גליון 1195 מתאריך 17 באוגוסט 1960

ה11 ויג מ ר

העורך הראשי:
אורי אבניי
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איוו ז
עורך כיתוב:
מקסים גילו

כתב ראשי:
אלי תבור

צייר המערכת:
וסי

צלם המערכת:
רויר אוסר

רזזוב גליקסזן ,8תל־אביב, סלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרם*.
הסוציא לאור: הסולם חזה ע״ם.
דפוס סוסה שהם בע״ם, היא, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המסרבת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בת־יער, שייע גלור, לילי גלילי,
דויר הורוביץ, רותי ורד, יומא אבו־חמדי,
אביבה סטו, אבנר פרי, שמעון צבר.
עמום בינו, סילבי השת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

המאמר, שפורסם לפני שבועיים בטורו
של שמעון צבר ביומון הארץ, נשא שם
תמים :״שדה התעופה בלוד* .מאמר זה
סיפר כיצד עוזב העתונאי שמעון צבר את
הארץ, בדרכו אל העולם הגדול. דוד אחד
שאל אותו., :אתה יודע מהו העולם הזה?
הרי זה ג׳ונגל שורץ אריות אבל לך
ודבר עם עקשן!״
הקוראים, הרגילים לראות במאמרי צבר
דברי־הומור, לא תיארו לעצמם כי הפעם
הענמן רציני. במאמר חסרו רק סימני הדפום
הנכונים• כי מה ששמעון צבר ניסה
לתאר הוא כיצד הוא עוזב את הארץ,
ועיבר אל הג׳ונגל של העולם הזה. היה זה
מאמר פרידה.
מזה שבועיים הצטרף צבר אל מערכת
העולם הזה הוא יכתוב מדור שבועי, שישא
את השם קוצו של צבר, שם שהתנוסס
בשעתו על ספר הקאריקטורות שלו.

על המניעים להחלטתו זו, כותב
שמעון צבר:
מם׳ 4
ספר

הברנ ש המסוכן

השבוע !

״מועדון

הספר

כחבר חדש במערכת העולם הזה, הוטל
עלי להציג את עצמי לפניך, וזה מביא
אותי• קצת במבוכה. במקום עבודתי הקודם,
במערכת הארץ, לא זרקו אותי מעולם מרף

מאת

הטוב׳

פילור טש>ינ?

לאמי קושן, הבלש הפדראלי,
הופך עולם ומלואו ברדיפה אחר
חבורת גאנגסטרים, וזוכה לא
רק בכינוי ה׳״ברנש המסוכן״,
אלא גם בכמה וכמה ״חתיכות־,
ראויות להתכבד

מחיר כל ספר־כיס — 1ל״י
הפצה ראשית: מזרחי
אלנבי ,60 תל־אביב
טלפון 64755

ה שמים אדומים
מאת

ז׳וזפה ברטו
״השמים אדומים* — סיפור
פשוט וכן המגלה ללא רכרוכי
רחמים תאורי מציאות איומה
ולבטי אהבה ושנאה, יאוש ותק־וה
של צעירים אובדי עצות
הנאבקים בכל כוחם להחזיק
מעמד בעיר אשר זוועות המלחמה
כיבו בה כל ניצוץ של
מוסר ואמונה.
מחיר מוזל 2 .5 0ל״י
הרוכש 6ספרים מספרית

המנוי -

״מועדון הפפר הטוב־יזנה
בפרס — ספר שסרכו
7.50ל״י — חינם.
ההפצה הראשית
מזרחי
טל 64755 .
אלנבי ,60ת״א,

?יבלת
וזמובווך,
גא פר?

אווזו בוז?דגז.

פוונ ד

צבר המזוקן (שמאל) בסינגאפור, בחכרת סובכי־עולם אחרים
לפני הקורא. לא דרשו ממני להסיר בפניו
את הכובע ולקרוא לו בשם קורא יקר.
האמן לי שהייתי מוכן לוותר על הכבוד.
הייתי מבכר לעשות את עבודתי בשקט בעמוד
,21 ולהשאיר את המיקרופון בידיו האמונות
של שלום כהן. אבל העורך עומד
כל הזמן מאחורי ודוחף אותי במרפקו (ברגע
זה גם נתן לי בעיטה מתחת לשולחן) להזכיר
לי את אזהרתו, שאם לא אתנהג כלפיך
בנימוס הראוי, ישלח אותי חזרה למקום
ממנו באתי.
המקום ממנו באתי, הוא היומון הארץ.
השתתפתי ביומון זה כבעל מדור קבוע
כתוב ומצוייר, בכל גליון של ערב שבת,
שנשא את השם בעיני צבר. במשך שש שנים
כיסיתי ארועים, השקפתי על מוסדות, וליוויתי
הישגים חלוציים לבית־הקברות, כשעיני
זולגות דמעות־תנין. כשיבש נאד הדמעות,
שיניתי את שם הטור מבעיני צבר
לצבר הנזעופף ויצאתי להקיף את העולם.
בשני מסעות צמודים חציתי ארבע יבשות
וסך כולל של 40 מדינות, אם געשה חשבון 6 עגול•
בהזדמנות זו גיליתי באפריקה שבט פרימיטיבי
שעדיין לא משתמש בפרימוס ועברתי
בתעלת־סואץ, מיבצע שניסה להגשים
בזמנו רפי נלסון, בשליחות העולם הזה.
כשחזרתי ארצה, הגיעו לאיזני שמועות ש־

* 1011,

דלו׳ י ו !
דחח

המיכתבים מתיבת־הדואר ואנו כבר לא רוצים
לדבר על החטיפות• למר, לך להכניס
ראש בריא למיטה חולה? צרות אתה מחפש
לך? לו היו מפטרים אותך, היינו מבינים.
אבל סתם כך, ובלי פצויים?״
אין לי שום דבר נגד עתון הארץ. מה
יש פד, לדבר? עתון הגון, מכובד וסולידי.
הצרה היא, שהוא כל־כך הגון, מכובד
וסולידי, שאני מרגיש שם קצת לא נעים.
אני דומה בעיני עצמי לסרעוש במלון
אכדיה. כל אחד יודע שפרעוש הגון, המכבד
את עצמו, לא מתגורר במלון־פאר כמי
אכדיה, איפה שמזליפים דידיטי פעמיים ביוב.
פרעוש זקוק לפרווה של כלב. יהיד, זר, כלב־רועים
המדריך את העדר, כלב־שמירה הנוכח
על גנבים, כלב סאן־ברנרדי עם בקבוק
ברנדי תלוי על צוארו, המציל נפשות
גוועות בשלג, או כלב מאולף המנחה עיוור
בדרך חתחתים.

בשמך ובשם כל חברי המערכת: ברוך
הבא.
מכתבים איש השנה

מייחסים לי גם את גילוי אמריקה, גילוח
ראש, השתקעות במינזר בודהיסטי ונטילת
מעיל חורפי משומש מעמוס קינן בפאריס.
אני משתמש בהזדמנות זו כדי להזים שמועות
אלו. לא אני גיליתי את אמריקה. לא
השתקעתי במינזר בודהיסטי אלא למספר
ימים בלבד, ולא גילחתי למטרה זו את
שיער ראשי. להיפך, בתקופת מסעי באסיה
גידלתי אפילו זקן, ומה ששייך למעיל
החורפי של קינן, יש בידי קבלה ששלחתי
לו את המעיל בדואר־אודיר ואפילו החזרתי
לו 400 פראנק ששילם (לדבריו) בבית־המכס
הצרפתי, כשקיבל בחזרה את המעיל המרופט.

ההחלטה
לפרוש ממערכת הארץ ולעביר
למערכת העולם הזה, לא היתד, החלמה
פתאומית ופזיזה. זמן רב הפכתי ברעיו־זה,
וכשגליתי את הדבר לכמה מידידי אמי׳
לי :״מה יצא לך מזה? לפה לך להחליף
מקום־עבודה מכובד והגון בעתון כמי
הארץ, שמתיחסים אליו בכבוד בכל מקום׳
אפילו בממשלה, וללכת לשבועון לוחם, שכל
היום אין לו מר, לעשות אלא לזרוק לאני
שים את האמת בפנים? ולמדו זוכה השבוי
עון הזה כתמורה לאמת? זורקים עליי
פצצות, מכים את עורכיו, גונבים לו את

...הרב טולידאני, שהצליח להוכיח כי
יכולים ומסמלים אנו להיות נכרים נם
בניל השמונים — ער מאה ועשרים! —
בניגוד לחווודהדעת של מומחי הרפואה.
יצחק גנני, תל־אב־ב
הקורא גנני טועה. לפי נוחקר רפואי שבוצע
לא מכבר בארצות־הברית, חלק גדול מן הקשישים
מעל לגיל 80 שנבדקו, נהנו מחיי
אישות מלאים.
...דו ב יוסח. אפילו איז הוא צודק
במאח אחוז, כפי שמתברר סטאסרכס הסצו-

יי! והשקול (העולם הזה ,)1194 הרי יש
להעלות על נם אדם המעז להניד את האמה,
גם כשהיא פונעת בחברו למיפלנה.
שרגא ברלס, רמת גן

מכירת ז׳בומינסקי
...יותר מכל מצאו ח! בעיגי ההזמנות
לבית־הנשיא והם חר־מכר בזכרו של זאב
ז׳בוטינסקי. לבנו היחיד יש עכשיו סיכוי
(קלוש) להופיע במקום ה־0פ או היסס ברשימת
מפא׳־י לכנסת הבאה.
א. הר־זהב, חיפה
.. .ברצוני להבטיח לכל יוזמי ,,שבייתה״
העולם חזה 1195

של וזנועת־החרווו: אדרבא, ינסו לבוא ולש־בורו
כדברי
ישעיהו (נ״ח :״כל כלי יוצר
עליו — לא יצלח, ובל לשוו תקום אתר
למשפט -תרשיעי, זאת נהלת עבדי ה׳
וצרעתם מאתי, נאותם ה׳.״
משה קשת, תל־אביב

דה) מתאים מאוד מבחינה •ינ(צ)ית.
תן־חז לעורד ר,שערו
חיים יעקובוביץ, דמת־גן
אלה השערים צדיקים וצדיקות יבואו בהם.

אתם גבריה, אתם ד

קולות קונגו

כוננו, בוננו בתנו!
רועם התוף בקוננו.
הוי שובו אתיב, שובו
מדרר יואזאבובו!
כי האחדות תקום בה
באריז של לומומבה!
גדליה בר אלי, ירושלים

ראיון, לא מאמר

הופתעתי לראות בגליוז האחרוז של
,העולם הזה 1194 כיי דברי פורסמו בצורת
מאמר הנושא
את שטי, תחת הכותרת,״הוא
הפקיר
אותנו״ .ברצוני לציין
מספר עובדות:
(א) החומר ה־טתפרפם
תחת כותרת
זו כשהוא לעצמו
נכון, פרט לשיבושים
קלים.
(ב) החומר נימסר
לכתבכם בראיון
עתונאי, לפי בקשתו
והזמנתו, במסגרת
כתבתכם על ן5ילת
הרובע היהודי ואי-
,שיחרורה של העיד
העתיקה, ולא היתה

לכם כל זכות לפרם־
סו בצורת מאמר הנושא את שטי — כי לו
הייתי אני כותב את הדברים בצורת מאמר,
הייתי ללא ספק בונה אותו אחרת.
(נ) לא נכון ש״הטהתי את האשמותי
החמורות נגד דויד ׳שאלתיאל״ כאדם ש-
״הפקיר אותנו״ ,כפי שצויין בכותרת שנתתם
למסנרח. הדגשתי בצורה ברורה מאוד
ים ל רע ת י שאלחיאל רק מילא הוראות של
הממשלה הזמנית, שנבעו מהסכם מוקרם ביו
נולדה לעבדאללה, בו חולקה הארק, וכז
ירושלים, בי! ישראל לירדן. אשמתו של
שאלתיאל היא באופיו, כי רק ארם כמוהו
מסוגל היה להמשיד ולעמוד בראש ההגנה
בירושלים ולבצע ביעילות כזו פקודה של
רפקרת העיר העתיקה.
מרדכי רענן, תל אביב

איש ותקופתו

אילמלא הייתי מתירא ם! המלים הרמות,
הייתי דולה כל מילות־השבה שבעולם ומעבירן
לעורר העולם הזה, והיה זה שילום־
מה על המאמץ והתבונה שהוא משקיע
בסידרת מאמריו על אייכמן.
רומני כי הנוער העברי ״הל זה שנים
לטסה מעיז זו, שיהא בה, מחד, התוקף
של ההומאניזם הטהור והצלול, ושתהיה
משוחררת, מאידד, מתסביכי הנחיתות של
הגטו היהודי.
יובל רותם, ירושלים
...בקראי את סידרת המאמרים על
הנאצים, אני מצטערת על שבני עדיין קטן
מרי (הוא רק בז )12 כדי לקרוא אותה
ולהבין את התקופה הזאת, בדברי ימי האנושות.
מכיוון שאיני אוספת את נליונות
השבועון, אולי מותר להציע למערכת להוציא
סידרה זו בצורת ספר, שיישמר לשנים?
מרגלית אלטמן, חיפה

אשת הרם

בפרשת טולידאנו (העולם הזה )1191
הוברתם אח הנישואין של הרב דויד שלוש
ז״ל, עם נערה בת .12
הדבר קרה לפני 80 שנה. ואילו בשנה
שעברה השיא נכדו של הרב דויד שלוש,
רב העיר נתניה, את בתו בת ה־ 14 לרב
מבונר. בניל 15 כבר ילדה בז.
אילנה ר ,.תל־אביב
.,.כל הטקטרנים על הרב טולידאנו
אכולי-קנאה מאישיותו הדגולה. ולא רק
אישיות הוא, אלא חכם ונבון ונרול בתורה.
הוא הצליח להיכנס לממשלה ומנע בעד
ספלנת הדתיים הלאומיים לקבל את חיק
הדתות. הספרדים תמיד קופחו על־ירי טיפ-
לנה זו, למרות שרוב תומכיה הם יהודים
ספרדיים ו י וצא ״המי זרח.
נשואיו של חרב הם ענין פרטי ואישי
יהחלס, ואיש אינו יכול לומר לו מה
לעשות. האם מותר לאדם מסויים לומר
לעורד העולם הזה למה הוא מנדל את זקנו?
עמוס נפתלי, תל אביב
בהחלט מותר.
צריד מר שלום כהז לשאול
לא חיה
בדעתם של פסיכואנליטיקאים על טבול הבדיחות
של ההמון בקשר לנשואי הרב
ולקבוע שזה לא בא ממקור
טולידאנו,
בריא. לדעתי אין לקבוע על תגובה המונית
כבלתי־בריאה דוקא. כל קוריוז בחיים מהווה
רקע לבדיחות הדעת. אשר לדברי מר שלום
כה; ,שהרב עשה את אשר עשה מתוד
מניעים תמימים, הנובעים ממסורת עדתית
ומשפחתית ארוכה, עלזאת אפשר להביא
ראיות שזה נובע לא ממסורת עדתית יהודית,
כי אם ממסורת עדתית מוסלמית.
הסופר אסד ביי מספר בספר ״דם ונפט
במיזרח״ על ננרל חג׳י סינל עבדיז מאסר-
בידז׳ן (רוסיה) ,כי בהגיעו לניל שמונים
וחמש, נשא אשה צעירה בת שמונהיעשרה,
מתור אמונה כי אדם הבא מחדש בברית־הנשואיז
אחרי הניעו לגיל שמונים והטש,
נחשב לבנו חביבו של אללה.
לא ידוע אם מקרה זה, שקרה בעשור
הראשון של חמאה הנוכחית, גרם למבול
של בדיחות המוניות כמו אצלנו. מה שידוע
הוא שמקרה זה גרם בתוצאותיו לטבח
המוני באסבירדז׳ן,
י. טיקטינסקי, חיפה

העולם הזה 1194
בערים עתיקות — אחד בעיר העתיקה
של ירושלים, השני בעיר העתיקה של יפו.
שניהם עסקו בזנות. אני אישית מעריה את
הזנות הגלויה של יפו על הזנות הפוליטית,
שגרמה לאבדן ירושלים.
חיים בר־אילן, בני־ברק
...השער האחורי מראה לנו מה היה
קורה אילו אומנם היינו מצליחים לכבוש
את העיר העתיקה בירושלים. היא היתה
הופכת לשטח נדול שני. אולי טוב שלא
מ״תר גרוס, ירושלים
הצלחנו.
כחייל מיסכן, שבילה
את המלחמה בנגב,
שם לא ראינו
אלא אספסוף לוחם
עטוף־סחבות, נמנע
ממני ליהנות ממראהו
של האלוף דויד
שאלתיאל במדים הנהדרים
שתיארתם.
מכיוון שתמיד רציתי
לראות איר נראה
חייל אמיתי, אנא,
פרסמו תמונה של
האלוף.
יוסקד, דיין,
באר־שבע
דיוקנו של האלוף
דויד שאלתיאל, בשעת
קבלת נזיסזר
שאלתיאל
של חיילים בירוש־לים
הנצורה של הינזים ההם — ראה תמזנה

שכר הילודה

עד חודש ספטמבר 1959 היה נהוג פרס
ילודה לכל משפחה שחיו לה עשרה ילדים.
מאוחר יותר יצאה הוראה שצריך לבטל
את ההענקת הפרם, ובמקום זה החלו לשלם
מענק חודשי לכל ילד נוסף, החל מהילד
הרביעי, עד הניעו לגיל .14
גם במקומות העבודה היה מאז ומתמיד
נהוג להעניק תוספת משפחתית לאשה ולבל
ילד.
כעת מתכוונת העירית לנכות מהמשכורות
את הסכומים שקיבלו מהעיריה כתוספת
משפחתית מאז ספטמבר .1959 לא די שעינם
צרה בלירות הספורות של התוספת
המשפחתית, שבעלי משפחות מרובוודילדים
נזקקים לה ביותר, אלא שהם אינם מתביישים
לחייב את העוברים להחזיר את הסבו־מים
שכבר קיבלו.
האם לא ידעה הממשלה שמקום העבודה
שילם תוספת משפחתית? הרי זו אותה
ממשלה ואותה עיריה, שתיהן של מפא״י׳
האם לא חשבו איזו עגמת נפש ינרמו
לפועל, שצריר להחזיר ממשכורתו הזעומה
את הסכום הפעוט?
ומה שאני מוכרח בכאב־לב לחשוב: האם
היתה ניתנת הוראה כזו נם אילו חיו המשפחות
מרוכות־ר,ילדים ומעוטות־ד,יכולת
ברובן משפחות של אשכנזים?
בן־ציון יריב־עם, תל-אביב

מוסר ההשכל

למדנו:
שאחד מתעלולי השטן היה
יצירת ״העולם הזה״ .וכל זח על מנת
לבלבל, במקום את השטן, את הקורא
הקטן והמסכן, הרואה ב״העולם הזה״ עתו!
אמיץ, הלוחם למען זכויות האדם, אבל נם
— זוכה בסקופ ואונס כושית. ועור דיפלומאטית.
עתון המתייחם אל קוראיו כאל משפחת
גברים. אבל נם כאל חבריא הזקוקים
לגירויים על מנת למלא את תפקידם.
עתו! בעל מאמרים לדוגמה. אבל גם דונמה
לצהבת זולה, לא עלינו.
עתון הרואה את מניפת האונס. אבל אינו
רואה את מני פ ת האשה״ ,המתבטאת
בעכום, חינחון, חישוף, נינדור, ושאר סר־עין
בישיו ר״ל — והקשר ביניהן.
מוסר השכל: האשה האמיתית, בת הישוב
הישן, אינה נופלת קורבן למניפת
יעקוב אלדר, תל־אביב
״הזמן החדש״.
בהחלט לא. לפי הסטאטיסטיקה של המשטרה,
לא הורשעה בשנה האחרונה אף לא
אשה אחת מבנות העליה השניה בעוון שידול
לדבר עבירה.

כגדר השערה

פרשתי את העולם הזה ( )1193 ונוכחתי
שהזוג המצולם בשני השערים (מינץ וגיל-

ה! !2!^1הזה הסו&ם הזה
8יד נ מב ד

שטחים גדולים

איני יודע אם שמתם לב לקשר שהיה
בין השער הקדמי והשער האחורי של גליוו
העול מהזה 1194 שני השערים עסקו
העולם זיזה 1195

מימי! מי3ץ
העז/ם הזה 1193

כנערה ילירת תל־אביב, לא אוכל שלא
להניב על דברי י. גבריאל טרמת־השרון,
המנסה למצוא צידוק־טה לאנסי־הטקסי, בהוכיחו
כי קיים מחסור חמור בנשים צעירות
בארץ (העולם הזה .)1198
ידוע לכל בר-בי־רב כי סטאטיסמיקות הן
— אם להתבטא בחריפות — מעיז שקרים
במספרים. יתכן שיש בדבר מעין אמיתות,
אד על נבי הנייר בלבד( .כמו המשכורת,
העושה רושם רב על גבי ה״איטריה״ ונראית
עלובה לגבי תוכן המעטפה).
משום שרבותי המלומדים, הכי טרם שמתם
אל לב כי אין די נברים בארץ? מדוע לא
תנסה מערכת עתונכם, הידועה כחושפת
בעיות ללא מורא וללא משוא פנים, והמנסה
למצוא פיתרונות לבעיות הנחפשות על-ידה,
למצוא פיתרון נם לנושא כאוב כזה?
ואם אומר גברים, אין כוונתי ל״לובשי
המכנסים״ ,אלא לגברים ממש. היכן הם,
רבותי? הנערות הנישאות נשואי־פאספורט,
האם ניסיתם להבינן? לא כל אחת מהן היא
נערת זוהר ריקנית. בטוחתני כי רבות מהן
הן נשים. ואלו חיפשו גברים. התואילו לספק
סקרנותי זו? אנא, עשו זאת!
יהודית,״הרצליה

ריב כהגים
אתה כהן משבוע שעבר, אני מבקש ממד
שלא תתערב בענינים שלי. שלחתי מיכתב
למערכת העולם הזה כבר לפני הרבה זמן
ואמרתי לכל החברים שלי שהטיכתב הזה
בטח יידפם. אני רואה שהעולם הזה בסדר
ומחפש את המיכתב ברצינות וזה לא אני
אשם שכל המיכתבים שפירסמו עד עכשיו
הם לא שלי אלא של שלמה כד,נים אחרים.
אז למר, אתת מתערב עם החוכמות הטפשיות
שלד באמצע, ומפריע?
עכשיו לעורר: נם המיכתב מלפני שבועיים
לא היה מיכתב שלי. הייתי אומר
לד בדיוק על מה כתבתי במיבתב ההוא,
בשביל לעזור לכם, אלא ששכחתי כבר. אבל
אם תדפיסו את המיבתב שלי, אז אני מאת
אחוז אזכר.
• שלמה כהן, תל־אביב
אולי זה המיכתב?
אני חושב שזה בסדר גמור שזקן בן
שמונים מתחתן עם צעירה בת עשרים, וכל
מה שאנשים מדברים ננד זה הדבר בא רק
מקינאה.
שלמר, בהן, תל־אביב

עירום ועריה
שרחל טטרקי־חביב לא תזעק שיתנו לה
להתפשט (העולם הזה .)1193 מצדי, היא
יכולה ללכת עירומה ברחוב. רק שלא יחשבו
שאי! לנו גם בנות יפוח בארץ.
אינני ננד סרטים ישראליים. אינני נם
נגד עירום. אד רק כשהם עשויים בטוב
טעם, כמו שיודע לעשות דינו דה־לורנטיס,
ולא בצורה מנעילה של רחל טטרקו, כמו
התמונה בתחתית העמוד, בר,עולם הזה.
דינה ינאי, רמת־גן
רוחלה חביבתנו — מי מונע בעדר
להתפשט?
ישראל גולדפיש, רמת־גן
התרת הסרט ״רחל״ הוא ניצחון למאבק
ננר הצנזורה, שבראשו עמד העולם הזה.
הנני טרניש את עצמי מקופח על־ידי הצנזורה
הישראלית, בכד שאין מאפשרים לי
לראות סרטים מסויימיס, כגון ״דראקולה״
ו״פרנקנשט״ן״ .אם יתר חובבי סרטי־המתח
יביעו את מחאתם מעל נבי העתונוח, יש
סיכויים שהצנזורה תיכנע לדרישתם.
הרי רויטמן, תל־אביב

מי מכיר מי יודע ז
כשקראתי את הסיפור על הפר פייבל
של מושב בניה (העולם הזה ,)1194הממלא
את מקומו של פקיד טשרד־ו,חקלאות
המבצע את הפרית
המלאכותית, נזכרתי
שלפני שנתיים ביקרתי
במושב הזח
כשפר אחד תקע את
ראשו בין צינורות
הברזל של הנדר והיו
צריכים לחלץ
אותו בנ׳ק של מכוניות.
האם זר, היה
פייבל?
עקיבא דורון, רחובות הנה פרצופו של
פייבל. הקורא דורון
מוזמן לזהות פייבל אותו בעצמו.

הצעות לסדר היום
(תוזת נותרת זו תפרסם המערכת הצעות
ממשיות לתיקון סדרי^החייס, שיהיו ׳מנוסחות
בקיצור נימרץ, תוך הנמקה מעשית).
אני מציע שרשות מוסמכת, כגון העיריות,
תדאג להקמת רשת מועדוני־ריקודים פרטיים,
בבעלות אנשים פרטיים בחסות העיריה,
כדוגמת מועדוני הריקודים והג׳אז למיניהם,
ואי! טעם למיבצעים נגד הבריונות ומעשי•
הפשע של הנוער, אם אין נותנים תחליף
לרחוב.
פ. ג .לואיס, תל־אביב
אני מציע לתת לקטנועים את הזכות
לחנות על המדרכה, ליד הכביש, ולאסור
עליהם את החניה בצדי הכביש עצמו. כיום
תופסים הקטנועים אח מרבית המקומות של
המכוניות, ומחמירים שבעתיים (וללא צורר)
את בעית החנייה בעיר.
רוברס כהן, תל־אביב

גזזזזך גריג\ גזם־׳ 3
ג׳ורג׳ו לא־פירה :
סיפרתי לעבד אל־נאצד על הקונגרס
של פירנצה. מצאתיו נוטה מאד ליזמתנו.
בגלוי עד כדי כן, שמינה את אוקאשי,
שר התרבות, לייצגו אישית בשיחות
הים־תיכוניות. הוא אמר לי :״אני מודה
לכל אלה העובדים למען השלום״.
כן, שיחות פירנצה, הקונגרס הים־
תיכוני של התרבות, מקרינים אור גדול
במצרים. זה משהו כמו כוכב נוצץ
או כסו שמרים. זה גם מה־שהוא הדומה
למפתח לפתוח בו דלת. על הישראלים
לשים לב לכל זה. הם די פקחים לא
להזניח מצב רוח בזה.
בעומק לבו מרגיש נשיא הריפובליקה
המצרית היטב, שהמלחמה, ואף מקומית,
היא מן הנמנע. הוא מבין היטב, שעמו
זקוק לשלום.
(מתוך ״רשמי ביקור במצרים״)

גרא :

ישראל מעוניינת בקיומו של חוק
בינלאומי לא פחות מאומות אחרות.
בשביל יהודי התפוצות, שרבים בישראל
מתימרים לדרוש את טובתם, זה הוא
צורך חיים ממש.
הדעת נותנת, שישראל תעשה בתבונה,
אם תימול יזמה להגשמת הרעיון
של חוק לשיפוט בינלאומי על הפלייה
גזעית, דתית ולשונית ועל ביצוע פשעים
נגד האנושות. עניין אייכמן עשוי לתת
הזדמנות לזירוז הביצוע. שנן המקרה
הוא קונקרטי והוא ידוע לרבים בעולם.
(,מתוך ״ביניאום הזעם,
ביניאום השיפוס־י)

בנימין עומרי :

הקשר האינטימי, האינדיבידואלי, של
כל אזרח למדינה הוא החידוש הגדול
של המדינה הלאומית. קשר זה הופך
את כלל האזרחים לאומה. למדינה ה־טרום־לאומית
היו נתינים. למדינה ה־הלאומית
יש אזרחים. הקשד האינדיבידואלי
של האזרח למדינה אינו תמיד
וולונטארי בולו. לעתים קרובות הוזלג־נמאריות
היא מינימאלית, בפרט במדינות
לאומיות טוטאליטאריות. יש ומדינה
לאומית טוסאליטארית מתכחשת במפורש
לעקרונות המהפכה הצרפתית ומפו
ריזה על עצמה כישות מיסטית המיוסדת,
למשל, על הגזע או על הדת.
אולם הקשר האינדיבידואלי עצמו נשאר
בתוקפו, בכל הנסיבות. בלעדיו, מדינה
מודרנית לא תהיה יציבה.
(מתוך המחקר :״אומה
בהתהוותה ההיסטורית״)

דן יוגב:

על-ידי שלילת הסובסידיה לחלב מ־רפתני
נחלת־יצחק והעברתה לנגב, עדיין
לא עלתה הכדאיות של משק החלב.
להיפך, יש לשער שותיקים במקצוע
וקרובים לשווקים, היו מסוגלים למכור
את החלב בזול יותר; נשם שברור,
שרפת גדולה מסוגלת להוריד את הוצאות
הייצור יותר מאשר רפת קטנה.
הפרה השופעת חלב מנחלת־יצחק תעצור
את עטיניה לאחר שתועבר לנגב. תנובת
החלב תרד בכמות. יהיו פחות ליטרים.
אך כל ליטר ידרוש מחיר יותר גבוה,
כלומר: הגדלת הסובסידיה. כי הרי אין
לשער, שהמתישב בפטיש ישלים עם
העובדה, שהפרה תאכל את לחמו ותשתה
את מימיו והוא וילדיו יישארו רעבים.
(מתוך :״מי ייקבר
בנחלת־יצחקי״)

וכן -נתן ילי־דמור (מדיניות),
אורי אכנרי (מדיניות) ,בועז עב־רון
(מדיניות) ,דליה רכיקוכיץ
(שיר) ,ראשי חוסיין ( ,מעוטים),
אריאל רגב (כלכלה) ,מקסים גילן
(שירך ראובן קריץ (סיפוח, ג׳ון
ברמיגהאם (רישום) ,דליה הרץ
(סיפור) ,יואל עירן (מסה)•

במדינה העם תזכורת ח־ה

ממרחבי העולם הגיעו השבוע מדינאים
ומדענים לישראל. המטרה המוצהרת: אחד
מאותם הכינוסים הרבים שערכם המדעי
מפוקפק, אך ערכם הפסיכולוגי רב.
בשביל ממשלת ישראל, היה זה הישג
חשוב. עצם בואם של אישי־ציבור חשובים,
בני עמים רבים וביחוד בני העמים השחומים
והשחורים, מהווה נצחון הפגנתי מול
מאמצי הכיתור והבידוד של ארצות־ערב.
אפילו אין הפגנה כזאת יכולה לשנות
עובדות פוליטיות יסודיות, הרי יש בה
ערך מבחינת המוראל.
אך יתכן כי חשובה יותר מכל השפעה
אחרת של כינוס זה: הוא עוזר להביא לתודעת
האזרח הישראלי עצמו את קיומה
של אפרו־אסיה, דו־היבשת האדירה של
העמים הקולוניאליים מאתמול, העומדים להפוך
לגוש שלישי ומכריע בעולם של מחר.
במדינה בה דוגלים עדיין רבים באשליה
שכדאי להיות זנב של אירופה, מהווים באי
כינוס רחובות (ראה עמודים 7־ )6תזכורת
חיה כי העולם משתנה — וכי ישראל חייבת
להשתנות יחד עמו.

שיטת הבחירות
פירצה קוראת למפא׳׳י

תשבץ ה310ם הוג 1195
מחבר תשבץ זה, יואב אדמוני בן ה־
,23 הוא יליד רחובות, יואב הוא בחור
צנוע, היות ובמכתבו המצורף לתשבץ,
לא צרף כל פרט על עצמו מלבד ה שאלה
״האם הסקוטים לובשים תח תוניות
מעומלנות?״ אנו משוכנעים
שמי שיפתור את התשבץ, יידע את
התשובה. לנערות שהתמונה מצאה חן
בעיניהן נגלה רק כי יואב הוא רווק,
מי שרוצה להתקשר עמו, תחבר תש בץ,
תצרף תמונה. חברות בין שני
מחברי תשבצים עלולה להזכיר איר־גון
מפורסם — את אגודת הסופרים.

מ אוז] )1 :אויל.
י) טטציא מכונת־
•דפוס )10 .סירת־ושמ
)11 ,5מנש.
; )1ילדים )14 .נוש
!פר )15 .ידיד טוב
זוא כזה )17 .הג־
:ול המערבי של יש־אל)

ס ר) 20 .

כבד, חשוב)22 .
זקות־שוא )25 .בלם
:כדורגל ( בלע״ז ) .
) )2כשהוא נכנם,
!רבי! בשימחה)27 .
בסים )30 .סוג
!כונית שמשתמש ים
:ה בתחבורה הצי־
:ורית )32 .מסולם
:תווים )33 .אותה-
יצוווז הבריטי)34 .
וחד משבטי ישראל.
! )3מבני ן וח)37 .
!ושר ברזל)39 .
!קשר בי! שני מכ־זירים
מכניים)41 .
:יר בנרמניה המע־בית
)42 .ברח)44 .
ה משתמשים המעשנים )46 .מרכבה)48 .
רגיש )50 .אם )51 .נעו לקצב המנגינה.
ז) תינוק בעת היוולדו )55 .טול )57 .שר.
!< איש מלא הומור )59 .אותו הרגה יהו־ית
)60 .ישוב בררד לירושלים.
ם אונך )1 :כל הנערות )2 .מערר כלים
נלע״ז) )3 .טי! שרץ )5 .מידת חשמל)6 .
דם החי על חשבו! אחרים )7 .חיטה ושעו־ים
)8 .מפעיל הטרנטה )9 .תל קטז)12 .
רס )15 .נאסף )16 .נפלא )18 .מקום הילו

בר-יוחאי )21 .ענן )23 .אבא אבז, למשל
)24 .הכה )26 .בו נאגרים מים)28 .
יתד )29 .הזוג הראשון )31 .שם של מדינה
שהוא נם שמו של איי יוסף )32 .תבואה.
)35 יש! )37 .אצל הערבים, האב מקבלו
בעת נשואי בתו )38 .ריקוד )40 .רעל)41 .
בז, בארמית )43 .משמש לקניות )45 .משחק
קלפים )46 .שם נערה )47 .קבור בהר הרצל.
)49 שיד לו )52 .בחורף )54 נזכר לעיל
)56 .יופי )58 .מילת סרוב.

מאז השליך העולם הזה את קריאת־התגר
שלו לעבר עסקני המפלגות, נמוגה
בהדרגה האדיש! ת והתבוטתנות בהן התיחסו
עד כה לפעולה הנמרצת של מפא״י לשינוי
שיטת הבחירות.
בכמה מפלגות החלה תמורה פנימית׳ כאשר
חוגים שתמכו עד כד, בשינוי השיטה
החלו משנים את עמדתם. פעולתו של ח״כ
חרות, יוסף שופמן, המנסה להקים בכנסת
קואליציה כלל־מפלגתית נגד השינוי, התקדמה
אף היא תחת לחץ דעת־הקהל.
אולם רוב העסקנים טרם הסיקו את
הלקח עד תומו• כל אחד מהם רצה להר-
ויח משה! ,לשנות ״רק במקצת״ את השיטה
הקיימת — לטובת האינטרס של
מפלגתו. כך החלה מפ״ם מנהלת תעמולה
להעלאת אחוז־החסימה תוך השארת השיטה
הנוכחית על כנה — כדי לחסום את הדרך
בפני מפלגות חדשות.
לוטה יותר בערפל מעמדת רוב עמיתיו
היתר, עמדת ח״כ הצ״כ, יוסף סרלין, שלמרות
כישלונו במאבק הפנים־מפלגתי עוד
יש לו השפעה רבה. סרלין דוגל בשיטה
חדשה, המהווה מעין פשרה בין שתי השיטות
היריבות — שיטה איזורית־רובנית.

השבוע נתן סרדין את הראיון
הבא לכתב ״העולם הזה״ :

מר סרלין, מה דעתך על שיטת הבחירות
הנוכחית?
אתה יודע מה זר, אלטע זאכען?
מדוע אתה מתנגד לה?
השיטה הנוכחית היא מהשיטות הרבות
הקיימות בעולם. היא יכולה להיות טובה
בשביל ארץ מסויימת, ורעה בשביל אחרת.
אינימסמפט את הבחירות הקיימות בישראל,
כי לדעתי אינן מתאימות לנו. דווקא משום
שהן מסייעות לנטיות פסיכולוגיות ולאומיות
שאיני מתלהב מהן — הפיצול המופרז.
האם אתה בעד בחירות אזוריות־רובניות?
חס וחלילה! אני חושב את השיטו־ ,האזו־רית־רובנית
לעוד יותר גרועה מהשיטה
הנוכחית — לגבי התנאים הספציפיים אצלנו.
מדוע?
איני גורס קפיצה מקיצוניות אחת לשניה.
כיום כל הארץ הינה איזור אחד. הצעת
מפא״י פירושה — 120 איזורים. זה רע,
אם נקח בחשבון את ממדיה של מדינתנו
הקטנטונת, ואת ר,מיבנה של האוכלוסיה.
באנגליה, בכל איזור כזה 70־ 30 אלף בוחרים.
אצלנו היו בקושי 10 אלפים. תצטרך
לחלק אפילו את רחובות באופן מלאכותי.
הסכנה הגדולה היא איך מחולקים איזורי־הקלפי.
איני סבור שהשיטה המוצעת על־ידי
מפא״י תביא למשטר דו־מפלגתי. אבל אפשר
לצמצם את מספר המפלגות.
אפשר או כדאי?
על כדאיות אין מה לדבר. אך גם אפשר.
בעתיד הנראה לעין אי־אפשר לזלזל
במפלגה דתית בישראל, בין אם מסכים
אני לכך או לא. אבל אין כל צורך,
למשל, בשתי מפלגות דתיות, בשלוש מפלגות
סוציאליסטיות ובשלוש מפלגות, נגיד,
אנטי־סוציאליסטיות, כגון חרות, הצ״כ ו־הפרוגרסיבים.
לעומת
זאת, אפשר להקים שלושה ריכוזים:
אחד סוציאליסטי, אחד אנטי־סוציא־

ליסטי ואחד דתי. את זה אפשר לבצע.
אן לאור הצעת מפא״י, מה כדאי לשפר?
אם אעמוד בפני הברירה: לשמור על
השיטה הקיימת או לבחור בשיטה האיזורית
רובנית, אעדיף את השיטה הקיחמת. ואם לא
— אעדיף את השיטה האיזורית־יחסית, שזכתה
בציבור לשם ״תכנית סרלין״.
האם יש לשיטה זו סיכוי להתקבל?
במידה שלמפא״י לא יהיה רוב בעת
הצעתה ...לפי החלטת מוסדות מפלגתנו,
לא נתמוך בהצעת־מפא״י.
איש מכם לא?
יש החלטה מטעם מוסדותינו. כמובן
שמד, שהעולם הזה אמר, על מיליון לירות
שהציעו לחבר כנסת תמורת הצבעה, זר,
משהו אחר. מיליון זה פיתוי גדול מאוד.
בסופו של דבר, הברירה בפני מפא״י
תהיה השארת השיטה הקיימת, או תמיכה
בשיטה שלנו, שיטת סרלין.
מר סרלין, האם אתה סוכן להצטרף לוועד
הציבורי שנלחם נגד השינוי המוצע?
אני מוכן להשתתף בודעד בעד — לא
בוועד נגד.
בעד מהד

בעד ההצעה שלי.
אינן גורס שיש צורך בליכוד?
אני גורס ליכוד בעד, לא נגד.
בעד מה?
בעד השיטה המוצעת על־ידינו•
ואס איש לא יצטרף להצעתכם?
(תנועת ידיים של רפיון וחוסר־אוגים).
אין יכולה מפא״י להעביר את הצעתה,
לדעתן?
העולם הזח אמר את זה. בכנסת המצב
הוא שיש למפא״י ולגרוריה 52 קולות.
יחד עם ערביה — .55 אבל אם מפא״י
תביא את הצעתנו, היא יכולה להניח, בדרך
הטבע, שנצביע בעדר״
ובכן, האם תתמכו בהצעה זו?
במפלגתנו לא הוחלט מה לעשות במקרה
כזה. אגב, זוהי לא סתם סברה. היו רגעים
בהם הציעו אנשי־מפא״י מסויימים, ביג׳י
ואחרים, שהם מוכנים לתמוך בשיטתנו —
כדרך מעבר, לפחות, לשיטתם. אז נתגבשה
בחוגים חשובים של מפלגתנו הדעה שגם
במקרה שמפא״י תהיה מוכנה לתמוך, בכנסת,
בשיטה שלנו — ספק אם מותר לנו
לתת את קולותינו להעברת ריפורמה כזאת
בקולות מפא״י, קולות ערביים שספק אם הם
חופשיים (אם כי איני פוסל אותם כערבים
אלא כגרורים) ובקולות אג״י.
מכאן הדעה המתקבלת בחוגים חשובים
של מפלגתנו, שבמקרה כזה חייבים ד,צ״כ
לתת את קולותיהם רק בעד מישאל־עם
החוקר את דעת הקהל על שיטת־ד,בחירות
המוצעת על־ידינו.
פירצה קטנה תספיק. אולם סרלין,
ורבים מעמיתיו, לא לקחו בחשבון שיקול
פשוט אחד: שברגע שמישהו יתן יד אף
לשינוי הקל ביותר בשיטת־ר,בחירות הקיימת,
תתהווה פירצה אשר דרכה יפרצו כוחות
מפא״י קדימה. ואם יתקבל העקרון
של משאל־עם, איך יצדיק סרלין בפני אזרחי
ישראל את דרישתו שיותר להם להביע דעה
רק על הצעתו שלו, אך שאסור להם להביע
דעה על הצעת בן־גוריון?

מפלגו ת
ב שורה ותכסיס
כאשר שר האוצר, לוי אשכול, העלה
את ת!כנית התיישבות חבל הבשור *,דרום־
מזרחית לבאר־שבע, על־ידי נוער חלוצי
שיגוייס בעיקר בין צעירי מפא״י, היתד,
זו, בעצם, אחת הדרכים הרבות בהן משתמש
השר להגדלת התקציב ההולך ומתנפח.
אולם ההצעה שעתידה להתגשם חלקית —
אם תתקבל על־ידי הממשלה — לא לפני
, 1963 עוררה תגובות בלתי־צפויות בקרב
מפא״י, בד, מתרוצצות לפחות שתי קבוצות
עסקנים הדוהרות לעמדות־המפתח הארגוניות
על סוס הנוער, שדרשו במפגיע דיון
במרכז המפלגה על בעיות הנוער במפא״י.
מניעי הקבוצות היו מגוזנים: בעוד ש־העסקנים
המכונים ״הצעירים המקצועיים״ ,ובראשם
שמעון פרס ( )37 ומשה דיין (,)45
ראו הזדמנות נאותה להעביר החלטה הקוראת
להקמת חטיבה כלל־ארצית של
נוער מפא״יי — דבר שהיה הופכם לדיק־טאטורים
של כל ריכוזי הנוער במפלגה —
תבעו העסקנים הצעירים באמת דיון מסי בות
אחרות לגמרי.
(המשן בעמוד <6
* התוכנית קוראת להקמת מרכז עירוני-
חקלאי, בו יוכלו המתיישבים לעסוק גם
בפרנסות עירוניות, להשקיע הון במסחר,
תעשייה ומלאכה.
העולם הזח 1195

^ יני יודע כיצד לכנות את מסע-
\ 1השוד האחרון של ממשלת־ישראל לעבר
כיס אזרחיה. פשוס אזלו המלים.
לוי אשכול הוא גאון בלשני. לעולם אין
הוא מטיל את אותו מס פעמיים. פעם זה
בלו. פעם מכס. פעם ארנונה. פעם מיקדמה.
פעם מילוזה חובה• פעם יהב. פעם היטל.

גוריון הכל־יכול. פשוט אין לו מה להפסיד.
הוא החליט לסיים את חייו כגיבור.
זאת גירסה כוזבת, אך מחוכמת. היא
נאמרת בלחש, בנימה של רחמנות. היא
מבליטה בעקיפין את הנעורים והבריאות
של חבורת הצעירים המבקשת לרשת את
בן־גוריון. אולם אין לה בסיס במציאות.

חוששני שמלאי הכסף של האזרח
יאזל זמן רב לפני שיאזל מלאי
המלים של שר־האוצר.

לבון אמנם לקה לפני שלוש
שנים בהתקפת לב אחת, אך זו
לא היתה התקפה חמורה דייה
בדי להאיט במידה ניכרת את קצב
חייו. לאייזנהואר וללינדון ג׳ונסון
היו התקפות חמורות יותר.

אילו מלים חדשות אפשר עוד להמציא
כדי להגדיר את פשיטת עורו של האזרח?
פעם אמרנו מזה לא בסדר. לאחר מכן
רמזנו שזה מתחיל לגבול עם הפקרות.
כשהטילה הממשלה, שכל חבריה מטיילים
בעולם, את המם על הדרכונים והיתרי־היציאה,
אמרנו שזו חוצפה ועזות־מצח.

הסבר מס׳ :2לבון רוצה להיות ראש־ממשלה
אחרי ירידת דויד בן־גוריון מן
הבמה הפוליטית. הוא יודע כי יריביו יהיו

חם למען תוספת-היוקר, או נגד
ניבוי מם ההכנסה מפיצויי פיטורים,
רק מפני שהוא רוצה להתנקם
בדויד כך יגוריון.

ך א נשאר לנו, איפוא, אלא לחפש את
/הפיתרון במוזיאון בו נשמרים בישראל
ערכים כה מיושנים ובלתי־מודרניים כמו
״חוש כבוד״ ,״נאמנות לעקרון״ ו״אומץ־

הדבר נראה מוזר במציאות של ימינו. כל
הקטטות הפוליטיות בארץ, בקואליציה, באופוזיציה,
ואפילו בין מתקני־המשטר־כבי־כול,
שוב אינן אלא תוצאה של קינאות
ושינאות אישיות. אין הן אלא רדיפה קט

אם זאת היתה חוצפה -
כיצד נקרא למעשהו האחרון של
שר האוצר?
הוא נכנע ללחץ ראשי ההסתדרות לתשלום
תוספת־יוקר, תוספת קטנה לעומת ה־התיקרות
האמיתית, שאינה רשומה בשום
אינדכס. אולם עוד לפני שהלידות העלובות
של התוספת הגיעו לכיס העובד, התגנב
שר־האוצר מאחוריו והוציא אותן בתנועת-
יד זריזה אחת, מלאכת כייסות מופלאה.
הוא הטיל פשוט היטלים חדשים, שיעלו
לעובד יותר מסכום התוספת.
לכייסות הממלכתית יש שני תירוצים
סטנדרטיים — ביטחון ועליה. הפעם קשה
לדבר על ביטחון. לכן מדובר על עליה.
אמנם, זוהי רק עליה קטנה, שיגרתית,
צפויה לגמרי. אולם נעים יותר להסתמך
אפילו על עליה עלובה כזאת, מאשר להודות
כי הכסף דרוש כדי לממן את ההוצאות
השוטפות של מנגנון מנופח, בטלני, פרו-
טקציונרי, אכול ריקבון מפלגתי.

יבול אדם להתנגד לכל אחת מן
המטרות הללו (ואני עצמי דוגל,
למשל, בביטודדבריאות ממלכתי)
ובכל זאת להסכים לעקרץ־חיסוד
המיוצג עתה על-ידי לבון: שהריכוז
הממלכתי מוביל בהכרח ל
דיקטאטורה של חניכי כדגוריון.

ביקורת העיקרית נגד לבון אינה

^ ביע על כיוזן חדש בחיי המדינה.
יותר מאשר בכל פרשה קודמת, הבליטה
זו את התמוטטות היכולת הנפשית והמעשית
של מפלגות הימין והשמאל לשמש אופוזיציה
יעילה לשלטון. עמדתן פשוט לא
היתד, מעניינת.

ואולי זו הפעם הראשונה מאז קום המדיני•
הרגישו המוני האוכלוסיה העובדת, בני
כל השכבות וההשקפות הפוליטיות, הזדהות
פנימית עם עמדתם של ראשי ההסתדרות.
אין זו תוצאה מקרית של פרשה זו.
למעשה מתגבש כאן תהליך שהחל למחרת
הבחירות לכנסת הרביעית. אז, כאשר
תבוסת כל המפלגות מימין ומשמאל יצרה
אווירה של שטח ־הפקר, קם לפתע פינחס
לבון וחסם את דרכו של דויד בן־גוריון.
בן־גוריון רצה בקואליציה ימנית• לבון
הכריח אותו להקים קואליציה פועלית. בן־
גוריון רצה להלאים את קופת־החולים. לבון
מנע ממנו את הדבר.

מאז התבלט ליבון יותר ויותר
באדם היחיד כמדינה המסוגל לד
מר ״לא!״ לזקן. ומאחר שהצליח
להפוך את ההסתדרות לכם יס-בוח
עצמאי ומלוכד, המסוגל להתמודד
עם מנגנץ המדינה, זהו הישג כעל
חשיבות רכה מאוד.

* ריכיו הרכים של לבון ניסו לספק
7הסברים שונים לרוח־הקרב החדשה של
מזכיר ההסתדרות. כולן זדוניות.
הסבר מס׳ : 1לבון בן ה־ 55 חולה אנוש.
לכן לא איכפת לו להיכנס לקרב עם בן־

בנגד זה, מייצג לבון עקרון אנטי
ממלכתי. בדורנו, זהו מושג כלתי
פופולארי בהחלט, מאחר שטמונה
בו כפירה בממלכתיות המקודשת.
אך למעשה, זהו עקרון דמוקראטי
בריא: שיש בחברה מקום לאיר־גונים
שאינם כפופים למדינה, ובי
קיומם של ארגונים באלה הוא
תנאי מוקדם לחלוקת-בוהות המד
נעת שלטון־יחיד טוטאליטארי.

על רקע זה, ברור מה המכנה המשותף
של פעולות לבון בשנה האחרונה. הוא
רוצה לחזק את ההסתדרות, הכוח היחיד
בארץ המסוגל להיות עצמאי בתוך המשטר,
להגביל את עוצמת המנגנון הממלכתי.
לכן לחם למען קואליציה הסתדרותית
בממשלה, למען עצמאות קופת־חולים. לכן
הוא מגן על זכויות הפועלים, כנגד שרירות
המשרדים הממשלתיים.

כקיצור: הממשלה נתנה, הממשלה
לקחה -יהי שם הממשלה
מכורך בפי מי שרוצה לברכה.

ך* כל הפרשה ישנו רק צד אחד ד,מצ־

יותר מאשר כבל פרשה קודמת,
נתגלה בי הכוח האופוזיציוני היעיל
היחיד שנותר במישטר הקיים
הוא כתוך מפא״י עצמה -
צמרת ההסתדרות.

הפועל הצעיר את השקפתו של א. ד .גורדון,
כי יש ערך שווה לעם ולאדם — בניגוד
לאחדות העבודה, שהבליטה את העם על
חשבון האדם.
העקרון עליו נטושה כיום המערכה בין
בן־גוריון לבין לבון הוא מהדורה אקטואלית
של אותה גישה.
בן־גוריון הוא נציג ה״מלכותיות* .הוא
רוצה להעביר את הכל לידי המדינה —
את כל היוזמה, את כל הארגון החברתי.
אנשי־חסדו הצעירים — דיין, פרס ושות׳
— כולם גדלו במנגנון המדינה, ובשבילם
המדינה היא העיקר היחיד.

ה\2ר . 1ב תוך גזפא״י: הנזנזשרה נגד ההנגתרדוגז
נערי־הזוהר של בן־גוריון• לכן החליט לחסום
את דרכם בכל מחיר.
טענה זו אינה לגמרי מופרכת, אך נדמה
לי שהיא משקפת את רמת בעליה יותר
מאשר את רמתו של לבון. אין ספק כי
הגדרת שאיפותיו של לבון כרצון ״להיות
ראש־ממשלה״ פשטנית מדי.
משרת ראש־הממשלה הוצעה ללבון בעת
שבן־גוריון פרש לשדה בוקר. הוא סירב.
גורלו של שרת מוכיח כי היה זה סירוב
נבון.

לזכותו של לבון יש להגיד כי
אין הוא דודך פירסומת, כמו כל
נערי-הזוהר של כן־גוריון, המובנים
למכור את הסבתא שלהם
תמורת כותרת בצהרון. לבון גם
אינו נראה כרודף־ביבודים בכל
מחיר.
הסבר מס׳ ג: לבון רוצה להתנקם בבן־
גוריון. הלה התנכר לו מספר פעמים. כשרצה
לחזור משדר,־בוקר, אירגן קנוניה מכוערת
וסילק את לבון ממשרד־הבטחון בעזרת
עלילה חסרת־שחר.
גם הסבר זה נראה פשטני מדי. קשה
להניח כי לבון רוחש אהבה יתרה לבן־
גוריון אחרי מה שקרה. אולם אין הוא
פועל כאדם אכול־שינאה.

בודאי קשה להאמין שלבון לד

נונית אחרי ג׳ובים, אחרי פירסומת, אחרי
הצלחות קטנות ואומללות.

לכן, כאשר מופיע אדם הנראה
כלוחם למען אמונות־יסוד, הוא
נתקל באי-אימץ כללי -ואפילו
ברוגדמח. מי יאמין כי אדם נורמאלי
מסוגל להתגרות בבף גוריון
הגדול רק מפני שהוא מאמין בכמה
עקרונות? מי יאמין שאדם
יצא למאבק ציבורי בלי חשבון
אישי קצר־טווח?
אולם לגבי לבון, נראה כאילו אי־האימון
אינו במקומו. מעשיו ועמדותיו בשנה האחרונה
מוכיחים עקביות כנה. הוא ניהל
את כל ויכוחיו על רמה גבוהה של עקרונות
— וזאת בארץ בה ויכוח אמיתי על
עקרונות הסך מזמן לתופעה נשכחת.

* 4ח הם עקרונותיו של לבון בווי-
כוח עם ראש־הממשלה, עם חבורת נערי
הזוהר, ולעתים גם עם קבוצת אשכול־ספיר,
אשר במקרים אחרים התיצבה לצידו?
לבון ה,א ממייסדי גורדוניה, מוותיקי
הפועל הצעיר. תנועה זו, שעל חבריה
נמנו ארלוזורוב, קפלן ושפרינצק, היתד,
היריבה ההיסטורית של אחדות העבודה,
שבראשה עמדו ברל כצנלסון, דויד בן־
גוריון, משה שרת ואחרים. בוויכוח זה ייצג

| | מתיחסת למעשיו אלא למחדליו. היא
הועלתה, למשל, במאמרו של נתן ילין־מור,
שהופיע בגליון מס׳ 2של אתגר, בו טען
המחבר כי מלחמת בן־גוריון—לבון אינה
משולה למלחמה בין קיסר ואפיפיור, אלא
למלחמה בין שני קיסרים. כי לבון לא
פיתח גישה חדשה למדיניות העולמית וה־מרחבית
של ישראל, השונה מגישת בן־
גוריון. הוא מצטמצם ...בעיניינים ארגוניים
וכלכליים פנימיים.
חסידי לבון טוענים כי ביקורת זו אינה
צודקת עד הסוף. בהיותו שר־בטחון דרש
לבון (כפי שנודע רק לאחרונה) את ביטול
המימשל הצבאי• המחלקה המדינית של ההסתדרות
מנהלת מדיניות אפרו־אסיאתית
פעילה, ולבון מחזק עתה מחלקה זו
כגורם עצמאי.
יתכן שזו התחלה מבטיחה, וכי בעקבותיה
יתפתח לבון למנהיג של אופוזיציה
אמיתית ומלאה בתוך המשטר (אם כי לא
נגד המשטר).

אופוזיציה בזאת תקום רק אם
יבינו ראשיה שלא תיתכן הטבה
אמיתית במצב האובלוסיה העד
כדת בארץ מבלי לשנות לחלוטין
את המערך המרחבי והבינלאומי
של ישראל.
לבון, הפוליהבמה שלוש

קשה
לנחש כיום עד היכן יגיע
ביחוד לאחר הזעזוע הצפוי לחיים
טיים בארץ כאשר ירד בן־גוריון מן
המדינית. כרגע אפשר לקבוע רק
עובדות מעודדות:
לבון מוכיח עיקביות, אומץ־לב וכנות.
הוא הצליח לגבש את צמרת ההסתדרות
למחנה מלוכד, המסוגל לפעול גם באופן
עצמאי, בהעדרו מן הארץ.

במאבק הנוכחי למען תוספת־היוקר
ונגד ההיטלים, הצליח מחנה
זה, בפעם הראשונה, לעורר
הד עמוק בקרב ההמונים.

במרינה

סוגי

> מ ע 1
לכל טעם
ז -קולומביה

ק פ די

ים , 1.40 עכשיו רק

סופדטיב שינוי מוקה שינוי אספרסו רגיל

1.20
1.40
1.20
1.10

לאריזות 100 גרם

(המשך מענזוד )4
עסקנים אלה, שהקיפו רשת ענפה של
מועדוני־נוער עירוניים וכפריים, תולשים
כבר היום על חלק נכבד מעמדות־המפתח
ד,אירגוניות־ד,משניות של מפא״י. כדי להימלט
מציפורניהם של ה״צעירים המקצועיים״
,הם עושים יד אחד עם ״זקני הגוש״,
מנסים להגיע במישרין אל הפ0 :ק האחרון
והכל־יכול של המפלגה — דויד בן־גוריון.
כלי חורצות כחולות. טיענים דוברי
הצעירים: דור החלוציות המוצהרת עבר
ללא שוב. כדי לגייס את הנו ער לתפקידים
חלוציים, יש להתייחם אליו אחרת.
אסור לתבוע ממנו מה שהמבוגרים אינם
עושים בעצמם. עסקן מפלגתי המקבל 17
לירות עבור הרצאת חברים ואינו מוכן
להופיע ללא תשלום, לא יכול לדרוש מן
הנוער שנת־גיוס חלוצית. לובשי־החליפות
ונהגי מכוניות־הפאר בגיל העמידה, אסור
להם לדרוש מן הצעירים ללבוש חולצות
כחולות — אותן מסירים חברי תנועות־הנוער,
בלאו הכי, לאחר הפעולה.
עמדה זו מצאה את ביטויה גם בעת הוויכוח
שהתנהל במשך חמש ישיבות שבועיות
במרכז מפא״י. וזיכות זה, שאורגן
על־ידי מזכיר המפלגה, יוסף אלמוגי, היה
צריך לשמש כשסתום ביטחון להתמרמרות
הצעירים וכגושפנקה לתוכנית שר־האוצר.
להפתעתו של אלמוגי, יצאו הצעירים
בהתקפת מצח. נחום רז, מנהיגם הבלתי־מוכתר
של חוגי הצעירים, אוהדי הגוש,
יצא באיגרת־התקפה נגד גינוי האספרסו,
אותו השמיע בזמנו הח״כ יזהר סמילנסקי
הזה ,0:93 ניטראלו את תביעות
(העולם
המקצועיים להקמת חטיבה צעיהצעירים

כלל־ארצית.
עם ישיבת־הסיום של הדיון בבעיית הנוער
והמדינה, בה נשא הפוסק האחרון,
דויד בן־גוריון, נאום שיגרתי, ובה אושרו,
כמשוער, הצעותיו של לוי אשכול, זכו
חוגי הצעירים לניצחון מישני אך חשוב:
המיפלגה דחתה את הקמתה של חטיבת
נוער ארצית, תבעה ממחוזות המיפלגה
להגיש סיוע לחוגי הנוער בכל מקום ומקום.
פירושה המעשי של ההחלטה: הענקת
עזרה כספית ואירגונית לצעירים על־פי
גילם, העוזרים לאנשי הנוש במאבקם נגד
הצעירים המקצועיים של שמעון פרם.

קריאה זוגשת של שליה לומומבה מזעזעת

! 158* 6 1
יי £רגע נדמה היה כאילו זה פאטרים
/לומומבה הצועד אל המיקרופונים.
מאיר וייסגאל, יושב־ראש מכון־ווייצמן, הציג
אותו בפני באי הוועידה :״אני שמח במיוחד
למסור את רשות הדיבור למר פרנס! אה
סילו, שזה עתה הגיע מליאיפולדודיל, קונגו.״

שדיבר. הצהיר גבריאל ליזאט, סגן ראש
ממשלת הרפובליקה של צ׳אד :״תקוותינו
מצטרפות לדאגותינו• למחרת הכרזות העצמאות
האפריקאית, אנו מתכנסים בוועידה
זאת כדי שנדע שאם הדרך לפנינו קשר,
ומסוכנת, נוכל גם למצוא לאורכה מעד ו־

יחסי עב 1ד ה
ח ש בונ אי האהבה

8פן לאה פלטשר
המיצג בישראל את

£0016 ?31151611116
)16 ^4311X18)}111115
מודיע על פתיחת קורסים:

רוגמנות—

אופנה — צילום.
רק בחורות נאות ותמירות מתקבלות
לקורס הנ״ל.

ם י פו ה החו שיסור
עצמי, יציבות, יופי
ונימוסין.

תרבות הגדוש

התעמלות לחיזוק שרירים,
הורדת מידות ומשקל.
הרזיה מובטחת.
נבירול ,50 תל־אביב, טל׳ 27682

חוקר המשטרה נטל בתנועה משועממת
את גליון רישום העדות. לפניו ישבה אשה
כבת ,40 שהציגה את עצמה כפקידת מחלקת
המים של עירית תל־אביב ובאה להעיד
נגד המנהל שלה, רואה החשבון הראשי
במחלקה. החוקר היה משוכנע כי
הפקידה תגלה פרשה נוספת, נכונה או
מדומה, של פעילות. אך מיד כשהחלה
העדר, בסיפורה, התעורר כליל מתרדמתו.
האשד, החלה מספרת ביצה חודש ימים
לפני כן, כאשר עמדה לסיים את עבודתה
ביום ששי, פנה אליה רואה החשבון בבקשה
לעבוד שעתיים נוספות.
היא לא הספיקה לשוב למקומה, כשלפתע
קרב אליה המנהל, כולו נרגש ומזיע
:״אינני יכול לחיות בלעדיך!״ קרא
לעומתה בלהט. האשה, נשואה ואם לילדים,
התבלבלה כליל. בטרם הספיקה להתאושש,
הסיר המנהל את מכנסיו וניסה להרים
את שמלתה.
רק אז תפשה האשה את כוונתו• היא
הדפה אותו בכוח ונמלטה לרחוב.
תלונה למפא״י. בהגיעה ד,ביתד״ סיפרה
הפקידה לבעלה, מפקח מטעם עירית
תל־אביב, את כל מה שעבר עליה. הבעל
התלונן בפני תא מפא״י ובפני מזכיר איגוד
העובדים של העיריה .״זה ענין סלילי
ועליך לפנות למשטרה,״ אמרו לבעל. רק
אז פנה הזוג המבויש למשטרה.
כשנחקר רואה־החשבון, הוא הכחיש את
כל הפרשה, מתחילתה ועד סוסה. המנהל
פיפר כי החליט לפטר את העובדת הזמנית,
שהיתר, בריב תמידי עם חבריה העובדים
במחלקה .״שבועיים לפני שהגישו
את התלונה, בא אלי הבעל ואמר, :אתה
רצית לפטר את אשתי? אתה תלך בגלל
זה לבית־הסוהר טען רואו־-,החשבון. לדבריו,
ניסה הבעל להכותו וגורש מהמשרד.
טענתו של האיש כי כל הענין בא כנקמה
אישית, על שרצה לפטר את אותה
עובדת, לא זכתה לעת־עתה לאישור מצד
אחר. יתר העובדים במחיצתו בעיריה, ובמיוחד
העובדות, יודעים לספר כהנה וכהנה
על מנהל־ד,חשבונות הדון־דואן, שרק
פקידות מעטות לא הכירו את ידיו המלטפות.

דויד בן־גוריון נושא את נאומו באנגלית, לפני מאות המוזמנים הסמל־אים
את הרחבה של יד וזייצמן ברחובות. בשורות הראשונות יושבים

חברי המשלחות למעידה, כשכל אחד נושא סל דש מעילו תג המציין את שמו ואת ארצו.
סילו — גבוה, רזה, ממושקף דמה להפליא
ללומומבה, ראש ממשלת ארצו —
היה חסר לו רק הזקן. ברגע שהשמיע את
המילה הצרפתית הראשונה, עבר זרם חשמלי
במשתתפי הוועידה, המוקדשת לתפקיד
המדע בקידום ארצות חדשות, ובמאות
האורחים המקומיים .״עלי להביע כאן
את התרגשותנו העמוקה מהתערבות־ההצלה
בארצי. ישראל, במיוחד, הגישה לנו עזרה
אנושית, בשגרה אלינו את הצוזת הרפואי
ההיסטוריה של עמנו תדבר על כך.״
סילו 37 הוא מנהל המחלקה לטיפול
באם ובילד במשרד הבריאות של קונגו,
ולכן היד, נושא זה קרוב לליבו שעה שדיבר
:״החלטתנו, אנו בני קונגו, נחושה:
אנו רוצים ללמוד. ר,קונגו פונה אליכם,
נציגי העמים שנאספו בעיר־המדע רחובות,
בבקשה שתעזרו לנו בעצות. שתעזרו גם
לאשה של ארצנו למצוא את מקומה בחברה
החדשה צעירינו מחכים לאמצעים ללמוד.״
ואז באה נקודת־השיא של איתו מעמד
בלתי־רגיל :״נחיה — כן, נחיה כי
העולם רוצה שנחיה!״ המשפט •ם היו הדיי
להט־בראשית, להט של מהפכה בהתהיותה.
סילו הרים מעט את קולו :״תחי הרפובליקה
הישראלית! תחי אפריקה!״
מחיאות־ר,כפיים הסואנות לא היו פונקציה
נימוסית כלל. כאשר מחאו כף לאבא אבן,
ניכרה בכך ההתפעלות מן הסיגנון האנגלי
המבריק של הנואם: כאשר מחאו כף לדויד
בן־גיריון, היה זה הד לכבוד המגיע למעמדו.
אולם באשר מחאו כף לסילו, היה זה
כאילו בפעם הראשונה נוצר מגע חי בין
הישראלים, בני אירופה ובני אסיה, לבין
היבשת האפריקאית.
נציג קונגו לא היד, האפריקאי היחיד

עזרה מאלה שהלכו לפנינו בדרך ז ו
ליזאט הוא התגלמות האפריקאי־צרפתי
המחונך: מהודר בהופעתו, צלול־מחשבה׳
דובר צרפתית רהוטה. שנים רבות ייצג את
ארצו בבית־הנבחרים הצרפתי, בפאריס. בקלות
המצוחצחת של נואם מושלם ציטט
את חיים ווייצמן המנוח, עבר ממנו למנהיג
ציוני אחר .״אם תרצו — אין זו אגדה,
אמר מנהיג דגול לא פחות מפרופסור
ודייצמן המנוח,״ הכריז בסיום ,״ואנו המכונסים
כאן, רוצים שהאחור, לא תהיה אגדה.״
הוא סיים את דבריו, חזר לשבת בשורה
הראשונה של המוזמנים. שעות מעמית לפני
כן הגיע ללוד, בדרכו אל המעמד הבינלאומי
הראשון שארצו העצמאית תהיה מיוצגת
בו. כי רק אתמול נולדה, צ׳אד העצמאית.
בנמל־התעופה לא ידעו מקבלי פניו איזה
הימנון לאומי לנגן לכבודו: את הנזארסייז
כבר המירו והימנון חדש לא בחרו עדיין.
התזמורת ניגנה שאו ציונה נס ודגל. וכך,
בצד ההכרה דר,־יורה שישראל תעניק לצ׳אד,
היא העניקה לה גם הימנון דה־פאקטו.

בעיה מספר 1

ף* כר היו כנסים בינלאימיים בישראל.
גם הופעתם של נציגים מאסיה ומאפריקה
שוב אינה חידוש בארץ. אולם כמו
הכנס ברחובות לא היה עדיין בישראל.
כי מלבד המדענים שבאו מ־ 30 מדינות,
ניצנצו ברשימת האורחים כוכבים בינלאומיים
מן הסוג שלא ד,ירבה לבקר בארץ.
הגבוה ביותר ביניהם, מבחינת מעמדו,
היה ראש ממשלת ניפאל, ס .כ. קויראלה.
״ישראל איפשרה לנו לדון בנושא חיוני.
איננו יכולים שלא להודות לד״״ הכריז.

את הרבבות בוחונות
לא היו אלה סתם מליצית. על סדר יומה
של הוועידה, שתימשך 12 יום, רשומה
הבעיה מספר 1של הארצות דאפרו־אסיא־תיות
הצעירות: כיצד לרתום את המדע
לפיתוחן המהיר. מאות מיליונים חיים במרחב
ענקי זה בתנאים פרימיטיביים, בדלות
משוועת. נאשר הבריז דויד בן־
גוריון:־ ״לא הניגוד בין המזרח והמערב,
שקוראים לו בשם המלחמה הקרה, אלא
הפער החומרי והתרבותי שבין העמים
העשירים ור,מפותחים לבין העמים העניים
והנחשלים, הוא המהווה הבעיה החמורה
והרת־הסכנות הגדולה בימינו,״ נדו נציגי
העמים מן הסוג השד בראשם, כהסכמה.

פיצד גולדה הוויעידח

ך•) יפראבאא 3ן על הדרך בה נולד
0רעיון כינוס הוועידה :״בשנתיים האחרונות?שירותו
כנציג ישראל בא־״ם, עלתה
קרנם של הנציגים האפריקאים והאסיא־תיים•
התחלתי לביא איתם במגע תכוף. הם
הסבירו לי שמבסן גה פוליטית אומנם מסתדרים
אצלם העניינים׳ אבל אי־השוויון העצום
בין המדינות המפותחות לבינם מעיק
עליהם.״
אז היה כבר ברוד לאבן בי הקאריירה
הפוליטית שלו מצפה לו בארץ, לא מחוצה
ארצה ולתמנה
לה. על כן,כאשר חזר
לנשיא מכון ווייצמן, העלה את הרעיון
של עריכת הוועידה. כצעד ראשון, אחרי
הסכמת מאיר וייסגאל, הטיל על מומחית
אמריקאית ליחסי־ציבור לערוך תוכנית כללית
לועידה. עם התוכנית ביו פנה לבן־ על ניפאל, ושל ישראל של במרכז יושבת רעייתו פולה בן־גוריון, ומשמאל ראש ממשלח ני• בה גוריון ולגולדה מאיר, ושניהם תמכו
במת הכבוד. מינוין נראו!
פאל, לבוש במכנסי ג׳ודפר. באחת השורות האחוריות יושב שלישו
בהתלהבות. כי היה ברור שכינוס וועידה
ביג׳׳ מרכיב המשקפיים, מחווה קידה לכיוון הקהל הנזוחא כף.
הצבאי של ראש הממשלה, במדי צבא ניפאל, שליווהו לישראל.
כזו יעזור לישראל בחזית הרגישה ביותר
של מדיניות החוץ שלה: אפרו־אסיה.
המעשה• הוקם מטה מיוחד, בן ארבעה
אם ביד רחבה ונאה׳ בממדים בינלאומיים.
0ד־׳ר סמיאל אפם אימוקה, שר האוסיפר
אבן השבוע :״שלחתי קרוב למאאיש,
שבראשו עמד אבן עצמי יאשר אנסלון
השרון נשכר כמעט כולו לצורך איצר
של ניגריה המזרחית. כרופא ידע אי-
תיים מכתבי־הזמנה לאנשי־מדע ברחבי העושיו
היו: מרגלית סלע, מזכירת מועצת
רוח הנציגים ; אפילו התפריט הרגיל שלו
מוקה להעריך את יתרונות המדע, וכאשר
לם. חודש ימים חלף ולא נתקבלה כמעט
המנהלים של מכון וזייצמן: עמוס מנור
הוחלף בתפריט בעל שמות מצלצלים יותר.
הגיעו לארצו טכנאים ישראליים הצטיין
כל תשובה. הייתי מדוכא. כבר שקלתי. שהושאל במיוחד מחברת השילומים ; ו־פולה
בן־גוריון נתנה אישית את האוקיי
ביד דוחו כלפיהם. ארצו׳ שתזכה לעצאם
לדחות את הוועידה למועד מאוחר ׳יוליאן מלצר, מישנה־מבצע ליושביראש.
שלה לתפריט זה.
מאות בעוד כשבועיים, היא הגדולה באפיותר.
ואז, בספטמבר־אוקטובר החלו לזרום
ריקה, ובואו לרחובות מהתה ניצחון טאקאיכשהו
התגברו על הבעיות — ולא
באוסף הססגוני בלבו כמה דמויות מעל
מכתבים — רבים לחיוב. נשמתי לרח־חה.״
טי של ישראל ביבשת השחורה.
לממוצע. בין השאר:
בסיגנין האילתור והדוחק הישראליים. כי
נותר עוד לתרגם את התוכניות לשפת
סיר ג׳ון קוקרופט, חתן פרס נובל.
הפיסיקאי האנגלי בן ה־ 63 היה המדען
הראשון שהצליח לפצל את האטום, לפני
כשלושים שנה.
0פאטריק בלאקט, החתן השני של
פרס נובל מבין משתתפי הוועידה• גם
הוא בריטי וגם היא פיסיקאי, זכה לפרס
על מחקריו בקרינה קוסמית. בעל עבר
עשיר, שירת כיועץ מדעי לאדמיראליות
הבריטית, במלחמת העולם השניה.
9ניוק לין יונג, שר־החינוך של סיג־גאפור.
יליד מלאיה, בן ,43 ביקר לפני
שנים אחדות בישראל, כאיש עסקים פרטי.
0האב פולבר יולו, נשיא קונגו (הצרפתית
לשעבר) שקיבלה השבוע את עצמאותה.
יולו הוא אחת הדמויות הססגוניות
ביותר באפריקה המערבית, פוליטיקאי
חריף וזריז ביותר. הוא יגיע ארצה מיד
עם תום חגיגות העצמאות של ארצו׳ שהחלו
ביום בי נפתחה ועידת רחובות.

ואשי הממשלות

מיוצגת על־ידי פראנסואה סילו, שעזב את ארצו
יומיים בלבד לפני פתיחת הוועידה. דבריו, בשפה
הצרפתית, עוררו התרגשות רבה בין הנוכחים, שבאו מ־ 50 ארצות.

שזנתה לא מזמן בעצמאותה, שלחה נציג גבוה זה,
הלבוש בלבושו הלאומי. כמו רבים מבאי הוועידה,
הוקף וציג טוגו מיד עשרות מבקשייחתימות, נענה להם ברצון.

שיגרה את אחת המשלחות הגדולות ביותר למעידה

ח. בתמונה נראים שניים מחברי המשלחת הגאד
1111X11
אית, בעת ארוחת־הערב החגיגית שנערכה במכון ווייצמן ברחובות.

הנמצאת במרכז אפריקה ׳המשתנית, זכתה לעצמאותה
יום אחד בלבד לפני פתיחת. הוועידה. בתמונה:
סגן ראש ממשלתה לוחץ את ידי ביג׳י, אחרי שנשא את נאומו.

קונגו

ציאד

מתווך ישראלי
ך*עיה מעניינת במייחד התעוררה דו־
? - 1א בקרב המשלחות מאפריקה. כי בעוד
שחבריהן הם בני יבשת אחת, ונהוג
לראותם כבני גזע אחיד, הטביע בהם השלטון
הקולוניאלי חותם עמוק מפריד — בשטח
השפה והתרבות. כך, למשל, באשר
נשא פראנסואה סילו מקונגו את נא־מו בצרפתית,
לא יכלו עמיתיו דוברי־ד,אנגלית
מגאנה להבין את דבריו.
בתום ישיבת הפתיחה, ניגש ישראלי לאחד
מחברי המשלחת הגאנאית, שדמה בחיצוניותו
לנציג קונגו, בירך אותו על נאומו
המזהיר. הגאנאי העמיד את הישראלי
על טעותו, ביקש באותה הזדמנות מן הישראלי
שיתרגם לו את דברי עמיתו מ־ליאופולדודיל
.״אתה רואה איזה תפקיד
חשוב יש לכם בחלק זה של העולם?״ אמר
הגאנאי בעליצות ,״אפילו בין אפריקאיב
אתם יכולים לתוזך.״
השיב הישראלי בהתרגשות גלויה :״לולא
ועידה זו, לא הייתי יודע כלל שיש הבדל
בין קונגואי לגאנאי. אני מודה לכם על שבפעם
הראשונה הוצאתם את אפריקה מתחום
ספר ד׳גיאוגראפיה שלי והפכתם אותי
שותף לחוויה העיקרית של דורנו.״
היחה זו הרגשה ששיקפה במידה רבה
את יחס הישראלי הממוצע לוזעידת רחובות.

^ במדינה
מ שפט

איש־אצ״ ל לשעבר

הדיר

סגיו טהבדירה

הגרלת שעונים בין הקוראים

של שג:ץ(ן ץ\־\זך ץ1ז1יגז

הסגלנזזנז.

בו.נ ר גירסויגז \זלאים ז. בוזגברח של השבננן.

ה אי ל

מגיש

פזמוני

הישוב

ש הו ק ל טו ע־־י

בהופעת

בהיכל

התרבות

תקליטיםארוכי נגן ״12

במחיר

מ 1ז ל של 10.50ל״י התקליט

לתקופת מפעל הפצה ע״י ״הארץ״.
להרשם ולקבל בכל תחנות
ההרשמה, הסוכנויות וסניפי הארץ.

התקליט לכל אזרח בי שראל ־־
לתייר מחו׳ ל.

המקדים להזמין -
יקדים להאזין

מבצע

מוסיקה לעם

כל עליה מביאה עמה אופנה משלה, בכל
השטחים. גם בשטח התחבולות. העליה
האחרונה מארצות מזרח־אירופה הביאה עמה
חידוש מיוחד בתחום העיטקות המפוק-
פקות, שלא היה דומה לו בדברי ימי
העליות הקודמות. המיוחד בתחבולה זו:
היא אינה מהווה עבירה פלילית.
העולים, להם לא ניתן להוציא כסף
מארצות מגוריהם, הביאו ארצה סחורות
שונות: מיקסרים, שואבי׳ אבק, מצלמות
ועוד. ביתן שהתוצרת המיזרח־אירופית ה-
זאת נופלת ברמתה מתוצרת המערב, ד,מ־ציפה
את השוק הישראלי, אין ביהוש רב
למרכולתם של העולים.
בחודשים האחרונים, כשאזלו מקורות ה״
מימון הראשוניים של העולים, מצאו כמר,
מהם שיטה להיפטר מהחפצים בכסף מלא.
מאות כמקום עשרות. בעלי־הרכיש
שאיש לא רצה בו סובבים בחנויות ומציעים
את סחורתם. לרוב אין הם מוכרים
מצלמה או מיקסר בודה אלא מספר מב-
שירים ביחד. הסוחרים דוחים אותם, ובעלי
הרכוש משאירים את כתובתם אצל הסוחר,
למקרר, שיזדמן לו קונה לחפצים שבידם
כעבור ימים מספר, נכנס לחנות־הסוחר
אדם המחפש סחורה. הוא רוצה לקנות
דווקא ששה מיקסרים מתוצרת פולין. לסוחר
אין כאלה. שעה שהלקוח האפשרי
עומד לעזוב את המקום, נזכר הסוחר שמישהו
הציע לו מיקסרים אלה והשאיר לו
את כתובתו. הקונה משאיר בידו כמה עש־יייז
לירות דמי־קדימד, והסוחר המאושר רץ
לקנות את המיקסרים מהמוכר בכסף מלא.
הקונה, שהיה שותפו של המוכר, לא יבוא
לעולם לקחת את סחורתו, למרות ש־שילם
את דמי־הקדימה. כדאי לעולים לר, פ-
סיד את כמה עשרות הלירות כדי להפטר
מסחורתם, ששווייה מאות לירות אחדות.

״תנועו; החרות?א העזה״
** פ ני ש מו נהחד שי ם פירסמתי מעל
/עמודי העולם הזה ( 158ו) רשימה בשם
״ממשלת איחוד — בלי מפא״י!״ היה זה
זמן קצר אחרי הנצחון המכריע של מפא״י
בבחירות לכנסת הרביעית.
טענתי אז כי מפא״י נמצאת במצב של
עליה, וכי תהליך זד, יימשך עד להשתלטות
מוחלטת על החיים בארץ. הצעתי לאחוז
באמצעי קיצוני כדי לחסום השתלטות
זו בעוד מועד: להקים קואליציה של כל
המפלגות בכנסת, בלי מפא״י ונגדה, כדי
להבטיח למדינה ארבע שנים של שיחדור
האזרח מכבלי המנגנון המפא״יי.
העליתי גם הצעה איך להכריח את המפלגות
להסכים לקואליציה זו לתקופת־מעבר.
קריאתי היתד. מופנית אל תנועת־החרות,
שהחזיקה בידה את הקלף המכריע. תנועת-
החרות היתד, מסוגלת להגיש אולטימאטום
לשאר המפלגות, לאמור: או שתתנו את
ידיכן לקואליציה כזאת, בראשות אישיות
מרכזית מקובלת, כמו פנחס רוזן או משה
שפירא — או שתנועת־החרות תתן יד
.למפא״י להעביר את חוק הבחירות האי־זוריות־רובניות,
שישם קץ לכל המפלגות.
לא התכוונתי אז לצדד בעצם שיטת־ד,בחירות
הבן־גוריונית. האמנתי כי האיום לבדו
יספיק כדי לאלץ את המפלגות להפנות גב
למפא״י ולתת יד לקואליציה אנטי־מפא״יית.
הייתי בטוח כי האיום היד, משיג את מטרתו,
מלכד 68 חברי־כנסת מאחורי ממשלת־מעבר
לאיחוד לאומי ומאפשר לממשלה זו ליצור
מצב בו שוב לא יהיה האזרח תלוי ב־מפא״י
מבחינת פרנסתו, שרותו הבטחוני,
בריאותו, קורת גגו.
הצעתי לא נתקבלה. תנועת־החרות, שרק
היא יכלה להגשים הצעה כזאת, אמנם
דנה בה, אך עברה עליה לסדר־היום. לדעתי,
בא הדבר מפני שגם מנהיגי תנועה
זו רצו לשמור על היש כל עוד ניתן הדבר,
תחת להסתכן במיבצע נועז, שדרש מחשבה
חדשה ואומץ־לב. הוויכוח כולו הזכיר לי
במקצת את ימי הסיזון. אז רצו אנשי הסוכנות
לשמור על היש ופחדו כי אירגוני
הפורשים יסכנו את הקיים. כיום נתפסו
מנהיגי תנועת־החרות עצמם לאותו הלך־רוח,
של שמירה על הנכס המפלגתי הקטן שיש
בידיהם, תחת להבין כי אם יימשכו הדברים
כך, הם עתידים בהכרח לאבד גם נכס

קוני ה מ צי או ת

מי טבה שירים, הפזתיגייז יהמ שו או ת

הבכורה

ך! רגע ;טוש וויכוח חריף בין ה
תומכים בשינוי שיסת־הבח־רות לבין
מתנגדיהם.
מתנגדי השינוי טוענים: שיטת הבחירות
האזוריות־רובניות תביא לדיקטאטורה של
מפא״י. לכן צריכים להילחם נגדה עד טיפת־הדם
האחרונה.
תומכי השינוי טוענים: לא דובים ולא
יער. להיפך. שיטת הבחירות האזוריות־המבניות
תביא בעקבותיה, ברבות הימים,
להתגבשות דמוקראטיד, אמיתית. יקום משטר
דו־מפלגתי, ושתי־ד,מפלגות יתחלפו בשלטון
לפרקים.
אני רוצה להביע בזה דעה שלישית. אני
מאמין כי שיטת הבחירות ר,אזוריות־ר,מבניות
תביא לדיקטאטורד, של מפא״י. אני
מתנגד קיצוני של מפז / 4אני דוגל בשיטת
הבחירות האיזוריות־הרומיות.
יתכן כי הדברים נראים מוזרים, ממבט
ראשון. אני מתכון להסביר כי הדברים אינם
מוזרים כלל.

מ סחר

״היה היו זמנים״
מצעד

השעה היתה שלוש אחר חצות, כשא•1
שוטר משמר הגבול הצעיר, אלפרד מורחת
שעמד ליד חנות תקליטים בכיכר מוגרבי,
ניגש אדם זר וביקש באנגלית להדריכו
לעבר מלון דן. מזרחי הבודד גכנס בשיחה
עם האיש, שהזדהה כתייר בשם גילברט
י ״ י ייירייו מארצוודהברית. גלתה
אליו לבר מהיר לפי הזמנת התייר.
כשיצאו מהבר התנצל התייר על כי אינו
יכול להזמין את מזרחי ללון בחדרו, ביקש
לעומת זאת להילוות אל השוטר. מזרחי,
שכמה דקות קודם לכן ביקש מהתייר לעזור
לו להיכנס לארצות־הברית, לנצל את הסטי-
פנדיד. שהוענקה לו ללמוד גיאולוגיה באוניברסיטת
ממפיס, לא יכול היד, לסרב.
לפתע הוציא רפפורט שטר של עשר לירות
מכיסו, החזיקו מקופל בידו :״זה לתשלום
עבור הלינה!״ אמר התייר והחל מדבר ב-
גימד, רומנטית על בילוי משותף. מזרחי
נוכח כי התייר התכוון למשהו הרבה
יותר קרוב ואינטימי מאשר סתם לינה
משותפת. הוא חטף את השטר ונמלט.
מאוחר יותר הופיע מזרחי במשטרת הצפון
וביקש מקום לינה. במכונית משטרה הוע-
בר לתחנת יהודה הלוי. כשנכנס למקום
קפץ לעומתו התייר וצעק :״זה האיש
ששדד ממני את הכסף!״
לינה או כם ף 1חיש מהר התברר
שעורן״הדץ האמריקאי התלונן במשטרה כי
מזרחי גנב מידו בכוח את הכסף. השוטר
נעצר, הובא עוד באותו שבוע למשפט
מהיר. עד לסיומו הודח משרותו במשטרה.
בישיבה הראשונה, בפני השופטת עוגן,
עמד התייר על שלו• אך בישיבה השנייה
הוא חזר בו. כשביקש מזרחי, בקול רווי
תחנונים, לספר את כל האמת נשבר רם-
פ! רם• הוא לא הודה כי הציע לשוטר לקיים
עמו יחסים הומוסכסואליים, אף ביקש לבטל
את התביעה .״איני יכול להעיד נגד יהודי!״
צעק בעצבנות רבה.
השופטת הבהירה לו כי אם יחזור בו,
יאשימו אותו במתן עדות שקר.
עורך־הדין האמריקאי נבהל• בישיבה ה־
1שלישית חזר לגירסתו הראשונה. בטוח
בעצמו הופיע יחד עם הקונסול האמריקאי.
אף השופטת לאה עוגן לא נבהלה. היא
חזרה באנגלית על הקריאה שקרא התייר
לעברו של השוטר שנמלט ממנו, באותו
לילה גורלי, בעקבות ההצעה :״אם אינך
ישן אתי החזר את הכסף!״ אמר אז התייר.
השופטת זיכתה את השוטר מכל אשמה.

״מפא״י תשתמש בכוח״
* * אזעכ רו שמונה חודשים ומנגנון
מפא״י לא קפא על שמריו. הוא הוסיף
להתקדם צעד אחרי צעד, כבש עמדה אחרי
עמדה.
מפא״י של היום חזקה עד אין שיעור
אפילו ממפא״י שהשיגה 52 מתוך 120ה־מאנדטים
בכנסת. אני סבור שאילו נערכו
בחירות חדשות, במתכונת הישנה, היום היתד, מפא״י, יחד עם גרוריה הערביים,
גדול שלקולות,
במספר עוד יותר
זוכה
אם כי יתכן כי עדיין לא היתד, משיגה
רוב מוחלט.
אולם מיה לרגע כי היו נערכות היום
בחירות חדשות, וכוחה של מפא״י היה
יורד. ועוד גניה כי היתד, נוצרת אפשרות

תומו בשיטת הבחירות הבן־גוויונית, כי היא

לדיקטטורה!
של קואליציה בלי מפא״י. האם היתה מפא״י
מוסרת אז את השלטון לרוב החדש?
לנוכח הנתונים הקיימים כיום, דעתי המפורשת:

אני מאמין כי במקרה כזה היתד, מפא״י
משתמשת בכל האמצעים האפשריים, כולל
שימוש בכוח הזרוע, הפיכה מזויינת ואף
מרחץ־דמים של יריביה.
אני מחלק את הכוח המפא״יי לשני חלקים•
יש מחנה של פונקציונרים, פקידים
שכל קיומם תלוי אך ורק בהיותם שייכים
למפא״י. הם מאמינים כי בכל משטר אחר,
ללא שלטון מפא״י, היו מאבדים לא רק
את משרותיהם הנוכחיות, כי אם את עצם
מעמדם החברתי והכלכלי. הם לא היו נרתעים
משום אמצעי כדי להגן על עצמם.
אולם אני סבו^ כי המחנה השני עוד
הרבה יותר מסוכן. זהו המחנה של אנשי
מפא״י המאמינים בלב ובנפש כי המדינה
עומדת ונופלת עם מפא״י. לדעת בעלי
מוחות עקומים כאלה, יהיה זה פשע להפקיר
את השלטון, כלומר — להפקיר את
גורל המדינה, בלי קרב. כדי להציל את
המדינה מגורל זה, הם ישתמשו גם בנשק.
איני אומר כי מפא״י ששה לקראת הפי־כה
מזויינת. לד,יפו, היא עושה את הכל
כדי שלא יהיה צורך בה. לכן היא מתנגדת
להעברת קופת־חולים לידי המדינה.
לכן היא מטפחת את נכסי האיגוד המקצועי׳
ואת כל שאר מכשירי־הכוח הכלכליים,
התעמולתיים והבטחוניים שימנעו בעד האזרח
להצביע באופן חופשי נגד מפא״י
וליצור בכנסת רוב חזק נגדה.
אולם, אם יגיע אי־פעם יום וכל האמצעים
האלה לא יספיקו, תאחוז מפא״י בכוח
הנשק. מי שמפקפק בכך אף לרגע, אינו
מכיר את מפא״י. פרשת רצח ארלוזורוב,
פרשת הסיזון, פרשת אלטלינה, פרשת קאם־
טנר בגילגוליה השונים, כולל הרצח — כל
אלה מוכיחות בעליל כי מפא״י אינה בוחלת
באלימות, כאשר הדבר נראה לה כדרוש
וכמועיל.
העובדה כי בצד,״ל אין אף קצין בכיר

מאת

ההתמרדות ומשמשים תחליף להתמרדות
של אמת. האדם קורא את מאמר־הביקורת,
מתלהב קמעה ונדמה לו שעשה מעשה גדול.
כתיבת המאמר וקריאתו נותנות לכותב ולקורא
את האשלייה כאילו הן פועלות נגד
הרעה, ופוטרות אותם מלפעול לחיסול הרעה
עצמה.
מאידך גיסא, מועילים מאמרים אלה גם
לשלטון. הם נותנים לציבור את ההרגשה
שקיימת דמוקראטיה מוחלטת, שאין זכר
לדיקטאטורה. השלטון אפילו נענה לביקורת,
בדברים קטנים, מתקן ליקויים שאינם דרושים
לו, מסלק אנשים בלתי־פופולריים כמו
יחזקאל סהר — וכל זה בתחום שבעצם
אינו איכפת לו. אולם הדברים הממשיים,
אותם הדברים הקשורים במהות המשטר
עצמו, נשארים על מכונם.
לכן אני מתנגד לדעה כאילו דמוקראטיה
חלקית ושטחית זו עדיפה על דיקטאטורה
מוחלטת. אני סבור כי דיקטאטורה מוחלטת
עדיפה על דמוקראטיה כזאת. ולא מפני
שאני חסיד הדיקטאטורה. להיפך.

״השינוי יביא לרודנות״
ך* יל!טאטורה היא רעה מוחלטת. או!
לם יש לה יתרון אחד — אין היא
מותירה אשליות בלב איש. כל אדם החי
בדיקטאטורה יודע: או שהוא משלים עמה,
או שחובתו להתקומם נגדה בכל האמצעים
העומדים לרשותו, כולל יצירת מחתרת
ושימוש בכוח הנשק.
לפני 14 שנה בלבד הציע הנשיא״הארי
טרומאן לממשלת בריטניה להביא מיד לארץ
100 אלף יהודים שהיו כלואים במח־נות־העקורים.
אילו נענה בווין להצעה פשרנית
זו — משוכנע אני כי כיום לא היתה
קיימת מדינת ישראל.
ההגנה היתד, מפסיקה כל מאבק. אפילו
אצ״ל ולח״י לא היו יכולים לפעול באוזירה
הציבורית שהיתר, נוצרת במקרה כזד״ הציבור
היד, מקבל את ההישג כנצחון גדול

משה בדש --

אודרי שני טאגזריג שר עורך ״הנטרגד הוגז״ (1191
1ט 5 4 0 ^ 8 )2״ ו״אר הנזינזתג!״ ,בהם
,)1192-1
הטיף נגד שיטה הבח־ירטז האטריטז-הרגבניטז, נת2ן ב־רה
בטננרכה ההגנבה הבאה טידי טשה ברש, הרנוזט
הנוהים, שפירטנו בשנותו טננר ננטנרי ננהנן נה אה
טריאתו רהטטה טואריציה כרר-טפרגהיה נגר טפא״י
ברש ,44 ,איש־ההגנה, שנפצנו בשהי רגריו ושבר
ראטר טכ\ ראצ״ר, כיום בננר הטנה-דרם בטיפה, נשוי
ואב רשרושה ירדים; טשטינו בטאטר וה רננה שונה
רטרוטין טכר טה שהושטנו ננד כה בוויכוט וה .״הננו־רט
הוה״ טפרטט אה רבריו ככהבט וכרשונט, טברי
רהודהוה אתט -כתנה הטננוררה רטטשבה.
אחד שאינו שייך רשמית או בלתי־רשמית
למחנה הבן־גוריוני, מעוררת גם היא למחשבה
בהקשר זר״

״דמוין יאטיח כוזבת מזירן ה״
*** לטון שאי־אפשר להחליף אותו:
אינו שלטון דמוקראטי. אבן־הבוחן
למהותו הדמוקראטית של כל שלטון היא
דווקא תכונה זו: שהאזרחים יכולים להחליפו
בכל עת שיחפצו.
שלטון שלא ניתן להחליפו — לא חשיב
כלל אם יש לו גינונים דמוקראסיים או
לא. הגינונים הללו אינם אלא הסוואה״ הם
נוטעים בציבור את האשליה שאכן קיימת
דמוקראטיה. ולראייה — אפשר לדבר, מותר
לכתוב מאמרי־ביקורת.
אולם השאלה האמיתית היא: האם יש טעם
לדבר? האם יש תועלת במאמרי הביקורת?
אם מאמרי הביקורת אינם מסוגלים להביא
לעולם לחילופי השלטון — האם החופש
לכתוב מאמרי־ביקורת הוא חופש
של ממש?
אני טוען כי במצב כזה, מאמרי־הביקורת
לא זה בלבד שאינם מועילים, אלא שיש
בהם נזק ממשי• הם נותנים פורקן לרגשי

של הסוכנות היהודית. הסוכנות היתד, מכריזה
כי כל פעולה של המחתרת הפורשת
מסכנת את הנצחון ומונעת בעד יהודים
מיסכנים לבוא לחוף מיבטחים•
למזלנו, התעקש בודן ברוב טיפשותו ולא
קיבל את הצעת טרומאן. תחת זאת
החריף את משטר־הדיכוי בארץ. לוחמי המחתרת
הוצאו להורג, ועל־ידי כך הביאו
לגיוס לוחמי־מחתרת חדשים, במספר גובר
והולך. הציבור רחש אהדה ללוחמים, ועל
כן לא נשאה פרי הסתת הסוכנות היהודית
נגדם. צ׳רצ׳יל החל מדבר על ״המלחמה
המלוכלכת הזאת״ בארץ־ישראל, וממשלת
בריטניה נאלצה, תחת לחץ המאבק, להעביר
את העני^׳ לארגון האומות המאוחדות.
עמדה זו של הדיקטאטורה האנגלית בארץ
הביאה למצב בו נאלצו אפילו מנהיגי הסוכנות
ללכת בדרך המחתרת הפורשת,
להחריף את המאבק בשטחים שונים —
ובעיקר בשטח ההאפלה. כך נוצר מעגל־קסמים
לטובת מלחמת־השיחרור, וסוף ה־דיקטאטורה
הבריטית, כסופה של כל דיק־טאטורה
הנשענת על כוח הנשק בלבד, היה
להתמוטט.
אני מאמין כי דוגמה זו חלה על המציאות
של היום• אם תונהג בארץ שיטת הבחרות
האזוריות, יובטח למפא״י רוב מוח

בכנסת הבאה, בגבולות של 100 עד
110 מתוך 120 המאנדטים שבכנסת. תיא-
בונה יגדל, שלטונה יאמץ לעצמו יותר ויותר
תכונות רודניות, עד שתקום במהרה
דיקטאטורה מפא״יית גלויה ומדכאת.
שוב לא יהיה קיים חופש הביטוי. לא
יהיה עוד חופש עתונות. משרדי הממשלה
יטוהרו מן הפקיד הלא־מפא״יי האחרון. השלא
תהיה
מנגנון המפא״יי ידאג לכך
עוד כל אפשרות להפיל את השלטון באורח
דמוקראטי. מפת־הבחירות תשורטט כך שבכל
הבחירות הבאות יובטח רובמפא״יי
בכל אחד מ־ 120 אזורי הבחירות.

״שוללי השינוי צודקים״
* 4בחינה זו, אני מסכים עם ההערכות
הפסימיות ביותר של שוללי שיטת הבחירות
האזוריות־הרובניות. אני מצטרף לדברי
אורי אבנרי בגליון אתגר מס׳ ,3בהם
הוכיח -כי שיטת הבחירות הזאת תוביל בלבחירת
איש מפא״י כמעט בכל הכרח אזורי־ד,בחירה בארץ.
קיימת בארץ השקפה תמימה כאילו חיים
אנו בביתן של זכוכית. אומרים כי מפא״י
לא תעיז לעשות מעשה שיהיה למורת־רוחה
של ממשלת ארצות־הברית, או של התורמים
היהודיים למגבית. זוהי אשלייה. אין
ממשלה נוחה יותר לממשלת וואשינגטון
מאשר ממשלת בן־גוריון, המבטיחה את
הגבולות הקיימים לעוד אלף שנה, הקשורה
במערך המערבי והפועלת לפי תכתיביו.
ארצות־הברית גם הוכיחה כי אינה מהססת
לתמוך בדיקטאטורה כשזה נוח לה• ,ואילו
לגבי התורמים היהודיים — מה איכפת
להם? כל ממשלה ישראלית תהיה קדושה
בעיניהם, בן־גוריון (וכל דיקטאטור אחר
שיבוא במקומו) ייראה בעיניהם כגיבור
הדור, והם יתרמו בהתלהבות לממשלה שתבוא
אליהם בשם ישראל, כפי שתרמו לפני
שני דורות לכוללים וליהודי־ד,חלוקה שישבו
על החומות של ארבע הארצות הקדושות,
למרות החיכוכים והקטטות שביניהם.
אנשי מפא״י יטענו, כמובן, שכל מחשבה
על דיקטאטורה היא מהם והלאה. הם
יכריזו כי אין ברצונם אלא לכונן באמת
ובתמים משטר של דמוקראטיה מוחלטת,
שיתכן רק אתרי בחירות אזוריות־רובניות.
לאלה יש חשובה פשוטה: אדרבא, תוכיחו.
איך תוכיחו? על־ידי כך שתשחררו מיד
את האזרח מכל הכבלים המפלגתיים, לפני
שינוי שיטת־ד,בחירות. אתם חייבים:
9להעביר את מערכת הבריאות כולה
לידי המדינה;
9לפרק את השלטון המפלגתי בהתיישבות;

לטהר את המשטרה מיסודותיה ה־מפא״יים,
ולהפכה לכוח כלל-לאומי, בו
יימסרו עמדות־הפיקוד לחברי כל המפלגות.

• לערוך טיהור מקביל במערכת ד,בטחון;
0לפרק
את הנכסים הכלכליים של
האגודות המקצועיות, ולאסור על האגודות
לצבור הון המשעבד את חבריהן למזכירים;
0לחסל את התלות של דורשי־העבו־דה
במזכירים המנהלים את פעולתם המפלגתית
במסווה שרות המדינה;
, 0לחסל את השיכונים המפלגתיים, ולא
רק למראית-עין;
9למסור את קול ישראל, המכשיר התעמולתי
המרכזי של מפא״י, לידיים בלתי־מפלגתיות;
9לשים
קץ לנסיון לשעבד את מערכת
המשפט לזרמים מפלגתיים.
אס יבוצעו כל התיקונים הללו, לפני שמישהו
יעלה מחדש את רעיון הבחירות־האזוריות־הרובניות
— אז מותר יהיה ל־התיחס
ברצינות לטענה כי בחירות אלה
לא יביאו לדיקטאטורה. כיום, מי שמאמין
לטענה זו, אינו אלא תמים, אם להשתמש
בלשון עדינה.

״יהיה מרחץ דמים״

ך 4ו, תהיו טורח. לא דיק־טאטורה
מוסוזית, באיצטלה דימוקרא־טית
כמו עכשיו, אלא דיקטאטורה גלויה
לעיני כל, בלתי־חוקית ומבוססת על מ חר,זרוע
של השלטון• כל שוחר־חופש, כל
פאטריוט ישראלי, יבין אז כי לפניו רק
דרך אחת: להפיל דיקטאסורה זו בכוח
הזרוע.
יתכן כי דורנו — הדור שכבר הפיל בהפיכה
מזויינת את הדיקטאטורה של הכובש
הזר וניהל את מלחמת־ד,שחרור נגד צבאות
ערב — שוב לא יהיה מסוגל למלחמת־שיחרור
נוספת. אולם הדור הבא, הדור ש־נולד
אחרי המאבקים, יעמוד בפני עובדה
קיימת של דיכוי דיקטאטורי, של פולחן
המנהיג, אולי של מחנות־ריכוז. הוא יסיק
את המסקנה היחידה שתעמוד לפניו: להתקומם
נגד דיקטאטורה זו ולנהל מלחמת־שיחרור
כדרך אבותיו.
ואל יטענו נגדי כי אני שואף למרחץ־
דמים. כי מרחץ־דמים יהיה בין כד. וכה.
אם נקבל את ד,הנהר, כי מפא״י לא תמסור
גם היום את השלטון לרוב דמוקראטי אנסי
מפא״יי ללא מרחץ־דמים — הרי כל השאלה
היא רק שאלה של זמן.
אם נמשיך לשחק במישחק הדמוקראטי
הכוזב, הרי אנו רק דוחים את מרחץ־ה־דמים,
אולי לתקופה של מתיחות על הגבול,
בה תסכן מלחמת־האזרחים את עצם
קיום המדינה. אם נסכים עתה להנהגת שיטת
הבחירות האזוריות־הרובניות, ובזאת
נחיש את הקמת הדיקטאטורד, המפא״יית
הגלויה — נעבור שלב בלתי־נמנע זה עוד
בתקופה בה אין בכוחם של אויבים חיצוניים
לסכן את קיומנו.

א ״ כ מן:

אי שות קו פ תו

המאמר ה־ 12 בסידוה: מה יהיו סימני־ההיכו של תנועה נאצית חדשה בעולם?

מאת

א1ד• א מדי תשכב לבחור
הדלת. בתול יטה
זקנה שנשדדה פעם על־ידי פורץ, אשר הסתתר מתחת למיטתה, שוב לא
^ 6לישון מבלי להסתכל תחילה מתחת למיטה. נדמה לה בי כל פורץ נוסף מוכרח
גם הוא במחבוא זה. לא עולה בדעתה כי הגנב הבא יתחבא דווקא בארון, או מאחורי
זוהי הדוגמה אותה כדאי לזכור כשניגשים לשאול את השאלה העיקרית הקשורה
דות הנאציזם: האם זה יקרה שנית? האם יקום אייכמן חדש?
הנאציזם הוא מחלת־רוח לאומית. הוא יכול לקרות שנית. אולם אין הוא חייב להופיע
שנית באותו מקום ובאותה צורה בהם נתגלה בפעם שעברה. אין כל חוק הקובע כי גם
הנאציזם הבא יהיה גרמני, או שיניף ברמה את דגל צלב־הקרס דווקא.

החדש, כאשר יופיע במעטה חיצוני שונה. אכן, דרוש ראדאר מסוג חדש, מעין מכשיר

מכ״ם — מגלה־כוונוח־ומהות.
תנועה מהפכנית אמיתית, כמו הקומוניזם, למשל, אינה יכולה להופיע אלא בלבוש
אחד. אפשר להכיר את הקומוניסט בבל מקום — כי הוא דומה לכל קומוניסט אחר,
באמונותיו היסודיות, בשיטותיו ואף בסיגנוניו. קיים הבדל בגוונים בין קומוניסט סובייטי
לבין קומוניסט סיני או יוגוסלבי, הבדל הנובע משוני הרקע הלאומי, המשפיע בהכרח גס
על נושאי רעיון בינלאומי. לעתים קרובות אף מנסים קומוניסטים להסתיר את סימני
ההיכר הבולטים שלהם, לצורך הקמת אירגוני־הסוואה. אולם אפילו שיטה זו היא אחידה,
וקל להכירה.
מכאן שאם יקום מחר לנין חדש בספרד, או טיטו חדש בפאראגואי, או מאו חדש בתאי׳
לאנד, לא יהיה כל ספק לגבי זהותו.
אולם הנאציזם אינו תנועה מהפכנית מסוג זה. אין הוא קשור באידיאולוגיה מסויימת.
להיפך, אחד מסימני־ההיכר העיקריים שלו הוא כי הוא בז בעומק נפשו לכל אידיאולוגיה,
ולא רואה בד, אלא מכשיר תעמולתי — מכשיר הנבחן אך ורק על־פי יעילותו. לרוב מנסים
ההיסלרים הגדולים והקטנים להתעטף באיצטלה של ״אנשי־מעשה״ ,הבזים ל״פטפוטים
אידיאולוגיים״ ,השוברים ״כבלים רעיוניים״ .הדבר מאפשר להם לא רק להופיע בעיני
ההמון כחברה׳מניס המסוגלים ״להוציא את המדינה מן הבוץ״; הוא מחפה גם על אי־יכולתם
הרעיונית, מאפשר להם כושר־תימרון קיצוני ומחניף לשכבות היותר־מטומטמות.
״מבאן שאין לחפש את סימן־ההיכר של הנאציזם במיסגרת רעיונית מסויימת. הנאציזם
הגרמני דגל בתורת־הגזע, כפי שגובשה בגרמניה בדור הקודם. בתקופה אחרת, בארץ
אחרת — ואפילו בגרמניה עצמה — עלול נאציזם חדש להופיע באדרת אידיאולוגית הפוכה׳
לדגול באנטי־גזענות קיצונית. אם כן, כמה אפשר להכירו?

נים בעיקר מנאצים וותיקים שלא חזרו למוטב, שהשפעתם על הנוער הגרמני אפסית כמעט.
האנושות עדיין דומה לזקנה המסתכלת מתחת למיטה. כאשר פסיכופאס גרמני אומר
בבית־מרזח כי יש לשרוף את היהודים שנותרו בחיים, מרעידים דבריו את מיתרי־הזיכרון
של האנושות. כאשר קבוצות ניאו־נאציות מארגנות מיבצע עולמי של ציור צלבי־קרם,
בעזרת גברברים המחפשים פורקן ופירסומת, נדלק אור אדום של אזהרה ברחבי העולם.
אסור לזלזל בקבוצות ניאו־נאציות אלו. הן מהוות אינטרנציונל מאורגן היטב, בעל שלוחית
בעשרות ארצות, והן מנסות — כמו היטלר עצמו — לרתום את הסוס האנטי־קומו־ניסטי
לעגלתן. כאשר פירר אמריקאי בשם רוקוול משמיע נאומים אנטישמיים בוזאשינגטון,
וכאשר בריונים של מפלגת מוסליי מכים בבריטניה מדינאי כושי, אין לעבור על כך לסדר
היום, כאילו היתה זאת הלצה של ילדים. כי גם מעשיו הראשונים של אדולף היטלר לא
נראו בשעתו אלא כתעלולים ילדותיים•
אולם אסור לתת לדמויות מגוחכות ומבהילות אלה לרתק את יכל תשומת־הלב. אלה רק
חיקויים עלובים של היטלר, לא היטלרים חדשים. ואילו ההיטלר החדש יבול לקום בכל עת,
בכל ארץ, בכל צורה. כמו מכשיר ראדאר, המסתובב במעגל של 360 מעלות כדי לגלות
אוייב העשוי להופיע מכל עבר, כן חייבת הערנות האנטי־נאצית של האנושות להיות
דרוכה להופעת הימלר חדש במקום בלתי־צפוי.
מה תהיה דמותו? מה תהיה לאומיותו? אילו רעיונות ישמיע, ואיזה דגל יניף? מראש,
לא תיתכן שום תשובה על כך, זולת אחת: קרוב לוודאי כי למראית עין לא יהיה״ מ שום
דמיון להיטלר הראשון.
לכן חייבת הערנות האנטי־נאצית להיות מודרכת בידי אנשים שאינם הולכים שולל אחרי
דפוסים חיצוניים. רק אדם היודע להבדיל בין המעטה החיצוני החד־פעמי של הנאציזם
הגרמני, לבין המהות הפנימית האמיתית שלו, יהיה מסוגל להבחין בעוד מועד בהיטלר

״ כ פי רו תי הםת כי רו ם ! ״

* יטו הנצרתי אמר, בשעתו ,״בסירותיהם תכירום!״ כיוון שאסור לחכות עד שהנאציזם
7החדש יספיק להניב את פריו המורעל, יש להיאחז בסימני־היכר מוקדמים יותר. הרשימה
הבאה היא בהכרח חלקית ושטחית, אד דומני שהיא מצביעה לפחות על הכיוון הנכון:
0כל נאציזם יוצר אליל, העומד מעל לפרט והתובע מן הפרט להשתעבד לו לחלוטין.
האליל יכול להיות ״המדינה״ ,או ״הגזע״ ,או ״העם״ או כל מיבנה קיים או דמיוני. מהיתו
אינה חשובה. חשוב רק שהוא עומד מעל לכל ביקורת הגיונית, שאין הוא קיים כדי לשרת
את האדם, אלא שהאדם חייב לשרת אותו.
• כל נאציזם מטפח את רגש־העליונות של ההמון אותו הוא משעבד. לא חשוב כיצד
הוא מגדיר המון זה — כעם ניבחר או כגזע עליון. חשוב רק כי הוא נותן לפרט המדוכא
וחסר־הישע את האפשרות להזדהות עם דבר גדול, מזהיר, שופע־כיח.
• כל נאציזם חייב לדכא מעוט מסויים. להיטלר היו היהודים שלו, וקשה לתאר מטרה
אידיאלית יותר לשילהוב שינאת ההמון. כי האנמי־שמיות היא בעלת שורשים חזק־ם ועתי׳
קים בתרבות המערב. אולם נאציזם אחר יכול להיטפל לכל מיעוט אחר — שחורי־עור או
אדימי־שיער, קומוניסטים או באהאיים. המיעוט אינו נרדף בשל עצמו. הוא נרדף מפני
שהרוב במשטר הנאצי זקוק למטרה ברירה לשינאה ולהתעללות, מיעוט כלשהו אשר אפשר
לזהית איתו עם כל המיגרעית אשר בעל תסביך־נחיתות מדגיש בקיומן בתור עצמו .״לולא
היו קיימים יהודים, היה היטלר מייציא א1תפ״ — אימרה שגורה זו אינה, הלצה, אלא הגדרה
של אחת מתכמית־היסוד של הנאציזם.
• כל נאציזם זקוק לסיסמות שיש בכוחן לעורר התלהבות קיצונית, להט דתי, שיכרון
המוני. תיכן הסיסמות אינו חשוב — חשיב רק שאפשר למית בעדן. אדם א־נו שש למות
למען תוססת־יוקר או למען סובסידיה לייצור חלב — אולם הוא שש למ-ת למעו ״רייד
שלישי״ ,״חופש—שיוויון—אחוזה״ או ״עליה חופשית — מדינה עברית!״ ככל שהסיסמה
רחוקה יותר מחיי היום־יום האפורים. כו גדל כוחה לעירר התמסרות קיצינית מסיג זה.
כל נאציזם זקוק לאוייב. השלום היא מוות לנאציזם, כי בשלים איז לדרוש קודרנית
סיצוניים מן הפרט, איו לסייס מתח גביה, איז לסיים משטר־חירים מתמיד וטרור פנימי.
לכו דרוש איייב ״הזומם לרלותנו״ ,איייב המעמיד כביבול בסכנה את עצם הקיים ה״
לאומי — ואס אוייב זה מראה, חס ושלום, נטייה כלשהי להתפשר, יש לדרבן אותו
להחרפת המארס.
#8כל נאציזם זסוק לפילחז המנהיג. יתכן כי וועדה של כמה אנשים אפירים מסיילת
לנהל את עניני המדינה ביתר יעילות מאשר מנהיג יחיד, המוכה שיגעיו־גדלית. אולם
וועדה אינה יכולה להלהיב, ואין היא יכולה לנצל ואו לספק) את הצורר באבא, את הצורך
בהזדהית עס מישהו גדול וחזק, הסיים בתת־הכרתס של כל אדם וכל עם.
חלק מן התכינית האלה קיים בכל תנועה מהפכנית. רק קיום כל התכינות יחדיו, במזיגה
מסויימת ואופיינית. ייצר את האיפי היאצי של התנועה. לכו כיזרת הטענה כי איי הידל
בין הסומוניזם לנאציזם, מפני ששני המישטרים דמו זה לזה בכמה תכונות חשיבות. יכיל
אדם להתנגד לקימוניזם באותה חריפית בהתנגדו לנאציזם — אד חייב היא להכחיד בביריר
בהבדל המתיתי בין שחי התנועות. אחת מהו נושאת באידיאלים מיסרייס (ולא חשיב אס
הוגשמו על-ידה אם לאון, בשעה שהשניה נשאה ברעיון בלתי-מוסרי ובלתי־אנושי במהותו.

ביודספר לדיקטאטורים

־־־ס! זז 1.1,ן! ו ־ווון 3ן ו1זו רו וו 1ייוס־_
ף* שיא ימי״הזוהר של הנאציזם, פ־רסם אנטי־פאשיסט איטלקי, הסופר איגנאציו
_4סילונה, ספר שנון מאוד בשם בית־ספר לדיקטאנווריס. היה זה מחקר מעמיק למדי,
שנכתב בצורת דו־שיח בין מנהיג נאצי אמריקאי לבין מומחה אירופי לנאציזם. הנושא:
השיטות שיש להשתמש בהן כדי להשליט את הנאציזם באמריקה.
הנאצי האמריקאי הזכיר את ״המיצעד לרומא״ של מוסוליני ואת שריפת־הרייכסטאג בגרמניה,
ושאל איזה מאורע דראמתי יכשיר באמריקה את הרקע להפיכה ואצית. ה״רוססוי־הציע
שתי אפשרויות: לפוצץ את אנדרטת החמת, אי לגנוב את האפר. של החייל האלמיני.
במיקרה הראשון יובל הדיקמאטור, אחרי תפ-סת השלטין, לבנית את הפסל מחדש ולהנציח
את עצמו על הבולים כ״מחזיר החרות״ .במקרה השני יוכל לארגן מיצעד ארצי חגיגי
להחזרת האפר לעיר הבירה, ולנצל מיצעד זה לצורך ביצוע ההפיכה.
י: בצירה הימוריסטית זו המחיש סילינה את אחת התכונות העיקריות של הטכניקה הנאצית
— ההתבססות על סנטימנטים קיימים, וניצולם לצורר מטרה שהינה היפירם הימיר.
היטלר הגרמני הטיף ״לדיסמאטירה, כי העם הגרמני נמה מטבעו וואילי עדיין ניכה) למשטר
סמכותי. אולם היטלר אמריקאי אמיתי ( .בניגוד לפסייופאט אווילי כמי רוקוול) יביו כי
אידיאל החופש מישרש עמיק בתידעה האמריקאית. על כו יציג את עצמו כמציל החופש
מפני כוחית השיעבוד. אם יצטרר להקים ד־סייאטורה כדי להציל את אמריקה מידי שוחרי
הדיקטאטירה• יוסבר הדבר על־ידו כהכרח חולף, שרות נאמו לחופש.
ג׳ו מק־קארתי המנוח, אח שהיה רק נאצי חלקי וחובב, הלך מבחינה וו בדרך הגבינה.
היטלר עצמו שנא את הרעיון הסוציאליסטי מעומק נפשו, כמעט שינאה גופנית. שינאה
זו הטביעה את חותמה על כל זיכרונית־הנעורים שלו, כפי שהועלו על־ידו במיי! קאמפך.

אולם בבואו לייסד את מפלגתו, הבין כי
המוני גרמניה נאמנים לסוציאליזם וכי דוז־קא
הסוציאליזם מלהיב אותם. לכן אימץ,
אחרי היסוס קצר, את הסיסמה הקדושה.
האיש שמטרתו העיקרית היתה לשבור את
תנועת־הפועלים הגרמנית ולקבור את הרעיון
הסוציאליסטי, הכריז על עצמו בעל ״סוציאליסט
לאומי״ ,קרא למפלגתו ״מפלגת סיע־לים״
.הוא צעק כי קארל מארכס היהודי זייף
את הרעיון הסוציאליסטי, וכי הוא, היטלר,
יגשים את הסוציאליזם ״הגרמני״ ,״האמיתי״*.
אילו היה היטלר קם כיום במרכז איר!פה,
,קרוב ל! דאי שלא היה משתמש עוד במושג
״סוציאליזם״ ,שאיבד בינתיים הרבה מכוחו
להלהיב ולהצית יצרים, אחרי שתנועת־הפוע־לים
האירופית נכשלה בצורה כה מחפירה
במאבקה נגד היטלר המקורי. עתההיההיט־לר
בוחר לו, מן הסתם, מושג קיצוני יותר.
למשל :״נאציונל־קומוניזם״ או ״קומוניזם
אירופי״ .הוא היה מתיימר להקים כוח שלישי
בעולם, נגד הקאפיטליזם הרקוב ונגד ה־סטאליניסטים
שבגדו בקומוניזם ״האמיתי*.
הוא ה •ה מטיף למשטר שיתופי ״אמיתי״,
״ברוח תרבות אירופה״.
דבר אחד בם ו) 1לגמרי: היטלר החדש היה
מגדיר את עצמו כאנטי־נאצי קיצוני, מגנה
בקולי־קולות את שיטות היטלר המקורי,
ש! פך דמעות על קברה של אנה פראנק.
קרוב לוודאי כי היה מאמץ לו כסמל את
ה־ ¥של צ׳רצ׳יל, או מגדל־השמירה של
דאכאו, כדי להבליט כי מטרתו העליונה בחיים
ה־א לקדש מלחמה על כוחות הנאציזם
והפאשיזם. שם טוב לתנועה נאצית חדשה
יהיה ״הליגה האנטי־נאצית״ ,או ״ברית משוחררי
מחנות־הריכוז״ או ״תנועת ההתנגדות״.
היטלר אמריקאי, לעומת זאת, היה מתחשב
ברעיון היוזמה הפרטית, השולט בתודעה
האמריקאית (למרות שבמציאות הכלכלית האמריקאית
של ימינו אין רעיון זה אלא
פיקציה) .היטלר אמריקאי היה מתיימר להיות
אנטי־סוציאליסטי ואנטי־קומוניסטי קיצוני.
הוא היה טוען כי הבוגדים רוזבלט, טרומן
ציור זה צוייר בידי שמואל בק, על־פ׳ מא,
1975 בהנהגת פלמ״זזניק בשם בנימי! הראל, הנראה בציור נואנ
ואייזנהואר שללו מאמריקה את תחושת-
מרו של אורי אבנרי לפני חמש שנים (התחת
דגל הנושא את סמלו, שלושת החיצים של מיבצע •עשר הי
ייעודה, נתנו לסוציאליזם הזוחל לשבור את
עולם הזה ,)920 בו תיאר תנועה נאצית ישראלית דמיונית משנת
מנות״ .נאמניו מברכים בברבה הרשמית, ברבת שלוש האצבעות
המוראל שלה, ולכן דרוש מנהיג שיעניק לה
דגל חדש ומשמעת לאומית, כדי לעמוד בהצלחה במלחמת־החופש נגד הפושעים האדומים.
אם מפלגה נקראת בשם ״ראדיקאלית״ ,יש לחשוד בה שהיא מתונה ושמרנית. ומפלגה
תנועה כזאת היתד, מכנה את עצמה בשם כמו ״מפלגת החופש״ או ״התנועה הניאו־הקרויה
״כללית״ ,קיימת, בדרך כלל, לשם שמירת הפריבילגיה הפרטית של קומץ אינטרסנליבראלית״
.כיום נראית אפשרות בזו רחוקה, אך היא לא תראה כך אם תעמוד ארצות־הברית
טים. כך זה בעולם — וגם בישראל.
במיבחן כפול של משבר כלכלי חמור ושל עלית־כוח מפחידה של ברית־המועצות.
לדבר כמה וכמה סיבות. כל אדם רוצד, להיות מה שאיננו. כל מפלגה חדשה משתדלת
לנחש מה תהיה האשמה העיקרית שתופח בפגיה, ומבקשת לקדם את פני הרעה על־ידי
מובן שאין הנאצים בודדים בשאיפתם להסתת את מהותם על־ידי שם האומר את ההיפן
שם שיקהה מראש את העוקץ. אצל הפאשיסטים למיניהם, ובראשם הפאשיסטים השייכיב
ממה שהם רוצים. כל מפלגה שהתפלגה ממפלגה אחרת קוראת לעצמה ״תנועה מאוחדת״
למין הנאצי, הפכה תופעה מקובלת זו לשיטה מחוכמת. אפילו השם ״פאשיזם״ עצמו
או ״תנועת האחדות״ .כל תנועה ריאקציונית נוטה לקרוא לעצמה ״סוציאליסטית״ ,או
כוזב. הפאשוס, צרור של קנים מסביב לגרזן, היה סמל החוק ברומא העתיקה. ואילו
לפחות ״סוציאלית״ .פלג שכל שאיפתו להשתלב במישטר ישן מקפיד לקרוא לעצמו ״חדש״.
הפאשיזם האיטלקי ווזקא שאף לחיסול עצם המושג מדינת־חוק.
* כמו נל שאר רעיונותיו, נגנב נם זה מזולתו. ההיסטוריון אוסבאלד שפנגלר, הוגה־

היטדר ישראל׳
דעות לאומני וריאקציוני מובהק, ניסה אחרי מלחמת־העולס הראשונה לסבר את אוזני
הפועלים הגרמניים בתיאוריה כי ״סוציאליזם״ ו״הרוח, הפרוסית״ הם היינו הך, מאחר
אם ישנה אפשרות שיקום אי־פעם נאציזם ישראלי? האם יכול היסלר הבא
ושניהם דוגלים בשיעבוד הפרם לכלל. חוברתו פרוסיות וסוציאליזם היכתה אז גלים.
להיות עברי, בן מדינת ישראל?
בשעתו נפוצו שמועות עקשניות כי היטלר הוא ממוצא יהודי. מעולם לא נמצאה כל
הוכחה לטענה זו. יותר מעניינת היתד, טענה אחרת, שהושמעה לא פעם בחוגים השמרניים
של פרוסיה, שסלדו מהיסלר. אלה טענו כי הסיגנון הבומבאסטי, התעמולה הצעקנית
והתיאטראליות המופרזת של היסלר מתאימים יותר לבן־המזרח מאשר לגרמני — כי בגרמניה
הועלו תמיד על נם אנשים שקטים, מאופקים, בעלי שליטה עצמית. טענות דומות הוש
מעו לא פעם נגד הקומפוזיטור החביב על הימלר, ריכארד וואגנר, שנחשד כבעל דם יהודי.
היו שפיתחו רעיון זה וטענו כי כל עיקרי התורה הנאצית לקוחים ממסורת היהדות. מי
המציא את תורת־הגזע, אם לא עזרא הסופר, מחוקק חוק־נירנברג המקורי נגד נשואי׳
תערובת? מי המציא את רעיון ״העם הנבחר״ ,והדביק לכל שאר העמים את כינוייה,בוז
״גויים״? מי כתב ספרים מלומדים על כך שבל יוצרי התרבות בעולם, משפינוזה יעד
איינשטיין, היו בני גזע עליון אחד? בקיצור: האם הנאציזם איננו יהדות הפוכה?
דעות כאלה הן כיום בחזקת קוריוז. אולם המציאות הישראלית העלתה גורמים נפשיים
חדשים, העשויים להכשיר את הקרקע לפאשיזם. בארץ אין מסורת דמוקראטית אמיתית.
קיימים בה חוקי־חירום שהיסלר לא העז לחוקקם, ומדי פעם מורגשים געגועים ל,
חזק״ ולדיקטאטורה. בשום מדינה במערב לא קיים עוד פולחן אלילי כה חזק למסגרת
הממלכתית כמו בישראל, והמילה ״מדינה״ היא כיום המלהיבה ביותר בשפה העברית.
בשולי החיים הציבוריים קיימים בארץ כמה פלגים ואישים בעלי סימני־היכר נאציים
חלקיים. אולם דומני שאם אי־פעם יקום היטלר ישראלי, לא יבוא דווקא מחוגים אלה
חסרי־הכישרון. סבירה יותר האפשרות כי היטלר ישראלי ינסה לאמץ לעצמו. סיסמות
מהוזי הפלמ״ח וההתישבות, שיתעטף באיצטלה של ״חלוציות חדשה״ ,שינסה להציל את
״האופי המערבי״ של המדינה, שיטיף לדיכוי המיעוטים ולשינאת הערבים.
איני מנסה לומר לרגע כי עלית היטלר ישראלי קרובה לוודאי, או אפילו בעלת סיכוי
חזק. אך אני רוצה להדגיש כי הדבר אפשרי, וכי האזרח הישראלי מצווה לערנות לגבי
המתרחש בביתו, כמו אזרח כל מדינה אחרת.

בישראל?

אזהוה למחר

מגדל־שנזירח בנזחנררחהשנודה אושוויץ־בירקנאו, וקטע
של גדר־התיל המחושמלת. מושמזי מחנה זה לא שמו
לב לגילויים הראשונים של עליית הנאצים, לא תיארו לעצמם כי ברבות הימים יהיו קרבנותיו.

אץ ״נייניס פנימיים:״

ך * אם הם יקומו מחר? איש אינו יכול לדעת. רק דבר אחד ברור: הם עלולים לקום
1י מחר. החידק קיים בגופו של כל עם• כאשר יתאימו הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות
והתרבותיות, הוא עלול להתפרץ בכל מקום שהוא.
בעולם של ימינו עדיין קיימת האגדה כאילו יש לכל מדינה ״עניינים פנימיים״ ,אשר
למדינה אחרת אסור להתערב בהם. היטלר הוכיח כי עליית הנאציזם בכל מדינה שהיא
אינה ענין פרטי של אותה ארץ. היטלר בראזילי יסכן את שלום כל עמי דרום־אמריקה. היט־לר
לבנוני יהווה סכנה לכל המרחב השמי. היטלר אמריקאי או רוסי יהווה סכנה לעילם.
יתכן שזה הלקח העליון שיש ללמוד מתקופת אייכמן: הארובות של אושוויץ נולדו בעיר
פרובינציאלית בגרמניה הדרומית, ואיש מן המיליונים שעתידים היו להישרף באושוזיץ —
יהודים, פולנים, צרפתים, רוסים — לא שם לב לכך, אותה שעה. אסור לאדם להיות אדיש
לתופעה נאצית בכל מדינה אחרת — כשם שאסור לו להתעלם מעכברושים נושאי־דבר
בחצר בית־השכן.
אייכמן המקורי, בורג קטן במכונת ההשמדה, יושב בכלא ישראלי, ושוב לא יוכל להזיק
לאיש. יתכן שברגע זה נולד, באחת מחמש היבשות, אייכמן חדש.

דליה לביא, הכוכבת החדשה, כפי שוק
כיום היא התגלית הטריה
ביותר געולם־הבד הכינלאו־מי.
תמונותיה מפארות את
גדולי השבועונים והעתונים
בעולם. מפיקי־סרטים מציפים
אותה בהצעות. טורי־הרכילות
מזכירים את שמה,
החברה הפריסאית מתגאה
בנוכחותה. כבר כיום, כשהיא
עדיין טירונית כשדה
הבד וכאשר זקפה לזכותה
רק תפקיד ראשי כסרט ישראלי
אחד (״חולות לוהטים״)
מקבלת דליה, לדברי העתונות הצרפתית, שבר של שלד
שה מיליון פראנק (כחמישה־עשר אלף לירות) לסרט -משבורת,
שאם אומנם נמסרה כדיוק, היא אחת הגבוהות בקרב כוכבות־הקולנוע
הצרפתיות.
דליה לביא, כדומה ליתר כוכבות הקולנוע הישראליות -זיוה
שפיר-רודן, חיה הררית ואילנה עדן -הינה ילידת חיפה.
כצריה-עץ ישן אד מרווח ונקי, משוח צבעים בהירים ומרוהט
בפשטות, הנשקף אל מול חוף־הים בקצה שכי־ציון שליד נהריה,
ישבה השבוע חיה לוינבוק, אשה בעלת שערות מכסיפות שפיט
נים של יופי נדיר עדיין ניכרים בפניה. כעלעלה באלבום התמד
נות הגדול שלה, כשהיא דוברת עברית וגרמנית חליפות, העלתה
האם את דמותה של בתה המפורסמת, בפי שנחרטה בזיכרונה
מאז ילדותה.

*ץ מונותיה של דליה מופיעות בעי!
! תוניס. תמונות צבעוניות גז־ולות ועד
קיות. אני גוזרת כל תמונה שלה שמתפר־סמת,
ומדביקה אותר, באלבום. כי בשבילי
נשארת דליה׳ הגבוהה והיפהפיה, אותה
דליה קטנה שלי. הנה גלויה שהיא שלחה
לא מכבר לאחיה, יוסי ומיכל. הנה מה
שהיא כותבת :״ליוסי ומיכל היקרים• פא״
ריס יפה מאוד ואני נהנית מאוד. אבל
לכם טוב יותר וכדאי יותר, כי אתם בשבי׳
ציון.״
דליה שלי נולדה לפני 18 שנה, בחיפה״

[10 118X1011

לו ־נסק
כשהביאו אותה אלי אחרי הלידה, הבחנתי
מיד שזאת אינה ילדה רגילה. היא היתד,
יפר,פיה מהיום בו נולדה. היו לה כבר
אז ריסים נאים, גבות סבוכות ושיער שחור
וארוך כל־כך, עד שהאחות שטיפלה בה
יכלה, כעבור שבועות מספר לקלעו לצמד,
קטנה.
היא לא היתר, רק יפה. היא היתד, גם
זללנית ושובבה גדולה, עוד בהיותה תינוקת.
כשהגיעה לחמישה חודשים, התרוצצה
במיטתה ונפלה ממנה. נבהלתי מאוד. חשבתי
שקרה אסון. עד היום אינני מבינה כיצד
ניצלה דליה מן המכה ולא אירע לד, דבר.
כשהייתי לוקחת אותה בעגלת־טיול, הייתי
חייבת להחזיק אותה ביד אחת וביד
השניה להסיע את העגלה. כאשר לק הייתי
מרפה את ידי ממנה, היתד, נופלת, ונשארת
תלויה מחוץ לעגלה, ברצועות. קנינו
לה לול בתקזזד, שהוא ירסן קצת את מרצה
הסוער. אך לא יכולנו להחזיקה בו זמן
רב. היא קיפצה בו ונידנדה אותו בעוצמה
כה גדולה, עד שכעבור זמן קצר שברה
אותו לגמרי.
דליה היתר, בת תשעה חודשים, כשמיטת
התינוק שוב לא יכלה להחזיק אותה. היא
היתד, מחליקה ממנה ומטפסת על השולחן
מבלי שהצלחתי להבחין כיצד היא עושה
זאת. היא התרוצצה בכל הבית, על ארבע,
הפכה ושברה כל מד. שפגשה בדרכה.

״היא דא נחה אף רגע״

שנה וחצי

מתיזה מים מן הברז שבחצר ביתה,

עשו

1X11 #111
דליה לוינבוק:

בחברת אחיה ואחותה הצעירים, יו
ומיכל, אליהם היא קשורה עד היו
מנהלת איתם חליפת מכתבים פירנית ונלוית־לב מאו

ך * עתק י ^ בקו 15 מגו רנ^?זדפ ה
אחת התמונות הסולידיות
1 | 1ט דליה מצטלמת במצב אופייני לגיל 1 1לשבי־ציון. דליה היתר, אז בת שנתיים.
המעטות אשר באלבומה של
111/111 בו הירבתה להשתולל ולמצוא פורקן ל הייני בטוחים שהיא תהיה ציירת גדולה.
צילום ליד ביתה, בשבי־ציון.
מזגה הסוער, שהתבטא במעשי־קונדס מסמרי־שיער. בגן־ד,ילדים בלטה דליה במיוחד בדמיונה העשיר.
כל חוויה שעברה עליה העבירה מיד
לנייר. באמצעות צבעים עזים ונוגדים. כשאני
מתבוננת כיום בציוריה, אני רואה שהם
מצטיינים בשימת־לב לפרטים שילדים
בגיל זד, נוהגים׳ בדרך כלל, להתעלם מהם.
אין אנו משפחה דתית. אולם אביה של
דליה היה שומר מסורת. הוא היה לוקח
עמו את דליה לבית־הכנסת. שם היתד, דליה
מרסנת את שובבותה. היא היתה יושבת
ומתבוננת שעות במתפללים וחוקרת לפשר
מעשיהם. אבא היה מסביר לה מה הוא
אלוהים והיא היחה מקשיבה לכך בהתפעלות.
במחשבתה ובדמיונה תפש אלוהים
מקום רב. היא ניסתה לבטא את הקשר שלה
אליו, כפי שהבינה אותו אז, בציוריה.
עד היום מאמינה דליה באלוהים, ללא
קשר עם דת כלשהי. היא רואה אותו
כאבי־העולס הנמצא בטבע ובליבות בניד,אדם.
כשד,יתד, בת ארבע, התחוללה יום
אחד סופה חזקה מלווה רעמים וברקים.
דליה לא הצליחה להירדם. היא הקשיבה
לרעמים, ולבסוף אמרה :״אמא, מספיק.
עכשיו אקח סולם, אעלה לאלוהים ואגיד
לו שיפסיק.״ למחרת ציירה דליה ילדה,
מנשואי דליה וז׳אק, לפני חצי שנה. תם שבפאריס, לפני הפכה לכוכבת מבוקשת.
שראשה בין עננים — שגשם עז ניתך מהם.

שבע עשו שמונה עשו ; 5 5

חלו

לעצמה ן
חנפוץ ס

אמה מכירה אותה

11011[ 111*1111 סזזגז ^
ון./ן ן *ון ןן^ו)ן|^וו׳1ן1ן ין דן׳:ן0;^ ,י!1ו־א

*א*01
59מ*

688א *.

4 1־י״״־<וז<מיאי*<זי1, /

כל זה לא הפריע לה להיות שובבה.
פשוט אינני יכולה לזכור את כל התעלו י

ל 0,שעשתה. היא לא נחה אף רגע. היתה
מטפסת על גדרות ועל עצים ומבלה את
כל זמנה בים. פעם סגרתי את שער החצר.

מה עשתה דליה? היא חפרה בור מתחת
לשער וברחה דרכו לים. במקרה ראיתי

אותה. רצתי א!*־יה לתפסה. כשהשגתי

אותה -כבר נמצאה עם כל בגדיה בתוך
הים.
אני זוכרת איך שיום אחד, כשהייחי ב־

בית, שמעתי פתאום צעקה מבוהלת של
שכן. רצתי החוצה לראות מה קרה ונדהמתי,י
לבי כאילו הפסיק לפעום. על גגי

של מוסך, בגובה של שלישה מטר, עמדה

דליה שלי כשהיא חובקת בזרועותיה כלב
קטן. כעבור רגע חשבתי שנשמתי פורחת.
דליה ראתה אותי, מנתה בקול :״אחת,
שתיים, שלוש״ והופ, קפצה ארצה.
דליה לביא בסידרת תמונות דליה, שנישאה לפני הניעה לגיל השירות הצבאי, לא היתה מעולם
רצתי אליה, מעולפת למחצה. להפתעתי
שהופיעה בשבועון האיטלקי בצבא. אולם כנראה שעובדה זו מוסיפה בעיני הקוראים בעולם קסם
ולהפתעתו של השכן, קמה דליר, על רגליה הנפוץ טמפו. הכותרת מעל לכתבה מכריזה: היא שירתה בצבא לאישיותה. זהו סממן־פרסומת שגס האמריקאים משתמשים בו לרוב.
כשהיא מחזיקה עדיין בכלבלב, חייכה אלינו
ושאלה בקולה המקסים :״אמאל׳ה, איך ממקומות גבוהים אחרים.
פעם נחרדתי רגליה ומחייכת את חיוכה שובה־הלב. לא
מחלה רבים במשפחתנו. זה הותיר השפעה
קפצתי?!״ אחריכן ראיתי כיצד היא קופצת מהדש. אבל בכל פעם היתד, דליה קמה על יכולתי לעשות לה כלום.
עמוקה מאוד על דליה. היא התיחסה בסבכל
מי שהכיר את דליה בילדותה יודע
לנות ובהבנה לכל אדם סובל, והקדישה
דבר אחד — דליה אהבה חיות יותר מכל
זמן ומסירות לנכים. לפני זמן קצר, כש־דבר
אחר. תמ־ד היתד. מביאה הביתה חיות היתר, רק בתחילת דרכה ככ כבת קולנוע,
חולות ופצעי־ת• בעצמי לא ידעתי היכן אמרה לי :״אמא, כשיהיה לי כסף, לא
אספה איתן. נדמה היה שכל כלב, חתול
אתרום לעולם למוסדות לטיפ יל נכים. אני
או ציפור שלא הרגיש בטוב הגיע אל אביא אותו בעצמי למסכנים.״
דליה. היא הביאה גם חיות משונות אחרות
בבית־הספר הצטיינה דליה במקציעות
שלא ידעתי אפילו מה הן. פעם אחת הביאה ה הספר שהוא בתנ״ך, בעיקר ההומאניים,

ינשוף
חולה ואמרה לי :״הינשוף הוא
אהוב עליה, בציור ובספורט. אולם את מקהפרופסור
של החיות, לכן צריך להתיחם
צוע החשבון לא הצליחה מעילם להבין.
אליו בכבוד.״ רק בעל־חי אחד לא יכלה
״זה לא נכנס לי לראש.״ היתד, אומרת. עוד
דליה לסבול — את הג׳וק. אפילו היום, וי
בהיותה ילדה, רצתה דליה שלי להיות רקלד,
שתראה מקק, ודליה האמיצה תפרוץ
דנית. תחילה לא התיחסתי לכך ברצינות.
בצעקות היסטריות ותברח מיד מהמקום.
חשבתי שזר, סתם אחד משגע-,נותיר. הרגעיים,
ושזה יחלוף עם הזמן.

דדיה הסהרנית
אבל כשנוכחתי שעוברות שנים ודליה

עדיין חולמת להיות רקדנית, התחלתי לחלשאול דליה הרבתה

אחרי האפשרות ללמדה לרקוד.
•4שאלות. אבל שלא כמו אחרים, לא היתד,
במלון דולפין בשבי־ציון (חזרנו למוש מחכה
עד שמישהו יענה לה. בעצמה היתה
בה אחרי המלחמה) ,התגוררו שחקנים ואבד
משיבה מיד תשובה, כפי שהבינה אותה.
נים למיניהם. דליה השתדלה תמיד להימצא
במלחמת העצמאית היה ביתנו לא רחוק
בהברתם וללמוד מהם כל מה שאפשר.
מן הבסיס של אחד מגדודי צה״ל. היה
בין האנשים אליהם הצליחה דליה להתזה
אותו גדוד 21 המפורסם ש־ 47 חייליו קרב ולהתידד היתד. גם הרקדנית והמורה
נפלו, בשיירה בדרך ליחיעם. דליה היתר,
ירדנה כהן. דליה היתר, אז בת תשע. יראו
בת חמש, אבל אף אחת מבנות המושדנה
כהן היתד. מוכנה ללמד אותה מחול
בה המבוגרות יותר לא היתד, חביבה על
ללא כל תמורה. לא הסכמתי, כיוון שהדבר
החיילים כמו דליה הקטנה. כשהיו החיילים
היה כרוך בנסיעות ארוכות ומיגעות לתל-
במחנה, היקה מבלה רק בחברתם. היא
אביב וזה היד, עלול להפריע ללימודיה של
הכירה את החיילים שנהרגו בקרבות. מותם
דליה. הנחתי לה ללמוד מחיל בסטודיו,
השפיע עליה מאוד. יום אחד, כשהגיעה
בקרית־מוצקין, אבל היא היתד. נאלצת להידיעה
שכמה חיילים שהכירה נהרגו, ישבה
הפסיק כעבור זמן קצר. זה הפריע מאיד
דליה 24 שעות עצובה וחשבה• לבסוף
ללימודיה.
אמרה לי :״למה אלוהים נותן שיהרגו לנו
את החיילים שלנו?״ היא לא המתינה
לתשובה וענתה בעצמה :״כן, עד שהוא
דדיה והכוכבים
מגיע לארץ מהשמים עם הג׳יפ שלו הם
כבר מתים.״
* 1952הסרי טו בארץ את הסרט
באותה תקוכד, עברנו לזמן מה לגור
בעפולה. בעלי עבד כפקיד_ בקופת־חולים
מלון דולפין בשבי־ציון. דליה, עם שאר
ואני התגוררנו בבית־ד,חולים שבעפולה ה*
עילית. בכל בוקר היתד, מכונית צריכה ילדי הסביבה, היו עומדים בשער המלין
ומתבוננים בשחקנים המפורסמים הנכנם־ם
להסיעה לבית־רספר ולהחזירה אחרי הלי־והיוצאים.
דליה, שבלטה תמיד בין הילדים
מידים• דליה לא היתד, מחכה למכונית,
בשערה השחור, בעיניה ד,שחירות הגדולית,
אלא נוסעת בטרמפים. מכרים סיפרו לי שראוה
עומדת על הכביש, ילקוטה על שכמה ונע־ משכר, חיש את חשומת־ליבם של השחקנים.
הס קראו איתס אליהם והירבו לש-חח
ליד, בידיה, יהיא מנפנפת בהן למכיניות
העוברות. הנהגים היו עוצרים ברצון ל־ עמה. מדי יום, אחרי שעות ההסרטה, בילתה
דליה בחברתם. הם נהנו מחברתה לא פחית
מראה הילדה החמי דה. כל הסברי ובקשותי
משהיא נהירה מחברתם. באחד הימים,
להפסיק את המינהג הזה לא עזרו.
הופיעו בביתנו השחקן היהודי־אמריקאי ז׳אז
בעפולה לא הכירו אותנו בשמנו. קראו
לנו _רק ״האבא והאמא של דליה.״ כי באנר ואשתו של פאיל סטיוארט. הם ביקשו
ממני רשית לקחת את דליה עמס לצילומים,
דליה התפרסמה, תיך זמן קצר, בעפולה
ולהראות לה את עבודת ההסרטה.
כולה. היא לא היתד, הולכת ברחוב כמו
לא הבנתי את סיבת התענינותם בדליה,
דליה בגיל , 14 בעת שהיתה בשבדיה — שם הופיעה בסרט בתפקיד שאר הילדים. כל הזמן היתר, ראה וקופצת,
קטן. אז החלה לרקום את חלומות־הכוכבות שלה. היא לא תיארה שרה ומחייכת כלפי העוברים־ושבים. רק אבל אחרי שנוכחתי בכנותם, הרשיתי
מה יתגשם נר! מהר. למעלה נראה החלום בהתגשמותו — דליח הכוכבת בשער השבועון האיטלקי כשהיתה רואה אדם נכה או חולה, הפכה לה לנסוע איתס לעבודתם במקומות שונים
המקדיש את שעריו היפים רק לכוכבות הקולנוע המפורסמות ביותר. זהו סימן בולט להצלחתח. לשקטר, ורצינית. למזלנו הרע היו מקרי
(המשך בעמוד )16
^ססו

עוד חיילת למניין

של ילדה

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• מהפכות ניטראליסטיות חדשות תפרוצנה בר,רוב, בעקבות

רפואה

ההפיכה האחרונה שפקדה את לאוס. שירותי־המודיעין של ארצות־הברית לא
הופתעו מהפיכה זו — מאחר ודין־וזזשבון סודי, שהוגש על־ידי אנשי השירות
הדיפלומאטי האמריקאי, לאחר. פרוץ ההפיכות בקובה, תורכיה וקוריאה הדרומ
י ת, הצביע על מספר נקודות־חולשה בסערן הפרו־מערבי: בעיקר בלאוס,
גואטמלה וברפובליקה הדומיניקאנית. פרם מהווה את מוקד פרוץ ההפיכה
;הניטראליסטית הבאה, לדעת אנשי המודיעין האמריקאית, כי בארץ זו גובר
הלחץ נגד משמרו הרודני של השאח, בתמיכתה הישירה של ברית־המועצות.

ד״ש מ קונגו
המרכז הרפואי של ישראל לא היה,
השבוע, בבניינים המפוארים שנחנכו במבואות
ירושלים, אלא אי־שם מדרום לקו
המשווה. לא היה רופא בישראל שלא ציפה
בסקרנות לידיעות מן המשלחת הרפואית
הישראלית בקונגו. ידיעות ראשונות הגיעו
בפי שתי אחיות, הנשים היחידות במשלחת,
שחזרו לישראל אחרי שהגברים נשלחו
למקומות שם לא היה נוח להפעיל נשים
לבנות־עור. אולם פרטים על חיי הרופאים
ועל לבטי התאקלמותם הגיעו במכתב מפורט
של אחד מחברי המשלחת שנשאר שם.

אם אמנם תפרוץ מהפכה הכרתית כזאת כפרם, עשוי הדבר
להשפיע לרעה על היחסים המתהדקים לאחרונה בין ישראל ופרס, מאחר
שהמשטר הבא עשוי להיות ניטראלי, מקורב יותר למגמות עבד אל־נאצר.
• דויד שאלתיאל עשוי לדבר. ברשות שאלתיאל כספת מלאה
מיסמכיס מימי הקרב על ירושלים, אולם עד כה נמנע מלהשתמש בחומר זח

כתב הרופא הישראלי, כמכתב
פרטי לאשתו:

כדי לענות למקמרגיו. עתה, נוכח התקפתו של דוב יוסף והגנתו הפושרת של
דויד בן־גוריון, ממריצים אותו ידידיו, כולל חברי מפלגות יריבות, לעניי
להתקפ ה נגדית, לצאת בהתקפה חריפה ביותר על כל ארגוני המחתרת של אז,

הגענו לבראזאוויל, בקונגו הצרפתית, כמה
רגעים לאחר שכבר הפליגה ספינת המעברה
של הקונגו לעבר ליאופולדוזיל.
היינו צריכים להישאר בבראזאוויל עד למח־

• ההיטלים החדיטים לא יופחתו. על אף נסיונן של ארבע מפלגות
האופוזיציה לכנס את הכנסת למושב שלא מן המניין, כדי לדון בהעלאות האח־

מאנשי המשלחת כבר נסעו לשם כחלוצים
כדי להכין את הקרקע לבואנו.
מצב שרותי הבריאות בליאופולדוויל בכי
רע. מתוך ארבעה פקידים רפואיים, נשאר
רק אחד, וסביבו המון עוזרים. אף אחד
מהעוזרים המקומיים הללו אינו רופא,
אף על פי כן שעברו אימון ולימודים תיאורטיים
משך מספר שנים. לכולם יש רצון
טוב, והם מתים לקבל תואר וסמכות לטפל
בחולים באופן עצמאי, לרשום תרופות
ולבצע נית חים. בקושי מצליחים לרסנם.
סוף־סוף, נשים ברחוב. לקחנו את
העניינים לידיים ואנו ניסינו להסדיר קודם
כל את האדמיניסטראציה הלקויה, אלא שהדיבורים
על העברתנו לסטאנליזזיל משאירים
אותנו במצב של ח סר־ודאות לגבי
המחר. בינתיים אירגנו לנו מהשגרירות
טיול לכפר אחד, הנמצא ששים קילומטר
מהבירה. פגשנו את ראש הכפר, שלבש
בגדים ססגוניים, והוא ביקש מאתנו לצלמו.
אחרי שצלמנו אותו, ביקש בקשיש. הילדים
הכושיים נראו שבעים ומחונכים, אף כי
התמיתה די גבוהה• ^רכני גם ביקור בברא־זאוזיל
שמעבר לנהר. שם ראינו סוף־סוף
נשים אירופיות מסתובבות ברחובות.
כשאנו נמצאים בעיר, אנו מבלים כמובן
במלון ומקשיבים לרכילות המקומית ו־לבדיחות
הנוצרות חדשות לבקרים. על
הגנראל וואן־הודן, מי שהיה ראש מטה
משקיפי או״ם בארץ — שהוא עכשיו מפקד
צבא או״ם בקונגו — מספרים, שהמיבצע
הראשון שלו היה לשנות את שם שדה־התעופה
של ליא פולדודיל ל״שדה־התעופה
וזאן־הורן״.
אף על פי שיש הרבה מה לעשות והמתח
גדול, הננו חסרי סבלנות והיינו רוצים
לחזור מהר הביתה.

ירושלים
מו תהשלבימה

וזנזור הוהב
רוגזת, מנוי וגמור עם שר האוצר, ועמו שרי מפא״י האחדים, לא להיכנע לשום
לחץ בעניין זה. גס התמרמרותן של מפ״ס ואחדות־העבודח, שתושמע בקרוב
בציבור, לא תשנה דבר, מאחר והן לא ירצו להפר את השקם הקואליציוני.

חברה זרה תקדים את ״אל על״ כהפעלת מטוס הסילון
ה עני[ ב ו אי נ ג 707מ לו ד, אחרי שמזה כמה חודשים מפעילות חברות
א לימפיק ואיר־פראנס מטוסי סילון בינוניים בקו הישראלי, תכניס חברת
בי.או.אי.סי. הבריטית את הבואינג בקו לונדון־לוד בתחילת .1961 במקרה זה תהיה
אל־על אחת החברות הבודדות הפועלות מלוד ואשר לא יעמדו לרשותה
סילונים באותה תקופה, דבר אשר יחריף עוד יותר את מלחמת־הקיום שלח.

• התנועה הציונית תחדש את פעילותה כין יהודי גרמניה.

על אף ההחלטה הרשמית, שנתקבלה בסוכנות היהודית ובמוסדות ציוניים אחרים
שלא לטפל בשום צורה ביהודים שחזרו מרצונם לגרמניה, מסתמנת פעולה
ציונית טנפה בארץ זו. הנימוק העיקרי: יש להשפיע על ילדי היהודים — שחלק
ניכר מהם הינם יורדים מישראל — להיות ציונים ולעלות לישראל. הפעולה
העיקרית בשלב ראשון: חינוך והדרכת נוער.

• מפנה לטובת ״מעריב״ יחול כמלחמת ההתחרות כין
ש ני הצה רו ני ם, כאשר יעברו לשלב ביצוע תוכניות התרחבות המתוכננת
במערכת זו.
• שינויים מרחיקי לבת צפויים בצמרת קול־־ישראל. לנוכח
הביקורת של מומחים זרים על רמת השידורים בקול־ישראל מסתמנת מגמה
להעביר מתפקידיהם כמה מאנשי־המפתח בשירותי־השידור. אחת הנפגעות העי־קריות
תהיה לאה פיית, עורכת התוכניות שהותקפו במיוחד, בשל רמתן
הירודה. לעומת זאת יעזוב גם שדרן מצליח את קול־ישראל. גיסים קוויתי, איש
השעה חעבדית בבי.בי.סי. לשעבר שתוכניותיו, ביחוד בשטח הספורט הכניסו
רוח רעננה לשידורים, יחזור בקרוב לאנגליה אחרי שהתאכזב מיחסי העבודה
חשוררים בקול־ישראל.
• הון גרמני נום!? עתיד להיות מושקע כישראל. מוסדות־צדקה
גרמניים דתיים פתחו לאחרונה בגישושים סודיים שמטרתם להביא להסכם
הקמת בתי־חוליס, בדומה למוסדות שהוקמו בארצות רבות, כולל מצריים.

המבקר התל־אביבי או אף החיפאי המסכם
רשמיו בתום ביקורו בירושלים, מוצא
לנחוץ לציין :״עיר מתה לאחר רדת החשיכה׳
ללא כל תוכנית אמנותית וללא
בידור, פרט לקולנוע!״ ואכן, אין ירושלים
משופעת במוסדות אמנות ראויים לשמם.
הבימות הספורות הקיימות בעיר, אינן מגיעות,
בדרך כלל, לרמה אמנותית מינימאלית
וגוועות ללא יוצאת מן הכלל, זמן קצר
לאחר הקמתן.
לפני כשנתיים הגה עסקן־התרבות והמבקר
ישראל גור, חניכו לשעבר של תיאטרון
״הבימה״ ,רעיון נאה: ייסוד חוג תיאטרוני
חדש בבירה, שיעמוד על רמה אמנו־תית
גבוהה, יעסוק הן באירוח תיאטרונים
ולהקות־בידור רציניות והן באירגון והרצאות
על נושאים תיאטרליים.
המבקר אסף סביבו קבוצה קטנה של
רת היום. אך אי־אפשר היה להשיג מקום
משוגעים לדבר, שראתה בהקמת החוג פתח
לינה, הכל היה תפוס בידי הפליטים. מיד
התקשרנו עם נציגי הצבא האמריקאי, והם לשינוי מצבה האמנותי הירוד של ירושלים.
לאחר פרק נסיוני קצר, ה ברר שהחוג
העמידו לרשותנו, ללא עיכובים פורמאליים,
אינו מסוגל להתקיים בכוחות עצמו, יהיה
הליקופטרים שהעבירו אותנו מיד לעבר
זקוק לתמיכה כספית מצד מוסד תרבותי
השני. שדה־התעופה של ליאופולדוזיל נאה
כלשהו. מארגני החוג פנו לאריה הרצברג
ומודרני, ומוקף כולו מכוני,ת פרטיות, שהשאירו
הבלגים במנוסתם. מאות מכוניות המנוח, מנהלה האדמינסטראטיבי לשעבר
עמדו שם, ובכמה מהן נשארו אפילו המפ של הבימה. הרצברג הפעלתני ראה בחיוב
תחות• מנוסת המצרים בסיני היא אפס הקמת מוסד תיאטרוני בעל רמה בירושלים,
הביא את ההצעה בפני חבריו להנהלה.
לע מת מג סת הבלגים מקונגו.
הסבריו של הרצברג נשאו פרי. ההנכניסה
לבל בית. החיים בעיר עצמה
הלה הסכימה לאמץ לעצמה את החוג החזרו
כאילו להיות נורמאלים. אפילו שוטנולד,
הקציבה להחזקתו 3500 לירות לשנה.
רים כיוזנו את התנועה, אבל אף אחד לא
באוקטובר 1958 התקיימה פגישתו הראהתחשב
בהם ומי שמיהר, נסע כמטורף.
שונה של חוג הבימה הירושלמי, בבית
הקינגואים היו, להפתעתנו, נחמדים מאוד,
הילל, ששימש לאחר מכן אכסניה קבועה
חייכניים ומנומסים. הם הבדילו היטב בינינו
של החוג. מארגני המיפעל הופתעו מהצלבין
הבלגים. כמו שקיבלו אותנו יפה,
לחתם. הקהל הירושלמי הבלתי־מם נק שיתף
והעריכו את העזרה שאנו מציעים להם, כן
פעולה, מילא מדי שבועיים את האולם
הביעו לפנינו את שנאתם העזה לבלגים.
הגדול של בית הילל, ב.זתך של איכלוסית
למרות שהמצב נראה שקט ותקין, וב־איזור
המודרני מטיילים אירופים באיפן־ הבירה: פרופסורים וחנוונים, סטודנטים ו־מטאטאי־רחוב
באו להאזין להרצאות ולחופשי
ברחוב, לא רואים נשים וילדים,
חזות בהופעות, למרות מחירים גבוהים למדי.
וזה מדכא במקצת. המון בתים עזובים,
עירית ירושלים׳ שנוכחה בהצלחתו הרבה
אין בעיות שיכון. אפשר להיכנס ישר לתוך
בית, להדליק את החשמל ולהפעיל את של החוג, החלה אף היא לתמוך בו בסכום
של 800 לירות לשנה. לפני זמן קצר
מיזוג־האויר, לפתוח את המקרר ולהוציא
הגדילה את הקצבתי, ל־ 1600 לירות לשנה.
משם נקניק סלאמי וצלי עוף.
תמיכה זו הלהיבה את אנשי החוג החלק
מאיתנו הסתדר בבתים פרטיים כירושלמי.
הם החלו לפרסם חוברת לענייני
אלה, וחלק אחר — בבית־המלון בו שוכנת
תיאטרון, במה, נעזרו בכך על־ידי הבימח.
השגרירות הישראלית. בית־המלון הזה הוא
לאחרונה חגגו את יובל ה־ 50 לפגישותיהם.
מרכז־החיים בעיר. הומה ככוורת בינלאומית.
הפל הלך למישרין, עד שלפתע הודיעה
כל גדולי העתונאים בעולם מסתובבים כאן,
הנהלת הבימה כי עקב קשיים כספיים היא
וכל אחד מנסה לדובב את רעהו.
נאלצת להפסיק את התמיכה לבנה הירונפגשנו
למחרת בואנו עם שר־הבריאות׳
שלמי• פירוש ההחלטה: קשירת עניבת־בחור
צעיר בן שלושים וכמה, שקיבל אותנו
חנק סביב צווארה של קבוצה תרבותית זו.
בהתלהבות. מדברים אתנו על העברה לס־השבוע
ישבו מארגני החוג, ממורמרים ו־טאנליודיל,
הנמצאת בלב המדינה• אחדים
העולם חזה 1195

גואשים, ניסו לטכס עצה כיצד לצאת
סן המיצר. אמר אחד המארגנים :״חבימה
נהנית מתקציב שנתי של יותר משני מיליון
לירות. אף-על־פי־כן, אין היא יכולה להפריש
הענקה של 3500 לירות, טיפה בים
התקציבי שלה. ועירית ירושלים, שהיתר,
צריכה להיות מעוניינת בכך יותר מאתנו,
לא טרחה לנסות להניא את הנהלת התיאטרון
מהחלטתה. האם לא חבל שאחד ה־מיפעלים
התרבותיים המעטים של ירושלים
ידו לטמיון בגלל אי־איכפתיות?

כשרצה הבעל לרוץ להביא רופא, סירבה.
״תלך בבוקר ותיבדק כבר גם אתה,״ ביקשה
ממנו. בבוקר בא הרופא, רשם לה הזמנה
לצילום והלך. גם יצחק פנה לחנות־המכולת.
בשעה 11.30 בא משה לחנות לקרוא
לאביו .״אמא סגורה באמבטיה והדודה אדלר,
מפחדת שקרה לה משהו,״ סיפר הבן.
האב, שלא עברו חודשיים מיום מותו
של אחיו, רץ הביתה. דלת האמבטיה היתר.
נעולה. דרך החלון פרץ לתוך חדר־האמ־בטיה
נתגלה לעיניו מראה מחריד. אשתו
היתר. תלויה על חבל, חסרת רוח־חיים.
יצחק רוזנפלד, שעל זרועו חקוק מספר
מחנה-,השמדה גרמני, איבד עתה, משך זמן
קצר, את אחיו׳ את אשתו — וחלק ניכר
מלקוחות המכולת שלי• כי רוב הקונים
היו בוחרים לכוון את קניותיהם דווקא לשעה
בה שהתה אשתו בחנות.
״היא היתה מלאך, ביחסיה עם אנשים,״
אמר השבוע אחד הקונים ,״והעובדה שאשר,
כזאת יכולה למות בצורה כה אכזרית
ושלא היה לד, הכוח לשאת את המריבה לה
נכנסה עם שכניה, מעוררת מחשבות עצובות
מאוד מאוד.״

דרכי חיים
וו־א דולורוז ה
על המשמר, בסאונה של מפ״ם, הוא עתון
זהיר ושמרני למדי. רק לעיתים רחוקות הוא
יוצא מגדרו• לאחרונה הירשה לעצמו על
המשמר לכנות סופר בישריאל בכינוי —
שקרן מועד.
האיש שעורר את חמת מל המשמר היה
ירמיהו הלפרין 59 הדון קישוט הרביזיוניסטי.
כי הלפרין, מי שהיה שלישו של
ז׳בוטינסקי בהגנת ירושלים בשנות העש-
רים, רב־חובל שהכשיר בחו״ל אלפי ימאים
עבריים ורב־חובל בצי הנורבגי במלחמת
העולם השניה, פירסם לאחרונה
כתב־התקפה חריף על התנועה הקיבוצית
בכלל ועל קיבוצי השומר־הצעיר בפרט.
בספרו וויא דולורוזא (דרך הימורים),
שהופיע לאחרונה, תופש סיפור בשם הגולם
מפראג למעלה ממחצית הכרך. סיפור
זה הוא מעין ניתוח אידיאולוגי וחברתי
של קיבוצי־השומר־הצעיר. במרכזו עומד אחד
דב ברווזי, שהתחנך בילדי תו אצל קרובת-
משפחה שהיתר, ידידתו של ז׳בוטינסקי, דבר
ששימש ליצירת רקע נפשי של מתמרד.
ברווזי זה, חבר בקיבוץ יד־יוסף, על שמו
של יוסף סטאלין, שחבריו קוראים את
בניהם על שמות מנהיגים קומוניסטיים
כמו ודלאדימיר (לנין) ,נמצאים רוב הזמן
בשליחויות בחו״ל והורגים את פועלי
המעברה השכנה התובעים להעסיקם בעבודה
שכירה. מלבד זד, מוכרים חברי הקיבוץ
את תבואתם בשוק השחור, מגינים
על עמדת צ׳כיה בפרשת אורן וחיים כפי-
אודלים עשירים בימי הביניים.

״רן יבוץ מוצץ את לשד האומה.״

סיפר השבוע הלפרין, גבה־הקומה וכסוף-
השיער שצייר קעקע של עוגן חרוט על
זרועו הימנית ועשרות אלמוגים אילתיים
ממלאים את דירתו :״המגמה של הסיפור
שלי היתר, לגלות את כל השקרים המוסכמים
והזיוף הסוציאלי שמתחת לפרא-
זילוגיה המפוצצת של האידיאלים של הקיבוץ.
רציתי להראות שמאחורי מיצעדי האחד
במאי מתנהל קיבוץ המוצץ את לשד
האומה: שהאידיאליסטים בעבר הפכו לבעלי
אחוזות בהווה, המנצלים עבודת חינם של
הנח״ל ושל תלמידי בתי־הספר.
״הרעיון העיקרי שרציתי להביע בספר
הוא שהמאבק העיקרי המתנהל כיום בארץ,
הוא בין מעמד הפועלים המאורגנים לבין
מעמד מחוסרי־העבודה ובעלי הפרנסה המקרית
— המהווים את רוב האוכלוסיה.׳׳
את הלפרין, שהיה היחידי מאנשי התנועה
הרבזיוניסטית שסירב לבוא לאזכרה שנערכה
לז׳בוטינסקי בבית הנשיא, הרגיז הביטוי
״שקרן מועד״ עד לחימה. טען רבד,חובל
לשעבר :״אי־אפשר להגיד לסופר
שהוא שקרן מועד• זכותו של סופר לכתוב
על מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה.
אבל כל מד, שאני מספר בסיפורי הן;
עובדות של ממש שאירעו ארץ. הרבה יותר׳
חמור לעשות מה שהם עושים — לכתוב
היסטוריה מסולפת בצורת ספ־ת יפה. וויי־צמן,
למשל, כתב את ספרו מסה ומעש שז
הוכח כבר שכולו צ׳יזבאט. אמני רגיל
שקוראים לי שקרן. אין טעם שיקראו לי
שקרן בעד זה שאני כותב סיפרות יפה.״
הלפרין עומד לתבוע לדין את עורכי
על המשמר, מפרסמי הכינוי המעליב :״אם
יהיה משפט, נוכיח את הצביעות והכזב
בתוך התנועה הקיבוצית,״ הוא מזהיר.

מתאבדת רוזנפלד •כתה
סוף מר —
ניסתה לפתוח את הדלת אך מישהו בחוץ
החזיק בכוח בידית.
כשסיימו השנים את סידרת המהלומות,
נעלמו כפי שהופיעו. חנה שכבה על הרצפה
בחוסר־הכרה. יצחק יצא למרפסת,
הזעיק בקולי־קולות את השכנים, ביקשם
לצלצל למשטרה ולמגן־דוד־אדום.
סדין תמורת עגלה. בחדר סמור ישנו
להם שני ילדי הזוג רוזנפלד: יפה בת
ד,־ 10 ומשה בן ד 13 שבגללו פרץ ריב
השכנים שעתיד היה להביא לאסון.
ימים מספר לפני התפרצות השכן, בנה
לו הילד משה עגלת־עץ למשחק. בלילה,
השאיר אותה במחסן שבחדר המדרגות. בן
השכנים, מנחם לונץ 10 שראה את משר,
משאיר את העגלה במחסן הפתוח, בא
ינמל אותה משם. משה, שהלך למחרת להתלונן
על הגניבה, חזר בלי העגלה אך עם
סדין שהוריד כנקמה מחבל־הכביסה של
משפחת לונץ .״רק אם תחזירו לי את
העגלה אחזיר את הסדין,״ אמר לאמו של
מנחם, שבאה לקבל את הסדין .״בנך גנב,
גנב !״ צעקה דובה -לונץ למחרת, בחנות־המכולת
של יצחק רוזנפלד .״את בעצמך
גנבת!״ האשים אותה יצחק. הזכיר לה
כיצד סיפרה לו פעם כי בקבוק־סיפון שמכר
לד, התפוצץ בעוד שבנה גילה לו כי
היא עצמה שברה אותו.
יצחק לא ידע אז מה המחיר שעתיד היא
לשלם עבור העלבון שנגרם לשכנתו.
עתה נלקחה חנה לבית־החולים, כתוצאה
מתקיפת שכניה. למחרת בבוקר נשלחה עם
בעלה הביתה, לקבל טיפול אצל הרופא
המקומי. כל אותו לילה לא ישנה .״למה
את בוכה, חנק׳הז״ שאל •צחק ששמע אותה
מתיפחת כל הלילה .״הראש מתפוף לי מכאבים,״
גנחה האשה .״אינני יכולה להרדם!״

סכסוכים
בגיל צעצוע
בשעה 11 בלילה ניעורו החנווני יצחק
רוזנפלד ואשתו, לקול מהלומות עזות ש־דעזעו
את דלת דירתם. חנה היתה הראשונה
שניגשה אל הדלת .״מי שם?״ שאלה.
״משטרה!״ היתה התשובה הנוקשה. היא
פתחה את הדלת.
אל תוך הדירה שבבית המשותף ברחוב
חיבת־ציון, בגבעתיים, התפרצו שצי גברים:
השכן משה לונץ ואדם נופף, בלתי ידוע.
יצחק, שהתקרב אל הדלת, חטף מכת־אגרוף
כבדה מתחת לעינו. גם את חנה, שניגשה
לעזרת בעלה, ר,יכה השכן בערפה. היא
הפולם חזח 1196

רופא גורמן ()1917
— בגלל תביעת עזרה

דרכי?*דם
הרופאה 1א מן
המזכיר במשרד ראש הממשלה לא ידע
אם עליו לצחוק או לזעום• המכתב שה ה
מונח לפניו נראה לו כבדיחה לא מוצלחת•
,.אדוני ראש הממשלה,״ נאמר בו
באנגלית ,״אודה לך מאוד אם תואיל
להעניק לי הלוואה ישל 55 לירית לתקופה
קצרה, עד שאקבל את משכורתי הראשונה
מבית־ר,חולים. אז אחזיר את הכסף הדרוש
לי כדי להוציא את החולים לטיול וכדי
לקנות להם תרופות שהנהלת בית־ד,חולים
אינה מספקת להם.״
על המכתב הזה היה חתום יעקוב נורמן.
נורמן לא צחק כאשר כתב את המכתב.
לבו כאב עליו כשישב בחדרו הקטן בתל־אביב
והתחנן לעזרת ראש הממשלה.
חוסר׳אונים. ד״ר יעקוב גורמן ()72
הוא רופא־עצבים שהגיע לישראל לפני כחצי
שנה. היתד, זו הפעם השלישית שנורמן
עלה ארצה. אך שלא כבפעמים הקודמות,
החליט כי הפעם לא יזוז עוד מסה.
בפעם הראשונה עלה נורמן, יליד רוסיה
שלמד רפואה בבוסטון, ב־ .1931 הרופא
הצעיר התישב, מלא תקוות, יחד עם אשתי
הצעירה במטולה הרחוקה. הוא לא האריך
ימים בנקודה הצפונית. מגיפת טיפוס השתוללה
בסביבה, הפילה חלל אחד שמת
מח־סי־ תרופות. נורמן הרגיש עצמו אשם
במותו של האיש, על אף חוסר־ר,אונים
האוביקטיבי שלו בו היה נתון, כשלא יכול
היד, להושיט לו את התרופה המתאימה.
היא עזב את הארץ.
לפני תום מלחמת העולם השניה חזר
לארץ־ישראל. הפעם כרופא אמריקאי שאר־צית
הברית השאילה אותו לצבאו של
אלנבי. היא בנה בית בתל־אביב וחשב כי
הגיע אל המנוחה ואל הנחלה.
אך פה התערב בנו דניאל והחל במערכה
גדולה כדי לשכנע את הוריו לחזור לבוסטון,
שם נולד. האם נכנעה לו במהרה
והאב לא יכול היה לעמיד בהפצרות אשתו
ויי־ד שוב עם משפחתו לארצות־הברית.
המפנה השלישי חל בחייו של ד״ר נור־מן
כשמתה עליו אשתו. הוא פנה אל בניו,
ביקש מהם לעזוב את הפנימיה של בית־ספרם׳
לבוא ולגור אתו. הם סירבו. בינתיים
הגיע מיעד צאתי לפנסיה והוא נתבקש
לצאת למנוחה.
-,אם לנוח — אז כבר בישראל!״ החליט
נירמן ועלה בפעם השלישית ארצה .״החלטתי
לעסוק בכל עבודה שתהיה. רופא
או מטאטא רחובות,״ מחייך הרופא.
אחדי סיור בישראל ועבודה זמנית במספר
בתי־הולים, הגיע נורמן לבית־ד,חולים
המשלתי לחולי־נפש בבת־ים, החל לעבוד
שם. אחרי שהתריע על מספר ליקויים ולא
נענה, החליט להתמסר לחולים הפושעים
הנמצא-ם במקום בפקודת בית־המשפט.
הוא גילה עד מהרה כי הדבר החסר להם
יותר מכל הוא אוויר חופשי וטיולים• חוץ
מזה היה חסר לחולים, לדעתו, עוד דבר
היוני אחד והוא התופרניל, תרופה חדישה
ויקרה לטיפיל במקרי דכאון נפשי.
לבית־הח-לים לא היה תקציב לתורפניל
או לטיולים. אך נורמן ידע כי הפעם כבר
לא יוכל לברוח לחו״ל. הוא החלים להלחם,
כתב לראש הממשלה. ביקש הלוואה, הבטיח
להחזירה מכספו.
כעבור פחות משבוע ימים מיום כתיבת
הבקשה לראש הממשלה זכה לתשובה
עקיפה. ד״ר נורמן נקרא למשרד בית־החולים.
שם נמסרה לידו מעטפה שהכילה
הודעת פיטורין.

דוושה

מהסנה!
תפליא שבארצנו התבורבת
בפירות אטור איבותת תטולה
תתשיבית !נוהג שהשתרש וה
שנית רבות, לשתות קפה או
וזו! בתקנת ליהנות תפירות
הטונה שהתברבנו בת. האט
הגשת צלחת של פירות רט-
ונינו בבתי־הקפה, טריפה וזבל
הבחינות טל התשקאות הת־
!!ובלעו היות ד
תובתתני שרבינו וזיו תקר•
נוינו בברכוז נוווג וורש ווו ח-
נזווואנו לאקלית ארצנו — נזוו
טור שבבר וזיו וזורנזינז רבווו
לבריאותנו. אף בתתטדות ין־
רנו הנווטר בברבת את פירות
תטונת מויונו נאות לארוחתו,
ביתור את יגישו לו אשבול
טנביגו רטנ\ ,בי לטנבינז תבונות
רפוי נזופלאות.
בארצות אירופה, ובטיקר
בצרפת ובאיתליה, תקובלת
השיבות של ״רפוי בטנבית״.
רתוי וה נטשה טל־ירי שהייה
בקרבת ברתי טנבית בתשר
תן זופה של שבוט או שבנטייה
ואבילת בתות גדולה של טד
בית תריית יות יות. בטיקר
רוגלית בשיתה וו התובלית
תהפרטות בבבר והנותית ל־אנתיה
או טצירות ברונית.
ירוט שהתותצות (התארתא־רינת)
שבטנבית תתייטות לק־ליתה
תובה יותר של תירץ
וברול, וב\ תתייטות בטיבול
שיירי התוו\ שתותצות הקיבח
אינ\ תטבלות טר תות וטל־ירי
בר תשתתרר הגוף תרטליו.
בתקרית של הרטלת דת תת־ליצית
טל רפוי טנבית. דהיינו
אבילת טנבית בלבד, בתשר
תקופה של יותיית טר שבוט
וואת בהחאת לתריפות ההר־טלה.
לאתר שתדור והתתת ה־רטלית
התצתברית בגוף נת־ללת
הררר לתפות גוף בריא.
להפתתת התשקל אט שיתה
קלה וטרינה יותר תריאתת
טנבית בלטוית. שאף אנשית
בריאית ובטיקר אנשית שטברו
את גיל הטתירה תבירית בתו־טלתה.
בירנט תתהרית חטנבית
את הגוף ותונטית בטר תתלות
מתויות ובלתי־נתשדות לחש־תרש

ואב\ ,לאור הנ״ל, ררושח
תהפבה .׳ בטלי בתי הקפה וח־תתטרות
בוראי יציטו ברצוץ
ללקוחותיהת תפירות הטונח.
הלקוח, בבואו לבתי־קפח.
יתיב לטשות באת ידרוש צלחת
פירות להנאתו ולבריאותו.
ארגו\ תגדלי הפירות ואגף
הפירות בתרבו ״תנובה״
שוקרית טתה טל שיווק פירווו
תאיבות תטולה בלבד.
הבו פיחת
בבתי־קפה
ומסעדות

ד לי השד

התנצלות
7רגל הביקוש הגדול
לבקבוקי שמן ״אקסטרה״ .סס
אין ביכלתנו לספק כרגע את
כל הדרישה ועם צבור הצרכנים
הסליחה.
כדי למנוע מחסור אנו ממלאים
את השמן הידוע שלנו אקסטרה
״.סס־ גם בפחיות ואותן יש
להשיג בלי הגבלה.

הנהלת ביח״ר

לו נשרו
השערותן

(המשך מעמוד )13
בארץ. לאחר שובה, הם ד,ירבו לשבח את
הילדה. כל השחקנים התפעלו מנימוסיה,
סבלנותה ורצונה ללמוד. בארץ שרר אז
משטר של צנע ושוקולד היה מצרך יקר-
מציאות. השחקנים ניסו להלעיט אותה
בשוקולד אבל היא הסכימה לקבל מהם מסטיק
בלבד•
ליום הולדתה העשירי של דליה הופיעו
כל שחקני הסרט לחגיגה. יחדיו הם שרו
לה את שיר יום ההולדת האנגלי: יום
הולדת טוב לך! בין האורחים היה גם השחקן
השוודי המפורסם אלף שילין, שעד היום
קשור עמנו בקשרי־מכתבים. הוא הביא
לדליה מתנה — שרשרת נאה ושימלת־באלט
לבנה. שמלה זו היתד, חלומה של
דליה והיא השתגעה מרוב שמחה. בגמר
המסיבה אמר אלף שילין שהוא ינסה לאפשר
לדליה ללמוד ריקוד בשבדיה. לא
האמנתי לרגע כי הוא מתכח־ן לכף ברצינות.
עברו
שנתיים. לדליה מלאו 12 שנה
והיא הלכה ויפתה מיום ליום. עור גופה
השחום, שערותיה השחורות ועיניה היוקדות
שוו לה מראה אכסוטי. כל מי שראה
אותה חשב אותה לספרדיה. איש לא האמין
שהיא צברית, בת להורים מוזינה.
יום אחד קיבלתי מכתב מאלף שילין,
בו הוא מודיע שהצליח למצוא משפחה ד,מ־עוניינת
לארח את דליה ושתשמח להעניק
לה את האפשרות ללמוד לרקוד. הוא הזכיר
את השם מלודיה סמיטיוף, שם שלא אמר
לי אז כלום. כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב
מוולדיה. הוא הציג את עצמו כסופר ועתו־נאי
ששהה בארץ מספר חדשים בימי מלחמת
העצמאות• הוא סיפר שהוא נשוי
לרקדנית צרפתיה לשעבר, שהוא רוסי בן
לאם יהודיה, ושיש בידו כל האמצעים להעניק
לדליה מכל טוב, לתת לה חינוך
גבוה. הוא הבטיח שדליה לא תשכח את
עמה וארצה.
היססתי מאוד. אולם דליה לא נתנה לי
מנוח. היא רצתה מאוד לנסוע. החלטתי
לבדוק מה העניינים. שאלתי אודות האיש
בשגרירות השבדית וחקרתי מיהו אצל
מכריו בארץ. התברר לי שכל דבריו אמת.
הוא ידוע כאדם משכיל ורציני הראוי ומסוגל
לדאוג לחינוכה של נערה בדליה.
הסכמתי למסור בידיו את אוצרי היקר לי
מכל, את דליה שלי.
ב־ 1954 עלתה דליה למטוס שהובילה
לשטוקהולם. הוצאות הנסיעה שולמו על־ידי
מלדיה, שבאותה תקופה השתכר כסף
רב בסיימו לחבר את התסריט לסרט קיץ
אחד של אושר.

ישראלית בשבדיה

דאגות שער—
19ה תז\זל!\גו ללזפגי טזפך

!:״רגבעלד סגמווגויהגסי״. ,ב־גזרהטז

גזגי&גקיגגזנזגוין
ןאי

אלכנג רובט, תל־אבי!,
תז־ פיונז?ר ,2גולי 22128
— היהה, רה\ב הרצל ג.

ף• שבדיה נשארה דליה הנערה מ-
—1ישראל היא לא שכחה אותנו אף לרגע
וסירבה ללמוד ביום השבת• כל חבריה
קראו לה :״הנערה מישראל״ .היא למדה
לרקוד אצל אמנית־באלט ידועה, מכוכבות
האופרה הלאומית השבדית. למרות שהיתר,
כבר מבוגרת במקצת מכדי להתחיל ללמוד
באלט קלאסי, הסכימה המורה לקבלה, אחרי
ששוכנעה בכשרונה וברצונה העז ללמוד
לרקוד.
במכתביה התפעלה דליה מכל מה שראתה
בשבדיה. רק הנימוסים המערביים המוגזמים
לא מצאו חן בעיניה. הם לא התאימו
למזגה הסוער, לנטיתה להיות הפשית וללכת
יחפה.
ואז אירע עמה סיפור, כפי המתרחש ב־דרך־כלל
באגדות בלכה באחד הימים, כשטיילה
לתומה ברחוב, ניגש אליה אדם
אחד, שוחח עמה מעט ושאל לכתובתה.
התברר שהיה זה הבמאי האמריקאי סטרי-
דנברג. בעקבות פגישה זו הוא שיתף את
דליה בסרטו אנשי המזח, בתפקיד קטן.
אחרי שנתיים בערך התברר כי דליה לא
תוכל להמשיך לרקוד באלט קלאסי. קרסולה
היה חלש מדי ועדין. זאת היתד, אכזבה
קשה בשבילה. כאמה אני יודעת שדליה לא
התאימה לבאלט הקלאסי גם מסיבות אחרות•
היא מלאת קצב ובעלת מזג סוער.
במזגה, היא קרובה יותר לבאלט המודרני.
דליה אוהבת לרקוד, היא למדה לרקוד ואין
לי ספק שגם בעולם הסרטים, בו היא פוסעת
עכשיו את פסיעותיה הראשונות, תמצא
את עצמה לבסוף כרקדדת.
זמן קצר אחרי מיבצע סיני באה דליה
לביקור של חודשיים בארץ. סרט לחיצו־ניותה,
לא השתנתה כלל. היא נשארה אותה
ילדה חברותית, הרחוקה מכל גילוים של

סנוביזם, אותה ילדה הבאה לשפוך את
ליבה בפני אמה, אותה ילדה האוהבת בכל
ליבה וד,זקוקה לאהבה.
היא היתד, אז כבר די מפורסמת. שמה
הופיע בעתונים בהזדמנויות שונות. חבריה
החלו לשמור על מרחק כלפיה וחברותיה
התרחקו מעט בחברתה. הבחנתי אף בגילויי
קינאה מצד החברות.
דליה באה אלי יום אחד ואמרה :״אמא׳לה,
למה לא מקבלים אותי כפי שהנני? הרי
לא השתניתי. אני אותה דליה.״ גם מאוחר
יומר, כשהתפרסמה על פני כל הארץ חזרה
ואמרה :״אני רוצה להיות בשביל כולם
דליה משבי־ציון.״

ניסינו להשפיע על דליה שתישאר בארץ.
היא לא הסכימה. הרגשתי שליבה
נקרע כשאמרה לי :״למרות שאני כה אוהבת
אתכם, החלטתי לחזור לשבדיה• אני
מוכרחה להיות משהו. וזאת אצליח לעשות
רק שם.״ היתד, זו שאיפתה מאז ומתמיד —
להיות משהו. זכור לי היטב אותו יום,
כשהיתה בת 10 וחזרה הביתה עם ציון
גרוע בחשבון בתעודה. היא אמרה :״אמא,
את יודעת, גם ביאליק היה תלמיד גרוע.
אבל את עוד תראי שגם ממני יצא משהו.״

אהבה בעקבות פירסומת
ך* יא חזרה לשבדיה ושהתה שם
ן ) שנתיים נוספות. דליה חזרה ארצה רק
כשכתבנו לה שאביה חולה אנוש. כעבור
מספר חדשים מת אביה ממחלתו. דליה
לא הירבתה לבכות. בנוכחותי לא בכתה אף
פעם, בידעה כי זד, מכאיב לי לראותה
בוכה.
רשמתי אותה לפנימיה בבית־הספר החקלאי
הדסים. היא לא הצטיינה בלימודים ולא
הצליחה למצוא שפה משותפת עם המודים.
משטר־החיים בפנימיה לא התאים לאופייה.
היא עזבה את בית־הספר לפני תום שנת
הלימודים.
מכיון שעוד בשבדיה עסקה קצת בדוגמנות,
החלה דליה לעסוק במיקצוע זה גם
בארץ. את כל הכסף שהרוויחה מסרה לי.
כשהיתה זקוקה לכסף, ביקשה ממני. היא
יצאה אז עם חבר, בחור רמת־גני, אולם
נפרדה ממנו כשהכירה בארץ צעיר צרפתי
בשם ז׳אק ז׳רה.
ז׳אק הכיר את דליה באמצעות תמונת־פירסומת
לבגד־ים. הוא חיפש אחרי הבחורה
שראה בתמונה, עד שהגיע לביתנו
בשבי־ציון. להפתעתי לא היה קץ כשאחרי
ימים מספר הופיעו בפני שני הצעירים, דליה
וז׳אק, והודיעו לי שהתאהבו האחד בשניה
ורוצים להינשא. לא ידעתי איך להגיב:
כל כך מעט זמן מכירים וכבר מתאהבים?
ז׳אק עבר לגור לידנו. הוא היה בן־בית
אצלנו, במשך שלושה שבועות. הכרתי אותו
מקרוב והכרתיו כבחור חביב, פיקח ומאוהב.
צריכה הייתי לנסוע לצרפת. הסכמנו
שאקח עמי את דליה, נכיר בצרפת את
משפחתו — ואז נראה איך יפול הדבר.
בצרפת הכרנו את הוריו של ז׳אק. זוהי
משפחה יהודיה חביבה, בעלת מספר חנויות
לאופנת־נשים. לא עבר זמן וחגגנו את
אירוסי הזוג הצעיר. משפחתו של ז׳אק
התנגדה לכך שדליה תהיה שחקנית. דליה
הסכימה לתתר על קאריירד, זו אולם הודיעה
שהתחייבה כבר להופיע בסרט חולות
לוחסים וחתמה על חוזה עם מפיקו.
חזרתי ארצה עם דליה, והיא החלת בעבודתה
בסרט חולות לוהטים. באמצע
עבודת־ההסרטה אירע מיקרה מצער. צלם
גרמני שביקר במקום ההסרטה, צילם את
דליה בצורה כזו ובזווית כזו שנתקבל
הרושם כאילו היא חושפת שד• מבלי
שהראה לאיש את התמונה, מכר הצלם את
התצלום לאחד משבועוני־הקולנוע בארץ,
שפירסם אותו כתמונת־שער. דליה הזדעזעה
משראתה את החוברת. אבל את
הנעשה לא ניתן להשיב.
עם גמר ההסרטה, חזר ז׳אק לארץ ונשא
את דליה לאשר, בטכס שנערך בנהריה. מיד
אחרי הטכס נסעו שניהם לצרפת. כאשר
ביקרה בפסטיבל הסרטים בקאן, ראה אותה
במאי צרפתי והציע לה להופיע בסרטו.
לאחר שהשתכנעו בעצמם, שיכנעו דליה
וז׳אק גם את הוריהם להסכים להצעה.
כך הפכה דליה שלי לכוכבת קולנוע
מבוקשת. אבל בשבילי היא נשארה דליה
הקטנה, הכנה והרגשנית. הנערה המסוגלת
לבכות בהאזינה לאגם הברבורים של צי־קובסקי
והנערצת ברחוב למראה חתלתול
בוכה. אני בטוחה שאפילו אם תגיע לפיטגת
חלומותיה, תישאר אותה דליה משבי־ציון.
העולם חזח 1195

אחד מחסרונותיו הגדולים של הקולנוע
מאז היודצרו היה חוסר יכולתו לטפל
בנושא העיקרי, עליו סובבים החיים —
המין. משך עשרות בשנים היה מחדל זה
אחד הגורמים העיקריים לפיגורו של המדיום
הקולנועי אחר שאר האמנויות.
הספרות, השירה, הציור והפיסול השתחררו
עוד לפני הופעת הראינוע מכל הדעות
הקדומות והמיגבלות החברתיות־מוסריות
שהטילו בעבר טאבו על נושא זה. לעומת
זאת, כיון שהיה בגדר אמנות חדשה —
דרשו גם מהקולנוע לעבור את שלבי־ההת־פתחות
שהיו נחלתן של יתר האמנויות.
צנזורים דתיים, פוריטאנים מקרב יצרני-
הסרטים עצמם, אנשי־חוק שמרניים, כולם
הטילו את מיגבלותיהם על הקולנוע, אסרו
עליו לגעת בכל מה שהיה עלול, לדעתם,
לגרות את הצופה מבחינה מינית. אולם
כמו בשטחים אחרים, השיג הקולנוע גם
בנושא זה את שאר האמנויות תוך זמן
קצר. אם בראשיתו נאסרו להצגה תנועות־ריקוד
של רקדנית בלבוש ונשיקות לוהטות,
הרי הטאבו בעשור האחרון כלל רק,
ברוב מדינות העולם, איסור הצגת זוג במיטה;
תמונות עירום; והצגת יחסי מין.
כתוצאה מהגבלות אלו חלו התפתחויות
בשני כיוונים. בארצות בהם היתד, קיימת
צנזורה, ניסו היצרנים והבמאים לעקפה
בכל הדרכים, החדירו לסרטיהם קטעים
קצרים שהסתירו יותר מאשר גילו. מלחמת
מחתרת זו בצנזורה היא שגרמה להתפשטות
קטעי־החשפנות הזולים והנושאים המיניים
המפוקפקים שבאו כתחליף לתיאור
אנושי וכנה של חתיות מיניות.
בכיוון השני, החלו מספר ארצות נאורות,
כגון המדינות הסקנדינביות, להסיר את כל
ההגבלות מעל אמני־הסרט. התוצאה היתה
הפקת מספר סרטי־מופת, שהעירום והאירו־

אהבה על החוו

מיג

בשבוע הבא בתל־אביב. שני כוכבי הסרט, מישל בארדינה ופטרישה

קרים, בתחילתה של סצינת עירום לוהטת רנמשכת ארוכות על
הבד, זמן ארוך הרבה יותר מדומות לה בסרטים אחרים. הצנזורה
הישראלית לא נגעה הפעם בסצינה אירוטית זו במספריה הקטלניים.

הצנזור התב\ ר

סרט צרפתי מעז שיוצג בארץ מבשר גל תדש בועות הצנזורה הישראלית
מיקה עמדו במרכזם, תוך שמירת הטעם הטוב•
הזולות והטעם הרע שהתפשטו בטיפול
בנושאי־המין בסרטים הביאו את הצנזורים

בשטף הגל החדש

בארצות רבות לידי המסקנה שמוטב להסיר
בכלל את ההגבלות ואת הטאבו. מוטב להראות
על הבד יחסים כנים ואנושיים, מאשר

נוע הצרפתי, מציפות את חסרס לילות לוהטים. למרות שהפעם ח־

תיאורים מסולפים ומשחיתים, שטיבם להרע.
תחילת העשור השביעי של המאה בישרה,
איפוא, מיפנה לאורך כל החזית בשטח

סרס הוא אירוטי לחלוטין, גדוש אירוטיקה גם בנושאו, גילתה הפעם
הצנזורה הישראלית ליבראליות רבה והתירה אותו להצגה. התצלומים
לקוחים מעתון צרפתי, אחרי שהצנזורה אסרה תמונות בודדות.

זה, ברוב הארצות המייצרות סרטים• הא־מו־יקאים
ערכו שינויים והקלות בחוקת
המוסר המפורסמת שחוברה בשעתה על־ידי
יצרני־הסרטים. נושאי מין בכל צורותיהם
זכו עתה בטיפול נרחב, בסרטי־הוליבוד.
אפילו האנגלים השמרנים החלו להחדיר
לסרטיהם עירום ואירוטיקה, במידה שעוד
לפני עשר שנים היתה מעוררות הפגנות־מחאה
של כל הבתולות האנגליות הזקנות.
הצרפתים, שעוד קודם לב; היו מתקדמים
יותר בבעיה זו מבני יתר המדינות, הפיקו
מספר יצירות־אמנות קולנועיות, כמו הנאהבים
והירושימה אהובתי, בהן מתוארים
יחסי־מין בצורה הנועזת ביותר.
הגל החדש בקולנוע הצרפתי כיום שיחרר
לגמרי את כל המעצורים. במאים צעירים,
החלו להתחרות ביניהם בתיאור ובניתוח
יסודי של בעיותיו המיניות של הדור
הצעיר, תיאור שהפך כמעט לסמלם המסחרי.
התחרות זו הביאה בהכרח למה שהיה
צפוי מראש — ליבראליות קיצונית
בתיאור יחסים מיניים וחוויות מיניות. כך
נולד הקצף החדש על פני הגל החדש.
אחד מנציגיו האפיניס ביותר של זרם
חדש זה הוא לואי פליקס 39 פליקם,
צלם־יומנים לשעבר ומסריט ראשי בהרבה
סרטים צרפתיים, יצר את לילות לוהטים,
שנקרא במקורו הצרפתי חוס הקיץ. זהו
סיפור שיגרתי בנושאו. הוא מגולל קורותיו
של סופר צעיר, המבלה את תקופת הקיץ
בחווה שהוריש לו דודו, שם הוא מתלבט
בין אהבתה החושנית של נערה כפרית,
המתמסרת לו מיד, לבין אהבתה העדינה
של המשרתת שלו.
המיוחד שבסרטו של סליקס הוא, שאין
דבר המתואר בו במלים או ברמזים. סצינות
אהבים בעירום, שיח אירוטי על נושאי־מין,
הם סממניו האופייניים ביותר.
בצרפת התקבל הסרט באהדה ובהבנה.
לאהר מכן, התעוררה השאלה באם יצליח
הסרט, בהגיעו ארצה, לעבור את מספריה
של הצנזורה הישראלית המחמירה. צנזורה
זו, שנהגה לקצץ, בעבר, קטעי־עירום תמימים,
עמדה בפני מיבחן קשה. היא עברה
אותו. הסרט הותר להצגה ללא כל קיצוץ,
יוצג בשבוע הבא בקולנו תמר בתל-אביב.
יותר מכל היתד, זו תעודת־כבוד למועצת
לביקורת סרטים ומחזות בישראל. היא ביטאה
את גאותו של גל חדש של סרטים
וסצינות אותם יהיה רשאי לראות, מעתה,
גם הצופה הישראלי.

ק 1ל31ע
נו ר טי ם
הזאב הסוס
רופא הניטים 1גת, תל־אביב; איטליהז
הוא פרננדל, שחקו־הקולנוע שבקאריירר,
הקולנועית שלו גילם אולי את המספר
הגד: ל ביותר של מקצועות. בכולם הוא
מצליח הידית לכישרון אחד — הקומיות.
הפעם הוא נמצא ממש בתחום שנועד לו ולו
בלבד, מעלר, מהתלה בלתי מפתיעה לדרגה
גבוהה של קומדיה, שנוסף להיותה טובה
חינה, הפעם, גם מצחיקה מאוד — דבר
שאי־אפשר להשיג לגבי כל הקומדיות של
פרננדל•
רופא הנשים אינו אלא רופא בהמות.
דווקא בזכות מקצועו זה הוא מצליח במיוחד
אצל הנשים הבאות, בעצם, להינות מקסמו
הסוסי ומחיזוריו הזאביים, מאשר ביכולתי
הרפואית. מסיבה זו הופך פרננדל לאביה
הרוחני של עיירה איטלקית קטנה, עד לרגע
בו מגיעה למקום רופאה של ממש —
ונשארת מחוסרת לקוחות.
ואז מתפתחת הקומדיה בשלושה צירים
שונים: בציר הראשון מנסר, פרננדל לציד

לתיאור מיסדרים של ח״ן ׳,בהם גולשות המכנסיים
מרגלי החיילות והן נשארות בחח־תוניהן,
או תיאור של אזעקת־לילה בה רצות
החיילות חבושות קטדות־פלדה ותרמילים אן
ללא מכנסיים — עדיין רב המרחק.
דוזקא מצד הבריטים, להם יש מסורת של
שירות נשים בצבא, אפשר היה לצפות
לקומדיה בעלת־טעם והגיון על נושא זה.
לע:מת זאת, נראה הסרט כהעתק מדוייק
של סרטים על נושא ד: מה, שהוסרטו בלעג
ובציניות בארצות שם נראה שירות צבאי
של נשים כחילול הקודש וכקוריוז מבדח.
רוקנ׳רול ואיפור. העלילה מתרכזת
סביב מפקד מחנה ח״ן שאשתו משרתת
באותו מחנה, בניגוד להוראות, מבלי שאיש
ידע על כן. מכיוון שחברותיה אינן יודעות
שמפקד המחנה נשוי, הן מתיחסות אליו
כאל קוטל־נשים מקצועי, מתפארות באוזניה
על הצלחותיהן הכוזבות ועל הבילוי
בחברתו. על רקע זה ציירו יצרני הסרט
הווי מוזר של חיי החיילות. חיילות הוד
מלכותה רוקדות רוקנ׳רול (בימי מלחמת
העולם השניה, כשריקוד זה טרם נולד) בצ־ריפיהן,
בשעת־לילה; מתאפרות ביסודיות
לפני צאתן לפעולה; ושמות יותר לב לסמ־

זיווה שפיר־רודן
נענתה לבקשת מערכת ״העולם הזה״ ותבוא לארץ ליממה אהת,
כמיוהד כדי להכתיר את מלכרדהמים ההדשה של ישראל. זיוה תגיע
לארץ כמטוכרהסילץ ״קומט 4־בי״ של הכרת ״אולימפיק איירווייס״,
הצי שעה לפני פתיחת

פסטיבל המים ס&פו
שיתקיים ביום ה־ 24 באוגונזבג, ב חזבי גזרון ״אכריח״ — זזוף
השרון -וגוגוביב רבריכוז־וזשוויה הגרורוז, ושיוזוווז אוז
שיא נוונוו-הגויץ בישראר, האירוני הווברווי הגדור שר
גזוף נווגת בירויי־הלויץ. בוזרכו הפנובויבר וזגגוזוד בח־ירוז

בבחירות הדמוקראנזיות היחידות כמינן כישראל. לכל כרטיס מצור,ה
סתק״כוחר, בו יסמן כעל הכרטיס את בחירתו. למועמדת שתזכה
כמספר הקולות הרב ביותר יוענק תואר ״מלכת המים 1960״ .שתי
הבאות אחריה תזכינה כתואר הסגנית הראשונה והסגנית השניה.
מנין הקולות יבוצע על־ידי ועדה שתיבחר אן! היא מתוך הקהל עצמו,
ושתבחר גם כנסיכות־המים המחוזיות. הפסטיבל כולו יוסרט ביומן.
למועמדות שתיבחרנה יחולקו פרסים יקרי־ערד, והמלכה תצא לסיור
ברחבי ממלכתה -טיול כאניה כערי־החון ז המפורסמות ביס התיכון.

בתוכניתהערב ; מיצעד המועמדות ^ ראיון אישי עם כל מועמדת על 1המנחה׳
באלט־מיס של קבוצת הפועל תליאביב, בהדרכת רוני
מיצעד סופי
אורי זוהר
נסטוולג׳י * קפיצות־ראווה למים על־ידי אלוף ישראל, ירון פלבינסקי * מישחה־ראווה של
טכס ההכ־אלופי
השחיה ^ יוסףבנאי בקטעים מובחרים -¥תחרויות היתוליות
נשף ריקודים עד אור הבוקר ¥
הפלגת המלכה והסגניות בפני הקהל בסירה תרה רחצה בבריכת־השחיר של אכדיה ^ תחבורה למקום: ממשרדי חברת סייטסיאינג, רחוב
הירקון ,81 תליאביב (בית קפה סילץ).

אירגון: מרקו תורג׳מן, אמרגן. מכירת הכרטיסים החלה כמשרד
״לאד, הפאסאג /רחוב דיזנגוף ,101 תל-אביב, טלפון - 51537 ובכל
משרדי הכרטיסים כעיר.

פרננדל ולקוחה ס״רופא הנשים״
ההבדל בין אשה לבהמה

או /ליבה של הרופאה החמודה והאדישה.
בהבליסו את הרופא על הבהמי שבו. בציר
השני מציל פרננדל רוזנת זקנה מידי אחיינה
הנוכל, השואף לרצחה נפש בדי
לרשת אותה. ואילו בציר השלישי, המשעשע
והמצויין שבכולם, הופך רופא־הבהמות
לאליל רפואי, שחולים מכל רחבי איטליה
צובאים על פתח ביתו הכפרי, מעשירים
את הכפר כולו.
פרק שלישי זה, המהווה סאטירה חריפה
על מקצוע הרפואה ועל הנזקקים לו, עומד
בכמה דרגות מעל לשני הפרקים המשניים
של הסרט. עקב טיפול מקרי בכוכבת קולנוע
שנקעה את כתפה, זוכה פרננדל ל־פירסום
סנסאציוני בעתונות. שמו זוכה
בתהילה ברחבי איטליה. אולם מכיוון שרש־יונו
כווטרינאר אינו מאפשר לו לטפל
באנשים, מביא עמו כל לקוח את חייתו
ומעביר אליה את סימני מחלתו.
מכאן ואילן מתפתח הכל בקצב מהיר.
המועצה הרפואית פותחת בחקירה. שכבדות
מטורפות חוטפות אותו, דורשות ממנו
להצילן ממחלתן. הטלביזיה מפרסמת אותו
כליווי לפירסומת למישחת־שיניים; והקומדיה
העליזה מגיעה לשיאה — כשאפילו הרופאה
האדישה נרפאת מקרירותו והופכת
לשוחפתו של רופא הבהמות האנושיות•

חן חוד1
שערורייה בחיל־גשים (מקסים, תל
אביב; בריטניה) היא שערוריה של ממש.
זוהי התגלמות דמיונם החולני של גברים
שלא ראו מעולם נשים במדים, ומצרפים
לשני המושגים הללו את בל החלומות
הפרבסריים שחלפו אי־פעם במוחם.
אין ספק שיש הרבה מן היסוד הקומי
והקוריוזי בעובדה שנשים לובשות מדים,
מחזיקות בנשק ולוחמות בצד הגברים.
תעיד על כן הפירסומת החורגת מגדר
הרגיל לה זוכות כוכבות ישראליות שלבשו
בהזדמנות כלשהי מדים. אולם מכאן ועד

לים הגבריים שביחידתן מאשר למטוסי־האויב.
לאחר
שהצופה חוזה בסרט זה, הוא צריר
רק להודות על כן שהבריטים לא הצליחו
להסריט את ספרה של יעל דיין אידות ה־ח״ן
הישראלי.
תדריך אלה הסרסיס המוצגים בשבוע זה בערי
חארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• אגטוגיו היפה (הוד; תל-אביב)
הדון ז׳ואן של עיירה סיציליאנית מתגלה
בנשואיו כחסר כוח־גברא, מאורע ההופר
למרכז ההתעניינות הכפרית. מרצ׳לו מאס־טרויאני
ופייר בראסר בסרט רב־רושם על
בעיה עדינה.
ס דראמה כראי (תל-אביב. תל־א-
ביב) משולש ניצחי כפול שניים. זוג נאהבים
צעירים שרצהו את מאהבה הזקן של
הנערה, נעזרים במשפטם בצמד פרקליטים,
שהצעיר בהם בוגד בזקן עם אהובתו הצעירה.
אורסון תלם, ג׳ולייט גרקו.
0החיים המתוקים (בן־יהודה; תל־אביב)
משולש ניצחי כפול שניים. זוג נאה־שיטות
שידעו כבר בני רומא העתיקה. סרטי
המעניין אן המאכזב של פדריקו פליני.
* בוא לרקוד עמי (מגדלור; תל־אביב)
בריג׳יט בארדו בתפקיד שדלוק הולמס
בקומדיה בלשית משעשעת.
399 0ואח ״ (עצמון; חיפה) מחנה׳
שבויים בריטיים מתנדף על כל כלואיו מתחת
לאפם של השומרים האיטלקיים, לאור היום.
0אורפאו נגרו (ציון; ירושלים)
האגדה היוונית בלבוש מודרני, על רקע
קארניבל ברזילאי.
0עד ראייה (צפון; תל-אביב, הבירח
ירושלים) רוצח פולני משיג את ידידותה
של ילדה וולשית, בידיה מונח גורל חייו,
בסרט־הקופה של השנה. הורסס בוכהולץ,
הילי מילט.
העולם חזה ! 196

אנשים

ג לי מתשאל תי א ל
את חיבתו המופרזת למדים מצועצעים לא
שמר ד וי דשאל תי א ל, מי שהיה מפ!.ד
ירושלים בזמן המצור! רק לתקופת שרותו
בצה״ל. כפי שמסתבר מסיפור שסופר לאחרונה
על־ידי אחד מראשי צד,״ל, לא
נפרד שאלתיאל מחיבתו זו גם כששימש
בתפקידים אחרים. בתקופה בה היה שאל-
תיאל שגריר במכסיקו, הגיעו ארצה אחדים
מנציגי ממשלת ארץ זו. בין השאר הם פנו
לצה״ל, ביקשו לקבל אא דוגמת גלימת-
הייצוג של צה׳׳ל במטרה לתפור גלימה דומה
לנספחים צבאיים בשרות החוץ המכסיקאי.
האיש אליו פנו נדהם. :השתגעתם? ,איפה
ראיתם גלימת־ייצוג של צהי׳לי״ הסתבר
שהמכסיקאים ראו גלימה כזו אצל השגריר
הישראלי. שאלתיאל תפר לו גלימה
בעלת ביטנה אדומה, ענד על חזהו כתוספת
לה, סרט גדול ואלכסוני שבמרכזו
התנוססה האות ירושלים מוגדלת ומוזהבת.
כשנשאל שאלתיאל לפשר אות זה
השיב :״זהו אות ההצטיינות של מגיני
ירושלים תהליך התבגרותו של
הסופר משהש מי ר מתקדם אומנם לאם
אבל באופן קבוע. השיא החדש של שמיר:
הוא נרשם כחבר במועדון הטניס האכסקלוסיבי
של מלון רמת־אביב. ידידיו אומרים
שאין לראות בכך שום סימן לשינוי אידיאולוגי.
כי מאז החל לשחק טניס, השתפר
מצב קיבתו בהרבר פגיטת־פה פרוי־דיסטית
פלט השבוע ראש הממשלה, דוי ד
כן־גו ריון, בעת שהשיב בכנסת למבקשים
דיון על ספרו של ד ג יו ס ח ועל
האשמותיו בקשר לפרשת העיר העתיקה
בירושלים. בדברו על הקאריירה של יוסף
אמר ביג׳י :״אחרי ששירת בגדודים הערביים
הראשונים הבקשה הראשונה
שהופנתה לשר־החיגוך החדש, אבאאכה
היתה בקשתה של חמדה ( 05 בדילי *
אנט, בתו של משה בריליאנט, כתבו הירושלמי
של הניו־יורק טיינזם. הבקשה:
״אולי תוכל לסדר לנו שביתת מורים גם
השנה?״ תשובתו של השר איכזבה אותה
קשה :״לא רק שלא אסדר שביתות,״ השיב
השר ,״אלא שאתם תלמדו אצלי גם בחופש
הבא כשהתלונן אזרח במכתב למערכת
היומון הארץ על שמבקר המדינה,
ה ד״ ר זיג פ רי ר מוז ם, נ ס.ץ מדי שנה
למסע ביקורת בשגרירויות ישראל בחו״ל,
דווקא בחדשי הקיץ, ושאל מדוע לא ימלא
תפקיד זה המנהל הכללי של משרד מבקר
המדינה, בן ־ צי ץ מ אי רי, לא ידע אותו
אזרח עובדה קטנה אחת: המנהל הכללי
חזר רק זה עתה מסיור מקיף בשגרירויות
ישראל ברחבי העולם כאשר סיפר ראש
הממשלה דויד בן־גוריון בכנס, כי כשהוא
נמצא בוועדת החוץ והבטחון הוא מרגיש,
ותר מאשר בכל מקום אחר• ששם מותר
לו לספר דברים שאינם צריכים להתפרסם,
שיסע אותו ח״כ חרות, שמש ון יוניצ ״
מן :״אפילו יותר מאשר בממשלה?״ ״אתה
אמרה זאת!״ השיב ביג׳י מיוחד,־ד,כיח
המכסיקאי בישראל, הקטורמנהרס,
מתמצא להפליא בכל הקשור לישראל וליהדות.
הדבר גורם לכך שכל מכריו הישראליים
משוכנעים כי הוא יהודי. כאשר
נשאל על כך, משיב מנחרם :״עד כמה שידוע
לי אינני יהודי, אבל יתכן שמוצאי
מהאנוסים. לדעתי אין כיום ספרדי טהור
באמת שבעורקיו לא זורם דם יהודי.״

הקבוצה הראשונה של המועמדות הסופיות
״מלכת המים ,״1960 עסקה פכר השבוע
לקראת נשף הכחידה שייער,־ כשבוע הכא.
נראות חלק מהמועמדות הסופיות, כשהן
בבורגנים. אולם קטע אחד לא היתד, צריכה
שולמית לעבד כלל. באחת הסצינות, אחר
שמשמיעים שתי מנגינות, אומר אחד המשתתפים
:״למה מנגנים אצלנו רק שירי
רועים, אפשר לחשוב שאנחנו עם של
רועים!״ המשפט שק מולייר ה כנס למחזה
ללא כל שינוי בהצגה המחודשת של
החייל האמיץ שוויק באהל, נכנס אחד
ממשתתפי ההצגה לדו־שיח שלא בהתאם
למחזה. ד,שהקן היה כלבו של שוויק. שעה
שאדונו היה עסוק בדו־שיח עם המשרתת,
החל לפתע נובח על הבמה, ומאיר מרגלית,
הממלא את תפקיד שח־יק, לא התבלבל,
גער בכלב לעיני הצופים :״שתוק,
לא שואלים אותך השבועון האמריקאי
סיימם, שנמנע מלהזכיר את שמה של
השחקנית הישראלית חיה הררית בביקורת
על הסרט בן־חור, כלל שם זה,
סוף־סוף, בסיפור — אם כי בצורה משו לתחרות כהכנות כתמונה מקבלות

שיעור
כהליכה סכיב בריכת השחייה של מלון
״אכדיה״ ,מידי לאה פלטשר, מדריכת החן וטיפוח
היופי (מימין, כשידה על הכובע) .מיצעד מוקדם זה
עורר סקרנות כללית ביו הקהל בכריכה ובמלון.

בשת. ההזדמנות: בכתבת שער על מו ר ט
סאל, גדול הסאטיריקאים הפוליטיים באר-
צות־הברית של היום (״הלוואי שהרוסים
יצליחו לגלות את סודות האטום והטילים
האמריקאיים, אז גם הם יפגרו בשנתיים!״),
נמסר כי היד, הייארית נמנית ע? יו ד תיו
לתושבי נהריד, נמאס, כנראה, להיות
בעיירת נ!פש וקיים. אחרי שמזה כחמש
שנים קיים במקום מועדון־לילה אינטימי,
פרדים באר, השייך לבדח פ ר די דו ר ה,
אילצו תושבי המקום את פרדי לחסק
את עסק! .לפתע ויחלו שכניו של פרדי,
המכהן גם כמנהלו ומגיש התכנית שלו,
טוענים כי מועדון־הלילה, שהוא אחת הג־קודת־ר,משיכה,
העיקריות של עיר־הנופש הצפונית,
מפריע למנוחתם. הם הגישו נגדו
תלונה משפטית ובית־המשפם הורה עליו
לסגור את המועדון, זמנית, לעונת קייט
זו, לחסל את העסק בשנה הבאה.

בי סבליפ רו ט ק צי ה
האטרקציה המרכזית של בריכת־השחייה
באכדיה הוא לאחרונה כילי ריד, בנו
בן הארבע של שגריר ארצות־הברית בישראל,
אוגדן ריד. לשלושת בני ריד,
סטיוארט 10 מייק ( )7ובילי, יש מדריך
מיוחד לשיעורי־בית. המדריך, אכי סמואל,
הוא מורה לנהיגה וסטודנט לכלכלה וליחסים
בינלאומיים. בין שאר תפקידיו, עליו
גם להביא את בני השגריר לרחצה בבריכת
השחייה של אכדיה. המצטיין שבהם הוא
בילי, שקופץ לבריכה וש ווה משך שעה וחצי
1,בעוררו את התפעלות המתרצחים
בוויכוח עם ידידיו, מצא הקריקטוריסט
יוכן? כס נימיק מוחץ כדי להוכיח שבארץ
לא קיימת פרוטקציה. הראייה: זה למעלה
מעשר שנים אני בידידות עם הד״ר לנדאו,
מנהל מפעל הפיס, ועוד לא זכיתי
העתינאית־המשוררת שו ל מי ת הר־אכן
עיבדה את מחזהו של מולייר נם הוא
באצילים להצגה בקיבוץ כרמיה. היא עשתה
את מלאכתה בסיגנון מודרני והמחזה שיוצג
בקיבוץ השומר־הצעיר ייקרא גם חוא
חעולם חזה 95ו ן

צלם ,,העולם הזה״ הנציח תמונה זו בה נראה תייר אמריקאי מצלם
את צלם יומן ״כרמל־חרצליה״ המצלם את המיצעד המוקדם של המועמדות.
השבוע תיערף חזרה כללית של כל המועמדות הסופיות, לקראת
נשף הבחירה החגיגי כמלון ״אכדיה״ (פרטים במודעה שבעמוד .)18
בינתיים התגלו כראיונות מוקדמים עם המועמדות פרטים מפתיעים:
כ*־ 807 בילו חלק מחייהן בקיבוצי השומר־יחצעיר או חתעמלו כהסועל.
ספורט כדו רסל
מ 1לבסד
למשך מספר ימים חזר השבוע הכדורסל
למרכז התעניינותם של אזרתי ישראל.
הטורניר המוקדם לקראת משחקי־הגמר
בכדורסל, שייערכו במסגרת האולימפיאדה,
החל כבר השבוע בבולוניה. אוהדי הספורט
שעקבו בחרדה אחרי הופעתה של הנבחרת
הישראלית במשחקים אלה, דמו יותר למא־תמאטיקאים
מאשר לא! הדי ספורט — כולם
היו עסוקים בחשובים.
החיש. ב הראש! ן ד•,ר. חישוב מידת סיכוייה
של ישראל להיכלל בבית נוח יחסית 18 .
הקבוצות המשתתפות במשחקי בולוניה
חולקו לארבעה בתים. שתי הראשונות בכל
בית יעלו למשחקי חצי־הגמר שיערכו אף
הם בשני בתים. שתי המנצחות בכל בית
של משחקי חצי־הגמר יעלו למשחקי הגמר.
למזלה שובצה ישראל כסגנית הבית שבראשו
הועמדה פולין. על־ידי כך חסכה לעצמה
הנבחרת הישראלית לפחות משחק
אחד עם יריבה רצינית, ואת הסיבוי ה־בלתי־נעים
להיכלל בבית קשה. שלושת
הקביצות האחרות, שנכללו לפי הגרלה בביתה
של ישראל, אינן מן החזקות: יוון,
שוויץ, ואוסטרליה.
מיפנה מפתיע. למרות היתרון הראשוני
בזינוק, קשה היה לדעת אם
תצליח הנבחרת הישראלית לגבור אפילו
על הקבוצות החלשות יותר שבביתה.
אולם הופעתה הראשונה של הנבחרת
הישראלית נגד הנבחרת היוונית עוררה
תקוות. הישראלים, שפתחו במשחק חיוור,
כשהגנתם חדירה וקלעיהם מחטיאים, נראו
במחצית המשחק במפסידים את הקרב.
המחצית השניה בישרה מיפנה מפתיע.
הישראלים התאוששו, ובהנהגתו של ארז
לוסטיג הביסו את היוונים בתוצאה .43:65
למחרת נחלו את ההפסד הראשון, הצפוי,
במשחק נגד פולין. הקבוצה הישראלית
התגלתה בכל חולשתה: חוסר דיוק
ועצבנות בקליעות לסל. הפולנים הצליחו
לגבור בקלות על ישראל, בתוצאה ,53:78
אחרי שהובילו ביתרון בתחילת המשחק. ,
גורלה של ישראל היה תלוי עתה במשחקיה
נגד שודייץ ואוסטרליה. רק נצחון בשני
מיפגשים אלה עשוי להבטיח לה עליה
לשלב משחקי חצי־הגמר•
למרות שמשחק נבחרת ישראל היה ירוד,
הושג הנצחון על שוויץ בקלות. ישראל
זכתה במשחק זה בשעור *3:66״
מאחר שהקבוצה האוסטרלית היא החלשה
בבית זה, מובטח מקומה של ישראל במשחקי
חצי־הגמר. אך באלה סיכוייה אפסיים•

החי
אמנות תעדוכחז
מעט מו ק ד סגד׳
כשעלתה שרת־החוץ גולדה מאיר לנאום
בטכס הפתיחה של תערוכת האמנות האפריקאית,
מאוספו המפורסם של שמואל
דובינר (העולם חזה ) 1166 שהתקיימה בתחילת
החודש במוזיאון בצלאל, הטילה פצצת־הפתעה
בין הנוכחים. היא הודחה לדובינר
על שמסר את אוספו היקר והנדיר למוזיאון.
העתונאים קפצו על המציאה, הוסיפו
שבחים למעשה הגדול.
עתה התברר שהודיה זו היתר, מוקדמת
מדי. דובינר, העומד תחת לחץ המוזיאונים
הגדולים בארץ, שכל אחד מהם רוצה לפרוש
את חסותו על אוספיו האמנותיים,
עדיין לא החליט כלל להיפרד מרכושו.
השבוע הודיע שגם אם ימסור חלקים מאוספו
למוזיאונים, ימסור אותם רק בהשאלה
ולזמן קצוב, עד שיצליח לפתור
את בעיר. אכסון האוסף הגדול בביתו שלו.

פיסן ל
ח תן פרסבודדל
על המדרכה השמאלית של רחוב דיזנגוף
טייל השבוע גבר רחב־כתפיים ומזוקן, ונראה
היה כי מידרכת רוזל זכתה בדייר
חדש. לו היה גבר זה מגלח את זקנו
המרובע, היו מגלים בו תושב וותיק, שפעם
היה דמות מרכזית בבוהמה האמנותית של
ישראל: היו מזהים את הפסל שמאי האיר
( ,)38 שהפליג בשנת 1948 לפאריס.
׳ ציור במקום קלפים. מילדותו גדל
האבר בבית שנדפו בו ריחות טרפנטין
ושמן פשתן בלתי מבושל, שהתיזו שני
דודיו, אהרון (ז׳אן בארון) וטוביה, על בדים
מרובעים. אך זמן רב חלף עד שהחליט לצעוד
בעקבות שני דודיו כאמן מקצועי.
כחניך דור הגאזוז, שקדים את דור האספרסו
בחמש־עשרה שנה, התגייס שמאי
האבר למשטרת הישובים העבריים ושמר
באיילת־השחר על הגבול הצפוני. בערבים
פנויים מתורנות ושמירה, כשחברידלנשק
מבלים במשחקי־קלפים, ישב סגור בחדרו
הקטן, וצייר במחתרת• באותם הימיס, ימי־חומה־ומיגדל,
לא היה עיסוק באמנות מוסיף
כבוד לבעליו. ואכן, כאשר נתגלה יום

אחד עיסוקו המחתרתי, הפך ללעג בעיני
חבריו. לא נותר לו אלא לעזוב את
המשטרה ולמצוא לעצמו מקום בו אין
הציור נחשב לחרפה.
המוסד האמנותי החשוב ביותר, בימים
ההם, היה האולפן המשותף לציור ופיסול
של אבני ושטרנשוס. שמאי נרשם תחילה
למחלקת הציור, אך כעבור שבועות מספר
עבר למחלקת הפיסול המתחרה.
לאחר כמה שנות לימוד תחת הדרכתו של
שטרנשוס העז ושלח פסל (דמות דיוקנה של
אשת הצייר פיין) לתערוכה הכללית של
אמני ארץ־ישראל, שהתקיימה בבנין משי
ז?ן ס. הפסל התקבל, זכה להערכה כללית.
פסל תמורת אטאלייה. עם תום מל-
חמת־העצמאות הפליג האבר לצרפת, לנסות
את מזלו בבורסה האמנותית של פאריס.
הבעיה הראשונה שעמדה לפניו, בהגיעו לכיצד
למצוא אטאלייה
לא פרוטה, היתד,
לעבודה. בחיפושיו פגש ביהודי שהתאבל על
מות בתו, ביקש אמן שיפסל את דמות
דיוקנה. הוא הציע לשמאי האבר עסק :
שמאי יפסל את דמות בתו מתצלומים,
יקבל תמורת זאת אסאלייה וחדר־מגורים.
האבר קפץ על המציאה. לא היה איכפת
לו כלל שהאטאלייה הוא בסך הכל חור קטן
ועלוב, ללא שמש וללא טיפת אוויר.
חודשיים עבד על דמות הנערה, וכשהיה
מפסיק לפעמים ויוצא לפוש, היה מגלה,
בחזרו, שמישהו שינה את עבודתו. התברר
לו שבכל פעם שעזב את החדר, נכנס היהודי
ועבד גם הוא על הפסל. כאשר גמרו
(שניהם) את העבודה, סגר לפניו האב את
האטאלייה וזרק אותו לרחוב•
פרנסה אחרת, בימי הרעב ההם, באה
מידיו של אלמוני אחד, שהזמין אצלו פסל
של הנשיא ווייצמן. האיש שילם מיקדמה
של עשרת אלפים פרנקים, אבל שכח
להשאיר כתובת. כשגמר האבר את פסלו
של ווייצמן, לא בא המזמין לקבל אותו.
האבר נשאר עם ווייצמן אחד מיותר. רק
כעבור שנים מספר הצליח להיפטר ממנו,

פסל האפר ופסל כלי •טם (בתערוכת אמסטרדם)
זוייצמן אחד מיו תר

כאשר נמצא גואל בדמותו של מאיר ר,לוי,
העשיר מז׳נבה, שרכש שתי יציקות נחושת
מראשו של וזייצמן, כדי לתרום אחת מהן
לבניין האומות בירושלים, את השניה —
לבניין הסוכנות היהודית בז׳נבה.
השוואת הצלחותיו המסחריות בתחילת דרכו
האמנותית להצלחתו האחרונה, כשמכר
לפני שלושה חדשים פסל־אבן לאספן האיטלקי
רינוטו במחיר 25,000 פראנק חדשים
( 10,000 לירות) מוכיחה שעבר דרך ארוכה.
הצלחה לפתע פתאום. שנים עברו
בעמל־נמלים מייגע, עד שהגיע האבר אל
ההצלחה הפתאומית. משנת 1952 ועד 1959
השתתף ב־ 18 תערוכות קבוצתיות. תחילה
הציג בתערוכות כלליות, אשר הכניסה
אליהן פתוחה כמעט לכל אדם, כמו
תערוכת הסתיו 1952 אחרי־כן נתקבל
לתערוכות שהגישה אליהן נקבעה על־פי
שיפוט חמור יותר, כמו תערוכת פסלים
צעירים 1953 אט־אט הסתנן לתוך תערוכות
קבוצתיות (קבוצת ח־ ) 15 במוזיאון לאמנות
מודרנית, תערוכת זכרו! לבראנקוסי,
תערוכת פאננואגון, מרודן ועד י מינו ועוד),
עד שזכה לארבע תערוכות־יחיד, שאחת
מהן הביאה לו את ההכרה הבינלאומית
ושנייה — את פרס בורדל*.
תחילתה של ההצלחה הפתאומית היתד, לפני
כחצי שנה, כשד״ר סאנדברג, מנהל המוזיאון
לאמנות מודרנית באמסטרדאם, נכנס
במפתיע לאטאלייה של האבר במונפרנאם. שעתיים
הסתובב ד״ר סאנדברג, אחד מבעלי
הסמכות הגדולים ביותר לאמנות מודרנית
בעולם, הסתכל, הביט, הציץ. אחר כך
אמר ״טוב״ והלך .״עוד אחד מאלה שנותנים
קומפלמנטים ולא יוצא מזה שום
דבר,״ לחש שמאי. לאשתו סאריטה, שגם
היא, כסאנדברג, מוצאה מהולנד, שם נמנו
הוריה עם משפחה יהודית־פורטוגזית מיוחסת.
הביקור נשכח מלב. כעבור שנה בדיוק
הגיע פתאום מכתב בדואר דחוף, ובו ארבע
מלים מלבד :״אבוא הערב בשעת שבע!״
חתום — סאנדברג .״זה היה יום היסטורי
מהרבה בחינות,״ אומר שמאי האבר .״כי
באותו יום בדיוק פגעו הרוסים בירח. ד״ר
סאנדברג בא בשבע בערב עם פרוז׳קטור,
התישב על הרצפה וביקש לראות את הכל.
את הפסלים, את ד,אטיודים, את הסקיצות
ואת הרשומים. הסתכל ואמר :״זה מעניין
איתי. אני אציג את זה!״
בעודו מתכונן לתערוכת אמסטרדאם, הגיע
מכתב־הזמנה להשתתף בתחרות לפרס בור־דל.
האבר לא האמין שיצא מזה דבר־מה,
שלח בכל זאת תצלומים של פסליו. כעבור
חודש צילצל הטלפון. בתו של מנהל
מוזי און בורדל הודיעה :״בוא מיד. מחלקים
את הפרס והטלביזיה מחכה לך.״
שמאי נחפז למוזיאון, אך בבואו נעצר בידי
שוטר ששמר על הקהל שלא יידחק. סוף־
סוף הכירה אותו השוערת, הצילה אותו
מידי השוטרים. מול מצלמות הטלביזיה
קיבל האבר את פרס הפיסול החשוב ביותר
של צרפת, מידי השופטים: ליפשיץ,
פבזנר, הנרי מור, ארפ, ג׳אקומטי והרטונג.
פסל הוא חלל, מהטבע. כתלמיד
של שטרנשום באולפן, החל שמאי האבר
את דרכו כפסל־דמויות ריאליסטי. במשך
הזמן התעדנה אמנותו, הריאליזם הופשט,
ודמות האדם ניטשטשה עד שהובלעה כליל
בתוך מיבנה סלעי של אבן בזלת טבעית.
הפסלים האחרונים של האבר, שהיקנו לו
שם, הם מיבנים מורכבים של כמד, גושי
אבן השרויים ביניהם במתח מתמיד.
לדעתו של האבר ,״צריך הפסל לעמוד
בנוף כחלק מן הטבע. כל עוד מורכב
הנוף שלנו מגושי־בתים מרובעים, סימטריים
וחדי־צורה, יש להחיות אותם בפסלי
גרנית, שיראו כאילו צומחים הם מנבכי
האדמה אל תוך החלל, כסלעים. על האמן
לתת לפסל האמיתי את הפרופורציה הנכונה,
לא רק בין אבן אחת לשניה, או
בין החלקים השונים של אותו פסל עצמו,
אלא גם בין הפסל לבין הנוף והחלל מסביב•
פסל אינו רק מצבה של יופי. הוא גם
אנדרטה של חינוך, שילדים מטפסים עליה
ומשחקים לידה.״
כשאומר האבר את המלה ״ילדים״ ,הריהו
מעיף מבט אל יורם בן התשע שהגיע ארצה
יהד אתו ועם אשתו סאריטה. את ביאט־ריס,
בת השנתיים, השאירו אצל הסבתא
בהולנד .״עדיין אינני יודע אם באתי לביקור
קצר או ארוך. הכל תלוי באיזו מידה
אמצא אוזן קשבת לרעיונותי, ואפשרויות
ליצור פיסול אמיתי,״ הוא אומר.
* מל שם הפסל הצרפתי אמוואן בורד?
( 1929־.) 1861

שכר הערווה
ך* רומא, איטליה, פתחו דוגמניות עי־
* 2רום בשביתה, סירבו להתפשט כל עוד
לא יקבלו העלאת שכר.

אליבי
ן* האגרסטץ, ארצות הברית, נאשם
^ רי צ׳ ארד סמית בגניבה, שבוצעו? כזמן
שישב בבית הסוהר על גניבה אחרת.

שוגא מתגות -יחיה
•ים ירושלים, הוחזר דרך מעבך מנדל־
* 2בוים זר־פרחים, שנשלח למוחמד דאוד,
חבר ועדת שביתת־הנשק הישראלית־ירדנית,
על־ידי חברי הועדה הישראלית, לכבוד חתונתו.

כהן
בבית הקברות
ף* יוסטון, ארצות־הברית, שלחה המש־
^ טרה לבדיקה פסיכיאטרית אדם שנכנס
לבר, הזמין כוס מים.

תחת גג פח לוהט
ך • חיפה, התלוננו שני מדריכי־נוער גפ־
^ ״ נ י הנהלת הרכבת שנאלצו לקנות כרטיס
ב־ 75 אגורות לחתלתול בן חודש וחצי,
שנסע בחברתם לתל־אביב•

מתוק מעז
ף• ניוטילן, סקוטלנד, הפך בית־הסוהר
^ המקו מי לספק הראשי של תוודשדה,
פטל וגרגרי־יער לתושבים שומרי־החוק של
המחוז.

הביאם קורפוס
ף• טבריה, שוחרר ישראל בילסקי מבית־
* 2הסוהר, בו היה חבוש בשל אי־תשלום
מזונות לאשתו, כדי שיוכל לעבוד ולשלם
לה מזונות.

שלח לחמר על פגי המים
ך* ק לי עו ר ^י ה, ארצות־הברית, השליכה
^״ילדה שרצתה להתקשר עם ארצות רחוקות,
בקבוק עם מכתב לים, זכתה כעבור
כמד, שבועות לתשובה מאדם המתגורר
על אותו חוף, חמשה קילומטר דרומה,

אין חדש תחת השמש
ך* אוהיו, ארצו ת־הברית, התפטר..שופט
* 2ממשרדו, בגלל השעמום שתקף אותו
לאתר שטיפל בחמישים אלף תביעות־גירו־שין.

איפכא
מיסתברא
ן* תל׳אכיב, הובא לפני השופס נאשם
_ 2במעשים מגונים, המתגורר ברחוב ה•
בעל-שם־סוב.
הסולם חזה * 3ו ו

בימים שהסאברס לא הין שייכים ל״תננבה
ומדזע רק המתים מסוגלים לחיזת בבית הקברות
הי ה היו זמנים
הראו לי את הפרצוף שקרא לעונה טרופה זו בשם
עונת־המלפפונים. מגיע לו שיתקעו את ראשו בחבית של
נוצות• הרי אפילו עיוור יכול לראות, חרש יבול לשמוע,
ואני כבר לא מדבר על זה שאילם יכול להישבע, כי יש רק
שם אחד מתאים לעונה הנוכחית והוא: עונת פרי הצבר,
או כמו שזה נקרא בלשון בני אדם, עונת הסאברס.
כיוון שיש בין קוראי העולם הזה כאלה שלא למדו
בסמינאר הקיבוצים, לא יזיק להם לדעת שהצבר המצוי,
(נא לא לערבב אותו עם הצבר
103ג<ת5-1גן 13110ת 111ק 0
המצוי במערכת העולם הזה 619נ, 513113011116101
אשר עליו יש פרטים מדעיים במדור קורא יקר),
נוצר בפעם הראשונה ברוסיה בידי אנשי המדע הדגולים
מיצ׳ורין וליסאנקו, מהצלבות של יסודות שונים מעולם
החי, הדומם, הצומח והמאכל. הם לקחו והצליבו קיפוד
קטן, תרד, פיתה וגדר־תיל. מהקיפוד הקטן ירש הרך
הנולד את הקוצים הקטנים, מהתרד את הצבע הירוק ואת
השורשים, מהפיתה את הערך התזונתי ואת התכונה
להידבק ללשון, ומגדר־התיל את הקוצים הגדולים, שישנם
תמיד במקום שלא צריך אותם.
הצב נחשב לשיא ההישגים של המדענים הרוסים הדגולים.
הוא יותר מוצלח אפילו מ״אבטיח הנוחות״ ,שהתקבל
מהצלבה של אבטיח עם פרעושים ; נוחותו בכך,
שכאשר פותחים את האבטיח, קופצים מתוכו כל הגרעינים
החוצה.

^5 5 53

רבים ושונים הם השימושים בצבר. הם שותלים אותו
בין שתי חלקות, הוא גדר. אם מניחים אותו באמצע
הכביש, הוא מיתרס. אם שמים אותו לפני גמל, הוא
מזון. אם תוקעים אותו בחיך, הוא דוקר. אם טובלים
אותו בדיו, הוא מצחיק, ואם מוכרים את פריו ברחובות,
הוא מכניס כסף.
לא מיקרה הוא שאני כה נלהב לפרי הצבר. הרי אני
מכיר אותו עוד מימי ילדותי, כאשר הייתי יוצא לקטיף-
צברים בתקופת החופש הגדול, מזוין בקופסת שימורים
ריקה וצמודה לקצה מוט. הייתי מלביש את הקופסה על
הפרי ותולש אותו בתנופה מהירה. אחרי זה הייתי מגלגל
את הצבר בחול, לגלח זקנו וקוציו. אוי לי אם לא גילחתי
אותו היטב ! אז היה נתקע לי בלשוני קוץ ממאיר, והלשון
היתר, יצאת מכלל שימוש, והיה עלי לבקש ילדים אחרים
שידביקו לי את בולי הדואר.
מה טוב ומה נעים לחזור ולתאר מבצע כזה של קטיף
צברים ! תפשתי מוכר סאברם וביקשתי לצאת ולעזור
לו בקטיף. הרוכל פתח עלי עינים גדולות ואמר :״מה
אתה חושס לך, שאני משוגע לצאת ולקטוף סאברם בעצמי י
מוכרים לי את הסאברם בשוק הסיטונאי בארגזים של
תנובה.״
זה שהלירה כבר לא לירה וקצין־המשטרה — לא קצין־
משטרה, נוגע לי כקצה הסוליות: אבל לשמוע שגם
הסאברם כבר לא סאברס, זה כבר יותר מדי. איך אפשר
למכור פרי־צבר בארגזים של תנובה, בשוק הסיטונאי?
לא השלמתי עם הגזרה ועצרתי כל מוכר צברים ברחוב,
כדי לחקור אותו למקור הסחורה שברשותו. כולם ענו לי
שזה מתנובה, עד שנתקלתי בילד קטן בתחנת המרכזית,
שהצהיר שהוא קוטף את הצברים במו ידיו מעל השיחים
שליד כרמי הזיתים.
למחרת בבוקר התחפשתי לחולית־כסוי של העולם הזה
ויצאתי לפגוש את הילד בתחנת האוטובוסים המרכזית של
לוד, כפי שקבענו. את הילד לא מצאתי בתחנה. במקומו
היה אחיו הגדול, גלית כבן .30

החזן תועה בישימון המצבות ומחפש נפש חיה הזקוקה ליזכור
״אתה זה העיתונאי שרוצה לצלם את האח שלי קוטף
סאברם?״ ״זה אני,״ עניתי.
״אני אמרתי לו שלא יבוא. אתה לא עיתונאי אתה.
אתה ממטעי האומה, בטח רוצה כסף מאחי בשביל הסאברס.
אבל אני אומר לך שהוא לא קוטף סאברס בכלל. זה אני
קוטף, ומה תעשה לי? לא רוצה לשלם
האח הגדול עמד מולי ברגליים פשוקות וידיים שמוטות
לצדדים, נעץ בי עיני זעם והתכונן לעשות ממני וואדי-
סאליב. אפילו צמחוני יכול היה להבין שמהעסק הזה לא
אצא כל־כך בקלות. החלטתי להודות.
״טוב,״ אמרתי .״אני באמת לא עיתונאי. אני באמת
מנזטע^האונזה. אם אתה תגיד לי שאתה לא מוריד יותר
סאברס מהשטח שלנו, לא אעשה לך שום דבר• אם אתה
רוצה לקטוף, קטוף במקום אחר. רק לא אצלנו.״
חיוך רחב של ניצחון התפשט על פניו של גלית הפלשתי.
״אתה ממזר אתה, אבל אני תפשתי אותך מיד. אתה חושב
שאני לא יודע מה זה עיתונאי י הא? ותדע לך שאני אף
פעם לא מוריד טאברס אצלכם. בזה אתה יכול להיות מאה
אחוז בטוח. רק אל האח הקטן שלי שלא תיגש. אם אתה
רוצה משהו, תבוא ישר אלי.״
כלב מי שמתגעגע לימים הטובים ההם.

צדקהת צי ל מנז׳וות
מסיבות שאינן ברורות לי כל צרכן, איני סובל בחי-
קברות ואני משתדל להתרחק מהם עד כמה שאפשר.
מסיבה זו לא ביקרתי כבר זמן רב בבית־הקברות בנחלת־יצחק.
לפני ימים מספר פנה אלי קרוב משפחה ששמע
שאני גם צייר, וביקש ממני טובה: שאצבע מחדש בצבע
שחור את האותיות על המצבה של אבא שלו, שצבעו דהה
במשך השנים.

לא היה לי נעים לסרב לאדם שזה עתה הציל את חיי,
וחבשתי את הכיפה ללא אומר ודברים.
״איפה נמצאת המצבה שלך?״ חזר ושאל מצילי. עניתי
לו שהמצבה שלי עדיין במחצבה של בנימינה, אלא שאני
מחפש מצבה של אבא של דוד שלי, כדי לצבוע מחדש
את אותיותיה שדהו בשמש.
״זאת אומרת שלא באת לומר קדיש?״

״ואתה לא צריך חזן שיגיד יזכור ז״
״עדיין לא.״
יותר לא שמעתי מפי מושיעי. הוא חטף מראשי את
הכיפה וחזר והטמינה בכיסו, עזב אותי לאנחות, פנה
ונכנס אל בין המצבות, האהיל בכף ידו על עיניו כשהוא
משקיף לכל רוחות השמים, בתקווה שיגלה בין המצבות
לקוח אבל שזקוק ליזכור.

כד היינו רן וטפים צברים בימים ההם

הגעתי לבית הקברות באוטובוס מם׳ ,63 כשאני נושא
ביד פחית צבע שמן שחור ומברשת, עטופים בנייר־עתון.
ירדתי מהאוטובוס וחיפשתי את פתח בית־הקברות• אי־אפשר
היה למצוא את הפתח, כי היה מכוסה כולו בגופות קבצנים
שפשטו יד ומלמלו :״צדקה תציל ממוות צדקה
תציל מ מוו ת אין זה ממנהגי לדרוך בדרכי על גופות,
אבל הפעם לא ראיתי מוצא אחר. השתדלתי לפחות לעשות

את זה בזהירות וביושר, ולא לדרוך על קבצן אחד פעמיים.
לא עלה בידי לשמור על הפרינציפ, כי עשרות ידים
אחזו בבגדי ומשכו אותי מטה צדקה תציל ממוות...
צדקת תציל ממוזת לחשו לתוך אוזני כששכבתי
פרקדן על הארץ, ובכף ידי הקמוצה — מכחול, וקופסה
קטנה של צבע שמן.
מי יודע מה היה עולה בסופי לולא הופיע המשיח,
בדמות איש עוטה גלימה שחורה. כאשר ראה אותי בצרתי,
תפש מיד בשיער ראשי ומשך אותי בכל כוחו. אלה משכו
אותי לצד אחד וזה משך אותי לצד שני, ומי שמבקש
להבין היטב את הסיטואציה, שיעיין בסיפור על סבא אליעזר
שמשך בגזר. המציל שלי איש חזק היה, מה שלא נראה
עליו כל־כך, הוציא אותי בזריזות וחילץ אותי מידי הקבצנים,
חי בריא ושלם ומה שעוד יותר חשוב, בצד הנכון
של המיתרס.
עכשיו אני עומד בבית־הקברות ומושיעי לצדי .״כובע יש
לך?״ שאל המושיע .״למה לי כובע?״ שאלתי אני .״מה
זאת אומרת למה לי כובע? הרי זה בית־קברות, ואין
מהלכים פה בגילוי־ראש. אבל אין לך מה לדאוג, יש לי
כיפה בשבילך.״ הוציא מכיסו כיפה ונתן לי. הסתכלתי
בכיפק, וכשראיתי את רובדי הלכלוך השמן והשחור
שהצטברו בשולי הכיפה מבפנים, עבר בראשי הרהור,
שחבל שסחבתי צבע שמן מתל־אביב, מפני שכיפה הזו
יש מלאי מספיק של צבע שמן שחור, לא רק לצבוע בו
אותיות של מצבה אחת, אלא את כל המצבות, בכל בתי־הקברות,
משלושה צדדים.

ה״ת מד עניבת התליין
דגלים נוהגים לשמור על קשר של שתיקה —
י אך אני אדבר ! פרשתי מן השירות לצמיתות. ישבדעתי להעלות בכתב את כל התחבולות, את כל התככים, את
כל הערמומיות השפלה ; אם לאו, לא יסופרו לעולם
פרטיו של משחק שטני זה.
רגשותיו של מרגל אינן שונות מרגשות של כל אדם
אחר• הוא עשוי להתאהב, ניתן להכנעה על־ידי יצרים
אנושיים, נתפש לרגעי יאוש מדכא או חדור, רבה.
אולם סוהר אוהד גילה לי זאת שלושה ימים לפניו
עם הפחד. הפחד שולט בכל פעולותיו וחודר אל כל
מחשבותיו• עליו לעמוד תמיד הכן, להיות תמיד חשדן,
ולעולם לא להיות טבעי. מישגה אחד בשיפוט עלול להביאו
לגרדום. ואכן, כשלוני באיבחון נקודת־התורפה באופיו
של חברי־לריגול, הביאני עד לעניבת התליין במצודת ג״־י.
היה זה ה־ 11 באפריל .1945
בכתבי שורות אלו נזכר אני במעמד זה. השעה — אחת-
עשרה לפני־הצהרים. באורח רשמי, לא ידעתי כי ב־15
באפריל, דהיינו בעוד תשעים־ושש שעות, בין השעות חמש
ושבע בבוקר, יכרוך התליין את החבל סביב צוארי. שלוש־עשרה
מדרגות ושלושה־עשר קשרים, ככתוב בפרטיכל המוות•
בארצות־הברית נוהגים לגלות לאסיר את סועד
העלאתו לגרדום, עשרים־וארבע שעות בלבד לפני הקץ.
אולם סוהר אוהד גילה לי זאת שלושה ימים לפניו•
שליחות מסוכנת זו החלה ב־ ,1944 כאשר נקראתי למשרדו

עליו ובכן, החלטת להגיע לשם בצוללת?״
״כן,״ עניתי.
הוא קם וצעד בפסיעות עצבניות על פני החדר• הוא היה
חיוור ושפוף קמעה. חזותו העידה בו כי דאגות רבות
מזיקות עליו .״איני מצדד ביותר עם רעיון זד״״ המשיך,
״אך זהו עניינך.״ הוא נשאר עומד .״ידוע לך, כמובן.
כי ששת הסוכנים שקדמו לך, סיימו את דרכם בכסא-
החשמלי.״
״כן, ידוע לי,״ עניתי.
הוא משך בכתפיו .״ברור,״ המשכתי ,״שאהיה בטוח
יותר בבית.״
הוא נענע בראשו וחיוך חלף על פניו• ״כמובן,״ אמר.
״ובכן, כיצד יש בדעתך לפעול?״
״יש לי תנאי אחד.״
״תנאי?״
״כן. אני זקוק לאמריקני אמיתי. לא ארפתקן עלוב. אתה
מבין? עליו לדעת את צעדי־הריקוד החדשים ביותר ואת
השירים הפופולאריים האחרונים. עליו לדעת מה צריך
להיות רוחב המכנסים ואורך השיער. עליו לדעת הכל על
אודות תחרויות הכדור־בסיס והרכילות ההוליבודיח. על
אדם זה לשהות במחיצתי עד שאתאקלם.״
״האם את מכיר אדם כזה?״ שאל ס—.
״זוהי הצרה,״ עניתי .״אין לי כל מושג היכן לחפשו.״
״אנו נמצא אדם כזה,״ השיב ס—.
הראיון נסתיים .--

שותפי למסע מסגירני
ני רוצה להודיעכם,״ אמר בילי ,״כי מרגל גרמני
*משוטט חופשי באמריקה. שמו אדוארד גרין. הוא
מסוכן מאד. הוא האדם המסוכן ביותר בשרות הבטחון
של הרייך הגרמני. חציתי עמו את האוקינוס האטלנטי.״
.אתה אומר שהנך אמריקני,״ נכנס חוקר לתוך דבריו,
״ועם זאת אתה מודה כי הברחת מרגל גרמני למולדתך?״
״עשיתי זאת אך ורק כדי לחזור לאמריקה, כדי שאוכל

מהו המזון החביב עליו? מה הוא שותה? האם הוא איטר?
האם מערמז העיכול שלו בריאה י האם הוא עיוור־צבעים?
האם הוא מבקר בכנסיה? האם הוא מבלה במועדוני־לילה?
היש יבלות על רגליו?״
״איני יודע אף אחד מן הפרטים הללו,״ אמר בילי.
״אז מה אתה יודע?״
״הוא לא איטר,״ השיב בילי .״זה ידוע לי. העיכול שלו
בסדר. המאכל החביב עליו הוא אומצה על אש, והוא
שותה וויסקי. הוא מרבה לשתות, אך אינו משתכר.״
״המשך !״
״יש לו היגוי בריטי״.
״זה כבר ידוע לנו. אנו משתדלים לגלות פרטים שאינם
ידועים לנו.״
המנורה היתר. מכוונת הישר לעיניו של בילי, ואילו
חוקריו עמדו באפלה. הם התחלפו אחת ל־ 20 דקות. החקירה
נמשכה שעות רצופיח, ונועדה להימשך ימים. לא היו רחמים
בלבם, ולא אהדה, לא כלפי בילי ולא כלפי. הציד החל,
אולם העתונות טרם ידעה זאת מיתקפה גרמנית נואשת
בארמים.״ אלה היו הכותרות באותם ימים. ניו־יורק,
שהיתר, בטוחה כנצחון, שד,תחילה להתייגע כבר מהרגשת
הנצחון, רעדה לפתע, למשך ימים מעטים, גחרדת מן
הסיוט הנאצי. חוששת פן המלחמה תוסיף ותימשך, יראה
והמחלקה ללוחמה פסיכולוגית
פן הפלישה היתד. לשוזא.
הוסיפה לפעול. אם יפול מרגל גרמני לידי האויב בשעה זו,
יהא מזלו ביש במיוחד.
״סיפרתי לכם הכל,״ חזר בילי ואמר .״אינני יודע אף

הסט־ הראשון ה^דא בעברת על חי• מוגר1 ,נתב ער־8די אדיו גי9פו,
סוכן מס 146 של שירות הביון הגרמני במלחמת העולם השניה
של הממונה עלי-- .

ראשיתה של ארפתקה
פיהרר הביט בי בעינים עמומות, מתוך מסגרת*
י עץ חומד,־כהה. החדר רוהט מחדש זה מקרוב, ובחללו
נישא ריח של צבע טרי. מאוורר חשמלי חג חרש. ד״ר ס—
השתעשע בעצבנות בעט שעל מכתבתו. אני ישבתי נכחו.
השעה היתד 10 ,בבוקר. תמה שהותי בגרמניה. היה עלי
לצאת לשליחותי האמריקנית. שלחתי מבטי אל הרחוב, בו
נראו נשים ליאות מהתקפות־האויר, מבכי ומצפיה, כשהן
עוסקות בעיסוקיהן היומיומיים. כל אחת מהן צפנה בחובה
סיפור קודר. אך לא היה זה מתפקידי לדאוג להן. עמדתי
לצאת בשליחות לארצות־הברית.
שבועות ספורים קודם לכן׳ הייתי בספרד. שמש הים־
התיכון, שלוה, נשים בעלות עינים יוקדות• מלחמת מרגלים
שניטשה על כוס ויסקי במסבאה. ריקודים. רכשתי
מכרים חדשים, וכולם התכוננו לנטוש את הספינה הטובעת

להעמיד את עצמי לשרות השלטונות האמריקניים ולמסור
לידם את המרגל הגרמני. אני אמריקני וברצוני לרישאר
אמריקני.״
אנשי ד,־אפ.בי.אי. קבעו שהוא עריק וכי אהדתו לנאציזם
גרמה להדחתו מחיל־הים. ניתן אות אזעקה! אזעקה מיוחדת!
היתר. זו האזעקה הבהולה ביותר שידע ה־אפ.בי.אי. בניו־יורק
במשך המלחמה כולה.
״דבר, חזיר, אחרת אמחץ את פרצופך.״ בילי לא זכה
לטיפול עדין. לא, שום מדינה בעולם אינה נוהגת בעדנה
בבוגדים מקרב בניה. אותי, לעומת זאת, חקרו בהגינות
יתירה, אך על זאת אספר בפרק מאוחר יותר. בילי ישב
לפניהם, דמות קטנה ומוגת־לב, רועדת מפחד .״מה מרזלהו?
דבר, דבר ! חזור על דבריך ו בתחילה אמרת שאינו גבוה
ביותר, ואחרי־כן אמרת שהוא גבוה מא ד. מה תיאורו?
דבר, דבר, חזיר בילי פחד עד שלא היה מסוגל להוציא
הגד, מפיו. הוא ביקש סיגריה, שניתנה לו בגסות, ואחרי־כן
החל מפטפט. הוא מסר תיאורי המלא. הבלשים הם־

פרט נוסף.״
״האם לא הבחנת בהתנהגותו בפרט כלשהי שאינו רגיל
ביותר?״

״חשוב שנית, אחרת נעזור לך לחשוב.״
״איני יודע שום דבר נוסף.״
החוקר קרב אל בילי והישיר מבטו בעיניו. פניו של
כילי רזו ועיניו שקעו עמוק בחוריהן. האור סימא אותו,
ובילי רצה לעצום את עיניו אך לא יכול היד, לעשות
זאת. שוב ושוב אילצוהו חוקרי ד,־אפ.בי.אי. להסתכל בהם,
להסתכל לתוך האור, להשיב על שאלותיהם. אותן שאלות,
לעתים בקול רך, לעתים בשקט, ולעתים ברוגז או באדישות.
״פרט אחד עולה בזכרוני,״ אמר בילי. לפתע רווח לו.
הוא חשב כי בזאת ישים קץ לחקירה .״פרם אחד עולה
בזכרוני,״ פתח ואמר .״הבחנתי אצלו בהרגל מוזר• כאשר
הוא משלם בעד דבר־מה ומקבל עודף, הוא מכניס אותו
תמיד לכיס החזה השמאלי של מקטרונו״.

״הייתי מוגר מאת ארו גימפל הוצאת ״דשא״ ספרי־כיס 95-אגורות
וארזו את חפציהם לקראת הבריחה. הם כבר זייפו תעודות
בשמות בדויים. הצטיידו בדולרים ובפרנקים שווייציים, ודנו
ללא נקיפת־מצפון על תכניותיהם לעתיד• מה לכל הדברים
הללו — ולי? אני עמדתי לנסוע בשליחות לארצות־הברית.
״האמן
לי,״ אמר ד״ר ם— ,״הייתי רוצה לחסוך ממך
משימה זו, אך אין לנו אדם הדובר את השפה ברהיטות

חידו אותו, כדי להעמידו במיבחן ולהיווכח אם הוא משקר.
אך מדוע היה עליו לשקר? הוא ראה קרן־תקווה זעירה ;
הוא קיווה שאם יתפשוני, יוכל הוא לקבל חנינה בתמורת
האינפורמציה שמסר נגדי. התקוה היתר, קלושה, אולם
כאשר אובדת לאדם כל תקוה הגיונית, יכול הוא תמיד
לבדות תקוד, חדשה מלבו• ״המשך לדבר ! אינך כה
טיפש !״ אמר בלש נמוך-קומה, מוצק .״פתח פיך, בילי.
׳־ייי״י• יייי־י

אחד החוקרים נד בראשו לחבריו, ופרטי״זהוי נוסף של
המרגל הגרמני, שודר לכל תחנות־הטשטרד״ שימו לב !
שימו לב ! חפשו את אדוארד גרין, הוא הוא אריך גימפל,
המרגל הגרמני. סודי ביותר ! לא רצוי להטריד את מנוחתה
של האוכלוסיה האזרחית האמריקנית. כל אנשי ה־אפ.בי.אי.
הפנויים ממשימה חיונית, חייבים להתגייס לחיפוש אחרי
אריך גימסל .--
\ ה ח 1זיוז

רז דיוז־

החסר

..היי ת •

ח1־ 1ל ״

שי צ א

ל או ר

ר,נ 0נ. ) 1>1

בעול
קובה
מ• האחהגדודי
״אני המנהיג של מהפכה אמריקאית, לא
ראש הממשלה של ארץ קטנה!״ אמר פידל
קאסטרו לאחד ממקורביו, לא מכבר. היתה
זאת הגדרה עצמית מדוייקת של המנהיג
הצעיר, שזכה לתואר ״עבד אל־נאצר של
הים הקאריבי״.
המהפכה הקובאית, כמו המהפכה המצרית,
לא התכוונה לפתור את הבעיה של
ארץ אחת בלבד. יוזמי שתיהן היו אומנם
פאפריוטים של ארצותיהם, אולם הם האמינו
כי מהפכתם תניף דגל מעל למרחבים
הרבה יותר גדולים — המרחב הערבי
מחד והמרחב האמריקאי־הלאטיני מאידך.
פא רוק וגסטאפו. כאשר הפקיע קאס־טרו,
החודש, את כל הרכוש האמריקאי
האדיר בארצו, פסע צעד גדול קדימה להגברת
הדמיון בינו ובין המנהיג הצעיר
שהלאים את תעלת־סואץ.
דרכו של עבד אל־נאצר לשלטון היתד, קלה
הרבה יותר מדרכו של קאסטרו. סגן־האלוף
המצרי הפיל משטר רקוב, שהתמוטט ללא
קרב, ועל כן יכול היה לבצע מהפכה
ללא־דם. עורך־הדין הקובאי נלחם נגד משטר
רודני חזק, שהשתמש בשיטות הגסטאפו,
הפיל אותו אחרי קרב ממושך ואב־

בימים האחרונים, כאשר נתקבלה תמונה
ברורה יותר ממה שקרה מאז, מסתבר כי
הבלגים לא למדו מאומה.
יתכן כי שליטי בריסל היו מיטיבים
לעשות אילו למדו בעוד מועד את ההיסטוריה
הקרובה של ארץ־ישראל. גם כאן
החליט השלטון הזר, בשעתו, לנטוש את
הארץ באופן מזורז. כיום ברור מד, היתד,
כוונתו: הממשלה והמטכ״ל הבריטיים היו
בטוחים כי תפרוץ מלחמה בין העברים והערבים,
כי במלחמה זו יכבשו הערבים את
מרבית המדינה היהודיה. כל שליטי ערב דאז
היו סוכנים בריטיים, והאנגלים היו בטוחים
כי ברגע של יאוש תושיט גם המדינה
היהודית המנוצחת את ידה לבריטניה. סיסמת
התוכנית כולה :״לצאת כדי לחזור ! ״
התוצאה היתה הפוכה: הערבים מוגרו,
והפילו כעבור זמן קצר את הממשלות
הפרו־בריסיות במצריים, בעיראק ובסוריה.
בריטניה סולקה לא רק מארץ־ישראל, אלא
מכל המרחב.
שנאה לפראמים. הבלגים לא למדו
לקח זה. גם כוונתם ברורה כיום לגמרי.
הם ידעו כי קונגו הוא מושג מופשט,
המרוכז כולו בדמותו של איש צעיר אחד :
פאטריס לומומבה• כל שאר המנהיגים ה־קונגואים
לא חלמו על לאומיות קונגואית.
ביקשו רק לשמור על עצמאות המחוזות
בהם שלטו. מבחינה זו לא היד. קיים כמעט

מעניק הרגשת
ר עננו ת לכל היו ם
מגע קל בבית השחי עם 1):£ש ,8 ^ 0-8
המקלון בעל הריח העדין והדאודורנט
היעיל מעניק לן
הרגשה נהדרת של
בטחון ורעננות.

ב אק

*וז) 5״6

להשיג בכל
בתי־המרקחת ופרפרמריות המהיר
,25ו ל״י

ה א רי

ב ד 313ט א
ולהקתו

לומומכה (ימין) ,רן אזאבובד(מרכז) והגנרל הכלגי גייסן

הנל בגלל תמונה קטנה

ב״היכל התרבות״ 3 ,לספטמבר
המשרדים הבאים יקבלו הזמנות החל מיום : 16.8
כנף, רוקוקו, לאן, רדיו אוניון, כרטיס

זרי, הכתיר את ניצחונו בהוצאתם להורג
של למעלה מ־ 500 נאמני המשטר המנוצח —
כולל כל הצמרת הצבאית והמשטרתית שלו.
כאשר החל עבד אל־נאצר במישחקו הנועז
עם הסובייטים, זעקו הבריטים כי
הקומוניזם חדר לקאהיר. אותר, זעקה עצמה
מושמעת עתר, בארצות־הברית, שעה שקאס־טרו
מפלרטט בפרהסיה עם כרושצ׳וב• כמו
עמיתו המצרי, מכר לרוסים חלק ניכר
ממוצרו העיקרי (כותנה במצריים, סוכר בקובה)
,והזמין אצלם נשק.
המהפכה האמיתית. דמיון זה רב
מדי מלהיות מקרי. ואכן, למהפכה הלאומית
הערבית ולמהפכה הלאומית של אמריקה
הלאטינית, זהות עמוקה. שתיהן אינן אלא
שלוהות של מהפכה אחת גדולה — המהפכה
של העמים הקולוניאליים, המציפה
את אסיה, אפריקה ואמריקה הדרומית..
רק בנקודה אחת קיים הבדל ניכר בין
קאסטרו המצרי לבין עבד אל־נאצר הקארי־בי:
בגישתם לבעיה הסוציאלית של ארצותיהם
מוכות העוני והרעב. המשטר המצרי
ביצע כמד, רפורמות מתונות, אך לא הצליח
עדיין לחולל שינוי רציני במיבנה החברה
של רע״ם. ואילו המשטר הקובאי מחולל
עתה מהפכה חברתית אמיתית, בהלא־מו את
ההון הכבד ובהעבירו את כל החקלאות
לדפוסים שיתופיים.
אם יימשך תהליך זה, ואם יצליח קאסטרו
להעתיק את מהפכתו ליבשת אמריקה הדרומית
והמרכזית, עשוי הוא להפוך לאח הגדול
יותר.

קו עו
בדרבי בו דן
״סוף־סוף מדינה קולוניאליסטית אחת שלמדה
משגיאות הזולת !״ אמרו בשעתו
פרשני כל העולם, כאשר נמסר בבריסל כי
בלגיה החליטה להעניק עצמאות כמעט־מיידית
לקוננו, ללא כל הקופת־מעבר• רק
העולם הזר 195 ,י

הבדל בין קאזאבובו, מנהיג שבם האבאקו,
לבין צ׳ומבה, מנהיג קאטאנגה.
בעוד שהסוכנים הבלגיים פשטו בארץ
כדי להסית את השבטים נגד הממשלה
המרכזית והבטיחו את התמוטטותו הקרובה
של משטר לומומבה, פעלו סוכנים אחרים
בקרב הצבא הקונגואי. לצבא זה היה רק
תוכן אחד בחיים: שינאד, יוקדת לקציניו
הבלגיים, ובעיקר לקצינים הפלאמיים, שהיי
ידועים כשונאי הכושים וכאנסי הכושיות.
החיילים הקונגואים היו בטוחים כי ביום
ד,שיחדור יסולקו כל הקצינים הזרים, יעלו
הסמלים הכושיים לדרגת קצונה ותינתן
משכורת אמיתית לחיילים, ששיו׳תו עד כה
כמעט בשכר־רעב•
הסיבוב הראשץ. אך לומומבה לא
רצה לריב עם הבלגים• הוא צולם כשהוא
לוחץ את ידי המפקד הבלגי. תצלום זה גרם
למיפנה. סוכני הבלגים הפיצו את השמועה
כי לומומבר, נמכר לבלגים. החיילים ר,קונ־גואים
התמרדו נגד ממשלת לומומבה, פתחו
במהומות ובשרשרת מעשי השוד והאונס.
הבלגים קיוו עתה כי זכו בניצחונם. הם
כבשו חזרה את כל קונגו, כביכול כדי
להגן על הנשים הבלגיות, הפיצו תוך־כדי־כך
סיפורים מוגזמים מאוד על היקף מעשיר,זוועה.
אולם
באותו רגע נסתבר כי הבלגים אינם
פיקחיים יותר מן האנגלים. המישחק הבלגי
ניכשל כישלון חרוץ. הגורמים:
9לומומבה הצעיר וחסר־הנסיון נתגלה
כמדינאי בעל שיעור־קומה, הזעיק את הרוסים.

הרוסים מיהרו לקפוץ על הסום,
איימו במשלוח צבא סובייטי.
י • כדי למנוע מלחמת־עולם, הוזעק הא-
מרשילד ונשלח צבא האו״ם- .
;השבוע חדר צבא האו״ם גם לקטאנגה.
אמנם, ניצחונו של לומומבד, רחוק עדיין
מלהיות שלם, אך בסיבוב הראשון יצא
מנצח.

מספר 1195

שנח 23

כ״ד אב תש״ב 17.8.1960

המחיו