גליון 1199 מתאריך 14 בספטמבר 1960

העובס

העורך הראשי:
אורי אבניי

הזה

ראש המערכת:
שרום כחז
עורך משנה:
רוב איתן
בתבראשי:
אלי תבור

תזוב גליקסון ,8תל-אביב, טלפון ,26786
ת. ד . 136 .מען לנזברקים :״עולם פרם״.
המוציא לאור: העולם הזה גננ״נו.
דפוס משה שהם בע״ס, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
נועסים גייו

צייר המערכת:
צלמי המערכת: והי יווהובאנור, רויראומר
חברי המערכת:
נורית בת־ידר, שייע גרור. רירי נלירי,
רויר הורוביץ, רותי ורד, יוסר אברחמדי,
אביבה סמו, אבנר פרי, שמלוז צבר.
עמום עינו, סילבי השת.

ביותר

כשקיבל הארי בלאפונטה את הזמנתנו
לשמש באורחנו בליל־השבת הראשון שלו
בארץ, לא היה לו מושג מה בדעתנו לעשות
עמו. גם אנחנו לא ידענו. לקחנו בחשבון
את השקפתו האנטי־מיליטאר״סטית הקיצונית,
וידענו שאי־אפשר לקחתו למחנה צבאי.
כל השאר היד, בידינו.
החלטנו לקחתו לקיבוץ. אבל לאיזה? בני
פמלייתו היו מעוניינים במקום קרוב ככל
האפשר, כי על האיש היד, לחזור בהקדם
ולנוח לקראת הופעת־הבכורה שלו• אולם
מה היה הטעם לקחת את האיש לקיבוץ
מבוסס וותיק במרכז הארץ?
מחשבותינו פנו כמעט אוטומאטית למשק
להב. תזכור כי לפני חמש שנים ירדנו
כולנו לקיבוץ זה, מול הרי חברון, ועבדנו
בו שבוע. מאז שמור לו מקום חם בלבנו.
משק־ספר נגבי, השוכן על הגבול ממש, ש
הזה
909 שפירסם עליו מאמר ארוך ולבבי,
פרי עטו של עמום קינן.
להרבה אנשים יש כנראה אינדכס מפורט
של מאמרי העולם הזה. כי אך הגיעה הידיעה
על מות מלניקוב, וכבר החלו כמה עתר
נים להעתיק את המאמר שלנו, בכיתוב גרוע.
אילו לפחות העתיקו אותו כלשונו!
בינתיים פגשתי את חיים חפה שגם הוא
פגש את מלניקוב בלונדון לפני כמה שנים.
הוא סיפר לי פרטים משעשעים ביותר ששמע
אז מפי מלניקוב. מסתבר כי מלניקוב לא
ידע איך לפסל אריה• בכל הארץ לא נמצא
אז אף אריה אחד. הקרוב ביותר היה בגן־
החיות בקאהיר. מלניקוב נסע לשם.
כשהתחיל לצייר את האריה, נסתבר כי
הדבר אסור• היה עליו לפנות לשר בממשלת
מצריים. הלה דרש 30 לי״ש, אך הסכים לבסוף
להסתפק בציור בני משפחתו, מעשה

במדינה

< 01ו״ד ״136) 0 ״ 5

מעניק הדגשת
רעננות לכל היום
מגט קל בבית השחי טס 10£י1׳ ,8 .).0 -8
המקלון בטל הריח העדין והדאודורנט
היטיל מטניק לך
הרגשה נהדרת של
בטחון ורטננות.
011{3 211(111911:1 ^ 12111( 1 611 )188 0011( 11 !6871111 0188 ) 0 :8111׳ 7א
4 6 0 81801101ס ס ) 1181): 81611צ 11181ן 5X1111180116 •4 6 1 £ 1 0 ) 8

ב אק

|012110011!81(1־ ><31111,116080111311ז06

א[1ז86) $

תמונת ״ ה עו לםהזה ״ בשבוע ון ״ סטאר ״

להשיג בכל
בתי־המרקחת ופרפומריות המחיר
1,25ל״י

פקידים!
תלמידים !
סטודנטים !
הושמו עוד היום לקורס החדש ל

הצר־נות
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
(•) 011120)5
ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה׳•
רחוב שמריהו לוק נ 3

הצלחה

מובטחת!

כל חבריו צעירים וצעירות — מה יכול היה
להיות מתאים יותר לזמר בעל הדעות המתקדמות?
מכיון
שבלאפונטה לא ידע לאן אנחנו
לוקחים אותו, תמה במקצת על אורך הדרך.
אולם עוד יותר תמהו חברי המשק כשראו
אותו. רובם לא ידעו כי האיש עומד להגיע.
סיפר דודיק, המוכתר של המשק :״אחרי־הצהריים
בא אלי אחד החברים וסיפר כמישהו
טילפן והודיע שהארי בלאפונטה עומד
להגיע למשק. חשבתי שמותחים אותנו.
בכל זאת חיפשתי את החבר שקיבל את השיחה
הטלפונית• הוא לא יודע כל־כך טוב
עברית.
״ביקשתי שיחזור מילה במילה על מה
ששמע. הוא גזבר רק שטילפן אחד אורי,
ואמר שבלאפונטה יבוא לביקור ושלא נעשה
שום הכנות מיוחדות. פניתי ללכת, משוכנע
שזו מתיחה, כשפתאום עלה משהו על דעתי.
שאלתי, אותו: אולי זה היה אורי אמרי? אז
הוא חייך ואמר: באמת, זה היה השם.
״עכשיו כבר הייתי כמעט בטוח שבלא־פונטה
באמת יגיע, אבל מכיון שרציתי
להיות מחוסן בפני כל מתיחה, לא סיפרתי
על זה לחברים.״
לבלאפונטה היתד, זאת חוויה עמוקה. אני
מקווה שגם לחברי המשק. אחרי ככלות הכל,
לא כל יום מזדמן איש כמוהו למשק להב.
אמני תל־אביב, על כל פנים, מזדמנים רק
לעתים רחוקות מאוד למשק־הספר המרוחק.

אני מכיר אשר, בעלת ספריה גדולה. היא
הכינה לעצמה חותמת לאמור :״ספר זה
גנוב מגבר ת כל הספרים שלד, מוטבעים
בחותמת זו, כדי להקדים תרופה למכה.
לעיתים
עולה על דעתי כי כדאי להחתים
את מאמרי העולם הזה בחותמת מסוג זה,
כדי להישמר מן הקלפטומאניה העתונאית
השורצת בארץ. בשבוע שעבר ניתנה לנו
שוב דוגמה בולטת. אברהם מלניקוב, יוצר
פסל תל־חי, נפטר. העתון היחיד שהקדיש
לו תשומת לב בשנים האחרונות היד, העולם

ידיו של מלניקוב. הפסל יכול תיר, להמשיך
בעבודתו.
אלא שמלניקוב רצה באריה שואג — והאריה
של קאהיר לא רצה לשאוג. אחר־מספר
ימים החליט מלניקוב להרגיז אותו.
הוא הצליח. האריה שלח -.את טלפיו אליו
וחתך בציפורניו את חזהו.
משום־מד, לא רצה מלניקוב להודות שנפצע
בצורה זו• הוא הלך לרוקח בעל שם
יהודי ואמר לו שנסרט בידי חתול. הרוקח
לא האמין, דרש שיביא את החתול. מלניקוב
יצא החוצה, תפס את החתול הראשון שנזדמן
בדרכו. מסכם חפר :״וזה היה החתול
של תל־חי!״
מלניקוב עצמו רגז מאוד כשקראו לאריה
שלו בשם ״חתול״ ,כינוי שהיה נפוץ מאוד
בארץ. הוא טען שמשום כך עזב את ארץ־
ישראל. חוץ מזה התמרמר, בצדק, כי כל
התצלומים של האריה אינם משקפים את
היצירה, מאחר שכולם צולמו מלמטה. מכיון
שהאריה השואג מרים את ראשו כלפי מעלה,
אין טיב הפסל ניכר בתצלומים אלה• בכלל,
טען מלניקוב, העמידו את הפסל במקים
גבוה מדי.

תצלומי העולם הזה מטיילים בעולם. השבוע
פירסם השבועון הגרמני הנפוץ סמאר
את התצלום המצויין של צלמנו, שתפס את
מארק חלאסקו וסוגיה צימאן לפני מלון דן,
והמראה את חלאסקו בזנקו לעבר המצלמה
(העולם הזיה .) 1187
ציין השבועון הגרמני, בהקדמה למאמרו:
״סוגיה צימאן, השחקנית בת ה־ ,34 מאוהבת
במארק חלאסקו, בן ה־ ,26 הסופר־ליום־אחד.
חלאסקו דוגל מאוד באלכוהול אך אינו׳ דוגל
כלל בעבודה...״

מכתבים
תשכ״א

שאו ברכה בשנת תשכ״א.
המשיכו להאיר נתיב באפקה, למען פקוח
עיני חשוכים!
שלום בן־פורדו, ירושלים

איש השנה

הראו שיש לכם דם: הנברת ם ולידאנו!
רפי כץ, הרצליה
...הרבנית טולידאנו, עם רשימה של
סאה בדיחות ישראליות מקוריות על פרשת
השנה!
שמואל נחמני, רנזת־גן
...הממונה על שרותי הבטחה, האיש שהביא
את אייכמז!
דויד פורמן, ירושלים
...לוטומבה, איש הקוננו!
אברהם חרל״ם, תל־אביב
...אליהו לוי!
אליהו לוי, פתח־תקוה
...כ מו בכל השנים שלפני כו, וכל השנים
שלאחר מכ( 1עד !)120 דויד בדנוריה!
חיים איזקס, חולון

פלאמים ונאצים

בסיפוק רב קראתי הפעם את תשובתו
של העורר על מיכחבו של הקורא צ. שמחוני
(העולם הזה )1196 בעניי! קוננו.
בדבר שינאת הקונגואים לגבי הפלאטים:
אני יליד דרום הולאנר (בראבאנט) ,המהווה
נם מבחינה אתנולוגית יהירה אחת עם
צפוז־בלניה (פלאנדריה) .הכרתי את תושבי
האזור ההוא. במלחמת־העולם השנייה היה
ירוע בהולנד כי ככל שמתקרבים לגבול הבלגי,
כז ישי להיזהר, בשל נטיותיו הנאציות
המובהקות של חלק מהתושבים הפלא-
טייס. פנסיוני המר נוכחתי לרעת כי נכון
הדבר.
...זה זמז רב ידוע כי חייליה של ממלכת
בלניה אנסו, בזמנם, אלפי אפריקאיות.
לכז לא היה האזרח בבלגיה או בישראל
צריד להתפלא מתגובת חיילי קוננו, אשר
פגעו לפני זמז מה בכבודן של ילידות בריסל.
האדונים
מבלגיה מנעו מתושבי קוננו ב-
אופן שיטתי כל חינור שהוא. הם רק התעשרו
על השבוז העולם הירוק הגדול ההוא.
בתקווה כי ממשלת קוננו העצמאית תצטרר
לבקש מהממשלה הבלנית לחזור, עזבו ה־בלניכ
את ״אחוזתם״ מבלי להדריד את אנשיה
ימבלי להכשיר את הקרקע לקראת העצמאות,
כפי שעשה הכובש הבריטי בנאנה
ובטונו ועושה עדיין בניגריה, בסיירה-ליאו־נה,
בקניה ובטאננאניקה.
...אני מבין היטב את ראש ממשלת קונגו,
לומומבה, כאשר הוא אומר ״דברים בוטים
בנוכחותו של מלר הבלנים״ ,דברים
אשר״העלו את זעמו של הקורא שמחוני.
ישראל אלכסנדר(ואן־דייק) ,רמת־חן

סטאטוס קוו

בטיכתבו של הקורא דויד ברוד כ״ץ (העולם
הזח )1197 נאמר כי מר רפאל נוס־באום,
יצרז ובמאי
הסרט ״חולות לוהטים״
,הוא ״יורד״.
מר רפאל נוסבאום,
יליד ירושלים ואיש
הפלס״ח בקרבות ת־ש״ח,
הוא אזרח ישתושב־חוץ.
ראלי,
הוא
לא ירד מעולם
מישראל והסטאטוס
של תושב־חוץ הוענק
לו אוטומאטית בהתאם
לחוקי המדינה,
המעניקים סטאטוס
כזה לכל אזרח המתנורר ישראלי
יותר משנתיים רצופות
במדינה זרה. גוסבאום סטאטוס זה נועד למטרות
מכם זהעברוודמטבע, עבודה בחו״ל
וכר, ואין בו כדי להטיל ננאי באיש הנושא
אותו. כל דיפלומאט ישראלי, השוהה
בחוץ־לארץ יותר משנתיים, הוא ״תושב חוץ״
בלשון החוק.
אלכם מסים, בשם סרטי
תל־אביב
ר. ן.נע׳׳נו,

אחת מערי הארץ

הנני מלא תודה לעורר מדור ״העם״ (העולם
הזה )1197 על שלא נהג כשאר עתו-
נאי ישראל, וציין שרבת־עמוז היא עיר
בארץ־ישראל!
מי יתו וכולם כמוהו!
ש. שרגאי, חולון

חזית שחורה

במקרה נפל לידי כאז בליון ישן של
״טאן מודרז״ ,שבועונו של מר ג׳אז פול
סארטר,ובו מאמר־תשובה בן 30 עמודים
ומעלה למאמרו של מר אורי אבנרי, שהתפרסם
באותו ירחון (העולם הזה .)1129בראש
המאמר נאמר כי הוא נכתב בידי
״קבוצת אישים ישראליים,״ ומתיר הקדמת
דטערכת ברור כי היא פירסמר אותו בהסתייגות
בולטת.
מאמר זה גדוש ומלא לא רק טענות ציוניות
אוויליות (״עם ללא ארץ בא אל ארץ
ללא עם״) ,אלא נם השמצות אישיות גסות
מאוד. בין השאר משכה את תשומת־לבי
טענה אחת שבאה, כביכול, להוכיח כי מר
אבנרי הוא נזעז, וכי המושג ״שמי״ הוא
טושג נזעי. נאמר כי מר אבנרי ״היה קשור
עם תנועת החזית השחורה הניאו־נאצית של
אוטו שטראסר בגרמניה״.
מה מקורה של השמצה טיפשית זו?
יצחק בן־יוסף, פאריס
ל״אישים ישראליים״ אלגזונים פיתרונים.
עורך העולם הזה היה בן שבע כאשר פרש
הפולס הזה 1199

אוטו שטראסר ממפלגת היטלר וייסד את
החזית השחורה, קבוצה ניאו־נאצית בעלת
יומרה שמאלנית. העורך לא הכיר את שט־ראסר
מעולם, וכמובן לא קיים מעולם שום
יחסים עם קבוצה זו.

כמו בכל שנה, בחרו עורכי

צכריגו גלמודים ועשוקים

ערב־עדב יוצאים פקחי עירית חיפה בטנדרים
ריקים, במטרה להחרים מילדים
טיסכנים, מוכרי צברים, את ארנזיהם.
בקצה המדרכה עומד אחד מהילדים האלה
ומחכה לקונה. אר למזלו הרע, לא קונה. הוא
המניע, אלא קץ פרנסתו. הוא עומד בצירו
השמאלי של הרחוב ומקלה את ה־סאברס
לאחד הקונים. לפתע נעצר טנדר
מעברו השני של הכביש, ושלושה פקחים
קופצים ממנו ורצים לעברו בנמרים השור
ריםלטרף. הילד נדהם ונשימהו נעצרת, ואין
הוא יכול להוציא הגה מפיו כאשר
הוא רואת את הנמרים האלה ניצבים לפניו.
הפקחים מתכופפים ומרימים את ארנזו
ומעמיסים אותו על מכוניתם. נשאר הילד
גלמוד ואבוד, ללא עצה נוספת, ואין הוא
מסוגל להזיל דמעותיו ברנע זה.
ילד זה, נילו בין 10ל־ 12 בערד.
הגידו אתם: מה יוכל לעשות ילד זה?
לעבוד? לא! גילו צעיר ואין הוא מסוגל
ואד לא רשאי לעבודה סדירה. הרי בדירתו
האחרונה היא לסטות מן הדרך הישרה,
להפסיק למכור את הסאברס הקוצניים ולהתחיל
לגנוב ולרמות. כר הוא נרל לעבריין
צעיר, ולבסוו* לפושע גדול ומפחיד.
האם זה צודק מצד העיריה לנזול מטנו
את האפשרות הקטנה והמושפלת של פרנסה

מרדכי וידור, חיפה

העולם

1ו ר

את האיש המסמל את מאורע־השנה של תש״ך.

מיהו איש זה*
בגליון הבא, המופיע ערב ראש השנה, יודיעו העורכים
את בחירתם לתואר

מתחרה לזיווה

אני רואה שכבר יש מתחרה לזיווה רודן.
אני מתכוון לצעירה, בעלת הפנים המעניינות,
העומדת לידה
בשער ״העולם הזה״
( .)1197 מי היא?
אברהם לוסטיג,
חיפה

הגברת נזארישה היי
גיר, דיילת אולימ־פיק
איירזזייס.

למען העמוד

...אתם טוענים
שאתם בלי מורא.
אם כן, מרוע לא
כתבתם בפירוש שהנחל
היפה שעומד
ליהרס הוא נחל
עמוד, שהחברה להגנת הטבע נלחמת למענו
מזה שגה ויותר בפקידות ביורוקראטית
עלובה, בלי הצלחה?
השבוע החל טראקטור של חברת ״מקורות״
לחצוב דרד בנחל, והעמוד היפה יחדל מלשמואל
אבן־א!ר, ירושלים
התקיים.

מלחמת הנהנים

אני רוצה לומר כמה מילים כדורבנות
לטיפוס הזה שקורא לעצמו שלמה כהן, שחותם
שהוא הבז היחיד של השם יתברר.
לארוז שלמה כהן! זה לא פלא שהבן שלד
חולה. למשל, אם אני הבז שלד, הייתי מזמן
מת מבושה. איר אתה לא מתבייש! לרצות
להיות קונסול באפריקה, בזמן שאר
פעם לא עשית נורמה בקטיף! אני חושב שיותר
טוב בשבילר ללכת לנגב ולהביא גאולה
למולדת.
אני חושב שבעצם צריר לשלוח אותי .
אני אדם אינטליגנטי, יודע לכתוב וגם
קורא לפעמים בעתון של מפא״י. אני שזוף
מאוד. אני יודע אידיש יותר טוב (במבטא
נאליצאי באמת) .אני כהן לא פחות ממד,
ונם אני מת לכושיות.
נ.ב ,.מה שעשה לי מם ההכנסה, זה באמת
לא בסדר.
שלמה כהן, תל־אביב
ב״ה. תיתי לו למר שלמה כהן דנן על
ששפר קיתון של רותחים על נושא שמו.
היתכז?
איפכא מסתברא. אנו, נושאי השם דנן,
מקפידים במאוד־מאוד על כבודנו ודואגים
עד לבלי די לשמנו הטוב. מיכתבו של מר
שלמה כהן הראשון היה ״בתפוחי זהב במשכיות
כסף,״ ״דבר דבור על אופניו.״ אפם
כי משהו התטיהני תמוה — כיצד זה נושא
שמי ילד וישמיץ את בר שמו? האם ניתז
את שטנו לטירטס ולשימצה גם בבית מפנים
לפני כל בר-בי-רב?
לא אחי, לא ייעשה כדבר. חסוד שבטד
והפור כבורר ברבים.
שלמה כהן, קוביבה

בר־מזל

נוכחתי בנשף בחירת מלכת-המים (העולם
הזה .)1197 בלטה בו יפהפיה בשחור, שבהמשך
הערב התברר כי זוהי סגנית מלכת־המים
של השנה שעברה. לדבריכם הפכה אחרי
נשואיה לבתיה בר־צבי. כיצד היא נראתה
כסגנית?
יצחק לוי, תל־אביב
האם התכוונתם לבר-צבי, יצרן הנקניקים?
אם כן, לא חשוב איזה נקניק זה.
מעתה והלאה הוא הטעים ביותר!
יעק,ב סימן־טוב, תל־אביב

שקט אולימפי

אילו שלחו לאולימפיאדה (העולם הזה
)1198 קלפנים (ואצלנו לא חסרים שחקני
רמי וסוקר מעולים) ,אולי היינו זוכים ב־מדליית־זהב
אחת.
אני הייתי מוכן להצטרף כמלווה ולהשתתף
בריונים המקצועיים ע 1קלפים, ומדוע
לא? אם בדיונים על שחיה והרמת־מישקלות
משתתפים עסקנים שאין להם מושג בעניינים
אלה, גם אני מוכשר להיות נציג (ללא
מושג על קלפים) על נושא זה.
מ. ש״ תל־אביב

בכתבת־ענק על האיש עצמו ועל המאורעות שהוא
התבלט בהם.

בגליון המוגדל תמצא גם כתבות ממצות על אנשי השנה
ככל שטחי החיים: אנשי העולם, המרחב, המדיניות, הכנסת,
הכלכלה, המשפט, האמנות, התיאטרון, הספרות, העתונות,
הדת, המדע, הרפואה, הספורט, האשה והאיש הצעיר.

כמו כן: מוסף ספרותי מיוחד, בו יוגשו לך
מיצירותיהם של

מידד שיך * •ורם מטמור
עמוס קינן * שמעון צבר
וכן

מיבחר ספרות אפריקה הצעירה

במדינה העם ההרגל והטבע
התכונה מורגשת ברחבי עולם* בכל ארץ
הטוענת לתואר של מדינה נאורה, נערכות
הכנות קדחתניות למליאת עצרת האומות
המאוחדות העומדת להיפתח ב־ 20 בספטמבר.
כי בעולם של 1960 הפך האו״ם לגורם
של ממש בזירת הפוליטיקה הבינלאומית.
עם הצהרתו של ראש ממשלת ברית־המועצות׳
ניקיטה כרושצ׳וב, שהוא יעמוד
בראש המשלחת הסובייטית בעת פתיחת
העצרת על אדמת ארצות־הברית, התפלגו
מדינות־העולם לשלושה מחנות:
• המדינות היוזמות, השואפות להחדיר
לאו״ם בעיות המעסיקות אותן, לשחק תפקיד
פעיל בקביעת גורלן הלאומי והאיזורי. מחנה
זה כולל את הגוש המזרחי וחלק ניכר
של המדינות של אפראסיה.
• המדינות ר,מתגוננות, לרוב מדינות
המערב, החפצות להמשיך במדיניות־הצללים
הנוכחית, לנהל משא־ומת, בינגושי ופנימי,
הרחק מזרקורי הפרסומת ומעין הביקורת
הבוחנת של המעצמות החדשות, הנולדות
באסיה ובאפריקה.
המחנה הראשון מצטיין ביוזמה אישית.
בראש המשלחות הללו יופיעו ראשי הממשלות
עצמם. נשיא רע״ם, גמאל עבד־אל
נאצר, הבין את חשיבות ההופעה האישית,
יתייצב אף הוא בראש משלחתו.
המחנה המערבי מעמיד פנים כאילו מיפגך
כוח עצמאי זה אינו נוגע לו כלל. היא
מסרב לשגר את ראשי המדינות של ארצות-
הברית וצרפת, של גרמניה המערבית ושל
בריטניה לעצרת. הוא מקווה שאם לא ישים
לב לבעיית העברת נקודר,־המשקל לאו״ם,
תיעלם מאליה.
6מחנה הנחרים עושה, באיוולתו ה־עיוורת,
את דבר המחנה המערבי — מבלי
להבין שראשי המשטרים העכשויים, בארצות
אלה, מעניקים לעצמם בדרך זו תעודת־לא־יוצלחות
שלא תימחה מזכר עמיהם.
בזנב התדר. ישראל, אם מתוך שיקול
מנהיגיה ואם מתוך הרגל נפסד, בחרה השבוע
להצטרף למחנה הנגררים. ממשלתה
הודיעה שראש הממשלה לא יטוס לאו״ם.
אין הוא יכול לשאת את הרעיון האיום
שיהיה עליו לשבת ליד שולחן אחד —
ולו שולחן גדול מאוד — עם שליטי ארצות
ערב.
הרגל הניתוק הפך, אצל מדינאי ישראל,
לטבע שני• הרגל הצייתנות לדעות מבחוץ,
הממלאה מקום ההכרעה העצמאית, שיבש
את דרכי־המחשבה היזומה של מנהיגי ישראל.
עצרת
או״ם הנוכחית מבשרת הזדמנות
בלתי־חוזרת — משום שתר,יזה נקודת־מיפנה
ביחסים הבינלאומיים. מדינות ששתקו עד
כה, ארצות שטרם נהנו מיכולת הופעה,
קמות ואומרות את דברן. סמל הופעה עצמאית
זו יהיה ראש הממשלה, הפוסע לעבר
דוכן הנואמים, באולם העצרת רחב־ז־,ידיים
שבחוף ניו־יורק.
על דמותו של ראש ממשלת ישראל, נציג
עם ישראל המוכר, להימצא בין ראשי ממשלות
אלה ב־ 20 בספטמבר. העדרו, ההו כחה
החיה שישראל מזדנבת בסוף התור
של המדינות הנגררות, עשוי להזיק בדקה
אחת יותר מכל תותחי־התעמולה העויינת
העשויים להיות מופעלים באו״ם על־ידי
מנהיגי ארצות־ערב — שלא יחמיצו, מצי-
דם, את הרגע הנכון להבלים את קיומם
ולהשמיע את דברם.

כי דאגתי
בעוד מועד
לפ תו ח חשבון

חסכון פרס

בנק דיסקווט ול ושואל>

בעיות שערות?
וכל אלה שיש להם בעיות שערות

.,א*.׳\א9 * 309001 £ \4£010\1 0

;.ת 01ו*דו*י*1ז־ 1ז

114*0*711

x0109/ס? •881*1*00711} ?701)$*07 0.:9*0

זז*: 1/4)19ס9ס(* 1*01ז* {00*3-9

ץ * 1נ

1960

מ! 116מ. א^.16
)זסז 2, ?1113!1:60(5

761

1 1 7 )0 1

)3 8 1

ג ^ מ ג

110 ) 0 3 ,קזגגסץ 2ת 8 6 6 1ח 1 6 6 <1 1( 6 1 0 1 6 1 *6 641 1ז מ1 170\11<1 1

33.18 8 6 0 6 6 8 1(8 8 6

11׳ 111£ £ 8 1־ 11• 8 2

X11117ץ 1 6 0 £ 1116 1718 ) 6 2 *1 8 1ק 1ד 6 * 118 0 8

) 1 8 1 1811 1(6 1 0 0 1 ^ 8 8 * 0 2 1 * 8 * 1

יהדות

8 1 7־ ) 1ץ: נ\11

מבוכה בבארי

ב״ככר המדינה״
תל-אביב
(ע״י בית ליאסין)

ק מ1׳נ?

8 8 3 .בנ 0 2ב1י 1 01*1( 8

*דע לד שבמכתב הנ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת כארצות
הברית ״הרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הכיאוקוסמטיקאי, אלכם רובין, כעל המכון
רוכינס־קוסמטיקום, תל־אכיב, רדו, פינסקר ,2טל.22128 .
חיפה, הרצל סם, ב

.גם לך כדאי לפנות אליו

הצגת בכורה
יום ד׳ 14/9
9 .1 5 - 6 . 3 0בעד 3
.יום יום ב־( 9.15—6.30 פרט ליום ו׳)
במוצ״ש ,9.30—6.45 ביום ב׳ 19.9
רק הצגה אחת ב־8.30
כרטיסים:
בכל המשרדים ובקופות במקום.

בפאריס עומדת להיפתח, השבוע, ועידה
מוזרה. נוטלים חלק בה אישי־ציבור הודיים
מכל חלקי תבל. חלקם ציוניים —
אך אינם מופיעים בשם התנועה הציונית;
לאומיים בהשקפותיהם — אך אינם מדברים
בשם לאומיות כלשהי, יהודית או ישראלית.
הועדה תדון במצבם של יהודי ברית־המו־עצות.
בראשה יעמוד הד״ר נחום גולדמן,
נשיא ההסתדרות הציונית העולמית — בתפקידו
רב־הצדדים של איש פרטי. שורה של
משפטנים, אמנים, סופרים ויוצרים יהודיים,
חלקם בעלי נטיות פרו־קומוניטטיות, התגייסה
לועידה.
חידוש כהגדרה. במיסגרת נסיונותיו
הממושכים של הדוקטור גולדמן, לשמש
דמות מרכזית הבוחשת בקלחת היהדות, אין
זה, אולי, אלא נסיון נוסף. אולם אופי די-
נסיוך יש בו, הפעם, מן החידוש.
כסימפטום יכולה לשמש איגרת־התשובה
(וזנוטך בענזוד <6
העולם הזה 1199

ייז ן, הם הצליחו, הבחורים והבחורות
^ שלנו ברומא. בצדק שיבחו אותם עתו־ני
ישראל.
הם הצליחו יפה כשהצטלמו מתחת לשער
של מיסוס.
הם הצליחו לעורר הד עמוק בקרב יהודי
רומא, כשנפגשו עמם במסיבות ובבתים.
הם הצליחו להביא שמחה ליהודי המקום,
כאשר התפללו בבית־הכנסת של הבירה האיטלקית.

הצליחו לעשות רושם נחמד כאשר
צעדו בטכס החגיגי מאחורי דגל ישראל,
בפתיחת האולימפיאדה.

וזח, בערד, הכל.

נ א, אל נהיה צבועים. דברי ההתחם־
\ * דות נשמעים יפה, אולם אין הם משמשים
כל מטרה חיובית.
יפה לומר: אין הולכים לאולימפיאדה
כדי לנצח. הניצחון אינו חשוב כלל. חשובה
רק הרות הספורטאית.

העולם, והיא מעוניינת כי ליהודי
העולם תהיה זיקה עמוקה אליה.
הצלחה ישראלית, שיש לה הד עולמי,
תחזק זיקה זו. ציוני היה מו-
סיף: הצלחה ישראלית תפיח גאווה
בלב יהודי העולם ממוסקבה
ועד מנהאטן, תגביר את הכנסות
המגבית היהודית.
כל עוד נמצאת ישראל במצב של מלחמה־קרה
עם ארצות־ערב, יש חשיבות למאבק
האולימפי גם על רקע זה.
ובעיני ארצות אפראסיה, אשר ישראל
משתדלת כל־כך לשמש להן דוגמה ומופת,
היד, ניצחון באולימפיאדה מעלה את קרנה
הפוליטית והחברתית של המדינה•
מכל הבחינות האלה, יש לישראל סיבה
חזקה יותר מאשר לרוב מדינות תבל לחתור

העובדה היא שישראל היתד, באולימפיאדה
זו גורם מבוטל ועלוב. באירועים בינלאומיים
קודמים השיגה מדי פעם הישג מקרי
יפה. הפעם לא השיגה גם זאת. היא ביישה
אפילו את היהודים שבמשלחות האחרות.

^ ת מי יש להאשים בחרפת רומא? את
מי יש להושיב על ספסל־הנאשמים?
בפני מי יש להטיח תוכחות?
פחות מכל אפשר להאשים את הספורטאים
עצמם. הם בחורים טובים, נחמדים ו־סימפאטיים.
הם השתדלו בוודאי בכל יכולתם•
לא בהם האשם, אם יכולת זו עלובה
כל־כך. איש לא דרש מהם משהו טוב יותר•
איש לא דירבן.אותם. איש לא סיפק להם
את התנאים הדרושים.
גם אין טעם רב להאשים את העסקנים.

האמריקאים יצאו לאולימפיאדה כדי ל־נצו
/לנצח ולנצח — כדי להרים את קרן
דרן־־החיים המערבית ולהוכיח כי באווירה
החופשית של הדמוקראטיה הקאפיטליסטית
משגשג הספורט.
הרוסים באו לאולימפיאדה כדי לזכות,
לזכות ולזכות. הרוח הספורטאית עניינה
אותם כקליפת השום. הם רצו להוכיח כי
רק אם הקומוניזם יאור, ישגב אדם•
מדינות קטנות, כמו פורמוזה, השתתפו
באולימפיאדה כדי להשיג ניצחונות מזהירים
שיהדהדו בעולם, יזכירו לאנושות כי הן
עדיין קיימות.

הבארון פיאר דר,־קוברסן, שיזם את חידוש
האולימפיאדות ב־ 1896 אחרי הפסקה
של 1502 שנה, יתהפך בקברו כשישמע
דברים אלה. לא לחינם קבע כי לא ייערך
שום סיכום רשמי של הישגי הארצות, מאחר
שכל מנצח מייצג רק את עצמו, ולא
את ארצו.
הוא לא תיאר לעצמו כי בשבועה האולימפית
להשתתף ברוח הספורטאות האמיתית,
למען כבוד ארצנו ׳ולמען תהילת
הספורט!״ יושם הדגש על ״כבוד ארצנו״.

אך זוהי המציאות של .1960
קרוב לוודאי שזו תהיה המציאות
גם של 1964 ושל .1968

•* ע טו ת הארצות שכל-כך חשוב לדידן
לנצח, כמו ישראל. כי לישראל יש אינטרסים
עולמיים, הזקוקים לתעמולה עולמית.
פנמה אינה זקוקה לניצחונות. הצלחה
אולימפית לא תתן לאקואדור או לשווייץ
יותר מאשר סיפוק נפשי. שום אינטרס פוליטי
של איראן או לוכסמבורג לא ייפגע
אם. לא ישיגו אף נקודה אחת באולימפיאדה.
אולם ישראל עדיין לוחמת על עצם ההכרה
בקיומה. לכן יש ערך לכל הישג אולימפי,
המביא את שם ישראל לעיניהם של.
מאות מיליונים שלא שמעו מעולם שם זה.

לישראל יש זיקה עמוקה ליהודי

יש ליצור תודעה חד ש ה-ל ה חדיר
לכל לב כי הספורט אינו
משהו צדדי, בשולי החיים הלאומיים,
כי אם שטח מרכזי בחיי
המדינה.
על הספורט לפלוש לבית־הספר. תחת
כמה, שיעורי־התעמלות עלובים ומדולדלים,
יש לייעד לספורט מקום מרכזי בכיתה. יש
להקציב לו את השעות, הכסף וכוחות־ההד־רכה
בכמות מכסימלית.

שיעורי התודעה הספורטאית
חשובים יותר משיעורי התודעה
היהודית -שהם בלאו הכי בחד
קת ביזכוז-זמן.
משנותיו הרכות ביותר, חייב הילד הישראלי
להתרגל לייחס חשיבות לספורט. תחרויות
בין כיתות, בין בתי־ספר, בין ערים,
חייבות ליהפך למאורעות חשובים בחייו.
לא כמיבצע חד־פעמי, אלא כערך חינוכי
קבוע מאז ומתמיד, המשולב במערך החינוכי
הכללי.
זהו הבסיס. רק על בסיס כזה אפשר לבנות
חיי־ספורם אמיתיים, לנוער ולמבוגרים.
הם מחייבים בנין של ממש: מיגרשים נרחבים׳
שפע של מיתקני־ספורט מכל הסוגים,
המרצה מתמדת על־ידי הענקת כבוד ציבורי
ופרסים, שיחרור המצטיינים מכל דאגות
הפרנסה, טיהור חיי-הססורט מן הזוהמה ה־מיפלגתית
הדוחה את הטובים.
זהו ד,בנין. רק על בנין כזה אפשר להקים
גג — צמרת ספורטאית של ממש, אלופי-
עולם פוטנציאליים, משתתפי אולימפיאדות.

אולי זה היה פעם נכון (אם כי
אני מפקפק בכד) .אולי כיוון העתיקה.
אולי באירופה, לפני דור.
אין זה נכון כיום.

האולימפיאדה היא, בימינו, זירה
של תעמולה פוליטית. כאשר תקום
בעולם ממשלת-כדור-הארץ, יתכן
שהדבר ישתנה. יתכן שיקומו לתחייה
ערכים ספורטאיים טהורים.
אך לפי שעה, הספורטאי היוצא
לאולימפיאדה משמש כתועמלן, נושא
דגל מדינתו. תפקידו לנצח.
תפקידו להשיג כותרות בעתונים
של מאח ארצות.

קודם כל: יש ליצור תחושה ספורטאית
במדינה, תחושה שתדביק את הכל, מראש-
הממשלה ועד לתלמיד שהתחיל ללמוד בשבוע
שעבר בכיתה א׳.

רונזא: וירת גזבויגן
אל מעמד אולימפי מכובד. היא לא תוכל
להתחרות בכל השטחים עם ענקים, כמו
ברית־המועצות או ארצות־הברית.

אדום אין כיו סיבה מדוע הכוכב
הישראלי לא יזרח בשניים־שלו•
שה שטחים, לפחות; אין כל סיבה
שתמנע השגת שיא עולמי אחד,
שתסביר מדוע לא תכלול משלח־תה
לפחות אישיות ספורטאית
אחת, העשויה לעורר הערכה וה ערצה
בכפר האולימפי.

ן* רפת רומא הראתה כי כל אלד, חלו

| מות רחוקים. על מפת הספורט העולמי,
ישראל פשוט אינה קיימו /היא שייכת
למחנה אותן מדינות עלובות שאיש אינו
זוכר את שמן, המנופפות בטכסי הפתיחה
דגלים מוזרים והמתחרות לאחר מכן על המקום
האחרון בכל אירוע.
לאיש לא איכפת אם ישראל הגיעה לפני
ליבריה או אחריה.

ולא חשוב אם הישראלים שברו
בינתיים כמה שיאים ישראליים.
את זאת אפשר לעשות בעפולה.
אם אפשר לשכור שיא ישראלי,
ובאותה שעה לחיות אחרון באירוע
האולימפי -אוי לשיא הישראלי

ואם באירוע שני עלה הישראלי למקום
שלפני־ד,אחרון, ואחריו ספורטאי ערבי —
אז מהי לאיש לא איכפת מי גובר על מי
בתחתית הרשימה.

אלה עוסקים בספורט פרטי משלהם — מי־רוץ
אחר כרטיסי־טיסה. גם הם לבטח בחורים
טובים, אוהבי חיים, השמחים לבלות
מספר ימים בעיר זרה על־חשבון הזולת,
תמורת השתתפות בישיבות ובאינטריגות
המהוות את מרכז היי הספורט בישראל.
אם כן, מי אשם?

להשתתף באולימפיאדה -זהו
ג׳וב מלא, למשך ארבע שנים רצופות
-ומי שעוסק בכך אינו יכול
למלא ברצינות תפקיד אחר. מע•
צמות-הספורט יודעות זאת. מוטב
שישראל תתעורר להבנה של עוב•
דת-יסוד זו.
כל זה יעלה מיליונים — אולם המיליונים
יחזרו בהכנסות המגבית היהודית. אף מבחינה
כספית, זאת השקעה כדאית.

אולם מדינה שאינה רוצה לנחול
בזיונות באולימפיאדה של ,1964
מדינה המבקשת להפוך את הספורט
לגורם חינוכי פנימי ולמכשיר
פוליטי-תעמולתי כלפי חו ץ -
אינה יכולה לסבול מצב כזה אפילו
יום אחד.

*^מרנו הרבה פעמים על הספורט
> * הישראלי: הדג מסריח מן הראש. אולי
מוטב לומר: הדג מסריח מפני שאין לו
ראש.
דרוש קומיסאר לאומי לענייני הספורט —
אישיות ציבורית ממדרגה ראשונה, שיכולת
להיכנס לחדרו של ראש־הממשלד, בלי הזמנה
מוקדמת! שיכולה לדפוק על השולחן
אצל לוי אשכול! לשלוח עסקנים למקום
שהם שייכים אליו, בלוזית כמה מלים רוסיות.
דרוש
אדם מיוחד ויחיד שידע כי זוהי
עבודתו היחידה. אדם יחיד במקום עשרות
ומאות העסקנים שאצלם משמשת ההתעסקות
בספורט לא עבודה אלא מקור בלתי־אכזב
לנסיעות נופש לחוץ־לארץ. אנשים שבין
נסיעה לנסיעה מנותקים מהעסק.
אני חושב על אדם בעל דרגת רמסכ׳׳ל־לשעבר,
למשל• איש כמו יגאל אלון, או
יגאל ידין. כאשר ישתחרר הרמטכ״ל הנוכחי,
בבוא העת, הוא יהיר, מועמד אידיאלי.
קומיסאר הספורט חייב להיות בעל דרגה
ציבורית מוכרת — לפחות בעל דרגה של
תת־שר. אני אומר לפחות. כי הפיתרון האמיתי
הוא, כמובן, נועז יותר:

***החסר? מוטב להפוך את השאלה:
§ 1₪מה אינו •חסר? אין מד, לתקן במצב
הקיים. יש ליצור מצב חדש לחלוטין.

שר חדש בישראל -שר-הס•
פורט, שיהיה חבר בממשלה, ראש
.משרד-הספורט, המשרד ה 18-של
ממשלת ישראל.

איש אינו אשם -וכאן קבור
הכלב.
בארץ מתנהלים חיי הספורט (אם בכלל
אפשר לקרוא לגסיסד, ממושכת זו בשם
״חיי ספורט״) כמו שהתנהלו בארצות אחרות
לפני שני דורות. הכל נשאר תלוי
ביוזמה מקרית. פה ושם יש כמה אגודות
מפלגתיות, המנהלות פעולות לעת מצוא. פה
ושם מתאמנים כמה צעירים בעלי נטיות
ספורסאיות, במידה שיש להם שעות־פנאי
אחרי דאגות־הפרנסה. במשרד החינוך והתרבות
יש אפילו כמה פקידים נשכחים,
שתפקידם לעסוק בעניינים אלה.
כמו בלוכסמבורג, בשנת .1905

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• המלחמה בקונגו תענצור לשלב חדש, עם התערבות

גורם זר ראשון. בעוד שעד כה פעל רק האו״ם באורת רשמי, צפויה עתה
התערבות מאורגנת של מדינות אפריקאיות לצד לומומבה ונגד קאזאבובו ורד
או״ם. אם מצב זה לא ימצא פתרון של שלום, יתפתח שלב מסונן הרבה יותר:
התערבות ישירה של המעצמות הגדולות — ארצות־הברית לצד קאזאבובו וברית־המועצות
לצד לומוסבה. פרשנים בינלאומיים לוקחים נבר עתה בחשבון את
האפשרות שקוננו תיהפן בקרוב לקוריאה שניה.

• קיים חשש רציני בחוגי משרד החוץ הישראלי, כי ביקורו
של גמאל עבד אל־נאצר בנידיורק יחסל במחי־יד את
הישגי ישראל באפראסיה. מתון דו״זזיס פנימיים, מסתבר שנשיא רע*ס
מתכת! לזמן את נציגי אפראסיה ׳׳.פגישה, שתהפוך הפגנה רבתי נגד ישראל
ומדיניותה הפרוימערבית.

• תתפתח מערכה ציבורית ענפה, סביב מעצרו של פקיד
משדד המשפטים חי הסירוב. התיק, שהועבר להכרעתו האישית של
היועץ המשפסי, ינוצל על־ידי השלטונות כדי לגסות להרתיע עובדי ציבור מפגי
מסירת אינפורמציה לכל עתון שהוא מערכות העתונים, אשר מגמה זו נהירה
להן, תנסינה לגייס את דעת הקהל למלחמה על חופש העתונות.
• מעמדו של עמום בך־גוריון במשטרה אינו בטוח. בזמן
האחרון גברה המתיחות בינו לבין המפקח הכללי יוסף נחמיאס, ונראה כי
נחמיאס יעלה שוב את הדרישה?סלק את עמוס. סינסון זה אף מצא את
ביסויו בהדלפות לעתונים, שכל צז ניוון נגד יריבו. כך, למשל, הביע עמוס
באוזני מכר אינסימי כי את החומר על קנונ״ת הקצינים, בפרשת משפם סהר,
העבירו להעולם הזה אנשי נחמיאם במסה הארצי. כתגובה הדליף עמוס בן־
גודיון לעתונות את הידיעה ני אד סלע, איש נחמיאס, קיבל לידיו את תיקי
מ חוז תל־אביב נגד גייסי לוי, ומאז הוקפאו התיקים ולא התנהלח בהם כל
חקירה. המוצא הנראה נעת לעמום: יציאה להשתלמות בחוץ־לארץ.

(המשך מעמוד )4
ששיגר גולדמן לוועד יהודי הונגריה, שהאשים
אותו ואת הקונגרס היהודי בפעילות
אנטי־סובייטית ובתרגילי־הסחה מן המלחמה
הקרה והאיום המערבי על ברלין.
כתב גולדמן :״הקונגרס רק ביקש מברית־המועצות
שתינתן לקהילה היהודית בר.
אותה אפשרות לחיות כיהודים כפי שהיא
ניתנת לקבוצות דתיות אחרות ברחבי ברית־המועצות.״

עתה נקטו העסקנים הציוניים בהגדרות
מנוגדות. היהדות ברחבי עולם והישראליות
במדינת־ישראל היו, בפיהם, הגדרות
לאומיות• עתה מופיע ד״ר גולדמן כנציגה
של קהילה דתית, מעין כנסייה־זוטא שזכויותיה
מקופחות ברוסיה.
יתכן שגם הזזעידה המתכנסת בפאריס
תנקוט בקו דומד״ ברור שאם לא תעשה
כך, תיאלץ לפסוח על שתי הסעיפים: לדגול,
מצד אחד, באהדה לברית־ד,מועצות
כמשטר וכמדינה נאורה, להתקיפה, מצד
שני, כמדכאת מיעוט לאומי.
זהו קו שא־ן יהודי בעולם אשר יכול
להרשותו לעצמו.
קיימת, כמובן, אפשרות שלישית: הגדרה
אמיצה של לאומיות ישראלית, לא-יהודית
אך בעלת זיקה של קירבה למיעוט היהודי
באשר הוא שם, זיקה אישית וציבורית כאחת.
אבל אנשים מסוגו של גולדמן, שאינם
מאמינים עוד בנוסחה הציונית אך חוששים

חד משמעי :״אתם משק שדד״ תקבלו בדיוק
את מה שוועדת הסקר הארצית קבעה
שעליכם לקבל.״
למעשה, צדקו בסיכסוך זה שני הצדדים.
כאשר קבעה ועדת הסקר הארצית לחקלאות,
את אופיו של כל איזור חקלאי ומושב
במדינה, היא התחשבה באדמה ובתנאי ה־אקלים.
היא לא התחשבה כלל בגילם של
המתישבים.
אנשי מליאה הינם ברובם עולים חדשים
מפולין, אנשים שגילם נע בין .50—40
רובם נשואים נישואים שניים ושלישיים ובמשפחותיהם
רק ילדים קטנים שאינם יכולים
לעזור במשק.
כאשר קיבלו את תשובתה השלילית של
הסוכנות, הודיעו כי אם תתעקש מחלקת
ההתישבות ולא תסכים להחליף את עשרת
הדונמים המובטחים בבעלי־חיים, הם פשוט
ינטשו את בתיהם ויעזבו את המושב.
אנשי הסוכנות לא טענו לרגע כי המתיישבים
אינם צודקים. יחד עם זאת, חששו
להיענות לבקשה מסיבה אחרת .״מחר יבואו
כל ישובי ד,תענך ועשרות ישובים אחרים
ויגידו שגם בעיניהם לא מוצא חן התיכנון
החקלאי. סיבות טובות יותר או טובות פחות
תהיינה לכל מתישב,״ אמרו. כיוון שסדר
הוא סדר, הם המשיכו בסירובם לשנות את
התוכנית, הסכימו, לעומת זאת, ליישב מחדש
כל משפחה שלא תוכל להסתגל למצב —
דבר שייעלה פי כמה מן הפיתרון המוצע
על־ידי אנשי המושב, עשוי לפורר את
נקודת־ד,יישוב לחלוטין•
מפלגות הקרב עד מפא״

גזי הפגשנו, בנוצבו?
• על אף הכחשותיהם של משרד המסחר והתעשיה ושל
ג׳ימי לוי, מחפש שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר קונים
שירכשו את מפעל הטקסטיל בנצרת, אחרי שיוברר סופית
כי ג׳ימי לוי לא יעמוד בהתחייבויותיו. בין יתר ההצעות, הועלתה
האפשרות שהמפעל יירכש על-ידי אנשי נספים מעולי עיראק. על אף שעסקן
מרכזי של העדה סרב לאשר זאת, מדובר בסכום של שלושה מיליון ל״י, ע^ור
מפעל שעלה 12 מיליון ל-י. ספיר מעוניין בהצעה זו, מאחר שחיא עשויה
לספוג סכום זה מתוך שוק הנספים השחורים.

• צפה לגילויים מרעישים, בדבר חבלה גרמנית באוניה
שנרכשה על־־ידי ישראל במסגרת הסכם השילומים. המדובר
באוניית המשא דגניה, שיצאה לאחרונה להפלגת הבכורה סברסו למכסיקו. בדרך
התעכבה בגלל שורת תקלות בבוננות, ובשעת התיקון הוברר ני הוכנסו בדגים
לבוכנות, במסרה ברורה לחבל באוניה. חקירה מסועפת תיפתח עתה, אחרי
בואה של דמיה לחיפה.

• דויד ברמן, ראש העיר המפא״יי המודח של חדרה,
ישוב לפעילות פוליטית. על אף התנגדות סניף מפא״י החדרתי, יצא

ברמן בשליחות לאירופה, להכנת סניפי איחוד-מפא*י לקראת הקונגרס הציוני
הכ-ה הקרוב• לאחר שובו, הובסחח לברמן על-ידי מזכיר מפא״י, יוסף אלמוגי,
נציגות השומרון ברשימת מועמדי זפא״י ל?נ^ת הבאה

• מאמן הנבחרת הלאומית בכדורגל, גיולה מאנדי, גמר

אומר לסיים את עבודתו בישראל. כאשר יפוג תוקף חוזה העבודה הנוכחי
שלו, בעוד למעלה מחצי שנה, יסרב סאנדי להאריכו, יחזור למולדתו.

מפני קביעה חדשה, ברורה וכנה, עשויי!
להסתבך, בהכרח, בסבך המבוכה והניגוו
הפנימי.
ספק אם יהודי ברית־המועצות — אלז
השואפים להגר ואלה שהשתלבו בחיי המדי
נה — ייהנו מפירותיה של יוזמה מבולבלו
אם כי שוחרת־טובה זו.
חקלאות סדר הוא סדר
רוחו של המדריך החקלאי במושב מליאה
שבחבל תענך היתר. עליזה: הוא הביא
למתיישבים שלו בשורה אשר נראתה בעיניו
כמצויינת. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
החליטה להגדיל את שטח הקרקעות ר,מושקה
העומד לרשות כל משפחה מ־ 20 דונם ל־30
דונם לבית, להניח רשת השקאה מורחבת.
להפתעתו, שמעו בני מליאה את בשורתו
בעוגמה .״אנחנו לא רוצים יותר אדמה.
אנחנו כבר לא צעירים, ואין לנו כוח בשביל
לעבד גם את המעט שיש לנוד התלוננו
בפניו.
כאלטרנטיבה הציעו שכל משפחה תקבל
במקום עשרת הדונמים הנוספים, עוד 200
מפילות ושלושה עגלים לפיטום. ההצעה
הועברה מיד למשרדי הסוכנות• תשובת
מתלקח ההתישבות לא איחרה לבוא, בנוסח

דויד בן־גוריון אמר את דברו: החוג
הרעיוני של הצעירים המיקצועיים רשאי להתקיים.
מזכירות מפא״י שמעד״ קיבלה את
רוע הגזירה — ובכך היה צריך להסתיים
המאבק הפנימי׳ לעת עתר״
אולם המאבק לא תם. הקולות לא נדמו.
שני המחנות, אנשי צמרת ההסתדרות ומרכז
מפא״י, חברי הגוש, מצד אחד — והצפירים
המיקצוטיים, עם משה דיין ושמעון פרס
בראשם, מצד שני, לא הגיעו לכלל שביתת-
נשק.
כי השלל על שולחן־ההימורים המפלגתי
היה רב מכדי לתת לאיש שכיהן שנים כה
רבות כפוסק־יחיד של מפא׳׳י, להכריע ב־הרמת־יד
אחת. בעודו בחיים, כבר רבו יורשיו
של דויד בן־גוריון על הירושה.
שלוש ן ןמדות־מפתח. שלושה הם
מוצבי־הכוח, סביבם מתחולל המאבק:
י• החוג הרעיוני של הצעירים המקצועיים•
קבוצת דיין־פרס, המונה כמאה איש,
שלסת אך ורק על עמדות ממונות• אין לה
אף במה נבחרת, כגון במות ההסתדרות או
הרשויות העירוניות, בה תוכל. להשמיע
דברה. לכן חשוב בעיניה קדמו של חוג
היכול לעלות מפעם לפעם לכותרות.
ס נוער המפלגה. בער הצעירים על״פי
גילם הקימו חוגי צעירים איזוריים, הזוכים
לתמיכת אנשי הגוש, חברי מרכז המפלגה
וצמרת ההסתדרות, דורשים אנשי פרס־דיין
הקמת חטיבה צעירה ארצית, שתתן בידם
שליטה על מאגר אנושי זד״ לעת עתה
ניכשלו בנסיונם.
9ריכוז־הכוח המוחלט בידי השליטים
המינהליים של המדינה (ממנהלי משרדי הממשלה
ועד למנהלי מחלקות, בעלי השררד).
או פיצול כוח בין מדינה מצד אחד לבין
כוח־המחץ המפלגתי־הארגוני וההסתדרותי״
הכלכלי, מצד שני.
המאבק העיקש נמשך כבר זמן־מה ועתיד
להחריף, עם שובו ארצה של מזכיר ההסתדרות,
פינחס לבון, שאינו נוטה לפשרות.
בינתיים עושים הכוחות המינהליים־מדינתיים
של פרס־דיין־קולק, נסיון נואש לעצב לעצמם
שררה נוספת (ראה מסגרת).
אנשי הגוש, ובייחוד נציגי חוגי הצעירים
המסופחים לו, טוענים, לעומת זאת,
שהדרך הטובה ביותר לחסל את הסיכסוך
היא להציע לאנשיה המרכזיים של קבוצת
פרס־דיין שיתוף פעולה בתוך תגוש עצמו.
לדעתם יגרום הדבר להתפוררות יתר הצעירים
המיקצועיים.
יהיה אשר יהיה הקו בו יינקטו שני
הצדדים, ברור כבר עתה שהקרב על מפא״י,
הסמוי אך האכזרי, ימשיך להשתולל. וקרב
זה, עתיד בסופו של דבר לקבוע את
צביונה של המדינה כולה.
הזנולס הזח 1199

מה מסתתר מאחורי התוכנית להקמת מובז להסברה בפיקוחו של טדי קולק?

ב מ קו חדשות ־ ת ע מו ל ה
ירושלים נרקמת מזימה. אם יינתן לקושרים להוציא
^ * א ת תוכניתם אל הפועל׳ תיסגר סוסית טבעת־החנק
המונעת מן האזרח קבלת אינפורמאציה חופשית ובלתי
משוחות.
קבוצת עסקנים מיפלגתיים ופקידים בכירים עסקה השביע
בניהול משא־ומתן בינמשרדי, בחדרי־חדרים. רעתו־נאים
שביקשו לדעת פרטים, נענו ריקם. האיש שעמד
במרכז הדיונים, צבי זינדר, מנהל שרותי השידור לשעבר
שנתמנה ל״תפקיד אחראי במשרד ראש הממשלה,״ כדברי
ההודעה הרשמית, סירב אף הוא לדבר.
לו היה נענה לבקשת העתונות, לא היה יכול לספר
הרבה. כי אחרים קבעו את גורלו.
מטרת השיחות: הקמתו של מרכז מאוחד להסברה,
שירכז בידיו שליטה על כל אמצעי־הקשר־והתעמולד, הרשמיים,
יכוון ביעילות מאכסימאלית את מה שהציבור
רשאי לדעת וצריך לחשוב.

ס פי ג ה לל אקבר ני ט
קורה של הקנוניה במוחה של אחת הדמויות
;)האפלוליות יותר של קבוצת העסקנים המינהליים
החולשים על צמתות־העצבים של השלטון בישראל, נהנים
מתמיכתו של דויד בן־גוריון: כתריאל כ״ץ, המכהן עתה
כמזכיר הממשלה וכמזכירו המיוחד של טדי קולק.
כ״ץ, יליד גרמניה, ידע מנסיון ארץ מוצאו מה רב
ערכה של תעמולה מרוכזת. הוא הגה את רעיון הקמתו
של משרד ממשלתי נוסף, מיניסטריון של תעמולה, שיכוון
את דעת הציבור, ימנע גילוי הקרעים והניגודים הפנימיים
בתוך צמרת השלטון, כמו הקרב על מפא״י שפרץ לאחרונה
החוצה (ראה במדינה).
תוכניתו של מזכיר הממשלה, האוהב להעמיד פני פקיד
המוציא אל הפועל פקודות בלבד, טוען שאינו רשאי ואינו
מעוניין ליזום פעולה מדינית, נתקלה בקשיים מסויימים. כי
בישראל מהווה כל עמדת־כוח וכל מישרה חשובה אחוזה
פאודלית בפני עצמה, עליה צריך לשים מצור כאשר
חפצים לשנות את מהותה.
כך, למשל, שעה ששר החינוך והתרבות לשעבר, ח״כ
זלמן ארן, עבר לכהן בתפקידו החדש מתפקידו הקודם כשר
בלי תיק, נטל עמו את אחוזתו הפאודלית הפרטית: נוינהל
ההסברה, כלי תעמולתי חשוב, המחדיר את דבר מפא״י,
בדרך עקיפה . ,בין עולים חדשים ומעל לבמות הסברה
ממלכתיות כביכול.
צעיריו המיקצועיים של בן־גוריון׳ ובייחוד טדי קולק,
מנהל כללי של משרד ראש־הממשלה, לטשו מומן עין
אל מיבצרו הפרטי של ארן. הם ידעו את ערכו.
לכן, עת התפטר שר החינוך והתרבות עקב סיכסוך
בין הסתדרות המורים למורים התיכוניים, ניצל טדי קולק
מיד את הפירצה שנוצרה. הספינה היתד, ללא קברניט.
שודדי־הים יכלו לפרוק מעליה את המיטען שנראה להם
כבעל ערך רב ביותר.

ב ״ ץ :״ החזרתהמצבלקד מו תו ״
ך * ולק ושות פיו ניגשו למלאכה בשיטתיות, בכוונה
| /להרוג מספר ציפורים ביריית אבן אחת. מטרותיהם:
׳ 9השתלטות על מינהל ההסברה יקר־הערך, העברתו
לרשות משרד ראש־הממשלה, משרד שישאר ללא ספק זמן
רב בידי אנשי הקבוצה.
9הדחתו של צבי זינדר, ראש שירותי השידור חסר•
היעילות, אשר אין לפטרו ללא גינוני־כבוד, אך העומד
בדרכו של חנוך גיבתון, סגנו לשעבר, והאיש החזק בראדיו
הישראלי.
• הנחת היסודות הארגוניים והתעמולתיים לבניין משרד

יותר, כאשר דעת הצינוחות
יותר.
מפא״י אחרים, ובעיקר
ושותפיו, בכל הנוגע

ההסברה וההדרכה שיוקם מאוחר
בור והקוניוקטורה המפלגתית יהיו
9ניטרול השפעתם של אנשי
אנשי הגוש העוינים את קולק
לשירותי תעמולה אלה.
העובדה שאבא אבן, המכונה על־ידי הצעירים בבוז
״הדוד העשיר מאמריקה,״ זכה לפתע מן ההפקר של
התפטרות ארן, קיבל לידיו את משרד החינוך, לא הפריעה
לקולק• הוא ידע שאבן, שזה עתה חזר ארצה, לא יסתבך
בשלב זה במלחמות־פרסטיז׳ה, יוותר, בל־ת ברירה ׳,על
מינהל ההסברה שייקרע מגוף משרדו החדש.
מנהל משרד ראש־הממשלה ניצל במאמציו את העובדה
שמינהל ההסברה היה, במקורו, אגף ממשרד ראש הממשלה
— בטרם הפך השר בלי תיק ארן לשר החינוך ארן.
הוא תבע כלשונו של כתריאל כ׳׳ץ, מוציאה לפועל של
התוכנית ,״החזרת המצב לקדמותו״ — היינו, סיפות המיני
הל לאחוזתו של קולק.
אחוזה זו תגדל עד מאוד: כי מלבד נזינהל ההסברה,
יפעלו במיסגרת מרכז ההסברה החדש שירותי השידור,
לישכת העתונות הממשלתית, ואולי — אם יוותר על עמדה
וו שר הפנים, מרצון או בכוח משבר קואליציוני —
המועצה לביקורת מחזות וסרטים המורחבת.
כי לפי השמועה, תיכלל בקרוב ביקורת ספרים לפני
פירסומם ואיסור מכירתם לאחר ההוצאה לאור, בתחום
עיסוקיה של מועצה מצנזרת זו.

דיקטאמורה מינחדית

ך ׳ י די מ ר כז ההסברה שיקום יינתנו, אימא, סמכות
יות דיקטאטוריות בעלות היקף דמיוני וטוטאליטארי,
במלוא מובן המושג.
אבן ספינה בלי קברניט
9הוא ישליט על ההבעה בעל־פה (ראדיו והסברה
ממלכתית) ובכתב }לישכת העתונות).
9הוא יקבע מה יוגד לציבור, מתי ואיך.
@ הוא יקבע מה שאסור לפרסם בעתונות (על־ידי
כינוס עורכי העתונות היומית, הצייתניים) ומה שאסור
להדפיס בצורת קונטרס או ספר! מה שאסור להציג על
בנזר, ומה שאסור לראות על הבד.
הממונה על זרוע רבת־עוצמה זו יהיה פקיד בכיר
מינהלי, ממונה. כמרכז ראשון נבחר צבי זינדר.
זינדר, אישיות חיוורת וחסרת כוח־השפעה, לא נבחר
במיקרד״ כוונתם של קולק ועוזריו היתה ברורה: לשלום
בעקיפין על מיכלול התעמולה, מבלי ששמו של מנהל
משרד ראש־הממשלה יהיה קשור בצורה הדוקה מדי במיכלול

טדי קולק לוטש עיניים למישרת שר־התעמולה, למקומו
של גבלם ישראלי שיכוון את גורלה של ישראל הגדולה.
אולם הוא יודע שלו היה קם כיום משרד תעמולה מעין
זה, היו נחפזים אנשי הגוש, ובראשם זלמן ארן, למלא את
כיסא השר באחד מאנשי־אימונם, הזקנים• לכן מסתפק. הוא
במשיכת־החוטים, בהקמתה של זרוע ביורוקראטית מינהלית
גרידא — בעלת כוח עצום והשפעה שלא תתואר.
אך מגמתו האמיתית, כמגמתם של אנשי הסיעה המתנגדת
לו במפא״י, איתנה: להחניק את חופש הביטוי, לכונן שלטון
מוחלט בשטח הדיבור והמחשבה, להשתיק אחת ולתמיד את
הקולות העצמאיים המהדהדים עדיין בארץ.

זינדר חלון ראוזח

מרד המינהליים

**יכשול אחד בלבד עומד עדיין בדרכו של קולק:
מלחמת המאסף המנוהלת נגדו על־ידי חלק מהפקידות

קויק

שלטון עקיף
הבכירה — הן במשרד החינוך והתרבות והן במשרד ראש-
הממשלה עצמו.
טענות אנשי החינוך פשוטות. אמר השבוע דובר משרד
החינוך והתרבות, אורי אירן:
״משרדנו טוען שמקומו של נזינהל ההסברה — בקרב
משרד החינוך. וזאת, קודם כל, משום שמינהל ההסברה
הינו הזרוע המבצעת של המועצה החדשה לתרבות ואמנות.
״מועצה זו, הנהנית מתקציב של כרבע מיליון לירות,
פועלת בשטחים רבים כגון מוסיקה, אמנות, סיפרות, תרגום,
וכו׳ .גם בחינוך. אך ללא זרוע מבצעת היא משולה
למהנדס הנזקק לעזרתו של קבלן.״
מלבד זאת, פועלות במשרד החינוך שתי מחלקות להדרכה:
המחלקה להנחלת הלשון והמחלקה לחינוך מבוגרים.
ללא עזרת שירותי הביצוע הכלולים במינהל ההסברה,
מסתרבלת פעולתן והופכת לבלתי־יעילה.
״המצב הזה יביא לכך ששר החינוך יצטרך לפנות לראש
אגף במשרד ראש הממשלה, לממונה על מרכז ההסברה,
ולבקש ממנו רשות להסתייע בשירות מרכז זה, כל אימת
שיה-ה זקוק לפעולה נמרצת,״ הסביר דובר משרד החינוך.
נימוקיו של חלק מן הפקידות הבכירה במשרד ראש־הממשלה,
מסובכים יותר. על־אף גילה הצעיר של הביורוק־ראטיה
הישראלית, הפך המנגנון הממשלתי, בשנות קיומו
המועטות, לשמרני עד מאוד.
שאיפה אחת ועיקרית לכל ראש אגף, מנהל מדור או
פקיד ממונה על מחלקה: לשמור: על הקיים, להגדיל את חבר
עובדיו, לא לאפשר ריאורגאניזצ-ה.
גיר שו של זינדר בבושת־פנים פגע בציפור־הנפש של
פקידות זו. במסיבת־הפרידה מזינדר, נעדר חלק ניכר מן
העובדים לאות מחאה. בלטה בהיעדרה שורה של עסקני־מפא״י
פעילים, אנשי החוגים האקדמאיים של המפלגה, שנפגעו
אישית.
אמר אחד מהם, השבוע :״כתבו שזינדר עוזב למלא
תפקיד מסויים במשרד ראש־הממשלה. איזה תפקיד? שמשז
שוער?״
אחד מעובדי קול ישראל הבכירים טען :״עכשיו יהיה
רע גם לנו וגם לאנשי מרכז ר,ד,סברה החדש. גיבתון
ירכב עלינו וקולק — עליהם.״
תוצאתה של מלחמת־המאסף של פקידות בכירה זו: על-אף
העובדה שצבי זינדר, בעל ה״תפקיד המסויים,״ קיבל חדר
ומזכירה חדשים, אין הוא ממונה עדיין, רשמית, על ניהול
סינהל ההסברה הישן או מרכז ההסברה החדש.
משרד החינוך אינו מודה, רשמית, בהעברת המינהל.
מזכיר הממשלה, כתריאל כ״ץ, מדבר רכות ובשמחה על
״המרכז להסברה המ.קם,״ אך אינו מגדיר איך ומתי.
וצבי זינדר, חלון הראווה החדש של טדי קולק, יושב
בבדידות מזהרת׳ במשרדו החוש, ומתחנן בפני נציגי ה־עתונית
לא לפרסם דבר וחצי דבר על המרכז החדש. ,לבל
יסוכל המשא־ומתן עם משרד החינוך.״
אולם בל אלה אינן אלא הפרעות זמניות. עם הסדרת
חלוקת השלל יוקם מרכז ההסברה, ולאחריו — אם לא
יסוכל הדבר על־ידי דעת״הציבור — המיניסטריון להדרכה
והסברה המרכזי.
אין, שום גורם רציני שיעמוד מנגד, ימנע הקמתו של
משרד זה. אבא אבן, האיש היחיד שעשוי היה לשים תריס
בפני שאיפות השלטון של קולק בשלב זה, אינו מעז
לסבן את שלל החינוך שנפל בחלקו.
תהליך הלאמת דעת־הציבור הולך ונשלם. הציבור, נושא
המזימה עצמו, אינו יודע ואינו מתעניין בנעשה מאחורי
גבו, באיצטלה של הסדרים מינהליים וחלוקת סמכויות
פנימית.

במדינה

גילויים ו1ל המתנהל
חינוך הוועדה הלא־יוצדחית
״הכל היה כשורה, השנה, בקשר לבחינות
הבגרות!״ הצהירה בגאווה רבה וזעדת
החקירה של משרד החינוך. הוועדה, שהיתר,
מורכבת ממפקחים וממנהלי בתי־ספר, חקרה
שמועות בדבר דליפה של שאלוני
בחינות הבגרות באנגלית לידי תלמידי השמיניות.
הודעתה
של ועדת החקירה נתקבלה כשימחה
רבד, על־ידי ראשי משרד החינוך
ועל־ידי התלמידים, שהצליחו בבחינות אלה
הודות לדליפה שלא היתר, קיימת, לדעת ה־חוקרים־הבוחנים
ומפקחיהם.
פחות שמחו מאות התלמידים היודעים
כבר היום שלא עמדו בבחינה קשה זו.
״הוועדה טוענת, אמנם, שאפשר לנחש חלק
מנושאי החיבור, שהם נושאים אקטואליים,״
הסביר השבוע תלמיד שמינית, שידע מראש
את כל תוכנה של הבחינה 24 ,שעות לפני
שהתקיימה .״אולם, כשמנחשים, איך אפשר
לדעת את המילים המדוייקות של הפיתרון?
ומד, עם השאלות שהיו בבחינה מלבד
החיבור? האם גם אותן אפשר היה לנחש
מילה במילה?״
את דעתם של מאות התלמידים שידעו את
הבחינה, יום־יומיים לפני שהתקיימה, ביטא
תלמיד שמינית רמת־גני :״היום זה כבר
לא משנה לי. אבל רק שתדע הוועדה הנכבדה
והלא־יוצלחית הזאת: ידענו את השאלות.
ידענו אותן. היתד, דליפה, אם גילו
אותה ואם לא.״

* *3יה היו זמנים, לפני קצת למעלה
| | מחצי שנד״ כאשר אריה שפאק האמין
כי תוך ימים ספורים ישוב לעבודתו כראש
מינהל יפו.
מתוך בירורים שניהלו פרקליטיו, עורכי־הדין
אהרון פולונסקי ואריה רוזנבלום, עם
המשטרה, נתקבל הרושם כי החזרתו של
שפאק לעבודתו בעיריה היא ענין של ימים.
אלא, שבמועד מאוחר יותר, אחרי שאפרים
הופשטטר, ראש מחלקת החקירות, הועבר
מתפקידו על־ידי עמוס בן־גוריון, הוברר
שחל מיפנה בגישת המשטרה לפרשת אריה
שפאק.

דרכי חיים
הילדות האבודות

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים ! ?י
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל־

קצר 13
עכרית ו/או אנגלית

(שני חודשים׳ פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרס 0111:00
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אבים: רחוב גורדון 3
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

מ7 ׳0

משני עבדי החזק מאת

אירל סטנלי
גארדנר
(א. א .פייר)

בנזגז לגחזשבגז ח־גפשיון
הנושא בכל
חברה משכילה

דע גם אתה
על מה מדברים

אחת היצירות הבלשיות
המובחרות ביותר בספרות
הבלשית האמרי קנית
! הספר אשר
בגללו שינו את החוק
הקאליפורגי, כיון שה מחבר
גילה בו פירצה!

להשיג בכל גז$ימז\1יגן
מחיר כל ססר־כיס
הפצה ראשית
אלנבי ,60ת״א,
סלסון 64755

במרכזה של ההתקהלות בשכונת מאה*
שערים עמד גבר שמנמן גלוי ראש וצעק
בהיסטריה :״כל המשפחה תמות. אני אתקע
סכין בבטן שלי ושל אשתי ושל הילדים
אם לא תחזירו לי את שתי הילדות שלקחתם
ממני.״ אנשי השכונה, מגודלי־הפיאות, הפנו
עורף לאליהו מנדלבי. הם ידעו כי איש זה
היה מוכן למסור את ילדיו למיסיון. אדם
כזה לא היה ראוי, לדעתם, לגדל את ילדיו
או אפילו לראותם.
אך מנדלבי התכונן למסור את ילדיו
לידי המיסיון רק אחרי שהושב ריקם, משך
חודשים ארוכים, על־ידי כל המוסדות העבריים
המוכרים לו. אבי המשפחה, הטבח,
החליט שבמקום שילדיו ימותו בחור הקטנטן
ור,מחניק, בשכונת ד,תיקווה, מוטב שיתחנכו
על ברכי הנצרות.
לשכונת התיקווה הגיע אליהו אחרי שהתפטר
ממשרה טובה, כטבח ראשי בבית־החולים
הממשלתי בנצרת. על אף העובדה
שהתפטר מרצונו הטוב, נתן לו משרד הבריאות
פיצויים בסך אלפיים לירות. רק כדי
שלא יקים שערוריה• כי השערוריה שעלול
היה מנדלבי להקים נגעה לאחד מעובדי
הנהלת בית־ר,חולים.
נסיון אינם ככית־־חולים. באחד הימים,
כשחלה מנדלבי, הוא שלה את אשתו
עם פתק של הרופא, להודיע לבית־ד,חולים
על מחלתו. עובד ההנהלה קיבל את האשה
בסבל. פנים יפות, הכניסה לחדרו ושם ניסה
לאנסה. מנדלבי נתבקש לשתוק. הוא שתק,
אך עזב את המקום, שכבר מזמן חשב לעזבו
משום שילדיו נאלצו ללמוד בנצרת בבית־ספר
ערבי.
כשעבר לשכונת התיקווה, היתד. אשתו בהריון.
התינוק שנולד הובא לחדר בגודל
של מטר על שניים רחצי. הוא לא האריך
ימים. מנדלבי חשש לגורל יתר ילדיו. הוא
ניסה לסדרם במוסדות של מחלקת העזרה
הסוציאלית העירונית. הוא זכה לתשובה
שלילית אחת אחר השניה, הגיע לבסוף
למיסיון ירושלמי, שם פגשוהו כמה יהודים
שהניעו אותו לא למסור את ילדיו למיסיון,
בהבטיחם לעזור לו בסידור הפעוטים.
כעבור ימים אחדים, הופיעה בביתו אשה
.עטופה במטפחת, לקחה אותו ואת אשתו
לעורך־דין, החתימה אותם על הצהרה שהם
מוותרים על ילדיהם.
״כששאלתי אותה אם אוכל לראות אותם
לפעמים, אמרה לי שאולי פעם או פעמיים
בשנה,״ מספר אליהו. מאז עברו שלוש
שנים. למנדלבי עוד ששה ילדים נוספים. אך
לא הוא ולא ילדיו מוכנים להשלים עם
.העובדה ששתי הילדות שמסרו אינן קיימות
עוד בשבילם.
״או שנחיה כולנו ביחד או שנמות כל
המשפחה ׳,הכריז השבוע מנדלבי, קורבן
נוסף של ההפקרות האיומה השוררת בישראל
כשטח ששמו אימוץ־ד,ילדים•

מואשם שפאק

הפרקליט שאל: סח העיסקוו?
מאז היה שקוע שפאק בהירהור בלתי־פוסק
בשאלה: מה גרם למיפנה זה? עתה,
שבועיים לפני התחלת בירור משפטו באשמת
קבלת שוחד בהיותו ראש מינהל יפו
(העולם חזה ,)1166 הוא סבור כי מצא את
התשובה. שם הנעלם בחידון זה: אשר פרץ,
פקיד מחלקת הרשיונות במינהל יפו, אשר
־דד עם שפאק וראש מחלקת הפיקוח שלו,
שמחה לאר, נעצר והואשם בקבלת שוחד.

נאשם מספר 3
יד עם מעצרו של שסאק, פירסמה

^ 1המשטרה שורה מרעישה של האשמות.
דובריה רמזו על גביית עדויות מפוצצות,
על י סוחר יפואי* בשם אלג׳ם, אשר הסכים
לשמש כעד־המדינה• ׳ אך החקירה המעשית
לא הצדיקה את אופטימיות המשטרה.
בלשים חקרו כל מי שהיד, קשור
עם שפאק, ניסו בכל כוחם להשיג חומר
מרשיע.
בתיק זה נהגו ללא כפפות משי. כי
אריה שפאק לא היה איש העולם התחתון,
שאפשר לעצרו ולשחררו בשקט. אחרי
הרעש שעורר מעצרו, היתה המשטרה חייבת
להכין תיק משוריין ככל האפשר. סיפורו
של בעל בית־הקפה, יעקב גנון, המתפרסם
בעמוד זה, מתאר עד היכן היתד, המשטרה
מוכנה ללכת כדי למצוא חומר מרשיע
נגד _ש פאק.
בכל החקירה המסועפת, היה פרץ הנאשם
כספר 3למרות העדויות שנצטברו, הכחיש
כל אשמה. על כל אשמה חדשה של המשטרה,
השיב :״לא נכון, לא מודה.״
בעבור למעלה משבועיים בבית־מעצר, שוחרר
בערבות.

עד המדינה
ך* מיפנה הגדול במעמדל*?^פ^בא
\ 1כאשר עזב את פרקליטו הראשון והחליט
לבקש את עזרתו של עורך־הדין מיכאל
כספי. לא היה זה הקשר הראשון בין פרץ
לכספין הפרקליט ייצג אותו קודם לכן

למע שה:

עו ב ד תנובת.

מאחורי הקרעים של בושת אויה שבאק

שד עד

בתביעה להחזרת רכוש מששחתי. כאשר
וכה כספי במשפט, ידע פרץ כי לפניי
עורן־דין גדול. הוא ידע גם שמיכאל כספי
הוא פרקליטו האישי של עמוס בן־גוריוי,

מפקד מחוז תל־אביב.
לא ידוע מה סוכם בין פרץ לבין סניגורו•
לא ידוע גם מה דובר בין כספי
לבין עמום בן־גוריון, בנוכחות קצין שני,
בבניין מטה מחוז תל־אביב ובמסעדה אקרופוליס•
אולם לפתע, אחרי שכספי קיבל את
ההגנה על פרץ, הפך פקיד הרשיונות לעד-
המדינה נגד אריה שפאק.
לאריה שפאק לא היה כל קשר מינהלי

בחודש יולי, פורסם בביטאון עובדי העיריה
מפריס, מיכרז שעניין מאוד את שפאק.
היה זה מיכרז, לפיו ביקשה הנהלת העיריד.
מועמדים לתפקיד של מנהל מחלקת יפו
והשכונות — תפקיד ששפאק עצמו מילא
עד למעצרו.
פולונסקי מחה בפני העיריה, בטענה כי
המיכרז מהווה פגיעה קשה מצד העריה

בזכויותיו של שפאק, וכן מהזזה המיכרז
חריצודהדין על שפאק עוד בטרם יצא משפטו
לאור•
במועצת העיריה העלה חבר המועצה ה־צ״כי,
נתנאל מטלון, את אותה הטענה,
בחריפות רבה עוד יותר :״תקדים מנוגד
תכלית ניגוד לעקרונות צדק ויושר
כל עוד לא הורשע מר שפאק בדין, הרי
הוא לכל הדעות חף מכל פשע. יש במיכרז
הנוכחי התערבות בלתי הוגנת מצד העיריה
בהליכים המשפטיים וחריצת־דין מראש על
אחד מטובי וותיקי עובדיה של העיריה.״

ף* לאלח לא היו בסופו של דבר, אלה
כעין סיור אלים לפני הפעולה העיקרית.
היא תתחיל יומיים לפני ראש השנה,

זהו מיסמף רשמי. תוכנו ניתן כשבועה, הנופחות
שני עורבי־דין. יעקב גנון, מספר הו מה קרה לו,
מן הרגע בו החליטה המשטרה פי הוא עשוי למסור
עדות נגד אריה שפאק. הסיכה לפך נעוצה כפרשה
שהחלה כיום כו הביא גנץ את שני אחיו ואת 17
ילדיהם למשרדו של ראש מינהל יפו והכריז :״קח
אותם. סגרתם את כית־הקפה, תמצאו להם אוכלי״
בהתערבות פרקליטו של גנון, עורך־הדין יעקב
האגלר, זומנה ישיכה של סגן ראש העיר דאז,
אכרהס שפטר, מפקד משטרת יפו חיים פלסר,
ואריה שפאק. השלושה דנו מחדש כהחלטת העיריה
לסגור את בית הקפה של גנון, ברחוכ ,60 החלטה
אשר גרמה למתן צדסגירה על־ידי השופטת לאה

שק שה רהצמרףלמסא ״י

עוגן ולשכיתת־השבת של צאצאי גנון כעיריח. קצין
המשטרה דטני נציגי העיריה החליטו, בי פאשר
יגיש האגלר עירעור, לא תתנגד העיריה לכיטול
צו־הסגירה הקודם. נרשם פרוטוקול רשמי על פף.
פאשר הוזמנו שפאק ושבטרמן להופיע בבית־המשפט,
התנצל שפטרמן על היותו עסוק ורק שפאק
הופיע. על סמך עדותו, בהתאם להחלטת השלושה,
ביטלה השופטת את הצו. בעבור שבועות מספר,
בפרום מערבת הבחירות לכנסת הרביעית, התגייס
אחיו של יעקב גנון לצד הציונים־הפלליים, העמיד
חלק מכית־חקפה לרשותם, תמורת תשלום כספי,
כמשרד־־כחירות איזורי. קשר זה נראה למשטרה
מספיק, בדי לטפל בגנון בצורה המתוארת להלן.

אילפת

ף* אאצ לי בלש אחד, וחיפש אותי ב־
**בית־קפה לפני 10—8ימים. הוא בא,
ראה אותי ואמר לי :״מחר בבוקר תבוא
בשער 8.30 ,למשטרת השחר״ .באתי לשם.
הוא אמר לי :״אתה יודע בשביל מה אני
הבאתי אותך פה?״ אמרתי לו :״לא, לא
יודע.״
״הבאתי אותך פה בשביל העניין של מיני
עד־מדינה פרץ
הל יפו. שאתה שילמת לו — 2000 לירות
עמוס ענה, :הפרקליט הזדליס׳׳
לאריה שפאק.״
אמרתי לו זה לא נכון. הוא אמר לי:
עם מחלקת הרשיונות.
״תשמע! אין לך מה להחביא ממני. אני
סגן ראש העיר דאז, אברהם שכטרמן,
מבטיח לך שלא יהיה לך שום דבר. אני
היה המוסמך הבלעדי לחתום על רשיונות
רוצה שאתה תגיד שכן נתת לו — וגמרנו•״
ביפו. הפקיד פרץ הוא אשר רשם את העניתי
לו :״דבר שאני לא נתתי לו איך
בקשות ומילא את טפסי הרשיונות והביאם
אני יכול להגיד שכן נתתי?״
בעצמו לחתימתו של שכטרמן. על כן תמה
הוא אמר לי :״אנחנו כבר שכנים כמה
ש פאק מה יכול פקיד זה להעיד נגדו כעד
שנים. עד עכשיו לא ביקשתי ממך שום
המדי״ה.
דבר שתעזור לי, רק עכשיו אני רוצה
שאתה תעזור לי — שתגיד כן. אם אתה

לא אומר לי, זה לא כדאי בשבילך.״
אמרתי לו :״אני לא נתתי שום דבר ולא
עישקה עם עמוס
יודע מזה שום דבר. אם באמת הייתי נותן
לו, הייתי אומר לך שכן נתתי לו.״
ך* אשרה גי ע ה השמועה לאזני שפאק,
אחרי כמה ימים הייתי בבית־המישפט
^ ביקשו פרקליטיו, לפי בקשתו, לבר
המחוזי. לפני זה טילפנתי אל המשרד
את אמיתות הידיעה, שלפיה הוסכם בין
של עורך־דין הגלר. אמרו שהוא לא במשרד
כספי, פרקליטו של פרץ, לבין המשטרה,
ואני חשבתי שהוא יכול להיות או בביתשפרץ
יודה בשורה ארוכה של מעשי נטילת
ר,משפט המחוזי או בבית־משפם השלום.
שוחה. בקשר למילוי תפקידו במינהל יפו,
פיתאום ראה אותי הסמל שם. הוא אמר
וגם יעיד נגד אריה שפאק. תמורת הסכמתו
שאני תיכף ומיד צריך לבוא לד,שחר.
לכך תינתן לפרץ חסינות והיא לא ייתבע
הלכתי להשחר. הוא לקת אותי לחדר
לדין על מעשי נטילת שוחד, בהם יודה•
שלו ואמר לי :״שמע יעקב, אתה צריך המש ואמנם,
כעבור מספר ימים, הודיעה
לעזור לי בתור שאנחנו שכנים ואתה אל
טרה לפרקליטיו של שפאק׳ כי סמכה ידיה
תהיה טיפש. אני מבטיח לך שאנחנו לטועל
הסדר אוחו עשה פרקליט המחוז. היא
בתך, לא עושים לך שום דבר. רק אתה
היפנתה את פרקליטי שסאק אל פרקליט
תגיד שכן נתת לו — וגמרנו!״
המחוז.
אמרתי לו :״שקר אני לא יכול להגיד.״
פתאום, ביום חמישי בלילה, בא אצלי
פולונסקי לא הפנה את משאלתו לפרקליט
המחוז, יעקב בר־אור. כי במסדרוני הסמל ואמר לאחי :״כשאחיך יעקב יבוא,
תבואו אצלי הביתה.״ ואני ואחי הלכנו אצהפרקליטות,
לא היה זה סוד שהעיסקה
לו בבית וישבנו. הוא הזמין בשבילנו קפה
עם פרקליטו של פרץ נעשתה דווקא במשואחרי
ששתינו אמר לי :״תשמע יעקב, אני
טרה, ופרקליטות המחוז סמכה את ידה
קיבלתי אחריות בשבילך. הקצין רצה לעצור
על עיסקה זו — ולא להיפך, כטענת עמוס.
אותך לפני 15 ימים — לשבועיים מעצר.
אבל אמרתי לו שהם שכנים שלי ויעזרו.״

י פו? זעצורגםראש ״ מ מ שז ח
״חריצת דין מראש:״
מימ**י**1י**882 פי****
ואאמר לי :״שמע יעקב, הנר, הך
* יהזח רק קרב אחד, אותו נאלץ
! 1תיק שלך. אמרתי לקצין — אולי אתה
1 1שפאק לנהל מאחורי הקלעים, עוד לפני
לא רוצה לדבר במשטרה, אז אקח את התיק
שיוכרע גורלו בבית־המישפט. קרב שני
אצלי בבית, בלילה, והוא ידבר.״
ניהל עם העיריה.
אמרתי לו :״איך אתר, רוצה שאני אשקר?״
כאשר נעצר שפאק בתחילת השנה, הוד־ע
הוא ענה :״מה יש אם אתה עוזר לי ותגיד
ראש העיר, מרדכי נמיר, כי ראש מינהל
שכן נתת לו? מה יש? אני עשיתי לך טובה.
יפו יושעה מתפקידו, עד אשר יפסוק בית־אם
לא — אז רוצים לעצור אותך. אחד
המשפט אם נכונות האשמות המשטרה נגדו.
כמוך, שלא רצה להגיד, שמתי אותו במעלתומו,
האמין שפאק כי מישרתו תישאר
צר. עכשיו הוא בוכה בפנים.״
פנויה, עד אשר ייגמר המשפט• לפתע,

אמרתי לו :״אתר, יכול להיות שכן שלי
ואתה יכול להיות הכל, אבל לשקר אני
לא יכול. בגלל שאני בן־אדם שלא אוהב
לעשות דברים כאלו.״ אז הוא התחיל לשאול
שאלוא איך אני בניתי את בית הקפה
שלי, ואיזה עניינים היו לי עם העיריה.
הוא כל הזמן רושם דברים. בסוף אמר
לי :״אני רוצה שאתה תחתום פה.״
אמרתי לו :״מה כתבת פד, שאני אחתום?״
היה אחי על־ידי, והוא אמר לי :״יעקב,

עד גנון
הסמל

אמר:

ותימשך במשך 18 ימי שמיער״ בבית־המשסם.
אפשר להניח כי עיקר טיעונה של
התביעה הכללית יתבסס על עדותו של אשר
פרץ. אולם דבר אחד ברור כבר עתה לחלוטין:
משפט אריה שפאק לא יצטמצם בגבולות
הטיעון הטכני על מתן שוחד ולקיחתו.
יהיה זד, משפט פוליטי ממדרגה ראשונה,
בו יעלה שפאק את טענתו העיקשת, כי כל
הפעולה נגדו נעשתה על רקע פוליטי מובהק.
הוא נעצר והושפל, לדבריו, מתוך סיבה
אחת: סירובו להישמע לפניה מפורשת, מצד
אישיות מסויימת, כי יצטרף למפא״י.
הצבר הציוני־כללי היה האדם האחרון ש־שליטיה
החדשים של עיריית תל־אביב ה־מפא׳׳יית
רצו כי ינהל את יפו, עם רבבות
העולים החדשים שבה. זוהי הסיבה, משוכנע
שפאק, בגללה סולק בצורה כה משפילה
מעמדת הכוח שלו.

״עזור

פה לא מקום משטרה ולא מקום רשמי.
פה אתה אל תחתום שום דבר.״
הוא אמר לאחי שלא יתערב :״מה איכפת
לך שהוא יחתום? בשבילי טוב שיחתום.״
אמרתי לו :״בשבילך יכול להיות טוב
שאני אחתום, אבל אני לא אחתום.״
הוא התרגז ואמר לי :״מה? אתה מסרב
פקודה של המשטרה, כשאתה לא רוצה
לחתום!״ אמרתי לו שאני לא מסרב פקודה,
אבל פה זה לא מקום רשמי.
״תשמע,״ הוא אמר לי ,״אתה רוצה לדעת
מי אני? מחר אני הולך לעצור שעיר,
עורכי־דינים ואחד חבר כנסת, ואת ראש
התחבורה. אני יכול גם לעצור את ראש
הממשלה!״
אמרתי לו :״טוב, אתה יכול לעצור את
כולם, מחר. אבל אני רוצה להביא את
העורך־דין שלי ואז אני אחתום לך על
מה שכתבת. למה שאני לא יודע לקרוא
עברית.״ הוא אמר :״אם תבוא שמה עם
העורך־דיו אני אזרוק את העורך־דין שלך
החוצה.״
עניתי :״אני אביא, ואתה תזרוק;״
קמתי והלכתי לדלת. פיתאום קרא. לו
שאבוא לחתום, אם לא — יעצור אותי.

לשקר? ״
אמרתי לו :״טוב, אתה תעצור אותי. אני
יושב בבית־הקפה שלי.״

_״רוצה דרפוק את שפאק!״
מחרת בצהרים באה הניידת• אני
/לא הייתי במקום והם השאירו לי פתק
שאני אלך לה,שחר. הלכתי בשעה אחת.
הבלש לקח אותי לחדר שלו. הוא אמר לי:
״שמע יעקב, למה אתה טיפש כזה? אם אתה
אומר לי שכן נתת לו, אתר, חושב שאני
אדפוק אותך? אני לא מחפש אותך, רק
אני רוצה לדפוק את שפאק. למה אתה לא
מבין אותי? אני רוצה להכניס אותו ל־10
שנות מאסר.״
פיתאום ניכנס אחד בשם ק־טלר ואמר:
״תביאו את האדם הזה לחדר שלי.״ הלכנו
לחדר שלו. הוא אמר :״תשמע, אני עוד לא
רוצה להתחיל לדבר איתך!״ ולשכן שלי
אמר :״מה גמרת איתו עד עכשיו? מה עשית
איתו כל־כך הרבה י ימים?״ הוא ענה לו:
״שום דבר• הוא לא רוצה להגיד.״
בחדר שלו היה עוד אחד, שמן וגבוה,
היתד, לו שן של כסף בפה ושערות קצת
לבנות בצדדים. הוא אמר לי :״ו^שמע חבוב,
אתה מתפרנס מהקפה שלך?״ עניתי לו שאני
עובד 18 שעות ומתפרנס מזה .״אם
אתה רוצה להמשיך ככה, להוציא את
הפרנסה שלך בשקם,״ המשיך ,״אז אני
אומר לך בשלוש מילים יבשות — שאתה
תבין אותי: אם אתה לא תגיד, אהרוס את
בית־הקפה שלך, בחוק ובלי חוק.״
אמרתי להם :״בואו תהרסו את הבית־קפה
שלי. אם אתם רוצים להרוס — תהרסו.״
פיתאום, כשאני מדבר עם קוסלר, בא
הבלש, השכן שלי, תפש אותי מאחור
וטילטל אותי, ככה חזק ! הוא אמר לי:
״איך אתה משלם — שבועית או חודשית?״
ואחר כך בא השני ודחף אותי וצעק:
״כמה שילמת לו?״
אז אני אמרתי להם :״חביבי, לא שילמתי
להם שום דבר. מה אתם רוצים ממני?״
בסוף קם קוסלר ויצא מהחדר. בדרך אמר
לסמל השמן :״צריך לשים אותו בבית-
סוהר.״ אבל הסמל ענה :״לא, תן לו שילך
לעשות שבת בבית. שיחשוב ויבוא אצלנו
ביום ראשון בשמונה בבוקר.״
ביום ראשון באתי לשם בשמונה בבוקר,
אבל נתנו לי לחכות עד הצהרים. אחר־כך
קרא לי הסמל השכן שלי ואמר לי לחתום
על מה שהוא כתב• ״פה לא בבית שלך,
פד, במשטרה, ואתה צריך לחתום.״ ניסיתי
לדבר שיקרא לי מה שאני חותם עליו,
אבל הוא לא רצה. חתמתי. אני לא יודע
על מה — רק חתמתי. אני חושב שרק
על ענייני בית־הקפה. למה חתמתי? פחדתי
שישימו אותי בבית־סוהר או ירביצו לי
כמו שעשו לי קודם.

בם דינה עבודה כין השיט־ן
ימים מספר אחרי שהתקבל לעבודה כנהג
במיפעלי החעשיה הצבאית, נקרא זאב קבלין
( )33 להנהלה, להתיעצות דח־פה. הוא רעה
קבלין נזכר כיצד נקרא חודשים מספר קודם
לכן להנהלה בעירית תל־אביב, שם נאמר
לו כי עבודתו כנהג הופסקה בגלל צימצו־מים.
הוא חשש כי הדבר יחזור גם הפעם.
בחדר ההנהלה קיבלו אחד מאנשי הביטחון
של המיפעל. הוא פתח בכמה שאלות אישיות,
ולבסוף שאל את קבלין מדוע הוא
קורא עתונים בשעת העבודה ומשוחח עליהם
עם חבריו הנהגים.
חששותיו של קבלין חלפו .״שאל את
הממונים עלי, כולם מרוצים ממני,״ ענה
לאיש הביטחון ברגש של הקלה .״ובאשר
לקריאת העתונים, הרי זה רק כשאני חופשי
מעבודה או ממתין למישהו.״
פניו של איש הביטחון נשארו חמורים.
״זכור שהזהרתי אותך!״ התרה בקבלין.
הנהג ידע לקרוא בין שורות ההסבר, להבין
כי קצין הביטחון אינו מתכוון לקריאה עצמה.
עניינו אותו יותר העתונים אותם קורא
העובד: עתונים אופוזיציוניים, רובם ככולם.
במפעלי ל,תעשיה הצבאית, בעלי ועד העובדים
המפא״יי, זהו חטא חמור מאוד.
קבלין המשיך להביא מדי יום את עתוניו
לעבודה, לחלקם בין חבריו עם תום ה־

השר את הקנוניה לם יה.4

רובינשטיין) .זהו אחד המיקרים בהם מתנצחים
הרגש מזה והחובה לשפוט על־פי
חומר הראיות מזה. הרגשתנו ה א שרובינשטיין
השתתף בפשע הזה, אלא שמזלו
שיחק לו, והתגנב הספק לליבנו. מוטב שידע
אדם זה, שנתדרדר עד שסל המדרגה,
מהי הרגשתם של שלושה שופטים שישבו
בדין במשפט זה. אולי יהיה בכך משום
אזהרה לרובינשטיין לגבי העתיד.״
מחוף ״שמן״ לפלוגות הפועל. רובינשטיין
פנה ל״קאריירה״ חדשה, היה בין
אנשי פלוגות־הפועל בחיפה שהיכו את תושבי
וזאדי סליב, עלה לאחר מכן כסיפונאי
על אחת מאוניות צי־הסוחר, עליה מפליג
הוא עד היום. מצב ענינים זה לא נראה
צודק בעיני אנשים רבים. הם סברו, כדעת
הש פטים בפסק־דינם, שלא כל האמת
נחשפה במשפט. זוג חיפאים, עתונאי ופרקליט,
החליטו להמשיך לחקור את הפרשה,
לכתוב ספר על התעלומה כולה•
בינתיים חי יוסף עזרי את חיי־הכלא האפורים.
הוא עבד כספר ומפעם לפעם
שוחח עם חבריו למאסר על רצונו להגיש
ערעור. אבל רצון החיים דעך בו. בריאותו
השתבשה והוא החל סובל מכאבים חזקים
ומסיוטיילילד״
חובשי בית־הסוהר המרכזי מנוסים באסירים
המעמידים פני חולים. גם חולים באמת
אינם זוכים לטיפול נאות, לעתים, משום
ריבוי מקרי העמדת פנים. ניכר, איפוא,

נרצחת רובינשטיין

רוצח עזרי*

אסיר־עולם חלז׳ לעולמו
קריאה* הוא לא המשיך לפעול כך זמן רב.
השבוע, ימים מספר אחרי שהתקבלו לעבודה
שני נהגים נוספים, קיבל קבלין מיכתב־פיטו־דין
מהנהלת־המיפעל. הסיבה הנקובה במיכ-
ו ע: צ־מצומים.
תעלומות התאבדות בבית השותר
כאשר נסגרו מאחורי גבו של נידון־עולם
יוסף עזרי שערי בית־הסוהר המרכזי (״סינג
סינג״) ברמלה, ב־ ,10.4.59 נראה היה שבאה
אל קיצה אחת התעלומות הטראגיות ביותר
של חיי הפשע בישראל.
עזרי (העולם הזה 1061 ואילו) נידון על
רצח היצאנית תחיה רובינשטיין 24ש־גווייתה
הדקירה נמצאה על חוף שמן ש־במיפרץ
חיפה.
במשפט מסובך וסנסאציוני הואשם לא
רק הסרסור והנארקימאן הוזתיק, אלא אף
איש עולם־תחתון אחר, בנימין רובינשטיין
( ,)51 בעלה של הנרצחת.
^עיד עזרי נשבר בעת החקירה, מאחר
ולא יכול היה לשאת מחסור במירפיום וב־ס&ים
אחרים אליהם הורגל, הודה ברצח,
טען בנימין רובינשטיין כל העת כי הינו
חף מפשע. גם ה דאתו של עזרי, שאמר כי
חצרו הוא האיש שדקר את אשתו חמש
פעמים בבטן ובצוזאר, לא הספיקה כדי להרשיע
את רובינשטיין. הוא שוחרר מחוסר
הוכחות.
בפסק־דינם קבעו השופטים :״אין ליבנו
שלם עם המסקנה אליה הגענו (זיכויו של

מה רב היה סבלו של הנידון בעוון רצח
מן העובדה שהוא זכה לקבל, מדי ערב
בערב, גלולת־שינד, להרגעת כאביו.
לפני כחודש וחצי עלה עזרי על משכבי,
ובבוקר שוב לא התעורר. נתברר שהאסיי
אסף את כדורי־השינה משך זמן ממושך כדי
לשים קץ לחייו האומללים.
הגופה נמסרה לאם. המקרה עורר
סערה בשרות בתי־הסוהר. השלטונות היו
א בדי־עצות. גילוי מיקרה ההתאבדות בתוך
בית־הסוהר לדוגמה־כביכול, עשוי היה
לעורר סערה ציבורית. בחלונות הגבוהים
ה!חלט להעלים את הפרשה,
גודיחר של יוסף עזרי הועברה לידי אמו
הישישה, המתגוררת בחוף סנזן. הוסבר לה
בי בנה נפטר כתוצאה מניתוח כיב קיבה.
לאמיתו של דבר, בוצע, אומנם, ניתוח, בכוונה
להציל את חייו של המתאבד. אך
זה היה מאוחר,מדי.
סמוך לזמן בו הורדה גוו־תו של הנידון
בעודן רצח, הצהירו החוקרים הפרטיים ש׳
סיפרם קרב לסיומו. הם הבטיחו כי המיסמך
יעורר סערה, יוכיח כי בעלה של הנרצחת,
׳בנימין רובינשטיין, מעורב -באופן הדוק
מאוד בפרשה.
צחוק הגורל הוא כי מסהנה זו, גם אם
יתיכה כנכונה, אינה עשויה לשנות דבר.
תחיה רובינשטיין שוכנת בקברה. יוסף עזרי
שוב אינו יכול ליהנות מכל גילוי. ואשר
לבנימין רובינשטיין — החוק קובע שאין
אדם יכול להישפט פעמיים בעוון אותה
עברה. לו הוכח עתה כאשם ברצח, אין
כל אפשרות שיד הצדק תשיגו.

ני, פקד מיכאל בוכנר, מביא לידיעתך, מר שלום כהן, כי נעצר על־ידי משטרת
ח > £ירושלים אדם בשם חי חסידוב, תושב ירושלים, פקיד במשרד המשפטים, אשר סיפר
לי אתמול כי בסוף חודש אוגוסט השנה, פנה אליך במשרדי מערכת העולם הז ה והציע
למסור לך העתקי התכתבות מתוך הארכיב של משרד המשפטים, הנוגעים לחקירת עניין
סהר, המפקח הכללי ישל המשטרה לשעבר. חסידוב סיפר לי, כי ענית לו כי הדבר
עלול לעניין אותך ואמרת לו שישלח לך את ההעתקים בדואר ושלא יבוא בעצמו, מאחר
ויתכן כי אנשי שירות הביטחון יעקבו אחריו. חסידוב המשיך וסיפר כי כן עשה, ושלח
לכתובת מערכת העולם הזח, על-שם מר שלום כהן, את שהבטיח• כלומר: שלושה או
ארבעה מיכתבים — לא זכר בדיוק אם שלושה או ארבעה. את המיכתב שלח בדואר
רגיל, היות וחשש שאם ישלח בדואר רשום עלול הדבר לעורר שימת־לב של השלטונות,
וכן שהשלטונות עלולים לפתוח את המיכתב. חסידוב סיפר כי את המיכתבים הוא לא
קיבל בחזרה.
״אתה, מר שלום כהן, מאחר שהבאתי חלק מהדברים הנ״ל לידיעתך בשיחתנו לפני
כחצי שעה, אמרת לי, על בקשתי שתחזיר לי את המיכתבים, שהמיכתבים אשר הגיעו
אליך — מבלי להזכיר שמו של חסידוב — אמרת שאינך יכול להחזירם מאחר ושרפת
א־תם. וכן אמרת שאין אתה יכול — ואינך מוכן — למסור למשטרה כל עדות או דבר
בעניין זה, מבחינת אתיקה מקצועית.״
דברים אלה נכתבו בחדר קטן, בקומה השלישית של בניין המטה הארצי של משטרת
ישראל בתליאביב, ביום השני של השבוע. פקד בוכנר, הקצין לתפקידים מיוחדים של
מחוז ירושלים, בא במיוחד לתל־אביב, כדי להשיג דבר אחד ויחיד: עדות מפי ראש
מערכת העולם הזה, שלום כהן, על זהותו של האיש שמסר את החומר הסנסציוני על
ההכנות למשפט סהר (העולם הזה .) 1198
השיחה התנהלה בנימה של שלווה אקדימאית. בוכנר סיפר כיצד הופעל הש.ב. כדי
לגלות את מקור האינפורמציה של העולם הזה וכיצד, כתום ארבעה ימים, נעצר חסידוב,
ירושלמי בן 22 שעבד מזה חמש שנים במשרד המשפטים. טען בוכנר :״הוא סיפר
את הכל. אמר שלקח בחשבון מן הרגע הראשון שהוא מסתכן, אבל עשה זאת מתוך
דחיפה מצפונית. שאלנו אותו אם לא קיבל כסף מהעול ם הזה עבור הסקופ, אבל
הוא אמר שלא קיבל — ואנו מאמינים לו.״
לדברי בוכנר אף סיפר להם חסידוב כיצד העביר את החומר למערכת חעולס הזח,
במעטפה שנשאה את הכתובת :״שלום כהן• אישי.״ עמדה לפניו השאלה: איזו כתובת
לרשום בצד האחורי של המעטפה, שם נוהג השולח לכתוב את מענו. אילו השאיר את
המקום ריק, היה מעורר הדבר סקרנות. ואילו את שמו, כפי הנראה, לא רצה לרשום,
כדי שלא יסבך את עצמו. לכן כתב, כשם השולח: מאיר כהן, שכונת הבוכארים, ירוסליס.
״בצורה זו,״ אמר לחוקריו, לדברי בוכנר ,־היו חושבים שזה סתם מיכתב מקרוב
משפחתו של שלום סהן.״

א ג רו ף ב דז דוכסייתמשי

סיכם בוכנר ,״אנחנו כבר יודעים את הכל. דרוש לנו רק פרט
תה רואה

י * טכני קטן ואני מקווה שנוכל לגמור את כל העניין תוך כמה דקות.״ הוא נטל
8טופס לרשימת עדות, רשם בו את פרטיו האישיים של שלום כהן, ואמר :״עכשיו, אני
רוצה שתתאר לי מתי פגשת את האיש, כיצד נדברתם ביניכם להעברת המומר.״
״מצטער מאוד,״ השיב כהן ,״אין לי מה לומר בנושא זה. אני מוכן רק להודות כי מ קיבלנו בדרך כלשהי את החומר שפורסם בהעולם הזה, ואחרי הפירסום הושמד חומר זה.
אינני מוכן לומר ממי קיבלנו אותו, או כיצד. כי זוהי פגיעה בעקרון היסודי של
העתונאי — שמירה על אלמוניותם של מקורות האינפורמציה שלו.״
בוכנר ניסה להסביר כי במיקרה זה לא חלה, כביכול, על כהן חובת השתיקה, המחוייבת
על־ידי האתיקה המיקצועית — שהרי, כך אמר, האיש עצמו חודה ולא יהיה במתן העדות
משום הסגרתו או גילויו. כאשר המשיך ראש מערכת העולם הזה בסירובו, גילה הקת״ם
את אגרוף הברזל שמתחת לכסיית המשי :״אני מניח שאתה יודע, כי סירוב לתת עדות
לחוקר, היא עבירה על סעיף 2מהפרוצדורה הפלילית (עדויות) ושאם תמשיך בסירובך
אפשר להעמידך על כך לדין. אדם רשאי לסרב למסור עדות לחוקר רק במקרה שהוא
מואשם, או שעדותו עשויה להרשיע אותו* אבל אתה אינך מואשם. חוק הסודות הרשמיים
8של המדינה חל רק על עובד ציבור, שהניעו אליו ידיעות בתוקף תפקידו ומוסר אותם
| לאדם שאינו מוסמך לקבלן. אבל אין שום דבר בחוק על מקבל הידיעה ומפרסמה. לכן
אין לך סיבה לסרב לתת עדות.״
אך כאשר כל מקורות האינפורמציה הגלויים נתונים בידי השלטון, חייב עתין חופשי
להשיג את האינפורמציה ״החיונית דוזקא מאנשים ״בלתי־מוסמכים״ .תנאי ראשון לגבי כל
מוסר אינפורמציה כזה הוא, ששמו יישמר בסוד כמום וכי בשום מיקרה לא תתגלה
זהותו. כהן הסביר עובדה פשוטה זאת לבוכנר, אשר בהיותו גם קצין־עתונות של מסה
מחוזי ירושלים הבין אותה בנקל.
״אפילו אם נכון שמצאתם את האיש שמסר לנו את החומר, ואפילו אם נכון שאיש
זה הודה בכל פרטי המעשה, אינני רשאי להפר את התחייבותי המוסרית. זה אינו נוגע
רק למיקרה המסויים הזה, כי״ אם לכל אותם מאות המודיעים שיש למערכת העולם

1יחזקאל סהו -והש.נ. הוזעק רגדות את
הזה. בשום אופן איני מוכן שיתערער אימונם — אפילו לרגע אחד — בי סודם שמור
היסב אצלי. אם אתה חושב שזה מחייב את העמדתי לדין — בבקשה.׳־

הצעות שנדחו

^ וכנר בי ק ש מוצא של פשרה .״מסור את עדותך ואני מבטיח לך שאיש לא ידע
* 1ע ל כד•׳
גם הצעה זו נדחתה. ואז העלה בוכנר הצעה חדשה :״האם תהיה מוכן למסור את
עדותך בפני בית״המישפם, אם תישמע בדלתיים סגורות גם הצעה זו לא נתקבלה. כתום
שעה שלמר״ ירד הקת״ם להתייעצות עם הממונים עליו• לבסוף׳ אחרי שהחתים את
שלום כהן על תמצית שיחתם, נתן לו ללכת.
החוק שלפיו נעצר חסידוב ויועמד כנראה לדין, הוא אחד החוקים המשוועים ביותר
שהועברו במדינת ישראל. הוא הוכן בסיף תקופת כהונתו של חיים כהן כיועץ משפטי,
והוא כא להשלים שורה של חוקי־הפחדה־ודיכוי, פאשיסטיים בתפיסתם. חוקים אלה לא
שללו, אומנם, את זכויותיו הראשוניות של האזרח — הם רק השאירו לו אותן על תנאי.

החור! לבלימת הפה

ך * עיף £1של חוק זה דן בעובדי ציבור המוסרים אינפורמציה. בשעתו כונה חוק
^ זה כ״חוק בלימת הפה״ .מיד עם קבלתו העבירה הממשלה בין עובדי המדינה טופס
התחייבות לשמור על סודות המנגנון, בהתאם לסעיף זה של החוק. לא היתה זו התחייבות
לשמור על סודות חיוניים לביטחונה או קיומה של המדינה — לשם כך היו קיימים כבר
החוקים נגד ריגול ונגד פגיעה ביטחונית. הפקידים נדרשו לשמור בסוד דברים חשובים
הרבה יותר: גילויי השחיתות, הריקבון, חוסר־היעילות.
חוק הסודות הרשמיים נוסח בהכללה פאנטססית, והוא קובע כי סודות אלה הם
״ידיעות שהגיעו (לעובד ציבורי) בתוקף תפקידו.״ כלומר: מן הידיעה ששעות העבודה שלו
הן מ־ז בבוקר עד 3אחרי־הצהרים, ועד לידיעה כי מנהל האגף שבו הוא עובד רקם קנוניה
עם הסגן שלו, כדי לעשוק את משלם המטים.
במדינה דמוקראטית, תפקידה של העתונות הוא לספק אינפורמציה מתמדת לאזרחים,
על הנעשה בכל שטחי החיים — ובראש וראשונה במנגנון השלטון. עליה לגלות פגמים,
כדי לעורר את דעת־הקהל נגדם ולהביא לידי חיסולם המהיר. חוק הסודות הרשמיים בא
כדי למנוע ביקורת כזו. אין עדיין במדינת ישראל חוק לחיסול חופש העתונות; וגם
הצנזורה מוגבלת אך ורק לעניינים ביטחוניים מובהקים. את הליקוי המצער הזה בא
חוק הסודות הרשמיים לתקן. הדרך: בלימת פיהם של עובדי הציבור, תוך איום בעונשי
מאסר כבדים, והפיכת המנגנון השלטוני למעין מדינה בתוך מוינה, סגורה ומסוגרת בפני
ביקורת האזרח המשלם את המיסים להחזקתה.
לפי חוק זה רשאי הציבור לשמוע על הנעשה במנגנון הממשלתי רק מפי דוברים
מוסמכים. את הדוברים האלה ממנים ראשי המנגנון עצמם, ותפקידם אחד: לדאוג שהאמת
לא תצא לאור העולם.

המיסמבים הסודיים

הו הרקע העקרוני, שעליו מתחוללת פרשת חסידוב. כדאי להתעכב על פרטי
המיקוד, עצמו. במה מואשם חסידוב, הצבר שעל אף היותו בן־יחיד סירב שאמו האלמנה

חי הסירוב במדי צה״ל וכנפי צשן
תבקש את שיחרורו מהצבא והתעקש דווקא להצטרף לצנחנים?
לפי טענת המשטרה, זהו האיש שמסר להעולם הזה את המיסמכים הסודיים של הכנת
תיק משפטו של יחזקאל סהר. מה תוכש של מיסמכים אלה?
• מיכתב מאת היועץ המשפטי גדעון האוזנר, בו הוא מתרעם על כי ראש אגף
החקירות, אדי סלע, החסיר מתוך התיק שנשלח ליועץ המשפטי את המיסמך החשוב
ביותר בכל התיק — עדותו של סהר בבית־המישפט המחוזי, שלפיה קבעו השופטים
שהוא ״טראגדיה״ ושקרן פשוט. מתוך מיכתב זה ברור גם כי סלע לא חקר כלל את
סהר, לקראת העמדתו לדין.
• מיבתב־תשובה מגוחך של אוי סלע, בו טען כי לא שלח את החומר החיוני מפני
שרצה ״למנוע טילטול מיותר של מיסמכים.״
• מיכתב נזיפה של היועץ המשפטי באדי סלע, על פרשת החומר החסר.
• דו״ח סודי של האוזנר לשר המשטרה, שבו מאשים היועץ המשפטי קציני משטרה
מסויימים, שמחובתם להופיע כעדי־תביעה, כי הם דודקא עשויים לחבל במאמצי התביעה,
אם ייקראו להעיד על־ידד״ הופעתם של קצינים אלה, קבע האומר, תהיה דווקא לטובת
הסניגוריה ועל כן אינה ״בהתאם לאינטרס הציבורי.״
• הודעה של האוזנר כי בגלל עמדתם זו של הקצינים, לא תוכל התביעה להאשים
את סהר במתן עדות־שקר ביודעין ובהכרה ברורה, אלא תאשים אותו לפי סעיף רכרוכי,
על שלא וידא במידה סבירה לפני תחילת עדותו אם אמנם דבריו אמת ד *

המצפון ואיש המוסת

שעו ״העולם הזח״ שחשו את הקשיח
— י י -יייי ״ !י

י ״ 1ייי י י

ן*יי יה זה ללא ספק תיק מושלם — אם לא נגד סהר, הרי נגד אותם קציני משטרה.
1 1היו בו כל ההוכחות כדי להוקיעם על הכנת קנוניה לרוקן את משפט סהר מתוכנו.
גם האיש התמים ביותר יכול היה לראות, על פי מיסמכים אלד״ כי מספר קצינים זוממים
לבגוד באמון שנתנה בהם המדינה, לבגוד בנאמנותם לחוק ולכבוד המדים שהם לובשים —
כדי להציל את מפקדם לשעבר מתוצאות השקר שהוא שיקר בפני בית־המישפם המחוזי.
מה צריך לעשות אדם המגלה עובדות מדהימות אלה? מכל הבחינות, מדובר כאן
במעשה בלתי־ישר• על מעשים בלתי־ישרים יש למסור למשטרה• אבל במקרה זה, הרי
המשטרה עצמה — בדמותם של כמה מקציניה הבכירים — היא שזממה מעשים אלה.
אם לא למשטרה, יכול האיש למסור את תגליתו לממונה עליו, כדי שהוא ינקוט
באמצעים הדרושים. אבל המיסמכים עצמם הוכיחו כי הממונה עליו מכיר עובדות אלה —
והשלים עמן. תחת להאשים את הקצינים — ריכך את האשמה.
למי יבול אדם לפנות, בתנאים אלה?
מצד אחד: נאמנותו למקום עבודתו ואיום חוק הסודות הרשמיים התלוי על צווארו.
מצד שני: נאמנותו למצפונו כאזרח, לחוש הצדק והמוסר הציבורי.
העולם הזה לא יגלה מי הוא האיש שעמד בפני בעיה מצפונית זו, ואשר לבסוף המציא
את החומר לפירסום. אולם דבר אחד אפשר לומר על האיש: הוא צעד בשבילי הכבוד
העצמי והאזרחי. הוא העז להתמרד בחקנונים המצווים עליו לבלום את פיו ולכבול את
מצפונו.
כדאי לעזוב לרגע את משרד המשפטים בירושלים ולחזור אחורה, אל כסר קאסם,
בשלהי אוקטובר . 1956 שוטרים של משמר הגבול רצחו גברים, נשים וטף. צידוקם
היחיד היה :״נשמענו לפקודת הממונה עלינו!״ בתי־המישפט של המדינה דחו טענה זו
בשאט־נפש. הם קבעו עקרון החייב לספק מזון להירהורים׳ לכל אדם חושב. הם קבעו
כי מבעד לחובת הציות לממונים קיימת חובת המוסר האנושי העליון, חובת הצדק
המוחלט•
מקרהו של האיש אשר החליט לחשוף את קנוניית הקצינים נגד הצדק תואם את
ד,עקרון שנקבע בפרשת כפר קאסם. הוא ידע מה אומרות התקנות שחוברו על־ידי
הממונים עליו; הוא ידע מה צפוי לו במיקרה שימרה אותן. אבל הוא גם ידע שמעל
לאלה קיימת חובת המוסר האזרחי, חובת הצדק ׳והמשפט. והוא פנה אל הגורם היחידי
המסוגל עדיין להפר את קשר השתיקה.
על כן, יהיה מעמדו בעיני החוק היבש כאשר יהיה, מגיע לאותו איש מעמד מיוחד
בעיני כל אזרח החרד לשלום מדינתו, והשואף לכונן בה חברה המיוסדת על חוק ומוסר.
מקומו של איש זה אינו בבית־הסוהר, כי אם בשורת אנשי־המופת של החברה הישראלית.

״11 ייי

העודס

הוד

דבקו באולפן לטפוח ההן של לאה פלסשר

נכנסת צברית,
^ י ן גשים מכוערות ־בעולם. יש
ר ק נשים שאינן יודעות כי גם הן
מסוגלות להיות יפות ׳.כתב פעם הסוסר
הצרפתי אנטואן בלונדל. אך בכל זאת ישנן
בנות חווה שהן יפות יותר וישנן גם
יפות פחות• לאלה האחרונות באה האמנות
לעזרה• :במקום שהטבע מפסיק את עבודתו,
האמנות ממשיכה*.
לגבי לאה פלטשר יש אמנות בהליכה
פשוטה, בישיבה, בעליה במדרגות וירידה
בהן, באכילה ליד שולחן ובעוד דברים רבים
הרחוקים, בעיני בני־תמותה פשוטים, משדה
האמנות, אם כי לא מחיי־התרבות.
אך היום קוראים לזה, בכל זאת, בשם
אמנות. לפני 15 שנים לא קראו לזה
בכלל. בושה היה להקדיש זמן או מחשבה
לנושא כל־כך טפל כמו טיפוח־היופי. ייעודה

של הצעירה הישראלית של הימים ההם היה
לשמור אמונים למולדתה, למחתרת אם
היתד, חברה בה, ולבעלה — כאשר נישאה.
עד שבאה לאה. לאה לדרמן (כיום פלט-
שר) ספורטאית מצטיינת של שנות השלושים,
הכריזה יום אחד כי קצת טעם טוב
וקוקטיות אינן מזיקות לאשר, כלשהי. להן
עצמן או למולדתן. להיסך.
יתוש טיפוח־החן־והיופי החל לנקר במוחה
של לאה לדרמן, כאשר יצאה עם משלחת
נשי־ישראל, להשתתף באולימפיאדת הנשים
שהתקיימה בלונדון ב־ .1934 הבנות ידעו כי
לאה עוסקת בדברים האסורים על־ידי החברה
של הימים ההם ואף מייעצת לחברותיה כיצד
להיראות כמה שפחות גסות ומחוספסות.
כאשר עלו על האונייה, באו אליה יתר
חברות המשלחת, בחשאי, לבל יתפסן חלי־

מלווה בשימוש בנזכשיריס חדישים, שכל אחד מחם
מתואם לאפשר הפעלתו של חלק שונה בגוף, נוח!
לו את הטיפול המתאים: אופניים, קפיצים, בדור;כוח ומוטות להפעלת שרירי החזה.

הוא אחד השיעורים הקשים ביותר. זהו דבר שנולדים
עמו — או בלעדיו. לשבחן של הצבריות, שרובן חסרות
שיק ,״אמר שהן עושות מאמץ לרכוש תכונה נדירה זו. בצילום: כיצד מופיעים בכובע.

שעור ב״שיק׳

לה מישהו, וביקשו ש״תעשה אותן יפות.׳׳

עונש, ע? מיכדח-חן

** א1זהו צי א ה זוג מלקחיים פשוטות
/שנשאה עמה תמיד. משך שעות אחדות
מרטה, יישרה וסידרה את גבותיהן של הבנות
הספורטאיות.
כאשר ראה האחראי על המשלחת, מורה
ההתעמלות הוותיק דויד אלמגור, מה עוללה
הרצה למרחקים ארוכים ומטילת הכידון ליתר
הספורטאיות, יצא כמעט מדעתו• .דבר
כזה מתאים לבנות חלוצות מארץ־ישראל?״
שאג, כאשר הבנות הלשינו עליה מרוב פחד.
.כעונש לא קיבלה לאה את ארוחותיה במשד
יומיים.
באנגליה הוזמנה המשלחת לארוחה חגיגית
אצל הלורד מלצ׳ם. לאה, שלא ידעה מה
בדיוק עליה לעשות בשלל כלי־השולחן
שהונחו לפניה, העדיפה לומר שכבר אכלנו-
כך אמרה בשעת כל ארוהה חגיגית. היא
נשארה רעבה, אך לא ביישה את עצמה
כיתר הנערות, אשר גרמו למבוכה רבה מסביב
לשולחן שעה שהחליפו כלים ואכלו
בגסות.
מאז החליטה הספורטאית לאה לדרמן להקדיש
את כל מרצה למניעת בזיונות מעין
אלה. לאה יצאה לעולם הגדול, למדה את
התירה, והיתר, לנציגתם בישראל של מספר
מכוני יופי ידועי־שם. היא אף החלה להרביץ
את התורה כישראליות צרובות־השמש.
הן באו, אט־אט ובהססנות. ומי שכבר
באה לאולפן לטיפוח החן, התביישה להודות
בכך וביקשה שרק לא יוזדע לידידותיה
ולמכריד, שהיא לומדת את העניין האיום
הזה.
ברחבי העולם צמודים בתי־הספר לטיפוח־חן
לאוניברסיטאות, אמהות אוספות פרוטה
לפרוטה ודולאר לדולאר כדי לשלוח את
בתן לבית־ספר לטיפוח החן ולשיפור עצמי.
גם בישראל למדו הנשים בינתיים את ערכו
של המוסד, אבל הן מתביישות עדיין
להודות בכך• .בית־ספר להתעמלות ולהר־זייד״״
נאלצה לאד, פלטשר לכנות את
אולפנה, כדי להסוות את המטרה האמיתית:
לימוד הליכה נכונה, יציבה! ישיבה וקימה:
עליה וירידה במדרגות! היכרות ולחיצת־יד:
איפור: היגיינה נשית והתאמת לבוש.
בעצם, רצו כולן לדעת את כל הדברים
המועילים האלה. אך רובן התביישו להודות
שהן צריכות ללמוד אותם.

תהווה הרגליים חיטת
ביותר בקורס טיפוח החן והיופי של לאת פלטשר.

.תחילה, רצתה לאה פלטשר ללמד את כל
הדברים הטובים וד,מועילים הללו חינם אין
כסף. ייעוד זה ייעוד. אך אמר מי שאמר
לה כי מה שניתן חינם אינו זוכה להערכה.
לכן קבעה לבסוף מחירים• כדי שצברית
תיכנס לשם כמו שהיא ותצא פחות או יותר
חתיכה, עליה לשלשל לקופה למעלה ממאה
לירות. החניכה אינה חייבת להיות יפה.
כמובן שאם היא נאה, זד, רק מועיל ומקל
את העבודה.
דמי־ד,לימוד אינם חייבים להרתיע. הספורטאית
של שנות השלושים שמרטו־ ,את
גבותיהן של חברותיה בהתנדבות, נשארה
עוד קצת אידיאליסטית ומוכנה לקצל כל
תלמיז אינה
ייח מגוש£ פלסש במסגן
היא נ
והבנו!
טירוני
את ח

אישור עד כתמים כחולים
^וג השק? אללל!

1 1התורה, בדירתה הפרטית של פלטשר,
היתד, אחת מנשות החברה הידועות בעיר.
כעבור חמש שנים נפגש עמה המורה,
בשעת מסיבה בבית־מלון מפואר. אחת האורחות
ששוחחה עם לאה פלטשר, פנתה
אל התלמידה לשעבר ואמרה :״את עושה
הכל כל־כך נאה, בוודא־ למדת אצל הגברת
פלטשר.״ התלמידה העמידה פנים נעלבות
מאוד :״הו, לא! אינני זקוקה לזה.״
אלה היו הראשונות. נשות חברה מיוחסות,
נערות־זוהר ודוגמניות. אולם שמע
האולפן הגיע אפילו אל נשים החברות
בארגון אטהות עובדות. ויום אחד, באה אחת
מיושבות־ראש הארגון לקחת את המנהלת
להרצאה בפני חברותיה• ״תכירי את החברות,
שכולן התנגדו שתבואי,״ הציגה את
הקהל בפני המרצה.
לאה פלטשר לא נבהלה. ודא התחילה את
הרצאתה במים ובסבון. בסוף ההרצאה ביקשו
ד,שומעות ממנה לעבור לטיפוח היופי
ולאיפור .״הביטו עלי והביסו על הגברת
פלטשר. אנחנו בערך בנות אותו גיל. זה
יסביר לכן מדוע החבר איקס עזב את
אשתו,״ עודדה אותה החברה שאירגנה את
הערב׳ על אף התנגדות ידידותיה.
מאז יושבות באולפן: אשת האופה, חברת
הכנסת ונערת הזוהר בזו אחר זו. חלקן
עדיין מבקשות לא לשלוח את המכתבים
מטעם האולפן לכתיבתן הפרטית — כדי
שהבעל לא יידע.
יש גם בעיות אחרות. אשד, אחת למשל,
ביקשה מהאולפן אישור שיעיד כי הכתמים
הכחולים שעל גופה נגרמו על־ידי מכונות־ההרזייה
ושמקורן אינו בטיפול מסוג אחר.

! ? ך ד 1 *1אינו צריבות להיות רק יפות.
11 צריך גס לדעת להשתמש בהן.

בצילום: תלמידה לומדת כיצד לרדת נבונת במדרגות.

ועוקב אחרי סום־נע
1 משהיה לי קודם, אבל אני הולכת הליכה
שלווה ואיטית. אני גם לומדת דוגמנות, אבל
לא אתאבד אם לא אצליח להיות דוגמנית.
אשתמש במה שלמדתי לצרכי הפרטיים. זה
לא יכול להזיק/.
צברית שבאה להזיע ולרזות ונשארה כדי
לטפח את יופיה היא הצעירה חנה עובד,
מפתה-תקוה. תלמידת ששית תיכון בתל-
אביב .״הייתי שמנמונת,״ היא מגלה ,״ושמעתי
שבאולפן אפשר לרזות. כשבאתי
להירשם, שמעתי שיש גם קורס לטיפוח החן.
קפצתי על המציאה. נכנסתי בראש
מושפל וידיים שלובות• יצאתי בראש מורם
וידיים במקום הנכון. מעולם לא חשבתי ש־חוצפת
הצבריות והתנהגותן הפרועה במקצת
הן אותות של חברה׳מניות. לא יכולתי
לשנות מנהגים אלה, אז שיניתי את עצמי.״

טיפוח החן וזן רף היום*

היא אחת התחו־ויות ה־הפנימיות
המשעשעות
ונינות ניצבות נך, שה
עומד
מן הצד אינו יכול לזהותן, מחמת המסך המסתיר את גופן. המורה
בוחרת את בעלת הרגליים המושלמות, מעירה אגב כך את הערותיה ליתר
הבנות. בתחרות זו לא מושם הדגש על ההופעה, אלא על הרגליים בלבד.

המגלה רצון ללמוד ולהשתפר — גם כאשר הנערה
ולה לעמוד בתשלומים הקבועים.

ממחנה האמונים לאולפן

:יה זן קשים ביותר של לאה פלטשר הם — תנועות
־ והצבא. התוצרת היוצאת ממסגרות אלו מחוספסת,
וחסרת כל עידון נשי. בתחילת דרכה, רצתה לאה
להדריך את הבנות כיצד לשמור על נשיותן אפילו
הנוקשה של הצבא. קצינות החי׳ ן הראשיות׳ שאליהן
ה, התלהבו מאוד לרעיון׳ אך לכלל ביצוע לא הגיעו.
המשיכו לבוא לאולפן באורח פרטי. מהן מדריכות
בצבא, שבאי לאולפן ישר מיום אימונים בו הדריכו
יתיהן לצעוד בזרועות מוגפות•

הואש

כאן הן הסירו את המדים, ובאודירה איני
טימית־שקטה, צעדו הלוך ושוב על פני האולם
המבריק, צעידה נאה, מעודנת, נשית,
המאבדת כל שריד של צבאיות.
אחוז גבוה מתוצרת האולפן פונה לדוגמנות.
אך לא כולן באות למטרה זו. הודתה
תמר (תמי) מורד, בת ד,־ ,19 מרמת־גן:
״אני אוהבת יוסי• כל מה שלומדים בקורס
לטיפוח החן׳ הוא יפה ואסתטי —
להיות נשית, לדעת כיצד להתנהג בחברה,
מהי ללבוש ומתי. לקחתי שיעורים בדוגמנות.
אם כבר, אז כבר. כשבאתי לקורס
נופפתי נדדיים כמו חייל ומיהרתי בהליכה.
היום אני לא מנופפת• אין לי יותר זמן

אסור שיהיה רכון כלפי מנוה. לאת פלטשר, מנהלת המכון
לסיפוח החן, נראית כשהיא מורה לדוגמנית מלי
חאסין כיצד ללכת בראש זקוף. כמכשיר־עזר לכך משמש ספר כבד.

* ש ב או לפנה של לאה פלטשר מכשי־
7רים העוזרים להרזיה. אך כאלה ישנם
גם במכונים אחרים ואף בבתים פרטיים.
מה שאין בבתים פרטיים הן הילכות העידון
שמקנים כאן לבנות. איך לשבת ליד שולחן,
באיזה כלי לאכול כל מאכל! ומר, לעשות
במפית שמישהו הניח על השולחן ליד הכלים,
לשימוש כלשהו. זו עיקר התורה
של לאה פלטשר.
זוהי התורה שאתת מאלה שבאו לקנות
אותה היתד, זיוה בר־נבון 25 נשואה, אם
לילד ואשת עורך־דין. זיוה עברה כמר,
שעות בלתי נעימות עד מאוד כשהיתה צריכה,
יום אחד בהיר, להקביל פני אורחים
מחוצלארץ, שהתאכסנו במלון דן. הצברית
לא ידעה בדיוק לשם מה דרושים כל הגינונים
והכלים הרבים המונחים לפניה בשעת
הארוחה. היא באה במבוכה גדולה, והיא
החליטה שיותר זה לא יקרה לה.
״למרות שנימוסים וחינוך קיבלתי בבית,
הלכתי אחרי שנתפניתי מן האורחים לקורס
כדי לטפח עוד יותר את מה שקיבלתי בבית,״
מודד, זיוה .״הרגשתי שכל אשה חייבת
ללמוד ולדעת את הדברים הללו.״
חניכותיה של פלטשר מופיעות כיום בכל

זקוף, חודות למקל המוחזק על
חגב. בעזרת שתי הידיים. אחד
התרגילים החשובים המקנים יציבות לתלמידות.

ההופעה

שתיים +אחד

הדוגמנית מלי חאסין בשעור לשנוירת־יציבות.
תצוגת אופנה בארץ• מורתן שבעה נחת
מהן. אך היא לא נתכוונה רק לכך כשהקימה
את בית־ר,חרושת לחתיכות שלה. היא לא
התכוונה שרק מי שהיופי הוא מקצועו
יבוא אליה. היא רצתה ללמד ערכים לצעירות
חסרות־נסיון ולתקן מה שניתן לתקן
אצל המבוגרות.
עד היום רובן של החניכות הן עדיין מי
שהינו או מי שרוצות להיות דוגמניות. אך
לאה פלטשר אינה מתיאשת .״הן כבר מבינות
את החשיבות של טיפוח החן והעידון
הנשי. הנשים הישראליות לא כולן מודדת
בכך. אך הקרח נשבר, ונגיע עוד לכך שכל
צברית תהיד, מה שקוראים חתיכה.״
כמובן, אחרי שתעבורנה את התהליך ה־פלטשרי,
בכית־ד,חרושת לחתיכות.

באה כאחד הפרקים האחרונים בקורס, לאחר שהתלמידות
למדו כיצד לשבת, לקום וללכת, עם
מטריה ובלעדיה. בצילום זה נראות מלי חאסין ובלהה סולקין.

אישים
אש הממשלה רעול יהיה

׳קרתנות ישראלית טיפוסית גילו עוזריו
ל ראש הממשלה. בעוד שעתוני הארץ
1זרו לגלות לאזרחי ישראל היכן מבלים
ויד כן גוריץ ורעייתו את חופשתם,
קרו במקום השגריר האמריקאי, אוגדן
יד ורעייתו, ולשכתו של השגריר פיר־זה
שבדרכו למקום הנופש המיסתורי בי־השגריר
ורעייתו בעבדת אמונה
>ורך חייו של בן־גוריון גילה מנהל
טרד ראש הממשלה, טדי קולק, כש־וים
בפני עתונאי את השמועה שליד ה־ניברסיטה
שעתידה לקום בשדה־בוקר, תום
גם אחוזת קבר למשפחת בן־גוריון,
!מר . :לא איש כראש הממשלה מהרהר
ם יום חייו. הוא מתכונן עוד לחיות הרבה
נים טענות על יושרו של ראש
ממשלה הביע השבוע מנחם כנין,
שה, א מצטט את הכרזתו של בן גוריון
1אין הוא נוהג לפרסם זיכרונות, ומזכיר
אמרי זיכרונות לעשרות שלו. :אם לדבר
לשון נקיה,״ אמר בגין ,״אץ ההודעה
צטיינת באמת צרופה. לשון אחרת היתה
•רשת לאמר במה היא מצטיינת
עוד על אמת, מפא״י וחרות: לפני הבחי־ות
האחרונות פירסם עלון מפא״י ישר ל־ניין
ידיעה כאילו הזמינה חברת סונזרפיין,
יבין מנהליה נכנה ח״ב חרות יעקב
;רידוד, אוניה במספנה גרמנית. מרידור
יים להגיש תביעת־פיצויים בסך רבע מילין
ל״י. השבוע הוסר האיום, אחרי שמפא״י
ירסמה התנצלות רשמית, בה הטעימה בי
;ידיעה אינה נכונה וכי למעשה הוזמנה
:וניה חדשה זו במספנה צרפתית
!טענות חמורות על חיג הצעירים המיקצו־
:יים, יצא גם דובר ההסתדרות, לוי יצחק
׳ירושלמי, שסיפר כי בהזמנות להרצאות
זל חוג הצעירים כתוב שאין להזמין אור־וים,
והכוונה היא לחברי מפא״י שאינם
מנים על החוג. לעומת זאת מוזמנים
התלהבות עתונאים שונים שאינם נמנים
ל מפא״י הליגה חמורה לא פחות
!וגשרי על העתונאי שבתאי טכת לאגו־ת
העתונאים. בתלונה נאמר כי טבת
;ואשם על־ידי בית־הדין העליון, בפסק־דינו
:קשר למשפט השורה נגד עמום כן
,ודיון, כי מסר אינפורמציה חד־צדדית
:עניין תלוי ועומד בעת המשפט
:טענות מסוג אחר יצא קונראד אדנ
פור, ראש ממשלת גרמניה המערבית, ש־ן
יבל במתנה ארגז תפוזים מפליקס שג״
ג י ׳ יו״ר משלחת השילומים בגרמניה. בזיכתב
התודה על התשורה, ראה ראש המגד
!לה הגרמני צורך לציין, כי שלושה תפוזים
:ארגז היו רקובים ושניים בלתי בשלים
. .על הבוסר של אמני־ישראל התלונן
:שבוע הצייר מאנה כץ, שטען כי ה־
;ערוכות הישראליות נכשלו בצרפת מפני
!לצרפת יש להביא אמנות משובחת .״אץ
׳הביא לסולר. סמובארים מתוצרת עצמית,״
ומר כץ. טולה היא עיר רוסית, הידועה
:סמובארים המשובחים המיוצרים בה
זיפגש בלתי־צפוי אירע השבוע בבית דול־דן
שבשבי־ציון, בין מלכת הנזיס של ישאל,
ר 1ת פלד, לבין מלכה אכזוטית
וחרת, א ס תר שריקי, שנבחרה לא מכור
למלכת שבא. הנערות, שלא ידעו אשד.
יל הימצאות השנייה במקום, לא איבדו

מלכות שריקי ופלד
שתי נערות פל דולפין
את עשתונותיהן, ניצלו את ההזדמנות כדי
להדגים ידידות מונארכית אמיתית.

השר ללא רשיון

שפע של תקריות ארעו במסיבה שערך
מאיר דה־שדיט לזמר האמריקאי הארי
כלאפונטה, בביתה של ריבקה זיו. תקרית
אחת אירעה עם האלוף עוזר ויצמן,
שעזב את המסיבה דקות מספר לאחר שנכנס,
מאתר שהעובדה כי הביא עמו זוג
שכנים לא קרואים לא נשאה חן בעיני
המארחת תקרית אחרת באותה מסיבה
נפלה לאחר שהוזמנו שני צלמים — האחד
על־ידי מזכירה של ריבקה זיו והשני על־ידי
לישכת התיירות• שני הצלמים שימשו
בתחילה אטרקציה של הערב מאחר שקפצו
האחד לפני השני כדי לזכות בתמונות בלעדיות,
התכתשו לאחר מכן בחצר הבית,
פצעו איש את רעהו בעזרת אגרופים ואבנים
ואילצו את המארחים להזמין משטרה
לעומת כל אלה, היה ביקורו של
בלאפונטה הזדמנות־פז עבור הזמר הישראלי
הצעיר איתמר כהן, אחיו של סוליימן
הגדול. בלאפונטה שמע על איתמר, בעל
הקול הגבוה במיוחד, העניק לו סטיפנדיה
מקרן בלאפונסה להכשרת אמנים, שבעזרתה
יוכל ללמוד ולהשתלם בארצות־הברית ב־משך
שלוש שנים. יתכן שהאורח היה מושפע
מהעובדה שאיתמר הוא תימני כהה־עור.
לדברי בלאפונטה. ,אפילו בישראל לא כל
כך קל לכהי־העור בחברת אחיהם הלבנים״
שר החקלאות, משה דיין, שרשיון
הנהגית שלו נשלל על־ידי בית־דין לעבירות
תנועה, נאלץ לבקש לעתים קרובות טרמס
מידידיו, מאחר שאין ברצונו לקחת עמו את
הנהג של משרד החקלאות לכל המסיבות
להן ה א מוזמן. הטרמפ האחרון של משה
דיין לדירתו בצהלה, היתד, מכוניתו של
אהוד אכריאל בעוד משד. דיין
מחפש טרמפים בארץ, מבלה בתו, הסופרת
יעל דיין, ברומא, שם היא עוזרת למכר

09ז>ף חשבזע

9משה רוסנק, מפקד העיר העתיקה של ירושלים בעת מלחמת השיחרור,
בתשובה לספרו של דב יוסף, קריה נאמנה :״מי שיש לו חמאה על הראש לא
יוצא לשמש הצהריים.״

9עמום קינן

:״לפני שנים אחדות היד. בדיזנגוף שיעמום מקורי. היום

יש שיעמום סתם.״

• בנימין גלאי על ם. יזהר ויגאל אלון, הבאים בטענות על הדור הצעיר,
כשהם עצמם חיים בשפע וללא דאגות :״דור אספרסו — ומנהיגי עוגות!*

4שבתאי טבת, בסוף מאמר התקפה על מסע־לימודיו של יגאל אלון:
״נקווה שמה שנכתב כאן אינו אלא קרתנות ישראלית טיפוסית.״

9הבלש דויד אלמוג, על רמאים כלכליים. :בכל העולם, כשאדם מטפס על
; הקיר, הוא נופל לארץ. אצלנו, כשמטפסים על הקיר, מביעים לגן.״
9יום(* אלמוגי, מזכיר מפא״י, על ידיעה שפורסמה בדבר בקשר למיכתבי
״ 1של דויד בן־גוריון התומך בצעירי מפא״י :״ידיעה זו היא גרגרים של אמת עטופים
| בדמיון.״
9הרב הראשי יצחק ניסים, בדברו על תוכנית התודעה היהודית, כזי
שהותוותה על־ידי משרד החינוך והתרבות :״בלוף!״

יווני לביים סרט. ב־ 15 לאוקטובר תאכל
יעל דיין ארוחת צהרים באנגליה בחברת
המו״ל ג׳ורג׳ ווידנטפלד. בארוחה זו
יסוכמו הפרטים של הוצאת סיפרה החדש
וכן ספר־הילדים שלה אכזבה מרה
צפויה לדוגמנית האדמונית מחיפה סוניה
מיל, שנישאה בנישואי־בזק לצעיר אמריקאי.
רפי לוי, שחזר השבוע מדרום אפריקה,
הביא לסוגיה חבילת מתנות מידידה
הוותיק, אוברי קפלן, שחקן ניבחרת דרום•
אפריקה בכדור־מים שביקר בארץ, התידד
עם סוניה, עמד לבוא לישראל עם תכניות
רציניות לגביה. כששמע רפי כי סוניד.
נישאה. החליט לעכב את מסירת המתנות,
לכתוב לאובדי מד, המצב, לבקש הוראות
חדשות. יש כל הסיכויים שהמתנות לא
יימסרו, בי מתיה ובעלה מארמי כיילין,
יצאו כבר את הארץ בדרכם לארצות־הברית.
.אינני יודעת מתי אשוב,״ טענה היפר,פיה
באוזני ידידיה•

נדנדת הסירות
גישה מסחרית גילה השבוע מנהל חתיאם־
רון הקאמרי, יעקב אגמון, שפנה לדובר
עיריית חיפה, יעקב יסעור, המשמש
עתה גם כאחד ממנהלי תערוכת הפירות
שתתקיים בחיפה בחג הסוכות, והציע לו:
.אתה תספק לי פירות לשחקני נדנדה
בשניים ואני אספק לך נדנדה לתערוכת ה־פירות״
מסחרית פחות היתד, שחקנית
הקולנוע הישראלית חיה הררית, ששכרה
בלונדון דירה בת שלושה חדרים במלון
מפואר. חיה מבלה בלונדון בגלל האפשרות,
הבלתי בטוחה עדיין, להשתתף בסרט חדש
עם סטיוארט גריינג׳ר ישראלי
אחר. העושה חייל בלונדון, הוא מיכאל
אלמז, מנהל תלאטרון זירה לשעבר, המשמש
כעורך תוכניות קבוע במחלקה העברית
של ר,בי.בי.סי ,.מביים במיעדון תיאטרון,
ומכין אף מחזה אנגלי חדש. אלמז
כתב גם מחזה בעברית, ישלח אותו לעיון
לתיאטרון בישראל יוסי גרכר,
שחקן הקאמרי לשעבר, העושה אף הוא
בלונדון, הוזמן להשתתף בסרט קליאופאס־רה,
עם אליזכט טיילור. ההזמנה בוטלה
ברגע האחרון בגלל מבטאו הזר. כש־גרבר
עמד כבר לעזוב את לונדון, מלא
אכזבה׳ ביקשו אוחו נציגי חברת פוקס
לד,שאר על אף הכל. נראה שמבטאו יבוא
בכל זאת בשימוש גישה חברית למופת
גילה ח״כ חרות, הד״ר יוחנן כאדר,
בחתונת בנו של עורך ידיעות אחרונות,
ד״ר הרצל רהנכלוס, כשהודיע קבל
עם כי. היום זו הפעם הראשונה שאני
מקבל היראה של מזכיר מפא״י יוסין
אלמוגי ומסיר לפי דרישתו את העניבה*
פחות חבריים בא־תה מסיבה היו
שני הרממכ״לים משה דיין וחיים לם*
קוב, שעמדו איש ליד רעהו ולא החליפו
ביניהם אפילו משפט אחד של נימוס
ידיעה שנשמרה בסוד: בשבוע שעבר כמעט
טבעה בחוף ימה של תל־אביב השחיינית
הישראלית המעולה שושנה ריבנר.
היא יצאה בשחייה אל אחת האניות, נגררה
לתוך מערבולת ונאבקה שלוש שעות רצופות
עם הגלים. מציל, שהרגיש בהעדרה,
יצא לחפשה, מצא אותה במצב של אפיסת־כוחות
מוחלטת וכנראה גם של עלפון חלקי.
שושנה עצמה אינה זוכרת אפילו איך הגיעה
לחוף.

בלב־לבו של הגליל התחתון, במרכזו של
נוף גלילי נהדר, שוכנים שני כפרים ערביים.
עראבה ודיר חנא.
כביש צר באורך של כ־ 30 קילומטר מחבר
את הכפרים לכביש עכו־צפת. חשמל,
מים ושרותים רפואיים אלמנטריים אין עדיין
בשני הכפרים. אך לעומת זאת זכו התושבים
לפני כחודשיים בתחנת משמרה בעראבה.
ביום הרביעי האחרון ניתנה לארבעת
שוטרי התחנה תעסוקה מלאה. שמות שני
הכפרים עלו לכותרות העתונים בעיקבות
התקפה של מאות מתושבי עראבה על שכניהם
מדיר חנא. מסע־הצלב העלה לכותרות
גם את שרשרת המאורעות שהחלה חודשיים
לפני כן•

רצה בכרס הענבים
^ ותו יום שמרו ארבעה ילדים בני

משפחת חטיב מדיר חנא על כרם המשפחה,
המרוחק מספר קילומטרים מן הכפר.
אחר־הצהריים הגיעו לכרם שני רועים
צעירים בני משפחת עאסלה, מעראבד. שני
הרועים, שהשאירו את עדרם עם רועה שלישי,
ביקשו מהילדים השומרים מעט ענבים.
הילדים סירבו ושני הרועים, שהלכו כשלושה
קילומטרים כדי להגיע לכרם, נטלו בכוח
מיספר אשכולות, והסתלקו.
שניים מהילדים מיהרו לכפר וסיפרו למשפחתם
על המיקרה. חמאד חטיב לקח
עמו את רפא בן ה־ , 14 הבוגר מבין ארבעת
הילדים, ויחד עמו פנה לסוכה קטנה
אשר בד, נמצא אביו של אחד הרועים.
האב הביע את צערו, וביקש לפצות את
חמאד על הנזק. חמאד סרב לקבל כסף,
הסתפק בהבטחה שמיקרה כזה לא יישנה
עוד. מהסוכה פנו חמאד ורפא לעראבה,
לאביו של הרועה השני. גם אב זה ביקש
את סליחתם, הבטיח לדאוג שבנו לא יחזור
על מעשהו. חמאד ורפא שבו הביתה.
הרועים, שחזרו בינתיים לעדרם, לא מצאו
במקום את חברם׳ אשר נשאר לשמור על
העדר. לאחר שעד הערב לא מצאוהו, הם
0הודיעו את דבר היעלמו למשפחתם. כל
הלילה חיפשו בני המשפחה את הנער.
עם בוקר נמצאה גוזיתו נקובת כדורים,
כשהיא טמונה תחת גזע־עץ, במרחק כ־150
מטר מהמקום בו עזבוהו הנערים•
המשטרה מיהרה לעצור את חמאד ואח
רפא כחשודים ברצח. כעבור ימים ספורים
נעצרו עוד כמה מבני משפחת חטיב. ב־

ךךף 1ן שורר בביתו של אחנזד
| | 11111 זזטיב מהכפר דיר חנא, ר ׳
אתר שהבית הותקף של־ידי אנשי עראבח.

!זדשיים ומאז אין שרום ביו עואבה ודיר חש

שחנה

חקירות המשטרה הכחיש חמאד חזור והב־חש
את האשמה המיוחסת לו. הוא נשאר
נאמן להכחשתו גם לאחר שרפא העיד בכתב
שה! א, חמאה רצח את הנער. רפא ידע
כמי ־כן לתאר תאור נאמן את מהלך הפשע.
משפחת חטיב נדהמה מן האשמה. אחד מבני
משפחת הטיב׳ שנפגש באקראי עם רפא ב־חדר־המעצר,
שמע מפיו שהוא חתם על מה
שחתם בהשפעת הקצין החוקר, שאמר לו
שעדות זו תשמש אך ורק למען לבחון את
חמאד אם הוא באמת רצח. במקרה שחמאד
לא יודה גם לאחר מכן, הרי שהוא באמת
לא ביצע את הרצח. בקשר לשיחזור הרצח,

עראבה התקדמו, הצליחו לחדור לבתי הכפר
הראשונים, כשתושבי המקום נסוגים
תחת לחץ ההתקפה. אותו רגע, הגיעו מכפר
סכנין הסמוך שלוש משאיות עמוסות
עשרות גברים מזויינים, שבאו לדבריהם
א־,שכין שלום — מינהג ערבי מקובל. .
לפי גירסת המשטרה וחלק מתושבי דיר
הנא, לא השלום הוא שהיה בראש מעיניהם,
אלא הזדמנות בלתי־חוזרת לערוך סיכום־
חשבונות מקיף עם חלק מבני הכפר השכן,
עמהם הסתכסכו בזמנו. אולם גברי סכנין
נאלצו להשאר מחוץ לתמונה — כי מיד
אחריהם הופיעה תגבורת של 12 שוטרים,

י יי>*־ז

עמדת התצפית

על ג; אחד מבתי משפחת חטיב.
בתמונה נראים שנים מבני ה־משפחה,
נאשר הם צופים לעבר הדרך המובילה לכפר עראבה.

הוא ממציא הרצח: הרועים־חבריו, האם ההיסטרית, או המוכתר.

הנזק וההתפ 3חות

הוא נפר עראבה, בן
2500 התושבים, השוכן
על נבעה מרוחקת בשלושה קילומטרים מכפר דיר חנא.

הרפו האויב

הסביר רפא, הוא נלקח על־ידי חוקריו
למקום הרצח ושם שיחזרו בפניו את הפשע.
נוסף לכל, טען רפא, השפיע עליו אביו,
שהיה עצור גם הוא, והובטח לו שבמידה
שיתן עדות זו, ישוחרר האב.

יריות לעבר המרפסת
ך* יחסים כין ש;י הכפרים הורעו.

1 1משפחת עאסלה החליטה לסמוך על מינך,ג
גאולת־הדם העתיק, לנקום את דם הנרצח.
באחד הימים נורו מספר יריות,
מטווח קצר, לעבר בני משפחת חטיב שישבו
על מרפסת ביתם. כלב גישוש הוביל
את המשטרה עד לפתח בית משפחת עאסלה.
כרם הזיתים של משפחת חטיב חובל ימים
מספר לאתר מכן. עררים הועלו על כרמי
הענבים של משפחת חטיב, שנשארה איבדת
עצות נוכח גל מעשי האלימות. לפני כשבוע
שמו בני משפחת חטיב מארב במטע הגפנים.
שלושה רועים מעראבד, העלו את עדרם
על המקרה. האם מיהרה לאחד ממוכתרי הרועים
ברחו ושלישי נתפס.
הרועים, שמיהרו לכפרם, סיפרו לאמם
על המקרה. האם מיהרה לאחד מוכתרי הכפר,
סעיד כנעני, שבנו הוא הרועה שנתפס
בכרם. סעיד הודיע מיד למשטרה שבנו
נרצח על־ידי בני חטיב ועדרו נשדד.
לפני שסעיד סיפר על המקרה במשטרה,
הוא הספיק להודיע על כך לבני כפרו, שנמלאו
חמת־זעם לנוכח הרצח השני.
לעיני ארבעת השוטרים שהגיעו לדיר
חנא נגלה מחזה מדהים•
כ־ 400 נשים, גברים וילדים׳ תישבי הכפר
עראבה, מזויינים במקלות, סכינים, קלשונים
וכלי־נשק מכל הסוגים, ערכו התקפה
אמיתית יעל דיר חנא, כשבראש התוקפים
סעיד כנעני, רכוב על סוסו. כנעני
הלהיב את בני כפרו בצעקות ובקריאות
נקם, קרא להם לגאול את דמם השפוך של
שני בני עראבה.
השוטרים ניסו לשדל את הכפריים הנזעמים
להפסיק את התקפתם. לאחר ששירו־ליהם
לא נענו, ירו אנשי־המשטרה מעל
ראשי ההמון. בתשובה זכו למטר אבנים.
המשטרה נאלצה לסגת מהמקום. אנשי

עד לרצח הרועה מעראבה הי ו היחסים בין תושבי שני
הכפרים תקינים. ביום נטושה שינאת דמים בין שכנים
אלה, המביאה לפעולות־איבה ופעולות־תנסול חריפות.

ממשטרת שפרעם, בראשותו של פקד חנא חדד. חדד, ערבי נוצרי
המקובל מאוד על תושבי המיעוטים באזור, פנה בקולו הרם והבוטח
לשכלם הישר של התוקפים, והזהירם על הצפוי להם, הצליח
להרגיע במקצת את הרוחות.
כשלמקום הגיעו עוד 50 שוטרים ממשטרת עכו, מיהרו אחרוני
התוקפים לסגת לעבר ההרים.
ועתה, להפתעת הכפריים, העלתה חקירה קצרה שלמעשה התחוללה
כל המהומה על לא מאומה: הרועה שכאילו נרצח נמצא בריא
ושלם בעמק בית־נטופה הסמוך, מהלך קילומטרים ספורים מזירת
המאורעות, כשהוא רועד בשלווה את עדרו. עד עתה לא הוברר מי

אחרי הסתערות־ הפתע
בה ע 5בתי משפחת הטיב בדיר חנא, מצביע אחד מבני־המשפחה

** תה החלו תושבי דיר חנא לסקור את הנזקים. קציר ד,הוד
21 קפד, הסתכם בשמונה בתים פרוצים, שנראו כלאחר פוגרום,
שמשות מנופצות, שברי־כלים מנופצים פזורים על הריצכה, אבנים
למאות, ומקהלת־נשים מייללת שסובבה את פאטימה חטיב, בת ה־,80
הפצועה בראשה. גבר זקן אחד ושתי פרות יצאו בפצעים קלים.
בערבו של אותו יום, החלו חוליות שוטרים בחיפוש תוקפים,
ובביצוע מעצרים נרחבים בכפר עראבה. לעתים, לא הצליחו השוטרים
להסתיר את חיוכיהם, נוכח כושר-ההמצאד, שגילו תושבי־הכפר
כדי לנסות להתחמק ממעצר.
שוטר שחשד בעלמה מצניעת־לכת ורחבת כתפיים, ביקש ממנה
באדיבות להסיר את הרעלה שכיסתה את פניה, מינה: שאינו נהוג
כבר בסביבה מזה זמן רב. השוטר נדהם למראה זוג עיניים נפחדות
ושפם־אימים שהסתתרו מאחורי הרעלה.
רק למקרא שורות אלו יוודע, אולי, לאותה חוליית שוטרים שהחולה
ששכבה באחד הבתים, גונחת מכאבים, ואשר אחיה נתגלה
בארון הבגדים באותו בית, לא היתד, אחות העצור, אלא — אחיו.
למרות עשרות העצורים שיואשמו בשרשרת האשמות: תקיפה,
חבלה, גרימת נזק לבהמות, גנבה ועוד, לא נרגעו הרוחות בדיר
חנא. ביצורי־אבנים הוכנו על גגות הבתים. חביות ומיתרסים למיניהם
הותקנו בנקודות־תורפה. על אחד הבתים הותקן זרקור המורכב
מפנסי מכוניות ומצבר.
למרות שכלפי חוץ נרגעו כביכול הרוחות, קיימת למעשה תסיסה
בשני הכפרים היריבים. מספר חברי כנסת ערביים הבטיחו את התערבותם
להשכנת־השלום לאחר המשפט, הן של החשוד ברצח והן
של התוקפים.
בינתיים ממשיכה אלומת־אור חיוורת, הבוקעת מן הבית הקיצוני
ביותר של כפר דיר חנא, לפלח את חשכת־הלילה הבלתי־שקט.

על הנזקים שערמו לדירתו. על הרצפה מתגוללים שברי כלים ואבנים,
בהם השתמשו המסתערים כבנשק. בהסתערות זו נפצעו שניים
פצעים קלים ורק הודות להתערבות המשטרה נמנע המשך הקרב

סיפורו שד המסעדן שיצר את ״קליפורניה״ ונדתס עתה לשמור עד מסעדתו

ממטוס הקרב -לסיר הבשר
אלי את רובהו ודרך את הכלי. הכל כחיף־

| \ 13 *| 1 8 1| ] 0ן ־ !1אייבי נתן עורר התפעלות שאינה
\ | 8 111111 111י 1נופלת מזו שעורר הטייס אייבי נתן.
להפתעת אנשי־עסלויס מבוגרים ומנוסים ממנו, הצליח אייבי, הנראה

כאן ליד הקופה הרושמת של מסעדת קאליפורניה, להחזיר תון זמן
קצר את כל חובות המקום, על־ידי ניהול אישי, השגחה מתמדת
וקפדנית, ועבודה קשה ומפרכת במשך שמונהיעשרה שעות ביממה.

מהאדבו

כשבועות הקרוכים עומד להחרץ גורלו של מקום שהתחיל את דרכו
כמסעדה פשוטה, כלב דיזנגוח, הפך חיש מהר לשם־דבר, כ״מינדי״
בניו־יורק או ״שה מאכפים״ בפאריס. אייכי נתן. הטייס הקרבי, שיסד
את מסעדת ״קאליפורניה״ ,אינו בעל־המקום הבלעדי. הוא שיתף כעסק
כעלי־הון אשר זכו ב־ 47 אחוז מן המניות של החכרה, קיוו ליהנות
חיש מהר מפרי השקעתם -ומעמלו. עתה פרץ בין אייכי נתן לבין
שותפיו סיכסוד. בעמודים אלה מפרסם אייכי את סיפורו האישי,
סיפורו של אדם ששמו הפד סמל מסחרי, והגיע ממושב הטייסים ללב
המרכז הנוצץ של תל־אביב -רחוב דיזנגוף, כין הכיכר לשדרות קרף
קיימת, מוקד השעשועים וחיי־חלילה של העיר הסואנת כיותר כמדינה.
מאת

קיבלתי היסטריקה עצומה. קמצתי לעברו,
חיבקתי אותו, ובדמעות בעיניים התחננתי
שלא יהרוג אותי. אמרתי שיכניס מי
שרוצה, רק שיעזוב אותי במנוחה. האנשים
שמעו את דברי, חדרו למטוס ומילאו אותו
עד גודש• עד כדי כך שכדי להגיע למקומי,
ליד הטייס הראשי, הייתי צריך לדרוך על
ראשים וידיים.
הדאקומה שלי נועד ל־ 21 נוסעים. אמרתי
לפליטים שעל חלק מהם לצאת — אחרת
לא נוכל להמריא. כמובן שאיש לא שמע.
מי שהיה נשאר היד, נהרג לבטח.
לפתע ראינו כיצד קרבים למקום חיילים
פאקיססניים רבים. הם נראו כמוכנים לכל.
החלטנו לדהור על פני המסלול. מעולם לא
ראיתי פחד כפי שנתגלה על פניהם של
הטייס הראשי, המהנדס והאלחוטאי. היו כל
הסיכויים שבסוף המסלול לא יוכל הדא-
קוטר, להתרומם, ושנמשיך על הקרקע —
ישר לתוך הוואדי הסמוך.
ברגע האחרון ממש נרעד המטוס קמעה,
והתרומם בכבדות. נשמנו בכבדות. זה לקח
לי שבועיים להתגבר על ההיסטריה ועל הבכי
שבכיתי אותו יום בשדה־התעופה של
סארגודה.
אבל בזה לא נגמר העניין. בדלתי חיכו
לנו עם פקודה לקבל רק 21 איש, ולפתע
נוכחו שממתינה עוד קבוצה אחת — גם
היא של 21 איש.
אנשי מיגדל־הפיקוה התבלבלו. הם לא הבינו
מה העניינים, חשבו כנראה שאלה נוסעים
מטיסה קודמת. רק לאחר שהעבירו ארבע
קבוצות — 74 איש בסך הכל — נוכחו
לדעת שאנשי הצוות ממתינים להם.
היו צעקות, טענו שהסתכנו שלא לצורך.
קיבלנו עוד פעם היסטריה, קיללנו אותם
ואת ארצם ואת מלחמתם הטיפשית. לקחו

איי: י נתן

^ צ חי ק, כיוס אני בחדשות יותר מש־
^*ז הייתי אי־פעם. ותאמינו לי, היו לי
הזדמנויות רבות בהן הייתי בחדשות. ויותר
מעניינות מאשר פרשת הסיכסוך המיסחרי
עם השותפים שלי, בקאליפורניח.
בפעם הראשונה חשתי כחדשה חיה שעד,
שהתרסק תחתי מטוס קרב• הייתי אז בן
פחות מ־ .18 שירתתי בחיל־האודיר הבריטי,
בהודו, אחרי שזייפתי את גילי כדי להתקבל
לצבא. באחת מטיסות־ד,אימונים בניווט נמוך,
איבדתי את הכיוון ולא נשאר לי דלק כדי
לחזור לבסיס. החלטתי לבצע נחיתת־אונס.
הייתי מעל שדה בו עבדו המון הודים.
טסתי כמה פעמים מעליהם כדי להזהיי
אותם, ולבסוף נחתתי. המטוס התפרק לרסיסים.
אני עצמי, יצאתי בלי שריטה•
התקשרתי בטלפון עם הבסיס. המדריך
שלי ענה לי. הוא שאל איך יצאתי מן העסק.
אמרתי לו :״בלי שריטה.״ אחר כך שאל
מה עם המטוס. סיפרתי שאין מטוס .״אין
דבר,״ אמר ומסר את הטלפון למפקד הבסיס.
השאלה הראשונה של המפקד היתה:
״מה עם המטוס?״ אמרתי לו שהוא התפרק.
״ומה אתך?״ שאל. אמרתי בשימחה שאני
בסדר. הוא שמח פחות וגידף במרץ. בצבא,
הכל תלוי בזודית־הראייה.
זה היה הנם הראשון שקרה לי. השני —
בו היה מצבי הרבה יותר חמור — קרה
כשבבר עבדתי באל־על.
שנתיים הייתי בחיל־האוויר הבריטי• התחלתי
לסוס במקרה. כשגמרתי את בית־הספי•
בהודו, קראתי יום אחד בעתונים על טייס
שהצטיין בקרב אווירי נגד מטוסים יפאניים,
החלטתי שזהו זה. הלכתי לטיס.

כעבור שנתיים וחצי החלטתי שמספיק לי
והתחלתי לעבוד בחברת תעופה אזרחית בהודו.
שם היה קל יותר. או כך נדמה
היד, לי.

74 גוסעיס בדאקוטה אחד
^ חד ה ג׳ו בי ם שקיבלתי על עצמי, היה
הובלת פליטים הודיים, שרצו להגר
מפאקיסטן להודו, כשהפרידו בין שתי המדינות.
נהרו קרא לטייסים אזרחיים לעורה,
כי האימה היתה גדולה. ההודים והפאקיס־טנים
שאפו לחזור למדינותיהם.
הסכמתי. תמורת העבודה הזאת שילמו
יפה, אבל היא היתר, מסוכנת מאוד. למשל,
אני זוכר טיסה אחת כשטסנו מדלהי למקום
בשם סארגודה. לפני הנחיתה, נהגנו לעבור
על פני העיר כדי להזעיק את האנשים
אותם באנו לקחת. עם האנשים, נהגו לבוא
למקום חיילים פאקיסטנים. לא כדי להגן
על הפליטים. הם הביאו את העשירים שבין
הפליטים, לקחו את כספם, ונתנו להם לטוס•
הפעם היה בשדה־התעופה רק שוטר אחד,
ואתו — אלפי פליטים. לפתע, הופיע מנהל
הדואר של סארגודה, רכוב על סוס. בדמעות
בעיניים ביקש מאתנו לקחת ילדה אחת,
באמרו :״כל משפחתי נהרגה. רק בתי
נותרה בחיים.״ הוא ממש זרק אותה לתוך
המטוס, שלף חרב, פנה אחורה ודהר חזרה
לעבר העיר.
החלטנו לקחת רק נשים וילדים. המטוס
כבר היה מלא וגדוש. לפתע. קרב השוטר
ותבע ממני לקחת גבר אחד• סירבתי. הוא
נטל אותי בצווארי, גרר אותי החוצה, כיוון

במח״ל

מס אייבי לראשונה במטוס חד־מנועי מיושן, נזדגס נורסמן, שיצא
זה כבר מן השרות המקובל. תמונה זו צולמה בניס, שס אילצו
הצרפתים את ס״סי המח״ל לנחות נחיתת־אונס, שיחררום רק נעבור ארבעה שבועות.

נראה אייבי הקברניט בתא הטייס של מטוס־חנוסעיס סדגם קוג־סטליישן,
המטוס היחיד בו טס בעת שרותו באל־על. אייבי עזב את
החברה סמוך לזמן בו נתקבלו ארבעה מטוסי הבריטניה, בהם לא הספיק אייבי לטוס.

באדעל

אותי לבית־החולים. משם יצאתי רק כעבור
שבועיים. כששוחררתי מבית־החולים החל*
סתי גם לעזוב את הג׳וב, על אף שכבר
הרווחתי 1500 לי״ש. לא רק משום שהסיכון
היה גדול מדי. פשוט, לא הזדהיתי,
נוסף לכל הצרות, עם העסק. הוא היה זר
לרוחי.

אי ב ד גו שדה ״ ת עו ס ה

ף* תחילת 11148 קיבלתי קריאה שהפיחה
* £בי רוח. לעזור למדינה החדשה שקמה
בארץ־ישראל. טסתי מיד ללונדון. קיבלתי
כתובת של בית־קפה בשנז־אליזה בפאריס,
שם היה עלי לפגוש איש הגנה, ממנו
הייתי צריך לקבל את כל ההוראות.
החודשים הבאים היו מהמעניינים ביותר
בחיי•
באותו בית־קפה פגשתי עוד ארבעה
טייסים מארצות שונות. חיש מהר מצאנו
את עצמנו, כל אחד מפקד של מטוס נורס־מן.
אך בטרם הספקנו לעזוב את צרפת,
נעצרנו על־ידי המשטרה הצרפתית. שיחררו
אותנו מיד, אך אסרו עלינו לעזוב את
העיר ניס בה היינו או.
איש מאתנו לא בא בתלונות כלשהן. היה
לנו סוב מדי שם. ארבעה שבועות היינו
בניס, עד שבוקר אחד קיבלנו פקודה לעזוב
את צרפת תוך 24 שעות. המטרה
שלנו היתר, שדה־תעופה צ׳כי, בקירבת פראג.
למזלי הרע היה לי טיים־מישנה יהודי־רוסי,
גרישא, כיום קצין גבוה בחיל־האוויר
שלנו. הוא לא דיבר שום שפה מלבד רוסית.
אי־ההבנה הראשונה בינינו היתד, כשלא
יכולנו לאתר את מקום־ד,נחיתה. לא היתר.
ברירה. טסנו מערבה עד שמצאנו שדה־נחיתר״
שם התברר שאנו נמצאים ליד עיר בשם
ודאלנץ.
מילאנו את המיכלים וחזרנו לשטרסבורג,
דרך ליון. אחרי טיסה של מיל אחד התקלקל
המנוע ונאלצנו לנחות שוב נחיתת אונס.
המראנו בפעם השלישית• השמיים היו
מכוסים עננים נמוכים ולא יכולנו למצוא
את הדרך. שוב לא היתר, ברירה אלא להנמיך
טוס ולנסות לקרוא את שמות המקומות
שהיו רשומים על ד,שלטים, בתחנות־הרכבת.
בסוף
מצאנו את מקומנו על המפה וגילינו
את פסי־הרבבת לשטרסבורג. טסנו לפיהם.
פרץ ויכוח ביני לבין חברי — אם עלינו

הפרטי

ן ף ןן! 1ן 1צולם אייבי, בן ר,־, 17
| 10 81 • 1.לפני סיום קורס־הט״ם
לחניכים צעירים של חיל־האוויר הבריטי.

.מבלה אייבי בחברת
1 1 1 1 1 .1תיירת שבדית, אותה
הכיר בעת חניח באחת טסיסותיו.

לנחות בשטרסבורג או להמשיו לפראג. לא
הצלחנו להבין האחד את השני ובילינו את
הלילה בשטרסבורג.

הרגתי בפעם הראשונה
ף-שדה התעופה הצגתי את חברי
**בפני המשטרה המקומית כאמריקאי. לא
היו לו שום תעודות. למזלנו, הם לא ידעו
אנגלית.
למחרת, הגענו למסלול הארוך בשדר,התעופה
של ז׳טץ, ליד פראג• בזמן ד,ניחתה
ראינו מטוסים מסוגים שונים, ביניהם את
שלושת ר,בי־ :17 לידם ניצבו הצוזתות, מוכנים
לטיסתם הראשונה. אחר־כך נודע לנו
כי אלה המטוסים שיצאו להפציץ את קאהיר.
ההרגשה הפאנססטית ביותר היתד, לי
כאשר נכנסתי לחדר האוכל וראיתי מאות
טייסים וצוות אויר וקרקע, מכל קצות העולם•
הייתי גאה בכך שכל כך הרבה
יהודים אחרים מתנדבים לשרת את מדינת
ישראל. אמנם, התאכזבתי במקצת כשנודע
לי, לאחר מכן, שרבים מהם קיבלו למעלה
מ־ 1000 דולר לחודש.
בצ׳כיה סופחתי לקבוצה חדשה שטסה
לישראל עם נשק ותחמושת• כמד, שבועות
עבדתי עם הטייסים שהיו יוצאים כמעט
בכל יום מצ׳כיה לישראל, עם המיטען. הד,מטוסים
לא היו נשארים בישראל. הם
היו סורקים את מיטענם, וצוות אחר היה
מטים את המטוס לצ׳כיה, באותו לילה.
כעבור שבועות מספר סיפחו אותי לצוות
שעבד בישראל.
גדלתי בהודו על תורתו של גאנדי, שלימד
אותנו לחיות בשלום ולא להרוג. אני
זוכר את הפעם הראשונה ששלחו אותי
להפציץ כפר קטן בסוריה. הגענו אל המטרה,
שני טייסים ומספר אנשים שהיו זורקים
את הפצצות בידיהם. בסיבוב הראשון
לא יכולתי לתת את האות לזרוק את
הפצצות. הטייס השני הסביר לי שזה לא
העניין שלי :״כעת מלחמה,״ אמר .״אתר,
רק צריך למלא את ההוראות.״ נתתי את
הסימן ומאז הייתי מפציץ בלי התרגשות.
מיקרה יותר משעשע אירע שעה שטסתי
לסדום. ניצבתי ליד המטוס, וכיוון שמראי
היה במראהו של תימני צעיר, גירשו אותי
מן המקום. אחר כך רצו בכל הסביבה, וחיפשו
את הסייס.

פגישה?{ם המוות
•*תרגלתי לחיים בארץ. שוב לא
| | חשבתי לחזור לאנגליה או להודו. התאהבתי
בחיים החדשים, באנשים החדשים
ובמדינה החדשה• חתמתי על שרות־קבע ב־חיל־ר,אוויר.
שלוש
שנים הייתי בקבע. השתחררתי
בדרגת סרן. רציתי להיות טייס אזרתי. היד,
לי די בחיי־צבא. במלחמה, זד, עוד בסדר,
איכשהו. אבל לא הייתי בנוי בשביל להיות
חייל של שלום.
היום מלאו 18 חודש מאז הייתי באוויר
לאחרונה. עוד לא קרה לי במשך 16
השנים שאני טס, שאהיה על הקרקע יותר
משבועיים־שלושה. כשאני מסתכל על חיי
הטיס שלי — תקופה אחת אינה מרפד, ממני.
התקופה בר, הרגשתי את המוות מול פגי.
הדבר החל יום אחד, באוקטובר .1954
חניתי ברומא. קיבלתי הוראה לטוס לודינד״
להישאר שם לילה ולשוב למחרת• מזג האוויר
בווינה היה איום. ירד גשם, כל היום
וכל הלילה. בזמן שהגענו, היתד, השעה
שמונה בערב
הלכנו לאכול יחדיו. כל אנשי הצוות שתו
ואכלו כהלכה. בדרכי לבית־המלון, חשתי
כאב־ראש חזק. החלטתי להמשיך בדרכי.
ביוון שהכאבים היו בלתי־נסבלים, בקשתי
מאחד משני הקברניטים של החברה, שהיו
למזלי בווינה אותה עת, לקחת את מקומי.
טסתי בפנים, עם הנוסעים.
הכאבים.גברו. ביקשתי מהדיילת אספירין.
כשהיא זזה, עברה על גופי צמרמורת.
לפתע היו ידי ורגלי משותקות. קראתי לה
והסברתי לה בפשטות :״איני יכול להזיז
את ידי ואת רגלי.״ היא נראתה מבוהלת
יותר ממני,.
הושכבתי בתא הטייס. פרקי ידי החלו
מתנסחים. הכאבים גברו. הטייס ניסה לשוב
לווינה — אך ערפל כיסה את שדד,־ד,תעופה.
הוא ניסה לרדת בגרץ — אך פחדנו ששם
לא אקבל טיפול מספיק. לבסוף, טסנו לרומא.
היתד,
זו הנסיעה הארוכה ביותר אשר
אני זוכר.
הגענו לרומא מאוחר. רופא כבר המתין
ליד המסלול. כשראה אותי, נבהל ולא נגע
בי. קיבלתי היסטריה. הייתי חסר-ישע לחלו־

110 [10 המבריק, שעל קירותיו פלאסטיס של חברות תעופה ותיירות, המעניקים לו
צביון מיוחד, הס מוכרת ימי שרותו של בעל המסעדה כטייס בחברת אל-
על. ליד הדלפק נראית אחת העובדות הנאמנות של אייבי נתן, הלן שנקל, ילידת צרפת.
טין. לבסוף העבירו אותי לבית־החולים
סאלבטורה מונדי.
משך 10 ימים נתנו לי את כל הזריקות
והכדורים שרק אפשר לתאר. הטיפול של
הנזירות היד, ניפלא — אך שום דבר לא
עזר. למזלי לא חסר לאל־על כסף• הביאו
מפא מיוחד מפאריס, עבורי. אך גם הוא
לא יכול היה לעזור לי.
בינתיים התפשט השיתוק. רק לאחר שקמתי,
סיפרו לי חברי שבאו לבקרני, כי
באו להפרד מגוסס.
בערב בא אלי כומר ושאל שאלות על
משפחתי. חשבתי שזהו סתם ביקור רגיל,
אך לפתע הוציא ספר והחל למלמל משהו.
גדלתי בבית־ספר קאתולי בהודו, לשם באתי
עם הורי בגיל שלוש, מפרס. הבינותי שהוא
מתפלל לעילוי נשמתי.
לא רציתי למות. רציתי לחיות. אפילו
בלי ידיים ורגליים. מעולם לא אהבתי את
החיים כמו באותם הימים. הקמתי מהומות.
גידפתי את הכומר• השתוללתי.
אותו ערב באו שוב הרופאים והזריקו
לי נסיוב נסיוני. שעד, ששכבתי כך, חסר־אונים,
הבינותי את תנועות היאוש של
חברי, את הבעת פניהם של חברי, את
מעשיו של הכומר. חשבתי שאני אבוד.
ואז אירע הנם. הנסיוב החל פועל. אצבעות
ידי החלו לנוע, לד,פתח. שכחתי את
כל הכאבים והחילותי לבכות מרוב שמחד,
והתרגשות. ההקלה היתד, עצומה.
בארץ התהלכה השמועה שנפטרתי. כאשר
חזרתי תל־אביבה ונתקלתי ברחוב דיזנגוף
בחבר, כמעט והתעלף. הוא חשב אותי
לרוח רפאים

אך ורק לטובת העסק. פשוט ראיתי מטר
אחד יותר רחוק מהאף שלי.
לפני כמה חודשים כמעט ועזבתי את כל
העסקים האחרים שלי כדי ליד,פך לכוכב
קולנוע. השתתפתי בתור ניצב באכסודוס,
והייתי בטוח שפרמינג׳ר יצליח להכיר מיד
בכשרונותי ולהגיד לי :״אתה בדיוק האיש
שאני מחפש.״ אבל הוא לא הצליח. זאת
היתר, השגיאה שלו. אני חזרתי לקאלי•
פורניה.
ענין הסרטים לא בא בשביל כסף. השתתפתי
בשני סרטי־טלביזיה לפני אכסודוס,
ומסרתי את ההכנסות שקיבלתי מהסרטים
לאימשי״ל־פוליו, אבל אמרו לי שיש לי
כישרונות מישחק עוד כשהייתי בבית־הספר.
חשבתי שבמאי כמו פרמינג׳ר יוכל לגלות
אותם.
אמנם מפעם לפעם נכנסים לי רעיונות
קצת שגעוניים לראש. כמו ההצעה שלי
לשמעון סרס לפני כמד, חדשים לתת לי
מטוס קטן, כדי להקיף את אפריקה בזמן
המאורעות החמים שם, הצער, שלא יצאה
לפועל. בטוחני שאילו ביצעתי רעיון זה,
היה זה מועיל לא רק לי אלא גם לעניין
שמדינת ישראל מגלה ביבשת אפריקה. אולם,
לצערי, למרות אהדתו של פרם, לא
נתבצעד, המשימה, מסיבות בלתי ידועות לי,
ובטוחני שתוכניתי זו לא תישאר זמן רב
בחזקת רעיון ועוד אצמיח לה כנפיים של
ממש מעל יבשת אפריקה ובנמלי־האויר
שלה.

לי ד ת ״ קאזיפורגיח ״
אז חשפתי כל הזמן מה אעשה אם
(* /יקרה לי מיקרה דומה, ולא אוכל לטוס
עוד. התחלתי לחסוך כסף כדי שאוכל
להסתדר בצורה אחרת. המשכתי לעבוד ב־אל-על
ארבע שנים נוספות, אבל כל אותו
זמן טיפחתי כבר את הרעיון להקים משהו
ממנו אוכל להתקיים כאשר שוב לא אוכל
לטוס.
חיפשתי שותפים להקמת מסעדה מהירה,
כמו שנהוג בארצות־הברית, למשל• לקחתי
שלושה טייסים שהשקיעו מכספם. אבל זה
לא היה מספיק. נאלצתי לקחת גם אנשים
שלא היד טייסים.
פה התחילו הצרות. טענו שאני לא מנהל
את העסק בסדר. נתתי להם לנהל אותו
זמן־מה. הקופה היתד, ההוכחה הטובה ביותר
למה שקרה במשך הזמן בו לא
ניהלתי את העסק. נכון, הייתי עורך מסיבות
קטנות. נכון, הייתי מזמין אנשים על
חשבון הבית, אבל עשיתי את כל זה,

בול־ )
עובר משוללשולחן,
חן 1 לח1
כאן
הוא נראה ליד שולחנה של אביבה רווה.

אייבי בפעולה

החי איגד 83 יוקד המלחמה
ף •8קניה, רשמו סוהרי המקום עלייה
תלולה במחירי החצים והקשתות, עם
פרוץ סיכסוך מדיני בין שבטי המסאי
והווקמבד-

זו תורה וזה שכרה
פתה ״ תי קוו ה, הזמינו אנשי סניף
לאגודת ישראל המקומי מאות מחבריהם
למסיבת סיום קריאת הדף היומי העולמי
של הש״ס׳ זכו לביקור עשרות שוטרים
ואמבולאנס של מגן־דויד־אדום, שהוזעקו
למקום על־ידי קריאה אנונימית, כאילו הונחה
פצצה במסיבה.

נחיר כדורגלני ישראל שחזו השבוע מדרום

חז ר תי -ו מ
רפי לו•
מאת שנסעתי, לכני חדשייס, וובסזזתי
לחזור השבוע. איש לא האמין לי.
אמרו: הוא מתבייש להודות שהוא בורח,
יורד מהארץ. הנה אני פה•
כולם אמרו לי לא לנסוע. כל אלד, שהספורט
הישראלי היד. נגד עיניהם. אבל
המעטים, שחשבו גם קצת עלי ועל טובתי
הפרטית, עודדו אותי לקבל את הר,צער״
המועדון הדרום־אפריקאי הבטיח לי 0כ ם
חד־פעמי רציני מאוד* אני בטוח שכמעט

הדרום־אפריקאים•
איזה רעש קם פר, כשנודע שאני עוזב!
מד, יש ז בכל העולם עוברים שחקנים מארץ
לארץ, מ! כרים ונמכרים כמו בשוק. ובעצם,
מה אני שונה משחקנית קולנוע ישראלית
שהולכת לחפש את מזלה בחוץ־לארץ? אותן
אף אחד לא התק־ף, אף־על־פי שלהן היו
יותר אפשרויות להתקיים ולעבוד כאן בארץ.

בשר איילים יבש
^ צלי זה היה הרבה יותר חמור.

\ * א צ לי היחד, זו שאלד, של חיפוש אחרי

לכל הרוחות

14.334 . 0 0 1

1־0 4 331 ]31
3131311 3 3 4 .£

פרסום מלניק

לקראת החגים!
תשמח את לב ידידיו ולב
בגי ביתך — בתשורה*
^ תקליטים

ף* ירדן, התלוננו אנשי־ציבור ועתונאים
—1בפני השלטונות שפרקליטים ורופאים
נעזרים בעמדתם ברוחות־רפאים, הנקראים
לעזרתם בסיאנס ספיריטואליסטי, מקפחים
את פרנסתם של חבריהם לעבודה.

עזר בגנרו
ן* נווה־הדר, לאחר שתושב מק.מי ד,ח־
_ 4ליט לשאת אשד, נוספת על אשתו החוקית,
פרצה קטטה בין מצדדי שני הנשים
בכפר, גרמה למספר פצועים, חמישה עצורים,
ונזק ברכוש•

״היה היו זמנים״
מצעד פזמוני הישוב
מתוצרת ״הד ארצי״
את 2התקליטים אפשר
לקבל מיד בכל תחנות
ההפצה במחיר המוזל של
10.50ל״י התקליט.
המקדים להזמין — יקדים
להאזין !

האדיר
מבעע מוסיקה

לעם

סל־קניות

מיקסם לא שוא
ף ־י ש טו ק הו ל ם, שבדיה, שתה השוטר
—1יוד,אנסת כוסית במסבאה, נוכח שגבר
שניצב ליד הדלפק נראה בעיניו כפול, נתקף
בהיסטריה, הובא לבית־החולים, שם נודע
לו שבאמת פגש תאומים.

אחת מעשרות הצעירות היהודיות שביק-
ך ין ן^וזוין ןץ ךוך ך

רו את רפי בחווילתו המפוארת של מנ11
11 ^ 13 1 1\ 1

הל קבוצת ההיילנדם הדרום אפריקאית. הצילום נעשה ליד הבית בו גר רפי בדרוס-אפריקה.

נעפילמה כחירות
ף*ניו*יורק, ארצות־הברית, פתח הנרי
באבוס לודג׳ ,מועמד לכהונת סגן־הנשי־א
מטעם המפלגה הרם, בליקאית, את מסע הבחירות
שלו ברובע היהודי באכילת בליג־צעם,
בורשט ולאטקעס.

לא חוזר למונזכ

מפלסטיק

ף 60 ירושלים, ביט 7בית־המישפס את
!*,שיחרורו בערבות של יהושע סימני,
שניסה לרצות את ארוסתו לפני שלושה
חודשים, לאחר שהצעיר שב ואיים לרצחה
נפש, מיד עם עזבה את בית־ההולים.

_ משחק המלכים כהיכל
לירושלים, ה דיעו אנשי ועד היבל של-
^ * מ ה כי במסגרת הפעולות הדתית של
הרבנות הראשית, יפתח במקום מועדון שחמט.

033
צאן כדור כרזל

בשלל צבעים
המחיר 3.50 :ל״י
אמגט בי ל קו טי ען בעבי

ף־*תל*אכיכ, התלוננו ו תקי תנ!עת ה־
^קיבוץ־ר,מאוחד על המזכירות, שפירסמה
בחוברת פרטים על שחקני־ד,אולימפיאדה,
אך נמנעה מלציין כנושא לימודי את ועידות
התנועות הקיבוציות•

קבוצה מיקצועזית

היא ההיילנדם פרק, שאל שורותיה נתבקש רפי
לוי להצטרף כשחקן נזיקצועי. הוא לא קיבל
תשלום מבור משחקיו הספורים, סרב לחתום על חוזה. לפני השחקנים ילד־הקנזע הקבוצתי.

כל שחקן אחר בארץ לא היה חושב פעמיים
לפני שהיה מקבל את ההצעה. חוץ מהסכום
הזר, הציעו לי משכורת חודשית, העולה
פעמיים וחצי על משכורתו של חבר דן.
כשקיבלתי לראשונה את ההצעה ממכס
קרמר, שהוא חבר הנהלת הקלוב היילנדם
פארק, לא חשבתי הרבה, לפני שעניתי בחיוב.
כשד,תפרסם העניין בעתונות ודעת הקהל
היתד. נגד הנסיעה, החלטתי שאסע —
אבל רק למשך כמה שבועות. כאן לא היו:
לי, בלאו הכי, מישחקי־ניבחרת. החלטתי
לנצל את הזמן כדי להינפש קצת וגם כדי
לפתוח לי דרך — שאם לא אוכל, למרות
כל ההבטחות שניתנו לי, להסתדר פה בארץ
— אוכל לקבל סופית את ההצעה של

תנאי־חיים מינימאליים. לא ביקשתי עושר.
ביקשתי רק קיום. וגם את המינימום הזה
לא היה מי שיבטיח לי. אז מי יאשים אותיז
הפרידה היתה קשר״ אבל ידעתי שזה רק
לחודשיים, והתגברתי. קבלת הפנים ביוהא־ניסבורג
היתד, מלווה רעש, עתונאים וצלמים.
לוקי מתיום, יושב־ראש המועדון, בא
לקבל אותי יחד עם גורדון פרו, שחקן קבוצת
דאנדי וכיום מרכיב קבוצת הר,־ילנדם,
יחד אתם באה קבוצת יהודים מקומיים.
בשדר,־התעופה היתד. לי פגישה עם עתונאים
וצלמים. שאלו אותי לכמה זמן באתי ואם
אני עובר לשחק כמקצועי. אמרתי שבאתי
רק לחודש וחצי ואני מתכונן לחזור לארץ.
אמרתי שבאתי לשחק בקבוצה מיקצועית

אפריקה מעלה שוב את שאות עתיוו בארץ

ה הלאה?

אבל אני אשאר חובב ולא אקבל כסף.
אחר הפגישה לקחו אותי לביתו של לוקי,
שם נערכה לכבודי קבלת־פנים כזאת שאני
לא רוצה לפרט אותה בדיוק. אחרת כל השחקנים
שלנו הופכים מיד למיקצועיים.
בפעם הראשונה אכלתי בשר איילים יבש.
את הטעם יש לי עד היום בפה• שאלו
אותי על ישראל, אם כדאי לעלות ומה
יוכלו לעשות כאן, ואם בטוח בכלל לחיות
בארץ בגלל המלחמה עם הערבים. אמרתי
להם שלדעתי זה המקום הבטוח ביותר בעילם•
מהרגע הראשון נתתי להם להבין
שאני לא אשאר שם. סיפרתי על הקשיים
הכלכליים שלי, כי הם ידעו על כך מעתוני
הארץ שצוטטו שם.
סידרו לי חדר בחווילה המפוארת של
לוקי מתיוס. כבר למחרת עליתי בפעם
הראשונה על מיגרש הכדורגל של המועדון.
זה הזכיר לי את מיגרש באסה ביפו. השחקנים
קיבלו אותי בצורה לבבית מאוד ועזרו
לי להתגבר על הרגשת הזרות. היו לי קשיי
שפה מסויימים, אבל בספורט לא הייתי
צריך לדבר הרבה. דיברתי ברגליים ובסביבה
שבה גרתי הסתדרתי מהר מאוד, בעזרתה
של רונה בת ה־ ,18 בתו הנחמדה של לוקי
מתיום, שידעה כמה מילים עבריות, אותן
למדה בבית־הספר היהודי.
באימון הראשון קשה היה לי לראות את
הרמה שלהם. יש להם כושר גופני מצויץ.
הם מהירים, שולטים יפה בכדור ומשחקים
מישחק אנגלי עם מסירות ארוכות• אין זה
בדיוק אופן המישחק שאני הורגלתי לשחק
בו וקשה היה לי לדעת איך אסתגל לשיטה
החדשה.
בשבוע הראשון לא יצאתי כלל מהבית.
רציתי לנוח ולהתכונן להופעת הבכורה.
הגעתי לשם ביום שלישי בלילה. למחרת,
נתקיים אימון אחד וכעבור יום — עוד
אימץ. ביום שבת נתקיים המישחק הראשון.

היד ואמרו :״גוד גיים, וול דן.״ אחרי ה-
מישחק הוצפתי בהצעות מבחורים יהודיים,
שרצו לקחת אותי למסיבות ולבילויים.
אבל לצערי לא יכולתי לצאת אתם, כי
היה לי חבר שהייתי יוצא רק אתו. זה
היה אוברי קפלן, שחקן ניבחרת דרום
אפריקה בכדור־מים, שביקר לא פעם בארץ
ועומד בהשפעתי לבוא ארצה להשתקע.
אני נזכר בכאב־לב בסדר-היום שאני מאחל
לכל ידידי. כאשר הייתי קם בשעה עשר,
היה זה מוקדם מאוד. ארוחת־הבוקר הוגשה
לי מיד על־ידי העוזרת הכושית. כאשר קמתי
מוקדם יותר, גרמו לדבר צלצולי־הטל־פון
של עשרות הבנות היהודיות שניטו
להתלבש עלי. לוקי הציע להעמיד אדם
מיוחד שיענה על הצלצולים. אחרי הארוחה,
הייתי יוצא העירה במכונית של אוברי
לארוחת צהריים בעיר, או נסעתי להתארח
אצל יהודים עשירים, שהיו לוקחים אותי
לסיורים בבתי־חרושת או במיכרות־זהב.
מה שהשאיר עלי רושם קשה הוא היחס
של הלבנים, ובתוכם גם היהודים, אל
העובדים הכושים. באחד המיקרים, כשביקרתי
במיכרה־זהב, בא אחד העובדים הכושיים
והראה לבעל־המיכרה היהודי חלק
ממכונה שנשבר. הבוס התנפל עליו כך, שחשבתי
שהוא רוצה להרוג אותו.

מבוטח 30-3ארח לי״ש
ף מישחק הרא שון שיחקתי חלוץ מר־

ראג׳י פרק נושא את רפי על כתפיו וכתפי אחד מחניכיו
לתרבות הגוף שהקים ביוהאנסבורג. מר עולם קיבל את רפי
ניס, הצליח להביא בעקבותיו עשרות צעירים נוספים, שבאו לראות את רפי

מד עודם

- 2כזי. אבל במישחקים האחרים ביקשתי
שיתנו לי לשחק מקשר מאחור. קיבלתי
גלויה מיוסלה מירמוביץ, מאמן מכבי תל־ שם, כי פחד שאני אפצע. הוא איפשר לי המדינה שלנו. נוסעים במכונית
והחיות מסתובבות ליד המכונית —
אביב. הוא ידע מה שיעשו לי שם והציע לי לעשות את הטיול, אבל לא לשחק• הייתי
לבקש מהמאמן להציב אותי מאחור. כך מבוטח בסכום של 30 אלף לירות שטרלינג רים, קופים ואפילו אריות. רק נמרים לא
ראיתי שם.
הייתי מתחמק קצת משומרי הראש שלי למקרה שאפצע שם.
הגיע תאריך יציאתי לדרך. העתונים העומאפשר
לשחקנים האחרים להבקיע שערים.

ריכו אותי ב־ 20 אלף לירות שטרלינג. בהזעם

במישחק הראשון היה לי קשה
את הבטחתי קיימתי דמנות הזאת הזכירו את יוסלה גולדשטיין
השיטה האנגלית. במישחק השני, במקום
ששיחק שם שנה
הניצחון הראשון שאני אתאים את עצמי לשיטה שלהם,
הם ** עכור שלושה שבועות הוזמנתי
התאימו את עצמם אלי. התחילו לשחק
לפני שעזבתי, היו לי עוד שתי הצעות
* ה לא היה מישחק בעל חשיבות גדו־ו
לה במיוחד. שיחקנו נגד אחת מקבוצות מישחק עם מסירות קצרות שאליו אני
לשחק בנבחרת מחוז טראנסוול, שהיא בתנאים קוסמים מאוד. גם מנהלי הה״לנדס
רגיל מהארץ.
למעשה ניבחרת דרום־אפריקה. אך שוב פחד עבדו עלי הרבה. הם רצו שלפחות אבטיח
התחתית בליגה המיקצועית, שח! ץ ממנה
בעיית רצינית אחרת היתד, איך לבלות המנהל לוקי מתיוס לתת לי לנסוע לשחק. להם שאחזור. אמרתי שאני לא בטוח שאחיש
עוד ליגה ב׳ לחובבים. יש שם 15 קבומישחקים
הליגה. למישחקי אותי שמר הוא
זור
אי־פעם, כי בארץ הבטיחו לי סידור
צות בליגה המקצועית, והחובבים מתחלקים בערב — ועוד יותר: עם מי? היו לי
המון הצעות־בילויים ולא ידעתי באיזו אלה חשובים יותר אפילו ממישחקי הנבחרת. ואם אקבל אותו, לא אחזור. הם ביקשו
לפי מחוזות. בדרך כלל היה מישחק כזה,
בתנאים רגילים, מושך לכל היותר אלפיים לבחור. הייתי מתייעץ עם איברי, שהיה
החוויה הגדולה ביותר שלי בדרום־אפ־ שאם לא אצליח להסתדר בישראל, רק אודיע
ריקה לא היתד, דווקא בספורט, אלא באשד להם במיברק והם מוכנים להביא אותי בכל
מדריך אותי עם מי ללכת ולאן.
צופים. אבל הפירסומת לה זכה בואי בעתו־שבת
אחת, היה לקבוצה שלי הופש והיז־ הטיולים. נסענו עם מכונית לביקור בגו רגע•
נים, וההד בחוגי היהודים־המקומיים, הביאו
בתל־החיות מגן שונה קצת הוא
,חיות. ד למיגרש,
באותו יום, לא פחות מחמשת מנתי לשחק בלורנצו מארקס, בירת מוזמלוקי
ידע על ההצעות שקיבלתי משתי הכל כמו בערך,
שגודלו, גן זהו
אביב.
ביק.
מנהל הקבוצה לא הרשה לי לשחק
קבוצות האחרות. היא לא אמר לי מה
אלפים צופים.
לגישות• אבל גם לא עלה בדעתי לעביר
היו לי לפחות שלוש סיבות מצויינות
לקבוצה אחרת אחרי היחס המצויין שהיה
להתרגש. ראשית, היתד, זו פעם ראשונה
לי מצידם. כשעזבתי אותם, הובילה הקבוצה
שאני משחק בקבוצה זרה, שאין לי עם
בראש הליגה, עם סיכויים מצויינים לזכות
.אנשיה אפילו לשון משותפת. שנית, רציתי
באליפות.
לעשות רושם ראשון טוב• שלישית, היה
רעש גדול בציבור ובעתונים על ההישגים
כל הזמן הייתי בקשר עם הארץ. עם
שלי בארץ ובמישחקים הטרום־אולימפיים נגד
משפחה, חברים, עם המאמן וראש מחלקת
יוזן ויוגוסלביה ובמיוחד בקשר לשני ההכדורגל,
מרדכי עצמון. הם כתבו לי
שערים שלי במישחק עם ניבחרת אנגליה
שאחזור ארצה. הבטיחו לי שיעשו הכל
הצעירה.
כדי לסדר אותי.
הפירסונות הזאת לא הוסיפה לי, בעצם,
לי אישית נתן הטיול הזה חוויה של
שום דבר. להיפך: היא הזיקה לי. הקבוצות
נסיעה. פעם ראשונה עזבתי את הארץ לבד.
היריבות, שאיתן שיחקנו, דאגו להציב עלי
שיחקתי לראשונה בקבוצה מיקצועיוב היו
תמיד שני שחקנים, כוי לשמור עלי אישית.
אלה החודשיים היפים ביותר שהיו לי
במישחק הראשון לא בלט שהם רוצים
בחיי.
לפגוע בי. הם רק שמרו עלי, אבל הצלחתי
כאשר נסעתי, השמיצו אותי, כתבו שאני
להתגבר עליהם. התרגלתי לאוזירה מיד עם
רוצה לסחוט• לא האמינו שאני נוסע. ביימו
הפתיחה. היה לי קשה להסתגל לשיטת
נסיעות של עוד כמה שחקנים כדי להוכיח
המישחק. אבל בכל זאת הצלחתי להשתחרר
שכמוהם גם אני, לא אגשים את הנסיעה.
משומרי הראש שלי ולהבקיע שלושה שערים
אינני חושב שאני צריך להשיב לאותם עתו״
מתוך ששה שהבקיעה קבוצתי. המשחק הסנאים
ועסקנים שהכריזו שכל הנסיעה מבותיים
בתוצאות .6:0
ימת למטרות סחיטה, ושאין לי אפילו
אחרי המישחק רצו אלי כל הילדים וגם
חוזה. הם התבדו. נסעתי, וכמו שהבטחתי —
מבוגרים כדי לקבל אוטוגראפים. הייתי מוחזרתי.
נוהג

בהמון חתיכות צעירות. דרך־אגב,
אני מקווה שנסיעתי לימדה את עסקני
שכדאי היה, לדעתי, ללמוד אותו ולהנהיגו
הכדורגל בארץ לפחות לקח אחד: יכולתי
אצלנו, הוא שאחרי כל מישחק מזמינה הלהסתדר
שם בתנאים מצויינים. כמוני ישנם
קבוצה המארחת את היריבה למועדון, ושם
בארץ עוד כמה שחקנים וספורטאים אחרים.
עורכים קבלת־פנים ומסיבה עם ארוחה
הם מוכנים להקדיש הכל לספורט, אבל
טובה. אפשר לריב קצת בזמן הסישחק
רק כשיהיו בטוחים שבשעה שתיגמר הקא-
ולפעמים אפילו להרביץ פה ושם, אבל אחרי
ריירד, הספורטאית שלהם לא ילכו לחפש
שריקת־הסיום כולם שבים להיות חברים.
יום עבודה.

הבטיחו לי הרבה לפני שנסעתי, במכהבגות
מתלבשות ע?י
דקות ספורות אחרי שחזר משדה־התעופה בלוד, מראה רפי לוי ליוסל׳ה תבים מהארץ ואחרי שחזרתי. אני את שלי
מרימוביץ /מאמן קבוצתו מכבי תל־אביב, את שעון הזחב שקיבל כמזכרת קיימתי. עכשיו אני מחכה לראות אם הם
חדי המישחר, הראשון ניגשו אלי
ססארחיו בדרום־אסריקה, בעת ססיבת הפרידח שערכו לו לפני נסיעתו חזרח לישראל.
יקיימו את שלהם.
השחקנים ואנשים מהקהל, לחצו לי את

בבית

מיבצע הצלה נדיר 1מי 1חד במינו מע 1רר תקהה:
אם אפ שר עם צבים, למה לא עם אנשים ישרים?

111 11 111 וי ז —1—111ן₪״וח -ן-ן ד-ן —

עובדי הועד להגנת הטבע מבוססים בביצות שמורת החן לה כדי להציל את הצב הרך־מכליון
אולי לא תאמינו, אבל עובדה היא שארצנו מחליפה
צבעים ופרצופים, כל הזמן. הנוף של היום איננו הנוף
של האתמול ולהיפך. איפה שפעם ודתה שממה, יש היום
סניף של בנק הלוואה־וחיסכון ואיפה שפעם היה סניף של
בנק הלוואה־וחיסכון יש היום מסעדה מזרחית. במו שמשתנה
הנוף, כן משתנים גם בעלי־החי הגרים בו. כשהיתה
השממה, גרו בה !,יפושיות־זבל, לטאות, חומטיבא מרבי-
רגלים, פישפשים־אדמונים־מצויים ועוד. כשבנו במקומה
את סניף בנק הלוואה־וזזיסכון, נעלמו היצורים הישנים
והופיעו חדשים, כמו מלווי ברבית, סרסורים, חנוונים ועוד.
מחר, לכשתקום במקום הבנק מסעדה מזרחית, יהיו שם
מלצרים, ג׳וקים, חתולים ועוד.
השינויים המשונים האלה בנוף הארץ, מוכחים על־ידי
פרופסורים של האוניברסיטה, בדרך מדעית. הם מסתמכים
על שלדים מאובנים של חיות, עופות, חרקים וצמחים,
שנמצאו במקומות שונים״בארץ. בעמק־הירדן מצאו עצמות
פילים מאובנות, בנגב מצאו עצמות מאובנות של אריות,
ופעם נפוצו שמועות שיש עצמות מאובנות גם בכנסת.
כשבאו לבדוק, ראו שהמאובנים מסתובבים במיזנון באופן
חפשי וזה היה קוריוז מדעי גדול.
כמו שיש מעלות לסדרים של הטבע, יש בהם גם
חסרונות. חיה שנעלמה מנוף הארץ בגלל שינוי תנאי׳
הקיום שלה, שוב לא תחזור. אם אחרי זמן ירצו ללמוד
עליה בביתיספר או לראות אותה בגן־החיות, יצטרכו לקנות
אותה באיזה מקום אחר, במטבע קשה. לפעמים נעלמת חיה
כזאת בלי שתשאיר קרובים בחוצלארץ, ואז מה? הנה,
הכניסו את הביוב לנחל הירקון וכל הבילהרציד, נעלמה•
נניח, שמישהו זקוק לבילהרציה באופן דחוף. שוב אינו
יכול להשיגה, מפני שהבילהרציה מצויה עכשיו רק במצ
רים,
שאיתר. אין אנו מקיימים קשרים דיפלומאטיים. באותו
האופן, נעלמו גם התנינים מנחל התנינים והעמוד מודאדי
עמוד. רק אלכסנדר מסים עוד נשאר בנחל אלכסנדר, וגם
זד, עוד לא בטוח לכמה זמן.
נגד מצב מביש זד. התארגנו אוהבי הטבע והקימו ועזה
להגנת הטבע, וכשהטבע עומד בסכנה, הם יוצאים להגנתו.
המיבצע הראשון והחשוב ביותר של הועדה היה
הקמת השמורה באגם החולה, שהצילה מכליה, ברגע האחרון,
המון מינים, מעולם החי והצומח. השבוע הצילו חברי
הועדה בעל־חי נוסף, שעמר כבר ברגל אחת בקבר. בעלתי
זד, הוא הצב ד,רך 01115א;11 אמ א 10א .7
הצב הרך הוא צב של מים מתוקים. עד לפני שנים אחדות
היה מצוי בשסע בנחלי־החוף. לאט־לאט, כשנהפכו
הנתלים לתעלות ביוב, מתו הצבים בסירחון.
הראשון ששם לב לצרה זו היד. הד׳׳ר מנדלסון, מנהל
המכון הביאולוגי של אוניברסיטת תל־אביב, החוקר את
הצב כבר הרבה שנים ומכיר אותו יותר סוב משד,צב
מכיר את עצמו. כיוון שלא נראתה כל אפשרות לעצור
את תהליך ביובם של נחלי־החוף, החליט ד״ר מנדלסון
להעביר את הצב הרך לפנים הארץ. לפגי חודשים מספר,
נטל עמו כמה צבים קטנים שזה אך בקעו והכניסם לים
כינרת, בתיקווד, שיתרבו שם•
ליתר בטחון החליטו לחזור על הנסיון פעם נוספת ולהכניס
כמה צבים רכים וקטנים גם לשמורת החולה.
בשעה תשע בבוקר יצאנו בטנדר של אוניברסיטת תל*
אביב לשמורת החולה, כשאיתנו שני מיכלי־פח ובתוכם
חמישים צבים קטנים, זריזים ומהירים כפרעושי־מינב בשעות
הצהרים הגענו לשמורה. עמדנו להטיל את הצבים לאחת
התעלות, כשד,נד, בא השומר ואמר, שראה במקום הזה

להקות גדולות של שפמנונים. השסמנון הוא דג טורף,
שהערבים קוראים לו ברבוט. הוא אוכל כל דבר שמריח
ממנו חיים. כיוון שכך, חששנו להכניס את הצבים הקטנים
למים, שלא יאשימו אותנו אחר כך בג׳נוסייד. חזרנו איפוא
לקיבוץ חולתא וטילפנו לד״ר מנדלסון בתל־אביב, שיתן לגו
עצר, מה לעשות. ענה מנדלסון שאין כל ברירה, אך נוכל
להפחית בהרבה את סכויי ההשמדה של הצבים הקטנים על־ידי
ר,שפמנונים, אם נפזרם בכמה מקומות.
חזרנו לשמורה ונסענו לאגם. פשטנו את בגדינו ויחד עם
מיכלי הצבים ירדנו למים, ושתינו אל איי הגומא. בצל
מניפות הגומא שיחררנו את הצבים הקטנים מכלאם והטלנו
אותם למים, קצתם פד, וקצתם שם. כיוון שאין לי נפש
צבית אינני יכול לדעת, אם סוב להם לצבים במקומם
החדש, או לא. יכול להיות, שעד שאתם קוראים את הדברים
האלה, כבר אין יותר צבים בשמורה. אבל, יכול גם להיות
שהצבים ימצאו שם תנאי־חיים כל־כך נוחים להתפתחותם,
שהם יחסלו, ברבות הימים, את ד,שפמנונים, כמו שד,שפנים
גמרו באוסטרליה את הגזר.
מר, שלא יהיה גורל הצבים, הרי עצם הרעיון שאפשר
עוד להציל דברים מכליון, יש בו משהו שכדאי לתת עליו
את הדעת. חבל שלא ידענו על כך כשנעלמו ציפורי־הנפש.
בקלות אפשר היה להוציא אותן ממערכת דבר, איפה שהן
נחנקו בעשן סיגריות. עכשיו, כמובן, הכל אבוד. אי־אפשר
להחיות את ציפורי־הנפש, כשם שאי־אפשר להחזיר את ההקצבות
שניתנו לג׳ימי לוי. אבל עוד יש דברים שלא נעלמו
לגמרי• עד כמה שאני יודע, יש עוד כמה אנשים ישרים
סד, ושם. למה שימותו מרעב? את אלה יש לתפוס מיד
ולתת אותם לד״ר מנדלסון, שימצא להם שמורה מתאימוז
עד שיבוא המשיח.

קולנוע
סרטים דידה בפ״רדז פולנית
חווח רוצה לישון(גן־רנר״ תל־אביב;
פולין) כה מפתיע כגילוי של חרות ההבעה
בדמוקראטיה עממית, עד שהעובדה כי זהו
סרס מצויין נראית משנית במעלה. אם נזכור
מה חשוב המדיום של הקולנוע ומה
חשוד בעיני הקומוניסטים׳ עד שסטאלין
עצמו נהג לעבור על כל תסריט בארצו,
נראה מה גדולה המהפכה שא ־פשרה יצירת
סרט זה. לגלוג כזה על המשטרה, סמל
המשטר, הייתכן אף בצרפת ובאנגליה? וזה
תוצר ממשלתי פולני!
עושי הסרט אינם חסים על עצמם גם
במובן אחר. תחילתו וסופו — בדיחה על
עושי סרטים• בתחילה אנו רואים פתיחה,
כנהוג עתה. אנו מוכנסים למסתרי עולם
הלילה והזמר, שהרי בלי פיזמונים אי-

25 אלף לי״ש, תובע גורדון ניכוי שתי
לי״ש בעד המזוודה, ואז מתחילה מניה
מבולבלת של אלפים (חבילות שלט! ת),
כשהשניים מרמים איש את רעהו•
בילי גורדון מפחד משלטונות מס־ההב־נסה•
כשמתאהבת בתו בשמאי המס, אין
הוא מסוגל לתפוס :״איך אוהבים מפקח מם
ההכנסות״ חבורת שודדים, ובראשם גאון
מטומטם, מנסה לשדוד את המזומנים של
גורדון, אבל מהם אין הוא חושש, וכשהם
חוטפים את אשתו, הוא שמח להשאיר אותה
בידיהם. אז מתיצבת היא בראש השודדים,
וא־נה משאירה לבעלה אף פרוטה מחוקה.
הבמאי מאריו זאמפי בנה סצינות טובות
מאוד, והן גם מצטרפות לסדר עלילה מצוין,
בבנין יפה, החל מהשוד הטיפשי בתחילת
הסרט ועד לבריחה הסמלית בסופו. מנוחה
טובה לעין יש בתמונות בית־המשפט, כי
בילי גורדון נשפט על שהעליב קבצן ושני
שוטרים. רק על זה מסוגל החוק להשגיח.

תשבץ 1199 3119 051119

שלמה פאעל המזוקן הוא ירושלמי
ופקיד במשרד ממשלתי בבירה. הוא
בן ,25 יליד הארץ, ואיננו מציין ב־

ברברה קריטקוגסקו ב״חווה רוצה לישון״
אורח בחדר־ה שינה

אפשר בימינו, והזמר הוא בדיחה (מודגמת)
על רגשיותם של הפיזמונים, המלווה מחול
מתאים. כיף הסרט, לעדמת זאת, צוחק יחר
אתנו לבמאי, לצלמים ולכל השאר. חיצי
הלעג מוליכים אפילו כלפי הקומוניזם.
על כל אלה, זה סרס מצויין• סיפורו
על עלמה שהקדימה להגיע לפנימיה של טכניון,
ומכיוון שצריך להיות סדר, אין לה
מקום לישון. בחפשה מקום להניח את
ראשה, היא פוגשת מיבחר מתושבי העיירה
הפעילים בלילות: גנבים, שוטרים,
יצאניות, שיכורים, מוזג, קברן, נאהבים׳
ופנימיה של בית־חרושת — והכל כדבעי
אבל מגוחך עד דמעות. השוטרים טיפשים,
מבולבלים וחסרי־אונים. הגדול שבהם דייקן
וחסר־דעת והכל מרמים אותו. למנהלת ה־פנימיה
אורח בחדרה — מנהל בית־ד,חרושת.
והגברות הנתונות לחסותה, גם הן אינן
סובלות מבדידות. והעיירה רוחשת שיכורים
ושודדים, המצליחים לגייס את כל הרכב
המקומי ולרכזו בכיכר השוק מבלי שהמשטרה
תרגיש. וכל זה, נמסר בחן קליל.
הכבוד לראוי לו: כתב וביים תדיאוש חמי־לבסקי•
ושם העלמה הממלאה את תפקיד
חווה: ברברה קיראטקובסקו. את הצילומים
המצויינים עשה יוסף סטאוזיסקי, ואת המוסיקה
חיבר הנריק בויז.

הגונב מהגנב 11133־
היש מחיר לאשה

תל־אביב;

בריטניה) מחזיר את אמונתנו בכישרון הקומדיה
של התסריטאים האנגליים, אחרי
כמה סרטים חיוורים. זאת פארסה מצויינת,
הנשענת על מסורת המישחק של הוודודיל
האנגלי, עם הבוז להגיון שבסיטואציות ועם
הבוז למשמעות המלים, הנורות בשוטפת,
בלי שים לב אם הספיקו הצופים לתפוס
את הבדיחה. והכל כלאחר יד.
הרי דוגמה: בילי גורדון (טרי תומס)
עוסק בעסקים שאין הבאנקים יפים להם.
המזכירד,־ידידתו מודיעה לו כי מחכה לו
איש. האיש נכנס, פרצוף עם זקן בדואי.
,צרפתי?״ שואל גורדון .״פינים,״ עונה
האיש .״ובכן, מדוע אין אתה מדבר פינית?״
״קשה מדי.״ הפיני מחזיק ארגז של
כינור ,״ואין מיתרים״ (כלומר העיסקה
פשוטה) ,ובארגז תת־מקלע, שספק אם הוא
יורה. המלים קופצות לכאן ולכאן ככדור
טניס. עמידה על המקח. נגמרה עיסקה של
העזלם הזה 1199

מיכתבו אס הוא רווק או נשוי. אנו

חבל רק שהסרט קשור להזזי מסוי־ם ואף
לצורות־דיבור מסויימות, ועל אלה צריך
ישראלי רגיל לודתר.

הסברת האינטלקט ד 8י 3ש
רשימותיה של אומנת

מקווים שתשבץ זה ידרבן את בל
פקידי הממשלה לחבר תשבצים למ
(תל־אביב,

תל־אביב;
ארה״ב) ,החוזר אלינו אחרי כעשר
שנים, נטל על עצמו משימה קשה —
להסביר לסריס טעמה של ביאה, כלומר
להסביר לקהל הרגיל של הקולנוע האמריקאי
מה הוא אינטלקט. באותם ימים היה
צורך בכך בארה״ב, אולי אפילו יותר משיש
צורך בכך בימינו. בישראל, כי האינטלקטואלים
לא רק שלא קיבלו שכר מספיק, אלא
אף נחשדו ונרדפו.
קליפטון זוב, בדמות לין בלחידיר, מייצג
את האינטלקט, מציג את עצמו :״המקצוע
— גאון״ .גאוניותו בזה שלמד הכל, החל
מריקודים ואיגרוף ועד רפואה ופסיכולוגיה
והכנת סלטים. מעניין כי במוסיקה אין
הוא נוגע אלא כדי ללמד כנרית לצייץ.
ומה עושה בלוודיר בגאונותו? כותב ספר
רב־מכר.
הסרט מצחיק, ולמי שלא ראה את סרטי
בלוודיר האחרים אף יש בו חידוש רב.
כפארודיה על חיי עיירה בארד,״ב כנראה
גם היטיב לפגוע במטרה. כהגנה על האינטלקט
— אוי לאינטלקט שיצר אותו.
תדריך בישראל

אלה הסרטים המוצגים ה שבוע
אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ס חווה רוצה לישון (גן־רנה; תל-
אביב) בדיחה פולנית נחמדה. ראה לעיל,
ס היש מחיר לאשה (גת, תל-אביב)

בדיחה אנגלית טובה. ראה לעיל.

• פרנאנדל רופא נשים

(זמיר,

תל־אביב) בדיחה צרפתית על רופאים וה־פאציינטים
שלהם.

באלאיה לחייל

(תן, ת״א; הבירה,

ירושלים) ששה ימי חופשה של חייל רוסי.
פיוטי ועדין.
$ספיר (צפון; תל־אביב) סרט־מתח
בריטי המחטט ביחסי גזעים בלונדון.
@ ויווה זאפאטה (אמפי, חיפה) ה-
אנארכיסס המכסיקאי שנעשה רודן כדי לחלק
אדמה לאיכרים.

דור

סוף־סוף

עיסוק

מעניין בזמן שתיית־התה המסורתית.
מאוזן )1 :שליט
מדינה ערבית)4 .
ח״כ, שהנו שר בממשלה
)10 .מרכז
העצבים )11 .משמש
לתאורה )13 .מועד.
)14 חוטר כתיבה.
)15 ממכות מצרים.
)17 עוף טורף)19 .
צף )20 .מארבעת
המינים )22 .מוצג
ע״י ״הקטארי״)25 .
מסולם הקולות)26 .
פנס )27 .נשמי)30 .
חומר לניקוי)32 .
אוניות השייכות למדינה
)33 .בי! שתי
נקודות )34 .חי במים
)36 .נהר בדרום
אפריקה)37 .
חזק, יציב )39 .שטו
של טיל )41 .מחוז.
)42 שתוק )44 .כלי־נגינה
קדמון)46 .
דף לקריאה)48 .
תשע־עשרה )50 .בראש
התורן)51 .
תנובת האדמה )53 .קטל )55 .נבולנו המערבי
)57 .מכסת הבית )58 .מסולם ה־תוים
)59 .מלחין ישראלי )60 .רץ, שליח.
מאונך )1 :חתיכת קלף או ניר לסגולה
)3קיבוץ
ולרפואה )2 .מבני המשפחה.
בגליל העליון )5 .טישחק המלכים )6 .נווט.
)7מאברי הנוף )8 .משקה משכר)9 .
,עורר־דין )12 .מנהיג דתי )15 .הצלחת של
החמור )10 .קהל רב )18 .ציפור שיר.

)21 בוא למטה )23 .גבוה )24 .רעל)26 .
נגד )28 .בלבד )29 .שכונה בתל-אביב ע״ש
נולופב )31 .נן פירות )32 .שממה)35 .
ספר כריתות )37 .חסר־ערד )38 .מושב ב־עמק-יזרעאל
)40 .מטבע הודי )41 .מילת־זירוז
)43 .מטבע צרפתי )45 .אגל )46 .כלי
נגינה שגטצא לרוב בכנסיות )47 .ראש
עירית תל־אביב )49 .רענן )52 .טנודאוכל.
)54 נחשול )56 .ריקבון )58 .כלי-עינויים.

ספרים שירה חיזביות כר מדכאות

הקול מכעד לענף (שירים, מאת ש.
זמיר, ספרית פועלים 114 ,עמוד) יגרום, ללא
ספק, לכל הירחמיאלים הטוענים בזכות
שירה חיובית, לצהול, אך יביא גם לאנשים
המעריכים שירה לירית דקה וכנה להניד
בראשיהם בסיפוק, ליהנות.
ש. זמיר, משורר צעיר בשנות העשרים
של חייו, מיוצאי עולי עיראק, הצליח במקום
בו נכשלו עשרות מלחכי־פינכה ומקלמסים־
מטעם, העלה על הכתוב קובץ של שירים
הומאניסטיים, פשוטי־הבעה, מבלי להסתבך
במגמתיות מחד ובאמירתיות־מפוצצת מאידך•
על אף ריחוקו מזרמי־הפיוט המודרניים,
הימנעו מלבוא בשערי שירה אסוציאטיבית
אמיתית או שירה סמלית משולבת־רבדים,
מצליח זמיר, שיצירתו מזכירה את פייטני
המאה ה־ 19 האירופיים, לעורר הד אצל הקורא
— ואף אצל הקורא האינטלקטואלי.
הקובץ מחולק לארבעה חלקים, שווי־יריעה•
החלק הראשון, המכונה ערב טוב, מכיל
עיטורי־מילים דקים, רובם על נושאים לא־באנאליים:
לדמות במחזהו של פול רימון,
שיר הפראים, שיר נכי המלחמה, ובצדם
דברים שגורים יותר כגון: הפרוצה והופעה
באביב.
אומר זמיר בהפרוצה :״בלי טינה, בלי
חיבה /בלי חדווה, בלי תוגה /אזינכם, אתי,
נתח נתח מגווי הערום /בהקהדכם סביבי,
מושכי בקווצותי /בידיכם פינכות קטנות/,
מלקקים הכף ומקשקשים במזלג.״
התלהכות וכנות. החלק השני, השעה
השתים עשרה, מכיל בעיקר שיר,־
אהבה־ואהבים. כאן מגלה זמיר כישרון־יתר
מאשר בנושאים הפאתטיים שלו, מזדהה עד
כלות עם הסיטואציה, מגלה נסיון חווייתי
אישי:
״קחני קחני עירומה כפי שהנני / .קחני
בשמש, או בנוגה הברקים / .קחני בסער או
תחת העצים / .שיר עיניך רם משיר החליל.
/למדני הכאב ולמדני הגיל /קחני/ ,
.ואם לא תרצה בי / ,אצא לנשק העצים /
ואתן גווי לתנים.״
עם זאת, ניכרת היעסקות־יתר בתווייה
הבלתי־אמצעית, האירוטית והרגשית. הסופר
נמנע מלרדת מתחת לקרום השירי הרגיל,
משתמש לכל היותר במיבנה שירי בלתי־רומאנטי
או בלתי־מתוקצע — לעולם לא בחידושים
פיוטיים החורגים מן האפקט החיצוני.
עוד
שני חלקים לספר :׳האגדה על רגלה
השנייה של האנפה וסגליות וורודות (למה
דווקא?) .הקובץ כולו נכתב בסימן הכמיהה
לאור וליוסי, נמנע מלשקף את הסבל הרוחני
הניכר כל־כך ברוב יצירות בני דורו של
זמיר.
בסיכום: ספר נאה ורגיש של משורר מתחיל,
מובן מאוד ואולי מובן מדי, ללא עומק
רב אך בעל לב כן ומלא עד גודש.
תרגום המלחמה המזוהמת

ת מיו דו ־ ד
ל מ כו נ ת
ה בי פי מ ה

נתיבי התהילה (משפט צבאי בשדה־הקרב,
מאת המפרי קוב, הוצאת דשא 191 ,
עמוד) הוא סיפור תעודתי־למחצה על משפט
צבאי בצבא הצרפתי•
המפרי, הניגש ליצירה במגמה פאציפיס־טית
בדורה, אינו תוקף, בסופו של דבר,
את המלחמה עצמה אלא את התנאים הספציפיים
בצבא הצרפתי, בעת מלחמת העולם
הראשונה, את אופיים המעוות של חלק מן
המפקדים הקרביים באותו צבא.
מעשה במפקד השולח יחידה למשימה, אותה
אין בידי אנשיו למלא, כדי לזכות בהעלאה
בדרגה ובהכרת ממוניו. הפעולה
ניכשלת, רוב אנשי־היחידה נכחדים — והנותרים
בחיים מועמדים למשפט בעוון פחדנות•
הספר,
שיכול היה ליהפך, תחת עטו
השנון של סופר גדול, ל״אני מאשים״ אמיתי
נגד חוסר־האנושיות שבהגיון הצבאי, הפך
כאן, לכל היותר, למיסמך תעודתי־למחצה.
התרגום העברי לוקה עד מאוד, מוריד את
רמתו של הרומאן עוד יותר, מונע מראש
גישה רצינית ליצירה, אשר כדאי היה לכל
ישראלי צעיר, שנתנסה בהווי צבאי, לקרוא
מתוך רצון להשוואת המשותף והמפריד בכל
צבאות העולם, ואצל כל מפקדי־צבא, באשר
הם שם.
הסרט האמריקאי שהופק על־פי הספר,
נאסר להצגה בישראל מחשש פן יפגע ברגשות
מדינה ידידותית כצרפת, על אף העובדה
שבצרפת עצמה תותר, בזמנו, להצגה.
העולם הזה 1199

משאל עמן
״שונא מתנות יחיה אמר התנ״ף -אולם רק המשתתפים בחידונים
זוכרים מימרה זאת. חילופי־מתנות כין ידידים ובני־זוג, או שיגור
מתנות לפקידים ממשלתיים, הפכו ביום מנהג של קבע. כולם מקבלים

מתנות מכולם, ונותנים מתנות לכולם ; בולם חולמים על מתנות וכולם
מקנאים באנשי החוג הנוצץ, שלדעתם זוכים כמתנות יפות ויקרות
יותר. הפעם הופנתה שאלת המשאל אל אנשי החוג הישראלי הנוצץ :

״אילו מתנות קיבלת מבן־!וגרד׳
• עדה כפפי,

א שת

עור ך־ הזין מיכאל

כספי :״ מד!

שהמתנה יותר יקרה במחיר, זד. יותר יפה. אני לא כל־כך
סנטימנטאלית בכדי להסתפק במתנה קטנה. כשאני יודעת
שכדי לתת את המתנה עושים ממש מאמץ, אני לפחות
מרגישה שאני ראויה למאמץ זה, ואני מעריכה זאת יותר.
השאלה מה היא המתנה היפה ביותר שקיבלתי, מכניסה לי
ממש את לוי אשכול הביתה. אני צריכה לפתוח את הארון
ולראות בין התכשיטים, השמלות והפרוות את היפה ביניהם.
עד עכשיו אני חושבת שזה היה שעון שקיבלתי לפני חמש
שנים, מבעלי. אך אני מקווה שאקבל דברים עוד יותר
טובים.״
• עדה מכנם, אשת פרדסן :״מתנה סמלית עדיפה,
לדעתי, על מתנה יקרה. המתנה היפה ביותר שאפשר להגיד
שנתתי לבעלי היא שלושת ילדינו היפים וחיי המשפחה
הנהדרים שלנו. העיקר במתנה הוא גורם ההפתעה, ואז נעים
מאוד לקבלה• המתנה האחרונה שאני קיבלתי מבעלי, לרגל
יום הולדתי, היתד. בושם האהוב עלי, בושם צרפתי בשם
ז׳רבייה. בעלי אינו נוהג להביא לי פרחים, כי אם דברים
שימושיים. בכפר, שם גרנו עד עתה בתוך גן־פרחים, לא
הייתי זקוקה למתנות פרחים. אבל עכשיו, כשעברנו לעיר,
בעלי יתחיל, אולי, להביא פרחים.״
• צפורה כהן, א שת בעל חנו ת התכ שימים טופז:
״טבעת האירוסין שלי שהיתר, טבעת חלקה לגמרי, היוותה
המתנה היפה ביותר שקיבלתי מבעלי, למרות היותה פשוטה
.בעלי היה חייל בצבא, וזה כל מה שהיה אז באפשרותו
לקנות. אחרי כן קיבלתי מתנות יקרות ובעלות־ערך, אך אני
מעדיפה על כולן את הטבעת. המתנה שהייתי רוצה לקבל
עתה היא מחרוזת של שלוש שורות פנינים אמיתיות. אני
לא אוהבת לקבל שמלות במתנה, אלא תכשיטים. שמלות

ממלון

מכנס

צריך למדוד ולהתאים, ותכשיט תמיד יפה.״
• ראובן ראובן, צייר :״המתנה היפה ביותר שנתנה
לי אשתי היתד, בתי, אריאלה, אותה ילדה לי ליום הולדתי.
ואילו אני מצדי, כשבניתי את הבית והסטודיו ליובל ה־25
לחתונתנו, נתתי לה מפתח זהב לסטודיו שלי. מתנה אומנם
לא יקרה, אבל סמלית.״
• לולה בר, אויפנאית :״המתנה היפה ביותר שאני
קיבלתי מבעלי היתד, מינוי למועדון הגולף בקיסריה, למשך
שנה• אני עצמי כבר לא זוכרת שנתתי לו איזושהי מתנה.
כבר זמן רב שלא נתתי. ואילו בעלי, כשהוא נותן לי איזו
מתנה, אז זה בלי שום קשר לתאריך מסוים או למאורע.״
• י?ן ל ממלון, עסקנית אילנ שי״ל פוליו :״קיבלתי
בחיי הרבה מתנות• אצלנו מקובל לתת מתנות בימי הולדת
וחגים, מתנה הקשורה בתאריך מסויים בתיי בני־הזוג,
במידה שעוד זוכרים את זה. לאחרונה קיבלתי צמיד עם
פנינים קטנות. סיפרתי לבעלי כבדרך אגב שהצמיד מוצא
חן בעיני, והוא הלך וקנה לי אותו. המועד, היפה ביותר
שקיבלתי ממנו היתד. טבעת־האירוסין. תמיד מקבלים את
המתנות היפות ביותר לפני הנישואין. זו היתה טבעת-
יהלום גדולה במיוחד. לא אומר את הגודל, כי מיד יבואי
הגנבים. לבעלי אני קונה כמתנות שעון, ספרים ומצית.
לדעתי זר־פרחים הוא בעל אותו ערך כמו תכשיט יקר.
ביום הולדתי האחרון קיבלתי מתנה נפלאה ומפתיעה. באתי
הביתה וארוחת־הערב היתד. מוכנה ומבושלת בידי בעלי —
בעזרת העוזרת, כמובן.״
• חנה מרון, שחקנית ה תי א ט רון הקאמרי :״זה שאני
חוזרת מאוחר בלילה מהצגה ובעלי קם בלילה להשגיח על
הילד במקומי — זאת המתנה היקרה לי ביותר. לעומת זאת,
לבעלי היה פעם אוטו טראנטה, ואני נתתי לו דק חדש
ומיוחד שבאמצעותו קל מאוד להרים את המכונה. אני חושבת
שזאת היתד, המתנה שהוא שמח עליה ביותר.״
• ז׳אן דויד, צייר :״אני לא אוהב מתנות; לכן אינני
נותן מתנות. אשתי אוהבת מחנות! לכן היא נותנת. זאת
בדרך כלל נקודה כאובה אצלנו. אני לא זוכר תאריכים. אבל
כשיש משהו לא בסדר, מתנה עושה שזה יהיה מאד, אחוז.
קיבלתי לאחרונה זוג נעלי־בד־וחבלים מספרד — אספרדיי.
פעם גרנו בדירה קטנה נורא ואשתי נסעה לחוץ־לארץ;
כשהיא חזרה, הכנתי לה דירה חדשה במועד .,עכשיו היא
רוצה בגד־ים. אבל אי־אפשר לקבל כזה בתל־אביב. אתם
מכירים אותה? היא פי שניים יותר גדולה משאר הנשים.
שמעתי שזה צריך להיות מספר •46 לפני שנה, ליום הולדתה,
נתתי לה דפים, עם ציורים ש 7ציפורים ודגים,

והוספתי: עכשיו אין לי כסף, לכן תקבלי את זה. אני
עצמי קיבלתי ממנה מכחול שעולה פרוטות, אבל זאת היתד,
המועד, שאהבתי ביותר.״
ס מלכה רוזנשטיין, א שת עורן־דין :״כל כמה שהמתנה
יותר אוריגינלית ומקורית, היא יותר מעניינת. המתנה
ד,אוריגינלית היקרה ביותר היתד, שרשרת־זהב עם מגן

ראובן

רוזנשמיין

דויד שהיתר, שייכת לבעלי והיתה יקרה לו מאוד. הוא נתן
לי אותה בהזדמנות מיוחדת.״
#רבקה מאיר, אשת התעשיין. מרדני מאיר :״אני
מוצאת שמתנות נותנים כשיש מצב־רנח מתאים. המתנה
היפה ביותר שלי הם הילדים שקיבלתי. אני לא זוכרת שאני
נתתי לבעלי איזושהי מתנה• הוא נותן לי הכל, כך שאינני
משתוקקת למשהו מיוחד״ ליום־הולדתי קיבלתי ממנו זר־פרחים.
גם כל שבת הוא מביא לי פרחים. תרומתו היפה
ביותר היתר, זה שהוא עוזר לי בהקמת בניין אילנ שי״ל־פוליו
בבת־ים, שם אני יושבת ראש. המתנה שאני משתוקקת אליה
עכשיו היא נסיעה לחוץ־לארץ, או אפילו בארץ — לבית־הבראה,
לנוח במקצת. אני קצת עייפה.״

• סמו פדרמן,

אשת יקותיאל פדרמן, בעל־ מלונות:

״יש לי ילד וילדה. כשנולדה הילדה, לפני תשע שנים, שאל
אותי בעלי מה אני רוצה במתנה. הוא הציע לי, איזה תכשיט
יקר• אמרתי לו: התכשיט שאני רוצה, לאחר שסבלתי מהחי-
תולים של בני הראשון, הוא מכונת־כביסה. זאת קיבלתי
בתור אשד, מעשית. בתור אשה רומאנטית, אחרי עשר שנות
נשואים, קיבלתי. זר,שושנים מבעלי ועליו פתק, :אני מקווה
שעשוי השנים הבאות יהיו כמו עשר השנים שעברו.׳ ובתור
אשה מאטריאליסטית יש לי דירה השייכת לי ולבעלי, ויקרה
לנו מאוד.״
ייי<9

ר שי מ ה מעניינת
פאריס, בירת צרפת: איזמיר אשר בתורכיה; מאראסייבו של
וונצואלה; אוטרכט אשר בהולנד; ריו דה ז׳ניירו, בירת ברזיל;
ניו־יורק, ניו־יורק; יוהנסבורג של דרום־אפריקה; צ׳יקאגו אשר
בארצות־הברית; מונטריאל של קנד ה ...זא ת לא ר שימת הערים
אשר מזינ ת ישראל מ שתתפת בירידיהן.

איספאהאן, פרס; מילאנו אשר באיטליה; מייאמי ביץ׳ של
פלורידה; מקסיקו סיטי, בירתה של מקסיקו; בריסטול אשר
בבריטניה; קושטא של תורכיה; קייפטאון בדרום־אפריקה; קא־ראקאס,
בירתה של וונצואלה; לימאסול בקפריסין זאת גם
לא ר שימת הכ תובו ת של התורמים הכי נכבדים למגבית המאוחדת.

סאו
פאולו, ברזיל; וושינגטון, בירת ארצות־הברית; ג׳נבה
אשר בשויצריה: פילדלפיה של ארצות־הברית; הלסינקי, בירת
פינלנד; דטרויט של ארצות־הברית; פראנקפורט אשר בגרמניה;
פאנאמה סיטי, בירת פאנאמה; ראנגון של בורמה זאת גם
לא רשימת הכ תו בו ת המלאה של מגורי נערות הפספורט.

סאלסביורי ברודזיה הדרומית; לונדון הבירה! מלבורן אשר
באוסטרליה; קליבלנד של ארצותיה,ברית; קלן בגרמניה: באראנ־קילה
אשר בקולומביה; אתונה, בירת יוון; סינגאפור העיר; וינה
של אוסטריה; ברלין של גרמניה ...זאת לא ר שימת העריס
בהן נפתחו לאחרונה ל שכות מסחר ישראליות.

טורונטו של קאנאדה; שטוקהולם, בירת שוודיה; בריסל של
בלגיה; גינואה אשר באיטליה: גואטמלה סיסי, בירתה של גואטמלה;
מינכן של גרמניה; איבאדאן אשר בניגריה; קולון אשר
נסאנאמה; מילוזקי של ארצות־ד,ברית זאת גם לא ר שימת

0€8זי

הסניפים ה חו שי ם של הקרן הקיימת

פראטוריד, של דרום־אפריקר ;,האג של הולנד; אנטוורפן של
בלגיה; רומא של איטליה; טאהאראן של פרס; ויניפג של
קאנאדה כ ל אלה הן רק חלק של הערים אליהן נשלח
מדי שבוע מ שלוח מנויי חוץ־לארץ של העולם הזה, שבועון
החד שות הישראלי, ה מביא לי שראלי בניכר רו״ח
הנעשה בבית.

שבועי

מאז 1884ה ב רנ די הנו פו רסםבעולם כו לו