גליון 1189 מתאריך 6 ביולי 1960

אין כמעט עיר בעולם בר. אין לפחות ישראלי
אחד. ובמקום בו יש ישראלי, שם יש
לפחות קורא אחד של העולם, הזה.
זהו הלקח שיש להסיק ממטר קטעי־העתו־נות
המציף לאחרונה את המערכת. הם באים
במעטפות הנושאות בולים מכל ארצות־תבל.
הם מכילים מובאות מגילויי העולם הזה על
לכידת אייכבן והמתת בורמן. והם נשלחים
על־ידי קוראי העולם הזה בחוץ־לארץ, הרואים
חובה לעצמם לשלוח לנו כל קטע המזכיר
את שם העולם הזה.
המביא את מספר המובאות הגדול ביותר
הוא, כנראה, שבועון מצוייר גרמני בשם
רביו׳ המופיע במינכן. כדי לתאר לקוראיו
מה רבה היתד, ההתרגשות שאחזה את ישראל
אחרי הלכידה, פירסם השבועון תמונה
גדולה של אזרחים תל־אביביים בשעה שהם
מתנפלים על גליונות העולם הזה, הנושאים
על שערם בהבלטה רבה את
תמונתו של אדולף אייכמן.
חבל שלא עלה על דעתנו
לצלם בעצמנו תמונה זו כדי
להנציח את אותו גליון —
אחד הנפוצים ביותר בהיסטוריה
של העולם הזה.

עגולותא 1שטותיתי 4 5אגירות

ספר

הופיעו

לראש ו נה ,
בעברית

ספרי־כיס
ממיטב הספרה;
הבלשית העולמית

)1הרצחה מס חור *
אגאטה כריסבי

השבוע !

פיי טון
פליי ס
מאת

ג ר ״ ס מלוליוס

המלשין

אדגאר וואלאי!
0ת אוו תהבצע
אלרי קווין
מחיר כל ספר 1ל״י
הפצה ראשית:
מזרחי, אלנבי ,60 תל־אב־ב

£81117

א או מ ס 8ז £61א 6111) 1140
010ם א * 0א 0 0ז א סז

רב־מכר שמעטים כמוהו, מאת
סופרת הכותבת בהעזה גברית
על כל הסחי והמיאוס
שבחיי גברים ונשים בעיירה
אמריקנית קטנה. אונם, גילוי
עריות, רצח והתאבדות שזורים
ברומן מרתק שהוסרט
בהצלחה מרובה, עם לנה סר־נר,
ד.ופ לאנ: וד־אנה וארסי.

מחיר הספר 2.50ל״י
הרוכש 6ספרים בספרית

״מועדון הספר הטוב״
יזכה בפרס — ספר שערכו
7.50ל׳־י — חינם

להשיג בכל בתי הנזרקחח

ההפצה הראשית
מזרחי
אלנבי ,60ת״א, טל 64755 .

• העולםהזה ״׳ שבועודהחדשותהישראלי
המערכת והמבדילה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.ר
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משר, שהם בע״מ, ת״א,
פין . 6העוו•ך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזהבע״מ.

קראתי לא מכבר על לורד
אנגלי אשר פירסם ספר מיו־חד־במינו:
אוסף המיכתבים
בהם פנה למערכת הטייכזם
הלונדוני. נושאם של כל ה־מיכתבים:
זבל אורגאני. אותו
לורד האמין כי גדולת
תקופתה של המלכה אליזבט
הראשונה ובער, מן העובדה
כי שדות בריטניה זובלו אז
בהפרשות כבשים, דבר שגרם•
לדעתו, לאיזון אורגאני
של התזונה.
באנגליה רב כוחם של
כותבי המיכתבים למערכת.
עוסקים בהובי זה מיטב המוחות.
רבים מן הכותבים
מצטיינים בהומור מבריק.
הם ממלאים תפקיד חשוב,
לא רק בגיוון העיתונים,
אלא גם בשבירת המונופולין
של העתונאים המ-יקצועיים.
הם מהוזים מעין עתודה אזרחית
להוגי־הדעות המיקצו־עיים,
הממלאים את עמודי
העיתונים בדברי כתבותיהם.
אולי סימן לקונפורם זם ולאדישות רוחנית
הוא זה, אך בארץ כמעט ואינו קיים
עדיין הוב־ כזה. בתיבת מיבתב טוב למערכת
היא אמנות. היא דורשת כישרון להביע
רעיון מסויים בבירור מאכסימאלי, ב־אורף
מינימאלי, תוך גישה מקורית, ואם
אפשר — תוך הברקות של הומור. אנגלי
הרואה עצמו נפגע מפירסום מסויים בעיתון,
לא יענה במיכתב גס, וגם לא ישלח מיכתב
של ע־רך־דין. הוא ישיב במיבתב הומוריסטי
דוקרני, המסב אליו את אהדת הקוראים ונקרא
על־ידם בהנאה.
מסביב להעולם הזה התגבש גרעין של
כוהבי־מיבתבים קבועים, ששמותיהם בבר
ידועים לך, בלי־ספק, והנך מתייחס למכתבי-
הם כאל מכרים וותיקים. היה כדאי שחוג
זה יתרחב, וכי כל קורא — וזה כולל
אותך! — שיש לו מה להגיד יראה חובה
לעצמו לנסח את דבריו במיכתב למערכת.
כדי לה וביר את הרגשת ההיכרות ההדדית
בין הקוראים, רצוי כי הכותבים יצרפו תצלומים
של עצמב.

לפני כנ?ה ימים נתגלה כי כותבי המיכת־בים
למערכת עלולים להגיע עד לאירגון
מסע טרוריסטי מאורגן. דוגמה משעשעת
לכך ניתנה לנו בזמן האחרון.
במשך חודשים ארוב ם היה נטוש במדור
המיכתבים למערכת הארץ קרב־איתנים על
בעייה גירלית: האם להפעיל או לא להפעיל
מקלסי־ראדיו באוטובוסים? המערכה הסוערת,
מלווה התקפות הדדיות חריפות של
הכותבים, אף גרמה לתגובות ציבוריות. הארץ
הקדיש לנושא הנכבד מאמר ראשי, שהסתמך
על המיכתבים, וגם שר־התחבורה
נכנס לפעולה.
עתה נתברר כי כל הענין לא היה אלא
מתיחה. בל המיכתבים נכתבו בידי שלושה
צעירים, שכל אחד מהם כתב מיכתבים בעד
ונגד הפעלת הראדיו.
לפי כללי המיקצוע בבריטניה, אין הלצה
כזאוד נחשבת לבלתי־הוגנת. אולם עורכים
מנוסים של מדורי־מיכתבים מבחינים, לרוב,
בהלצות כאלה לפני הפירסום. אם קראת את
הספר פורצי הסכרים, תזכור אולי את הטייס

שכתב בימי המלחמה מיכתב למערכת ה־סיימם,
בו התלונן על כי רעש מטוסי חיל-
האוזיר המלכותי מפריע לריבוי הטבעי של
הברבורים באגם סמוך, וסיים בבקשה להעביר
את שדה־ד,תעופה. הטיימס לא פ־רסם
את המיכתב.
לעומת זאת, אין זה הגון להחתים על
מיכתב את שמו של מישהו אחר, ביהוד
כשהמדובר במיכתב בעל תוכו ציבורי, העשוי
להזיק לחותם. כך קרה לסטודנט סוכר
זיו, שטען (העולם הזה ) 1187 כי מעולם
לא חתם על המיכתב נגד טדי קולק, שפורסם
בחתימתו בהעולם הזה. אני מנסה לשוא
להבין את הפסיכולוגיה של כותב המיכתב,
שהתלונן על עוול פוליטי נכוזב, כפי שנתברר)
,ושלא היה לו העוז לחתום על מיב־תבו.
בעצמו.
לא פחות ראייים לבוז א-תם אנשים סע־

״העולם הזה״ פ״רביו״
טיט המשגרים למערכת מיכתבי־השמצה ב־עילום־שם.
כל עוד מכוונות ההשמצות נגד
המערכת עצמה — מילא. לפעמים אנחנו אף
מפרסמים כאלה, לשם ספורט. אולם נקלים
שבעתיים מיכתבי־ההשמצה האלמוניים נגד
אנשים אחרים. אדם המתקיף את זולתו,
מוטב שיהיה לו אומץ־הלב המינימאלי לחתום
את שמו ולהיות אחראי לדבריו. אין
מאוס ממשמיץ אלמוני.
שום מערכת אינה יכולה. להחזיק מנגנון-
בלשים כדי לבדוק את אמיתות החתימות
המופיעות מתחת למיכתבים הנשלחים אליה.
היא נאלצת לסמוך על הבבוו העצמי של
הכותבים. למרבית המזל, ברוב המכריע של
המקריב, די בכר•

אין כללים נוקשים למיכתבים־למערכת.
אפשר לומר כי המיכתב האידיאלי הוא בן
100 מילה לכל היותר, וכי 150 מילה מצטרפות
למיכתב ארוך. אמנותו של הכותב
היא להביע בתחום זה את אשר הוא מבקש
להביע. אם הכותב אינו מצליח בכן,
עוזר לו עורן המדור, המקצר ומתמצת את
המיכתב תוך השתדלות לשמור על הסימון
המיוחד ועל עיקר התוכן. אין זו מלאכה
קלה, ולעתים נפגעת גאוות־היוצרים של הכותב.
לאחרונה
רב מיספר הביתבים שאינם
משגרים מיכתבים, אלא גלויות. זוהי שיטה
בריאה — כי מיכתב טוב הוא זה הניכנס
כולו בדיוק על גב גלויה. בשטח כזד, אפשר
לרכז גם את המחשבה הנשגבת ביותר —
ולראייה, עשרת הדיברות והנאום הגטיסבור־גי
של אברהם לינקולן.
דומני שהיה זה זאב ז׳בוטינסקי שכתב
פעם :״סלח לי על כי אני כותב לך מיכתב
ארוך. פשוט לא היה לי זמן לכתוב מיכתב
קצר.״ אם אתה כותב למערכת, למען רבבות
רבות של קוראים, אנא, קח לך את הזמן
הדרוש לכתוב מיכתב קצר.

העולם הזה 1189

מכתבים
אייכמן ושוו*׳
מתוך המאמר .,התסביך הלאומי״ שסידרת
..איישמז: א ייש ותקופתו (העולם הזה , 11187
הבינותי שערך שד: התסשיד הגרמני טמוז
באי־חצלחתם של הי
גרמנים להפוך למעצמה,
דוגמת בריטניה
וצרפת, ובי׳שלונם
מדי פעם. בד קרה,
לסישל, ב 1918-וב־
.1045 כן נם הבינותי
ם! המאמרים הקודמים
שסידרה, שי
מלחמת 1014 יצרה
את התנאים לישיל־טונו
של היטלר.
י האם נכוו לומר כעת
שאחרי תבוסתם
ב־ ,1945 קיימים ישוב
אותם התנאים שעמי
דו לרשות היטלר?
אייין״״זל
במלים אחרות, האם
לא השרה רק דמותו
•של מנהיג (״לא־יוצלח״ ,שפי שאתם קוראים
לוז!׳ האם העם הגרמני לא מנשה ישוב להדביק
את אנגליה וצרפת, תחילה בתעישיה
ואחר־כד בחימויש?
אלי בלייכר, תליאביב
..נפקהו עינינו ממיש לראות את האטת,
ולבנו התמלא רחמים על העם הגרמני הנאור
והלא־יוצלח ,׳שנאלץ לה-שליט על עצמו
את הנאציזם — ועל גורלם הדומה לזה ׳של
הערבים ,״המתמרדים נגד פיצולם.״
שעתוז אינפורמטיבי, צעיר ותושם, הלוחם
ביז היתר את מלחמת הדמוקרטיה הישראלית,
״ישר כוחכם. אד האם אתם באמת חושבים
כי איחוד העולם הערבי הוא תהליך
היסטורי בלתי-נמנע, שעלינו להכיר בו בהקדם
ולתמוך בו (״לקפוץ על העגלה״) ,כדי
שהם יראו בנו ירידים?
לא, רבותי! שום איחוד ערבי לא יסכים
עם קיומה של מדינת ישראל. מריניותנו
חייבת להיות מכוונת לפיצול המדינות הערביות.
לילי מדדג׳אני היפהפיה היתה שאה
אלינו גם בלי תסביכים ברית־שלומיים.
יהודה צחורי, רנזוז־יצחק
הסידרה ״אייבטו: איש ותקופתו״ היא
אחד המיסמכים החשובים ביותר שנתפרסמו
אי־פעם בעיתונות הישראלית, וערכה ההינו־בי
לגבי הדור הצעיר רב ביותר. ביהוד
ראוי לציון כישרונו של מר אבנרי למצוא
את ״הזווית הישראלית״ ולרמוז על נקודות־התורפה
הפוטנציאליות ללידת גיאדנאציזם
ישראלי.
.. .טוב עשה מר אבנרי שהצביע על השכנה
הכרוכה בחונים פוליטיים המפיצים
סיסמות דמאנוגיות־אטוציונאליות, ללא תונו
ממשי — תופעה הקיימת לאחרונה גם
בישראל. בכל ואת דומני בי הרחיק לכת
שתרגמו את המונח הנאצי ״נוייע אורדנונג״
ל״מישמר הדש״ .התרגום המקובל הוא ,.סדר
ד״ר פרץ א ,.תל־אביב
הרע״•
קשה להעתיק משפה לשפה מושגים חבר־חיים,
בגלל נויטענם ף ריגשי, השונה בכד
שפה. המילה הגרמנית ״אורדנונג״ ,אחת העמוקות
ביותר בשפה הגרמנית, אינה ניתנת
לתרגום. היא חורגת בהרבה מתחום המילה
העברית ״סדר״ ,כוללת את נזיכלול סדרי־החברה
ודפוסי־המדינה. המונח העברי הקרוב
ביותר מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית
כאחת הוא ״מישטר״ ,במובנו האמיתי•
מכאן מושגים גרמניים כמו
ל 1ת ג11ז)1־ו 0או 2ת ו1ונג<י 3£1;801ו. 068611501
שרידי הרייך הישלישי צועדים

הנני

כי פעלו ברגע כזה. אבז, רוח זו הפעילה
את שאז־מארט־ז י בן־האלמוות ואת נ׳ורג׳
וואישיננטון, ונתנה את ההשראה המוסרית
ליום ה־ 25 במאי שלכם וליום ה־ 4ביולי
׳שלנו.
. .אני• ,שכן אמריקאי• ,שנדרתי ניר של
ידידות וחיבה לעמד, מרים את קולי הצנוע
ומצטרף לידידים הכלתי־כפורים של ארגנטינה
בבקשה להוד מעלתו לטפל בעניי; זה
לאור הרקע המוסרי הטיוחד-במינו ישלו.
תחי ארגנטינה!
נוח א. בן־טוב-ם,
לוס־אנג׳לם, ארצות־הבריח

מן אהת אפיים
אני אדם פרגמאטי, המאמין שייט לדו;
כל דבר על פי תוצאותיו. אם רעיון ההשתלבות
כמרחב מכיא לתוצאות כמו לילי ס;
(העולם הזה — )1187 אני בהחלט בעד קו
ליבראלי בעניינים י ערביים.
שמואל הרצוג, ירושלים
ליבראל׳ או ליליבראליז
הרשו לי לתקן אי־אלה עובדות היסטוריות
ברישימה המעניינת על סנניה־מלבת־היופי
הכל־ישמית שלנו.
.,ברית שלום״ הוקמה לא בשנת ,1031 אלא
ב 192 ודייר (לא פרופסור!) מאננם לא היה
חבר באירנו! זה; אם כי הוא הוה בלי ספק
הדמות המרכזית בזרם
זה בציונות, שדגל
בשיתוף יהודי-
ערבי, לא רצה לכבול
עצמו — את
מצפונו ואת פועלו —
בכבלים אירנוניים,
ולא הצטרף באורח
פורמאלי ל״ברית שלום״
.בדרך בלל נם
לא השתתף בכתב־העת
שלו ,״שאיפותינו״
.לעומת זאת,
היה ם־ ,1942 ועד מותו
ב־ ,1948 ראש אגודת
״איחוד״ ,שירשה
את אגודת ״ברית

שלום״

הביקור המסורתי ל-
קבר דויד על הרציו!
,ברשות נאמני המקום ממשפהת דנ׳אני־דאודי,
נערך לא בחג־הסוכות, אלא בהג־השבועות,
יום הולדתו ופטירתו המסורתי
של דויד המלך. היהודים הורשו להציץ,
אך לא להיכנס, אל חדר־הקבר.
גבריאל שטרן, ירושלים
דומני כי הפעולה המשותפת של אמה
היהודיה ואביה הערבי של הגברת לילי ם!
לפני 20 ישנה היתה שיתוף־הפעולה היהודי־ערבי
היחידי שנישא אי־פעם פרי ממשי —
פרי שאפשר לראותו בעיני-ם ולמששו בידיים

אלימלך לביא, אשקלון
לא. אי־אפשר.
אוטדקריטיקה מבקר המדינה ביקר תופעות שליליות בקרב
הצבא, במצאו שמיספר קצינים ניצלו
לרעה רכב צבאי, בנסעם לעיתים נסיעות
פרטיות ללא איישור. ידוע ששילטונות הצבא
מענישים בצורה חמורה את העבריינים, אם
כי נראה שהדרגות הגבוהות לא צמודות בתשלום
להקצבת הקילומטראז׳ המוקצב להן.
אולם נשאלת השאלה, מה די! אותם פקידים
ועסקנים המנצלים רכב ציבורי, בפרט
בשבתות, לנסיעות לים, לטיולים ולכל מטרה
אחרת הנראית להם?
הריני להציע למבקר המדינה הנכבד ״ל-
התלביש״ על נושא זה, ולדרוש הסבר כיצד
מרשים האחראים במוסרות
השונים להשתמש בכספי ציבור
לתענוגות פקידיהם.
אי! ספק שאינני מחדש
מאומה בטענותי; אבל כדאי
לציבור הרחב להניב על ניצול
כספו. בכל אופו, כצעד
ראשון, יש לאסור נסיעות
ברכב ציבורי, כולל צבא, לצרכים
פרטיים בשבתות. יצטרפו
בעלי המכוניות לכלל
ישראל ויסעו בשרותי התחבורה
השונים למקום חפצם,
על חשבונם! כצעד נוסף יש
לחייב שילוט על רכב ציבורי,
ולחייב בתשלום כל נסיעה
פרטית מאושרת.
צבי חבלני, תל־אביב

ערכים מתפשטים
הצכא האוסטרי צועד
ישולח לכם תמונה ממיצער יום־העצמאות האוסטרי.
פובלה,
וינה, אוסטריה

סאן־מארטין וכן־גוריון
כתבתי את המיבתי הבא לנישיא ארננט־נה״
מתוך תקווה כי מיכתבים רבים כאלה,
מידי ירידי י׳שראל, יעזרו למדינה לעמוד
מול הלחץ המופעל עליה;
הוד מעלתו, סניור דו; ארד,ורו פרונדיסי,
אני מצדיע להוד מעלתו, כמנהיג נערץ
וכראש אומה ידידותיה, חופשית וחזקה
ככל פינות העולם שררה שימחה רבה כאשר
הוכרז על החזרת החופש לארצך הרחבה והיפה,
בחודש ספטמבר .1950 ,באותן פינות העולם
שררה תחושה עמוקה של הקלה כאשר
נלכד אייכמן בידי קבוצה קטנה של אנשים,
שישרדו בחיים אחרי זוועות הגיהינום שלו.
ישנם רגעים בחיי אדם ואומה, כאשר צי־וי
מוסרי הופר פקודה אלוהית, וקודמת
לכחנים חוקיים. לוכדי אייכמז יכולים לטעון
העולם הזה 11.89

(חופשה כהרי קפריסין)

תסלח לי, החבר ״יהודה,
אי־שם״ ,על העזתי — אך
מיכתבר (העולם הזה )1187
עוכר כל גבול. אומנם איני
בת המזרח, אך לעומת זאת
אי! בי כל ״גזענות״ ,בפי
שאתה קורא לזאת.
את מ י כתבך אתה מסיים במלים שיתחילו
ללמוד את תורת השלום של המזרח,
החכמה של המזרח, הדמיון של המזרח, וה־נפש
הרמה של עדות המזרח
כל הכבוד לך, חבר יהודה! וכל הכבוד
לערכים הגדולים והנכבדים ׳שאתה מונה! אד
שמא תואיל לומר לי במה׳ תועלנה סצינות־העירום
ה״נועזות״ (וזה ביטוי רך מדי!)
ישל רחל טטרקו-חביב להתפישטותם של ערכים
אלה בקרב החונים האירופאיים דווקא?
או שמא חושב אתה כי תמזנות ״מיטה״
הן המאפיינות את המזרח ורוחו הרמה?
בטוחה אני שמר נורי חביב־חביב יודע
את מלאכתו, אך הבה יוכיח את עצמו בסרט
טוב! חבל שסרטו הוא מהסוג אליו
הולכים מצויירים בפיסטוקים ועוזרים להתפתחות
העלילה בעזרת יללות, צווחות או
סתם ניבול-פה.
אירופאית מ״אירופה השחורה
מ. א ,.קרית־טבעון

מבצע חופש בקפריסין
מאורגן על־ידי

חבר נסיעות בע״מ

תבל

11 ימי חופש ונופש נהדרים כסביבה היפה כיותר
•טל קפריסין, כגובה של 3700 רגל מעל פני הים.
השהות כמלון ממדרגה ראשונה ,״ספלנדיד״ בפלטרס.

הטיול כולל סיורים של הצאי ימים וימים שלמים
לבל רחבי האי ; לאשרות מספוטמוס, לטרודוס, להרי
אולימפוס, דפרודדומוס, למהצכי אסכסט באמיאנדום,
לעיר הכירה ניקוסיה, לקרניה, לבלפאיס ועוד.

יציאה מלוד 15.8.60 :כבוקר
חזרה ללוד 25.8.60 :כערב.
המשתתפים יוצאים בדרכון והיתר יציאה קיבוצי.
המחיר לקוראי ״העולם הזה״
(מלכד דרכון והיתרים קיכוציים)
298.ל״יכולל הפל
238.ל״ילילדים עד גיל 12

מספר המקומות מוגכל.
נא להזמין את מקומך מיד אצר

חבו נסיעו ת בע״מ

תל־אכיב, רחוב נחלת־כנימין ,75 טל 65781 ,67551 .

הטיול

ח -ב -ק
האידיאלי
עבורך פרסום ציטט

כמדין ה
העם
חבל • לי ד ה

תשבץ העודהזה 69״
יצחק שילוח, מקיבוץ ״מעפיל״ שב עמק
חפר, ביובז כנראה ״שבת״ שלמה
לחיבור תשבץ זה הכולל הגדרות קשות
למונחים קלים והגדרות קלות למונ חים
קשים. אנו מקווים כי פותרי ה תשבץ,
עירוניים או חקלאיים, יוכיחו
ליצחק שילוח כי עמדו במבחן ויבז״
בזו אף הם זמן פנוי לחיבור תשבץ
מתאים — ואף ישלחו אותו בצירוף
תמונתם ותולדות־חייהס למערכת ״ה עולם
הזה״ .לתשבץ זה אין סממנים
המקובלים בדרך־כלל בכל התשבצים
האחרונים כמו: וו, לא, נו, וי וכדומה.

מאזז ן )1 :מלחין
מראלי )4 .מחבר
בר האגדה, יחד עם
יאליק )10 .אוניבר־יטה
ידועה בארה״ב.
נ) אנא, בבקשה.
)1באופז זה)14 .
ית טרף ) 15 .הונה־עות
ידוע היושב
ישראל ) 17 .לד ל•
טה )10 .פקודה.
)2על שמו נקראה
ת ידועה בימי היה
השני )22 .נהר
רול העובר בקולום־
יה ובברזיל)25 .
:אינו ישן )26 .בבום
של אדם וחוה.
)2נביא מנביאי
תרי-עשר )30 .קר־ל
בלועזית )32 .קיק,
אבל )33 .מערב.
.)3ילד לאביו)36 .
בקה )37 .ראש עירה
תל־אביב בעבר.
)3נבבש על-ידי
ה״ל )41 .יו״ר הנסת
)42 .נישא ) 44 .מצב, מעמד בתו:־
יבגרת מסויימת )46 .נקורת*הפגישה שי:
רני האור )48 .מלוה את האדם )50 .אילי
אחד מסיני הספחת שנזכרו בתורה.

)55 מדף )57 .מחאגרוי
)£משקה חריף.
עחקן יהודי, אלוף העולם במשקל כבד
ז) רבים באלה לבעלי־חיים )59 .מחכמי ה
)60 פיויקאית, נילתה את ה
ית השני.
אדיום.
מ אונך ) 1 :הטלת עונש על־יריההמו:
חוק ומשפט )2 .אל בבלי )3 .יובל לא ירדן ממזרחו )5 .סנדולי המלחינים בער
פ )6 .מנהינ אסיאתי )7 .קוץ, חוח) 8 .
ם תנועה בדיקרוק )0 .תושב עיר הבירה.
עיר קרומה בגבול מצרים־בוש)15 .

הלומים שאינם טובים לליטוש ) 16 .מבצע

.קטיסה הראשונה במטוס בעל מנוע )18 .רב
חובל אנגלי, הראשון שנשא את דנל בריטניה
מסביב לעולם )21 .הבר רבד בברור.
)23 משורר ישראלי )24 .מילת חיבור)26 .
מעשה כשף )28 .יבשה מוקפת מים מכל
עבריה )29 .שם גנאי לקומוניסטים יהו*
דיים )31 .קונצרט של יחיד )32 .מפעילי
ההגנה שנהרג בתאונת דרכים )35 .נהי,
בבי )37 .תושב אחת מארצות אירופה)38 .
מפלגה פוליטית בארץ ) 40 .מעשה פלא) 41 .
מילת תנאי )43 .ריקבון )45 .מנהיג קומו•
נים טי בצרפת ) 46 .מקום החיבור של אברים
בגוף )47 .שטו הקודם של בית החולים
״צהלוז״ ) 49 .לאהר היום )52 .מרכז)54 .
חברת דלק ׳,כיום פז <55 .שחקן קולנוע
הוליבודי )58 .מיניסטר.

היו ימים בהם היווה שחרור של מדינה
מאורע מרקיע־שחקים. דור שזבה לחזות בשחרורה
של אומה אחת בלבד הרגיש במשק
כנפי ההיסטוריה.
אזרחי ישראל — ואזרחי כל העולם —
היו השבוע מפונקים יותר. כמעט מדי בוקר
נולדה מדינה הדשה. לקורא, שמבטו עבר
על ידיעות אלה, היה קשה לדמיין לעצמו
כי כל ידיעה כזאת צופנת בחובה את שיא
חייהם של מיליונים — בדומה לידיעה שנתפרסמה
ב־ 29 בנובמבר ,1947 ואשר היוותה
שיא בחיי 650 אלף עברים בארץ־ישראל.
לא כל הידיעות היו משמחות. חבלי־הלידה
של החרות היו קשים ברוב המדינות, ובכמה
חזיתות עוד סער הקרב לשחרור. קפריסין
צעדה את הצעד האחרון לשחרורה.
באלג׳יריה חלה נסיגה, כאשר גבר בלבו
של שארל דה־גול הפחד מפני החיילים וה־נחלנים
הצרפתיים על שאיפתו בשלום שצרפת
זקוקה לו. בעוד שהארץ הצפון־אפ־ריקאית
האומללה התכוננה לסיבוב חדש
של קרבות ועינויים במלחמת־החופש, הוכיחה
ארץ־הקונגו האדירה כי חוסר מלחמת־שחרור
ממושכת אינו תמיד ברכה. השבטים,
שלא הספיקו להתגבש לאומה על־ידי מאבק
ממושך, שפכו איש את דם רעהו. ואילו
בארץ הסומאלים, בקצה השני של אפריקה,
התקרבו שני המחוזות להתפוצצות ולהתפרצות
עוד לפני שנחתמה אמנת האיחוד
ביניהם.
אזרחי ישראל, שזכו לחדותם רק אחרי
סבלות בה רבים, יכלו לעקוב אחרי הבלי־לידה
אלה בהבנה. הם לא יעכבו זמן רב
את לידתו של עולם המחר — בו לא תהיה
קיימת אפילו אומה אחת שלא תזכה לפחות
לעצמאות פורמאלית.

מפלגות
חי דו ת ה שי בו ט
בשתי הקומות העליונות של אולמי נ-ל,
תל־אביב, ניגנה תזמורת להנאתם של מאות
מוזמנים שבאו לחתונה. בקומה הראשונה
ישבו 241 חברי מרכז מפ״ם. על סדר־היום
הועלו שתי הרצאות: אחת של חבר
הנהלת הסוכנות היהודית, צבי לוריא, איש
עין־שמר ומארגן ההרצליאדות העולמיות,
על התנועה הציונית. השנייה: מפיו של
מאיר יערי, על המצב הבינלאומי.
דבריו של לוריא טבעו בדממה. יערי, לעומתו,
הטיל פצצה: הוא צידד בעמדת ברית
המועצות בפיצוץ רעידת הפיסגה הבינגושית
בפאריס. בחלק השני של נאומו העלה תכנית
לשלום עברי־ערבי, שלא היה בה שום חידוש:

ישראל לא תוכל לקלוט פליטים ערביים
או לנהל משא־ומתן על קליטתם,
כל עוד לא יסכימו הערבים לשיחות על
שלום כולל.
<• האחריות לשיקום הפליטים וקליטתם
חלה על הערבים, ישראל והאו״ם כאחד.
הפתרון הטוב ביותר, לדעתו: ליישבם בעיקר
בירדן, שתזכה לעזרה ישראלית במפעלי
פיתוח. ישראל, מצידה, תקלוט ״חלק
רציני״ ,שכמה מאוהדיו פירשו אותו כ״עד
200 אלף״.
9הצטרפות ישראל לפדראציה מרחבית.
מוסיקה ישנה. במשך שעה שלמה
קרא המנהיג הקשיש, הנראה מבוגר בהרבה
מכפי גילו 63.את נאומו. כאשר סיים
החל אחד הדיונים הנרגשים ביותר שהיו
במפלגתו מזה שנים רבות.
במרכז הדיונים עמד עקרון ״חירות השיפוט״
לגבי העולם הקומוניסטי. טען
יערי: חלק ניכר במפ״ם התרגל לראות בחירות
זו חופש לבקר בהתמדה את ברית-
המועצות. המפלגה, לדעתו, נתונה במבוי
הסתום של ניטראליות רעיונית — והוא
דאג להוציאה משם.
שיסע אותו פעם אחר פעם אדק גורביץ,
ממשמר־העמק, הידוע כמתנגד עקבי לכל דבר
סובייטי. יעקב עמית, עורך טל המשפר,
הרשה לעצמו להעיר כי בכל זאת אסור היה
לחרושצ׳וב לעזוב את המעידה. אך גם
בנקודה כה מכרעת לא חרג הויכוח מתחום
החלפת הידיעות. המפלגה, שעד כה הלכה
בעיניים עימרות אחרי מנהיגה, לא סטתה
גם הפעם.
המקום הנכון. אילו היה בזה רק
עניין שבין מאיר יערי לבין ניקיטה חרוש-
צ׳וב, היתה מסתיימת הפרשה בפירסום סיכומים
מעל דפי על המשמר. אך גם מפא״י
ומק״י גילו עניין בזה. מפא״י מצאה הז
דמנות
נאותה לניגוח, כאשר הופיע גילוי-
דעת של תנוטת השלום, אשר יערי היה פעם
נשיאה. בכרוז זה האשימה התנועה את
״האימפריאליסטים בפיצוץ ועידת הפיסגה
על־ידי שיגור מטוס הריגול.
כתב דבר, במאמר ראשי :״מפ״ם גמרה
אומר לחזור ולהשמיע באזנינו את המוסיקה
הישנה שלה, המוסיקה של כלי־זמר החצר
של הקרמלין.״ קל היה להבין את חמתו
של דבר, כי דה־קא בימים אלה, אחרי שובו
מאירופה, עסוק דויד בן־גוריון בחיזוק מכסימאלי
של קשרי ישראל עם גאט״ו ועם
המשק המערב־אירופי.
הכרזותיו של יערי בישרו וויכוח חריף
ביותר בקואליציה — זזיכוח בו תנסה מפא״י
לנטרל את אחדות־העבו1ה. שמה של מפלגה
זו לא הוזכר במאמרו הראשי שלדבר,
על־אף היותה חברה בתנועת השלום ועל-
אף העובדה שהאיש שחיבר את אותו גילוי-
הדעת לא היה אלא אליעזר ד,לוי, אחד מחברי
אחדות־העבודה.
כאשר זכתה מפ״ם להתקפה גם מצד
תופיק טובי הקומוניסטי, שהגדיר את תכנית
השלום של יערי כחיקוי של גולדה מאיר,
קרנו פני חברי המפלגה מאושר .״כל זמן
שגם מפא״י ונם מק״י מתקיפות אותנו,״
הצהיר אחד מעסקניה ,״סימן שאנחנו נמצאים
במקום הנכון.״
היתה זו אמת־מידה מוזרה לניהול מדיניות.

חינוך

פחהלחץוה איו מי ם
להסתדרות המורים מעמד מיוחד בתוך
הסתדרות העובדים הכללית. כאיגוד מקצוע-
שנוסד 17 שנה לפני ההסתדרות הכללית,
הצטרף אליה רק לפני 11 שנה, שמורה לו
מיוה רבה של עצמאות.
על כן, כאשר ההסתדרות תבעה השנה בי
המורים יראו לה תחילה את דדישות־השבר
שלהם, בטרם יגישו אותן לממשלה, התיחסו
המורים לדרישה כאל פגיעה במעמדם. כל
שכן, שעד כה נהגו להגיש את תביעותיהם
לממשלה ללא אישורן מראש מצד הוועד
הפועל של ההסתדרות.
סביב נקודה מינהלתית, שנראתה נטולת-
חשיבות לכאורה, סערו הרוחות של מורי
ישראל עד כדי איום לשבש את כל מערכת
החינוך של המדינה.
כגידה כחדרו שד לבון. תחילת ה-
סכסוך נעוצה במינוי וועדת גורי לבדיקת
תביעותיהם של המורים. במינוי וועדה זו
היתד, מעין היענות לדרישות המורים התיכוניים,
שתבעו רביזיה של שכרם. מכיוון שקיימת
הצמדה בין שכר המורים התיכוניים לשכרם
של יתר המורים, ומכיוון שהממשלה לא
רצתה להופיע בציבור כנכנעת לתיכוניים,
הוטל על וועדת גורי לבדוק את בעיית השכר
של כלל מורי ישראל.
כמעט מן הרגע הראשון הודיעו המורים
על התנגדותם לוועדה . .נודעו להם פרטים
אודות ישיבה מסויימת, אותה כינס שר האוצר
לוי אשכול בחדרו של מזכיר ההסתדרות
פנחס לבון, בבית הוועד הפועל. אל
ישיבה זו הוזמנו נציגי אחדות העבודה ו־מפ״ם,
המיוצגת כוועדה, וכן נציגי הוועדה
המרכזת של ההסתדרות. אשכול ביקש לשכנע
את הנציגים שלא יעלו את השכר היסודי
של המורים.
לבון, ראש המחלקה לאיגודים מקצועיים
אהרון בקר, ויתר נציגי הועדה המרכזת,
נענו לבקשת שר האוצר — דבר אשר
נראה למורים, שעה שהגיע לידיעתם, כבגידה
פשוטה כמשמעה. על כן החליטו לדחות
את דרישת הוועד הפועל, לעיין בתביעות
השכר ולאשרן לפני הגשתן לממשלה.
מלחמת פרסטיג׳ה. מה היו החלטות
הוועדה? מתוך שלוש דרישות־שכר
שהעלו המורים, נתקבלה אחת בלבד, אם כי
נציגי מפ״ם ואחדות העבודה צידדו בתביעה
נוספת. היו להם גם תביעות ״חינוכיות״
שונות, שכולן עולות בכסף. בין השאר: להוריד
את מספר התלמידים המכסימאלי בכיתה
מ־ 56ל־ !45 לתת למורים שעות נוספות
בהן יוכלו להתמכר לבעיות חינוכיות.
כמעט כל התביעות נדחו. סיבת הדחייה:
״זה יעלה מיליונים״.
הגדיש את הסאה סגן שר־החינוך, עמי
אסף. בנאום בכנסת תקף את המורים כרודפי
בצע, הודיע כי לא ינהל שום משא־ומתן
עמם שלא על בסיס החלטות וועדת גורי.
מרכז המורים הורה בזעם לחבריו שלא למסור
למשרד־ה,חינוך את הנתונים הסטאטים־
טיים, בלעדיהם אין המשרד מסוגל לתכנן
את פעולותיו בשנת הלימודים החדשה. בין
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 89ו 1

וי ראה שהגיעה השעה לומר כמה מלים
4כדורבנות לממשלת הרפובליקה הארגנטינית
הנאורה.

רבה, כי תחנות־ד,משטרה בארצם
לעצרו — אם יזדמן לידיהן.
דוקטור מנגלה לא היה מנהיג פוליטי, שעסק
במדיניות הגבוהה של המשטר הנאצי.
הוא גם לא היה פקיד אפור, שהשתרבב
איכשהו בתהליך האנונימי הגדול של ההשמדה.

נכון,
לכידת אדולף אייכמן היתר, הפרת
ריבונות של מדינה עצמאית.
נכון, הודעתו הנחפזת של ראש ממשלת
ישראל על המעשה היתד, דוגמה מחפירה
של קלות־דעת.
נכון, המעשים וההכרזות של נציגי ישראל
לאחר מכן היו מזיגה בלתי־אחראית של
אימפולסיבית, נאיביות, חוסר־נסיון וחוסר־מחשבה.
נכון,
מבחינה פורמאלית צודקת ארגנטינה
לאורך כל הקו, וישראל חייבת להתנצל
מקרב לב — על טיפשות התנהגותה בכל
הפרשה, פרט ללכידת אייכמן עצמו.
ואחרי כל ההודאות האלה, חובה היא
להגיד:

הוא ביצע את זוועותיו כאופן
אישי. הוא ביתר תינוקות, עינה
ילדים, עיקר והשחית נשים, הרג
גברים כסידרת נסיונותיו הרפד
איים־בביכול.

פי שתיקה כהודאה. והודאה כצדקת
עמדתה של ממשלת בואנוס
איירס, כמוה בסטירת־לחי לערכי
היסוד של המוסר האנושי.

נצטוז

בין כל המפלצות של אותה תקופה מפלצתית,
הרופא הרוצח את חוליו הוא המפלצת
המתועבת ביותר. הוא לא היה בריון,
שגויים לם.ס. לצורך מלאכת המוות. הוא

ולד,סוג לספרד או לארגנטינה״ .הדגש הושם
על מלים כמו ״כסף״ ,״גברת יפה״ ,״בקבוק
שאמפאניה״ .המטרה היתד, לשכנע את חיילי
הוזרמאכט שלא כדאי להם עוד ליהרג,
בשעה שגדולי המדינה כבר עוברים בהמוניהם
למאדריד ולבואנוס־איירס.

כבר אז היה, איפא, סוד גלוי
לגמרי כי כמדינות אלה -ובכמה
מדינות לאטיניות אחרות -הרוצחים
והמשמידים הם אורחים
רצויים, בייחוד כשהם מביאים
עמם את הבסך ששדדו מקרכנד
תיהם או מקופת הרייך.

ץ• מדתה של ממשלת ספרד, כנופייה
^ פאשיסטית שהשתלטה בעזרת מפציצי

* * משלתישראל לא יכלה לקרוא ל-
^ /ילד בשמו. היא היתד, צריכה לשמור
על הנימוס הדיפלומאטי. היא היתר, חייבת
לעשות את הכל למען שיפור היחסים עם
המדינה הדרום־אמריקאית. היא היתד, צריכה
גם לכפר, איכשהו, על טיפולו חסר־האח־ריות
של דויד בן גוריון בצד הדיפלומאטי
העדין•

ף • מועצת הבטחון לא קם אף נציג אחד
ותבע את החזרת אייכמן. אף נציג לא
הצדיק את עמדת ארגנטינה ׳,פרט-ל-יקודות
הפורמאליות בהן היתר. צדקתה מעליל ^ ^
וויכוח. אך בע-ד שגולדה מאיר, אשר טע 1 ,מ !
למען עניין בלתי־צודק מבחינה פורמאליו..
זכתה לאהדה כללית — הרי הנציג הארגנטיני
שטען למען עניין צודק לחלוטין מבחינה
פורמאלית, נתקבל בקרירות שגבלה
בסלידה.
מדוע?

אולם אנו, אזרחי ישראל, איננו
כפופים למיגכלות אלה. לנו מותר
להגיד את אשר אנו חושבים -
ואכן, חובתנו לעשות זאת.
נשאל קודם כל: מדוע לא יכלה ממשלת
ישראל, אחרי שגילתה את עקבות אייכמן,
לבקש את הסגרתו לישראל? מדוע היה בכלל
צורך בחטיפת האיש והעברתו הבלתי־חוקית?
נניח לרגע שאמנם מעמדה החוקי של
ישראל בהקשר זה אינו ברור, מאחר שלא
היתד, קיימת ׳בימי זוועות הנאצים, ומכיוון
שאין לה הזכות המשפטית לייצג את יהודי
העולם. אולם אפשר לשאול: מדוע לא
יכלה ממשלת גרמניה לדרוש את הסגרת
אייכמן מארגנטינה? מדוע העדיפו הגרמנים
לספק לישראל את האינפירמציה שהביאה
לגילוי אייכמן, תחת להשתמש בה בעצמם?

^ ידו חפרה
\ £עתה בפרשתו
רופא הראשי של
דוקטור מנגלה
היכן הוא מתגורר,
את הסגרתו.

הוכחה לכך, הרי ניתנה
של הדוקטור מנגלה, המחנה־המוזת
באושוויץ.
נתגלה בארגנטינה. נודע
מה מעשיו. גרמניה דרשה

האם נשמר הדבר כסוד? האם
נאסר מנגלה מיד, עם גמר הערכאות
המשפטיות של בקשת־ההם־
גרה? האם נעשה בכלל משהו
מלכד להודיע לדוקטור מנגלה שכדאי
לו להסתלק?
אם יתאמתו הידיעות שהגיעו השבוע מארגנטינה,
מסתבר כי מנגלד, לא נאסר. לא
נעשה דבר כדי למנוע את בריחתו. אחרי
שנמסר בארגנטינה בתרועה רבה כי נתקבלה
הבקשה להסגירו, עשה האיש את הדבר
המובן מאליו — הוא הסתלק לארץ
אחרת. עתה מודיעים ד,ארגנטינים, בתמימות

פרון נפל. יסודות אחרים (ביניהם יסודות
פיאודליים, הגרועים ממנו) הגיעו לשלטון.
אולם הפאשיסטים עדיין מחזיקים בעמדות
רבות במנגנון השלטון. קולותיהם ניתנו
בשעתם דווקא לנשיא סרונדיסי, שא־נו פא־שיסט.
נאצים רבים, הנמנים עם עשירי־המ־דינה
הודות לכספם השדוד, יכולים לכוון את
פקידי בואנום־איירס באמצעות שוחד ושכנוע
רעיוני.

רק על רקע זה אפשר להכין את
חוסר־הטאקט התהומי הטמון כעובדה
בי כוויכוח על פרשת איי1 -
כמן היתה ממשלת ארגנטינה מיד
צגת במועצת־הכטחון על ידי הדוקטור
מאריו אמאדאו, פאשיסט
ארגנטיני שהצטיין בשעתו כאהדה
גלויה לאדולך היטלר.

התנהגותה של ממשלת ארגנטינה
מחפירה ובזויה, ונפשו של
אדם הגון נוקעת ממנה.

התשובה לכל השאלות הללו
ברורה לגמרי: מפני שאיש לא
האמין לרגע בי ממשלת ארגנטינה
אכן תסגיר את משמיד המיליונים.
אילו פנה מישהו -בבון או בירושלים-לממשלת
בואנום־איירס
כבקשה כזאת -היה אייבמן פשוט
נעלם מחדש.

ידעה מי היה האיש אשר לו היא
העגיקה תעודת־זהות בשם הנד
זדייף ״ריקארדו קלמנט״? מי יאמין
כי אייכמן לא גהנה משך בל
השנים מחסות בלתי־רשמית של
השלטונות? מי יאמין בי רק כמקרה
עבד כמפעלי ״מרצדס־כנץ״,
שהיו קרובים כמיוחד להואן פרון?

מפני שכל אדם וכל מדינה המגינים
בכל צורה שהיא, מכל נימוק
שהוא, על מחוללי הזוועה ה נאצית,
מקוממים נגדם את •מצפון
המין האנושי.
העולם מצדד ברובו בעריכת מא1פט בינלאומי
לאייכמן. החלטת בדגוריון לקיים
משפט ישראלי טהור לא מצאה חן בעיני
הדיפלומאטים והוגי־הדעות הנוטים חסד למדינה•
אולם הויכוח בין ישראל לבין ארגנטינה
אינו איזה משפט ייערך, אף לא היכן
ייערך המשפט. הויכוח הוא אם בכלל יעמוד
רוצח־ד,מיליונים לדין כלשהו.
היה רופא, אדם שיעודו בחיים להחיות ולהציל.

איש כזה זוכה לחסות ולסעד
מוסווה בארגנטינה, מה היה הטעם
לבקש ממדינה זו את הסגרת
אייכמן?

* 1כה ונשאל שאלה אחרת: האמנם
| 1מקרה הוא שאדולף אייכמן נזדמן
דווקא לארגנטינה? מדוע לא מצא לנכון
להתחבא בשווייץ או בשוודיה, שתי מדינות
שהיו ניטראליות בעת מלחמת־העולם?

הוא ברח לארגנטינה מפני שידע,
כמו בל אדם אחר בעולם,
בי ארגנטינה הפכה גך עדן לנאצים
בדימום.
בימים האחרונים של מלחמת־העולם הקימו
הבריטים יחידת־שידור שהתימרה להיות גרמנית.
היה זה מיבצע של לוחמה פסיכולוגית.
התחנה קראה לעצמה תחנת־וזוורנזאכט
אטלנטיק, והיא הופעלה בידי גרמנים אנטי־נאציים.
מדי
יום ביומו הקדישה תחנה זו חצי
שעה ללימוד השפה הספרדית ,״לטובת
חברי־המפלגה המבקשים לנתק את המגע

סטוקא גרמניים וכידונים איטלקיים, היתד.
מובנת. פחות מובנת היתד, הנטיה הפאשיס־טית
של הצמרת בארגנטינה, שהגיעה לשיאה
עם הקמת הדיקטטורה של חואן פרון
ורעייתו.
פרו־ן לא הסתיר מעולם שהוא פאשיסט.
הוא הכיר את הנאציזם בהיותו בגרמניה,
את הפאשיזם בשרתו כנספח צבאי בשגרירות
ארגנטינה ברומא של מוסוליני. האידיאולוגיה
הסינטטית שלו — ה״חוסיטיסי־אליזם״
— הצטיינה בכל הסממנים האופייניים
לתבשיל פאשיסטי: לאומנות קיצונית,
גינוי הקומוניזם והליבראליזם כאחד, השמצת
הדמוקראטיה, ניצול סיסמות סוציאליסטיות
כוזבות.
יהיה זה בלתי צודק אם נשווה את הפא־שיזם
ההומאני־יחסית של פרון לטרור המתועב
של היטלר ומוסוליני. גם לא נכחיש
כי קיימת אפשרות שבארץ פיאודלית נחשלת
עשוי הפאשיזם להוות זמנית גורם
מתקדם־יחסית. אולם אין זה משנה את העובדה:
ארגנטינה היתר, משך שנים ארוכות
מדינה פאשיסטית. באותם הימים נטתה חסד
לפליטים פאשיסטיים מכל הסוגים, כולל
אייכמן ומנגלה.

מי יאמין בי ממשלת פרון לא

ובאן מעוררת ארגנטינה בחילה
כללית. המגן על נאצים, ריה הנאצים
דבק בו.
אם ארגנטינה פורסת את חסותה על מנגלה,
אל תתפלא אם ריח הגוויות של אוש־וויץ
נודף מבגדיה. אם אפילו פושע מלחמה
אחד מוצא מקלט בקאהיר, הרי הוא כתם
על אדרת התנועה הלאומית הערבית. מול
הקבר ההמוני של המיליונים, אין תוקף לנימוקים
של נוחיות פוליטית או ניטראליות
רעיונית.

אין ניטראליות בין רוצח לנרצח
-ואפילו הוא רק בן השכן.

ך* שבוע הודיע משרד־החוץ הארגנטיני י
ן 1כי הוא עודנו עומד על דרישתו להחזיר
את אדולף אייכמן. זוהי חוצפה, ויש
להתיחס אליה כאל חוצפה.
בשבועות הראשונים שלאחר לכידת איי-
כמן, הצטיינה ממשלת ישראל בהוסר טאקט.
דומני כי עתה היא סובלת מעודף של טאקט.
דומני כי הרחיקה לכת, בהתחשבותה ברגשי
הגאווה של הארץ הלאטינית.

על הדרישה להחזיר את אייבמן
תיתכן רק תשובה אחת: לבו לכל
הרוחות !

במדינה

ושך מעמוד )4
ן ניהם של המורים החל מהלך הכינוי
לון לשעבר״ ,במקום השם עמי אסף*.
רישת ההסתדרות, שהמורים יבטלו את
:ימת החרם החלקי, לא הועילה. גם שעה
רכז מפא״י החליט כי על מרכז המורים
זל את ההוראה, לא נמצא מוצא מן ה־וון.
בתוך מרכז המורים אין למפא״י

ול תוך תסבוכת זו של מלחמת סרסטיג׳ה
ולשת נכנס שר־החינוך בפועל, דויד בך
יון. הוא הופיע בפני מרכז המורים,
משם אחרי שנתקבלה ההחלטה לבטל
ההוראה על אי שיתוף־הפעולה.
איש לא היתד, השהות לחשוב על כך;
העדן התחיל ברגע שהממשלה הראתה
ני כניעה למורים התיכוניים. מזכירה של
;דרות המורים, שלום לוין, אשר היה
אז אחד מחסידיה הנאמנים ביותר של
;שלה וההסתדרות, ראה בכך בגידה
עד, בפרסטיג׳ה האישית שלו. על כן
!יט להראות לשני הגופים הנכבדים, כי
רק התיכוניים יודעים ללחום וכי גם הוא
ן לדבר בשפת הלחץ והאיומים.

תככים
שךה חו טי ם

ל הבמה עלה בערב השני של וועידת
ינים הכלליים בצלאל (בוצי) ויינשל וו
מיד בהתקפה מוחצת.
סד, שקרה בבית־הספר החקלאי בפרדס־וד,
אפס לעומת הדברים המתרחשים
ר־סילבר!״ צעק בוצי, חבר הנהגת תנור,נוער
של ד,צ״כ .״המוסד הזה נשמט
י המפלגה. טובי המדריכים של מכבי שגו
לשם, סולקו מהעבודה.״ דבריו נת־ו
במחיאות כפיים סוערות. קמה מהומה.
י שערוריה!״ ״חרפה למפלגה!״ ״מי
י את כל העסק הזה?״ צעקו הצירים
רגשות.
יצי שלף מכיסו מספר ניירות, סיפר כי
מכתבים שקיבל מנערים הלומדים בכפר־
:ר. המכתניע לא היו חתומים .״אנחנו
־יס^סאם יגלו פה מה שכתבנו, יעיפו
01 ידפקו אותנו בציונים,״ נתבו הים.
הם סיפרו כי בכפר עומד לקום
י של הפועל, וכי תחרות כדורסל שה
להתקיים בין קבוצת המוסד לבין
י רמת־גן בוטלה ובמקומה נערכת תח־עם
הפועל שדרות.
וני מציע לתת את עשרים וחמשת האחו־שעור
נותרו בידינו ממניות הכפר בד,
להסתדרות ציוני אמריקה. כבוד בלאו
אין לנו מהמקום. רק בושות ובזיו״
המשיך בוצי להציע.
דור היד, לכל הנוכחים כי דרוש באופן
ף ביותר ראש לעריפה. ראשיהם של
אנשים חיו ראשו של המנהל האחרון
הכפר, אהרון בילאום, שעזב לפני
וראשו של חיים דניאלי, מראשי ה־המנהל
של הכפר. הפור נפל על דני•

ושף החוטים נכשל .״סוף סוף
ס להם ממנו גם בתל־אביב,״ היתד, הנה
בכפר־סילבר .״לנו נמאסו המשחקים
כבר מזמן.״
יתד, זו הגדרה פושרת למדי, ביחס למה
יאלי חולל במשך השנים שמשך בחוטי
הלה של כפר־סילבר.
מוסד החינוכי שהוקם בקרבת אשקלון,
היפים בארץ, שימש קלף פוליטי בידיו
דניאלי. העסקן הציוני־כללי מן הגאר־ירה
השנייה, ישב בראש הנהלת הכפר
׳־אביב ומכאן שיגר את פקודותיו כדיק-
ר רומאי המנחה את נתיניו במושבות
וקרת.
קודות אלד, גרמו לכך שבמשך כחמש
ת קיומו של המוסד התחלפו בו קרוב
) 2עובדים .״אל תשמעו למנהל. הוא
י יעיל. הוראות תקבלו רק ממני,״ היד,
ולי מודיע לכל עובד חדש שנתקבל.
לא היה מעוניין בשיתוף פעולה מקומי,
ריף מדיניות של הפרד ומשול. כי לו
הכל מתנהל בכפר במישרין, לא היה
צורך בו ובחבר המנהלים התל־אביבי.
1מנהלי המוסד לא טמנו ידם בצלחת.
לסכל את האינטריגות היזומות על־ידי
זרד התל־אביבי אירגנו כוח־מחץ נגדי:
מידים. ראשון שהמציא שיטה מקורית
סל ניצול בוגרי השמיניות להגנתו האי־
(המשך בעמוד )10
רמז לבז, מסגן שר־החינוך חינו מבר
ב כפר־יהושע,

ה קווה כאשר החבוים מחליטים לנטוש את משקם,
*-.קיבוץ משמר דויד א-רע לפני
—1חודשיים דבר אשר האזרח הרגיל בארץ
ליו שמע עליו בשום קיבוץ אחר, אם כי
בזוך התנועה הקיבוצית ידוע שלא היה בכי
תקדים: במישאל סודי נתבקשו חברי
המשק לענות על שאלד, אחת :״האם אתה
מודיע על עזיבת הקיבוץ, או שהינך מובן
להמשיך ולנסות להחזיק במקום עם קבוצת
ההשלמה?״ התשובה היתה, כמעט ללא יוצא
כן הכלל, לעזוב. באותו רגע חדל קיבוץ
נ;שמר דויד להתקיים.
המשק אמנם לא התפורר מיד. החברים
ומשיכו לעבוד בענפיהם, המוסדות פעלו
כסידרם. אך הקיבוץ, כיחידה חברתית־מש־קית,
שבק חיים לכל חי. חברים החלו נוסעים
העירה לעתים תכופות כדי לדאוג לשי
כוון, לעבודה. כאשר ישבו בחדר האוכל, הם
החלו רואים איש את רעהו בעיניים אחרות
— עיניים של אנשים ״מבחוץ״ ,שיכלו להבחין
בין בן למשפחת אמידה לבין אחד שבעוד
ימים ספורים יהיה פועל שכיר פשוט;

מיתקני המישחקים עומדים בחצר גלמודים, רתו• כמו אגם מים שאבן הושלכה לתוכו
מכוסים בשיכבת אבק סמיכה.
והפרד, לרגע את שלוזת מימיו, היה הקיבוץ
חדרי המגורים, בהם דישדשו עד לפני מקבל את הידיעה בד,תרגש, תימה, ושוב נרחודשיים
רגליהם היחפות של ילדי הקיבוץ, גע• כל חבר היה שקוע בחוג המצומצם
שרויים בדממה.
שלו, וכל עוד חוג זה נראה איתן, לא דאג.
רק בעוד שלושה־ארבער, חודשים יגיע לברור
היה, כי אם יימשכו העזיבות, יהיה
כאן גרעין התיישבותי חדש ומשמר דויד הקיבוץ נאלץ לקבל השלמה נוספת. חברי
יקום לתחייה בגילגול שני.
גרעין מתנחלים ביקשו כי במקרר. זה תישלח
להם השלמה של נוער עולה. בשום אופן

לא רצו נוער ישראלי. מתוך נסיתם האישי
מכורך־יתרונות
משר,
ידעו מה רבים הפיתויים המושכים נוער יש׳
ו י <י

— —ג? ראלי חזרה אל העיר.
ך גילגול הראשון נולד בהפוגה של
לתנועה לא היה נוער עולה. וכך נמשך
1 1יוני ,1948 חודשיים אחרי כיבוש חולדה ׳ המצב בו נקרע משמר דויד בין העזיבות
הערבית בידי פלוגות גבעתי. אל הכפר ה לבין העבודות החיוניות שיש לבצען.
כבוש הועבר גרעין של יוצאי־רומניה, ששלושה
סוגי אנשים עזבו את המשק:
היה בהכשרה בקבוצת חולדה הסמוכה. מאו•
אלה שרצו לעסוק במשהו מיוחד והתו
גרעין נשאר כיום חבר אחד בלבד.
לפני חמש שנים הגיע למקום גרעין מת משק לא איפשר להם זאת: ציירים, שחקנים
נחלים. כהשלמה. היה זה גרעין מורכב מ (רוב להקת בצל ירוק) ,סטודנטים.
• אלה שבעיות החיים המשותפים הצי־חניכי
הנוער העובד התל־אביבי, אליהם הצ

8ץ שלוש תמונות, מתוך אלבום הצילומים של אחד מחברי ה־
\ 11 משק הותיקים. מימין נראית קבוצת חברים, בתקופה הראשונה
אחרי עלייתם לקרקע, סביב טנדר של המשק. באמצע: כמה
בין זה שבשנת־ד,לימודים החדשה ישב בטכניון,
לבין זה שקאריירה נוחר, לפניו.
כאשר החליטו על מה שאחד מהם כינה
כ״חאראקירי של הקולקטיב״ ,חתמו 24 חברי
הקיבוץ גם על חוזה מיוחד. היתד, זו
התחייבות־מרצון, שהראתה כי עדיין חזקה
בהם מסורת חינוכם המשותף בתגועת הנו־וער.
במסימך מעניין זר״ התחייב כל חבר להמשיך
לעבוד במשק עד אשר יבוא המחליף
מטעם התנועה. ואכן, המבקר כיום במשמר
דויד לא יעלה על דעתו כי זהו קיבוץ מת.
הפרות ממשיכות לצאת למרעה, הרפתנים
חולבים אותן במכון החליבה, הדיר מלא
פעיותיהם של הכבשים, הלול הומר, עופות
לבנים, ובשעות המקובלות בכל קיבוץ יוצא
התורן בחדר האוכל לצלצל בפעמון הגדול
הקורא לחברים לעבודה או לסעודה.
אולם המזכיר, הרפתן והפלח אינם חברי
משמר דויד. אלה הם .,פלוגה מקובצת״ של
איחוד הקבוצות והקיבוצים, שכשמה כן היא:
חברים שקובצו משקי התנועה, ליטול לידיהם
את המשק שאנשיו החליטו לנטשו.
את המשימות המינהליות הטילה התנועה
על חברים קשישים יותר, שמילאו תפקידים
דומים במשקים הוותיקים. את העבודה המעשית
במשק מבצעים קיבוצאים צעירים. חלק
מהם ממלא את שנת השירות השלישית —
התנדבות לעזרת משק צעיר. חלק אחד גויים
בקריאה בהולה, למילוי המשימה המיוחדת.
גוף זה אינו גוף אורגאני. הוא עובד,
הוא מנהל את המשק — אך הוא אינו מהווה
חברה. במשמר דויד חסר החלק החיוני ביותר
של כל קיבוץ, אותו חלק שמראים
אותו בגאווה אינסופית לכל מבקר: הילדים.
בית־ד,ילדים של משמר דויד עזוב ושומם.

חברים מכינים את הכיבוד, למסיבה שנערכה לפני ארבע שנים, לרגל
נשואיהם של שבעה זוגות ביום אחד, נוהג שהיה נפוץ מאוד במשקים
צעירים. משמאל נראים שני טראקטורים, בחצר המשק החדש.

טרפו חניכים מחיפה יממושבות השרון. הגרעין
הגיע למשמר דויד מצוייד במלוא
המיטען הרעיוני והמעשי, אותו רכשו חבריו
בהכשרה בגבע, דגניה א׳ וחולדה.
מבחינה כלכלית, מבורך משמר דויד ביתרונות
רבים. אדמותיו טובות, יש לו גישה
מהירה ונוחה אל השווקים הגדולים של ירושלים,
רחובות, רמלה. חבריו גם התחילו את
חייהם במשק בשקדנות רבה. לפי כל החוקים
הקיבוצאיים, היה צריך משמר דויד
להתבסם ולשגשג במהרה.
אך חוקים אלה נקבעו בתקופה אחרת, בתנאים
אחרים. במציאות של השנים האחרונות
לא די לספק אדמה, מים ואשראי כדי ליצור
קיבוץ. אמת זו הוכחה בעשרות הקיבוצים
הצעירים שנוסדו באז קום המדינה, ומתעוו־תים
עד היום במשברים בלתי־פוסק־ם. משברים
אלה אף גרמו לכך, ששים קיבוץ
חדש לא הועלה להתיישבות בשנים האחרונות,
ושגם אין מתכננים ישוב חדש בקרוב.
משברים אלה, המתישים בהדרגה ממאירה
את כוחם של עשרות קיבוצים, התגבשו
במלוא עוצמתם בנקודת־מוקד אחת — משמר
דויד — והקיבוץ התפורר. על כן חשוב
לנתח מקרוב את אשר אירע בקיבוץ זה,
כדי לאבחן את המחלות הרבות המכרסמות
כיום בגוף התנועה הקיבוצית בכללה.

אפן במי-אגם
ת מכת העזיבות הכיר משמר דויד
\ 1כמעט מן ההתחלה. לא היו אלה עזיבות
מאורגנות, כי אם דליפות של בודדים. חבר
מסויים היה פונה למזכירות, מודיע כי החליט
לצאת ללמוד, או שהוריו זקוקים לעז־

קו להם, ואשר הוריהם לחצו עליהם בלי
הרף לשוב העירה.
תיאר אחד העוזבים את התהליך שדחף
אותו לנטוש את המשק :״בא אלי מרכז המשק,
יום אחד, ואומר לי, :דחילק, צריכים
מחר בשש את המקצרה למספוא. אם לא
יצאו לקצור בזמן, זד, ידפוק את כל תוכנית
העבודה של הרפת ,.אז אני קם בארבע
בבוקר, מזיע מיץ, ובשש המקצרה מוכנה.
אני מחכה שהמספואיניק יופיע. מגיעה
שעה שבע, שמונה. איפה! הוא לא נראה
בשטח. בתשע אומרים לי בחדר־האוכל שרק
עכשיו ראו אותו יוצא מחדרו. בעשר אני
מזדמן לשדה והפאראזיט הזה שוכב לו מתחת
לקומביין. עייף; אז אני שואל את
עצמי: בשביל זה אני עובד כמו פרד?
״אני יכול לשתוק חודש, חודשיים, שנה.
אבל זה אוכל אותי. זה ועוד מקרים דומים.
ואז יום אחד מתחילה החברה שלי לנאג׳ם.
,למה דוחפים דווקא אותי כל הזמן למחסן
הבגדים ואת רבקה שלחו לקורס לגננות?
ואני דווקא ביקשתי לפניה לצאת לקורס!׳
אז אני כבר מתפוצץ. זהו זה. הגיעו מים
עד נפש. ותוסיף לזה שההורים עושים לי
חור בראש כל פעם שאני מבקר אצלם, :למה
אתה לא חוזר לעיר? מה יצא לך מהקיבוץ
ומד,אידיאליזם שלך?׳ אז אני פונה למזכירות
ומודיע: זהו, אני עוזב.״

״לעבוד? בשביל מי?״

ו־וו ו— 11— 1( 11111
** הב אחר ת אר את רקע עזיבתו שלו:
£0״אם יש לך סיפוק בעבודה — זה עוד
איכשהו. אבל גם אז אתה שוקע לפעמים

למכור את הרמש ולהתחלק בתמורה
במשבר כזה, שכל העולם נראה לך שחור.
קח, למשל, את העונה הבוערת. אתה גומר
יום עבודה קשה, חוזר הביתה לאכול ארוחת
מינתה. על הלוח אתה רואה את שמך
רשום לתורנות סריקה. בא אוטו 25 טון,
עם שקי כוסבה של 120 קילו כל אחד. אתה
מקלל את היום שנולדת.״
״אתה יודע שגם איש בעיר עובד לפעמים
כמו חמור ואפילו עובד בשתי מישרות. אבל
הוא יודע בשביל מד, זה. הוא יודע שהוא
מתאמץ כדי לסלק את החובות, שכתוצאה
מהמאמץ שלו יצליח להסתדר יותר טוב.
ואתה — לפני העבודה מגייסים אותך לקטוף
שזיפים, ואחרי העבודה תורמים אותך לאסוף
חציר בשדה. אפילו אם אתה בעל הכרה
שרופה — זה משפיע עליך. ואם אתה גם
רווק, או שהחבר הכי טוב שלך מתנועת הנוער
נשאר רווק, זה הורם לך לגמרי את
חיי־החברה.
״אתה חוזר הביתה, מספיק בקושי לאכול
משהו, וגם זה בקושי בגלל הזבובים הרבים
הנופלים לתוך הסלם שרק גמרת להכין,
ושוכב לישון כמו קרש, אחרי שקמת מוקדם.
וכל הזמן אתה שומע על אלו שהסתדרו
בחוץ.
״או שאתה נוסע באוטובוס, ועולה איזה
מושבניק מתימן. הוא עובד בדיוק כמוך בחקלאות.
אולי אפילו יותר, אבל רק לך
קוראים חלוץ. מה כל כך חלוצי בחיים שלך?
זה שאינך משלם מס הכנסה? או זה שאתה
לא חייב לשלם שטרות בבנקים? אבל אתה
עוד מחזיק איכשהו מעמד. פשוט מתבייש
ללכת למזכירות ולהודיע שהחלטת לארוז

רק 24 חברים מגרעין מתנחלים. מלבדם היו
במקום עוד ארבעה חברים חדשים, שהגיעו
למשק כבודדים והשריד הבודד של הגרעין
הרומני. מזכירות האיחוד הודיעה להם כי
בסוף השנה יקבלו השלמה של 60 מחניכי
הנוער העובד בארץ.
לא היה זה סיכוי קוסם, לדידם. הם כבר
היו משופשפים, רגילים להלך חיים משלהם,
ליחסי״אנוש משלהם 60 .הצעירים החדשים
היו מתקבלים כחברים שווי־זכויות, ובעצם
עדיפותם המספרית היו הופכים לבעלי־הבית.
״השבנו על כך שנצטרך לעבור מחדש את
כל הוויכוחים אם צריך לחלק ראדיו בכל
חדר, או אם יש לחייב חברים לד,שתף בחוגים
רעיוניים או לא — ורק מלחשוב על
זה הזדעזענו!״
כך הניעו לנקודת המשבר. אחרי שעשרות
גורמים קטנים התישו את כוחו של
הקיבוץ במשך שנים ארוכות, שוב לא היה
הגוף מסוגל לעמוד בפני מכה אחרונה זו.
החלו מדברים בגלוי שאי־אפשר להמשיך כך;
שיש למצוא מוצא. היה ברור שבוא ההשלמה
רק יגביר את קצב העזיבות הניפרדות.
אז קרה במשמר דויד מה שלא קרה בשום
קיבוץ אחר: נערך מישאל סודי. איש
המזכירות עבר בין החברים, הציג בפניהם
את השאלה, ורק אחרי שמסרו את תשובתם
בכתב, נתן להם לראות מה היו תשובות
העונים שקדמו לו. כי לא רצו שהחלטותיהם
של חברים אחרים ישפיעו על החבר, שעה
שהוא מחליט את החלטתו הגורלית.
התוצאה 28 :החליטו לעזוב, שניים הודי־

יקחו איתם גם סכום כסף במזומן, אשר
בלעדיו לא יוכלו להתחיל בחייהם בחוץ.
ברגע זה עמד ׳הקיבוץ בנקודת־מיפנה קריטית.
תוך יום יכול היה להתמוטט כל המוסר
החברתי והכלכלי; החברים יכלו להחליט
למכור כל רכוש אפשרי ולחלק את הכסף
ביניהם.
דבר זה היה מסבך אותם במעשה פלילי.
כי רוב הרכוש של הקיבוץ שייך לסוכנות
היהודית ולמלווים אחרים, שסיפקו ציוד ואשראי.
הקיבוץ, שהוא קואופרטיב, אחראי
מבחינה חוקית עבור חובות אלה. רכושו
משמש ביטחון לנושים. כל עוד לא סילק

נו — המבול!״ ,הוחלט ני לא יימכר דבר
העלול להזיק לאחד מענפי המשק .״אז נמכור
את כל ענף הדיר,״ הציע אחד ,״זה רק
יעזור לגוף החדש. הם לא יצטרכו לקום
באמצע הלילה כדי לחלוב ולצאת למרעה
בחמסין.״
הצעה זו נדחתה. הם עדיין ראו את עצמם
אחראים כלפי תנועתם וכלפי עצמם. התעורר
גם וויכוח אם מותר למכור את הפסנתר,
אותו רכש הקיבוץ מכספיו ולא מכספי הסוכנות.
לבסוף הוחלט: כן. שתי פרות מתוך
העדר הגדול של הקיבוץ לא נפדו
על־ידי הסוכנות, ולכן יכלו להחשיבן כ־

בחורה מהפלוגה המקובצת, צועדת לאורן הדרך הראשית המובילה מחדר
111 ןךן 111
האוכל אל בתי המגורים. ברקע: רק הבתים הריקים. הבית העזוב, באמי
| 1 0 ^ 111
צע, הוא בית־הילדים של המשק. גם לפני ההתפוצצות סבל קיבוץ משמר דויד מחוסר

ילדים, דבר שאילץ הורים רבים לעזוב את המשק כדי לחפש חברה לילדיהם. משמאל: אריה
בן־יוסף, חבר קבוצת חולדה, שמונה על־ידי תנועתו כמזכיר קיבוץ משמר דויד, פד אשר
יגיע למקום הגרעין החדש, שימנה מזכיר משלו, עבודה מורטת עצבים הדורשת נסיון רב.

עו שהם בעד הישארות במשק. מבין שניים
אלה היה אחד חבר הגרעין הרומני.

רכוש פרטי. הן נמכרו, תמורת כ־ס 180ל״י.
המכירה הרצינית ביותר: הנגריה, שאף היא
לא נרכשה בכספי הסוכנות. כדי להקל על
המחליפים, רכשו למענם מכונת נגרות קטנה
יותר, שתספק צת צרכי המשק.

את החפצים ולהסתלק. בינתיים האחרים כן
עוזבים. ויום אחד אתה תופס את עצמך
מתבונן על כל מיני חברה, שבמקום אחר לא
היית אומר להם שלום, והם יושבים איתך
באסיפת חברים ומצביעים איך אתר, תנהל
את חייך. ההוא שאתמול לא קם לעבודה,
פיתאום נואם לו נאומים על חשבונך. ואז
זה באמת נימאס לך. אבל נימאס!״
• הסיבה השלישית הדוחפת חברים לעזוב
היא הדוגמה שמציבים לו אחרים. ככל
שגובר תהליך העזיבות, גוברים בו הפיקפו־קים.
בחור שכל חייו היה רגיל ״להיות עם
התברה״ מוצא את עצמו חסר, חברים של
ממש. סוג זה עוזב בלית ברירה. לעתים
הוא עוזב את משקו כדי לעבור הקיבוץ
אחר, או אפילו למושב.

המכה האחרונה

— פתע, לפני כשלושה חודשים, מצאו
/חברי משמר דויד כי נשארו בקיבוץ

מה יר!הו איתם?
ך* יה זה רק הצעד הבלתי־רגיל הרא-
( | שון בפרשה הבלתי־רגילה של חיסול
קבוצת החברים שהיוותה את קיבוץ משמר
דויד. אחרי שהחליטו לעזוב את המשק, החליטו
גם כי לא יהיה זה צודק שיעזבו בידיים
ריקות. השאלה היתה: מה יקחו איתם?
העוזל המשוזע ביותר בתנועה הקיבוצית
הוא הצו הנותן לחבר לעזוב את המשק
אחרי שנים רבות של עמל, ללא פיצוי על
עבודתו. אומנם נמצא עתר׳ תקנון פיצויים
בשלבי עיבוד, אולם אין עדיין שום החלטה
רשמית ש 7אף אחת מתנועות ההתיישבות.
חברי משמר דויד החליטו לקבוע חוק
לעצמם. נוסף לריהוט החדר, שכל חבר מקבל
עם צאתו את הקיבוץ, ונוסף למלבוש
שהוא מקבל ממחסן־הבגדים, החליטו כי

את חובותיו, אסור לחבריו לקחת לעצמם
פיצויים ממכירת רכוש.
החברים לא התעמקו בצד זה של הבעייה.
הועלתה הצעה להפקיע את כל הסכומים
הנכנסים לקופת המשק, להפקידם בחשבון־
באנק פרטי ולא לדאוג לכיסוי הצ׳קים של
הקיבוץ, שניתנו לספקים שונים. הפיתוי היד,
חזק מאוד .״במו עיני ראיתי צ׳ק של תנובה
על סך 5000 לירות,״ סיפר השבוע חבר.
עיקר הלחץ הופעל על וועדה בת חמישה
חברים, שנטלה לידיה את ניהול ענייני הקבוצה
לקראת התפרקותה. הם קבעו לוח,
נתנו לכל חבר נקודות לפי הוזתק. על כל
שנת וזתק, קיבל החבר נקודה אחת. עבור
כל ילד, ניתנה גם כן נקודה לשנה. אשד,
הרה זכתה לנקודה אחת עבור התינוק שטרם
נולד. שתיה של נקודה נקבע ל־ 150 לירות.
נשאלה השאלה: מניין להשיג כסף זה, שהחברים
הגדירו אותו לעצמם כ״פיצויים״?
אחרי שהוזעדה הצליחה להתגבר על דרישות
החברים הקיצוניים, שסיסמתם היתה ״אחרי־

כאשר נאסף כל הכסף, הסתבר כי לא
יוכלו לשלם 150ל״י עבור כל נקודה, כמתוכנן.
הסכום הורד ל־ 120ל״י, והחלוקה
החלה. הפיצוי הגבוה ביותר שקיבל אי־מי
מן החברים הגיע לקירבת אלף לירות. במושגים
של עובדים עירוניים, המתפטרים
אחרי חמש או שמונה שנות עבודה, זהו
סכום קטן יחסית. לגבי התנועה הקיבוצית,
זהו תקדים מהפכני.
החברים חתמו על קבלות מפורטות, בהן
היה רשום החישוב המדוייק של המגיע
לכל אחד מהם. הקבלות נרשמו בספרי החשבונות
של המשק — וחלום שנזון מן האידיאלים
של דור אחר התנפץ על סלע
המציאות של דור המדינה.

א-יכמן: אשות קו פ תו

מאמו ששי בסיווה: הזעזועים הנלנל״ם והחבות״ם שהביאו את היטלו ושלטון

בני התוהו ובוהו

באו במעבר תת־קרקעי שחיבר את בנין הרייכסטאג׳ עם הבנין בו גר הרמן גרינג, שבבר
שימש כראש הממשלה המחוזית של פרוסיה. לעומת זאת טענו הנאצים, כי ואן־דר־לובה
היה קומוניסט וותיק, מכשיר בירי וזאינטרנאציונל של סטאלין.
במשפט דראמאתי עפו האשמות סנסציוניות הלוך וחזור בין גרינג, איש־השלטון, לבין
גיורגי דימיטרוב, קומוניסט בולגרי שהיה ראש הנאשמים. דימיטרוב המזהיר ניצח את גרינג
המשתולל. יחד עם כל שאר הנאשמים הקומוניסטיים זוכה על־ידי בית־המשפט הגרמני. רק
מארינום ואן־דר־לובה נמצא אשם והוצא להורג על־ידי עריפה בגרזן־יד. עד היום האחרון
טען, בין התקפה להתקפה של צחוק היסטרי, כי הוא לבדו הצית את הרייכסטאג.
החודש נפתרה התעמולה סופית. חקירה אובייקטיבית של שבועון גרמני גילתה כי שני
הצדדים שגו. לא הנאצים ולא הקומוניסטים שרפו את הרייכסטאג. המאורע המכריע ביותר
בין שתי מלחמות־העולם לא היה אלא פרי של מקרה: ואן־דר־לובה, צעיר מופרע ואידיא־ליסטי,
אומנם ביצע את המעשה לבדו, שלא ביוזמת איש, כדי למשוך את תשומת־לב
העולם לסכנת הנאציזם לכלל האנושות. הצעיר המופרע היה גביא.
אך אם המעשה היה מקרי, לא היתד, כל מקריות בתוצאותיו. שריפת־ר,רייכסטאג גרמה
בגרמניה לאווירה של פאניקה, של אנארכיה ושל תוהו־ובוהו. אווירה זו היא שקידמה
ואיפשרה סופית את התבססות הדיקטטורה של אדולף היטלר.
מבחינה זו היתה סמליות עמוקה לשריפת־הרייכטסאג: היא הדגישה את הגורם המרכזי
שהעלה את צלב־הקרס לשלטון.

מאפס למיספר חזק

ך נאציזם נולד באווירת התוהו־ובוהו שלמחרת התבוסה הגרמנית במלחמת־העולם
ן | הראשונה. במשך 14 שנה עלה וירד ככל שעלתה וירדה האנארכיה במדינה. הוא הגיע
לשלטון כאשר אנארכיה זו הגיעה לשיאה.
אפשר לומר כי עקומת ההצלחות והכשלונות של הנאציזם בין 1919ל־ 1933 היתד, מודד
מדוייק להתערערות הפוליטית, הכלכלית והחברתית במדינה. הנאציזם לא יצר את אסונותיה
של גרמניה — אבל הוא נבנה על־ידם. התנועה שהולידה את השואה היהודית היתד, בעצמה
תולדת השואה הגרמנית.
הלא־יוצלח הוא אפס, בימים כתיקונם. הוא עומד מחוץ לחברה, בזוי וממורמר. הקבוצות
הפוליטיות של הלא־יוצלחים נראות ככיתות מטורפים, והתיאוריות שלהן נשמעות כפיטפוטי־מופרעים.
אולם ברגע שסדרי־החברה מתערערים, כאשר שואה פוליטית או כלכלית מעוררת
הרגשה של סוף־העולם, הופך האפס למיספר חזק. הלא־יוצלחים מופיעים כגואלים. כיתותיהם
המגוחכות הופכות בין־לילה לתנועות אדירות. תורותיהן האבסורדיות מצלצלות כבשו־רות־נחמה.
ועם שלם יכול לסגוד לסיסמתו של יוזף גבלס :״סוף של אימה עדיף על אימה
ללא סוף!״
זהו הלקח החד־משמעי של המאבק בן 14 השנים של הנאצים לשלטון. אין זה לקח החל
על גרמניה בלבד. כוחו יפה לגבי כל חברה מודרנית — מארצות־הברית ועד ישראל.

ך ך תצלום היסטורי שצולם בליל שריפת הרייכסטאג.
71דייד 1ז 1 !*1ג 1
! הלהבות נראות בוקעות מכיפת הבניין. מעל ל111x01^

כנסיה מתלוססת הסיסמה :״למען העם הגרמני״ .שריפת הרייכסטאג היתה המסמר האחרון
בארון־המתים של הרפובליקה הגרמנית, שנולדה בעיר וויימאר ושחיתה כחמש־עשרה שנה.

א ו רי אבנד

מאת
ך * רייכסטאג בוער ! בנין הפארלמנט הגרמני עולה בלהבות!״ כאשר הפסיקו תח־

״איננו כלבים;

ך • שנים הראשונות שלאחר המלחמה, גברה האנדרלמוסיה בגרמניה. הרפובליקה
^ ה ע די נ ה עמדה מול סכנות מכל עבר — מצד הצבא ששנא אותה, מצד הקומוניסטים
שציפו כי בכל רגע תפרוץ מהפכה כלל־עולמית, מצד השכנים המזרחיים שזממו לכבוש
אזורי־ספר, ומצד האירגונים הצבאיים הגרמניים שגוייסו כדי למגר שכנים אלה. במחוזות
הדרומיים שיגשגו תנועות שהטיפו להיפרדות מפרוסיה ולהקמת מדינות עצמאיות, בעזרת
צרפת.
הסכנה הגדולה ביותר לגרמניה היתד, טמונה באחד הסעיפים של חוזה־השלום של חירסאי,
שהטיל על גרמניה תשלום של שילומים עבור נזקי המלחמה. הסכום המדוייק אף לא ננקב
בחוזה, כי הדרישות היו כה עצומות, עד ששום מדינה לא היתה יכולה לעמוד בהן.
לשוא הטיפו כלכלנים מקצועיים במערב נגד רעיון מטורף זה. עמי המערב, שסבלו בנן שך
ארבע שנות המלחמה סבל כה רב, שאפו לנקמה ולפיצוי. מדינאים חלשי־אופי בבריטניה
ובצרפת נכנעו ללחץ עממי זה. הם דרשו מגרמניה שילומים פאנטאסטיים.
נגד תביעות מפחידות אלה היה מכודן חלק־הארי של התעמולה של המפלגה הנאצית
החדשה. בפברואר ,1921 זמן קצר לאחר המשא־והמתן על השילומים, כינס היטלר את
האסיפה הגדולה ביותר שלו עד אז, באולם האדיר של קירקם במינכן. הנושא היה :״עתיד
או אבדון!״ ברחובות העיר עברו משאיות עמוסות חברי פלוגות־הסער, שהניפו את דגלי
צלב־הקרם וקראו לבוא לאסיפה. כרוזים אדומים כלהבות התנוססו על הקירות. בצד ההזמנה
לאסיפה הם הכריזו, בסיגנון ההיטלראי האופייני:
״נאשר 60 מיליונים, גבר ואשה, מזקן ועד נער, מצהירים פה אחד בהחלטיות נחושה —
איננורוצים, הרי אז יבטיח רצון המיליונים הללו לפחות דבר אחד — את הכבוד,
הנשלל מן האיש המנשק את השוט. בני־אדס אנו, לא כלבים 60 .המיליונים צריכים להחדיר
להכרת מסשלת־הרייך כי סי שמנהלמשא ־ ומתן, יסולקמןהשלטון ! ״
אסיפת־הענק הצליחה. שיטות־ד,תעמולה, שנגנבו בעיקרן מן הקומוניסטים ושוכללו על־ידי
היטלר משנה לשנה, הוכיחו את יעילותן. עסקני־הימין ואילי־המשק החלו שמים לב
לתועמלן הקטן ממינכן. הוא החל מקבל מקרנות הריאקציה סכומים קטנים, אך חשובים.
היטלר נשאר במינכן ובסביבתה. הוא סירב בהחלט להתפשט צפונה. הוא דגל בעקרון־
ברזל שאסור לייסד שום סניף כל עוד לא מובטח מראש שיעבודו המוחלט למרכז. הוא
הכריז על עצמו כעל ה״פירר״ (המנהיג) של התנועה — מפקד עליון הממנה מפקדים
מתחתיו, ושאינו אחראי בפני שום מוסד ניבחר. היתד, זאת שיטה נוחה לו, שרק לאחר
מכן הפכה אידיאולוגיה. מתוך מציאות אירגונית זו צמת בהדרגה ״עקרון המנהיגים״ ,שהפך
לבסיס המשטר הנאצי.
מנאום לנאום, מאסיפה לאסיפה, גדלה המפלגה. היא החלה מפרסמת שבועון, לאחר מכן
יומון, בשם המשקיף הגזעני. היא חיכתה לשעת־כושר — לשואה הגדולה שתכשיר את הקרקע
להפיכה. היטלר עדיין האמין כי תהיה זאת הפיכה מזויינת, בעזרתו הפעילה של הצבא.

נות גרמניה את שידוריהן, בליל ד.־ 28 בפברואר ,1933 ,כדי למסור את ההודעה המדהימה,
עצרה המדינה כולה את נשימתה.
״זהו רגע גורלי להיסטוריה העולמית!״ הכריז אדולף היטלר, שאץ מיד למקום. הוא
האשים את הקומוניסטים בהצתה. לדבריי, זה היה צריך להיות אות למהפכה בולשביקית
מזויינת ברחבי גרמניה.
״זוהי דקה הרת־עולם!״ הגיבו האנטי־נאצים בגרמניה ובעולם כולו! הם האשימו את
הנאצים במעשה־התועבה. לדבריהם היתד: ההצתה צריכה לשמש תירוץ למסע־טרור חסר־תקדים
נגד אויבי המפלגה הנאצית בגרמ;:יה.
שתי התיאוריות נראו לבעליהן משכנעות ביותר. גרמניה נמצאה אז בשיא מערכת־הבתי־רות
המכרעת. היטלר, שנתמנה בדיוק חודש לפני כן לתפקיד הקאנצלר (ראש הממשלה),
קיזזה כי בבחירות אלה יזכה בפעם הראשונה לרוב. כל אויביו ידעו כי הבחירות ישמשו
מועד אחרון למניעת.התבססותם של הנאצים בשלטון.
דם זרם בכל ערי גרמניה. מדי יום !־,תנגשו בריוני פלוגות־הסער עם בריונים קומוניסטים.
לובשי־מדים סוציאל־דמוקראטים וימניים השתתפו במלחמת־האזרחים. פצועים והרוגים
בקרבות־רחוב היו מחזה תדיר. העצבים נמתחו עד קצה גבול היכולת. משהו צריך היה
לקרות.
משהו באמת קרה. מאולם הישיבות ומן הכיפה של הבניין המפואר, במרכז ברלין, פרצו
להבות ההתנקשות.

שואה באד! בדמות מיפלצת נוראה שנקראה ״אינפלאציה״ .היא נוצרה בכוונה תחילה
1 1על־ידי ראשי־המדינה, כדי להוכיח למנצחים כי גרמניה אינה מסוגלת לשלם שילומים.
מטרה זו לא הושגה. תחת זאת חרבה גרמניה עצמה.
העולם הישן היו: בנוי על ערך מוחלט אחד — ערכו של הכסף, שהיה מבוסס על ערך
הזהב. ערך הכסף היה קבוע, המחירים היו קבועים. תרבות שלמה היתה בנויה על ההכרה
שאדם חסכני, העובד כל חייו בנאמנות והמונע עצמו מכל ביזבוז, המצרף פרוטה לפרוטה

ך* ין הלהבות נתפס צעיר הולנדי בשם מארינום ואן־דר־לובה. הקומוניסטים טענו כי
^ואן־דר־לובד, היה נאצי אשר שימש רק כמלבה־שינאד, וכגורם־הסחה. המציתים האמיתיים

* תרגום מילולי :״יום המדינה״ .הגרמנים קוראים לכל זזפארלמנטים שלחם בתואר ״יום״,
מאז נהגו השבטים הגרמניים הקדומים לכנס את ראשיהם ב״ימים• ססויימים לצורך הת־יעצות
כללית.

גביא בין הלהבות

מותו שד הבס!?

בציור אופייני של תקופת המלחמה על השלטון. ציורים אלה הופיעו על
נלויות־דואר, שנמכרו על־ירי פלוגות־הסער לצורך איסוף כספים. הסיגנון,
שהוכנס לשימוש התעמולה הנאצית על־ידי יוזף נבלם, היוו חיקוי מכוון של הסיגנון הפרולטארי
הנס של הקומוניסטים, שהיו יריבי הנאצים העיקריים. הסיסמה אוסרת :״קדימה ברלין!״

במדיהם האופייניים, שהיו מזיגה של מיליטאריזם גרמני וחי•
• 1 1 ^ !1 1 /4 1 11י קוי המדים הסובייטיים. בתמונה נראה (משמאל) ארנסט טלמן,
מזכיר המפלגה הקומוניסטית הגרמנית, במדי •החזית האדומה״ ,הגוף הצבאי הקומוניסטי
שהתחרה ב־ס.א. הנאצי, מצדיע באגרוף קמוץ, הצדעה שהתחרתה ב״הייל היטלו* המפורסמת.

בבאנק, יגיע בערוב ימיו לחיסכון שיבטיח את מעמדו בחברה, את קיומו הצנוע לעת זיקני״
את חינוך בנו ואת נדוניית בתו.
האינפלאציה הרסה תרבות זו. כיכר לחם החלה עולה בכמה מארקים, לאחר מכן במאות
מארקים, לבסוף — במיליונים ובמיליארדים. זוגות זקנים, שחסכו כל חייהם ושצברו הון
שהספיק לקניית בית נאה, מצאו לפתע כי כל כספם אינו מספיק אף לקניית בול־דואר.
איכר שמכר בבוקר פרה שמנה, לא יכול היה לקנות במחירה, למחרת היום, אף קילו נקנית.
מעמדות שלמים נמחקו בין־יום מן המפר, החברתית. אלמנות־מלחמה ונכים מקבלי־פנסיות
התרוששו. בעלי פיקדונות בבאנקים הפכו קבצנים. מיליונים איבדו את עולמם. עשרות
מיליונים הרגישו כי כל אשיות החברה והתרבות נהרסו.
המבול בא. סוף העולם הגיע.
עם שלם זעק :״מי אשם?״ וקול היסטרי ענה ממינכן• :הממשלה בברלין משרתת את
האוייב הזר• היהדות הבינלאומית המושכת בחוטים מאחורי הקלעים! היהודי המרעיל,
ההורס, המנצל, המרוזיח הון כספסר האינפלאציה, המנהל את הממשלה והמכוון את האויב הזר!״
ההמונים הקשיבו והופנטו. הנה פיתרון התעלומה — פיתרון שאפשר להבין אותו! לא
נוסחות מבולבלות של פרופסורים לכלכלה, כי אם הסבר פשוט ומוחשי!
מאות אלפים הקשיבו להיטלר. הלא־יוצלח הקטן החל מתרועע עם גנראלים ושרים.
באווירה של מינכן החלה מרחפת מילה: פוטש!*

כך נולד הפוטש של ה־ 8בנובמבר .1923 ,לולא שימש הקדמה למה שעתיד היה לקרות
כעבור עשר שנים, היה דומה לקומדיה. היטלר ידע כי חברי הממשלה המחוזית של בוואריה
עמדו להשתתף, באותו ערב, באסיפת־עם באולם הנרחב של בית־מרזח במינכן. אחרי התחלת
האסיפה, הקיפו פלוגות־הסער שלו את הבניין. היטלר חדר בראש אנשיו לאולם, ירה
באוויר, אסר את חברי הממשלה והכניסם לחדר סמוך.
חברי הממשלה הבווארית היו אנשי הימין הריאקציונרי, אך הם לא אהבו את היטלר.
בין עציריו של היטלר נמצא גם אלוף־הפיקוד המקומי של הרייכסודר, שידע כי מפקדיו
תומכים בממשלת ברלין. היטלר תבע מהם להצטרף למהפכה במקום. כדי לחזק את הרושם
פקד להביא לחדר את אליל הצבא הגרמני, המנהיג הבלתי־מוכתר של הריאקציה הימנית
והאנטי־שמית, הגנראל אריך לודנדורף, המוח העיקרי של הצבא הגרמני במלחמת־העולם
הראשונה.
מול אקדחו של היטלר ומבטו של לודנדורף, העמידו העצירים פנים כאילו הם מצטרפים
לממשלת היטלר. כשעזב היטלר את המקום כדי ליישב סיכסוך שפרץ בעיר בין פלוגה
צבאית לבין פלוגת־סער, נתן לודנדורף לעצירים להסתלק מן המקום, כדי להכין, כביכול,
את שלטין המהפכה. הגנראל לא פיקפק במילת־הכבוד של אצילים גרמניים.
אך תחת לפעול בהבטחתם, גייסו האצילים את הצבא; הם התכחשו לכל ההתחייבויות
שנתנו תחת לחץ והכריזו כי יפתחו באש על מפריעי הסדר. במשך הלילה נעלמו סיכויי
ההצלחה של היטלר. אך בעצתו של לודנדורף, החליט למחרת היום על נסיון אחרון.
מיצעד אדיר של פלוגות־סער מזויינות התקדם לעבר מרכזי השלטון בעיר. לודנדורף
והיסלר צעדו בראש. בכיכר המרכזית, ליד ״אולם המצביאים״ ,נתקלו בשרשרת של שוטרים.
לרגע עמדו שני הצדדים זה מול זה.
מישהו — לא ברור מאיזה צד — פתח באש 14 .נאצים נהרגו. לודנדורף המשיך לצעוד
קדימה, ונעצר. היטלר קם וברח — ראשון. ההפיכה חוסלה.
סיום עלוב זה אופייני לעצם מהותו של הפאשיזם — בגרמניה ובכל מקום אחר בעולם.
הנאצים, שהשתמשו לאחר מכן בכוח המדינה כדי להפעיל נגד העולם טרור אכזרי ללא
תקדים, לא ששו מעולם לצאת במלחמה נגד הכוח המזויין של המדינה. הם לא היו מהפכנים
אמיתיים — מסוגם של לנין, מאו וטיטו, אנשים שקמו נגד הצבא תוך סיכון חייהם.
בגרמניה, באיטליה, בספרד, בארגנטינה ובארצות אחרות, השתדלו הפאשיסטים תמיד להעזר
בצבא ובמשטרה כדי להרוס את המשטר הקיים, ללא סיכון עצמי.

הנאצים

קרב עד המו

אילו לא הספיקה השואה הכלכלית־החברתית של האינפלאציה, נתלוותה אליה
השואה הפוליטית של הפלישה הצרפתית לחבל הדור.
הצרפתים לא היו מאושרים מתוצאות המלחמה. יעדם העיקרי, ביתור גרמניה המאוחדת
למדינות קטנות, לא זכה לתמיכת אנגליה ואמריקה. הם חששו כי תוך כמה שנים תתאושש
גרמניה ותנקום את נקמתה בצרפת, שתישאר אז מבודדת. גברו הקולות שתבעו להנחית
מכה נוספת על גרמניה, בעודה חלשה וחסרת־אונים. כאשר פיגרו הגרמנים בתשלומי
השילומים, נשלח הצבא הצרפתי לתפוס את מחודד,תעשייה העיקרי של גרמניה, המשתרע
לאורך נהר הדור, סמוך לגבול הצרפתי.
גרמניה ענתה בהפגנה בלתי־צפויה של אחדות לאומית. הממשלה הכריזה על מרי אזרחי
באזור הכיבוש. כל הפלגים, מן הקומוניסטים ועד לימין הקיצוני, התלכדו יחדיו בהפגנה
אדירה של רצון לאומי. העבודה פסקה בכל מקום אליו הגיעו החיילים הצרפתיים. המיכרות
ובתי־החרושת שבתו. ידיים אלמוניות פוצצו את רכבות־הצבא הצרפתיות. גאוזה לאומית
אדירה אחזה את המדינה.
רק קול אחד בכל רחבי גרמניה הפר אחדות לאומית זו — קולו של אדולף היטלר
במינכן. בפני ההמונים הנבוכים הכריז: אין טעם ללחום באוייב הזר, כל עוד הפושעים
שולטים בברלין! המרי האזרחי הוא המצאת היהדות הבינלאומית, המבקשת להרוס את
גרמניה כליל!
אף ידידיו הקרובים ביותר החלו מפקפקים בשפיות־דעתו של היטלר, הפצירו בו לחדול
מקו מטורף זה, להצטרף למחנה הלאומי המאוחד. ההמונים החלו פונים לו עורף. אף
בחוגים לאומניים נראה כמטורף מסוכן.
ואז התמוטט המרי. האינפלאציה רוששה את גרמניה. המרי האזרחי אכל אח שארית
הכוחות. הממשלה ניכנעה. השביתה בחבל הרור נפסקה. ייאוש קודר התפשט במדינה.
וביאוש זד, שוב נשמע קולו ההיסטרי של האיש בעל השפם והבלורית השחורה :״אמרתי
לכם! היהודים רימו אתכם! כולכם הלכתם שולל אחרי סיסמותיהם הכוזבות — חוץ ממני!
בואו אחרי — כי רק אני מבין.את המישחק העכור של היהודים!״
אילו ביצע אז היטלר את הפוטש שלו, יתכן שהיה מצליח. אך כמו במקרים רבים אחרים
בחייו, נתגלתה בו ברגע המכריע נימה מוזרה של אי־ביטחון, של הססנות מסוכנת. הוא
חיכה וחיכה, ובינתיים החל תהליך נגדי. האינפלאציה נסתיימה. אנשים חדשים השתלטו על
המשיק ועל מדיניות־החוץ וזרעו את זרע ההבראה, וגרוע. מכל: מברלין באה הנחייה חדשה
של הרמטפ״ל, האנס פון־זקט, אשר קבע: הצבא חייב לשתף־פעולה עם הרפובליקה! הצבא
זקוק לשקט! יש למנוע כל פוטש בכוח!

פוטש בבית־מרזח

^ יטלר היה אחוז אימה. הסכנה הנוראה של ההבראה הלאומית איימה לקבור
ן 1תחתיה את המפלגה הנאצית. הוא הבין: עליו לפעול מיד, פן יאחר את הרכבת.
* בסלאנג גרמני־שוד-יצי

מעין הפכפיכה מזויינת, בניגוד לנזתפכח אנזתית.

השנים הרזות
ף* משפט נמשכה הקומדיה. השופטים, כולם אנשי הימין מימי הקיסר, נתנו להיטלר
^ לשאת נאומים ארוכים, להפוך את בית־המשפט במה תעמולתית. בסיום המשפט זיכו את
לודנדורף מכל אשמה, דנו את היטלר לחמש שנות מאסר, מהן נדרש לשרת רק שמונה וחצי
חודשים. לא בבית־סוהר אמיתי, אלא בבנין יפה שדמה לבית־הבראה, בעיירה לאנדסברג.
למרבה הנוחיות, נכלא סגנו, רודולף הס, יחד עמו.
היטלר ניצל את הזמן ואת התנאים היפים כדי להכתיב להם את הכרך הראשון של
ספרו, מיין קאמפף. הוא לא ידע כי בימי העדרו קורים דברים נוראים — נוראים בשבילו.
מנצחי המלחמה קבעו עתה סכום סופי והגיוני לשילומים. האמריקאים הזרימו הון אדיר
לתוך המשק הגרמני, לשם שיקומו. בהנהגת שר־חוץ מתון, גוסטאב שטרזמן, החלה
מדיניות־החוץ הגרמנית להשתלב שוב במשפחת העמים. ב־ 1925 ניתן ליציבות החדשה סמל
חיצוני: המארשל פאול פון־הינדנבורג, המצביא העליון של ימי המלחמה, ענק זקן, מוגבל
ושמרני, נבחר לנשיא־המדינה.
כש־צא היטלר מבית־הסוהר, היתד, תנועתו הרוסה. ההמונים שסגדו לו אתמול, ראוהו עתה
כדמות מצחיקה, האומרת דברים מגוחכים והדומה לצ׳ארלי צ׳אפלין. מן המפלגה הגדולה
נשארו. רק איים קטנטנים, שראשיהם שנאו זה את זה שינאה עזה. אינטריגות וסיכסוכים
העכירו את האווירה הפנימית. דלות ועוני מיררו את חיי הפירר. ריחם נאלץ לעזוב את
גרמניה בגלל שערוריד, הומוסכסואלית, הפך מדריך בצבא של בוליביה. רוב המנהיגים
הוותיקים התרחקו. בין הנאמנים בלטו פס־כופאטים קיצוניים, אנשים כיוליוס שטרייכר, עורך
העתון האנטי־שמי. הפורנוגראפי דר שטירמר (״המסתער״) ,שהיה גאו־לייסר (מנהל מחוזי)
של המפלגה מירנברם למענו החל היטלר מכנס בעיר זו את ״יום המפלגה״ — הכינוס
השנתי של חברי המפלגה מכל רחבי המדינה.
העם השבע לא רצה בלא־יוצלחים בשנת 1925 באו ליום המפלגה רק 5000 נאצים, מכל
רחבי גרמניה. ב־ 1927 באי 20 אלף לנינרברג — מספר זעיר באומה שהיתר, אז בת 66
(המשך בעמוד )22

11תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• היה נכון לשמוע על נסיונות התנקשות בחייהם של
דיפלומאטים ישראליים בארגנטינה, כתגובה על לכידת איי־כ־מן.
הפגיעות לא תוכננו עמיד׳ נאצים יוצאי־גרמניה אלא על־ידי חברי האירגון
הפאשיסטי הקיצוני אליאנסה נאטיונאליסטה. חוגים אלה ינסו לערער את נונושלת
פדונדיסי על־ידי נזעשי נקם נפוננואנמיים־בביכול, חשיפת פני המשמר המתון
בוותרן מול פגיעות מדומות: כבוד הלאומי הארגנטיני.

• דויד בן־גוריון ירכז את פעילותו כחודשים

הקרובים 11

כשני שטחים עיקריים שינוי שיטת הבחירות והשתלבות יתר של
ישראל במערך הכלכלי והאסהראמגי המערבי. המגמה השניה תתבטא בהכרזות
אנטי־סובייטיות חריפות, ובהביהרות אמונים לאמריקה ולמערב בכלל.

@ ההזמנה לפועלי אגודת ישראל להצטרף לקואליציה הממשלתית
מכוונת אך ורק לצבירת קולות ככנסת, למען
שינוי שיטת הבחירות, אחד התנאים העיקריים בהצעת מפא״י הוא, שעם

הסכמתה להצטרף לממשלה תפתח פאג״י מחדש את הדיון הפנימי בדבר שינוי
שיטת הבחירות. הסיבה לדר שה זו: הבטחתו המפורשת של בנימין מינץ לצדד
בהשקפה המפא״יית ולנסות להבטיח לה נס את קולות יתר חברי סיעתו, למען

שינוי שיטת הבחירות.

• צפויים חיכוכים בקרב הקואליציה הממשלתית, בעיקר
בין מפא״י למפ ״ם. אבני־הנגף: ההסכם החשאי בין מפא״׳ והפרוגרסיבים,

(המשך מעמוד )6
שית היה המנהל הקודם, אריה (סשרניחוב־סקי)
קוצר, מגודל־הבלורית. פלוגות אלו
היו יעילות מאיד: שער, שקוצר פוטר על־ידי
ההנהלה התל־אביבית (״התנהגותו לא
הלמה את מדיניותנו* ,טענו התל־אביביים)
אירגנו תלמידיו המוסתים והנאמנים מהומות,
גרמו נזק שנאמד ב־ 80 אלף לירות לציוד
כפר־סילבר.
לאחר עזיבת קוצר, בעל אורח־החיים הסוער,
פרקו התלמידים כל עול. המדריכים
קיבלו הוראות להשתמש בכוח נגד תלמידים
מתפרעים. באחד הערבים נכנס מנהל
הכפר לאחד החדרים בו השתוללו הצעירים,
ביקש מהם להירגע. אחד התלמידים הבוגרים
ניגש אליו .״אמרו לי שהמנהלים כאן
לא שווים שום דבר,״ צחק למנהל בפניו,
ולעיני חבריו הנחית על פניו שתי סטירות.
ריקוד השדים נמשך. המנהל לא
הגיב. הוא הזמין את הנער לשיחה. אחר
כך התפטר.
ריקוד השדים נמשך. דניאלי הוסיף לבחוש
בקלחת. פעם ייצג את הציונים הכלליים
ופעם שכח את כור מחצבתו והיה
נאמן רק להחלטות הסתדרות ציוני אמריקה.
בתוך המוסד ידעו התלמידים כי יש מדרי־

חיים דניאלי. איגוד העובדים של הציונים
הכלליים תבע מבית־הדין של המפלגה להרחיק
אותו ואת משה קיזלשמיין — מנהל
תל־אביבי נוסף — מתפקידיהם, ולהחזיר
את אהרון בילאוס לתפקידו כמנהל הכפר.
הציונים הכלליים, אשר רצו להפוך את
כפר־סילבר לסניף רעיוני של מפלגתם, השלימו
עם המנהל, אף הוא חבר מפלגה נאמן.
אולם להפתעתם קבע בילאוס השבוע :״זהו
מוסד חינוכי. אי־אפשר לקשור חינוך עם
השקפות מפלגתיות. אפשר, אולי, ליצור
אווירה שבאופן חפשי יספוג התלמיד את
ההכרה שרוצים להקנות לו. אך זה הכל.״
שנת לימודים שהסתיימה עתה היתד, השקטה
ביותר בתולדות המוסד. לכפר לא
היה כל מנהל. ההנהלה שלטה מתל־אביב.
בינתיים מבטיח בילאוס שהשקט ימשיך
לשרור גם להבא. יש לו יסוד למחשבה זו.
כי מושך החוטים מתל־אביב נערף. סמכויותיו
של דניאלי נמסרו לאיש שהצהיר לא
אחת כי לעולם לא ישב אתו ליד שולחן
אחד. אף עובדי הכפר, שהיו מוכנים בעבר
לקטול את בילאום, הכריזו השבוע, כששמעו
כי דניאלי איבד את כוחו, כי הם ״מוכנים
לתת למנהל שאנס״.

תיירות
ב או פו פ ר טיזני
למחרת לכידתו של אייכמן צייר קאריקטו־ריסס
אירופי ציור משעשע: מסוס אל־על
מופיע בשמי ארץ דרום־אמריקאית. נאצים-
לשעבר נפוצים לכל עבר. הכותרת :״באר.
משלחת ישראלית!״
השבוע קרה בבירת ארצות־הברית, ודא־שינגטון,
מקרה שהוכיח כי לא היתה זאת
הלצה גרידא. פאשיסט אמריקאי בשם ליג־קולן
רוקוול, העונד על שרוולו סרט עם
צלב־קרס והמגדיר את עצמו כ״פירר״ של
״המפלגה הנאצית האמריקאית״ ,ערך אסיפה
אנטי־שמית במקום* .היא פוצצה בכה
על־ידי אזרחים יהודיים. בראשם עמדו, לדברי
סוכנויות הידיעות ,״תיירים מישראל״.
מאז הודיעה ממשלת ישראל כי שירותיך,בטחון
של מדינת ישראל מצויים, בין
השאר, לפעול נגד ״פעולות המכוונות נגד
העם היהודי״ ,נתעורר בין יהודי העולם
וויכוח אם אמנם זכאית ממשלת ישראל להגן
על יהודים שהם אזרחי מדינת אחרת.
התיירים הישראליים, שד,שתיקו את רוקוול,
הכריעו בשאלה זו באופן פארסיזני.
רוקודל, הוא דמות מגוחכת, ראוי לכינוי
שד,ודבק לו על־ידי אחד הישראלים: רוק־נ׳־רול־ודל.
אולם כמעשה־בראשית היווה המעשה
הטפונטאנטי של הישראלים תקדים
חשוב. ואי־אפשר היה לשכוח כי לפני ארבעים
שנה היה גם צעקן קטן במינכן בשם
אדולף היטלר דמות מגוחכת.

רחובות

״הגיעו תיידיט טיטזראר!״
לפיו התחייב שר־האוצר להעניק הקלות בסס לשנבח הבינונית ולא לגבות
__הקואליציה. נושא
הילווה על הרכוש. הסבם זח לא הובא לידיעת יתר סיעות
שני לסחלוקת: סילוקו של נציב־המים, צבי נויהן המפ״הי, והחלטתו של השח
דיין להרחיק מצהרת טשרדו את בל אנשי הפ״ס,

• גוברת התסיסה בקרב עסקני המורים נגד מינויו של
אבא אבן כשד החינוף. אבן הוצע לתפקיד זה בהיותו שייך לקבוצת

הצעירים של ביג׳י. ועשוי לחזק את המעיד הפנימי בתוך טפא״י נגד פנחס לבון.
מתנגדיו טוענים בהוא ידוע כתומך בתאוריית הפער בשכר וכי אינו מעורה דיו
בהווי הארץ כדי ומלא תפקיד כה מעצב.

• תגבר ה־טתלטותם של אנשי ביג׳י על משרד החוץ. מדי•
ניותו של ראש הממשלה להכניס לבל סמדת־מפתח המתפנה במנגנון
החוץ אנשים שהוכיחו את עצמם במנגנון של אחד משדותי הבטחון,

• כקרוב תתפוצץ שערוריה, הקשורה בשמו של חבר

כנסת ממפלגה פועלית. האיש מעורב במעשים מפוקפקים, חסתבך בין
השאר בעניינים בלתי־מוסריים ובמישחקי־קלפיס על סכומים גבוהים.

• לא מן הנמנע כי משפט זאב אקשטיין יתחדש. במה
מידידיו טוענים שיש בידיהם חומר ראייה חדש, המצדיק, לדעתם, לפתוח מחדש
את משפטו של חצעיר שחורשע, לפני כשלוש שנים, ברצח הד״ר ישראל קסטנר.

• הפגנד מיוחדת־במינה עשוייה ליצור תקדים חדש בארץ.

בתנובה טל דחלטת שר־האוצר לחסל את מעמד הרפתנים הפרטיים בקירבת
הערים, מציעים חוגים קיצוניים לרכז את מאות הפרות השוכנות ברפתות
בנחלת־יצחק, להביאן לקריה הסמוכה, למלא את כל רחובות ומבואות הקריח
בעדר אדיר. הפגנה כזאת עשוייח ליצור סנסציח עתונאית עולמית.

כים שמהם אין צורך לפחוד, ושבמקרה של
בירור בהנהלה יהיו התלמידים הצודקים.
מחוץ לכפר, באשלקלון, היה המוסד ידוע
לשמצה.
המנהל האחרון, אהרון בילאום, הגיע למקום
בתחילת .1958 מחנך ותיק ומנוסה
זה נתקבל על ידי העובדים בחמימות. המנהל
עצמו ניגש להחליף את רוב העובדים שלדעתו
לא התאימו לתפקידיהם. הוא אף ניסה
לקשור קשרים עם ההסתדרות באמריקה
— שלא באמצעות ההנהלה בתל־אביב.
עובדה זו קבעה את ההמשך. גורלו נחרץ•
כלי הנשק במלחמה בה פתחו התל-
אביביים נגדו היו העובדים עצמם. הם
שמחו להתקומם, בתמיכת ההנהלה, נגד
המנהל. נדמה היה להם כי הוא מתרחק מהם
ומתנשא מעליהם, נוהג ביהירות.
בילאוס סילק עובדים וקיבל עובדים. ההנהלה
עשתה גם היא גדולות בשיבוץ אנשיה
לסגל העובדים. מצבו של דניאלי היה
קשה. הוא לא יכול היה כמובן לוותר על
קלף כה חשוב ככפר־סילבר ...אחרי שסולק
מרשימת המועמדים למועצת עירית תל־אביב,
היה הכפר הקלף האחרון שנשאר בידיו כנגד
המפלגה. עם קלף כזה יכול היה להתייצב
בסבסוך זה לצד ההסתדרות האמריקאית׳
כנגד מפלגתו.
אחד הסיכסוכים שארעו בכפר אף הקל
על שלסונו של דניאלי. היה זה יסיכסוך
בין המנהל למזכיר הכפר. הסיכסוך הגיע
לבוררות. בה נקבע שלמען שלום הכפר על
שניהם ללכת. כפר־סילבר נשאר ללא מנהל.
ימיו האחרונים של דניאלי. השבוע
התרחבו שני דבדיים שחרצו את גודלו של

כוחהשל די ס ה
ניידת משטרה ירוקה, הנעצרת ברחוב כלשהו,
הינד, מראה שיגרתי בעיר גדולה, אשר
אינו עשוי להרעיש איש. אולם נראה שברחובות
אין הדבר כך. העיר הדרומית, ש־אוירת
עיירה קטנה שורה בה למרות היותה
אחד ממרכזי המדע והחקלאות של ישראל,
איננה אדישה כלל למכוניות משטרה,
ביהוד כשהן נעצרות ליד פתחו של בית
השייך לאחד מחשובי תושבי העיר.
בעיר שרוב תושביה הוותיקים מכירים זה
את זה ומרכלים זה על זה — אין כמעט
סוד שלא יהיה ידוע תוך כמה שעות לרוב
אזרחי המקום. לכן, כשבאחד הימים, לפני
כשבועיים, נעצרה מכונית משטרה ברחוב
אחד־העם הרחובותי, לא רחוק ממרכז העיר,
ושוטרים במדים יצאו מתוכה ונכנסו לתוך
הבית, לא חיכו הצופים המעטים שהיו עדים
למתרחש עד לסוף המחזה. עקרות־הבית
שהיו, בקניות, מסרו אחת לשנייה :״המש־טרה
באה לבית פלוני.״
הידיעה התגלגלה מפה לאוזן, פשטה לכל
פינות העיר, הגיעה לבתי־הקפה במרכז
רחובות המאוכלסים תמיד הולכי־נטל. אלא
שבכל גלגול נוסף לסיפור מעט נופך וגוזמה.
לבסוף, לא יותר משלושה ימים מתאריך
הפצת הידיעה, ידעו כל בני רחובות בבטחה:
המשטרה גילתה ברחוב אחד־היעם
בית־בושת מודרני, עצרה כמד. מנשות
• לאחר שאסיפה דומה, שנקבעה בניד
יורק, העיר בעלת האונלוסיה היחודיון הגדולה
ביותר, בעולם, בוטלה על־ידי חשל־טוגות
תחת מוץ דעזדחקוז׳ל.
ח¥ו׳לס חזה 1) 89

כף מתבצעת התרמית: הרוכל מחזיק משקולת מתחת לשקיק, מניחה בחשאי על המאזניים
״לאן הלכו 200 גראם?״ שאל המוכר, ,בוודאי נפלו גדרן טבלי שתרגיש.״

רחובות הידועות, כשהן מבלות יחד עם
אזרחים נכבדים• שלא היו בעליהן החוקיים.
רכילות ממיתה. וותיקי העיר נזכרו
בימי מלחמת העולם השניה, כשצבאו הפולני
של אנדרם הנה בסביבות העיר, ובפינות
שונות של רחובות התקיימו בתי־פגישות לבידור
החיילים. הם הנידו ראש :״אפשר
להאמין!״ עקרות הבית החסודות החליפו
אינפורמציה דרך המרפסות :״לאן הגענו?״
וצעירים החלו לעשות דרכם דווקא דרך
רחוב אחד־העם ולא דרך רחוב הרצל הראשי
המקביל לו, כדי להתבינן לפחות בבית בו
התרחשו המעשים המזעזעים. במעין תענוג
חולני הפכה הידיעה על גילוי בית־הפגישות
לשיחת היום והנעשה החל לובש ממדים
של אוירת הלינץ׳ ששררה בחיפה, לפני
שנה ומחצה, עת נתגלה בה בית־פגישות. גם
שם האשימו התושבים נשים מהחברה הגבוהה,
אך לבסוף נתגלו באותו בית רק יצאניות
זולות ובלתי ידועות.
היחידים שלא נהנו מכל הפרשה היו כתריסר
זוגות נשואים, שלפתע גילו כי הם עומדים
במרכז הסערה ושאפילו שכניהם וידידיהם
משוכנעים בכך כי הם היו קשורים באותו
בית־פגישות. מעגל הנאשמים־כב׳כול
הלך והתרחב. כל מי שגר ברחוב אחד-
העם היה קרבן בפועל של גלי הרכילות.
אחר כך החלו נופלים קרבנות מבין דיירי
רחוב יעבץ, הסמוך לרחוב אחד־העם. נפוצה
שמועה שבית־הפגישות היה, למעשה, ביעבץ,
ורק הכניסה היתד, מרחוב אחד־העם. מאוחר
יותר לבשה השמועה גלגול חדש: מעשי־הניאוף
בוצעו בחצר ולא בבית.
לא כל נפגעי השמועות היו ידועים בקרב
תושבי רחובות. אולם גם האלמוניים שבהם
זכו לפרסומת תוך זמן קצר. לכמה
מהם היה מכנה משותף — הם היו פקידי
משרד ממשלתי בלתי פופולארי. כאשר
נוכחו לדעת כי השמועות מתחזקות ונאח־זות
בעקשנות בדיעות מכריהם, פנו כמה
מהם בתלונה למשטרה. אך גם החוק היה
חסר־אונים, כי שום בית־פגישות או בית־בושת
לא נתגלה על־ידי המשטרה בתאריך
ובמקום המיוחסים. אך הודעה ברוח זו,
שפורסמה על־ידי המשטרה, נתקבלה בחוסר־אמון
גמור.
לנפגעים לא נשאר בלתי אם לפעול על
דעת עצמם. הם פירסמו כרוז אנונימי, שהודפס
בבית־דפוס אלמוני, בו נאמר באותיות גדולות:
מפיצי שמועות מנסים להוציא שם דע
לאנשים וגברים בדבר קיום בית־פגישות
שנתגלה כביכול על ידי המשטרה ברחובות.
מאחר שאיך כל אמת בדבר ומאחר שגם מש־סרת
רחובות מכחישה בכל תוקף גילוי או
קיום בית־פגישות ננ״ל, אנו רואים בדאגה
שאנשים מסונימים מנסים ללכלך את שמס
הנכבד של מספר תושבים בעירנו. תנו יד
למפיצי השמועות על ידי המשטרה! יבואו
כל מפיצי השמועות על ענשס!!!
על הכרוז חתמו אנשי ציבור.
סימון הכרוז וצורת הדפסתו החשידו מיד
אישיות ציבורית ידועה מרחובות, ששמה
הרע בעסקים אחרים נתפרסם זה מכבר.
במקום להרגיע את הרוחות גרם הכרוז
לסערת־לחישות נוספת.

הונאות
״וזי 1םבזוד !״
שוק הכרמל, במרכזה של תליאביב, ידוע
בתור השוק הפתוח הגדול ביותר במדינה:
הוא ממלא את רחוב הכרמל עד למבואות
יפו, משתפך אל תריסרי סימסאות שמשני
צדדיו. בשביעות ״האחרונים התרבו בו
מספר הרוכלים, המציבים את עגלותיהם לא
רק משני עברי הרחוב הראשי, אלא אף
חוסמים -אותו כליל.
׳הקהל נוהר לשוק •ברבבותיו. ההמולה,
מעזעם־חוה.4???:

התצוגה, הססגוניות, קריאות הרוכלים מש־ודים
לו אופי של בזאר מרחבי. גם המחירים
נמוכים מאלה שביתר חלקי העיר. אך לעתים
יוצא רתחו של הקונה בהפסד. בייחוד
בשבועות האחרונים — כאשר קונים מרגישים
כי קיבלו פחות סחורה ממה שהגיע
להם עבור כספם. התלונה העיקרית: פחת
במשקל.
המשטרה והפקחים העירוניים הוזעקו לא
פעם על־ידי קונים מרומים, אך אף לא במקרה
אחד לא הצליחו להוכיח את התרמית.
נפגעים לא פחות מן הקונים היו
הרוכלים וחנתני־השוק שאינם נוהגים לרמות
במשקל.

מדווח כתב ״העולם הזה״ על
תוצאות חקירתו כמקום:
אגסים, אפרסקים, תפוחים, ענבים, תות־שדה
ושזיפים חסמו את כל רחבו של
שוק הכרמל. רוכלים הציגו את סחורתם
בתלי־תלים, מסודרת על גבי עגלות קטנות
או תלת־אופניים. כמעט כל הדוכנים חסרים
את הרשיון המבוקש, משלמים מדי יום
קנסות הנעים בין שלוש ל־ 12 לירות. ההפסד,
כנראה, אינו כל־כך פוגע. כי הרוכלים
ממשיכים להתעלם בשלתה מן החוק.
השעה היתד, שעת אחר־צהרים והשוק המה
מאלפי קונים. קצב המכירה היה מהיר,
אפילו קדחתני. איש כמעט לא התווכח על
המחיר; כי ממילא היה נמוך מן המחיר
בחוויית.
התבוננתי בידיהם הזריזות של המוכרים.
הרוכל הראשון לא רימה. השני, אף השלישי
והרביעי היו בסדר. אחד מהם, שמכר
שזיפי סנטה רוזה ב־ 1.20 לירות וסירב להוריד
את מחירו, הטיח בפני לקוח :״אתה
רוצה יותר בזול? קנה אצל אחרים. תקבל
800 גראם במקום קילו!״
לבסוף מצאתי את מבוקשי: מוכר תפוחים
שגנב 200 גראם מתחת לאפה של לקוחתו,
מבלי שר,אשר, תרגיש בכך. העמדתי
פנים כמתעניין בפיתות של חנות סמוכה,
כדי לעקוב בינתיים אחר המוכר. בכל מקרה
בו מכר קילוגראם תפוחים או יותר
מזה גנב 200 גראם. פחות מקילו — נתן
את המשקל הנכון. איש מלקוחותיו לא ד,בתיו
ביזי־מית.
חסרים 21(0גראם ! ניגשתי אליו וביקשתי
קילו. תחילה ניסיתי להתמקח, אך
הרוכל — גברתן תקיף — עמד על שלו:
״אתילו מיל אחד לא פחות מלירה,־שלושים!״
ובפנותו אל העולם הגדול צרח :״אני שואל
אורים — מי ראה תפוחים כאלד, בלירה-
שלושים? בואו! בואו! בעל־הבית השתגע!
תפיחים חינם היום!״
היא שקל קילו תפוחים. שילמתי ויצאתי
לחרש חנות בעלת מאזני־שעיו. מאזניים
אלה מראים את המשקל בדיוק של גראמים,
שלא כמאזני־הכף המראים רק אם הסחורה
המונחת על כף אחת של המאזניים שוזה
למשקולת שעל הכר השנייה. נכנסתי לחנות
המאפיה והממתקים של ישורון ובקשתי
רשות לשקול את שהית התפוחים.
הנחתי את השקית על המאזניים והמחיג
החל מתקדם״ לרוחב הלוח הלבן הגדול.
100־200־500־700־ 780-780 גראם. בהגיעו ל־
800 גראם — נעצר. כלומר בשקית היו
בדיוק 200 גראם פחות מן המגיע לי.
חזרתי אל המוכר, כדי לראות מה יגיד.
היא דווקא היה אדיב .״חסר 200 גראם?״
׳ שאל כאילו הייתי ילד מפגר בשכלו ,״לא
יתרו!״ ולראייה הציג את זפאזניו! שתי
הכפות היו: שוות־משקל • ,ולשודד•,מאזניים
יערה .׳אחר הראה לי את המשקולות :״אתק
רואה *דוני, זה רשמי. יש חותמת שעברו
ביקורת. של משרד המסחר והתעשיד.,״
לאו בכל זאת, נעלמו 200 גראם תפיחים?
״אולי נפלו, אדוני. יש צפיפית כזאת שאולי
מישהו נתן לך דחיפה והם נפלו נד

השק בלי שתרגיש.״ ושוב הרים את קולו,
הניף את זרועותיו מעל ראשו וצעק :״הו־הדהוו
בואו הנה, בואו הנה! אנחנו כאן
אנשים ישרים. קילו זה קילו! בעל הבית
השתגע! תפוחים חינם היום!״
ובזאת חדל להתעניין בי יותר. בעיניו
חוסלה התקרית.
גםמאגנט. כיצד בוצעה התרמית?
הדרך פשוטה מאד, דורשת רק זריזות ידיים.
המוכר נוטל ביד ימין את השקית הריקה,
לתוכה עתיד להכניס את הפרי. מה שאין
הקונה רואה, הוא שבכף ידו, מתחת לשקית,
מחזיק המוכר משקולת בת 200
גראם. הוא ממלא את השקית לעיני הקונה,
מניח אותה על כף המאזניים — ומשאיר
מתחתה את המשקולת הקטנה. כאשר הוא
מרים את השקית, הוא עושה זאת בשתי
ידיים. יד אחת מושיטה את הסחורה ללקוח,
יד שנייה מורידה את המשקולת חזרה אל
השולחן. באופן אינסטינקטיבי יתבונן הקונה
בשקית, לא בידהחופשית־כביכול.
זוהי השיטה הנפוצה ביותר. ישנה גם
שיטה אחרת, אשר רק מעטים משתמשים
בה: ברגע שהוא מתחיל לשקול את הסחורה׳
מקרב המוכר מאגנט קטן אל תחתית
הכף, עליה מונחת הסחורה. המגנט
נדבק אל המתכת, מוריד את הכף בכדי
100 גראם. די בנגיעה קלה ביותר כדי ש־המאגנם
יפול אל מתחת למאזניים, מבלי
להשאיר כל עקבות מרשיעות.
המשולש חסי־־ציכוד
בכפוייי טייבה ידוע מוחמד עבדל ג׳אני
כשליח קנאי של ההסתדרות. שמו יצא ברבים.
גם מעבר לגבולות המשולש, הגיע
לטורי עתון־ערב תל־אביבי, שנחפז לפרסם
את קילוסיו המשבחים את הקידמה ואת
שיפור היחסים בין נציגי האיגוד המקצועי
לבין תושבי טייבה.
היחידים שלא ידעו על שינוי שנתבשר
היו תושבי טייבה עצמם. האדם שדאג לכך
יותר מכל היה עבדל ג׳אני בכבודו ובעצמו.
יחסו המעליב לבני־המקום, גידופיו בנשים
ובגברים, כשהוא מסתמך על הכוח אשר הוא
שואב, לדבריו, מן הממשל הצבאי, השני-
אוהו על כל אנשי הסביבה.
לג׳אני היו סיבות טובות לחוש כבעל־שררה:
לפני חודשיים הוא נבחר למשרת
סגן־ראש המועצה בכפרו. משרה זו אפשרה
לו להרבות בעלבונות בבאים לבקש עזרתו.
באחת מישיבות מועצת הכפר הוזמן אף
פקיד לשכת הסעד המקומית, טלעת עבדל
לאטיף. חילוקי־דעות נתגלו בעת הוויכוח
וג׳אני, שלא היה מוכן לשמוע דעה מנוגדת
לדעתו, התנפל על פקיד הסעד והיפה אותו.
עבדל לאטיף עמד לפנות בתלונה למשטרה,
אולם אביו, עבדל לאטיף צאלח, המכהן
כראש המועצה, מנע זאת בעדו. הוא
השכין שלום בין בנו לבין סגנו, השתדל
לרסן את ג׳אני, המסוכז ובדל־ההשפעה.
תיקי נציג ההסתדרות. מוחמד עבדל
ג׳אני לא למד לקח. בטחונו העצמי רק
גבר בעקבות התקרית. בעת קטטת־ילדים מיהר
מוחמד להתערב, היכר, את בניו של
שכנו, אחמד חג׳ יחיא, רדף אחר אחד מהם
עד לבין כותלי ביתו.
אם הילד, רסמייה, שיצאה להגן על בנה,
זכתה אף היא לגידופי מוחמד, שהאשימה
בהפניית חסדיה לאנשי משטרת הכפר. האשד.
הנרגזת הודיעה לבני־משפחתה, שחשו כי
כבודם נפגע. הם פנו •למשטרה בתלונה רשמית.
נפתח תיק נגד נציג. ההסתדרות.
זו היתח רק ההתחלה. ההמשך היה חמור
יותר. לפני זמן־מה׳נתפרסם ביומון המפא״יי
אל־יוס, המופיע בשפה הערבית, מאמר החתום
על-ידי תושב-טייבה בשם עבדל סלאס

התוצאה 200 :גראם פחות
נס בעזרת מאמם

מצארוזה. עבד סלאם גילה את קיומם של
סוכני עבודה בטייבה, שאת שמותיהם נזהר
לא לפרסם, העוסקים בעזרת ההסתדרות, בהוצאת
פועלים ערביים לעבודה, בפרדסי כפר
סבא — תמורת תשלום זעום של 2־ 3לירות
ליום. לדברי כותב המאמר, זכו סוכני־העבו־דה
לרשיונות־מעבר מטעם הממשל הצבאי.
המאמר היכר, גלים. תחילה בטייבה, בד,
התלחשו כולם כי המדובר בעבדל־ג׳אני עצמו
ומאוחר יותר — בחוגי ההסתדרות ובצמר־תה.
מזכיר הסתדרות עצמו, פנחס לבון,
הצהיר כי נקט בצעדים מתאימים, ידאג
אישית לחסל את פעילות סוכני־העבודה שהתעשרו
מעבודת קוטפי־ר,תפוזים הערביים
סטירת־לחי ברחוב. עבדל ג׳אני רטן.
הוא החלים לבודד מחיי־הכפר את האיש שחשף
את מקור־הפרנסה המשתלם של סוכני
העבודה. כיוון שהוא חלש על פעילות מינהל
ההסברה בטייבה באמצעות פקיד המינהל
המקומי, שהוא קרוב־משפחה שלו, יכול
היה לעשות זאת בנקל.
את הצעד הראשון נקט שעה שמינו־,ל ההסברה
הזמין לכפר להרצאה את נסים
דג׳וזאן, עורך אל־יום ובעל־סור קבוע ביומון
המפא״יי בשפה האנגלית, נ׳רוסלנז פוסט.
הוא דאג להזמין להסברה רק את נאמניו
האישיים, נמנע מלשלוח הזמנות לכל מי
שעלול היה להפריע לשליטתו. מובן שי
מצאוורה לא הוזמן.
אולם התושב הלוחם לא נכנע. שעה ש־רג׳וזאן
הופיע בכפר הוא ניגש אליו, לחץ
את ידו והבטיח לבוא להרצאתו. תגובתו
של מוחמד עבדל ג׳אני: סטירת־לחי מצלצלת
בפני מצאוזרה.
השבוע טיפלה המשטרה בתלונה נוספת
נגד מוחמד עבד ג׳אני. כעת מונחים במשטרה
שני תיקים הנושאים את שמו. שניהם
מנוסחים בצורה כמעט זהה: איש יחסיר,ציבור
של ההסתדרות בטייבה נאשם בהתנהגות
הפוגעת בשלום הציבור.

מדוע טחדת נר אשח בישראל לנסוע
בלילה לבדה במונית מחוץ למרכז העיר
ך * יאעמדה בקצה הפרוזדור הארוך של
ן | בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, משתדלת
שאיש לא יראה אותה שם. נבוכה,
לבושה בשמלה הצנועה של נערה עובדת,
חיכתה לתורה כדי להעיד. היא לא הואשמה
בשום דבר, ובכל זאת היו פניה סמוקים
מרוב בושה. כאשר שאלו אותה מה היא
עושה במקום זה, השפילה את עיניה והשיבה
תשובה מנומנמת.
היתה זאת חזות אופיינית למספר גדל
והולך של נערות ונשים בישראל: הנשים
שנפלו קרבן לאנסי המוניות. הן באות
לדרוש צדק — ועל פניהן רשומה בושה
וכלימה, כאילו הן אשר פשעו נגד החברה.
מתוך בושה זו רבות מהן אף סופגות את
הפגיעה הנוראה ומחרישות. הן אינן פונות
למשטרה, תלונתן אינה מגיעה לבית־המשפט.
״די בבושתי הפרטית,״ הן אומרות לעצמן,
״אין צורך שהעולם כולו ידע עליה.״
כך קורה שהנהג הפושע שביצע את זממו
ה־זולני ממשיך לאחוז בהגה, מעודד מן
ההצלחה הראשונה, מחפש קורבנות חדשים.
מה הסתתר מאחורי אותה צעירה בת הצם,
שעלתה מהונגריה לפני שלוש שנים?
הסיפור שגוללר, בעדותה במשטרה מדהים
לא מפני שהוא יוצא דופן, כי אם דווקא
בשל היותו תופעה שכיחה כל־כך. על כן
יש בו גם כדי להבהיר יותר מכל מחקר
יבש את התופעה המטילה פחד על כל אשד,
בישראל, ברגע שהיא צריכה מונית בלילה.
זהו סיפורה של הנערה כלשונה:

_״תתפוס אגשים בדיד
ץ ה היה בסביבות 12 בליקר .,ניגשתי
1עם חבר לתחנה המרכזית בתל־אביב,

לתפוס מונית לסהח־תקווה• הבחור ניגש לנהג
אחת המוניות ושאל :״אתה נוסע בשרות
לפתח־תקוזה?״ הנהג ענה ״כן.״
הבחור אמר לי שלום והלך. הוא גר בתל־אביב
ורק בא ללוות אותי לתחנה. התיישבתי
במושב שליד הנהג. מלבדי לא היה עדיין
איש במכונית. הנהג הסתובב בחוץ ל:,פש
נוסעים. ישבתי כך אולי עשר או 15ס!ות.
בסוף אמרתי לנהג שאין לי זמן לחכות כל
הלילה ושהוא כבר יסע. הוא ענה :״צריך
לתפוס אנשים.״
אמרתי לו :״סע, אולי תתפוס אנשים
בד ־ך.״ ידעתי שמחיר הנסיעה הוא בערך
חצי לירה; במקרה הכי גרוע אצטרך לשלם
בשביל שבעה מקומות.

חתגפלות בדרד
**< תחלנו לנסוע. הוא שאל אותי אם
( | אני עולה חדשה, ועוד שאלות כאלו.
אזר־כך אמר :״את יודעת מהי את מוצאת
חן בעיני!״ עניתי שזה לא מעניין אותי,
ושאני לא רוצה לשמוע דברים כאלה. אז
הוא התחיל לנגוע בי בזמן הנסיעה. זה היה
כבר ליו רמת־גן. אמרתי לו :״תן לי לצאת,
אני לא רוצה לנסוע איתך.״
הוא האיט את מהירות המכונית. ראיתי
שהוא לא נוסע לפתח־תקווה. שאלתי אותו:
׳.לאן אתה נוסע?״ אמר לי :״מקום זד, קוראים
לו כך וכך.״ הוא נסע מעלית שמאלה. כיום
אני יודעת שוו הדרך לאיצטדיון. קראתי בקול
שיחזור, אבל הוא לא רצה לחזור.
הוא היה שיבור. ניסה לנשק אותי והרגשתי
ריח; וזה גרם לי הרגשה לא טובה
ביטן וסחרחורת. אמרתי לו ״עזוב!״ הוא
נסע לצד. היה קיר לבן, שהיום אני יודעת

שזה קיר של בית־חרושת ירושלמי. הוא תפש אותי בכוח וצעקתי
ולא יכולתי להשתחרר ממנו. היכיתי עליו באגרופי. אבל הוא
תפס אותי בזרועותיו וחיבק אותי. התחלתי לצעוק בכל כוחי.

לא ידעתי אפילו להגיד ״הצילו״ בעברית,
רק צעקתי. עשיתי איתו קרב. זה נמשך,
אבל כמה זמן לא יכולתי להעריך.
כשראה שאינני רוצה, תפס אותי בגרון
וחשבתי שתיכף אמות. הוא ניסה להפשיט
אותי. ניסיתי לפתוח את דלת המכונית אבל
לא יכולתי.
החלטתי שמה שיהיה יהיה, אעשה משהו
כדי להשתחרר. אמרתי לו :״יש לי חדר
בתל־אביב, תבוא לשם ושם יהיה בסדר. פד,
לא נוח.״ הסיבה היתה שרציתי לבוא העירה
וללכת למכירי, שיציל אותי.

״ ? ארציתי 8קגד 7״
^ משפחתי יש מכירים בתל־אביב, ול־
/בית שלהם רציתי ללכת. אמרתי לנאשם
שאני גרה אצל זקנה ואינני רוצה שהיא
תראה אותי באה עם בחור• לכן אני אכנס
קודם ואתן לו סימן מתי אפשר להיכנס.
באנו לשם בשעה אחת בלילה בערך. הדלת
של המכיר שלי היא מול הכניסה. לא רציתי
שיראה שאני נכנסת לשם והתביישתי ממה
שיגידו מכרי, אם ידעו מה שקרה לי. לכן
החלטתי לעלות לדירה אחרת באותו בית
ואצלצל. אם אצלצל אצל מכירי, הנאשם
יתפוש אותי ויתן לי מכות. ואז יהיה
סקנדל גדול. רצתי למעלה וצלצלתי בדלת.
גבר פתח את הדלת ושאלני ״מה קרה?״
אמרתי לוג ״תן לי להיכנס, בא אחרי גבר
ואני פוחדת.״ באה אשתו והתחילו לשאול
שאלות. הם אמרו :״איפה הוא?״ אמרתי:
״פה, למטה.״ אז אמר הגבר :״אולי נקרא
למשטרה?״ אמרתי :״אינני רוצה לעשות
דיר גדיל, אבל אם צריך — בבקשה.״

מיכחדמק רי

תמונה שהנכה שיגרתית: נסיון להימלט מהמונית

** ד כאן סיפורה של אותה נערה. הנהג
21 נמצא חייב, נידון לשלושה חודשי מאסר
ולשישה חודשי מאסר־על־תנאי. אולם משמעותה
של הפרשה היא שאין זה סיפור בודד,
גם לא סיפיר נדיר. סקירת תיקי בתי־המשפם
של תל־אביב בלבד העלתה עשרות משפטים

על עבירה דומה. מיבחר מקרי,
ת־קים של השנה האחרונה בלבד,
• ב־ ,15.3.59 בשעה שלוש לו

קר, יצאה זמרת מאחד הבארים שלי
ה־ם. היא ניגשה אל נהג המונית \
איש־שלום, הזמינה א תו להסיעה
מורשה ליד רמת־השרון. במקום ל
מורשה הסיע אותה נהג־המונית !1
החולות שליד שפת־הים. הזמרת י׳
מושב האחורי.
הוא עצר את המונית, פתח או
האחורית וניסה להטפל לנוסעת.
סרבה ואז הלם בה הנהג בפיה; ,
נעלו .״ולא היה מספיק פעם אחת,׳
הנתקפת, כשהנהג הובא לבית־המשש
נתן לי עוד פעם.״ שפתותיה החלו !
דם. אך הנהג לא סיים. הוא נטל את
של הזמרת, הוציא מתוכו שטר ש
לירות ועוד פרוסות אחדות. אחר
את הנוסעת מתוך המונית שלו,
החוצה על החולות.
כשנשאל הנהג בבית־המשפט אם
שאלות להציג לעדה, ענה :״זה למטה
די להציג לה שאלות. אין לי כל עניי
אני נשוי ואב לשני ילדים.״ השופט
האמין לדברי העדה. גזר־הדין 30 :
קנס או שמונה ימי מאסר, ומאסר־ס
ש 7עשרה ימים, למשך שנה.
9ב־ ,16.2.60 בשעה שלוש אחר־ח
בתל־אביב, כלא נהג המונית פנחס
( )36 נוסעת במוניתו. הוא מנע מי
עזוב את המונית, תפס אותה בידה,
אותה אל גופו והציע לה ללכת לכיקונ
שם לא יראה אותה איש. הוא אף ה
שלם לה המש לירות תמורת מגע
בבית משפט השלום בתל־אביב הודה
באשמה! ,ידון לחודשיים מאסר. הוא
על כך, בטענה שלא הבין את מ
המלה ״כופר״.
• ב־ 7.5.59 יצאה אחות בבית־;
תל־השומר מהצגת קולנוע רמה,
ללכת ברגל לכיוון מקום עבודתה.
הדביק אותה יוסף צרפתי ( )37 במ
הוא עצר ושאל לאן היא הולכת. מע
הציע לה להיכנס למכונית.
הצעירה נכנסה. כעבור כמה דקות ע
עה הציע לה מגע מיני תמורת כסן

הוו 0 0 1ו: ו ה מגלה את הסיבה האמיתית ליריות הליברי

גבר ואשה מאפריקה ושלוש בנותיהם הצעירות עלו לפני כשבועיים על מטוס בלוד.
השם הטבוע בדרכון הדיפלומאטי של הגבר היה ידוע בארץ: אהרון ג׳ורג׳ ריבם,
מזכיר שני בשגרירות ליבריה בתל״אביב. אחרי שהות של קצת פחות משנתיים בישראל,
חזרה משפחת ריבס למונרוביה. בפי הדיפלומאם המוחזר היו דברי נועם :״אנו יוצאים
את ישראל בהרגשה טובה כלפי העם ותושביו ואין בלבנו טינה כלפי מישהו בארץ.
פגמים אפשר למצוא בכל מקום בעולם וגם בישראל, אך אלה לא יעיבו את החדוזה
והנועם שהיו מנת חלקנו כאן,״ הכריז ריבם באזני העתונאים.
תלמה, אשתו של ריבם, לא אמרה דבר. את אשר היה לה לומר השמיעה שעה קלה
קודם לכן, בעת שעזבה בפעם האחרונה את החווילה שהועמדה לרשותה על־ידי
שגרירות ליבריה, ברחוב יוסף ,6שברמת־גן .״היי שלום,״ אמר לה אז ישראלי שבא
להיפרד.

״לעולם לא יהיה שלום בינינו !״ השיבה בזעם שהדהים את האיש.
״אחרי מה שעבר עלי באן, אשנא אתכם ואת המדינה שלכם בל
ימי !״
מה בדיוק עבר עליה כאן? זכורה עדיין התקרית, בה ירה בעלה שש יריות בצמיגים
של משאית שחסמה את הדרך לפניו ושיפשפה קלות את מכוניתו. היה זה מעשה
מפתיע מצד דיפלומאט מקצועי, שקור־רוחו חייב לשלוט בכל תגובותיו. בראיון שנתן
לשלוט בכל תגובותיו. בראיון שנתן אז לכתב העולם
הזה, הסביר כי למעשה היתה פגיעת המשאית הקש
האחרון ששבר את גבו.
הדיפלומאט הצעיר ( )31 ממונרוביה, התלונן מרה על
היחס הכללי כלפיו. המלה ״כושי״ ,שרדפה אותו בכל
מקום, נשמעה באוזניו כעלבון צורב, גדוש יהירות ובוז.
שוטרים פגעו בו והעליבו אותו על אף היותו נציג
דיפלומאטי; נהגי־מוניות קיללו אותו ובמקרה מסויים
אף הוכה בידי נהג מונית; ילדים ומבוגרים רדפו אחריו
ברחוב בצעקות של ״כושי! כושי!״
אלה היו סיבות מתקבלות על הדעת, היכולות להסביר
מדוע איבד אהרן ריבס את עשתונותיו באותו אחר־צהרים,
ירה בגלגלי מכוניתו של האזרח הישראלי יצחק
לויטה. אולם קשה לראות בהן הסבר להתפרצות הכעס
והשיטנה של אשתו. מה, אם כן, הבעיר את חמתה של
תלמה ריבס?
בעת הפגישה סיפרה תלמה לכתב העולם הזה על
נסיונותיה האישיים ברחוב הישראלי. היא התלוננה על
ילדים ומבוגרים שהתקהלו סביבה בחוסר־נימום, על
ילדים שהיו מושכים את צמות ילדותיה ברחוב. כדי
לבדוק ממה עשוי שערה של כושית, על ילדי השכונה
שהיו גונבים את הפרי מגן חווילתם.
כל אלה סיבות שיכלו להסביר מדוע לא נהנתה משהו־תה
בארץ. אולם עדיין קשה לראות בהן הצדקה לשנאתה
התהומית. לכך היתד, דרושה סיבה הרבה יותר
חזקה.
ואמנם, היתד, לה, לתלמד, ריבס, סיבה. סיבה המטביעה
אות עמוקה מאד בנשמתה של כל אשד, העוברת
נסיון דומה:

לפתע חשה שמשהו אינו כשורה. לאחר שנעלמו האורות האחרונים של תל־אביב, לא
ניצתו אורותיה של רמת־גן. משני צידי הכביש השתרעו שטחים פתוחים, ללא מדרכות,
ללא חנויות או בתים מוארים.

״סטופ:״ היא צעקה לעבר הנהג כאנגלית ,״זאת דא הדרך לרמת
גן. לאן אתה מוביל אותי?״
^ הנהג לא עצר. הוא התבונן בחטף באשה היפה, בעלת הגוף המחוטב, והמשיך לנסוע.
מאוחר יותר ידעה תלמה כי הם נסעו בכביש נתניה, מעבר לגשר הירקון.בסביבה זו
ישנן דרכים צדדיות רבות, המוליכות אל חולות הים או אל שדות הטרשים שבין
שיכוני רמת־אביב והרצל: ד״
תלמד, ריבם הבינה שככודה בסכנה. אמנם לא ידעה לקרוא עתונים עבריים ולעקוב
אחרי מקרי האונס וההתנפלויות הרבים מצד נהגי מונית על נוסעות בודדות, אך מקרים
אלת הובאו גם בג׳רוסלם פוסט באנגלית, ובשיחת מכריה הישראליים הועלה נושא זה
לא אחת.
האשד, הצעירה, בוגרת אוניברסיטה אמריקאית, לא איבדה את עשתונותיה. היא
הבינה כי אין טעם בצעקות, שהרי איש לא ישמע את קולה בכביש השומם. היא
החליטה לגשת לפעולה ישירה, אפילו אם תסכן בכך את חייה ואת חיי הנהג.

תהילה ביקשה שוב מהנהג שיסתובב ויסיעה הכיתה• אך כאשר
גם פנייה זו דא הועילה, היא נטלה את הארנק הגדול שלה והחלה
חובטת בחוזקה בראשו של הנהג, מאחור.
הנהג לא היה מוכן לכף, הופתע מן ההתקפה,
ניסה תהילה להתגונן. אולם כל עוד
היה עסוק במלאכת הנהיגה, היה נתון לח-
כריה של הנוסעת. תלמה ריבם המשיכה
להמטיר עליו מהלומות. המכונית החלה
מתנועעת לרוחב הכביש, כאילו נהג בה
שיכור. היתה קיימת סבנה בי תתנגש בכל
רגע במכונית אחרת או תתהפך בצדי ה כביש.
ואז
נכנע הנהג. אוקיי! אוקיי!״ הפטיר ,״אני מחזיר
אותך הביתה.״

צעדה הראשון של תלמה ריבם, בשובה
הביתה, היה לרשום את מספר המונית. הצעד
השני היה -לטלפן לבעלה. עוד באותו
ירב הגיש הדיפלומאט תלונה במשטרה.
בעזרת מספר המונית נעצר הנהג למחרת היום והואשם
בנסיון אונם. בבית־משפט השלום בתל־אביב הוצאה
נגדו פקודת־מעצר ל־ 14 יום. הדיפלומאט אף הגיש תלונה
למשרד־החוץ.
הפרשה עוררה התרגשות רבה בחוגים הדיפלומאטיים.
משרד־החוץ ראה בעניין פגיעה רצינית במאמצי המדינה
להדק את יחסיה עם ארצות אפריקה. אנשי משרד־החוץ
ידעו אמנם על אי־שביעות רצונם של נציגים אפריקאיים
רבים מן היחס אליהם; וגם את מידת רגישותם הרבה.
הם הבינו כי פגיעה כזו מצד אזרח ישראלי, שידע כי
הנוסעת שלו הינד, אשת דיפלומאט אפריקאי, יכלה לגרום
נזק רציני ביותר.

אילו ניתן ידבר להתפתח, היתה מסתיימת
התקרית בשערוריה דיפלומאטית ממדד;
-ראשונה. אך גם שגרירות ליבריה וגם
משרד-החוץ עשו את בל מה שבידיהם כדי
לחסד את התקרית בשקט. כאשר עברו השבועיים,
שוחרר הנהג ממעצרו. בי תלמה
לא הופיעה, לא מפרה נגדו עדות.

נהג־מונית ישראלי ניסה לאנוס אותה!
כך קרה הדבר: לפני כשבעה חודשים נסעו אהרון ריבס
ואשתו בתל־אביב במונית. ליד שדרות נורדאו ירד הבעל
מן המונית, מאחר שהיה עליו לעבוד בעיר. הוא ביקש
מן הנהג שימשיך ויסיע את אשתו לביתם, ברחוב יוסף
שברמת־גן. ריבם ניפנף שלום לאשתו והמכונית המשיכה
בדרכה.
השעה היתד, שעת ערב מוקדמת והכביש המה מרוב
תנועה. תלמה נשענה על המושב האחורי של המונית,
התבוננה באורות החולפים. בעוד כמה דקות תגיע
הביתה, אל שלוש בנותיה הצעירות.

אין ספק שהעדרה מבית־המשפט היה דיפלומאטי. אבל
ליבה של תלמה לא יכול היה להישמע להוראות הדיפלו־מאטיה
הגבוהה. אמנם היא לא לחצה להמשך הבירור
המשפטי, אולם בליבה חרצה את הדין. לא רק נגד אותו
נהג בודד, כי אם נגד כל אזרחי ישראל.
₪ווו ו וו וסו ־ ו ו 11

לא ענתה. הוא השכיבה על ספסל המכונית
וביצע בגופה מעשה מגונה. כשביקשה שיסע
אותה למשטרה, הסכים אך הסיע אותה
במקום זה למקום אחר. כאשר עמדה בתוקף
על כך שיביא אותה למשטרה, סטר על
פניה, הורידה ונסתלק.
הנערה פנתה למספר פועלים שעברו במקרה
במקום . ,ביקשה את עזרתם והובאה
למשטרה.
משהובא הנהג לא הכחיש את המעשה;
אולם הוא טען שהבחורה נענתה לדרישותיו.
טענתו: היא אמרה לו ״סע״ ,כשהציע לה
לשלם לו בצורה אחרת עבור הנסיעה. עוד
לפני המשפט כבר מכר הנאשם, שהוא
נשוי ואב לשלושה ילדים, את מוניתו והלך
לעבוד כפועל מנייז. השופט אליעזר מלחי
דן אותו ל־ססז ימי מאסר ולתשלום קנס בסך
25 לירות.

נהג ושתי נוסעות

שבוע דן אליעזר מלחי, שופט ביתי
1המשפט המחוזי בתל־אביב נהג צעיר
( )24 לשלושה חדשי מאסר על אשמות של
מעשה מגינה רבסיון לאונס. העונש המכ|*.ז£*3ו

שנוח בבנין
הנהג.
חביב,

סימאלי לו היה צפוי הנהג: שבע
מאסר. שעה קלה לפני מתן גזר־הדין,
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, סיפר
יליד הארץ העושה בחיצוניותו רושם
על מה שאירע בשני המקרים:
@ ״בחודש ספטמבר 1959 נסעתי בשרות
לראשון־לציון. נכנסו שבעה נוסעים עוד
בתחנה המרכזית, ביניהם נוסעת אחת שהת־ישבה
לידי. הייתי עסוק בנסיעה ובגביית
כסף. ולא שמתי לב אליה. נדמה לי שבדרך
היא שאלה אותי כמה פעמים שאלות
סתמיות. עניתי לה בקיצור. באותו יום
הייתי מרוגז. קיבלתי דו״ח וידעתי שכל
הרווח של היום ילך לקופת בית־המשפט —
ואני נהג שכיר.
״הגענו לראשון־לציון. הבחירה לידי לא
מיהרה לצאת. אמרתי נו, גברת! ואז הסתכלתי
עליה וחשבתי אותה למישהי שאני
מכיר מזמן. שאלתי אותה אס שמה גניה
והיא אמרה כן, אבל גניה אחרת, וביקשה
שאסיע אותה במונית למקום מכויים.
״היא עשתה עלי רושם די מושך; חשבתי״
שהיא רוצה ממני --הגע נו לבית
חרושת סיליקאט. העמדתי את המינית מאחורי
בית־החלושח והתחלתי. להתעסק-אמה.

לא נתקלתי בהתנגדות. נישקתי אותה. התחממתי.
״אחרי
זה היא נסעה אתי, עוד באיתו
לילה, נסיעה נוספת, למקום עבודתה. כעבור
כמה ימים ראיתי אותה והיא אמרה שהבחור
שלה גילה סימנים וזה הרגיז אותו, כי היא
קנאי מאוד. היא סיפרה לי שבגלל זה הלכה
להתלונן במשטרה, אבל היא מוכנה לחזור
כה מתלונתה אם אקנה לה שמלה חדשה.
שאלתי עורך־דין מה לעשות, והוא אמד לי
שלא לתת לה שמלה ושום דבר אחר. עצרו
אותי ושוחררתי״.
@ ״בינואר >0־׳ 13 חיכיתי עם מונית כדי
לאסוף נוסעים לרחובות. בא נוסע אחד לראשון
ואשד, שרצתה להגיע לרחובות.
אמרתי להם שהם יסתדרו ביניהם במחיר.
ביקשתי׳ עשר לירות. הבחור הלך תיכף.
הבחורה גם כן לא הסכימה. אבל היא לא
הלכה מהמקום. היא הסתובבה במשך זמן־
מה בין הנהגים שהיו ישם, שמעה את הבדיחו ת הגסות שלהם ואת החכמות שהם השמיעו
על חשבונה.
,/ .כשרציתי כבר לנסוע הביתה, היא עצרה

-ורדו !1

אותי ואמרה לי להסיע אותה לרחובות.
שאלתי אותה מה בקשר לכסף. היא אמרה:
,נסתדר כבר׳ .אמנם לא היה לי חשק רב
להסתדר אתה בדרך, אבל רציתי לעשות לה
טובה.
״רק יצאנו מתל־אביב, שמתי את היד שלי
על כתפ ה. היא הורידה אותה, אבל חשבתי
שזו כתם התחכמות. נסעתי הלאה, כשאני
ממשיך להתעסק איתר .,ההתנגדות היתר,
כמו של כל בחורה שרוצה, אבל אינה מודה
בכך בגלוי. העמדתי את המכונית בצד
הכביש ורציתי לגמור איתה. פתאום היא
פתחה את הדלת שלידה וברחה.
״חזרתי עם המונית הביתה ואת המחיר
אני משלם עכשיו בבית־המשפט, כשמאשימים
אותי לגבי המקרה הראשון במעשה מגונה
ולגבי המקרה השני בנסיון לאונס.״

״כל נהג מנס ה...״

וליית כיסוי של השולם הזה הציגה
1 1בפני 67 בחורות״ונשים ישראליות את
(הנושן בעמוד )20

הסוד הכמוס נודע בבוקר רק ליחידי סגולה.
מפה לאוזן פשטה הידיעה: זיוה תגיע הלילי׳!
לא היה צורך ביותר מזה כדי שבשעת
חצות יצטופפו במסעדת שדה־התע־פה
בלוד כמה עשרות מעריצים מקצועיים —
בני־משסחד״ ידידות אישיות בהחלט:; ,תו־נאים
וצלמים בתוספת מספר חניכי אסכולת
עתוני־הקולנוע שאיכשהו גונב לאזניהם סוד
בואה של זיוה.
קשה היה לומר שהם נהגו בנדיבות: לפי
האורחת שעמדו לקבל .״למה לא הבאר לה
פרחים?• שאלה נערת־זוהר אחת את חב ־תה.
״פחדתי שהיא תאכל אותם,״ השיבה השניה,
ברמזה על תכנית הטלביזיה האמריקאי!! בה
לעסה זיוה פרחים לעיני המצלמה. תלמיד חכם
אחד אף השמיע את פסוקו :״זיוה קיימז את
הכתוב — עתידה ארץ־ישראל להתפשט בכל
הארצות כל קטעי הרכילות שנכתבו על
זיוה בשנים האחרונות שימשו עתר, שוב
נושאים לעקיצות ולבדיחות.

האמא שי צרה

שיניה הלבנות בחיוך שובבני ונעמדה בפוזות
הוליבודיות מקצועיות בפני הצלמים.
אי־אפשר היה להרגיש, אך אותו רגע
היתד, זיוה נרגשת לא פחות מהקהל שבא
להקבילה .״לא האמנתי שתהיה לי קבלת
פנים כזאת,״ הודתה מאוחר יותר .״לא
חשבתי שכל הקהל הגדול הזה בא בשבילי.
הסתכלתי אחורה לראות, אולי בן־גוריון
בא באותו המטוס.״ אבל הקהל לא השאיר
לה הרבה זמן להשתוממות. מכרים וידידות
שהצליחו לחדור עד המסלול נפלו לתוך
זרועותיה, מעריצים אלמונים לחצו את ידה,
צלמים סנוורוה בברק מצלמותיהם ועתונאים
נדחקו סביבה כדי לקלוט כל מילד, היוצאת
מפיה.

ףמשיםכאמת היו רק בני משפחתה
1ש 1זיוה׳ שהזילו דמעות מן הרגע בו נחת
המטוס שהביא את זיוה. הוריה שי ,.זיוה,
ישעיהו בלכמן, רואה חשבונות: עירית
חיפה, ואשתו כסופת־הש ער, בני העלייה
השלישית הטיפוסיים, נראו אפילו קצת
יוצאי־דופן בהמון הססגוני שהצטופף לחזות
בנחיתת הכוכבת• כך גם נירה, אחותה הצעירה
בכ־ 12 שנה של זיוה, שהתרוצצה בחוסר
סבלנות מדלת אל דלת, כדי להציץ !:אחותה
עוד במכס. הצעירה היתד ההיפך הגמור
ממה שאפשר לצפות מאחותה של מלכת
נערות־הזוהר הישראליות — צנועה ופשוטה
בתלבושתה החלוצית ובהתנהגותה הענוזת־נית.
ולאן היתד, מגיעה התרגשותם של ההורים,
לולא הוחזקו בידיהן המקצועיות
של צמד האחיות נינה־בלה? אחת האחיות
אף הצהירה בקול רם, באחזה ביד אמה־ של
זיוה :״את האמא שילדה את זי!ה, אבל
זיוה היא גם בתי. אבל אני היא האמא
שיצרה אותה ! ״
כל זה נסתיים ברגע שזיוה עצמה ירדה
מן המטוס. אותו רגע שכחו גם וציניקאים
מבין מעריציה כל מה שהיד, להם נגדה.
הם היו מוכנים לסלוח לה על ההצהרות
המיליטאריסטיות שהופצו בעתונוו; העולם
בשמה! על תמונות־ד,עירום ועל הסצינות
המשניות וחסרות החשיבות בסוטים בהן
הופיעה. ברטט של העצור, הם עמי־ו מוכנים
לקבל את פני האלילה.
זיוה שפיר־רודן, התגשמות הזידיאל הכמוס
שבלב מחצית נערות ישראל, לא
איכזבה גם הפעם, כאילו חזרה על סצינת
נחיתת הכוכבת מתוך החיים המתוקים של
פליני. כי זיוה היתד, שחקנית הקולנוע הראשונה
שהגיעה לישראל ככוכבת ממש.
איפה מרטין קארול ופראנסואז ארנולי! מי
הן מארלגה דיטריך או סימון סניורה, או
אפילו חיה הררית? הצגה שכזאת היא רק
מנת־חלקם של באי שדות התעופה בלום
אנג׳לס או ברומא.

ממטי קריפט

פוזה מקצועית

ן* יא היתה זוהרת מעקב ר, הדקים
1 1כשערה, המעוטרים כלולאת ו:ד דקה, ועד
לכובע השוקולדה רחב־ד,שוליית המקושט
בפרח שוקולדה ענק. לבושה !:חליפת בז׳
הדוקה, לגופה הכחוש והמחוטב• שמחשופה
הענקי מוסתר בצעיף דקיק ניאותו צבע,
נפנפה זיוה את זרועותיה, חשפה את טורי

את נלבה מתמי בעת שהותה ברומא — אבל לא בכוונת,
כמובן. מאחר שברומא ניזונה זיווה, רק על פירות, היה זה
גס מזונו היחיד של הכלב .״בייבי מיסכן שלי,״ אסרה זיוה בבואה ארצח ,״הוא נורא,רעב.״

זיוה הועיבה

* את היתה אותה זיוה שהכירו לפני
ן חמש שנים, חייכנית, בעלת עליצות טבעית
מתפרצת, שובבה וידידותית כלפי כל אדם.
היא רק רזתה לחצי ממה שהיתר, פעם,
הפכה למבריקר, יותר, מלוטשת יותר בתנועותיה
ואצילית בהופעתה למרות הילדותיות
שבהתנהגותה. בחטף, בקריצות מצודדות
שאינן פוסחות על א־ש, היא השיבה
על השאלות שהומטרו עליה על־ידי כתבות
נרגשות, שכל תשובה נראתה להן כסקופ
בינלאומי. כן. היא באה מרומא. לביקור
של חמישה ימים. מאושרת להיות שוב
בארץ. היא חוזרת לרומא לחמישה שבועות,
לגמור את הסרט שהיא משתתפת
בו כעת. יתכן גם שתיקח את אבא ואמא
אליה לרומא. כן, היא לומדת שפות. היא
לומדת איטלקית אינטנסיבית, רק ד,ריש
שלה, הגרונית יתר־על־המידה, גורמת לה
צרות. היא עוד צריכה ללמוד צרפתית —
אבל פורטוגזית לעומת זאת היא יודעת.
היא עוד לא יודעת מה תעשה בחמישה
ימי שהותה בארץ. תעשה חיים.
אחת העתונאיות נזכרה שראתה אותה
בתמונת פירסומת עם ספר מפורסם. היא
מוכרחה לדעת אם. היא קראה אותו, כי
גם הכתבת כבר הספיקה לקראו, ומה דעתה
עליו? זיוה פוקחת את עיניה בעלות
הריסים השחורים, העטופות בשכבות איפור
שחורוודבבדות, מנסות מעט את נחיריה
שקויהם ׳מודגשים בשחור ונוזפת בעליונות
:״השתגעת? בשעה כזאת את רוצה
לשמוע הערכה ספרותית? בואי אלי
מחר בבוקר ואני כבר אומר לך את דעתי״
.איך מצליחה אילנה קופר בהוליבוד?
היא כמעט ולא יודעת. כמעט לא פגשה
אותה שש
סידורי המכס הסתיימו. דרכונה של זיוה
הושב. לידיה. בניגוד לנל • ה שסועות וזד •
ידיעות המוסמכות, זהו דרכון ישראלי׳ ״.
היא אינה נתינה אמריקאית וממילא אינה
מחזיקה בדרכון אמריקאי. איפה -מונסי?
.איפה מונטי? היא נזכרת לפתע׳- .מונטי

מגיע בקפיצה. מונטי הוא רק שם קיצור
למונטגומרי קליפס. הוא שחור, מסופר
באמנות עם שבילים ותלתלים, מקושט ב־אבני־חן
נוצצות, אבל בסך־הכל זהו כלב
פודל קטן, בן שלוש, אביזר הכרחי בהצגתה
של כל כוכבת.
את השם לא היא קבעה. היא קיבלה
מסס? 1¥ג 011,׳־,
אותו יחד איתן.
היא מלטפת את תלתליו היפים, כי מונטי
מבין רק אנגלית .״כלב מיסכן, כל־כך
רעב, מוכרחים לתת לו משהו לאכול. ברומא
זה משהו נורא. אוכלים רק פירות.
מיסכן הכלב, גם כן רזה, הוא בדיאטה
כמוני״ .היא בדיאטה, ועוד איזה :״שבע
שנים לא נגעתי בלחם ! ״
במכס עוד בודקים את תעודתו הרפואית
של מונטי׳ והשערים נפתחים לרווחה בפני
ויוה•

קרב סימולטאני כקהל
-י | י | י > 111וחוו 1ו

חוץ מתנפלים עליה כולם. מנש!
* קים, מחבקים, צועקים, צוחקים. זיוה
כמעט מועדת על עקביה הדקים, נתמכת
משני צדדיה על־ידי ידידות יציבות יותר.
בקושי מפלסים להם בני־המישפחה דרך
אליה. מונטי עובר לזרועות נירה האחות
וידיה של זיוה מתפנות לחיבוקים. מי לא
וכה להן ז
קבוצת המתאגרפים הפרסיים, בפנים
מלאות חבורות ואיספלניות לבנות, זכר
למהלומות שהחליפו רק לפני ימים מספר

על זירת־האיגרוף, נכנסת ברגע זה למיס־דרון
שדה־התעופה. הם עומדים להמריא
עוד מעט. אבל ההתרגשות הכללית סוחפת
גם אותם. מי זאת: מי זה בא? הם שואלים
באנגלית. ומבלי להמתין לתשובה
הם כבר בתוך מעגל המברכים־מחבקים־
מנשקים את זיוה.
״אדון בלכמן איפה אתה?״ מתרוממת זיוה
על עקביה לחפש אחרי אביה שנדחק הצדה
בתוך המהומה. אבל זרם הקהל דחף אותה
קדימה אל תוך אולם מיסעדת שדה־התעופה.
שם ניהלה זיוה דו־קרב סימולטאני עם
כל הקהל: חיבקה את הוריה, נופפה לשלום
למכרות שלא הצליחו להגיע אליה,
נעמדה לצילום בפני הצלמים, השיבה לתריסר
עתונאים מבלי לקפח אף אחד .״תורידי
את הכובע ! להוריד את הכובע צעק
הקהל. אבל זיוה אינה מסירה את המגבעת
המכסה את מחצית פניה .״אין לי שם שום
דבר מיוחד, רק שיער ג׳ינג׳י״ .היא מנסה
להרגיע .״בפעם הראשונה אני לא שחורה.
זה בשב־ל הסרט״ .״אני מופיעה עכשיו
בסרט הארגונאוטים, ברומא זה על
החזנים שיצאו לחפש את גיזת־הזהב
משחק שם רולנד קארי, שחקן צרפתי וזיוה
רודן, שחקנית ישראלית ...אני בתפקיד
המלכה קראוזה זר, שבעלה עזב
אותה והיא מחכה לו שיחזור. לפני שהתחלתי
לשחק רציתי לדעת כמה שנים אני
מחכה לו. לא ידעו מה להגיד לי. אמרתי
שאני לא מתחילה להסריט עד שאדע כמה
שנים אני צריכה לחכות. זה תשוב בשביל
להכנס לתפקיד. בסוף אמרו לי חמש
שנים אמא תריחי את מונטי. אל תבהלי,

זה כלב או כלבה? שאל אחד העתונאים את זיוה בראותו את
הפודל השחור שלה .״נחש!״ השיבה זיוה והצינה את הכלב
בפוזה הנראית לעיל. מונטי (על שם מונטגומרי קליפס) ,שבא מקושט בוצועת אבני־חן וריח
בושם נדף ממנו, שימש לזיוה אביזר צילום להנאת הקהל הצופה (ראה תמונות למעלה מימין).

זיוה השיבה

יש לו פרפום, כריסטיאן דיור אמיתי
להצטלם? ! בבקשה אמא, אבא, בואו
להצטלם ...או, הנה הדודה גם כן
פה. בואי גם את אני רוצה הביתה
כן, יש לי תפקיד ראשי. הפעם תפקידי ראשי
ממשי באמת תפקיד של ממש
כן, מונטי זה אותו כלב שהצטלמתי איתו
עבור תמונות הפירסומת על המיטה
מה נשמע בקאמרי? אני מתה לבוא לראות
את הבניין החדש כמה צריכים לתת
לסבל בשביל המזוזדות י אני כבר לא מתמצאת
בכסף ישראלי. שלושים גרוש יהיה
מספיק ז מה זאת אומרת אם אני
זוכרת עברית 1״

נפגשת עמיאטה בשדה-התעופה בקוד. חאס התרגשה עד דמעות,
שכחח להגיש לזיוה את הפרחים שהביאה לה. מאז עזבה
זיוה את הארץ לפני חמש שנים, פגשה באמה תק פעם־אחת, בעת שביקרה אותת בהוליבוד.

זיוה חביבה

אני לא מבינה את השפה שלהם והם לא
מבינים אותי, אבל בכל זאת אנחנו מסתדרים
נהדר. השעור הראשון שקיבלתי מהם :״מים
רודן, בשום אופן את לא יוצאת לבד לרחוב,
אפילו אם יגידו לך שמותר. אתרי במה ימים
נסיתי לעשות זאת וי״צאתי לרחוב. יותר אני
לא עושה את זה.״
׳ בשבת היה יום הצילומים הראשון שלה.
מיד לאחריו קיבלה את חופשתה הקצרה,
ובאה עם ספר התסריט כדי לשנן את תפקידה,
ועם שרשרת זהב ועליה מגן דוד
וקמיע של הבתולה הקדושה .״זה מהנסיך
שלי,״ גילתה, אולם את שמו היא שומרת
בסוד•
גרביה של זיוה התלכלכו קצת בשמן
שחור (״מה פתאום עם גרביים בקיץ?״
שואלת אחת) ,נירה אחותה נלחמת בצלמים
ובעתונאים :״תעזבו אותה ! תעזבו אותה
כבר הם בעצמם כבר עייפים. רק זיוה
עוד רעננה ועליזה, כאילו יצאה זה עתה
מתוך אמבט. היא יוצאת החוצה והפעם משאירים
אותה כבר לבד. חצי תריסר מזוודות
בכל הגדלים ובכל הצורות הגיאומטריות
(היא תשאיר את כולן כאן, הבטיחה) מועמסות
על המונית — יהיא נוסעת.

ועוד איך היא זוכרת. אמנם המשפטים
מתובלים בביטויים אנגליים במיטב הסלנג
ההוליבודי והמונחים בהם היא משתמשת
להגדרות עסיסיות בעברית קצת מיושנים,
אולם העברית ממש זורמת מפיה. הפעם,
מסתבר, השיגה זיווה באמת תפקיד ראשי
אחרי שהופיעה בשמונה סרטים בתפקידים
צדדיים בלתי בולטים. קבלת התפקיד החדש
היתה מקרית בהחלט. היצרנים האיטלקיים
ראו את תמונתה בשער שבועון איטלקי.
היא היתה בדיוק הטיפוס שרצו לסרטם. הם
מהרו לאתרה, טלגרפו לה אם תהיה פנויה
להשתתף בסרט ומה הם תנאיה. זיווה היא
כיום עצמאית, אינה קשורה בחוזה לשום
חברה. סוכנת הבריק מיד בחזרה את התנאים.
זיווה עצמה הופתעה כשקיבלה מברק
שתנאיה התקבלו. היא טסה לרומא.

זיוה נעלמה. המעריצות התפזרו באנחות
ושוטרי נמל־התעופה ניגבו את הזיעה. רק
העתונאים והצלמים נשארו, מוכנים להסתערות
על הכוכב הבא. מי בתור? — שמואל
מיקוניס, מזכיר, מק״י שחזר מרומניה.

.ברומא הכל פנטסטי .״באתי לשם -בלי
ידיעה מי יקבל אותי,״ סיפרה זיווה .״בהוליבוד
מתפנקים בדרישות•׳ גיליתי שאלה
חברה פנטסטיים, ג׳נטלמנים אחד אחד. מחפשים
רק מה לעשות בשבילך ובמה לעזור.

מכלכמן עד רודן -הסיפור ה מלא
אודות הקריירה והגילגולים
של זיוה שפיר, כפי שלא סופר עד
כה -יופיע כגליון הבא של ״העד
לם הזה״.

הווי

במרינה

לפי עצת פרקליטו

משפט
עדג לי ה פ ׳ רסומת

נהג ! שמור על הילד מתאונה
הורים ! כרהום השגיחו על ילדיכם
המועצה הלאומית למניעת תאונות

הופיע גליון מס׳ • 31 מל
שריפים, שודדים, קאובוים
וסתם ברנשים, כולם יצאו
לדרך ומטרתם אחת —
הירחון המצויר לבידור והומור

הזהב !

הזהב!

אתם בעד
נערות עם

קראו את רומן הענק

או ב לי
ביקיני?

מו רדיו דיו די

פל המדורים הקכועים
עשרות קריקטורות

64 עמודים

68 עמודים

להשיג

בכל

5 0אגורה

הקיוסקים

6 0אגורה

האמרגן יצחק גרסטנהבר היה מודאג. תכנית
שייט־הפסח המפואר שהכין, הונחה על
שולחנו גמורה. רק דבר אחד היה חסר:
פרסומת רחבה. היה צורך למצוא משהו
מיוחד. רעיון מקורי לפרסומת אמנם צץ
במוחו של האמרגן. הדבר אירע שעה שראה
את המודעות המכריזות באותיות ססגוניות
על בואה ארצה של להקת הבאלט הספרדית
לואיסיליו. באמצעות סוכן פירסום התקשר
מארגן הטיול עם אמרגן הלהקה, הגיע אתו
להסכם שפרסומת שייט־הפסח תודפס על גבי
כרטיסי הבאלט. תמורת שירות זה, יזכה
האמרגן זאב וזרנר רוברט בשני כרטיסים
לשייט. אחד לעצמו ואחד להגרלה בין
הצופים.
מארגני השייט אף התחייבו לשלם את מחצית
הוצאות ההדפסה של הכרטיסים. אך
כאשר הכרטיסים הוצאו למכירה, התברר
למארגני הטיול כי הפרסומת שלהם נעלמה
כליל מתהת לבולי מם־השעשועים המודבקים
עליה. הם פנו בתלונה לרוברט .״בהצגות
הבאות זה יהיה בסדר.״ הבטיח להם האמרגן
הממולח.
ההבטחה לא קויימה. גם בהצגות הבאות
הבחינו בקושי בטכסט הפירסומת החבוי
מתחת לבולים.
מארגני הטיול שתקו. אך כאשר הופיע
בא־כוחו של אמרגן הבאלט לקבל את כר־טיסי־השייט,
הוא נתקל בסרוב עוין .״לא
ניתן את הכרטיסים. לא נשלם את מחצית
הוצאות ההדפסה. ואנו בטוחים שכלל לא
נערכה הגרלה לכרטיס השני.״ הודיע לשליח.
רוברט לא ניהל וויכוח סרק. תחת זאת
יצא לפעולה. השבוע הוברר ששופט בית־משפט
השלום יקבע סופית, אם אמנם זכה
השייט לפירסומת על גבי הכרטיסים המבו־יילים
אם לאו. אותו שופט יצטרך אף
להכריע בעניין תביעת הפיצויים בסך 1428
לירות שהוגשו נגד מארגני־השייט, יצחק
גרסטנהבר ושלושת החברות לנסיעות השותפות
למיבצע.

דין ודברים
״אברהם וולמן! מאשימים אותך שבסניף
קופת־חולים שברחוב מודיעין, ברמת־גן,
שברת זכוכית ששווייה 30 לירות. מודה
או לא?״ סמל התביעות העייף והאדיש לא
טרח להתבונן בנאשם. זה עתה סיים שורה
של משפטים דומים. רוב הנאשמים הודו.
״אני מודה ששברתי.״ ענה הנאשם. השופט
החל לרשום בשיגרתיות את פסק־הדין
אך הפסיקו כשהנאשם המשיך ״אבל לא
בכוונה.״
״אבל מאשימים אותך ששברת בכוונה
תחילה.״
״לא. לא בכוונה. הרמתי את היד. וכשהו־רדתי
׳?אותה נשברה הזכוכית. זה בכוזנה,

״לא בכוונה? אם כן, נדחה את המשפט
להוכחות. לשמיעת עדויות.״ הודיע השופט.

״איזה
הוכחות?״ נזעק הנאשם ,״בוודאי
שיוכיחו ששברתי את הזכוכית, חבל על יום
עבודה. אז שיהיה כבר מודה אף־על פי
שבעצם
השופט סקר את וולמן, קרא בעיון את
פרטי המעשה ואמר לנאשם :״בסדר. אתה
מודה, כעת נצטרך להעניש אותך.״
הנאשם הזדעזע .״מה? להעניש? לא, לא.
מי שמודה צריך להיענש? אז לא מודה. ב
שום אופן לא מודה. מה פתאום? לאן
הגענו שתופשים אותך על כל מלה, אפילו
בבית־משפט?

תזכיר
ס ל פני םבראשהח קי ר ה
הסלפנים השתלטו על

. 0 6אחרי

אנג לי ת

ב חו ד שי הלויץ

^ן ך ין! *ו ץ

לתלמידי בתי ספר יסודיים ותיכוניים. טיפול מיוחד
בתלמידים חלשים בשפות אנגלית וצרפתית. הכנה
לכל המבחנים.

קורסים מזורזים למבוגרים בכל שעות היום למתחילים ומתקדמים, בשפות

עכרית, אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית, איטלקית ורוסית

הכנה לבגרות
תל־אביב, נחלת בנימין ,2טל 62347 .

0 £נ0 ^ 61111
ההרשמה החלה.

שהעולם הזה ( )41*7הצביע על העובדה
התמוהה שבראש׳4 ,שכה זו, העוסקת בחקירה
החשובה^,ביותר בתולדות ישראל,
הועמדו שני קציני־משטרה׳ (אברהם זלינגר
ואפריים הופשטטר) שהסתבכו בפרשת עמוס
בן־גוריון וגונו על־ידי בתי־המשפט, הציב
המפקח הכללי של משטרת ישראל גם את
הקצין איתן ליף ללישכה זו. ליף גונה בחריפות
על־ידי בית־המשפט העליון, בקשר
לפעילותו המפוקפקת בפרשת היק אירס״ו,
שעה שהיה ממונה על חקירה זו
״החוק והרווחים״ ,סיפרו החדש של..
הפרופסור נורתקוט פארקינסון, שהעולם
הזה ( )1174 פירסם את תוכנו לראשונה בישראל,
הופיע עתה בעברית גם כספר.

ך ״ כ רו ק לין, ארצות־הברית, לאתר שט״ם
3 .״ מאיוראנה נתבע להופיע בפני בית־המשפט
בעתן השמעת דברי־בלע וגידוף מצירו
של התוכי הפרטי שלו, נאלץ השופט
לדחות את המשפט כיתן שהציפור, שהובאה
לעדות, שתקה במשך שעתיים תמימות בהן
שהתה באולם בית־הדין.

תעסוקה מלאה

•יי עתלית, מאחר ומנהל שירות התע:
סוקה המקומי, יוסף חדד, לא מצא לתושב
מקומי מקום עבודה סביר, הותקף
על־ידי המובטל, ניכלא במשרדו, שמע מפי
הכולא איומים כי יהרגו נפש, ניצל רק אחרי
שהבטיח להעסיק את התוקף ״בפנים אי
בחוץ.״

פשוט ומבריק

ף יי טולץ, צרפת, נערך הכנס הראשון של
2״קרוי,ים מקומיים, בהשתתפות כ־ 50 מועמדים,
שעברו את שבט הביקורת של השופטים
— זכוכית מגדלת שבעזרתה ניסו לעמוד
על טבעיות פדחותיהם.

חית טרף

ן־• בגדאד, עיראק, איים משרד החרם המ
ערבי על סוכנות מטרו־גולדווין־נזאיר המקומית
להחרים את ייבוא סרטי החברה ה־הוליבודית,
אם לא תפסיק להעסיק את השחקנית
חיר, הררית ״ושחקניות ציוניות אחרות,
הפוגעות בביטחון ובמוראל הערביים.״

מן הון להון

רבת־עמץ, ירדן, תבע העתון אל־
^ בי לי א ד לחקוק חוק ה״מניין לך את זה?״
לפיו ייתבע כל אזרח שקיבל נכסים או הון
ללא סיבה מספקת, להסביר את מקור הכנסותיו,
קבע שבמקרה זה ״על השלטונות
להפר את המסורת האיסלאמית ולזכות את
הנשים בשיווי זכויות — גם הן תצטרכנה
להודיע מניין להן הון חדש אפשרי.״

פעם גוספת, ברגש

ן־סלוד, עת הגיעה לשדה־התעופה קבוצתה
* ניעי במטוס מאירופה, התנפלה צעירה
על חבורת מקבלי־פנים שקראה תדירות את
השם ״בטי״ ,חיבקה ונישקה אותם, נוכחה
לדעת, לאחר מעשה, שהיו אלה זרים שהמתינו
לבטי אחרת.

אליה וקוץ בה

י סינסינאטי, ארצות־הברית, הודתה
_,ג׳ראלדין אן גרל, שביקשה גט מבעלה,
כי הגבר שלה כיבד אותה פעם בשושנים
אדומות — אולם היפנתה את תשומת־לבו
של השופט לעובדה שבעלה ניסה לאלץ אותה
לבלוע את הפרחים הללו.

הגנה מרהבית

ך • ירושלים, ערכו חברי מועצת העיריה
^״ סיו ר בשכונת בית־הכרם, נוכחו לתמיה־תם
ששיכון וותיקי ההגנה המקומי התפשט
על פני מישטח שנועד עוד ב־ 922ז להקמת
רחבה ציבורית, בעלה, ניצל את השטח להצבת
בנייני־מגורים חדשים.

דרך המלך

ף* דיפנפורט, ארצות־הברית,
להגברת דורומי ודיליאמס בפני
כי שעה שהשתזפה פרקדן בגינה
דהר נער באופניים בשבילי הגן,
גבה באופניו.

בו ח -מחץ
התלוננה המשטרה
ציבורית,
עבר על

ן־* אכרדין, סקוטלאנד, שעה שהנהג
*£״ג׳ורג׳ גויין חטף נשיקה מחברתו למסע
פראנסס קרוקר, סטתה מכוניתו מן הדרך,
התנגשה בגזע־עץ, שברה את רגלה והוציאה
ארבע שיניים מפיה של המנשקת.

דיייזייי ח ד ייןד רייי דזיון
ףתד ־ א כי ב, פנה בעל חנות. לספרים
ולמערכת השבועון רפורטר בניו־יורק,
הסביר שבישראל ׳קייס מחסור בכתבי־עת
אמריקאיים, זכה. לאירגון מגבית־שבועונים־..
וירחונים בין קוראי העת־ן למענו, קיבל
עשרות רבות של טפסים מן השבועונים הנדירים
ניוזוויק, לוק, לייף וריז־רס דייג׳סט.
העולם הזח 1189

קולנוע
סרטים

אחרי סרטי הגל החדש הצרפתיים, אין הוא
יכול ליטול לעצמו את תואר המחדש הגדול.
אולם יצירותיו הנפלאות הקודמות של
עו ע רו רי ת ה שנ ה
פליני (לילות כביריה; הרמאים) הבטיחו
תל־אביב;
(בן־יהודה,
החיים המתוקים
גישר, חדשה. מבחינה זו איכזב פליני. סרטו
מאי, חיפה; איטליה) הוא הסרט המרעיש ו ארוך יתר על המידה, קטוע, בלתי מגובש,
מעורר השערוריות של השגה, סרט שגרם מצליח אולי לחדור לתודעתו של הצופה,
למחלוקת חריפה בין שוללי לבין מחייבי אולם לא לליבו. זהו סרט קר, שכלתני יתר
תוכנו וזכה לבסוף, יותר בשל הרעש ש על המידה; טיפוסיו, הנעלמים באותה
הקים סביבו מאשר בזכות עצמו, בפרס ה מהירות בה הם מופיעים על הבד, אינם
ראשון בסטטיבאל ר,סרטים בקאן.
מצליחים לשכנע. יוצאת מכלל זה היא
זוהי יצירה נוספת של תיקוזת הקולנוע ה־ .אניטה אקברג, המגלמת את תפקיד עצמה
איטלקי — פדריקו (לה סטראדה) פליני — .כוכבת הוליבודית ורפת־שכל, מחלבה
בל מד, שאבי הגל החדש האיטלקי רצה אנושית המעוררת חמלה.
לומר בסרט זה נכלל בשתי׳סצינות סמליות
אפשר אולי להבין את הסערה אשר ה—
סצינות הפתיחה יתמונת הסיום של הסרט.
סצינת הפתיחה מכילה תיאור בזק של חיים המתוקים עורר ברומא, שם זיהה ההעולם
בו מתרחשת עלילת הסרט: מגרש קהל את גיבורי הסרט עם דמויות חיות.
כדורגל בין הריסות רומא העתיקה; הליקופ אולם את הצופה המתיחס לדמויות המוטר
מטיס את פסלו של ישו מעל לשיכונים פיעות על הבד כאל אנשים חיים בלבד, ללא
החדשים, המבהיקים בחו־גוניותם, של רומא תוי־היכר, אין הסרט מצליח להוציא מאדישותו
הן לגבי הקורה והן לגבי הצפוי.
החדשה שעל גגותיה חתיכות בביקיני.
סצינת הסיום מסכמת את כל מד, שקורה
פרועה, גי ב 1ר*ם 1*3ל־־ כוו־ ח ם
לו לעולם זה: חבורת שיכורים
שזה עתה סיימה אורגיה סוערת, רצה להמאבק
הגדול נהוד, תל-אביב; איחוף
הים. על החוף מושכים דייגים רשת טליה) מחזיר אל הבד את הנושא הנדוש
כבדה. בתוך הרשת מוטל דג ענק, מפלצת אך הבלתי־מתמצה לעולם — המלחמה. זוהי
חסרת חיים. על בטנה מתרוצצים סרטנים, טראגיקומדיה הירואית; אפשר לראות בה
ומדודות דבוקות ללועה. אך עיניה של המס־ יצירה פאציפיסט־ת, אך בעצם, אין זה אלא

בובות מרשימות; ואילו גיבוריה האמיתיים
הינם חייליה האפורים, הפחדנים, האנושיים.
מצויינים בסרט הם שחקני־המשנה, כמו
סילבאנה מאנגאנו, בתפקיד הזונה קלת־ה־דעת
שגאסמן מתאהב בה: ופולקו לולי,
המוכן להחליף כל חייל היוצא למשימה
מסוכנת תמורת פרוטות, כדי לפרנס את
אשתו וחמשת ילדיו.
המאבק הגזול, למרות שהוא מזכיר במקרים
רבים סרטי־מלחמד, פאציפיסטיים אחרים
— וביחוד את האשלייה הגדולה של ז׳אן
תואר, הינו סרט בלתי־נשכח, שמקום של
כבוד שמור לו בין הסרטים על פקעת הדם,
הטימטום והסבל ששמה מלחמה.

עוי־ן אפר
אנה לוקסטה (חן, תל־אביב; ארצות־הברית)
היא גיבורת מלודראמה, המצויירת
בכל הסממנים הדרושים לסחיטת דמעות מקצועית.
יש בה אב אכזר וקשוח־לב שאינו
מוכן להשלים עם אהבה,ביה של בתו בגנים
— ומגרשה מהבית. יש בה הבת עצמה,
פקחית וחמודה, שסביבתה לא מבינה אותה
והנאלצת, איפוא, לזנות כדי להתקיים.
קיים גם המושיע, מלאך שכולו טוהר, עשיר
וטוב־לב ונוסף לזאת — גבר המוכן לשאת
יצאנית־לשעבר לאשה. וכמובן שגם מופיע
בסרט השטן השחור — ,במקרה זה שחור
באמת — המדיח והמסית בדמותו של נהג
מונית הולל, פוחז ורוקד רוקנ׳רול. נוסף
לכל אלה אנו פוגשים שוב בשאר האביזרים
המקובלים כמו היידישע מאמע סכרינית ועוד.
מה שקורה עכשיו ברור למדי. הזונה
רוצה לחזור למוטב ולהינשא למלאך הטוהר.
אבל אביה העיקש והשיכור ונהג המונית,
שהיה מאהבה, עומדים בדרכה לישועה. היא
חוזרת לזנות, מתדרדרת מדחי אל דחי —
עד להאפי־אנד: שיבתה לזרועות בעלה הטהור.
סיפור זה, שהיה במקורו מחזה מאת
פילים ג׳ורדן, עלול היה להשאיר לצופה
טעם מתקתק עד למיאוס, אלמלא היו כל
גבורי הדראמה כושים ואלמלא היו כושים
אלה שחקנים שברובם כדאי לראותם גם
מבלי להתחשב בעלילה אותר, הם מציגים.
ארתה קיט המחשמלת מגלמת אנה לוקסטה
טבעית, וסמי דייויס, הבן בעל הפנים ד,מ־עיותות
והשיער המשיח בשמן, ממלא את
הבד במשחקו הדינאמי. צוות שחקני־המשנה,
כולם שחקני־תיאטרון כושיים, מתגלים איש
איש ככוכב בזכות עצמו. הודות לביצועם,
זהו סרט הראוי לפחות לכינוי — מעניין.

שתוף פעולה
ישראלי־יפאני לטפול
בהצמחת שערות
המדען היפאני הנודע,
פרום׳ יושידי האגיבארה,
ממציא התרכיב הסנסציוני
להצמחת שערות, שהתפרסם
לאחרונה בעתונות הבינלאומית,
פנה השבוע לביאו־קוסמטיקאי
מר אלכסנדר
רובין מתל־אביב, בעל ה מכון
״רובינס קוסמטיקום״,
בהצעה של שיתוף פעולה
בטיפול בשערות בין שתי
י,מדינות.
הפרופ׳ היפאני כותב ב מכתבו
למר רובין כי הקשר
בין שתי הארצות בשטח ה טיפול
בשער ,״עתיד לתרום
רבות לרבבות אנשים ה סובלים
מקדחות״.
המדען שבדק את החומר
הישראלי מהמצאתו של מר
רובין ומגדירו כ״חומר נפ־לא״
,הזמין גם את חוקר ה שערות
הישראלי לבוא ל יפאן
וביקש לשלוח לו חו מר
מהארץ לטיפול ביפאן.

ן) תסס
ת ק / 2סרס

ח־־ כלב
אקכרג ומאפטרויאני ב״חיים מתוקים״
אורגיות וחוסר תכלית
לצת המתה עדיין פקוחות, כאילו רצתה
להביט בנעשה סביבה במותה. ובחוף ממול,
מעבר למפרץ חולי קטן, ניצבת נערה זהובת
שיער ותמימת פנים, מנופפת בידה לעבר
חבורת השיכורים. רק אפיק של מים מבדיל
ביניהם. המלאך הקטן מביט בהם בעיניים
דתיות געגועים. האם יעבור את שלולית
המים הרדודה המפרידה בינה לבינם? סוף.
עו לםמ טו ר ף. בין שתי סצינות סמליות
אלר, דחם פליני, משך למעלה משעתיים,
מנות גדושות של ריאליזם ותיאורים פעלתניים
של חיי החברה הגבוהה הרומאית.
חברה זו מתוארת דרך משקפיו של אחד
מרצ׳לו (מרצ׳לו מאסטרויאני) ,עתונאי כפרי
העובד בעתון פאשיסטי למחצה, המנסר,
לכתוב ספר ביקורתי על חיי החברה בה הוא
מצוי. אלא שתוך כדי עבודתו הוא נסחף
לחיים המנתנים אותם רצה לגנות ובקפצו
ממיטת פילגש אחת לשניה, ממסיבת־הוללים
לאורגיה מיג• ת, הוא הופך לחלק מעולם זה.
זוהי חברה המצטמצמת, אליבא דפליני, בגבולות
מועדוני־הלילה, בתי־הקפד, ברחוב,
טורי־הרכילות בעתונות, המכוניות המהודרות
והאורגיות נערכות בחיוילות מפוארות: חברה
שאין בה רגשות אנושיים נורמאליים.
מה קורה לעולם מטורף זהי פליני מספר
את סיפורו של אחד שטיינר, האדם היחיד
בסרט הנראה נורמאלי. הוא לומד דקדוק
סאנסקריטי בכנסייה, מנגן את באך על עוגב
ועורך בביתו מסיבות אינטלקטואליות שקטות.
הוא חושב, אוהב ומתמסר לילדיו. אך
לבסוף הוא רוצח את שני ילדיו ומתאבד.
מדוע? לפי הדברים שפליני שם בפי גיבורו
״הוא פחד. הוא פחד מפני עצמו ומפני
מה שקורה לכולנו.״
כלי לגעת בלם הקהל. בעצם הטיפול
בתופעה, איחר פליני בשנים אחדות.
העזלם הזה 1189

סיפור אנושי נוגע ללב על האנשים הקטנים,
בעלי החולשות האנושיות, שהמלחמה הופכת
אותם, בעל־כורחם, לגיבורים.
גיבורי הסרט הם שני פחדנים, שני משתמטים
כרוניים המנסים להתחמק מכל תפקיד,
לברוח מכל סכנה. הם בזים לחוקי המוסר
החברתי והכבוד הלאומי. אלברטו סורא־די,
אחד הטובים בקומיקאים האיטלקיים,
וויטוריו גאסמן, המגלם כאן תפקיד של
אופורטוניסט שחצן, נפגשים עוד בלשכת
הגיוס. סוראדי מבטיח לשחרר את גאסמן
מהשרות תמורת מאה לירטות — וכמובן
מסתלק עם הכסף. גאסמן נשבע להרגו. כשהם
נפגשים, שוב הם הופכים לידידים.
בחזית הם מהווים צמד־לא־יוצלחים קבוע,
מנסים לברוח עד כמה שיותר רחוק מכל
תפקיד שסכנה כרוכה בו. אולם יום אחד
הם נרדמים ברפת, בכפר שהאיטלקים נוטשים
אותו והאוסטרים נכנסים אליו. הם
נופלים בשבי. השניים יכולים להציל את
חייהם תמורת מסירת ידיעה חשובה לאויב
— מעשה שתחילה הם מוכנים לעשותו ללא
כל נקיפת מצפון. אולם כאשר קצין אוסטרי
מעליב את העם האיטלקי, הם שומרים על
לשונם, מוצאים להורג כגיבורים.
גיבורי £פשוטים. הסרט עוסק כמובן
במלחמת העולם הראשונה. הבמאי, מריו
מוניצ׳לי, הצליח בכשרון רב להעלות את
אווירת התקופה, לא רק בתיאור הדמויות והתלבושות
אלא גם בצילום בשחור־לבן שהוא
לפעמים מטושטש קמעה ובעל קצב
איטי, בדומה לסרטים שד,וסרטו בשנות
העשרים. המלחמה עצמה — כפי שמוני־
׳צ׳לי מתארה בסידרה ארוכה של אפיזודות
לא-קשורות דווקא בגיבורי הסרט — איומה
ומעוררת אימה; ועם זאת מגוחכת וחסרת־הגיון.
גיבורי־המלחמה המקובלים אינם אלא

היפהפיה והיחפן (אוריון; תל־אביב;
ארצותיהברית) הוא רומן אהבה בין יפהפיה
המאומצת על־ידי משפחה מכובדת לבין
דון ז׳ואן נודד וחסר־כל. כאשר בעקבות
לידת תינוק במשפחה המאמצת נדחקת היפהפיה
לקרן חזית, נוטל היחפן על עצמו
את החובה להראות ליפהפיה מה פירושם
של חיים טובים. הוא טיפוס הולל המבוקש
על־ידי החוק, טרזן קל דעת שאינו דואג
ליום המחר.
עקב בילוייה עם היחפן, נאלצת היפהפיה
האצילית לבלות לילה מחריד בכלא, בין
פרצופים נוראים. כשהיא חוזרת לביתה, שוב
אינה רוצה להכיר את היחפן שהביא עליה
ליל־סיוט שכזה. אולם כאשר חייו של התינוק
במשפחה המאמצת נתונים בסכנה,
מגלה היחפן את אומץ לבו ומורשה, תמורת
זאת, להקים משפחה משלו עם היפהפיה.
הסיפור היה אולי נאיבי מאוד — לולא
היו גיבוריו כלב וכלבה, ולולא היו שניהם
פרי מכחולי הציור האגדיים של וואלט
דיסני. בצורה זו, זוהי אגדה תמימה וחביבה.
אפשר לראות בה מעשייה סמלית
המתארת את העולם האנושי כפי שהוא נראה
מזווית הראייה הכלבית; או אגדה לילדים
בגיל הגן. אולם מי שסיפור תמים וצבעים
יפים מכניסים אותו לעולם האשליה, יהנה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• משפטי אוסקר דדילד (אימון־
דוד; תל־אביב) גורלו של המשורר והמחזאי
שנחשד ביחסים הומוסכסואליים. פיטר פינץ׳.
• ?}י ראיה (צפון; תליאביב; ארנון;
ירושלים) ידידות נוגעת ללב בין רוצח פולני
לילדה ודלשית. היילי מילס, ה .בוכהולץ.
• מרי אוקטובר (ציון, ירושלים)
אנשי תא־מחתרת צרפתי מחפשים .,עשר
שנים אחר המלחמה, את הבוגד. דניאל דרייה.

! ד ״ ו * ז ־-זי-ז -י ז ״יץ־ו ־ ד׳ו ״־ז ״״ ד ״ז ״ ״וז ד ר ״ דזדחי וי ״ידו ״זודו״ 11י ז ״ודד וי ״י ז ייין יוץ זרו ״ יירז ״ י ו ״ ץתיזז ״ יודזז זו׳ יו וו ו 1ווו ווו ווו וווו רין
פסטיבל הספורט והבידור

פסיון• חשבוע

גיורא גו די ק מ ציג

אלופי העולם בכדורסל
הגוונסווסח נגד

כוכבי ארצות־הברית

אנשים

(יונאיטד־סטאיטס סטארז)

תחרות בינלאומי ת
בטניס־שולחן
אלוף ארופה ריצ׳ארד ברגמן
נגד

אלוף אסיה סי־סיו־שו

ותכנית רביו בינלאומי
2הצגות בלבד בישראל -
איצטדיון רמת־גן
20 .19 ביולי ( 8.45 בערב)

מכירת הכרטיסים מתחילה מחר
בכל משרדי הכרטיסים בארץ
רק מקומות ישיבה בגושים המרכזיים -מ־ 3.50 עד 7.50ל״י

!.יייי/

הופיע
או־ל ה-ל ה!

^־עיזס /

/עמ/פע/ע\

1א 0וז 10

אלפא

0ראש הממשלה, דויד כן־גלרילן, בראיון שנתן לעתונאי צרפתי, :ישראל
היא מדינה אירופית. אין כל ס־בה שתורכיה תהיה חלק מאירופה וישראל לא ס
ה מ שו רריונתןר טו ש, בהגדירו את המשטר בארץ- :דמוקטטורה!״
ד״ר אריה לויט, הווטרינאר הראשי של עירית תל־אביב, בעדותו בפני
הוועדה לבדיקת מחירי הבשר- :יותר מדי אנשים בארץ רוכבים על השור המובל
לשחיטה, אך משור אחד אפשר לפשוט רק עור אחה אם כי אפשר אחר־כך לפשוט
באמצעותו את עורם של מאה אנשים לפתות״.
0חיים שורר, עורך דבר- :דבר אינו מקבל שום תמיכה ושום סובסידיה
מההסתדרות, מהמדינה או ממוסד כל שהו ...דבר רוצה להיות עתון לוחם.״
0ניקיטה כרלשצ׳כ, ראש ממשלת ברית־המועצות, בעת ביקורו באוסטריה:
״אין לנו דולארים, אך יש לנו הרבה זהב. אנו נשמור עליו עד להגשמת הקומוניזם
המלא, ואחר־כך נצפה בו את המושבים של בתי־השימוש.״

בלונדון כמיגבעת קש מהודרת המכסה את
קרחתו, משתתף בתוכניות הבי.בי.סי. ומיופי
קורמן, אף הוא שחקן הקאמרי,
כתב כבר בלונדון שני מחזות שאת האחד
מהם הוא מקווה להשמיע כתסכית בראדיו.
מ צוו ת היוב*
מיכאל אלמז, המביים אף הוא עבור אפריקה כושיי של הישראלית
על תודעתם
הבי.בי.סי ,.התחיל לביים גם בתיאטרוני הסיפר
לאחרונה מנהל המחלקה המדינית פרברים של לונדון. אברהם (״פשנל״)
של ההסתדרות אליהו אילת. במסיבה דשא, מנהל בצל־ירזק, השאיר בלונדון כמה
שנערכה על־ידי המועדון הימי והכלכלי לבבות שבורים וגם מכונית שבורה, אותה
בחיפה, על סיפון האניה ישראל, גילה קנה באיטליה ושבר בלונדון. בינתיים כבר
אילת כי בעת ביקורו בכפר שבסביבות מקיף פשנל את כל ארצות״הברית׳ הוכתר
הרי הקילימנג׳רו התעניינו הילידים לדעת, כראש שבט אינדיאני כ-ביג צ׳יף״ וראה
בראש וראשונה, מה טיבה של תוצרת תנו׳
איך שסיני אחד שבר את הבאנק באחד
בה הישראלית• ראש הכפר הסביר אחר־כך מבתי־ההימור של לאס ואגאס, זכה ב־לאילת
כי זמן קצר לפני בואו הגיע לכפר 300 אלף דולאר .״הסיני״ ,סיפר פשנל
עתון כלכלי אנגלי ובו מאמר על תוצרת -שכר שלושה שומרי־ראש שילווהו הביתה.
ישראל ובמיוחד על תוצרת תנובה — אני הלכתי הביתה לבד, בלי כל פחד״.
והיה זה הידע הישראלי היחידי של כני״ הבמאי מנחם גולן, החליט להשתלם ב־הכפר
לראש עיריית ירושלים, מר* מישחק והתקבל ללאקטורס סטודיו, הוא כתב
דכי איש־שלום, היתד, השבוע סיבה לידידיו כי נוכח סוף סוף שהכסף אינו
מוצדקת לגאווה- :ראו את תל־אביב ופתח•
הכל. שייקח אופיר שיפר את מצבו
תקוה״ ,אמר הוא- ,הערים שתמיד היה עד כדי־כך שעלה בידו לשלוח את אשתו
הם שפע מים וכיום מנהיגים בהם קיצוב. אהלה עם ילדיו לחופשת מולדת בישראל,
ואילו ירושלים שתמיד היה בה קיצוב, ואילו הילל ;אמן, שקיווה לחדור לקולנהנית
משפע של מים. איפה הקאריקטורות
נוע הגרמני והצרפתי, נשאר בחוץ וחוזר
שהראו את המים נפסקים בירושלים באמ לישראל. ג׳וקי ארקין. הפך לכוכב ה־צע
הגילוח כאשר התמרמר בעל פסטיבאל האיטלקי בספטלו, הוזמן לשמש
גרוש בפני השופט המחוזי, הד-ר יוסף כרוז במכירה הפומבית של הפסטיבאל בלאם,
שישב מולו בדין, מדוע עליו לשלם כיכר העיר. הוא התחפש לליצן בנוסח
100ל״י דמי מזונות לתינוקות שהוא הקומדיה דל ארמה והסך לאלילם של כל
הכחיש את אבהותו עליה, השיב לו השוילדי
העיירה שהחלו כולם רוצים להיות
פט הייקי הממולח - :תשלם 100 לירות ״מומו״ .הצלחתו העקרית באה כשהכיר
בגלל השטות שעשית כשהתחתנת את הרוזנת פאולוצי׳ מנשי החברה הגבוהה
אורחת השבוע בישראל היתד. פס מאיד של רומא. רוזנת זו, אמריקאית שנישאה
פ ץ, מים אמריקה , 1945 היהודיה האמרילנסיך
איטלקי עם המון כסף, היא קאתולית
קאית היחידה שזכתה אי־פעם בתואר זה. אדוקה המשתתפת בעצמה במירוצי מכובס׳
אשר הוזמנה ארצה כאורחת משרד -ניות מטורפים• היא הזמינה את ג׳וקי להפיתוח
בשל הופעותיה במיסגרת המגבית התאכסן בחווילתה הפרטית. להפתעתו נוכח
היהודית׳ היא בעלת תואר ב.א. במוסיקה: ג׳וקי בבואו לשם כי אינו לבד. בחדר שכן
מנגנת בפסנתר ובו)ליל ; הינד, אחד הדמו התאכסן השחקן האנגלי פיטר יוסטי־יות
הידועות בטלביזיה האמריקאית מזה נוב להצלחה יוצאת מגדר הרגיל
11 שנה; השתתפה בתוכניות טלביזיה זכה גם הזמר הכושי המופיע בארץ, ג׳וש
פופולאריות ; וכיהנה, במיוחד׳ במיסגרת לליט. ביום הראשון לבואו נערכה לכבודו
ציות של מנחשים, בתכנית זה הסוד שלי. מסיבה בביתה של ריבקה זיל, נשיאת
בס היפהפיה, הדוברת אידיש׳ אמרה על ויצ׳ו, הארגון שהביאו ארצה. אחרי ששיע־בחירתה
כמים אמריקה רק שלוש מילים: שע את הנוכחים בשירי־עם מפולפלים, ניב־זאת
היתה מיצתה״ .שאלתה הראשונה בש נסה אחת המוזמנות לאקסטזה והתחננה בדיי התעופה בלוד היתר האם יש לכם פומבי לפני וויט - :ג׳וש אתה מוכרח
כאן טלביזיה?״ כשנענתה בשלילה השי לקחת אותי מיד, בחדר הסמוך״- .אני
בי׳ באנחת הקלה - :הו׳ זה טוב עייף״ ,ניסה ג-וש להסתיר את מבוכתו!
מתיחה עתונאית ערכו מספר עתונאים ל אולם האשה הנימרצת לא הירפתה ממנו.
חברם מאיר נחתומי. שלושה ימים לפ -אז מחר התחננה האשה- .מחר אני
ני חגיגת נשואיו לעדנה חרותי, הם פירסמו
מופיע״• -בסדר, אחכה לך אחרי ההופעה,
בהארץ מודעה המכריזה: מלכה זילברקרנץ אפילו בשעה שתיים אחר חצות,״ סיכמה
ומאיר נחתומי — נשואים.
האשה.

סי פו רי ם נויניים
1ש ל בוקצ׳יו וה מינגווי)

ומצעדיפה פיו ת
המחיר 500 :פר׳
להשיג ככל הקילסקים

רוזנ תעם אופי

הישראלי במאלי -
האם ה־א חושב גם על סומאלי?

לפני צאתו השבוע לדרום־אפריקה, בילד,
הכדורגלן רפי לוי חופשת סוף־השבוע
בנהריה, שם חזה בליל־שבת בהופעת הבכורה
של שלישית הפילים במועדון פיד
גוין את התכנית פתח אחד ממחבריה, דן
כן יאמוץ, שלא שכח להזכיר את נוכחותו
של רפי - :נמצא איתנו כאן הכדורסלן המפורסם,
שעור לנברת ישראל לנצח במוסקבה
את קבוצת ארסנל המהוללת• חבל
רק שהוא לא השתתף במישחק ניברחת
הכדורגל הישראלית נגד ניבחרת אנגליה
הצעירה׳ אחרת היינו יכולים לנצח אותם*
שמע ון ישרא לי, מסמר התוכנית
של מועדון התיאטרון בחיפה, הפסיק את
הופעתו שם• -קשה לי לנסוע ערב־ערב
מחל־אביב לחיפה״ ,הסביר שמעון, הוסיף
שאשתו ילדה לא מזמן- .אבא חושי אומנם
הציע לי דירה בחיפה׳ או מכונית פרטית
אבל לא רציתי אבא״ .את החדשים הקרובים
יקדיש שמעון להכנת תוכנית יחיד
סקר על אמני ישראל הנודדים בארצות
זרות צייר השבוע את התמונה הבאה :
א ו רי לוי, שחקן הקאמרי לשעבר מטייל

מלכת־היופי מאירסץ
טוב שאין טלביזיה
הזנדלס הזח ! 1*9

דו מן אבוד, וקדו במזוודה, קומוש בהרים

פסטיכאדט

הרצל גודשני ומדליות
״מספיק לי מהטפשים״
ספורט היאבקות
בו שהולא ־ איכפתיות
״ישראל זכתה במקום הרביעי בטורניר
הבינלאומי להיאבקות שנערך בורשה.״ הכריזו
השבוע עתוני המדינה בכותרות בינוניות.
מתחת לכותרת, באותיות קטנטנות,
נודע לקורא הישראלי כי המקום הרביעי
בטורניר שבו לקחו חלק ברית־ר,מועצות.
פולין, גרמניה המזרחית וישראל, הוא גם
המקום האחרון.
הבושה לא היתד, גדולה במיוחד. מתאבקי
פולין וברית־המועצות ידועים בעולם כבעלי
מקצוע מעולים .״לפחות הפסדנו נגד תו־תחים,״
ניחמו את עצמם אוהדי הספורט.
האכזבה פינתה מקום לרגש של לא איב־פתיות.
אבל
היה קיים במדינת אדם שכאב את
כאב־הכשלון על אף העובדה שלפי הנסיבות
שקדמו ליציאת המשלחת, חייב היה להיות
מרוצה מן התבוסה. אותו אדם היה הרצל
גולשני.
ענף ההיאבקות אינו פופולארי ביותר
במדינה. אולם גם אנשים שאינם עוקבים
אחרי הפעילות הסדירה בענף זה מכירים
את שמו של גולשני. מן היום בו עלה ארצה,
לפני 10 שנים, ועד היום, מחזיק גול־שני
בתואר הבלתי־מעורער של אלוף בהיאבקות.
הוא
הספיק להופיע במשקל נוצה וגם
במשקל תרנגול. אן האליפות לא נשמטה
מידיו במרוצת כל עשר שנות פעילותו בענף
ההאיבקות.
אלוף פרם עולה. לא היו אלה 10
השנים הראשונות שגולשני ( )34 נשא את
כתר אלוף ההיאבקות. במשך שמונה שנים
שלפני עליתו ארצה היה אלוף פרס. בן
ארבע וחצי היה כשזכה בפעם הראשונה
באליפות פרס. מאז הביא כבוד רב לארץ

הוא נלחם וזכה בארצות רבות, הביא
לנבחרת הפרסית מקום שלישי באולימפיאדה
,1948 בלונדון.
כשנסע עם נבחרת פרס לשוודיה ב־,1950
לאליפות העולם, וזכה במקום ראשון במשקל
נוצה, נתקל בפעם הראשונה בבעייה היהודית.
הסוכנות עשתה נפשות לעל ה לישראל
והרצל גולשני לא חזר לפרס. במשך שנתיים
חיפשה אותו משטרת פרס שהקציבה סרס
של ססל לירות למי שימצא אותו חי או

אותו זמן ישב גולשני בירושלים. הוא התקשר
עם אגודת הפועל, הקים סקציה לא יגרוף
בבירה, הקדיש את כל זמנו הפנוי לאימון
המתאבקים חסרי־הנסיון. כשכר לא
קיבל אף פרוטה אחת.
בתחילת השנה שעברה עבר עם אשתו
לתל־אביב.
אבל הפועל ירושלים לא רצה להשלים
עם עובדות עזיבתו. הוא החל להפעיל
לחץ שימשיך להופיע עם הקבוצה הירושלמית.
הרצל סירב. ואז החלו הצרות.
העולם חזח 1189

^ נסו ריים שנא את הבאלט, מן הרגע
׳ הראשון בו הכריח אותו אביו ללמוד
את תנועותיו. לנסו, יליד רומא בן השמונה,
היה שובב ופראי במידה שלא מצאה חן
בעיני אביו. האב זכר כי חברו שלח את
בתו, אף היא ילדה פראית, לבית־ספר ל־באלט
.״שם כבר ילמדו אותה להתנהג,״
אמר אז אבי הילדה. רייס האב החליט שמה
שטוב לילדה שובבה, טוב גם לבנו.
לנסו בז לעיסוק הכפוי .״זה רק לבנות,״
אמר ביהירות. אולם משהחלה המורה לתת
לו תרגילים שהשאירו אותו חסר־נשימה, התעורר
כבודו העצמי .״ראיתי בזה אתגר
גדול, והחלטתי להוכיח את יכולתי הגופנית
בתרגילים הקשים,״ סיפר השבוע לנסו
( ,)33 בשבתו בחדר האורחים של מלון
אימפריאל, תל־אביב. מאז הוא מאוהב ב־באלט.
עתה
דיבר כמנהלה של להקת אמריקן
פסטיבאל באלט, אשר ערכה השבוע סדרת
הופעות בישראל.

סמוכה, התחנן לפניהם שלא יגלו זאת
ברבים .״אחרת ההצגות שלכם הרוסות!״ אנשי
הלהקה השיבו בצוחק רם. הם היו רגילים
לתגובות כאלה .״פאבלובה המפוארת״ ,השיבו
,״רקדה על כל שולחן גדול שנזדמן
בדרכה. לכן היא כיום הבאלרינה הידועה
ביותר בעולם. כל אחד הצליח לראות
אותה.״

קומונה בהרים
ך* סיור הנרחב באירופה גיבש את
! 1הלהקה מבחילה אישית ואמנותית. מדי
פעם התחלפו, אמנם, כמה מן הרקדנים —

פאלובה רקדה על שולחן

ך* שםשלח זכתה הלהקה לגמרי ב/מקרה.
היא הופיעה לפני כשלוש שנים
במסגרת פסטיבאל תיאטרלי בארצות־הברית.
אז עדיין לא היתד, שם להקה, אחת מעשרות
הקבוצות המופיעות ברחבי אמריקה.
בקטעי הביקורת, שנתפרסמו בעתונים, לא
ידעו המבקרים כיצד לקרוא ללהקה. הם
פשוט קראו לה באלט הפסטיבאל.
הלהקה התרחבה, החלה בסידרת הופעות
ברחבי ארצות־הברית. היתה זו להקה עם
עקרונות משלה: להופיע לא רק בערים הגדולות,
אלא גם במקומות יישוב קטנים,
אליהם אין הלהקות הגדולות מגיעות, מכיוון
שאין ביקורים אלה משתלמים. לפני
שנה וחצי יצאו הרקדנים האמריקאיים —
שמספרם הגיע עתה ל־ — 25 לסיבוב הופעות
באירופה.
ביבשת הישנה כבר תרה להקת הלונדון
פסמיבאל באלט, אחת הטובות בעולם. כדי
למנוע כל רושם מטעה, הוסיפה להקת פס־טיבאל
באלט את הכינוי אמריקן לשמה.
גם באירופה החליטה להופיע בערי־השדה,
ולא רק בערים הגדולות .״מכיון שקיימת
דעה קדומה שרק להקות ירודות מופיעות
בערים קטנות,״ סיפר מנהל הלהקה ,״החלו
כמה מבקרים לכתוב בבוז גם עלינו.״
אמרגן בעיר צרפתית גדולה, ששמע מפיהם
כי הם מתכוונים להציג גם בעיירה

ח ! 1 1ה ארובה היא הפרינזה באלרי־
11 נח של הלהקה -מנט״נו! ב־ניחן
כשרונותיה. נולדה בבולגריה, עברה כילדה
לאנגליה ומשם היגרה לארצות־הברית.

י ל| ן ן סייד היא הרקדנית הנשואה הי
יחידה בלהקה. בעלה הוא ג׳וב
1 | 14
סאנדרס. אף הוא רקדן באותה להקה -שנשאה
לאשה עוד לפני הצטרפותם ללהקה.
אחד נאלץ לשוב לאמריקה מפני שאביו מת,
והיה עליו לנהל את המשק המשפחתי. אחת
חזרה לניו־יורק מפני שהתגעגעה להוריה
— אך הלהקה כצוות שמרה על צביונה.
היו לה כמה רגעים בלתיינעימים. כמו,
למשל, שעד, שהגיעה לגבול לשוויצי, מצרפת.
לפתע הסתבר כי לאחד הרקדנים אבד הדרכון.
היה זה, במקרה, הרוסי היחידי מתוך
רוב מכריע של אזרחי ארצות־הברית. ללא
דרכון לא היתה שום אפשרות להעבירו לתחום
שוויץ.
הרקדן הושכב בתחת־וד אחת המכוניות,
מתחת לערימת המזוודות הכבדות שהכילו
את תפאורות הלהקה. אנשי המכס נעצו

אלם בת ה־ 9ו היא יפהפיה בלונדית, ילידת ברמן שבגרמניה. אחרי המלחמה היגרה
| #עם הוריה לארצות־הברית. למרות שהיא רוקדת בעיקר בשורות המקהלה, נחשבת
היא כבעלת סיכויי התקדמות מצויינים ומתכוננת למלא תפקיד מרכזי בהצגה קרובה.
העסקנים החלו להרחיק אותו מאירועים
בענף. כשנקראו בפסח תריסר מתאבקים למחנה
אימון, לקראת התחרות עם יוזן —
שבוטלה, בסופו של דבר — לא היה גול־שני
בין הנבחרים .״אנחנו רוצים לתת לצעי־

ך ים להתקדם.״ נאמר לו. גולשני שתק.
גולשני היה משוכנע שבמקרי־חירום יוזמן
להופיע. מקרה חירום הג ע — וגם לתחרויות
ורשה לא נקרא .״די! מספיק לי כבר
מהספשים!״ הודיע השבוע בעצב לידידיו.

את מבטיהם ברקדניות החייכניות, לא טרחו
לבדוק את המכוניות. הרקדן הוברח לשוויץ.
פעם אחרת, בהגיעם לעיר צרפתית לעריכת
שורה של הופעות, הסתבר להם כי האמרגן
חלה מבלי שאשתו תשלח להם הודעה
על כך. הלהקה מבאר, את עצמה ללא
תכניות־הופעות. להסתובב בעיר היה עולה
לרקדנים בהון. הלהקה שכרה חווה בהרים.
ודתה שם חיי קומונה משך השבועיים של
בטלה מאונס. מן החוור, ירדו הרקדנים רעננים
ומוכנים להמשיך בסיור כמתוכנן.
בספרד ערכה הלהקה שלושה ביקורים. הביקור
הראשון היה על־פי הזמנה רשמית
של ממשלת ספרד .״הכל הלך מצויץ,״
סיפר המנהל, לא היינו צריכים לדאוג לשום
דבר.
הביקור השני אורגן על־ידי אמרגן פרטי.
כאשר הגיעה הלהקה לברסלונה, הופתעו
אנשיה להיווכח כי לא פורסמה אף מודעה
אחת בעתונים לקראת בואם .״מה יקרה? לא
יבוא איש להופעות שלנו!״ הטיחו בפני
האמרגן.
האיש לא התרגש. למרות שהיה זר, כבר
ערב הופעת־ר,בכירה, נראה רוגע ובוטח בעצמו
״אל תדאגו,״ השיב ,״סיפרתי לחברים
שלי שיש הערב הצגת־בכורה.״
עם עלות המסך הסתבר כי שיטה מקורית
זו של פרסום מספיקה בספרד. האולם היה
מלא חובבי באלט.

האפר,טיפ

ף• ישראל המפונקת׳1,שראתה את ה־
_1לוגדוו פסטיבאל באלט -זכתה הלהקה
האמריקאית המעורבת לקבלת־פנים מעורבת
לא פחות. רמתה היתה נאותה, אך רחוקה
מלהגיע לפסגות המחול של הלהקה הלונדונית.
בלט בהופעה מחסור מסויים בעמקות,
טושטש על ידי ניצול אפקטים
חיצוניים.
השימוש החזק ביותר בסממנים כאלה
נעשה בקטע שוכני הצללים -בו מוכנסת
אשד, בריאה לבית־חולים לחולי־רוח, משת־תגעת
בהדרגה אף היא. התנועות המטורפות
של החולים יצרו אפקט חזק ומיוחד־במינו.
לעומת זאת היתד, הפארודיה על מערבון
אמריקאי שטחית וחסרת־דמיון. מלבב ביותר
היה תיאטרון בובות רוקד, אך השיא,
כמו תמיד, היה בקטעים מאגם הברבורים.
הביצוע היה בינוני — אך הכוח הטמון
ביצירה קלאסית זו אינו ניתן להחנקה.
הוגעה נעימה, מקצועית אך מוגבלת.
״כל הזמן שד,עסקנים הטפשים האלה יהיו
בענף הזה, אני לא חוזר אליו.״ תוך כדי
דיבור, סידר גולשני את שלל הגביעים והמדליות,
שזכה בהם בקרבות השונים, בארון
שבחדרו. האלוף פשט את מדיו.

אגסי

הטק סי 9

(המשך מעמוד )13

אגג רי ק ן

תל-אביב

משה דיין
ופרנס וא ז אר נול
בביקורה בישראל היה לפרנסואז אר:ול
מורה־דרך בירושלים — משה דיין.
לאחר שובה מישראל נכנסה לקצב קזח־תני
של ייצור הסרט החיה במארב, המוצג
השבוע בקולנוע מגדלור בתל־אביב. בס־ט
זה, המלא בולו מתח והשזור בפרקי אהבים
חושניים, משמש בן הזוג הנרי וידאל.

הנז עזי ם

בחייהם ובמותם לא נפרדו
בני המשפחה.
לקרב ולשמחות
יצאו כולם
יחדיו.

את כל ההרפתקאות והמאורעות שקרו
אותם תוכלו לקרוא ברומן־הענק
שיצא במהדורת ספר כיס מהודר.
ספר כי סמהודר
במחיר 9 5אגורות
__להשיג בכל הקיוסקים

יום ה׳ 7.7.60
היכל התרבות
כשעה 8.30 כערב

כרטיסים :״לאן״ ,״כנף״,
״רוקוקו״ ,״במה״ ובכל יתר
משרדי הכרטיסים.

חיפה
יום ר׳ 6.7.60
קולנוע ״ארמון״
בשעה 9.00 בערב
כרטיסים :
״נובה״.

גינצבורג־יובל,
ירושלים מוצ״ש 9.7.60
בניני האומה
כשעה 8.30 כערב
כרטיסים: כהנא.

פ תח־ תקוה
יום ג׳ 12.7.60
קולנוע ״אורון״
בשעה 8.30 בערב
כרטיסים :
בפתח־תקוה :״כרטיס״.
ברמת־גן :״רכניץ״.

השאלה :״האם היית נוסעת לבדך במונית
בלילה?״
42 6ענו שבשום אופן לא היו מוכנות
לנסוע. הסיבה העיקרית: הסיפורים הרוזחים
על אנסי־מוניות. לשתיים מהן חברות שהתנסו
אישית בפגע זה.
23 9ענו שהן מוכנות לנסוע לבדן
במונית, אך ורק בתנאי שתהיה זו מונית
השייכת לתחנה קבועה. סיפרה אחת מהן:
״פעם מיהרתי ועצרתי מונית ברחוב. שאלתי
כמה יעלה לי לנסוע לבני־ברק. הנהג ענה:
,בשבילך — כלום!׳ אמרתי לו תודה רבה,
ופניתי לתחנה שממנה אני רגילה לנסוע.״
9שתיים ענו בחיוב, אך הוסיפו שלא
ישבו ליד הנהג.
נהגי המוניות מתחלקים לשני סוגים:
אלה הטוענים כי אין שום מקרים של אונס,
אלא שר,נוסעת עצמה מסכימה או מסכימה־למחצה;
ואלה המטילים את האשמה על גורמים
שליליים שחדרו למקצועם.
אופייני לקבוצה הראשונה הוא יהודה
אלעזרי )32( ,צבר, נשוי ואב לשני ילדים.
הוא נהג שכיר, העובד לרוב בלילות :״אני
עצמי לא התעסקתי אף פעם עם נוסעת,
אבל אני יודע מה שקורה עם נהגים אחרים.
אני גם יודע באיזה מצבים אני בעצמי עומד.
ואני יכול לומר בכל האחריות שהנהג אף
פעם לא אשם.
״קודם כל, צריך להבין דבר אחד: כל
אדם שנוסע לבד בלילה עם בחורה,׳ יש לו
איזה מחשבות. ושלא יגידו לי שזה לא
כך. תקחו אפילו את נהגי הפרייבטים, שלוקחים
טרמפיסטים באמצע היום. אפילו הם
נשואים ו׳ש להם ילדים, והם ממהרים לפגישה
חשובה, משחק להם משהו במוח. חלק
מהם אפילו מנסים. סתם ככה, בלי כוונות
מיוחדות — מנסים.
״אז גם נהג הטקסי מנסה. הולך — הולך.
לא הולך — לא הולך. הצרות מתחילות כשזה
רק חצי הולך. אז כבר הוא חושב לו
כל מיני מחשבות. אולי אפילו מציע לה
קצת כסף. הבחורה עושה חשבון 20 :־25
לירות אפשר לקנות איזו חצאית או חולצה.
מסכימה. או שהיא לא דוחה את ההצעה
מיד. אז הנהג חושב שזה בסדר. ולמחרת
בבוקר מחפשת אותו המשטרה.
״בכלל, זה לא קונץ בשביל נהג טקסי
להתעסק עם נוסעת. הוא כמו כלב עם
מספר; מה שיעשה, ידעו איפה למצוא אותו.
ובשביל אתת לא כדאי לשבת
בבית־הסוהר. אם כבר מוכרח, יש הרבה
מקצועיות בעיר. זה יותר זול ויותר בטוח.״

את הסדר ככל העולה על דעתם. לא בכל
מקום עומד סדרן. ליד אולמות חתונה או
אולמות הצגה, מתאספים נהגים להמתין ללקוחות.
התחרות ביניהם פרועה, וכל דאלים
גבר.
סיכם הדני :״אלה אותם האנשים שבדרך
כלל עוסקים בהברחות ובסמים משכרים,
והמשמשים כסרסורי־זונות. הם לא רבים,
אבל בשביל לקלקל את שם המקצוע —
הם יותר מדי!״

השיקום: מספר ירוק

ך* יצרמביטה חו ק על עניין זה? הצ-
^ היר סגן פרקליט מחוז תל־אביב אליעזר
ליבסון :״כשנכנסת אשד, למונית היא חייבת
להרגיש שהיא נוסעת בשרותציבורי ולא
יאונה לה כל רע. כשחבר שולח את נערתו
בלילה, לא יהיה חייב להסתכל
במונית,
תחילה על מספר המכונית, שמא יקרה
משהו שיחייב אותו לזכור עם מי היא
נסעה. כאשר מביאים לבית־המשפט מקרה
של מעשה־אונס או מעשה מגונה שבוצע על־ידי
נהג מונית, ואני מופיע בשם התביעה,
הנני מבקש מהשופט להחמיר בכל התוקף
האפשרי.״
לעומתו, טען עורך־הדין נתן קנת, שהגן
על אחד הנהגים שסיפורם הוזכר בראש
רשימה זאת :״בדרך כלל פושע כזה הוא
קרבן הנסיבות. אין זו עבירה שמתכננים
אותה מראש. למשל, כשנהג פוגש בחורה
בלילה והיא מתישבת דווקא על ידו. הוא
שואל אותה במה אפשר לעזור לה, והיא
עונה כי עזרו לה מספיק, הלילה. הרי זה
גירוי ממשי.״
קצינת מיבחן שעבודתה מביאה אותה במגע
הדוק עם בעיה זו, הטילה את האשמה
על הרשויות המוציאות את רשיונות הנהגות:
״אצל
החאפרים זה הווי־חיים. הם ממהרים
לתפוש את התור תוך כדי מריבות,
על מנת לבזבז את כספם על שתייה או על
זונות. חלק ניכר מהאשמה במצב זה תלוי
ברשויות, שהוציאו את המספרים הירוקים.
כאן החלה הצרה. כי בעוד שבעולם הרחב
משקמים את נכי־המלהמה תחילה שיקום
נפשי ורק אחר־כך שיקום כלכלי, פה היה
המצב הפוך. השיקום התחיל בקיוסק או
במספר ירוק למונית. הנה לכם עובדה
מזעזעת: נהג לא עובר אפילו בדיקה פסיכיאטרית
לפני שהוא מקבל מספר ירוק. מה
הפלא שחודרים למקצוע אנשים בעלי סטיות
חולניות?״
צידד בדעה זו גם יעקוב בר־אור, פרקליט
מחוז תל־אביב :״אין לדבר על תופעה זו

״ ל ש דו דאתהרשיון :״ כעל מגיפה. אך קורים מקרים ויש להם סיבות.
הסיבה העיקרית, לדעתי, היא בכך שך־•
כשםהק צו צההשניה של נהגים רשיון למונית לא נותנים אצלנו לאדם שיש
לו קואליפיקאציות מיוחדות. הוא גם אינו
^ דיבר מנחם הדני, נהג וותיק מתחנת צריך להתמצא בשום דבר מיוחד. אם אקח
המוניות הכרמל, תל־אביב :״יש פתרון אחד נהג בתל־אביב ואבקש ממנו להביא אותי
פשוט: אשד, הרוצה לנסוע לבדה בלילה, לרחוב מסויים, קיימים כל הסיכויים שהוא
שתפנה לתחנה מאורגנת. אני מבטיח שהיא ישאל אותי איך מגיעים לשם, כיוון שהוא
תגיע בשלום לאן שהיא רוצה.״
מרחובות, או שיסתובב איתי ללא צורך והדני,
שהוא גם אחד ממזכירי אירגון בעלי אחרי כן יטען שהנסיעה היתד, ארובה.
המוניות, הודה שאין פתרונו אלא פתרון
״בערים גדולות כמו ניו־יורק או לונדון,
של פשרה עם המצב הקיים .״הצרה היא משמשים נהגי־ד,מוניות כעוזרים נאמנים בשנכנס
למקצוע אלמנט לא רצוי. נכון שב יותר של המשטרה. שם מבין הנהג שהוא
שנים האחרונות דורשים מנהג שיקבל תעו־ מחוייב לשמש כמודיע למשטרה, בשכר או
דת־יושר מהמשטרה, לפני שיוכל לקבל ללא שכר. איני רוצה לרמוז שנהג־ר,מונית
רשיון למונית: אבל למעשה כל אדם יכול הוא טיפוס של נוכל, אבל לסמוך עליו שלקבל
תעודה כזאת. אני מכיר פושעים ש הוא יכול לשרת את הציבור, אי־אפשר.
יצאו מבית־הסוהר וישר קיבלו מונית — כמובן שבין האלמנטים הבלתי־רצויים שהזכשיקום!
כרתי,
יכולים להסתנן למיקצוע זה גם עוב״ועוד
דבר: מה העונש הצפוי לנהג ש רי עבירות מיניות.״
נמצא אשם באונס? לכל היותר כמה חדשי
מאסר וקנס. זה ממש מגוחך. בעוד שכיום,

בשביל סתם עבירות תנועה, שוללים רשיון
היבן מתחיל ה 6שע?
נהיגה. אין דבר המפחיד נהג מקצועי יותר
מאשר שלילת רשיון־הנהיגה שלו. כי זוהי
ף• צהיר לא מזמן השופט המחוזי אליפרנסתו.
בלעדיה ירעב ללחם. לכן, אם היו
מתקנים את החוק בצורה שכל נהג ציבורי עזר מלחי, לפני מתן פסק־דין במשפטו
שנמצא אשם בכל עבירה שהיא נגד המוסר, של נהג אשר נידון לשלושה חודשי מאסר:
נוסף לכל העונשים הנהוגים כיום, היה ״תפקידי להגן על בחורות הצריכות לקחת
נענש גם בשלילת רשיון־ר,נהיגה שלו לצ טקסי בשער, אחת בלילה, כדי להגיע הבימיתות
— אני מבטיה לכם שמספר האנסים תה.״
אולם, כאשר מגיע הנהג לפני כס המשפט,
היה יורד לאפס.״
האחראים למכת האונס, לדעתם של כמה מאוחר כבר להגן על הנוסעת שלו. ההגנה
מן הנהגים הוותיקים במקצוע, הם אותם צריכה להתחיל בשלב מוקדם בהרבה: ברגע
נהגים הפולשים העירה לשעות הלילה בל שנהג מגיש בקשה לקבל רשיון־נהיגר, לבד.
חברות השירות הבינעירוני ובעלי מו מונית.
ניות בינעירוניות, מוסרים בלילות את מכוהוא
חייב לעבור בדיקה רפואית מדוקניותיהם
לנהגים שכירים. נהגים אלה אינם דקת, מיבחנים פסיכולוגיים מוסמכים ואף
כפופים לשום משמעת. מאחר שבזמן האח להיות נקי מכל רבב. כי כאשר הוא מתיישב
רון החריפה מלחמת הקיום של נהגי־המו־ ליד ההגה של מוניתו, אין עוד הנהג אדם
ניות, מעדיפים בעלי המוניות למסור את פרטי — אלא אדם שעליו הוטל תפקיד צימכוניותיהם
דווקא לבעלי־זרוע, המסוגלים בורי — אדם שהיד, נפסל כמועמד למישרת
לחטוף נוסעים מנהגים חלשים יותר, להפר להסמיכו כי ישרת כנהג מונית.

העולם הזה 1189

סידרת מועמדות תשיעית

ילידת פולין, בת . 19 עלתה לישראל
ך ו > 1ך
י 1 1 /י 1/ /בשנת .1956 השכלה תיכונית. היתה
חברת קיבוץ גן־שמואל. כיום היא עובדת באי.בי.אם ,.בתל־אביב. פרם לפולנית,
היא דוברת נם אנגלית, צרפתית ועברית. תחביבה העיקרי: צדפים.

ילידת מצרים, בת ו .2עלתה לישראל בשנת 947ו.
נשואה וגרה בתל־אביב. ענפי הספורט האהובים
לוי

מ ת עליה ביותר: אתלמיקה־קלה ושחיה. היא מטפלת בתינוקות במיקצועה, אך

יריעת *סות:

מאז שנישאה היא עסוקה כעקרת־בית ומקווה לטפל בעתיד בתינוקות משלה.
••ורט (לציין *׳!ח) :

מקצוע אד עטחלימודיס:

מקים העבודה או הלימודים :

מיס המועמדת חיתח יו הינח דברת
בתנועת־נועד, תנועה שיבוצית -יירליר
וווי, להקה אסנותית או נל אגוד אחרז

•רט איזה ומתי :

הובמויות- :
•ם אחד חצרימים אינו חל על חמוסמדת,
י ל תוזלא אותו. יס לצרף לסאלון זח
י ת תולדות הסייד סל חמועמדת, עז
ב*ח סהן ידועות לסנזלא סאלון זח.

נ* לשליח את הסאלון הדדולא
בצירוף החומה למערכת העולם
הזה, ת.ד , 15* .תל ־אביב, ולציין
על חמסטפה, מלכת תסיט 1960
להדגיש •ת תמונת חסוינודת כין.

• ץךו 1
ילידת הארץ, בת .18 סיימה שבי־
1-1 11 1 1 1
~ 11 1 1
עית בבית־ספר תיכון בתל־אביב.
כיום הינה פקידה. את שעות הפנאי שלה היא מקדישה לספורט השחיה. מלבד
זאת היא חובבת ריקודים, סרטים טובים ומוסיקה. צילום: בן־חור.
רחקה תל־אביבית בת .18 היתה חניכת

תנועת הצופים. סיימה כיתה שביעית

בבית־ספר תיכון ומדברת עברית ואנגלית. פקידה במשרד למכירת כדמיסים,
חובבת מוסיקה, מישחק וסרטים. רוצה להיות דוגמנית אופנה. צילום: בן־חור.

(המשן מעמוד )9
מיליון נפש .״איפטימיזם חדור־אמונה עירפל את מוחם של מאות־אלפ־ם, ויצל מיליונים
מבני עמנו!״ התלונן היטלר בנאומו בפני קומץ זה.
אולם הוא הוסיף בעבודה, בשקדנות וללא ליאות. סניפים חדשים נוסדו. תת־מנהיגים מונו.
דגלים חדשים ״קודשו״ .המפלגה וד,־ם.א. גדלו באיטיות. צעירים חדשים, ביניהם אחד אדולף
אייכמן, הצטרפו. לכולם הבטיח היטלר: הבראה זו — זמנית! השואה בוא תבוא! וכאשר
תבוא, נשלוט בגרמניה!

מעניק הרגשת
ר עננו ת לכל היו ם

איש קטן -מה הזאה ץ

ך שואה באה ב 102 במקום רחוק ובלתי־צפוי. הבורסה של ניו־יירק התמוטטה.
1 1בתגובת־שרשרת אדירה התפשט המשבר ברחבי העולם הקאפיטאליסטי. גרמניה נפגעה
יותר מכל ארץ אחרת. הבנק־ם נסגרו. החברות התרסקו. בתי־חרושת פשטו את הרגל.
אנשי־עסקים התאבדו בסיטונות. מי שלא נהרס באינפלאציה של ,1923 נהרס עתה.
ב־ 1930 נבר היו בגרמניה שלושה מיליוני מחוסרי־עבודה. בסוף 1931 עלה המספר
הרשמי לששה מיליון ׳,המספר הבלתי רשמי לשמונה מיליון, כשליש מכל המפרנסים. רבע
מכל האקדמאים היה מבוטל. מ־ 8000 מסיימי הטכניונים בשנת 1931 מצאו רק 1000 עבודה.
דור שלם עבר ישר מבית־הספר ללשכות־מחום רי־עבודד״ ללא סיכוי כלשהו להתחיל בעבודה יצרנית המובטל הגרמני לא היה רק צפוי לעוני ממאיר, ללילות על הספסל בפארק ציבורי,
ולימים על הספסל בתור בלישכה חסרת־העבודה. הוא היה גם מופקר להשפלה עצמית
נוראה. כי בשביל הגרמני, העבודה אינה צורך בלתיינעים. משחר ילדותו חן נך לראות
בה תוכן עיקרי לחייו, ציוזי מוסרי עליון, בסיס כל דרך־חייו. בהיותו מובטל קבוע, ראה
בעצמו לא־יוצלח, איש אבוד.
בימים ההם הופיע בגרמניה ספר שסיכם תקופה, פרי־עטו של סופר שקרא לעצמו בשם

מגע קל בבית השחי עם 10 £י - 81ס ^ ,8
המקלון בעל הריח העדין והדאודורנט
היעיל מעניק לך
הרגשה נהדרת של
בטחון ורעננות.

באק
)6*[ 5110

להשיג בכד
בתי־המרקחת ופרפתזריות המחיר .
1,25ל״י

נשיא גרמניה, מארשל פוך הינדנבורג (ימין) ,במדים שלבש
כמצביא הצבא הגרמני במלחמת־העולם הראשננה,
לוחץ את ידו של היטלר, עם מינניו לקאנצלר בשנת .1933 הינדנבורג, פרוסי שמרני ששנא
אח היטלר ותורתו, שוכנע על־ידי הריאקציונר פראנץ פון־פאפן וחבריו לנקוט בצעד גורלי זה.

הרגע המכריע

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הושמו עוד היום לקודם הקיץ יי

ק צ רנו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבון),

ב״אולפן נ! ג ״
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסלי)

תל־אביב, רחוב גורדון .5
חיפה,כבית־הם פר ,.כמעלה״
רחוב שמריהו לוין .30
הצלחה מובטחת!

ת* שדרי מ ס 7׳75,7
01916111

6 2 1 9 ! 3 >2

אנגלית•צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס * קדימה״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

אנו פותהיס :

• קורסים ואולפנים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
ושיחה (תס 61-531;1עתס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• קבוצות נפרדות לתלמידי בתי־ספר (מתחילים, מתקדמים ועזרה
בבחינות).
הלימודים בקביצית קטנות• על־ידי מוריםמעולים .

האנס פאלאדה (שמי האמיתי: רודולף דיצן) .שם הספר איש קטן, מה הלאה? הספר עורר
הד עמוק. הוא תיאר בורגני זעיר, שירד במשבר בכל שלבי ההשפלה והיאוש. מה יכול
היה לעשות?
בשני הקצוות של הזירה קראו לאיש הקטן שני המחנות — הנאצים והקומוניסטים.
שניהם הבטיחו גאולה, לשניהם היה משיח. ככל שהחמיר המשבר, ככל שגבר היאוש, כן
גבר הצורך לבחור בין צלב־הקרס לבין המגל והפטיש.
בראשית 1924 זכו הנאצים, יחד עם שאר הקבוצות הגזעניות והאנטי־שמיות, ב־1.9
מיליון קולות ( 32 מאנדטים ברייכסטאג) .בסוף אותה שנה ירדה קואליציה זו למספר
האפסי יחסית של 840 אלף קולות ( 14 מאנדאמים) .אך בבחירות של ספטמבר , 1930 אחרי
פרוץ המשבר, קיבלה המפלגה הנאצית 6.4מיליון קולות ושלחה 107 צירים לרייכסטאג,
בעוד שהקומוניסטים זכו ב־ 600 אלף קולות. בקפיצה אדירה אחת עלה היטלר ממפלגה
אפסית לדרגת המפלגה השניה בגודלה במדינה.
מניין באו הקולות? לא ממחנה הפועלים, כי הסוציאל־דמוקראטים כמעט ולא איבדו
מכוחם. בעד הי־טלר הצביעו מיליונים שלא נהגו להצביע כלל בימים כתיקונם, בורגנים
זעירים שנטשו את מפלגותיהם חסרות־הישע — וה,מובטלים.
אין זו אמת שהיטלר היה יציר־כפיהם של אילי־ההון. עד 1929 לא היו אלא בעלייה,ון
בודדים שתמכו בו. אולם ב־ 1929 הבין ההון הגרמני כי שוב אינו יכול לסמוך על הסוציאלי
דמוקראטים, עמם שיתף פעולה עד אז לקיום יציבות כלכלית. היטלר נראה לתעשיינים
הגדולים כאלטרנטיבה יחידה למהפכה קומוניסטית — ולפתע זכה להענקות אדירות,
שפירנסו את מכונת התעמולה הרבגונית שלו. בבחירות שנתקיימו באוגוסט 1932 זכה
ב־ 13.5מיליון קולות וב־ 225־מאנדטים ברייכסטאג. הנאצים הפכו לסיעה הגדולה ביותר
במדינה.

שותפות הקצוות

** תה החדה התרוצצות מאחורי הקלעים. להיטלר הגיע תפקיד ׳דאש־הממשלה* אולם
הנשיא הינדנבורג, אציל פרוסי אמיתי שתיעב את הטוראי־ר,ראשון הצעקני מן הדרום,
לא רצה למנותו ״אפילו לתפקיד שר־הדואר״ .בשעה שהמשבר הגיע לשיאי ניסה מנהיג
הצבא, הגנרל קורט פון־שלייכר, ליצור קואליציה עם כמה ממנהיגי הנאצים, בלי היטלר.
לעומתו השתדל אינטריגאנט ימני אחר, פראנץ פון פאפן, ליציר ממשלה עם היטלר, מבלי
לתת להיטלר השפעה של ממש.
העיכובים הזיקו להיטלר. להמונים לא היתד. סבלנות. בנובמבר 1932 שוב התקיימו
בחירות — ובפעם הראשונה איבד היטלר שני מיליון קולות, ירד ל־ 11.5מיליון. הקו־ממיסים
עלו ל־ 6מיליון.
זה היה אות אזעקה לבורגנות הגרמנית. האימה אחזה באצולה ובאילי־ההון. האפשרות
של מהפכה קומוניסטית, של התקוממות מיליוני המובטלים תחת הדגל האדום, הצטיירה
בבירור על הקיר. היה צורך להציל את היטלר בכל מחיר — פן יברחו מיליוני מצביעים
נאציים אל דגל הדיקטאטורה של הפרולטריון.
הקומוניסטים עצמם האמינו בנצחונם הקרוב. הם הכריזו כי יש ללחום בסוציאל־דמוקראטים,
לא בנאצים .״לא הנאצים הם האוייב האמיתי!״ הכריז ארנסט טלמן, מנהיגם. הוא אף יעץ

פרטים והרשמה: מ־ 9עד 1.1לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .סרט ליום ו׳)
העולם הזה 1189

מ שאל 7>73
שני דברים עשרים רוזוציא נגזג וזכריג — שגט־ר־תנועה
ואשת נוהגת .״גברת, רכי רנזבובגז זרכי רגזנים רז־יררה־ררז
בת\2ום רנהוג!״ ״רעואור, תי שנתן רך רשיון!״ ארה הן
העדינות שבם ריאות הנפרבוות תפי הנהגים רתראה אשת
הנדזדדים ה בהגה. נדנדה רהם, רנהגים, כי ודברתם רת2ן צוע
הינה אם כר הצרות בדרכים: פ\2\2י-תנועה, תאונות ועור.
היש אנדת בנדום כנדות ארה? כדי רענדור ער כך הציגו השבוע
כתבי ״העדרם הדה״ בפני אנשים שונים את השארה :

״נהג או נהגת -
מימיטיב רנרוגי״
• צדי איזקסון, נשיא התאחדות האיכרים :״בכל פעם
שאני רואר, אשד, נוהגת, אני עובר למדרכה השניה. בכלל,
זאת סכנה לציבור כשאשר, נוהגת. אשתי לא למדה לנהוג,
מפני שכשהיא היתד, צעירה, עוד לא היו מכוניות בארץ,
ועכשיו היא כבר לא רוצה ללמוד.״
9פנינה כרי, שחקנית תיאטרון׳ זוית :״נשים הן
נהגות יותר זהירות מן הגברים. אני כבר נוהגת שש שנים;
ובלי לפתוח פה. לשטן — לא היתד, לי אף תאונה. בכל

גרי

איכילוד

הזמן הזה קיבלתי רפורט אחד או שניים ועוד כמר, פעמים
סלחו לי על חנייה לא נכונה מול כסית. שוטרי התנועה
אצלנו הם נורא סימפאטיים, תמיד הם מתנדבים לשמור לי
כמה רגעים על המכונית ומרשים לי גם להחנות אותר, זמן־
מה ב אין־חניה׳ .לעומת זאת מתייחסים אלי הנהגים בזלזול
גמור, כנהגת. הם צועקים עלי, מלמדים אותי ומוכיחים
אותי. נדמה להם שבחייל לא מכיגלת לנהוג .־בעלי עצמו
מתעקש ואינו רוצה לשבת לידי במכונית כשאני נוהגת, עד
היום הזה. הוא הסבים רק מחוסר ברירה שאנהג, אבל נעלם
מן האופק כשאני לוקחת את המכונית.״ ״
9א 8תר טכנסקי, נהגת מונית מזה 25 שנים :״במובן
שבנהיגה הפשוטה, כלומר האחיזה בהגה, אין שום
הבדל בין גבר לאשה. גם החוק אינו מכיר בהבדל כזה. גבר
נוהג לא יוכל לתת לאשר, נוהגת זכות מעבר קדימה. לעומת
זאת, יכולה האשד, להתחרות בנהיגה עם הגבר, משום שהנהיגה
מבטלת את עדיפותו של הגבר. הכוח נימצא במנוע,
והאשה יכולה לקחת ספיד כמו הגבר. אני עצמי, תמיד
הייתי לוקחת נהגים גברים בספיד. אני חושבת שאם כל
הנהגים היו רק נשים, היו הרבה פחות תאונות. זה לא נכון
שנשים נוהגות חושבות על כל מיני דברים בשעת הנסיעה.
להיפר, גבר נוהג תמיד לוקח בחורה איתו, משוחח עמר,
ועסוק בה. האשד, דואגת קודם כל לדרך. יכול להיות שבמובן
טכני האשד, נופלת קצת מהגבר, אבל פה בארץ אין
כל כך צורך בידיעת תיקונים. בכל פינה יש גאראז׳.״
9מרגלית בנאי, סופרת, מחברת הקילומטר ה־: 95
יותר טוב או לא מהגבר — זה תלוי
אם האשה נוהגת
במי שיושב על־ידה.״
9הלל זיידל, מזכיר העובד־הציוני :״אני חושב שהנשים
הן נהגות טובות יותר מן הגברים.הן משתדלות
להיות זהירות יותר מאחר שהן זוכרות שיש להן ילדים
ומשפחה בבית. הן גם יותר דייקניות, ומי שרוצה לדייק,
צריך לנסוע לאט. דויד רמז ז״ל, אמר פעם לנהגו, :סע
לאט ובזהירות, כי אני ממהר לישיבה!׳ היה רצוי שיותר
נשים תילמדנה לנהוג.״
9דינה אברך, פסנתרנית :״נשים הן נהגות גרועות
יותר מאשר גברים. מבחינה טבעית, האשד. בדרך כלל חלשה
יותר בענינים המכאניים. אף־על־פי שאנו דורשות שיווי״זכו־יות
מוחלט (ואני, דרך אגב, אינני שייכת לאלה) ,לא נוכל
להשתוות עם הגברים בנהיגה. הם נהגים יותר טובים. האשד,

היא יותר מדי אימפולסיבית מכדי לחשוב ברגעים שקורה
משהו מה לעשות. אני עצמי אינני יודעת לנהוג ואינני מתגעגעת
לזה, אבל אם תהיה לי אפשרות, אקח נהג.״
׳ 9הד״ר יוסף לאם, שופט מחוזי :״הנשים נוהגות
יותר טוב, כנראה מכיוון שהן נוהגות בנו יותר טוב מאשר
אן ו נוהגים בהן.״
9ברוריה צוורן, אשת חייט אופנה :״נשים זהירות
יותר, אבל זה לא מכוון לגבי. אני לא זהירה בכלל. אני
חושבת שהנשים יותר זהירות כתוצאה מפחד. אני לא מפחדת.
אם אני רואה גבר יפה הולך בכביש, אני מתחילה
לעשות רושם.״
9חנה איכילוב, בעלת חנות לחיות, אלמנת סגן
ראש עירית תל־אביב לשעבר ..,משה איכילוב :״האשד. היא
מטבעה זהירה מן הגבר. לכן גם בנהיגה היא זהירה יותר.
הדאגה לבית ולילדים לא נותנת לה להפריז. אבל בין נהגים
לא קיימת כל ג׳נטלמניות, בין אם הם גברים או נשים. נשים
וגברים המחזיקים בהגה, מקללים כמו עגלון בשוק. ביחוד אני.״
9אברהם פילמן, רב־בוחן ראשי במשרד הרישוי
בתל־אביב :״נש־ם לא לוקחות שאנסים. אשד, נוהגת בדרך
כלל טוב. היא לא מנסה להסתכן. היא קצת פחדנית והיא
עוברת מכונית אחרת רק כשהיא בטוחה שלא נשקפת לה
שום סכנה שהיא. הגבר, לעומת זאת, היודע את כוח המנוע,
יעשר, כל מיני דברים מתוך מחשבה שיש לו סיכוי להצליח.

תמיר

כל גבר עד גיל מסויים הוא קצת שוויצר, דבר שלא קיים
אצל נשים. הוא תמיד רוצה להראות שהוא נהג טוב.״
9צבי תמיר- ,מורה לנהיגה ובעל בית־ספר לנהגות:
״הנשים לא רק שאינן נופלות מהגברים, אלא שלעיתים
קרובות אפילו עולות עליהם בנהיגה. מניסיוני אני יודע
שאשר, זקוקה, בדרך כלל, למספר דומה של שיעורים כמו
רגבר, כדי לתפוס את מיקצוע הנהיגה. לעיתים קרובות
קורה שיש נשים שיש להן תפיסה יותר מהירה מגברים.״
9יצחק *ורן, מנהל יחסי־הציבור של אגד :״הנשים
מחזיקות בהגה יותר טוב, אבל הן הורסות את המנוע יותר
מהר. נהג צריך להיות בעל רגש למכוניתו וכנראה שהנשים
מבזבזות את הרגשות שלחן בשטחים אחרים; כך שהרבה
לא נשאר להן בשבץ המכונית. האינטליגנציה הטבעית של
הנשים, במצבים שונים של התנועה על הכביש, לא עומדת
אף היא ברמה מקבילה לזו של הגבר. זהירותה המופרזת
של האשד, מתבטאת בהיסוס. כך שעל אף שהיא עצמה
מעורבת בפחות תאונות, היא גורמת לאחרים לעשות תאונות
על־ידי הססנואה. יכול להיות שיופיה של האשד, הנוהגת
יסיח, לפעמים, את דעתו של הנהג הבא ממול. אשתי התחילה
פעם לנהוג, אבל זה היה עוד לפני שהיינו נשואים,
והיא ניצלה תקופת ברוגז כדי ללמוד נהגות דווקא אצל
החבר הטוב שלי. אבל מרגע שהשלמנו, היא נהיתה עסוקה
מכדי להמשיך ללמוד.״
9רבקה זי* ,נשיאת ויצ״ו העולמית :״בחיי אני מס
להיעזר
בנאצים כדי להרוס את המשטר הקיים. בפארלמנט המחוזי של פרוסיה הצביעו
הנאצים והקומוניסטים יחד למען שלטון המרכז. בברלין הופיעו משמרות מעורבות של
נאצים וקומוניסטים בשביתת שרותי התחבורה. בקרב הקומוניסטים פשטה הדיעה כי
תקופה קצרה של שלטון נאצי רק תסלול את הדרך למהפכה הקומוניסטית.
שוב אץ פון־פאפן להינדנבורג. הוא הסביר לו כי אין להיבהל מן הפרחחים הנאציים,
״המשחקים באינדיאנים״ .החכמה היא לרתום את היטלר לעול האחריות, להכניסו לממשלה,
מבלי לתת לו אפשרות לשלוט. אז יתרכך, יתברגן, יהיה ככל עסקן ימני אחר.
בלא רצון, שוכנע הינדנבורג על־ידי האינטריגאנטים. הוא הזמין את היטלר, סחט ממנו
העולם הזה 1189

לאם

פיק פעילה גם מבלי להזדקק לפעילות הנהיגה; כך שמעולם
לא למדתי לנהוג ואין לי כל רצון או משיכה לזה. הנסיון
היחידי שהיה לי עם נשים נהגות היה באנגליה, בזמן המלחמה.
ואז באמת היו הרבה פחות תאונות. זה הוכח.״
9או רנהפ*רת, שחקנית התיאטרון הקאמרי :״אם
אשד, כבר יודעת לנהוג, אז היא נוהגת מצויין. אבל עד
שהיא יודעתי! אני עצמי נוהגת בהפסקות כ־ 12 שנה; וכמובן
שהיו לי תאונות דרכים.״
9א פ רי ם פ*ינ 3רג, מנהל הסופרמרקט :״השאלה
מעמידה אותי בין הפטיש והסדן. אשתי רק צריכה לשמוע
אותי אומר שהנשים הן נהגות לא טובות; זה יהיה סיפי.
אז כמובן שהן נוהגות מצויץ.״
9זאם כצנלסו * ,בעל מוסך: דווקא מפני ששיקול׳
ההחלטה של האשה איטי יותר, דווקא מפני שההתמצאות
שלה במצבי־תגועה היא יותר איטית — היא נהגת יותר
טובה. תכונות אלה, הנראות כמגרעות, הן דווקא סגולותיה.
האשד, גם לא נוהגת בצורה האזארדית — אם כי יש יוצאות
מן הכלל. אם יהיו יותר נהגות, יהיו פחות תאעות.״
9ג ב רי א לד! כ ר שי נ ״ ר, מחלקת עוגות במכונית:
״אשד, עושה כל דבר יותר טוב ובאופן יסודי יותר מן הגבר;
היא גם נוהגת יותר טוב. גבר מתייחס למכונה כאל
אמצעי ואשד — ,כאל מטרה; ומכאן ההבדל בנהיגה. אבל מי
שמחפשת נימוסים וג׳נטלמניות, שלא תהיה נהגת. רק אחד
למאה נהגים הוא ג׳נטלמן. שאר הנהגים, כשהם רואים
אשר, נוהגת, מתייחסים אליה כאילו היתר, חלק מן הכביש.״
9פקדמרד כי כיט מן, בוחן תנועה ראשי במטה
הארצי של משטרת ישראל :״הנשים הנוהגות אינן מהוות
בעייה. רוב הרכב בכבישי הארץ הינו רכב מיקצועי — משא,
אוטובוסים ומיניות. גם בעלי הרכב הפרטי נוהג ם ברכבם,
לרוב, לצרכי תפקיד. אלה הם הרוב, מבחינת כמות הרכב,
בשעות העומס על הכביש ובשטח שהם תופסים. כך שחלקן
של הנשים הנוהגות אינו גדול ביותר. ואמנם קיימת נסיה,
שהתפשטה בשנים האחרונות בין הנשים, לנהוג; אולם התרבות
אחוז הנהגות הוא רק תוצאה של התרשמות. אין כל
סטאטיסטיקה רשמית על כך. נהגות זהירות יותר מנהגים.
עליהן להיות כאלה, מאחר שהן נמצאות על הכביש במיעוט.
דמי שנמצא במיעוט, נמצא תמיד במצב של התגוננות.
״בחו״ל נעשו נסיונות בקשר לתגובות הנהגות. התוצאה
הראתה שנשים מגיבות לא פחות מהר מאשר גברים. אולם

טגנסקי

צוורן

מהירות התגובות אינה הכל ׳.התגובה צריכה להביא לפעולה
נכונה.
״אני מתאר לעצמי שיש בעיות ביולוגיות אצל נשים המשפיעות
על נהיגתן, אולם א נני מ, סמך להביע דעה על
בעיות אלו. מה שכן התרשמתי מהנהגות בארץ, הוא שהן
מהססות יותר מן הגברים. וזה עלול להפריע לתנועה סדירה.
נהג המהסס ואינו נכנס לזרם התנועה, מהודה גורם מפריע,
אפילו אם הוא מפרש זאת כזהירות.״

הבטחה כי רוב חברי הממשלה יהיו עסקנים ימניים לא־נאציים, גם אם הנאצים יזכו ברוב
מוחלט בבחירות הבאות. הינדנבורג אף הבטיח לעצמו את הזכות למנות את שר־החוץ ואת
שר־הבטחון.
היטלר הסכים לכל. בעיניו, העיקר היה להשתלט על מנגנון המדינה — כדי לבצע
בעזרתו את המהפכה האמיתית. ב־ 28 בינואר 1933 התמנה לקאנצלר, הרכיב ממשלה ימנית
בה היו הנאצים במיעוט. הרייכסטאג פוזר, בחירות חדשות נקבעו לחודש מארס. שוב
שקעה גרמניה במערכת־בחירות — המכרעת והאחרונה.
בשיא מערכה זו הודיעו תחנות השידור: הרייכסטאג בוער!

התקד״ת שטושטשה: הנסיון ש ד

אנסי הסקסי
מסכנים את שם
מדינת ישראל

מרונן באמת
רה הליברי*

מדוע חוששות
הנשים בארץ
לנסוע לבדן במוניות