גליון 1197 מתאריך 30 באוגוסט 1960

העו 5ם רות

העורך הראשי:
אורי אבניי
ראש המערכת:
שלום כתו
עורך משנה:
דוג איתז
עורך כיתוב:
נמסים נילו

כתב ראשי:
אלי תבור

צייר המערכת:
זהי

צלם המערכת:
דויד אומר

רחוב גליקסון ,8תל-אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולספרס*.
זזסוציא לאור: הסולם הזה בט״ס.
דפוס משה שהם בע״נז, ת״א, סל.31139 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
חטערכת איננה אחראית לתוכן הסוזטות.

חברי המערכת:
נורית בודיטר, שייע נלור, לילי גלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד. יוסר אברחמדי.
אביבה סמן, אבנר סדי, שמעון צבר.
עמום הינו, סילבי השת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

פרסום נאזל

אד לא במכוניות
החדי שות והמרווחות
.אגד״

7י/ל 5י 7־

י /ל ע־

תגובה מעניינת על סידרת־המאמרים
״אייכמן: איש ותקופתו״ קיבלתי השבוע
מגרמניה. מוסד מערב־גרמני הנושא את
השם מועצת התיאום הגרמנית לחברות ה־פו״עלות
למען שיתוף־פעולח נוצרי־יהודי,
המציא לי רשימה של 24.טענות המופיעות
קבועות בוויכוח עם הנאציזם״ .רשימה זו
חוברה על־ידי המוסד לאזרחות טובה,
בברלין, והוא נועד לעזור למורים גרמניים
להתכונן לודיכודז עם תלמידים החוזרים
בכיתה על טענות ששמעו בבית.
הנה הרשימה המלאה:
0היטלר הגיע לשלטון בדרך חוקית.
0היטלר ירש את פשיטת־הרגל של
הרפובליקה הודיימארית•
ס היטלר שיחרר את גרמניה מפשיטת־הרגל
של הדמוקראטיה הפרלמנטארית.
ס היטלר חיסל את חוזה־החרפה של
ורסאיי.
• היסלר עורר את ההתלהבות הפוליטית
של העם הגרמני ורכש את אמונו
(בחירות).
>• היטלר זכה להכרתן של כמעט
כל מדינות העולם.
• היטלר סיפק תעסוקה להמונים.
• מדינתו של היסלר היתד. חופשית
משחיתות.
ס היטלר איחד את כל הגרמנים למדינה
אחת.
י • היטלר ניהל מדיניות כלכלית טובה.
0היטלר בנה בניינים נהדרים.
0היטלר היה נואם טוב.
0היטלר חוקק חוקים מצויינים (למשל:
חוק הרשויות המקומיות, חוק הצייד).
׳ 0היטלר רצה בשלום עם בריטניה.
0היטלר ניהל מדיניות חברתית טובה
(הארגון כוח מתוך שימחה).
׳ 0היסלר טיפח ופיתח את הנוער.
0היטלר היה אידיאליסט שהנסיבות
העמידוהו בפני בעיות קשות מוי, ושנדחף
אל תוך האסון על־ידי כוחות אפלים.
0היטלר היה קורבן של קנוניות ובגידה.
0היטלר
טיפח את האמנויות והמדעים.
0היטלר לא ידע על מעשי־הזוועה של
אנשיו.
0 .היטלר ה;ה מצביא גאוני.
0היטלר הקדים להבין כי הבולשביזם
הוא הסכנה מס׳ 1לעולם.
׳ 0היטלר ניבא מראש שאם יוכרע
במלחמה, יפרוץ סכסוך בין מזרח ומערב.
0היטלר החזיר את הכבוד לגרמניה.

״שתי פיטקות במאמרך האחרון על ה־הנאצים
הניעוני לכתוב. אחת — כדי להוכיח
לך עד כמה שאחר, צודק. והשניה —
כדי לנסות להסביר לך עד כמה שאינך
צודק,״ כותבת הקוראה ליאורה טיארי —
שהיא, כמדומני, אחת הקוראות המתיקות
ביותר של העולם הזה.
לראשונה מגיבה הקוראה ליאורה על
טענתי כי נאציזם ישראלי אינו מן הנמנע.
.איני יודעת אם היית מתהלחל, כשם
שהזדעזעתי אני, ביום בו נוכחתי עד
כמד,,קרובה אפשרות זו!״
מספרת ליאורה :״באחד הימים הראשונים
שלאחר מיבצע־סיני ישבתי עם קבוצת ידידים
והאזנתי לתיאוריו של אחד החיילים
החוזרים. אות־ גיבור לא הסתפק בתיאורים
אסטרטגיים, אלא קישט את דבריו בתבלינים
פוליטיים שונים, כגון, הייתי משמיד אותם
,היינו צריכים לשים את
כמו כלום . .
כולם במיכלאות התחלתי להתעצבן.

ואני דוזקא אדם שקט ונימוסי להפליא.
״לא יכולתי להתאפק ואמיתי לו, :הרי
אתה מדבר כמו נאצי ממש!״ את התשובה
שקיבלתי לא אשכח לעולם! הוא ענד. לי:
,ואם נאצי, אז מה? את חושבת שהנאצים
לא היו צודקים? אילו היינו נוהגים כמוהם,
לא היינו יושבים היום במדינה מצומקת
כזאת!׳ אולי זה ישמע קצת מצחיק, אבל
באותו רגע פחדתי.
״פחדתי אז, ופחדתי אחר־כך, כשנוכחתי
בצמרמורת ובתדהמה שאינו היחיד שדעה
זו מנקרת בראשו. ושוב פחדתי כאשר נזדמן
לי לשמוע את תוכניתם של אנשים מסו־יימים
כיצד יש לבלום את פיהם של
אנשים המרבים מדי, לדעתם, במילה חופש.
אשר לדבר השני, הרי זה נוגע
ל,עם ניבחר׳ .לצערי, אתר, רואה את הדבר
בצורה פשטנית מדי, וזאת בדיוק מה שעשר,
עזרא הסופר ומה שעושים כל אותם האנשים
הרואים במלים אלד. את צורת השימוש
בהן, ולא את תוכנן.
״לדעתי, אין כל רע בעם ניבחר, בתנאי
שיחד עם היותו ניבחר יהיה גם מובחר!
״עלינו להגיע לדרגה גבוהה יותר של
מדיניות מוסרית, של חוקים חברתיים נעלים
וטיהור מאמונות פנסיות. רק אז נוכל
להיות עם ניבחר.
״כל זמן שבמקום, מציון תצא תורה׳
מראה המציאות כי, מציון יוצאת סחורה/
וסחורה זו היא נשק — משמשות המלים
,עם ניבחר׳ נשק מסוכן ודרושה אוזן חדה
וזהירה כדי לשמוע מי משתמש בהן.
״אבל יש גם סימנים מעודדים — פתיחת
שערי האוניברסיטה לסטודנטים כושיים,
הדרכת הקיבוצים לבורמאים, וזעידות לנציגי
אפריקה (אם כל הצביעות של, דריסת רגל׳
המתחבאת מאחוריהן, כי טובה טובה שלא
לשמד, מאשר חוסר טובה בכלל).
״אם לזכור רק, זרע קודש׳ ,כפי שאתה
ניסית להציג את הדברים — אז מוטב
לשכוח מעם ניבחר. אבל אם להגשים,מציון
תצא תורה׳ — עם ניבחר, מדוע לא?״

״לפעמים אני קורא איזה מאמר שממש
מרתיח את מיץ העגבניות המפוסטר שלי
מעל לנקודת העצלנות, ויש לי חשק לקפוץ
מהמיטה ולכתוב לכם גזיכתב באב-
אבות אבותיכם (או באבי אבות אחד הקוראים
הארורים שלכם מתוודה עודד
סתית בניו־יורק.
״אבל מבט אחד מצנן את ההתלהבות
שלי לנקודת הקפאון. המבט היא -מבט
חטוף בתאריך החוברת.״ הקורא סתית,
הקונה את העולם הזה בכיכר טיימם או
ברובע הישראלי של ניו־יורק (במעלה
ברודוזי, בקירבת הרחוב מס׳ ,)100 רומז
על כך כי העתון מגיע לשם, שלא בדרך
האוויר, באיחור של כמה שבועות.
לצערנו, איננו יכולים לקבל את הצעת
הקורא סתית ״לעשות טובה לדור האספרסו״
ולשלוח את העתונים למכירה בקיוסקים של
ניו־יורק בדואר־אודיר. בי הוצאות המשלוח
תהיינה יקרות מכל מחיר הגליון שם. לעומת
זאת, מקבלים המינויים של׳העולם הזה
בניו־יורק את העתון תוך יומיים מהופעתו.
לאיזה ישראלי ניו־יורקי אין חברה אוהבת
או אם יקרה בתל־אביב, שתחתום לו
ברצון על מינוי כמתנה מן המולדת?

מכתבים
א יש השנה

הסו & ס 211:1
חלוקת כרכי. העולם הזה״ ,אשר נמסרו
על־ידי הקוראים לכריכה, תתחיל ביום
חמישי 1 ,לספטמבר. שעות החלוקה ! 10
עד 1לפני הצהריים 5 ,עד 7אחר־הצהריים,
בימים שני וחמישי בכל שבוע.

...ם י דל קאפטרו, האיש שהעז להרים
ראש נגד המשעבדים האמריקאיים ולדגול
בניטראליות חיובית.
עזרא שאבי, ראשון־לציון
איש השנה: אדולוי אייכטז.
איש המדיניות: ד״ר פידל קאפטרו: פאט־ריס
לומוטבה.
איש העולם: פראנצים פאוורם.
איש הרפואה: רב השנוררים, ד״ר מאן,
מנהל הדסה.
איש הכנסת: בנימיו מינץ.
איש התיאטרון: יוסק במאי ״ביקור היי
נברת הזקנה״ :בתיה לאנצט על חלקה בטיפוח
הסחזה המקורי.
איש האמנות: המלחין הצעיר נועם
שריה.
איש הסיפרות: המשוררת הצעירה דליה
רביקוביץ.
איש העתונות: שלום כהו (״הנברברים״).
איש המשפט: השופטת מרים בז־פורת.
איש המדע: שוחר־הפרסומת, ד״ר ינאל
ידיו.
יובל רותם, ירושלים

אנטי־לכון

מאמרו האחרון של העורר ״חזית הרשה״
(העולם הוד )1195 ,לא רק שלא הועיל

לפועלי ישראל, אלא חיפה היטב על גדול
הדודנים בפועל — פינחס לבוז.
אני שולל לחלוטיז את קו הממשלה, אד
טי שמתיימר לחשוב כי ראשי ההסתדרות
רוצים בטובת המעמד העובר, תלוש כנראה
ם 1המציאות הישראלית.
הם דאנו מאז ומתמיד לעצמם ולחבר
עוזריהם, חילקו לעצמם משכורות שטנות
כאוות נפשם. הם נתנו יד לסילון* אינדכס
יוקר המחייה. חוקת ההסתדרות היא אנטי-
פועלית, וכל מי שטעייו בה רואה כי מבי?
השורות מבצבצות הרבות דוקרניות, המנסות
להקטין את דמות האדם המשתכר מפרי
עשר אצבעותיו בלבד.
משה קשת, תל־אביב
...כי צ ד טוען העורר שאין כיום מפלנה
אופוזיציונית למפא׳׳י? כנראה לא שמע
כיצד בכל ישיבה של הכנסת מוכרח להיות
איזשהו נציג מחרות שיעלה הצעה חדשה
או יתקון* את המשטר! הצרה היא שאין מי
שיעזור לחרות במאבקה
שלמה שרגאי, חולו!
יפה מאוד, מה עושה לבוז במשך כל
הזמן? שובר שביתות במקום לארננם!
אחרי שנתיים, נותנים לד 5ל׳׳י תוספת־יוקר?
הישג עצום!
אני חושב שאשכול ולבוז נידברו ביניהם
הפולם הזח 97ו ו

בכל הנוגע?״טאביז״ הזה? .בוז ידע שאשכי?
יקה, אשכו? ידע ש?בוז יתנגד.
הסוף יהיה ש?א נקב? תוספת יוקר, וכז
יקהו היט?ים מאיתנו.
שם למעלה סרטים אותנו. הב? אחיזת־עיניים.
נוהנים בנו כבנויים בעיירה נלי־ציאנית
קטנה. רק ש?א ניהפר?אנטי־שט״ם!
י. פורת, קרית אונו

לצאת ערב אחד עם שש נערות, מבלי שאחת
תדע על קיום של חברותיה. או זה ששבר
לב נערה ולאחר מכן היא הצליחה להחחת!
נשואי־פספורט, ולמרות הכל לא התאבד.
ועתה, יהודית, לא נשאר לר כי אם
לקבוע בדיוק מה לפי דעתד נקרא ״גבר״.
ואם תרצי, תשאירי את כתובתד במערכת.
אולי נוכל להגיע לעמק השווה.
רפאל כהן, ירושלים

מסקנותיו של אורי אבנר׳ בטאטרו האחרון
בסידרת אייכמז ,״האם הם ידעו?״ (ה־עו?ם
הזה ,)1184 מגוחכות?אין שיעור.
הוא טוען כאי?ו אשמים מנהיגי המערב
בהתפשטות הנאציזם. ו?א רק הם, נם האומה
הנרטניח. אפשר?המשיר עור. אשמה
האומה האמריקאית שבחרה ברווב?ט, ואשם
הפר?ם נם הבריטי שבחר בצ׳רצ׳י?.
אם נמשיד בהאשמות כא?ה, הרי נגיע
?מסקנה שאשטה ב? האנושות בהתפשטות
הנאציזם, וכי האשמים היסודיים?כ? תופעה
חברתית הם אדם וחווה.
אלי בלייכר, תל־אביב
בלי כל ספק. ראה בראשית פרק נ׳ :״קוץ
ודרדר תצמיח

כהן דמות׳

קוץ ודרדר

גכול הפורנוגראפיה

הפורנוגראפיה שלכם כבר עוברת כל גבול.
כוונתי לתמונת העירום של דליה לביא,

אני מבקש סליחה שלא כתבתי מיכתב
בשבוע שעבר, מפני שהבן שלי אבשלום
היה חולה. אל תשימו לב לכל הנודניקים
האלה, שמנסים לעשות ממני צחוק. זה
האחרון שכתב נגדי (העולם הזה )1196
הוא בכלל לא כהן, ואני לא יודע למה
הוא מתערב. אתם בכלל לא צריכים להדפיס
מכתבים כאלה, רק את המכתב שלי
הלואי שתמצאו, כי לי כבר איו סבלנות.
שלמה כהן, תל־אביב
בסדר;
למה אתם רק ממליצים על המיואש שילד
לאפריקה להיות שנריר? גם אני שחור
וגם אני יודע קצת אידיש, ואחרי שנגמור
לקטוף את הכותנה, אני פנוי לשלשה
חודשים.
שלמה כהן, תל־אביב

קוץ נגד צכר

הלד הזרזיר אצל העורב! צבר טצא משו־כתו;
מה להוטריסטן אצל פורימאנים? מה
לשמעון צבר אצל ״הארץ״? ובכן בא ושב
עטנו. כל אחד אצל היאים לו. אנחנו ״כלב
הרועים המדריד את העדר, כלב שמירה
הגובה על גנבים, כלב סאן־ברנרדי עם
בקבוק ברנדי תלוי על צווארו, המציל
נפשות גוועות בשלג, או כלב מאולף
המנחה עיוור בדרר חתחתים.״ (העולם הזה
.)1195
הללויה שיר השירים אשר לצברי
העולם הזה. איזו יומרה יה בה יה ...
שרון אמיר, תל־אביב

מקלות על הראש

שפורסמה ב״העולם הזה 1195 והעולה
אף ע? זו של זיווה שפיר!
בנימין ברגר, פתח־תקוה
ממש סקנדליה
פה מאוד. וכמעט טבעי, שאם אוהבת
נורא־נורא את בתה. אד אם נותנים למישהו
לכתוב משהו על שני עמודים, רצוי שהכתבה
תהיה אובייקטיבית. לא ברור איר מהיום
הראשון היו לדליה לביא ״כבר אז ריסים
נאים, גבות סבוכות ושיער שחור וארור

אני דואה יום־יום עשרות ״דליות״ ,בנות
שעתיים ופחות, וכולן קרחות, עגולות, לבנות,
צ׳רצ׳יליות ומרטיבות ! אני מקווה שבכתבה
הבאה דליה־של-אטא תהיה ביום
הראשון (לפחות) כמו שאר הדליות ...
אהוד דגן, מיילד, בית־החולים רמב״ם, חיפה איז ספק שדליה לביא מאה אחוז. אבל
אומר לכם דונרי: את הסרט ״חולות לוהטים״
,לא אראה. אני מוותר לראות אפילו
התיכה עולמית כמו דליה. לא אראה סרט
ישראלי אותו עשה יורד היושב בנרמניה.
דויד ברוך כ״ץ, תל־אביב

השטחים הגדודים

הזדעזעתי למקרא מיכתביהם של חיים
בר־איל! ואסתר נרוס (העולם הזה 11195
על ״השטחים הנדולים״ .לא תיארתי לי
שקיים ישראלי שיכו? להשוות את יפו ה־עיר־הזונה
לירושלים עיר-הקודש, שהיא הסמל
והמרכז הרוחני שלנו!
לא דרוש להיות פרויד כדי להבין מדוע
מעדיף הקורא בר־אילן את הזנות של יפו
על הזנות הפוליטית, כביכול, שהיתה קיימת
אז בירושלים...
יוסף בלום, חיפה

כין החומות

מה שמשה ברש והעולם הזה )1195 מציע
הוא שנפתח לרווחה, וללא קרב, את השערים
בפני הדיקטאטורה, על מנת שתשתולל ברחובותינו,
תשפוד את דמנו, תור תיקווה
שמותנו ידרבן את בנינו ונכדינו לנקום
את מות הוריהם.
לשם מה זה נחוץ? האם לא מוטב להילחם
באוייב הדיקטאטורי כשעורו בחוץ, וכש־חומת
הדטוקראטיודהחלקיח מגינה עלינו?
יצחק גזית, טבריה

דרך גבר

היה זה אתנר רציני לגברים, כאשר הקוראה
יהודית מהרצליה, ניסתה להוכיח
במיכתבה (העולם הזה )1195 כי הגברים
בישראל אינם גברים. מסופקני אם היא בעצמה
הבינה למה שהיא מתכוונת. כי המושג
נבר הולד ומתערפל מיום ליום.
אילו היה אבן־שושו מקבץ את כל המושגים
יסל המשמעות של ״גבר״ ,יכול היה להוציא
מילון.
אני, למשל, חושב את עצמי לנבר. כאשד
אני רואה ברחוב נערה נאה, אני מסובב
אוטומטית את ראשי. לפעמים עושה אני
לאדיש כלפי נערה, למרות שאת
עצמי
בקרבי אני מתפוצץ. לפעמים משחק אני
את תפקיר המתפוצץ, בו בזט 1שהיא מתפוצצת.
למעשה נהפד כל העניין למישחק.
ומי שיודע לשחק יותר טוב, הוא הנבר.
תשאלי, יהודית, ברחוב דיזננוף מי זה
שהצליח לבוא במגע עם נערה מבלי שיזכור
את מראה למחרת היום. או זה שהצליח
העולם הזה 197ו

פעם כתבתם על אלי נולן, ראש הוועד
של מבשרת־ירושלים (מטעם מפא״י).
אתם יכולים להוסיף אפיזודה חדשה.
כפי שכתבתי לכם אז, עשיתי את הכל
כדי לעבור ממבשרת, אולם הדבר לא היה

בחשבי להישאר במבשרת כל ימי חיי,
שיפרתי את דירתי בצורה נאה ונוחה.
הסוכנות הבטיחה את דירתי למר דבח
סעיד, שהסכים לשלם בעד השיפורים בדירה
ובער העצים והנפנים שנטעתי לפני 3
שנים. כשעמדתי לצאת ממבשרת, התברר
שלמרות כל ההבטחות של מר גוזלן, פקיד
הסוכנות, נמסרה דירתי למשפחה אחרת
בשם לוי, שאינה רוצה לשלם כלום.
המשפחה הראשונה מונה שש נפשות,
והמשפחה השניה רק חמש. אם כן, מרוע
השינוי הזה? כי אשת לוי שברה מקל
לשלוש חתיכות על ראש נוזלן, קרעה לו
אח חולצתו, וזה בתור אוטובוס מלא נוסעים.
אני, שמעולם לא צעקתי והתנהגתי
תמיד בצורה מוסרית ובאדיבות, כאיש
טחונד, מנורש כמו פושע, ואלה ששוברים
מקלות על ראשים מקבלים את הכל.
...כשדרשתי פיצוי עבוד העצים שנטעתי
בשטח מסביב לבית, אמר לי פקיד
הסוכנות :״זה לא עניינינו! השאיר אותם
או תעקור אותם!״
אלי גולן, מבשרת ירושלים

הארי ב אלפונ ט א
ולהקתו
תל־אביב: ב״היכל התרבות״ 8 .7 ,4 ,3לספטמבר
ירושלים: ב״בניני האומה״ 5.9
חיפה: ב״ארמוף 6.9
כרטיסים: ת״א: כנף, רוקוקו, לאן, רדיו־אוניון, כרטיס.
ירושלים; ש. כהנא• חיפה: נובה. גינצבורג־יובל

זרוק אותה לרבנים

לא איכפת לי שידפקו את השחורים, ש-
ירכאו את המיעוט הערבי. אפילו שתקום
דיקטאטורה בישראל לא איכפת לי. לגבי
אין זה משנה.
אני נמנית עם הציבור הדפוק, המדוכא,
המשועבד וחסר־זכויות־האנוש לחלוטי! בארץ.
אומנם איו זה ציבור חסר־אונים. הכוח
בידו, אם ירצה ויידע להשתמש בו, להפיל
כ? דיקטאטורה: זהו ציבור הנשים הנשואות
והאמהות בישראל.
קואליציה באה וקואליציה הולכת, וכולן,
בול? הנשים שבכנסת, הפקירו אותנו וזרקו
אותנו לרבנים. בתי־הרין הרבניים נוהנים
בנשים גרוע טבבהמות.
אינני מגזימה. באפשרותכם לחקור ולחשוף;
ואם נם אתם בוחרים להתעלם מצד זה
של החיים בארץ, הרי מצדי אטשיד לקרוא
את ״העולם הזה״ ולבסוף להפטיר: נו, מה
זה נוגע לי, בעצם?
א. קריתי, חיפה

המאריירה של כרים

כמזכיר הפועל תליאביב, הרשו נא לי
להכחיש בשאט-נפש את דבריכם בקשר
לצבי ברים והמאמן
שמילוביץ (העולם
הזה .)1194
החבר ברים לא
מונה לוועדה הזמנית
על־ידי מרכז
הפועל, כי אם על־ידי
הפועל ת?-אביב.
כשהוצע לו על-ידי-
נו להיכנס להנהלה
הקבועה של אגוד
תנו, סירב בכל תוקף;
ורק לאחר פגישות
כספר נאות
ברים להיכנס לפעילות
בהפועל הל־אביב
לתקופה של
שנה.
ברים
. ..לדעתנו אין המאמן
שמילוביץ נופל בכושרו ממאמנים
זרים המובאים ארצה, ומסירותו היא שם
דבר. הכתבה ניזונה מרכילות המצוצה מן
האצבע.
מ. מיברג, סזניר הפועל,
סניף תל־אביב
העולם הזה נשאר נאמן לכתבתו, שהתבססה,
בין השאר, על דברים שנמסרו לו
על-ידי שחקני קבוצת הפועל תל־אביב.

שערות? שערות בעיות
וכל אלה שיש להם בעיות
5011001.
ץיסססס־ ד ^ןזשס

**א*1 1.0.x701019 דד*ק 172ז
X071 >4, ^407100^191X3ץ
מ - 1ן0

£4x074 ^׳>1^01X07^} £70)0*107 0) 077771X1019^801

7׳0)0^0710

ץ \ 11ב 1960 .1 4

^16x. 8116171
) 0 0־ 5 ) 1ז ש 810ג 11 קנ 2 ,

1 *01

401־1

.צ 4ל ־0 0 *11
[2110) 08 , £1*2)1 3־ 0111ץ 866111£ח6 8 1 6 )1 1־ 01x1)1 111)160)1 60 171) 61׳*> 1

־ £07*6311ץ00 63^0 1186)1 8110068811111ץ 131־83X71)216 0£ )66 7X121)61

.ססץ 0771־ £7ז )6 6־ג171§ £11־ 6 6 * 1ס ) )1־ 31״>־1 8 6 *111 6 6 100101713 £07
8 .־70X17 1117־7 ) 1־ ¥ 6 1

.ם 101), *4.־1)7גנן)2׳607x1318 8 . 1׳ 1־1

דע לך שבמכתב הכ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת בארצות
הכרית ,,הרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הביאוקוסמטיקאי, אלכם רובין, בעל המכון
רוכינם־קוסמטיקוס, תל־־אכיב, רה׳ פינסקר ,2טל.22128 .
חיפה, הרצל מס׳ .1

גם לך כדאי לפנות אליו.

תצפית

במדינה
כל הזכויית שרייית

העם

• מדברים על גביית 100 אלף! לירות נוספות של מסים,
כשנההק רו ב ה. אחרי שהאוצר לא הצליח לגבות את כל ההיטלים והמסים
האחרונים, מסתמנת ההחלסה להשיג את הסכום הנוסף בעיקר באמצעות
מסי עקיפין, שיוסלו על שורה ארוכה של מיצרנים.

גמאל לא נגמל
פצצה שהתפוצצה באחת מערי אר 7
ישראל הזכירה השבוע לאזרחי ישראל כי
המאורעות הגדולים אינם קורים רק בקונגו,
בקובה, בארצות־הברית או בסין•
ברבת־עמון, בירת ארץ־ישראל הערבית,
נקטל ראש־ממשלת ירדן (ראה מסגרת בעמוד
.)7מותו היה אזהרה לכל מי שהיש־לה
את עצמו כי הדינאמיזם של התנועה
הלאומית הערבית הגיע לקיצו, וכי יציבות
חדשה מקפיאה את הסטאטוס־קוו.
במשך כמה חודשים שקד גמאל עבד
אל־נאצר על שמריו• הוא נחל ניצחון פנימי,
כאשר הסובייטים החליטו לממן את כל
בניית הסכר הגבוה באסואן. באפריקה
הכושית השיג ה׳שג גדול נוסף (ראה ה־נידון<
.אך בחזיתו העיקרית — החזית

• אין לצפות לפעילות רצינית מצד הועדה הבינמפלגתית
להגנה על שיטת הבחירות הקיימת, עד אחרי החגים. המגע
המוקדם מבטיח, עם זאת, ני עם נמר פגרת הכנסת ייעשה מאמץ מלוכד
נגד נסיונות מפא״י, אשר ייתכן שיצליח.

• חלק חשוב ממשפט אייבמן יוקדש לחשיפת ארגונים
ומנהיגים אנטי־יהודיים הקיימים עדיין ברחבי העולם. העילה:
חקירת אייכמן לא רק הודות מיבצעי ההשמדה, אלא גס ביחס לתוכניותיו
לחיסול יהודי העולם כולו, נעזרת אירגונים ואנשים שחלק מהם קיים גם
כיום מתון כן, ייתכן שתתגלה זהותם של האחראים לגל האנטישמיות
וציור צלבי-הקרס מלפני חודשים אחדים

ויליאמם פולברייט עשוי להיות שד־־החוץ הבא של

״טור 2ץ צת רהערוגז, ב ב2ן ט\1ז
ארצות הכרית. הסנאטור הדמוקראטי, שעורר תדהמה במשרד־החוץ הישראלי
כאשר הפך הדובר העיקרי לפיתרון בעית־הפליטים, הוא עתה בעל
סיכויים רבים לקבל את המינוי במקרה שגיאק קנדי יזכה בבחירות. אם כן,
עשויה בעית־הפליטים לעמוד במרכז בעיות המרחב בשנים הקרובות. פיתרונו
המוצהר של פולבר״ם, שאינו מקובל על שום גוף בישראל מלבד. הפעולה
השמית״ — החזרה הדרגתית מת כננת של כל הפליטים הרוצים לחזור. עבד
אל־נאצר והמלך חוסיין כבר נתנו בחשאי הסכמתם לפיתרון זה.

הלאומית הערבית — הגיע לשלושה מחסומים:
עיראק של קאסם, תוניס של בור־גיבה
וירדן של חוסיין.
תנועה כמו זו של עבד אל־נאצר אינה
יכולה לדרוך במקום לאורך ימים. היא
חייבת להתקדם — כי אחרת צפויה לה
נסיגה• באופן טבעי פנתה נגד החוליה החלשה
ביותר של הקואליציה היריבה:
המלך חוסיין•
כשורה כתוך פצצה. למראית-עין,
לא היתד. ישראל מעורבת במאבק. אולם למעשה
היה המצב הפוך• הממשלה, המשליכה
את יה,בה על המערב, מעוניינת באופן
חיוני בקיום משטרו של חוסיין, המפורר
את המחנה הערבי על גבולותיה.
מיעוט קטן אך בעל השפעה גוברת בחוגים
החושבים המצומצמים, טוען, לעומת
זאת, כי במוקדם או במאוחר תצטרך המדינה
למצוא דרך אל התנועה הלאומית
הערבית, להתפשר עם מנהיגה המוכר.
כך או כך, ההתפוצצות שהרעידה את
ירדן, כללה בשורה גם לישראל.

• בעיות הנפט עלולות להעסיק בקרוב את מדינות ערב
יותרמכלב עי האחרת. החידוש: הופעת הנפט הסובייטי כמתחרה
רציני ביותר לנפט הערבי בשווקים רבים, במחירים זולים יותר. הדבר יכריח
את חברות־הנפס המערביות
לתביעה נמרצת מצד הערבים
את ירידת הכנסות־הנפט של
חריפים, כולל איומי החרמה

להוריד את מחיריהן אף הן — דבר שיגרום
להעלות את האחוז שלהם ברווחים, כדי למנוע
ממשלות ערב. על רקע זה ייתכנו. סיכסוכיס
ערביים.

• הממשלה תתבקש להכריע במחלוקת שפרצה בין שר
הפיתוח המפ״מי מרדכי בנטוב, לבין שר התחבורה של
אחדות־־העבודה יצחק בן־אהרון. בנטוב יאשים את בן־אהרון בחבלה
זדונית בתוכנית ייצוא הפוספטים למזרח, אחרי שהעלה את דמי השירות

שיטת הבחירו ת

בנמל אילת. את המחירים הקודמים קבע בנטוב כאשר נמל אילת היה נתון
עדיין למרות משרדו.

״לא נוומוד דום!״

• שוחרי הטבע כישראל: היכונו לסערה חדשה. בקרוב
יוודע על האפשרות שאחד הנופים המרהיבים ביותר בארץ יושחת. המקום
המיועד לפורענות הוא וואדי מפורסם בגליל, אשר תה״ל עומד לבצע בו עבודה
גדולה, בקשר לתוכניות פיתוח מקורות המים א ת הנוף אפשר להציל על־ידי
שינוי בתוכנית העבודה, שיסתכם ב־ 200 אלף לירות.

• קיימים כל הסיכויים שמאמן הכדורגל הישראלי הצעיר,
יצחק (״צוואנציג״) מגדלוכיץ, יצא כעוד חודשים אחדים
לספרד. מטרת הנסיעה: לאמן את קבוצת הנוער של ריאל מאדריד.

הכנסת היתד, בפגרא. אולם מאחורי הקלעים
נמשך המאבק בעד ונגד שינוי
שיטת־הבחירות. במערכה הנגדית תפש ח״כ
חרות, יוסף שופמן, התעשיין הממולח ו־שופע־ההומור,
מקום מרכזי.

השבוע נתן ח״ב שופמן את ה ראיון
הבא לחוליית ״העולם ה מר
שופמן, מהי מהותו של הוטד הפר־לאמנטרי
להגנת שיטת הבחירות היחסיות־ארציות,
שהוקם ביוזמתן 7

זה החל מזמן. הוזמנתי על־ידי הוועד
של יגאל ידין להשתתף בוויכוח פומבי אחד.
כבר אז ראיתי את כל חוסר־ההגיון שבעובדה
כי אנו נותנים להם ליצור מצב־רוח
בקהל, כאילו הם בעלי דעה שקולה, והיתר
לא מראים שום יוזמה.
לפני ארבעה חודשים התחלתי לדבר עם
סיעות אחרות בכנסת, שאסור להשאיר את
השטח פרוץ בידי ילין, ושיש להוכיח שכל
הסיפורים, שהעניין נמצא בכיס שלהם, אינם
אלא עורבא פרח.
מה היתה התגובה 7
האישים אליהם פניתי התיחסו לעניין
בסימפאטיה. הידיעות בעתונות על היוזמה
לפעולה נגד בחירות איזוריות־רובניות
כבר שינו את הגישה הפאטאליסטית, הכחישו
שהכל כבר אבוד,
מת נתן דחיפה ליוזמתן 7
השמועה שהופצה על־ידי מפא״י, כאילו
יש לה בכל הסיעות אנשים אשר את קולותיהם
היא יכולה לקנות או למשוך. הבינותי
אז שאפשר יהיה לקבל את עזרת הסיעות,
להוכיח שהשמועות אינן נכונות.
הכוונה היתה לוועד פארלמנטרי בלבד?
בשיחות הדגשתי שהוועד צריך להיות
דווקא ועד בינפארלמנטרי, ולא ועד אישים.
מדוע 7
משום שיש להזים את השמועות הללו.
יוקמו שני ועדים — האחד פארלמנטרי והשני
ציבורי. אך זה דבר טכני. אני עצמי
בעד משיכת רוב אנשי־הציבור ממדרגה
ראשונה. אך העיקר, כרגע, הוא לשוות
לחיעד אופי פארלמנטארי, כדי לבלום את
נסיונותיה הקוויזלינגיים של מפא״י.
אגב, עם כל הכבוד ליוזמתו של מר אורי
אבנרי, כשהופיע מאמרו בענין זה כבר
ניהלתי שיחות• כששוחחתי עם ח״כ יעקב
חזן ממפ״ם, הוא אמר ששמח כי קיבלו
החלטה במפלגתו לפנות אלי, ולהפגישו אתי
בעניין זה. למעשה יצאה, בכנסת, היוזמה
מצדי.
לאיזה שלב של גיבוש הגיעו שיחותיך
הבינפארלמנטריות?
למעשה הוועד הפארלמנטרי הוקם. בימים
אלה תתקיים הישיבה המעשית הראשונה שלו.
צעדי הבא יהיה משיכת אישים ציבוריים
לוועד מקביל• אני משוכנע שנוכל לרכוש
בשביל ועד זה לא פחות פרופסורים, רו פאים,
סופרים, מהנדסים ועתונאים מאשר
ועדת־ידין. יתכן שלא נצליח לגייס אלופים
של הצבא, אך מלבדם נוכל למשוך את כל
החוגים הקוראים לעצמם, בצניעות ובענ־וותנות
מופתית ,״אנשי־רוח״.
האם כל צמרת חרות מאוחדת מאחוריי
יוזמתן 7
היו לנו שתי ישיבות־מרכז, בהן הביעו
שני ח״כים שלנו, וחבר מרכז אחד, את
הסברה שיש טעם, בשבילינו, להצטרף לפעולה
למען הבחירות האיזוריות. אך לאחר
ויכוח ממושך ומפורט מאוד, החליט
המרכז נגד דעה זו, וקיבל החלטה להקים
ועדה שתעיין בצורך ובאפשרויות תיקוך
שיטת הבחירות הקיימת.
החלטה זו נתקבלה פה־אחד על־ידי ה סיעה
בכנסת וחברי המרכז• הם גם יודעים
על יוזמתי, כי הרצאתי על כך בישיבת הסיעה•
לא הושמעה התנגדות מצד אף אחד
מחברי הסיעה.
ומה הסיכויים 7
כל סיפורי מפא״י על אוהדי השיטה ה־איזורית־רובנית
בסיעות אחרות מתאזנים.,
לפחות, על־ידי אנשי־מפא״י המתנגדים לשינוי
אבל אנשי מפא״י לא יצביעו נגד שינוי
השיטה המוצע על־ידי בן־גוריון.
אם כל אחד מהם היה רשאי להצביע
לפי מצפונו, זה היה מתאזן. אבל למעשה
הם דורשים שאחרים יצביעו לפי מצפונם
ואילו הם לפי צו מגבוה• לאידיליה כזו
של ימי־המשיח טרם הגענו• אם קיימוג
משמעת מיפלגתית — אין שני קני־מידה.
האס אתה מאמין באפשרות של קנייוד
ח״כים 7
לא. איני חושב שמפא״י תציע כסף למי שהו
להצביע כך או אחרת.
יש דוגמות של עזיבת חברים. כד״ר׳
בנימין אליאב.
אז מה 7במפא״י מחזיקים אותם בקרן-
זוזית. מפלגותיהם שוב לא יבחרו בהם,
ואם מפא״י תדרוש באיזורי־ההצבעה הנד
(המשך בעמוד <6
* ד״ר אליאב־לובוצקי, מראשי הצמרת
הרביזיוניסטית לשעבבר, הצטרף למפא״י ענו
קום המדינה, מכהן עתה כקונסול ישראל
בניו־יורק׳
העולם הזה 1197

טפי רבים מאזרחי ישראל, היתד, זאת ידיעה מד/הימה•
הממונה על השגרירות הישראלית בקונגו גורש
מוועידת שרי־החוץ האפריקאיים בליאופולדוויל, בירת קונגו,
בה נוכח כמשקיף.
הפנים הדיפלומטיות של ישראל כבר רגילות לסטירות־לחי
אפריקאיות. ישראל הוחרמה כמה פעמים במסיבות
הנציגים האפריקאיים באו״ם, אליהן הוזמנו נציגי כל שאר
הברות הא! ״ם. משקיף ישראלי גורש מוועידה אפריקאית
שנתקיימה בקונאקרי, גיניאה. ישראל הושמצה על־ידי צירים
ממפלגת הממשלה בפארלמנט של גאנה.

אולם הפעם היתה סטירת־הלחי הרכה יותר
;מכאיבה.

מי יעזור לנו להבריח את האו״ם לפעול למען
אחדות קונגו?
מאקרה ומקונאקרי באד, התשובה: אנחנו!
מקאה־ר באד, קריאה מהדהדת: הננו!

ירושלים התעטפה כשתיקה.

שתיקה עמוקה, שזעקה לשמי אפריקה.

* 6פני ימים מעטים השמיע ראש ממשלת ישראל
/פסוק נבון מאוד. הוא בישר לבאי וועידת־רחובות בי
המאבק בין העמים הנחשלים לבין העמים המפותחים חשוב
יותר מאשר המאבק בין המערב לבין הגוש הקומוניסטי.

כי קונגו, בר היה נדמה לרבים, חייבת לנו תודה. האם
לא הצילו רופאים ישראליים את תושבי קונגו ממגיפות
ממאירות? האם לא היתד, ישראל הראשונה שהציעה מי־לגות
לתלמידים קונגואיים? האם לא שלחנו את שר־האוצר
שלנו, האיש מס׳ 2בממשלה, לטכס עצמאותה?
עוד לפני שלושה חודשים היתד, השפעתו של נשיא רע״ם
והנד — ,מעשר, י .מחפיר זה. ולא חשוב אם גורש הנציג .
באפריקה הכושית מצומצמת מאוד. גם קוואמה אנקרומה
הישראלי לבדו, או שגם יתר המשקיפים נתבקשו לצאת
וגם סקו טורה חשדו בו שהוא מנפה להפוך את עצמו
׳כדי לרכך את המכה.
לקיסר הבלתי־מוכתר של היבשת. בקונגו, ארץ שסבלה במשך
חשוב רק זה: הנציג המצרי דרש לסלק את
דורות ממסחר־ד,עבדים הערבי, היה פופולארי עוד פחות.
הישראלי. נציגי כל היכשת הסכימו לכף,
אולם הגיון המציאות המדינית מסוגל לשנות במהרה
בצורה זו או אחרת.
סנטימנטים מסוג זה. מואיז צ׳ומבה, קוויזלינג •הבלגים,
זהו סימן־דוך במיצעדנו האפריקאי. הבה נעצור ונשאל:
הכריז על פרישתו. כסף בלגי וכידונים בלגיים ביצרו את
מדוע זה קרה?
מעמדו. תחנות־ד,שידור של המערב נתנו לו גיבוי ללא־סייג.
האוי׳ם, בו שולט עדיין המערב, סירב להתגייס למען

ן ף< ראיט וראשונה, מסתבר כי ד,פתנו במקצת בר,ע־מיגור
המשטר הפורש. יתכן כי הדבר גם לא היה רצוי. איש
^ רכת התפקיד ההיסטורי של הרופאים הישראליים. ההפלא
ישיש לקראת תקדים, שיאפשר לרוב באו׳׳ם להתערב
במאבקים פנימיים של מדינות־חברות•
רזה נבעה מכוונות טובות. אזרחי ישראל רצו להאמין כי

כמאבק השני יכולה (וחייכת) ישראל להיות
ניטראלית. אין היא יבולה להיות ניטראלית
כמאבק הראשון. הדבר פשוט לא יינתן לה.
לכף ידאג גמאל עכר אל־נאצר.

יש בכוחם להציל עם נחשל מפני סכנות איומות• הם רצו
להאמין כי בעוד האחרים ממטירים סיסמאות עקרות, הנה
מביאה ישראל ישועה בחזית שכולה אנ,שית, כולה חיובית.

אולם מסתבר בי אזרחי ישראל הלכו גם
בשטח זה שולל אחרי תעמולת־הזוועה הבלגית
ששלטה בעתוניהם.
הם השבו כי כל הרופאים הלבנים נשחטו או ברחו, וכי
כל האחיות הלבנות נאנסו או נמלטו• היה נדמה להם כי לא
נשאר אף רופא אחד וכי קומץ הישראליים בא כגואל.
אלא שהמצב פשוט לא היה כך. פרט למקומות מעטים,
לא ברחו הרופאים הבלגיים והאחיות הלבנות. זעם המוני
קונגו, שהופנה כלפי הקצינים הפלאמיים והפקידים הבלגיים,
לא פגע ברופאים וכאזרחים אחרים. גם בבתי־החולים שננטשו
על־ידי הלבנים, נשאר הצוות הקונגואי המנוסה, ששלט במצב.

אין ספק בי הרופאים הישראליים הוסיפו
תרומה לקיום התברואה הקונגואית. כארץ
כה יש רופאים בה מעטים, כל רופא מוסיף.
אולם התפקיד היה עד אין שיעור פחות דרא־מתי
מכפי שנראה בתל־אכיב.
ואפילו היה המצב שונה, אפילו היו הרופאים הישראליים
נראים כמלאכי־שרת וכגואלי־ד,מונים, האם היה הדבר משנה
את המצב? האם יכלה תרומה הומאניטארית זו להשפיע על
היחסים הפוליטיים, כפי שקיוו אנשי משרד־החוץ בירושלים?
לפני דור נהגו התועמלנים הציוניים להצביע על התועלת
הרבה שמביאים רופאי קופת־חולים לפלאחים בכפרים הערביים
הסמוכים. הם האמינו בכל הרצינות כי התועלת
הרפואית או החומרית שהם מפיקים מן ההתיישבות
הציונית שקולה בעיני הערבים כנגד שאיפותיהם הלאומיות
החיוניות. הרבה דם נשפך עד שאותם תועמלנים הבינו —
מאוחר מדת — כי שום אדם אינו מוכר את שאיפתו לחדות
לאומית תמורת הרכבה נגד אבעבועות.

לקח זה יפה גם לגבי קונגו.
* 1אשר רוצח משולהב שם סכין על צווארו של
אדם, אין דעתו של זה פנויה לטפל ביבלת על רגלו.
זה מצבה של קונגו.
המדינה החדשה לוחמת על עצם קיומה, בתנאים קשים
אף מאלה שעמדו לפני מדינת־ישראל הצעירה בתש״ח.
אוייב אויר — הקולוניאליזם הבלגי — הצליח לקרוע ממנה
את חבל קטאנגה, אשר בלעדיו אין קיום לקונגו כולה.
גם בכל שאר חלקי המדינה בוחשים סוכנים זריזים בקלחת,
מעודדים ראשי־שבטים נחשלים וצמאי־שררה לקום נגד הממשלה
הלאומית
זוהי מלחמה לחיים ולמוות — וקומץ האנשים הנאמנים
וחסרי־הנסיון, המהווים ברגע זה את הלאומיות הקונגואית,
יודעים זאת. אין הם שואלים: מי שלח לנו רופאים? מי
מוכן לתת לנו אשראי לטווח ארוך? מי יקים לנו את בנייני
הממשלה? מי יתכנן את החקלאות שלנו?

הם שואלים: מי יעזור לנו להציל את קונגו
מידי הקולוניאליזם הבלגי? מי יעזור לנו לכבוש
בכוח הנשק את השטחים הפורשים?

קונגו היתד, זקוקה לחיילים כדי לתכנן את הפלישה
לקטאנגה — או לפחות לאיים בה. הם לא יכלו לבוא
מברית־ד,מועצות, כי הדבר היה גורם למלחמת־עולם. הם
יכלו לביא רק מארצות אפראסיה.

לגאנה ולגיניאה אין כמעט צבא. על תוניס
ואתיופיה אי-אפשר לם מוף כמאבק אנטי־מע
רבי. על בן נראה גמאל עבד אל־נאצר כמושיע.
יש לו צבא. יש לו נשק חדיש. יש רו מטוסים.
הוא הציע הבל, ללא הגבלה. נגד צבא מבוטל
כמו זה של קטאנגה, זה היה די והותר.
ישראל, כמובן, לא הציעה דבר. היא שתקי״ וקיוותה
שישכחו אותר״

^*טך כמה ימים נוצר מצב עדין מאוד. עד שהם-
) 40 כים דאג האמרשילד להטיס את חיילי רע״ם לקונגו
במיסגרת האו״ם, היה נדמה כי יהיה צורך לגייס את
מטוסי רע״ם וגאנה לביצוע ההטסה. חיל־האויר של גאנה
כפוף למדריכים ישראליים. נתעוררה השאלה: האם יטיסו
הישראליים את חיילי רע״ם, הנמצאים (לדבריהם) במצב של
לוחמה עם ישראל?

פארדובם זה מדגים יפה את מצבה של ישראל
כלפי אפריקה. הוא לא נעלם מעיני עבד
אל-נאצר, וגם לא מעיני אנקרומה. ככר למח רת
היום הודיע ראדיו קאהיר כי גאנה החליטה
לסלק את המדריכים הישראליים, להחליפם
במדריכים מצריים.

אם נכונה ידיעה זו אם לאו: זוהי פשיטת־הרגל של
הניטראליזם הישראלי כלפי אפריקה. מי ששולח מדריכים
צבאיים לגאנה, מוכרח להיות מוכן לפעול בהתאם לקו
המדיני של גאנה, שהוא אנטי־אימפריאליסטי. אחרת צפויים
המדריכים לגירוש. וכאשר מגרשים מדריכים צבאיים, סופם
של המדריכים החקלאיים להיות מסולקים אף הם.

אי-אפשר להיות כעד צ׳ומבה וכעד לומומ־בה.
אי אפשר להיות פופולאריים גם בבריסל
וגם כליאופולדוויל.

ומכה ולומומכה אינם שני אנשים. הם שתי תו־פעות
כל־אפריקאיות• לכל עם אפריקאי יש הצ׳ומבה
והלומומבה שלו. בכל מדינה חדשה או עתידה נערך
המאבק בין הקוויזלינגים שטופחו על־ידי השליטים הקולוניאליים
לבין המנהיגים הלאומניים החדשים, בין סנגאל לסודן.

לאחרונה מתרבות כישראל הפנים האפרי•
קאיות. ועידת-רחוכות יבלה להתגאות כאוסף
ססגוני של עסקנים שחורי-עור. מי הם היו?
האם היו צ׳ומכאים או לומומכאיש?
המנהיג הבכיר היה האב סולבר יולו, הרודן של קונגו
הצרפתית־לשעבר. יולו הוא צ׳ומבה אף יותר מצ׳ומבה,
אויב אישי מושבע של לומומבה שכנו, בעל אוריינטאציה
מוחלטת על צרפת.
שני בדרגה היה סגן ראש ממשלת צ׳אד, ליזאט. הוא
כל־כך פרו־מערבי, שסולק מתפקידו עוד בזמן ששהה בישראל.

היו כרחובות גם אפריקאים מפיג אחר,
מדרג נמוך יותר• אף ככר מסתמן קו ברור:
ככל שמדינה אפריקאית היא אנטי־קולוניאלית
יותר, כן היא מתרחקת מישראל. הדוגמה:
גיניאה. וככל שמדינה אפריקאית נתמכת
יותר על־ידי המערב, כן יחסיה עם ישראל
הדוקים יותר. הדוגמה: ליכריה.
מי שמאמין כי אנשים כמו צ׳ומבה יחזיקו מעמד באפריקה.
יכול להיות מאושר ממצב זה. אך מי שיודע כי
שנותיהם גדפורות, וכי העתיד שייך ללאומנות האפריקאית,
חייב לראות את המצב בחרדה עמוקה.

ך* כים האנשים בצמרת ישראל, ובייחוד במשרד!
החוץ, הרוצים בכנות להכות שורשים באפריקה. אך
נדמה כי איש מהם אינו מוכן לשלם את המחיר: ההינתקות
ממערב אירופה, מן המחנה הקולוניאליסטי, מצרפת, ואולי
מן המערב כולו.

מי שאינו מוכן לשלם את המחיר הזה, מו־טכ
שיפסיק להשלות את עצמו.
כי אז חבל על כל אגורה שתושקע באפריקה. חבל
על כל נסיעה של שר• אם לא תשלם ישראל תשלום זד״
סופה לאבד לא רק את קונגו. סופה לאבד גם את גאנה,
המייצגת את ממשלת קונגו בישראל. סופה לאבד את צ׳אד,
את ארצו של יולו, את ניגריה, את מאדאגאסקאר, את
ליבריה — כאשר תחול התמורה הלאומית הבלתי־נמנעת
בארצות אלה, במוקדם או במאוחר.
עוד לפני חודשים מעטים צייר בן־גוריון באירופה תמונה
מלבבת של ישראל הקטנה, המהווה גשר בין המערב לבין
אפראסיה, ששריה יכולים ללחוץ ביום א׳ את ידי המלכה־האם
הבלגית, וביום ב׳ את ידי לומומבה. כאשר הופיע
הצנחן המצרי הראשון בנמל־התעופה של ליאופולחזיל,
חלפה אשלייה זו, עם הרוח.

הכחידה היא אכזרית. אך אץ מנוס ממנה.

במדינה

לפזז שבה זזגפשית
הנושא ככל
הברה משכילה
ד ע גם אתה
על מה מדברים

כשבקרתי לאחרונה את ידידתי רותי, הופתעתי ביותר כשהגישה לי, בביתה,
ספל אספרסו מהביל וריחני. מששאלתיה לפרטים, ענתה לי בחיוך שכנראה איני
מעודכנת במוצרים החדישים של התעשיה הישראלית, כי גם לבעלה במשרדו
וגם לגיסה. בבית החרושת שלו כ לם משתמשים להנאתם במב נת אספרסו
איטלקית; המי׳ צרת עתה בארץ על־ידי ״אלקטרו־נוע״ ,ושמה ״אספרסץ״.
לפי בקשתי, הראתה לי את מכונת ״אספרסון״ ,הקטנה בסימדיה והנאה
בצ רתה, והדגימה בפני את דרך הכנת הקפה. אופן הכנת האספרסו הוא קל
ופשוט ביותר, ולא זאת בלבד, אלא שת,ך כמחצית הדקה, היו מכנים לפני
שני ספלי אספרסו משובחים.
כדי להרגיע אותי, הוסיפה רותי ואמרה, שלא רק מחיר מכונת ״אספדסוך
ה א נוח, אלא ה׳ צאו ת ההחזקה הן אפסיות. היא אפילו חישבה את התצרוכת
המדויקת של חשמל להכנת שני ספלי קפה — בסך הכל שליש האגורה•
כשעזבתי את ביתה, ידעתי מיד מהי המתנה אותר, אבקש מבעלי ליום
הולדתי הקרוב: מכונת ״אספרסץ כמובן.

אנגלית • צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בבידדם * ק ד ׳ מ ה ״ ת א, גן־יהודה ,74 סל.20314 .

סרט מותח ומרתק במיטב
המסורת הבריטית על רקע
בעיית הגזע, באור ימינו
אל תגלו לחבריכם
את זהות הרוצח !

אנו פותחים :
• קורסים ואולפנים נוספים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (ת83110ח6׳\ת 0הלמודים בבל שעות הבוקר והערב.
0אולפניות לתלמידי כתי־ספר גומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למת: ילים) לביסוס הידיעות והכנה לבחינות ו״בגרות׳••
(;=נאס .47א 141£י£5 1{£פ ^ 1מ)5
ע״י מורים מעולים
פרט־ם והרשמה: מ־ 8עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרס ליום ו),

החל ממוצ״ש 27.8.60
פילם

(המשך מעמוד *)
שוערים להצביע עבורם, יש ודאי עסקנים
מק׳מיים. אין כל ערך להבטחה כזו.
לכן לא ירכשו, לדעתן, קולות מסיעות
אחרות?
אין סיכוי לכך, כי אין להם במה לקנות.
בכסף — איני מאמין ; ולהבטיח מקום בכנסת,
אין באפשרותם להבטיח.
מח יהיה אס מפא״י תשתמש בהצעתכס
בכנסת, ותדרוש מישאל־עם על שינוי שיטת
הבחירות?
הבע יה הועלתה על־ידי עקיבא גוברין
ממפא״י, בעת ו• כוח פומבי, בשחרית־ייי׳זית
מטעם עירית חיפה. כאן יש שתי בעיות!
אגודת ידין, אין לח שיטת־ב״׳ו וו; קונקרטית
להציע• גם מפא׳•י מגמגמת קצת
כששואלים מה צריכה להיות השיטה החדשה
בדיוק.
מישאל לא יכול להיות, מי בעד ומי
נגד שינוי׳ .,הדבר היה מזכיר את מעשיו
של הרשלה מאוסטרופול, ששאל ,.מי רוצה
לאכול חמין לאחר התפילה?׳• וכאשר התאספו
כל מ׳חכי־הפי״כר. ליד בית! ,אמר :
,יפה, כעת אני יודע מי רוצה לאכול
חמין.״
למישאל ברוח זו נתנגד בכל תוקף• אם
מישאל־עם כשר — הוא חייב להיות כשר
כחלק מחוקת־יסוד. את זה דחו, לא קיבלו
את הצעתנו. אם היא כשרה בכלל, אפשר
לברר אם להשתמש במ׳שאל־עם בעניין
זה או לא. אר אם היא פסולה
זלבעיה השנייה?
מישאל־העם חייב להיות קונקרטי. לא
בעד שינוי מופשט, אלא בעד שינוי מוחשי,
מסויים.
ואס יהיו מוכנים לפעולה קונקרטית כזאת

ז׳בוטינסקי העלה לא פעם משל על
גנראל צרפתי אחד, לא מחוכם ביותר,
שניכנס לחדר־האוכל בשעת־לילה והבחין
בגנבים• כשהגנבים ראו את בעל־הבית, הם
שרו את המארסייז, הימנון צרפת. הוא
עמד דום, והם הצליחו להימלט.
אנו לא נעמוד דום בעניין המישאל, אם
הוא בא רק בתור מלכודת לשינוי שיטת־הבחירות,
על אף הסכמתנו למישאלי־עם.

מנגח!
המנהל קורא עתון
הופיעה סדרה חדשה

ספרי כיס
ממיטב הספרות העולמית

כל ספר חוויה
מרתקת
כל ספר לירה
אחת

להשיג בכל דוכני העתינים
וחנויות הספרים

מחלקת הדרכונים של משרד הפנים ב־תל־אביב
היא מחלקה עסוקה מא ד. בכל
חדר עובדים הפקידים בקדחתנות, כדי לספק
את דרישות האזרחים המבקשים לנסוע,
ובפרוזדורים ממתינים תורים הסרי־סבלנות.
רק אדם אחד בכל הכוורת הפקידותית הזו
אינו עובד: זהו אברהם זילברברג, מנהל
שירותי העליה וההתאזרחות במחוז תל•
אביב.
מדי בוקר הוא מופיע במשרדו, מתיישב
ליד שול,זן-ר.כתיבד. הנקי מניירות — ופותח
את עתון הבוקר. אין ידיעה אחת שאינו
משנן אותה. זמן לקרוא יש לו למכביר.
כי איש אינו נכנס לחדרו, איש מהפקירים
אינו מפנה אליו אזרחים או מביא לו
עניין לטיפול. הם פשוט מחרימים אותו.
לא פעם, כאשר מבקש מישהו את זילבר־ברג
בטלפון, משיבה המרכזנית. :אדון
זילברברג איננו*.
מתן ןרמים מקיומו. בקיץ שעבר הכריזו
עובדי המחלקה שביתה נגד מנהלם.
,אי־אפשר לעבוד איתו!׳• טען או ועד העובדים•
התלונה: הוא יורד לחיי עובדיו,
אינו מוסר סמכויות בידיהם, מתאכזר לאזרחים,
פוקד על עיכוב הדרכונים גם אחרי
שהם מוכנים למסירה, גורם לריבוי התורים
והסבל.
מונתה ועדה שחקרה את התלונות, הזז•
ליטר, כי על המנהל לעזוב. הוצעו לו הצ־עות־פשרה
רבות, אך הפקיד הוזתיק דחה
את כולן. לבסוף הסכים לצאת לחופש.
לפני שלישה חודשים ניכנס לעבודה כממלא
מקומו מאיר כהני. מן הרגע הראשון
זכה לתמיכה בלתי־מסוייגת מצד העובדים.
התורים נעלמו, הטרוניות חדלו כמעט להישמע
במסדרונות. תפוקת הפקידים עלתה
לאין ערוך: הם רצו להוכיח שבהני מסוגל
לנהל את המחלקה, להבטיח כי מינויו ייהפך
מינוי קבע.
הם לא העריכו כראוי את עקשנותו של
זילברברג. לפני שבוע נסע הפקיו המוש־בת־מאונס
לירושלים, דרש כי השר שפירא
יחזירו מיד לתפקידו הקודש. משלא נענה,
הכריז שביתח־שבת שנמשכה שלושה ימים.
עד שהעלה על דעתו אמצעי פשוט: הוא
מזר למשרדו״ התיישב ליד שולחן הכתיכס

זממי וקמ 7

שלו. כאשר הופיע כהני כעבור שעה קלה,
ראה כי המקום תפוס בידי הבוס הקודם.
מאז מצפים שני הצדדים להכרעת נציבות
המנגנון. בינתיים מוקף המנהל בחומת התעלמות
עובדיו מקיומו.

הפצצה קטלה את ואש הממשלה, אורם היא היתה מנוונת 11

ירו שלים
כפילו שר השאח׳
ישנו לפחות אדם אחד בירושלים, המצפה
להולדת בנו של השאח הפרסי. זהו יחזקאל
שמש, בעל מסעדת שמש המפורסמת. כאשר
יוזלד הנסיך הקטן, יגיש יחזקאל לכל
אורחיו יין חינם. הסיבה אינה נעוצה במוצאו
הפרסי של שמש, גם לא בדמיון המפתיע
בינו לבין השאח• ״זו פשוט הזדמנות
טובה לעשות פירסומת לקוויק באר החדש
שלי,״ הודה בגילוי־לב.
עם כל היות מסעדת שמש מיפגש קבוע
של שרים וחברי כנסת, אין היא מספקת
את יחזקאל. הצבר הירושלמי בן ה־ 39 שונא
את האווירה השקטה של הבירה, בייחוד
זו המשתררת החל משעות הערב המוקדמות
.״אני רוצה להרגיל את הירושלמים
לבלות בחוץ,״ גילה ,״לא לצאת מהקולנוע
ולרוץ הביתה.״
תרומתו לשינוי מינהג החברה תוצג השבוע
לציבור: מיזנון מהיר, כדוגמת קליפורניה
הדיזנגופי, פתוח עד שתיים אחרי
חצות, בו אפשר יהיה להשיג ארוחה מהירה
במחיר נמוך־יחסית. אפילו בשבת יהיה
המיזנון פתוח — דבר העלול לעורר נגד
כפילו של השאת הפגנות־חימה שלא יפלו
מאלה הגועשות מדי פעם ברחובות טהראן.
מדע מסך של דגים
בידי איתמר ורד היה מונח גיליון של השב
ע ן טיימ האמריקאי מלפני מספר שבועות.
עניינה א תו במיוחד ידיעה מדעית,
על שיטה חדשה של הכוונת דגים באמצעות
בועות אויר• מעטים מאוד היו הקוראים
ששיערו כי תגלית צג! עד, זו ט! מנת בת בה
אפשרויות לפתה ן כמה מבעיותיה הבוערות
של ישראל. אחד מאלה היה איתמר ורד,
פיסיקאי צעיר ( )32 וממציא חובב.
שיטת ההטעיה המכוונת, עליה כתב השבועון,
מב,ססת על התגלית, שמסך של
בועית אוו ר מסמן לדגים את גבי ל איזור
המים וסלעי החי ף. אם מניחים על קרקע
הים צינור מנוקב ומזרימים דרכו אוויר,
ע צר חיץ זה את תנועת הדגים, המשנים
את מסלולם הרגיל וממשיכים לשוט במקביל
לצינור. לפעמים מבטיחים את התהליך
על־ידי הזרמה של גאזים ד׳ חים, כמו חנקן
ודו־תחמ צת הפחמן, אדי־שריפה של מנועים,
אדי ריקבון וכדומה, שריחם מ׳ נע גם
מהדגים הסקרניים ביותר מלהתקרב ולעמוד
על טיבו של החיץ המלאכי תי.
בארצות־הבר-־ת התחילו להשתמש בשיטת
ד,הטעייה המכוונת כדי לכוון להקות־דגים
באיזורי החוף לתוך רשת. ת הדייגים.
בישראל, הענייה בשדי ת־ר,דייג ליד חופיה
והעשירה במיגבלות מדיניות ליד חופי שכנותיה
עשירות הדגה, ניתן לנצל את שיטת
ההטעייה המכודנת גם לגבי דייג במים עמו־

המצאתו שר ורד
הדגיס מסונזטסיס

ר ומומז חזה?119

ש אדם אחד בעולם, ששום חברת
ביטוח לא היתד, מקבלת אותו כלקוח
רצוי. כי אילו נערך מישאל מיהו ה*׳ ש
המחזיק בתפקיד המסוכן ביותר בעולם,
היה אותו אדם נבחר פדי־אחד. הפקידו יותר
מסוכן מזה של טייסי־ההלל העתידיים ואף
מסוכן מתפקידו של חייל או״ם בקונגו.
זהו חוסיין, מלך ירדן.
הפצצה שהתפי צצה ביום שני זה ברבת-
עמון, הרגה את ראש הממשלה, הזאע אל
מג׳אלי. אילם לא היה ספק בלב איש כי
היתד, מכוונת נגד אדוניו של מג׳אלי. היא
התפוצצה בבניין משרד החוץ, שעה שראש
הממשלה ערך בו ביקור רשמי. היה זה
אחד מסידרת ביקורים, שאל״מגא׳לי ערך בימים
האחרונים במשרדים השונים של ממשלתו•
אלא שבכל ביקוריו הקודמים השתתף
גם המלך חוסיין.
מלבד מג׳אלי נהרגו 11 פקידים נוספים
ו־ 34 איש נפצעו. אילו השתתף חוסיין
באותו ביקור, היה ללא ספק נהרג אף
הוא. כי ברור למי שהניח את הפצצה: את
ממלכת הירדן מחזיק אדם אחד ב?בד —
גבר צעיר 24 מלך בשר ודם. מי שיחסל
אותו יחסל את ממלכת הירדן.

איומים, עלבונות, השמצות
**<שך חו ד שי ם ארוכים ניבאו קרייני
׳*4סאיט-אל־טרב מקאהיר, בי ם, פוי של
הזאע אל־מג׳אלי יהיה כסופו של נורי אל־סעיד,
ראש ממשלת עיראק, שנרצח בידי
חיילי ההפיכה של קאסם. חיסולו השבוע
היה מקרה מאלף, של נביא המוכיח את
צידקתו, בכך שהוא עצמו הגשים את הנבואה.
כי למרות שקאהיר לא הודתה בכך
רשמית, לא פיקפק איש בכך ש! ,״צ״,־.
הונחה והופעלה על פי הוראותיה.
מלחמת ההשמצות ההדדית בין רע״ם וירדן
הפבה זה מכבר שם־דבר בעולם.
איומים, עלבונות, הסתה וגידופים* מילאו
את חלל האוויר שעות שלמות בכל יום.
לפני כשבוע חלה ר,פ.גה. היתה זו ג׳סטה
של רצון טוב, לפני כיבס שרי־החוץ הערביים
בלבנון.
על פדר יומה של ועידת שטורה עמד
סעיף עיקרי אחד: הצעת דע״ם להקים מדינה
פלסטינית, או לפחות צבא פלסטיני. מן
הישיבה הראשונה היה ברור שלא יושג כל
הסכם. שהרי ירדן אינה יכילה בשום אופן
להסכים לצעד כזה, אשר פירושו עבירה:
ביתור ממלכת חייסיין ומתן עצמאות לשטחי
פלסטין, ממערב לירדן•

בגד שד שייף כרואי
ך* משלחת הירדנית בשטורה היתד,

המלך חוסיין ונאמניו
האם תימצא לו חברת ביטוח?
כאשר ננעלה ועידת שטורה, יצא ממנה
גמאל עבד אל־נאצר מנוצח: הצעתו העיקרית
נדחתה. שוב להטו המיקרופונים ב-
קאהיר וברבת־המון מרוב שינאה וגידופים.
היה ברור כי חייב לקרות משהו, וכי עבד
אל־נאצר לא יוכל לספוג כישלון זה מבלי
להגיב. תשובתו קטלה את הזאע אל־מג׳אלי.
אל־מג׳אלי ( )39 היה שר־החצר של חוסיין,
לפני שנתמנה לתפקידו האחרון, במאי אשתקד.
בן השייך הבדואי התחנך כמישפטן,
וכבר ב־ 1955 נבחר על־ידי ח פיין לעמוד
בראש ממשלה ירדנית. הוא מילא את תפקידו
משך ארבעה ימים בלבד. על פי
דרישת האנגלים, ששלטו עדיין בירדן, הכריז
על כוונתו לצרף את ארצו לברית בגדאד.
שלישה ימים של הפגנית ס! ערות אילצו
אותו להתפטר.

ציד איילות במידבר
ך י צאני,ים של גלאב השליטו סדר

1 1העסוקה שבין כל המשלחות. אנשיה
קיימו קשר מתמיד עם המלך חוסיין ושום
דבר לא נעשה או נאמר על־ידד, שלא באישי
רו ר,מפ רש של המלך. למזלו של צאצא
הנביא, עמדו מאחוריו העיראקים. למרות
שרק לפני שנתיים נרצח בן־דודו של חוסיין
בידי מהפכני בגדאד, אילצה המציאות הגיאופוליטית
את קאסם לתמוך בחוסיין. כי
המשך קי׳ מה של ירדן כמדינה עצמאית,
מבטיח לעיראק חייץ בינה לבין מצרים.

1 1ברחובות הבירה, ואילו המלך חוטיין
בן ה־ 19 חג במטוסו הפרטי מעל לעיר,
נהנה מן המראה הבלתי־רגיל• כי אז היד,
חיסיין עדיין נער־זוהר קל־דעת, שהתעניין
רק בציד איילות במידבר ובטיסה על־קילית.
מאז השתנה תמיין. הוא הבין את כוחה
של התנועה הלאומית הערבית, סילק את
גלאב מפיקוד הלגיון, אימץ לעצמו את כל

קים. הדרך הפשוטה ביותר לניצול השיטה
היא להוציא מחרטום אוניה שני צינורות
באורך של כמד, מא!ת מטרים, כדי שיכוונו
את להקות הדגים ישר לבתי הקיבול בבטן
האניה. רעיון זה, הנראה בא פו תיאורטי
פשוט למדי, כרוך בסיבוכים מעשיים רבים.
הבולט ביניהם: הפעלת מג פים וסירות־מנוע,
שישמרו על מצבם הקבוע של הצינורות
האר. כים בלחץ המים ההולך וגובר עם
תנועת האניה•
איתמר ורד מצא את הפיתרון. בבקשה
לשמירת זכויות היוצר, שהגיש השבוע למשרד
רישום הפטנטים, פירט את פתרי נו
לבעיית אחזקתם של הצינורות, באמצעות
וויסות לחץ האוויר. הרעיון המונח ביסוד
ההמצאה הוא, שלחץ בלתי־שודד, משני צידי
הצינור יניע אותו להתקדם בכיוון הלחץ
הנמוך, סידורים אחרים מכוונים את מיקומו
של הצינור ושמירת מקימו בעומק

קבוע ללא סטיות, בעזרת מצופים מיוחדים.
החסכון בכוח־עבודה ובזמן, המושג על־ידי
השיטה החדשה, לעומת הדייג הקלאסי
בעזרת פרישת רשתות ואיסייפן, יכול להציל
את הדייג הישראלי מהמשבר הקשה
בו הוא נתון, מאז נסגרו לפניו ח׳ פי הדייג
העשירים של תורכיה.
ביטחון בחופי כנרת. מעלותיה האחרות
של שיטת ההטעיה המכוונת אינן
מצטמצמות בשטח הכלכלי בלבד. גם בעיה
מדינית ובטתונית חמורה, כדיג בים כנרת,
יכלה לב, א על פיתרונה הסופי בעזרת שיטה
זו. קו צינורות־אוויר על קרקע ים כנרת
יכה את להקות הדג־ם — שמשום־מה נר
טית להתקבץ ליד החוף הצפוני ׳מזרחי — לחרף
יותר נוח מבחינה בטחונית, ימנע התנגשויות
עם משמרות־הגבול הסוריים• גסה־סיכם׳
כים הנמשכים ומחריפים בין דייגי
אילת לבין בעלי המלון החדש, על זכות

המטרות שגמאל עבד אל־נאצר הציב לג
ה א אף חתם על הסכם לאיחוד צבאי
מצרים וסוריה, וכאשר פרצה מלחמת נ[
רצה להטים את המפציץ הראשון 1
לתל־אביב.
מאז הצטננה התלהבותו מתורת עבד
נאצר. כי תורה זו היחד. ם :בה בע
כל עוד לא סיכנה את מעמדו כשליט
יכול על ממלכתו. נאצר הפעיל לחץ
מטה, בנצלו את הזעם האצור של א
ירדן הפלסטינים. היה חסר אך מעט
שירדן תתפרק.
אם הממלכה המשונה לא התפוררה,
זה רק בגלל המלך חוסיין. על אף ש
הפלסטינים אליו, והתנגדות חלק מהבד
עצמם להישענותו על בריטניה יאר
הברית, הצליח להרגיע את הרוחות ול
שקט חיציני שאיש לא היה חולם
לפני שנתיים.
כאשר מינה השבוע ראש ממשלה
במקום אל־מג׳אלי, המשיכה לנסר
האדיר המרחבי נב אר. אחרת של סאום
ערב :״סופך יהיה כסוף סבך עבדז>
יא ח־סיין!״
הוא ידע היטב מהו סוף זה• כי בו
עדיין נער בן , 15 ראד. את סבו מת!
בדמו, על מדרגות מיסגד אל־אקצה 1
שלמי. פלסטיני אוהד־קאהיר הרג
ביריות אקדח.
השימוש בחוף שממול למלון, יכלו ל
לידי י קץ, אם יטו את להקות הדגים ויג
בעדם מלהתרכז דווקא ליד המקום
עומדים אנשי המלון לבנות מזח לסיו
תיירים.

ה תי שסת
גרעין בעיר
חורשת האקליפטוסים העבותה בביו
ההרוסה, שעל גדות הירדן, היתד, ד,ש
עדה אילמת למחזה מרהיב: קימזיץ י
ריקודים סוערים, וזבח לילי רב רושם,
השתתפו 60 בחורים ובחורות בני ח
המקום שבו נערך הכנס ומגמתו היוו 1
יים מעניינים ומיוחדים במינם.
בשנת 1952 התאחדו שתי דברות
ישראליות ממסדר. ומגשר־הזיו. החברה
(חמשו בצמוד

הסיפור המלא של המיבצע הספורטאי המוזר

דפיסגה

שתגיע ארצה ותשמע סרטים כי הצלחנו בשלום, תהלך באצבעות מוצלבות•
יורם וצביקה לא התלהבו מהרעיון, על כן הוחלט שהם ישו אותנו רק בשלב הראשון
של המסע, ישובו ויחכו לנו בשאמוניס, עד שמוטי ואני נטפס לפיסגה ונחזור. אם לא
נחזור תוך 48 שעות, סוכם שימשיכו לבאזל לטפל במכירת המכונית ויחכו לנו שם.
למחרת בשמינר, בבוקר קנינו כמה כיכרות לחם, עגבניות ובשר מבושל, ופנינו לחנות
המשכירה צי! ד. אמרנו לבעל־העסק שאנו מתכוונים לטפס למון בלאן ודרוש לנו ציוד.
גם הוא חזר והזהיר אותנו שזה לא כדאי. שכרנו נעלי טיפוס — נעליים גבוהות רגילות,
האטימ, ת למים; פאיולים — ברזלים שמרכיבים לסוליות הנעליים כדי להיאחז בשלג ולא
להתחלק; גרזנים המשמשים גם תמיכה וגם אמצעי להיתלות בו בשלג, ושאפשר גם
לשבת עליהם. והדבר החשוב ביותר — חבל.
יצאנו משאמוניס במכונית, עד לעיירה בשם לה הוש. שם נפרדנו מצביקה ויורם ועלינו
ברכבת־כבל עד בל־וו, בגובה של 1800 מטר. משם ברכבת־הרים רגילה עד ני ד׳אגל —
שפירושו קן נשר — בגובה 2364 מטר. זהו סוף העולם.
הרכבת מגיעה שם לדופן של הר ונעצרת. ההר עצמו אינו מושלג. מסביב נישאים הרים
מכוסי־שלגים, אבל כאן עדיין סלעי. הרכבת שהגיעה לני ד׳אגל היתד, מלאה, אבל היינו
השניים היחידים שירדו ממנה• היתר חזרו בה כלעומת שבאו.

רכוצת כנות בשביל

בצריף עץ רן טן, על פיסגה מושלגת בהרי האלפים הצרפתיים, ישנו
ספר אורחים שנכנס לשירות בשנת .1934 אלפי שמות נרשמו מאז
בששת הכרכים שבאבסניית אגוויל דה גומה, בדו־ד למון בלאן. עד
לפני חודש לא היה ביניהם אף שם ישראלי אחד. ואז נרשמו שם שני
שמות: מרדכי הלפרין ,24 ,מתל־אביב; ורמי וואלד , 25 ,מכפר סבא,
היו אלה שני הישראלים הראשונים שטיפסו עד לפיסגת מון בלאן.
הם הגיעו למטרתם, עוררו פליאה על שעשו זאת בניגוד לכל הכללים
של טיפוס הרים -באילו יצאו, כעצם, לטפס על הגלבוע. בעמודים
אלה מתפרסם סיפורו האישי של רמי וואלד, בצירוף התמונות שהוא
צילם בעת מסעו. ביום חזרו השניים לעבודה, אם כי סובלים הם עדיין
מתופעות־לווי של הכפור. בתמונה למעלה נראה רמי וואלד, בביתו,
כשרגלו הימנית שנפגעה במסע הנועז, נתונה עדיין בתחבושת.
מאת

רמי וואלד

ן* יום שעזבנו את ישראל, לא חשבתי על מון בלאן. התוכנית היתה להגיע לצעדה
^ ב הו ל אנ ד. כבר השתתפתי בחמש, צעדות ורציתי להצטרף כבודד אל הצועדים בהולאנד.
יחד עם שני חברי לטיול, יורם חייט וצביקה בונין — שלושתנו מכפר סבא — הגענו
לגבול ספרד ב־ 22 לחודש יולי. שם פגשנו חברה ישראלים במכונית, שגמרו לטייל בספרד
והיו בדרכם לצעדה. מהם הסתבר שד,צעדה מתחילה בעוד שלושה ימים, ולא נספיק להגיע
אליה בזמן.
עשינו שינוי קל בתוכנית. נסענו לריביירה הצרפתית ומשם עלינו בדרך נאפוליון
המפורסמת לאלפים הצרפתים. רצינו להגיע לשוויץ, כי כאשר התחלנו את דמיול בארץ
זו, חודשיים לפני כן, קנינו מכונית ועתה היה עלינו למכור אותה שם.
אבל לגמור את הטיול סתם ככה, לא רצינו. חיפשנו תחליף לצעדה. הגענו לשאמוניס,
עיירה אלפינית בגובה של 1500 מטר. יש בה הכל: משרד מודיעין, משרד אלפיני, משרד
לתחזית מזג האוגר, חנויות מיוחדות להשכרת ציוד ספורט. שם גילינו את מון בלאן.
עד אז לא ידעתי עליו כלום. את השם הכרתי מעל קופסות סיגריות המנסה שלנו.
אבל כשכבר שמעתי, ידעתי שזהו זה: מצאנו את התחליף. ניגשנו ללישכת מודיעין כדי
לברר כיצד להעפיל, ולקבל מהם מפות והדרכה. הסתבר שלפי ההוראות שלהם, אסור לטפס
ללא מדריך מיקצועי — ומדריך עולה בדיוק 50 דולאר לשלושה ימים. לוכסום גדול מדי.
חיפשנו איך לטפס בלי מדריך. הקשיים הצפויים לא הפריעו לנו. הבעיה העיקרית
שהעסיקה אותנו היתד, בעיית הניווט במרחבי השלג. כי זאת היתד, הפעם הראשונה בחיי
שנתקלתי בשלג. לא שלג כמו שהיה לנו בכפר סבא ב־ — 1950 אז הגעתי עד לבית־הספר
בלי מדריך — אלא קילומטרים וקילומטרים של שלג צח ועמוק.

חשבו אותנו למשוגעים

^ מזלנו פגשנו את מרדכי הלפרין, שהסתובב כבר שבוע ימים בסביבה. מוטי כבר
/הספיק לבקר במקום ולטייל בשלג ; רק למון בלאן לא הגיע עדיין. פגשנו בו באכסניית־הנוער.
זהו צריף במבואות העיירה, מלא ודחוס מיטות, היחידי מסוגו בו ישנים בנים
•בנות יחד. פשוט מחוסר מקום.
הצריף היה מלא, אבל איש מ־,נוכחים לא חשב לטפס למון בלאן. כששמעו את
תוכניתנו, הסתכלו עלינו כעל מטורפים. בעל האכסניה, אחד הצרפתים הבודדים המדברים
*נגלית, ניסה בכל לשון לשכנע אותנו לא לטפס. הוא נולד שם וחי שם. הוא היה פעם
*חת בלבד במון בלאן, עם מאתיים מדריכים וכל אמצעי הביטחון, והוא לא תיאר
;עצמו שמישהו יכול לעשות זאת בלי כל האמצעים האלה .״אפילו עם מדריך מיקצועי
;א אטפס שם שנית ׳,הזהיר.
בעיירה פגשנו תיירת אמריקאית מפוגלת, אשתו של פרופסור. בלי בתנה ד,פלטנו
טאנחנו מתכוננים להעפיל למון בלאן. גם היא ניסתה להניא אותנו מן המחשבה. לבסוף
ויימה אפילו שתפנה למשטרה. מכיוון שהתעתדה לבקר בארץ, היתד, לד, כנראה זכות
זוסרית להיות מודאגת כל כך לגורלם של ישראלים. לבסוף השלימו־״ והבטיחה כי עד

מוטי ככר היה נסיון כלשהו בטיפוס על הרי שלג. אבל אני טיפסתי רק על הרי
/הארץ: הג׳רמאק, מצדה, הכרמל. יצאנו לדרך כשבליבנו הרגשה שמחכה לנו חוויה
נ״^דה .״!ם ״נ ע נ, בבו׳זות, אבל אתני מצטער על ההוויה. כי ככל זאת היתר,
חוויה — אם לא נעימה — לפחות נדירה.
יצאנו לדרך בלב מרומם. שביל סלעי נוח־למדי הוביל במעלה ההר. פה ושם היו
סימנים אדומים בצד השביל, להראות את הדרך. אבל השביל עצמו היה תלול מאד.
בשום מקום לא היתד, התלילות פחות מששים מעלות. טיפסנו גובה של חצי קילומטר
כמעט, על מרחק של כעשרה קילומטרים.
תוך כדי עליה ראינו לפנינו קבוצה גדולה מטפסת בהר ונרגענו קצת. ביחוד כאשר
ראינו שאלה בנות. מוטי החליף כמה בדיחות איתן — מה בדיוק, אינני יודע, כי איני
מדבר צרפתית. סיפרו שהן קבוצת תלמידות, המגיעות רק עד לאכסניה בטט־רוס וחוזרת
למטה• ניפנפנו להן ועברנו הלאה.
אכסניית טט־רום היא הגבול בין הסלעים לבין השלג. אתה נכנס לאכסניה כשאתה דורך
על סלעים; כשאתה יוצא ממנה בצד השני, בכיוון למון ג׳לאן, אתה כבר דורך על שלג.
כל האכסניות באזור זה דומות: צריף קטן מעץ, ובו שומר או שניים. אתה יכול להזמין
שם אוכל ומשקאות חמים, אם אתה רוצה. אכלנו ארוחת צוהרים קלה ויצאנו מהפתח
השני. הבנות נשארו מאחור.
המשכנו לכיוון נקודה בשם אגוויל־די־גוטד״ זאת האכסניה האחרונה לפני מון בלאן.
הדרך היתד, לא רעה. הבעיה התחילה ממש לרגלי האגוויל־דה־ג. טה. מולנו נישא מצוק
סלעי בזווית של מעל ל־ 80 מעלות — מין אי נישא בשלג. התחלנו לטפס. זה לא היד,
שלג ולא שביל — פשוט מצוק מורכב מסלעים. היינו צריכים להיאחז בידיים ולטפס. תוך
כוי טיפוס התחיל לרדת שלג, וכל העסק נעשה חלק• לאצבעות היד, קשה גמצוא מקום
אחיזה. יותר משעתיים לקח לנו לטפס את המצוק הזה.
אני צריך להודות שד,מרגש היה די חמור. התחלנו להבין מדוע הסתכלו עלינו בעיניים
מוזרות בשאט! ניס. לא נעים להיתקל במיכשול כזה — ביחוד כבר בהתחלת הדרך.
כשהגענו למעלה חיכתה לנו הפתעה נעימה: יותר מארבעים איש ישבו באכסניה. עד
הערב כבר עלה המספר ליותר מחמישים, כולם תלמידים בקורסים לאלפינאים. הטיפוס
על מון בלאן היה מיבצע הסיום שלהם. היו שם קבוצות של איטלקים, צרפתים, שוויציים,
גרמנים — ואפילו ישראליים.
באכסניה היה מקום ל־ 18 איש. ישנו אחד על השני, כולל יחמש הבחורות שבחבורה.
ראשי היה כבד כמו סלע. סבלתי כאבי־ראש ולא יכולתי לישון כל הלילה. אין מספיק
חמצן באוויר.
למחרת בבוקר היה מזג־האויר גרוע מאוד: שלג ירד כל הזמן, רוחות העיפו את השלג
לתוך הפרצוף ותנאי־הראות היו גרועים ביותר, בגלל העלונים הנמוכים. יותר מ־ 50 מטר
לפנינו — לא יכולנו לראות. כל יושבי האכסניה יצאו יחד לדרך.
לפני היציאה נקשרנו בחבלים בקבוצות ונעלנו את הפאיולים. לא היה שם שביל, כי
השלג כיסה על הכל. על המפות מסומנת רק האפשרות לפתוח שביל. הגענו עד לנקודה בשם
דום־דה־גוטה, מין כיפה גדולה מכוסה שלג.
לא יכולנו בשום אופן לטפס לאורך הרכס. התקדמנו על צלע ההר, כשלצידנו פעורה
תהום של כמה מאות מטרים ואנו נאחזים בהר בעזרת הגרזנים שלנו. תוך כדי הליכה
אחזה בנו צמרמורת: חברינו למסע סיפרו לנו כי יום לפני כן, בדיוק באותה דרך, עברה
חוליה של שלושה מטפסים ומדריך מיקצועי. הם היו קשורים כמונו בחבלים, והתקדמו
כמונו בצלע ההר. לפתע אירעה מפולת שלג בדיוק מעליהם וגרפה אותם לתהום. המדריך
נהרג מיד, והשלושה הנותרים הובאו במצב קשה לבית־החולים.
או למה ללכת עם מדריך, אם גם הוא נהרג? יש לכך הסבר, נוסף לידע המיקצועי שלו:
כי המדריך יוצא לדרך לפי לוח־זמנים מתואם. אם אינו מגיע לתחנה הבאה תוך פרק זמן
קצוב, יוצאים לחפש אחריו ואחרי אנשיו•

משלחת מדעית בהר

** הדופ־דה־גוטה, לכיוון מון בלאן, יורד גיא לעומק של איזה 400 מטר ושוב עולה
לנקודה בשם מיצפה וואלו, הנמצאת באותו גובה כמו דום־דה־גוטה. במיצפה ישבה
יחידת־מדע בריטית, העורכת מחקר על התנהגות גוף האדם — כלומר: גופם שלהם —
בגבהים האלה. היו שם חמישה רופאים וארבע פיסיקאיות.
ישבנו שם שעתיים. לא אצל הבריטים — כי לא נתנו להיכנס — אלא בצריף פח סמוך,
שהיה צריך לשמש אכסניה אבל בגלל הפח המחדיר קור, נעזב. מזג־האריר לא השתפר,
ועדיין עמדה לפנינו הבעיה העיקרית: איך להגיע לפיסגת מון בלאן?
חיכינו שמזג־ד,אוויר יתבהר, אבל השלג והרוח המשיכו לסעור. בשתיים אחרי הצהריים
החליטו מארגני המסע כי אין טעם לצאת לפיסגה, ביתן שאפילו בתנאים טובים לא נספיק
להגיע לפני החשכה. חזרנו כל הדרך לאגח־ל־דה־גוטה. ארבעים איש המשיכו משב הלאה —
חזרה הביתה.
נשארנו 12 איש.
סיכמנו בינינו לצאת בארבע לפנות בוקר, על מנת להספיק גם לעלות לפיסגה וגם
לרדת בחזרה עד שאמוניס. הלילה כבר ישנתי יותר טוב. הריאות התרגלו לאוויר הדליל.
קמנו בשלוש וחצי, ובארבע יצאנו לדרך, עם אור ראשון.
מאיתנו ולמעלה היתד, ראות נהדרת. מתחתינו — לא ראינו כלום. פשוט הלכנו
על העננים — זה נותן לך הרגשה כאילו אתה מלאך• הפעם התקדמנו יותר מהר. תוך
ארבע שעות הגענו למיצפה !ואלו. עייפות גופנית לא הרגשנו, אבל בגלל המאמץ היה
קשה לנשום באפיר הדליל.
תוך כדי הליכה התפזרו הקבוצות; כל קבוצה התקדמה בקצב ההליכה שהתאים לח.

ביותר שביצעו ישראליים השנה: ההעפלה השגעונית להד הגבוה ביותר באירופה

לפנינו הלכה קבוצה אחת ואחרינו עוד
שתיים. כולם שוזיציים — כולס אלפיניס־טים.
אחרי מנוחה של רבע שעה ליד המדענים
יצאנו לקטע האחרון.
הלכנו עד לפיסגה. לפי ההודעה הראשונה
שהתפרסמה בישראל מצאו אותנו באפיסת
כוחות בגובה 4300 מטר — במיצפה
וואלו. רק כדי שלא ישמיצו — יש לי
תמונה שצילמתי מפיסגת מון בלאן, ובה
נראה צריף המדענים — מלמעלה.
השים,ע מהמיצפה היה מעל לשמונים
מעלות — ממש קיר• אם אין שלג אי־אפשר
לעלות. אבל תמיד יש שלג. רק
בשלג הדחוס יש אפשרות להיתלות. אבל
באותו יום היו 75 סנטימטרים של שלג
טרי. ואותו שלג גמר אותנו. עוד אספר
איך.
הבעיה בהא הידיעה בטיפוס למון בלאן
היא שהמון בלאן בנוי כעין אוהל דו־שיפועי,
ואתה הולך כל הזמן על ההוד בין שני
השיפועים. שם אתה ממש צועד עקב אחרי
אגודל. בסך הכל 800 מטרים — אבל זה
לקח קרוב לשלוש שעות.
באמצע העליה ישנה נקודה שכבר ספגה
הרבה דם של מטפסים. זוהי הנקודה היחידה
על מון בלאן — ההר הלבן — שאינה לבנה.
זהו אי של סלעים חדים המתנשא מתוך
השלג. אתה מגיע אליו כשאתה נעול פאיו־לים,
מוכן להתחפר בשלג. לפתע — סלע
חלקלק, והדריכה לא יציבה• אין שום אפשרות
לעק ף את 20 המטרים הנוראים הללו.
כל הרוצה להגיע לפיסגה חייב לעבור א תם.
עשינו אותם בשלושת רבעי שעה. עשו
כפי שצוייר בידי ניס, ממנה יצאו השניים דרומה. מלה־הוש נסעו מזרחה עד להני
חשב,ן: שתי דקות ועשר שניות למטר. זה
רמי וואלד, על גבי דאגל, שס נפסק הפס המקחקוו של הרכבת. משם סיפלו ברגל,
הממוצע. היו מטרים שלקחו הרבה יותר.
לאגוויל רה גוטה. מכאן יצאו לפיסגה, ררן דום רה גומה.
מפת תיירים זו של האלפים הצרפתיים. במרכז נראית העיירה שאמו־ממש
בקצב צב. ממול הופיעה הקבוצה הראשונה,
שהיתה כבר בדרכה חזרה מהפיסגה.
רעהו, בהרגשתנו הרעה. התחלנו לרדת. אחרי 20 רגע של ירידה קיפלנו בכלל את החבל
היא המתינה חצי שעה עד שיכולנו לפנות לה דרך. כי מקום לשני אנשים יחד אין על
והלכנו נתמכים אחד בשני. זאת כבר לא היתד, הליכה.
הסלע הנורא.
לא היה אפילו כ! ח להיסחב. רגליו של מוטי היו מכוסות בשיכבה עבה של שלג — כמו
עברנו, כשאני הולך ראשון ובמרחק של עשרה מטרים ממני פוסע לו מוטי. כל שנייה
משהו שמוציאים מהפריזר, וזה היקשה עליו את ההליכה. לא חשבתי על שום דבר.
ציפיתי לחוש את המשיכה הפיתאומית של חבל מתהדק סביב מותני, כשמוטי נתילה
באותם רגעים. פשוט התרכזתי על הצעד הבא והצעד שאחריו בשלג. וזה לא דבר פשוט.
בקצהו השני, מפרפר באוויר. אני מתאר לי שגם למוטי היתה הרגשה דומה.
הרבה יותר קל לעלות מאשר לרדת. כשאתה ת!קע צעד בעליה, הרגל נשארת תקועה.
אחר הסלע נראתה הדרך לפיסגה ממש כמו רחוב סלול. הגענו לפיסגה. אין שם שום
כשאתה יורד, הרגל מתחלקת וקשה לתקוע אותה לעמידה יציבה. השלג הפריך שירד כל
סימן, ש ם שלט, שום דגל. סתם המקום הכי גבוה. אחה פיתאום מרים את העיניים
הלילה הקודם היקשה עלינו עוד יותר•
מתוך הרגל — ולא רואה שום דבר מעליך.

הצלה בהליקופטה

המסלול אל הפיסגה

הרגליים -גוש קרח

^ יף מתארים רגעים כאלה? התרוממות הרוח? שמחת בראשית? אני סתם הייתי
מבסוט. השגתי את המטרה• לא היה לנו גם זמן לחשוב על ציונות, על זה שהיינו
הישראלים הראשונים לא רק אחרי אלפיים שנה, אלא בכלל, שהגיעו לשם. היתה לנו
בעיה אחת ויחידה: קור כלבים. אתה ממש עומד על מקום פתוח לכל רוחות השמים.
היינו לבושים כמו שרגילים להתלבש בתל־אביב ביום חורפי רגיל: אני במכנסים
קלים, חולצה בעלת צווארון פתוח ומעיל רוח אמריקאי. לרגלי לבשתי גרבי סטרץ׳
קצרות. מוטי היה מוכן יותר ממני, במה שנגע לגרביים: הוא לבש גרבי צמר ארוכות.
אבל מכנסיו היו מכנסי חאקי קצרים.
כפפות לא היו לנו. על ידינו לבשנו גרבי סטרץ׳ .שעה שעמדנו על הפיסגה התחיל
מוטי להתאונן שהוא לא מרגיש את היד. הוא כופף את האצבעות ונשף עליהן בשפתיים
קמוצות — ולא הרגיש את הבל פיו על אצבעותיו הקפואות. אני עוד לא הרגשתי שום דבר.
נשארנו שם חמש דקות. יותר מזה אי־אפשר היה להחזיק מעמד• קיצרנו את החבל,
כדי שנהיה יותר קרובים. מעשה אינסטינקטיבי, בו ביקשנו להיות קרובים יותר איש אל

*ץ וך כדי ירידה עברו אותנו שתי הקבוצות האחרונות של השוויצ׳ם, שהיו גם ה!•
4 1בדרכן למטה. בלי להגיד שלום הלכו לדרכם. הם ראו שמצבנו קשה, אבל אלפיניסטים
מה ללים אלה לא התעקבו אפילו לשאול אם אנ,זנו זקוקים לעזרה בין השלגים ד,נ,ראיס.
לנוח — אי־אפשר היה. אילו תקענו את הגרזן בדי לשבת עליו, היה שוקע בת!ך 75
הסנטימטרים של שלג טרי. ולשבת על השלג — כמ,הו כהתאבדות• היינו פשוט קופאים.
אל תשאלו איך עברנו את הסלעים. הגענו איכשהו למיצפה מאלו ודפקנו בדלת של
האנגלים. לקח איזה עשר דקות עד שהיא נפתחה. נשארנו לעמוד בחוץ, נשענים אחד על
השני. לבס,ף פתחו את הדלת. הם ראו את מצבנו ונתנו לנו מיד להיכנס. בפנים זכינו
לטיפול ניפלא — ביתד אחרי נסי! גנו עם השודיצים. הם גירדו למוטי את השלג מהרגליים,
נתנו לו משהו חם לשתות והשכיבו א! תו מתחת ל־ 200 שמיס תאני,
בינתיים, הורדתי לפי עצתם את הנעליים, כי נצטרך לחכות כאן לפחות שעתיים
עד שנהיה מסוגלים להמשיך בדרך. הורדתי את הנעלים — וגיליתי קרח!
כשהבריטים ראו את הרגליים שלי הם הסבירו לי שזה יקח יותר משעתיים עד שאהיה
מסגל ללכת. בעצם, הסבירו לי, אני יכול ללכת. אבל אם אעשה זאת יצטרכו לקטוע לאת
הרגליים. הן היו קפואות. שכבנו שעתיים מתחת לשמיסת, כשאנחנו מנסים לשכנע
את עצמנו שמצבנו אינו קשה, בעצם. אבל לא, היתד. לנו ברירה. מארחינו הציעו שנזמין
ר,ליק. פטר. היינו במצב לא נעים. כי לבריטים לא היה כל קשר אלחוט עם הצרפתים, וכוי
להזמין הליקופטר עליהם לרות ברגל עד אגוזיל־דה־גוטה, בערך ארבעה קילומטר הליכה,
ולא היה לנו נעים להפריע להם בצורה כזאת.
אבל הם לא התחשבו בהתנגדותנו וירדו, לבושים כהוגן, להזמין הליקופטר. ההליקופטר
הגיע כעבור כשלוש שע!ת. ליד הצריף לא היה מקום לנחיתה; את 50 המטרים עשינו
בעזרת מארחינו האדיבים. הודינו להם בלחיצת־יד. הם אומנם לעגו לנו, כשראו איזו
שטות עשינו, אבל בסך הכל היו אדיבים ונדיבי־לב•
יצאנו לדרך של של! ש דקות — שעלתה בדי! ק 35 אלף פראנק. זוג גרביים חמות עולה
שמונה פראנק. ידעתי את המחיר גם לפני שטיפסנו, אבל רציתי לחסוך.

חזרה לאפיה החמה

קחו אותנו לעיירה בשם לפאייט, ואחרי שהשארנו
/כהתחייבות לשלם את הכסף, נכנסנו לאמבולנס שהסיענו
צרפתי צעיר ונחמד, שהתיידדנו איתו באגוויל־דה־גוטה. הוא
ד,עליה וירדו למטה. מסתבר שבירידה חזרה נפלה עליו ועל
הוא ישב בחדר המודיעין של בית־החולים וחיכה לדיאגנוזה
הסתבר שחברתו שברה את הרגל וחברו סובל מזעזוע־מוח.
כך שבכל זאת יצאנו בחסד. אחרי טיפול של עשר דקות — שעלה לנו 4500 פראנק —
יצאנו בדרכנו לשאמונים: אני בלי רגליים, מוטי בלי ידיים.
בשלושת עמים הבאים באכסניית הנוער מוטי היה דואג לקניית האוכל ואני הייתי דואג
להכינו. אחרי שלושה ימים, כשכל הצד הכספי הסתדר בעזרת החברה בבאזל, יצאתי
לשוזיץ ומוטי לעיירה סמוכה, בה ישבו דודו ודודתו בבית־הבראה. בבאזל, ביקרתי אצל
רופא שהציע לי לחזור מיד ארצה במטוס ולא להיטלטל ברכבת ובאניה. בעזרתו האדיבה
של קונסול ישראל סדר לי נרטים־טיטה•
בשתיים וחצי בלילה נחתתי באסיה הטובה והחמה.

את הדרכון בשדר,־התעופה
לביודד,חולים. בכניסה פגשנו
היה בין אלה שוויתרו על !
חברו וחברתו מפולת שלג1 .
של הרופא על שני חבריו.

הוא הקטע הקשח ביותר של המסע, חעשוי כולו מסלעים משופעים וחלקלסים ביותר.

במריוה

שך מעמוד )7
ות נושאת את השם נבטים, ולפי הוד
איחוד הקבוצות והקיבוצים ה, עברד.
:וץ אלום. ת.
ר:,שרה החדשה, שמנתה אז כ־ 60 איש,
ה במספר חבריה על מספר חברי הקי־
— שמנה כ־ 50 איש בלבד. ב־1953
!ה ההכשרה כגרעין לנח״ל, ולאחר
פת אימונים קצרה חזרו חבריה לקי־במיסגרת
שרות לא תשלום, והתקבלו
קטיבית כחברי קיבוץ. מצבו של קיבוץ
מות מבחינה חברתית וכלכלית גם יחד
היה אז בכי סוב, ועל החברים הצעי־ה,
טלו מיד מ שימת משקיות למעלה
חם. חלק מחברי הקיבוץ הוותיקים, שחו
את תפקידיהם בידיהם הבלתי מנו!
של חבריהם הצעירים, עבר לעבוד כ־יחי
הקיסץ במוסדות התנועה בעיר.
יב זה לא היה מנוס מכישלינות משקיים.
:ר גרם להתמרמרות בקרב החברים ד,צ״

;זיבה פיתאומית. המישטר החב׳
הפנימי, בשתי חברות הניער ולאתר
י בהכשרה, היה חמור ביותר. מישטר
התבטא בשתוף מקסימאלי ברכוש,
יום קופה משותפת, ובביק רת קפדנית
כל חבר וחבר. אך מישטר חברתי זה
;בל ברצון על־ידי החברים, ונשמר על
,בקנא ת קיצונית.
לקראת שיחרורם מהצבא הורגשה תסיסה
־ב חברי ההכשרה. לחישות על עזיבות
־ו מפה לאוזן. ולפתע, לאחר השיחרור
צבא, עזבו למעלה מ־ 30 איש את המשק.
עבר זמן רב וגם רוב יתר חברי הוכה
עזבו את הקיבוץ.
:רור היה לכולם שהסיבה העיקרית לע־
:ה היתד, נעוצה במניעים אנוכיים, ולא
•רמים אידיאולוגים. התנהגות חברי ה׳:ץ
הוותיקים רק נתנה את הדחיפה היא־נה
לעזיבה ההמונית.
תברח מחודשת. לאחר העזיבה החלו
ברים שהסתדרו בינתיים בעבודה אז־ית,
לבקר אחד את השני ולבלות יחדיו.
ך זמן קצר נוצרה חברה עירונית, היות
פעולות ומיפגשים חברותיים. נבחרה
־ה מארגנת שדאגה, בין היתר, לשמי־הקשר
עם החברים הרחוקים, עקבה
רנות אחר מעשיו של בל חבר וחבר
;קום בו נמצא.
שנה לא,־ר העזיבה א־רגן כנם. למיס־
1באו, להפתעת המארגנים, גם חברי
;כשרה לשעבר שנשארו חברי קיבוץ.
נם הפך מסורת נאה, והשנה התקיים
.עם ה־ומישית הרצופה. בכל מיפגש הו־עו
למעלה מ־ס /ס 90 מהחברים.
תכונה אחרת המאפיינת הברה עירו־ז
זו, הוא הקשר והעזרה ההדדית בין
:ריה. חברים המתלבטים בבעיה כלשהי,
ועים שתמיד ימצאו אוזן קשבת ויד
זרת בין חבריהם. לא מעטים סידרו
:בודה, הודות לחבריהם. רבים שהתלבטו

בלב •

אווה ויהודה עינב כמועדון המריבה
טאבו לאברכים
בבעיות כספיות, קיבלו עזרה מעשית,
בצ־רת הלואת ללא ריבית 1לי*א ערבויות
כלשהן, המגיעות לעיתים לסכום של קרוב
ל־ 3000 לירות•
היתה זו דוגמה נאה של התאמת הרוח
החלוצית והרגשת הקולקטיב לתנאים
חדשים. כי גם לאחר שהמיסגרת התפוררה,
נשאר התוכן הרוחני איתן ומגובש כפי שהיה.
דת מועדון המריבה
עוד לא שככו גלי בריכת־המריבה וכבר
מצאו להם החוגים החרדים בבירה מטרה
חדשה לחציהם. הפעם היה היעד מועדון
הנושא את השם הדתי־ד,אלילי טאבו והשוכן,
לרוע מזלם של בעליו, בקירבת הישיבה
עץ־חיים, ברח ב ירמיהו.
כאשר עלה הצייר התל־אביבי יהודה
עינב לירושלים, על מנת להקים את המועדון
טאבו המקושט בנוסח כושי־פרימיטיבי,
לא פילל שהדבר יעורר אלא את תשומת־ליבם
של הסטודנטים והתיירים הפוקדים
את הבארים של הבירה.
להפתעתו, התפרסם מ עדרנו בחיגים אחרים
לגמרי. תחילה, הפך טאבו למקום
מישכנם של בני המושבההאפריקאית בבירה
— בעיקר אנשי השגרירות החבשית
הקרובה•
אולם חיש מהר הופיעו אזרחים אחרים,
כהי־לבוש אם כי לא כהי־עור. היו אלה
אכרכי ישיבת עץ־חיים הסמ כה, שהחלו
להציץ מבעד לפרגד הכניסה, לכסות טפחיים
ולגלות טפח מעולם הבידור, שהיה
עד כה טאבו לגביהם.
דבר זד, ע־רר את זעמו של רב הישיבה
הראשי. הוא פנה באחד הערבים למועדון,
חדר לאולם ברגע בו ביצע בעל המקום עם
אש״ו מחול אקר באטי סוער. מ ל פני
המבלים המשועשעים, שלא ציפו לתוכנית
הבידור היוצאת מן המניין, תבע הרב מן
ה״ייר עינב לעבור עמו בכל חדרי הבית,
להוכיח לו ש״אין כאן בחורות בחדרים״.
כעבור זמן־מר, נוכח הרב שהמק ם אינו
אלא מיעדון־לילה תמים ורייל, פנה כלעומת
שבא. אך לא מבלי לאיים על עינב כי
יעשה במיטב יכילתי למיוע מאברכיי להציץ
למישכן הטומאה, לסגור את המועדון.
ובינתיים מוסים ת תפילות ישיבת עץ־
חיים להדהד, כשהן מתערבות בשעוודערב
עם קול תופים כ שיים וזמר ג׳אז הבוקע
משערי מועדון המריבה.

פ שעים
ובוז ה תדע״ה

מזל ואברהם דנינו
הוכחה ן חוקריס

״בעלי רוצה להרעיל אותי! ה־א משוגע
ומי יודע מד, ששם בכוס הטה!״ קראה
מזל מינו 27 בפני הסמל התורן בתח־נת־משטרת
תל־חנן, בקירבת חיפה.
״מה שמת בטה, מינו?״ חקר הסמל, בהביטו
בכים המשקה, המאדים. אבל אברהם
דנינו רק צחק .״באמת, כלום!״ אמר, הרים
את הכום ושתה בלגימה אחת את תוכנה.
כעבור מחציה השעה, לאחר שבני הזוג
המפוייסים שבו לביתם, צנח לפתע הגבר בך
ה־ 42 ארצה, ללא רוח חיים. הרופא שהוזעק
קבע כי מת כתוצאה מהרעלה.
העתונות לא ראתה במיקרה שום דבר

מיוחד. גם המשטרה סגרה את התיק, קבעה
שהיה זה מיקרה התאבדות רגיל. אך בבית
קטן שבתל־חנן מתמודדות שתי נשים,
כשחומה של שינאה תה־מית מפרידה בין
מזל, אלמנתו של אברהם, לבין בתו של
המת, זוזו בוטבול בת ד,־. 19
האשמות כבדות. שינאה זו פרצה
החוצה כאשר המפכ״ל, יוסף נחמיאס, קיבל
לפני ח־דש ימים מיכתב שהכיל תביעה
לחקור בנסיבות מיתו של דנינו. במיכתב,
החתום על־ידי יצחק בוטבול מאילת, בעלה
של זוזו ואב לשני ילדים, הואשם סמל
תחנת משטרת תל־חנן כאחראי למ־ת חותנו.
ברור היד, שסמל התחנה לא התיחס ברצינות
לטענותיה של מזל דנינו, שהופיעה
לא פעם בפני שוטרי הסביבה, כשטענות
ומענות על איומיו של בעלה אברהם בפיה.
אברהם דנינו, שגורש מאילת, לדברי
אלמנתו, לאחר שתינה אהבים עם בתו
של אחד האזרחים המכובדים ביותר של
העיר וניכר, לפתות שתי נערות צעירות,
לא שמר על יחסים תקינים עם אשתו.
ביום מותו, יום ששי בשבוע, רבו בני
הזוג כרגיל. על אף שמזל הציעה את
השולחן והכינה מזון מיוחד, סירב אברהם
לאכול, יצא לקנות לחם שחור וזיתים כדי
לא לאכול מידיה.
אף־על־פי־כן, הציע לה, כעבור שעה קלה,
לשתות כוס מה שהכין עבורה. טוענת
מזל :״לא ידעתי מה בלב שלי, אבל חשבתי
לא בסדר, הוא פיתאום טוב. אמרתי לא
רוצה טה, למה אני מניקה תינוק ושותה
רק חלב. הוא התרגז וצעק, אז אמרתי
טוב. הוא נתן לי את הכוס ויצא.
״החבאתי את הכום מתחת לשולחן ולקחתי
כוס אחרת. אחרי חצי שעה הוא
ניכנס ואמר, :למר, לא שתית? ,אמרתי:
,בחיי ששתיתי ,.הוא קילל אותי ויצא. אז
רצתי למשטרה עם הכוס והם קראו גם לו.״
הסיפור בפיה של בתה זוזו שונה .״מזל,
אמי החורגת, עשתה לי צרות הרבה. גם
לאבא. הייתי קטנה ולא הבנתי, רק אחר־כך
אמרו לי שהיא רוצה לעזוב את אבא
שלי, ולקחת את הבחור שלי.
״מזל עשתה לי צרות מפני שהלכתי עם
הבחור שהיא כיום בעלי. אחרי הרבה
צרות, הסכים הרב לתת לנו חופה, למד,
שגרתי אצל הבחיר שלי בחדר, למה שלא
יכולתי לחיות אתה.
״עכשיו רצתה לגנוב את הכל מהבית וכבר
גנבה את הראדיו. היא רצתה להפטר
ממנו מזמן ועכשיו נפטרה. אם ידעה שיש
רעל בכוס — למד. נתנה לו לשתות? אני
חושבת שהיא רצתה שהמשטרה תתפוש
את הרעל ותשים את אבא בבית־הסוהר,
אבל כשראתה שהוא שותה לא הפריעה לו.
בטח חשבה — שימות ודי.״
בינתיים מ־סיפה המשטרה לחקיר בהאשמות יצחק ביטביל, בקשר לתעלומת מותו
הטראגי של אברהם דנינו. אם ניסה אברהם
לרצוח את אשתו — מדוע שחה את כוס
התרנילה בעודו צ־חה? יאם לא יי-ם. את
:הרעל בטה — מי מזג את הסם לכוס?
דבר א־זד. ברור: תיקו הסגור של אברהם
דנינו רחוק מלהיות סוף פסוק. יש להניח
שחקירה מעמיקה קצת יותר תעלה לא־ר
היום י עובדות חדשות, שיקבעו ס־פית אם
דגינו איבד את עצמו לדעת או לא.

נזער

שתי מיכליות־ענק, שלוש אוניות־נוסעים
מס ארות, א ניית־מלחמד, יוונ ת!סירת משמר־חופים
קפריסאית סטו השבוע ממסל,לן והצדיעו
לארבעה כלי שייט ישראליים זעירים.
היו אלה ארבע ד,מפרשיות: שוקה, קיסריה,
צופית וימית, שיצאו, כמו בשנים עברו, להפלגה
לקפריסין בלוויית ספינת־הדייג נוות־ים.
בכל ההפלגות הקודמ ת נעצרו הסירות
הישראליות על־ידי סירות־המשמר הבריטיות,
שחיפשו מבריחי־נשק ׳ווויים. הפעם
נעצרה ספינת־הדייג על־ידי סירת־המישמר
הקפריסאית קיריניה קאסל.
השיגעון הכחול. ספורט סירות־ה-
מיפרשים זקוק למשוגעים לדבר. מי שכבר
משתגע, אינו נפטר בנקל משיגעונו. כך
אירע גם למשתתפי ההפלגה, בה התיצבו,
בין היתר, ותיקי הפלוגה הימית של הפועל
תל־אביב, שעזבו את הססרט לפני שנים
רב: ת ,עלו להתיישבות בנחל־עוז או השתקעו
בתל־אביב, הקימו משפח ת — אך
אינם יכולים שלא לצאת מפעם לפעם אל
הים הפתוח בסירת־מיפרש.
בעלי השיגעון הכחול עשו את המוטל
עליהם. ההפלגה אל האי עברה בשקט.
48 שעות אחרי צאתם מחיפה הגיעו
ד,שייטים לפאמגוסטה, ערכו סיור של שלושה
ימים באי. סיור זה היה דומה בכל
פרטיו לטיול רגיל של תנועת־נוער בארץ:
בסנדלים ובתרמילי־גב, שורה ארוכה ורע-
שנ ת ״ל צוערים, סרות על מדורו ת־בשדה.
הנערים, בוגרי קירס מפקדי־סירות ומדריכיהם,
עברו את קפריסין לאורכה ולרוחבה,
התפעלו ממיבצר סנט הילריון,
שמעו הרצאה מאלפת על קפריסין מפי שגריר
ישראל זאב לפין ועוזרו נח.ם אשב,ל,
ועשו בדרך כלל, חיים.
החזרה ארצה לא היתר, כל כך פשוטה.
אך יצאו הסירות מנמל פאמגוסטה, נתקלו
בסערה קלה. אוניית־משא לא היתה מתחשבת
בזה, אך הסירות הקלות שהועפו מגל
אל גל נאלצו לחזור אל חוף המיבטחים.
אין זו בושה להקיא כתיצאה ממחלת־ים,
כששטים על סיפון כלי־שיט קטן. אך אחד
העתונאים שנתלוזד, לקבוצה שעל סיפונה
של נווה־ים ושזכתה, בפי המשתתפים, לכינוי
״משלחת הקניות״ ,טען בגלוי כי זוהי
הפעם הראשונה שהוא מבין מדוע נוהגים
לנשק את אדמת המולדת כשדורכים עליה,
לאחר ההפלגה.
תאונות שומר הניתא-ם
״לברוח, לברוח, הקיר נופל!״ צעקות
וצריחות בקעו השבוע מפיותיהם של הפועלים
שעבדו בבניין המלון ההולך ומוקם ברחוב
בן־יהודה פינת גורדון בתל־אביב. היתה
זו חומה של חפירה, בעומק של כ־ 10 מטרים,
שנתמכה על־ידי שרשרת עמודי־מלם. טרקטור,
שעבד בתחתית הב, ר ,ומחפר ענק
שעבד בשפתו הספיקו להמלט לפני ששרשרת
העמ,דים ד,תמ.טטה, ואהריד, נשפכו
פנימה, בזעף ובקול עמום, טונות של עפר.
הפועלים והמהנדס שנמצאו בתחתית הבור
ואשר ניסו ברגעים האחרונים לפני
ההתמוטטות לתקן את הסדקים שהחלו
להיבקע בעמודי הבטון, הצליחו להימלט
אף הם. רק המזל העיוור הציל אותם
מקבורה בעודם בחיים, מתחת למפולת.
מזלם הטוב התגלה הפעם בדמותו של פועל
הבניין ומנהל העבודה הוותיק, מיכאל
יורגאו. התנהגותו זיכתה אותו בהתיהבות
הפועלים. אחד מהם אף חיבקו ונישק לו
באמרו :״אני לא אשכח אותך כל החיים,
הצלת לי את האשה והילדים.״ כולם הקיפו
את מנהל העבודה, בירכוהו ולחצו את
ידיו בהתרגשות.

פיפר יורגאו הנרגש לכתב ״העולם
הזה״ ,דקות ספורות לאחר
התאונה :
35 שנה אני בארץ ו־ 35 שנה עובד כפועל
בניין וכמנהל עבודה. אחרי כל־כך
הרבה זמן אני כבר יודע להבחין מתי
שבונים בנין כמו שצריך ומתי שהבנייה
שווה לת מהרגע שהת׳לתי לעבוד
פה, לפני שמונה חודשים, אמרתי לבעל הבניין
שהוא בונה פה על סמך הפיתגם
שומר פתאים השם. הוא ענה לי שלא
אדחוף את האף לעניינים לא שלי.
התקבלתי אצלו לעב דה כקבלן־מישנה וכמנהל
עבודה. ראיתי מיד שחסרים תמיכות,
לפי התכנית המקורית. אמרתי להם
את זה, הזהרתי שיקרה פה אסון, אבל הם
לא שמעו לי. לכן במשך כל זמן עבודתי
(המשך בעמוד )18
ייחו

זיוה וודו, שהגיעה במיוחד לארץ דממוה זו. הוימה
את הכתר הנוצץ ושמה אותו עד ראש הנבחרת
״יהיה זר, שיא עינת־הקיץ!* הבטיחו ר,מ דעות. ההבטחה לא נשארה
תלויה על בלמיה. פטטיבאל־המים לבחירת מלכת־המים ,1960 ,שהתקיים
השבוע בשטח בריכת־השחיה של מל,ן אנדיה, היה בדיוק ש א העונה.
לפני שנתיים, כאשר נבחרה יהודית מזרחי למלכת־המים הראשונה של
ישראל, התקיימה הבחירה במטיבת־גן כמעט אינטימית, ליד בריכת רמת־אביב,
בג כחות כמה מאות איש בלבד. כעבור שנה, כאשר הריע הקהל
לכבוד זיוה בינדר, התקיימה הבחירה באמפיתיאטרון הרמת־גני, ומספר
המשתתפים היה כפול.
השנה קבעו לעצמם המארגנים — ובראשם האמרגן מרקו תורג׳מן —
יעד יומרני י! תר. הם שכרו את המישטח הענקי של בריכת אכדיה, המסוגל
לקלוט בנקל וברווחה 1200 איש. היה זה סיכו! גדול — וידענים רבים
היו בט,חים בכישלון חרוץ.
א לם בחירת מלכת־המים — בחירה היופי היחידה בארץ הנערכת על
בסיס דמ קראטי, הז כה על כן לאמון — הפכה זה מכבר למסורת. זמן
רב לפני פתיחת הפסטיבאל כבר שרר פקק־תנועה בכל מבואות מלון
אכדיה. בשעה תשע — השעה שנועדה לכניסת הקהל — כבר היתד, הבריכה
תפוסה. בשעה תשע וחצי היה המישטח הגדול מלא עד
אפס מקום — וקרוב לאלף איש חיכו לשיזא בחוץ, לאפשרות
כלשהי של כניסה. מאות אנשים לא יכלו להתאפק,

התפלחו ללא כרטיסים. ביניהם היו אנשים ידועים, כמו
איש־הראדיו אפריים אבא.
מי לא היה שם? ״הלואי והיפר,פיות על הבמה יגיעו

לרמת היפהפיות בקהל!״ טען צעיר אחד, בסקרו בהתפעלות
את אוסף הנשים היפית שהצטופפו מכביב לשולחנות•
ואכן, כל נערות־הזוהר של ישראל התכנסו במקום.
אותן שהיו מלכות, א תן שתהיינה מלכת, אותן שהיו
רוצית להיות מלכות אך אינן מעיזות להתייצב לבחירה.
אף אחת מהן לא נעדרה — אוסף מבריק, שהטביע את
חותמו על האירוע עוד לפני שנפתח.
התזמירת ניגנת האורות שיחקו על פני הבריכה, אשר
הרוח הרעננה היכתה בהם גלים קטנים.
ולפתע: הס. על הבמה, שהותקנה במיוחד במרכז הבריכות׳
עלה אורי זוהר. הוא חייך את חיוכו המלבב, השקיף

שוחררה מצח״ל הוכתרה

על הקהל. תפקידו היה קשה — והוא ידע זאת. במשך
כמה שעות היה צריך לנצח לבדו על הפסטיבאל, להדריך
את הקהל, לאלתר, לשעשע, לראיין את המועמדות. באירועים
רבים מסוג זה רואה המנחה את תפקידו בכך שהוא
מכשיל את הבנות הנרגשות, חסרות הישע, ע שה אותן
לצחוק, מתעלל בהן. זה קל, ותמיד יש חלק בקהל שהוד
עולל ת כזאת מעוררת בו תענוג סאדיסטי.
אורי זוהר — כמו גרשון גרא בשנתיים הקודמות —
החליט שלא לקצור סירות זולים אלה .״תפקידי הוא לעזור
לכן,״ אמר לבנות הנרגש׳ ת, לפני פתיחת הפססיבאל.
״אשתדל לתת לכל אחת מכן את האפשרות להציג את
עצמה באויר הטוב בי.תר.״ הבנות האמינו לו, נרגעו.
במלתחה השתררה אווירה של מתיחות. כמו תמיד בנסיבות
אלה, נ,־צר בה הווי מיוחד. כל אחת מעשרים הבנות
ידעה כי רק אחת מהן תיכל להיות מלכה — וכי כל
האחרות הן מתחרות. בכל זאת לא הורגשה כל טינה
הדדית. לד,יפו, הבנות עזרו זו לזו לקשט את בגדי-הים,
למצוא סיכה, להסתרק .״אף פעם לא היתד, קבוצה כל כך
נעימה של בנות בתחרות,״ התלהבה עליזה עולש, הקוסמטיקאית,
שהיא אחראית זו הפעם השלישית על איפור

הבנות. היא תפשה את מק־מד, באחת מפינות המלתחת,
טיפלה בכל מועמדת לחוד. עוד בבוקר — דאגה אנטה,
בעלת הסלון היד ע, לתסהיקות.
המארגנים דאגו להתקין רמקול קטן במלתחה, כדי לאפשר
לבדת לעקוב אחרי הנעשה בחוץ. עתה שמעו את קולו
של אירי זוהר, שפתח את המסיבה, הסביר לקהל את
תהליך הבחירה. ההתרגשות הגיעה לשיאה• לרוב הבנות,
היתה זאת הופעה ראשונה בפני קהל. רק מעטות השתתפו
אי־פעם בתצוגות־אופנה או בהצגות. גם הן התרגשו .״אינני
יודעת,״ הודתה מספר ,1הדוגמנית חדווה כץ, שזכתה
למספרה בגלל הליכתה הינד״ ״הפעם זד, בכל זא 1,אחרת!״
והנה — הרגע הגדול. ד,בנית יצאו מן המלתחה, הגיעו
בחושך לנקודת־ד,זינוק, מעל לבריכה, הסתדרו בשורה עור פית
לפי סדר המספרים. התזמורת פרצה בשיר־המיצעד
הנהדר של גשר קוואי. הזרקור האדיר יאחז בראש הש רז.
חדווה התחילה לצעוד — והשורה החלה יורדת אל הקהל.
רחש עבר במישטח. רבים קמו על רגליהם. הצופים־
הבוחרים בחנו את המועמדות בחינה ראש נה. עדיין לא
יכלו לקבוע הרבה. אולם האוזן המאומנת כבר יכלה
להבחין, לפי הרחש, כי מס׳ 10 מעוררת התעניינות מיוחדת.

! * ספר 110 מספר ! 10״ עבר הרחש
*!בקהל. מי זר, מספר?10 הקהל עילעל
:ליון העולם הזה, ששימש כהוכניה. הוא
פש את מם׳ . 10 אך תמונת ד,מ! עמדת
ז׳ 10 בעתון לא דמתה בייל למועמדת
עברה זה עתה על פניו.
כי מספר 10 נכנסה לתחרות כמעט ב!
יקרה• ששים שעות לפני בן לא חלמה
יין להשתתף.

שתיים שהתחרט-,
^ ראשונה משכה ר! ת פליישר את

/תשומת;לב פעילי התחרות, כאשר ראו
ת תמונתה אצל צלם. הם לקחו את יי!־
)צלום, רשמו את הכתובת, כנו לדירה נ׳
זוב בר־כיכבא בתל־אביב.
החיילת שפתחה להם את הדלת שוכנעה
נקל. היא הסכימה להופיע, תמונתה פ רמה
בסידרה הרביעית של המועמדות• אום
כאשר הוזמנה על-ידי וועדת המיון ל־
׳איון אישי, לא הופיעה.
מה ע? ״פחדתי שלא יבחרו איתי,״ גילתה
ות לאחר מכן .״חשבתי איך ארגיש רגע
וחרי הבחירה.״ כאשר קיבלה הימנה דחופר,
וספת, הופיעה. אך השיחה לא נשאה פרי.
;יא הידיעה על אי־השתתפותה, נמחקה מן
;רשימה. וועדת־המיון בחרה בעשרים המוע־ידות
הסופי, ת ,העניקה להן מכפרים, מסרה
וותן לפרסום בגליון העולם הזה (.)1196
רות היתר בחוץ.
36 שעות לפני התחרות שינתה רות
?ליישר לפתע את דעתה. מדוע? היא פגשה
כמספר ידידים, שהאיצו בה להתייצב לנחרה
.״אמרתי לעצמי: אבחר — ט, ב ,לא
ואבחר — אלך הביתה. מה יכול לקרות לי?׳־

בחדר ההלבשה
כאן, במלתחה, עולה המתיחות. לכל בת תא קטן

משלה. בתמונה משמאל; שושנה פרץ, שזכתה בתואר
נסיכת הים התיכון, פירי טישלר, חיה אבירם, שוש־שנה
סמן, שזכתה בתואר נסיכת ים־כנרת, גאולה חרפוף.

היא טילפנה לוועדת־ד,תחרות. התשו
מדכאת: כבר נבחרו עשרים המיעמדו
לא •נשאר לה מקום.
ואז קרה אחד מאותם המיקרים ש
עליהם בעתונים• המועמדת שק־בלה
, 10 נלי דאורמן, יפר,פיה בלונדית
שנודעה בשעתו כנערת־ה&יצד, של
דיזנגוף, יצאה מן הרשימה. הברד,
לוועדה, הודיע שאין הוא מרשה לו
תתף. מס׳ 10 התפנה, המקום נמס
פליישר. באותו ערב כבר השתתפה
הכללית.
לא היה זה סוף הפרשה. יימחר
מילפן אותו חבר שוב, גילה כי
שינתה את דעתה. אמה שיכנליד. או
שאין זה נאה למנוע ממנה דבו
מבקשת לעשותו. היא רצת־ לחז
עתה היה מקומה תפוס.
בכל זאת הופיעה נלי לנשף מצו
בגד־ים, למיקרה שמועמדת אחרת
או תתחרט ברגע האחרון. אולם היא
מחוץ לתחרות.
עתה נשארו לרות רק 24 שעות1 .
שה לנצלן כדי להכין תחמושת לק
בחירת מלכת־המים היא בחירה :
אין המועמדת מופיעה לפני הקהל \
ערב, המאפשרת לד, להסתיר את 1
קטנים. היא מיפיעה בבגד־ים בל£
כך נשאר בגד־הים הנשק האחרו
כל הבנות השקיעו בו מחשבה רבה
מהן התיחסו אליו כאל נשק 1
תיכננו אותו בסתר, זמן רב מר
לא הראוהו אפילו בחזרה הכללית1 .
כי מישהי אחרת תעתיק את הר
לרות שלא התכיננד, לקרב, לא ו
נשק, גם לא זמן להכינו. ביום

המיצעד הראשון: עשרים המועמדות הסופיות מתייצבות בפני קהל הבוחרים, מען

למסלול. המתנה
יציאתה : :
אחרון לפני :
נ/יפול
חרון בפגיה של שושנה פרץ,

׳ 1 1 0 1 5171 אורי זוהר החל בניוס ועדה למניין הקולות.
1111111 #1ארבע מועמדות — מלכה סליקי, עדנה בוקס־דורף,
חדווה כץ ובלה סולקין, מקשיבות לדברי־הדרכה מפי נורית בת־יער.

אין כאן סתם צופים. כ
?1*1111 * *1 ?!*1 1
בוחר, ותפסידו לבחון

נושאי הבחירה. אפילו האשה מוסיפה דברי ביקורת ו

היתר,
״ שוב

;וראיס
ת מס׳
לחולון,
רחב
;טילפן
להש־לרות
החזרה

היום

נלי החבר שהיא
י: אך

דת ב־תחלה
נשארה

בבוקר
נסער. לתל־השומר, ליחידת השיחרור.
אותו יום נסתיים שרותה בצה״ל.
שעתיים עמדה בתור עד שהחזיקה בידה
את התעודה המיוחלת. אולם לא היתה לה
שהות ליהנות ממנה: היא אצה הביתה,
יצאה עם אמה לקנות בגד־ים. היה זה ביקי־ני
כחיל רגיל.
אסור היה להפסיד רגע. האם והבת מיה־דו
לחנות בקצה השני של העיר, הגיעו
אליה ברגע שבעל־המקום עמד לסגרה להפסקת־הצ
הריים• אחרי ויכוח קצר וחם
שוכנע כי זהו עניין של חיים ומוות. ה־שתיים
פישפשו בסחורתו, מבלי לדעת בדיוק
מה הן מחפשות. בסיף מצאו משהו:
פאייטים של כסף, מעין פסים ז; הרים עם
חוטי־כסף תלויים.
האם מצאה גם ערימה של עיגולי־מתכת
קטנטנים. עם השלל חזרו אל חנות בגדי-
הים תפרו את הפסים והעיגולים על הבגד.
כך נוצר אפקט מבריק, צעקני במקצת, אך
יעיל מאוד בלילה, לאור הזרקורים.

ביק־

קוף עד גיל 16

כיזרית.
|ימלת־ויה

שד המועמח ^ מכפ ^ ל ל -א

פיקפקה לרגע בניצחון בתה .״היא נול־דה
יפהפיה,״ מתפארת הלה פליישר, אשתו
של סוכן מיפעל לנקניקים, המציירת בשעות
הפנאי. מוסיפה רות :״בת 12 הפכתי לקוף.
נשארתי קוף עד .16״
היפהפיה והקוף היו שניהם פרועים. היא
היתר, שייכת לחבורת ילדי שכונת בר־כוכבא
שניהלה מלחמה עקשנית נגד ילדי
שכונת תל־חי. היא טיפסה על עצים, נשבעד,
שלעולם לא תלך על עקבים• כשר,יתר,
בת שבע, עלתה על סוס של עגלת־לחם.
כמעט אחדות

1ז, אך
חששו

,עדיין
־,רביעי

הקפיצה שהביאה קולות

את נעליה, מתנוונת לזינוק !,תוך הבריכה. אורי זוהר, המנחה

לא היה חשק לדחות את השרות, והתגייסה.
היא רצתה להיות מם־כפית, אולם עוד
בטירונות חדר הול לעיניה והיא חלתה
בדלקת. רות הפכה פקידה בחיל־ד,שריון —
חיל שסיפק לתחרות הקודמת את המלכה
שלה, זיווה בינדר, ושהיה מיוצג בתחרות,
השנה, בשתי מועמדות סופיות אחרות —
הפרידה הראשית החיננית חיה אבירם, ופקידת
השריון בלהה סולקין, שרק שוחררה.
רות מביטה אח, רה על שתתה הצבאי ללא
טינה. היא זוכרת במה חוויות נעימות. העיקרית:
חודש נהדר שבילתה בשדה, בשעת
תימרון, בתור מזכירתו של מג״ד אה יד,
שנקרא קילומטר — ארכו מטר, משקלו
קילו• ,.התלכלכנו והיינו של, מפרים. הי געים
להיות.״ א־לם היום האחרון כמעט
קילקל את הרושם. מישהו הטיל עליי, להיות
תורנית. רות אמרה לו ללכת לעזאזל.
כשהובאד. ,למשפט, הצדיק אותה המפקד.
אין זה יפה להטיל תורנית על חיילת
ביום ר,אחריו של שרותה

לבמה במרכז הבריכה

!ח הוא
!ב את
משלה.

״הוא הלך רברס, יאני נפלתי.״ העגלה עברה
על ירכיה — אך לא השאירה סימנים.
אולי בגלל טבע פרוע זה, הטילו עליה
ההרים מישמעת מיוהדת .״אמא תמיד סחבה
אותי אחריה.״ גם כשהיתה חברה במכבי,
לא הורשה לה לצאת לטיולים. אפילו לטיולי
בית־הכפר היה עליה להכשיר את הקרקע
בבכי של שבוע ימים מראש.
פעם, בטיול של כיתה ח׳ לטבריה, קשרה
בלילה את כל התלמידים בחבל אחד למי־ט־תירם.
למחרת היום גורשה, יחד עם
שתי הברות, מן הטיול.
המיפנה בא כשד,־תה בת •17 חנות־נעליים
תל־אביבית הכריזה על תחרות על התואר
״בת שבע עשרה״ .רות נבחרה. לפתע שמה
לב שהיא ה פכת חתיכה. גס הבנים שמו
לב לכך. הם החלו מתעניינים בה.
אולי עזרו לכך שיע־רי־הכאלט שקיבלה
אצל מיא ארבטובה משך תשע שנים. רצופות
— מגיל שמונה עד .17
אחרי בית־הספר היסודי עברה רות פליי־שר
לסמינאר לוינסקי, כדי ללמוד גננות.
בתור תלמידת הסמינאר היתד, זכאית לדחיית
גיוסה עד תום לימודיה — זכית
שבנות רבות משתמשות בה מתוך תיקוזד,
להינשא בטרם יופעל צו־הגיום. אולם לרות

המבריק שהפך את הערב להצלחה, שאל אותה אס היא יודעת
לשחות. כשענתה בחיוב, הזמינה לקפוץ למים. עדנה, לא היססה,
קפצה למיס — ורכשה קולות נטהנחילוח את מקום הסגנית הראשונה,

— יהודית מזרחי — מבין בל המועמדות,
כמעט חיסלה מראש את סיב יי כל השאר.
אך הפעם היה נדמה כי הסיכויים שקולים.
כמעט כל אחת מן המועמדות יכלה להתפאר
ב״הכי״ אחד. לחדווה כץ היו העיניים
הבי נהדרות. דליה קוסטה היתה
הבי חברה׳מנית. עדנה בוקסדורף היתר, הכי
נשית• בלהה סולקין היתה הכי תרבותית.
לשושנה פרץ היו המידות הכי קלאסיות
( •)78—56—38 גאולה חרפוף היתר, בעלת
העור הכי יפה. שושנה ממן היתה הכי

נחמדה (וזכתה בקלפי פנימית, אותה ערכו
ד,בנ,ת בינן לבין עצמן, בשעת התחרות).
מה היה ה,,הכי״ של המועמדת מספר
,10 שע רר בקרב הקהל את היחש בעברה?
קשה היה להגדיר אותו. אולי היה זד,
הדבר המעירפל המכונה בשם ״הופעה״.
גופר, היד, מושלם, ובשטח הגדול של הבריכה,
היה זד, יותר חשוב מפנים מושלמות•
מעל הכל היא שפעה ביטחון עצמי,
מלכותי .״האמת שהייתי כל כך נרגשת שיכולתי
בקושי לדבר!״ הקהל לא ידע זאת.

דבר ששמו הופעה

688>>/1111.
וווו!ו*ר1ו
ף 2כשנה שעברה היתר, רות פלי-
שד מ! עמדת בתחרות מלכת־המים. וגם
בשנה שעברה לא הופיעה לבחירה הסיפית.
״החלטתי לא ללכת. הייתי פיהאום שמנה.
בילבלו לי את המוח, אבל החלטתי שלא.
החלטתי ללכת רק כשארגיש עצמי בטוחה.״
מדוע הלכה הפעם? ״אף זעם לא היי,זי
בח ץ־לארץ. רציתי להיות בחוץ־לארץ. אומרים
שפאריס יפה• שאיטליה יפה. ר צה
לראות את העולם קצת, אחרי הצבא. מגיעה
לי מתנה לכבוד השיחרור, לא?״
הפעם העריכה את סיכוייה יותר. אומרת
היא על עצמה, בכנות גמורה, ובניב הצרפתי
המוזר שלה (אף שאינה יודעת מילה
צרפתית) :״יש לי הופעה יפה. אני לא
יפה. אבל ע שה רושם!״
עתה היתד, השאלה: האם זד, מד, שדרוש
בדי להיבחר? בכלל, איך יבחר הקהל? על
פי מה? לפי הייפי? לפי האופי? לפי
הפנים? לפי הגוף? לפי התשובות למראיין?
מס׳ 10 לא היתד, היחידה ששאלה את
עצמה -שאלות אלה, ברגע שהבנות חזרו
אל המלתחה אחרי המיצעד הראשון. אותן
השאלות ניקרו בלב כל אחת מן הבבות.
כי בהן היה תלוי גורלן בא־תו ערב. בתחרות׳
מלפני שנתיים, הזדקרה מועמדת אחת

המיצעד מגיע

הזרקור נאחז בשורת. הבנזת המתקרבת מעי לשטח
הבריכה. הוא מלמה אותה כאשר חיא יורדת במדרגות
אל שולי המיס. בראש: חדווה כץ, החיפאית היפהפיה, אשר נבחרה לאחר מכן לסגנית שנייה;

תנין הקורות

מבוצע על־ידי שיבעת חברי הוועדה. בעוד ששניים פותחים
(מימין) את הקלפיות, שמים האחרים (משמאל) את הפתקים
בקרטונים הנושאים את מספרי המועמדות. במרכז: עמי גורבי׳ן, קריין התנ״ך שנבחר לועדה.

וו הקלפי

משולשלים פתקי־הבוחר של הקהל המגוון, שהיה מורכב
מאנשי־חברה, נערות־זוהר, דיפלומאסיס וסתם צעירים. האורח
החשזב. ביותר: הבארון אדמונד דה־רוטשילד, שהזמין את המלכה למסיבה פרטית.

שלימדה את הבנות
ללכת גחן, סצסל־ת
בשעת תהמתנח עם תלמידותיה הוותיקות.

ך* זה אחר זה נסתיימו הראיונות ה־
^ אי שיי ם. הקהל הקשיב ברוח טובה
מחא מדי פעם כפיים, חייך. הפסטיבאל הגדול
הפך כמעט למסיבת־גן פרטית. כמעט
כל מועמדת מצאה חן בצורה אחרת• י!,ד
היוד חתך נאה של הנוער הנשי הישראלי.
הקהל צחק בטוב־לב כשרבקה רקדה עם
אורי דהר ריקוד סאלוני, כאשר עדנה בוק־סדורף
עברה את הבריכה בשחייה. אחרות
הסתפקו בתשובות שנונות לאתגרי המנחה.
א לם מאתרי פרגוד הצחוק ומחיאות־הכפיים
כבר נערכה בחינה קכדנית. ניכר
היה כי הקהל מתיחס לתפקידו ברצינות
רבה. כמעט ליד כל שולחן נערך ויכוח —
בין בעל ואשר״ בין שכן לשכן.
כאשר נסתיים המיצעד והוצאו הקלפיות
הריקות מן המחסן, כבר ידע כל איש ו־אשה
במי רצונם לבחור. הרוב שלפו את
פתק־הבוחר שהיה מצורף לכרטיס, רשמו
לא היסום את המספר. רק פה ושם עוד
היסס מישהו, עוד נמשך הוויכוח, בוחרים
נתנו לקלפי לעבור מיהרו אחריה
כדי לשלשל את פתקיהם פנימה.
עתה הגיע ת ר ועדת־המניין, שניבחרה
מתוך הקהל בראשית הערב• רק איש אחד
בה היה מפורסם — עמיקם (״קול שדי״)
גורביץ, עורך־דין וקריין־תנ״ך, שנבחר על־ידי
ווהר מתוך הקהל כדי י*תת לוועדה
צביון משפטי. השאר היו באי־נשף מיק־ריים,
שהתנדבו או נדחפו קדימה על־ידי
חבריהם — אורה זינק ,23 ,ורינה משיח,
,21 שתיהן פקידות תל־אביביות: יצחק דיל,
,33 מנהל מכון שימשון; עמוס שקולניק,
, 19 צנחן; ליאון אנגלשטיין ,26 ,יהלומן!

מדגים, בשפת ההפסקה של מנין הקולות, אלוף־הקפיצח ירון
פלבינסקי. באלם־המיס של הפועל תל־אניב. בחדרגת
רוני נסטוולג׳י, והזמר צבי בורודוסקי, עזרו להעביר את הזמן המתוח בשעת הספירה.

נסיכת ים־כנרת שושן
ממן, ונסיכת ים־ סוף
יין שריקי, מוכתרות עדידי בתיה בנדיקט.

עדנה בוקסדורף וחדווה
כץ מוכתרות על־ידי יהו־דית
מזרחי (במרכז) ,לקול תרועות הקהל.

זיוה רודן, שיחתה בלוד בשעת הנשף, מופיעה באור
הזרקור, בלמיו! המנהל המסחרי ש? א. לימריק איירת׳יט,
טינו פלוס, וצוות המטוס. הקהל קם כולו על רגליו, מריע לכבוד הכוכבת הישראלית.

ומדריכה

]סיכות

הסגניות

קפיצות ואווה

האורחת מגיעה

את אורי זוהר, שהפסיק את טכס ההכתרה כדי
לזכות בעצמו בפרס הגדול — נשיקה של מכתירתי
המלכה. זיתה, שבאה ארצה במיוחד לטכס זה, הביאה עמה את כלבה ובובתה, כמלווים.

זיווה לא הכזיבה

חיה אמיר ,30 ,עקרת־בית.
הוועדה עברה לחדר־הישיבית המרווח,
שהוכן לה מראש. בשורה אחת עמדו בו
20 קופסות־קארסון ריקות, שכל אחת מהן
נשאה מספר של מועמדת. הוועדה בדקה את
הקלפיות, פתחה אותן, התחילה לשים כל
פתק בקארטון שלו. לפי הרצינות המתוחה
של הפנים, אפשר היה לחשוב כי היא
מפקחת על בחירת ראש־הממשלה. הרצינית
היתד. במקומה, כי לגבי כל אחת מן המועמדות
עצמן, היתה זאת הבהירה החשובה
ביותר בעולם.
כבר בגמר הקלפי הראשונה הסתמן ניצחון
ברור למספר .10 היא קיבלה קרוב
למחצית הקולות. אך הפיזור היה רב למדי.
לא היתד, מועמדת שלא זכתה לקולות.
כשנסתיימה הספירה, אושר הרושם הראשון.
מספד 10 זכתה בניצחון ברור, קיבלה
כמעט את מחצית כל הקולות, פי
של ש יותר מן המיעמדת הבאה אחריה•.

^ בכל זאת לא זכתה לניצחון כה חיתו כמו
יהודית מזרחי לפני שנתיים, שנבחרה כמעט
פה אחד, או זיתה בינדר, שזכתה לפני שנה
בשני שלישים של הקולות.
השנייה היתה עדנה בוקסדורף, שרכשה
את לב הקהל הן בגופה הנשי היפה והן
בהעזתה, כאשר קפצה בשעת הראיון לתוך
המים• מספר ,1חדווה כץ, בת חבר אגד
מחיפה ודוגמנית פוטוגנית להפליא, הפכה
סגנית שנייה.
—עוזה היה צורך לבחור בשלוש הנסיכות
— נסיכת ים־סוף (ירושלים יאזור הדרום),
נסיכת ים־התיכון (תל־אביב רבתי) ונסיכת
ים־כינרת (חיפה והצפון) .לפי תקנות התחרות,
היתד, ועדת־המניין עצמה צריכה לבחור
בנסיכות כרא־ת עיניה. אולם הוועדה
חידשה חידוש משלה: היא לא ביצעה את
הבחירה בעצמה, פש־ט העניקה את שלושת
התוארים לבנות שלושת האיזורים שזכו
למספר הרב ביותר כל אחת באיזורה.
דמוקראטיה עד הסיף.
מדליין שריקי מקרית־מלאכי זכתה אוטומטית
לתואר נסיכת ים־סיף — כי היתד,
בת־הדרום היחידי -מבין ארבע המועמדות
לתואר נסיכת ים־כינרת, ניצחה שושן ממן,
שחקנית בת צפת. לנסיכת ה־ם־התיכון נבחרה
שושנה פרץ, חותרת־חסקד, מושבעת
ואחותו של מציל — אשת־הים המופלגת
ביותר מבין כל המועמדות•
לפתע הריעה. התיזמורת. אורי עלה שוב
1על הבמה. בידו הבריק גליוז־ניר לבן —
הפרוטוקול של הוועדה. הקהל הפנה את
מבטו אליו, לא שם לב לחבר ועדתזהתח־רות
שנכנס למלתחת המועמדות, כשבידו
העתק הפרוטוקול. כדי למנוע מן הבנות
את עינויי־הדין, גילה להן מי לא נבחרה.

• כדי לא לצער את הם־עמדות האחרות,
אין העולם הזה נוהג לפרסם את־ פרטי
מניין הקולות, כפי שאושרו בפרוטוקול
החתזם של התערה, השמור במערכת.

פה ושם הבריקה דמעה בפינת עין, אך
הבלתי־זוכות קיבלו את הדיו באומץ־לב.
במלתחה נשארו רק שש הנבחרות —
אשר אף אחת מהן לא ידעה למה נבחרה.
שוב דיבר הרמקול במלתחה. בזו אחר
זו נקראו שלוש הנסיכות אל הבמה, הוכתרו
על־ידי סגנית מלכת־המים של שנת
,1959 בתיה בנדיקט, שנישאה בינתיים ו
חלומה
של נערה אחת התגשם: זיווה מכתירה את המלכה,
רות פליישר (שהפכה אותו רגע לרות פלד) ,בכתר שהוכן
על־ידי ט! פז, אשר העניקה גם תכשיטים יקרים למלכת המים 960ו, ולשת• סגניותיה.

רתע הגדול

הפכה לבתיה בר־צבי, ויפתה עוד יותר.
לאתר מכן נקראו הסגנית השנייה והראשונה,
הוכתרו על־ידי יהודית מזרחי, היפר,
והמלכותית כתמיד.
ואז הגיע השיא. מדי פעם במשך הערב
קרא אורי ז! הר מיברקים שהגיעו מזיוה
רודן, שטסה אותה שעה על פני הים התיכון
בסילון 4־בי ש,ל אוליחפיק אירננייס.

מלכת־המים רדת פלד; במרכז,־ בחברת ארבע.
מבין. חמש הנבחרות האחרות: שושן ממן,
נסיכת ים כנרת, עדנה בוקטדורף, סגנית ראשונה; חדוות כץ, סגנית

רנבחוות

עתה הגיעה זיתה, זוהרת בגלימודמשי אדומה,
מלתה על־ידי צתת המטוס שהביא
אותה. היא עלתה על הבסה.
רגע של דומיה. הכל עצרו את נשימתם
ואז קרא אורי :״מלכת המים של ישראל
— רות פליישר!״ רות, שנשארה לבדה
במלתחה, שקטה אך נרגשת, הופיעה באלומת
הזרקור. מאות קמו, זנקו לעבר הבמה•

שניה; שושנה פרץ, נסיכת הים־התיכון. בעומדן בים הפרחים,
מתנת. החבות תמי, מקבלות הנבחרות את מתנות חברת־השוקולד
ליבר. תסרוקתן של כיל המ,עמוות בתחרות היו של סלון אנסה.

היא עבויה, הוא עובי, רנן קשווה הוויה ב שו שוות למיטה

בכבל *

אהבה
מחזה מזעזע התרחש השבוע לעיני פקידים ובאי
בית־משפט השלום בחיפה. על המדרכה עמדה
קבוצת אנשים והתווכחה בקולי־קולות. פיתאום פנה
.אחד מהם, כותב כקשות של בית־המשפט והחל
להתרחק כשהוא גורר אחריו נערה צעידה בת .17
צעיר ערבי ניסה לרדוף אחריהם, אף נעצר כששמע
את קולו של עורך־הדין .״עמוד אסעד, אל תעשה
שטויות!״ הקריאה היתה כמקומה. כי אסעד יודע
ני בעצמי לא יודע אם זה עצוב
או אולי זה מצחיק שדווקא אני צריך
.לסבול מהיהודים בגלל זה שאני ערבי.
כמה קללות, וכמה צרות סבלתי במשך
השנים האחרונות בגלל זר, שאני ערבי!
אני בטוח שהאנשים שעשו לי את כל
הצרות האלה לא ידעו על העבר שלי. אבל
אני חושב שגם אם דם היו יודעים זה לא
היה משנה שום דבר בשבילם. כי הם כמו
עיוורים. הם יודעים מה שלימדו אותם ההורים
שלהם ולא יזוזו מזה.

כי הוריה של הצעירה היהודיה מסוגלים לכל כדי
למנוע ממנה להיפגש עמו -משום שהוא ערכי.
דקות מספר קודם, שיחרר השופט את אביה של
הנערה שהואשם ככליאתה. אסעד בא לי,חת את
נערתו אליו, נדהם בשהתערב כותב־הבקשות ולקח
את הנערה לביתו כדי לפקח עליה. המשטרה סרבה
להתערב ולהחזיר את הנערה לביתה או לבית אהובה.
בעמוד זה מספר אסעד את פרשת אהבתו הגדולה.

מאת

אסעד עבד
כל יום מכל מיני אנשים.
אסנת הסכימה ללכת איתי. הלכנו יחד
לראות סרט והאהבה כבר נכנסה אצלנו
עמוק בתוך הלב. באותו רגע לא חשבתי
על זה שאני ערבי והיא יהודיה• בטח גם
היא לא חשבה על זה. לא ידענו איזה צרות
יהיו לשנינו מהאהבה הזאת.
מאותו היום היינו הולכים תמיד ביחד.
לקולנוע, לטייל, לעכו, לכפר יאסיף ואפילו
פעם אחת היא נסעה יחד איתי לבקר את
אחי בבית־הסוהר בשאטה. הוא צריך לשבת
שם חמש שנים. אמרו שהרג מישהו.

״טוב כלב יהודי מערב ,״
ך* ק אחרי שככר הסתובבנו חוד
היא:
אסנת מזרחי אהבת אני בוכה על זה שהם עיוורים גם בגלל
הצרות שהם עשו לי ועושים לי וגם בגג.
לל-זה שאני בעצמי סבלתי הרבה מאוד
!׳כשהייתי צעיר בגלל זה שחשבתי שהיהודים
לא עיוורים ורציתי להיות יהודי•

״פחדתי שידחו אותי כערבי״
ד גיל 14 גדלתי כמו כל ילד ערבי
בכפר יאסיף. אז עזבתי את בית אבי

,ואת הכפר ויצאתי לעבוד בעכו אצל קבו.צה
של יהודים מרוקאיים שעשו עבודות
טייחות בבתים. שם הכרתי בפעם הראשונה
י את היהודים מקרוב. שנתיים עבדתי
; איתם. היינו חברים טובים ואני ראיתי
בכל פעם עוד דברים טובים בדת היה. דית.
אחרי שנתיים חזרתי אל האבא שלי ואמרתי
לו שאני רוצה להתגייר. אבי נהיה
כמו אש. הוא צעק עלי נורא ואמר שאם
אני רוצה להתגייר שאלך מהבית של־.
עשיתי ככה ובאתי לחיפה. שכרתי חור
י והמשכתי לעבוד במיקצוע שלמדתי אצל
י המרוקאים בעכו•
שמינה חודשים גרתי שם עד שבא בעל
.הדירה ואמר לי שהוא צריך את החדר. חי־
• פשתי מקום אחר והגעתי אל מזרחי, ברחוב
? אפגני מס׳ .12 אחרי שגרתי שם חודש אחד,
ראיתי פעם את הבת שלו אסנת. היא לא
היתה הילדה היחידה של מזרחי 12 .בניב
ובנות יש לו. היא גם לא היתד. הכי יפה.
ה־א לא כמו הבחורות שרואים בקולנוע.
אבל אהבתי אותה מהרגע הראשון שראיתי
אותה. התחלתי קצת לדבר איתה• שאלתי
אותה אם היא רוצה ללכת איתי לסרט.
פחדתי נורא שהיא תגיד לי שלא תלך איתי
מפני שאני ערבי. אני שומע דברים כאלה
י י — 1 6י

* שיים ידעו הורים שלה מהענין בינינו.
הם לקחו את הילדה לחדר שלהם וצעקו
עליה ״למה את הולכת דודקא עם ערביז
אין מספיק יהודים בחיפה?״ כשהיא אמרה
להם עוד שאנחנו רוצים להתחתן, שמעתי
את הצעקות שלהם מן החוץ. התביישתי
שיהודים יכולים להגיד דברים כאלה. אני
חשבתי שיהודים הם אחרים.
הם צעקו עליה :״יותר טוב תתחתני עם
כלב יהודי ולא עם ערבי כזה.״ וכשהיא
לא רצתה לשמוע, אמרו לה שיהרגו אותה
אם לא תעזוב אותי.
כששמעתי באוזניים שלי דברים כאלה,
הלכתי אליהם. אמרתי :״מה איכפת לכם
שאני אוהב את הילדה שלכם? אם לא טוב
לכם שאני ערבי אז אני מוכן להתגייר מתי
שאתם רוצים. תמיד הייתי מוכן להתגייר.
באהבה אין הבדל בין יהודי וערבי וככה
אתם עוד אומרים שיש דמוקראטיה בארץ
שלכם ואין אפליה?״
אביה חשב קצת ואמר :״אם אתה תתגייר
ותראה לנו את התעודה של הגיור,
אולי ניתן לך אותה.״ הוא לא אמר שאם
אתגייר יתנו לי את הילדה שלהם. רק
אמר שאולי יתנו לי אותה. בינתיים הוא
אמר שלא תלך איתי יותר לשום מקום.
אסנת אמרה לו בסדר. שהיא לא תלך אתי
יותר. אבל כמו שאני לא יכול לעזוב אותה,
ככה גם היא לא יכלה ולא יכולה לעזוב
אותי. היא אמרה שלא תלך איתי כי פחדה
מהאבא שלה. אבל המשכנו ללכת ביחד
לכל מקום. הרבה פעמים ראו אותנו ביחד•
גם ההורים שלה פגשו איתנו ביחד.
כשהיו רואים אותנו הם היו מתנפלים על־ה
ומרביצים לה. לא חשיב איפה זה היה,
ברחוב, בקולנוע, או באוטו.
פעם אחת אפילו הביא האבא שלה בקבוק
מי־אש וסכין• הוא רצה לחתוך לה את השערות
ולשפוך עליה את מי־האש אם לא
תעזוב אותי. אני שמעתי את הצעקות שלה,
זרקתי ממנו את הבקבוק והבטחתי לו שאני
עוזב את הבת שלו לתמיד.
הבטחתי לו את זה באמת, כי פחדתי שהוא
יעשה לה משהו רע. פחדתי עליה.
אמרתי לאביה :״אני מהחדר שלך, לא אגור
פה בסביבה ואז אולי הבת שלך תשכח
אותי ואני אשכח אותה וככה יהיה יותר
טוב לכולם.״
ובאמת עזבתי את המקום וחזרתי לגור
בכפר יאסיף. אז הכרנו כבר ארבעה חודשים.
וזה זמן מספיק בשביל שהאהבה
תיכנס עמוק־עמוק בלב.

פני

חורים האחרים שלהם. ואז פיתאום הוא
הפך את העור שלו ואמר דברים חדשים.
הוא אמר שלא יסכים בכלל שאתחתן עם
הילדה שלו. שאפילו אם אתגייר, אני
ערבי ושום דבר לא יעשה את זה אחרת.
״יותר טוב אהרוג אותה, ילא אתן לך
אותה!״ הוא לא התבייש להגיד לי•
לא רציתי שיהרוג אותה בגלל האהבה
שאהבתי אותה. פחדתי עליה כמו על אחותי.
ביקשתי מהאבא שלה שלא יהרוג אותה
ונסעתי לכפר יאסיף לעבוד שם בטיי־חות
של בניין חדש, חודש אחד.
חשבתי שבמשך חודש אחד לא יעשו
לה צרות והיא תשכח אותי ואת האהבה
הגדולה שלנו. אבל האלוהים רצה שזה
יהיה אחרת. שלושה ימים אחרי שחזרתי
לכפר יאסיף, באו אלי חברים שלי מהכפר,
וסיפרו לי שאסנת באה לכפר ומחפשת
אותי. מצאתי אותה ושאלתי אותה למה
באה שוב פעם, אחרי כל הצרות שהיו
לשנינו.
אסנת אמרה לי :״אני לא יכולה לעזוב
אותך אף פעם. או שתתחתן אתי או שאני
אהרוג את עצמי.״ אמרתי בסדר שאני מוכן
להתחתן איתר, אבל בלי צרות, רק אחרי
שאתגייר ואדבר עוד פעם ועוד פעם עם
האבא שלה אסנת ביקשה שלא אדאג לה
והבטיחה לבוא לבקר אותי בכל יום.
כל החודש הזה היא באה אלי יום יום.
כדי שהאמא שלה לא תשאל אותה שאלות
לאן היא הולכת, היא אמרה שקיבלה עבודה.
אני נתתי לה כל יום כסף בשביל לשלם
לאמא שלה, שתגיד שהיא הרתיחה
בעבודה• וגם בשביל הנסיעה.
כשעבר החודש חזרתי ל ח • #לקחתי
חדר ואסנת באה כל^גום לראות אותי
ולבשל לי. עד שפעם אמרתי שאני רוצה
ללכת לדבר עוד פעם עם האבא שלה. הוא
לא רצה לשמוע שבתו תתחתן אתי .״ערבי?
אין דבר כזה!״ הוא אמר.
חשבתי שעוד מעט אני משתגע. הדם
בא לראש. אמרתי לו שאני מוכן לחתום
לו על ערבות של 30 אלף לירות אם אני
אגע באסנת עד שאתגייר ליהודי. רק שיתן
לנו ללכת כמו אח ואחות, מפני שהגשתי
בקשה לגייר אותי וזה יקח שנה שלמה.
מזרחי לא הסכים. רציתי גם לחתום שאלך
למאסר עולם אם אגע בה לפני שאתגייר

״ערבי כשאר?זרבי״
ש עז? ת דז דז ^ ד ד ^ו

/עוד פעם אחת לדבר עם האבא של
אסנת. אמרתי לו.שאם הוא לא רוצה לתת
לי את הבת שלו ככה, אני אתגייר ליהודי
ואז כבר לא יהיה הבדל ביני ובין כל הב
האב:
פינחס מזרחי
ויסורים

הוא: אסעי עבד
?מענה
הוא סתם את האוזניים. ולי הראש כמעט
התפוצץ•

״הם היפו את אסנת״

** זרחי אמר שהוא רוצת לשאול את
( /הילדה. שמחתי. ידעתי מה שהיא תגיד.
הוא שאל אותה אם היא רוצה להתחתן
אתי. אסנת אמרה שכן ואז דיא נתן לה
סטירה על הפנים 20 .פעם אולי באתי אל
ההורים שלה והם גירשו אותי מהבית.
לפני שלושה שבועות, כשראיתי שכבר
לא תהיה לנו דרך אחרת, לקחתי את אסנת
וברחתי איתר, לתל־אביב. אחרי יומיים באנו
לכפר יאסיף. בכפר סיפרו לי שהמשטרה
חיפשה אותנו. הלכנו למשטרת עכו. סיפרנו
מה שקרה ואסנת אמדה שהיא רוצה להיות
אתי. אמרו לנו :״לכו הביתה ותהיו בריאים.״
אחרי יומיים הלך האבא שלה למשטרה
וסיפר שאנחנו גנבנו לו 500 לירות מהבית.
עכשיו המשטרה כבר עצרה א תנו באמת.
במשטרה ניסו הקצינים להשפיע על אסנת
שתעזוב אותי• הם אמרו לה שהיא באמת
לא אוהבת אותי ושאני יכול לתת לה
ללכת לעבוד בתור זונה ברחובות.
אסנת אמרה להם שלא איכפת להם מה
שהיא רוצה לעשות. הם המשיכו להשפיע
עליה שתחזור הביתה. אמרו לה שהערבים
הם נגד היהודים ולא כדאי לה להתחתן
דווקא עם ערבי. היא סיפרה להם שאני
מתגייר ואני אמרתי להם שזה נכון. אז
אחד הקצינים הסתכל עלי ואמר לנו ״אתה
תתחתן איתר, רק בקבר! אני מכיר אותך.
אתה עובד ארס.״ באוזניים שלי שמעתי
את המילים שלו.
תישעה ימים היינו במעצר. כששיחררו
אותנו, סיפרתי גם לשופט את כל העניי.
הוא אמר לי לקחת אותה. אבל אביה לקח
אותה בכוח הביתה.
אני הלכתי לכפר יאסיף וארבעה ימים
ישבתי שם בלי אוכל. פעם היה המישקל
שלי 75 קילו• היום יש לי רק .65
כשחזרתי לחיפה שאלתי חכרה של אסנת
מה שלומה ואיפה היא. החברה סיפרה לי
שאבא של אסנת, פנחס מזרחי, והגיס שלה
קשרו אותה בבית עם שרשרת ומנעולים
מפני שאמרה שתברח ותבוא אלי. ידעתי
שאני מוכרח להודיע על זה למשטרה, אבל
גם ידעתי שלי לא יאמינו ויגידו לי שוב
פעם שאני ערבי. שלחתי חבר יהודי שדי
שיספר הכל למשטרה.
השוטרים הלכו ובאמת מצאו את אסנת
שלי שוכבת במיטה וקשורה בשרשרת אל
החלון. לשרשרת היו שני מנעולים. אני
יודע שבשביל דבר כזה הם יכולים לקבל
מאסר גדול. אבל כמה שהם עשו לי צרות
אני לא רוצה שיהיה להם רע. הבאתי
לרבנות פתק מהרבה חברים יהודיים שלי
שכתבו שהם מכירים את ההתנהגות הטובה.
שלי והיחס המצויין שהיה לי תמיד לעם
היהודי ולדת היהודית. הם כתבו שידעו
מהרבה זמן שאני רציתי להיות יהודי
ואמרו שהם מקווים שהרבנות תעזור לי
בזה.
אבל בינתיים האבא שלה שוחרר. את
אסנת לקח יוסף בן־צור;! ,פקיד שכותב
בקשות בבית־המשפט, ולי לא רוצים להראות
אותה.
אם הם לא ירצו לתת לי אותה אני אברה
איתה• אני יודע שזה לא נגד החוק אם
היא רוצה את זה, ואני יודע שאסנת רוצה
אותי כמו שאני רוצה אותה. רק מפריע׳
שאני ערבי והיא יהודיה. אז אני הולך
בכל שבת לבית־הכנסת ולומד את החוקים.
מי יודע? אולי אם האנשים לא עזרו לי,
אלהים יעזור לי.

ספרים תרגום פצצה בורנוגדאפית
חיי ואהבותי (מאת פראנק האריס,
הוצאת כתבי מחברים נודעים) הוא ספר
הידוע לכל מוכס אנגלי ואמריקאי. כי משך
שני דורות ניסו תיירים אנגלו־סכסיים ל־להגניב
חזרה הביתה את ארבעת הכרכים
של ביוגראפיה זו, שהודפסו באנגלית על־ידי
אולימפיה־הפאריסאית, הה, צאר, שהדפיסה
גם את ספרי הנרי מילר, ולאחר מכן
את לוליטה. בבריטניה ובארצות־הברית,
היתה הכנסת הספר אסורה על פי החוק.
יש להניח שהיצירה תעסיק עתה גם את
החוק הישראלי•
לא לחינם. ספרו של האריס הוא פורנו־ביוגראפיה
— או אוטו־פורנוגראפיה. הוא
ד, מה לחוברות־המין, אשר התביעה הכללית
הישראלית לוחמת בהן, כמו שפצצת הירושימה
דומה לרוגטקה של נער.
האריס היה תערובת של אידיאליסט, נבל,
רמאי, רברבן, שקרן, סופר ואיש־שיח מזהיר.
יחד עם אוסקאר תיילד וברנארד שו,
היה שייך לשלישיה שקטלה את המוסר
הוויקטוריאני הצבוע. שוי הפך מוסד חברתי.
תיילד הושלך לכלא, שם היה האריס
מבקרו היחיד. ואילו האריס הנציח את
עצמו בארבעת כרכי הביוגראפיה המפורסמת,
שעיקרה תיא־רי־מישגל מפורטים, חדורים
יהירות שחצנית יחידה במינה. הוא
החל בכתיבתה בשנת ,1923 בהיותו בן .67
בהשתאה להאריס, הנרי מילר הוא 6יש
צנוע, חסר כוח־גברא. כי האריס מתאר את
עצמו כגבר ששום אשה לא יכלה לעמוד
בפניו, איש שהיה מסוגל לגבורות מיניות
בלתי־רגילות. לדעת חוקרים, יתכן שרוב
תיאוריו המיניים הם פרי דמיונו בלבד. למעשה
היה אדם נמוך קומה ( 1.60 מטר,
כתוספת עקבים מוגבהים במיוחד ).קולו
הושתה לעוגב בכנסייה ולמקהלה רוסית.
בגיל צעיר ברח האריס מבית אביו, קצין
בחיל־הים הבריטי, נסע לאמריקה (לא מבלי
לפתות בדרך את בתו של קצין־האוניה) .שם
עבד כפועל, כמצחצח־נעליים, בבוקר וכעורך״
דין. לאחר מכן כיסה כעתונאי את מלחמת
רוסיד,־תורכיה (לדברי ידידיו: מבלי לזוז מ־בית־בושת
באודיסה) .בגיל 26 חזר ללונדון,
עלה במהרה לדרגת עורך עתון. בעל תפוצה
המונית, פרץ לחברה הגבוהה, רכש
כתב־עת ספרותי.
אולם הבריטיים השמרניים לא אהבו את
השחצן, לא הזמינוהו מעולם בפעם השניה
לאותו בית. לעת זיקנד, עבר לצרפת, הפך
בעל נאמן לאשתו, מת ב־,1931
ספק אם פירסום הכרך הראשון של ה־ביאוגראפיה
שלו יעבור בשקט בישראל.
אם כן, ייקבע על־ידי כך תקדים חוקי
חשוב: שיצירה פורנוגראפיה מובהקת, הכתובה
בידי סופר ממדרגה ראשונה אך ללא
יוזמה ספרותית, מותרת לפירסום בארץ.
מקור שיממון זעיר־אמריקאי
אין מנוס מברוקלין (רומא! מאת

חנן אילתי, הוצאת קרית־ספר תל־אביב,
תש״ן) הוא סיפורו השלישי של חבר־קיבוץ
לשעבר שעבר חצי עולם וכותב על ההווי
היהודי בחוצלארץ.
גיבור הספר, ג׳ק, הוא מוצר של כל מה
שהחברה היהודית הזעירה עשויה לתת לאחד
מבניה המפונקים. יש לו עסק משלו
— קפה קטן ונעים! חמות חמודה ומבולבלת!
אשה וילדה מתוקה! בית משלו, בלב
ברוקלין מרובת־היהודים. אין דבר החסר
לו, במה שצריך היה להיות אושרו.
מעבר לסמבטיון. הצרה מתחילה כש־חמותו
המבולבלת של ז׳ק, מיס סנדרה הישישה,
ה! לכת לאיבוד בחיפושיה אחר הנהר
סמבטיון, אותו היא רוצה לעבור בכדי
להגיע לארץ ישראל האגדית של דמיונותיה
תוך כדי חיפושים הוא נתקל באירית צעי־רה,
מורין, שאף לה סמבטיון משלה, חלום
נערה שגדלה בתנאים קשים, לצאת למרחקים
ולהילחם למען מטרה משלה.
פגישת ז׳ק ומורין מולידה את החלום ה־משותף
לברוח לארץ־ישראל הנלחמת על
עצמאותה, והמסמלת את כל החדש, את כל
השונה מטבעת־החנק של החיים בברוקלין.
אולם אין מנוס מטבעת־חנק זו. הם נתקעים
בדרכם, ז׳ק מוחזר אל האבוס על־ידי אשתו
השתלטנית, ואילו מורין ממשיכה לחפש את
ארץ־ישראל שלוד, לחצות שוב ושוב את
סמבטיון־־החלומות שלר-
מפולי ומזו 7יז!

קטע אופייני מתוך ״ח״ ואהבות׳ ,האוטו־ביוגואפיה של האריס

מאהבה של הג בו ת מייהיו
ף עו דו מציגלפ ני את מקום הבידור
., 1החביב עליו, נכנסה אשד, צעירה אל
האולם. מר מייהו החליף עמה מילים מספר
ואחר הציגה בפני כרעיתו. מרת מייהו
היתד, כבת עשרים־ושמונה שנה, תמירה
ודקת־גו, בעלת פנים מענינות יותר מאשר
יפות. אילו העניק לה הטבע גונים מודגשים
יותר, היתד. לבטח יפת־תואר. היא
היתה לבושה בטוב טעם. תיך כדי שיחה
ה! בהר לי כי היא שוחרת ספרות• מכיון
שמר מייהו ביקש להישאר באולם־המשחקים,
הצעתי ללוותה לביתה.
ביתם היה נאה, ביחוד מפאת היותו בנוי
לנו כח כנסיה מכוערת. מרת, מייד,ו עלתה
במדרגות ואני הבחנתי כי קרסוליה דקים
ועדינים. רגליים יפות צודדוני מאז ומתמיד.
שעה שהסירה מעליה את מעילה הדק, הבחנתי
בצמד שדיים קטנים ועגולים. מיד הפך
ומי ללאבה לוהטת וגרוני צחיח מתשוקה.
״אתה נועץ בי מבט מוזר,״ העירה לי
מרת מייד,ו ושפתיה נפשקו בארשת מתגרה.
גמגמתי תשובה נבוכה, אולם חשתי כי
היא נוטה לי חיבה. אמרתי לד כי אהיה
סטודנט בעיר זאת. היא שאלתני אם אני
יודע לרקד. השבתי בשלילה. מיד התנדבה
ללמדני תורה זאת .״לילי רובינם, בת השכן,
תפרוט על הפסנתר לחני ריקוד ואני
אלמדך את הצעדים. התדע, לפחות, ריקודי־עם
כלשהם, כגון פולקה?״ גם על שאלתה
זאת נאלצתי להשיב בשלילה. בתנועה שובבה
הרימה את שולי שמלתה והראתה לי
את הצעדים• עתה הרהבתי עוז לומר :״קרסוליים
יפים לך.״ דומה היה שלא שמעה את
דברי. התישבנו על הספד, והפלגנו בשיחה.
הסקתי שהיא גלמודה מאוד. בעלה נעדר
מן הבית מרבית הימים והלילות והיא
הילכה שוממה בביתם .״התרשיני לבקרך
לפרקים?״ שאלתי. היא השיבה מיד :״כל
אימת שתרצה.״ כאשר קמתי על רגלי ואנו
עמדנו פנים אל פנים אצל הדלת, אמרתי:
״החדעי, מרת מייהו? באירופה, כאשר גבר
מלווה אשד, לביתה היא מודה לו בנשיקה.״
״האמנם?״ השיבה .״אין זה נהוג באמריקה.״
״מדוע? האם הנשים האמריקניות פחות
נדיבות מאשר אחיותיהן באירופה?״ שאלתי.
חפנתי את פניה בשתי ידי ונשקתיה על
שפתיר״ 1ן יא הניחה את ידיה על כתפי
ונעצה א * מבטה בעיני• ״אנחנו נהיה ידידים
טובים,״ אמרה .״חשתי בזאת מן הרגע
הראשון לפגישתנו. אל תשהה את ביקורך!״
״האוכל לבקרך מחר אחריה,צהריים?״ שאלתי
.״את חייבת לי שיעור בריקוד.״
״בחפץ־לב,״ אמרר״ ״אזמין את לילי.״
ושוב נפגשו ידינו. ניסיתי למשכה אלי
לנשיקה נוספת, אולם היא דחתה אותי
בבת־צחוק .״מחר אחר־הצהרים,״ אמרה.
ביקשתיה שתאמר לי את שמה הפרטי, למען
אוכל להגות בה עד פגישתנו הבאה .״לורנה,״
השיבה.

* צאתיה עי ר ה וקניתי חליפה לקראת
ביקורי אצל מרת מייהו. השעון זחל בעצלתיים
אולם לבסוף הגיעה השעה השלישית
אחר־הצהריים ואני נקשתי בדלת. משרתת
כושית הכניסתני פנימה .״מרת מייד,ו תרד
מיד,״ אמרה בקול מתנגן להפליא .״אלך
ואזמין את העלמה לילי.״ מקץ חמש דקות
הופיעה לילי, נערה שחרחורת פעוטת־גו,
בעלת שיער שחור כעורב, פה רחב וצוחק.
לאחר דקות ספורות ישבה העלמה לילי
אצל פסנתר הסטיינוויי ואני כרכתי זרוע
אחת סביב מתניה הדקות של חמדת־לבבי
וניסיתי לרקוד ואלס• דא עקא, שלאחר סיבובים
מועטים נסתחרר עלי ראשי ונאלצתי
להודות כי איני מסוגל להוסיף ולרקוד.
״פניך חפרו מאוד!״ קראה מרת מייהו.
״עליך לשבת על הספה ולפוש קמעה.״ בהדרגה
חלפה הסחרחורת. לילי חזרה לביתה
ומרת מייהו הביאה לי ספל קפה מצויין.
הקפה הפיג לחלוטין את הסחרחורת .״עליך
לשכב ולנוח מעט,״ אמרה מרת מייהו.
״ראה,״ הוסיפה ופתחה דלת סמוכה .״הנה
חדר־ד,אורחים שלנו.״ זה היה הרגע לו
ציפיתי• ״אלך לשכב אם תבואי עמי,״ לחשתי
.״הקפה עוררני לחלוטין. האצילי לי
נשיקה, לורנה לעולם לא תדעי, יקירתי,
כמה פעמים שיננתי את שמך בליל אמש!״
עם זאת חיבקתיה והצמדתי את שפתי אל
שפתיה. נשיקתנו היתד. כעין לטיפה, אולם
עד מהרה רחקה מרת מייד,ו מעלי ואמרה:
״הבה נשב ונשוחח. אני רוצה לדעת הכל

על אודותיך, מקום מגוריך ועל עיסוקיך.״
הדפתי את ראשה אל מסעד הספה ונשקתיה
בחום. שפתיה נתלהטו• מיד הנחתי את ידי
בין רגליה. תחילה נאבקה קמעה, אולם אני
ניצלתי את תנועותיה על מנת להיצמד
אליה, וכאשר חדלה להתנגד, העפילה ידי
מתחת לשמלתה וליטפה את חמוקיה שזלפו
מיד עסיס־אהבה. לפתע נתקשח גוה .״מישהו
עלול למצוא אותנו כאן,״ לחשה.
״שחררתי את העוזרת. הבה נעלה אל חור
המשכב שלי.״ היא הנחתה אותי אל הקומה
השניה. ללא שהיות, ביקשתיה להתערטל
לפני. רציתי להזין עיני בחמ!דותיה,
אך היא אמרה :״לא אוכל לפשוט את ה
שמלה. אין לגופי דבר זולתה. איני לובשת
בגדים תחתונים בבית. אמור לי, יקירי.
ד,באמת תאהבני?״ נשבעתי לה כי מעודי לא

פורנוגראן? האריס
פרי דמיון?
אהבתי אשר, כאהבתי אותה. באמרי זאת
השכבתיה על המיטה, הרמתי את שולי שמלתה
וגהרתי עליה. התמדתי במשחק־הא•
הבה. מקץ דקות אחדות נעשתה נשימתה
קטועה וחפוזה, עיניה עפעפו והיא התנועעה
בקצב אחד עמי. ככל שארכה התעלסותנו,
נעשתה לורנה ערנית יותר בתגובד
ודה, עד שלפתע לפתה בידה את שתי ו•
אימצתני בכל כוחה אל גופה הלוהט. המשכתי
לשלהב אותה. היא נשקה לי ונעצה
לשונה עט! ק לתוך פי. לרגע שלחה אחת
מידיה אל בין גופינו והרימה את שולי
שמלתה עד צווארה, כדי שנהיה יותר צמודים
זה אל זו. לבסוף נעשתה היסטרית,
התנשמה והתנשפה ופרצה בבכי.

ך• כיה הקפיאני. חדלתי ממנה, השת־
* 2רעתי לצדד״ חיבקתיה ונשקתיה. תחילה
התכנסה לבין זרועותי בעיניים דומעות ובגניחות
קטועות. לאחר מכן התעשתה והניחה
לי לרדת מעל המיטה. ניגשתי אל
חדר־האמבט והבאתי משם מגבת לחה, בה
שטפתי את פניה. הגשתי לה כוס מים ו־׳
היא נרגעה. מיד שבה וחיבקה אותי בלהט,
כשהיא קוראת :״הוי, יקירי החזק והנפלא!
הוי, מי היה מאמין כי קיים עונג
כזה? מימי לא חשתי כך! וכה הארכת בזאת!
הוי, אהובי! כולי שלך• עשה בי כאות
נפשך. אהיה פילגשו, שפחתך, שעשועך,
ואתה תהיה לי לאל האהבה! הו, יקירי!״
חייכתי לשמע מחמאותיה השופעות. לפתע
הזדקפה .״הן רצית לראות אותי במערומי,״
קראה .״הנני לפניך. לא אוכל למנוע
ממך דבר. אני מקווה שלא תתאכזב.״ ובן־
רגע עמדה לפני עירומה כביום היוולדה,
פרט לגרביה. גווה היה דק וגמיש. מתניה
דקות, אולם מפשעתה היתה מכוסה שפעת
שיער סבוכה מדי ושדיה לא היד. כה סגלגלים
ומוצקים כשדי ג׳סי. בכל זאת, היתד,
יפה מאד וניחנה בקרסולים דקים, אשר
הצרפתים כה מפריזים בהערכתם. סבורים
הם כי עצמות דקות ופעוטות מעידות על

אבר מין פעוט. מצאתי יוצאות־דוסן כחי
מרובות עד שחדלתי להאמין בזאת.
לאחר שנשקתי לשדיה ולטבורה והיללתי
את גזרתה, היא נעלמה בחדר־האמבט אולם
חזרה אלי במהרה ואנו התישבנו על הספה,
אותה נטשנו שעה ארוכה קודם לכן .״בעלי
אמר לי כי רק הגברתן בגברים יכול לדעת
אשד. פעמים בזו אחר זו,״ אמרה לי .״אני
האמנתי לו. הוי, כמה פתיות הן הנשים.
אתה לבטח עשית זאת כתריסר פעמים!״
בבת־צחוק על שפתי עניתי לה :״אף לא
מחצית המספר הזה.״ שאלתה הבאה היתה:
״האינך יגע? אני עצמי חשה מעט בראשי.
מעודי לא ידעתי עוצמת רגשות אשר כזאת.
לבטח התשתי את כוחותיך.״ הבטחתיה כי
הע!נג עוררני וכי איני עייף כל ועיקר.
״אין ספק שהנך יוצא־דופן בין הגברים,״
אמרה .״מרבית הגברים מגיעים לאביונה
מהירה אחת ומותירים את הנשים במצב
של מתיחות שלא באה על סיפוקה.״
״העלומים משחקים תפקיד נכבד באונותו
של הגבר,״ אמרתי לה.
״אל נכון משתוקקות אנו להבטיח את
תש! קת הגבר אלינו,״ היתד -תשובתה .״ואילי
נעים לנו להאריך את עונג ההרגשה
שחושקים בנו באמת. אה, כמה נדירה ההרגשה
שגבר חפץ בנו באמת, בכל מאודו!
ובאיזו מהירות מצטננים רגשותיו! אף
אתה תמאס בי במהרה בעוד אני משתוקקת!
יק אליך.״ היא הפנתה את פני ונשקה לי
בתועבנות מסחררת.
שיקותי* טוכות^מנשיקותי, לור-

^ נד״״ אמרתי לה .״היכן למדת אמנות
זאת? חוששני כי היית ילדה רעה מאד
גברתי!״
״כלל וכלל לא! אילו ידעת את האמת,״
קראה באנחה עמוקה .״אנו, הנשים, לומדות
את האהבה בהזיותינו בציפיתנו הממושכת
לאביר־חלומותינו. אנו מטפחות
כלי־נשק רבים מספור — ריחוק, העמדת-
פנים קרירות, הפכפכות רוך ועדנה ועוד
כהנה וכהנה. אנו מסתירות את קרסינו
לבל יראו אותם הדגים המבוקשים על ידינו
הוי, בגלותי לך כל זאת הריני בוגדת
במין עליו אני נמנית אף אותך
העליתי בחכתי הסמויה: הסבור אתה כי
בלי ־ משים הסרתי את מעילי בבואנו
אל ביתי לראשונה? ידעתי כי תבחין בשדי
ובמתני הדקות וקיוויתי שדמך־יתלהט. כמה
נפעם לבי בהיוזכחי כי הצלחתי! ומדוע
הראתי לך את המיטה בחדר־ד,אורחים? אף
זאת עשיתי כדי לגרותו ולטעת מחשבות
בלבך. כבר אז ערגתי אל נשיקותיך. התמסרתי
לך עוד בטרם לחצת את ראשי אל
מסעד הספה על מנת לנשקני אתה
נהגת בי בבטחה, במהירות ובפסקנות. כיצד
ידעת מתי הגיעה תשוקתי אליך אל
שיאה? מרבית הגברים מהססים, משהים
את החלטתם ומעוררים את צניעותה ומו־סריותה
הטבעית של האשה. לבטח עשיר״
נסיון אתה, שובב שכמותך!״
״אהיה גלוי־לב עמך כשם שנהגת עמדי,״
אמרתי לה .״את הנך האשד. הראשונה שידעתי
בשלימות, כדרך הטבע.״
״בתול חמוד שלי!״ צחקה לורנה .״מי
יתן ושבתי להיות בת תשע־עשרה, ואתה
היית הגבר הראשון בחיי• בכל זאת, הנך
אהובי הראשון. רק בזרועותיו ידעתי את
סערת האהבה.״
פטפוטי אהבתנו נמשכו שעות אחדות.
כאשר הסתכלתי בשעוני היתה השעה סמוכה
לשבע ושלושים. איחרתי לארוחת־הערב,
שהוגשה בפנסיון בשעה שש ומחצה! ״עלי
ללכת,״ קראתי .״אם לא, לא יבוא אוכל
אל סי הערב.״
״אוכל להגיש לך ארוחה — מתובלת ב־נשיקותי,״
אמרה לורנה .״אלא שהוא עלול
לחזור בינתיים,״ העירה נוגות .״כמה מוזר
לחשוב כי שניכם בני מין אחד: אתה אל
צעיר ,,והוא — בצלם אלוהים נברא אך
כמוהו כתולעת!״
״הבה נחדל להזכירו,״ ביקשה .״נשקני
— והבטח לי לחזור אלי מחר• הרי לך!
נטלתי את היזמה לידי מכיון שלא אוכל
לחכות עו ד ...ועתה לך, שאם לא כן, לא
אניחך ללכת עוד!״ והיא הוסיפה לנשקני
עד שעמדתי מחוץ לדלת.
למותר לציין כי לאהבה לא היה כל חלק
ביחסי עם מרת מייהו. היה זה יצר־נעורים
שלא ידע שבעד״

במדינה
(המטן מעמוד )10
מה לא חתמתי על אחריותי כמנהל עבו־דר*
והם בנו פה תישעזז חודשים ללא מנהל
עבודה — וזה אסור לסי החוק. אינני מבין
כיצד משרד העבודה הרשה את זה.
בתחילת אוגוסט פיטרו אותי מהעבודה
ואמרו לי שאני אישיות לא רצויה. אבל
לא יכולתי לישון בשקט מכיוון שידעתי מה
עתיד לקרות. הזהרתי את השכנים והם־
הודיעו לעיריה. מהנדסי העיריה בדקו והחליטו
שהכל בסדר.
הי! ם באתי עוד הפעם. המהנדס שאל
אותי אם באמת אני הלשנתי, לא שמתי לב
אליו והלכתי ישר לבור. במקום ראיתי שזהו
זה. החילותי לצעוק ולמשוך מהמקום את
הפועלים• חמש דק, ת אחרי שצעקתי התמוטט
הכל. תודה לאל שאיש לא נפגע.
עתה על משרד העבודה להחליט אם צודק
מנהל העבודה בדבריו או לא.

דרכי אדם
אש תחת אהבה
דיירי סביבת בית־ד,חולים דונולו ביפו
געורו ביום ששי בלילה לקול צריחות
איומות של אשה .״הוא שרף א תי! הביאו
לי רופא! הוא שרף אותי!* לאלה שמיהרו
אל החלונות נתגלה מחזה מזעזע. על המדרכה
המוליכה לכיוון בית־הח.לים נראו
שלושה אנשים. גבר ואשד, שתמכו באשה
אחרת שד,יתד, עטופה בסדין יבשמיכה עבה.
לפתע ניתקה האשד, את עצמה מעל מלוויה
והחלה לרוץ לביתן בית־ד,חולים. גופה
של אסתר ביטון ( )34 בער עליה. חצי שעה
קודם לכן היא באד, לבית־הקפד, גן־תמר
כדי להתחנן בפני בעלה גיסים ( )45 שיפסיק
את משחק־הקלפים שלו ויבוא לארוחה.
הבעל הנזעם קם ממקומו, יצא אתה.
אך עוד על הסף הנחית עליה שתי סטירות־לחי
חזקות. כאשר שבו הביתה, אכלה אסתר
לבדה, לבשה את כותונת־הלילה והתכוננה
לשכב לישון. כעבור דקות מספר
שמעד, אחותה, יקוט בן־יאיר, צעק ת אי, מות
מדירתה השכנה של אחותה. היא מיהרה
למקום, מצאה את אסתר אפופה להבות.
בעלה עמד לידה. בידו היתד, קופסת גפרורים.
במטבח ניצב בקבוק נפט ריק למחצה.
הכל היה צפוי. יקוט חטפה סדין,
שמיכה ושטיח, עטפה בהם את אסתר
וגלגלה אותה על הרצפה. במשך כל אותו
זמן לא פנתה אל גיסים ולא שאלה אותו
מה התרחש. היא לא היתד. צריכה לשאול.
הכל היה ברור לה. הכל היה צפוי מראש.
כי במשך 23 שנות נישואיהם של אסתר
וניסים לא היו להם הרבה שנות אושר.
ניסים היה עקר ואסתר אהבה ילדים. היא

היתה עקרת־בית למוסת, הוא בילה את
כל שעותיו הפנויות מעבודתו כסנדלר בבית
הקפה, בשתייה או במישחקי־קלפים, כשרצתה
אסתר להתגרש ממנו, היה גיסים
שולח אליה אנשים שישפיעו עליה לחזור
בה והיה מאיים כי אם לא תחזור, יהרוג
אותה נפש.
אסתר חזרה בה. אך זה כבר לא עזר.
כשהובאה בלילה לבית החולים והרופא
שאל מה קרה לד״ הניע ניסים בראשו ב-
סיפר כי הפרימוס התלקח בקירבתה.
״למה שאשרוף אותר,ז* הוא אמר• ״אני
אפילו לא אוהב אותה.״

ספוו ט האולימפיאדה עמידה נו שרת
״לניצחון אחד ודאי יזכו הישראלים באולימפיאדה
ברומא,״ חוזה השבוע את
דעתו ישראלי שחזר מסיור באירופה ונפגש
עם חברי המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים
.״הם יוכו בניצח, ן הברתי.״
הצהרה זו היתד. עשויה להישמע מעודדת
מאוד לו היתד, זו מטרת נסיעתה של המשלחת
הישראלית ומטרת המיפגש הבינלאומי
בבירה האיטלקית• אולם לאולימפיאדה
מטור. שונה לגמרי. מתחרים בה ספ, רפאינו
גברים ונשים מעשרות ארצ,ת, בעשרות מ קצוע ת שהה,פ,ר, והגיבוש החברתי אינם
נכללים ביניהם.
במיקצועות אלה ברור כבר עתה כי הישראלים
רחוקים מהשגת תוצאות של סב! ד.
במישחקים המוקדמים בכדורסל, שהתקיימו
בבולוניה, תפסה ישראל את המקום השמיני
מבין 18 הארצות שהשתתפו. היא ניצחה
בשל! שה מהמישהקים, הפסידה בתישעה.
לאחר למעלה משנה, חזרה ישראל לזירה
הבינלאומית בכדורסל, ענף שבשנים האחרונות
נחלה בו מספר ניצחונות מזהירים.
אולם שנד, זו לא הוסיפה הרבה לענף.
הרמה לא השתפרה וישראל לא הצליחה
לעלות למישחקי־הגמר ברומא. ואולי טוב
שלא הצליחה. כי אם היו הכדורסלנים
מגיעים לרומא סחוטים ועייפים מהמאמץ
שאינם רגילים לו ואינם יכולים עדיין לעמוד
בו, מי יודע איזה בזיונות היו נ! חלים

החלומות צוננו. קורטוב של אשליות
היה קיים בקשר לשחיינים הישראליים. מקורה
של אשלייה זו — בניצחון הנאה שהשיגו
שחייני־ישראל, ערב היציאה לרומא,
על השחיינים היווניים שביקרו בארץ. אך
כבר הטבילה הראשונה של הישראליים במי
בריכות השחייה של רומא ציננה לחלוטין
את החלומות הלוהטים. הישראלים לא עברו
אפילו לסיב,ב השני, והיוונים, שנוצחו על
ידם בישראל, באו אחריהם בדירוג.
המשלח ת מד,ארצ,ת הקרות, שלא ישיגו
את ד,ת,צאות שקיוו להן ישתמשו, אולי,
כאשר יחזרו לארצותיהן, בתירוץ כי החום
פגע ביכולתם להגיע לשיאים אמיתיים. הישראלים
מקנאים בהם. כל יתר המשלחות
בטוח! ת כי על ישראלי אין החום יכול
להשפיע. וזאת, למרות שהחום של 40 מעלות
ששרר השבוע ברומא, דיה כה קשה
שאפילו באילת מכירים כמותו רק לעיתים
רחוקות.
החום והמחנק פגעו קשה במספר הצר
פים שבאו לאירועים השונים. האיטלקים

העדיפו ברובם לשבת בבתיה* לחזות בתחרויות
באמצעות הטלביזיה. רק בלילות
יצאו לראות את מישתקי־הכדורסל ואת תח־רויות־השחייה.
המשלחת
הישראלית היא דגדולה ביותר
בתולדות השתתפות ישראל במישחקים האולימפיים.
א,לם עובדה מוזרה היא שנשלחו
אנשים שונים, מבלי להתחשב בידיעותיהם
המיקצועיות. וכך ייצגו את ישראל במספי
כינוסי* בענפי ספורט כמו שחייה והרמת
משקלות, אנשים שידיעותיהם בענפים אלה
קלושות למדי. נותרה תיק־זד. אחת: אם
הספורטאים שלנו לא יזכו בעיטורים ובמדל־

יות, לפחות יהיה מי שידרבן אותם לשבור
כמד, שיאים ישראליים ותיקים, שכבר מזמן
הגיעה שעתם לפנות את מקומם לחדשים.

כ דורגל
הסבר מסובד דכל
על השינויים בסגל הניכחרת הישראלית
לכדורגל ועל המישחק
נגד קפריסין כותב שייע גלזר:
אתם מכירים את
השמ, ת :גריגבלט,
קרמניאן, בן־גרא,
אוירבוך או ,0יסה?
7א מכירים? אני
מתפלא עליכם• זו
ממש בושה. הלא
אלה הם סגל הניב־חרת
הלאומית של
ישראל, שע מד להחליף
את סגל השחקנים
הוותיקים של הניבחרת! הם הופיעו
השביע במישחק מיבחן ראשון, ולפי זה
אפשר לקב! ע שהם יעמדו, ככה, עוד די
הרבה זמן.
אבל אל תחשבו לרגע אחד שאני נגד
הכנסת צעירים לסגל מע חר ת. בדיוק
להיפך. תמיד אמרתי כל הכבוד לדם צעירי
ושצריך לתת פעם שאנס גם לילדים שרוצים
כל־כך, אולי יותר ממר. שאנחנו
בגילם רצינו — כי אז לא היו כל כך
הרבה נסיעות לחוצלארץ, לכדורגלנים.
מה שחבל זר, שלא התחשבו גם בקהל.
כתבו שבמישחק מוקדם, לפני הקפריסאים,
ישחק הסגל נגד ד,פ, על לוד. אז
כשהקהל שומע או קורא: סגל, הוא יודע
ואתם יודעים ואני יודע על מי הוא חוש*
בכל אופן, לא על השמות שהזכרתי בד,ת־חלה.
לכן צריך היה להגיד איזה מין סגל
זר .,סגל צעיר, סגל נסיו ני, סגל של מעבדה,
אבל להגיד משהו.
ואם מאגדי רצה בכל זאת את הילדים
האלה — סימן שככה זר. טוב. הוא בטח
יודע מך, שה, א עושה,
קשה היה׳ לראות אם יש ביניהם כוכבים.
הם התחלפו כמו בשיטת סרט־נע.
זה היה טוב בשביל מאגדי, אבל זה לא
נראה ׳בדיוק כמו מסיבת היכרות עם הקהל
שלא הספיק לזכור פרצופים ושמית,
כי כבר באו אחרים אחרי הראשונים. רק
פה ושם, ככה, צד את העינים קטנצ׳יק
נחמד זה או אחר! הוא בטח יסע במקומנו
גם לחוצלארץ, בקרוב.
אגב, כל הכבוד לד,פ.על לוד, ששיחק
בהקרבה, לבדו, נגד שלוש קבוצות סגל
שהתחלפו כל הזמן.

״ללמוד מהם -אי־אסשר״ .על

אג, רמוזים אין הרבה מה להגיד. באמת
קשה קצת להגיד דברים יפים על קבוצות
אחרי שרואים ומשחקים נגד קבוצות כמו
ששיחקנו אנחנו בזמן האחרון.
ללמוד מהם הרבה אי־אפשר. אחרי
יוג!ם לביה ואנגליה הצעירה י,ם טובים רק
בשביל פתיחת העונה או אימון. המישחק
היה די שקול והשער יכול היה ליפול בשני
הצדדים. הקפריסאים היו מהירים ונימרצים
אבל כשהגיעו לשער, נזכרו בזה שעד לפני
כמה זמן גם להם לא היתר. עצמאות ולא
יפה ככה פיתאום להתקיף ולהרביץ. אז לא

השתמשו בהזדמנות שהיתר, להם להתקיף.
בד,פועל היה אמציה מצויין, כרגיל. אבל
א1נ ההפתעה של היום ראינו אצל השוער
הצעיר, דני אלקיי* לזה הקטן יש עתיד
מזהיר• אני פוחד שעוד יכבה קצת את 1
הזוהר של ת>דורו* זאת אומרת יבוא
במקומו.
אי־אפשר לגמור בלי להגיד כמה מילים,
טובות דווקא, על אחד שכל הקהל רצה
לאכול אותו חיי* רק שר,תביישו מהאורחים
ורק צעקו לו, :הביתה!׳ זהו החלוץ של
הפועל, איצ׳ה מנחם. המיסכן הזה קיבל
מיקלחת קרה מהקהל בלי שהיה אשם.
העמידו אותו לשחק קיצוני ימני. ד״:ברד,
שלו, במק,ם למס! ר לו כד!רים לפני* מסרו
לו אחורה — והוא רץ בלי לעשות הרבה
על המיגרש.
רק אחרי ששתלו אותו באמצע הוא
התחיל לחיות. ועוד איך! הוא עשה מה
שחשבנו שהפועל תל־אביב כבר שכח —
לנצח קב צד, זרה. אחרי אלפיים שנה או
משהו כזה.
מי שלח אותם? ועכשיו רבותי, הלב
שלי כואב אבל אני מוכרח לכתוב עוד
קצת על כדורגל.
השבוע הייתי סקר! לקרוא על תוצאות
המישחקים של אלופת הארץ הפועל פתח-
תקווה באירופה. לקחתי את העתון, הרכבתי
את המשקפיים ולא עזר. רק בסוף מצאתי
איזה ידיעה זעירה על תבוסה של האלופה
שלנו לאיזה קבוצה בלגית בלתי־ידועה.
איזה לה גונז לה שמ,נז. כמו העתונים
ככה גם הראדיו• שכח אותם לגמרי. חושב
שאם לא יודיעו זה לא יוריד את הכבוד
שלנו.
גם למכבי חיפה מגיעה ברכה. הם מסתובבים
להם באירופה ואוספים תריסר שערים.
סוב, אבל לאלה לא קוראים אלופים. מקום
חמישי, ששי זר, בכל זאת לא אל! ף. למכבי
חיפה יש לי טענה אחרת. תפסידו לכם
אפילו עשרים אפם. תהרסו את השם של
הכדורגל הישראלי. אבל למה, בשם אלוהי*
אתם צריכים לגנוב את השם של מכבי
תל־אביבז בשביל להשוויץ אתו? אתם לא
יכולים לד״פיע עם השם שלכם על המ,ד־ ,
עות? אתם חושבים שמכבי חיפה זה לא
פירמה טובה מספיק בשביל להפסיד? ומה
עם השוויץ?
עבדנו קשה. עשינו שם באסיה ובאירופה.
אז שולחים לנו פיתאום את החברה האלה
בשביל להרוס הכל במכה אחת. מי שלח
אותם?

העין הפקוחה
השם הטוב שהכדורגל הישראלי רכש
לעצמו בחוצלארץ עשוי להתקלקל במהרה.
מסעיתיהן של קבוצות ׳הכדורגל הישראליות
באירופד״ השנד״ לא הוסיפו כבוד
לענף זה. אחרי מסע־ד,כישלונות של מכבי-
חיסר, בא במסע המוצלח יותר של הפועל 1
פתח־תיקווה. אך אפילו הצלחה זו עוררה .

גיחוך בעתונות האירופית.
לפני בואה של הקבוצה ללוזאן שבש־ווייץ,
היתה,העתונות מלאה שבדים ופרטי־הערכה,
מהם בלתי־מדוייקים. מארגני המסע
של הפועל פתח־תיקוזה לא היססו להתהדר
בניצחונות שלזי היו ולא נבראו, טענו ששחקני
׳הקבוצה היו חברי הניבחרת הלאומית
הישראלית שניצחה לאחרינד. את תור־ ז

; הממס ומה ץ*11

כיד (0:5׳
יוגוסלאביה.
רק לאחר מישחק הפועל סתח־תיקווה—
לוזאן׳ שנסתיים בתוצאה 3:3לאחר שרייש־דאלים
ה. בילו ,1:3השתנתה דעת הציבור
לרעת הישראלים. כך, למשל, כתב העתון
החשוב מריבון דה לוזאן מיום 35 באוג!סט,
במאמר בולם:
״הפועל? זוהי קבוצת הכדורגל של פתח*
תיקווה, קבוצת חובבים במאה א חוז ...ד,־
ניבחרת הזאת, המופיע לראשונה בשודייץ,
יצאה למסע־לימודים כדי להכיר מקרוב את
הכדורגל המערבי, הבלתי־ידוע למדי בישראל.

קשה להגיד שהדגמת אמש היתה
מרתקת. זוהי קבוצה בעלת יכילה בינונית,
מכל הבחינות הטכניות והאתלסיות. היא
אינה מלהיבה, אם כי יחידי־סגולה מעוררים
תש מת־לב: מורדכוביץ ושלישית־המתקיפים
סטלמך (בעל שני שערים) כפרי ורצבי א׳.
״תנועות מסויימות חדורות רוח הונגא־רית,
מבלי להסתייע בגאוניות כלשהי. חייבים
להגיד שאלה שהקנים הוגנים, אם כי יש
להם נטייה, בהגנה, ,לעבד׳ את שוקי
יריביהם.
״שחקנים צנועים אלד״ בעלי הברק ה־חולף,
המשחקים כדורגל חסר סיגנון אישי,
קלאסי וחסר רוח מפוצצת, היו, על־אף־הכל,
די חוקים כדי להוביל כל הזמן — עד
לרגע בו קבוצת לוזאן יצאה מתרדמתה
ותיקנה את המצב על־ידי שני שערים, בקבעה
תוצאה של ,3:3׳׳ מסיים העתון בנימה
נימוסית — אך שאינה נעדרת לגלגנות
לגבי הישגיה הפרובינציאליים של הקבוצה
הישראלית.
נראה שבספורט אין רחמים. מוטב היה
שמארגני מסעות הכדורגל העברי בחוצלארץ
יקחו עובדה זו בחשבון, שעה שהם מפקירים
לחצי־הביקירת החריפה והמוצדקת שמקנים
חובבניים ובלתי־מנוסים, בהשוואה לשחקני
יריביהם מאירופה.
את יוזן ({0:5׳ את פולין ואת
איגרוף הענפים הנשכחים
ישנם בישראל כמה ענפי ספורט שהעוסקים
בהם ישנים שנת ישרים כל עוד
לא קוראים להם לדגל, להגן על כבוד מדינתם
במיפגש בינלאומי. אחרי המיפגש —
ולא חשוב מה הן תוצאותיו — הם נשכחים
עד למיפגש הבא, בו הם נדרש׳ ם שוב
לקום ולהגן על כב ד דגל המדינה, לא חשוב
אם התאמנו בינתיים או לא.
אחד הענפים הנשכחים הוא האיגרוף.
רק לעיתים רחוקות היה הענף זוכה לזריקת
עידיד קטנה בצורת מיפגש בינלאומי
בארץ או בחוץ־לארץ.
לאחרונה היה נדמה כי האיגרוף מסרב
להירדם. אורגן המסע לאירופה• המתאגרפים
חסרי־הנסיון הבינלאומי זכו לתוצאות טובות,
בלתי־צפויות. הם הגו תוכניות וורודות.
השבוע
באה המציאות וטפחה על פני כל
המעורבים. שעה שבחודש נובמבר חייבת
נבחרת ישראל להיפגש עם נבחרת יוגוסלביה
ופרם, קרו בישראל בינתיים הדברים
הבאים:
ס ז׳ק שיש, אחד המתאגרפים הצעירים
ד,מ כשרים ביותר שקמו בישראל
בשנים האחרונות, ירד מהארץ כדי ליהפך
למתאגרף מקצועי.
• שמואל צינוביץ, האיש החזק בודעדת
האיגרוף של ההתאושות לספורט, הודיע
על התפטרותו.
• מיכאל פרייטאג, המאמן הוותיק של
מתאגרפי ישראל, החלים לנטוש את עסקי
האיגרוף, להתמסר לחלוטין למכבסותיו.
כרטיסי אופרה זמיכאל .״אנחנו
עושים את מעשינו בלי פרסים, בלי שכר,
אבל שלא ישמיצו אותנו ולא יייכלכו אותנו
כשלא צריך,׳׳ התמרמר השבוע מתאגרף
ותיק. הוא סיפר כי המשבר בא בעקבות
תקרית חסרת־חשיבות שארעה בעת המסע
לאוסטראליה. ערב אחד הופיע המלווה, עתו־נאי
הספורט יעקוב אפלויג במלון, הודיע
כי השיג כרטיסים לאופרה בשביל הקבוצה
ועל חבריה להיות מוכנים. המאמן והמלווים
התערבו, פרץ סכסוך ודעתו של אפלויג
על המשלחת נקבעה. הוא שלח ארצה כתבות
קטלניות על המסע•
המוראל ירד עד מתחת לאפס. התוצאה
הראשונה נראתה כבר בתחרות המבישה
נגד ניבחרת פרם ביפו. עתה עומדת ישראל
בפני שני מיבחנים חשובים — אחד בישראל,
נגד יוגוסלביה והשני בטהראן, נגד
פרם. לקראת מיבחנים אלה עשתה השבוע
ההתאחדות לספורט מאמץ נואש. היא החליטה
להביא מאמן איגרוף חדש מחיץ־
לארץ.

תימס מזח *•וי

א!שיס
בן־גנר־ון ו 1אפוריון
״המוסיקה אחא הפעימה בנו את האומץ
/לשאת אל מעקה מבטינו, לא להשפילם
עוד ארצה /מתחת למיטען העצב/המוסיקה
השביעתנו את שבועת האושר
והדרור /מתוכה גמלה דמותו של
העתיד.׳׳ שיר זה, בשבחה של המוסיקה,
לא נכתב בידי משורר צעיר, אלא בידי
ראש ממשלת קונגו פטרים דומומבה,
שקיבל השבוע הודעה כי אם יגיע לקאטנ־גה
יתקבל בחיצים מורעלים בחיצים
מורעלים אחרים עסק עסקן מפ״ם, אלי״
עזר פרי, ח״כ לשעבר, כשניסה להצדיק
את ברית מפ׳׳ם־חרות נגד הבחירות האזוריות
:״כמובן שלא היינו מצטערים אילו
חרות והציונים הכלליים היו יורדים מהבימה
הציבורית, אבל השיטה האזורית היא
סתימת פה לשמאל החלוצי ובראש ובראשונה
למפ״ם עסקן מפ״מי אחר,
אברהם (״פומה״) יסעור, מזכיר מר־חביה,
הסביר השבוע בכנס מדעי במוסקבה
כי ״המאטריאליזם ההיסטורי הוא שעתיד
לתת לדורנו השקפה חדשה ומדעית על
בעיות עברנו, על ספר הספרים שהוא מקור
המקורות להכרת עבר זה ראש הממשלה
הנוכחי, דויר כן גוריון, הוכיח
חריצות למופת שעה שהצטלם ללוח־קיר
ליד ספריו והופיע שם תחת הכותרת ״ראש
הממשלה בודד בין ספריו השאלה היא
היכן היה הצלם לא בודד בטעותו היה
ראש הטקס, אכרהם גדכוע, שטעה ותלה
את דגל ניפאל במהופך במכוניתו של
ראש ממשלתה ב.פ. קויראלה. הצטרף אליו
העתונאי רפאל כשן, שהדפיס את חתימתו
של קויראלה הפוכה אף היא אימי
רה של שר האוצר לוי אשכול הפכה את
אילת על פיה. שר האוצר אמר לאנשי אילת
:״מה יש? מה אתה מתפנקים? גם
בטבריה חם!״ גרם בכך להתפטרות העיריה
כולה, שהחליטה לא להתפנק על התפנקות
מרכז מפא״י סיפר משה דיין,
שהסביר כי עסקני מפא״י קיבלו את הצעת
לוי אשכול לישוב חבל הבשור, כי ״דבר
זה לא, יחייבם יותר מאשר לקריאה נמלצת
לנוער לצאת ולהתישב בו ח״ב
חרות, ד״ר כאדר, יצא לעומתו בהוכחה,
כי לאופוזיציה יש תפקידים נכבדים
יותר מאשר קריאות נימלצות .״סטנדאל
הודה בספרו על נאפוליון,״ סיפר באדר,
״כי נאפוליון היד, רגיל לשקר. סטנדאל
מצדיק את נאפוליון בכך שכל שליט אין
לו ברירה והוא מוכרח לשקר• חובת האופוזיציה
היא לדאוג שדויד בן גוריון לא
יהיה •אפוליון יתר על המידה כיצד
עוברים מאופוזיציה לקואליציה הוכיח שר־הדואר,
כנימין מינץ, שלא הצטרף בתקיפות
למתנגדי שיטת הבחירות, למרות
שרק לפני זמן קצר השווה אותה לשח טה.
בשעתו סיפר השר מינץ בקשר לכך ב־מיזנון
הכנסת, על אותו יהודי שבאו
לשחוט אותו בלילה. היהודי הקים קול
צעקה ואז הרגיעו הרוצח :״אל תצעק.
בין כה לא ישמעו אותך. חוץ מזה, הסכין
חדה למדי ולא תרגיש כלום. למה להתאמץ?״

הירושה שר רו ט שירד
בהתקפה על הדור הצעיר, יצא השבוע
גם העתונאי כיעז עכרון כששמע עב-
רון את שאלתו של החידונאי שבח ווים
בקול ישראל — ״אומרים שטוב למי
שאחרון, הכוונה לאחד האבות״ — התמלא
תמיהה. ימה שהרגיז אותו, הוא שילד אחד
ידע את התשובה לשאלה אווילית זו :
יצחק. כי כידוע, יצחק מי שיצחק אחרון.

איש־מופת מנדל
מונופול על מצוות
״איזה מן נוער גדל בארץ?״ שאל עברון,
״במד, נחשב לעומתו דור האספרסו? אלה
עוד עלולים לאכול גללי רתמים
אדמונד דה רוטשילד־ חזר על סיפור
מפורסם, שסופר על סבו, הנדיב הידוע.
״מעשה בשני אחים שקיבלו קיצבה חודשית
מהברון. אחד היה בא כל חודש לקבל את
הקיצבה לעצמו ילאחיו מידי הגיזבר. לאחר
זמן מה מת אתיו והאח הבודד הופיע שוב
ודרש משכורת כפולה. כשמחה הגזבר על
כך, השיב האח :״אם אחי מת, רוטשילד
צריך ;רשת אותו רק עכשו נתברר
כי ועידת רחובות כמעט ולא ננעלה
מעולם. נחום אסתר, ממרכזי הוועידה,
ביקש מהאוצר כסף לקיום הנעילה, היות
ולא נשאר לו תקציב לכך. משנענה בשלילה,
איים כי לא יקיים את נעילת הוועידה.
״אין דבר,״ השיב נציג האוצר ,״נמשיך
בדיונים לנצח בקשר לאורך הנאומים
הניצחי של הוועידה ברחובות
סיפר פרופסור ריצ׳י קולר, כי פעם,
בעת שעבר את הזמן שהוקצב להרצאתו
בפני הסטונטים שלו, התנצל ואמר :״סיל־חו
לי שעברתי על הזמן, אבל אין לי
שעון.״ השיב אחד הסטודנטים ברוגזה:
״שע!ן אתה צריך? לוח שנה אתה צריף׳
מדען אחר הזקוק לשעון היה אלכסנדר
זרחין, שאיחר למטוס אשר היה
צריך לקחתו לארצות־הברית. על מנת למנוע
הישנות איחורים כאלה התלוותה אל זר־חין
אורה לוב, מזכירתו החיננית של
ברוך דינר, שהתחייבה גם לדאוג לכך
שזרחין ילבש תמיד עניבה מתאימה
מונופול על עשיית מיצוות במשטרת ישראל
קיבל כנראה סמל־המשטרה מנדל כראון,
איש המופת של הע לס הזה (.)1192
השבוע הוא בא מתחנתו בקרית־חיים למטה
בחיפה כדי לקבל אסירה שנידונה ליום
מאסר או לתשלום קנס בסך חמש לירות
בגלל התפרעות בלישכת הסעד. הוא קיבל
את האסירה ויחד איתר, עלה לקומה הרא^
21}3*3נ1£ו;נ 333נ;ננ;!;נ;

•1(109 השבוע
• ד וי דכףגו רי ץ, בדיון על דור האספרסו :״מה זד, אספרסו?״
• אי זי קרמכה, עורך חרות, על הרעת יחסי ציילון־ישראל ״במקום שהאשד,
קיבלה מקום במדיניות אין הברכה שלוחה לישראל.״
• אהודאכ רי א ל, חבר קיבוץ נא־ת מרדכי :״אנשים כמו אלה שמנהלים
את נאות־מרדכי יכולים לנהל את כל אפריקה.״
• ה מ שו רראכרהםש לונ ס קי, על אנשים המהלכים ברחובות עם מקלטי•
סרנזיססור :״רדיוטינב״
• כתו של יגאלאלץ, בעת שאביה התמהמה לענות לעתונאים בנמל
חיפה :״אבא, אתה מגמגם?״
• ח ״ כחרותיאל מו ני, על חבריו מסיעת אחדות־ד,עבודה, בטרם הצטרפו
לוועד להגנת הבחירות היחסיות־ארציות :״מיטב להם לנהוג בנימוס, אחרת יגלה
להם מישהו ש־ 47 קולות של מפא״י ו־ 17 של חרות הם 64 בסך הכל.״

שונה. כעבור דקות מיספר הודיעו לקצין
האחראי כי האסירה שוחררה ביזמתו של
מנדל בראון, שרק לפני שב! ע! ת אחדים
תרם את כל חסכנ!תיו, בסך 5000 לירות
לאילנשיל־פוליו, התארגנו השוטרים ושילמו
מכיסם את הקנס עבור האשל, שהיתר. בחודשי
הריונה האחרונים.

נהרת בנימין זי׳ר
אחרי שפורסם בעתונות כי נגנבו בהולאנד
תמונות מקוריות של הצייר רובנס, פנו
ידידים רבים אל שחקנית הביתה תמר
רוכינס, ניחמו אותה על הגניבה שבוצעה,
לדעתם בביתה בנחמה אחרת
עסק דניאל מגדלסץ, דובר משרד הדואר,
הזכור לקהל מתקופת היותו דובר
מפא״י, עת נעל עתונאים בחדרו• בתשובה
למתלונן שהפסיד כסף רב על שיחה טלפונית
אחת בתא ציבורי, השווה בעקבות כך
את שרותי הטלפון בארץ לרכבת מימי
התורכים, השיב הדובר הצעיד :״אין אדם
נתפש על כעסו• לכן אין אנו יכולים א,א
לחייך להשוואה בין שרות הטלפון שלנו
לשרותי הרכבות מימי התורכים
בחיוך אחר עסק העתוגאי נתן דונכיץ,
כששלח את הצלם יצחק כרז לשדה-
התעופה בלוד על מנת לצלם את הבאת
ארון המנהיג הציוני הדמיוני נחלת בנימין
עולה אחר יהיה שחקן הקולנוע
ג׳ף צ׳נדלר, שבהתאם לשמועות עקשניות
קנה חוילה בחיפה ועומד לגור
בה לשימחה אחרת יוזמנו רבים
מתושבי תל־אביב, אותם מתכונן לזמן סגן
ראש העיר לשער, אכרהם שכטרמן,
בעת חתונת בתו אלינוער. שכטרמן מתכונן
לנצל הזדמנות זו על מנת לפרוע חוב לכל
אלה שהיה מוזמן לביתם ולא הזמינם לביתו
בהזמנות דומות עסק דובר
העיריד, הנוכחי, אריה שטיין, שנשא
אשר, בראשית החודש ומקיים במשך כל
החודש מסיבות קוקטייל רבות־משתתפים
בדירתו החדשה הבדיחה המהלכת בין
חברי המשלחת האולימפית הישראלית ברד
מא: כ ש שלום זיסמאן, סגן ראש עיריית
רמת־גן העומד בראש המשלחת כנציג
הוועד האולימפי, הגיע לרומא, הוא ניגש,
בין השאר, לבקר בקוליסאום• הוא עמד,
התבונן והתפעל. ניגש אליו אחד המארחים
:״נו, מה אתה אומר על זה?״ שאל.
״זד, דווקא יפה,״ השיב זיסמאן ,״אבל אני
מתפלא עליכם שלא הספקתם לגמור את
.בהפתעה
הבנייה עד לאולימפיאדה״ .
זכה, עם סיום תחרויות השחייה בין ישראל
ליוון, המאמן של נבחרת הכדורמים
של ישראל, לנסטור ויקטור. האורחים
היווניים הגישו לו שי — פיסלזן שיש
קטן — וזיקטור דווקא התפעל מן המתנד״
עד שביקר באתונה ונוכח לדעת שפסלונים
כאלה נמכרים ברחובותיה של בירת יוון
במחיר דולאר אחד• חמתו בערה להשחית
והוא הבטיח כי עם שובו לישראל ישלח
חזרה ליוון את הפיסלון.

הווי

אם נן.ח

הערומים והחיים

בידור

׳ף* חוף הכרמל, איבד ארים את בגו־
^ הים בהיותו במים, התבייש יצאת עירום
מהים, אף־על־פי שראה מרחוק שהמשטרה
גילתה את בגדיו ועורכת חיפוש מקיף
אחרי בעל הבגדים, שהיו סבורים כי טבע.

לוחם מחתרת 1תיק
היה היה עלם צעיר, שנהג לנסיע ברכבת
התחתית של ניו־יורק כשעפרון מחודד בכיסו.
לפעמים, בראותו מידעה שד מוצ>־
קוסמטי, המאיצה בנ׳סעים לשמור על עדינות
ידיהם הלבנות, היה נ, טל את עפרונו
ומוסיף הערות לועגות :״ומה עם ידי הכושים?״
או :״ואם אתה סיני?״
מאז עברו שנים רב, ת ,והעלם הצעיד
הפך כ!כב עולמי: הארי בלאפונטה, שיגיע
השבוע ארצה לשורת הופעות. אשתו הראש,
נה, שנהגה ללוותו בא, תם הימים בנסיעותיו
בתחתית, היתר, אומרת עליו :״מתחוללת
סערה בליבו.״ התנאים השתנו; הצעיר
הנאבק לקיומו הפך כבר מיליונר —
אך הסערה הוסיפה להשתולל בליבו.
״ ה ע שי רי ם -ל ש תו ל כ,ח משיכתו
של הארי בלאפ נטה אינו מ, גבל לגיל
מסויים, גם לא למין מסויים. הוא אינו יודע
לקרוא תווים. קולו מתעודת לעיתים בצריחות
המעוררות צמרמורת בלב זמרים מיק־צועיים,
אבל מן הרגע שהוא עולה על הבמה
— הקהל שב! י בידו.
בדרך כל הוא צועד אל מרכז הבמה
בחשיכה מוחלטת, מתייצב ליד המיקרופון
לפני שהאור מציף אותו — אור כחול, ירקרק
או ורוד, בהתאם למצב־התח שה א רוצה
ליצור. למען מעריצותיו הוא לובש
חולצה, פתוחה על חזהו הרחב, מכנסיים
שח!רים הדוקים, וחגורת ימאי.
לרוב הוא מתחיל בנימה רצינית, עובר
למיקצב פראי — כולל הבה נגילה בעברית
— וממשיך בנימה נראית לו כמתאימה לאווירה
שכבר יצר. בזה אחר זה מתחלפים
לנגד עיניהם של הצופים צאצא נסער של
עבדים, פועל כבול, חוטא השב בתשובה,
מאהב קליל• לא פעם הוא נשכב על הרצפה, את מפטפט עם הקהל. לרוב הוא מוביל
הקהל להצטרף אליו לשיר נזאט־לדה .״עכשיו
האינטליגנטים! אתם העשירים — לשתוק!
עכשיו כולם ביחד!״
״כל האי שר״ .מה שבלאפינטה מגיש
אינה מוסיקה עממית כי אם עיבודים שנעשו
מפולקליר. הוא נוהג לסובב את העולם
כשמקלים עמו. כל שיר המעורר בו
עניין — מוקלט. אולי באחד הימים יכיר
אותו העולם בשלאגר החדש והאחרון של
בלאפונסה.
נושא החוזר בהרחבה בשיריו של בלא־פונטה
הם החיים באי ג׳מאיקה, כי משם
באו הוריו. הוא נולד לפני ב 3שנה כהא־דולד
בלאסונטה בהארלם, ניו־יורק. אמו
היתד, מהגרת, אביו — מלח בצי הסוחר הבריטי.
שניהם היו צאצאי־תערובת של כושים
ולבנים. כאשר הארי היה בן שנתיים,
נעלם אביו מחייו. אמו התפרנסה מעבודתה
כתופרת, בייבי־סיטר ועוזרת־בית.
לבסוף ׳,מחוסרת־פרוטה, חזרה עם בנד,
לג׳מאיקה. לדבריו :״כל האי שר — הגברים,
הילדים, הנשים, העצים והכוכבים.״
כעבור 20 שנה פרצה שירה זו החוצה —
בצורת הקאליפסו שכבש את העולם•
בלאפונטה ואמו חזרו לניו־יורק, ולהי•
כרותו העמוקה ביותר של רארי הצעיר
עם ההפליה הגזעית. עד היום הוא • נושא

הלב הנמהר
*־•נידיורק, ארצות־הבר׳ת, תבע ערך־
^ *דין פצויים בסך אלף דולאר מעירית
ניו־יורק, לאחר שפיצוצי הזק׳ קין־די־נור
שהפעילה העיריה לכב! ד י! ם הע׳־מאות גרמו
לשבץ־לב שהביא למותה של הכנרית האהובה
עליו.

צייר?ורכיב׳ ומופשט פיגוראטיכי
כתם כחול וצבע אדום לוהט
על גופו את סימני הקטטות עם כנופיות
גברברים לבנים ,״אבל הפצעים הנפשיים,״
הוא א, מר ,״היו עמוקים הרבה יותר.״
אפילו טיפולו המרוכז של הפסיכואנליטיקן
היקר שלו לא מחר, לחלוטין את הפצעים.
נטיונם של כושי ויהודיה. הוא שירת
18 חודש בצי האמריקאי, מבלי לעזוב
את ארצות־הברית. כאשר השתחרר השתכר
בשרברב, הגיע הודות לכך בפעם הראשונה
לתיאטרון. היה זה כאשר קיבל
שני כרטיסי הזמנה להצגה כושית בברודווי,,
עבור עבודת־תיקון שביצע שם. הוא עבר
לעבוד כפועל־במה, ובשעות דוחק מילא
תפקידים זעירים על הבמה עצמה.
היתד, זו התחלת הדרך אל הכוכבים. הוא
גרשם ׳לבית־ספר למישחק, בו למדו יחד עמו
גם מארלון בראנדו וטוני קורמים. יום
אחד פנה אל ידידתו הכושית מימי שירותו
בצי, ביקש את ידה. כדי לשכנע אותה,
נטל אותה בזרועותיו, החזיק אותה תלויה
מעל למעקה של נהר בניו־יורק, עד שהיא
אמרה כן. לפני שלוש שנים הגיעו נישואים
אלה לקיצם. כמתנת גירושים הגיש
לה צמיד שעלה 10 אלפים דולאר.
עכשיו הוא נשוי לז׳ודי רובינסון, רקדנית
יהודיה מניו־יורק, שילדה לו בינתיים
את בנם דויד .״הוא בוודאי יתנסה בכמה
מהנסיונות שבהם התנסיתי אני ככושי, ובכמה
מהנסיונות של אשתי כיהודיה,״ אמר
לא מזמן לעתונאי ,״ואינני רוצה במיוחד
למנוע זאת ממנו.״
בינתיים הוא ממשיך לשיר על סערות הלב.
הוא מגיע לישראל כששמו הולך לפניו כידיד
המדינה. ידידות כה עמוקה, שבביאגו־רפיה
הרשמית שלו נכתב, שבין התפקידים
המסעירים שמילא בחייו, נכלל גם התפקיד
של לוחם מחתרת בהגנה.
תערזכות חוצפה צבעונית
צעיר בו ,25 מגודל זקן חים, הדומה
דמיון מפתיע להמינגווי, פתח השבוע תע-

ז׳ודי והארי כלאפונטה

צבע שחור ולב אדום סוער

רוכודיחיד בגלריה צ׳מרינסקי שבתל־אביב.
על־אף זקנו הפרוע במקצת ובגדיו התלויים
עליו ברישול, בהם נראה כאדם שברח מאילת
בגלל מס־ההכנסה, אין ג׳ון קורביג׳
אורח ישראלי כלל, אלא נווד אירופי שהגיע
ארצה מקפריסין.
בעוד מרבים לבוא אלינו אמנים־אזרחים
בשטח הבידור, כמעט ואין אנו זוכים לתערוכות
של ציירים זרים, שיאפשרו לאמנות
הישראלית לערוך השתאה. מבחינה וו,
נפלה עלינו תערוכתו של קורביג׳ כמציאה
מן השמים. כי המנסה להשתת בינו לבין
אמנינו המקומיים יווכח מצד אחד כי חסרה
לו, כמו לכל צייר צעיר אחר בדורו, בגרות
אמנותית.
דבר זה מתבטא בנדידה בלתי־עקבית
מציורי נוף פוסט־אימפרסיוניסטים והממים
אכספרסיוניסטים אל המופשט — ובחזרה.
מצד שני, מבורך קורביג׳ בביטוי צבעוני
אישי שאינו משתנה עם חילופי־הסיגנון: בכל
גילגוליו, הוא זורק תמיד על הבד, במין
כעם עצור, כתמים כחולים וירוקים, משזר
ביניהם חוטים ניפתלים של צבע אדום
לוהט הזוהר באור־יקרות, כמו חלון זכוכית
ציבעוני בכנסייה גותית.
השוואה צבעונית. כאשר משתים
אותו לציירים ישראליים שבגילו, אפשר
לראות כיצד, מול החוצפה הצבעונית של
האורח, מפגינים הציירים המקומיים סלידה
עמוקה מניגודי־צבעים חריפים, הכופר, עליהם
הרמוניה נייטראלית וגודש של גתנים
אפורים; הכל — כדי להנצל מחטא הצעקנות
המופרזת.
אצל קורביג׳ ,לעומת זאת, ברור מיד,
כפי שאמר מבקר ישראלי צעיר, ש״יש לנו
כאן עסק עם גוי שלא איכפת לו כלל אם
הצבעים שלו הם צבעים טובים או רעים
ליהודים.״
חוצפתו של ג׳ון אינה צבעונית בלבד.
כבר בעובדת לידתו לאב אנגלי ולאם אי-
טלקיה, היתד. משום חוצפה, באיים הבריטיים
השמרניים. עם חום גזלחמת העולם
השנייה עבר ג׳ון עם הוריו לאיטליה, שם
הוא סיים את חינוכו בגיל .14 ואז, קם
והסתלק מן הבית כדי לעמוד סוף־סוף ברשות
עצמו.
משך שנתיים נע ונד קורביג׳ ברחבי איטליה,
יתן ויוגוסלביה, לבסוף הוא חזר
לאיטליה, הפליג משם לאנגליה כדי ללמ!ד
באולפן סלאד המסונף לאוניברסיטה של
לונדון. משך ׳שלוש שנים שקד על העתקים
נאטורליסטים של פסלי־גבס. אחר כך
שוב קם וארז את חפציו, חזר לאיטליה,
בה שימש מורה־דרך ומתורגמן לתיירים
אמריקאיים.
כשחסו קצת כסף, התישב על החוף האדרי־אטי,
בכפר סירוללו, והתמסר אך ורק לציור,
עד שנתגלה על-ידי שני סוחרי-
אמנות בבת אחת; אזלאן מלונדון וגאלדי
מרומא. שניהם הבטיחו לו הרים וגבעות,
עד שנתפתה וחתם על חוזה עם גאלדי.
לאחר זמן קצר התגא־ ,החוזה של גאלדי
כמכירה עצמית לעבדות־נצח ורק במאמצים
רבים נחלץ ממנו.
לפני שנה וחצי, ערך הצייר שוב ביקור
בלונדון, הכיר ישם את מארלן, בתו של
פיטאס, אחד מעשירי קפריסין. הוא נשא
אותה לאשה.
כאשר הגיע קורביג׳ לפני ארבעה חודשים
לקפריסין, להראות לחותנו את נכדתו מא•
ליסה שזה אך נולדה, החליט לקפוץ ולערוך
תערוכת־יחיד בתל־אביב, כדי להמש־ך
ממנה — השד יודע לאן.

המוהיקאנים האחרונים
בלונדון, בריטניה, נישא מייקל מדפין,
^ נשיא ומייסד אג׳דת הרווקים האנגלית,
לבאני בק, כשסגן נשיא איגוד הרווקים
משמש לו שושבין.
ניכנס ארצות־הבדית,
*!ניו״יורק,
^״קלארנם טאקר למסבאה בחברת סוס,
וכ״טרבו להגיש להם בירה הקים מה׳ מד״
שהזעיקה את המשטרה, שגילתה כי הסיס
גנוב.

מרה אדומה
ף* לונדון, אנגליה, גילתה אשד, שטבלה
^ ממרר, שחורה, כי התרופה הטובה ב-
התר נגד דיכאון היא שתיית שני ליטרים
מיץ עגבניות ליום.

ברכת השיכחח
ך תל״אכיב, אחרי שרכבת האכספרם
ולחיפה יצאה לדרכה, משך אהד הנוסעים
בידית הבלימה, הודיע לכרטיסן פי
שכח את אשתו על רציף התחנה.

על־אף־הכד
* * לונ דון, בריטניה, ה׳ עבר אלוף
—1לבית חולי־רוח, לאחר שפצע את
במגלב בית־הסוהר בו ריצה עשר
מאסר, על שהתפרץ למרפאה של
פלסטי ודרש ממנו, תוך איום באקדח
כי יתקין לו חוטם חדש במקום
שנשבר בתיגרת בית־מרזח•
סמית חוטמו שנוח רופא
שלוף,
הישן

11x1אחוז כאחריות
**רומא, איטליה, הציגו הספרטאקת
^ ה אנג ליו ת שהגיעו לאולימפיאדה תעודה
רפואית, המעידה שמינם הוא נשיי ולא הוחלף
באחר.

עמדו גמיבחן
חי פ ה, נמצאו 28 שע נים אטימי־מ־ס,
^*אטימי־שמן ואטימי־זעזועים, בתוך פח
מלא שמן־סיכד״ שהיה שקוע. בתוך מיכל
מים, בחדר המכונות של אנית־המשא 1זסר.
מיו רי חזה ; 1* 7

קולנוע סרטים קרחת שחורה
ספיר (צפון; תל־אביב; בריטניה) מספר
כיצד, בחיפושיו אחרי רוצח, מגלה הסקוט־לנד־יארד
מערכת סבוכה של שינאר, בין
לבנים לבין כושים, ובין הכושים לבין
עצמם.
באחד מגני לונדון בהאמפסטד־היט, מגלים
שני ילדים גופת נערה שנרצחה בדקירות־סכין.
בלש הסקוטלנד־יארד >ניגל פטריק)
ועוזרו (מייקל קרייג) יוצאים לצוד את הרוצח
בעזרת הגיון בריא, מכונית וחקירות
שתי וערב. ספיר הנרצחת, בת־תערובת לב•
נת־עור; אולם אחיה, הד״ר רובינס, הינו
כושי לכל דבר. ספיר, שהיתר, בחודש
השלישי להריונה, עמדה להינשא להארים
הצעיר, סטודנט לארכיטקטורה ממשפחה
אנגלית טיפוסית ושמרנית. הבלשים מצליחים
לחשוף את חייה של ספיר ואת ידידיה
הגלויים והנסתרים. ראשית חכמה הם

דנטים וארחי־פרחי מכל קצות האימפריה,
המנסים לבדר את עצמם בעיר זרה האוכלת
יושביה. שני עולמות מנוגדים אלה חיים
זה בצד זה וזה מול זה כשני אויבים
שנישאו בנישואים אזרחיים. ולתוך שטח
ההפקר הצר שבין שני המחנות מסתננת לה
נערה בת עשרים ואחת, שלפי צבע עורה
שייכת למחנה אחד ולפי צבע דמה —
למחנה האחר. ברור ששני העולמות מקבילים
את פניה בשינאה מסנודרת־עינים, שסופה
— טראגדיה.
ספיר נדקרה בשבע דקירות סכין. הרוצח
עשה מה שעשה בזעם, מתוך שינאה
עיוורת, אך לאחר מכן העביר בקוררוח
את גודייתה לגן־ציבורי. מי הוא הרוצח?
הלבנים? השחורים? החברה?

אדם ו 1ל־ון בגיונגד
ד ם רו ת ח (אסתר, תל־אביב, ארצות־הברית)
.פראנק סינאטרה הוא לא רק יפה,
חכם, נועז, אמיץ, גיבור, כנה, ישר, רואה
את הנולד ובעל השכלה רפואית. פראנק
הינו גם בר־מזל.
הוא קצין יחידת־גארילה קטנה, בגונגל סבוך
בגבול בורמה־סין, המורכבת מבני שבט
הקאשינים בתפקידי טוראים, ומאמריקאים
— בתפקידי פיקוד• היחידה מצליחה להחזיק
מעמד מול עשרות אלפי יפאנים מטומטמים,
שלא עושים דבר במשך כל היים
ובערב נכנסים בעיניים עצומות למארבים
אשר סינאסרה טומן להם.
באחד מביקוריו במטה העורפי, פוגש הגיבור
סינאטרה את ג׳ינה לולובריג׳ידה, ועושה
עצמו כאילו הוא מתאהב בה ממבט
ראשון. מזל יש לו לסינאטרה זה, שהוא
מכיר את לולובריג׳ידה עוד מסרטים קודמים.
אחרת, היה זוכה לכמה סטירות־לחי מצלצלות׳
על שאלותיו החוצפניות והאוזיליות,
ועל החיזור הטורדני והמגושם שהוא מחזר
אחריה, ממש מתחת לחוטמו של אהובה
המיליונר.
זמן קצר לאחר שהוא כובש אותה, חוזר
פראנק לג׳ונגל ומשמיד עוד יפאנים במיבצע
בזק. כשנגמרו לו היפאנים, הוא חודר לסין,
בניגוד לפקודות המפורשות של המטה,
כדי לחסל כנופיה פרטית של גנרל סיני,
השודד שיירות אמריקאיות, בהשראתו האישית
של צ׳אן־קאי־שאק.
סינאטרה, שמשפט צבאי תלוי מעל לראשו׳
מסרב בכל תוקף להתנצל, ועוד מתחצף
כלפי הממונים עליו, דבר שצריך לפי
החשבון הפשוט להביא על ראשו צרות
צרורות. אך קהל הצופים בקולנוע לא לוקח
בחשבון, שהגיון הצבא האמריקאי,
מבוסס על המוסר התנ״כי :״צדיק באמונתו
יחיה״.
בסיכום: צילומים נהדרים של יער־עד
עבות, נחלי־מים ומיקדשים. יותר מדי תא־וות־רצח
וששון־מלחמה — ופחות מדי שכל
ישר וחולשות אנושיות פשוטות.

תשבץ הו 0511 היק 1197
היות ואין אנו רוצים לקלקל א
יצירתו של מחבר תשבץ זה נבי:
אותה במלואה לפניכם :
נולדתי בגבעתיים לפני
אביביים.
חונכתי בביה״ס המקומי.
ולאחר מכן בקיבוץ.
מסתבר שנסשתי

וזוהי לעניות דעתי, כל האינפור
מציה שאני חב למדור.
יורשה לי לברככם ולהצלחת הפיתרו
נחמד, לא כן?

כי שדון גלו•

סצנה מתוף ״הפוך והפוף כה״
נמו יעל דיין

בודקים את האליבי של ידידים אלה, גו ר
מים תוך כדי־כך לארבעה איש להסתבף
בשקרים — כי לכל אחד מהם סיבה מספקת
להיות הרוצח.
כמו גליל אריג בבית מיסחי, הולכת ונפרשת
לפני הצופה ריקמה של יחסים ביני
גזעיים, אהבה, קינאה ושינאה. הצופה מכיר
את האנגלי הרע ואת האנגלי הטוב ושניהם
כאחד אינם נקיים משינאת זרים, שאין
לה כל בסיס הגיוני, שינאה שמקורה
ברגשות פרימיטיביים עכורים. גם הכושים
אינם טלית שכולה שחור, מתגלים בכל
הגוונים האנושיים האפשריים•
ד״ר רובינס מייצג את הכושי המשכיל,
שמנסה להבין את בעית השינאה הגזעית
כאיש מדע, כרופא. ואילו ג׳והני פידל, גם
הוא כושי אבל בור נפחד, מסבך עצמו ללא
צורך — אך ורק בגלל האימה שמטילים
עליו אנשים לבנים.
עיר האוכלת יושביה. לא רק הדמויות
הבודדות אלא גם קבוצי־אנשים
שלמים זוכים להארה פסיכולוגית מעמיקה.
המשפחה האנגלית היושבת לבטח בארצה,
מוכנה להגן על שלוזת מיבצרה הזעיר
בורגני בכל הכוח העומד לרשותה. לעומתה,
מוצג בליל ציבעוני של מהגרים, סטוהעולם
הזה 1197
תדריך אלה הסרטים המוצגים השבוע בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם ;
• מיצעד צ׳פלין (חן; תל־אביב)
צ׳פלין הנצחי. תמיד מצחיק, תמיד מעורר
מחשבות נוגות בלב. שלושה מסרטיו הישנים
והאילמים, מדברים בקול רם למדי על
הימים הטובים שחלפו.
• לפתע כקיץ האחרון (שדרות;
תל־אביב) אליזבט טיילור משתגעת כשמת־בר
לה ששימשה נערת־פיתוי להומוסכסוא־ליסט,
לפי מחזה של טנסי ויליאמס.

המשק, א

לשפוט על פי המען.
צנזורה בפעם הראשונה שהצנזורה ראתה את
הסרט האמריקאי הפוך והפוך בה, החליטה
לאסור את הצגתו. השבוע, אחרי שהוגש
עירעור, החליטה המועצה לביקורת סרטים
ומחזות לפסול את החלטת ועדת המישנה
שלה, התירה את הצגת הסרט.
הפוך והפוך בה מספר על על נערה בת
,16 שהחליטה ל^כת בדרכי פראנסואז סא־גאן
ויעל דיין, לכתוב ספר על החיים כפי
שראתה אותם. הספר זוכה בהצלחה רבה,
אך לא בביתה של הנערה. כי ההורים מזהים
את עצמם כגיבורי העלילה.
מכיוון שהנערה מיטיבה לראות את החיים
בכל מערומיהם, וחושפת יותר מכיש־רון
סיפרותי מופשט, נכלל בתחילה סרט
זה בין הסרטים ה״פורנוגראפיים״ .הנהגת
קו ליבראלי יותר, שנתבשרה עם התרת
לילות לוהמיס להצגה (העולם הזה ,)1195
הביאה לביטול האיסור.

יותר מ(

מאוזן )1 :שר)4 .
גיבורה הלאומי של
אימליח )10 .מטבע
יפאני )11 .אבותינו
אכלוהו במדבר
)13 .פרוסה)14 .
שדה חרוש )15 .חושף,
מגלה )17 .מסולם
הקולות)19 .
שרטוט ישר בין
שתי נקודות)20 .
כסא נמוד )22 .כלי
מיתר )25 .דבר
סתר )26 .צמח בושם.
)27 מנביאי התרי-
עשר )30 .כיסוי)32.
נהר בארץ איטליה.
)33 לע )34 .מידת
הספק חשמלית)36 .
נשף בלעז )37 .חי
ימי זעיר )39 .ניזון
מהזולת)41 .
זקנה )42 .ענף)44 .
אשח האחראית על
דבר מסו״ם)46 .
מלאד )48 .יקב)50 .
ילדה לאמה)51 .
פרח הדרי )53 .גוש עפר )55 .מנת אוכל.
)52 דורון )58 .עבר )59 .במאי הוליבודי
מפורסם בארץ )60 .אבן יקרה.
מאונך )1 :אשרה )2 .מיז )3 .ממשה
עד משה לא קם כמשה )5 .לוח דק )6 .חתן
משה )7 .ישן )8 .סוללת עפר להגנה)0 .
לפנים נקראה יבום )12 .זע )15 .השראה
אמנותיח )16 .ריקוד עממי )18 .גז קל)21 .

אם הפנינה )23 .מצבת זכרון )24 .מיל
קריאה )26 .עמם )28 .חרוז )29 .אנשי
שם מתבקשים לחתום אותו )37 .מיד 18 .
פרח )40 .קיים )41 .אחו )43 .שניים 15 .
מקום לשים בו עריסות קש )46 .נזר ע
)47 רץ )49 .סוחר )52 .קני השיבולים>4 .
בהם )56 .תיקרת הבית )58 .כלל בלי השי
השייכים לסריגה.

־*עסור !
י ך ! ט רנ
סל כ בי סהמפלס טי ק

קלבמשקל. פ שיס לנקי׳

תאע 71ו
<0 1 ? 1611

מ סוי ק19
62 1 9 /3 / 2

פקידים :
תלמידים !
סטודנטים !
הרשטו עוד היום לקודם החדש ל*

הצר נו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ס ספ מ ס)•
ב״אולפן ג רג״
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־דספר ״במעלה״
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

אויבי

מובטחת!

הנוער

מחלות המ י ן
מאת ד״ר מרדכי זידמן
בעולם ארצות־הברית
הכרעה על־יד׳ הימנעות
בדו״ח האחרון שלו קבע גאלופ כי ״/״50
מן הבוחרים האמריקאיים תומכים בריצ׳־
ארד ניכסון 44 בג׳אק קנדי. השאר מרם
החליטו. לפי דו״ח זה, אפשר להניח כי
ניכסון ייבחר לבטח בעוד חודשיים.
אולם שאלה אחת משבשת חשבון זה.
כמה מן הבוחרים ילכו לקלפיות ויבחרו?
כל שני נמנן! .בבחירת לכנסת הרביעית
בחרו בישראל למעלה מ 80 מבעלי
זכות הבחירה. באמריקה, מספר זה הוא
בגדר חלום• ואילו סיכוייו של ניכסון תלויים
כולם בגורם יסודי זה. ככל שיגדל
מספר הבוחרים, כן יגדלו סיכויו להיבחר.
הסיבה לכך נעוצה באופיו המיוחד של
בדרג הכל־ארצי, יש
המשטרהאמריקאי.
שלושה סוגי בחירות: הבחירות לנשיאות
(אחת לארבע שנים) ,הבחירות לבית־הנבחריס
(אחת לשנתיים) ,הבחירות לסינאט (בהן נבחר
כל שנתיים שליש מחברי הבית) .אך
בעוד שבבחירות לקונגרס (מושג הכולל את
בית־הנבחרים והסינאט ביחד) מצביעים כמעט
כל הבוחרים על־פי נאמנותם המפלגתית,
הרי בבחירות לנשיא קובעת לרוב אישיות
המועמדים יותר מהשתייכותם המפלגתית.
בכל הבחירות האחרונות לביתיהנבחרים
זכו הדמוקראטים לרוב ניכר, רוב שגדל
מדי פעם בפעם — למרות שבאותן השנים
עצמן זכה נשיא רפובליקאי לרוב גדול.
ב־ 1950 זכו הדמוקראטים ב 49 מן הקולות.
ב־ 1954 כבר זכו ל 52 וב־ 1958ל־/0״.56
בכל שלוש הפעמים האלה, לא הצביעו אלא
/,״ 44 מבין כל בעלי זכות הבח רה.
במלים אחרות: הצביעו רק אנשי־מפלגה
מושבעים. בקרב ציבור זה, יש לדמוקראטים
רוב• אם יצביעו בבחירות לנשיאות רק
אותם האמריקאים הרוחשים אהדה ברורה
לאהת משתי המפלגות, בטוחה לחלוטין
בחירתו של ג׳אק קנדי.
אבא טום. איך בכל זאת נבחר בפעמיים
האחרונות נשיא הרפובליקאי? התשובה:
גם ב־ 1952 וגם כ־ 1956 הצביעו
מיליונים שאינם אוהדים שום מפלגה, אך
שנתנו את קולם לדויים אייונהואר מפני
שראו בו דמות כל־אפריקאית. הם רצו
באבא סוב ובלתי־מפלגתי.
הסטטיסטיקה מוכיחה את הדבר. ב־,19!3
השנה בה נבחר הנשיא טרומן, השתתפו
בבחירות לנשיאות 52 מבעלי זכות הבחירה.
ב־ 1952 הצביעו 63ב־ 1956 הצביעו
61 מסתבר איפוא, כי אייזנהואר לא
לקח קולות מן הדמוקראטים, אלא גייס
בוחרים חדשים, שהעניקו לו את הנצחון.
ב־ 1956 קיבל עדלי סטיבנסון כמעט שני
מיליון קולות יותר מאשר הארי טרומן
ב־ .1948 בכל זאת נחל תבוסה ניצחת,
מכיוון שאייזנהואר קיבל 13 מיליון קולות
יותר מאשר מועמד הרפובליקה ב־ ,1848 תו־מאם
דיואי.
אי ד מייצרים מנהיג ץ מספרים אלה
אינם מבשרים טובות לניכסון. כי בבחירות
של 1960 אין מופיעים אישים בעלי אישיות
כל־אמריקאית מלהיבה, המסוגלים להביא
מיליוני אזרחים אדישים לקלפי. גם ניכסון
וגם קנדי הם עסקני־מפלגה טיס ־סיים, מוכשרים
וצעירים,״ המסוגלים רק להלהיב אוה־די־מפלגח*
מושבעים.
אם לא ישתנה מצב !יה בחודשיים הקרובים,
יתכן מאד כי אחוז המשתתפים בבחירות
ירד שוב עד קרוב ל־ .50 במקרה זה
יהיה יתרון גדול למועמד המפלגה הגדולה
יותר. מכיון שאין כל ספק כי המפלגה ה־דמוקראטית
היא מפלגת הרוב, מובטח אז
הניצחון למועמד שלה.
דבר זה ברור גם לניכסון• בימים האחרונים
עשה מאמץ רב להגיע אל הבוחרים הבלתי־תלויים.
הוא משתדל לגייס לעזרתו את
אייזנהואר, שיש לו שם טוב בחוגים אלה.
אך קשה ליצור מנהיג לאומי באופן מלאכותי.
ברגע זה, לקנדי סיכויים טובים יותר.
גרמניה הפירו־ הגאריצא•
״אם היה זה מוצדק מבחינה מוסרית להילחם
בהיטלר ולנצחו במחיר 100 מיליון
חיי אדם, הרי אז מוצדק גם למנוע את
השתלטות הקומוניזם בעולם במחיר 700
מיליון חיי אדם!״ הכריז הנואם. מאות המאזינים
הצעירים פרצו במחיאות־כפיים סוערות.
לא היתד, זאת סליטת־פה של נואם
משולהב. בהרצאתו.פיתח האיש קו־מחשבה
עקבי. עיקרו: גרמניה צריכה להנהיג את
מסע־הצלב של המערב נגד ברית־המועצות.

מחרחר־מלחמה שלאם
היתכן נאצי יהודי?
הנוער הגרמני חייב להתעורר מתרדמתו,
לשים קץ לאדישות ולהציל את המערב.
כיצד? פשוט מאד. המערב, בהנהגת גרמניה
וארצות־ריברית, יתחיל בהזדיינות קדחתנית.
המערב יפתח את כל כלי הנשק,
יקים צבאות אדירים, יארגן את מדינותיו
לקראת המלחמה. ואז, כאשד הכל יהיה
מוכן, יגיש אולטימטום לברית־המועצות:
לחזור מיד לגבולות ,1939 לפרק את כל
המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה.
מה יהיה אם מוסקבה. תסכים? המערב
יתחייב שלא לעבור את גבולות ברית־המועצות
עצמה. אולם, הוסיף הנואם בקרי־צת־עין
ערמומית, אז לבטח יק!מו עמי
ברית־המועצות עצמם נגד מדכאיהם•
מה יקרה אם ברית־המועצות לא תסכים?
אז, קרא הנואם, תהיה מלחמת 700 .מא ת
המיליון יפלו. אבל המערב יינצ־׳ .המאזינים,
רובם סטודנטים, הריעו בהתלהבות.
דרושה: מלחמה. האיש שהשמיע
רעיונות מטורפים אלה נראה לרבים כמהדורה
חדשה של היטלר. כמו דיטלר, הוא
נואם בחסד, משלהב וגס. כמו היטלר, מ צאו
באוסטריה. כמו היטלר, הוא משמיץ
את הפרלמנט, את העסקנים ואת הממשלה.
אך קיים הבדל עקרוני אחד: האיש הוא יהודי.
אילו אמר מישהו עוד לפני שנה כי
הפירר החדש של גרמניה יהיה יהודי
גאליצאי, בן העיר פשמישל, היו מאזיניו
פורצים בצחוק. אולם איש בגרמניה אינו
צוחק כיום לשמע שמו של ויליאם ז.
(זיגמונד) שלאם. במשך שנה אחת הפך
שלאם לאיש המסעיר ביותר בגרמניה.
הצלחתו המסחררת באה כמעט במקרה.
הוא כתב באמריקה ספר בשם גבול הפלא,
שאיש לא שם לב אליו. אך כשהגיע.הספר
לגרמניה, התלבש עליו שבועון מצוייר גדול,
נתן לו פרסום מוקדם. חיש מהר עלתה
תפוצת הספר על 100 אלף טפסים, שלאם
הוזמן לכתוב מדור שבועי באותו שבועון
נפוץ, והוא הוזמן להרצות מדי יום ביומו
בפני סטודנטים, פרופסורים וחברי־פרלמנט.
מזמיניו: הוגי המפלגה הנוצרית השלטת
וקבוצות ניאו־נאציות.
לכולם הטיף את אותה התורה: דרושה
מלחמה. יש להגן על החופש, אפילו אם
יהיה צורך להקים לצורך זה דיקטאטורה
אנטי־קומוניסטית עולמית• .ש להציל את
אירופה, אפילו אם תוך כדי כך תיחנק
אירופה כולה בענן ראדיו־אקטיבי.
כוחו של בוץ. יהדותו של שלאם
(פירוש השם בגרמנית: בוץ) היא מעלה
גדולה. כי בגרמניה של היום, אין איש מעז
להתנפל בגלוי על יהודי, מחשש פן ייחשב
לאנטישמי.
עברו של שלאם לא הפריע למעריציו.
בנעוריו היה קומוניסט קיצוני, ערך את
בטאון המפלגה הקומוניסטית באוסטריה.
לאחר מכן גורש מן המפלגה — בגלל
סטיה שמאלנית. הוא הכתיר כתרים למרד
הסוציאליסטי בוינה ב־( 1934 בו לא השתתף)
,ערך לאחר מכן שבועון פאציפיסטי.
התיזה העיקרית של השבועון: אסור להילחם
בהיטלר בכוח הנשק•
לפני המלחמה הגיע לאמריקה, שם הסיף
נגד הצטרפות ארצות־הברית למלחמה נגד
הנאצים. במשך כמה שנים ׳היה איש מרכזי
בשבועונים טייס ולייף אחר־כך יסד שבועון
קטן משלו, שתמך ללא הסתייגות

בסנטור ג׳ו מק־קארתי. אחרי שמק־קארתי
מת (לדברי שלאם ״נרדף עד מוות על־ידי
הקומוניסטים וסוכניהם״) ,ניסה לארגן מיב־צע
לבחירת אשתו של מק־קארתי לסינאט
תחתיו. כשנכשל נסיון זה, חזר לאירופה.
געגועים עמוקים. איך יכול איש
כזה לעשות נפשות? טען שלאם עצמו: יש
בנוער הגרמני ״געגועים עמוקים לתביעה
מוסרית חדשה הריקנות החומרנית של
דור האספרסו הגרמני מולידה תשוקה למשהו
שאפשר להתלהב למענו. ומאזיניו
של שלאם אמנם מתלהבים: לא פעם כמעט
נערך משפט לינץ׳ לאנשים שקראו קריאות־ביניים
לדמגוג היהודי.
אין להניח כי שלאם יהיה לסכנה בעתיד
הקרוב. אולם בקרב הקצונה הנמוכה, ה־מצויידת
בעוזים ישראליים, מעוררים דבריו
הד. כמה מגדולי אילי־ההון הגרמניים סיפקו
לו מיליונים כדי להטיף למען התעוררות
לאומית. רק בעל־הון אחד מתנגד לו בחריפות:
קרופ, בעל מפעלי־הפלדה שחימשו את
גרמניה בשתי מלחמות־עולם. שלאם מאשים
אותו שהוא מוכר את המדינה לסובייטים.

חנסנ אל ה
מעט ומאוחר מד*
נשיא וונסואלה, רומולו בנטאקורט, עבר
במכוניתו ברחובות קאראקאס, בירת המדינה.
לפתע התפוצצה ברעש גדול מכונית
אחרת, שחנתה במקום• הנשיא נפצע, ק*ה
המולה. העקבות הובילו לסוכני רפאל
לא נידאס טרוחיליו, רודן הרפובליקה ה־דומיניקאנית
הסמוכה.
היה זה בחודש גוני. השבוע, בעת כינוס
ארגון המדינות האמריקאיות (או.אי.א ,).0תוכיחו
המדינות הפרו־מערביות המתכנסות בבירת
קוסטה ריקה שפחדן מפני התערבות
בענייניהן גדול מכעסן על הרודנות. שרי־החוץ
קיבלו החלטה המגנה את משטרו של
טרוחיליו כאחראי, בחלקו, לנסיון־ההתנק־שות.
אולם הם דחו את דרישתו של שר־החוץ,
גינו את משטרו של טרוחילו — אך
כשניסו ר,צפ ן־אמריקאים להעביר החלטה
הקוראת לעריכת בחירות בארצו של טרו-
חילו תחת פיקוח האירגון, נדחתה ההצעה.
הסיבה: הכל היו משוכנעים כי וזאשיגגטון
מבקשת ליצור תקדים שיופעל נגד קובה.
עניין של כבוד. פחדן היה ברור.
המדינות הלאטינו־אמריקאיות, הנתונות ללחץ
חיצוני ולהפיכות פנימיות, אינן יכולות
להרשות לעצמן לה.דות בפני אזרחיהן כי
גורם זר רשאי להתערב בענייניהן הפנימיים.
דבר זה היה פוגע בכבודן העצמי —
ועד כמה כבוד עצמי הינו שיקול מדיני
באמריקה הלאטינית נוכח העולם לדעת לא
מכבר, שעה שארגנטינה היתד, מוכנה לסכן
את הסחר המשתלם שלה עם ישראל, ואת
יחסיה עם הקהילה היהודית העשירה, כדי
לא לתת פתחון־פה לאופוזיציה הימנית.
לעומת זאת, הצליחה ארצות־הברית לגייס
את מרבית חברות האירגון האזורי לחזית
ברורה, הערוכה נגד משטרו המהפכני של
פידל קאסטרו בקובה. חזית זו נתמכת על־ידי
כל אותן המדינות, מגואטמלה ועד
פאראגואי ומארגנטינה ועד לקוסטה־ריקה,
החיות על קיצבות של היאנקיס, משווקות
לארצות־הברית את מירב אוצרותיהן הטבעיים
במחירים נמוכים למדי, יחסית.
העולם הזה 1197

דיי

כיצד לפשזט את עח־ 1שר חמה־ כמה
1כמה פעמים ולהשאיר את החנחרשלם

החמור שאני מדבר עלי /עומד ומצדיע, מלא
נאוה על התרומה שתרם, במסירותו הרכה.

עכשיו אני מחכה שהחמורים יצמיחו עור חדש, עוד
יותר עבה מהקודם. אבל כל זמן שלא קיבלתי דוגמא* ,

עדיין אינני יודע מה אפשר יהיה לעשות ממנו.

עכבר יבשה במים
לפני שבועיים התחיל המבול והמערכת התמלאה בפסטי־באל
של מים. התחלתי לבוא לעבודה עם מטריה, מעיל
גשם ומגפיים, אבל זה לא עזר לי להישאר יבש. ברגע

זה מוכיח לכם, שבמערכת
״העולם הזה״ לא מלקקים דבש
שפרצה למערכת חבורה של מלכות־מים, סגניות־מים ובלט־מים,
נרטבתי עד העצם. כשראיתי שהמים מתחילים להגיע
לנפש, בניתי לי רפסודה מגליונות ישנים של סיימם
והצבתי מפרש מנייר פחם של מכונות־כתיבה, וברוח הצפון־
מיזרחית שנשבה מבעד לסורגי החלון, הפלגתי לחוף־
מבטחים.
איך שירדתי לחוף פניתי לרחוב דיזנגוף להתייבש. ברגע
שדרכתי בסולית סנדלי בפינת פרישמן, התנפלו עלי המון
נערות וכל אחת מהן שאלה אותי אם יש לי כרטיס זוגי
לאכדיה, ואם אני רוצה להזמין אותה לשם. בינינו לבין ״ץ
עצמנו, לא היו לי כרטיסים. לא היו לי, כשם שלא היו 1
לאבנרי ולאף אחד אחר במערכת מפני שמרקו תורג׳מן מכר
כבר את כל הכרטיסים עוד לפני שהדפיסו אותם; אבל
כשראיתי אילו חתיכות נהדרות מתלבשות עלי לא היה לי
לב לומר להן את האמת והתחלתי להתפאר שיש לי המון
כרטיסים, כמה שאני רוצה. אתם יכולים לתאר לעצמכם מה
זה, שאחרי עשרים שנד, של תסביכים, מתלבשות עלי לפתע
פתאום כל נערות־הזוהר של נמית ורוזל, מתחנפות, מתחנחנות,
ועושות לי עיניים, מספרות לי שאני יפה וחזק
וחכם ויש לי כישרון לצייר קאריקטורות. כשאני שומע את
זה אני מיד מבטיח להן כרטיסי־הזמנה לאכדיה, חינם אין
ככף. כשהן רק שמעו את זה, השתגעו אחרי לגמרי ואחת
אפילו לחשה לי באוזן שאני שם בכיס את ג׳וקי ואת סל
מינאו (מי זה?)•
אחרי שכייפתי כך כמה ימים, אמרתי שאני הולך להביא את
הכרטיסים, אבל באמת, רצתי הביתה להסתתר עד יעבור
זעם. איך יכולתי לדעת שאחת מהן עוקבת אחרי? ברגע
שראתה שאיני הולך להביא את הכרטיסים, שפה עלי שק
על הראש טבול בתמצית כלורופורום.
כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי בחדר קטן, קשור ברגלי
ובידי לכיסא־נוח. מולי ישבה יפהפיד. משגעת עם אקדח
ביד ורצח בעיניים, ואמרה לי שאם לא אשיג לה כרטיס
לאכדיה, ימצאו את המשקפיים שלי בגן־החיות. ביקשתי
ממנה לתת לי עפרון ונייר ולהשאיר אותי רק רגע אחד
לבד.
ברגע שנשארתי לבד כתבתי מיכתב קצר לעורך שלי.
״שמע אורי! מי שיביא לך מיכתב זה, תן לו פרס ותבוא
מיד להציל אותי. אל תיכנס בכוח מפני שיושבת מולי
בחורה עם אקדח ואם יקרה לי משהו, לא יהיה לך מי
שיעשה לך ציורים למדור הווי. קח ממרקו שני כרטיסים
ותכניס אותם מתחת לדלת, זה יספיק. אחרי שתציל אותי,
אספר לך דברים שאפשר לעשות מהם סקופ גדול ואולי
אפילו תמונת שער. בחייך, הזדרז! יש לבחורה הזאת רצח
בעיניים.״
הספקתי להכניס את הפיתקה לתוך בקבוק חלב ולהעמיד
אותו בחוץ, ליד הדלת•
למחרת היום שוחררתי.
לא רק אצל בחורות היתה לי הצלחה. גם מליונר אחד
שאיי מכיר, אחד כזה שאף פעם אין לו כסף בכים כשאני
מבקש ממנו הלוואה, גם זה התחיל פיתאום להתחנף. אתם
יכולים לתאר לעצמכם מליונר כזה, שמקבל בל שנה אולי
50,000 לירות מתקציב־הפיתוח בשביל לקנות מכונות ש-
מניחות באופן אוטומטי בסף על קרן הצבי, אפילו זה בא
אלי וביקש כרטיס חינם. כשנתתי בו מבט״בעיני־העגל שלי,
לא נבהל כלל.
״מה אתה חושב לך?״ אמר לי ,״שאני אינם בכרטיס
בתשלום? אתה לא מתבייש?״

יש כל מיני חמורים, ולא כל חמור טוב לפשיטת עור.
החמורים הכי טובים, אלה שהעור שלהם רך ועדין ושקוף
כאשר שמים אותם מול השמש, הם החמורים הקטנים
י הבתוליים, שעדיין לא פשטו מהם את העור לפני כן
י והחיים על דיאטה של נייר עתונים. השמן של אותיות
הדפוס ניכנס להם למוח ומרפד להם את השכל בשיכבה
דקה של אהבת הבריות והמולדת.
אם אתה בא לחמור כזה ואומר לו :״חמור, חמור. העור
שלך כה יפה ומבריק וכה שקוף שאני רוצה לעשות ממנו
חלון להשקיף בו על העתיד.״ מיד מתמוגג החמור מנחת,
מוריד את העור שלו בעצמו ומגיש לך אותו על מגש של
כסף, יחד עם הזנב. קח את העור ועשה ממנו מישקפו;
להשקיף בו על העתיד, אבל חלילה לך לקחת גם את הזנב,
מפני שאם תקח את הזנב, לא יהיה לחמור במה לגרש
זבובים וכל הטורח הזד, יפול על שכמך. הרי הוא בם ך
הכל חמור קטן ובתול, שעוד צריך לטפל בו.
אחרי שהחזרת לחמור את הזנב ועזרת להדביק אותו
במקום הקודם, אתה לוקח מלוא החופן ישוע ת ונחמות
ומורח בו את הבשר הגלוי, שלא יעלה מוגלה. את
האבוס הריק אתה ממלא בנייר עתונים חדש, בפרופורציה
מתאימה בין עתוני־בוקר יעתוני־ערב, ביחס של .1:3גם את
המים בשוקת יש להחליף וכדאי לחמים בתוכם כמה נקודות
של אינדכם, שיגבירו את התיאבון. חמוד מק, לף זקוק
להרבה מזון ולהרבה מנוחה עד שהוא מצמיח על עצמו
עור חדש.
אצל חמור נורמאלי, עם מקום עבודה קבוע, זה לוקח
בערך חצי שנה עד שעולה על בשרו עור חדש. העור השני
הוא בדרך כלל יותר עבה מהראשון• מהעור הזה כבר
אי־אפשר לעשות זכוכית, מפני שהוא לא כל־כך שקוף, ואם
מסתכלים דרכו על העתיד, רואים רק ערפל עם נקודות
שחורות. כמה שהוא לא טוב לעשות ממנו זכוכית, הרי
אין טוב ממנו לכרוך בו את ספרי הזהב של הקרן הקיימת.
העור גמיש ונוח לקיפול, ואותיות הזהב נדבקות אליו
בחזקהד* כך, שאפשר לרחוץ את הכריכה במים חמים
וסבון בלי להוריד את האותיות. אפשר לרחוץ את
הכריכה גם באמה ולא יקרה כלום לאותיות.
עכשיו אתה בא אל החמור ומבקש ממנו את העור בשביל
ספר הזהב של הקרן הקיימת. אף־על־פי שהחמור הוא אותו
חמור כמו קודם, שוב לא יתלהב ולא יפשוט את עורו
מעצמו, מפגי שבינתיים רכש נטיון וגם האבוס שלו מלא.
חמיר כזה, שכבר ריפד לו שיכבה דקה של שומן מתחת
לעור, לא ייציא ראשו מן האבוס, רק ירמוז לך בא־זניו
הגדולות שאם יש לך ענין בעור שלו, אתה יכול להוריד
אותו בעצמך. ולהוריד עור של חמור זה בעצם לא דבר
מסובך כל־כך.
קח מספרים ופרוס את העור. התחל מהגב לאורך עמיד
השדרה, עד רעמת העורף. אחרי כן תפרום מלמטה, מתחת
לבטן, אבל בזהירות. אחרי שגזרת בשני המקומות, קלף את
העור לאם־לאט כלפי מטה, כמו שמקלפים בצל, את הבשר

החשוף שפשף היטב במלוא החופן ישועות ונחמות, ומלא
את האבוס בתערובת הרגילה. אם תרגיש תוך כדי עבודה
שכואב לו לחמור והוא צועק ״אוי קח מיד רטייה של
אלפיים מארק פיצויים והדבק אותם למקום הכואב, בדבק
נגרים. אם זה לא עוזר, הוסף פרמיה של 20 אחוז. אם
נם זה לא עוזר, פרמיה של 21 אחוז בטח תעזור.
עכשיו תן לחמור לנוח חמישה חודשים בלבד, מפני
שיש לו כבר נסיון בהצמחת עור חדש והוא עושה את זה
יותר מהר. דע לך, שזה החוק אצל החמורים: אף־על־פי
שקשה להם ללמוד דבר חדש, הרי ברגע שבכל זאת למדו
א תו, הם עושים את זה יותר מהר ויותר טוב מאשר
בהמות אחרות•
אחרי שהחמור הצמיח עור חדש אתה רץ אליו בבהלה
באמצע הלילה, מעיר אותו משנתו ועד שהוא מתאושש
מחלום האתונות שחלם, אתה אומר לו שאין לך זמן
ואתה מוכרח את העור שלו תיבף ומיד לעשות ממנו תוף.
טבעי הוא שהחמור יתרגז ויאמר לך שבשביל דבר כזה לא
צריך להעיר חמור באמצע הלילה ואפשר לדבר על זה
בשקט למחרת היום.
״איך אתה מדבר!״ תצעק לתוך אוזנו הארוכה .״אייך
רואה שאני בחאקי ז קראו לי למילואים ואמרו לי להזעיק
את החברה ועור התוף שלי נעלם, אכלו אותו עכברים. אני
צריך את העור שלך תיכף ומיד, ואל תזרוק לי אותו סתם
כך, לצאת ידי חובה. אני צריך אותו נקי ויבש ומתוח,
כדי שירעם בקול חזק כשאקיש עליו במקלי.״
כשחמור שימע דברים כאלה, מיד הוא קופץ על ארבעה,
מזדקף, עומד דום ומצדיע, קורע מעל גופו את העור, מייבש
א! תו על הפיירסייד, מגרד ממנו את הדם הקרוש, פולה
ממנו את הקרציות, מגלח אותו נקי בראמינגטון ורוחץ אותו
באמה. כשהעור מוכן לשימוש הוא מותח אותו בעצמו על
התוף יעד שאתה חוזר מבית דולפין בשבי־ציון, איכה
שבילית את החופש השנתי שלך, התוף כבר מוכן בשביל
סוליימן הגדול, שהבטיח לערוך קומזיץ גדול לחברה בחולות
נבי־רובין.
את העור הרביעי מצמיח החמור אחרי מנוחה של שלושה
חודשים בלבד. הפעם זה כבר עור עבה מאוד. עור שמת־קלף
בקושי. הוא כבר לא חלק ומגוהץ כמו שהיה בהתחלה
אבל עדיין טוב להכין ממנו ארנקים לכסף, עטיפות לדר־כבדם,
תיקים ומיזוודות. אם לדבר בלשון מיסחרית יבשה,
אז רק עכשיו מתחיל העור להיות מטאבילי. מפני שמרוב
הצמחת עורות למד החמור להכין עורות משובחים לשימוש
תעשייתי• הוא לא רק למד לעשות עורות, הוא גם התמחה
בפשיטתם מגופו של עצמו. הוא יודע כיצד לעבד אותם
עיבוד ראש ני, למה שנקרא שלחים.
לעור לזה יצאו מוניטין בכל העולם, מפני שהשליחים
והנציגים שלנו בחוצלארץ מראים לכל אחד את המיזודדות
שהתקינו מהעורות האלה, וכמה שהן מחזיקות מעמד
בתלאות הדרך.

*>ם י 6סיליו -4ב ש