גליון 1188 מתאריך 29 ביוני 1960

מספר 1188

החלטת הגינו בועידה שד אדיס־אהיהה
התנועה האנטי־ישראלית באפון ניגריה

אחרי שהסקופ שלנו על הריגת מארטין
בורמאן (העולם הזה ,)1185 סובב את כדור
הארץ, מניו־יורק פוסט וניוזוויק האמריקאיים
ועד פארי סואר הצרפתי וניפ סובא׳
משאג ההונגארי, הוא הגיע גם לעתונות
הערבית.
בדרך כלל העתיקה העתונות העולמית את
הסיפור פחות או יותר כלשונו. אל־אהראם

העורך הראשי:
אורי *כנרי

ראש המערכת:
שלום כחן
עורך משנה:
רוב איתן
כתב ראשי:
אלי מבור
רחוב גלילן סון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לסברקים :״עולמפרס׳־.
המוציא לאור: העולם הזה בע׳׳נו.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל-אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

צלם המערכת:
דויר אומר

יהודי״ אשר יעץ לרופא לחסל את בורמאן
כסי שחיסל אותו.
לכל הפניות למסור אינפורמאציה נוספת
על זהות הרופא, השיבה המערכת בשלילה.
רק בקשר לסוד השני — זהות ״הארגון
היהודי״ — היינו מוכנים למסור פרטים נוספים.
פרטים אלד, נמסרו, כמובן׳ רק לגורמים
ישראליים, שאפשר היה לסמוך עליהם.

עורך כיתוב:
מעסים גילן
צייר המערכת:
והי

חברי המערכת:
נורית בח-ינור, שיינו נלור, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רומי ורה יוסח אבו־חמרי,
אביבה סמן, אבנר פרי, עמום הינז,
סילבי השה.

ביותר

במדינה

פרשת כורמאן פ״אל־אהדאם״
הקהירי, לעומת זאת, מצא לנכון לתת לו
צביון משלו. כתב העתון בעמודו הראשון:
״ישראל הודתה בפשע בינלאומי חדש
שבוצע בידי הארגונים הטרוריסטיים שלה
מחוץ לגבולותיה ואשר קורבנו היה מארטין
בורמאן, המנהיג הנאצי לשעבר ועוזרו של
היטלר. בידיעות מתל-אביב נמסר אמש, כי
הפשע החדש בוצע אף הוא על אדמת ארגנטינה
וכי רופא ישראלי הוא אשר הוציאו
לפועל, על־ידי מתן זריקת רעל לבורמאן.
זהו הפשע השני אשר ישראל מודה בביצועו
על אדמת ארגנטינה. הראשון היד, חטיפת

עתונאים זרים, שפנו למערכת, לא זכו גם
למידה זו של גילויים. להם יעצנו להסתפק
במה שפורסם בהעזלם הזה — עד שיבוא
הזמן לפרסם את היתר.

סיפור מסוג אחר הוא תוצאת פירסום
תמונתה של שחקנית הקולנוע הגרמניה סוני
יה זימאן בגליון העולם הזה 1187 שבאה
ארצה כדי להתראות עם ידידה מארק חלאס־קו
ולשכנעו לשוב עימה לגרמניה.
למחרת הופעת גליון העולם הזה, טילפן
למערכת מר חיים ליסוינסקי, שהוא מבעלי

סוניה זימאן ב״רדיפה בברלין״

רינה, אני אוהב את השמיים!
גזלזף לרזגז\ נזגיגייך, נזביא הנטבזנוזך הקולמוס גנז גזויגז
לפזנזזנינז *ן הגרינג3 .גנזג\ זזטזבזפ הזוז -.רינה.

דחף

המנהיג הנאצי לשעבר אדולף אייכמן, והובלתו
לדין בישראל.״
אחרי הקדמה זו, מצטט העתון במלואה
את הידיעה שהוברקה על־ידי כתב סוכנות
רויטרס מתל׳אביב, תמצית של סיפור העולם
הזה, תוך ציון המקור.
לא היתד, זו ההשתלשלות היחידה של
ידיעה זו. עתונאים גרמניים, שהגיעו ארצה
כדי לכסות את פרשת אייכמן, קיבלו הודעות
ממערכותיהם על סיפור בורמאן, פנו
למערכת העולם הזה לקבלת פרטים נוספים.
אחד מהם אף הציע סכום גבוה מאד של
כסף, אם תמסור לו המערכת את שמו של
הרופא היהודי המוזכר בסיפור.
קיבלנו פניה אפילו ממזכירות הקונגרס
היהודי, בתל־אביב. אתרי שהידיעה פורסמה
בעתונים כה רבים בעולם, פנו אל הקונגרס
יהודים שביקשו אינפורמאציה נוספת. וכך,
שלושה שבועות אחרי שהידיעה הראשונה
פורסמה בארץ, חדרה גם לתודעתו הרשמית
של הקונגרס, שפנה אף הוא למערכת העולם
הזה בבקשת אינפורמציה.
בשעת פירסום הסיפור בהעולסהזה, הוחלט
לשמור מספר פרטים בסוד. החישוב העיקרי
היה למנוע כל אפשרות של זיהוי
הרופא היהודי בבואנוס־איירם. חישוב אחר:
למנוע כל אפשרות של זיהוי ״הארגון ה
קולנוע
גת בתל־אביב .״בעוד שבוע אנו עומדים
להציג את הסרט רדיפה בברלין, אשר
סוניה זימאן היא כוכבתו הראשית,״ הודיע,
״קראתי בהעולם הזה כי הגברת זימאן נמצאת
בארץ, ועל כן רצוננו להזמינה כ־אורחת־כבוד
להצגת הבכורה של סרטה.״
הוא ביקש את כתובתה של השחקנית,
שהגיעה ארצה ושהתה כאן כשלושה שבועות
מבלי שאיש יגלה אותה. נמסר לו על
המקום בו נראתה הכוכבת לאחרונה: מלון
דן, תל־אביב. במלון הודיעו שהם מצטערים,
הגברת זימאן כבר איננה שם.
על כן, קורא יקר, אם תפגוש את הגברת
זימאן ותצליח לזהותה על פי צילום זה, או
אחד הצילומים שפורסמו בגליון השבוע שעבר,
אנא מסור לה שהיא מוזמנת להצגת
הבכורה של סרטה. אם תתקשר עם קולנוע
גת ותספר להם היכן למצוא את הכוכבת
החמקנית, אני בטוח שהנהלת הקולנוע תשמח
להעניק לך כרטיס־הזמנה זוגי, ליד
מקום מושבה של הכוכבת.

העול ס חזרי •118

מכתבים

רגליים יורדות

אייכמן ושות׳

לסיכתבו ׳של הקורא יצחק הללי (העולם
הזה :)1186 איני יודע את מהות השחור
והלבז בפיסיקה, אם השחור הוא שחור בלבד
או שמא יש בו גוכים אחרים, אד זאת
ארע: בטבע האנושי לא קיימים צבעים
מוחלטים. ההבדל ביז בני־חארם הטובים והרעים
(וזאת בהנחה ששנינו תם יטי־דעים
בקשר לטוב ורע) ,הוא לא הבדל מהותי
קבוע שאינו משתנה, אלא הבדל שיש ל־האבק
עליו יום־יום ושעה־שעה.
לבז, ידידי: יכול ארם, וכמעט כל אדם,
לעשות מעשים איומים כשהרקע הוכשר לכר.
האדם הטוב יודע את הרע שבו ונלחם
בו, מביז וסולח. ההיפר אצל האדם הרע.
יעקוב אלדר, תל־אביב
הפאשיזם. בנוי משורה ארובה של אפסים.
האחד שבראשם עושה מהם מיספר.
נם בארץ קיימים אפסים רבים, המחפשים
את האחד שיובילם אל האפס.
יוסף טיד, ווינה, אוססריה
כעת מותר לנלות — כלומר את פשעי
האימפריאליזם, צורר ישראל ואוייב בל העמים,
שהפיץ את רעל השינאה ביז העמים,
העלה את הקניבאליות האנטי־שטית כעוג;
הצלתו (כביכול) ,הצית שתי מלחמות־עולם
ותריסר־תריסרי מלחמות זעירות, סייע בכסח
ובפעולות להולדת הנאציזם, חיבל בכל כוחו
ומאודו במלחמת העמים נגר החיה הטורפת
(כדוגמה בולטת :׳שיתוף קצינים מערביים
במלחמת ההשמדה של הגרמנים הנאצים נגד
הפרטיזנים היוגוסלביים) ,התנגד להחנקת המפלצת
בדחותו עד
לרגע האחרון אח
פתיחת החזית השניה,
בדמותו הנאצית
השמיד את עמנו,
ובשאר אבריו
ה״טערב״ם״ מא! לסייע
למאמצי ההצלה
(זכור את עמלק :״מה
אעשה בכל כר הרבה
יהודים?״ אמר
הלורד טוייז התנגד
להקמת מדינת־ישראל,
הסית נגדנו
את ארצות ערב, יצר
במו ידיו המגואלות
בדם את הטרגדיה
אייכמן
של בעיית הפליטים,
התחיל בתחרות־הזיוז
הטרופה בעולם כולו ובמזרח התיכון בס, ם,
הקים את טומאת ברית־בגדאד נגד ישראל
וברית־המועצות, הפעיל את לחצו העצום כדי
לאלצנו לשרתו, מחביא את פושעי המלחמה
הנאציים ברחבי עולמו השוקע, מנהל את
מלחמת אלג׳יר המזוהמת בעזרתם, מכשיל
בכוונה זדונית נסיוז של הידברות בין הגושים
המדיניים, מכין את מלחמת-העולם
השלישית להשמיד את שארית ישראל ושאר
העמים שוחרי־השלום.
האם לא הבשילו התנאים לחידוש ימי-
הזוהר של שיתוף־הפעולה בין ישראל הקמה
לתחייה לביז הכוחות הקמים להדברת האימפריאליזם?
האמנם תמימות־הרעים בעניין
המשפט הנודע אינה בביחנת סימז לטובות?
יוסף בנארי, הנגב

עכשיו -לעומת -מערף

קראתי בעיון את גירסתו המעניינת של
״העולם הזה 1186 על סיבות פירוק
כתב־העת ״מערד״ ועל חיי האישיים.
הרבה פעמים — מבלי להסכים לרוב דעותיי
של ״העולם הזה״ — סמכתי על אובייקטיביות
האינפורמציה שלכם, ולפחות נראה
לי לודאי שהנכם נוהגים לשמוע את
טענות שני הצדדים בכל פרשה שאתם כותבים
עליה. משום כר
נדהמתי לאחר שנודעו
לי, בכתבתכם הנדונה,
הרבה פרטים
על עצמי, על ״מערד״
ז״ל, על. עכשיו״
ועל ״לעומת״,
שלא שיערתי ערכה
את קיומם.
אני פוסח על הזכרת
דלות הבנסותי,
מראה שערי ו א, פיי ,
משום שתמיהה היא
באיזו מידה הם חומר
מעניין לקוראי
״העולם הזה״, .מאי־רר
גיסא, איני דואה
עצטי פטורמהעמיד־מוקד

על כמוו אי־דיד
קים בכתבה:
(א) לא פוטרתי ממערכת ״עכשיו״ ,אח
כי מר חפץ, המו״ל והעורר של ״עכשיו״,
נתכוון להשהות את החוברת לכמה שבועות,
עד שוד המהומה מסביב ל״מערר״ .מר חפץ
כבר פירסס בעתונכם מכתב בנידון (העולם
הזה .)1187 חוברת ״עכשיו״ הבאה יוצאת
לאור בתחילת אוגוסט. הרכבה המרוייק של
מערכת הקובץ והוצאת־הספרים שקנו ה!א:
ע. עמיחי, ב .חפץ ואני.
(ב) החוג הרעיוני ״לעומת״ אינו מתכוון
להוציא לאור שום עיתון. ממילא שום
עיתון של ״לעומת״ אינו יכול להיות ממומן
על־ידי מישהו, וממילא אין לי כל אפשרות
לזכות ב״תואר העורכות״ שלו. החוג ״לעומת׳׳
יוציא רק אחת לשלושה חודשים חוברת
לבירור בעיות רעיוניות, סוציאליסטיות
ולאומיות — בלי שום תמיכה כספית
מפלגתית. החוג יטיח להקמת כעין ״לייבר״
ישראלי נרחב, עם חופש-דעה בתוכו. החוג
עור יפרסם נילוי־דעת בנירו! ויסביר את
אי־תלותו במפלגה כלשהי.
(ג) ״מערד״ לא פורק משום איזו פעילות
חתרנית מבחוץ, אלא משום מחלוקת
רעיונית ומשום התגלות עוברות אישיות
מסויימות שליבו את המחלוקת האמורה והחריפו
את היחסים בתור החוג.
(ד) איני סבור שאני זקוק לאיזו שהיא
עזרה פוליטית וטנננונית לשם פירסום רשי־מותי
— י הי ה טיבן אשר יהיה — בעיתונות.
גבריאל מוקד, תל־אביב
העולם הזה 1188

אלי ותמר אכיכי
אכזיב לא תכזיבי

כולם תוהים: מי יהיה החלוץ המרכזי בנבחרת?
לשון
אחרת: הימכור רפי לוי את שתי
רגליו?
יושבי צריח־קפה במעברת סקייה החליטו
להחתים על פטיציה את כל ישראל השנייה.
טי שאינו יודע לכתוב — ישים טביעת
בוהן. הנוסח המוצע: רפי, לד לאפריקה!
בשום מקום לא ידפקו את השחורים כמו
בארץ!
לעומת זאת הסכימו ילדי קיבוץ בגליל
פה אחד להצעת מורם ושלחו מיברק בן
שלוש מלים: רפי, הישאר במולדת!
התאחדות הספרדים צילצלה אליו הביתה.
מאחר שאין לו מניה ב״דן״ ולא טלפון
פרטי, נתנו מודעה בעיתונים על קיפוח
ערות המיזרח ותבעו לעצמם את תיק התחבורה
והטלפונים.
...מה הרעש? מה פתאום החלו העיתונים
לכתוב על רגליים ועל נולים יהודיים
ועל קרנות ופנדלים? מאה אלח תושבים עזבו
את המדינה לצמיתות. ביניהם מוטחים
לחקלאות, פועלי תעשיה, מהנדסים, רופאים,
פרופסורים וסוחרים מוכשרים. העיתונות
כמעט לא הניבה. לא מעיזים לחשוח את
סיבת הירידה. צריר מצח נחושה לבוא אחר-
בך ולגרד את נשמתו של נער אחד.
מ. שמומר, תל-אביב

תוכנית המועצה האזורית סולם־צור גוזרת
כלייה על חור אכזיב. כשלב ראשון של פי
נוספים חיכורגל
תוח, החלה — ב׳שיתוף עם גורמים
ברצוני להודות לכם על האינפורמציה שמגרשי־

לסלול דרכי־נישה, להקים סככות,
שרותים, הכל השגתי בעיתונכם אודות התככים בכדורגל
חנייה, קיוסק, מקלחות ושאר
הנוגדת את אופיו הישראלי. לפני כמה ימים הוטל עלינו לכעל
מהרת ה״מודרניזציה״
קשה בערכיו הטבעיים תוב חיבור בכיתה (אני תלמידת חמישית).
של המקום ופוגעת
בין הנושאים היה ״הכדורגל בארץ״ .שאבתי
והציוריים.
מצוי החורש הפראי היחיד מסוגו חומר רב מעתונכם, ולכם התודה. כאן בארץ בקירבת המים — חוף־הרחצה רחב־מנוחה
וימר, כרכור
הידיים, מימיו צלולים וזכים, וסביב להם
אתרים היסטוריים וחורבות אכזיב, המלאות שגעון למכונה
מיכתבו של יצחק כהן מפתח־תקווה (העוהוד
מיוחד. כל אלה מעניקים למבקרים
חווייה מושלמת בעצם היותם כפי שהם, ו לם הזה )1186 מתייחס לאחי, המאמן יצחק
יסודות המקום טצויינים להקמת מחנות, מדו מנדלוביץ, וברצוני פשוט לומר את האמת.
את קבוצת הפועל לוד, בהיותה במיבחז לפרות
ושאר דרכי־בידור בחיק הטבע.
ני שנתיים, אימן כהאם
אי־אפשר למנוע את מכת הפיתוח
דורגלן ״הפועל כל
הטורפת כל קטע־נוף בעל צביון מיוחד ויך י׳
הארץ״ (פתח־תקווה,
מכניסה אותם לדפוסים רגילים של העולם*
חיפה ורמת־נן) זלי־החדש,
ולהבטיח את המקום הקטן הזה—1
קוביץ. הקבוצה ניב־לפחות
— שיישאר בהדרו הקדום והקסום?1־,
שלה במישחק שנערד
בלום מפעלינו, המוזיאון והאכסניה, אינם
בחדרה, בנלל התנגמספיקים
לשמש דוגמה וסמל בהתשלבותם
דות מר זליקוביץ לעם
הנוף סביב? הנה באים המומחים של המספר
שחקנים.
מועצה האזורית ומשחיתים את החור השקט
אחי החל לאמן את
והמבודד בפיתוח מודרני!
הקבוצה בלינה נ׳,
היה רצוי למנוע תוכנית זו, בהקדם האפבמקום
החמישי. בזשרי
ובכל מחיר. כי סור־סור — לא כל־כר
מנו הפכה הקבוצה
תרבותי לתרבת את הכל!
ל״אגדת לוד״ ,כשתמר
ואלי אביבי, אכזיב
גברה על הפועל
פתודתקווה מילואים,
מי אמרשהוא
בה השתתפו חמישה
אברהם שפירא צודק בטענתו שמייחסים
שחקני קבוצה א׳ .למגדלובייי אתם אתם?

את המשפט ״אתם נוער,
מחרת גברה על הי

1 ושלא נאמר בפיו (העולם
הזה קבוצה העולהללינה א׳ ,הפועל הרצליה.
.)1186 אח המשפט שמעתי לראשונה מפיו
אחי, שהיהאורחה של ״ריאל־מאדריד״,
של מר יעקוב שלמה (האב של סוליימאן
התיידד עם כל ״הגדולים״ ,נסע איתם ל־הגדול)
,עסקדציבור תימני
(מפא״י).תל־אביב נלאזגו ולסביליה, והוא משתלם בקורס מאמרפאל
שרעבי,
נים עם כל מאמני הלינה הלאומית באנגליה.
מר כהן, כשהמכתב שלד יעמוד ליד מכונת
ט עו ת פ רוי די פ טי ת
אמת, המכונה תשתגע.
במכתבי אודות בעייות הנוער והטי! (ה־שמעון
מגדלוביץ, תל־אביב
עולם הזה ,)1186 נפלה טעות מצערת ונם
מסוכנת. בטענתי
הפירר בירושלים
נגד הפסיכולוגים ם-
כל הכבוד לגילה אלמנור על מאמרה ה־שהציעו
תל־אביב,
מצויין
על הנוער הגרמני (העולם הזה .)1186
ביטול החינור ה־ממש
מפליא שנערה בת 20 יכולה לכתוב ו בנים של משותר
בבגרות,
בפיקחות ובטאקט כה רבים על בע־בנות,
השתמשתי נם
חיים ספיר, עכו
״ה כה עדינה!
בכינוי ״פרוידיסטים
מי גילה את גילה של גילה?
רננאטים״ — היינו,
אנשים שנטשו את
עיקרי תורת פרויד
זה לקח לי זמז־מה להיזכר מה בעצם מוכר
(לפי דעתי) ,כינוי
לי כל כד במיכתב הדודה של גילה אלמנור
אשר אין בו פייעה
(העולם הזה .)1184 אמנם יתכן שאיו סטו־כלשהי.
ואילו בעתוז
כין בין הפרשיות, אבל מכל מקום, עניין —
פורסם הביטוי ״פרוי־יש.
דגנראטים״ דיסטים ובכן
— בתחילת ,1948 כשנכנסנו למרתפי
— אשר פירושו
של אחד הבניינים במושבה הגרמנית בירומנוונים,
ואשר פונע
שלים, פרצנו דלת ברזל, שהיתה חבויה מאחורי
ארון ספרים. נמצאנו, אם לא בסניף
לווי נגר
אישית וציבורית.
המיפלגה הנאצית בארץ, הרי לפתות בחדר
יצויין שהנני מחח,רת
פרויד. הטעות היא שנראה כאולם־אספות עם מטרה מובהקת. היו
ייב את עיקרי
אכן ממש ״טראגית״ בנורמה להפוד את שם כמה שורות ספסלים, על הקיר, מול הכניסה,
לטש את עיניו הפירר מתוד תצלום־
הכוונה.
יוסף לודינגר, קרית־מוצקין ענק, ושני דגלים נאציים ניצבו בפינות
זיגמונד פרויד, שייחס משמעות עמוקה ל״ החדר. בצד היה תלוי לוח-קיר עם הסיסמה
מעויות מכל הסוגיס, היה בלי ספק עורן ״זיג הייל״ בכל דף.
על מרף מצאנו כמה ספרים וחבילת סיב־אנאליזה
יסודית לסדר־הדפוס.
תבים. משכתי ועיינתי בכמה מהם. איני
זוכר את תוכנם, אר דבר אחד אני זוכר
נג עי ה פו ר ענו ת
בבירור: השם מקם חזר בהם כמה פעמים.
אגב, הפירר חוסל אחר־בד במיטווח עבעם
פירסום מסקנות בית־המשפט העליון
במשפט עמום בן־גוריון (העולם הזה 1185 רי, יחד עם המיסנרת.
והלאה) ,נוכחתי לדעת עד בטח היו האש•
דן מ ,.רחובות
סותיכם נגד צמרת המשטרה בדוקות,* .ר
בזמנו שוכנעתי כי מבחינה הגיונית
אין הצריף נגד כית־הקומות
מקום לערער עליהן. האישור המשפטי ב
נדונותי על-ידי בית־משפט השלום לשבת
ערכאה הנבוהה נתז גושפנקה רשמית לטעבצריף
שלי בשכונת נורריה בתל־אביב, בנות
אלה.
מיטב הברכות לכם! זוכר אני, כקורא שעה שבונים על ראשי בית בן שמונה קו״הארץ״
,את תוכן הכתבות של מר (באמת מות מטעם ״מעונות
נורדיה״.
ם ר ) 1שבתי טבת, ששיקף את האווירה הזה
שנה שמתעלכללית
ששררה בעיתונות מסביב לפרשה זו.
לים בי ומשתוללים
ניהול מלחמה באווירה מעיז זו אינו מן
בצורה שקשה לתאר.
הדברים הנעימים — אולם למרות זאת לא
שוברים יום־יום את
נרתעתם, ועל בר זכאים אתם להיות גאים.
הגג שלי באכזריות,
לדעתי, מניע למערכת כולה התואר שהיא
נוהגת להעניק לאנשים אחרים — אנשי־ דופקים בכוונה מבוקר
ועד ערב ומערב
סופח.
יצחק גזית, מבריה עד בוקר, שופכים
ליכלור לתור הצריף.
תודת העולם הזד, לקורא גזית ולשאר ה בימים האחרונים סוגרים
את המים, שופקוראים
שברנוהו על נצחו! זה.
כים לי סיד על הראש.
היום שפכו לי
כבחורה צעירה אני פונה בפעם הראשונה
זבל ואבנים ולא נתמעל
דפי העיתונות באיחולי־הצלחה למש־נו
לי לצאת את הטרת־ישראל,
אשר נקטה אמצעים חריפים
נגד ״נגע הפורענות״ שפשה בארץ. הגענו
בית. סכרדלוב פניתי למשטרה, וזו
למצב כזה, שלולא עזרת משטרת־ישראל בבאה
אד לא עשתה דבר, למרות שידעח כי
נדון, היינו מניעים לטצב עגום ביותר.
בשמי ובשם כל הדורשים טובת הציבור יש שם אחד, המנהל הסתה נגדי בין הפועוהנוער
הסוטה, איחולי־הצלחה במשימתכם לים ועושה לי את המוות יחר עם בריוני
השכונה. איש אינו קם ואינו מתערב במיש-
הקשה והראויה לציון1 ! 1
ע. סברדלוב, תל־אביב
חיה שטיינברג, נתניה חק-שטנים זה.

גזוזוזה ירגש נזרי שבזטיץ
טל־יוי הנזזלנז הזה, ב שי הזן
טנז יבו \ גזוסוי־בילזנז 1 1
לאזגזי. הז א וזיתה־ לזזזב 1
הצ-ילזנז בי שראל, והזאטו ^
בי רי הז ה היגז הזזנזינז שיג)
שז ה ר שז הזט צז ת בי לז הי
ביהנז לכל טזגה. כל אלג[
חז ב ב 1זזזגז\ ל ה בזז ה
טזו כי הגזרזר כל שאלה
גזטלזי?ה אז הז, זגגז לשל\[
הזזזזז ה לביסזרזז.

ב עיו ת *דום
עונת הקיץ היא עונד, של פל״
מוגברת של חובבי צילום. הנושא
ביב ביותר הם צילומים בחוף הים.
למרות תנאי האור הטובים לכאור
התוצאות לא תמיד משביעות את רצו1
של חובב בעל־טעם.
רוב החובבים מצלמים מכרים ומכרוו]
ביחידים ובקבוצות, באור החזק ביותזן
ושוכחים שאור קונטרסטי חזק זורק
צללים חזקים לא פחות. מתחת לעיניי!
מתקבלים כתמים שחורים והצל
כהים מדי גם מתחת לאף, מסביב ל
לסנטר וכו׳ .תפקידו החשוב ביותר
הצלם על שפת הים יהיה השגת שיוו)
משקל בין האור והצל.
כרגיל לא כדאי לצלם כאשר ד,שמ
גבוהה, כלומר, בין השעות - 11:00
14:00 בצהריים. השעות הטובות לציל
הן שעות הבוקר המוקדמות ושע
אחר־הצהריים, אחרי .14:00 לפעמים
טבע עוזר לנו להשיג אור טוב יוו
כשהשמש מסתתרת מאחורי ענן. זה 1
תן תאורה פחות או יותר שזזה. הא
מפוזר ורך ואנו משיגים תוצאות טובוה
אם יש לך מגבת בהירה או א3
עתון, תוכל להניח אותו מצד הצל
האדם או האובייקט שאתה עומד לצלם
בצורה שהמגבת תפעל כרסלקטור
זיר אור אל תוך הצללים, דוגמת רא
חשוב לצילומים מסוג זה הוא השי]
מוש בחומר נגטיבי מתאים. אל נשכו|
שהסרטים הרגישים רכים יותר, זאת
מרת, שהם מדכאים את הקונטרסט
האור והצל. תוכל להשתמש בסרטי!
רגישים כאלה בשפת הים, רק אם מצ
למתך מרשה סגירת הצמצם או זנ
פתיחה מהירים דים. דוגמה לסרט
כזה, ב0ביבות 21א 1ס (.8 ^.ו? ) 100 כם
.זג1זלנ 1ג 110נ*? של ״פרוץ״.

האנז ירזט לך שגזרסוי ״ 9רז ץ ן
זזזשבינז לוזשזבזזינז ביזזזר ב גו
הזי ה הגזטרביזז י גזכז\ זזזזון זיו
הגרזזזי גזשזזגזש בהרגוי ״ 3רזץ1
לנן ביטה תגן זים לכל גזרגוי ה אי לז!
בגוזזזיזז. גזרבוי ״ברזץ״ גז אזזוין
גזזי שז ה ה או ה גוז ל ה טגז הר ה|
ג בז ההז גו טי גיז ת גגזזכה.

טור צילום זה מוגש על־ידי)

פרוון

במדינה

השגה תבלה חזפ שתך
באר צו תסקג דינ בי ה

העם
ב שן ועין
הסיבוב הראשון של פרשת אייכמן נסתיים
השבוע. ישראל יצאה ממנו בש, ועין.
עד הרגע האחרון היה נדמה כי אפשר
למנוע מיכוח במועצת הבטחון. הכל היה
מוכן לפשרה שתושג בפגישה אישית בין
דויד בן־גוריון לבין הנשיא ארתורו פרונדי־פי.
במאבק הפנימי בין אוהדי־הפאשיזם לבין
יריביהם בממשלה הארגנטינית, בעקבות
חטיפת אייכמן, נקט פרונדיסי בקוד המתון
ביותר.
ואז קרה הדבר הקורה לעתים כה תכופות
ברגעים עדינים: לשונו של ראש־ממשלת
ישראל התחלקה. במסיבת־עתונאים,
בתשובה לשאלה שאפשר להתחמק ממנה
בנקל, אמר דויד בן־גוריון כי ישראל ׳1א
תחזיר את אייכמן לעולם. היתה זאת תקיעת
סכין אימפולסיבית בגב הדיפלומטיה היש•
ראלית.
אין
ספק כי במלים אלה שיקף בן־גוריון
את דעת כל אזרחי ישראל. גם אין ספק שאיש
לא ציפה ברצינות כי ישראל תחזיר את
רוצח־ההמונים. אולם בדיפלומטיה אין אומרים
את כל אשר חושבים. הכרזת בן־גוריון
היתד, סטירת לחי לנשיא פרונדיסי. אילו
היה נפגש לאחר מכן עם בן־גוריון, היה
נראה מגוחך וחסר־אופי. לא היתד, לו ברירה
אלא לבטל את הפגישה.
נאום מזהיר. למחרת התקיים הוויכוח
במועצת־ד,בטחון. בפעם האלף ואחד הוכחשו

טיס תך היא בת שעות ספורות בלבד, אך כולה מנוחה
ומותרות. זכור, ס.א.ס. לא תחסוך כל טורח כדי להבטיח
לך טיסת תענוגות מושלמת.

קשר מהיר
מכל בירות
אירופה במטוסי
הסילון ״קרבל״
וקשר למונטריאל
לום אנג׳לס וניו יורק
בסילוני הענק די־סי־8־סי.

ישראל לנקום נקמה פרטית במשטר היד,ו־דים.

מפלגות

קמהעשחד
עסקני ד,צ״כ היו צמאים לדם. כשלונס
בבחירות לכנסת היד, חמור מדי, כדי שיעברו
עליו לסדר היום .״הרעיון עמד ב־מיבחן,״
היתד, אחת האימרות השגורות בפיהם
,״אבל הכלים שהוקמו להעברת הרעיון
— הם שלא עמדו במיבחן.״ ומשתלו
בצורה זו את קולר האשמה בהנהגת המפלגה
נותרה רק השאלה: ראשו של מי ייערף?
יום הדין נקבע מראש: הוועידה ר,־ 22 של
המפלגה, שנערכה בבית ציוני אמריקה,
תל־אביב.
שלוש הסיעות. הראשונים שהתארגנו
לקראת הזזעידד, היו ראשי סניף תל־אביב.
מסביב לפרץ ברנשטיין ולחיים לבנון התקבצו
כמה עסקנים, שדיברו על טיהור האווירה
וריכוז השלטון. ראש איגוד העובדים
של ד,צ״כ, ח״כ אלימלך רימאלט, הצטרף
אליהם, בעוד ראש המחלקה המוניציפאלית,
שמחה ארליך, מנהל את רוב התככים שמאחורי
הקלעים.
קבוצה זו, שקראה לעצמה גוש המרכז,
לא השאירה ספק כי הטילה את האחריות
לכשלון בבחירות על הנהגת ספיר־סרלין.
נראה היה גם כי יש לה כל הסיכויים לבצע
את תוכניות הריפורמה שלה.
שבועיים לפני הוועידה נוצרה הסיעה ה־

פנה אל סוכן הנסיעות שלך או אל משרדי ס. א .ם.
תל-אביב, סל * 67858 .ירושלים, טל 3341 .

0 1 0 0 8מאד 5ח 7 £ס 0אמס /עז 14 £ז £ן 1> 0 6ח 9

ישיבת ההכרעה בועידת הצ״ב*
מי צריך שדכן?
דברי בן־גוריון על־ידי עצמו. טענה גולדה
מאיר :״ראש הממשלה הודיע לי שדבריו
צוטטו במסולף ומחוץ להקשר בו נאמרו.״
היה זה תירוץ אומלל: נראה היה בי
יתגבש רוב להחלטה אנטי־ישראלית חריפה,
לפיה תיתבע ישראל לתת לארגנטינה ״פיצוי
נאות״ — נוסח שיכול היה להתפרש
כדרישה להחזרת אייכמן. אולם ברגע המכריע
קם נציג ארצות־הברית במפתיע, הודיע
כי ״פיצוי נאות״ פירושו רק התנצלות ישראלית.
ברוח זו נתקבלה ההחלטה, שנשארה
נטולת עוקץ.
היה זה כמעט נצחון ישראלי. מה גרם לו?
שלוש סיבות נראו לעין:
• התערבות סודית מצד גורמים פוליטיים
באמריקה — כנראה המועמד הרפוב־ליקאי
לנשיאות, ריצ׳ארד ניכסון — שחששו
כי עמדה אמריקאית אנטי־ישראלית בעניין
זה תרגיז את׳ הבוחרים היהודיים בשנת
הבחירות. כתוצאה מכך ניתנו הוראות חדשות
לנציג ארצות הברית.
• האנטיפאתיה הכללית לנציג ארגנטינה,
מאריו אמאדיאו, אחרי שנתגלה כי
היה בעבר פאשיסט ואוהד גלוי של הנאצים.
• נאומה המצויין של גולדה מאיי־,
שידעה בטאקט ובתוקף להעלות את זכר
זוועות הנאצים באולם־הישיבות, עוררה את
אהדת הנציגים.
נקמה פרטית. היה זה כמעס־נצחץ.
אולם הוא הושג במחיר יקר מאד.
שרשרת השגיאות וד,אנדרלמוסיה הכללית
שהביאו לסיבוב זה גרמו לאבדן האהדה הספונטאנית
הכללית שהיתה נתונה לישראל
למחרת לכידת אייכמן. תחת זאת נוצר הרושם
כי שני הצדדים פגומים.
במקום התעוררות מחודשת של מצפון העולם,
באה רק הסכמה אדישה לזכותה של

נשרו השערות!
ולך?

דאגות שער
פנה למחלקה לטפול שער ב״רובינס
קוסמטיקום״ ,בהנהלת הביאוקוסמטיקאי
אלכם רובין, תל־אביב, רחוב פינסקר ,2
טלפון - 22128 חיפה, רחוב הרצל .1

אנ ג לי ת

״ ^ ב ד לי ץ

לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים. טיפול מיוחד
בתלמידים חלשים בשפות אנגלית וצרפתית. הכנה
לכל המבחנים.

קורסים מזורזים למבוגרים בכל שעות היום למתחילים ומתקדמים, בשפות
ההרשמה החלה.
עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.

הכנה לבגרות

0£נ^131111ב<

תל־אביב, נחלת בנימין ,2סל 62347

שניה: הגוש להבראת המפלגה. צירים מה מושבות
וצעירי המפלגה פנו ליוסף ספיר
שיעמוד בראשם. ספיר, שבתחילה חשב לעמוד
מן הצד במערכת הפנימית׳ נענה לבקשה

עם התקרב מועד הוועידה, הסתבר כי חוגי
עולי רומניה, הונגריה ומרכז אירופה לא
הגדירו את עצמם לשום גוש. מתוך חשבון
ראשון של חלוקת הצירים היה ברור כי
חוגים אלה יהוז את לשון המאזניים: היו
להם 161 ציר, לעומת 165 של גוש המרכז
ו־ 163 של הגוש להבראת המפלגה.
לבסוף הם עשו מה שכולם עשו: יומיים
לפני התכנס הוועידה הקימו גוש משלהם :
הגוש לאיחוד המפלגה. מעמדם הנייטראלי
בין שני הגושים היריבים זכה לאישור מעשי :
עזרא איכילוב, צבר מפתח־תקווה שהצטיין
בוועידות קודמות כאיש נייטראלי המצטרף
לגוש המנצח ברגע האחרון, חש כי מקומו
בין ארגוני העולים. לא היתד, זו ההפתעה
האחרונה: יום לפני המעידה דצטרף אל
גוש זה גם יוסף סרלין. סיסמת המתקבצים:
לאחד את המפלגה, למנוע עריפת ראשים.
אין צורך בשדכן. עתה היו לצ״כ
גושים להבראה, לאיחוד ולריכוז. חסרה רק
הפעולה. היא החלה מיד למחרת פתיחתה
החגיגית של המעידה. בחצי־תריסר חדרים,
בשתי קומות הבית, התכנסו נציגי הסיעות
השונות.
לא דובר בענינים רעיוניים, או בעקרונות
מדיניים. נושא אחד בלבד עמד לדיון: חלו-
(המשך בעמוד )7
* בכיוון מחוגי השעון: אברחס קרי־ניצי,
מאלו וולף, עזרא איכילוב, יוסף מפיר
(מאחור) ,חיים לבנון, שמחה ארליך.
העולם חזה 1188

אדג״ויה ועד 8גאדאג 00ו עולים דגלי
החוות ויוצרים בעיה גורלית לישראל
אשר מנהיגי המרד עצמם יוכלו להשתתף
בה באופן פעיל, לעיני עתונאי העולם כולו.
איש אינו מטיל עוד ספק כי בכל בחירות
חופשיות יזכו המורדים לרוב גדול. בבחירות
האחרונות לרשויות המקומיות, שהתקיימו
תחת כידוני הצנחנים ומול מרתפי־העינויים,
צייתה כמעט מחצית האוכלוטיה לפקודת
ממשלת־השחרור ונמנעה מהצבעה. בבחירות
חופשיות באמת יזכו האלג׳ירים החופשיים
לרוב גדול.
במלים אחרות: צרפת הגיעה אל סף
הכניעה.

| ן 1ן 8ן ן צנחנים צרפתיים באלג׳יר־
1 1 1 / 1 1 1יה, חברי כנופיות פאשיס־טיות,
היו אחראים לפרשת־הזוועה של ג׳אמילה.

ך) עדות זי עז ע ה אף את העיתונאים,
ן | הרגילים לפרטי־הזוזעות של מרתפי-
העינויים הצרפתיים באלג׳יריה. על ספסל
הנאשמים של בית־המשפט הצבאי בעיר אל־ג׳יר
ישבה צעירה ערביה 22 לוחמת
השחרור ג׳אמילה בופאשה, כתבנית חיננית,

שנתפסה בשעה שהניחה פצצה (שלא התפוצצה)
בבית־קפה צרפתי.
״נלקחתי לחוסיין דיי,״ העידה .״עינו
אותי בשיטת ההלם החשמלי. האלקטרודות
שחוברו לפיתמות שלי לא החזיקו, לכן
אחד המענים הדביקן בנייר־דבק. נשרפתי
באותה צורה ברגליים, במפשעת, באבר־המין
ובפנים.
״אחרי כמה ימים של עינויים אלה נתנו
לי את עינוי־הבקבוק. זה כאב נורא. אחרי
שכפתו אותי בצורה מיוחדת, דחפו לתוכי
בקבוק. צעקתי ואיבדתי את הכרתי, אני
חושבת למשך יומיים
השופטים מיהרו להוציא את הקהל וה־עתונאים
מאולם בית המשפט. אך היה זה
מאוחר מדי. העולם הזדעזע מסיפורה של
ג׳אמילה, שבא אתרי עשרות סיפורים דומים
על עינויים ורציחות במרתפי־החקירות של
הצנחנים. מיטב האינטליגנציה הצרפתית קמה
להגנת ג׳אמילה. כתבה הסופרת פראנסואז
סאגאן :״רק גיניקולוג בלתי־תלוי יכול להעיד
מה התוצאות כאשר מחדירים בקבוק
לאברי־המין של בתולה
קריאות־הזעם של העולם על פרשת ג׳א־מילה
שימשו מנגינת־רקע למה שעשויה להיות
המערכה האחרונה של מלחמת־השחרור
האלג׳ירית. כי באותו שבוע התייצב שארל־דה־גול
בפני מצלמת הטלביזיה ושידר הצעה
חדשה למורדים — הצעה שהיתר, בבחינת
כניעה.
ימים מעטים לפני כן עוד יעץ דויד בן־
גוריון לדה־גול לחלק את אלג׳יריה בין
הצרפתים והערבים, כפי שחולקה ארץ־
ישראל. דה־גול לא התחשב בהצעה זו. הוא
תבע מן העם הצרפתי להשלים עם העובדה
כי השלטון הקולוניאלי באלג׳יריה הוא עניין
של העבר, ממש כמו ״מנורות הנפט, ספינות
המפרש והקסם של תקופת מרכבות־הסוסים.
אז מה? אין מדיניות בעלת־טעם
מחוץ לעולם המציאות.״
אחרי הקדמה זו, פנה בפעם הראשונה
ישר אל ממשלת השיחרור האלג׳ירית :״בפעם
נוספת, בשם י צרפת, אני פונה אל
מנהיגי המרד. אני אומר להם שאני מחכה
להם כאן, כדי שנחפש יחד עמם סוף של
כבוד למלחמה...״
בפעם הראשונה דיבר דה־גול על ״העם
האלג׳ירי״ ועל ״אלג׳יריה אלג׳ירית״ .בפעם
הראשונה וויתר על דרישתו הקודמת שאל־ג׳יריה
תוכל להשיג הגדרה עצמית רק
ארבע שנים אחרי הפסקת־האש. הפעם הציע
הגדרה עצמית מיידית, בתנאים שייקבעו תוך
שיתוף עם מנהיגי המרד, במערכת־בחירות

אלג׳יריה: קול גגד ישראל

*•היה זה רגע היסטורי כאשר פרחאת
עבאם, ראש ממשלת אלג׳יריה, ידרוך על
על אדמת צרפת כדי לנהל משא־ומתן עם
ממשלת פאריס. אפילו השבוע, כאשר הגיע
רק אחמד בלומאנג׳ל — אחד מאנשי צמרת
המרד — כדי להכין את המשא־והמתן, היה
זה רגע חגיגי. עוד מלחמת־שחרור אחת
בתולדות העולם — מלחמה עקובה מדם

של מיליון הרוגים, מגואלת בזוועות שני
הצדדים — מתקרבת לסיומה.
עוד מוקדם להינבא אם אמנם סוף זה
יהיה כה קרוב כפי שנראה השבוע. עוד
מכשולים רבים חוסמים את הדרך. מיליון
נחלנים צרפתיים באלג׳יריה, רובם פאשיס־טים
או כמעט־פאשיסטים, ינסו לפחות להתנגד
בכוח לפתרון שיבוא על חשבונם. אחרי
התמרדותם בראשית השנה, ממנה יצאו
למעשה כמנצחים, יש לצפות עתה להתמרדות
חמורה הרבה יותר.
גם עצם המשא־והמתן בין ממשלת־הדיכוי
וממשלת־השחרור לא יהיה קל. צרפת תולה
תקוות כלכליות רבות בשדות־הנפט של אל-
צחרה. אזור אל־צחרה הוא חלק מאלג׳יריה,
ושום אלג׳ירי אינו מסכים לוותר עליו —
אף כי הצרפתים עצמם החלו קוראים לאזור
זה בשם אחר (״מחוזות הסהרה״) .עוד יהיה
נטוש קרב כבד על אזור זה, ועל מוצא
צינור־הנפט לים־התיכון.
קשיים כאלה יכולים לדחות את הסוף —
אך אין הם יכולים למנוע אותו. כאשר דה־גול
דיבר בטלביזיה, הוא העלה רשמית את

דה־גול

המסך על המערכת האחרונה. למעשה אמר:
״אין זה הסוף, אבל זאת התחלת הסוף!״
הצבא הצרפתי הבין כי אינו יכול לנצח.
ההון הצרפתי, השולט במדינה, הבין כי אין
תקומה למשק הצרפתי כל עוד מלחמת־אלג׳יריה
בולעת את פרי עמלה. ואולי חשוב
מכל: המערב כולו הבין שאם לא יושג
במהרה שלום באלג׳יריה, ישליף צבא־השחרור
האלג׳ירי את יהבו על ברית־המו־עצות
ועל סין הקומוניסטית, יקבל מהן
נשק ויצעד את הצעד הראשון לקראת דמו־קראטיה
עממית ערבית.
לכן שוב אין זאת אלא שאלה של זמן
עד אשר יתנופף דגל תנועת־ד,שחרור מעל
לאדמת לאג׳יריה החופשית. לחמש המדינות
הערביות החופשיות ביבשת אפריקה תתוזסף
מדינה ערבית ששית.
מדינה זו תהיה אנטי־ישראלית. היא לא
תשכח כי ברגע הקשה ביותר של מלחמת־השחרור
ב־ ,1958 הצביע נציג ישראל באו״ם
נגד חרות אלג׳יריה — וכי קול זה היה
הקול שהכריע את הכף נגדה. היא לא תשכח
כי המשעבדים הצרפתיים הקיצוניים

ביותר — ז׳אק סוסטל ושות׳ — מצאו
אוזן קשבת וסעד פוליטי בישראל. היא לא
תשכח כי ברגע האחרון ממש, שעות מעטות
לפני השידור ההיסטורי של דה־גול, נתן
לו דויד בן־גוריון עצות איך להחזיק בכוח
לפחות בחלק מאלג׳יריה.
אלג׳יריה הערבית לא היתר, אף פעם אנטי־ישראלית
קיצונית. כמו תוניס ומארוקו, היתד,
רחוקה מן הסיכסוך המסעיר את המרחב
המזרחי. נציגיה באו״ם הסבירו פנים לישראלים.
אולם הרגע הגדול ליצור בסיס של
ידידות בארץ זו הוחמץ. אלג׳יריה המשוחררת
לא תהיה מן הסתם המדינה הערבית
הקיצונית ביותר ביחסה לישראל — אבל
קולה מובטח לגוש האנטי־ישראלי.

קורות באו־״ם

ך • רג?{ שראש ממשלת אלג׳יריה ארז
—1את מזוודותיו כדי לטוס לפאריס, התנופפו
דגלי השחרור גם במקומות אחרים
באפריקה. מעולם לא זכתה יבשת להתקפה
של קדחת־החרות כמו באפריקה בחודש זה.

במדי גנראל צרפתי, בנאום בטלביזיה. הצעתו לממשלת
אלג׳יריה החופשית מהווה למעשה כניעה, מבטלת את
כל התנאים שהציג עוד לפני חצי שנה, מציינת את סוף שלטון הצרפתים.

עבאס

ה1ועונם

ג׳אמילה בופאשה, שפרשת

עינוייה זיעזעה את העולם.
לידה בתמונה: אחיה ואחותה הקטנים.

לפני שנתיים העמיד שארל דה־גול את
עמי אפריקה הצרפתית בפני הברירה: להסתפק
באוטונומיה פנימית גרידא, או לקבל
גט מיידי מצרפת. רק מדינה אחת —
גיניאה — העיזה לבחור בעצמאות מיידית.

צרפת הטילה עליה חרם, השאירה אותה
ללא פרוטה בקופה וללא גליון־נייר במשרדי
הממשלה. גיניאה עמדה על סף ההתמוטטות.
בהנהגת נשיאה השמאלני, סקו טורה, היא
החזיקה מעמד.
שאר המחוזות הסתפקו באוטונומיה —
לשנה אחת. כוחות השחרור החלו תוססים
גם הם. דה־גול הבין שאם לא יתן להם
עצמאות מיד, בעודם נתונים למרות מנהיגים
מתונים, ישתלטו עליהם מנהיגים קיצוניים
יותר, בחלקם חניכי מוסקבה. הוא מיהר
להעניק להם עצמאות מלאה, תוך קשר
רופף וחסר־משמעות עם ״הקהיליה הצרפתית״
(שעתה שוב אינה חשובה יותר מ־
״חבר העמים הבריטי״).
החודש זכו או יזכו לעצמאות:
• הפדרציה של מאדי, מדינה כו1 -
שית־מוסלמית, שעיר בירתה — דאקאר —
חולשת על הקצה המערבי ביותר של היבשת.

הקהיליה המאלאגאסית, היא
האי מאדאגאסקאר, בו ערכו הצרפתים בסוף

ראש ממשלת אלג׳יריה הלוחמת, שזכתה ל הכרת
צרפת יחד עם ההכרה הצרפתית בקיומה
של אומה אלג׳ירית נפרדת, לה התכחשה עד השבוע.

לחמודה,עולם טבח זוועתי כדי לדכא את
איפות־השחרור•
9סומאלי, אשר חלקיה הבריטי וה־
׳טלקי יזכו בעצמאות בזה אחר זה וית־זדו
מיד. הטומאלים הם עם מוסלמי קי־
!ני, המושפע מאד משידורי־קאהיר. הם
׳ובעים עצמאות גם לעיר־הנמל הסומאלית
יבוטי, הנמצאת עדיין בידי צרפת, בה זכו
ואים ישראליים לא פעם לקבלת־סנים נר־ית
ביותר. ז׳יבוטי הינד, פורט־סעיד של
ירום, והיא יכולה לסגור את המוצא הד־ימי
של ים־סוף.
9קונגו, מדינת־הענק שופעת־האוצרות
עוד לפני שנתיים נראתה כמושבה נצחית
ל בלגיה. בניגוד לכל התצפיות, נמנעה
>י שעה גם מלחמת־האחים בין השבטים,
שר השלטון הבלגי השתדל לנפת את קניתם
כדי למנוע את התגבשותה של תחוו,
לאומית קונגואית.
עם יצירת עובדות פוליטיות אלה, יהיו
^בשת אפריקה:
9שש

שחרור א פ רי קו *

וי ^ ליייי׳ ה ס פיז ^

ג י יו א ר׳

מדינות ערביות עצמאיות (ה

המצרי של רע״ם, סודאן, לוב, תוניס,
לג׳יריה, מארוקו).
9עשר מדינות כושיות עצמאיות (סו־אלי,
חבש, קונגו, קאמרון, ניגריה, גאנה,
אלי, גיניאה, ליבריה, טוגו).
9עשר מדינות כושיות העומדות בשלב
סופי לפי השגת עצמאותן המלאה (מורמה,
סיארה־ליאונה, חוף השנהב, וולטה,
נד,ומי, ניג׳ר, צ׳אד, קהילית אפריקה המר־זית,
קהילית קונגו שד,יתד, צרפתית, גאון)•
כמה
מושבות עוד יישארו לפליטה (הסרה
הספרדית, קאמרון הבריטית, אנגולה
זוזאמביק הפורטוגליות, ועוד כמה שטים
זעירים) .בידי הלבנים תישאר דרום־
פריקה, בר, צפויה מלחמת־שחרור נוראה,
זד עם נספחותיה. בשלוש מושבות —
ניר״ אוגנדה וטאגנאייקה — הבטיחו הביטים
שלטון עצמי, שיוביל בדידרגה לעצי
אות כושית. ולפדראציה הלבנה של רוד־יה
וארץ־ניאסה, צפויים זעזועים כבדים,
עשויים להוביל לפירוק ולהתעצמות החלק
כושי.
זהו המאזן הזמני — ובאפריקה המהפכנית
:ול כל מאזן להיות רק זמני מאד. לפני
יחלוף זמן רב יהיו באפריקה 30 מדינות
רביות וכושיות עצמאיות. הן יחזיקו בי־יה,ן
רבע מכל הקולות בעצרת האו״ם.
זהו אתגר אדיר לכל מדינות העולם.
גבי ישראל, הגובלת עם יבשת זו ואשר
יוותר, מאז שחר ההיסטוריה גשר בין
פריקה לאסיה, זהו אתגר חמור שבעתיים.

יארה לי*וני. ,
ס־וגיאי

* /אגו;

£רו ד סי ה

וני א סוז ^

הראשונה באה מניגריה — המדינה הכושית
החשובה ביותר באפריקה ( 35 מיליון
נפש) .שר־האוצר של מדינה זו ביקר לא
מכבר בישראל, הודיע סתמית על הסכמתו
המחסום העיקרי: האיסלאם
לקבל סעד כלכלי ישראלי, שפרטיו טרם
ד כה לא התמודד איש ברצינות עם עובדו.
למחרת הודעה זו באה תגובה זועמת.
^ אתגר זה. החדירה לאפריקה היתד, ב־מפלגת
השלטון של צפון ניגריה גינתה את
זקת משחק. היה נעים לראשי ישראל ליראות
ככובשי אפריקה, ולהציג את עצמם הודעת השר, קיבלה החלטה אנטי־ישראלית
יתור שכאלה בעיני שליטי וזאשינגטון, לוג־ ופרו־ערבית קיצונית. כי הצפון — המאוכון,
פאריס בריסל והאג. פה ושם הושקעו לס והחזק מבין שלושת המחוזות של
;אמצים רציניים, שהביאו לתוצאות יפות. הפדרציה הניגרית — הוא מוסלמי.
ראש הממשלה הכל־ניגרי, אבו־בקר תא־אולם
המערכה האמיתית עוד לא החלה.
פאוזה באליווה, גם הוא מוסלמי מן הצפון,
;יא מעוררת בעיות רציניות.
הסתייג מהחלטת מפלגתו. הוא הבטיח ששתי
ידיעות מדהימות, שבאו בזו אחר
היא לא תשפיע על מעשיו. אולם ההחלטה
ו בשבוע האחרון בלבד, רמזו על חומרתו
עצמה היתד, אות־אזעקה. פירושה: האיסלאם
גוברת של הקרב הצפוני.
האפריקאי עשוי להתגייס
נגד ישראל.
הידיעה השנייה באה
מאדיס־אביבה, בירת ארצו
של גור־אריה־יהודה.
שם התכנס כינוס קל־אפריקאי
— אחד הכינוסים
הרבים הנערכים עתה
לבקרים, כשכל שליט
אפריקאי מנסה לרכב על
גל הלאומיות האפריקאית
ולהפיק ממנו חשיבות.
בוועידה
זו הציעה משלחת
רע״ם שורה של
החלטות אנטי־ישראליות
קיצוניות. עתוני ישראל
נחפזו להודיע, מפי דוברי
משרד־החוץ, כי הצעות
אלה נידחו. אולם
עם סיום הוועידה אושרו
ההחלטות, שהן הקיצוניות
ביותר שנתקב1X1־

לו אי־פעם בוזעידה אפריקאית.
עיקרן: ישראל
מז ס ל מי
מסכנת את שלום צפון־
מזרח אפריקה.
בועידה הכל־אפריקאית
הקודמת, שנתקיימה בגי־

ה אי סל א ס

בז רי ק ה

׳ /נ 1וגי )

ת ח- 7

בחו ^ נ ר׳

ו* 1נ מ *י
.כז -ר ך

.בז־י״ך
נזפת זזו*• ל ס הז

ניאה המוסלמית, סולק המשקיף־ הישראלי בבו
שת־פנים מאולם הכינוס. הפעם התגבשה
עמדה אנטי־ישראלית חזקה עוד יותר.
שתי ידיעות אלה מבהירות ומבליטות
את שני המכשולים העיקריים העומדים בדרך
ישראל. האחד דתי׳ השני — פוליטי.
בימי־הביניים התפשט האיסלאם מארצות־ערב
דרומה. זרוע אחת היתד, ימית, ספני
מוסקט ועומאן, ששלטו באוקינוס ההודי,
ירדו לאורך החוף המזרחי, איסלמו אותו
עד מוזאמביק. אותה שעה חצו שיירות
ערביות את אל־צחרה הגדול׳ הקימו בכל
מקום מרכזי־מסחר מוסלמיים. הם הגיעו
עד לנהרות הסנגאל והניגר, ועד לאגם צ׳אד.
כתוצאה מכך שולט היום האיסלאם בגיניאה,
בפדרציה של מאלי, בצפון ניגריה ובצ׳אד,
עם שלוחות בשורה של ארצות נוספות.
בדור הנוכחי התחדשה תנופת האיסלאם.
תוך התחרות חריפה עם הנצרות, מוסיף
האיסלאם לעשות נפשות. סיבות הצלחתו:
אי־הזדהותו עם העולם הקולוניאלי הנוצרי,
אי־התנגדותו לריבוי־הנשים, ההרגשה הכללית
שהוא קרוב יותר לנפש האפריקאית.
קשה מאוד להיות מוסלמי מבלי להיות
אוהד העולם הערבי. כי האיסלאם הוא בראש
וראשונה דת ערבית. גיבוריו ערביים, ספרו
הקדוש הוא היצירה העיקרית של השפה
הערבית. המוסלמי האדוק פונה לעבר מכה
הערבית, חולם על עלייה לרגל שנתיבה
עובר בארצות ערב. מרכז החיים הדתיים
של האיסלאם נמצא בקאהיר, באוניברסיטת
אל אזהר.
גמאל עבד אל־נאצר יודע לנצל נשק זה.
הוא הקים שורה של ארגונים המטיפים לאחדות
האיסלאם, והצמודים למדיניות־החוץ
המצרית כמו שהתנועה הציונית צמודה
למדיניות־החוץ של ישראל. מכיוון שכל
ארצות האיסלאם סובלות ממחסור כריני
במורים ובמשכילים צעירים, הן מוצפות עתה
מורים מצריים, שכל אחד מהם מיסיונר פוליטי
של חזון השליט מקאהיר.
שליחי ישראל נתקלים בגורם זה בכל
רחבי אפריקה הצפונית וד,תיכונית. השבוע
הציע עתונאי הקרוב למשרד החוץ, אליהו
סלפטר, הצעה מהפכנית: לחנך מורים צעירים
מקרב ערביי ישראל, לשלחם כמיסיונרים
ישראליים לעמי אפריקה.

לרוע המזל, אין הצעה זו מעשית במשטר
הקיים בישראל. כי השלטונות העוסקים
במיעוט הערבי רואים בכל צעיר ערבי
משכיל אוייב למדינה, ואמנם יצרו מצב בו
הפכה הערכה זו כמעט לנכונה. לפני שערבי
ישראלי צעיר יוכל להזדהות עם המדינה
ולפעול כשליחה, יצטרך לחול שינוי מהפכני
במשטר הפנימי בישראל וביחס המדינה
אל ערבייה. שינוי כזה לא יחול ללא שינוי
כללי של יחם המדינה לבעייה הערבית. אם
יחול שינוי כזה, גם ישתנה ממילא מעמדה
של ישראל באפריקה.

״חוד הדוגית״

ן* אתגרהש ני הוא פוליטי7 ,א דתי.
| ( בעוד הרגש המוסלמי הזק ביותר דוקא
בקרב שכבות שמרניות וריאקציוניות, הרי
השכבות הצעירות והמתקדמות המירו קנאות
זו באידיאל אחד: השאיפה הלוהטת לשיח־רור
כל אפריקה, השינאה הלוהטת עוד יותר
לכל גורם אימפריאליסטי וקולוניאלי. במידה
מסויימת אף הפך אידיאל זה לגישה
כמעט גזענית, המחלקת את -העולם פשוט
בין לבן לצבעוני.
איפה נמצאת ישראל בחלוקה זו?
הגוש הערבי, בהנהגת גמאל עבד אל־נאצר,
מזוהה בלב ונפש עם התנועה האנטי־אימ־פריאליסטית.
שליחיו משתדלים לתאר בכל
מקום את ישראל כ״חוד־החנית של האימפריאליזם״
.ישראל עצמה מקלה עליהם גיר־סד,
ח :יחסה לאלג׳יריה, לפיצוץ האטומי
הצרפתי באל־צחרה, לרדיפות הגזעניות בדרום
אפריקה יחד עם זכרונות מבצע־סיני,
יצרו רושם שקשה למחקו. ישראל נראית
לאפריקאים רבים כמדינה מערבית מובהקת.
מכאן הקרירות הרבה של איש כמו
סקו טורד, לישראל. גיניאה הינה מדינה
מוסלמית, והוא דינו של טורד, עצמו. נוסף
לכך טורה הינו׳ בראש ובראשונה׳ לוחם-
שחרור אפריקאי, השונא את המערב וד,חדור
השקפת־עולם שמאלית־קיצונית• איש
כזה אינו יכול להיות אוהד המדיניות הנוכחית
של ישראל.
אין פירוש הדבר כי באפריקה הכושית
קיימת אהדה טבעית לערבים. כמעט ההיפך
הוא נכון.

בין שליחי ישראל נפוצה הבדיחה הבאה:
מנסים להסביר לכושי מה זה יהודי .״היהודים
הם סוחרים,״ טוען המסביר .״הם רודפי
\ בצע. הם רמאים• הם עושקים את העמים.״
^ באותו רגע מתפשט חיוך של הבנה על

״ הודים. כי במשך מאות בשנים נודעו הערבים
כסוחרים, כעושקים, כמלווים־בריבית וכסו־חרי־עבדים.
באזורים מסויימים, כמו בסודאן
הדרומית, עוד מעורר השם ערבי מורא וסלידה,
זכר מימי צייד־העבדים. וכמעט בכל
רחבי היבשת קיימת פזורה ערבית —
בעיקר סורית ולבנונית — החולשת על חיי
המיסחר במקום.
יתר על כן, הלאומיות הכושית החדשה
היא קנאית מאוד, ויש לה שאיפות מרחי־קות־לכת.
אנשים כמו קוזאמה אנקרומה
בגאנה, סקו טורה בגיניאה, תום אמבויה
בקניה, חולמים על איחוד כושי רבתי, וכל
אחד מהם רואה את עצמו כמנהיג היבשת.
איש מהם אינו מוכן לכך שקאהיר תיהפך
לבירת אפריקה: וכי גמאל עבד אל־נאצר
יהיה קיסר כל־אפריקאי. כולם קראו את
ספרו של נשיא רע״ם, הפילוסופיה של המהפכה׳
בו מסתמנת שאיפה כזאת בבירור.
החדירה הישראלית השקטה ניצלה מומנטים
אלה והגיעה להישגים מסויימים בשטח
הכלכלי. אולם השבוע הזהיר דויד הכהן:
ישראל לא תיבנה מהסתה אנטי־ערבית. הכהן׳
המצטיין באינטואציה רבה לתחושת
עמי אפרו־אסיה, צדק בכך. כי לאומן כושי,
המתנגד להשתלטות הערבים החומים, יתנגד
דיפלומאטים
מבני עדות המזרח, כמו השגריר
החדש בליבריה, ירוחם (״הג׳ינג׳י״) כהן.

אתגר ומענה
* 4ם כד החשדות ההדדיים, זקוקים
2העולם הכושי והעולם הערבי זה לזה.
אין ספק כי בזירה הבינלאומית יהוד ברוב
.המקרים חזית אחידה, יחד עם מדינות דרום־
אסיה ודרום־אמריקה.
תוצאות ה־עידת אדים־אביבה מוכיחות
זאת. הערבים רצו בהחלטה אנטי־ישראלית.
הכושים רצו בפעולות אנטי־דרום־אפריקאיות•
שגי הצדדים החליטו לשתף פעולה — נגד
יתכן כי בעוד שנה יהיו באו״ם למעלה
מ־ 20 נציגים כושיים, ו־ 11 נציגים ערביים.
יחד עם קולות אסיה הדרומית ואמריקה
הלאטינית המתעוררת, יהיה זה הרוב בעצרת•
גוש זה יהיה מאוחד בשאיפה לנייטרא־ליות.
הוא ינהל את מלחמת־המעמדות של
המדינות העניות מול המדינות המפותחות.
הזכרונות האנטי־קולוניאליים המשותפים ילכדו
את שורותיו.
מה יהיה אז מעמדה של ישראל — מדינה
השייכת לגוש המערבי, אך אשר הגוש
.המערבי אינו מוכן להושיט לה תמיכה

מלאה בכל הנסיבות?
יש חשיבות חיונית לנסיונה של ישראל
לרכוש ידידים ולהצליח בחברה האפריקאית.
.עד כה הצטמצם נסיון זה בתחום הכלכלי,
ניצל את הצרכים הנואשים של העמים החדשים,
המוכנים לקבל סעד מכל מקום. אולם
ככל שיתגבש המערך הפוליטי של אפריקה
(בו יתכנו עוד שינויים גדולים, תוך איחוד
מדינות והתפצלות מדינות) ,וככל שיגדל
הבטחון העצמי של המדינות החדשות, רן
תהיה חדירה כלכלית זו קשה יותר. במאבק
בין עובדות כלכליות לבין עובדות מדיניות,
ינצחו תמיד העובדות המדיניות.
איך יכולה ישראל להתכונן לשלב זה?
מה יהיה המענה שלה לאתגר האפריקאי?
אנשי הצמרת הישראלית, המדברים גדולות
על ״איגוף העולם הערבי והתבססוות בעורף
האפריקאי שלו״ ,יוצרים אשלייה מסוכנת
וחסרת־שחר, ככל האשליות שיצרו בעבר.
אם תהיה ברירה פשוטה בין ישראל
לערבים, יבחרו כל מדינות אפריקה, במוקדם
או במאוחר — בערבים.
מדיניות ישראל נבונה תשדל למנוע
ברירה זו. היא תשתדל להפוך את מנהיגי
אפריקה החדשה למתווכים בין ישראל לערבים.
היא ת׳צטרך לגבש עמדה ניטראלית,
אנטי־קולוניאלית ברורה. היא תנסה לרתום
למאמץ זה מוסלמים ישראליים, אחרי שינוי
ערכים מתאים בישראל. היא תשלב את החדירה
הכלכלית השקטה עם גישה מדינית
מרחיקת־ראות.
האתגר האפריקאי רק התתיל. יהיה זה
אתגר מכריע.

במדינה
(המשך מעמוד )4

קת עמדות המפתח במנגנון המפלגה. בעיקר
רצו הגושים לדעת מי יעמוד בראש
ארבעת המוסדות:
0האכזקוטיבה בת תשעת החברים ;
הנהלת המפלגה בת 45 החברים:
הסיעה בכנסת:
$הוזעד הפועל בן 250 החברים.
איש לא פיקפק בחיוניותם של אנשי
לאחדות כמתווכים. פחות מכל פ־קפקו בכך
הסיעות בכנסת, סגן יו״ר האכזקוטיבה, סגן
יו״ר ההנהלה.
עד שהופיע הכופר הגדול של המפלגה,
ראש עיריית רמת־גן אברהם קריניצי. הוא
כינס את ראשי גוש המרכז והגוש להבראה
בחדר קטן, דודיע: אין צורך בשדכנים.
והוא החל מחלק את התפקידים הנכספים:
יו״ר המפלגה יהיה ברנשטיין: יו״ר ההנהלה
— ספיר; יו״ר האכזקוטיבה — לבנון: ראש
הסיעה בכנסת — רימאלט. כדי לפצות גם
את השדכנים המיותרים הציע רימלט למסור
את תפקיד יו״ר הוזעד הפועל לעזרא אי־כילוב.
בצורה זו באו כל הצדדים על סיפוקם,
ובראש וראשונה אלה שתבעו את
הדחתו של סרלין, אשר הושאר ללא תפקיד
חשוב במנגנון המפלגה*.
ליל הסכינים הארוכות. לא היתה
זו פעולת־עונשין על הכשלון בבחירות —
כי בראש המפלגה עמדו אז גם עסקנים
נוספים לא רק סרלין. צירים הצדיקו את
שאיפת־הנקם שלהם בכך שסרלין הוא האשם
בהרחקתם של שושנה פרסיץ וישראל רוקח
המנוח, בהכללת משה נסים ברשימה לכנסת,
בהכרזה כי ״אין הבדל בינינו לבין מפא״י״,
הבלתי־מוצלחוט ־
המשא־ומתן האיש הלרו.
בניהול להשתלטות
ושבזותיים
עם וחרות.
אך מתחת לכל הסיבות העקרוניות הללו
ביצבצה שינאה חריפה אל סרלין האיש. כי
סרלין ( )54 הוא טיפוס מושלם של בוס
פוליטי אמריקאי: שאפתן, בלתי־מתחשב ברגשות,
קר־מוח עד כדי חוסר־רגישות. עס־
* אף כי המשיך לכהן כחבר כנסת ו־כיו״ר
הקונפדרציה העולמית של הצ״כ,
תפקיד ייצוגי חסר־השפעה בארץ אשר עיקר
ההנאה שהוא מספק היא הנאת הנסיעות
התכופות לחו״ל.

כפי שהופיע בג׳רוזלם פוסט. על במת הנשיאות נראים: סגנית מזכיר הכנסת
קלארה ארן, מזכיר הכנסת משה רוזטי, סגן מזכיר הכנסת אשר צידון,
סגן מזכיר הכנסת חיים ליאור (אשר רק חלק העליון של ראשו מופיע מאחורי כיסאו של
יו״ר הכנסת) ,קדיש לוז הנואם בעמידה, קצין הכנסת סגן־אלוף יונה חצור (לובש סדים,
גבו אל המצלמה) ,ח״כ אהרון יעקב גרינברג ושוב פעם חיים ליאור, האחרון מצד שמאל.

קנים רבים, שלא יכלו להסתגל לקצב שהוא
הכתיב ולשיטותיו הפוליטיות, ראו בו
מנהיג יהיר ופוגעני. הם הריחו כי הגיעה
שעתם לנקום ולשלם.

כך הפך ליל שישי האחרון לליל הסכינים
הארוכות. ראשו של סרלין, עסקן מפלגתי
עוד מימי צעירותו בפולין, נשאר אמנם על
כתפיו. אך הפרסטיז׳ה הפוליטית שלו התגלגלה
על ריצפתו המאובקת של בית ציוני
אמריקה.

הכנסת
ש־נאהו טי פ שו ת

מקוו אי

מראה את האנשים היושבים על במת
התמונה הגדולה משמאל, מלבד אחד:
״ר הכנסת אריה בן־אליעזר. כן זוכרים את המעמד כל
שובל הדגל (ראה תמונה משמאל) מסתיים לפני הגיעו

הנשיאות. כל הפרטים זהים עס
האיש הקיצוני משמאל הוא סגן
אלה שהשתפו בו. יש לשים לב
אל מקום מושבו של בן־אליעזר.

ך י מראה את אותה הסצינה, בהבדל של כמה דקות. ליאור נראה עומד קי־
״1 1 7 1 ^ 1
צוני משמאל, בדרכו אל מושבו, מאחורי לוז. הוא נחתך מתמונה זו,
# /1ן י1
הודבק על בן־אליעזר בתמונה הקטנה שלמעלה, והתוצאה הסופית: התמונה הגדולה משמאל.

סגן יושב־ראש הכנסת, אריה בן־אליעזר,
דיפדף בג׳רוסלם פוסט של ערב שבת, לפני
כחודש. מבטו התעכב על צילום גדול, שנשא
את כותרת המדור ״השבוע בישראל״.
היתר, זו תמונה של ישיבת הפתיחה החגיגית
של מושב הקיץ של הכנסת.
מתחת לצילום כתב העתון :״פתיחת הכנסת,
אחרי פגרת יום העצמאות וחג הפסח,
צויינה בישיבה החגיגית לכבוד אבי
הציונות הפוליטית, תיאודור הרצל, שחגי־גות
מאה השנה להולדתו נערכות השנה.״
בן־אליעזר זכר היטב את המעמד, בו השתתף
בעצמו. מתוך סקרנות חיפש את עצמו
בצילום. הוא חיפש לשוא. בפינה השמאלית
של במת הנשיאות, שם ישב בן־אליעזר
בשעת צילום התמונה, נראתה דמות אחרת
לגמרי.
הצילום לא היד, אמנם חד, אך אפשר
היד, להבחין בבירור כי האיש העומד בפינה
השמאלית של במת הנשיאות, במקום שבו
ישב בן־אליעזר בעת הצילום, הוא חיים
ליאור, סגן מזכיר הכנסת. עובדה מעניינת
עוד יותר: אותו ליאור נראה לא רק בפינה
השמאלית של הבמה, אלא גם מוסתר״
למחצה מאחורי שולחנו של יו״ר הכנסת,
קדיש לוז.
כיצד יכול אדם אחר להיות בעת ובעונה
אחת בשני מקומות על גבי צילום אחד?
שלוש טעויות טפשיות. היתה זו
חידה צילומית מרתקת, שפתרונה לא היה
קשה במיוחד: עורכי ג׳רוסלם פוסט חתכו
מתוך הצילום המקורי את בן־אליעזר, הרכיבו
במקומו תמונה של ליאור, אותה
גזרו מתוך צילום אחר של אותו מעמד.
הם הדביקו את שני הצילומים כך, שממבט
שטרי ייראו כאילו הם צילום אחד.
תוך כדי כך, הם עשו שלוש טעויות, אשר
גם עורך של עתון חובבים אינו מרשה
לעצמו לעשותן:
• חברי הכנסת ואורחיה באותה ישיבה
זוכרים היטב כי בן־אליעזר הוא שישב
משמאל ליו״ר, לא ליאור.
• שובל הדגל הלאומי, המתמשך מתמונת
הרצל, יורד בקשת ארוכה אחת. אחרי
(המשך בעמוד ) 10

א ״ כ מן:

אי שותקופתו

מאמו תמיש׳ בסידרה: כיצד קמה המפלגה שהפנה את אדולו אייכמן למפלצת

־הקרס נולד

המלחמה האבודה היתד, הלם לכל האומר, הגרמנית — הלם שהכשיר אותה להתחלת
מחלודה,רוח הנאצית. אולם מכל חלקי האומה הגרמנית, סבל חלק אחד מהלם אכזרי
שבעתיים. זה היד, הצבא.
— הואהאיש
במשך שלוש מאות שנים עמד הצבא במרכז החיים הגרמניים .״החייל
הטוב ביותר במדינה״ ,אמר חרוז גרמני מפורסם. הקיסר הגרמני לבש מדים (בין השאר
מטעמי חיסכון, כדי להיפטר מן הצורך להחליף בגדיו כמר, פעמים ביום) — והנהיג אופנה
בינלאומית בחצרות המלכים. מיטב השירה, הספרות והאמנות הגרמניות היו מוקדשים לצבא.
והנה, בנובמבר ,1918 בפעם הראשונה אחרי שלוש מאות שנה, קם העם על הצבא.
קבוצות סוציאליסטיות וקומוניסטיות התנפלו בתחנות־הרכבת על הקצינים שחזרו מן
החזית, אחרי ארבע שנות שרות קרבי, וקרעו את הכתפיות והכפתורים ממדיהם. נערים
ירקו בפני החיילים. מנהיגי הצבא, שגאוותם לא נתנה להם להודות כי אכן נכשלו בתפקידם
ומוגרו בקרב, החלו ממציאים את אגדת ״תקיעת הסכין בגב״ — כאילו התמוטטות
החזית היתד, תוצאת המרידה בעורף, ולא להיפך.
כל זה היה אסון אילו אכן חוסל הצבא, אילו פורק מנשקו, אילו הוקם במקומו צבא
מהפכני חדש לגמרי, דוגמת הצבא האדום של הבולשביקים. אולם המהפכה של 1918 לא
היתד, מהפכה אמיתית. היא לא באה להפוך את סדרי החברה. באחת ההפגנות שלה
נשמעה הקריאה :״לשמור על המשמעת המהפכנית! לא לדרוך על דשא!״ האופוזיציה
הסוציאל־דמוקראטית החוקית הפכה למפלגת־ד,שלטון — והיא היתד, זקוקה לצבא הישן
כדי לעמוד מפני נסיון־ההפיכד, הקומוניסטי של קארל ליבקנכט, מנהיג ברית ספארטאקוס.
״הקיסר הלך — הגנראלים נשארו קבע עתונאי גרמני ידוע. מנהיגי הרפובליקה החדשה
היו זקוקים לצבא. אבל הצבא — כלומר, הקצונה — שנא את הרפובליקה. בימי השיא של
המלחמה כלל הצבא הגרמני ארבעה מיליוני חיילים, מהם 200 אלף קצינים. עתה הסכימה
הרפובליקה, בחוזר,־השלום של וזרסאי, שצבאה לא יעלה על 100 אלף איש. רבבות רבות
של קצינים נזרקו לרחוב. הרבבות שנשארו בצבא הזעיר ידעו כי אין להם סיכוי לעלות בדרגה.
המלחמה עצמה לא נסתיימה לגמרי. בגבול המזרחי נמשכו קרבות ״פרטיים״ —
קרבות עם פולנים, צ׳כים וליטאים שניסו להשתלט בכות על מחוזות שהיו שנויים
במחלוקת, מפני שאוכלוסייתם היתד, מעורבת. הצבא הרשמי — ה״רייכסוור״ (״מגן
המדינה לא היה במצב להתערב. לכן הקים בחשאי מערכת שלמה של אירגוני־מחתרת
מזויינים ; צבאות פרטיים (שנקראו ״גייסות חופשיים״ ,על שם יחידות שלחמו
נגד נפוליאון אחרי כניעת פרוסיה) ו״רייכסוור שחור״.
הגייסות החופשיים היו מורכבים מבריונים מקצועיים, לא־יוצלחים שלא יכלו להסתדר
בחיים פרטיים, חיילים מקצועיים, חסרי מקצוע
אחר. כולם שנאו את הרפובליקה, את
הסוציאליסטים, את האוייב החיצוני ואת היהודים.
כולם היו מוכנים לרצוח ללא היסוס
— ובימים ההם נרצחו לא רק מנהיגים
פוליטיים רבים *,אלא גם מאות בלתי־ספורות
של חברי הגייסות עצמם, שנחשדו כמלשינים
או כמוסרי־נשק.

״מ?8כת ה5וע?י 0הנרמגית,,
ך י* איש שעמד מאחורי רוב הרציחות
( | ואירגוני־ר,מחתרת היה תערובת מוזרה
של אידיאליסט ופושע, גיבור קרבי והומו־סכסואלי.
שמו היה ארנסט ריהם, והוא ישב
בעמדת־מפתח: הוא היה שלישו של אלוף־
111 \ 9 \ 5ין2״ בעיירה בוואריה, ביום א׳ בשבוע. מיצעדים מקובצים כאלה היו

^ 1111 מכשיר מרכזי של התעמולה הנאצית, נועדו להפגין כוח, להפחיד הפיקוד של הרייכסוור במינכן, גנרל פראנץ

פון־אם.
יריבים וליצור את הרושם המתאים על ההמונים כי עוצמת המפלגה עולה על עוצמת המדינה.
כמו כל הקצינים, נדהם גם ריהם מהתקו־ממות
ההמונים נגד הצבא. הוא למד מכך
לקח: הצבא המודרני שוב אינו יכול להתמאת
קיים
ללא תמיכת ההמונים. הוא נזקק לאההממיר־הארץ בחוצות הופיע

1918
ב־ גרמניה כניעת
שלאחר

חודשים הראשונים
דתם. הוא חייב לטפח בהם התלהבות לאו^
מרת סמל חדש, מוזר ואימתני. הוא לבש צורות שונות. לעתים דמה לעכביש, בעל זרו־ מנית. הוא חייב להקים מכשיר פוליטי כדי
עות דקות וארוכות. לעתים דמה לגלגל שבור. לעתים היה מרובע, מוצק וגס. היה זר, צלב־הקרס. להשתלט על ההמונים הללו. הוא חייב למניין
בא? אין איש יודע בדיוק. הוא נתגלה בעתיקות של חמש יבשות, בקברות הודיים,
התחרות עם הקומוניסטים והסוציאליסטים
במקדשים אינדיאניים, בבית־כנסת בארץ־ישראל ועל בול המושבה הבריטית הונג־קונג, עצם
בשדר,־הקרב שלהם — באסיפת ההמונים.
הפיזור העולמי הזה התאים מאד לאגדות של ממציאי תורת־הגזע. אם סמל אחד נמצא במקוריר,ם
הקים לעצמו במטה הפיקוד מחלקה
מות כה שונים, סימן שבני גזע אחד הביאוהו לכל כנפי ארץ. איזה גזע? מובן מאליו:
הגזע הארי, אשר בניו הגיעו לכל מקום, יצרו בכל מקום את יצירות־התרבות האנושית, פוליטית, בה העסיק גם כמה שכירים אזרחיים,
שתפקידם היה להסתובב בחוגים ובשנגנבו
על־ידי גזעים נחותים כמו השמים, המונולוגים ועוד.
מר, היתד, האמת מאחורי סיפור זה? קרוב לודאי שהיה זה במקורו סמל השמש, סמל אגודות שצצו במינכן לבקרים, כשכל אחד
משותף לעמים עתיקים רבים. במיוחד היה צלב־הקרס מקובל בקרב העמים המונגוליים. מהם משתדל למכור תערובת אחרת של
בפינלאנד ובאסטוניה היה זה סמל רשמי. בשנים 19־ 1918 לחמו שתי ארצות אלה נגד לאומנות, אנטישמיות, גזענות ואנטי־מארכסי־הבולשביקים.
הן נעזרו בקבוצות של הרפתקנים גרמניים, חיילים משוחררים ומובטלים זם. אחד השכירים במחלקה זו היה רב־טוראי
משוחרר בשם אדולף היטלר, אדם שאיש לא
שהמשיכו ללחום את מלחמת־העולם על דעת עצמם. היו אלה צבאות פרטיים קטנים
שם לב אליו, שגם הוא נשאר בשרות השהתלכדו
מסביב לקצינים נמוכים — סרנים וסגנים — שעם פרוץ השלום נשארו תלושים.
אחד ההרפתקנים היה קפיטן ארהארט, רב־חובל בחיל־הים הגרמני. אנשיו לקחו את צלב־ צבא מפני שלא היה לו מה לעשות. בימים
הקרם האסטוני והצמידו אותו לקובעי הפלדה שלהם. בתום הקרבות בארצות הבאלטיות האחרונים של המלחמה, נפגע קשה מאדי־חזרו
לגרמניה, ניסו לחולל ב־ 1920 הפיכה לאומנית בברלין. שביתה כללית של הפועלים רעל, בילה זמן־מה בבית־חולים צבאי והגיע
שמה קץ להפיכה, ורוב האנשים ברחו דרומה, למינכן. שם הצטרפו לפלוגות־הסער שהת לבסוף לעיר הדרומית.
ארגנו מסביב לאחד אדולף היטלר. הם הביאו לו גם את הסמל הישן־חדש.
״יום אחד קיבלתי נזן הנזנזוניס עלי (קרי:
ריהם) את הפקודה לבדוק מה מהותה של
כך התגלגל צלב־הקרס למפלגה הנאצית. צלב־הזוועות, שעורר לאחר מכן בהלה וסלידה
בלב מאות מיליונים, לא הומצא על־ידי שום תועמלן גאוני. הוא נכנם לשימוש כמעט אגודה פוליטית׳כביכול, שקראה לעצמה ״מפ־מאליו.
צורתו הסופית ניתנה לו על־ידי מדפיס אלמוני שהרכיב אותו מקווי דפוס עבים לגתיהפועלים הגרמנית״ ,ואשר התכוננה לקיים
כדי לשימו בראש כרוזים נאציים. רק לאחר מכן נתגלה לראשי המפלגה כי הגורל הנחיל בעוד כמה ימים אסיפה,״ כך פותח הפרק
התשיעי של מיין קאמפף כשהגעתי בלהם
נשק אדיר — סמל גאוני שלא היה כמותו לפאשיסטים האיטלקיים או לקומוניסטים
הרוסיים, סמל שכל ילד יכול היה לקשקשו על הקיר, שממש גירד, את הידיים לציירו ,־ ערב לאולם שנראה לנו לאחר מכן כהיסטושהיה
בו כוח מיסתורי להלהיב ולהפחיד. זמן רב אחרי שהיטלר ואנשיו ירדו שאולה, הוסיף רי מצאתי שם כ״ 20 עד 25 נוכחים, רומן
השכבות התחתונות של האוכלוסיה...
צלב־הקרס לטייל על קירות הבתים, מלונדון עד מונטבידאו ומפילדלפיה עד תל־אביב.

אוד אבנר

תקיעתב בין בגב

•י* ר כו שלצלב ־ הקרס אל היטלר, דרך הצבאות הפרטיים, לא היתד, מקרית. היא
( מסמלת את עובדת־היסוד של לידת המפלגה הנאצית: החוט שקישר אותה עם הצבא.

* ביניהם קארל ליבקנכט ורוזה לוכסנד
בורג הקומוניסטיים; ואלטר ראתנאו, שר־החוץ
היהודי הקאפיטאליסטי; מתיאם ארצי
ברגר, עסקן דתי שחתם על חוזה־השלום.

הפנים-

חסרי־ההבעה, הרגילים
והבלתי-מעניינים, אשר
רק התסרוקת והשפם שיוו להם הבעה כלשהי.

הרושם לא היה טוב ולא רע. באותם הימים חשב כל אחד שייעודו להקים מפלגה ...בגמר
ההרצאה רציתי ללכת...״
אבל היטלר, המרגל השכיר הקטן, לא הלך. הוא נשאר. מה קרה? בשעת הוזיכוח החופשי,
לאחר ההרצאה, השמיע מישהו את הדעה שעל דרום גרמניה להיפרד מפרוסיה. היטלר,
שעוד בימי נעוריו הסמרטוטיים בבית־המחסה בווינה אהב להרים את קולו בציבור, קם
ונאם בהתרגשות נגד דעה זו. האיש בעל הקול המיוחד, תמיד קצת צרוד, תמיד קצת
היסטרי, תמיד בעל כושר ריטורי נדיר, עורר תשומת־לב. בגמר האסיפה, ניגשו אליו
ראשי האגודה והזמינו אותו להצטרף. הם לא תיארו לעצמם את משמעותו ההיסטורית
של מה שהם עושים.

חברמס׳ 7
^ 0 X 1
* <1פלגת ־ ה פו ע לי ם הג ר מניי ם היתד, קבוצה זעירה של עסקנים חסרי־חשיבות. היה
להם רעיון פשוט ותמים מאוד: יש להפריד בין המארכסיזם האינטרנאציונאליסטי לבין
תנועת־הפועלים. צריכה לקום מפלגת־פועלים לאומית, שתחזיר את פועלי גרמניה לאידיאלים
המסורתיים של המיליטריזם הגרמני.
באותו לילה עבר על היטלר משבר. בפעם הראשונה הוא שאל את עצמו: מדוע לרגל
אחרי קבוצות זרות? מדוע לא להקים מפלגה משלו? הוא הרגיש כי נאום־הבתולין שלו
עורר הד והלהיב את הנוכחים. משמע שהוא יודע לנאום בציבור. מדוע לא יתמסר כולו
לפוליטיקה? ואט כן, מדוע לא להשתמש באותה אגודה קטנה, שאין בה מנהיג מתחרה לו?
היטלר חזר ל״מפלגת־הפועלים הגרמנית״ ,נרשם וקיבל את כרטיס־החבר מם׳ .7הוא
נבחר לתעד. חיש מהר חולל בו סערה בכוס־מים. הוא דרש שלטון־יחיד על כל ענייני
התעמולה. המייסדים נרתעו תחילה, אך לאחר מכן נכנעו. כי היטלר הביא להם שני
דברים חשובים: כסף ואנשים.
הכסף בא מדיהם — שלקח אותו מקרנות־השוחד הסודיות של הצבא. מנין באו האנשים?
היטלר החל קובע אסיפות־עם המוניות, לרוב בבתי־המרזח הגדולים של העיר, שם היה
הקהל נוהג להקשיב לנאומים פוליטיים תוך שתיית הבירה מספלי־אבן גדולים וכבדים.
באחת האסיפות הראשונות קמו כמה פועלים באמצע נאומו של היטלד, שיסעו אותו
בקראות־ביניים עוקצניות ומנעוהו מלהמשיך לדבר. בפעם הבאה נראו בקהל קבוצות של
צעירים חסונים, בעלי משמעת ותאום חשודים. כאשר נשמעה קריאת־הביניים הראשונה,
התנפלה קבוצה של גברים חסונים על המפריע, היכוזזו באלות עד כדי עילפון והשליכוהו
החוצה, שם הוסיפו לדרוך עליו במגפיים מסומרות. למפריע השני והשלישי קרה אותו
הדבר, עד שההפרעות פסקו.
מי היו הגברים האלה? לא היו אלה אלא חיילי הרייכסתר, ללא סימני היכר צבאיים.
הם נשלחו על־ידי ריהם. היטלר קרא להם בראשי־התיבות ס.א. תחילה נאמר שאלה ראשיי
התיבות של ״ספורט־אבטיילונג״ — פלוגת־ספורט. לאחר מכן נתקבלו כראשי־התיבות של
״סטורם־אבטיילונג״ — פלוגת־סער. עוד לא היו להם מדים משלהם. הם לבשו מכל הבא
ליד — מדים ישנים מעודפי־ד,מלחמה, מעילי־רוח, מכנסי־רכיבה, מגפיים. על השרתל ענדו
סרט אדום עם צלב־הקרם.
הס.א. היה המפלגה האמיתית — השאר היה סרח־עודף. הס.א. שצעד ברחובות, שהכה
ורצח יריבים, שהחזיק נשק (מן המחסנים הצבאיים החשאיים, שלא נמסרו למנצחים בימי
כניעת־המדינה) ,ששבר את עצמות המפריעים באסיפות היטלר ופוצץ את אסיפות יריביו —
הוא שהבדיל מן הרגע הראשון בין מפלגת־היטלר לבין כל שאר המפלגות הימניות.
בראשית ה־ו החיילים המחופשים, שנשלחו על־ידי ריהם. לאחר מכן באו אנשי ״הגייסות
החופשיים״ שהתפרקו. אחריהם באו חיילים
משוחררים מובטלים, לא־יוצלחים מכל
הסוגים, וסתם צעירים שאיחרו את המלחמה
ורצו לשחק בחיילים. תוך שלוש שנים, בהנהגתם
של ריהם וגרינג, הפך ה־ם.א. לצבא
אדיר של 15 אלף איש — בחלקם הרב
מגוייסים גיוס מלא, שחיו על־חשבון המפלגה
ועמדו לשרותה 24 שעות ביממה.
מניין בא הכסף? הוא בא מתקציב הממשלה
— אותה ממשלה אשר ה־ם.א. נשבע
להפילה. לייתר דיוק: הוא בא מן הקרנות
הסודיות של הרייכסוזר, שנעודו להגנה על
הגבול. בשנים ראשונות אלה, ראה הצבא
ב־ס.א. אירגון־עזר לאומי, עתודה בלתי־סדי־רה
לשעת־חרום, הן נגד השכנים מעבר לגבול
המזרחי, והן נגד ״האדיב מבפנים״ —
הקומוניסטים.

מפרצת שד א7ף ראשים

בלתי׳רגיל ,־הזק, יבוטח •ולרוב צרוד במקצת.

ך* ורות להיטלר ור-ס.א ,.הפכה מפן
ן לגת־הפועלים הגרמנית לגורם רציני בגרמניה
הדרומית. היא זכתה גם לשם חדש.
כמו הסמל וכמו רוב הרעיונות שלה, בא
לה גם שמה במקרה.
היטלר חיפש שם שאפשר להלביש עליו
,איזם׳ ,משהו שייראה שוזה־מעמד למארכסי־זם,
לקומוניזם, שיש בו כדי לעורר קנאות
והתלהבות דתית. כפי שאמר בכל הזדמנות:
אנשים אינם מוכנים למות למען העלאה
במשכורת, אבל הם מוכנים למות בעד רעיון
מלהיב. ורעיון מלהיב אינו מוכרח להיות,
דווקא, בעל תוכן.
הוא שיחק בכמה אפשרויות .״מפלגה
סוציאלית־גרמנית״ ,או ״סוציאל־רבולוציוד
רית״ ,כשם המפלגה העממית הרוסית שלחמה
בבולשביקים.
באחד הכינוסים הופיעו נציגים של קבוצות
דומות מאוסטריה ומן החבל הגרמני
של צ׳כוסלובקיה. אלה קראו לעצמם ״נאציו־נאל־סוציאליסטים״
,כשם אחת המפלגות ה־צ׳כיות
היותר־מתונות. היטלר לא היה בטוח
אם עליו לקבל את המונח ״סוציאליזם״ ,שהיה
שנוא עליו, אך אחרי היסוס — הסכים.
הוא הבין כי זהו שם מצלצל, מרשים. שילוב
הסוציאליזם והלאומיות נראה לו בטכסיס
מצויץ בו אפשר יהיה לרכוש את לבבות
הפועלים — יעד שלא הצליח להשיגו
עד עצם היום שבו הגיע לשלטון. הוא משך
אליו את כל התלושים, המובטלים, העקורים
של כל המעמדות — אך עד הרגע האחרון
החזיקה תנועת־ד,פועלים האדירה מע•

נגדו.
השם הסופי היה נסדא״ם, ראשי־התיבות של
״מפלגת הפועלים הגרמנית• הלאומית ד,סוצ־

הפירר. הן שייכות לסידרת תצלומי־נסיון, בהם בדק היטלר את השפעתן של ג׳סמות רטוריות.
יאליסטית״ .בקיצור נקראו אנשיו ״נאציונל־סוציאליסטים״ ,או פשוט ״נאצים״ — בניגוד
ל״סוצים״ ,כפי שנקראו הסוציאל־דמוקראטים.
מה ר,יה מצעה של מפלגה זו? אכ |׳ היה לה מצע — אבל כמעט איש לא שמע עליו.
״הלוואי ולא היינו שומעים על מצע אומלל זה לעולם הכריז גבלס, כעבור שנים, בגילוי
לב. כי ״ 25 הנקודות״ ,שחוברו על־ידי היטלר וכמה תיאורטיקנים לא-יוצלחים אחרים,
וש״נתקבלו״ על־ידי אסיפת־עם של כאלפיים איש ב־ 24 בפברואר ,1920 היו אוסף
פאנטאסטי של תביעות גזעניות, פטפוטים, מליצות נבובות ודברי־איוולת גלויים.
בין השאר תבע המצע את ביטול הריבית (״שבירת שיעבוד הריבית״) ,הלאמת הטראסטים,
חלוקת הדוכנים של חנויות־הכל־בו הגדולות לחנוונים פרטיים, חיסול דמי־חכירה לקרקעות.
הוא צידד ב״נצרות חיובית״ וקבע את העקרון :״טובת הכלל קודמת לטובת הפרט״ .הוא
דרש פארלמנט מרכזי חזק — רעיון רחוק מאוד מדיקטאטורר .,בחלק הפוליטי הוא תבע
ביטול חוזי־השלום, החזרת המושבות הגרמניות באפריקה, השתתת האזרחות על הגזע
(היינו, ביטול אזרחות היהודים) והכללת כל הגרמנים בגרמניה,־רבתי. מכיוון שהפזורה
הגרמנית היתד, בתריסר ארצות (כולל הכפרים שרונה וואלדהיים בארץ־ישראל) ,היתר, זאת
דרישה דמיונית לחלוטין, מין ציונות הפוכה.
אנשים שטחיים צחקו ממצע מגוחך ושטחי זה. הם לא הבינו את מהות המפלגה.
הנאצים לא היו זקוקים למצע. להיפך, כל מצע ממשי רק יכול היה להפריע להיטלר. כי
הוא לא ביקש לשכנע, להסביר, לעצב דפוסי־מחשבה חדשים במוחו של הפרט. מטרתו
היתד, בדיוק הפוכה: לחסל את הפרט, להטמיע אותו בהמון שיכור, לעורר בו את
האינסטינקטים הפרימיטיביים, להורידו למכנה המשותף הנמוך ביותר.
להשגת מטרה זו אין צורך במיבנה רעיוני מוצק ומחושב. יש צורך בסמל מלהיב,
בדגלים מהממים, בכמה סיסמות חסרות־תוכן אך משכרות כגון ״יודה פרקה!״ (יהודה,
התפגרי דויטשלאנד ארוואכה גרמניה, התעוררי נוייה אורדנונג מישטר
חדש דריטס רייך ממלכה* שלישית״ ,אחרי הרייך הראשון בימי־ד,ביניים והרייך
השני של ביסמארק, שגווע במלחמת־העולם הראשונה).
היטלר לא היה מסוגל לכתוב אף מאמר הגון אחד. סיפרו משעמם עד לדמעות. נאומיו,
כשהם כתובים על גבי הנייר, נראים כאוסף רדוד ודל של סיסמות ריקות. אולם נאומיו
לא נשמעו כך במציאות, כאשר היטלר עמד על הבמה, מואר באור הזרקורים, מתחת
לדגלים האדומים האדירים, אחרי חצי שעה של שירי־לכת משכרים וקריאות היסטוריות
בנוסח ״הייל!״ הידוע.
באותו רגע שוב לא התגודדו באולם בני־אדם. השומעים הפכו אוסף של יצורים
מהופנטים, תת־הכרה קולקטיבי, המון שדמה לחיה שיכורה העונה בקול אחד ומרימה
אלפי ידיים, חיה ללא־פרצוף המסתכלת באדם שעל הבמה. והאדם שמאחורי השפם הקצוץ
והבלורית המרוחה נראה גם הוא כחסר־פרצוף, כחסר־אישיות.
סמוך לאותה תקופה כתב פילוסוף ספרדי בשם חוסה אורטגה־אי־גאסט ספר שעשה
רושם עמוק בגרמניה: התקוממות ההמונים. הוא ניבא בו את סוף החברה האנושית
המורכבת מיחידים בעלי־אחריות, את עליית תקופת האנארכיה של ההמונים חסרי־האחריות.
אדולף היטלר החליט לרכב על מיפלצת זו — וכיום שוב אי־אפשר לקבוע אם
הוא נהג במיפלצת או אם המיפלצת. נהגה בו; אם־ הוא השליט את הטירוף בגרמניה, או
שהיד, זה הטירוף הגרמני שהעלה אותו לשלטון.
• המילה 1161011 אינה ניתנת לתרגום. פירושה קיסרות, אימפריה, ממלכה או כל דבר
שהוא מפואר יותר ממדינה רגילה, כגון ״מלכות ישראל״ .גם הרפובליקה של וויימאר,
מסוף מלחמת־העולם הראשונה עד עלות היטלו־ לשלמון, קראה לעצמה ״הרייך הגרמני״.

כמדינה
(המשך מעמוד )7
שהודבק ליאור ניסו עורכי הג׳רוסלס פוסט
ליצור רושם של רקע אחיד. הם לא שמו
לב כי בעת שחיברו את קצוות הדגל לא
נמשכה הקשת בקו הטבעי שלה כלפי מטה,
כי אם נוצרה פיסגד, חדשה, שממנה ירד
הדגל בקשת שניה (ראה תמונות).
0גרוע מכל: הם לא שמו לב כי על-
ידי סילוף הצילום הם מציגים את ליאור
פעמיים באותה תמונה.
מדוע עשו זאת 7תחילה׳ רצה בן-
אליעזר להתעלם מן התעלול הילדותי .״התביישתי
כל־כך בשבילם,״ הסביר מאוחר
יותר ,״שלא רציתי אפילו לדבר על זה.״
אך משגדל מספר הפונים אליו בקשר
לצילום, מצא לנכון להעלות את העניין בפני
יו״ר הכנסת. לוז פנה מיד לקצין הכנסת
משה יונה חצור, ביקש ממנו לנסח מכתב
מחאה רשמי למערכת העתון. כתב חצור:
כל צילום הנעשה בכנסת תינו תעודה של
הכנסת. סילוף הצילום כמוהו כזיוף מיסמך

רשמי.
העורכים, שנתפסו בקלקלתם לא מצאו מה
להשיב.
בצד התעלומה העיקרית, סביב השאלה
״היכן נעלם בן־אליעזר?״ ,ביצבצה תעלומה
משנית: מדוע עשה זאת הג׳רוסלם פוסט?
ההסבר היחידי שמשקיפים מדיניים יכלו
להעלות על דעתם היה, כי אריה בן־אליעזר
הינו חבר חרות. שינאה פסיכופאטית של
עורכי היומון המפא״יי לכל דבר הקשור
בחרות, דחפה אותם למעשה הטיפשי. שהרי
אי־אפשר — לדעת הנ׳רוסלם פוסט, על כל
פנים — להראות את העובדות כמות שהן.
ובוודאי לא העובדה שמנהיג האופוזיציה
יושב על במת הנשיאות של הכנסת.

עתונות
ח ד שו ת ש 1ו ת

(חופשה כהרי קפריסין)

מבצע חופש בקפריסין
מאורגן על־ידי

תבל חבר נס־עזת בע״מ

11 ימי חופש ונופש נהדרים כסכיכה היפה כיותר
של קפריסין, כגוכה של 3700 רגל מעל פני הים.
השהות כמלון ממדרגה ראשונה ,״ספלנדיד״ כפלטרס.

הטיול בולל סיורים של חצאי ימים וימים שלמים
לבל רחכי האי ; לאשרות מספוטמום, לטרודום, להרי
אולימפוס, לפרודרומוס, למחצבי אסבסט כאמיאנדום,
לעיר הכירה ניקוסיה, לקרניה, לכלפאים ועוד.

יציאה מלוד 15.8.60 :כבוקר
חזרה ללוד 25.8.60 :כערב.
המשתתפים יוצאים בדרכון והיתר יציאה קיבוצי.
המחיר לקוראי ״העולם הזה״
(מלבד דרפון והיתרים קיבוציים)
298.ל״יבולל הכל
לילדים עד גיל 238— 12ל״י

משטרה

מספר המקומות מוגבל.
נא להזמין את מקומף מיד אצל

פ רי צהש רי רו תי ת

חבר חבו נסיעות בע״מ
תל־אכיב, רחוב נחלת־ענימץ ,75 טל 65781,67551 .

הטיול

האידיאלי

״תון־ כדי המבצע נגד הפרחחות, המתנהל
מזה כשבועיים בכל אזור תל־אביב על־ידי
משטרת מחוז תל־אביב, הוחלט לגוונו על-
ידי סריקה כללית, על ספסרים המנהלים את
העיסקות ברחוב לילינבלום והרצל. המשטרה׳
שהגיעה למקום בכמה ניידות, החלה
לעצור אנשים שנראו הולכים הנה והנה כשבידיהם
חבילות או תיקים חשודים.
״בין השאר נעצר אדם בעל קומה בינונית׳
שנשא בידו תיק עור עבה ונראה
עובר ברחוב זה כמה פעמים. האיש, שהופתע
על ידי השוטר, שאל , :מדוע אתה
עוצר אותי ד על כך השיב לו השוטר , :קיבלנו
הוראות לעצור חשודים. זה הכל. נדבר
במשטרה. עלה למכונית.׳
״,אבל שמא תראה לפני כן מה שיש לי
בתיק הזה,׳ הצביע החשוד על תיקו. השוטר
השיב כי אינו מוסמך לחטט בתיקים ואם
האיש יתנגד, יאשימו בהתנגדות לשוטר
בשעת מילוי תפקידו — ,האם אתה יודע
מר, פשר האשמה הזאת?׳
״,אני יודע היטב.׳ אמר העצור, .ומשום כד
לא אתנגד.׳ האיש עלה למכונית והובא למשטרה,
מקום שם נקבע כי העצור איננו אלא
אחד מפרקליטי משרד התביעה הכללית. אותו
בוקר הכיל תיקו של, החשוד׳ עשרים כתבי
אשמה נגד ספסרים...״
עגין מקצועי. כאשר הופיע סיפור זה,
השבוע, במדור תיקים ודיינים של היומין
חרות, עורר עניין רב בקרב הקוראים, אך
עניין מיוחד עוד יותר בקרב שיכבה אחרת
של קוראים, אותה קשה להלהיב, בדרך כלל
— ציבור העתונאים: למקרא הסיפור המרתק,
ושני סיפורים נוספים שהתפרסמו
בו ביום באותו מדור, היה נדמה לרבים
כאילו כבר קראו אותם פעם.
כתב אחד מצא את הפתרון. הוא הוציא
ממדף הספרים את הספר שורת הדין של
יעקוב גל המנוח ,,שנפטר לפני תשע שנים.
שם מצא ללא קושי את הסיפור כולו, מילה
במילה. בעל הטור בחרות רק הוסיף את
המשפט הראשון, שנועד לספק לסיפור
רקע אקטואלי, כאילו קרה השבוע. לעומת
זאת החסיר דבר אחד: את מספר העמוד,
בספר המקורי.
עבורך פרסום צימס

משחזר הקיוסקאי שאול כהנוביץ ()52
ערב אחד מתל-אב־ב לאבן־יהודה ועמד להיכנס
לביתו, חשכו עיניו. הדלת היתר. פרוצה
ושבורה. המחשבה הראשונה שעלתה
במוחו: גנבים ניצלו את היעדרו, רוקנו את
ביתו מהמעט שהיה בו. העניין לא נשאר
* ממייסדי המערכת הנוכחית של העולם
הזה, בעלת של הפסנתרנית דינח אברך.

בגדר תעלומה זמן רב. עוזרו, שנשאר לעבוד
בקיוסק, סיפר לכהנוביץ כעבור זמן
קצר כי המשטרה עצמה היא שפרצה את
הדלת׳ ערכה חיפוש בבית והסתלקה.
בתחנת המשטרה קיבל מפי קצין את ההסבר
הבא :״הודיעו לנו כי פורץ מועד,
המבוקש על־ידי המשטרה, מסתובב במקום.״
כשהגיעו השוטרים לביתו של כהנוביץ
מצאו שם מספר זוגות אופניים שנראו להם,
משום־מה כגנובים. הם לא חשבו הרבה,
פרצו את הדלת, בטוחים שהפעם תפשו
סוף־סוף את הגנב. החדר היה ריק.
כששאל כהנוביץ מדוע לא פנו אל עוזרו,
הגר אף הוא בבית —או מדוע לא הפקידו שוטר
לשמור על הרכוש המופקר, ענו לו השוטרים
:״ביקשנו מאחד השכנים להשגיח
״אני אגיש משפט!״ התרתח כהנוביץ על
יחס הזלזול. המשטרה פנתה אל מועצת אבן־
יהודה, ביקשה ממנה להתערב. בתיווכה
הגיעו הצדדים לפשרה — הדלת הותקנה
על חשבון המשטרה, אשר תשלם, נוסף
לכך, פיצויים בסך חמש לירות — תרומה
למוסד לעזרה סוציאלית.
אולם הדלת לא הותקנה. התרומה לא הו־תרמה.
וכעת עומד כהנוביץ להגיש תביעה
משפטית נגד הפורצים .״לא הסכום הפעוט
הוא העיקר כאן,״ מתמרמר תושב אבן־
יהודה מזה 25 שנד״ ״אלא שכך חושבים
כולם שאני, שהייתי חבר הוועד הראשון
במקום וגבאי בית־הכנסת, באמת מעורב
בעניינים אפלים״.

התיישבות
ה אד מהה חו ל ה
80 המשפחות התימניות שעלו על הקרקע
של מושב אליקים היו מלאות מרץ והתלהבות.
הן לא ידעו כי בשנים קודמות שימש
המקום כבסיס לכנופיות ערביות שעבודת
האדמה היתר מהן והלאה. כשאמרו למתי-
שבים כי הענף העיקרי של משקיהם יהיה
המטע, ביקשו כי יתנו להם מיד לעבוד בו.
הם עברו הכשרה קצרה והחלו לטפל במטעיהם
בעצמם.
כשהגיעה העת לאסוף את השזיפים האדומים
נכונה להם אכזבה רבה. כמעט ולא
היה מה לאסוף. היבול בכרם הענבים היה
דומה. המתישבים הלכו אל המדריכים, התלוננו
בפניהם :״האדמה שלנו חולה. תנו
לנו אדמה אחרת.״ המדריכים לא מיהרו.
הם תלו את האשמה בחוסר ההכשרה של
המתישבים התימנים.
אולם כאשר הדבר חזר על עצמו, שנה
אחר שנה, נואשו החקלאים התימנים. חובותיהם
הלכו וגדלו, מקורות לחצה לסילוק
החובות וקופת־חולים הפסיקה את שירותיה
לכפר מרובה הילדים. המדריכים החקלאיים
נאלצו להתחיל לחפש סיבות לכישלון, מלבד
חוסר הכשרתו של המתישב. הוחלט לבדוק
את האדמה, לוודא אם אינה חוגה באמת.
רופאי האדמה של הסוכנות לא היו צריכים
לבדוק הרבה. לאחר סקירה שטחית התברר
שבשעה שמיהרו להושיב את העולים החדשים,
לא בדקו בציציותיה של הקרקע.
היא היתה חולה מאוד — הכילה אחוז
סיד גבוה.
השבוע, בפגישה בין אנשי הכפר לבין
נציגי הסוכנות, הוחלט לדאוג לתעסוקה מינימאלית
לתושבים, לחפש עבורם שטחי אדמה
אחרים. השאלה שעדיין אין עליה תשובה
היא: כמה מושבים נוספים יושבים ביודעין
ושלא ביודעין על אדמה דומה?

חברה
יד נרגל
כאשר ערכה מארלנה דיטריך את מסיבת
העתונאים שלה במלון דן, מיד אחרי בואה
ארצה, נשאלו רוב השאלות בעברית. מתרגם
תירגם את השאלות לאנגלית, ורק לאחר
מכן השמיעה האורחת את תשובתה. רק
שאלה אחת הבינה דיטריך במקורה העברי:
״מניין את מכירה את מאיר וזיסגאל?״
תשובתה המיידית של מארלנה היתר, צחוק
לבבי מצלצל, שממנו אפשר היה להסיק כי
הינד. מכירה היטב את הפעיל מספר 1של
מכון זוייצמן. הסתבר כי ביתה של מארלנה,
שביקרה כאן לפניה, היא אשר יצרה את הקשר
הראשון בין אמה לבין וייסגאל.
השבוע, שעה שביקור האורחת התקרב
לקיצו, נודע בחברה הגבוהה כי מאיר וייס־גאל
יערוך מסיבת־גן לכבודה, במעונו שברחובות.
כל מי שהינו מישהו הודיע כי
יהיה שם.
גברת חתלתולית. ההפתעה של העונד,
היתד. כיצד הצליח וזיסגאל להציל את
מסיבתו מהסתערות המונית. לבסוף באו רק
יועולם חזה 88ו 1

אולם ויכולתי לראות את הקהל. ישבו שם
לא חיילים — כי אם נשים! לא שרתי
את השירים המיוחדים מניו־יורק.״
כאשר התארכו הצללים, התבונן העתונאי
נתן דונביץ באוסף החברתי, וסיכם את
המאורע :״קשה לקבוע מה באנו לראות —
את יד ווייצנזן או את רגלי מארלנה.״

כמה עשרות אורחים, להשתתף במאורע
שאלפים היו רוצים להיות נוכחים בו.
יחזקאל סהר היה אחד הראשונים שהגיעו.
היתד, זו הופעתו הציבורית הראשונה, מאז
חזר ארצה כדי לעמוד במשפט.
דיפלומאטים, שחקנים, מדענים הגיעו בזה
אחר זה, זכו לנשיקה או לחיבוק של ודי־סגאל,
שהוביל אותם לשולחנות עמוסים
בגן המרווח.
עד להופעתה של אורחת הכבוד, עסקו האורחים
בבעיות שברומו של עולם .״לא,״
הסביר שחקן הבימה אהרון מסקין ,״זה לא
נוגע למקצוע. קיבלתי את השיזוף בשבועיים
שביליתי ליד הכינרת.״
עמיקם גורביץ דחה את מגשו העמוס של
המלצר, בציטוט מן המקורות :״האצטומכא
חמרמרה היום.״ גברת חתלתולית העירה
על אורח נכבד כמעט־קירח :״הוא מסדר
את תסרוקתו במשכית. שם מומחים לעבודות י ה מסדרים כל שערה לחוד.״
הפרופסור הצעיר לפיסיקה, יגאל תלמי :

עבודה

כל הזכויות שמורות

ת צ פיזז

• משרד החוץ ימנה בימים הקרובים ממלא־מקום ליחזקאל .
סהרבווינה. האיש ישא תואר של ממונה על שגרירות ישראל, מאחר שתואר 1
השגריר שמור עדיין לסהר, הנמצא בחופשה עד לבירור משפטו. המועמד לתפקיד
זה משמש כיוס חבר משלחת הקניות של משרד הביטחון באירופה.

• נשיא ליבריה יבקר בישראל כחודש ספטמבר הקרוב.

ה ה או טמההא מי תי ת
״מנהל העבודה ביקש ממני למסור לך שתיגש
לביתו, תיקח את אשתו לבית מועצת
הפועלים, תחכה לה שם ואחר כך תוריד
אותה לחוף־הים.״ הודיע סגן־מנהל נמל
אילת, אליהו גורן, לנהג הטנדר יוסף אלבז.
הנהג לא ענה. הוא גם לא טרח למלא את
ההוראות. כי אלבז ( )30 עצמו, ביקש להנהיג
רישום מדויק של כל הנסיעות בתפקיד
מאז בא לאילת לעבוד בנמל כנהג.
כאשר כרעה אשתו ללדת, לא לקחה בטנדר

וויליאם שאד טאבמן יגיע ארצה בדרכו חזרה ממוסקבה, לשם הוזמן לביקור
רשמי בצורה המעידה על הזריזות של הסובייטים 24 :שעות אחרי שמנהל ליש־כת
העיתונות הליברית הודיע בפורמוזה, כי הנשיא טאבמן יהיה מוכן לבקר
במוסקבה אם יוזמן, טס שגריר ברית־המועצות בקונאקרי, גיניאה, לבירת ליבריה׳
כדי להגיש הזמנה רשמית לנשיא. ביקורו של טאבמן בישראל יהיה
חלק מביקור נירחב יותר בארצות הערביות.
מפא״י תפתח את שעריה בפני הכרים ערכיים. אחרי
שביג׳י הסכים להנהיג קו ליבראלי יותר כלפי המיעוטים, ולצורך זה אף החליף
את יועצו לעניינים ערביים, תפגין מפא״י את השינוי בעמדתה על־ידי הצעה
דרמאטית לפועלים ערביים להצטרף אליה כחברים שווי־זכויות. שינוי בעתיד
הרחוק יותר: הסכמת ביניי ומפא״י לביטול
המימשל הצבאי.

שינויים אלה הינם, למעשה, תוצאה
של לחץ מצד שרותי הביפר
חון. שרותים אלה ראו במימשל הצבאי רק
מיכשול בטחוני, אשר מטרתו האמיתית —
השתלטות משקית ומפלגתית על הסקטור
הערבי.

• ברית-המועצות עלולה להד
פיע בגורם אנטי־ישראלי מרכזי
באפריקה. אחרי שדויד בן־גוריון הציע
לראשי המערב, ביניהם הנשיאים אייזנהואר
ודה־גול, כי ישראל תפעל באפריקה כסוכנת
ראשית של המחנה המערבי, מתגבר החשש
כי נציגי ברית־המועצות ברחבי אפריקה
ינסו לחסום את חדירת ישראל על־ידי הצעות
כלכליות שיהפכו את העזרה הישראלית ה־

מארלנה דיטריך עם מפקין ווייסגאל

ועם הרמטכ״ל

צנועה למיותרת.

מה באו לראות: את יד ווייצמן —

• צפה למרוץ בין מפלגות הימין
והדת בקשר עם שינוי שיטת
הבחירות. אחרי שהדיון בתנועת החרות
יצר את האפשרות של הסכם בין מפא״י וחרות
(ששים ותשעה קולות) ,החלו גם ה־צ״כ,
פועלי־אגודת־ישראל ואתרים לחשוש
כי יתכן הסכם בלעדיהם. בכל המפלגות האלה
נשמעת הטענה שכדאי לקפוץ מיד על
העגלה, מתוך הנחה כי המפלגה הראשונה
שתמכור למפא״י את הקולות הדרושים לשינוי
השיטה, יכולה לקבל תנאים מיוחדים.
תוד כדי כד יורד המחיר.

• למרות הכל ייעשה מאמץ לתת
אופי בינלאומי כלשהו למשפט
אייכמן. אף שמנוי וגמור עם הממשלה
לקיים משפט ישראלי טהור, ייעשה נסיון
למשוד אליו משקיפים רשמיים זרים, שייצגו
את ממשלותיהם בהגשת עדויות, ואולי אף
בחקירת אייכמן עצמו.

מאיר וייסגאל עם חנה רוכינא
הציג את האורח מארצות־הברית, פרופסור
יוג׳ין וויגנר. המדען האורח, הנחשב בין
עשרת הפיסיקאים הגדולים של העולם, הח־חיז
בכיסו מצלמה זעירה כדי להנציח את
האשד, שנחשבה לאחת הנשים המגרות ביותר
בעולם.
,,נורא נעלבתי לבסוף הופיעה
מארלנה. חיבוקים, נשיקות, מבטים בוחנים.
היא נישקה את נציג פליטי־המחנות, המיליונר
יוסלה רוזנזפט.
הרמטכ״ל חיים לסקוב, שעקב אחר התקדמותה,
לא יכול היה להסתיר את הערצתו
אליה .״היא היתה השחקנית הגדולה הראשונה
שהופיעה בפני חיילים במלחמת העולם
השנייה, ממש בקוד החזית,״ סיפר.
מארלנה פנתה אליו בטרוניה, בקשר להופעתה
בהצגה מיוחדת לחיילים בתל־אביב.
״ידעתי שחיילים אוהבים שירים מיוחדים,
מאלה שנהגתי לשיר בזמן המלחמה,״ סיפרה
לו .״לא זכרתי את המלים. טילפנתי מיד
לניו־יורק. עליתי על הבמה, כולי דרוכה.
מחאו לי -כף, אבל -לא מחיאות־כפיים סוערות,
כפי שהייתי רגילה לשמוע בהופעות
אחרות בפני חיילים. התחלתי לשיר• מחיאות
הכפיים נשארו אדיבות, מאופקות. זח
פגע בי נורא. אחר־כך העלו את האורות בהעולם
הזה 1188

שלו

ועם אילנה רוכינא
• אין בל סיבוי שהציונים ה או
רגל מארלנהז
כלליים ייענו להצעתה של מפא״י
אלא הזמין מונית מיוחדת. עתה הוא
להצטרף לקואליציה הממשלתית הנוכחית. צמרת חצ״כ מבינה כי

החליט כי הנסיעה שנתבקש לעשותה אינה
חיונית לצרכי הנמל.
משחזר מנהל העבודה מתל־אביב ונודע
לו כי אלבז לא מילא את הוראתו, הוא
התמלא כעס. עוד באותו יום רמז בנוכחותו
של אלבז כי צריך למצוא נהג נוסף לנמל.
אלבז לא התנגד. להיפך. מזמן התחנן בפני
הנהלת הנמל שימצאו לו נהג מחליף. עד
אז, במשך ארבע שנות עבודתו, עבד בקצב
קדחתני. ימי עבודתו שנמשכו רק שמונה
שעות, היו מעטים. בדרך כלל ישב ליד
ההגה ,20 , 16 ואף 24 שעות רצופות.
אלבז שלח למנהליו מספר מועמדים, איש
מהם לא נתקבל לעבודה. לעומת זאת, גבר
העומס המוטל על הנהג. עד שיום אחד,
פנה מנהל העבודה אל אלבז בשעות הערב,
לאחר שעבד שתי משמרות רצופות. הוא
הודיע לו שעליו להמשיך ולעבוד משמרת
שלישית.
אלבז התפרץ :״די!״ צעק ,״אינני רואה
כבר את הדרך! אני לא אהרוג אנשים!״ אחר
כך ביקש לאפשר לו לנוח כמה שעות. מנהל
העבודה סירב .״אצלי אתה תעבוד, ויהי מה.״
פסק.
...גהמטן בעמוד ) 14

הצטרפות כזו, מתוך עמדה של חולשה, טלולה להנחית מכת מוות למפלגה.

• אץ לצפות גם לאיחוד הצ״כ עם חרות או עם חסרונרסי•
בים בעתיד הקרוב. משא־ומתן עם הפרוגרסיבים יתכן רק אחרי שתשרור
בצ״ב תחושה של התחזקות פנימית, תהליך המצריך חודשים רבים. בינתיים
תערוכנה שתי המפלגות במאוחד את מגביתן בארצות־הברית.

• המשק הישראלי יועמד כפני בעייה חמורה של עודפי-
ביצים. כדי להינצל בעוד מועד ממצב זה, החליטה מועצת הלול לשחוט מיליון
מטילות, אנלס אחרי׳ שתמה השחיטה, הסתבר כי ההטלה לא תרד כמעט
במאומה: הלולנים ערכו בירנר קפדני ומפוכח, מסרו לשחיטה — במחיר מיני•
מלי מובטח — רק מוזילות גריעות או זקנות מכדי להטיל כמות ביצים גדולה.

9עוד כדורגלן יצטרף השבוע לרשימת הכדורגלנים הנוט־י

שים את ישראל. שחקן בית״ר תל־אביב, מאיר בר־ציון, עומד לנסוע לכרי טניה
כדי ליהפך לספורטאי מיקצועי. הוא ישחק בקבוצת רוגבי בריטית.

• מארלנה דיטריד תחזור לישראל כעוד בשמונה חודשים.
היא תתקשר, כפי הנראה, עם האמרגן גיורא נודיק להופעות נוספות לא רק
בישראל, אלא לאירנון הופעותיה בארצ״ות כמו קפריסין, תורכיה, יוון וינגו־סלביה.
אס תתגשם תוכנית זו, תופיע מארלנה בסיבוב זה עם להקת הרקדניות
הישראליות, עמן הופיעה כאן ובלוויית תיזמורת ישראלית.

סיפורה האישי המלא של

היצאנית הבלונדית, שה

ך* זמן האחרון נמאס לי חברי. עד היום איני יכולה
!*,לדעת אם הסכסוך היה מבויים, או שזה קרה סתם.
זינאה זר, דבר שאוכל את האדם ואת החיים, אבל בכל
ואת אני אשה ואני קנאית, ולכן כשהופיעה ב־ 13 לחודש
לפנות ערב צעירה בביתי ושאלה על חברי, שאלתי אותה
פי היא והיא אמרה שהיא ידידה שלו.
אבל זאת לא היתה רק הקינאה שהביאו; אותי למחשבה
לגמור אתו. הגעתי למסקנה שהעובדת ברחוב תגמור או
:בית־המשוגעים או בבית־הסוהר. אין שום אפשרות אחרת.
זה מכיוון שהדרישות של האנשים, הבאים לבקר אצלך,
מביאות אותך להרגשה שאינך בן־אדם אלא סחורה.
הדרישות הסכסואליות של האנשים שנהגו לבוא אלי הו
משונות מאוד. רובם הגדול לא היו נורמאליים, ואלה היו
דווקא אנשי ההיי לייף, מהחברה הגבוהה, ואיזו הרגשה
יש לך כשאת נכנסת לתיאטרון או לקולנוע ורואה את
־,אדם הזה יושב עם אשתו? לפעמים הייתי מסתכלת
:נשים היפהפיות ומנסה, ללא תועלת, להבין מה הוא מוצא
:י שאינו מוצא באשתו?
ואני מגיעה למסקנה שאצל אשתו הוא מרגיש סגור
•אינו יכול להשתחרר מכל המעצורים ש־ש לו. אצלי הוא
מרגיש נוח, כי הוא משלם עבור הכל.
בין האנשים האלה היו ידידים של ממש, שהייתי נפגשת
דתם בקביעות, כמו שילדה צעירה נפגשת עם חבר.
*חדים מהם היו נותנים לי שושנים, או שוקולד, או גרבי
:יילון. הם שכחו שפגשו אותי בפעם הראשונה ברחוב
:ן־יהודה. לא היה דיסטאנץ. גם המחיר לא היה קבוע.
!פעמים קיבלתי סכומים הרבה יותר גדולים מהמקובל.
בדרך כלל הייתי יוצאת בשמונה בערב לרחוב בן־יהודה
גומרת בשעה אחת־עשרה וחצי. הייתי יוצאת מערב כזה
ן ם סכום של 70־ 100 לירות. אבל מעולם לא היה לי ביד
1כום רציני. לא גיהצתי את הכסף, ולא שמתי אותו מתחת
!מרצפות. לא רק אני כזאת, אלא גם כל הבחורות האחרות.
זלק מהן לוקחות סמים משכרים ומשלמות בשבילם הון.
*חרות מבזבזות את הכסף בבארים או בבתי־מלון, כיתן
מאין להן דירות משלהן. וכשאחת מהן נכנסת להריון,
*ין לה אפילו כסף להפלה, והיא צריכה להתחנן לפני
־,חברות שיעזרו לה.
אני לא יצאתי אף פעם עם הבחורות הללו. אבל חש־זדלתי
לחיות אתן בשלום. אצל חלק מהן, הבחורים שלהן
זוציאים את הכסף בקלפים, סכומים שמסתכמים במאות
אלפי לירות. הגורל שלי היה שהכסף שלי הלך בקלובים.
;משטרה מבקרת לעתים קרובות בקלובים האלה, אבל לא
יושר, לאנשים שום דבר. את הבחור שלי הכירו טוב מאד.
!ך אף פעם לא שאלו אותי מאין יש לו כסף. הם היו
מרוצים שהוא לפחות לא גונב אותו. זה היה מספיק
:שבילם. אבל זה לא היה מספיק בשבילי.
ויום אחד זה נמאס.
אחרי לילה כזה של משחקים הייתי נשארת בלי כסף.
;ייתי חוזרת הביתה באור הבוקר, בלי לירה בכיס. הייתי
כולה להרים את הטלפון, לצלצל לאחד מהם ולספר שנש־
!דתי בלי כסף. אז תמיד נמצא אחד ששלח לי, או שאמר
י לבוא ולקחת.

,70 פעם , 100 ופעם 30 או 300 לירות. הרבה פעמים
חזרתי הביתה ומצאתי מעטפה עם כמה עשרות לירות.
ידעתי שזה ממנו.
פעם שם לי עשר לירות עם פיתקה ״אני בא מחר״,
וגנבו לי את זה מתוך התיבה.

פגישה בבן-יהודה
^ חד מהם היה אדם שידעתי שהוא ידאג לי תמיד.
י £הכרתי אותו לפני שנתיים.
ערב אחד, בטיולים הקצרים שלי, פגשתי אדם. לעולם
א ניגשתי אל אדם ברחוב ביזמתי שלי. תמיד היו הם
יגשים אלי. הם היו שואלים ; כמה זה עולה? האם את
ינויד?,כמה זמן? הייתי עונה: שנה שלמה.
באותו ערב, לפני שנתיים, פגשתי את האיש הזה, שעשה
לי רושם טוב. השתדלתי לבחור את האנשים. לא הלכתי
ם מי שלא רציתי, מי שלא מצא חן בעיני הייתי אומרת
זה. עולה הרבה מאוד, או שאין לי חדר, או שאני עסוקה.
הוא ניגש אלי, שאל אם אני פנויה. אמרתי שאני כולי
שותו. שאל אותי אם יש לי מקום. לקחתי אותו לחדרלי, בקירבת רחוב בן־יהודה.
בילינו כמה דקות. הרגשתי שהוא זקוק לקצת חום שחסר
י, וזה נתתי לו. מאז בא עוד פעמיים שלוש, באותה
עה בין תשע לעשר. עד שערב אחד אמר לי שהוא מעדיף
:גוש אותי ביום. כך הוא מרגיש יותר טוב, יש לו יותר
יפש, ויש לו הרגשה אחרת.
ימי הפגישה שלנו היו מאז היום הראשון והחמישי
טבוע, בין 3־ 2אחר־הצהריים. כל פעם היה מביא לי
וקולה מרציפן וסיגריות דובק .10 כשנסע באוגוסט בשנה
עברה לחוץ לארץ. עם אשתו, הביא לי מחרוזת יפה. הוא
וג שאתהלך בנעלי־בית. אסר עלי ללכת יחפה, כדי שלא
זקרר. פעמיים הביא׳ לי אפילו בעצמו נעלי־בית אדומות.
א ממש אהב אותי.
חוש האשד, שלי אמר לי את זה. הוא היה ממליץ לי
;יזה סרטים ללכת, והביא לי פעם כרטיסים לפיקולי.
י - 1 2

אתגן בצ׳ק בנקאי

עילס לא ידע שאני קשורה עם גבר אחר. מכולם
שמרתי את העובדה שמאחורי עומד גבר, המנצל את
כל הכסף הזד״
בזמן האחרון שיניתי את היחס שלי אליו. באמצע חודש
מרם, בערך, הרגשתי שהוא כבר לא נותן לי כספים כמו
שהיה נותן לי עד אז. החלטתי לנתק את היחסים איתו.
רמזתי לו על כך שאני לא יכולה לנשום, ושאין לי כסף,
בסוף מרס, בפגישה אחת שהיתר, לי
ואני לאמסתדרת.
איתו, לא חיכיתי לו בבית. במקומי היה הבחור שלי
בבית.
אחר כך נודע לי מהבחור שלי שהוא הופיע לפגישה
ושאל עלי. הבחור שלי ענה לו שאינני. עד אז הוא הכיר
את הבחור שלי רק מראייה. הוא פגש אותנו ברחוב, או
בקולנוע. החבר אמר לו שהוא לא יודע מתי אהיה בבית.
הוא מסר לחבר שלי מעטפה בשבילי, שימסור לי אותה.
הבחור שלי ידע שאני נמצאת במספרה. הוא הביא לי את
המעטפה לשם.כשפתחתי את המעטפה, מצאתי בה צ׳ק
בנקאי על סך של חמש מאות לירות. הצ׳ק היה כתוב
על שמי. פרעתי אותו באותו יום, והכסף התאדה אחת־שתיים.
ידעתי מיד ממי זה בא.
ערב הוא נכנס אלי הביתה. לא רציתי לראות לפנות אותו. אבל קיבלתי אותו. ישבתי איתו. שוחחנו והודיתי
לו מאוד על הצ׳ק. אמרתי שהייתי מאוד זקוקה לכסף.
זאת היתד, תחילת הסוף שלו. פשיטת־הרגל שלו. לא פעם
הוא אמר לי שקשה לפרנס שתי משפחות, והסוף יהיה
שהוא יעשה פשיטת־רגל.
אמרתי לו שלא ידאג, כי אני אעזור לו.
הייתי מוכרחה להגיד לו איזו מילה טובה.
בימים הבאים בא להתלונן שהמצב הכספי אצלו קשה.
אשתו היתד, צריכה לנסוע לחוץ־לארץ לחופשה, ובמקום
כסף מזומן נתן לי לפעמים צ׳קים על סכומים שונים.
מעולם לא סכום עגול, אלא סכומים עם אגורות בסוף. הוא
ביקש תמיד שלא אפרע את הצ׳ק בבנק אלא אכניס אותו

היא: לולה הישראלית
הוא אפילו כתב על הפתק בכתב ידו שלא צריך לשלם
בשביל הילד (יש לי ילד קטן).

״זה היה במו רומאן...״

ך* דרך כלל הוא היה נמצא אצלי לא יותר משעה. במשך
**!,הזמן הזה הוא היה קורא לי עתונים ׳ .במיוחד י דברים
שנגעו לעבודה שלי. על סריקות של המשטרה, והיחס של
המשטרה כלפי הבחורות שנעצרו. הוא ביקש ממני להיזהר.
היינו משוחחים גם על מאמרים רציניים שהופיעו בעתון.
הוא היה מסביר לי, התפלא שאינני קוראת עברית ושבכל
זאת הייתי יכולה לשוחח איתו על כל ענין.
לפני הבחירות שוחחנו הרבה על פוליטיקה. אמרתי
שאינני יודעת במי לבחור. הבנתי שהוא ציוני כללי. הוא
ניסה לשכנע אותי שאצביע בעד הציונים הכלליים.
אני מוכרחה להגיד את האמת שאהבתי לשוחח איתו.
הוא יכול היה לשבת לידי חצי שעה. לדבר ורק ללטף
את ידו. אף פעם לא נגעתי בשאלת החיים האינטימיים שלו.
רק פעם שאלתי אותו אם הוא אוהב ילדים, ואם יש לו
ילדים. הוא ענה שאין לו ילדים, והגעתי גם למסקנה שהוא
אינו אוהב ילדים.
לא היה איכפת לי כמה פעמים אפגש איתו בשבוע, פעם
או פעמיים. כי הכסף שקיבלתי ממנו היה בטוח. כמו
משכורת חדשית. שלוש מאות או ארבע מאות לירות.
הכסף לא היה אף פעם ביחס לשעות שהיה מבלה אצלי,
כי בינינו היתד, ידידות כמו רומאן. על אהבה לא דיברנו
מעולם׳ אבל אני יודעת שהוא מאוד מאוד חיבב אותי, כיון
שבערבים, כשהיה לו פנאי, הוא היה עובר רק לראות אותי,
וכשלא הרגשתי לפעמים טוב, הוא דאג לי כמו אדם קרוב.
הייתי מלאה סבלנות כלפיו. הוא אדם בעל השכלה, והיה
נעים לשבת ולשוחח איתו. אהבתי להתייעץ איתו ולנהוג
לפי הצעותיו. כאמור, הביאו אותנו היחסים בינינו לידי זה
שכבר לא הייתי בשבילו אדם עם מחיר קבוע( .בדרך כלל
רבע שעה זה אצלי 15 לירות וחצי שעד, זה 25 לירות).
הוא היה שואל אותי: מה המצב הפיננסי אצלך? הייתי
תמיד אומרת לו: זיפת. את השעון שעל. ידי החבאתי,
ואמרתי לו שהשעון בבית־עבוט. הוא נתן לי פעם ,50 פעם

השבוע הופיעה בעבוריב הראשיים של נ
הבשברה. ואבר בה כי ארב בשב בייב בייוי
שוב כווב של הוצאות. בכוביב, אוהב שילב !
בשבורה, כרבי-עבילוה עבור פוליבוה של 1
אין וה רגיל כי ארב בשלב אהבן לפרוצה ג
הברובר בגבר בגיל העבירה, השייך לאבה
בעיר. אולב היה וה רב פרבו בלהי־רגיל ג
עלילה הברפו ״הבלאך הכבול״ .אלא שהבל*
ביוה ביצהית לברלוה דיבוריך .״לולה״ היט
בויוה הבעוייווה ביוהר בהווי וה, אשה בו!
הופעה ביוברה בביוה, הביה בבברת גבר ,
בתיבי בשפורה-ישראל.
אולב הפרבו הבשוב ביוהר של כל הפרש ר
בבון בפיבבה אבה של הודעה הבשפורה. ו
ביה, שהביאה לגילוי הפרשה, צולב בייול 1
שאר הבאיב והיוצאיב באוהו ביה.
היתה ואת הורעה הבעוררה שאלה וובבר
בולה לבדה, שלא בבברה יצאויה וובפה1 ,
ויה כואה, אף הוא איוו בפר אה הבוב בשום
שביב רו אה לולה הבלווריה?
בתבבל הרושב הברור כי הבשברה אובב
הפרת וזוב — וכי אובף של הבובות ברשיעור
בשוריב בעבודה הבשברה הפלילית, ובצא .
בעבודיב אלה בהפרבב בפעב הראשווה ;
הראשית. אין וה רב ביבבך אוושי בועוע. ור

שנן

.נוסעה השבוע ננו ש ת

הציקים של מנהל הבישה

לחשבוני בבנק אחר. הוא פחד כנראה שמישהו מחבריו
בבנק שלו יכיר אותי.

טרה היתה עוברת מלאה עם בנות, הייתי ממשיכה ללכת.
וכשמישהי מהבנות היתד, צועקת :״הנה הבלונדית! למה
לא עוצרים אותה?״ הם היו משתיקים אותה, או עושים
עצמם כאילו לא רואים. רק אני ידעתי את הסיבה. אני לא
הייתי חשובה להם. חשוב היה שהוא ישב בשקם.
בכל זאת באתי אליהם לבקש הגנה. כי הם החוק. הם
הכוח. הקצין פקד יונה גילבין אמר לי שהוא לא ייצא.
״תשאירי את זה לנו. אבל אם משהו יקרה, והוא ישתחרר
בכל זאת, תקב.י שוטר לבוש אזרחית שיהיה צמוד אליך
וישמור עלייך.״
ב־ 14 לחודש בבוקר הלכתי אליהם וסיפרתי שהוא חי
על חזחי* .מייזל שימש לי כהוכחה שחברי חי על רוזחי,
זאת אומרת שהכסף שמייזל שילם לי עבור חברתי נמסר
לחברי. הם אמרו :״תביאי לנו אנשים שנתנו לך כסף!״
סיפרתי להם שמייזל נתן לי כסף וצ׳ק. על־ידי מייזל
ואחרים רציתי להוכיח שהרווחתי הרבה כסף, שהכסף הזד,

עבר לידיו של ידידי וממנו למשחקי קלפים.
ידעתי שאני מסבכת את האנשים האלה. אבל באותו
רגע לא היה לי מצפון לא נקי. כי הם עצמם לא היה להם *
מעולם מצפון נקי בקשר אלי. לא הייתי ראשונה בחייהם.
אני לא הגעתי אליהם, הם הגיעו אלי. דאגתי באותו רגע
אך ורק לעצמי. אם כי בעיניהם לא הייתי הגונה, הרי הם
בעיני לא היו טובים יותר, אלא שהיתר, להם הסוואה טובה.
אני הייתי עושה מה שעשיתי בגלוי, והם בהיחבא.
אם יש עבירה כזאת שבחורה משדלת גבר, מדוע לא
נותנים אותו עונש לאותם אנשים הגונים, בעלי המכוניות
הפרטיות, המשדלים בעצמם את הבנות?
מדוע לא מאשימים אדם שניגש עם מכונית הדורה ברחוב
לצעירה שבאמת איננה יצאנית, אלא זקוקה באותו רגע
לקצת כסף, ואינה יכולה לעמוד בפני בפיתוי של ההידור?

עכין של מס־־הפנסה

ן* מיד כשקיבלתי צז ק, חוץ מהצ׳ק של חמש מאות
1 1הלירות, הוא היה מחתים אותי על קבלות. הוא התחיל
לתת לי צ׳קים מאז חודש מרס, החל מצ׳ק על חמש מאות
הלירות. רק אז ידעתי בדיוק מי הוא. עד אז לא קראתי לו
מעולם בשם, והוא לא קרא לי בשם.
עד מרס נתן לי סכומים במזומן. גם בתקופה שהתחיל
לתת לי צ׳קים עוד נתן לי גם כסף מזמן. לפעמים לא היה
נותן לי כלום אחרי ביקור. הייתי מצלצלת אליו. הוא היה
קובע לי פגישה, יוצא ממקום העבודה ונותן לי צ׳ק או
כסף.
שאלתי אותו בשביל מה הקבלות, אם הוא לא מכנים אותי
למס־הכנסה. הוא צחק ולא נתן לי שום הסבר.
1זה היה יכול להימשך כך במשך שנים. לעולם לא היו
מגלים. לולא הייתי מחליטה פתאום להשתחרר מכל העסק
הזה. הבנתי שכדי לגמור עם החיים האלה אני מוכרחה
להיפטר מהחבר שלי. וכדי להיפטר ממנו, הייתי זקוקה
להוכחות שהוא חי על הרוזחים שלי.
מייזל היה צריך להיות בשבילי אחת ההוכחות החזקות.

,.חייתי זקוקה לחמה״
** יגשתי למשטרה. שם היתד, לי גישה חופשית, כי
לא פעם בתוך תשע השנים האלה, שאני נמצאת עם
!חברי זה, עברו קצינים והתחלפו ולא היה אחד מהם
שלא הציע לי לשתף פעולה איתם ולהשתחרר מהחבר שלי
ועל־ידי שאכניס אותו לבית־הסוהר.
1ר,ם אמרו לי שהוא צריך לשבת, מפני שהוא מסוכן
לציבור, וזה חדר אצלי ללב .״חבל עליך, חבל על הבן שלך.
|את בחורה נחמדה. עזרי לנו ונעזור לך!״ תמיד טענתי:
״אם אתם רוצים אותו כל־כך, למה דרכיי״ ניסו כל פעם.
גענעתי תמיד בראש. הסכמתי איתם, אבל אף פעם לא עשיתי
4זת זה. להיפך, עד כמה שיכולתי הגנתי עליו.
אינני יודעת מה קרה ב־ 13 לחודש זה. היו הרבה
|נורמים. העצבים שלי היו כבר מתוחים מאוד. לא בגלל
המשטרה, כי אף פעם לא נגעו בי. לא רדפו אחרי. לא
נעצרתי ולא הואשמתי אף פעם, למרות תלונות השכנים

•טגייט יושבים יחד

:וני־הננרב נזנתנה גזפוצצג! של דגברי־
}ונוזל וזבת! ביבווח־ ,נאננר מדשנד ברי־
*וזנן ליצאניוז, נרשנוג ננל־ירו, לדברי 1ז-
ווזז.
ירי צ׳\2יב בנגן איינז ננל שנווז, ביזזור כש־:ושפזזווז וזזזשובווז ווזנובובבווז ביווזר
י בפרשה וו, שאופיוז וזבוראגי וזוכיד א\1
וזיוז וזפננגו בלונדי— ווזוא דנווז גנו נזב-
אליו! וזיוזוז יצאניו! ירוננוז — אוזו! הר-
־א אידופי-נוצרי, נווזונכוז וזינוב, בננלוו
1וננ אף וזוא נווה שנינו כדנוווז נורכויוז
דא נגנו ללולוז ולנונוזל שלוז. וזוא וזיוז
זד בוז כי נווד לפני וזלונוווז של וזיצא-
שאי ננל-ידי בלשי וזנושנודוז, יוור נננז כל
:יווור. לפי וזוווגן, יצאניוז וזננובקיוז בנני־ה
ננובדוז עברה. גבר וזנובסר אצל יצא־יודה
שוזיא. אנו כן, נורונו צולנוו וזגבדינז
ווונזר נזרשיננ ננל אורווינו בלי 2ן שד גנב
מאפשר לוזשוזנזש בו גנו לצרכינו שאיננו
ושגו בוזינויגו, לננוז-נזצוא.
יפור וזנזלא של וזפרשוז, נופי וזגיבורוז
ננו גילוי נוראיג ננל שיבוווז וזנושבורוז.

הוא: קרבן האהבה
והאנשים שהעידו בפירוש שביקרו אצלי.
בשבילם היה יותר טוב ככה, שהחבר חי על ההכנסות
שלי, מאשר שחברי יבצע פשעים הרבה יותר גרועים.
הדברים שאני עשיתי הרי לא יכלו להזיק לאיש.
ידוע לי שהיתר. לחברי הבטחה מלאה, מילת־כבוד של
קצין־המשטרה רב־פקד שלום ירקוני שלא יגעו בי, ושאני
יכולה להמשיך בעבודתי, כל זמן שחברי לא מתעסק
בפשעים ומשתף פעולה איתם. המשטרה ׳עצמה אפילו דאגה
שלא יפריעו לנו לעבוד.
באותו בוקר, כשבאתי אליהם, לא קיבלו את זה בבטחון.
הם לא האמינו שבאתי מרצוני הטוב למסור עדות נגדו, ולחפש
הגנה לעצמי מפניו. כי אני באמת זקוקה להגנה. הוא
ידוע כאיש מסוכן מאד. יש בינינו משהו משותף, זה בני,
שהוא בן שלו ובן שלי, אבל כלפי החוק לא אוכל להוכיח
שזה בני, כי ילדתי אותו בבית־ד,חולים בשם אחר. אז הייתי
עוד בחורה רגישה, ולא רציתי ללדת ילד ללא נישואין.
היום המבט שלי על החיים בבר שונה, אחרי שהספקתי
להכיר את האנשים שנקראים הגונים. שיניתי את השקפת
החיים שלי.

״הגה הבלוגדית״

^ 0לאהמשטרה, מי יכול היה לתת לי הגנה? העד
\ £לם התחתון? רציתי לגמור איתו אחת ולתמיד. האנשים
אבל הכסף לא יכול היה לעזור לי עכשיו.
הייתי שבורה באופן נפשי, והייתי זקוקה לעזרה, ולא
לכסף. קיבלו אותי במשטרה בידיים פתוחות, וקיבלתי
הבטחות שהוא לא יראה הרבה זמן את אור היום וישכב
אצלם בכלא לפחות שלוש שנים.
עודדו אותי לספר מה שאני יודעת עליו. סיפרתי רק
דברים שקשורים אתי. רק מה שהוא פגע בי. כי לא
רציתי לקבור אותו לכל החיים.
באותו רגע היד, כל מה שחיפשתי אצל האנשים האלה,
שיעזרו לי להפסיק לעמוד למכירה פומבית ברחוב בן־יהודה.
הם כבר יכלו לעשות זאת מזמן. היו זמנים התפללתי בלבי
להיעצר וללכת ל־ 48 שעות לכלא, כדי לנוח מהאנשים וממנו.
אבל אפילו בסריקות הגדולות ביותר, כשמכונית המש־

ף• שגמרתי את ה?ן דות שלי הלכתי הביתה. הוא כבר
לא היה בבית. עצרו אותו עוד בזמן שישבתי במשטרה
ומסרתי עדות.
למחרת, אחרי הצהרים, רציתי לגשת אל אחד הקצינים
ולשאול מה יהיה הלאה. הקצין אמר לי ששלחו מכונית
להביא אותי. הם היו צריכים אותי דחוף, כי התברר שמשהו
לא בסדר עם הצ׳קים של מייזל. אמרו לי למסור עדות
מדוייקת על יחסי עם מייזל, ועל כל הסכומים והצ׳קים, במיוחד
על הצ׳קים שקיבלתי ממנו, באיזו צורה ובאילו
מסיבות קילבתי אותם ממנו.
ביום שני, ד,־ 14 לחודש, מסרתי את העדות. באותו יום
גם נעצר חברי. ביום שלישי, אחר הצהריים, ביקר אצלי
מייזל. אמרתי לו שאין לי מצב־רוח. כרגיל הביא לי את
השוקולד והסוכריות. לא הזהרתי אותו. רק אמרתי שנפסיק
לד,פגש לשבוע, כי יש הרבה סריקות, והעתונות כותבת
יותר מדי, והמשטרה עוקבת אחרי הבנות. אבל זאת לא
היתד, הסיבה. לא פחדתי מהמשטרה, ולא יכולתי להגיד לו
שהחלטתי להפסיק את הביזנס. לא הזהרתי אותו שסיפרתי
הכל.
הוא קבע לי פגישה ביום רביעי בבוקר ליד הבנק. הוא
איחר בכמה דקות. חשבתי שלא יבוא, שהוא יודע הכל.
אך הוא ירד, ביקש סליחה, אמר שאיני נראית טוב, החתים
אותי על קבלה ונתן לי צ׳ק על 180 לירות וכמה אגורות.
אמר לי: אל תפדי אותו פה. אותו רגע כבר לא איכפת
היה לי כלום, ופדיתי אותו במקום.
הוא אמר לי לצלצל אליו ביום הראשון. לא צלצלתי.
ידעתי שלא אצלצל אליו יותר. בשתיים ביום הראשון, הוא
הופיע. אמר לי שהוזמן למשטרה וחקרו אותו במקום־
העבודה בקשר ליחסים אתי. הוא אמר שסיפר לחוקרים
שהכיר אותי בחברה לפני כשנתיים. שאלו אותו למה נתן
לי כספים. הוא אמר שאנחנו ידידים והוא עזר לי.
שאלו אותו איך הגיעו הצ׳קים אלי. הוא אמר שענה להם
כי עבדתי כסוכנת בחברת־ד,ביטוח שלהם, וזה אחוזים
שהגיעו לי. שאלו אם היה לו מגע מיני אתי והוא אמר
שאינו מחוייב לענות על כך.
עשיתי עצמי מופתעת מהכל. שאלתי אותו מה עם
הצ׳קים, ואם זה מסבך אותו הרבה. הוא אמר נראה, כרגע
בודקים ומחפשים את הצ׳קים. אז עוד יכולתי להציל אותו.
יכולתי לאמר שבאמת עבדתי בשביל החברה שלו. הוא אמר
שהוא מוזמן לשעה שלוש למשטרת רחוב השחר. אז הלכתי
לבד אליהם וגיליתי להם מה שהוא אמר לי להגיד להם.
סיפרתי איפה הכרתי אותו באמת ואת כל מה שהיה
בינינו. הורידו אותי קומה אתת למטה, שם מסרתי עדות
מלאה על היחסים שלנו, וזיהיתי את הצ׳קים עם החתימה
שלי.
למחרת ניגשתי לכלא יפו. מבחוץ דיברתי עם חברי. לא
ידעתי אז שמייזל נעצר. חברי סיפר לי שהוא יושב יחד
איתו ובוכה אצלו. קניתי עתון ושם היה איזה סיפור

דבר המהווה עבירה על החוק הפלילי.

פנטסתי איך שהמשטרה תפסה את מייזל בעזרת עיקוב
וצילומים. עליתי לקצין העתונות גולדברג והתלוננתי על
הפרסומת .״מה את רוצה גברת? זה כל־כך הוגן כלפיך! כאן
כתוב שהמדור עקב לפני זה אחרי האנשים האלה. ואת
לא מעורבת בעניין.״ אמרתי שאני לא מעוניינת בפרסום
ובשם. הובטח לי ששמי לא יופיע, ושבבית־המשפט יבקשו
דלתיים סגורות.

שגתיים וחצי עד תגאי
כרי ישב 48 שעות. הביאו אותו לשופט וביקשו 15
| ! יום, כי טענו שיש הרבה עדים. השופט נתן שבעה
ימים. הוא ישב רק ששה ימים, וביום השביעי, בשעה
עשר בבוקר, הוא הובא לבית־המשפט ושוחרר בהסכמת
המשטרה.
הם עוד עזרו לו. התובע ציין אותו כבחור שאם הוא
רוצה, הוא יכול להיות בחור טוב, לעבוד, לחיות בשקט
ולקיים הבטחות. הם לא הזכירו כלל כי יש סכנה לחיי.
הוא נדון לשנתיים וחצי מאסר על־תנאי, וחזר ישר אלי.
וכעת אני שואלת את עצמי: האם התובע, שבא לבית־המשפט,
לא ידע שהוא צריך להגן עלי ולא עליו? האם
יד אחת במשטרה לא יודעת מה עושה היד השניה? חשבתי
שהמנגנון הזה הוא גוף אחד.
למה עשיתי את כל זה?
רציתי שחברי יבלה תקופה ממושכת בבית־הסוהר ושאוכל
לקחת את בני, לעזוב את הארץ ולהתרחק מהחברה ההגונה
שחייתי בה. והנה, אחרי שמסרתי והסתבכתי במשטרה,
זה מה שיצא!
דוקא ברגע שחשבתי שאני גומרת עם פרק־חיים זה
התחילה המשטרה כאילו מהתחלה. דווקא השבוע, אחרי
שלוש וחצי שנים שלא היה לי שום תיק ושום תלונה,
פתחו לי תיק על שידול אנשים לזנות! צילמו אותי פעמיים
עם מספר, ולקחו טביעת־אצבעות. חברי בחוץ. ולמעשה אני
עדיין בחברתו ונתונה לחסדיו. הגנה מהמשטרה לא קיבלתי,
ואם יקרה לי משהו מחר, לאף אחד לא יהיה איכפת.
כלפי חוץ הוא לא מראה שהוא שומר לי טינה על מה
שעשיתי לו, אבל אני יודעת שהוא אדם הפורע את חובותיו
בדייקנות. בכל זאת נאלצת אני להישאר אתו. כי בני רוצה
להיות עם שנינו, ואם אפילו היה בני רוצה לצאת לחו״ל,
לא הייתי יכולה להוציאו, כי חברי יכול למנוע את זה ממני
בדרכים חוקיות. ולעזוב את הארץ לבד איני רוצה, כי
למעשה חיי נהרסו רק למענו. רק בגלל הילד לא יכולתי
לעזוב את חברי.
היום כבר אין לי גישה למשטרה. אני לא מוכנה לשתף
אתם פעולה אחרי שסידרו אותי. יומיים אחרי שהוא השתחרר
הם באו עם הצעות חדשות וניסו להסביר לי שהם
עושים את זה למעני.

הגבר הראשון

10פתע, א ה רי שיצא בקלות כזאת מעניין הקיום על
/רווחי זונה, הואשם חברי מחדש באשמות הקשורות
במייזל. האשימו אותו שהוציא ממנו 500 לירות בטענות־שווא.
הכוונה היתד, לצ׳ק על חמש מאות הלירות שנתן
מייזל לחברי בשעה שלא הייתי בבית. עכשיו טען מייזל
שחברי הוציא ממנו כסף זה בטענות־שווא.
רצו שאודה כי עזרתי לו בזה. הלכתי לקצין שלום
ירקוני, ראש מדור הבילוש. הוא אמר שעכשיו יעשה את
חברי קטן־קטן. איך יכולתי להאמין לו, אחרי שהכניסו
אותי לבוץ ושיחררו את חברי במאסר־על־תנאי על עבירה
שבגללה הבטיחו לי להכניסו לשלוש שנים בבית־הסוהר?
אני החלטתי בינתיים שאין לי ברירה אלא להשלים עם
חברי ולהסתדר איתו עד כמה שאפשר. אמרתי לירקוני
שישחררו אותו, שאני מוכנה לשלם בשביל כל הדייסה.
הם אמרו שהוא יכול להשתחרר בתנאי שיבטיח לא להיות
במחוז תל־אביב במשך שנה. כשהגיע העניין לבית־המשפט,
אמר השופט שאינו יכול לחייב איש לעזוב את העיר —
ובכל זאת עשה זאת. הוא חייב את חברי לעזוב את העיר
למשך שלושה חדשים. אז תיגמר פגרת בתי־המשפט, ואולי
יתחיל המשפט.
אמרתי למשטרה כי חברי הבטיח לדאוג לי ולילד, וכי
אני רוצה לפתוח עכשיו דף חדש בחיי. אני מתכוזנת לזה
ברצינות. כי הדרך הזאת שהלכתי בה עד היום נמאסה
עלי לגמרי.
אני מנסה כיום לזכור מי היה הגבר הראשון שנמכרתי לו.
(המשך מעמוד )11
הנהג העייף השאיר את המפתחות בתוך
המכונית, נגרר לביתו לישון. למחרת הוגשה
נגדו תלונה על־ידי מנהל העבודה.
אלבז סירב להישפט על־ידי סגן מנהל הנמל,
ידידו של מנהל העבודה, והבירור הועבר
לסמכותו של המנהל הכללי של משיד
הפיתוח. תוצאות הבירור לא נודעה ברבים.
בינתיים הופסקה עבודתו כנהג; ניתנו לו
עבודות שחורות מכל הסוגים. השבוע כש-
הוצאה הוראה לכל הפועלים כי עליהם לקבל
את החופשות המגיעות להם בגלל תנועה
חלשה בנמל וחוסר תעסוקה, פנה גם
אלבז לקבל את המגיע לו .״לך יספיקו רק
יומיים.״ היתד, תשובת הממונים.
לאלבז נמאס. הוא פנה אל עורך־דין, שפנה
בשמו במכתב אל המנהל הכללי של
משרד התחבורה, אליו הועבר העניין .״או
שיפטרו אותי או שיחזירו אותי לעבודה
הקודמת״ .כתב אלבז, מאחר שאיש מוועד
עובדי הנמל לא התעורר לעזרתו. כי מעבר
להאשמות שהועלו נגדו לבירור, אשם
אלבז גם בפרס שלא הוזכר במפורש —

אני זוכרת שזה היה באחד הערבים. יצאתי מהבית. חברי
שיחק בקלוב. בבית נשאר התינוק. לא היתד, לי פרוטה.
יצאתי למצוא מישהו שאשיג ממנו הלוזאה. עמדתי ליד
התור למספר .4פיתאום נעצר לידי פרייבט יפה. ישב בו
עורך־דין ידוע שהציע לי להסיע אותי. באותו רגע לא
חשבתי כלום. רק ידעתי שהוא לא יזמין אותי סתם. אבל
הסכמתי לאכול איתו ארוחת־ערב. ידעתי שזאת רק ההתחלה.
אחרי הארוחה ביליתי שעה בדירה מפוארת ליד גן־החיות.
כשירדתי במדרגות פתחתי את הארנק שלי ומצאתי בתוכו
30 לירות. לא דיברנו על כסף. היתד, זו הפעם הראשונה
שמכרתי את אהבתי.
למחרת עשיתי אותו הדבר. הפעם כבר הגעתי הרבה יותר
רחוק. עד שדרות הקרן הקיימת. כי בכל פינו: מצאתי
בחורה שהמקום היה כאילו שלה, והבחור שלה שמר על
הזכות הזאת.
בקרן־הקיימת עצרתי, כי שם לא היתה אף אחת. כנראה
שעל המצח שלי לא היה כתוב מי אני, כי לפעמים היו
עוצרות מכוניות עם זוגות ומעיעים לי טרמפ. ככה התחיל
הפרק שלפני האחרון שלי בארץ. הפרק הראשון היה
אחר לגמרי. לא אני ולא אף אחד אחר לא תיאר לעצמו אז
שההמשך יהיה כמו שהיה.

ביזל, חבר וילד
ף* אתי לארץ מאיטליה בסוף .1948 קרובים לא היו לי
* 2פה. היום אני חושבת שהייתי מטורפת שבאתי, אבל
עובדה שאני פה. בבית לא היה חסר לי כלום. היו לי חיים
נורמאליים ויפים. וב־ 12 השנים שאני פה לא היו לי מעולם
חיי־משפחה מסודרים.
גרתי זמן קצר בבית־החלוצות. עבדתי קשה מאד. אז קיבלו
לירה ועשרים ליום בשביל שמונה שעות עבודה. רחצתי
כלים במיטבח של בית־חרושת, ואחרי זה עבדתי באחי
המוסכים הגדולים בעיר. שפשפתי את המכוניות ורחצתי
אותן כמו גבר. קשר, היה להבדיל ביני לבין הבחורים שעב׳
דו שם, בגלל הצבע והליכלוך.
אחרי זה עבדתי במשק־בית, כי במוסד קיבלתי דלקת
פרקים. אני יודעת שבכל מקום שעבדתי התרשמו ממני
טוב מאוד. אז גם היכרתי את בעלי. הוא היה שוטר. אחרי
שבוע נישאתי. התגיירתי לפני הנישואין, כי לא רצו להשיא
אותי. הייתי נוצריה. הלכתי למקווה. עבדתי יחד עם בעלי
במלון הנזלן דויד בירושלים, עד שיום אחד התעלפתי
מחולשה. במשך חודש ימים קיבלתי חופשת־מחלה ולא
חזרתי יותר לשם.
ואז פגשתי את חברי. מכר משותף הפגיש אותנו. הוא
עשה רושם יפה מאוד. בחור מנומס וג׳נטלמן. כששמעתי
אחרי־כן את הסיפור מסביבו, לא האמנתי. גם המשטרה
דאגה להזהיר אותי מפניו.
זה היה בשנת .1952 אחרי חודש של היכרות עשינו
טיול יפה בארץ, והגענו למסקנה שאנחנו יכולים לחיות
חיים משותפים. עזבנו את ירושלים וחיינו יחד שלוש שנים.
רציתי להתגרש מבעלי. אבל הוא לא הסכים בשום אופן,
ועד היום עדיין לא הסכים. אני עדיין נשואה לו רשמית.
שלוש השנים האלה היו התקופה היפה ביותר שלי בארץ,

הוא חבר הסתדרות העובדים ׳הלאונוית.

חיפה
ע ל הגו ב ה
״גשר הביילי שהקמתם על נחל קישון
יתמוטט באחד הימים ויקרה אסון.״ הזהירו
עשרות נהגים את מחלקת ההנדסה של
עיריית חיפה. המהנדסים גילו בקלות את
מקור הרע. רק מעטים בין הנהגים שעברו
על פני הגשר שמו לב לשלט שהגביל את המהירות
ל־ 20ק״מ לשעה. המכוניות הטסות
ערערו את הקשר בין חלקי הגשר.
כשחיפשו המהנדסים פתרון למצב׳ נזכרו
כי לפני כמה שנים עמדו שלטונות הנמל
בפני בעייה דומה. כדי להאיט את מהירות
הנסיעה בתוך שטח הנמל נבנו באחד האזורים
המסוכנים הגבהות — מעין מדרגות
בכביש, שאילצו את הנהגים להאיט את
הנסיעה. בנמל עלה הדבר יפה. לא היתד,
סיבה שלא לחזור על הפעולה גם כאן.
ביום ראשון, בשעה שלוש אתר הצהרים,

למרות ששנינו עבדנו קשה מאוד. לי היתד, מכבסה קטנה,
והוא עבד בכל עבודה שאפשר, בעיקר בצבעות.
אז בא התינוק. התעוררה השאלה מה יהיה עם הילד
הזה. הוא נתן לי כסף ללכת לעשות הפלה. הוא לא רצה
שהילד יהיה אומלל. כי אנו ידענו שלהינשא כמעט בטוח
שלא נוכל.
אבל אני החלטתי שאני זקוקה למשהו שלי. רגש האם
שלי מפותח מאוד. תמיד אהבתי ילדים, והילדים אהבו אותי.
החלטתי להקדיש את האהבה הזאת לילד אחד שיהיה שלי.
לא שאלתי את חברי ולא היה איכפת לי מה שהוא
חושב באותו זמן. הלכתי לבית־חולים פרטי וילדתי את
התינוק. הוא קיבל אותי בשימחה.
הילד גדל אצלנו, אבל מאז לא השתווינו בינינו. כל
תשומת־הלב שלי והאהבה שלי היתד, נתונה מאז לילד. והוא
פשוט קינא. זה היה החריץ הראשון בחיים המשותפים
שלנו. אחרי כמה חודשים נהרס הבית, ולהרוס תמיד הרבה
יותר קל מאשר לבנות. הגענו לתל־אביב הגדולה, עם הרחובות
היפים וחלונות־הראווה המגרים.
מהר מאוד נכנסנו לזרם. חברי לא התקשה למצוא לו
ידידים. כי מגיל תשע הוא התחיל את הקאריירה שלו.
גניבות, פריצות, החזקת רכוש גנוב ונשק. פה בעיר הוא
היה כבר מוכר, ונעצר על כל דבר שקרה, אם היה מעורב
בו ואם לא. כל גניבה, פריצה, רצח ושוד שהיו בעיר. בכל
פעם היה נעצר לפחות ל־ 48 שעות.

.לא נשאר דבר משותת

כה זה נמשך כמה חודשים. אני נשארתי עם התי־
*4נוק, ללא פרוטה. ירדתי לרחוב. בהכרה מלאה, כי לא
היתד, לי שום דרך אחרת. אין לי בית, לא היתד, לי משפחה
שיכולתי להשאיר אצלה את הילד. גרתי במלון, והייתי
חייבת הון לבעלי־המלון.
חברי לא ידע בהתחלה מאין בא הכסף. הוא קיבל אותו
כדבר מובן מאליו.
שנה זה נמשך ככה. אז עזבנו את העיר וחזרנו לחיים
נורמאליים. ניסינו להסתדר בקיבוץ. אבל זה לא הלך.
ייתכן מאוד שזו אשמתי שחזרתי לחיים האלה. כי עוד
היה לי רגש אליו, ורציתי שהילד יישאר בין שנינו. ולחזור
פעם שניה לבן־יהודה כבר לא היתה בעייה, הייתי מנוסה.
החיים האלה לא חדרו בי אף פעם פנימה. מי שחושב שמזה
אי־אפשר לצאת וזה חודר עמוק, זה אינו נכון. אין שום
סיפוק לספור את הכסף, ואין שום תענוג לבלות בחברה
של גברים שונים.
זה נמשך כשנתיים. עד שהרגשתי שהעצבים שלי נמתחים.
הילד התחיל לגדול. החיים בינינו כבר לא היו כל־כך.
להיפך, עמד קיר בינינו. יכולנו לשבת 24 שעות בלי לשוחח
אף מילה. לא נשאר לנו שום דבר משותף. לא יצאתי לבלות.
אפילו לקולנוע הייתי הולכת רק לעיתים רחוקות.
התחלתי לרצות מאוד שמישהו אחר ידאג לשכר־הדירה,
לחשבונות ולאוכל. בששת החודשים האחרונים הוא התמסר
כולו לקלפים. לא פעם שאלתי אותו איפה אנחנו עומדים.
אמרתי: בוא נעצור את זה ונתחיל מחדש. אף פעם לא
קיבלתי תשובה שיכלה לחייב אותו. הרגשתי שהוא שונא
אותי לא פחות ממה שאני שונאת אותו. לא היה לי לשם
מה להמשיך. הרגשתי שזה הסוף.
לא היה לי אצל מי לשבת ולבכות, כיודן שחברה של
ממש לא היתד, לי אף פעם. בעולם אליו אני שייכת לא
התערבתי אף פעם. והאנשים שפגשתי אותם באו אלי לשכוח
את הצרות שלהם, ואני הייתי צריכה לחייך ולעזור
להם לשכוח את הצרות, בזמן שלי היו צרות משלי.
הילד היד, קטן מלהבין אותי.
הגיע רגע של משבר. בגלל זה החלטתי לבקש הגנה
מהמשטרה, כי בליבי הרגשתי כי מה שיהיה לי, יספיק לי
לאוכל, ואינני זקוקה לשום דבר אחר.
ועכשיו אני עומדת באותו מקום, אם לא במקום יותר
גרוע. המשטרה עשתה את הפרוצדורות היבשות שלה. והוא
בכל זאת בחוץ. אינני יכולה להוציא את הילד מהארץ.
והמצב ביני ובין חברי עומד בנקודה מסוכנת ביותר.
חברי בחוץ. הרגל שלי לא תדרוך עוד אף פעם בתחנת
משטרה, אפילו יהיה זה תלוי בחיי. כי כל אחד שם עושה
מה שהוא עושה רק כדי להבליט את עצמו ואת הדרגה
שלו, אבל כולם יחד רחוקים מלהיות גוף אחד, מנגנון אחד.
מה יהיה איתי מחר? אינני יודעת, ואיני מנסה לחפש את
הפיתרון — כי לא אמצא אותו.

הסתיימה בניית ד,הגבהות שעל הגשר. בשעה
ארבע כבר היו מוטלים במקום שני פצועים.
המורה יוסיפון לוין ופרדי ראוכברגר,
הממונה על המחלקה הטכנית במועצה המקומית
קרית־ים לא ידעו על התיקונים. הם
נתקלו בהגבהה, תוך כדי נסיעתם על אופנועו
של לוין, הועפו מן האופנוע. כשיצא
לוין כעבור חודש ימים מבית־החולים רט־ב״ם
היה. נכה ב־ 60 אחוז. ראוכברגר יצא
בנס ללא פצעים חמורים.
השבוע דן שופט בית המשפט המחוזי,
דוב טובבין, בתביעת הפיצויים שהגישו
השניים נגד העיריה• יוסיפון — על
סך 70 אלף לירות וראוכברגר על 19 אלף
לירות. העילה תביעה: מהנדסי העיריד,
סמכו יותר מדי על חושם הנבואי..של הנהגים,
לא טרחו להציב. שום שילוט אזהרה
מפני ד,הגבהות.

נתניה
רי קו ד בין ה סי עו ת
לפני שבועיים שררה שמחה בקרב עסקני

הציונים הכלליים וחרות בנתניה. המשא-
ומתן המחודש בן־עמי־שקד עמד על סף
ההצלחה. סילוקה של מפא״י מראשות העירייה
והעברת מישרה זו לידיהם נראה
להם כוודאי.
אנשי הצ״כ פנו בצהלה ובשמחה לישיבת
המליאה של המועצה העירונית, בה עמדו
לדיון הנושאים המסורתיים החביבים על
אבות העיר — ובייחוד על האופוזיציה:
מכת־היתושים והמדרגות המשובצות המובילות
לשפת־ימה של נתניה, ההומות בעונה
זו במיוחד.
הטכס הפולחני של תקיפת יתושים והו־קעת
מדרגות נמשך כסדר. אך לפתע התגלה
דבר״מר, בלתי רגיל במהלך הדיונים: בעוד
האופוזיציה ירתה את חציה המורעלים לעבר
ראש4ד,עיר, קם דויד פוקס בעל השיער השב
והכריז במתינות כי אכן שגה בטיפול בשתי
הבעיות.
שירות דוב .״אם דויד פוקס שגה,
עליו ללכת!״ נחפז להכריז יצחק בר־מנחם
(המש[־ בעמוד ) 16

חעולס חזה 1198

אמנות

ספורט

אזפרה

שיגרוף

עדנהרמצ ריי ם
אאידה (האופרה הישראלית) היא קוריוז
היסטורי. האופרה הגדולה הוזמנד, על־ידי
הנדיב* איסמאעיל, כדי לפאר את טפס
פתיחת תעלת־סואץ ב־ •1869ג׳וזסה ורדי
לא הספיק להגיש את הסחורה למועד הנכון.
כי הליברית המקורית של מאריאט ביי, מומחה
צרפתי לעתיקות מצריים, שטען כי מצא
את העלילה בטכסים קדומים, היתד, זקוקה
לשינויים יסודיים. היצירה הסופית, עם
הליברית של אנטוניו גיסלאנצוני, הוצגה
רק ב־ ,1871 בבית־האופרה החדש של קאהיר.
היו אלה ימי־הראשית של הלאומיות במצריים.
לאומיות זו, שהרימה לראשונה ראש
בימי מוחמד עלי, לא היתד, עדיין כל־ערבית.
היתד, זאת לאומיות מצרית צרה, שביקשה
את סמליה בעבר המצרי הפרעוני. עברו כמעט
מאה שנים עד שאופי מצרי־בדלני זד.
של הלאומיות המצרית נעלם, פינה את מקומו
ללאומיות הערבית שהעלתה לשלטון את
גמאל עבד אל־נאצר והפכתו לסמל כל־ערבי.
ורדי לא יכול היה לחלום על כך. בבואו
לפאר את תעלת־סואץ, העלה דמויות מתקופת
פרעה: ראדאמם המצביא נשלח על־ידי
פרעה למגר את פלישת המלך אתיופיה
(חבש) .כפרס על נצחונו זוכה האלוף ליד
בת־המלך. אולם ראדאמס אוהב דווקא את
השפחה הכושית, אאידה, שהיא בח־המלך האתיופי
המנוצח. למענה הוא בוגד בעמו,
נידון למוזת על־ידי קבורה, בעודו חי,
מתחת לאבני המקדש. אאידה המאוהבת חוזרת
אליו כרגע האחרון, כדי למות בחברתו.
היד, דרוש בטחון עצמי רב לאופרה הישראלית
כדי להציג אופרה זו, שחוברה במיוחד
כדי לפאר את הטכסים העשירים והיקרים
ביותר במאה שעברה. בתנאים הנתונים,
גובל בטחון עצמי זד, עם עזות־מצח. כי
אמצעי האופרה דלים עד כדי גיחוך לעומת
הדרוש להצגה נאותה של אופרה־רבתי כזאת.
הכשלון היה מובטח מראש.
הפעם לא הועילו האורחים הזרים. לאונרד
דל־פרדו הוא שמן מכדי להטריף את לבה
של עלמה אחת — קל וחומר כשמדובר
בשתיים. גם לאנטרה לאפאייט, כושית אהודה,
אינה מגיעה תמיד לרמה הדרושה ל־אאידד,
טובה. הכוח הטוב ביותר באנסמבל
היה דוזקא כשרון מקומי — עמנואל מנקס,
שהצטיין כמלך אתיופיה, לא רק בשירה, אלא
גם במשחק, גילם מעין נגוס נגוסטי קדום.
מכיוון שהמישחק הוא אמנות בלתי־קיימת
באופרה הישראלית, זהו הישג רב.
קשה להבין מה המריץ את האופרה לטבול
במימי הנילוס. מוטב לה להסתפק, לפי
שעה, ברחצה בנהרות פחות מפוארים, פחות
מחייבים.

ה ע 1אחנ תן מ ת
״איפה מאגדי איפה מאנדי י נאנחו
בעצב כחמשת אלפים צופים שנוכחו ביום
שני בערב באיצטדיון באסה ביפו. הפעם
הם היו לא אוהדי כדורגל, אלא צופיב
שבאו לחזות בתחרות האיגרוף בין נבחרת
פרס וישראל.
למרות שמזה שנים לא נראתה בישראל
תחרות איגרוף ראויה לשמה, באו הצופים
מלאי התלהבות, נדחקו בלהט בכניסות הצרות
של האיצטדיון, סלחו לאי־הסדרים
ששררו במקום. אך כשיצאו דרך אותן
.כניסות צרות, שוב לא היה זכר להתלהבות.
כי הנבחרת הפרסית היכתה את הישראלים
בתוצאה בלתי צפויה של ,6:10 אחרי שמה־אגרפיה
ניצחו בחמש מתוך שמונה המיפ־גשים.
היה
מקום לצער לא רק בגלל ההפסד,

הקרב כין יעקוב חייט הישראלי ואלכרט כובריאן הפרסי
״איפה מאנדי?״

כדורגל
ג בי עהדמעות
על משחק הכדורגל שנעיד השבת
בו נוצחה מכבי תל־אכיב
על ידי מכבי נתניה בתוצאה צ,1:
והוצאה ממשחקי הגביע, כותב
שייע גלזר :

חיים שפיר (וייספיש) משמאל הולם בקאלפי אורקנד
נפט תמורת ניצחונות

אלא גם משום שמתאגרפי ישראל גילו כי
המתאגרף הישראלי האמיץ ניצב הטוב
הם רחוקים מכל רמת איגרוף נאותה שהיא.
שבתאגרפי פרם, ואדוק ואזריאן, מי שהתהנבחרת
הפרסית, שאינה מצטיינת במתאג־מודד
עם אלוף אירופה הרוסי במשקלו
רפים מזהירים — חוץ מאחד או שניים
ונוצח רק בהפרש של נקודה אחת.
מחבריה — גילתה כי השיגה את האיגרוף
הנוקאוט היחידי שנראה בערב זה היה
הישראלי לפחות ב 10 שנים. המתאגרפים נוקאוט טכני שניתן בקרב בין דוד כהן
הפרסיים, בעלי הטכניקה הבינונית אך הופאקאנדאם.
לפרסי, היה יתרון של גובה
מודרנית, השתיתו את מאבקם על עבודת-
וזרועות ארוכות והישראלי ניסה למחוק
ידיים, שמירת קור־רוח ושמירת הכוחות
יתרון זה בר,כנסו לקרב מגע קצר• בסבוב
לסיבוב השלישי, בכל קרב וקרב. הם תפסו
השלישי הוא הוכרע במכה מוחצת, נפל
תמיד אדז מרכז הזירה, דחקו את יריביהם
על הרצפה, ניסה להתרומם אך צנח שוב.
הישראליים לפינות.
אולם הגיבור הישראלי האמיתי של הערב
הישראלים, לעומתם, הצטיינו בעבודת־ד
ראמהכמ שוו ה קו מי
רגליים, בקפיצות וניתורים מהירים, תקפו היה דוזקא חיים שפיר (וויספיש) שהפסיד את
הקאמרי)
(התיאטרח
רוזנים ואביונים
כולם את יריביהם כשראשם מורד ! גילו הקרב נגד אמור ובארי. וויספיש היה ה־לראשונה הועלו מאז
שיעשעו
צופים לרוב,
פייבוריט משעלה לזירה. מתוך שמונה החולשה
במהלומות האגרופים.
על הבמה, ב־ ,1886 על־ידי אדוארדו סקאד־עתיד
מזהיר לחייט. שש הנקודות פעמים בהן ייצג את ישראל בזירה בינפטה
הנאפוליטאני. אלא שבעיבוד המוגש שצברו הישראלים נאספו בשלושה קרבות לאומית, לא הפסיד אף אחד. כשפתח בקרב
בהקאמרי איבד המחזה הרבה מן הרעננות, בהם ניצחו יעקב חייט, בן ה־ 16׳ .לו נשקף שלו, היתד, כבר התוצאה 2:8לטובת פרם.
הקצב והחיוניות שהם כה חשובים לקומדיה עתיד מזהיר כמתאגרף! חיים שואף — ״עכשיו,״ צעק הקהל ,״הולכות עוד שתי
דל׳ארטה.
שניצח בנקודות את יריבו מוחמד עלי נקודות לישראל.״ אפילו עולי פרם שעודדו
האביונים הם שתי משפחות רעבות למא־ מוקראן, במשקל חצי בינוני ! ואריה שוורץ עד כה דווקא את המתאגרפים הפרסיים,
קארוני, הדחוסות בביקתה עלובה נאפוליט־ — שגבר על אכבר כוג׳יני במשקל בינוני. עודדו הפעם את וזיספיש. היה זה הקרב
נית. לערב אחד הם הופכים רוזנים, כאשר
הסוער היפה ביותר מבחינת האיגרוף המקצועי.
משלושתם ניהל חייט את הקרב
אציל אמיתי מבקש את עזרתם, כדי לשכנע
הפרסי, אלהר וזיספיש שלט בשלושת הסיבובים. למרות יריבו מול
ביותר. והמרתק שוויספיש ( )31 הוא הוותיק שבין הישראליים,
את גאטנו סמולונה, אבי אהובתו, שיסכים לנאג׳אריאן,
פתח הצעיר בהתקפות רצחניות הוא גילה טכניקה וזריזות מצויינים.
נישואיו עם בתו ג׳מה היפה (תירצה אתר).
הכל היה עובר פחות או יותר בשלום, כבר בשניות הראשונות. הקרב עורר את
נצחון פרסי כנקודות. כאשר קול
לולא היה בנו של גאטנו העשיר־החדש מאו התלהבות הקהל .״זה בוכם זה!״ צעקו ה הגונג הודיע על סיום הסיבוב האחרון, היו
הב דווקא בפופלה, בתו של פסקואלה (נתן צופים׳ ״לא חשוב מי ניצח, העיקר שרואים הכל משוכנעים שח־יספיש זכר״ אולם המגן)
האביון! ולולא היה אביו של הרוזן מכות!״ חייט ניסה להשיג הכרעה כבר שופט הרים דווקא את ידו של הפרסי. ההצעיר
מאוהב בג׳מה! ולולא עבדה אשתו בסיבוב הראשון. מכותיו הטילו את הפרסי מתאגרף הפרסי זכה בנקודות משום שריב
של האביון השני, פליצ׳ה (אברהם חלפי) ,מספר פעמים אל החבלים.
מהלומותיו של ויספיש פגעו בכפותיו, לא ללא הפרסי המתאגרף בסיבוב השני נשאר
כחדרנית של ג׳מה! ולולא ברח בנו של פלי-
זיכהו בנקודות משלו.
צ׳ה מן הבית והגיע בסופו של דבר לבית כוחות, נשען על חייט ונפל עליו. כשהסהקהל
לא הסכים לתוצאה זו. במשך כשניהם היו והאחרון השלישי הסיבוב תיים עשר
דקות רעמו היציעים בשריקות וצע־העשיר!
ולולא היתה אהובתו של פליצ׳ה
רעבה מכדי לשבת לבדה בבית! ולולא הת תשושי־בותות, נעו כמו צללים — אבל
קות־בוז .״השופטים הביתה זעק הקהל לסי ניצח חייט מהלומות. להחליף המשיכו
המחומם. נדמה היה שעוד רגע תחל תחרות
כנסה כל החבורה לזלול ולהתהולל בביתו נקודות.
של גאטנו.
איגרוף בין הקהל לשופטים.
שני מתאגרסים ישראליים אחרים, שדווקא
מאותו רגע ואילך היתד, בפי הקהל רק
קומדיה של מצבים — כל משיכתה בזאת
חרוצים. כשלונות נחלו לנצחוגות ציפו מהם מילה אחת :״ודיס־פיש! וזיס־פיש!״ אולם
שאיש אינו לוקח אותה ברצינות. כאשר
לקח הבמאי שמואל בונים את המחזה בר הראשון היה דוד לוי שהתמודד במשקל אפילו אם היה קיפוח בקרב זה, רחוקים
זבוב עם אוזריה אילנוף הפרסי. לוי שהח המתאגרפים הישראליים מלהצדיק את עצמם.
צינות, נפגמה עליצותו. במקום פארסה
זיק ביתרון בשני הסיבובים הראשונים נשאר לעיני הקהל הודגמה הוכחד, נוספת כי במטורפת,
הגיש לצופים דראמה מחופשת
בלי אויר בסבוב השלישי בו הוכרע: ספורט אין נסים. ספורט שהוזנח במשך
בקומדיה.
״תביאו קומפרסור שיתן לו אויר!״ צעק שנים לא יכול לקום לתחיה בזמן קצר.
עולה מפרס שלעג לתבוסת הישראלי. הפמתאגרפיו
של השאח הפרסי הנחילו מאת
י הכדיב (בפרסית: שליט) הנוצרי חיה
כפוף להלטיו עד 914ה לשולטאן חתויכי, סדו של שמעון בר־ציון במשקל חצי מהיר וצודק לישראלים .״אין דבר,״ אמר
בינוני הוא מתקבל יותר עיל הדעת. כי מול אחד ,״עכשיו הם ישלחו לנו נפט!״
נשא על כן רגז תואר של ״נזשנח־לנולך״.

תיאטרון

תפולם הזה 1158

כשאין מזל אז
אין כבר מזל עד
הסוף. בשבוע אחד
הלכה לגו האליפות.
לא הספקנו לומר
קדיש וצ׳יק צ׳ק,
הלך גם הגביע. ואיך
הלך? בשמינית
הגמר הלך. לזה קוראים
בושה. אני לא
זוכר מקרה משנת
, 1946 שהוצאנו ממשחקי הגביע בשלב,
כל־כך מוקרם.
ידענו שמחכה לנו השבת משחק קשה.
למרות שמכבי נתניה עשתה בושות במשחקיה
האחרונים, וספגה שערים בחצאי תריסרים,
לא עלינו למשחק בבטחון מופרז!.
ידענו שהחברה האלה אוהבים לעשות הפתעות.
הם כנראה רצו להראות שכשלו״1
נותיהם האחרונים היו משבר זמני ועלו
לשחק עם כל המרץ.
מה להגיד לכם? דווקא היה מגיע לנו המשחק
הזה. אפשר להגיד בשקט שמ־ 90 רגע
של המשחק, שלטנו לפחות ב־ .70 ידענו שהם
אוהבים לסגור את המרכז, אז פיתחנו התקפות
מהצדדים. היו המון הזדמנויות. אולי
יותר הזדמנויות משהיו לנו בכל משחקי
הליגה השנה. אבל הזדמנויות קונים כנראה
רק בשוק הפשפשים, לא במגרש הכדורגל.
דווקא כשאנחנו התקפנו, הם הכניסו את
הגולים. ככה זה היה במחצית הראשונה וככה
במחצית השניה.
היו להם בסך הכל שני חלוצים תוקפים.
היינה והוזיאם. והיינה זה, לא מספיק שהוא
כותב שירים בגרמנית, אל תצחקו, ראיתי
בעצמי ספר כזה, הוא עוד הולך ומכנים
לנו שני גולים על בליינד. לא כדאי לחפש
תירוצים למה ולמה ולמה. כשמפסידים
יש תמיד תירוצים. העיקר שהלך הגביע
בעקבות האליפות, וטוב שלא משחקים על
עוד כמה דברים.
האיצטדיון -נאחס! יש חברה,
שחושבים שהמגרש החדש שלנו בצפון הוא
האשם. תקחו דוגמא: שחקנו שם ארבעה
משחקים, שניים הפסדנו, אחד יצאנו תיקו
ורק באחד נצחנו. החברה אומרים שאסור
לנו לעזוב את באסה. האיצטדיון בצפון
הוא נאחס. אז אם תשמעו על מגרש למכירה,
תודיעו לנו.
עכשיו אפשר רק לבכות על ימי הזוהר
שלנו. פעם זו לא היתד, בעייה לקחת את
הגביע והאליפות במכה אחת. אלא מה, או
שיחקו עם כל הלב. איפה הימים האלה?
הנחמה היחידה שלי היתד, כשפגשתי השבוע
קצין משירות בתי־הסוהר, הוא אמר
לי :״שייע, אנחנו מחפשים אותך כבר הרבה
זמן.״ תחילה נבהלתי ולא נזכרתי מה עשיתי.
בסוף הוא אמר שהם רוצים שאבוא
להרצות בפני האסירים בכלא תל־מונד. לא
ידעתי שיש לי אוהדים גם בבית־הסוהר.
עכשיו אני מבין למה בזמן האחרון פחת
מספר האוהדים שלי על המגרש, אבל מה
לא עושים בשביל האוהדים! אני לא מפחד
מכלום, אפילו לא מזה שלא יתנו לי לצאת.
אני הולך להרצות שם ביום שישי. אז אם
יש מישהו שרוצה לשמוע אותי, שידאג
להיאסר עד יום שישי.

במדינה
(המשך מעמוד ) 14

המיצים ה מ מו תקי ם

בעקבות דיון זה, בישיבת המחלקה המוניציפאלית
של מפא״י. לבר־מנחם היו נימוקים
טובים להצעתו: הוא גולל בפני חבריו
את פרטי המשא־ומתן המתנהל בין שקד
לבין אנשי הגוש האזרחי, אשר העמיד בסכנה
את שליטת מפא״י על ראשות העיר.
בר־מנחם סיים את דבריו בהצעה תמימה:
לפתוח במשא־ומתן עם שקד, להציע לו
את ראשות העיר. ברור היה שהצעה זו
תקסום לשקד יותר מן הסגנות לבן־עמי,
המוצעת על ידי האזרחיים.
סערת הרוחות שקמה במפא״י עקב הו־דאת־הכשלון
של פוקס רק סייעה לבר־מנחם
ללחוץ לקבלת תוכניתו, שעובדה
קודם לכן בחדרי־חדרים בינו לבין שקד.
תוכנית זו כללה גם את מסירת סגנות ראש
העירייה לבר־מנחם עצמו — דבר שעסקני
מפא״י לא ידעו אודותיו.
שקד, אשר ימים ספורים קודם לכן הציע
את התוכנית הסודית לבר־מנחם, ידע היטב
את נפש חברו־יריבו. בר־מנחם זכר עדיין
את עלבונו, שעה שסיעתו מינתה את החבר
גולן לסגנו של דויד פוקס, פסחה עליו
ללא רחמים. הוא ידע שבר־מנחם יעשה את
מלאכתו בקרב מפא״י, יטרח להכשיר את
הקרקע למינויו הוא.
מה שבטוח בטוח. שקד לא הסתפק
בכך. בדוגלו בסיסמה ״מה שבטוח בטוח״,
המשיך גם לנהל משא־ומתן עם הציונים הכלליים,
הצהיר בפניהם שעובד בן־עמי וראשות
העיר נתניה ירדו לעולם שלובי־זרוע,
ניאות ברצון למסור את כהונת ראש העיר
האפשרית לבן־עמי אם רק יתמנה כסגנו.
אך השיחות לא נמשכו זמן רב: לכלליים
נודע כי שקד מנהל משא־ומתן נפרד עם
בר־מנחם, והתעניינותם בעיסקה התנפצה.
אם כי התוצאות הסופיות של תככים
אלה טרם נקבעו, ברור היה, השבוע, ש־מפא״י
זכתה לנצחון חלקי. הסכנה שארבה
לשלטונה חלפה.

פירסומים

ה טב ע ת הני תקת
עם פ תי ח ת

סג ד ד [#נעמ;/
הוכחה למקוריות

חוכרת ״צרפתית שהודפסה בישראל
הגוף גלוי —

או־ ל ה־ ל ה!

הופ יע ו
לראש ונה
בעברית

ספרי־כיס
ממיטב הספרות
הבלשית העולמית

)1הרצחהמס תו רי
אגאטה כריסטי

המלשין

אדגאר וואלאם
0ת אוו תהבצע
אלרי קווין
מחיר פל ספר 1ל״י
הוצאת ספרית מסתורין

781117
זא$0 631£. £1£1£ז 4 1 6ק? 81
) 081111א ז 1א 681 ) 11!40ק )

1 0 1 1 0 11 0 0 1 1
0 10

פסק־הדין המנומק של שני השופטים ה־תל־אביביים
אליעזר ואקס ויעקב סגל (העולם
הזה ,)1184 שקבעו כי לא כל צילום
או ציור של אשד, עירומה מהתה דבר תועבה,
הצמיח מיד מבול של חוברות עירום.
המכנה המשותף לכולן: זולות וחוסר־טעם
מבחילים. עד כדי כך הגיעו הדברים, שמוכרים
רבים סירבו להציגן בדוכנים.
ראשון הפרסומים היתה חוברת בשם
או־לה־לה, שהודיעה כי בתוכה מצויים ״סיפורים
מיניים״ .בכתב קטן הרבה יותר
צויין: של בוקאצ׳ו והמינגתי.
.בפנים החוברת ניתנו אמנם שני
סיפורים, פרי־עטם של הסופרים הנודעים.
אך לא לשם כך הוצאה החוברת, כי אם
כדי לתת יריעה ל־ 21 צילומים של נשים
בשלב זה או אחר של עירטול.
מיד אחרי או־לה־לה הופיעה חוברת נועזת
יותר, בשם הצרפתי נו (עירום) ,ללא
כל תוכן כתוב. רק 34 נשים פחות או יותר,
נחמדות, שהלבוש החם ביותר שלהן הוא
מניפה או כובע. החוברת הודפסה בארץ,
מצילומים שהועתקו מתוך חוברות צרפתיות

זולות.
גילוי ניסתרות. באותה הזדמנות העלו
סוחרים ומפיצים יודעי־חוק מן המחבוא את
החוברות הישנות, אשר המשטרה לא הספיקה
להחרימו בזמנן. עתה, סברו, משפסק
בית־המשפט את דעתו בענין זה, אפשר
לגלות ניסתרות.
היה זה גילוי פזיז מדי. אל משרדו של
המפיץ הראשי של נו, בתל־אביב, באה השבוע
חוליית משטרה ששמה יד על כל
החוברות שלא הספיק עדיין להפיצן בין
הדוכנים. האשמה הטכנית: פירסום חומר
מודפס, בניגוד לחוק המחייב את המו״ל
לציין את שמו, את שם הדפום ואת שם
העורך האחראי.
אותה שעה פשטו שוטרי חיפה בין דוכני
העתונים, החרימו שם את חוברות או־לה־לה.
האשמה: שוב הפרת חוק פירסום השמות.
על חוברת זו צויין אמנם :״ערך ותרגם —
חיים שילוח.״ אך המשטרה היתד, סבורה כי
האיש שהיה מוכן לגלות ברבים את ערוות
הדוגמניות לא גילה את שמו האמיתי. .

דרכי חיים
נ ע רו תהספ רי
חסונים, ס^יזמז מ>ולי-1ח-ו.ו-101ת>1-.

להשיג בכל בתי המרקחת

לרשימה ההולכת ומתארכת של נערות־הפשע
הישראליות — נערת־הפיתוי, נערת

חוברת ישראלית של קטעים זרים
— השם נסתר

הצ׳קים, נערות־הטלפון וזונזוהרות אחרות
— הצטרף עתה מונח חדש: נערות־הספרים.
נערות־הספרים הופיעו על בימת־הפשע
לפני ארבעה חדשים, שעה ששתי צעירות
פנו לבעל חנות הספרים עיני, ישעיהו
כחולי מתל־אביב, ביקשו לרכוש את התנ״ך
המבואר של הפרופ׳ קאסוטו.
כחולי, אשר שמח תמיד לגלות נערות או־הבות־קריאה,
הסכים מיד למכור לצעירות
את סידרת 16 הכרכים במחיר 80 לירות.
הוא אף היה מוכן להסכים לפרעון החוב
בתשלומים, קיבל לידיו תמורת הספרים
שמונה לירות מידי הצעירה השחרחורת.
כאשר חזרו הנערות והופיעו ארבע פעמים
נוספות כדי לרכוש סידרות קאסוטו נוספות,
הופתע אמנם החנזזני אך סקרנותו טרם
הפכה לחשד: כהוכחה למהימנותן הפקידו
הצעירות בידיו את תעודת החיילת של אחת
מהן.
בינתיים פנו הצעירות לחנויות־ספרים
אחרות, מכרו את סידרות התנ״ך קאסוטו
במחיר של 35 לירות כל אחת — ונעלמו
מן האופק, בהשאירן רק את תעודת החיילת
שנמסרה לידי בעל חנות סיני.
ציד אדם. כעבור ששה שבועות, שעה
שהתשלום השני של החוב לא נפרע, החל
כחולי לחשוש לכספו, פנה לעורך־הדין
הצעיר אבשלום אורנשטיין׳ בן המו״ל של
הוצאת יבנה המוציא לאור את התנ״ך
קאסוטו. אורנשטיין גילה כי תעוזת־החיילת
מזוייפת, פנה למשטרה, אבל העלה רק חרס
בידו.
לחנודני המרומה לא נותרה ברירה אלא
לחפש את הצעירות ברחובות. להפתעתו,
הועילה שיטה זו. באחד מטיוליו הבחין
בקונה צעירה הנכנסת בחברת גבר לחנות־בגדים
ברחוב אלנבי. הוא הזעיק שוטר
למקום, אך תוך כדי כך נעלמו עקבותיה
של נערת־הספרים החמקנית.
הגילוי ליבה את זעמו של מוכר־הספרים.
הוא בירר בחנות־הבגדים, גילה כי הקונה
האלמונית עובדת בקירבת מקום. כחולי, רב־הסבלנות,
החל אורב לה ועורך את סיוריו
ברחוב אלנבי, סמוך למקום בו גילה־ לראשו-
-נה את שללו.

לבסוף שיחק לו שוב מזלו. הוא הבחין
בצעירה, תפש אותה בידה, גרר אותה לעבר
שוטר שעצרה. בתחנת המשטרה נגלתה
זהותה — היתה זו שרה אסא, פקידה לשעבר
אצל עורך־דין.
מעצרה של שרה הביא גם למעצרן של
שתי נערות־הספרים הנותרות, ברכה אפשטיין,
הקונה השניה, ולאה סודרי, שסיפקה
לצעירות את תעודת־החיילת המזוייפת. לאה
הועמדה למשפט נפרד, בעתן זיוף מסמך
צבאי.
בעוד שרה אסא היתד, מלאת רוח׳ קרבית,
לא שיתפה פעולה עם חוקריה במשך חודשי־החקירה
הארוכים, נשברה ברכה אפשטיין
תוך זמן קצר, הסכימה לשמש עדת המדינה
נגד חברתה, תמורת הקפאת התהליכים המשפטיים
בהם הוחל נגדה.
מיפנה בבית־המשפט. לפני עשרה
ימים נתקיימה סוף־סוף הישיבה האחרונה
של משפט שרה אסא, הנאשמת בהוצאת כסף
בטענת שתא. תחילה נסוגה ברכה מהסכמתה
לשמש עדת מדינה — ונכנעה רק לאחר שנרמז
לה שבאם לא תיענה — תואשם בעצמה.

בא המיפנה. שרה, ששמרה עד לרגע
האחרון על עמדה שחצנית ותקיפה, התמוטטה.
היא פנתה לשופט בבקשת רחמים,
כשעיניה זולגות דמעות, ביקשה להודות
באשמה בתנאי שהשופט יסכים לשמוע את
סיפור מניעי־פשעה בדלתיים סגורות. להפתעת
הקהל נענה השופט קורנגולד, פינה
את האולם המלא סקרנים מפה אל פה,
האזין שעה ארוכה לתולדותיה האישיות של
נערת־הספרים הכנועה והמתיפחת.
כאשר נפתחו: הדלתות לקהל הרחב, שוב
לא עמדה בפני השופט נערה רוטנת ועזת־מבט
אלא צעירה אחרת לגמרי. עתה נראתה
שרה עליזה, רגועה ושמחה בחלקה.
היו לה סיבות טובות לכך: השופט קור־נגולה
שהרשיעה על פי הודאתה, הסכים
לקבוע את גזר־הדין לאחר שהצעירה תביא
ערב להתנהגותה. הכל רמז ששרה, הבקיאה
בספרים, תדע גם הפעם לצאת בשלום. מבין
סעיפי הספר המכיל את..החוקה הפלילית.
פעולסחזוז׳ 1188

שאלון
מועמדות
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר ה־מעוניין
להמליץ על מועמדת, אשר
לפי דעתו היא מתאימה לתחרות זו.

השם— :
שם משפחה
מצב משפחתי:
הכתובת המלאה

שנת הלידה:
מקום הלידה:
שנת העליה:
גובה :

צבע שיער— :
צכע עיניים — :
השכלה קודמת

עדנה בוקסדורף
ידיעת שפות
ספורט

כון. גמרה קורס דראמתי של חצי שנה אן מעדיפה להיות מורה
להתעמלות. הספורט האהוב עליה ביותר: התעמלות על מכשירים.

ילידת תורכיה בת . 19 עלתה לארץ
ר 1־ 1ל
כשהיתה בת שבע. סיימה בית־ספר
/ 11 1
עממי ויצאה לעבודה כפקידה ואחר־כך כתופרת, כדי לעזור למשפחתה.
ספורטאית מצטיינת. חובבת ריקודים ספרדיים ומישחק.

נלציין איזה)

מקצוע או שטח לימודים
מקום העבודה או הלימודים

האס המועמדת היתה או חינה חברה
כתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון,
ספורט, להקה אמנותית או אגוד אחר?

חוכבויות

אס אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. .יש לצרף ל שאלון
זה את תולדות החיים של
המועמדת, עד כמה שהן ידועות לו.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המים .1960״

נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

שחרחורת בת , 18 שנולדה בישראל וגרה
1 1 1 *1 1 1 1 1בתל־אביב. סיימה כיתה תמישית בבית־ספר
תיכון וכיום עובדת כפקידה. הספורט החביב עליה ביותר
הוא השתיה. רות היא רווקה, מבלה הרבה מזמנה בברכות־שחיה.

> \ ל > 7ר ־ ן* *י 8בת , 19 ילידת הארץ. סיימה עשר
שנות לימוד וכיום גננת ברמת־

גן. דוברו! צרפתית, ספרדית ועברית ושואפת להיות גננת עצמאית.
הספורט האהוב עליה ביותר: ריצה. צילום: בן־חור.

אנשים
זז מ רו אתהש״ן־

ספרי לבתך
לפ ניה נש וא י ן
ט 1גזיוגו בו\ הו א הך ופורוז \זואוז\
ביו ה ר בוזטיס הביוז. מיוגו בו; ו!וה
יציל ו הנו רווי פי 3וזרל נזבו\ רגיל.
סייוגובור ה אוזי הי הו א רון גונו
ה ה הו ל בנזגפיינז נול גבי האריוה.
כשר. הו צרה גסה — הו ארה אי בו ה.
חובב צילום!

יותר גלוי היד, שר־האוצר לוי אשכול,

השייך הבדווי סודימאן אד הוזייד, אתרי שילדה בת תשע מפתח־תקווה התלוננה
נוהג כמו בן תרבות מודרנית לנהל את במכתב אליו כי המטבעות החדשים שטבע
עסקיו באמצעות בנקים. את כספו הוא משרדו הם קטנים מדי ונופלים מבעד לחומפקיד
באחד הבנקים בבאר־שבע, משלם רים שבכיסיה, ישב שר־האוצר וכתב לילדה
באמצעות המחאות המשוכות על בנק זה. מכתב תשובה ע צ תי — שתקטיני את
באחד הימים נקרא השייך לבנק שלו ושם החורים בכיסו. נוסף לכך תקבלי גם ארנק
נמסר לו כי הוציא המחאות העוברות את כמתנה ממני על מנת שתשמרי בו את מטהסכום
שהופקד בחשבונו בכמה אלפי בעותיו. מקווה אני שהארנק יהיר, גדול
לירות. סולימאן לא נבהל .״מה הבעיות מהחורים לעורך־הדין ישראל גיל,
הוא אמר ״אני מיד רושם לכם צ׳ק יועצה המשפטי האדמוני של מועצת פועלי
הצייר מאנה כץ, הוא חובב גדול של חיפה, יש הצלחה מסחררת. אולי לא כל
חפצי אמנות עתיקים. באחד הימים, בסיירו כך במשפטים כמו אצל נשים. כאשר יצא
בשוק הפשפשים שבפאריס, גילה הצייר יום אחד מבניין המועצה המקומית בקרית
היהודי מנורה עתיקה גדולה, בת שמונה בנימין, מיהר אחריו סגן יושב־ראש המוקנים.
כששאל למחירה• הופתע מן הסכום עצה דוד שקל, עצר אותו ושאל :״תגיד,
הזעום שנדרש עבורה. כ״ץ עט על המציאה, אתה נשוי?״ ״בטח שאני נשוי,״ השיב גיל
מיהר לרכוש את המנורה, אותה הציר מלא גיל ,״יש לי גם שני ילדים.״ ״חבל
בפתח דירתו. בפני כל באי ביתו התפאר מאד,״ נאנח סגן יושב־ראש המועצה ״ואני
כ״ץ על שהצליח להשיג מנורה בת שמונה רציתי לשדך לך את מזכירתנו היפה
קנים שאינה עשויה במתכונת המקובלת. עד בבעל חוש אילתור מפותח התגלה המלחין
שבאחד הימים ביקר אצלו סוחר עתיקות הישראלי גארי בארתיני. גארי, הממונה
שהביע מיד את השתוממותו :״מה פתאום על הלווי המוסיקאלי לסרט איי לייק מייק,
אתה שם באמצע הקיץ בפתח הבית מחזיק הקליט בין השאר לפס־הקול של הסרט את
לשמונה מטריות כרמלה ירין, השיר עצי שיטים עומדים, בעברית. רק
אשת הרמטכ״ל לשעבר והארכיאולוג בהווה במאוחר החליט בארתיני כי השם עצי
יגאל ידין, התגלתה השבוע אף היא כ שיטים, עשוי להוליד אסוציאציה בלתי־בעלת
כשרון רמטכ״לי. כאשר נודע לחוגים נעימה אצל דוברי האנגלית, באם יוצג הסרט
הדתיים בחיפה כי בעלה הפרופסור עומד בארצות־הברית או בבריטניה. הוא פקד ללהרצות
בחיפה ביום שבת על מכתבי בר־ הקליט את השיר מחדש, הפעם בשינוי הכוכבא,
בלוויית פנס קסם, ראו בכך חילול מלים עצי שיטים עומדים לעצי זיתים עוסדים
שבת מחריד. לכן, כאשר נותרה כרמלה אלה שלעגו לפאנטומימאי יעקב (״ג׳*
לבדה בבית, צילצל הטלפון ומעברו השני קי״) ארקין, יכולים כיום ללעוג רק לעצדיבר
אחד מראשי החסידים בחיפה :״גברת מם. ג׳וקי, השוהה בפאריס, יהיה כוכב
ידין,״ אמר האיש ״תדרשי מבעלך שלא להקת הפאנטומימה שמרכיב מרסל מרפו
יחלל את השבת עם פנס קסם, אחרת נעשה לקראת סיור שהוא מתכנן בארצות־הברית.
לכם שמח.״ ענתה על כך הרמטכ״לית :״אם נראה שהישראלים יתנו את הטון בלהקה
תראו לי, היכן כתוב בתורה שאסור להש זו. מלבד ג׳וקי, צורף אליה גם ישראל
תמש בפנס קסם בשבת, אני מבטיחה כי גוריון, הדודאי הגיטאריסט שבצמד הדוהוא
יבטל את ההרצאה אחד האנשים דאים! וייתכן שגם סאמי מולכו. שניהם
הבודדים שהוזמנו השבוע לבית נשיא המ היו בזמנו חברי להקת הפאנטומימה של
דינה, לסעודה חגיגית שנערכה לכבוד יש* ג׳וקי גם לשמעון לוי, הרקדן הראל
ורבקה זיו, לרגל חתונת הזהב תימני גבה־הקומה, השוהה זה שנים מספר
שלהם, ושלא נענה להזמנה — היה מאיר בלונדון, מאירה ההצלחה פנים. הוא יהיה
וויסגאל. וויסגאל תירץ את אי־הענותו הכוריאוגרף הראשי בפסטיבאל שייערך הלהזמנה
בכך שהוא עומד לנסוע לחו״ל קיץ בקארדיף, בירת וזלס! הבמאי הראשי
והוא טרוד משום כך בהכנות. באותו ערב שלו יהיה ג׳ץ מודי, הבמאי האנגלי שבו
נערכה הסעודה נראה תיסגאל בשורה ביים את תרגיל בחמש אצבעות באהל . .
יחס קולגיאלי למופת גילה במאי אכמודוס,
הראשונה, בעת הופעתה הישראלית הבכורה
של מארלנה דיטריך. אחרי ההצגה הוא אוטו פרמינג׳ר לגבי עמיתו, הבמאי הרקד
עמה עד אור הבוקר במועדון הלילה ישראלי כרוך דינר, המסריט עתה בגליל
המערבי את הס היו עשרה. אי־אפשר לדעת
אדריה.
אם פרמינג׳ר התכוון להראות לדינר את

ההבדל המקצועי בין שני הסרטים, אותם
גירו שים ח ש איי ם
הסריטו בעת ובעונה אחת; על כל פנים,
הצנחן ואיש האייטיליגנ׳נס הבריטי לשעבר הוא שלח לו כרטיס הזמנה בלוזית כרטיס
ראובן דפני, המשמש כיום מנהל קרן טיסה, להצגת הבכורה של אכסודוס בניו־התרבות
ישראל אמריקה, הוכיח לאחרונה יורק במאי קולנוע ישראלי אחר,
כי עדיין לא שכת את שיטות השמירה על נורי חביב חביב, זכה להגיע לניו־יורק
סודיות והחשאיות שלמד במודיעין. כשחזר בדרך אחרת — דרך כותרות העתונים.
לאחרונה מארצות־הברית, התאכסן במלון בעתון הניו־יורקי הנפוץ סאנדי ניום, התאכדיה,
הופתעו ידידיו שהופנו לחדרם של פרסמה ידיעה על סרטו רחל, שעוכב על־מר
וגברת דפני, כשגילו כי הגברת דפני ידי הצנזורה הישראלית, תחת הכותרת:
אינה אותה הגברת שהכירו בשם זה. התברר ״הסרט הסכסי הראשון שייוצר בישראל
כי דפני התגרש מרינה גרוסמן, בתו של גורם לסערה סמלת חיננית בצה״ל,
איש הנהלת הסוכנות מאיר גרוסמן, לה שתסיים את שירותה הצבאי בקרוב, תתפרסם
היה נשוי, נשא לו לאשה את אחת מנשות ברחבי תבל. רות ליבר היפהפיה, תקשט
הצוות של הלנה רובינשטיין, אותה הכיר כנראה את שער השבועון האמריקאי הנודע
בעת ביקורה בארץ. דפני הצליח לשמור לייף. היא צולמה במסגרת כתבה שערכו
על מאורע זה כעל סוד כה כמוס, עד שגם כתבי עתון זה על מעמדן ועבודתן של הידידיו
הקרובים לא ידעו על כך חיילות בצה״ל.
האם כבר
קראת את טור הצילום בעמוד? 3

העולם הזה 1188

הויטויו מאווווי הקלעים־כפי שוק שומר ראשה ואה אותה

ן * 1 ^ 8מרקו חורנ׳מן מכניס את נזאר־
# ^ 11 לנה דיטרין למכוניתו. מארלנה
נראית לידו, כשידה הפגועה נתונה בתחבושת.

ני יהודי הקרוב לאמרגן גיורא גודיק.
\ £ר,ו א מכיר אותי אישית בכל המובנים.
כאשר עמדה מארלנה דיטריך להגיע ארצה,
הוא ביקש שאעשה לו טובה. הוא היה זקוק
לאדם עם סבלנות ונימוסים שיהיה מלווה של
מארלנה בארץ. הוא בחר אותי. אני, בנימוסים,
מפורסם מאוד. היו כבר בידי אישים
מפורסמים כמו הבמאי איליה קאזאן ואחרים.
למרות שהיה עלי לחץ קשה במשרד הכרטיסים
שלי לאן, שאני מנהלו, החלטתי
להתנדב ולעזור לגודיק. העמדתי לא רק את
עצמי לשרותה של מארלנה, אלא גם את
מכונית הפורד 1959 הירוקה שלי. הסכמתי
לעזוב את כל עסקי משתי סיבות: גודיק
הוא ידיד טוב שלי, שעזר לי לא פעם; והסיבה
השניה — שאני מעריץ את מארלנה.
שמעתי את קולה והיכרתי אותה מהסרטים.
כשהייתי צעיר, הייתי מעריץ שלה כמו כל
הגברים בתל־אביב, ואני זוכר איך נקרעה
לי חולצה כשעמדתי בתור לאחד מסרסיה.
היכירו לי אותה כשירדה מהמטוס. גודיק
הציג אותי בפניה :״זהו מרקו, הוא התנדב
להיות המלווה הקבוע שלך.״ כשניכנסה למכוניתי,
אמרה לי :״איך זה? מדוע אתה
עושה כל זאת בשבילי? יהיו לך ימים קשים,
לא יום ולא לילה. אני אוהבת לעבוד.״
וכך הייתי איתה מהרגע שירדה מהמטוס
ועד שנסעה, מהרגע שהתעוררה בבוקר ועד
שהלכה לישון בשעה חמש לפנות בוקר. היו
ימים שהיא קמה בשבע, אחרי שינה של
שעתיים. היא קמה בבוקר, בדרך כלל בעשר,
ודבר ראשון היתה מתקלחת. אחר־כך היתד,
שותה שתי כוסות קפה ומתחילה להבריק
טלגרמות, לענות למכתבים. ספרית מיוחדת
שהבאתי לה תיתה מסרקת אותה כל בוקר
ואחרי זה היתד, מארלנה מתחילה לטפל בתלבושות
שלה. בכל יום היא סידרה אותן
מחדש. כשהייתה חוזרת בחמש לפנות בוקר,
היתר, מוציאה במו ידיה את תלבושתיה מתוך
המזוודות ומאוזררת אותן.
אני רוצה לציין שאני אחד הצעירים ()38
שיש להם הרבה נסיון ועבר עם נשיב.
היכרתי נשים מכל הגילים ובכל הארצות,
אבל אחרי שראיתי את מארלנה גם בבית,
גם כשהיא קמה בבוקר — אני מוכרח
להודות שלא ראיתי אשד, שתראה כל כך
יפה ובאמצעים כל כך פשוטים.

״איגי מצטערת שאיו זי רגליים״
י י לא ,1׳ר, כל כך קל כפי
( | שהוא נראה. כי בליווי מארלנה נתקלתי
בבעיות שלא היו לאף אמן אחר. היד,
סוג מיוחד של אנשים שבא להתחנן וישב
שעות על שעות כדי לראותה, להסתכל
בה, וללחוץ לד. את היד. היו אלה אנשים
שסבלו מהנאצים. הרבה מהם סיפרו לי שפגשו
אותה בזמן המלחמה, כשנכנסה לגרמניה
עם צבאות־הברית. הם סיפרו שהיא
חילקה אוכל וכסף. היא עשתה מגבית בין
החיילים וחילקה את הכסף ביניהם. לאנשים
כאלה לא יכולתי לסרב. ניגשתי אליה והסברתי
לה את המצב. היא אמרה :״אני יודעת
שיש הרבה כאלה. אני אפגוש אותם.״ ומאז
בילתה כשלוש שעות ביום בפגישות עם
אנשים אלה. הפגישות היו מזעזעות. הם
חיבקו אותה, נישקו אותה והיא עודדה

אותם :״מה אתם בוכים! אתם נראים נהדר!
שמחתי הגדולה ביותר היא לראותכם כך.״
ביום בו הגיעה, לקחתי אותה, מיד אחרי
מסיבת־העתונאים, למלון. קבעתי איתר, פגישה
למחרת בעשר. כשבאתי, היא ירדה עם
זר פרחים ופתק ביד .״מרקו,״ היא אמרה
לי ,״דבר ראשון ניסע לביודהקברות לפי
הכתובת הזאת.״ הכתובת היתד, של מצבה
של מרים לוי, אשת בעל מלון השרון, אותה
הכירה ורצתה לשים פרחים על קברה.
נסענו לבית־ד,קברות. הוא היה ריק לגמרי.
בקושי מצאנו את השומר, זקן תימני בן
שבעים. מארלנה ירדה עם מכנסיים וחולצת
ג׳ינס והשומר התחיל לחפש איתנו את הקבר.
הוא התפלל על הקבר ומארלנה הניחה
את הפרחים. אחר־כך היא החזיקה את ידיו
המאובקות של הזקן כמה דקות ושאלה איך
להגיד בעברית תודה רבה.
בדרך לחזרה בתל־אביב שפכה בפני מאר־לנה
את ליבה. היא אמרה :״מהרגע שירדתי
מן המטוס, הרגשתי הרגשה שבשום ארץ
לא הרגשתי כמוה.״ מה שהפליא אותה היו
השאלות ששאלו העתונאים במסיבה איתה.
היא פשוט נדהמה מסוג השאלות על איפור
ודיאטה שהופנו אליה :״חשבתי שבישראל
מכירים אותי בצורה אחרת .״
היא קיבלה הזמנות למסיבות וארוחות. כמעט
לאף אחד לא ענתה. היא למדה את המלה
העברית, בזבוז׳ והיתה אומרת על כל הזמנה
כזאת :״זה בזבוז! אין לי זמן לשבת
ליד שולחנות בארוחות. האנשים שאני רוצה
לפגוש כבר יגיעו אלי.״

המלאך

ביקורך אני רבר לא מצטערת שאין לי רגליים.״
אולם מארלנה הפצירה בה והאשה
אמרה לבסוף :״תשלחי אולי בושם מפאריז
כדי שאזכור שגם אני אשד.,״ מארלנה נתנה
לה את רתובתה ואמרה :״תטלגרפי לי
כל פעם שתהיי במצב רציני.״
לשרה הנכה היה גלובוס קטן שידיד נתן
לה פעם במתנה. היה זה מעין קמיע בשבילה,
בו החזיקה כל פעם שרצתה משהו

מרקו תו ר ג׳ מ !
מאוד. לפני ביקורה של מארלנד, היא לקחה
איתה את הגלובוס למיטה ולאמבטיה.
בפגישה נתנה לה האשה את הגלובוס במתנה•
״את בטוחה שאת מוכנה לוזתר עליו
למעני?!״ שאלה מארלנה והודתה לה בהתלהבות.
כשנפרדו, כרעה מארלנה לפתע על
ברכיה, נישקה את רגלי ר,אשר, המשותקות
ובכתה שעה ארוכה.

מצית דעתוגאי 3כה
* 5דבר שמארלנה התעניינה בו ביותר
| ) היה, אם בארץ מלמדים בבתי־הספר את
כל מה שקרה ליהודים במלחמה האחרונה.
״אלה דברים שמוכרחים ללמד בכל בית־ספר
בעולם. צריך ללמד שלהרוג זה דבר קל,

מארלנה דיטריך מגיחה מהמכונית, שהביאה אותה
לא רק לחזרות והופעות, אלא גם לפגישות
עם אנשים קטנים. בפגישות אלה. התגלתה בכל גדולתה האנושית.

אחת מאלה שהגיעו אליה היתד, אשד, מבוגרת
בשם שרר, שפובל. שרד, היא עולה מרוסיה,
שהגיעה לפני 20 שנד, ארצה. בילדותה
נפגעה בשיתוק־ילדים ומאז היא מרותקת
לכיסא־גלגלים. היא גרה עם אביה
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, ומתפרנסת מהשכרת
חדר עם פסנתר לחזרות של אמנים.
חברים ואנשים טובים עוזרים לה כשהיא
רוצה לרדת עם עגלתה לרחוב. גודיק שולח
לה תמיד הזמנות להצגות.
היא באה להצגה המיוחדת לחיילים. וכאשר
מארלנה שרה את השיר ג׳וני בגרמנית,
היא כל כך התלהבה, עד שנעמדה
פתאום על רגליה מרוב התרגשות, בפעם
הראשונה אחרי עשרות שנים. אחרי כמה
שניות היא נפלה והאנשים הרימו אותה.
היא כתבה מכתב למארלנה, בו הודתה לה
על הופעתה. מארלנה כל כך התרגשה, עד
שהחליטה לבקרה בביתה. היא באה והיתד,
אצלה כשעה. הן שוחחו כאילו היו מכרות
וותיקות ומארלנה נתנה לה את תמונתה,
עליה כתבה :״זה מכבר את אחותי. באהבה,
מארלנה.״ מארלנה שאלה מה היא רוצה במתנה.
אולם האשה לא רצתה דבר .״אחרי

פעם שהוא מצית גפרור, הגפרור נשבר.
היו לה שני מציתים מיוחדים מזהב. אלה
שני מציתי גז שאין בהם מעצורים, עמם
היא מופיעה על הבמה. דיא הוציאה מצית
אחד ונתנה אותו לבשן במתנה.
מארלנה רצתה מאוד לבקר בכל מיני מקומות
בארץ, אולם זמן שהותה הקצר כאן
לא איפשר לה זאת. המקרים היחידים בהם
יצאה לבילוי חברתי קצר, היו אחרי הופעותיה.
גודיק ערך לכבודה אחרי כל הצגה
מעין סעודה חגיגית בחברה מצומצמת. זאת
היתד, הפעם היחידה שהיא אכלה ארוחה חמה
בשאר שעות היום אכלה רק סנדביצן ים.
כשהיינו בחיפה, לקחתי אותה?מרתף
בלפור. היא הזמינה שניצל וינאי. ברגע שהחלה
לאכול, קפצה ממקומה כנשוכת־נחש.
״מי הכין את השניצל הזה?״ שאלה ,״אני
מוכרחה לראות את הטבח!״ היא סיפרה שזה
השניצל הוינאי האמיתי הראשון שהיא
אוכלת אחרי הרבה שנים, והיא מוכרחה
לראות מי הכין אותו. הכניסו אותה למטבח
והציגו אותה בפני הטבחית. מארלנר,
שוחחה עמה כעשר דקות באמצע הארוחה.
אחרי הופעה בתל־אביב, נכנסנו לאכול במסעדת
גונדולה. השעה היתד, אחת בלילה
וממול עמדה על המרפסת אשד, מבוגרת
ולחשה בקול י־ועד שכמעט לא נשמע:
״מארלנה! מארלנה!״ מארלנה היתד, עדיין בלהט
הופעת הבכורה שלה, ורק נופפה לה
ביד. אולם אחרי הצגת הפרידה הלכנו שוב
לאותה מסעדה. ושוב עמדה האשד, על המרפסת
ומילמלה :״מארלנה!״ הפעם זינקה

שרה שפובל, שנפגעה בשיתוק ילדים בהיותה ילדה
*1 1 8 1י | 1
קטנה. בעת הופעתה של מארלנה, נעמדה שרה על

רגליה בפעם הראשונה לאחר שנים רבות. מארלנה ביקרתה בביתה.

לכל אחד אפשר לת ביד רובה. אבל לא
להרוג זה דבר שצריך ללמד.״
לפני הופעתה הראשונה ניסיתי להזהירה
שהקהל אצלנו מיוחם ובררני, ולא מודה
לאמנים במחיאות כפיים סוערות .״אם כך,
אני אשנה אותם!״ היא אמרה. הייתי בקיר־בתה
מאחורי־הקלעים בהצגת הבכורה. הקהל
הריע לה והוציאה אל הבמה כעשרים פעם.
כשיצאה, היא טפחה לי במקלה ואמרה:
״אתה רואה?!״
מארלנה התגלתה לי כאשה אנושית, בעלת
לב חם. זאת לא היתד, אצלה הצגה. פעם,
כשישבה עם עתונאי במלון, ניגשה אליה
בחורה צעירה ויפה העובדת במלון, עולה
חדשה מבלגיה, בשם נדיר, ביטצטיין. היא
סיפרה לה שהיא רוצה ללמוד משחק ולנסוע
להשתלם באמריקה, והיא מבקשת את עזרתה
של מארלנה. העתונאי נדהם ורצה לבקש
סליחה בשם הבחורה. אבל מארלנד, הזמינה
אותה לכוס קפה, התעניינה בגורלה, ונתנה
לה מכתב לשגרירות האמריקאית, שיעזרו
לה בסידורי נסיעתה.
כשישבה עם העתונאי רפאל בשן, היא
הבחינה שהוא נכה בידו האחת וכי בכל

מארלנה, חצתה את הרחוב והתחילה לעלות
במדרגות. רצתי אחריה. ראיתי את האשה
שפתחה את הדלת. היא נראתה פרועה ולבושה
בחלוק, כאילו רק הרגע קמר, ממיטתה.
היא צעקה בקול חנוק מבכי :״מאר־לנה,
לא ידעתי שתבואי. רציתי רק להגיד
לך שלום.״ אולם מארלנה נישקה אותה,
פקדה עליה להתלבש ולהצטרף אלינו.
באותה ארוחה היא נזכרה לפתע :״איפה
הנשמה הפיוטית שלי?״ הכוונה היתד, לאשה
אחת ששלחה לה ספר שירים שלה למלון.
מארלנה הזמינה אותה להצגה ואמרה לה
לחכות בסופה. אולם בלחץ הקהל נדחפה
האשד, ולא הגיעה למארלנה. מארלנה ציוותה
להביאה. ואז, בשעה שתיים בלילה, החל
גודיק לטלפן, ולחפש את האשה. לבסוף
מצא אותה ושלח מונית להביאה. מארלנה
היתד, מבסוטית ממנו מאוד. היא אמרה בפומבי
שלא יאתר, הרבה אמרגנים בעלי
העזה כמוהו.
הפיצוי שלי על השבוע בו הייתי צילה
של מארלנה היה כשנתנה לי את תמונתה
וכתבה עליה :״למרקו, שלא ישן הרבה
לילות בגללי. תודה על הכל. מארלנה.״

אם אני מביאה את כ ל מכתבו של זה, שמשום־מה העדיף
לחתום בשם המיסתורי ש.ב.ע ,.הרי באמת שאין זה
משום שאני רוצה להינצל טל־ידי כך מעריכת מדור שלם,
הפעם, כי אם בגלל תוכנו. הוא חורץ בו משפט על הנוער
הישראלי. אני בטוחה שתמצאו עניין בדבריו.

מכת בי, יותר משהוא מכוון למדורו, מכח־ן אלייך,
ובהמשכו תיזדכחי גם למה. הנני מוכרח לציין לשבח, כי
יותר מכל מדור בהעולם הזה, מדורך הוא זה שהצליח
לבדר אותי אפילו יותר מבדיחותיה של לילי. כי לא-פעם
גרמת לי להתפרץ בעל כורחי בצחוק למקרא הערותייך השנונות
בראשו, בגופו ובסופו של מיכתב מאחד או מאחת
האלמונים אשר כל רצונם הוא מעט שימחה ואושר בחיים
אפורים מאוד•.
״דאחעלק, רותי! למה זה תחפפי את ראשם ותקצצי בכנפיהם
ברכות של צברינו החמודים והעוקצניים? וכי עדיין לא
ד,יגעת למסקנה שהאינסטינקט של העדר שולט בהם, ושאף
ד0עם לא יצליחו להתעלות מעל עצמם — ואולי גם לא
י באשמתם?
,מאוד ייתכן והוריהם לא הורישו להם תכונות חיוביות
ומיוחדות — כי התפוח נופל לא הרתק מהעץ — פרט
לתכונות של השיקול הקר של החנוזני. רוזח והפסד, מד,
יותר כדאי. תכונות של חזח אישי, ניצול הקוניוקטורה,
הסתגלות מושלמת לתנאי־חיים אשר אין בהם, לא כבוד, לא
אושר ולא שימחת חיים — והם ממשיכים בתלם של הקונפורמיזם
החברתי הארור, שהוא יסוד מדינתנו ומדיניותנו.
מנהיגינו הדגולים מכתריאלבקה, יהופץ, בוצשץ ופינסק,
יכולים להתברך בליבם. הם זכו לפירות שלהם נכספו. נוער
שדוף וריק מכל תוכן. כמה אנשי רוח, מדע ואמנים הוציא
עם־הספר בארצו מאז עליית ביל״ו? את מיספרם אפשר למנות
על אצבעות שתי הידיים.
כשאני בא להשוות את הווי הנוער מארצות מיזרח ומרכז
אירופה — שם גדלתי — והישגיו, הרי שאין כל השראה.
חיי־הנוער שם הרבה יותר עשירים ומגוונים, ולא מושתתים
על הדולאר, הג׳אז והסכס תוצרת יונייטד סטייטס. רפליקה
מדוייקת מדווי זה קיימת כאן והיא בסיס חיים לנוער העירוני.
ובאשר לחלק השני, זה הנוער התנועתי, כביכול, הרי
כאן לדוגמה הוזי ישראלי טיפוסי:
,ריקוד מריונטת־עץ, הריהו ריקוד עממי סוער. צריחות
פראיות בתוספת הו־הא ולה־לה־לה — שירה עממית טהורד.
הקשה בתוף ערבי בליוזי אקורדיאון מזייף טונים — ביצוע
מנגינה מזרחית חדגונית ומשעממת ולפעמים — מסמרת
שיער ועור ביללת החתולים שבה. מוסיקה עממית מקורית.
,וזהו גבול ההישג שאליו הגענו במרוצת 50 השנים האחרונות.
וגם הלאה לא תהיה שום התקדמות. ואלה, יוצאי־הדופן,
אשר תנאי־החיים לא יספקום, ינסו בכל דרך לצאת
מן הארץ למרחב ולעולם הגדול, לחפש את האוטופיה
שלהם. ויש גם לשער שימצאוה. כי אין מדינה נבנית על
עבודה ושיעמום.
,הגידי נא, רותי, האם הזדמן לך פעם לעבור ברחובות

^\,עיר בליל חג־העצמאות במטרה אחת ויחידה — לבחון את
התנהגותם ופניהם של החוגגים? באם לא, אתאר לך אותם.
פרט לקומץ של נערים המסוגלים להשתכר על כוס גזוז,
ולעשות שמח בלשונם וכדרכם הם, לא ראיתי מבוגר אחד
אשר יבטא שימחה ממשית, שימחה היוצאת מן הלב.
,אוסף טך, של פנים חמוצות, אדישות ומשועממות לא
הצלחתי ל&נוש בשום ארץ מארצות־חוץ שביקרתי במסעי,

ואפילו תהיה זו שימחה בהרבה פחותה מאשר
בחג־העצמאות. כל עמי הגויים יודעים
לשמוח, ואנו יודעים להעמיד פנים.
״מהו ההסבר לתופעה זו? לא כל כך
קשה לענות. דעתי היא שאין אנו עם מגובש
בעל מסורת של מאות שנים במדינה
אחת, אלא ערב־רב של יהודים פולניים, יהודים
ערביים, יהודים לבאנסיניים ויהודים
אנגלו־סאכסיים. והקשר הנפשי בין איש לרעהו
רופף מאוד. וואדי־סאליב הוכיח זאת,
ושעריים ברחובות, שכונת־התיקווה והכרם בתל־אביב מוכיחים
זאת יום־יום.
״כל הפראזיולוגיה המפוצצת של בן־גוריון על מיזוג־גלויות
ועדות, בשקר יסודה. לא הוא ולא ילדיו הראו נטיה להתמזג
עם יוצאי־המיזרח. לו בצוענים היינו, טוב היה חלקנו
שבעתיים, כי הצועני, אם כי עם נווד הנהו, שבט מגובש
הוא, בעל מסורת וכוחות חיוניים. המוסיקה, השירה והריקוד
בדמם, וסיפורי אלף לילה ולילה שלהם שובים כל אוזן
קשבת.
״סלחי לי שסטיתי מן המסלול, אבל כל מה שכתבתי, יש
לו קשר רב להתחלת המיכתב, ובכדי להבין את הראשון,
עלינו לדלג ולקפץ לרביעי, ואז נוכל לחזור בחזרה.
״בסיום המיכתב ברצוני להעיר לך, רותי, שמקש לא

נערת השבוע

בקושי אפשר עוד למצוא כמוה בארץ. רק תשמעו אין
שהיא מדברת, רק תראו את המבטים שנועצות עיניה השחורות
ומיד תבינו את הכל .״מי שמדבר איתי לא היה מאמין
עלי שאני מסוגלת לכתוב,״ היא אומרת. אנחנו האמנו.
היא — אלה קרני, פקידה בת 17 בבנק לאוסי. שטרות־כסף,
מיספרים אינסופיים, לקוחות טרדנייס — מה כבר יכול
לצאת בהשפעת כל אלה, אתם סבורים. ובכן, הנה, תשמעו:
״אליך גדול מכולם /יוצר סלע בים /אף עזי משברים
לא יוכלו לו /אשטח תפילותי /עשהו איתן ושלו /כזה
צוק שבחול /בו יוכלו התנפץ כל גלי / .אליך גדול מכול
ם /א לי ך, אל כל יכו ל /אשטח תפילו תי /ע ש הו ג דו ל/,
ונפשו רחבה מני יס /אוכל להשיא אניתי /עשה, אלהי.״
אלה שחורת־השיער הינה ילידת רוסיה, שעלתה לפני 10
שנים ארצה. היא היתה חניכת הצופים, עד שנימאסה עליה
העיר והיא הלכה לקבל חינוך חקלאי בכפר הירוק. אחרי שנה
נימאס עליה גם הירק והיא חזרה העירה.
היא מרבה לקרוא, ובעיקר שירה, כגון אדגאר אלן פו,
שלי, עומר כיאם. היש פלא שהיא עוד כותבת שירים?

עושים לחם — אלא מחיטה מובחרת. והיות והמך בלי
ספק אשד, נבונה מאוד, פיקחית ובעלת שאר־רוח, לכן העבירי
מהשראתך לאלה אשר זקוקים לך באמת, והדריכי
אותם למחשבה וכתיבה פחות שאבלונית וסטאנדארסית,
אלא שיהי בה משהו מניצוץ המשורר והסופר. נסי גם
פעם לערוך התחרות על המיכתב שיהי כתוב בסיגנון
המשובח ביותר ותצייני אז בפרס כספי בצירוף פירסום
התמונה.
״בטוחני שבדרך זו תגיעי לתוצאות חיוביות יותר מאשר
בדרך הסארקאזם והליגלוג, אשר יש והוא פוגע מאוד,
ובפרט בבנות צעירות אשר אינן מסוגלות אפילו להבין למה
עשית להן ככה. פקחי את עיניהן בדרך של אם טובה או
אחות מבוגרת, ולא בדרך של רס״רית בצבא־הקבע. והנני
משוכנע שתגיעי לתוצאות טובות וחיוביות.״
מלים כדורבנות, מה? הייתי מציעה שניקח פורום זה
לוויכוח על הנושא. אשמח לפרסם כל מיכתב שיבוא כתשובה
על מיכתבו של ש.ב.ע ,.בתנאי שיהיה מעניין, כמובן.
אשר לפרסים, אינני במוחה כיצד בדיוק יתארגן הדבר, אך
יש להניח שאפשר יהיה להסדיר זאת. אז מה בנוגע?

ספשעעזרח עלפרס״רה
את יודעת מגיע רגע שכל כך נמאסים כל הסרטים האלה
שבאמת מתגעגעים לטיפת אמנות אז הלכתי עם איציק
לפרמיירר, של רוזנים ואביונים של הקאמרי זה יופי. הסתכלתי
כל רגע על איציק וראיתי שהוא מחייך אז גם אני.
זה על שתי משפחות עניות באיטליה שגרות בחדר אחד,
אבל בשביל לעזור למרקיז קטן אחד הם מתחפשים לאצילים
אצל איש שמן ועשיר אחד כדי שהוא יסכים שהמרקיז יתחתן
עם הבת שלו. עודד קוטלר נורא מתוק והוא לבוש
נורא יפה את יכולה לאהוב את עודד תאומי עד מחר אבל
עודד קוטלר יותר נחמד. נורא התחשק לי ללכת אליו מאחורי
הקלעים אבל התביישתי. אז המחזה רוצה להגיד שאף
פעם אי־אפשר לדעת אם בן אדם הוא רוזן או אביון ויש
כאן משהו מאוד עמוק אני חושבת.
אבל כל זה לא חשוב. מה שחשוב זה מה שהיה אחרי
ההצגה. מישהו אמר לאיציק שיבוא לקליפורניה שם עושים
מסיבה לכבוד הפרמיירה מה שמרגיז אותי אצל איציק זה
שהוא לא מספר לי שהוא מכיר את כל אלה. אז באנו לקליפורניה
והיה נורא רומאנטי. לא היה חשמל רק נרות
וכל השחקנים של הקאמרי היו שם. ראיתי את עודד קוטלי
מקרוב הוא באמת נורא נחמד אבל הוא לא שם לב אלי את
חושבת שהוא קצר רואי? הכירו לי איש כזה עם פנים
מעניינות, את יודעת, כאלה לא יפות ואמרו לי שהוא
המנהל של האסריקן פסטיבל באלט. הוא מדבר אנגלית כמו
אמא שלי עם מיבטא רוסי כזה ושמו ריים אבל הוא אומר
שהוא איטלקי.
ואחר כך ראיתי את טדי קולק ואת עמי גורביץ וא£
גרשון פלוטקין ואת גילה אלמגור נורא מתאים לה שהיא
שחורה וישבתי נורא קרוב אל משה דיין הוא נורא נחמד
בחיי. הוא ישב על־יד איזו אשה אחת והסביר לה מה זה
עגבניות מנימייקר ואמר לה חכי, תראי מה זה שהבת שלך
תהיה בת .21 אז היא אמרה מה יש, היא תכתוב לי ספר?
אז הוא חייך חיוך מקסים כזה בכלל לא מרגישים שהוא שר.
אז כולם אכלו ושתו ופיטפטו והיה מעניין עד שאייבי
הכריח את כולם לעלות למעלה אפילו אלה שלא רצו. אז
אנחנו עלינו ובדיוק דיבר שלונסקי על ההצגה. הוא אמר
שהיא היתד, נאה ולא היה בה זימה אפילו לא זימה שבלב.
לא ידעתי שזה שלונסקי. איציק אמר לי אז אלתרמן ענה
לשלונסקי אני לא זוכרת בדיוק מה ושלונסקי ענה לו שהוא
אף פעם לא היה במצב עדין כמו אלתרמן שהוא תירגם את
המחזה, שאשתו משחקת במחזה ובתו משחקת במחזה אז
אלתרמן ענה שהוא לא רוצה לענות לשלונסקי כי הוא לא
רוצה להעליב אותו.
אף פעם לא הייתי במסיבה כל־כך תרבותית.

ספר הש בוע !

מקום בצמרת

אם אתה סובל בימי החום ־

מאת ג׳וחן כריין

מעייפות׳ מחולשה, מליאות, מקשיים בהתרכזות ומלחץ עבודה גדול __

מ מלבות £י ני י ם י י ״יי ״ ״י ״״״ל -יהי״ לו לעזי יב.
מזון מלכות אל ת ם -מפיג עייפות, מקל על הרגשות חולשה, מגביר את הערנות

צעיר ציני מבקש לכבוש לעצמו
מקום בצמרת החברה
והממון ועושה את דרכו על
גופן העירום של פילגשיו:
צעירה תמימה ועשירה ואשה
נשואה, מבוגרת וחושנית.

ואת כולת ההתרכזות, ומעניק הרגשת מרץ ורעננות גם בימי החום הכבדים.
נסה גם אתה, ופנה מיד למפוורת קפוץ אלונים, דאר אלונים. חומר הסברה יישלח לך חמם.
מחיר צנצנת אחת ( 125 גר 12.ל״י. אריזה כפולה ( 250 גר 21.ל״.,
המחיר כולל הוצאות המשלוח.

ספר רב־מכר -
סרט עתיר פרסים
סחיר הספר 2.50ל״י.
גזור לכבוד מכוורת קבוץ אלונים, דאר אלונים.

ושלח

מיד

נא לשלוח לי: חוברת הסברה /מזון מלכות בצנצנת אחת בת 125 גרם במחיר 12.-ל״י /באריזה כפולה בת 250 גרם במחיר — 21.ל״י.
השם הישוב הרחוב
אין צורך לשלם מראש. התשלום עם קבלת המשלוח בדאר, לאחר הזמנתך( .דאר לגוביינא).

הרוכש 6ספרים מספרית

מועדון הספר הטופ
יזכה בפרס — ספר ש ערכו
7.50ל״י — חנם

שחקנים סוראכי וקארל כ״נשים לקיץ אחד״
מתחת לחזה עוד משהו
קולנוע סרטים
מאהבלאשתה כו מ ר
חניך השטן (תן, תל־אביב, איצות־הברית)
הוא אחד משלושת מחזות לפורי־מאנים
של ג׳ורג׳ ברנארד שאו, מחזה שהועלה
בהצלחה על הבמה עוד בסוף המאה
שעברה. במחזה זה עסק שאו במשולש
נצחי על רקע מלחמת השחרור של ארצות-
הברית. היה זה משולש מיוחד במינו, מן
הסוג העשוי לעורר חימה אצל כל פוריטאן
— כומר, אשתו ומאהב כופר.
על רקע עלילה זו נוצר סרט, שנשאר בו
רק מעט ממחזהו המקורי של שאו — בעיקר
קטעי הדו־שיח המבריקים. שאו, בציניות
האופינית לו, ניסה להוליד על הבמה
מצבים בהם הופך הכומר בעל כרחו לעבדו
של כופר הטוען בגלוי כי הוא חניכו של
השטן, נאלץ לסבול גם את התמסרותה של
אשתו לכופר. הסרט לעומת זאת, דן פחות
ביחסים בין המשולש, מתמסר יותר לפיתוח
הרקע — מרד האזרחים האמריקאיים בשלטון.
אשה במקום גרדום. הגנראל הבריטי
בורג׳וין (סר לורנם אוליבייד ).משמש כמפקד
חיל משלוח בריטי ששוגר למדינת
וזרמונט ב־ , 1777 על מנת לדכא מרידות.
בעיירה נידחת הוא מתכוון לאסור את כו־מר־העיירה
(ברט לאנקסטר) באשמת קבורת
מורד שהוצא להורג בתלייה, ואשר קבורתו
נאסרה. חייליו פוגשים בבית הכומר את
אשתו במצב אינטימי עם זר (קירק דוגלאם).
דוגלאס, שהוא למעשה כופר וציניקן, מציג
את עצמו ככומר כדי להציל את הכומר
ואת כבודו, נשפט לתלייה. כאשר נודע הדבר
לכומר האמיתי, הוא מצטרף למורדים, מביא
להם נצחון מכריע ומשחרר את הכומר ברגע
האחרון מחבל התלייה — מעשה שתמורתו
הוא זוכה חזרה באשתו.
למרות היומרנות ההיסטורית של הסרט,
הוא מופק בהומור קליל. עצם הצבת לאד
קסטר לתפקיד הכומר מולידה סערות צחוק
בקהל. קירק דוגלאס הוא חניך שטן משכנע
מאוד וסימפאטי, בפעם הראשונה, אחרי
הרבה סרטים. ואילו לורנם אוליבייה, הוא
היחיד המצליח להנציח את רוחו של שאו
בתסבוכת רומאנסית־תמימה זו.

א מנו תמוגנכת
נשים לקיץ אחד (הוד, תל-אביב; איטליה)
הוא סרט שממבט ראשון נראה אוז־לי
וחסר תוכן — מוצג נוסף בסידרה ארוכה
של קומדיות איטלקיות מגוחכות. הוא עוסק
בעסקי האהבהבים של זוגות שונים
בעיר־נופש איטלקית — עסקים המורכבים
בעיקר מחתיכות בביקיני. נופים מרהיבים
ובגידות בין זוגות נשואים.
העולם הזה 1158

אולם רק ממבט ראשון: כל מי שמובן
יהיה להעמיק בסרט קצת למטה מפני מש-
טחיו, המקומרים בחזות נשיים שופעים,
ימצא בו יצירה רבת־משמעות, לירית כמעט.
נראה כאילו הבמאי ג׳יאני פרנקוליני קיבל
על עצמו את המשימה להפיק סרט קופה
שיגרתי, עשה במיסתרים מלאכת־אמנות,
בצינעה ובעדינות, שגם הקהל לא ירגיש בכך.
הבלש התאהב בגנבת. העלילה
מורכבת מארבעה סיפורים נפרדים; המקשר
ביניהם: כולם מתרחשים בעיר־קיט אחת,
באותה עונת־נופש. פרנקוליני בתר לספר
סיפורים אלה במקביל, בקפיצות ארוכות
מנושא לנושא ובמעברים חדים, שלא תמיד
מתקבלים על הדעת.
אלה הם סיפוריהם של ארבעה זוגות:
9אם באה לבלות בחברת בתה, מתאהבת
בדון ז׳ואן המוציא ממנה כסף. כאשר
מגלה זאת הבת, היא מחזירה לאם את הכסף
בשמו של הצעיר, כדי לא לאכזבה.
9אשה נשואה מבלה על יאכטה של
תעשיין עשיר, סבורה שהוא רוצה לקנותה
תמורת כספו, מגלה לבסוף כי דווקא בעלה
הוא זה שמוכן למכרה תמורת כסף.
• בילוייה של זמרת אופרה שמנה להבעית,
שנהגה (אלברטו סוראדי) משחק את
תפקיד מאהבה כדי להוציא ממנה כספים,
מתכונן להתחתן עם נערה צעירה (דני קארל),
נאלץ לבסוף להתחתן עם הר־השומן המזמר.
9בלש צעיר ותמים (מרצ׳לו מסטרויא־ני)
המלווה אסירה כבולה לגבול הצרפתי כדי
למסרה שם לידי המשטרה. בגלל איחור
בעלייה לרכבת הוא מבלה עם הגנבת (מישל
מורגאן) יום חמים בעיר־הנופש, מתאהב
בה במיטה, מחליט לשאתה לכשתשוחרר.
לא כל הסיפורים הם על רמה שווה. שני
האחרונים הם הטובים שבהם. האחרון, סיפורו
של אלברטו מוראביה, הוא ממש יצירה
קלאסית, שהיתר, יכולה להיות סרט בפני
עצמו. אולם כל הסיפורים מוגשים בטעם
טוב, בהומור עדין ובהמנעות ממלודרמטי־זציה.
הקהל רואה אמנם בעיקר את החזות
הגלויים, ולא את המחזות הנסתרים, ואת
שפע גופות הנערות השזופות בביקיני —
אולם שלא כרגיל בסרטים מעין זה, מורגש
הפעם גם לב הפועם מתחת לתצוגת החזות.
תדריך אלה הסרמיס המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• משפטי אוסקר וויילד (ארמון־
דוד; תל־אביב) המחזאי שהואשם בהומו־סכסואליזם,
הופך ממאשים לנאשם במשפט
דיבה. פיטר פינץ.
• מצעד הצחוק (תל-אביב; תל־אביב)
מוצגים מוזיאוניים מלבבים מן התקופה
בה הקומדיה היתד, מלך.
• הסוד השמור כיותר (אורנע,
ירושלים) הכל אודות לוחמת הצפרדע התת־מימית.
לורנס הרווי כקפטן ליונל קראב.

1138

תשבץחש&ס

י הודי ת וצלר החמודה יודע ת לא ה
לרכב על וספה, לפתור ת שבצי ם ולה
כין שעורי ם לבי ת־הספר למסחר ספר!
ב תל־אבי ב, אלא גם לחבר ת שבצים
הפעם מגי שה לנו יהודי ת, בתה־15
תשבץ קשה
עבודתה

למדי.

ת שמ ש

אנו מקווים כ

פ תיון

להוכיח

יכולתכם בפ ת רונו ובחיבור ת שבצינ
לפי גלופה זו או ל פי הגלופה שפורסמה
בגליון קודם של ״העולם הזה״
מאיבר )1 :ההר
של חושי )4 .נוסע
ללא תשלום )10 .סוד.
)11 בתור הפה)13 .
מקום מוגבה)14 .
לא ריק )15 .שולט
ביד קשה )17 .מדת
חשמל )19 .חי במים.
)20 אמיתי )22 .הגשם
האחרוז)25 .
נוסח בסוף מכתב.
)26 מילת צער)27 .
מגדל עקום )30 .היה
דרור )32 .ערימת
מים )33 .מגיע)34 .
ענז )30 .מטבע יפאני
)37 .שמו הפרטי
של אחד המשיחים.
)39 ירימו )41 .קצץ
הענפים)42 .
)44 יו״ח מישיבות הבריטי
)46 משוח )48 .סיום
משחק השח )50 .תבלי!
מזרחי )51 .מה
שחסר בי! העמים.
)53 משקה הריח )55 .יתד .57 .אינה אהובה
על בדנוריוז )58 .אחד משבטי ישראל)59 .
עריץ, רודן )60 .טוב! לזריעה.
מאונך )1 :אופרה מאת ביזה )2 .לא ניתז
לגילוי )3 .בידיה החיים והמוות)5 .
מסולם החווים )6 .משופשח )7 .מאגר מים.
)8נסוג לאחור )9 .מבניניח היפים של
הודו )12 .עמוד מים )15 .כלי יריה)16 .
הרבה קהל )18 .מאשימה )21 .בסים)23 .

מילת הנוח למדבר )24 .מתנה )26 .כוח.
)28 נוזל )29 .המשפט שאתה משתמש בו
בהיכרות ראשונה )31 .כלי שימוש לדבר
חכמה )32 .אחת מחברות ההסרטה הישראליות
)35 .ילד להוריו )37 .גנבה)38 .
הנשם הראשון )40 .מדבר, אובל ומזמר)41 .
בז נכר )43 .האות הששית בעברית)45 .
קנאי קיצוני (בלע״ז) )46 .חירורג )47 .ירח.
)49 חדש )52 .הנכנס )54 .קהילה קדושה
(ר״ת) )57 .קרם )58 .גב.

החי
ספרים שירה
חו דהאךהעבר

כמו כל עקרות הבית הנבונות,
סמכי גם את על
טקסטיל ־ שמסג• לכביסת
כל האריגים העדינים.
* אגוי הי ר!\ ב א ריג ה *.ן רווזה
בהגרה הגג שאהאה הגזגג הי.
אריגה רגהה בצבע ירגס אג
בכל צבע א הר איג ה אל א הי!\גי.

תוצרת *נקה*
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״ס

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס הקיץ ל*

קצרנו ת
עכרית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ ( 0 0שמ •)0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)

תל־אביב, רחום גורדון .5
היפה, בבית־הספר ״כמעלה״
רחוב שמריהו לוין .30
הצלחה מובטחת!

הליכות הדיון

ה #ש דו מסויק ^
)0121611

62 19 >3 >2

הלך בסתיו (מאת דוב זמיר 64 ,שיריס,
הוצאת לדורי )1960 ,בא למלא חלל
שאינו קיים כלל בשירה הישראלית החדישה:
חלל התאור המציאותי־עד־כלות, הדבקות־עד־הסוף
בנוף, ברגשות היפים, ברחשי־האהבה
כבחוויות, שיש לתארן בנאמנות עיתונאית.
סיגנון זה, שעדיין פושה בארץ בפיוטם
של ש. שלום, א .מייטוס ואחרים, לא מצא
לו מחקים כלשהם בין משוררי ישראל החדשים
— מלבד אליעזר בניעץ ואולי כמה
משוררות מינוריות אשר ידן אינה משגת
את הכתיבה האסוציאטיבית והסימבולית.
עתה בא דוב זמיר ומגיש לנו ספר שכולו
גלופת־ביטוי מוכנה מראש, כולו דפוס־מילולי
גדול אחד. את השירים בהלך בסתיו
אין מאפיינות, בראש וראשונה, סגולות שיריות
או אסתטיות אלו או אחרות — הם
פשוט ניטראליים, חסרי־גזזן. שירים אלה
פשוט נוקטים תמיד בדרך הקלה ביותר, אינם
מאבדים אף פעם הזדמנות להגיד בדרך
נדושה מה שאפשר היה להגיד, לו התאמץ
המחבר, בצורה מקורית מעט יותר, בחן
החידוש, הנעורים והמקוריות. הם פוסעים
בעיקשות במישעול הדרוך של הישן והשדוף.
פיזמוגאות כמעטה קלאסי. לכן
אין פלא שהמוצר המוגמר המוגש לנו בכרך
הקטן והירקרק אינו מצטיין בטיבו.
זהו אוסף מוקפד ומאולץ של שירי־אהבה,
שירי־טבע ושירי־הגות־כביכול, המתעלים, בטוב
שבמקרים, לדרגת חיקויים חיח־רים של
השירה הרומאנטית של מערב־אירופה, בשנות
סוף המאה הקודמת; ובמקרה הרע —
והממוצע — נשארים בגדר פיזמונים נדושי־חרוז
ומשובשים לעתים קרובות במישקלם
הקלאסי כביכול*.
דוגמת הפיזמונאות המוסווה הזאת: יש־במחול
סוער /ניסתחרר / .ניפרוץ כל
חוק /בלהט שוק (ע׳ .)6או: בוקר, בוקר
עם השחר 7בוקר, בוקר עס הטל / ,מתנופפת
המיטפחת /של רועת הצאן סיכל/
...מיכל /ריחנית כורד מטולטל /מיכל
/חיננית כמסר על זלזל /מיכל /
קלילה כקצף על גל /סיכל /צלולה כ־רקיע
כחלחל (ע׳ .)30
התוצאה: אף הפיזמונים התמימים והיפים
ביותר הופכים, במיסגרת ספר־שירה רציני־לכאורה
זה, לקאריקאטורה של עצמם, מאבדים
חלק ניכר ממידת־החן הטמונה בהם,
מתחת לשימוש בנדוש ובשיגרתי.
תהליך מקביל ניכר גם אצל השירים המשוחררים
במידת־מה מקללת המיקצב הק־לאסי־כביכול.
השיר אשה בירוק (ע׳ ,)26
דרך משל, מצליח לדחוס בארבע שורות
לא פחות מחמש מטבעות־שירה שחוקות:
אשה בירוק /שעת בין ערביים / .ארגמן
שקיעה בזהב שערותיה / .החוף בנסיגה/ .
הספינה על המים /במלוא מפרשיה.
וכן הלאה, וכן הלאה — משך מאות שורות
קצרות, נאות וריקות מכל ערך עצמי,
המשתרעות על 94 עמודי הספר. יתכן שה־הלן־
בסתיו נמצא עדיין בספר־ביכורים זה,
ששמו מתאים לתוכנו להפליא: זוהי שירת
אדם בעל רצון טוב, המהלך בשידפון מילולי
ורגשי, בו כל היפה והנעים נטול מעליו
הנושרים ומענפיו המקריחים וההולכים של
סיגנון עליו כבר עבר הכלח.

סאטירה
במכחול מגמת
ללא כחל ו שרק קאריקאסורות
מאת יהושע אדרי, הוצאת ניב, תל־אביב)
הינו ספר־הקאריקאטורות השלישי של ההד
מוריסטן הקבוע של היומון חרות, מוותיקי
המפלגה הרביזיוניסטית, שהשתתף בחזית
העס, שהופיע בשנות ה־30׳ ,בעריכת אורי
צבי גרינברג.
אדרי הינו סאטיריקון מדיני. משימתו המוצהרת
— להגיב על מאורעות שוטפים ברוח
מסויימת, רוח מגמתית טהורה. תוך כדי
כך מאבד הוא את חופש־התימרון האופייני
לקאריקאטוריסטים גדולים באמת, כגון דוש
הישראלי, לאו הבריטי או אף הרבלוק ד,־
אמריקאי־דמוקראטי — שלא נמנעו, לעתים
קרובות, מלתקוף גם את אליליהם האישיים,
במידה שהמציאות הצריכה התקפה כזאת.
אדרי 46 השמרני יותר, נמנע, לעומת
זאת, מלהפנות את חיציו בכל כיוון שאינו
רצוי למיפלגה המפרסמת אותו. נושאיו
* המחבר הנתנייתי, פקיד בנק במקצועו,
נוהג באמת להכין את הטכסטים להלחנת
פיזמונים המושרים לעתים על־ידי זמרים
ישראליים.

אחידים ושאבלוניים: הסכנה הערבית, הסכנה
הרוסית, שליטתה המוחלטת של מפא״י על
שותפיה הקואליציוניים, המיסים, ולאחרונה
— גם הסכנה הנאצית המתחדשת.
נושאים אלה זוכים בידי אדרי לטיפול נמרץ
למדי. הסאטירה שלו אינה דומה לתקיעת
סכין־ניתוח או לעקיצת סיכה — היא
משולה למהלומת מכשיר קהה.
כך, למשל, בציור אופייני, נראה לוי אשכול
המפעיל מכונת־מיץ שנושאת את הכתובת
האוצר; האשכוליה הנמחצת והמום־
תעת מחזיקה בידיה שתי מיזוזדות ...בראש
העמוד באה מובאה, הלקוחה מן ה־עתונות,
והמסבירה כי שר־האוצר עומד
להטיל מס־מוגדל על נסיעות לחוץ־לארץ.
חולשתה הפנימית של עבודת־הסאטירה ה־אדרית:
הצייר אינו מסוגל להוציא מתחת
לידיו כמעט אף לא ציור אחד המהווה תמונה
בפני עצמה, זקוק תמיד להסברים ולחי־פוי
מילולי ולמובאות מן העיתונות.
״הגלית ׳׳ ללא הבלים. הספר, אשר
בשערו באה הקדמה מאת מנחם בגין, מנהיג
חרות *,בולט בגלל רצינותו האיומה. ניכר

״רק כמה מילים...״
ף ייבאלטימור, ארצות־הברית, לאחר ש־
_ 1אוליז להיות נוכח בעת ישיבת הפתיחה
של המיכללה ברין מאור, הובל גורדון
שקלי לבית־החולים, כשהוא סובל מפירוק
הלסת, שנגרם על־ידי פיהוק ממושך וגדול
מדי.

איגלו עממי

ף* אי אלסמיר, קנדה, זכתה קבוצת אס־
^*קימוסים במספר ארגזים הנושאים כתבות
באנגלית, ניסו להרכיב כמיטב היכולת
את חלקי הבתים המוכנים־מראש שבארגזים,
הרכיבו בטעות ששה במקום חמשת הבתים
להם נועדו החלקים.

בי עירום אתה
ך* הדמסטד, ארצות־הברית, פוטר וולטר
*,1סטיילס, הדוור המקומי, בעודן ״התנהגות
שאינה הולמת פקיד ממשלתי,״ לאחר ש־

״וטחנת השנאה מסתובבת״ של אדרי
ציור חד ומכשיר קהה
שהצייר־המחבר, שבמיקצועו המקורי היה
עוזר־לבמאי סרטים, מתייחם אל העט כאל
שלח־מלחמות, אל מלאכתו כאל מלאכת־קו־דש
פוליטית. תוך כדי־כך אין הוא פנוי
להבלים, שומר תמיד על מידה כזו של מסירות,
שלא אחת נעלם החיוך משפתי הקורא.
ללא כחל ושרק מחולק לחמישה חלקים לא
שווים: ויהי בימי הצנע; עלילות מר אזרחי
— הדן במיסים ובכרוך בהם; הוי והבאי —
המעביר תחת שבט הביקורת מוזרויות ופגמים,
החל מן החידון התנ׳׳כי (כל אזרחי
העיר מחזיקים בתנ״ך, החל במצחצח נעליים
וכלה בנהגים) ועד לצחנת הירקון; בינינו
לבין עצמנו — החלק הפוליטי האנסי־מפא״יי
ביותר של הספר; ובין שם ותם ויפת —
הדן בפוליטיקה מרחבית ובינלאומית.
בחלק אחרון זה כונסו גם מיטב ציוריו
הסאטיריים של אדרי. הסיבה: יתכן שלאחרונה
קלם הצייר חלק מחידושי־העידון של
הקאריקאטורה הבינלאומית, התל רואה את
המסתתר מאחורי האבסורדי והגרוטסקי־מגו־חך
שבחדשות, במקום לתאר תכונות אלו
בעצמן, בקווים גסים למדי.
שתי דוגמאות: ציור של טיל הנושא את
ראשו של מיקויאן, החג סביב שמש בעלת
פניו של אייק (הכתובת :״הקליע הסובייטי
ניכנס למסלול מסביב לשמש ותמונתו
של ד״ר גולדמן הבא לעוץ למיניסטריון
החוץ הגרמני כיצד לטפל באנטישמיות, נתקל
בנאצים המציירים צלבי־קרם על חומות
בית־כנסת ובשר־חוץ גרמני האומר :״ה־פרמייר
שלכם צודק: הגרמנים של היום
באמת טובים. הם כבר דואגים שתוכלו לקבל
שילומים חדשים.״
בסיכום: ספר מבדח — אך רק אם הקורא
מזדהה בדיעבד עם השקפות הקריקא־טוריסט;
מאכזב — אם משווים ׳אותו עם
הישגי הציור הסאטירי בעולם — וגם בחלק
מהעתונות העברית.
* המציע לעברת את המונח הלועזי
קאריקאסורר, להבלית, מלשון חבלים.

תמונתו הופיעה בכתב־העת הכללי של הנודיסטים
האמריקאיים.

אמוד זאת בעגבניות
ך* סיגסינאטי, ארצות־הברית, זכתה רי־

_ 1טד, אדאמם לגט, לאחר שהסבירה לביתר,משפט
שבעלה־לשעבר לא דיבר אליה
מיום כלולותיך״ הסתפק ב״ביצוע מעשים
משונים, כגון התזת מיץ עגבניות בפני.״

הגידו מוען /לזקן

**תל־אכיב, הגיע לבית־הדואר המרכזי
* 1מכתב מצרפת, המופנה אל ״מערכת
עתונו של מר בן־גוריון, דבר״ ,נמסר לכתובת
הנכונה — על אף טענות מקבלי*
המכתב כי עתונם אינו שייך לאיש.

באין משפחה

לירו שלים, עיין תושב ותיק, אשר נו-
^ ,ל ד בשנת ,1908 בטופס־הרישום לבקשת
שינוי־שם, מצא בו את הסעיף ״מצב משפחתי״
,הירד,ר רגע, רשם ״יתום״.

טכסים שקדך

ך • כת־ים, לאחר שקיבלה במתנה בגדי
י ם הדש מידיד אמריקאי, התפלאה אביבה
לוי על התקהלות סביבה, נוכחה לדעת
במאוחר שהניילון של בגד־הים נעשה שקוף
לאחר ההרטבד״ משאיר אותיות כהות, המצטרפות
למלים:״! 0004 . 0004

שפת התחלקלקות

ף* ת ל ״ א כי ב, התחלק תושב על פסולת,
*£שבר חלון ראווה, כיסה את המדרכה
בשברי־זכוכית, תלש מעץ ם מוך שלם עירו ני הנושא את הכרזה :״נא לשמור על נקיון
עירך.״
העזלט הזר 1160 ,

. .חפש את האטה חפש את האטה חפש את האטה חפש את האעה חפש את האשה ת פ

ת גן ר ב על תס>( !ת
״אופנה באה, אופנה חולפת — אבל השחפת לעולם נשארת!״ אמרה בפאתוס רב
בתיה בראון, מהליגה למלחמה בשחפת, בתוצגת האופנה שערכה הליגה בשנה שעברה.
השנה לא היה צורך לחזור על אמיתה זו. הקהל כבר ידע אותה על פה, דיקלם אותה
מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, שר אותה אפילו בקנון, לפי המנגינה של הימים חולפים
שנה עוברת — אבל המנגינה, אבל המנגינה, אבל המנגינה לעולם נשארת
ה״אופנה באה״ של איוניר הוצגה בשיתוף עם הלוחמים בשחפת ש״לעולם נשארת״ ,בגן
הירוק של רמת־אביב. בגן זה, בשעה ארבע אחרי הצהריים, אפשר רק להשתזף מול השמש,
דבר הנעשה בדרך כלל בעיניים עצומות. לכן לא נראו אלא הצלליות של הדוגמניות. אולם
העתונאיות מצאו עניין אחר באירוע — הקרברב שניטש בין המארגנות לבין העתונאיות
על ספל נס־קפה ועוגת מוקה.
מדי שנה אוספת הליגה בכל תוצגת כ־ 8000 לירות, ומדי שנה נדמה לעתונאיות שהן
פטורות מלהגדיל סכום זה. על כן, בכל פעם, מתועררת השאלה: מי ישלם בעד הקונסו־מציה
של העתונאיות, שאינן חובבות קפה ועוגה פחות מבנות־תמותה רגילות? הפעם, לפני
הופעת השימלה האיונירית הראשונה, היה צורך להכריע בבעיה זו. העתונאיות ישבו בב —
סות הלובי על שלהן (בלי עין הרע!) ,וסירבו לזוז אל המסלול, כל עוד לא בא הקפה על
מקומו. איוניר, ג׳נטלמן כרגיל, הציע לשלם. ההצעה הדיפלומאטית נדחתה, למען העיקרון.
הליגה, שעמדה נגד חיידקי השחפת, נכנעה בפני העתונאיות. אלה שתו על חשבון הברון —
ליתר דיוק, על חשבון הבראון.
עוגת־המוקה לא עזרה להתגבר על בעיית הסינוזר, אך למרבית המזל נערכה יום לפני כן
חזרה כללית, שאיפשרה להתבונן בדגמים לאור הניאון. מסמר האירוע היתה האופנאית
פלאזזיאן רוזן, ששימשה כקונפרנסיה, דבר שאיפשר לה להבליט את סיגנונה העברי המיוחד
במינו, שאינו פחות ססגוני מיצירתה האופנאית.
״...ועכ שיו נלך לגן, לגן הנפלא. ז׳ארדן אנשאנסה, איפה את?״ ז׳ארזן אנשאנמה הופיעה
על נורית רונאי הדקיקה, שלפני כל הופעה שלה נשמעו קריאות ״נו, נורית!״ עצבניות
מחדר ההלבשה. רונאי טפפה לה, כשעל גופה שמלת גינגהם בשחור־לבן, ועליה
חצאית אורגנזה לבני״ שנראתה כסינר, בשל היותה קצרה מהשמלה. על סינר האורגנזה

״ז׳ארדן אנשאנטה״ ,״ז׳יז׳י״ ו״טוני״
״אני מקוזד, שזה מוצא חן בעיניכם,״ הפטירה פלויאן ,״שמתי את הבריאות שלי בפנים,״
הדגישה. איש לא היה בטוח אם היא ״שמה את הבריאות״ שלה או של שוברט האיטלקי,
כשהיא הראתה את ד,בלק אנד וזייט. הבלק אנד וזייט היה מערכת של שמלה צרה מודפסת
בשחור לבן, ומעיל בעל ביטנה זהה, המעוטרת במסגרת כהה. לקול הרחש ״שוברט,
שוברם,״ שהזכיר חידון מוסיקאלי, נכנעה פלויאן ואמרה :״אם אתם רוצים להגיד שזה
אינספיראציה של שוברט — בבקשה.״ מישהי אמרה :״זה יותר יפה משוברט.״ אחרת התרעמה
:״שיקום מי שאמר זאת.״ איך שלא יד,יה, השוברט של איוניר עולה רק 200 לירות,
חמישית בערך ממחיר השוברט השוברטי.
״ועכשיו הולכים לשחק קצת בקזינו, נורית! נו, נורית!״ רונאי נמצאה גם הפעם, לשמחת
הכלל, הראתה מד, לובשות בנות פתח־תקוזה כשד,ולכות לקזינו. ומסתבר שהולכות לשם לא
פחות מאשר עם טונו — חבית בעברית — בעלת כיחיצים אסימטריים. הטונו של רונאי
היה ממשי־נקי פירחוני, שהותאם לו מעיל עותומן־גרוגן חום (שמאלי בציור) .״הבד הוא
קצת מקומט, אבל אני מקווה שזה בסדר גמור״
זה היה בסדר גמור, פלויאן, אבל מה יהיה עם העברית שלך? נובלס אובליג /גבירתי.

אס צרפתי כבר מתרחץ..
אמבטיה שחורה היא השגעון החדש של הצרפתים שמתרחצים ה״גורית״
של ״משכית״ ,שתוכננה לפני שנתיים על־ידי פיני לייטסדורף, ושגיזרתד, טרפז ואימרת
מחשופה מכווצת בסרט — מוצעת בבתי־ד,אופנה האמריקאים ככותונת־לילה גברים1

העניבה הקצרה והרחבה חזרה לאופנה. בארצות־הבריח מציעים אותה בצורה המאפשרת
ענידד, משני צידיה, כשצד אחד חלק והשני מנוקד או מפוספס. מחירה רק 5דולרים
את אגרטל הזכוכית שלך, זה בעל הפיה הצרה, תוכלי לנקות על־ידי קליפת־ביצה
מפוררת, שתכניסי לתוכו פלוס קצת מים וניעור קל אם תוך הביצה השחיר
לך את הסכו״ם, השרי אותם בקוקטייל של ספל קפה, גבישי סודה וארבעה ליטר מים, כל
אלה מעורבבים היטב בתוך מחבט אמייל מכוסה בכלי אלומיניום. לאחר שטיפה יהיה
הסכו״ם ממש נוצץ לערבי הקיץ הארוכים לובשות האמריקאיות גם חצאיות
ארוכות. מכותון משובץ, מבטיסט רקום ומדישז.

ריצ׳י לריקה

ריקה זראי ומיליין דימונג׳ו של ריצ׳י
היתה אפליקצית־פרח מבד הגינגהם (בציור מימין) ועל הקודקוד המחוטב מטפחת אדומה,
שעוררה התנגדות אקלימית בקרב הצופות .״תודה רבה ז׳ארדן אנשאנטה. ועכשיו אנחנו
עוברים לז׳יזי.״
ז׳יז׳י היתד, מקסימה כשג׳ון שברון הדרום־אפריקאית הדגימה אותה. ז׳יז׳י היתד, שמלת
קארו־טאפט־חום־ירוק, שר,טליה שלה השתפלה בהדרגה לכיוון גב הבלוזון (בציור במרכז).
בחזיתה צריך היד, להיות איזשהו אבזם ש״יהיה רק מחר״ ,כמו שהבטיחה המתכננת. וברון,
שמישהו התעקש לשנות את שמה הפרטי ליונית, היתד, כל־כך נשית, כל־כך אצילית ובכל־זאת
כל־כך משוללת ״אני״ בזמן ההדגמה! טוב לראות פנים חדשות, היודעות להראות את
אשר הן מדגימות, ולא את עצמן.

וי אשה • .חפש

ריקה זראי, שאפילו סבתא דיטריך מתלהבת ממנה, כבר תופרת אצל נינה ריצ׳י. ולא
סתם תופרת, אלא ששמלותיה מופיעות במדור־ד,אופנה של עתונים צרפתיים בעלי תפוצה
של מיליונים, ולא סתם מופיעות, אלא בצד שמלותיה של מיליין דימונג׳ו. בציור מימין
שמלה נהדרת מטאפט פליסה בשם ארגנטינה (אולי בשל פרשת אייכמן^ שתיכננה במיוחד
נינה לריקה. למיליין דימונג׳ו תיכננה נינה את השמלה רוסית שמשמאל. השמלה מאורגנזד,
לבנה, מודפסת שושנים חיוורות האם הוא נארקיסיסט, הפסנתרן של הקפה־בר־מסעדה
אריאנה, או שהוא סתם שואב השראה מבבואתו? אם זה לא כך ולא כך, אז למה
בכל זאת הוא תלה לו מראה במקום שנועד לתווים? אחרי ככלות הכל, הוא הרי לא יפהפה
כה גדול כובעים מפלאסטיק הוצאו לשוק האופנה הצרפתי. הם לא מצילים, אך
לעומת זאת הם גם נורא מחממים ואחרון אחרון, לא אקא ולא מיקי, אלא ניקי:
ניקי דנסקי, אופנאית תלוה מוזל ,״מרגישה״ את אופנת החורף לשנת 1960־ : 1961 הכתפיים
תהיינה מעוגלות. החזה בחליפות אתר־הצהריים ובמעילים — יהי משופע בקפלים. הטליה
נמוכה ורכה. המתניים מודגשות, הגב מוארך, הצווארונים קטנים, השרוולים גזורים בצורת
קימונו ורגלן גם יחד, עם חפתים. האורך — מעם מתחת לברכיים, הרוחב — בגב המעילים
ובירכי שמלות הקוקטייל. הז׳קסים ,9/10 והבדים בהירים לשמלות וכהים־בבדים למעילים.

את י 1ו א ^ /ה הפש

״לולה הישראלית״
מספרת ניצר
המתנו איש
העססיס בפרשת
האהבה הקנויה

סבלות תמורת
תשלומי אתנו

האפשר רננות
רמי־אהבה
ממס־הננסה?