גליון 1192 מתאריך 27 ביולי 1960

העורך הראשי:
אורי אבנוי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתו
עורך כיתוב:
מקפים גילן

כתב ראשי:
אלי תבור
רחוב גליקסון ,8תל-אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען לנזברקים :״עולמפרס.-
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
דפוס משה שהם בפ״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

צייר המערכת:
וקי

צלם המערכת:
דויר אומר

חברי המערכת:
נורית בת־יער, שייע גלור, לילי נלילי.
דויד הורוביץ. רותי ורר, יום\זאבו־וזמרי,
א בינ ה

סטו, אבנר פרי,
סילבי קשת.

ביותר

;׳מום

קינו,

במדינה

4.000.000 פעמים ויותר יצאו מכוניות ״אגד״ לדרכן בשנת . 1959
אם נכפיל מספר זה בארכו של אוטובוס ״טייגר״
החדיש והמשוכלל, המצוי בשרות ״אגד״ ,נקבל
מספר העולה במידה ניכרת על אורך קו־המשווה.
שרותים בהיקף נרחב כזה מצליח ״אגד״ להגיש
לציבור הנוסעים רק בזכות מבנהו הקואופרטיבי.

פרסום נאדל

הבן קיבל תעודה מוכה !
מגיעה לו מצלמה! לטיול ול׳
חופשה — מצלמה ! להנאה
ולהנצחת חוויות — מצלמה!
מבחר עשיר של מצלמות ב מחירים
בין — 30.ל״י —
— 145.ל״י, סרטי ראינוע
8מ״מ בצבעים ושחור־לבן,
בקרוב — אצל

לונן נ 31ר

פו ט ד
חי פ ה, ר חו בהת

במשך עשרות השנים האחרונות שקדר,
העתונות ליצור רשת בינלאומית של אספקת
אינפורמציה. הוקמו מנגנונים של כתבים,
סוכנויות־ידיעות עולמיות, מכשירים
מיוחדים לקשר דחוף. עתון בינלאומי גדול
מחזיק עתה עשרות כתבים המפוזרים על
פני העולם.
אך דומני כי אף אחד מכל המוסדות
האלה לא הגיע לידי אותו שיכלול כמו
מנגנון מיוחד־במינו, הקיים ליד העולם הזה.
דומני שאין דומה לו בעולם. זהו מנגנון
שאינו מקבל שכר, ואשר כל אחד מחבריו
פועל לא רק בהתנדבות, אלא גם ביוזמתו
האישית הבלתי־תלויה.
כוונתי לקוראי העולם הזה ברחבי תבל.
נדמה שכל אחד מהם, בראותו
קטע על ישראל בעתון
המקומי של עיר הימצאו,
נחפז אל הקיוסק, קונה את
העתון, משגר אותו בדואר־אוזיר*אלינו.
התוצאה: כמעט
ולא יכולה להופיע מילה
על ישראל באיזה מקום
שהוא בעולם, מטימבוקטו
עד קאמצ׳אטקה, מבלי שהדבר
יגיע אלינו, בצירוף
ברכה של קורא.
בגליון האחרון פירסמנו
שני קטעים שהגיעו אלינו
בדרך זו. האחד הכיל סקופ
שלא פורסם בשום עתון
ישראלי אחר — כתבת־ד,שער
על הנאצים בשרותים
החשאיים הישראליים. הקטע
נשלח אלינו, ביום הופעתו,
על־ידי הקורא יצחקבן־דויד,
הנמצא במינכן. ואילו הקורא
מנחם בלון /תלמיד האקדמיה
למוסיקה בדטמולד,
גרמניה, שלח לנו את גליון
השבועון הגרמני שעל שערו,
אותו ראית במדור אנשים,
הופיעה שרה גלר היפה־
•כרה גלר (כמרכז, כת )14
פיה במדי חיילת צה״ל.
כפרס אני מפרסם למענו
לו היתר, באן דיקטאטורה, מצודה
תמונה נוספת של שרה לפני נשואיה —
היתה לקחת את נהגי הטקסי רובם ככולם
תמונה מושלמת של נעורים וחן ישראליים.
לשניים אלה, ולכל שאר הקוראים המטים ולדונם לעבידת־פרך. אילו היה השלטון
שכם למפעל זה, תודה לבבית. עתונים רבים בידי, הייתי קונס אותם בכל הקנסות
בעולם, גדולים ועשירים מאתנו, היו מת האפשריים. הצריחות הבהמיות, אשר הם
משפיעים כל שעות היום, הורסות את
גאים ברשת כזאת של כתבים.
עצבי האזרחים.

״הגרועים שבהם — אלה הנהגים של
כתבת־השער על מעשי־האונס במוניות (ה שבת. מנוולים אלה עומדים כל ליל שבת
עולם• הזה ) 1189 כיבדה אותנו במטר של וכל יום שבת (המדובר בדרום תל-אביב)
מכתבים למערכת, חלקם נרגזים, חלקם ה וצורחים במלוא גרונם :״לוד—רמלה—רחומחייבים
את הכתבה ומנסים למצוא פיתרון בות!״ עד שאי־אתה יכול לנוח בשלווה
אפילו רגע אחד.
לבעיה.
״מי יתן ויחולו על נהגים אלה כל
בין הנרגזים ביותר היה נהג־המונית פנחס
מזרחי מנס־ציונה, השואל :״האם בגלל הקללות והעונשים האמורים במחללי־שבת.
ארבעה או חמישה נהגים, ואפילו בגלל עש אך לאזרחים הנבונים יש רק ברירה אחת:
רה, מותר לבעל מאמר זה לכנות מאות לא לנסוע עם נהגי הטקסי, אשר רבים
ואלפי נהגים כאנסי־טקסי? האם בגלל אר מהם חשודים או עלולים לבצע אונם, רצח
בעה רשעים תמיטו קלון וחרפה על מאות ושאר דברים, הנובעים ישירות מאופיים
העדין״.
ואלפים?״

לקורא מזרחי יש כל הזכות להביע את
דעתו, כי לפני חודש מצא במוניתו ארנק
למרבית המזל, נמצאו גם קוראים בעלי
שהכיל 1200 לירות במזומנים ובצ׳קים. הוא גישה יותר קונסטרוקטיבית. אחד מאלה
מסר את הכסף למשטרה, שמצאה את ה הוא א. קריתי מחיפה, המשתדל להסביר
את התופעה כך:
בעלים.
אותו מעשה מוזכר גם במכתבו של יע״ההסבר
והפתרון לבעית אנסי־הטקסי
קוב מלמוד מרמת־גן, המתמרמר :״כנהג כלולים במאמרכם •.אין סיבה לחשוב שמונית
ותיק נפגעתי מאוד מהכתבה. מפליא המדובר בפושעי מין. הנהג היגו, לעתים
אותי שאתם רודפ-ם רק אחרי הסנסאציות. קרובות, גבר אלים, בעל אינטליגנציה נמומדוע
לא פירסמתם כתבות על נהגי־מוניות כה. גבר כזה נוטה לחשוב שכל בחורה
הממלאים את תפקידם במלוא הרצינות וה מוכנה ליפול לזרועותיו ללא כל טירחה
יושר? למה לא פירסמתם על נהג מונית מיוחדת מצירו.
אשר מצא סך של 1200 לירות והחזירו?
״אם הנוסעת מחליפה אתו מספר מלים,
למה לא פירסמתם על נהג הלוקח חיילים הרי לדעתו היא משתוקקת אליו. אם היא
בטרמפ, בלי לקבל כל תמורה כספית, ו מתעלמת ממנו, היא משחקת מישחק. וכמביאם
בלילה למחוז חפצם, למרות שזה לא שהיא מתנגדת באופן פיזי, כוונתה לגרות
בקו נסיעתו?
אותו.
״צר לי מאוד על שכל נהגי המוניות
״למעשה לא מתקבל על הדעת שאשה
הושמצו על ידכם, בלי להפריד בין נהגים היכולה בקלות להיוודע לגבר ברחוב, על
המחפשים את מחייתם, לבין נהגים המחפ שפת־הים או בקולנוע, תיטפל לנהג הטקסי
שים הרפתקאות! כאן עלי לציין שבהאש דווקא. אולם בעוד שבמקומות הנ״ל קשה
מות על אונס או שוד יש להאשים קודם להגיע לידי אי־הבנה, הרי הנוסעת נתו
את המשטרה, אשר מאפשרת לפושעים מוע לחסדי הבנתו המוגבלת של הנהג, שבו;
דים, הידועים לה, לקבל רשיון נהיגה ב מכוניתו הנוסעת היא נמצאת.
רכב ציבורי, ויחד עם זה נוהגת בקלות
״הפתרון המתאים ביותר: עונש מאכסי-
כלפי אלה האשמים בכך. אם היתה רוצה מלי. זה ישכנע אותם שלא כדאי לעשות
המשטרה לקחת את הדברים ברצינות, כשם טובות מסוג וה!״
שהיא לוקחת ברצינות את רשימת הדו״חות
על לקיחת או הורדת נוסע בקירבת תחנת
האוטובוסים, או בהורדת נכה על־יד מקום־
הורדה שלא כחוק, אז היו הדברים נראים
לגמרי אחרת. למשטרה ידועים הטיפוסים
המתוארים בכתבה שלכם די טוב, ורק רצון
מצידה היה מפסיק את כל ההרפתקאות של
טיפוסים אלה.
״נכון שנשים פוחדות לנסוע יחידות במונית
בשעות הערב והלילה. אבל אם הנוסעת
תיגש לתחנת מוניות מאורגנת, ולא תחפש
מציאות על־ידי עצירת כל מונית עוברת,
בודאי שהיתר, מונעת את אי־ד,נעימויות, ולנו
את הנזק הנגרם הן בצד החומרי והן מבחינה
מוסרית.״

דעה מנוגדת בתכלית מובעת במכתבי
של קורא, המזהה את עצמו רק כעתונאי,
ואשר לפי תוכן מכתבו אני משער שהיא
גר באזור דרום תל־אביב. טוען קורא זועם

העולם הוה 1192

מכתבים
הכלל והפרט
עט 84״ (העו^ם הזה
המאמר *י111ק
)1191 מתאר יפה את מצבנו• הטדיני־הפנימי
ואת סכנותיו. אבל יש להעיר על דבר אחד.
העורר כותב :״איז כל דטיוז ביז מפא״י
והנאצים.״ אינני בטוח שוה נכון.
אם התכוון לכד שאיו ותות בין מפא״י
לנאצים — הצדק עמו. עדייו קיימים הבדלים
גדולים ביז שניהם, לטובת מפא״י. אבל
גם דמיון אינו הסר! זה נוגע בעיקר למיזוג
בין לאומנות וסוציאליזם. זהו מיזוג
מסוכן ביותר, המאחד תכנון ביורוקראטי
והתערבות ממשלתית בחיי־הפרט עם מיסטי לאומית.״
אידיאולוגיה
קה של ״מקוריות
כזאת מקריבה את האדם על מיזבח איזו
״טובת הכלל״ לאומית־קולקטיבית, בניגו ד
להשקפה הליבראלית, הרואה בטובת האדם,
היהיר, את מקורה של טובת הציבור כולו.
טולסטוי אמר פעם שבעצם איש אינו יודע
בדיוק, מה פירוש ״טובת הכלל״ ,וש־המושג
המעורפל הזה תמיר שימש עילה
לפשעים בלתי־אנושיים.
ד״ר א, דק, תל־אביב

הסד השני
מאסר העורר ״ביצים בסלי׳ (העולם הזה
)1190 הפליאני. דווקא העורר, בתיקה היותו
עתונאי אופוזיציוני למשטר הקיים, מוכרח
להעריד יותר מכל אדם רגיל את חשיבות
החופש. חופש הפרט לכתוב, לפעול וליצור,
בפי שהוא קיים במערב, איננו קיים ברוסיה.
ואילו העורר מציע להתקרב ל״סל השיני״
— קרי למורה.
•...בתוקף ההתפתחות הטכנית העצומה,
שחלה בעולם המערבי, לא יבול הקומוניזם
הרוסי להשתלט עליו בכיה צבאי. אולם
קיימת כמובן סכנת הסיבות מבפנים, שהיא
מוגברת על־ידי המלחמה התעמולתית והפסיכולוגית
שמנהל גוש רודני, לאומני, יעיל
והסר־מצפח, המצוייר נוסף על כר באידיאולוגיה
חזקה, לעידוד מהפיכות כאלה.
הקו הניטראלי של העורר פועל על כז
בכיוון המתאים לגוש רודני זה, לרעת החופש
במדינה.
דן חת, אילנות

תיקון טעות

כמעט והתפלאתי כשראיתי במדור המכתבים
של ״העולם הזה״ ( 0189 את תמונתה
יקל צעירה, ומתחת
יה השם ״מן״ .כפי
שאני יודע היה הלהיות
צריך

״דג׳אני״
.אביה של עם התחת! לילי חווה, אמה, בפני
קארי מוסלמי, ושם
משפחתה עדיין צריד
להיות דנ׳אני. לבז
אני מבקש לשים את
התמונה עוד פעם
ולכתוב תחתיה את
השם הנכון.
עבד אל־חמיד פרוג׳י,
כפר קלנסואה
הקורא פתטי צודק.
תפאדל.

דג׳אני

הכו שם!
יש לי בעיה שקיקה לי לפתרה: מציאת
יכם לבני או בתי (עדיין לא ידוע) .הבעיה
למצוא שם עברי מקורי קיימת בקרב הרבה
זונות צעירים כמונו, ולכן אנא פרסמו רשימה
קטנה.
ורדה ויוסף לשצ׳נסקי(לשם) ,תל־אביב
קוראי העולם הזד, מוזמנים להציע שמות
מקוריים לבנם ו /או בתם של הקוראים
לשם. הדבר דחוף .,מאחר -שלפי המשוער
יארע המאורע בהתחלת אוגוסט.

אם, בת ורוח הקודש
האם ראיתם שלקאריקטורה המצויינת
של וקי על עצמאות אפריקה (העולם הזה
)1190 נולדה כעבור שלושה ימים בת בל־תי־הוקית
ב״מעריב״ ,הדומה לה כשתי טיפות
דיו?
שושנה שפירא, רמת־גן
במזל טוב. האם והבת: ראה גלופות:

״העולם הזה״ 12.7.60

ויוה זיוה!
על אפם וחמתם וקינאתס של טשמיציה,
מלעיזיה ושונאיה: חחי זיוה! (העולם הזה
.) 1190
זלמן שנוקפרצקן, תל־אביב

כסף דמשפטים
אני בז .30 לפני שש שנים השתחררתי
מהצבא, ואחרי שלושה חודשים של ריצה
ללישכה קיבלתי עבודה בבית-חרושת ״עץ
לבוד״ בפתח־תקווה.
במשך הזמן תליתי
מהעבודה הקשה

מאוד שנתנו
אחרי שנתיים ביקשתי
עבודה יותר
קלה. הם הסכימו
לתת לי פיצויים,
בתנאי שאלד. התחיל
מישחק ממושד:
במשך שגעה חודשים
אכלתי את כל ההסתדרות הכסף.
ביקשה ׳שיחזירו אותי
לעבודה. בעל־הבית
אמר :״בשום
אופן״ .אז ההסתדרות
נכנעה, ולי אמחבושה

לעשות לו משפט
אזרחי פרטי, על חשבוני הפרטי.
לו יש יותר כוח ממני, לעשות משפטים.
בשבילי היתר, ההסתדרות צריכה להילחם,
אבל היא לא עושה את זהו
יעקוב חבושה, מעברת עמישב

הרב;י ת
אוי לדור הוה, ששר ורב בישראל בגיל
ויקנה שכזה, במקום לשקוע בים התלמוד
והגמרא, הפד במוח ימיו למחזר דון־ו׳ואני
והעולם הזה ) 1191 ועשה עצמו לבריחת
היום. מדוע לא לקח אשה מכובדת בגיל
60־?50
כבודו וחינו של שר זה ירדו בעיני העם
!בוראי נם בעיני בן־גוריח, האיש הגדול
באמת, שנקל לתאר כיצד יסתכל עליו
מהיום והלאה. על הרב להתפטר, כיוון שהעם
ממש סוער ורונו.
אוריאל הורביץ, לוז
ישר לענין: נא מצאו התו בו 03 לבתי
בת השלוש,
ח. אבן־הי, ראשון־לציון
..אכן, זו דמותו של אדם אשר בחירתו
לשר נתאפשרה הורות לקנוניות מפלגתיות!
קוראה, תל־אביב
המאמר ״אשת הרב״ הוא נפלא, וגם היסטורי
היה, למשל על הנצי״ב הרב נפתלי
צבי ירלין. כשהיה הרב מי־טוז (אז הרב
פישמן) מתווכח עם הרב מאיר ברלין, והיה
אומר ברליז ״אני שמעתי מאבא כר וכך,״
היה הרב מיימון קם ואומד :״מה אתה יודע
על אביך? האם אתה הכרת אותו? הלא
היית תינוק כשאביו נפטר!״ וזאת לדעת:
הרי הנצי״ב נפטר בגיל קרוב לתשעים.
יוסף קורבמן, תל־.אביב

אתגר אנטי־אפריקאי
אויה! מה עשיתי ומה עוללתי כי מתעללים
אתם בי כר? התלוננתי (העולם הזה
)1191 על כי פירסמתם את מכתבי למערכת,
והנה פירסמתם מיכתב של אחר שלמה כהו,
אך לא אני שלמה כהן זה! ולא עוד, אלא
שאותו שלמה כהן כתב דעות שהיו זרות
ולזרא, כאילו דעתי אינה נוחה חו״ש מהדור
הצעיר, והנה להיפר, דעתי כי התברכנו
בדור צעיר לתפארה. אנא, פרסמו את סיב־תיי
שלי!
שלמה כהן, תל־אביב
עורן המדור מצטער על כי בילבל את הנהנים.
הנה מיכתבו של הקורא שלמה כהן:
איני מסכים כלל וכלל עם דברי העורר
(העולם הזה ,) 1188 כאילו היייים אנחנו
להשקיע בל מאמץ כדי למשוך לצידנו את
עמי אפריקה. ההתרפסות וההתחנפות אל
בני הגזע השחור, כמו ההתרפסות וההתחג-
פות אל בני עדות המזרח בארץ, תעלה חרם.
אנחנו עם לבז, ובתוקף מוצאנו וחינוכנו
שייכים אנחנו לתרבות המערב. לא זה בלבד
שאסור לנו להתכחש לכר, אלא יבולים אנחנו
להתגאות בכך. ואם הדבר אינו מוצא
ח! בעיני ליאופולדוויל וקאזאבלאנקה, מה
בכד?
שלמה כהן, תל-אביב קאזאבובו חבוב הוא.
אד איו כלום בו
בלובוטבו.
חיים יעקובי, נהריה
אבל צ׳ונובה
הוא בומבה.

שפה מעובדת
בגליו! העולם הזה ( )1189 ניכרת נסיגה
לגבי השפה העברית.
הכותרת ״אנסי הטקסי״ (במקום אנסי המוניות)
.מאמר ראשי :״הובי״ (תחביב) .עניין
דניאל :״דיקטטור״ (הודו) .ענייו משטר
דויר :״הטסיז״ (שרב) .סיפור זיווה ״טיל•
גרפו״ (הבריקו).
הריני מעלה את הרעיון והמשימה למצוא
מלים עבריות שגורות לביטויים הלועזיים
הבאים, שהופיעו באותו גליוז: אינטריגה,
אינפורמציה, ג׳נטלמז, דיאטה, טכסט, לינץ׳,
מיליטריסטיות, סימולטאני, פאנטסטי, רביזיה,
צבי
בר־שירה, גבעתיים

״מערים״ 15.7.60
העולם הזה 1192

תודה לקורא בר־שירה על הקריטיקה הליו־גואיסטית,
קוראים המוכנים לתרום תרומת
לעיבוד המלים הנ״ל, מתבקשים לשלוח הצעותיהם.

נערה־יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראותיפהו כד טופחת.
עוזרך הנאמן -הוא
היאלויט • ז? 1ו 1גזו 8 0
הקרם המפורסם לפי ד״ר לברן, פריס, המכיל דלה
דויאל, מגן על עורך ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון עורן על־ידי1,
פעילות של מחזור הדס.
מחיר השפופרת 4.25ל״י
פרסום צימט

נאשפ-בריגול סימה (כמרכז) ליד רב־אלוף דורי*
מחקר תמים כביכול

במדינה

העם

כ כ׳ /רינ ל *

מועמד לתפ קיד

תשבץ העודהזה **92
תשבץ זה חיברה רות מאירוביץ מ־ת״א,
בזמן שקיבלה, שלא מרצונה,
חופשה משתי בנותיה שהן בנות שש
1־ ,14 הסיפור הוא פשוט: רות מאירד
ביץ נפלה למשכב והשתעממה׳ ,אז
החליטה לנסות לחבר תשבץ. הבנות
התחשבו במקצת במצבה של אמא ולא
הפריעו לה. התוצאה — תשבץ, ה נמצא

לפניכם.

אנו

תקווה

שרות

מאירוביץ
בת ה־ — 26 כבר הבריאה.

מקדחת

חיבור־התשבצים.

וזן . 1 :שיר
עתה פו־איש

.10 אינו
מודד;

וניברסיסה ידו-
.14 ספינת ה;
.15 שוחה
פני המים;
מצבת זיכרון;
;טייוז גוף שלי־
.20 משחק ליל-
.22 מסר; .25
:חוצה; .2)5ש.27
מדבר;
בלשון
קישון;
זינו יבש; .32
ם נמצאים בזה
בלילה; .33

.44 מארחות
,46 ;:דנם:
ונה התיבה; .50 כלי קבול .51 :לפתע;
בוש; .55 קרס; .57 תבלי! לקפה; .58
אבגיס .0 :מו -ינה בדרום אמריקה;
פיפשה.
ונ ד ; .1דרד; .2אבר בנור .3 :קהל
.5מילת־צער; 15י. אינו סמיד; .7גיל
ת .8 :דרגה 1׳באית; .9שילוב של
וקולנוע; .12 עני; .15 עליו נמצא
; .16 אחד מ< זרבעת המינים עליהם
ים בסיבות: אד ישר — בסלנג.21 :

ליצן; .23 מים רבים; .24 ישן; .26 כוח;
.28 ישנו; .29 מחבר הספר ״קרמת עדו״:
.31 סם חיזוק לגוף; .32 בין־ערביים; .35
אינו מוכר; .37 חבר לעסק; .38 רוצה
לישון .40 :משתחווה; .41 בסולם הצלילים:
.4:5מבני יעקב; .45 עיר ידועה בפולין,
.46 מלמד חיות; .47 שם סרטה המפורסם
של מארלנה דיטריד; .49 הסתובבו; .52 משקה
.54 :כחוש, רזה; .56 קריאת צער; .58
•עמו הפרטי של מולה הצרפתי.

בשעה שהמערך המפלגתי בארץ תתמוטט
לאורך כל החזית, הגישה השבוע קבוצה
אחת במדינה את מועמדותה לתפקיד
האופוזיציה היחידה. קבוצה זו נמצאה ב־מפא״י
עצמה. היתד. זאת צמרת ההסתדרות.
האיש המנהיג קבוצה זו, ואשר נשאר
יריבו היחיד של בן־גוריון בדרג העליון,
לא היה בארץ. היה זה פנחס לבון.
אכן, דוזקא העדרו הוכיח כי בידי לבון
התקיף עלה לצבור כוח פוליטי מגובש,
המסוגל לפעול ולהצליח גם ללא עזרתו הישירה.
היתד, זו הוכחה חשובה, שאסור לאף
אדם, המעורה בחיים הפוליטיים של ישראל,
להתעלם ממנה.
המאבק היה נטוש בין שרי הממשלה לבין
ראשי ההסתדרות. הנושא: זכותם של הפועלים
לתוספת־יוקר. לכאורה לא התערב
דויד בן־גוריון — אך הכל הבינו כי רוחו
מרחפת על פני השרים, כשם שרוח לבון
מרחפת על פני ההסתדרות.
נצחונה של צמרת ההסתדרות, שהנחיל
לפועליה תוספת שהם בלי ספק היו זכאים
לה, היה רק הישג קטן, יחסית. אולם הוא
מראה כי בשעה שמפא״י צועדת לקראת
שלטון יחיד ללא־מצרים (ראה הנידון) ,עולה
המאבק על השלטון בתוך מפא״י לדרגת־חריפות
גבוהה יותר.
ריגול חקירה בטכניון
מן הרגע בו דרכה רגלו של הפרופסור
קורט סיטר. על אדמת הארץ ב־ ,1953 עקבו
אחריו כצללים אנשי שירות הביטחון. על
אף העובדה שאיש־המדע הגרמני־סודטי, שנולד
בצ׳כיה לפני נ־ 50 שנה, הוזמן ארצה
על־ידי אחד החשובים במוסדות המחקר־המדעי
העבריים — הטכניון בחיפה —
נתקבל האיש על־ידי אנשי הש.ב. בחשד
סמוי וערני.
חשד זה נבע, אולי, מן העובדה ששירותי
הביון האמריקאיים עקבו אף הם אחר הפרופסור
סיטה. שעה ששהה בארצות־ד,ברית,
לאחר תום מלחמת העולם השניה, כיהן כ־פרופסור־מרצה
באוניברסיטת סירקוז שבמדינת
ניו־יורק. שעה שביקש לחדש את
רשיון־שהותו בארצות־הבר ת, נתקל בסירוב.
כתוצאה מכך החליט המדען לקבל את ההצעה
הישראלית, לאחר שהות קצרה בברא־זיל
וארגנטינה, שם כיהן כאיש הוועדה לאנרגיה
אטומית שנוסדה על־ידי פרון.
גירושו מארה״ב חל בעצם ימי צייד־המב־שפות
של הסנאטור מק־קארטי. אולם גם
בימים כתיקונם, היו לשרותי הבטחון האמריקאיים
סיבות טובות לחשוד בפרופסור:
הוא היה ידוע, מאז ומתמיד, כאוהד המשטר
הקומוניסטי.
״לחלל ״.1961*3עובדה זו, שהעסיקה
את האמריקאיים, לא הדאיגה במיוחד את
ישראל. בואו של אחד הפיסיקאים החשובים
בעולם לישראל והעסקתו במחקר ובהוראה,
במיסגרת הטכניון העברי, היתד, הישג גדול
למדינה. העובדה שסיטה שהה את כל שנות
מלחמת־העולם השנייה במחנה־הזוזעות בוב־נוזאלד,
כלוחם אנטי־נאצי נוצרי, רק הוסיפה

למדען הילה של גבורה ושל אידיאליזם.
ישראל היתד, זקוקה מאד לאנשים מסוגו.
אידיאליזם זה היה, כפי שנסתבר, תכונה
הניכרת בכל מעשי איש־המדע. לאחרונה
התבטא האידיאליזם של סיטר״ בעיקר, במחקריו
הנוגעים לחקר החלל הקוסמי — .וב־נטיתו
להרבות בסיורים ובהרצאות ברחבי
העולם, משני עברי מסך הברזל, להפיץ דעת
ולעסוק במחקר לטובת האנושות.
חלומו של מיטה היה כיבוש החלל. לא
פעם הרצה בפני תלמידיו, שהעריצו אותו
והקשיבו להרצאותיו בדממת־קודש, על סיכויי
האדם לכבוש את המרחב הקוסמי .״ב־
1961 נצא מתחום־המשיכה של כדור הארץ,״
הצהיר .״חסר רק פתרון לבעייד אחת, בעיית
הבלם שיאיט את מהירות החללית, עת
תשוב לסטראטוספירה.״
מחקר צבאי אמריקאי. באשר חיל-
האויר האמריקאי, העוסק אף הוא בהכנות
לכיבוש החלל והמנהל מירוץ נואש עם
המדענים הסובייטיים, החלים להעסיק מדעני־חוץ
כדי לפתור חלק מבעיות המיבצע, היתה.
ישראל אחת המדינות הראשונות שזכו להד
מנת־מחקר.
הזמנות אלו לא היו צבאיות, במישרין,
אולם עשויות היו לסייע בהרבה לכוחה הצבאי
של ארצות־הברית: המחקר בקרינה
הקוסמית, למשל, שהיה על ישראל לבצע
למען חיל־האויר האמריקאי, לא זה בלבד
שעשוי היד, להסיר את אחד המכשולים ה עיקריים
בהטסת אדם לחלל החיצון —
ובשיגור טילים ביניבשתיים מאונשים, מחוץ
לסטרטוספירה — אל אף להביא ברבות הימים
ליצירת פוגי נשק חדישים, המבוססים
על חוקי הקרינה בחלל הקוסמי. מחקר
תמים זה עשוי היה להביא ליצירת פצצת־העל
של ,1970 ממש כסי שמחקריה התמימים
של מאדאם ל]ירי, סביב עוצמת הראדיום,
הביאו בסופו של דבר לפצצת המימן של
שנות ר,־.50
האיש שהועסק על־ידי הטכניון בחקר הקרינה
הקוסמית, בהסכמתם המלאה של שלטונות
הביטחון האמריקאים, היה הד״ר קורט
סימה.
המדען חמרגל. השבוע פירסמו שלטו־טונות
הבטחון הודעה, בה נאמר כי הפרופסור
סיטר, נעצר ב 15 ביוני ונאשם בריגול
לטובת מעצמה זרה.
הידיעה, שקושטה על־ידי עתונים ושמו עות
כאחד, הביאה לוויכוחים סוערים, בטכניון
וברחבי הארץ.
אולם הבעיה האמיתית היתד. מוסרית,
והיא לא השתקפה בעתונות. אם תוכח אשמת
סיטר״ אין ספק שיש להתיחס במלוא
החומרה לעצם עובדת פעולתו כמרגל על
אדמת המדינה. אולם קשה היד, להתעלם,
אותה עת, משתי עובדות:
0הריגול כוון, כנראה, נגד מעצמה זרה,
המנהלת מלחמה קרה עם מעצמה זרה אחרת.
מדינת ישראל נכנסה בין הפטיש והסדן שעה
שהסכימה לשרת את המאמץ הצבאי של אחת
המדינות הללו.
• המדען פעל, אם אמנם פעל, מתוך
דחפים אידיאליסטיים. שעה שמוסדות־המחקר
הישראליים שירתו, אותה שעה, מדינה זרה,
שלא לטובת המדינה, כדי לזכות בתשלום
כספי, ישיר או עקיף, קשה היה לדון את
סיטר, כאיש שפל, פושע שפגע במדינה
ידידותית שאירחה אותו.
כי בענייני ריגול על רקע בינלאומי, כ־בעיסקוודמחקר
צבאיות, בעיות המוסר הן
מסובכות.

בחגיגת

יובל אינשטיין בטכניון.

העולם הזה 1192

ף* ימים אלה היתד, לי שיחה מאלפת
^ ע ם אחד מעסקני הדרג השני במפא״י.
הוא ביקש לשכנע אותי כי א ן כל סיכוי
למנוע את קבלת חוק הבחירות האיזוריות
המבניות, המוצע על ידי דויד בן־גוריון.
דבריו היו מעשיים, ישר לענין.
״כמה אנשים יש בכנסת שימכרו את
קולם תמורת מיליון לירות במזומנים?״
שאל אותי.
עברתי על רשימת חברי־הכנסת, וסימנתי
צלבים ליד השמות שנראו לי. מספר הצלבים
הגיע לארבעה־עשר. לא אזכיר כאן
שמות.
בן־שיתי צחק .״נניח שרק ארבעה־עשר,״
אמר .״למעשה דרושים לנו פחות. יחד
עם אנשי מינץ והערבים, יש למפא״י כרגע
55 קולות. חסרים רק ששה כדי להשיג
רוב.

יביעו את דעתם על סוגיה זו?
מי יעז להצביע נגד, באשר עצם
הצבעתו זאת תיראה כהודאה שלדעתו
העם מתנגד לדעתו?

אלתי מניין לבר־שיחי ד״בטחון כי
\1/מפא״י אמנם תשיג רוב במשאל־עם
על שינוי שיטת־הבחירות.
שוב נתקלתי באותו חיוך עליון, רחמני.
״מפא״י?״ שאל בליגלוג .״מי מדבר על
מפא״י? זאת לא תהיה הצעה של מפא״י.
מפא״י כמעט ולא תרים את קולה. היא
תתן לאחרים לעשות את המלאכה. אנחנו
נגייס את כולם.
״נגייס עסקנים רביזיוניסטיים׳ ,שמנחם
בגין לא נתן להם מקום במפלגתו, וה
בית
הנשיא. ניתן להם לנאום
ב״קול ישראל״ .נעניק להם רשיונות
ייבוא. אמנם לא ניתן להם
להיכנס לחדרי הצמרת -אבל
נפתח להם חריץ בדלת, בדי שיוכלו
להסתכל פנימה ולהשלות
את עצמם שהם בבר נמצאים בפנים.

יעשו את עבודתנו. הם ישכנעו את
ר,המונים כי לא מפא״י היא הדורשת חוק
זה, אלא כל החוגים והשכבות, זולת עם-
קני־ר,מפלגות השנואים. אנחנו נזכה לרוב
גדול במשאל — לפחות 75 אחוז, אולי 80
אחוז.

״אחרי כן -יספיקו לנו 61 קד
לות ככנסת כדי לקבל את חוק

״ששה קולות -ש שה מיליון לי״
רות. תמורת חוק שיבטיח את
שלטון מפא״י כדורנו -המחיר
פעוט. זהו שליש של אחוז אהד
מתקציב המדינה כשנה אחת. וה אמן
לי, אצל כמה חברי כנסת
המחיר הוא פחות ממיליון.״

עת היא לנסות להבריק, להצטעצע באיצ־טלה
של מקוריות. דברים ברורים חייבים
להיאמר, והריני מתכונן לומר אותם.
הדברים מתגלגלים, בקצב גובר והולך,
לקראת דיקטאטורה. אמרנו ואת עוד בראשית
התהליך, לפני שנים, ודברינו נראו
אז בהפרזה בלתי־אחראית. היום ברור הדבר
לכל מי שאינו עוצם את עיניו בבחינה
תחילה להימנע מלראות.

אנחנו הולכים לקראת הדיקטא-
טורה. כל עוד כן גוריון חי, תהיה
זאת דיקטאטורה עדינה, מוסווית,
קלה, מעין ״דמוקראטיה
מודרכת״ .לאחר מבן, כאשר ישתלטו
היורשים הצעירים, תהיה
זאת דיקטאטורה פחות עדינה,
פחות מוסווית, פחות נוחה 1-
כבל שיהיה דרוש בדי לקיים דיק|-
טאטורה זו.
דיקטאטורד, זו תתגבש סופית ביום בו
יתקבל חוק הבחירות האיזוריות־הרובניות
— החוק שיבטיח רוב מוחלט למפא״י בכנסת,
לעולם ועד.
עתה מתחילה התכונה המעשית להכשר1,,
הקרקע לחוק זה. עתה הזמן ללחום. לא
בעוד שנה, לא בעוד חודש — עכשיו!

הוא חייך חיוך בלתי־נעים. שאלתי למה
סזנתו.
״נגד כמה חברי־כנסת יש, לדעתו, חומר
מרשיע בתיקי המוסד שאתה קורא לו
מנגנוך החושך?״ שאל .״הברחות ממבע וסחורות,
תמונות אינטימיות, שערוריות אחרות,
שפירסומן ישים קץ מיידי לקאריירה
הציבורית שלהם?״
שוב סימנתי צלבים .״לפחות שמונה,״
אמרתי.

עוד אין דוב למפא״י ככנסת -
גם אחרי מכירת סוף־העונה של
כנימץ מינץ. עוד יש רוב של
עשרה קולות נגד השיטה הכיף
גוריונית.

אולם בעוד שכוחות מפא״י ערוכים
לקרב ותוכניתם מתגבשת והולכת — מפוצלים
הכוחות הנגדיים בכנסת ובמדינה,
שקועים ביאוש קודר ובפאטאליזם תהומי;
בשבילם, הקרב כאילו כבר נגמר. הם
דומים לערימות של סמרטוטים יותר מן
אשר לכוחות פוליטיים, שזכו עוד לפני
עשרה חדשים לרוב.

״די והותר,״ השיב כר־שיחי.
״אתה חושב שבן־יגוריון לא יש*
תמש כזה, כשמתחת על כפות המאזניים
ההצעה החשובה בעיניו
יותר מכל דבר אחר כדורנו?
ובאשר יעמידו את אותם החברים
בפני הברירה -או, או! -
וכי יהיה מי מהם שלא יצביע
כעד?״

למענם, אזכיר שוב דוגמא החייבת
להעכיר צמרמורת בגוף כל
אדם חושב.

ף•* 5במארס ,1933 ,חודשיים אחר
בעתי את הדעה שאפילו לבוגד
1ן או לקורבן של סחיטה קשה יהיר. להצביע
נגד מפלגתו בענין גורלי כזה. הבגידה
תהיה גלויה מדי.
״איזה בגידה?״ שאל .״אתה חושב שבו״
גוריון יהיה כל־כר טיפש להניח על השול־חן־הכנסת
הצעת־חוק לשינוי שיטת־הבתי־רות?
אינך מעריך את הזקן. הוא הרבה
יותר פיקח!״
בר־שיחי גולל לפני תוכנית סבירה מאד.
הכנסת תתבקש להצביע רק על חוק למש״
אל־עם. לא יהיה זה אפילו חוק למשאל־עם
על שיטת הבחירות. יהיה זה פשוט
חוק כללי, שיסמיך את הממשלה להכריז
מדי פעם על משאל־עם בנוגע לשאלה בעלת
חשיבות לאומית. חוק כללי מאוד,
סתמי מאד, שלא יחייב אפילו את הכנסת
להתחשב בתוצאות שיתקבלו ממשאלי־העם
שייערכו.
מי יצביע נגד חוק כזה? לא 17 הח״כים
של תנועת החרות — כי מזה 11 שנה הם
מטיפים בדיוק לחוק כזה. הם דרשו משאל
עם על הסכם השילומים; ושוב משאל עם
על הנסיגה מעזה.
ד״ר שמעון יוניצ׳מן ויוסף שופמן הגישו
רשמית לכנסת הצעת־חוק מנוסחת לעריכת
משאלי־עם. אז לא חשבו עדיין על משאל
בענין שיטת הבחירות. אך עכשיו, כל
אשר צריכה מפא״י לעשות הוא לקחת את
אותה הצעה עצמה — ולהצביע בערה•
חרות לא תוכל לסגת.

וככלל -מי יעיז להצביע נגד
משאל*עם? מי יבול להבריז: אינני
מובן שאזרחי ישראל עצמם

שונאים את בגין יותר מאשר את בן־גוריון.
שנאתם תהיה בת־בריתנו. הם ינהלו תעמולה
למען שינוי השיטה, בשם ז׳בוטינ־סקי,
והם כבר ימצאו את המובאות המתאימות.
״נגייס
את הכלכלנים והפרשנים הריאקציוניים
שלא מצאו את מקומם במפלגת ה־ציונים־כלליים.
הם ינהלו את התעמולה
בשם הליבראליזם, בשם היוזמה החופשית,
ישתמשו בדוגמות הלקוחות מאנגליה ומאמריקה.
״נגייס
את אנשי השמאל, היודעים כי
מפלגותיהם יימצאו בקרוב במדבר שומם,
והרוצים לקפוץ מן העגלה בעוד מועד. הם
יטיפו למען השיטה בשם הסוציאליזם הצרוף,
וימצאו פסוקים בכתבי מארכס או
בורוכוב.
״נגייס את הדתיים שלא קיבלו משרות
אצל המזרחי או האגורה. הם יודעים כי
מפא״י תהיה זקוקה, מחר, למועמדים
דתיים. הם יוכיחו כי אלוהים רוצה בבחירות
איזוריות, אמן סלה.

״הם יבואו אלינו בולם, בל אבד
לי האמביציות, בל רודפי הכבוד,
בל שוחרי הבצע. ניתן להם כבוד.
ניתן להם בסן! .נזמין אותם ל
הבחירות
האזוריות־הרוכניות. כי
אחרי שהעם עצמו יביע את רצד
נו בשיטה זו ברוב עצום -לא
יהיה בל צורף כרוב גדול ככנסת.
קול אחד יספיק. הבסיס המוסרי
שלנו יהיה איתן.
״ואז — נשלוט. נשלח את כל העוזרים
הביתה. הממשלה תהיה של מפא״י, הכנסת
תהיה כמעט כולה של מפא״י. נשלוט לבדנו׳
ולהרבה־הרבה זמן. לא נצטרך לדאוג
מה יהיה אחרי בן־גוריון.
״אתה רואה, ידידי? הכל בטוח, הכל
מוגמר. מה הטעם שתילחם בזה?״

*ש טעם להילחם, כי הגענו לנקודת-
המשבר החמורה ביותר בהתפתחותה הפנימית
של מדינת־ישראל, מאז קומה. כאשר
עומדת המדינה בפרשת־הדרכים של
הדמוקראטיה (חלקית, אך מעשית) ושל ה־דיקטאטורה
(מוסווית, אך אמיתית) — אל
ייאמר עלינו שנתנו לדברים להתגלגל בצורה
זו מתוך פאטאליזם, מתוך אדישות או
מתוך תבוסנות.
יתכן שאני עומד כאן לחזור על עצמי.
יתכן שאגיד דברים שכבר נאמרו. אך לא

—1שריפת הרייכסטאג, נערכו בגרמניה ה׳
בחירות הדמוקראטיות האחרונות.
למחרת בחירות אלה, היה מצב הנאצינ
בפארלמנט (להבדיל אלף הבדלות!) דומן
מאוד למצבה של מפא״י בכנסת הנוכחית,
היו להם •43.970 לכוחות הלא־נאציים היו
עדיין רוב יציב של 56.1גם יחד עב
שותפי־ר,קואליציה שלו, אגודת המפלגוח
הריאקציוניות שנקראה אז ״חזית שתור1
לבן־אדום״ ,היד, להיטלר רק רוב זעום שי!

כעבור שלושה שבועות, ב־ 24 במארס
הניח היטלר על שולחן הפארלמנט את ״חוג
ההסמכה״ — חוק שהעביר את הסמכוו
המחוקקת מן הפארלמנט לממשלה, הסמין
את הממשלה לפעול בניגוד לחוקה, לתקו,
פה של ארבע שנים.

כל חברי הכנסת הגרמנית ידעו
מה פירושו של חוק זה: מתן
בסים חוקי לדיקטאטורה נאצית
בנאומו גילה היטדר בפירוש מד
יהיה פרצופה של דיקטאטורה זו
״שוויון בפני החוק יוענק לב?הנאמן לאומה ולכל התומך כמט
שלה.״
חברי הכנסת הגרמנית יכלו להיעדר ל
הישיבה, ובצורה זו למנוע את ר,מנין ו
חוקי הגדול שהיה דרוש לקבלת חוק־יסו
כזה. אך רק חברי־הפארלמנט הקומוניסטיג
אותם המעטים שלא ישבו עדיין במחנוח
הריכוז, עשו זאת. חברי־הכנסת יכלו לה?
ביע נגד — אך רק הסוציאל־דמוקראטי
(המשך בעמוד >

הנידון ! ^

ך מעמוד )5

ראיון מיוחד עם שו הדתות, הוב יעקוב

זאת. כל האחרים — הדתיים־לא־מיים,
רסיבים, הציונים־הכלליים ותנועת־הח־
8ל גרמניה — הצביע בעד. איש מהם
!ם ליהרג על אמונתו, ולו אף כהס־נגד
הדיקטאטורה.

!ם הגרמני זכר אותם -את כל
שים שהשתתפו כישייכה הגד
ג ההיא של ״חול, ההסמכה״.
ור 22 שנה, כאשר התמוטט
סוף המשטר הנאצי, אחרי
ניא סכלות שלא־יתוארו על
:יה ועל העולם כולו, נזכרה
תו האישית של כל אחד מן
:כיעים בעד ״חול, ההסמכה״.
ט מהם לא ניתנה דריסת רגל
ים הציבוריים של גרמניה הזה.

זכרי
הכנסת הגרמנית היו, לפי
זות, נימוקים טוב׳ם להצדקתם האי־כמעט
כל חברי־הפארלמנט ד,קומו־
!ים כבר היו אז במעצר. למעלר, מעש״
חברים סוציאליסטיים היו אף הם
יר או הסתתרו. גם לכל שאר חברי
היתד, צפויה סכנה אישית — מאסר,
ים, אולי מתת. בשעת ההצבעה עצמה
בבו אנשי ס. א ,.מזויינים באקדחים,
:רים בין הספסלים.

יל ם איזה נימול, יכולים להכיא
יי הכנסת הישראלית שאינם
:ים ברגע. זה למלחמת־חורמה
-החול, המוצע?

ם סכנר, א־נה נשקפת לגופם. אין
לא מחנות־ריב ז ולא מרתפי־עינויים.
אפשר לדבר, עוד אפשר לכתוב —
;ר זה הוא הוכחה לכך.

־! מפריע לבם -ח״בי מפ״ם
ות, הדתיים והפרוגרפיבים,
ונים הבלליים ואחדות־העכו־י
-להתכנס יחד ולחתום על
זייכות חגיגית ואישית לא ל־ייע
כעד שינוי חולן־־הבחי*

,רי הצהרה כזאת היתה מונעת תופעות
]ות של בריחה בנוסח מ נץ, ושס קץ
ירה בה כל מפלגה פ חדת שהשניה
ר את עצמה לפניה !
; מפריע לכם להצהיר שתפרשו מכל
;ליציות, שתוותרו על כל התקציבים
קודים, אלא אם כן תמוז מפא״י
ית — ולצמיתות — את תוכנית ר,בחי-
שלהי
רי מפא״י היתד, חושבת פעמיים לפני
נה מסתכנת בהקמת ממשלת־איחוד מ־זל־קיר
בלעדיה!

ה אתם ממשיכים לשבת כ־ות
בממשלה וכאופוזיציה, ב•
לא קרה כלום, שעה שהקד־נשמטת
מתחת לרגליכס?

י אתם מחרישים, ונותנים למלאכי ה;
וההרס שבחוגיכם לעשות את הנה
הבזויה?
גרוע מזה — מה אתם משתתפים
!וחים אקדמיים על נושא זה, בצורה
סת ומעודנת, כאילו המדובר כאן ב־
• מופשטת של תיאוריה מדינית?
צד לא תבושו?
,גברים אתם — צאו והילחמו! אם
]של הרגשת־כבזד בלבכם — עלו על
ייקאדות הפוליטיות! הריעו בחצוצרות
גדול!

ד,רב המכריע נגד הדיקטאטד
החל -מי גבר ויחריש?

היסטוריה תזכור אתכם. לא את
מפלגותיכם האלמוניות, לא את סיס״
כם ומצעיכם.

א תזכור אתכם אישית.ו אחד ואחד מכם.

מי שנתן את ידו למעל — מתוך
ציה חולנית, מתוך טפשות שחצנית,
שאיפה לפרסומת חולפת, מתוך תק־לקפוץ
על המרכבה המנצחת. איש מכם
וינקה.
מי שהיתר, לו האפשרות ללחום, כל
צד,יתד, לו החובה ללחום, כל מי ש׳
כדי ללחום — ולא לחם.
וותיכם יתנוססו על עמוד־הקלון, והי־לא
יימחקו.
.שיו העת לקום ולהתנגד — עכשיו,
־ עוד אפשר לנצח.

נשיו -כי ייתכן שבעוד שבו־מספר
יהיה זה מאוחר מדי,

אכן י אני

טוריוא]!
* כבוד השר, בזמן האחרון
קשור שמד עם שתי פרשיות: האחת
ציבורית והשניה אישית. נתחיל,
ברשותך, בפרשה הציבורית
היא פרשת הבחירות לרבנותהראשית.

רצוני, קודם כל, לציין דבר אחד: אני
תמיד מתרחק מעניינים אישיים־פרטיים, ובכל
דבר ודבר מביט על הנקודה הציבורית ולא
יותר. עניינים אישיים — אני תמיד משאיר
אותם בצד. חשובה בעיני אך ורק טובת
,׳,ציבור.

* האם חלקך בפרשת הרבנות
הראשית נובע גם הוא מתוף גישה
עקרונית זו?
בודאי. בעיני, הרי שהרבנות רראשית
היא סמכות שבמשך דורות הכיר בה העם
כסמכות עליונה. גם עכשיו, אחרי קום
המדינה, מביטים עליה כעל אוטוריטה רוחנית
עליונה של עם ישראל. אני יודע
שישנם חוגים שאינם רוצים להתחשב ברבנות,
מפני השקפתם החילונית. אבל גם
הס מעריכים מוסד זה, ועלינו לדאוג שימשיך
להיות מוסד מכובד על הכל. בראש וראשונה:
שלא יהיה מפלגתי ולא עדתי.

* כיצד? הלא הוא מורכב בפירוש
על בסים עדתי.

מקבל סיגריה מעוזרו, מצית אותה ועונה,
כשניצוץ חיוני בעיניו: לא, לא, יש כאז
טעות. אם עד עכשיו יש שני רבנים ראשיים,
זאת לא אומרת שהרב הספרדי שייך לעדה
הספרדית והרב האשכנזי שייך לעדה שלו.
אלא ששניהם שייכים לשתי העדות. החוק
עצמו קובע שהם נבחרים על־ידי נציגי שתי׳
העדות וסמכויותיהם שוזת. אולי קצת רחוק
הזמן ששתי העדות יגיעו לידי מיזוג מלא,
לכן דווקא הרבנות הראשית היתד, צריכה
להראות דוגמא לבני העדות ואפילו ליזום
משהו למען מטרה זו.

מסיבה אחת פשוטה: כי המפלגות גרמו
נזק בל־ישוער למעמדה של הרבנות הראשית
וגם של הדת. זה מה שהנסיון הורה לנו.
למשל: אנשי הפועל המזרחי רצו לקשור את
כל הבחירות — לכנסת, לרבנות, לרשויות
המקומיות — יחד, כדי שהם יוכלו לנצל
את השפעתם על בוחרים דתיים המצביעים
לכנסת, שיצביעו בעד מועמדם גם לעיריה
או לרבנות. והלא אין האינטירסים זהים בכל
המקרים. אמנם אפשר, אולי, לסבול שמשרד
הדתות יהיה איכשהו קשור עם מפלגה
מסויימת. אבל שגם משרד הדתות וגם הרבנות
הראשית יהיו סניפים של מפלגות —
זהו פשע גדול.

״הייתי \זראשג\ רברכו, אבר״
* האם יש עוד סיבות להתנג־מתך?

בוודאי. קת למשל את הפילוגים האישיים,
שתחילתם בחילוקי־דעות מפלגתיים.
הרי זה אסון כאשר חילוקי־דעות אלה גורמים
לפילוגים בענייני הרבנות והדת.

* ירשה לי כבוד הרב לדבר
גלויו ת...
בבקשה, בבקשה

* האין כל התנגדותך לרב נסים
רק נקמנות אישית צרה, על שנבחר
במקומך לכהונת הרב הראשי
לפני חמש שנים?
הקול אינו עולה או יורד: עד לפני אותן
בחירות, חיינו בשלום. לא פעם ישבנו יחד
במועצת הרבנות הראשית. אדרבא, אחרי
היבחרו, הייתי הראשון שברכו במעמד הממלכתי
של הכתרתו. אבל פעולותיו במועצת
הרבנות, כמו המצאת פרטי־כלים לא־מדוייקים
— או אי־המצאתם בכלל — ערערו
בהדרגה את השפעתה המוסרית של
מ, עצה זו. אני יכול למנות שורד, ארוכה

שיטות אלה מוסיפות כבוד למעמד הרבנות
הראשית?
ניקח גם את הדרך בה היה מזמין אותי
ואת חברי־המ,עצה שאינם מצדדים במעשיו:
הוא היה מטלפן שעה לפני הישיבה ואודיע
על כינוסה. לא פעם א.י עסוק אותה שעה
בישיבות הממשלה. או, למשל, הבאת מזכיר
מן החוץ, מר חיים קלין מהיכל שלמה, או
בנו, חבר הכנסת משת נסים: וזאת, שעה
שיש למועצת הרבנות מזכיר ראש׳ בדרגה
ארבע• הוא אמנם אדמיניסטראטור מעולה
— אך כדי לכת! ב את הפרטי־כלים ברוחו
של הרב נסים לא דרוש אדמיניסטראטור,
אלא אדם הנתון למרותו המוחלטת. הייתי
יכול להביא דוגמות כהנה וכהנה — מתן
הכרזות אישיות כא לו על דעת הרבנות,
התרת החרם על מפעלי הנייר בחדרול ללא
התייעצות עם חוגי הרב פראנק וחבריו במועצה,
שהם גדולים בהלכה. כבודה של הרבנות,
היקר לי, מחייב אותי לא להאריך
ברשימה זו.

רנו גזי וזי א

ה ה בנו ת ״

* מה יוצא מכל זה?
ט! בת הרבנות מחייבת עכשיו שנמצא את
המועמד הנכון למישרה זו.

* והרב נסים, לדעתך, אינו המועמד
הנבון?
לא דעתי היא הקובעת. בבעיה זו יקבעו
הבוחרים.

* אומרים שאינך משאיר את
ההכרעה לגמרי כידי הבוחרים.
כלומר?

* מזכירים את שמו של הרב
אכו-רביע, שלמרות מינויו על ידי
הרב נסים הודיע שלא יתמוך במועמדותו.
מתיישב
ביתר נוחיות בכורסת העץ, מאחורי
שולח! הכתיבה: בוא, נתחיל מההת־

״העיגן ר ט\־\זר הגזצפון״
* מה עמדתך האישית כלפי
האנשים המועמדים לכם הרבנות
הראשית?

חושבים שכאילו יש לי נטיה לאחד המועמדים
כנגד השני. אבל אני חוזר ומדגיש:
לא האיש מעניין אותי, אלא כוונותיו
הטהורות ומצפונו. העיקר אצלי, שלמועמד
תהיה טובת המוסד והציבור לנגד עיניו,
לא אינטרסים אישיים.

* עד באן שאלת העדות. מה
בקשר למפלגות?

עד ליסוד הרבנות הראשית המאוחדת ב־
,1935 לא היה כל קשר בין הרבנות והמפלגות.
אבל זד, לא נמשך זמן רב והמפלגות
התחילו להיכנס לע.בי הקורה. מפלגה
ידועה התחילה לחשוב ולהתנהג כאילו היא
שהקימה את הרבנות, ואולי אפילו היא
שהמציאה את הדת. כאילו היתד, סוכנת עלי
אדמות של הקדוש ברוך הוא. הרהור קל,
וחיוך: הנה, בישיבת הממשלה, אתמול, בורג
אמר בפירוש :״אנחנו הקמנו את הרבנות
ואת משרד הדתות.״ עניתי לו :״מי זה סיפר
לך זאת?״ בכלל, לא רק אני מתנגד להשתלטות
מפלגתית על הרבנות הראשית.
גם הרב קוק, מייסד הרבנות, הודיע על
התנגדותו זו בכרוז מיוחד שפורסם בשעתי
בהתור.

* יש אומרים שבל התנגדותך
נובעת רק מזה שאינך שייך לצמרת
של אותה מפלגה...
החיוך נעלם: זו שאלה שאפילו לא ראויה
לתשובה.

* אם כן, מדוע הינך מתנגד,
כאופן מעשי, לשלטון המפלגות?

התמומת הבלעדיות שר המאות שהנו
של פעולות שאינן יכולות להתיישב עם
אופיו של מוסד כמו מועצת הרבנות.

* למשל?
למשל: הבאת החלטות מוכנות מראש, לחתימה,
על־ידי חברי המועצה, כאילו נתקבלו
מתוך דיונים משותפים. כדוגמת אחת
הישיבות האחרונות, בה הודיע כי הוחלט
על מינוי הרב יצחק קוליץ כסגן לארבעת
נציגי הרבנות בוועדת הבחירות. הדבר, כך
מסר בישיבת המועצה, נרשם כביכול בפרטי-
בל של ישיבת המועצה באופן רשמי —
דבר שלא היה ולא נברא. הוא פשוט רצה
להוליך שולל את המועצה. ועוד מקרה:
אחרי ששליחיו לא הצליחו לשכנע את הרב
עובדיה חדידה, שישתתף בישיבת המועצה
בפנסיון רייך, נסע הרב נסים עצמו
אל ביתו של הרב חדיח וממש חטפו בידו
שעה שהוא עמד בפתח ביתו. הוא משך
אותו למונית והובילו כשבוי לישיבה. האם

חלה. הנד, נבחר גוף בבחירות ציבוריות,
כדי שיכהן תקופה מסויימת. ופתאום, בתום
התקופה, גוף זה אינו רוצה לחדול מכהונתו.
אני רואה בזה את השערוריה הציבורית הגדולה
ביו ת ר ...גוף זה רוצה לד,אחז בכסא
בכוח.

* מה עניין זה שייך לרב אבו*
רביע?

חכה ברגע שהוקמה וועדת בחירות
כחוק, על־ידי מינוי ארבעה נציגים של שר
הדתות וארבעה נציגים של הרבנות הראשית
— ,גוף ריבוני שאינו תלוי יותר
לא ברבנות ולא בשר, כפי שח ־וזה את דעתו
היועץ המשפטי של הממשלה — אחרי הקמת
וועדה זו ראיתי, בהתאם }נוהל המקובל
עוד מימי הוועד הלאומי, שצריך לכנס את
השמונה על־מנת שיבחרו יושב־ראש מתוכם.
בזמנו, אוסטרובסקי, כיושב־ראש הוועד הלאומי,
הוא שכינס את הגוף הזה ולפני כחמש

טולידאנו, שניתן לנתב..העולם הזה״ בלשבת תשו בירושלים
מתב שנים היה זה סגן שר הדתות שעשה זאת.
על כן, זימנתי ישיבה של שמונה הנציגים.

* והם הופיעו?
הו, לא. ערב כינוס הוועידה הופיע במלון
שלי כתבנו של הרב נסים, קוראים לו מר
בן־שבת, במונית מיוחדת ומעטפה בידו.
בפנים היד, מכתב חתום ב־די ארבעת נציגי
הרבנות הראשית, שהודיעו כי אינם מוכנים
להופיע בלשכת השר מבלי• שיהיה הרב
נסים חתום על ההזמנה. כאילו בתקנות נקבע
מי יחתום על ההזמנה!

* והעניין התפוצץ...

*.אמור נא לי, פבוד השר, האם
תגובה זו של הרם נסים היתה
תוצאה מרגש של עלבון אישי, על
שלא בובד כחתימה על ההזמנה,
או שהיה כאן משהו עמול, הרבה
יותר?

בלי ספק, משהו יותר עמוק. הוא רצה

בהם!

דתך. נוקבים אפילו כסכום של
3000 לירות, כמחיר קנייתו.

העיניים וכפות־היד״ם מורמות אל על, כ
מבקשות
עדות שמיים: הלא איש צדיק ותמים
הוא, הרב אבו־רביע. אפילו פרוטה לא
נכנסה לכיסו, משום עניין. בתפקידו כרב
של פתח־תקווה אינו רודף בצע. הוא הם־
תספק בדרגה שבע שעה שהרב האשכנזי,
הרב ב״ץ, זכה לדרגה אחת. אני דוחה בשאט
נפש כל ההאשמות הללו, והרמזים
השפלים כאילו הבטחתי לו את הרבנות
הראשית בתל־אביב. הכל כזב.

* טוב שהדברים נאמרים לאור
השמש...
...עו ד משהו: השבוע יש צורך למנות
רב למשרה מסויימת. התיעצתי עם יועצי,
הרב סעדיה לופז, ומצאנו כי הרב אבו־רביע
מתאים לתפקיד. אך לבסוף החלטתי כי
עלולים להגיד שהמינוי הוא מתן שוחד. כדי
להסיר לוות שפתיים, החלטתי שלא למנותו.

מרים: לפי ההלכה. אותה ידיעה לא היתה
אלא השמצה אישית קיצונית.

* האם כבודו ראה את הכרוז
שפורסם על ידי קבוצה של רבנים
ספרדיים, ובה פירוט הרבנים ותלמידי
החכמים שנשאו נשים צעירות
בהיותם כבר זקנים?
כן, בודאי ראיתי. אגב, אני חייב לספר
לך משהו. עוזרי היה בבית משפחת שלוש,
לרגל השלושים לפטירת הרב יוסף שלוש.
באותו כרוז נאמר כי אביו של הרב יוסף
התחתן עם אשה בת .22 בתו של הרב
יוסף התנפלה על עוזרי בקריאה :״איזה
ממזר פירסם את הכרוז?״ עוזרי נבהל, עד
שהאשה הסבירה לו :״אצלנו במארוקו, אחרי
12 שנה, היו זקנות. הרב דויד שלוש נשא
את אשתו בהיותה בת , 12 ורק בהיותה
בגיל 22 התאלמנה ממנו.״

* האם היו עוד תגובות כאלה?

* יש אומרים שכבוד השר ו*
עוזריו הפעילו לחץ על רבנים שונים,
התלויים בהם למחייתם, בדי
שישגרו לו מכתבים מסוג זה, התומכים

האמן לי, קיבלתי את המכתב ולא ידעתי
על מה כותב הרב ועקנין. אפילו התפלאתי
כשנוכחתי שהוא כותב על נושא זה. אדרבא,
אתם יכולים לשאול אותו אם לחצתי
עליו. אני בכלל לא חשבתי להגיב על כל
העניין, על אחת כמה !כמה שגא אבקש
מאחרים שיגיבו וינפחו בזה את הפרשה תחת
להשתיקה.

״זזפשו במה ממזגי״
* פורסמו מודעות מטעם ארגון
הרבנים הספרדיים, כתגובה על
גילוי הדעת של וועד הרבנים הספרדיים,
ובהן נאמר שפעולתך לא
היתה לפי ההלכה.
כך? אדרבא, שאלו את דעתו של יושב־ראש
האירגון הזה, הלא הוא הרב אבו־חצירה
ששידך וחיתן או תי ...אני סבור
שגילוי־הדעת הזה הוצא מבית הרב נסים
מבלי שהרב אבו־חצירה ורבנים אחר ם ידעו
עליו בכלל.

* מה האמת בשמועות כאילו
ביקש ממך ראש הממשלה להתפטר,
אחרי פירסום פרשת נישואיך?
אין
בזה שום אמת. בכלל, לא קיימתי כל
מגע עם מר בן־גוריון על נושא זה.

* האם הינד מתכוון להתפטר,
מרצונך הטוב?
לא זה ולא זה. לא אתפטר ולא מפטרים
אותי. איני רואה כל סיבה סבירה להתפטר.

* ירשה נא לי כבודו עוד שאלה:
מדוע שמר את עניין החופה
בסודיות בזו?

נשק ביו הוב נסיח: השו ורעייתו אחו׳ החונה בוגדה
להטיל את חיתתו על המועצה, וגם ביקש
להבטיח בצורה זו שהבחירות לא יצאו לפועל.
פשוט החליט לחבל בבחירות, כדי
שימשיך לשבת על כסאו.

* מה עשית אחרי קבלת המכתב?

לצערי,
זה נכון. אפילו ניצלו את עניין
נשואי כדי לנגחני בו.

״השגזצה אישיוד גזיצונית״

*.אם כבוד השר נגע בענין זה,
ירשה לי להמשיך בו. בכמה עתוני
בוקר הופיעה ידיעה המוסרת בי
״מחוגי הרבנות הראשית״ נמסר
באילו היו בניגוד להלכה.

ניסחתי תשובה, שבהתאם לנוהל ולתקנות,
אני הוא המוסמך לכנס את הישיבה
הראשונה. נשלח שליח מיוחד עם מכתב זה
לכל ארבעת נציגי הרבנות הראשית.

* והרב
מהנימוק?

אכדרכיע

השתכנע

כן. הוא נענה להזמנתי ובא לישיבה.

* ויתד השלושה?

הם התכנסו אותה שעה בבית הרב נסים.
אנחנו יודעים זאת, כי בדקנו ומצאנו שלא
ישבו בדין, בבתי הדין בירושלים ובתל־אביב.

ארשה לעצמי להיות גלוי עד
הטון* ג אומרים ששיחדת את הרב
אבו רביע כדי שיצטרך לעמי

* מתוך בך, אני למד שבמערבה
זו בל האמצעים נמצאו כשרים,
אפילו אמצעים במו השמצות
אישיות.

חיוך מריר של כאב ואכזבה: אספר לך
מה עומד מאחורי ידיעה זו. בנו של הרב
נסים, בצלאל, טילפן אל מערכות העתונים
ומסר להם את הדבר הזה. כשקראתי על
כך, טלפנתי לרב כ״ץ מפתח־תקווה, שהוא
חבר מועצת הרבנות, ושאלתי אותו :״זה
נכון שבך החליטה המועצה?״ הוא אמר לי:
״לא! לא היד, ולא נברא!״ אני יכול בנוכחותך
לטלפן לעוד רבנים חברי המועצה ולשאול
אותם את אותה השאלה.

* וכבוד השר אומר בי הנשואים
הינם לפי ההלכה?
יפתח אדוני את כל הפוסקים. כולם או־

הנה, יש לי כאן מכתב מאמריקה. כתב
אותו איש שעובד בפועל המזרחי. הוא ביקש
שלא אציין את שמו, כי_הוא פוחד. הוא
כותב שאת כל השערוריה הקימה המפלגה
הדתית הלאומית, בהתאם להוראות מישראל.

* ומהארץ, האם הגיעו מכתבי
תמיכה?
כן, רבים. רק הבוקר הגיע מכתב מהרב
מאיר ועקנין, רבה של טבריה. הוא כותב:
״נבהלתי משמוע, נזדעזעתי מראות כל דברי
העתונים המלאים קלון ושימצה, טירוף וכוונה
זדונית. אנשים מחוסרי־אחריות, אנשים
ריקים מדיני התורה ומינהגי ישראל —
וכל אחד כותב מה שעולה על רוחו בעזות
מצח שעוד לא נראתה בעליל כמותה, על
רב וגאון בישראל, מהמשפחות המיוחסות
בישראל ושר הדתות. אוי לענינים שככה
רואות ולאזניים שכך שומעות. הגידו נא לי
מה קרה? הלא על מה שכתב מרן השולחן
הערוך באבן העור (סימן ב׳ סעיף ט׳) ,לא
ישא בחור זקנה ולא זקן ילדה׳ ציין עליה
הבאר היטב (סעיף קטן ט״ז), :ודווקא כשאינה
חפצה בו. אבל כשהיא חפצה בו —
מותר.׳ צר לי על רבני הארץ, חכמיה ודייניה.
למה שומעים חרפת וביזוי תלמיד
חכם ושותקים?״

היו לי שתי סיבות: האחת שלא חשבתי
שאדם מבוגר כמוני, המתחתן בשנית מן
הראוי שיערוך מסיבה פומבית גדולה. ומעל
לכל, היתד, הסיבה השניה: הלא לא עברה
שנד, לפטירת אשתי, ולא רציתי לערוך
שמחה. עד היום איני משתתף בשמחות.

* האם ביום, לאחר כל הרעש,
הינך סבור שפעלת במשהו שלא
בשורה?
חם ושלום. פעלתי לפי מינהגנו אנו, בני
עדות המזרח. השתמשו בפרשה זו כדי לנגח
אותי בעניינים מדיניים ובענייני הבחירות
לרבנות הראשית. עצם הקישור בין נשואי
לבין הבחירות מראה על יד זדונית נעלמת
המכוונת את העניינים נגדי. ואשר לי, אישית,
הרי איני חייב להישמע לאלה שמינהגיהם
שונים ממינהגינו.

* כיצד היה כבודו מסכם את
בל הפרשה?
היסוס קל, בו כל מלה נשקלת היטב: אני
מתביש. לא בעצמי, אלא באנשים האלה הנד
ערבבים את אשתי ואת נשואי בענייני בחירות
ופוליטיקה. כל נקיי־הדעת אינם קושרים
את שני העניינים.

* האם כבוד השר רוצה לפנות
אל הציבור בעניין זה, מעל
דפי ״העולם הזה?״

כן. אני פונה אל הציבור בישראל שיבין
כי המערכה המתנהלת כיום היא על עקרונות,
על מעמדה ואופיה של הרבנות הראשית
ושל הדת במדינת ישראל. אל יתנו יד
למבקשים לטשטש עקרונות אלה על־ידי
עירבוב עניינים פרטיים.

אייכמן: איש ותקופתו

מאמר תשיעי בסידרה: הארגון שהוליד את תעשיית־המוות -ואת הצעת אייכמן

.ס -הגז עהחדש

דו לףאייכמן לא היה איש גדול,
אף לא איש בולט. בכל זאת לא זכה
ללא סיבה להיות הכוכב הראשי במשפט
הגדול שייערך על אדמת ישראל. כי אייכ־מן
יכול להיחשב, במידה רבה של צדק,
לנאצי האופייני בהא הידיעה.
אייכמן היה טיפוס מושלם של איש הס.ס
ואילו הס.ס. היה החלק האופייני ביותר

מאת

אוד אבנר
של המשטר הנאצי. כמעט ואפשר היה
לומר: הם.ם. היה המשטר הנאצי. הוא היה
יציר־כפיו של המשטר הזה והתגלמותו —
כשם שהס.א. היה׳ לפניו, יציר־כפיה והת־גלמותה
של המפלגה הנאצית באופוזיציה.
תחת לשאול :״מה היה המשטר הנאצי?״
אפשר, על כן, לשאול. :מה היה הס.ם? .״
וכשם שקשה להשיב תשובה פשוטה על
השאלה הראשונה, כן קשה הדבר לגבי
השאלה השניה. הס.ס. היה הרבה דברים
להרבה אנשים — ורק הסך־הכל של כל
פעולותיו ותכונותיו יתן תמונה נאמנה.
לגבי ארגון האחראי לפשעים כה מתועבים,
רב הפיתוי לענות בפשטות :״הוא
היד, ארגון של פושעים, אגודה של סאדיס־טים.
כל איש ם.ם. היה פושע, ומן הדין
להרגו עם היתפסו, כמו כלב שוטה.״ זוהי
עמדתם המובנת של רוב אזרחי ישראל,
קורבנות הס.ס. וקרובי קורבנותיו. בגלל
עמדה זו פחד קאסטנר בשעתו להודות כי
מסר עדות לטובת קצין ם.ס. גבוה, והסתבך
בשרשרת שקריו הרי־האסון.
אולם הס.ם. היד, ארגון הרבה יותר מסומפקדו
המצולק של אייכסן, מקשיב (ימין) .קאלטנבדונר נידון לסתת
בעת ביקור במחנה־חריכוז המתועב
בך מכפי שנראה במבט הראשון. כיוון שוהוצא
להורג בנירנברג. מלבד היטלר וגבלס, היה הימלר היחיד
מאטהאוזן, אשר באוסטריה. הימלר
עמד במרכז המשטר, היתד, לו הזדמנות
בצמרת הנאצית שלא עסק בשוד פרטי ובשחיתות אישית כלשהי.
כמעט בלתי־מוגבלת להשתלט על עמדות־ (שמאל) מקבל הסבר ממפקד המחנה, שעה שארנסט קאלטנברונר,
כוח בעשרות שטחים שונים זה מזה. כיוון
העובדה שהזקא הם מילאו תפקיד בזוי ובלתי־נעים זה מילאה אותם לרוב סיפוק עמוק.
שמפקדו, היינריך הימלר, היה איש בעל אמביציה ללא גבול, הוא לא החמיץ שום הזדמנות.
כאשר התמוטט המשטר הנאצי, היה הס.ס. מיפלצת בעלת מאות זרועות, שהגיעו הם אמרו לעצמם :״כל אחד יכול למלא תפקיד נעים, כמו השתתפות במיצעד־נצחון
כמעט לכל פינה בגרמנית הוא היה משטרה וצבא, תעשיין ומוציא־לאור, אירגון חינוכי בשאנז־אליזה. אבל רק הטובים ביותר, האידיאליסטים ביותר, מוכנים למלא תפקיד חיוני
אך בזוי.״
ותרבותי, משרד לשידוכים גזעיים ובית־חרושת למודת.
מכאן התופעה המחרידה, שזכתה כבר לטיפול ספרותי רב: איש הם.ם ,.בחוזרו הביתה
בעוד שאנשי הס,ס. באושמיץ חיסלו את יהודי אירופה ואדולף אייכמן ניהל את
המשא־והמתן שלו עם קאסטנר ובראנד, עסקו קציני ס.ס. אחרים בשליחויות דיפלומאטיות אחרי יום־עבודה בו השמיד רבבת אנשים, יכול היה להתמסר לילדיו, לשחק עם כלבו
בחוץ־לארץ, ברכישת מניות במפעלים צרפתיים והונגריים, בהפצת עתונים ובחינוך ולשקוע בספר של שירים רומאנטיים. לגבי איש ד,ם.ם. עצמו, לא היתד, בכך כל סתירה.

הדור.
כולם היו נאצים מושבעים — אך זה היה כמעט המכנה המשותף היחיד שלהם.
צבא או ארגון פושע ץ
כך יכול לקרות ששני בני הזוג בראנד שרים שירי תהילה למפקד שרות־הביטחון של
ד,ס.ס. בהונגריה, אחד פון־קלאגה, המתואר על־ידם כג׳נטלמן מושלם, הומאני ושוחר־צדק.
*ותר מכל שאר חלקי ד .0.0,היה ונשאר שנוי במחלוקת החלק השלישי: הס.ם.
(פון־קלאגד, זה נהרג בידי קצינים הונגריים, שעבדו בשיתוף־פעולה עם שרות־הריגול
הקרבי.

הצבאי הגרמני של קאנארים — אחד הקרבנות הרבים של מלחמת־האחים בין הצבא ור0.0,
ב־ 1954 מנה צבא זה 950 אלף איש. אנשיו היו חיילים לכל דבר. הם לבשו את מדי

הצבא. ד,דיביזיות שלהם היו כפופות לפיקוד הצבאי הרגיל בכל הנוגע למיבצעים. רומאנטיים ושמיים רצח מבחינת רמתם הצבאית, מילאו במאמץ המלחמתי הגרמני תפקיד דומה לזה של הפלמ״ח
בישראל. כמו הפלמ״ח, היה צבא זה מורכב, תחילה, כולו ממתנדבים! רק לאחר שנת(!1ח

ך • סוף המלחמה, מנה ד,ס.ם. למעלה ממיליון
דלדלו הגדודים בקרבות בלתי־פוסקים נשלחה אליהם תגבורת מגוייסת רגילה.
^ אירגוני־משנה :
הדיביזיות של ד,ס.ס.־הקרבי הופעלו בגזרות המסוכנות ביותר של החזית, והן סבלו
• הס.ס. הכללי, שהכיל את הגסאטסו, שרות־ר,ביטחון ומאות הפעילויות המגוונות
האחרות של ה.0ם. בכל השטחים. אייכמן, ראש המחלקה היהודית בשרות הביטחון, נמנה את האבידות הקשות ביותר. כל הגנראלים הגרמניים היללו אותן בספרי־זכרונותיהם.
היו אלה עוצבות־עילית משובחות, כמו המארינס האמריקאיים ור,צנחנים ברוב הצבאות
עם גוף זה.
של היום. כל מפקד שמח לקבלן באזור פיקודו.
מחנות־המוזת. ואת מחגות־ד,ריכוז את שניהלו
עוצבות־גולגלות־המתים, ס כאשר נסתיימה המלחמה, מצאו אנשי ה.0ס.־הקרבי ששרדו בחיים כי שוב אין מת9הס.ס.
הקרבי (״וואם ן־.0.0״ — היינו ם.ם.־ר,נשק) ,שעוצבותיו לחמו בחזית ככל ייחסים אליהם כאל חיילים, אלא כאל שאר אנשי הס.ם — .אירגון שהוכרז בפסק־הדין
עוצבות הצבא.
של משפט נירנברג כ״ארגון פושע״ .נשללו מהם הגימלאות שהוענקו לחיילים רגילים.
האנדרלמוסיה האירגונית הפאנטסטית של הרייך השלישי כולו התבטאה גם במיבנד, זה. המשטר החדש התייחס אליהם בהסתייגות. וגרוע מכל: בעוד שספרות ענפה החלה
חלוקת הסמכויות בין המחלקות השונות לא היתד, ברורה במציאות.כך היה אלוף־המשנה
מתארת את עלילות־הגבורה של הצבא הסדיר, לא הוזכרו עלילות הס.ס.־הקרבי כלל, אקורט
בכר, אשר למענו העיד קאסטנר, קצין כלכלי במטהר,ס.ס.־הקרבי דווקא — ובתפקיד
רק בדרך אגב.
זד, השתדל להשתלט על רכוש יהודי הונגריה וגם לתפוס מניות של מופעלים הונגריים.
האם יחס זה היה צודק? אנשי ה.0ס.־ד,קרבי טענו שלא, ונתנו ביטוי קולני להתמרלגבי
רוב רובו של ד.0,ס. הכללי אין וויכוח רב — הוא עסק בפשעים או בחינוך מרותם. רבים מן הגנראלים של הצבא קיבלו את דעתם והכריזו שהס.ס.־הכללי אומנם
פושעים. היה זה מנגנון הטרור שהטיל את חיתתו על גרמניה, ולאחר מכן על אירופה היה אירגון פושע, אך שד,ס.ם.־ד,קרבי לא היה אלא צבא רגיל ומשובח, שהגן על
כולה. הוא נתן למונח ״גסטאפו״ צליל שהעביר צמרמורת בשומעיו. אנשיו חונכו לראות
מולדתו. הם הצביעו על העובדה כי לבסוף היו רוב חיילי הס.ם-.ד,קרבי מגוייסים רגילים,
עצמם כברגים קטנים במכונה גדולה. תפקידם היה לפעול מבלי לחשוב — והדבר נאמר שאיש לא שאל אותם לרצונם, וכי גם מבחינות אחרות ניטשטש והלך ההבדל בין
להם בפירוש פעמים בלתי־ספורות. הימלר, האפס המונומנטאלי בעל הפנים הריקות הדיביזיות הצבאיות הרגילות. לבין אלה של הס.ם.־הקרבי.
החבויות מאחורי המשקפיים, האמין שאסור לעודד אנשים היוצאים מן הכלל, שיש לטפח
אמר קונראד אדנואר :״אנשי הס.ס.־הקרבי היו חיילים כמו כולם!״ הוסיף בשנה
דווקא אנשים קטנים וממוצעים, הממלאים חובתם בשקט. כזה היה גם אייכמן.
שעברה יוזף שטראום, שר־הביטחון של גרמנית המערבית :״ידועה דעתי האישית על
אנשי גולגלות־המתים• ,רוצחי המיליונים, ידועים במעשי־הזוזעה הסאדיסטיים שלהם, ההישגים של עוצבות הס.ם.־הקרבי שלחמו בחזית. הן כלולות בכבוד שאני רוחש
שדמיון האדם אינו יכול ואינו רוצה להשיגם. אולם אין להניח כי כולם, או אף רובם, לחייל הגרמני שלחם במלחמת־העולם האחרונה.״
היו סאדיסטים במובן המקובל. הדבר המזעזע והמחריד ביותר במנגנון זה היה דווקא
כבר ב־ 1955 הרים גנראל ידוע, פון־מאנטויפל, את קולו למען הרהביליטציה הכללית
שאף הוא היה מורכב בעיקרו מאנשים רגילים.
של ה.0ם.־ד,קרבי. הוא אמר :״אני יודע זה מכבר כי אנשי הס.ס.־ד,קרבי היו אנשים
אנשים אלה התיחסו אל הרצח כאל כל תפקיד אחר. לא במקרה קיבלה מלאכה זו,
הגוני ם ...אבל נסו להסביר לאנשים בחו״ל כי לא היה כל קשר בין ה.0ס.־הקרבי לבין
באושוויץ, בסופו של דבר, צביון של פעולה תעשייתית מובהקת. המשמידים התחרו הגסטאפו ושרות־הביטחון! נסו פעם להסביר כי ר,ם.ם.־ר,קרבי לא הרג יהודים, אלא עורר
ביניהם בהשגת שיאים יומיים, באילו היו מחסלי־שפנים באוסטרליה. ואין זה דמיון מקרי:
פחד בלב הסובייטים בגלל כושרו הצבאי המצויין!״
גישתם היתד, באמת מבוססת על ההנחה כי היהודים, ושאר קורבנותיהם, לא היו בני־אדם,
אלא בעלי־חי מזיקים.
מוכנים תמיד אנחנו

הפירר־ס.ס.

* שנקראו כך בשל סמל שודדי־הים — גולגולת ושתי עצמות צלובות — שהיה חביב
על אנשי הם.ם.

•יו ווקא כגלל גרעין־האמת שבטענות אלה, מסוכנות הן שבעתיים. כי ה ס ^זקר בי
| אמנם היה צבא — אך לא רק צבא. הוא היה גם ס.ס.

5 5 5 5

כל מגויים חדש ספג את הרוח המיוחדת של פלוגת־עילית נאצית. הוא למד כי הס.ס.
אינו צבא רגיל, אלא צבא מהפכני — צבא המהפכה הנאצית. ומשמעות המהפכה הנאצית,
בתרגומו של הימלר, היתה: מהפכה שמטרתה לרמוס ולהשמיד את האוכלוסיה בפולין
וברוסיה, ובאותו זמן לייצר באופן מדעי גזע ״ארי״ מעולה שיתנחל במרחב האדיר שיתפנה.
ה.0ס.־הקרבי לא היה אחראי, אומנם, לפעולות־ד,השמדה של אושוזיץ. אולם הוא גם
לא היה גוף צבאי־מיקצועי גרידא, כמו יחידות הצבא הסדיר, שכבשו אזור והוסיפו
להתקדם, בהשאירן את מלאכת ההשמדה לבאים אחריה. הוא היה צבאו הפרטי של
הפירר, והוא פעל בהתאם — גם בלחימה וגם בטיפול באוכלוסיה הכבושה.
יתכן כי רוב החיילים המשוחררים של הס.ס.־הקרבי, בעלי הדרגות הנמוכות, חזרו
הביתה והפכו אזרחים פשוטים. אולם לא כן צמרת הס.ם.־הקרבי. בעוד אנשי הס.ס. הרגיל
לא העזו להרים את ראשם בגלוי ולהתארגן מחדש לאחר המלחמה, ניצלו ראשי הס.ם.־
הקרבי את האהדה הרבה שמצאו בכל מקום לתביעות הרהביליטציה. שלהם. הם יסדו
ארגון של משוחררי הס.ס.־הקרבי, שמטרתו הגלויה היתה רק להיאבק למען זכות חבריו
לפנסיות ולהחזרת כבודם הצבאי.
אולם למעשה היתד, מטרת אירגון זה הרבה יותר רחבה. הוא הפך לנקודת־המוקד
של כל ההתעוררות הניאו־נאצית. בגרמניה. לרוב פעל בשקט — אבל היו לו האמצעים
לפעולה יעילה.
בשנה שעברה ביקר בארץ במאי קולנוע אוסטרי, יוצר הסרט האנושי המצויין הגשר
האחרון (בו הופיעה מאריה של בדמות אחות גרמניה, שנחטפה בידי פארטיזנים יוגוסלביים
כדי לטפל בפצועיהם, ושמצאה את עצמה שסועה בין חובתה האנושית לפצועים לבן
הפאטריוטיזם הגרמני שלה) .הוא סיפר לי סיפור אופייני מאוד.
אותו במאי התכונן להסריט סרט נוסף על המלחמה. באחד הימים הופיעו שני
גברים בדירתו הווינאית. הם היו נציגי אירגון משוחררי הס.ס.־הקרבי בגרמניה הצפונית.
״באנו לוודא,״ אמרו ,״כי הס.ס. יופיע בסרט שלך באור הנכון.״ הם דרשו לראות את
התסריט, כדי להכניס בו שינויים ברוח שליחותם. הבמאי השליכם החוצה, אולם עצם
הביקור העיד על קיומו של אירגון עשיר, בוטח בעצמו, בעל קשרים נרחבים.
לפני שלושה חודשים התקיים כינוס של אירגון זה* ,המונה עתה 40 אלף חברים.
הכינוס נועד להכין את איחוד כל אירגוני החיילים המשוחררים בגרמניה לכוח פוליטי
סממנים נאציים רגילים: עתונאים עוינים הוכו, מצלמותיהם
אחד. לא חסרו בה גם
שוברו.
בכינוס זה הכריז אלוף ה.0ס.־הקרבי האוסר :״באופן עקרוני, אנחנו מוכנים תמיד
לצעוד נגד רוסיה!״ דדה זה הקו החדש — תחת להזכיראת פרשת היהודים, ששוב
אינה פופולארית בגרמניה ובעולם, מבליט הס.ס.־הקרבי את חלקו במלחמה נגד הרוסים
והפולנים, מתוך תקוזה להשתלב בקוניונקטורה האנטי־סובייטית השוררת עתה במערב.
קו זה מזכיר לא במעט את התעמולה הנאצית אודות תפקידה של גרמניה, החייבת להוות
״תרים בפני הבולשב־קים״ ,למען הצלת התרבות האירופית מידי ״המבול האסיאתי האדום״.
בספרו הס.ס.־הקרבי בפעולה, שהגיע לשש מהדורות ושמטרתו היתד, לדבריו ,״לשים
יפה. פעולת
קץ להשמצתר,ס.ס.־הקרבי״ ,כתב האוסר ב־ : 1954״המלחמה היא הרפתקה
ההריסה, וראיית ההרס, הם מקור לשמחה. המלחמה היא מין ספורט. יש להרוג אנשיס
בטכניקה שיגרתית ובשלווה עילאית. המלחמה היא מלאכה. צריכים רק לשלוט בה בידייט
אמונות. המלחמה היא המיבחן הגדול של הגבר. רק בה מתגלה ע רן האדם אין המלחמה
נושא למחשבה ביקורתית. אין כל צורך לשאול למקורה, לתכליתה, להכרעתה ולתוצאותיה.״

ל או םוש מו ס. ס.

ך * משפטהאחר ון אומר דרשני. הוא נאמר על־ידי מי שהיה קצין של יחידת־עילית
} | נאצית. אך נדמה כי מתנגן בו צליל שאינו מיוחד רק לנאצים, ואף לא לגרמנים.
הוא מבטא תופעה המצויה בארצות רבות: התופעה ששמה יחידת־עילית.
בימים אלה נודעו בעולם פרטים מחרידים על פעולת הצנחנים הבלגיים בקונגו, שפרקו
כל עול של משמעת וביצעו זוועות כאוות־נפשם, כתגובה על. זוועות החיילים הקונגויים
המתמרדים. פעולות הצנחנים הצרפתיים האלג׳יריים, בעלי מרחפי־ד,עינויים האיומים,
הפכו זה מכבר לכתם על מצפון האנושות. בהפגנות האחרונות של הניאו־נאצים באמריקה
השתתפו חיילי המארינס האמריקאיים — ומיפקדת המארינס אף הודיעה רשמית שאינה
רואה מקום לאיסור הדבר. במלחמת־העולם נודעו אנשי הקומאנדו הבריטיים בשל מנהגם
להרוג שבויים — דבר שהכריח את הממשלה הבריטית לפרק את הקומאנדו באמצע
המלחמה. יש להניח כי תופעות דומות קיימות בברית־ד,מועצות.
בכל מקום יש קשר הדוק בין יחידות מובחרות לבין מעשי־זוועה, התנשאות לאומנית
ושלילת הצלם האנושי של האוייב. לאזרח הישראלי די לזכור את השמות קיביה וכפר־קאסם.

הקשר בין כל התופעות האלהי דומה כי משטר המבקש ליצור יחידה מובחרת
לפעולות־מחץ, נאלץ לנטוע בלב מתנדביו־ ,להט קנאי, המוצא את פורקנו בשינאה בוערת
• שמו הרשמי:
חס.ס.־הקרבי״.

היא״ג,

ראשי

התיבות

״אגודה

לעזרה

הדדית

משוחררי

ו כינוס של משוחררי הס.ס.־הקרבי בחודש מאי, השנה. משמאל: ראש
— | 1 1 1 .1 1 1 1האירגון, גנראל הס.ס. קורט מייאר (המכונה ״מייאר השריון״) ,לשעבר
מפקד דיביזית הס.ס. שנשאה את השם ״הנוער ההיטלראי״ .מייאר נידון אחרי המלחמה
למוות בעוון הריגת שבויים קאנדיים, ניחון. מימין: חילי שפר, יו״ר מחוזי של האירגון, שעמד
בראש הקבוצה שחיכתה עתונאים, בהכריזו :״אס נתלכד נוכל להשתיק את הצעקנים הזוליסו״

—י> איש־גסטאפו, במדים הרשמיים של הס.ס.־הכללי (חולצה חומה, מקטורן שחור)
שומר על ארבעה פולנים בחצר בית־סוהר של הס.ס. בפולין, לפני לקיחת

האנשים לחקירה מלווה בעינויים. שים לב להבעת־פניו הברוטאליים של הקלגס הנאצי.

לאוייב. שינאד, קנאית זו מכשירה את המתנדב — לדעת אסכולה זו — להתמסרות
עליונה ולסיכון חייו בפעולות־התאבדות.
גורם נוסף הוא עצם התחושה של יחידו־,־עילית. ד,ד,רגשה כי ״ראשונים תמיד אנחנו״
יוצרת בהכרח בוז עמוק לכל שאר חלקי האנושות, בוז המוביל לזילזול בחיי אדם.
אפילו הפלמ״ח, שמפקדיו שקדו במיוחד לטפח בו ערכים אנושיים, לא היה נקי מתחושה
זו — ולא מקרה הוא כי כמד, מחניכיו הפכו, עם פירוק הפלמ״ח, למיליטאריסטים ן קיצוניים ומצדיקי קו קיביה.
זהו דינה של יחידת־עילית רגילה. ביחידת־עילית נאצית היו כל התכונות הללו צריכות
להגיע להחרפה חמורה שבעתיים, בגלל עצם מהותה הרצחנית של האידיאולוגיה הנאצית.
בסוף ימיו שוב לא היה ר,ס.ס.־הקרבי אפילו יחידה מובחרת גרמנית. הוא הרחיק לכת
אל מעבר ללאומנות גרמנית צרה. הוא ראה את עצמו כאומד, בפני עצמה, כגזע
העליון העומד, בשל טוהרו הגזעי, אף מעל לעם הגרמני הרגיל.
באותם הימים כבר לא היה ד.0,ם.־ד,קרבי יחידה גרמנית בלבד, גם בהרכבו. מתנדבים
נאציים נהרו אליו מספרד, מהולנד, מבלגיה, מדנמארק ומארצות אחרות. כך נוצר
אינטרנאציונל נאצי מזויין, שבז לסיסמות לאומיות גרמניות מיושנות. הוא ראה את
עצמו כלאום העתיד — לא לאום גרמני, אלא לאום נאצי, הלאום העולמי של הס.ם.

הימרד מח5ש מנע[
בתוך גרמניה, ומשך זמן־מה אף הפך מפקד אחת החזיתות. בפרק־זסן זה הספיק הקצין־
הצוער־לשעבר להוכיח את אפסותו הצבאית המוחלטת.
באותם הימים קרה משהו להימלר. משך עשרים שנה היה נאמן להיטלר כמו כלב
לאדונו — נאמנות בהמית, עיח־רת חסרת־הירהור. עתה, כשד,ת8וטטות גרמניה היתד, כה
וודאית עד שאפילו הוא נאלץ לקחתה בחשבון, החל חולם לפתע על תפקיד היסטורי׳
עצמאי לעצמו.
הדבר כמעט לא־ייאמן — אך הימלר האמין בכל הרצינות כי מנהיגי המערב מעריכים
ומעריצים אותו. ההתקפות עליו בעתונות ובשידורי המערב נראו לו כדברי־תעמולה גרידא,
שאין לייחס להם חשיבות. הוא האמין כי המערב לא יסכים לעשות שלום עם היטלר, אך
שהוא, הימלר, יתקבל במערב כבן־ברית רצוי.
חלומם של ראשי הצבא, לסלק את היטלר ולכרות שלום מוסכם עם המערב, טבע
בדם הגנראלים, שעונו ונהרגו בסיטונות על־ידי ר,ם.ס• ביולי .1944 אך אותה שעד. כבר
החל הימלר רוקם חלום משלו: לסלק את היטלר, ליטול לידו את השלטון הבלעדי, לכרות
שלום עם המערב ולהמשיך במלחמה נגד ברית־המועצות. אחרי השמדת הסובייטים, אפשר
היד, להגשים את החזון של הם.ם — .בעזרת המערב.
בשקט, בעשרות דרכים שונות, החלו שליחי הימלר באים במגע עם גופים ואישים ניטראליים,
למען יתווכו בינו לבין המערב. בכמה מנסיונות אלה נעזר ביהודים. אישים שבדיים,
שפגו אליו בבקשה לחום על קבוצה זו או אחרת של יהודים, מצאו לתמר,ונם כי הימלר
הוא איש הומאני, המוכן לעזור ולהיענות לכל התביעות. תוך כדי־כך הפליט הימלר רמזים
על אפשרות של משא־ומתן עם המערב — וד,שבדים נחפזו לחזור הביתה ולהודיע על כך
לממשלות וזשינגטון ולונדון. אלה הודיעו על כך לסטאלין — כי מנוי וגמור היה עמן שלא
לכרות שלום נפרד עם שום גורם גרמני, ועל אחת כמה וכמה לא עם הימלר המגואל בדם.
רק על רקע זה אפשר להבין את פרשת קאסטנר. קרוב לח־דאי כי אייכמן הציע את
הצעתו המפורסמת (״דם תמורת סחורה ושלח את בראנד היהודי במטוס־בלדרים
גרמני לקושטא, כדי לפתוח במגע ראשון עם מעצמות המערב, לפי הוראות הימלר. לצורך
זה היה מוכן להפסיק את השמדת היהודים. הדרישה לקבל תמורת היהודים משאיות
למאמץ־ר,מלחמה הגרמני לא היתר״ כנראה, אלא הסוואה הכרחית להצדקת ההצעה בעיני
היטלר, למקרה שתגיע לאוזנו.
הימלר ידע כי הוא נע על קרח דק. אילו שמע היטלר על פעולותיו, היה מחסלו. גם
בצמרת ר,ס.ס. עצמה לא היו הדעות מאוחדות. לעומת וזאלטר שלנברג המתון, שדחף את
הימלר בדרך זו, עמד ארנסט קאלטנברונר האכזרי, ראש שרות־הביטחון, שרצה להמשיך
בהשמדה. אייכמן היה כפוף רשמית לקאלטנברונר.
בימים האחרונים שמע היטלר סוף־סוף על נסיונות־הסרק של כלבו. הוא דן את ה־מלר
מיד למוזת — אך כבר לא היה מי שיוציא את פסק־הדין לפועל. הימלר עצמו גילח אה
שפמו, התחפש ותעה בין החזיתות בלבוש אזרחי, נלקח בשבי על־ידי האנגלים. כשנתבררה
זהותו, בגלל טעות בניירותיו המזוייפים, נגס בשיניו מנה של רעל שהיתר, חבויה כל
העת בפיו.
כך מת ה.0ס.

ת צ פי ת

במרינו

כל הזכויות שמורות

• שלושה צירים מסתמנים באופק לשיתוף־פעולה בין
מפא״י ואגפים רכיזיוניבטיים. האפשרויות :

צי ר ל בו ךבאדר. לבון מקווה להכנס את הרביזיוניסטים להסתדרות,
בהנהגת ידידו באדר, לחזק על־ידי כן את עמדתו במפא׳׳י.
ציר אלמוגי־שוסטי״ בעל רקע דומה, אן בדרן של ותיקי האיגוד
המקצועי.
ציר ידין־ערי ז׳בוטינסל ,׳,שמטרתו ללכד את כל שונאי־בגין במחנה
הרביזיוניסטי סביב התביעה לשינוי שיטת־הבחירות•
למרות זאת, אין סיכוי רב לפלג את תנועת החרות עצמה, מכיון שעסקני
התנועה זוכרים כי בעבר נכשלו כל נסיונות הפילוג נגד המנהיג המוכר
(פרישת גרוסמן וחבריו ב־ , 1933 פרישת לובוצקי ב־ , 1945 רשימה נפרדת
לכנסת ב* ,)1949 אין הם נוטים לפעול נגד בגין. לכן, אם רוצה בן גוריוו
בקולות. של ח״כי חרות לשינוי שיטת הבחירות, יצטרן לבוא בדברים
עם בגין עצמו. דבר זה אינו מן הנמנע לגמרי, מאחר שבן־גורין אמר
בשיחת פרטית כי ״לשינוי שיטת הבחירות אלד גם עם השטן!*

אולם בשלב הנובחי יסתפק כן־גוריון בבידוד בגין ובניט*
רול תנועתהח רו ת. על־ידי עידוד גורמים רביזיוניסטים הפועלים נגד חרות.

9מפ^ם ומפא״י יתחרו בינן לבין עצמן על משיבת אח״
דות־העבודה אליהן. הנסיון המפ״מי יהיה מכוון לשכנע את אחדותי
העבודה להקים מוסדות תיאום ושיתוף־פעולה, דרישה הזוכה לתמיכה בעיקר
בשכבות הצעירות בשתי התנועות הקיבוציות. כנגד נטיה זו קייס אי־אמון הדדי
בין צמרות שתי המפלגות. במקרה שיצליחו להתגבר על אי־אמו! זה ׳ לא מ י

דו־ קרבס פרדי
הדת תפסה השבוע מקום מרכזי בחיי
המדינה. לא בחייה הרוחניים, כי אם בחיי-
התככים המפלגתיים וההשמצות האישיות.
במרכז הקלחת עמדה בעיית בחירתם של
הרבנים הראשיים. התסבוכת נבעה מכמה
גורמים:
9דויד בן־גוריון רצה במינויו של הרב
הצבאי הראשי, אלוף־משנה שלמה גורן, כרב
ראשי אשכנזי.
מתנגדי ביג׳י במפא״י התנגדו לכך, מתוך
חשש שמינוי כזה יגביר את כוחות אנשי
ביג׳י בעמדות השלטון.־
המפלגה הדתית הלאומית התנגדה
לבחירת גורן, בראותה בו קוויזלינג מפא״יי,
ניסתה למצוא מועמדים משלה.
9כדי להבטיח את בחירת גורן כרתה
מפא״י ברית עם הרב הראשי הספרדי יצחק
נסים. ההסכם: אנשי נסים יתמכו בגורן,
תמורת הבטחת עזרה מצד מפא״י לבחירתו
מחדש של נסים.
9המפלגה הדתית הלאומית ראתה בכך
בגידה מצד נסים, נכנעה בלית־ברירה, בהת־

ז־׳ב\־ב\־ענז\ 2י רא ש גזפא״י — חיי, ח־י
הנמנע שתוצא הקמת מפלגת. פדראטיבית, בה בל מפלגה תתקיים בסיעה אוטונומית.

9שר הדתות, יעקב משה טולידאנו, לא יתפטר בעתיד
הקרוב מכהונתו כרב ראשי לתל־אביב־יפו. התפטרות בשעה זו,
וניהול מערכת. בחירות לבחירת רב חדש, היו מסבכים עוד יותר את המערכה
סביב בחירת רב ראשי, אולם אין זח מן הנמנע כי אחרי עריכת הבחירות לרב
ראשי יתפטר טולידאנו ממשרתו התל־אביבית.

• יתבן בי השנה ייבחר רק רב ראשי ספרדי. בשעה שהרב
נסים החל שוב מתלבט אם כדאי לו לשמור ברית עם הרב גורן, העשוי להתבלט
ברבנות הראשית כדמות עצמאית ולהפחית מחשיבותו של נסים, החלה בחוגי
הרב גורן להתגבש תוכנית נגדית. לפי תוכנית זו יסתלק גורן זמנית ממועמדותו,
ישאיר את הבחירה ללא מועמד אשכנזי בהנמקה שאינו רוצה להיבחר באווירה
של ריב ומדון. במקרה זה תצטרן בחירת הרב האשכנזי להידחות, אולם
יתקיימו בחירות הרב הספרדי, מתוך מגמה להפיל את נסים.

• צפה לסבסוד גלוי כין שירות התעסוקה הממלכתי לבין
משרדי־התיזזד למציאת עוזרות־כית. שרות התעסוקה עומד להסדיר
את בעית עוזרות־הבית במיסגרת ממלכתית, לחסל כל יוזמה פרטית בשטח זה

• תשמע כקרוב על נסיונות שנעשו מצד ממשלת קובה
לקשור קשרי מסחר עם ישראל באמצעות סוחרים פרטיים.
קובה הציעה סוכר תמורת. מכוניות. העיסקה לא תצא לפועל משום שישראל
קשורה בהסכם להספקת סוכר עם תורכית. מצד שני לא תתגרה ישראל בחרם
האמריקאי על קובה. על־ידי הספקת מכוניות אמריקאיות לארץ זו.

• פשיטה של אנשי משלחת הפעולות האמריקאית ועוזריהם
הישראליים צפויה בשבועות הקרובים על מוסדות
תרבות, מחקר ומדע בישראל. הממשלה האמריקאית ביקשה רשות

מממשלת ישראל לחקור את התועלת שהפיקו האזרחים הישראליים שהשתלמו
בארצות־הברית במיסגרת סעיף .4 ,משרד ראש־הממשלה אף שלח מיכתבי־בקשח
ל־ 600 ישראלים בהם נתבקשו המומחים לסייע בידי החוקרים, למסור להם כל
אינפורמציה הדרושה להם. הדבר עשוי לעורר בחוגי השמאל את הטענה כי
האמריקאים חודרים לסודות המדינה.

כי כ ד אי !
נהמה שהעיסקה תבט-ח לפחות את בחירת
נסים, המשתף מדי פעם פעולה עמה.
אחרי תימרזנים אינסופיים, נראה היה סוף־
סיף כי נמצא המוצא. אך החשבון נעשה
ללא שר הדתות, יעקב משה טולידאנו.
קוד קורא לבחירות. כמעט מן היום
בו נבחר נסים לכהונתו, לפני כחמש שנים,
נלחם בו טולידאנו (ראה ראיון מיוחד) .היתה
אמנם תקופה בה שיתפו השניים פעולה: במערכת
הבחירות לכנסת השניה, כאשר הופיעה
הרשימה ט״ת, אשר בראשה עמד הרב
טולידאנו. במקום השלישי עמד נסים.
נסים נכנס אז למשרדו של הרב הראשי
הספרדי הקודם, הרב בן־ציון מאיר חי עוזיאל,
שיכנעו לחתום על קול קורא למען
רשימתו. רק בשל התערבותם העקשנית של
אשת עוזיאל ומזכירו, הרב סעדיה לופז,
נמלך הרב בדעתו. כאשר הופיע למחרת
בבוקר נסים לקבל את הכרוז החתום, ציפתה
לו אכזבה. הוא האשים את לופז בהכשלת
מאמציו. מאז קיימת בין השניים איבה
גלויה.
במערכת לבחירת הרב הראשי, מיהר לופז
— איש סודו ונאמן ביתו של הרב עוזיאל
המנוח — להתייצב לצד טולידאנו, אף כי
לא הכירו אישית. רק הודות לקולות הנציגים
האשכנזיים של הפועל המזרחי, ניצח
נסים. בנקמנות עיקשת, סילק נסים את לופז
ממזכירות הרבנות הראשית, העסיקו בהעתקת
רישומי הנשואין בפנקסי הרבנות.
כאשר נשא לופז אשה, מונה כמפקח על
הכשרות, שתפקידו לנסוע ׳ממקום למקדם.
לשוא התחנן הצעיר (כיום ,)35 יליד ריו
דה־ז׳נירו, כי יתנו לו לחיות בשלווה־ עם
אשתו; הוא נאלץ לאכול את הפרי המר
של המנוצח.
אך שוב התהפך הגלגל. טולידאנו התמנה

שר־הדתות, כתימרון מפא״י נגד הדתיים הלאומיים
שלא היו בקואליציה, ולופז הפך
להיות סגן המנהל הכללי של משרדו ויד
ימינו של השר. כששני הספרדים הגדולים
תופסים את שתי עמדות המפתח העיקריות
בחיי הדת, יצאו לדו־קרב.
נסים ונפלאות. לטולידאנו היתה מלאכה
קלה: במשך כהונתו הצליח נסים —
אוהב תככים מושבע — לקומם נגדו חוגים
רחבים גם בתוך עדתו וגם בקרב אנשי הדת.
הוא נאלץ לערוך תימרונים נואשים כדי
להבטיח לעצמו סיכויים טובים לבחירה מחדש.
טולידאנו
חיסל במחי־יד את הסיכוי הזה,
כאשר הצליח להעביר לצידו את הרב עמרם
אבו־רב־ע, אחד מארבעת נציגיו של נסים
בוועדת הבחירות לרבנות הראשית* .נסים
החליט לפוצץ את הבחירות. הבטחתו של
הרב יהודה לייב מיימון, כי יצביע עבורו
(״מה אתה פוחד? אבו־רביע איתו — אני
איתך לא שייכנעה אותו אף היא.
לפתע ניתן לו, כאילו מן השמיים, נשק
אדיר לדק־רת יריבו. במסיבה בבית הנשיא,
הציג הרב טולידאנו את אשתו הצעירה —
כאשר איש לא ידע עדיין על נשואיו —
בפני שופט בית המשפט העליון משה
זילברג. השופט המופתע העביר את הידיעה
לשר המשפטים פנחס רוזן, וכעבור יומיים,
בסעודת ערב־שבת בבית הרב נסים, שאל
רוזן את מארחיו בתמימות :״מה אתם
יודעים על אשתו הצעירה של הרב טולי-
דאנו?״
בנו של הרב, ח״כ הצ״כ משה נסים, תפס
מיד את האפשרויות הטמונות בגילוי סוד
זה. הוא דאג אישית לכך שהידיעה תגיע
לעתונות. וכך, תוך 48 שעות, חדלו הכל
לדבר על תפקידו של השר טולידאנו כלוחם
בנסים, ודיברו עליו כעל איש הנפלאות, זקן
קל־דעת או גרוע מזה.
השר קיבל את הסערה בשתיקה מלאת-
תמהון, אך הדבר לא הרפה את ידו. עתה
היתה הכרתו נחושה יותר: נסים הוא האויב,
לא הרכלנים. יש לרכז את כל המאמץ
להורדתו.
גם כאשר שר־הפנים, משה שפירא, חיפש
מוצא של פשרה, הציע בממשלה לדחות את
הבחירות לשנה אחת או להפריד בץ בחירת
הרב האשכנזי והרב הספרדי, השיב טולי־דאנו
בלאו מוחלט: על הבחירות להיערך
במועד שנקבע.
לצידו התייצב החוק, בדמותו של היועץ
המשפטי גדעון האוזנר. נראה היה כי לרב
נסים לא תהיה ברירה אלא להיכנע ולהשלים
עם עריכת הבחירות.
אך מוקדם עדיין לנבא בוודאות. באמתחתו
של נסים ישנם עדיין חיצים רבים, וגם
טולידאנו לא נשאר ללא תחמושת.
חוק מקום דצמ רוו
״הצעת החוק הזאת היא בלתי מוסרית
מיסודה. היא בבחינת שערוריר, ציבורית!״
צעק בכנסת בהתרגשות ח״כ חרות גרשין
שופמן .״אינני חושב שזה כל־כך בריא
ללכת בדרך תחיקה זו!״ טען בהתאפקות
ת״כ אחדות־העבודה, נחום ניר .״זהו צער
מסוכן המערער את יסודות יציבות החוק,״
השלים אחריו ח״כ הצ״ב, צבי צימרמן.
״לא אוכל לתת את ידי לחוק הזה!״ הצהיר
אפילו ח״כ מפא״י דוד בר־רב־האי.
הצעת החוק, שליכדה נגדה כמעט את
רוב הכנסת בתחילת חודש זה, היתה
שייכת דוזקא לסוג אותם החוקים שאינם
עשויים לעורר התרגשות בכנסת, בימים
כתיקונם, ואשר עם תחילת הדיון בהם
בורחים הח״כים אל המיזנון. תחת השם
הצנוע חוק לתיקון חוק הגנת הדייר,
הגיש שר המשפטים פנחס רוזן הצעת
תחיקה, שמאחוריה הסתתרה שערוריה שהיה
בכוחה להפיל ממשלות — בכל מדינה
דמוקראטית.
חול, ריטרואקטיבי. חוק הגנת הדייר
הקיים קובע כי שוכר בית־עסק שנפטר,
רשאי לה! ריש את בית־העסק שלו
לבן־זוגו, ילדיו, הוריו, או אחד מקרובי־משפחתו.
לפי הצעת התיקון, אותה רצה
רוזן להכניס לחוק, יהיה בעל־עסק שנפ־
(המשך בעמוד )14
* וועדה זו, המורכבת לפי חוק בריטי
משנת 1920 מארבעה נציגי הרבנות וארבעה
נצלגיס ״חילוניים״ ,נקראת בשם ״וועדת המינויים״
,קובעת מי יהיו המועמדים למישרת
הרב. מצטרפים 28 נציגי הרשויות המקומיות.
השבעים בוחרים את הרבנים. הראשיים.
העולם הזח 1192

מישחק ציני עמד מאחורי הטכס ההיסטורי שנערך השבוע

האזכרה המכורה

ף * על ל ק בו צ ת העסקנים הרביזיוניסטיים, שהצטופפה באכסדרה של בית־הנשיא כדי
הנציח בפעם הראשונה את שמותיהם בספר־האורחים, התנשא לפתע קול בס רם:
״עשינו שטות שבאנו הנה!״
בעל הקול היה העתונאי הרביזיוניסטי הקיצוני, אבא אחימאיר, לשעבר מנאשמי משפט
רצח ארלוזורוב. חבריו השתיקו אותו. הם ניסו להוכיח לו כי האזכרה הממלכתית לזאב
ז׳בוטינסקי, שמת לפני 20 שנה משבץ־הלב בארצות־הברית, כשרה למהדרין — באש-
היא נערכת תחת גגו ובחסותו של נשיא המדינה .״הוא בכל זאת אדם אובייקטיבי!״ אמרו.
אולם גם המשתיקים לא היו כה בטוחים בעמדתם. בנסיבות אחרות, יכול היה
המאורע להיות בעל חשיבות לאומית ראשונה במעלה: מעין סולחה ממלכתית של שני
מחנות היסטוריים, ששינאתם ההדדית הסעירה דור והטילה את צילה על כל המאבק
ת־,קמת המדינה. סולחה כזאת יכלה להיות מעשה גדול של צדק היסטורי, של אחווה
לאומית ושל טיהור האווירה.

אולם כל הנוכחים באזכרה ידעו כי רוח זו היתה רחוקה ממארגני
האירוע, זכרו של ז׳בוטינסקי הונח כסחורה על כפות המאזניים של
מקח־וממכר פוליטי. לפחות צד אחד התיחס אליו בציניות מוחלטת.

לעומת זאת השתדל ערי להכניס לרשימה את ראשי קבוצת ליבנה־ח־ינשליתמיר•• ,כלי
גם עשרים מבני משפחתו.
המכה העיקרית שהנחית ערי על ראשו של בגין הופנתה אליו בשעת חיבור רשימו
הנואמים, שגם היא חולקה שווה בשווה בין שני הצדדים.

בין שלושת הנואמים הרשמיים שנקבעו על־ידי ערי, לא ניתן למנח:
בגין לפתוח את הפה -אך ניתנה רשות־הדיבור לאריה אלטמן,
התומך בשינוי שיטת־הבחירות. בגין ישב בשעת האזכרה כאחד
מאנשי השורה השנייה, מאחורי משה דיין (שלא הוזמן כלל, אולב
הופיע בלי הזמנה, כנראה מתוך כוונה להשתלב כשותפות החדש,־
בין מפא״י וחלק מן הרביזיוניסטים).

א;.רי הטכס ניגשה פולה בן־גוריון אל בגין, שאלה אותו בתמהון :״איך זר, לא דיברתי׳
ענה בגין, בקרירות :״איני נוהג לדבר כשאיני מוזמן לכך.״
לכל מפלגה קואליציונית ניתן כרטיט ארד עבור שר. יצחק בן־אהרון סירב להופיע
שיגר מכתב גם, בו האשים את ז׳בוטינסקי בפעולה פאשיסטית. לא הופיע גם שום שו
ממפ״ם. מפא״י יוצגה על־ידי בן־גוריון, למורת רוחו של לוי אשכול, שהתמרמר עי

דויד בן־גוריון הפקיע את זכרו של זאב ז׳בוטינסקי כדי לפלג את מחנה חסידי
ז׳בוטינסקי ולהשיג את הגשמת מטרתו העליונה: הנהגת שיטת־בחירות חדשה, שתבטיח
שלטון־יחיד למפא״י ותביא בעקבותיה לחיסול תנועת ז׳בוטינסקי.
^ פני חודשיים הצטרף ערי ז׳בוטינסקי, בנו יחידו של המנהיג המנוח, לוועד
/הציבורי המפא״יי שהוקם עלי ידי יגאל ידין במטרה מוצהרת להנהיג באר׳י שיטת-
בחירות איזורית־רובנית.
הצטרפותו של ערי ( )49 לגוף זה, המורכב ברובו מפרופסורים כמוהו, היתד, לגיטימית
מבחינה אחת: ערי דגל תמיד בשינוי שיטת־הבחירות. אולם עיתוי ההצטרפות לא היה
מקרי. ערי, שהצטרף לפני שנה לקבוצת ליבנה־תמיר, מתוך אמונה שזו תופיע בבחירות,
התרחק ממנה בהדרגה והחל פולס לעצמו דרך עצמאית חזרה אל הזירה הפוליטית.
יגאל ידין, שיש לו אמביציות פוליטיות קיצוניות משלו, הבין מיד כי כאן נפתח
לפניו סיכוי ליצירת גורם מדיני. כשישבין בין בן־גוריון לבין פלג חשוב של התנועד
הרביזיוניסטית, יכול היה לזכות בעלי־דפנה במיבצע הבן־גוריוני.

ידין הוא אחד האנשים המעטים כארץ היכולים להגיע לדויד כן•
גוריון בכל שעה ובכל מקום. הוא הביא את הצעתו לבן־גוריון,
שאחז בה בשתי ידיו. כי הלה, טכסיסן גאוני, הכין מיד כי ערי מבטיח
לו ציר־התקדמות מצויין: האפשרות לרבו את תנועת החרות, ואולי
אף? לפלג אותה.
בן־גוריון, החולש על מנגנון המספק לו אינפורמציה מדוייקת על הנעשה במפלגות
השונות, ידע כי בקרב תנועת ההרות קיימת קבוצה חזקה של עסקנים, המיבנה לתת
לו יד לשינוי שיטת־ד,בחירות. קבוצה זו כוללת את אריה אלטמן, את מנהיג ־,סתדרות
העובדים הלאומית אליעזר שוסטאק, את מרדכי אולמרט ואת בנימין אבניאל.
אנשים אלה אינם יכולים להרים את קולם בקרב המפלגה ולתמוך בגלוי בהעער, הבן־
גוריונית, בגלל השינאה העיוזרת שרוחשים אנשי התנועה לראש־ד,ממשלה, בעקבות
פרשות מסוג הטבעת אלטלינה, ההתנכרות לזכויות אצ״ל, והווטו של בן־גוריון להעלאת
עצמותיו של ז׳ביט־נסקי* .מחווה בן־גוריוני, שהיה מחסל שינאה זו, היה עשוי לאפשר
לעסקנים אלה להתייצב בגלוי לימינו.

ך שיחה המכרעת נערכה בביתו התל־אביבי של דויד בן־גוריון,
י לפני כמה שבועות, ביום ששי אחרי־הצהריים. היתה זאת פגישה
אישית בין בן־גוריון לערי ז׳בוטינסקי.
בשיחה זו אמר ערי, בסיגנונו החותך הרגיל :״מדוע אתם מוסרים למפלגה אחת
מונופול על ז׳בוטינסקיז מדוע לא תהיה הכרה כללית בו? זה יהיה גם צודק, וגם
טוב בשבילכם!״
ראש־הממשלה, שידע על שינאתו הלוהטת של ערי ז׳בוטינסקי למנחם בגין (עוד
מהימים בהם כיהן ערי כח״כ הרות בכנסת הראשונה, פרש ממפלגתו והקים סיעה־של־איש־אחד)
,הבין את הרמז. תשובתו המיידית :״נו, מה אתה מציע?״

ערי הציע שתי הצעות: פקודת־יום של צה״ל לזכר ז׳בוטינסקי,
שתוקרא במיסקר צבאי מיוחד, ואזכרה ממלכתית לז׳כוטינסקי כבית
הנשיא.
בן־גוריון לא הגיב על ההצעה הראשונה, הנוגעת לצד,״ל, בבת עינו הפרטית. אולם
הוא אמר :״אצלצל לנשיא!״ ,תייג בו במקום בטלפון. יצחק בן־צבי, שרצה מזמן לאחות
את הקרע ההיסטורי ואף תמך בשעתו בהבאת עצמותיו של ז׳בוטינסקי, הסכים מיד.

ראיונו של ערי עם ראש־הממשלה התחיל בשעה ארבע, נועד
להסתיים בשעה חמש. לאותה שעה הוזמן לבית בן־גוריון חבר הכנסת
בנימין מינץ, לסיכום הקנוניה על הצטרפותו לקואליציה ומכירת
קולותיו לשינוי שיטת־הבחירות. מינץ נאלף להמתין לצאתו של ערי
עד שעה , 5.30 תמה מה ממריץ את בן־גוריון להקדיש זמן כה רב
לבנו של יריבו.
הוא לא ידע כי שיחת ערי נועדה בדיוק לאותה מטרה לה נועדה הפגישה עמו:
לחולל את ההפיכה הבן־גוריונית בשטח שיטת־הבחירות.

הרי שיחה זו, התקשר ערי עם לישכת הנשיא. הוסכם כי הנשיא יזמין 60 איש,
^ ערי מצדו יזמין 60 איש מחסידי אביו, ו־ 30 מקומות יישארו לעתונאים. כל
ההזמנות נשאו, כמובן, את סמל בית הנשיא.

ערי ניגש למלאכה כמרץ. הוא הכניס לרשימה רק קומץ זעיר מצמרת
תנועת החרות. כמה מראשי מיפקדת אצ״ל לא קיבלו הזמנה, נאלצו
לפנות באמצעות מתווך ללישכת הנשיא, קיבלו לבסוף הזמנות
מהקצבתו של הנשיא עצמו.
• לפי צוואת ז׳בוטינסקי, מותר להביא את עצמותיו לארץ רק אס ממשלת מדינת
היהודים תצווה על כן בפירוש. בען ד שחברי הממשלה תומכיס ברובס בהבאת העצמות,
הטיל בן־גוריון לפני שנתיים ווטו אישי מוחלט על כך, במענה שאינו ״רוצה להפוך
את הנודינה לבית־קברות.״
*• אולם משרד ראש־הממשלה מחק מן הרשימה את שמואל תמיר, נתן לו בפיצוי זכות
להופיע בראדיו בתוכנית שהוקדשה לז׳בוטינסקי בשם ״במחיצתו״ ,אף שתסור לא הכיר
את דבוטינסקי ואף לא היה חבר אצ״ל בשעה שנפטר.

מנחם בגין, שלא ניתן לו לדבד, ושכל המעמד נועד לבודד אותו במחנה הרביזיוניסטי.

כי לא הוזמן לפחות בין מוזמני הגדודים העבריים. המוזמן היחיד שאיש לא ידע מר.
בדיוק שייכותו לענין היה השושבין: יגאל ידין.

ך* יחיד שלא היד, לו מושג על כל הקנוניה המסתתרת מאחורי הטכס החגיגי היד
• < המארח — נשיא המדינה. לכן גם לא השתדל לחבר נאום שישביע את רצון אנשי
חרות. הוא דיבר בכנות האופיינית לו, עירער את ההנחה כי ז׳בוטינסקי היה הראשו;
שהגה ברעיון הגדודים העבריים, שלל את התנגדותו של ז׳בוטינסקי לגדוד נהגי רפרידוד
של יוסף טרומפלדור.
לעומת זאת, כאשר החל בן־גוריון לשאת את דברו, היתר. הכוונה הפוליטית רטכסיסיח
שקופה לחלוטין. הוא לא הזכיר את חילוקי־הדעות הסוערים בינו לבין ז׳בוטינסקי,
נגדו כתב בשעתו כמה חוברות פולמוסיות ארסיות ביותר. תחת זאת התרכז בפרשה
אחת בלבד: ההסכם שכרת עם ז׳בוטינסקי בשנת ,1934 ואשר נפסל בשעתו על־יד׳
רוב חברייההסתדרות במישאל־עם כללי.
כך השיג בן־גוריון את מבוקשו. הוא הבליט כי רק חילוקי־דעות זעירים וחולפים
הפרידו בינו ובין ז׳בוטינסקי, כך שחסידי ז׳בוטינסקי יכולם עתה לתמוך במפא״י בלב
שקט. ולראיה: ז׳בוטינסקי אמר לבן־גוריון :״הייתי מוכן להצטרף למפא״י, בתנא
שתשנה את שמה למבא״י״( ,מפלגת בוני ארץ־ישראל, במקום מפלגת פועלי ארץ־ישראל).
מכיוון שמפא״י חדלה מזמן להיות תנועת־עועלים ושוב אינה דוגלת גם במלחמתימעמדות,
הרי חוסל המיכשול שהפריע לז׳בוטינסקי.
יעד שני הושג כדרך אגב. בהזכירו את מישאל־העם שהכריע י נגד ההסכם, הוסיף בן־
גוריון :״זה היה מישאל־העם הראשון והאחרון שהייתי קשור בו.״ ולאחר מכן :״א-
תסיקו מזה כי אני בעד או וגד מישאלי־עם.״

כיוון שבף גוריון חותר עתה לעריכת מישאל־עם על שינוי שיטת
הבחירות, היה זה רמז שהובן על־ידי דקי־השמיעה כאולם.
באשר האריך בן־גוריון בנאומו, עשה הנשיא מעשה בלתי־רגיל בטכס ממלכתי .״ד,ו*
שאל :״יש לך עוד הרבה עמודים?״ ״לא, לא הרבה,״ ענה בן־גוריון, וקיצר את דבריו.
לחש אחד מראשי חרות :״אתם רואים מה זה? רוחו של ז׳בוטינסקי כבר נכנסה לנשיא!״

׳!] 0וחצי
לקצינים

הגבוהים

הוא הקיצוני מש
מאל, המיתמר מעל
ותר ממנו — בדרגה.

ך• עיני הפיקוד הגבוה של צה״ל קיי-
* * ר ת הנחה יסודית אחת: במערך הצבאי
של רע״ם חל שינוי גדול. ראשית —
בגלל הזרימה הגדולה של נשק סובייטי, בעיקר
שריון ונשק ארטילרי. שנית — מפני
שהסובייטים והמצרים הגיעו למסקנה שאין
טעם בעיסקה מסחרית פשוטה, שיש לאמן,
לעומת זאת את הצבא הערבי בשימוש
בנשק המוגש.
מזה למעלה משלוש שנים קיימת רכבת

--מאת

האוניאודו!

טאנק לוקסוס —:
אלה, על־ידי

הצבת

שמשיה

מעל

לצריח.

שדו
דו־סיטרית, המעבירה מומחים צבאיים ל־רע״ם
ומתלמדים ערביים לארצות הגוש הקומוניסטי.
כתוצאה מכך, רכש צבא רע״ם
לא רק את הנשק אלא גם את תורת הלחימה
הסובייטית.
אי־אפשר עדיין לדעת כיצד יעכלו הערבים
את התורה וכיצד ישתמשו בה במקרה
של מלחמה. אולם לגבי הדוקטרינה
עצמה ידוע כי מלחמת העולם השנייה היתד,
מבוססת על השימוש בגושי־אדם המורכבים
מאנשי חיל־הדגלים, וכי כיום מצדדת הדוקטרינה
הצבאית החדשה, לעומת זאת, בשימוש
בגוש־שריון עם סיוע ארטילרי מרוכז.
ההנחייה היסודית היא שעל גושים אלה לחפש
את הנקודות החלשות במערך האויב,
את ״התפירה״ בין יחידה ליחידה, להבקיע
את המערך בנקודות־תורפה כאלה ולפרוץ
קדימה. זהו תרגום חדיש של תורת־היסוד
שנקבעה על־ידי גנראל חיל־השריון הגרמני,
היינץ גודריאן: להבקיע, לחדור ולדהור
קדימה.
התוצאה הגלויה הראשונה של השלכת
תורה זו אל צבא רע״ם היא אירגון צבא
זה במצב הגנתי, מאחורי מיתחמים המאורגנים
ללוחמה נגד טאנקים. המשלטים של
תש״ח, לבלימת התקפות רגלים, שוב אינם
מהוזים את בסים המערך הרע״מי.

רים, הנראה בשעת שהוא מפצח אבן צור.

ולהגביר את הלחץ. זהו, בראש וראשונה,
מיבחן של הפיקוד, החייב לשלוט שליטה
מוחלטת בכוחותיו, להפעילם לפי תכנית
כוללת ומותאמת.
• להעמיד את כל העקרונות הנ״ל במבחן
הטאקטיקה הסובייטית, כפי שאפשר
להניח כי הוקנתה לצבא רע״ם. לצורך זה
נקבע בתרגיל, כי עוצבה של שריון מוגברת
מצרית, דמיונית, חולשת על אזור
בנגב. על העוצבה הישראלית ה ה להת־
כהן קדם מדרום, לפרוץ את מערך ה,,אויב״ ולכבוש
את מרכזו.

״המראה החדש״

ך* תרגיל בכללותו היה, בראש וראו
| שונה, הישגם של שני אנשים: הרמטכ״ל
רב־אלוף חיים לסקוב וראש אגף המבצעים
אלוף יצחק רבין. לסקוב הטיף למען פיתוחו
וחיזוקו של כוח משוריין, מאז היותו
מפקד גייסות השריון. בתקופת כהונתו, לבש
צה״ל, למעשה, את •המראה החדש״ —
מראה של צבא משוריין וממונע ברובו. רבין
היה האיש שנטל את ההנחיות הכלליות של
הרמטכ״ל, תירגם אותן למיבצע מעשי.
לפני שנים מעטות בלבד, בימי שירותו
של משה דיין כומטכ״ל, היתד, תורת הלחימה
של צה״ל מבוססת על חיל־הרגלים,
כשהפשיטות לעורף האויב מהרת הקדמה
מפתיעה ומוחצת. לטאנק היה מיועד תפקיד

מיבהן סבילות
ך* מקביל להנחיה זו, קיימת בפני
^ צ ה ״ ל הנחיית־יסוד שניה: מאזן הכוחות,
מבחינה כמותית, הוא לטובת הערבים. לכן
לא יוכל צד,״ל להתיצב בכל הגיזרות במלוא
הכוח, אלא חייב לרכז את כוחותיו במקום
בו יחייבו זאת השיקולים הטאקטיים, באותו
פרק־זמן. פירוש הדבר: על צה׳׳ל
להגיע לרמה גבוהה של ניידות, שתאפשר
לו ריכוז מהיר של כוח השריון שלו, בכל
גזרה בה יבחר.
מול שתי הנחיות יסוד אלה, פיתח צה״ל
תורת־לחימה מסויימת. מטותיו וחילותיו השונים
תירגלו אותה בקורסים, באימונים
עיוניים ובתיכנון ועבודת־מטה. בשבוע שעבר
הגיע, לפי החלטת הרמטכ״ל, הזמן
לנסות תורה זו גם בתנאי־שדה. התוצאה:
התימרון הגדול ביותר של צה״ל, בו השתתפו
יותר יחידות שריון מאשר במיבצע
סיני.
היו לתימרון זה כמה מטרות עיקריות:
• לבחון את חישובי הזמן ואת יכולת
הביצוע, לגבי פעולות שונות של כוח
משוריין, כמו תידלוק, פתיחת צירי תנועה
שלא בכבישים, תנועה לפי לות־זמנים, אספקה
תוך כדי תנועה.
• להחדיר מחשב שריוני, מן הדרג הגבוה
ביותר במטה ועד לטוראי המוסע ב־זחל״ם.
כי טאנק אינו נשק בלבד, כי אם
צורת לחימה — צורת הלחימה בה בחר
צה״ל לעתיד הנראה לעין.
• לתרגל את העקריו ייים ו יי של מלי
חמת שריון — עקרון האומר כי מן הרגע
בו נוצר המגע עם האויב יש להתמיד בו

בשטח

ההתקפה.

דויד בן־גוריוו במיסקו ה
מישני, לרוב כנושא תותח־נייד. חיל־האויר היווה
כוח נפרד, בעל משימות אסטראטגיות משלו, אשר
רק לעתים פעל בתיאום טאקטי עם החילות האחרים.
״המראה החדש״ של צה״ל הפך תורה זו על
פיה, שם דגש על עליונות בשריון, אשר השריון 7
עצמו חייב להשיגה על שריון האויב. לצורך זה
גם הונחה חיל־האויר לפעולות צמודות הרבה
יותר לחילות הקרקע .״עכשיו פועל הצבא כאגרוף
ברזל: שריון, חרמ״ש וחיל־אויר בצוותא,״ הסביר
קצין בכיר.
גם בימי דיין וגם בימי לסקוב, נשאר עקרון
אתד יסוד־המוסד: על צה״ל להיות הצד היוזם,
ועליו גם לנסות ולהשיג הכרעה מיידית, סמוך
ככל האפשר להתחלת הפעולה. כי צה״ל אינו יכול,

בשעת התקפה מרוכזת של טאנקים על יעד המוחזק בי
4יז 1 1 1 ^ 1הפיקוד, ממנו מתנשאות האנטינות של מכשירי הקשר,
ברקע התמונה נראיס הטאנקים התוקפים, כשהם פרושים בדומה למניפה ענקי

יום עולה על שומן ועונו בו על פני הגייסות
זינה מדינית וחומרית, להסתבך במלחמה ארוכה.

מאזן התימרון

*ה הוכיח התמרון? גייסות השריון, כמובן,
/ניצחו את האויב. התייצבות המילואים היתר, כמעט
צלמת. כוח הסבילות של החיילים והרכבו הוכח
על רמה גבוהה מאוד. היל־ההנדסה איפשר מעבר
מחים קשים ביותר. מתוך האלפים הרבים שגוייסו,
נהרג אף לא איש אחד — גם לא בתאונות. רק
ז טאנק אחד ניכוזה, ואילו שני צנחנים — מתוך
פר רב מאוד שהוצנח — נפצעו פצעים קלים.
!בח־נה טאקטית, הוכיח מפקד גייסות השריון, אלוף
ם בר־לב, את יעילותה של תחבולה: הוא הצניח

אליהם תגבורת משוריינת. הם שימשו כסדן
ענקי, ואותה שעה הלם הפטיש האדיר של
יחידות השריון באויב, שנתפס בין הפטיש

והסדן.
מול חיים (״כידון״) בר־לב ניצב אלוף-
משנה צעיר, שמילא את תפקידו של בקר
ראשי. על כל פעולה של גייסות בר־לב
השיב בפעולה דמיונית של כוחותיו. בצורה
זו היה מאלץ את בר־לב לתמרן, כדי
לעמוד במצב החדש שנוצר. אין ספק כי
תימרון זד, היה התרגיל המבוקר הטוב
ביותר של צה״ל.
בצורה זו התגלו לא רק ההישגים, אלא
גם הנקודות החלשות של עוצבות השריון.
לפיקוד הגבוה ניתנה גם האפשרות לשפוט
את יכולת המפקדים בשדה להפעיל צוותים
של כוחות, בהתאם לדרישות המשתנות של
הקרב.
הליקויים נבעו בעיקר מעצם המימדים של
התימרון .״ליקויים מסויימים אלה, יותר
יותר מכל דבר אחר,״ סיכם אחד המפקדים,
״הוכיחו עד כמה תמרון זה היה חיוני
לשמירה על כושרו של צה״ל.״

מראה מעל הג׳יפ
^ ת כל התורה הזאת למדתי ליד
שולחן מפות, בנוחיות, מפי אלופים
ומפקדים. כל קשר בינה לבין מה שראיתי
במשך ארבעה ימי התימרון, ב״זירת הקרב״
— מקרי בהחלט. כי מה שראיתי בין גבעות
האבנים והחמאדות של לס טובעני, בנגב
המרכזי, לא היו מבצעים אסטראטגיים רבי־תנופה
או תנועות־מלקחיים נועזות. בתוך
האבק, החום הלוהט וטירטור המנועים מצאתי
מה שמוצאים ביסודו של כל צבא: האדם.
כאשר
נקראתי לתמרון, ככתב צבאי, נאמר
לי שסופחתי ליחידת טאנקים. במטה העוצבה
אף הסביר קצין־המיבצעים מה יהיה חלקה
של יחידה זו: כאשר אך יינתן האות להתחלת
המיבצע, תחצה היחידה את קו התיחום
ובאיגוף השמאלי, בשני צירים, תפרוץ
לעבר ריכוזי האויב שבאזור הנגב. היא תצטרך
לעבור דרך קשה מאוד, שלעתים אי־אפשר
יהיה להתגבר עליה ללא הפעלת ציוד
כבד ויחידות הנדסיות.
אלא שלאותה יחידה הגעתי מאוחר מאוד
בלילה, כאשר היתד, כבר בתזוזה, לעבר
יעדה. אשר, שזכר אותי מן הימים בהם
פקד על יחידת־החוד בדרך לשארם־אל־שייך,
הוא שהסיע אותי ברוב אדיבותו אל זחל
המפקד.
המפקד היה עסוק מאוד. הוא דיווח ל־מיפקדה
שמעליו, קיבל הודעות ממפקדי הוויב
דמיוני. הקודקוד, שהוא המפקד, יושב בזחל משנה שלו׳ העביר הוראות. אל תוך כל
קשרים את המפקד עם יחידותיו השונות הפרושות הפעילות הקדחתנית נמסר לו :״המפקד, צי:עוד
הם מתכוננים בכל רגע לפקודת ההסתערות. רפו אלינו עתונאי.״

״רבותי, איך אפשר? איפה אשים אותו?״
השיב.
קולו נשמע לי מוכר, אך לא יכולתי עדיין
לזהותו. כעבור כמה דקות ירד ממושבו
כדי לשוחח עם מישהו. ואז הכרתי אותו.
היה זה א ,.מפקד הכיתה שלי מימי
הבראשית של שועלי שמשון .1948 ,עתה
סגן־אלוף, ולדברי עמיתיו — אחד המפקדים
המוצלחים של צד,״ל.
הוא הכיר אותי .״אני מצטעו* מאוד,״ התנצל,
אחרי דברי ברכה ממושכים ,״אבל
פשוט, אין מקום אצלי ברכב.״ אך מיד
מצא תחליף. הוא פנה אל מפקד יחידת־הסיור
שצורפה ליחידתו וזה מצא לי מקום
על אחד הג׳יפים שלו .״איתם תראה את כל
הדברים המעניינים,״ הבטיח לי א. כך
קרה שאת כל התימרון הגדול ביליתי על
ג׳יפ של יתידת־הסיור, בפיקודו של יונה.

פגיעה כמעט ישירה

י* דאו לו, בעצם ,״יונה וחצי״ .כי הוא
גבוה בעשרים־שלושים סנטימטר מכל
גובהו, ליחד
ח. וורו־.ו.
בחור אחר רשח
י דחוד ליתר בשם יו 55ה.
דיוק 2.02 :מטר. כאשר עמד ליד טאנק
א.מ.כם. יכול היה לשוחח פנים אל פנים
עם היושב בצריח. הוא יליד תל־אביב, בן
,25 ומלבד גובהו הוא בולט מסיבה אחרת:
הוא אמודאי — אחד משני האמוראים החיים
בכל תל־אביב הגדולה.
אחרי נסיעה של כמה דקות, כינס את
צוותות הג׳יפים בפתח של ואדי, הסביר
להם את משימת היחידה :״אנחנו נשמש
עיניים של היחידה. מאחורינו נעה פלוגת
טאנקים ופלוגת החרמ״ש. מהירות: שלושה
קילומטר לשעה. אם תשמעו יריות, או אם
הבקר שלנו ישרוק, עוצרים. לפני היעד
אני משער שנמצא אויב.״
אנשינו, כולם חיילי מילואים, ידעו את
עבודתם. השיירה הקטנה התקדמה בחשיכה.
לפתע —טק־טק־טק! צרור של מכונת
יריה. הג׳יפים מיהרו לתפוס עמדות פזורות
על פני המישור הקטן. רקיטה אדומה התנשאה
אל על, נפלה והתנפצה לרסיסי־אור
לא הרחק מן הג׳ים שלי. מאחורינו יכולנו

לשמוע את הבקר מדווח באלחוט למטה הבקרים,
שתפקידו לסכם את התימרון :״פגז
נ.ט. פגע פגיעה כמעט ישירה בג׳יפ.״ איזה
מזל!
יונה דיווח למפקד :״נתקלנו באויב. אש
ממקלעים ומטאנקים ומיד אחרי כן
פקד על אנשיו :״כל הג׳יפים — אש לעבר
האויב !״

זבנג וגמרנו:

ך רנה פקד שגית :״להגביר את האש!״
פיריץ, מבאר־טוביה שנהג את
הג׳יפ שלי, נאות סוף־סוף להיכנס לפעולה:
בקול חצי־מנומנם קרא :״ א ש ...א ש...
א ש כל מילד — ,צרור. וכל צרור,
כנראה, בול. כי הוא דיוזח :״חיסלתי אותו.״
יונה אוהב ללכת על בטוח .״תנו להם
שני פגזי מרגמה,״ פקד. ומישהו קרא בקול
:״זבנג! זבנג!״
אתם, הרגילים למלחמות בהן יורים פגזים
של ממש, אל תצחקו. ה״זבנג! זבנג!״
חיסל את האויב ביעילות שאינני זוכר
כמותר״ והשיירה שלנו יכלה להמשיך בדרך.

14 טנקים תקפו:״

ף 6מסעגמשד כל הלילה, כשהקור הו
| מדברי חודר לעצמות ואינו נותן להירדם.
עם עלות השחר נעצרנו לכמה דקות,
עד שישיגו אותנו הטאנקים הראשונים של
היחידה. כהרף־עין הודלקה מדורה קטנה ומישהו
החל מרתיח תה. משקר . ,זה נועד
שוב ושוב להחיות את נפשנו בתימרון הגדול.
הוספת אבקת־לימונד ממנות־הקרב,
הקנתר, לו סגולות נדירות להרוויית הצמאון
המדברי.
בשמונה. בבוקר דיווח יונה למפקד :״הגענו
למטרה. האויב נראה נע צפונה. עושה
רושם של נסיגה, עם השארת כוח הבטחה
מאחור.״ לא ראיתי את האויב. אבל אם יונה
אומר שהוא נע צפונה, או בטח שהוא נע
צפונה.
(חמשך בעמוד )20

כמדינה
(המשך

המעונינים למצוא שטחו של עיגול׳ א ף בשבילי למטבח
לא די בשמן המיוצר לפי נוסחאות. לבריאות משפחתי
עלי לדרוש גם ידע, גסיון וציוד חדיש.
״לשד 8ספציאל״ השמן המיוצר במפעלי יצהר
בתהליך הזקוק הרצוף והכפול הוא השמן הבריא יותר,
טעים יותר, טוב יותר.

לנקבוביות העור, מטהר ומנקה אותן.
כבר לאחר ימים מספר תראה את התוצאות
— העור נעשה חלק, רענן, נקי ובריא.
המחיר בישראל 2.55ל״י
תוצרת ״קליאו״

מעבדות כימיות

תעופה

למכירה :
בניין ברחובות
בנות 3חורים ו־2
של ג 2>/דונם —
לפנות: תל־אביב,

מעמוד ) 10

טר זכאי להוריש את בית־העסק גם
לאנשים אחרים.,לאו דווקא קרובי משפחה,
שהיו תלויים בו והשתתפו בהנהלת העסק.
בית־המשפט יהיה רשאי להכיר בזכות הירושה
הזאת אם העובדים עבדו בעסק
לפחות עשר שנים.
ההצעה ניתנה להתפרש כחוק תמים,
בעל כוונות טובות להגנת דיירים, לולא
דרש שר המשפטים להעניק לתיקון תוקף
ריטרואקטיבי — החל בלפני שלוש שנים.
דרישה זו הועידה את תחולת החוק לגבי
תיק משפטי מטויים, התלוי ועומד בבית•
המשפט העליון. חברי הכנסת הבינו שדרישתו
של השר באה כדי לאפשר לבית
המשפט העליון להכריע בתיק זה כרצונו
של השר, שהוא בלתי אפשרי בהתאם
לחוק הקיים.
התיק שהסעיר את מחוקקי ישראל לא
היה אלא תביעתו של בעל־בית ירושלמי,
אבא בירנבוים, נגד המנוחה גרטה אשר,
שהחזיקה פנסיון בביתו, ואשר נפטרה
לפני שלוש שנים. לפני מותה, הורישה
גרטה אשר, שהפנסיון נקרא על שמה׳ את
כל רכושה כולל הפנסיון עצמו, לשתיים
מעובדותיה הוותיקית: חנה סימון ואסתר
ב רגר, שהיו ידידותיה ועבדו אצלה כ־25
שנה.
בכל התהליכים המשפטיים שהתקיימו עד
כה, בבית־משפט השלום ובבית המשפט
המחוזי, זכה בעל־בית. תביעתו, שאין
שוכר רשאי לה ׳ריש את עסקו למי שאינו
קרוב למשפחתו, הוכרה כצודקת.
מדוע, אם כן נזעק שר המשפטים להציע
תיקון חוק מיוחד לטובת שתי הנשים
הצנועות? החשש שבאם יזכה בעל-
הבית בתביעתו ישארו השתיים מחוסרות־כל,
אחרי 25 שנות עבודת, לא היה קיים:
מלבד הרנסיון ברחביה שבירושלים, הורישה
גרטה אשר לשתי עובדותיה המסורות
גם רכוש אחר.
לא בכל יום מטריח שר המשפטים את
עצמו לחוקק חר?ן מיוחד לתועלת אזרחים
בודדים. מה גרם, איפוא, כי שר בישראל
יצא חוצץ נגד התחיקה הקיימת?
התשובה עשויה להיות נעוצה בשתי
עובדות:
9 .פנסיון גרטה אשר ברחביה הוא
בו מתאכסנים שרי הממשלה ופנסיון
ראשי
המדינה בקביעות. גרטה אשר, יוצאת
גרמניה, היתה ידידתו של שר המשפטים
וכמוה שתי העובדות שירשו
את הפנסיון.
9עורך־הדין אשר ייצג את שתי היורשות
בתהליכים הראשונים היה עורן־-דין
גדעון האוזנר. במקרה מכהן כיום גדעון
האוזנר כיועץ משפטי לממשלה.
כאשר ניסה ח״כ חרות גרשון שופמן
לרמוז בכנסת כי יש קשר בין עובדות
אלה לבין תביעת שר המשפטים, השיב
לו רוזן :״הרמזים הם בשבילי גועל־נפש
ממש. אם אתה חושב שהייתי יכול להציע
חוק, אם כי חשבתי שהוא בלתי מוצדק,
רק מפני שבמקרה אני יודע את האנשים
שלגביהם קיים הדבר בפעם הראשונה —
אם אתה חושב כך, אינך צריך עוד לפנות
אלי.״
מס קולקטיבי. הכנסת כולה, מלבד
ח״כ מק״י תופיק טובי, התנגדה לדעת
רוזן. מאחר שהוויכוח סביב הצעת־חוק זו
היה אישי, הביעו כל הח״כים, כולל חברי
מפא״י והפרוגרסיבים, חברי מפלגתו של
השר, את התנגדותם להצעה בצורה שהוגשה.
לאור
חזית מתנגדת כזו, החליט רוזן להפעיל
גם במקרה זה את המשמעת הקו־אליקציונית.
השבוע
שילמו חברי הקואליציה שהתנגדו
איש־א־ש לחוק גרטה אשר, את מס־מצפונם
הקולקטיבי למשמעת הקואליציונית.
הם דחו את ההצעה להחזיר את
החוק לממשלה, העבירו אותו לטיפול
וועדת החוק של הכנסת. כאשר יובא החוק
לקריאה נוספת, הוא יאושר בקולות
מתנגדיו החריפים ביותר. ידידותיו הפרטיות
של שר המשפטים, יכולות עתה לקוות
כי בית־ממשפט העליון יכיר בזכותן
להמשיך ולנהל את הפנסיון, לארח את
שרי הממשלה גם בעתיד לבוא.

בתום ישיבה מיגעת שנמשכה עד אור הבוקר
של יום ה׳ שעבר, בה השתתתפו גם
צוותות־האויר השובתים של החברה.
אחרי שיום קודם לכן פירסמה ההנהלה
הודעה, הטוענת כי ארגון הטייסים הבינלאומי
הסיר את חסותו משביתת צוות־האויר, וכי
הסתדרות העובדים הכללית מגייסת טייסים
זרים להטסת מטוסי אל-על, נראה סיומה
המפתיע והפתאומי של השביתה ככניעה
מוחלטת של השובתים. העתונות דאגה להגביר
רושם זה.
לא עברו 24 שעות מרגע הפסקת השביתה
ומאתיים אנשי צרת האויר של אל־על
התכנסו בבית־ציוני־אמריקיח להילולה סוערת,
בה חגגו את נצחונם בשתייה ובריקודים.
כיצד יתכן שהשובתים שנכנעו כביכול
ללא תנאי יחגגו נשף נצחון?
התשובה היתד, פשוטה: לא צוות־האויר
כי אם הנהלת אל־על היא שנכנעה ללא
תנאי.
עוד מלפפון לארוחת בוקר. בששת
ימי השביתה הפסידה אל־על למעלה ממליון
לירות, סכום המספיק כדי לשלם לשובתים
במשך עשר שנים, אילו קיבלה מיד את
דרישותיהם להטבת שכרם. אף־על־פי־כן המשיכי
דוברי הנהלת החברה ואנשי ההסתדרות
להשמיע הצהרות מפוצצות על שבירת
השובתים.
משך כל ששת הימים הגורליים ניסה אפיים
בן־ארצי, מנהל אל־על, שטיפל בשובתים
כרב־סמל המטפל בקבוצת טוראים התובעים
עוד מלפפון לארוחת הבוקר, לשבור את
השובתים על־ידי גיוס צוותות״אויר זרם.
לשם כך, היה עליו ראשית כל לבטל אי.
הכרת ארגון הטייסים הבינלאימי, שניתנה קודם
לכן לשובתים. בן־ארצי נקט באמצעי פשוט.
נציג ההסתדרות שהתקשר עם ארגון הטייסים
הבינלאומי, הראה להם את רשימת השובתים
והוכיח שהשביתה אינה כללית — חמשת
הטייסים הראשיים של החברה, המכונים
מפקחי אויר, לא הצטרפו לשובתים. האירגון
הבינלאומי קיבל את הטענה, ביטל את תמיכתו.

טענה זו היתה נכונה. כאשר החליטו
בזמנו אנשי צוזת־האויר לתת בידי וועד
העובדים שלהם סמכויות להכרזת שביתה,
התנגד לכך צבי טוהר, הקברניט הראשי של
החברה. התנגדותו נבער, בעיקר מן העובדה
שאף אחד מהטייסים הראשיים של החברה
לא היה מיוצג בוועד. אנשי צוות־האויר החליטו
להוציא אז את הטייסים הראשיים מאר־גונם.
מאז הוכרזה השביתה, התנהל כל
הזמן משא־ומתן מאח רי הקלעים, במטרה
לצרף את פקחי־הטיסה לשובתים. טוהר וחבריו
הביעו את רצונם להצטרף לשובתים,
אולם אנשי צוות האויר סירבו לקבלם.
תבוסה בשעת ניצחון. דח־־א בשעת
ניצחונם, כביכול, נוכחו מנהלי אל־על ואנשי
ההסתדרות שביטול ההחכרה לא הביא להם
כל תועלת. מבחינה תיאורטית היתה להם
עתה האפשרות לגייס צוותות־אויר זרים,
להטיס את מטוסי החברה, אולם למעשה
לא •ניתן היה לגייס תוך זמן קצר צוותות

נצחון כאוויר
ובו 2דירות,
חדרים. על שטח
טוב גם למוסד.
טלפון 24749

״המורדים נכנעו ללא תנאי!״ הודיעו בחיוך
של שביעות רצון אנשי הנהלת אל־על,

יורשת חנה סימון
השר הציע חוק
העולם-חזם 92ו1

להטסת מטוסי הבריטניה: השימוש במטוס
זה מוגבל לחברות־תעופה בודדות ביותר.
כדי להטיס מטוס בריטניה חייב הטייס לעבור
קורס ארוך מיוחד.
עובדות אלה הכריחו את אל־על להיכנע.
במשא־ומתן אחה קיבלה אל־על את כל
דרישות השובתים, רובן — מיד, אחרות•
הועברו לטיפול בוועדות מיוחדות, בהתאם
לדר׳שת השובתים לפני השביתה.
למנצחים לא היה פנאי להזים את הרושם
שהתקבל, כאילו נכנעו ללא תנאי. אך בשעת
לילה מאוחרת נכנסו כמה עשרות אנשי צוות
האוויר לבאר של מלון דן. הם הבחינו שם
בשלושה טייסים זרים, אנשי הברת הנמרים
המעופפים, שנשכרו להטים מטוסים חכורים
עבור אל־על. נוכחותם עיררה זעם מידי:
״מפירי שביתה!״ צעקו לעברם הישראלים.
אחד הזרים, שהחל חושש לשלומו, מיהר
להצטדק :״אני איש קרקע, לא איש אוזירי״
אף על פי כן הזדהו מוזגי הבאר עם
אנשי אל־עי, סירבו להגיש לנמרים משקאות.
החרם הוסר, לבסוף, על־ידי דויד איסטרמן,
מראשי השובתים, שצעק לעבר המוזגים:
״תנו להם משקאות! על חשבוננו!״
חרם אחר לא הוסר עם סיום השביתה:
החרם של אנשי הצוותות נגד הטייסים הראשיים,
מפירי־השביתה, .אנשי צוות האויר
נשבעו לנדות את הטייסים הראשיים, לא
לדבר אליהם לעולם.

באר־שבע
א ל אגן ב א: ל בי ת ־ הקב רו ת

קורבף תאונה יאנוש כרונייץ, קברו ואמו
יוצאי הדופן של דורנו שוכבים מאחורי גדר חיה
אל הממונה על המחוז ולדרוש רשיון להקמת
חברה־קדישא משלהם. הראשונים שדרשו
זאת היו עולי צפון־אפריקה. האחרים
חיכו לראות כיצד יצליחו אלה במלחמתם.
הם לא הצליחו. הממונה על המחוז הודיע,
כי משרד־הפנים ומשרד־הדתות לא אישרו
את הבקשה להחזיר להם את ענייני הקבורה
של בני־עדתם. אבל רחמים סיסו, דובר
העדה הצפון־אפריקאית, לא נכנע. השבוע
הגיש צו־על־תנאי נגד הממונה, שיבוא וינמק
את הדחייה.
ראש העיר, טוביהו, אמנם אינו צד במאבק
משפטי זה, אולם הוא הצהיר :״איו
לי התנגדות שהם יתפללו לפי מנהגיהם,
אבל להחזיר את הבלאגאן לבית־הקברות?
זה לא!״
רק הוריו של יאנוש היו אחוזי דאגה.
הסיכוי שבנם יוצא מקברו בשל קנאתם
הדתית של מספר מתושבי העיר, ייאש
אותם לגמרי. הם סרבו לומר דבר על
הפרשה. אמר אביו של יאנוש, העובר
במפעל חרסה של סולל־בונה :״כאן בארץ
לא אדבר, נשבעתי. אולם אדאג שבחוץ־
לארץ ידעו על מה שקורה כאן.״

שעה שהתחוללה בפרדס־חנה השערוריה,
בה לא רצו פרנסי המקום לקבור בבית
הקברות המקומי בן לאב יהודי ואם נוצריה,
קם נציג מפ״ם בעירית באר־שבע ושאל
שאלה פרובוקטיבית :״נכדי גם הוא נחשב
כנוצרי. מה יהיה גורלו?״
ראש העיר, דויד טוביהו מכסיף השיעי,
הזדקף ממקומו וקרא בהתרגשות :״אצלנו
לא יהיה בזיון כזה!״
לטוביהו היה על מה להתבסס כשהבטיח
כי בבאר־שבע לא יקרו בזיונות דומים
לזה שאירע בפרדס־חנה. כי לפני חמש
שנים החליטה העיריה לקחת לידיה את כל
עניני הקבורה והפיקוח על בית־הקברות
שבכניסה לעיר הנגב. החברא־קדישא המקומית
אף היא מוסד עירוני.
עד אז היתד, כל עדה קוברת את מתיה
לפי מנהגיה המיוחדים. כל עוד היה הדבר
קשור רק במנהגי תפילה שונים, לא היה
בכך כל רע. אולם בני העדות השונות לא
היו תמימי דעים ביניהם אפילו באשר לכיוון
הימצאה של ירושלים. וכך קרה שהקברים
נכרו ללא שום סדר וצורה. עדר, אחת קבעה בשה היצירה?׳
שירושלים נמצאת מזרחית לבאר־שבע ובהתהישראלי
שהתפרסם ביותר בעולם, לפני
אם לכך כרתה את קברות אנשיה, עדה
אחרת פסקה כי ירושלים נמצאת צפונית שבוע, היה אדם שרק מעטים בישראל ידע•
לעיר. אי הסדר הפך את בית־הקברות לשטח את שמו. כתב השבועון האמריקאי טייס,
בעל תפוצה של שלושה וחצי מיליון טפסים:
חסר צורה אסתטית.
רק כשקיבלה העיריה לידה את הטיפול יוסף ווארהפטיג, שתירגם את לוליטה, יצירבנפטרי
העיר, באה המנוחה אל בית -תו של ודאלדימיר נאבוקוב, לעברית, נאסר
המנוחות. פרנסי כל העדות חרקו שן על על־ידי המשטרה בעוון מעשה מגונה בילדה.
מאחר שלוליטה מוקדש כולו לאהבת גבר
שהוציאו מהם את הטיפול, בו ביקשו לקנות
לעצמם את חיי העולם־הבא, חיכו בן 35 לילדה בת ,12 עמד, קיים יחסים מילשעת
כושר לחטוף חזרה את הזכות ניים, ראה ט״ם במיקרה זה מעין הוכחה לכוחו
המשחית של הספר. אולם מסקנה זו
הקדושה והכדאית.
נוצרי ליד הרבנים. שעת הכושי היתה נחפזת למדי. שכן מתרגם לוליטה
באה עם גורלו הטראגי של יאנוש ברונייץ. לעברית רק נעצר על־ידי המשטרה כחשוד,
יאנוש בן ה־ ,10 בן לאב יהודי ואם נוצ טרם הובא לדין וממילא לא נמצא אשם
ריה, נהרג לפני כחצי שנה, כששיחק בפגז בעבירה שיוחסה לו.
יוסף ווארהפטיג, יליד גרמניה, מכשט־גי־מרגמה
ליד פסי־הרכבת של העיר. בכל עיר
אחרת היה מותו של נוצרי מעורר בעיות נות בעבר וצייר בהווה, יכול היה להתמרמר
ביחס למקום הקבורה. אך בבאר־שבע דאגה לא רק על צורת הפרסום באחד השבועונים
העיריה, מיד כשקיבלה לידיה את בית־ הנפוצים בעולם, אלא גם על צורת טיפולה
הקברות, להקצות חלקה מיוחדת לעדת ה של משטרת ישראל בפרשה. והוא עשה
קראים בעיר ולשאר ״יוצאי הדופן של דו זאת•
היה זה בתחילת חודש יוני, ברחוב פרוג
רנו,״ כפי שכינה אותם ראש־העיר.
ברונייץ הקטן נקבר בחלקת הקראים, ועל בתל־אביב. כאשר ווארהפטיג עמד •1בקר ידימצבת
קברו נרשמה כתובת בעברית ובלו דה, הגרה ברחוב זה, נ־גש אליו •ידם לבוש
עזית. חלקה זו הופרדה בהסכמת רבני אזרחית, שם ידו על כתפו, ומבלי להציג
המקום על־ידי נטיעות שבאו במקום הגדר את עצמו פקד :״בוא איתי, אתה עצור!״
המפרידה, המקובלת בשאר בתי־הקברות הבלש לא פירש מה סיבת המעצר: טענת
המשטרה כי ווארהפטיג ביצע כמה ימים
בארץ.
איש לא שם לב שבמרחק לא רב מקברו לפני כן מעשה מגונה בילדה בת .9
ווארהפטיג, צעיר נמרץ אך אכ-ל מרירות,
של יאנוש היו קבורים שני רבנים קדושים
— הרב צנעני התימני והרב חורי הנובעת מהרגשה של קיפוח ועוול שנגרמו
מתונים. לפני כמה שבועות ערכו הצפון־ לו, התנגד לצורת מעצר זו. הוא דרש
אפריקאים עצרת גדולה על קבר רבניהם, מהבלש להזמין ניידת ולא להובילו בחוצות
בנוכחות 2500 איש. בהזדמנות זו גילו את לעיני־כל. כשסירב הבלש לבקשה זו וניסה
הקבר הטרף במרחק צעדים ספורים מהמקום להשתלט בכוח על עצירו, השתחרר ממנו
הקדוש. בזעם לוהט פנו אל העיריה, דרשו ווראהפטיג במספר מהלומות, הטילו על אופלהרחיק
את הנוצרי המחלל זכר קדושיהם. נוע שעמד ליד המדרכה. הבלש הקים מיד
צעקות :״עזרו לי לעצור אותו! הוא מקלקל
סוביהו שלח אותם הביתה.
סרוב זה נתן בידיהם עילה טובה לבוא ילדות קטנות!״
הקהל שנאסף במקום כבר עמד לעשות
• כגון הטבת תנאי־שכר, קביעת הנזיכסוז בעצור משפט לינץ׳ .למזלו, לסח אותו
של שעות־הטיסה לשבוע והרכב־הצוותות. הבלש לחדר מדרגות, שמר עליו מפני

דרכי אדם

העולס חזת *119

זעם התושבים, המתין עמו שם עד בוא
ניידת המשטרה.
חסדן וסייר. לא היתד, זו הפרשה
המסעירה היחידה בחייו של הצייר. הצעיר,
בעל הכישרון הספרותי, שלמד רק עד כיתה
ד׳ בבית־ספר יסודי, אולם שמע הרצאות
אוניברסיטאיות בתורת המוסר והמידות,
כתב מספר יצירות משל עצמו, איתן לא
פירסם מעולם, עלה ארצה לפני 20 שנה.
הוא התגייס לצבא הבריטי, שירת בברי־גדה
היהודית, ממנה ערק עם סיום המלחמה.
משך שנה תמימה שוטט באירופה כדי
לחפש אחרי שרידי משפחתו, מצא את אחותו
הקטנה וכמה קרובים רחוקים, עזר להם
לעלות ארצה. כשחזר אחרי שנה והסגיר
את עצמו, הוא הוענש רק בסילוק של

אי־כבוד מהצבא.
במלחמת העצמאות שירת ווארהפטיג ב־פלמ״ח
כחבלן וכסייר. גם אחרי רקמת המדינה,
הוסיף וזארהפטיג לשרת ביחידת
קומאנדו מובחרת, השתתף בכמה מ־בצעי
תגמול. מיחידה זו הובילה אוהו דרכי
לבית־החולים להולי־נפש בעכו, אחרי התמוטטות
עצבים שנגרמה עקב שרותי הצבאי.
גם אחרי ששב להיות לאזרח, היה 1זארר,פ־טיג
נתון לטיפול רפואי נוסף באותו מוסד.
היה זה כאשר זוכה בבית־המשפט מאשמת
הוצאת כסף בטענות שוא. כשהוחזר לתא
המעצר, לשם שיחרור, שמע כי קצין משטרה
מאיים ״להדביק לו עוד תיקים,״ התפרע
ווארהפטיג, נשלח להסתכלות פסיכיאטרית.
״אומרים
שאני מופרע, אבל אני אומי
שמפריעים לי,״ נוהג ווארהפטיג להעיר.
אמן בעל מישקל. רק לאחרונה החל
ווארהפטיג לצייר, ניהל אורח־חייס בוהמי,
הוכר בחוגים רבים כבעל דעה שיש להתחשב
בה בשטחי אמנות שונים. הוא מונה
כיועץ אומנותי של טרקלין מסויים, עסק
גם בתרגום: אולם לעולם לא בשמו שלה
לרוב היה מבצע עבודות תרגום עבור סופרים
אחרים.
יום אחד החלה הוצאת טברסקי לחפש
אחר אדם שיתרגם את לוליטה לעברית,
הציעה את עבודת התרגום לארבעה מתרגמים
ידועים. הם דחו את ההצעה, מחמת
קשיי־התרגום, הציעו את ווארהפטיג לעבודה
זו. האמן קיבל אותה מיד.
בהזדמנויות שונות הביע ודארהפטיג את
דעתו החיובית על היצירה. הוא ראה ב־נאבוקוב
אמו גדול, מזיגה של אדגאר אל•
פו ודוסטויבסקי. אולם בעצם תיאור אהבתי
של הימברט הומברט ללוליטה, ראה תופעה
פאתולוגית .״לא היה איכפת לי לו אהב
נימפונת — או אפילו צפרדע. אבל העובדת
שמראה נימפונת כלשהי מסוגל לגיותו,
מעיד על משהו פאתולוגי,״ אימר תארהס־טיג
.״לפעמים סלדתי מהתיאורים עד כדי
כר שהפסקתי את עבודת התרגום לח־דש
אם ספר מסיגל לעירר מישהו להזדהות עמו
עד כדי ביצוע מעשים המתוארים בי, יש
בו הרבה מהחיובי. אולם אדם המזדהה עם
מעשים בספר כזה, מוכרח להיות בו משר ו
חולנית, ולא הספר הוא הגורס לכך.
בהעדר הספר, היה דוחף אותו למעשים
כאלה צירוף אחר של מקרים.״
על עצם העבירה המיוחסת לו מסרב
ווארהפטיג לדבר עד לבירור המשפי׳י. כל
תגובתו תצטמצם בכתיבת מכתב לתלאיימיר

נאבוקוב, עמו הוא עומד בקשרי הולכת־בות.
באיגרתו יסביר ר,אימן כי האשמה
שיוחסה לו בטייס טרם הוכחה.
רפואה עדות הנדקומאן
״אני מבקש מבית־המשפט לא להאמין ל־ד״ר
פינק ולא לד״ר פשדצקי ולא לד״ר
עישהאל ולא לד״ר שצאקי ולא לד״ר סקלר
ולא להתחשב בספרו של פרופסור אוסקר
דיטהלם ולהרשיע את פינק בהאשמות
של מכירת סמים מסוכנים ורישום כוזב
על סמך עדותו של אורי כהן.״
כך סיכם התובע איתמר פלפל את נאום
הקטגוריה במשפטו של רופא העצבים שהואשם
מכירת סמים לנארקימן.
אחריו קם הסניגור, יעקוב הגלר, ובתנועות
ידיים רחבות חזר בקיצור על עיקרי דבריהם
של העדים, שחברו מהתביעה ביקש שלא
להאמין להם. פשדצקי ועשהאל העידו כי 1
הם עצמם היו נוהגים בדיוק כפי שנהג פינק
כדי למשוך את החולה לב־ת־החולים. אישור
לדבריהם נתן בספרו טיפול מודרני בפסי־כיאטריה,
גם הפרופסור דיטהלם מאוניברסיטת
קורנל. שבניו־יורק.
שאצקי וסקלר, מב־ת־הח־לים כפר־גנים,
סיפרו כי פינק ביקש מהם, עשרה ימים לפני -ו
המארב המשטרתי, להכין מיטה בבית־החולים
עבור נארקומן.
פלפל התעלם לגמרי מאחד העדים החשובים
במשפט זה. היה זה עד ההפתעה של
ההגנה. אולם הגלר לא הניח לשופט מרדכי
קנת לשכוח אותו.
״אורי סיפר לי שקיבל 500 לירות מהזקן
(דב ״ברלה״ שמריהו) כדי לסדר את פינק!״

העיד חי תירם, ידידו הוותיק של כהו.
אותו אורי כהן היה עד התביעה היחיי.
מול סוללת המומחים שהביא הסניגיר נשאר
כהן לבדו: נארקומן מובהק שבדו״ח בית־החולים
בת־ים כונה — ״אישיות פסיכופטית
ושקרן פאתולוגי.״
השבוע יהיה על השופט׳קנת להכריע מי
דובר אמת — הרופאים או הנארקומן.

להלשין או לא דוזרשין?•
מה יעשה רופא כאשר בא אליו עבריין
פצוע לקבל עזרה? האם מחובתו לה-דיע
על כך למשטרה או להסתפק במתן הטיפול
הרפואי ולשמור על סודו של חולהו?
לפני שבוע היה נדמה כי נקודת־ספק זו
עתידה להתבהר. המשטרה הזמינה לחקירה
שני רופאים תל־אביביים ידועים — את
הכירוג האורטופדי ד״ר תיאודור אנגל ואת
רופא־העצבים ד״ר ז׳אן פינק, כדי שיסבירו
לחוקרים מדוע לא הודיעו לפני כשנה על
הימצאו של העבריין ארמנד אבו־נעים אשד
נמלט ממקום פריצה כשהוא פצוע מיריות
השוטרים.
שני הרופאים לא נקטו כל עמדה ביחס
לשאלה העקרונית, אם חייב הרופא להלשין
על עבריין חולה או לא. הסיבה: גם הכירורג
וגם רופא־העצבים לא ידעו עד היום
כי האיש הנידון היה עבריין נמלט.
בשעות הבוקר של אותו יום, התדפק מכר
על דלתו של רופא העצבים, סיפר כי חברו
נפצע כתוצאה מתאונה, ביקש כתובת של
(המשך בעמוד )16

כמדינה

:צלמה במסע

וזופש הגיע — ואתו הטיולים ודי׳
ות. למרות שבאף טיול מאירגן
פרטי לא הכרות המצלמות —
ות התמונות שהחובש יוכל להת־בהן
כעבור מספר חדשים או
1ושיזכירו לו את ההווי ואת ראוי־ה
של הטיול שערך. הסיבה היא
.זונות רבות הן מעושות ומלאכותיות
ברים שמצולמים בהן מתנהגים לגמי
טונה בתמונה מאשר בחיים הרגילים•
ד, נוספת היא, שהחובב שוכח לקשר
!ונד, בין הסביבה ובין האנשים
:ולמים. הרי ברור שתמונת חבר
רקע של שמים או של קיר לבנים
ז מזכירה במאומה את הטיול שנערך,
אפשר היה לצלמה בכל מקום אחר.
חת מהשיטות המוצלחות ביותר ל־ז
ענין לתמונות מסע היא תמונות
׳יה. סריה כזאת מורכבת משורת
נות הדומה לתמונות רפרוטז׳ה בעין.
אתה יכול, לדוגמה׳ להתחיל
זונה המראה מספר חברים מצטופ־ע״י
מדרגות האוטובוס או סולם
טאית. אחרי כן, תמונה של החב־יושבים
באוטובוס או ברכבת.
יש לזכור שבתוך כלי הרכב יש
נה פחות אור מאשר בחוץ. כרגיל
־ה של 1/50 של שניה בצמצם 4
4,5עם פילם רגיש כמו פראומניה
דין תביא תוצאות טובות. מהירות
1/50 של שניה תספיק לצילום
•ך כלי הרכב, כי הרי הצלם נע
תה מהירות ובדרך כלל לא תתעורר
ת תנועה חזקה של הנוסעים עצמם.
מת זה, אם בתור חלק מהרקע
:יע גם הנוף שאותו אנו עוברים,
ן שהנוף ייראה מטושטש. דבר זה
א רצוי כי הוא מוסיף על הרושם
כלי־רכב בתנועה, שאותו אנו מעו־ם
ליצר בתמונה. שיטות נוספות
1א מהירות תנועה: תכלול בתמונה
1המחזיק מטפחת או מספחת ראש
תנופפת ברוח, או חולצה מנוסחת.
ד לכלול בתמונה כזאת׳ נוסף על
דים לטיול גם נהג האוטובוס, כר!,הרכבת,
תלונות כלי הרכב —
אלה מוסיפים רקע, טיולי״ לתמונות.
ש*ו רל גולנז נז!\צ\גוי סיה \ז\*
עזר נול כרסי י ״ 5ד\ץ״ .כל *ילנד
צועי וזווכוו יורע שסרטיינז
ווהיינו של ״פרוץ״ ווז ט כיכ לו
וזגווכיוו ביו כ ר. כעולכ לגוכו־וזגוכועיוז.
כגלל גווישווובו
לי הארוז ופיוזווו וגרעיויווונו
וזוכה. או הו הוזכוווה, ההשו־ה
עור יוהר עכור ה הוככ. גזווז־ה
לרשוהר גה כהרהיה הגליה
והועיריה של ״פרוץ״ כגדליה
ו .620 ,ד 2ו 35 ,ה״ ה 6 ,ו
ה ו־ 8הייה כרגי שויו ה־ דו
25 רי\.

על־ידי

(המשך מעמוד )15
רופא כירורג. פינק ענה כי אינו מכיר כזה.
אותו רגע קם אורח שישב בחדרו והעובד
כאח בבית החולים תל־השומר, אמר
כי הוא מכיר כירורג הגר בקרבת מקום,
יצא יחד עם הצעיר מחוץ לבית.
הקליע לא נמצא. הד״ר אנגל, אליו
הגיעו המחפשים אחר עזרה רפואית, בדק את
הפצוע, הורה להעבירו מיד לבית־החולים.
בצהריים נסע לשם, ניתח את הרגל, הכניסה
לגבם ושכח את העניין כולו.
רק לפני שבועיים הזכירו לו השוטרים את
הפרשה, שעה שחקרוהו מדוע לא הודיע למשטרה
כי הוציא מעקבו של המתאגרף
ארמנד אבו־נעים, קליע שנורה בידי אחד
השוטרים שרדפו אחריו, שעה שנמלט
ממקום פריצה.
פינק סיפר שלא ראה כלל את הפצוע.
אנגל, לעומת זאת, הודה שראה אותו אך טען
שהפצע התאים בדיוק לתיאור שמסר הפצוע
בדבר תאונה. אשר לקליע, היתה בידי הד״ר
אנגל הוכחה משכנעת ביותר: הוא מסר למשטרה,
בשקט הגרמני האופייני לו, מספר
תצלומים שבוצעו ברגלו של הפצוע לפני
ואחרי הניתוח. לא היה בהם אף זכר לקליע.
המשטרה לא האשימה את הרופאים במאומה.
אולם העתונות התחרתה בפירסום ידיעות
בלתי מדויקות על חלקם של שני הרופאים
בפרשה. הם החליטו להגיב.
הד״ר אנגל היה הראשון שהודיע, השבוע,
על כוונתו להגיש תביעת פיצויים
בסך 10 אלפים לירות נגד סוכנות עתי״ם,
אשר הכתב שלה פירסם את הידיעה, ונגד
היומון ג׳רוסלם פוסט, שהירבה יותר מכל
היתר בפרטים בלתי־מדוייקים.
התביעה לא הוגשה. השבוע, בטרם היה
מקום לכך, הזדרז העתון להכות על חטא
בצבור, התנצל על אי־הדיוק.
נוער הקר עד המגרש
החי ההבדל הקטן
ף • ת ל ־ א כי כ, זיכה שופט־שלום זוג קצו
בים מאשמת איום לחבלה גופנית,
שהושמעו כביכול נגד פקח עירוני, מאחר
ולא היה ברור אם בני־הזוג טענו ״נשבור
לך את הראש״ או ״נעשה ממך קציצות.״

מין ומיגו

ן * וו לאפא רזו, ארצות־הברית׳ ניסה שו־
^ פ ט לכנס 12 אנשים ישרים ללא הרשעות
פליליות, הדרושים להרכבת חבר־מושבעים,
לא מצא אנשים כאלה בתחום
העיירה, נאלץ לקחת 10 מושבעים שנידונו
בעבר על נהיגה בשעת שיכרות, גרם
בכך לזיכויו של הנאשם — שהואשם בנהיגה
בשעת שיכרות.

במעשה אהד קנה את

מקור
חדש דשוטר

אליה דקוץ בה
^ מיטקע מי ר, הגליל העליון, ד,תלו-
^ ,ננה מזכירות הקיבוץ בי מסתננים
סוריים חדרו לשדות המשק, גנבו שתי
כוורות דבורים, עברו את הגבול כשהם
נושאים את המיטען המתוק והמסוכן.

מהזית המזג
ת ל ״ א כי ב, שעה שתורמת־דם צעירה
* 1נתבקשה למלא את הסעיף ״סוג הדם״,
בטופס מיוחד המיועד לשם סטאטיסטיקה
רפואית, התבוננה בראי, סידרה את תסרוקתה׳
הסמיקה ורשמה לבסוף ״נסער
וחם״.

אין מקום

ף • ט ב רי ה, ניסתה סוזאן טאהר לעלות
*על אוטובוס הנוסע בכיוון בית־חולים
פוריה, נאלצה להמתין בתור, כרעד,
לפתע על הכביש, בפתח המכונית, ילדה בן
לעיני הקהל והנהג.

המגרש הריק, המשתרע בקירבת תחנת־הרכבת
של חורה, ידוע כמקום־מישחקים
מיועד של ילדי מעברת אגרובנק. לפני שבועיים
עלו 870 ילדים זרים על מגרש זה.
היו אלה חברי קייטנת הנוער העובד שבאו
לבלות במקום את חופשתם.
ילדי המעברה לא ראו את הפלישה בעין
יפר״ הם הרבו להתבונן בזרים, התערבו
לעתים עמם או חזו במשחקיהם המאורגנים.
התנהגות זו היתד, למורת־רוחם של מדריכי
הקייטנה .״הסתלקו!״ צוזח פעם אחר פעם
המדריך יורם מהרוב הצעיר.
כאשר ילדי המעברה לא הסתלקו, עבר
יורם, שנפרד זמן קצר קודם לכן מאשתו
ומקדיש את כל זמנו לטיפול בנוער, לשיטות
ישירות יותר. הוא החל רודף בזעם
אחרי הפולשים.
מטר אבנים הונחת על הקייטנה. עתר,
לא יכול היה יורם להחזיק מעמד. הוא רדף
אחרי הילדים המקומיים, שהתפזרו לכל עבר.
רק שני האחים אליהו, זלמן ( )13 ודויד (,)11
שישבו בקירבת־מקום, לא ברחו: הם לא
פחדו כי לא היו מעורבים בקטטה.
המדריך הנרגז לא ידע פרט זה ואף לא
התעניין בו כלל. הוא הגיח מן המחנה,
תפס את זלמן הנפחד בזרועו והנחית לו
סנוקרת מן הסוג בה אפשר לחזות, בדרך
כלל, רק בסרטי המערב הפרוע.
״הרגו את זלמן:״ מספר דוידאליהו:
״יורם תפס את אחי והרביץ לו בפנים ובראש.
אחרי זה התחיל למשוך אותו ברגליים
כמו שק. פתאום בא מוריך אחר
ואמר שלאחי יוצא דם מהראש. יורם אמר
לאחי ללכת הביתה — אבל אחי לא זז
ושכב כמו מת. הם הביאו טנדר ולקחו
אותו.
״רצתי הביתה וצעקתי, הרגו את זלמן.׳
אמא התעלפה.״
המדריך נוכח לדעת, מאוחר מדי, כי התנהגותו
חרגה מן הגבולות של תפקידו .״אני
מצטער מאוד,״ אמר כשנודע לו כי הילד
הובא לבית־ד,חולים ביילינסון, סובל מזעזוע,
אינו שומע באזנו השמאלית.
מן הסתם תהיה ליורם מהרוב, שנאלץ
לעזוב בינתיים את הקייטנה, סיבות עוד
יותר טובות להצטער: אמו של זלמן אליהו*
אינה מוכנה להבליג על אשר אירע, מאיימת
מהגשת תביעה אזרחית נגד המדריך ונגד
הנוער העובד.

התפוצה מרקיעה שחקים

• שזנה למכתב הוקרה מטעם משרד החינוך,
שעה שעל־אף מצבט הכלכלי הרעוע
של הוריו, המתגוררים בצריף דל, החזיר
ארנק שהכיל 50 לירות, אשר מצא ברחוב.

>* לוד הופיע הגליון הראשון של בי־
*טאון פקחי־ד,תעופו־ ,בישראל, זכה ל־קבלת־פנים
נלהבת מצד כל 10 חברי האיגוד
ברחבי הארץ.

תבן לעופריים
^ חיפה, לאחר שהוועד למען ׳החייל
הציע ליחידת חיל־הים לצאת לחופשה
בטבריה, לזכות בשייט חינם על הכינרת,
נאלצו המארגנים לשנות את תוכניתם לאור
מחאות המלחים הנרגזים, לשלוח את היחידה
לנופש בהרי ירושלים.

יתרון בולט

ן* הוליווד, ארצות־הברית, הוציא בית-
ל ח רו ש ת לבריכות שחייה מתקפלות׳ בבעלותה
של הכוכבת אסתר ויליאמס, דוגמה
חדשה של בריכה ניידת׳ הנושאת בתחתיתה
את תבליט גופה של ויליאמס עצמה•

פסיבדטראפיה

יקאהיר, מצריים, שעה שמכוניתו
** של הנשיא גאמל עבד אל־נאצר עברה
על פני בית־חולים גדול׳ בדרכה אל מיצעד
יום ההפיכה, השתפך קריין הראדיו בקריאה
היסטרית :״הרופאים והחולים יצאו
למרפסות ! החולים החלימו בראותם את
הנשיא ! ״

לא ינום ולא יישן

ף ווינשלסי, בריטניה, נתמנה לאחרונה,
*כבשנים עברו, שומר צי, המקבל משכורת
מטעם מועצת העיירה, חייב לעלות
מדי בוקר על גבעה ולהשקיף לעבר הים,
כדי להזעיק את השלטונות במקרה שיבחין
בצי נאפוליאון המתקרב.

החוג הזוהר

ך חיפה, נקנס מדריך־הנוער מרדכי
^ זוהר על כי הקים רעש והפריע לשכנים׳
שעה שישב עם קבוצת ידידים, שיחק
קלפים, הפסיד כסף ומחא על חוסר
הגינות במישחק.

ישנן דרכים רבות לאדם לקנות אושר.
השוטר מנדלבראון גילה השבוע את דרכו.
הוא קנה את האושר העליון במחיר כל
חסכונות חייו.
בשביל אושר כזה, היה זה מחיר זול.

״הוא הולך להתאבד!״
^ גי חוששת שהסמל בראון מקריית^
? חיים הולך להתאבד!״ הודיעה באחד
מימי השבוע מנהלת סניף אילנשי״ל־פוליו
בחיפה לקצין בכיר של מטה המשטרה ה־מחווזי.
הקצין לא המתין. הוא הזמין
מיד שיחה לתחנת המשטרה של קרית־חיים.
״מהרו לבדוק אם הסמל בראון נמצא בתחנה!״
פקד ליומנאי.
כעבור דקות מספר נמסר לו שהסמל ישנו.
אותו ערב עצמו, ביקר קצין התחנה בחדרו
הקטן של הסמל בראון שבבניין המשטרה
בקרית־חיים .״האם נכון שהוצאת את
כל כספך מן הבנק ומסרת אותו כתרומה?״
חקר הקצין בחשד. בדאון נראה לו שקט
מדי .״כן, זה נכון.״ אישר .״מה אתה עומד
לעשות, האם כל־כך רע מצבך?״ ניסה הקצין
להוציא מבראון את הסוד האיום.
ב^־און לא הבין את כוזנת החוקר .״אינני
עומד לעשות שום דבר; אמשיך לעשות
מה שעשיתי עד היום עד שאצא לפנסיה,״
ענה בנימוס. הקצין החליט להניח את הקלפים
על השולחן .״ראה בראון,״ אמר,
״הודיעו לי שאתה הולך להתאבד ושתרמת
חמשת אלפים לירות לאילנשי״ל־פוליו. האם
זה נכון או לא?״
״נכון שתרמתי את כל כספי לאימשי״ל,
אבל מי זה אמר שמי שתורם את כספו
צריך להתאבד הצטחק הסמל בדאון —
״אני מרוצה מחיי, ומאחל לכל יהודי להיות
מסודר ומרוצה כמוני.״

מראה מחזון שר אטובוס
שה להאשים את מנהלת אילנשי״ל

\ /בחיפה על חששה שבראון עומד לד תו
אבד. אותו בוקר, כשהגיעה למשרד, סי-

עולמו ־ 1־ 3000 ילדים

פרה לה הפקידה כי איש חשוד, לבוש מדי
סמל־משטרה, מבקש לתרום את כל כספו
למוסד. המנהלת ידעה מהי משכורתם של
אנשי המשטרה. היא חשדה בכוונותיו של
בראון, מבלי שהכירה אותו אישית. גם
קציני התחנה שוכנעו מיד שהסמל נואש
מחייו. הם הכירו את בראון משך שנים. הם
ידעו כיצד צירף פרוטה לפרוטה. הם היו
בטוחים כי אם מסר את כל כספו, את חסכונותיו,
עבודת עשרות בשנים של חסכון
קיצוני׳ ברור שהוא עומד להתאבד.
בראון לא חשב כלל על התאבדות. להיפך:
״אני המאושר באדם!״ טען קודם וטוען גם
עכשיו. הסמל בעל המשכורת של 257הלירות
ו־ 67 האגורות אינו זקוק לכסף* .לעיתים
קרובות הייתי נתקל בקרטונים של
מצעד הפרוטות, שהוצבו בחנויות ובבתים
פרטיים,״ סיפר הוא על מה שהביא
אותו לצעד הבלתי־רגיל .״שאלתי את האחראים
אם תורמים ברצון. אמרו לי שאנשים
רבים מתעלמים מהלוחות ואלה שמכניסים
לתוכם חמש או עשר אגורות חושבים
שבזה עשו מעשה גדול.״
לפני שבוע, כאשר נסע באוטובוס מ־תל־אביב
לחיפה, עברו ליד מיגרש־מיש־חקים.
עמד שם ילד משותק עם תומכות-
מתכת על רגלו. צעירה הניחה כדור־משחק
ליד רגלו הבריאה כדי שיבעט בו. אך הילד
הצליח בקושי להזיז את הכדור. ליבו
של בראון נצבט. אותה שעה שמע את קולו
העצוב של שכנו למושב :״סמל, תראה את
המסכן הזד.,״ אותו רגע החליט בראון למסור
אה כל הונו למסכנים שכאלה.

עוני בבית־אבא

ך* גי ל 55 כשהוא ערירי לחלוטין, ללא
^ אשה, קרובים או ילדים — ובעמדו על
סף היציאה לפנסיה, הוציא מנדל בראון את
חסכונות 21 שנות־שרות במשטרת־המנדט
ובמשטרת ישראל, מסר אותם כתרומה לילדים
נכים.
דבר טבעי הוא, שמנדל בראוו תרם את
כל כספו דווקא לילדים. כי לאיש עדיו־ה־נפש
והעניו לא היו מעולם אשה או ילדים.
גם הוריו לא הירבו בדאגה לבנם היחיד.
הוא קיווה כל חייו — לשווא — לפנים
צעירות של בת או בן, נאלץ להחביא בתוכו
את אהבתו הגדולה לנוער.
אביו האדוק של בראון, עסק בענף הנעליים׳
בעיירה פרשקה שבפולין, ליד הגבול
הגרמני. הוא השתכר בקושי למחייתו. מנדל
היה נוכח בכל יום ששי כיצד אמו מתחננת

מ 1ד ד בראון

בפני האב שיוסיף לד, סכום כסף לקניות־השבת,
בעוד האב עומד נבוך ואינו יכול
להושיע. הילד ראה בעיניים כלות את חבריו
בבית הספר הלבושים בגדים נאים, אוכלים
נקניק ותפוחי־עץ בשעת ההפסקה, בעוד הוא
עצמו היד, בא לבית־הספר, לעתים קרובות,
בנעליים קרועות. התפריט שלו הצטמצם תמיד
לכמה פרוסות לחם מרוחות בחמאה.
״כשהתבגרתי,״ מספר כיום מנדל בראון
המקרית ומכסיף־השיער ,״ועמדתי גם אני
בפני השאלה של נישואין והקמת משפחה,
יא יכולתי שלא להיזכר בפחד במצבם שלהורי ובמצב שלי. פחדתי שאגיע גם אני,
חלילה־ לאותו מצב. לא רציתי שילדי יחזו
במשברים להם הייתי עד ראייה בבית־הורי.
לא רציתי שאשתי או ילדי יסבלו סבל איום,
כסי שסבלנו אמי ואני.״

הוגע הגדוד

של סמל שני מנדל בראון ב! ה־59
אירע כאשר הוזמן, השבוע, על־ידי
המרכז הארצי של אילנשי״ל פוליו לביקור אצל הילדים למענם

בגיל 19 גויים מנדל לצבא הפולני. לפי
דרישת ההורים ערק, ברח לגרמניה וקיבל
עבודה כפקיד במחסן למכירת נעליים. אותה
עת החל לעסוק בספורט — בעיקר בכדורגל.

מכתבים
לדיזנגוף!
ץ* שעבר על גרמניה המשבר הכל־כלי
נמנה בדאון עם הזרים, שפוטרו
ראשונים ממשרותיהם. משך שנה היה מוב־

על כ>

בזזגדש יגרי 1960 גזגן דיב
אגז זדמזמנגג! חיייד, אגתגז
צבר ב־ 21 שנורו שרותו
.בוזשבורוז פרשוזיווז רט1־
ראר. בכך 2 5000־״י, כרי
רה\2ר כר גוררב שר יר-
ריב וזוכי־שיוזוקו, ובואוו
״כור. בר-ירי \ז\2רב\ז בצ־וזיו!
וווזושכוז ווזכרנווז,
רוזגשיגו גזשיגזוו בכר\ז
כרך ראזנזי אז זזברזזי, נזכר
רצז הזזפגזיד זנזכבר
רזזביכוז \זזזרם ז״ ,בבזזאגז
רככיך 3ש רז\21 נז\זונזזפז.1
טל. אחרי ששנים מספר הצליח להשתכר
יפה וגם לשלוח סכומי־כסף להוריו בפולין,
שוב טעם טעם־רעב. עד היום שמורים אצלו
המכתבים אשר שלח למאיר דיזנגוף ולסוכנות
היהודית, בהם התחנן שיעזרו לו לעלות
ארצה.
רק יום אחד לפני שגורש מגרמניה כאישיות
בלתי־רצויה, הגיע רשיון־העליה עבור
מנדל בדאון. באוגוסט 1933 כבר התגורר
הצעיר בבית־העולים בבת־גלים. הוא קיבל
עבודה בבנייה, היה אחד הפועלים המצטיינים
בעבודתם. משכורתו עלתה חיש מהר מ־33
גרוש ל־ 60 גרוש. הוא חש בטוב בעבודתו
הקשה וד,מכניסה, עד אשר פרצו מאורעות
9־ 1936 והסוכנות ביקשה מתנדבים יהודיים
למשטרה.
בדאון אשר ביקש מדיזנגוף, עוד בהיותו

תרם את כל חיסכונותיו. בתמונה הוא נראה יושב בגן העירוני
נילי שברמת־נן, שהפן לקייטנה לילדים משותקים המכונה עיר־הגמדים.
הילדים קבעו ש״השוטר הזה הוא דוד נחמד מאוד.״

בגרמניה, עבודה במשטרה, מיהר להתנדב.
״הרגשתי שזה יהיה בדיוק בשבילי. אני
דייקן ומסודר מאוד.״ מסביר הוא בחיוך.
מאז לא עזב מנדל את המשטרה אלא לכמה
חודשים כאשר פוטר, בתקופת התוהו־ובוהו
שלפני סיום המנדאט הבריטי. כעבור חדשים
מספר נתבקש על־ידי מכר, קצין בכיר ישראלי,
להתגייס למשטרת ישראל.
״עם בראון אי־אפשר לעשות עסקים,״ ידע
תמיד כל מי שבא עמו במגע. פעם, בימים
בהם קשה היה להשיג ביצים בארץ, מצא
בראון יום אחד על מיטתו שש ביצים. הן
הובאו במתנה על־ידי שוטר דרוזי. בראון
לא התעצל. חקר את כל השוטרים, מצא את
הדרוזי, שילם לו את מחירן המלא של הביצים.
שוטרים אחרים ניסו לשדלו לקבל
מצרכים במתנה, אך כשראו שהוא לא ייכנע,
הפסיקו.
בראון נמלט תמיד מפני מתנות ומפני
דרגות כאחד .״אני שונא להיות בעל־דרגד״״
הוא מסביר ,״יכולתי להיות סרג׳נט בזמן
הבריטים, אבל ברחתי מזה. אני יכול להיות
בטוח בעצמי, להיות אחראי על עצמי, לא
על אחרים.״

ערב בילוי? 1.09 :״י
^ ראץ כאמת בטוח בעצמו. הוא
—2בטוח שמה שיש לו היום דמה שיהיה
לו כאשר יצא בדימום יספיק לו בהחלט כדי
להתקיים על רמת־חיים הוגנת, אותה רמה
עליה מתקיים גם כיום.
תיק העור השחור והשחוק שהוא נושא
בידו — גילו לא פחות מ־ 40 שנה. רק
את המנעול החליף בראון לפני שנים
אחדות. הוצאותיו החודשיות השוטפות אינן
עולות על 60 לירות לחודש. מסביר בדאון
את פשר החידה הכלכלית :״אני גר בבניין
משטרת קרית־חיים. דיור לא עולה לי בכסף.
גם חשמל, מים ותיקונים לא עולים לי
פרוטה. אני מוכן לתת תמיד עזרה לעניים
או למי שיבקש דבר־מה ממני, כפי שידוע,
לכל חברי. לעומת זאת מזה עשר שנים לא
קניתי לעצמי תפוח־עץ.״
״אין לי מצפון לשלם מחירים כל כך גבוהים
בשביל תפוחי־עץ בזמן שאקבל את אותו
הסיפוק גם מענבים או מכל פרי זול יותר.
המשכורת המשטרתית טובה. אני יודע שחברי
יהרגו אותי, אולי, כשישמעו מה שאני
חושב על המשכורת, אבל זוהי עובדו״
המשכורת טובה. במיוחד לרווקים כמוני.

״פעם בשבוע אני הולך לקולנוע. הסכום
הכללי שאני מוציא בערב זה, יחד עם
הנסיעות, הוא לירה אחת ותשע אגורות. אני
אוכל ושותה כל מה שצריך. בשר, ירקות,
ענבים, שוקולד *־ אפילו שותה עראק,
לפעמים.
״אין לי דרישות מיוחדות. רק לפני כמה
שנים ביקשתי שיתנו לי תפקיד אחר במקום
סמל התחנה, כי זה כבר היה קשה בשבילי.
הבינו לרוחי, ומאז לא השתנה דבר בחיי.
היום אני עושה כל עבודה. ליווי־אסירים
ומינהלה. כשאצא לפנסיה, אקבל כמה אלפי
לירות פיצויים ו־ 40 אחוז מהמשכורת שלי.
מה אני צריך עוד? אם חלילה אהיה חולה,
יש לי קופת־חולים. שנים רבות אני כבר
משלם להם בשביל זה וקיבלתי מהם מעם
מאוד, ברוך־השם. חוץ מזה, אמנם שוב
איני דתי כבילדותי, אבל יש אלוהים בשמיים
ואני סומך עליו.
״אני מחשב ויודע בדיוק כל צעד שאני
עושה. כשפנו אלי לפני זמן־מה וביקשו שאצטרף
לפלוגה שנבחרה לשמור על אייכמן,
סירבתי. אני קצת עצבני לאחרונה, חששתי
שלא אוכל להחזיק מעמד במתח המתמיד,
כל שעות היום והלילה.
״כשאצא לפנסיה ואצליח לחסוך, אתרום
עוד תרומה, חלק מן הסכום שאקבל. כי
היום בו נכנסתי למשרד אימשי״ל־פוליו בחיפה,
והבאתי אתי את שטרות־הכסף שהוצאתי
כמה דקות קודם לכן מהבנק, היה
היום המאושר ביותר בחיי.״
בכך המשיך סמל שני מנדל בראון את
מסורת חבריו השוטרים. כי אנשי המשטרה
היו הראשונים שנחלצו לעזרת הילדים נפגעי
השיתוק בעת מצעד הפרוסות הראשון.
השוטרים תרמו אז סכום נכבו של ששת
אלפים לירות. עתה הצטרף למקוף חדש
זה גם מנדל בראון, בתרומה שהגיעה כמעט
לסכום שתרמו כל חבריו יחד. בראוו, שכבר
מילא במשטרה כל תפקיד אפשרי, התל בגיל
59 בתפקיד חדש: הוא אביהם של שלושת
אלפי הילדים נפגעי השיתוק. מעשה זד,
זיכה אותו בחיוכיהם ומבטיהם החמים של
שלושת אלפים ילדים, במקום אלו של בת
או בן שלא היו לו.
״כשביקרתי, כעבור ימים אחדים, בקייטנה
של הילדים המשותקים ברמת־גן, וכל הקטנים
המסכנים תלו בי עיניים עצובות,
הבנתי שוב שזה הדבר הנכון והטוב ביותר
שעשיתי בחיי.
״תודה רבה, אמרו לי הילדים, תודה רבה.
אתה דוד טוב.״
״האם קיים אושר גדול מזה, בשבילי?״

_ __ק1לנ 1ע

במרינה

צנזורה

זכרונזת

שיא האיוולת

בור א פר• הא•.ט.אם.
החבלן חיבר את מטעני חומר־הנפץ, הצי
מיד אותם לעמודי הגשר. מרחוק נשמע
רעם הטנקים המתקרבים. הזקיפים כבר שליד הגשר סרקו בעיניהם את הסביבה•
קהל הצופים בקולנוע מוגרבי בתל־אביב
גארי קופר
חרד ומתוח. היצליח ישב במשימתו המסוכנת?
פרופסור יוסף אשרמן לפת את זרועה
של אשתו שעיניה רותקו למסך. לפתע
השתרבב ביניהם ראשה של בתם הצעירה
נינה .״אבא,״ היא לחשה לו ברעד ,״בחוץ
נמצאת אשד, שלקתה בדימום, במצב מסוכן,
פיקוח נפש, צריך להצילה! התום על
הפתק שיקבלו א, תה מיד לביתה׳.חוגים!״
הפרופסור לא הסיר את עיניו מהבד. הוא
נטל את העפרון שהושיטה לו בתו ובתנופה
מהירה חתם בחשיבה על הנייר.
כעבור שער, היתד, נינה אשרמן, בתם
היחידה של הפרופסור ואשתו, במחנה
הצבאי הבריטי בסרפנד, מגויסת כחוק ליחידת
האי.טי.אס.
נינה היתה אחת הצעירות הראשונות
שהחליטו, ב־ , 1942 להתגייס ליחידת־הנשים.
כשהודיעה על כך להוריה הנדהמים׳ הם
ניסו למחות ולהתנגד — ללא הועיל. היא
גם שיכנעה את חברותיה לעשות כמוה.
כשהבחינו הקצינות האנגליות בכושר השכנוע
של הנעדר״ גייסו אותה כעבור זמן
קצר לחוליית תעמולה מיוחדת.
נווה-מדבר רוגע. עד שיום אחד
פשטה השמועה: יוצאים למדבר. רוב החיילות
הארצישראליות נשלחו למצרים.
ארבע שנים בילו הבנות במחנות אלה,
בלב המידבר. משכנן הראשון היה בג׳ניפה
שבאזור ד,סואץ, שם רוכזה פלוגת הנשים
המעולה שנשאה את המספר .509 מחנה
ג׳ניפה היה בס־ס אספקה, בו העסיקו את
הבנות במחסנאות.
הפועלים ליד אותם מחסנים, ,היו ערבים
מזי־רעב מן הסביבה, שאנשי־הצבא הבריטיים
רודים בהם באכזריות. על כל קבוצת
הפועלים היה ממונה ראיס ועל כל הראיסים
— בוש־ראיס. הראיס היה מצליף בשוט בפועלים
והבשו־ראים היה מצליף בראיסים.
כשראתה נינה הצעירה בפעם הראשונה
את שיטת־ד,עבודה האיומה, הזדעזעה .״אנחנו
לא באנו להילחם בהיטלר בשיטות נאציות,״
הכריזה הצברית בפני הקצינים• הם
נדהמו, אך לפני שהספיקו להגיב, אספה

טוראית נינה כתל־אביב ()1942
האבא חתם בקולנוע

עקרת־־בית נינה ברומא ()1960
היעוד יושג בקולנוע

נינה את השוטים והתיצבה בראש הפועלים.
בתחילה הם לא רצו להישמע לאשה.
אך למחרת, כאשר לבשה מכנסי־גבר, ואספה
את שיערה, קיבלוה בשמחה. היא ניצבה
בראש העובדים, שרה את שיריהם, והעלתה
את תפוקת־ד,עבודה לשיאים חדשים. כאשר
צבאות רומל קרבו, עבדו משחר עד חצות.
״דון־קישוט של הפלוגה,״ כינו אותה
כל חברותיה. כי היא היתד, נלחמת לא רק
את מלחמותיה שלה אלא את מלחמות כל
חברותיה לפלוגה. לא פעם התמרדו הצעירות
נגד הוראות מגוכחות של הבריטים. אז
היה הקולונל קלייטון, מפקד היחידה׳
בא אל נינה — שהיתר, ונשארה טוראית
פשוטה — מבקש ממנה לדאוג להפסיק
את המרידה בדרכי שלום.
בגלל מחלה הועברה נינה מן הפלוגה.
את סיום המלחמה חזתה בבירה המצרית.
יום אחד, הזדמנה החיילת לקולנוע בו
הוצג סרט תעודתי של הצבא הבריטי, על
מ,זנה ההשמדה אושויץ. כשיצאה נינה
לרחוב, המומה ומזועזעת, עברה ליד שני
חיילים ששוחחו ביניהם אודות הסרט שראו
.״סתם תעמולת־מלחמד״״ תפליט אחד
מהם בשיעמום•
אותו רגע הבינה הצעירה כי תפקידה
לא הסתיים. היא החליטה כי יעודה הוא
להמשיך ולשרת, כדי שהעולם כולו ידע
ויבין את מה שלא ידעו שני הבריטיים.
ההזדמנות לפעול באר, מהר מכפי ש״
שציפתה. כשחזרה ארצה, נתקלה בספר
בית־הבובות אודות זוועות מחנות הריכוז.
היא קראה את הספר׳ יצאה אתו לאירופה,
סובבה על פתחיהם של עשרות מו״לים.
הודות למאמציה תורגם הספר לעשרות
שפות, זכה לתפוצה בינלאומית. נינה עצמה
נישאה למחבר הספר•.
פנישה אחר 18 שנה. השבוע, בביתו
הישן של הוועד למען החייל, שברחוב
אילת בתל־אביב׳ התכנסו כמה עשרות
נשים בגיל העמידה, כדי לקבל את פניו
של קולונל בריטי לשעבר שבא לביקור בישראל.
היה זה אדוארד קלייטון, מפקד
מחנה ג׳ניפה• הנשים היו בנות אי.טי.אם.
לשעבר, יוצאות פלוגה 509 שהתקבצו מכל
קצוות הארץ לפגישה זו.
תוך כדי שיחה, סיפרה נינה לקולונל על
ביקורה בלונדון׳ בתחילת השנה, ועל הפגנה
של 50 אלף איש נגד צלבי־הקרס
הקולונל את
והאנטישמיות .״אד״״ ביטל
הענין ,״תמיד שנאתי קנאים !״ נינה חשה
כי גם כיום טרם הגיע לסוף דרכה ויעודה.
אלא שעכשיו יש בידה נשק כביר לחנך
בו את הקולונל והדומים לו: בשבועות
אלה חתמה נינה על חוזה עם ו>ברת סרטים
איטלקית להפקת הסרט בית הבובות, על
פי ספרו של בעלה.
* ישראלי, מיוצאי מחנות ההשמדה, החותם
בפסבדונים ק־צטניק, שהם ראשי׳
תבות של אסיר מחנה ריכוז.

לעיתים נדמה כי המועצה לביקורת סרטים
בישראל היא גוף שאינו מבחין בין ימינו
לשמאלו. בעוד שמצד אחד אוסרת הצנזורה
הצגת תמונות עירום מקריות החולפות במהירות
על הבד, היא מתירה, מצד שני,
קטעי התעלסות בעירום (בוא לרקוד עמי)
והצגות סטריפטיז שלמות (אספרסו בונגו).
רק מי שמכיר את דרך עבודתה של הצנזורה
הישראלית יכול להבחין כי התרת או
איסור הצגת סרטים הם פרי מקרה בלבד.
המועצה מחולקת לתעדות משנה בנות שני
חברים, שכל אחת מ>,-ן רואה סרט. רק במקרה
שמתעוררים חילוקי־דעות בין שני
וועדות־המשנה לגבי בעייה מסויימת, מוצג
הסרט בפני כל חברי המועצה. כך יכול לקרות
שאותו סרט שהותר על־ידי שניים מחברי
המועצה׳ היה נאסר לחלוטין אילו
הוצג בפני שני חברים אחרים.
לאחד משיאי איוולתה הגיעה המועצה
לביקורת סרטים בפרשת הסרט אל־חכים
(״הרופא״) .סרט זה, שהוא קו־פרודוקציה
גרמנית־איטלקית, הוסרט במצריים. זהו סרט
הומאניטרי אודות חייו ואהבותיו של נער
מצרי עני, ששאף להיות לרופא גדול, ועל
פעולותיו למען קידום הרפואה במצרים.
השותפות — פסולה. למרות תוכנו
התמים, לא אישרה הצנזורה את הצגת אל־חכים.
תחילה, לא פסלה הצנזורה את הסרט
סופית, הודיעה למפיצו •כי היא משהה
את החלטתה בנדון עד שיביאו ארצה גירסה
דוברת צרפתית של הסרט, במקום הגירסה
הדוברת גרמנית. הסביר למפיץ יושב־ראש
המועצה, לוי גרי, את נמוקי העיכוב :״בבקשה
המקורית צויין שהסרט הוא מתוצרת
גרמנית־איטלקית, הואל נא איפוא להביא
אשור לכך. כן נא לציין אם אין מצריים
שותפה בייצור הסרט. נוסף לכך ברצוננו

להעיר כי בסרט משתתפים אנשים החשודים
בנאציות. לכן מוטב להמתין עד לאחר בירור
עברם של החשודים.״
החלטת המועצה מגוחכת לאור העובדה
שאותה שעה אישר גוף זה להצגה עשרות
סרטים דוברי גרמנית, התיר להציג סרטים
מתוצרת גרמניה ומצריים. שחקני הסרט הגרמניים,
א.וו. פישר מאדיר, טילר, הופיעו
על מסכי ישראל בסרטים אחרים. אולם המועצה׳
שהיתר, מוכנה להתיר סרטים מתוצרת
גרמניה ומצריים בנפרד, החליטה לבסוף
לפסול את הסרט בטענה :״הסרט הוא
מתוצרת גרמניר,־מצריים ותוכנו ה א ערבי
מצרי.״ גם תעודה רשמית שהעידה כי הסרט
נוצר בקו־פרודוקציה גרמנית־איטלקית,
לא שיכנעד, את המועצה.
השבוע נקט מפיץ הסרט בצעד שרק מפיצי
סרטים מעטים נוהגי מלעשותו: הוא החליט
ללחום בהחלטתה של הצנזורה עד הסוף,
הוציא בבית־המשפט העליון צו־על־תנאי
נגד המועצה לביקורת סרטים, שתבוא
ותנמק את החלטתה לפסול את הסרט בפני
בית־המשפט.
סרטים סטריפטיז ב אידי ש
0־( 1:12 הוד, תל-אביב; ברי

ספר סו
טניה) הוא סרט ששאל את שמו ורעיונו
תיו
מהרצאתו של ס. יזהר במרכז מפא״י
לפני מספר שבועות. זוהי סאטירה חריפה,
אם כי לא מבריקה ביותר, אודות
אחד מסמליו הבולטים ביותר של דור
האספרסו — זמרגש בגילהטיפש־עשרה,
השר בחום על יחסים שהוא עדיין אינו
יודע את טיבם — והופך אליל דורו.
קליף ריצ׳ארד, בן הי״ז, אחד מאלילי
דור האספרסו, מגלם דמות הדומה לו להפליא
גם בסרט. הוא נער עני וטיפש,
שמנמן ודוחה למדי, שאינו יודע אפילו
שהעובדה שהוא אינו יודע לשיר היא הכל
כשרונו
מסע רה את חבריו־שומעיו.
נובע מיכולת־הקשה על חופי בונגו. עד
שהוא נופל בידיו של אמרגן יהודי צעיר,
וזריז, ברובע הסוהו הלונדוני (לורנס הרווי).
לורנס
(מקום בצמרת) הארוזי, מתגלה
כאן כשחקן רב־פנים, בעל כשרון קומי שאינו
נופל מכשרונו הדראמטי, בסרטיו הראשונים.
הוא אמרגן ממולח, פיקח ובעל
דמיון׳ אולם לא־יוצלח כרוני, שאין בידיו
אפילו שהות מספקת לאהוב את נערת הסטריפטיז
שלו (סילביה סימס) .באמצע־פיר־סומת
ובתככים מסחריים הופך החזי את
ריצ׳ארד, תוך תקופה קצרה, לאליל הנוער.
אולם כאשר ריצ׳ארד מגיע לפיסגה, מסחררת
ההצלחה (,בדמות זמרת מבוגרת ד,עוגבת
עליו) את עיניו, והוא ממשיך בדרכו לתהילה
תוך וויתור על האמרגן שעשהו. הרווי
אינו מתיאש .״אין דבר, עשיתי את בונגו,
אעשה עוד אחד כמוהו.״
סאטירה זו, המקבלת לפעמים אופי של
קומדיה מוסיקאלית, כשגיבוריה מתחילים
לשיר את הפזמונים מתוך מחזה הנושא את
אותו השם ואשר הועלה, לא מכבר על
הבמה׳ מוקדשת לתיאור סממניו החיצוניים
של דור האספרסו ולריקנות המסתתרת של
צעיריו. וולף מנקיביץ׳ ,תסריטאי בריטי-
יהודי ידוע, עשה כאן מלאכת־מחשבת

במידה כזו, שבני דור האספרסו הישראליים,
החוזים בסרט, אינם מבחינים כי זוהי סאטירה,
מריעים לגבורים המגוחכים כאילו היו
אלילים של ממש.
נראה שהשפעתו המחנכת של סרט זה נראתה
כל־כך בעיניהם של אנשי המועצה
לביקורת סרטים בישראל, עד שהתירו כאן
כמות רבד, של עירום וסטריפטיז — כמות
מספקת גם לחמישה סרטים מסוג זה. ואולי
עשו זאת משום שגם החשפניות, כשאר גבו•
רי הסרט, משתמשות בביטויים אדישים?!

כלבכ׳ שר א מפ חד
בלבם של בני־כסקרוויל (חן, תל•
אביב; בריטניה) הוא אחת מאותן מפלצות־אימים
שהסעירו את דמיונם של מיליוני
קוראים צעירים, בסיפורי המסתורין הבל־שיים
של קונן דוייל• כמו תמיד, גיבור העלילה
הוא אותו בלש כל־יודע, חריף־העין
והאבחנה, המפענח כל תעלומה — שרלוק
ד,ולמס בכבודו ובעצמו (פיטר קאשינג).
למרות שהאגדה אודות המפלצת המסתורית,
הממיתה בהדרגה כמעט את כל בני שושלת
בסקרוויל, התפרסמה ברבים, ככל עלילותיו
של שרלוק הולמס הגאוני, ולמרות שסודו״
תיה ידועים מראש, הצליחו יוצרי הסרט
להכניס בו מנות נוספות של מתח ומסתורין
— המרתקות גם את יודעי העלילה.

אישיס

ספורח

ה 1ודכן ש ר פורה
תקרית בלתי נעימה נגרמה לת״כ חרות
א רי האלט מן, מחמת התרגשות בטקס
האזכרה הממלכתי לז א ב זי כו טי נ ס קי,
שנערך השבוע בבית־הנש א. בעת נאומו,
קרא אלטמן את דבריו מהכתוב. נאומו היה
רשום על פני ש, רה של ניירות בלתי מסודרים.
כאשר הגיע לאמצע משפט וחיפש את
המשכו בדף הבא׳ לא מצא אלטמן את
הדף. משך שניות ארוכות חיפש את
ההמשך ולא מצא. לבסוף מצא עצה: הוא
דילג על כל הקטע, המשיך מהדף הבא
שהיה בידו באותו מעמד, כאשר ניגש
הרבזיוניסט הוזתיק בן ־ ציון חו מ ש קי אל
ראש הממשלה וקרא לעברו: שלום אדוני!
מיהרה פו ל ה כן ־ גו ריון להתערב, בגערה
בו בקול בקול־רם. :מה זה אדוני? או
אדון בן־גוריון, או אדון ראש־הממשלה! ,׳
פולה ניצלה גם את נוכחותו של
יצחקג רי נ בוי ם במקום, כדי לקבל ממנו
אינפורמציה חשובה .״יש לך באמריקה
איזה קרוב, צייר בשם לוב?!״ שאלה אותו.
גרינבוים, המתקשה לאחרונה בשמיעה השיב:
.אין לי שום קרוב בשם לוב, וגם לא
קרוב צייר.״ לבסוף התברר שפולה מתכוונת
לאדם בשם לב, שהגיע מאמריקה
ארצה, שאת כתובתו רצתה מאוד לדעת.
גלתה פולה את סיבת התענינותה :״הוא
היה השדכן ביני לבין בן־גורקן
ראש הממשלה, דוי ד בן־גו ריון, חזר
באותה הזדמנות על נוסחאתיו הקבועות.
כאשר הציע לו ע רי ז׳ ב ו טי ג פ קי את
כתבי אביו לקריאה, חזר ביג׳י והצהיר:
״אינני קורא ספרים. פעם קראתי בלשים,
אבל ג ליתי שאני מנחש את סופם מההתחלה.
התחלתי לקרוא את מלן בשר ודם
של משה שמיר, אבל אחרי 30 עמודים
זה הגיע לי עד כאן.״ ובן־גוריון הצביע
באצבעו על גרונו כאשר הציג בפני׳
ערי את בתו בת ד ,16-,ק רני ז׳ בו טינ
ס קי, נטל ביג׳י את ידה, קד קידה ואמר:
.יש לך בת? הו, בת זה דבר נחמד מאוד״
ישר מטקס האזכרה מיהר ב־ג׳י
לפגישה קצרה עם כוכב הקולנוע ג׳ ף
צ ׳נד ל ר .״אני זוכר אותך בשערות לבנות,״
אמר ביג׳י לכוכב ששערו היה הפעם
שחור .״צבעתי אותו לצורך התפקיד של
המלך דויד בסרט שאני משחק עכשיו,״
השיב לו ג׳ף .״אבל דויד המלך היד. אדמוני
ולא שחור,״ טען ביג׳י .״אם תצא לשמש,
תראה ש ש לשערי גון אדמדם,״ התנצל
צ׳נדלר. סיכם ביג׳י :״לא חשוב, העיקר
הכוונה הטובה.״ כאשר הזמין צ׳נדלר את
ראש הממשלה לבוא ילחחת בהסרטת סרטו
החדש, אמר :״ראש ההמשלה אינו הולך
לסרטים. לפחות שיראה איך עושים את
זה אגב, צ׳נדלר כותב את כל
מכתביו הפרטיים באותיות דפוס אנגליות
ולא באותיות כתב. הוא עושה דאת במהירות
עצומה בעת שבילה חופשת מולדת
באנגליה, ניצל שגר ר בריטניה בישראל,
פטריק פראנסים האנקוק, את חופשתו
כדי לדוג דגים. יום אחד הצליח להעלות
בחכתו דג סלמון ענק. השגריר לא
התעצל, מיהר לבית־חרושת לעישון דגים,
ביקש לעשן עבורו את הדג היחיד שלכד.
הוא הביא את הדג המעושן עמו, משחזר
לישראל, הגישו בארוחה חגיג-ת לידידיו
בצרוף ההערה :״זה הדג היקר ביותר
שאכלתם אי־פעם.״

האזלימפ אדרי
בלי סיכן•• -לרו מ א

קרני ז׳כוטינסקי וידיד
ילדה זה דבר נחמד
ישו הנוצרי. הוא ביקש לשכור סירת־מנוע
נוספת מאחד הדייגים, על מנת להגיע
לעין־גב. בעל הסירה, דייג צעיר, דרש
25 לירות כתמורה. בתגובה על כך העיר
לינק :״עכשיו אני מבין מה ע עבר ישו את
הכינרת ברגל הקומדיה של השבוע
הוצגה בנמל״ד,תעופה בלוד, עת חזר ארצה
ראש לישכה ,06 ניצב אברהם זלינגר.
משום־מה חששה המשטרה כי נאצים מתנכלים
לזלינגר דווקא במקום זה, החליט.־,
לעטוף את, שובו בסודיות המורה. הקציד
התורן גזר את שמו מרשימת הנוסעים
שהגיעו במטוס. ח״כ מפ״ם, יוסף כ מי ם,
שנזדמן למקום בענין אחר, הצטווה לא
לנצל את זכותו כחבר כנסת ולא להתקרב
למטוס שהביא את זלינגר. זלינגר עצמו
הוצא מהמסלול בדרך עקיפה, וכאשר נתקל
במיקרה בעתונאי, מיהרו אנשי הביטח ן
להסביר לכתב כי שובו של זלינגר לארץ
הוא סוד מדינה חשוב ביותר. כעבור כמה
שעות הודיע קול־ישראל על בואו של
זלינגר ארצה בעת שהוגשה השבוע
לכנסת הצעת החוק לתיקון גיל הנישיא י
המינימאלי, קרא ת״כ חרות, שמשו!
יוניצ׳מן, בקריאת ביניים :״אין הצעה
להגביל את גיל הנשואץ? לקסע מאכסי־מום,
למשל, בגיל? 80״

החדרים ש ר גורד ה
סוף סוף התברר מה הריץ את מחליקת־הקרו
4הבלונדית גילדה דדרן־סולל, בתקופה
האחרונה לקפריסין. התברר גם
שטענתה הקבועה :״בעלי מזניח אותי,״ לא
היתד, מחוסרת יסוד. השבוע הגיעה גילדה
אל בית־המשפט, שם תבעה מזונות מבעלה
?,מיהי סולל עד לבירור הסופי בעניו
הגט בין שניהם, המתברר ברבנות. ובכן,
גילדה רצתה 400ל״י לחודש, דמי מזונות.
היא קיבלה אותן לפי צו ביודהמשפט, אולם
תוך כדי כך התגלו כמה דברים, ששמ-רתנז
בסוד היתר, שוד, לה יותר: התברר כ׳
לגילדה הזוהרת יש כבר בן בגיל ,17 וכי

מלבד הילד שי־ה לעמיתי נהגה להקדיש
את עצמה גם לטפול בחיות־בית — שני
כלבים ושני חזירי בר פרשה דומה,
הנוגעת לכדורסלן לשעבר אברהםש:י *
או ר, הגיעה אף היא השבוע לבית־המשפט.
אחרי ששניאור עזב את אשתו התורכיה,
עבר לחברתה של הדוגמנית ג די הבר או,,
גם היא בלעדית וגם היא אם לילד בן
,17 הגישה נגדו אשתו בקשה לצו מניעת
יציאה מהארץ ותשלום מזונות בסכום של
800ל״י לחודש זאת לא הדרך
היחידה לצבירת רכוש שהתגלתג השבוע.
המתאבק־מזנונאי רפאדהדפ דין, הודיע
לאחרונה כי הוא ע, מד לבנות מלון שהקמתו
תעלה כ־ 5מילי.ן ל״י. איך משיגים
כסף זה? השבוע התברר כי עושים זאת
בדרך הקשה. הלפרין נעצר בשדה־התעופה
בלוד בעת שחזר מחוץ־לארץ, נ סר1 מנע
מתשלום מכס על חפצים שהב א עמו כמו:
מכשירי רדיו טרנזיסטור, עטים נובעים,
מכונות גילוח. כדי להרויח את דמי המכס
היה ד,לפרץ מוכן להחביא חפצים אלה
אפילו בנעליו למשפחת ידלן יש סיכוי
להנצחה בסרט קולב עי. הסופר מאיד
(״כפיה״) לוין, סיים לאחרונה כתיבת תסריט
בשם ״המגילה השביעית״ .הנושא המרכזי
הוא אמנם המגילות הגנוזות, אולם
אלה ישמשו רק רקע לעלילות משפחת
ידין, וביחוד האחם יג א ל וידם?,י ד ין
כחמההנדל חזרה השבוע לארץ
אחרי העדרות ארוכה. יוצאת להקת הנח״ל
ובצל־ירוק, שהופיעה עם בן זוגה רן כצמד־זמרים
בארצות־הברית׳ חזרה במיוחד כדי
למלא את התפקיד הראשי באירמה המתוקה.
שלשה דברים מנעו בעד הסופר
הפולני מ א די, חלאס קו להצטרף אל
אשתו, כוכבת הקולנוע ד,גרמניה, סו ני ה
זי מ אן: סוניה מיהרה לווינה, שם היא
מסריטה סרט עם קורט יורגנס, אולם חלאס־קו
היה צריך לחסל חובות בסכום אלפי
לירות, שהוא חב לאנשים פרטים, להוציא
רש־ון נהיגה ולסגור את התיק המשפטי
באשמת התפרעות במועדון לילה.

הצליחה ש ל עין
במסיבה שנערכה השבוע בבית־סוקולוב,
בתל־אביב, לרגל חגה הלאומי של פוליו,
פנה אחד הנוכחים והעיר לשר הבריאות
ישראל ברזילי :״רזית נורא, איד
אתה עושה זאת?״ השיב לו ברזילי :״זה
מרוב עבודה!״ שמעד, זאת שרת החוץ
גולדה מאיר, והתערבה אף היא בשיחה:
״אל תאמינו לו. יש לו יותר שכל מאשר
לי. הוא מטייל בעולם ואני היא העובדת
קשה באותה מסיבה עורר תשומת
לב מיוחדת המיופה,־כח הארגנטיני, אד״
ארדו אנטוניו קולומבו, שנשאר בישראל
אחרי צאת שגריר ארצו. הוא משך
גם את תשומת לבו של הנספח המסחרי
הסובייטי, וולאדימיר כלצ׳נקו ששאל
אותו :״מדוע אדוני נראה כל־כך חיוזר?״
השיב קולמבו :״אני עמום עבודה ואין לי
פנאי להתרחץ בים.״ שיסע אותו עורך•
הדין יהודה סביר :״דווקא הרחצה בים
לא מסוכנת אצלנו, כל הסיבוכים אית׳־ו
הם רק באוויר כאשר הגיע הפרופסור
אדווין לינק, בעלה של ספינת המחקר
הארכ-אולוגי התת־מימית סי ד״בר לטבריה,
קיווה למצוא בחקירותיו ספינת־עץ מתקופת

ר,ע1לס 1־111־1192.1

פסי(!• חשב 1ע
• שרת״החוץ, גולדה מאיר, בחזרה מארצות־הברית, שם הוענק לה תואר ד
דוקטור כבוד• :נוכ״תי שהדרך הקלה ביותר לקבלת ת!אר דוקטור היא — לא |
ללמוד.״
• ח״כ פועלי אגודת ישראל, ל,למן כהנא, בדיון בכנסת על מינויו 1
של בנימין מינץ כשר הדואר :״יש כאן מעין ציד מכשפות ומצאו את המכשפות !1

בפועלי אגודת ישראל.״
• ח״ם חרות, יוחנן כאדר באותו עניין :״מה יוסיף מינץ לממשלה? האם 1:
כאשר יכהן מינץ כשר הדואר לא ימסרו כבר מברקים בשבת, האם ביום השבת 1
כבר לא יצלצלו הטלפונים?״
• שר המשפטים, פנחס רוזן, בדיון על חוק גיל הנשואין בכנסת :״נערה

בת , 15 שהרתה או ילדה, איננה עבריינית.״
• ח״ב מפא״י, כרוך אזניח, באותו נושא :״הגיל שלנו התרחק מאותו ׳]
גיל בו עלולה להתחולל טרגדיה, ועל כן אנו רוצים לסתום את הדרך ולהטיל את

הנערה למצב לא טוב.״
• המבקר שלמה גרודזנסקי, כ״דכר״ ,על נישואי הרב טולידאנו :״!
״מחובתה של המדינה לדאוג שכהונת שר לא תהיה עניין לצחוקם של הבריות.

אזרחי ישראל שיזדמנו לאולימפיאדה הספורטיבית
ה־ 14׳ שתיפתח בעוד חודש ברומא,
ואשר יעקבו אחרי פעילותה של ה־משלחת
הישראלית במאווע זה, עשויים
לה׳ות מופתעים. הם עשויים לקבל את
התמונה כי ישראל היא מדינה בד, מפותחים
לפחות שמונה מיקצועות ספורט —
ע, בדה שאי־אפשר לעמוד עליה לפי מהלך
חיי־ד,ספורט בארץ.
המשלחת הספורטיבית שתייצג את ישראל
במישחק ם האולימפיים ברומא, תר,יה משלחת
הייצוג הישראלית הגדולה ביותר שייצגה
את ישראל אי־פעם במאורע־ספורט כ,שהו.
תהיה זו הפעם השלישית בד, משתתפת ישראל
במישחקים האולימפיים.
באולימפיאדה ה־ ,21 שהתכנסה בהל״־ינ־קי
בירת פינלאנד, השתתפו 26 ספורטאים.
באולימפיאדה ד 13 שנ>רכה ב־ 1956 במלבורן
שבאוסטרליה, השתתפו וק שלושה
איש. הפעם תמנה המשלחת ה ^ראלית 47א ש.
אולם רק 22 מהם יהיו ספורטאים טהורים
12 נוספים, אנשי ניבחרת הכדורסל, הם

אומ״ם סטורס״ים, א!/״ הם
חקים המוקדמים שיערכו בבו/ו^יה !ספק
רב אם יגיעו למישחקי הגמר בר!מא. שאר
13 חברי המשלחת יהיו מ״מנים, מ.ה,ים,
ש! פט אחד, ונציגי הוז!לד האולימפי הישראלי.
כ /י ק ^ ע׳ ת טו״ווכיט. בשתי ד,״ולימי
פיאהת הקודמות, בהן השתתפה ישראל,
היא נרשמו־ ,לארבעה ענפי ספ,רט ב. בד:
אתלטיקה קלה, שח ה, כדורסל וקלי,ה למטרה.
הם,ם יהיה משפר המקצועות כפול.
נוסף לארבעת המקצועות ד 1,אשונים, תשתתף
ישראל גם בהרמת משקלות, סיוף
התעמלות, ומירוצי־אופניים•
מהספורטא ם שייצגו את ישראל באולימפיאדות
קודמות, נשארו במשלחת ד,נ, כחית
רק שלושה. אחד מאלה דוד קושניר, האתלט
בן ד,־ ,29 שהשתתף באולימפיאדת
מלבורן. השני הוא ר,כזיו! סלן ראלף קליין
והשלישי שנסיעתו מוטלת עדיין בספק, הוא
הקלעי דב בן־דב. כל השאר הם פ.ים חדשות.
התוצאה המכובדת היחידה שהצליחה יש־ראל
להשיג עד כה במישחקים האולימפיים,
הושגה בהלסינקי ב־ , 1952 שם השיג הקופץ
למים יואב רענן את המקום התשיעי בדירוג
העולמי. האם בשנים שחלפו מאז ד;*,לימ־פיאדות
הקודמות, גדלו סיכוייה של ישראל
להשיג תוצאות נכבדות יותר?
אין ספק כי בכמה שטחים התקדמו מאוד
ספורטאי ישראל. אולם גם ספורטאי שאר
ארצות תבל לא קפאו על שמריהם. כך
שלמעשה נשארו סיכויי הספורטאים הישראלים
לזכות במקומות של כבוד אפסיים
ביותר. המשלחת הנוסעת לאולימפיאדת,
היא משלחת ייצוג, שמטרתה אינה להגיע
להישגים של ממש אלא להוכיח את קיום
הספורט הישראלי :
ככדורפד, משתתפת ישראל בטורניר
המוקדם בבולוניה בו מתמודדות 20
מדינות. ניבחרת הכדורסל הישראלית רחוקה
מאוד מרמתה בשנים 1954—1953׳ כאשי
זכתה במקום החמישי באליפות אירופה ובמקום
ר,שמ ני באליפות העולם.
6באתלטיקה קלה, משתתפים ה־פעם
שבער, אתלטים. זהו, למעשה, החשוב
במקצוע! ת האולימפיים. לפחות לשלושה מ־תוך
שבעת האתלטים, יאיר פנסילט, עמום
גרודז׳ינובסקי ואילנה אדיר, יש סיכויים
להגיע לתחרויות ר,גמר, אם ישמרו על
השיגיהם בארץ•
• ביטחייה, יש סיכוי רק לאחד מ־תוך
ארבעת השחיינים, עמירם טראובר,
להגיע למישחק הגמר•
ס בהתעמלות, נשקף לישראל הסי-
מו, הוורוד ביותר. שלוש המתעמלות הישראליות,
שהתאמנו בהדרכתה של אלופת ה־עולם
אגנס קלטי, עשויות להגיע למקום
של כבוד•
• כהרמת משקלות, רחוקים שני
מרימי המשקלות, גזי כהן ואדוארד מרון,
מהרמה הממוצעת בארצות בהן מפותח
ספורט זה•
• במירוצי אופניים, טרם השתת־פו
שני נציגי ישראל בשום תחרות בינלאומית׳
אולם הישגיהם מבטיחים להם
להשתתף בתחרות הגמר לפחות.
• בסיוף, עשויה ישראל להפתיע ב־עזרת
נציגה דוד ואן־דלדר, שגבר לפני
שבועיים על אלוף העולם האנגלי בחיפה.
• בקליעה למטרה, מיועדת יש־ראל,
לפי נסיון התחרויות הבינלאומיות
הקודמות, לתפוש מקום בין האחר! נים.

11 התמרון
בקיץ מכבסים יותר, אך ורק טקסטיל שמפו מכבס כה
מהר ונקי, הוא שומר על לבניך העדינים, אריגיך הרגישים
וכל בגד ללא ״גהויך ולכן

טקססילשמ פו תמיד על הסוס .
טקסטיל אמיתי רק באריזה אדומה
כחודה הנושאת את
תמונתי. אריזה דומה
בצבע ירוק או בכל צבע

הג׳יפ מאז ועד עתה
•י תימרון התקדם לקראת קרבות־השיא. יכולנו לראות
| | זאת על פי מספר הטאנקים שחלפו על פנינו, בדרך לחזית.
ממש בלי סוף. שרמנים, א.מ.כ ,.0זחל״מים. הם טיפסו על
סלעים, שחו בחול, חצו נקיקים ...הס לא נחו! לא ביום ולא
בלילה, לא בחום ולא בקור. עם ובלי מים לשתייה, עם ובלי
הפסקות למנוחה ולאוכל — הם התקדמו לפי הלוח שנקבע
אי־שם במרומי הפיקוד. איש לא ידע מהן המטרות המדוייקות
של תימרון זה, אבל דבר אחד היה ברור: התימרון הוכיח
את כושר־הסבילות של הלוחמים ושל הרכב.
א. הבטיח לישעם הג׳יפים אוכל לראות את כל הדברים
המעניינים. אבל איכשהו תמיד מצאנו את עצמנו בשולי
היה מודיע המפקד
הדברים .״הכוח העיקרי ינוע בציר
ליחידת הסיור ,״צאו לבדוק את השטח בעומק של קילומטר
וחצי.״ כלומר, לאורך אותו ציר התקדמות, לרוחב של קילומטר
וחצי, היה עלינו לוודא שאין אויב.
העבודה כשלעצמה היתד, שגרתית ומפרכת: לטפס על
גבעות, לרדת לתוך וואדיות כדי לחפש אויב. אך לא פעם
גרמה עבודה זו לתחושה של סיפוק רב מעצם ביצועה. כמו,
למשל, שעה שהג׳יפים יצאו עם שני סאנקים בסיור קומי,
בקטע בו עברה הדרך הראשית בין קניונים והתם שיכלו להוות
מקום אידיאלי למארבים.
הג׳יפים התקדמו בדילוגים, כשכל אחד מבטיח את השני
וסוקר גיזרה אחת! ובמקביל להם — הטאנקים, בדילוגים
דומים, מוכנים להיכנס לפעולה מידית עם תותחיהם, במקרה
שהג׳יפים ייתקלו באויב.
ב־ ,1948 כאשר הופיעו הג׳יפים הראשונים של שועלי שמשון,
לא היה למעשה גבול לתפקידים שהוטלו עליהם. הם ערכו
סיורים, הנחיתו מכות אש, העבירו שיירות בעורף האויב,
אספו פצועים, סייעו לחיל־הרגלים המסתער. במקרה מסויים
אחד אף הסתערו בעצמם על מוצב מצרי וכבשו אותו.
תפקידם של הג׳יפים כיום מוגדר היטב על־ידי שם היחידה
שבמסגרתה הם פועלים: יחידת סיור. הם חוד הכוח, עיניו,
אזניו, גששיו. עליהם לאתר את האויב — אך לא להיכנס
עמו בקרב. על כן, ככל שהיתר, מתקרבת פעולה של ממש
במסגרת ר,ן זמרון, הייתי מוצא את עצמי עומד מן הצד.
על־ידי איתור האויב ובדיקת הדרך המובילה אליו, יחידת
הסיור מסיימת את תפקידה. הטאנקים והשריון היו חולפים
על פנינו, בדרכם לחזית, ואנו נעצרנו וחיכינו לתוצאות.

דומה אינה אלא חיקוי.

תוצרת

(המשך מעמוד )13

החלו ההכנות לארוחת בוקר. יונה הוציא נזראנזיסטור גדול
ממחבואו וצלילי המוסיקה לשחרית של קול ישראל השתפכו
בעליצות מעל לוואדי הרחב. יונה קיפל את אבריו הארוכים
בצל הדים והורה לאנשי הצוזת :״תן לי את המימיה תביא
לי משם קצת תה כמו באשא תורכי.
הוא הכיר את חבריו היסב, עוד מימי שירותם המשותף
בצבא הסדיר ובמיבצע סיני. גם אז היה בתפקיד מפקד
הג׳יפים. כוחו הבלתי רגיל הפך אגדה .״פעם שברנו
קפיץ,״ סיפר אחד מאנשיו .״הגענו לסדנה צבאית, אבל
לא היו להם המיתקנים הדרושים לכיפוף הקפיץ. יונה נטל
את קפ־ץ הפלדה וכופף אותו בידיו.״
הוא אף הנהיג שיטה להחלפה מהירה של צמיג, במקרה
של תקר בשדה: היה נשכב על גבו, מאחורי הדיס, מרים
את המכונית ברגליו עד שחבריו החליפו את הצמיג.
לעומת זאת, כשאין צורך להתאמץ, אהב יונה לנוח. כמו
אותו בוקר, בוואדי שלפני היעד. הוא נטל את אוזניית
מכשיר הקשר ונשכב בצל המכונית. עוד רגע היד. נרדם,
באווירה השלווה של הכנות לארוחה.
אבל לא!
״ 14 טאנקים פתחו עליכם באש!״ הודיע הבקר. לא נעים.
מוכרחים להסתלק. החברה קפצו על הג׳יפים, ולפני שאפשר
היה לספור עד , 14 כבר נעלמו בתוך ענן של אבק.

״נקה״

המפיצים היחידים
חברת נורית בע״נז

מלחמות סימוזטאגיות
אלו, האלו, הודעה עבורך, עבור!״ מתוך הזחל״ם
| | של מפקד העוצבה, טירטר קולו של האלחוטאי.
מפקד הכוח התוקף השיב ומפקד העוצבה נטל לידיו את
פיית מכשיר הקשר .״שלח כוחות באיגוף שמאלי. אני
חוזר: שלח את הכוחות באיגוף ש מאלי...״
בצל שלרגלי הזחל״ם התנהלה מלחמה אחרת .״עץ על
עשרה גרוש!״ הודיע מוטי. אלי העיף את המטבע באוויר
ונתן לו ליפול על החול .״פלסטין,״ הכריז ״שים עשרה
גרוש.״ ושוב גילגל את המטבע באויר .״מה אתר, אומר ד*
פנה לשחקן שלישי במעגל.
...הארטילריה לפקודתך. תוכל להשתמש במסך ע שן...״
״פלסטיין, עשרים גרוש
היעד בידינו. אני חוזר: היעד בידינו. ניצחנו ! ״
״עץ, על כל הקופ ה אהד״ חביבי, איתנו אין חכמות.
תן לי את כל הכסף. ניצחתי!״
באותו רגע ממש הסתיימו שני הקרבות .״היכון לתזוזה,״
אמר המפקד.
קפצנו מהר מאוד על הג׳יפים. כי כל תזוזה כזו מקרבת
אותנו אל האבטיח הקר ואל המקלחת בבית. שלא לדבר
על הנצחון הסופי על האויב הנורא, וכו׳.
רק בחור אחד נראה מתמהמה בשטח. בימים הראשונים
הייתי מתפלא מדוע דווקא הוא נשאר אחרון כל הזמן,
כאילו קשה לו להיפרד מן האדמה החרוכה, המכוסה אבנים
שחירות. כי אז לא ידעתי שיוסקה הוא ארכיאולוג, המתעניין
דווקא בתקופה הטרום־היסטורית. ומתקופה זו, מסתבר, נותרו
שרידים אינסופיים שם בערבות שוממות אלה. איפה שבן־
תמותה רגיל רואה אבן זעירה, שם מגלה יוסקה ראש־חץ
או מרצע בתקופת האבן.
היחידה זזה צפונה, אל סיום התרגיל. גם יוסקה זז איתה.
אבל הוא רשם את המקום היסב בזכרונו. בחופשתו הראשונה
יבוא הנה, לאסוף עוד חצי טון של מ־מצאים סרום־היסטוריים.

ה!שב ו ע

ההגרלה

1ותצר> .-
11:1צגי1־

הצנזורה אסרה להציג )11
.נתיבי התהילה״

מחשש נגיעה בכבוד הצבא הצונח׳ ,בעוד שבצרפת עצמה הוצג הסום
ידעת עד מה מיואש ובודד אני בשעה זאת. סלחי
הבוז לכבול !
לי על הבלבולים הרבים במכתב. מחשבות והרהוובה!
בהצלחה

אני חוזר ואומר, אדוני. אני עומד עלרים חדשים ומשונים כובשים אותי במהירות מסח

כי לא היתה כאן התמרדות.״
״פקדתי להתקיף וכוחותיו סרבו למלא את פקודתי.
מה תקרא לזאת אם לא התמרדות?״
״כוחותי תקפו, אדוני, אלא שלא הצליחו לפרוץ.״
״מפני שלא ניסו. ראיתי זאת במו עיני, בהיותי,
כפי שידוע לך, במוצב התצפית. שלושה רבעים
מאנשי הרגימנט לא הגיחו אפילו מחפירותיהם.״
״אני חוזר וטוען כי הגדוד הראשון שלך לא
התקדם כפי שצווה, ולכן אני מצווה, כפי שכבר
הודעתי לך פעמים מספר קודם לכן, להוציא להורג

מחלקה שלמה מכל פלוגה בגדוד הזה. וזאת —
לאחר שאני נוקט במידת החסד, כי למען האמת יש
להעמיד אל הקיר את הגדוד כולו...״
״מדת החסד? אינך מתכוון לזאת ברצינות, אדו ני.
הן סבלנו בין כה וכה למעלה מחמישים אחוז
לכידות
״כן, אך כולם נפלו בעמדות שלגו. במחיר הזה
יכולנו כבר להיות מן העבר השני של הפימפל.״
״נראה לי, אסולן,״ התערב בויכוח דה גורוויל,
״שגודש האבידות מוכיח כי האש היתה אדירה, גם
אם רוב הנפגעים נפגעו עוד בעמדות הגיחה.״
״אמנם כן,״ אמר אסולן ,״אך העיקר הוא בכך
שהאנשים סרבו להתקדם. היה עליהם להיהרג לפ חות
מחוץ לחפירות ולא בתוכן.״
״הם לא בחרו במקום בו יהרגו,״ אמר דקס.
״הגרמנים עשו זאת במקומם.״
״הם לא התקדמו ! אינך יכול להבין זאת?״
הרעים אסולן.
״מבין היטב, אדוני״ ,אמר דקס ,״אלא שאתה
טוען כי הם סרבו להתקדם, בעוד שאני טוען כי
הם לא יכלו להתקדם. זה היה בלתי אפשרי לחלו טין.
ובכל זאת ניסו כמה מהם להסתער למרחק
מטרים אחדים. רבים, פשוט מאד, הועפו בחזרה
לעמדות, אם אפשר להתבטא כך״.
״זה קצת מוגזם לדעתי, גנרל״ ,אמר דה גורוויל.

המשיך דקם ואמר ,״הרי שאיש אחד כמוהו כמאה.
אלא שאני אינני יודע כיצד אבחר בו. לכן אצטרך
להציע את עצמי. אחרי הכל, הרי עלי מוטלת
מלוא האחריות לבשלון. אני הוא הקצין האחראי״.
״אל נא, אל נא קולונל״ ,אמר דה גורוויל .״אני
חושב שאתה נרגש יתר על המידה. אין הדבר נוגע
כלל לקצינים
״נניח שנחליט על תריסר. לא נטען כי היה זה
מרד. יהיה זה טוב יותר אם נמנע במדת האפשר
משימוש במונח מסעיר זה. פשוט, פחדנות לנוכח
פני האויב״.
״אני התכוונתי לארבע מחלקות״ ,אמר אסולן,
״והנה אנו יורדים כבר לכתה בודדת אח ת...״
״אני מתחנן בפניכם, רבותי״ ,פתח דקם ואמר,
ושוב לא רצה לעצור בעד עצמו, כי חש שדבריו
עושים רושם על דה גורוויל׳ ״תריסר אנשים!
תריסר חיילים, ממש כאילו היו תריסר ראשי בקר.
זה איום ונורא. או שכל הגדוד אשם, או שרק אני
חייב לשאת באחריות. זכרו את ציוני השבח להם
זכינו, זכרו את אשר עבר עלינו בגזרת סושה. את
מצבם של האנשים. את הגשם. ואת האש הרצחנית
של ה,בוש׳ .הגנרל בכבודו ובעצמו טעם שמץ מזה
אתמול. אם עונש לדוגמה אתם מחפשים, מדוע לא
תסתפקו באיש אחד? מדוע דווקא תריסר? מי יוכל
לבחור בהם? מנין נקח אותם? ומי יודע איזה
קשרים יש להם? ברנשים אומללים, הם ניסו גם
ניסו להתקדם. זה היה בלתי אפשרי. על דברתי
רבותי, הם לא היו פחדנים. הם רחוקים ממידה
זאת. הם היו גבורים
״בקיצור, אסולן, אני ממליץ שאנו נסתפק באיש
אחד מכל פלוגה. זה יהיה בסך הכל ארבעה״.
,׳אבל אדוני ניסה אסולן להתנגד.
״בלי אבל, גנרל. זאת היא החלטתי הסופית״.
״אם אתה עומד על כך, אדוני, אני נאלץ להכנע.
אך אני מוותר רק משום שאדוני הוא בעל דרגה
גבוהה יותר״.
״כן, אני עומד על כך, אסולן. לא יותר מארבעה
אנשים״.

הוצאת

אני אוהב אותך כל-כף!
מרוץ השעות מבעית אותי, בכל רגע אני עלול
לשמוע את פעמיהם של הזקיפים הבאים לקחת
אותנו. לא, זה לא נכון. בחוץ עדיין שולט הלילה,
והם לא יירו בנו לפני עלות השחר• הם זקוק •ם
לאור בכדי לכוון את הרובים. כל כך קשה להיות
כנה, דווקא בעתות משבר. כוונתי היא לאמר לך,
שאני חש כאילו הם עלולים לבוא בכל רגע. למען
האמת נותרו לי עוד כמה שעות חיים. ושעות אלה
תמשכנה ללא סוף וללא תוחלת, ובכל זאת תחלופנה
כל כך מהר. כבר עתה אני חש את כל תוכי והנה
הוא קהה ועמום, כאילו עופרת ממלאת את כל מעי.
כן, עוד מעט תמלא אותם עופרת. אולי אצליח
להשתלט קצת על עצמי בעזרת הכתיבה של מכתב
זה המיועד לך, יקירתי. אשתדל לא להעיק בכאב
הממלא את לבי על לבך, כי כאשר תקראי את
השורות האלה, כבר תחלופנה כל צרותי. אף פעם

״ דשא׳ גאה ל הציג ל קור א

העברי את

הספר

״נתיבי התהילה״ מאת המפרי קוב. המספר על משפט
שד ה מ חריד ומעוות. שזי עז ע את צרפת.
מתבונת ספר־כיס 95 -אגורות
״יהיה כך. אני אסתפק בארבעה. אחד מכל פלוגה,
אתה שומע דקס? מחר הם יוצאו להורג ביריה.
ברור?״
״בלי משפט, אדוני?״
״לא ולא. בית הדין הצבאי יתכנס במצודה בשעה
שלש אחרי הצהרים

משפט צבאי או עיוות דץ?
״ובכן, מה אדוני מציע?״ שאל אסולן.
״למשל עשרה אנשים מכל פלוגה. ארבעים בסך
הכל״.
״זאת היא כמעט מחלקה״ ,אמר דקס ,״לפי התקן
הנוכחי של אנשי הגדוד הזה״.
״כלום אינך מגזים במקצת, קולונל?״ שאל דה
גורוויל וחייך בנועם.
״אם את העונש לדוגמה אתה מבקש, אדוני,״

ררת ואני פשוט מתבלבל.
אם סרג׳גט פיקאר או קפטן אטיין יבואו אלייך
אי־פעם, האמיני לכל מה שיספרו לך. שניהם נמנים
על ידידי. ופיקאר הוא הכומר, והוא הבטיח להעביר
אליך את המכתב. נדמה לי שגם קולונל דקס יכול
להימנות על ידידי, אם כי לא היינו כה קרובים
איש לאחיו. הם ודאי יספרו לך מה התרחש, באיזו
מהירות התגלגלו הענינים. הבוקר ערכנו התקפה
ולא עלה בידינו לכבוש את היעד. נדמה לי כי
יובלות עברו מאז. אך הכשלון לא נגרם באשמתנו.
אין יצור אנושי בעולם שיכול היה להתקדם מול
אש נוראה כל כך. מישהו חיפש שעיר לעזאזל
שיעשנו לקח ודוגמה לאנשים, ואני הוא השעיר
לעזאזל הזה. ישנם שניים נוספים אשר גורלם מר
בגורלי. הואשמנו בפני בית דין צבאי ואנו עומדים
להיירות עם שחר. בבית הדין האשימו אותנו בפח דנות,
אך זה לא היה בית דין, זה היה עיוות דין.
אני לא הייתי פחדן, על כך אני נשבע לך. אך הם
זקוקים לשעיר לעזאזל. אינני רוצה לאמר כי לא
פחדתי. אין איש אשר לא פחד--.

לא הייתי פחדן!
אשתי יקירתי,
במה אתחיל לספר לך על מה שקרה לי? זוהי
אכזריות רבה מדי; דעי לך, כי בשעה שתקראי
את אגרתי זאת, שוב לא אהיה בין החיים; לו

ספרי־כיס ״דשא׳

לא תיארתי לעצמי כי זמן יכול להפיק מועקה
שכזאת.
מה יהיה עתה גורלך, יקירתי? מה יהיה גורלה
של אותה בריה פעוטה, ההולכת ונוצרת עתה בתו ככי
גופך? זה הגוף אשר אהבתיו כל כך, ואשר
אותו שוב לא אזכה לראות אך לא על גופך אני
מהרהר עתה• אני כבר פשטתי את הגופניות הגש מית
שלי; שוב אין לי יצרים, אך מאידך־גיסא,
מוחי מתחדד והולך, והוא עומד על סף ההתפוצצות.
צערי על גורלך הוא מכאיב ומדהים עד שאינני
יבול לשאתו עוד. כל נימה בגופי ובישותי זועקת
אליך, מנסה לשוא להביאך אלי, כדי שיחדיו נוכל
לעודד איש את רעותו. אך אני בודד, ואמצעי ה קשר
היחיד העומד לרשותי, הוא לכתוב את המכתב
הזה, אשר את תקראי בו כאשר לא אהיה כבר.
(היו אלו קטעים מ תון הספר ״נתיבי התהילה*)

הנקראים ביותר בישראל

מועמדות

שאלון מועמדות
את השאלון הזה זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין להמליץ
על מועמדת, המתאימה לדעתו לתחרות.

השם-- :
מצבמשפחתי:
הכתוכת המלאה :

עונת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העליה :

צבע שיער — :
צבע עיניים :

שולמית נדלר

בת ה־ ; 17 שולמית, ילידת רמת־גן,
הספיקה למרות גילה הצעיר להיות
אשת־עסקים מתיקה ואף חברה בצופים, בנוער העובד ובתנועה
המאוחדת. תחביביה העיקריים של שולמית הם: ריקוד סאלוני וציור.

השכלה קודמת :

שרה קוון

הינה המועמדת הראשונז! הבאה מעיר הדרום,
אשקלון. שרה באה לאשקלון מאל-
ג׳יריה, לפני שלוש שנים. דוברת, מלבד עברית, גם צרפתית. מקצועה —
ספרית. את שיות הפנאי היא מקדישה לקריאה, ציור ולרכיבה באופנים.

ידיעת שפות- :

ספורט(לציין איזה

מקצוע אד שטח לימודים-- :

מקום העבודה או הלימודים :

האם המועמדת היתה או הינה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגוך
ספורם, להקה אמנותית או כל אגוד אחרי

פרט איזה ומתי

הובבויות :
אס א17ד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
את תולדות החיים של המועמדת, עד
כסה שהן ידועות לממלא שאלון זה.

עליזה אשכנז*

תושבת יפו. עובדת כתופת בסלון
מהודר בתל-אביב. עליזה,
בת ה־ , 21 עלתה לישראל מתורכיה. את זמנה הפנוי היא מקדישה לקריאה,
ריקודים וטיולים. היאדוברית ספרדית, תורכית ועברית צילום: סימן־מוב.

נא לשלוח את השאלון הממולא

בצירוף החומר, למערכת העולם
הזד״ ת.ד , 136 .תל־אביב, ולציין
על המעטפה ״מלכת המים , 1960

מרים לוי

מרמות־ים ליד תל״אביב. בת 8ו, ילידת מצרים.
שערה חום, עיניה שחורות ומקצועה הוא הציור.
היא חובבת דוגמנות ומשחק. בינתיים, מבלה הדוגמנית לעתיד\ אוז
מרבית שעותיה הפנויות על שפת הים בשחיה ובמשחק פינג. פונג.

נא להדביק את תמונת המו

בחינות ס רו ת ומוקדמות

בעולם
קת\1.
קור מקאטאנגה
קולות רבים ניסרו בחלל הרפובליקה הצעירה
ביותר בעולם: זעקות של מאות הנשים
הלבנות שנאנסו על־ידי חיילים אפריקאיים
מתמרדים, אנקות האזרחים האפריק־איים
שנקהלו ללא אבחנה על־ידי הצנחנים
הבלגיים הרצחניים, הכרזות דוברי או״ם,
נאומי ראש־הממשלה פאטריס לומומבה.
אולם קולות אלה, עם כל חומרתם, היו
רק בני הרגע, יישכחו במהרה. הקול החשוב
באמת בא מקאטאנגה. הוא יצא מגרונו של
קויזלינג אפריקאי, מויס צ׳ומבה, שכיר חב־רות־המכרות
האדירות של ההון הבלגי־בריטי־אמריקאי,
החוצבות קובאלט, אורא־ניום
ונחושת במחוז זה.
יהיו נימוקיו של צ׳ומבה כאשר יהיו, השאלה
שעורר היתה עקרונית, תטריד את
העולם בשנים הבאות: האם זכאי שבט אפריקאי
להכריז על עצמאותו, בניגוד לרצון
שאר השבטים באותה מדינה?
התקפה כפולה. מפת אפריקה חולקה
במאה שעברה למושבות, לפי מקריות החדירה
האימפריאליסטית. אותן המושבות הופכות
עתה למדינות חופשיות, בגבולות הישנים.
אולם במקומות רבים נאמן הפרט רק
לשבט שלו, עוד לא הגיע לשלב הלאומי.
בכמה מדינות — כמו בגאנה ובגיניאה
— התגבשו צמרות לאומיות לפני שיחדור
הארצות. אך בקונגו אין כמעט איש, מלבד
פאטריס לומומבה עצמו, הדוגל בלאומיות
קונגואית. כל שאר העסקנים צמודים לשבטיהם,
רוצים להשיג יתרונות לשבט זה או
אחר. צ׳ומבה הפורש הוא רק דוגמה קיצונית.
בעוד שהפטריוטים השבטיים חותרים תחת
גיבוש הכרה לאומית מלמטה, מותקפת הכרה
זו מלמעלה על־ידי רעיון אחר — פטריוטיזם
כל־אפריקאי, השואף לאחד את כל
אפריקה הכושית במדינה אחת, בדומה לרעיון
הלאומי הכל־ערבי. פטריוטיזם זה
הוביל לועידות הכל־אפריקאיות הרבות, מושמע
בפי קוואמה אנקרומה הגאנאי ואחרים.
,נראה כי הפתרון האידיאלי הוא באפריקה,
כמו במרחב השמי: קונפדרציה גדולה
מאד, תוך שמירת הייחוד והעצמאות של
כל שבט. קאטאנגה עצמאית יכולה להצטרף
לאיחוד אפריקאי, אף אם אינה רוצה להצטרף
לקונגו מאוחדת.
אולם תהליך השחרור האפריקאי הוא, כה
מסובך ודינאמי, עד כי כמעט בלתי-אפשרי
להגיון הצלול לנצח בו, אלא אחרי קרבות
מרים. לקונגו, שעונתה במשך שלושה דורות
על־ידי הבלגים, עוד צפויות שנות מאבק
אכזרי, עד לגיבוש הסופי.

התוצאה: לרוקפלר הרפובליקאי יש אינטרס
ברור במפלת מפלגתו ב־.1960
שערות ל מו ת. לעומת הפילוג הרפוב-
ליקאי, בולט הליכוד הדמוקראטי. לפני שבועיים
לא היו יריבים מרים יותר מאשר קנדי
ולינדון ביינס ג׳ונסון, מנהיג הדמוקראטים
בסנאט, שהציג אף הוא את מועמדותו. ג׳ונ־סון
( )49 אמר בגלוי כי קנדי צעיר מדי,
ואילו קנדי הבטיח ״להוסיף כמה שערות
לבנות״ לראשו של ג׳ונסון.
אולם למחרת בחירתו כמועמד, הדהים
קנדי הפיקח את תומכיו המתקדמים בצפון.
הוא דרש למנות את ג׳ונסון, איש הדרום
החשוד כריאקציוני, כמועמד לסגן־נשיא. גם
זה היה הגיון פוליטי אמריקאי: כך הבטיח
קנדי את ליכוד מפלגתו על אגפיה השונים.
יחד עם קנדי וג׳ונסון, עולה דמוקראט
נוסף לצמרת: עדלי סטיבנסון, המועמר ה־דמוקראטי
הכושל בשתי הבחירות האחרונות,
שמינויו לשר־החוץ בממשלת קנדי נראה
ודאי. לא היה זה סיכוי מבטיח לישראל.
כי סטיבנסון, שהיה ידוע פעם כידיד ישראל,
הפך זה מכבר לעוין לה. הדבר קרה
דווקא בשעת ביקורו בישראל .״משהו קרה
בעת הביקור,״ אמר השבוע איש משרד־החוץ
הירושלמי בקול מדוכא, מבלי להסביר
פה בדיוק אירע.
הדבר לא יתבטא במלחמת־הבחירות, בו
ינסו שני המועמדים לצוד קולות יהודיים.
אולם אם ינצחו הדמוקראטים, ישתנה הדבר.
קנדי הקאתולי, לא יוכל להתעלם מן הקרירות
המסורתית של הואתיקאן כלפי ישראל,
וסטיבנסון יגביר קרירות זו. קנדי
נתון להשפעת אביו, שהיה אוהד היטלר,
ושל אחיו בובי, שפעל למען ז׳ו מק־קארתי
והיה כתב בימי מלחמת־תש״ח בארץ־יש־ראל.

מגמות: ריאלית והומנית * מקצועות בודדים
* קורס לחזרה במטימטיקה ריאלית — לדצמבר

מורים אקדמאי ם מוסמכים
לפקידי ממשלה
וחיילים — הנחה
,פ ר 6׳ / 0מר? < איז
6 -8בערב׳

גבע:/

ב י ״ ס ״ ב ן ־יהודה ״

מז׳ אנט1ק 1לסקי ^1,נד-אביב

מאחורי הדואר ב אב ן-גביו־ ו ל

הופיע

צרפת
לראשונה בעברית

נכון ־ אך לה־פך

הידיעה שהופיעה בעמוד הראשון של
היומונים הישראליים אישרה שוב שהעור־כים
צודקים בדעתם (א) כי לוחמי־השיחרור
האלג׳יריים שונאים את היהודים, ו־(ב) כי
ישראל צודקת בתמכה בצרפת נגדם. תוכן
הידיעה: שני אלג׳ירים, מחופשים כאנשי
המשטרה הצרפתית, התפרצו לבית־קפה
יהודי בלב פאריס, פצעו מספר אנשים והרסו
את הריהוט. המתקיפים נעצרו.
כעבור שלושה ימים הגיעו לארץ עתוגי
פאריס, שנתנו למקרה טיפול סנסציוני. נסתבר
כי הידיעה נכונה — רק להיפך.
ההתנפלות בוצעה על־ידי אלג׳ירים —
אך לא על־ידי לוחמי־השחרור. זהות המתנפלים
שונאי־ו־,יהודים: קויזלינגים צפון־אפ־ריקאיים,
המשרתים במשטרה־המוספת הצרפתית,
שמטרתה ללחום בלוחמי־השיחרור.
״מוות ליהודים;״ סיפרו הכתבים הומי
חדשים
צרפתיים, למחרת המקרה: שני שוטרים מוסמי
יהיה הנשיא ה־ 35 של ארצות־הברית? למיים התפרצו לתוך בית־הקפה, בו הרבו
ברגע זה ברור רק דבר אחד: הוא יהיה לבקר יהודים, ברחוב פרנסוא מירון.
הם היכו את יושבי־הקפה בקתות אקדו־צעיר,
בן ( 43 קנדי) או ( 47 ניכסון) ,יסמל
את ירידת דור מנהיגי מלחמת־העולם השניה חיהם, הרסו בקבוקים וירו יריד, אחת. לקול
מן הבמה. רק במדינות מעטות בעולם יוסיפו צוזחות ״יהודים מלוכלכים!״ ו״מזזת ליהודים!״
ניסו השוטרים לגרור איתם את בעל
בני דורו של בן־גוריון לשלוט בשנת .1961
בית־הקפה, המשותק. רק התנגדותם הפעילה
מי משני הצעירים יזכה? ברגע זד, נראה של הלקוחות מנעה את החטיפה.
כי במירוץ, בו יש כמעט סיכויים שוזים
אמיל דאנה 27 יהודי צרפתי שניסה
לשני היריבים (משאל גאלופ אחרון/0 :״51
קנדי ,־ 497 ניכסון^ יתרון־מה למועמד ה־ למנוע את ההתעללות בבעל המקום, זכה
דמוקראטי, ז׳אק קנדי יפה־התואר, גיבור אף הוא בטיפול מצד אנשי משטרת־הקוי־מלחמת־העולם
(כאשר פיקד. על טרפדת ש זלינגים הצרפתית־מוסלמית, כשהוכר, קשות.
לאחר ההתקפה נמלטו שני השוטרים כשהושמדה
על־ידי היפאנים) .כי אחרי שמונה
שנות שלטון רפובליקאי רצוף, בלתי־מצטיין, הם מאיימים על נהג־מונית ומכריחים אותו
יש נטיה באמריקה להחליף את הסוסים. להסיע אותם. המשטרה, שנקראה בינתיים
לעזרה על־ידי תושבי בית־הקפה, הצליחה
חשבון רוקפלר. יתכן כי הרפובליקאים לעצרם, בתוך המונית, כעבור דקות ספורות.
יכלו לשנות את המצב, אילו הסכים המושל
איפול חמור. אולם הפרשה לא נסהפופולארי
של מדינת ניו־יורק, נלסון רוק־פלר,
להיות מועמד לסגן־נשיא. רשימת ניב־ תיימה בכך. כאשר בעל בית־הקפה פנה לסון־רוקפלר
יכלה להיות חזקה מאד. אך רוק־ .שלטונות, נתקל באיפול חמור .׳אנשי המשטרה
הכחישו כל ידיעה בקשר להתקפתם
פלר סירב בד,חלם.
הסיבה נעוצה במבנה המיוחד של הפולי האפשרית מצד שוטרים מוסלמים.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שהשלטונות
טיקה האמריקאית. חשבונו של רוקפלר: אם
ינצח ניכסון ויהפוך לנשיא, יישאר רוקפלר הצרפתיים, המקימים מהומה כל אימת שלעולם־ועד
מם׳ .2כי אחרי ארבע שנות נודע על התנקשות מצד מורדים אלג׳יריים
כהונה בבית הלבן, ייבחר ניכסון בלי כל על אדמת צרפת, מחפים על מעשי־ד,התעספק
שוב למועמד מפלגתו. לסגן אין כל ללות של מוסלמים אחרים — המסורים להם.
סיכוי, אלא במקרה של מות הנשיא —
שיטה זו יעילה לא רק בצרפת. השבוע,
דבר שאינו נראה באופק לאור גילו הצעיר. הוכיחו העתונים הישראליים ששנאתם לאם,
לעומת זאת, ייכשל ניכסון בבחירות לוחמי החופש האלג׳יריים רבה מאזבייק-
אלה, יגברו סיכוייו של רוקפלר להיות מו טיביותם העתונאית. על אף מדי־השלטון אשר
עמד מפלגתו ב־ .1964 המפלה תיזקף על־ לבשו המתקיפים, תוארו, בכל העתונים, כמורדים.
חשבון
ניכסון, מניות רוקפלר יעלו מיד.

= הסתד׳הסטודנטים של
= האונעוסיטה */ל ולא

מם׳ 1
הרצח המסתורי
בסטאייל

השבוע

ספר
של הספר

״מועדון

חטוב״

מאת

ארמון הקרח

אגאטה בריסטי

מאת: עדנה פרפר

ארצות־הברית

העולם הזה 1192

מטובי הרומנים של אגא־טה
כריסטי, בה מתגלה בשיא פוארו הרקולה כשרונותיו, וכריסטי עצ מה
— בשיא אמנותה.
מחיר כל ספר־כים — 1 .ל״י
הפצה ראשית: מזרחי
אלנבי ,60ת״א,
טלפון 64755

פרשות חיים של חלוצים
מופלאים באלסקה. כמו ב־
״אקסודוס״ המספר על יש ראל,
כך מספר ״ארמון ה קרח״
באמצעות דמויות
בלתי רגילות, את קורותיה
ומהותה של ארץ הקרח.
מחיר מוזל
הרוכש

״מועדון

2.50

ספרים

מספרית

הספר

הטוב•״

יזכה בפרס — ספר שערכו
7.50ל״י — חינם.

החפצה הראשית
מזרחי
טל 64755 .
אלנבי ,60ת״א.

המנוי- סיבלוו ווטירווך,
וא פרגו
אוווו בואן רנו.