גליון 1196 מתאריך 24 באוגוסט 1960

העו&ס הוו!

העורך הראשי:
אורי * בנוי
ראש המערכת:
שרום כהו
עורך משנה:
רוב איוזז
עורך כיתוב:
נמסים נילז

כתב ראשי:
אלי תבור

צייר המערכת:
ופי

צלם המערכת:
רויר אומו

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד , 156 .מען למבדקים :״עולספום*.
המוציא לאור: העולם הזה 1נו׳:מ.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.31:39 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בת־יעו, שייע נלוו, לילי נרילי,
דויד הורוביץ, רותי ורר, יוסר אבו־חמוי,
אביבה סטו, אבנר פרי, שטעון צבר,
עמום הינו, סילבי השת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

מס 5

ספר

השבוע!

״מועדון

הספר

הטוב״

לראשונה בעברית

הלילה והנצחי
מאת

א לי ס טיי רמק לין
רומן־מתח חדש, פרי עסו
של מחבר ״הסיירת יוליסס״
ו״תותחי נברון״.
מטוס מתרסק בחוג הקוטב,
באישון הלילה הארוך. קבוצה
קטנה של ניצולים — נשים
וגברים — נאבקת מרה נגד
איתני הטבע והקור הנורא. לפתע
מתערבת מעצמה זרה, שמרגלית
מעוניינים בחומר סודי
אשר נמצא במטוס המרוסק.
הרדיפה והבריחה עוצרות את
הנשימה, עד הסוף המפתיע.
רצח ללאמ א תרוצח
אגאטהכ רי ס טי

לראשונה בעברית

תסבוכת בלשית כתובה ביד
אמן, מלאה מתיחות והבנה
עמוקה בנפש האדם, מסתיימת
בהפתעה אשר רק
כריסטי מסוגלת להעניק
לקוראיה
מחיר בל ספר־כים — 1 .ל״י
הפצה ראשית: מזרחי
אלנבי ,60 תל־אביב
טלפון .64755

2.50

מחיר מוזל
תרוכש 6ספרים מספרית

״מועדון הספד הטוב:״
יזכה בפרס — ספר שערכו
7.50ל״י — חינם.
ההפצה הראשית
מזרחי
טל 64755 .
אלנבי ,60ת״א,

הכל יודעים
שוזמש־חמש הוא
הערב, המרווה והמבריא
שבכל המשקאות.

כדאי שכולם ידעו

ג׳יפ
מודל , 1958
במצב מצרין,
ל מ כי ר ה• .
לפנות:
טלפון ,21421 תל־אביב,

כי חמש־וזמש הוא
משקה העשוי כולו

מחלב טהור
בתוספת טעמים טבעיים.

״הרשה נא לי להביע את הזדעזעותי העמוקה
מצורת טיפולכם החד־צדדית והמכוערת
בפרשת קונגו,״ כותב לגו הקורא צ.
שמחוני.
״סיסמתכם — ללא משוא פנים — צריכה
לשמש לא רק את היחסים הפנימיים בארץ,
אלא גם את היחסים הבינלאומיים. היא הפכה
לרלי ריק עקב טיפולכם בבעיית קונגו.
״במיקרה אני מכיר את התנאים ששררו
בארץ זו לפני עזיבת הבלגים, ובמלוא האחריות
אני מכחיש את דבריכם על הקצינים
חפלאמיים, שלדבריכם הרביצו לפיקווי־הם
הכושיים ואנסו כושיות. רבותי, אל נא
תהפכו את השקר לכלי־שרת, ואפילו לגבי
מטרה הנראית בעיניכם כנעלה•
.״לדבריכם, רצה ראש ממשלתה הצעיר של
קונגו — אותו דיקטאטור חסר־אחריות —
בשלום עם בלגיה. כיצד תואמים דבריכם
את נאומו מלא־ההשמצות כלפי הבלגים, ואת
חוצפתו לומר דברים בוטים אלה בנוכחותו
של מלן הבלגים, שהעניק לו את העצמאות
כמעט ללא מאבק? האם גם נאום זה, החסר
תקדים בחוצפתו, היה פרי סוכני הבלגים?״
הבאתי מיכתב זד, במלואו, מפני שברור
לנו כי עמדת העולם הזה בפרשת קונגו
יוצאת־דופן בישראל, ונוגדת בלי ספק את
הרגשת הרוב.
אין טעם רב להתווכח על עיירות. כיצד
מסביר הקורא שמחוני את התופעה שחיילי
קונגו נתמלאו הימה איומה, מדי ראותם
קצינים פלאמיים דווקא? מדוע שנואים עליהם
הפלאמים יותר מאשר הוואלונים, הבלגים
הדוברים צרפתית? ובישראלים מותר
להוסיף ולשאול: מדוע מצא היטלר את ה־גייס
החמישי שלו דווקא בקרב הפלאמים
ולא בקרב הוואלונים? מדוע הקימו הפלא־מים
יחידה משלהם בתוך ה־ם.ם. הנאצי?
הקורא שמחוני רוגז על כי פאטרים לו־מומבה
שחור־העור העז בריב חוצפתו לומר
דברים בוטים נגד הבלגים הלבנים, בנוכחות
הוד מלכותו. אכן, חוצפה איומה! שמא היה
לומומבה צריך להגיד לבלגים תודה על
מעשי־ר,זוועה, המחרידים שבוצעו בקונגו על־ידי
ליאופולד, אבי משפחתו של המלך —
מעשים שהרעידו בשעתם את אירופה כולה,
גרמו לתגובות רשמיות בכמה ארצות, רשו מים
בכל אנציקלופדיה? שמא היה עליו
להודות על עבודת־הכפייר, שהיתר, נהוגה
בקונגו עד הזמן האחרון ביותר?
הבלגים פשעו בקונגו. איני בטוח אם פשעי
האבות, שרצחו מאות־אלפי כושים ב־עבודת־כפייה,
בצורה אכזרית יותר אף משיטות
אושוויץ, גרועים מפשעי הדור הנוכחי.
הבלגים מנעו חינוך מן הקונגואים.
הם שללו מהם כל אפשרות להיכנס למסלול
האחריות. עוד לפני שנתיים הבטיחו כי לעולם
לא יתנו לקונגו עצמאות. האם מותר
להם להתלונן עתה, כאשר עם מדוכא, חסר
משכילים ומנהיגים, קם נגדם במלוא זעמו?

העולם הזה הוא העתון היחיד בישראל
שלא התפתה בשבועות האחרונים לחזור
כתוכי על תעמולת־הזוזעה הבלגית. מבחינה
זו, אנו עומדים בשורה אחת עם קומץ ד־עתונים
החופשיים בעולם המערבי, שאמרו
את האמת — כמו השבועון ל׳אכספרם ה־פאריסאי.
כפרשנים
פוליטיים, ברור לנו כי עתיד
ישראל קשור ביכולתה להזדהות עם אנשים
כמו לומומבה, נושאי החרות האפריקאית.
כצעירים שגדלו בארץ, חשים אנו קירבה
פנימית אל כל עם הקם לפרוק עול שלטון
אימפריאליסטי זר. ואילו כעתונאים, מצווים
אנו להגיד את האמת כפי שאנו רואים
אותה — אמת שקולה, צלולה, שאינה פרי
הסתה זרה.
מעניינת במיוחד תופעת־הלודי הנפשית של
פרשה זו. מזה כמה שבועות, מתנהלת בארץ
מערכת השמצה פרועה ואחידה נגד
לומומבה. כל העתונים הישראליים שותפים
להסתה זו, כי כולם מעתיקים באופן עיוזר
את מיברקי סוכנויות־הידיעות המערביות —
ובכלל אין להם שום מקור אינפורמציה
אחר. הקולנוע הצטרף למסע זה בהצגת
יומנים מערביים, הנראים כלקוחים מארכיון
הנאצים. הראדיו, ביטאון־ הממשלה, עומד
בראש ההסתה בנהלו השמצה אנטי־קונגו־אית
שיטתית מספר פעמים ביום.
תוצאות המסע הזה מדכאות למדי. ברגע
זה אחוז רוב הקהל הישראלי שינאה אינסטינקטיבית
לאיש לומומבה — שינאה
בלתי־ראציונאלית, אשר בעליה עצמם אינם
יודעים את מקורה. זוהי הוכחה ליעילותו
של מסע־השמצה שיטתי וממושך, המתנהל
בכל מכשירי המשטר.
לנו, אנשי העולם הזה, יש עניין מיוחד
בבדיקת תופעה זו. כי אנו שימשנו, ועודנו
משמשים, קורבן למסע דומה, המתנהל זה
למעלה מעשר שנים. החזקנו מעמד — ואני

מקווה בי פאטריס לומומבה יחזיק גם הוא
מעמד, למרות קרייני קול ישראל.

תלונה אחרת לגמרי כלולה במיכתבו של
הקורא אריה קציר, המערער בחריפות על
תוכן מאמרי ״חזית חדשה״ בגליון האחרון
של העולם הזה 1195״מה פתאום אתס
מעלים על נם את פנחס לבנן,״ הוא שואל
בזעם ,״האם שכחו׳ום את הדברים שאתם
עצמכם אמרתם עלינ לפני שש שנים?״
לא, לא שכחנו, הקורא קציר• אולם כמו
שאמר גלילאו המנוח: העולם נוע ינוע, והוא
הדין לגבי העולם הזה. א׳׳,י הייתי
עורך ביטאון פנימי של בית־קברות, היה
תפקידי קל — כי שם לא חלים שום שינויים•
אולם שבועון־חדשות פרשני, המנסה
לנתח את התהליכים המדיניים והחברתיים
המשתנים במהירות דינאמית, אוי לו אם
יחזור בתוכי על דברי עצמו. הוא יאבד
את הקשר עם המציאות.
לפני שש שנים הקדיש העולם הזה ()869
כתבת־שער גדולה להערכת לבון, תחת הכותרת
״האקטיביסט״ .אז היה לבון שר־הביטחון.
הזכרנו כי בן־גוריון רצה למנותו
ראש־ממשלה תחתיו. הזכרנו כיצד הצדיק
לבון בכנסת את שבירת רהיטיו של פלאח,
בשעת חיפוש, במלים :״הם לא היו רהיטי
מאהאגוני כאילו מותר לשבור את
רהיטיו של פלאח עני, יותר מאשר את
רהיטיו המפוארים של אזרח תל־אביבי. הכתבה
כולה היתד, אובייקטיבית ושקולה,

״העולם הזה״ ,869 יוני 1954
אך נסתיימה בהערכה שלילית :״דרכו ברורה
לפניו לחלוטין: מאבק במשה שרת,
ליכנד המחנה האקטיביסטי תיקונתו האמיתית
כרוכה בהתפתחות פיתאומית, מפתיעה,
שתיצור דרישה המונית אדירה לפעולה
אקטיביסטית.״
למקרא שורות אלה, אפשר רק להגיד:
באיזו מהירות השתנה המערך הפנימי בישראל
ובמפא״י! ב־ 1954 היה לבון אקטיביסט
קיצוני. אולם כעבור חודשים מעטים פרצה
מלחמה בין לבון לבין שמעון פרם ומשה
דיין, וזמן קצר לאחר מכן אירגן בן־גוריון
את הקנוניה המכוערת שסילקה את לבון מתפקידו
ואיפשרה לביג׳י עצמו לחזור מגלות
שדה־בוקר אל משרד־הביטחון.
היערכות חדשה זו שינתה לחלוטין את
המפה הפוליטית. הדגל האקטיביסטי עבר
לידי נערי־הזוהר של בן־גוריון• לבון הוא
אויבם המושבע, והאיש היחיד המסוגל עתה
לחסום את דרכם אל השלטון, כאשר ירד
בן־גוריון מן הבמה.
אין וו תיאוריה. בשנה האחרונה הוכיחה
המציאות כמה וכמה׳.פעמים כי לבון הוא
האיש היחיד במדינה המסוגל לעצור את
בן־גוריון ולסכל את. מזימות קבוצת־החצר
שהיא מיליטאריסטית, אנטי־ערבית, פרו־קו־לוניאלית,
אנטי־דמוקראטית ובעלת נטיות
דיקטאטוריות בולטות.
על כן, אותה הגישה עצמה שחייבה ב־
1954 הערכה שלילית לעמדת לבון, מחייבת
עתה הערכה חיובית מסוייגת. העולם הזה
אינו מנהל מלחמות אישיות, ואינו מודרך
על־ידי שינאות וקינאות. מלאכתנו קודש להגיון.
הצלול — אחרת היינו בוגדים בסיסמה
המתנוססת בראש עמוד זה.

העולם הזה 196ו

מכתבים איש השנה
השנה, כמו כל שגה (ער :1120 דויד בד
נוריוז.
משה שפירא, טבריה
האיש שניצח בבהירות — יוסר אל,
פוני

שמעון קרני, רמת־נן
דוב יוסר, מפא״יניק שהיה לו העוז
הנריר לעוט ננד מפא״יניק אחר.
חיים פרישמן, רחובות
נברח טולידאנו!
אסתר לוסטיג, ירושלים

עד הדמות ירושלים
״הקריה הנאמנה״ שוב מעוררת את הויכוח
הנוקב — מי הסגירה לידי הערבים
(העולם הזה?)1194 אולם אם נתעלם כרגע
ממניעים דתיים-לאוטיים, לשם מה היתה
נחוצה לנו העיר העתיקה, על עשרות מסגדיה
ובנטיותיה, שכל סדק בקירותיהם העתיקים
היה נורם לשליחת חיילי־או״ם ל-
אריז כרי לרסז את המרינה ״הטתנכלת״ לקודשי
זרים?
אם היו תוכניות רציניות לכבוש נם את
השטחים שמצפון, מדרום וממערב לירושלים,
ניחא. בבחינת אליה וקוץ בה. אולם לשם
מה נחוץ לנו הקוץ בלבד?
ר. חיים, ירושלים
בלילה האחרון שלפני התחלת ההפוגה השניה
הלכתי מדירתי הסמוכה אל מפקדת
שני אירגוני-הטחת־רת
במי גרש הרוסים.
דאגתי לגורל
שגי ילדי שהשתתפו
בקרב.
כבר בשלוש בבוקר
שמעתי כי מיפ־קרת
ההגנה טילפנה
ואמרה :״האלו, אנחנו
יוצאים לפעולה.
מתהילים.״ הדברים
עוררו את חשדו של
קצין־הקשר של ה-
לח״י, והוא טילפז
חזרה. נודע לו כי
אין שום סימן של
תזוזה מצד ההגנה
ב־ר־ציון.
מפקד ההננה בהו־ציו!־׳
— ר כי׳אי־״גר
ני המחתרת יסתערו
ויפרצו את החומה ליד נוטר־דאם בלי תמיכת
ההגנה באגפם, כפי שדובר מראש. הדבר
יכול היה לגרום להשמדת חיילי המחתרת,
בפיקודו של נמרוד.
עובדה זו מוסיפה להיסטוריה של בגידת
מלכיאל גרינוולד, ירושלים
ההגנה.
טאמרכם השקול, האחראי, חסר משוא־הפגים,
מוכיח שוב כי רק חיילי תש״ח יכולים
לכתוב על קרבות תש״ח. כמה שטויות
גובבו בשבועיים האחרונים על-ידי ילדים
שהרטיבו את המכנסיים בימי תש״ח, ועל
ידי זקנים שאינם מבחינים בין שמאלם
לימינם!
יוסף גור, ירושלים
קישכושים הייתי מזמינה את לוטוטבה
לרומבה.
כי הוא יותר חבוב
מקאזאבוב.
בעוד שהאיש טקטאנגה
אפילו איז לו זקנקננה.
מרים פרי, חיפה
לומומבה הוא קוננואי.
צ׳ומבר, הוא קוננועלי.
גדליה בראלי, ירושלים

ם ת צינד. אני מוחה על התואר ״ימאי בלתי מעוניין ואדיש״ .בושו לכם לחשוב כד,
מבלי לרעת את הימאים! אני אישית, שסבלתי
בטחנות־ריכוז נאציים, תמיד הייתי
מעונייז ואהיה מעוניין לתפוס כל צורר
נאצי באשר יהיה!
שום נורם אחר לא השתתף במיבצע-בזק
בלתי־צפוי זה. א?1גורם אחר לא מסר לנו
את צינה אלא רק הזיהוי שלי הוא שהביא
ללכידתו!
צ׳וצ׳ו (צבי טרייביש),
א/ק תיאודור הרצל
הקורא צ׳וצ׳ו אינו עונה, בנל זאת, מל
השאלה העיקרית: איך הכיר את צינד?

צלאח־אל־דין כישראל
עבר אל-פתאח סוסה מטייבה מתלונן
במיכתבו (העולם הזה )1191 על התעלמות
משרד החינוך ממאורעות לאומיים של ערביי
ישראל.
בקשר לכר כראי להזכיר כי עובדי־המרי־נה
העבריים נהנים משני יטי־חופשה בשנה
לפי בחירתם, בימי זיכרון לאומיים או ב־ערבי־חג
מסויימים (תקנה 32.3של ה־תקשי״ר)
.לעומתם ״עובדים שאינם מקיימים
הגי ישראל״ רשאים להעדר לפי סעיף זה
באחר במאי וביום בו מתקיימת במקום
מגוריהם חגיגה או טכס בעל אופי ציבורי
מקומי, אם נתנה הלשכה המחוזית של נציבות
השרות אישור מוקדם לכד.
האם אי־אפשר להתיר אן? לערבים לבחור
ימי־זכרון לאומיים או עריי-חגים כפי שמקובל
לגבי העובדים העבריים?
אליק מג, גבעתיים
כתלמיד בית־הפפר התיכון בטייבה, רצוני
לענות למיכתב: כן, צלאה אל־דיז וכאליד
בן אל־וואלד ועוקבה בז אל-מנפע גיבורים
ערביים ומפורסמים בהיסטוריה, ואין כל
צורר למשרד־החינוד לפרסם את זה מחדש.
המקראה הישראלית לא באה לכיתות הנמוכות,
ועד כיתה ה׳ כבר יודעים התלמידים
על כאליד ועל עוקבה. אילו רצו
להשכיח לנו את התרבות והמסורת שלנו,
היו עושים את זה מההתחלה, ולא אחרי
שלמדנו איד לדרור על הסיפון.
איברהים אחמד חג׳ נועמן, כפר קרע

כל הכיבוד
אודה לכם אם תודיעו לי מתי צורפה העיר
קופנהאגו לשבדיה.
סטוכין :״העולם הזה 1194 מדור
״הווי״ ,קטע ״כיבוד קל״.
א. הר־זהב, חיפה
עורן המדור הוא הזקוק לכיבוד קל. הנסיון
האחרון לצרף את קופוהאגן לשבדיה ניכשל
במלחמת 1660־ , 1658 כאשר מיגרו אזרחי
העיר את המלך השבדי קארל גוסטאב

כפירי אריות
אי-נעימות רבה גרמתם לי בהקדמה לתש־בצי
(העולם הזה ,) 1193 בה כתבתם שאני
״שונא חברה״ .אני
פעיל בחברה ואף
יסדתי, בשיתוף עם
חברי, את חברת
הנתניי־
״כפירים״
תית. כתבתי שאני
אוהב חברה, וכנראה
חל שיבוש בדפוס.
הסירו ממני
את הלעז הזה!
משה שטרן, נתניה
מאוזן )1 :מילת
צער, התנצלות והי
בעת חרמה.

אשכול היטלים
לשר־האוצר ייאמר במעמד צנוע זה: יישר
כוח. כשתיסע למכסיקו, אנא מסור לכולם
ד״ש סן האומה שעל חשבונה אתה מטי-ל
כל־כר הרבה, כי הרבה זטז לא היית בחוץ-
לארץ. מתי אתה מתכונן להעלות שוב פעם
את הטיסים, את מהיר היתרי־היציאה והדרכונים?
משר,
יעקובי, ירושלים
לבוז נתז, אשכול לקח — יהי שם מפא״י
מבורר.
אביאל סגל, תל־אביב

עוגן הצלה
אני אחד הנערים ששלום כהן כתב עליהם,
בכתבתו על מוסד עוגן (העולם הזר,
.) 1165 בינתיים שוחררתי והסתדרתי בעבודה.
אולם רצוני להיטיב את מצבי, והנני
מחפש עבודה אחרת, רצוי בטיקצוע שלי:
מכבסה אוטומטית או גיהוץ. חוץ מזה אני
מוכן לקבל כל עבודה אחרת שתתאים לנילי
(בערר 17 שנה).
אני פונה אל קוראי ״העולם הזה״ ,כי
החלטתי שהפעם אני עולה על ררד הישר
ונשאר שם — תהיה המלחמה קשה כאשר
תהיה.
ב. ל״ תל־אביב

שלמה כהן ושות׳
טוב, הניע הזמן לגלות את האטת. אני
הוא שלטה כהן האמיתי, זה שכתב את שני
המכתבים הראשונים. עשיתי זאת על־טנת
להוכיח לידידי שלמה כהן שיש עוד הנושאים
את השם שלמה כהן ולא בפחות חוצפה.
בתור איש מהצד, אני מציע לשלמה כהז
להקים איגוד של שלטה כהן להגנה על
זכויותיהם של שלמה כהן.
תאר לד, שלמה כהן, שחתיכה הגתה מתאהבת
בד בעקבות מכתביד בעתוז (בהחלט
אפשרי, שהרי האהבה עיוורת) .אחרי איזה
שלמה כהז היא היתה הולכת?!
י. אפק, רנזודגן .

ציגדארדה

אני רוצה למחות נמרצות על ם ילוו? העוברות
ב״העולם הזח 1194 בעניין תפי־

:121 מחגיגי *1ניר־1

מחיר המולדת
ש ט רן

אני סטודנט ישראלי
הלומד בגרמנהשבוע
אני יוצא לחופשה
אותה רציתי לבלות בארץ
אולם הדבר נמנע ממני מ

המערבית.
בת חודשיים,
בחוג המשפחה.
שתי סיבות.
על כרטיס הנסיעה אני חייב תשלום של
4ן ,33 נם אם הברטים נקנה בחוץ־לארץ. על
מנת להאדיר את דרכוני, אני חייב בתשלום
של 40 מרקים (ב־ 20ל״י) .מדוע המחיר
כה גבוה?
צרוף שני הסכומים מניע ל־ 200 מרקים,
טבלי לעשות צעד אחד מעשי. עם סכום
הנסיעה והוצאות הדרך, זה יניע ל 750-מרקים,
מבלי שהנסיעה תהיה תענוג מיוחד.
בסכום זה אני יכול להתקיים למעלה מחודשיים
במקומות כמו יוון, תורכיה, ספרד
ופורטוגל.
המסקנה היא: לבלות את החופשה בכל
מקום, פרט לארץ. האם אין דרר לתקן את
המעוות?
זאב פרנבק, וופרטל־אלברפלד, גרמניה

זה יקרה כשעה 7

איו כל טעם בדיבורים על השלום, שאין
אחריהם מעשים. מה שלא יבוא מלמטה, אין
לו אחיזה.
הצעתי: תתחיל תנועה באחת הארצות שתתבטא
בכד שבשעה מסויימת בכל יום,
נאמר בשעה ,7ייעצר כל איש באשר יהיה,
יושיט ידו לאנשים שבקירבתו עם המלים:
״שלום בעולם!״
שאול נחים, תל אביב

הצעות דסדר־הידם

אני מציע לבטל את הנבלות־המהירות
לכלי־רכב, שאיש אינו שומר עליהן, וחנוט־עות
רק בוז לחוק בלב האזרח. תחת זאת
יש לקבוע כי אסור לנסוע מעל למהירות
המתאימה לכלי־הרכב, לכביש ולתנאי־הנסי־עה
— על כל נהג לקבוע מהי מהירות זו.
כאשר ימצא השופט כי הנהג נסע מעל למהירות
הגיונית זו, לפי התנאים המוגדרים,
יטיל עליו עונש כבד.
חייב בן־צב־ ,אשקלון

כינ ג ־ ליני * ל.

חי סד.

כל נערה״יופיה בידי ה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות

יפה

ומטופחת .

עוזרך הנאמן -הוא
ר * 1א ל 1י ט

• 11 זו 4 1זו 8 0

הקרם המפורסם לפי ד״רלביו, פריס, המכיל ג ׳ ל ה
דויאל /מגן טל עורך ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון טורן על־ידי
פעילות של מחזור חדם.
מחיר השפופרת 4.25ל״י
פרסום צימס

מו צר חדש!

דק לנו
״קויק

לוקס״

תמונה מן הסרט אל־חכים
מי אוהב מצרים?
במדינה העם
הבורות וה שי 1א ה

אבקת הבביסה הטובה
דא ל

בעיות שערות?
וכל אלה שיש להם בעיות שערות
*!£010 * 1. 501001 -

זו 01.00 וד**1א£ס?סזא\ 1£ז * £ק 0£
0 0*01 ?1019*101ז**\ 10*10*190
8 01*09 •4,

^01מ4ן *1ז*ך7׳*1*91(0110: 1^ 10

!ן01010ו 01**10* 01 0לממנ1מ**ן1£׳א 4יז£4100

14, 1960ץ1טג

^\.16x. 3x113111
6 6 1־ 1 *1118166 7 5 1 1

761 181:261

, 0 8 ( 110 2
11 2 1 7׳ £ 0 1

1X1) 3111

2X14ק 0 1 1 7ץ 8 6 6 1 1 1 £מ1 !? 0 1 1 1 4 111)1 6 6 4 1( 6 11116 7 6 6 1 6 4 1

ץ / 6 1 1 8 6 4 8 1 1 0 0 6 8 8 £ 1 1 1 1י 1 2 1 / 011 112־ 1 6 0 £ 1116 1112161ק 1מ 8 2
£ 7 0 * 7111.

1 .ז ץ >£701X1 £11711167 :*7111 * 6 ) 1 1 0 7 2 7 4 0 7 1 0 0 1 6 1 11£ 6ן 1 8 1 1211
171117 7 0 1 1 7 8 .ץ 7 6 7

.ם 14.

? 110X3228 3 .

דע לך שבמכתב הנ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת בארצות
הברית ״חרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הביאוקוסמטיקאי, אלכם רובין, בעל המכון
רובינם־קוסמטיקוס, תל־אכיב, רה׳ פינסקר ,2טל.22128 .
חיפה, הרצל מס׳ .1

__גם לך כדאי לפנות אליו__ .

ישראל אינה שונאת את בני העם הערבי.
זאת חזרו והכריזו כמעט כל מנהיגי המרינה.
למחרת ההפיכה המצרית של 1952
אף הצהיר בן־גוריון. כי הוא מקווה לראות
את הפלאח המצרי משפר את תנאי־חייו וזוכה
למעמד אנושי.
השבוע הוציא אחד ממשרדי ממשלת ישראל
מתחת לידיו מיסמך רשמי, שכל כולו
מוקדש להפריך הצהרות אלה. במכתב אל
בית־המשפם העליון הצהירה המועצה לביקורת
סרטים ומחזות :״המועצה החליטה
לא להתיר את הסרט הנ״ל, הואיל ותוכנו
מצרי ועלול לשמש תעמולה מצרית בישראל.׳*
הסרט
הוא אל־חכים, יצירה משותפת גר־מנית־איטלקית,
לפי ספרו המפורסם של
יוהאן קניטל. סרט זה מוקדש כולו למאבקו
של בן־פלאחים עלוב השואף להיות רופא,
כדי לעזור לעמו. אין בו שום נימה לאומנית,
שום תעמולה צבאית. רק סיפור אנושי,
על רקע העוני הממאיר של המוני
מצרים.
״יעורר נוסטאלגיה הצנזורה כבר
סרבה קודם לכן להתיר את הסרט להצגה,
בהשמיעה בליל של טענות מינהלתיות
(העולם הזה .)1192 אחרי שנציג המפיץ,
עורך־הדין יצחק טוניק, הגיש בקשה לצו־על־תנאי,
התכנסה המועצה לדיון מחודש
בסרט. גם הפעם דחתה את הצגתו, בחמשה
קולות נגד שלושה, ואחד נמנע.
הפעם שוב לא הועלו נימוקים פורמאליים;
הומצאה הדוקטרינה המשונה, כי סרט
מצרי כמוהו כתעמולה מצרית• לאותו מכתב
צרפה הצנזורה מיסמך מדהים עוד
יותר. היה זה העתק של החלטת הדחיה
המקורית של המועצה, בו צוטט פרטיכל
הישיבה.
ד״ר איצקוביץ: העירה ני יש לאסור
הצגת הסרט לא רק מפני שהוא גרמני אלא
משוס שעלילתו מתרחשת במצרים ועלולה
לעורר נוסטאלגיה בלתי־רצויה בהחלט בקרב
תושבים מסוימים בארצנו לעבר המצר
י ם ...הוחלט שלא להתירו.
הנימה שנשמעה מגרונה של הצנזורה
היתד, נימת הבורות והשינאה המבטלת ב־מחי־יד
עשרות הצהרות סייסניות. כי היא
נשמעת שורשית יותר, בלתי־כפופה להגיון
של התבונה הפוליטית.

מדיניות
האל מנ ה ה בו כי ה
בחירת הגברת באנדאראנייקה לראש ממשלת
ציילון בישרה רעות לשרת־החוץ של
ישראל. עוד אותן יום היתד. גולדה מאיר
האשה רמת־המעלה ביותר בעולם הפוליטי.
אולם ראש ממשלה־אשה חשובה יותר מ־שרת־החוץ,
וגולח־ ,מאיר ירדה למקום
מם׳ .2
השבוע נתברר כי לא היתר, זאת המכה היחידה.
בקולומבו הודיעה ראש־הממשלה
כי היא עומדת לבטל את האמנת השגריר

הציילוני בישראל (שהוא בתפקידו העיקרי
שגריר ציילון ברומא) .הסיבה: רצון ציילון
לחיות בשלום עם הערבים.
אין מה להפסיד. היתה זאת המכה
הקשה ביותר למדיניות־החוץ הישראלית מזה
זמן מה. סיבותיה החמירו את משמעותה.
כי מאז ניצחון ״האלמנה הבוכיה׳׳• בבחירות
בציילון, החלה מדינת־האי עוברת למתנה
הנייטראליסטי, נקטה בשורה של צעדים
אנטי־קולוניאליים, כגון הלאמת רכוש זר.
צעדים אלה קירבו את האי למחנהו של
גמאל עבד אל־נאצר. ניתוק היחסים עם
ישראל היה תוצאה סבירה•
ישראל לא שמה במיוחד לב למעשה. כי
דווקא השבוע זכתה ישראל למספר נצחו-
נות משלה• ביקורו של הנשיא יולו, רודן
קונגו הצרפתית־לשעבר, ודברי הפרידה של
ראש ממשלת נפאל, שהזמין את בן־גוריון
אצלו, רוממו את הרוחות.
אולם כל התופעות גם יחד הצטרפו לתמונה
בלתי־נוחה. ידידי ישראל החדשים
השתייכו כמעט כולם למחנה המערבי —
כמו צ׳אד וקונגו הצרפתית־לשעבר, הניי־טראליסטים,
מגיניאה ועד בורמה, התרחקו
מישראל. אולם דווקא מחנה זה נמצא בקו
של עליה ברחבי העולם.
ראש־ממשלת נפאל, קויראלה, השתייך לסוג
השלישי: נציגי המדינות שאין להן
שום עניין עולמי. לנפאל אין סחר־חוץ
ואין יחסים בינלאומיים. אין לה ענין פוליטי,
זולת יחסיה עם סין האדירה בצפון
והודו האדירה בדרום, שאחת מאיימת עליה
והשניה עושקת אותה. לכן יכלה להיות
ידידת ישראל מתוך סנטימנט אישי. לא
היד, לה מה להפסיד.
אור בקפריסין. מכל המאורעות, היה
המעודד ביותר צעדו של נשיא קפריסין
העצמאית, הארכיבישוף מאקאריום, שהסכים
למינוי שגריר ישראלי בניקוסיה. היה
זה ניצחון גדול — כי לקפריסין יש מה
להפסיד. היא זקוקה לידידות ערב.
כיצד הושג הנצחון? בימים המרים של
מלחמת־השחרור, לא זכתה קפריסין לתמיכה
ישראלית••• אולם נציגי ישראל ניס־לאחר
מכן למחוק את הכתם, הביאו תועלת
לקפריסין כשתיוזכו בין שתי עדותיה המסוכסכות.
שרות זה, בתוספת אישיותו הדגולה
של מאקאריום עצמו, יצרו נאת־מדבר
אחת במרחב — מדינה חדשה האוהדת את.
הערבים, אך שאינה מוכנה להתכחש לשכנתה
הישראלית.
אפראסיה המירו ץאדה קונגו
השבוע נקטה ממשלת ישראל בצעד בלתי-
מקובל: היא הכחישה ידיעה שהועלמה
כמעט כליל, קודם לכן, על ידי העתונות
הישראלית. היתה זו ידיעה קטנה, שנתפרסמה
במדור התצפית של השבועון הצר־
(המשך בעמוד )6
* תואר שהודבק לגב׳ באנדאראנייקה
מפני שנהגה לבכות באסיפות־הבחירות את
בעלה, ראש־הממשלה שנרצח בתפקידו.
•• העולם הזה היה הקול היחיד שהוש מע
בשעתו בישראל למען תמיכה מדינית
ומעשית נדצד ישראל בלוחמי השיחרור באי
השכן.
העולם הזה 1196

ך • שבועשעבר פירסם העולם הזה מאמר החייב לש־
—1מש אות־אזעקה לכל אשר דמות המדינה יקרה לו.
תוכנו היה מחריד. בעל המאמר ציוד בהנהגת שיטת הבחירות
האזוריות־הרובניות מתוך הבנה מלאה שזו תביא
לדיקטאטורה רודנית. הוא קיווה כי אחרי היוזצר דיקטאטו־רה
כזאת, יקומו בארץ כוחות שיפילו את המשטר הקיים
בכוח הזרוע, בדרך של מלחמת־שיחרור מזויינת.
האיש שכתב דברים אלה אינו איש משולי החברה, גם
לא עובר־בסל צמא־דם או חובב־הפיכות• משה ברש הוא
כמעם־צבר, קרוב־משפחתם ובן־ביתם של כמה מגדולי
מפא״י, לוחם ששרת גם בהגנה וגם באצ״ל, ושהקריב למען
המולדת את שתי רגליו.
אני שולל אתי דעתו. כפי שכבר ציינתי פעם, מזכירות לי
דעות אלה את הקומוניסטים הגרמניים, שסייעו בשנת 1932
לעליית היטלר לשלטון, מתוך אמונה כי הדיקטאטורה ה־

פניה. היא שוב לזנבות המפלגתיים, לאותם
שמות עייפים ומשומשים הידועים מכל עצומה
מפלגתית. העסקנים אינם מעוניינים לשת!ז
כיוזמה ״ציבורית״ זו אנשים שאינם שכירים,
כצורה זו או אחרת, של המפלגות השונות.

סקני המפלגות מרגישים בנוח כאשר הם מתכנסים
באחד האולמ, ת ,בבניין הכנסת, וכורת ם ביניהם ברית
של ״שמור לי ואשמור לך״ ,בנוסח :״אני מבטיח שלא
להצביע עם מפא״י נגדכם, בתנאי שאתם תבטיחו שלא להצביע
עם מפא״י נגדנו״; או :״אני נותן לועד ארבעה וחצי
משוררים, אלוף אחד ושלושה שחקנים מהמחסן שלי —
בתנאי שאתם תתנו שני אלופים ושלושה וחצי סופרים.״
אבל לגייס כוחות חדשים, לעורר תנועה ציבורית אמיתית
— חס ושלום! זה יותר גרוע, בעיניהם, מאשר להיכנע
לבן־גוריון• האנשים החדשים יכולים לפלוש לתוך המפלגות,
ולערער את מעמד העסקנים השולטים בהן כיום.
והכוחות החדשים עלולים להתחרות במפלגות ע4מן.

הורחקו ממנה במרוצת השנים, את
פים לדעות ציוניות־כללי! ת בנוסח
לגייס למפלגה אנשים כמו ליבנה
ידיהם את מצע־הבחירות של ר,צ״כ

כל אנשי הימין המטיזה
או אחר? מדוע לא
ושווד, שחיברו במו-
לבחירות האחרונות?

עסקנים שעשו את הכל כדי לסלק כל מתחרה
פוטנציאלי בצמרת מפלגתם, שמנעו בכוח
כעד אנשים חדשים מלהצטרך למפלגתם -
כיצד הם מעיזים להפריח סיסמות על איחוד?

ך א פעם השווינו את המשטר המפלגתי הקיים לתקופה
/הפיאודלית. המלחמה הנוכחית על שיטת־הבחירות מתחילה
להזכיר את סופה של אותה תקופה — את מלחמת
הפרונדה במאה ה־. 17
באותם ימ״ם ניסה מלך צרפת ללכד את המדינה במשטר

זאת גישה אבסורדית, נוכח הסכנה האיומה
הצפויה כיום לעצם קיום המפלגות. אולם היא
טבעית לגמרי נוכח אופי המפלגות.
בארץ דמוקראטית, המטרה העיקרית שד כל מפלגה היא
לגייס כוחות חדשים. כל איש־ציבור מפורסם, כל דמות
נערצת, כל גיבור צבאי או ספורטאי דגול, המצטרפים
למפלגה — הריהם תוספת־כוח לה, המגבירה את סיכוייה
להגיע אל השלטון. מעל לכל מפלגה תלוי שלט מאיר־עיניים
:״ברוך הבא!״

כארץ המצב הפו .-,מעל לבל מפלגה תלוי
שלט :״ארור הבא!״ ראשי המפלגה קונים
בוחרים. מעוניינים לרכוש אנשי־־שורה. אולם
אנשי־ציכור? חס ושלום!
כי המפלגה הישראלית היא גוף כלכלי. ראשיה מבקשים
להפיק ממנה תועלת — משרות נוחות, רשיונות־ייבוא,
נסיעות לחוץ־לארץ׳ כבוד ופירסומת• כל אדם רציני המצטרף
לצמרת המפלגה — הריהו מתחרה פוטנציאלי.

לכן עסוקים מיטב ראשי המפלגות כגירוש
חברי הצמרת שלהן.

רי עז ריי \ ז
נאצית תתמוטט במהרה ותביא בעיקבותיה למשטר קומוניסטי.
אולם איני בא עכשיו להתווכח עם ברש.

אני מתייחס אל דבריו כאל סימפטום לתה*.
ליד נפשי שאינו מיוחד לאיש אחד, ושצריך
להרעיד את מנהיגי המפלגות בישראל.
הקול הבוקע ממאמרו של ברש הוא קול היאוש הסופי
מן המפלגות הקיימות• כאשר אדם נורמאלי, המושרש במדינה,
מגיע למסקנה כי מרחץ־דמים עדיף על המשך המצב
הקיים — הגיע זמנו של מעמד העסקנים להתעורר.

כי זה התוכן האמיתי של דברי כרש אל
ראשי המפלגות: נמאסתם. אם לא תשנו את
עצמכם ללא דיחוי -אנחנו נעזור לבו־גוריון
לכרות את קברכם, ונצחי, בשעת ההלווייה.

^ ני שולל את דברי ברש, אולם אני מבין ללבו. הת־
^ נהגותם של עסקני המפלגות בימים האחרונים אינה
מגבירה את רגשי הכבוד והאהדה אליהם.
כאשר עיסקת־המכירה של בנימין מינץ הוכיחה כי מזי־מר,־הבחירות
הבן־גוריונית מגיעו; אל סף ההצלחה, נשארו
עסקני־המפלגות אדישים ואחוזי־תבוסנות. רק כאשר גאה
גל של התעוררות ציבורית ספונטאנית (אשר העולם הזה
תרם את תרומתו ליצירתו) ,התעוררו העסקנים מתרדמתם.
הם החלו יוזמים פעולה בכנסת ובחדרי המפלגות.

ואוי לפעולה הזאת.
כי גם בשעת צרתם, כאשר סכין השוחט כבר נוגעת
בצווארם, אין הם מסוגלים לשנות את אופיים. המצב קורא
לתנועה ציבורית גדולה, לגיוס כל הכוחות הפוליטיים והי־החברתיים,
להעלאת אישים חדשים — אך הם מסוגלים רק
להוליד קנוניה בינמפלגתית נוספת.

אומנם, מדובר על ועד ״ציבורי״ .פה ושם
אן ז נערכו כבר רשימות ראשונות. אולם הדי
להזכיר את גורלו של ישראל רוקח במפלגת הציונים
הכלליים, את גורל עסקני פועלי־ציון־שמאל במפלגת אחדות־ י
העבודה, ואת גורל מאות הרביזיוניסטים ואנשי־האצ״ל
הוותיקים שסולקו מצמרת חרות. מפלגות אחרות, כגון׳
מפ״ם, הדתיים־הלאומיים והפרוגרסיבים, עסוקות בעיקר

במניעת הצטרפותם של כוחות חדשים מן החוץ.

ן־י ך נוצרה כארץ עתודך, גדולה של עסקנים מוב־ן!! ,
^ טלים, אנשים שגורשו או הורחקו ממפלגות שונות על־׳ *
ידי קנוניות, או ברחו בעצמם — משום שלא הצליחו להגיע
לעמדו ת־השפעה במפלגות אלו.

עתודה זו היא, ביום, בת־־הכרית העיקרית
של דויד כדגוריון במסעו להשמדת המפלגות.

בן־גוריון מציג בפני אנשים אלה פיתוי גדול. הוא א! מר
להם, למעשה :״ראו — לעולם לא תגיעו להשפעה כלשהי
במפלגות הקיימות. לכל מפלגה יש צמרת עסקנים שתשמור
על עמדותיה בכל מחיר. אולם אם תקום שיטת הבחירות
האישיות, תוכלו להיבחר באופן אישי. תגיעו לכנסת.״
כבר הוכחנו לא פעם כי זהו מיקסם־שווא. אף לא אחד
מכל האנשים האלה לא יגיע לעולם לכנסת בשיטת הבחירות
האזוריות־הרובניות. בשיטה זו ייבחרו אך ורק אנשי
מפא״י — או אנשים שמפא״י תעזור להם להיבחר.

אולם אין לבוא בדכרי־הגיון לאנשים ממור-
מדים, השונאים שינאה לוהטת את מפלגותי-
הם־לשעכר, מהן הורחקו. כאשר אדם רוצה
כקאריירה פוליטית, באשר הוא נכפר לכבוד
ציבורי או כאשר הוא מאמין שיש לו מה
לתרום לחיי הציבור -מסובן מאוד לעצור
בעדו. זהו כוח תוסס, העלול להפוד נשק קטלני
כידי כן־גוריון. אין ליבנה ואיש הינם

זה מקרה כי
— איש שלא
שלא ניתן לו
כיום המטיפים

אנשים כמו ערי ז׳בוטינסקי ואליעזר
ניתן לו מקום מתאים בתנועת־החרות
מקום במפלגת הציונים הכלליים— ,
העיקריים לשינוי שיטת הבחירות.

•יי* דאתי כחיוך מסויים את דבריו של חבר־הכנסת
יוסף סרלין, שנתפרסמו אף הם בגליון האחרון של
י העולם הזה. הוא טען כי יש להנהיג שיטת־בחירות
שלישית, אזורית־יחסית, כדי להביא לריכוז ׳ כל הכוחות

בארץ בשלוש מפלגות גדולות.
כמה זה מצלצל נחמד! אכל אם רוצים: להגיא לריכוז
כוחות, למה לא להתחיל, קודם כל .,במפלגת הציינים הכלליים
עצמה? מדוע לא לקלוט בה את כל העסקנים ש

ר אן
של מלוכה אבסולוטית, משטר בו משמש המלך כדיקטאטור.
לצורך זה היה עליו לשים קץ למשטר הפיצול הפיאודלי.
הוא ניגש לחסל את מעמד אבירי־החמס, הפיאודלים החמי
סדים שחילקו ביניהם את המדינה וחמסו איש איש את
הנתינים ועוברי־האורח במחוזו.
כנגד נסיון זה קמה הפרונדה. השם עצמו פירושו קלע —
כי התנועה כולה מצאה את סמלה בקלעים בהם ידה המון
הפאריסאי אבנים בבתי אוהדיו של הבן־גוריון הצרפתי, ה־קארדינאל
מאזארן, שהמשיך במפעלו של הקארדינאל רישלייה.
הפר! נדה היתד, ברית־פיאודלים שמטרתה לשמ.ר על המשטר
הקיים. הפמנדרים התקוטטו ללא הרף בינם לבין
עצמם, אף בגדו איש ברעהו• אולם הם היו מאוחדים
בפחדם מפני המלך — והם לחמו במשך ארבע שנים כדי
להגן על הפריבילגיות וזכויות־היתר שלהם, בהנהגת ה מצביא
הדגול טוראן.

העם היה ניטראלי כמלחמה ביו המלך לבץ
אבירי-החמס. הוא הרגיש כי המלחמה נטושה
על חלוקת השלל כין שני הצדדים -וכי שום
טובה לא תצמח להמונים מצד זה או מצד זה.
אך לכסון? נמאסו הפרונדרים על העם כמידה
בזאת, שהוא החל תומך בדיקטאטורה של
המלך, כדי לשים קץ לאי־הסדר. המלך ניצח.

ן* דשה זו צריכה לשמש לקח לאבירי־החמם שלנו,
בצאתם למלחמה נגד שיטת־הבחירות הבן־גוריונית.
העם לא יתמוך בפרונדה של עסקני־המפלגות׳ שכל מט רתה
לשמור רק על הפריבילגיות של קומץ פיאודלים מפלגתיים.
פרונדה כזאת נידונה מראש לכישלון — וסוף
המלך׳המפא״יי לנצח.

עסקני המפלגות חייבים להבין כי הפיאודליזם
מגיע לקיצו. הבחירה היא בין דמוקראט*
יה חדשה לבין דיקטאטורה מפא״יית.

3פי מ

במדי ש

כל הזכויות שמורות

4מפא״י תשתדל להיעזר ביריכיה כדי לכונן את שיטת
! חירותהכןיגוריונית מנגנון מפא-י יתן פירסומת מכסימלית לכל
צע,ת לשינוי השיטה הנוכחית, כולל ההצעות הנוגדות את זו של בן־גוריון.
וונה: ללכד את בעלי כל ההצע ו ת האלה בחזית אחת, למיגור השימה הקיימת,
אחרי שתושג מטרת זו, תשים מפא״י את הדגש על ההצעה שלה, מתוך
זה שאז תתקבל ללא קושי, מכיוון שלכל שאר ההצעות אין שום אחיזה

עת־הקהל.

בינתיים מנפים עסקני המפלגות האחרות לכצע קנוניה
טלהם. מתון הסתמכות על טענות מפא׳׳י שיש למנוע הקמת מפלגות
שות, תקום קואליציה ממפ״ס עד חרות שתדרוש העלאת אחוז־החסימח מוז
אחז לשני אחוזים. בצורה זו יובטח קיומן של כל הסיעות המיוצגות
ם בכנסת (הקטנה ביותר, מק״י, השיגה בבחירות האחרונות כ־ 2.5אחוזים),
יימנע מראש ייצוג לכל גורם חדש, שיצטרך לצבור קרוב ל־ 20 אלף קולות

ני שיייל להיכנס לכנסת

• על אף כל ההכחשות, מעיינים במינויו של קצין בכיר
זיל־האוויר לתפקיד חשוב כ״אל־על״ג קצין זה, שהשתלם בחוץ־

(המשך מעמוד **)
פתי־סוציאליסטי, בטאונו של פייר מנדס־פראנם,
ל׳אכספרס.
בידיעה נאמר כי ממשלת־ישראל פנתה
לדאג האמרשילד, מזכיר האו׳־מ, בבקשה
לשגר כוחות צבאיים ליחידות צבא־האו״ם
החונה בקונגו. לדברי העתון, גרמה ישראל
בכך לתגובת רע״ש, שדו שד, במפגיע לשל ח
אף היא צבא. טענו לעומת זאת דוברי הממשלה.
:ישראל לא יכלה לבוא בהצעה
מעין זו, מאתר והיא נוגדת את רוח העזרה
שישראל מבקשת להגיש לקונגו, והמתבטאת
בסיוע טכני, רפואי וכו,׳4
האמת היתד, שונה במקצת. היא היתה
קשורה במצב התוהו־ובוהו ששרר, לפני
שבועות מספר, סביב בעיית קונגו. בעוד
אחיו של הקוזיזלינג מקטאנגה, מואיז צ׳ומ־בה,
שהה בישראל, ניהלה הממשלה משא־ומתן
להגשת עזרה לרפובליקת ד,קונגו הנו
מנהיג
יהודי פולין, בשאלה מכרעת: איך
לתת למיעוט היהודי במדינה זו ייצוג כלשהו
בסיים, הפארלמנט ד.פ לני — בעוד
ששיטת־הבחירות האזורית נתנה את כל הקלפים
בידי הרוב?
גרינבוים מצא פיתדון מקומי. הוא כרת
ברית בין היה, דים לבין האוקראינים, שהיו
ברובם אנט שמיים, מתיך אינטרס משותף —
עזרה הדדית בין כל המיעוטים במדינה. כך
הוכנסו לפארלמנס כמה יה, דים — וגריג־בוים
הפך לאוייב מספר 1בעיני השלטון
הפולני הלאומני•
קו כלתי מקביל. השבוע, כאשר הודיע
יוסף אלמוגי במאמר בדבר על תכני־תו
המעשית להשגת שינוי שיטת הבהירות*,
קיבל יצחק גרינבוים את כתב העולם הזה.
לראיין במשק המפ״מי גן־שמואל.
להלן ראיון הכתב עם המנהיג הציוני הקשיש

מר גרינכוים, מה דעתך על הצעת
כן־גוריון כזכות כחירות
אזוריות־רוכניות?
הצעתו של בן־גוריו־ן טובה למפא״י ורעה
להתפתחות המדינה בתקופת־תבראשית שלה׳
וביח ד בתקופה של קיבוץ גלויות ועליה.

מדוע דווקא אז?
כי זו צריכה להיות תקופה של ליכוד —
לא מתוך כפייה, אלא, מתוך רצון טוב והכרה
שאסור שזכותו של האזרח תיפגע.

השיטה המוצעת פוגעת כזכויות
האזרח?

כמובן! פוגעת! בשתי דרכים עיקריות:
ראשית, משום שהרוב בכל אזור יכול
להיות רוב קטן מאוד, רוב של כפייה על
רצון רבים מאוד אחרים.
שנית, בחירות באזורים בעלי מנדאט אחד,
מביאות בהכרח לגיאומטריה מיוחדת —
כדי להבטיח את ניצחונה של המפלגה היותר
גדולה וחזקה.

מדוע זה גיאומטריה ז
כי זהו עניין של תכנון. קביעת גודל האזורים
וגבולותיהם. קובעים את האזורים
לפי צורכי המפלגה השלטת.

האם מפא״י יכולה לעשות זאת
בכבודה ובעצמה?

לשם מה היא משנה את שיטת הבחירות?
בחירות, ככל עניין שלטוני, הן עניין של
תכסיס, ולא עקרון. כשאומרים, למשל, ש השלטון
חייב ליהפך לשלטון של מעמד או
להישאר בידי מעמד, באופן גלוי או מוסווה,
יש בזר, עקרון, פחות או יותר. אך
כשאומרים שמפלגה צריכה לקבל את הרוב
ואת השלטון בארץ — אין זה דבר שבעקרון,
אלא דבר שבתכסים ובאמונה.

למשל?

פגי ש ה

ב קונגו

,רץ, מוכן לקבל את המינוי של סנן המנהל הכללי, אולס רק בתנאי כי
:טח לו שיהיה זה מינוי־ביניים קצר, לפני מינויו כיורשו של המנה? הכללי
לוף אפרים בך ארצי . .ההצעה מונחת מתה על שולחנו של ראש הממשלה,

וא אשר יכריע בה אישית.

בינתיים מעסיקה את ״אל על״ השאלה: מה לעשות עם הימניות,
אחרי שיכנסו לשרות מטוסי הסילון החדשים

להחברה? אחרי שהממונה על תוכניות הפיתוח של החברה, קפלנר,
ן סקר בדרום־אמריקה, כדי לבדוק את האפשרות של פתיחת משרדים שם,
א יערוך בקרוב ביקור דומה גם באפריקה. אם כי ברור שהעסקת! _בק1ויס

;ריקאייס אינה יכולה להיות כדאית מבחינה מסחרית, עשוי הדבר לצאת
ועל, מתוך שיקולים מדיניים.
9מאבק ציבורי יתלקח מסביב ל״חולות לוהטים״ .אחרי
!מ,עצה הציבורית לביקורת סרטים נתנה פה אחד אישור להצגת הסרט
רמני־ישראל, המתאר מסע הרפתקני לפטרה, מתארגנת עתה תנועה ציבורית
ען ביטול ההיתר. הנימוק העיקרי: שהסרט משמיץ ב עקיפין את זכרם של
הצעירים שנהרגו במסעות השונים לפטרה, מאחר שהקהל עלול לזהותם עם
יבורים השליליים של הסרט. התנועה עשוייה לגייס משוררים כמו אל תרמן
לונסקי, להחתים אנשי־ציבור על פטיציה נגד הסרט.
• סרט ישראלי אחר הנתקל בקשיים: הממשלה עומדת לסרב
עניק לסרטו של נורי חביב־חביב, רחל׳ מעמד של •סרט ישראלי״ לשלול

ונו את הסובסידיה הכרוכה במעמד זה.

• חוגים רגיזיוניסטייס שונים עשויים להתקיף את מנחם

;ין כקשר עם הסרט ״אקסודוס. מאחר שבגין מתכונן להופיע
סע־הרצאות נגד הסרט באמריקה, יטענו יריביו כי מסע זה מהמה בעקיפין

לדת. מאמצים בלתי־מאורגנים אחרים נוהלו
אותה עת על־ידי נציגי ישראל באומות
המאוחדות. שעה שנודעה החלטת המזכיר
הכללי להקים כוח צבאי, שימנע התלקחות
בינלאומית ביבשת השחורה, הגו מספר אנשי
המשלחת של ישראל באו״מ ברעיון של
צירוף גדודים ישראליים ליחידת בעלי
קובעי־התכלת, כדי להפגין את נוכחות ישראל
ביבשת•
טייסי ישראל לרע״ם. לדברי ל׳אכס•
פרס, גררה דח־קא התערבות זו של ישראל
— או של חלק מנציגיה הפועלים בצורה
בלתי־מתואמת — לתגובה סוערת מאוד
מצד גמאל עבד אל־נאצר.
נאצר פשוט פנה במישרין לפאטריס לו*
מומבה, ראש ממשלת קונגו, הציע לו
קציני־מטה ויחידת צנחנים. האמרשילד לא
רצה בדבר זה, הצליח למנוע זמנית את
שיגור צנחני רע״ם• אך קציני־המטה הבכירים
של רע״ם נשלחו לליאופולדוויל, החלו
בתיכנון הקמת כוח משולב, קונגואי־גא־נאי־גיניאי־מצרי,
בהדרכת קציניו של נאצר.
תחת איום זד. של עקיפת האו״ם, נכנע
האמרשילד. עבד אל־נאצר, המתחרה עם
תוניסיה על השאלה מי תהיה המדינה הערבית
בעלת ההשפעה המכרעת בלב אפריקה,
השיג ניצחון חשוב. האמרשילד נאלץ להטיס
יחידה של 550 צנחנים מצריים לקונגו.
היה זה אך מקרה שטייסי ישראל, המשרתים
בחיל־ד,א,יר בגאנה, לא נדרשו להטיסם.

שיטת הבחירות

ע־פירסומת לחרח. יריבים אלה גם יסתמכו על העובדה כי נחום לוין,

בער הנש־ון

אשי תנועת־החרות, הסכים לנוסח הסופי של הסרט, אתרי שפרמינג׳ר הכניס
שינויים של מה־בכך.

אם אומנם אין חכם כבעל הנסיון, הרי
יצחק גרינבוים צריך להיות חכם מא ד בכל
הנוגע לשיטת הבחירות האזוריות־הרוב־ניות.
כי לפגי דור נתקל גרינבוים, אז

כשבן־גוריון הסכים באי־רצון לבחירות
היחסיות, בממשלה הזמנית — אם כי התנגד
כבר אז לשיטה זו — הוא האמין ש־מפא״י
תזכה בלאו הכי בנצח־ן מכריע. אך
בכל הבחירות נוכח לדעת שאץ למפלגתו
השפעה מכרעת כזאת. גם בבחירות האחרונות
לא זכה לרוב — ואם אין רוב מכריע,
כבר לא איכפת כמה מנדאטים מקבלים.
ביהוד לאחר שבן־גוריון הכריז שכוונתו
להבטיח שלטון מפלגתו ולהכחיד את יתר
המפלגות, שאינן ראויות, לדעתו, לתפקיד
של אופוזיציה. אחת המטרות של התוכנית
המיצעת היא לכפית את הר האחדות על
מפלגות הפועלים בגיגית.

איך מזיקות כחירות אזוריות•
רובגיות למפלגות הפועלים?
החשב־ןהא פשוט: בבחירות המוצעות
תחולק ארצנו הקטנה ל־ 120 אזורים זעירים.
גם אם יוקמו גושים של מפלגות בכל אזור
ואזור, תצמחנה הרבה קבוצות שיאורגנו
על־ידי מספר קטן של אנשים באמונה שיש
להם השפעה על אנשי־האזיר, למשל, על־ידי
איזה עסקן מקובל על עדה, או בעל
השפעה במקום. מכאן שמספר הרשימות
לא יוקטן אלא יגדל באזורים מסויימים.

מהו הפגם שבדבר?־
התוצאות תהיינה מקריות לחלוטין, באזורים
רבים, והרוב הדרוש לכל מנדאט יהיה קטן
מאד. האוכל,סיה תתפצל לקביצות ולמש־לגות
אזוריות. מפלגות הפועלים תעמודנה
כמעט תמיד בפני הברירה — עזרה ל־מפא׳׳י,
שגם היא, לדעתי, מפלגת פועלים,
או הצבעת־שווא של חברים.

האץ כוונת מפא״י הפוכה ץ
אם יוקמו גושים. אך אצלנו הקמת גושים
אינה קלה.
(המשך בעמוד ) 10
* והתווה קו שתאס בדיוק את התוכנית
שעורך העולם הזה ( )1192 גילת במאסרו
*אל הנזיתרסו*

^ וו ה *׳ו -איבה מהמויס אלפי
אזרחים בישראל ער עתידם ואושרם
ך כר ב;יל העמידה נכנם לא מזמן
^ למשרדי מערכת העולם הזה וביקש לדבר
עם אחד העורכים .״אני אדם אבוד,״
סיפר ,״אבל יש לי סיפור שאולי יוכל לעזור
לאחרים.״ סיפורו של אותו קלפן
מושבע מופיע בעמודים הבאים בגליון זה.
זהו וידוי מזעזע. אך לא בזה ייחודו.
׳המיוחד בסיפור זה, של אדם אשר חייו
נהרסו בגלל הקלפים, הוא דווקא כי סי־
?זרים מסוגו הפכו לדי־שיגרתיים. אין כמעט
שבוע אחד החולף מבלי שיפ רסם
משהו בעתונים על קלפים וקלפנים. ולרוב,
הסיפורים המתפרסמים הם טראגיים: ידי־יעות
על מעילות, גירושין ואפילו התאבדויות,
שנגרמו כולם על־ידי הש עבוד לקלפים.

המועדון ה״חיובי,,

ך * טראגדיהמתחילה זמן רב לפני
ן 1שהיא מגיעה לעתון• בראשית הדרך
ניצבת המרפסת הביתית המוארת, ובמרכזה
שולחן קלפים קטן•
לכאורה — בילוי חברתי תמים, בלילה
בו סגורים כל בתי השעשועים. אין קל
ממנו: האורחים באים, מחליפים כמה מילים
חפוזות ומתיישבים מסביב לשולחן. זהו
פולחן מקודש, וכל התמהמהות פוגעת בעיקר.
משחקים על כסף. כי בלי כסף, אין
לקלפים אותו כוח־משיכה קדחתני. עשרות
; ואולי מאות לירות עוברות מיד ליד, בכל
מרפסת מבין רבבות המרפסות המוארות.
יש המסתפקים בחוויה זו. אולם יש גם
כאלה אשר המרפסת המוארת היא רק
ראשית דרכם: זוהי דרך המובילה מן החוג
המשפחתי או החברי, אל המועדונים.

קיימים שלושה סוגים של מועדוני־קלפים•
הסוג הראשון הוא גם ה״חיובי״ ביותר.
קוראים לו ברידג׳ קלוב, או מועדון שבו
משחקים ברידג׳ .מועדונים אלה מוחזקים
ברשיון עירוני, בעליהם משלמים מסי שעשועים
לעיריה וגם החוק אינו מתערב ב
נעשה
שם. ההנחה היא כי שם אין משחקים
משחקי האזארד, אלא מישחקים הדורשים
מחשבה, כמו ברידג׳ קאנאסטה ורמי.
הכניסה חופשית. לרוב מכירים הלק, ח.ת
— גברים ונשים, גם מהחברה הגבוהה —
איש את רעהו, או לפחות את ש,תפיהם
למישחק. הם מזמינים משקד, כלשהו, וזהו
מקור ההכנסה הרשמי היחידי של בעל המ קום•
את הקלפים עליהם להביא בעצמם.
אף לא כל המישחקים במועדוני הברידג׳
הם מישחקים שלווים ומהוגנים. אם יימצאו
שלושה־ארבע לקוחות לכך, יארגן בעל המקים
ברצון רב שולחן נפרד, בפינה, שם
משחקים פ,קר או צ״קט *.זהו מק, ר הכנסה
רציני מאוד. בעל המקום מקבל אחוזים
מכל זכיה, והכנסותיו משולחן מוצלח אחד
ללילה יכולות להגיע ל־200־ 300 לירות•

מו ע דון ב ל תי ־ מ או רנן
ך * סוגהשני של מועדוני־הקלפים מסו!
| כן הרבה יותר. כאן אין משחקים מש*
חקי־ידע. כאן שולט ההאזארד, המזל. אלה
הם מועדונים קטנים וסלקטיביים; גם בהם
נוהגים לבלות אנשים בעלי מעמד חברתי
מכובד. האטראקציה שלהם היא הרולטה.
מועדונים אלה מתפרקים תוך זמן קצר
ביותר: ההפסדים ברולטה גבוהים מאוד ו־אתירה
של אי־וודאות מרחפת במקום. מביתן
שזהו מועדון ״בלתי־מאורגך, יכולה
בכל רגע להתפרץ פנימה המשטרה, ולא
נעים לפקידים גבוהים, עורכי־דין ורופאים
ששמם יהיה מעורב בפעולה משטרתית.
אחרי תקופה קצרה של פר׳יחד, קדחתנית,
מתחיל המועדון להתפורר. הלקוחית קוש־

רים קשרי־ידידות, עוברים לשחק בדירות
פרטיות; או שכספם מתנדף במהירות מסח ררת
והם נאלצים להפסיק את ביקוריהם,
* או פוקר אמריקאי, שמחזור ההימורים
בו גבוה לאין ערוך מזה שבפוקר רגיל.

המועדון נסגר מחוסר שחקנים, או שהוא
יורד לדרגה נמוכה יותר, הופך אחד מעשרות
בלתי־ספורות של מועדונים שהם
השלב השלישי והאחרון בחיי הקלפן. מבקר במועדונים מן הסוג השלישי
ערב רב של אנשים. אין כמעט מועדון

על תנועותיו בכל שעה משעות הלילה.״
אולם שיטה זו משיגה לעתים מטרה
הפוכה: אחרי שהתרגל לקלפים, יוצא אדם
לגנוב — רק כדי להשיג את הכסף הדרוש
להמשכת המישחק.
המישחקים הינם, בדרך כלל, ישרים.

שאין למצוא בו כמה לקוחות מפוקפקים,
אנשי העולם התחתון. בתל־אביב, למש•,1
פזורים מועדונים אלה על פני העיר כולה:
מרחוב הירקון ורחוב אלנבי ועד לבתי־קפה
ביפו, לפי הא כלוסיה וארצות־הט צא.
מועדונים אלה זוכים לחסינות־מה מפני
התערבות המשטרה. על פי החוק התורכי,
העומד עדיין בתוקפו בשטח זה, יכולה
להתארגן אגודה, שחבריה נפגשים כדי לשחק
קלפים• על כן, הצעד הראשון של
בעל מועדון כזה הוא להגיש לרושם האגודות
בקשה לרישום אגודה הדשה, שחבריי׳
הם בדרך כלל השותפים לעסק. את
הקבלה המאשרת כי הבקשה נמסרה, תולה
בעל המועדון במקום בולט — וזה מספיק.
מעין קמע נגד עין־הרע המשטרתית.
אין זה המיפלט החוקי היחידי, שבזכותו
אפשר לנהל מועדון־קלפים• מלבד מישחקי
רמי וברידג /אפשר גם לשחק פוקר בגלוי•
לפני שנים אחדות פסק בית־דין ישראלי
כי משיחק הפוקר דורש ידע ומחשבה,
ועל כן אינו נכלל בין משחקי ההאזארד
האסורים על סי החוק.
מה יעשו לקוחות שאינם מתעניינים בנקודות
העדינות יותר של מיקצוע הקל־פנותז
בעלי המועדונים מעמידים לרשותם
שולחנות למישחקים בלתי־חוקיים, כמו
צ׳יקט, באקארא ומיינה־דיינה. הם בנויים
אך ורק על המזל — או על זריזות אצבעותיו
של הקלפן המיקצועי המנהל א!תם.
אך גם נגד מישחקים כאלה אין המשטרה
מתערבת. כי מועדוני הקלפים מסוג זה מהווים
מוקד לאינפורמציה חיונית. רוב הגנבים,
למשל, מרגע שסיימו לבצע גניבה,
מחפשים פורקן אצל פרוצה או במישחק
קלפים. המשטרה יודעת על כל המתרחש במועדונים,
מגלה שם איזה פושע מ עד יכול
להרשות לעצמו להפסיד לפתע אלף לירות,
אחרי שלילה קודם לכן היה מחוסר פרוטה•
״על־ידי זה שאני מרשה להם לשחק במקום
ידוע לי,״ הסביר השבוע קצין משטרה
אחראי ,״אני יכול לקיים ביקורת מתמדת
על מצבו הכספי של הגנב — וגם

בעלי המועדונים גילו שהרמאות מסוכנת.
מכת הרמאות נפוצה מאוד, עד לפני
שנים אחדות. אך לא פעם, כאשר היתד.
התרמית מתגלה, היו פורצות קרטות־דמים.
בעל מועדון שהשתמש בקלפים מממנים,
נדקר על־ידי לקוח נרגז, נפצע בבטנו ו אולץ
על־ידי בית־דין כבוד לשלם כ! פר של
אלפיים לירות.

?;ורבנות נעלמים*
** אז המהלומות, חדלה הרמאות הפר־אית.
אך אם יופיע שחקן תמים באחד
ממועדונים אלה, אין כמעט ספק ששניים-
שלושה מן השחקנים הוותיקים — לרוב
בשותפות עם בעל המקום — יתלבשו עליו.
הם אינם צריכים אפילו להשתמש בקלפים
מסומנים. די ששלושתם יכרתו ברית סודית
ביניהם, כדי לפשוט את מכנסיו ואת
עורו של הלקוח הירוק.
הקורבנות מהלכים כמו רוחות־רפאים
ממיעדון אחד למישנהו: אנשים בעלי שם,
שלא אחד מהם היה מיליונר ממש, החיים
כיום מנדבות. איש אחד, שעד לפני שנים
א חר ת היה בעל עשרות בתים בתל־אביב,
חי עתה מקיצבה יומית שמעניקים לו מתוך
רחמנות בעלי המועדונים בהם הפסיד למעלה
משני מיליון לירות.
אחר, בן למשפחה ספרדית עתיקה ומכובדת,
מקבל מדי ח דש קיצבה מאפוטרופוס,
שמונה על־ידי בני משפחתו, כאשר ראו
שהוא מפסיד רבבות לירות בקלפים. חצי
שעה אחרי שהוא פודה את ההמחאה ב־באנק,
מונח הכסף בקופה של אחד המועדונים.
שם חייב האיש אלפי לירות.
במרוצת השנים הם נעלמים מן התמונה
— מי בתוך כתלי בית־הסוהר, מי במוסד
לחולי־נפש, מי בקבר של מתאבד — וקור־בנות
חדשען תופסים את מקומם. כל הרואה
אותם, שואל בחרדה: מי הקורבן
הבא?
לפי הקצב הנוכחי, זה יכול להיות כל
אדם בישראל.

העוגם גור מפרסם מסמר אנוש
דרדרות שלי• כי שם שיחקתי לא רק בכספי
אלא גם בכספי העיריה.
עבודתי בעירייה היתה עב! דה בעלת אמון.
עבדתי כגובה־מסים בבתים. מדי יום היו
בכיסי כמה מאות לירות. בזמנו היה זה
כסף רב• גם כיום, בעצם.
כשנכנסתי אותו לילה לקאזינו היו בכיסי
כמה מא!ת לירות, חלקן שלי והרוב
— מכספי העיריה. הפסדתי 150 לירות.
כשיצאתי משם בשלוש לפנות בוקר, ידעתי
כי יחסרו לי מאה לירות לקופה. כבר
ברגעים הראשונים, אחרי שגמרתי להפסיד
את כספי הפרטי, ידעתי שאני מסכן את
הכסף שגביתי עבור העיריה. אבל לא
יכולתי להפסיק. נמשכתי להמר עוד עשר
לירות, עוד — 20 אולי אצליח להחזיר
את ההפסדים שלי.
כשהגעתי לסכום של 150 לירות, החלטתי
שזה מספיק.

אגי מסתפך ברמאות

כך זר! מתחיל

על מירפסת הבית, בליל שבת. זוהי תמונה אופיינית
להווי העירוני, כאשר נל עובר־רחוב יכול לראות כמה
מירפסות באותו בית, מוארות ומשמשות מיפגש לידידים שבאו להרוג ערב במישחקי קלפים.

י * ני עכד• אם תראו אותי ברחוב, תת־
\ * שבו שאני אדם חפשי, אדון לגירלי•
אבל מכרתי את עצמי. נשמתי אינה שלי.
מוחי יכ.,ל להחליט משהו, אבל נשמתי
המטרה ת! ביל אותי למשהו אחר — לאבד]]
.אני יודע שאני אדם אבוד — ואיני
יכ!ל לעש! ת דבר כדי להציל את עצמי.
אין לי תקווה, אין לי עתיד ואין לי שאיפות•

אני שבוי בידי מישחק־הקלפים.
כיום הנני בן ,52 פחות או יותר בריא,
בעל השכלה. עליתי ארצה לפני 26 שנה.
התחתנתי, הולדתי בת, היתר, לי משרה
מכובדת
את כל אלה איבדתי ליד שולהן־הקלפים.
אשתי עזבה אותי, חברי מפנים לי את
גבם, בתי אינה מכירה אותי. הריסות חיי
נערמות לפני כמו מיגדל קלפים. אין בי
אפילו הסח לרחם על עצמי. כי שום דבר
אינו חש! ב יותר: לא ה!,ברה, לא הכבוד,
לא האשד, ולא המשפחה. חשוב רק רשטן
ד,ש,לט בי והמושך אותי מדי לילה חזרה
אל ש,לחן ההימורים.
ממה אני חיי ממה שאני יכול להרוזיח
מהקלפים. לא תמיד בדרך הישרה, ולרוב
על חשבון איש תמים ובלתי־דהיר. לפעמים
אני אמר לעצמי :״אתה רמאי, אתה
נוכל!״ אבל אפ ה המצסן שיתרשם מזה?
וכשאיני מרוויח בקלפים — אני רעב
ללחם. .

מארחת, קוניאק

ו סין 3ד?

ך* פעם הראשונה שיחקתי במ-עדון
לקלפים לפני תשע שנים. הייתי אז
פקיד בעיריית תל־אביב• נכנסתי לקפה
דיצה, לשתות משהו עם כמר, חברים. לידינו,
סביב מספר שולחנות, שיחקו רמי
על סכומים קטנים.
מתוך סקרנות הצטרפתי למשחק. עד אז
הייתי משחק קלפים רק לעתים רחוקות, עם
חברים, בבתים פרטיים. אחרי אותו לילה,
התחלתי לבקר שלוש־ארבע פעמים בשבוע
בדיצה. עד שערב פנה אלי חבר :״למה
לך לבזבז זמן על משחק •הילדים הזה, פה
בדיצה?״ הוא כבר היה שקוע עמוק בבוץ

וידע שיש לי כסף. הוא קיווה למשוך
קורבן .״ב! א לסקופוס *,הציע ,״שם תובל
לזכות בסכומים גדולים. אני רואה שאתה
יודע לשחק, ילך לך טוב.״
שמעתי בקולו — היום אני בוכה על כך.
עוד בדרך הציע לי שנשחק בשותפות.
סקופוס היה מועדון ברחוב הירקון פינת
פרישמן, כולו מוקדש למישחקי האזארד.
אולם גדול, מרח־ח, בעל מלתחה ומזנון,
עם מארחת מקסימה — הונגריה אחת —
שדרך אגב חשדו בה שהיא מחזיקה בית־בושת.
באולם היו פזורים שולחנות קטנים.
כשנכנס קורבן חדש, היתד, המארחת קו רצת
לחלפן — זהו האיש המוכר ז׳טונים
לאורחים — והוא היה יושב לשחק בשולחן
של הקורבן החדש.
החבר שלי היה שותף עם החלפן הזה.
הפסדתי 150 לירות• בשעת סיכום המשחק,
אחרי חצות, תפסתי את החלפן מרמה א!תי,
בשיטה פשוטה מאד ז -על־ידי רישום מספרים
כוזבים. המארחת הגישה כל הזמן
כוסיות קוניאק חינם, מתוך חשבון פשוט:
הם אמנם השקיעו בי ארבע־חמש ליה ת
של קוניאק, אבל קיבלו 10 אח! ז מן ההפסדים
שלי. חוץ מזה, בעזרת הקוניאק,
קיוו לטשטש אותי עד כדי כך שלא אבחין
ברמאות.
הייתי ־בחור בעל־זרוע• לא נתתי לעניין
לעבור בשקט והקמתי שערוריה. ניגשתי
למארחת והיא, בלי להוציא הגה מהפה,
החזירה לי 75 לירות .״סלח לו,״ התנצלה,
״היתד, טעות ברישום.״

— מחרת כבוקר רצתי למלא את ה!
/חסר.
לוויתי את הסכום אצל מכרים, לא
אמרתי להם מה הסיבה והם יתנו לי ברצון.
כי אז עוד היה לי שם טוב• אותו יום
שילמתי לקופה את כל הסכום• במשך יומיים
הצלחתי להתאפק ולא חזרתי לשחק
במועדון. אבל בלילה השלישי לא יכולתי
יותר. נכנסתי לקוליברי. זהו מועדון־הקל־פים
הידוע ביותר בתל־אביב.
למועדון זה יש אופי מיוחד• הוא אינו
דק מישכן למשחקי־הזארד, אלא גם מרכז
לסוג מאוד מסויים של קלפנים. אלה הם
לרוב אנשי־השוליים של החברה. הם מגיעים
לשם כשכיסם מלא בשטרות של
עבודת־הלילה שלהם, ולא איכפת להם אם
הם משאירים אלף לירות על השולחן בלילה
אחד. למחרת ממילא יצאו לרחוב
ויביאו כסף נוסף — אם על־ידי גניבה ואם
בעזרת זנות.
ידעתי מראש לאן שאני הולך, אבל לא
יכולתי להתאפק. יתכן גם כי דווקא מפני
ששמעתי דברים כאלה על קוליברי, בחרתי
ללכת ולשחק שם. גם הפעם הגעתי למועדון
כשבכיסי כסף שגביתי. אבל שלא כמו
בפעם הקודמת, לא היה איכפת לי. שיחקתי
בלי שום הגבלה. דווקא היה לי אחד הלילות
המעטים של מזל, ובמקום להפסיד
כסף יצאתי משם מורתח בכמה עשרות
לירות•
מאז החלטתי שאלה הם החיים בשבילי.
כבר הייתי מסוכסך במקום העבודה שלי
ולא ראיתי טעם בהתרוצצות ברחובות כדי
לאסוף כסף בשביל מישהו אחר. אותו
לילה גמלה בי ההחלטה להיות קלפן מקצועי.
יחד
עם זאת, לא עזבתי את עבודתי. היה
לי נוח למצוא סכומים גדולים ברשותי.
ניצלתי את כספי העיריה בלי שום נקיפת-
מצפון• היתה אומנם בעיה טכנית׳ איך לתת
כל בוקר לקופה את כל הכסף שגביתי
אתמול. אבל כשאין ברירה, ממציאים המ
צאות•
המצאתי המצאה פשיטה מאוד, בעזרת
פינקם קבלות שני, ובצורה זאת
יכולתי כל בוקר לשלם את הסס מים הרשומים
בפנקס שהצגתי. ידעתי שזה לא
ישר, אבל הקלפים לא השאירו לי ברירה.

פוטרתי :

נח שלמה נמשך המשחק הזה. מדי
\ 1 /לילה הייתי בא לקוליברי ולא עוזב
את השולחן עד א! רהסקר. אשתי רצתה
לדעת מה אני עושה כל הלילה בה! ץ.
הייתי מספר לה כל מיני סיפורים: שאני
באסיפות, בשמירה, בי שיסת. אבל היא
לא האמינה. עד שלילה אחד נפתחה הדלת
של קוליברי ואשתי הופיעה• היא עשתה
סקאנדאל וקראה למשטרה .״הוא מועל ב כספי
העיריה כדי.ל שחק קלפים!״ צעקה.
השוטרים עצרו אותי לחקירה. למזלי, היה
לי אותו לילה כיסוי לכספי העיריה והם
שיחררו אותי. כי אדם בכל זאת יכול
לעשות בזמנו הפנוי מה שהוא רוצה.
היחסים עם אשתי החריפו עד שהגיעו
לידי גט• כי כאשר היתה הברירה בין הבית׳
אשתי ובתי — לבין הקלפים, בחרתי
בקלפים.
גם עבודתי בעיריה הגיעה אותו זמן
לקצה. חבר לעבודה הלשין עלי בפני הממונים•
עוד קודם לכן חשדו שמשהו אינו
בסדר איתי׳ אבל מפני שהייתי וותיק בעבו־דה
ומבחינה פורמלית הייתי בסדר, לא
אמרו לי דבר. אולי גם פחדו מפני, כי לא
הייתי מהסס להרביץ.
הצלחתי לגלות את זהות המלשין. אותו
יום, כשעמדתי בחדרו של המנהל, נכנם
לפתע אותו מלשין. אמרתי לו :״מה קיבלת
בעד ההלשנה?״ מתוך פחד, ענה
בגבורה :״אתה תרצח אותי?״ נתתי לו
ימנית אחת והוצאתי לו שתי שיניים,
אמרתי לו :״זאת רק התחלה. אני עוד אפתח
לך את הבטן.״
קראו למשטרה. הקצין ראה אותי ושאל
:״מה זה? שוב פעם אתה?״ אבל לא
עשה לי שום דבר. הוא הכיר אותי עוד
מהימים שהייתי שוטר. נקראתי למזכיר
המנגנון, מר פרלמוטר, והוא הודיע לי שהפסיק
את עבודתי לחודשיים, עד לבירור
העניין אבל משכורת המשכתי לקבל. מתיר
כספי קופת התגמולים הצלחתי לכסות
את כל הכספים שהייתי חייב לקופה, ו־פוטרתי•
קיבלתי פיצויים מלאים — אבל
רק אחרי שאיימתי להשתמש בכוח.

זייפתי צ׳ק

^ ת מחצית הסכום נתתי לאשתי.
במחצית השניה המשכתי לשחק. קלפים•
מאז עברו שבע שנים, ואני משחק
לילה־לילה. מאותו יום אין לי מקור הכנסה
קבוע: חייתי רק מהמשחק, מהלוואות —
ומרמאות. פעם, כשהייתי חנוק ולא היה לי
כבר במה לשחק וממה לאכול, זייפתי חתימה
על צ׳ק. הסכום לא היה גדול, אבל

הימור בכספי העיריה
* ה היה הלילה הראשון שלי ב מעדון
ן קלפים של ממש. יותר לא חזרתי לשם.
בכלל כעבור שבועיים נסגר המקום על־ידי
המשטרה. אבל ביקרתי במועדונים אחרים
— ועוד איך !
היה שם מועדון?!אדנו, הוא קיים עד
היום. לשם כבר הגעתי לבד. המשחק הקטן
בדיצח לא משך אותי יותר, חיפשתי מקום
חדש. ידעתי, מתוך שיחות עם חברים, כי
בקאזינו משחקים משחק הזארדי, הנקרא
עשרה?!לפיט. באותו לילה התחילה ההי-

נ ו זה ]ג שו

במועדון הברידג׳ המכובד. כאן נראה קפה פנורמה בתל-
אביב, שאליו באים אנשי החברה הטובה, כדי לשחק רמי.
מועדונים מסוג מועדון זה פועלים לפי רשיון רשמי, והמישחקיס בהם אינם בגדר הימור.

מחריד -וידויו של קלפו אשו כל ח״ו שוסו כהוצאה מהתמכרות! לקלפיר

אני עבדנדאע
לא היתה לי ברירה. נתפסתי ונשלחתי לחודש
מאסר במעט יה ו.
שם לא שיחקו קלפים, אבל נפגשתי שש
עם הרבה קורבנות של מישחקי הקלפים:
קופאים, גובים ופקידים שונים. את כולם
פגשתי׳ אחרי השיחרור במועדוני־ד,קלפים.
אחד מהם, המכונה צ׳בלה, נטע אוהלו ב־קולינרי,
ישן שם, משחק יום ולילה —
השד יודע מאיפה הוא משיג כסף.
שני משחק בקלוב נוגה משחק גבוה —
10־20־ 30 לירות למכה. גם כן לא יודע
מניין הוא משיג כסף.
יש עוד טיפוס אחד, משחק בקלפים ימים
ולילות — למרות שהוא עובד במשרד
חשוב מאוד, במשרה נמוכה אבל אחראית,
כשומר לילה. בכל ראשון לחודש הוא
מביא את משכורתו לועד הקלוב ומשלם
אותה כמיפרעה על חשבון המישחקים של
החודש• אבל מכיון שהוא תמיד נמצא
בהפסדים, הוא נזקק לעבודה נוספת. הוא
עובד בחנות מכולת משמונה עד 11 בבוקר,
כמחלק מיצרכים לבתים. נוסף לזה הוא
גם עובד אחרי הצהרים כמנקה במועדון־
הקלפים הקבוע שלו.
אינני יודע מתי אדם זה ישן. עד כדי כך
ירד, שהוא מתפאר שלקח הלוואה של 1500
לירות מקופת־התגמולים והפסיד אותה במשך
שלושה ימים. הוא בן ,42 רודק, צנום,
חולני, עובד זה 11 שנה באותו מוסד
ולא ייתכן שאותו מקום־עבודה אינו יודע
על מעשיו.

בידו האחת. אברשה זה, עם כל היותו נכה,
נחשב לאחד המ!מחים הגדולים ביותר בפוקר.
פעם
הזמין אותי להשתתף במשחק פוקר
ונתן לי הוראות שכאשר הוא יחלק קלפים
לא אחתוך לו. כלומר: אשאיר את ערימת
הקלפים כפי שהוא סידר אותה, ולא אערבב
אותה לפני המשחק. אותו ערב היה בין
השחקנים אחד בעל כסף. והנה, כאילו
בפלא, קיבל אותו שחקן פול — קלפים
טובים מאוד בפוקר — כבר מן הרגע ה
אומר
לכל אלה ההולכים לשם כדי ״לנסות
את מזלם״ שאינם אלא טיפשים. עמלם
לשווא. לא את מזלם הם מנסים, כי המזל
אינו חש ב כאן. חשובה הידיעה המקצועית.
ומי שאינו שחקן מיקצועי ממש —
סופו אחד: שיפסיד את כל כספו, את חולצתו
ואת מכנסיו. ולרוב גם את כבודו ואת
מעמדו בחברה.
נחדיר לקוליברי. דיברתי רק על המחלקה
לפוקר נדבר עתה על מחלקת הרמי.
זהו מישחק יותר ארוך ויותר איטי מ־

הם יכולים להיות הגונים, מפורסמים,
זונות, סרסורים או סתם אנשים קטנים.
כאן, במ;עדוך הקלפים, כ,לם שווים בנקודה
אחת: הם יוצאים בהפסד. מת; ך נסיוני האישי
אני יכול ל, מר, שאין כמעט ספק
שהזוכה במשחק — מלבד לוין הזקן —
הוא שחקן שנתמנה א, תו לילה כשותפו
של לוין.
אחת הלקוחות הקבועות של מועדון-
קלפים מסויים, בו ביקרתי לפעמים, בעלת
ת אר דוקטור. היא ובעלה, רופא לפי מק
אגשים
אבודים

ך * נה עוד טיפוס: גבריאל. בחור מ)
| יוון, בעל השכלה. אגב׳ אומרים עליו
שהוא י נוצרי. היה בקיבוץ, מתגורר זה 12
שנה בקוליברי. הוא שחקן מיקצועי, המשחק
מטעם בעלי־הבית. בעיקר פוקר ו־צ׳יקט;
מזה הוא מתקיים. במקצועו הוא
טייח סוג א׳•
נחום, קלפן קבוע אחר, הוא נכדו של
רב מגליצה. היה מכונאי סוג א׳ ,עד שנתפס
לקוליברי. הסתובב שם תשע שנים,
עד שמתוך רחמנות העסיקו אותו בעבו־דת־לילה
במזנון. ה א כבר הסתכסך עם
המשטרה בשל גניבות. היה זק; ק לכסף כדי
לשחק.
יוליד. היא בעלת הופעה של ליידי ואומרים
עליה שעבדה בזמנו אצל ברלה. מספרים
אודות ה שעשתה שם הון. מסתובבת
ברחוב עד שעה אחת — בגילה קצת קשה
להשיג לק חות — ובשעה אחת היא באה
לקיליברי לשחק עד אור הב קר — רמי,
שתי לירות מאה נקודות. כלומר — לפחות
איזה מאה לירות ללילה.
מרים, הונגריה־נוצריה, גם כן ח־ה מיגיע־רגליה.
משחקת ־יום ולילה בקלפים, ואם
היא נשארת חייבת כסף לבעל־הבית, הוא
מקבל את התמורה בשירותים אישיים.

אגי שדת!? לרמאות

;י קבוע בקוליברי, ולכן אדבר עליו
ובעיקר. המיעדון מחולק לשניים: מחלקת
הרמי ומחלקת הפוקר. משחקים רמי
יותר, כי משחק זה מתחיל בעשר בבוקר
ונמשך עד חצות לפעמים יש גם ״מישחק
לילה״ — כלומר משחק שמתחיל בחצ ת
ונמשך עד שש בבוקר. ואילו פוקר משחקים
מחצות.עד שש בבוקר בלבד. אבל הפוקר,
לעומת זאת, מכניס יותר לבעל המועדון.
כל סיאנס נקבע לשעתיים ויש שלושה שולחנית.
מכל סיאנס מורידים עשרה אחוז
מכל זכיה. אם בסוף הסיאנס לא הגיע
הסכום ל־ 25 לירות, משלימים את החסר
מתוך הקופה האחרונה שעל השולחן.
עשו חשבון פשוט, שלושה שולחנות —
לפעמים גם ארבעה — על שלושה סיאנסים
ללילה 500 :־ 600 לירות ללילה.
על מחלקה זו ממונים האחים מנדל ו אברהם
אגוזי. אלה הם גברים בני 40ו־.50
האח הצעיר הוא בעל משפחה ואילו הבכור
ערירי• הם מופיעים במועדון בשמונה
בערב. בזמן האחרון רואים יותר את מנדל
הצעיר, כי אחיו חולה־לב. הם בעלי הבית
העיקריים, ומנהלים את העסק זה למעלה
מעשרים שנה.
היו להם שותפים קודמים, שפרשו לפני
זמן מה. היה שם, למשל, אברשה הגידם

כן־ זה זגמו

במועדון קלפנים ממש. תמונה זו
מראה את באי מועדון הקלפים
קוליברי, אחד הידועים ביותר בארץ. לכאן מגיעים קלפנים מושי

ראשון. שחקן שני קיבל יפלוש — קלפים
עוד יותר טובים. אני קיבלתי קארח —
ארבעה בנים — קלפים שהם עוד יותר
טובים מהשניים האחרים. איך הצליח אב־רשה
לעשות דבר כזה — רק אלוהים יודע.
ניסיתי וניסיתי לעשות כמוהו ולא הצלחתי.

קורה כשהשחקנים מקבלים קלפים
טובים מאוד? הם כל־כך בטוחים בסיכוייהם,
שהם מסכנים סכומים גדולים מאוד• אילו
קיבלו קלפים גרועים, היו עוזבים את
המשחק, א׳ משחקים בזהירות על סכומים
קטנים. אבל כאן, היו ל מל ם קלפים מצו־יינים
— והתוצאה היתה שכולנו שיחקנו
על כמה שיותר כסף.
בקיצור, אותו קורבן שנקבע מראש הפסיד
חמש מאות לירות תוך רבע שעה. כי
איזה קלפים שלא קיבל, קלפי שלי או של
שותפי־לרמאות, עזריאל, היו חזקים יותר.
אברשה׳ לעימת זאת, קיבל תמיד קלפים
חלשים ושיחק משחק של הגנה. בסוף המשחק
נתתי את כל החזחים לקופה וקיבלתי
את שכר הלילה שלי — 25 לירות.
שהרי לא הרווחתי בזכות משחקי או מזלי,
אלא בזכות הקלפים שאברשה חילק לנו.

במר!ומ בסן? -חולצות

וגמה קטנה זו מבהירה איך מתנהלים
העניינים במועדוני־הקלפים. אני

בעים, שכמה מהם הם אנשי־השוליים של החברה. בקיץ מתנהלים
המישחקים בחצר המועדון, משעות הערב המוקדמות ועד אור
הבוקר. סכומי־הכסף העוברים מיד ליד מגיעים לאלפי לירות ללילה.

הפוקר והוא גם פחות הזארדי. כאן יש
חשיבות רבה לידע של השחקן.
מנהל המחלקה הזאת הוא דויד לוין, בן
70 מר־גא, שנכנס כשותף לפני חמש שנים.
היא בעצמו ידוע כקלפן מומחה, נמצא
בארץ זה 35 שנה ואינו יודע עברית כמעט.
את המשחק הוא מנהל באידיש — אם
בכלל צריך לדבר.
אחד הקליינטים הקבועים שלו הוא זבן
בחנות לבגדים. מדי ערב הוא מופיע ליד
שולחן הרמי ומשאיר שם את 20 הלירות
שלו. לרוב הוא נשאר חייב לבעל הבית.
תמורת זה הוא מביא לו כותנות חדשות.

מועדון בדירת הדוקטור
ף• דרך כלל, כמעט כל השחקנים הם
^*קבועים. אבל מדי פעם, למרות ש המקום
אינו מפורסם כל כך, נכנסים לשם
אנשים מכובדים. אלה הם לרוב סוחרים,
שכבר עברו במועדונים המכובדים יותר
ושמעו על קוליברי. ישנו אחד, בעל חנות
רהיטים גדולה; אחר, אדון סם, בעל־נגריה
מפורסם; ואחד טריבוש, קבלן שחצי העיר
מכירה אותו. במרוצת הזמן נעשו גם
הם למבקרים קבועים. המעניין הוא שהם
תמיד מתיישבים לשחק עם זונות.
מופיעה גם שולמית הידועה, בעלת בית־בושת
בתל-אביב•

צועו, היו מבקרים במקום מדי לילה• לזוג
זה היתד, צרה נוראה, שבתם אינה בריאה
לגמרי, וכך היו מחפשים לשב ח את צרותיהם
ונתפסו למשחקי־קלפים. יום אחד
נודע לי שהאשה עשתה עיסקה עם בע;
המועדון והפסידה אלפיים לירות.
היא החליטה להתנקם בו ומיד פתחה מועדון
מתחרה לפוקר, בבית הסמוך למועד, ן.
המועדון החדש ש כן בדירה פרטית, ובא
לשם אותו סוג של אנשים המבקר במועדון
הקודם — קלפנים מקצועיים ואנשי העולם
התחתון. הם משחקים שם רק בקלפים מסומנים•
הקורבן
האחרון של דירה זו הוא אריה
רוזנבאום, סוכן של עץ הזית, שלא מזמן
נידון לשנתיים מאסר, מכיוון שמעל בכספי
החברה בסכום של 10 אלפים לירות. בבית
המשפט הסביר כי את הסכום הוא הפסיד
בקלפים.
ולו עוד יש מזל. כי לא כל טראגדיית קלפים
מסתיימת בבית־המשפט. אילו היו גלי־הים
מספרים את סודותיהם, מי יודע כמה
סיפורים היו מספרים על הגוויות הנפלט ת
קן הים — גוויות של גברים ונשים העוזבים
את שולחן הפוקר כשעולמם הרוס
סביבם ואין להם את העוז להביט לעולם
בעיניים• הם צועדים בחשיבה אל המים
השחורים. הם שיחקו על הקופה — והפסידו.
מתי
אצעד גם אני בחשיכה אל הגלים?

כמדינה
(המשך מעמוד )6

מר גרינבוים, היית מרימו של
גוש כזה, כפולין ץ

אפשר להקים גוש של מיעוטים לא־מיים
שגס פועלים משתתפים בו, אך להקים גוש,
למשל, של ציונים כלליים ושל פרוגרסיבים
או של מפא״י ומפ״ם זה כקריעת ים־סוף.

בלומר, איגף
בזה זו

מאמין

באיחוד

איני מאמין באיחוד, גם לא של הדתיים.

ואשר לאזרחים?

א תו הדבר• בציונות האזרחית, איני סביר
שיכיל לה פיע גוש של חרות, צ״כ ופרו־גרסיבים.
כי השאלה תהיה אז — למי הבכורה?
וזוהי שאלה מסוכנת יותר משאלות
אידיא׳לוגיות.

מה כמחנה הפועלי זו

אותו הדבר בנוגע לאחדות־העבודה ו־מפ״ם.
יכיל להיות שהן תתלכדנה לגוש,
אך אז תעשה מפא״י, כמובן, כל מה שבכוחה
כדי להפריד בין הדבקים — כפי שעשתה
בעבר.
מובן שאנשים מקומיים יקבלו יותר השפעה•
אנשים שלא הגיעו, עד כה, לדרגת
מנהיג, יוכלו לאיים ולהתמקח. ולא צריך
לשכוח שהשיטה המוצעת היפכת את הח״כ
לסניגיר המקום. זה מנוגד לעקרון שהנבחר
הוא נציג העם ולא נציג אזורי. אינטרס
אזורי קידם לכל. השינוי יביא בדרך הטבע
לפירוד.

.שמפו פרחי תפוחים* החדש
הנו

מקור הנעורים לשערך.

הוא מרענן ומחיה שער חלש

כיצד ז

או צבוע, מעניק לשער גמישות,
ברק ובושם עדין של
פרחי תפוחים. חפפי את שערותיך
בקצף עשיר וריחני זה
ותווכחי
בעצמך תפוחים*

״שמפו

החד ש

יוז ל

מביא את האביב לשערותיך.
המפיצים חברת נורית בע*מ

אצלנו כבר קיים ויכוח על הזרימה לערים.
אלמלא ההתיישבות, לא היה הולך
איש למקומות הקרובים לגבול וכולם הין
מתרכזים ברציעת החוף. מצב זה ייגרע אם
נרחיב את הפירוד בעזרת בחירות אזוריות.

מה דעתך עד שיטת־־סרלין ז־

שלילית• השיטה מביססת על מה שהיה
בפולין. אך בפולין אזורי־הבחירה היו גדו לים
יותר — שני מיליון איש לכל אחד,
יותר מן המדינה כולה. חוץ מזה, שיטת
סרלין אינה מבטיחה ייצוג מספיק לאנשים
מרכזיים, שאינם אנשי־אזור — מנהיגים ו־מימחים.
השיטה נתקבלה על־ידי חוגים
מסויימים, בפילין ובארצות אחרות, רק לפני
המהפכה הבולשביקית — מתוך הנחה
שלאחר המהפכה ההיה החקיקה מושתתת,
בלאו ד,כ־ ,על יסודית מהפכניים חדשים,
מתיר הסכם ולא מתיך כפייה. ביסוד שיטת•
סרלין מונחת המחשבה שבמנדאט השלישי
יזכו על־פי־רוב הציונים הכלליים.
שיטה אזורית־ריבנית בנויה על עקרון־
כפייה, עד שהאופוזיציה תצליח לזכות
לשנות את הלר הרוחות או שהרוב יפשוט
את הרגל במדיניות.
הבולשביקים, ולנין בראשם, התנגדו ל-
המרמים. היא דגל, כמו שהם אומרים, ב רצון
אחד תקיף. ואילו בשיטה הבריטית
מחלחלת מי׳לגה אחת מה שהשנייה בנתה,
לאחר שהיא עולה לשלטון.
במלים אחרות: השיטה המוצעת, אם תוגשם,
תכיא לדיקטאטירה, לא של מעמד מסו*
יים אלא של מפלגה אחת, המעריצה את
מנהיגה ומאמינה בו — ממש כמו שהוא
מאמין בעצמו.

האם צריד. לדעחד. יי׳יל זזסיי
כרה נגד השיטה המוצעת זו

כמובן! אני חולק על בו־גורי־ז, הגורס
שמשטר ד,קואליציות היא אסון למדינה. זה
לא נכון. משטר ד,קואליציות מנע דיקטא־טורה
של מפלגה אחת, הביא לכד שמפא״י
נאלצת לוותר כדי להעביר חוקים שהיא
ריאה בהם צורר, ובוחרת לעצמה גם שותפים
לשלטון• לדאבוננו היא בוחרת לעתים
שדחפים לשלטון מתוך גישה תכסיסית ולא
עקרונית•

האם אתה מובן להצטרף לומד
ייייהמה כשינוי השיטה המז־צ־עת

תלוי מי ומי ההולכים. אני יכול לכתוב
בדד ועד ליה, אך ספק אם אוכל להשתתף
בא-פו פעיל.

היסצה שדיעה שיוצע לד לשמש
נשיא של ועד בזה.
לא שמעתי על כר. מכל מקום, החלמתי
תלויה בכל מ-ני דברים. מי ומי, כמה אג־שיח
יעיייתפי ביעד. לאיזה חי אי ם...

שמעת על יוזמה ככיוון זה 1

לשמחתי וגם לצערי לא שמעתי שום
דבר.

מפעל הפיס

ישראלים בחו׳׳ל
או רגי ה ב רי ביי ר ה
השבוע הגיע ארצה תייר ישראלי׳ ובפיו
הסיפור המופלא הבא:
בלילה האחרון, לפני שהייתי צריך לח
זור
ארצה בתיאודור הרצל, החלטתי נ
עלי לבקר בריביירה הצרפתית. אני כב
27 שנה בארץ, פקיד ממשלתי, וזו היחו
לי הנסיעה הראשונה לחוץ לארץ. רציח
לדחוס מה שיותר בביקור הזה.
כך מצאתי את עצמי במונאקו, בשעות
הערב המוקדמות. הלכתי לאורך החוף)
לראות את היאכטות של המיליונרים. פתאום
שמעתי שיר עברי, בוקע מתוך יאכטה
מוארת. על חרטומה התנוסס השם סנו גוז
(אווז שלג) .ניגשתי לאחד האנשים על
הסיפון ושאלתי באנגלית :״סלח לי, אנ
מישראל. מה פתאום שרים כאן בעברית?״
האיש סיפר לי כי בעל האוניה הוא מול־טימיליונר
יהודי ממכסיקו, אחד ז׳אק דוי׳
דוב. האיש סיפר לי כי בעל האוניה הזמי
את ריקה ויוחנן זראי ליאכטה. שאלתי אוין
מי זאת ריקה זראי. הוא הצביע :״הנה, זאו
היא ריקה, וזה בעלה.״
ניגשתי ליוחנן ואמרתי שאני מישראל
ושאני חוזר מחר ארצה .״בוא על היאכטה,-
הזמין אותי. בשבילי זה היה כאילו מצאתי
שלל רב. אפילו לו הייתי מוצא 50־100
דולר על האדמה לא הייתי שמח על כך. על
הסיפון היה ערוך שולחן ארוך, עמום יינה
שאמפניה ומעדנים. מדי פעם דיה אחד די
מלצרים נעלם אל תוך בטן האניה ועולז
כשבידו בקבוקים נת נים בסל קש קלוע
מיד ניגש אלי מלצר :״מה תשתה?
שאל. אני ידע מה לשתות? היו שם אול
20 מיני יינות. תפסתי אחד השמות שהי
מודפסים על בקבוקים ואמרתי: בורגיז•
בפעם הראשונה בחיי טעמתי סרטן לאן
גוסט. טעם משונה, לא דומה בכלל לדג
מוזר, אבל טעים מאוד.
זראי הציג אותי לפני המיליונר. אמרח
לו שאני מישראל והוא שמח מאד לאח
אותי והוביל אותי לבקר לאורכה ולרוחב!
של היאכטה. אחרי בן סיפר לי יוחנן מ
הצעצוע הזה עולה ! 80 אלף דולאר.
כושית ערומה לגמרי. התחילו ז
ריקודים. היתד, שם כל החברה הגבוה!
מקאן, ניס ומונטה־קארלו, לבושה הדר -
קרוב לחמישים איש• תזמורת מצויינת ש
שמונה נגנים השמיעה מנגינות. פתאו[
תוך כדי ריקודים, התנפלו שני גברים ע
אחת האורחות ובן רגע השליכו אותה לין
נבהלתי. אפילו בקולנוע לא ראיתי ע
כזה. אבל זראי הרגיע אותי :־אל תתרג׳
זה שייך לתוכנית.״
זאת היתד, תוכנית עשירה מאיד. כעבו
כמה דקות עשו את אותו הקונץ לדרידו
עצמו. התנפלו עליו והעיפו אותו בסמ
קינג שלו הימה. הוא שחד, בבגדיו, טי1
בחזרה לסיפון — וכולם פרצו בצחו
מטורף. אפילו דוידוב עצמו צחק. היי!
היחידי שלא צחק, כל־כך התרגשתי.

כושית ניצבה במרכז הסיפון — והתחי׳נ
להתפשט. כדי שקהל הסקרנים לא ייה?
מכל העסק, הסתדרו האורחים בשורה 1
אורך המעקה של הסיפון, מצד הרציף1 .
צורה זו יצרו מסך שהסתיר את המכסיי
אית היפה מעיני הקהל.
היא התפשטה אט־אס, כפתור אחרי כי
תור, חצאית אחרי חולצה. עד שנשארה ו
חלק התחתון של ביקיני. חשבתי שזהו זו
ראיתי תוכניות סטריפ־טיז בפיגאל וידעו
שמשהו מוכרח להישאר על דגוף, בסון
אבל כאן נוהגים אחרת. אחד האורח
ניגש לבחורה ובתנופה ברוטאלית אח
קרע מעל ה את הסמרטוט הצבעוני. הי
נשארה ערומה כמו חווה. אחר־כך כאת
התביישה וברחה אל תוך התא הקרוב.
היפהפיה הנרדמת. בשתיים אחר
חצות עזבנו את היאכטה .״דוידוב הזמ
אותנו לארוחה במועדון־הלילה לה־פיראט
הודיעה לי ריקה .־זר, מקום אכסקלוטיו
ביותר׳.
כל החבורה נכנסה לשורה של פאקארד׳
פתוחים ונסענו לאורך החוף. ליד מנטו
נעצרנו. לה פיראט הוא מקום מיוחד במן
נו• בתוך האולם הגדול בערו שתי מדורו
ענקיות. המשרתים לבשו מכנסים בלבד, כש
חזם ערום. לאוזניהם היו תלויים עגילי
גדולים ומטפחת אדומה עטפה את ראש!
ממש כמו שודדי־ים• בידיהם אחזו חרבוו
בפתח עמד חמור. דוידוב התיישב על
וריקה משכה אותו פנימה. ייפתע בעם ו
חמור ברגליו ודוידוב התגלגל על הריצי!
— לקול הצחוק של הקהל.
(המשך בעמדו 5
*ועולפ חזח-ספז

ו. חדוו ה כץ
חיפאית בת 20׳ בת ואחות של נהג׳ אגד׳ שרתה בצבא
בעוזרת למנתח־עיניים, עסקה בדוגמנות, דוברת 4שפות.

.2רבקה גבאי
בת 7י׳ ילידת ספרד שהגיעה ארצה בגיל 8׳ בילתה ארבע טניס
במשק השומר הצעיר עין השופט, ושיחקה בלהקתו. תושבת מבריח.

( .חיה א בי ר ם
בת , 20 דור רביעי בארץ, חיילת בצבא־הקבע
אהדאימאוד, חובבת כדורגל ואוהדת קבוצת נ

מלכתה מי 9 6 0
זה יהיה הערב, ה־ 24 באוגוסט. פסטיבאל־־המים הישראלי, הראשון
מסוגו בארץ, יתקיים מסביב לכריכת מלון ״אכדיה״ .במרכזו: בחירת
מלכת־המים הישראלית, שתי סגניותיה ונסיכות הים־התיכון, ים־
כינרת וים־סוף.
ההכנות האחרונות נשלמות 60 .המועמדות, שתמונותיהן פורסמו בשבועות האחרונים
בהעולם הזה, הוזמנו לראיונח אישיים. מת כן בחרה הנהלת התחרות בעשרים המועמדות
הסו״יות, רמיפיעות בעמודים אלד — חתך אופייני של הדור הצעיר בארץ•

עתה נתונה ההכרעה בידי השופט האובייקטיבי היחיד: הקהל.
כמו בשנתיים הקודמות, תיבחר המלכה גם השנה בבחירות הדמוקראסיות היחידות מסוגן

אחד ממסמרי הפסטיבל: באלט־המים של הפועל תל־אביב, י
של רוני נמטוולג׳י, מעסה נבחרת ישראל, שבא לפני 7שנים מ
יה. הלהקה היא הראשונה מסוגה בארץ, משתתפיה הם כני ( 11
בארץ, לעיני כל, רחוק מאווירה של קנוניות והשפעות סמויות. לכל כרטיס כיצור
בו ח ה בעל הכרטיס ירשום בו את מספר המועמדת הנראית לו כראויה ביותר
הקולות ייאספו ויספרו על־ידי ועדות, שימונו על־ידי הקהל עצמו ומתוכו.
המועמדת שתזכה לקולות הרבים ביותר תהיה מלכת־המים של ישראל. שתי:
אחריה תהיינה סגני־תיה. ועדת־הסיזירה עצמה תבחר בנסיכות שלושת הימים.

אחרי הבחירה תבוא הסנסציה השנייה של הערב: זיווה שפי

הכנות אחרונות: שתי מועמדות סופיות עוברות טיפול קוסמטי במכונה
של עליזה עולש, אחרי שקיבלו הדרכה בדוגמנות והופעה נאה
מידי לאה פלטשר, ולפני שסלון התסרוקות אנמה דאג לתסדוקותיחן.

זיווה הביעה את נכונותה להכתיר את המלכה בעצמה, תבוא במיוחד לצורך זה
חטיף בישראל. המטוס המפואר שיביא את*1יודה, סילון קומם 4־בי של אולימפיק ג
ינחת בלוד שעה קלה לפני הבחירה. זיוזהי תבוא מן המטוס ישר אל הטכס. תעז:
מלכת־המים הראשונה של ישראל, יהודית מזרחי היפהפיה, מאחר שהמלכה האחרון
בינדר, עודנה נמצאת בסיורה הנרחב בתשע מארצות אירופה.
גם המלכה הבאה תצא לסיור נרחב בארצות הים־התיכון. לא יהיה זה הפרם הו
2 0המועמדות יבלו חיפשה של סוף־השבוע בנהריה, כאורחות המועצה המקומית.
ושתי סגניותיה ישתתפו בטיול של אשי־ד לאילת. ליבר יעניק מתנות יפות לבל ק
חרות. איווניר יעניק שימלת־קוקטייל למלכלג אלסטקס יתן בגדי־ים לכל שש הנבחר
יתן למלכה. חליפת ג׳רסי בשלושה חלקים, וחליפה שניה ית, בית־החרושת לסריג
צילי בינדר תתן למלכה מתנה כבחירתה, נמרוד יעניק סנדלים למלכה ילשתי
ואילו חנות־הפרחים תמי תתן לכל המועמדות הסופיות סלי פרחים וזרים. הכתר
המלכה יבואו מידי מופז, שגם יעניק מתנות־תבשיטים למלכה ולסגנ־ותיה.

מי תזכה בשפע זה? איש אינו יודע זאת -כי הדבר תלו
כרצון הקהל שיתכנס ב״אכדיה״ (פרטים על הפסטיכאל כעמו

ע דנ ה בו ק סדור ף
,1בת , 17 לשעבר תלמידת הבימה, מתעמלת בהפועל,
ופיקה ארכיטקטונית, מתכוננת להיות מורה להתעמלות.

סו. נלי דאורמן
לתה מפולין לפני 3שנים, בוגרת סמינר למורים. עברה
וגמנות, מנגנת על מנדולינה ועובדת בחנות כל־בו.

.5נילי-הלרמן

.6י הודי ת צרפתי

בת מנהדס מכונות, בוגרת פיטמן ומדריכה בקייטנה לילדי חו״ל,
רקדה משן שבע שנים באלט, למדה מישחק באהל, צברית (.)16

בת ,26 צברית, ממפלת בילדים וציירת־אופנה׳ התופרת את בגד־ה
במו ידיה, שוטרת לשעבר הדוברת חמש שפות, ביניהן ספרדית.

1•! .11ה ה סור קיו
ילידת רמת־גן, בת , 20 סמלת שהשתחררה דה עתה מחיל־השריון,
משרטטת בנין, למדה באלט אצל גרטרוד קראום, מנגנת בפסנתר.

2ו. מלכה סלי קי
צברית בת , 17 לשעבר חברת קיבוץ השומריהצעיר נחשולים,
אתלטית העובדת עתה במשרד עורן־דין, חובבת ריקודים.

ך. פירי טי שלר

.8דליה קו סטה

העולה החדשה ביותר, בת ,22 שעלתה רק לפני שלושה חודשים
מרומניה, התחנכה במשטר הקומוניסטי והיתה חברת הקומסונוול.

בת 9ו, נולדה בפולין בזמן המלחמה, בילתה א ת׳לחתה באנגליה
ואת נעוריה בצרפת, היתה שנה בקיבוץ, מומחית לצדפים.

3ו. שו שנה פרץ

4ו. זיוה נזגוד ה

חובבת־יס מלידה, אחותו של מציל, חותרת בחסקה ומומחית
לפינג־פונג. ציירת אופנה וגראפיקה, בוגרת קורס דוגמנות.

( )17 ילידת רוסיה בימי המלחמה, שמשפחתה חזרה לפולין והגיעה
לישראל, שחקנית. כדורסל וחובבת ריקודים, עובדת בסופרמארקט.

מדלייו שריקי
תושבת קרית־מלאכי בת , 18 חיילת בחיל־האויר, נולדה
גננת־פרחיס מיקצועית, נכדת רב שנפל בעיר

.15ג אולה חרפוף
, 17 מוכרת כרטיסי פיס, חובבת מוסיקה !
להיות דוגמנית ולומדת שפות, מתעמלת

י 11י

.16 גאולה רוק ח
בת , 19 ילידת טריפוליטניה שבאה ארצה בגיל , 6
לומדת סישחק, מתכוננת לשחק בסרט, אוספת חרקים.

7ו. עדינ ה רו טגרונד
ילידת רוסיה בת , 17 עלתה ארצה לפני נושר שניס, היתת חברת
השומר־הצעיר והשתיינה למשק בית־זרע, גננת, חובבת באלט.

.1$אביב ה ואג׳>כו
בת , 17 חברת השומר הצעיר לשעבר, למדה קוססטיקה!,
מתכוננת לצאת לצבא ומקווה להיות בעתיד דיילת־אוויר.

מרקו תו רג מן מציג:
• פסטיבל המים הישראלי ייפתח היום׳
,יום ד׳ 24 ,באוגוסט, בשעה 9בערב, בבריכת
מלון אכדיר ..לצורן זה תיסגר הבריכה
לקהל הרחב כבר בשעה 3אחרי־הצהרים.

• תחבורה למקדם: ממשרדי חברת סייט־סיאינג,
רחוב הירקון ( 81 בית פילץ /תל־אביב.

• תוכניתהערב: בחירת הועדה שתפקח
מיצעד המועמדות הסופיות *
על הספירה
ראיון אישי עם כל מועמדת על-ידי המנחה,
אוריזוהר, כולל הופעות שונות של חמוע•
מיצעד סופי של המועמדות ^
מדות עצמן התחלת מילוי פתקי-הבוחר על־ידי הקהל
באלס־מיס של
מניין הקולות על-ידי הועדה
קבוצת הפועל תל־אביב, בהן־רכת רוני נסטוול־קפיצות־ראמה
למים על־ידי אלוף ישראל,

ירון פלבינסקי מישחה ראווה של אלופי
הכרזת תוצתחרויות
היתוליות השתויה טכס ההכתרה של שתי הסג־אות
הבחירות
ניות ושלוש נסיכות־המים בידי יהודיתמד
הכתרת מלכת־ר
ח י, סלכת־הסיס 1958
המים 1960 בידי. זיווהשפיר * הפלגת נשף המלכה והסגניות על־פני. הקהל בסירה
ריקודים עד אור הבוקר ^ רחצה בבריכת־השחייה
של מלון אנדיה עד אור הבוקר.

9ו. ירדנ ה הררי
צברית שלמדה ריקוד והתכוננה לקאריירה של רקדנית,
שנפסקה מפאת תאונת־דרכים. עובדת עתה כדוגמנית.

.20 שו שנ ה ממן
בת , 23 דור חמישי למשפחה צפתית מתיקה, היתח חברת להקת
הצפון, לאחר מכן שחקנית תיאטרון ילדים, התפרסמה בתפקיד שלגיה.

• מכירת הכרטיסים במשרד לאן, רדז׳
דיזנגוף , 101 תל־אביב׳,טלפון , 61655 ובכל מש רדי
הכרטיסים בעירו בקרב הפסטיבל :

מבירת כרטיסים גם במלון ״אבריה״.

כמדין ה

(המשך מעמוד ) 10
באחת הפינית חיכה לנו שולחן ערוך,
עמוס יינות. שודוים־מלצרים הגישו לנו
שיפודי קבאב לוהט .״כל מה שה •צאת על
הנסיעה שלך מישראל וחזרה לא היה מכסה
את הבילוי שבילית בלילה הזד״״ גילה לי
זראי. האמנתי לו.
בשבע בבוקר הייתי צריך להיות בתחנת-
הרכבת במונטה־קארלו, כדי להגיע בזמן
למארסיי. אבל תח^ גלי היין כמעט ושכח תי
את השעות. בארבע לפנית בוקר כבר
הייתי שתוי ועליז• ״איך אגיע לרכבת?*
שאלתי פתאום.
״אל תדאג, ידידי,״ ענה חברי־למישתה,
״אסיע אותך במכונית שלי.״ היה זה ה ב
א תן רוז׳ה דה מחוילק, עורך תוכניות
ראשי בראדיו פאריס. הוא השתתף במיבצע
סיאץ ונפצע שם. מאז הוא ידיד גדול של
ישראל. נרגעתי וחזרתי לשימחה הכללית.
כאשר השחר כבר עלה בשמים, הודיעה
ריקה שעליה ללכת. היא צריכה לשיר במועדון
קאדולס באנטיב, בריביירה הצרפתית.
שוב נכנסנו למכוניות ודהרנו.
קארולס הוא מועדון מפואר להפליא. בפנים
לא היה חשמל, רק אור נרות. ריקה
ניגשה לבמה הקטנה והתחילה לשיר. ה־שאמפניה
של אותו לילה נתנה את אותותיה
בגרונה. קולה בקע צריד ינמוך• הגברים
השתגעי, כי אין קול מגרה כמו קול אשה
נמוך וצרוד. הם צעקו :״אנקור! אנקור!״
הצלחה כזאת לא היתד, עוד לריקה זראי

בשעה שש ורבע יצאנו לדרך. הבארון,
ריקה, יוחנן ואני הצטופפנו לתוך מכונית
המירוץ של הבאתן. יוחנן ואני ישבנו
מאחור. הבאתן נהג. ריקה התיישבה לידו,
ומיד נרדמה. ראשה נשמט שמאלה עד שנח
על כתפו של הבאתן. הייתי נשבע כי
זחו המקור של הציור שראיתי באחד המוזיאונים
של אירופה — היפהפיה הנרדמת.
ראיתם
את סרטי־המתח על הנוער הצרפתי,
הדוהר במכוניות־מירוץ במהירות מטורפת?
זה בדיוק מה שקרה לי איתו לילה.
הבאתן טס ממש. חשבתי שעוד שנייה
ואנו נתהפך אל תוך הים. הגענו לתחנה
בשלום, רבע שעה לפני זמן יציאתה של
הרכבת• הלילה המופלא בא לקיצו.

ועידות
הפרוססור׳ ה דיי קני ם
לאחר טכס־פתיחה מפואר ורב רושם,
נכנס הכנס המדעי ברחובות (העולם תזה
) 1195 למסלולו המשעמם. אולם ההרצאות
על־שם מיקס היה ריק כמעט מאדם, מלבד
חבורת סקרנים קטנים, מחציתה מורכבת מ־עתונאים,
שהצטופפה בשורות הראשונות
והקשיבה לדב ת המרצים שליבנו בעיות
מדעיות על רמה פוליטית.
חוש הומור. אי אפשר היה לדרוש
מאנשי המדע, ביניהם נושאי פרס נובל,
להתיחס ברצינות לקהל הדיוטות. רשימת
מוזמני הכנס, כללה נוסף ל־ 35 פרופסורים
ו־ 36 דוקטורים, גם 47 איש ללא כל תואר
מדעי, שני ראשי שבטים, נשיא מדינה וראש
ממשלה 12 ,שרים מהם אחד המוטל
בספק ,,כומר, שני אנשי־צבא, חבר ש־עדיין
לא נבחר סופית לקונגרס הפיליפיני,
ומוסד ישראלי ששמו השתרבב באופן מוזר
לרשימה השמית של המוזמנים. היחידים ש־התיחסו
לכנס בכובד ראש חמור וללא
חוש הומור כלשהו היו שני הפרופסורים
היפאניים, מינורי טאצ׳י, מומחה לבעיות
תכנון הילודה ואטם שי וואטאנאבה, מיקרו־ביאולוג,
שלא החמיצו אף הרצאה אחת.
כשצלצול גמר ההפסקה היד, מוצא אותם
באמצע אכילת כריך, היו מפסיקים את
האכילה בטרם סיום הכריך, ממהרים לתפוס
את מקומותיהם עוד לפני שייכנס המרצד״
אם במשך שעות היום עדיין מצאו הנציגים
מה לעשות, הרי הפך ענין הבלוי בערבים
למיטרד. נציגי ארצות אפריקה רובם צעירים
בעלי דם סוער, היו נמלטים ממלון השרון
מיד אחרי ארוחת־הערב, נוסעים לתל־אב-ב
לבלות במועדוני־האלה וחוזרים לאחר חצות
או למחרת, עם עלות השחר. בני אסיה
ד,מסויגים יותר, היו מסתפקים בפגישית
החברתיות הרשמיות ומבלים שאר הזמן
בשינה. רק לנציגים האירופאים לא היו
בעיות בלוי: לרובם חוג רחב של ידידים
ומכרים שהספיקו להכיר בכינוסים מדעיים
קודמים.
* נזר סאן־הו־סה, שר החינוך של וים־
נאס, שרשימת המוזמנים הרשמית שי הכנס
מוסיפה לו בסוגריים את ההערה בלתי־ברור.
חעולס הזה 6ם ז1

א 1שיס
עד חשבו! השר
״קהל נכבד! חברה, שבו על הארץ!״ כך
פתח המנחה כני מהרשק, קצין־התר־בות
של הפלמ״ח, את הערב לזכרו של
יצחק שדה שהתקיים בתל־אביב
משורר החצר נתן אלתרמן, שעובדת
היותו בן 50 זכתה לפירסום רב -תיאר
בנאומו באותו כנס, כיצד יטעה תלמיד ה היסטוריה
של הדור הבא ויכתוב שיצחק
שדה היה חיצב ברמון או מפקד פלווה
בסיני :״בלימודים יקבל אותו תלמיד לא
מספיק,״ אמר המשורר ,״א־לס בהיסטוריה
מגיע לו טוב מאוד, כי יצחק שדה חי
אתנו בסיני, במצפה רמון פחות
פא״יזי היה ח״כ יגאל אלול, שתשתמש
בעצרת זכרון זו כדי לעשות חשבון פרטי
עם יריביו ובתיכם אלה ש־שבו באולם.
״העתונים כותבים,״ צעק אלון לתוך המ־ק•
רופון ,״כי יש בארץ מספיק מלפפונים
ולכן צריכה להיפסק ההתיישבות. יש בארץ
גם מספיק עתונים כשרק הזכיר
אלון את המילה מלפפינים, הפנה הקהל
את פדו מהרמה והסתכל ביציע, בו ישב
השר משה דיין. דייו לא נהנה מן העיב־דה
שהוא לא יכול לענית, עזב את אולם
קילנוע הוד המלא לאחר דקות מספר
מחוסר מקומות ישיבה מספיקים עמד רוב
הקהל על רוייו. ביו אלה שיא מצאי מקום
נראתה אהלה הללי״אופיר שטענה :״אני
הולכת מפה. זה סקנדל שבני 16 ישבו
בעצרת פלמ״ח ואנחנו נעמוד
ישר מהאזכרה צעדו המארגנים למועדון
מדורה, בו התקיימה מסיכה רעשנית לרגל
נסיעתו של יגאל אלוו לחו״ל. ליד הדלת
עמד, עטור־זקן לבן, יעקב זרוככל, מלא
כעס על השמחה וטוען :״זהו! כד חיים
היום בארץ.״ כשלא ומצא הד לקריאתו
עזב זרובבל את מועדון מפלגתו וצעד
ברגל הביתה צועד אחר היה שר
התחבורה יצחק כדאהרול, שהלך אף
הוא ברגל ולא השתמש במידת
שר הבריאות, ישראל ברזילי /שנשא
לא מכבר אשה, לא הוכיח בריאות ונפל למשכב,
כשהיא מזעיק רופא פרטי שאינו
י״״י יימי״־יי גס שר הדיאר
בנימין מינץ הצטרף לרשימת השרים
הבוחלים בשרית משרדם, כשנראה השביע
בירושלים שולח חבילה במונית ולא באמצעות
הדואר שלושה ישראליים ש באו
לחוות בחגיגית העצמאות של קפריסין
נתקבלו באי בכבוד מלכים. על במת המיז-
מיים ישבי, מימין לשמאל, הארכיבישוף
מאראריום, סגו הישיא פ״ייל רי*׳יה;
מנהל התיאטרוו היל״טרי מזיב אגמור,
שחקן הבימה שלמה הי־שביט ישדרן
קול ישראל עמוס אטינגר שלישיה
ישראלית אחרת, מירכבת כ־לה משרי פנים
לשעבר, הצטבפה השביע למאבק נגד הבהיר׳״
האי־י־י־יי. ר שר ה״ייס הייכח־,
משה חיים שפירא, הצטרף לארגין
הלוחם בשנוי שימת הבחירית, הביע שר
התנים הראשון, יצחק גרינבוים דעה
חרי״ה מאד ניד הבחירית האזירי־ת וימה
במדינה) .לדייר, זי הצמרת שר הפנים לשעיר.
ישראל בר־יהידה, שטעו השביע
כי ״השיטה המוצעת עימדת בסתירה
מיחליית למהיתה של ישראל,״ וכי ״ציבו-
דנו לא נתן עדין, כנראה, את דעתו על
הסכיה המיועדת משיטת הבחירות האזוריות״
על סכנה אחרת נתן את דעתי

ציור של דליה לביא (בגיל *)6
קשר ישיר לשמיים
עורך הבוקר, גבריאל ציפורני. במסיבה
שערך מאיר ויסגל למשתתפי הכנס
ברחובות, העיר ציפורני, אחרי שמיעת תי־פופה
מעורר ההתפעלות של רותי גריג־מן
:״זהו זה, דופקים את השחורים!״

על• דושב1ן הכארון
בעוד ש כ רו ״ דינר, יצרן הס היו פש רה׳
נאלץ לאיים שלא יציג את סרטו הישראלי
בארץ, בגלל עול המסים הכבד, זכו
יצרני אקסודוס, בזכותו של מאיר ויסגל,
שהוא גם אביו של אחד משחקני הסרט,
להלוואה ממשלתית בסך 50 אלף לירות לעשר
שנים הוועידה האפרו־אסיאתית
הפכה כמד, אנשים לטרודים ביותר —
ובתוכם את אביכספי, מלווהו של ראש
ממשלת ניפאל, כ .פ. הויראלה. כשרצה
אבי לצרף את אשתו לאחת הנסיעות, הו•
ביל קויראיה את הרכב שלו עם כל האיים*
נועים המלווים לבית המלווה, עלה למעלדל
וחיכה עד שהגב׳ כספי תסיים את הכנותיה
לדרך את דעתי על העתר
נות סיכם בשנתון העתונאים אחד מעורכי
הג׳רוסלס פוסט, שריהשפירא, שכתב
כי ״יש עתינאים הסבורים שעתון הוא אוסף
של רומנים מרטיטי־לב בהמשכים קצרים
או בלי המשכים בכלל בנושא מצחיק
עסק העתונאי ובמאי הראדיו מיבאל
אוהד, שטען כי לישראל אין הומור לאומי
ועליה להסתפק בהומור הפרטי של אפרים
ק־שון ידן בן־אמוץ .״הואיל ולא קל
לשנים להצחיק מדינה כשלנו, התחיל קישון
להעתיק מקישון ובן־אמוץ — לגנוב מבן־
אקוץ. בשני המקרים ההעתק ירוד מד,מ-
קיק על מקורות אחרים דיבר הרב
ישעיהופיידמל, איש החוגים הדתיים
הקיצוניים של. ירושלים, אשר טען כי
״לא היינו צריכים למרוד באנגלים. הכמיהה
לגאולה העבירה גם אותנו על דעתנו
ושכחנו שעלינו לשוב למקורות
כיצד משיגים מקורות מימון? על שאלה זו
מנסים להשיב תישבי אילת רייקייה גדילה
שקק עומדיח לערוד לי ב י די חבא רון לוט ״
שילדומאירשרובד, מיליונר מודד
סואלה .״אנו מקווים שאילת תיהפך ל מר
שבה של הבארון. מה יש? פתח־תקוזה התפתחה
לא רע,״ אמר אילתי אחד

באשר נשאלה השבוע חיה לוי!
של שחקנית הקולנוע דליה לג
התבטא יחסה של דליה הקטנה
עליו דיברה בסיפורה בהעולס ו
אה מאלבומה צרור ציורים שצי
בגיל שש. המכנה המשותף לכו
ישיר בין האדמה לבין ר,שמ
תמונה).

דידה ברומא

השבוע, שעות מעטות ל1
תה על מטוס ״אולימפי?
ווייס״ ,כדרכה להכתיר !
כת המים של ישראל, שי
ווה שפיר את הדו״ח ר
רשמיה האיטלקיים:
רומא דו!
דה הכלליו מפלגה טית והמג
פובליקאית
יש בה 0
בה אמריק;
פעם אני
את עצמי
שוב בבוז

״י 5י ׳
הוליבוד.
ואווירה של עצלות אופפת את ה
אני אוהבת כל רגע של שהותי
ההסרטה מתקדמת יסה, ואני כב
משא־ומתן כאן על עוד שני סר
כמובן לוקחת בחשבון שאצטרך ׳
הוליבוד כמעט בלי הודעה מרא?
אין מה להגיד; זה באמת נותן
גשר, של עושר — לשלם שכר־די
שני בתים, בשתי ארצות שונות.
אני מוצאת שהשחקנים האיטלקי
מיקצועיים ביותר. הם פשוט א־ננ
סים לעבודתם באותה רצינות בה 1
שחקנים באמריקה. חסרה להם
הניפלאה הסובבת אותך בהוליבי
אהיה למילה ״מישחק* .יש לנ
ב־שראל — ובלעדיה אמן אמיתי <
לחיות. כאן לא איכפת להם במי
מוגטי נוכח. אני חייבת לה
אני אוהבת את הצורה בה מסתכ
הגברי* כשאני עוברת ברחוב. נו
את ההרגשה שאני כל כולי אי
טוב לוזוש שאת נערצת, אבל אני
מאוד מאוד שיכבדו אותי בשל
לכן שמחתי הגדולה ביותר היא כ
במאי נותן לי מחמאה על עבודתי
גם לוח־הזמנים הנהוג באיטליה
גמרי עבורי. באמריקה מתחילים
בשעות המוקדמות של הבוקר, ומי
סקר, של שעה לארוחת־ד,צהרים, עו,
היום. כאן, כמו בצרפת, מתחילים 1
בשעה , 12 ועובדים עד השד יון
שעה. לפעמים אני חוזרת הביתה
חצות.
אני דווקא מעדיפה לקום מוקדם
כל היום ולשוב הביתה בשש. א
אתה ברומא, עשה כפי שעושים 1
— וזה לא איכפת לי!
מעודי לא הייתי בעיר בה נער
כך הרבה נשפים ומסיבית חברתי
כאן. זה מוצא חן בעיני, כיוון ש
הבת מסיבות, ריקודים, צחוק והנא
רות שלעתים קרובות אני מעדיפה
אר בבית, לבדי.
מונטי נובח — זאת אומרת 0
הגיעה. אני עורכת כאן מסיבה, הל
המראה את השמש נוגעת בבן

כיודי

ר 1ת

שחור יעקב אלישיב לבית־ ,ערב אחד,
ל באדם בעל ה פער, מוזרה שהמתין ליד
! דירתו, בשיכון עמידר שביד־אליהו.
ספר יעקב, בעל תלת־אופנוע :״המבקר,
אה 7י פי׳ צא עיראק, ו׳א סימפאטי,
שה א רוצה לקנות דירה בסביבה וביקש
י לסייר בדירתי. נעניתי לבקשתו ודתי
ל ׳ את הכל. הוא הסת בב בכל הח־
,1בדק כל דלת וכל חלון, שאל למחירו
כל רהיט, מ שש בידיו׳ את הווילונות
לו הוא ס־חר־בדים.
הוא לא התעצל ונכנס אפילו לחדרי־ר.
ת .היא בדק שם את הכל. גם איני
!ט ר לא היה עושה זאת טוב יותר.
־.י, שמבינה בבני אדם, אמרה לי לשים
על האיש. היא טענה שה ־א לא בא
נו לקנות דירה אלא בכוונות לא טובות.״
זעות מרישן ם. לאחר שסיים את
קתו, אמר האיש תודה ונסתלק מן הנד

אמני הבידור הקל של תל־אביב. אותה
שעה הסתובבה ללה, היא אליזבט קנופקה,
החשפנית הראשונה של ישראל, רוטנת ו גועשת
על מפיצי־השמועות .״הם זרקו
אותי? אני זרקתי א! תם!״ הכריזה הבלונדינית
הצעירה.
לפני חדשים מספר החליטה ללה לנסות
את מזלה בירושלים• היא ה־פי־עה בגיל־באר,
בתצוגת סטריפ״טיז, הפסיקה כעבור
זמן קצר וניסתה כוחה בריקודים מודרניים
כאשר פג תוקפו של החוזה שלה,
קראה לה אמה לרדת אליה, לבאר־שבע.
האם החליטה לפתוח באר משלה.
משך למעלה מחדשיים ניגנו התקליטים
בם• לין רוז׳ ,הבאר אותו ניהלו אליזבט
ואמה בבירת הנגב. עד ליום בד קמה ללה
והכריזה כי נמאס לה: היא היתה מוכנה
לסבול את החום, לשלם את דמי־השכירות
הגבוהים ולשרת את תושבי באר־שבע.
אבל ללה לא יכלה להסתגל לרעיון שחיי־הלילה
מסתיימים, בדרום, בשעה שתיים
אחר־חצות .״הכל מת שם בשעה שאני ב־תל־אביב
רגילה לחיות.״ נאנחת החשפנית,
״אז קמתי ואמרתי להם של! ם. אני להם לא
דם לי. כי הם פש ט עיד לא שווים שיהיו
להם באיים ודברים כאלה.״
פשעי גנב־דז ׳ 3ד ה

פטריפטיזאית קנופדז כפעולה
״אני להם, לא הם לי!״
ים. רק כעבור זמן־מה עתיד היה יעקב
;בין את הביקור המ.זר. כי קשה היה
זבל לקשר את רצונו של המבקר לעדרו
על גובה מיסיו ההסתדרותיים.
יעקב, אשר לאחר 25 שנות עבודה בארץ
נטרף להסתדרות העובדים הכי־ילית, הינו
נ לחמישה בנים ועליו לשאת בעול
ינסח משפחתו בעזרת משכורת חודשית
ל 170 לירות• בריאותו התערערה מזמן,
:פקידת הר פא אסור לו לעבוד יותר מע
ת מספר ליום.
כאשר פנה יעקב לפני ששה חדשים ללש־ת
המס של ההסתדרות• רשם הפקיד ב־עות
את משכורתו כ־0ד 2לירות במקום
17 לירות לחודש. רק כעבור זמן־מה
דע ליעקב אלישיב כי 15 הלירות שהוא
שלם מדי ח דש במסי־חבר עולים בהרבה
ל התשלום המקובל במקרים כאלה. הוא
:ה ללשכת המס, עירער, ומשלא קיבל
ש־בה — עירער שנית.
השב ע, כאשר קיבל סוף־סוף תשובה על
רעורו החוזר ונשנה, היה זה בנוסח בלתי
ק בל :״חביבי, כבר בדקנו את רכושך
את ג בה משב רתך. ערע רד נדחה,״ אמר
קיד המס. ליעקוב הנדהם לא נותרה כריה
אלא לשוב כלעומת שבא.
לתושבי המדינה, שנתברכו בשנים האתונות
בשורה ארוכה של שי״נים — ש.א,.
!.ב ,.וכו׳ — נודע עתה בדרך זו שלרשי־
:ה נתווסף כעת שי״ן נוסף — ש.ה ,.שירות
;הסתדרות, הבולש אחרי הכנסות חבריה.

באד־שבע
*ראות האמוות
״העיפו את ללה מבאר״שבע!״ עברה
שבוע השמועה בקפה נוגה, שם מתכנסים

השעה היתד . 11.300 ,הלילה היה מחניק
ולח. עליזה עולש, בעלת המכון ליופי
שברחוב דב הוז בתל־אביב׳ חיטטה בארנקה
הגדול במטרה למצוא את המפתח הקטן,
כשכל מחשבותיה מרוכזות סביב המקלחת
הקרה המחכה לה. המפתח נמצא
אחרי ש רה של קללות בלתי־אקדמיות על
אופנה המחייבת ארנקים רחבי־מיד ת. המפתח
ה כנס למנעול. הדלת לא נפתחה.
שורה נוספת של קללות על דלתות ועל
מנעולים, על מסגרים ועל מפתחות, לא
שיפרה את המצב. כאן, הרהרה עליזה,
המקום לבדוק עד היכן ידידים הם ידידים
— בשליות לילה מא חרות•
היא ניגשה לטלפון הסמוך התקשרה עם
חברתה אשר העירה את בעלה. הגבר, ש־הת
ורר לאחר שורה של מ מצים הצד
אשתו, ירד, התלבש ופגה לחלץ את עליזה
מצרתה, כשהוא ממלמל משהו לא ברור ולא
מחמיא ביותר א־דות נשים וכישרונן ה מועט
בענינים טכניים. הוא תקע את המפתח
במנעול, בתנועה דראמאטית, בבוז גברי
עמ ק. הדלת לא נפתחה.
עליזה עולש הפנתה את מצילה למרפסת.
הוא טיפס. קפץ ל׳תובה והשתומם בקול
רם על שבעלת־הבית מסיגלת לעז ב את
דירתה ולהשאיר את התריסים פתוחים.
עליזה נשבעה שלא עשתה כן, אך הידיד
התעלם מדבריה בבוז אולימפי. למען הנימוס
שתק ולא הגיב על טענותיה.
הפורצים זללו את הכל. אולם
שעה שהדליק את האור בחדר, ונוכח בשורה
של ארנקים הפזורים על המיטה ועל
הכסאות, לא התאפק :״תגידי, את לא יכולה
את הארונות כשאת יוצאת מן לסגור הבית?״ חקר.
תגובתה של עליזה היתד, דראמאטית.
היא. קפצה לעבר הארון, בדקה אם החליפה
החדישה, האהובה עליה, עדיין נמצאת בו.
החליפה נמצאה. לעומת זאת, נעלמו מן
החדר שתי טבעית, שרשרת״זהב ותריסר
תקליטים ארוכי־נגן.
עליזה פרצה בצחוק פרוע שהדאיג את
הידיד .״מה הם חושבים הטיפשים, שיש
לי תכשיטים כמו לסופיה לורן?״ קראה.
הוא משך בכתפיו, הלך אחריה לחדרים
הסמוכים, בהם שוכן מכון־היופי של עליזה.
שם התברר שהפורצים נעדרים חוש
אסתטי: דבר לא נעדר. הקרמים׳ תכשירי־היופי
ויתר האביזרים לא נפגעו, היו כולם
במהומס הקביע.
המשטרה, שהוזעקה על ידי בעלת המכון
ליופי, לא היתד, צריכה להרחיק־לכת: שוטרים
חקרו כבר מיקרה פריצה שאירע בדירה
סמיכה. שם לא הסתפקו הפ-רצים
בשלל של אלף לירות אלא זללו את כל
האוכל שבמטבח. כאשר עליזה שמעה על
כך, רצה לעבר מטבחה, נוכחה שהוויסקי
שלה. לפחית. לא נגנב.
״מה שמרגיז אותי בכל העניין ״ אומדת
עליזה עולש ,״הוא שלגנבים היתד, החוצפה
לגלות טעם טוב. הם לא יכלו לקחת את
סיכות־הוויצ״ו שקיבלתי מכל מיני שוחרות־טובתי
ושאני מתה להפטר מהן? והם היו
חייבים לשמוע מוסיקה! מה יש, ריקה
זראי כבר לא מספיק טובה בשבילם, דווקא
את איב מונטאן הם צריכים?״

חניה נדון

מאפשרת לנוסעים לחזות במראה החבוי מעיני הנוסעים בכביש לאילת:
חראבה נבטית, שנחצבה ב תון הסלע, ואשר בה היו תושבי הנגב מלפני
1500 שנה אוגרים את מי־הגשמים, באמצעות רשת־תעלות ענפה שהובילה את המים למקום.
ני עוד זוכר את הימים בהם יכולנו
להגיע לאיילת בזמן ר,״קצר״ של עשרים
י ם. נוסעים עד לתל־יר־חם, ומשם
ממשיכים לצעוד ברגל. אפשרות מהירה
יותר היתד, לשכור גמל משבט אבו־רביע,
ולהגיע תוך 11־ 10 יום לאילת. אבל בינתיים
עבר זמן רב, ושמעתי שיש כבר כביש חדש
לאילת, שבנו בה בתים חדשים, ובכלל,

דרך למדתי להבחין בין תיירים לבין ישראלים,
שהיוו כמעט מחצית ד,נ סעים.
היו כאלה שהם גם ישראלים וגם תיירים.
כל. מר בני הארץ שהשתקעו במקומ ת אחרים
ובאו לביק ר. ה ת׳ ; אחת, למשל,
לבושה כמו עמד האפנה של לייף מאי
גאזין: מכנסיים וחלצ ה צבעוניים, כובע־שמשיה
שלא ראיתי דוגמת מימי. הייתי

הי דרומה
שבעצם

שהמקום קצת השתנה• החלטתי
כבר הגיע הזמן לראות את כל זה.

ךכולתי, כמוכן, לקנות כרטים לאוטו־ב.ס,
לארוז פרודוקטים בילקוט, לדאוג
למקום לינה באילת ולהזמין מקים במטוס.
אבל החלטתי שאם כבר, אז כבר — שמישהו
אחר ידאג לכל הסידורים האלה.
אני רוצה לראות את אילת בנוחיות. וכך
הגעתי למשרד המושך של מחלקת הטיולים
של אגד־דן, הנמצא ברחוב בן־יהודה פינת
מנדלה בתל־אביב. כן, ענה הפקיד, הם ידאגו
לכל: נסיעה, טיסה, אוכל, מלון, הסברה
בדרך, טיול בים סוף. הכל, אבל הכל!
חופש ליומיים, לא היתד, בעיה לסדר.
ובשמונה בב!קר התייצבתי עם מווזדתי במשרד
הנסיע ת. האוטובוס שהמתין לנו
נבנה במיוחד לתיור: מושבים מרופדים ו־נ:
חים כמו של אוירון, חלונות רחבים מסביב,
מקרר עם מים ומיץ קרים. אבל לא
אלד, העיקר. העיקר הם האנשים המטפלים
בך, מהרגע שתתיישב בהרחבה במושבך.
רק יצאנו מתל־אביב, נטל המדריך את
המיקרופון והציג את עצמו ואת הנהג. שם
המדריך זאב גורדון, והוא כבר ארבע שנים
מורד,־דרך באגד.
העפתי מבט סביבי. שכני למושב היה
בחור לבוש מכנסים קצרים ונעול בסנדלים.
אחד משלנו. הסתבר לי שלא היה אלא
א 1רי דביר, מדריך ראשי של אגד. הוא
רגיל להצטרף מדי פעם לטיול כזה, כדי
לעמוד מקרוב על עבודת המדריכים וכדי
שלא יאבד את המגע עם הנוף•
שאר המושבים היו תפוסים בידי חבורה
ססגונית ביותר. ממבט ראשון עשו רושם
כאילו היו כמעט בלי יוצא מן הכלל תיירים
מחוץ־לארץ. מצלמות, קאסקטים, צבעים
עליזים, עיניים פעורות לרווחה. במרוצת ה
נשבע
שזאת הפעם הראשונה שהיא חוצה
את האוקיאנוס. האטלאנטי, או לכל הפחות
את הים התיכון. אבל היא דיברה עברית
רהוטה, כזאת ששומעים בירושלים.
עד שהגענו לבאר־שבע כבר ידעתי שהיא
אמנם ילידת ירושלים, התחתנה פה ונסעה
עם בעלה לוונצואלה. עכשיו חזר הזוג ל ביקור
אצל המשפחה ולקחו את האמא, האחות
והדודה לטיול הזה• כן״ את כובע־

לווה הנהדר של הנגב מז־גדג את הנוס־עים
ללחוץ על הדקי-מצלמותיהם.
יי ^| 1
תייר זה מצלם מתון האוטובוס, בשעת הנסיעה.

סיפורו שלטיול
אחד עם ״אגד״
השמשיד. שהיא חובשת, קנתה בניו־יורק.

*די שכני סיפר לי מעט מנסיונו
כמדריך, עוד ב מים שכל מסתנן היה
פידאי. מסתבר שלא רק הישראלים משוגעים
לאילת. גם התיירים נרשמים בהמוניהם
לטיול זה• ע. ד בח!ץ־לארץ שומעים על
הנגב והעיד הנפלאה שבקצה! • כשמוסיפים
לזה קצת רומאנטיקה של הרפתקה ומתח,
הם יוצאים כחסידים מושבעים של הארץ.
אורי נזכר, למשל, בטיול מס.יים לאילת.
בערבה התקלקלה צינורית שמן. היה זה
בדרך הישנה, לפני שה! שלם הכביש המצוי?
הנ>כחי. האוטובוס נעצר עד לגמר
התיקון. שני ג׳יפים של הליווי תפסו עמדות
— לשמחתם יהא נס. פית ׳של התיירים,
שהוציאו מאות מטרים של סרטים.
באר־שבע — התחנה הראשונה, וכיבוד
קל בבית העם הנאה. אנחנו לא נתעכב כאן,
כי הרי הטיול הממשי מתחיל מכאן דרו מה•
הירק נעלם והנוף הנגבי מקבל את
פנינו• איזה הבדל בין נסיעה וו לבין טיולים
קודמים שעשיתי. באזור זה! האוטובוס
נוסע במהירות, ללא קפיצה אחת. משה הנהג
שר לנו משירי הגולה העליזה בצרפתית׳
אנגלית ואיטלקית. זאב מעביר מיץ קר•
והנה, ככה פתאום׳ אנחנו כבר ליד כפר
ירוחם. זאב מספר על המקום, מתעכב על
מאגר המים שהוקם שם לפני כמה שנים.
״בנו כאן סכר לעצור את מי הגשמים הזורמים
בוזאדיות. באו הגשמים, הסתכלו בסכר
וצחקו, :גם כן סכר בוא איתנו!׳ והם
לקחו אותו לים.
בנו עוד סכר׳ והפעם זה הצליח. לא סתם
הצליח, אלא שגידלו קארפיונים באגם שנוצר.
הכניסו לשם כמה דגים קטנים והוציאו
משם 20 טון .״כל גפילטה פיש של
פסח אותה שנה בא מהנגב,״ סיפר זאב
בגאוזה, כאילו הוא אישית דג את הקאר־פיונים.

ין 1

חוף אילת

משתקף בכל הדרו הפראי ברקע. מטיילת זו, תיירת
מצרפת, שבאה ארצה לבילוי חופשת עם בעלה,
יושבת על חרטום הסירה המסיעה את הקבוצה מאילת לחוף האל
מוגים
הסמון. קרקעית הסירה עשויה זכוכית, דרכה יכולים הנוסעים
להתבונן בעולם הדממה המופלא של אלמוגים, דגים, צמחיה
וסרטנים בשלל־צבעים יחיד במינו שמתחת לפני תמים הצלולים.

** אוטוכוס המשיך בטיסתו. אני אומר
( | טיסתו לא. מפני שנסע במהירות מופ־

דיו בתוך הישימון הצחיח, עד שלפתע נפערה.
מתחת לרגלינו מערה ענקית חצובה
בסלע. תעלות הובילו מן הערוצים בסביבה
אל פתח המערה. בעונת הגשמים מתמלאת
חראבה זו במים. קריאות התפעלות, צילומים,
פוזות• לולא המדריך, לא הייתי מעלה
על דעתי שדבר כה נפלא חבוי כאן.
שאלתי את אורי מדוע אינם מארגנים
טיולים מיוחדים לתלמידי בתי־הספר, שהרי

צללית ההומה המשוחזרת של עבדת. זאב
עצר ש ב את האוטובוס והוביל אתבא.
עין עבדת — מעין של מים מתוקים, בתחתיתו
של קאניון עמוק. זהו אהד המרא ת
הפראיים והמרשימים ביותר בארץ. על הגבעות
מסביב יכולנו לראות את הבדואים עם
עדריהם, החייבים את מחייתם למעיין זה.
כעבור שעה קלה הגענו לאחת מנק דות־המשיכה
הגדולות ביותר של הנגב, ושל

רזת, אלא מפני שבאמת שררה הרגשה שאנו
יושבים במטוס נוח ומהיר. לפתע —
ירק! זהו שדה־בוקר, על מטעי האפרסקים
הנהדרים שלו. זאב לא שכח להצביע על
הצריף הירוק שבו גר הקיבוצניק המפורסם
ביותר בארץ, ראש הממשלה דויד בן־גוריון.
באמצע. המדבר. עצר משה את האוטובוס.
״עכשיו תראו איך תושבי קדם הנבטיים
חיו במדבר הזה,״ הסביר זאב. צעדנו אח־

טיול כזה יכול לספק חומר יותר מסידרה
שלמה של שיעורים בכיתה. הוא ענה שאגד
עצמו כבר בא לאותו רעיון, וכי הוא
מארגן טיולים מיוחדים לתלמידים. הטיול
מאורגן לפי נושאים: צמחיית הארץ, המים,
עתיקות׳ תקופות היסטוריות שונות. אחרי
כל טיול כזה שולחים המורים והתלמידים
מכתבים. נלהבים לאגד, על תועלת הטיול.
על רכס רחוק יכולנו כבר לראות את

הארץ כולה: העיר הנבטית עבדת, ששוחזרה
כמעט בשלמות על־ידי ארכיאולוגים
ישראליים. המערות, המחסנים, שרידי ר,כנ־סיד,
הביזאנטית, המיבצר של הרכס, שורות
העמודים הרומאיים, הציורים והכתובות —
כל אלה משאירים אותך בוהה וחולמני.
הנה, במדבר צחיח זה, נוסדה והתקיימה
עיר גדולה, לפני למעלה מ־ 1500 שנה. האם
יבוא יום ושוב תפרח שממה זו?

כבר הספקתי לראות את ד,אקר,פ.ל-ם
מהולל של א תנ ה. אבל האמינ! 7י, עב!
המש! חזרת עשתה ע,יי רושם ו
עמוק ועניינה אותי ה
היוונים הקדומים.

כ ל, כפי שאמרו רבותינו, לא על
:הנו ף בלבד יחיה האדם. ה א גם צריו
לאב,ל• ארוחת הצהרים ה מתנה לנו ב
דק רמון, הצ,פה מעל לנו! ע צ נש ..
של המכתש הגדול.
הנשימה עוד נעצרה פעמים רבות י כנו אל העזיבה: קאני.נים 1 ,זא.יות
— ומרחוק/ ,לקית אדמו מ ,.ע, הו ..־
,הי פטרה, עיר .:א״ד.ת. מ י!דע: א .
י,םיבא ואגד. יארגן טי! לים גם ;שם׳.
זאב יודע היטב את הם/אב .;,אם , 1111
מתחילה לר״יות חד־גונית, ה,א מארגן שי
בציב, ר .הנוסעים — מגיל 70 עד גיל — 15
מצטרפים אז השירה. ו אינם השים כ צד
נגמעים הקילומטרים. במיפעל הנחושת ת מנע
אנו מתעכבים ליד המיתקנים הענקיים,
ההופכים את הנח שת של מיכר ת שלמה
המלך לאבקת־נחושת, המי! צאת כולה ליפאן׳
ישר מאילת.
עוד ד.,־א מכביר את חשיב תה של אילת.
נראים האורות הראשונים בא פק. אנ.נ
פוצחים כולנו ב״הבאג של ם עליכם!״ מצ
חיק, לא הייתי מאמין שאהיה מסוגל
לש ב אל הווי הנעורים --־וזאת בהבו
כה מגוונת.
אין מד, להגיד — טוב לטייל ׳ בלי דא
גות. את אלה השארב ל -נס• אגד• •ו,
הנ ע מל ן ן ומסע* ד, וכל ;!.ש. עלינו ׳,-
שתד, א ירי;נ ת מן השרו, וא;ז, י א
ך יי ך ד ן ד. י ,לתבבם. ף .ילי י^׳״
את הקסם ה!ה, אינו שוטה א ת לע ל.:.

העיר זזנבטית, ששוחזרה בידי ארכיאולוגים
ישראליים, מרתקת את הסטיילים.
הס עומדים בין עמודי הכנסיה הביזנטיתהמשוחזרוז.

סוף טוב -ים סוף 10נ

בזאת נוכחו המטיילים, נאשר הגיעו, עם
ערב, לאילת. אחרי מנוחה קצרה וארוחת־ערב
עליזה, נסעו בצוותא לטבול במים׳ ים־סוף. ,הנעימים -.לרחצה בכל עונות השנה.

מוגש ווי״ המחלמה

ף־ייי מהרת כבורר כיירנו באילת
/אאר־כוי באה ההוויה הגדולה י
טיול: ה-ל ־ד, בכירות־זב כית, מאיי
לח ף ה:ל ׳וגיד• ידמו רכונים כיל!
לתחתית, ה עש יה זכוכית, ולא פסקנו
:פ.ל: אומ נים. נח. יי־ ם׳,
דים ו מי ם מד מיה, כח לים, צמו-ים,
ו.ד ליש, ענ ריס . .עולם ידלם חלף מר
עינינו, כ ־ ל עברני לעולם ׳מגדי.
הוף הא;,מיגים ה א כתר הייה׳.ומ
אילת: ה? זך, מיש צולם, ו ח ;
ממדברי ת הצפון. השתעשענו במים עד שהגיע
הזמן לארוחת צהרים. כאשר הגענו
בשעה שתיים לאילת׳ ועלינו על המטוס
של הברת ארקיע, לא היה כמעט אחד מ־איתנו
שלא אמר לעצמי :״אני מוכרח לעשות
את זד, עוד פעם.״

ספורט
ך ! ט רנ
:בי סהמפלסטיק

בסש קל פשזם לגקני

וזעתקת מסמכים
:מהירות — בזמן שהנך
!וחבה !
:איכות
:סודיות מוחלטת!!
רות חובבים מעולה!
דרכה מקצועית חנם!
מצלם, מעשיר את חייו!

וופש, עם מצלמה!

ז טז ב רנ ר
חיפה,רחוב ה חלזון 31
זים קמים

קנם

ידי החברה
;יחידה
ג המייצרת דודדיי שמש
עם קולטים הדישים
המצופים בצפוי
סלקטיבי.
ג המיצאת דוודי שמש
לכל העולם.
נ הנותנת תעודת אחריות
ל־ 5שנים לבל
מתקן.

תל־אביב: טל•21357 .
משרד מכירה: רח׳ שינקין .16
חיפה: טל.4000 .
ירושלים: טל•4143 .
רמלה: טל• .961032
יפו: טל•83059 .
ק• ביאליק: טל.72096 .
נהריה: טל.920032 .
אילת: סוכנות המפרץ.
טבריה: טל.390 .
האולימפידה בוז אור־מפ
על השתתפות שחקני ישראל
באולימפיאדה הבינלאומית ה־16
כותב שייע גלזד:
אפילו כשאני מדבר
על ענין שלא
שייך רק לכדורגל,
כמו האולימפיאדה,
אני לא יכול ל התחיל
ממשהו אחר
חוץ מכדורגל. עוד
לא קרה בתולדות
האולימפיאדות שהשתתפנו
בהן, שנהיר,
כיי־כך קרובים
לעסק כמו הפעם. ראשית כל —
מפני שרומא ׳קרובה יותר מלונדון, הלפני
קי או מלבורן; ושנית — מפני שכולם
יודעים כמה היה חסר שהבחורים של
מאנדי יגיעו לביזנס שהתחיל בו לפני
66 שנים ברון דה קוברטן אחד•
לאולימפיאדה נסענו. זאת לא חכמה• כל
מדינה שרוצה ולא מפחדת מהתוצאות יכולה
לנסוע. אבל במקום לשלוח את הכדורגלנים,
שלחו לי איזו קבוצת כדורסל,
שחיינים, קלעים, מרימי־משקלות ועוד ועוד.
התוצאה, עוד לפני שהתחילו המשחקים,
היא כזאת שהשבוע שוחחו כמה עתונאים
ישראליים בראדיו. הם לא התביישו להו דות
בבוז אולימפי שלפי ההערכה המק דמת
שלהם ישראל תתנדנד ככה לא יותר
מאשר באמצע. זאת אומרת, בין המקומות
הארבעים והחמישים.
אנחנו היינו דוחפים אותם קצת ל מעלה.
אצלנו, למשל, לא יכול היה לקרות
מקרה כזה של חוסר משמעת כמו שקרה
אצל הכדורסלנים במשחק נגד יוגוסלביה,
כשהכדור היה אצל דוד קמינסקי ונשארו
עוד כמה שניות עד לסוף המשחק שיכולנו
לנצח בו. יהושע רודן, המאמן, צעק אל
קמינסקי שיזרוק מהר אל אברהם הופמן
הארוך שהיה הצלף הטוב ביותר במשחקים.
אז קמינסקי החליט פתאום שגם הוא
יכול להיות לכמה שניות מאמן, ובמקום
לזרוק להופמן הוא זורק לידידו ארז לוס־טיג.
הכד! ר שזרק לוסטיג לכיוון הסל זרק
את נבחרת הכדורסל ממיגרש המשחקים
ברומא ליציע האורחים של האולימפיאדה.
?א נרקוד ברחובות. הם היו צריכים
שם בכדורסל מין מאנדי כזה, שהחברה
לא היו יכולים להגיד לו לא. עכשיו שאנחנו
מסתכלים על האולימפיאדה רק מרחוק, אני
לא מקווה לשיאים שירקידו אתכם ברחובות
כמו אחרי הנצחון שלנו על יוגוסלביה.
שיאים עולמיים לא נשבור. אבל יכול
בהחלט להיות שנשבור כמה שיאים ישראליים.
בארץ החברה הם תמיד ראשונים. שם
מספיק שיראו ממרחק לא גדול את הגב
של מי שהיה לפניהם — ויישבר שיא.
מזל גדול יכול להיות דוזקא למתעמלות.
אחרי שהן ניזוקו קצת בתאונה קלה, כתבו
העתוג־ם שהן כמעט מתות. חשבתי כבר
לשלוח להן מברקי עידוד, אבל עוד לפני
שהספקתי להחליט מה לכתוב, התברר שהכל
היד, באלון עתונאי מנופח והמתעמ־לות
כבר חזרו לאמונים. אפשר להבין
שמאות העת! נאים המסכנים שבאו לרומא
מוכרחים לכתוב משהו לעתונים שלהם.
ומי שלא מוצא חומר — מנפח קצת.
בסוף, הכל עוד יהיה* לטובה. יכול
להיות שהמתחרות של הישראליות ירחמו
עליהן בגלל הפציעה ולא יתאמצו כל־כך.

שחקני נבחרת ישראל בכדורגל שעה שקראו
על ההתמודדויות הראשונות של ניבחרת
הכדורסל הישראלית במשחקים הקדם־אולימ־פיים
בבולוניה.
לפתות אחד מהם איבד לעולם את התקווה
להיכלל בנבחרת כדורגל ישראלית
שתשתתף במשחקים האולימפיים. משחקים
אלר, פתוחים אך ורק לשחקנים חובבים.
ואברהם (״ברה*) עבוד, ששיחד מילדותו
בקבוצת שכונת־התקווה בני־יהודה, איבד
את חותם החובבות.
בשבוע בו יצאה ניבחרת החובבים הישראלית
למשחקי רומא, התחרו ביניהם
עתוני תורכיה בידיעות סנסציות על גורלו
של הכוכב הישראלי•
״כוכב ישראלי ישחק בגאלאטסרי.״ ״עבוד
הישראלי יימכר לפנרבחצ׳ה.״ ״שחקן ניב״.
חרת ישראל ישחק כחלוץ בניבחרת תור״
כיה!״ זעקו כותרות העתונים באיסטנבול.
עבוד עצמו הסתובב אותה שעה ברחו בות
תל־אביב, נתון למבטי הערצה של

עבוד, קם השבוע שוער המילואים של
הנבחרת הלאומית ושוערה של קבוצת דד
פיעל־חיפה, מיכאל (״מישל*) פורטל, ובלי
טכסים והודעות מוקדמות עלה על אוניה
תורכית בדרך לצרפת.
סורטל, יליד מארוקו, היה הישראלי היחיד
שיכול היה להתגאות בעובדה ששיחק
במחיצתו של כיכב כדורגל עולמי.
בילדותו שיחק בקבוצה מרוקאית יתד עם
ז׳וזף פונטיין, שהפך כעבור שנים מספר,
בשנת , 1958 למלך השערים של אליפות
העולם בכדורגל בשטוקהולם.
בארץ זכה לתהילה בעת מסע הניבחרת
לקוצ׳ין, שם זכתה ישראל באליפות אסיה
המערבית .״הוא היה משחק עם כק הקב,״
הודו אוהדיו ויריביו של השוער. לאחרונה,
פנה לאגודתו, ביקש שיעזרו לו למצוא
עבודה מתאימה .״אני חושב שזה מגיע לי,
לא. היא גם לא אמרה כן. ומישל פורטל
הלך להיות שחקן מיקצועי בקבוצת טטאד־פראנסח,
הצועדת בליגה הצרפתית העליונה.

טניס שולח!
האלופהבאר.
מעולם לא הייתה ישראל קרובה להשגת .
תואר אליפות עולמי בענף ספורט כלשהו
כמו השבוע. אנג׳ליקה רוזיאנו, הספורטאית
היהודיה־רומניה, גדולת טניסאי־השולחן בכל
הזמנים, בעלת תוארי אליפות עולמיים.
עלתה לישראל כדי להשתקע בה.

מספר כתב־הספורט יהושע שגי
א, אשר ב ר איון שהוענק , 7על
ידי אנג׳ליקה רוזיאנו יום אחד
לאחר בואה לארץ:

גברים פחדו מפניה. שש פעמים רצופות
זכתה באליפות העולם לנשים, וכן באליפויות
עולם בנשים זוגות, זוגות מעורבים,
ואליפות קבוצתית. עתה ישבנו במרפסת,
והיא גוללה בפני קאריירה ארוכה ומופלאה.
אנג׳ליקה החלה לעסוק בטנים־שולחן בגיל
•12 כבר אז נחשבה לילדת־פלא. היא
גברה על כל הגברים שהתמודדו אתה, התאמנה
רק עם טניסאי־שולחן גבריים.
היא נהגה להחליף את בני־זוגה למשחק
מדי פעם .״לא טוב להתאמן כל הזמן עם
ספורטאי אחד,״ היא אומרת .״לכל אחד יש
מעלות וחסרונות משלו ואם מתאמנים כל
הזמן עם אותו ספורטאי, מתרגלים לכך,
ולאימון אין ערך.״
האלילה הזריזה. היא היתד. אלילת
אוהדי־ד,ספורט ברומניה. אשת־חברה המוזמנת
לכל בכורה, לכל מאורע חברתי, לכל
אירוע ממשלתי בו נכחו גדולי המדינה. היא
כדורגלן עבוד
גרד, בדירה גדולה ומרווחת, בת חמישה
לא הכל אבוד
חדרים, ולפני חודשים מעטים קיבלה כשי
מכונית רוסית מדגם חדיש.
אוהדיו וידידיו. הצעיר שהשתחרר משרותו
לפני חדשים מעטים התגרשה מבעלה
הצבאי לפני כשנתיים בלבד, מצא עצמו ללא
אשר עלה לישראל ומשמש כפרופסור במקצוע,
ללא מקום עבודה וללא אגודה
טכניון בחיפה. בתה, דניאלה בת ה־ , 14 לא
רצינית ועשירה מאחוריו, שתוכל לעזור לו
הרגישה עוד בטוב ברומניה. היא לא
בשיקום• נסיונותיו להתקבל לשורות אגודות
אהבה את טנים־ד,שולחן, התגעגעה לאביה.
בעלות אמצעים, כחפ! על תל־אביב וחיפה,
באחרונה נמצאה אנג׳ליקה רוזיאנו בוינה,
נתקלו בסירוב מוחלט של אגודת בני״
שם ביקרה ידידים. היא החליטה לעלות
יהודה לשחררו.
לישראל, הודיעה על כך לבעלה — באמצ.נשואים
וניצחון. עבוד לא חשב
עות מכתב מבתה — והוא היה היחיד שהרבה,
כאשר פנה אליו ידידו משה אדטי,
קיבל את פניה בשדר,־ד,תעופה בלוד.
בן שכונת התקווה, בהצעה לנסות את
מזלו כמקצועני בקבוצה תורכית.
השחקנית מצהירה כי היא מתכוננת לחהשניים
נסעו יחד לתורכיה, אדטו המליץ
זור שוב למשטר אימונים, יוצר. גם להועל
עבוד בפני מכר תורכי, מהנהלת קבד
פיע בתחרויות בשם ישראל .״אצלי זד.
צת נאלאטסרי, ועוד באותו יום נערך העניין
של חמישה־ששה שבועות לחזור
אימון הראשון בו השתתף, בנוכחות עשלכושר
מצויץ,״ אמרה•
רות צלמי־ספורס.
בביתה, לא פוסק הטלפון מלצלצל. עשרות
ידידים מבקרים, דורשים בשלומה״
למחרת כבר השתתף עבוד במשחק חשוב
האם ישכחו איפה זה רומא*
מבקשים לשמוע חדשות. היא עונה לכונגד
איסמיט, סייע להבקעת שניים מתוך
לשחיינים קשה לי להציע לקודת להרבה. נם
לם בהרחבה.
ארבעת השערים שהבקיעה קבוצתו שנייכול
לקרות להם רק אם היפאנים ואמריצחה

״מבקשים ממני לבוא באופן דחוף לפגיקאים
ישכחו איפה זה רומא. עם הקלעים
״צ׳וק גוזל!״ הריע לעבוד קהל של 40
שה עם אישיות חשובה,״ היא אומרת
זה קצת יותר טוב. הלא כל אחד במדינה החל אדמו
הנלהבים. התורכיים הצופים אלף כעבור זמן קצר ,״אולי יש לך רכב? קטהזאת
היה פעם חייל, אז מה החכמה? בממיד
בניהול משא־ומתן סודי עם מנהל הקנוע?
זה מצויץ. דניאלה שלי משוגעת
קום לקלוע סתם כמו שעשו בצבא, הם
בוצה בעניינים כספיים. לעבוד הודיעו כי
אחרי רכיבה על אופנוע.״
יקלעו לבול.
״אתה עוד קצת חלש בשבילם, ננסה אולי
האלופה עולה בקלות על הקטנוע. ידיה
קבוצה אחרת.״ במקרר, נודעו לשחקן
לי יש בינתיים במקום אולימפיאדה רק
אוחזות בידית: ידיים עדינות, ציפורניים
תעלולי חברו. הוא שלח אותו מעליו, נטל
כאב ראש• שואלים אותי מתי תתחיל עונת
ארוכות מסודרות בקפידה, תנועות מהירות.
על עצמו את ניהול ענייניו.
הכדורגל ואם אני אמשיך לשחק. אז לכל
זהו. אלה ידיים של אלופה עולמית.
השואלים, ולאלה שמתכוננים לשאול: אני
היא מסתכלת ברחוב דיזנגוף ההומה מכוהשבוע
בא לישראל כשבכיסו חוזה חתום
ממשיך לשחק! תרצו או לא תרצו. תחזית
ניות פאר, ואומרת בפליאה :״אני באמת
עם גאלאטטרי, אלופת תורכיה, ולפניו עוד
לעונה הבאה, ואם ניקח את גביע אסיה
לא מבינה. ארץ כל כך חמה ישראל, ושני
מיבצעים ישראליים: נישואין עם חבראו
לא ניקח, אוכל לנחש לכם רק אחרי
בכל זאת לא רואים פה מכוניות קייציוח
תו יפר. וקבלת שיחרור מקבוצת האם שלו
שנעשה קצת הרצה.
עם גגות פ תו חי ם
בני־יהודה• ״אינני יודע אם זד, כבוד בשבילי
להיות הכדורגלן המיקצועי הראשון
עכשיו התחילה שוב להתאמן, כדי לחמישראל,״
הודיע השבוע עבוד בעצב ,״אבל
זור לכושרה המעולה. אם תופיע בשם ישלא
היתה לי ברירה ואני מקווה ״וגם א.ו־ראל
בתחרויות עולמיות, עלולה היא להיות
הכוכב הי שראר•
הישראלית הראשונה שתזכה בתואר אלידתי
וגם אוהדי הרבים בארץ יבינו אותי.״
פורטל עזב. עוד בטרם הספיק הכדו ״אנחנו
היינו מצליחים יותר לו היו
פות העולם• השאלה היא רק, במי תשתמש
רגל הישראלי לעכל את עובדת היעלמו של
כ״בובות• -אימונים* בישראל!
שולחים אותנו לאולימפיאדה״* התגאו משבוע

כדורגל

תגליות מערבת ״העולם הזה״ -תבליט אלילה, הכתובת יוספיס כובוס, וענילי זהב
אם לא נוצרים — פיניקים או יהודים?
במדינה נועד
ת חו דו ת שו ב רו ה טי ם
משך ארבע שנים היד. נדמה כאילו ה־
,סרוף הנהדר״ ששלח אה סובי הנוער
;ישראלי למוזת מול הסלע. האדום, מת.
־.שבוע נתברר כי טרוף זה רק רדום ו־
:לול לפרוץ מחדש בכל רגע.
יימישמר לילי של צה״ל, שסייר השבוע
:איזור באר־מנוחה, גילה באחד מנווי ה־
!דבר, במרחק שלוש שעות הליכה מה־ולע
האדום, צעיר ישראלי שצלע על רגלו
,אחת. כשהתקרבו אליו ניסה הצעיר ל־
,עלים מיזוזדה קטנה שהיתר. בידו.
משפתתו אנשי המשמר את המתוודה,
ילו בתוכה, להפתעתם, תת־מקלע איטלקי,
;ישקפת־שדה גדולה ומפות מסומנות של
אתור.
הם לא שאלו את הצעיר למגמת פניו.
׳ .1ברור כי הציוד והמפות ליווהו בדרכו
ל פטרה. החשד רק התחזק כאשר נתגלה
חיילים שחקרוהו כי הצעיר משר. קראום
)2הוא בן הרצליה , ,והיה ידידו הטובל הצנחן דרור לוי, שיצא לפני ארבע
נים לפטרה עם חבר, נהרג בידי אנשי
מישמר הלאומי הירדני לאחר ששהה בטרי.
יממה שלמה ׳והיה בדרכו חזרה.
ברו הפצוע הצליח אז לזחול אל מעבר
;בול, חזר עם הסיפור המזעזע ותצלומיו
אחרונים של דרור, שצולמו ליד פטרה
ועולם הזה .)987
תת־המקלע שנשא משה קראום היה נשקו
ל דרור לוי• הוא ניתן במתנה לידיד
טוב על־ידי קורבן פטרה. אולם שעה
נחקר קראום על ידי משטרת באר־שבע,
טם הובא על־ידי המישמר הצבאי, הכחיש
זילו עמד להמשיך לפטרה .״בחרתי ליל
באיזור זה כי הוא היחיד בו אפשר
!צוא מים בעונה זו,״ אמר לחוקריו ה־ייר
הממושקף, בנו של מנהל מכון המים
:ירית הרצליה .״לא חשבתי ׳כלל על
יכה לפטרה עד שאנשי.ד!?,ישמר הכריזו
כך במקומי.״
בשעה שעמד להתלקח ויכוח ציבורי גו־

דוגמנית ,-מיל,..
זוהר

עש סביב הצגתו של הסרט חולות לוהטים
(ראה תצפית) ,עלולה היתד, פרשה זו לתת
נשק בידי אותם הגורמים שביקשו לאסור
את הצגת הסרט. כי כאשר ר,״טרוף הנהדר*
עודנו קיים, יכולה כל הצגה לעוררו מחדש.

ארכיאולוגיה
מנקברשל
גילוי מערת הקבורה בגליל העליון (ח־עולם
הזה ) 1194 עורר היקוות רבות בלב
הארכיאולוגים שטיפלו בו. אחרי שיעקב
מזרחי, איש מושב שומרה, הזעיק את
אנשי אגף העתיקות, באמצעות העולם הזה,
נערך סקר חטוף ראשון של המערה. משה
פראוסניץ, מפקח העתיקות באזור ד,צפ,ן,
הביע את הדעה כי מערה זו היא רק אחת
ממיסגרת מערכת מערות -שלמה•
אדם דרוקס, הארכיאולוג הצעיר שנשלח
לחשוף את המערה, אימת את ההשערה.
המדרגות שנתגלו בתוך ״מערת מזרחי״
ה! בילו אל חצר, ממנה הסתעפו שתי
מערות נוספות. בכל מערה: שלושה עד
ששה כוכי־קבורה.
עבודת החפירה והניקוי נמשכה קרוב
לשבועיים. סקרנים וארכיאולוגים חובבים
נמשכו למקום מכל רחבי הגליל. כמעט עם
כל סל של אדמה היה דרוקם — או אחד
מעוזריו — מעלה תגלית חדשה. עשרות
צמידים, טבעות וסיכות־ראש מנחושת הוצאו
מן הקברים. כלי זכוכית והרס, ששימשו
להבאת מינחת־המת, נמצאו שלמים.
מטבעות מכוסות בשיבבה עבה של אדמה
וחלודה הוצאו בכמויות שהניעו את אחד
החופרים לייעץ למזרחי :״אתה כבר יכול
לפתוח באנק!״
בין כלי הנחושת בלטו ביופיים כמה עגילים
העשויים מזהב. מעובדים בעדינות ובדייקנות
מפליאה• ארכיאולוג־חובב מקיבוץ
אילון הסמוך בדק כמה כלי־עבודה חק לאיים
שהוצאו מתוך הקברים, הצביע על
הדמיון הרב בינם לבין הכלים הנמצאים
בשימו ש עד היום בכפרים הערביים של
הסביבה.
מהאומר השם 1מעניינים עוד יותר
מן התכשיטים והכלים היו הקברים עצמם.
הם נחצבו בסלע, בעבודה קפדנית ומעולה.
על שניים מן הכוכים נמצאו כתובו ת יון-
ניות. האחת היא שם יוזני טיפוסי ״היראק־ליטוס״
ומתחתה, חקיק בסלע. עץ החיים.
הכתובת השניה אמרה ״יוסיפום כוכום״.
לידה, מ בל ט מתוך הסלע, פיסלון של
אלה. בדופן אחד של אותה מערה היה
מ בל ט שעון־חול.
על פי זיהוי ראשון של המטבעות, קבעו
הארכיאולוגים כי הקברים הם, כנראה, מן
המאה הרביעית של הספירה הנוצרית.
אולם, על אף העובדה שבאותה תקופה היתה
הנצרות מפותחת למדי בארץ׳ לא נמצא בשלוש
המערות שום סימן נוצרי. לא צלב
ולא סמל הדג, בו השתמשו הנוצרים במחתרת.

לא נוצרים — מה? הניחוש הראשון
היה כי במערות אלו נקברו פיניקים. פיסל,ן
האלילה ושעון־החול, לדעת כמה מן ה־מ
מחים, מצביעים בכיוון זה.
אך התעלומה לא ניתנה י׳סיתרון כה
מהיר. כי קיימת אפשרות נ ספת: שבמערה
זו נקברו יהודים• התורה אוסרת אומנם על
היהודים לפסל דמות אדם, אולם ידוע כי
בתקופות שונות פיארו יהודים את קבריהם
בפסלים — אפילו בפסלי אלים יוזניים כמו
ציאוס.
הרמז הממשי היחידי כי אלה קברות
יהודיים טמון בשם •יוטיפיס כוכוס* .השם
יוסיפום הינו ללא ספק׳ שם יהודי. נו כו ס

יכול להיות שם משפחתו של הקבור. אולם
יכול גם להיות כי זהו סירוס של המלה
ס ך — כלומר שהכתובת היוונית מצהירה:
זהו הכוך של יוסף.
את התשובה יתנו אנשי אגף העתיקות,
אחרי עיון מדוקדק. אולם גם אז המשיכה
לרחף בחלל השאלה: מי באמת היו בני
האדם שעצמותיהם 1תכשיטיהם הוצאו עתה
ממקום מנוחתם 1500 ,שנה אחרי שנקברו
בבטן הגיבעה הסלעית שבגליל העליון?

דרכי חיים
ד ר כו ןחדשדס 11 יה
״אני רוצה לנסוע לחוץ־לארץ,״ היה הפסוק
השגור בפיה של הדוגמנית היפה,
ס! ניד, מיל. סוגיה, שהגיעה למעמד של
דוגמנית מקצועית לאחר שעברה על ה
ילדות קשה ונעורים בהם עסקה, בעיקר,
כפקידת עורך־די! ,לא הסוני גנז את
הדרך בה התכוננה להגשים את חלומה:
״אני רוצה למצוא מישהו עם בסף או מישהו
עם פספורט,״ נהגה להצהיר.
סוגיה האדמונית והצעירה 21 ניסתה
להגיע אל העושר בדרכים שונות בטרם
החליטה למצוא את אושרה בתו״ל• עוד
בגיל 17 נישאה למנגן ג׳אז, התגרשה
ממנו כעבור ארבעה תרשים .״הוא היכר.
אותי. היו אלה ח! דשי גיד,נום עבורי״״ סיפרה
לידידיה.
לאחר גירושיה, המשיכה סוניה לחפש
את עתידה — בחברת המי! הזכרי. הופעתי,
ומיקצועה הייצוגי — בו בחרה, לדבריה,
מת,ך שיקול קר, כי הוא מעניק לה אפשרו יות
להתקדם בחיים י! תר מסתם פקידה
— סיחררו את ראשיהם של מחזרים
רבים. הבולט בהם היה שחקן כדור־המים
הדרונדאפריקאי, אוברי קפלן, שביקר בארץ,
עמד לשוב ארצה כשבמוחו תוכניות
מאוד מ, גדרות על עתידו ועתידה של
סוני ת
החלטה מהירה. אולם הדוגמנית החיננית
שנאה תמיד לחכות. בהעדר א.ברי,
החלד, מבלה עם אחרית אחד מהם פגשה
בב ת״קפה פריס שבחיפה: מארטי ביילין
( ,)36 צעיר יהודי־אמריקאי שהציג עצמו כשחקן
קולנוע, הועסק בחיפד, בתפקיד
משני בסרט דויד.
מארטי נפל אף הוא שבי לקסמיה של
סוניה. הוא חיזר אחריה במרץ, סיפר לה
כי החליט להשתקע בארץ, להתחיל מחדש
את חייו בישראל, לנט,ש לצמיתות את בית
המלאכה של אביו, בו עבד.
הצהרות אלו לא עשו רושם על הצעירה.
לעמת זאת נתרשמה סוניה עמוקות מן
הדרכון האמריקאי שהיה ברשותו של
מארטי• היא החליטה שאמריקאי בקירבת־מקום
עדיף על דרום־אפריקאי בנכר, ביטחון
מידי חשוב מכסף אפשרי.
כעבור חודש בלבד מיום היכרותם, הודיעו
ם, ניד, ומארטי, למרות הפצרותיהם של
ידידי סוניה ושל אמה׳ אותה עומדת היא
לנטוש בחיפה, כי הם ע מדים להינשא. לפי
דרישת סוניה, יצאו בני־הזוג לאחר מכן
לארצות הברית, ישתקעו באו ץ מולדתו של
מארמי, אותה ארץ שהעניקה לד, את הדרכון
המבוקש.

מזעזעת זו, על קיברה הפתוח של בלהה
נתן, לא יוכלו להחזיר את בלהה לאמד״
בלהה טבעה ביום שבת האחרון בחוף
טנט,רה, שעה שהשגיחו עליה שלושה ממדריכי
השומר־הצעיר, אשר יצאו יחד עם
31 חניכים לטיול של סוף־שבוע.
ליד הקבר הטרי, כשדגלי השומר־הצעיר
המוחזקים בידי חבריה של בלהה מ רדיס
לאות אבל, נשמע בכיים קורע הלב של
חבריה הצעירים של בלהה. רבים מהם החלו
רק עתה לתפוס את גודל האסון.
דעת־ציבור משוחדת. הציבור הרחב
נוטה להאשים, במקרים כאלה את
המדריכים — במיוחד לא! ר העובדה שבשנים
האחרונות אירעו מספר אסונות בטיולים
ובמחנות של תנועות־הנוער והגדנ״ע.
במקרה זה אין ספק שהמדריכים עשו כל
אשר היה בי ס לתם להבטחת שלימם ובס־חונם
של חניכיהם. הילדים חולקו לשלוש
קבוצות, כל קבוצה בפקוחו של מדריך!
שתי קבוצות של נערים היודעים לשחות
הועמדו בפיקוחו של מדריך ומדריכה, שניהם
שחיינים מצטיינים.
הילדים שאינם יודעים לשחות נשארו
במ ם הרד, דים, בפיקוחו של מוריך שאף
הוא אינו יודע לשחות. ואז אירע האסון.
לפתע החלה אחת הנערות — המוגבלת
במקצת בתנועות רגלה וידה השמאליות —
לצעוק שהיא טובעת. מספר נערים ונערות,
ובלהה ביניהם, חשו לעזרתה: המדריך רץ
מיד להזעיק את המציל.
המציל סירב לבוא .״שהיא תטבע. אתם
רוחצים מחוץ לשטח המותר לרחצה,״ הטיח
בפני המדריך.
רק אז נודע למדריך שהם רוחצים בשטח
אסור: כי במקום לא ניצב כל שלט-אזהרה.
המדריך רץ חזרה׳ בכיוון הנערים. הצעירים
הצליחו בינתיים להוציא את הנערה מן
המים: אך אותו זמן ראתה אחת הנ עמת
את בלה במים הרדודים, צועדת בכייון
החוף ושמעה אותר. אומרת :״אני בסדר!
תיכף אבוא.״
דקות מספר לאחר מכן נמצאה גופתה של
בלהה צפד, על פני המים. איש לא ראה
כיצד טבעה, וכנראה שדבר זה ישאר בחזקת
תעלומה. ברור ה־ה שהמדריכים עשי
את כל אשר ניתן היה להיעשות. אך היה
בכך נחמה מועטת מאוד להורים השכולים.

אסונות
הי םהאכזר
*למה לקחתם את בלהה שלי? היא היתד,
כל כך נחמדה! למה לא הצלתם אותה?
החזירו לי את הילדה שלי!״ מדריכי השומר
הצעיר ברמת גן, אליהם הופנתה קריאה

קרבו נתן
זהירות

הווי
אוירה ביתית
ך* נתניה, סירבו קייטנים בידואים מה־
^ ,נגב, שהתאכסנו בבית מלון, לישון
על מיטות, הסכימו לבסוף לישון על המזרונים,
בתנאי שיהיו מונחים על הרצפה.

יא טוב לא כפף
ך* מלבורן, אוסטרליה, נתבע מנהל בית־חחר
לריקודים להחזיר את שכר־הלי־מ,
ד שגבה מאשר, פיסחת, לאחר שלא הצליח
ללמד אותה לרקוד.

>= אלאכאמה, ארצות־הברית, נידון קונ^י
^ ווב באשמת נהיגה במצב של שכרות
לשלילת רשיון־נהגות לתקופה של 100
שנה.

טבע דומם סוריאליסטי של רמיטרי קראסנופאבצאב
סוציאליזם — ריאליזם־אבסטרקטיזם
אמנות בחדונות הבושם
ן * הרצליה, ביקש אדם בבית־מרקחת
2״מי־ורדים לרחיצת בתו הקטנה, קיבל
במקומם חומצה גפרתנית.

ף• סבאן, ארמניה, לאחר שייבשו אגם
ולצורכי חקלאות חדישה, גילו בתחתיתו
עיר עתיקה מלפני שלושת אלפי שנה.

^ ת ל ־ אביב, לאחר שרשויות מק! מי! ת
^ 2סי ר בו לסלק פגרי חיות ועופות המוזנחים
בכבישים, פורסמה הוראה מטעם
המטה הארצי של המשטרה, כי להבא
ייאלצו לעסוק בכך שוטרים בתפקיד.

שפני גסיון
* • לונדון, אנגליה, הזמינה חברה לייצור
תרופות משתתפים להפלגת־עינוגים בים
התיכון חינם אין כסף, בתנאי שיחלו
בדרך במחלת־הים•

הסנדלר הילד יחף
ך פילדלפיה, ארצוודהברית, התיצב ה־
^ שוטר תומס קלי לעבודתו בבגדים
אזרחיים, אחרי שגנבו את מדיו כשהיה
בדרכו למשטרה.

שו ר-ו רי ה
ן* מדירד, ספרד, פרצה שערוריה צי-
^ ״ בו רי ת, כאשר התגלה כי לוחם־ר,שוורים
המפורסם אנטוניו אורדונייז גבר על השוזרים
הודות לניסור קרניהם, שנעשה לפי
הזמנה בחוות־הגידול׳ ושפגע ביכולתם של
השוורים ללוחם כהלכה.

*•מידלטץ, ארצות הברית, קרא וולטר
^ קבול בעתון הבוקר, כי באמצע הלילה
התגנב אדם זר לדירתו של קבול, התפשט
ונכנס לתוך המיטה, ממנה הוצא על־ידי
המשטרה, שהוזעקה למקום בצעקותיה של
הגברת קבול.

צי 1ר
ממחבוא -למוזיאון
מרכזי האמנות המודרנית בפאריס, ניו־יורק
ולונדון הפנו השבוע את מבטם מזרחה
כשנתגלה י לעולם, ששלהבת האמנות
המודרנית לא כבתה בברית המועצות, למרות
סילוני המים שהותזו י עליה בידי כבאים
מסוגו של ז׳דאנוב ושותפיו.
מעטים זוכרים היום י ע!שנות המהפכה
הבולשביקית הפכו את רוסיה של שנות
20־ 1917 לאחד ממיבצרי האמנות המודרנית
בעולם. הפוטוריזם׳ הסוריאליזם וד,אבסטרקט
נוסח קאנדיסקי משלו בכיפה; שאגאל
שימש אפילו כשר־האמנות באחד ממחוזות
הרפובליקה הסובייטית.
תור הזהב המודרני לא האריך ימים, ועוד
לפני עליית סטאלין לשלטון כבר פינה
את מקומו לריאליזם, שהפך בהדרגה לסוצ־יאליסטי.
קשה היה לאמנים המפיצים סביבם
ריח של מרדות להסתגל למחשבה, שדיק־טאטורה
של הפרוליטריון אינה יכולה להתפשר
עם זרמים וסיגנונות שונים. אך ברגע
בו קיבל הריאליזם הסוציאליסטי את
הגושפנקה הרשמית, פסו שאר הסיגנונות
ודרכי־הביטוי האמנותיים מן העולם. נחסמה
בפניהם הדרך למתיאזנים ד,לא,מיים, לתערוכות,
להוצאות הספרים הממלכתיות ולמוסדות
ההוראה• לפני האמן הסובייטי הוע מדה
הברירה :,ריאליזם סוציאליסטי או חזרה
למעמד העמלים — בתעשיה י ובחקלאות.
הקרח לא הפשיר. משך שלושים
שנה, עד הרמת מסך הברזל בידי חרושצ׳וב,
שלט הריאליזם הסוציאליסטי ביד חזקה
ובזרוע נטויה, ואפילו עליית הטמפראטורה,
עם הרמת המסך, שהפשירה קרחונים במדיניות׳
ביחסי עמים, בספרות ובמוסיקה,
לא הצליחה להפשיר את הקרח שהגליד על
מעטה האמנות הפלסטית. כל מבקרי האמנות
בעולם, יחד עם המומחים המיקצועיים
לבעיות ברית־ד,מועצות היו תמימי־דיעה שלאמנות
המודרנית לא נשאר ביוסיה שריד.
השבוע גילה אלכסנדר מהרשק, כתב השבועון
האמריקאי לייף, שגחלים בודדות
של אמנות מודרנית לחשו כל הזמן. ב־סידרת
צילומים ציבעוניים נתן לעולם להציץ
לראשונה בנסיונות חלושים _ שניזונו
מספרי רפרודוקציות ומקטעי־עתונות
— ליצור ציור מודרני מהסוג המקובל במערב.
התברר, שאמנים מקובלים, חברים מכובדים
באיגוד הציירים הסובייטי, חיו חיים
כפולים• באופן רשמי ציירו ריאליזם־
סוציאליסטי שאותו הציגו בתערוכות ועליו
קיבלו פרסים ושכר ביד רחבה; ואילו
במחתרת, הדחק מעיני צופים סקרניים ומבקרים
רשמיים ,־ ציירו כאוות נפשם•
רוברט פאלק, שנפטר בשנת , 1957 פרק
עול בצבעים קונטרסטים ומשיכות מכחול
מודרניות בסיגנון פוסט־אימפרסיוניסטי חריף
שהיה בו תערובת של סאזאן ובראק. אלכסנדר
טישלר, שהותקף בשנת 1935 על סטיות
פורמליסטיות וזנח את הציור הרשמי כדי
להתמסר לתפאורות תיאטרון, השאיר אחריו
ירושה של ציורים רומנטיים בנוסח
התקופה הכחולה של פיקאסו. נתגלו גם

אמנים צעירים כמו יורי וואסיליאב (,)35
מעטר ספרים ושבועונים, דימיטרי קראסנו־פאבצאב
35 צייר מודעות סרטים, נאטאשר,
אגורשינה ( )34 ואנאטולי זוזאראב, שהקדישו
את כל זמנם הפניי לציור בדים אבסטרקטיים
וסוריאליסטיים.
יותר משגילו אמנים אלה מקוריות בטוי,
גילו העזה ורצון עמוק לחיפוש דרך חדשה.
רק פאבלו פילונוב, אמן מוזר שנפטר
לפני תשע־עשר שנה בלנינגראד, הש איר
אחריו ירושה של ממש — שלוש
מאות ציורי שמן בסיגנון שעדיין אין לו
שם. במותו השאיר פילונוב צוזאה שתמונותיו
תוחזקנה בידי אחותו, עד שמוזיאון
ממלכתי סובייטי יואיל לקבלם. צוזאה כזו
נראתה מוזרה ובלתי־־מובנת ברוסיה של
סטאלין. היום אין היא מוזרה ואף לא בלתי
מובנת. המוזיאון הממלכתי של •לנ נגראד ביקש
וקיבל מאחותו של פילונוב 50 תמונות•

זמרה

פורחק ענ האחת
בשעה שבמסדרונות בית ציוני אמריקה
הצטופפו עשרות אמנים מקצועיים וחובבים,
שביקשו הזדמנות לנסות את מזלם במיבחן,
לצאת לסיור בארצות־הברית עם אד סוליבן
הגדול, נתקבל במזכירות הבית מכתב מדהים.
״אני מצטערת שאינני יכולה להיענות להזמנתו
של מד סוליבן להצטרף למסע כיוזן
שהזמן אינו מתאים לי. אשמח להופיע
במסגרת תוכניתו בכל הזדמנות אחרת,״
נאמר במכתב. הכותבת היתה הזמרת הישראלית
קטנת־הקומה טובה פורת 21שכבשה
לפני שנתיים את ליבו של סוליבן
הגדול, כשזימרה אריה מתוך האופרה לה־טראזויטה,
במיבחן בו התלבטה בין מאות
מועמדים ישראליים.
סוליבן לא רגז. הוא ציווה לכתוב לזמרת
הצעירה כי הוא מצטער על שאינה
יכולה לצאת לארצות־הברית, להופיע בתכניתו,
הסכים לשתפה בתכנית זו בכל עת

שתצליח להגיע לביקור בארצות־הברית.
ההזדמנויות לא חפרו. עוד לפני
חמש שנים, נדמה היה כי ההזדמנות הגדולה
באה• טובה השתתפה אז בשתי תחרויות
ארציות לזימרה. תחרות אחת נערכה
באוהל והשניה, על שם מרים אנדרסן,
נתקיימה בבית ציוני אמריקה ביוזמת מארגני
קרן נורמן. בשתיהן זכתה במקום רא״
שון ובתשבחות מרובות. אך לא יותר
מזה. היא המשיכה להופיע בערבי זימרה
בערים ובהתישבות העובדת, להקליט שירי
ילדים רבים, ולחכות להזדמנות גורלית.
בת חמש היתד, טובה, ילידת פולין, כשהסתיימה
המלחמה והיא הוזמנה להופיע
כסוליסטית בנשף־ענק שנערך לרגל סיום
המלחמה ובו השתתפה מקהלה של 500
מבוגרים. אז החלה הקאריירה המבטיחה שלה.
בגיל 17 נישאה טובה לאתלט המצטיין
מראשון לציון, אמציה פרשקובסקי־פורת.
כולם ניבאו כי הזמרת תצא בדימום, תתמסר
לסירים ולקדרות במטבח ביתה. כולם
— מלבד בעלה, שעודד אותה להמשיך.
כבר אותה שנה, בל״ג בעומר, הופיעה
טובה במינחה לילדים בבית הבימה. בין הצופים
נכח גם סוכן חברת התקליטים דקה
שביקר בארץ. הוא התקשר עם הזמרת,
הציע לה להקליט כמה משיריה.
השבוע הגיע לישראל התקלים ארוך־
הנגן, המכיל 14 שירי־ילדים עבריים• בסניף
הלונדוני של דקה שמעו את קולה
של טובה מעל גבי סרטי־!׳,הקלטה אשר
שלחה להם, הזמינו אותה מיד לבוא ול הקליט
שורה של שירי־ילדים, שירי עמים
וקטעי אופרה.
השבוע יצא ללונדון אמציה פורת, כדי
להכשיר את הקרקע לאשתו, שהוזמנה
לסיור בכמה ארצות אירופה״ שם תזמר ו־תקליט
שירים בעשר שפות. בהזדמנות זו
עשויה הזמרת להיזכך בהזמנתו של סו־ליבן
ולהמשיך את סיורה — באמריקה.
אם זה יתאים, כמובן, ללוח־הזמנים שלה.

זמרת פורת ליד תקליט של עצמה
חזדנזנות-נכישררן־הצלחה

קולמע סרטים הימי הטוכיס
מיצעד צ׳פדין (ח! ,תל־אביב; ארצות־הברית)
מחזיר את הצופה אל הימים הטובים
ההם — הימים בהם :־.יכו השוטרים
את העניים, בהם נוצלו מהגרים אומללים
עד לשד עצמותיהם, בהם יכול היה אדם
לגווע ברחוב מבלי שהדבר יהיה איכפת
לאיש. רק גאון כמו צ׳פלין מסוגל לגרום
לגעגועים לתקופה כזאת, ובאותה שעה
להציגה בכל כיעורה.
צ׳פלין עצמו מבליט פארדוכם זה בהקדמה
לאחד משלושת הסרטים המהווים את
הנזיצעד.״על הבו נראות החפירות הנוראות
של חזית־המערב׳ במלחמת העולם הראשונה.
עננים של אדי־רעל מתמרים באויר. פגזים
מתפוצצים מסביב. חיילים יובצים כחיות
בבוץ. אומר קולו של צ׳פלין :״אז לא היו
פצצות־אטום, לא היו טילים ביניבשתיים
— אלא היו הימים הטובים
המת החי. צ׳פלין מצחיק תמיד: כאשר
הוא לוקח בשבי את הקיסר הגרמני ב־מיבצע
נועז; כאשר הוא מתפרץ בין שודדים
ונשדדים כדי להוציא ארנק מכיסו של
גנב; כאשר הוא מתחפש לכומר ומכוון מן
הדוכן את המתרימים בכנסיה• אולם גם
כאשר הקהל מתגלגל מצחוק, הוא מוכן
לבכות. כי צ׳פלין הוא האיש הקטן והד

אליזם שלו בצילינדר. השחתת התמונה
חשובה לה עד כדי כך שהיא מוכנה לשלם
עבורה כל מחיר. באותו זמן עצמו מנסה
בעלה לשחד פקיד עירוני, בעזרת יצאנית
מיקצועית שהוא מציג לפניו בתור אשתו.
כדי שהתסבוכת תהיה שלמה, הוסיף הבמאי
דמויות נוספות: את ארושתו הנצחית
של רווק א׳ ואת בעלת הדירה המיועדת
להיות אשתו של רודק ב׳• מחול-
השדים סביב חדר־המיטות מגיע לשיאו כשמזדמנים
לתוכו כל גיבורי הסרט גם יחד.
תענוגי רווקים אינו סרט יחיד ממין זה.
חולייה שלמה של סרטים דומים מפגיזה
את בתי הקולנוע כשוטפת, וכבר הגיע
הזמן שהאסכולה החדשה שירשה את מקום
הניאו־ריאליזם תכונה בשם המתאים לה —
ניאו־מיטתיזם. הסיגנון החדש מצטיין בהומור
תפל, שוטף, עליז, מגרה ילדים
עד גיל שש־עשרה שהכניסה לסרטים אלה
אסורה עליהם, ומשעמם, כי הוא ארוך מדי.

רוכינזון ק רוזו ו ה סנ שוג ט ת
אי בקצה תבל (אופיר; תל-אביב;
צרפת) מציג לפנינו רובינזון קרוזו צרפתי
שהתגלגל לאי בודד לא עם ששת אלא עם
3נשים, ששתים מתוסבכות ואחת משוגעת.
פטריק (דאון אדאמס) הוא כתב צבאי
טרוף־אוניה־פגועת־מוקש. בעת שהוא ח צה
את האוקינוס השקט על קוג־טיקי עשוי
מדלת שבורה, הוא נאסף על־ידי 3נשים

תשבץ 0 * 111:1היה 1196
בעלת תמונה זו היא נערה בת
ויש לה כמה שאיפות נעלות בחי
האחת מהן — לקבל חתימה מע
גלזר ולכן טרחה ושלחה עטיפת ג
לעיסה, עליה תמונתו של השז
הדגול. השניה — ששמה ותמוז
יפורסמו בעתון. שאיפתה השניה ז
פה אותה גם לחבר תשבץ זה 1
לשלוח אתו את תמונתה. חבל
שבת 16 הצנועה שכחה לחתום
שמה על היצירה רבת־המאמץ ש

קוצ׳ינה וקארוטאנוטו כ״תענוגי הרווקים״
הכל מסביב למיטה
פוק, הלוחם תמיד נגד השוטרים, הנרמס
תמיד על־ידי קצינים, המוכה תמיד על־ידי
גברתנים, שאין לו ידיד זולת כלב עזוב.
לא רק גורלו של צ׳פלין מלפני שני
דורות עשוי להביא דמעות לעיני הצופה
במיצעד זה. טראגי עוד יותר — והפעם
ללא תוספת של צחוק — גורלה של אמנות
הקולנוע, שמתה בלא עת. סרטים בני־אלמח־ת
אלה של הגאון הטראגי־קומי, כמו סרטיו
של אייזנשטיין הצעיר, שייכים לתקופה בה
הראינוע עוד היה אמנות אמיתית׳ מכשיר
אמנותי חדש שנועד לבטא בכוח חדשני
את מאוויי האדם.
זמן קצר לאחר מכן התמסר הקולנוע
לחיבוקו של איל־הממון והפיח את נשמתו.
רק הגוף נשאר בחיים, שמן והתנפח
עד למימדי־הענק של סרטי דה־מיל. מיצעד
צ׳פלין הוא מצבה לראינוע שמת — המצחיקה
ביותר שנוצרה אי־פעם בידי אדם.

•סורי עורי ת ע 1וג
תענוגי רווקים (הוד; תל-אביב; איטליה)
הם קומדיה של טעויות־מיטה, לה
מתאים יותר השם יסורי רווקים: הרפתקאות.
סביב חדר שינה בדירה, ששכרו שני
רווקים (מאריו וממ 1קארוטאנוטו) ,כדי
להתיחד בו לפי התור עם מה שהיה נדמה
להם בכיבושים קלים״
הכיבושים אינם קלים ואינם יוצאים בכלל
לפועל: כי תמיד מפריע מישהו ברגע האחרון.
סילבה קוצ׳ינה היא ציירת׳ אשתו
של אדריכל, המנסה להשיג בחזרה או לפחות
להשחית ציור מעשר,־ידיד״ בו מתואר
גבר במערומיו, המנסה להסתיר את הרי

איטלקית, קאנדית ואנגליה — שהצליחו
להנצל בסירה. בעזרת מיפרש עשוי שמיכות
מצליחים הארבעה להגיע לצוק בודד בלב
ים, המיושב על ידי עדר עזים• במקום
להקים מיד משפחה פוליגאמית כפי שהיה
עושה כל בר־דעת, מנסה הגבר הצרפתי
להקים חברה סוציאליסטית על־מינית. במשך
הזמן עושה הזמן את שלו ופטריק
מתחיל לשלוח ידים.
האיטלקיה (רוזנה פודסטד ,),האוהבת אותו,
מוכנה רק להתארס בכנסיה; והאנגליה (ג׳אן
אדאמס) אינה מאמינה באהבה הגורמת לה
רק גועל נפש. רק השלישית, המטורפת
המסוכנת מקאנדה (מאגאלי נואל) ,נכנסת
אתו למערת־משפחה, דבר שנראה לה עד
שהיא מסכלת כל נסיון להחלץ מהאי.
מעלתו העיקרית של הסרט בערכו המדעי:
כי הוא משמש לנו מעין מחקר של קינסי
על התנהגותה המינית של האשד, הקאנדית
המטורפת׳ על אי־בודד בלב־ים, בחברת גבר
צרפתי ושתי אחיות רחמניות.
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• לילות לוהטים (תמר; תל־אביב)
קסרט בו גילתה הצנזורה הישראלית, בפעם
הראשונה, את בגרותה. שתי צעירות נאבקות
על גבר צעיר על חוף ממדד.
• החיים המתוקים (בריהודה; תל׳-
אביב) סרטו המעניין אך המאכזב של פד־ריקו
פליני על חיי החברה הנוצצת הרומאית
של ימינו. אניטה אקברג.

מאוזן )1 :עוף
ארור רגליים וצואר.
)4בלם נבחרת ברית
המועצות, ששיחקה
בישראל בשנת.1956.
)10 מסמר )11 .יחידת
חשמל ) 13 .תואר
הולנדי )14 .ממכות
מצרים)15 . מקור למה)17 .
מים )19 .עני)20 .
בת )22 .נביא ה־חורבן
)25 .מילת
ברירה )26 .ארץ
מרחבית עתיקה)27 .
המקביל ל־כנוי
לוקש
)30 .עיר בארץ
)32 .אות עברית
)33 .אדמת ה־ננב
)34 .גיל ה-
בת־מצוה )36 .רחל,
למשל )37 .משכז
לכסף 39 .אדמתו
ישבע לחם)41 .
סח העצמות)42 .
מילת צער )44 .סוג
של ממום ) 46 .ממשפחת
החד־תאיים )48 .דגל )50 .עני, דל.
)51 כד קרא היטלר למלחמת הבזק שלו.
)53 בז יום )55 .קיים )57 .שט )58 .ניבעה
נדולה )59 .פיזמוז שלה זכה לשם עולמי.
)60 אש.
מ אונך )1 :יתכן )2 .מילת זרוז)3 .
פאוורס עשה בז )5 .מילת ברירה )6 .צמד.
)7מקל לזקז )8 .מידת אורד )9 .ממשפחת
מרבי רגליים )12 .חמישה־עשר )15 .שלב.
)16 כפר קם־ )18 .בעזרתו פותרים חש־

בץ )21 .מילת שלילה )23 .נבוה )24 .ם
גוף )26 .בעל מום )28 .ערמה )29 .ם
עברי )31 .מכוכבי השמים )32 .שושנה.
בתוכו )37 .חלוז קטן )38 .אוסף)40 .
וחבריו נמצאים בצדו השמאלי של האי
דיוז )41 .מספר הצדיקים בעולם )43 .ו
סר )45 .חבל בארץ )46 .מיגדל מפוו
)47 ריקוד עממי )49 .אבו גדולה )52 .כ׳
לאיש משעשע )54 .נוזל בנוף )56 .פ
נח )58 .תז.

ב שלם
ברית־המועצ1ת
אנ חהשדהקלה

בלי ידיים
נקוי טוב יותר
מ כונו תחד שו ת ו חו מ רי ם י עילי ם
מטפ לי ם בבגדיך!
בע״מ
נקוי יבש
טלפון 912251 -

קונגו

ר שימת סניפינו העיקריים
ת ד־־ א כי ם :
דיזנגוף 114
בן־יהודה 13
בן־יו־ן ודה 51
בן־יהודר 127 .
הירקון 98
״פינסקר 61
גאולה 43
נחמני 53
בלפור 31א׳
מרמורק 12
אבן־גבירול 188
אשתורי הפרחי,
לה־גרדיה 22׳ יד־אליהו
האלוף , 16 נוד׳ צ.ה.ל.

ז הי רו ת, צבעלבן !
יתכן כי המזכיר הבא של האו״ם יהיה
בעל עור שחור, או לפחות שחום. כי כאשר
יגיע מועד בחירתו, ישלוט באו״ם רוב
גדול של עמים כהי־עור. אולם המזכיר הנוכחי
הוא לבן — ואולי היה דבר זה בעוכריו
כאשר ניסה להשליט את האו״ם
בקונגו.
לפי מושגים מערביים, פעל דאג האמר־שילד
בתבונה. הוא מנע מלחמה בין ה־או״ם
לבין הקוזיזלינגים של קטאנגה. הוא
הצליח להחדיר את חיילי או״ם לקטאנגה
ללא שפיכת דמים, ובאותה שעה — להרחיק
בהדרגה את הבלגים. יתכן כי קיווה
שאחרי התבססות צבא האו״ם במחוז זה,,
אפשר יהיה ללחוץ על מואיז צ׳ומבה, בעדינות
ובהדרגה, לחזור לקונגו תוך הסכם
של פשרה.
אולם לעמים חדשים אין סבלנות — ולאיש
בעולם אין פחות סבלנות מאשר ל־פאטריס
לומומבה. במדינה העלולה להתמוטט
בכל רגע, תחת לחץ של התנגשות השבטים
בפנים ומישחק הגושים בחוץ, הסבלנות
היא דבר שבמותרות. לומומבה היה
צריך לפתור את בעית קטאנגה מיד, בדר-
כי־שלום או בכוח. בדרכו זו נתקל במחסום
האו״ם.
מכות לקאנאדים. לפני 12 שנים
התבונן העולם בתדהמה ובסלידה בשליטי
ישראל שהעזו להפר את החלטות האו״ם
לגבי ההפוגה ולגבי בינאום ירושלים. הוא
הזדעזע שבעתיים כאשר נרצח בישראל האציל
השבדי שבא אליה בשליחות האו״ם,
הרוזן פולקה ברנאדוט, אשר הישראלים ראו
בו (בצדק) סוכן האימפריאליזם הבריטי.
השבוע התהפך הגלגל• ישראלים קצרי־זכרון
גינו את לומומבה החצוף, המפר את החלטות
האו״ם, והמגדף את המזכיר השבדי
של המוסד העולמי, הנחשד על־ידו כסוכן
הבלגים, את לומומבה הנראה כפרא־אדם.

טל 29969 .
״ 26605
״ 27536
״* 52159

״ 53436
״ 33536

סביכת תל־אגים:
רמת־גן — מודיעין 112
גבעתיים — שינקין 59
גבעת רנזבס — הנגבה 20
צהלה — יונתן 34
הדר יוסף — שוק מסחרי

טל 33984 .

אזור החוח :
פתח־תקוה — מוהליבר 20
רחובות — הרצל 192
ראשון־לציון — רוטשילד 12
בני־ברק — עקיבא 20
נתניה — הרצל 12
הרצליה — סוקולוב 43
רעננה — אחוזה 86
חדרה — בנין פלטרין ע״י הדואר
פרדס חנה — ליד תחנת אג״ד
הדר — הרצליה 20
הדר — הנביאים 20
הר־הכונזל — שד׳ הנשיא 129
בת־גלים — יזרעאל 18

האמריקאים דנו למוזת את זוג הרוזנבר־גים,
מרגלי־האטום האידיאליסטיים, שפעלו
למען הסובייטים. גדולי העולם ביקשו חנינה
עבור הזוג. אולם פסק־הדין הוצא לפועל.
העולם כולו קרא בסלידה את הפרטים
המדוייקים על גסיסת השניים בכיסא-
החשמל.
השבוע הוכיחו הסובייטים שהם פיקחים
יותר• הם יכלו לדון למוות את מרגל־האויר
פראנציס פאוארס, טייס היר •2מבחינה חוקית
הוא היה מרגל. הוא לא היה אפילו
חייל, כי עבד למען שרות־הביון האמריקאי
כאזרח, תמורת כסף. במשפט אף העיד כי
פעל בעיקר מתוך רדיפת־בצע, תמורת משכורת
של 6000ל׳׳י לחודש.
אולם הסובייטים לא דנו אותו למוות.
פסק־הדין היה קל יחסית, נתקבל באנחה
של הקלה על־ידי העולם. עשר שנות ״שלילת
חופש״ היו המינימום האפשרי שכל
בית־משפט בעולם, בולל ישראלי, היה גוזר
עבור פעולת־ריגול כזאת.
כדאיניק בשמיים. פסק־הדין לא היה
המעשה הפיקחי היחיד במשפט. העולם כולו
עקב בחשד אחרי כל מילה שיצאה מפי
הטייס, כדי לגלות סימני עינויים או שטי־פת־מוח.
לא נימצא כל סימן כזה. הופעתו
של פאוארס בן ה־ 30 שיכנעה גם את ה־עתונאים
המערביים כי העיד באופן טבעי,
מתוך רצון חופשי, בחוסר־המתיחות של
אדם שהשלים עם גורלו והמבקש לצאת מכל
העניין בשן־ועין.
גם זה היה צפוי. ברגע שפאוארס לא
השתמש ך סיכת־ההתאבדות שסופקה לו על־ידי
שולחיו, העדיף ליפול חי לידי הסובייטים,
כבר קבע לעצמו את הקו. הוא רצה
לחיות, לחזור חי אל אשתו.
יתכן כי בעובדה זו היתה טמונה המפלה
התעמולתית העיקרית של האמריקאים. שליחותו
של טייס היו־ 2היתה האחראית ביותר
בכל שרות־הביון האמריקאי. אין
להניח כי עסקו בתפקיד זה יותר מקומץ
צעירים. אם לא נמצאו לתפקיד זה אידיאליסטים
בעלי נכונות להקרבה עצמית, אלא
רק טייסים שכירים וחסרי־אידיאלים, אין
הדבר מעלה את קרנה של אמריקה בארצות
כמו ישראל, בה נמצאו תמיד, בנקל, מתנדבים
בשפע לכל תפקיד מסוכן.
בשבוע בו החזירו הסובייטים שני כלבים
חיים מהחלל — היה זה נצחון תעמו לתי
שני.

טל 1442 .־91
״ 1591־95

טל 67509 .
״ 69764
טל. חדש 84777

פרסום צימס

השינאה ההדדית בין לבני־האו״ם לבין
שחורי־קונגו החריפה במהרה. האמרשילד
סירב לארח במטוסו משלחת קונגואית ל־או״ם.
חיילים קונגואים הפשיטו והיכו קצינים
קאנאדיים, כמעט הוציאו להורג שני
אנשי־או״ם לבנים אחרים שהביאו איגרת
ללומומבה. אולם בשני המיקרים נשמעו
הקונגואים ללא היסוס לחיילים גאנאיים,
שהצילו את הלבנים•
כל המקרים שמו את הדגש על חשיבות
צבע־העור. לגבי רוב הקונגואים, לבן הוא
לבן, היינו בלגי, היינו פלאמי גזעני. אין
הם מבדילים בין שבדי, קאנאדי או בלגי.
אולם באותה מידה הם רואים אחים בחיילי
גאנה, גיניאה או מאלי, שאת שפתם אף
אין הם מבינים.
בכל הערפל של פרשת קונגו, זוהי, עד

צנחנים בלגיים נגד חיי* 1קונגואי
הסבלנות היא דבר שבמותרות
כה, המסקנה היחידה הבטוחה לחלוטין:
הסולידאריות של בני העור השחור היא
עובדה קיימת.

ארצות־הברית
מדע• ה רו ח
זה קרה בוזאשינגטון. בעיירה סמוכה נרצח
אדם, לפני שנה וחצי. המשטרה לא
מצאה כל עקבות. היא התייעצה עם פסיכיאטר
בשם ד״ר רגיס ריזנמן. הלה פגר,
אל פטר הרקוס ההולאנדי, המסוגל לקלוט
״גלי־מוח״ .לדבריו, רכש תכונה זו אחרי
שנפל מסולם בעת שעבד כצבעי.
הרקום התרכז, יצר לעצמו ״תמונה רוחנית״
של הרוצח ושל מקום מגוריו. המשטרה
ידעה מיד מי האיש: חשוד מסויים,
שנחקר לפני שנה וחצי. הם מיהרו לביתו.
״ואכן,״ סיפר ריזנמן ,״הוא דמה בדיוק
לאיש שהרקוס ראה אותו בדמיונו.״ כאשר
התראה הרקום עם אשת החשוד, הוא הזכיר
לה את המכות שספגה מידי בעלה• לדברי
ריזנמן, קראה האשה :״איני יכולה
לשקר לאיש זה. הוא יודע הכל, כמו
אלוהים!״
איש גדול. לאחר מכן, קל היה למשטרה
לשכנע את האשד, כי תדרוש את איש־פוז
בעלה בבית־חולים לחולי־רוח. האיש
הכחיש את הרצח. אולם הוא הודה שיש
לו תקופות של אבדן־ד,זיכרון .״איני יכול
להיות בטוח מה עשיתי בתקופות אלד״״
אמר. הוא הובא לפני שופט, שכינס ועדה
לקביעת שפיות־דעתו של החשוד. הועדה
ציוזתה לאשפזו בבית־חולים לחולי־רוח פליליים.
כולם
היו מרוצים, וביחוד המשטרה, שיכלה
לטעון כי פתרה עוד תעלומת־רצח.
אולם האשד, נתקפה מוסר־כליות. החודש
ביקשה לבטל את צו־האישפוז. השלטונות
דחו את בקשתה מפעם לפעם•
סיכם הד״ר ריזנמן :״הרקום הוא גדול
האנשים החיים בעולם.״ ,

איר אפיל! מדינה קטנה כמז ישראל יכולה
לעזור

לקידום ארצות נחשלות ומסגרות

(תמצית הרצאתו של בעל המדור בכנס הבינלאומי של
׳המדע לקידום ארצות נחשלות, אם תינתן לו רשות־הדיבור).
אנשי־מדע נכבדים, אורחים יקרים !
ךיפהפעור עוקב אני אחרי הרצאות חברי המלומדים
^ בכנס רחובות, שהתקבצו ובאו מכל העולם כדי לדחוף
קדימה את העמים הנחשלים. אין דבר הנוגע יותר ללב
מאשר מראה אנשים כל־כך מלומדים, מהם בעלי פרס
נובל ומהם בעלי פרס אוסקר, העומדים באמצע היום במעלה
הכביש, שרווליהם מופשלים ומצחם נוטף זיעה, והם
דוחפים בכל כוחם את מכונית הקידמה• אין אפשר לראות
אותם, ולא להושיט עזרה י
אני יודע שיהיו כאלה שיבואו ויטענו נגדי: מי זה אתה,
שתבוא להושיט לנו יד? מה נותן לן לחשוב שמקומך
בין אנשי־המדע? לאלה אני רוצה לענות שזכותי לא נולי
השכלה.
שאני עתונאי, יש
פלת מזכותם. אף־על־פי
גמרתי את בית־הספר תחכנזת׳ בשנת 1940 ותשע שנים
אחרי זה זכיתי בפרס ראשון בתערוכת אמנים צעירים,
בתערוכה בביתן אלחריזי, מטעם אמדת דוציירים והפסלים
בישראל (אגודה זו מסונפת עכשיו להסתדרות, וגם רשומה
בממשלה לפי החוק העותומני) .אם עכשיו יבוא מישהו
ויגיד שהישגים אלה עדיין לא מעניקים לאדם את הזכות
לנאום בכנס מדענים, או אני כבר לא יודע מה כן.
שמעתי את ההרצאות המלומדות שלכם על הפקת אורניום
מאיצסרובלים של עץ־אורן, על ייצור חוטי ניילון
מסיבי בננה ועל המלחת מים מתוקים לפי שיטת ניחרז.
כבוד ההרצאות במקומן מונח, אלא שאיני רואה אין תוציאו
אותן לפועל, כל זמן שלא פתרתם את בעית הזיהוי.
איך תדעו לאיזה כושי או סיני למסור את הידע, כשלכל
הסינים אותם הפנים, וכל הכושים נראים בעינינו כאילו
הוצקו בתבנית אחת? אפילו אני, שכבר הספקתי לראות
המון כושים מכושים שונים, עדיין איני מסוגל לזהות
לומומבה אחד מתוך שלושה צ׳ומבה או שני קאסאבובו.
אני חושב שכך בדיוק מרגישים גם ידידנו האפריקאים וה־אסייתים
לגבינו. הנה, למשל, ניגש אלי כושי במסיבת הגן
אצל מאיר ויסגל, השבוע, ואמר לי :״ערב טוב גנראל
משה דיין. איך מתקדמים אצלך העניינים עם המלפפונים?״
אינני יודע כיצד אפשר להסתכן ולמסור לידי אנקרומה
כור אטומי׳ כשלעולם איננו בטוחים, אם זה שמסרנו לו
את הכור ליד הוא באמת אנקרומה. אולי היה זה גבריאל
ליזאט או סאקו טורה?
הנה כאן, בנקודה רגישה זו, כשכל מאמצי העולם עומדים
על פי התהום, דווקא בנקודה זו יכולה ישראל הקטנה
לעזור, מפני שבזמן האחרון רכשנו שיטה חדשה לזיהוי
אנשים, ובניסויים מעבדתיים הצלחנו כבר לזהות בעזרתה
שלושה אנשים שונים בלי להתבלבל. אני יכול לומר בפה
מלא ששיטה זו מסוגלת להבדיל בביטחון גמור בין גבר
י ואשד״ ואולי אפילו בין שני גברים (יותר קל כמובן אם
אחד מהם מגדל זקן או שפם).

ך * חידתהשל בעיוז הזיהוי, אם אתם רוצים לשמוע קצת
( ]היסטוריה, במחלקות הפליליות של המשטרה. כל זמן
שהחוק הקלאסי, האומר :״פושע חוזר תמיד למקום הפשע״
פעל כתיקונו, לא היה צורך בשום שיטת זיהוי.
הושיבו שוטר ליד הגופה, וכשהפושע היה חוזר למקום
הפשע היו תופסים אותו• מסיבות בלתי־ברורות חל, בתחילת
המאה, משבר חמור בתורות הקלאסיות; וכמו שהתמוטטו
חוקי ניוטון הקלאסיים וחוקי הציור הקלאסיים,
כך גם התמוטט החוק הקלאסי הזה, ומאז שהפושעים הפסיקו
לחזור אל מקום הפשע התעוררה בכל חריפותה בעית
הזיהוי.
יחד עם בעית הזיהוי התעוררו גם קשיים אחרים. הקושי
הראשון היה, שיש הרבה אנשים שגם דומים וגם לא דומים
אחד לשני, דבר שמסבך מאוד את העניינים. חוץ מזה, קצר
מאוד זיכרונם של הבריות, ואם שואלים איזה עד איך היה
נראה האיש? הוא מקמט את מצחו ועונה :״האיש היה
גבוה. לא. האיש היה נמוך. לא. אני חושב שהיה ככה־כבה.
לא גבוה ולא נמוך. היתד, לו בי־יורית מקירזלת־שיער. רגע
אחד• תן להיזכר יותר טוב. האיש עם הבלורית מקורזלת־שיער
זה או חיים פיינר או חיים גורי. אבל הרוצח היד.

הצלם דויד כמציאות ובצורתו
הסינטטית, לפי השיטה החדשה

המרצה גפי שהוא מופיע בשיטת
הזיהוי הקלאסית באלבום הפושעים
קרח לגמרי עם צלקת מתחת לסנטר. העינים שלו היו
חודרות, מימיות וחולמניות• לא פוזלות כמובן אלא מסתכלות
לצדדים, כל אחת לחוד. היה לו גם תבלול, אבל
אני כבר לא זוכר איפה בדיוק היה התבלול, בעין או
באוזן. תבין, היה כל־כך חושך, שאי אפשר היה לראות

כבר כמה שנים שמשטרות העולם מחפשות שיטות או בייקטיביות
לזיהוי, שלא תהיינה תלויות במה שהעדים
ראו או לא ראו. תחילה היו מושיבים את העד אצל צייר
או פסל, וזה היה מנסה לצייר או לכייר דמות, לפי תיאו רו
של העד. השיטה לא עמדה במיבחן, מפני שכל אמן
היה מכניס לפנים את האני־מאמין שלו.
עשו פעם נסיון עם הצייר היהודי שאגאל. אף־על־פי שהעד
עמד על דעתו שהרוצח היה מכסיקאני שחום־עור, התעקש
שאגאל לצייר פרה מעופפת מעל ויטאבסק. כשהעידו לו
על כך (בנימוס) ,התחמם וצעק שאי־אפשר לשתף פעולה עם
המשטרה, מפני שהיא אינה מסוגלת בכלל לגלות הבנה
באמנות מודרנית.
כשראו שזה לא הולך עם אמנים, המציאו את הפוטורו־בוט.
ניסו להרכיב פרצוף של החשוד מחתיכות של צילומים.
מי שרוצה לדעת מה יצא מזה, שיזכור את פרצופו
של הרוצח מקולנוע צפון, שפורסם על־ידי המשטרה בעתו־נים.
תחילה היתד, דעה טובה על הצילום הזה, אבל אחרי
שהכירו את הרוצח האמיתי והשוו את ה צילו מי ם יוטב
שלא אספר מה יצא כשהשוו את הצילומים.

ל אותו הזמן ישב אי־שם באנגליה אחד בשם אל־ברט
סימפסון והמציא מכונה קטנה כמו טראנזיסטור,
שכל שוטר היה סוחב אותו בכיס ומהטראנזיסטור אפשר היה
להרכיב כל מיני פרצופים חשודים• השיטה היחד, טובה,
אבל מצאו שמאז שהכניסו את השיטה לשימוש, לא תופסים
יותר פושעים בכלל. חקרו וגילו שהמכונה כל־כך
מעניינת ומשעשעת את השוטרים המקופיים, עד שהם מחפשים
להם פינה שקטה ויושבים שם לשחק עם התמונות,
מרכיבים פרצופים של צ׳ארלי צ׳אפלין, של גו ב הופ, של
חיה הררית ושל יגאל ידין.
בסוף, כשאי־אפשר היה לסבול יותר את מצב העניינים,
באה הישועה ממקום שלא ציפו לה כלל. אי־שם בקאליפורניה
המציאו שיטה חדשה ויעילה. סוף פסוק בענייני זיהוי.
ההמצאה כל־כך מושלמת, שכל משטרות העולם נרעדו• רק
זה עוד חסר להם, שיתפסו באמת את כל הגנבים, הרוצחים,
האנסים והמועלים ! אלא שמשטרת־ישראל איננה ככל הגויים.

הגיע שמעה של השיטה החדשה לאוזניו של רב־פקד
מאיר קפלן, ראש המדור המדעי במטה הכללי, מיד תפס את
עוזרו, את ביל שפירא, ושלח אותו לקאליפורניה ללמוד
את הפרינציפ החדש. לפני כמה שבועות חזר אלינו ביל,
ועמו השיטה שאני ממליץ עליה ללא הסתייגות בפני
הפורום הנכבד, כתרופה יחידה לקידום הארצות הנחשלות,
כי יסך הכל מצטמצמת השימה בתוך קופסה קטנה שכל

איש־מדע, היוצא לאפריקה או לאסיה, יכול לסחוב אותה בקלות.
בתוך
הקופסה יש כל מיני חלקים של גוף האדם מהפנים
בלבד, מודפסים על פלאסטיק שקוף. יש שם 102 מיני
עיניים 32 ,אפים 126 ,קרקפות ותסרקות 80 ,גבות 33 ,
מיני שפתיים 52 ,סנטרים 25 ,זקנים ושפמים 26 ,קווי גיל
וקמטים 28 ,כובעים 10 ,מיני משקפים וגם קצת צלקות.
אם מניחים כמה פלסטיקים שקופים כאלה אחד על השני,
אפשר לקבל את כל הפרצופים שבעולם.
מה אני אומר, כל הפרצופים שבעולם? הרבה יותר מכל
הפרצופים שבעולם ! לפי חשבון שעשו מלומדים, אפשר
להרכיב 63,000,000,000,000 פרצופים שינים, בלי לקחת
בחשבון מפלצות־פיקאסו, שכאלה אפשר להרכיב בלי סוף.
אתם מתארים לעצמכם אילו אפשרויות גלומות כאן? נ ל *
אוכלוסיוז העולם מונה פחות משלשה מיליארדים, והמכ־ .
שיר החדש יכול לספק, בליינד, כששים ושלושה ביליונים.
כלומר, יש מיד רזרבה לשעת הדחק של 62,997,000,000,000
פרצופים חשודים.
כשנודע לי לראשונה מפי סגן־ניצב בן־ישי, קצין יחסי
הצבור של המשטרה, על הפאטנט הזה, ביקשתי ממנו שיתן
לי לבחון את השיטה• הביא אותי בן־ישי אל הננף לקרי ה־מדעית
ואמר לביל שפירא שיניח לי לבחון ארתה, מפני
שמה שבטוח, בטוח• בחרתי לי בראשי איש תם וישר, את
המכולתניק שלי, מר גליקמן, ותיארתי לביל את קודי פניו, י
כפי שנחרתו בזכרוני מקניות רבות של גבינה וסיכונים.
במשך שעתיים תמימות עסק ביל בהרכבת עיניים, אפים,
גבות, קרקפות, סנטרים ושפתיים, עד שנשלמה המלאכה.
ביקשתי לצלם את התוצאה כדי להשוות אותם עם מר
גליקמן עצמו, אבל לא נתנו לי .״דבר כזד״״ כך אמר
בן־ישי ,״דבר כזה איננו מוכנים להרשות. רק זה עוד חסר
לנו, שהתמונה לא תהיה דומה לגליקמן. אולי סידרת אות־ *
נו בכוונה לעשות מאתנו צחוק? אנחנו, המשטרה, נתונים
תחת עינו הפקוחה של הציבור, ולא יכולים להרשות לעצמנו
להיות קורבן למעשה ליצנות.״

דילא להביא אותי לכלל יאוש, הסכים ביל שפירא
^ להרב יכ את פרצופו של הצלם שלנו, דויד, שישב
לפניו כמודל. הפעם היתד, המלאכה קלה, כי אפשר היה
להתאים כל קו, בלי להיות נתון לחסדי הזיכרון, ובסוף *
יצא פורטרט שהיה דומה לדוד כשתי טיפות טחינה•
חברי המלומדים ! זוהי שיטת הזיהוי החדשה שלנו,
שאני ממליץ עליה לפניכם, ואם עוד נשאר לכם קצת ׳

אין בל קושי להרביב מפלצות
פיקאסו כאלה בשיטה החדשה
לקנות מיד

כסף מתקציב הועידה, כדאי לכם
ארגזי־זיהוי להתחיל מיד בעבודה.
קריאת ביניים ז כמה ארגזים כאלה יש לכם בכלל?
אני ג שלושה!
קריאת ביניים ז אם השיטה כל־כך מוצלחת, למה
אינך שומר את שלושת הארגזים לעצמך?
אני ז אף על פי שאיני נוהג לענות לקריאות־ביניים,
אענה הפעם לאדון הנכבד, לפנים משורת הדין. הצעת
המכירה שלי לא נובעת מאיזה שהוא אי־אמון בשיטה,
אלא מזה שאנחנו עם קטן, שני מיליון ב 0ך הכל, אין לנו
מה לעשות עם 63,000,000,000,000 פרצופים. מספיק
יהיה אם נשאיר לעצמנו זוג אחד של עיניים, אף אחד, יי
שתי אוזניים, פה, סנטר ועשר שערות. קומפלט אחד כזה
יספיק לנו לכל צורכי המרחב השמי, ואת השאר אני
מציע למכור לכם בסכום של מאה וחמישים דולאר לקופסת־זיהוי,
עס 10 אחוז הנחה אם תשלמו קאש, על המקום•

שלושה

שנה

מפסד 1196

א׳ אדור תש״ך, ט>ז>;24.8.1

כ תי ד הי 5א ת

?גוצה מבין עשרים המועמדות הפרסיות
המתייצבו ת היום לבחירה בפפטיבל־־המים