גליון 1191 מתאריך 20 ביולי 1960

מעפר 1191

שנה 23

8״ו? תמוז תש״ד20,7.1960 ,

המחיר 60 אגורה
כחנה וצילומים בדעד״ם

תיאוד החופה
מפי עד ראיה

כיצד התעדעד מעמדו

שר השד בממשלה

ח עו & סמר

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
שלום כוזן
עורך משנה:
רוב א ימו

מי ס •
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .156 .ממן למברקים :״עולספרם׳־.
המוציא לאור: הטולס הזה בע׳׳ס.
דפוס משה שהם בע׳׳ס, ת׳׳א, סל.31159 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
מיוסים נילז

כתב ראשי:
אלי מנור

לפני כמה שבועות פנינו במדור זה
לקוראים מחוץ־לארץ בבקשה לענות לנו על
שתי שאלות: במה עולה ארץ־הימצא ותם
על ישראל, ובמה היא נופלת ממנה?
לצערי לא גילו הקוראים, בעניין זה,
את אותו המרץ המציין אותם כשהם שולחים
לנו אינפורמציה. אולי גם התקשו להגדיר
את הדברים. על כל פנים, מספר העונים
היה קטן יחסית. להלן כמה מן התשובות
— מארבעה קוראים בארבע ארצות.

צייר המערכת:
והי

צלם המערכת*
רויר אומר

חברי המערכת:
נורית בודיער, שייט נלזר, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, יוסוי אבו־חמרי,
אביבה סמן, אבנר פרי, עמום קינן,
סילבי השוז.

ביותר

במדינה

דו מקה

ארצות הבווית בכיס
למעלה מרבע מי לי א ר ־ נו סעי ם הו ביל ״אגד״
בשנה החולפת. מסם־ זה, העולה בהרבה
על מספר אוכלוסי * רצו ת־ הברי ת, הוא רק
אהת הדוגמ או ת להיקף ה שרותי ם ש מגי ש
״אגד״ לציבור בזכור. מ בנ הו ה קו אופ ר טיבי

פרסום נאדל

איגלית• צרפתית

קלה ויסודית בביה׳׳ס דימה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .
ת חי ם :
•ולפנים למבוגרים ושפה שימושית, דקדוק, כתיב, סגנון
־!ז 6ץ ת .) 00 הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
׳יץלתל מי די ב תי־ ספו * גומרי ג׳־ח יסודי, ד,׳־ז׳
לביסוס הידיעות ורכנה לבחינות ו״בגרות״
י לפני דצהריים 3 :עד 9בערב• ופרם ליום ו׳)

מארצות־הברית השתתף במישאל אליעזר
דומקה, בן ,21 השוהה שם בביקור של
כמה חודשים. חודת־דעתו ארוכה יותר,
אולי בגלל גודל הארץ שהוא כותב עליה,
העולה לדעתו על ישראל בגלל כמה סיבות:
״דירות, המהוות בישראל אחת מאבני־הנגף
העומדות בדרכו של כל זוג צעיר,
ניתנות כאן להשגה בקלות, במחירים המתקבלים
על הדעת וללא כל צורך בתשלום
דמי-מפתח. חינוך תיכון ניתן חינם, ואפילו
ספרי־הלימוד מסופקים ללא כל תשלום.
״האמריקאים עושים רבות למען תת לדור
הצעיר את כל האפשרויות, על מנת שיתפתח
ויקבל את השכלתו. אין כל מיכשול
העומד בדרכו של האמריקאי השואף להשכלה
גבוהה. ואילו בארץ מוציאים ההורים
את חלק הארי של משכורתם על מנת
לאפשר לילדיהם חינוך תיכון. חינוך אקדמאי
ניתן כאן לבל המעוניין בתנאים נוחים׳
תוך מתן אפשרות לסטודנט להרוויח
את תשלום לימודיו.
בארץ — מספר הבמוסדות מקומות האקדמאיים
מוגבל,
והתשלום גבוה עד
להחריד. לא לחינם סטודנטים יוצאים
כה רבים את הארץ
למטרות לימוד, שלא
להזכיר את האחוז
הגבוה הנשאר
בחו״ל.״
לעומת זאת :״כל
רוז נפדט
אותם ישראלים החולמים
על ארץ
חופשית מדאגות, מוטב שיפקתו את
עיניהם לפני שרגליהם דורכות על הסיפון.
העבודה המרובה והמפרכת המושקעת
על מנת להרודיח את הדולארים.
הופכת במשך הזמן למרוצה אחר הכסף.
מהגרים ישראליים רבים החליטו שבכל זאת
מוטב לחיות בארץ, על רמה צנועה, אבל
לפחות בהרגשה שקטה יותר ובידיעה שזה
ביתם.״
אחרי הערכה זו השווה דומקה את הנוער
הישראלי לאמריקאי, הגיע למסקנה כי הנוער
הישראלי עולה בהרבה על חברו ש־מעבר־לים,
שהוא בעל מוסר מעורער מגיל
צעיר והתנהגות פרועה וקולנית ,״המשוללת
כל דרך־ארץ וכבוד כלפי הוריהם, מוריהם
וכלל הציבור המבוגר יותר.״ במיוחד סבור
דומקה כי הנוער האמריקאי מתבגר בגיי1
צעיר מדי.

יצחק רוזנבלט, הנמצא זה שלוש שנים
בסן־פאולו, בראזיל, עוסק במשלוח חבילות־עזרה
מתושבי בראזיל לקרוביהם בכל העולם,
כולל רוסיה. דעתו :״הדבר העיקרי
בו עולה ישראל על בראזיל הוא זה — היא
יותר תרבותית ויותר מוסרית, במלוא מובי
המלים. אף־על־פי שהיא צעירה, קטנה״ עניה
וסובלת הרבה, היא עולה, עם האוצר האנושי
שלה, על ארצות רבות, ודתיקות
ועשירות ממנה. את זה אתה מרגיש כשאתר,
גר בחוץ־לארץ כמה שנים.
״בראזיל עולה על ישראל בעושר שיסחה
הטוב, בעושר תעשייתה והעיקר — בחופש
הפוליטי והכלכלי שבה. כארץ הדמוקראמיד,
ממדרגה ראשונה (למרות חופש הסכין והאקדח)
,שאין כמוה בישראל ובארצות

אחרות באמריקה הלאשינית, תושביה יותר
טובים, שלוזים ונוחים מתושבי ישראל.״

משחייץ ענה לנו עודד פישלר, מהנדס
חשמל בן ,32 יליד גרמניה שעלה ארצה
לפני 22 שנה וד,נימצא זה עשר שנים,
בהפסקות, בשחייץ, שם הוא עובד כמנהל
מחלקת־המכירות של בית־חרושת ידוע למעליות.
דעתו:
״ישראל עולה על שחייץ בעיקר בהייוז
התרבותיים והחברתיים המפותחים יותר,
שאין למצוא דוגמתם באירופה. רק חלל
קטן מהאוכלוסיה כאן מתעניין בכל הנוגע
לתרבות, ותחליף לחברה הישראלית עוד
לא מצאתי. גם האקלים הישראלי נעים
יותר מאקלים שחייץ.
״שודייץ עולה על ישראל בעיקר בחופש
הגמור לכל דבר, ללא כפיה בלתי־הגיוגית;
באדיבות של פקידיה; בסדר ובדייקנות המופתיים;
בתנאי העבודה וביחס לרמה המקצועית;
ואחרון — באי־התערבות הדת
בחיי יום־יום.״
פישלר הוסיף למכתבו כמה משפטים נוגים
על הסיבות הגורמות להתרווקותו מן
הארץ, למרות חינוכו הציוני, וגם להתרחקות
אקדמאים אחרים שלמדו בחו׳׳ל ולא
חזרו לישראל. עיקר טענתו :״פעם היה הדגש
על, ארץ׳ ,כיום הוא על, מדינה׳ ,וההבדל
הוא עצום.״
על ירידת האקדמאים מן הארץ מוסיף
פישלר :״לא אגזים אם אומר שהאקדמאיב
האלה היו חומר אנושי ומקצועי ממדרג־ראשונה,
שהולך —
ולמעשה כבר הלך
— לאיבוד למדינת
ישראל. מצד אחד
אשמים התנאים המדיניים
החיצוניים :
ומצד שני — המדיניות
הפנימית ה־סוציאליסטית,
המנפה
לכפות מיסגרה,
דרגה והסתדרות צ?
כל דבר, והמנסה
ליצור חלוצ׳ם חתרנים
במקום אנשי־מדע
ובעלי־מקצוע••׳

ממאראקאיבו׳ חנסואלה, כותב לנו מלח
ישראלי המזהה את עצמו כמשה א״ ושבמקום
תמונה של עצמו שלח לנו תמונה
של אונייתו — המיכלן ת הישראלית פאב-י,
העובדת בקו ישראל־חנסואלה.
ישראל עולה על חנסואלה, בקיצור:
״בנקיון, באדיבות כלפי זרים.״ ואילו חנסו־אלה
עולה על ישראל ,,בנפט, בחום ובמהפכות.
היא כולה טובעת בים של זהב
שחור. יוקר־ד,מחייה גבוה פי כמה וכמה
מאשר בארצנו, והתושבים עצמם עניים.
אפשר לראות פה את אותם הכפרים שאצלנו
קוראים להם מעברות או כפרי־עוליב,
אך אצלנו לפחות אפשר להבחין בהם לפי
צורתם האחידה. אומנם, בכמה בפתח־הבתים
האלה אפשר להבחין במודלים ה־אחרונים
של וסטינגהאוז או ג׳נרל אלקטרי?!
העומדים בחוץ — אבל פה הם
פאכיו משמשים כרהיטים או מישבן ללהקות של
זבובים, כי אין מקום בתוך הבית. שלא
לדבר על חשמל ומים. כך גרו הכורדים
לפני קום המדינה במבואות חיפה.״
מתקבל הרושם שהארץ שלנו אינה רעה
כל־כך, וכי הכרה זו מתגברת ככל שהקורא
מתרחק ממנה ומסוגל להשחתה עם ארצות
אחרות. בעזרת העולם הזה, כמובן.

העולם הזח 1191

מכתבים
צדאח אד־דין חוזר

...מ שרד החינוך נוקט בכל האמצעים
כדי שהתלמידים הערביים ישכחו את תרבותם
הלאומית, המסורתית והרוחנית. לפני
שנתיים יצא לאור ספר ״מקראות ישראל״
בערבית, כספר קריאה
לתלמידים הערביים.
את הספר ראינו
וקנינו. מה מצאנו
שם? מצאנו שכל
הסופרים הנמצאים
בספר הם יהודים.

אני שואל :
האם הסרים לערבים
סופרים מפורסמים,
כדי לכתוב להם בספר
זה? האם איז
לערבים גיבורים ואנשים
היסטוריים,
שכבשו בזמנם את
צרפת וספרד? האם מופה הסופרים טהא חד
סיין ותופיק אל־חכים
אינם ערבים? האם כאלד אל־וליד,
עוקבה אבז נאפע, צלאח אל־רין, אינם
ערבים?
למה משרד החיניר והתרבות אינו מרשה
לנו לחוג את חנינו הלאומיים? למשל: למה
משרד החינוך לא מעורר ועוזרלנו לחוג
ביום הטין, היום בו ניצח צלאח אל־דיז
את הצלבנים? האם זה לא חג לאומי לעמינו?
עבד
אל־פתאח מוסה, טייבה

מזל טוב לטולידאנו
מה אתם אומרים על השר הדון־ז׳ואז ב:
ה־( 80 העולם הזה?)1100 הולד לו, אה?
כבר שטענו על הרבה נשואי! כאלה, אבל
עדיין לא שמענו ששר בישראל יעמיד את
עצמו בצורה כזו.
צ. הר־כסף, תל־אביג
...למד אצל הרבי איד לרכוש סוליסטית
ל״באלט וורדים״ פרטי.
יעקוב לוי, חיפה

הבעות רגליים

מאמר ״העולם הזה 1187 על מארלנה
דיטריר הזדקר מים דברי־ההבאי שנכתבו
עליה כמו שרנליה בולטות ביז אלה זונות
רגליים. אולם סידרת תצלומי הרגליים שלה
עלתה אוי על המאמר. היא מעידו{ על האישיות
של אשה מופלאה זו יותר מהבעות

מיום לכידתו של רוצח־ההמונים תרו עיני
בסקרנות אחר מאמריהם של עתוני ישראל
למיניהם; רציתי לפנוש, ולו באחד מהם,
דעה גלויה ובלתי-פשרנית לחביעותיה חס־רוודהבושה
ומלאות־החוצפה של ארגנטינה
כלפינו. אד לשוא ציפיתי.
...אכן, טוב עשה עורר ״העולם הזה״
( )1180 בפרעו כראוי את החשבון עם ארגנטינה,
למרות קיום יחסי ה״ידידות״ בינינו
(אוי לידיריות שכזאת וחבל מאוד
שלא ניסחנו את איגרות התשובה לארגנטינה
בנוסח אחיד וקולע — ״לכו לכל הרוחות!״
יצחק
הללי, ירושלים

נקמת הכוהנים
אני מוחה בתוקף על זה שמכתבי, ששלחתי
לפני שלושה שבועות, עוד לא פורסם בעתון.
אני בעל משפחה עניפה, ועלבו! משפחתנו
עלול לעלות לכם בהרבה קוראים.
שלמה כהן, תל־אביב
אין העולם הזה רוצה להכניס כהן לבית־הקברות
נשל המכתבים) .הנה המכתב:
אז מר אברהם שפירא מכחיש שהוא אמר
את הפסוק שיצאו לו מוניטין ,״אתם נוער
אתם?״ אחרי דברי זקני הישוב על הנוער
של ימינו (העולם הזה )1186 אני הייתי
שואל :״אתם גברים אתם?״ כמעט כולכם הת־חנפתם
לנוער ועשיתם ממנו גיבורים. מה זה
פה? איזה גיבורים? הנוער של ימינו הוא
בושה לאבותיו. הוא שכח את כל הטיצוות,
חוץ ממיצוות ״פרו ורבו״ .ונם טיצווה זו
מקיים בדרך כלל לפני שהוא מניע לחופה.
אז מה אתם מחניפים לו?
שלמה כהן, תל־אביב

נהג כאידת

כתבתכם ״האשמה האמיתית״ בענייו יוסף
אלבז (העולם הזה ,)1188 היתה רחוקה מהמציאות
.״תכו שזוהי אמת, שהמנהל שלח
אותו להסיע את אשתו, אד ידוע כי אותו
נהג צדיק ביצע נסיעות כאלה לפני ואחרי
בז, מבלי לערער על כד. נראה שהיה כדאי
לו לחיות בשלום עם המנהלים.
קשה להאמין שאלבו הזמיז מונית מיוחדת
לאשתו היולדת. ראינוהו, בשעה שעבר
לדירה חדשה, מוביל את רהיטיו ברכב הנמל•
הייתכן כי רהיטים השובים לו מאשתו?
הפסקת עבודתו של אלבז באה בגלל רישום
הנסיעות אשר אתם כותבים שהוא אשר
עמד על הצורר ברישומו. אלבז ביקש חופשה.
אשר אושרה לו בתנאי שבטרם צאתו
יגיש את כל הרו״חות על נסיעות הרכב.
כשזה לא סיפק את הממונים, הודיעו לו
שלא יצא לחופש מבלי לסיים את העניו.
אלבז ציפצף על הכל ונסע צפונה.
בבירור אצל סנן־מנהל הנמל הודיע שאינו
מוכן להיות מיוצג על ידי וועד העובדים׳
מאחר והוא איש חרות. בך שאת ״האשמה
האמיתית״ העלה בעצמו, ברי לתת
גווז פוליטי לעניין.
יצחק כרמלי, אילת

אחדים כדורם

מארלנה דיטריף
פניה. האם שמתם לב להבדל ביו תצלומים
אלה לבין צילומי הרגליים של מארלנה
בסרטים?
עולמית קרן, טבריה
שמנו. רגלי הדיטרין בסרטה האחרון: ראה
תמונה.

אייכמן ושדת׳

ברצוני להביע בזאת את התנגדותי החריפה
לעריכת משפט בינלאומי לרב־הפוש־עים
אייכמז, מ! הנימוקים הבאים:
אייכם! ביצע את פשעיו בעיקר, אם לא
אד ורק, ננר העם היהודי.
לעולם איו כל זבות לשפוט את הפושע
בנלל הסיבות הבאות:
(א) העולם היה אדיש בזמן הרצח, ולא
עשה דבר לשם הצלת יהודים.
(ב) אחרי מלחמת־העולם השנייה רק מתי
מעט מביו הפושעים הנאציים באו על עונשם׳
ומרבית הנידונים יצאו בעונשים קלים
בלבד.
ביודהדי! הבינלאומי בנירנברג לא קיים
יותר.
לאור העובדה שעמים אחרים, כגון רוסים׳
פולנים, צ׳כים ועור, שפטו בעצמם
פושעים נאציים שנתפסו על-ירם — אינני
רואה כל סיבה מדוע רק ליהודים לא תהיה
זכות כזאת.
הרי רויטמן, תלו אביב
...אחת הבעיות הכאובות שעל הציבור
הישראלי הקטן (מאור) כאז לעמוד בפניו,
הוא מאסרו של אייכם! .״תעלולי בז־גוריון״
הורידו הרבה מן העניין וטהסיפוק שהיו
בתגובת הראשונה. ועור. רבר — שאלה ששאלו
אותי רבים :״מרוע לא מפרסמים את
חקירת אייכמן? האם יעשו בישראל משפט-
ראווה, דוגמת משפט סלאנסקי?״
רוב הגרמנים איתם שוחחתי, יודעים לתת
תשובה על שאלה זו :״הנאצים היושבים
בבון משתיקים את ברנוריוז על־ידי המיליונים
שאנחנו משלמים!״ איו זו ביקורת
על השילומים, אלא רצון כנה ואמיתי לרעת
מה היה מה וסי היה מי בתקופת
,״.1030/4
מיכאל נתן, האסיבורג, גרמניה
רעולס הזה 1) 91

בשולי ביקורו בבירת אוסטריה הסביר
לנו המנהיג הסובייטי את סיבת השהיית
עליית יהודי ארצו. ויאמר: איש מהם עוד
לא פנה אלי בנידון!
האומנם ראש כוחות־המחר בעולמנו המעונה
התכוון לזה שבתי־הסוהר ברוסיה
של היום אינם חביבים על יהודי ארצו?
מה תיטה בכד שה״זקן״ שלנו לא נשאר
חייב? האדם אשר הקים את הממלכה השלישית
הישראלית על־ידי סיפוח איים,
רצועות, מיצרים ושטחים אחרים, בעיקבות
פעולה אלימה לכל הדעות, חוזר וטועז שאצלנו
חם-ושלום על סיפוחים וכדומה עוד
לא דובר. אנחנו את בתולינו הפוליטיים
עוד לא איברנו (זו היתה בת השכנה!).
אגב, מי ומה מכריח את הבחורים הטובים
האלה, אשר זכויותיהם בפני עמיהם
אינז מוטלות בספק, לצ׳זבת בצורה כה
נמרצת?
האמנם ה״אחדים בדורם״ בהחלט משוכנעים
שפני הדור כפי חמור, ששמלה לד,
קצין תהיה לנו? עתונים כבר פסקנו לקרוא,
ו״נאמיז לכל דבר — לחתול ולעכבר״? לא!
נגיע אם הגדולים ימשיכו כבה?
יוסף לוזינגר, קרית־נזוצקין

כמו הזקן

פרט לכמה נקודות קטנות, היתה כתבתכם
עלי (העולם הזה )1190 בסדר. תודה.
בכל חיי לא העלמתי
מאומה, כי כך
אני. וחוץ מזה —
אם בן־נוריוו הזקן
מרשה לעצמו להפר
חוק בינלאומי, הרי
גם אני יכול להרשות
לעצמי לפעול
תור הסתמכות על
״צדק היסטורי״ ,ב־תום־לב
ותחת כורח.
מלכיאל גרינודלד,
ירושלים

נוייע אורדנונג

עם בל הכבוד ל-
גרינוולד
ד״ר פרץ ולד״ר
איש-שלום (העולם
זה 1180ו,)1190-
ולמרות שאינני דוקטור כמוהם, נדמה לי
שפסחו על העיקר בסיסמות כמו ״נוייע
אורדנונג״ ו״משטר חדש״ .הרגש אינו על
״משטר״ ,אלא על ״חדש״.
בפוליטיקה, המושג ״חרש״ בא תמיד כהסוואה
לשלילה. מי שמתנגד לסוציאליזם,
מדבר על ״סוציאליזם חרש״ .מי שחותר
תחת הדטוקראטיה, מדבר על ״רמוקראטיה
חדשה״ .הנאצים דיברו כל־בר הרבה על
״משטר חרש״ ,מפני שהיו אנשי הרם והתנגדו
בעצם לכל סדרי־חברה קבועים שהם.
הנן לייזרן, תל־אביב

עגנל1חנ אישט 11 וו מ * 4 5אג!ד 1מ

חלי ב 1ת ה דיון

ספר ה שבו ע !
״מועדון הספר הטוב״

ת׳ 111 //ד ו

ה סוי ק19

013161/1

62/9/3/2
טרגדיה אמריקנית
תיאורור דרייזר

מאת
הופיעו לראשונה
בעברית

ס פ רי־ כי ס
מ מי ט ב הספרות
הבל שי ת העולמי ת

)1הרצחהמס תו רי
אגאטה כריסטי

המלשין

אדגאר וואלאם
ס ת אוו ת הב צ ע
אלרי קווין
)4ה ברנ שהמ סו כן
פיטר טשייני
מחיר כל ספד 1ל״י
הפצה ראשית:
מזרחי, אלנבי ,60ת״א
__מלפון __ 64755

יצירת־מופת מאת מחבר
״האחות קרי״ ו״הגאון״
שהוסרטה וקצרה פרסים שלי בהשתתפות רבים וזינטרס, אליזבט טיילור
ומונטגומרי קליפט.
צעיר בן-עניים רוצת את
אהובתו כדי לחדור לחוג
הנוצץ. מה הניע אותו
למעשה השטני — ומה היה
בסופו? רומן בעל עוצמה
נדירה, המבוסם על מקרה
אמת !

במדינה העם צוכא דהג1ה
בכל כנפי הארץ נטשו אזרחים את בתיהם,
הפכו חיילים. התימרון הגדול ביותר של
צה״ל בשנים האחרונות החל.
שוב רעמו התותחים, שוב טירטרו הטא:־
קים, שוב הסתערו חיילים על מיפלצות־פלדה.
אולם בניגוד לפעמים קודמות, געשה
הכל ללא מליצות תוקפניות. במרכז התימרון
הועמדה משימה טכנית מעש ת: כיצד להדוף
התקפה פוטנציאלית של טורי־שריון רע״מיים,
הפועלים על־פי הדוקטרינות המקצועיות
החדישות של הצבא הסובייטי.
משימה זו הבליטה מחדש את המרחק העצום
שעברה הצמרת המדינית של ישראל
מאז שלחה את צה״ל למיבצעו המזהיר והעקר
בסיני. נדמה כי גם המיליטריסטים הקיצוניים
ביותר, המקיפים את דויד בן־גוריוי,
השלימו עם העובדה כי בשנים הקרובות לא
תהיה כל אפשרות מדינית לחזור על מיבצע
קדש.
הסיסמה היתד, הגנה: מילה המהווה חלק
משמו הרשמי של צה״ל, שהוא עדיין המוסר
הפופולארי ביותר בישראל.
מדיניות נטל האיש הרבן

תשבץגוו 0 6ם 1191 9
יעקב אפשטיין מירושלים, בן ,21
מגדיר את ־מיקצועו כפותר ומחבר
תשבצים. אנו מקווים ני אפשטיין
מוצא את פרנסתו גס ממקורות אחרים.
אם לא — נשמח לקבל ממנו מיכתב
בו ילמד אותנו כיצד אפשר לחיות
ממישרה כזו. בכל אופן, מגיש לנו
יעקב

אפשטיין תשבץ

מעשה־ידיו

שהוא עבודה מקצועית לכל הדעות.
התשבץ, הפעם, קשה — וזאת על־מנת
להגדיל את חוג חבריו למקצוע.
מאוזן )1 :קילל
את יום הולדתו<4 .
סבני המן )10 .מנים.
)11 שני עמודים.
)13 נהר באיטליה.
)14 מיז בהמה)15 .
שעוז חשמלי 117 .
בבקשה )19 .יער)20 .
משונה )22 .משיחה.
)25 חמישודעשר)26 .
אינו נשוי.
צרת)30 .
זהב)33 . שוטר מזמר.
)39 יצירה )41 .שמה
הפרטי של השחקנית
מרי סינט )42 .מטבע
יפאני )44 .קברו
של רבי שמעון ב די
והא י )46 .נשימה
בבדה מבאב )48 .ניל
המצוות )50 .בתוכו.
)51 בושה )53 .מטרה
)55 .רשף)57 .
מקום גדול לפרחים.
)58 עורה טורף)59 .
מברכים עליהם ביום
מחול.
מאונך )1 :חלקיק של פרודה )2 .כ
באננליח )3 .שעשוע, בילוי )5 .קרש6 .
יוצא־רופן )7 .הקצה העליון של המעיל8 .
נפגשת עמו בום; הצנע )9 .שר־ההינור לש
עבר )12 .שמא )15 .רפואה )16 .הרבה
)18 תפיסה )21 .סירת חשמל )23 .אח 24 .

תן <26 .רב־סרן (ר״ת) )28 .תואר הולנדי.
)20 אביה של סופרת )31 .נהדר, ניפלא.
)32 זווית )36 .גב )37 .מושג )38 .מסביב
לבית )40 .מקווה מים )41 .מילח־ברירה.
)43 בונה התיבה )45 .סוער )46 .מתחלפת
בל עונה )47 .נאם )49 .צעק )52 .רמת־נז
(ר״ת) )54 מסולם התווים )56 .סמל האיטיות
)58 .משמש למאור.

״ישראלי!״ היה כתוב (בצרפתית) על השלם,
אשר יהודים רבים בקונגו תלוהו השבוע
בפתח בתיהם. זעם האפריקאים פסח
עליהם. איש מהם לא נפגע.
היה זד, רק סימן מעודד אחד שבא השבוע
מאפריקה. סימן אחר: הצלחתו של לוי
אשכול לחתום על חוזה כלכלי עם ניגריה,
למרות שמפלגת ראש־הממשלה הניגרי התנגדה
בחריפות לעיסקה זו (העולם הזה
.)1188

ציר תל־אביכ-כריסל. אולם סימנים
מעודדים אלה הועמדו השבוע בצל על־ידי
מה שקרה בישראל עצמה. תגובת הציבור
הישראלי על מאורעות קונגו הוכיחה כי
החלומות האפריקאים הם עדנים של חוגים
קטנים — ואילו הרוב הגדול של החברה
הישראלית הנאורה עודנו שבוי בידי יצרים
גזעניים־לבנים, שישימו חלומות אלה לאל.
כשאך החלו המאורעות, לא היה ההד ב־תל־אביב
שונה מן ההד בבריסל. באופן אוטומאטי
ואינסטינקטיבי, מבלי שאיש יחליט
על כך, הזדהו כל הבטאונים עם הגירסה
הקולוניאלית של בלגיה — ארץ שראש
ממשלת ישראל ביקר בה זה עתה, בה נתקבל
בידידות רבה.
תיאור המאורעות י,יה על מהרת הרוח
הקולוניאלית. הידיעות הדגישו את מעשיר,זוועה
והאונס — אך לא התעכבו על מדיניות
ממשלת בלגיה, שהביאה בזדון למצב
שאיפשר זודעות אלה. כמו האנגלים בארץ
ישראל, התכוזנו הבלגים, בהסתלקותם הנחפזת,
להשאיר אחריהם מצב של תוהו־ובוהו,
מתוך תקווה כי במצג כזה תהיה ממשלת
הריפובליקה הכושלת נאלצת לבקש את
עזרת בריסל וליצור מצב חדש של תלות.
כמו בארץ־ישראל, נכשלה תוכנית זו גם
בקונגו. קונגו ביקשה עזרה משותפים אחרים
באפריקה ובמזרח. הלבנים שנשארו בקונגו
סבלו יסורים איומים. למרות זאת, לא חדלו
הבלגים מתקודתיהם, זרעו פירוד בארץ, עודדו
את שאיפות ההתבדלות של קאטאנגו
ואיזורים אחרים, בהם מושלים ראשי־שבטים
מפגרים.
קו קיפלינג־ליבנה. מבלי לדעת כל
זאת הזדהה חלק גדול של הציבור הישראלי
באופן תת־הכרתי עם הלבנים, תוך בוז עמוק
לאיש השחור.
לא חסרו הדוברים לגזענות חדשה זו,
שהזכירה את ״נטל האיש הלבן״ של רא־דיארד
קיפלינג. הגדיל מכולם לעשות אליעזר
ליבנה, ששיגר להארץ מאמר שביטא את
הגזענות הקולוניאלית המתועבת ביותר —
והוכיח מחדש כי גישה זו משתלבת לרוב
עם תפיסה חברתית ריאקציונית.
איוולת הרת־אסון זו עמדה בניגוד משיזע
לתגובות שליטי מוסקבה — אלה הם אנשים
לבנים ללא יוצא מן הכלל. הם מיהרו
לנצל את ההזדמנות, להזדהות בלב שלם
עם שאיפות קונגו, להפוך את עצמם לדוברי
הלאומיות האפריקאית החדשה״ .כי
במוסקבה שולם, כנראה, ההגיון הקר על
האינסטינקטים החמים.
* למרות העובדה כי מהומות קוננו פרצו
לראשונה אחרי שפשטה בבירתה השמועה
שצנחנים סובייסיים עומדיס לנחות במדינה,
כדי להחזיר את השלטון הבלגי על כנו.

רבזיוניסט פרידריר
נגד דה־גול ובן־גוריון

הבוז לקאזאבובו, ללומומבה ולחבריהם
לא יפלם דרך לעתיד. כי בעתיד זה ימלאו
אנשים בעלי שמות כאלה תפקיד מרכזי בזירה
העולמית.
ארגונים התאגדות לוחמי ה 1גד
השבוע הגיעה לישראל דמות ציבורית
שאינה מוכרת ביותר. בואו של שלמה
פרידריך, איש האכסקוטיבה של חרות־הצה״ר
העולמי, מנהל ארגוני של הוועד
למען ברית ישראל־צרפת בפאריס, ומנהלה
הכללי של ההתאגדות העולמית למלחמה
בגזענות, לא הובלט אפילי ביומון המפלגתי
חרות.
אף־על־פי־כן, היתד, זו, למעשה, נקודת־מיפנה
בפעילות האגף ד,קיצוני־ר,אקטיביסט־של
חרות.
שלמה פרידריך, יליד רוסיה ואיש־עס־קים
מצליח בצרפת, הקדיש לא מכבר את
חייו לרעיונות בהם הוא מאמין. איש ה־אצ״ל
לשעבר, שהוא גם כיום אקטיביסט
מושבע, היר, הרוח החיה שעה שמנחם בגין
החליט להקים, ב־ , 1956 את הוועד למען
ברית ישראל־צרפת. בעוד בגין, בדומה ל־ג׳אק
סוסטל, פעל בכיוון זה מתוך חישובים
תכסיסיים פנימיים, קיבל פרידריו את
רעיון השותפות הצבאית בין שתי מדינות
הנאבקות בלאומיות הערבית כיסוד־מוסד
נוסף של השקפת־עולמו.
מינשר תוקפני. חיש מהר הוברר
לפרידריך כי הוועד למען ברית ישראל־צרפת
הוא גוף נטול־נשמה. כיוזן שכך,
אותו כינה בשם התאגהקים
ארגון־אה,
דות עולמית למלחמה בגזענות. מטרתו המוצהרת
של הגוף החדש: יצירת אינטר־נאציונל
של כל הכוחות הקיצוניים הנאבקים
בקומוניזם, בנאצים־לשעבר, בתנועה
הערבית ובכוחות ההתעוררות־האפריקאית.
מכריז מינשר ההתאגדות :״כדי להרדים
מפזר הגוש הקומוניסטי
את דעת־הקהל,
הבטחות וזיתורים אך ממשיך לפעול
ולהסית באמצעות סוכנים י במיוחד באפריקה
ובאיזור הים התיכון, בו מתרכזים
מרכזי־ד,עצבים של התרבות המערבית.
לשם כך, כרת הגוש הקומוניסטי ברית
עם הפאן־ערביות ועם הפאן־אפריקאיות,
המהוות מסווה לגזענות, לאנטי־דמוקרא־טיות
ולאימפריאליזם, והפועלות בשיטות
נאציות.״
הגדרה דמיונית זו של המצב הבינלאומי
הלמה להפליא את כוונותיו של פלג סוס־טל,
הממשיך לפעול בצרפת במסווה וועד
לדוקומנטאציה על אלג׳יר וחבל אל־צחרה,

נהנה מסיוע ומתמיכת הקולונים הקיצוניים,
החותרים תחת מדיניות דה־גול.
פרידריך פנה לסוסטל, המכהן ממילא
כיו״ר למען הברית, ביקש ממנו לכהן אף
כנשיא הגוף החדש. סוסטל נענה ברצון,
ואף הביא עמו חלק מנאמניו: הגנראל
קניג, איש המפלגה הנוצרית־דמוקראטית
רובר בישה ועוד. לצורך קישוט, שותפו
במפעל אף אנשים ממפלגות וגופים אחרים,
מן הסוציאל־דמוקראטים ועד לסנא־טור
האלג׳ירי השמרני מוחמד קאמיל.
נקודות המפתח נשארו, לעומת זאת, ב־
(המשך בעמוד )6
הפולט הז ה 1191

ך* מונים ציפו ביום הרביעי האחרון
> 1לסוף העולם. היו שמילאו את כרסם
בארוחה דשנה אחרונה. היו שהתכוננו
למאורע הגדול בשתייה או בתפילה. יתכן
כי אכזבה מסויימת התגנבה ללבם כאשר
נוכחו לדעת כי השעה היעודה באה ועברה.
כי (אכן ניחשתם סוף. העולם לא

אך יתכן כי שבוע זה ייכנס להיסטוריה
של הארץ בשל מאורע אתר:

בשבוע זה החלה ההתמוטטות
הסופית של השיטה הרב־מפלגתית
כישראל.

*** ר ההיסטוריה הוא דרמאטורג גדול.
46/כמו המחזאים הגאוניים, בוחר הוא
לעתים בדמות הפחות מפוארת כדי לחולל
את המאורע העיקרי במחזה. חפער בין
קטנות הגיבור לבין גודל המאורע אך
מגביר את האפקט הדראמתי.

לבן אין זה מפליא בי דווקא
חבר־הבנסת בנימין מינץ הפד
לגיבור השבוע -למבשר ה הפיכה.

הממשלה,
יכולים רק לעורר רחמים על
אופיים הסמרטוטי של העסקנים המקשיבים
להם בלי להניע עפעף.
ראש־מחץ מפא״יי אחר עושה חיל בזירה
הדתית — שהיתר, עד לא מכבר זירה
סגורה בפני מפא״י. כבר מובטחת בחירתו
של קומיסאר בן־גורי׳ני לתפקיד הרב הראשי
האשכנזי, ואילו הספרדי השתבץ לגמרי
במערך המפא״יי, כדי להציל את עורו.
מנגנונים דתיים מסועפים פועלים לא רק
בהסתדרות, אלא גם במפא״י. מפא״י כה
בטוחה בשטח זה ששוב אין לה צורך בדון
ז׳ואן הקשיש הממלא את תפקיד שר־הדתות.
היא תוכל לשלחו בקרוב הביתה, ליהנות
מגן־העדן הפרטי שלו.
ראש־המחץ העיקרי של מפא״י חדר לעורף
המפלגות, בארצות־הברית. בעזרת
סיסמות שסופקו בנדיבות־לב על־ידי יריבי־מפא״י
כביכול, הצליחה מפא״י לבטל את
מענקי המגבית היהודית המאוחדת למפלגות
— מענקים שבלעדיהם אין אף מפלגה דתית
או ימנית יכולה לפעול.

מפא״י יבולה עתה לחדש או
לבטל מענקים אלה כרצונה, ב
מעשי
אותם מעסקני הימין, הישן והחדש,
המשתעשעים באשלייה כי שינוי שיטתו,בחירות
יהיה לטובתם. אחדים מבלים את
זמנם בהמצאת שיטות־בחירות מחוכמות,
כמו השיטה האזורית־יחסית, שתיצור אחוז
חסימה של ס/״ 10 ותחסל מפלגות יריבות
להן.

מפא״י נותנת להם לשחק. היא
יודעת שכל אלה רק מכשירים את
ההתמוטטות -ההתמוטטות שתקבור
גם אותם.

כאשר תנועת החרות החליטה לעבד הצעות
לשינוי שיטת־הבחירות, גרם הדבר
לפאניקה שדחפה את מינץ למעשהו. כאשר
כל אחד מיריבי־מפא״י מצפה בי השני ימכור
אותו למפא״י, נוצרו התנאים האידיאליים
לקניית כולם, במחירי מכירר,־כללית.
זוהי אווירת ההתמוטטות.

כאורה, היינו צריכים לשמוח על
התמוטטות זו. מי כמונו יודע את השחיתות
הממאירה של שלטון המפלגות
האלה, את אופיו הפיאודלי הנוגד את חופש

מינץ מכר לדויד בין־גוריון את שלושת
קולותיו העלובים, תמורת כיסא בממשלה
שאינה מושלת, ותמורת מקום שמור בסירת־ההצלה
של מפא״י בבוא המועד, עת יטרפו
גלי הבחירות האזוריות את האוניות המפלגתיות
למיניהן.
שלושת הקולות של מינץ הבטיחו את
שינוי שיטת־הבחירות. אין הם מספיקים
לבדם, כדי להעניק למפא״י את הרוב הדרוש
בכנסת. אולם קולות אלה הם המנוף
הפסיכולוגי והמעשי הדרוש כדי למוטט
סופית את החומר, המעורערת של המתנגדים.

111 ? £11

סימני ההתמוטטות, שהסתמנו
עוד למחרת יום הבחירות לכנסת,
התגבשו מאז בבהירות רכה. כמעט
בבל השטחים התקדמו כוחות-
המחץ של מפא״י, במעט מכלי
להיתקל כהתגגדות.
בעתונות השלימו כוחות מפא״י את הכיבוש.
כל העתונים הלועזיים בארץ, זולת
שניים, נקנו על־ידי מפא״י. בעתונות העברית
לא שרד אף עתון אחד שלא שובץ
בצורה זו או אחרת במערך המפא״יי —
מלבד הבטאונים המפלגתיים הגוססים (וזולת
העולם הזה) .הרוב המכריע של תושבי
ישראל שוב אלנו יכול לדון באופן
אובייקטיבי על מעשי מפא״י — מאחר שכל
האינפורמציה המגיעה אליו היא מפי
א״יית טהורה.
אותה שעה הצליחה מפא״י לגשת לייסוד
עתון הראדיו, שיהיה מכשיר שלטוני מס־א״יי
מובהק. עוד לפני שנה עורר רעיון
זה התנגדות חריפה. הפעם נתקבל כמעט
ללא התנגדות — סימפטום נוסף להתמוטטות
הדוהרת של כוחות האופוזיציה. הדיבורים
על הבטחת האופי הציבורי, הניטראלי,
של העתון הכפוף למשרד ראש־

יתכן שלא תר,יח זאת דיקטטורי, גלויה —
כי מפא״י אינה זקוקה לדיקטטורה כזאת.
תהיה זאת, מן הסתם, שיטה של ״דמו־קראטיה
מודרכת״ ,מן הסוג החביב כל־כך
על סוקארנו האינדונסי. הסממנים החיצוניים
של הדמוקראטיה יישארו על כנם, כל עוד
לא יסכנו את שלטון־היחיד של דויד בן־
גוריון. ואם בן־גוריון הזקן שוב אינו מפחיד
מדי — מוטב לחשוב על מי שיבוא
אחריו.

^ הה, אומרים לגו כמה מן הפיקחים
ביותר. זה טוב! עד עכשיו שולטת
מפא״י מאחורי הקלעים. ה־א מגוללת את
האשמה לכל כישלונותיה על חבריה בקואליציה•
אין היא נושאת באחריות. אם ישבו
100ח״כים מפא״יים בכנסת, ו־ 15 עסקנים
מפא״יים בממשלה, היא תהיה אחראית לכל
מעשיה. אחרי ארבע שנים תימאס על הכל.
ובבחירות הבאות, לכנסת השנייה שתיבחר
בשיטה החדשה, יהיה הרוב נתון בידי
הפיקחים.

סוף .1932 גרמניה. אדולף היטלר שלח
את ידיו אל השלטון. עוד אפשר היד, למנוע
זאת. עוד היה רוב נגדו במדינה. לא חיה
דרוש אלא ליכוד הרוב הזה, תוך שיתוף־
פעולה בין תנועות הסוציאליסטים והקומוניסטים.
אולם
הקומוניסטים לא שיתפו פעולה.
בהנהגת ארנסט טלמן, ובפקודת סטאלין,
עשו את ההיפך. הם הצביעו יחד עם הנאצים
נגד חסוציאל־דמוקראט־ם. הם נתנו
את הדחיפה האחרונה שהיתר, דרושה להפלת
המשטר הישן.
הם היו פיקחים. היתה להם תוכנית
״טוב שהיטלר יגיע לשלטון,״ אמרו .״הוא
יחסל את כל המפלגות הישנות. הוא ישלוט
חצי שנה, שנד״ אך העם הגרמני לא
יסבול אותו יותר. העם הגרמני יפיל את
היטלר — ואחרי היטלר תבוא המהפכה
הקומוניסטית.״

באווירה זו יקל על מפא״י להנחית את
מכת החסד — לקנות את מעט הח״כים
הדרושים להצבעת רוב, או לשחד סיעות
שלמות בהבטחות של מקומות שמורים
בכנסת הבאה. השיטה המתייקת אינה חשובה.
מפא״י יכולה לבחור בין אפשרויות
אחדות.

ף* נימין מינץ לא יצר את ההתמוטטות.
^ הוא עשה רק את אשר עושה כל ביז־נסמן
ממולח בהרגישו בהתקרבות משבר:
הוא מכר את מניותיו בעוד מועד. והרי
מינץ, אחד מגיבורי הסידרה ״דת או ביזנס?״
בעתון זה לפני ארבע שנים, לא הסתיר
מעולם שהוא ביזנסמן בבורסה המפלגתית.

היא לא תמיר את השיטה הרב•
מפלגתית בשיטה תלת-מפלגתית
או דו-מפלגתית. היא תמיר אותה
בשיטה חד־מפלגתית.

בנבכי זכרוננו מזדעזע משהו.
היכן קראנו טענות דומות? היכן
ראה העולם פיקחים דומים?

החל מהשבוע, הפכה התמוטטות
השיטה הרב־מפלגתית כישראל
לוודאית. עתה הסיסמה היא, כמו
כצבא הצרפתי אחרי וואטרלו -
היכול, יציל את עצמו!

הפיכה זו. היא תביא לכנסת 100 חברי
מפא״י, רובם מן המעברות וממושבי־העו־לים.

גיבור
השבוע: תצא תיגץ את נזיגו
אמצעות הסוסן-הנוסע שלה נחום
גולדמן. די בעוכדה זו כדי להוכיח
לכל המפלגות האלה שהתנגדות
נוספת למפא״י פירושה התאבדות
פוליטית.

•*,,מדומי־האלילים של השיטה הרב)
׳מפלגתית אינם מתזה מרהיב־עין. נראה
כי עסקני המפלגות, משמאל ומימין,
שוב אינם מסוגלים אף. למחווה של גדולה
או גבורה. איש מהם אינו קם ללחום מלחמה
אחרונה. הם דומים לשפנים, המסתכלים
בעיניים מהופנטות בנחש המתקרב לאיטו
כדי לבלעם.

מאז הבחירות אחז קיפאון גמור
את מפלגות האופוזיציה הימנית,
בעוד מפלגות השמאל והדת הולכות
בראש מורכן אחרי האדון.
ואילו מהפכני־הסאלון שמחוץ למפלגות
הישנות ממשיכים כמלאכת
הפלגנות וההרס, בספקם ל-
מפא״י את הסיסמות הדרושות
להשגת היעד שלה.

אלוהים מכה בסנוורים את אותם שהוא
רוצה באבדנם. רק כך אפשר להסביר את

האדם? מי כמונו מתגעגע למהפכה ישראלית
שתשחרר את האזרח, שתוליד כוחות
רעיוניים ומדיניים חדשים, שתתן כיוזן חדש,
וטעם חדש, למפעל הלאומי?

אולם התמוטטות זו אינה מובילה
למהפכה. זוהי התמוטטות המובילה
להפיכה.
חלק אחד של המשטר משתלט בכות על
שאר חלקיו.

לא המשטר מתמוטט,
אופיו הרב־מפלגתי.

אלא

לא משטר חדש מצפר, לנו בסוף ההתמוטטות.
מצפה לנו אותה הגברת בשינוי
האדרת.

באשר מתחוללת הפיכה, השאלה
העיקרית אינה :״האם ה שיטה
המתחסלת היתה רעה?״
השאלה האמיתית היא :״האם
השינה החדשה טובה יותר מקודמתה?״
התשובה
לכך היא: לא!
מפא״י חותרת — ותשיג — שיטה של
בחירות אזוריות־רובניות. שיטה זו לא תכניס
לכנסת את כל אותם הפטפטנים האנטי־מפא״יים־כביכול,
העוזרים לה עתה לבצע

הפיקחים צדקו. היטלר נפל. בחלק
מגרמניה בא הקומוניזם במקומו•
אולם עד אז עכרו 12
שנה, ונהרגו קרוב לת< 5מיליון
איש, ביניהם 20 מיליון קומוניסטים
טובים ככרית־המועצות ושלושה
מיליון חיילים גרמניים.
וכל הפיקחים נרצחו במרתפי•
העינויים של הגסטאפו.

ין כל דמיון בין מפא״י והנאצים.
אולם מי שחושב כי אחרי ארבע שנים
של שלטון בלעדי של מפא״י, תוך שליטה
מוחלטת על כל המנגנון הממלכתי והציבורי
— על כל מערכות הכלכלה והתעמולה
— אפשר יהיה להפיל את מפא״י
בבחירות חופשיות — הרי מקומו בבית-
חולים לחולי־נפש, או בגן־הילדים.
השלטון הרב־מפלגתי הישן הוא רקוב
ומושחת, אולם הוא מהווה מחסום כלשהו
בפני השכנת ״דמוקראטיה מודרכת״ גלויה,
או דיקטטורה מוסוזית. מחסום זה מתמוטט
עתה — לא המשטר, אלא המחסום שבתוך
המשטר.

מסירת השלטון הבלעדי למפא״י
לא תביא למשטר חדש, אלא לחיזוק
המשטר הקיים. שוב אי-אפשר
יהיה להפיל אותו, אלא בכוח -
או כשעה של שואה לאומית.
האם על כך חולמים הפיקחים?

במדינה
(המשך מעסוד )4
ידיהם של נאמני סוסטל ונאמני פרידריך,
המנהל את המערכה אישית. כאיש ליחסי״
ציבור של הגוף נתמנה העתונאי הרביזיוניסטי
יליד־מצריים, אלבר סטארה.
״רשת בינלאומית״ .מה היתד, מגמתם
האמיתית של יוצרי האינטרנאציונאל
האנטי־ערבי־אפריקאי־קומוניסטי־נאצי? כיצד
התכוונו לפעול?

אמר השבוע שלמה פרידריד
ביושבו על מרפסת בית-המלו
״סאכוי״ ,לכתב ״העולם הזה״:
ידיים בלי
נ7ן וי 7ווב יותר
מכונות חד שות וחומדים יעילים
מטפלים בבגדיך!
אזמגד. בע״מ
נקו> יבש

ר שימת ס מפינו ה עיקריי ם
תל־אכיב :
דיזנגוף 114
בן־יהודה 13
בן־יהודד 51 .
בן־יהווה 127
הירקון 98

0ל29969 .
״ 26605
27536

53159

פינסקר 61

גאולה 43
נחמני 53
בלסור 31א׳
מרמורק 12
אבן־גבירול 188
אשתורי הסרחי
לה־גרדיה ,22 יד *ליהו
האלוף , 16 נור. צ.ה.ל.

* *3436
״ *3536

סביבת תל-אביב:
רנזת־גן — מודיעין 112
גבעתיים — שינקין 59
גבעת רמבס — הנגבה 20
בהלה — יונתן 34
הדר יוסף — שוק מסחרי

אזור החוף:

סל 33984 .

סל 1442 .־91
״ 1591־95

פתח־תקוה — מוהקיבר 20
רחובות — הרצל 191
ראשון־לציון — רו!שילד 12
בני ברק — עקיבא 20
נתניה — הרצל 12
הרצליה — סוקולוו 43 :
רעננה — אחוזה 85
חדרה — בנין פלזזרין ע״י הדואר
פרדס חנה — ליד תחנת אג״ד

או 1י ר

חיפה:
הדר — הרצליה 20
הדר — הנביאים 20
הדריהכרמל — שד׳ הנשיא 129

בת־גלים — יזרעאל 18

עד הקי־סע

סל 67509 .
״ 69764
״ 81265
פרסוס צים•

החילונו בעבודה מעשית בנובמבר ,1959
עם התפשט גל צלב־הקרס ברחבי העולם.
אנו מאמינים בקיום רשת איומה המקשרת
בין נאצים, הפאן־ערביזם והקומוניזם.
בראש הרשת עומדים אנשים כמו הנאצי
פון־להרס, היושב בקאהיר, ושרית־גורר
לפני כן בוטסטנה לופם, מקום מגוריו
של אייכמן בארגנטינה. איש זה מנהל את
סניפי הרשת, הפועלים בבואנום איירס,
קאהיר, לוס אנג׳לס, ניו־יורק. במכתביו
הוא חותם עד היום בברכת ״הייל היטלר״.
הרשת ממומנת ממקורות מזרח־גרמניים,
המעבירים כספים לדרום־אמריקה בתור סחורות,
בדומה לרשתות־ההברחה הישראליות
המשתמשות בעולם כדי לרמות את המכס.
לא יכולנו לקבוע אם מקור הסחורות קומוניסטי
או ניאו־נאצי, אך ברור שהנאצים באמריקה
לא משלמים עבור הסחורות.
חלק אחר של פעילותנו מכוון נגד הפאן*
ערביזם. בארצות ערב קשרנו קשרים עם
כוחות מחתרתיים, המתנגדים למשטר ד,נאצ־ריסטי
או למשטר הפרו־קומוניסטי של
קאסם. בין היתר, כותב ופועל בשבילנו
איש־רוח ערבי מפורסם החי באחת מארצות
ערב. פירסמנו גם שורת חוברות בצרפתית,
על המצב הטוטאליטארי במצרים, ב־ארצות־ערב
אחרות ובאפריקה.
בין מחברי החוברות נמצא הפרופסור גור־ביץ׳־תורון,
קרובו של זאב ז׳בוטינסקי, אחד
מראשי הכנענים לשעבר. אף התובע הצרפתי
הכללי במשפטי נירנברג, אלפרד קוסט־פלורה,
המכהן כמזכיר כללי של ההתאגדות,
חיבר חומר תעמולה בשביל הגוף.
כיהודי, אני חש זהות עם הקולונים הצרפתיים
באלג׳יר. כל הלבנים המתגוררים באפריקה
הם בעלי אינטרסים זהים.
במלחמה זו כל האמצעים קדושים! ננסה
לעורר את דעת העולם הדמוקראטי והחופשי,
כדי למגר את הנאצים, ואנו קשורים בכוון
זה עם משרדי־החוץ של כמה ממשלות דרום
אפריקאיות. אך אם לא נצליח לעורר את
דעת־הציבור, נצטרך לפעול באמצעים אחרים.
בסוף ספטמבר תבנסם ועידה עולמית של
ארגוננו. אז ייקבעו הדרכים בהן אנו נלחם.
כשלעצמי, וזוהי דעה איש־ת, אני אומר שלא
נשקוט ולא ננוח עד שנמגר רעד, חולה זו.
השקפות ברורות. מהי השקפתו של
פרידריך, האיש המושך בחוטי ארגון בינלאומי
רב־כח וקשרים זה, למענה הוא טוען כי
״כל האמצעים קדושים?״
• ארגון קהיליות יהודיות ויחידים ב־קהיליות
אלה למלחמה בפאן־ערביות.
• השפעה על מדינות קולוניאליות לשעבר
ובהזזה, לשגר למושבותיהן לשעבר —
במישרין או בעזרת גוף בינלאומי (״לא
האו״ם!״) כוחות מזויינים ״שישמרו על
השקט״.
• מלחמה בקומוניזם בכל צורה ודרך,
בעיקר בדרך ההסברה. פרידריך, יליד פולין,
ישב בברית־המועצות בזמן המלחמה. הוא
שומר לארץ זו שינאה לוהטת. מלחמתנו
האנטי־קומוניססית תגייס, ללא ספק, סיוע
רב להתאגדות.
• מלחמה בגזענות ובפאשיזם הגלויים
והנסתרים באשר הם.
עתה בא פרידריך לישראל, בשקט, ב־צינעה,
ללא רדיפת פירסומת. הוא בא להכין
את הקרקע לייסוד סניף ישראלי של
ההתאגדות למלחמה בגזענות.
אולם מאחורי כל הסיסמות מזדקרת כוונה
פוליטית שלא תהיה פופולארית בחוגים
רשמיים: יצירת חזית משותפת של סוסטל
ובגין נגד דה־גול ובן־גוריון.

״אם השביתה הזו תימשך ותיכנס לחודש
הבא, נחתום כולנו על אמנה שכולנו עוזבים
את מקצועות הטייס ועוברים לעבוד במק-
צועת אתרים. אנחנו לא מתביישים לקטוף
(המעוך בעמוד סו)

מעשה על־ידי הנאצי פיפירס, שהוא גראפי־קאי
מקצועי, על פי הזנרון. התמונה פורסמה
בעתו! הגרמני יחד עם כתבת פיפירס.
לילותיו של הסוכן גרהארט פי־פירס
החלו באוגוסט .1956 באותו זמן
פשט את הרגל וביקש נחמה אצל ידידים
פוליטיים בבורגדורף, ליד האנובר. הידידים
היו ניאו־נאצים, לשעבר חברי ברית
הנוער הגרמני, שהועמדה בשנת 1952 מחוץ
לחוק•
פיפירם שם לב לעובדה כי ידידיו חיים
יפה.
״האם יש לך ג׳וב בשבילי?״ שאל את
אחד מהם .״מאז פשטתי את הרגל, מעקלים
אצלי כל הזמן ! ״
״יש לי סוכנות טובה של יבוא ויצוא
בדמשק,״ ענה הידיד.
הם שתו יחד בקבוק יין. אז ביקש הידיד
שפיפירס יבטיח בהן צדק לא לגלות
מאומה לאיש, והודה :״אני עובד בשביל
שרות חשאי ! ״
פיפירס נדהם על שידידו ירד לדרגה כזו,
ואף אמר זאת.
״איני עובד נגד גרמניה !״ ענה הידיד.
״השאר לא איכפת לי. בג׳וב הזה אפשר
להרוויח כסף טוב. גם אתה. הרי היית
אלחוטאי בספינת־הטיולים הממלכתית של
ה־טלר, גרילה. אנחנו מחפשים אנשים כאלה.״
פיפירס
הבטיח להימלך בדבר ונפרד מידידו.
כעבור כמר, ימים צילצל הידיד .״האם
חשבת על העדן? אם אתה רוצה להשתתף,
סע מיד לבורגדורף ובוא לבית הגרמני.
שם תפגוש את הבוס שלי ותוכל להידבר
איתו!״
״אני בא,״ ענה פיפירם. אחרי כישלונו
העיסקי, היה נדמה לו כי אין לו מוצא
אחר.
בבית הגרמני מצא את ידידו בחברת
גבר שחור־שער, שזוף היטב. במיוחד בלטו
אצלו העיניים הגדולות, הכהות, החקרניות.
הלה ניגש מיד לענין .״שמעתי שהיית
אלחוטאי במלחמה. מה המהירות שאתה
יכול כיום להגיע אליה?״
״טמפו , 120״ ענה פיפירס. כוונתו היתד,

שהוא יכול לקלוט 120 אותיות־מורס לדקה.

האיש ניענע בראשו בשביעות־רצון.
״אני מציע שכר של 350 דולאר,״ אמר.
״חוץ מזה תקבל 75 דולאר עבור הוצאות
בלי קבלות, ועוד 200 דולאר עבור הוצאות
שיש עליהן קבלות. כל הנסיעות
חופשיות: תקבל מכונית טובה. תוכל לשלם
את כל חובותיך ומשפחתך תובל לחיות
ברמת חיים גבוהה.״
״ומה עלי לעשות בשביל זה?״
״בינתיים, שום דבר לא. אני שולח אותך
לבנגאזי. שם תסתובב במשך רבע שנה,
תסתכל ותיצור קשרים.״

^ ^ ערמד ^ מ א רי ה
ף שיחות הכאות הראה אותו איש ל־
*2פיפירם איך כותבים דו״חות בדיו סודית.
הדיו
הסודית נראית כדיו רגילה. כותבים
בה את הדו״ח על נייר רגיל, אחר־כך
לוקחים עמוד שני, שטיפלו בו בתכשיר
מיוחד, ומצמידים אותו אל העמוד הכתוב.
הטכסט עובר אל העמוד השני בצורה בלתי-
נראית. משמידים את העמוד המקורי, ועל
הצד השני של העמוד השני כותבים בדיו
רגילה איזה שהוא מכתב סתמי.
מקבל המכתב מטפל בעמוד בתכשיר
כימי מיוחד, ואז הוא יכול לקרוא מה הודיע
לו השולח באמת.
שלוכתובת־האיש
גם נתן לסוכן
כיסוי. הוטל על פיפירם לשלוח את מכתביו
לאחת מאריה מנר בסראנקפורט. כי אולם הוא שכח להודיע לסיפירם

סינורו המדהים שד צעיר גרמני נאצי, שגו״ס בלא-יודעין ושדת את המדינה

״דיאלתי למען ישראל!׳
מנר אינה נשואה. פיפירם האדיב פנה אליה,
דל כן, בגלוית־הדואר הראשונה שלו, ששלח
לה אל ביתה בפראנקפורם, בתואר
״גברתי הנכבדה והחסודה״.
שגיאה קטנה — אך אשר יכולה היתד,
לעורר את חשדו של הדוור. על כך נשלחה
מיד גלוית־דואר מצויירת מקלן לסיפירס,
בחתימה ״העלמה מאריה מנר״.
פיפירס הבין. מעתה פתח את מכתביו
ב״מאריה יקירתי.״ ואילו היא השיבה לו
בנוסח ״שמן קטן שלי

אשת -שי ח ח

מ ב די ק ת

ן *• י סי ר ם הגיע לבנגאזי ב־ 30 בספטמבר.
£1הוא פתח משרד כסוכן מסתרי גרמני,
ברחוב עומר מוכתר, סמוך לנמל, בקומה
העליונה של אחד הבתים הגבוהים ביותר.
המקום נראה לו מתאים לקשר אלחוטאי,
בבוא המועד.
בחודשיים הבאים השתדל לקשור קשרים
עם אנשי״עסקים לוביים, לוחמי־שיחרור אל-
סיריי* מומחי־ראדאר אמריקאיים וקציני-
צבא בריטיים. על כך דיווח בשקדנות ל-
״ידידתו״ ,העלמה מאריה מנר, תושבת
פדאנפורס.
ב״ 23 בנובמבר קיבל מיברק שמאריה מבקשת
לפגשו באמסטרדם. הוא נתבקש להודיע
בפרוטרוט כיצד יטוס. במברק חוור
פירט את מסלול הטיסה. הוא היה מתוח
לקראת פגישתו עם מאריה׳ אותה רצה
להכיר סוף״סוף.
ברומא התישבה צרפתיה צעירה על מושב
המטוס לידו. היא היתה אשת־שיחה מבדיקה•
הוא הצטער מאוד על כי נסעה רק
לפאריס.
בשעת הפרידה היא התכופפה לעברו
ולחשה לתוך אזנו :״הבוס מבקש להודיע
לך כי הוא מחכה לך בשעה 20.03
ליד תאי־הטלפון, מול התחנה הראשית של
אמסטרדם
לפגי שתפס במה הענין, היא הסתלקה,
מבלי שהספיק לעקוב אחריה.

ספר סי פו רי ם ב צו פן
ך * 013,׳ חיכה ליד תאי־הסלפון .״אנחנו
( | עוד ממשיכים לנסוע,״ אמר קצרות,
והוביל את פיפירס לתחנת הרכבת אשדי
במקו*
הם נסעו לעיר־ההבראה זאנדוורט. במונית
הגיעו לרחוב פיטר־אנגלהארט. רחוב
עם הרבה בתים קטני* האיש צילצל בדלת
של אחד הבתים. צעיר בעל שפם צבאי
ומשקפי־קרן עבים פתח.
הצעיר הוצג על־ידי האיש לפני סיפירס.
בפנים הדירה הוסיף :״הוא המורה שלך
לאלחוטאות. בשלושת השבועות הקרובים
הוא ילמד אותך את שיטת־האלחום שלנו.״
סיפירם למד לחבר דו״חות בצופן, בקבוצות
של חמש אותיות. כספר־הצופן שימש
כרך הסיפורים של היינריך פון־קלייסט* .,
לכל יום נועד עמוד אחר• לפי סדר מסו-
יים, הוחלפו האותיות של נוסח הדו״ח באותיות
מן העמוד המתאים של הספר.
כעבור שלושה שבועות סם פיפירם לרומא.
שם נמסר לו מכשיר־אלחוט, בגודל
ספר־טלפון. אותה שעד, קיבל פיפירס גם
את המכונית שהובטחה לו, מדגם סטו־דבייקר-קוסאנדר.
הכנף האחורית של המכונית
הותאמה להסתרת מכשיר־הקשר. עם ציוד
זה חזר הסוכן פיפירס לבנגאזי, ב־ 30 בינואר
. 1957
במשך חודשיים עבד לשביעוודרצונו הגמורה
של מעבידו. פעמיים בשבוע חיבר
הודעוודאלחוט על מצב הצבא הלובי, על
המצב בגבול לוב־מצריים, על פעולות המורדים
האלסיריים במרחב בנגאזי־טריפולי,
• הצורה הגרמנית הססאנדרסית לפתיחת
מכתב המופנה לגברת נשואה. בגרמנית, נ מו
בצרפתית ובאנגלית, יש הבדל רב בין
,פראו״ (גברת) ל״פרויליין* (עלמה בלתי־נש
ואח).

•• משודר פרוסי, בן ראשית חסאח ש־פבוח•

מאז
לכידת אייפמן, מעסיקה שאלה אחת את דעת־הקהל הגרמנית
יותר מכל שאלה אחרת. כפי שניסח זאת עתון נפוץ כגרמניה המערבי
ת :״כיצד הצליח השרות החשאי של אחת המדינות הקטנות
כיותר כעולם, כמקום שנכשלו השרותים החשאיים של אמריקה, אנגליה
וצרפת במשך 15 שנה?״
כדי לתת תשובה על שאלה זו, חקר העתון פרשה שהיתה קרוכה
לעיר מולדתו: פעילותו של אזרח ישראלי ששהה שם ואשר לפני
שנתיים גילו עתונים גרמניים בי עמד למעשה כראש רשת-ריגול.
תוף כדי חקירת פרשה זו גילה העתון את הגראפיקאי הנאצי
גרהארט פיפירס, בן ה ,34-מהאנובר -שטען בי עבד שלא ביודעץ
למען הריגול הישראלי, ובי רק כגלל שגיאה זעירה של אותו אזרח
ישראלי עלה כידו לגלות את הסוד -ולהישאר בחיים.
טען פיפירס :״השרות החשאי הישראלי מצליח הודות לשיטתו:
הוא משתמש כעיקר בנאצים וותיקים, בקצינים גכוהים של ה-ם.ס.
והגסטאפו, כניאדנאצים. אין שיטה טובה יותר לגלות את מחבואם של
אנשים במו אייבמן. במוכן שסוכנים אלה אינם יודעים למי מגיעים
הדו״חות שלהם. נדמה להם כי הם עובדים כשביל אחד השרותים
החשאיים של נאט״ו״.
״העולם הזה״ מפרסם כזה את סיפור העתון הגרמני כמלואו.
על מעשי־חבלה במחנה אמריקאי, על היכרויות
עם גרמנים.

התנגדות לריגול נאט״ו
* * שהולאמצא חן בעיניו. הוא החל
3ן מהרהר. מדוע מעוניין שרוודו־,מודיעין
שלו, השייך לנאט״ו, בפרטים המוכרחים
להיות ידועים לנאט״ו בלאו הכי?
השאלה הטרידה אותו.
לפתע קיבל פקודה לברר פרטים על תח־נת־הראדאר
האמריקאית בבנגאזי. זד, ביל־בל
אותו לגמרי. הוא שלח למעבידו תשדורת
בצופן :״אני מסרב לרגל אחרי סודות
של נאט״ו ! ״
התשובה שקיבל היתד, ברורה :״עליך
למלא את פקודותינו. דע שאתר, בידינו
וכי ננקום בך על הכל. כל דרך של בריחה
חסומה בפניך. משכורתך מופסקת בתוקף
מיידי. סוף.״
מיד באה המכה השנייה. אשתו של פי־פירס׳
שלא היה לד, מושג על מעשיו האמיתיים
של בעלה, הגיעה במפתיע לבנגאזי,
יחד עם שני ילדיו .״המנהל שלך ביקר אצלנו,״
אמרר, לבעלה המזועזע .״הוא נתן
לנו כסף לבוא אליך, מפגי שאינך יכול
לקבל עכשיו חופשה.״
״הוא פיתה אותך ואת הילדים לבוא
הנה כדי שתשמשו כבני־ערובד זעק
פיפירס.
״מה זאת אומרת, בני־ערובה?״
״אני סוכן של שרות חשאי,״ הודד, פי־סירס
סוף־סוף לאשתו .״מי ששלח אותך
איננו קצין לובי, כפי שסיפר לך, אלא
ד,בום שלי.״
״בשביל איזה ארץ את מוכרח לעבוד?״
שאלה בחרדה•
״איני יודע בשביל מי,״ ענה .״אולי בשביל
מדינה ערבית.״

גורל שיועד לו. הוא הוציא את מכשיר״
הקשר מכנף המכונית, אותה השאיר במקום
לשם תיקון, ונסע במונית לנמל־ד,תעופה.
רק שם עלה על דעתו שעם מכשיר־הקשר
בתיק, מסוכן לעבור את ביקורת־ד,משטרה
החמורה.
לפתע ראה פנים מוכרות, ליד הבר
של נמל־התעופה• היה זה קורד יורגנס.
שחקן־הקולנוע הגרמני, ששהה בלוב לצודק

במיון לרצח ואיום כרצח

— 1־*ווו 11ו — י ; 11י.
** תונאי מכון חקר ומצא לבקשו
פיפירם כי הישראלי רשום כתושב זו
הגר בגרמניה .״אולם עכשיו הוא לא נמצא

ה 111111 תמונה זו צולמה בבנגאזי, שעה שפיפירס (בחולצה הלבנה) פעל שב
בשליחות האיש הישראלי שגייס אותו. לידו יושבים ידידים עמם התחבו
בתוקף תפקידו. הקערה על השולחן משמשת להכנת ״בולה״ ,קוקטייל יין האהוב על הגרמנים

קודר יורגגס מציל
ף״• אותוערב קיבל תשדורת ממעבידו.
^,״ האשה והילדים ערבים בראשיהם למילוי
פקודותינו!״ פיפירם השיב, בתשדורת:
״חליתי. איני יכול לפי שעד, לעבוד בשבילך.״
הוא
ידע כי אין בכך מוצא. הוא הבין
כי בכלל לא נותר לו מוצא. כעבור שלושה
שבועות קיבל ממעבידו הוראה להיפגש
בטריפולי עם קצינים אלג׳יריים, לצורך
משא־ומתן.
בדרך בת 120 הקילומטרים לעיר זו התקלקלה
המכונית. ד,מאייד ניזוק. הוא נאלץ
להיגרר על־ידי משאית, שהובילה כמה גמלים.
לטריפולי הגיע באיחור של שלושה
ימים.
שם נודע לו כי בית־הקפה, בו היד, צריך
לפגוש את האלג׳ירים, פוצץ. איש מבין
הנוכחים במקום לא ניצל.
עתה נדמה היה לפיפירם שהבין מה ה
בידו
בבנגאזי כי נעלם, כבר נמצא מחק י למים הטריטוריאליים של לוב.
ממאלטה שלח פיפירס מיברקי־אזהרה ל
ידידיו, הסוכנים בקאהיר ובדמשק. גם להג
היתד, צפויה עתה סכנה.
הבריחה הצליחה.
אולם כעבור כמד, ימים כבר גילה מעבי
דו את עקבותיו בגרמניה. הוא הריץ ל
מיברק, הזמינו לפגישה בבר־החלב בתחנת:
הרכבת הראשית של האנובר, אחד המקומות
הסואנים ביותר בעיר.
שם איים עליו :״אתה וכל משפחתך תסבלו,
אם תגלו אי־פעם אפילו מילר, אחה
על מד, שקרה!״
אולם פיפירס לא נבהל. לד,יפו, הוא הח
ליט לחשוף את פרצופו של אדם זה
פעם, באחת הפגישות בבון, שכח האיע
את כללי הזהירות והופיע במכונית פר
טית, מדגם לויד. פיפירס רשם לעצמו או
המספר, ושלח בקשר, לברר מי בעלה, במשרז
הרישוי בבון. התשובה: מכונית במספו
זד, רשומה על שמו של ישראלי השוהו
בגרמניה.
משמע: האיש שהעדיף לשכור קציניג
של ד,ס.ס• והגסטאפו, עבד למעשר, למע
מדינת ישראל !

תצלומי־החוץ של הסרט הנצחון המר, חיכה
גם הוא למטוס.
פיפירם ניגש ליורגנם .״המותר לי להציג
את עצמי כגרמניז״ קורד הבלונדי ה ד
מין אותו לכוסית וויסקי, קם וצעד לעבר
המטוס. פיפירם נצמד אליו. כך הגיע אל
המטוס, יחד עם התיק שלו, ללא ביקורת.
״אם יורגנס אי־פעם יקרא שורות אלה,
הוא יבין מדוע הנודניק ההוא נדחק אליו
כל־כך אומר פיפירס, כיום.

כריחה למאלטה

נוי וגמור היה עם פיפירם לברוח
למרות הכל, יחד עם משפחתו, מלוב
לגרמניה. המזל עזר לו. חצי שעה לפני
הפלגת האונייה לאיטליה, נודע לו כי
משפחה בת ארבע נפשות, שהיתה צריכה
להפליג בה, ביטלה את הזמנתה. הוא לקח
את כרטיסיה, התגנב לתוך האונייה בעזרת
ידידים. כשנודע לאנשי־אמונו של מע

עוד
כאן,״ כתב .״לפני כמה שבועות נקר:
חזרה לירושלים.״
אך באותו זמן נעצר סיפירס עצמו. במשן
חמשה שבועות התעניינו בו שרות־הבטחו
הגרמני והשרותים החשאים האמריקאי וד
בריטי. אנשי שרות־הבטחון הגרמני ידע
מזמן מי הוא — איש הימין הקיצוני. אולו
מאחר שלא ריגל נגד הרפובליקה הפדרא
לית הגרמנית, שוחרר.
מיד הגיש קובלנה פלילית על ״נסיון
לרצח ואיום ברצח״ ,נגד מעבידו הישראלי
אולם מאחר שהאיש לא הופיע עוד בגר
מניה, נגנזה קובלנה זו בארכיון המשטרתי
חשיפת זהותו של האיש הישראלי אישה
שוב כי כל השרותים החשאיים של כ
העולם פועלים על פי אותו העקרון: הם
סרה מקדשת את האמצעים.
באותה רשת מחוכמת נתפס רוצח־היהו
דים אדולף אייכמן.
ולכל הבקיאים בענין ברור: הוא לו
יישאר בודד.

אייכמן: איש׳ ותקופתו

מאמר שמיני נ סי ח ה: הנקעים בתוך המשסו אשר נוצלו על־ידי ועזת קססנר

צבאו שד. *,אמלט
מאת

אוד׳ אבנר׳

ני ימי״טבח מזדקרים מתוך ים הדם של המשטר הנאצי בן 12 השנים. הטבח
הראשון בוצע יזמן קצר אחרי עלות וויטלר לשלטון, הטבח השני זמן קצר לפני
זורבנו.
בטבח של ה־ 30 ביוני, מת הס.א — .הצבא החום של האספסוף שהעלה את היטלר
!שלטון. בטבח ה־ 20 ביולי ,1944 ,מת הצבא הגרמני — שהפך את היטלר לאדונה של
אירופה.
עשר השנים ו־ 20 הימים שהפרידו בין שני ימי הטבח־הפנימי עמדו בסימן בעיה מכרעת
זחת: היחסים בין המשטר לבין הצבא.

רק הצבא יבול למרוד

יז 11ת1ו836
>ו ^ח1^ ₪ז!וו
ף* רגע שהחליט היטלר, בניגוד לעצתו של ארנסט ריהם, שלא לשבור את הצבא
הגרמני הקיים, אלא לשלב אותו בתוך ־;משטר, הוא יצר מצב פאראדוכסאלי.
מצד אחד היה זקוק לצבא זה, שהיה המכשיר העיקרי להשגת כל מטרותיו הפוליטיות

התחלה ותנאי מוקדם לכל מהפכה. המשטר מרסק את העם לאטומים. יש בו ההמון
המשולהב, ההיסטרי, המריע למנהיג — ויש בו הפרט חסר־הישע ומשולל־הכוח. לא זה
ולא זה יכולים ליזום מהפכה.
גם אילו היתד, מתגבשת, בדרך נס, צמרת מהפכנית בפינה כלשהי של החיים הלאומיים,
לא היתד, יכולה לפעול. כי במשטר הטוטאליטארי, שלטון הטרור הוא מוחלט. הפחד
מפני מרתף־העינויים, מחנה־הריכוז, ההוצאה ממקום־ד,עבודה והנידוי החברתי, הוא כל־יכול.
פיקוח הבולשת הפוליטית חודר לכל אגודה, לכל בית. המלשין נמצא בכל מקום.
האח הגדול עינו פקוחה — וכל מחתרת מוכרחה להתגלות עוד בשלב ראשוני של
היודצדה.
רק גוף אחד משוחרר משתי מיגבלות אלה. זהו הגוף היחיד המסוגל לחולל הפיכה
במשטר טוטאליטארי: הצבא.
בצבא יש צמרת אנושית בעלת רמה — אחרת אין הצבא יכול לפעול. לצבא יש גאווה
עצמית, רוח של יחידך — ,אלה תנאים להצלחתו. הצבא נהנה תמיד ממידה רבה של
עצמאות. הצבא נושא נשק — ועל כן קשה מאוד להפחיד אותו. לקציני הצבא חופש
תנוער, רב והם שונאים תמיד את אנשי הבולשת, את עסקני המפלגה.
כזהו המצב, גם כאשר הצבא עצמו הינו יליד המהפכה. הקומוניסטים הרוסיים חששו
מאז ומעולם בפני עלייתו של דיקטטור צבאי מקרב שורות הצבא האדום — סכנה הקרויה
בז׳רגון שלהם בשם ״בונאפרטיזם״ .תשש מוצדק זד, גרם לחיסולו של כל מרשל סובייטי
שהפך פופולארי מדי, כמו מיכאל טוחאשבסקי וגריגורי ז׳וקוב.
במשטר הנאצי, שירש הצבא מקודמו, היה חשש זה הרבה יותר חמור, והרבה יותר
המהפכה הנאצית, היה רק שותפו בלית־ברירה. ככל
מוצדק. הצבא, שלא היה יליד
שנמשכה שותפות זו, כן נעשו היחסים בין בני־הזוג מתוחים יותר.

הבקע החבוי

פליא שהעולם החיצוני לא הרגיש בכך כל עוד עמד המשטר הנאצי על תילו.
ייתכן כי עשרות מיליוני בני־אדם, וביניהם ששה מיליונים יהודים, היו ניצולים אילו
האמינו מנהיגי המערב בקיום הבקע העמוק הזה ביסודות הרייך השלישי, ואילו ניגשי
לנצלו. קאסטנר, בראנד וחבריהם חדלי־האונים בבודפשט הכבושה, ניצלו את הסכסוכים
בין אנשי הצבא לבין קציני הס.ס ,.והצילו רבבות יהודים. שליטי לונדון וואשינגטון, איטר
לרשותם עמדו מנגנוני מודיעין אדירים, לא השכילו לעשות זאת.
מדוע? מנהיגים אלה הלכו שבי אחר התעמולה שהפיצו בעצמם. רובם לא הבינו את
מהותה של ממלכת היטלר. הם היו וותיקי מלחמת־העולם הראשונה. כאשר פרצה המלחמה
השניה, פשוט הוציאו מן המגירה את כל הסיסמות הישנות מלפני דור, כאשר לחמו
בקיסר הגרמני ובגנרלים הפרוסיים שלו. הם תיארו את הנאצים כבני הגנרלים האלה,
בהמשכם הישיר. היה נדמה להם כי אין הם לוחמים גם עתה אלא במיליטאריזם הפרוסי
המוכר, וכי צלב־הקרס אינו אלא קישוט נוסף בקסדתו המחודדת הישנה.
המיליונרים בעולם, ובארץ־ישראל, שחזו בסרטי־ד,מלחמה של הוליבוד, לא יכלו להבחין
בין גנרלים פרוסיים לאלופים נאציים. כולם היו גזע אחד — רוצחים אכזריים, שיכורי
לאומנות ומיליטאריזם.
רק בתום המלחמה, כאשר נתגלו העובדות ברבים, נתברר כי היתר. זו אשלייה וכי
האחדות המופלאה של מכונת־ד,מלחמה הגרמנית, שהטילה מורא ופחד על כל העולם,
היתר, אגדה. רוב הגנרלים של הצבא הגרמני, בינים מפקדים עליונים ורמטכ״לים בתקופות
השונות, שנאו את היטלר.
לא עבר יום בגרמניה הנאצית בו לא דגרו אנשי־מפתח צבאיים על תוכנית להפלת
הפירר, כליאתו, ולבסוף — גם הריגתו. לפחות תריסר פעמים באותן השנים בו כבש
הצבא הגרמני את אירופה, נקבעו תאריכים סופיים לביצוע ההפיכה הצבאית, הפיכה
שנדחתה מדי פעם, עד ל־ 20 ביולי .1944
מי שסוקר כיום את תולדות הרייך השלישי, אינו מתפעל מליכודו הטוטאליטארי של
המשטר. הוא מתפלא כיצד החזיק משטר זה מעמד, ואף צעד מנצחון לנצחון, שעה
שהאנשים שניצחו על הצבא המנצח תיעבו את המצביא העליון והאמינו בשואה הסופית.

צבאו שד פריץ הזקן

1*1 1 1 1מ א־ולף היטלר (שמאל) ושר־החוץ שלו, יואכים

11 / 116131 1 1 0 / 1 1 8 1 1פ־ן־ריבנטרופ, ששיכנע את היטלר כיבריטניה לא
וגן בשום אופן על פולין, גרם בכך להחלזתו הגורלית של היטלר להתקיף את פולין.
הכנעת אירופה וכיבוש מרחב מחייה באירופה המזרחית. מצד שני הפקיד את גורלו,את גורל משטרו, בידי גוף שיכול היה להפילו בכל עת.
במשטר טוטאליטארי לא יתכן מרד מלמטה. מטבע מהותו, אין המשטר משאיר אף תא
צמאי אחד בגוף הלאומי. הוא משבץ במערכת כוללת אחת את כל הארגונים — מן
כנסיות ועד לאגודת אספני הבולים, מאיגוד פועלי המחט ועד לאגודות שוחרי חאוניבר־
׳יטה. הכל משובץ, הכל משועבד, הכל קשור במשטר. בשום מקום אין יכולה להיווצר
נהיגות עצמאית. מבחינה זו אין הבדל בין המשטר הנאצי, המשטר הקומוניסטי, ואפילו
משטר הציוני — כפי שהוא מתגבש עתה בארץ.
במצב כזה, אין כל אפשרות להתלכדות ולהתגבשות קבוצת מנהיגים רעיוניים, שהיא

^ ילו חי היטלר כיום, היה מקנא בשליטתו המוחלטת של דויד בן־גוריון בצה״ל.
היטלר, הדיקטטור הכל־יכול, לא התקרב מעולם לשליטה כזאת — פרט בחצי־השנר.
האחרונה, על סף האבדון.
מכל צבאות העולם, היה זה הצבא הגאה ביותר. יציר כפיו של הקור־פירסט הגדול, בן־
טפוחיו של ״פריץ הזקן״ ,הצבא שניצח בוואטרלו ושר,פיל את האימפריה של נאפוליון
השלישי במבצע מפואר של כמה שבועות, הצבא שעמד כמעט לבדו נגד כל העולם
בארבע שנות מלחמת־העולם הראשונה ולא מוגר בשדר,־הקרב — צבא זה ראה את עצמו
כפאר האומה הגרמנית. הוא לא היה מוכן לקבל, ללא הסתייגות, הוראות מטוראי־ראשון.
על הצבא הזה ניצחו גנראלים בני גנראלים ונכדי גנראלים. צמרת מגובשת זו לא
היתד, אוסף מקרי של טכנאים, אלא מעמד בפני עצמו, בעל מסורת ארוכה. כמעט כל
אנשיה היו בני המשפחות הטובות ביותר של גרמניה -,זכו בחינוך קלאסי, באווירה דתית.
׳באקדמיה הצבאית למדו כי. קצין טוב הוא זה העומד על דעתו גם נגד הממונים עליו.
כדוגמה הוצבה פרשת הגנראל הגרמני שנלווה אל הקיסר ווילה,לם באחד מסיוריו.
הקיסר השחצן, שלא הבין מאומה בענייני צבא, סקר מערכת ביצורים וציווה לשנותה.
הגנראל הביע ברוב נימוס את דעתו כי פקודת הקיסר אינה מתאימה מבחינה מקצועית.
למחרת היום נשלח לפנסיה — וכל הקצונה הגרמנית הצדיעה לו הצדעה אילמת.
בצבא הזה אי־אפשר היה למנות מפקד־עליון או רמטכ״ל* כרצונו החופשי של המנהיג
הפוליטי. כל מינוי היה זקוק, לפחות, להסכמתה האילמת של כל הקצונה הגבוהה. גם
אלולף. היטלר, הדיקטאטור הכל־יכול, לא היה מסוגל במרבית שנות שלטונו למנות אלא
את המפקדים והרמטכ״לים שהיו מקובלים על הקצונה. גם לא היו מועמדים אחרים
בנמצא — כי הפיקוד על צבא בן עשרות דיביזיות מחייב ידע וסגולות פרי נסיון של
עשרות בשנים, תקופה בה הפך הקצין לחלק מן האורגאניזם של צמרת הצבא.

החיזור אחרי הגנראליט

ף* שנים הראשונות היתד, להיטלר שיטה פשוטה למנוע מרדנות בקרב הקצונה —
״הוא !לעסיק אותה עד מעל לראש.

* השיטה הצבאית הגרמנית היתה בנויה על עבודת־צמד. מן הדרג העליון ועד למטות
נמוכים, העמידה שיטה זו ראש־מטה בצד המפקד האחראי. ההנחה היתה בי איש־המטה
הוא טיפוס אינטלקטואלי, המחשב את הסיכויים ומגבש הצעה סופית — וכי המפקד הוא
טיפוס בעל כושר־החלטה המקבל על עצמו את האחריות והמנהיג את היחידה בפועל.
כמה מגיבוריה העיקריים של הקצונה הגרמנית היו ראשי־מטה שלא פיקדו מעולם על

עוצבות גדולות.

הוא הכריז על ביטול חוזה־השלום של
וזרסאי, שהגביל את הצבא הגרמני, ציווה
על קיום שרות־חובה כללי. הצבא הקטן של
100 אלף איש הפך בין־לילה לגוף של מאות
אלפים, ולאחר מכן — של מיליונים. היה
צורך להרכיב באופן קדחתני מטות חדשים,
לעכל כלי־נשק חדשים, להקים חיל־שריון,
חיל־אויר והיל־ים, שהיו אסורים על־פי חוזה
וזרסאי. קציני הרייכסוור עלו במהירות בסולם
הדרגות. היטלר לא זו בלבד שסיפק
את כל דרישותיהם בכסף ובכוח־אדם, אלא
אף המריץ את הקצינים לרצות יותר ויותר.
בתנאים אלה, לא היה מקום לאוירת־מרד
בצבא.
גם סיבה אמיתית להתמרדות לא היתה
קיימת. הגנראלים אמנם ידעו על הזוועות
המבוצעות במחנות־הריכוז, אולם הם יכלו
להשתמט מכל פעולה בהסתמכם על דוקטרינה
שהוחדרה בהם משחר ילדותם: כי הצבא
אינו עוסק בפוליטיקה, אלא ממלא את
פקודות הממשלה החוקית בלבד. ולגבי חוקיותה
של ממשלת היטלר לא היה כל ספק:
היא נבחרה על־ידי רוב העם הגרמני.
ואילו לגבי מדיניות היטלר באותו שלב
היתר, קיימת הסכמה כללית גם מצד הגנרא־לים
השמרניים. את הסבם־וזרסאי ראו תמיד
חיילים גרמניים בעזרת תושבים שוברים את מחסום הגבול שהפריד בין גרמניה לבין פולין,
כעוול., ,כמצב שהפקיר את גרמניה הבלתי־ב־ו
בספטמבר .1939 ,היה זה הרגע בו פתחו החיילים הגרמנים במלחמת-העולס השניה״ שה־מזויינת
לא רק לחסדיהם של הצרפתים והמיטה
ש!אה על האנושות, מבלי לדעת כי בניגוד לפוליטיקאים הנאצים, לא האמינו הגנראלים וראשי הצבא הגרמני בניצחונה של גרמניה.
רוסים, אלא גם של הפולנים והצ׳כים, ושנראה
להם כבלתי־נסבל. העולם מסביב לא פירק את נשקו: אלא להיפר — הזדיין.בקצב
הגנראלים לא העלו עדיין על דעתם שמותר להרוג את ראש־המדינה — כי לגבי אדם
מוגבר. בתנאים אלה תמכו גם הגנראלים השמרניים בלב שלם בהזדיינות המחודשת של
שחונך בגרמניה הישנה, עצם הרעיון של רצח פוליטי היה דבר מתועב, שאסור היה אף
גרמניה.
לחשוב עליו. את שוב
התניע
־החדש החימוש באהדה. נתקבלו הפירר של אחרות
פעולות

גלגלי התעשיה הגרמנית. מיליוני מחוסרי־העבודה חזרו למחרטות, חויילו לצבא או גוייסו
מינכן: נקודת המיפנה
לשרות־העבודה, גוף שיסודותיו המעשיים היו דומים לאלה של הנח״ל בישראל. השתררה
אחיירה כללית של הבראה משקית — ורק מעטים הבינו כי זוהי הבראה כוזבת, מאחר
סיייי כל היה מוכן להפיכה, אך ההפיכה לא באה. מדוע? כי היטלר הצליח. הצרפתים
שהיתר, קשורה כל כך בתכניות־מלחמה.
הקצינים הצעירים התלהבו מן המצב ושרו בהתלהבות את שיר הורסט וסל. הקצינים לא הגיבו על הפלישה לאזרו הרייך. דעת־הקהל העולמית שתקה. במערב קם דור חדש,
הבכירים הסתייגו מן המשטר, אך השלימו עמו. כך בוצע המעבר מן ה״רייכסוור״ אל שהביט בעין זועמת על הסכם וורסאי האווילי. ראשי הציבור באנגליה ובצרפת השתעשעו
באשליה כי היטלר הוא, בסיכום כולל, אדם מועיל, באשר כל כוונותיו מופנות נגד
ה״וורמאבט׳׳י באוירה של ליכוד פנימי.
ברית־המועצות. הסיכוי שהיטלר וסטאלין יהרגו איש את רעהו וישחררו את העולם

מסיוט כפול היה פיתוי עצום לממשלות המערב — והיטלר ידע לנגן על נימה זו
שחקן פוקר מטור!?
בכשרון רב.
ך* ל עו דעסק היטלר בחימוש, יכלו ראשי הצבא להשלות את עצמם שדיבוריו
היטלר ניצח — והגנראלים החלו שואלים את עצמם שמא אין הברנש מטורף, ככלות
על מרחב־מחייה וכיבושים אינם אלא להטוטי־תעמולה. אולם שאננות זו הגיעה לקיצה הכל. ההפיכה נדחתה עד למשבר הבא — באביב , 1938 כאשר פלש היטלר לאוסטריה
כאשר פלש הצבא הגרמני במרס 1935 לאזור הרייך — אשר היה לפי הסכם־זזרסאי, אזור ונתקבל בדמעות גיל על ידי הרוב הגדול של האוסטרים. שוב חרדו הגנראלים. האם ישתוק
מפורז בין גרמניה וצרפת. הגנראלים הזדעזעו. לא מפני שפיקפקו בזכות גרמניה לעשות העולם? מן היחידות הגיעו דו״חות מזעזעים על ליקויים. טורי־שריון שלמים נעצרו
את הדבר, אלא מפני שחששו בפני התוצאות.
בכבישים בפקקים אדירים. טאנקים נתקעו. הצבא הגרמני, שהעולם פחד מפניו, לא היה
הצבא הגרמני לא היה מוכן לשום מלחמה — והגנראלים ידעו זאת. מכה נגדית אז מסוגל לבצע מיבצע מסוג זה, בו לא נתקל בהתנגדות כלשהי. שוב סברו הגנראלים
צרפתית קטנה היתד, ממוטטת את הרייך השלישי תוך כמה שעות. בפעם הראשונה עלה שהיטלר מטורף. שוב נעשו הכנות להפיכה. ושוב ניצח היטלר במשחק־הפוקר. העולם
בדעת הגנראלים כי בראש המדינה עומד שחקן־פוקר מטורף. ובפעם הראשונה נוצר השלים.
מגע רציני בין ראשי־הצבא במגמה להפיל את היטלר, כדי להציל את גרמניה.
הרגע החמור ביותר בא בסתיו של אותה שנה, בעת המשבר הצ׳כי. הפעם התגרה
הצבא, מפקד המשתתפים בקשר היו גדולי הצבא, הקצינים המהוללים ביותר, ובראשם
היטלר באוייב של ממש — בצבא הצ׳כי, שנחשב למעולה ביותר. העולם כולו הבין כי
לודוויג בק עצמו. הגנראלים עצמם לא פעלו. היזמה היתד, בידי בעלי דרגות נמוכות שבירת צ׳כוסלובקיה תהפוך את גרמניה למעצמה העיקרית של אירופה. איש לא האמין
יותר, שקישרו בין האלופים, המריצו אותם, פנו אל מצפונם ואירגנו את הצעדים כי המערב ישלים עם זה.
המעשיים. התוכנית, שלא שונתה עד ,1944 היתר, פשוטה בתכלית: מפקד העוצבה הקרובה
הפעם חל משבר פנימי של ממש. פיקוד הצבא התנגד לפעולה. היה צורך לסלק אותו —
ביותר. לברלין יפלוש לעיר, יאסור את היטלר ויכונן ממשלת־מעבר.
והדבר נעשה בצורה מחוכמת. רמטכ״ל הצבא היה וזמר פון־פריטש. הס.ס. מצא פרובו־קאטור
קטן ומלוכלך, שנשבע כי קיים יחסים הומו־סכסואליים עם פון־פריטש. האיש
* וורמאכט — ״עוצמת הסגן״ — היה, החל מ״ , 1935 השם הכולל של הכוחות המזוייניס נאלץ להתפטר, נפל כעבור שנה בחזית. רק לאחר מכן התברר כי דברי המלשין התיחסו
הגרמניים. המפקד וקצין־המיבצעים של
הוורמאכט היו ממונים להלכה על המפקדים לפון־פריטש אחר לגמרי — וכי הס.ס. ידע זאת.
והרמטכ״ליס של הצבא, חיל־הים וחיל־האויר. אך למעשה היו שלוש הזרועות עצמאיות
גם המפקד העליון של הצבא, בק, התפטר. שר־ד,בטחון, פון־בלומברג התפטר עוד
במידה רבה, והגוף הצבאי החשוב ביותר בגרמניה היה הפיקוד (״אובר קומנדו׳׳) של
קודם לכן, לאחר שנתברר כי נשא לאשה עלמה שהיתר, רשומה בתיקי המשטרה כיצאנית
הצבא. היתה זאת דוגמה אופיינית לכפילות המכוונת ששררה במשטר הנאצי.
מקצועית. אולם היטלר לא נחל נצחון מכריע: השלטון המעשי בצבא עבר
לידי המפקד העליון החדש, וזאלטר פון־בראכיץ׳ ,אשר היה גם הוא, כאנטי־נאצי
מושבע, איש־סודם של מחכנני־ר,הפיכה — אם כי זהיר והססן יותר
מקודמיו.
המשבר הצ׳כי נתן להיטלר את נצחונו המזהיר ביותר: הסכל מינכן, בו
נכנע לו המערב כניעה מוחלטת, מתוך תיקווה כמוסה שעתה יתפנה למלחמה
נגד הסובייטים. צ׳כיה בוחרה — בעזרתה האדיבה של פולין, הקורבן
הבא של היטלר.

הרגע ההיסטורי

מלחמה כטעות

11!1 *1 ^ 1ן ך ך 1תצלום דראמתי של חיילי גרמניה הנראים כשהם קופצים מן הרכבת בצאתם
למיבצע שהכניע את צרפת ב־ . 1940 ערב מיבצע זה התכוננו הגנראליס

לחולל חפיכה נגד אדולף היטלר, אך נרתעו ברגע האחרון, כאשר גברו הסיכויים לניצחון במיבצע זה.

הרי ניצחון היסטורי זה, לא היו גם האנטי־נאצים הקיצוניים ביותר
בצמרת הצבא מוכנים לתת את ידם לתוכניותיו־,הפיכה. הם לא רצו
במלחמה. הם לא האמינו כי גרמניה מסוגלת לנצח במלחמה. אולם מול
היטלר המנצח, היו חסרי־אונים. בסתיו 1939 הגביר היטלר את המלחמה
הפסיכולוגית נגד פולין. הבריטים, שנתעוררו במאוחר אחדי מינכן, נתנו
לפולין ערבות צבאית שאי־אפשר היה להגשימה. היטלר, שיכור מהצלחותיו
ומשוכנע עתר, לחלוטין בריקבונן הפנימי של הדמוקראטיות המערביות, היה
בטוח כי איש לא יחוש לעזרת פולין. ב־ 1בנובמבר פלש לפולין. תוך
יומיים הכריזו צרפת ובריטניה מלחמה עליו. ברגע האחרון נתברר בי
סטאלין חתם על הסכם עם היטלר — מתוך תיקוזה שיפנה מערבה, תחת
להתקיף את ברית־המועצות. היה זד, צעד ציני, אך בלתי־מובן, אחרי שהמערב
עשר, את הכל כדי להפנות את המפלצת הנאצית מזרחה.
פולין הוכנעה במיבצע צבאי קצר, אכזרי ומזהיר. הגנראלים הוותיקים
חששו מפני הצבא הצרפתי האדיר, ושוב גברה תכונת־ההפיכה. אולם היט־לר
הוכיח כי יש לו חוש לעניינים צבאיים. הוא נתן את ידו לגנראליס
חושניים, כמו היינץ גורדיאן וארוזין רומל, שסמכו על כוח הטאנקים והמטוסים
כדי לחולל ״מלחמת־בזק״ .תוך שבועות מעטים נכבשו דנמרק,
נורבגיה, הולנד, בלגיה וצרפת — ואנגליה נותרהלבדד, במלחמה נגד
היטלר.
מאותו רגע, ועד לרגע בו התנפצה ההתקפה הגרמנית על סטאלינגרדד,
כעבור שנתיים ימים, השתתקו קולות המרד בצמרת הצבאית הגרמנית.
שיכרון הנצחון אחז בכל, בהמונים כמו במנהיגי הצבא, השתיק גם את
(המשך בעמוד 6ו)

מצפיוג

במדינה

• גם אחרי שיצליח גן־גוריון לקנות את הח״פים הדרושים
ליצירת רוב של 61 קולות, לא יעכיר פרום זעום בזה את חוק
הכחירות האזוריות. תחת זאת יעכיר כ־ 61 קולות חוק
למישאל־עם, מתוך תיקווה כי כמישאל כזה יזכה לרוכ של
/£,,ס .80 אחרי קבלת מנדאט המוני כ 1ה, יעביר את החוק עצמו גכל רוב
שיימצא

לקראת מישאל העם;

שייערך בסמוך לשיא פרשת אייבמן, באש ד בן־

גוריו! יזכה לפופולאריות מיוחדת, תעתדל מפא״י להיעזר בקבוצות וביחידים
מכל הסוגים, החל בימין הקיצוני וכלה בשמאל. מפא״י תיצור ארגוני־חזית
שונים, שיאפשרו לאנשי־ציבור ואנשיירוח לעלות על העגלה מבלי להיכנס
לפי שעה רשמית לספא״י עצמח, מיבצעו של ינאל ידי! יהיה רק דוגמח ראשונה

לשיטה זו.

• על רקע זה, עליף לייחס חשיכות רכה להופעת כדגוריץ
כעצרת לזכר זאכ ז׳בוטינסקי ככית הנשיא. זוחי התחלת מיבצע

ל״הלאמת״ ז׳בוטינסקי, שמגמתו לגיינ

את הרביזיוניסטים הוותיקים לתמיבז!

ב שינוי חוק הבחירות ולנצל את הבזיעים השונים במחנה זה, בייחוד בי!
הצמרת הבגינית לבין חונים שונים של 3ורשים. לא מ! הנמנע כי בן־נוריון
ימצא גס פיתרון לבעית חעברת עצמותיו של רבוטינסקי לצורן זה. אחוז
האפשרויות: העברת עצמות כמה אישי ציבור מזרמים שונים בעת ובעונה אחת.

• קרוכ לוודאי כי אכן יתנזנה לשר־החינוד עוד לפני צאת

(המשך מעמוד )6

כותנה. נלך לעבוד כמלצדינב מוטב כך
מאשר שיטילו עלינו גללים וצואה ויאשימו
אותנו כי אנחנו הורסים את התעופה במדינה!׳
איום
סנסציוני זה, שהושמע על ידי עודד
אברבנאל, דובר ארגון צוות האתיר של
עובדי אל־ על, היתד ,־שבוע את השיא של
מלחמת אנשי צתת־האויר של החברה נגד
ההנהלה.
זה לא מכבר היה זה סוד גלוי כי מבקריה
החריפים ביותר של הנהלת חברת התעופה
הלאומית הם דתקא אנשי המקצוע — המי
מיסים את מטוסיה. במשך שנים רטנו הקברניטים,
הקצינים, האלחוטאים, המכונאים והדיילים
נגד סדרי הנהלתה של החברה, נגד
ביזבוז הכספים המקובל בה, נגד קיפוח
העובדים והיחס אליהם. במיוחד העלתה את
חמתם העובדה, שבין כל אנשי הנהלת אל־על
לא נמצא אף איש טייס או איש תעופה
— כי רוב המנהלים מונו מטעמים פוליטיים
בלבד.
מזה חודשים מספר ניהלו חברי צתת־האתיר
מאבק להטבת תנאי־החיים. מאחר שאנשים
העובדים במקצועות אלה, שהם בבחינת
מקצועות־ייצוג, לא פחות מדיפלונד

אילו היה בן־ארצי אדם בעל או 6י אחה
היה נכנס למשא־ומתן עם אנשי הצתת, ממלא
חלק מדרישותיהם, משכנעם לתתר על השאר.
אולם
בן־ארצי, הידוע עוד מימי שרותו
בדרגת סגן־אלוף בצבא הבריטי כאדם המוכן
ללכת על גתיות כדי להשיג את מטרתו,
סירב להידבר בכלל עם אנשי ועד
הארגון של צתת־האתיר.
״התייחסו אלינו כאל אספסוף. אפילו
פועלים שחורים במדינה חסרת־תרבות ביבשת
מסויימת לא היו זוכים ביחס כזה,״
טענו השובתים. לכן, אחרי סחבת של חדשים
רבים, החליטו השבוע אנשי הצתת לשבות,
קירקעו בכך את כל מטוסי אל־על בכל
מקום בו נמצאו.
כיאות לאיש צבא בדם, החלים בן־ארצי
לשבור את השביתה באמצעים דראסטיים.
בו ביום נשלחו הודעות פיטורים ל־ 25מאנשי
צתת־האויר, בהם כל חברי ועד הארגון.
משכורותיהם ודמי האש׳ל של כל
אנשי הצתת הוקפאו. משטרת שדה־התעופה
בלוד קיבלה הוראות לאסור עליהם את הגישה
לסניף הבנק הלאומי בשדה־התעופה, שם
מופקדים כספי רובם. לכל אלה שזכו בטלפונים
בבתיהם, בהמלצת אל־על ששילמה גם
את דמי־ההתקנה, נותקו הקתים. הנהלת אל-
על עשתה את כל ההכנות להפעיל אז וד
מטוסים על ידי טייסים זרים וסייסי חיל
ד,אויר.
אולם דתקא אמצעי לוחמה אלה חישלו את
אנשי הצתת. לפי כל הסימנים לא התכוננו
להיכנע, הכינו את עצמם למערכה ארוכה.
״הקמנו קרן שביתה,״ הודיע דובר השובתים.
״כיום אין לנו אף נזקק אחד. לפי הסטא־טיסטיקה
שערכנו, יהיו לנו בחדשיים הבאים
20 נזקקים. רק בנובמבר יגיע מספר
הנזקקים ל־ .50 אבל אנחנו לא מתכוננים לסחוב
שביתות כמו המורים. אנחנו נעזוב
את מקצוע הטייס. אדרבא, יבואו החכמים
האלה ויבנו את צתת האויר של אל-על
מחדש.״

מפלגו ת
מנהל הבית

פ ר בו קיבג\
הכנסת לפגרה. הכנסת מינץ לממשלה סותמת כל אפשרות להחזרת ארן;
וקיימת נטיה בחוגים מסויימים לתת לאבן תפקיד מעשי שיאפשר לו להתבלט
בצד דיי! ופרס. גס בסקרה זה ימשי־ בן־גוריון עצמו לספל בסיבסוך עם שני

פלגי המוריס.

• אקדמיה צכאית, ליד האוניכרסיטה העכרית כירושלים,
תיפתח כנראה ככר כשנת הלימודים הכאה. בראש האקדמיה
תעמוד אישיות מרכזית חשובה.

• צפה למתיחות גוכרת כין הסגל הדיפלומטי האפריקאי
כישראל לכין הממשלה. כל הנציגים של המדינות האפריקאיות בארץ
רותחים על יחס הסברה והציבור? מאורעות קונגו, מתוך דייעח כי יחס זה
משקף הזדהות מוחלטת עם הקו הב? גי האימפריאליסטי. הדבר מתבטא, לדעתם, בשידורי בעתונות.

קול

ישראל,

בכתבות

!בקאריקטורות

אנטי־אפריקאיות

קיצוניות

• משטרת ישראל תסתער כקרוכ על מספר הכרות, שעסקו
כיכוא סחורות עכור אנשים ששילמו את תמורתן מכספי
פיצוייהם האישיים. המשסרה גילתה כי החברות הללו עוסקות בהברחת
מטבע זר בקנה מידה נרחב.

• חומר קריאה מרתק צפוי כימים הקרוכים לקוראי
העתונות הישראלית. במודעה מיוחדת יתפרסם כתב־התביעה הפיקנטי של
רינה חיים נגד בעלה יהודה חיים. צעד זה בא לאחר שרינה ועויך־דינה צידוך
כהן לא הצליחו לאתר את מקום הימצאו של הח״ב־לשעבר, וכתב־התביסת
ששלחו אליו לפי כתובת מרכז נופ״ם הוחזר לבית־הסשפם בצירוף הערה
שיהודה מופיע במרכז רק לעיתים דחוקות.
ס מועדון לספורט ימי יוקם ב?ן חש כישראל. המועדו! ,שיעסוק
בעיקר במירות־מירוץ ממונעות, יקום ביוזמת הניספח הימי האמריקאי בישראל.

מים בדרג נמוד, נזקקים לרמת־חיים גבוהה
למדי, הגישו העובדים להנהלת החברה שורה
של תביעות, שבעיני אדם מן החוץ עשויות
היו להיראות מופרזות* ,אך נראו בעיניהם
כחיוניות בלבד.
בין השאר דרשו אנשי צוות האויר:
ס העלאת שכר לכל אנשי הצוות.
• הקטנת מספר שעות הטיסה מ־85
ל־ 80 לשבוע.
0הקמת קרן פנסיה.
• מתן כרטיסי נסיעה חינם לילדי אנשי
הצוות.
הבטחת עבודה מתאימה לאנשים שקורקעו,
באותה רמת־שכר לה היו רגילים
בהיותם אנשי צוות.
בעיניו של אלוף אפרים בן־ארצי, המנהל
הכללי של אל־על, היו דרישות אלה בבחינת
אסון. האיש שהתאמץ בשנה האחרונה בכל
כוחו להוכיח לממשלה שהחברה יכולה להכניס
רווחים, ראה בתוספת של מיליון
לירות לתקציב השנתי, אותה היה נאלץ ל־להוציא
לו היה ממלא את דרישות 201
העובדים המוטסים, גרעון שלא יוכל בשום
פנים ואופן להתגבר עליו.

* משכורת נסו של קברניט מגיעה כיום
ל־ 1365 לירות ועוד 350 דמי אש-ל במטבע
זר. מכונאי־טיים 776 לירות נטו ודייל ראשי
431 לירות נמו לחודש. לשם השוואה: שר
בממשלה משתבר, ללא חישוב ההענקות,
למעלת נז־סססל לירות לחודש.

אלישע אלמגור היה אדם מוצלת. כאיש-
סודו של ראש־העיר חיפה, כיהן תקופה ממושכת
בתפקיד סגן־מנהל מחלקת החינוך
של חושיסטאן, ידע לכבוש לעצמו תפקידים
נכבדים גם לאחר שנטש משרה זו: נסיונו
המקצועי גרם לכך שמפא׳׳י תעניק לו את
ראשות מחלקת החינוו של עיר־העולים
מגדל־אשקלון.
במגדל לא היה בית־חינור בנימצא. עובדה
זו אמנם ציערה את ראש־מחלקת החינוך
החדש, אך לא גרמה לו מיחושי־ראש מיותרים.
כאשר
פנו אליו עסקני כפר־סילבר הסמוך,
ביקשו ממנו להפנות לבית־הספר התיכון
החקלאי את אותם התלמידים החפצים להמשיך
בלימודיהם, נתקלו בלעג גלוי.
אמר העסקן המפא׳־יי :״האם סבורים אתם
כי בעיר פועלית כמו מיגדל, בה קיימת
עיריה פועלית ומחלקת חינוך פועלית, נשלח
את הילדים לבית־ספר תיכון ציוני־כלליד׳
אנשי כפר־סילבר שבו כלעומת שבאו.
עליה כסולם. תקופה קצרה לאחר מכן,
שוב הועלה אלישע אלמגור בסולם ההצלחה:
בתשובה להזמנת מועצת־המנהלים של בית
ציוני אמריקה, קיבל העסקן הפועלי על עצמו
את הנהלת הבית, במקום המנהל בפועל (המכהן
כיום כסגן מנהל) תתיק־אצ״ל אהרון
(״אהרונצ׳יק״) חייכמן.
בראש מועצת מנהלי הבית עומד הח״ב
הציוני־כללי יוסף סרלין. הרוב בהנהלה מורכב
מחברי המפלגה, והכספים הממנים את
פעילות בית ציוני אמריקה זורמים מידיה
הנדיבות של הפדראציה הציונית האמריקאית,
שהיא למעשה גוף ציוני כללי.
עתתות חילול האיסור
האיסור החמור שהטילה ועדת העורכים
של העתונות היומית על פירסום המילים
אונם ואיבוד לדעת, נשמר בחומרה על״ידי
המערכות. העתונאים האחראיים הבינו כי
על־ידי פירסום מילים אלה הם עשויים
לעודד מעשים מסוג זה.
אולם השבוע הפרו כמעט כל העתוגיס
את התקנות. בידיעות שהגיעו על מעשי
הזוועה שביצעו חיילים קונגואים באזרחים
לבנים, היו גם פרטים מזעזעים על מעשי•
אונס שבוצעו בנשים אירופיות. עורכי
העתונים החזירו את המולד, אונס ללב־העולם
הז ח , 1191

סיקוך שלהם׳ אולי מתוך מחשבה שהפעם
לא ימצא מי שירצה לחקות מעשים אלה,
כיוון שנעשה על־ידי כושים.
רק על־הנזשנזר נשאר נאמן למופר ה־עתונאי
הישראלי. היומון המפ״מי מסר
לקוראיו כי ״החיילים הקונגואיים חללו
את כבודן של נשים לבנות.״

צבא
*נוקוקוביץ והקולונל
״ברצוני להביע את צערי על התקרית ועל
הגבתו של קצין חינוך ראשי, אלוף־משנה
אהרון זאב. מבלי להיכנס לבירור תוכן הפזמונים,
מובן שאין מקרה זה מעיד על
יחסו של צה״ל...״
מכתב־התנצלות זה נשלח בשבוע שעבר
על־ידי ראש אגף כח־אדם של צד,״ל אל
חברי רביעית מועדון התיאטרון, כדי לכפר
על התנהגותו של זאב בעת הופעת הלהקה
בתכניתה של מארלנה דיטריך, שעה שעורר
מהומה, צעק אל עבר הלהקה לרדת מהבמה
וכינה אותם בשם ״אידיוטים״.
לא עבר שבוע וזאב שוב עלה אל כותרות
העתונים — ושוב בלבושו של הצנזור
לוחם למען המוסר הירחמיאלי.
כשר למהדרין. במקום להקת בידור
היה היריב, הפעם, איש צבא־קבע וותיק בדרגת
רב־סרן: מרדכי (״מוטקה״) יעקובוביץ.
מוטקה (ב ,)3יליד גרמניה, כבר הספיק
לכתוב שלושה ספרים(.מפלמ״ח עד צוז״ל,
לוחמים מספרים ואדם ולוחם) .שלושתם
עברו את ביקורתו של קצין־החינוך, נמצאו
כשרים למהדרין גם מבחינה בטחונית וגם
מבחינה מוסרית.
לפני כמה חדשים סיים את ספרו הרביעי,
לו נתן (זמנית) את השם בשרות קבע, ובו
תיאר את הווי קציני צה״ל. כשמסר את
כתב־היד לאחדים מחבריו, הללוהו אך העירו
:״אתה פחות מדי חריף ביחס למציאות.״
אך מוטקה, מ״מ במלחמת־ר,עצמאות, שהשתתף
בקרב על לאטרון ושירת מאז ללא
הפסקה, העריץ את צה״ל, לא רצה למתוח
ביקורת חריפה מדי.
ג */מיותרים. לכן הופתע הקצין כאשר
הודיע לו אלוף־משנה זאב כי עליו לקצץ
לפחות 150 מתוך 350 עמודי הספר — דבי
שהיה הורם את הרומאן ללא תקנה.
מה הרגיז את הזאב? גיבור הספר הוא
— כמו מחברו — רב־סרן בצבא־הקבע,
דמות חיובית ואהודה. אולם ממונה עליי
קצין פחות סימפאטי — סגן־אלוף שאפתני
וקטנוני, המצר את צעדיו. במהלך העלילה,
מתאר המחבר את ההווי הזעיר־בורגני
של הקצינים, את נאפופיהם עם
נשות־חברים, את הצדדים השליליים של
שרות הבנות, את השיחות בשק״ם המקודשות
לרטינה על השכר ועל חלוקת
המכוניות. אולם התמונה הכללית נשארת,
בכל זאת, חיובית למדי.
מוטקה סירב לשנות את הטכסט. התוצאה:
קצין־החינוך אסר את פירסום הספר
כולו, על־פי הוראת המטכ״ל האוסרת
על חייל לפרסם ספרים או מאמרים
ללא אישור צה״ל.
זאם וכיפה אדומה. אם רצה קצין
החינוך לעזור לפירסום הספר, לא יכול
היה לנקוט בשיטה יעילה יותר.כי חוזהו
של יעקובוביץ עם הצבא עומד להסתיים
בעוד שלושה חדשים. במועד זה
יהיה תופשי לפרסם את הספר גם בניגוד
לדעת צה״ל, לנצל את פירסומת־החינם
שהעניק לו זאב באדיבותו. אילו לא הגיב
זאב, לעומת זאת, קרוב לודאי כי הספר
לא היד, מעורר הד רב יותר מאשר כל
ספר אחר על הווי דומה.
התוצאות הראשונות של התקפת הזאב

המקום המיועד לאחוזת קבר בן־־גויריון

אחרי הפיראמידות, האנבאלידיס והמקדש של פראנקו —
הוכיחו כי הכיפה האדומה לא ניזוקה.
אמנם משכה הוצאת מסדה את ידיה מפרסום
הספר, מחשש שמא תרגיז את השלטונות;
אולם כחצי תריסר מו״לים פחות
ידועים המטירו הצעות על הרס״ן הצעיר,
שני הצהרונים כבר ביקשו לפרסם את
הספר בהמשכים. הוא יופיע בחודש אוקטובר.

שהממ של ה
פאזת־אזן בשדה-בוקד
מאז ומעולם הקדישו גדולי העולם מחשבה
לא פחותה לחיי־הנצח שלהם מאשר
לחייהם עלי אדמות. כך נולדו רבות מיצי־רות־הפאר
של התרבות האנושית, שלא היו
אלא קברים: הפיראמידות של הפרעונים,
ארמון האינבאלידים של נאפוליאון ומיקד־שים
בלתי־ספורים אחרים, ברחבי תבל. בדור
הנוכחי הקדיש פראנציסקו פראנקו את מיטב
אוצרותיה הדלים של ספרד להקמת מקדש׳
ענק לחללי מלחמת־האזרחים, בו הוא מת־כודן
להיקבר בעצמו — ואילו חואן פרון
ביצע מיבצע דומה למען אשתו המנוחה,
אוויטה.
החודש נסתבר כי גם ישראל תזכה לפנ־תיאון
אישי: באחד המקומות היפים ביותר
בארץ, קילומטרים מעטים משדה־בוקר, עומד
דויד בן־גוריון לייסד קריה חדשה, שבמרכזה
יעמוד, בבוא המועד, קברו של מקים
מדינת ישראל — דויד בן־גוריון.
סוד כמוס. התוכנית עצמה נשמרה בסוד
כמוס. ביסודה היא היתד, צנועה מאוד.
ועדה מיוחדת שהוקמה במפא״י, עוד לפני
5שנים, אישרה תוכנית להקמת מידרשה
חינוכית, במתכונת בתי־ברל, בפתח ביקעת
צין, מקום בו נשקף נוף פראי מלא־הוד. לפי
התכנית היתד, מידרשה זו צריכה לשאת את
שמו של בן־גוריון.

אולם ביג׳י עצמו לא הסכים מעולם שבחייו
יקום איזשהו מפעל שישא את שמו.
כך, למשל, חשבו בשעתו לקרוא גם את
בפר הנוער החקלאי המפא״יי בשרון על
שמו. רק בעקבות התנגדותו האישית שי*
ביג׳י נקרא המקום בשם הכפר הירוק —
תרגום שמו הקודם של בן־גוריון: גרין.
מאחר שהתכנית להקמת מדרשה בבקעת
צין היתד, זקוקה, למימושה, לכסף רב —
בשל הצורך בסלילת דרכי־גישה למקום, קווי
מים וקווי חשמל — נדחה ביצועה. תוך
כדי תיכנון התרחבה והתפשטה תכנית זו
יותר ויותר. המדרשה הצנועה שבתכנית המקורית
הפכה לקריה מדעית שלמה, שבראשה
תתנוסס אנדרטת־ענק לזכרו של ביג׳י.
ביג׳י עצמו שותף בהרכבת התכנית, שכללה
גם את פרטי הטקס הממלכתי שייערך
במקום, אולם הטיל איסור חמור על
כל פירסום שהוא בנידון.
לאחרונה התברר כי העבודות הראשונות
במקום כבר הושלמו. סכום של כמאה אלף
לירות, ברובו מכספי מגבית מפא״ית מיוחדת,
הושקע במקום. השטח יושר בדחפור.
כביש בעל איכות מעולה, של כקילומטר,
מן הכביש הראשי ועד לפתח הביקעה, הושלם
לא־מכבר. הכביש מסתיים בככר עגולה
מוקפת דרכים, שבמרכזה תעמוד האנדרטה.
כמו כן נחפרה גם תעלה לצינורות־מים שיועברו
למקום משדה־בוקר.
השבוע, כאשר תרשימי הפאנתיאון התגלגלו
על כמר, שולחנות ובחוגי מקורביו
של בן־גוריון כבר נדונו סדרי הלוויה הממלכתית,
התקשו אזרחי ישראל להאמין ש־אי־פעם
יהיה צורך בכל אלה. כי השבוע
היה דויד בן־גוריון האדם החי ביותר בישראל.
רפואה הפלה
ומוות

הכביש החדש לפנתיאון
— מצבה בפתח ביקעת צי1
אעולנו חזח ז <15

לינדה ולנסי היתד, גאה בידע המקצוע*
שלה: במיילדת מדופלמת, שסיימה את
חוק לימודיה בפאקולטה לרפואה של אוניברסיטת
ביירות, לא נמנעה האחות ה־חייפנית
מלטפל בעשרות הנשים שבא>
לבקש את עצתה, הזריקה זריקות, ביצעה
הפלות מלאכותיות וראתה את עצמה כרופאה
לכל דבר.
גם לקוחותיה, שבאו בחלקן הרב מן
הכפרים הערביים שבסביבה, העדיפו את
שירותה על פני שירות הרופאים: לינדה
נמוכת־הקומה וד,ממושקפת הסתפקה בשכר
מועט, דרשה לעתים ירק 15 לירות
תמורת הפלה מלאכותית.
אחת הלקוחות הללו היתד, ערביה נאה,
חורייה אחמד 30 מן הכפר עבליין שליד
חיפה. חורייה התלוננה על מיחושי־בטן,
זכתה בידיד, של המיילדת לטיפול
ממצה: נסיון להפלה מלאכותית, בעזרת
מכשירים בלתי־מחוטאים וללא הרדמה•

טיפול זה לא העלה את התוצאות הרצויות
למיילדת. חורייה, שהיתה אז בחודש
הריונה החמישי, לא נפטרה מן
הילד. לעומת זאת זיהם טיפולה האכזרי
וחסר־הזהירות של לינדה את רחמה של
החולה, גרם לשטף דם ולד,רעלה בגופה.
כאשר חורייה החלה מתייסרת בכאבים
איומים, היא פנתה סוף־סוף לרופא נשים.
ד״ר זאב רבינוביץ׳ ,שבדק את החולה,
לא איבד זמן. פקד להעבירה מיד לבית־החולים
— אולם איחר את המועד. כעבור
יומיים נפטרה ד,אשר, הצעירה. הבדיקה קבעה:
המוות נגרם כתוצאה מנסיון־ההפלה.
מחירים זולים גרמו לאסון. משפטה
של המיילדת החל לפני שבועות מספר.
בזו אחר זו עלו על דוכן העדים
נשים שנתפתו על־ידי מחיריה הזולים,
גילו כיצד טיפלה בהן המיילדת בחוסר
כל זהירות ובשיטות פסולות.
סיפרה רות איצקוביץ׳ ,אחת העדות הראשיות
:״היא ביקשה ממני להביא 15
לירות. אחר־כך החדירה לגופי כלים מוזרים
וגרמה לי לשטף דם, .זהו זה׳ פסקה,
ואמרה לי לקום וללכת. אבל זד. לא היה
הכל. חשתי ברע וניגשתי אליה שוב. היא
הזריקה לי שתי זריקות אבל גם זד, לא
עזר.״
לבסוף בחרה גם רות איצקוביץ׳ בדרך
הנכונה וניגשה לרופא מוסמך. מזלה היה
רב ממזלה של חורייה: אם גם רחמה
זוהם, ניתן היה עדיין להציל את חייה.
השבוע, לאחר משפט קצר בו הכחישה
למדה ולנסי את אשמתה בטענה שכל
העדים — כולל הרופאים — אינם אלא
שקרנים, נידונה המיילדת הקטלנית לחמש
שנות מאסר על גרימת מוזת. על אף
עונש כבד זה, לא היה כל ספק שרבות
המיילדות הממשיכות לעסוק ברפואה ללא
רשיון וללא הכשרה מתאימה.
קבע רופא חיפני נואש :״פסק-דין זה
אינו אלא טיפה בים. האשמות האמיתיות
הן החולות המוסרות גופן לידיהן של
נשים הקרובות יותר לפולחן־אלילים מאשר
לרפואה.״
תזכיר מאהד טוהר
הקאדי של יפו, שייך טאהר חמאד, שהואשם
על־ידי המשטרה בלקיחת שוחד, זוכה
השבוע מאשמה זו על-ידי בית המשפט המחוזי
בתל־אביב. בכך אישר בית־המשפט את
גילויי העולם הזה 1176 שפירסם לראשונה
את הסיפור המלא של הקאדי, ממנו
התברר כי כל הפרשה בויימה על־ידי המשטרה,
שנעזרה בערבי יפואי לו היה חשבון
ישן עם הקאדי. ערבי זה, שהובא על ידי
התביעה הכללית כעד ראשי, לא זכה לאמון
בית־המשפט, שלא קיבל את דברי עדותו,
שחרר את הקאדי הנאשם.

1אבדהם סבאג, אביה של הכלה, לא חתפנה מעבודתו כסנדלר

בשוק רמלה כדי להיות נוכה בחתונתה של בתו לשר הדתות
ך* יה היתד! נערה יפה ועניה, בת ה;יר
! ? אירפוד שבמארוקו. אביה היד, איש שומר
מצוות, שאך בקושי פירנם את -משפחתו
מעמל כפיו, כסנדלר. לפני כעשר שנים החליט
אברהם סבאג, כי הגיעה העת לעזוב
את עיר מולדתו ולעלות למדינת ישראל.
מרי, הבכורה, היתה אז בת עשר שנים.
משפחת סבאג התיישבה במעברה של
רמלה — אוסף עלוב של צריפים, משוועים
בדלותם — והאב הקים שולחן־עבודה רעוע
בשוק הירקות של העיר והמשיך לתקן 1ע־ליים.
אסתר האם, בישלה וכיבסר, עבור
ארבעת ילדיה, ואף מצאה זמן וכוח לל־ת
שלושה ילדים נוספים. את מרי, בעלת העיניים
ד,שחורות־ד,גדולות ופני המלאך העדינים,
שלחו ללמוד לבית־הספר הדתי של
המעברה, כפי שחייב אותם חוק חינוך־חונה.
במארוקו לא ביקרה מרי מימיה בבית־הספר,
וגם כאן החזיקה מעמד הקארייו־ה
החינוכית שלה תקופה קצרה מאד: בקופי
שנה וחצי. היא עזבה את בית־הספר כשהיא
יודעת לקרוא פחות או יותר, משפטים מקו־טעים
אחדים, ונרתמה מיד בעול החיים הקשים
של משפחת עולים. מרי, שנקראה
עתה מרים, החלה עובדת כעוזרת־בית כדי
לסייע לפרנסת משפחתה.
בין ספונג׳ה לשמירה על תינוקות גדלה
הנערה ופרחה — עד ד,־ותה בחורה. היתד,
זו בחורה ככל הבחורות סביבה: צנועה בהליכותיה
אך אוהבת בילויים, עליזה, רעננה.
מועד
גיוסה של מרים לצבא התקרב;
אביה שומר־ד,מצוות לא רצה בדבר. כי כך
נהוג בין ידידיו ומכריו החרדים: בת אינה
משרתת בצבא. שיחרור אפשר להשיג !ילידי
שבועה בבית־המשפט, כי הבת אדוקה
ודתית־נאמנה. אפשר להשיג זאת גם על״די
נישואיה של הבחורה. משפחת סבאג בחרה
בדרך השניה.
וכך, בהיותה בת 18 בלבד, הובלה מרים
אל החופה. בעלה היה יעקב כהן, אף הוא
מעולי מארוקו, פועל בבית־חרושת לאריגים
במפרץ חיפה. בעיני תושבי המעברה, היה
כהן תושב מטודר, בעל בעמיו. החופה נערכה
ברמלה. אברהם סבאג, שמאורע זה מילא
את ליבו גאווה, רצה להשלים את שמחת
היום. הוא פנה אל בן עירו, הרב יצחק
אבו־חצירה, הזמינו לערוך את החופה. היה
בכך כבוד רב לסנדלר הצנוע, שהרי ורב
אבו־חצירה הוא רבה הראשי של רמלה ורבה
של כל העדה הצפון־אפריקאית בישראל. ואכן,
הרב אבו־חצירד, התנצל על אי־יכוותו

להשתתף בשמחה, שיגר ממלא מקום שערך
את החופה.

לא חסרו מחזרים
ץ ג*ריפ נשארה בבית בעלה חודשיים
)*3בלבד. היא לא הצליחה להסתדר אתו;
דבר העלול לקרות כאשר שני אנשים מחליטים
לקשור את חייהם מבלי שהכירו תחילה
איש את רעותו. הם התגרשו ומרים
חזרה לבית הוריה. אלא שעתה לא הימה
יותר ככל יתר הבחורות של השכונה; היא
היתד, בעלת־עבר.
שוב חזרה לעבודה המפרכת כעוזרת־בית.
מדי בוקר היתד, מרים נוסעת לתל־אביב,
ובסוף החודש היתה נותנת את משכורתה
לאמה. בערבים היתד, יוצאת לקולנוע, או
מטיילת עם חברה ברחוב הראשי של רמלה.
לא חסרו גם מחורים שהציעו לה נישואים.
עם אחד אף התארסה רשמית על־אף היותו
מבוגר במקצת, אך משנודע לה כי הינו
גרוש ואב לילדים — ביטלה את האירוסין.
מרים יכלה היתד, להמשיך כך, בחיי הדוחק
שלה בבית הערבי בו התגוררו עתה הוריה,

מין)

כפי שהצטלמה לפני כשנה,
( 11 בחברת ידידה. מרים (מי־עבדה
אז כעוזרת בית בתל־אביב.

ברמלה, עד אשר היד, מופיע מועמד מתקבל
על הדעת, שהיה משכנע את משפחתה
לתתה לו לאשה. היא עצמה לא הרבתה באשליות;
אשד, גרושה אינה זוכה, בדרך
כלל, במיבחן הראשון של גברים.
אלא שהרחק מעולמה של משפחת סבאג
התרחש מאורע שנועד להוציא את מרים
סבאג בצורה דראמאטית מעולם העוני והדוחק.
הרבנית מסעודה טולידאנו, אשתו החסודה
של שר־הדתות נפטרה.

״דמח 7א {״
**ותה של הרכנית^זשח^זללמזר

1* 3באוירה של בדידות. ששת ילדיו כולם
מבוגרים, חיו בבית משלהם. אמנם היה לו
לרב, עוזר וותיק שדאג לו. אך גם העוזר
הנאמן ביותר אינו יכול למלא את מקומה
של בעלת־הבית. פעמיים־שלש בשבוע היה
נוסע לירושלים, חוזר עם ערב לביתו הגדול
בתל־אביב, כשפניו עצובות. מקורביו,
שהבחינו בכך, הציעו לבסוף :״מדוע לא
תקח לך אשד, חדשה?״
השר לא היה זקוק לשכנוע רב כדי ל־

הסכים. אין זו הפעם הראשונה שאלמן
בקרב חוגים מסויימים של היהדות החרדית,
מבוגר יחליט לשאת אשר, שניה. להיפך,
זהו מנהג מקובל למדי. הרב נפתלי צבי
יהודה ברלין (הנצי״ב) מוואלוז׳ק, למשל,
מי שהיה רבו של חיים נחמן ביאליק, נשא
אשר, צעירה, בהיותו בן למעלה משבעים
שנה ואף הוליד את הרב מאיר בר־אילן,
אחד ממנהיגי המזרחי.
רב ידוע אחר שנשא אשד, צעירה בהיותו
מעל לגיל ,80 הוא ״החפץ חיים״ ,הרב
ישראל מאיר הכהן, גדול הצדיקים של רבני
רוסיה ופולין. גם לו נולד בן מאשתו הצעירה.
הרב האחרון מגור, הרב אברהם מרדכי
אלטר, נשא את בת־אתותו. בן זקוניו נולד
כאשר היה למעלה מגיל .70
בדיהה יהודית אף מספרת על י הרב הזקן
שחיכה לכלתו הצעירה מתחת לחופה. והנד,
הכלה ממאנת לבוא .״הוא כל־כך זקן,״
גימגמה, נפחדת. הרב שלח לומר לה :״מוטב
שתמהרי. ככל שתתמהמהי, תתחתני עם
גבי זקן יותר.״
כל אלה היו ידועים לרב טולידאנו. על
כן, בהחליטו לשאת אשה שנייה, קבע הי
זו תהיה דווקא בחורה צעירה.
שליחיו החלו מחפשים מועמדות. הם עשו
את מלאכתם׳ בסודי־סודות, כי הרב לא רצה
שהדבר יבוא לידיעת בני־משפחתו. לפני כחודשיים,
כאשר התעניין השדכן בין הרבנים
והדיינים של עדות המזרח, לשמוע מהם אם
מוכרת להם אשה שתתאים לדרישות השר,
נודע לו על מרים סבאג. הרב אבו־חצירה
עצמו, שהכיל את אברהם סבאג עוד מ־אירפוד,
המליץ עליה כעל בת של משפחה
שומרת־מצוות, צנועה ואוהבת מוסר.
השליח פנה אל האב, שאל אם הוא מוכן
לתת את בתו לרב גדול ורם. האב ענה
בלא־איכפתיות הנצחית שלו :״למה לאי״
והשליח פנה אל המועמדת עצמה.
מיועד ובמע! יכאיב תדע
היא ;
תיים

עד לפגישה, תמונה

ך * יתה זאת הצעה מפתה שאין כמותה.
| | ללא אזהרה, הואר למול עיניה של עו־זרת־הבית
מראה פלאים: היא תחדל לשפשף
רצפות ולרחוץ כלי־אוכלי של אחרים: היא
תתגורר בדירה מחזחת משלה: היא תוכל
לקנות לעצמה כל שמלה שתמצא חן בעיניה;
היא לא תצטרך יותר להידחק באוטובוס
מלא אלא תסע במכונית הדורה — היא
תהיה אשת שר!
עיניה של מרים נצצו בחולמניות. כל
זח יהיה שלה, אם רק תאמר כן. השדכן
אמנם כעכע משהו על גילו של הבעל ה־

אסתר סבאג מביעה את מורת רוחה
1.111,18 מהחתונה. סיכמה האם :״י מים מביאים
צרות. הלוואי שמרי היתה מתחתנת עם בחור פשוט.״

צרפ

המיון

רב ז
מרים, הרב שנקב הוכנג דקות הם סביב

בית הכלה 5״״

חדרים, בו גרה

משפחת

סבאג 1

החתונה המעסיקה את החברה הישראלית

אך מה חשובות השנים? והלא אדם בגילו
חייב להיות אדם טוב, בעל־לב, שלא
וידאג שיהיה לה טוב עמו אם היא
לנוחיותו.
שהיא מוכנה להתראות עם הרב. ביני
לשדכן תמונה, למען יראה אותה לחתן

סודו של השר. הרבנית הגישה כוס תה ועוגיות. מרים
חשה לראשונה את התחושה המשכרת של מעמדה המיועד:
גברת מכובדת, אשר מגישים לה-ברוב כבוד משקה ועוגה.
השר החליף עמה. כמה משפטים, שאלה אם היא רוצה
להיות רעייתו. היא התבוננה בפנים המזוקנות, השופעות
בריאות, והרכינה את ראשה בחיוב. כעבור חצי שעה

1 0 ״11 של גילה המדוייק של הכלה, היא תעודת־המסע הצרפתית, שהוצאה למשפחת סבאג באלג׳יר.
1 1 1 1התעודה הוצאה ב־ , 1950 טרב יציאת המשפחה לישראל, וברשימת בני המשפחה, הכתובה 1 מופיע שמה של מריס (בעיגול) ולידו ציון גילה: בת . 10 כלומר שמרים סבאג היא כיוס בת
|א כבת שלושים, כפי שטענו מקורביו של השר טולידאנו, כששאלו אותם לגילה של אשת הרב.

התמונה תיארה אותה במלוא יופיה וחינה.
ה מצאה חן בעיני השר; המלצתו של ה־
׳חצירה שכנעה אותו כי כדאי לפגוש את
!קום הפגישה היה נתון: ביתו המרוזח של
־חצירה עצמו, ברמלה. מרים הגיעה בשעה
לה, כשהיא לבושה בבגדי השבת שלה. היא
על־ידי הרבנית לחדר האורחים. כעבור
!ורות הגיע גם השר, בלוזית איש־סודו.
ובו זה מול זו — השר־ ועוזרת־הבית. מ־בו
רק שני אנשים: הרב אבו־חצירה ואיש

ברמלה, חוא
ישן בן שני
תשע הנפשות.

קם השר ללכת כשהוא מבטיח לחשוב בעניין ולהודיע את
החלטתו בהקדם.

המועמדת הקודמת

זר; ואילו השר עצמו אינו מוכן לשוחח
על נושא זה עם שום איש. אולם אפשר
בכל זאת לקבל מושג, שהרי לא היתד,
מרים סבאג היחידה שהרב טולידאנו בא עמה
בדברים כדי להציע לה נשואין.
קדמה לה אשה צעירה אחרת בשם הלן
אזולאי. בהודעות הראשונות על נשואי השר,
אף הוזכר שמה של הלן, בת רב ממושב
לוזית, כאשתו החדשה של השר.
הלן היא אשה צעירה 26 בעלת הופעה
חיצונית מושכת ביותר וגם בעלת השכלה.
היא עלתה עם הוריה ממארוקו, וכמו מרים
סבאג אף נישאה לפני שנים אחדות והתגרשה
כעבור חדשים מעטים. סיבת הגירושין:
בניגוד למה שנאמר לה לפני הנישואין,
הסתבר כי בעלה לא היה רווק, אלא שכבי•
היו לו שתי נשים לפניה: מאחת התגרש,
השניה נפטרה בהשאירה לו ארבעה ילדים.
הלן לא היתה מוכנה לחיות עמו כך.
כאשר קראה בעתונים כי הרב טולידאנו
נשא לאשה את בתו של הרב אזולאי ממושב
לוזית, תקפה אותה חימה .״חשבתי ששר-
הדתות מצא איזו דרך שאיפשרה לאבי להשיא
אותי מבלי שאסכים לכך,״ אמרה. רק
אחרי שהיה לה זמן למחשבה צלולה, נרגעה.

״זה התחיל לפני חודשיים־שלושה,״ ס׳
רה, .׳אל הב־ת שלנו בלוזית בא עוזרו 1
הרב׳ טולידאנו. הוא דיבר עם אבי וה1
לו שיתן אותי לרב. אבי הסכים, .הרב ף
אמנם קצת זקן,׳ אמר לי אבי, ,אבל מה
חשוב? זה כבוד גדול. שיחיה עד ,120 ון
ישאיר אותך במצב שלא תצטרכי לח!
למחייתך.׳
״עניתי לו, :אם אתה היית בחור בן 11
והציעו לך לשאת אשה בת ,72 עשי!
מאד, האם היית מסכים?׳ אבל הוא המש
לשכנע אותי, ואמר, :מה איכפת לך? תר
אותו קודם, ואחר כך תחליטי.׳ הסכמתי.
״יום אחד נעצרה ליד ביתנו מכונית מג
ארת. הרב וכמה מאנשיו ירדו. קיבלתי -ן
פניהם בתוך הבית.־ הרב אמר לי, :א
רוצה להתחתן עם בחורה ציעירה, בעי;
השכלה, שתדע לקבל אנשים ולענות
טלפון. אני לא מחפש אחת שתעבוד בניקו)
הבית, כי תהיה לה עוזרת כל היום.׳
״דיברנו כך קרוב לשעה. הוא אמר לי י
אני מוצאת חן בעיניו ושאם נתחתן, ירש!
לי כתובה טובה ושלא יהיה לי יותר לדא
בענייני כספים. בסוף אמרתי שאחשוב ואו
לו תשובה. כעבור כמה ימים נסעתי למן
רדו בתל־אביב. הוא קיבל אותי יפה ושז
מה החלטתי. עניתי שאני מצטערת מאו
אבל לא אוכל להתחתן אתו, כי יש לי בח:
משלי שאני הולכת אתו מזה זמן רב.
״הוא נראה באמת מצטער, .חבל מאז
אמר לי, ,את דווקא מצאת חן בעיני, א
מצטער על החלטתך.׳ אמרתי לו שלום

״יש די בחור א חר...״

ף* שוכתו של השר היתד, חיובית. מ רי סמצאה חן לן ע וכד ת עתה כטבחית בקייטנה של
4 1בעיניו והוא היה מוכן לעשותה לאשתו. הוא נפגש 1 1ילדי־עולים דתיים, בקיבוץ פלמחים. היא
עמה פעמים נוספות, כדי להסדיר את תנאי־החתונה.
שוחחה ברצון על קשריה עם הרב טולידאנו
אין לדעת מה בדיוק היו תנאים אלה וכיצד בוצעה העיט־ — קשרים שהצמיחו את ההודעה המטעה
קה. כי מאז נשואיה לא שוחחה מרים בחופשיות עם איש בעתונים.

הרב יצחק אבו־חצירה, יושב
ליד הנהג. ,במונית שתסיעו
לפגישה יעם טולידאנו. הוא היה גורם מרכזי בכל הפרשה.

עוו החובח

הפגישה הואשוש

בין הרב טולי־זאנו
לבין מרים
סבאג נערכה בחדר זה׳ בבית הרב אבדחצירה שברמלה.

האחות

ידה.

תשובתה

היא הלן אזולאי, אשר
הרב מולידאנו ביקש את
היתה :״הוא זקן מדי.׳־

״...כ׳ הכבוד אצלי
(המשד מפנזוד )13
הלכתי, ומאז לא ראיתיו שוב*.

דסתע הופיע צ 7ם
** ם מרים סכ״ג לא היו קשיים כאלה.

היא הסכימה לנשואין והרב טולידאנו
ניגש לצעדים המעשיים. החוק מחייב כל
זוג המבקש להתחתן, להירשם לפחות שבועיים
לפני כן ברבנות ולהודיע על כך ב־הצופה.
אילו היה הרב נרשם בתל־אביב או
בירושלים, היה הדבר מתגלה מיד וייתכן שבניו
היו מתערבים בפרשה ומנסים להניאו
ממחשבתו. ברמלה, לעומת זאת, היתד. מובטחת
לו עזרתו המלאה של ידידו הרב אבו*
חצירה. על כן הוחלט לרשום את הזוג במשרד
הרבנות ברמלה.
כדי למנוע כל תשומת לב בלתי־רצויה,
נקרא מזכירו של הרב אבו־חצירה אל ביתו
ונאמר לו להביא עמו את הטפסים הדרושים
לרישום מועמדים לנשואין. המזכיר הופיע
ואחרי שהושבע לשמור את הסוד, רשם
את הכתובה של השר יעקב משה סולידאנו
ושל מרים בת אברהם סבאג. על פירסום
מודעה בעתון — וויתרו.
לכלה נאמר לא לערוך שום הכנות מיוחדות,
שהיו מעוררות את סקרנות השכנים.
בבוקר שנקבע לעריכת החופה, באה אסתר
סבאג, אמה של הכלה, לבית הרב אבו•
חצירה כדי להכין את כעודת הנשואים. יחד
עם הרבנית אבו־חצירה הכינה את הכיבוד
לארוחת־ערב חגיגית. מרים עצמה היתר, יוצאת
מדי פעם מן הבית, כדי לקנות חפץ
כלשהו, או כדי להסתפר. את כל ההכנות
ערכו בסודיות, באחד החדרים שהועמד לרשות
הכלה.
לבסוף, עם ערב, הגיע החתן בלווית איש־סודו,
שתיווך בכל הפרשה. הכלה כבר
היתר, מוכנה. בני הרב סגרו את דלת הדירה
ודאגו שאיש לא יכנס ויגלה במפתיע את
הסוד הגדול. נוכח שם רק המניין הדרוש
על־פי הדת לעריכת החופה.
כאן קרה דבר מופלא: ממש ברגע שהרב
אבו־חצירה עמד לקדש את הזוג, דפק
מישהו על דלת הדירה. היה זה צלם־רחוב
מעולי מארוקו, שהזדמן לגמרי במקרה
לבית הרב, כדי להתייעץ עמו בעניין פרטי.
על צווארו היה תלוי מכשיר עבודתו: מצלמה,
עם מנורת פלאש, לצילום בלילה.
רק אז נזכרו באי־הטכס כי שכחו להזמין
צלם להנצחת המאורע. אתרי התייעצות
קצרה החליטו לגייס את הצלם שהגורל שלח
אליהם. הוא הושבע לשמור סוד והסכם החל.

נוסעים לחו׳ ל?
קחו 2זוגות לבני כן
לון רוטקס ותוכלו לוותר
על תריסר זוגות לכנים
אחרים.
לכני כן#לון רוטקס הם
המהירים כיותר לפכיסה
וליכוש, סופגים את הזעה
ונעימים לגוף כקיץ
וכה ורף. די לשטפם כמים
פושרים ולהניחם
ליבוש כמשך חצי שעה
ולבני כן#לון רוטקסשוב מובנים לשמוש,
נקיים, נעימים ונוחים
לכל גוף.

האם כועסת
ך רב אכדח צי ר ה ״ ק ^ לזז כ!!5£

בן• לזן רוטקס
בכל בית
חסכוני ויעיל
סבון רגיל.

3מכל

אמיתי רק עם החתול במגפיים
על גבי האריזה.
כשר
תוצרת נקה — תוצרת איכות

ותסס

1 1הארמית, בירך את הברכות, העביר את
הטבעת לאצבעה של הכלה. תוך פחות מרבע
שעה הפכה הלכלוכית מרים סבאג לרבנית
טולידאנו. כל החבורה נסבה ליד השולחן
הגדול, בחדר הכניסה של בית הרב, התכבדה
בארוחת־ערב הגיגית.
כתום שעתיים מן הרגע בו הגיע, יצא
השר צם כלתו הצעירה אל המונית שהמתינה
לו בחוץ, נסע ישר לירח־הדבש במלון המלכים
בירושלים. אסתר סבאג חזרה לביתה
הישן ברחוב ס״ו ואל ששת ילדיה, שנשארו
יממה שלמה ללא השגחה.
האם לא הסתירה את מורת־רוחה מן
החתונה .״יותר טוב אם היתד, מתחתנת עם
בחור צעיר,״ הכריזה. הרעש שקם סביב
נשואי בתה, לא מצא חן בעיניה אף הוא.
״כולם מסתכלים עלינו, ואומרים — ,איזה
מזל יש לכם.׳ אבל מה יוצא לנו מזה? ככה
היתד, עובדת ועוזרת לנו קצת, ועכשיו —
שום דבר. לא מכירה אותנו יותר! אמרו
שהיא באה לבקר את אביה במכונית השר
— זה לא נכון!״ וכדי לסכם את כל יחס
המשפחה לפרשה, גילתה :״אבא של מרים
אפילו לא הלך לחתונה. הוא אמר שיש לו
נעליים לתקן והוא לא יכול לעזוב את
העבודה שלו באמצע.״

דידושיים 1 הסוד מגיע

1ל * יכאו, סיפור — אמנם פיקנטי ובלתי
רגיל — של מאורע אישי. בחמש השנים
האחרונות בלבד אירעו כתריסר אירועים
שכאלה וכל מקרר. ומקרה היה החתן אישיות
ציבורית מעל לגיל העמידה. אלא שבאף
אחד מן המקרים הללו לא קמה התעניינות
ציבורית כזו. ברוב המקרים אף נענו ה־עתונים
להתערבויות סודיות ולא פירסמו את
העניין.
מדוע, בכל זאת, הפכו נשואיו של השר
טולידאנו לעניין המעסיק את החברה הישראלית
זר, למעלה משבועיים? מדוע דווקא

המתנה הנכונה לישראלי בניכר...
היא, מזו ,\1נוווי גול העולם הזה, ט\נזו>וו\ ג>זן דטזג\ז היטור&לי. ג־3י 2ל״ י
לשוה, י?בל הישדאלי בויבר, וזדי שבוע ובדואר דגי ה אוז העולם הזה,

ההוהר לו דג-ה הלא וואה\ על הועשה בהולדה.

חביב יותר מהכסף, כידוע למכרי וידידי..

נעו מולידאנו במכתב סודי לרב מיימו!

המזרחי. לשוא. צמרת מפלגה זו היתה מורכבת
על לזהרת האשכנזים, עולי פולין ורוסיה.
לעסקן ספרד׳׳ שאפתן כטולידאנו לא
היה מקום בשורותיה. מאז הספיק להתנקם
בהם לא פעם, עד שהרב מטבריה הפך לקוץ
טורדני בצידה של המפלגה הדתית הלאומית.
פעילות זו שוב גרמה להתנגחות מיימון־
טולידאנו. ב־ 1944 הצטרף הרב הראשי של
תל־אביב לחוג שקרא לעצמו חוג איחוד
דתי בלתי־מפלגתי והמכוון נגד המזרחי. סו־לידאנו
פירסם מאמרים נגד מוסד הרב קוק,
טען כי הרב מיימון, העומד בראש המוסד,
אינו מוציא לאור אלא את ספריהם של
מקורביו.
הרב מיימין שוב יצא מכליו, השיב בחריפות
מעל דפי שבועון המוסד במישור.
הצליף הרב מיימון: בזמן האחרון נטפל אל
מוסד חרב קוק איזה ס״ט (ספרדי טהור)
מערבי אחד, הרואה את עצמו כתלמיד חכם
ומוציא דיבה. על כגון דא נאמר, שתלמיד
חכם שאין בו דעת — נבלה טובה ממנו. ואמרו
חכמינו: מרחיקים נבלה מהעיר 50
אמה.

״למה לא?״ השיב טולידאנו, במשפט השגור
ביותר בפיו. בכך עורר לא רק את
חמת המפלגות הדתיות, אלא גם את רוגזם
של תומכיו הספרדיים. לפני מינויו, עסק בהקמת
חברות־קדישא כפרדיות בכל הארץ.
בפיקחותו הבין כי הכנסות חברות אלה
משמשות קרן ברזל למפלגות הדתיות, בהן
שולט רוב אשכנזי .״למד, שיתעשרו מהמתים
שלנו?״ שאל והגיש בקשה למשרד הפנים
לאשר את הקמתה של הברה קדישא נפרדת.
כאשר התמנה לממשלה, זנח את הטיפול בבקשה
זו, אחרי שעורר את תקוותיהם וכעסם
של הספרדים, שלא חשבו על שאלה זו
קודם לכן.
העסקנים הספרדיים רצו למנות רב ראשי
אחר בתל־אביב, אך טולידאנו סירב להתפטר
.״אינני בטוח עדיין במעמדי כשר,״
הסביר ונטל חופשה ללא תשלום למשך
שנה אחת. אחרי הבחירות לכנסת ומינויו
מחדש כשר הדתות, חידשו העסקנים את
לחצם עליו. לבסוף הסכים להתפטר —
בתנאי שיסודרו תחילה תביעותיו הכספיות.
״אינני יודע עדיין מה מגיע לי עבור 18
שנות שירותי,״ הודיע למשלחת הנכבדים
שבאה לביתו .״עלי לברר זאת תחילה עם
היועץ המשפטי של הממשלה. רק אחר־כך
אוכל להחליט ולקבוע את עמדתי,״ המשיך
להסביר.
הוא בירר את המגיע (שמסתכם בסביבות
12 אלף ל״י) אך גם אז לא הזדרז להתפטר.

נשואים אלה ולא אחרים הפכו השראה למאות
בדיחות עממיות?
את התשובה יש לחפש בראש ובראשונה
באישיותו של החתן עצמו. הרב יעקב משה
טולידאנו אינו אדם רגיל. יש לו ידידים
רבים וגם שונאים רבים. מעשהו האחרון
אף גרם להרעה קיצונית של יחסיו עם
בניו שלו. אך לא הם שנתנו פירסום לחתונה.
הם רק הביעו, תחת לחץ העתונאים, את
מורת־רוחם מהנשואים.
הידיעה עצמה ראתה אור כתוצאה מהאיבר
שרוחשים לשר הדתות. דבר עריכת החופה
נשמר בסוד. אך הרישום שנעשה ברמלה
עבר הלאה, בדרכו השגרתית של
מנגנון הרבנות. הוא הגיע לירושלים, למשרד
הרבנות הראשית. במשרד זה יושב הרב
הראשי יצחק נסים, אשר האיבה בינו לבין
השר סולידאנו מן המפורסמות בחיים הציבוריים
בארץ. כי השר בטוח שהרב נסים
תפס את הכסא שהיה מיועד לו! ועל כן,
בהתמנותו שר, נשבע לעשות את כל מה
שביכולתו כדי להוריד את נסים מכהונתו.
המערכה המרה והמכוערת המתנהלת זה למעלה
משנה סביב מינוי הרבנים הראשיים,
הסתבכה במידה לא מעטה דווקא בגלל
איבה זו.
שונא פרוטקציה
על כן, כאשר הגיע טופס הכתובה לירושלים,
נראה היה לאנשי נסים שזוהי הזל
אשגם הרב טולידאנו וגם הרב
דמנות מצויינת להוריד את קרנו של השר.
הרב מיימון אינם מאלה השומרים על
אחד האנשים המקורבים ביותר לרב הראשי
עבר בין סופרי העתונים בירושלים, גילה קו נוקשה: היום רבים, מחר מתפייסים, ומח־להם
את הסוד. הכתב הראשון העביר את
הידיעה למערכתו בתל־אביב, אך עתונו הח־ליט
שלא לפרסמה. כעבור שעות אחדות
הופיעה הידיעה בעתון אחר, אשר עורכיו
ראו בה סקוס גדול.
כאן הסתברה טעותו הגדולה של השר:
על שניסה לשמור את העניין בסוד, כאילו
היד, בכך משהו לא כשורה. הסודיות המופרזת
עטפה את כל הפרשה במעטה של מיס־חורין
ופיקאנטיות! על כן, שבתה את
דמיון הקהל מן הרגע הראשון בו פורסמה
הידיעה. נשואי השר הפכו לשיחת־היום בכל
רחבי הארץ.

אמנם לא גדול אך רבנים וגאונים היללוהי
וגם משתמשים בו להלכה ולמעשה (ואפילי
באמריקה) ,ועל שניהם לא מצאו השופטים
לנכון לזכותם בפרס הנ״ל, בו בזמן שלספרי
מחברים המלאים פלפולים ללא סוף וללא
תועלת מעשית, העניקו להם פרסים.
״נוסף על ספרי הנ״ל האחרונים, ידוע
לכתר,״ר הספרים ים הגדול שיש בו ענינים
הלכותיים אקטואליים הרבה וגם בפלפול ובקיאות.
והספר נר המערב, תולדות ישראל
במארוקו, ועוד כמר, ספרים וחוברות ומאמרים
בתולדות עם ישראל וחכמי ישראל ובחקירת
ארץ־ישראל, שמספרם למאות ושרבים
וגדולים וחוקרים רבים השתמשו בהם,
ועד אחרון הספרים שלוחי א״י מאת א.
יערי, שבמפתחות הספר שם יראה הרשימה
הארוכה של מאמרי וספרי שהשתמש בהם
לספרו.
״האם בכל אלה לא הייתי זכאי לקבל
פרס כבוד לפני כל אלה שקיבלו? או גם
פרם רגיל על שני ספרי האחרונים והמאמרים
הקובעים ברכה לעצמם שפירסמתי בסיני,
כמו של מקומות הקדושים מבעל
קורא הדורות עם הערותי, וכעת על פי-
ה״מ* שקלים לרמב״ם?
״ולהיות שפרם הרב קוק שהיה צריך
להנתן בז׳ אלול נדחה ליום ד׳ תשרי, כפי
ההזמנה לי שקיבלתי מהעיריה של תל־אביב,
והיות שכתה״ר היה מהיוזמים של
פרס הרב קוק ומהממשיכים להתעניין בו

חרב הצעיר מטבריה

• א רק השונאים ן גם הרב ראה את
/עצמו לפתע עומד במוקד של התעניינות
ציבורית מחודשת. בכל מקום החלה מנקרת
השאלה: איזה מין אדם הוא השר יעקב
משה טולידאנו?
מכריו מעידים עליו כי הוא ׳:יש בעל השכלה
רבה מאוד, חוקר מלומד בענייני יהדות
ואיש פולמוס חריף. מעל לכל, הוא ״ספרדי
קיצוני״ .עוד לפני 40 שנה התפרסם בשל
מלחמתו העדתית. באותם הימים הוציא הרב
יהודה ליב הכהן מיימון בירושלים עתין
בשם התור. על עמודיו השתמרו דברי פולמוס
עם הקורא הצעיר ״יעקב משה טולי-
דאנו, איש טבריה״.
פשעו של טולידאנו: הוא התקיף את המזרחי
מעל דפי העתון דואר היום של
איתמר בן־אב״י, על שהוא מסלה לרעה את
בני עדות המזרח. על התקפות אלה השיב
מיימון בחריפות בלתי־רגילה, עד שביום
אחד הופיעה הודעה קצרה בהתור, בה נאמר
כי תנועה המזרחי בטבריה החליטה לסלק
את יעקב משה טולידאנו ממזכירות הסניף,
מאחר שהוא מסית נגד מרכז התנועה, בראשותו
של הרב מיימון.
הדבר לא הזיק לקאריירה של טולידאנו
בתנועה הדתית. כיליד העיר טבריה (1880 יו
ובן למשפחת רבנים עתיקה, נהנה מעורף
עדתי מוצק בכל פעולותיו. אביו, יהודה,
עלה ממארוקו לישראל בשנת 16 ,1862 דורות
אחרי שמשפחתו גורשה מהעיר מולידו
שבספרד, בתקופת האינקוויזיציה.
האב היה ראש העדה הספרדית בטבריה,
ובמהרה ירש גם בנו את המעמד הזה. במלחמת
העולם הראשונה היה בין 600 הנתינים
הצרפתיים שהוגלו על־ידי התורכים. הקבוצה
הגדולה יושבה בעיר אג׳אקיו שבקורסיקה
ומנהיגה הבלתי־מעורער היה הרב
הצעיר מטבריה. משם היתר, התקדמותו עקבית:
מועצת הרבנות בקהילת טנג׳יר, אב
בית־דין וסגן הרב הראשי של קהיר, ממלא
מקום הרב הראשי של אלכסנדריה, ומ־1942
— רב ספרדי ראשי של תל־אביב.

ס״ט מערבי
ת אלכסנדריה עזב אחרי שחברי
מועצת הרבנות ועסקני הקהילה החליטי
כי אין הוא ראוי להמשיך בתפקידו. כאשר
נבחר לכהונתו בתל־אביב, ניסה להתקרב אל

בירח הדבש: למחות ליל הנלוהת יוצא הוב ממטניתו
דתיים שוב רבים. כך טרה שב־ 1952 שלח
טולידאנו את המכתב הבא למיימון:
״לכבוד יקירנו ומכובדנו הרד,״ג והעסקן
הנודע לשם בש״ת כמוהר״ר י.ל. מיימון
שליט״א שוכט״ס וכו״ח טובה*.
״חשבתי להפגש אתו אבל קשה הדבר,
היות ששנינו אין הזמן פנוי אתנו וקשה למצוא
העת המתאימה. ילכן באתי בזה להביע
דבר־מה המקנן בלבי, ורק לרב גדול שכמוהו
היודע ומכיר את עבודתי ההלכתית והספרותית,
ואוהב צדק ואמת, אמרתי לגלות מה
שבלב.
״ידוע לכתה״ר** כי בעירית תל־אביב מחלקים
שנה שנה פרס הרב קוק ז״ל למחברים,
בתורה ובמדע, ויש גם פרסי כבוד,
והנה זה כמה שנים (איני זוכר בבירור מת*
התחילו בחילוק הפרס הנ״ל) שנתחלקו פרסים
על ימין ועל שמאל, ובכל שנה כמעט
אני רואה שלא תמיד השופטים של הפרט
עושים כפי ראות עיניהם, אלא גם זה —
ישנה פרוטקציה מגבוה מאישיות שתהיה
להכריע את הכף בחילוק הפרסים. אני רק
פעם אחת הצעתי ספרי שריד ופליט, שלמרות
כמותו שאין בו רק כשמונים עמודים,
כמדומני, הנהו מלא וגדוש עניינים
היסטוריים ומקוריים, כפי שהרב אסף ואחרים
הביעו לי את דעתם עליו בכתב ובעל
פה ובעתונות בזמנו. הוצאתי לאור אחר־כך
גם את הספר בת־עמי על ענוגות, שבכמותו
• לכבוד יקירנו ומכובדנן הרב הגאון והעסקן
הנודע לשם כבוד שם תפארתו במורנו הרבי
הרב י. ל .מייסון שיחיה לאורן ימים טובים
אמן, שלום ובל טוב סלח וכתיטה וח־מימה
טובה.
** כבוד תודתו הרס.

עד כה, הבעתי את רגשי לבבי אלי שבשום
אופן לאחרים לא הייתי מעלה אותם על
דל שפתי. בראותי לצערי הפרוטקציוניזם גם
בזה, ושאיש כמוני מהצנועים המושכים את
ידיהם ולא חותרים בהשפעות פד, ושם, לא
אזכה להיות ממקבלי הפרם, על אף כל הפעולות
הספרותיות בהלכה ובהיסטוריה ובחקירת
ארץ־ישראל, שהוצאתי לאור.
״ואת זה ראיתי להביע במכתבי זה לכתר,״ר,
לקיים מה שנאמר, :חם לבי בקרבי,
בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני,׳ שלכל
הפחות דאגה בלב איש ישיחנה ולא לאחרים,
כי אם רק לכתה״ר, וחלילה לי לבוא
בדברים כאלה לפני אחרים יהיו מי שיהיו,
כי הכביד אצלי חביב יותר מהכסף, כידוע
למכרי וידידי.״

״הצרה אתו,״ נאנח השבוע אחד העסקנים.
״היא שמעולם אי־אפשר לקבל ממנו תשובה
סופית. הוא כל הזמן משנה את דעתו.״

סוס טרויאני חדש

111111י1יי**.י— 8* 6א
ך* עסקנים לא ידעו להחליט אם עמדה
| ! חמקנית זו נבעה מחששו של טולידאנו
להשאר תקוע בין שני כסאות — להתפסי
מכהונתו הבטוחה בתל־אביב ולהסתכן באבדן
כהונתו הפוליטית הבלתי־בטוחה בממשלה
— או שהיא רק תוצאה של התחמקות חומרית.
השבוע
החליטו הספרדים כי אינם יכולים
להמתין יותר. אחרי שדרך נישואיו של השר
פגעה בהם והעליבה אותם, שאל אחד מראשיהם,
חבר מועצת עירית תל־אביב נתנאל
מטלון, מדוע אין ממנים רב ראשי ספרדי
״רוצח יחידת שר 1י״ חדש בתל־אביב.
גם אז לא הגיש טולידאנו את התפטרותו.
ולידאנו זכה לפרס תנחומים כלשהו, כי מבלי שהדבר יגיע לידיעת הציבור, הש1/מבלי
שהדבר יחייב את המשך הידידות תנה משהו בממשלה, מאז התמנותו לפני
בין שני היריבים. לפני שלושה חדשים, ב כשנתיים: בפעם הראשונה התערער מעמדו
ראיון פומבי, הכריז מיימון :״הרב טולידאנו של טולידאנו בעיני דויד בן־גוריון, שהחל
עשה נבלה נגד כל הרבנים בתור רב ונגד חושב על החלפתו כשר אחר.
כלל ישראל בכלל. אני אומר: ליהודי הרד
כל אשר רצה ביג׳י מטולידאנו — כבר
אסור לדבר אתו. הוא בוג ד ...אינני מדבר קיבל. עתה מעוניין ביג׳י בהסכם עם הרב
אתו!״
נסים, ואילו את תפקיד הסוס הטרויאני הסערת
הגידופים התעוררה בשל הצטרפותו דתי יכול לשמש עתה גם בנימין מינץ. טו־של
טולידאנו לממשלה. ההצטרפות באה ב לידאנו חסר המפלגה שוב אינו חיוני כל־כך.
על כן לא יתפטר טולידאנו ממשרתו כרב
שיא המערכה סביב השאלה ״מיהו יהודי?״
הדתיים התפטרו מהממשלה, איימו במשבי־ ראשי של תל־אביב. זוהי המישרה הבטוחה
עולמי. ואז ניגש שר המשטרה, בכור שיט היחידה שבידו. מרים סבאג, שדירת השרד
רית, אל בך עירו טולידאנו ושאל :״אולי הירושלמית כבר רומזת לה מעבר לפינה,
עשויה לראות את עצמה נאלצת להסתפק
אתה רוצה להיות שר־הדתות?״
בדירתו הישנה של הרב טולידאנו, ברחוב
* פירוש המישנח.
לילינבלום, בתל־אביב.

לוו

1690

סניור שובות חינש את הדוגמנית המושלמת

,ן||ן1ן<|ן1^ 1ן<1ן^|׳1וי* —*

ה־ 20 ביולי

היטלר מראה לנז־סוליני את הנזקום בו נערכת ההתנקשות בחייו.
השברים הם שר די הצריף בו נתקיימה ישיבת המטה, שנהרס
בהתפוצצות. היטלר עצמו נפצע קל, אך ה־בר החמיר את מחלת־פארקינסון ממנה סבל.
(המשך מעמוד )9
הספקות המבוססים של הגנראלים למודי־ו נסיון, שזכרו כיצד צעדו במלחמה הקודמת
מנצחון אל נצחון, עד לתבוסתד, הסופית.
כאשר רועמים תותחי הנצחון, שותקים קולות ההגיון.

לפעול אולארפעולז

ולס מארגני ההפיכה לא שבתו אף לרגע. המכונה הצבאית הגרמנית כיסתה את
מפת אירופה. נחשולי אדם ונשק זרמו ממוסקבה לגבול הספרדי ומן האיזור הארקטי
עד מבואות אלכסנדריה. בכל התכונה לא הרגיש איש באנשים קטנים שעברו מאלוף־פיקוד
לאלוף־פיקוד, קיימו שיחות חשאיות, משכו חוטים, קשרו קשרים. שום גנראל לא הלשין
עליהם מעולם, ואיש מהם לא נתפס.
מי היו אלמונים אלה? מי יכול היה לנצח על פעולה נרחבת כזאת מבלי לעורר חשדי
רק מנגנון אחד: שרות־המודיעין, שסוכניו היו רשאים להסתובב בכל מטה מבלי לעורר
תשומת־לב. היה זה כמו ברומאן סאטירי: ראש־המשטרה היה גם ראש־כנופיית הגנבים.
שרות־המודיעין של הוזרמאכט היה גם מפק• הפיכה האנטי־נאצית.
בראש השרות עמדה אחת הדמויות המופלאות ביותר של הרייך השלישי, האדמיראל*
וילהלם קאנאריס, גרמני ממוצא יווני, אנטי־נאצי לוהט וערמומי, שבנה בשקט ובהדרגה
מנגנון אדיר של ח תי ע נגד המשטר. אנשי — ששיתפו פעולה באופן הדוק עם שרותיי
המודיעין ההונגאריים, יקיימו בין השאר או. הקשר בין וועדת קאסטיר ובראנד בבודפשט
לבין הסוכנות היהודית בקושטא.
תכונת ההפיכה שוב נעשתה אקטואלית: נחרי סטאלינגראד ואל־עלמיין. גדולי הצבא —
גרט פון־רונדשטט, רומל ואחרים — היו שותפים לסוד. כולם היססו. כל גנראל ה־ה
האלמנט בזעיר־אנפין. גרמניה היתד, נתונה במלחמה. האם לא תתיחס ההיסטוריה להפיכה
כאל בגידה במולדת, כאל תקיעת סכין בגג: הצבא הלוחם, שבניו נפלו יום־יום לאלפיהם
בקרבות?
נעשו נסיונות נואשים ליצור מגע עם האנגלים והאמריקאיים, למען יגדירו את מטרות־המלחמה
שלהם. אנשי־ההפיכה האמינו כי הגנראלים יפעלו, אם רק יובטח להם בבירור
כי אחרי חיסול הנאציזם והקמת דיקטאטווה צבאית, תזכה גרמניה לתנאי־שלום סבירים.
אולם המערב עשה את ההיפך: בוועידת קאזאבלאנקה, בינואר , 1943 הכריזו צ׳רצ׳יל
ורוזבלט שהם דורשים כניעה ללא־תנאי, וכי לא יבואו במגע עם שום ממשלה גרמנית,
תהיה כאשר תהיה.
היתר, זאת הכרזה אוזילית, שאיש אינו מגן עליה כיום ברצינות. היא שיכנעה את
הגנראלים ההססניים כי המערב זומם להבה! חורבן על גרמניה, וכי אין כל טעם בהפיכה.
היא מנעה כניעה, שיכלה לקצר את המק חמה בשנתיים ולהציל מיליוני יהודים. ושיא
האירוניה: לבסוף, כאשר נכנעה גרמניה ללא תנאי, זכתה למעשה לתנאי־שלום ששום
גנראל גרמני לא העז אף לחלום עליהם 1943 בחלומותיו הוורודים ביותר.

ה־ 20 ביולי 44׳

ך) בסו!? פרצה ההפיכה על־אף־הכג — ביולי .1944 כמו הצגה שנדחתה פעמים
רבות מדי, היתד. כ שלון חרוץ. קצין־נטה גרמני, אלוף־משנה קלאום פון שטאופנברג,
בן משפחתו של ביסמארק הגדול, הניח מזוודה של חומר־נפץ ליד רגליו של היטלר,
בשעת ישיבת־מטה. מבלי לחכות לתוצאות עלה על מטוס ומיהר לברלין. הוא לא ידע
כי היטלר לא נהרג, אלא רק נפצע קל. הסיבה: מכיני המוקש לא לקחו בחשבון שהישיבה
תתקיים בצריף קל, בו דרושה כמות הרכה יותר גדולה של חומר־נפץ, מפאת חוסר
התנגדותו של המיבנה.
י בברלין הוכרז על מרד. אולם ברגע שנודע כי היטלר חי, נכנס חיל־המצב לפעולה, אסר
את המורדים והוציאם מיד להורג. בזה ארור זה נלכדו גדולי הצבא הגרמני ונרצחו. בין
המוצאים להורג היו מארשלים וגנראילים, המפקד־העליון־לשעבר בק, האדמיראל קאנאריס
ועוד. לגנראל רומל הפופולארי ניתנה הזכ-ת לאבד את עצמו לדעת, בתוספת לוויה ממלכתית
מכובדת.
אתרי טבח זה, נשבר עמוד־השידרה של סגל־הקצונה הגרמני, שמישהו הגדירו פעם, יחד
עם הכנסיה הקאתולית, בתור המוסד המשוכלל ביותר בעולם. הגנראלים ששרדו בחיים היו
מוכתמים כרוצחי־אחים **.במשך עשרת הח־דשים הנותרים של הרייך השלישי נשאר השלטון
הבלעדי בידי ארגונו של אדולף אייכמ׳ — ה־ס.ס.

* שרות־המודיעין — שנקרא אבוור״ :״הגנה״ ,הכוונה להגנה מפני ריגול) — היה
משותף לכל ורועות הוורמאכט. קאנארים, איש חיל־חיס, קיבל את התפקיד לפי התור,
מכיון שקודמו היה איש צבא־היבשה.
*• ביניהם החייל העליון של גרמניה המערבית כיום, אדולף הוז׳נגר, שהיה מעורב
בהפיכה, נעצר אך לא הוצא להורג. חושדים בו כי קנה את חייו בהלשנה טל חבריו. .

ראו לזה תצוגת אופנה ובחירת
| /הדוגמנית המושלמת והפוטוגנית. נשף
קיץ של ויצ״ו רמת־גן. מעל לנשף ריחפה
רוחם של האופנאים האיטלקיים שביקרו
בארץ לא מזמן. הם חיפשו דוגמניות. המשתתפים:
שמלות, סריגים, פרוות׳ בג־דים־לים,
ארנקים, שמשיות, תכשיטים׳ תסרוקות,
צילומים, ופרחים. למטה על ד,תכ־ניה,
באותיות קטנות, היה כתוב מיהן הן
דוגמניות ; מיהו המנחה: מי אירגן ומי
תרם את המשקאות.
הדבר האחרון, מסתבר, היה החשוב ביותר.
כי כל העניין התחיל כשסוכנות
פירסום שעסקה בהפצת משקה קל החליטה
שבחירת הדוגמנית הכי הטובה יכולה לעזור
לא רק לדוגמניות אלא גם למשקה להיות
חביב יותר ממה שהוא היום.
עכשיו בטח עולים בדעתכם שמות כמו
סוניה מיל, סילביה פרי, או נורית רונאי ;
אז אתם יכולים לשכוח אותן מיד: כי השמות
הללו וכל השמות המפוצצים האחרים
לא ייזכרו ולא ייפקדו ברשימה להלן.
בכל אופן לא בקשר ישיר למה שהתרחש
על מסלול התצוגה.
למה?
כי הן עשו חרם על התחרות וכל מה
שהיה קשור בה. סילביה פרי ונורית רונאי,
למשל׳ שחזרו לא מזמן מתצוגת האופנה
הישראלית בארצות הברית, הכריזו שלא
אבני׳ ולא פפ ולא חבר השופטות, כתבות
האופנה ואביגיל כדורי — המפקחת הארצית
על בתי הספר המקצועיים של אורט למגמת
האופנה — הן סמכות המתאימה לקבוע מי
טובה ומי לא טובה כדוגמנית .״אופנאי
כמו שוברט יכול להחלים מי טובה, לז1
אתן.״ אמרו הדוגמניות הותיקות.
בעלות הנסיון שבינן סיפרו כי באירופה,
למשל, עורכים תחרות כזו רק אחרי שב-
משך עונה אופנתית שלמה עוקבים המארגנים
אחרי הביקוש, ההצלחה וידע־ההצגה
של הדוגמניות — ורק לאור נתונים אלה
ניבחרת הדוגמנית המושלמת.

היה די סולידי. יש כאלה שקוראים למצב
זה בשם הפשוט יותר: משועמם ׳.כך היה
המצב לפני שהחתיכות החלו להופיע. ו־

הבחירה ישבה בטי בכר
ך י 1ץ 11
£״ בין יתר המתחרות, רצינית
וקפואה מרוב קור ומרוב התרגשות.

כך זה נמשך, בדיוק אותו הדבר, גם אחרי

הראשונה היתד, שרה הולצברג. זה שקרא
את השם שלה היה אלכסנדר יהלומי,
אפילו הוא לא הצליח להציל הרבה. אז
היא שרה. תסרוקת של ב.ב ,.שמלת סאטן
צעקנית יותר מהתזמורת וצעיף פרווה בז׳.
היא השמיטה את הצעיף בחן מרושל ו־

חומר אנושי בזכיון
^ 1לא אנשים כאלה, שמייצרים
משקאות קלים ומפרסמים אותם, ייכנעו
ללחץ צודק או לא צודק של כמה
צעירות שאינן מבינות עסק. הם פנו אל
הגברת לאה פלטשר — זאת שמטפחת את
החן ועושה מסתם בחורות דוגמניות —
והציעו לה להיות הספקת היחידה של
החומר האנושי הדרוש לתחרות.
פלטשר ענתה בהן. אבל המארגנים ידעו
שתלמידותיה, אותן היא עשויה להביא, יכולות
בכל זאת להיות קצת בוסר: אז רצו שלפחות
תהיה אחת בשלה. הם פנו אל
אחדות מהמחרימות וביקשו עוד פעם. אבל
הנערות לא הסכימו, הודיעו שהן לא רוצות
ודי.
אפשר היד. לצפות, שהמארגנים ישנו
את שם ההצגה מוזדוגמנית הנוושלמת ביותר
לנניח הדוגמנית ׳המבטיחה, או דוגמנית
העתיד. זה היה צעד הוגן, מכל מקום.
אבל הם לא עשו את זה.
מי שבכל זאת הסכים לבוא להציג או
לראות, בא לשם כך לגן מלון רמת־אביב.
וכמובן שעה אחרי הזמן שנקבע. התיזמורת
ניגנה עוד לא אכלנו עוד לא שתינו אף־
על־פי שדווקא היה שם פלאפל לאכול ומשקות
קלים לשתות. זוהי בטח הפעם
הראשונה שהעצים של גן רמת־אביב רואים
דברים כאלה בנשף הנערך שם.
אביגיל כדורי אמרה ברצינות גמורה
שהקהל שבא לתחרות הזאת הוא ״שונה
לגמרי מזה שבא לתחרויות היופי למיניהן.״
לשאלה אם הוא יותר טוב או יותר
גרוע ענתה שהוא יותר סולידי. הוא באמת

ן ןן ןך ן הולצברג, מדגימה שמלת סאמן
11 1111 ממלתחתה הפרטית וצעיף פרווה.
השופטים לא בחרו בת, הקהל התלהב.

אלץ להסתפק בנחות
פלטשר קבעה מיד :״היא צריכה להיבחר.״
ירדנה הררי, השחורה׳ היתד. הקליאופטרה
של הערב. היא לבשה באלון שחור שהיה
ארוך כעשרה סנטימטרים ממה שקוראים
בון־טון וכדורי אמרה ש״זה נורא. זה
מינוס.״ זה לא היה כל־כו נורא. דוזקא ל־היפך.

לרירי גולדשטיין היתד. תסרוקת של
ב.ב. אבל השיער שלה הוא בלונד־שאטן־
טבעי. היא עצמה היתד, דווקא די חיננית
וביישנית.

מי אמר שמאוחר?
י שבמקום להסתכל על הבמה
הציץ מסביב יכול היה לראות גם את
המחרימות. סוניה מיל היפהפיה האדמונית
ושרה אלי, שהגיעו לפי דבריהן לבר של

חווים לסימפוניה כ דל־״״ כ״ ^

על שפת הבריכה. מימין לשמאל: מלכה זייצוף, רחל יסטרוב,
אחרי שהמארגנים הפצירו בה, נאמר שכבר
מאוחר מדי. בכל זאת ברגע האחרון רצו
להלביש אותה ולהעלותה על המסלול. הפעם
אמרה היא שזה מאוחר מדי, הסתפקה
בהערכת מורתה לאה פלטשר באמרה ש־
״היא הולכת כמו נסיכה.״

האסקורט מחא כפיים
ץ* ל ילדה נוספת מן המתחרות שהופיעו
הגבירה את היאוש בליבה של אביגיל
כדורי. היא אמרה ש״הן לגמרי לא יודעות
להציג.״ ובמקום להתרכז בהן בדקה את
הסביבה ומצאה שם כמה וכמה דברים
מענינים. אחד מהם: אשד, בעלת ממדים
פינומנאליים ששבתה את ליבה של כדורי.
״מענין,״ אמרה ,״דבר מוזר הוא איך
נשים מגיעות לממדים כאלה כמו האשד,
עם הירוק ובכל זאת יש לה דווקא ראש
מענין.״ •
יהיה זה אי־צדק משווע שלא להזכיר
את רחל יסטרוב. היא היתד, פעם המזכירה
של פלטשר. עד שהגברת עשתה ממנה
מה שהיא עושה מכל בחורה וטובה בישראל
וכיום היא דוגמנית ישראלית. רק
שהחיוך שלה לא הכי טבעי בעולם ונדמה

ההכתרה, חזר אל בטי

ביטחזנח העצמי. היא
חייכה לקהל, הבליטה את גומת־החן שלה,
המלון לגמרי במקרה, הסתתרו מאחורי העצים
ובדקו בעיון אם נולדת על הבמה
מתחרה של ממש במקצוע.
זה היה פחד־שווא. כי גם הדוגמניות המנוסות
שכן הסכימו להשתתף לא הופיעו,
לבסוף, בגלל קשיים טכניים בלתי ברורים.
לירדנה ברזילי, למשל( ,נערת־המדים של
העולם הזה )1168 שבאה להירשם לתחרות,

רירי גולדשטיין, שרה הולצברג, בטי בכר, ירדנה הררי, זיוה
למפרט, ציפורה צינדורף, עדנה הלפרין, מימי מרגוליס, סופי
ששון. רוב המועמדות היו מתוחות וחרדות לתוצאות הבחירה.

שהיא מחייכת בשביל שכולם יגידו כמה
שהיא טובה.
חוץ מהחיוכים היא בעלת עיניים כחו־לות־חיוורות׳
עור אנמי ומבט סימפאטי ב־מידת־מה.
האסקורט של רינה יצחקוב מחא
לה כפיים בהתלהבות רבתי. אגב, רינה
לבשה טוניק בעל מחשוף טרפז בגב שהבליט
את החלק הזה — שדווקא לא האבר
שהכי זקוק אצלה להבלטה מיוחדת
מהסיבה הפשוטה בדיוק. הוא גם ככה
מספיק בולט.
המועמדת הבאה היתד, מלכה צייגוף. מלכה
לבשה צעיף פרווה אפור על שמלה
פרחונית־צהובה־לבנה מועטרת בסרט כתום
נורא• כדורי אמרה ש״היא בכלל קצת מגוחכת״
.לעומתה השתדלה זיוה למפרט להדגים
טוב, אבל ההשתדלות שלה לא נשאה
הרבה פירות. אפילו השיער הבלונדי שלה
(או לא שלה) והעיניים השחורות, בשביל
הקונטראסט, לא עמדו לה.
על עדנה הלפרין הבלונדית אמר מישהו
שהיא אפרוח. עדנה היתד, חמודה ויש לה
גוף נהדר. צפורה צינדורף, לעומתה, היתד,
קצת פחות. מה שבכל זאת היה לה ושלא
היה לאחרות היא תסרוקת הפלו, שלא כמו
כל האחרות עם תסרוקות ד,־ב.ב. הן נראו
כאילו יצאו ממכונת ההכפלה של סלון
לתסרוקות בבן־יהודה. אתן יודעות לאיזה
הכוונה.
מה שממש מפליא אצל הצינדורף הזאת
הן הרגליים. ולא כל־כך הרגליים כמו הדברים
שמעליהם. מפליא שעל רגליים כמו
שלה היא לא יכלה לשמור על יציבות ומעדה
פד, ושם. אולי בשביל לגוון את
הצעידה.

ויג׳יט

בארדו היא שרה הולצ־ 1
ברג, בלונדית י׳פהפיה
־ כבשה את הקהל בדמיון שלה לביב• 1

״זותי זאת:״

בכר, אשר זכתה בתואר
הדוגמנית המושלמת ביותר,
נסיונת המועט. בדוגמנות

הלפרין, אשר כונתה על־ידי

הקהל הרב בשם אפרוח על אף

המחוטב להפליא וקומתה התמירה.

ך * יו ש 3עוד מימי מרגולים עם פרו־ן
| פיל יווני; סופי ששון עם המון שיק;
בטי בכר עם גומות־חן משגעות — וזהו.
למרות שגברת כדורי הודתה שיש לבטי
גומות־חן משגעות אבל להציג אינה יודעת׳
היתד, זו דווקא בטי שהשופטים הראו
עליה באצבע ארוכה ואמרו שזותי זאת.
בטי היא 83 :סנטימטרים בחזה 59 ,במתנים
94 ,בירכיים ו־ 170 מלמטה עד
למעלה. המשקל 54 :קילוגרמים.
לקהל לא היה. כבר איכפת, באותה שעה,
מי הוא מה ולמה. הוא נגרר אל מיגרש
החנייה. שם כבר הרגישו פחות את הריח
של הירקון. בטי לא מיהרה. היא חיכתה
לאסוף את השלל שנפל בחלקה, בגלל העובדה
שכתבות האופנה אמרו שהיא הכי
טובה בין הטירוניות. הבטיחו לה חודש
עבודה אצל גוגנהיים ומינגוליני האיטלקיים,
שלא הספיקו לגלות אותה כשהיו בארץ.
עוד אחת זכתה שם במשהו. מימי מר-
גולים עם הפרופיל היתה סגנית של בטי.
הודיעו לה ששוברט, ד,אופנאי הקולגה של
גוגנהיים ומינגוליני, יהיה מוכן לקחתה תחת
כנפיו (לעבודה) אם תצליח, תוך חודש,
להיות להיות אוברשלנק. רזה מאוד ו
לגבור, עד .175 כנראה ששוברט יודע איך
עושים את זה.

מימי מרגוליס, שזכתה
בתואר הנערה הפוטו־גנית
ביותר ובסיכויים לעבוד עם שוברט,

אנשים
הקצין הצדיע לשוטר
טעות פרוידיסטית גילתה מה רם חלומותיו
האמיתיים של שר החקלאות משח
דיין. כעת נאומו בוועידת הקיבוץ המאוחד,
דיבר דיין על מדיניות משרדו. משרד...
החוץ! ורק לאחר דקה תיקן את שם המשרד
טעות מסוג אהר גרמה לכן
שידידיו של המשורר כן־ציון תומר
החלו לברכו לרגל מינויו כיושב־ראש המועצה
לייצור ושווק ירקות. במודעה שפורסמה
בלמרחב, בה הודיעה המועצה על
איסור גידול עגבניות, מלבד העגבניות
מזן מונימייקר, הוכנסה בטעות חתימתו
של תומר בדרכו חזרה ארצה, מלונדון,
שם עמד בראש המשלחת הפאר־למנטרית
הישראלית, התעכב מזכיר מפא״י
יוסף אלמוגי באתונה. מארחיו היווניים
הכינו לו הפתעה: הם הביאוהו?אותו
מקום בו הפציצו מטוסים גרמניים את
יחידתו לפני 20 שנה, בטרם שנפל בשבי
בישיבה סוערת ביותר של עירית
היפה, שעה שנציג מפ״ם במועצה, עו״ד
ידם ף 5קושניר, נשא נאום חוצב־להבות
והגביר את קולו, קרא לעברו ראש העיר
אבא חושי :״בלאו הכי אינני
מאזין למה שאתה אומר!״ השיב לו קוש־ניר
:״תתפלא, אבל זה הדדי בינינו״
מינוי השבוע במנגנון הממשלתי
היה מינויו של יומן? כף אור, הממונה
על המעונות במשרד הסעד, לתפקיד סגן־
המנהל הכללי של אותו משרד. בן־אור
מביא עמו למשרתו החדש ידיעה אינטימית
על בעיות הטיפול בנוער בתוספת
להשכלה משפטית ולנסיון מגוון כסרן
בצה״ל, מורה ואיש יחסי־ציבור של משרד
הבריאות. כל אלה צבר ב־ 32 שנה בלבד,
בהן הספיק גם לשאת אשד, שהיא דוקטור
לפיסיולוגיה באוניברסיטה, ואף לגדל שלושה
ילדים בני 8־ 2שנים להפתעה
נעימה זכה הצייר יואד שוורץ, המשרת
בימים כתיקונם כשוטר־חוקר במשטרת
ישראל, שעה שאחד מקציניו הבכירים
ביקר בתערוכת תמונותיו, המוצגת
בטרקלין דוגית; שווארץ רצה להצדיע לו,
באופן אינסטינקטיבי, אך הקצין מנע זאת
בהעירו :״כאן, ידידי, עלי להצדיע לך
ולא להיפך•״

המלבה קיבלה הלם
הפולני

שהייתו הארוכה של הסופר
מארק (״היום השמיני בשבוע״) חלאסקו
בישראל תגיע לקיצה בימים הקרובים. אחרי
שמאהבתו, כוכבת־הקולנוע ר,גרמניה סוגיה
זימאן, הגיעה ארצה כדי להחזירו אליה,
הסתתר הזוג מפני עתונאים. הם התגוררו
במלון מדרגה שלישית, בתל־אביב, בילו
את רוב ד,ימ־ם על שפת־הים. סוניה טסה
לגרמניה לשבועיים, חזרה השבוע ארצה כדי
לקחת עמה את חלאסקו. בינתיים הספיקו
השניים להינשא בכנסיה קתולית ביפו
חוש ההומור, המופרז במקצת, של
הסוחר-הבדורסלן אכרהם שניאור,
עלול היה, השבת, לעלות לו ביוקר
רב. בעת ששהה בבריכת השחייה, היצוגית
למדי, של מלון אבדיה, בחברת ידידתו הדוגמנית
הצרפתיה גדיה כראון, גבר
בשניאור הרצון לעולל לתעלול קטן: הוא
זרק צעיר לתוך הבריכה בעודו לבוש. במקרה
היה זה יורם תמרי, בנו של
מנהל המלון. מיד הוזמנה המשטרה, שהגיעה
כעבור שעה וחצי והזהירה את שניאור.
מלבדה התערב גם בעל המלון, יקותיאל
פדרמן, שהודיע לשניאור כי אם יחזור
על מעשה־התעלולים, לא ירשה לו להכנם
עוד לבריכה. היחידה שנשארה אדישה היתה
נדיה בראו ן, שלא הפסיקה את תהליך הש־

שרה גלר על שער ״קריסטל״ ועם כתה כשפיים
היא גברה על אייכנון

>1(109 השבוע
• שמעון פרם, תת־שר הכיטחון :״פעם הרגשנו את עצמנו די

חזקים, ועל כן שאפנו לנצח במלחמה. היום אנחנו יותר חזקים ואנו רוצים

למנוע אותה.

• ח״כ מפא״י, הרצל ברגר :״במצב הקיים במדינת ישראל, יש
לאזרח רק דרך אחת להגן על עצמו בפני השמצות, והיא — להתקבל כחבר
באגודת העתונאים.״
• ה מ שו ררגנימץגל אי ג *בימים אלה נכנסו אצלנו לחופה ולקידושין
ארבעה: מר טו, מר לי, מר דא, מר נו. ארבעתם בני עשרים.״
• הד״ר הרצל רהנכלום, עורך ידיעות אחרונות, על אותו נושא:
״עניניו הפרטיים של מר טולידאנו עתידים לשמש חומר לחוברות מסוימות
שהממשלה רודפת אותן בקיוסקים. כאשר מעורב בהם אחד משריה — היא
משכנת אותם בדירת־שרד מיוחדת.״
• הרסיהודה ליי סמימון :״אז בעזרת השם, אהיה בשנה הבאה
סנדק!*
• המשורר חיים גורי על מינויו של אבא אבן לשר־התינוך :״מדוע
דווקא לתפקיד הזה ימונה עולה חדש, שלא הספיק לחיות כאן חצי שנה
ברציפות?״
ס המבקר הד״ר כרוך קורצוויל :״גם הבעש״ם הוא בעש״ט־סלר!״
• הסופר אביגדור המאירי, שעה שנתבקש להגדיר את יחסו לביאליק
וטשרניחובסקי :״הצירוף של שניהם הוא בעיני סנחייץ׳ של קאויאר אסטרכני
מעורב באינז׳יר טאטרי.״
תזפותה, הסתפקה בשאלה בקול עצל :״מה
קורה שם שאיפתו העזה להשראה
ספרותית, של הסופר הערבי הצעיר תאופיק
פיאה סיבכה גם אותו בצרה השבוע. פיאד
בן ה־ ,24 מהכפר הערבי הקטן מקובלי שליד
עפולה, החליט להשתלב בעולם הבוהמה הספרותית
הישראלית, עבר לתל־אביב והחל
לעבוד ליד הדלפק בנסית. כאשר אחד הלקוחות
התמרמר שעה שפיאד התמהמה לשרתו,
עמד חצקל איש־כסית לפטרו.
רק התערבותה של הגרפיקאית צילה
כינדר, השאירה את תא,־פיק בעבודתו
מרקו תורג׳מן, שהיה מלוזה ונהגה של
מארלנה דיטריך בעת שהותה בישראל, הופתע
לאחרונה פעמיים. תחילה קיבל מצית
זהב שמארלנה שלחה לו מפארים. אחר־כך
קיבל גם תקליט חדיש המכיל את תוכניתה

האחרונה של מארלנה, אותו שלחה לו מ־ארצות־הברית
אחרי הפסקה ארוכה
עומד שלמה מו מו יעקובוב, לחדש
שוב את פעילותו. מומו, מורה לנהיגה ומנצח
תזמורת ג׳ז בשעות הפנאי, הידוע
כמלך הג׳ז של פרברי תל־אביב, התפרסם
בעיקר בזכות קבלות־הפנים הסוערות שערך
לכבוד נגני וזמרי הג׳ז הכושיים שביקרו
בישראל. עתה הוא מתכנן שיירה של מקבלי
פנים להא רי כאלפונטה, שיגיע ארצה
בתחילת חודש ספטמבר. מומו עומד לארגן
תזמורת ג׳ז גדולה שתופיע בזירהטרו! החדש
שייפתח ביד־אליהו. אגב, מומו התחתן לפני
שבועות מספר בחגיגת־ענק, בה השתתפו
המש תזמורות ובה חיבר לכבודו הזמר הכושי
כיי םואלאס שיר מיוחד בעברית
צחה התושב הישראלי המפורסם ב־

זהו מקרר הספיגה החשמלי שלנו, כעל נפח של 60
ליטר. אידיאלי לרווקים, זוגות צעירים ומשפחות
כלי ילדים. אחריות ליחידת הקירור ל* 5שנים.
אחזקה מוזלת עקכ הורדת תעריפי החשמל.

יותר בגרמניה, בחודש האחרון, לא היה
אדולף אייכמן; גם לא אבר דו טזזינגר ,
ראש לשכת :06 היתד, זו צעירה ישראלית
בעלת שיער זהוב ופנים ילדותיות, שהופיעה
על שערו של השבועון הגרמני קריסטל
היוצא לאור בהאמבורג. זמותר, של ה׳פהפיה
הישראלית במדי צד,״ל סימלה את חיז־וד
נשים של צר,״ל, ששימש נושא מרכזי בכתבה
של אותו שבועון. הצעירה נשארה
אלמונית לגבי הקוראים — וגט לגבי העתו״
נא ט הגרמניים, אשר ניסו לאתרה בארץ!
שכן היא השתחררה מצה״ל לפני שגר. ומחצר״
היתד, זו שרהנלר, בת ר,־,22
ילי!ת וחברת קיבוץ שפיים. שיה, ששירתה
כסמלת בבסיס הדרכה לחיילות, בזמן בו
שירתה בבסיס זה במשך תקופה קצרה קצינה
בשם יעד דיין, הינד. כיום עובדת כרם״
הגפנים של קיבוצה, נשו*־ ,לסדרן־העבודת
של הקיבוץ ואם לתינוקת חמודה בת
שמונה חרשים הנושאת את השם אפרוש
צעירות ישראליות אחרות היו אולי נפעמות
מהפרסום הרב לו זכתה שרה! אולם היא
עצמה לא הנידה עפעף כשראתה את תמונתה
בשעה העתון הגרמני, לא גילתה כל
סימני התרגשות יותר נרגשת היתה
לאחרונה ישראלית אחרת — ע ליז הגוד,
מלכת־היופי וסגנית מלכת המים של ישראל.
במכתב שהגיע השבוע ארצה מסתבר, כי
בעת שנודע לעליזה בתתרות־היופי על כתר
מלכת תבל כי היא זכתה רק במקום ה־, 14
היא סבלה מהלם קשה מכתב אתר
שהגיע השבוע ארצה היה מכתבו של הכדורגלן
ר פי לוי, מדרום־אפריקה. כותב רפי
במכתבו* :פשוט קשה לי לתאר במילים את
היחס, האהדה, הרצון הטוב וההערצה שזכיתי
בהם. אני עצמי לא חושב שמגיע לי
כל זאת כיוזן שעדיין לא הראיתי את מלוא
יכולתי במגרש. מגז האוזיר הוא מאוד קשה
ואני נאלץ להתאמץ כדי לשחק 90 דקות.
כמובן שהפירסום הרב שליווה את בואי
גורם לי קשיים רבים במיגרש. מרוב פחד
שמות הקבוצות היריבות שני שומרי־ראש
שאינם עוזבים אותי במשחק. היחס אל הכושים
וצורת החיים שלהם נראים לי משונים
מאוד, ולי קשה להסתגל לכך. אמנם
עושים הכל כדי להעלים זאת ממני, אבל
זה קשה*.

150,000 תושבי ישראל כבר רכשו מקררי, אמקור״;
היה גם אתה בין הנהנים! 330ל״י בלבד
(כולל מיסים) ! להשיג ב״אנופא״ ,תל־אביב, חיפה, ירושלים
ואצל סוכנים מוסמכים.

^ 0 0 1

ה״גלובטווטוס״

}!ומדיה במגרש

בידוד

שחור

ף ו פו רטזהדכר יחסי מאוד. הספרדים
רואים אותו בתהליך השחיטה של שור
בחרב־הטוריאדור. האנגלים מוצאים אותו
גם במירוצי־כלבים. הצרפתים, בתקופה מסו־יימת׳
ראו משום ספורט גם בדו־קרב ש׳
הסתיים בדקירתו למוות של אחד הסייפנים.
והאמריקאים קוראים בשם ספורט, בין השאר,
ללהטוטי קרקס.
נבחרת הספורט של אייב ספירשטין, יהודי
אמריקאי גוץ, הינד. דוגמה אופיינית למה
שהאמריקאים מעריכים בתור ספורט. יש
בה אחד, גאי אלן, אלוף השרבוט של אמריקה
— ספורט אמריקאי אופייני של להטוטים
בשרביט ניצוח על תזמרות רחוב. יש
בה זוג ילדים, בת תשע ובן ,11 המדגימים
את הספורט הלאומי החדש באמריקה —
קפיצות אקרובטיות על גבי בד מתוח המשמש
כמקפצה. יש בה רקדנית־בטן השוכבת
על חרבות חדות וצמד טניטאי שולחן,
סיני ואנגלי, המסוגלים לנהל קרב באמצעות
המחבט והכדור הקטן במרחק עשרה׳ מטר
מהשולחן.
אולם מרכזה של להקת ספורט־הקרקס הזו
היא קבוצת הכדורסל של הארלס נלובטרוטרס.
קבוצת הכדורסל של תיירי העולם, היא
קבוצת הכדורסלנים הטובה ביותר בעולם.
אין ספק שאילו היו נאלצים להתמודד התמודדות
של ממש נגד יריבה רצינית היו

סדרה של תרגילי זריזות מבדרים שבסיומם
ממלאים להטוטני הגלובטרוטרס את סלם
בחצי תריסר כדורים שהשופט נאלץ להתאמץ
להוציאם.
ג׳ין מוררם, השופט, ממלא תפקיד בפני
עצמו במגרש. את החלטותיו הוא מודיע
באמצעות צעקות צרודות מחרישות אזניים,
קפיצות ותנועות גוף מגוחכות. הוא נכנם
בריב עם השחקנים, רודף אחריהם, מתקוטט
עם שחקני המילואים היושבים בצד, ותוך
כדי כך מצליח גם לשפוט שיפוט מקצועי.
כשמתחיל המשחק מבצעים הנלובטרוסרס,
שכולם הפעם חדשים בקבוצה הקיימת זד.
33 שנה ושביקרה כבר לפני 5שנים בארץ,
סדרת להטוטים, כאילו לפי סדר מספרי.
הם מוסרים כדורים במהירות מסחררת
שהעין אינה מסוגלת לתפסה. הם קולעים
מכל מצב, נמצאים בתנועה מתמדת וצורחים
כל הזמן בקריאות סופרנו היתוליות. המגוחך
שבכל משחקם הוא דווקא האדישות וה־בטלנות
המלווה מבצעים מדהימים המסתיימים
בכל פעם בהשחלת הכדור לסל.
זה מה שעשו שחקני הגלובטרוטרס לכדורסל. בתמונה נראה
המוקיון הראשי של הקבוצה, מדולאק למון, כשהוא משחיל
כדור לסל בזינוק אקרובטי מעל ראשיהם של יריביו מקבוצת כוכבי ארצות־הברית.

נוווסואט

חיקי פרי בת ה־ 9סדנימה להטוטים
מעל מקפצה, כשאחיה ואביה מגלגלים
שני חבלים אשר דרכם מצליחה וויקי לבצע את היפוכיה הנועזים.

ילדה באויו

נוברים עליה בנקל. הם הפכו את ספורט
הכדורסל למשחק קירקסי משעשע, מצחיק
ומדהים, אך נטול מתח וסממנים ספור־טאיים
אחרים.
כי תשעת הענקים הכושיים של הקבוצה
שגובהם בממוצע הוא 1.90 מטר, אינם רק
ספורטאים מקצועיים בחסד עליון, בעלי
שליטה אבסולוטית בכדור, זריזות וגמישות
בלתי ניתנות לתיאור — הם נוסף לזאת
ליצנים מקצועיים שאינם נזקקים לאיפור
ולבדיחות מדוברות כדי לעורר סערות צחוק
בקהל.
הקבוצה המתמודדת נגדם בסבוב הופעותיהם
בעולם אינה סתם קבוצת חובבים.
קבוצת כוכבי ארצות־הברית, מורכבת ממיטב
שחקני הכדורסל האמריקאיים שלוקטו
על־ידי ספירשטיין, מאוניברסטאות ארצות•
הברית, מסוגלת לגבור בקלות על כל
נבחרת לאומית של איזו ארץ אירופית שהיא.
אנשיה משחקים כדורסל אמיתי, תכליתי
ומרהיב עין. אולם מכיון שהגלוב־טרוטרס
בטוחים בנצחונם עליהם, הם מרשים
לעצמם לזלזל במשחק, לקרקרם בכדור ולהתבדח
על חשבון יריביהם. רק בדקות הסיום
הם מתחילים בסימפוניה נהדרת של
קליעות לסל מכל מצב, בצורה שאפילו אם
היו ניצבות מולן שלוש קבוצות על המגרש,
לא היה בידן לעצרם.
הקומדיה הכדורסלית מתחילה בהדגמת
אימון של שתי הקבוצות לקצב מנגינת
הצ׳רלסטון של סחיט ג׳ורג׳יח בראון. זוהי

לפני שהיא משכיבה

את גופה על חרבות,
11^ 1 /

מנסח הרקדנית ראני מוטי את חרות התרבות בחציל.

הלץ העיקרי הוא מדילאק לימון, כדורסלו
בעל זריזות של קוף ג׳ונגל. הוא ניצב
בגבו מתחת לסל •־,יריב, מחלק כדורים
לחבריו מבלי ששחקני הקבוצה היריבה
יצליחו לגעת בכדור. מבצעים כמו החבאת

על הפאקיוית 2

מישקלו על חזה של ראני שגבה מונח על מזרון מסמרים.

הענקים שגובהם הממוצע מגיע לשני מטר, מתרוממים אל הכדור,
/ן 1! 9 1 _ 1 1 1כשחבריהם עוקבים בתנוחות מבוימות אחר מאבקם. במרכז נראה
בחולצת פסים, השופט ג׳ין מוררס, שהחלטותיו מוסיפות עליצות ושעשוע למשחק.

הכדור מתחת הגופיה, משחק בשני כדורים,
ובעיטות — למרות שאינם חוקיים —
מוסיפים עליצות למשחק.
הגלובטרוטרם עושים במגרש כאילו היו
שחקנים על במת קומדיה. כאשר הרכובים
עומדים לקלוע מכת עונש לסלט, הם
מנענעים את עמודי הסל, מכים בכדור
ומוצאים אותו מידי היריב, צובטים לשופט
בעורפו ומתלוצצים על חשבון כולם.
אחד מהם, בוב היל, הוא אמן הכידרור,
מכדרר בכדור בין רגליו, ומתחת לבטנו
בעת שהוא שוכב על הארץ.
אף על פי כן היה השחקן שהתבלט ביותר
במגרש שייך דוזקא לכוכבי ארצות
הברית. היה זה בוב גרינברג, יהודי בלונדי
גבה־קומה וממושקף — שפריצותיו דרך
הגנת הגלובטרוטרס וקליעותיו לסל, הביאו
את רוב הנקודות לקבוצתו. באחד התרגילים
הועמד גרינברג במצב מביך. היה
זה מתחת לסל קבוצתו, כאשר הגלובט־רוטרס
ערכו התקפה מהירה. לפתע זרק
לו אחד מהם את הכדור והצביע באצבעו
לעבר הסל בלוזיית קריאת: זרוק! אבל
גרינברג לא התבלבל, מיהר להסתובב לעבר
סל היריב.
בהופעתה הראשונה בארץ גברה קבוצת
הגלובסרוטרס הכושית על כוכבי ארצות״
הברית הלבנים בתוצאה .66:57 הספורטאים
הכושים החדשים בקונגו, היו צריכים ללמוד
מהם איך אפשר לקטול יריב בלהטוטי קרקס
במקום באמצעים קאניבאליים.

קולנוע
סרטים

כישלו! 113*1־1־

לחל (אופיר, תל־אביב; ישראל) הוא
קוריוז נוסף בסידרה הטראגי־קומית הנקראת
סרט ישראלי. סרטו השני של נורי
(באין מולדת) חביב־חביב עשיר בכוונות
טובות. אולם ד,כתנות הן הדבר היחיד בסרט.
אין ספק שהבמאי הדינאמי התכוון להוכיח
כי אפשר לייצר בישראל סרט־פעולה
שלא על נושא ציוני, אשר, על אף רמתו
העממית, יהיה בו גם מוסר השכל חינוכי
ברור. אלא שבאמצעיו המצומצמים ומתוך
ההכרח לבצע בעצמו דברים שהם למעלה
מיכולתו המוגבלת, לא הצליח נורי חביב
להתגבר על הפער שבין כתנותיו, התלהבותו
ורעיונותיו — לבין אפשרות הביצוע.
הסרט מספר את סיפורה של בת־כפר
(רחל טטרקו) שעקב חילוקי־דעות בינה
לבין הוריה, בורחת העירה. בנסיונותיר,
למצוא חיים קלים, היא נופלת לידיו של
נוכל המנצלה למטרותיו, מכניסה להריון
ולבסוף עומד לנטשה. אך רחל, בעזרת המשטרה,
לוכדת אותו עוד בנמל, מרצה
עונש קצר בבית־הסוהר ומוצאת את אושרה
בזרועותיו של קצין משטרה.
הקבצן והמצלמה. גם מבלי לדבר
על פגמיו הצילומיים והקוליים של הסרט,
העוברים גם את המותר בסרטי־חובבים,
נוכח הצופה כי התסריט — שאינו נורא
לכשעצמו — הופך למגוחך כשהוא מתורגם
ללשון התמונות. השחקנים, חובבים ברובם
וחסרי־נסיון, אינם מצליחים להעלות יותר

של תקופת הצאר המשחרר, שנקרא בשם
זה בשל שיחרור 25 מיליון הארים ים־ד,עבדים
הרוסיים, שנעשה בתקופתו ובפקודתו.
אלכסנדר השני היה רודן בעל דעות
מתקדמות, שהעניק זכויות לעמו יותר מכל
צאר רוסי אחר שמלך לפניו. הוא בז
לשריו הריאקציוניים, יזם אישית חוקר, שעמדה
להפוך את רוסיה לדיקטאטורה דמו־קראטית.
למרות זאת, הוא עורר תסיסה
בקרב הסטודנטים, שהקימו מחתרות, התנקשו
בחייו פעמים מספר ללא הצלחה.
דוקא ביום בו עמד לפרסם את חוקתו המתקדמת,
הצליחה התנקשות בחייו והוא נהרג.
זקנים רוסיים. קורט יורגנס, למרות
כשרון המשחק שלו, שאינו ניתן לערעור,
אינו משכנע ביותר בדמות הצאר. יתר על
כן — הוא אינו דומה לרוסי. זהו גם
חסרונו העיקרי של הסרט בו הדבר הרוסי
היחידי הוא — זקניהם המגודלים מאוד של
הכמרים הפרובוסלאביים.
רומי שניידר מגלמת קטיה חמודה ומלבבת,
מתאימה בדיוק לתפקיד שנועד להרטיט
לבבות ולהזיל דמעות הצופים הרגשניים.
אולם למרות פאר תפאורותיו וה־בימוי
המהוקצע, לא מתרומם סרט זה לדרגת
מיסמך היסטורי, נשאר רומאן זעיר
שגיבוריו — בובות מתקתקות ללא דופי.

בלש ארוטי
בוא לרקוד עמי( 1מגדלור, תל־אביב;
צרפת) מלביש את בריג׳ט בארדו בלבושו
של שדלוק הולמס, להוציא את המקטרת.
הקוסמת הפרחחית הקטנה של הבד הצר־

בא רדו ווידאל כ״כוא לרקוד״

מהבעה מלאכותית אחת על פניהם, לכל
אורך הסרט, מדקלמים את משפטיהם כאילו
היו לפחות קרייני תנ״ך. תמונות־ההווי
מלאכותיות והחיתוך גס. בכללו, נראה הסרט
כאוסף קטעים, כפארודיה על סרטי־גאנגסטרים
הוליבודיים, ברומאן בסרט סעודי.
אם כי לגבי נורי חביב כישלון הסרט
הוא טראגדיה מצערת, הרי למרות הכל,
אין כישלון זר, בלתי רצוי לגבי תעשיית
הפרטים הישראלית. עצם העובדה שהצופה
הישראלי מתרגל לרעיון שאפשר לייצר
בישראל סרטים, ואפילו יהיו מתחת לכל
רמה — מעודד. רחל מוכיח שאיש אחד,
בכוחות עצמו, לא יוכל לייצר סרט ישראלי.
אולם בשיתוף־פעולה בין כוחות שונים,
וכאשר ימצא הכישרון המתאים, אפשר
יהיה לייצר בנקל סרט ישראלי ראוי לשמו.

היסטוריה בתיאטרוך־בוכות
ק טי ה (תל־אביב; תל־אביב; צרפת) היתד,
הנסיכה הרוסית דולגורקי, מי שהיתר, פילגשו
— ואחר־כך אשתו החוקית — של
הצאר אלכסנדר השני (ניקולייביץ) .אהבתו
האסורה של הצאר לנסיכה הצעירה ממנו
בכמה עשרות שנים, העסיקה לא רק את
האצולה הרוסית במחצית השנייה של המאה
ה־ , 19 אלא גם מספר רב של כותבי־רומנים.
אחת מאלה היתד, הנסיכה ביבסקו, שלפי
סיפרה חיבר שארל ספאק תסריט לסרט
ראווה היסטורי בסיגנון הצרפתי הקלאסי,
אותו ביים רוברט סיודמאק. התסריט נשאר
נאמן להיסטוריה עד הפרטים הקטנים ביותר,
מלבד השתדלותו ליחס לקסיה תפקיד
היסטורי בהתרחשויות של תקופתה. כיוון שכך,
הוא מהודה ממש פרק מספר היסטורית

פתי, שומרת גם הפעם על טימטומה
הילדותי התמים, מבטיה ר,ממזריים וחיוכה
המצודד! אלא שהפעם היא מצליחה בעזרתם
להתחקות על עקבותיהם של רוצחים וליד,פך
לחובבת־בבלשות.
הב. השלישי כדם ף 5לב.ב. היא נישאת
לרופא שיניים מטורזן (הנרי וידאל),
הנופל ברשתם של סחטנים. הם מצליחים
לצלמו כשהוא מנשק את שדיה של נערת
פיתוי (דון אדמס) ,מנסים לסחוט ממנו
כספים בעזרת צילומים. וכשרופא השיניים
עומד לסיים את החשבון עם נערת הפיתוי,
הוא מוצא אותה מתה בחדרה שבביתר,ספר
לריקודים שלה.
כדי להציל את בעלה מאשמת ביצוע הרצח,
מתחילה ב. ב .לשגע את כל העולם.
היא חודרת אל מאורת הנבלים, מסחררת
שוטרים ובלשים, מחזירה הומוסכסואלים
למוטף ולבסוף אף לוכדת פושעים.
עלילה בלשית־אירוטית זו, העשירה במתח
ובהומור, היא מיוחדת במינה רק בזכותה
של סב ,.המשרה עליה ועל הצופים רעננות
וחן בלתי מצויים בסרטים מסוג זה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
0המאבק הגדור (הוד ; תל־אביב)
שני משתמטים מוגי־לב הופכים לגיבוריה
של מלחמה מגוחכת ומזעזעת כאחד. אל־ברט
סוראדי, ויטוריו גאסמן, סילבנה מנגנו.

• צריף לדעת להסתדר נחן ; תל-

אביב) קומדיה מבריקה ומשעשעת על עובדים
עצלים, מעבידים מושחתים וארגוני־פועלים
אוויליים בדור הסוגד לכסף ולבטלה.
העולם הזח 1191

סיוות מועמדות מס1 .ו חנה גולדשנזיין
שאלון מו ע מ דו ת
011 השאלון הנח זגאית למדי חמועמד*
מסח, וכן *ל פדס אחר חפעוניין להפגיז
על מועמדת, המתאימה לדעתו לחסרון

השם:
מ עו פ ה תי

שנוו הלידוז :

בת ה־ ,18 הער! בעת ובעונה
אחת פקידה ודוגמנית־צילום.
חנה היא ילידת בולגריה שעלתה
ארצה עם קום המדינה.
שערה בלונדיני, ועיניה
חומות. היא מדברת עברית,
ערבית, בולגרית, אנגלית וספרדית.
היתה בגדנ״ע־ים,
שם למדה לחבב את ספורט
השחייה. חובבת ריקודים
וציור. צילום: סימן־טוב.

מום הלידה- :
יהרו העלית - :
ווגה
צבע שיער— :
צבע עיניים :

השפלה?ודמי: .

ידיעת שפות:
*#ודי}*(לציין איזת)1

ם ין ט 1עאו שטח לימודים:

?* 1 11

העבודה או הלימודים - :י
פוס המועמדת חיתח 11 הינח יברח
מנועת־נוער, תנועת קיבוצית* -ירגוך׳
83 זרפ, להקו! אמנותית *ו בל אבוד אחר•
איזה ומתי :

בת , 19 ילידת רוסיה, למדה
בבית־הספר למסחר פיטמן. לאה
הינה חובבת צילום, קריאה ומוסיקת ג׳ו. צילום: בן־חור.

לאה זוזל

7זוז> במורו

הינה ספורטאית ואמן. סודי בת
ה־ 18 רווקה עדיין. תחביביה:
באלט קלאסי, שחייה, ריקוד, רכיבה וחתירה. צילום: בן־חור.

נלי

דאורמן

הובבויות :
?; 0$חד חוריפיס *ינו חל על המועמדפב
8ל תמלא *ותו. יש לצרף לשאלון זוז
או• מולדות הקייס סל המועמדת5 ,ז
בפח שחן ידועות לממלא שאלון זוב
ג* לשלוח את השאלון חממולו
בצירוף החומר, למערכת העול*
מיד״ ת.ד* .גו. תל־אביב. ולציין
ן על חמעספח, מלכת המים*.19*0
נא לחדביק את תמונת המועמדת כאן

בלונדית חטובת־גוף בת .20
עלתה מפולין לפני שלוש
שנים בלבד. צבע שערה
בהיר בהיר, עיניה ירוקות.
תמונתה קישטה כבר פלא־קטים
רבים של פירסומת.
נלי היא תושבת חולון, שם
היא עובדת כמוכרת בחנות
כל־בו. תחביביה שיגרתיים:
מוסיקה לריקודים וקריאה.
אך הספורט האהוב עליה
הוא יוצא־זופן באר׳ן: סקי־חורף.
בינתיים היא מסתפקת
בשחייה. צילום: סימן־טוב.

פעתי על הבמה והודעתי :״בוקר טוב
ויפה גברת מילר.״ וכך התחיל להתגלגל
הדיאלוג, ורעמי הצחוק התחילו להגיע
מן הקהל שמילא את אולם מוגרבי. כך
זה הלך עד סוף חלק א׳ .רעמי מחיאות
היוסוערים וממושכים. הכפיים בהפסקה הייתי המום — לחיצות ידיים,
התלהבות. בטוחני כי אפילו לא שמעתי
מה שמדברים אלי• חשבתי רק על החלק
השני. ההפסקה נגמרה, המארש הצבאי
התחיל והמסך שוב עלה• שוויק הופיע
עם האוברלויטנאנט שלו — נוסעים לחזית.
גם בנסיעה ברכבת לא האיר לו מזלו של
שוויק. מזוודה אחת אבדה.בסקרגותו הילדותית
משך בשרשרת הסכנה והעמיד
את הרכבת. מחיאות כפיים סוערות הפסיקו
את ההצגה לאחר פאנטומימה זאת.
והלאה — שוויק נאסר על־ידי ז׳נדאר־מים,
שהיו בטוחים כי תפסו מרגל רוסי
גדול. הם הגישו לשבוי החשוב יין ו־

0*9יום חזרתי שבור ורצוץ הביתה.
1בבוקר יצאתי ליפו וביליתי שם ארבע
שעות בחיפוש אחרי מעיל צבאי עליון. כך
בדיוק, לפני 26 שנה׳ ביקרתי ביפו לחפש
אדרת לחזרות של החייל האמיץ שוויק.
התקשרתי לאותה אדרת כל־כך, שאפילו
כאשר תפרו לי מעיל חדש לכבוד הפרמיירה,
לא וויתרתי על ״המציאה״ מיפו, ושיחקתי
בה 700 הצגות. שילמתי עבורה 12
גרוש• היום שילמתי 15 לירות.
נזכרתי במעיל, כי היום חיפשתי מעיל
חדש• אך למעשה אני זוכר כל פרט הקשור
בחייל האמיץ שחיק. אני זוכר את הרושם
הכביר הראשון שעשה עלי הספר, אותו
קראת־ פעמיים — בגרמנית ובפולנית•
הייתי אז בחור בן .20 רוחו של החייל
הצ׳כי הקטן ממש דבקה בי. המשכתי לקרוא
בספר, כל פעם פרק אחר, כמו שאנשים
אחרים קוראים פרק יומי בתנ״ך.
מה נדהמתי ושמחת־׳ איפוא, כאשר במא־

החיל האמיץ x 7 0 0
סינורו האישי שד השתקן שש1י רווות ראוהו ממות שרק
אוכל כפ־ שלא ראה מזמן• וכששאלו אותו
על רוסיה, אם יש שם בחורות יפות —
השיב ״בחורות יש בכל העולם, עכשיו
יש לי רק חשק ללכת לבית השימוש.״
כטוב לבו ביין השמיע את ההימנון האוסטרי,
וסוף־סוף נוכחו לדעת מיהו —
והוא התגלגל אל קרון הנוסע לחזית.
רצה הגורל שבאחת התחנות נפגש
שווייק שוב עם האוברלויטנאנט שלו. והלאה
— אימונים, כשהסמל משפשף את
שחיק כל כך, ששני חובשים חייבים לאסוף
אותו באלונקה, באפיסת כוחות —
את הסמל, לא את שחיק.

א וחל משה הלוי חזר מאירופה ובין יתר
המחזות שהביא להצגה היה גם החייל ה
אמיץ.
באוהל
רגשו הרוחות סביב השאלה אם
להציג את החייל שחיק או לא. שאל־החברים
:״האם לא תהיה בכך סכנה
גדולה מדי שנשעין הצגה שלמה׳ למעשה,
על כתפו של שחקן אחד?״ בסוף
הוחלט בכל זאת להציגו. הוא נמסר לתרגום,
לאביגדור המאירי, המפורסם לא
רק בשיריו אלא גם בסיפוריו על מל־חמי־
.העולם הראשונה. הוא עשה מלאכת
מחשבת ועד היום הטקסט נשמע מן
הבמה בטבעיות ובקלות. סיגנונו אומנם
סיפרותי, אך שולטת בו הפשטות שהיא
אופיינית ליצירה גדולה• אילו היו מתרגמים
כיום את החייל שח;יק, היו בוודאי
משתמשים בסלאנג של הפלמ״ח ושל צה״ל
אינני יודע אם זה היה לטובה•
על כן, יום גדול היה זה בשבילי׳ כאשר
אחרי דיונים בהנהלת האוהל, הודבקה ה־פיתקה
של חלוקת־ד,תפקידים. אני ממש
יכול׳ לראות לנגד עיני את הפתק הלבן,
על ליח המודעות בצריף האוהל שברחוב
הירקון, כאשר בראש הרשימה
כתוב: שוויק — מרגלית.

מכער עד אלוף

מאת

מאיד

מרגלית

מתכוון רק לטוב וריפה
יה זה כאילו קיבלתי זהות חדשה.
| 1אינני יליד ציכיה יהצבאיות היתה
זרה לי, כי במלחמת העולם הראשונה
הייתי ילד ויחד עם אלפי משפחות אחרות
נדדתי גם אני ממקום למקום עם
משפחתי. התחלתי להתעמק בספרות על
למלחמה, קראתי את רימארק ואת באר-
כים. נפלו לידי חוברות על מדיניות
הקיסרות האוסטרית, אשר צ׳כיה וז־,ונ־נריה
היו משועבדות לה. והנה, יכולתי
לראות את שוויק, בן העם הצ׳כי המשועבד
לקיסר שכבש את ארצו, נקרא
לדגל ללחום .״האמנם היתד, זאת מלחמתו
שלו?״ שאלתי את עצמי ,״האם
כל רבבות ומאות אלפי היהודים ששיר-
זו בצבאות זרים,״ הוספתי ושאלתי ,״ונפלו
:אלפיהם — האם זאת היתר, מלחמתם?״
זאת היתד, בשבילי השאלה. על כן
התחלתי לחפש את האדם, את התמימות
־,נשגבה שלו, אם אותה עורמה עממית.
שחיק לא הלך חלילה לרמות את הקיסר.
אם הוא בא לבית־החולים ומצא שם
זנשים העושים את עצמם חולים, שחיק
זיפר את האמת — שהוא סובל מרוי-
?:אטיזם, ורעם של צחוק פורץ מסי ה-
־ופא הסאדיסט, כאשר שחיק מספר לו
שאינו ישן בלילות. הוא לא רימה אותו
זאת היתה אמת.שחיק הלך לעשות את הכל טוב ויפר,,
נל מנת להנחיל נצחון. אבל איך אומר
דוויק באחד המקומות :״כל דבר שאני
נתחיל לעשות אני מתכחן לטוב וליפה,
תמיד יוצא לי ההים ך.״ גם כשהוא
;!קלקל את אהבת הטלקה, האוברלוים־
אנס שלו, גם או התכחן לטובה.

לא פעם הייתי ברקיע השביעי וכעבור
יום, בחזרה אחרת, הייתי יורד תחתיות.
בשום אופן לא חיפשתי להצחיק את הקהל.
כי צחוק זה, הרגשתי, יהיה אויבי
בנפש. חיפשתי את הרצינות. את הלו־מחשבותיו
של שחיק, את הלוגיקה הש־חיקית.
ופה ושם — את הדם והסאטירה
העוקצת תסמונת תחת כל משפט.
היה זה ב־ 22 לדצמבר ,1935 יום קר וגשום.
בשעה ארבע וחצי עוד עמדתי על
הבמה עסוק בחזרות אחרונות. בשש
הלכתי הביתה, רחצתי את פני, אחרי שכבר
הייתי מאופר — אותו ערב הוספתי
לאיפור עוד דבר שלא היה לי קודם לכן,
היא היבלת המפורסמת שהדבקתי על לחיי.
לו היו אומרים לי :״שמע מרגלית,

הפרמיירה. הורד את האיסור ואנו משחררים אותך,״
נדמה לי שאז הייתי ^אדם המאושר ביי*
תחילו החזרות. הרבה פיקפוקים. עולם• אבל דבר זה, כמובן, לא קרה.
1היו אצל החברים וגם אצלי עצמי.
המסך עלה. המארש הצבאי נגמר• הן־

* את היתד! ההצגה מספר אחד. עתה
( אני עומד בפני ההצגה מספר .700
בין מספר אחד ל־ 700 טמונה היסטוריה
שלמה. אני זוכר הצגה בעין־עירון׳ בגליל
העליון. הדקוראציות עפו מהרוח, כי הצגנו
בחוץ• אבל השחקנים והקהל לא שמו
לב לזה. המחזה גרף את כולם בצחוק.
ועוד הצגה בעמק בית־שאן, שוב באמפיתיאטרון.
קוליסה אחת נפלה עלי תוך
כדי הצגה. שאלתי :״חדיצ׳קה, מה זה —
רעידת אדמה בפראג?״ הקהל הבין את
האימפרוביזציה.
כאשר אני מבקר כקריין במחנות צבא,
אין מקום שלא באים להראות לי את ה־שחיק
היחידתי. זה כבר הפך למושג.
אנשים מספרים לי שראו את שחיק
בגילים שונים, ילדים שהיו באים עם הוריהם
להצגה וחוזרים כעבור שנים ורואים
את המחזה• אחד אפילו בירח־הדבש, עם
אשתו הצעירה. רבים שהיו אז מקשרים
בהגנה, תלמידי גימנסיות שראו את ההצגה
כנערים, חזרו לראותה כרבי־סרנים ואלופים.
די אם אזכיר את בן הדוד שלי,
אלוף עזר ווייצמן, מפקד חיל־האחיר, שראה
את שחיק בפעם הראשונה ביום
הבר־מיצחה שלו ועד היום בחדאי הספיק
לראותו כתריסר פעמים.
וכעת, תאמינו או לא, אני ניגש להצגת
ה־ 700 בלא פחות חרדה מאשר ניגשתי
להצגה הראשונה. אם כי אני חושב
שסידרת התפקידים שגילמתי מאז — ובעיקר
התפקידים המולייריים, דרך הטא־באק,
גורקי, מנדלה, שלום עליכם, שייק-
ספיר, ומדמויות הארץ של בר־יוסף ואהרן
מגד — יש בה לא פחות יצירה
שחקנית מאשר בשחיק, בכל זאת —
אוהב אני את שחיק אד,בת נפש.
מאז ממשיכים לשחק איתי החברים :
יהודה גבאי, בתפקיד אוברלויטנאנס לו־קאש
; יעקב כנעני כחדיצ׳קה ; חנה
רביב כגברת מילר, יונה מרקושביץ כגברת
הוברסט: שלום פופוך כשופט ;
דניאל בן־שלמה כמייסטר, ראש ד,ג׳נ-
נדארמים: ויעקב איינשטין כסמל. הרשו
לי להזכיר פה את חברי אשר בעולם האמת:
את שמחה צחובל, בתפקיד הכפול של
הרופא והגנראל ; את לוסיה שלונסקיה
בתפקיד המשרתת — פנינת של אפיזודה,
ששחקנים יכולים לשבת וללמוד ממנה 1
את יהודית ברקאית כבת האוברסט 1ואת
זרובבל בתפקיד האוברסט.
כל עוד אהיה שחיק, לא אפסיק לשמוע את
קולותיהם משיבים לי את השורות של
יצירת האלמחת.

החי
גן נעול אחותי
* 9ע כו, שעה שפועלי־בניין איימו להרוס
* א ת גינתה תוך־כדי ביצוע עבודות,
שלפה שכנה את אקדח בעלה, איימה על
הפועלים, נאותה לאפשר לפועלים להמשיך
בעבודתם רק לאחר שהמשטרה התערבה,
עצרה אותה, שיחררה אותה בערבות והחרימה
את האקדח.

השן החולצת

ך* מאסאצ׳וסטס, ארצות־הברית, גילה
!*,רופא שיניים כי הוא משתמש ברעש
שיטתי כ ד להשתיק את כאב־השיניים של
חולים שעברו ניתוחי־לסת, מגביר את עוצמת
ההמולה כל אימת שאחד מחוליו מקבל
התקפת כאבים חזקה יותר.

הקש השובר א ת
ך חיפה, קיבל פקיד־מכס טופס־יצוא
^ ע ל סחורה בלתי־מובנת, רשם ״אוכפי
גמלים״ בסעיף המגדיר את המוצר המוצא,
נוכח מאוחר יותר שהיצואנים שיגרו חומר
בידוד לתיקון צמיגים, המכונה באנגלית
ז 301נ61׳ 5 1זזו 8ס.

פרס על הראש

ך חיפה, הציעה הנהלת הנמל להעמיד
!—למכירה פומבית פסל־מתכת של ראש
עבד אל־נאצר, אשר הגיע בטעות לעיר,
במקום שיימסר לתעודתו ברבת־עמון, זכתה
להצעה בודדה של פחות מחמש לירות
תמורת ראשו של המנהיג הערבי.

מינוס +מינוס = פלוס

ף* ירושלים, קיבלה הנהלת שידורי
^קול־י שראל מכתב־מחאה ממאזינה צעירה,
הטוענת כי סוס־הים בתוכנית הראדיו
מליטה בארץ הפלאות אוכל צדפות, שהן
מאכל טריפה, ענתה למאז־נה כי ״לאחר
בירור, נתברר שסוס־הים לא היה יהודי.״

ף* ירושלים, פוטרה פקידה יפהפיה מ־ל
משרתה במשרד לנסיעות, מאחר שמעבירה
האשים אותה שהיא מסיחה את דעת
הלקוחות מתוכניות־המסע שלהם, מונעת
במקרים רבים מן היוצאים המיועדים לקנות
כרטיסי־מסע, מניעה אותה להשאר משום
יופין של הצעירות הישראליות.

גייס המישי

ף י* בוסטון, פנתה העלמה ג׳ניפר גריקס
— למשטרה. מאחר וגילתה אצל מוכר
ספרים ״ספר פורנוגראפי, גס־רוח, משחית
זר ואנטי־אמריקאי— המכונה הדקאמרונה,
לאחד בוקאצ׳ין.״

הזהב הלבן
ף תל־אביב, בעת האסיפה הכללית של
! _ חברת-נפט ישראלית, הוחלט להגדיל את
ההון של החברה ״מאחר וחיפושי־הנפט העלו
חרס ולא הושגה מטרה כלשהי.״

איש הישר ייעשה

^ ת ל ״ אביב, שעה ששופט־נוער הטיל
! * קנ ס על נער בן 14 בעודן גניבת סכום
כסף פעוט, סירב האב לשלם את הקנס,
טען שמוטב לו שהנער ייכלא, הציע לשופט
לפקוד על ביצוע עונש־מאסר ״ממושך ככל
שאפשר״ במקום לדרוש מאיש עובד וישר
לשלם שמונה לירות, על לא כלום.

עו?ס גויס

^ ת ל ״ אכיב, ביקש רוכל מחברו כי
!—יחליפו ליד הדוכן לכמה דקות. החבר
ניצל את ההזדמנות, העלה מיד את מחיר
האפרסקים ב־ 20 אגורה לקילוגרם, נהנה
משסע פתאומי של קונות, שהעדיפו לקנות
דוזקא אצלו למרות שאצל הרוכלים השכנים
היתד. אותה סחורה יותר בזול, שילשל
את העודף מהמחיר המקורי לכיסו, למרות
מחאותיו החריפות של בעל הדוכן, שחזר
רק כעבור שעה למקום.
העולם הזה 1191

א׳ 3ה הס ה׳(ם?

במשאית

החופה

״לא כל נערה היתד, מסוגלת לעשות מה שעשתה רותי.
רותי ניחנה בגוף מוצק ובכוח שאינו מאפיין את בנות
מינה. תכונות אלה מביאות לכך שכמעט תמיד, כאשר היא
נמצאת בחברה, נמצא מישהו שאומר :״אתה רואה את
זאת? זאת היתד, צנחנית! תתן לך מכה אחת, ולא יישאר
ממך כלום אבל כשבא הערב ורותי חוזרת לחדרה
השכור, חדלה מלהיות נהגת, היא חוזרת להיות נערה רגשנית,
האוהבת לפרוט על גיטארה, לקרוא שירה ולבלות.״
כך תאר לפני שנה וחצי העולם הזה 1115 את שני
הצדדים של רותי למפרט, נהגת המשאית היחידה בישראל.
ךעדה מו צקה ניצבה השבוע על גג בית־הרבנות ב־
^ חיפה. היתר, זו רותי למפרט, או ליתר דיוק — הצד
השני שלה. לא רותי הנהגת, כי אם רותי הרגשנית, האו־

רותי הכלה

רותי הנהגת

בג׳ונגל של אחד האיים הקאריביים, שאלה בלתי־צפויה

הבת לפרוט על גיטארה, לקרוא שירה ולבלות. מעליה התבדרה
ברוח חופה. לצידה ניצב חתנה, ורותי היתר, הכלה.
אבל רותי הנהגת היא רותי הנהגת. היא התחתנה אומנם
בחיפה, אבל השתלשלות העניינים עד לאותו, רגע מתחת
לחופה היתד, גדושה מאורעות כיאר, לנהגת המשאית.
הקאריירה שלה כנהגת לא נמשכה זמן רב. אחרי ההבטחות
הקוסמות התברר לה מהר מאוד כי בעל המכונית,
עבורו עבדה, התכוזן לנצל את עובדת היותר, נהג־אשה,
לשלם לר, כפי שמשלמים לילד חניך. הוא הציע לה 150
לירות תמורת חדשיים עבודה. כשלא רצה לזוז מדעתו,
לקחה רותי את מפתחות המכונית ותעודותיה, הודיעה לבום
כי תחזיק בהם עד שיסכים לשלם לה משכורת אנושית.
האיש לא נבהל. הוא השאיר את המפתחות בידיה, לא
שילם לה את הכסף עד עצם היום הזה.

המון גיצוז, המון גוצץ

רותי הבופה
״אז נזה יש בעצם?״

ספרים
ה טפ ה
כבדרך אגב

היהודים מכורש עד הורדוס (מאת
נורנון ה. סניית, עברית מ.

ניר, הוצאת

רונית, תל-אביב) הינו דוגמה בלתי־נעימה
למדי של הספה דתית במסווה של ספר־היסטוריה
המיועד למחנכים ולנוער. על אף
מבוא קצר וחסוד, בו נאמר בין היתר כי
ספר זה נועד, בעיקר, לשמש עזר למורים
ולמרצים בבתי־ספר ובמיכללווז וכוונתו לשרת
אף את הקורא בדרך כלל, מתברר

חיש מהר שכוונתם האמיתית של המוציאיג
לאור אינה אלא לעשות נפשות לדת הנוצרית
בקרב הקהל הישראלי.
לאחר סקירה היסטורית קצרצרה, מתחיל
המחבר האנגלו־סאכסי לפתח תיאוריות
דתיות משלו, משתמש, תוך כדי־כך, בשיטה
המיסיונרית הידועה של הבאת מובאות מן
התנ״ך, ללא הקשר הגיוני בפסוק או תוך
עיוות הכוונה ההיסטורית או האגדית של
הפסוק הסובא, דבר המאפשר לתיאולוג
סניית להוביל, צעד אחר צעד, את הקורא
העולם הזה 1191

ף* דתי ״מלה שוב לחפש עבודה .״למה לא תעלי על
| אוניה?״ הציע לה מכר, שידע כי לרותי אפשר להציע
כל דבר-.אם לא תקבל את ההצעה, לפחות לא תיעלב.
רותי לא רק שלא נעלבה, אלא קיבלה את ההצעה בהתלהבות.
זה היה בדיוק מה שחיפשה, אותו רגע. היא ביקשה
לעבוד כמטפלת, אבל מטפלות היו במספר מספיק. חסרו
דיילות־הדרניוח. אולם בעצם לא רצו לקבל אותה כלל לעבודה
בלי נסיון. אחד הגדולים אף אמר בוועדת המיון
של שוהם שאם יקבלו אותה לעבודה, הוא יתפטר.
הוא לא התפטר; ורותי קיבלה את העבודה. בחודשיים
הראשונים עבדה על התיאודור הרצל ואירחה את דויד בן־
גוריון בחופשתו. אחר־כך עברה לעבוד על הירושלים, שם
נשארה שמונה חודשים, עד שעזבה בגלל — יהודה דורון.
במשך חצי שנה מתוך שמונת החודשים הללו נסעה, רותי
עם ד,ירושלים מניו־יורק לאיים הקאריביים, בטיולים מאורגנים
.״המון כושים, המון לכלוך, המון ניצול,״ ניוכרת
רוחי ,״אבל המון נוצץ בשביל תיירים.״
אז כבר לא היה לרותי מספיק זמן כדי ליהנות מיופיה
של הסביבה. היא היתד, עסוקה בידיד חדש, אותו מצאה
על האונייה. ידיד זה היה יהודה דורון, צעיר בן ,27 יליד
ירושלים, ששימש מלצרו האישי של רב־החובל.
כשעלתה על האונייה היו לרותי, ילידת הקיבוץ השומר־ד,צעירי
נגבה, השקפות רחוקות מאוד מאלה של אנשי־

הבלתי־מנוסה למסקנה הטבעית־כביכול שהנצרות
הינד, המשך מהותי של היהדות׳
אורח החיים המתבקש אף במדינה ישראלית.
הוצאת דוגית, מוסד תרבותי של הכני
סייד, ד,באפטיסטית־ד,נוצרית בישראל, שמה
לעצמה מטרה לחנך את הקורא הישראלי
לערכי הנצרות• לו עשתה זאת בדרך של
הבעת דעות הנצרות כלשונן וכהווייתן, יכולה
היתד, לצמוח טובה רבה לקורא העברי
ובייחוד לקורא הצעיר, המבודד מן העולם
המחשבתי שמחוץ לד׳ אמותיו הישראליות.
אולם דוגית בחרה דרך עקיפה יותר, ועל
כן — שלילית. הרעיונות הנוצריים וההטפה
הדתית מוחדרים כבדרך אגב, מתוך חשש
נורא שמא יחוש הקורא כי כוונת הסופר
לשכנע אותו לדעה זרה.
תוך־כדי־כך מאבד הספר את ערכו, והקורא
הבלתי־משוחד מתרשם עזות כי זוהי
הטפה לשמה, מגמתיות כנסייתית נוצרית
שאינה פחות בלתי־נעימה מכל מגמתיות
קנאית אחרת, הנוהגת לעוות עובדות לצורך
שיכנוע.

תר מ ם
דובדבני ע ובר
זימרת דובדבנים (קובץ שירים יפא-
נים, תירגם ואסף אוריאל עקיבא, הוצאת

בוזיבוחים סועאחד
ממתנגדיה
לה כי באונייה
לא כמו שקור
הצתת.
את רוב שעות הפנאי שלה בילתה
רים עם העובדים, שרובם התנגדו לדעותיה.
המובהקים היה יהודה דורון. הוא הסביר
חייבים להיות תככים בין אנשי־הצתת, וזר,
אים באגדות.
רותי לא נכנעה לו, אבל במשך הזמן נתגלו יותר ויותר
נקודות־השקפה משותפות לשניהם, בשטחים אחרים.

בכ 7זאת אשחי

ל המיזוג המלא הוחלט באחד המקומות היפים
בעולם. היה זה כאשר ד,אוניה הגיעה לאי ארובה, בים
הקאריבי. רותי ויהודה ירדו אל בית־המלון המפואר, שלידו
ג׳ונגל קטן עם צמחיה טרופית וכוכים מוארים בסלעים.
היום אין רותי מאשימה איש במה שקרה לה שם, אך אילו
רצתה, היתד, יכולה בהחלט להאשים את האודירה.
ליד הכוכים, המוארים באור רומאנטי׳ נפלא, התמקמו
רותי ויהודה. פקאום אמר לה יהודה :״מה היית אומרת
אילו שאלתי איתן־ אם את רוצה להתחתן. אתי?״ רותי לא
חשבה. הרבה .״למה לא?״ ענתה, והם התחילו לתכנן את
עתידם בצידז של מלון הפאר.
הוויכוחים נמשכו גם אחרי שנפלה ההחלטה הגורלית,
והיו גם משברים לא מעטים. אבל רותי ויתרה. ומי שמכיר
את רותי יודע, שלהשיג וזיתור מצידה, על מה שלא
יהיה — זה הישג נכבד מאוד.
גם יהודה וגם רותי החליטו כי חיי נישואים לא מתיש־בים
עם עבודה בים. הם ירדו לחוף.
יהודה השיג מיד עבודה כמלצר במלון הנזלן דויד בירושלים.
לרותי הציעו עבודה כמדריכי, בבית־ספר לנהגות
בירושלים. אבל יהודה לא הסכים, ורותי ויתרה שוב .״הוא
רוצה להיות הגבר במשפחה, ואני חושבת שהוא צודק
בהחלט!״ הודתה לפני שנכנסה אל מתחת לחופה .״אז אהיה
סוף־סוף פקידה, כמו כולן, ואחכה עד שתהיה לי מכונית
משלי.״
מתחת לחופה קרה עוד משהו שאיש לא ציפה שהוא
עלול לקרות לרותי. בזמן הטכס הבריק משהו בעיניה. אחרי
שהכל נגמר, כשנשאלה נהגת־המשאית־לשעבר מה זה
היה, לא התביישה להודות .״כן, בכיתי. ראיתי אחרים בוכים,
ובכיתי. אז מה יש, בעצם? הרי סוף־סוף אני בכל
זאת אשה!״

מחברות לספרות 109 ,עמודים) משמשת
חומר־גלם לאחת המרקחות הממותקות שהופיעו
בעברית על נושא השירה היפאנית.
אוריאל עקיבא, מחנך וותיק ומכר חדש של
השירה היפאנית׳ אסף בקובץ מקרי זה
149 בתי־שירה יפאניים, אותם תירגם משפות
אירופיות ; הקדים להם תדריך מיוחד,
בעזרתו, קימה, יוכל הקורא הישראלי להגיע
אל הדובדבנים עצמם•
בתישעה שערים, שאחדים מהם נושאים
שמות מקוריים כמו הגות־לב׳ אהבה, יסורי
לב, או חלומות אוהבים, קבר עקיבא אחדים
מטובי המשוררים היפאניים, שהתמחו
בריכוז פיוטיהם בשתיים שלוש שורות
קצובות. שיר כמו הלילה /אבוא לבקרן
בחלומך/.אי ש לא י ח קרני /,אי ש לא יט־רידני/
.אנא השאירי את דלתך פתוחה, מו

עשרות בתי־פיוט עמומים אחרים, שאפילו
חוקר השירה היפאנית לא יוכל להפריד
בינם לבין מרקחת הסוכר שרקח עקיבא
סביבם.

מלל
דו גמת ־ הרדועה
מעבר לחלוני (אימרות־שפר
ומיכתמים סאת ישראל שטנדל־סניה, הוצאת המחבר),

הינו דוגמה של ספר שאסור היה לו לראות

אור, לו היה הדבר תלוי בקנה־מידה אסתטי,
אינטלקטואלי או ייחודי.
ולא משום שמימרות־השפר הכלולות בו
גרועות כל־כך; אלא משום שהן מיותרות
לחלוטין. כמעט ללא יוצא מן הכלל, אלד,
דעות אישיות שאפשר או אי־אפשר להסכים
להן — אך שאינן מחדשות מאומה, מבחינה
מחשבתית או סיגנונית.
מעבר לרמת־הכתיבה הדלה למדתי נעוץ
דופי הספר בהרגשת המחבר, הניכרת היטב,
שיש לו מה להגיד. זוהי, לצערו ולצער
קוראיו המקריים, טעות מרחיקת־לכת.
הקורא השקדן ביותר, בין אם הוא מתייחס
לדעות מר שטנדל על החינוך: מיום
שנולד הילד, על ההורים להיזהר בדבריהם
ותנועותיהם כי הס הראשונים המשמשים לו
דוגמא (ע׳ ;)12 ובין אם הוא רגיש להב־חנותיו
הסיפרותיות: ישנם משוררים וסופרים
כותבים הרבה ומעט מהם המרגישים
באמת את אשר כותבים: אוהבים לכתוב ולתאר
אהבה בעת שמעולם לא אהבו ולא
היו נאהבים (ע 35 אינו מסוגל אלא

להעלות חרס בידו, חרם שהינו, במקרה זה,
חלק משבר־כלי סיפרותי.
כל הטוען לכתרי הוגה־דעות — מוטב שיעיין
בכרך קט זה. לאחר מכן, יתכן מאד
שיטוש את תוכניותיו להעלות את הגיגיו
על הנייר.

מספר 1191

שנח 23

כ׳׳ה תמוז תש״ד20.7.1960 ,

תוו מערב=\דמ3י מגדה