.
ילד לא צריך לדעת מכל זה. הוא זקוק
לאתירה של בטחון, למצב־רוח ממוגז ואחיד
בבית. אין הוא יכול להבין את אביו,
המחייך למראה מעשיו בערב אחד, נוזף בו
למחרת היום על אותם מעשים עצמם. הוא
לא מבין כי האב מרוגז בגלל עבודתו. לכן
צריכים להוציא את הילד למוסד, שם מטפלים
בו אנשי־מקצוע, שאין להם מצבי־רוח.
טובה ביותר פנימיה בריטית. אילו היתה
לה עתה בת צעירה, היתד, שולחת אותה
לשם.
פעם בשבוע, כשהילד חוזר הביתה ליום
אחד, יכולים ההורים להתמסר לו, להימנע
מקטטות וליצור אתירה ביתית אמיתית. כמו
שהיתר, אצלה בבית, הודות לאמה הנפלאה.
שוב נגמרת סיגריה, שוב העלייה לרגל
למאפרה הבלתי־קיימת.
האם היא מרגישה עצמה יותר אמריקאית,
או אירופית? אירופית, כמובן. וכי
אפשר לחדול מלהיות אירופית?

עליהם את דעתה של אשה תרבותית מופלאה
זו, עד כי שאלות של רכילות נראות
כמעט כחילול־קודש.
מה קרה לתרבות אירופה? מה קרה לאמנות
המאה ה־ — 20 הקולנוע? מה קרה,
קודם כל, לעיר בה הפכה היא לאגדה —
להוליבוד? מדוע הוליבוד שוקעת?
יש שתי סיבות. האחת היא הטלביזיה.
אפשר לשבת בבית ולחזות בסרטים הנהדרים
ביותר של כל התקופות, זולת האחרונים
ביותר. מדוע לטרוח ללכת לקולנוע?
היתד, זו שגיאה גדולה מצד האולפנים הגדולים
שהם מכרו את סרטיהם הישנים.
שנית, האולפנים הגדולים התפרקו. פעם
היה הכוכב שייך לאולפן. האולפן היה
משלם לו משכורת קבועה, דואג לו, מטפח
אותו, מרומם אותו. היא היה מעוניין
שהכוכבת לא תתבזבז, לא תעסוק בתפקידים
גרועים. היו שומרים עליה כעל השקעה
יקרה.
עכשיו לוקחים כוכבת לסרט אחד — ולא
חשוב לאיש מה תעשה למחרת היום. שחקנית
שזה עתה גמרה סרט טוב, הורסת
את עצמה למחרת היום בסרט גרוע. עושים

המפיקים התעקשו להעתיק בצורה עיוורת
את הסלאן הכחול הראשון. וזה רע.
לא הבינו אפילו מתי ובאיזה תקופה מתואר
הסרט המקורי. אמנם היצירה הוסרטה
ב־ , 1930 אבל היה ברור כי העלילה מתחוללת
ב־ ,1920 בערך. זה היה כל־כך ברור
שהדבר לא צויין אפילו בגוף הסרט. אז
לא יכול היד, מורד,־גימנסיה להתחתן עם
בדרנית. אבל המהדורה החדשה מתחוללת
ב־ . 1930 אז כבר לא היה כל פגם בנשואין
כאלה. מדוע לא? הסרט מראה שלולה היא
נערה טובה, הגונה, נחמדה. מדוע לא תהיה
אשה טובה למורה?
לכן לא משכנע כל הסרט. כשהשחקן יא־נינגס
התהלך, בסרט המקורי, בליל־הכלולות
בחליפה שחורה ארוכה, חש הצופה שהעניין
מוכרח להסתיים בטראגדיה. אבל
כשקורד יורגנס מסתובב בליל־הכלולות בחלוק
אדום, הכל נראה בסדר גמור. ואחרי
הכל הדביקו על ע־ ,האפי־אנד, ההורס הכל.
גם אי־אפשר להגיע לדראמתיות אמיתית
בסרט צבעוני. שחור ולבן — זה דראמטי.
צבעים מתאימים לסרט עליז, לתצלומי נוף,
למיוזיקל. עוד לא למדו להשתמש בו בצורת

מזאן• שחור־לבן

^ פשר היה לשאול הרבה שאלות —
על אוסף הנעליים העצום שלה, על
דעתה על בריג׳יט בארדו, על יחסיה בשכבר
הימים עם אריך מאריה (במערב אין כל
חדש) רימאק, על פגישותיה השנתיות עם
בעלה הנושן, על אמונתה בעצותיהם של
אסטרולוגים, על התנגדותה לחלב בקפה.
(מארלנה מומחית בהתחמקות משאלות שאינן
מוצאות חן בעיניה, ניצלה את מסיבת־העתונאים
שקיימה במלון דן כדי לחנך
את העתונאים.
שאלה: האם את מרוויחה באיזושהי ארץ
אחרת יותר מאשר בישראל?
תשובה: האם שואלים כאן שאלות מסוג
זה? בארצות אירופיות אין נוהגים לשאול
מר, הכנסתו של אדם.
שאלה: הנכון כי הנאצים שנאו אותך
מפני שדחית הצעות־אהבה עם גבלס?
תשובה (בקרירות) :יחסי לנאצים ידוע.
שאלה: האם תשירי שירים גרמניים?
תשובה: אם אתם רוצים בכך, אשיר שירים
גרמניים.
שאלה: האם תשירי את לילי מארלן?
תשובה: אם אתם אוהבים שיר זה ורוצים
בו, אשיר אותו*.
שאלה: איך את מצליחה להיראות כה צעירה?
תשובה:
חיוך).
אפשר היה לחזור עתה על שאלות מסוג
זה. אך כל זה נראה כביזבוז מחפיר של
זמן. כל רגע נראה יקר. ישנם ענינים רציניים
כה רבים, שמן הראוי היה לשאול
* בהופעת־הבכורה לא נכלל שיר זה
בתוכנית. כששאלת את הקהל איזה שיר
הוא מבקש כהדרן, קראו רבים :״לילי מאר־לן!״
בו במקום ביקשה מארלנה מכל הרוצים
בשיר זה להרים את ידיהם. רק אחרי
שנסתבר כי רוב גדול רוצה בו, שרה אותו
— באנגלית! למחרת היום, כשהקהל שוב
דרש את השיר, צעק איש אחד :״לא!״ החליטה
מארלנה; ״אם אדם אחד אומר לא,
אז לא.״

דריכות

עם המלווה

אותו נישקה בזמן החזרות ובשעת ההצגה עצמה, בהציגה
אותו כ״מנהל המוסיקאלי שלי, המנצח שלי, המלווה שלי, הידיד
שלי והקוספוזיטור של כולנו, בכרך, אותו אני אוהבת כל־כן, שאיני יכולה לאהבו יותר!״
בכרן, אמריקאי צעיר, מלווה אותה תמיד. מארלנה עדיין נשואה, נפגשת עם בעלה אחת לשנה.

סרטי־ענק כמו (תנועה של זילזול) בן חור,
אבל סרטים באמת טובי ם...
המהדורה החדשה של המלאן הכחול?
גרועה מאד. מיי בריט אינה אשמה כל־כך.
הסרט כולו גרוע. בכלל רע להעתיק יצירות
אמנות ישנות. אם כבר, מוטב היה לעשות
את הכל מחדש, להעתיק את העלילה לימינו.
גם כיום קיימים הבדלים מעמדיים, שאי־אפשר
לפסוח מבלי להרוס קאריירה. אבל

דראמיתית. אולי יצליח בזה איגמאר ברגמן,
השבדי. הוא עושה נסיונות.

דמעות עד הנשר

ך ין ידך עדין לעבר בכרך, הקומפוזיטור!
| המנצח־המלווה היפהפה, העובר לידה.
מה יחסה אליו? מחר, בשעת ההצגה, תנשק
אותו ותגיד :״לא הייתי יכולה לאהוב אותו
יותר!״ אך גם זה אינו חשוב בעצם. מארלנה
דיטריך עומדת מעל לזה, והיא יכולה לעשות
כאשר היא רוצה.
אם לפסוח על איגמאר ברגמן, המיוחד־במינו,
שסרטיו הפאנטסטיים כמעט ואינם
מגיעים לארץ — מה דעתה על הקולנוע
העולמי? איפה מייצרים כיום את הסרטים
הטובים ביותר, לדעתה?
היסוס קל. בצרפת.
הירושימה, אהובתי?
כן, זה היה סרט גדול, מזעזע. גם בגרמניה
מייצרים סרטים טובים. זה עתה ראתה
סרט גרמני חדש בשם הגשר, של במאי
שווייצי. לאחר מכן פשוט היתה חייבת לראות
את האיש. חיפשה אותו בכל מקום, עד
שמצאה אותו.
בארץ, אין מציגים סרטים גרמניים? אם כן,
כדאי היה לנהוג -,כפי שנוהגים הרוסים:
להביא את הסרטים הגרמניים לפחות כדי להציגם
בפני אנשי־ציבור, עתונאים ואנשי-
קולנוע מקצועיים.
ובכן, הג שר ...בהבעה חולמנית מתחילה
מארלנה לספר: בלי משים עוברים על פניה
הרגשות של העלילה, כמו על מסך רגיש.

חוויה מיוחדת במינה: לראות סרט שלם
על פניה של מארלנה דיטריך.
זה מתחולל בימים האחרונים של מלחמת־העולם
השנייה. גרמניה מתמוטטת. הנאצים
גייסו ברגע האחרון את הילדים, ילדים
ממש, בני ( 14״לא ידעתי שהם עשו זאת,
זה נורא!״) מספסלי בית־הספר, כדי להילחם.
רואים ילדים משחקים ליד גשר קטן. הם
החביאו בנחל בקבוק של אלכוהול. הם
מרטיבים את הרגליים. אחד חוזר הביתה.
אמו מחליפה לו את הגרביים, שלא יצטנן.
ואז הוא אומר: אמא, היום אני מתגייס!
הוא מתרגש, בשבילו זאת עלילה, הרפתקה.
אבל האם מזדעזעת. כשבא שוטר להתלונן
על תעלולי הילד, היא מתחננת בפניו
שיאסור אותו, שיכלא -אותו בבית־הסוהר.
אבל הילד מתגייס. הוא מצטרף לחבריו.
הם יוצאים במדים הגדולים, עם הרובים הגדולים.
קצין אחד, איזה סרן, מרחם עליהם.
הוא אומר להם להגן על גשר — אותו
גשר קטן אשר לידו הם שיחקו. הוא
חושב שזה מקום נידח, ששם לא יקרה דבר.
יורד הלילה. האפלה גוברת. הקצין, המרחם
על הילדים, יוצא להביא להם אוכל.
בדרך הוא נהרג. הוא לא חוזר. הילדים
נשארים לבדם, רועדים מקור ומפחד. הם
נדחקים איש אל רעהו. הם מכודנים את הרובים
לתוך האפלה.
מגיעה שיירה צבאית גרמנית. קצינים גבוהים
בורחים. ההמולה עוברת. הילדים
נשארים לבדם.
עולה השחר. הכל עזוב. הכל שקט. ואז
שומעים טירטור של טאנק מתקרב. על הבד
רואים רק קטע של כביש, מעבר לגשר,
עד לסיבוב. במשך חמש דקות רצופות ונוראות
אין רואים דבר. רק שומעים את
הטאנק מתקרב. זה הפחד הגדול ביותר שאפשר
אי־פעם להרגיש.
ואז, באיטיות נוראה, מופיע הטאנק מסביב
לסיבוב. הוא מתקרב מבלי שרואים
את תנועתו, עד שהוא ממלא את כל הבד.
רק התותח שלו מתנועע. הוא יורה. הוא
הורג את הילדים. הילדים האחרונים שולפים
רימון־יד, אבל הם לא יודעים איך להשתמש
בו. הם מושכים בצד הלא־נכון, ואו —
ואז — (דמעות מופיעות בעיני מארלנה) —
ואז הם נהרגים, כל הילדים האלה --
מארלנה דיטריך בוכה.

כבוד השופט
בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מ בין
המ שתתפים במ שלוח חו מ ר, המתפרסם ב ע מו ד זה,
יזכה בפרס של עשר ל* ,שיוענק סדי שבוע.
הזוכ ה בפרס ה שבוע: זאב שלובסקי, תל־אביב.

הסופר פוגש ברחוב בחברו, המבקר העוד
לא אבדה תקוותנו ספרותי .״שמע, קראתי את ספרך!״ או־מר
המבקר .״את האחרון?״ שואל הסופר .״כך אני מקווה,״ משיב המבקר.
תקווה רחמני, תל־אביב

אייכמן ישב בדד...
אי-אפשר היה למנוע זאת.
אחרי שעברה ההתרגשות הראשונה
על לפידת אייכמן, כא
תור הפדיחות. הנה מיכחר של
הפולקלור האייכמני החדש.

החליף את שמו לעזיאל אוכמני.
— מדועז
— שימות עוד יהודי אחד.

— מי האדם הנאיבי ביותר בעולם?
— אבא אבן.

מי הביא את אייכמן לארץ?
גודיק.
מי יביים אותו?
ישראל בקר, במאי השואה.
מי יהרוג אותו?
גמזו.

— מהי הברכה החדשה של הנאצים בעולם,
במקום ״הייל היטלר״?
— ״לשנה הבאה בירושלים!״

אייכמן הביע את רצונו להתגייר ול־

לפני כמה שבועות הבאתי לפניכם בעייה מ שפטית, שהועלתה בפני בית־ה מ שפט של
ארצות הברית. לדון אופל רטי היתה חלקת אדמה שלא נתנה יבול. שכנו, ג׳ו רג׳ ויסקונד,
כילה כי אד מתו של אופלרטי היא שדה־נפם שיכניס מ מון. מבלי לגלות זא ת ל שכנו, קנה
ממנו את שדהו ב מ חיר גבוה — לגבי אדמת־ביצות. כ שגילה אופלרטי, לאחר המכירה,
כי שדהו עשיר בנפט, תבע את שכנו לדין. הנה כמה פסקי־דין שניתנו על־ידי הקוראים:

רודף ממון

— איך יתפשרו עם ממשלת ארגנטינה?

איפה יקברו
את אייכמן?
ליד קבר הרצל.
למה?
שניהם
ניסו >1
למצוא פית־ *
רון סופי לבעיית
היהודים.

העמוד
החמישי

שעוד יעתונאי צעיר

נחמה, תל־אביב

כי צ ר רפ עוע דין־גזגות בי שראר?
הנידון יתרחץ בימה של תל*אכיב
ימות מכילהרציה
הנידון יאזין ל״קול ישראל״
ימות משיעמום
הנידון יקבל קיצבה מביטוח לאומי
ימות מרעב
הנידון ישובן ליד הירקון
ימות מהרעלת גאזים
הנידון יאמן את ניכחרת ״אנגליה
ימות מבושה.
הצעירה״
זאב שלובסקי,

תל־אביב

מלים

,וזאת דעתו של אליעזר דומקה מלום־
אנג׳לס שבארצות־הברית:
״אין להרשיע את ויסקונד. למרות אי*
ההגינות שבדרד פעולתו. העיסקח היא
חוקית ואין לבטלה רק כיוון שצד אחד
תמים וצד שני ערום. אבל, אם המחקר
של ויסקונד נותן מחשבה שיש כאן
השגת גבול, יש לקנסו כפיצויים בצורת
אחוזים מכלל הרווח שיפיק מהנפט ש־באדמתו.״

מעניין
שבית־הדין, לפניו הובאה הפרשה,
סבר אחרת מרוב קוראי ״העולם
הבא״ .ביח־דין וה, שהתכנס ב־ ,1921 דן
בפרשה וחייב את ויסקונד לשלם את כל
הסכום הנדרש. בית־הדין הודה אמנם כי
אדם, הקונה חפץ או רכוש, אינו חייב
לגלות למוכר כל מה שהוא יודע על הרכוש
הנקנה, אולם אסור לו, לקונה, להטעות
ביודעי! את המוכר. אילו שתק
ויסקונד והציע לקנות את הקרקע בלי
אמצעי שיכנוע שמקורם בשקר, היתה
האדמה שלו — ללא פיצויים נוספים.

איפה תפסו את אייכמן?
במקום שזה כואב.

כשהיה זלמן שז״ר עורך הלילה בדבר, באו אליו
פועלי הדפום ואמרו :״שמע, הורדת יותר מדי ידיעות
לדפוס. אין מקום להן בארבעת העמודים.״ שז״ר לא
התבלבל והשיב :״אין דבר, תוסיפו עמוד חמישי.״

ב שתי

יורם ברונשטייז טתל־אביב סבור :״דוז
אופלרטי התיאש מחזקתו והניחה מכוסת
ביצות כאבז שאיז לה הופכי! .לפי דעתו?א
היתה אדמה זו ראויה?שימוש.
נסיונותיו הופנו לכיוון אחד — החקלאות
— ולאחר שנוכח בחוסר הצלחתו —
פסק.
״שכנו, נ׳ורג׳ ויסקונד, התגלה כבעל
יוזמח אשר אינו מסתפק באדמתו שלו,
ומנסה להתרחב ולהתפתח. הבדיקות שערך
על חשבונו באדמת שכנו, הביאו
אותו לידי רכישת האדמה, אותה מכר
דון אופלרטי ברצון. לאחר שהאדמה הפכה
לרכושו — ובכר ביטל כל אפשרות
של תביעה לגבי קרקע זו — הציב עליה
מיגדל־קידוח. טכאז שיש להוציא את
נ׳ורג׳ ויסקונד זכאי מאשמה של רמאות,
מאחר שלא גילה את מטרת הקניה.
״יחד עם זאת, אין להתעלם מכר שמר
ויסקונד ערד את חקירותיו על אדמת
זרים ולכן יש לתת לו קנם קטן. על דון
אופלרטי ללמוד כי הזריז נשכר.״

אחוזים מהיכול

בימים אלה מלאו 35 שנים עקשניות לקיומו של
דבר. אינני יכולה שלא לתרום משהו למאורע
ענק זה בחיי הפקידים בהסתדרות, ולכן אני מר שה
לעצמי לחדש צרור סיפורים על דבר, היכו לים
לשמש שיעור על עתונות הפועלים.

היא היתה כל-כך רזה, עד שכאשר
היתה כהריון, דמתה לחוט עם קשר.
היא היתה כל-כך שמנה, שנכנסה לאמפטיה
רק עם כף נעלבים.
היא היתה כל־כך נמוכה, עד שנאלצה
לשטוף רצפות כשהיא עולה על כסא.

הזריז נשכר

ישלחו לה את יחזקאל סהר במקום
את אייכמן.

סאגחת העתוגות העברית

״ אוזגז ...ט 1גזיים טזרוטז...
ארבע ...ע שרים

על טיכלאת הסוסים. כנור־דיז הייתי
טחייב בכל זאת את ויסקונד בתשלום
סטלי כלשהו, משתי סיבות:
״א) בסופו של ענייו הוא שיקר;
״כ) הוא נילה אנוכיות מסוייטת ויכול
להיראות כרורר־טטוז.״

פוסק אהור שליש טבת ים :״ישנו
כאז חוטר מחייב וטונה לגבי כל אחד
סן הצדדים. לחובתו של ויסקונד נוכל
לטעוז ששיקר באסרו כי יקים בשטח הקנוי
טיכלאת סוסים, אד לזכותו ייאמר
שלא היה חייב למסור לאופלרטי דו״ח
מדוייק על כוונותיו. נוסח לכר שילם
ויסקונד 5000 דולר, בהסכמת אופלרטי,
והעיסקה היתה חוקית בהחלט. לחובתו
של אופלרטי אפשר לומר שלא חקר ודרש
דבר בטכרו את האדמה, ורק שמת
ששכנו מעוניין לקנותה. הוא לא החתים
את ויסקונד על שום חוזה שלפיו התחייב
להקים באמת טיכלאת סוסים.
״לדעתי, נוטה הכר לזכותו של וים־
קונד, מאחר שחקר והגיע למסקנות לאחר
עמל רב, ובצדק ביקש לנצל את פרי
מחקרו לטובתו הוא. מכאז נובע השקר

— הוא חשב שהמטוס בשבילו.

נפט ...נפט ...נפ ט !

עתונאי צעיר הגיע לבית דבר ונתקבל לערוך שם מור
על ב עיו ת הפועלים או מ שהו כזה. הוא נפגש עם אחד
מעובדי המערכת, לשם הדרכה. הלה נטל פימת־נייר קט נה
ואמר לו :״ שמע, אני אלמד או ת ך איך כותבי ם ב־עתון.
קודם כל צריך שם לסיפור, כו תרת.״ אז רשם
ה מור ה על הנייר: כותרת .״אחר־כך צריך את הידיעה
עצמה.״ אז ד שם את המלים: הידיעה עצמה .״ו לב סוף
אתה צריך פיקצ׳ור קטן שמלוות את הידיעה.״ ורשם על
הנייר את הסלים: פיקצ׳ור קטן. לאחר שסיים, אסר ה־עתונאי
רב־הפעלים לידידו הצעיר :״ ק ח לך את ה הנ חיו ת
שלי ועבוד לפיהן*.
עד חיום מ ס תו ב ב בבי ת דבר עתונאי אחד עם ה הנ חיו ת
הבאות: כותרת, הידיע ה עצמת ופיקצ׳ור קטן.

הערות־טא׳לייס
העסקן המפא״יי ז ר קיבל נזיפה על כי הדליף
ידיעות לע תונו ת...

יהללך ז ר ולא פיך.

חנוך

גבתון יתמנה

כמנהל

קול־

ישראל...

השאלה היא 1116 :ץ!*111 ץ י !0ריו
? 6ת 0ן

מר קי ש הודיע לאיזנהאור בי לא יוכל
לארחו, למרות הכל...

איפטרא בלגינא
קריא.

בשולי דברים
מדור חשוב ב״דכר״ הוא ״כשולי דברים״,
רשימות קצרות אישיות שהמחיר המשולם
עבורן 3 -ל״י לקטע. הגיע הזמן לגלות כי
פועלי־הדפוס עצמם ממלאים לא אחת מדור
זה. לא בגלל שחסר חומר, אלא שמשעמם
כלילה, ועוד 3ל״י לא יזיקו.
העולם כמרקחה
כשדויד זכאי, איש קצרות, שמאז יצא לפנסיה קוראים
למדור ״קרן פנסיה״ ,היה עורך־לילה, הגיעה שורת
ידיעות מע תי״ם על רעידת־אדמה, שוד בארגנטינה, גניבה
בעפולה, מרד בקובה, התאבדות בתל־אביב. זכאי לא
איבד את עשתונותיו, אסף את כל הידיעות והדפיסו
תחת הכותרת המשותפת ״העולם כמרקחה.״

איך מפסיקים את המנוי
סיפר דן בן־אסוץ: מיום שעבדתי בדבר, היי תי מקבל
את ה ע תון יום־יום כ מינוי חינם. כ שעזבתי את העבודה,
ביק שתי שיפסיקו ל שלוח לי את העתון. לא עזר לי. עו
שהפעלתי פרוטקצי ה בועד הפועל ו הענין הסתדר. סוף־
סוף הפסיקו לשלוח. ז ה כוחה של פרוטקציה!

הגזגז אבד

קי ש

קי ש

קנלנוע
סדטי ם
3י 3ו די־־וגחוק
מצעד הצחוק (תל-אביב׳ תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא מוצג מוזיאוני המשקף
את תרומתה האססתית הגדולה ביותר של
הוליבוד לקולנוע — הקומדיה הקולנועית.
זהו מבחר קסעים מתקופת תור־הזהב של
הקומדיה הקולנועית בארצות־הברית, שחלה
מראשית המאה עד סוף שנות העשרים שלה.
רוב המבצעים שבקו מזמן חיים, כשרק
צ׳אפלין הגדול נשאר כשריד״יחיד לתקופה
זוהרת זו של קומדיות אילמות.
ראשיתו של תור־זהב זה באחד, מק סא־נאט,
שהעביר את תגליותיו של גריפית

ויילד, ששמו האמיתי היה סינגל פלוהרסי
וילם, הגיע אז לשיא הצלחתו. בגיל 40 כבר
היה מפורסם כמשורר וכמחזאי (חשיבותה
של רצינות) מצליח, וכסופר (תמונתו טל
דוריאן גריי) מוכשר. הוא היה מנהיגה של
קבוצת משוררים וסופרים שכונתה התנועה
האסתטית, נמנה על אצולת בריטניה בזכות
אביו המנתח שזכה בתואר סר.
הצרות התחילו בגלל ידידותו של ויילד
למשורר צעיר ויפהפה — הלורד אלפרד
דאגלאס. למרות שויילד היה נשוי ואב
לשני ילדים, עוררה ידידותו למשורר הצעיר,
עמו הרבה להופיע בפומבי, גל רכילות.
דעת הציבור טענה כי השניים מקיימים
ביניהם יחסים הומוסכסואליים. כאשר אביו
של הלורד דוגלאם, המרקיז קוינסברי, שהתנגד
בחריפות לידידותו של ויילד עם בנו,
עלב בויילד אישית, בכנותו סדומי, הגיש
נגדו ויילד תביעה אזרחית על הוצאת־דיבה
ושם רע.
מה שקרה במהלך המשפט אופייני למה
שקורה בכל משפטי־הדיבה. התובע, ויילד,
הפך לנאשם, נידון לשנתיים מאסר על פיתוי
הומוסכסואלי. אי־סובלנות זו לגבי חייו
הפרטיים חיסלה את ויילד לגמרי. בתום
מאסרו הוא היגר לפאריס, מת שם כעבור
שלוש שנים כשהוא מסתתר מאחורי השם
סבסטיאן מלמוט.
טיפול עדין. עצם העלאת הפרשה בסרט
מהזזה מעשה נועז. אולם גם הטיפול שניתן
לו בסרט עדין וטאקטי, מציג את הסופר
כקורבן של אי־סובלנות חברתית. פיטר
(סיפורה של נזירה) פינץ׳ ,מגלם את דמותו
של הסופר הסוטה, בצורה בה לא יוכל איש
לגנותו על קשריו עם הלורד דוגלאס (ג׳ון
פריזר) .מצויינת גם הופעתו הקצרה של
ג׳ימס מייסון כפרקליט שהפך את ויילד
מתובע לנתבע. הסרט עצמו מצליח להפוך
את החברה הלונדונית של הימים ההם לנושא
המרכזי של הסרט, במקום לדון אך
ורק בסטייתו של הסופר המבריק, בתחושותיו
ורגשותיו הפנימיות.

והפעם תשבץ של מזל נזאיר, מיד־אליהו,
הטוענת שהיא אחת הקור אות
הקבועות של העולם הזד. ופו
סכור.
ללא אי כו ת

הנוער כסכנה

צ׳כוכה כ״הנוער כסכנה״
לא חמים, אך לא קריר
הגאוני בעריכה הקולנועית לשדה הקומדיה.
סאנאט הקים ב־ 1913 את חברת קימסון,
שיצרה עולם שלם של קומדיה בסידרת סיר־טונים
קצרים ואילמים, הטביעה את חותמה
על הקומדיה הקולנועית עד היום הזה.
עיקרן של קומדיות אלה היה הטירוף. כיום
נראה ההומור שבהם פרימיטיבי, אולם
בימים ההם הוא הוציא המונים מדעתם.
היתד. זו הקומדיה בסיגנון הסלפסטיק, שהציגה
עולם בו לא היה לשום דבר תוצאות
הגיוניות. האנשים עשו בה את הדברים
שבמציאות היו יכולים להוליד לאסונות
הגדולים ביותר! אולם על הבד הולידו
סערות צחוק ולא יותר. היה זה ההומור
של עוגות־קרם המוטחות בפנים, של אקדחים
הפולטים מאות יריות מבלי לגרום
כל נזק, של בעיטות בישבנים הגורמות
כאב־שיניים. ההומור שהציג את העולם
כולו, וביחוד את נציגי הממשל והחוק, כ־קאריקטורות
חיות.
אלופי־צחול, נשכחים. גיבוריו של
ראנאט היו שמות שאיש כיום אינו זוכרם
כמעט: רוסקו (״פסי״) ארבקל השמן, בעל
הפנים הילדותיות: בן טורפין ורבים אחרים.
בעקבותיהם באו הקומדיות של צ׳אפלין,
בסטר קיטון, וצמד השמן והרזה הראשון
— סטן לורל ואוליבר הארדי. מבחר יצירותיהם
האילמות של אלופי־צחוק נשכחים
אלה מוצג במיצעד הצחוק, בתוספת קטעי־קישור
הדנים באולמות והצופים של הימים
ההם. הקול בסרט זד, שייך לקריין המציג את
מלכי הצחוק ואת מעשיהם המטורפים.
נזיצעד החוק הוא מיצעד הצועד אחורנית
אל תקופה נפלאה ותמימה בקולנוע, המלווה
בסערות צחוק ודמעות געגועים.

די ב ה הי ם טויי דו
משפטי אוסקר ויילד (ארמון־דוד,
תל־אביב; בריטניה) הסעירו את האיים הבריטיים
בסוף המאה ה־ .19 המשורר האירי
העולם הזה 87ז1

תרת מדי שבוע את התשבצים,
וזאת לבד מהעובדה שהיא קוראת

(פאר, תל־אביב; אוס־

טריה) חינו סרס שיצרניו לא יכלו להחליט
אם להפיק סרט רציני שידון בכנות בתופעות
עבריינות־הנוער ובמניעיה, או להפכו לסרט
קופה וזול, שיציג הרבה מערומים וסכם.
הם בחרו בדרך ביניים, יצרו מין שעטנז
מוזר של שתי האפשרויות, שבשום אופן
אינו יכול להתחבר ליצירה מגובשת.
מצד אחד מוצג סיפורה של עובדת סד
ציאלית בווינה (ורה צ׳כובה) ,מאמציה להחזרת
נוער סוטה למוטב ופעילותה למניעת
עבריינות. למרות הבאנאליות שבו, נוגע
סיפור זה ללב — בעיקר בזכות משתקה
האנושי הנהדר של צ׳כובה, הנקי מכל סממנים
של מילודראמד״ במקביל לה, מוצגת
הידרדרותה של בת שכונות־העוני דרך מוסד
לעברייניות צעירות אל הפשע, הסטריפטיז
והזנות. עם ההפי־אנד הסכריני בו היא
חוזרת לאהובה ולדרך הישר.
אם הנוער הוא בסכנה, הרי אחת הסכנות
האורבות לו, מצויה בסרטים שכאלה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים ב שבוע זה בערי
הארץ א שר העולם הזה ממליץ לראותם:
• העככר ששאג (אלנבי, תל-אביב)

סאטירה מצויינת על יחסי המעצמות הגדולות.
דוכסות דמיונית מכריזה מלחמה על
ארצות־הברית. פיטר סלארס, ג׳ין סיברג.

• הסוד השמור כיותר

(תמר, תל-

אביב) הכל על אנשי הצפרדע והלוחמת התת־ימית.
לורנס הרוזי בתפקיד הקפטן ליונל
קראב.
• עד ראיה (צפון, חל־אביב) ידידות-
של־אמת בין רוצח פולני לבין ילדה וזלשית,
בידה נתונים חייו. היילי מילס, הורסט
בוכהולץ.

• לפתע כקיץ האחרון

( מ אי,

חיפה) אליזבט טיילור משתגעת כשמתברר
לה ששימשה נערת־פיתוי לקרוב בעל נטיות
הומוסכסואליות, לפי מחזהו של טנסי ודיל־יאמס.

תנו לי לחיות

(ארמון,

חיפה)

מחאה מזעזעת נגד עונש־המזדת בסיפור הוצאתה
להורג של בארברה גרהאם. סוזאן
היזזרד.

9שכעת הגנכים

(אוריון, ירושלים)

כנופיית אינטלקטואלים מתכננת ומבצעת שוד
קופתו של הקאזינו במונטה־קארלו. אדוארד
רובינסון, רוד שטייגר.

נלהבת של שאר המדורים. מזל
מגישה לנו את השבץ הראשון ש חיברה
בעצמה. אנו מקווים של־קוראים
יהיה מספיק מזל על מנת
לפתור את השבץ ולחבר תשבצים
נוספים בעקבות עבודתה של ה קוראה
מזל מאיר, המוגשת לפניכם.
מ אוזן)1 :
טמנו נבנתה
נוח )4 .גיבור מעץ.
)10 הלואי )11 .לא
ישו )13 .מקום גבוה.
)14 משפט )15 .עשרים
וארבע שעות.
)17 כנוי בבגד)19 .
עוף טורף )20 ,מכאוב
)22 .החשה)25 .
אדו! )26 .משבטי
ישראל 2בירת
פוליו )30 .אישור
הרבנות )32 .מילת־שלילה
)33 .עני)34 .
רטוב )36 .אל תעלה.
)37 היה כזה בפראג
)39 .ראש העץ
)41 .עם )42 .בת
קול )44 .משכנו באולימפוס
)46 .מקום
בו שולטים בעלי־הזקנים
)48 .מידת
חשמל )50 .לא חי.
)51 בגדי עמדה.
)53 מישכז הוולד.
)55 גרגר זרעונים
עגול )57 .עכשיו זה פז )58 .שאינו אוכל.
)59 מחידושי הלשון של העולם הזה)60 .

מאונך )1 :לא מעובד )2 .קרם )3 .על
גב הארי )5 .מכינויי ה׳ )6 .מלחין ישראלי.
)7משתחווה )8 .ישמח לבב אנוש )9 .עיר
שהפכה שלאגר )12 .גבוה )15 .הנשם הראשון
)16 .התיחסות )18 .משופטי ישראל.
)21 שתוק )23 .מין פנינה )24 .אדון בגר־

מנית )26 .חברת תחבורה )28 .אורח מארץ
הרוחות )28 .מקום מגוריו של טוצארט)21 .
אי בים התיכון )32 .אישיות ספורטיבית
נודעת )35 .אבי הבעל )37 .נוטה למות.
)38 מעורב )40 .בלוח !.־שחמת )42 .גב.
)43 ישן בחורף )45 .כתביעת מדיני)46 .
תורת הניסתר )47 .הסייר הרביעי)49 .
לחות )52 .עני, דל )54 .לא מתוק)56 .
מספיק )58 .אויב.

גם אני מעדיף

,סססססס[

11־ ^ 77י ^ י ״ ד
ולאתח לי ף!
לדפזד

ולנוזוינינז

כמו כל עקרות הבית הנבונות׳
סמכי גם את על
טקסטיל ־ שמפו *,לכביסת
כל האריגים העדינים.
* אגזיגזי ר? באריגה. אדווווז
כהגלה הגגשאה אה תגזגגהי.
אריגה רגגזה באבגג ירג!\ אג
בבל צבט אהר איגה ארא הי?גי.

אושי
הפרהמפ לג תי ת
קבוצת עתונאים וחבדי־כנסת, שישבר השבוע
במיזנון הכנסת, עסקה בספורט משעשע:
העלאת זיכרונות, שעסקו במליצותיו
הישנות של משה שרת, וחיקוי די ר
הדיבור שלו. כאשר הזכיר אחד העתונאים
כיצד אמר שרת בנאום שנשא לפני 11
שנה :״מפא״י הגיחה מרחם ההיסטוריה*,
העיר ח״כ מפ״ם יעקב (״קובה״) רינד
תין :״זאת היתד, הפלה מלאכותית
א,־זרי ששר־האוצר לוי אשכול קיבל על
עצמו, עם נסיעתו של ראש־הממשלה לצרפת,
גם את תפקידי ראש־ר,ממשלה, שר־הביטחון,
שר־החוץ ושר־ו־,חינוך י, הציעה לו מזכירתו,
דליה כרמל, לשנות את שם משפחתו ל־איש־כל
אגב, כאשר ביקר שר־האוצר
בהצגת המאה של המחזה 12 המושבעים ב־הביסה,
גילה לו השחקן מישה אשרוכ,
כי למעשה זאת הצגת ד,־ .108 השיב לוי אשכול
:״שמע, אתה לא מוכרח לדייק. זה לא
מס-הכנסה הרולד הולנד, נספח־התרבות
של השגרירות האמריקאית בישראל,
הוא דובר גרמנית טהורה. הוא רכש
לו שפה זאת בעת שהיה בתפקיד בחיל הכיבוש
האמריקאי בוינה אחרי המלחמה.
עתה הוא מתגורר בכפר־שמריהו, בו רוב
התושבים הם עולי גרמניה. התרעם הולנד
בחיוך :״אינני יכול להיפטר מן הגרמנית
שלי בעת הודיכוח הכללי במועצת
עיריית נתניה, על מכת היתושים בעיר,
התלונן איש סיעת חרות, מאיר האום,
כי היתושים מטרידים מדי לילה את תושבי
העיר. שיסע אותו בקריאת־ביניים נציג
מפא״י, יצהק כר־מנחם :״גם אני תושב
נתניה ואותי לא עוקץ אף יתוש.״ השיב לו
האום :״כנראה שהיתושים בנתניה הם חברי
מפא״י, לכן ר,ם עוקצים רק את האופוזיציה.
ואולי,״ הוסיף האום ,״עורכם התקשה כל
כך, עד שאינכם רגישים עוד לעקיצות בכלל״
בנאום שנשא בחולון, תקף ח״כ
המפלגה הדתית הלאומית, זרח ורהפטיג,
את המזכיר הדינמי של העובד הציוני, הילל
ליידל, בשל לחימתו העיקשת למען מת^
אזרחות ישראלית לכומר המומר ולדיסלב*
רופאייזן. סען ורהפטיג :״אני מתפלא על
זיידל, שהוא בן למשפחת רבנים, שדווקא
הוא לוחם לענין זה.״ ברגע זה קם אחד
מהקהל וקרא כלפיו :״אם אתם אדוקים כל
כך, למה דווקא במשפחתך יש נשואי־תערו־בת?״
מה מעסיק כיום את הסופר מיכה
שמיר? ובכן, הנה הפיתרון האחרון לשאלה
המטרידה אותו. בישיבת המועצה לשיפור
פני העיר תל־אביב, מצא שמיר פית־רון
לבעיית חוצפתן של הטלפוניסטיות. הוא
הציע לבחור את מלכת הטלפוניסטיות, ולהסיע
את יתרן לחיק הטבע כדי להסביר
להן אדיבות מהי.

הבר מי־נ שי ם

תוצרת ״נקה-
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״נז

אנשים שחיפשו את הסבתא בעלת הרגליים
היפות ביותר בעולם, מארלן דיטריך,
ביום השישי השבוע, לא יכלו למצאה במלון
השרון בהרצליה, בו היא מתאכסנת. כל המאמצים
לאתר את מארלן עלו בתוהו. רק
כשחזרה, התברר היכן בילתה את היום :
בלתי־הקברות שבסביבות הרצליה. היא עשתה
זאת בתוקף שליחות שהטילה עליה בתה,
אשר ביקשה ממנה לעלות ביום הראשון
לשהותה בישראל על קבר חברתה הקבורה
בהרצליה. מארלן עייפה את רגליה היפות
בסיורים ארוכים בין המצבות בבתי־ר,קברות

המנוי- טיבלה גגשבגגך,
גא ברט
אגהגבה?\רגג.

ריקה זראי עם סארויאן וכעלה
הערצה לסלע
השונים בסביבה — לשוא. היא לא מצאת
את הקבר תקרית משעשעת אירעה השבוע
במסיבה שנערכה במכון וו״צמן לרבקה
וישראל זיו, לרגל מלאת 50 שנה
לנשואיהם. המסיבה, שנערכת במסגרת פס־חושב־על־מין)
.אגב, יעל מכחישה בהחלט
שהסכימה לשם שנתנה ההוצאה הגרמנית
לספרה הראשון: אני ישנה עם הרובה שלי!
טיבאל זיו — שבוע חגיגות לכבוד המאורע
— אורגנה לפי כל כללי הטכס, כשלכל
אחד מן המוזמנים נקבע המקום המדוייק
בו הוא יושב. אחד המקומות היה מיועד לגברת
נ. לוריא. שתי נש-ם התחרו על
המקום. הראשונה שהתישבה שם, היתה ה־עתונאית
גדיה לוריא, אולם כעבור דקות
מספר טענה למקום הגברת הלנה לוריא,
אשתו של בעל מלון דולפין, נורמאן לוריא,
שסברה כי המקום מיועד לה. הן התחלפו
והתישבו חליפות על אותו המקום מבלי
יכולת להחליט למי הוא מיועד. כל העסק
לא היה נורא כל כך, לולא היו השתיים
יריבות בלב ונפש: כי נדיר, היתד, אשתו
הראשונה של נורמן לוריא. השתיים אינן
מדברות ביניהן וידידיהן טוענים, כי לו התקיים
רק חלק ממה שכל אחת מהן אומרת
על חברתה, היה העולם נהרס במצב־רוח
יותר ידידותי היתד, הגברת ל*סי גל
בו?} ,רעיייתו של ראש הטכס במשרד החוץ,
שנאמד, השבוע בפני נשי ויצ״ו בפתח־תקוה.
אחרי שהשמיעה פנינים כמו ״אנחנו
מתידדים כל כך עם הכושים מאפריקה, שהם
יתחילו עוד מעט לעלות ארצה,״ החלה הגברת
גלבוע לתת עצות של טכס לנשי פתח־תקוה.
כדי לקרב את הנושא לליבן, השתמשה
במשל: מה לעשות אם במקרה תבוא המלכה
אליזאבט הבלגית לפתח־תקוה? לבסוף
קמה אחת ר,נשים ושאלה :״אם באמת תבוא
המלכה אליזאבט לפתח־תקוה, איך מתחילים את
השיחה איתהי״ השיבה הגברת גלבוע :״מתחילים
לדבר על מזג האוזיר, כמובן
במאוחר הצטרפה גם יעל דיין למשאל על
הביקיני. היא קנתה בגד־ים בשני חלקים,
לא ביקיני, מבד פרחוני. באותה הזדמנות
קנתה יעל במהירות־שיא של ארבע וחצי
דקות גם מקרר חשמלי קטן לביתה החדש
שבעין־הוד לגברים הישראליים מצאה
יעל את ההגדרה ההולמת: מ״מ. הפירוש:

פס(1ן י חט1ב!ע
6דויד כן־גוריון, במסיבה עם יהודי פאריס :״אני מוציא כסף יותר מכל !!:

• יהודי אחר בעולם — כולל רוטשילד.״

י• העתונאי יחוש?} גלפו?} ,בעת נאום בכנסת על המורים התיכוניים • :
״ן ״הם פוסלים את עצמם להיות מחנכים, בשמשם דוגמה לתלמידיהם לעיקשות, ח
! לקיצוניות שאין לה רסן, לפריקת משמעת הציבור, לאזרחות מופקרת, לתאוות !!.
;:הישגים בלתי מרוסנת.״
ה 9 ,השר כלי תיק, אכא אפן :״אין לי הרגשה כי המחשבה הציבורית •
בישראל הדביקה את מלוא תנופת הדור!״
•< 0ה שו פטהד ״ ר יוסן! לאם, בתוקף תפקידו כיושב ראש הועדה הציבו-
{ ! רית לחקירה בעניני בשר :״בחוץ־לארץ שומעים השופטים משפטים שלושה ימים ח
ח בשבוע ופושטי־העור עובדים ששר. ימים. אצלנו השופטים עובדים ששר, ימים וה־ ::
• ; פושטים רק שלוש־.״
9דופי גלפו?} ,רעיית אברהם גלבוע, ראש הטכס :״הדבר הכי חשוב בדיפ־ !1
!1לומאטיה הוא שאשת הדיפלומאט תהיה פקחית ותדע איך להתנהג. אם היא כזאת
{ י יכול בעלה להצליח אפילו אם הוא לא־יוצלח.״
• הפרופסור ישעיהו ליבוכיץ :״חוג התנ״ך הירושלמי — זהו מועדון 0

קלפים שבאים להתבדר בו במשך שעתיים.״

ראשי־התיבות של ״מין־מיינדד״ (באנגלית:
טוענת יעל :״קיבלתי זעזוע כשראיתי את
זה.״ בינתיים היא לומדת רוסית, מתוך תקוות
לקבל בקרוב אשרת־כניסה לברית־המוע-
צות שירים באהבה, זה היד, שמה של
קבוצת שירים שהתפרסמה השבוע במוסף
הספרותי של הארץ בחתימת עליזה טור־מלכה.
המשוררת אינה אלא רעייתו של
המשורר אורי צכי גרינברג. מסתבר כי
סור־מלכה הוא השם הרשום בדרכונו של
גרינברג מזה למעלה מ־ 20 שנה. הוא שינה
את שמו בדרכון שעה שעמד לערוך ביקור
באוסטריה, וחשש לעשות זאת בשמו הראשון,
מאחר והיה חייב שירות צבאי במקום.

ח תיניו ת די ר די ם

הרכילאית ההוליבודית בעלת השם העולמי,
אלזה מקסוול, תגיע בקרוב ארצה כאורחת
לשכת התיירות הממשלתית אורחת
אחרת שמגיע בעוד שבועיים היא זיווה
שפיר־רודן. זיווה שוהה עתה ברומא, שם
היא מתאכסנת אצל משפחת רוזנים, שהם
במקרה גם קרובי־משפחתה — אחת מבנות
משפחתה נישאה לבן משפחת רוזנים זו
סוף־סוף התגלה מי היא קיטי מאכסו־דוס,
עליה כתב ליאון יורים. העתון
סיינוס אוף סיפרום המופיע בקפריסין, פיר־סם
השבוע בידיעה ראשית בעמוד הראשון
כי גילדה דורן־סולל, מחליקת־הקרח ה־אנגליה
הבלונדית, שנישאה לישראלי עמיחי
סולל, היא־היא קיטי, עליה כתב יורים. כותב
כתב הטיימס אוף סיפרום :״יורים פגש את
דורן בעת שהותו בתל־אביב ושמע על עבודתה
במרכז רפואי למען ילדים נפגעי־שי־תוק.
סיפורה של קיטי הוא סיפורה של
גילדה דורן, הדומה דמיון מפליא לאווה
מרי סיינט, המגלמת את דמותה בסרט.
עכשיו שוהה גילדה *בקפריסין, תוהה אם
אוטו פרמינג׳ר ישתמש בר, כמחליפה לגברת
סיינט. הסיבה? היא זקוקה מאוד לכסף כדי
להמשיך בישראל מיפעל בלתי־גמור. מהו
הנושא? הסרטת סרט בינתיים מצא את
עצמו אוטו פרמינג׳ר, המסרים עתה
סצינות עבור אכסודוס בקפריסין, במצב בל־תי־נעים.
התברר כי אחד מד,ניצבים שנשלחו
לשחק בסרט על־ידי לישכת העבודה המקומית,
ושהופיע במדי חייל בריטי, אינו אלא
רוצחו של סרג׳נם בריטי, שנרצח לפני שנתיים
על־ידי אנשי אי.או.ק.א. הידיעה עוררה
סערה באנגליה. תגובתו של פרמינג׳ר :״זוהי
סערה בכוס תה. אני רק מסריט סרט ואינני
מייצר מאורע בינלאומי. אפילו אם הייתי
יודע שהאיש הזה רוצח, הייתי מעסיק אותו,
אבל כמובן לא במדי חייל בריטי ה־עתונאית
מירח אגיד ערכה לאחרונה
ביקור גם בלום אנג׳לס שבארצות־הברית.
מלונה הצנוע הפך למעין מקדש בזעיר אנפין
לכוכבי הוליבוד. ביום הראשון בא לבקרה
ליאון יורים, ונערי השכונה התאספו כדי
לבקש את חתימתו. ביום השני בא דני
קיי, ושוב עסקו הילדים בציד אוטוגראפים.
ביום השלישי בא ג׳ף צ׳נדלר וזכה לקבלת
פנים דומה. ביום הרביעי לא בא אף
אחד. אבל עתה כבר ביקשו הילדים את
חתימתה של מירד, עצמה פגישה מעניינת
היתר, לאחרונה לזוג יוחנן וריקה
זראי במועדון קרולס בפאריס. הם נפגשו
עם הסופר ויליאם סארויאן, שהתוזדה
בפניהם כי הוא סבור שהשיר הסלע האדום,
אותו שמע בביצועו של אריק לביא, הוא
השיר הכי כביר ששמע מעודו.
העולם הזה 1187

שאלון
מועמדות
את ה שאלון הזה זכאית למלא המו־עמדת
ווצמת, וכן כל אדם אחר ה־מעוניין
להמליץ על מועמדת, אשר
לפי דעתו היא מתאימה לתחרות זו,

השם— :
שם משפחה
מצב משפחתי:
הכתובת המלאה

צבע שיעד— :
צבע עיניים - :
השכלה קודמת
רווקה בת , 20 צברית תל
ןךןך 1ף
אביבית. למדה בבית־ספר דד
1 1 1

תיכון והמה כיום פקידה במ שרד להנדסה. שערה חו ם אדמוני
ועיניה, שחורות. נחמה חו בבת ציור, ריקודים ו שחייה בים.

ספורט

בת .20 דור רביעי בארץ. חונכ ה ב־

קיבוץ של השומר־הצעיר. שירתה ב111
1 1 1ץ
צבא כמקפלת מיצנחים. כיום היא עובדת במ שרד לגראפיקה
ועוסקת בדוג מנו ת. גו בהה , 1.66 ואיננה רוצה להיו ת שחקנית.

(לציי! איזה)

מקצוע או שטח לימודים
מקום העבודה או הלימודים

האם המוע מד ת היתה או הינה חברה
כתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון,
ספורט, להקה א מנו תי תאואגודאחרז

חוכבויות

אס אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון
זה את תולדו ת החיים של
המועמדת, עד כמה שהן י דו עו ת לו.

נא ל שלוח את ה שאלון הממולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזה, ת .ד 36 .ו, תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המים . 1960״

נא להדביק את תמונת המוע מד ת כאן.

׳ 1 1 1 3
סיימה כיתה ששית
כיו ם. היא מ שרתת

דרדזחל ילידת רו סי ה, ב ת 8ד. על-
תה ארצה ב ת שנתיים.

בגימנאסיה גאולה וקורס להנהלת ח שבונו ת.
כחיילת. גובהה 1.70 מטר ועיניה כחולות.

ל ס רו ת ^ א ת תסביב ה ה־
7 1 7 3 1 1 1
שפיה
הוא סקי־המים, שלא היה ידוע כלל בארץ לפני ז מן קצר. היא
תו שבת רמת־גן העובדת כפקידה בתל־אביב( .פוטו: סימן־טוב)