גליון 1190 מתאריך 13 ביולי 1960

הסיטו המלא מאחורי החפטדות ח״כ חיים יהודר!

מישתק קרבים -בירו״ם
ולבסוף: הסתבכות עם נערה
אחו• 32 שתת נישואין -
גט בגדל אשת הדשה

לפני שבועיים סיפרנו לך על המעשה
התמוה של מערכת ג׳רוזלם פיסט, שזייפה
תמונה רשמית של הכנסת כדי להוציא
מתוכה את סגן יושב־ראש הכנסת מטעם
סיעת חרות, ח״ב אריה בן־אליעזר. השבוע
סיפר לי יוסף פעמוני, מנהל מכון ז׳בו־טינסקי־
׳,סיפור שני על אותו רקע:
״קיבלתי ספר בשם תולדות ההגנה. בעמוד
372 נכתב בו על פעולת־ההתקפה המאורגנת
הראשונה של היישוב העברי, במאורעות
שנת 1929 נבחרו בחצר הטכניון
עשרה חברי הגנה, מבין מתנדבים רבים.
כל אחד מהם קיבל אקדח ו־ 25 כדורים
המשימה אשר הוטלה עליהם היתד, לחדור
במכונית לסימטאות הערביות שבעיר העתיקה,
ובכל מקום שייתקלו באויב — לפתוח
עליו באש ולגרום לו אבירות
המפקד ישב ליד הנהג של נהלל, אברהם
שבט, מי שהיה חייל בגדוד העברי.
״תמהתי מדוע לא הוזכר שמו של מפקד
הפעולה, בעוד שדווקא שם נהגו זכה לציון.
מצאתי את התשובה בעמוד 72 של הספר
דרכו של אדם, המוקדש לזכרו של יעקב
פט, המספר על אותה פעולה עצמה , :שלחנו
10 אנשין, בפיקודו של ניומה לוי, ב־אוטו־המשא
של נהלל, שנהגו היה שבט,
ממשוהררי הגדוד העברי׳.
״דומה לוי ודנו המהנדס נחום לוין, חבר
הכנסת מטעם חרות״.
הוסיף פעמוני :״האיש אשר ערך
תולדות ההגנה היה בן־בית בנזכרן ז׳בד
טינסלן׳ בקשר עם עבודה זו. הוא וודאי
ידע את שם המפקד. אלא שבנראה האחראים
להוצאת הספר הרשמי מנסים להשכיח
מעשיו של כל פרט ופרט שאינו מאנשי
שלומם״.

(גג 1ל 111! 1111* 1!1ת * 1111111* 4 5

ספר

הופיעו
לרא שונ ה

׳ ׳ 482ב ע בדיח
ספרי־כיס

השבוע

״מועדון חספר הטוס״

הששה ביוני
מאת

ליונל

שפ ירא

ממיטב הספרות
הבלשית העולמית
)1הרצס המסתור>
אגאטה כריסטי

המלשין

אדגאר וואלאס
<3ת אוו תהבצע
אלרי קווין
)4ה ב רנ שהמ סו כן
פיטר יטשייני
מחיר כל ספר 1ל״י
הפצה ראשית:
מזר חי, אלנבי ,60ת״א
__טלפון __ 64755

שיא הזריזות הושג על־ידי קורא אמריקאי,
השוהה עתה בארץ 24 .שעות אחרי
שהופיע הגליון האחרון של העולם הזה,
בו הזכרתי במדור זה את פרשת המתיחה
של המיכתבים למערכת הארץ, קיבלתי את
המיכתב הבא באנגלית מנורמן א. קוסטה,
מנהל חברה להקמת מזחים ורציפים ב־מיאמי
ביץ׳.
מתב קוסמה :
״האם לא עלה על דעתכם, כי מר מידד
שיף( ,עורך מדור המכתבים למערכת הארץ),
ידע על המתיחה־כביכול ונתן לה את הסכמתו
האילמת?
* *.116 אני הצעתי את כל העניין,
אם כי לא בתור מתיחה. איני משתמש
בשרותי אוטובוסים, לא באמריקה ולא בארץ.
אבל כאשר ידידה סיפרה לי על הרא־דיו
באוטובוסים, שהיא סובלת ממנו בנסיעותיה
התכופות לירושלים, נדהמתי. הדבר
החריד אותי לאור המונופול הממשלתי
על הראדיו בישראל, ובייחוד לאור השידורים
המסחריים שגרמו לירידה נוטפת
באוזירה שלכם, שהיא רעשנית גם בלאו
הכי.
״סיפרת־ למר שיף כי בעזרת ידידתי
המקסימה אוכל מן הסתם לשכנע סטודנטים
לפתוח במערכה של מיכתבים למער־

נדים לוין (*)11(29
כת. הוא התנגד, באומרו כי ארץ זו מלאה
שוויצרים, שיתפארי בלי כל ספק במעשיהם,
אש יצליחו. אמדתי לו , :אם יתפארו, זה
ישמש לי לקח /ואכן, זה שימש לי לקה.
״מוזר כי בשביעת־הרצון־העצמית שלבב
אתם שוכחים את העיקר, והוא: שששים
זוגות אוזניים שבויות באוטובוס ומופצ־צות
בתעמולה, במודעות ובמוסיקה ההורסת
את העצבים.
״המותר לי לציין כי בארץ שלי לא הייני
סובלים הפרה כזאת של זכויות אנושיות
יסודיות׳? במקרה מפורסם אחד, הגיש אזרה
אמריקאי, כמובן בעל הכרה ציבורית, משפט
נגד חברת־אוטובוסים, בגלל עינוי דומה —
ויצא מנצח.
״אני יודע עתה כי לסטודנטים הישראליים
חסרה הכרה ציבירית. איני מקבל את הרושם
כי אתם משפרים את המצב ביחסכם״.
הקורא קוסטה טועה רק בפרט אחד: לא
נכנסנו כלל לעצם העניין. הזכרתי את כי
פרשת מיכתבי־המתיחה רק כדוגמה לנוהג
הניפסד של שיגור מיכתבים מזוייפים. אב
אומנם שוכנעו הסטודנטים, על־ידי ידידתו
המקסימה של הקורא קוסמה, שהראדיו באוטובוסים
הוא דבר פסול, היו צריכים
לגייס בלבם את אומץ־הלב האזרחי כד־לחתום
על כל מיכתביהם בשמם, לשכנע
בכך אנשים נוספים להצטרף לדרישתם.
תחת זאת כתבו מיכתבים — גם בעד וגב
נגד אותה דרישה בשמות כוזביב.
נראה שאין די בקסם האישי של ידידת
קוסטה כדי לנטוע הכרה ציבורית בלב הסטודנטים.
מכתבים אמו
•סד יוסדה קוראת

רומאן על שני גברים שאהבו
אשד, אחת ואשר גורלם נחרץ
בהתנגשות האיתנים של הפלישה
לאירופה ביום הששה הספר שהוסרט
מ חי ר

מוז ל
ביוני בהצלחה

2 .5 0

הרוכש 6ספרים מספרית

״מועדון הספר הטוב״
יזכה בפרס — ספר שערכו
7.50ל״י — חינס.
ההפצה הראשית
מזרחי
אלנבי 60ת״א, טל 64755 .

.העולםהזה זנוזוזד.הדשות הישראלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
136י מען מברקי: עולמפ־ס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אווי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע׳־מ.

הרשו לי לענות בצורה זו לרב ישעיהו
שטיינברגר, שכתב באחד העתונים מכתב
בננותי.
לא אני הכנסתי
את אבא שלי לבית־הסוהר,
כי אם הוא
בעצמו גרם לכר. הוא
יבול להשתחרר מבית
הסוהר אפילו
מחר. הוא רק צריד
להחזיר לי את בננו
יוסלה, שנזל ממני
בהונאה, ואו ישוחרר.

לפעמים שהורים
נפרדים מבניהם
אפילו לזמז
ארור, אר מקבלים
מהם מכתבים כתובים
בידיהם, תמושוחמכו
נות
וידיעות, ויודעים
על מקום הימצ־אם.
האם אני יודעת ׳שמיו משהו על הירד
שלי?
אני מכבדת את אבא שלי ולבי שכור כפלים
על האסו; שהמיט על עצמו, עליאמא
שלי, עלי, על בעלי, על בני ועל יחי, כי
כולנו כאחד סובלים מזה.
אבא שלי כנראה שכח שרק הודות לבעלי,
כולנו שוחררנו מרוסיה הסובייטית והנענו
ארצה, לארץ הקודש. ופה בארץ הקודש הוא
מענה אותנו עתה יותר גרוע מאשר הנ.ק.ו.ד.
אותו.
הזכר נא, אדוני הרב, במשפט של
שלמה הטלד לשתי האמהות על הילד החי
׳ בלאטיניוז אשס אנוכי״.

והילד המת. שלמה המל־ הבין בחכמתו
להחזיר את הילד לאמו האמיתית, כי אי:
דבר שיפריד ביז אמא ובנה.
ועל הכל אבא שלי העמיד אותי במכה:
״בכבוד אב״ ,ואינני יודעת מדוע איננו
זוכר על המידה הקדושה ״כרחם אב על
ינים״ מרוע פסו הרחמים בלבו עלי, על בחי.
חנה איפת אלקנה מסרה את שמואל בנה
לידי עלי הכהז שינדל בבית ה׳ מרצונה
היא ופעם בשנה ראתה אותו, כי כד רצתה.
עלי הכהז לא מנע ממנה זאת. ומדוע ימנע
ממני לראות ״את בני?
רבי עקיבא זעק ושאל: וו תורה — וזו
שכרה? ואני זועקת: האם רורשת התורה
קרבנות כאלו כמו שדורש אבא שלי ממני?
חזרו סהחלטתכם הרשעה לגזול מאתנו אה
בננו והחזירו אותו אלינו בהקדם האפשרי.
כל מי שיודע על מקום הימצאו של יוסלה
בננו ואיננו מגלה את אזננו יהיה חייב
לדיז שמים ככתוב :״הגונב נפש מישראלי׳
על אהת כמה וכמה לננוב בז מהוריו.
אני חוזרת *וחוזרת על הפסוק ע״מ שיהדרז
מילים אלו ללבותיבם ותחזירו לנו את בננו.
הוא לא בז אבוי, ב• נידח, אלא ב! שנגנב
מאתנו בהונאה.
אידה שוחמכר, חולון

משטר ואיזם

בעוד שאני מצטרף לדעתו של ד״ר פרץ
ששיבח את סידרת המאמרים ״אייכמן: איש
ותקופתו״ ,אינני מסכים עמו כשהוא חולק
על תרגום המושג הנאצי ״נוייע אורדנונג״
ל״סישטר חדש״ (העולס הזה .)1189
...לדעתי היטיב מר אבנרי לעשות כרמיו
על הדמיוז ביז משמיעי סיסמות מסו;
* עם אליהו 1וי1ר (שמאל) ,גס הוא מפקד
פלוגה
העולם חזה 1190

זה בגרמניה ובישראל. עור ויורני היטב את
התעמולה המתמדת שניהלו הנאצים נגד
..דאס סיסטם״ ו״המישטר״) .חוגים פוליטיים
הטיסתסשים בסיסמות
כלליות כאלה,
כדי לעורר שינאה
עיוורת, משתדלים ב־דרד
כלל לחפות על
חוסר מערכת אידיאות
משלהם. מי ש־יאמת
מתנגד למייט־מר
מסויים, כמו האינו
קומוניסטים,
זקוק
להטפה כללית
ננר ״המישטר״ ,מ־כיון
שהוא יכול להצביע
על אותם הרעיונות
והתכונות
שהוא טבקש לבטלם.
תוך ציון הסדרים
החדשים שהוא מבאיש־־שלום

לשים במקומם.
טי שמתנגד למישטר ״בורגני״ ,או ״מוציא־ליסטי״
,או ״ציוני״ ,או ״?יבראיי״ ,אומר
משחו. מי שמתנגד למישטר סתם, חוטא
ומחטיא.
ראוי לציין תכונה נוספת, המשותפת תמיד
יתועמלנים מסוג הנאצים: הטפתם נגד ״איד
מים״ ונגד עצם קיומם של רעיונות והש־קפות־עולם
בפוליטיקה. הטפה זו, העלולה
לעשות רושם על צעירים חסרי־בגרות, מתעטפת
באיצטלה של חברטניות נורדית או
צברית. היא באה להסתיר, כטובז. את האפס
האידיאי של בעליה.
ד״ר ג. א־ש־שלום, היפה

אייכמן בקנדה

במסגרת אחת התכניות החשובות ביותר
בטלביזיה הקנדית ערר כאז העתונאי משאל
ביז ארבעה אישים יהודיים בקשר לפריטת
אייכמז. הם נחלקו בענייו רעיון המשפט הבינלאומי.
הם התנגדו כולם לעונש מוות. על
השאלה מה צריכה להיות מטרת המשפט, ענו
הארבעה )1 :״להזכיר לעולם נשכחות ולרמוז
לו בי גם הוא מועמד למשפט, יחד עם איי־במן!״
)2״יצירת דעת־קהל עולמית נגד
הנאציזם בעבר, בהווה ובעתיד!״ )3״הבערת
האדמה מתחת לרגליהם של הנאצים החיים
עדיין במקומות שונים בעולם! להזכיר להם
כי העם היהודי לא ינוח עד שיועמדו למשפט!״
)4״רמזור הרומז על סיום התקופה
של חוסר־הישע היהודי!״
אנב, אני מצרה למכתבי תמונה שהופיעה
בעתו! קנדי, המראה סטודנט ישראלי עם

של 5000 נערים ונערות, הביעו 50 אחוז את
דעתם כי לזוג ההולד־קבוע הזכות לקיים
יחסים מיניים.
״למרות אזהרות תוכפות מסוג זה, מוסיפים
ההורים להשלים ואף לעודד את הסיכון
של מהלות־המיז, וסכנות אחרות של הפקרות
מינית, על־ידי כר שהם ממריצים את הצעירים
ללבת־קבוע בגיל צעיר מדי.״
מ. ארז, צ׳יקאגו, ארצות־הברית

אתגר ומענה

במדור המודעות של העולם הזה ()1180
הופיעה מודעה מטעם הירהוז ״גמד״ ,ובה
נשאלו הקוראים :״אתם בעד נערות עם או
בלי ביקיני?״
הירהרתי היטב והגעתי לכלל המסקנה
הבאה: נערות עם ביקיני הז נחטרוח, אבל
בלי, הז נחמדות עול יותר.
יוסקה גבר, טבריה
בקיצור, תחי נערת הבליקיני!

שלושה סטודנטים אחרים טחלקי־עולם שונים.
התערבתי עם חברי על עשרה דולאר כי
תמונה זו תוכל להיכנס להעולם הוזז.
מיכאל גבעון, מונטריאול, קנדה
נא להעביר קומיסיון של ,־ 0/סו לעורן
מדור המכתבים.

בענות אל־מוניות

מאמרכם על ״נהני הטקסי״ (העולם הזה
!! )118 הוא דבר בעתו. אד דומני כ׳ לא
עטרתם על כמה מז הצררים היותר עמוקים
של הבעייה.
הכל מתחיל בזה שנהני-הטקסי רואים את
עצמם כאצולה האמיתית של המדינה, דבר
הניכר היטב בהתנהנותם. לכל אריסטו־קראטיה
יש זכויות מסויימות. בימי הביניים
היתה אחת מזכויות אלו — זכותו של
האציל לבלות עם כל בתולה שהתחתנה, במחוזו,
את ליל־כלולותיה. קראו לזה ״זכות
הלילה הראשון״ או ״זכות הסיניור״ .לדעת
נהני־הטקסי שלני. קיים בארץ חוק דומה
לגביהם.
אסתר גורן, ירושלים
זכות הטקסיניור?
תצפית: בעקבות טאטרכם יעלה מספר
הנוסעות במוניות.
שמואל הרציג, ירושליט

נוער אמריקה 15(60 ,

המוסח השבועי של העתוו ״צ׳יקאגו טרי־ביוז״
טיפל לא מכבר בבעייה דומה בה
טיפלתם בסידרה ״נוער ישראל 1960״ (העולם
הזה 1183 והלאה) .מכיוון שהמסקנות
דומות מאוד, הנני מצחי את הקטע, האומר,
ביז השאר:
״ד״ר מראנארט מיד, האנטרופולונית הידועה,
האשימה את המבוגרים בכר שהם דוחפים
את הנערים והנערות ליחסים מיניים
בגיל הצעיר ביותר, דבר המתבטא במנהג
של הליכה־קבועה ובעלית מטפה הנשואין
בגיל הטיפש־עשרה על חשבוז ההורים.
״ד״ר קליפורד קול, מנהל המיבצע המחוזי
גנה מחלות־מיז, אמר כי קשה להאמיז לידיעות
על ריבוי היחסים המיניים בין צעירים
וצעירות. הוא הוסיף כי כל הגישה של הלי•
כה־קבועה היא מינית מובהקת, בסקר אחד

מאל)
קונג, לאות מונה

הסטודנט התל־אביבי יעקוב עופר (משלוחץ
ידיהם של סטודנטיס מהתג־גאנה
וצרפת, שקיבלו יחד ענוו גינז־של
אוניברסיטת מק־ג״ל בקנדה. התהופיעה
בעתון קנדי,

העולם הזה 1190
אדולף בעדי

אייכמן: השטן עצמו וחבר מרעיו — קרומיי,
ויסליצני, בכר, פגישות־דמים מפי עדי־ראייה.
גרוס: סוכן ריגול, משרתם של כל האדונים.

שמואל

תמיר: האיש שקידש מלחמה על קאסטנר, אך
לא עליו בלבד — כלום הצליח?

האנזי

בראנד :־ הדמות החזקה ב״ועדת עזרה והצלה״׳,
האשד, שידעה לשתוק — ועתה היא מדברת.

יואל

בראנד: סוכן־נוסע שיצא לדרך למכור מיליון
יהודים — אך לא נמצא להם קונה.

הדוגמה האישית

קראתי את מאמרו של הד״ר שפרוד־פבזנר
(העולם הזה )1183 על הצורר בריבוי ילדים.
כאם לשלושה ילדים, אני מרשה לעצמי
לשאול בגלוי: האם חד״ר עצמו יכול לשמש
דוגמה אישית? מר, גודל משפחתו, כמה ילדים
לו, כמה ילדים אימץ? ואם לא אימץ,
מדוע לא עשה בז — האם חסרו יתומים
יהודיים באירופה אחרי המלחמה?
רופא יהודי יעל אידיאלים 5ה נשגבים
אינו יכול לדבר גבוהה־נבוהה על נושא כה
אישי ולאומי כאחד, מבלי להוות דוגמה
אישית נאותה!
לאה בת־יעקוב, תל־אביב

מי מכיר? מי יודע?

חברה ישראלית יעצה לי לנסות להתקשר
עמכם ויתכן שאתם תוכלו לעזור לי.
אינני יהודיה, ואין לי בעצם קשר אל
היהדות. אני פרסית ואזרחית פרס. כרנע
אני לומדת בנרמניה, ושם פנשתי את החברה
הישראלית.
בשנת 1950 הברתי בפרס בחור יהודי בשם
רוברס רודני. במשך השנים איבדתי את
הקשר עמו, ובאמת שאיני יודעת מה נפל
ינוהלו.
בקשתי אליכם: אנא, השתדלו למצאו ול־קיסר
אותו עמי. נא להעלים את שמי, כיוון
שזה עלול לפגוע במשפחתי.
סוסיה, מינכן, גרנן ניה
קוראים המכירים את האיש המבוקש, הואי-
לוינא להפנותו למערכת, שם שמורים שמה
וכתובתה של הכותבת.

קירקס כרדנדון

נושא ההתערבות*

רז׳ה

לן אסטנר: האיש שעמד מול אייכמן בבודאפשס —
ונפל בתל־אביב. מצילאובוגד?

כקוראים וותיקים של ״העולם הזה״ .מצאנו
לנכון לשלוח לכם קטע ם! העתוז הלונדוני
״ניוז כרוניקל״ ,בו הושמו ללעג ולקלס
שריה ונתיניה של מדינתנו. נקווה שמאמר
זה יראה אור על נכי עתונכם, לסעז יראו
תושבי מדינתנו את הקירקם שעושים שרי־הממשלה
במסתר התיקים.
שלמה ואריה רוטנברג,
לונדון, בריטניה
הקטע הנדון, על ריבוי ׳ התיקים של לוי
אשכול בהעדרו של ראש״הממשלה, הועתק
במלואו מעתון־ערב ישראלי.

״דבר״ כעתו

תיתי לה ללילי נלילי שעמלה ואספה צרור
נאה של אנקדוטות על מערכת ״דבר״ ,במלאת
35 שנים לקיומה (העולם הזה ,)1187 אבל
היא פסחה על העיקרית:
״כאשר גילתה מישלחת ארכיאולוגית ישראלית
מומיה מצרית בנגב, נערכה טיד פסי־בודעתונאים
לכבודה. בזה אחר זה הוצגו
כל העתונאים בפני החנוט. כשהגיע תורו
של נציג .,דבר״ והוא הוצג בפני המצרי,
שמח הלה לשמע שם העתוז ושאל :״אתה
איש, דבר׳? הגר לי, האם מר זכאי עד״ז
כותב את ה,קצרות׳?״
קלמן גור, תל־אביב

אהבת הצ׳קים

כל אלה, ורבים אחרים, הם גיבורי הספר החדש
אשר ידובר

וידובר

וידובר

עליו -

השט! והנפש
מאת יואל והאנזי בראנד

ספר ״לדורי״ ־ ק חנו לידך כי טוב

כל נערה-יופיוז בידי ה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות

יפה

ומטופחת .

עוזרך הגאמן -הוא

ך ׳ 1א ל | י ם • ז1זו 1גזו 8 0
הקרם המפורסס לפי ד״ר לברן, פריס, המכיל ג׳דה
רויאל, מגן על עורן ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון עורך על־ידי
פעילות של מחזור הדם.
מחיר השפופרת 4,25ל״י
פרסום צימט

טוב עשיתם שפירפמתם את הסיפור על
מנהל חברת־הביטוח והיצאנית (העולם הזה
.)1188 אני מקווה שישמש לקח לכל הבעלים
המחפ׳סים אהבה בזרועות
נשים מפוקפקות
— אפילו אם
הם קצת יותר חכמים
ומשלמים בכסף
מזומן.
...נבר היכול להוכיח
לעצמו את
גבריותו רק על ידי
כד שהוא קונה אהבתה
של יצאנית,
יכול רק לעורר רחמים
בלב אשה. היצאנית
עצמה מעוררת
רחמים עוד יותר.
דבריה מוכיחים
שהיא אשה אינטליגנטית
אד מופרעת,
וכדאי היה לייעץ לה
להזדקק לפסיכו־אנאליטיקז מוסמר. גם נוחז
הצ׳קים ונם מקבלת הצ׳קים ברחו מז החיים,
בל אחד בצורה שלו.
חנה בן־דויד, תל־אביב
הסיכום: פרוצה נשארת תמיד פרוצה, בנופה
וברוחה.
שוטר, תל־אביב

קבר לבדיחה

האם לא הרגשתם בי הבדיחה בקיסר למקום
קבורתו של אייכמז (העולם הזה )1187
איננה ראויה להדפסה? הרי היא מעוררת
בחילה ו׳סאט־נפשז
אני חושב שפירסום זה עורר בקוראים
הרגשת טעם תפל אפילו יותר מאשר כמיהתו
של העורר לאיזו רעידת־אדמה קטנת
בתל־אביב, בדי לזכות בהשתלבות מרחבית.
דויד אפל, אשקלון

כמדינה
העם
ונ בעה עו ר

תשבץ העולםהזה 1190
גבריאל לחמן, בן 7ו, תלמיד תיכון
בתל־אביב, פותר לעתים תשבצים
משל אחרים — אולם זהו התשבץ ה ראשון
אשר חיבר .״המדיה אינה למ צוא
את המילים,״ הוא מסביר לכל
אלה הרוצים, בדומה לו, לנסות את
מזלם בהכנת תשבץ ,״אלא במציאת
ההגדרה הנכונה.״ ובכן, הנה מונחת
יצירתו. על הקוראים לתת את דעתם
אם הגדרותיו קלעו למטרה — ואס
הס מסוגלים למצוא הגדרות — ותש־בצים
—׳קולעים לא פחות מאלו שלו.

מ אונו*< 1 :דו-
רחוז ישראלי חדש;
) מדינה אפריק־
:ת )10 :גבוה)11 :
ו; )1?.תואר הד
נדי; )14 צעד; )15
,יבה; )17 נוסף
ל; )111 מילת־נוף;
)2שם נולדה סחרת
״פנים חדשות
מראה״; )22 שמעון
רם אוהב את זה:
קריקטוריסט

רוע )26 :זכתה ל־צמאות
בחודש החרוז;
)27 ממנהי־י
התנועה הקומו־ים
טית )30 :שם גר
אדם הקדמון; )32
ה על ..בז; )33
פני; )34 סור; )36
ם מישפחתו של
ובב קולנוע; )37
המינים;
שיבעת
׳ ).שפשפו; )41
וח; )42 אשר; )44
פצעי קשר; )46 ממנו תופרים ב: ד;
י) הבגד הוא סעודתו; )50 מקום גבוה;
!) ממכות הביורוקרטיה; )53 בי; השוק
רר; )55 קצה המעיל )57 :נוזל הנוף;
)1מספיק; )50 בו בועט המגף האיטיקי
זפת )00 אחת מקבוצות הלחץ שי:מפא״י.
מאונך
)1 :רהיט; )2נגמר; )3לא
וחד; )5מילת־נוף; )0נהר בהודו:
עני; )8היא הרגה את סיסוא:
האופרה של ליאונקאוואלו )12 :גם
זנו חופרים בגדים• )15 :פליוה: ן!)1

אף שלא חסרו השבוע שערוריות מקומיות
בישראל, היו עיני האזרח הישראלי מופנות
החוצה, אל שלושה מאורעות מסעירים:
המאבק בין קובה לארצות־הברית (ראה הני
דון) ,הזעזועים בקונגו, ובחירת המועמד ה־דמוקראטי
לנשיאות ארצות־הברית.
בקונגו הוכח שוב כי המתנה האחרונה
שיכול אימפריאליזם גווע להעניק לנתיניו
המשועבדים היא שלא לתת להם עצמאות
ללא קרב. רק במלחמת־שיחרור ממושכת
יכול אוסף של שבטים נחשלים להתגבש לאומה,
לקבל הכרה של אחריות לאומית, להוליד
מתוכו צמרת איתנה.
הבלגים בקונגו עשו את ר,היפו: הם מנעו
במשך כל השנים מן האפריקאים כל אפשרות
לגבש מוסדות משלהם והכרה לאומית משלהם.
עתה, לפתע, העניקו להם עצמאות.
השבוע שיל;וו את המחיר בדם בלגי, כאשר
עשרות ואולי מאות נתינים בלגים נשחטו
ברחבי המדינה, על־ידי אוכלוסיה המחלקת
את העולם, בפשטות, בין שחורים ללבנים.
בחלוקה זו נמצאה ישראל בצד הלבן של
המיתרס — כפי שהתברר כאשר כוונו הרובים
לעבר שגריר ישראל, אהוד אבריאל,
שניצל אך בקושי מן החיילים האפריקאיים
המתמרדים. פרט אופייני: אבריאל הפך את
עצמו לדובר כל הדיפלומאטים הלבנים, פנה
בשמם אל השלטונות בדרישה להגנה.
;עדי הזוהר. בשעה שהקונגו צעד את
צעדיו הטראגיים הראשונים, נערך בארצות־הברית
מאבק מסוג אחר. הדמוקראטים, מפלגת
הרוב במדינה, ניגשו לבחירת מועמדם
לנשיאות.
בעבר היתה תמיד שנת־בחירות אמריקאית
שנת־שגשוג לישראל. בשנה זו יש
משקל־יתר לקולות היהודיים. שנת הבחירות
1948 הביאה להכרה המזורזת של אמריקה
בישראל; ובשנת הבחירות 1956 ניגש בך
גוריון לביצוע מיבצע־סיני, מתוך תקווה
(כוזבת) שאייזנהואר לא יעיז להתערב בשעה
כזאת.
לפי כל הסימנים תהיה מערכת־הבחירות
של השנה החריפה ביותר מאז ( 1948 כאשר
ניצח הארי טרומן, בניגוד לדעת כל הפרשנים)
.ריצ׳ארד ניכסון, הרפובליקאי בן
ה־ ,47 וז׳אק קנדי, הדמוקראט בן ה־ ,43שקולים
איש כנגד רעהו, וערכה של לשוך
המאזניים עולה שוב.
אולם בישראל לא ניכרה השבוע שום
תכונה לניצול מצב זה. ירושלים השלימה
עם העובדה שמיבצע־סיני חדש שוב אינו
אפשרי, והיא אינה מסוגלת לקבוע לעצמה
יעד אחר. קרוב לוודאי כי הקוניוקטורה של
1960 תחלוף ללא תועלת — וכי אזרחי ישראל,
כמו אזרחי כל העולם, יעקבו אחרי
המאבק הדראמתי הצפוי רק מתוך סקרנות.

מפלגות
הביזנסשד מינץ

לידה מוקדמת; )18 מאבות הקומדיה בצרפת
)21 :תבלין מזרחי לקפה)23 :
נשיאה המודח של קוריאה הדרומית; !24
שם משפחתו של סופר יהודי גרמני ידוע;
)20 מין מאכל; )28 יתז מהלומות; )29
ראש־טטשלת גולה; )31 עיר עמק־יזרעאל;
)32 עקיצתו אינה נעימה; )35 צלול;
)37 מפונית בלעז; )38 רצוי שיהיה ׳*כלי
נערה; )40 עשרים ואחד; )41 מילת־תנאי;
קריאת צער; )45 מיז תבלי)46 ;:

קרקע; )47 ערימת תבואה; )49 משקה
אלכוהולי; )52 נצח; )54 כהז צדק (ר״ת);
מתנה)58 :פיסולם התורים.

אין סיסמה חביבה יותר על המטיפים נגד
משטר מפא״י מן הדרישה לבטל את ההענקות
של המגבית היהודית המאוחדת למפלגות
בישראל. בתמימותם, לא תיארו לעצמם
מתנגדים כאלה שאין סיסמה מועילה יותר
מזו — לדויד בן־גוריון.
אחד האנשים שעקב בחרדה אחרי תעמולה
זו היה ח״כ פועלי אגודת ישראל, בנימין
מינץ. מינץ מקבל מדי שנה 80 אלף דולאר
מן המגבית — ובלי כסף זה צפוי לו חנק
פוליטי, כמו לאדם שנשאר בלי חמצן.
כאשר הודיעו באמריקה על ביטול ההענקות
— בהסכמתו האילמת החזקה של
דויד בן־גוריון, המעוניין בכך יותר מכל
אדם אחר — החל מינץ חושש לחייו. הוא
ידע כי בלי הכסף לא יוכל לקיים את בתי־הספר
של רשת האגודה, לא יוכל להוציא
את עתונו, שערים, לא יוכל לתת את ההטבות
הדרושות לרכישת קולותיו.
אמנם היתה קיימת אפשרות שהדתיים יארגנו
במלוכד מגבית משלהם באמריקה, אולם
במקרה כזה היה מינץ נעשה תלוי במנהיגי
שאר המפלגות הדתיות, דבר שאינו מבטיח
לו טובות. ומכיודן שממילא אוספים הדתיים
כל העת כסף באמריקה, קשה לתאר כי
מגבית חדשה תוכל לבוא במקום ההענקות
הגדולות הנוכחיות*.
פא״י למפא״י. מינץ, ביזנסמן מפלגתי
מובהק, יכול היה לערוך את חשבונו בקור*
בין השאר: שלושת רבעי מיליון דולאר
לשנה לדתייס־הלאומיים.

רוח. הוא הבין כי גורלו נחרץ. משימתו
המעשית, כפי שנראתה לו: למכור בעוד
מועד את שלושת הקולות שיש לו בכנסת,
כדי לרכוש בהם בסיס חדש לקיומו.
מי היה מעוניין • בשלושה קולות? מינץ
ידע את התשובה: מפא״י, המבקשת להעביר
את שינוי שיטת־הבחירות בכנסת. כל קול
יקר למפלגת הרוב למטרה זו. שלושת הקולות
של פא״י יכולים להעלות את מספר
הקולות הבטוחים לשינוי קיצוני של שיטת־הבחירות
ל־ ,55 רק ששה פחות מן הדרוש.
הם יכולים גם להבהיל את שאר הח״כים,
לשכנע אותם לקפוץ על העגלה כל עוד לא
מאוחר מדי. כי כל אחד חושש׳שהשני ימכור
את עצמו לפניו.
השבוע סוכם ההסכם. מינץ קיבל את תיק
שר הדואר, יהיה בפעם הראשונה בחייו שר.
ברגע שתתקבל שיטת־הבחירות החדשה!׳ תש־בק
מפלגתו חיים לכל חי. אולם נראה כי
הובטח לו מקום בטוח ברשימת מפא״י. לפני
כן עוד יצרף את פא׳׳י להסתדרות.
מקל עד הראש. מפא״י לא פירסמה
את חלק הסכם הנוגע לשינוי שיטת־הבחי־רות.
אין היא ממהרת. אמנם יש לה כבר
די קולות כדי להעביר שינוי חלקי של השיטה,
אולם היא מקווה להשיג את הרוב
הדרוש לשינוי מוחלט — בעזרת ביטול
המענקים של המגבית.
בינתיים גרם הביזנס של מינץ לבהלה
כללית. די היה בו כדי להוריד את ראשי
כל השותפים בקואליציה — בין השאר של
משה שפירא, שהתכונן ללחום מלחמה אחרונה
נגד מינויו של הרב גורן לרב ראשי;
ושל הפרוגרסיבים׳ שהתכוננו ללחום על
המיסים.
לא איכפת למפא״י שהמקל ששמו מינץ
יהיר, תלוי זמן־מה מעל לראשי המפלגות האחרות.
בריחתו של מינץ עשוייה להביא לבריחה
מבוהלת של עסקנים אחרים, להנחיל
למפא״י את הניצחון — במחיר הרבה
יותר זול מכפי שהיה דרוש כדי לשחד מפלגה
גדולה.

תחבורה
הפרדומ שו ל
במוסכי הקואופרטיבים לתחבורה ועל ה־קוו
נשמעת לעתים תכופות יותר ויותר המלה
״שביתה״ .הסיבה נעוצה, למראית עין במחלוקת
הנטושה בין העובדים השכירים לבין
חברי הקואופרטיבים: השכירים רוצים להתקבל
כחברים, והחברים מעמידים תנאים
מגבילים.
המלחמה האמיתית מתנהלת בחזית.רחוקה
יותר: בחזית הנטושה בין הקואופרטיבים
לבין פנחס לבון. הנהגים משוכנעים כי
לבון רוצה לאחוז בהגה גם בענף זה, וכי
מתוך שאיפה זו צמחה המריבה על קבלת
השכירים כחברים.
במיבנה המשקי של המדינה, מהווים שלושת
הקואופרטיבים — אגד, דן, המקשר —
ענק בלתי־תלוי, שרכושו נאמד כיום בקרוב
ל־ 70 מיליון לירות. יחדיו, הם מעסיקים
למעלה מ־סססד עובדים, מהם כשליש עובדים
שכירים.
הבעיה ניצרת. הנסיון המרוכז הראשון
של צמרת ההסתדרות להשתלט על ענק
זה נערך לפני שנה וחצי, כאשר מינה לבון
את וועדת חושי. ההנחיות שניתנו לוועדה:
לבדוק את הדרכים להקמת חברות לתעבורה
ציבורית, בבעלות הממשלה, הרשויות המקומיות,
ההסתדרות, חברי ועובדי הקואופרטיבים
הנוכחיים. לפי המלצות הוועדה, היתר,
ההסתדרות מקבלת 10 אחוז מהמניות, הופכת
לשון־מאזניים במינהלה המשותפת, בה
ילחם כל אחד מחבריה למען אינטרסים
משלו.
מלבד ההסתדרות, לא ראה איש בהמלצות
אלו פתרון; העניין הוקפא. אז הרכיב לבון
וועדה שניה, בראשותו של איש הוועדה המ רכזת
יורם משל. תפקידה: למצוא פתרון
לבעיית השכירים .״עד לאותו רגע,״ התרעם
אחד מעסקני הקואופרטיבים ,״לא היתר, ה־בעייה
הזאת קיימת. אם השכירים נאבקו
על משהו, היה זה על הטבות בשכר או
בתנאי־עבודתם. להיכנס במלוכד לקואופר טיב
— על זה לא דיברו.״
הקואופרטיב מקבל חברים על סמך תקנון,
שאף אושר על ידי ההסתדרות. תקנון זה
קובע, כי חבר המתקבל חייב להיות:
• בעל רשיון לנהיגה באוטובוס;
• בן פחות מ־ 32 שנה;
• בעל מצב בריאותי תקין ועבר נקי.
מאגר המשכורות. התנאי הראשון
חשוב מאוד לקואופרטיבים. הוא מאפשר
להעביר בכל רגע חבר מכל עבודה שהוא
(המשך בעמון <10

העולם הזה 1:90

שבתיכאולםהגדול של מלון וואלדורף־אסטוריה

בניו־יורק. היה זה נשף גדול למטרת צדקה, בהשתתפות
השומן והסולת של החברה האמריקאית והסגל הדיפלומטי.
בדרך מיקרה היה שכני לשולחן השגריר הקומוניסטי של
רומניה בארצות־הברית.
שעת הריקודים הגיעה. כל שאר חברינו לשולחן קמו
והתערבבו בין הרוקדים הצוהלים. השגריר ואנוכי מצאנו
את עצמנו בודדים. הסתכלנו שעה ארוכה במאות הגברים
המהודרים והגברות המקושטות, שהסתובבו לצלילי התזמורת
המובחרת. אבני־חן נוצצו, כותונות נוקשות הבהיקו
בלובן.

לפתע פנה אלי השגריר והפליט :״ראה-נא,
רומא שוקעת!״
במקצת. עניתי :״רומא
בשנים
מתחילה השקיעה, אי־רואה
כאן, זהו ברק

הביטחון העצמי שלו גירה אותי
שקעה משך זמן רב, במשך מאות
השגריר חייך בשקט .״כאשר
אפשר לעצור בעדה. מה שאתה
ההתנוונות״.
כעבור רגע הצטרפו אלינו שאר יושבי השולחן. ,כולם
אמריקאים, והשיחה עברה למסלול של אדיבות קלילה. אך

של מישקל סגולי זה -כשנת 1960 אחרי
לידת ישו במו כ־ 1960 לפני לידת ישו -
הוא צבאי. מעל לכל חשבון מדיני מרחפת
תמיד השאלה: מה הכוח הצבאי העומד מאחוריה
בשעת הצורך?
במלים אחרות: מה הפוטנציאל הצבאי המתקבל מצירוף
כל גורמי הכוח והחולשה של המעצמה הנידונה?
בחברה מדינית הגונה, באו״ם, בוועידות, בקונגרסים, אין
מדברים על כך. אולם מאזן־הכוח הצבאי נוכח כאורח בלתי-
נראה בכל דיוניהם.

יצוץ הפיסגה, וכל מה שבא לאחר מכן, לא היד,
אפשרי אלמלא חלה בשנים האחרונות תזוזה חשובה
במאזן־ד,כוחות העולמי. ברית־המועצות השיגה את המערב
לא רק בייצור פצצות האטום והמימן, אלא אף עברה על
פניו בייצור הטילים הביניבשתיים הדרושים להעברת הפצצות
אל יעדיהן.
עדיין מוקדם מדי מכדי שמישהו יוכל לקבוע בהחלטיות
אם עליונות זו קבועה או חולפת. כאשר שני ענקים מדעיים
והתעשייתיים מתחרים ביניהם לחיים ולמוות, עוד יתכנו הפתעות
רבות.

אולם סיכום מאזן הרווח וההפסד של המערב
בעשור זה מראה גדעון חמור ביותר. יחסי־הכוחות
השתנו במידה רכה לטובת רוסיה.

ף* אשר דיבר השגריר על ״שקיעת רומא״ ,לא הת־כוון
לגורמים חיצוניים. מן הסתם רצה לעמוד על דת־נוזנות
פנימית, על הידרדרות המוראל, על רדיפת המותרות
ואי־הרצון להקריב קורבנות כדי לעמוד במירוץ.

יתכן בי הסכנה הגדולה כיותר למחנה המערבי
באה עתה מבפנים.

לאחר שהסובייטים הדהימו את העולם בשיגור דספוטניק
הראשון, אפשר היה לצפות כי הענק האמריקאי יתעורר מתרדמתו,
יקפל את שרוזליו ויתמסר למאמץ קדחתני להחזרת
עליונותו הטכנית. שום דבר כזה לא קרה.
ד,פער בין הסובייטים והאמריקאים הולך וגדל. בשעה ש־רוסים
מרכזים את כל כוחותיהם בגיזרה הצרה של פיתוח
טילים ושיכלול הנשק הגרעיני, עדיין מקדישים האמריקאים
את מיטב מרצם לייצור דגמים מגוונים של מכוניות פרטיות.
אילו תבעה מדינה זרה ועויינת מאזרחי ישראל, תוך איו-

אולם בינתיים קיימת עליונות זו, והיא
גלוייה לבל עין. דבר אינו מתרחש כעולם,
שאינו מושפע במישרין מעובדה זו.

למחרת הפיסגה אירעו המאורעות המזעזעים ביפאן. היריקה
הנוספת בפרצופו של הנשיא האמריקאי לא היתד, אלא
סימפטום של התרחשות חשובה עוד יותר: ארץ ששימשה
עוד אתמול כאבן־פינה במערך הצבאי והמדיני של המערב,
החלה מתנדנדת. הדבר עשוי לשמש תקדים למדינות אחרות,
כמו גרמניה המערבית, אחרי פרישת קונרד אדנאור.

ההכרעה ביפאן טרם נפלה. אולם עצם האפ־יטרות
המעשית כי ארץ זו עשוייה לפרוש
מחזית המערב ולעבור לניטראליות, יש כה
בדי לשנות את מאזן־הבוחות באופן ניבר לרעת
אמריקה.
עוד יותר חמורים המאורעות בקובה. לפני 137 שנים קבע
הנשיא האמריקאי ג׳יימם מונרו חוק־ברזל שארצות־הברית
תתנגד בכוח לכל התערבות זרה בענייני חצי־הכדור המערבי.
עתה לא זו בלבד שד,דוקטרינה של מונרו מופרת
בגסות, אלא שהדבר נעשה במדינה הנמצאת מול חופי
ארצות־הברית ממש. גם הטילים החלושים ביותר שיוצבו
בבסיסים קובאיים יהוו סכנה נוראה למרכזי ארצות־הברית.
ניגן י ט\ז
אותם פסוקים ספורים שהחליפו ביניהם שני זרים על אדמת
אמריקה עברו מאז לא פעם בראשי.

ף* פני חודשיים פוצץ ניקיטה חרושצ׳וב -את וועידת׳
/הפיסגה. לא חשוב אם באמת עשה זאת כתגובה על
פרשת מטוס־הריגול האמריקאי, או תוך כתנה תכסיסית.

חשוב רק זאת: מנהיג הגוש הקומוניסטי
ירק כפומכי כפני המנהיג העליון של הגוש
המערכי. הוא עשה זאת כשלוות-נפש, תוף
חישוב קר, מבלי לחשוש מפני תגובה שלילית.

לפני שבוע חזרו נציגי ברית־המועצות על אותו מעשה
בוועידת ג׳נבה לפירוק הנשק. הם עזבו את הוועידה וסגרו
את הדלת מאחוריהם בטריקה. היה זה מחוזה גם של בוז
כלפי נציגי המערב.
אילו אירעו הדברים לפני חמש שנים, היה העולם פוטר
מעשים אלה במשיכת־כתפיים, מתרץ אותם רק כטכסיס
שקוף של בלוף מדיני. עתה לא נשמע הסבר כזה אפילי
פעם אחת. כל הכוחות המדיניים, האנטי־קומוניסטים והקומוניסטים
כאחד, האמינו כי חרושצ׳וב אינו מבלף.

מאחורי התקיפות הסובייטית החדשה עומדת
מציאות של כוח צבאי ממשי. יתכן בי
ניקיטה משחק פוקר. אולם העולם כולו יודע
כי יש ביסוי לקלפיו.

ך• ־ ל מדיניות — גדולה או קטנה, עולמית או אר־
^ צית — אינה ביסודה אלא מישחק של כוחות.
עוצמתה של המדינה המודרנית הינד, תופעה מורכבת
מאוד־מאוד. זהו הסך־הכל של גורמים שונים ומשונים :
יציבות חברתית וכושר טכנולוגי, מוראל ציבורי ורמת
ד,תעשיה, ליכוד פנימי ומערך של בריתות חיצוניות, תנוחה
גיאוגראפית ואוצרות טבע, כוח־יצירה תרבותי וכישרון
הצמרת הפוליטית, משיכה אידיאולוגית והיכולת ליצור
גייס חמישי במדינות יריבות.

כל אלה קובעים את המישקל הסגולי של
המעצמה המודרנית. אולם ההגדרה הסופית

אין להניח בי קובה תצטרך! כקרוב למחנה
הקומוניסטי. קרוב לוודאי כי פידל קאסטרו
יאמץ לעצמו את הניטראליות החיובית (והכדאית)
של גמאל עבד אל-נאצר. אולם הופעת
גורם נייטראליסטי כאמריקה הלאטינית היא
מכה איומה למערך ארצות-הכרית -ותקדים
מסוכן ביותר לכל שאר ארצות אמריקה הלא־טינית,
שאך אחת מהן אינה רוחשת חיבה
רבה לענק היאנקי בצפץ.

•ץ הליכים היסטוריים אינם מתגשמים בשנה אחת.
( *היו דרושות מאות שנות־היסטוריה כדי להכריע מאבקים
עולמיים. גם בתקופתנו הנחפזת לא תיתכן תזוזה היסטורית
שאינה נמשכת עשרות בשנים. מאורעות שוטפים, אף
שנראים מרקיעי־שחקים, אינם אלא טיפות בזרם ההיסטורי.
אך כאשר אדם מרים לרגע את מבטו ומשווה את המצב
של היום למצב שהיה קיים לפני עשר שנים, יכול הוא לקבל
התרשמות ברורה על כיוון ההתפתחות.

תוך עשר שנים איבד המערב את המונופול
הגרעיני ואת העליונות בשטח הטילים. המרחב
השמי, שהיה כולו אחוזה מערבית, הפך
כרובו ניטראלי. אפריקה הגדולה, שהיתה
בולה בתחום המערב, מתקדמת כצעדי־ענק
בדרכה משיעבוד לחרות ומחרות לניטראליות.
עמודי־התווך של המערך המערבי מזדעזעים
כמזרח הרחוק, דגלי הניטראליות מתנופפים
כלב חצי-הכדור המערבי.

וברית־המועצות — שכלכלתה היתה עוד לפני עשר שנים
הרוסה ומפגרת — מתחרד, עתה עם האמריקאים כמעניקת־סעד
בכל פינות העולם.
אין זה תהליך שכולו חד־סיטרי. מערב אירופה, השייך
למחנה המערב, מתקרב במהירות לאחוד כלכלי ומדיני שיגביר
את כוחו וימידה ניכרת. תנופתה המהפכנית של סין
החלה להדאיג את דודו ודוחפת אותה מערבה. ובין סין
לברית־ר,מועצות החלו מתגלים בקיעים ראשונים, אשר המערב
היה מסוגל לנצלם לולא האיוולת הרגשנית של שליטי
אמריקה ביחסם לסין האדומה.
אייגן מים, לסלק את דויד בן־גוריון מן השלטון, היו גם אויביו
המושבעים ביותר של בן־גוריון בישראל מתלכדים מאחוריו.
אולם בסיסגה עשה ניקיטה כרושצ׳וב נסיון גלוי לדכתיב
לבוחרי ארצות־הברית במי לבחור בבחירות הבאות — אך
שום תגובה שלילית לא הושמעה. מתקבל הרושם פי בוחרים
אמריקאיים רבים יעדיפו מועמד המקובל על כרושצ׳וב.

ואולי חמור מכל: בשעה מכרעת זו לא הוציא
העם האמריקאי מתוכו אישיות חזקה
ורבת־תנופה, בעלת שיעור-קומה עולמי,
במועמד לנשיאות. נראה כי בבחירות הכאות
יתחרו ביניהם שני צעירים חסרי-בגרות, נערי־זוהר
ממדרגה שלישית, אשר אך אחד מהם
אינו יריב רציני לאנשים מסוגם של חרוש-
צ׳וב, מאו או אך דה־גול.

בותינו זועזעו בימי נעוריהם על־ידי יצירתו המונות
מנטלית של אוסוואלד שפנגלר, שקיעת המערב. עוד
לפני המהפכה הבולשביקית, טען היסטוריון גרמני זה, כי
אירופה המערבית ואמריקה הצפונית מצויות בסימן של
שקיעה בלתי־נמנעת, וכי העתיד שייך לרוסים.
מוקדם מכדי לנחש אם אומנם מתאמתת נבואה זו לעינינו.
למערב עדיין שמורה עתודה. עצומה של כוחות. עוד יעברו
שנים רבות לפני שהמאבק בין שני הגושים יגיע לשיאו.

אולם לפחות לקח אחד חייב האדם הישראלי
להסיק ממאורעות השנים והחודשים האח רונים:
ביטחונה של מדינה קטנה טמון עתה,
יותר מאשר ככל תקופה אחרת, כעמדה
ניטראלית.

דויד בן־גוריון מטיף, מאז שובו ממערב אירופה, להשתלבות
עוד יותר קיצונית של ישראל במחנה המערבי. נדמה
כי הוא עדיין חי בעבר, שעדיין לא הרגיש מה קורה סביבו.
אחרת היה מבין את אשר מבינה כל עקרת־בית:

מסוכן מאוד לשים את כל הביצים כסל
אחד.

איים ן: איש ותקופתו

מאמו שביעי בס ווה: המלחמה בתוך המשטר, שאינשוה את בושת קסטנו

חום, שחור ואפור

שויפת הספרים, אחת הפעולות המרעישות הראשונות
ש? הס.א. אחרי עלית היטלר לשלטון, נערכה במאי.
.1933 במרכזי הערים נשרפו באופן הפגנתי, במדורות ענק, כל יצירות הספרות והמדע שלא
מצאו חן בעיני הנאצים, ובכללם ספריהם של גרמנים כמו תומאס מאן ואריך מאריה רימארק.

ס.א. בבעולה
מאת

אווד אבנר

** ין דבר בפרשת אייכמן המדהים את נשמת הצעיר הישראלי כמו הטענה, כי חברי
^ וזעדת ההצלה של קאסטנר ובראנד בבודפשט ניסו לנצל מלחמה שהתנהלה, כביכול,
בין הזרועות השונות של המשטר הנאצי: בין הס.ם. לפיקוד הצבאי, בין הפאשיסטים
ההונגאריים והגרמניים.
הצברים שעסקו בפרשת קאסטנר, שי־יפיקו את ידיעותיהם על הנאצים מסרטי־הוליבוה בהם
מופיעים הנאציונאל־סוציאליסטים תמיד כגוש מלוכד וממושמע, כמכונה יעילה ואכזרית,
התקשו להאמין לטענות אלה. הן נו אות להם כתרוצים זדוניים. אולם באוזני המומחה,
המכיר את מיבנה השלטון של צלב• הקרם, דווקא טענות אלה משכנעות.
היו ימים בהם דבר זה לא היה ברור כל עיקר. העולם כולו הקשיב לקולו ההיסטרי
של הפירר בברלין. הלה ידע לצייר את גרמניה הנאצית כמחנה צבאי, בו כל פרט משובץ
בתפקידו, בו מובילה שרשדת־פיקוד אחת מן הפירר עצמו ועד לאחרון מטאטאי־הרחובות.
הדמוקראטיות המערביות, לעומת זאת, היו, לדבריו, רקובות. שררה בהן אנדרלמוסיה.
כל אחד עשה בהן כאחת נפשו. בריר שבכל התנגשות בין שני גורמים כאלה, המחנה
הממושמע ור,מלוכד היה חייב לנצח.
המפליא הוא שהיטלר הצליח באמת לשכנע את העולם כי תמונה זו אמיתית. כאשר
נחל נצחון אחרי נצחון, מבלי לשפוך אף טיפה אחת של דם גרמני, החל העולם להאמין
לדבריו. כאשר יצא למלחמה וכבש את מרבית אירופה, נראה הדבר כהוכחה סופית. ורק
אחרי שהתמוטט הרייך־בן־אלף־השנים 988 ,שנה לפני המועד המובטח, נסתבר כי מאחורי
החזית המבריקה של ליכוד וסדר ערר במשטר ז<ז אי־סדר אגדתי.
אי־סדר זה היה טמון בעצם מהותו של המשטר. היה זה משטר של כל־דאלים־גבר, גם
בצמרת שלו. שום מנהיג לא וויתר מרצון על איזושהי סמכות שאי־פעם ניתנה לו! אלא
השתדל לצבור בידיו סמכויות ועמדות־כח ככל שיכול. מכיחן שהפסד במירוץ זה פירושו
היה לעיתים קרובות מחת למפסיד, היה זה מאבק מתמיד ואכזרי, שהתנהל מתחת לפני
השטח. צמרת המשטר היתד, מורכב; מעשרות פיררים גדולים, ומאלפי פיררים קטנים,
שכל אהד מהם השתדל לבנות לעצמו כלים שלטוניים, לצורך או שלא לצורך, באי־סדר
מוחלט. כל המנהיגים הנאצים שנאו זה את זה שנאת־מחת.
כך נוצר מצב שכמעט לכל תפקיד היו לפחות שני בעלים יריבים, כל אחד בעל תואר,
משרד, מנגנון ולעתים גם צבא פרטי. תפקידים חשובים בשטח הכלכלה, מדיניות־החוץ
והריגול היו נתונים בידי חצי תריסו־ מנגנונים יריבים, שחבריהם לא הססו לשלוח איש
את יריבו למחת או למחנה ריכוז.
היטלר עצמו ידע זאת היטב. כמעט חדאי כי עודד תהליך זה בהכרה, לפי ד,עקרון
העתיק ״הפרד ומשול״ .יתכן שהיתד סיבה עמוקה עוד יותר: היטלר, הלא־יוצלח המונומנטאלי,
לא היד, כוח בונה. מעולם לא שקד לבנות משטר חדש אמיתי ,״אורדנונג״ של
ממש, שיוכל להחזיק מעמד גם בלעז יו. הוא הקיף את עצמו באפסים יריבים ומתקוטטים,
מתוך רצון תת־הכרתי שעם מותו יישבר הכל לאלף רסיסים, בסיום דראמסי היאה
ליצירות ריכארד וואגנר, האמן שהשפיע עליו יותר מכל.

שהסדן ריר,ם ׳#לחם בשנת 1920 לרוצץ את גולגולת המפריעים לנאומי היטלר, הפכו לצבא
אדיר של מאות־אלפים. היה זה הצבא של קרבות־הרחוב, של הגנה על אסיפות ופיצוץ
אסיפות! המון פרוע, צוהל, בריוני ומרדני. מאות מאנשיו נהרגו, אלפים נפצעו בהתנגשויות
עם המשטרה, עם הקומוניסטים, עם הסוציאליסטים ועם ארגוני הימין.
עתר, הוא ניצח, והוא רצה לקטוף את פירות הניצחון. הוא היה הגרעין האמיתי של
ההפיכה הנאצית. צבע חולצותיו — חום־בהיר מלוכלך, שנבחר על־ידי מפקדיו ההומוסכסו־אליים
מתוך תחושה אירוטית — נתן את הגחן לתנועה כולה. הימנונו שלו היה הימנון
המשטר, והפך עתה הימנון לאומי שני.
הימנון זה, שיר הורסט וסל, היה אחד ההישגים היותר מוצלחים של גבלס. וסל היה
האיש האופייני של פלוגת־הסער. בנו של כומר צבאי שרב עם הוריו, סטודנט שנטש את
לימודיו, מובטל שחי עם זונה,־לשעבר בשכונת־עוני ברלינית, מוקף זונות ורועי־זונות —
היה זה הלא־יוצלח האופייני, התערובת הרגילה של אידיאליסט ובריון.
הורסט וסל היה מפקד פלוגת־הסער של השכונה. באחד הערבים פרצה פלוגה קומוניסטית
לחדרו והרגה אותו — אחד המעשים הבלתי־ספורים של מלחמת הרצח והרצח־הנגדי.
הוא השאיר אחריו שיר של שלושה בתים, צירוף של סיסמות המפלגה. המנגינה נלקחה
מריקוד עממי בוזארי אלמוני. היה זה שיר תוסס ורב־כות :״בפעם האחרונה /נסגר בריח
הרובה! /בפעם האחרונה /היכון להסתערות! /דגליו של היטלר מתנופפים על המית־רסיס
/הגיע יום לחרות וללחם
ארנסט ריר,ם, שחזר מגלותו כדי לנצח על צבא זה בסיבוב האחרון של המלחמה
לשלטון, ידע להפיח בו רוח לא־איכפתיות מהפכנית. בצד בורגנים זעירים בעלי־כרס,
שלא רצו לרדת למעמד של פרוליטרים, שירתו׳בפלוגות מאות אלפי מחוסרי־העבודה,
הנטולים חיים אחרים. הם חיו וגרו בצוותא, במועדון הפלוגה, אכלו במטבח משותף
שקויים על הקצבות הביטוח־למחוסרי־העבודה, התבטלו. עם הישמע קול המשרוקית הי*
קופצים ממקומם, נוטלים בחיפזון את האלות ור,אקדחים, יוצאים למשימת הרגע — הריגת
קומוניסט, פיצוץ אסיפה, התנפלות על מועדון.
עתה ניצחו. במשך כמה שבועות ניתן להם להשתולל. הם זכו למעמד של ״שוסרי־עזר״,
הורשו לרצות, לאסור, לענות, לד,לקור* לנפץ שמשות ולשרוף ספרים באתת נפשם. אך
הדבר לא הספיק להם. הם רצו יותר. מהי
בשנים הארוכות של המלחמה לשלטון פשטו בפלוגות סיסמות סוציאליסטיות
מעורפלות. רבים מן המתנדבים האמינו כי הנאצים חותרים באמת למשטר סוציאליסטי־לאומי,
כשם המפלגה. גבלס, שהיה גם גאו־לייטר (מנהל מחוזי) של המפלגה בברלין
״האדומה״ ,חיקה במתכוון את התעמולה הקומוניסטית, כדי להעביר את אנשי השמאל
היותר קיצוניים לס.א. הוא הסית נגד ה״ריאקציה״ ,נגד ״הבורגנות היהודית״ ,נגד
״המנצלים״ ו״העוקשים״ ,אף דיבר על ״מלחמת המעמדות״.
עתח קיוד פלוגות־הסער כי מכל הסיסמות המעורפלות יצא משהו. בהלצה נאמר עליהם
שד,ם דומים לסטיק — שהוא חום בחוץ, אדום בתוכו. לא פעם, בימי המאבק, התלוצצו
על היטלר, המתרועע עם אילי־ההון והגנראלים. הם חשבוהו לזהיר מדי, לרכרוכי, הדביקו
לו את הכינוי ״אדולף ליגאליטה״ (בערך :״אדולף הנאמן לחוק״) .עתה פקעה סבלנותם.
בין כל החלומות המעורפלים, בלט חלום אחד מוחשי ביותר. היה זה חלומו של
ארנסט ריהם: להפוך את ד,ס.א. לצבאה החוקי של גרמניה, להפוך את מפקדי הס.א.
לגנראלים. כי, טען ריר,ם בצדק, משטר חדש המשאיר על כנו את הצבא של המשטר
הקודם, כלל אינו משטר חדש. כדמות הצבא כן דמות המשטר.

הצבא האפור: אלופים מור פרגים
* * ול הס.א. עמד הצבא הרשמי לובש הממ אפורי לרייכסווד ג ^ ר י ^
1*1הוא התייחס לס.א. בבוז תהומי, כעל ׳אספסוף משתולל, השקיף על ההתפתחות
בדאגה גוברת והולכת.
מרחם הרייכסוור יצאו התאים הראשונים של התנועה הנאצית, בימי התוהו־ובוהו שאחרי

הצבא החום: טרור ומרד

ך* משטר של אלימות וכוח, בזזוה רק האדם החולש על צבא פרטי מזויין, המסור
^ ל ו בגוף ונפש. כאשר הגיע היטלר לשלטון, באור להבות הרייכסטאג הבוער, היו
בגרמניה ארבעה צבאות עיקריים מן:י! אלה: הרייכסוור, המשטרה, ד,ס.א. ור,ס.ס. הם לא
יכלו לדור בכפיפה אחת.
הכוח התוסס ביותר היה הצבא ר!,זום — הס.א .*.החיילים הספורים בתחפושת אזרחית,
* ס.א — .ראשי־תיבות של 1£ז

פלוגת־סער.

הצבא בפעולה

אדולף היטלר (מתכופף נזשנואל) בחוג יועציו הצבאיים,
ביניהם מפקד חיל־האוויר גרינג (ימין) .כמו
אזרחים רבים שהגיעו לשלטון־־יחיד, אהב הפירר להתגנדר באיצטלה של ואון ביטחוני, להקיף
•עצמו באלופים חנפניים. היתה זאת אחת הסיבות שהניעוהו לתמוך בצבא, במאבק הפנימי.

; 2ל !11$

״י:יי

תבוסת . 1918 עתה, לאחר שנפערה תהום
בין שני הגופים, לא קל היה לגשור עליה.
אחרי השנים הראשונות של קיום במדינה
המנוצחת, הבינו האלופים כי מעז יצא
מתוק. חוזה־זורסאי התיר לגרמניה להחזיק
רק בצבא קטן של 100 אלף איש — גודל
המקביל באופן יחסי ליחידה של 300 איש
בישראל. תחילה נראה הדבר כקללה, בייחוד
לרבבות הקצינים מכל הדרגות ששוחררו
ונשארו ללא פרנסה. אולם בהדרגה השתנתה
התפיסה של הקצונה הגבוהה מן הקצה אל
הקצה.
המנהיג הרוחני של הצבא הזה היה
הרמטכ״ל, האנס פון־זקט, איש ננסי, מכוער,
מרכיב מונוקול. הוא הפיץ תורה חדשה:
שצבא־קבע קטן של טכנאים מומחים עדיף
בימינו על צבא מנופח של המונים מגו־ייסים,
בלתי־מאומנים ובלתי־מצויידים כראוי.
הרייכסוור הקטן החל להפוך את עצמו
לכוח הצבאי המשוכלל ביותר בעולם. לכל
הטוראים ניתנו אימונים של מם־כף, כל סמל
הפך קצין פוטנציאלי. האנשים אומנו בכלי
הנשק החדישים ביותר. לפי הסכם סודי עם
הסובייטים, הוקמו ברוסיה מחנות מיוחדים,
בהם התאמנו חיילי הרייכסוזר באותם סוגי
הנשק הכבד שאסור היה, על פי חוזה־השלום,
להחזיק בהם בגרמניה•.
כמו כל צבא קבע של מתנדבים מאומנים
היטב, היה הרייכסוזר חדור הרגשת־עליונות
עצומה. הוא עיקם את חוטמו למראה
פרחחי הס.א ,.ששיחקו בחיילים. הוא
השלים עם הריפובליקה, שדאגה לו. הוא
דיכא את הפוטש של היטלר ב־ .1923 אולם
כאשר הרס המשבר הגדול של 1929 את
יסודות המשטר, ונדמה היה כי הבחירה
היא רק בין הבריונים של צלב־הקרס לבין
הבריונים של הפטיש־והמגל, בחר הצבא
בהיטלר.
הקצונה הנמוכה, מרב־סרן ומטה, היתד,
מורכבת ברובה מנאצים. הקצינים הבכירים,
מסגן־אלוף ומעלה, היו ימניים ושמרניים,
בזו להיטלר, אך היו מוכנים לנצל אותו כדי
שכל גרמני הגון חרד של המשטר, מביא למעצרו בידי אנשי הס.ס. ולשליחתו למחנה־להציל
את גרמניה מן הקומוניזם. הבדלי
ריכוז, ממנו לא חזר שוב .״חובתו הראשונה של הילד היא
— הבן, חבד ארגון
למדינה,״ הכריז גבלס ,״חובתו להוריו באה רק לאחר מכן!״
היחס היו תוצאותיה של מלחמודמעמדות הנוער ההיטלראי, מלשין על אביו על כי דיבר בבית בגנותו
פנימית בקרב הצבא. בצבא הגרמני, היתד,
ד,עליה מסגן־משנה עד לרב־סרן אוטומטית, על פי הוותק. אולם ר,עליה מרב־סרן לסגן־אלוף
החדשה של הרייך השלישי. היסלר, שהמציא בעצמו את הסיסמה שהיתה חרותה על
היתה קפיצה גורלית. רק הקצינים הטובים ביותר עברו את ״פינת רבי־הסרנים״ ,יכלו
האבזם של כל איש ס.ס כבודי הוא הנאמנות״ — ם מך על מסירותו העיוורת של
לקוות לעלות לדרגת גנראל.
הימלר.
משום כך התלהבו הקצינים הנמוכים מהיטלר, שהבטיח לשבור את חוזי־השלום, להקים
כך עמדו זה מול זה שלושה צבאות, בעלי שלוש אידיאולוגיות שונות: הצבא האפור
צבא אדיר של מיליונים — צבא שבו יהיו סיכויים בלתי מוגבלים לעלות בדרגה, ואף
האריסטוקראטי, שהשלים עם הנאצים כברע הכרחי אך שיחק עדיין ברעיון לשים קץ
לזכות בתהילה במלחמה.
לכל המחזה בשעה נכונה; הצבא החום הפרוליסרי, שחלם על התקוממות המונית הירואית
שתינשא על גלי הדם והבירה; והצבא השחור, שחשב את עצמו למיסדר־אבירים חדש,

וון תכונן להוליד פשוטו כמשמעו גזע חדש ומובחר.
הצגא השחור: משמר הראש
הכל היה מוכן להתפוצצות.
ילד היה היטלר מהפכן אמיתי, בעל השקפת־עולם מהפכנית, היד, נוהג על פי

עצת ריהם, ממזג את הצבא עם ד,ם.א ,.ויוצר כוח הנאמן לו ולאידיאלים שלו. כר
המה 5כה אוכלת טגיה
נהגי לנין.
אולם היטלר לא היה מהפכן. מימי שמשו כטוראי־ראשון בצבא הקיסר, שרד בו תסביך
*משך שנה וחצי תימרנו כל הכוחות, מבלי שהיטלסעצמו יכריע ביניהם. התזוזה
נחיתות בולט כלפי הגנראלים. יתר על כן, מכיוון שחשב כבר אז על המלחמה הצפויה,
^ ה ג דו ל ה באה באפריל ,1934 כאשר הימלר קיבל לידיו את הגסטאפו. באותו זמן איש
לא רצה לפגוע בדרך כלשהי בכלי המקצועי היעיל שהועמד עתה לרשותו. הוא רצה להפוך
לא שם לב לכך, לא הבין כי כאן נפלה הכרעה.
את הרייכסוזר לצבא אדיר — ל״וזרמאכט״ (עוצמת־המגן) .לבריונים החומים, שהעלוהו
ברפובליקה הגרמנית של אז, כמו בגרמניה של היום, המשטרה לא היתד, נתונה למרות
לשלטון, בז בדומה לגנראדים עצמם .״הצבא הוא נושא־הנשק היחיד במדינה!״ הכריז —
הממשלה המרכזית, אלא לפקודת הממשלות המחוזיות. פרוסיה כללה למעלה ממחצית
פסוק שהביא את התסיסה בקרב ד,ס.א. לשיאה.
גרמניה, והמשטרה שלה היתד, על כן החשובה ביותר. הגסטאפו• היתד, הבולשת הפוליטית
בין שני המחנות המזויינים — החום והאפור — עמד הכוח המזויין השלישי, השחור:
של המשטרה הפרוסית.
ה.0ס ,.כור מחצבתו של אדולף אייכמן, הגוף ששמו עתיד היה לעורר חלחלה בכל לב
עם עלות היטלר לשלטון השתלט הימלר על כל המשטרות המחוזיות הקטנות. אולם
בעולם. הס.ם. בז לס.א — .ושנא את הצבא. הוא היה צבאו הפרטי של אדולף היטלר
המשטרה הפרוסית, והגסטאפו בכללה, נשארה בידי גרינג, שהיה ראש הממשלה המחוזית
עצמו, הגוזארדיה של הקיסר החדש.
ד,ס.ס *•.נולד מתוך הס.א ,.ומתוך מגמה עוינת לו. בשנים הראשונות, אחרי צאתו של של פרוסיה. עתר, פקד היטלר על גרינג להעביר את הגסטאפו להימלר, שמיזג אותה עם
היטלר מבית־הסוהר ב־ ,1925 היה המצב בכי רע; בימי השפל הגרועים ביותר של התנועה, שאר שרותי־המשטרה ברחבי גרמניה. הגסטאפו הפכה לארגון כל־גרמני — והצבא הרביעי
של גרמניה, המשטרה, הפך לחלק מד.0,ס.
כאשר ריהם רב עמו והיגר לבוליביה, היה ה.0א. נתון במצב של התמרדות כללית,
עתה התקדמו המאורעות בקצב מהיר. נשיא המדינה, המארשל פון־הינדנבורג הישיש,
פלוגות־הסער הבלתי־ממושמעות התלהבו מנאומי הפירר אך לא ראו בו מנהיג רציני,
מפקד שיעלה על המיתרסים ויחולל הפיכה מזויינת. סכנת הפילוג ליוותה את התנועה, ואכן נטה למות. בחירת יורשו יכלה להיות מיבחן־הכוח המכריע בין היטלר לבין הצבא, שעדיין
היה קשור במפלגות הימין השמרני, להן היה רוב די גדול בממשלה הקואליציונית של
פרשו כמה פעמים פלגים מרדניים מן ד,ס.א. והקימו ארגוני־נפל חדשים, בעלי אידיאולוגיה
היטלר.
סוציאליסטית־פאשיסטית מעורבת.
מאחורי הקלעים הושג הסכם: הצבא הסכים לכך שהיטלר יירש את מקום הנשיא (מבלי
כדי להטיל את מרותו על הס.א ,.הקים היטלר ב־ 1926 את הס.ס. ארגון זה נועד להיות
הגווארדיה האישית שלו, משמר־ראש. הארגון החדש לבש מדים שחורים, כמו הפאשיסטים לשאת את תואר הנשיא, אלא את התואר הרשמי ״פירר״) ,והתחייב להישבע לו אמונים.
היטלר הסכים מצדו לחסל למעשה את הם.א ,.והצבא הסכים כי היטלר יחסל למעשה גם
האיטלקיים, בניגוד לצבא החום של ד,ם.א. מדים אלה היו יקרים, וחבר הס.ם. נדרש
לקנותם בכספו שלו. דבר זר, הגביל מראש את החברות לבני הבורגנות. ר,ס.א. שיחק את המפלגות השמרניות.
ב־ 30 ביולי ,1934 הוצא ההסכם לפועל, תוך כדי מרחץ־דמים. מחזה עתיק התרחש
בסיסמות סוציאליסטיות. ד,ס.ס. היה שמרני, ריאקציוני, מסור אישית להיטלר — אף
מחדש: המהפכה אכלה את בניר.,
שלהלכה היה מפקד ד,ס.ס. נתון לפיקודו של מפקד ד,ס.א.
אחד המומחים לתולדות הנאצים התלוצץ פעם כי ״הנאצי בז לגרמנים, הס.א. בז
היטלר עצמו פרץ בראש אנשי ד,ס.ס. לבתי שותפיו, עמם בילד 14 ,שנים של מאבק,
לנאצים, וד,ס.ס. בז לס.א.״ היה בכך גרעין. של אמת. האידיאולוגיה של ס.ס. היתר, מן ציווה להוציאם להורג בו במקום. כמה מראשי ד,ס.א. הופתעו במיטה עם מאהבים. אלפי
הרגע הראשון רוח של קומץ נבחר. עם ייסוד הארגון הכריז היטלר :״חבורה קטנה של
ציווה להוציאם להורג בו במקום. כמה מראשי הם.א. הופתעו במיטה עם מאהבים. אלפים
הטובים ביותר, בעלי ההחלטה הנחושה ביותר, ערכה רב הרבה יותר מהמון גדול של
המפלגה, שתמונותיהם פיארו את הקירות במדינה, נורו ככלבים. הטבח כלל עשרות אנשים
גרורים!״
שנהרגו בטעות, בשל שגיאה בשם, חלק מראשי המפלגות השמרניות, וכן סתם יריבים
במשך ארבע שנים נשאר ד,ס.ס. קטן וחסר־השפעה. אך ב־ ,1929 עם פרוץ המשבר,
ומתחרים של המנצחים.
הצטרפו למפלגה רבים מבני׳ .המעמדות האמידים יותר, מילאו את שורות הם.ס. באותה
בנאום רווי דמעות למחרת היום, בפני חברי הרייכסטאג נטול־ההשפעה, הצדיק היטלר
שנה מצא היטלר את המפקד האידיאלי: היינריך הימלר, האגרונום הבלתי־מוצלח, מגדל
את פעולתו הבלתי־חוקית בצורך לשמור על המוסר, להציל את הנוער הגרמני מטלפי
העופות והשפנים, שעסק בשעות־הפנאי מטיפול בצמחים ושפנים ברעיונות מטורפים של
ההומו־סכסואליות. אולם במשך כל השנים לפני כן, כשהובאו לפניו. תלונות על קו
תורשה וגזע.
השחיתות והפריצות בצמרת הס.א ,.רק ענה הפירר בפסוק אופייני — ״לא איכפת לי אם
הם בצורה זו או אחרת!״
הימלר קבע כי הס.ס. הוא הקומץ של טובי הגזע — לא רק המשמר הפרטוריאני של
ההכרעה לא נגעה לעניני מין. היא נגעה למטרות האמיתיות של ההפיכה הנאצית.
המשטר, אלא גם בית־הקיבול של התכונות הגזעיות הנעלות ביותר, הצמרת הגזעית
כאשר שקעה השמש של ה־ 30 ביוני, נקבעה סופית דמותו של המשטר. ראשו היה
• לפי סברה אחת, גרמו היחסים ההדוקים בין צמרות הצבא האדום והרייכסוור להוצאתו היטלר, רגלו האחת הצבא, רגלו השניה — ד,ס.ס. מכשירו העיקרי היה הרצח, ומטרתו —
המלחמה והשמדת העמים.
להורג של המרשל הסובייטי מיכאיל טוחאצ׳בסקי בשנת , 1936 בימי הטיהור הגדול של

סטאלין, שציפה כבר אז למלחמה עם גרמניה.
* גסטאפו — ראשי־תיבות של 16 81;031;81>011261מ ,061161 משטרה־מחחית־חשאית.

גונדת־המגן.
• ס.ס — .ראשי־תיבות של 1;2 81^ 61נ,80111

גיי! 1 ₪

ס. ס .בנעורו =

הוא התבייש באשתו, הת״וו עם צעירה, שיהק קלפיס-ומעל רנר וצוו בירד משלו

יהודה ח״ם עושה חיים
לא פל יום מתפטר ח״ג מן הכנסת. כית הניכחרים הישראלי כגר
הביר הכרים שהסתככו עם החוק בצורה זו או אחרת, שהואשמו
בהברחות, בתאונות דרבים או כמכירת כיסא. אולם איש מכל אלה לא
מיהר לוותר על המעמד הניבסן ו. השבוע עשה זאת חבר הכנסת יהודה
חיים נעים־ההליכות, שהצטיין בכד שהוא יודע לעשות חיים. מדוע?
ך* כרהכנסת יהודה חיים היד, ידוע
| | בקהיר כליאון חיים הינדי. השם ״הינדי״
הוא כינוי, זכר למקור ההודי של המשנוחה.
אביו של ליאון היה סוחר שטיחים ובדים,
בקהיר. אמו נפטרה בהיותו עדיין צעיר, על
כן עבר ליאון לבית אחיו הבכור מארק ו.
בגיל 17 עבד בחנות כוהנקה, אחת הגדולות
בקהיר. לא רחוק משם עבדה נערד בשם
רינה טייר, כזבנית בחנות של טיו ינג.
ליאון הגבוה והשחרחר הכיר את רינה, עבר
מחנותו לחנותה ועבד יחד איתה. מ בו ר
זמן־מה פנה לאחיו מארקו והודיע, :אני
רוצה לשאתה לאשר.,״
מארקו ניסה להניאו :״אתה עדיין צעיר,
כדאי לחכות.״ אבל ליאון לא שמע בקולו,
אף כי מארקו, המבוגר ממנו ב־ 17 שנה, היה
כאילו אביו. הוא אהב את רינה, ולא ־צה
לוזתר עליה. הוא עזב את בית אחיו, עבר
לגור אצל ארוסתו וכעבור מספר חושים
התחתן עמה. את החופה ערכו בביתו של
מארקו.
אחרי הנשואין נשאר ליאון לגור עם אשתו,
בבית אמה. רינה הגיעה למצרים בגיל
שנתיים מטריפולי. היא גדלה בבית ללא אב,
ועל כן ריכזה את כל אהבתה בגבר שמצאה
לעצמה. היא המשיכה לעבוד אחרי ד,חרונה,
ביססה את מעמדם הכלכלי. רינה אף קנתה
פסנתר, לימדה את בעלה לפרום עליו. מכל
הבחינות, היה זה זוג מאושר.

התקדמות בזכות האשה

ך יי ד היו ט מכירים בני־משפחתו בע־בדה
30 שהתקדמותו של ליאון באה, במידה לא
מבוטלת, הודות לאשתו. היא שאפה כל
ימיה שבעלה יתקדם, יעלה מעל למעמד שבו
נולד. אלא שחיי הבית לא סיפקו את יייאון
השאפתן. הוא התל מבלה לילות רביב: מחוץ
לבית, עד כי במהרה פרצו מריבות בינו
לבין רינה.
באותה תקופה הרתה רינה ללדת, אן
הילדה נולדה ללא רוח־חיים. היתר, זו מכה
קשה עבור הזוג הצעיר, אך כעבור זמן
קצר שוב מצא הבעל נחמה מחוץ לבית.
הוא היה מבלה בחברה, חוזר הביתה בשעות
הקטנות של הלילה. רינה החלה מבקרת
בבית מארקו, שופכת בפניו את מרי
ליבה. מארקו היה עונה :״תסתדרי איתו

לבד.״
כך עברו שנים. המצב הכלכלי של המשפחה
השתפר והלך. לא כן היחסים שבין
הבעל לאשתו.

לג דו ל ה _ מ רו ב ע ־ הי חו די ם
^ אה מלחמת העולם השניה. כמו רבים
^ מי הודי מצרים, ראה ליאון בצבא הבריטי
אפשרות להתקדמות, שהחיים האזרח־ים
מנעו בעדו. יהודים אחרים נכנסו לעבוד
כאזרחים במתקני הצבא. כאזרח בריטי —
בשל מוצאו ההודי — התקבל ליאין כחייל׳
הוצב לעבוד בנאפ״י, השק״ם הבריטי .
של עבאסיה באראקם.
משם הוצב כאחראי לקנטינה ברכבת צבאית,
על קו קהיר־מסרה־מאטרות. הוא עלה בסולם
הקאנטינות עד שהגיע לדרגת רב־טוראי,
ממונה על השק״ם בעבאסיה בארא־קם,
הקסרקטין הגדול בקהיר, בו היתד,
מרוכזת המפקדה הבריטית. מצבו הכספי
השתפר תוך כדי כך, עד שיכול היה לעזוב
את דירתו בקהיר העתיקה ולעבור לפרבר
העשיר של חלואן, שם שכר לעצמו חווילה.
השער אל החברה הגבוהה נפתח לפניו.
ההצלחה הצבאית המשיכה אף היא להאיר
לו פנים. הוענקה לו דרגת ייצוג של קצין
והוא ריכז בידיו את חשבונות השק״ס
בכל החזית המרחבית של הצבא הבריטי.
רמת־מחייתו היתר, מן הגבוהות ביותר:
מסיבות, מועדוני־לילה, משחקי פוקר בסכומים
גבוהים. חבריו היו בני האצולה ועשירי
המלחמה. היתד, זו התקדמות כבירה לנער
מרובע היהודים.

ב רי חהברגעהאחר ון
יי םנשאר בצבא עד סוף ,1947 אך
| | עיסוקיו הצבאיים לא הספיקו למרצו
הרב. הוא רכש מונית, נתן אותה לבן־
אחיו אלברט שיעבוד עמה כנהג שכיר. מדי
שבוע היה מקבל את חלקו ברווחים. כאשר
התקרב מועד שיחרורו מהצבא, פתח עם
אחיו יצחק בית־חרושת לעורות, אך העסק
לא הצליח. העור נשרף תוך טיפול לקוי.
הגיע הזמן להיפרד מהצבא. ליאון רכש

\ 111ך 1״! 11!| 1 1 111 4מקבלת רינה חיים מפרקלימה, עורן־הדין שלמת כהז־
1181/1צידון. נהן־צידון, שאף הוא עלה ממצרים, קיבל ע?
עצמו את הטיפול בתביעתה, אחרי טפניותיה אל פרקליטים אחרים נתקלו בדחיה מסוייגת.

מונית שנייה, מסר גם אותה לניהולו של
אחיינו. אך לא לזמן רב .״אני עומד במצב
מסוכן ומוכרח לעזוב את מצרים. מתקרבת
מלחמה בארץ־ישראל וכאן אומרים עלי שאני
קומוניסט. יהיו לי בעיות עם המשטרה.״
לילה אחד הופיע בביתו של ליאון בן־
אחותו של ראש ממשלת מצרים לשעבר,
צידקי באשא .״ליאון, עומדים לאסור אותך,״
הודיע. ליאון, שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית
במצרים, התחיל להתכונן ליציאה
בהולה: מכר את המוניות, את רוב רהיטיו,
החתים את דרכונו והמתין לרגע שחבריו
יתנו לו את האות. הם הזהירו אותו שעות
ספורות לפני שהמשטרה יצאה לערוך חיפוש
בביתו. אז לקח איתו את כל הכסף שיכול
היה לרכז והפליג לצרפת. למשפחתו הודיע:

רים מיד ליד מאות ואלפי לירות. את החדר
הערבי שלו, שנציג האפוטרופוס הכריז עליו
כמסוכן למגורים, שיפץ וחידש עד ללא
היכר. שעה שהגיע המועד לשלם את השכר
לבנאי שביצע את העבודה, פרץ וויכוח על
הסכום המגיע לפועל. לבסוף הסכים יהודי;
לשלם לבנאי את הסכום שדרש ומיד לאחר
מכן הזמינו לשחק קלפים. הפועל עזב אותו
לילה את הבית ללא פרוטה בכיסו.
חיים נבחר כראש מועצת בית־דגון, הרהיב
את חדרו עד שהפכו לחווילה נאה ומרווחת.
מניותיו בקרב בני עדתו עלו בהתמדה, עד
שיום אחד החליטה המפלגה לצרפו לרשימת
מועמדיה לכנסת השלישית. הוא גייס את
בני־משפחתו למסע בחירות במעברות ובריכוזי
העולים, נשא נאומים חוצבי־להבות ב־

בחיר הלב

יהודה ורינה חיים, בימי האושר של נשואיהם, בקהיר. בתמונה
זו, שצולמה בשנת 943ו, נראה יהודה לבוש במדים של רב־טוראי
של הצבא הבריטי, בו שירת תקופה ארזבה כאחראי על הקנטינות של הנאפ״י.

״אני נוסע לארץ־ישראל. השתדלו גם אתם
לבוא אחרי.״
בפאריס חי אליהו, אחיה של רינה.
ליאון השאיר אצלו את אשתו, יצא לסיור
עסקים ברחבי אירופה. הוא הצליח
לנהל את עסקיו, חשב להשתקע בפאריס.
אך אשתו לא הסכימה והם עלו על אניית־עולים
שהפליגה מאיטליה, ובתחילת 1948
הגיעו ארצה. הזוג נשלח ישר לכפר הנטוש
בית־דגון.
ליאון, שעיברת את שמו ליהודה, התגורר
עם אשתו בחדר רעוע, למד את מקצוע הסו־ליטורה.
השכר הזעום לא הספיק למחייתו,
והוא היה נאלץ להסל בהדרגה את ההון
שהביא אתו ממצרים. את הלקח שלמד מתקופה
זו סיכם באזני קרוב שהגיע לביקור:
״אתה יודע? כאן אין אח לאחיו, ולא אב
לבנו. כל אדם חייב לדאוג לעצמו.״
ליאון דאג לעצמו. שנתיים אחרי שעלה
ארצה כבר עבד כפקיד בסוכנות, גילה את
סוד ההצלחה בחברה הישראלית: שייכות
למפלגה. הוא הצטרף למפ״ם, משך אחריו
את יתר בני־משפחתו הענפה.
באדיבות רבה הציע לאחיינו אלברט לגור
אצלו, בבית דגון. אלברט, שהרתיח אז
סכומים גדולים כפועל בניין, קיבל את ההזמנה
ברצון. הבילוי העיקרי בלילות: משחקי־קלפים,
בהם היה אלברט מפסיד את כל
כספו. המרוויחים: יהודה ושני שכנים. עד
שלילה אחד פרץ ריב ליד שולחן הקלפים.
לאלברט האיר המזל. יהודה ערך לו חשבון
עבור חובות שהיה הייב לו, עד שמכל הרתח
נשארה בידי אלברט לירה אחת. אלברט
המרוגז קרע את הלירה, השליך אותה בפני
דודו.

מ פ קי ד 7מנהינ 7אומי
ף* ין עו די מ צ רי ם, החל יהודה חיים
בלהיות ידוע כעסקן המוכן לעזור בסידורים
עם המוסדות. לא פחות מזה ידוע
היה כשחקן קלפים, שלרוב שיחק לו המזל.
המשכורת החדשית שלו היתד, פחות ממאתיים
לירות, אולם במשחקים אלה היו עוב־

ערבית הנמלצת שלו. הפקיד הקטן הפך
למנהיג לאומי.

מעשהב מוני ת
ן9פ מערכת הבחירות לכנסת הרביעית
—1שוב התגייסה משפחתו לעזרתו. אלברט
הפך לשומר־ראשו ואשתו של אלברט, ברכה,
עברה למענו מבית לבית במעברה על אף
היותה בחודשי הריונה האחרונים. יהודה
התרגש עד כדי דמעות לנוכח גילויים אלד,
של מסירות. אלברט, שידע כי לדודו אין
ילדים, הבטיח כי כאשר ייוולד הבן, ייקרא
על שם דודו. כיום נושא בנו הצעיר ביותר
של אלברט את השם חיים יהודה.
חבר הכנסת זכר חסד לבן אחיו, מה עוד
שתמיד היה חברו למשחקי־הקלפים. יום
אחד בא לביתו :״החלטתי לשכור מונית
כדי שתעבוד עליה ותתפרנס ממנה.״
תוך גילוי נדיבות־לב למופת הוציא מכיסו
שני צ׳קים על סך 13 אלף לירות, קנה לבן
אחיו מונית דורג׳ הדורה. לא היתד, זו
מתנה, כי אם השקעה שאלברט היה צריך
להחזיר מתוך רווחיו. אלברט חתם על הניירות,
החל עובד בלי הרף בנסיעות בינעירוניות.
תוך שלושה״ חדשים החזיר 2500 לירות
לדודו.
כאשר החליט להחליף את. המנוע במנוע
דיזל, נת־ן לו יהודה , 4000 לירות נוספות.
את הכסף השיג מידידה ירושלמית, אלמנה
ואם לארבעה ילדים.

ה א 7מנח, ה ח ״ בוהאשח
>ו 11101וווז * וווד1ן--1ן

ש תו רי נ ה ידעה על ידידות זו. בעלה
\ * א מנ ם לא סיפר לה על כך, אך בין
בני־משפחתה, של הידידה עצמה הי ;,קיים
מישהו שדאג להודיע על כך לרינה. באזני
ידידיה המעטים התלוננה אשתו של חבר
הכנסת :״הוא משאיר אותי בבית ״כמו
בכלוב. יומיים־שלושה הוא בירושלים ואינני
יודעת אפילו מה כתובתו.״
כי במרוצת 32 השנים שעברו מאז נישאו,

איבדה רינה את יופיה. רגליה התנפחו. היא
נעשתה כבדת־תנועה. כל פסיעה מכבידה
עליך״ וכאשר היא נאלצת לצאת מחוץ לביתה,
עליה להשתמש בקביים.
יהודה, גבר יפה וגבה־קומה, לא ראה בד,
,רעיה מתאימה לחבר כנסת. על כן לא הזמינה
להתלוות אליו לירושלים, ואפילו במ־
,סיבה החגיגית של השבעת הח״כים החדשים
לא נוכחה. רינה התייפחה לא פעם במרירות
:״מן היום בו נבחר לכנסת, זד, עלה לו
לראש. פתאום אני כבר לא טובה בשבילו.״
כאשר נודע לד, על הידידה הירושלמית,
מיהרה רינה, לנסוע לבירה, הפתיעה את
בעלה בחברת האלמנה .״היא צעק עלי ואמר
שמחר נתראה ברבנות!״ סיפרה.
בני הזוג לא נפגשו ברבנות. רינה השלימה
עם המצב והחיים חזרו איכשהו למסלולם.

המתחרה
החד שה
ך יו פ ני כ ח צי *טנה חשד, רינה כי סכנה
/סמויה מאיימת על חיי משפחתה. היא
ידעה שד,ידידה הירושלמית קיוותה אמנם
שיהודה יתגרש וישאנה לאשר״ אך הדבר לא
התממש ורינה הדלה לראות בה מתחרה.
,הסכנה החדשה הופיעה בדמותה של צעירה
תל־אביבית, אותה הכיר חבר־הכנסת כאשר
עבדה כפעילה של מפ״ם במערכת הבהירות
להסתדרות ולכנסת.
חבר־הכנטת והפעילה החיננית, ילידת הארץ
שאביה עלה ממארוקו לפני שנ־ם רבות,
התאהבו ממבט ראשון. חבריו של חיים במרכז
המפלגה ידעו על כך, והשניים אף לא
ניסו להסתיר את העובדה. כאשר היה יוצא
יזיים לנאום מטעם המפלגה, היתד, הבחורה
מתלווית אליו. הבדלי־הגיל — הוא בן 49
והיא בת — 24 עוררו את תמר,ונם של
ידידיהם. להם עצמם לא הפריע הדבר.
אביה של הנערה, שהיה שוטר בימי המנדאט,
התנגד בכל תוקף ליחסים שנקשרו

עצה ידידותית

יהודה, כשיעץ לו לא להסתבן עם אשה אחרת.

בין בתו הבכורה לבין העסקן הידוע. אמנם
משפחתו חיה בתנאי דוחק, בבית ישן, וחבר
הכנסת סימל את ההצלחה החברתית
והכלכלית שכל אדם שואף להגיע אליה: אך
האב האמין כי בתו טועה בבחירתה .״בעוד
חמש־שש שנים הוא כבר יהיה זקן מדי ואת
עוד תהיי במלוא פריחתו,״ הטיף לה. לשווא.
הבחורה ענתה :״אני מאוהבת בו,״ וזה
היה קץ הוויכוח.
האם צידדה בבתה. האב רב עם שתיהן,
אך לבסוף נכנע .״הנוער של היום עושה מד,
שהוא רוצה,״ נאנח ,״אצל הבדואים, אס
בת עושך, דבר בזך״ .מוציא אביה את. הסכין
ודוקר אותה. אבל אצלנו לא כך. עשיתי
חשבון: אם אתעקש יותר מדי, רק אהרוס
את חיי המשפחה שלי. והרי עוד יש לי
ארבעה. ילדים •קטנים. איך וגדלו, במשפחה
הרוסה? שתקתי והשלמתי.״

י -י -י • -פרידה;אחרי 32 .שגיב
־•*־יתדל ז 1אהב ^ בי שחלרעוח ד
1 1רגעי ׳הראשון״ ׳אין וה גזבר קל• כאשי
בעל 1וטעץ את אשתו אתרי 32 שנות נשו־אין,
כדייילשאו: יאשר, צעירה. שעה שהבחו־

רה עודנה נתונה במריבות מרות עם אביה,
היה יהודה שקוע במערבולת נפשית עמוקת.
הוא חדל להופיע בכנסת. היה עצבני בביתו,
לא יכול היה להתרכז בעבודתו במרכו
המפלגה. פעם הרחיק לכת, והביא את הבחורה
לביתו. בפני רינה הציגה. כמזכירתו. אך
קול פנימי הזהיר את האשה. היא ידעה שזו
אהובת בעלה.
יום אחד הלך חיים יבקר את אחיינו אל־ברט,
במוסך שבו עסקו בהרכבת מנוע הדיזל
למוניתו. אחרי גמר ההרכבה ביקש
יהודה ממנו לנסוע עמו בכיוון לנתניה,
להרצת המנוע החדש. לפתע התחיל חבר
הכנסת לבכות ולהיאנק מרוב מועקה נפשית.
״מה קרה, דוד?״ שאל אלברט המבוהל,
״יש לך צרות עם כסף?״
״לא,״ השיב יהודה ,״אני מת לילד משלי.״
וכעבור דקה הוסיף :״נפל תי ...אני אוהב
את פנינה .,״
אלברט ניסה להזהיר את דודו ״אתה
חבר־כנסת, דוה התרחק מן הבחורה. זאת
לא דרך בשבילך. רק תסבול מזה. ילדה
קטנה כזו אינה בשבילך. אם אתה רוצה
ילד, חפש אשד, מתאימה לגילך ולמעמדך.״
הדוד היכר, על פניו ובכה. לבסוף יעץ
לו אלברט :״אם אתה רוצה ללכת עם
פנינה, אתה מוכרח קודם לגמור עם הדודה.״
״כן, אני יודע,״ השיב ,״אני אתגרש
ממנה אבל אין לי לב. רינה אין לה הורים,
אין לה מי שיטפל בה. לא מגיע לה שאזרוק
אותר, אחרי שלוש־ם שנה״.
אותו לילה נשאר יהודה ללון אצל אלברט,
בצריפו במעברת סלמה. משך כל הלילה
בכה, ואלברט ואשתו בכו עמו עד אור
הבוקר. במיוחד הדאיגה את אלברט המרי־שבה
שהסתבכות דודו עם פנינה עלולה
לסכן את חייו, אם הורי הבחורה יראו ביחסים
אלה פגיעה בכבוד המשפחה.

בילוי במריו

בחיר האומה

ח״כ יהודה חיים יושב בשורה הראשונה של חברי הכנסת. ,
בישיבת הפתיחה של הכנסת הרביעית. מימינו נראים יוסף |
ספיר ויוסף סרלין מן הציונים הכלליים; משמאלו נראים יעקב חזן ממפ״ם ואמה תלמי.

עליו ,״היא לא תספיק להגיע לבית־־ספר!׳
עתר״ מאחר שברכה ידעה את סוד יחסיו,
הביא יהודה את ידידתו לביתו של אלברט.
אלברט נסע לבית־דגון, לקנות סטייקים של
חזיר, והמארחים ערכו סעודה לכבוד הזוג.
״ואיפה נישן?״ שאל חבר־הכנסת, אחרי שסעדו.
אלברט ואשתו הצטופפו עם שמונת
ילדיהם בחדר אחד, ואת חדר השני העמידו
לרשות הזוג.
כך התחיל ביקורו הממושך של חבר-
הכנסת: הביקור נמשך חודש וחצי.

האשד, עברה מפרקלים אחד למשנתו, אך 1
כולם סירבו לטפל בעניינה. לבסוף הגיעה
אל עורך־הדין שלמה כהן־צידון, אף הוא
מעולי מצרים, שהיה דוזקא ידוע כבעל קשרים
טובים עם ח״כ יהודה חיים.
כהן־צידון קיבל על עצמו את הטיפול. הוא
ידע כי עליו לפעול במהירות, על כן הגיש
ללא דיחוי בקשה לבית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב
שיחייב את הבעל לשלם לאשתו
דמי־מזונות בסך 400 לירות לחודש. באותו
ערב, שעות מעטות אחרי הופעת העתונים
שמסרו על כך, בא תח״כ לדירתו. אשתו! ,
שהחליפה בינתיים את המנעול, פתחה לפניו י
את הדלת. הוא התרעם על הפירסום, הטיח
ברוגזה :״אני אתפטר מתכנסת, ולא תוכלי
לקבל פרוטה אחת!״ ר
למחרת פורסמה הודעתו כי הגיש את
התפטרותו מן הכנסת, וכי כבר הגיש תביעה 1
למתן גט לאשתו. מאחורי שתי הפניות ל־ 1
משפט — אחת לבית־המשפט המחוזי, אחת
לבית־דין רבני — הסתתר מאבק סביב
השאלה: איזו ערכאה תכריע בעניין זה?
החוק אמנם קובע, כי תביעה למזונות, ,
אגב גירושין, היא בסמכותו של בית־הדין
הרבני. אולם תקדימים משפטיים מאפשרים
לטעון, כי אם הוגשה תביעה לבית־משפט
אזרחי לפני שהועלה העניין ברבנות, הרי היא
בסמכותו של בית־המשפט האזרחי. במקרה
מסויים זה, יוכל בית־המשפט האזרחי לקבוע 1
דמי־מזונות לרינה חיים גם מבלי שבעלת !
יתן לה גט.

־י 8מחרתבערב הופיע חיים בתחנת ה/מוניות
של אלברט. איתו באה פנינה.
״קח אותנו לקפה גלילה,״ ביקש. השלושה
״היא תרחץ את רגלייד״
התישבו בקפה, שתו ואכלו. אחר כך רמז
^ 1 7י**:וזיו י —ו 1י 1רן ן1-
הדוד לאלברט לשלם. החשבון 18 :לירות.
ף* בית, החל יהודה לדבר בגלוי על בת־
״סע לכביש נתניה,״ הורה לאחר זאת ,״אתה
—£זוגו החדשה, אולם רק בהקשר לתעוד
בהרצה, לא?״
שוקתו העזה לבן משלו. הוא הציע לרינה
הדוד ישב ליד הנהג, פנינה ישבה
לבדה שתסכים לנשואיו עם אשה שנייה, כפי שהמאחור.
בחצות נעצרו ליד בית־מלון בנתניה.
הזוג ירד .״תחזור בארבע וחצי לקחת או חוק הרבני מרשה לאדם שאשתו לא ילד־לו
ילדים אחרי שנים כה ארוכות של נשותנו,״
הורה הדוד.
במכונית. בחמש דפק בדלת אים .״אקח לה חדר נפרד, ואחלק את הזמן
אלברט נרדם
ביניכן,״ הציע .״כאשר אהיה בירושלים,
המלון .״באתי לקחת את חבר הכנסת
חיים תבוא לגור בדירה שלך ואת תשמרי עליה.
יהודה,״ הודיע. בעל המלון טילפן לחיים: את תמיד תהיי הראשונה. המלכה. היא
״הנהג שלך הגיע.״
תרחץ את רגלייך ותנשק את ידייך.״
כהיל־ארוחת־בוקר הזמין חבר־הכנסת
ירד,
רינה דחתה תמיד את הצעותיו הנדיבות.
אלברט. את שאל
רוצה?״
כתה .״מה אתה
בחשבון ששילם בליל האמש ,״אתה בעלי מזה 32 שנה, איך אתן לאחרת
האחיין נזכר
שתסחוב אותך ממני?״ אמרה.
השיב :״רק קפה.״
פנינה עצמה באה לבקרה, בלוזיית הוריה.
נגמרה ארוחת הבוקר .״קח אותנו עכשיי
היא נשקה את ידר, והתחננה בפניה שתסכים
ליפו,״ פקד הדוד.
לנשואיד, עם יהודה,, .אכבד אותך ואוהב
״מה פתאום?״
אותך כמו עיני,״ אמרר, הצעירה. אך רינה
״היא מורה בב־ת־ספר שם.״
אלברט עשה כמבוקש ובשעה שתיים ר,ת־ לא הסכימה. היא לא רצתה לחלק את בעלה
מלחמה בחזית גוספ ת
ייצב שוב בבית הדוד. רינה ניגשה אליי. עם אף אשד, אחרת.
רו ע מז לו של יהודה, לא היתד, זו
יהודה חדל כמעט להופיע בבית. מדי
״אמור לי אלברט, בחייך, איפה היה בלילה?
חודש היה שולח לאשתו המחאה על סך
/החזית היחידה בה נאלץ ללחום באותם
איתר?,״
200 לירות — סכום שלא הספיק לרינה. ימים. גם החזית השניה היתד, הזית משפחאלברט
שיקר :״לא, באמת שלא.״
השנים לקחו את פנינה מבית־הספר, הת הוא גם החל מאיים, שאם לא תסכים להצע תית. הפעם היה האוייב דווקא אלברט, אחיינו
יישבו לאכול ומשם נסעו לבית הוריה לי״ תו יבקש ממנה גט. היחסים בינו לבין פנינה הנאמן. אחרי שעזר לו בתחילה, לרכוש את
הגיעו לנקודה שלא איפשרה שום התמהמהות המונית, דרש הדוד מאלברט כי ימכור את
שוק הכרמל.
כך נמשך המצב במשך שבוע תמים — .וגם לא נסיגה. הוא היה חייב לשאתה רשיון המונית, יתן את הכסף (כ־ 6000ל״י)
אשתו של אלברט לא יכלה להבין מדוע לאשה ולהציל את כבודה.
לדודו הנזקק לו.
אביה של הבחורה סיפר השבוע בבטחון
נמשכת ההרצה זמן כה רב. בעלה לא רצה
היתד, זו התחלתה של תסבוכת, שהגיעה
לספר לה. בסוף החודש דרש הדוד את ה רב, כי הנשואים כמעט מובטחים .״יתנו לנקודת־ריתחה בעת שחבר הכנסת פנה ל־לה
גט ואז הוא יוכל לשאת את בתי,״ משטרה, בתלונה נגד אחיינו. אלברט נעצר.
תשלום החודשי על חשבון החוב.
הכריז. אך האב לא התמצא במיוחד בסבך בהיותו משוכנע כי בכל הפרשה היה הוא

הדינים והחוקים.
עצמו, ולא דודו, הנפגע האמיתי, מסר לכי
פו ר ש? חו דשוח צי
דיני ישראל התירו לבני עדות־המזרח משטרה עדות מלאה שכללה את כל פרטי
ח די ההרצחד: ת ; י ה, התחילו נסי־ לשאת אשה שנייה על פני אשד, ראשונה עיסוקיו הפרטיים של הח״ס קצין החקירות
\ 4עו ת ד,שלישיה לחיפה, לעכו .״לך תנ חשוכת־ילדים. לשם כך דרושות חתימותיהם קרא את החומר, יעץ ליהודה להתפשר עם
שום אוויר,״ אמר הדוד לאלברט לילה אחד, של מאה רבנים, כדי להתיר את החרם של אחיינו ולמנוע שערוריה ציבורית. הדוד
כאשר הגיעו אחרי חצות לעכו. אלברט הת רבנו גרשום על נשואים כפולים. בעבר, עם נאלץ לקבל את ההצעה. התיק נסגר. לא
רחק מהזוג. כשחזר הורה הדוד :״סע לנרי׳ התרת החרם, יכול היה האיש לשאת את היה חסר הרבה כדי שאלברט יתנפל בכות
דיה.״ בשלב זה כבר ישבו השניים מאחור האשד, השנייה מבלי לתת גט לראשונה. מאז על דודו.
קום המדינה ואיסור הביגמיה, כרוכה התרת
חבר־הכנסת יצא ממשרד פרקליטו של
ואלברט לבדו, במושב הקדמי.
״אתה יודע, אלברט, הבחורה הזו הרסה החרם בהתרת הנשואים. פירושו של דבר: אלברט כשהוא נרגש ומלא כעס. בחזית ההשנייה,
האשה את לשאת יוכל שהגבר לפני קיוסק
הראשון התנוסס עתון ערב, שזה
את חיי, אני מוכרח להתחתן איתד״״ נאנח
עליו לתת גט לאשתו הראשונה. המלצת עתה יצא לרחוב. מתחת לכותרת המבשרת
פעם באזניו. על הגט את לכפות כדי דרושה הרבנים 100
כי אשתו הגישה נגדו תביעה בבית־המשפט,
כאשר התעקשה לילד, אחד אשתו של אל־האשד,
הראשונה, גם בניגוד לרצונה.
גיבטה תמונתו. של הח״ב. שתי החזיתות
ברט ללוות•׳אותם בהרצה המוזרה, לא הפזהו
תהליך הנמשך, בדרך כלל, חדשים התאחדו נגד יהודה חיים — ובאופק ביצבץ
ריע הדבר לחבר הכנסת. הוא לקח עמו את להמ היכולת חסרה ולפנינה ליהודה רבים.
קרב
בחזית שלישית: חזית התחייבויותיו
אהובתו• ,כרגיל. הם הגיעו לנתניה׳
והזוג תין זמן י כה רב.
כלפי פנינה.
עלה לבית־המלון. אך הפעם לא המתינה המונית
בחוץ. ברכה ציוותה על בעלה לחוור
״אני מוכנה ׳לסלוח ולשכוח את הכל,״

הביתה. בשש וחצי בבוקר התייצב אלברט
״אתפטר מן הכנסת״ •הצהירה רינה בעיניים דומעות ,״שיחזור
בפני דודו :״עכשיו אתה מגיע־״ התרעם
הביתה ולא אעשה. שום משפטים או אד־ס;
דדו כ?
ך 0רינה חייס לא התמצאה בסבך ה־ רוש תשלומים.״ אולם נראה היה כי ה־דינים.
היא רק שמעה מסי בעלה את עניינים הגיעו רחוק מדי, כדי שחיים יהודה
*׳ א י. לא ׳.לפגוע •במזוריח;.׳ מסן: העולם׳
המלים ״!ט״ ,״רבנות״ והחלה מחפשת עצות״ .יוכל לצאזת־ מהם ״בשלוים.
הזה לנערה אתי השם׳״הבדוי — ׳פנינה׳ .

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

(המשך מעמוד )4
אינו מביא בה תועלת מלאה, להושיבו ליד
ההגה, שם אינו יוכל אלא לעבוד לפי לוח
הזמנים.
על כן עמדו גם הקואופרטיבים על תנאי
זה, שעה שהגישו הצעות־הנגד שלהם לתביעת
ההסתדרות: מוכנים לקבל כחבר כל מי
שהינו בעל רשיון נהיגה לאוטובוס, או המתחייב
ללמוד ולהשיג רשיון זה בעזרת הקואופרטיב
— טענו.
החברים התנגדו לקבלת עובדי מוסך או
אחרים, מתוך נימוק נוסף, חשוב מאוד לגביהם.
המשכורות המשתלמות לחברים מבוססת
על מקצועם. נהג מקבל יותר מפחח
במוסך. מאחר שהמשכורות מוכנסות למאגר
כללי, המחולק באופן שוזר, בין החברים,
עלול צירופם של בעלי מקצועות ״נחותים״
להוריד את רמת המשכורות. ברגע שהם
בעלי רשיון נהיגה, יקבלו שכר של נהג
ותרומתם למאגר השכר הכללי לא תוריד
את הממוצע.
לכך השיבה ההסתדרות: בטלו את השכר
האחיד; קבעו משכורת לפי התפקידים .״בשום
אופן,״ השיבו החברים. פחדם: פיצול
החברים למעמדות יחדיר לשורותיה,ם סיב־סוכים
מעמדיים, העלולים לפורר את ה־

• אחת הפצצות של משפט אייכמן: נפיץ של מגע בין
אדולף אייבמן לבין זאב ז׳בוטינסקי, כשנת .1935 המחלקה
לז׳בוטינסקי
היהודית של חס. ס ,.שאייכזן כבר עמד בראשה, פנתה אז
בפולין, הציעה לו* לעזור לדגירה המונית של יהודי גרמניה, יחד עס שליש
מרוכשס. את הרכוש הציעו הגרמנים להעביר בצורת סחורות, כולל נשק.
בי ן השאר דובר אפיל! על צוללות. ז׳בוטינסקי סירב להיכנס למשא־ומתן,
לא נתן אף לעוזריו לבוא במגע עם הגרמנים.
• כמה עו להחבר ־ בנסת? שאלה זו׳ תתברר׳ בקרוב, כאשר מפא״י
תפתח בסיבוב הסופי והמכריע במאבק לשינוי שיטת־הבחירות. מפא״י הקנה
עד אז שורר של חברי כנוזת, סכל הסיעות, שיצביעו בעד השינוי, בניגוד
לדעת מפלגותיהם. כבר עתה קיימת דאגה חמורה, במספר מפלגות, מפני
התפתחות כזאת בשורותיהן. שלב נוסף בהתפתחות זו: אנשי רוח אופוזי
ציוניים אחדים יצטרפו בקר וב ליגאל ידין במלחמה לשינוי השיטה ואחדים
מהם אף יגיעו בדרך זו להצטרפות למפא׳־י.

אל תשתעשע באשליה בי מפא״י תפבים לשינוי חלקי כלבי׳

כגון בנוסח השיטה האזוריח־יחסית (חלוקת הארץ ל־סז או 12 אזורים, אשר
בכל אחד מהם ייערכו בחירות יחסיות) .שיטה זו, החביבה ננל הציונים־
הכלליים ועל כמה מאנשי חרות, לא תתקבל ברגע המכריע על ידי מפא״י,
שתחתור לשינוי מוחלט — הנהגת השיטה האזורית־הרובנית (חלוקת הארץ
ל־ 120 אזורים, שבכל אחד זהם ייבחר ח״כ אחד, אשר יזכה לקולות הרבים
ביותר) .הסיכויים להצלחת הפיכה זו: חזקים.

״והריני איכריו בוה ער גזגובקיחו העצגזאגת רארץ ו
• בן גוריון יעשה טוב מאמץ להפריד בין אחדות־העכודה
ומפ ״ ם, כדי להחליש את חזית הלוחמים נגד שינוי שיטת־הבחירות. ייתכן
כי בן־גוריון ינאם ברוח זו בועידת. הקיבוץ המאוחד, אותה יכבד בנוכחותו.

• הפרופסור מרכוש ריינר מהטכניון יהיה אחד העדים
החשוכים של ההגנה במשפט אח רון כהן. בין השאר יעיד ריינר

כי קייס מגע עם אותו מוסד מדעי זר שכהן עמד עמו בקשרים, וכי מגע
כזה לא היה בחזקת ריגול.

• צפה למאבק חדי!ת כין תנועת־המושבים לבין משה דיין,
טל רקע תיכנון החקלאות לפי הצעות שר־החקלאות.
• היכון להופעת תיאטרון בשפה הגרמנית בארץ. תיאטרון
יחפשטטר הווינאי, מייסודו של מאכס ריינהארד הידוע, הציע לבוא לארץ
ולהופיע באולם הבימה, תמורת ביקור גומלין של הבימה והופעתה במשד
שלושה ימים באולם התיאטרון הווינאי באותו זמן. אמרגן ישראלי כבר

נסע לווינה בעניו זה.

0מאורע ספורטאי׳ בחודש אוגוסט: בואה של ניבחרת
הליגה הלאומית האומטרית לשורת מישחקים בישראל, כנראה כאורחת
מכבי חיפה. הקושי המפריג, בינתיים, להופעה: יוקר הוצאות הנסיעה.
קבוצה אוסטרית אחרת שתופיע בחורף בארץ: נבחרת העיר גרץ.

• פקידים ממשלתיים בכירים יוזמים הקמתו של מועדון
בידור פרטי חדש בירושלים, נוסח מועדון־התיאטרון התל־אביבי.
מקום הבידור הסנובי,
מכמן בעיקר לתיירים
הטמעה מצד סטודנטים
הסכימה להעמיד לרשות

שינסה להחדיר לבירה צורות־בילוי מנוונות, יהיה
ולזקידות הבכירה, ימנע, על-ידי מחירים גבוהים,
ונוער חסר־אנזצעים. חברת התיירות הממשלתית
הפקידים הבכירים היוזמים כעשרים אלף לירות —

חזית הפנימית בפני לחצו של לבון או
אחרים — המבקשים להשתלם עליהם. דוגמה
קלאסית של ״הפרד ומשול,״ קבעו.
אור ירוק לשביתה. עד שהעניינים
יסתדרו, הורתה ההסתדרות לקואופרטיבים
שלא לקבל חברים חדשים. כך הצטברו
כ־ 200 מועמדים, העונים על כל דרישות
התקנון, שאין הקואופרטיבים יכולים לקבלם
.״התפתחות המפעל מחייבת קבלת
חברים חדשים,״ הודיע דובר הקואופרטיבים
בוועידת הקואופרציה, לפני שלושה שבועות.
אך ההסתדרות עמדה על שלה: לא יתקבלו
חברים חדשים, אלא במסגרת פתרון
בעיית השכירים בכללותה.
הקואופרטיבים החליטו להתעלם מצו זה,
לקבל את החברים החדשים, להשמיט במידה
הפגנתית את הקרקע. מתחת לרגלי הדרישה
לקבל כל שכיר כחבר. ואז, וזדאי כמעט
שההסתדרות תיתן אור ירוק לשכירים, לפתוח
בשביתה.
תאונות אסון די פ רו מ ט •
העשרים ואחד בנובמבר 1958 היה יום
גורלי לגבי מרדכי גזית׳ מזכירה המדיני
של שרת־החוץ. ביום זה דהר גזית בן
ה־ ,36 אחד הצעירים המבטיחים ביותר במש-
רד-החוץ, במכוניתו לעבודה, כשלצידו יושבת
עובדת משרד־החוץ מרי כרמל. בכביש
רופין בירושלים, בין קרי ת האוגיבלסיסד,
למוסכי המ?ן שר; פגעה מכוניתו בריכב אופניים
צעייז• ,בנימין בוח-ש ( 18ן, תלמיד הכיתה
השמייניית בגיימסיה ביולזלכרם שהיד,

בדרכו לבית־ספרו, הועף מעוצמת הפגיעה
אל שמשת חלון המכונית, ניפץ אותה, הושלך
אל גג המכונית ונחבל קשה. כעבור 12
שעות הוא נפח את נשמתו בבית־החולים.
תאונה קטלנית מקרית זו יכלה להוות את
סוף הקאריירה המדינית של גזית; שכן דוקא
אותה תקופה עמד משרד־החוץ למנות את
גזית לאחד התפקידים החשובים ביותר ב־שרות־החוץ
של המדינה. אם היה נמצא
אשם בגרימת ממת מתוך חוסר זהירות והיה
נענש במאסר — העונש המקובל בעבירות
מעין אלו — ספק אם היה כשר למילוי
משרה מדינית כה חשובה.
מעמד -סיכה מספקת ץ מעיני
שופט השלום הירושלמי הצעיר והמבריק
יוסף חריש, בפניו הועמד גזית לדין, לא
נעלמו עובדות אלו. השאלה בה היה צריך
חריש להכריע, אחרי שמצא את גזית אשם
בגרימת ממת כתוצאה מנהיגה במהירות
יתרה ואי־צפירה, היתה: האם יש במעמדו
ובמצבו של גזית להשפיע על גזר־הדין?
מצד אחד ניצב בפני השופט עברו של
מרדכי גזית (לשעבר מינשטיין) .הוא היד,
קצין מודיעין בצה״ל, שבתקופת הקרבות,
במלחמת העצמאות, ביקש העברה לשירות
קרבי. גזית היה מ.פ. בגדוד 61 הירושלמי,
השתתף בקרבות שיך ג׳ראח, בכיבוש והחזקת
הקסטל, קסמון, נוטרדאם. הוא היה
מפקד הפלוגה שחייליה הרגו את עבד אל-
קאדר חוסייני בקסטל. הוא עמד בראש הכח
שפרץ דרך שער־ציון לעיר העתיקה הנצורה,
קיבל על עצמו את הפיקוד על הכוחות הערביים
שם, נפצע קשה בחזהו בעמדו בעמדת
תצפית. מיד אחרי המלחמה נכנס למש־רד־החוץ,
עלה בדרגה במהירות מסחררת.
מנהל משרד החוץ, חיים יחיל, הצהיר כי
עומדים להטיל על גזית תפקיד מרכזי באחת
הבירות החשובות בעולם.
מצד שני קבע חריש :״מהירות נסיעתו
של הנאשם בשעת התאונה, כשהיא שלובה
עם זניחת חובת הצפירה, היתר, הרת־אסון
ורצופה רשלנות.״ איזה משתי כפות המאזניים
תכריע?
בשבוע החולף גזר חריש את גזר דינו:
״קנס של 1200 לירות לנאשם גזית ושלילת
רשיון הנהיגה לתקופה של שלוש שנים.״
הנסיכות הקלו. מה היו השיקולים שהצילו
את גזית ממאסר? קבע חריש :״אילו
גרמה רשלנותו של הנאשם, כשהיא לעצמך,
למותו של המנוח — חושבני כי העונש
היאות לנאשם היה אחד — מאסר, אף בשים
לב למעמדו, ולמצבו האישי המיוחד,
שבעטיו תהיה נודעת להטלת עונש המאסר
חומרת־יתר לגביו מלגבי אחרים. אולם חברה
לרשלנות זו גם רשלנותו של המנות גופו...
ותרומת רשלנות זו של המנוח ניכרת, אף
רצינית היתד״ והיא היא שפתחה את מקור
האסון לנוכח תרומת רשלנותו של המנוח
ולאורם של כמה שיקולי־לודאי הנעוצים
במצבו האישי של הנאשם, חושבני כי שו־רת־הצדק
לא תלקה אם הנאשם לא יהא
לוקה עתה בגופו, אלא בממונו בלבד, בשל
גרימת המוות
הקאריירה של גזית ניצלה. יומיים אחרי
גזר־הדין הוא מונה לתפקיד ציר ישראל
בוואשינגטון. שלילת רשיון־ר,נהיגה שלו
אינה ברת־תוקף, כיוון שכדי לנהוג בארצות
הברית יהיה עליו בין כה וכה להיבחן שם
מחדש בנהיגד״
״אבל,״ הטעימה אורה רצהבי, עורכת-
הדין המתלמדת אצל השופט חריש ,״הוא
לא יוכל להחנות את מכוניתו במוסר השגרירות
— זה שטח ישראלי.״

בטחון
סרבןה גיו ס
״מיהו ערבי?״ במדינת ישראל, בה קובעת
הרבנות הראשית בקשר לסוגייה המקבילה׳
״מיהו יהודי?״ ניתנת הזכות לקבוע את
ערביותו של אז ר ח ...בידי משרד הבטחון.
כך הסתבר השבוע, שעה שבין אזרחיו
הדרוזיים של הגליל פשטה שמועת מעצרו
של המשורר הדרוזי הצעיר ( )21 סמיח
אל קאסם, בעוון השתמטות מגיוס לצד,״ל.
המיעוט הערבי משוחרר בישראל מגיוס
לצד,״ל, מתוך התחשבות בעובדה שערביי
ישראל רואים את עצמם, לא אחת, קרובים
יותר לאלה בהם היו נאלצים להילחם, אולי,
בשורות צר,״ל מאשר לחיילי ישראל. לא כן
בני האוכלוסיה הדרוזית — הנהנים ממעמד
דתי וציבורי של עם נפרד, בעיני השלטונות,
סחוייבים לשרת בשורות הצבא הישראלי.
בעוד בני הדור הקשיש, השייכים הדרוזיים
ומצדי העדה׳ מתנגדים מטעמי דת
(הגוש! בעמוד ) 16

ך * יאהלכהכר חו ב עם מונטי, הפודל השחור שלה, והתנועה נעצרה. היא נכנסה למס־
| ן עדה, ומסביב התקהל ההמון. היא חייכה למעריצים ללא התרגשות או ענוזתנות, כאחת
המקבלת את המגיע לה.
היא — זיוה רודן, לשעבר שפיר, לשעבר בלכמן, הייצוא הזוהר ביותר של מדינת־היהודים,
נערת־הזוהר מס׳ 1של ישראל, המלכה הבלתי־מעורערת של המושבה העברית
בהוליבוד.
זיוה — התגלמות חלומן העליון של אלפי קוראות שבועוני־הקולנוע ושבועוני־הנשים,
גיבורת הרבבות הבלתי־ספורות של נערות בישראל, שעולמן הנפשי מרכב מסרטים אמריקאיים
נוצצים, מועדוני־לילה, ריקודים ודגמי־מכוניות.
זיוה — אחת מני רבות. האחת שהצליחה. האחת בעלת המזל, אותו מזל אשר בל
האחרות חולמות עליו.
זיוה — חביבת המזל.
האומנם?

ךאשר הו פי ע ה בפעם הראשונה במערכת העולם הזה, לפני תשע שנים, היתד, זיוה
^ נערה יפה, פוטוגנית להפליא. צברית עם מיבטא אמריקאי, שחזרה זה עתה מארבע
שנות שהיה אצל קרובים בארצות־הברית. היא היתד, בת , 18 והיא השמיעה את חלומן הרגיל
של בנות ד 18 להיות רקדנית או שחקנית.
הכתב שראיין אותה, לצורך תמונת־השער הראשונה שלה, חייך לעצמו, לא מצא אף
צורך להזכיר את החלום ד,באנאלי בכתבתו בת 250 המילה. הוא הסתפק במסירת דעתה על
הנערים האמריקאיים בהשוואה לנערים בישראל. לעצמו אמר: עוד נערת־שער, אולי קצת
יותר יפה, המשעשעת עצמה בחלומות של ריקוד ומישחק. היא תשב בכסית, תיזכר בטורי
רכילות, אולי אף תופיע פעם או פעמיים על במה כלשהי. אחר־כך תתחתן ותיעלם — כמו
כל האחרות.

ך* יתה לו כל ההצדקה לחשוב כך. כי הארץ מלאה נערות
ן ן נחמדות שראו יותר מדי סרטי־קיטש וקראו יותר מדי כתבות־קיטש,
נערות ד,מציירות את עצמן בדמיונן בשחקניות גדולות,
כפרימהדונות דגולות, כזמריות כובשות־עולם. הן מסתובבות
בחברות נערות נחמדות אחרות מאותו סוג, חושבות את עצמן
לאמניות מדופלמות, לוקחות פה ושם שיעור — ואף מופיעות פד,
שם בלהקה כלשהי השובקת, כעבור זמן־מה, חיים לכל חי.
הן מחכות ל״מזל״ .אבל למען המזל הן אינן מוכנות לודתר על
מאומה. לא על ״השם הטוב״ ,לא על החלום המעשי לצוד בעל
ולהתיישב בדירה בבית־משותף. הן לא מוכנות לעבוד 20 שעות
ביממה, לא לסבול את לטיפתו של במאי רודף־נשים, ולא להתכונן במשך שנים ארוכות
לפני שיאיר להן ברק ההצלחה הראשון.
נערות־זוהר כוזבות אלה, משולות למדינאים הכוזבים, לסופרים הכוזבים ולאמנים
הכוזבים, הממלאים את הארץ ומשליטים בכל אווירה של העמדת־פנים. לכולם תכונה משותפת׳
אחת: אין הם מוכנים להקריב דבר. הם רוצים בהצלחה וגם בנוחיות; בחיי־משפחד,
נורמליים וגם בבסיס כלכלי איתן; בהצלחה מקצועית וגם במקומם בחברה הבורגנית ;
בהזמנות למסיבות־הקוקטייל של בעלי־השררה וגם בפרסים המתחלקים להולכים־בתלם.
אכן, הצלחה אמיתית, בכל שטח של יצירה, נופלת רק בחלקם של אותם המעטים
המסוגלים לבחור במטרה אחת ויחידה, לחתור לקראתה בלהט ובדבקות, לזזתר על כל
השאר.
איש לא ידע זאת עדיין — אבל זיוה בלכמן, בת ד,־ ,18 שחזרה מארצות־הברית, היתד,
מסוגלת לכך. מאחורי החיוך החמוד של בת הטיפשעשרה הסתתרה החלטה נחושה כמתכת:

להצליח, ויהי מה, בכל מחיר. ו״כל מחיר״ ,במקרה זד ,.,היה פירושו כל מחיר.
ך* יצד נולדה החלטה נחושה זו, החלטה כה נדירה בקרב הנוער הישראלי? כל
^ ההסברים השגורים בפי הפסיכולוגים, אינם חלים על זיוה בלכמן.
אנשים בעלי שאיפת־הצלחה בלתי־מרוסנת באים בדרך כלל מבתים מעורערים ומסוכסכים.
נעורים קשים. הרגשת אי־בטחון או חוסר־אהבה טיפחו בהם תסביכי נחיתות ועליונות.
תוקפנותם קשורה, בדרך כלל, בשנאה להורים, או לאחד מהם.
רקע קלאסי זה חסר לחליטין אצל זיוה. קשה לתאר משפחה יותר מסודרת, יותר נורמלית,
מאשר משפחת בלכמן. האם, בת אודיסה, נישאה ערב עלייתה ארצה, מפני שהוריה לא
רצו לתת לה לנסוע לבדה. בעלה, רואה־חשבון — אף הוא אזרח שקט ושליו יכול לשמש
כדוגמה אופיינית של בני העלייה השלישית מרוסיה.
בת בכורה יכולה להזדעזע כאשר מופיע בבית לפתע תינוק חדש, הגוזל ממנה את
אהבת ההורים. בת צעירה יכולה ללקות בתסביך מתוך התחרות כאחים גדולים וחזקים
ממנה. אולם זיוה אינה לא זו ולא זו. היא האמצעית מבין שלושה. אחיה מבוגר ממנה
בשבע שנים, אחותה צעירה ממנה ב־ 11 שנה.
המשפחה גרה בדירה צרה במקצת, בת שני חדרים, בבית ישן שברחוב עמק־הזיתים בהדר־הכרמל,
חיפה. יתכן כי תנאי־הבית היו דחוקים במקצת, אולם לא יותר מאשר בכל בית
אחר בסביבה. לא היה בקשיים אלה כדי להמריץ ילדה קטנה להתאמצות יתר. עד היום אין
זיוה סוגדת לכסף — היא מבזבזת את הכל במהירות.
אם כן, מה הריץ את זיוה הקטנה? ההסבר שלה מצלצל יותר כתיאור התוצאה מאשר
כתיאור הסיבות .״תמיד הייתי ילדת־זוהר קטנה. כשהייתי ילדה, אמא הלבישה אותי
בבגדי שירלי־טמפל. תמיד היה בבגדים שלי קצת יותר עמילן מאשר בבגדי שאר הילדות,
תמיד הייתי קצת יותר מתוקה.
״בכל מקום אמרו, :תראו איזה מותק!׳ אמרתי לעצמי: בטח שאני מותק. אבל יש לי
עוד משהו! אני רוצה שיעריכו את המשהו הזה!
״תמיד הייתי באור הזרקור. אהבתי להיות באור הזרקור. אבל לא רציתי שזה יהיר,
רק בגלל החיצוניות.״
ה היה הדבר שמשך אל זיוה את תשומת־לב הסביבה עוד מגיל רך? מדוע היתה
) 2תמיד מלכת כל חברה, מנהיגת כל חבורה, מרכז כל אירוע, מוקד כל התעניינות?

4 0 / 1 0זיוה בלננזן, בת ה־ ,9בתצלום אופייני, עם אביה; אמה,
״1? 111 311 3011ן
* 1 9 4 1ואחיה. כבר אז ניכר׳ _הן זיוך הזוהר, הנראה גם בתמונה1 1 1 2 !4 1 /<1 1 1
נ 0בדא־ש;:הטטוד, הלקוחה מתוך אחד הסרטים חאחרועם.שלה בהוליבוד_,בו •מלאה תפקידרנערת ק1לג׳.

המשפחה 1960 ,

בינו, נ לנז שפףח נו ספה אודות — ני רהי

בנמל־התעופה לוד.,שוב נמצאת זיוה
ליד הוריה — אלא ששעיותיהם חל־שנגרם
נגלות כשצולמה התמונה שמימין.

ספטמבר 51׳

אפריל 54י

| ל /| 1 ^ 11*| 11 *1י ה ׳1יה נתוננית הראשונה של
11*1 1 -1 8 1להקת שיילוה אופיר. אי־הצלחתה
לחדור לתיאטרון הישראלי היפנתה אותה אל הקולנוע.

ולי 54י

אוגוסט 54׳

זיוה לא היתר, לוליטה, אחת מאותן ילדות בעלות יופי מתוק ושובר,־לבבות. אם לדון על
פי התמונות שנשתמרו מאז, לא היתד, אפילו ילדה יפה במיוחד. אולם אז, כעתה, ציינה
אותה תכונה שאינה ניתנת להגדרה: הזוהר.
הזוהר אינו רק ברכה. הוא יכול לרבוץ על בעליו כקללה. הוא מוציא את הילדה משורת
כל שאר הילדות. ילד וילדה אינם רוצים להיות שונים מאחרים. שאיפתם הגדולה ביותר
היא להיטמע בחברה. ילדת־ווהר קטנה יכולה לסבול מתכונתה המיוחדת כמו נמשים או
פזילה.
לילדת־זוהר קשה לקיים יחסים נורמליים עם הסביבה. תשומת־הלב המתמדת אינה מאפשרת
התפתחות רגשית רגילה. התוצאה יכולה להיות אחת משתיים: או שהיא מתרגלת להשיג
את הכל בקלות והופכת לאחת מאותן בובות חסרות־הנשמה — או שהיא מדורבנת לקראת
מאמץ־יתר ומתפתח בעצמה יצר ההשתלטות וההתבלטות. זיוה היא דוגמה לדרך השנייה.
היא לא היתה ילדה רגילה. בלט בה יצר מוגזם לנקיון ולסדר. אחרי שאמה היתד, עורכת
את השולחן, היתד, זיוה עוברת ממקום למקום, מיישרת את הסכינים והמזלגות בדייקנות
סרגל. אותו יצר לשלמות חל גם על עצמה. היא לא רצתה להיות מותק. גברה בה השאיפה
הלוהטת, שהפכה מוקד אופייה: להוכיח לבריות שהיא אינה רק נערת־זוהר, שהיא ראויה
להערצה ולפירסום לא רק בשל גופה החטוב ופניה הסכס־אפיליים.

ף י• גיבוש הסופי של חלטה זו בא הרחק מן הארץ, ועל כן נסתר אף מחוג משפחתה.
ן | כשד,יתד, בת ,14 לקה אותה אביה עמו בצאתו לביקור אצל דוד באמריקה. הדוד שיכנע
את האב כי עליו להשאירה שם שנה.
אותה שנה פרצה המלחמה בארץ. הדוד עמד על כך שהילדה, שממילא לא יכלה לעזור,
לא תחזור לארץ הנתונה בסערה. בסך הכל נשארה זיוה ארבע שנים בבית הדוד, פסיכיאטר
במקצועו. חייכה היא, לאחר מכן :״הוא ניסה לרפא אותי, אבל זה לא עז ר
עוד בארץ החלה זיוה לומדת ריקוד. באמריקה, שעה שסיימה את בית־הספר התיכוני,
המשיכה ללמוד אצל מורות ידועות. שאפתנותה הופנתה עתה אל אמנות זו.
לבסוף, ב־ , 1951 חזרה זיוה ארצה כדי להתיצב לצבא. השנה בה שירתה בצד,״ל, שנועדה
לשחק לאחר מכן תפקיד כה נכבד בכתבות סוכני־הפירסומת שלה, לא השאירה בה רשמים
עמוקים. היא היתד, קרובה לעיר, המשיכה ללמוד ריקוד, הופיעה בערבים, אחרי השרות,
בלהקת גרטרוד קראוס, בהצגות הציפור הכחולה ופר גינט של הבימה.
השינוי החיצוני בא בשעת ארוחת־ערב. החבר שהזמין אותה הביא עמו ידיד שהרגיז
אותה מאוד: הוא התעלם באופן הפגנתי מקיומה. זיוה לא היתר, רגילה ליחס כזה. לשווא
ניסתה לשבור את התנהגותו הגסה של הבחור.
לאפתעתה הופיע הבחור האדיש כעבור כמה ימים בחדרה, ביקש פגישה. היא הזמינה
אותו לבוא אחרי ההצגה. היה זה יעקוב (״שאפיק״) שפירא, בן בעל־ר,קרקעות של שכונת
שפירא, צעיר עשיר שעבד במשרדו־,ביטחון. כעבור שלושה חדשים נישאו.

נישואין פרחו במשך שנה־שנתיים, בדירת־גג יפר, של
| | שלושה חדרים, בגבעתיים. זיוה נראתה כאשה נשואה מאושרת,
משכה את כל המבטים כאשר נהגה בחוצות תל־אביב במכונית
הלבנה המפוארת של בעלה. לאחר מכן גססו הנשואין לאיטם,
עד שבוטלו סופית. מי היה אשם בכך?
שאפיק אהב את זיוה, נהג בה בעדינות וברכות. יתכן שהיתר,
זאת טעות. אומרת זיוה, במבט חולמני :״אני צריכה בחור שישלוט
עלי! שיגיד לי: לא! שישאיר סימנים על הזרועות שלי!״
ספק אם שאפיק יכול היה להציל את הנשואין אפילו לו היה
/ ג פחות טוב. קרוב לוודאי כי זיוה כלל אינה יכולה להיות נשואה.
כאשר נשאלה על כך השבוע, נתקבל הרושם כי טרם חשבה די צורכה, ובכנות מספקת,
על סוגייה זו. תוך כדי תירהור בקול רם סתרה את עצמה כמה פעמים:
״בטח שאני חושבת פעם להתחתן! מה איתן?! לא מחר, אבל אניוי מחרתיים...
אדם שבחר בקאריירן! כמו שלי יכול להיות נשוי, אפילו יותר מאחרים. מפני ש ...לא
יודעת, בעצם. אבל חושבת שכן. נכון שמוציאים המון אנרגיות ומחשבה. אני נתונה
כולי לעבודה, נשום דבר אחר לא מעניין אותי אז. אס אני בעבודה אפילו חמשה שבועות,
לא מעניין אותי כלום. אני אפילו לא יוצאת לבלנת אני חושבת בכנות שאני יותר
מדי צעירה בשביל נשואין. אני לא רוצה שמישהו יניד לי מה לפשות. רוצה לעשות כל
מה שעולה בדעתי, מתי שאני רוצה. לא רוצה אף פעם לגשת למיטבח. לא רוצה להכין לי
כלום, חוץ מתערובת של שאמפניה ומיץ־תפחים לארוחת־הבוקר.״
כעבור רגע הגיעה לשורש עמוק יותר של הבעייה .״אני אנוכית. אני רוצה חופש,
עצמאות גמורה. אני רוצה לנסוע, לדאוג לקאריירה שלי. איזה בחור יכול לסבול זאת?״
זיוה יודעת שהיתר, לה הברירה בין נשואין מאושרים לבין קאריירה, ושבחרד, בקאריירה.
אולם לעתים היא רוצה לרמות את עצמה כאילו אין הברירה מחוייבת המציאות .״הייתי
רוצה בבעל שיהיה אמן, אדם יוצר, עם דמיון, תוסס.״ אך ברגעים של התפכחות היא
יודעת בלבה כי גבר כזד, נוטה להיות אנוכי בעצמו —וכי לא יתכנו נשואין אמיתיים
בין שני אנשים אנוכיים־מושבעים.

^ שראלים שקדניים רקמו מסכת שלמה של אגדות מסביב לחיי האהבה של זיוה
שפיר, לא פחות מאשר סביב הישראלית הנמרצת השניה, יעל דיין. אצל זיוה, כמו
אצל יעל, כל קשר בין המסכת לבין המציאות מקרי בהחלט. קרוב לוואי כי שתיהן לא
אהבו מעולם אהבה אמיתית.
מומחים רבים — מפסיכולוגים מיקצועיים ועד לבן־הכט — שאלו את עצמם מה גרם
לעובדה הבולטת כי כוכבות הוליבוד, שהעולם כולו מתיחס אליהן כאל התגלמות מין,
אינן, ברובן, מסוגלות לחיות חיי־אהבה פשוטים ורגילים, נדות מנשואין הרוסים לנשואין
הרוסים, מירח־הדבש ישר למשפט־ד,גירושין.
התשובה לשאלה זו נעוצה בעצם מהותה של הכוכבת. תפקידה בחברה של ימינו,
לספק למיליונים סמל לתלות בו את חלומותיהם הרומאנטיים והמיניים. אלילת־המין
הד,וליבודית חייבת־ להיות נארקיציסטית, מאוהבת בעצמה, להקדיש את כל מרצד, וכוחה
לטיפוח הזוהר שלה. אלילת־האהבה מקריבה את חיי־האהבה שלה על מזבחה של עצמה.
האהבה האמיתית היא מעשה של נתינה הדדית. אין ־היא יכולה לשגשג כאשר צד אחד —
ודווקא הצד הנשי — אינו יכול לתת, אלא רק לקחת. אלילת־המין ההוליבודית אינה
יכולה לתת. היא מרוכזת בעצמה. היא מורגלת מגיל צעיר שהכל ניתן, לה1

יוני 55׳

האשה הנשואה

רא בשפת הים. כיום היא רזה יותר

יוני 56׳

אוקטובר 59׳

דצמבר 58׳

מרס 60׳

יולי 60׳

יתר על כן, נשים יפות מדי מפחידות אח הגברים. הן מושכות רק סוג מסויים של
גברים — רודפי־השמלות, שאינם מבקשים אהבה אמיתית אלא רק פריט נוסף ברשימת-
הכיבושים שלהם. נערת־הדוהר חוששת תמיד, כי הגבר המנסה לחזר אחריה כלל אינו
מתכוון אליה, אלא לחיצוניותה הזוהרת, לסמל המיני שבה. לבחורה פשוטה ומכוערת
הרבה יותר קל למצוא אהבה ולהתחתן באושר מאשר לנערת־זוהר נוצצת.
זיוה מכחישה בהחלט שכללים אלה חלים עליה. היא משוכנעת כי היא יכולה לחת,
למצוא אי־פעם אהבה אמית־ת. מכיוון שנערת־הזוהר מס׳ 1של ישראל אינה רוצה להיות
נערת־זוהר, אלא הרבה יותר מזה — שחקנית, אמנית — היא מורדת גם בחוק הדן את
נערות־הזוהר לעקרות בעולם האהבה. אך ספק אם תוכל להימלט מחוקיות זו.

** וד כירה־הדבש שלה הניחר, נידבך נוסף על חומת
הקאריירה שלה. היא שמעה על נסיונו של שייקה אופיר
להקים להקה של פאנטומימה. זיוה החליטה שלעולם לא תהיה
יותר מרקדנית ממוצעת, החליטה כהרף־עין לפנות עורף לריקוד,
להתמסר לפאנטומימה.
בעצם, רצתה זיוה במשהו אחר לגמרי. היא רצתה להיות
שחקנית, חיזרה על פתחי הבימה והקאמרי. התיאטרונים, שלא ראו
בה אלא נערת־זוהר נוספת המפטפטת על אמנות, השיבו פניה
ריקם. עד היום לא סלחה להם זיוה, ועד היום היא חולמת על
קאריירה תיאטרונית. כאשר זיוה חולמת, היא פועלת. תוך שנתיים,
הבטיחה השבוע, תעלה על קרשי ברודוויי — ויהי־מה. היא כבר עוסקת בקשירת הקשרים
הדרושים, באותה החלטיות נחושה שהביאה אותה להוליבוד.
זיוה לא היתד, היחידה שבאה לשייקה. הרבה בחורות נרשמו והופיעו לחזרות ראשונות.
אולם כאן אירע שוב דבר רגיל בישראל: יושבות־כסית באו לחזרה אחת, שנייה ושלישית.
אך כשראו כי הדבר כרוך בעבודה קשה, בהתמסרות, בחזרות ארוכות — נעלמו בזו אחר
זו. זיוה נשארה לבדה, יחד עם עמוס אריכא״ושייקה עצמו. שלושתם היוו את הלהקה
שכבשה את הארץ ותפסה במשך זמן־מה מקום מרכזי באמנות־הבמה הישראלית.
אותה שעה כבר הבינה זיוה כי תכונותיה המיוחדות יאפשרו לד, בניין קאריירה רק
בחוץ־לארץ. בהחלטיות הרגילה שלה התמסרה לכיבוש מטרה זו. הדרך הקלה והבטוחה
ביותר היתד, להצליח באחת מתחרויות־היופי, המנחילות למנצחות את הפרסומי; הדרושה
ואת הנסיעה הייצוגתית.
נסיונה של זיוה להיבחר כמלכת־היופי של ישראל ניכשל בצורה הנראית כיום כבדיחה
תפלה. זיוה, בעלת הגוף והפנים המושלמים ללא פגם, שהיתר, כבר אז היפהפיה
הנערצת ביותר בארץ, לא נבחרה למלכת־ישראל, אף לא למלכת־חיפה. כאילו רצו
להעליבו. במתכוזן, נבחרה לסגנית מלכת־היופי של חיפה.
תחרות אחרת הביאה לה תוצאות חיוביות יותר. בקיץ 1954 נבחרה זיוה למלכת־היין,
תואר חד־פעמי שהומצא לצורכי רימום היין הישראלי בארצות־הברית. זיוה
נשלחה לשליחות של פירסום באמריקה, הופיעה בטלביזיה, באסיפות ובמודעות. היתר,
זאת מעין חזרה כללית. ההצלחה שקצרה בסיור קצר זה הוכיחה לה כי היא יכולה
לכבוש אתעולמה בארצות־הברית — בתנאי שתהיה מוכנה לשלם את המחיר.

ך * סחיר היה יקר. בארצות־הברית אין ערך למזל. בניגוד
ן | לסיפורי שבועוני־הקולננע ובניגוד לסרטי־הוליבוד עצמם, אין
הקאריירות שם מתחילות בכך שמגלה־כישרונות נתקל ברחוב ביפר,פיה
והופך אותה לכוכבת. ארצות־הברית היא מדינה אדירה,
יבשת בפני עצמה, והיא מושכת אליה כישרונות מכל העולם.
התחרות על ההצלחה הינד, קדחתנית, אכזרית, חסרת־סנטימנטים.
היא כרוכה בעבודה מפרכת ביותר, בהישג אישי ־הנקנה בעמל*־
בהעלאת קורבנות מסוג אחר, שלא כל בחורה מסוגלת להקריבם.
זיוה לא קפצה אף על שלב אהד. כשהגיעה סוף־סוף להוליבוד,
בשנת ,1955 לא היתד, אלא עוד צעירה יפה אחת ממדינה נידחת.
היז: עליה לרכוש את הנתונים היסודיים ביותר. אחד מהם היה ניתוח פלאסטי — אפה
החמוד היה קצת רחב מדי, מבחינת צורכי־הצילום. היא נתנה לו את צורתו הפוטוגנית
הנוכחית.
גם השם שפיר לא התאים. הוא הזכיר מדי את השם היהודי שפירא (ממנו אומנם ניגזר).
היה צורך לבחור בשם חדש. זיוה הכינה רשימה ארוכה של כל האמנים החביבים עליה.
מבטה חזר אל שמו של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, שפסלו הנשיקה עשה עליה רושם.
להקלת המיבטא שינתה את ת 80 <11ל־.י1{0)1?.1־ עם הדגש על ההברה הראשונה. היא בחרה
בשם זה, על אף התנגדות הוריה, שמשמעותו העברית אל מצאה חן בעיניהם.
במשך שנתיים היתד, הנערה שכירה קבועה של חברת יוניברסל. המשכורת — 200
דולאר לשבוע — הספיקה אך בקושי לחיים בעיר המחייבת הפגנה של הצלחה כתננאי
להצלחה. החברה נתנה לה תפקידים קטנטנים, חסמה בפניה את הדרך לטלביזיה.
זיוה הבינה כי משימתה העיקרית היא להחזיק מעמד, בכל מחיר, עד אשר תתפרסם
בהדרגה, תוכל לקבל תפקידים יותר טובים ותנאים יותר טובים. המחיר הזה כלל, בין
השאר, את תצלומי־העירום המפורסמים. הם נעשו בשביל כסף, וזיוה מודה בכך ללא כל
היסוס• .אני עדיין חושבת שהם לא היו׳ זולים. הם צולמו בטעם טוב. אני לא מסכימה
שעירום זה זול וגועל־נפש. אני לא חושבת שזה חטא. היתר, לי תקופה קשה. לא היה לי
כסף. למדתי כל הזמן, ולימודים עולים שם הון. כשבאו לאציע לי, לא חשבתי הרבה.
ידעתי שאס אני אעמוד לצילומי־עירום, אעשה זאת בטעם טוב. אילו הציעו׳ לי את הדבר
עכשיו, לא הייתי מסכימה. לא מפני שאני חושבת שזה גועל־נפש, אלא מפני שאני כבר
לא זקוקה לזה. אם זה דרוש בסרט, בשביל התפקיד, זה דבר אחר. בשביל התפקיד צריכים
לעשות את הכל.״

ך • עגור שנתיים שוב לא היתד, זקוקה לחוזה קבוע עם חברה. בר^ז צלול הקליטה
• /לוו ת ר עליו — ולקפוץ־ לתוך אפי־ אי־הביטחון׳.היתה זאת החלטה אמיצה מאוד מצד

זיוה, כפי שנראתה בשנה תראשזנה צעירה. ללא בסף, ללא שגש?ם.
של נשואיה ליעקוב (.נ)1א׳פיק״) שפי 7׳ .היו־ זמנים בהם כדאי היר. ,לשחקנית צעירה להי-ות•,קשורה. בחזזה -.הוליבוד{,זיתה שייכת
ואפה החדש משנהיבמקצת את פדה ׳ לקומץ אולפנים אדידינוף שהתיזזשו אל הכוכבים *כאל רכוש׳יקרי, דאגו להט ״,טיפחו אותם

! 1 ? 1י* 1ך 11ץ״ אחת מתמונות־העירום המפורסמת ש־י
י י ! 1.1 /צולמו לפני שנתיים. זיוה עומדת על
דעתה שהתמונות עשויות בטעם טוב, וכי אין בהן חטא.

1ווב: צי לו םבשפת הי
בטור האחרון (העולם הזה )1188
ברנו על בעיות תאורה וקונטרסטים
וקים בין האור והצל בצילומי־קיץ,
:מיוחד בשפת הים. השבוע נטפל
תר בתוכן התמונה עצמה.
אחת מהשגיאות השכיחות ביותר
וא צילום של דמות מקרוב מדי, או
עמדתה בצורה כזאת שרגליה או
־ועותיה מופנות אל המצלמה. דברים
לה גורמים לעידדתי צורה, כמו רגלים
1ידים ענקיות בהשואה ליתר הגוף.
וי למנוע שיבושים אלה ולהקנות
:ושא הצילום פרופורציות נכונות, אסור
צלם דמות שלמה מקרוב יותר מ־3
סרים. כמו כן יש להעמיד את המצולם
ך, שאף חלק של הגוף לא יבלוט
יתר מדי בכיוון המצלמה.
נקודה נוספת שיש לשים לב אליה,
יא הכנסת תנועה לתוך התמונה.
מובן קל יותר לצלם דמות דוממת,
טטית. אך למעשה האדם, בעל החי
הטבע אף פעם אינם דוממים, ולכן
ראות תמונות מבוימות של בני אדם
וגעים שפקדו עליהם ״ כעת ...תעמוד
:שקט ואל תזוז״ מלאכותיות כל כך.
הרי בשפת הים ובבריכה יש לך מספיק
גור כדי להשתמש באותה 1/1000 או
! 1/50 של שניה שמצלמתך מרשה לך
ושבה הנך משתמש לעתים רחוקותל כך.
כדי להשיג ״עומק חדות״ מספיק
:תמונות, רצוי לסגור את הצמצם של
ומצלמה ל־ 11 או אפילו .16 קודם
ומרנו שלתמונות של אנשים בתנועה
:דאי להשתמש גם במהירות גבוהה
:גון 1/500 של שניה. שיתוף זה של
־,ארה מהירה וצמצם סגור נוכל להרזות
לעצמנו בשימוש בסרט רגיש, אך
!דין, כגון ה־״פראומניה״ 21 ,דין
זל ״פרוץ״ שיש כעת להשיגו בחנויות
־,צילום בכל הארץ.
ברצון נהיה מוכנים לענות בטור זה
!כל השאלות של צלמים חובבים. כתוב
!״העולם הזה״ טור הצילום, ונשתדל
!עזור לך לפתור את בעיותיך הצילו־גיות.

שאל
כל צלם מלוצועי מה הוא
זושב על סרטי ״פרת״ .כל צלם מהצועי
זנוסה יודע שסרטים שטוחים של
,פרוץ״ נחשבים לבין הטובים ביותר
:עולם לעבודה מקצועית, בגלל גמישו־
;ם לגבי הארה ופיתוח ונרעיניותם
זנמוכה. אותן התכונות, החשובות עוד
יותר עבור החובב, עומדות לרשותד
:ם בסרטים הגליליים והזעירים של
,פרוץ״ בנדלים 35 ,127 ,620 ,120מ׳׳מ,
! 1מ״ם ו־ 8מ״מ, ברגישויות ט־ 17 עד
; 2דין.

מוגש על־ידי

״תמיד קראו לי מותק. לא רציתי להיות מותק.
רציתי שיעריצו אותי על דברים אחרים

״אני זוברת שאמא הלבישה אותי בשמלות של
שירליממפל, שבשמלה שלי היה יותר עמילן״...

אין סגל עצום של אנשי־פירסומת.
וזיתרה על 300 הדולאר שקיבלה
לא מפורסם, אבל בשבילו זיוה
שמפרסם את אליזבט טיילור ולא

ורוממו אותם. מאז השתנה המצב. לחברות הגדולות שוב
הסרטים הגדולים מבוצעים בידי מפיקים עצמאיים. זיוה
לשבוע, לקחה לעצמה סוכן־פירסום פרטי .״אולי הוא
רודן היא האישיות הכי חשובה. מד, אני צריכה סוכן
מעוניין בי? לקחתי סוכן שבשבילו אני השם הגדול!״
השם זיוה רודן הוסיף להתפשט בעתונים. חלק מן הכתבות היו שטותיות, הכילו רק
רכילות, כוזבת לעתים קרובות, על עסקי־אהבהבים של זיוה עם כוכבים אחרים ואנשי־ציבור,
מעלי חאן ועד קונראד הילטון. אולם בצד רכילות זו החל שמה של זיוה
מתפרסם גם בצורה אחרת ובמקומות אחרים. אנשי־המיקצוע נוכחו בהדרגה לדעת כי
הצעירה מישראל היא בחורה שאפשר לסמוך עליה, שטיב מישחקה הולך ומשתפר.
בדרך כלל פשטה בהוליבוד הדעה שכדאי לעבוד עם ישראלים — שהם רציניים, שקדניים,
מדייקים בעבודה וזוילם יחסית.
עד היום הופיעה זיוה ב־ 11 סרטים* .מישחקה התקדם, הפך יעיל ומקצועי. צופי ישראל,
שראו לפני שבוע את סרטה השמיני, גבעת הזעם והנקם, ראו את זיוה בתור אינדיאנית,
משחקת תפקיד לא ארוך, בצורה הנכונה, המחוייבת על־ידי התסריט. בין סרט לסרט היא
מופיעה בטלביזיה ( 750 דולאר לכמה ימי־עבודה) ,גילמה בה כמה תפקידים דראמתיים.
בינגוד לשאר השחקניות הישראליות בהוליבוד, אין הצלחתה של זיוה מבוססת על
האופנה הישראלית־התנ״כית החולפת עתה בהוליבוד ובעולם. אף שהעבר הישאלי מודגש
בכתבות־הפירסום שלה, מהווה רקע אכזוטי עבורה, הרי שזיוה אינה ישראלית־מקצועית.
אחרי ששיחקה תפקידים של מצריה עתיקה, אינדיאנית, צועניה ואמריקאית, היא יכולה
להופיע עתה כבת כל גזע שהוא.
כהוכחה לכך — ולהצלחתה ההדרגתית — משמש תפקידה האחרון, שאיפשר לה לבוא
לביקור של שבוע בארץ. חברה איטלקית, אשר התכוננה להסריט סרט על הארגונאוטים,
היוזנים האגדתיים שגאלו את גיזת־הזהב, חיפשה שחקנית ראשית מתאימה. המפיקים
עילעלו בעתונים המקצועיים, נתקלו בתמונה של זיוה. מערקים הוחלפו עם אמריקה,
סוכנה של זיוה קבע תנאים מצויינים — הטובים ביותר שייו עד כה — וזיוה חדרה לעולם
הקולנוע האיטלקי. ערב בואה ארצה, כבר הספיקה לעבוד כמה ימים בצילומים.

**ה יביא העתיד לזיוה? העולם למד לחייך למשמע חלומותיהן
)3של פצצות־מין, המבקשות להיות שחקניות רציניות, ממאריליי
מונרו ועד לקים נובאק. אולם זיוה מתכוזנת לדבר ברצינות. אי־אפשר
לדעת כיום מה גבול כישרונה, אך בדבר אחד אפשר להיות
בטוח: היא תתמסר לשאיפה זו באותה רצינות מעשית, באותה
החלטיות בלתי־מתפשרית, בה התמסרה לשאיפותיה עד כה.
״אם אני שחקנית טובה, אני יכולה לגלם כל תפקיד. אני לא
רוצה לבנות את הקאריירה שלי לא על זה שאני חמודה, או שיש
לי גוף חטוב!״
למרות הכל, נשארה זיוה חמודה, וגופה נשאר חטוב, אף כי רזה
בהרבה מאז יצאה להוליבוד; גוף זה איבד את חימוקיו הישראליים ונעשה יותר תמיר
ואמריקאי. למרות שערה הצבוע חום־בהיר (לצורך תפקיד) ,ריסיה הארוכים המודבקים,
החזק, נשארה זיוה, ביסודה, צברית רעננה, בעלת לבביות טבעית,
אפה הצר ואיפורה
הבוקעת בנקל מבעד למעטה ההוליבודי המיקצועי.
מה מריץ את זיוה? איש אינו יודע. גם היא עצמה לא. ברור רק כי רצה דרך ארוכה,
ומן הסתם עוד תרוץ כברת־דרך רצינית עד שתגיע
ישר אלהמטרהשהציבה לעצמה,
לאן שתגיע.
אפשר לשלול את המטרה או לחייב אותה. אך על דבר אחד אין וויכוח: זיוה, הצעירה
החיפאית, שעשתה את הכל בכוחות עצמה, היא תופעה.
* זהם ז , 8ז\\ 1320 זז 3ץ 0111618 ? 3־ 116 81י 6 )1 1683 13* 3 0 ׳ 8 011186 , 1ץ ;6ז;^ 31
1 6ז 3 ? 01/6 66נ 11מ1ן;< 0 1 (615101 111/516 1,116 01 13111 311)1 £ 1 /6 , 1(13
1( 011, ? 331 ? 13 ! 11 110111 0311 11111, ? 111£ 0 1 6 0 1 6 , 00116£6 001111)16111131,

? 116 8107!/ 0£ ? 3111.

״זה לא נבון שאדי לא יבולה
לתת. אני יודעת לאהוב

״אולי אני כאמת יותר מדי צעירה
להתחתן, אני לא יוד ע ת

0 2ר ׳6

״הדדהה! זה שבסיס סוב -אכל לא אגיד לך
מי הוא האיש שאני אוהבת אותו עכשיו

״אני רוצה להיות חופשית, עצמאית. אני לא רוצה
לנגוע כששבה, להג*נז ירן כשאני רו צ ה

במדינה
(המשך מעמוד )10
וכדאיות להיחשב רשמית כערביים, נוטים
רבים מאוד מבני הנוער הדרוזי לראות
עצמם כערביים מהורים, עוקבים בעניין אחר
התפתחויות התנועה הלאומית בארצות־ערב,
חדורים גאוזה עצמית על רקע לאומי־ערבי
— ולא דתי.
סמיח אל קאסם היה אחד מצעירים אלה.
הטענה שהדרוזים משתפים פעולה עם הממשלה,
דחפה אותו לקצוניות־יתר. חוץ
מזה, עיסוקו בסיפרות קירב אותו ליתר
המשוררים הערביים בישראל, מהם נטל את
הרוח הלאומנית של שיריו. כיוון שכך,
סירב בתכלית להלחם בשורות צה״ל, הכריז
על עצמו כעל סרבן מלחמה.
״וויתור עד זכויות״ .משרד הבטחון
לא התחשב ביותר בטענה זו. לאחר שהוענקו
לו, הודות ללחץ קרוביו רבי־ההשפעה, דחיות
רבות, במשך שלושת השנים האחרונות,
הודיעה לו לשכת הגיוס לפני שבועיים שגיוסו
סופי. תשובתו של סמיח: פנייה בכתב
לנשיא המדינה, לרמטכ״ל, וליועץ ל ע ני ינים
הערביים של ראש הממשלה.
פניות אלה לא נשאו פרי. מלשכת הנשיא
נתקבלה תשובה פורמאלית וסתמית; היועץ
הבטיח טיפול, אך לא דחה את גיוסו
של סמיח. הרמטכ״ל לא טרח כלל לענות.
סמיח, הנסער והמושפע מדודו סלאמן
שחאדה, מורה לאומני־ערבי מן הכפר רמה
שבגליל, החליט לעבור לצעדים קיצוניים.
הוא העביר לראש הממשלה את מסמכיו
האישיים הישראליים (כולל פנקס יוצא צבא
ותעודת זיהוי) ,ירד למחתרת, הפך למשתמט.
כעבור זמן קצר נעצר על־ידי המשטרה הצבאית.
עת הובל בטנדר צבאי ברחובות
נצרת, הספיק אל קאסם להגניב לידיד שעבר
במקום יפוי־כח, שנתן למנצור כארדוש, מראשי
הפלג הערבי־לאומני אל־ארד, לפעול
בשמו.
״הדרוזים -בת דתית׳׳ .קבוצת
אל־ארד ששה על המציאה. בשורה של
פניות אל השלטונות הצבאיים, דרשה את
שחרורו של אל־קאסם מגיוס, בתור ערבי.
סען כארדוש :״סמיח עומד לפתוח בשבי-
תת־רעב אם לא ישחררוהו. הוא ערבי לכל
דבר, וחוקי־הגיוס אינם חלים עליו. ההגדרה,
דרוזי׳ אינה כיום, אלא חלק ממינוח
ערבי־דתי, בדומה ל,שיעים׳ או, סוניים׳ —
אף הם פלגים דתיים בגוף האומה הערבית.״
השבוע, ניכר היה שמשרד הבטחון, אגף
הגיוס, אינו תמים־דעים עם העסקן המפלגתי
הערבי. וכל עוד משרד הבטחון הוא המכריע
בקשר לסוגייה ״מיהו ערביי״ יש להניח
שסמיח אל־קאסם יתקשה לשכנע את הממונים
על גיוסו בצידקת־סענותיו.

ד ר כי אדם
חתונה בנ רמדה
והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בגדים
ולא יחסלו. ויאמרו לויעבדיו :״יבקשו לאדוני
המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי
סוכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך.״
ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו
את אבישג השונמית ויביאו אותה למלך.
והנערה יפה עד מאוד ותהי למלך סוכנת
ותשרתהו.
הטלפון של תחנת המוניות הצבי בתל-
אביב צילצל באחד הבקרים שלפני שבועיים.
״כאן מדברים מביתו של שר־הדתות,״ הודיע
קול לנהג התורן ,״שלחו בבקשה מכונית
שתסיע את הרב טולידאנו לירושלים.״
כעבור דקות ספורות נעצרה מונית ליד
ביתו של השר, ברחוב לילינבלום. מן הבית
יצאו שני רבנים: השר טולידאנו ובן-
לודיה, שנהג המונית לא הכירו מקודם .״סע
לרמלה,״ הורה הרב השני, שהתיישב במושב
האחורי, ליד השר0 .
ברמלה הורו הנוסעים לנהג כי יחנה את
מכוניתו ליד אחד הבתים הערביים המטופחים
של העיר, ימתין להם עד אשר יסיימו פגישה
שהיתה להם באותו בית. הפגישה נמשכה
קרוב לשעתיים. לבסוף הופיעו שני הרבנים,
בלוזיית רב שלישי, שהנהג זיהה כרבה הראשי
של העדה המארוקאית בישראל, הרב
יצחק אבו־חצירה. הוא לחץ בחמימות את
ידו של השר, בירך אותו כמה פעמים בברכת
״מזל טוב״ ולאחר מכן נפרד באותה
חמימות מהרב השני.
השר ובן־לווייתו חזרו למונית. בן־הלה־יה
התיישב ליד הנהג, בעוד שהשר ישב
על המישב חאחורי. אך לא לבדו. יחד עמו
נכנסה בהורה צעירה* כצלת יופי נדיר, שהצטרפה
אליו בבית הרב-אבו־חצירה• ״עכשיו.
סע לירושלים,״ הורה היושב ליד הנהג.

ממשפחזז הי;נודן ח. בדר! ץ ל ־מילע
הגייכינו בירישלים־ הומיגיץ ולנד,ג לדעת פי-

הנוסעת היפה שישבה ליד הרב. על שאלותיו
לא קיבל תשובה.
היתה זו מרים סבאג בת ה־ 20 ממושב
תירוש שבחבל עדולם. היא היתד, אשתו
החדשה של שר הדתות, שזה עתה נשא אותה
כדת. הפגישה בבית הרב אבו־חצירה לא
היתה אלא טכס הנשואין, שנערך בסודי־סודות
וללא קהל מוזמנים, לבד מכתריסר
אנשים מבני משפחת הכלה.
לפי מעמדו של החתן, אפשר היה לצפות
כי הרב הראשי בעצמו יערוך את הקידושין.
אך צעד זה היה מעניק לטכס מעמד כ:יעט
ממלכתי ומפנה אליו את תשומת־הלב הציבורית
— דבר, שלפי כל הסימנים, היה
בדעתו של השר להימנע ממנו.
אפילו בני־משפחתו לא נוכחו בעת הטכס.
היעדרותם לא ניתנה להסבר מתוך נימוקים
של סודיות וצניעות בלבד. כי בני משפחתו
של השר התנגדו כמעט פה אחד לנשואים.
סיכם אחד מהם :״היה ברור לכולנו, אחרי
מות הרבנית מסעודה, לפני שלושה חדשים,
שהשר לא יוכל להישאר ללא אשד, שתדאג
לו ולביתו. ואמנם חשבנו שהוא ישא אשה
ההולמת את גילו ואת מעמדו*; אשה כבת
40־ — 50 אבל לא נערה בת ! 18״
כמו דויד המק* .השר התעלם מכל
אלה, שקע בבילוי ירח־הדבש עם כלתו הצעירה,
שעלתה עם משפחתה ממארוקו לפני
שנים מעטות. כאשר נעדר ממשרדו, לא ידעו
פקידיו להסביר מדוע. לעתונאים ששאלו לסיבת
היעדרו, לא מסר משרד הדתות כל
הודעה על המאורע; ומפי השר הם זכו
לתשובה תקיפה :״נשואי אינם מעניינו של
משרד הדתות.״
שעה שמאות ברכות זרמו למשרדו, מצאו
חסידי הרב את הצידוק ההיסטורי וההילכתי
לנשואים :״האם דויד המלך לא נהג בדיוק
כך, בלקחו אליו את אבישג השממית?״
שאלו את המשתוממים.

משפט
יפוי ־ כוחלאחרה מוו ת
שנתיים וחצי אחרי שבית־המשפט העליון
העניש את הישיש הירושלמי מלכיאל גרינ־וואלד,
בהטילו עליו שנת מאסר־על־תנאי, חזר
האיש, אשר גרם לאחת הסערות הגדולות
בחיי המדינה, אל בית־המשפט. לא היה קיים
השש, כי עונש המאסר־על־תנאי יופעל נגדו:
גרינוזאלד, הנראה צעיר מ־ 78 שנותיו, הואשם
הפעם בהוצאת כסף בטענות שווא ובזיוף
חתימה, בעוד שהעונש על־תנאי עומד
נגדו באשמת הוצאת דיבה בלבד — האשמה
המקורית הקטנה שג־לגלד, אחר־כך את כדור
השלג הגדול הנקרא משפט קאסטנר.
קציני משטרת־ירושלים, שעצרו את גריני
וואלד, האשימו אותו כי הוציא כספי פיצויים
מממשלת אוסטריה בזכות אשתו, שנפטרה
לפני ארבע שנים, בזייפו את החתימה. היתד,
להם הוכחה ברורה לביסוס האשמותיהם —
חתימה של פרידת גרינוואלד המנוחה, על
קבלת בשנת — 1958 שנתיים אחרי מותה.
* הרב יעקב משה טולידאנו נולד בטבריה,
לפני 80 שנה; חינו אב לשלושה
ילדים, כולם נשואים.

שר־יהדתדת נזדלייידאבד רוקד
האב אמיר על הבצל שהוא אב

מדכיאר גרינוולד, אשתו ונכדתו ()15154
החתימה של האשה היתה חתימת הבעל
קין אור לישיש. מלכיאל גרינוזאלד, שנים, לקה אבנר בשיגעון הרדיפה .״מנסים
שהחליף את כתיבת מכתבים לחברי במזרחי
להרעיל אותי!״ הוא סיפר לאשתו. כיוון שבכתיבת
זכרונות אישיים, אותם הוא עומד היא לא האמינה, טען האיש המופרע כי היא
להוציא לאור כספר, לא הכחיש כי חתם עצמה מנסה להרעיל אותו, כרתה לשם כך
את שם אשתו אחרי שנפטרה. אולם לדבריו, הסכם עם בעל המסעדה בבדק. הוא חדל
לא היד, זה זיוף על־מנת להוציא כסף בטע לאכול בבית. כשעבר לעבוד בבדק על טרקנות
שוא. גרינוואלד לא יכול היה להנות טור, טען שמחשמלים את הטרקטור שלו.
בכספי הפיצויים, כיוון שממשלת אוסטריה
כשהפסיק לעבוד, קיבלה ריטה עבודה בלא
שילמה כל פיצויים. המדובר היה רק מטבח של קרגל, פירנסה את הילדים במו
בקרן עזרה אוסטרית למען פליטים ישישים ידיה. אבנר, מצידו, הסכים לאחר הפצרות
שנאלצו לעזוב את אוסטריה.
מרובות להיכנס לבית־החולים לבדיקות. היה
קרן הישישים נוסדה בשנת 1955 ומל־ זה אחרי שאמה של ריטה התלוננה במשטרה
כיאל גרינוואלד, מי ששימש בזמנו נספח כי הוא מאיים על בתה, זכתה לתשובה:
מסחרי אוסטרי, עזב את אוסטריה בשנת ״תביאי פתק מרופא שהוא משוגע.״
,1938 כשכולו חבוש בגבם, אחרי פוגרום
בבית־החולים בכפר־גנים שמעו את סיפורי
של אנשי ס.ס״ הוכר כזכאי לקבלת הענקה הקרובים והחליטו על צעד חסר־תקדים. אנשי
חד־פעמית מכספי הקרן.
המוסד הזמינו את ריטה ואת מנהל העבודה
אחת מתקנות קרן־עזרה זו קבעה, כי של אבנר, ביקשו מהם לחזור בפני החולה
נרדף החי עם אשתו זכאי לתוספת בסך של על הדברים שהוא אמר להם: כי מבקשים
50 אחיז. כל סכום ההענקה, כולל התוספת, להרעיל אותו, לחשמל אותו וכו׳ .״אל תכריחו
אותי להגיד לו את הדברים בפנים ואל
הסתכם ב־ 2700 לירות.
תגלו שאני אמרתי אותם. הוא יהרוג אותי,״
שעה שאושרה לגרינוואלד ההענקה, עדיין
התחננה ריטה. אך הרופא לא וויתר.
היתר, אשתו של מלכיאל הזקן בחיים. הוא
המנהל ניער חוצנו. אבנר הכחיש
ניהל חליפת מכתבים עם הקרן, ביקש להעביר
את חלקה של אשתו בהענקה לחשבון בפני הרופאים כאילו אמר את הדברים שנפרד
על שמה. מנהלי הקרן דחו בקשה זו, ייחסו לו. כעבור חדשיים שוחרר .״מה
ציינו כי כל ההענקה, כולל התוספת לאשה, השבת, שאגיד כך גם לרופא? הוא יחשוב
שאני משוגע!״ התפאר אבנר בפני אשתו.
משולמת אך ורק לבעל.
בשבוע שעבר, שעה שמצבו הורע, הסכים
כספי ההענקה הגיעו ארצה. פרידה גרינ־וואלד
נפטרה, בינתיים. אך מאחר שהחתימה אבנר להיכנס פעם נוספת לבית־ד,חולים. כהיתד,
דרושה, על קבלה, כדי לאפשר תשלום אשר ריטה טילפנה אליו ביום ששי ושאלה
דמי־התוספת המגיעים לבעל עבור אשתו, אם לבוא לבקרו בשבת, ענה האח שלא כדאי
התם גרינוזאלד את שמה :״ 35 שנה היר, כי החולה נרגש. ביום שני, שעה שביקרה
במוסד, שוב אולצה על־ידי הרופא לחזור
לנו יפוי־כוח לחתום זה את שמה של זו.׳׳
בפני בעלה על הדברים שהוא נהג להתעתה
יצטרך בית־המשפט לפסוק אם היה
לונן עליהם. ריטה פחדה, אך לבסוף חזרה
בזיוף החתימה, עבור כספים שהוענקו לבעל
למען אשתו, בעודה בחיים, משום הוצאת על הדברים. אבנר הכחיש. כעבור שעתיים
הוא היה בבית.
כסף בטענות שווא.
״באתי לסדר את עניין הפיצויים במקום
העבודה.״ הוא סיפר לאשתו. למחרת בבריאזח
בוקר
יצא אחריה למקום העבודה, השיג
אותה בדרך וירה בראשה — פיצוי רצחני
ה שג עון הגדול
על הפגיעה שפגעה בו, שעה שהרופאים הכשתי
גופות, של גבר ושל אשה, התבוססו
ריחו את ריטה לדבר בפניו.
בדמן בשדה פתוח. פועלי בית־ר,חרושת
מנהלי בית־החולים ניסו לנער את חוצנם
קרגל, שנזעקו לשמע היריות, עצרו כמאו מהאחריות :״הוא לא קיבל חופשה ׳,הוא
בנים. אפילו החסונים יהקשוחים ביותר הפנו ברח,״ טענו. אולם בשום תחנת משטרה באת
עיניהם מהמחזה המחריד.
ארץ לא נרשמה הודעה על בריחת חולה־רוח
מסוכן.
״המסכנה,״ לחשו הפועלים ,״הרי כולם
אביר יצא לחופשה. מיטתו היתד, דרושה
ידעו שזה יקרה, למה לא עשו משהו
לאכסן בה חולה אחר.
למנוע זאתי״
מנהלו הנוכחי של בית־ר,חולים הפרטי,
ריטה פוגלמן בת ד,־ 31 שכבה מתה לרגליהם.
כדור שנורה מאקדחו של בעלה׳נתקע הד״ר אוסקר מהלר, יכול היה לעשות בישר
ברקתה. כדור שני ירה אבנר, הבעל בן מוסד כטוב בעיניו. משרד הבריאות היה
ד,־ ,45 ברקתו שלו. הבעל גסס. הוא עוד אך מרוצה כאשר נמצא פתרון למספר רב
ככל האפשר של חולים, אולם:
נלקח לבית־ר,חולים, שם מת אף הוא.
״ 150 חולים שכבו השבוע בסנטוריום
איש ממכריו של הזוג לא שאל מדוע רצח
אבנר את ריטה. השאלה היחידה שנשאלה כפר־גנים ללא פיקות וטיפול רפואי מספיעל־ידי
כולם — מדוע לא נעשה דבר כדי קים!״ כתב לפני שנה בדיוק העולם הזה
( .)1139 משרד הבריאות לא הגיב.
למנוע את הרצח וההתאבדות?
השבוע, כאשר הרופא היחידי של המוסד
איש חולה הסתובב חופשי .״הוא
היה תמיד עצבני,״ ידעו לספר שכניו של המטפל ממש בחולים, ד״ר ויטאלי שצאקי,
אבנר, בלוד. אבנר וריטה, שנישאו זה לזו נהנה מחופשתו השנתית, אירעו בבפר־גנים
בקפריסין ועלו ארצה עם קום המדינה, חיו תוך ימים מספר המקרים הבאים:
* חולה מסוכן, שהוצא מתחום המחלקה
על אף הכל בשלום במשך השנים הראשונות
לנשואיהם. כי רימה היתד, נעימת למקרים המסוכנים, תקף במוט ברזל את
אחד האחים, משה בחרי, גרם לו שברים.
הליכות. ואהובה על הכל.
• אבנר פוגלמן, שיצא לחופשה, רצח
ריטד, טיפלה ׳בבעלה, בבתה בת ה־ 11ובבנה בן ה; .5הבעל עצמו-עבד זון ילר- ,את אשתו והתאבד.
@ אחת, החולות חתכה את ף־רידי־ידיה
בבנאות, חיפש עבודה קלה -יו^נר נשונן ר

במצוין הבדק. בתקופה זו, ליפני כשלוש בנסיון התאבדות.

במדינה
פשעים
שו עדשערהצדק
״הוא הביא לי אה כל הזונות של תל־אביב
בתור קליינטיות ולכן הייתי מוכרח לפטר
אותו מהעבודה בסאלון שלי,״ העיד לפני
כחצי שנה בעל סאלון־נעליים מהודר בבית
המשפט המחוזי בתל־אביב, במשפטו של
מנהל הבארים יעקב (קובר ),זילברינג. העד
אף סיפר כי קובה רימה אותו בעסקיו.
על אף מחאותיו של הנאשם, קיבל השופט
המחוזי יעקב גביזון את דבריו של העד,
פסק לקובה גזר־דין אכזרי: שנתיים וחצי
מאסר. קובה ערער על פסק הדין, טען שוב
נגד עדותו המרשיעה של בעל הסאלון אשר,
לדבריו, קיבל מקובה את הכסף הדרוש
לפתיחת חנותו המהודרת.
בית המשפט העליון לא קיבל את טענותיו
של קובה. פסק־הדין החמור אושר. אך
קובה עדיין לא נכנע. השבוע פנה בבקשת
חנינה אל נשיא המדינה. היד, זד, הצעד האחרון
האפשרי, לדידו.
בדיוק בשבוע הגשת הבקשה, התרחש גם
דבר נוסף, הקשור בעקיפין במשפטו של
קובה. באחד הלילות נתקבלה במשטרת
תל־אביב תלונה מדיירי בית שברחוב הירקון,
כי באחת הדירות פרצה קטטה גדולה. היה
זה בשעות הקטנות של הלילה.
ניידת המשטרה שיצאה למקום, עצרה
חמישה גברים וצעירה אחת. היו אלה שלושה
צעירים שבאו לבקר בדירה — ששימשה
כבית־בושת. כך נלכדו בעל הדירה,
אשתו היצאנית וגבר נוסף.
שלושת הצעירים סיפרו כי הופנו במיוחד
לכתובת זו ואף קיבלו סיסמה: לאה נעליים.
הם באו במגע עם בעלת־הדירה היפה, אך
כשעמדו לשלם, פרצה קטטה, היצאנית פנתה
אל הגבר שהיה במקום :״רוץ, קרא לבעלי!״
צעקה. הגבר מיהר להזעיק את הבעל. היה
זד, תפקידו המיועד. הוא שימש כשומר־הסף
של המקום.
אחרי שהשופט פסק חמישה ימי מעצר
לשוער ולבעל ניגש קובה, שהיה בין הצופים,
אל השוער וחייך לעברו חיוך של
נצחון. כי שוער בית־הבושת שנתפש בקלקלתו
לא היה אלא עד־התביעה אנין־
הנפש, שסלד מפני לקוחותיו היצאניות —
בעל הסאלון לנעליים שהרשיע את קובה.

בנסיון רהזיס את

חזרה
*** יירה בת ארבע מכוניות עצרה
!4/השבוע את התנועה ליד בית־המשפט
המחוזי בתל״אביב. מסביבה התרוצצו קצי-
ני־משטרה ואנשי פרקליטות מחוז תל־אביב.
אל מכונית הסטיישן המשטרתית שנעצרה
בראש השיירה נכנסו בזה אחר זה שלושת
השופטים — מרדכי קנת, ד״ר יצחק זונדלב-־ץ
ואליהו מני: שופטי־ההרכב במשפט הרצח
של גבעת ברנר. בשני הג׳יפים הסמוכים,
ישבו אותה עת התובע במשפט זה׳ איתמר
פילפל, ואנשי ד,שיחזור של המשטרה.
המכונית האחרונה בשיירה היתר, רכב
פרטי. נהג אותה עורך־דין אליעזר פוגטש.
לידו ישב דומם ציון סלומון השחום, הנאשם
במשפט הרצח.
פוגטש, הסניגור, הוא שביקש מבית־ה־משפט
לצאת אל מקום הרצח. הפרקליט
עמד על כך שהביקור ייערך לפני פגרת בתי-
המשפט. אחרי הפגרה עומדת התביעה להעלות
אל הדוכן את אחד מעדיה העיקריים:
רב־סמל חיל־ד,אוויר מאיר ראובן, מאהבה של
הנרצחת אביגיל סלומון והאיש האחרון שראה
אותה בחיים.
פוגטש חשש כי עד אחרי הפגרה לא יהיה
לו מה להראות לבית המשפט. לפי ידיעות
שקיבל, עמד הקיבוץ לשנות את פני השטח
בו אירע הרצח, לצרכי בנייה. לסניגור היה
עניין רב כי השופטים יראו את המקום לפני
השינוי. במיוחד היה חשוב לו להראות לשופטים
עץ אקליפטוס מסויים — העץ אשר
לידו ישב מאיר ראובן, לפי דבריו, בליל
הרצח כדי להתעלס באהבים עם אביגיל.

עדויות סותרות
פוגטש היה חשוכמאוד^השמד
־׳ /טים יבדקו את סביבת עץ־האהבים עוד
לפני שמיעת עדותו של העד עצמו. הוא רצה
להקדים רפואה למכה, לערער עדות־המאהב
הגורלית עוד בטרם תימסר רשמית.
הסמל ראובן שתק במשך יותר מחדשיים
שלאחר הרצח. כאשר סיפר סוף־סוף את סיפורו
הסנסציוני, הציבה אותו התביעה מיד

הצריף

בו נמצאה גופת אביגיל. רב
פקד מנשה שיקמוני משחזר
בפני השופט קנת והתובע איתמר פלפל, את
הצורה בה נגררה אביגיל, לדעתו, לצריף.

עם השניים, שהכירו אותו היטב, בא הסיפור
על הפגישה עם אביגיל וסתר את גירסתו
הראשונה. ראובן הצביע על עץ אקליפטוס
כעל מקום המפגש וטען :״כשהגעתי למקום
הפגישה הקבוע שלנו, כבר עמדה אביגיל
במקום. ישבנו שם, שוחחנו והתעלסנו, אבל
לא באנו במגע מיני. כמה דקות אחרי השעה
עשר, אמרה אביגיל שהיא צריכה ללכת מפני
שציון מחכה לה. נפרדנו בנשיקה לוהטת
ואני פניתי בכיוון לשער.

סטודנטים
משלאמ בין ־ חמור

מורה לרקודים סלוניים
ובאלט קלאסי
*ח, בן־יהודה ,185ת״א

גיורא גודיק מציג
אמדיקן פסטיבל
התכנית החדשה:

16.7.60
היכל התרסת
תל־אביב
כרטיסים :״לאן״ ,״כנף/ ,
״רוקוקו״ ובכל המשרדים
למכירת כרטיסים

קצין צר,״ל בכיר במדים עבר השבוע בין
יושבי ׳מסעדת ענת בירושלים, אסף מהנוכחים
תרומות לתוך קופסת־חסכונות קטנה.
המגבית, שהנוכחים — ברובם סטודנטים —
תרמו לה ברצון, נועדה למטרה מיוחדת במינה:
הקמת מועדון יוחנן המהלך.
את הרעיון הגו מספר סטודנטים ירושלמיים
הסובלים מחוסר ההודי המיוחד לעיר
אוניברסיטה ומחוסר מקומות הבידור. הם
החליטו להקים מועדון אכסקלוסיבי שיתרום
להוזי הסטודנטים. תחילה הומצא השם —
יוחנן המהלך, תרגום שמו של הוויסקי הסקוטי
ג׳וני הקר. בשלב שני חובר הימנון
המועדון :״צולעים אנו ומהלכים /אוהבים
יי״ש ונשים /ביום לומדים — פוקר משחקים
/ובבוא הליל דק שותים.
בקריה יש חתיכות /כל היום הן עצובות
/כשהן אותנו רק רואות /מניחות
הכל ורק רצות. זה השיר זה המיזמור /
מי שלא מבין — חמור /כל בוקר עם האור
/כל בוקר יעס האור /צועדים אנו קצת
לנחור.״
כיאות למועדון אכסקלוסיבי הוצא גם תקנון
לקבלת חברים. סעיפים אחדים בתקנון:
ס חבר אשר ישלם דמי־הבר בצ׳ק בלי
כיסוי — קנם אוטומאטי של בקבוק וויסקי
( 2צ׳קים — חבית);
• כל המרוויח ממשחק־מזל כגון: דייז,
רמי, פוקר וכר, ישלשל 5אחוז מן הזכייה
לקופת המועדון.
• כל המפסיד בהימורים, ישלם 10 אחוז
מסכום הפסדיו. וזאת כדי לא לעודד הפסדים.
• חברי המועדון נאמנים לעירם, מולדתם
וכיסם.
המצאתם המקורית ביותר של חברי יוחנן
המהלך היתה מגבית ההורים. בכל ערב
שבת, כשאין מקום לערוך מסיבה, אוספים
חברי־המועדון כ־ 30ל״י, רוכשים מקומות־נופש
בטבריה, מוסרים אותם במתנה. להורי
אחד החברים. באותה שבת. מובטחת להם
דירה פנוייה.

שהכירוה כל ידידיה ומכריה הרבים, נערה זוהרת ואוהבת
יפהפיה שזכתה למחמאות מכל צד, ואשר אהבה להצטלם.
רוב הצילומים האחרונים של אביגיל, נעשו על־ידי בעלה ציון, שהינו צלס־חובב.

אביגיל;

בשורה הראשונה של עדי־הקטיגוריה. אותה
מידה של חשיבות ייחם לו גם הסניגור;
לכן טי1זח לעברו את מלוא עוצמת כלי-
נשקו המשפטיים, פדגטש החליט למוטט את
סיפורו של ראובן. הדבר לא היה מסובך
במיוחד, כי ראובן עצמו סתר את דבריו,
בסיפורו המרעיש.
הסמל סיפר שכאשר בא למשק, הבחין
בזוג חברים אותם הכיר מן התקופה בה היה
בעצמו חבר גבעת־ברנר .״לא נעצרתי כי לא
רציתי־ שיראו ־אותי.״ סיפר־ ראובן לפני למעלה
משנה.,״גם הם לא פנו אלי והייתי
בטוח שלא הבחינו,בי.״
אחרי ־שסיפר ־כיצד׳־ניסה ־להתחמק׳ מפגישה

״לא ראיתי בדיוק לאן הלכה.אביגיל, רק
נוכחתי שהיא הגיעה למקום ממנו -אפשר
לפנות לשלושה כיוונים — לחדר האוכל, ל־בית־השימוש
והביתה. יצאתי אל מחוץ.־ לל

קיבוץ•״

״כ? חגאגגסטרים באן?,״
ף* עברהמ של; דהרו ארבע המכוניות
/התל־אביביות . .מכונית חמישית, שהביא.
את מפקד הנפה למקוק, עוד. בשעות׳הבוקר׳
המתינה -להם. בלבעת־ברנר. לרגע, חשוזלרז;.
דממה כללית .־איש מין ־הפמלייוז לא־ ידע ימה

עו התביעה, הניא סניגורו שר ציון סדומון, הנאשם בוצת אשתו, את השופטים

למקום הפשע -בקיבוץ
בדיוק מבקש יריבו לגלות לשלושת השופטים
המיוזעים. כל הצדדים שתקו.
המשק עצמו, ובמיוחד איזור החקירה, נראה,
כאילו נתון בעוצר. רק אנש־ם בודדים
עברו במרחק מה — וגם הם העמידו פנים
כאילו אינם רואים דבר.
לאמיתו של דבר, רבה מאוד הסקרנות.
אנשים הסתתרו מאחורי הווילונות, ניסו
לעמוד על הנעשה בחוץ מבלי להיראות.
״למד, הם הולכים עם עניבה בשרב?״ שאל
זאטוט מבני־המשק, אשר הציצו בנעשה,
כשהם מסתתרים מפני השוטרים מאחורי אחד
ד,מימים. ואמנם השופטים נראו יוצאי דופן
בחליפותיהם הכחולות החמות. נשיא בית־המשפט
השופט קנת אף סירב להניח את
תיקו מידו ,״אני רגיל בזה,״ ענה בחיוך
חמים, כששוטר ביקש לשאת את התיק.
זונדלביץ מדד את כל הנוכחים במבט
בוחן .״כל הגנגסטרים כאן?״ שאל בחיוך.
קנת פנה אליו .״מה זאת אומרת?״ שאל בתקיפות.
זונדלביץ לא ענה.
אחר כך החלה החקירה ממש. עודך-
הדין ׳ פוגטש כינס את כל הנוכחים
ליד עץ אקליפטוס עב־גזע .״זהו העץ, רבות
.,כאן, לידו, ישב כאילו הזוג והתעלס.
הנה, כאן עובר השביל בו עוברים אל חדר
האוכל ובאים ממנו. לאורך השביל, מדי 20
מטר, תלוי פנס מאיר.״

ההדגמה המפורטת באה על סיומה.׳
״גמרתי את שלי.״ הכריז פוגטש כאשר
השופטים סיימו את הסיור מסביב לעץ, כשהם
משווים כל פרט מציאותי לפרטי המפה
שהכינו משחזרי המשטרה. ציון סלומון, שעמד
תחילה מן הצד, כאילו כל העניין לא
נוגע גזו כלל, התקרב מעט כדי לשמוע את

וכאן היא עתרה

משחזר המשטרה מסביר לשופטים היושבים עדיין בתוך
מכונית המשטרה היכן ראה מאיי ראובן, מאהבה של
אביגיל את הנרצחת לאחרונה. במקום שם נראתה אביגיל הוצב לשם המחשה שוטר.

שיחזור ואור חדש
וונתו של הסניגור היתה ברורה:
העץ נמצא ממש ליד השביל הרחב, ההומה
מאדם בשעה בה היה ראובן עם אביגיל,
לדבריו. ליד העץ עצמו ניצב בית
מגורים.
אפילו הזוגות הצעירם של הקיבוץ שחת־עלסותם
אינה נחשבת לבגידה, העדיפו לבחור
לעצמם מקומות שקטים וחבויים יותר, שעה
שביקשו להתייחד. אם הסיפור נכון, תמוהה
העובדה שאביגיל לא חשה מפני עינם הפקוחה
של חברי המשק אשר יכלו בנקל לספר
לציון בעלה כי ראוה מתעלסת עם גבר
זר, מתחת לאחד העצים, במרכז הקיבוץ.

משחזר ביקש להוכיח כי הצריף מוגבה מעט
מעל פני האדמה. לדעתו, כדי להרים גופה
ולגרור אותה אל תוך הצריף דרושים היו
לפחות שני אנשים.
ה ^ 1ה אחד הצילומים האופי

במשך זמן־מה לא נשמעה אף מילר .,ה1י
1י י ׳יניים של אביגיל, בעלת

המראה הצעיר. אביגיל נהנתה מאוד ממראה שופטים היו שקועים במחשבות, מודדים
מה שהודגם לפניהם.
הצעיר, הבליטה עובדה זאת בכל הזדמנות.
כשעמדו השופטים להתרחק מהמקום ביקש
פוגטש בכל־זאת לעבור בבנין המכיל את
הדברים שנאמרו על־ידי סניגורו ושופטיו.
הבאר הסמוכה. בתוך מיבנה־האבן המוצק,
משחזר המשטרה הראשי, רב־פקד שקמוני, סיפר הסניגור כי גילה באח^ מחיפושיו שקיקיבל
לידיו את המשך ההדרכה. הוא הוביל קי ניילון, ובהם שיירי אוכל טריים .״כאן
את הקבוצה מן העץ אל הצריף הקרוב, בו היו אולי אנשים אחרים שלא ידענו עליהם.״
נמצאה גוזיתה חסרת־החיים של אביגיל. ה טען פוגטש, בגוללו סברה חדשה לגמרי

בפני השופטים.

המשחזר בסעודה

ף* אן ג כג ס מחדש לפעולה שקמוני, שהת־רוצץ
כנער צעיר. הוא הדגים בעצמו את
דרך בואה ולכתה של אביגיל אל הפגישה עם
ראובן וממנה. לבסוף הציב המשחזר שוטר
במרחק כעשרים מטר מן השביל .״פה
ראה אותה ראובן בפעם האחרונה,״ הסביר
בתנועות־ידיים ציוריות לשופטים.
ברגע זה ביקש נציג התביעה לגשת אל
בית המגורים של משפחת סלומון. פלפל
ינסה לרמוז על כך כי ראובן ראה את אביגיל
הולכת בכיוון ביתה.
ציון שמר על קור־רוחו גם שעה שהמפעל
ניות ניגשו עד לפתח הבית, לא התרגש.
הוא התבונן בדירתו במבט אדיש, לא הוציא
הגה מפיו.
מבטו חסר־ההבעה חלף על פני השכנים,
שיצאו אל המרפסות כאילו לטאטא, וסקרו
בתאווה, מזוזיות עיניהם, את המתרחש על
השביל שלפני הבית. הוא נראה אותו רגע
כאדם זר לא רק לאירועים עקובי־הדמים שאירעו
כאן — אלא אף למקום עצמו.

משחר! הימורים מסוכן

הנאשם עם אשתו

ואביגיל. הצילום נעשה ביום נישואי הזוג, שנערכו בהודו.

*י יון ניצב בינתיים ללא נוע. מי יודע
איזה מחשבות חולפות במוחו? הוא יודע
לשלוט בעצמו. החקירה כאילו רתוקה ממנו•
מן הרגע הראשון עמד על סיכוייו —
ומתייחס למשפטו כאל מישחק־הימורים מרתק•
במשק מתייחסים אליו ברגשות מעורבים.
מעין תערובת של חשש והערכה.
שליח הקיבוץ, המופיע כדי להזמין את
השופטים לחדר האוכל (קנת מסרב, באדיבות
,״נבוא פעם אחרת, במיוחד,״ הוא מבטיח)
,מתבונן בו, בהתפעלות.
עורך־הדין פוגטש, לעומת זאת, מרוצה
מאוד. הוא טמן כאן מלכודת אשר התביעה
תתקשה להימלט מפניה. כל המשפט עומד
עתה בסימן שאלה. אך הפרקליט שבע־רצון:
נדמה לו כי גילה על פני השופטים את
ההבעה אותה ביקש לראות. אולי זה רק
ברק מקרי — אך ייתכן גם שחוסר־אמון
בעדות הוא המשתקף בעיניהם. הן גורלו של
אדם נתון בכף־המאזניים.
אם אמנם צדק בהנחתו, יוכל הפרקליט
הממולח להיודבת רק בעוד כשלושה חדשים
— שעה שיתחדש המשפט, לאתר פגרת
הקיץ .״אם הם לא שוכנעו מזה,״ סבר פוג־
18*1 * *1 11 ״1 *1עורן־הדין אליעזר פוגטש. הצילום נעשה טש לאחר הביקור ,״אין דבר. אביא אותם
—1י 811 נזיד אחרי עזבם את גיבעת־ברנר לאחר עוד פעם למשק — בלילה. הם ממש יחיו
השיחזור. סלומון ופרקליטו הנראים רציניים מתכננים את המשך המאבק. את ליל־הפשע בעצמם.״

ועם

״זה המצב ברגע הנוכחי.
״אם ישנה מישהי אשר מוכנה לשנות
אותי, אדרבא, שתכתוב.״

עצמם וכשרונותיהם

את צריכה להיות מלהקת העץ כדי לא לכתוב ל(:)1190/1
״,אני הולך לקנות חבל,׳ אמר מולי ויצא בטריקת דלת.
שארתי חושב איך לפתור את הבעייה בצו רה יותר הגיונית.
;ולי אומר כי אני הולך יותר מדי לויי השכל, שיושב
צלי בדיוק על הרגש, ומונע מעשי שטות, .לפני שאני
ונה חבל, אני עושה עוד נסיון,׳ אמרתי לו, וכך ישבתי
כתוב את היצירה הזאת.
״נמאסו עלי אותן בחורות שאינן יודעות מה הן רוצות.
;שרב. יפה ירקוני. נימוסים מזוייפים. זג ובים. חיוכים של
סמן זית. המרצה למתמטיקה. אלה שאני מעיק על מצפונן.
ולה שמצפונן מעיק על שלי ועוד ועוד. פשוט נמאס. אז
מרתי את החשבונות עם כל העולם, עזבתי את תל־אביב
הלכתי להיות סטודנט בחיפה. בתוך מכ:ש הלימודים, עד
סאני מספיק להגיד הופ — כבר עברה כמעט שנה•
״ערב אחד יללו החתולים המיוחמים: חוץ, ומולי אמר
סהם — אנחנו. משהו נצבט בפנים. הדופק נעשה מהיר.
:כה עברו חודשיים והקייץ בא. שרב. אי־אפשר לישון.
;זיות של חום. אני קם בשלוש בלילה, מעלה אור וכותב
סיר. בחיי לא יודע איך בא לי שיר כזה, אבל הוא באמת
סלי. אני מתחיל לחשוב שאני טיפוס׳לירי:
היכן אמצא אותך /שאהיה שלן בלי די /וכל הטוב
1בך /יפסיק את נדודי /בחיפושים אחר /היופי והחן /
עדינות שבסתרי /הנפש הטובה /אכן /ראיתי את
ניניך /העמוקות הפיקחיות /ונתגלו לי צפורניין /
ון לא הוספתי עוד ראות /אותן יותר מאז /נשארת
;זכרוני /כמו חלום שגז.
״אייבי צחק ואמר שזה מתאים לטיפוס חולמני ולא
׳ציניקן בן עשרים ושלושה קייצים.
״מולי נכנם דרך החלון כשהוא זורזו, .איפה החבל?׳
סאלתי.
,״עזוב את החבל!׳ צהל מולי כשהוא משתרע על המיטה
׳מנפנף באויר בשתי רגליו, .בחנות יש מוכרת חדשה!׳״

כנראה שהגיל בכל זאת איננו משנה.
מסתבר שאין צורך להיות טיפש־עשרה
כדי לכתוב מכתב כה יחיד במינו ומרתק,
כמו זה של 1190/2הדואגת מאוד
להיות מיסתורית ולהסתיר את גילה, אך לא קשה ביותר
לנחש אותו אם ניקח בחשבון שהיא פונה אל בני 50־.30
״כמו כל אלה הפונים אליך ומגלים את מאוויהם,״ אומרת
העלמה ,״כן גם אני מעוניינת בחברה ובחבר. ברצוני
לארגן חברה לשם פגישות במסיבות־משחקים ובילויים
שונים כמו כן ברצוני לצרף לחברה זו חובבי אמנות כמו
זימרה ריקוד סיפרות ציור. שיוכלו בחברה זו גם להביע
עצמם וכשרונותיהם וגם לראות ולשמוע חברים אחרים
שיהיו ישרים משכילים ובעלי הופעה נחמדה בגיל 50־30
בערך שלא יהיו משעממים וחדגוניים יכולים להיות מכל
מקום בארץ ובעולם.״
אינני יודעת, אולי זה טריק. אולי היא כותבת בלי
נקודות ופסקים כדי שתוכלו להגיע אליה בקוצר־נמשימה.

הבט קדימה בהומור

( )1190/3מנסה להוכיח שאם הוא כותב הנה, הרי זה
רק משום שהוא אופטימיסט. אין לו, הוא סבור, סיכויים
רבים. איננו יכול לטעון שהוא נחנק ומשתעמם, אינו יכול
לנפנף בכומתה אדומה, בעבר קרבי; וכפית היא בשבילו
בחינת ארץ לא נודעת.
הוא בן ,24 טוען שהוא מסתכל בהומור על העולם והיה
מאוד רוצה לקבל מכתבים הכתובים על־ידי נערה נאה,
לבבית ופיקחית.

הרקיע השביעי

תראו מה שהדודר הביא לי .)1190/4( .זה חיפאי, וזה רוצה
להתכתב עם נערה בגיל 17־ . 15 שתהיה לה, יעני, נפש אמנו־

תית.
״הנני קורא את מדורך בקביעות /ולזה יש סיבה
מיוהדת /אוכל לומר לך זאת בלי כל צביעות /שמדורך

היא מין תערוכה מתמדת /תערוכה של כל מיני טיפוסים׳
/שבאופן מאד טבעי /מחפשים הם בכל הנימוסים
/את הרקיע השביעי.
״יש האומר: אני גובה בלונדיני /ויש לי המון נטיות,
/ואם תרצי הנני חסון ושטני /ובחור כזה שלא עושה
בעיות /ויש האומרת: אני חודלת מן השיגרה /ניגשת
אני ישר לעניין /יוצאת אני זמן מה לפגרה /ומוכנה
לבלות עם מניין.
או: שתינו חברות טובות מאוד /יוצאות ביחד אוכלות
ביחד /לפעמים אנו גם שובבות /מעוניינות אנו כל אחת
בגבר אחד /המוכן להוציא מכיסו רבבות /ואסור שגבר
כזה יהיה בלבו פחד /חייב הוא להיות גבר ולהחזיק
לנו ברצועות.
״דוגמאות כאלה יש הרבה /אני מתחשב מחוסר מקום /
כי יש לי דוגמאות כארבה /מצפון ועד דרום.

ספשעטורח על זיוה
ידעתי שהעתונים משקרים כל הזמן. לא חשוב אם
נוסעים ונהיים כוכבים וזה, ישראלית נשארת תמיד ישראלית
והיא מותק שמעתי אותה בראדיו גם את? איך שהיא
אמרה שהיא רוצה להיות מה שהיא לשתות שמפניה בבוקר
ואף פעם לא להיכנס למטבח ושהיא ברצון תשחק בסרט
ישראלי, לא חשוב איזה, רק שיהיה רומאנטי זה יכול
להיות בקיבוץ או בעיר או בשפת־הים או בחולות כי היא
רומאנטית. כזאת היא.
והצילומים האלה, אז מה? מה עושים מכל דבר טראסק
נורא. היא היתר, רעבה, לא? אז מה שתעשה? שתלך ללמד
עברית בקהילות? מה יש, זה היה החלטורה שלה והיא
אומרת שזה היה יפה ואמנותי. אפילו הפסל הזה רודן שיש
לו שם כמו לה פיסל דברים כאלה ואומרים שזו אמנות.
ואיך היא דואגת לכלבלב שלה לבייבי המתוק הזה שלא
יהיה רעב אפילו אם היא כן! ראיתי אותה אבל בלי הכלב,
רק עם חברה שלה שאמרו לי שהיא עתונאית כזותי. אז
היא לבשה שמלה לבנה קצרה קצרה בלי גב ועם תחתונית
ארוכה של סבתא — לא העתונאית, היא לבשה שמלת
הריון. והיתד, רזה רזה וג׳ינג׳ית ולא שזופה במיל ועם
גרביים ארוכות לבנות כאלה ושפתיים לבנות גם. אבל
ריסים כאלה מודבקים אני רוצה גם. וסרט בראש והיא
צחקה וצחקה וצחקה בקול רם כל הזמן ראו ככה שהיא שמתה
להיות בארץ אבל איציק אומר שלפני כמה שנים היתה
יותר יפה ושגילה אלמגור פי אלף יותר יפה ממנה. בפנים.

פרסום צינן ע

קולמע __ספורט
סרטים
ס א טי ר ה 91בדי? ה
צייד לדעת להסתדר נחן .,תל-
אביב; בריטניה) אינה, כפי שמסתבר מסרט
זד״ רק הסיסמה המאפיינת את הווי
החיים בישראל, אלא גם זו של הווי־החייש
הבריטי במחצית השנייה של המאה העשרים.
על אורח־חיים זה, של לא־איכפתיות
כללית, במסווה של רעיונות נאצלים; של
רדיפה אחרי מותרות ונוחיות; של שאיפה
כללית לבטלה ולרווחים תמורת כלום —
מסתערת קומדיה מבריקה, חריפה, מקורית
ומשעשעת.
זהו המשך לסידרת סרטיו של הקומיקאי
הבריטי המצויין יאן קראמיקל, המגלם את
דמות האזרח התמים והישר בעולם של
סילוף ורמייה. הפעם קראמיקל הוא מד,נ־דס־ייצור
צעיר, בוגר אוכספורד, המחפש
את עתידו בעולם התעשייה. אחרי שיושת
מכשיל אותו בקבלת
עבודה בבתי־חרושת לייצור
אבקות־ניקוי וממתקים, הוא
מתקבל לעבודה, בהמלצת
דודו, בבית־חרושת לנשק השייך
לדוד. האזרח הטוב
מתחיל מבראשית, כפועל
פשוט השואף להרוויח את
שכרו ביושר — מוצא כי
זו שיטה בלתי מקובלת
בעולם של היום. הוא ממריד
נגדו את כל שאר הפועלים,
המכריזים שביתה
בגללו; הופך לגיבורה של
בריטניה כולה, כשכל התעשייה
הבריטית ניגררת לשביתה
כללית.
רק לאחר מעשה מתברר
לקראמיקל כי הוא נמשך
למלכודת כדי לשרת תככים
כלכליים של בעלי ההון.

הסיני מלקק אצבעותיו. אבל השריף עדיין
מודאג. עד שמגיע הקרב האחרון פיף־פאף!
ובום־טראח! הפעם נוספו ליריות האקדח
גם רימוני־דינאמיט. הרשעים חוסלו והצדק
הולך לקבל את שכרו מן האדמונית שחזרה
בתשובה.
שום דבר לא נשתנה. אבל המתח, סערת
הרגשות ושפע החוויות, עדיין מופקים בצורה
הטובה ביותר מנוסחת־היסוד הקולנועית
הקדומה.

ה א סי ר וו* 3ילגש

החיה במארב (מגדלור, תל־אביב; צרפת)
הוא המ׳י וידאל, באחד מסרטיו האחרונים,
בדמות אסיר בורח המחפש מחסה
דוזקא בביתה של אלמנת קצין־משטרה, פילגשו
של מפקד המשטרה הנוכחי של העיירה
בה היא גרה.
האלמנה (פראנסואז אמול) ,עורכת נשפי-
צדקה לטובת יתומי שוטרים שנספו, אולם
אהבתה המידית לאסיר הפצוע, נוסכת בה

נשק למדינות ערס.

זוהי סאטירה נאה על טיב־לול
נושאים — על הפועלים,
ארגוניהם ומנהיגיהם;
על מנהלי העבודה והמומחים
לייעול; על בעלי־ההון
והתעשיינים; על ר,תעשיה
עצמה; על הפרסומת, הטלביזיה,
בנות הטיפשעשרה
ו מכירת הנשק למדינות
ויין דדיקיבסון ב״ריו ברבו״
ערביות במזרח התיכון כדי
ברבו, ברבוו
לשמור על השלום.
מיטב הקומיקאים הבריטיים משתתפים תקווה לשינוי חייה המשעממים. היא מחביאה
בקומדיה זו, שהדיאלוג שלה הוא מן ה את האסיר עד להבראתו, נמלטת יתד עמו.
מובחרים שנכתבו אי־פעם לסרט בריטי רק אז מגלה האסיר בפניה את פרצופו
קל. שפע של מצבים מבדחים ואימרות שנו האמיתי — פרצוף של פושע גס־רוח וחסר־נות,
מאפשרים לשחקנים להתגלות במלוא מצפון. המאהבת הנפגעת מוסרת אותו לידי
כשרונם. והמיוחד בסרט הוא, שבהרבה המשטרה, מתחרטת ברגע האחרון, אולם
פרטים יכול היה לשקף, באותה ההצלחה, אינה מצליחה עוד להציל את חייו.
עיקרון של סרט זה — הניגודים בין
את ההווי הישראלי.
אוזירת העיירה השקטה לפעילות הסוערת
פי ף־־ פאף
בה; ובין שתי הדמויות הראשיות.
הבמאי הצרפתי פייר שנאל (החטא ועני
דיו כ ר כו (ארמון־דוד, המרכז, תל־אביב; ש ו) ,שהתמחה דווקא בסרטי־מתח ואווירה
ארצית־הברית) הוא מערבון קלאסי שאינו נכשל הפעם. סרטו הוא חסר־מתח, מתנהל
מחדש דבר בעלילתו, גיבוריו, צורת הגשתו כולו על מישור רוגע, ללא פסגות ותהואו
שאר התבלינים המאפיינים מערבונים. מות.
אכן, בתור שכזה, זהו מערבון מובחר, עשוי
בהקפדה לפי כל הכללים והדרישות, שיספק
תדריך
את חובבי הסימון הקולנועי הזה.
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הטוב המוחלט, מתגלם, הפעם, בדמותו האר׳! אשר העולם הזד, ממליץ לראותם:
של ג׳ון ודיין, השריף של עיירת־גבול מב־
• המאכל! הגדול (הוד; תל-אביב,
סיקאית. האיש הרע והעשיר, שלרשותו עומד
צבא שלם של רוצחים שכירים, שואף ל הפחדנים הם גיבורים והמלחמה הינה קוהוציא
מידי השריף הטוב את אחיו, שנעצר מדיה עצובה, בסרט פציפיסטי מצויין. אל־באשמת
רצח. השריף היה מתיצב מולו ברט סוראדי, ויטוריו גאסמון וסילבאנה
לבדו, לולא נוספו לו הפעם שלושה עוזרים מאנגאנו.
9החיים המתוקים (בן־יהודה; תל-
טובים־רעים טיפוסיים. האחד הוא דין מאר־טין,
שיכור הולל החוזר בתשובה, המפתיע אביב, מאי, חיפה) סרטו המעניין אך המאכהפעם
לטובה בחרגו משיגרת טיפוסי המאהב זב של פליני על תפנוקי־החברה הרומאית
המתקתק אותם גילם בסרטי ג׳רי לואיס. בת־ימינו, דרך הרפתקאותיו של עתונאי.
עוזר־השריף השני הוא ריקי נלסון, אחד אניטה אקברג.
7 9ן ד ראיה (צפון; תל־אביב; ארנון;
מאלילי דור הרוקנ׳רול, פרחח אקדחן העומד
מהצד, אך המצטרף לכוחות הטוב ב ירושלים) ידידות אמת בין רוצח פולני לשעת
הצורך. השלישי אינו אלא ולטר ברנן, ילדה וזלשית בידיה מונח גורלו. היילי מילם,
הזקן חסר־השיניים, המשעשע בדמות התרח הורסט בוכהולץ.
9חגיך השטן (אורגיל; ירושלים)
הזקן שהוא מעצב.
לא חסרה כאן גם האמזונה אדומת־השיער, בדיחות בודדות שנשארו מהמקור של ברנאד
החוטאת החוזרת בתשובה ישר לזרועותיו שאו, ששובצו במערבון אמריקאי. ברט לנ־של
הגיבור — הפעם בדמותה הרעננה של קסטר, לורנס אוליביה, ופרשי קרטון במשחק
מצויין.
אנג׳י דיקינסון חטובת־הגוז.
9גבעת הזעם והנקם (אופיר; תל-
תרשים־הסיפור פשוט למדי: הרשע רוצח
את אחיו. השריף לא נותן. פיף־פאף, כמה אביב) עשר דקות של זיווה רודן, שעה ויריות
ופי שניים הרוגים. השריף ניצח. חצי עם קירק דוגלאם ואנטוני קווין — מעראולם
הוא דואג: מה יהיה הלאה? פיף־פאף! בון מבוגר של מכות, יריות +פסיכואנא־עוד
כמה יריות ועוד יותר הרוגים. הקברן ליזה.
העולם הזה 1190

ספורטאים
ל א סי ת־ הבראה
עד כיקורו ה-
שכוע כבית־ה-
בלא תל־מונד ועל
הרצאתו כפני
האסירים כד
תכ שייע גדזר :
אני לא אדפיס כרטיסי
ביקור חדשים
אבל אבקש מכולכם
לזכור שמהשבוע אני
פרופסור שייע גלזר.
המעמד שלי זה מרצה־אורח. האוניברסיטה:
בתי־הכלא של שרות בתי־הסוהר.
את ההרצאה הראשונה נתתי ביום ששי.
טנדר מיוחד בא אלי הביתה לקחת אותי ואת
אשתי. אחרי שלפני שלושה חדשים היד,
בתל־מונד נחום סטלמך וסיפר להם שם על
המסע להודו, קיבלו המסכנים תיאבון למסעות
והזמינו אותי לספר על המסע ליוגוסלביה
ויוון ועל דפיקת האנגלים בלי מסע.
.לפני ההרצאה לקחו אותנו לסיור במקום.
מכל התאים שמעתי צעקות של אוהדים.
לפי הצעקות קבעתי שלמכבי תל־אביב ולשמשון
יש הכי הרבה אוהדים בתל־מונד בתאים.
שרשרת לאורחים. גבעתי, המנהל,
אמר שהוא שמח לארח את השני בשרשרת
האורחים. אני במקומו לא הייתי משתמש
דווקא במילה כמו שרשרת, אבל הוא
בכל זאת בחור טוב, זה המנהל. סיפרתי
להם איך דפקנו את האנגלים והיוגוסלבים
וקצת יותר בשקט איך נדפקנו על ידי היוונים.
ביקשו ממני לדבר על עצמי. אמרתי שאני
לא נוהג לדבר על עצמי. אז הם צעקו
כולם :״אז למה סטלמך כן דיבר על עצמו?״
אז דיברתי גם אני. בין האנשים ראיתי כאלה
שאני מכיר, אבל עשיתי את עצמי לא רואה.
זה בכל זאת לא בית־הבראה. לא נעים.
ואם מדברים כבר על בית־הבראה: אז
שתדעו לכם שזה לא כל כך נורא שם.
בזמן שלקחו אותנו לסיור הסתכלתי יפה
מאוד מסביב. אתה אף פעם לא יכול לדעת
מה יקרה ולאן אתה תגיע. ואם לא הייתי
פוחד שיגידו שאני מעודד את הפשע הייתי
אפילו אומר שזה ככה די טוב. טוב
לכולם. מי שאוהב לקרוא, נותנים לו ספרים.
מי שאוהב מוסיקה, נותנים לו תקליטים ומי
שאוהב ספורט, נותנים ל ו אותי.

אגודות
ש לו ם ר גי בונ ס
״אנו קובעים בוודאות שלא היתד, כל חתירה
מצד חברי ההנהלה נגד גיבונס, והתפט־רותו
היתד, תוצאה של השתלשלות מקרים
שאנו מעדיפים לא להעלותם. אם מר גיבונס
החליט שלא לחזור ולאמן את קבוצתנו,
לא נשאר לנו אלא לאחר לו הצלחה בדרכו.״
בלשון זו נתפרסם גילוי־דעת מטעם אגודת
פועלי פתח־תקוה, בקשר לפרשה המסעירה
של התפטרות מאמנה האנגלי של הקבוצה,
אלברט הנרי גיבונס. אנשי הפועל
פתת־תקוה הסתפקו בהודעה שאין להם מה
להודיע ובכך ביקשו לסיים את פרשתו של
האיש שהביא את הקבוצה לשיא תהילתה.
״אנו לא רוצים להזיק לו בדרכו החדשה
ולפיכך לא נספר עליו שום דבר,״ הכריז
השבוע אחד מאנשי הנהלת הקבוצה.
סמכויות למאמן. באנגליה היה גי-
בונם גם מאמן וגם מנג׳ר (מנהל) — האיש
הכל־יכול בקבוצה. כשבא לאמן את הפועל
פתח־תקוה ביקש שינתנו לו סמכויות נרחבות
מחוץ לתפקידו כמאמן. הסמכויות
ניתנו. השחקנים העריצו את האיש. אנשי
ההנהלה לא כל־כך. בכל אופן הערצתם הלכה
ופתחה ככל שראו שהמאמן לא משא*ר להם
דבר להחליט עליו, קובע כל דבר בעצמו.
גיבונס חש היטב בכיוון נשיבתה של הרוח•
הוא גם שנא עסקנים דברנים, חסרי
הבנה מינימאלית בספורט. כאשר נערכה,
אחרי הזכייה באליפות המדינה, מסיבה לשחקני
הקבוצה, אצל ראש העיר, קם גי-
בוגס וביקש לזכור באותה שעה מרוממת גם
את האנשים הקטנים העובדים כל השנה: המחסנאי
והנער העוזר לידו.
במתכוון או שלא במתכוון הוא לא הזכיר
כמה שמות של אנשים חשובים מאוד בעיני
עצמם. אחד מהם, שלום קולקר, נעלב. הוא
שלח לו מכתב אישי חריף, כתוב בעברית,
בו הוכיח את גיבונס קשות על התנהגותו.
גיבונס שיגר מכתב התפטרות לאגודה.
האיש שדחה הצעות קוסמות מאיטליה, האיש
שהדהים אלפי צופים כשכיסה שחקן
מכוסה בוץ ופצוע במעילו ההדור, ייאלץ
ללכת. הוא יפנה את מקומו לעסקנים.

מגן מפני
עקיצות יתושים

מריחה אחת
מקלון שני
מבטיחה מג;
לילה ש ל
תקנה עוד ה
בבית ־ מר?
א ו פרפומו
״ שנקנ
מחיר המקלון 1.250ל׳׳י
המפיצים היחידים חברת נורית בע״מ

הנועזים

בחייהם ובמותם לא נפרדו
כני המשפחה
לקרב ולשמחות
יצאו כולם
יחדיו.

את כל ההרפתקאות והמאורעות שקרו
אותם תוכלו לקרוא ברומן־הענק
שיצא במהדורת ספר כים מהודר.

ספר בי םמהודר
במחיר 5י 9אגורות
להשיג ככל הקיוסקים

בגזה רגזודש.ב\ז

נושא השיחה כבל
חכרה חושבת
אתה

על מה מדברים

בפעם השנייה תוף שנת כהונתה, יצאה מלכת-חמיס הנוכחית של
ישראל, זיוה בינדר, לשליחות של רצון טוב בחוץ־לארץ. מצויירת
באשרות ל־ 19 ארצות בכל רחבי אירופה, עלתה זיוה, ששוחררה זמנית

אנשים
ל ש מו ע פי רו שו ר ה בין
ראש הממשלה דויד בן־גוריון המשיך
השבוע בפרשנות התנ״ך שלו. בטכס מסירת
מטוס הפוגה מיסטר הראשון מתוצרת
ישראל לידי חיל־האוזיר, טען בי:׳י בי
הטייס הישראלי הראשון חי לפני שלושת
אלפים ושבע מאות שנה .״זה היה אליהו
הנביא, שעלה השמימה ברכב־אש. חסרונו
של מטוס זה היה רק שלא הזר אר::ה
לעומת ההרות הגמורה בה השמיע ראש־הממשלה
את פרשנותו, טען השבוע המשורר
וחתן־התנ״ך יצהק שלו כי הוטלה
עליו צנזורה דתית. כאשר הגיש לקול־ישראל
פירוש משלו על אמונת תחיית המתים
בתנ״ך, לצורך הסברת פרקי־היום
המתאימים, הוחזרה לו הרצאתו בטענה
ש״בהתחשב בציבור המאזינים, אין אפשרות
להביא בקול־ישראל כל דעה שאינה
עולה בקנה אחד עם עיקר תחיית המתים
שביהדות כאשר נוכח השבוע שר־החקלאות
מיצה דיין בפתיחת לישכת־ההדרכה
בחבל לכיש, הושמעו בפניו מיספר
טענות מפי יושבי־החבל. השיב להם דיין :
״בשוב ה׳ את שיבת־ציון של ימינו היינו
כחולמים: רקדו ברחובות, אלתדמן כתב
על כך שירים, אבל הקושי מתחיל בבוקר
כשמתעוררים אגב, מספרים על דיין
שבעת שנפגש עם שגריר צרפת, נשאל על־ידי
מלוזהו אם הוא שומע צרפתית. השיב
דיין :״אני שומע מצויץ. אבל א־ננ מבין
אף מילה אחת בקומזיץ חגיגי שנערך
לאחרונה במושב אביחיל, לכבו־ו של
יוסף ברץ — מי שמכונה האבא של
הצבא — במלאת לו 70 שנה, עמדה דמותו
של ברץ במרכז הצ׳יזבאת שסופרו באותו
ערב. סיפר אחד מעשייה בקשר לעובדה
שלברץ שיבער, בנים ו־ 15 נכדים: כאשר
באה משלחת תיירים לדגניה, לקחו אותם
לסיבוב במשק. ראו האורחים ילד אחד
ושאלו :״מי זה?״ ״זה הילד של ברץ,״
היתר, התשובה .״ומי זה?״ הצביעו האורחים
על אחר .״זה הנכד של ברץ״ .״ומי
אביו של זה י״ הצביעו על שלישי, .ברץ״,
היתד, התשובה. תמה אחד התיירים ושאל
את ברץ :״תגיד, יש לך עוד זמן לעבוד?״
...סיפר אחד כי אשתו של ברץ, מרים,
טוענת כנגדו :״יש לי רק שיבעה בנים.
רציתי תריסר, אבל יוסף תמיד מחוץ לבית״
...וותיקי השומר שנותרו בחיים,
קיבלו לאחרונה מיכתבים מישראל שוחט,
איש כפר־גלעדי, אף הוא מוזתיקי השומר.
נושא המכתב: הזמנת מקום בביתר,קברות
בכפר־גלעדי .״יש להזמין מקומות
מראש״ ,כתב שוחט ,״בית־הקברות: ותמלא
והולך ומי שלא יודיע תוך חודש ימים על
רצונו להיקבר במקום, יאבד את זכותו
לעולמים״ ..שלושת חברי־הכנסו: הדתיים,
שנכללו במשלחת הפארלמנטר־ת ללונדון,
כמעט ומתחרטים על נסיעתם כיוון
שברוב קבלות הפנים והסעודות בהם הם
משתתפים מוגש אוכל לא כשר, מורכב
תפריטם של ישראל ישעיהו, עולמה
לורנץ, ושמעון בן ימאיר מזה כמה
ימים מחסה, עגבניות ותפוחי־עץ אחרי
שעקיכא גוכרין, ראש סיעת מפא״י
בכנסת, טען בסימפוזיון שנערך בבי־ז־ברל
כי ״העתונות בארץ פרובינציאלית ׳משע

ממת״
,ראה העתון דבר את עצמו נפגע
ונעלב עד מאוד, מיהר לפרסם תגובה :״יש
עוד מדור אחד המכביד על עורכי העתון,
סופריו וקוראיו כאחד: מדור הנאומים.
צימצומו של חלק משעמם זה בעתונות
תלוי כנואמים עצמם — במידת לחצם להדפסת
דבריהם. פירסום דבריהם בהרחבה
יתירה אינו מוצדק בעתונות יומית, אם
היא חפצה למנוע מקוראיה שיעמום״ .היה
זה רמז ברור לעקיבא גוברין, המקפיד ש־נאומיו
יידפסו במלואם בדבר.

ל ה בי ן פירו שו לסלוח

תקלה בלתי נעימה אירעה השבת לזיוה
שפיר־רודן, שעה שהתכוננה לקראת רח־צת־שבת
רבת־רושם בבריכת מלון רמת־אביב,
גיהצה במיוחד את בגד־הים החדיש
שלה למטרה זו, היא נקראה לפתע לטלפון.
כשחזרה, נוכחה זיוה כי המגהץ השאיר
חור גדול בבגד־ים שני המבקרים אורי
קיסרי ורב בר מלבין ערכו השבוע
סיור ברחובות תל־אביב בניידת־משטרה.
זכות זאת ניתנה להם כאנשי הוועדה להליכות
נימוסין שליד משרד החינוך והתרבות,
כדי, לעקוב אחרי מהלך המיבצע
לביעור ד,בריונות. בהגיעם לטיילת, עצר
זוג צעיר את הניידת, התלונן בפני השוטרים
כי הותקף על־ידי שלושה ביטניקים
שנטפלו לבחורה. שני המבקרים הביעו
מיד את חפצם להשתתף בחיפושים, אולם
למרות עזרתם, לא הצליחה המשטרה לתפוס
את הבריונים. העיר להם אחד השוטרים,
.שהשתתפו במיבצע :״זאת לא חוכמה להרוג
אנשים על הבמה. קודם תתפסו, אחר־כך
תהיה לכם זכות להעניש כאשר
החל השבוע להתברר משפטה של החשפנית
תמר אלקיים, הנאשמת בהצגת־עירום
ללא רשיון, התברר כי השוטר שראה את

מצה״ל למטרה זו, על אונייודהפאר ״תיאודור הרצל״ ,אחרי שנפרדה
מאחותה (תמונה משמאל) ,עברה את המכס, ניפנפה שלום מסיפון
האונייה (כעמדה ליד אמה) ,וקיבלה שיעור באלחוט מחברי צוות האוניה.
הצגתה חולה ולא יכול להעיד. באולם נוכח
מפקח־המשטרה משה מלחי, אשר נקרא
אף הוא להעיד. אולם התובע סירב לקרוא
לו, בהסבירו לשופט :״זאת היתה הצגת־עירום.
משהו ראה גם המפקח מלחי, אבל
אינני יודע אם יוכל לכסות את הכל
לאהדה מרחבית זכתה לאחרונה הזמרת
ריקה זראי. שירה לן ול אורלוגין הושמע
לאחרונה בעברית בתוכנית כבקשתך של
ראדיו רמאללה, כשהקריין מזכיר את שמה
המלא, כמבצעת השיר בפחות אהדה
זכתה הזמרת ׳צולמית לבנת, שעה שהופיעה
בתוכנית מיוחדת לבתי־הספר ב־קול־ישראל,
שרה שיר המוקדש לשפמו של
אזרח ישראלי. בשיר זד, קטע הבא לתאר
אח גודלו ועוצמתו של השפם עד כדי בד
״שעליו איבד את עצמו דודי לדעת״ .הדבר
הרגיז מאוד את עורכי דבר :״הלא.
וועדת העורכים ד,הליטה שלא לכתוב על
פלוני שאיבד את עצמו לדעת, אלא שמת
בנסיבות טראגיות בתוקפנים התעסקה
השבוע זמרת נוספת — יעל שרז (ישי).
הזמרת, שפתחה לאחרונה יחד עם בעלה
הפרסומאי את מועדון השעות הלן טנות ב־בית־מרחץ
תורכי ישן שבצרפת, הבחינה,
שעה שהיתר, בדרכה לנתניה, בגבר המנסה
לתקוף ילדה בת .10 יעל מיהרה לעזרת
הילדה, הניסה את הגבר, רדפה אחריו בעזרת
טנדר שעבר בכביש, עזרה לתפסו ולמסרו
למשטרה ...בהתקפה חריפה על
כדורגלן הנבחרת הלאומית נחום פטלמך
יצא השבוע מאמן הפועל פתח־תקוה, הנרי
גיבונם, שהתפטר מתפקידו כמאמן הקבוצה,
עקב חילוקי־דעות עם עסקניה. טען
גיבונם :״נוכחתי שההצלחה העבירה את
סטלמך על דעתו. לא אחת הרגשתי כי הוא
נפגע עד לעמקי נפשו כששחקן אחר זכה
לתשבחות. זכורני שסטלמך היה מאושר
כ שדפי לוי, חלוץ מכבי תל־אביב, זכה
לביקורת קטלנית.״

פם>1ן י השבוע
• ניקיטה ברושצ׳וב, ראש ממשלת ברית־ד,מועצות, בעת ביקורו
באוסטריה :״שני מיליון תושבי־ברלין אינם שווים כל הרעש שהוקם סביבם. אם
הייתי מבקש מצד הגברים הרוסיים לעשות מאמץ־יתר קטן, הם היו מסוגלים
לייצר מיספר כזה של אנשים תוך שנה.״
• ראש הממשלה דויד בף גוריון: בארץ יש חופש גמור לעתונות —
אין בישראל שום צנזורה!״
9דויד בן־נוריץ :״נשלוט באוויר, נשלוט בים — ונשלוט בעצמנו.״
• מזביר מפא״י יופן ז אלמוגי, בנאום שנשא בלונדון, בקבלת־הפנים
של האיגוד הבינפארלמנטרי, למשלחת הכנסת הישראלית :״ישראל היא עריסת
התרבות המערבית, כשם שבריטניה היא עריסת הדמוקרטיה.״
9ח״ב מפא״י ישראל קרגמן, בדיון בכנסת על היטל שחל על צמר־פלדה
:״חברי וועדת הכספים, המנוסים בעבודות מיטבח ושטיפת־כלים, קיבלו
היטל זה בצער.״
• המשורר אברהם של ונפ קי :״בדורנו מרדנו נגד הורים רעים, בעוד
שהדור הצעיר כיום מורד נגד הורים טובים.״
• הסופר־המורה יהודה גורלא :״בזמני, לא ראיתי אף פעם מורה
שהלך ברחוב באמצע היום.״
@ שיי ק ח ירקוני, חשוד תיק אירס״ ו, על פסק־הדין במשפט עמום בן־גוריון:
״עמוס בן־גוריון זכה במשפט הן מבחינה ציבורית והן מבחינה משפטית, וזאת
חרף הערותיו של בית־המשפט העליון.״
פואד שאבי, ביומון בשפה הערבית איל־יום, על זיוה שפיר :״הדרך
להוליבוד זרועה קוצים, זיוה שפיר פשטה. את בגדיה, זרקה אותם על הקוצים
והגיעה למטרה מבלי להיפגע.״

החי
בל הכבוד!
ך • פ אן דיי נו, ארצות׳,ברית, הודיעו,
, * 1חנות השק״ם של מישטרת העיר, המוכרת
את הקפה ואת העוגות לתורני־הלילה
בהקפה, לפי ״שיטת הכבוד״ ,כי מזה חודשיים
זכתה להפסדים הקטנים ביותר: השוטרים
נמנעו מלשלם רק עבור 15 דולאר ו־64
סנט של סחורה שנסחבה על ידם, אותה

ארסי שבמותו
ף* תל״עדשים, הגיח נדוש מן הקרקע
^ מפאת החום, טיפס על עמוד תאורה,
התחשמל, גרם לקצר, הבעיר את שדות־הסביבה
והביא לנזק יציני, ביבולי המשק.

אישיות בלתי־רצויה

וו ס ט מו נ ע, ארצו ודר,ברית, נמלכו א:־
^שי־מטה־הבחירות של מועמד מקומי בדעתם,
פקדו להסיר כרזות־ענק הנושאות את
הסיסמה :״אל תידמה לד״ר ג׳קיל ! הצבע
עבור המועמד ריצ׳ארד הייד!״

במזל־טוב

ך לוד, הציבו עובדי מכון !,בוק שבשדה
,תעופה הודעה על לוח המודעות, המזמינה
את כל ״קרובי המשפחה להשתתף
בברית המילה של הרך הנולד — פוגה־מאגיסטר
הישראלי.״

התחרות בלתי־חוגגת
ף* ריצ׳מונד, ארצות־הברית, השתכרו
—1שיבדה סוכנים־נוסעים המוכרים מכונות
לשאיבת־אבק, החליטו לערוך תחרות־מחירד,
בשעה 4,30 לפנות בוקר, נתדפקו על דלתי
של ג׳ון פמברתי שנאלץ לפזר אותם ביריות
אקדח.

קורבן הפשע

ך* פתח ״ ת קוו ה, שע ,,שפורץ חדר 7די־
^ רתה, התנפלה עליו אשה בת ,55
הידועה כבעלת בריאות מעורערת, היכתה
אותו בנעל, הקימה צעקות, רדפה אחריו,
הכריחה את הפורץ המזויין באקדח להימלט
מן הבית כשהוא משמיע קריאות לעזרה.

עתיד מזהיר

ף* קריתישמונה, פרצה בהלה כללית
1״עיקבות נבואתה של מגדת־עתידות מקומת,
כי סוף העולם יחול ביום 14 ביולי,
גרמה להפסקת־עבודתם של עובדים רבים,
להתקהלויות ברחובות, לפירסום כרזות המבקשות
מתושבי העיירה להסתגף ולהתפלל
כדי להעביר את רוע הגזירה.

טיפול ידידותי

ך* לארדו, טכסאם, טען טומאם מוראלם,
*, 1הנאשם בכך שיירה שבע פעמים בגופו
של רייס ראמירס והרג אותו, כי ראמירס
״היה ידידי בנפש, ולא רציתי אלא להבהיל
אותו במקצת.״
העולם הזה 190ז

סירות מועמדות עשירית
יום ההפרעה הולד ומתקרב. כשבוע השלישי של
חודש אוגוסט יתקיים נשף בחירת מלבת־המים
- 1960 נשף שיעלה אף על קודמיו, יהיה האירוע

המרכזי של העונה. המועד מתקרב. על כן -אם
את חושבת את עצמך ראויה לשאת את כתר
הנעורים והיופי -אל תדחי עוד את פנייתך1

שאלון מו ע מ דו ת
ס חשאלון הזח זעיית לסלא חפופסדה
סטה, וכן כל אדם אחר חסעונ״ן דחס•
* 3ז על סועסדת, חסתאיסח לדעתו ל תחוו מ

**במ שפחתי
חנ תוכ ת ח מל א ח-- :

שגת חלידח :

מקום חלידח :
שגת חעליה :
נוכח:

*פע שיער:

טבע עיניים :
חשכלה קודמת5

8611׳

ידיעת שפות :

ייג
ו^*רץ י׳1

* * ודם (לצ״ן איזח) :

!קטוע או שטח לימודים :
מקום חעגודח או חלימודים - :

חנ ה לויתן
פיס חסועסזת חיתח או חינה חברת

חובבת מוסיקה מודרנית והינה שחיינית.

גי שה פו ס

רבק ה גב אי ״;ך;

בית־ספר פיטמן, רוצה להיות מורה לספררת.

בריח, בת , 17 בת ספרד שעלתה בגיל .8

טמועת־נוער, תנופח קיבוצית, אירגוך
אוודא, להקת אסנותית או 3ל אגוד אחר*

פרט איזח ומתי

חובבויות :
אח אמד חיר־סים אינו חל על חס!מסדו4
8ל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זח
גת תולדות חפייוז טל חמופסדת, ע ד
גסח שחן ידועות לסמלא שאלון זח.
נא לשלוח את השאלון הססול*

בצירוף החוסר, למערכת העולם

הזה, ת,ד ,!3* .תליאביב, ולציין
על חספטפח •סלכת הסיס 1960
ס להדביק את ינסוניי חסווסדה 93ן.

׳ 7 1 1 ^ 1ר ׳ ן * ןןףן • בלונדית צעירה, בת .16 עלמה
מרוסיה לפני שנתיים ומתגורלת

בדיין במעברת בת־ים. זיוה, בעלת מראה הפנים של צעירה

רוסיה טיפוסית, עובדת כמוכרת בחנות הסופרמארקט ומקדישה
את כל שעות הפנאי שלה לשמיעת מוסיקה מודרנית, שחייה
וכדורסל. שאיפתה: להיות שחקוית קולווע. צילום: סימן־סוב.

במשר די חב׳ קל

ספרים

מ קו ם נופש מ ת אי ם

תרגום

*עירי לד ל ב חו ר

הז מנ תמקומות
לכל ב תי ההבראה באד׳(

ללא ת שלום נו סף

גורדון 28

ת״א, ר ח
טלסוו 2 2 0 4 2

הגיעתקליט מס־ 1
בסדרת תקליטי היבוא החדשה של האר7

שרבוט:

סימפוניה מם׳ 8בפי מינור ״ הבלתי גמורה״

מנדלסוו:

הסימפוניה האיטלקית בלה מאז׳ור אופוס מ!

בצוע: תזמורת הרדיו הצרפתית בנצוחו של אגור מרקיביץ
על כדרי החלוקד מתפרסמות ב״הארץ״ מודעות מיוחדות.
השתתף במשאל חובבי המוסיקה והחזר את השאלון המצורף
לבל תקליט.

ח שמ ש

בראמשעש תי נ קו דות
את אוהבת כראמם( ..סיפור מאת

פרנסואז סאגאן, תרגם אהרן אמיר׳ הוצאת
קרני 40 ,ו עמודים) הוא הסיפור הרביעי והטוב
ביותר שהוציאה הסופרת הצרפתיד, בת
ה־ 24 מתחת ידיה. בתיאור של רומאן מאופק
וחסר־סיכויים, הנרקם בין פול בת ה־ 39וסימון
ון־דר־בש בן ד.־ ,25 הצליחה סאגאן
להפוך את הוואריאציה המתמדת שלה אודות
אהבה בכישלונה ליצירת־מופת זע־רה. בדומה
למאדאם בובארי של גוססאב פלובר,
בן גם את אוהבת באמם . .של סאגאן,
הוא ספר המרוכז בנושא אחה נקרא בנשי׳
מה אחת, ומותיר בזכרונו של הקורא הודייה
צלולה ומגובשת.
כספל חרסינה צרפתי, תוצרת בית מלאכתו
של פוקלץ, בן המאה ד 18 בן גם יצירתה
של סאגאן מתרכזת בנושא אחד, שנושאי־הלווי
שלו אך מדגישים את בהירותו של המקור.
פול, פילגשו של בעל עסקי ההובלה
רוז׳ה, מגלה במאוחר בי מאהבה, המתייחס
אליה כאל אשתו החוקית, לא ישאנה לעולם
לאשה. במאמץ אחרון להשתרר מקשריה
אליו היא מוכנה להקשיב לוידיי האהבה הסוערים
של סימון, הצעיר הבטלן, מתאהבת
בי תוך כדי־כך. אולם בחוסר הסיכוי של
שור, הסובב בעיגול עקר סביב משאבת־המים
אליה הוא קשור, היא מוותרת על
אהבתה האחרונה, חוזרת אל רודה תוך
ידיעה כי מאומה לא ישתנה אף פעם.
הכרה מירחמיאדים. המחברת של
שלושה ספרים רבי־מכר, שני תסריטי קולנוע
ומחזה מצליח, עדיין נחשבת, משום מה,
ל״תופעה סאגאן״ .אולם דומה בי הספר הרביעי
שלה, שלצורך שמו הוציאה סאגאן
מד,שיבחה סימן־פיסוק מיוחדד זיכה אותה
בהכרה בינלאומית.
אפילו המו״ל הישראלי — שהחליף משום־
מה את שתי הנקודות בכותרת הספר בסימן
שאלה ושלוש נקודות — קלע אל המטרה
כשמיהר וקנה את זבויות הספר בישראל.
לפחות שתי הוצאות ספרים ישראליות, הנוהגות
לקרוא לעצמן הוצאות ספרים מכובדות,
ניהלו אותה עת משא־ומתן על רכישת
זכויות הספר,,כי פרנסואז סאגאן, שנחשבה
פעם בחוגי המו״לות הישראלית לתופעה
מקרית וכמעט לא־מכובדת, זכתה בינתיים
אפילו להכרתם של הירחמיאלים בכל ארצות
העולם•

מדע
אלילהר פו א ה
חודים ורופאים (מדריד לרפואה מאת
קנת ווקר, תרגמה לאה לגגי, הוצאת ספריית
פועלים) משופדים יחד בבל־בו ההומוריסטי
ביותר שפורסם עד כה בעברית במסגרת
הרצינית של ספרי הרפואה. קנט ודקר, לא-
רופא •כעצמו, חיבר ספר זה במגמה כלל
לא־הומוריסטית. הוא עשה זאת, כעדות עצמו
,״כדי לייעל את שיתוף־ד,פעולה בין הרופא
לבין החולה ההדיוט, שאינו מבין מאומה
ברפואה.״ אולם הוא לא יכול היה שלא
להוסיף, באותה הזדמנות, כי לעיתים אין
הרופא יודע הרבה יותר מהחולה עצמו על
המחלה בה הוא מטפל.
פרק בפני עצמו הוא אותו חלק של הספר
הדן בתולדות הרפואה. מהקוסם של
השבט הטרום־היסטורי, דרך רופא האליל
של ימי־הביניים, ועד למומחה המבריק וה־פסיכואנאליסטן,
מצטיינת הרפואה באינסוף
של כשלמות, אמונות תפלות וניצחונות
קלושים. רק כברת דרך קצרה, טוען ודקר,
מבדילה בין אותו סיני זקן שנתן לחוליו
גלולות עשויות מכבד מיובש של עורבים,
לבין הרופא הממליץ לתת לילדים בעלי צבע־פנים
חולני שמן־דגים העשוי מכבדו של
חמור הים.
יותר על פחות. עיקר הספר הוא הסבר,
הכתוב בסיגנון פופולארי ביותר, על
דרך מחשבתו של הרופא הכללי, החייב לקבוע
דיאגנוזה של מחלות לקוחותיו. בצידו
של הרופא המיקצועי, היודע, לדברי רדקר,
״יותר ויותר על פחות ופחות,״ עדיין נשמר
מקומו של רופא־הבית, שהורות לקשריו
הבלתי־אמצעיים עם חוליו מצליח, לעתים,
להחיש להם תרופה גם למחלות בלתי־קיי־

בלבד.
מות, הקיימות בדמיונם

מיץ תפוז ממותק
מיץ ליב ון ממותק
מיץ מגדרינות ממותק
מיץ אשכוליות ממותק
מיץ פטל ממותק
ע ם סודה. מים, לקוקטלים לאפיה
ס ^ ר רז? 0ר 11ן הונחה למקוריות המיצים הממזתקים של

ע סי ס

* לאחר לבטים בין שלוש נקודות לסימן
שאלה, מצאה את שתי הנקודות, משהו בין
שלוש הנקודות של ההתמשכות לבין סימן־
השאלה.
העולם הזה 1190

קראת יום הולדתו העשירי הקרוב מתעתד מפעל הפיס
/להכניס לשימוש את מכונת ההגרלה החדישה ביותר בעולם.
הרי זאת מכוגת ההגרלה של אגרות המלווה הממשלתי בנורבגיה
— העושר. בעת ובעונה אחת שלוש פעולות: היא
מעלה מספר בגורל, מקרינה אותו מספר על מסך וליתר
בטחון גם מצלמת את המספר הזוכה.
מכונת הגרלה חשמלית זאת׳ שכל אחת מששת גלגליה
(כל גלגל מעלה בגורל ספרה המיועדת עבור ספרת היחידות׳
העשרות וכר עד המאות אלפים המהווים את מספר
האיגרת הזוכה) ,מסתובב במהירות של עד 1500 סיבובים
לדקה, היא המלה האחרונה במכונות ההגרלה שכל ייעודן
הוא אחד: להעלות מספר בגורל — כלומר, להעלות באופן
מקרי מספר מקרי ואז אשרי בעל המספר המקרי כי הרי
הוא זכה בגורל, הוא פרס הפיס.
כיום משתמש מפעל הפיס במערכת של שש מכונות הגרלה
נפרדות (ליחידות, לעשרות וכר המצטרפות למספר
האיגרת הזוכה) וכל מי שרצה לראות עד כמה בטוחה ומוחלטת
מקריותם של המספרים העולים בגורל הפיס היה יכול
לעקוב בסוף החודש שעבר משך 75 דקות עת הרעיף הפיס
את פרסיו הדו־שבועיים. המארחת של מפעל הפיס היתד,
כפר־סבא, אשר על במת קולנוע ״עמל״ שלה ניצבו. שש
מכונות ההגרלה החשמליות, בהן נעו עשרה הכדורים ׳בעלי

נזכונווז וזוזגרלה של נזפנול רפיגז נזבבויוזוו!
וזכריות נזווזלבווז בהננלאוז הנזגופרינו הווכיפ.
הן נזונ3ווו 1ננל-ירי וושנזל בגזוזירות נזפזזררוז
וכל פפרר בנונופר וזווטז נללוזוז נונזכונו־ו

הגרלה נפרדה ובך
הן נזצבורפווז לבפוף
לשש נופרווו וזנן וב-
נננה אה נזכפר\-זנוול.

עשר הספרות ובצד עמד הקלפי ממנו נשלפו
הכרטיסים שנשאו עליהם את פירוט גודל
הזכייה בה זכתה האיגרת שהועלתה בגורל
שש מכונות ההגרלה גם יחד.
עם העברת זרם חשמלי החלו המכונות
לנוע במהירות מסחררת, נעצרו, פלטו את
אחד הכדורים. צרוף הספרות שעל ששת
הכדורים נתן את המספר הזוכה. קריין ״קול
ישראל״ ,המעביר את ההגרלה בשידור חי,
הקריא את המספר הזוכה ואת סכום הזכייה,
שלושה פקידים בכירים של מפעל הפיס,
האוצר והרשויות המקומיות רשמו בנפרד
את המספר וליתר בטחון הקליט גם טייפ־רקורדר
את המספר ואת הזכייה.

ולם ״עמל״ ,בו נערכה ההגרלה ה־13
\ 1של מפעל הפיס לשנת ,1960 לא היה
מלא הפעם. קהל רגיל. תושבי השרון ש
מילאו
את האולם מפה אל פה כללו גם הרבה
כפריים מכפרי המשולש ובשורת הנכבדים
שנכחו בטכס בלטו ליד. ראש מועצת

כפר־סבא ויושב־ראש מרכז השלטון המקומי,
מר מרדכי סורקים, הקאדי עבדול לטיף מטירה,
מר איבראהים כליל קאסם, ראש מוע
נכבדים
נזכפרי וזנזשולש הין בין -אורווי -פינו ולאדרונר אף נכו שני כפרייפ נואוש־הכבוד
בבוכם הגררת הפים האגזרגנה. כפרי -רים בפרם הגרגר שר שרושים אלף ר״י.
הם נהנים וה שנתיים נזה\ 2צבוה נזפננר ה־ אכן, הפים נזגינו רנושורש בשני כיוונים.

צת כפר קאסם, מר עבדול חאמד עמילי מטירה
ונכבדים רבים אחרים מכפרי המשולש
בגלימותיהם ובכפיותיהם הצחורות.
כי הפייס בא למשולש. והפיס שאיננו רל
פרסים אלא גם, ובעיקר, מעשים טובים —
הקמת בתי־חולים ובתי־ספר, מרפאות וכיתות
נוספות — עשה כבר הרבה במשולש
ובכפרים רבים אחרים. בשנתיים האחרונות
ניתנו כחצי מיליון ל״י הלואות להקמת
בתי־ספר בעשרים כפרים, מבאקא־אל־גרבייה
עד ג׳לג׳וליה ומדלית־אל־כרמל עד כפר־קאסם.
סכום כסף זה סייע בהקמת כשבעים
כיתות בתי־ספר.
ואין זה הכל. בכפר טייבה, למשל, עומדת
לקום מרפאה על שטח של 200 מטר
מרובע בעזרת 40 אלף ל״י של הפיס. בכפרים
רבים אחרים נהנים התושבים מעזרה
רפואית המוגשת בבתי־חולים שהוקמו
בעזרת מפעל הפיס, כמו בתי־החולים בחיפה,
חדרה ובאר־שבע.
מה שחשוב לא פחות: גם בפרסיו לא
פסח מפעל הפיס על כפרי המשולש. הזוכה
המפורסם ביותר הוא מר עודאד מנצור, נהג
משאית מן הכפר טירה, שזכה בראשית השנה
בפרס הגדול של 30 אלף ל״י. אולם
מר מנצור אינו סתם בר־מזל. שבועיים לאחר
זכייתו שוב כמעט וזכה בפרס הגדול.
רק מספר אחד הבדיל-בין מספר איגרתו למספר
הזוכה. הוא זכה לכן בפרס הפיוס
של 100ל״י (כידוע, זוכים המספרים הסמוכים
למספר הפרם הגדול בפרסי פיוס).
וגם לפני שבועיים היה הזוכה בפרס הגדול
— 30 אלף ל״י — כפרי מן המשולש, מר
איברהים מוחמר חסן מוסטפה מבאקא אל־גרבייה.
שתי הדוגמות האישיות האלה עודדו
ביותר את הפצת אגרות הפיס בכפרי המשולש
ומה עוד שתושבי הכפרים יודעים בי
קיים יחם לא רק בין הקניות לזכיות אלא
גם בין הקניות להקצבות להקמת מוסדות
ציבור במרפאות. כך בא הפיס גם לכפרי
המשולש והגליל.

מוגש על-ידי מפעל הפיס

מהפד 1190

׳4 * 11

י״ח תמוז תש־׳׳ר13.7.1960 ,

המחיר 60 או.

זיו ה<9 5 * ,

1יו ה<9 5 8 ,

ויו ה<9 6 0 ,