גליון 1193 מתאריך 3 באוגוסט 1960

רז דדר־ ר 78ו מ

העורך הראשי: אוריאבנרי ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רונאיתו

ע בי ט•

נ לי

כתב ראשי:
אלי תבור
צלם המערכת:
רויר אוסר

עורך כיתוב:
טיוסים נילז
צייר המערכת:
זהי

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
וזמוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
ופוס משה שהם בע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הברי המערכת:
נורית בת־יזור, שייוו גלור, לילי גלילי.
רויר הורוביץ, רותי ורד, יוסר אבו־תמרי.
אביבה סטן, אבנר פרי! ,ונווט קינן.
טילבי השת.

הנקרא

במדינה

וזעתון

ביותר

מי מאיתנו לא שמע בשבועיים האחרונים
לפחות תריסר בדיחות על נשואי הרב
טולידאנו? כולן בעלות טעם מפוקפק, כולן
רחוקות מהומור טוב־לב.
פניתי לכמה פסיכו־אנאליטיקאים ידועים
ושאלתי אותם כיצד הם מסבירים את התופעה
ההמונית הזאת. כמעט כולם יהיו
תמימי־דעים כי מבול הבדיחות לא נבע
ממקור בריא .״אפילו הבדיחות על אדולף
אייכמן,״ אמר לי אחד מהם ,״היה בהן
משום תגובה בריאה: המכאניזם הנפשי
ניסה בצורה תת־הכרתית זו להינצל מן
התסביכים ר,נברוטיים, הקשורים בפשע כה
תהומי בחיסול יהדות אירופה.״
הבדיחות על נשואי הרב נבעו מתהליך
נפשי אחר לגמרי. אנשים ראו את עצמם
חופשיים לתת פורקן לדחפים שבל מוסמכות
החברה האנושית אסרו אותם, או לפחות
הטילו עליהם טאבו חלקי.
השר עשה את אשר עשר, מתוך מניעים
תמימים, הנובעים ממסורת עדתית ומשפחתית
ארוכה. כאשר בחר באשה צעירה, לא
נוצר בו כל קונפליקט בין הדחפים הנפשיים
החבויים שלו לבין מוסכמות החברה
והמוסר, כפי שהכיר אותן.
לא כן אותו חלק מהציבור שמצא פורקן
בבדיחות המפוקפקות. היתר, כאן תגובת־שרשרת
פסיכולוגית, שעל־ידי קישור תת־הכרתי
העלתה בו מחשבות על מעשים
פסולים. לאו דזדקא מחשבות על מעשה
כשל נשואי הרב. כלומר: לא רק אנשים
מבוגרים, שקינאו כליכם בשר על אשתו
הצעירה, כי אם אנשים בני כל הגילים,
שראו במעשה זה את שלילת אישיותם
הם, מכיוון שהם עצמם רצו לעשות מעשים
שונים שכבלים חיצוניים מנעו בעדם מל־בצעם.
על־ידי
הבדיחות המשמיצות מצאו פורקן
לרגשי הנחיתות והקינאה התת־הכרתיים.

אילו היה כאן רק עניין של בדיחות,
יתכן כי הנושא היה גודע בהדרגה, הופך
לחלק מן הפולקלור המקומי או נמחק מן
הזכרון הציבורי. אלא שמאז נודע על
נשואי השר טולידאנו, עברו למעלה משלושה
שבועות — והם משמשים עדיין נושא
נכבד לשיחה ולבדיחות.
כי מאחורי המעשה האישי — יוגדר
כאשר יוגדר: תמים, פיקנטי, משונה, מביש
— מסתתרים מניעים פוליטיים עזים. הודות
למניעים אלה התגלה המעשה בצורה שבה
התגלה, ובנימה המיוחדת שליוותה אותו
מאז. כי מזה חמש שנים נטוש בין הרב
טולידאנו לבין הראשון לציון, הרב הראשי
יצחק נסים, מאבק עקשני. כאשר התקרב
המועד לערוך בחירות לרב ראשי חדש,
הגיע מאבק זר, לשיאים של איבה ונקמנות.
העולם הזה ( )1191 היד, העתון הראשון
שגילה כי בנו של הרב נסים, ח״ב משה
נסים, הוא שהעביר את ידיעת נשואי השר

למערכות של שני עתוני הערב. נסים
הוא גס זה שדאג לתת לפרשה כולד
צביון של מעשה מפוקפק. זר, כל מה
שהיד, דרוש צדי לדחוף את הדמיון הציבורי
למסע הבדיחות והעלבונות שלו.

כאשר אך התפרסמה הידיעה הראשונה
על נשואי השי, הסתפק העולם הזה ב־פירסום
כתבה קצרה על הטכס שנערך בבית
הרב אבו־חצירה ברמלה. אולם כאשר הפכה
הפרשה לעיסוק ציבורי מספר 1בכל רחב־המדינה,
ראה עתון זה הכרת להקדיש לה
את השטח והטיפול המגיע לכל פרשה בעלת
מימדים כאלה.
העולם הזה טיפל בנשוא• הרב טולידאנו
לא כקוריוז אישי, כי אם כמאורע בעד
משמעות ציבורית• ופוליטית ממדרגה ראשונה.
נושא זה זכה מעל דפי עתון זה
לכיסוי הרחב והמעמיק ביותר בעתונות העברית.
על אף הגישה הגלויה, ופירטום
פרטים ביקורתיים רבים שלא היו ידועים
עד אז בציבור, הודו מקורבי השר עצמו
כי כיסוי זה היה אובייקטיבי והוגן.
בכו היה צריך העניין להיגמר. כי מעטות
דין הפרשות הציבוריות הממשיכות לרתק
את הציבור למעלה משבועיים ימים. לא כן
פרשת נשואיו של השר טולידאנו. משום
שנמצא מי שהיה מעוניין בהחיאתה מחדש.
אני עצמי התפלאתי לא פעם, לראות את •
נכבדי העדה הספרדית פונים אלי ומביעים
את רצונם לגלות פרט זה או אחר, בגנות
הרב טולידאנו. חלק מהם היו ידועים
בציבור במתנגדיו, אבל רובם היו כאלה
שבהזדמנויות שונות ממהרים להתייצב
לצידו ולהביע בפומבי את נאמנותם אליו.

הבחירות לרבנות הראשית הסתבכו בינתיים
במערבולת של טענות וטענות־נגד,
האשמות, פניות לבית־המשפט, הכרזות׳,
השמצות וגידופים. ככל שיתקרב מועד ההכרעה,
אין כל ספק כי כל אלה ילכו ויחריפו.
אין שום רע בכך שמתנהל ויכוה
פוליטי וציבורי סביב מישרה כזו. להיפך:
יש מקום לשאול כמה שאלות עקרוניות
בנדון — האם הרב הראשי הינו בבחינת
עסקן או פוסק בהלכה? האם מישרתו היא
מישרה מפלגתית? האם ענייני הדת בכללם
הם קניין של מפלגה מסויימת, או אפילו
של מספר מפלגות?
כל נסיון שייעשה על-ידי אחד הצדדים
לערבב במערכה עקרונית זו השמצות אישיות
— רק יעזור לטשטש את העקרונות
השנויים במחלוקת.
מכתבים איש הענדז

ראש־השנה מתקרב, והריני ממהר להיות
הראשוז המציע מועמד?תואר איש־השנה
ש? תש׳׳ך: אדולף
אייכם! ,שטיפק בעל־כורחו?שנה
זו את ההתרוממות רנעי
היפים כיותר שלה.
ישראל נחשון,
נהריה

יג ע מ

תודה לקורא נחשון,
הראשון שקפץ ליס
ההמלצות. כמו בכל
שנה, מוזמנים הקוראים
לעזור לאייכמן
עורכי
העולם הזר,
בבחירת איש־השנה,
וכן בבחירת אנשי השטחים השונים.

אדם במעצר

אנגלית•צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס ״ ק ד מ ה ״ ת׳׳א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

אנו פותחים :
• קורסים ואודפנים נוספים דמבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (תס 8811ז6ז\מס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• אולפניות קיץ לתלמידי כתי־ספר גומרי ג׳־ח יסודי, ה׳־ז׳
תיכון (למתחילים) לביסוס הידיעות והכנה לבחינות ו״בגרות״
(£אז1ז.ול £8יד1״, 1ע 13^ 11ק ^ 111!8מ) 3
ע״י מורים מעולים
פרטים והרשמה: מ־ 8עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

ישבתי ביום החמישי, ה־ 14 ביולי, בכלא
יפו, בנלל סיבסוד שכנים, ואבקש לפרסם
את הדברים הבאים:
הכריחו אותי לחתום במביעת-אצבע על
מיסטר שאת טיבו לא ידעתי.
סירבו לאפשר לי להתקשר ולהודיע על
מעצרי לשום אדם או ידיד, לא בבתי ולא
בטלפוז.
סירבו לאשר קבלת תיק עם מכשירי־חשמל
בשווי 100ל״י, ודרשו ממני לחתום שהכל
בסדר, למרות שסירבו לרשום תיק זה בתור
רכוש העציר.
הכניסו 30 עצורים בערר למכונית-אסירים
לוהטת מחום, כמו הנאצים בקרונות ההשמדה,
וסגרו את הפתח, למרות שבפנים
עישנו העצירים.
שלוש שעות בערד סנרו אח העצירים בחדר
מזוהם בפסולת, בצורה שאי־אפשר היה
לשבת, ללא אוויר וללא אפשרות לנשת לנוחיות,
אפילו לעצירים של 34 שעות.
חייו אסיר שכל עוונו תיה שבייוש ש
יביאוהו
לשופט. ושמע! שהשופט לא החליט
מה יהיה איתי יוסף מ ,.תל־אביב

שפת השוק

תסיר היו רוכלים בשווקי תל־אביב וברחובותיה,
ותמיד יהיו. אבל בחודשים האחרונים
קיבלה בעיה זו מימה חדש ופרוע. הוא
מתבטא לא רק בנניבות במשקל שתיארתם
(העולם הזה ,)1189 אלא נם ביחס הנורא
לזולת. אם מישהו שואל לטחיר התוצרת
ומיעוט מה איננו ממהר לקנות — מיד
מוטלים עליו הרפות ושיקוצים, כנו! ״מלא
חולירע״ ,״מלוכלד״ ,״זונה״ ,שה! העדינות
ביותר. הבל יפי בישרונו והשכלתו של הרובל.
תארו
לעצמכם מצב שבו אב או אם יוצאים
עם ילדם לשוק ופתאום הם זוכים לקיתון
זה של שפכים. חינוד של שנים מתמ.ש
,.תל־אביב
בזבז והולד לאבוד.

שחור־לכן

בליל שבת, ד 22-,ביולי, שמעתי בחדשות
״קול ישראל״ ידיעה בלשו! זו :״בחבל קא־טאנגה
התנגשו חיילים בלגיים ואפריקאיים״.
מתי יבי! ״קול ישראל״ שחיילי קונגו
הם בני עם וארץ טסוייטת, ולא סתם ״אפריקאים״
— לפחות כפי שהוא ירע לצייז
באותה ידיעה את החיילים הלבנים כ״בל־גיים״
,ולא סתם ״אירופיים״?
למשמע ידיעה זו חזרתי לעיי! בעתונכם,
בידיעה ע? נושא דומה (העולם הזה ,)1191
ונוכחתי כי הנכם בסדר נטור. אצלכם מדובר
על חיילים ״קוננויים״ .כנראה שאינכם
כאותו כלב שתצלומו פורסם לאחרונה במודעות,
כשהוא מקשיב רב קשב לתוכניות
טסו״טות של ״קול ישראל״ (איד אוטרים?
.,בלב מי שמקשיב ובו׳).
אליעזר, גבעתיים
,.העולם הזה״ ידע לננות בשעתו (בצדקו
את טבח שארפוויל. אולם כעת אינו מוצא
לנכו! לומר משהו בננות התפרעויות חיילי
קוננו. לעומת זאת מאשים עתונכם את הציבור
הישראלי בתפישה חברתית ריאקציונית.
לרעתי, יש לגנות כל התפרעות וסע־שי־אלימות,
מביי ייהבחי! בי! האמצעים.
חיים שטיין, ירושלים
העולם הזה 3לויז

טוב עשה ״העולם הזה״ שגינה את הצב עות וההתחסדות של הצינור הישראלי
בלפי קונגו. תמהני: מה צוחקים הישראלים
על כד שרנ-טוראי או סמל בצבא הקולוניאלי
הבלגי הופר תור כמה ימים לאלוף
כצבא ההגנה של קוננו? מה יש? האלופים
שלגו לא היו קורפורלים וסרג׳נטים בצבא
־בריטי או בחיל-הנוטרים? האם 12 שנות
עצמאות כנר פרשות לנו להרים את האר
ולהשיב שאנחנו נולדנו שרים וגנראלים?
לאה גולן, צפת
...כקורא קבוע, החולק אומנם על השק־פת־עולמכם,
אולם רואה בכם, במידה מסוימת,
תופעה פוליטית חיונית --ברצוני להעיר
כי הקאריקטורה האחרונה (העולם הזה

,)1190 המראה אוכל־אדם כושי מבשל את
האיש הלבז המעניק לו עצמאות לאומית,
היא חרפה לעחונכם ולמדינה כולה.
אליהו קוראי, יד־הנה

מוכית ושמה תשוקה

אחרי הכתבה המאלפת (והנבונה!) על
אנסי הטקסי (העולם הזה — )1189 האם
לא הגיע הימן להחליק את הטינה ״טקסי״
במונח, סכסי?׳,
בלהה ספיר, גדרה
מה רע במונח העברי: מינית?
הדעה כאילו נהגי מוניות נוטים במיוחד
לבצע מעשי אונם, אינה משקפת את המציאות
הישראלית בהלכה. למעשה — לנהגי
מוניות יש רק יותר הזדמנויות ואפשרויות,
אולם עובדה היא כי כל בחור ישראלי,
איזה שלא יהיה, הוא אנס בכוח!
למיותר להזכיר שוב ושוב כי בארץ הזאת
קיים עודר ניבר של גברים צעירים.
־סטאטיסטיקד, של אשתקד ציינה בי על כל
1000 נשים, יש בארץ 1031 גברים. מפפר
זה בלבד מעיד על עודר של כ־ 30,000 גברים,
אולם זה אינו הכל: בשים לב לעוברה
כי הנשים מאריכות לחיות מן הגברים,
יוב! כי בגילים הגבוהים (לאחר ,)50 ישנו
עודר של נשים! — היינו, שבגילים הנמוכים
והממוצעים (גיל הנשואיז וחיי-המי:
האינטנסיביים!) עור גדול עודר הגברים על
הנשים בהרבה יותר מ! המשתקר בסטאטים־
טיקה הרשמית!
אי! כלל צורר לרדת לאילת או לקיבוצים
בדי לראות זאת! מספיק לצאת לרחובות תל־אביב,
ובפרט לכיכר מוגריי ולביבר מגד
דויד, מספיק לעיין במודעות השידוכים,
כדי לראות כי על כל נערה המוסרת מודעת
שידוכים, ישנו שלוש מודעות של גברים
צעירים (וכנגד זה — על כל מודעה של
נבר קשיש — יש שתים־שלוש פורעות של
נשים קשישות בודדות) ,ואין לר דבר המשקר
יותר את המציאות הזאת.
מפאת המחסור בנשים צעירות, מפבימים
בתי־הספר לריקודים לתת כניסה חופשית
לנערות וקורסים חינם לנערות. וגם השדכנים
למיניהם נותנים הרשמה חינם לנערות
!ולא מהוד נדיבות, חלילה, אלא מחוסר
ברירה: הביקוש עולה בהרבה על ההיצע).
טובו מאליו שמצב זה יוצר תחרות מוגברת
בין הגברים על הנערות, ובידוע ״באהבה
— כמו במלחמה — כל האמצעים כשדים!״
מבטיחים הרים וגבעות, מרמים ומדיחים
נשים נשואות לבגוד בבעליהן (וזה
משתקף אחר-נד ברציחות מרובות של נשים
נשואות על־ידי בעליה! שתפסון בבגידה),
מפתים נערות המיטות, ואלה שמצליחים —
מצליחים. אולם ליתר — נשארות שתי ברירות
בלבד: לשרוד כרי לשלם את המחירים
הגבוהים הנדרשים על־ידי היצאניות במחתרת
— או: לאנוס!
ופשוט אי־אפשר להביו את כוונתה של
ממשלה ברדיפת היצאניות ובתי־הבושת:האם ברצונה לחנך את הצעירים לחיי פרישות
והתנזרות מינית? או אולי היא מקווה
כי בסופו של דבר יוכל החוו! הנשגב של
״־פרהת הנגב״ לבוא במקום חיי מיז טבעיים?
או אולי תתיר לבסור הרבנות שלנו,
פוליגאמיה בכיוון הפור (פוליאנדריה)? ש-:נערה
תהתז עם שלושה נירים?
גבריאל י ,.רנזת־השרון
בכתבה על אנסי־ה טקסי, כללתם סיפור־עובדות
הדומה למשפג שהתנהל נגד מרשי.
מר פ. ם .אולם במשפט
זה, טרשי לא
נמצא חייב ולא נידון
לשלושה חודשי
מאסר, אלא זוכה
מחוסר הוכחות.
הרשימה הנדונה
גרמה נזק למר פ. פ.
אברהם דינרי,
עורן־דין, תל־אביב
למרות הדמיון החיצוני
בכמה עובדות
בשתי הפרשות, לא
היתה הנענה למרשו
של הקורא דינרי.
דינרי

הרב והריבה

מאז יום אתמול וגם בחלום הלילה לא
מש השחוק מעל פני אשר דבק בי למראה
שחוקו של הרב, בזיעירי טבריא, מעל שער״העולם הזה 1191 מעולם לא השכילו
לעשות שעד מצחיק כגון זה.
הגליוז חזה עורר שחוק כללי בעירנו,
ובל המסתכל בזה בעל־כורחו הוא שוחק.
ס״ט, מבריא
על מה הגעש ומה יוצא דופו בכר שהרי
טולידאנו נשא לו נערונת צעירה? עדיין לא

מגיע לו הכינוי דוז־ז׳ואז. איו הדבר דומה
לנשואיהם של צ׳פליז או המיליונר הצעיר-
ברוחו טומי מאנוויל, למשל. האחד נשא
אשה בעלת שאר-רוח, והשני טבעו שהוא
מתאהב בל שניה וחמישית.
לעומתם הרב טולידאנו, ככל יהודי טוב
וחרר, לא התאהב סתם כד, אלא פנה לשדכנים,
ברר ושקל בדעתו עד שהחליט. האם
לא טבעי שיברור לו צעירה ובריאה, אם
ירו משגת? כל טי שחושב שאשה אינה
בהמה, שילד לבתי־הדיז הרבניים, ובמהלר
המשפטי כבר יוברר לו מה יחסם של הרבנים
לאשה.
א. קריתי, חיפה
בגילוי־רעת הרבנים הספרדיים נאמר כי
הרב אליעזר אליפנדרי התחתז בגיל .90
הריני מוצא לחובה להכחיש את הדיבה הזאת,
היות שבל השנים שהרב גר בצפת,
הייתי בז־בית אצלו ומלווהו לכל אשר הלך,
עד השנתיים האחרונות שעזב את צפת וח*
בירושלים, שאז כבר היה למעלה מגיל .110
על עובדה זו שוחחתי עם הרב ר׳ בעריש
ולץ, גם הוא היה מהיוצאים־ונכנסים לביתו,
שכאלה היו מתי מספר. אני הייתי רך בשניה
או, והבל ברוד וזכור לי: שלא הת*1

שמואל
בן־אורי, צפת
לר תואר ולד הדר /אדוני, בבור השר! /
אולם עם זה ההדר והתואר /נהגת כבחור־צ׳יק,
מבני הנוער,
זהו זה. עשית מה שעשית כבחורצ׳יק
צעיר ממש /אולם איו לקנא לא בד, לא
ברעיתר ולא בירח הדבש בו שמונים
לגבורה״ — לד היטב מוכרת אימרה זו
של חז״ל /ואב! בגיל זה נעשית ״גיבור
היום״ וחברה׳מן יוצא מ: הכלל,
בכבוד וללא קנאה:
אזרח־הדיוט, תל־אביב

בוא נבלההפעם
ברודוס וביוון
כך אומרת כל אשד. נבונה
לבעלה. כי רק החל מהשגה,
יכול הישראלי ליהנות
מהנופש הנעים ביותר באזור
הים ־התיכון.
ברודוס ביוון
באיים האגאיים.
מקסימים, נופים יוזני מקורי, בידור שכיות תרבות נפלאות,
טיולים וסיורים דבי,ענין

טיסה הלוך ושוב, ב תי מלון ממדרגה ראשונה.
12 ימי נופ ש במחיר מ־— 410.ל״י עד— 475.ל״י

מאבק ההתאבקות
בקיצר למה שנכתב עלי ועל ענר ההיאבקות
בכלל (העולם הזה ,)1189 הייתי מאוד
רוצה להוסיף שאם
לא יעשו משהו מיידי
כדי להציל את
הענף, עוד מעט לא
יהיה מה להציל.
אני, על אר מצבי
הכלכלי הגרוע, הקדשתי
את כל כוחו־תי
וזמני לפיתוח הענף.
אז כאשר מגיעה
נסיעת, דורשים
ממני המומחים החדשים
של הענף להוריד
שיבעה קילו
ממשקלי, וכמובז שסירבתי.
חוץ מזה
הם לא מתביישים
לבקש הלק מדמי ה:ולשני
נסיעה,
כתנאי להשתתפות
האנשים במסע הנבחרת לפולין.
את התוצאה של הטיפול הרשלני הזה
כספורטאים ראינו בפולי! .ללצי פלדשטייז,
המאמן הוותיק, אמרו שהוא כבר מיושן.
אבל כולנו יודעים שדווקא בזמן שהוא אימן
את המתאבקים, ולא אפרים פישר, זכינו לתוצאות
הטובות ביותר במיפגשים הבינלאומיים.
הוא נתז לאנשים להופיע במישקל
שלהם, כי ידע שירידה פיתאומית במישקל
פירושה פחות כוח.
הרצל גולשני, אלוף ישראל
בהיאבקות משקל קל, תל־אביב

פרטים והרשמה במשרדינו:
טל 64509 .
תל־אכיב, רח׳ נחלת בנימין 63
טל 2186 .
ירושלים, רת׳ יפו פנת רח׳ שטראוס
טל 66622/2975 .
חיפה, שער פלמר 3
דחף

מס׳ 2

יד ד>

ספר
המלשין

מא ת

א דג א ר וו אלאס

השבוע !

,,מועדון הספר חטובי׳

לראשונה בעברית

דיכוי כהנים
הרסתם אותי. פצעתם את נופי אלף אלפי
פצעים, וזריתם מלח על כל פצע לחוד. מר,
פשעי שבד אחם נוהגים בי?
כתבתי מיכתב לעודד ושאלתי מרוע לא
פירסם מיכתבי הקודם. בא ופירסם מיכתב
של אהד שלמה כהו, המגדר את הנוער,
וכל בני ונכדי הטילו עלי חרם. כתבתי לכם
שנית, והנה בא ופירסם מכתב של אחד
שלמה כהז אחר, שבולו דברי שחצנות אשכנזית
ודברי גידור ל״שחורים״ — ואנוכי
ב! מצריים אנוכי, וכעת מאיימים כל שאר
בני משפחתי הענפה לנדות אותי מקרבם.
אנא, הושיעו ופרסמו את מבתבי שלי!
שלמד, כהן, תל־אביב
האם זהו? —
תמהני על ההלטח ממשלת ישראל לשלוח
את מר אהוד אבריאל, צעיר אשכנזי מווינה,
כשגריר ישראל למדינת קונגו החדשה.
וכי חסרים במדינה צעירים ספרדיים,
אנשים משבילים ונעימי־הליכות, היכולים
לייצג את המדינה בארץ אפריקאית? האם
לא הוכיח מר ירוחם כהז, בז משפחה תימנית,
כי שגריר ממוצא מזרחי עדיף באפריקה
על אחד הדומה למושל חבלני שאד וה
עתה יצא?
תיפתודנא הממשלה בית־ספר מיוחד ל־דיפלוטאטים
בני עדור, המזרח, בדי לחה
למרינה ייצוג מתאים ביבשת השחורה!
שלמה כהן, תל־אביב

וואלס, אמן הסיפור הבלשי
המפתיע, עולה על עצמו
בפרשה סבוכה זו של נבלי
העולם התחתון, אשר ״מלשין״
אלמוני שולט בו.

מחיר כל ספר־ב־ס — 1 .ל״י
הפצה ראשית: מזר הי
איניי 60׳ ת״א,
טלפון 64755

נשואי מומו

לא רק ׳שנשואי אינם מפריעים לי בהני-
שד עבודתי כמארנן תזמורות ונישפים של
החברה, כפי שציינתם
במדור ״אנשים״
(העולם הזה .)1191
להיפר — הם מעודדים
אותי לעשות
יותר.
אחד המיפעלים הגדולים
שאני עומד
לבצע בזמן הקרוב
הוא פיקניק אופנועים
ענקי. ב־ 16ל־אנוסט
אנו, מומו
ולהקתו, יוצאים בשיירה
של 70 אופנועים
לנהריה כדי
לעשות פיקניק המוני
על החור. מי
שיש לו אופנוע ומומו
ורעיתו
רוצה להצטרף אליתפאדל(
.ננות־זוג רצויות).

מומו (שלמר, יעקובוב) ,תל־אביב
העולם הזה שסח כי הנוורווגאמיה הצליחה.

ח?דה לפיי טון
פ ליי ס
מאת

גדייס מטא ליו ס
יותר נועז, יותר מרתק, יוהד
מסעיר מ״פייטון פלייס״ .בעט־אמן
מסירה הסופרת את הלוט
מעל השחיתות המסתתרת מאחורי
החזות הצדקנית של עיירה
אמריקנית קטנה. ספר שאינו
דבר לדמיונו של משאיר הקורא!
ב ק רו ב — סרט רב־כוכביב
מחיר מוזל 2.50ל־י
הרוכש 6ספרים מספרית

״מועדון

הספר

הטום״

יזכה בפרס — ספר שערכן
7.50ל״י — חינס.
ההפצה הראשית
מזרחי
טל 64755 .
אלנבי ,60ת״א.

למכירה :
בניין ברחובות
בנות 3חדרים ו־2
של נ/ז 2דונם —
לפנות: תל־אביב,

להשכרה :
ובו 2דירות,
חדרים. על שטח
טוב גם למוסד.
טלפון .24749

דירה בת שני חדרים במרכז
דיזנגוף, טוב למשרד. לפנות:
טלפון .24749 :
תל־אביב,

*שונים תמיד ־ אנחנו
במדינה העם
אבלאבד ,

ערי ישראל לבשו אדרת אבל.
בתי הקולנוע, בתי השעשועים, בתי־ה־אוכל
נסגרו. חלונות־־הראוזה השחורים השרו
אוירה של דיכאון.
הארץ כולה היתד. מוכנה לשפוך את
דמעותיה.
אולם. כמעט איש לא ידע, בעצם, לשם

* התשעה באב הוא דוגמה קלאסית לאחד
האבסורדים הגדולים של האנושות: המשך
שלטונה של מסורת שאיבדה את תוכנה,
והעומדת בסתירה מוחלטת למציאות ולתחושת
הדור.
היום בו נחרבו — לפי המסורת — שני
בתי־מקדש בישראל, היה בצדק יום־אב
בשנות הפזורה הארוכות. אולם עם הקמת
מדינת ישראל, היה צריך להיות יום־חג: יום
המזכיר ליהודים את התמורה הגדולה שחלה
בדור הנוכחי בחיי־הארץ.
תחת זאת ממשיכה המסורת הנושנה לשלוט
כאילו לא קרה מאומה• באמצעות תככים
קואליציוניים, עולה בידי מפיקי־ההנאה ממסורת
זו להשליט את רצונם בציבור. בעוד
שיום הזיכרון לחללי צה״ל נשאר כמעט
ללא סימני אבל, ובעוד שיום זכרון השואה
הפך לבדיחה עצובה, ממשיך התשעה באב
להשרות אווירה מלאכותית של אבל כוזב —
והשנה יותר מאשר בכל שנה קודמת.
סיכם ליצן תל־אביבי את דעת הקהל :״אבל
אבלים, הכל אבל!״

יחסים מרח ביי ם
ס אח שוודו ש

אבקת כביסה כמו
סייד, תוצרת חוץ

:קת כביסה חדשה -בשיטה חדשה

?ויק הגישה לעקרת הבית, מראשית הופעתה בשוק, רק מוצרי נקיון ואבקות כביסה
:ים ובדוקים. תוצרת?!ויק נבדקה במכון הממשלתי בירושלים וקיבלה אישור ש״קויק
כיסה לא מזיק״.
זוך רצון להגיש לעקרת הבית מוצר כביסה העולה בסיבו על מוצרי הכביסה בארץ
נאה לארץ מכונה מיוחדת המייצרת את אבקת הכביסה החדשה קויק דח-לוקס, בשיטות
קות חו״ל. מכונה זו מייצרת את אבקות הכביסה בשיטת חום גבוה ויובש ואבקה זו
:שת ביחס לאבקות אחרות כמו הנם קפה לעומת הקפה הרגיל.
נבקר, זיו נמסה מייד במים ונותנת נקיון ולובן אשר עקרות הבית הישראליות לא מכירות
זו עדיין. וזה מחוץ לאריכות ימים נוספת לכביסה — כי האבקה החדשה, קויק דה־לוקס,
•צרת מחומרים נקיים והיא אלקלית לגמרי.

ליהודים היה תמיד מזל עם מלכי פרס.
המלך כורש שם קץ לגלות בבל והרשה
לגולים לחזור ארצה — הזדמנות שרק חלק
קטן מן היהודים השתמש בה. המלך אחש־זזרוש
הרשה ליהודים לתלות את אויביהם
על עצים גבוהים ולהתחלק ברכושם.
השבוע זכתה ישראל במפתיע לעזרתו של
מלך פרסי שלישי — מוחמד ריזה פחלאזזי,
השאהין־שאה, מלך מלכי פרם.
גכולדת וחמוקים. למרש היחד, סיבה
מדינית חשובה לארגן תנועה ציונית -הוא
היה מעוניין בעמים ידידותיים, כמו הצידונים,
היהודים והערבים, כדי שישמרו על
גבולות ממלכתו הנרחבת. גם למעשיו של
אחשודרוש היתד, סיבה מוחשית, בדמות המלכה
אסתר שופעת החמוקים. אולם סוד
ידידותו של השאה מוחמד לוטה בערפל
סמיך.
הדבר כולו בא במפתיע. בתשובה לשאלה
פרובוקאטיבית, שלא ברור אפילו מי שאל
אותה, ענה השאה במסיבת־עתונאים בתמימותו,
כי פרס מכירה בישראל, ואינה
מחזיקה בד, צירות רק מטעמים תקציביים.
היחה זאת חשובה חמקנית. פרס אמנם
הכירה בישראל, זמן מה אחרי קום המדינה,
אך רק דה־פקטו (״למעשה״) ,לא דה־יורה
(״להלכה״) .את נציגה החזירה מישראל לא
מטעמים תקציביים, אלא תוך התחשבות ב־דעת־הקהל
הערבית. ישראל, שאינה מתחשבת
בנימוקים תקציביים בשטח זה, היתד, ברצון
מקיימת שגרירות משלה בטאהראן, אילו אך
הורשה לה הדבר. גם העזרה הפרסית שניתנה
לישראל, ניתנה בהיחבא, ותמורת
תשלום מלא.
זיג־זג חיש. אולם נשיא רע״ם רק
חיכה להזדמנות זו. הוא פתח במערכה
רבתי, העליב את השאה אישית, החזיר את
שגרירו מטהראן, גרם לניתוק היחסים הדיפלומאטיים.
השאלה היתה: מדוע?
כל העולם עסק בניחושים. הסיבה הסבירה
ביותר היתד, כי המדינאי המצרי הערמומי
הגיע, בקו הזיג־זג הרגיל שלו, לשלב של
התקרבות מחודשת לברית־המועצות. האויבים
העיקריים של מוסקבה במרחב הם תורכיה
ואיראן: שתיהן יכולות לשמש בסים
נוח לטילים אמריקאיים, לסכן את הלב התעשייתי
הסובייטי.
אין ספק כי ברית־המועצות היתד, מוכנה
לשלם מחיר גבוה עבור התקפת־עורף ערבית
על הציר אנקרד,־טהראן. גמאל עבד אל־נאצר
היה מוכן לתת את השרות. לפני
שבועיים חידש את תביעת סוריה לחבל
איסקנדרון — אזור ערבי מובהק, שנגזל
מסוריה כתוצאה מקנוניה צרפתית־תורכית*.
ההתקפה על פרס היתר, המשך הגיוני.
* ערב מלזזנזת־העולם השנייה, כשצרפת
היתה סעוניינת למשוך את תורכיה לצז המערב,
לנמרל אותה במלחמה.

כזי קפפ״ שיו א, מדינאי ישראל שמחו על
ההתפתחות, כאיכר הזוכה למטר בלתי־צפיי
בקיץ. בכמה מוחות אף קם לתחיה, השבוע,
חלום ישן: ברית העמים הבלתי־ער־ביים
במרחב, מעין משולש פרם־תורכיה־ישראל,
נגד נחשול הלאומיות הערבית.
אולם כמו חלומות רבים אחרים, הנרקמים
בישראל על רקע השינאה לערבים, היה גב
זה מיקסם־שווא. לא תורכיה ולא איראן
הראו אי־פעם נטיה קלה שבקלות להתקשר
בגלוי עם ישראל. כי שתי המעצמות קשו רות
במעצמד, מוסלמית שלישית — פאקים־
טאן — התומכת בפירוש בלאומיות הערבית.
סיבה שנייה: לא תורכיה ולא פרם
יכולות להקים נגדן את כל העולם הערבי,
מבלי לסכן באופן חמור את גבולותיהן
הדרומיות.
לכן, בניגוד לאחשוזרוש, לא יעזור מוח־כד
פחלאויי ליהודים לתלות את המן הרשע
על עץ•

התנ״ך הציוו־השם
טובי קשור במחשבותיהם של תושבי
ישראל בקיצוניות מדינית, השבוע הגיע
ארצה מאמר החתום בשם זה, שביטא, אל
נכון, נטיית קיצוניות למדי על יחסי ישראל-
ערב.
לא היה זד, מאמרו של ח״ב מק״י טופיק
טובי אלא רשימה, בחתימת ידה של הסופרת
הלבנונית אסמא טובי, שראתה אור ב שב-
עגן הביירותי אל צייאד.
כותבת טובי :״שערוריה שאין כדוגמתה
מתחוללת לעינינו. אחד מבתי הספר התיכוניים
החשובים ביותר של לבנון מלמד את
תלמידיו כי ישראל הינה מעשה־ידיו של
האלה,ים.
בשא לוני המיבחנים בתנ״ך, המופ צים
על-ידי בית־ספר תיכון זה, נכללות שאלות
הקשורות בהבטחת האלהים להקים מדינת
יהודים בארץ הקדושה סיפורים על
כיחם הפאנטסטי מול פני כל שאר העמים...
הצדקת מעשיהם המתועבים ועוד,
״בין היתר, כתוב בחומר זה כי ישראל
ניצחה את מלך הכנענים, תושבי ארץ־יש־ראל
הראשונים ...למלך זה היו 900 מרכבות
עשויות ברזל בעוד שלישראל לא היתה
אף מרכבה אחת. בכל זאת, ניצחה ישראל
את כנען וסיפחה את אדמותיה לממלכתה.
״האלוהים כעס׳ לדברי החומר הזה, על
שאול המלך על כי לא השמיד את עמלק
ולא הוציא את אגג להורג. אם זוהי מסקנה
נכונה, מדוע יתלוננו הערבים על דיר־יאמין,
קיביד, או כפר קאסם?״

יחסי־חוץ
א שה באפ רי ק ה
לפחות איש אחד הקרוב לעיצוב מדיניות־החוץ
של ישראל הציע השבוע — ספק בהלצה,
ספק ברצינות — הצעה מקורית: לגייס
את כל הכושים אזרחי־ישראל לשרות־החוץ.

לנו כמה עשרות אזרחים שחורים.
אחדים מהם ערבים, בעיקר בדואים. יש גם
כמה כושים פלשים־יהודיים מחבש. צריכים
למנות אותם לשגרירים במדינות החדשות
של אפריקה. לא חשוב אם יש להם כשרון
דיפלומאטי, או אם הם יודעים קרוא וכתוב.
נצרף לכל אחד מהם נהג צבר, שינהל את
עניני השגרירות, כנהוג בכמה שגרירויות סובייטיות.
העיקר שד,שגריר עצמו יהיה בעל
עור שחור, ויהיה בעיני חברי הממשלה המארחת,
אחד משלנו׳ .זה יפלם את דרכנו
לאפריקה.״
ספק אם הצעה מהפכנית זו תתקבל על־ידי
משרד־החוץ הישראלי. אולם עד כמה שבעיות
של צבע ומין יכולות לקבוע ביחסי־החוץ
של , 1960 נסתבר מתוך סיפור שגילה
השבוע דיפלומאם בכיר, בשיחה פרטית..
רוכה מכוון. הדבר אירע בשעת חגיגות
עצמאות קאמרון (הצרפתית לשעבר) ,לפני
חודשים אחדים. שתי נשים ישראליות —
שרת־החוץ גולדה מאיר ועוזרתו. לו קדר —
נשלחו לייצג את המדינה בחגיגות אלה. הן
נתקבלו בכבוד מלכים ונשלחו לחווילה חדשה
ונאה, בסביבות הבירה. החווילה היתד, מצויירת
בכל טוב — מנורות־חשמל בלי
חשמל, תנור גאז בלי גאז.
גולדה נכנסה למקלחת והחלה נאבקת עם
מכשיר זה, כאשר נשמעה נקישה חזקה בדלת.
לו קדר פתחה ומצאה את עצמה מול
הלוע הפעור של רובה. קצין אפריקאי ושני
חיילים באו ״לערוך ביקורת״ ,כיוונו את נשקם
אל האורחת הרמה, אך הסתלקו אחרי
הסבר.
אחרי שנתנסו בחוויה זו, שמחו שתי ה־
(הנושד בעמוד )6
העולם הזה 1193

י שגה מהלה ממאירה המשותפת
כמעט לכל העסקנים הצבריים הצעירים׳
בני כל החוגים והמפלגות: הקלפטומאניה
הרוחנית.
זוהי מין סחבנות, הנמשכת אל הסיסמה
המבריקה• העסקן הצעיר קורא בחטף מאמר
או ספר׳ פרי־מוחו של זולתו, מעתיק ממנו
כמה נוסחות נוצצות, וחוזר עליהן בנאומו
הבא. הדבר מבטיח לו כותרות רועשות
ביומונים ובצהרונים, שאינם יודעים את
המקור האמיתי. והעסק! מתעטף באיצטלה
של איש־רוח דגול והוגד,־דעות מעמיק.

הכל שהעסקן יזהר סמילנסקי
(כניגוד לסופר ס. יזהר) נדבק
כמחלה זו. הוא נאם כמרכז מפא״י
על כעיית הדור הצעיר. הוא זכה
לפידסומת רכתי. איש לא הצכיע

לואו וכלשונו בסטנוגרמה הרשמית שלו,
הוא דוגמה מעציבה לכך. זהו אוסף של
רעיונות שאולים, ללא נסיון לגבשם במערך
הגיוני, גיבוב דברים רדודים בעלי
יומרה לעמקות׳ המסתיימים בשלוש מסקנות
שטחיות עד כדי גיחוך( :א) להקים
במפא״י חוגים ללימוד( ,בן להקים ב־מפא״י
חוגים לבירור( ,ג) לשתף צעירים
באחריות — כלומר, לחלק להם ג׳ובים.

חוששני כי סיכום זה עצמו דומה
לספל אספרסו: הוא מהיר וזול,
אף שאינו חריף.

יני אומר את הדברים כדי לקנטר
את יזהר — אף שמוטב היה לו לנטוש
את הבמה הפוליטית ולהתמסר למקום
שכבודו (וכישרונו) מונח בו. אך נאומו
זה של יזהר מחייב תגובה, מפני שהוא
אופייני לתופעה ציבורית נפוצה
מאד: ההשתמטות מהחובה להתמודד
ברצינות עם בעיית הדור הצעיר.

דור זה -הדור שהיה צעיר
מדי מכדי לקחת חלק כחוויה
הגדולה של מלחמת
תש״ח, ילידי 1932 עד 1945
הוא סימן שאלה גדול,על העוכדה שכנאום המכריק כולו,
אין אף מחשכה מקורית אחת.

*•< ה המוטו המשותף לרובו של ה־
נו ע ר בגיל זה (30־ ?)20 דומה שלא
אטעה ולא אגזים אם אומר: לאן הערב?״
זהו שיא הנאום• שיא מבריק, באמת.
חבל רק שהוא הופיע, לפני חמש שנים.
על שער העולם הזה (.)933
כל שאר הרעיונות הנוצצים של הנאום,
בלי אף יוצא אחד מן הכלל׳ הופיעו לפני
ארבעה חדשים בכתב־העת אפל!ים, במסה
אחת של אורי ראפ, מדען צעיר ומבריק.
אפילו את הסיסמה ״דור האספרסו״ לא
לקח יזהר מארתור קסטלר עצמו, שיצר
אותה, אלא מאותר, מסה — דבר הברור
בעליל, מאחר שיזהר אינו מעתיק רק את
הסיסמה, אלא גם את המשמעות שניתנה
לה על־ידי ראפ.
כל הוגה־דעות מעכל כל העת רעיונות
של זולתו. הוא דומה לשחקן כדורגל המקבל
כדור של עמיתו׳ מגלגל אותו לעבר
יעדו ומוסרו הלאה. איש לא היה בא בטענות
אל אותם עסקנים צעירים אילו נטלו
את רעיונות הזולת׳ עיכלו אותם, התמודדו
איתם והוסיפו להם.

הצרה היא שאין הם עושים
זאת. הם לוקחים את הקליפה החיצונית
של המחשכה -הסיסמה
ומתעלמים מן התוף החי. אתהסיסמה הם מוכרים תמורת כותרת
רועשת. אין הם עוזרים לפיתוח
המחשכה, אלא לטכיעתה כים
של פיטפוטי־הכל שטחיים.
יזהר הסופר הוא בעל שיעור־קומה׳ וספריו
שימשו חומר־גלם למחשבה פוריה גם
על מהות הדור הצעיר• ואילו יזהר העסקן
נוהג כחבריו — תאומו על ״דור
האספרסו״ ,שרק השבוע ניתן לקראו בס־

מדאיג עד מאוד וכלתי־מוכן כלל.
אפשר להשתמט מן הבעיה בשתי דרכים:
• על־ידי חנפנות אווילית, לאמור :״איזה
דור נהדר! איזה דור בריא! איזה נוער
יקר ! הוא עולה על שני הדורות שקדמו
לו, ורק המשימות חסרות לו כדי להוכיח
את גדלותו!״
• על־ידי קינה מיואשת׳ לאמור :״איזה
דור נורא! איזה דור חסר אידיאלים! איזה
נוער שנולד זקן! איזה אוסף של בורגנים-
זעירים, נטולי מתח, אופי וכוח־רצון! איזה
חבורה של גמדים עלובים׳ אחרי ענקי
השומר והפלמ״ח!״

יזהר וחכריו מתנדנדים כמטוטלת
כין שני קצוות אלה. אולם
שניהם כוזכים ועקרים.
ך*< ל שיככת־גיל נוטה, במרוצת ה־
^ שנים׳ לשכוח את מגרעותיה ולפאר
את עצמה• נעוריה נראים לה כתור הזהב.
יתכן שזה סימן לראשית ההזדקנות.
שיכבת־הגיל. שלי — דור הפלמ״ח וה־מחתרות,
מקימי המדינה ולוחמי תש״ח —
מתחילה לגלות סימפטומים מופלגים של
מחלה זו, היא מתחילה לראות את עצמה
כשיא כל הדורות, כדור אפוף גדולה והוד.

לצערי, איני יכול להצטרף להערכה
זו. איני חושכ שהיינו שיכ-
כת־גיל כה מפוארת, שאחינו הצעירים
חייכים להכיט כה כהע•
רצה וכחרדת-קודש.
במקרה הטוב ביותר׳ היינו דור של
ממלאי־פקודות. כל זקן וכל עולה חדש
שהרים דגל, מצא בנו טוראים נאמנים.
הקשבנו לדברי זאב ז׳בוטינסקי, והצטרפנו
לאצ״ל בהיותנו בני . 14 יצחק שדה קרא,
וקם הפלמ״ח. גם לח״י וגם אצ״ל הונהגו,
בשנים המכריעות׳ בידי מנהיגים שבאו זה
עתר, מפולין. ואפילו הכנענים התקבצו לקריאת
בן הדור הקודם, שלא נולד בארץ.
דור זה לא הוליד מתוכו עגנון חדש,
רק את יגאל מוסינזון ואת משה שמיר.
גיבוריו, אנשים כמו יגאל אלון ומשה
דיין, היו ממלאי־פקודות מבטן־ומלידה׳ אנשים
שלא מרדו מעולם באבותיהם, שכל
כוחם היה בביצוע יעיל ומעשי של משימות
שאחרים הטילו עליהם• ״נחלצנו למשימות״
— אך לא ״יצרנו משימות״.

״העולם הזה״ ,ספטמכר 1955

וזו התמונה האופטימית כיותר.
למעשה אין היא נכונה. כי לוחמי
כל המחתרות היו מיעוט קטנטן
כדורנו. כשעתנו היפה כיותר -

כשיא מלחמת תש״ח -היינו כסך
הכל רככה אחת של לוחמים
עייפים, ולפחות 90 אלף משתמטים
כמדים וכלא-מדים הכיטו כנ*
ככוז וכזילזול.

ץ ו היתה שעתנו היפה ביותר — אך
| לא האחרונה. איך הוכיח דורנו את
יכולתו למחרת המלחמה, כשהיה צורך
להטביע חותם על המדינה? איך עמד במיב־חן,
כאשר נעלם המתח הכפוי מן החוץ,
והיה צורך להחליפו במתח הבא מבפנים?
תוצאות מיבחן זה עגומות ביותר. דור
לוחמי המלחמה התפטר למחרת היום מן
האחריות. את עיצוב דמות המדינה הניח
לאבותיו הקשישים, העייפים וחסרי־המחח,
אנשי העליה השניה• הוא עצמו מיהר לעמוד
בתור — למישרות, לפריג׳ידרים׳ לשליחות
לחוץ־לארץ.

לא המיכחן הציכורי לכדו הוא
המכריע. חשוכ עוד יותר המיכחן
הפרטי. איך הוכיחו כני דורנו את
עצמם כפרטים? האם ידעו לפחות
דעצכ ערכים אנושיים וחכ״תייפ,
שיתנו טעם לחייהם האישיים?
האם ידעו להעניק משמעות כת־ערך
לכיתם ולמשפחתם? האם
השכילו, לפחות כאנשים פרטיים,
לעורר ככוד כלכ כניהם ואחיהם?
אחת לשבועיים, בליל שבת, נערכת במרפסת
שמול דירתי ״מסיבה״ של נוער.
מדי פעם אני נדהם נוכח ריח הריקנות
וו־,שממון הנודף ממסיבות אלה. אך בכל
שבוע שני עומדת המרפסת לרשות ההורים
וחבריהם. הם יושבים סביב שולחנות
ומשחקים בקלפים, כמו כל השכנים על
כל המרפסות מימין ומשמאל• לעומת ה־שממון
הנורא שלהם, נראות מסיבות הנערים
והנערות כשופעי תוכן וטעם.

ף א להגן על דור האספרסו אני בא.
/אין הוא מוצא חן בעיני. נכונות כל
ההאשמות המוטחות בפניהם של בני דור
זה: הם קונפורמיסטים ופורקי־עול, נטולי
אישיות ואופי, בורגנים־זעירים ושוחרי־נו־חיות,
חסרי שאיפות לאומיות ופרטיות,
בעלי השכלה ירודה וכוח־יצירה מדולדל.
נכון שנדמה להם כי הכל מגיע להם. ונכון
שכל שאיפתם בחיים היא להסתדר במהירות
האפשרית בקן קטן ועלוב וסטאנדרמי.
כל זה נכון, ובכל זאת —

וככל זאת, מוטכ כך מאשר אילו

היה זה דור של חקיינים, חקייני
העליה השניה או חקייני הפלמ״ח.
איננו זקוקים לצעירים המהופשים
למייכשי־כיצות או לפרטיזנים. כי
החיקוי, אין כו כוח ואין כו אמת.
ודור המקכל כעיניים עצומות את
ערכי אכותיו, דור עקר הוא.
טוב שדור זה קטל את הערכים הישנים
ואת המושגים הישנים, את האידיאלים הישנים
ואת הסיסמות הישנות• מלאכת ההרס
כשלעצמה אינה יוצרת מאומה. אבל
בלי הריסת הישן אין מקום לחדש.

כ י כאים אנחנו אל השאלה האמי1תית׳
היחידה שיש לד, משמעות. אין
מקום לשאלה: האם הדור החדש מסוגל
לשאת בערכים הישנים? השאלה הנכונה
היא: האם הדור החדש מסוגל להוליד מתוכו
ערכים חדשים, כוחות חדשים?
אין רע בכך שדור זה בוחר לו בשפה
משלו — שפת האספרסו והצ׳א־צ׳א־צ׳א,
הציור המודרני והשירה המודרנית. אם
סיגנון זה אמיתי, אם הוא מביע בכנות את
תחושת־חייו, הריהו חוקי ככל סיגנון של
כל דור אחר. האספרסו אינו נופל מן
הגזוז׳ והצ׳א־צ׳א־צ׳א אינו פחות מוסרי
מן הקראקוביאק.
השאלה היא: האם סימון זה יתגבש
בהדרגה למשהו עמוק יותר, למוסר חדש
ולציוויים חדשים; האם יהיה מסוגל להוליד
יצירה של ממש, באמנות ובספרות,
במחשבה המדינית והחברתית?

או כמלים אחרות: האם מתוך
ההמון הזה של שותי-האספרסו
וצופי-כארדו ומאזיני-פרסליי ורוק־די-צ׳א־צ׳א-צ׳א,
יקום כרכות הימים
קומץ נכחר של מנהיגים
אמיתיים -המסוגלים להתוות
דרך עצמאית לפיתרון כעיות הדור,
ולהוכילו כדרך זו.
הפסימיסטים אומרים: הדור אינו מסוגל
לכך. שום דבר אינו נובט בו. כולם מוכנים
להסתפק בנוחיותם העלובה, בג׳וב המפלגתי
שהעסקן יזהר סמילנסקי מציע להם.

האופטימיסטים אומרים: תנו
לו זמן. עוד לא היתה לו שהות
ליצור מאומה. עוד הוא מחפש
את עצמו. אין יוצרים יצירות גדולות
כגיל .20 הניחו לו להתגכש,
הטו אוזן אוהדת וכלתי-משוחדת
ללכטיו -וככוא היום יתפרץ.
אני נמנה עם האופטימיסטים.

במדינה
(המשך מעמוד )4
נשים להופעת אהוד אבריאל, שהיד. אז עדיין
שגריר ישראל בגאנה, ואשר בא אף הוא
לחגיגות. בהשפעת אבריאל, הועברו שתי
הנשים מן החוזילה המבודדת למלון הראשי
— במרכז העיר.
כקצה הפרוזדור גולדה ולו נשמו לר־וזחה,
אך שמחתם היתד. נמהרת. הן נתקלו
עתה בשורה של בעיות שלא חשבו עליהן
כאשר קיבלו לידיהן את ענייני־החוץ של
ישראל.
חדרן של הדיפלומאטיות היה בקצה פרוזדור
ארוך. חדר הרחצה היה בקצה השני.
לכל אורך הפרוזדור, משני הצדדים, היו
שרועים בתוך חדריהם, בדרגות שונות של
התפשטות, גברים אפריקאיים, שהשאירו את
דלתות החדרים פתוחות מפאת החום.
בחדר־הרחצד. לא היו מחיצות, וכן לא
לקחו בוניו בחשבון את קיומם של שני
מינים שונים. שרת־החוץ של ישראל לא
יכלה להשתמש במיתקן זה אלא בהיותו
ריק מאדם. הדבר חייב סיור מתמיד, ניצול
ההזדמנות החולפת ושמירה קפדנית על
הדלת בשעת הצורך. שתי הנשים שמרו זו
על זו, לסרוגין.
אחרי נסיון זה, שוב אין שרת־החוץ של
ישראל נחפזת להשתתף בחגיגות־עצמאות
אפריקאיות. לקונגו, למשל, נשלח השר לוי
אשכול, לקהיליה המאלאגאסית — השר יוסף
בורג.

נתניה
ה בי להלבן

י 0 ^£מ >קו_ו

ג תגז ר\ ?י\\ 3 1י ם זזירדש וזצו־י
ביווז ר 1ש\3גז ה אי פו ר ג\זוא
ים־רולט, שפוזו\ .נאורה יגור
וזיך, גווז וזוגווץ רווזוז לגונו כ ו וי.
וווזי וזודאאה שויאריוז. וזגוו־
!וז נודיווז ר ה טו כווז כי לים־
ולס איוו ווורוו טל ה שפהייגז
וזו וזשפודווינז וזרגילינו והישויגך)
אל א שב א\ כ אוו. בוזגט טוושפוזיינז ו? כרוריוו ו טיווז וו־ריגזגול,
וזוזכטוז אוז ה שפוויינז
שננה אודגו שוה טל בל וזטוגזוו.
לים־רולם איוו יו רד נוז הרה וז\
שפהייה, ווזנווי? לה\ נרנן והרר.
טויטוז ליפירילט ה שיגי הגט?וי ה
וווי ם וטלהיט נ? או ההשפ היי ה
כך טואי\ צו רך לוזטוטטטו —טו ב טו טטווי ם וזיטוויט — ב־פרו\
טוטטייט ר? נוויוזז ר, א ו
טכטול ל תי?ו\ ?וי ה?וו הו ר ה.
שיוזוש כלים־רולט טוו וטיט,
יייגייוי וטט כווי, טו איר והשהה־ויט
ככר כ טו ט טאורט, ונהינל
א וו תו ת יתרט כל תי טוו צלט
:ויגור לשפ הווי ה טוגי לי ט שם
שאר כשלי ש ט\ ט או ר ט נו ר הי?
ופת ט פוי טי ללא אפש רו ת לוצלו.

מוזיאון נתניה, הניצב במרחק קילומטר
ממרכז העיר, על אדמות סמיר, הוא בבחינת
פיל לבן — תופעה מוזרה ויקרת-ערך שאינה
משרתת. איש. תושבי נתניה מרבים
להתמרמר על ריחוקו של המוזיאון ממקומות
היישוב המרכזיים ועל העדר תחבורה נאותה
למקום — המונעים באופן יעיל גישה למה
שהיה צריך להוזת אחד ממרכזי־התרבות
של העיר.
מעטים בלבד יודעים שמאחורי הקמתו של
המוזיאון במקום הנידח הסתתרה ע סקה
שהיתר. צריכה להיות כדאית, בין ראש
העיר לשעבר, עובד בן־עמי, לבין המיליונר
והנדבן המנות רומי גולדמינץ, שנפטר לפני
שלושה חדשים, מימן את הקמתו של המוזיאון
ואשר על שמו הוקם גם בניין בורסת
היהלומים של נתניה.
יוזמה אישית. בעוד רעיון הקמת המוזיאון
צץ לראשונה בקרב חוג חובבי
אומנות נתניה, היה זה בן־עמי האיש שהקרים
לרעיון עור וגידים. הוא פנה, בזמנו,
לנדבן גולדמינץ, שיכנע אותו לתרום 120
אלף דולאר ולנדב את אוסף תמונותיו יקרי
המציאות, הנאמד במיליון דולאר.
לאליה האמנו תית לא היה אלא קוץ אחד•.
תוך כדי משא־ומתן, ניתק בן־עמי את המגע
הישיר בין אנשי ד״זוג לבין המיליונר, דאג,
תוך כדי כך, שהמוזיאון יוקם על אדמות
סמיר הרחוקות — בלב קרקעות השייכות
לו, ואשר ערכן היה מבוטל בטרם הוקם
במקום המיבנה הציבורי.
כאשר חברי החוג היוזם התנגדו לצעד זה,
ייסד בן־עמי חברה פרטית, נמנע מלשתף
את יוזמי הרעיון בניהולה. גם השליח
שהוטס לניו־יורק בשליחות העירייה, איזי־דור
קליין, היה ממקורבי בן־עמי. הוא
המריא באישון לילה, ללא הודעה מוקדמת,
וכאשר אנשי החוג רצו לבטל את יפוי־הכח
שמסרו קודם לכן לידיו, גילו לתדהמתם שקליין
נמצא כבר מחוץ לגבולות הארץ.
זה היה לפני שנים אחדות, כאשר בן-
עמי עדיין שלט בנתניה. כיום יכול כל
אזרח, הטורח די צורכו, לצאת למה שמכונה
בפי כולם ״הנגב של נתניה״ ,לעמוד על
יופיו של המיבנה הארכיטקטוני בו הושקעו
יותר מ־ 650 אלף לירות.
בעוד שתחבולת בן־עמי עלתה יפה והבניין
הוקם, לא הושגה מטרתו האמיתית של
העסקן והסוחר הממולח: אדמות סמיר לא
עלו במחיר. להיפך 30 :הדירות של שיכון
המכסיקאיס, שהוקם בקרבת מקום . ,עדיין
עומדות ריקות, ממתינות למתיישבים —
המסרבים לצאת ולגור בלב שממה, גם
שער. שבליבה ניצב מאור־תרבות מסוגו של
המוזיאון של נתניה.

מ ענו!

ת #שדו׳ מסו יק 19
01316111

ה חו תמת האיומה
מרגלית כהן, ירושלמית שחרחורת וחיננית,
הופתעה לפני שבועיים, מתוכן המכתב
(המשך בעמוד )15

התפרצה קבוצה של אברכים חסידיים
בבגדי משי שח!רים ושטריימלים שעירים
לבית־התיפלה של חסידי גור, ברחוב אחד
העם בתל־אביב, כשבפיהם שאלה אחת:
״ד,יכן בנימין?״ שר הדואר החדש בנימין
מינץ לא היה בשבת זו בשטיבל של חסידי
גור, זו הפעם הראשונה מזה שנים. וטוב
לו שלא היה. כי לו היה נוכח במקום,
ד,אברכ ם היו מקיימים בו את הבטחתם למלוק
את עצמותיו, כדי שלא יוכל לשבת על
הכיסא שהגיש לו, ימים מעטים לפני כן,
ראש הממשלה דויד בן־גוריון.
מינץ ישב אותה שעה בחדר חברו, הרב
קלמן כהנא, בקיבוץ חפץ־חיים שליד גדרה.
הוא עקב בערנות אחרי צעדיהם של חסידי
גור בכל הארץ, שהכריזו עליו כבוגד, אחרי
שלא ציית להחלטת מועצת גדולי התורה
והצטרף לקואליציה על־אף איסור המועצה.
באווירה השבתית השקטה שהיתר, פרושה
על הקיבוץ הדתי — אשר רוב חבריו
נמנים אל הנוער ד,אגודתי, מיוצאי גרמניה
וארצות אירופה המערבית — יכול היה
מינץ המזוקן לחשב בשקט את דברי ימי
חייו. הם הסתכמו בשורה של התמרדויות
בסביבתו ופגיעה דוזקא באותם האנשים
עמם הלך כיברת דרך ארוכה־למדי, ואשר
זכה לפינוקים דווקא מצידם.
הנפגע הראשון מהחמרדויותיו של שר
הדואר לעתיד היה לא אחר מאשר סבו,
הגביר הלודז׳אי יעקב וידילסלבסקי, אחד
מאילי תעשיית האריגה בעיר הפולנית־יהו־דית•
הסבא פניק את נכדו המוכשר, ואף
שכר לו מלמדים מיוחדים מקרב זקני החסידים
כדי שיוכלו לעשות את בנימין
מינץ לגאון בישראל.
היו כל הסיכויים כי בנימין מינץ יהיה
בעתיד גביר חרשתן וחסיד נאמן של בית
הרבי מגור• אך בפולין החלו לנשב רוחות
חדשות, שעליהן לא היתד, שליטה אפילו
לגביר כמו רבי יענקל רידיסלבסקי הכל־יכול.
ממשלת פולין העצמאית, שקמה עם
תום מלחמת העולם הראשונה, עמדה בפני
קשיים עצומים. כדי להטות את המרירות
שהצטברה נגדה בקרב ההמונים הפנתה את
חודה לעבר היהודים.
מכבש המסים הופעל במלוא עוצמתו. הוא
דרס תחתיו רבבות יהודים מבני המעמד
הבינוני, שבן־לילה מצאו עצמם מרוששים.
בבתי־ד,תפילה החסידיים קמה תס סה. יהודים
רעבים־למחצה הסתובבו ותבעו כי
משהו ייעשה. התביעה הופנתה לשני כיוונים:
מאגודת ישראל האנטי־ציונית דרשו
כי תיישב יהודים חרדים בארץ־ישראל, בדיוק
כפי שעשו זאת הציונים. מהגבירים
דרשו כי יקלטו פועלים יהודים במקום
הפועלים הפולניים בבתי־החרושת שלהם.
האברכים המרוששים התחילו להתארגן,
הדביקו לעצמם את השם ״פועלי אגודת

הסינור המלא על העיסקה

הכסף נעלם גדרך
ן • צעדיה זזרמי שוגי ם עוררה הקבוצה
^ החדשה חששות בקרב זקני האדמו״רים
וגדולי התורה, אשר חששו כי נוצר כאן
גרעין של תנועה סוציאליסטית כופרת. אך
המייסדים הבטיחו לפתור את כל הבעיות
רק על פי הצדק הסוציאלי של תורת משה,
תוך קבלת מרות גדולי בתורה וצדיקי
הדור.
באופן טבעי, לא היה בנימין מינץ שייך
למחנה זה. כיום, בשנתו ד,־ ,57 מובן מדוע
הצטרף נכדו של הגביר הלודז׳אי דודקא
אל הפועלים ועזר להם לנהל מלחמה נגד
סבו וחבריו. הוא גם לא הסתפק בדרישה
הראשונה, הגשים אף את הדרישה השניה,
עלה לארץ־ישראל.
וותיקי רחוב הרצל בתל־אביב זוכרים
עד היום את פועל הדפוס בעל הזקן השחור
והבלורית המתולתלת הגולשת על עורפו,
שעשה מאמצים נואשים לבסס את בית-
הדפום הקטן שלו. הוא נחל כשלון חרוץ,
נאלץ להתקיים ממזון שבעל מחלבה סמוכה
נתן לו בהקפה, בזכות היותו נכדו
של רב יעקב וידיסלבסקי.
מהדפסת דברי אחרים עבר מינץ לחיבור
כתבים משלו. הוא כתב בשתי שפות,
עברית ואידיש. את רשימותיו האידישאיות
על חיי־הארץ שלח ליומון אגו״י בווארשה
טוג בלאט. את רשימותיו העבריות, שהיו
בעלות גתן סיפרותי מובהק, החל לפרסם
בשבועון המרדני כתובים, בעריכת אברהם
שלונסקי ואליעזר שטיימן, שמרדו באגודת
הסופרים בראשותו של חיים נחמן ביאליק.
רשימותיו לעתון הפולני, שנשאו תחילה
אופי פיוטי, נעשו עד מהרה מרירות וביקורתיות.
הסיבה לכך — המושב החקלאי
מחנה ישראל, בעמק יזרעאל.
היה זה יישוב שהוקם על־ידי עולי סא״י
מפולין, כהוכחת יכולתם לשמש גורם ארץ־

ישראלי שאינו תלוי בציונות. המצב במחנה
ישראל היה חמור. המתיישבים לא רצו
ליהנות מהקרנות הציוניות כמו שכניהם בעמק׳
חיכו לעזרתה של קרן היישוב האגו־דאית
שהוקמה במיוחד למימון התיישבותם.
אך למרות פעילותה של הקרן וסימני
ההצלחה שגילו עסקניה בחוץ־לארץ, היה
קצה הצינור שלה, שהסתיים במחנד,־ישראל,
יבש. כספי התרומות התנדפו בדרך.
היה זה קרע ראשון בין מינץ וחבריו
בפא״י, לבין מנהיגי אגו״י.

נקודת־מיפנה במסדרונות

נשי

מוזג ה

ישראל התפזרו, אך

!זרע מרירותם נבט בחיפה, בתל־אביב,
בבני־ברק ובכפר־אתא. יוצאי המושב שנכשל
ליכדו סביבם פועלים דתיים, עד כי
פא״י הפכה לפלג נבדל ומוגדר היטב
בתוך המערך הדתי הקיצוני. מינץ וחבריו
נבדלו מראשי אגו״י גם בשל גישתם הפשרנית
לציונות. הם הבינו כי ללא ש תוף־
פעולה עם מוסדות היישוב, בעלי התקציבים
האדירים לא יוכלו להתקיים.
מינץ לא היה, באותם הימים אדם גדול
בשורות פא״י. לכל היותר, התייחסו אליו
כאל עתונאי שנון שאפשר לה עזר בעטו
כדי לדקור את ההנהגה המסורתית. המנהיג
של פא״י היה אז זאב פישישיין (כיום
זוהר) ,שנשא לאשה את אחותו של בנימין
מינץ. עובדה זו לא הפריעה למינץ, בבוא
העת, לדחוק את גיסו הצידה ולקחת מידיו
את רסן ההנהגה. כיום זוהר הוא עסקן
ממדרגה שלישית, במפלגה שהוא היה למעשה
מנהיגה המוכתר. האיבה בינו לבין מינץ
מכוסה בריקמה של קירבה משפחתית, אבל
היא ידועה לכל.
את דרכו אל הפיסגה הפא״יית עשה מינץ
בעקיפין. כאשר ניסגר בית־הדפוס שלו,
לא חשב מינץ על פא״י כמקור פרנסה. כי
באותם הימים טרם גילה את הסוד הגדול
של החיים בארץ — שמפלגה היא כסף.
פא״י היתד. אז סיעה דלה בתוך אגו״י,
שאך בקושי יכלה לקיים את זוהר. מינץ
עבר לעבוד כמנהל העתון היומי הדתי
הצופה.
היתד׳ זו נקודת המיפנה של חייו. על
הצד הפיננסי של העתון לא השתלט, אולם
כאשר עזב את הצופה היה כבר מדופלם
בקנוניות המתנהלות במסדרוני המפלגה. הוא
למד להכיר את הפוליטיקה כפי שאין כותבים
עליה בעחונים. הוא הכיר את עסקני
המפלגה במערומיהם, למד מהם תכסיסים
ותככים. ברבות הימים נועד להשתמש בתורה
זו נגד אותם עסקנים עצמם.
השיעור החשוב ביותר שלמד באותם הימים
היה: כיצד יונקת מפלגה דתית את

ן ך | 1הוא משה שפירא,
״11111
מנהיג הפועל המזרן

חי, מימינו של מינץ, בתקופת הידידות שלהם.

הפוליטית של השש: קניית מפלגת נועל׳ אגורת ישראל בהסכם סודי עם מפא״י

סם־החיים שלד, מן הכספים שבקערה החילונית
הכללית. כמו שנאמר: עץ־חיים היא
למחזיקים בה ; דרכיה דרכי נועם וכל
נתיבותיה — שלם!

ניצול ההצלה

ך* הזדמנות הגדולה של מינץ להוכיח
> | את עצמו באה עם הידיעות הראשונות
של שואת יהודי אירופה. מינץ צעד את
הצעד המכריע בין משרת של מפלגה לבין
עסקן פעיל בזכות עצמו, למען מטרה שהוא
הציב לפניו. המטרה היתד, גדולה וקדושה:
להציל כל שניתן להציל מיהדות אירופה,
ובעיקר מפולין. הוא זימן יחד אנשים
כמו יצחק גרינבוים, ישראל רוקח, ישראל
גלילי והרב איצ׳ה מאיר לוין כדי להקים
את וועד ההצלה.
היה זד, מינץ שנאם בפני עתונאי תל־אביב
על חיסול יהדות אירופה והשביעם
להפר את קשר ההשתקה. הוא פרץ בבכי —
ועמו העתונאים.
הוועדה החלה משגרת שליחים לארצות
נייטראליות, הפעילה קשרים עם מתווכים
שיתערבו אצל הגרמנים. מינץ היה בין
השליחים. הוא זנח כל עבודה והקדיש את
כל זמנו להצלה. הוא אירגן כנסים המוניים
ברחבי הארץ, נאם, הצהיר, הודיע — כש־לצידו
ניצבות דמויות כמו גולדה מאירסון,
ישראל רוקח ומשר, סנה. האיש בעל הזקן
השחור, שעד לפני שבועות אחדים היה
ידוע רק במסדרונות האחוריים של העסקנות
הדתית, הפך דמות לאומית.
לתקופה זו אפשר לקרוא בשם התקופה
האידיאליסטית של בנימין מינץ. כי עד כמה
שקשה להאמין זאת כיום, היו פעם לבנימין
מינץ אידיאלים נשגבים.
היו אלה אותם האידיאלים שפעמו בלב
מפלגות מכובדות וטובות, אשר נחלצו
לפעולות ההצלה כמעט ללא חשבון צדדי.
אולם המלחמה נגמרה ואופי פעולות ההצלה
השתנה. מאות אלפי הפליטים שמילאו
את המחנות רמזו על אפשרויות עצומות.
הם היו אחים שזעקו להצלה, מאגר הכוח
של המדינה בדרך, בבת עינה של התנועה
הציונית, הנושא למאבק־דמים עם האנגלים.
הם היו כל אלה ועוד יותר —
— הם היו שדה פתוח לכיבושים מיפ־לגתיים.

כיבוש רעיוני צר־אופק. זה היה
אומנם חשוב, אבל לא העיקר. מי שרכש
לעצמו מספר רב יותר של פליטים זכה
למיכסה גדולה יותר של שליחים, קיבל
הקצבות כספיות גדולות יותר לניהול מוסדות
ומיפעלים.
בבניין המוסדות בירושלים ישבו העסקנים
עם עפרונות ביד וחישבו את המפתח

ראסנוטין השני

כך קראו יריביו בתון המפלגה
לבנימין מינץ. הם
לא התכוונו רק לדמיון החיצוני בין שני האנשים, כי אס גם
לחלוקת השלל. בימים תוססים אלה, נועדה
חשיבות מכרעת לכל גילוי של זריזות וערנות•
עסקנים שלא הבינו זאת נעלמו מזמן
מן האופק. אלד, שהבינו שלחו ידם אל
האוצר שנתגלה וחטפו מלוא חופניים.
המעבר מן האידיאליזם אל הריאליזם הציני
היה מהיר וחד. עסקנים שהיו מוכנים
להסתכן ולגנוב גבולות כדי להציל תינוק
אחד מישראל החלו להסתכן כדי לבצע הברחות
— אם לטובת כיסם או לטובת קופת
מפלגתם. מסעות לפינות נידחות, לצורכי
הצלה כביכול, הפכו לסיורים מסחריים מתובלים
בעינוגים ובבילויים יקרים.
פרט למספר חברי משקים שראו את
המציאות החדשה ומיהרו לברוח חזרה למשקיהם׳
הסתגלו למצב החדש מאות שליחי
ההצלה, שפשטו מיד עם תום המלחמה על
פני אירופה. ההילולה הגדולה החלה. לא
כולם לקחו בה חלק שווה. היו שהסתפקו
בבילויים בפולי ברג׳ר על חשבון האומה,
אחרים עסקו בצבירת ר,ן ו, שוב אחרים
לחמו כדי לכבוש עמדות־מפתח במנגנון
שניהל את כל הפעולות המסונפות.
בתוך קלחת השדים הזאת הציב בנימין
מינץ לעצמו מטרה גבוהה הרבה יותר:
לעשות את פא״י, בפעם הראשונה בתולדותיה,
למפלגה של ממש. כלומר: גוף המקבל
הקצבות של נוער, של עולים, של
דולארים, של דונאמ-־ם להתיישבות, של
מישרות ושליחויות. כי למינץ היה ברור
לגמרי היכן טמון מקור הכוח האמיתי של
המדינה בדרך: לא ברעיונות מופשטים, לא
באידיאלים נאיביים, לא באמונות כי אם
במפלגות.

חכרה מסחרית ז
ח 1ך | 1 1הוא עקיבא גוב
1ך 1ך
דין, העומד ליד
11/11

מינץ וכהנא. הוא שנחל המו׳־מ לקניית מינץ.

ך* ועדי אגודת ישראל בנו וניבנו.
איש לא היה יכול להכחיש כי המניע
הגדול של המכונה המפלגתית החדשה היה
בנימין מינץ. כל העסקנים שקדמו לו בצ
לנטיתם
המשותפת לשלוט שלטון רודני מוחלט. בתמונה מימיי
נראה ראספוטין המקורי, יושב בין שני קציני חצר הצאר. משמאל:
מינץ בשיתה עם אויבו מספר — 1הרב איצ׳ה מאיר לוין האגודאי.

מרת המפלגה נראו עתה כבטלנים מנותקים
מן המציאות החדשה. הנהגת המפלגה נפלה
כפרי בשל לידיו. האיש שיכול היה להשיג
את התקציבים, את המיכסות ואת הכיבודים,
שבידיו היה המפתח לאושרי, של המפלגה
קיבל ללא קושי את רסן השלטון.
הוא אוחז בו עד היום. בנימין מינץ
הוא הכל במפלגתו: הוא שר האוצר, הוא
השופט העליון, הוא הקובע את עקרונות
המפלגה. אמנם קמו מדי פעם מתנגדים
שטענו כי בפא״י שוררת דיקטטורה, על כל
תופעות־הלווי שלה .״ראספוטין השני״ ,קראו
לו כמה ממתנגדיו, בהמשילם אותו לכומר
הרוסי שרדה בכל רוסיה מאחורי כס המלוכד,
של הצאר.
לשוא קרא דויד איינר :״אנו רוצים לגלות
את קלונם של ארבעה, חמשה או
ששה איש בלבד, אלד, שבעזרת הכסף
ובעזרת מפלגה חילונית השתלטו על התנועה,
הרסו והורסים את יסודותיה, ירדו
ויורדים לחיי החברים העמלים!״
לשוא התלונן עסקן חשוב אחר, בבטאון
האופוזיציה :״ספק גדול אם הגיעה השחיתות
(במפלגות אחרות) לש א כזה כמו
בתנועתנו, שאינה יודעת דמוקרטיה מהי,
דעת חברים מ הי אף כי) תורה ומוסר
ויראת שמיים חרותים על דגלה מיום היווס־דה.״
אותו
חבר חישב ומצא בי במשך חמש
שנים שהו אנשי הצמרת בארצות־הברית,
באנגליה וביבשת אירופה בסך הכל 32 חודש,
כלומר חודשיים יותר מאשר שהו
בישראל.
למינץ זה לא הפריע. להיפך. הוא נתן
לאופוזיציה חבל לתלות בו את עצמה.
כאשר עזבה קבוצת עסקנים את סא״י בטריקת
דלת פומבית, חקר מינץ וגילה כי כל
עוזב נקנה על־ידי הפועל המזרחי בכסף
או במישרה.
כי לא היו לבנימין מינץ אויבים מושבעים
יותר מאשר עסקני המפלגות הדתיות

האחרות. עם קום המדינה הופיעו כל
המפלגות הדתיות — כולל פא״י — בחזית
דתית מאוחדת. אולם מינץ, שזכה לשני
מקומות בכנסת, יצא משוכנע כי שותפיו
קיפחו אותו בחלוקת המנדטים. יחם חשדני
זד, הנחה אותו בכל קשריו עם המפלגות
הדתיות. הוא האמין מראש כי בכל עיסקה
איתן ינסו לסדר אותו. שני אויביו הגדולים
ביותר — משה שפירא מהפועל המזרחי
ואיצ׳ה מאיר לוין מאגודת־ישראל — היו
מוכנים בכל עת להתאחד, כדי לפגוע בו.
בים בוגדני זה חיפש מינץ חוף מיבט־חים
לסירתו הקטנה. הוא מצא אותו, תמיד
— במפא״י. ותמיד השתמשה בו מפא״י
כדי לנגח את המפלגות הדתיות האחרות.
מינץ עשה דבר זה ברצון: לא רק התנקם
באויביו, אלא שגם לא הפסיד מן העיסקה.
מדי ארבע שנים, עם התקרב מועד הבחירות
לכנסת, היד, ממהר לאחות את הקרעים.
רבנים טובי־לב היו מתוזכים בינו
לבין איצ׳ה מאיר לוין, יוצרים שוב חזית
אגודאית אחידה. בפעם היחידה שמינץ לא
הצליח בתכסיסו היה זה בבחירות לכנסת
השניה, כאשר הופיע ברשימה נפרדת. הוא
זבה ב־ 11194 קולות, שהספיקו בקושי
לשני צירים.

סוס טרויאני מתמיד

ך פ לי ר ט 1ו 1־*י 2י הראשון בין טמ״י
ן ן ומפא״י התחיל למחרת בחירתו של יצ־ י
חק בן־צבי כנשיא המדינה. דויד בן־גוריון
לא היה מוכן לסלוח לאנשי המזרחי ורפו־על־המזרתי
על שהציעו כמועמד נגדי את
חברם הקשיש מרדכי נורוק. פחות משעה
אחת אחרי ההצבעה נראה נחמיה ארגוב,
שלישו המנוח של בן־גוריון, מחפש בפרוזדורי
הכנסת את בנימין מינץ ואת קלמן
כד,נא. השניים הובהלו אל ביג׳י, שהודיע
להם כי הוא החליט לצרפם לקואליציה ה־
(המשך בעמוד )21

אייכמן: איש ותקופתו

מאמו ע שיו׳ ב סידו ה: מכונת התעמולה האדיוה שעמדה מאחורי אייכמן וחבויו

נדקומניה לאומית
מאת

אודי אבנר

ף* יטלו* והימלר התאבדו. הממשלה האחרונה של הרייך השלישי, בראשית מצביא־ן
| הצוללות קארל מיץ, נאסרה. גרינג נפל בשבי. כמעט כל שטח הרייך נכבש בידי
צבאות הפולשים ממזרח וממערב• המלחמה התיזה את טיפות־הדם האחרונת שלה.
אולם בלב המנצחים כירסמו עדיין, בשלהי אביב , 1945 שתי דאגות חמורות. האחת
נקראה ״ור־וולף* .השניה :״מיבצר ההרים*.
ה״ור־תלף* הוא יצור דמיוני — אדם ההופך מדי פעם לזאף מטורף. אגדה זו יש לד.
שרשים עמוקים בדמיון הגרמני. בימי מלתמת־שלושים־השנה קראו לעצמן בשם זה חבורות
של איכרים, שהחליטו להתגונן בכח נגד שני הצבאות הלוחמים, שחמסו את הארץ.
עתה, בראשית , 1945 קיבל השם ור־וולף משמעות חדשה. המשטר הנאצי הגוסס ד,הליט
להקים מחתרת׳ שתילחם בפולשים ותוליד מתוכה את הרייך הרביעי. פד, ושם גם נעשי
הכנות לארגן את חברי הנוער ההיטלראי — ארגון נוער שכל נער גרמני נאלץ למעשה
להשתייך אליו•

המנצחים לא זילזלו באיום. הם אמרו לעצמם: במשך 12 שנה רבצה על גרמניה מכונת״
התעמולה האדירה של הנאצים. בני ה־ 16 של 1945 היו בני 4בשנת , 1933 כאשר היטלר
עלה לשלטון. מעולם לא שמעו דבר, מלבד קולה המתכתי של מכונה זו. הם מוכרחים
להיות נאצים מושבעים, חדורי להט קנאי. הם יקימו מחתרת שקשה מאד יהיה לחסלה.
הדאגה השניה התרכזה בדרום גרמניה ובמערב אוסטריה, האיזור ההררי ביותר של
ך,רייך השלישי. איזור זה טרם נכבש אז. כאן, הודיעה התעמולה הנאצית בימיה האחרונים,
יתרכזו אחרוני הנאמנים כדי למכור את חייהם ביוקר. כאן, בהרים שגיאים אלה,
ימשיכו להילחם במשך חודשים, ואולי שנים.
ושוב, היו דוגמות לכך בהיסטוריה הגרמנית. כאשר השמיד המצביא־הסריס הביזנטי
נארסס את ממלכת הגותים הגרמניים באיטליה, במאה הששית׳ התרכזו הגותים האחרונים
על פיסגתו של הר ולחמו אה מלחמתם האחרונה• כל ילד גרמני למד פרשה זו בגיל
רך. האם לא יימצאו עתה כמה רבבות נאצים מושבעים שיחקו את המופת?
שני האיומים התבדו כליל. המשטר הנאצי הגוסס לא זה בלבד שלא הצליח להקים
מחתרת כלל־לאומית מסוג הפלמ״ח, או המאקי הצרפתי, אלא שלא עלה בידו אף להקים
מהתרת פורשת מסוג לח״י, כדי להמשיך במלחמה. ואילו ״מיבצר ההרים״ האימתני נכבש
כמעט ללא קרב, מידי יחידות שבורות שכל שאיפתן היהה להילקח בשבי בהקדם האפשרי.
היתה זאת אחת האפתעות הגדולות של התקופה הנאצית: היא נמוגה כסיוט, מבלי
להשאיר אחריה זכר. מכונת־התעמולה המשוכללת ביותר שבכל הדורות החדירה את סיס־מותיר,
לתוך העם הגרמני במשך 148 חדשים רצופים — וביום ההתמוטטות לא השאירה
אחריה אפילו הורסט ווסל אחד שהיד, מוכן למות למען אמונתו.

״ההמון הוא מטומטם״

ך* נגד כשלון פאנטסטי זה יש לשקול הישג פאנטסטי: העם הגרמני הוסיף ללחום
^ עד הסוף המר׳ עד לכיבוש ברלין ומינכן — שלוש שנים אחרי סטאלינגראד ואל־עלאמיין.
הטרור לבדו אינו יכול להסביר תופעה זו. כי הטרור לא יכול היה לפעול,
לולא התעמולה — אותה תעמולה שהיתר, גאוזתו האישית של היטלר, וגאח־ת המשטר.
כאשר השתלט היטלר על מפלגת הפועלים הגרמנית הזעירה, לא תבע לעצמו את
תפקיד היו״ר, אלא רק את תפקיד האחראי לתעמולה. לא היתד, זאת ענוותנות. היטלר
האמין אז׳ והאמין עד יומו האחרון, כי התעמולה היא העיקר — אמצעי כל־יכול, להשגת
כל מטרד, שהיא.
ואכן׳ אם תישאל השאלה מה היתד, תרומתו האישית המקורית ביותר של אדולף היטלר
לידע של המאה ה־ ,20 מלבד בית־החרושת־לרצח־עמים, הרי תהיה התשובה: העלאת
התעמולה הפוליטית לדרגה שלא היתה כדוגמתה עד אז — ומאז.
היטלר לא המציא את התעמולה. המושג עצמו — ״פרופאגאנדה״ ,היינו ״הפצה* של
רעיונות — הוא של הכנסיה הקאתולית׳ המקיימת מזה זמן רב, בוואתיקאן, מוסד מיוחד
לצורך זה. היטלר עצמו הושפע עמוקות מהצלחת התעמולה הקומוניסטית, הפקיע את
רוב שיטותיה. בספרו תיאר את הרושם העמוק שעשו עליו, בווינה של נעוריו, הפגנות־הענק
האדומות של האחד במאי.
אך היטלר הרחיק לכת. הפרקים שהקדיש בספרו למלאכת התעמולה הם מעניינים ולעתים
אף מבריקים — הפרקים היחידים שאפשר לקראם ללא שיעמום עמוק. בעמודים אלה
התפאר הפירר המתלמד בהצלחותיו, וגם הסביר בציניות קיצונית כיצד הושגו.
מסקנותיו העיקריות: תעמולה טובה יכולה להפוך גן־עדן לגיהנום וגיהנום לגן־עדן.
היא צריכה להתרכז בכמה נימות מרכזיות ולחזור עליהן בשיטתיות עקבית ואינסופית׳
להלום אותן כבפטישים לתוך הראשים כי ההמון הוא מטומטם, ואין הוא יכול להבין
דברים מסובכים יותר.
יתר על כן: אסור לתקוף אויבים רבים. ההמון נוטר, תמיד לחשוב כי הרבים צודקים
לעומת המעטים• גוף חדש, היוצר את הרושם כאילו רוב הגופים האחרים מתנגדים לו,
מעורר ספק בלב ההמון. על כן: יש למצוא מכנה משותף לכל האויבים, יהיו שונים
כאשר יהיו, ולהעמיד פנים כאילו אין זה אלא אוייב אחד ויחיד, בתחפושות שונות.
היטלר עצמו פתר, כמובן, בעיה זו בצורה פשוטה: כל אויביו היו יהודים• הרפובליקה
הגרמנית היתד, יהודית, הקומוניסטים של לנין וסטאלין היו יהודים, הבנקאים של ודל־סטריט
היו יהודים. כל היהודים חברו יחד, בעזרת משרתיהם בברלין, כדי להרוס את
העם הגרמני ולשבור את גואלו היחיד — אדולף היסלר.
הימלר עצמו הסביר מה כוחה של אגדה כזאת. בדברו כאילו על יריביו, ניתח בספרו
את כוחם של שקרים• הוא פסל שקרים קטנים, כי אלה אינם משכנעים, וקל לגלותם.
אולם שקר גדול, אמר, הוא מכשיר יעיל ביותר. כוחו דווקא בגודלו• ככל שהשקר גדול
יותר, כן הוא משכנע יותר. כי האדם הפשוט אינו יכול לתאר לעצמו שקר גדול באמת.
בעומדו מול השקר הגדול, הוא אומר לעצמו: זו חייבת להיות האמת.
עיקרה של תעמולה כזאת הוא הזילזול התהומי באדם — אותו זילזל המונח גם ביסוד
האידיאולוגיה הנאצית עצמה.

״הוא בא כסערה!״

ל הנחות ציניות אלה הקים היטלר בניין מיקצועי אדיר. כל הופעה שלו, עוד
^ בימי מאבקו על השלטון, היתה מלאכת־מחשבת של ביום ותיכנון.
לאסיפה ההיטלרית הטיפוסית היתד, הכניסה רק בתשלום• היטלר האמין כי האדם אינו
מעריך דבר שהוא מקבל חינם• אדם המשלם כדי לשמוע את נאומו של מישהו, מעריך
את הנאום שבעתיים. יתר על כן, יש לו ההרגשה שהוא רוצה משהו מן הנואם, ולא
הנואם הוא הרוצה משהו ממנו.
בהיכנסו לאולם הגדול, קיבלה את פני האיש תזמורת אדירה, שניגנה שירי־לכת. אחרי
חצי שעה של נגינה כזאת, כבר היד, האיש מהופנט במקצת. חוש־הביקורת שלו הורדם.
לפתע שמע מאחוריו המולה. פלוגת־סער פרצה פנימה ופינתה את המעבר. במעבר צעדה
כיתת־דגלים, אחריה לובשי־מדים וביניהם, במעיל־גשם צהוב, בעל צווארון שהועלה עד
לאזניים, אדם שעבר ביעף ושכמעט אי־אפשר היה לראותו• כי היטלר לא רצה שיראוהו,
כאחד האדם. מותר היה לראותו רק למרחוק, על הבמה, לאורם של זרקורים אדירים,
דמות על־אנושית•
הוא התחיל לנאום — תמיד את אותו הנאום, בשינויי־גירסה קטנים. תחילה משפטים
מקוטעים, אפורים, פרוזאיים. זה היד, שלב א׳ .הוא דיבר על עניני דיומא — על הכישלון
האחרון של ממשלת־ד,בוגדים בברלין׳ המשבר האחרון בכלכלה• בהדרגה עבר לשלב השני:
קולו נעשה עמוק יותר. הוא תיאר את המצב המחריד של העם הגרמני. הצרפתים
הנחותים, שום כושי זורם בעורקיהם, יורקים בפרצופו• האנגלים הצבועים חומסים אותו.
הרוסים הבארבארים ומשחיזים את סכיניהם• הצעירים הגרמניים רעבים. בבית שורר יאוש.
החיים חסרי־תוחלת. העם הגדול ביותר בעולם, המפואר ביותר בעולם, מתפלש בעפר.
״אולם!״ עלה הקול המכשף פתאום לגובה חדש ,״לא אתם אשמים!* רימו אתכם!
בגדו בכם! ניצלו את סוב־לבכם, את יושרכם הגרמני. היהודי, אויבכם בנפש, הקים
נגדכם את כל העולם, ואף השליט בקרבכם כנופיה של פושעים. מדוע רוצה היהודי
להרסכם? מפני שאתם גדול העמים עלי אדמות׳ מפני שאתם מייצגים את כל היפה

והנאצל, מפני שאתם המיכשול האחרון בדרכו! אתם המפריעים לו להשתלטות הכללית!
ולבסוף, השלב הרביעי. האורות באולם, שהיטלר עצמו הפעילם בעזרת מיתקן מיוחד
שהיה חבוי בדוכן־הנואם, השתנו. הקול הצרוד התרומם באכסטאזה. העם הגרמני יקום!
הוא יפרוק את עול משעבדיו! הוא יקים רייך חדש׳ יפה יותר מכל הממלכות הקודמות!
לכו אחרי ואני אוביל אתכם — אני שהנני אחד מכם, חייל פשוט בחזית, אחד העם!
דבריו על־ידי צריחות היסטריות של ״הייל!״ מפי קבוצות
כל כמה דקות שוסעו
מאורגנות שחולקו באולם. כאשר מעוט קטן מריע לנואם, נוטה הרוב להצטרף לתרועה.
כל אדם רוצה להרגיש שהוא חלק מהמון גדול, שהוא שייך למחנה החזק והמנצח. בצאתו
מן האסיפה היה המאזין צרוד, שטוף־זיעה, מהופנט, מאושר. הוא הרגיש כי עברה עליו
חווייד, גדולה. אך אילו נתבקש להגיד מה שמע, ספק אם יכול היה להגיד אף משפט
אחד על הרעיונות של הנואם.
זאת היתר, השיטה. לפעמים הוכנסו בה וואריאציות. בערב גשום, לא הופיע הפירר.
אחרי איחור של חצי שעה, בה מילאה התזמורת את החלל ברעם תופיה המהמהמים, עלה
מישהו על הבמה והודיע כי הפירר בא ממרחק גדול. כעבור חצי־שעד נוספת, הודיע
כ׳ זה עתה טילפנו לו שהפירר נתקל בסופה, אך ממשיך בדרן .״הוא בא! הוא בא
בסערה!״ צעק האיש, כאילו דיבר על בוא המשיח. לבסוף, באיחור של שעה וחצי,
הופיע היטלר במעיל־הגשם הצהוב שלו׳ מכוסה בוץ ורטוב• למעשה ישב כל הזמן בחדר
האחורי של בית־קפה ממול.
אסיפות אלה הביאו את היסלר אל הניצחון. באחת מהן, בלי ספק, נוכח הנער אדולף
אייכמן וגילה את עולמו החדש.

נייו״כסף כשערות

ך 1שהגיע היטלר לשלטון, לא סבר כי התעמולה סיימה את תפקידה. להיפך, הוא
מינה מיניסטר מיוחד לעניני תעמולה — הראשון מסוגו בעולם. היה זה הד״ר יוזף
גבלם, הסופר הבלתי־מוצלח, הננס בעל המום ברגל, שהיה גאו־לייטר של ברלין.
רבים סברו בטעות כי גבלם הוא הממציא הגאוני של התעמולה הנאצית• אולם לאמיתו
של דבר לא היה אלא תלמידו של היטלר, איש־ביצוע מזהיר לתורת אדונו. גם אישית היה
משועבד להיטלר יותר מכל מנהיג נאצי אחר, מלבד הימלר. ובניגוד להימלר, שניסה להציל
את עצמו, בחר גבלס במוות לצדו של היטלר, התאבד יחד עם אשתו (שהיתר, פעם ידידה
של חיים ארלוזורוב) וכל ילדיו.
עוד במאבק על השלטון הצטיין גבלם בתעמולתו הגסה ובתחבולותיו הציניות, בהן
עלה אף על היטלר. פעם הכריז שר־החוץ הגרמני, גוסטאב שטרזמן המתון והשמרני, כי
הוא רואה ״פס של כסף באופק״ .כעבור כמה חדשים שלח גבלס את אנשיו למלא לגמרי
אולם בו עמד שטרזמן לנאום• הנאצים הדביקו לשערותיהם פסים של נייר־כסף, וצעקו
במקהלה :״איפה פס־הכסף? איפה פס־הכסף?״ שטרזמן עזב את האסיפה׳ וכעבור זמן
קצר פרש מן החיים הציבוריים
פעם אחרת הזמין גבלם את אחד מיריביו הידועים לוויכוח פומבי — בניגוד בולט
למינהג הנאצים, שלא התווכחו לעולם. נקבע כי האירוע ישודר בראדיו: וכי הכרטיסים
לאולם יחולקו בין שני הצדדים שתה בשווה. אולם הנאצים הדפיסו כרטיסים מזוייפיש,
מילאו את כל האולם זמן רב לפני ההתחלה. מיליוני המאזינים לראדיו, שלא ידעו זאת,
שמעו רק כי הקהל מריע לכל מילה של גבלם, בעוד יריבו זוכה רק לשריקות.
לאחר מכן הזמין גבלס את הקאנצלר של אז לוויכוח פומבי. הקאנצלר, עסקן דתי־לאומי,
ידע היטב מה מחכה לו וסירב. אך גבלס לא ביטל את האסיפה. הוא השמיע נאום של
הקאנצלר בתקליט, קטע אחרי קטע, וענד, לכל קטע. קל היה לו להשיג נצחון מזהיר
בוויכוח כזד.,
זה האיש שהפך ב־ 1933 לשר־התעמולה. בעוד הימלר וקלגסיו משתקים כל קול מתנגד
בכתב, בעל־פה ובלחש, מילא גבלס את האויר הגרמני בתעמולה בלתי־פוסקת. על העצים
ברחובות צמחו רמקולים, כל יום שני וחמישי נערכו בבתי־הספר חגיגות עם נאומים,
אי־אפשר היה לברוח מצלב־הקרס אף בחלום.

מנהיג או מונהג

^ ולס התעמולה היא כלי־נשק מסוכן לבעליו, מכמה וכמה בחינות. קודם כל, נוטר,
^ כל תעמולה לשכנע בראש וראשונה את בעליה. הנאצים כה הרבו לבוז בתעמולתם
ליריביהם׳ עד שהאמינו בכל הרצינות, כי מעצמות המערב רקובות עד היסוד ואינן
מוכנות עוד להילחם, וכי העם הרוסי יקדם את משחרריו הנאציים בזרועות פתוחות.
אייכמן לא היה שולח את בראנד לשליחותו ההיסטורית, לולא האמין ברצינות כי
היהודים הם בעלי השפעה אדירה בעולם, השליטים האמתיים בלונדון ובוושינגטון.
חמורה עוד יותר היתד. סכנה שנייה. התעמולה האינטנסיבית של המשטר הטוטאליטארי
סובלת מבלאי עצום. כל סיסמה שחוזרים עליה ללא סוף, מאבדת במהרה את כוח־המשיכה
שלה. ישראלים יודעים באיזו מהירות מאבדות סיסמות כמו ״ציפור הנפש״
ו״נכסי צאן ברזל״ את התוכן העמוק שיש להן תחילה, הופכות להלצות עממיות.
באווירה של קנאות סינטתית והיסטריה מתמדת, כמו במשטר הנאצי, זה תהליך מהיר.
כך מתחילה אינפלאציה דוהרת של סיסמות והישגים. העם הופך לנארקומאני. הוא
זקוק כל פעם למנה גדולה של הסם המשכר — לסיסמה יותר קיצונית, לניצחון יותר
גדול, התועמלן נאלץ להתעלות מעל עצמו, להעלות מדי פעם את המתח, כדי להחזיק את
העם בשיכרונו. תחילה מספיקה הרפתקה קטנה, ניצחון קטן. אולם במרוצו עם השיכרון,
לספק לעם סם עוד יותר חזק, גדלה ההרפתקה, גדל הסיכון, גדלים ממדי הניצחון הדרוש.
לבסוף שוב לא ברור מי דוחף את מי — התועמלן את ההמון או ההמון את התועמלן.
אחרי הפלישה לאיזור־הריין בא סיפוח אוסטריה, מינכן, הפלישה לצ׳כוסלובקיה. עתה
אי־אפשר היה להעצר. התועמלן נאלץ להגדיל את קופת המשחק, עד שנדחף, כמעט בעל
כורחו, ליעד הבלתי־נמנע — המלחמה העולמית, המשחק לחיים ולמוות•
פרדוכס אחר של התעמולה המודרנית הוא שהיא ניהיליסטית מטבעה. היא הורסת
את אותם הערכים אשר היא מעלה, כביכול, על נס. כל ערך אמיתי — כלאומי כאנושי
— הוא דבר שבלב. כמו האהבה׳ הוא פורח בדומיה• הוא מוקנה לאדם באינטימיות של
הבית, בהתרוממות של שיר בן־אלמוות, ביצירה ספרותית גדולה• הוא הופך חלק מעולמו
הנפשי, מבלי שירגיש צכך.
אבל, כאשר הערך צורח לקראתו מן הרמקולים שבצמרות העצים, כאשר הוא מכה באדם
מכל עבר, מאה פעמים ביום׳ הוא חדל להיות ערך, הופך סיסמה. כבוד, מולדת, לאום,
נאמנות — כל אלה נאכלים במכונת התעמולה כמו עצים במדורה.
שאלה אחרת׳היא אם אמנם האמינו הנאצים אי־פעם בדברי עצמם. הרוב הגדול של
הפרשנים לא העלה על דעתו שהיטלר מאמין באמת בסיפוריו על היהדות הבינלאומית
הפושעת• היה נדמה כי גם זו אינה אלא סיסמתו של תועמלן ציני, שהבין כי דרוש שעיר־לעזאזל
כדי שעם לא־יוצלח יוכל להטיל עליו את עוון כשלונותיו•
כיום שוב אין לקבל הנחה זו• יתכן מאוד כי רוב הנאצים, ובראשם גבלס׳ באמת
התיחסו בציניות גמורה אל התעמולה האנטישמית, ולראייה — הקלות הרבה בה טענו
הנאצים, אחרי בריתם עם המופתי הירושלמי, כי הערבים השמיים, בניגוד ליהודים השמיים,
אינם גזע נחות. אולם שוב אין ספק כי היטלר עצמו היה כן לגמרי בשינאתו העיוורת
ליהודים. אחרת אין להסביר את השמדת יהודי אירופה, השמדה שבוצעה בניגוד לצרכים
הצבאיים׳ תוך ביזבוז כח־אדם ואמצעי־תחבורה, ובמעמד, של סודיות, מבלי להפיק ממנה
שום תועלת תעמולתית•

״עוגמת החתולים״

י ווווח*.וי>|

תעמולה הנאצית אכלה את עצמה. אמנם עלה בידה, בעזרת הטרור של הגסטאפו,
1 1לקיים את המשמעת הלאומית עד לרגע ההתמוטטות. בזאת הצליחה מפני ששיכנעה
את העם הגרמני כי בנות־הברית זוממות להשמיד את גרמניה כאומה וכמדינה, וכי אין,
איפוא, ברירה. מלבד להמשיך להילחם ולחכות לנס.

אולם כאשר התמוטטה המכונה הצבאית הגרמנית, אבדה גם התעמולה. כל ערכיה
הכוזבים נעלמו כלא היו, אחרי שהתעמולה האינסופית רוקנה אותם מכל תוכן רגשי. כמו
שיכור המתעורר משיכרותו, התפכח העם הגרמני — ולא נשאר אלא טעם מר בפה,
אותו רגש שלמחרת־היום׳ אשר הגרמנים קוראים לו ״עוגמת חתולים״.
התנדפות השיכרון הנאצי לא החזירה את המצב לקדמותו. התרבות הגרמנית, ששימשה
הומר־דלק לתעמולה הנאצית׳ מתה. כוח־היצירה התרבותי של גרמניה, לשעבר אחת
ממדינות־התרבות הגדולות בעולם, נדם לחלוטין. אפילו השפה הגרמנית, הכלי היסודי של
התעמולה הנאצית, איבדה איכשהו את נשימתה, ושוב אינה אותה שפה. כדברי פרשן אחד:
״שפה שאמרו בה, היכנסו לתאי־הגאזים׳ ,שוב אינה יכולה לשמש לשירה.״
כיום פורחת גרמניה. בתי־חרושת מעלים עשן בארובותיהם, הכבישים מלאים ,״הפלא
הכלכלי״ ממלא את כיסי הגרמנים בכסף. אולם מבחינה תרבותית, גרמניה היא בית־קברות
— והצמדת הרוחנית שלה יודעת זאת.

ך * ק א מי ל, אז ה הטייסים המתאבדים
1 1היאפנים, שהיו מתנפצים יחד עם מטו־סירים
אל אניות הצי האמריקאי, היו עורכים
לפני צאתם לטיסתם האחרונה טכס חגיגי.
הם היו שותים בהזדמנות אחרונה זו את
משקר, הסאקי המשכר, נפרדים זה מזה
בלחיצות־יד ומקבלים את סודר הקיסר, בו היו
עוטפים את צווארם בצאתם למות למענו.
השבוע, שאלו רבים מאזרחי ישראל אם
אין מקום לעריכת טכס דומה לטייסים הממריאים
במטוסי־הריסוס של חברת כיס־אויר.
ביום רביעי האחרון, בשעה חמש אחר־הצהרים,
הופיע מטוס פייפר קטן של חברת
כיס־אויר מעל שדות המושב עוזה, בחבל
לכיש. במטרה לרסס את שדהו של המת־ישב
עמוס גואטה הנמיך המטוס טוס, חלף
פעם אחת מעל לשדה, בהשאירו מאחוריו
ענן לבן של רעל הפרתיון. המטוס התרומם
מעט כדי להסתובב ולטוס שנית מעל לאותה
חלקת השדה.
ואז אירע האסון. חרטומו של המטוס ערך
תפנית חדה לכיוון הקרקע. כעבור שניה היה
החרטום תקוע באדמה, להבות קטנות פרצו
מתוך המנוע, רעל הפיתיון פרץ מתוך ה*
.קאמקאזה ביאפנית: רוח אלוהית.

מיכל והתפזר בסביבה. המטוס נמעך והתפרק
לגורמים. תקוע בתוך מושב המטוס
היה גופו הדומם של הטייס אמנון כרובי.
תאונה מחרידה זו, כשלעצמה, עדיין אין
בה אולי כדי להביא לידי השוואה לטייסי
הקאמיקאזה. אולם סקר קצר של רשימת
התאונות ומקרי־המוזת שאירעו לאחרונה ל־טייסי
חברת כים־אויר, מצדיק בהחלט השוואה
כזו:
ס לפני שנה, בשני ליולי ,1959 נפל
פייפר של כים־אויר שטס מעל שדה, בגליל
התחתון. טייסו יאיר חסין, בן קיבוץ עיי-
החורש, נהרג.
• ארבעה חדשים קודם לכן, בעשירי
למרץ ,1959 נפל פייפר אחר של כים־אויר,
שטס מעל לשדות שדה־דוד, בחבל לכיש,
אחרי שנתקל בחוטי חשמל. הטייס — יוסף
אהרוני, נהרג.
• שבעה חושים טרם מותו של אהרוני,
נתקל פייפד של כים־אויר בעמוד טלפון,
מעל לשדה כותנה, בין ווילהלמה למחנה־ישראל.
המטוס התפרק. הטייס — שלמה
ארז, בן כפר־ויתקין, נהרג.
תוך תקופת דמים זו של שנתיים, הושמדו
כתריסר מטוסים של כים־אויר. בארבעה
מקרים הסתיימו התאונות במות הטייסים.

תמונת אופיגית של-פעולת ריסוס אחרית
בארצות־הברית. המטוס המרסס מס מעל
שסוד מישורי רחב וחסר מכשולים, הוא אינו נאלץ לבצע בתכיפות את הסיבובים המסוכנים.

עחז: מוחבספעולה

מסוג סטירמן, מבצע פעו•
ברקע והגידולים הגבוהים
מראה על שורות הריסוס.

זהו קציר דמים מחריד בהיקפו, לגבי חברת
תעופה המחזיקה ב־ 12 מטוסים בלבד, ושלרשותה
עומדים שמונה טייסים קבועים וארבעה
טייסים זמניים. לפי חשבון ממוצע,
מבלי לפרט אם ארעו התאונות פעמים מספר
לאותו מטוס או לאותו טייס, נפל תור
שנתיים כל אחד ממטוסי החברה — וכל
טייס רביעי נהרג.
זוהי התמונה שגרמה לכך כי אנשי התעופה
בישראל ידביקו את הבינוי קאמיקאזים
^טייסי כים־אויר. אחרים כינו את החברה
בפחות דמיון — חברת המתאבדים.

״לסכור את החכרה!״

אגגנו!

< כרובי, שנהרג השבוע, בעת
פעולת ריסוס, היה טייס בעל
וותק של שלושת אלפים שעות טיסה.

•יי* תנוכה הראשונה המתעוררת אצל
| ן הצופה מהצד, לנוכח חזיון־אימים זה,
היא אחידה: לשם מה זה דרושי האם כדאי
המחיר? האם מספר הקרבנות שווה את
התועלת המופקת מפעולות הריסוס האווירי?
תגובה זו באה השבוע לידי ביטוי חריף
בהספדו של איש תיאטרון תל״ס, זאב יוסי־פון,
שדיבר ליד קברו של הטייס אמנון
כרובי :״לסגור את החברה! לקרקע את המטוסים!
לא לתת להם לעבוד עד שתיחקר
הפרשה
אפשר היה לפרק את החברה, לקרקע את
מטוסיה ולאסור על טייסיה לטוס. אולם
אילו היו נעשים צעדים אלה, פירוש הדבר
— גוירת כליה על החקלאות הישראלית^.
חקלאות זו נמצאת כיום במצב בי ״| כי אינה יכולה כמעט להתקיים בלעדי תריסר^ ,
וחצי המטוסים, המופעלים על ידי שלוש
חברות הריסוס האווירי הפועלות בישראלי*
כיס־אויר, מרום וכנפי־ישראל. ביום אין בישראל
שום ציוד היכול להוות תחליף לפעולות
המבוצעות על ידי המטוסים. הפסקת
פעולותיהם פירושה נזק של מיליוני לירות.
12 מטוסי הפייפר החד־כנפיים של כים־
אויר, ארבעת הסטירמנים הדו־כנפיים של
| | ח | 1אהרוני, שנהרג אף הוא לפני
מרום ושני ההליקופטרים של כנפי-ישראל,
שנה ושלושה חדשים בהתלול

מכסים מדי שנה שטח של למעלה מחצי
מיליון דונם של מסעי פרדסים, גידולי כות מטוסו בחוטי־החשנול, בשעה שעסק בריסוס.
נה, שטחי־שדה. ופלחה. למעשה, לא ניתן
בכלל לגדל בישראל כותנה ואספסת ללא
ריסוס אוירי. ב־ ,1956 כששטחי הכותנה לא
רוססו עדיין, שילמה הממשלה ששה מיליון
לירות פיצויים למגדלי־הכותנה, עבור הנזקים
שנגרמו על־ידי מזיקים. אז היה שטח
הכותנה בישראל 30 אלף דונם. כיום הוא
מגיע ל־ססז אלף דונם.
הכדאיות החקלאית וההכרח שבשימוש בשיטה
מודרנית זו ברור לכל מי שמתעמק
בבעייה. השאלה האמיתית היא — האם
התאונות האויריות הן מחוייבות המציאות?
בעולם של ימינו כרוכה כמעט כל עבודה
בתאונות ואסונות. יש אסונות במיכרות, יש
אסונות בכריכיה של ספרים, יש אסונות
בתחבורה היבשתית ויש אסונות במטוס־

ריסוס.
אלא שבישראל, ובמיוחד בחברת ניס־אויר,
המבצעת שני שלישים מפעולות הריסוס ה־אוירי,
עבר יחס זה את הגבול המקובל.
רוב הארצות התרבותיות בעולם נעזרות
בריסוס אוירי חקלאי. במיוחד נפוץ הדבר
בארצות־הברית, ניו־זילאנד ואוסטרא־ 1 \ 11ן * חסין, בן עיב־החורש, אשר
ליה, שם פועלים אלפי מטוסים בשטח זה.
?ין 1נהרג לפני כשנת בתאונה
בכל מקום נוהגים לחשב את אחוז התאו אשר יחוסה אז לטעות בשיקולו האישי.
נות הנגרמות ביחס לשעות־הטיסה של מטו־סי־הריסוס.
לדוגמא — תאונודמוות אחת לכל
מטענו. השטחים מישוריים וחסרי מכשולים.
עשרת אלפים שעות טיסה.
בישראל, לעומת זאת, מבוצע הריסוס מעל
לפי חישוב זה, אחוז התאונות בישראל פני חלקות קטנות, באיזורים מגוונים, בשטהוא
הגבוה ביותר בעולם. גם אם היו מחש חים זרועי־מכשולים כמו חוטי חשמל ובים
את אחוז הקרבנות לפי מספר הטייסים
טלפון, עצים גבוהים. על־מנת לרסס חלקה
הפועלים והנהרגים, או לפי כמות השטחים קטנה מעין זו, חייב הטייס להסתובב מעליה
המרוססים, היה זה האחוז הגבוה בעולם. כמה וכמה פעמים. מדי פעם, עליו לטוס במה
אולם אנשי כים־אויר נוהגים לחשב את מאות מטר עד לסבוב הבא, בגובה של
אחוז קרבנותיהם ביחס אחר. אין שום דמיו; מטר או שניים מעל פני הקרקע. מאחר שב־בין
פעולות ריסוס המבוצעות בארצות־הברית 90 אחוז של התאונות נגרמות בשעת הלבין
אלה הנעשות בישראל. שם משתרעים סיבוב של המטוס, כשעליו להתרומם, להסהשטחים
המרוססים על פני איזורים נר תובב ולשוב לטוס, קרוב לקרקע, קשה ל-
חבים, המותאמים במיוחד למטרה זו. בפס השוזת את קשיי הטיסה של טייסי הריסוס
אחד, מעל שדה כזה, בארצות־הברית או בישראל לאלה של חבריהם בארצות־הברית.
אוסטראליה, מסיים הטייס את פיזור כל
אם לחשב את אחוז התאונות ביחס למספ־

את טיסות־ הריסוס בישראל להתאבדות

הסיבובים המסוכנים שמבצעים הטייסים, כפי
שעושים זאת אנשי כים־אויר, הרי שאחוז
זה מתקרב למקובל בעולם.
חישוב מעין זה הוא תיאורטי בלבד. הוא
אינו עונה על עצם השאלה המדאיגה: מזיו,
הם נופלים?
בדירת־מרתף, בשיכון עובדים במרכז תל-
אביב, ישבה השבוע רחל כרובי, אלמנתו
של הטייס שנהרג ביום רביעי שעבר• לידה
ישבה דמותו של בעלה. לאמיתו של דבר,
לא היה זה אמנון אלא אחיו התאום, הגרפיקאי
חובב כרובי שדמה לו דמיון רב. בחצר
שיחק בנם בן השלוש של רחל ואמנון כרובי,
מבלי שידע את האסון שפקד את ביתו.
רחל לא בכתה. היא עברה על קופסאות
התמונות בהן השתקפה הקאריירה האוירית
של בעלה. בתוך אחת הקופסאות היו מונחים
כנפיים עגולות, כנפי טייסי הליקופטר צרפתיות,
שהוענקו לאמנון אחרי שעבר קורם
הליקופטרים בארץ זו. הסמל נשמט מידה
ונפל. דמעות עמדו בעיניה .״לא, אני לא
אבכה! אני לא אבכה!״ היא אמרה לעצמה.
״ידעתי שיבוא יום וזה יקרה.״
בקיבוץ עין־החורש שבעמק חפר, בדירה
קיבוצית מוקפת פרחי־נוי, ישב אביו של
יאיר חסין וקרא ב<דפלה את הספר אנקת
גבהים. הוא השלים עם גורלו. אחרי שבנו
נהרג לפני כשנה, ניסה לצאת במערכה משפטית
נגד כים־אויר, אולם לא אזר כוח להמשיך.
כשחבר של בנו אמר לו :״בנך עשה
טעות בשעת הטיסה!״ הוא השלים עם
זאת. את כספי־הפיצויים שקיבל בתוספת
סכומים אחרים שאסף, הקדיש להקמת בריכת
שחייה בקיבוץ, שתצניח את שם בנו.
בכפר־ויתקין לא השלים עדיין בן־ציון
ליפשיץ, החקלאי הוותיק, עם מות בנו, שלמה
ארז, שנספה לפני שנתיים. הוא נטש את
המשק החקלאי שלו, שהיה אחד משלושת
המשקים המוצלחים ביותר בכפר, הלך להיות
מדריך חקלאי .״איננו יכולים להמשיך בעבודתנו,
כי לא היה זה אסון רגיל,״ כתב
במכתב ליועץ המשפטי לפני כשנה ,״זה היה
לצח! והאשמים ברצח עדיין ממשיכים בעבודתם,
מבלי שיביאום למשפט.״ פרקליט
המדינה החליט בעקבות מכתב זה להעמיד
את חברת כיס־אויר על רשלנות מצידה,
אשר גרמה, לפי ההאשמה, לתאונה.
בתל־אביב, לא זכרה בתו בת השנה וחצי
של יוסף אהרוני את אביה. היא היתה רק
בת חודש כשנהרג.
לגבי בני ארבע משפחות אלה לא היתה
שום נחמה בחישובים אריתמטיים. הם מתלבטים
עדיין בשאלה: מדוע הם נהרגו? מי
אשם במותם?

מטוסים, טייסים -ומוות

ין תישוגה אחידה לשאלות אלו.
> ) גם וזעדות־החקירה שהוקמו לחקירת מק־רי־המוות
לא מצאו תשובה כזאת. קיימות
כמה וכמה אפשרויות.
האפשרות הראשונה היא אי־התאמתם של
המטוסים לפעולות אותם הם מבצעים. ה־פייפרים
של ניס־אויר, חברה שנוסדה ב־1948
כחברה פרטית של החרשתן ההולנדי וואן־
ליר ועברה לפני שש שנים לבעלותם של
כל משקי הארץ, לא נוצרו במיוחד לפעולות
ריסוס. אלה מטוסים קטנים שמיתקני־הריסוס
ומיכלי־החומר הותקנו בהם במיוחד.
.רק חברת כים־אויר משתמשת בישראל ב־מטוסי־פייפר
למטרות ריסוס. מרום מבצעת
ריסוס בסטירמנים וכנפי ישראל בהליקופטרים.
גם לסטירמנים של מרום וגם להלי׳
קופטרים של כנפי ישראל ארעו תאונות
וחלק מהם נפל. אולם אף לא באחד מן
המקרים ההלו נהרג הטייס. מה משתמע מכך?
״לסטירמן מגרעות בולטות בהשוואה ל־פייפר,״
אמר השבוע דני אגרון* ,מנהל
חברת מרום המפעילה סטירמנים .״הראייה
של הסייס מוגבלת יותר. לוקח הרבה זמן
להתרגל אליו; והוא יותר יקר להפעלה ול־החזקה•
לעומת זאת, מפצה ההספק הגדול
יותר על יוקר החזקתו. אך כאשר קוראת
• בנו של גרשון אגרון, ראש עירית ירושלים
שנפטר, ומפעילי הרכש בעבר.

תאונה, הפייפר פחות סלחני מהאחרים.״
בגלל מבנהו המיוחד של הפייפר והעובדה
שמיכל־החומר המרסס נמצא מאחורי גבי
של הטייס, דבר הגורם כי בשעת תאונה
עלול המיכל להינתק ולמחוץ את הטייס,
סבור אגרון שבשעת תאונה גדולים סיכוייו
של טייס הפייפר להרג מאשר במטוס אחר.
״הפייפר לא כל־כך גרוע,״ סבור לעומתו
אברהם הכהן, איש קיבוץ בית־אלפא, הטייס
הראשי בחברת כינז-אויר .״הראות בו מצו־יינת
והטייס יושב בו רגוע• ברגע שקוראת
תאונה, אף אחד לא יכול לערוב שהטייס
יצא חי אילו היה מס במטוס אחר. קרו
אצלנו יותר מקרי מוות מאשר במקום אחר
— אך זו תוצאה של מקריות בלבד.״
העבודה בהליקופטרים אינה מבטיחה בטי•
חות־יתר. שני ההליקופטרים של כנפי יש־

מטוס הפייפר המעוך ש? אמנון, השייך?חברת כים־אויר
שהיה נהוג בידי אמנון כרובי, מוטל בשדה הכותנה אותו
עמד לרסס שעות מעטות אחרי האסון. מעצמת הפגיעה התקפלו כנפי המטוס לעבר זנבו.

מוות בכותנה

כנפי ההליקופטר

מוענקים לסרן אמנון כרובי על־ידי מדריך טיסה
צרפתי בבית־ספר לטייסי הליקופטרים בצרפת.
אמנון עמד בראש משלחת הטייסים הישראליים הנראים בתמונה לצד חבריהם הצרפתים.

ראל נפלו, תוך עשרות ספורות של שעות־טיסה,
שלוש פעמים• מתוך שלושת ההלי־קופטרים
שהפעילה חברת ארקיע, שלא למטרות
ריסוס, נותר רק אחד. אלא שבאף
מקרה של תאונת־הליקופטר לא נהרג הטייס.
יש מומחים הרואים את סיבת התאונות
בהעמסת־יתר של מטוסי־הפייפר של נים-
אויר. אמנם אנשי החברה נוהגים להטעין את
המטוסים רק בשלושת רבעים מכמות המכסימום
שמסוגל המטוס לשאת, לפי קביעת
בתי־החרושת ואגף התעופה האזרחית של
משרד התחבורה הישראלי, אולם כדברי הטוענים
כך, גם כמות זו היא גדולה מדי
ביחס לתנאי העבודה בארץ.
מכיון שחברת כיס-אויר שייכת לאלה הנזקקים
לשירותיה — משקי העובדים —
מעוניינים מנהליה לרסס מכסימום של שסח
בכל טיסה, כדי לא לייקר את מחיר הריסוס,
מקטינים תוך כדי כך את מידת הבעחות.
אנשי כיס־אויר דוחים, מצידם, טענות אלה.
אמר אברהם הכהן, הסייס הראשי של החברה
:״לדעתנו, נובעות התאונות אצלנו
רק בגלל הגורם האנושי. הן תלויות בטייס
עצמו.״ סבר כך גם יצחק שקד, טייס בכים-
אויר מזה שבע שנים :״התאונות נגרמות
כיום אצלנו אך ורק על־ידי הגורם האנושי.
הטייס המבצע את הפעולה הגורמת למותו
יכול, באותה מידה, לקפוץ ממכונית או
מגג של בית.״
הסביר אברהם הכהן את דבריו :״לפחות
במקרה אחד של מוזת שא ירע אצלנו, במקרהו
של יאיר חסין, לא הקימו אפילו ח־עדת
חקירה. המקרה היה כה ברור שלא היה
צורך בה. הוא עשה תפנית חדה בלתי־מוצדקת,
איבד גובה ונכנס לאדמה. בשני
המקרים האחרים שארעו לפני שנהרג אמנון
כרובי, הגיעו וועדות החקירה למסקנה שהגורם
האנושי הביא לתאונה — אם כי
מצאו גם מספר נוהלים שלא נשמרו.״

בסיכום: מנהליה וטייסיה של חברת כיס
אויר מחזיקים בדעה שהטייסים שנהרגו
אשמים בעצמם במותם. השבוע, עוד לפני
שמונתה וועדת־החקירה לחקירת פרשת מותו
של אמנון כרובי, כבר פסק אברהם הכהן:
״במטוס לא חל קלקול. התאונה נגרמה כתוצאה
משיקול בלתי־נכון של הטייס.״
ואמנם, עד כה לא נמצא כי טיפול רשלני
במטוסים הוא שגרם לתאונות בכיט-אויר.
אולם לעומת זאת, הגיעה ח־עדת־החקירה, במקרים
דומים, למסקנה כי בחברת כים־אויר
שררה הפקרות כמעט גמורה בכל מה שנוגע
לנוהלי־טיסה וסדרי־עבודה. מאז מסקנות
אלה, תיקנה החברה, במידת״מה, את
נוהליה. יש קשר הדוק בין נוהלי־הטיסה של
החברה לבין הגורם האנושי. מכיוון שחברת
כים־אויר מיחסת את כל תאונותיה לגורם
האנושי, יהיה זה רק נכון לבדוק באיזו
מידה יש כיום השפעה לנוהלי־החברה על
טייסיה.

סי5ורה שד אשח

ץ *,ותו שד אמנון כרובי יוחס גם הוא
^ו לגו ר ם האנושי. הנה, איפוא, הרקע למותו
הטראגי כפי שהוא משתקף מסיפורה
של אשתו רחל:
״התביישתי להודות שאמנון עובד בניס־אויר.
כשהייתי אומרת זאת היו מסתכלים
עלי בשיכון מעוז־אביב כאילו הוא כבר
מת. הייתי מורידה את ראשי כל כך הייתי
נעלבת. אבל כשהייתי מספרת זאת לאמנון
הוא היה אומר, :מה, את מתביישת בי?׳
לא רציתי לפגוע בו והייתי שותקת. כל הזמן
ניסינו להשפיע עליו שיעזוב עבודה זו.
אמרתי לו שאני מוכנה לגור בצריף ולאכול
לחם ובלבד לדעת שהוא יחיה. אבל הוא
היה בטוח בעצמו, :לי זה לא יקרה,׳ אמר.
,אפילו אם המנוע ישתתק, ארד בשלום.׳

״הוא אהב לטוס. קצינים מחיל־האויר היו
אומרים לנו, :זאת רק שאלה של תור. הם
מתרסקים אחד אחד.׳ כשהיו אומרים לי את
זה, פרצו לי דמעות בעיניים. אם קציני חיל
האוויר מדברים ככה, חשבתי, כנראה, שזה
מזזת בטוח. אבל ראיתי כמה חשובה הטיסה
לאמנון ולא רציתי להכאיב לו.
״הוא היה חבר קיבוץ בר־עם. במלחמה
שירת במטה הפלמ״ח. למרות שהיה צריך
לד,שאר בתפקידו בעיר, היה מצטרף לפעולות,
יחד עם החברה שלו. עד שיום אחד
החליט לטוס. הוא הלך לקורס ונכשל. הוא
לא קיבל כנפיים מלאות וצורף לטייסת ה־פייפרים.
הוא רצה להוכיח את עצמו, להראות
שעשו לו עח־ל והיה אחד המצטיינים.
הוא היה טס במטוסי־קישור. בעיקר
הצטיין בחיפושים אחרי מטיילים שאבד•
בערבה. פעם, בצאתו לחפש טיול כזה, גילה
כנופיית מסתננים לא הרחק מהטיול. הוא
זרק עליהם רימונים והבריח אותם. עבור
זה קיבל ציון לשבח• בכלל הוזן היה טייס
מצטיין. עובדה היא שכאשר היו צריכים
טייס להובלת אישים חשובים כמו הור־בלישה,
הרמטכ״ל של בורמה ופולה בן־
גוריון, לקחו את אמנון להטיס אותם.
״אף פעם לא אירעה לו תאונה. הוא עלה
בדרגה, הגיע לדרגת סרן. ב־ ,1957 נשלח
לצרפת לקורס טייסי־הליקופטרים. הוא עמד
בראש הקבוצה אותה קרא על שמי: רחל/.
כשנסע, השאיר אותי בהריון. כשחזר, היה
הבן שלנו כבר בן שבעה חדשים. הוא רצה
לקרוא לו טיראן, על שם האי טיראן. התנגדתי
לשם זה. קראנו לו עמוס, על־שם
עמוס לב, שנהרג במיבצע סיני.
״כשחזר ארצה, החליטו בחיל־האויר שב
הליקופטרים יעבדו רק טייסים עם כנפיים
מלאות. הוא עזב את חיל־האויר והצטרף
לכים־אויר. הוא רצה לטוס בהליקופטרים.
הבטיחו לו עבודה בננפי־ישראל. אבל גם
בכים־אויר אמרו שעומדים לרכוש הליקופטרים.
הוא היה היחיד שהיה בקיא בזה, שם.
זה מה שהחזיק אותו בכיס-אויר. כל פעם
היו מבטיחים, :עוד מעט נרכוש הליקופטרים.׳
הוא היה אומר לי, :כשיבואו התלי־קופמרים
אהיה בום.׳
״בינתיים המשיך לעבוד בפייפר. הוא היה
בא הביתה בעיניים אדומות. הסתבר שהצינורות
של הגפרית דלפו. כשרססו פרדסים,
למרות שטם במסיכה, היה חוזר הביתה עם
כאבי־בטן והקאות. אף פעם לא סירב לטוס.
כשהיד, חסר להם טייס היו קוראים תמיד לו
והוא היה יוצא, .אני לא יכול שלא למלא
תפקיד,׳ היה אומר לי, החברה מפסידה
מאות לירות,׳ תמיד ריחם עליהם והיה
נאמן להם בנשמתו.
״לא היה לו אף יום חופש שלם. בשלוש
בבוקר היה יוצא לעבודה, אבל כשהיה חוזר
בצהרים לא יכול היה ללכת לישון. תמיד
היה צריך לצלצל כדי לדעת את סדרי־ה-
עבודה למחר. לפעמים היו באים אלינו הביתה,
באחת וחצי בלילה, כדי להודיע לו שבשלוש
הוא יוצא לעבודה, מבלי להתחשב
אם הוא ישן קודם או אם היה מוכן לכך.״
ביום שני, לפני שבוע, הופיעו אצלנו אנשים
מהחברה. הוא ישב במספרה עם הילד.
הודיעו לו שלמחרת הוא צריך לצאת ליו־
(חנזשך בעודוד 1 )14

סיפורה האישי של מחליקת־הקוח האנגלית שנישאה לישראלי ומבקשת מגנו גם

לדה על הקרח
רמתיאביב. הלכתי לשחות בבריכה של המלון
והוא אמר :״אם תחליטי באמת ל־השאר
בארץ, אתן לך עבודה.״ פניתי אליי
והוא הסביר :״עליך ליצור בעצמן את
העבות־* נקרא לך, מדריכת ספורט׳.״
כעבור שבוע היו לי 20 חניכים לשעורי
שחייה. בשעות שלאחר הצהרים הייתי משחקת
בדמנטון דקדוקה עם הילדים.
אל תשאלו כמה סקרנים היו מופיעים
שם, להתבונן בי. שמתי לב במיוחד לבחיר
שחום מאד, בעל הופעה ספרדית.
נפגשתי אתי פעם־פעמיים, בהיותי עדיין
בלהקה• בימים ההם׳ היה חברה של אחת
מבנות הלהקה. יום אחד, חשתי שמישהו
מתבונן בי בריכוז רב. הסתובבתי וראיתי
אותו מתבונן בי• בידו היתד, חבילה• אמרתי
שלום רגיל. הוא ענה: הבאתי לך מתנה,
אני מקווה שתקבלי אותה.״
אמרתי :״זה לא רגיל בשביל בחורה
אנגליה לקבל מתנות מאדם זר.״
הוא לא הבין אנגלית מספיק. הוא נראה
כל־בך אומלל! אמרתי לו :״תראה לי
א־תה.״ היה זה תיק לשמלת ערב, יקר
ויפה מאד• הודיתי לו וקיבלתי את המתנה.
היה זה הצעד הראשון בכיוון הלא־נכון.
אבל איך אדם יכול לדעת?
כעבור ארבעה חדשים, היינו בעל ואשה.

הרבנים צעקו ״מזל טוב״

היתה כוכבת להקת המחליקות
על הקרח, להקת הרדלרס. גילדה,
בעלת הגזרה הנהדרת והשער הלבן, כבשה את ליבות הצופים בלהטוטיה,

נצצה בנירהטרו!

גילדה הבלונדית בעלת השער
חבהיר־לבן, שהתחפשה
בנשף פורים ללולה, הבדרנית הגרמניה מהסרט המלאך הכחול.

לולה בפורים

השבוע פורסם פסק־דין של בית־המשפט המחוזי כתל־אביב, בתביעה
למזונות. היתה זו תביעה שיגרתית, אחת מעשרות המתבררות מדי
שבוע* אף הדמויות המעורבות לא היו שיגרתיות. האשה שתבעה־וקיכלה־מזונות
כבד 400 לירות לחודש, היא אחת מנערות הזוהר
הבולטות ביותר של ישראל. גילדה דורן, האמנית האנגליה, שבאה
ארצה עם להקת מחליקות על קרח, התפרסמה מעל לבל שעה
שהחליטה להשתקע בארץ ונישאה לצבר תל־אביכי. נישואים אלה
הובילו אל בית־המשפט המחוזי ואל תביעת המזונות. על הדראמה
האנושית החבויה מאחורי פסק־הדין מספרת גילדה עצמה כעמודים אלה.

גילד ה דוד!-ם ולל
* 4ילו יכולתם לראות את כפות ידי
ולמשש אותן, הייתם רואים בהן יבלות,
כמו של עובד אדמה גם אני, בעצם,
קצת כזו. אני אוהבת סלעים. אוספת אבנים
מכל מקום. מאילת, מהגליל, מצדי
ר,דרכים. כשאני נוסעת עם חבורה לקיסרית,
כולם עוסקים בקבאב ובשהיה ואילו אני
נוטלת את־חפירד, והולכת לחפש. אם אני
מוצאת משחו עתיק -י אין מאושרת ממני.
את התחביב הזה נתנה לי ישראל.
היא גם נתנה לי דברים אחרים. את
ההזדמנות לפסל, למשל. חיפשתי דרך להתבטא.
ידידה לקחה אותי לקוסו אלול,
הפסל המפורסם. הוא ידע בדיוק מד, שאני
רוצה. הוא לימד אותי את הטכניקה היסודית;
את המתכת ואת החימר. אחר כך
יאמר לי :״עשי מה שאת רוצה.״ פיסלתי
אשד, בהריון. היצירה נמצאת עדיין אצלו.
הצטרפתי לכיתה׳ אבל כעבור שבוע הייתי
מעורבת בתאונת דרכים. חנינו במכונית
ליד עסיס, כאשר אוטובוס עלה עלינו.
איש אחד נהרג. נפגעתי פגיעות פנימיות.
לקחו. אותי לבית־חולים תל־השומר, אך
עם שחר הסתלקתי. היה לי בן, בן עשרה
חדשים, שהיה זקוק לי — פצועה או לא
פצועה. בעלי, עמי, נשאר שם, כשרגלו שבירה
בחמישה מקומות ונתונה כולה בגבם.
ישראל גם נתנה לי את ההזדמנות למלא
את שאיפת חיי: לכתוב תסריטים קצרים
ולהסריט אותם. כשאני עושה זאת — אני
מאושרת.

״חייתי מדריכת שחייה׳׳
*עומת דברים אלו, נתנה לי ישראל

/את הכאב הגדול ביותר בחיי• תחילה
חשבתי שזה אושר חיי. אחרי שבוע נוכח־

תי לדעת שטעיתי. המדובר בנשואי לעמיחי
סולל.
הגעתי ארצה עם להקת רדלרס, להקה
של מחליקים על הקרח. הצטרפתי אליהם
בהיותי ספורטאית חובבת. הם הציעו לי
שכר טוב ונסיעה. ישראל היתד, התחנה
הראשונה שלי. במשך חמישה חדשים הופענו
ערב־ערב בזירהטרון. חמישה חדשים אלד,
איפשרו לי להכיר את הארץ — ולהתאהב

בה. החלטתי שמכאן לא אזוז•
כאשר עזבה הלהקה את הארץ, החלטתי
להישאר. בכיסי היו חמש לירות בלבד.
פניתי אל הסתדרות ציוני בריטניה. קיבל
אותי אדם בשם פיינבלום. מותק של איש.
השאלה הראשונה ששאל אותי :״האם את
יהודיה?״
״הצבעתי על אפי ושאלתי :״האם זה
נראה כך?״
הוא צחק .״אין דבר, היכנסי. כל אחד
יכול להיכנס.״ פשוט לא היד, לי איפה
לישון, ורציתי שיכניסו אותי להוסטל.
שאל אותי כמה זמן אני רוצה להישאר
כאן. עניתי :״אני מקווה שלצמיתות. אני
רוצה למצוא עבודה, אם אפשר.״ הוא הפנה
אותי למישהו, נתנו לי 20 לירות עד שאסתדר.
ככה, ישר, מבלי שיכירו אותי —
ואני אפילו לא יהודיה•

צעד בכיוון הדא־גכון
* דיד שרכשתי לעצמי, עוד לפני כן,
היד, יהודה ארזי, מנהלו המגוח של מלון

^ ! ךןןייח נישאו גילדה דורן האנגליה ועמיחי סולל הישראלי.
\ > 11 1 1 8הס נאלצו לנסוע לקפריסין, שס קיבלו את פניהם
§ 141111 1
ידידי אביה של גילדה. בצילום נראית גילדה כשהיא עונדת לעמיחי את מבעת הנישואין.

* ה לא היה דבר כל כך פשוט. הוא
1יהודי, אני נוצריה. כדי להתחתן, היינו
נאלצים לטוס לקפריסין. עמי הוא יליד הארץ,
בן למשפחה אמידה. אולם היתד זו הפעם
הראשונה שנמצא מחוץ לארץ. ידידים של
אבי חיכו לנו בשדר,־התעופה עם מכונית
וזרי פרחים. התחתנו במשרד המפקח על
הנשואים האזרחיים, ואחרי הטקס הקצר ערך
לנו ידידו של אבי קבלת־פנים נהדרת.
בילינו שם שבועיים. התאהבתי באי
הזה• חזרנו ארצה והקמנו בית. הופעתי בסרט
סיפדרה של מונית. החלטנו שאנו רוצים
בילד. בשביל כל אשה — זוהי שמחד.
גדולה• גם בשבילי. אבל כשהלכתי למסור
את הבשורה לאמו של בעלי — היא כמעט
התעלפה, יללה ונאנחה, כאילו קרה אסון.
ובאמת, במונחים שלה — קרה אסון.
כי לפי החוק היהודי, הבן שעמד להיוולד
יהיה ממזר. אהבתי את ישראל ואת אנשיה
והרגשתי שזה ביתי. לא ראיתי כל סיבה
שלא אחליף את דתי ואהיה ליד,ודיה. ביחוד
שזה יוסיף אושר כה גדול למשפחת בעלי.
לשם בך הייתי צריכה להתחתן כדת וכדין.
אבל הזמן דחק.
לקחו אותי למיקווה בתל־אביב. הנשים
ששמרו על המקום הורידו את הלאקה מציפורני.
חשבתי שעוד יגזזו את שערי. קשה
לתאר את הרגשתי. היקאתי והרגשתי בחילה.

גט רבני

הזו! השניים לבסון ניצבו עברית•
מה? י׳
לפני הו
פט• ק הרבנים עכשי
אלי וז השבתי אחרי ה
שאתי י

עלי. ו מלהיוו בלילה,

דורשת היום גילדה מבעלו
לוס עם בנה מבעלה הראס
ג׳וד ניוסף) בן ה־ .4על ברכיה של גילדה אחד

בו הופיע רוג׳ר. חיכיתי לו בפתח האמניש.
רק יצא׳ שאלתי אותו :״זה נכון שאומרים
עליך והמפלצת הזקנה הזאת?״ מיסכן, היה
מבולבל לגמרי .״אני לא יודע למה שאת
מתכוונת,״ גימגם.
״אני אראה לך למה שאני מתכוונת!•״ התפרצתי
בכעס. הנחתתי את אגרופי על עינו.
הייתי מטורפת מרוב כעס.
חזרתי הביתה ובכיתי, .אלי! אין זה שכל
האנשים מסדרים את חייהם בשלווה, ואני
— תמיד בצרות, תמיד אומללה מדוע
זה, קורה תמיד לי? אולי מפני שכל הבחורות
הטובות מתחתנות, והרעות מתעסקות
עם מאה ואחד גברים. אמרתי לעצמי:
אהיה האשד, האחרת, אולי זה שמח יותר,
בלי צרות. אבל לא יכולתי.

כני הוטס במטוס אחד

המאושר

גילדה דורן ועמיחי סולל, כפי שצולמו מיד אחו י
צאתם מטכס הנישואין האזרחיים שנערך בקפריסין.
מאוהבים ועמיחי לא התנגד לנסוע לאי השכן לקיים שס טכס נישואין אזרחי.

כנסתי לבריכה. שלישה רבנים
שפת הבריכה וקראו משהו בתי
צריכה לענות להם — אבל
5פעמים הטבילו אותי מתחה
1אמרו לי לחזור על איזה מש־
3תי משהו׳ וזה הספיק להם.
קו ״מזל טוב! מזל סוב!״
ני יודעת שהם היו טובים מאד
|וגו כך מתוך דאגה. אבל אז
:י מתעוותת בחלום־בלהות. שבוע
זה הלכתי לועד הקהילה ושם ניד
שנית. הפעם, כיהודיה כשרה.

״כשראי היו טעות!״

ככר ידעתי שכל נשואי הס
ובכל זאת — עשיתי את המוטל
משפחה שלנו היו רחוקים מאד
*ושרים• הוא היה מופיע מאוחר
לי לומר איפה היה. הייתי בודדה

זיחי סולל. היא נראית כאן בצי־שנן
בן ה־ , 17 ובנה הקטן מעמיחי,
י הכלבים שהיא מחזיקה בביתה.

ף• וא לא היה בעלי הראשון. בראשון
י י כואב לי אפילו להיזכר. הוא היה טייס
של מפציץ הולנדי. אביו היה ראש העיר
ליידן, בהולנד• שנה וחצי אחרי שהתחתנו
בל: נדון׳ באד, ההודעה שבעלי נעדר בפעולה.
בננו שון היה אז בן עשרה חודשים. הוא.
כל מה שנשאר לי מאותה תקופה. הוא
והזכרונות הנוגים והחאן סטיי! שבשמי
הנוכחי: גילדה דורן לוסיל פיצג׳ראלד וו־דארד
וואן־סטיין מור סולל.
גידלתי את בני לבדי, בעזרת הורי. בבית
הורי לא היה חסר לו כלום. אבל כשנשאתי
לעמי׳ חשתי כי מקומו לידי. גם אמי אמרה
לי :״הביאי אותו.״ בעלי שילם עבורו את
הכרטיס ואמר :״הוא יהיה בני לכל דבר.
לא יחסר לו מאומה. לא תצטרכי לדאוג לו.״
שמו של שון היה ברשימת הנוסעים
של מטוס אל־על שהופל מעל בולגריה.
אבל ברגע האחרון טלגרפתי לאמי :״אל
תשלחי אותו באל־על. שלחי אותו בק.לימ,
כי אביו. היה הולנדי.״
כל מכר* התרגזו. קרוב של בעלי, העובד
ב^דק׳ אפילו אמר לי: מה רע באל־על?״
אין שום רע באל־על, אבל החלפת־הכרטיס
הצילה את חייו של שון.
בישראל, היה שון עד לחיי האומללים.
פשוט לא יכולתי למצוא שפר, משותפת
עם בעלי• אמי באה לביקור של ששה שבועות.
היא הזדעזעה ממצבי ונשארה אתי
ששה חדשים. היא לחצה עלי לשוב לבריטניה,
הציעה אפילו לשלם את הכרטיסים
עבורי ועבור שון. אבל אמרתי לה שאיני
יכולה. זהו ביתי, ואיני יכולה לעזוב את
הארץ ואת בני הקטן.
התעקשתי להמשיך בחיי. כי כך לימדו
אותי לעשות, בבית הורי, מילדות.

וחשתי שרומיתי. לא קיבלתי מחיי־ד,נשואים
מה שהיתר, לי הזכות לצפות מהם.
האם אתם יכולים להבין את מצבו של
זר? כי למרות שהתאהבתי בארץ וקשרתי
את גורלי בה — הייתי בכל זאת זרה: בלי
הורים׳ בלי אם או אב ובלי ידידי־נעורים•
לאן יכולתי ללכת׳ למי יכולתי לפנות ולספר
את צרותי? גם לעצמי לא העזתי להודות
בטעות. להורי כתבתי שאני מאושרת.
עכשיו אני יודעת שעמיחי אינו אשם

בכל זה. הוא פשוט לא יכול אחרת. כזה
צ׳אפלין וכווין ביקרו אצלני
הוא אופיו.
— ,3883631 8ו^ —1׳1111ז1ד.,ת38
הראיתי פנים צוחקות לעולם — ובפנים *יז יתה זו ילדות מאושרת. אבי היה אחד
בכיתי. רק רופאי ידע את האמת. העולם 1 1מהפעילים הראשונים של מפלגת ההרחב
ראה את פני הצוחקות — פנים של לייבור הבריטית. ארנסט בורין ה ה אורח קבוע
שחקנית. נלחמתי אם לא למען אושרי, בביתנו. צ׳ארלי צ׳אפלין היד, ידידו של אב*.
למען ילדי. לפחות כלפי חוץ. לא רציתי
לפני שמונה שנים, כשצ׳אפלין עזב את
להיראות כי בפעם השניה בחיי עשיתי ארצות־הברית בפעם האחרונה. ,הוא התטעות
כה גדולה• כי לפני עמיחי׳ הייתי גורר במלון סאבו׳ בלונדון. הוא הזמין את
נשואה לרוג׳ר בון•
כל ידידיו, ביקר במקומות שבהם גדל. תוך
זאת היתד. טראגדיה אמיתית. אהבנו איש בדי־כך סיפר לו אבי שאני מתר, להיכנס
את רעותו בל־כך! למדנו יחד במשך שנת לסרטים .״יש רק דרך אחת,״ ענה לו צ׳אפ־יים׳
באקדמיה המלכותית לאמנות, בלונדון. לין ,״שהיא תתחיל את..הכל בעצמה.״
רוג׳ר היה אז סטודנט צעיר. כיום הוא כבר
וכך עשיתי — ועושה. בבריטניה או בשחקן
ידוע בהוליבוד. כאשד התגרשתי אמריקה לא היתד, כל אפשרות לשחקן צעיר
ממנו, קבעו לי תשלומי מזונות הקשורים
להגיע למשהו. בלונדון היו עשרות אלפי
בגובה משכורתו. לולא נישאתי לעמיחי׳ שהקנים׳ כולם מחפשים עבודה• ואילו כאן
הייתי מקבלת כיום סכומים פאנטסטיים. מצאתי את הדרך פתוחה לפני. כתבתי סיפור
אבל הייתי מוותרת ברצון על כל סכום של על ילד שאינו מעוניין במבוגרים. הוא חי,
כסף, אילו יכולתי להמשיך ולחיות באושר. בודד, בלי מבוגרים, רק בעולם של חיות.
התחתנו כששנינו היינו בני .19 חיינו יחד
הסרטתי כבר כמד, חלקים של התסריט
שבע שנים. שנינו עבדנו בכל מד, שמצאנו
והפסקתי. כי לפני שבועיים גנבו ממני
במקצוע: סרטים, הדגמת־אופנה. ג׳ורג׳ צו־את
-ההסרטה. חבל מאד. לא מפני שגנבו
קור, הבמאי האמריקני, ראה את שנינו, בממני
חפץ׳ אלא שאיבדתי אמצעי לחיות
שעת ־ חזרה בלונדון, והציע לי תפקיד.
ולהתבטא. וכמה חשוב בעיני אמצעי זה!
סירבתי. לא רציתי לעזוב את רוג׳ר.
כי את היתר איבדתי• חיי־המשפחה שלי
היינו זקוקים להכנסה קבועה למחייתנו
ורוג׳ר לא רצה לעסוק בשום דבר מלבד הרוסים. לא יכולתי לשאת יותר את היחסים
אמנות. נאלצתי לעבוד כמחליקה על קרח ששררו ביני לב ן עמי• ביקשתי את עמי
והצטרפתי ללהקה שנסעה לחוץ לארץ. לשים קץ למצב אומלל זה. הוא הגיש
ובזמן שלא. הייתי בבית, הסתבך• רוג׳ר, בקשה לגט. זהו סוף עגום — אבל מוטב
בעסקי׳אהבה עם שחקנית דורותי סקוויירם, סוף עגום מאשר חיים עגומים ללא סוף.
המבוגרת ממנו ב־ 22 שנה. היא התלבשה
כל מבוקשי כיום הוא שישאיר לי בני׳
עליו עם הכסף שלה ׳,ועם המכונית והמוג׳ודי.
הוא כיום בן ארבע והוא כל עולמי.
תרות. זה השפיע עליו; הוא גבר גבוה, רחב,
שון יסע עוד מעט לבריטניה, לגמור את
יפה — אבל חלש־אופי. הוא נפל בשבי לימודיו. ג׳ודי הוא כוכב הסרט שאני מסרי־הכסף
שלה.
טה. מלבד זאת, הוא ממלא עוד תפקיד
כשחזרתי לבריטניה, רצתי מיד לתיאטרון ראשי: את התפקיד הראשי בחיי.
גנ 0

הגי! הוד

מגולם שלא כרגיל, על־ידי שחקנית־אשה,
גילדה הצעירה, כפי שהופיעה בתפקיד
בהצגה שכללה החלקה על הקרח. ההצגה נערכה בלונדון.

1512

פסטיבל
המים

! ג מדוע ה גוברים 1

יתקיים ביום ה־ 24 באוגוסט,
ברחבי מיוון ״אבדיה״ -
חוף! השרון -ומסביב לבריכת
השהיה הגדולה -
שיא עונת הקיץ בישראל,
האירוע החברתי הגדול כעונה
זו, שבמרכזו תעמוד

חי ד ת
בול3תהמח המלכה, שתי סגניותיה
ונסיכות־המים של ירושלים,
תל־אכיב וחיפה תיבחרנה
על־ידי קהל הנוכחים, באמצעות
פתקי-כוחר המצד
רפים לכרטיסי הכניסה -
מנין הקולות יבוצע על־ידי
ועדה שתבחר מתוך הקהל.

בתוכנית: מיצעד המועמדות,
ראיון מפורט עם כל מועמדת, הופעות
אמנותיות, שעשועי־מים בבריכת
הסלון, תזמורת גדולה, תצוגת
אופנה, בחירת מלכת המים הישראלית׳
רחיצה בבריכה אחרי התוכנית׳
נשף ריקודים עד אור הבוקר,

411

41׳׳ 11^ 4

בגז ה

ר ^ שבגז ווג פ שיגז

הופיע \ליון 3

ההרשמה המוקדמת לכרטיסים
-במשרד ״לאף,
הפאסאג /רה׳ דיזנגוף! ,101
תל-אכיב, טלפון .516 55

;1,גזננ1יג בכר גז2ן יגגז\2יגן

(המשך מעמוד )11
מיים. הוא היה צריך להשתתף בתימרון, אבל
עזר וייצמן שיתרר אותו, .צריך לרסס,׳ אמרו.
״אמנון התנגד לשהות בלילה מחוץ לבית.
זה היה בדיוק יום הולדתי. הוא רצה להיות
ביום זה בבית. אבל לבסוף השלים, .אוי
גברת כרובי,׳ הוא אמר לי, אני מסדר אותך.׳
מהחברה ביקשו שיצא לרסס בצפון, .אבל
הקסדה והמסיבה שלי בדרום,׳ אמר להם.
,אין דבר,׳ הם אמרו, ,תסוס בלי קסדה,׳
כשחזר ביום שלישי מהריסום שאלתי, אותו:
,איך ריססת בלי קסדה?׳ הוא השיב בפשטות,
:לא נתנו לי קסדה.׳ עיניו היו אדומות
מהגפרית.
״הוא אמר שהוא נהרג מעייפות, חסר לי
זמן שינה.׳ למחרת, יום רביעי, היה צריך
להיות יום החופש שלו. החלטנו לחגוג את
יום הולדתי, .נלך לבריכת־ד,שחייה באכדיה
ואחרי הצהרים נלך לסרט החיים המתוקים,׳
הציע אמנון.
״בבוקר קמנו מאוחר. הילד השתעל כל
להתעייף בבריכה, מחשש שלא נוכל לראות
את הסרט. באנו להורים בתל־אביב. אמנון
התרוצץ בין סוכני־ביטוח להארכת רשי־ן
הביטוח שלו שפג תוקפו. בצהרים, אחרי
הארוחה, הלכנו לקולנוע. קנינו כרטיסים
ואמנון אמר, :אני אצלצל לחברה לשאול איך
עובדים מחר.׳
״כשצילצל אמרו לו, :מה פיתאום אתה
שואל? מחפשים אותך כבר. בוא תיכף לעבודה.׳
הוא התרגז, מחה, ,אין לי בגדים
ואין לי שום דבר,׳ אמר. במשך 20 רגע
התוזכח איתם. לבסוף חזר מרוגז, :אחד
הטייסים אמר שאשתו חולה והוא אינו יכול
לצאת, אני צריך לצאת במקומו.׳ ,לך תגיד
להם שאני מתתי,׳ אמרתי לו.
״,אין דבר,׳ ניסה אמנון להרגיע אותי.
,היום אני אצא, אבל מחר אראה להם. אותי
לא יסדרו ככה. תתנהגי יפה. קבלי באומץ
שלא בילינו את יום ההולדת שלך.׳ הלב
כאב לי לראות אותו יוצא ברוח כזאת,
מרוגז כל־כך. לא ידעתי שאלה המילים האחרונות
שאני שומעת מפיו.
״בערב בא שוטר להודיע שבעלי נפצע.
נדהמתי. האבא רץ אל החברה. היה סגור,
אף אחד לא היה שם. רק בלילה בא עובד-
קרקע של החבר ,1להודיע לנו על האסון. עד
היום לא מצא אף אחד ממנהלי החברה ומד,טייסים
לנחוץ לבוא אלינו.׳׳
אלה היו אולי הגורמים האנושיים שגרמו
למותו של אמנון כרובי. הקשר בינם לבין
נוהלי־החברה ברור. אמנון כרובי יצא לטוס
מרוגז על שביטלו לו את יום החופש הקבוע
שלו, עייף אחרי שלושה ימי עבודה מאומצים•
עיניו היו אדומות מהגפרית שריסס
יום קודם לכן. אולם אלה מהווים רק חלק
מהגורמים. הנה כמה גורמים אחרים שלא
היו ידועים, אולי, לאשתו של אמנון:
• מכסימום שעות־הטיסה המותר לטייס
ריסוס בשנה הוא 600 שעות. כים־אויר היא
החברה היחידה בישראל שמנצלת את טייסיה
עד למכסימום שעות־הטיסה המותרות. בחברת
מרום, למשל, לא עובד אף טייס 400
שעות־טיסה בשנה. אמנון כרובי ביצע ב־11
החדשים האחרונים, החל באוגוסט , 1959
530 שעות־טיסה. לפי חשבון זה, אם היה
ממשיך לעבוד עוד בחודש העבודה שנותר
לו להשלמת הטיסה, היה מגיע למכסימום
שעות־הטיסה המותרות.
אימוץ יתר זה של הטייסים נובע, בראש
וראשונה מהספקם הנמוך של מטוסי־הפייפר.
ההספק הממוצע של הפייפר לעומת הסטיר־מן
הוא ביחס של אחד לאחד־וחצי. עקב
זאת, נאלצים טייסי כים־אויר לעבוד מספר
רב יותר של שעות־טיסה ליום. בממוצע,
נזקקת כיס־אויר לעשרה טייסים ביום. המחזוריות
של הטייסים היא, משום כך,
גדולה יותר והבטיחות היחסית נמוכה יותר.
מסיבה זו אין כים־אויר יכולה לאמן טייסים
חדשים כראוי. בעונת הלחץ נכנסים
טייסים לעבודה בכים־אויר, ואחרי שבוע של
הדרכה, הם כבר מתחילים לרסס.

אגרכיח מוחלטת

ך תר על כן. במקרהו של אמנון כרובי,
עברה כים־אויר על הוראות מפורשות של
אגף התעופה האזרחית של משרד התחבורה.
כאן המקום להזכיר כי בשטח זה שוררת
אנרכיה מוחלטת. לישראל אין, בשנת ,1960
שום חוקודטייס הראויה לשמה. קיימת,
אמנם, תחוקזדתעופתית שהיא קובץ של תקנות
וחוקים מיושנים, שהצטברו במשך שנים
ואיש הולמים עוד את המציאות האוירית
בישראל.
משום כך, נקבעים נוהלי-הטיסד, של חברות
התעופה החקלאיות לא על פי החוק
אלא בהסכם פנימי בין החברה לבין אגף
התעופה האזרחית. נוהלים אלה נרשמים ב־ספר־העזר
של החברה. הסכמים הללו חסרים

כל רקע חוקי. למעשה, בהעדר חוק, אין
משרד התחבורה יכול כיום לכפות תקנות
מוהלים על החברות. האחריות של החברות
לגבי ההסכמים היא מוסרית בלבד.
לפני שנתיים ב־ 28 באוגוסט , 1958 שלח
העוזר למבצעי־אויר באגף התעופה האזרחית,
הוראות־טיסה מיוחדות לנים־אויר. הוראות
אלו קבעו שלטייסי־החברה מותר לטוס שמונה
שעות טיסה ליום, לא יותר מארבעה
ימים בחודש, ואחרי כל יום טיסה כזה
עליהם לקבל יום של חופשה. שבע שעות־טיסה
מותרות — ששה ימים בחודש,
ואחרי כל יום־טיסר, כזה על הטייס לקבל
יום של חופשה. עשרה ימים בחודש מותר
לטייסי החברה לטוס שש שעות ביום — ולאחר
2ימי־טיסה עליהם לקבל יום חופש.
מסקירת לוח שעות־הטיסר, של אמנון כרובי
בחודש האחרון, מתברר שכים־אויר עברה
בגלוי על הוראות אלו. בחודש האחרון טס
אמנון 79 שעות־טיסה ב־ 30 ימים. אולם תוך
תקופה זו עבד פעמיים ששה ימים, חמישה
ימים וארבעה ימים ברציפות — ללא יום
חופשה אחד.
אם לקחת בחשבון גם שהוא ביצע בחודש
זה טיסות בלי קסדת־ריסוק ומסיכה, עובדה
שגרמה לו להפגע מהרעל אשר ריסס, מתברר
שהיתר, זו רשלנות חמורה לתת לאמנון למום
בטיסה שגרמה למותו. יתכן שהוא שגר,
בהחלטה תוך־כדי טיסה: אולם אפשר להניח
שהחברה היא האשמה במצב בו היה נתון
בעת ששגה ליד הגה המטוס. מה עוד שקיים
חוק בלתי כתוב, שאין להעלות על מסוס
טייס שאינו רוצה לטוס.
האיש האחראי לבטיחות הטייסים הוא הטייס
הראשי של נים־אויר, אברהם הכהן.
מחובתו היה לדעת על המצב בו היה אמנון
נתון. הכהן הוא, למעשה, הבום האמיתי
של כים־אויר, שמנהליה, אשר התחלפו בשנה
האחרונה, הם חסרי נסיון תעופתי.
בשעתו, ציינה אחת מתעדות החקירה ש־
״אין לתאר כיצד יכול הטייס הראשי לפקח
על בטיחות הטייסים, כשהוא פועל גם
כטייס.״ למרות הערה זו, ממשיך אברהם
הכהן לשמש גם כטייס בחברה. לא עוד,
אלא שהאיש האחראי על בטיחות הטייסים
הטסים יום־יום, חבר קיבוץ בעמק־יזרעאל
המבקר לפחות פעם בשבוע בבית, מצא לו
זמן בשנים האחרונות ללמוד גם בטכניון
ולנהל חיי־חברה ערים בתל־אביב.

״הפסיקו את הרצח :״

** ותו של אמנון כרובי חייב?שמש
1 3תחנה סופית לדרכה של בים־אויר עד
כה. אמר השבוע אברהם הכהן, לכתב העולם
הזה :״אנחנו עומדים תחת לחץ ציבורי
קשה ועוין. הציבור לא מתעניין מה הסיבה
לתאונות. הוא רואה רק את התוצאות
וצועק, :הפסיקו את הרצח!׳
למרות הרגשתו של הכהן על יחס ציבורי
עוין, אי־אפשר להתעלם מן ההרגשה שדוקא
חברת כים אויר׳ אולי בזכות היותר, חברה
מיוחסת השייכת למשקי העובדים של כל
הזרמים, נהנתה מיחס סלחני מדי. אין להסתפק,
איפוא, במסקנות וועדת־ד,חקירה שהוקמה
לצורך בירור פרטי־, ,אס! ן האחרון. כדי
למנוע תאונות־אויר טראגיות נוספות יש
לאחוז בכמה צעדים דראסטיים:
• לבקר מחדש את נוהלי־העבודה של
החברה ולהעמיד את האשמים ברשלנות ל־

ייז•

• לחייב את החברה להחזיק מספר
טייסים שיספיק למנוע את הלחץ על הטייסים
הקיימים ויאפשר להעסיקם בהתאם
לתקנות.
• לחוקק מיד חוקת־טיים מושלמת, שתחייב
את חברות התעופה החקלאיות, ושלפיה
ניתן יהיה להעמיד את העוברים על
החוק לדין.
אמצעים אלה הם, כמובן, רק אמצעי־משנה.
המשימה הגדולה החייבת להתבצע נוכח גל
התאונות הקטלניות, הנוגעות יותר למשרד
החקלאות ולמשקים החקלאיים מאשר לחב־רות־תעופה.
אם ישראל רוצה להיות מדינה
חקלאית מודרנית ולהיעזר בחקלאותה בשיטות
חדישות, עליה להתאים את החקלאות
לשיטות אלה. לא ייתכן להשתמש במכשירים
של המאה העשרים, בחקלאות המתוכננת
לפי שיטות תקופת מחרשת־העץ. שטחים
שרוצים לרססם במטוסים חייבים להיות
בעלי צורה מתקבלת על הדעת, בגודל מינימאלי
שלא יסכן את המטוס בתימרונים מיותרים,
ולא בשטחים שיש בהם מיכשולים.
זו אינה משימה קלה. היא תחייב עריכת
תכנית מחזור־זרעים חדשה, לגבי חלק ניכר
מן החקלאות בארץ. אולם אין מנוס מכך,
אם רוצים לד,מנע מתשלום בקורבגות־אדם
עבור תיכנון חקלאי מסגר.
חעולם חזח 1195

כמדינה
(המשך מעמוד )6
ששיגר לד, חברה. הוא תבע מנינה תשובה
למכתבו הקודם, בנימה של ציווי משונה.
,למה לא ענית על מכתבי, מה קרה לך!״
רצה החבר, תושב מושב בשרון, לדעת.
מרגלית נפגעה מן הנימה. במכתבו הקודם
הציע החבר הצעות שמרגלית רצתה לשקול
ולנתח אותן בשקם, ללא חיפזון. ההאצה הפתאומית
הרגיזה אותה ודבר זה עשוי היה
להביא את היחסים בינה לבינו לנקודת משבר.
כעבור שבוע התברר סוד הנימה המבוהלת
של מכתב הבחור .״חשבתי שנפטרת,״
כתב לה ,״ולכן רציתי שתתני סימן־חיים.״
מחשבותיו העגומות על מות חברתו לא
היו פרי דמיונו. בידו היתר, הוכחד, בשחור
על גבי לבן, כי מרגלית שבקה חיים לכל הי.
היתד, זו מעטפת המכתב האחרון שהוא שלח
אליה, לפי כתובתה הרגילה בקריית־יובל,
ירושלים. המכתב הוחזר אליו, כשעל גבי
המעטפה טבועה בחותמת :״נפטרה״ .להוס־פת-תוקף,
רשם הדוור בכתב ידו :״מתה״.
השבוע פנתה מרגלית הנרגזת אל הנהלת
הדואר, לברר כיצד הועברה בדרך הביורו־קראטית
מן העולם הזה לעולם הבא .״תודה
לאל שלבחור שלי יש לב חזק,״ אמרה לידידים
,״אילו המכתב היד, מגיע לאמי, היתר,
מקבלת שבץ־לב על המקום משרד הדואר
צריך להזרות לפקידיו שיזהרו מאוד
מאוד לפני שהם משתמשים בחותמת הנוראה.״
ככלות הכל, איש לא מינה אותם לעשות
את עבודת הקדוש ברוך־הוא.

״אתה הולך לך שוב לבלות?״ צעקה בהיסטריה
והצליפה בו בלי הבחנה. משה
כיסה את פניו במגבת שהחזיק על כתפיו
ונסוג אל הטרקלין. אורה רצה אחריו,
המשיכה לצעוק ולהצליף בלי רחמים עד
שנקרעה החגורה.
״עכשיו אין לך כבר במר. להכות.״ ניסה
משה הבעל להשקיט את אשתו. אך המטרה
שהשיג במשפט היחיד והשקט היתה הפוכה
לכוונתו. לעיניה הנדהמות של אחת השכנות,
שנזעקה לקול המהומה אל חלון־דירתה הנשקף
על דירתם של משה ואורה גוטמן,
נכנסה אורה לחדר, ניגשה אל השטיח,
הוציאה מתחתיו מכשיר שנראה מרחוק כסכין
ורצה לעבר בעלה.
אורה התקרבה אל משה, כשעיניה מזרות
אימה. הבעל ניסה שוב להשקיט אותה .״כבר
אין לך במה להכות,״ גימגם שוב. אך אורה
כבר היתד, מצויידת בנשק חדש: בשתי תנופות
מהירות הניפה בסכין המטבח, שהחזיקה
קודם מאחורי גבה, דקרה אותו פעמיים
מתחת לבית־השחי השמאלי. המכה השלישית
היתה מכוונת לבטנו של הבעל, אך משה
זינק לאחור, העיף מידיה את הסכין.

כל הזכויות שמורוו

תצפית

• לא יחול שום שיפור גלוי כיחסי ישראל־פרם. אל תצפה

לפתיחת שגרירות פרסית בישראל, או ישראלית בפרס. הנימוק הרשמי: השאה
אינו מעוניין בצעדים שימנעו בעד הערבים בעלי הנטיה המפרבית, נמו המלך
חוסיין, לתמוך בו נגד עבד אל־נאצר. לעומת זאת, יתהדקו יחסי ישראל־פרס
בשחחים ממשיים, ללא פירסומת.

• יקום ועד ציכורי על־מפלגתי גדול למלחמה נגד שינוי
שיטת הכחידות. מטרתו תהיה לשמש נוח נגדי לועדו של יגאל ידין,
להכריח את אנשי הצינור והרוח הנייטראלי-ם לקבוע עמדה ברורה לכאן

או לכאן.

• מתערער מעמדו של אלוף אפרים כו־ א$נ /כמנהל כללי

של חכרת התעופה ״אל״״על. אתרי שהסתבר כ? בן־ארצי לא הצליח
להשתלט על ניהול החברה וכי חוסר נסיון וידע מקצוע•*׳ בשטח התעופה היו
בעוכריו, מעיינים עתה באפשרות של החלפתו. שביתת אנשי־הצוות נתנה את
הדחיפה האחרונה בכיוון זה. המועמדים האפשריים: שר התחבורה לשעבר
משה כרמל, המכהן כיום כיושב־ראש מועצת המנהלים ש? אל-על; מפקד חיל
האויד לשעבר אלוף דן טולקובסקי, נעל הנתונים המקצועיים והמינהלת״ם
הבדוקים; והקברניט הראשי של החברה, צבי מוהר.

• מסע ההשמצות ההדדיות של ראשי המחנח חדתי יגיע

הג לי ל
הקרב עד א כז־ ב
מזה כמה חודשים עוקבים חובבי־הטבע
בארץ אחרי מאבק־איתנים — המלחמה שפרצה,
בין אלי אביבי ואשתו תמר, זוג מחדשי
אכז־ב, לבין המועצה האזורית סולם־צור.
השבוע ניכנס מאבק זה לשלב חדש. אחרי
שהמועצה האיזורית החליטה להטיל מסי־עסקים
על בני הזוג אביבי ושלחה לו שתי
אתראות, השיבז ד,אביבים בקריאת־תגר.
כתבו אלי ותמר, באיגרת למועצה:
״ברצוני למסור בעיקבות מיכתביך שלא
אוכל לענות לדרישתך לתשלום מיסים והנימוקים:
אנחנו מקיימים באכזיב תכלית
נעלה בשיחזור חיי־העבר, ונלחמים להפיכתה
לשמורת נוף ועתיקות מיוחדת, שצביונה
יתן לעולם משהו מהראשוני — ולכן, אי־אפשר
שתראו מטרה חומרית במפעל היסטורי
זה, שערכו התרבותי מיוחד, והורידוהו
למדרגת עסק המחייב חשלום מיפים. נכון
יותר שתקבלוהו, כשאר אזרחי הארץ ובאי־עולם,
כמיפעל בעל ערך קיים לדורות, שבעיקרו
עליו לשאת בהוצאות המרובות של
המוזיאון ופיתוח המקום, שלא נתמכו מעולם
על־ידי שום גורם ציבורי או פרטי.
״אי-לכך יש לברר באופן יסודי את חוקיות
דרישתכם לתשלום מיסיס — שהרי
המועצה האזורית לא הכירה מעולם באכזיב
כנקודת־חיים, ואינה יכולה להצביע על
שום מיקרה אחד ממשי או מוסרי שעשה
שירות כלשהו לטובת המוזיאון, לטובת
האכסניה, לטובת חיינו או לטובת המבקרים
הרבים שפקדו מקום חרב ושומם זה. להוציא
את כל השרותים שעשתה נגד קיומנו.
״ועכשיו, לאחר שיצרנו במקום זנוח
ונשכח זה מקור אור וחיים מיוחד, שכל
בני־האדם באים לשאוב ממנו ידיעות, חום,
סיפורים והנאות מיוחדות — אתם מסיגים
את גבולינו, מאיימים במשפט ובאים
לקצור פירות לא לכם, שטובת המקום
ומפעלינו זקוקים להם כאויר לנשימה —
דבר זה לא נוכל לקבל לעולם, גם כאשר
נחויב לכך על־ידי בית־דין.
״לעומת זאת ניקבל בש־מחד״ וברוח
טובה, כל עזרה שתוגש לנו בדאגותינו
השונות בהבאת מים זורמים, נטיעת עצי־נוי,
השלמת הציוד, הרחבת המוזיאון,
שיפוץ המבנים, ושאר שיפורים שהביקורים
ההמוניים העומדים חדשים לבקרים בפתחנו
דורשים אותם.
״נשמח לקבלת רשיון ללא תשלומי מיסים
ולהכרה במפעלינו מרצונכם החפשי, והכנה
ולכל התערבות לטובה ביחס לשמור ערכי
המוזיאון, האכסניה הכפר, החוף והאתרים
ההסטוריים סביבם, המהוים שלימות אחת —
בזאת תוכיחו את אהדתכם לעצם הדבר.״

פ ש עי ם
אלי מו תבבית
משה גוטמן עמד בחדר האמבטיה והתגלח.
פתאום חש בצליפה מכאיבה על גופו. לידו
ניצבה אורה, אשתו. בידיה החזיקה חגורה.
חעולם חזח 1193

גזוף־גזוף גן צוז שגן בו
לשנייה ניצבו השניים נדהמים, על המקום.
אורה התאוששה ראשונה. כשראתה את קילוח
הדם שהבתים את בגדיו של בעלה, החלה
לצרוח :״פושע! רוצח!״ משה לא
האמין למראה עיניו ולמשמע אזניו. הוא
התבונן באשתו ובעצמו, ואז צעק לעברה
בפחד :״מה את צועקת? זה הדם שלי!״
״רוצח״ יומיומי. אף אחד מעשרות
הדיירים של הבית החדש שברחוב מודיעין
,156 בגבעתיים, לא יצא אל אורה לראות
מה קרה. במשך השנה שהזוג גוטמן גר
במקום, התרגלו השכנים למריבות, צעקות
ואיומים בחבלות ובמעשי־רצח, מדי יום
ביומו. המילים ״רוצח״ ו״פושע״ שצעקה
אורה, הדהדו בין קירותיו הדקים של הבניין
לפחות אחת לשבוע. כאשר נשאלה אורה
בתחנת המשטרה מדוע דקרה את בעלה,
טענה כי קינא לה, חשד שהיא בוגדה בו.
משה גוטמן, בן ד,־ ,26 אמנם קינא לאשתו,
אולם לא הפגין את קינאתו ברבים כפי
שעשתה אורה בת ה־ .20 שניהם היו קרבנות
של נישואי־חטף אומללים ומוטעים.
משה, יליד רומניה, הכיר את אורה שעלתה
אף היא מרומניה, לפני כשנתיים. היא
גרה עם משפחתה דלודהאמצעים בבית־שאן,
ציפתה ליום גיוסה לצבא׳ דבר שהמשפחה
לא התלהבה ממנו ביותר. לכן, כאשר
הופיע בבית־שאן נהג המיכלית של חברת
הדלק סונול והחל לחזר אחרי הבת, דחפה
אותה המשפחה לתוך זרועותיו. הוא היה
אדם מבוסס מבחינה כלכלית, והעיקר: הנשואים
יבטלו את איום הגיוס.
אחרי תקופה קצרה של חיזור, נישאו
השניים .״ראיתי מההתחלה שזה לא ילך.״
סיפר השבוע משה שניצל בנם ממוות.
(הנושך בענזוד 08

כקרוכ לשיא חדש. יהיה זה עם פירסוס חוברת, המתאדת את יחסיו
האינטימיים של אחד הנזנהיגים הדתיים עם אשתיאיש. יהיה בזה משום תנובה
טל הפירסומת העויינת שניתנה לנשואי הרב טולידאנו

• גם מכקר חמדינה יתערכ כענייני חר מות, כתוצאח מן
הפיכפיד טולידאנדנסים^ הוא יתבקש לבתק עניינים כספיים, ומינחלת״ס
ברבנות, הנובעים משיבוש היחסים בין הרב הראשי נסים לבין המזכיר הראשי
של הרבנות.

• לחץ אמריקאי גוכר יאלץ את מפא״י לערוך דיונים

פנימיים כשאלת הפליטים חערכיים. לחץ זח, שמצא את ביטויו
הפומבי בפירסום דו״ח פולבריים לפני שבועות מספר, גרם לכך שדויד בו־גוריון
הביע הסכמה להחזרת 50 אלף פליטים לישראל. יתכן כי מפלגות קואליציוניות
אחרות ילכו בעקבות מפא״י, יערכו בירור פנימי בשאלה זו, כדי לגבש
מדיניות ממשלתית מוסכמת מול הלחץ האמריקאי. אולם, אין לצפות לשום
הצעה ממשית לפתרון הבעיה.

• מפ״ם תדרוש את עריכת משפטו של אהרן כהן כהקדם

האפשרי. אחרי ששופט בית־המשפם המחוזי בנימין זוהר הגיע למסקנה כי
אין זה מסמכותו כשופם־חוקר לפסוק על דעת עצמו אם הגנתו של הנאשם
סבירה או לא, ומצא כי יש מקום לעריכת משפט, חוששים מקורביו של כהן
כי אס תושהה עריכת המשפט עלול חברם להתהלך במשך שנים ארוכות תחת
הצל הכבד של אשמה שלא קיבלה שום אישור עד כה.

• גם כישראל יוקם ועד למען סירוק הנשק כעולם כעקבות

יזמתו של הסופר הסוכייטי איליה אהרנכורג. לפי כל הסימנים,
תעמוד בראש ועד זח אישיות הקרובה יותר למפא״י מאשר למפלגות השמאל
ויתכן כי הועד, שישתתף בועידה העולמית למטן פירוק הנשק, יסתייג ממטרות
אחרות של המדיניות הסובייטית במלחמה הקרה*

זוכרים את מכתבו של יורד חדרי־הבטן של ש.ב.ע
(העולם הזה ,)1188 על פני הנוער שהוא כפני הכלב? ובכי,
ש.ב.ע. זכה לכמה תשובות מעניינות ביותר. אני מביאה
בפניכם כרגע רק אחת, משום שאם אתן אחדות, יקצר,
כפי שאורר המשורר, המצע מלהשתרע, והעורך שלי יאשים
אותי בעצלות, דבר שהוא כל־כך לא נכון. ובכן: הפעם
רשות הדיבור ליוסף מגלד מבני ברק— :
ש.ב.ע. יקר, כל הכבוד לך. איתר, יודע למצוא את
המלים הנכונות ולהעלותן על הנייר, ואני גם בטוח שבש־הינך
בחברת אנשים הסובבים אותך, אתה לבטח פותח פיך
ומתמלא עד גדותיך הנאה כשהינך שומע את עצמך מדבר.
*אבל מה קורה, בינתיים בלהט מכתביך או בסערת דבריך?
אתה שוכח לרגע את הנקודה שממנה התחלת את
מסעו הדברני, ואתה פונה בפרשת הדרכים הראשונה
י שנקרית בדרכך, בלי לשאול את עצמך לאן זו מובילה. אתה
רוצה שאשטח בפניך דומה? ובכן אין קל מזה
אתה מספר (במכתבך לרותי) שממרה מאוד מצא
חן בעיניך, והערותיה השנונות גרמו לך לפרוץ מדי פעם
בצחוק, אבל תענה לי, ש.ב.ע. נכבד: האם תהית לרגע, באחד
מרגעי הצחוק האלה, שהינך שש לאידם של אלה שאתה
מכנה אנשים אלמונים, אשר כל רצונם הוא מעט שמחה
ואושר בחיים אפורים מאד? תגיד לי רק דבר אחד: האם
אתה מכיר, ולו אחד או אחת, מאותם אלה שכותבים
לרותי, והם הם סיפרו לך שמטרתם היא, למצוא שמחה
ואושר בחיים אפורים מאד? את אגורתי האחרונה אני
מוכן לשים שאיך מכיר אף אחד מאלה.
״אתה גומר את ההקדמה ולפתע בשוזנג חד, אתה חודר
להשראה פילוסופית־אפלטונית ואתה כותב: וכי עדיין לא
הגעת למסקנה שאינסטיקנט העדר שולט בהם 7מעניין מאד,
מאד מעניין. אך למה אתה כותב בהם ולא ברז האם
אינסטינקט העדר טרם הגיעך? האם אתה גדי מרדני שסרח
מעינו החדה של הרועה?
״לא ולא. נולדת בתוך עדר זה והינף שייך לעדר זה.
רק ייתכן שחבריך למרעה לא סיפקו את שאיפותיך, או
שמא שדה המרעה דל בצמחיית ואתה קם ואומר: רצוני
במרעה וברועה אחרים. כלומר, הינך נוטה לעזוב מאשר להתמזג,
לפרוש מאשר להתבולל אך איך, לאחר מספר

משפטים נבוכים, שרק המלים היפות משוות
להם הבעה כלשהי של שפתי אנוש —
אתה כותב: כל הפראזיולוגיה של ביג׳י על
מיזוג גלויות ועדר בשקר יסודה, לא הוא
ולא ילדיו הראו נטיית להתמזג עס יוצאי
המזרח?
״האם אתה הראית נטיה כזו? האם אתה,
ש.ב.ע.׳ שמדבר כר, רבות על כוח היצירה
הדל של נוער זה, שאין להשוותו כלל וכלל
לאותו הנוער שראית בארצות מסעך, האם
אתה יצרת או כתבת דבר שיבדילו מכל העדר? אז,
דחילק, על מה אתה צועק חמס?
״אתה מתלונן שאין כוח התקדמות בנוער, שזה נוער
שדוף וריק, עם מוסיקה עממית טפשית. נניח לרגע שאתה
צודק׳ אף על פי שזה מוטל בספק גדול — .האם אתה,
בתור פרט מתוך כלל זה, נתת דחיפה כלשהי, רעיון
מקורי כלשהו מחוץ לדוגמת המכתב היפה ששלחת לרותי?
״ ..אם כן, ענה, אני מוכן לשמוע אותך.
״כאדם המכבד את יריבו, אני לוחץ את ידך.״
נראה אותך׳ ואותך?

אחת מהחברה

הוא ( )1193/5כזה בחור שאוהב לבלות בחברה, לרקוד,
להשתעשע ולהיות רציני ולטייל (ברכב) — את יכולה להאמין
או לא לדבריו, שהוא אוהב נורא אמנות ומחול, ריקודי־עם,
סאלונים, בלט ומודרנים. את חושבת שזה הכל, אה? יש
לו עוד המון. אבל יראה רק לך, אם את נחמדה בת ,17
20 , 19 , 18׳ •22 ,21 כזאת אחת מהחברה. עגיזה חברותית,
נחמדה, נעימה ככה. מבינה?

״מדוע כתבתי כך? איני יודעת. אולי בהשפעת הסיסמה
החדישה, פירסום נושא פרי .,חשבתי: אולי אף פרסום
במדור שלך עלול להביא מכתבים שיעוררו את התפעלותי
— ונכונותי־להשיב עליהם. במקרה כזה, בעצם׳ אני עשויה
להפוך אפילו לגברת מעניינת.
״וכיוון שזהו פירסום, הנה פרטים העוברים לסוחר: גילי
21 וחצי שנים. נרתיק ונשמה בתוכו ראויים זה לזו. אבל
רותי, אם את מרגישה שכל השורות הללו נוגדות את התיאוריה
של פרסום יעיל, את יכולה להוסיף ככל העולה על
רוחך — שיש לי קרסוליים נאים או כל דבר אחר

סיכות מסויימות

תראי, אני כאן הדוור, אז שאמך לא תבוא אלי בטענות
יש כאן בחור אחד ( )1193/7האומר שהוא יוצא לטיול
באירופה ומעוניין בהצטרפות של בן/בת לוויה. זה ברור
לך, אני מקווה׳ שהוא מתכוון, למעשה לבת (לוויה).
אני לא רוצה לסכסך, אבל אם הכל באמת כל כך בסדר,
מדוע אין הוא רוצה למסור יותר פרטים? הוא אומר
ש״מסיבות מסויימות״ .בסדר, אבל לא הייתי רוצה לומר
לך פעם ״אמרתי לך!*

אנא פניהם מועדות

למוזמנים ברבר

אפשר בערך אותו הדבר לצפות מסטודנטים, כמו (.)1193/8
למשל. הם שני תל־אביבים, בני 22ו־ 23 השואלים את
עצמם, עם תחילת החופש, את השאלה הנוקבת :״אנא
מועדות פנינו? האם אפשר להמשיך בצורה כזאת (לימודים
וראיית סרטים) גם בחופש?״ כמו רוב השואלים הם גם
המשיבים :״בנות תל־אביביות בגיל 18־.21״
חומר קריאה מרתק, האין זאת?

מרענן, מכתבה של 1193/6אחרי סידרה מייגעת של —
אני רוצה בחור שנחמד שיודע לבלות ולהיות רציני כולם
אומרים שאני נחמדה.
״רציתי לכתוב אל מדורך ולזכות בו במקומות הטובים
למוזמנים בלבד; ולשם כך התכוננתי להבריק, כדרוש. אבל
כרגע חסרים לי כל הנתונים בשביל משחק כזה: לא מוזה
ולא תלבושת.
״האם אפשר להתקבל אצלך לבושים בשמלת־בית פרחונית?
״ואין זה הגרוע ביותר — אני מתכוננת גם להשמיע
באנייך בקשות של דון־קישוט, אם לא של דיוגנס:
״רותי׳ בבקשה מצאי נא מישהו אשר אי־כך עוד מחזיק
מאחת ממגירותיו ערכים שיצאו מן האופנה; אי־מי שעדיין
אינו נבהל מן התוכן שעומד מאחורי המלים כמו: תרבות,
הומאניזם, אלגנציה.

איני תופשת מה הולך כאן 1193/9קודם היא אומרת
שהיא לא מתכוננת דווקא להכיר מישהו באמצעות המדור.
היא פשוט מזמינה כל אחד לכתוב אליה. אחר כך היא
אומרת, אלה לא בנות. שלא יעזו .״כי הן סאדיסטיות במכתבים•
במכתב הראשון שלהן הן חמודות למדי, אך
במכתב השני, הן מחפשות בך את השגיאות וההנחות
שכדאי לריב׳ אם כי אחת לא מכירה את השנייה.
לבסוף, יוצא המרצע מן השק. אתם מבינים, היא בכלל
לא מתכוונת להכיר איזה בחור, אבל בהזדמנות חגיגית זו,
היא אומרת שצבע עיניה כחול, צבע שיערה כהה, שהיא
שוקלת 55ק״ג, ושהיא בת .17 וכמובן שלא היתר, מתנגדת
שבחור מסורתי גבוה ונאה יכתוב אליה עם כל האביזרים.
כלומר: תמונה.

לא כנות

שיווה הביון האמריקני נעזר בטלפתית!
ה״חוש השישי יביא לשינוי שימות הק שו, הלוחמה ואמצעי הריגול במלחמה מודרנית
\ הפרשן הצכאי של ,,נידיורר, הראלי טריב*
< יון״ גילה כ 13-ביולי, בי לצכא האמריקני
] השום לאץ־ערוף לדעת, אם האנרגיה הנפלטת
ממוח אנושי יבולה להשפיע על מוח אנושי
אחר כמרחק אלפי קילומטרים מ מנו ...חקירת
התופעה הזאת תוכל לספק אמצעי־קשר חדש
כין הצוללות לכין היב ש ת...
פרשן צבאי זה, אנסל טלברט, לא פיתח תיאוריות דמיוניות.
הוא הסתמך על דו״ח שהוכן ע״י חברת האלקטרוניקה
״ראנד״ והוגש לנשיא אייזנהאואר. רידו״ח, שעמד על
קשיי הקשר בין צוללות במעמקים לבין המטה על הקרקע,
הציע לנשיא אייזנהאואר, בפעם הראשונה בהיסטוריה,

כארה״ב, כבריטניה ובשאר ארצות־אי־רופה
כבשו ספרי ה״פאיינס פיקשן״ את
ציבור מליוני הקוראים״ ,מאז שלהי מלחמת
העולם השניה. כרומנים אלה מובלעים,
כמסגרת סיפור עלילה מרתק, חידושי
והשערות אנשי המדע כתחומים שלא ייאמנו,
ביד הדמיון הטובה, אשר לא ביזכה
מאז ז׳ול וורן.
כספרי ה״סאיינס פיקשן״ מוצא הקורא
מתח, דמיון מרתק וקריאה מהנה -כרמה
מעולה.׳
לערוך מחקר על ״החוש השישי״ והאפשרויות לרותמו
לשרות המלחמה המודרנית.
למרבה הפלא נתקבלו דבריהם של מומחי ״ראנד״ בחיוב
ע״י המוסדות הצבאיים...

הנסיון הראשון נעשה ! טלפת* אחד נכלא בצוללת
האטומית ״נאוטילוס״ שיצאה למסע תת־ימי ממושך. איש
מוזר זה ניחש צורתם של קלפים, שאדם אחר, אף הוא
טלפת, היה מושך מחפיסה כרסתנית, כשהוא כלוא במרכז
המחקר ״וסטינגהאוז״ ,ביבשה.

הנסיון הוכיח, שאפשר ואפשר לשגר מחשבות
י דיר אלפי קילומטרים של אויר, מים
ומתכת.
מגמת הניסוי המוזר — לספק לצי ארה״ב נשק מסוג
חדש — הוכתרה בהצלחה. כי זאת לדעת, הצוללת האטומית
מסוגלת לנוע חדשים תחת פני המים׳ בלי להזדקק
לאספקת מזון ודלק ; אך, כל עוד הן שקועות במעמקים
אין להן כל אמצעי קשר עם העולם החיצון — גלי רדיו
אינם עוברים דרך מים — ומנותקות כליל ממטה המבצעים.

של הצוללת האטומית הביא למאמץ בכיוון מציאת כלי קשר
מסוג חדש.
האם האנרגיה הנפלטת ממוח אנושי יכולה להשפיע על
מות אנושי אחר, במרחק אלפי קילומטרים ממנו? כן! עד
מה כותבת העתונות על הספר ״אדם הנזחר״:
״חרות״

הספר נקרא מראשיתו ועד סופו בנשימה
עצורה ואן! הקורא הבוגר ימצא עצמו פעור•
פה בעת קריאת בל אחד מעמודי הספר.
ממליצים לקרוא בו.
״העולם הזה״

כג׳ול וורן בשעתו, מנצל המחבר את
תגליות והשערות אנשי המדע בדי לטוות
את דמות העתיד. מטובי סופרי המדעונים.
״הארץ״

בישראל לא הובאו יצירות ״סאיינס פיק
שן״ לקורא העכרי, אשר א?,לא ידע מה
מפסיד הוא ומה חסר הוא. עתה, לראשונה
כעכרית, יצא לאור רומן מסוג ״סאיינס
פיקשף :״אדם המחר״ מאת וילסון טאקר,
בהוצאת ״דשא״ כמתכונת ספד-כיב.

הספינה המשוכללת תיהפך לכלי אין חפץ בו. חסרון זה
אדם המחונן ב״חוש שישי״ — קריאת מחשבות הזולת.

רומן מתח.
מהרה נוכחו המלומדים לדעת כי יש יסודות אמת בתורות
הטלפתיה. רבים החוקרים המועידים לגלים אלה עתיד גדול
וחשיבות מכרעת בעולם המחר.
המהדורה הראשונה של הרומן ״אזם המחר״ אזלח,
וזה עתה יצאה לאור המהדורה השניה במתכונת ספרנים•
סיפורו של טלפת, שגויים לשירותי הריגול האמריקנים׳
נסתבך בסודות הכמוסים ביותר, גילח את האויב
מבפנים ונעזר בשיטות ריגול בלתי־רגילות ומפתיעות.
ספר־כיס ״דשא״ 95 .אגורות.
עד כה יצאו לאור 14 ספרי־כים בהוצאת ״דשא״ ,הידעת?

החי רווקות בסלע, גשואין פתר,1
ך* בריטניה, בגוף מחקר על מנהגי־
^ ,ה די בו ר של האשה, קבעו שני פסיכולוגים
כי הנשים הנשואות מרבות לדבר
מן החזקות, וכי מידת־הדיבור גוברת ככל
שהאשה מזדקנת.

אר־חמד אר־אדרה
ף • קאהיר, מצריים, ראה גומא אל-
* * חאברה נערה יפה ברחוב, קנה אותה
על המקום מאת אביה תמורת 1000 דולאר,
נשא אותה כעבור שעה לאשה, הציע לה
למחרת בבוקר מזונות בשיעור 100 דולאר
לחודש, אם תיאות להתגרש ממנו, בגלל
הבדלי טמפרמנט.

ן*• רמת״גן, נקראו כבאי־האש לבצע
לעבודת כיבוי קטנה, הובאו למפעלי
סל!לי־הופמן, סיימו את מלאכתם, עברו
לבריכת גלי־גיל הסמוכה, כיבו. עוד דלי־קד״
הועברו למפעלי אביק הקרובים, ועם
גמר עבודתם שם נצטוו לכבות דליקת-
קוצים שפרצה בשדות הסמוכים.

כידו את אמריקה

ך • קוט 3הדרומי, גילו חוקרים סוב־
^יי טיי ם כי מנגינות שירי־האהבה המושרים
על־ידם מרגיעים את הפינגוינים, וכי
קצב הרוק׳נ׳רול מלהיב אותם.

אשרי הגפרור
לבר לין המערבית, עצרה המשטרה
^ ילד בן שמונה שניסה להצית בית-
כנסת, תבעה לדין את בעל הקיוסק שמכר
לו את הגפרורים.

העבודה היא פל חייגו!
^ חיפה, דרשו 22 עובדים ארעיים של
_ 1משרד העבודה, בני גיל ממוצע של
32 שנה, שמשרד העבודה יקבלם לעבודה
קבועה, בטענם :״אנחנו כבר בגיל כזה
שאף מוסד לא יקבל אותנו לעבודה!״

מחלקת פארקיגסון דוהרת

ך• פאריס, צרפת, גילה דו״ח מבקר־
**המדינה כי בעוד שמספר הסוסים ירד
בצבא הצרפתי מאז 1914ב־ 93 אחוז, ירד
מספר הפרשים רק ב־ 66 אחוז, דבר שהעלה
את יחם הפרשים לסוסים ב־500
אחוז.

רכב ישראל ופרשיו
*ס עיף כארם, שעה שצוות מסריטים
**איטלקיים עמד לערוך תצלומי־ר,מונים
על בוא צבאות שאול ודויד לירושלים
התנ״כית, סירבו התושבים המקומיים לפנות
את רחבת הצילום, הכניסו לרקע תמו־נות־ההמון
נשים הדוחפות עגלות־תינוקות.
העולם הזה 1193

הצגת הכבודה של סרטו השני של גורי חביב -
״רחל״ ,עוררה גל של ביקורות קטלניות בעתונות
הישראלית (כולל ״העולם הזה״) .חלק גיפר מביקורת
זו התיחם לסצינות האירוטיות בסרט ולהופעתה
של פופבתו הראשית מעורטלת למחצה. פדי להגן
על תופעה חדשה זו בסרט ישראלי, מסרה רחל
טטרקו־־חביב לפירסוס את ווידויה ודעותיה בנושא
זה .״העולם הזה״ מפרסם את סיפורה בלשונו. סיפור
זה מבטא את דעת הכותבת כדבר, ומשקף את המצב
אליו נקלע הסרט הישראלי בדרך החתחתים שלו.

מאת

רחל טטדקו־חב־ב
כולם שואלים אותי, איך הרגשתי ואיך לא התביישתי להצטלם
כמעט עירומה לצורך ההסרטה של רחל. מאות אנשים שאלו אותי
שאלה זו — חברות, מכרים, בני משפחה, עתונאים (ובעיקר עתו־נאיות)
וצלמים. אנשים סתם, שהסתערו עלי אחרי הצגת הבכורה
של הסרט וביקשו להפשיט אותי במבטיהם — צעקו :״איך לא
התביישת להצטלם עירומה בסרט?״
הם היו מתפלאים ומזדעזעים פי כמה אילו היו רואים את כל
צילומי העירום׳ שהיו בסרט ונחתכו ממנו ע״י נורי חביב עוד
לפני שהוא הציג את רחל לפני המועצה לביקורת סרטים, בידעו
כי אנשי המועצה יפסלו את הסרט לחלוטין, אם ישאיר בו את רל
צילומי־העירום, כפי שבוצעו למעשה בהסרטה.
״איך לא התביישתי להצטלם עירומה?״ זו גם השאלה שאני
עצמיבכל פעם שאני רואהאת הסרט מחדש ואת
שואלת את
עצמי בצורה זו.
לכאורה, התשובה פשוטה ביותר: לא התבישתי להצטלם עירומה,
בראש וראשונה משום שהתפקיד דרש זאת. שנית משום שאיני
ביישנית מטבעי. איני חושבת כי הבגד, או השמלה, הם שעושים
את האדם למוסרי, או לבלתי־מוסרי. אולם בחברה הפוריטנית
שלנו עלולה תשובה כזאת, להיראות מאוד בלתי מוסרית בעיני
מרבית האנשים, המכנים עצמם אניני־טעם, ואפילו בעיני אלה
הרואים עצמם מאוד מאוד מתקדמים.
אינני מתכוונת לנסות לשכנע את הקנאים למוסר׳ כי לא היה
כל פגם בהתנהגותי לפני המצלמה. נכון יותר, לכן, יהיה לראות
כמעין ביטוי בכתב למחשבות,שהעסיקוני בעת ששאלרשימה
זאת
תי את עצמי, אם נהגתי כשורד, בהצטלמי עירומה לצורך ההופעה
בסרט הישראלי רחל.
שאלתי את עצמי, האם נהגתי באופן שונה, או יוצא דופן, בהשואה

דה סיקר, הגדול, והוא נאלץ להרתיח לחמו כשחקן בקומדיות תפלות,
כדי לממן את ייצורם.
כדאי עוד להזכיר, כי אילו היו האיטלקים ממשיכים לייצר סרטים
ניאוריאליסטיים רציניים וכבדים בלבד, לא היתר, קמה תעשיית
הסרטים האיטלקית ומגיעה למצבה הטוב (יחסית) כיום. בבקשה,
נסו להזכר, מתי התחילו הסרטים האיטלקים לחדור. לשוק בארצות־

ט״!11
*1111

ד!וז
! 1ווו 11 11$ $וי ש
לצורה בה נהגו — ועדיין נוהגות — כוכבות־הקופה הגדולות
ביותר של הקולנוע כיום?
מיליונים, בכל רחבי העולם, מעריצים כיום את ג׳ינה לולו-
בריג׳ידה, את מארילין מונרו, מארטין קארול, סופיה לוראן, בריז׳יט
בארדו, סילואנה מאנגאנו, פראנסואז ארנול ורבות אחרות. כולן היו,
בראשית דרכן, אלמוניות שתצלומי־ד,עירום שלהן בסרטים ממדרגה
מפוקפקת קדמו לתפקידים הדרמטיים הגדולים, אותם הן מקבלות
כיום. ועתה הן זוכות לעתים קרובות למאמרי הערכה ופירסום
תמונותיהן בכתבי־העת האמנותיים, ומר,רציניים ביותר בישראל ובעולם.
מבקרי
הקולנוע שלנו, אניני־הטעם, מרבים לרומם ולפאר את
.ד,ניאוריאליזם האיטלקי. כדאי לפעמים להזכיר להם, כי סרטי־המופת
הניאוריאליסטיים גונבי האופניים, מצחצחי הנעליים וכו׳
(ואל תבינו שלא כראוי — אני מצטרפת בהחלט לדעה שהם סרטי־מופת)
,לא הכניסו אף חלק קטן מההשקעה שהשקיע בהם ויטוריו

הברית ולשוק שלנו? זוכרים? בשעה שדה סאנטיס הפיק את סרטו
החושני האורז המר, בו הציג לראווה את מערומי גופה של אשתו
סילואנה מאנגאנו. סרט חושני, ארוטי, סוער זה — הוא ששבר את
כל שיאי־הקופה ( 21 שבועות בת״א) וסלל את הדרך אל בתי־ה,קולנוע
לסרטים האיטלקיים הרציניים. והטובים יותך.
אין כיום כל עידוד לתעשיית הסרטים הישראלית האמיתית.
עידוד כספי מעשי ניתן רק לסרט ההוליוודי של פארמינג׳י
אכסודוס — כאילו הוא לא היה מצליח לייצר את הסרט בלי
ההטבות הכספיות של ממשלת ישראל העניה. כל הצגה קלוקלת
(לא מקורית) בתיאטרון הישראלי וכמעט כל אמן או להקה מחו״ל,
המופיעים אצלנו, זוכים לפיטור ממסים על כרטיסי־הכניסה. לא כן
הסרטים הישראליים. למעלה מ־ 50 אחוזים ממחיר כרטיס־הכניסה
להצגת סרטים ישראליים הם מסיט
במצב של חוסר עידוד זה אי־אפשר למצוא משקיטים לסרטים
ישראליים. למשקיעי־הון יש בדרך כלל חיסרון קטן — הם רוצים
בטחונות שההשקעה תוחזר להם ברווח ניכר. אילו היה מוצא מישהו
נוסחה בדוקה לייצור סרטי־קופה מכניסים בהשקעה קטנה, לא ה־ו
בעיות. אבל בינתיים מייצרים בעולם אולי סרט טוב אחד על כל
100 סרטים המופקים׳ ועד אשר יגיע מספר הסרטים הישראלים
למאה הראשונה, אנו עלולים לחכות עוד עשרות שנים, אם ימשיך
ר,ממונה־על־עידוד־הסרט־ה,ישראלי, מר א. הירשברג ממשרד המסחר
ור,תעשיה, באי־מתן העזרה המעשית ובשיטת־ד,מכשלה שלו, שאינה
מאפשרת כל התפתחות לתעשיית הסרטים המקומית.
מה נותר לנו לעשות? — להסתמך על נוסחאות של סרטי
מלודראמה ומין, שהוכיחו את עצמן בתעשיות אחרות׳ .הנוסחה
אינה מבטיחה עדיין, כמובן, כי הסרט יחזיר את ההשקעה למסיקיו
(יש גם בעיות טכניות ואחרות, שאי־אפשר להתגבר עליהן בלי
עזרה ממשלתית בחומרי־גלם, בחידוש ציוד וכדומה בצורת
פיטור ממסים והלוואה הניתנת מראש ליצרני הסרטים הישראליים).
אולם מה שבטוח הוא, כי בתנאים הקיימים וודאי שאין טעם לנסות
אפילו לייצר יצימת־מופת יקרות ואמנותיות •,שבסופו־של־דבר לא
יהיה להן קהל אפילו להצגה של שבוע אחד (כפי שקרה כשהורד
מהבד התל־אביבי, בשבוע הראשון, הסרט הקלאסי של דה סיקה
אתזברטו ד ,.וכפי שהורד מהבד בערב הראשון הסרט הקלאסי
סיפור לואיזינה וכפי שהתפרעו וצעקו ״החזירו את הכסף,״ בערב
הראשון של הצגת לה סטראדה בתל־אביב) .לעומת זאת, הסיכויים
של סרט מתח ומין ישראלי בינוני הם — כי יוצג במשך שלושה
שבועות בתל־אביב. גם הוצאות הייצור שלו קטנות הרבה יותר.
בהתאם לחישובים שמניתי לעיל, מוצג הסרט הישראלי יחל זה
השבוע השלישי בקולנוע אופיר בתל־אביב. פירוש הדבר, שהשיטה
עמדה במיבחן המציאות הישראלית. אם עזרו לכך תצלומי־העירום
שלי, אני רק שמחה לכך.
מסיבה זו, לא היססתי אף לרגע וקיבלתי גם את התפקיד הראשי
בסרט המתח והמין החדש של נורי חביב, בת הפרברים, שהמערכה
הראשונה שלו, שצילומיה נשלמו בימים אלה, כוללת, כמובן,
תצלומי־עירום (משוכללים יותר מאשר ברחל — סוף סוף לומדים
משהו מד,נסיון<
אם תצלומי העירום שלי בסרטי השני יוסיפו לקדם את
תעשיית הסרטים הישראלית׳,מובטח לכם שתראו שוב״את מערומי,
גם בסרטי ה שלי שי...

שופט השלום ד״ר יוסף מגורי־כהן דחה
את תביעת הניסוי, אולם רק ביד אחת. הוא
קבע כי הדברים שנכתבו באותה רשימה
לא השפיעו על מהלך המשפט. הוא לא אמר
שלא היה בד,ם כדי להשפיע. ולנקודה זו
נתפשה התביעה כשערערה על פסק־הדין.
בבית־המשפט המחוזי דחו השופטים פסח
אבישר, אליעזר מלחי ומכס צ׳רנובילסקי את
הערעור. הפעם — בשש ידיים .״אין בכח
פירסום כזה להשפיע על שופטים,״ קבע
אבישר .״נראה לי שהגישה הנכונה לבעיית
הפרשנות של סעיף זה שבחוק, מחייבת
שלא להתעלם מהאינטרס הציבורי שבקיום
העתונות החפשית.״ צ׳רנובילסקי ומלחי הנידו
לאישור בראשיהם. אנשי התביעה הכללית
הרכינו את ראשם שלהם.

תזכי ר
ש אל ה של תוס ־ ל ב

חיים יהודה (מסתכל בשעון) ורינה יהודה (עם מניפה, מימין)
מה מקבלת אשתו של ח״כ7

בסדינר.
(המשך מעמוד ) 15
ילדים לא נולדו לזוג גוטמן. הם בילו את
זמנם במריבות־קינאה נצחיות, בהן היתד.
דידקא אורה התוקפנית יותר. היא היתד מכה
את משד, ללא רחמים. אך הוא התגונן, הגיב
רק כשלא יכול היה להיחלץ בדרך אחרת.
״התגרשו!״ הציע להם כל השכנים. אך
השניים המשיכו לקנא זה לזו ולריב. אורה
היכתד, ובבתה, היכתה ודרשה נאמנות.
בשבועיים האחרונים לא דיברו ביניהם כמעט.
רק צעקו. משה ביקש מאשתו שתסכים
להתגרש. אורה הציגה תנאים שמשה, שעדיין
לא שילם את חובות הדירה החדשה, לא
יכול היד, לעמוד בהם.
ביום ששי אחה״צ בקשה אורה אסימון
משכנה, אמרה שעליה לטלפן למשטרה, להודיע
שבעלה היכה אותה, קרע את בגדיה.
״עוד מעט יהיה מאוחר מדי,״ הוסיפה• היא
לא מצאה אסימון, חזרה מבלי לטלפן.
בלילה אספו שכנים את בעלה הפצוע בהדר
המדרגות. אותה הובילו למשטרה.

ד רכי־ אדם
שלי ח הציבור
״אינני נושא כעת בשום תפקיד או משרה
ציבורית. התפטרתי מחברות בכנסת בגלל
משפט זה. אני משלם לה 200 לירות בכל
חודש. היא רוצה רק להרוס אותי!״ הכריז
השבוע בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב, אצל
השופט הד״ר יוסף לס, חבר הכנסת המפ״מי
לשעבר חיים יהודה. בכך ביקש לסתור את
טענות אשתו רינה, כי הוא מסוגל לשלם
לה ממשכורתו ומרכושו סכום של 400
לירות לחודש.
״אתה לא אומר מדוע אתה דורש 400
לירות לחודש. אין אף מילה מה הוא
מרוויח,״ פנה השופט אל פרקליטה של רינה,
שלמה כהן־צידון. עוררהדין סיפר על רכוש
גדול שקיבל חיים יהודה, לפי דבריו, מהודו,
טען כי קשה לדעת את גודל הכנסותיו ה־מדוייק,
כי יהודה אינו מגלה את כתובתו.
בפסק־דינו קבע השופט כי הוא מתחשב
במצבו הגרוע של חיים יהודה, שנטש את
כל תפקידיו הציבוריים ומחייבו לשלם סכום
של 200 לירות בלבד .״גם כשאני הייתי חבר
כנסת לא נתתי לאשתי יותר,״ התבדח לם.
רינה לא חדלה. פחות משבוע אחרי
שהתקיים הדיון בבקשת המזונות, הגישה
רינה תביעה נוטפת לאותו בית־משפט. היא
ביקשה לתת צו שיעכב את צאתו של בעלה
לחוץ־לארץ, לפני שיפקיד ערבויות טובות
לתשלום דמי־ד,מזונות.
סיבת הגשת הבקשה היתד, בקשר, אחרת,
שהגיש חיים יהודה עצמו לבית־הדין הרבני,
בו עמדה להתברר תביעתו לגירושין. חיים
יהודה תבע מבית־הדין הרבני לזרז את הדיון
בתביעת הגירושין שלו — כי עליו
לצאת את הארץ לתפקידים ציבוריים חשובים.

מ שפט
צר ה ו 1ד הר א ש
ליזה שכפר היא משפטנית ואשתו של
מעריך נזקים. אך השבוע הוגשה בשמה תבי

נזיקין לבית־משפט בתל־אביב על ידי
עורך־דין ומעריך זר. הנתבעים הם סופי
גליק, קוסמטיקאית ובעלת־מספרה, ואברהם
אשד, עובד במספרה של סופי גליק.
בתחילת השנה ביקרה ליזה שכטר במספרה
וביקשה שיחליקו את שערה השחור
והמקורזל. עובד המספרה אברהם אשד מרח
את שערה במשחה מיוחדת והחל בטיפול.
מלבד ההחלקה, נתגלתה חיש תופעה נוספת
בשערה של ליזה שכטר. היא היתד,
נעימה הרבה פחות. שיער־ראשה החל נושר.
למה פנתה למספרה, כדי לנסות להחזיר
את המצב לקדמותו. עובד המספרה חפף את
ראשה, אך החפיפה רק הגבירה את הנשירה,
יצרה קרחת בראש הלקוחה המיואשת.
היא פנתה לרופא עור, כדי שינסו להציל
את השיער הנותר.
״כתוצאה ממקרה זה סבלה התובעת מ־עגמת־נפש
וממשבר רוחני, שהיה מלווה ב־דכאון
נפשי,״ נאמר בכתב־התביעה שהוגש
לבית־המשפט.
ליזה שכטר לא בקשה מבעלה שיעריך את
הנזקים הממשיים שנגרמו לה. היא גם
לא הגישה בעצמה את התביעה. לעומת זאת,
פנתה לעורך־דין אחר שהעריך את הנזקים,
הזמין את הנתבעים לפגישה ידידותית להסדר
הענין. הם לא טרחו להופיע .״כל
הענין הוא פרי דמיונה של האשד״״ טענו
להגנתם•
התביעה הבאה שנשלחה אל המספרה הכילה
בתוכה הזמנה לבית־המשפט לתשלום
דמי נזיקין בסך 1500 לירות עבור הנזק
הממשי, סבל, צער ואי־נוחות, בעבר, בהווה
ובעתיד.

דינו על אהרון בהן הועבר לבית-
המשפט המחוזי. בהחלטה שנומקה בקפדנות,
הסביר השופט בנימין זוהר כי אין הוא
קובע כאן אשם או לאו. כמו שהבהיר בשעתו
העזלם הזה, הצביע גם השופט זוהר
על העובדה שכל המשפט נסב על השאלה
אם נפגש עם האישיות הזרה. בתום־לב או
לאו — דבר התלוי כולו בשיקול־דעת
השופטים בבית־המשפט המחוזי
״על השופט יהי להכריע מי דובר אמת
— הרופאים או הנארקומאן במלים אלה
הגדיר העולם הזה 1192 את מצבו של
השופט קנת במשפט נגד הד״ר ז׳אן פינק,
שנאשם במכירת סמים משכרים. השבוע
החליט השופט לקבל את עדות הנארקומאן,
לפסול את עדות ארבעת הרופא־ם שהעידו
לטובת הנאשם. פינק נידון לחודש מאסר
ולקנס של 500 לירות, הודיע שיגיש ערעור
יומיים כלבד אחרי שהעולם הזר,
( )1192 פירסם את פרשת החלטתה האווילית
של המועצה לביקורת סרטים, לפסול את
הסרט אל־חאכים, הודיעה המועצה כי היא
מוכנה לראותו מחדש ולדון בשאלת התרתו.

קולנוע
ס ר טי ם
המרגל ו 11ו * ג ־ ד * ב ק

האיש שלנו בהאבאנה

(מונרבי, תל•

אביב; בריטניה) מציג את המקצוע הממולח
והשנון שבמקצועות — הריגול — בצורה
הטפשית והמגוחכת ביותר שניתן להציגו.
זוהי דראמה קומית, פרי־עטו של גרהאם
גרין, אשר המצאותיה כה מדהימות ואבסור־דיות,
עד שהן נראות אמיתיות במידה שהצופה
חדל לצחוק מהן ומתחיל לרחם על
האנושות הנזקקת ותלויה בשירותיו של
מקצוע אווילי זה.
האיש בהאבאנה, שלפני עלות קאסטרו
לשלטון, הוא אלק גינס, סוחר בריטי המשווק
שואבי־אבק, ואשר חסכונותיו הדלים מחד
ותכניותיו העשירות לגבי בתו המתבגרת
מאידך, מטרידים אותו. עד שיום אחד מופיע
בחנותו סוכן מס ( 59200 נואל קוארד) של
השרות החשאי הבריטי. בלחצו על רגש
הנאמנות של סוחר שואבי־האבק למולדתו,
מגייס אותו הסוכן כראש הריגול הבריטית
באיים הקאריביים, בהציגו פנינת קומדיה
המהווה את שיאו הקומי של סרט זה.
שבוי בידי האפשרויות הכספיות שמעניק
לו מעמדו החדש, מנסה גינס לגייס סוכנים.
האיש הראשון שהוא מנסה לגייס מתגלה
כשגריר בריטי בקובה ; ואילו השני חושד
בו כי גינס בעל נטיות הומוסכסואליות, ושהוא
מנסה לפתותו. נוכח קשיים אלה בוחר
הסוחר, בהשפעת ידידו הרופא הגרמני (ברל
איבס) ,בדרך גיוס־סוכנים קלה יותר. הוא
בוחר את סוכניו מרשימת חברי ׳המועדון
האכסקלוסיבי של האבאנה, ומבלי שראה אותם
מעולם, הוא מעניק להם מספרים סודיים,
שולח ללונדון דו״חות על פעולותיהם, כולל
דו״ח מצוייר של מפעל טילים אטומיים
דמיוני, הדומה להפליא לשואבי־האבק הנמצאים
בחנותו.
העלאהכדרגה. דו״חותיו מתקבלים
ברצינות ובהתלהבות. ואז מתברר לפתע שיד

ע ת 1נ 1ת
בעד חו פ ש הניירסו
השבוע ניצלו העורך האחראי של ידיעות
אחרונות, נוח מוזס, וכתב העתון רם אורן
מעונש חמור של שנת מאסר ואלפיים לירות
קנס. אשמתם הנוראה של השניים היתד, שהדפיסו
בחודש נובמבר ,1958 בעתונם, את
דבריו של הרוצח מקולנוע צפון, שעה שהובא
לבית המשפט.
״אני מתחרט על מה שעשיתי ומוכן לשאת
בכל עונש שיוטל עלי.״ הצהיר אז טומי
בליץ, בפני הסקרנים והעתונאים שהתקהלו
במסדרונו החשוך של בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. כעבור דקות אחדות תקתקד, ה־כתבנית
במערכת ידיעות אחרונות את הידיעה
שנמסרה בטלפון מבית־המשפט. הידיעה
הופיעה כעבור שעתיים בחוצות העיר
בכותרת שמנה.
כשקראו אנשי התביעה הכללית את עתון
הערב, שפשפו את ידיהם. היתד, זו בדיוק
ההזדמנות שחיפשו מזר, זמן־מה- ,לנסות
את החוק החדש פקודת בזיון בית-ממשפט.
החוק האנגלי, שהיה קיים עד ,1957 קבע
כי כל המפרסם דברים העלולים להשפיע
על דעתם של השופט או העדים, או משפיע
על אנשים להימנע מלתת ידיעות לשלטונות,
יהיה צפוי למאסר חצי שנה.
לפני שלש שנים תוקן החוק .״לא יפרסם
אדם דבר על עניין התלוי ועומד בבית־המשפט
אם יש בפירסום כדי להשפיע על
מהלך המשפט או תוצאותיו. ואולם אין
איסור חל על פרסום ידיעה בתום לב על
דבר שנאמר או שאירע בישיבה פומבית של
בית־המשפט.״ העונש המכסימאלי לעוברים
על החוק: שנה מאסר ואלפיים לירות קנס•

דיילמן, גרי,ו וולם כ״דראמה בראי״ -גילגול ראשון
מאהבות נובכרות

הנ״ל, גילגול שגי,
מאהבים צעירים

חעויס חזה

1198

אלמונית מחסלת את סוכניו, שלא ידעו דבר
על עבודת הרופא, לשרות הריגול־הנגדי
שלה, קבלו ממנו את הדו״חות הדמיוניים
של הסוחר, עם שמות סוכניו. כשמגלה זאת
ראש המשטרה החשאית של האבאנד(.ארני
קובאץ ,),המחזר אחרי בתו של גינס, הוא
מגיים אותו באיומים — למען ישמש גם
כסוכנו שלו.
לבסוף, כאשר גינם נוכח כי משחקו בריגול
עלה בחיי אדם, מחליט הוא להודות
ברמאותו. אולם מפקדת השרות החשאי בלונדון,
החוששת מפני שערוריה, מעניקה
לו אות הצטיינות ומעלה אותו בדרגה.
קארול (האדם השלישי) ריד, שהתמחה
בביום יצירותיו של גרהאם גרין לא הצליח
ביותר באפקטים הקומיים של העלילה כשם
שהצליח בקטעי־המתח הדראמטיים שלו.
אולם משחקם של שחקני הסרט, והנוף של
האבנה המשמש לו רקע, מכסים ע להתמס־מסותר,
של הקומדיה.

אהבהו שנאה כ מו ד ה
דראמה

כראי (תל-אביב, תל-אביב; אר־

צות־הברית) הוא לכאורה סיפור בנאלי על
המשולש הנצחי. הציר הוא, הפעם, גבר מזדקן,
שמאהבתו מעדיפה על פניו אהוב צעיר
ממנו.
אולם מה שמבדיל בין עלילה זו לבין
סיפורים אחרים ודומים, הוא כי אותו סיפור
עצמו מסופר פעמיים. אותו ציר־משולש
חוזר ונשנה בזה אחר זה.
הקשר בין שני משולשים אלה, וההקבלה
ביניהם, מעשי־ידי הנדסה־ספרותית מעולה,
הם שהביאו הפעם אל בד הקולנוע
את אחת היצירות הדראמטיות המשובחות
שהוצגו בשנה האחרונה. טכסיס קולנועי
נדוש, בו השתמש הבמאי ריצ׳ארד פליישר
— גילום שתי דמויות על־ידי שחקן אחד —
מצליח דוזקא הפעם כששלושת כוכבי־הסרט
משחקים שש דמויות. הצופה מתרשם כאילו
הומצאה התחבולה הישנה במיוחד או ורק
למען סרט זה.
האיש הזקן בשני המשולשים הוא אורסון
ודלם הכשרוני. בגלגולו הראשון הוא פועל-
בנין־גס־רוח, המתגורר בחדרה של מאהבתו,
אם לשני ילדים, מאיים לרצחה נפש אם
תבגוד בו. בגלגולו השני מכהן ודלם כעורו־דין
שהגיע לפיסגת הצלחתו והמחזיק, נוסף
לאשתו, מאהבת צעירה ומקסימה. גם המאהבת
ההמונית והפשוטה של וללס הפועל,
וגם מאהבתו האצילה של וולס עורו־הדיו
היא השחקנית־הזמרת ג׳ולייט גרקו, שמשחקת
בסרט זה הוא אחד משיאי הקריירה
שלה.
גילגול על גל. המאהב הצעיר בשני
המשולשים הוא בדפורד (כפיה) דילמן.
בדומה לוזלם, הוא מגלם בשני הגלגולים
תפקידים דומים לתפקיד האיש הזקן —
פועל בראשון, עורך־דין צעיר בשני.
בגלגול הראשון מחליטים המאהבת ואהובה
החדש לחסל את הזקן, רוצחים אותו.
כשהם נתפסים, הם מנסים להציל את עורם
בהטילם זה על זו את אשמת ביצוע הרצח.
כאן גכנס לתמונה המשולש השני. דילמז
עורך־הדין הוא עוזרו של וזלס הזקן, נואף
עם מאהבתו של הפרקליט המבוגר. כאשר
מטילים עליו את ההגנה על המאהבת מהגל־גול
הראשון, הוא בוחר לעשות זאת לבדו,
כדי לעלות על גל ההצלחה, לזכות בעצמאות
ולרכוש לעצמו שם.
נרגז על שעוזרו הצעיר דחה את הצעת
העזרה שלו, מתיצב עורר־הדין וולס להגנת
המאהב מהגלגול הראשון. שניהם מופיעים
בהגנות נפרדות ומנוגדות בית־המשפט.
רק לקראת פסק־הדין מתברר לודלס הזקן
שעוזרו בגד בו כשם שלקוחו בגד בפועל
שנרצח. הוא מאשים את האשד, ולא את
המאהב הצעיר. במאמץ אחרון, הוא נכנם
למערכה משפטית שבסופה הוא נופח את
נשמתו — אך הורס יחד עם זאת את הצעיר
השאפתן שבגד בו.

ת ד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• אקספרסו בונגו (הוד; חל־אביב)

עבודת־האלילים של בני דור האספרסו ל־זמרגש
צעיר. תיאור מציאותי כה נאמן עד
שהוא נראה כסאטירה. לורנס הרווי.
• בוא לרקוד עמי (מגדלור; תל•
אביב) ב.ב. בקומדיה בלשית, בתפקיד שרלוק
הולמס.

• החיים המתוקים

(בן־יהידה; תל-

אביב) תענוגות הניוון של החברה הרומאית.
מאכזב, אם כי מעניין. סדריקו סליני.
העולם הזה 1195
אנשי ארבעה משרתי לאחד
בפגישה עם אנשי תנועת בודוהן ההודית,
המבקרים בישראל, סיפר ראש הממשלה
דויד כך גוריון, על נסימו בחינוך
פושעים. בעת ששירת בגדודים העבריים,
במלחמת העולם הראשונה, היה עמו
ביחידה חייל שהתפרסם כפושע. ביג׳י דווקא
התחבר והתידד איתו. ההתידדות נשאה פרי.
כאשר נגנבו כל חסכונותיו של החייל גרין,
חש הפושע לעזרתו וגילה את מקום הכסף
הפרופסור (לבלשנות עברית)
נפתלי הרץ טור־סיני, גילה השבוע
כי תחביבו המיוחד הוא כתיבת שירים
היתוליים בבטאונים ספרותיים. השיר האחרון
שפירסם עוסק בבלשן שנכנס לבית־מסחר
למטריות והתחבט בבעייה: כיצד
יסביר למוכר שהוא רוצה לקנות חפץ שיהיה
גם מטריה לגשם וגם שמשייה לשמש. לבסוף
מצא פיתרון וביקש: גש־מש, אלא
שהמוכר לא הבין את כוונתו המפקח
הכללי של המשטרה, יוסף נחמיאם,
ותת־שר הביטחון, שמעון פרם, הלכו
השבת במשותף לראות את הסרט האיש
שלנו בהאבאנה בקולנוע סוגרבי. כאשר
נשאלו על־ידי מכר מה היא סיבת הליכתם
המשותפת, השיב פרם :״באנו לחפש את
האיש שלנו בהאבאנה שמה של
שופטת השלום החיפאית מרים שטרק*
מן, הפך לאחרונה לאיום בפי סדרני הקולנוע
בחיפה. כאשר הם נאלצים לטפל
במתפרעים, מאיימים הסדרנים :״אם תמשיכו
נשלח אותכם לשטרקמן בעוד
שבעלו האחד של מיפעל קרגל לשעבר, סם
דובינר מתמסר לאוספי תמונות וציורים,
מבלה שותפו השני של המיפעל זאב
גדרון (גרודז׳נסקי) במאדריד, שם הוא
מנהל חברת יצוא ויבוא בשר. גדרון, שלקח
עמו חבורת קצינים צעירים כעוזרים, מאלה
ששרתו במיפעל קרגל בעבר, מתאכסן כיום
בחווילה בת 12 חדרים, בה יש אולם מיוחד
להתגוששות, בריכת שחייה, וארבעה משרתים
כאשר הודיעו לאהרון כקד,
ממלא־מקום מזכיר ההסתדרות, כי מיד
אחרי ההסכם לביטול שביתתם, התכנסו
אנשי צוות האור של אל־על למסיבת ניצחון,
בניגוד להצהרתו שסיום השביתה מהודה
ניצחון ההסתדרות, אמר :״יש להם
סיבה לחוג ניצחון: הניצחון שלהם הוא
בכך שלא אבדו את מקום עבודתם
תפקידו החדש של משה דיין, כשר החקלאות,
משפיע גם על תחביביו• לאחרונה
הכין השר במו ידיו שולחן מעץ, אותו
מסר במתנה לבתו יעל לרגל היכנסה לדירתה
החדשה בעין־הוד•

סירוק החמשיר
במיכתב ששלח לאחרונה לידידו בישראל,
שחקן תיאטרון זוטא מאיר ינאי, כתב
הקומיקאי הבריטי וויק אוליכר ג ״תאר
לעצמך, ראיתי בעתון תמונה של בן־גוריון
ענוב עניבה. מה זה?! תאר לך שצ׳רצ׳יל
יפסיק לעשן סיגארים כולם מקימים
מועדוני־לילה. עוד מעט לא יוזתר אמן
בישראל שיוכל להופיע במועדון־לילה —
של אחרים. אילקה רווה מתכנן גם הוא
הקמת מועדון־לילה, בשטח הגדול ביפו.
את המקום כבר מצא, עתה רק חסר
הרשיון בעת שאנשי לישכת המסחר
הצעירה ערכו מחנה־נופש בקיסריה, אירעה
תקרית לאחד מחברי הלישכה, יצחק
הילזמרט, שנאלץ היה לשבור במו ידיו
את זגוגיות מכוניתו, אחרי שנוכח כי
נעל אותה והשאיר את המפתחות בתוכה
אחת הלהקות הוותיקות ביותר
בישראל, להקת איילה, הקיימת מאז מלחמת
העצמאות, התפרקה לאחרונה. הסיבה: חיים
(״השמן״) פולני, האיש המרכזי בלהקה,
קיבל תפקיד של קצין־בידור על אחת מאו־ניות
הנוסעים הישראליות נחמה
הנדל, לא תופיע בתפקיד הראשי באיונזה
המתוקה. וזה לא משום שהצטננה מיד עם
בואה ארצה ונאלצה לעסוק בסריגת גרביים.
בינתיים אין מועמדת אפילו לתפקיד
זה, שצריכה להיות תשלובת של שחקנית״
רקדנית־זמרת יוסף מילוא יציג
את מיצעד פיזמוני הישוב כתוכנית קבועה
במועדון התיאטרון החיפאי. חמישית הית״
פניות של המועדון פורקה ורק שתיים
מתוכה הושארו במועדון: ריכקה מיכא*
לי ומרגלית אנקורי. שתיהן, יחד עם
שרידי להקת בצל־ירוק, יהוד את זמרי
המיצעד. את שירי המקהלה תבצע מקהלה
של עשרה איש והמנחה יהיה חיים טופול
אגב, אחרי שקול־ישראל מחרים
בשיטתיות את פיזמוני מיצעד פיזמוני
הישוב ואינו משדרם בתכניותיו השונות׳

החליטו מארגני המיצעד לנקוט בכל הצעדים
להחדרת הפיזמונים על אפו וחמתו של

קול־ישראל. דן כן־אמוץ, חיים חפר,
עמיקם גורכיץ׳ ויעקב אגמון מאר
גנים
עתה כנסים מיוחדים של חיילי צד,״ל
ומועצות פועלים לשם לימוד שירי הישוב
הישן כאשר קיבל הסופר ברוד
קרוא חשבון טלפון בו נרשמה גם שיחה
לבאר־שבע, התמרמר :״לא דיברתי עם באר־שבע
מאז ימי אברהם אבינו.״

זיוי: כ סו ד שלוש

חיה הררית, כוכבת בן־חור, תגיע ביום
חמישי לביקור־מולדת בישראל. למרות
מעמדה, הרם יותר בעולם הסרטים ההוליבד
די מאשר זה של זיוהש פי ר ־ רו דן ספק
אם תזכה לאותה קבלת פנים שזכתה לד,
זיוה בעת ביקורה בארץ אגב, זיוה
הצליחה כבר להתבסס ברומא. היא רכשה
לה דירת־גג נהדרת, שלדבריה יש בה קומבינציה
של רומא העתיקה ואיטליה המודרנית.
הגיבה זיוה למראה דירתה החדשה:
״מעולם לא האמנתי שאגור בדירה כל־כך
נהדרת בגיל כה צעיר.״ הדירה מוקפת מיר־פסת
עצומה ממנה נשקף מראה אחת מגבעות
רומא. היא מרוצפת שייש אדום ובמרכז
הטרקלין ניצבים שני עמודי־שייש.
גם הריהוט הוא תשלובת של עתיק ומודרני.
סיפרה זיוה :״מונטי (הכלבלב) גם
כן שמח כאן, מפני שיש לו מרחב לרוץ
ולקפץ זיוה אחרת המצליחה באירופה
היא, זיו ה בינדר, מלכת המים
של ישראל .1959 בעת ביקורה בפאריס,
פורסמה תמונתה על פני עמוד שלם באחד
השבועונים הנפוצים של צרפת. הכותרת
מעל הרשימה הכריזה: היא גדלה עס רובה
בידה — הישראלית לומדת למצוא חן.

הרשימה המלווה כותרת זו מתיחסת לגברת
לאה פלטשר, בעלת המכון לחן, אצלה
למדה זיוה. לדברי העתון, מלמדת הגברת׳
פלטשר את הישראלית הממוצעת ״כי ה־קוקטיות
והטעם הטוב אינם מזיקים לבניין
המדינה זיוה שלישית ה תה בחדשות
בישראל. היתד, זו זיוה שמרת, סגנית
מיס עולם, שבשעתו זכתה בפירסומת רבה,
כאשר מיד אחרי השתתפותה בטכס בחירת
מיס עולם הודיעה על אירושיד, לסטודנט
הישראלי יעקכ כץ, השוהה בלונדון.
בינתיים חזרה זיוה לארץ, התלהבותה הצטננה
מעט, והיא עומדת להגשא לישראלי
אחר ישראלי אחר שמעיין בנשואים
הוא הפנטומימאי ג׳קי ארקין, שקפץ
לביקור קצר בישראל וחזר השבוע לצרפת.
לאכזבת קהל מעריצותיו הישראליות
הבליט ג׳וקי את העובדה שהוא ״הולך
קבוע״ וברצינות עם חברת להקת שריון,
לאה כנק (שער העולם הזה .)1172 מיד
כשתסיים לאה את שירותה הצבאי, בעוד
ארבעה חודשים, היא תיסע אליו
לפירסומת רבה בעתונות הספרדית זכה
כתב עולם הקולנוע שאול כן־עטר. מספר
עתונים ספרדיים מצאו לגב! ן להודיע
לקוראיהם כי בין כוכבת הקולנוע הצרפתיה

דניאל

(הבה נלך למתטה קארלו)

גודה,

השוהה כעת בספרד, לבין העתונאי הישראלי
מתנהל רומן־אהבים לוהט. גרמה
לפירסום זה העובדה שד,כוכבת, שאינה דוברת
ספרדית, לא הצליחה למצ,א חברה
מקומית, יצאה לבלות בחברתו של הישראלי
גם הרקדן הישראלי, שמעון

זיוה כינדר ב״ז׳ור דה־פראנס״
איך למצוא חן עם רובה

לוי, זכה לפירסום בעתונות זרה. אחד
החשובים בעתוני הבמה של לונדון, פירסם
רשימה אודותיו, אחרי שקיבל את הכורי־אוגראפיה
של להקת האופרה הלאומית בחלש,
בפסטיבאל שקספיר הנערך בסטרד־פורד
על הנהר אבון. לדברי הכתבה, מתכונן
עתה שמעון להופיע בריסטל משלו
להצלחה זכתה הזמרת חנה אחרוני,
המופיעה לאחרונה בוולדורף אסמוריה בניו־יורק
ככוכבת הראשית בתוכנית, בה משתתפת
גם מרים מקכה, הזמרת הכושית
הדרום־אפריקאית שהתגלתה בסרט שנבי
אפריקה, ויחד עם להקת זמרי־העם של
הארי בלאפונטה הזמרת הישראלית
רג׳ינה חומסקה, שאולי כבר נשכחה
בישראל, צצה מחדש בניו־יורק. ישם היא
הקליטה תקליט משותף, יחד עם זמר הג׳ז
והמתופף ליונל המפטץ. שם השיר הוא
אבסודוס, שמנגינתו ומילותיו חוברו על־ידי

שמואל (באב אל האד) פרשקו״׳.-
אשף הכדורגל בעל השם העולמי פרנץ
ה ו נפדטקאש,
מי שהיה כוכב נבחרת

גריה בימי גדולתה וכיום כדורגלן ריאל
מאדריד, הביע את רצונו לאמן קבוצה ישראלית.
הכדורגלן יצחק (״צחנציג״) מג־דלוכיץ,
שחזר ארצה אחרי שביקר את
קבוצת ריאל מאדריד לפי הזמנתה, סיפר
בשמו של פושקאש כי הוא עומד ל ע מי
לאימון כדורגל ורוצה להתחיל במקצועו החדש
בישראל, בה הוא עומד לבקר. בעוד
חודשים מספר הרץ הישראלי המצטיין
בריצת 800 מטר, חבר הנבחרת האולימפית
יאיר פאנטילט, בטוח כי. יצליח
להשיג ברומא לפחות שני שיאים ישראליים.
יאיר, המתאמן עתה במיוחד בריצת
1500 מטר, בטוח כי יצליח לעבור במשחקים
האולימפיים מרחק זה בפחות מארבע
דקות, שהוא הישג רציני לאתלט ישראלי.
אחרי האולימפיאדה מתכונן פאנטילט לנסוע
לרופא עיניים בשויצריה, כדי שיתקין לו
משקפי־מגע, על מנת שיוכל לחזור. ולשחק
כדורגל, בו הצטיין, ושהזניחו למען העיסוק
בריצות הבינוניות באתלטיקה.

פסמן• חשב 1ע
• פ ר שן ר א דיו ק א חי ר, על סיבת הכרתו של השאה הפרסי בישראל:
״השאה מתכונן לחגוג יחד עם הציונים את יום השנה האלפיים להולדת כורש, מלך
פרס שנשא אשד, יהודיה.״
• שרה או צ ר, לוי א ש כו ל, בהסבירו כיצד הוא בוחר אנשים לתפקידים
אחראיים :״אני זורק את האנשים לתוך המים; אם ישחו — טוב! אם יטבעו —
בטח טוב!״
• ח ״ כהצ ״ כ, צביצימרמן :״בארץ קיימים שלושה סוגים של אומרי
טוב. אלה שאומרים היה טוב, אלה שאומרים יהיה טוב ואלה^שאומרים טוב לי,״
• ה ד ״ ריצחקכךזאב, יושב־ראש האגודה למען גרי צדק בישראל.;.:
״בשבטים חצי אינדיאנים, באמריקה הלאטינית, נתגלו סימני דת ואמונה הקרובים .
ליהדות. יש לצאת ולכבוש מיד איזורי אמונה אלה ליהדות!״
• היו מ ון ״ דכי ״ ,במאמר ראשי על תאונת מטוס הריסוס בה נהרג אמנון
כרובי :״בהזדמנות זו ראוי להזכיר את הפגע האחר המופיע מדי פעם עקב ריסוס בהד,רעלות
כתוצאה מאכילת מזון מרוסס.״
׳ • הי ו מ ון ״ ש ע רי ם ״ ,ביטאון פועלי אגודת ישראל, על כניסתו של בנימין
מינץ לממשלה :״בנימין מינץ שר בישראל — מי פילל ומי מילל.״

• ה מ שו ר ר חיי ם גו רי :״הזמן פועל תמיד לרעת הנרצחים.״

שאלון
מו ע מ דו ת

את השאלון הזח זכאית למלא המועמדת
עצמה. וכן נל אדם אחר המעוז״!
להמליץ על מועמדת, אשר
לפי דעתו היא מתאימה לתחרות זו.

השם — :
שם משפחה
מצב משפחתי:
הכתובת המלאה

שנת הלידה:
מקום הלידה:
שנת העליה:
גובה :

צבע שיער— :
צבע עיניים - :
השכלה קודמת

ידיעת שפות
ספורט

ילידת מרוקו, היתה תשע

שנים בתנועת נוער חלוצית.
י 1/ * 11
דוריס בת ה־ 20 דוברת צרפתית, אנגלית, עברית וערבית. היא
חובבת מחול קלאסי וגס מוסיקה לג׳ז, ספרות טובה וגם טיולים.
את הטיולים היא רוצה לשלב במשן הזמן בעבודה כדיילת אוויר.

הינה פקידה תל״אביבית. לפי

ני שהחליטה להשתקע בעיר,

ניסתה מלכה את מזלה בקיבוץ נחשולים, שם השתתפה בלהקה
מקומית. מלכה היא בת 7ו, מדברת ספרדית, עברית ואנגלית.
נוסף לזה היא חובבת מוסיקה וריקודים מכל הסוגים.

ולציין איזה)

מקצוע או שטח לימודים
מקום העבודה או הלימודים

האס המועמדת היתה או הינח חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, אירגון
ספורט, להקה אמנותית או אגוד אחרו

אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון
זה את תולדות החיים של
המועמדת, עד כמה שהן ידועות לו.

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצירוף החומר, למערכת העולם
הזה, ת .ד 6 .ג , 1תל־אביב, ולציין
על המעטפה. מלכת המים *.1960
נא להדביק את תמונת המועמדת כאן.

א ו .11 /

שהיא עוסקת בו באופן
הספורט, עוסקת ׳החיילת
חולון, בשמיעת מוסיקה

היא שחיינית ואתלטית. אבל הספורט
האהוב עליה יותר מכל, אף־על־פי
פחות פעיל, הוא הכדורגל. מלבד
בת ה־ , 19 ילידת הארץ ותושבת
קלאסית ובריקודים צילום: בן־חור.

כיום היא רק מנקרת עינים. אן עד

לפני זמן־מה היא גם עזרה לרפא ז 111119
אותן. הדוגמנית החיפאית בת ה־ 20 היתה עוזרת למנתח־עיניס
צבאי כששרתה כחיילת. כשהשתחררה -,הלכה ישר למיקצוע
הדוגמנות. בזמנה הפנוי היא רוקדת ריקודים דרום־אמריקאיים.

קודו של מ׳ גץ 8

משה דור

תפנית חדה על אס הדרך

ספרים

שי ר ה
שירה חדשה
המשורר משה דור אינו מצטיין, בחייו
הפרטיים, כאדם לוחם. עיסקו העתונאי וחיי
בית השלוזים, אינם סמל של מה שהקורא
הממוצע מתאר לעצמו כחיי־בוהמה היאים,
לכאורה, למשורר.
אך יחד עם זאת, יש בה בשירתו של
משה דור משהו מהפכני, דבר־מה מן החדשנות
שבזה לשערה השלזזה, למי־האפס־יים
של השמרנות הסיפרותית והחברתית.
נסיך, זו, היא שעמדה לו שעה שהצטיין,
לפני שבע שנים, עת היותו סטודנט לסיפ־רות
ולפילוסופיה באוניברסיטת ירושלים,
כאחד ממייסדי הקבוצה הסיפרותית ליק-
ראה* וכדוברה הלוהט ביותר של שירת־הארוס,
שכונתה בזעם, בפי חסידי המסורת
השירית הניאדרוסית ״כנעניות חסרת־בושה״.
מאז הלך דור דרך ארוכה, פירסם שני
קבצי־שירה (ברושים לבנים ואס נגיע ואם
לא נגיע) .שניהם הצטיינו באימאז׳יזם
עשיר, בריבוי של מוטיבים ארוטיים, הקנו
לדור את השם ״אימאז׳יסט השירה הצעירה״.
תפנית חדה, בישראל אין אמנים ללא
השקפה. לכן אין להתפלא שדור, בדומה
לידידיו לאסכולה סיפרותית, נמנה עם דוברי
הזרם האנטי־מגמתי, אותו חוג שהתנגד לריאליזם
הסוציאליסטי ולמגמתיות המוגזמת,
שפשתה בישראל בצורה של דיקטטורה של
פקידי־תרבות ולבלרי־קיבוץ־ומיפלגה, המת־ימרים
להכתיב ליוצר את טיב יצירתו.
כיוון שכך, יש הפתעה רבה בקובץ־שיריו
השלישי של משה דור, צו עיקול **,העומד,
לפי וזידויו ,״בסימן הליריקה החברתית״.
פירושו של דבר: הלוחם נגד מגמתיות
הוציא מתחת ידיו ספר־שירים מגמתי עד היסוד.
הדבר נעשה בחופשיות־יתר, תוך כדי
מאבק בערכים המסאבים את התרבות, ועל־ידי
התקפות חריפות על פילוסופים של
אסימון /עסקני השוויון המזוייף, מורשי
הנקיק המערערים על כשרות הצוק
(עמוד .)38 אולם אין ספק שזוהי תפנית
חדה, לדידי משורר שדגל מתוך ריאקציה
לצחיחות הסיפרות־המגמתית של הדור הקודם
בשירה אולטרה־אסתטית לא קרבית.
מבלי להיכנס לסגולותיו האיכותיות של
הספר, המכיל מספר שירים העולים על
חלק ניכר ממה שנכתב על־ידי דור קודם
לכן — אך המושפע גם עד גוזמה מיצירתם
של משוררים אחרים, בני־דורו —
מהודה צו עיקול מיסמך תעודתי־לירי ונקו־דת־מיפנה
בתחום השירה הצעירה.
מלבד קבצי־שירה בודדים מאוד, טרם
הוגשה לנו דוגמה כה בולטת של תחושותיו
של הדור האינטלקטואלי החדיש, הממזגת
אימה ואתגר, ציניות וכמיהה לאידיאלים,
התמזגות בתרבות המערב הכלל־אנושית —
והתחלה של צמיחה רוחנית עצמאית ובלתי-
משוחדת על אף חוסר־בגרותה היחסי.
* חוג צעירים שפירסם שירה וסיפרות
בלתי־ציוניים ובלתי־מגמתיים, שאב את השראתו
מן האמנות האנגלו־סאכסית, בניגוד
לאסכולה הפסבדו־1יוסית,של הדור שקדם להם.
העולם הזה 1193

(המשך מעמוד )7
ממשלתית. המשא־והמתן היה מהיר, ובטרם
הספיק איצ׳ה מאיר לוין להרגיש מה מתחולל,
עמד מינץ לקבל לידו את משרד
הסעד, שעד לפני שנה היה בידי לוין. ה־עיסקה
לא יצאה לפועל, כי איצ׳ה מאיר
לוין הזעיק את מועצת גדולי התורה ל־צידו.
אך ההסכם החשאי בין מינץ למפא״י
היה מאותו רגע דבר שריר וקיים. בכל
הצבעה קשה — אפילו בנושאים דתיים —
היתד, פא״י האופוזיציונית מצביעה עם
מפא״י.
היה ברור לכל כי מינץ ואנשיו אינם אלא
סוס טוריאני בתוך המחנה הסגור של הדתיים.
מדי פעם היה ביג׳י משתמש בסוס
הדתי הפרטי, אלא שלא כבמלחמת טרויה,
היה זה סוס שניתן לשימוש חוזר כמעט
עד אין סוף. אחרי כל תקיעת סכין בגב
החזית הדתית, היה מינץ שב וחוזר למעמדו
כראש סיעה דתית כשרה למהדרין.
עד אשר ביצבץ באופק הקרב האחרון.
בחלל הפוליטי של המדינה התחיל לנסר
רעיון הבחירות האיזוריות. היה ברור כי
בבחירות כאלה יצטרכו כל הדתיים להקים
חזית משותפת. פירוש הדבר, לגבי מינץ:
להימחץ בין שני אויביו הגדולים. הוא חיפש
מוצא פחות קטלני.
גם דויד בן־גוריון חיפש גיבור למילוי
תפקיד מסויינב היה זה תפקיד האבן הקטנה׳
המוצאת מבסיס החומה והגורמת למפולת
כללית. כאשר הסכים בנימין מינץ
להצטרף לקואליציה, תמורת הבטחתו לתמוך
בשינוי שיטת הבחירות, היה זה סימן
לחורבן החומד, האנטי־בן־גוריונית.

ההסכם הסודי

ץ * 4דמנמ 0ו־ מי נ ץ את עצמו? ה־
^)י ת רונו ת גלויים: הוא מונה שר בישראל,
בפעם הראשונה בחייו. מינוי זה יאפשר
לו לפזר טובות ומישרות בין חסידיו
ולבצר את עמדתו בתוכם.
אולם קיימים גם יתרונות סמויים. לפי
ההסכם שלא פורסם בשום מקום:
$מפא״י התחייבה להבטיח את בחירתם
של מינץ ושל כהנא, ברשימות האזוריות
שלה, כל עוד ירצו בכך.
• מפא״י הבטיחה לדאוג גם לאיש מספר
שלוש של פא״י, ח״כ יעקב כ״ץ. אם,
משום מה, לא יזכה למקום בכנסת לפי
הסידורים החדשים, תובטח לו סגנות ראש
עיריית חיפה.
• מפא״י הבטיחה למינץ את כס שר
הדתות, ברגע שזה יפונה על־ידי טולידאנו.
• מפא״י הבטיחה למינץ את המענקים
הכספיים אותם מקבלת כל מפלגה בקואליציה.
מענקים אלה ניתנים בצורת מילוות
לטווח ארוך, רשיונות ייבוא ותמיכות כספיות
במוסדות מפלגתיים.
הסעיף האחרון היה חשוב במיוחד למינץ,
כי בבחירות האחרונות הסתבך בהוצאות כספיות
גדולות מאוד. הוא קיווה כי יוכל
לממן את ההוצאות, כפי שעשה עד לאותו
רגע, מכספי המגבית היהודית המאוחדת.
על פי נוהג קבוע, היה מקבל הלוואות
גדולות מבאנקים וממוסדות אחרים, על־חשבון
ההקצבה השנתית של המגבית. כאשר
הוחלט להפסיק את ההענקות מצא מינץ
את עצמו במצב כספי מסוכן: לא רק
שנסתם מקור חיוני אלא שהוא נשאר חייב
כסף, אותו לווה על חשבון ההקצבות שלא
יבואו עוד.
• מפא״י הבטיחה לכסות בצורה זו
או אחרת את הגרעון.
אויביו הפיצו השבוע סיפור, כאילו קיבל
מינץ סכום כסף גדול מאוד כדי לתווך אצל
שר המסחר והתעשיה, לטובת יבואן תל-
אביבי ידוע. מינץ, שאינו מכיר כלל את
היבואן, הכחיש את האשמה בכל תוקף.
אולם הוא לא הכחיש כי היה זה בהתערבותו
ששר המסחר והתעשיה הוציא את
רשיון־הייבוא המבוקש. מינץ עשה זאת לא
תמורת שוחד, כי אם על פי בקשת ידיד,
שהיה קשור עם היבואן. ידיד זה, אגב,
הוא אחד מתומכי מינץ, שלא פעם ביצע
עבורו ועבור מפלגתו עיסקות כספיות ענפות
ואף תרם פעמים אחדות לקרנות המפלגה.
כאשר
הועלה לדיון בצמרת מפא״י ההסכם
עם מינץ, התרעם אחד החברים המרכזיים:
״עידוד לבוגדנות במפלגות כמוהו כעידוד
לבגידה בעם ובמולדת!״ דבריו לא עשו שום
רושם על חבריו. עוד פחת רושם יכלו
לעשות על בנימין מינץ עצמו. כי עוד
בימים שהמונח ״כלנתריזם״ לא נוצר עדיין,
הדגים מיגץ את אמונתו היסודית בעניינים
פוליטיים: כל איש למען עצמו; וזה המשלם
את המחיר הגבוה ביותר — זוכה.
כי הפוליטיקה, בשביל בנימין מינץ,
היא ביזנס משתלם עד מאוד,

תשבץ ה שד הזה <<93
משר! שטו! מנתניה, הוא גימנזיסט
בדימום, לפי הגדרתו, ומועמד לשרות
צבאי. הוא בן ,18 שונא חברה ואינו
אוהב את בדיג׳יט בארדו. את התשבץ
חיבר מסיבה מענינת: הוא משוט
השתגע שתמונתו תתפרסם בעתון.
חבל שאין משהו יודע כי סיבה זו
היא היא שדחפה את ב.ב. והיא גס
אשר הופכת מחברי תשבצים אלמו ניים
לראשי ממשלות. כל אלה הרו צים
להתחיל את הקריירה שלהם —
מוזמנים לחבר תשבצים ולצרף תמונות.
מ אוזן )1 :בזו!
,חרפה; )4מורה
יווני מימי־קדם; )10
ישז; )11 גיל החופה
לפי חו״ל; )13
לא מתוק )14 :דרגה
בצה״ל; )15 דת הערבים;
)17 זז)19 :
קריאת זרוז)20 :
הסבתות אוהבות אותו;
)22 שם: במקצת;
)25 סימז; )26
נקיק, סדק; )27 יסודי,
מעמיק; )30 היפוכו
׳ 52 קעור; )32
עשרים וחמש; )33
דק; )34 בלעדיו אין
חיים; )36 לא ישן;
)37 מחנכת ילדים;
)39 נאמן; )41 מכלאה
לצאן )44 קיסר
רומאי; )46 מחזה
שקספירי נודע; )48
עמוד מים; )50 ראשי
התיבות החביבים
על ז׳אק שרייה
ושאר הגברים; )51
מחול ישראלי; )53 הובר במשפחת היונים;
)55 עיר שכבש יהושוע; )57 רסיסי לילה;
)58 מרחם; )59 סופרת אנגלית נודעת
(1923־ )00 ;)1888 הצהרה ממשלתית בדבר
חוק או תקנה חשובים.
מאונך ; )1רכוש; )2יו״ר התאחדות
הכדורגל לשעבר; )3מחדשי השנה; )5
נישא; )6אופרה מאת ביזה; )7תשלום
חובה; )8זבל, אשפה; )9עיר נמל יוונית;
)12 חומר. נמוכה )15 שומר־דת, חרד; )16
מכשיר לנסידה; )18 משופטי ישראל; )21

קבוצה דתית; )23 התאים האפורים; )24
מכשיר תאורה מיושן; )26 נקב; )28 מזמר;
)29 שוחר, בצע; )31 צוחרון ישראלי;
)32 מנגז בכינור; )35 כלי נגינה; )37
מקום בו צומחים פרחים ועצים; )38
תמהו! )40 :תואר הולנדי; )41 שנים;
)43 רש, עני )45 :אחרי השלישיז )40
רובע בניו־יורק בו מתגוררים כושים; )47
פקיד (ירמיהו נ״א) )49 :תואר אצילים
בספרד; )52 יחידת הספק חשמלית; )54
דגל )50 :מנעול פטנטי; )58 הרגיש.

בעולם

* /מיי

ה א1״ 0
הצבאהכ חו ל
או״ם־שמו״ם — כך קרה דויד בן־גוריון
למוסד הבינלאומי לפני מיבצע־סיני, ולא
התחשב בקיומו בעת תיכנון המיבצע. הוא
זכר עוד מימי מלחמת־תש״ח כי האו״ם
אינו אלא אולם־ח־יכוחים בינלאומי׳ המסוגל
לפעול רק באיחור — אם בכלל.
אולם, דווקא בן־גוריון עזר׳ בעל כורחו,
לשנות מצב זה. בשיא משבר סיני—סואץ
קרא דאג האמרשילד לנציגי קנדה, ביקש
מהם להציע את הקמתו של צבא חדש —
צבא של האו״ם. כאשר נסוג צה״ל, נתפסו
עמדותיו על־ידי בעלי הקובע הכחול,
ונקבעה עובדה בינלאומית חדשה.
היה זד, תקדים — אך עדיין לא תקדים
מחייב. כי בימי מיבצע־סיני פעל האמר•
שילד על דעת שני הגושים הבינלאומיים.
הן האמריקאים והן הסובייטים התנגדו
למיבצע׳ תמכו במאמציו לגרש את צד,״ל
מסיגי• החודש פעל האמרשילד שנית, והפעם
על דעת עצמו.
ריקוד לצלילי התזמורת. היה זה
בשיא סערת הקונגו• העולם מלא סיפורי־זוועה
על מעשי־הרצח של החיילים הקוני
גיי ס המתמרדים״ ,ועל תגמול־הזוועה של
הצנחנים הבלגיים. הסובייטים מיהרו לעלות
על סוס הלאומיות האפריקאית, האמריקאים
הזהירו שיעצרו את הסוצייטים בכוח —
ומשבר בינלאומי ממדרגה ראשונה הסתמן
באופק.
המשבר לא פרץ. כי בינתיים פעל ה־אמרשילד
במרץ השקט האיפייני לשבדי זה.
הוא העביר החלטה כי הקונגו ייתפס בידי
חיילי או״ם, החליט בעצמו ב• האו״ם יגייס
רק חיילים אפריקאיים, בתוספת חיילים
לבנים מארצות ניטראלי־ה.
השבוע נתקבלו בבל רהב־ קונגו ידיעות
על הצלחת הצבא הכחול. האוכלוסיה האפריקאית
קיבלה את חיילי או״ם כמשחררים,
רקדה לצלי־ ,,התזמורת הצבאית הגאנאית.
המתמרדים צייתו לקצינים מארוקאיים שחו־מי־עור,
הצנרנ־ם הבלגיים הסתלקו למראה
השבדים.
בפעם הראשונה פעל האו״ם כגוף עצמאי
לגמרי. לגבי מוסד בו עומד הרוב
של שחומי־העור לדחוק את המיעוט הקומוניסטי
והאנטי־קומוניסטי כאחד לקרי
זוזית, היה זר, תקדים בעל ערך היסטורי.

ווו נ ל
סחורות הקיץ

מניי
£ף העוני
מוכרים

אנו

אד ורק ס חו רו תינו
הרגילות,

ב איכו תן

הי דו ע ה,

הנ מ כ רו ת

אצלנובמשך כל
ימות

השנה !

מזוג אייר מלא *

צימט
נשק דזמדכה החדשה

הורים!
שמרו על ילדכם מתאונה

המועצה הלאומית למניעת תאונות

מתי תפרוץ מלחמת־העולם השלישית?
לגבי החייבים המקצועיים, אחת התשובות
האפשריות היא: כאשר צד אחו יוכל לחסל
את העוצמה הגרעינית של הצד השני,
מבלי לחשוש מפני חיסול כוחו שלו.
מאז הגיעו גם האמריקאיים וגם הסובייטים
לעודף גדול של פצצות אטום
ומימן, ניקרה שאלה מכרעת במוחם של
אלופי שני הצדדים: איך למנוע את חיסול
הבסיסים האטומיים במכה הראשונה? הי
ברור שהמלחמה הבאה׳ אם תפרוץ, תתחיל
ב״החלפת מלכות״ :הפצצה הדדית של
שמת־התעופה ובסיסי הטילים הביניבשתיים.
שדה־תעופה של מפציץ אטומי הוא מיתקן
ענקי׳ אשר קל לחסלו. האמריקאים,
הסומכים עדיין בעיקר על המטוסים, מצאו
לכך פיתרון חלקי בשיטה המחזיקה חלק
מן המפציצים האטומיים באוויר בכל עת.
אם תתחיל המלחמה׳ ימריאו אלד, ישר ליעדיהם,
אפילו הושמדו בינתיים שדות־התעו־פה
שלהם.
לגבי טילים ביניבשתיים, הבעיה קשה
יותר. רובם זקוק לזמן ניכר לתידלוק
לפני ההפעלה. הוצעו פיתרונות מספר —
להחזיקם במיתקנים תת־קרקעיים, או ב־קרונות־רכבת,
שיימצאו בתנועה מתמדת
לאורכה ולרוחבה של הארץ, כך שהאוייב
לא יוכל לתכנן מראש את חיסולם על פני
הקרקע. אולם כל הפיתרונות האא־ ,לא
הלמו את צרכי השעה•
כוכב הציר זורח. השבוע בישרו
שתי ידיעות על תקופה חדשה במאבק הנצחי
בין ההתקפה להגנה. שלושה סוגי
נשק ישנום — הצוללת, הטיל והפצצה ה*
השבוע הודו גס עתת׳ המערב כי
סיפורים אלה היו מוגזמים. מספר האזרחים
הלבנים שנהרגו קטן מאוד. אמנם רבו
מקרי האונס של נשים לבנות, אך הדבר
הוסבר במידה רבה על־ידי העובדה כי
הגברים הבלגיים נהגו בינוי שלטונס לבעול
נשים אפריקאיות כדבר מובן מאליו.

מימנית — התחברו לסוג נשק חדש, מלכה
חדשה של המלחמה האטומית: הטיל בעל
ראש־הנפץ הגרעיני, הנורה מתחת לפני
המים על־ידי צוללת ניידת. צוללת כזאת
לא ניתנת לגלוי מרחוק; אי־אפשר להוציאה
מכלל פעולה בעוד מועד. ואין מטרה
בעולם כולו שאינה נמצאת בטווח של
טיל בינוני, הנורה מן הים הקרוב ביותר.
הידיעה הראשונה באד, מאמריקה: צוללת
של צי ארצות־הברית הצליחה לשגר טיל
נסיוני מדגם פולאריס* מתחת לפני המים.
כעבור ימים ספורים באה התשובה הסובייטית:
ברית־המועצות כבר מפעילה צו־ללות־משגרות־טילים
בשלב מיבצעי. הדבר
היה סביר, כי דווקא בשטח הטילים ובשטח
הצוללות עולים הסובייטים על האמריקאים.
על אף המשמעות הקטלנית של הידיעות,
היתה בהן נחמה גדולה: כאשר
יודעים שני הצדדים שאין הם מסוגלים
לשתק את הכוח התוקפני של הצד השני,
לא יכריז שום מדינאי נורמאלי על מלחמה.

אי ט לי ה
ד מו קרא טי החלקית
בדומה לישראל, מושתתת הדפוקראטיד,
הפארלמנטרית של איטליה על שלטונה של
מפלגה אחת. מאז נפילת המשטר הפא־שיסמי׳
לא קמה באיטליה אף ממשלה אהה
שלא תהיה מונהגת על־ידי מדינאי דמו־לן^אטי־נוצרי.
באיטליה,
מפלגה
זו, הגדולה ביותר
שלטה על קואליציות מכל הסוגים. לאחרונה.
שלט אחד ממנהיגיה, פרנאנדו טאר־ברוני׳
בעזרת ממשלה בה נכללו, בין
השאר 24 ,נציגים ניאו־פאשיסטיים, חברי
התנועה החברתית האיטלקית, הדוגלת ברעיונותיו
של מוסוליני.
עובדה זו די היד, בה, באיטליה הזוכרת
עדיין אה הטרור השחור, כדי ללכד, בפעם
הראשונה בשנים רבות, חזית אחידה של
קומוניסטים, סוציאליסטים משני הסוגים
(מפלגות נני וסאראגאט) ,ליבראלים ועוד.
אחדות זו הוקמה על יסוד ארגון זזהתגו׳
גנות, מוסד של לוחמי־חופש לשעבר המאחד
בתוכו את חברי כל המפלגות.
לא מארכת מרדכי. ב־ 6ביולי צעדו
הברי הועד בהפגנה שקטה לעבר אנדרטת
לוחמי־ההופש בגנואה, עיר־הנמל בה צריך
היד, להתקיים כנס ניאו־פאשיסטי שנאסר.
ברגע האחרון׳ דודות להתנגדות רוב התושבים
במקום. מאחד והמשטרה — ה־עומדת
החת פיקוד אוהדי המפלגה ד,נוצ־רית־דמוקראטית
— קיבלה פקודות למניע
כל הפגנה שהיא, התנפלו השוטרים
בפראות על המפגינים, פצעו חברי בית־הנבחרים,
עוררו סערה ציבורית.
הקומוניסטים׳ מטעמים משלהם, אירגנו
כתגובה מהומות ברחבי איטליה. היתה זו
ההזדמנות הראשונה שלהם לשוב לזירה
המדינית כגורם פעיל לאחר שנים אחדות של
בדידות. להפתעת השלטונות, הצטרפו אל
הפגנות הקומוניסטים רוב פעילי מפלגות
האופוזיציה, על כל גוניה. מה שלא עשתה
השינאה לפאשיזם עשה, עתה. הפחד מפני
הקומוניסטים. צמרת הנוצרים־דמוקראטים
התכנסה, החליטה שגם שעה שלא קיימת
אהבה למרדכי שוררת השנאה לד,מן .״אין
טעם לעורר התנגדות המונית!״ קבעו חברי
הצמרת. טאמברוני התפטר. נוצר משבר.
השבוע, לאחר דין ודברים ממושך, צורפו
לקואליציה חדשה המפלגה הליבראלית, המפלגה
הסוציאליסטית־המתונה של סארא־גאט
והמפלגה הרפובליקאית• גני השמאלי
נשאר מחוץ למסגרת .״כעת הוכח רק שאין
אפשרות להחיות את הפאשיזם,״ טען׳ ״בקרוב
נוכל להתמודד גם עם הממשלה ה־קלריקאלית
הנוכחית.״
אולם העובדה המרכזית בזירה המדינית
של חצי־האי האיטלקי, הוסיפה להיות, כבימים
עברו, קיומה של. מפלגת־רוב, כעין
מפא״י נוסח איטליה, שאינה מסוגלת לשלוט
לבדה מחוסר קולות מספיקים, אך
אשר בלעדיה לא תתכן ממשלה.
האיש שנבחר להלביש את הגברת הזקנה
באדרת חדשה היה, אף הוא, פנים
מוכרות: אמינטורה פניפאני ( )52 הצליח כבר
לעמוד בראש שלוש קואליציות — ולהתפטר
שלוש פעמים כדי להוסיף ולשוות
לאיטליה ארשת, שאם אינה מצביעה על
דמוקראטיה אמיתית, לפחות רחוקה במידה
שתה מרודנות מוחלטת או חלקית, עכורה
או נאורה, מן הדוגמה השלטת בכל יתר
הארצות הלאטיניות של אירופה — בספרד,
בפורטוגאל ובצרפת.
* נול שם כוכב הציר.
העולם הזוז 1193

. .חפש אה האטה חפש את דיאטה חפש אר. האטה חפש את האטה חפש את האטה חפש

המתה אימה חתיכה
המוזות הן תשע האלות היווניות, השומרות על החוכמה ועל האמנות. מעניין איך
מתלבשת חתיכה שמימית כזאת על הציירים שלנו, בייחוד כשהם צעירים וחמודים. משאל
מצומצם שערכנו בקרב כמה מציירינו החמודים והעוקצנים מוכיח כי המוזה הנשית היא
כיום מקור נדיר להשראה. רק שניים מן הנשאלים עדיין מושפעים ממנה.
המוזה היא — יהודהפלדנ ״האשוז שאני אוהב, כשהיא מחזירה אהבה לחיקי וכשי

היא לא דני קאראואן :״נוף מרהיב אורי ליפשיץ :״שיעמום. כי עלידי
פרץ רגשות אי־אפשר להפשיט מושגים במו אחדות יואל שווארץ ז ״אשה
אוהבת ונאהבת שלמה צפריר :״הקונטרסט בין הדת וחוסר־המוסר, ההולכים
כמעט שלובי זרוע — הכנסיות והיצאניות של מארסיי ויפו דוי ד?{זה :״הטבע •
. .שלמה לוי ז ״התרגשות חוויתית רפי ק יי ז ו /ששהה בביקור בארץ וחזר
השבוע לאיטליה :״השואה ומלחמת־השיחרור מיכאל תמר :״חוויות מטיולים
בעולם איקה ישראלי ז ״משהו לא־מוגדר״.
לשם השוואה: דעתו של צייר וותיק (תרתי משמע) ,אהרון כהנא :״החיים הם מוזה
אחת גדולה.״

איפה אתן, פיות חמודות?

עיגולים ושעשועיב

החלל החיצון, והספוטניקים הנשלחים אליו בכל שני וחמישי, ג אות,תיהם גם
בארכיטקטורה הפנימית. האין החדר שבתמונה משרה אווירה חללית במידה מסויימת?

האמריקאים קוראים להזייד, אדריכלית זו — חדר שמחה ושעשועים. אין ספק כי פסיכואנליזה
של האדריכל — שבוודאי לא תזיק לו — תוכיח השפעה ספייטית תת־הכרתית.
זה באמת עשוי להיות די חביב לשמוח ולהשתעשע בתוך דבר כזה, ביחוד כשלכל עיגול
על הקיר, על ד,ריצפה או על הספה, צבע שונה. מובן שרק בעלי עצבים חזקים יחזיקו
מעמד. לבעלי ראש מובטח כאב בו.

רזי, מכלי להתחתן:

כעלות נסיון מעידות שההכנות לנשואין גורמות לרוב הנערות להוריד ממשקלן
קי.וגרמים אחדים. אם זה לא אקטואלי לגביך, ואת בכל זאת רוצה לרזות, נסי את תורת
ההרזיה של הכוכבת האמריקאית אנג׳י דיקנסון, שנאלצה לרזות עבור תפקידה בסרט רחל
קייד. אנג׳י תלתה על דלת הפריג׳ידר שלה תמונה של מאנאקן דקיקה ואלגאנטית. הצצה
חטופה בחיוכה ה״ממשקלי ומטה״ של המאנאקן הרזה משתיק את רעבונה אופנה
כלכירינטוס. צלמי האופנה הצרפתיים החלו לאחרונה מצלמים את הדוגמניות בבתים
גדולים׳ המסים לנפול. את הדוגמנית הקטנה יש לחפש בתמונה כמו בתשבץ לבירינטי
האורנז׳ הגדול (דיור) ,צבע החום, האור והאופטימיות, שולט בהרבה מבגדי־הים
הצרפתיים כשהם חלקים, מודפסים או מפוספסים אותן שלא זקוקות לאורנז׳ כדי
להיות אופטימיות, כי הן ממילא כאלה, לובשות בגדי-ים אפורים עכבריים, ואפורי־אפר,
ומירנגו. היית מעיזה?

כשנסיכה פכר מסתרקת

להסתרק החלה הנסיכה מארגארט בשנת , 1955 וטוב מאוחר מאשר לעולם לא.
האכספרימנט הראשון שלה בשטח זה היה תסרוקת בסגנון נער הפאז׳ (תמונה ראשונה
מימין) ,שזיכתה אותה בכינוי ״הנסיכה המלכותית״ .משך שלש שנים לא שינתה הוד מעלתה
המלכותית תסרוקת זו, עד שבשנת 1958 שינתה את תסרוקתה פעמיים, כפיצוי. באפריל

עשתה לה תסרוקת חתולית (תמונה שניה מימין) ,בה היא נראית אנושית יותר, אימפולסיבית
יותר ומשוריינת פחות, מה שזיכה אותה בכינוי ״הנסיכה הבלתי־צפויה״ ,ובספטמבר
אותה שנה הרימה מארגארט את קווצות השער החתוליות מהמצח (תמונה אמצעית) והיתד.
ל״נסיכה הסופיסטייקייטד״ .בשנת 1959 היא גידלה את שערה, וסימון תסרוקתה היה נשי
מאוד. האנגלים אומרים שהוא שיוה לה מראה של ״צעירה בלב״ (תמונה שניה משמאל).
צעירה בלב עשוה בחופשתה באיטליה, ולכן כונתה ״נסיכת החופשה״ .בשנת 1960 חנכה
את תסרוקתה החדשה בהופעתה הפומבית הראשונה עם מר ארמסטרונג־ג׳ונס. מארגארט

בבופאן (תמונה משמאל) היא ״הנסיכה הזוהרת״ ,ולדעת
מומחי־יופי אנגליים אף הנאה ביותר, ביון שהקו האסימטרי
שבתסרוקת מקצר למראית־עין את האף המלכותי שהוא מעט
ארוך מהאף המושלם. תסרוקת זו גם מגביהה אותה ומקנה
לה את היתרון שהיא אף פעם לא תיראה ,0\,61׳-<11-6886)1
אפילו אם תלבש מינק+ענקים+עגילים+צמידים+אבניפ
יקרות +כתר.

זהירות, צכע טרי
אשה ישראלית ממוצעת( :לא, לא את, קוראה׳
יקרה!) למה לבשת את השק, למרות שאת שמנה ונמוכה
מכדי להראות בו א־לה שיק, כי הוא שיודה לך צורה של
חבית? למה -לובשת את שמלה פרחונית לים, שמלה פרחונית
לגאלה ושמלה פרחונית לקולנוע, כדי שיחשבו שאת תמיד
באותה שמלה? למה את מגביהה את הפופון שלך כל יום
יותר ויותר, כדי לעורר אסוציאציות של מגדלים?
למה את נכנעת לכל שגעונות האופנה, שלא תמיד הולמים
לך, ומבטלת במחי־ראש את צו האופנה האחרון, כשהוא
כובע? למרות שהוא הולם לך, שהוא פשוט ומצל, שהוא
ספורטיבי ואלגאנטי גם יחד, שהוא שומר על אפך מאודם,
שהוא מגן על צבע שערך הטרי מדהיה, שהוא ממש נולד
עבורך ועבור ארצך המבורכת בחמסינים?
מלבד כל זה הוא גם עושה אותך ; 818311 והרבה
יוסר חשוב להיראות 1־ 81831 מאשר סתם יפה. מה עוד
שהקיץ ניחונו דגמי השמלות בקו פשוט, והכובעים הם
ש״עושים״ אותן. ובכלל, מהכובענים שלנו אין לך מה
לחשוש, הם כבר מכירים אותך, ולמרות שמקור השראתם
נובע מהשגעונות הצרפתיים, היצירות הישראליות הן הרבה
יותר מאופקות, ככה שהן תהיינה לפי רוחך.
השבוע ערכה סוניה בינר, הבת של צילי ביגר, בעלת
סאלון הכובעים התל־אביבי, הדגמה בלעדית עבור העולם
הזה. סוניה הדגימה על עצמה את יצירות הקיץ של האמא
שלה. קסם של כובעים, ולא רק בגלל שלסוניה עיניים
כחולות כמו הים ושער זהב כמו השמש.
בציור, מלמעלה למטה ) 1( :שושנה, המשמשת ככובע
אלגאנטי לערב. אם את בת שלושים״פלוס, רצוי שתחבשיה
עם טול שחור מכוזץ, התפור בתחתית השושנה. זה יותר
סולידי )2( .כובע אשר ראשו עשוי ממשי שיפון שחור,
שוליו מאורגנזה שחורה המעובדת בקש שחור, גיזרתו פשוטי׳
ומעניינת, ושושנת הדבש שבחזיתו משלימה אותו
ליצירת פאר אנינת־טעם )3( .כובע בגוון תכלת־אפור־סגול
הנקרא מאדם דה־גול, משום שהמאדם נראתה מצולמת בו.
כובע זה עשוי מחומר המזכיר רוסהר, שער זנב הסום,
והוא מעובד בצורת כתר שושנים המקיפו )4( .הכובע אותו
פירסמה בריז׳יט בארדו, ואשר כמעט ואיננו יורד מראשה.
כובע זה עשוי מקש לבן קלוע באלכסון, ומזכיר בגיזרתו
את הטמבל שלנו. שוליו גליים )5( .הכובע הצרפתי המקובל
השנה, עשוי מפסי־קש רחבים, הקלועים בצורת שחי-
וערב, במקרה זה בשחור.

כשכלכים מרטיכים
עניכת הפסים המאונכים יצאה מן האופנה. מעכשיו
תענדו עניבות בעלות פסים מלוכסנים. בחלון־הראוה
המעודכן של א.ב.ג. כבר רואים אותן בפסי ירוק, באז׳,
חום, שחור ואדום. מחיר העניבה הזולה 3.30ל״י, עניבה
מסרילין 6.25ל״י ועניבה ממשי־נקי 11.50ל״י
׳צזכ חזר 1חשק לאופנה. שוב לובשות אותו הצרפתיות.
שוב בצורת כותנת גברית ארוכה, המתכפתרת בחזיתה.
החומרים הם בדרך כלל כותון, לפעמים ברודרי אנגלז
(התחרה האנגלית, אותה מרבה ללבוש ב.ב. בסאן־טרופז
שיזון? כנקודות אפשר להשיג על־ידי חבישת כובעי הקש הצרפתיים, העשויים מקש
קלוע בצורת תחרה. הנקודות הן במודה אחת מיצירותיה האחרונות של
חברת מאייר הוא זוג נעלי־בית, אשר סולייתם עשויה מפלסטיק וספוג וחלקם העליוו
מפלסטיק־בד. נעלי־בית אלה נתונות בנרתיק פלסטיק תואם, והן עולות רק 5.90ל״י;
הצבעים הנמצאים בשוק הם: אדום, צהוב, כחול, אפור, ירוק, שחור, קוניאק ומסטיק
דרך מתוקה וטעימה ליפוי והבראת צפורניים מחוספסות היא אכילת קערית ג׳ל-,
כל יום. צפורניים יפות ובריאות תהיינה לך כעבור

שלושה חדשים רחל כהן, נעמי אדור,
וכל אוהבות הכלבים, החתולים והעכברים בישראל!
בארצות־הברית החלו לייצר מיטות־כורסות
מיוחדות לבעלי חיים מסוג זה. הן עשויות מבד
מצזפה בנילון, המתוח על מסגרת־ברזל בעלת
ארבע רגליים. הבד ניתן להורדה ולניקוי במקרה
והכלב לא מחונך. מחיר המיטה 7דולר,
ואפשר להשיגה לפי הכתובת: היטשינג, ת.ד,913 .
סי קליף, ניו־יורק, ארה״ב הנסיכה ממד
נקו מוציאה על הגרדרובה השנתית שלה רק 25
אלף לירות — ,לדבריה הגרמני כחלי
פה הסגולה הוא נורא מגוחך. הוא מתאים לה, כנראה בעתון־אופנה גרמני לגברים,
פפיון וורוד תאמינו או לא, אבל היוגה מצליחה להוריד סנטימטרי היקף רבים
בזמן קצר. לפני נסיעתה צרפתה הורידה אורה פישלב (בה עורך־הדין) לא פחות מ־12.5
סנטימטרים מהיקף הטליה שלה, על־ידי אימון של חצי שעה ביום. יום יום׳ משך שבועייב
נטיה לשמרנות מגלים אופנאי צרפת בבגדי־הים שלהם. החלק העליון של
הביקיניס עשוי בצורת גופיה גברית, שחתכוה מתחת לחזה. בגדי־הים השלמים — מרובי־סרטים
ואבזמים בגב, כדי למנוע אכסידנט אפשרי.

!ט ופי* אה האטה חפש את ׳;אטה חפש את האטה חפש את האשה.

,־ז יגיע