גליון 1200 מתאריך 21 בספטמבר 1960

־ז11י
ח 1זזוזן

יי ן

תודת המערכת נתונה לקורא נזיטראן ולכל
הקוראים האחרים, ששלחו ברכת שנה טובה
להעולם הזה.

יחי חי!

כל הכבוד לחי חסידוב. הוא לא פחד
להודות בגלוי כי מסר את החומר על קנוני
״ת הקצינים (העולם הזה ,)1199 וכי עשה
זאת מתוך אידיאליזם. כל עוד ישנם גברים
כמו חסידוב — עם ישראל חי!
שלמה אמינוב, ירושלים

עורך משנה:
רוב 8יתן
עורך כיתוב:
מקסים נילו

כתב ראשי:
אלי תבור
ס בי ם

• 3לי

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״מ.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

ע תון

הנקרא

צייר המערכת:
צלמי המערכת: וקי יעקוב אנור, רויראומר
חברי המערכת:
נורית בת־יער, שייע גלור, לילי נלילי,
דויד הורוביץ, רותי ורד, יוסח אבויתמרי,
אביבה סטו, אבנר פרי, שמעון צבר.
עמום קינן. סילבי קשת.
.יותר

במדינה

יד גסה, לרגע קם, את
2ביסיםהאחרונים של השנה הריסה
המסך אשר סאחוריוסתנהלתעבודתו של עתון זה בכלימות
הש נה. שרות -הבסחון שם את ידו על אדם שנאשם במסירת
סיססכיםסודיים למער כת העולםהזה .
! 2ס י מאיש שנאשם בעבירהאיומהזונגדבטחון הש לטון?
חי חסידוףהוא צע יר ב ן 22בןיחיד שהת נדב בשעתו לחיל -
הצנחנים. עתה סיכן את עתידו ואת פרנסתוכדי למלא שליחות
סצפונית. הואגילהקנוניהשפ לה, ש נרקמה בצמרת המשטרה
נגדבית -ה סש פ ט של הסדינה, בפ ושת יחזקאלסהר .

?:הסשטרה קבעה שהאיש לא קיבלש ום תש לום. להיפך, ה וא
אף הוציאמכיסו כסף לתשל ום הוצאוחיו. פרוע עשה זאת?
הדבר פש וט היהאיכפתלו .
־ 1דוסניכיזוההגדרההנכונהביותרלאותם סאה אלף
1האיש והאשה שאתה אחד מהם -קוראיהעולםה זה סדישבוע .
ז ו גם ההגדרה הט ובהביותרלמאותהא נש יםהסספקיםלעתון
את האינפורמציה הדר ושה למילויהפקידו .

אלה ה א נש יםשאיכפתלהם .

^ בשב יל אנשים כא לה קייםהעולםה זה. רק באווירה של
איכפחיות הוא יכוללהתקייםו לפע ול ~״.הא וי יב האמיתי
של ואינובמחנהזורקיהפצצוה, מבצע יההתנקשויות ,
ח וטפי העתונאים. גם אין הוא במחנה החקיינים, ה מ וצ יאים
לאורלבקריםהעתקותגדועות של העול_םהזה. האוייבהאמ ית י
של העולםהזההואבמחנההאדישים, אותם שלא איכפתלהם ,
הטוענים כיי״מים י לא אין פה לתקן* ,אושבין כה וכה ש ום דבר

״־ £מבחינהזוהיחהלנוש נח תש״ך שנה של אתגר .
כלש נה נחרתה בזכרוננו בשל תופעהמרכזיתזו או א ח רת .
היתדלנוש נה של שצצות. היתוז לנוש נה של מאסר ו מש פטים .
ה יתה לנו שנה של הסתה ציבוריתקיצוניתלרצחנו. ש נת תשייר
ה יתה ש נח מאבקו של העולםהזקברוחהלא = איכפתיות .

־ 2־ אוייבנו, הש נ ה, מ יה רוחהדכאוןש ירד על חוגיםרחבים
של הציבור, למחרת יוםהבחירותלכנסתהרביעית. בסמך כמה
חדשים ירדהאדישותנוראה על חוגיםאלה. הם לא רצ ועוד
לשמ וע על פוליטיקה, על בעיותהציבור, על מבחניהמדינה .
הם שקעו בעולם סל רכילות, של עסקיהפרם, של הנאותעלובות .
7*7במשך חדש ים ארוכים לחב העולםהזהנגדרוחזו. הוא
ערך עליההתקסוס -מגת, אף הנחנן מבעד לקוויהכדילהתגבר
עליהמבפנים. נדמה ליכיניצחנו -הרוח הרעה מתנדפת ,
ואווו ^ ה של אחריותש וב באה במקומה .

המיבצעים ש בי צע נ ו ,

יותר כאשר על הסקופיםשהשגנו, ו ע לו עלהבעיות שחשפ נ ו בש נה ז ו .

כאשר אנויוצאים יח ד -עורכים, אוהדיםוקוראים
למסע של ש נה חדשה, תה יה נא זאת סיסמתנו ״ :כ ן, איפפת
לנו!״

שנה טוכה
לכל עורכי העולם הזה ועובדיו: ברכה
מקרב לב לשנה החדשה. סי יחז ותאכלו

פרי סאמציכם בעולם הזה, נוסח על הקרן
הקיימת לכם בעולם הבא.
דויד מ־טראן, חיפה

יתכן שבבר איחרתי את המועד, אבל
הדבר נתברר לי רק עכשיו. הנני מציע
את חי הסירוב כאיש השנה.
עובד מדינה, תל־אביב
כולי נפעם. סטופ. יחי חי הסירוב. סטופ.
מוכיח כי מצפון ומוסר לא מתו.
נחמן הלר, נהריה
עד מת•• תחרישו, הוי ראשי האומה? הנה
הוכח שחור על גבי לב! כי צמרת המשטרה
רקמה קנוניה נגר עצם קיומם של
החוק והמשפט במרינה, והיועץ המשפטי
משלים עם זה. היכן חבר הכנסת, היכן
הרב, היכן הפרופסור שיזעק? האם מפני
ששוב איו ערד למוסר ולכבוד — או שמא
מפני שהאשם העיקרי בכל הפרשה הוא של
ראש הממשלה?
אליהו כהן, פתח־תק1ן ה
מאז נודע לי לראשונה מעתוני הצהרים,
מהיכן הניע לידיכם החומר על הקנוניה
לטיהור סהר, אינני
יכול לשקוט. כה
נפעמתי מנודל מעשהו
של חי הסירוב.
בימינו ובמדינה
זו הפד המושג חרות
האדם והמחשבה למליצה
עלובה בלבד,
״הגונים״ בחונים רבים והשובים, מבחינת
העמדה הציבורית.
הנה בא אלמוני
זה, חי הסירוב,
והוכיח אומץ-
לב אזרחי שמעטים
דונמתו בהיסטוריה
הקצרה של מדינחסידוב
תנו.
הוכח לנו, בראש
וראשונה י-
ילדי הארץ, שמצויים ער״! אנשים המוכנים
להקריב נוחות חומרית על מיזבח חופש
הביטוי וחרות האדם.
תהיה זו תעודודכבוד לשבועון להעניק
בשם כולנו לחי את התואר ״איש מופת״.
פ. ליבי, רחובות
אני יודע שאינכם הכי צנועים בעולם.
אבל גם אתם לא תעניקו לעצמכם את
המחמאה ששמעתי מפי אנשים רבים. היינו:
שהסקופ הפנטאסטי שלכם על משפט סהר
היה הפירסום העתונאי החשוב ביותר של
עשר השנים האחרונות. עד כה, במלהמחכם
האמיצה, גיליתם סודות והטחתם אשמות.
איל זו הפעם הראשונה שהגשתם הוכחה
מוחלטת, שאין עליה עירעור, כתובה בשחור
על נבי לבן, על-ידי האנשים המוסמכים
ביותר.

יייי אפלר׳ זזיפיי

כה לחי! העולם הזה הוא שהתחיל עם
סהר — ועתה הוא המסיים את הקנוניה
במהלומה אחת מכרעת. לא מתור שינאה
סאדיסטית (שלכם או שלי) אלא מתור רדיפה
עיקשת אחר הצדק. עם כל היות יחזקאל
סהר קורבן של מסירותו לעמום בו־גוריון,
הרי שיקר מרצונו הטוב ואף הרחיק לכת,
כאשר הכתים אח שמו של זאב שטיינברג
בצורה הגועלית והנבזית ביותר. זהו שכר
הניבזות.
ירוחם לוי, תל־אביר

כעיטה צינית

טוב עשיתם שהקדשתם דברי תנובה למאמרו
של מוריס קאר ב״הארץ״ ,תחת
הכותרת ״התבערה הדועכת באלנ׳יריה״
(העולם הזה .)1198 בכל מאמרו של קאר
בולטת המגמה להצדיק צד אחד ולהשחיר
את משנהו. המאמר נראה כאילו נכתב
על־ידי רובר ממשלת פאריס, ולא על-ידי
סופר של עתוז, הצריר לתת כיסוי אובייקטיבי
למאורעות. כל נסיו! להצדיק את הם־
שד שלטון הכיבוש הצרפתי באלג׳יריה הוא
בעיטה גסה וצינית באותם רעיונות, שרק
לפני 12 שנים היו כה יקרים לנו.
יצחק גזית, טבריה

ויכוח לוהט

נורי חביב ואוטו פרמיננ׳ר כבר זכו
השנה לקיטונות של בוז מירי שומרי-הטוסר
ולוחמי הפלמ״ח. עכשיו הניע תורו של
״חולות לוהטים״ .כד זה הייב להיות,
כנראה, בישראל .1960
חיים רכלבסקי, ירושלים
כשקראתי לראשונה את תקציר התסריט
של ״חולות לוהטים״ ,התגלגלתי מצחוק.
אני בטוחה שהסרט הערבי הנרוע ביותר
לא היה מיטיב לתאר תינרות אגרופים,
חשפנות מתקתקת והרפתקאות ארכיאולוגיות,
כמו שמסתבר מז התסריט. כשקראתי כי
הסרט יוצג בארץ — כבר לא צחקתי.
נזדעזעתי.
כיצד אפשר להלל שמם של צעירים, אוהבי
מולדתם, חיילים ומפקדים בעלי עבר צבאי
ניפלא, ורומאנטיקאים אמיתיים? האם כבר
שום דבר לא איכפת לו, לציבור הישראלי?
הדסה בסובסקי, צה״ל
...הלוואי והיה מישהו מסביר לי כיצד
זה הרוני פטרה, שלא היו יותר מאשר
הרפתקנים נועזים וילדותיים, הצליחו להקנות
למשפחותיהם, במותם, את ״כל הזכויות
על פטרה שבעבר-הירדן־מזרחה שמורות
למשפחות השכולות בלבד
ינה, ירושלים יזמתי ופעלתי במערכות ציבוריות רבות,
אולם ניצול זכרם של חללי פטרה לשם

גריפת רווחים מסרט מסואב, הוא דבר
כל־בד סלוכלד, כל כד מעורר צמרמורת,
עד שהרתיעני מלגעת בו בכלל. קראתי את
מיכתב ההמלצה שפירסמו בשעתו שחקניו
השכירים של ר. נוסבאום לזכותו. כמה מהם
אני מכיר אישית, ולמקרא מיכתבם חפצתי
לתת להם את התשובה היחידה שהם ראויים
לה: לסטור כהלכה על פרצופיהם.
...עולמנו קטן מאד. הטלפרינטר העתו־נאי
מעביר כל ידיעה לכל פינה ופינה.
אי! לי ספק כי בכל מקום בו יוצג, יפרסמו
העתונים את היריעה, כי הציבור
הישראלי הקיא מתוכו סרט זה וכי לחץ
ציבורי גרם לאיסור הצגתו משום שהסרט
מסלף את דמות הנופלים. האם עלינו
להימנע מלעשות שירות זה למען הצעירים
שאינם עור עמנו והמהווים כמל של דור
שיים)׳
מיכאל מנר, תל־אביי
אם ויכרם של חללי פטרה קדוש, כי
אז נם זכות קדושה לכל מי שקשור עם
הארגונים הלוחמים — מהשומר ועד צה״ל;
וכן כל הקשור בדת (יהודית, נוצרית,
מוסלמית ובהאית); במדינה; בירושלים (כולל
העיריר ;),בהסתדרות הציונית וגיבוריה
ועסקניה: בארצות־חוץ ובכל העלולל פגוע
ברגשותיה! וכן בילדות קטנות הסובלות משיתוק
ילדים ובכל העושה — או מתיימר
לעשות — משהו לעזרתן. כל זה ישאיר את
העתונות חופשיה להביע את דעתה על
קולה של ריקה זראי — כלומר רק באותם
המקרים, שקולה אינו נוגע באחר הנושאים
המוזכרים לעיל ...רבותי, זכרם של הנופלים
אומנם קדוש, אבל חופש הביטוי קדוש
עוד יותר!
פינחס כהן, יקנעש

החיים כבאגק

כפקיד בבאנק לאומי, עקבתי בעניו ובחשש
אחר הפירסומים בעתונים ובראריו, על
אודות שביתת־המחאה שלנו. פירסומים שהאירו,
כביכול, את שני צירי המטבע: את
דעת הנהלת הבאנק מחר, ואת דעת ההסתדרות
מאידד. בעוד שידוע לכל בר־בי־רב
שההסתדרות כבר חדלה מזם: לייצג את
דעת העובדים, ומשום כד חבל שלא ניתן
לנו להביע את דעתנו.
בקשר לכד ברצוני להעיר:
או השביתה, בשלב זה, לא נערכה בתנובה
על אי־מילוי תביעותינו — ותהיינה
אשר תהיינה, צודקות או לא צודקות. השביתה
נערכה כננד הסחבת המכוונת בדיונים
על תביעות אלה.
בו אשר לטענת ההסתדרות, כי תנאי השכר
אצלנו הם מן הטובים במדינה, אביא
אנינשוי ואב לילד.
רק דונמה אחת:
משכורתי מסתכמת בכ־ 280ל״י ברוטו לאחר
חמש שנות עבודה בבאנק. אם משכורת זו
נקראת משכורת טובה, אזי איז לי אלא
להשתתף בצערם של כל אלה שמשכורתם
קטנה מזו, ולתמוה מדוע אי; זה פורצות־שביתות
בכל יום שני וחמישי.איו זאת
אלא שההסתדרות מנינה עליהם.
נ) בשנים האחרונות הכפיל הבאנק את
מספר סניפיו, מבלי שיעלה כמעט את מספר
הפקידים — ציטוט דברי המנכ״ל בברכתו
בערב ראש השנה אשתקד. עוברה וו קיימת
אר ורק הודות ליעילות עבודתם, למרות
הלחץ ההולד ונובר על פקידי הבאנק, אר
בכל זאת מהסם הבאנק לפתוח ידו ולפצותנו
על כר.
מרדכי אלבוים, תל־אביב

חוויות ואחוזים

במאמרו אל הקוראים (העולם הזה
,)1199 סיים שלום כהו את דבריו על
ביקורו של בלאפונ־טה
בקיבוץ להב, ב־אמרו
:״אמני תל-
אביב מזרמנים רק
לעתים רחוקות מאור
למשקי הספר המרוחק״.
ברצוננו
להעיר כי
תיאטרון ״זוטא״ ,בהנהלת
זינמונדטור־קוב,
ביקר בלהב
כמו בכל משקי הספר
בארץ, עם כל
הרפרטואר שלנו, ב־ה
שני ם
חמ ש משך האחרונות. בעונה זו
בלבד הופענו פעמיים
בקיבוץ להב, עם טורקוב הצגת ״דור בא״ י־עם
״השועל והענבים״ .אנו משוכנעים ש־הענקנו
חוויה אמנותית לחברי המשק, למרות
שלא ליווה אותנו צלב וכתב, ולמרות
שלא שרנו ״הבה נגילה״.
מאיר ינאי, תיאטרון זוטא, תל־אביב
אגב, בשיחה שהיתה לי עם הארי בלא-
פונטה, בה דיבר על פעילותו למען המגבית
היהודית, התרעם על המתווכים האמריקאים;
הנוטלים 12 אחוז מכל הכנסות המגבית.
״הספסרים הארורים האלה,״ קרא להם,
״לולא הם, היתה ישראל מצליחה להתפתח
הרבה יותר!״ מה דעתכם על כד?
יהודה בראון, תל־אביב
100 אחוז נכון.
בשיירתו של רב-סרז משה דיין, מפקד
נדוד ,89 אשר היתה בדרר לבדשם: ונכנסה
בטעות לרמלה וגילתה אותה ריקה מחיילי
האויב, לא היה טאנקיסט בשם מארקו
תורג׳מן. למען הדיוק, רב־סמל תורג׳מן היה
בפלונה ב׳ חרמ״ש, בגדוד ,82 ומעולם לא
נהג באנקים.
א. אשג, חיפה
למען הדיוק: תורג׳מן אמר *משוריין״ ו־בלאפונטה
העדיף להאמין ני אסף כסף
טבור טאנק.

מספר ,1 2 0 0שנה 23
כ״ט אלול תש״ד21.9.1960 ,
המחיר 75אגורה

חורבות

העריצות

ן ״י גי בו ר של ת ש ״ ף לא היה אדם. לא היה לו שם
1 1וכתובת. הוא היה בכל מקום ובשום מקום לא היה.
הוו לו יופי וכיעור, רגעים של אצילות ואף רגעי שפלות.
הוא הופיע במפתיע, פעם פה ופעם שם, והשאיר אחריו
עולם חדש.
גיבור השנה היה רוח־החופש.
במקום שהופיע, פרצו להבות, קלחו סילוני דם. דמויות
רבות היו לו — דמות סטודנט קוריאי וחייל תורכי, דמות
פרטיזן קובאי ואיש־מחתרת אלג׳ירי• עורו היה לבן, צהוב,
חום. אולם ברוב המקרים היה עורו שחור.
מאז שקיעת ממלכת־פרעה בימי קדם לא היתר. עוד שנה
כתש׳־ך, בה עמדה יבשת אפריקה במרכז המאורעות. מחוף
הים התיכון, שם ערכו לוחמי־שיחרור אלג׳יריים את אחת
מהתקפותיהם הנועזות ביותר, ועד לחוף הכף, שם נפלו
אפריקאים מרדניים במטר המקלעים של קלגסים לבנים —
דבקה קדחת החופש ביבשת המדוכאה.
מלחמות־חופש מאירות ככוכבי־שבים בספריי ההיסטוריה,
אינן יפות לרוב בעיני החוזים בהן. האנושות של 1780 הסתכלה
בסלידה בהמון האכזרי שהסתער על הבאסטיליה.
המרד ההונגרי של 1956 הצטיין במעשי־זוזעה מחרידים,
ומלחמת־החופש של קובה נסתיימה ביריות הס־טוניות של
כיתות־האש הנקמניות.
גם תמונות החופש של תש״ך לא היו כולן יפות ומר־היבות־עין.
תריסר מדינות זכו לעצמאותן — לפחות להלכה
— בטכסים שקטים ומנומסים, בנוכחות דיפלומטים חבושי-
צילינדרים שחייכו לתוך המצלמה. אולם רוח־החופש התבטאה
גם בתמונות אחרות — בערימות של גוזיות, בהמון משולהב
שוחר־טרף, בפנים המעוותות של מנהיגים קנאיים.
קוראי עתונים בארצית שקטות ושאננות, שראו תצלומים
אלה ליד שולחן ארוחת־הבוקר, עיקמו את האף למראה
התמונות. הם סלדו מן המנהיגים ההיסטריים, שהמטירו
לעבר המיקרופונים את גידופיהם הצרודים. הם בזו להמונים
העירומים־למחצה, שהשתוללו ברחובות ערים רחוקות.
אחרי ארוחה בריאה בבית מסודר, לפני לכתם לעבודה מסודרת,
לא יכלו לתאר לעצמם את להט־היצרים שמקורו ברעב
של דורות, בשאיפת־הדרור של העבד המנתץ את כבליו.
למרבית הצער, השתייכו רבים בישראל למחנה זה של
בעלי העליונות השאננה• נבצר מהם לראות מאחירי הגילויים
החולפים את גדולת המאורעות. הם לא יכלו לחוש
את התרוממות־הלב של הצופים בדראמה אנושית גדולה,
יפה ונאצלת.
על כן הפסידו את החוויה העיקרית של תש״ך. הם לא
היו שותפים להתלהבויות הגדולות של השנה: התלהבותם
של שוברי העריצות בקוריאה, של מחסלי השחיתות בתורכיה,
של סורקי עול הניצול בקובה, של המורדים נגד
הדיכוי בשארפוזיל, של חיגגי העצמאית בקפריסין, במאלי
בקאמרון, בטוגו, בחוף השנהב, בדאהימי, בצ׳אד, בוולטה,
בניג׳ר, בגאבון, במאדאגאסקאר, באפריקה הרשוזיית.
ובעיקר — הם לא היו שותפים לאפיס הגדול ביותר של
תש״ך שהטביע את חותמו על השנה: האפים של קונגו.

ף* א הי הזה קצר שכלי, כי אם קצר רגשי. מבחינה
/הגיונית, הבינו רוב הישראלים, ואפילו העומדים
בראשם, את חשיבות המאורעות ביבשת השחורה. המוסדות
האחראיים אף הסיקו מסקנות הגי ניות׳ חיזקו את
הזרוע הישראלית באפריקה, הזמינו אפריקאים לישראל.
מה היה חסר? דבר החשוב עד אין ערוך מן ההגיון הקר,
דבר שבלעדיו אין ההגיון הקר יכול לשאת פרי בסערת
המאורעות. היתה חסרה ההזדהות הרגשית, האינסטינקטיבית,
הספונטאנית, עם לוחמי־הח פש באשר הם.
קייס בעולם אינטרנציונל של בעלי־רצין־טנב, אינטרנציונל
שאינו מאורגן, שאין לו שם ומרכז. הוא מורכב
מבני מאה לאומים, צרפתים והורים, בריטים !ארגנטינים,
יפאנים וישראליים. אין הם מכירים איש את רעהו — אך
כאשר הם נפגשים, הם מרגישים מיד כי שייכים הם יחד.
לפני תריסר שנים תמך מחנה זר, במאבק הש חרור של
ישראל — כי זכר את אושודיץ ואת ברגן־בלזן. תמיכה זו
יצרה את דעת־הקהל העולמית שליוותה את חיילי צד,״ל
אל נצחונם — ועזרה להם להשיגו.
בשנת תש״ך היה מחנה זה מגויים לצידו של פידל
קאסטרו. הוא נערך להגנה על קורבנות שארפוויל ותמך
במאבק לוחמי״השיחרור באלג׳יריה. ע! ד לפני שהתרומם

מתנופף

הערפל הראשון מעל למאורעות קונגו, ידע מחנה זה כי
נאטריס לימומבה מייצג את כוחות האור, ואילו מואיז
צ׳ומבה ויוסף קאזאבובו — את כוחות החושך. היתר. זאת
תחושה אינסטינקטיבית, עוד לפני שהניתוח הקר אישר זאת.
לא חסרו סניפים למחנה בלתי־נראה זה בתל־אביב ובירושלים,
בקיבוצים ובמושבות של ישראל. אולם הם היו
במיעוט. הרב הגדול של ישראל, כולל ממשלתה ועתוניה,
היד, אחוז סכיזופרניה מוזרה. סכיזופרניה זו — מחלה של
פיצול האישיות — היתד, אחת התכונות הבולטות של
ישראל בשנת תש״ך.

אחד מנאומיו הרבים שנשא דויד בן־גוריון בשנה
—/.זו, השמיע אמיתה חשובה: שהמאבק בין הארצות
המתקדמות לבין הארצות הנחשלות חשוב יותר מן המאבק
בין המערב לבין הגוש הקומוניסטי.
שני המאבקים מצטלבים, משפיעים איש על רעהו. הגוש
הקומוניסטי השתדל במשך השנה, בהצלחה ניכרת, להתקשר
עם נושאי־הדגל של מלחמת העמים המנוצלים. אולם קשר
זה היא טכסיסי, יותר מאשר מהותי. החזית האמיתית של
תש״ך שוב לא היתד, בין מזרח למערב, אלא בין צפון
לדרום.
בצד אחד של המיתרם עמדו עמי אסיה הדרומית, אפריקה
ואמריקה הלאטינית. אלד, העמים הקולוניאליים־מאתמול, ש־

דג ל

החובש

נוצלו במשך דורות על־ידי הכובשים הצפוניים. הם יוצאים
לדרכם החדשה בעירום כמעט ובחוסר־כל. חלק קטן מהם,
כמו גיניאה, זכה לעצמאית של ממש, מסוגל ללחום את
מלחמתו בראש זקוף• אר־ים, כמו צ׳אד וקמאנגה, זכו
לעצמאות פורמאלית, אך מוסיפים להיות משועבדים לאדונים
זרים, המסתתרים מאחורי צמרות של סוכנים מקומיים,
שטיפחו בשקידה לפני הענקת העצמאות. אחרים, כמו העם
האלג׳ירי, עוד לוחמים אף על סממני העצמאות החיצוניים.
אלה עמי־החוסר. הם מתיצבים מול עמי־היש — ארצות־הברית
וברית־המועצות, אירופה המערבית והמזרחית. הם
מכירים בניגודים העמוקים בין המערב והמזרח והם מיב־נים
לנצל אותם ככל יכולתם. אד הם יודעים כי ההבדל בין
תושב מוסקבה ותושב וואשינגטון אפסי בהשוואה לתהום
הרובצת בין שניהם לבין תושב ליאופולדוז־ל ולאגום.
מבחינה גיאוגראפית שייכת ישראל לקצה הצפוני של
העולם הדרומי — למרחב השמי, שה־א חלק בלתי־נפרד
מדו־היבשת של אפראסיה. אילם מבחינת התודעה של רוב
תושביה היא שייכת לעולם הצפון — לאירופה, ממנה באו
מייסדי המדינה.

ה מקור הסכיזופרניה — פיצול האישיות הישראלית.
1ה־א טבעית, לאור עברה של המדינה ומוצא מעצבי־דמותה.
אד היא מסוכנת, לאור העתיד.
כך קורה שהמדינה משתדלת בכנות לרכוש ידידים באפריקה
— ובאותה שעה שופכת בשידוריה ובעתיניה
קיתונות של לעג על גיבורי אפריקה; ששגרירים ישראליים
בגאנה ובציילון מנסים להסביר את אהדת המדינה למדינות
החדשות, בעוד נציג ישראל באי״ם מצביע שיטתית נגד
מאוזיי הגוש האפראסי; שישראל שולחת משלהן? רפואית
לקונגו, וממשיכה להופיע כידידה נאמנה של ממשלת בריסל.
בסופו של דבר, תצטרך ישראל לשים קץ לפיצול הכרתה,
להכריע היכן מקומה במאבק העולמי. לא תהיה זאת
החלטה ממשלתית׳ אף לא הכרעתו של איש אחד. דרושה
החלטה של עם שלם. החלטה מסוג זה — שינוי הדרגתי
של התודעה הלאומית כולה — אינה יכולה להתגשם בשנה
אחת. דרושות שנים כדי שתזוזה איטית ותת־הכרתית כזאת
ת־כל להתגשם.
יתכן כי בשנים הבאות יתברר כי אכן צעדה ישראל
בשנת תש״ך את הצעד הראשון בדרך הרת־גורל זו, וכי
אדישותה כלפי מלחמות־החופש לא היתד. אלא גילוי חיצוני.
אך בתום תש״ך היה הדבר רחוק מלהיות במוח. גיבור
תש״ך — לוחם־החופש האפריקאי — לא היה איש־השנה
של ישראל.

*** לויט פעמים במשך השנה שררה התרגשות אמיתית
במדינת־ישראל. שלושה מאורעות — שונים לחלוטין
זה מזה — חדרו בעד מעטה השאננות, הקפיצו את תפוצת
העתונים, הפכו נושאי־שיחה בלעדיים במשך שבועות
רצופים.
בחודש אוקטובר נערכו הבחירות לכנסת הרביעית. נצ־חונה
הגדול והמפתיע של מפא״י שינה את ד מכה הפוליטית
של ישראל, הטביע את חותמו על כל החיים המדיניים הפנימיים
של ישראל במשך השנה.
בחודש מאי נאחזה הארץ התרגשות כללית ילוהטת. הידיעה
על חטיפת אזולף אייכמן, רוצח המיליונים, דישמלה את
האווירה יותר מכל מאורע מאז פלשו חיילי צה״ל לסיני,
לפני ארבע שנים. היו לה תוצאות בינלאומיות ופנימיות
מרחיקות־לכת.
בחודש יולי נישאה נערה מרמלה לשר הקשיש ביותר
בממשלת ישראל. נשואי מולידאנו שילהבו את דמיון ההמונים
בצורה שלא היתד, דומה לה. המא רע האישי, שהשתלב
במאבק דתי־פוליטי, העסיק את תודעת ההמונים
משך חודשים, גרם לאורגיה של הומור עממי.

אחד משלושת המאורעות האלה היה צריך לספק לתש״ך
את איש־השנה שלה.

צה״ל לא צעד

!? אחד משלושת המאורעות האלה לא נגע לשטח
שהעסיק את ישראל במידה כה רבה בשנים קודמות.
בשנת תש״ך נדחקו ״עניני הבטחון״ לקרן זוזית.
אמנם, לפחות פעמיים במשך השנה התחוללו מאורעות צבאיים
חשובים• בסוף ינואר תקפו חיילי צה״ל את כפר תוואפיק
באזור המפורז בצפון, בפעולה שהזכירה את מיבצעי התגמול
שקדמו למיבצע סיני. אולם החששות הראשונים, שהנה
מתחילה השתלשלות חדשה שתוביל לסיבוב שלישי, התבדו
חיש מהר. פעולת־תודאפיק לא באה אלא להזכיר לעולם את
קיום ישראל, להכריח את ממשלת ארצות־הברית להסכים
לביקור של דויד כן־גוריון בארצה.
הגבולות נשארו שקטים. המאורע הצבאי השני לא היה
קרבי. בחודש דצמבר הגיעה לחיפה הצוללת הישראלית הראשונה.
מימד חדש הצטרף ללוחמה של צה״ל, וטיפוס
חדש — הצוללן — לדמויות הנוער העברי. אך מבחינה

צבאית־מקצועית, לא שינו הצוללות את מאזן־הכוחות במרחב,
לא שינו כמעט ולא כלום את המפה הצבאית של
צה״ל.
מה גרם לשקט הצבאי? שכניה הערביים של ישראל היו
עסוקים במאבקיהם הפנימיים. כל עוד לא חוסלו סיכסוכים
פנימיים אלה, לא היתר. לבעית־פלסטין ממשות עצמאית
בעיניהם. היא היתד, רק כדור־מישחק במלחמה בין קאהיר
לעמאן, ובין קאהיר לבגדאד.
אולם לא היתד. זאת הסיבה היחידה, ואולי אף לא העיקרית,
לשקט הצבאי. בצד הישראלי התגברה יותר ויותז
ההכרה כי אחרי מיבצע־סיני חלפו ללא שוב התנאים שאים־
שרו יוזמה צבאית ישראלית רצינית במרחב.
איש לא מוכן לנבא סופית כי שוב לא תהיה מלחמה
במרחב. קשה היה לתאר, למשל, איזו פקודה תינתן לצה״ל
אם יצליחו סוכני הלאומנות הערבית לרצוח את המלך
חוסיין וליצור מצב חדש לאורך הגבול המזרחי של ישראל.
אך מלבד מקרי־חירום מיוחדים כאלה, נראתה החזית הצבאית
כחזית משנית.
גם בחזית המדינית שקט המאבק הישראלי־ערבי. שיבת
האוניה איננה טופס לחיפה, בחודש פברואר, כימלה מפלה
ישראלית בחזית החרם. כאשר החרימו פועלים אמריקאיים
את האוניה קליאופטרה בניו־יורק בחודש אפריל, היה נדמה
כי ישראל תוכל להשיב מלחמה שערה בחזית זו. אך גם
פרשה זו נסתיימה במפלה ישראלית.
היו אלה דקירות־סיכה הדדיות ללא ערך פוליטי רב.
הערבים היו עסוקים. ממשלת ישראל, שוזיתרה מזמן על
כל יוזמה משלה במרחב השמי, היתד, מרוצה מן השקט.
הקרבות היחידים נערכו בין דיפלומאטים ישראליים וערביים
בתריסר בירות, וכל צד יכול היה לרשום כמה
נצחונות לזכותו.
נציגי ישראל סולקו לפי דרישת המצרים מוועידות כל-
אפריקאיות בקונאקרי ובליאופולדוויל, הוחרמו במסיבות
אפריקאיות באו״ס. ועידת עמי אפריקה באדיס־אביבה קיבלה
החלטה אנטי־ישראלית חריפה, וציילון החליטה לבטל את
נציגותה בישראל.
לעומת זאת, נחלה ישראל נצחון בטהראן, כאשר השאה
הפרסי אישר מחדש את קשריו עמה. נצחון חשוב שני
הושג בניקוסיה, כאשר הגיש שגריר ישראל את כתב־האמנתו
לנשיא מאקאריום, למרות שישראל עמדה מן הצד
בימי מלחמת־השיחרור הקפריסאית. אך גם קרבות אלה
לא היו בעלי ערך מכריע לגבי מעמד ישראל במרחב השמי.
הבעיה החשובה ביותר של ישראל נשארה רדומה בשנת
תש״ך.

??א הפתעות מדיניות

* ם כזירה המדינית העולמית לא הביאה תש״ך ד.פ־
^ תעות לישראל, מלבד הסערה סביב פרשת אייבמן, לא
חדרה שום רוח־פרצים לחדרים השקטים של משרד־החוץ
הירושלמי.
פעמיים ערך דויד בן־גוריון מסעות לחוץ־לארץ — פעם
לאמריקה, פעם לאירופה המערבית. שני המסעות היו הצלחות
תעמולתיות, הכניסו את ביג׳י לליגה ב׳ של המדינאים
משוטטי־העולם. אך התועלת הפוליטית היתה מצומצמת.
בשני
המקרים הדגיש בן־גודיון מחדש את השתלבות
ישראל במחנה המערבי בכלל, ובמערך הקולוניאליסטי של
צרפת ובלגיה בפרט. הוא הוסיף לכך נימה חדשה: הרעיון
שישראל תכהן בתור סוכנת־משנה של המערב בארצות
אפראסיה, מתוך הנחה כי נציגים ישראליים יהיו פופולריים
יותר מנציגי המעצמות הקולוניאליות עצמן.
מאחר שמלחמת־אלג׳יריה נמשכה במלוא המרץ, בגלל
כשלונו של הנשיא שארל דה־גול לשכנע את הצרפתים
להסכים לפתרון אמיתי ונועז, נשאר גם שיתוף־הפעולת
הצרפתי־ישראלי על כנו. אך הוא לא היה עוד כה בטיח
כמו בימי סיני. החלטת חברות ממלכתיות צרפתיות, כמו
חברת תו, להיכנע. לחרם הערבי ולהסתלק מישראל,
הדהימה את ירושלים.
יתכן כי שיא מסעותיו של בן־גוירון היה פגישתו עט
הזקן הגרמני, קונראד אדנואר, בחודש מרם. היד, זה פרס
גדול למדינאי הגרמני. הוא היד, זקוק לתע דת־כשרות
יהודית אחרי שמגיפת ציור צלבי־הקרס, שפשתה מגרמניה,
החייתה זכרונות מרים בעולם.
מדוע הסכים לכך בן־גוריון? הסיבה היתה כפולה: הבעת
תודה על העזרה שהגישו שרותי־הביון הגרמניים בגילוי
עקבות אייכמן, וגפיה להמשך העזרה הגרמנית בתום תשלום
השילומים ב־•1963
מדיניות־החוץ הישראלית לא הביאה בשנת תש״ך להכרעות
חשובות. היא ניסתה להדור לפינות חדשות, כמו
זפריסין ונפאל, לעמוד מול הלחץ הערבי ביבשת אפריקה.
היא רכשה כמה ידידים חדשים ביבשת השחורה, בייחוד
בין אותם המנהיגים שהיו משולבים במערך הצרפתי, כמו
ראשי קונגו הצרפתית וצ׳אד. לא היו אפתעות.

זעזוע כיום הבחירות
•יי* מאורע הפוליטי הגדול של תש״ך אירע בזירה

הרב והרבנית מולידנו־הנשואין שהסעירו את המדיש

( | הפנימית. מפא״י נחלה נצחון מוחץ בבחירות.
שבעת הח״כים הנוספים שלה לא הבטיחו לה, עדיין, רוב
מוחלט. אולם הם שברו את המוראל והיכולת של כל שאר
המפלגות, הנחילו לה למעשה שלטון־יחיד, הבטיחו כי
דויד בן־גוריון, בן ה־ ,73 יהיה אדונה הפוליטי של ישראל
עד סוף ימיו.
מי מראשי מפא״י השיג נצחון זה? מלבד דויד כן
גוריץ עצמו, שהוכיח שוב כי אין שני לו באינטואיציה
טכסיסית, נשא באחריות מזכיר־המפלגה החדש, יוסף
אלמוגי, שהפך על־כן מועמד רציני מאוד לתואר איש־השנה
תש״ך. הוא האיש שהפך את היכולת הככפית והיר־גונית
המפוזרת של מפא״י למכבש אירגוני אדיר׳ אשר מולו
נראו כל שאר המכונות המפלגתיות כצעצועי־ילדים.
אולם מכונתו של אלמוגי לא היתה יכולה?השיג נצחון
כה מכריע, לולא נעזר על־ידי יריביו. אויבי מפא״י הם
שהעלוה השנה למרומי פיסגת ההצלחה המדינית.

הוב נסים, מפרסם הנשוא׳!
מנחםבגין הנחיל לעצמו מפלה פסיכולוגית ופוליטית
מוחצת, אף שזכה בשני ח״כים נוספים. תעמולתו הצעקנית
הפחידה את הבוחרים, דחפה אותם לזרועות בן־גוריון. האיש
שנראה בסוף תשי״ט כמועמד רציני לאיש־השנד, הבא,
היה עסוק בסוף תש״ך בהצלת הקיים. מפלגתו היתה אחוזה
דמורליזציה רבה, כשחבריה נואשו ברובם מן האפשרות
לערער את שלטון מפא״י•
צמד הס.ם( .יוסף סרלין ויוסף ספיר) הוביל את
הצ״כ למפלה מוחצת עוד יותר, הביא אותם אל עברי פי פחת.
בשנת תש״ך היתד. מפלגה זו לכוח פוליטי מבוטל. משבר
דומה עבר על אחדות־העבודה, שירדה אף היא כמעט לחצי.
מפ״ם והדתיים אמנם החזיקו מעמד, אך במציאות החדשה
היו כמעט חסרי־אונים.
תוצאות היום המר והנמהר בחודש אוקטובר הוכיחו
סופית כי הציבור פנה עורף למפלגות הוותיקות, שהשתתפו
כולן בחלוקת השלל של המשטר. מאחר שההבדלים המהותיים
ביניהן לבין מפא״י היו אפסיים, העדיף הציבור את
מפא״י ואת מנהיגה, שנראו אחראיים ורציניים יותר.
אילו נערכו בחירות בסוף שנת תש״ך, קרוב לוודאי כי
מפא״י היתד. זוכה בשלושה־ארבעה ח״כים נוספים.

סטירמ-לחי לפזנגיס

ך * כוחרים שפנו עורף למפלגות הותיקות לא התו
1להבו במיוחד ממפא״י. מדוע, אם כן, לא תמכו בעליית
כוחות חדשים, מבין אלה שהכריזו בתשי״ט בקולי־קולות
מלחמת־חרמה על ״המישטר״?
גם בגיזרה זו נעשתה מלאכת מפא״י על־ידי יריביה. אילו
היו מתאחדים, לפחות זמנית, ומראים סימנים של אחריות
ובגרות, יכלו להציב דגל חדש בכנסת, לזכות בחמישה או
בשישה מקומות. אולם הקבוצה היחידה שהציעה זאת —
הפעולה השמית — לא נענתה.
הקהל ראה לפניו אוסף של קבוצות קטנות, שאף אחת
מהן לא היתה מוכנה לצעוד צעד קטנטן בחברת האחרות.
הוא התרשם כי סכסוכים אישיים ואמביציות אישיות ממלאים
בחוגים אלה תפקיד חשוב הרבה יותר מאשר הרצון
הכן להחליף את המישטר.
דויד כן הרוש, שהיה מועמד רציני לאיש־השנה של
תשי״ט, לא היה מסוגל לשתף פעולה עם איש, נכשל בבחירות,
נעלם מן הבמה• שאר הרשימות העדתיות נכשלו עוד
יותר. הר הזעם של ואדי־סאליב הוליד עכבר פוליטי. הרבבות
שעקבו באהדה אחרי מאבקם המוצדק של קרבנות הקיפוח
העדתי, לא היו מוכנים להצביע בעד רשימות עדתיות־גרידא,
להפכן לגורם פוליטי עצמאי. הקארייריזם האישי הבולט
של העסקנים העדתיים, שלא יכלו אף להתאחד בינם לבין
עצמם, עורר סלידה מוצדקת.
קבוצתו של אליעזר ליבנה, שקמה בשנת תשי״ט
תוך יומרות כה קיצוניות, שילמה אף היא את המחיר בעד
פעולתה הפלגנית. אחרי שהסתבכה ללא מוצא בטכסיסים של
עצמה, לא העזה לגשת לבחירות, נדחקה בשנת תש״ך לשולי
החיים הפוליטיים, הצטמצמה בפירסום שבועון סנסציוני קטן,
דל־תפוצה. ליבנה עצמו התגלה במשך השנה כריאקציונר
מושלם, לא רק בדעותיו החברתיות, אלא גם ביחסו למאורעות
אפריקה, כאשר הצדיק במלוא פד, את התמרונים המכוערים
ביותר של הקולוניאליזם השוקע.
הקבוצה הוותיקה והעקבית יותר, הפעולה השמית, הצטמצמה
אף היא בשטח הפירסום, יזמה את אתגר, כתב־עת
רציני שחדר השנה לצמרת האינטלקטואלית של המדינה.

הסכנה: דיקטטורה חוקית

—— 1111£11116801 061 חדי שמנהיגי המפלגות האחרות וקבוצות־השוליים
הואילו בטובם להנחיל למפא״י את הנצחון המכריע,
נפתח פרק חדש בתולדות המפלגה.
היא לא היתה צריכה עוד לדאוג למעמדה, ללחום במפלגות
האחרות. היא יכלה להקים כאוזת־נפשה כל קואליציה,
לזרוק כל שותף ולהחליפו באחר. שלטונה היה מובטח.
דויד בן־גוריון ידע כי ישלוט בישראל כשליט־יחיד עד
סוף ימיו. על כן הפנה את מרצו לשתי בעיות: להבטחת
שלטון מפא״י אחרי הסתלקותו, ולהנצחת עצמו בספרי ההיסטוריה.

המטרה הראשונה התכח־ן להשיג על־ידי הנהגת שימת
הבחירות האזוריות־רובניות, שתנחיל למפא״י דיקטטורה חוקית.
ביג׳י לא נחפז• היה לו הרבה זמן. הוא התקדם בזהירות,
צעד אחרי צעד. הוא פרץ את חזית יריביו על־ידי רכישת
שלושה קולות של כנימין מינץ, שצורף במפתיע
לקואליציה. עתה חסרו רק ששה קולות נוספים — ובן־

גוריון התכונן לרכשם בבוא העת, בזול, תוך ניצול שעות־כושר.
תוך
כדי כך חזר לבמה אדם בעל אמביציות פוליטיות
לוהטות, שלא מצא עד כה כר מתאים לפעילותו. יגאל
ידין הפך נושא־כליו העיקרי של ביג׳י בשטח זה, הודיע
בזאת על תביעתו להשתתף בבוא העת במאבק על הירושה.
גם שאר נערי־טיפוחיו של בן־גוריון התקדמו השנה לקראת
יעדם. הם הוסיפו לשתף פעולה ביניהם, על אף אי-
האהדה הרבה שהם רוחשים איש לרעהו, ביודעם כי רק
במאוחר יצליחו לכבוש לעצמם עמדה איתנה במפלגה.
משה דיין, איש השנה של תשי״ז, הפך מם׳ 1בלתי-
מעורער בקבוצה זו. הוא השתלט על משרד־החקלאות, בדיוק
בשעה ששנים ארוכות של תיכנון לקוי הסתכמו במשבר
חקלאי ששוב אי־אפשר היה להסתירו. בהתאם לאופיו, לא
הציג תוכנית מרכזית חדשה. הוא זרק סביבו רעיונות רבים,
חלקם נכונים וחלקם פסולים, תימרן ללא הרף, התקדם פה,
נסוג שם. הוא לא שינה בהרבה את מצב החקלאות, אולם
לא ירד אף ליום אחד מכותרות העתונות וממהדורות החדשות
ברדיו. מכיון שדיין אינו מתכוון להיות שר־חקלאות
מזהיר, אלא ראש־ממשלה, יתכן שהיה זה חשוב יותר.
פחות התבלט שמעון פרס, בתפקידו החדש כתת־שר
הבטחון• הוא סבל מירידת המתח הבטחתי בתש״ך, וגם
מעובדת היותו רק תת־שר. גם הוא דאג לכותרות, השמיע
נאומים שסתרו תדיר זה את זה, אך היו תמיד טובים לפרסום.
מאחורי מסך זה השקיע עבודה רבה בביצור עמדתו
ובכינון מנגנון שיהיה מסור לו אישית. יחד עם דיין, ניסה
לגבש את חוג הדור הצעיר במפא״י, להפכו למוסד עצמאי
בעל מעמד מעשי.
עוד פחות מצליח היה אבא אבן. אחרי שכיהן כשר־בלי־תיק,
היינו כשר־בלי־פרסומת, נטל לידיו את תיק־החינוך,
בדיוק כשעניני החינוך הגיעו למבוי סתום. מרד המורים
התיכוניים, אחת התופעות החשובות ביותר של תש״ך, וה־התמרדות
הנגדית של מרכז המורים, יצרו סבך עגום. אבן
לא ניסה לטפל בבעיות אלה׳ השאירן לזולתו. תחת זאת,
כנשיא מכון וייצמן, קצר יבול פירסומת בוועידת־רחובות,
שנועדה לטפל בתפקיד המדע בארצות נחשלות. בסך הכל
נראה אבן לציבור כמהדורה צעירה של שרת, וסיכוייו
נפלו מסיכויי חניכי ביג׳י.

הקרב ע? הירושה
יש מכין נעדי״הזוהר ש^יג׳^אלחתקר^תש^ך

אף מרחוק לדרגת מועמד לתואר איש־השנה. אך יריבם
העיקרי דדה מועמד רציני.
פנחס לבץ התגלה השנה כגורם־כוח חשיב וכאישיות
אמיצת־לב. הוא היה האיש היחיד שר,עז להתנגד לתכניות
בן־גוריון, ואף לכפות עליו דרך הפוכה. למחרת הבחירות
הכריח את בן־גוריון לוזתר על קואליציה ימנית, להרכיב
קואליציה פועלית המקבילה לצמרת ההסתדרות. אותה שעה
הכריח את בן־גוריון, בצורה משפילה למדי, לודתר על הלאמת
קופת־חולים. הוא הכריח את אשכול לשחרר את פי־צויי־הפיטורים
ממם־ההכנסה, הכריח את ספיר להסכים להעלאת
תוספת־היוקר.
האיש שהעז להתגרות בבן־גוריון, לא חשש להתנכל בגלוי
לילדי־טיפוחיו. על כל צעד ושעל נתקלו דיין, פרס ושות׳
בחומת ההתנגדות של צמרת ההסתדרות, שפעלה בשיתוף־
פעולה עם כמה משליטי־מפא״י האחרים.
לא היה זה מאבק אישי וכיתתי בלבד. לבון וחבריו השכילו
להגדיר את עצמם על בסים אידיאולוגי. הם טענו נגד
ריכוז כל הכוחות בידי המדינה. בצורה זו רכשו אף את
אהדתם של חוגים שאינם רואים בעין יפה את ריכוז־הכו-
חות הרב בהסתדרות עצמה. חוגים אלה הבינו בי מצב זה
עדיף על הברירה של בן־גוריון ודיין — טוטאליטאריות
ממלכתיות, שתוביל בהכרח לדיקטטורה ממלכתית.
היה ברור כי במציאות של ישראל לא די בהגדרה עצמית
חברתית־כלכלית כדי להוות גורם מדיני. בעוד שבן־גוריון
ודיין ייצגו קוד ברור בשטח זה — פרו־מערבי, אנטי־ערבי
ואנטי־ניטראליסטי — נעדרו כוחותיו של לבון מזירה זו.
אולם בסוף תש״ך ניכרו הצעדים ההססניים הראשונים של
צמרת ההסתדרות לקראת גיבוש קוו עצמאי כלפי אפריקה
והערבים, תוך יצירת כלים עצמאיים לפעולה בשטחים אלה.
מאבק זה על הירושה בתוך מפא״י עדיין לא היה המאורע
העיקרי של תש״ך, לא יכול היה לספק לה את איש־השנה.
אולם הוא עשוי להטביע את חותמו על השנים הבאות.

לגרום לבחירת רב ראשי אשכנזי המקובל על מפא״י,

שדמה גורן.

ההגיון חייב על כן את התהוותו של משולש טולידאנו־גורן־נסים.
הראשון־לציון, השונא את המפלגה הדתית, יכול
היה להיכלל בצירוף זה. אולם במים העכורים של העסקנות
הדתית בארץ שוחים דגים רבים, וקיים בה מאבק נצחי של
הכל נגד הכל, בתוספת חשבונות ארוכים של שנאות וקנאות
הדדיות•
אחת מאלה היתד, השנאה הנושנה בין טולידאנו ונסים.
שנאה זו קילקלה את לוח־הזמנים של מפא״י. עשרות עסקנים
אחרים, מן הרב הקשיש יהודה מימון, הקרוב לבן־
גוריון, ועד לחיים משה שפירא, בחשו בקדרה, עד
ששום אדם נורמלי שוב לא היה מסוגל להבין מי הוא
בעד מי, ומי נגד מי.
זה היה המצב כאשר החליט יעקוב טולידאנו בן
ה־ 80 לשאת לאשה את׳׳מרים סכאג בת ה־ .20 הנשואיי,
שנערכו בחשאי, פורסמו מיד על־ידי אנשי הרב נסים, שהסכום
לנשק פוליטי רב־עוצמה. הפירסום גרם להגבה ציבורית
ספונטאנית ונלהבת כל כך׳ עד כי רק פסיכיאטר היה מסוגל
לנתח את מקורותיה. מאות בדיחות פורנוגראפיות נולדו
בין־לילה׳ הגיעו עד לפינה הנידחת ביותר בעולם, בה חיו
ישראלים.
תגובה פורנו־פוליטית זו, יחד עם הרקע הציבורי שלה,
יכלה להפוך את הרבנית מרים טולידאנו לאשת־השנה של
תש״ך, האשד, השניה בתפקיד זה אחרי אשת־השנה של
תשי״ט, יעל דיין. חשיבות המערכה הדתית הודגשה כעבור
זמן קצר, כאשר התמכר גם בנימין מינץ לתוכניות הדיק־טטוריות
של בן־גוריון.
אולם המאורע השלישי של תש״ך הטיל את צלו על כל
שאר המאורעות, כולל תוצאות הבחירות ונשואי־טולידאנו.

פנים אל העבר

0תכן שאין מדינה בעולם השקועה כל-כך בעבר שלה,
ואשר פרשות היסטוריות עשויות לעורר בה סערות כה
חמורות.
ראש־ד,ממשלה הקדיש השנה חלק ממרצו להבטחת מקומו
בספרי־ההיסטוריה. הסרטת ספר־קיטש מבחיל על המאבק
הארצישראלי, אכסודוס, עוררה זעם ציבורי רב, מלח־ה במ־עשי־אלימות
באזורים ערביים. ספר של דוב י*סף, שכלל
התקפות על דויד שאלתיאל, עורר מחדש ויכוח כללי
(ועקר) על מאורעות תש״ח בירושלים — ויכוח בו השתתפו
בהתלהבות אנשים שאין להם מושג על כל הפרשה. בחוגים
יותר מקצועיים גרם לוויכוח חריף בספרו של ג׳ון קמחי
על מלחמת תש״ח, שהיה מלא וגדוש אי־דיוקים מגוחכים.
אחד מאירועי השנה היתר, האזכרה הממלכתית לזאב ז׳בו־טינסקי,
שנערכה על־פי הידברות בין יגאל ידין וערי
דבוטינסקי, במטרה לקדם את שינוי שיסודו,-בחירות ולפלג
את תנועת־החרות. מסביב לאפריים אילין, שנחשד
בחשדות כבדים בימי המחתרת, נערך דיון היסטורי מסוג
אחר.
אם פרשות היסטוריות משניות כאלה יכלו לעורר סערות
וויכוחים, אין פלא בכך שההתרגשות העמוקה של המוני
ישראל בתש״ך היתה מוקדשת לפרשה היסטורית שאין דומה
לה בדברי ימי העמים.
איש־השנר, של תש״ך הגיע למעמדו בעל־כורחו. הוא היה
מוכן׳לוותר על כך ברצון. הוא לא עשה שום מעשה בתש״ך.
המעשים, שהנחילו לו במאוחר את התואר, בוצעו על-ידו
לפני 15 שנה ומעלה.
זר, היד, השם שהצית בשנת תש״ך תבערה בלב כל
ישראלי: אדולף אייכמן.

פורנו־פוליטיקה נגד טולידאנו

ךשעהשנערכ ^ זקרבוו וולפא ״ י, לא ־שקטה
המפלגה על שמריה. היא הוסיפה להתפשט ולכבוש
שטחים חדשים.
הכיבוש המכריע ביותר היה בשטח העירוני. מפא״י לא
השתלטה רק על כל העיריות (מלבד רמת־גן) ,אלא גם ניגשה
לבצר את עמדותיה במרץ וביעילות. מרדכי נמיר
נתן גיבוי לפעולות אלה בעיריה החשובה ביותר: תל-
אביב־יפו.
כיבוש חשוב אחר היה בשטח העתונות. מפא״י קנתה
כמעט את כל הבטאינים בשפות הלועזיות, קבעה על־ידי
כך מונופול של תעמולה לגבי מחצית מתושבי הארץ. בצורה
זו או אחרה השתלטה למעשה גם על כל הבטאונים
הבלתי־תלויים בשפה העברית. היא התכוננה לפרסם שבועון־
רדיו שיפיץ את דברה, הכשירה את הקרקע להקמת טלביזיה.
כך היו בידיה הנתונים להקמת מונופול תעמולתי כמעט
מוחלט.
אולם המערכה הפיקאנטית ביותר של השנה היתה מערכת־הכיבוש
של מפא״י בשטח הדת, מאחר שהשתלבה בפרשה
פרטית לגמרי — נשואי הרב סולידאנו — והפכה למאורע
הפופולארי ביותר של תש״ך.
בשנים האחרונות הרסה מפא״י בהדרגה ובשיטתיות את
המונופול של המפלגות הדתיות על חיי־הדת בארץ. עתה
הגיעה השעה לתרגם ד,ישג_זד. לשפת עובדות שילטוניות.
שר־הדתות יעקוב טולידאנו, כבר היה קשור במפא״י.
יצחק נסים לא היה רחוק ממנה. עתה רצתה מפא״י

דיין נואם ־ עוב הבחירות

דים ״בדרך של הגירה או פינוי״ .היידריך הפקיד על
מחלקה זו את הפקיד הקטן שהצטיין בזוינה ובפראג —
אדולף אייכמן•
בסך הכל היגרו בתקופת עידוד־ההגירה 360 אלף יהודים
מגרמניה 177 ,אלף מאיסטריה ומצ׳כוסלובקיה. הדבר מצלצל
כיום כאבסורד, אך בחלקה הגדול של תקופה זו זירזו הנאצים
את היהודים להציל את עצמם, בעוד שרוב היהודים
התעקשו להישאר במקום. קריאות הפינוי שהשמיע זאב
ז׳בוטינסקי באוזני יהודי פולין, לא זכו אף הן להד.

רב־סרן אייפמן הסבימ
רג עהג דו ל ביותר של ישראל בשנת תש״ך היה ביום
| 1השני, ה־ 23 במאי, כמה דקות אחרי שעה ארבע. ראש
ממשלת ישראל התיצב מול המיקזן ופץ של דוכן הנואמים
בכנסת, בישר בכמה משפטים קטועים את הבשורה הגדילה :
אדולף אייכמן, רוצח המיליונים. נמצא בישראל ויועמד למשפט
ישראלי.
מאז קום המדינה לא היתה עוד ידיעה שעוררה התרגשות
כה עמוקה יכה פתאומית. אפילו הידיעה על מיבצע־סיני לא
היתה כה בלחי־צפייה. ימים של גיוס חשאי הבשיר׳ אז את
דעת־הקהל להתפיצצות. שום דבר לא הכשיר את הציבור,
הפעם, לקראת הידיעה ההיסטורית.
אייכמן היה גם קודם לכן מושג בישראל. ניאות האלפים,
ששיכלו את בני־משפהויז״־ם באירופה הואצייז• ידעי כי איש
זה, ייתר מכל אדם אחר, נושא באחריית לביצוע מדיניית־ההשמדה.
מדי פעם צץ שמי בידיעות על הימצאו.
כולז היו כוזבות. עוד בראשית תש״ר, בחויש אוקטיבר,
הקדיש לו העילס הזה ו 51י ז) את שערו, תבע מאמץ לאימי
עלייז י׳י 1כייסו ילהי״תו חי ל־שיאל.
אילם איש לא האמין כי תביעה זו אייינם תיפנה. רבים
את קשיי שיש מירח מדיוית ׳׳ריחך י׳ יה וכי יאשי י־מדייח
ריחיוי ויי1י יי איי-ויו• היישייייי לסיייי ד׳אחייי** דהיז.
רז>זץ י* דאה מידיזזה. היריד יזל-ידה. ד^רץ י־לייה מדרה את
נשימתה. הייהל היה זיוה א מו כדי להתרול אליה. התי־בה
הראש-נה היתה נחשול חלומית סאדיסמייס, בשכל ישראלי
המציא שידה אכזי־ת יי תי ל־וצאסי להירי של היישמיי.
רה אחרי ששכר נחשיל טבעי זה, היה הציבור הישיאלי
מסיגל לשתיל דדעס צלולה יותר את משניעות המעשה,
רקעו ההיסטורי ותיצאותיו.

שיזיריס אצר הרב

*בה לתאר אדם שהתאים מטבעו פחית לדרגת איש־תייה.
קי 1יחורר יימיימד של דמית הירייירית, מאשר
אדילף אייכמן, שנולד ב־ 19 במרס 906ז בסולינגן,
גרמניה.
התלמיד הבלתי־מזהיר בעל הרגליים העקומות ופני הילדה,
עזב את היייניוו האיהסיי אחרי שותייס• מבלי איריר בחינות.
התגלגל בכמה עבודות נחיתות עד שהצטרף לם.ס.
בויל .26 היא לא בלט אפילו בארגין זה. הוא נראה כפקיד
קטן, חסר דמיון יתניפה. הערכה זו היתה נכונה.
באוהטיבר 1934 נמצא תפקיד כלשהו לכשרון פקידותי
זה. הוא הידבר כפקיד־עוזר למחלקוז־דבנאים־החופשים בלשכת
הדטחין של הס.ם• בירליו. הנאצים שיאו את הבנאים
החיפשיים בולל אופיים הבינלאומי והליברלי. הכיני כרטסת
של חברי הלשכות. סיפר אחר כד דיטר פון־י־סליצני, שהיה
תחילה מפקדו ילאחר מכו פקודו של אייכמן :״הוא מילא
כרטיסים על מכינת־הכתיבה
כעבור שנה, הועבר למיזיאון של הס.ס. אוסף של דברי־אמנות
יהודיים משך את תשומת־לבו. הוא החליט ללמוד
עברית. ב־ 18 ביוני 1937.הגיש מפקדו בקשה להקציב לסגן־

המשנה של הס.ם. אדולף אייכמן תקציב בסך 3מארקים
לשעה, כדי שילמד עברית אצל רב. הבקשה הבלתי־רגילה
הועברה להחלטתו האישית של ראש הס.ס ,.היינריך הימלר,
שדחה אותה בשאט־נפש.
אייכמן נאלץ ללמוד עברית לבדו, בשעית הפנאי• ידיעותיו
נשארות מצומצמות, עד שניתנה לו השנה ההזדמנות לרעננן
ולהשלימו. ביל זאת הספיקו כדי לפתוח בפני הפקיד הקטן
קאריירה תלולה.
ב־ 1936 כבר היה מנהל המחלקה היהודית של לשכת-
הבטחין. ב־ד 193 היעלה לדרגת מומחה לעניני הציונית.
אותה שנה הוזמן על־ידי המוסדות הציוניים לביקור בארץ-
ישראל, אולי כדי לשנות את יחסו לארץ. התוצאה: הוא
הכיר את המופתי הירושלמי, שנועד למלא תפקיד חשוב
בהמשך הקאריירה שלי. תיצאה שניה: הוא החליט בי החלוצים
הצייניים הם ה־סוד הגזעי הטוב בייתר בין היהודים,
אמונה שהתבטאה לאחר מכן בבחירת שותפים למשא־ומתן.
אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה, הצטיין אייכמן בסילוק
היחידים אל מדבר לגבולות. הדבר עשה רישם עז במייחד
על ריינהארד היידריך, ראש לשכת־הבטחון, הפ שע המבריק
בייתר של הס.ס. אחרי כיבוש צ׳ב־סלובקיה, הטיל היידריך
על אייכמן לארגן פעולה דומה בפראג.

פי״ד משרד ההגירה

ך* ל א * תו ז צד היה אייכמן פקיד אפור במדים שחורים.
״יאר אייזו ייסליצוי טיפיס של פקיד נמוך. פדאנטי,
איהב-סדר. אחרי כל שיחה הכין מיד זכרון־דברים על תוכנה,
כדי שיהיה לו כיסיי.״ במק־ס אחר :״אייכמן התחבא תמיד
מאחורי גבו של הממונה עליו.״
בתיק האישי שלו הוגדר מנהל המדור 4־ב־( 4עניינים
יהידיים) במחלקת־הסניס של הלשכה־יראשית־לבטחון־המדינה
כלהלז :״מוכשר במיוחד לנהל משא־ימתן, להרצית, לארגן.״
חבר־הסם. מס׳ ,45,326 חבר־המפלגה מס׳ ,899,895 היה
ביוריקראט קטן.
במשי שנים אריכות דסק הביורוקראט הקסו בזירוז הגירת
היהודים בכל הדרכים. רבים מיהודי גרמניה לא רצו
עדייו לעזוב, מתיך ההנחה המיטעית כי ״העניינים יסתדרו״.
לצ-רך זירוז, הוכנסו למחנות־ריכוז. אחרים פשוט גורשו
בלילה אל מעבר לגבול.
היתה זאת או המדיניות הנאצית הרשמית. ב־ 5בינואר
1939 מינה הימלר את היאלמאר שאכט, מנהל הבנק הממלכתי,
כנציב ההגירה היהודית. שאכט נסע ללונדון, הציע
שם כי כל יהידי גרמניה יהגרו תוך שלוש עד חמש שנים,
בעזרת מלווה בינלאומי גדול. כז הציע כי רכוש יהודי גרמניה
יוקפא, ישמש כערובה למלוזה.
רעיון זה לא יצא לפועל, כי כעבור שלושה שביעית
פרצה מריבה בין שאכם להיטלר. מנהל הבנק הממלכתי
התנגד לשיטות־המימון האינפלאציוניית של הפירר, התפטר.
ארבעה ימים אחרי כן הטיל הרמן גרינג על היידריך
להקים מחלקה להגירה יהודית, כדי לפתור את בעית היהו

מיפנה הגדול בא ברעידה המפורסמת שכינס היידריך
ן | באמצע המלחמה, ב ,1942 בברלין־ואנזה. נוכהו רק פקידים
בכירים. אדולף אייכמז, הפקיד הקטן, כבר השתייך עתה
לחוג זה, אף תסס בו מקים נכבד. מבחינה ארגונית היה
כפוף לאיש בשם מילר, שהיה כפוף במישרין להיידריך.
היידריר, ראש לשכת־הבמחון ן ם.ד ,).היה כפיף במישרין
להימלר, שהיה כפוף להימלר. דק שלישה אנשים רמים הפרידו
בין אדולף הגדיל לאדולף הקטן*.
בוועידה התודה היידריך מדיניות חדשה: היהודים המסוגלים
לעבידה יועברו, תוך הפרדת המינים, לסלילת כבישים
במזרח. תור כדי כד ימיתו רובם מסיבית טבעיות. לאחר
מכו יהיה צורך לטפל במיוחד באותם שישארו בחיים,
שיהיו מטבעם החסינים ביותר, כדי למנוע מהם מלהוות
גרעיז לגזע יה־די חדש ובריא יותר. אירגון המשלוחים
הוטל על הפסיד אייכמן.
יד החל ר״׳מית ״הפתרון הסיהי״• באופן בלתי־רשמי
החל כדר לפני מ. מאחורי ציאית־הכיביש נעו יחידות
ייייחדות של לשכת־הבטחון, שטיפלו ביהידים. השיטות:
יחתת דאייל־תיה הייקומית לעריכת פוגרימים, אי הוצאתם
לי־ייי של הידידים ביריית. בדרי כלל היה מפקד היחידה
רייייר. זי״ יי־ע׳ית היד,ידית במסים לאסוף את כל היהידים.
אי׳רי רישימס. היסעי למסוס פתיח — מחצבה או חפירה
יייי׳י־״אנסית. שם נורו בסימינית על־ידי אנשי לשכת-
היייזחיז. היייט־יפו, המשטרה־הצבאית־החשאית, או יחידות
מייחדית של הס.ת.
בחודשים הראשונים של מלחמת־רוסיה נקטלי בצורה זו
כמס מאות אלפים. אולם השיטה לא נראתה. היא היתד.
פומבית מדי, עיררה חשומת־לב. ואילו הנאצים רצו לבצע
את המיבצע בשקט, ללא ידיעת הציבור הרחב.
כבר ב־ 25 באוקטובר 1941 פנה ד״ר ארנסט ודל, ראש
מחלקת־הגזע במזכירות המפלגה הנאצית, אל מישל שטחי״
הכיבוש במזרח, בהודעה שנמצאה שיטה יעילה יותר .״מר
בראק, מלשכת הפירר, הודיע על נכונותו לפעול למען השגת
מקימות־מגירים ומיתקני־גאוים ברצוני לציין כי רב־סרן
אייכמן, ראש המחלקה היהודית בלשכת־הבטחין־הראשית,
הסכים לשיטה ז ו אין התנגדות לכך שאותם היהודים
שאינם מסוגלים לעבודה, יסולקו באמצעי־העזר המוצעים
על־ידי בראק.״
ד״ר וצל גם הסביר בגרמנית מסורבלת מה יתרון השיטה
החדשה :״בצורה זו נמנע מעשים, כפי שאירעו בשעה
שיהודי וילנה הוצאו להורג ביריות. מאחר שהיריות נערכות
בפומבי, אין להתייחם בחיוב למעשים כאלה
הצעתו של וצל לא היתה בגדר חידוש. היא הופעלה קודם
לכן נגד חולי־רוח גרמניים. השימה: החולים הוסעו לטיול
באוטובוסים סגורים. בשעת הטיול הורעלו על־ידי אדי־המפלם
של המכונית. היחידה שעסקה בכך נקראה בשם־הצופן :
״מוסד־הצדקה לטיפול במוסדות־אישפוז״•
* אחרי רצח היידרין בצ׳כוסלובקית, בא במקומו קאל-
ט נבר ונר.

מקום חטיפתו של א״כמן -בדונו מהאוטובוס (ימין) לקיוסק הטבק(משמאל)

<1ט*ומ 1#מ £ <1* 1־ג*

אז וכיום: עם בנו בזמן השואה, בתי? חיס
גם בראק לא המציא שיטה זו. הממציא היה קצין גבוה
בס.ם״ שאמר :״אצלנו אין חולים. אצלנו יש רק מתים.״

? 183 השמדת חרקים

ץ מן קצר לאחר מכי ר,ופי>ר. דמות נוגסת בשרשרת:
| סרן ה.0ם. רודולף הזם קיבל הוראה מפי הימלר להפוך
את מחסרדהריכוז באושון ץ למחנה־השמדה. מד! ע דווקא
א! שוויץ? הוס :״מפני ע!,מקום הוא נוח ביותר מבחנת
רשת הרכבות.״
הוס ה׳ר, טיפוס של פקיר, בדומה לאייכמן. הוא חיפש שיטות
יעילות וחלות. ה,א ביקר במחנות השמדה אחרים, כמו
טרבלנקה, מצא כי היה, ר ט מושמרים שם בתאי־גאזים
פרימיטיביים, שהיו מחוברים לציגורות־המפלט של משאיות
וטאנקים. השיט/־ ,היתד, בלתי־יעילד .,המכונות לא עבדו
בצורה שווה, ההרעלה נמשכה חצי שעה, ולבסוף עוד היו
יהודים רבים בחיים, במצב של עלפון. היה צ, רך לירות
בהם.
הוס גילה את יעילותו של גאז שנקרא ״ציקלון ב׳״ ,שנועד
להשמדת חרקים. גאז זה הרג מיד. בעזרתו אפשר היה
להרוג באושוויץ 16 אלף יהודים, צוענים וקומוניסטים ליום.
מה היה תפקדו של אייכמן בתק. פה זוז הוא ישב ליד
שולחן־הכתיבה בברלין, דאג לשי׳׳וח הסדיר והמאורגן של
יהודי אירופה למחנות־ההשמוה ולעבודת־כפיה. אין כל
מסמכים סופיים על מספר קורבנותיו. בבודאפשט דיבר אייכמן
עצמו על ששה מיליון. בנ׳רנברג טען הקונגרס היהודי העולמי
כי בסך הכל ניטפו באירופה הנאצית 5.7מיליון יהודים.
מומחה אנגלי, ג׳ראלד רייטלינגר, טען לעומת זאת, אחרי
מחקר מקיף, כי באירופה הנאצית ניספו בין 4,194,200ל־
4,581,200 יהודים. כשליש מהם מתו לדבריו מרעב, ממחלות
ומעבודת כפיה, כמיליון נהרגו ביריות על־ידי י״ידות הר,ו־צאר,־להורג
ובפעולות בגטאות, ואילו באושוויץ נהרגו כ־
800 אלף. אולם גם רייטלינגר לא טען כי סטאטיטטיקה נוראה
זו מוסמכת — חסרים הפרטים על יהירי רוסיה.
אייכמן לא אהב להתבלט. על רוב פקודותיו החתים את
מילר, הממונה עליו. הוא עצמו לקח חלק אישי רק בהשמות
יהודי הונגריה. מדוע י אולי מפני שאז כבר דחק הזמן,
נוכח התקדמות הצבא הסובייטי לעבר בודאפשט. מאידך, יתכן
כי אייכמן כבר בא לבודאפשט בכוונה תחילה להשתמש ביהודי
הונגריה כבני־ערובה, כדי להכריח את מעצמות־המערב
לפתוח במשא־ומתן עם צמרת ד.0,ס.
פקידים קטנים אינם מתאבדים כאשר יורדים המנהיגים
מן הבמה. לאחרונה נראה אייכמן במאי ,1945 כאשר
הופיע בסביבות זאלצבורג במיפקדת מפקדו, קאלטג־ברוגר.
הפושע המצולק גירש אותו, באמרו :״הברנש הזה
יפריע לנו אצל האמריקאים אך סילוק אייכמן לא עזו
לו. קאלטנברונר נשבה, הורשע בנירנברג והוצא להורג•
אייכמן נעלם.
תחילה נשבה על־ידי האמריקאים, הזדהה כטוראי־ראשון
של חיל־ד,אוויר בשם הירטל, שהשמיד כביכול את ניירותיו
בהתאם לפקודות. מאחר שנשא על גופו את כתובת־הקעקע

של ר,ם.ס ,.הזדהה לאחר מכן, במחנה השבויים, כסגן־משנה
של ד,ס.ס.־ד,קרבי. משם הסתלק לגרמניה הצפונית, עבד כחוטב
עצים אצל אחיו של חבר.
הוא נמנע מכל פגישה עם משפחתו• על כן לא היה זה
הוא שהוצא להורג על־ידי שליחי ההגנה, שתפסו איש אשר
ביקר אצל משפחת אייכמן. תחת זאת הצטייד בי 1950 בתעו־דודפליטים
של האפיפיור, צבר לארגנטינה של פרון. כעב!ר
זמן קצר הצטרפו אליו א 1#ו ורד* ושלושת בניו קלאוס,
אוולף ודיטר. הוא זכה לתע דת־זהוה בשם ריקארדו קלמנט.
בראשית תש״ך נכנסו לב* עלוב אך מבוצר היטב, שבנו
בעצמם בסאן־פרנאנדו, פ ~0 ,של בואנום־איירס.
תחילה עבד בפירמה לחוות־דעת תעשיתיות, שהוקמה על־ידי
קצין ר,־ם.ם. פ לדנר בסיוחד כדי ׳£זמש מחסר, לחברים־
לשעבר. לבס,ף מצא ענס־וה אצל הסניף הארגנטיני של
מרצדס־בנץ, הברת המכונות הגרמנית, שהיתר, חביבה במ
פיוז•
יוחד

ת ב ־ידבלע די
* * ימצא אותו שם? קרוב לוזדאי: שרות־הביון הגרמני,
שהעביר את הידיעה לישראל, מאחר שאיש בגרמניר. לא
ר*/ז לעסוק באייכמן. האיש צולם בחשאי, תמונותיו ד!,עברו
לק, מץ גרמנים וישראלים שהכירוהו בשעת ..אחרי שא׳ ש,־י
את זהותו, נחטף אייכמן ברחוב, הוחזק במשך כמד ,׳מים
בהרדמה, הובא לישראל במטוס אל־על שהגיע לבוא0 ..־
איירם כדי להביא, כביב; ל, משלחת־ענק ישראלית לחגי־לחגיגות־ה,עצמאות
שם. הוא דרך על אדמת ישראל לפג! ת
בוקר, באותו יום בו מסר דויד בן־גוריון את ה. דעתו בכנסת.
אייכמן עצמו היה דרוך זמן רב קודם לכן לקראת תפיסתו.
זמן־מה א״רי החטיפה הופיע בג! מגיה ארט שהציג את עצמו
בידידו, ושנשא עמו כתב־יד שכתב והכתיב אייכמן בארגנטינה.
בראש כחב־היד רשם כי זו ה! רעתו היח׳ וה שהיא
בת־תוקף, וכי הודעה אחרת שתבוא מסי, אי־פעם, במידה
שתסתור את כתב־היד, לא תהיה אלא ת, צאר, של לחץ
וכפיה.
האיש הציע את כתב־היד לשבועון גרמני גד, ל .העורך סירב
לקחתו. כתב־היד נמכר לשבועון לייף האמריקאי ,״ן גם זר.
לא הדפיסו עדיין. קטעים ממנו התגלגלו גם למשרדי שבועונים
אחרים. איש לא פירסם אותם.

אייבמן למען מם א,זי

ן א• ודעתוהנחפזת של בן־ג,ריון נתגלתה חיש מהר
( ! כשגיאה חמורה. אומנם השיגה את האפקט הדרמתי
המבוקש. אולם שום משרד ממשלתי לא היה מ,כן לה, לא
תיכנן את המשך הפרשה. תוך ימים מעטים הצליחר, ישראל
להרגיז את כל עתונאי העולם, לסתור את עצמה מספר פעמים
בצורה מבישה בהודעות רשמיות, לגרום לתקרית דיפלומטית
ממדרגה ראשונה עם ארגנטינה.
למרבית המזל, לא העז שום גורם בעולם לתקוף בענין
כזה את ישראל, מחשש פן ייראה כמגן על משמיד־הר,מונים.
ארגנטינה נאלצה להסתפק נמעט — בגירוש השגריר היש
ראלי
ובהתנצלות סתמית. העתונאים נאלצו לכתוב לסי ר,קזז
הישראלי, להצדיק פחות או יותר את החטיפה. אפילו חברת
אל־על לא סבלה יתר על המידה מן הפרסומת ר,מפ!קפקת.
בכל זאת נשאר נזק ארוך־טווח. הטיפול בפרשת החטיפה
מנע סופית כל אפשרות להביא ארצה נאצים נוספים מארצות
ידידותיות או נייטרליות. כל נאצי חוש שייתפס יצטרך
לקבל את עונשו בחשאי ובו במקום — כסי שקרה למארטין
בורמן, סגנו של היטלר, בארגנטינה.
נזק שני הוא פסיכולוגי• הפרסומת השלילית הראש,נה
עירערה בהרבה, את המעמד ד,מ,סרי הטהור של ישראל בפרשה.
התעקשותו של בן־גוריון להעמיד את אייכמן בטני
בית־משפט ישראלי, תחת לכנס בישראל ביתימ/״פט בינלאומי
בהשתתפות כל העמים שסבלו מן הנאצים, תיטול
הרבה מן הר,שפעה הנפשית של המשפט. קיימת הסכנה כי
משפט אייכמן שוב לא ייראה לעולם כמעשר, של צדק עליון,
אלא כמעשר,־נקמה מזצדק, אך פרטי, של היר״דים בצו־ררם.
אם כן, לא יגרום המשפט לאותו זעזוע אנטי־נאצי,
אשר היה צריך להיות תוצאתו העיקרית.
אולם למשפט, שיעמוד במרכז המאורעות של תשכ״א,
יהיו תוצאות. הן תסתעפנד, בכמה וכמה ביוזנים, כולם
חש! בים ביותר. בין היתר:
התוצאה הפנימית: אם לא יגלו החוקרים והמשפטנים
הישראליים תוסר־כשרון מופרז, יוסיף המשפט תום־
פת־רבתי לפרסטיג׳ה האישית של בן־גוריון, האיש שציווה
להביא את אייכמן ולקיים משפט ישראלי.
תוספת־כוח זו לבן־גוריון עשוייה להשפיע במידה מכרעת
על יכולתו לבצע את ר,פיכת־ד,בחירות שלו. אם יהיד, בטוח
אז כי למפא״י סיכוי טוב.לזכות ב־ 51 אחוז בבחירות, הוא
עלול לגרום למשבר־קואליציוני, לפזר את הכנסת, להשיג
בכנסת החמישית רוב להעברת שיטת־ד,בחירות הרצויה לו.
יתכן כי עצם האיום הזה יספיק כדי להשיג כך גם בכנסת
הנוכחית את הקולות הדרושים לשינוי שיטודהבחירות.
התוצאה המדינית: המשפט ייצור לחץ מוסרי עצום
על גרמניה המערבית. יתכן כי הגרמנים ירגישו צורך לעשות
מחווה גדול נוסף כלפי ישראל, כדי להפגין כלפי
העולם את אי־הזדהותם עם אייכמן ותקופתו. כבר למחרת
חטיפת אייכמן טען השבועון הגרמני דר שפיגל כי הפרשה
כ,לד, לא באה אלא כדי להכריח את גרמניה לתת לישראל,
בתום תשלום השילומים, הלוואת־ענק לביסוס המשק הישראלי.
הסכום שבן־גוריון מתכוון אליו 50 :מיליון דולאר
לשנה, במשך עשר שנים•
יתכן כי לגבי אדם בעל תחושה היסטורית כה חזקה כמו
דויד בן־גוריון, התוצאה העיקרית של המשפט תהיה אחרת:
הוא עשוי לקבור תחתיו את שמם הטוב של כמה מדינאים
ציוניים, שהפכו לר. עץ לו. בראשם: משה שרת, הקשור
בפרשת אייכמן באמצעות יואל בראנד, ואפילו הנשיא
וייצמן.
המדינאי היחידי שאין לו שום קשר ישיר עם מאורעות
תקופת אייכמן: דויד בן־גוריון.

־^רשת אייכמן טיהרה את בן־גוריון וצמרת ד,ש.ב• מן
ד,וקשר שתיכננו את רצח קסטנר. לא טוהרו דרגים נמוכים
יותר׳ או שדוחות פחות־רשמיות, של מנגנון־החושך. במקרה
הטוב ביותר, נהגו בפרשת קטטנר בחוסר״אחריות קיצוני.
חשד חמור יותר הוא שידעו על כוזנות הרצח, אך במת-
פוזן לא מנעו אותו. במקרה הקיצוני ביותר היתד. להס
יד בייזום המעשה.

הברירה הפשוטה
דחו של אדם אחד ריחפה על פני תש״ך, מן הרגע
| בו דרכה רגלו של אייכמן על אדמת הארץ, והיא תוסיף
לרחף על פני תשכ״א. רוחו של עד המלך שאיננו: ד״ר
רודולף (״רז׳ו״) קסטנר, היהודי מעיר קלאוזנבורג, איש־השנה
של תשי״ד.
שלוש שנים אחרי הריגתו השפלה, שוב הטרידה רוחו
של קסטנר את המדינה. היא שימשה נושא מרכזי לספרים
ולמאמרים. אי־אפשר היה לדבר על אייכמן מבלי להעלות
מחדש את כל השאלות שנידונו במשך שנים בבתי־משפט
ישראליים.
מה היה הרקע האמיתי למעשי קסטנר באירופה הנאצית?
מה דובר בינו ובין אייכמן? מה היתד, מהות היחסים בינו
ובין אנשים כמו בכר וקרומיי?
מדוע נהרג קססנר? מי הרג אותו? מה תיו מגלה אילו

נשים

בתחום מדינת־ישראל, ושקורבגותיו לא היו אזרחים ישראליים,
אף היא לא תתפוס. תקדים עתיק קבע כי מותר לשפוט
ולהוציא להורג שודד־ים בכל מקום שייתפס, בלי קשר
למקום פשעו ולאזרחות קורבנותיו. תקדים זה חל גם על
פושעים נגד האנושות.
להצדקתו יטען אייכמן כי עד שנת 1942 עסק בזירוז
הגירת היהודים משטחי הנאצים. תפקידו בהשמדת היהודים
לאחר מכן לא היה אלא ארגוני בלבד — האחריות על
ארגון המשלוחים, אך לא על הפעלת מחנות־ההשמדה• מדיניות
ההשמדה עצמה נקבעה בדרג גבוה יותר — על־ידי
היטלר, הימלר, היידריך וקאלטנברונר.
הטיעון העיקרי של ההגנה יהיה תפקידו של אייכמן בהונגריה.
אייכמן יטען כי התכוון ברצינות להציל את מיליון
יהודי הונגריה, כי הצעתו לקסטנר ולחבריו היתד, יבולה

•ייסוד פרשת קסטנר מונחת ברירה פשוטה בתכלית
^ הפש טו ת, שכל ילד יכול להבינה גם מבלי להתעמק בסבך
העובדות:
או שאייכמן התכוון ברצינות להפסיק את השמדת יהודי
הונגריה בנסיבות מסויימות — ואז היה קסטנר גיבור לאומי׳
ואילו משה שרת, שהסגיר את בראנד לאנגלים נישא
באחריות נוראה,
או שאייכמן לא התכוון לכך כלל והציע את ההצעה רק
כדי להרדים את קרבנותיו — ואז היה קסטנר בוגד מתועב,
ואילו שרת פעל בתבונה.
במשפט גרינוזלד-קסטנר עשו שני הצדדים יד אחת כדי
לטשטש ברירה פשוטה זו — כל אחד פתוך נימוקים משלוי
התביעה, שפעלה על פי הוראות מפורשות ורצופות של
שרת, אבריאל, קולק ושות׳ — היתד, מעוניינת בטישטוש,־

>01065628 ותינוקות, בדוכן לתאי־הגאזים באושוויץ, בהאגגינן שהן

חי כיום? איזו עדות עשוי היה לתת במשפטו של אייכמן?
ומעל לכל: האם היה קסטנר בוגד שפל, שבא על עונשו
הצודק, או פטריוט שנעשה לו עוול נורא?
לא יהיה מנוס מלתת תשובות לשאלות אלה — כי הן
תמאלנה תפקיד מרכזי במשפט אייכמן.

מי רצח את קסטגר?
ף* רט לקומץ אנשים, לא ידע איש בסוף תש״ך מה
מסר אייכמן לחוקריו הישראליים. אולם מן הפרטים
שנודעו על תוכן כתב־ידו שהתגלגל במערכת לייף, ומתוך
ההיגיון הפנימי של המאורעות, אפשר היד, לקבוע בוזדאות
כמעט את קוו ההגנה הסביר בו ינקוט סניגור שיקבל על
עצמו להגן עליו.
קודם כל ינסה הסניגור לערער על סמכות בית־המשפט
הישראלי. הוא לא יצליח בכך• העובדה שנאשם הובא לפני
השופט בדרך בלתי־חוקית, אינה פוסלת את סמכות השופט.
גם הכלל החוקי החשוב, שאין לדון אדם על פי חוק שלא
היד, קיים בשעה שביצע את פשעיו, אינו חל על פשעים
מסוג זה, כפי שנקבע בנירנברג. הטענה שאייכמן לא פשע

להתגשם, לולא חיבלו בה מדינות־המערב והסוכנות היהודית
לארץ־ישראל.
אם הסניגור הגרמני ימלא את חובתו, ואם אייכמן עצמו
לא יישבר בחקירה ולא יהפוך למכשיר עיוור בידי התביעה
— תיפתח כל פרשת קסטנר מחדש. אין ספק שדויד בך
גוריון ידע זאת כאשר ציווה לחטוף את אייכמן ולהביאו
לישראל. הדבר משחרר אותו מן החשד שהיתר, לו יד ברצח
קסטנר. מי שהיה מעוניין לרצוח את קסטנר כדי להשתיקו,
לא יכול היה להיות מעוניין להביא את אייבמן על־מנת שידבר.
כלל
זה אינו חל על חוגים אחרים במפא״י, הקשורים
בפרשת קסטנר באופן הדוק יותר, ושלא היתה להם יד בהחלטה
להביא את אייכמן. עדיין לא נמצא הסבר סביר לעובדה
שרוצח קסטנר היה בעבר סוכן ר,ש.ב ,.שכמה מאנשי
מנגנון־החושך ידעו מראש על תוכניות הרצח, שהמשמר
שהגן על קסטנר הוסר זמן מה לפני הרצח. לאלה נוספו
השנה עובדות חדשות, כגון זו שזאב אקשסיין, איש הש.ב.
לשעבר שירה את היריות׳ נהנה מיחס בלתי־רגיל לגמרי
בבית־הסוהר ומכל ההקלות האפשריות — בעוד שיוסף
מנקס, שכביכול הנהיג את המחתרת, מוחזק עדיין בתנאים
בלתי־אנזשיים.־ י

כדי למנוע מקסטנר לפתוח את פיו, להכתימם בכתם הנורא
של בוגדים בעמם.
ד,סניגוריה היתר, מעוניינת בטישטוש, מביתן שגרינודלד
השמיץ את קסטנר, לא את שרת. כל עורך־דין רוצה לנצח
במשפט, ורק הרשעת קסטנר יכלה להנחיל נצחון לסניגורו
השאפתני של גרינתלד. לכן ניהלה הסניגוריה את המשפט
מתוך מגמה כפולה — להרשיע גם את קסטנר וגם את שרת
— דבר שהיה בגדר אבסורד ושחייב טישטוש גמור של
הבעיה היסודית.
קסטנר עצמו נתן יד לטישטוש מפני שחשש להשתתק בין
אבני־הריחיים של הסניגוריה הנמרצת מצד אחד ושל צמרת
מפא״י מצד שני. כדי להינצל מציפורני הסניגוריה, היה
זקוק לחסות הממשלה — והיה מוכן לשרת את ראש־המט־שלה
דאז, משד, שרת.
סיבה שניה, אולי עמוקה יותר: קסטנר היה בעל אמביציות
אישיות קיצוניות, שאף לבנות קאריירה פוליטית
במפא״י. על מזבח זה היה מוכן להקריב את האמת של
פרשת הונגריה. בסופו של דבר הקריב רק את עצמו.
איש אחד הבין את הברירה היסודית. היה זה השופט
בנימין ד,לוי. הוא נקט בקו הגיוני: בהרשיעו את קסטנר
(ש״מכר את נשמתו לשטן״) טיהר לחלוטין את צמרת ד,סוב־

נות היהודית. לא היתד, לו כל אפשרות אחרת, אחרי שהחייט
להרשיע את קסטנר. כי אי-אפשר היה להרשיע את קסט־נר
מבלי להסיק את המסקנה שהצעת אייכמן היתד, כוזבת,
והמשא־ומתן עמו היה פשע. ואם היתה הצעת אייכמן
כוזבת, הרי צדקו אנשי הסוכנות, שמסרו את השליח בראנד
לאינטיליג׳נם הבריטי.
לא ר העובדות הידועות כיום, קרוב לודאי כי מסקנותיו
של הלוי היו בלתי־נכונות. אך הן היו לפחות הגיוניות בפני
עצמן. השופטים העליונים, לעומת זאת, הרסו את בניינו של
הלו י מבלי להקים תחתיו בנין אחר. הם טיהרו את קסטנר
במידה רבה — מבלי להטיל כל אשמה על מנהיגי הסוכנות.
כך נשאר הטישטוש שריר וקיים עד להופעתו של אייכמן
עצמו.

הסוכנות לעבור את הגבול לסוריה (שם שלטו אז האנגלים),
נאסר על־ידי האנגלים,כמה שניות אחרי שאהוד אבריאל נעלם
מצדו. האנגלים הביאוהו אל שרת, שחיכה לו במקום
המאסר ובחלב) .לאחר מכן נשלח למאסר ממושך בקאהיר.
אחרי שהאנגלים ידעו את כל פרטי השליחות הגו(ה)
רלית,
פירסמו אותה בזדון על גלי ד,בי.בי.סי — .ובזאת
סיכלו סופית את הצעת אייכמן. כחצי מיליון יהודים הונגריים
הושמדו אחרי אי־שובו של בראנה
קרוב לוזדאי שבראנד צודק בסברו כיום שאפשר היה להציל
את יהודי הונגריה, אילו ניתן לו לחזור לשם כשבידו
הסכמתה הכוזבת של הסוכנות, כדי למשוך את המשא־והמתן
בשבועות המעטים ששרדו עד לכיבוש הונגריה בידי
הרוסים.

18 עובדות היסודיות של פרשת קסטנר אינן מוטלות
} | בספק. כל הנוגעים בדבר מסכימים לגירסה אחת —
אף שכל אחד מפרש אותה בצורה אחרת, בהתאם לאהבותיי
ולשנאותיו האישיות. העובדות:
בבודאפשט פעלה ועדת־הצלה ציונית. קסטנר לא היה

אלא חבר אחד בה — לא מנהיגה ולא מתווה הקוד שלה.
עד הרגע האחרון פעל בשיתוף־פעולד, ותוך הסכמה מלאה
עם כל שאר חברי הוועדה — ואם פשע הוא, פשעו כל
האחרים, כולל יואל והאנסי בראנה רק במשפט גרינודלד
הפך פתאום קסטנר למנהיג בלעדי — בגלל יהירותו שלו,

** 3ל מ 3תו 33 לכן סביב השאלה: מה היתה כוון
| נתו האמיתית של אייכמן?
השופט הלוי, ושאר מצדיקי שרת ואבריאל, טענו כי הצעת
אייכמן לא היתה רצינית. אם כן, מדוע הציע אותה?
התשובה האפשרית היחידה: כדי להרדים את יהודי הונגריה,
לאפשר את חיסולם בשקט.
זוהי טענה כמעט אבסורדית. מגוחך לחשוב כי הצמרת
הנאצית תשלח יהודי במטום־בלדרים מיוחד לשטח ניטראלי,
למטרה מפוקפקת כזאת. מכיוון שאיש לא ידע על ההצעה,
לא יכלה גם להרדים איש, מלבד חברי ועדת־ההצלה עצמם.

ובגלל רצון ד,סניגוריה להטיל עליו אישית את כל האחריות.
יתכן כי זו עלתה לו בחייו.
(ב) ועדת־בודאפשט נעזרה בסוכנים גרמניים רבים, הן
מבין אנשי המודיעין של הצבא הגרמני והן מבין אנשי
הגסטאפו. תמורת כסף עזרו סוכנים אלה להציל יהודים,
להעביר הודעות מחתרתיות, לקיים קשר רצוף עם שליחי
הסוכנות באיסטאנבול ולהעביר סכומי־כסף למימון הפעולה.
בין השאר דאגה הוועדה להעביר לסוכנות באיסטאנבול דו״חים
מלאים על פעולות־ההשמדה של הנאצים — כך שראשי
הסוכנות בירושלים ידעו היטב מה קורה באירופה.
(ג) עם הופעת אייכמן בבודאפשט, פתח יואל בראנה בשם
הוועדה, במשא־ומתן עמו. אייכמן הטיל על בראנד לנסוע
במטוס גרמני מיוחד לאיסטאנבול הניטראלית, להציע לראשי
הסוכנות לקנות מיליון יהודים תמורת עשרת אלפים משאיות.
אייכמן הבטיח להפסיק את ההשמדה מיד אם יחזור
בראנד ויביא תשובה חיובית עקרונית, להעביר מפרעה בסך
100 אלף יהודים לחוץ־לארץ, לפוצץ את מיתקני אושזדיץ.
(ד) קסטנר רצה לצאת לשליחות בעצמה הוא חשש ש־בראנד
חלש־אופי מדי, שלא יוכל לבצע שליחות כה גורלית,
כמו לעורר את צמרת הסוכנות מתרדמתה. ד,יתה זאת הערכה.
נכונה לגמרי. בראנד הגיע לאיסטאנבול, התפתה על־ידי שליחי

וכפי שבראנד מוכיח בספרו, לא היתד, ממילא כל אפשרות
מעשית שיהודי הונגריה ילכו בדרכי גטו ורשה, יצאו למרד
מזויין. התנאים בהונגריה היו שונים לחלוטין מאלה ששררו
בפולין.
אם כן, היתר, ההצעה רצינית. מה היתד, כוונתה?
אין ספק שפקיד קטן כמו אייכמן לא יזם הצעה כה מר־חיקת־לכת.
היא באה מלמעלה, קרוב לודאי מלשכתו של
הימלר.
יכול להיות שהימלר קיוה באמת להשיג בדרך זו ציוד
מלחמתי. הדבר נראה מגוחך — אך לא יותר מגוחך ממעשים
אחרים של הימלר בסוף המלחמה, כאשר ניסה לבוא
במגע עם האנגלים.
אפשרות הרבה יותר סבירה היא כי הימלר כבר הכין
את מיבצעו האחרון — נסיונו להפוך את עצמו לדיקטטור
במקום היטלר, ולכרות ברית עם מעצמות־המערב להמשכת
המלחמה בצוותא נגד הרוסים.
הימלר ניסה למצוא דרכים שונות לפתיחת מגע עם בנות
הברית. הוא פנה לשבדים, לשוזייצים ולאנשי הוזאתיקאן.
מתקבל על הדעת כי הטיל, על אייכמן, המומחה שלו לעניני
יהודים, לפתוח דרך נוספת באמצעות הסוכנות היהודית.
על רקע זה מובנת שליחותו של בראנד במטוס גרמני.

השליחות הגורלית

רמה התכוון אייכמן?

קסטנו: איש השנת תשי־־ד
מובן גם מדוע הציע אייכמן מה שהציע. הדרישה לקבל
ממעצמות המערב משאיות למען הצבא הגרמני היתה כיסוי
מצויץ, למקרה שדבר השליהות יגיע לאוזני היטלר. הכנת
אליבי בזה התאימה בהחלט לאופיו הפחדני של אייכמן, הפקיד
הקטן שעלה לגדולה.
אם נכונה סברה זו, יוכל אייכמן לטעון במשפטו כי
מדינות המערב, בעזרת הסוכנות היהודית, חיבלו בנסיון
אמיתי להציל את יהודי הונגריה.

כיבוד כשר ודם

ך* *דולף קסטנר לא היה אדם סימפאטי במיוחד. הוא
1היה הרפתקן, קלפן, חובב מותרות, יהיר, שחצן, מלחך
פ-־נכתם של גדולים, בעל בוז בולט לנחותים ממנו. הוא,
היה אגו־מאניאק. הוא שיקר בבית־המשפט, ובהזדמנויות
אחרות. הוא לא היה איש גדול משום בחינה שהיא.
אולם רק בספרי־הילדים נקיים הגיבורים מכל רבב. אם
נכונה הגירסה כי הצעת אייכמן היתה רצינית — ואין כמעט
מנוס ממנה — הרי! היה קסטנר גיבור לאומי. יחד עם
חבריו, כמו האנסי בראנה ניהל את המשא־והמתן תוך סכנה
מתמדת לחייו, שהיו תלויים על בלימה. הוא חזר לאזור
הנאצי אחרי שכבר ניתן לו לבקר בשווייץ החופשית. בשלב
הסופי של המלחמה, עזר להצלת רבבות יהודים במחנות
הריכוז וההשמדה.
כפי שסיכם זאת השנה יואל בראנה אום ששנא את קם־
טנר וקינא בו :״אלה שלא עשו את ההיסטוריה של ההצלה
הם שכתבו אותה. אלה שעשו את ההיסטוריה של ההצלה
— טוב או רע — הם שהיו קורבן כתיבתה, אם איתרע מזלם
ונשארו בחיים.״ ובמקום אחר :״קסטנר הציל יותר יהודים
משופטיו, מאשימיו וסניגוריו גם יחד.״
שאר ההאשמות נגד קסטנר עומדות על כרעי תרנגולת.
כפי שהוכיח בראנד, דאגה ועדת־ההצלה להזהיר את יהודי
הונגריה מפני הגורל הצפוי להם. עמדתה בפרשת הצנחנים
הארצישראליים, שבאו כשליחי האינטיליג׳נם הבריטי, היתד,
נכונה׳ כי שליחת הצנחנים בשעה העדינה ביותר של המשא־והמתן
להצלה היתה מעשה־טירוף.
רק פרשה אחת נשארה סתומה: ההצהרות שמסר קסטנר
אחרי המלחמה למען קציני הס.ס. בכר וקרומיי. קשה לקבל
את טענת קסטנר, שעשה מה שעשה מפני שרצה לגמול
לאנשים שעזרו להציל יהודים — אפילו היו פושעי־מלחמה.
קסטנר שיקר לאחר מכן בעדן זה, מפני שהוא עצמו לא
האמין שהסבר זה יתקבל.
יתכן כי תעלומה זו קשורה בתעלומה אחרת: העלמה
של רכבת־האוצר, שנשאה את רכוש יהודי הונגריה, שהוחזר
כביכול על־ידי בכר בתום המלחמה. ברור שקסטנר לא גנב
את הרכוש וגם לא קיבל חלק ממנו כדמי־לא־יחרץ מידי
בכר, כי קסטנר מת איש עני.
הסבר סביר: שהרכוש הועבר לקרנות סודיות של מפא״י
או של מנגנון קרוב לה, וכי תמורת זה הותר לקסטנר
להעיד למען בכר• גירסה זו עלולה להסביר מדוע טוהר
קסטנר אחרי המלחמה, על־ידי ועדה פנימית של מפא״י,
מהאשמות שונות שהוטחו בפניו. היא גם מסבירה מדוע
שיקר קסטנר בבית־המשפט, לפי הוראות צמרת מפא״י, בקשר
להכרזה לטובת בכר.

פשעי הסער 3
0יטען איי כ שן במשפטו כי הצעתו היתד, רצינית,
אין הדבר משחרר אותו מאחריות למעשיו. פושע־מלח־מה
נשאר פושע־מלחמה, גם אם היה מוכן להציל חלק מקורבנותיו
מתוך נימוקים שאין להם קשר עם רחמים אנושיים.
אולם הוא יצליח לפחות להרחיב את מעגל הפושעים,
לכלול בו את אנשי הצמרת בוואשינגטון, בלונדו ובירושלים.
מובן שאי־אפשר להשוות את פשעי־המחדל של מדינאי
המערב לפשעי־המעשה של הנאצים. משמידי־המיליונים לא
ינוקו מפשעיהם רק מפני שאויביהם לא עשו מאומה כדי
(המשך בעמוד )35

שבעה־גגשר איש גאשגז סייגזלו בשנו! גזשי״בו א\ 7הישגיהגו \־בשלגוו\זי\זגו של ישראל גגזנטלגן.
המ-נבהרו על־ירי עורכי ״הגננלגז הזיה״ תגך בח־ינת בל נזאנרננות שנת גזשי״בו.
נעזו2ן י תבח־ירה של תשבננת־ננשר נזצבורפיע לדנ״זז ננל נזאבת של נזרעו! ישראל בשנת וזשי״בו.

5!1ז 8ז8

נאסויס דומומבה

בקאסאי ובמחוזות אחרים. מעצמות המערב, הקשורות עם בלגיה בנאט״ו, נתנו בלית
ברירה גיבוי לתמרון זה.
בשעה זו קם לקונגו איש אחד — פאטרים לומומבה. הוא היה היסטרי, בלוד־מתושב,
הפכפך — אולם הוא גילם בגופו את הלאומיות של קונגו ואת התקוזת של
הגזע השחור, עמד כמעט לבדו מול החזית המאוחדת של האימפריאליזם הזר וד,פלגנות
של ראשי השבטים בבית. אפילו חברי ממשלתו, והנשיא יום ן? קאלאכובו הבוגדני,
היו מוכנים לנעוץ בכל רגע את הסכין בגבו, על מנת לזכות בצורה זו בחופש־פעולר,
לשבטיהם.

בתקופה אחרת, היד, לומומבה נדרם כהרף עין. אולם במציאות של תש״ך, הבטיחה
התחרות בין הגושים כושר־תמרון גם למדינאי אבוד כמו לומומבה. פקיד־ההאר הקטן
התפוצצות היא תהליך הרסני. אולם המוח האנושי מצא דרכים לרתום את ההתפוצצות
הוכיח כשרון רב בניהול מישחק זה. הוא הזעיק את הס! בייטים, השתלב במערך
למטרותיו, לפוצץ חומרים בצורה מחושבת ותכליתית.
האפריקאי הלאומי של קוואמה אנקדוטה הגנאי ומקו טירה הגיניאי. הוא ידע
השנה היה נראה כי ההתנגשות המתמדת בין שני הגושים העולמיים החמושים, שהטילה
את אימתה על תריסר השנים הקודמות, יכולה גם היא להפיך לכוח־דחף במרכבת אפילו לנצל את זריזותו של גמאד עבד אל־נאצר.
בסוף תש״ך לא היה עדיין ברור אם יצליח לומומבה להציל את קונגו חסרת־ר,אונים.
האנושות, להצמיח ברכה רבה.
המערב שיחד קצין קונגואי, חולל הפיכה נגדית, נגד הממשלה הלאומית, קיף־ד, כי בזאת
ואכן, רוב התהליכים החיוביים של השנה לא היו אפשריים כלל, ובוודאי לא במהירות
החזיר את קונגו בעקיפין למחנה הקולוניאלי, אולם מאבקו ההירואי של לומומבה, מאבקי־כזאת,
לולא זירזה התחרות בין הגושים את כל התופעות.
של־איש־אחד, הפך א. תו לסמל השנה, זיכה אותו בתואר איש־העולם של תש״ך.
ברכה זו היתר, בולטת במסע־הכיבוש של האדם אל החלל. אין ספק שהיו עוברות
כמו אנקרומה וטורה, הבין לומומבה כי הסכנה האיומה ביותר הצפויה עתה לאפריקה
שנים רבות בין שיגור לוו ן יקר אחד לרעהו, לולא חשש כל אחד משני הגושים
היא ה״באלקאניזציה״ ,הפיצול של היבשת לעשרות מדנות קטנטנית, דלות וחלשות,
לאבד פרססיג׳ה, ואולי גם יתרון צבאי פוטנציאלי, אם ישאיר את היוזמה בידי הצד
שיהיו כדורי־מישחק בידי המעצמות הזרות. דוגמת העולם הערבי, שהאימפריאליזם הזר
הטני. כך עבדו אלפי מדענים בעולם באופן קדחתני בנסיון למצוא פתרון לבעיות הכרוכות
השאירו מפוצל ומבותר, היתר, אזהרה ממאירה.
בפריצה לחלל.
זו היה תפקידו של דאג האמרשילד. בראשית המשבר
מוזר ביותר בפרשה
אחרי שנת תשי״ח, שנת הספוטניק, ושנת תשי״ט, שנת הלוניק, באה שנת תש״ך —
הקונגואי נראה כמועמד רציני לתואר איש־העולם, כאשר גייס במהרה צבא בינלאומי,
ש.ת שיגורם וד״זזרתם של בעלי־החי הראשונים מן החלל. בשני הגושים עברו האסטרומנע
מלחמת־עולם אפשרית. אולם בהמשך הפרשה החל דומה יותר ויותר לשבדי אחר
נאוטים, סיירי־החלל הראשונים, את אימוניהם המפרכים. בסוף תש״ך היה ברור כי קרוב
שפעל בשליחות הא! ״ם — הרוזן פולקה ברנאדוט, שבחש ב־ 1948 בקדירה הארצישראלית,
(.יום לשיגור ההללן הראשון אל מחוץ לכוח־המשיכה של כדור־הארץ. קרוב לודאי כי
נתגלה כסוכן בריטי אנטי־ישראלי, ונרצח בירושלים. אחרי ריבו האישי עם לומומבה
יהיר, ר!סי. הוא ילמד מנסיונם של אלקהובדקה, שני כלבי־החלל הסובייטים, שאם
(ואולי עוד לפני כן) ,תמך האמרשילד בגלוי במגמות הפיצול הנוחות למערב, חסם את
לא יכלו לזכות בתואר אנש ־השנה, היו בלי ספק ראויות לתואר חיות־השנה.
דרכו של לומומבה, הפעיל את השפעתו האישית העצומה בא! ״ם כדי למנוע בעד על היתד,
לא רק המדע זורז על־ידי התחרות העילמית• השפעתה הגדולה ביותר
מדינות־אפריקה לחוש להצלת קונגו.
התהליך העיקרי של תש״ך: השתחררות העמים הקולוניאליים, בעיקר באפריקה.
האפיל במקצת על המאבק ההיסטורי של מנהיג היסטרי
מאבקו של לומומבד,
ן במ שבות הצרפתיו ת (פרט לאלג׳יריה) והבריטיות, עבר התהליך ללא תקלות חמורות.
אחר — פידל קאסטרו, איש קובה. גם הוא ניצל את הניגודים בין שני הגושים
אולם האימפריאליזם הבלגי העלוב היה הרבה יותר גם, והוא גרם למשבר העיקרי
העולמיים כדי לשפר את מנת־חלקו של עם קטן, חדל־אונים ומזה־רעב. בנטלו לידיו
של תש״ך.
את דגל המהפכה האמריקאית־הלאטינית, הצית 200 מיליון לבבות. ממכסיקו עד כף
הבלגים הסתלקו מן השלטון באופן נחפז, מתוך תיקווה לשתק את המדינה החדשה,
מאגילאן, איים בפעם הראשונה על ברית הפיאודלים המקומיים והקאפיטליסטים הזרים,
להכריחה להחזיר את בלגיה בצורה סמויה. אותה שעה נערך בקאטאנגה תימרון
שהחזיקה מרחב זה במשך דורות ברמה תת־אנושית.
אימפריאליסטי קלאסי. חברת־המכרות הענקית, הנמצאת בבעלותם של קאפיטליסטים
אמיתיות ובלתי־יזומות מן החוץ. אולם
המהפכות של קונגווקובה היו מקוריות,
בלגיים, בריטיים ודרום־אפריקאיים׳ הקימה ממשלת בובות בראשות מואיל צ׳ומבה,
איש־העולם של תשי״ט, ניקיטה כרושצ׳דב, גילה גם השנה זריזות פוליטית כה
שהכריז על עצמאות קטאנגה, מחוז המרכז בקרבו את רוב האוצרות של קונגו. נשק
פנטסטית, עד כי היה נדמה כאילו הוא האיש שגרם לכל מאורעות השנה. הוא מיהר
ויועצים בלגיים זרמו לאליזבטודיל וסוכנים בלגיים אחרים ניסו לארגן פרישות נוספות
לתמוך בלומומבה ובקאסטרו, להבטיח להם עזרה ונשק, לנופף את דגליהם באו״ם ולעמוד
לצידם.
כל אחד ממאורעות השנה נראה כנצחון סובייטי. כאשר קמו המוני קוריאה נגד
סינגמאן די, בן בריתם של האמריקאים, התמוגג רדיו
השלטון המושחת של
מוסקבה. כאשר חיסל הצבא התורכי, בהנהגת הגנרל גירסל, את שלטונו המושחת עוד
יותר של עדנאן מנדרס, נראה הדבר במפלה אמריקאית נוספת, למרות שהדיקטטור
קמו המוניטהראן נגד כאשר החדש לא אהב את הרוסים יותר מן הדיקטטור הקודם.
תוצאות הבחירות באיראן, ועירערו את הרודנות המושחתת של השאה, שוב נזדעזעו
האמריקאים.
האמריקאים עצמם לא הקשו על מלאכתו של כרושצ׳וב• ערב ועידת־הפיסגה בפאריס,
שהיתר, צריכה להיות האירוע העיקרי של תש״ך, שלחו את מטוס־ד,ריגול יז־ 2לטיסה
בישת־מזל בשמי ברית־המועצות — עיתוי שלא היד, דומה לו באיוזלתו. כאשר נפל
או הופל המטוס, והטייס פראנציט פאואר התמסר חי לידי הסובייטים, ניצח
כרושצ׳וב נצחון תעמולתי עצום, מיהר לפוצץ את הפיסגה. פאוארם עצמו, שנתגלה
כשכיר חלש־אופי וחסר־אידיאלים, הגביר במשפטו את בושת האמריקאים.
אחד ד,כשלמות האמריקאיות המחפירות ביותר במשך השנה אירע ביפאן. במו בכל
מקום, הצליחה אמריקה גם בארץ זו להזדהות עם מנהיג ריאקציוני, שהיה שנוא על
ההמונים. כאשר הזמין אותו מנהיג את הנשיא אייזנהואר לביקור בארצו, מתוך
תקוזה שהביקור יציל את מעמדו, פרץ זעם הנוער המשכיל בנחשול של הפגנות חסרות־תקדים
נגד ממשלות יפאן וארצות־הברית כאחת. כתוצאה מכך ספג אייזנהואר סטירת־לחי
שניה, אחרי ביטול ביקורו בברית־המועצות: גם ביקורו ביפאן בוטל ברגע האחרון,
בנסיבות מבישות במיוחד.
בינתיים התקרבה מערכת הבחירות האמריקאית לשיאה, כאשר שני צעירים זריזים,
ריצ׳ארד ניכסץ וג׳אק קנדי, התחרו על כס הנשיא. לאיש מהם לא היה שיעורר,קומה
הדרוש כדי להנהיג את המחנה המערבי, ואיש מר,ם לא נראה כיריב רציני
לכרושצ׳וב.
גם בשאר החזיתות היו עניני המערב לאים. איש־העולם של תשי״ח, שארל דה־גול,
לא השתחרר מן התסבוכת בה הכניס את עצמו, לא היה מסוגל לשים קץ למלחמת
אלג׳יריה, דחף את האלג׳ירים לעבר הגוש הקומוניסטי, סיכן את כל מערך העולם
המערבי.
בים זה של נסיגות וכשלונות, לא יכלו מנהיגי אמריקה להתנחם אלא בנחמה אחת:
החרפת הניגודים בין ברית־המועצות וסין הקומוניסטית. מאו טסה־טונג התנגד
בחריפות לקו המתון של כרושצ׳וב, הכריז כי אי־אפשר להחריב את המערב ללא
מלחמה. הוא לא סיכן עדיין את אחדות המחנה הקומוניסטי כלפי חוץ, אך עצם
קיום הניגודים, שהם פרי גורמים אובייקטיבים, הפיח תקוות בלב ראשי המערב, שקיוז
פאבורינז לונזונזבוז, בשעו! אוזו! וזוז\2ריווז בלונגו * כי ניגודים אלה יחריפו בשנים הבאות, יחלישו את הענק האדום מבפנם.

אללה רוצה באיחוד העולם הערבי — בכך משוכנע כל ערבי לאומי. כנגדו מתייצב ג׳ין
נורא — הג׳ין של הפיצול, שיצא מבקבוק האימפריאליזם. שנת תש״ך היתה שנה של
הפוגה וקפאון בין השניים.
גמאל עכד אל־נאצר, הרואה את עצמו (ושרוב הערבים רואים בו) שליח אללה
במאבק זה, נתקל במשך כל השנה בקיר אטום. במידה רבה, היתר. זאת אשמתו. בשנים
הקודמות דחף הדינאמיזם של הלאומיות
הערבית את ספינתו בקצב מפחרר קדימה.
הוא יצא מנצח ממערכת סואץ־סיני, בעיראק
התחוללה מהפכה לאומית, סוריה התאחדה
עם מצריים. מסוחרר מן הנצחונות,
איבד עבד אל־נאצר את זהירותו המפוכחת
האופיינית. הוא ניסה לתפוס את המרובה
בבת־אחת — ונכשל.
ההגיון חייב אותו לשמור על שיתוף־
הפעולה עם עיראק המהפכנית, לרכז בינתיים
את כל הכוחות לסילוק סוכני האימפריאליזם
בירדן ובשאר ארצות־ערב.
תחת זאת, בהיותו בטוח כי שום דבר לא
יעמוד מול כוח תנועתו, הכריז בשנה
שעברה מלחמה על עכד אל־קרים
קא &ב. אז לא עלה בידו להפיל את
קאסם — והשנה שילם עבד אל־נאצר את
המחיר.
לכל אשר פנה בעולם הערבי, נתקל בקיר
אשוש ש /ווזית שי ו״ !/אטש, מיש מבולבל ואגומאני, לא יכול היה להתחרות עם
עבד אל־נאצר כאישיות כל־ערבית. אך הוא החזיק בעיראק ויצר כוח נגדי לרע״ם• בקצה
השני של המרחב התנגד ח 3יכ בורגיבה, הפרו־מערבי, באופן עקבי לכל פעולות המנהיג
המצרי הניטראליסטי, חסם את דרכו מזרחה. בלבנון התייצב משטר שהתבסס על פשרה
פנימית, ושלא גילה כל חשק להתקרב יתר על המידה לרע״ם• סעודיה חששה אף היא
להאדיר את האדם שהכריז מלחמה על הפיאודליזם, ושחסידיו מתכוונים בהכרת להפיל את
שלטון המלוכה המושחתת בארץ־המדבר.
איש כמו עבד אל־נאצר אינו יכול לדרוך לאורך ימים במקום — כי דריכה במקום
פירושה אבדון לתנועה דינאמית, הנישאת על התלהבות ההמון. הוא פנה נגד מה שנדמה
לו כנדבך החלש ביותר בחומה הנגדית: המלך חוסיין. היה ברור כי רוב אוכלוסיית
ירדן מעריץ את נשיא רע״ם, שונא את המלך ההאשמי. אך כל פעולות החתירה והתעמולה
של קאהיר ודמשק נתקלו השנה בעובדה חיה אחת: אומץ־לבו של צאצא־הנביא בן ה־.24

מדיניות1

111\]01

׳וסך אלמוגי

לשוא חיכתה שנת תש״ך למדינאי — לאיש שאינו טכסיסן פוליטי, שאינו רוכב רק על
גלי הדעות המוסמכות, שאינו הולך רק בתלם השיגרה, אלא המציב חזון חדש ואידיאלים
חדשים בפני האומה, המציע, פתרונות חדשים לבעיות חוץ או פנים. לא היה כזה.
במקום איש הרעיון, בא איש המנגנון. במערכת הבחירות לכנסת הרביעית לא התמודדו
מנהיגים בעלי מצעים שונים, והבוחר לא נדרש לבחור ביז דרכים מדיניות שונות. מחברי
כל המצעים המפלגתיים גנבו איש מרעהו,
עד כי נדמה כי מצע אחד מלכד את כל
המפלגות והפלגים.
במאבק מסוג זה, מוכרח לנצח בעל המנגנון
החזק והיעיל ביותר. הבהירות הפכו
לבעיה מכנית, ארגונית וכספית. בהתמודדות
כזאת, מוכרחה היתד, מפא״י לנצח.
בשעה שחרות אירגנה תהלוכות של אופנועים,
חסמה כבישים במיפגנים אדירים
של פולחן־המנהיג, חדר המנגנון המפא״יי
לכל בית בעיר, לכל צריף במעברה נידחת:
מי ניצח בבחירות? לא משה דיין, שהעלה
חרס במאמציו — מפא״י יצאה חלשה
דווקא באותם מקומית בהם הופיע. גם
לא פנחס לבון, שנאם נאום מזהיר, בו
רצח בפולמוסו את מצע תנועת־החרות• מלבד
בן־גוריון עצמו, שהוכיח שוב את שליטתו
הגמורה בשטח הטכסיס, היה המנצח טיפוס
חדש של סכנאי מפלגתי: יוסף אלמוגי.
התקדמותו של אלמיגי היתד מהירה־יהסית. עוד לפני עשר שנים לא היה אלא נושא־כלים
בלתי־חשוב של אבא חושי, כשזה הניח את היסוד לדיקטטורה של חושיסטאן. בימי
מרד הימאים, היה זה אלמוגי ששבר באגרוף־ברזל את השביתה, ריסק, תוך כדי כך ללא
תקנה את הכבוד העצמי ואת עמוד השדרה הנפשי של הימאים.
אולם אלמוגי לא נשאר יורש־עצר של חושי. בעוד שחושי עצמו נשאר רתוק לחיפה,
קצוץ־כנפיים אחרי מסע־הגילויים הגדול נגדו ב־ ,1955 קפץ אלמוגי קפיצה גדולה לזירה הארצית.
בתשי״ט הוכיח את יכולתו, כאשר מנע התמוטטות מפא״יית בבחירות בהסתדרות.
הירידה הקטנה של מפא׳׳י בבחירות־מיבחן אלה דירבנה אותו למאמץ מרוכז, שקיבץ את כל
הפוטנציאל של המפלגה במכונה משוכללת ואדירה אחת. התוצאה: הנצחון המהדהד של
מפא״י בבחירות לכנסת. הנצחון לא היה מוגבל למעברות ולכפרים הערביים, שם קיים
לחץ כלכלי ופיסי, אלא בלט גם בצפון תל־אביב, בין אזרחים חופשיים.
למחרת הבחירות׳ כשהחלה להתלקח מלחמת־הירושה בין נערי־הזוהר של בידי, אנשי
מנגנון המדינה, לבין מנהיגי מנגנון ההסתדרות, שמר אלמוגי על ניטראליות זהירה. הוא
לא מיהר להצטרף למחנה זה או אחר, לפני שיהיה ברור מי ינצח.
מלחמה זו לא היתד, התמודדת בין שתי קבוצות, כפי שהיה נדמה לרבים. בזירה התגוששו
לפחות עשר סיעות שונות, שכל אחת מהן הצטרפה פעם לחזית זמנית אחת, למחרת היום
לחזית זמנית שניה. התמונה הפנימית במפא״י השתנתה כקאליידוסקום בידי נער קפריזי.
רק גורם אחד נשאר יציב בתמונה מודרניסטית משתנה זו. היה זר, פנחס לפון,
הפוליטיקאי העקבי ביותר של השנה. בהחלטה נחושה הפך את עצמו לאבן־הפינה של
החומה שנועדה לחסום את הדרך בפני מסע־הנצחון של חניכי בידי — משה דיין,
שמעדן פרס, גיורא יוספטל, עוזריהם -טדי קולק, יוסף נחמיאם, ואנשי
מנגנון־החושך למיניהם. יגאל ידין ואכא אכן יכלו בנקל להצטרף למחנה זה.
לעומת כוחות אלה, שחתרו אל יעדם, הצליח לבון לרכז כוח שבלט פחות לעיני הציבור,
אך שהחזיק בידיו כוחות אדירים במנגנוני המדינה, העיריות, ההסתדרות והמוסדות הציונים.
אילו יצא בן־גוריון בשנת תש״ך מן החשבון, קרוב לודאי כי לבון היה מצליח לרכז נגד
נערי־הזוהר לא רק את פנחס ספיר, אויבם המושבע, אלא גם את מרדכי נמיר,
את לוי אשכול, את כל צמרת ההסתדרות, את כל צמרת מפ״ם ואת רוב צמרת אחדות העבודה.

ה מר חב

המלך חוסי׳

צעיר בעל דם

אין ספק כי חוסיין הוא סוכן האימפריאליזם, שהוא מייצג את כל הגורמים השליל״
והריאקציוניים במרחב, שהוא יושב על כידוניהם של חיילים־כדואים. אולם גם אויב
נאלצו להודות כי יש לו דם — ובמרחב השמי, זוהי תכונה הזוכה להערכה ואף להערצ
אחרי שנואש מלחולל מהפכה אמיתית קרובה בירדן, פנה עבד אל־נאצר לדרך פשונ
ומסוכנת יותר: דרך הרצח הפוליטי. חזאע אלימג׳אלי ,44 ,ראש־ממשלת ירדן, ב
של שייך בדואי וידיד מושבע של המערב, נהרג על־ידי פצצה במשרדו.
המלך ידע כי הפצצה מסדנת אליו. בדם קר התכונן ליום הירצחו. בחששו כי במקו
זה תפלוש רע״ם מצפון (ואולי גם ישראל ממערב) ,ביקש ליצור מצב בו אין קיו
הממלכה תלוי בפתיל חייו. בני משפחתו הועברו לחוץ־לארץ. הוכנה מראש מועצת־עוצרי
שתחזיק במקרה הצורך את הממלכה למען אחיו הצעיר. אך ספק אם היה מישהו בעוי
מוכן בשנת תש״ך להמר בכסף רב על קיום ממלכתו של המלך הקטן.
כי שאיפת האיחוד היא כוח אדיר בעולם הערבי. אפשר היה לעצור בעדה — זמני!
אך בסופו של דבר תתגבר, ותציף כל גורם שיעמוד בדרכה.
חזית אחרת פתח גמאל עבד על־נאצר באיראן. שם הרגיז אותו השאה מוחמד פאחלוז
שהידק את קשריו הבלתי־רשמיים עם ישראל. עבד אל־נאצר חשש בעיקר מפני האפשרו
שהנסט הפרסי יעקוף את תעלת־סואץ, יגיע בכמויות גדולות אל המערב באמצעות צינן
ישראלי. אולי גם רצה ליצור מגע עם הכוחות המהפכניים באיראן, המקווים לחזור בשעו
הכושר על מעשיו של מוחמר מוצאדק, לגרש את השאה ואת פמאלייתו המושחתת. ואיי
השאה, המתגאה בגזעו הארי הטהור, שונא את הערבים בכלל ואת המנהיג המצרי בפרו
בצדק חשש שדוגמת המהפכה המצרית עשוייד, לעורר בין נתיניו את יצר־ד,חיקוי.
בקצה השני של המרחב התחוללה סערה נוספת במלוא אונה: מלחמת־השיחרור ההירואי,
של העם האלג׳ירי. שארל דה־גול עורר תקוזת, כאשר העז להכריז על עקרון ״הר,גדר
העצמית האלג׳ירית״ ,כאשר סילק את גנרל־הצנחנים דאל! מאסו, וכאשר ניצח כביב
התמרדות של קולונים פאשיסטיים באלג׳יר. אולם למחרת נצחון זה נתברר כי דד,־ג|
נסוג למעשה מפני המתמרדים האירופיים, וכי מהל את סיסמתו במים רבים. כאשר הסכינ
המורדים לשלוח משלחת של שביתת־נשק לצרפת, נתקבלו ביחס מחפיר ובתנאים בלו;
סבירים. בסוף תש״ך שוב נראה סוף המלחמה האכזרית, רחוק יותר מאשר אי־פעם.

יהדות

בשם כל היהודים

כבר בראשית השנה קרה משהו שזיעזע את יהודי כל העולם מתרדמתם, איחד לבבו
יהודיים מסביב לכדור הארץ. על קירות בית־הכנסת של קלן, בגרמניה המערבית, צויו
צלבי״קרס. במהירות הבזק פשטה המגיפה בעולם כולו.
עד היום לא הוברר סופית כיצד נוצרה המגיפה. קרוב לוודאי כי היוזמה יצאה מקבוצו
ניאו־נאציות זעירות, הקיימות ברוב ארצות המערב, והמאוחרות בפדרציה עולמית. אול
ההגבה היתד, בלי ספק מאכזבת בשבילן.
דעת־הקהל בגרמניה, שזכרה את המוראות
שהביא היטלר על ארצו, התייחסה לתופעה
בשלילה מוחלטת.
אלא שבינתיים הפכה המגיפה לאופנה,
עברה לשיכבת הגברברים הקיימת בכל העולם.
לא היה דבר קל מלצייר צלב־קרם
במקום בולט, והיהודים עצמם דאגו לפרסומת
מכסימלית לכל מעשה כזה. כשהגיעה
המגיפה אפילו לתל-אביב, הוברר האבסורד
שבניפוח מעשים אלה.
מוסדות יהודיים רבים מיהרו לנצל את
המגיפה לצורכי פרסומת עצמית. ד״ר
נחום גולדמן, רודף־ד,כותרות הכרוני,
שוב הקים רעש סביבו, נתן עצות לממשלה
הגרמנית. אולם מכולם הגדיל לעשות
דויד בן־גורידן. הוא ניצל את המגיפה
לא לפירסומת עצמית, אלא לתמרון פוליטי,
שהיה המאורע החשוב ביותר של תש״ך, בחיי היהדות הפזורה ברחבי העולם כול
משרד החוץ הישראלי הגיש איגרות רשמיות לחצי תריסר ממשלות אחרות, בהן הצב?
על חומרת התופעה. בצורה זו הודיע רשמית לכל ממשלה שהוא רואה את עצמו כאפוג
רופוס של יהודיה. הרעיון שמאחורי התביעה: היהודים הם אומה אחת. מדינת ישראל הי
מדינת האומה היהודית. לכן זכאית וחייבת המדינה להגן על ענייני היהודים בכל מקום -
למרות שיהודים אלה הם אזרחים של מדינות אחרות, מיוצגים באינטרסים שלהם על־י!
ממשלותיהן.
התימרון לא עבר בשקט. בכמה ארצות התנגדו קבוצות יהודיות בלתי־ציוניות לצעד
של ממשלת ישראל. אולם בן־גוריון יצר תקדים, והוא עצמו מיהר להשתמש בו. כאש
יצרה חטיפת איש־השנה אייכמן, בחודש מאי, תקרית פוליטית בין ישראל וארגנטינה, הודי
בן־גוריון במיכתב אישי לנשיא־ארגנטינה כי אייכמן חייב להשפט בישראל, מאחר וישרא
היא ״הרשות הריבונית היחידה ביהדות״ .שוב דיבר בן־גוריון בשם יהודי כל העולם, ל
רק בשם יהודי ישראל.
מעסים שמו לב להפגנה ישראלית שלישית באותו כיוזן. למחרת חטיפת אייכמן פירסמ
ממשלת ישראל הודעה רשמית, בד, הודתה בפעם הראשונה בקיום חמש שלוחות של מנגנון
החושך, ובכללן המוסד המרכזי למודיעין וביטחון, ושרות־הביטחון. בפרסה את תפקיז
מוסדות אלה, הודיעה הממשלה כי תפקידם, בין השאר, להגן על ביטחון היהודים בב
מקום בעולם. בהכריזו רשמית מלחמה מעשית על האנסי־שמיות הבינלאומית, הדגיש בן
גוריון שוב כי הוא רואה ביהודי כל העולם נתינים של מדינת ישראל.
תוקף ספונטאנטי נוסף ניתן לטענה זו כאשר פוצצו תיירים ישראליים את אסיפתו ש
הפסיכופאט הניאו־נאצי האמריקאי, רוקוול, בבירת ארצות־הברית; וכאשר אסרו ימאים ישו
אליים בנמל נאפולי עבריין ניאו־נאצי, שנמלט מגרמניה.
עצם הטענה כי ישראל מייצגת את יהודי כל העולם אינה חדשה. אולם זו הפעם הראשונ
ניתן לה ביטוי רשמי קיצוני כזה. היא היתה חרב פיפיות. היא ההייתה מחדש את ד.טענ
הישנה כי הציונות יוצרת ״נאמנות כפולה״ אצל יהודי העולם, מזיקה על כן למעמד
בארצות מגוריהם. בין השאר כבר גרמה דאגה זו בשנים האחרונות להריסת המוסדות היד,
דיים בברית־המועצות — תופעה ששימשה בסוף שנת תש״ך נושא להפגנת־סרק מסוכג
נוספת של נחום גולדמן, עת כינס בפאריס ועידת אנשי־רוח למען יהודי ברית־ר,מועצות.

ומי ואלד

צעיר

א מנו ת

הופוף וופה־הופה־היי

השגעון הלבן

כמו כל שנה, שימשה גם תש״ן זירת־מלחמה בין אמני־פנים לבין ארני־חוץ בשטח
הבידור. אולם זו הפעם הראשונה חל השנה מפנה דרמתי בחזית זו. במכה מוחצת אחת
זכו אמני־הפנים בנצחון.
המופע היה היו זמנים, פרי יוזמתם של דן כן״אמוץ וחיים חפר, זכה, להפתעת
יוזמיו, להצלהה חסרת־תקדים בארץ. כך נתגלה כי הגעגועים לעבר רומנטי, המצטייר
לעיני דור חדש כסתירה מוחלטת להווה
אפור וחסר־רוח, יכולים לשמש בסיס לניצול
מסחרי משגשג. גילוי עיקרי זה של תש״ך
עשוי לשמש לקח לחקיינים רבים, שכבר
החלו בפעולתם. גם להם יהיו זמנים.
תחרות הזמר הישראלי, נסיון להעלות
מופע דומה של שירי הודה, ביוזמת קול
ישראל, הצליח הרבה פחות. אך גם הוא
הבליט את נטית הקהל לבלאדית רומנטיות,
המזכירות את העבר.
גדולי האמנים של הבידור העולמי, שהופיעו
השנה בארץ, כמו מאילנה דיט־

הדור הישראלי הצעיר לא דיבר בשנת חש״ך. דיברו עליו. וכאשר דיברו עליו, לא
נסבה השיחה על צעירים מסויימים, אלא על טיפוסים — על דור־האספרסו, על הגברברים,
על ההולכים־קבוע.
אף צעיר ישראלי אחד לא השליך השנה אתגר לעבר דור־האבות. אף צעיר אחד לא
חידש דבר בשטח הפוליטי, הרעיוני או התרבותי. כאשר כינו מישהם את עצמם בשם
״חוג צעירים״ או ״הדור הצעיר״ ,לא היו
אלה אלא עסקני־מפא״י רודפי־פרסומת, שגילם
הממוצע היה 40 ומעלה•
אנשים מלומדים ופחות־מלומדים חיברו
השנה מחקרים על מהות הנוער שגדל אחרי
כי אי־התבקסות הנוער בזירה הגיכורית שוו-
לא נראתה עוד כמשבר חולף, ריאקציה
זמנית על המתח הקודם, אלא כתוצאה של
אופי מסויים — אותו אופי שהשתקף בדרכה
של אשת־השנה של תשי״ט, יעל

דיין.

תוך שאילת המונח מארתור קסטלר,
דובר עתה גם בישראל על ״דור האספרסו״
— דור זעיר־בורגני מילדות, שאינו
מחפש אלא נוחיות ובטחון, ששוב אינו
נוטה לתורות מהפכניות או למעשים נועזים.
אופי זה התבטא בנוהג האמריקאי־הישראלי
של ״ללכת קבוע״ החל מגיל 13 או — 14 נוהג שזכה גם הוא השנה לניתוח ולמחשבה.
היה נדמה כאילו הצטרף הנוער הישראלי סופית למחנה הנוער המערבי, לקה בכל
מחלותיו ותכונותיו. הטיפוס הבולט ביותר, הגכרכר הישראלי, היחיד שיצר לעצמו הוזי
אוטנטי משלו, לא היה אלא מהדורה ישראלית של הטדי־בוי האנגלי, החצי־חזק הגרמני,
איש־הכנופיה האמריקאי. בעמדו ברחוב בביו־ג׳ינס הצרים, בשרקו אחרי נערות, בהאזינו
לתיבת־המנגינות ובשחקו בטירים, אי־אפשר היה להבחין בינו לבין חברו בניו־יורק,
בלונדון או בפאריס.
נסיון חלוש להקים בארץ הווי של כיטניקים, במרתף רמת־גני, לא עלה יפה. כאשר
זכה נסיון זה לפרסומת, התכחשו לו כל היוזמים, תחת לנסות להסביר את גישתם ולהגן
עליה.
הנוער עצמו, במידה שדיבר בכלל, לא הכחיש את מה שהנהו. הוא רק טען, בצדק רב,
כי אינו גרוע יותר מהוריו, כפי שהם כיום. ללא דוגמה אישית של ההורים, אי־אפשר היה
לדרוש ממנו כי יהיה טוב יותר. בכל זאת קיוו האופטימיסטים, וביניהם חוקרים רציניים,
כי הנוער הישראלי עדיין לא אמר את מילתו הראשונה, וכי גלום בו פוטנציאל שיתפרץ
באחד הימים ויפתיע את הוריו.
מכיוון ששנת תש״ך היתד, שנה של חומר מתח בטחוני, לא בלט הדור הצעיר אפילו
במערכות צה״ל. רק לרגע קט התלהב הצינור לסוג חדש של חייל ישראלי — הצוללן,
שהוכיח את היכולת הטכנית המצויינת של הדור הצעיר, בהתגברו במהירות רבה על
תפקיד חדש, מסובך וקשה.
הטיפוס היחיד שהפגין בשנת הש״ך את האופי המיוחד של הצעיר הישראלי, כפי
שהארץ למדה להכירו ולחבבו, היה גבר ב; 25 מכפר־סבא, רמי ואלד. יחד עם חברו,
מרדכי הלפרין בן ה־ 24 מתל־אביב, עשה מעשה־טירוף המתאים למסורת הטובה
ביותר של שגעון ישראלי מקורי: הוא עלה על הנזון־בלאן, השגיא בהרי אירופה, מבלי
שהיה לו מושג על שיטות העליה, ומבלי שטרח ללבוש אפילו גרבי־צמר.
הוא הגיע אל הפיסגה.
כאשר דיוזח על המיבצע, באי־רצין רב, לא הראה כל סימנים של פאתוס, גימגם
מעט, התיחס אל המעשה כאילו טיפס על הר־הכרמל — ההר הגבוה ביותר עליו
טיפס קודם לכן. העובדה שרגלו היתד, עדיין פצועה אחרי מכת־כפור, שכמעט ניספה
בדרך וכי היה צורך להוציאו בהליקופטר, לא עשתה עליו רושם מיוחד.
השגעון הלבן של מטפסי המון־בלאן היה המשך ישיר לשגעון האדום של הולכי
פטרה, שגם הם לא נשכחו השנה. הוויכוח על חולות לוהטים, סרט ישראלי מקורי המתאר
את הולכי־פטרה בצורה דמיונית ובלתי־חי-בית־ביותר, עזר להזכיר את עשרת הצעירים
והצעירות יפי־הנפש, קרבנות ״השגעון הנפלא״ ,שנספו בשנים קודמות בדרך אל סלע־אדום.
צעיר־השנה רמי ואלד היה מעין חוליה חדשה בשרשרת.

בגיתרהאגזפרלה־ :הבר \זר אביבי בגז^יבה-רי^ר־עז תיר ה

ועמי שמו

ריד, חוזליטו, לוס אינריאם, לום
פאראגואיום, ז׳אקפרר, הרקדנים
הפיליפיניים ׳,אים מונטאן, הארי
בלאפונטה, אמנם זכו להצלחות רבות,

אך לא יכלו להתחרות בבן־אמוץ ובחפר.
כמה מבעלי השמות העולמיים אף נכשלו.
מאחר שמיטב האמנים העולמיים שהו בישראל, נשאר העורף שלהם בחוץ־לארץ בלתי
מוגן. אמנים ישראליים פרצו את החזית בנקל, השיגו הצלחות נכבדות ביניהם: ריקה

ה כנ ס ת

בנימיו מינץ

ביזנסמן ששה עסק

לוא היתד, הכנסת קיימת כלל, לא היד, הדבר משנה בהרבה את מצביה,רוח של ישראל
בשנת תש״ך. כי למרות שהיתר. זאת שנת־ד,בכורה לכנסת הרביעית, לא הצליח הבית
הירושלמי לרתק אליו תשומת־לב כלשהי. הוא שיעמם.
מקורו של שיעמום זה, היה במהות הכנסת, כפי שהתגבשה בישראל. בבריטניה, הפרלמנט
הוא זירת־המאבק בין הממשלה, העלולה מחר להיות אופוזיציה, לבין האופוזיציה,
העלולה מחר להיות ממשלה. בארצות־הברית
יש ענין רב בנעשה בשני בתי־הפרלמנט,
מאחר שכמעט לעולם אין הצירים מצביעים
לפי קווים מפלגתיים, וכל הצבעה צופנת
בחובה הפתעות. בצרפת של הרפובליקה השלישית
והרביעית יכול) היה הפרלמנט להפיל
כל רגע ממשלה.
בישראל כל זה אינו יכול לקרות. הבחירות
לכנסת הרביעית שיכנעו את ההמונים
כי אין כל אפשרות נראית־לעין של סילוק
מפא״י מן השלטון. בכנסת עצמה ההצבעות
הן לפי קוו מפלגתי אדוק, ואין בהן כל הפתעה
שהיא. גורלן של קואליציות אינו מוכרע
בכנסת, אלא בחדרי המפלגות. ומכיוון
שכמעט לאיש לא איכפת במיוחד אם מפא״י
שולטת על־ידי קואליציה זו או אחרת, גם
אין בכך חשיבות.
נדמה כי אווירה זו של שיעמום דבקה גם
בח״כים עצמם. בכנסת הרביעית כמעט ולא
הורגש משב־רוח אופוזיציוני. מפעם לפעם היו סערות־בכוס־תה, שגם מחולליהן לא האמינו
בהן בלב שלם. עסקן מפלגתי* הסוער כדי לצאת ידי חובה, על ענין שלא איכפת לו,
אינו יכול לעורר התעניינות גם בלב הקהל.
כמה חברי כנסת הסיקו את המסקנות, התפטרו כדי להתמסר לעניינים חשובים יותר.
קיצוני ביותר היה ח״כ מפ״ם חיים יהודה, שהתפטר כדי לעסוק בקלפים ובחברה
נעימה -יותר. אחרים העדיפו את האיגוד המקצועי, או לימודים בחו״ל, איש־איש לפי טעמו.
הח״כים הצעירים החדשים, משה דיין, שמעון פרס דשות׳ ,לא הבריקו. המאבק
המדיני היחיד בארץ — זה שבתוך מפא״י עצמה, בין צמרת ההסתדרות לבין נערי־הזוהר
— לא השתקף בכנסת. אי־אפשר היה להימנע מן הרושם כי הכנסת חיה לה חיים קסומים
משלה, בין אולם ומזנון, רחוק מן ההתרחשויות האמיתיות של המדינה.
אם בגל זאת נזעקו השנה אזרחים רבים להגנה על כנסת זו, הרי לא נבע הדבר
מאהבת מרדכי, אלא מפחד המן. הם לא האמינו כי הכנסת עצמה מביאה ברכה רבה.
אולם הם ידעו כי משטר דיקטטורי יהיה עד אין שיעור גרוע יותר.
בסוף שנת תש״ך, שוב לא היה זה פחד שוא. במשך כמה חודשים היה נדמה כאילו ויתר
דויד כן־גוריון על חלומו להנהיג בארץ שיטת בחירות אזוריות־רובניות. בצמרת
מפא״י החלה להישמע הדיעה ששוב אין צורך בצעד כה דראסטי להבטחת שלטון המפלגה
לנצח. תוצאות הבחירות הוכיחו כי אפשר להגיע לאותו יעד באורח הדרגתי, על־ידי
חישול כלים ארגוניים וכספיים, שיבטיחו למפא״י רוב מוחלט תוך כמר, שנים. חוץ מזה
חששו עסקנים ותיקים רבים במפא״י כי בבחירות אזוריות יפסידו את כסאותיהם בכנסת
לטובת אנשי־אגרוף עדתיים מקומיים.
אולם בן־גורוון פעל כל אותה עת להכנת הצעד הבא לקראת הפיכתו. לפתע התפוצצה
הפצצה: ח״כ מימין מינץ, ביזנסמן מפלגתי ערמומי, מכר את שלושת קולותיו בכנסת,
הצטרף לקואליציה. הדבר היה מכודן לעירעור הבטחון העצמי של מתנגדי שיטת־ד,בחירות
הבן־גוריונית• צעדו הציני של מינץ למען דיקטטורה בלתי־דתית, זיכה אותו בתואר איש־הכנסת
של תש״ך.
ברגע הראשון נראו הח״כים מן המחנה הנגדי כאילו שקעו בתדהמה או באדישות. אולם
קריאות־קרב מן החוץ חדרו סוף־סוף אל מזנון־הכנסת. ביוזמת ח״כ חרות יוסף שופמן
החלה מתגבשת לאיטה חזית כל־מפלגתית נגד הפיכת שיטת־הבחירות, לשם איבטוח הדדי
ומניעת עריקות ושוחד.
בסוף השנה שוב התעטף בן־גוריון בשתיקה. היה נדמה כאילו נרדמה פעולתו. אולם
היתד, זאת אחיזת־עינים. הוא חיכה לשעת־הכושר הבאה, להצעדת הפיכתו צעד נוסף קדימה.

זראי, ג׳וקי אר[3ין, שמעון לוי. אולם ההצלחה הרבה ביותר בחוץ־לארץ נפלר,
בחלקה של ישראלית שלא יצאה כלל מגבולות הארץ. נ ע מי שמר, פזמונאית שגם
הצלחתה המקומית היתר. ללא־תקדים, השיגה לישראל נצחון בינלאומי גדול. פזמונה,
הופה היי, שהושר בפי הזמרת זימרה אורגת, זכה למקום ראשון בתחרות הפזמונים
הבינלאומות בפיזארו, איטליה.
נעמי, בת כנרת, בוגרת מחלקת הפסנתר באקדמיה הירושלמית למוזיקה, הצטיינה
בפעם הראשונה לצדו של יוחנן זראי בחמש חמש, חיברה את הופה היי למען להקת
פיקוד המרכז לפני שנתיים. התקליט נגנז בקול ישראל, שהשתמש בו במקרה, כעבור
חצי שנה. מאז הפך שלאגר ישראלי.
לכבוד מוסיקאי ברמה אחרת זכה המלחין הצעיר נועם שריף, כאשר נבחרה השנה
יצירתו על־ידי מנצח איטלקי מהולל כיצירה המקומית הטובה ביותר.
גם בשטח האמנות הפלאסטית לא שקטו החיים השנה. שורה שלמה של יוצרים
ישראליים, כמעט כולם בשטח המופשט, השיגו השנה הצלחותיפות בכמה ארצות. בראשם
צעד הצייר הצעיר י ע קו 2אגם, שלמעשה •המציא אסכולה חדשה, שעוררה הד רב
בעולם. אגס, צעיר ( )31 יליד ראשון־לציון, בן משפחת פרדסנים, המציא סוג של ציור
בעצמו, על־ידי הנעת היצירה או
ארבע־ממדי, בו יכול רוכש־היצירה להשתתף בה
החלפת מישטחיה במסטר צירופים בלתי־מוגבל.
ישראלים אחרים שהלכו השנה מחיל לחיל בח 1״ל: ינאד טומארמיו, יעהום פרחי,
שמואל בק. שמאי חאכר זכה בפרס הפיסול החשוב ביותר הניתן לפסייים צעירים.
ובקיצוניות השניה הצליחו גרשון קניספל ומשה גת בציור הריאליסטי המוחלט,
שניהם בדרום־אמריקה.
אולם לא הכיחות הרעננים האלה נועדו לייצג את ישראל הרשמית בעולם. לכך דאגו
קומיסארים אמנותיים, שהשתלטו על ענף זה בממשלת ישראל. הודות להם זכתה ישראל
בתש״ך לשערוריה האמנותית הראשונה שלה, כאשר נתגלה כי מרדכי א רדון, צייר
שהוא גם פקיד אמנותי ממשלתי, הבטיח לעצמו ולאנשי־שלומו השמרניים מקומות
שמורים בתערוכת האמנות הישראלית בפאריס. בניגוד למקרים קודמים, בהם עברו
קנוניות כאלה בשקט, התפוצץ הדבר הפעם בעתונות, והתפתח מאבק חריף בין האמנים
והק־מיסארים.
שטח אחר בו בלטו השנה כוחות צעירים: הארכיטקטורה. משרד־העבודה החל מוסר
עבודות חשובות לאדריכלים צעירים, ביניהם נחום זולוטוב, אברהם יסקי, דן
שחור, יצחק ישר, אשר יחד עם חבריהם החלו משנים את נוף הערים הגדולות
ואת נוף הארץ כולה, לפארם בבנינים שהתקרבו במהירות לרמה בינלאומית. מאז
שיכוני ותיקי ההסתדרות ועד ליצירות החדשות — מגרדי־השחקים המתוכננים של
תליאביב והשיבונים המודרניסטיים של באר־שבע — צעדה האדריכלות צעד גדול.

משפ\7

גדעון האוזנר

היועץ רא שתק

שום משפט סנסציוני לא זיעזע את בתי־המשפט בשנת תש״ך. יוצרי הסנסציות משנים
עברו היו עסוקים בענייניהם האחרים. אולם המשפט הישראלי לא ישן. פעם אחרי פעם
הרים את ראשו, הוכיח כי המשפט הבלתי־תלוי עודנו הנכם היקר ביותר במדינה.
הפרשה המוזרה ביותר נגעה לילד יופלה שוחמכר, שהועלם על־ידי סבו הדתי-
הקנאי. בית־המשפט ציווה על המשטרה להחזירו להוריו. אחרי מיזמוו של כמה
חדשים, בהם לא עשתה המשטרה שום
פעולה יעילה, הגישה המשטרה בקשה חס־רת־תקדים
בהיסטוריה המשפטית: היא ביקשה
מבית־המשפט העליון לשחרר אותה מן
החובה לבצע את צו ההאביאס־קורפוס.
מלבד העולם הזה, לא קם אף עתון
בישראל כדי להתריע נגד בקשה מחפירה
זו, ההופכת לצחוק את תהליכי־המשפט
במדינה. אולם כאשר הגיעה הבקשה לבירור,
הצליף בית־המשפט העליון בשוט החלטתו
על גב המשטרה, אילץ אותה לחזור בה
מבקשתה הרשמית, בבושת־פנים.
הדבר לא שינה, כמובן, את מנהגי המשטרה.
גם לאחר ההחלטה התקיפה, לא עשתה
מאימה כדי למצוא את הילד. הסיבה הסבירה
ביותר למחדל: הוראה פוליטית מגבוה
שלא להרגיז את החוגים הדתיים• הדבר הוכיח
כי המשטרה יבולה ליטול את הערך
גם מקיום המשפט הבלתי־תלוי•
אם היתד. דרושה לכך הוכחה נוספת, היא סופקה על־ידי פרשת יחזקאל פהר. בית־המשפט
העליון קיבל חלקית את העירעור על פסק־הדין המחוזי שטיהר את עמוס בן־
גוריון. תוך כדי כך השמיע בית־המשפט דברים חריפים מאד נגד עמוס ונגד יחזקאל סהר,
אותו הגדיר כשקרן. גם לאחר מכן לא הכריח יוסף גחמיאם את עמום פן־גוריון
אולם שוב לא היה מנוס מהעמדת
להתפטר מתפקידו כמפקד המשטרה במחוז חל־אביב.
יחזקאל סהר לדין באשמת שבועת־שקר.
משפט זה הפך לפארסה מן הרגע הראשון. פיקודיו־לשעבר ושותפיו־לשעבר של סהר,
שניהלו את החקירה־כביכול נגדו, עשו את הכל כדילהבטיח מראש את טיהורו• היועץ
המשפטי החדש, גדעון האוזנר, היה חסר־אונים נגד מזימה זו. אך הוא לא שתק. הוא
שיגר מכתבים חריפים ביותר למנהלי החקירה, ייסר אותם על חבלתם. המצב עצמו לא
השתנה גם לאחר מכן. כאשר המשטרה אינה רוצה להביא להרשעת חשוד, גם בית־המשפט
ההגון ביותר אינו מסוגל לפעול.
אך ברכה אחת היתד. בפרשה עכורה זו: היא הוכיחה כי היועץ המשפטי החדש איני
עבד נרצע של חוגי השלטון, מתכונן למלא את חובתו. עמדה זו הוכיחה מה רב השינוי
שתל במערכת המשפט אחרי התפטרותו של חיים כהן, איש השנה של תשי״ג, שחדל
השנה מלכהן ביועץ משפטי והפך שופט עליון. היא הפכה את האוזנר לאיש־המשפט
של השנה.
פחות ברור היה תפקידו של האוזנר בפרשת חוק גרטה אשר — חוק מוזר ביותר,
שנועד בפירוש להביא טובה אישית ליורשות של בעלת־פנסיון בשם זה׳ שהיתה ידידה
אישית הן של האוזנר והן של שר־המשפטים, פנחס רוזן. רוזן העביר חוק־הפקעה זה
בכנסת בכוח ממש, תוך הפעלת המשמעת הקואליציונית ובניגוד למצפון ח ב הח״כים.
גם בתסבוכת המשפטית סביב הבחירות לרבנות הראשית, שהיתר, נתונה בידי האוזנר,
עוררה פעולתו מחלוקת חריפה.
משפט סנסציוני אחד מן השנה שעברה נשאר גם השנה רדום. אהרון כהן, שנאסר
לפני שנתיים כמרגל בינלאומי ממדרגה ראשונה׳ והמתהלך מאז חופשי, עבר השנה סוף־סוף
את התהליכים הראשונים של חקירתו המוקדמת. איש לא השתדל במיוחד לזרז את
משפטו — עדות נוספת לחוסר־האחריות של מטיחי האשמות סנסציוניות במדינה.
האיש הטראגי של המשפט בתש״ך היה זה ששילם עבורו בחייו. גרשון צ׳רניאק,
הפרקליט החיפאי רביד,פנים, מזיגה של אידיאליסט ואגואיסט, נרצח בקירבת בית־המשפט
החיפאי, בו חגג רבים מנצחונותיו למען המדוכאים. הרוצח, קליאנם־לשעבר שרגז על
טיפולו בבעייתו האישית, התאבד באותו מקום•

א שה

מריס טול׳דאנו

החרטה בום קו

האשה הישראלית היתד, בשנת תש״ך מוצריו־,ייצוא העיקרי של המדינה. מגיפת נשואי־הפספורט,
שהחלה עם נשואי נורית פילצר, האשה של תשי״ט, נמשכה במלוא המרץ.
כל תייר זר, אמיד־בקושי, הפך אוטומאטית ל״מיליונר אמריקאי״ ,מועמד אידיאלי לנשואין.
הידיעות מחוץ־לארץ על גורלן של כלות־הפספורט — שחלקן התגרש, חלקן חי חיים
ריקים מכל תוכן — לא הרתיעו את חברותיהן בארץ. נשואין עם תייר זר, אחרי הכרות
של שבוע, שוב הפכו חזיון נפרץ. בחוגים
מסויימים של, היהדות האמריקאית׳ ייבוא של
כלה ישראלית הפך כמעט לסמל של מעמד
חברתי•
כך איבדה ישראל חלק ניכר מנערות־הזוהר
היותר מפורסמות שלה — החל
בגליה ארקין וכלה בדליה לכיא, ששתיהן
נישאו לצרפתים עשירים.
ייצוא מסוג אחר היה זה של כוכבניות
ישראליות. בהוליבוד, ולאחר מכן באירופה,
הפכו הכוכבות הישראליות לאופנת השנה.
בהוליבוד זכו לפרסומת רבתי זיוה רודן,

היה הררית, אילנה עדן. הגה עדן

(מסינגר) הוסיפה להופיע בסרטי טלביזיה
אמריקאיים, בשעה שהגיה סוכר, שתק־נית־הבימה
לשעבר, הופיעה בסרט צרפתי.
דליה לכיא, ששיחקה ללא הצטיינות רבה
בחולות לוהטים, התפרסמה לפתע בעולם
כאשר ואדים הצרפתי, יוצר בריג׳יט בארדו, החלים להפכה ליורשת ב.ב. אף שהתכנית
לא יצאה לפועל, הספיקה הידיעה להכניס את לביא לליגה א׳ של כוכבות אירופה.
נערות ישראל עקבו בנשימה עצורה אחרי הקאריירות של ד,כוכבות, שהפכו יותר
ויותר לטיפוס האידיאלי של שכבה רחבה בדור הצעיר הנשי. לשיאה הגיעה, הערצה זו
כשחזרה זיוה רודן לביקור־מולדת, זכתה בנמל־ד,תעופה לקבלת־פנים המונית ששום
מדינאי או ישראלי לא ראה כמוה.
כלת־הפספזרט והכוכבת לא היו טיפוסים חדשים בתש״ך. החידוש של השנה היתד,
הטיפוס של נערת הפיתוי. ז׳נט גולדמן, שמשכה חבר־משק למקום אפל, שם נשדד
על־ידי חבריה, ריתקה למשך כמר, שבועות את הדימיון הישראלי.
חברתה של נערת־הפיתוי היתד, תמר אלקיים, נערת־ר,סטריפטיז האוטנטית הראשונה
של ישראל, אשר סביבה התלקח ויכוח חריף על מוסריותה של אמנות זו, שקנתה את
השנה אחיזת־קבע במועדוני־הלילה של ישראל.
בקצה השני של הזירה הנשית בלט טיפוס רציני יותר — הדיה מעדי, נערה דרוזית
שחזרה מלבנון לישראל כדי לשאת צעיר אותו לא ראתה מימיה, התמרדה נגד רמת־החיים
בכפר מראר הגלילי, נישאה רק לאחר שחוללה מהפכה בזעיר־אנפין: הורי החתן בנו לו
בית נפרד. אף שהדיה היתד, נועזת יותר מכל שאר בנות הערבים והדרוזים בישראל, הרי
סימלה תופעה חברתית אשר הארץ זקוקה לה: הצעירה ר,ערביה המוכנה ללחום לקידמת
האשד״ להתקומם נגד מסורות שאבד עליהן הכלח, המציינות את ההתנוונות בציבור הערבי.
המאבק נגד מינהג המוהר, המונע בעד רבבות ערבים צעירים לשאת את בחירות־לבם,
והופך את הצעירה הערבית לסחורה בידי אביה, היה גם הוא השנה סימן־דרך בכיוון זה.
האשד. המושלמת ביותר שראתה ישראל בשנת תש״ך לא היתד , ,עברית, ערבית או
דרוזית, אלא דווקא גרמנית. מארלגד! דיטריד הופיעה על במות ישראל וקצרה הצלחה
חסרת־תקדים. היא הקסימה את הארץ לא כאומנת, אלא כאדם — כאשה נבונד״ אידיאליסטית,
בטוחה בעצמה, מהירת־מענה ואמיצת־לב. עצם נוכחותה העלה את המחשבה הנוגה
עד כמה מעטות נשים מסוג זה בישראל.
אולם האשה של תש-ך היתד, צעירה שאיש לא ידע על קיומה בראשית השנה. מרים
סבאג היתד, עולה חדשה, בתו של סנדלר עני ברמלה, גרושה אחרי נשואין בלתי־מוצלחים,
בת השיכבה המקופחת ביותר בארץ, כאשר עשתה את המעשה הנועז שהפכה לנושא־השיחה
העיקרי בישראל בשנת תש׳׳ך. בת ה־ 20 נישאה לרב טולידאנו, בן ה־.80
הרבנית טולידאגו לא היתה ילדה כאשר החליטה את החלטתה. היא לא היתה כלה
מכורה• היא החליטה כפי שהחליטה^ בדם קר, בדיעה צלולה. היא בחרה בדרך היחידה
בה יכלה בת ישראל השניה להגיע׳במכה אחת לצמרת החברתית של ישראל הראשונה.
לאיש לא היתה הזכות להתערב בהחלטתה, שהיתה ענין פרטי בהחלט.
על כן היתד, הגבת הציבור מוזרה. רק מעטים מבין מותחי־הביקורת הבלתי־ספורים
ד,ומרצו על־ידי השקפה של ממש, פסלו באופן עקרוני פער־גילים כה גדול. כל השאר,
במידה שלא ניצלו את המעשה למטרות פוליטיות, ד,ומרצו רק על־ידי תאוות־רכילות
חסרת־תקדים, בעלת גזזן וזלגארי ופורגוגראפי מובהק, שמצאה לה פורקן במאות בדיחות
מבחילות. הן השתרבבו בחודשים האחרונים של תש״ך כמעט לכל שיחד, בטלה.
בסוף תש״ך עדיין גרה הרבנית טולידאנו בדירה נפרדת במלון המלכים הכשר בירושלים,
סעדה את סעודותיד, בחדרה, כמעט ולא יצאה. כמו בעלה, חיכתה שר,התעניינות הציבורית
תשכך, התכוננה בינתיים לעבור לדירת־שרד רשמית, התפוסה כעת על־ידי שר־החינוך-
לשעבר זלמן ארן. לפי כל הסימנים, תמשיך למלא מקום נכבד בתודעה הציבורית.

גובגריפבגיואיגז ארגן ייגו.־ כגזג-כן גנגרגגז וגהר, פיגזגי גצ׳גויגו

מדע

מאיד וייסגאל

מדעשימושי בהחלט

השנה זרח לפתע כוכבו של איש־המדע של תשי״ז, הממציא הדתי יליד־רוסיה, אלכסנדר
זרחין. המצאתו להמתקת מי־הים, שרבים התיחסו אליה עוד לפני שלוש שנים בספקנות

רבה, הפכה סנסציה עולמית, צויינה השנה על־ידי פרשנים כאחת התרומות הגדולות של
ישראל לאנושות. חברה אמריקאית התקשרה עם משרד־ר,פיתוח הישראלי, הטיסה את זרחין
עצמו לאמריקה. זרחין, שנמק במשך כל השנים בחדר צר ומלא־ניירוח בבית־מלון תל־אביבי
ישן, זכה לדירה יפה בצפון תל־אביב.
עליתו של זרחין השנה דווקא, לא היתר,
פרי המקרה. כי מעולם לא ה־תה האנושות
כה חרדה לגורל מקורות־המים שלה כמו
בתש״ך. לא רק בישראל, אלא גם בארצות
רבות אחרות, הורגש מחסור חמור במים.
הנבואות המדעיות על ״התפוצצות האוב־לוסיה׳*
— תהליך שיכפיל את אוכלוסיית
העולם עד סוף המאה מ־ 2900 מיליון ל־
6000 מיליון — החדירו להכרה את הצורך
הדחוף בהרחבת החקלאות באמצעות הש־קייה.
תהליך־זרחין היה אחד מכמה וכמה
המצאות שנוסו השנה בארצות־הברית ובארצות
אחרות, במגמה למצוא את הדרך
היעילה והזולה ביותר לשימוש במי־הים
לצורך זה.
לסנסציה ישראלית מסוג אחר לגמרי גרם
מדען אחר, שלא היה ישראלי: הפרופסור
קורט זיטה, גרמני יליד חבל-הסודטים בצ׳כוסלובקיה, איש ההתנגדות האנטי־נאצית
שעונה במתנה ריכוז. כאשר סולק מארצות־הברית בימי מחול־השדים של מק־קארתי, כחש.ד
הנוטה לקומוניזם, שמח הטכניון החיפאי לקבל את כוכב המחקר הקוסמי. השנה נאסר
על״ידי שרות ד,בטחון הישראלי בעוון מסירת סודות מדעיים למעצמה זרה.
מאסר המדען בעל הפנים הסובלות, הדומה להפליא לציור איש־המדע המקשט את השטר
הישראלי החדש בן 10 הלירות, עורר מחדש את שאלת המצפון המדעני. הוא עורר גם
את השאלה אם אמנם זכאי מוסד מדעי של ישראל העצמאית לקבל בקבלנות עבודות־מחקר
למען הצבא האמריקאי — עבודות העשויות להיות בעלות חשיבות איסטראטגית.
אך המאורע המדעי העיקרי של ישראל בתש־ך לא היה בשטח המחקר, אלא בשטח
הראווה. הוא הפגין את הנטיה הבולטת בחיי־המדע הישראליים: לעבור ממדע טהור למדע
שימושי. והשימוש, במקרה זה, הוא פוליטי־תעמולתי.
סמוך לסוף השנה התכנסה ברחובות הועידה לדיון בתפקיד המדע בארצות נחשלות.
הוועידה יוזמה על־ידי אבא אכן, בהיותו שגריר בארצות־הברית ונשיא מיועד למכון
וייצמן ברחובות. אולם הרוח הארגונית החיה של המיפעל היה אותו מממן־מארגן־תועמלן
גאוני, מאיר ויפכאל. יותר מכל מדען, ייצג רב־שנורר זה את המדע הישראלי בתש״ך.
ערכה המדעי של הוועידה היה מפוקפק. אך כהפגנה פוליטית, שזימנה תחת גג ישראלי
אנשי רוח וציבור מארצות רבות, וביחוד מאפראסיה׳ היה ערכה רב.

למפונת

במוצ״ש 6.45

9.30 -

לכל מבקרינו וידידינו ברכת שנה טובה
כל הדרכים ל״ככר־המדינה״ -תחבורה מובטחת!
סרסום בלקין

סיפור הכלכלה הישראלית בתש״ך הוא סיפורו של איש אחד: ג׳ימי לוי. הוא מסמל
את הכל: את התוכניות הגראנדיוזיות, את הודעות־השוויץ־והרושם, את הסטטיסטיקה
הוורודה, את מדיניות־הפיתוח השגעונית, את חוסר התיכנון, את ההתעלמות מכל תחשיב
כלכלי ואת הביזבוז הפושע של מיליוני האומה הזורמים מחו״ל. בעצם היום שבו קם
דויד בן־גוריון בכנסת, כדי להסביר כי מסים נוספים בסך עשרה מיליון לירות דרושים
לאוצר לצרכי בטחון חיוניים, פרצה שע-
רוריה סביב ששה מיליון לירות, שנתן משרד
המסחר וד,תעשיה לג׳ימי לוי, כדי להקים
את מיפעלי הטכסטיל שלו בנצרת.
ליתר דיוק 6,146,452.— :לירות.
הסיפור התחיל הרבה לפני שדויד בן-
גוריון קם להאיץ באזרח לתרום עוד כמה
לירות מכיסו לבטחון המדינה. הוא התחיל,
בעצם, באחד מימי ,1956 כאשר אזרח צרפתי
בשם ג׳ימי לוי, שנולד בשם נסים לוי
באיסטנבול לפני 46 שנה, הגיע ארצה.
לפניו בא אלוף-משנה דויד ארנון, מי שהיה
שלישו הצבאי של הנשיא וייצמן. ארנון,
שהכיר את ג׳ימי בפאריס, שיכנע אותו כי
בארץ ימצא כר נרחב לכשרונותיו הברוכים.
כאשר נענה ג׳ימי להפצרותיו, כבר הספיק
ארנון להכין את הקרקע הישראלית הפוריה.
ג׳ימי הציג את עצמו כחרשתן לטכסטיל.
הראיה: יש לו שלושה בתי־חרושת לטכסטיל
באיסטנבול. הוא לא סיפר כי את בתי־החרושת עזב מזה שמונה שנים, כאשר תפסה
אותו משטרת תורכיה בעיסקת מטבע בלתי־חוקית, וכי מאז לא חזר למולדתו.
אם הוא מומחה לטכסטיל, משמע שיש לאפשר לו לעסוק בטכסטיל גם בארץ. אין זה
חשוב שענף הטכסטיל נתון מזה שנים במשבר חמור, ושאין בית־חרושת אחד העובד יותר
ממשמרת אחת. לפני שנד, אף נסגר אחד הגדולים במיפעלי הטכסטיל — נושי זקס —
לכמה חודשים, מפני שנצטבר אצלו מלאי שהשוק לא היה מסוגל לעכלו.
ג׳ימי הביא עמו אשראי לבנק לאומי, על סך חצי מיליון לירות, משוך על בנק רינדקנכט
השווייצי. כאשר החלו מדברים על הקמת המיפעל, אף הודיע כי בעלי אותו בנק יהיו
שותפיו בהשקעה בישראל. הוא לא אמר כי באותו בנק מושקע הכסף שהבריח מתורכיה.
מן הרגע הראשון הזהירו את משרד המסחר והתעשיה לבל יעשה עסקים עם ג׳ימי לוי.
אך האיש, שבה, כנראה את ליבו של השר פנחס ספיר. הוא היד, איש הדולצ׳ה ויטה.
חבריו היו עשיריה והולליה הגדולים ביותר של ישראל. אולם בקלפים עלה על כולם.
בפרוס ראש השנה תשכ״א הסתמן סימן־שאלה גדול: האמנם הלכו כל המיליונים לטמיון
בגלל רמאות בינלאומית? האמנם יוכלו מיפעלי נצרת לייצר טכסטיל? וכאשר ייצרו —
מי יקנה? אפשר אולי למצוא תשובה בעובדה, ששר המסחר והתעשיה מחפש קונים למיפעל.

רפואה

אווי בתו

מן הנגב רקונגו

רופאי ישראל המשיכו השנה למלא באמונה את תפקידם בבתי־החולים, במרפאות וליד
מיטות־חולים. פה ושם ביצבצה הבעיה: מה תעשה ישראל עם המחזורים החדשים של
רופאים המסיימים בה מדי שנה את לימודיהם, וברופאינדד,עולים הממשיכים לבוא? שהרי
ישראל צועדת בראש כל העולם, במספר הגדול של הרופאים, ביחס לאוכלוסייתה.
נשאלה השאלה: היכן עתיד למצוא מספר רב זה של רופאים את תעסוקתם ומקום עבודתם?
חנוכת המרכז הרפואי בבית־הכרם הוסיפה
לנוף הארץ מוסד מרהיב, אחד המשוכללים
והיעילים ביותר מסוגו בעולם כולו.
איש לא אמר זאת בגלוי, אולם הוא בא
לרשת את מקומו של בית־ההולים הדסה
שעל הר הצופים, אשר אין איש רואה אפשרות
שיופעל בעשר השנים הקרובות.
אולם המאורע הרפואי של השנה לא
התרחש דווקא בישראל, כי אם בקונגו הרחוקה.
מיד אחרי הכרזת עצמאותה רבת־המהומה,
פנתה הרפובליקה החדשה אל ה־או״ם
בבקשת עזרה מגוונת, ובראש וראשונה
רפואית. הציות הראשון שהגיע היה
הישראלי. עם הזמן הסתבר כי התמונה ה־דרמאתית
שצויירה על פעלותם של הרופאים
הישראליים, כאילו החזיקו לבדם את
הרפואה הקונגואית, היתד, מוגזמת. אך הדבר
לא גרע מגודל המעשה.
המשלחת כולה, על כל חבריה, היוותה ללא ספק את המאורע הרפואי העיקרי של השנה.
אולם אופייני ביותר למאורע היה אחד מחבריה, ד״ד אורי כתר; רופא פנימי שנקרא
מעבודתו בבית־החולים רמב״ם החיפאי. הוא ראוי לציון לא מפני שהוא מצטיין יותר
מעמיתיו בשטח הרפואה — כל האחרים היו מבוגרים ומנוסים ממנו — כי אם בגלל
היותו נציג מצטיין של דור הרופאים אשר נולד, חונך ורכש את מקצועו בארץ.
ד״ר בתר הוא צבר חיפאי בן ,32 בן לאב ולאם רופאים. את תחילת לימודיו ברפואה
עשה בשווייץ, מאחר שבאותו זמן לא הונהגו עדיין לימודי רפואה באוניברסיטה העברית.
משנפתחה הפאקולטה לרפואה בירושלים, עבר אליה, היה בין בוגרי המחזור הראשון שלה.
אולם גם אחרי שעומר בתואר דוקטור, לא נותק משורשיו. כאיש יחידת הצפרדעים של
חיל־הים לשעבר, המשיך לשרת בחיל זה, השתתף כאיש מילואים בלכידת איבראהים אל•
אהאל. כאשר נקרא למלא את שירותו הרפואי בספר, ירד לנגב, שירת שנד, ויותר מן
התקופה הדרושה. שם טיפל ביושבי מעברות ומושבי־עולים, וגם בחבר אחד של שדה־בוקר
בשם דויד בן־גוריון. שיחותיו באותם הימים היו מלאת ליריקה של אהבת נוף הנגב.
הוא חזר לחיפה, למרכזי הרפואה שרק בהם יכול רופא צעיר להתמחות ולההתקדם
במקצועו. תוך כדי כך שינה את מקצועו הצבאי, הפך רופא־צנחן במילואים. בהגיעה
הקריאה לרופאים מתנדבים לקונגו, לא היסס אף לא לרגע, יצא לעזרת הזקוקים לעזרתו.

עגום אבו־וביע

איש ישו ממלאבס

רב קטן מפתח־תקוזה הפך השנה לפתע, לדמות מרכזית בטראגי־קומדיה שנערכה בירושלים,
סביב בחירתם של שני הרבנים הראשיים לישראל.
עד אותו רגע התנהלה הבחירה כמו מישחק שאה־מת, פרט לעובדה שתחת שני שחקנים
השתתפו במישחק זה לפחות עשרה. הרב יצחק נסים רצה להיבחר מחדש כרב ראשי
ספרדי, לא רצה בבחירת הרב שלמה גורן כרב דאשי אשכנזי. כי נסים, אדם בעל
אישיות חזקה ועצמאית. שר־הדתות יעקוב
טולידאנו היה מעונין בבחירת הרב גורן,
ובהפלת הרב נסים, אותו הוא שונא עוד
מן הזמן ששניהם התחרו על תואר הרא־שון־לציון.
דויד בן־גוריון היה מעוניין בבחירת
גורן, אך לא היה איכפת לו אם נסים
ייבחר או לא. הרוב במפלגה הדתית הלאומית
לא רצה בבחירת גורן, המקורב ל־מפא״י,
גם לא התלהב לבחירת נסים, שאינו
איש־חסותו. מעוט בקרב הדתיים הלאומיים,
המבקש להתחנף לבן־גוריון, תמך בבחירת
גורן. הרב יוסן! דוב סולוכיצ׳יק
מבוסטון, שהוצע על־ידי משד, שפירא, לא
רצה להכניס את ראשו הבריא למיטה חולה.
עמדת המפתח היתד, ועדת־השמונה, שהיתר,
צריכה להכין את רשימת הבוחרים
מקרב רבני ישראל. ארבעה מחבריה נתמנו
על־ידי הממשלה, היינו על־ידי טולי־דאנו.
ארבעה היו צריכים להתמנות על־ידי הרבנות הראשית, היינו על־ידי נסים. נוצר מצב
מגוחך בו הרב הראשי הספרדי (והיחידי מאז מות הרב הרצוג) ,הממנה את מחצית הוועדה
המכרעת, הוא בעצמו מועמד המבקש להיבחר על־ידי הוועדה.
נסים לא יכול היה למנות את כל הארבעה. הוא מינה שלושה איש, שכולם כפופים לו
אישית, והמקווים שימנה אותם אחרי בחירתו למשרות רמות בבתי־הדין הרבניים. גם חוגים
אחרים ברבנות דרשו למנות איש משלהם. הועמד לרשותם מקום אחד, והרב האשכנזי של
פתח״תיקווה, ראובן ב ק; מינה את הרב הספרדי של המקום, עמרם אבדרביע. כך
החלו הצרות.
באחד התימרונים של המישחק, החליט נסים שארבעת הממונים שלו יתפטרו מן הוועדה,
כדי לשלול ממנה את המניין החוקי ולשתקה. שלושת אנשי־חסדו התפטרו. אך הרביעי,
אבו־רביע, שלא הרגיש את עצמו כאיש הממונה מטעם נסים, סירב להתפטר. הוא עשה
זאת ביושר לב, אם כי הושמץ מיד כאילו קיבל שוחד.
נוכחותו של אבו־רביע בוועדה הבטיחה לה מניין חוקי, סללה את הדרך לסילוקו של
נסים מן הכהונה (דבר שאינו חסר־תקדים בארץ) .כטכסיס נגדי, פנה נסים לבית־המשפט,
דרש לפטר את הוועדה. היועץ המשפטי של הממשלה התנגד, טען תוך כדי־כך כי הפרוטוקולים
של הרבנות מזוייסים. אותה שעה פוצץ נסים את פרשת נשואי הרב מולידאגו.

הורים !
לקראת ראש השנה
הגישו תשורה לילדיכם

ת קלי טי חג!!!
לראש השנה תקליט מס׳ 4505
שנה טובה — סבתי — סכה
פטיש ומסמר — אורחים לחג •
אגיל ואשמח.

לסוכות ושמחת תורה
תקליט מם׳ 4518
הקיץ עבר — חג הסוכות
קרש מום — סוכתי ירוקתי
שישו ושימחו — היום היום
שמחת תורה.

הרגשת בריאותם מצוינת, הופעתם
צעירה, כח סבלם וחסינותם
נגד עיפות — מושלמת. עשו
כמותם והשתמשו ב״

א פ> סרום
(באמפולות לשתיה)
תמיסת מזון מלכות דבורים נקיה
ויציבה בעלת סגולות ממריצות.
להשיג

בבתי

מרקחת

להשיג במחיר עממי של 2,50ל׳׳י
בנל חנות לתקליטים.

אנגלית • צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס * ק ד 7150ת-א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

_ אנו פותחים :
• קורסים ואולפנים נוספים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (תס 8311ז6זומ0כ<) .הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• אולפניות לתלמידי כתי־ספר גומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ל״בגרות״ .ן £ £ס׳1׳^ס5 ^ 8£ , 1,11׳£1י311£81ג)$11

כקבוצות קטנות, מורים מעולים
פרטים והרשמה: מ־ 8עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

שמעון ׳שואדי

ספורט

גיולה מאגדי

השש שר יחיו שושותשר נצחונות

התיאטרון הישראלי הצטיין השנה בטרגדיות. לא על הבמה, אלא מאחוריה.
הזוג הוותיק ביותר בתיאטרון היהודי והישראלי — דז׳יגן ושומאכר, התפרק בסערה,
אחרי קטטה אווילית שבמרכזה עמדה זמרת צעירה בשם אסתר סובי. תיאטרר סמבסיון,
שהיה מבוסס על הזוג ברלינסקי ובן־זא התפרק על רקע אחר — כשלון אמנותי.
נסיון צעיר יותר, בצל ירוק, שזכה בשעתו לפופולריות רבה, שבק גם תוא חיים לכל
חי, כאשר שחקניו, המוכשרים בחלקם, התפזרו
לכל עבר.
סוף עגום זה של הלהקות הסאטיריות,
אשר בשנים שעברו נראו כחלק המצליח
ביותר בתיאטרון, נבע במידה רבה מחוסר
התנאי המוקדם לאמנות זו: אומץ־הלב
להתקיף את הכוחות השולטים, להפוך את
הסטירה כלי־ביסוי לטרוניות ולאכזבות של
האיש הקטן.
אפילו רביעית מועדון התיאטרון, שהיתר,
בעבר עוקצנית יותר, סבלה השנה מחוסר־דם,
איבדה במעט מפופולריותה. לעומת זאת
נולדה לרביעיה תאומה זמנית בדמות חמישית
הבנות, שפתחה את מועדון התיאטרון
החדש בחיפה.
לעומת חיים תוססים אלה, נראה התיאטרון
הוותיק רדום קמעה. השנה התיאטרונית
לא הביאה הפתעות גדולות. שום נסיון להעלות
על הקרשים בעיות ישראליות אמיתי־יות,
בדמות מחזה ישראלי אמיתי, לא יצא לפועל. התיאטרונים הסתפקו בסוגי מחזות פחות
מסוכנים, כגון שני התריסרים: הלילה ה־ 12 שהוצג בקאמרי ו 12 המושבעים שהוצג ב; י הביטה.
המחזה
הטוב ביותר של השנה היה ביקור הגברת הזקנה של הבימה. בימויו המצויין
של יוסף מילוא, שחזר בצורה זו להבירה אחרי היעדרות של למעלה מתריסר שנים,
ומשחקה המצויין של אלישבע מיכאלי, עזרו בהרבה להצלחתו של מחזה יומרני
וטוב זד״
הקאמרי הצטיין השנה פחות, הגיע שני בהתחרות המסורתית שלו עם הבימה. אחת
הסיבות האפשריות: דריכותו של הקאמרי לקראת השנה הבאה, בה יחנוך את בנינו המפואר
בתל־אביב, יציג את מחזה־הבכורה של המשורר נתן אלתרמן, העשוי להיות לפצצה.
השלישי בשלישיה — אוהל — שנראה ב-אשית השנה כגודיה הממתינה להלוזייתה, התאושש
קמעה עם חזרתו של החייל האמיץ שחייק, במשחקו המצויין של מאיר מרגלית,
וכמה מחזות אחרים. אולם ההתפתחות המעניינת ביותר של השנה היתה בשטח היוזמה
החדשה.
תחת הכותרת פיטר פריי מציג, הגיש הבמאי פיטר פריי לקהל נסיון בלתי יומרני
אך רב־חשיבות בשטח היצירה הישראלית המקורית. באמצעים פשוטים ביותר, באולם קטן,
הציגה אשתו של פריי, בתיה לאנצט, יח עם כמה שחקנים פחות ידועים, שלושה
מחזות־קצרים מקוריים, שלפחות העלו בעיית מקומיות, אם כי לא תמיד לגובה הדרוש.
היה זה נסיון מעודד.
בשפה האנגלית נולד נסיון דומה בבית־ציוני אמריקה, כאשר התייצב לפני הקהל היזראל

פלייהאוז.
אולם הנסיון הנועז ביותר, שזיכה את פעליו לתואר איש התיאטרון של תש״ך, נעשה
על־ידי צעיר בעל נסיון תיאטרוני מועם. הוא העז לעשות את אשר אין מעיזים שחקנים
ותיקים: להגיש לבדו ערב שלם.
שמעון ישראלי, בעל קול הבאס העמוק והרגיש, שהחל בקאריירה שלו כזמר,
כתלמידו של קונראד מאן׳ היה לאחר מכן אחד משלושת המיתרים, הלך לסמבטיון אחרי
התפרקות השלישיה. הוא תרם תרומה מרכזית להצלחת להקה זו בראשיתה, פעל בה לא
רק כשחקן, אלא גם כספק של הברקות.
ישראלי נטש את סמבטיון אחרי שבעליו סירבו לקבלו כשותף. במשך זמן מה השתתף
בבצל־ירוק, עבר לאחר מכן בקטע משלו במועדון התיאטרון החיפאי. הצלחתו הבלתי־רגילה
שם עודדה אותו לנסות את מזלו לבדו. אחרי שנכשל נסיונו של מילוא לשתפו בהצגתו
הבאה בהבימה, אופירה בגרוש, בגלל ריבוי הקופצים על התפקיד, יצא שמעוני להתקפת
היחיד שלו.
בסתם יום של חול משחק, שר. מנגן, מחקה ורוקד ישראלי, שכתב את רוב הטכסט,
חיבר את רוב השירים, כתב את כל הלחנים, והוסיף בתכניה ״סוף דבר״ מפרי עטו.
התוצאה: תופעה חדשה בחיי התיאטרון, משהו המזכיר במקצת את הקומדיה דל ארמה.
אם כי הדבר עודנו מחוספס, היה בעצם היוזמה גילוי מעודד של העזה יוצאת מגדר הרגיל.

״ביגזור הגבר\ 1הו2ן נה״ ב״הביגזה״ :ההצגה הבוובגז \זט\11ז

—ווו ר

לקח אחד ברור ניתן ללמוד מכל מה שקרה השנה בספורט הישראלי: ישראל היתד,
יכולה להיות גורם שאפילו מעצמות־ספורט חזקות וותיקות היו צריכות להתחשב בו.
אומנם הכשלון שנחלו ספורטאי ישראל במשחקים האלימפייס ברומא, השאיר רושם
הפוך לגמרי, אולם כישלון זה היה צפוי מראש, ורק חיזק את הלקח: על ישראל להתבסס
על שניים־שלושה ענפי ספורט, להקדיש את כל הכוחות והתקציבים לפיתוח ענפים אלה.
לפחות ענף אחד אין עוררין שעליו
לקבל את מלוא העידוד: הענף בו הצליחה
השנה ישראל יותר מאשר בכל ענף אחר,
השיגה מספר נצחונות סנסאציוניים המרי-
תקדים בספורט הישראלי — הכדורגל.א
שמו של איש אחד הפך בתש״ך לסמל
הנצחונות הגדולים של הכדויגל הישראלי.
אילו היה לישראל אחד כמוהו בכל ענף
ספורט אחר, היתד, המשלחת הישראלית
לאולימפיאדה מתבטאת בתוצאות שונות
?גמרי מאלה שהשיגה. גיולה מאגדי,
המאמן היהודי־הונגרי של נבחרת ישראל,
הוא איש־ד,ספורט של תש״ך.
היתה זו הפעם הראשונה שנבחרת ישראלית
כלשהי חזרה ממסע־משחקים בחוץ־
לארץ, כשהיא תופסת את המקום הראשון
בטורניר. ישראל השיגה את אליפות אסיה
המערבית. אוהדי הספורט במדינה, שכבר
התיאשו מהישגים בזירה הבינלאומית, הפגינו את הערצתם, כשבאו במאותיהם לנמל־התעופה
בלוד, ערכו קבלת־פנים סוערת שנמל־התעופה עדיין לא ראה כמותה.
למי שתשב כי הניצחונות באסיה היו אך מקרה, באו המישחקים עם יוון ויוגוסלביה
והוכיחו כי לא יד הגורל היא שהנחתה את הנבחרת, אלא יד אמונה, שהביאה שנים
מספר קודם לכן ניצחונות מפוארים לנבחרת ההונגרית המהוללת.
ישראל גברה סוף סוף על יוון, לאחר שבמשך שנים הפסידה כל מישחק נגד הקבוצה
היוונית, בעלת הרמה הבינונית. ישראל עוררה סנסאציה בינלאומית כשסיימה בתיקו עם
יוגוסלביה ברמת־גן, וניצחד. אותר, במישחק־גומלין בבלגרד, וכשהביסה את נבחרת
אנגליה הצעירה ברמת־גן .4 : 0
גיבור המשחק נגד יוגוסלביה בבלגרד היה החלוץ הצעיר והמוכשר רפי לוי, שחדשים
מספר לאחר מכן עמד במרכז ההתעניינות של אוהדי־הספורט במדינה, כאשר הוצע לו

ספ רו ת

שי ׳ עגנו!

קאפקא וקאוגי

סיפרות תש״ך עמדה בסימן החייץ הקורע לשניים את ציבור הקוראים הישראלי.
מצד אחד, בלטה התעניינותם ההולכת וגוברת של קוראים רבים במה שהפך ליצירה
הקלאסית־המודרנית העיקרית של ישראל: יצירתו של ע ״ יעגדן, גדול• המספרים
העבריים של ימינו, האיש שיחד עם אלבר קאמי הצרפתי ופרנץ קאפקא רצ׳כי מהודר,
שילוש הסיפורת האכסיסטנציאלית. קאפקא תיאר את העולם כסבך חסר־מוצא, בו שלט
עריץ שטני שאינו מתחשב באדם המתרוצץ
אנה ואנה. קאמי ידע לקשור •חד את חוסר־היכולת
היחסית של האדם עם דובת־המעש
המפעפעת בחובו. ואילו עגנון מספר, בלשון
ציורית מופלאה, את סיפור אובדן האמונה
מלבו של האדם.
המפעל העממי שהפיץ את כתבי עמון
בכ־ 20 אלף טפסים, החדיר לראשונה יצירה
זו להכרת ריב תושבי הארץ. היה זה מיפנה
חשוב — דווקא משום שאו־,ה שנה עלה
וגאה גל הקיטש והזוהמה המכורכת בכל.
אות לגל זה היתד. הצלחת־הענק הבינלאומית
של אכסודוס, סיפרו של הסופר
ר,יה,ודי־ר,אמריקאי לאון יורים, המתימר לתאר
בה את מאבק הישוב העברי במשך
שני דורות. לעיני אנשי תש״ך נתגלתה לפתע׳
בצורה מופלאה וצורמת, המחשה של
תהליך סילוף ההיסטוריה וחלומותיה, כדי
להתאימה לדפוסי הטעם התפל והקונפורמיזם היומיומי של קוראי רומנים זעירים ובלשים.
סילוף זה לא העסיק את הקוראים. הם קנו את אכסודוס בארץ, כפי שקנוהו בתריסר
ארצית, בהן הפך הרומאן לרב־מכר. ש״י עגנון הדתי והאינטלקטואלי ולאון י:ריס שפוף-
הראייה והזול בביטויו היו לסמלי השנה הסיפרותית — דבר והיפוכו.
גל הקיטש גאה גם בשטחים אחרים. הוא לבש את צורתו הנוקבת בייתר במכירה
ההמונית של סיפרות פורנוגראפית. סיפורת זו חדרה לראשונה לשוד,־ספר ממש.
נוסף לרבבות חוברות־מין מכל הסוגים׳ שנמכרו השנה בדוכני־העתונים, סירסמה
הוצאה עברית גדולה, בפעם הראשונה, ספר שבולו פירנוגראפיד, צרופה: חיי ואהבות׳.
מאת פראנק האריס האמריקאי. בעיקכות ספר זה הועלתה ההצעה הפסולה להרחיב
את תחום המועצה לביקורת מחוות וסרטים גם לגבי ספרים.
גילוי אחר של משבר הסיפרות העברית הביא, בעקיפין, לתוצא ת חיוביות. אי•
קניית יצירות מקוריות הביאה לפירסום מאות ספרי״כיס זילים־במחירם. ספרים אלה
הקיפו יריעה נרחבת, מטולסטיי וקאפקא ועד לנתן שחט ום. ז .י 3ה. הם נקנו
ביתר עניין, נקראו יותר מספרים מכורכים, כבדים ויקרים.
המהפכה הסיפרותית, שהפכה את רוב ספרי ד,עילם ממכורכים לספרי־כיס קלי-
כריכה, הגיעה לישראל. כמרבית המופעים הסיפרותיים, איחרה לבוא נ־סז שנים.
אך נראה שעתה היא כבר משורשת היטב בארץ.
במקור בלטו השנה, על אף מיעוט הביקוש, מספר סופרים -צעירים: יאוכוקייז ׳
איש הכפר העברי, פירסס רומאן, שנים של תכלת, שעורר עניין מיוחד. אהרון מגד
ניסה במיקרה הכסיל את כוחו כסופר מודרניסטי־אלגורי, הלך בעיקבות הסיפרות
הקאפקאית, ניכשל. היה זה כישלון חשוב• הוא סימל את הכרח המעבר מסיפרות
מגמתית־ריאליסטית לתחומים חדשים, אפילו אצל סופרי משמרת הפלמ״ח.

חוזה מפתה בקבוצה מקצוענית דרום־אפריקאית. הוא יצא לדרום־אפריקה, אך חזר לאחר
שקיבל הבטחות כי יסודר בעבודה. פרשה זו שמה את הדגש על אחת מבעיות־היסוד
של הספורט הישראלי: פרנסת הספורטאים.
שלושה שחקנים אחרים שהוכיחו את גדולתם במשחקים אלה היו השוער הלאומי הוותיק
יעקוב חודורוב, שהפגין כי לא נס ליחו, החלוץ הוותיק שיי?} גלזו* והבלם הצעיר
אמציה לכקוכיץ. שחקן בעל שיעור־קומה בינלאומי, שגילה יציבות מצויינת בכל
משחקי הנבחרת, הליגה והגביע. לא הכזיבו גם את התיקוות שתי תגליותיו של מאנדי:
צכימויססקו מנתניה ומרדכי כנבנישתי מירושלים.
לקראת סוף השנה החליטו כמה קבוצות לנצל את השם הטוב שרכשה ישראל
באירופה, לצאת לסיור מקיף. התוצאה: מכבי חיפה נחל תבוסות מחפירות בכל משחקיו.
הפועל פתח־תיקווה החל ברגל שמאל, אך השתפר בהמשך מסעו.
ישראל לא הצליחה להגיע לגמר בכדורגל. במקום זה ייצגו את המדינה באולימפיאדה
ברומא אתלטים, סייפים, שחיינים, מתעמלות, רוכבי־אופניים ומרימי־מישקלות, שמתוכם
לא נכשל כישלון חרוץ רק הרץ יאיר פנטילט, ששבר שני שיאים ישראליים ב־800
וב־ 1500 מטר.
נבחרת־השחיה גברה בישראל על נבחרתה של יוון, אולם איכזבה לחלוטין ברומא.
לעומתה הצליחה נבחרת הכדורסל• אף־על־פי שלא נכנסה למשחקי־הגמר, השיגה בטורניר
את הישג־השיא שלה, כשסיימה את ־המשחק נגד נבחרתה המצויינת של יוגוסלביה
62:61 לחובתה, ואך בנס לא ניצחה אותה.
המצטיינים בקבוצה במשחקים הקדם־אולימפיים בבולוניה היו דויד קמינפקי ואכר־הם
הופמן מירושלים, ואלברט חמו מחיפה.
בכדורעף היתד, גם השנה הפעילות רק בידי קבוצות הפועל, במיוחד בהתישבות העובדת.
בפעם הראשונה זכתה קבוצה אתת גם בליגה וגם בגביע: קבוצת עין שמר. השחקנים
המצטיינים בענף זה: אהוד דקל ומיכה מילשטיין.
באיגרוף יכולה היתד, ישראל להגיע להישגים מעולים ברומא, אולם לאחר התעוררית
מסויימת, שחלה בענף זה, בא המיפגש המדכא עם פרס והרס. האחראים לענף לא הסכימו
לקבל על עצמם את האחריות לשלוח קבוצת מתאגרפים לרומא. אך הס לא התפטרו. הם
המשיכו לנהל.
רק לשתי קבוצות במשלחת היו מאמנים קבועים, בעלי שיעור־קומה בינלאומי. למת־עמלות:
אננס קלטי, המתעמלת בעלת השם העולמי. למרימי המשקלות: יעקוב
ש פ רי נגר הספורטאי היהודי מפולין.
תופעה זו היתד, אופיינית מאוד למצב השורר כיום בישראל. אין מביאים מאמנים
לענפי הספורט בהם מתעניין הנוער, אלא מנסים — כמובן לש1זא — לעניין אותו בענפים
שמומחים בהם מגיעים במקרה לישראל, כמו אנג׳ליקה רוזיאנו, אלופת־העולם בטניס שולחן.
עתה, במקום לדאוג להבאת מאמנים מצטיינים נוספים, שמעו ספורטאי ישראל בדאגה
חמורה שמועות ראשונות על כוונתו של גיולה מאנדי, איש־הספורט של ישראל בשנת
תש״ך, לסיים את חוזהו בישראל.
חוסר התאום בענף הספורט, המחסור החמור במאמנים טובים, הוויכוחים המתמידים בין
הספורטאים לבין עסקניהם על הזכות לנסוע לתחרויות בינלאומיות, הגבירו את ההכרח
במציאת פתרון למצב התוהו־ובוהו השורר בשטח זה.
אחת ההצעות שהועלו בשלהי שנה זו: מינוי שר־ספורט בממשלה ,־שתפקידו יהיה
ביטול חילוקי הדעות, תיאום הפעילויות השונות והעלאת הרמה והרוח הספורטיבית בישראל.
לעומתו, דבק נתן שחם במסורת הנאטורליסטית, פירסם את שיכון הוותיקים,
רומאן מחיי הקיבוץ, בו מבצבצים, על אף רוחו הקונפורמיסטית, פניני־בעייתיות
ושברירי ספק.
אחיו, דויד שחם פירסם אף הוא רומאן: עניין שד זמן. היה זה סיפור מקוטע
ונאה, יצירה בינונית כשלעצמה, אך כתובה בכישרון ובנסיון מיקצועי לא מבוטל.
סופר צעיר חדש, נתן הוגכרג, הצליח בהפצת הרומאן• הראשון שלו, טפר שמתנסים
בו כולם.
בשירה, הופיע בפרוס תש״ך קובץ־שיריה הראשון של המשוררת הצעירה דליה
רכיקוביץ, אהבת תפוח הזהב. היה זה מופע מיוחד במינו, לא רק משום שדמותה
של המשוררת שבתה את דמיון הציבור, אלא אף משום שילוב הלשון התנ״כית
והתוכן המודרניסטי שביצירה זו.
מספר משוררים צעירים שב ועלה עם הופעת ספריהם החדשים: משה דור,
יוסף 3ן*נל עם קריאת־התגר השירית מעגל החרפה; עם ספרו השלישי, קרוע־הלב־ונסער
הביטוי, צו עיקול; דויד אבידן עם שיריו־הישנים־בכריכה־החדשה, סיכום ביניים.
משורר צעיר חדש לחלוטין ורענן — אם כי רדוד במקצת ובוסר בביטויו — היה
* . 3ז מי ר שפירסם את הקול מבעד לענף. המשורר, מיוצאי ארצות המרחב, גילה
שילוב הערב לעין של ציוריות מזרחית ותרבות מערבית.
שני משוררי־המסד, נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי, הגיעו, השנה, ליובל:
שלונסקי ליובלו ה־ 60 ואלתרמן — ליובלו ה־ .50 שלונסקי חגג את •ובלו בפירסום
ספר שירים חדשים, אבני גוויל, שאינם מטובי־שיריו, וספר מסות, ילקוט אשל.
אלתרמן, לעומתו, הסתפק בהופעת יצירה המתורגמת על־ידו: בלאדות ישנות ושירי
זמר של אנגליה וסקומדאנד, מאחר ושנה קודם לכן פירסם את לקט שיריו משך
14 השנים האחרונות, עיר היונה, ספר שעורר סערה כמגמתי יתר־על־המידה.
במדע ובפילוסופיה היו מספר תוספות חשובות לשדה־הספר העברי. מלבד התחלת
ה־פעתו של המילון העברי־אנגלי הגדול החדש, החיוני ביותר, היו רוב ספרי־המדע
החשובים מתורגמים. למשל: ספר־האטום שבעתיים כאור החמה לרוכרט יונק, תרגום
מוצא המינים הקלאסי של סר דארווין ; ואפילו התנ׳׳ד כהיסטוריה, פרי־עטו של
ההיסטוריון והארכיאולוג הגרמני ורנר קדר, ספר בעל תפוצה בינלאומית.
יצירה מקורית בתכלית, שחשיבותה לגבי הסטודנט במדעי היהדות חשובה לא
פחות היתד, כל נתבי הרמח״ל, שפירסומם היכר. גלים בארץ ומחוצה לה.
מספר לא מבוטל של ספרים הופיעו בתש״ך, שאין הגדרה קלאסית להם. חלק
מהם — כגון ירמי מן הצנחנים— היה ביוגראפיות פשוטות שערך כללי להן; חלק
אחר, כמו מדריך שימושי לתייר באירופ לש. מיכאלי ואירופה, לסיימה בובבי,
שירתו את צרכיו המיוחדים והדחופים של צבר תש״ך, הנוהר, לחוצלארץ. הפרים כאלה י נקנו השנה יותר מיצירות עבריות מקוריות אחרות.
מוצר־נפל, מאוס במיוחד, שזכה אף הוא להפצה המונית, היה קיטש־הקישוט ספרים
מעוטרים, לרוב תירגומים קלוקלים או קילוסי־מקור רגשניים וחסרי־ערך, הנמכרים
כמתנות בר־מיצווה, שמצמיחים כפיטריות סרסורי־סיפרות והוצאות־שחיתות, שכל מגמתן
— לעטף פסולת בעטיפה מהודרת.
בתרגום היו מספר הפתעות נאית. יונתןר טו ש תירגם את משלי־לאפונמן המפורסמים,
תרגום־פשט נאה ומחוכם; שלמהשב אן תירגם בצורה יפה את משלי א-־סופוס. היו
אלה רק שניים מתוך תרגומי־מופת רבים, חשובים ומיקצועיים, שאף ההידור החיצוני
אינו פוגע באיכותם. בסיפרות יפה, בלס תירגום אחרון הצדיקים, סיפרו של הסופר
הצרפתי־היהודי שוו ארץ ־ כרט.
את תש״ך הסיפרותית סיימו שתי יצירות דוקומנטאריות. היו אלה קריה נאמנה
לדב יוסף, שעורר פולמוס נלהב סביב האשמיתיו כי העיר העתיקה יכלה להיות
כיום בידים עבריות; והשטן והנפש להאנזי *יואל כראנד. שגולל מחדש את פרשת
ד״ר רז׳ה קאסטנר, חייו ומותו בידי רוצח שמילא שליחותם של אלמונים.
קוריוז סיפרותי היה משבר העברית המודרנית לקלמן כצנלסון, ספר כתוב עברית
שטען לחיסולה של השפה כלשון־ישראל המודרנית, העלה מתהום הנשייה את טענות
הקניית האידיש כלשון העם.
על אף חשיבותה המועטת, היתה יצירה זו, יותר מכל ספר אחר, אות לדמוראליזאציה
שפקדה את הסיפרות העברית. הוסר האמון של סופרי תש״ך בעצמם, בספריהם, בקהל
קוראיהם, בא על ביטויו בצורות רבות, שליליות וחיוביות.

עי תונו ת

מרדכי ארציאל

הבדואים לא זעקו

התופעה העיקרית של העתונות בשנת תש״ך היתה התמכרותה הגוברת והולכת לשלסוי.
בסוף תש״ך שוב לא היתד, קיימת בישראל עתונות חופשית, מן הסוג הקיים בארצות אחרות.
התמכרות זו לבשה צורות שונות ומשונות. העתונות הלועזית, שהיא חשובה ביותר בארץ
שמחצית אוכלוסיתה הם עולים שזה מקרב באו, התמכרה במישרין. בשיטתיות מקצועית,
ללא סנטימנטים, קנתה מפא״י בכסף כבד עתון אחרי עתון, שפה אחרי שפה. היומון דרו־סלט
פוסט האנגלי, עתון טלפני בעל עט־דת־מפתח,
היה שייך תמיד למפא״י, נתן
בידה כלי להעלים חלקים גדולים של האמת
מעיני הדיפלומטים ושאר הזרים בארץ. השפה
השניה — צרפתית — נכבשה כאשר
חוסל אקו ד׳ישראל ונוצר מונופול ליומון
המפא״יי הצרפתי ל׳אינפורמסיון. אוי־קלת
ההונגארי היה מפא״יי מאז ומתמיד. אחרי
רכישת שורה של עתונים אחרים, נפלה
השנה המהלומה העיקרית, כאשר מפא״י השתלטה
על העתון האידישי הגדול, לעצטע
נייעס, שהיה עד אז נתון בולו בידי בת־דיסט
אנטי־מפא״יי. בסוף תש״ך נשארו רק
יומון גרמני ושבועון רומני מחוץ למונופול.
בשפה העברית היה התהליך עקיף יותר,
אך יעיל לא פחות. ראשי מפא״י, ובעיקר
נערי־הזוהר של בן־גוריון, רכשו את העתוג־אים
הממלאים תפקידי־מפתח בעתונים הבלתי־תלויים.
מנגנון־החושך פעל פעולה מקבילה, החדיר את אנשיו אפילו לעתונים מפלגתיים,
המתנגדים כביכול לקוד שלו. בעוד שקוראי העתונים השלו את עצמם שהם קוראים אינפורמציה
אובייקטיבית בדוקה של עתון בלתי״תלוי, הוגשה להם למעשה תעמולה מוסווית
של ראשי־השלטון, תוך סילוף עובדות וגיבוב שקרים ממש.
לאיש אחד היתד, השנה ההעזה לשפוך אור על מצב זה. כתב למרחב, אמנץ (״צ׳רלי״)
דרור, יליד עפולה בן ,31 הגיש תלונה לוזעדת־האתיקה של אגודת־העתונאים, האשים את
כתב מעריב שמואל שגב בהפרת המוסר העתונאי. שגב, שמעולם אף לא הסתיר את
השתייכותו למנגנון החושך, ביזה את בית־הדין בפרסמו בשמו, בצורה חד־צדדית ומסיתה,
את טענות הש.ב. נגד עסקן מפ״ם אהרון כהן, שנאשם במסירת סודות למעצמה זרה.
כתבתו של שגב היתר, מסדנת להרשיע את כהן עוד לפני פתיחת המשפט. מאחר שאנשים
כמו שגב שולטים באגודת העתונאים, מובן שתלונת דרור לא הובאה אפילו לדיון רציני.
פחות בר־מזל משגב היד, יטכתאי טבת, כתב הארץ. בפסק־דינו במשפט עמום בן-
גוריון, גינה בית־המשפט העליון בצורה חריפה ביותר את סידרת־המאמרים של טבת
מלפני שלוש שנים, שכללו התנפלות זדונית ופרועה על העולם הזה. קבעו השופטים
העליונים: מאמריו של טבת לא היו אלא אוסף הטענות הכוזבות של עמוס וסהר, אשר
טבת חתם עליהן בשמו מבלי לבדוק אותן. פרט אופייני: גם אחרי פסק־דין זה לא טרח
הארץ, שפירסם בשעתו את מאמרי־ההסתה, להתנצל בפני קוראיו ובפני העולם הזה.
אגודת־העתונאים לא נקפה גם הפעם אצבע כדי לשמור על מוסר המקצוע.
אולם גם באווירה של תש״ך יכלו עתונאים בעלי הכרה לבצע מיבצעים •פים׳ להוכיח
את חשיבותה החברתית והאנושית של העתונות בחברה חופשית. העתונאי שהצטיין בכך
השנה במיוחד היה מרדבי (״מוטקה׳׳) ארציאלי, כתב הארץ בנגב, שיצא למערכת־יחיד
להצלת הבדואים מחרפת־רעב, אחרי הבצורת הממאירה• סידרת המאמרים של ארציאלי,
צעיר תכול־עיניים, שהיה בשעתו סגן מפקד אצ״ל בירושלים, זכתה לגיבוי מלא של עתונו,
קוממה את דעת־הקהל נגד האדישות הבלתי־אנושית של השלטון, גרמה לתזוזה בממשלה,
שהתעלמה עד אז מן הבדואים, שלא יכלו לזעוק בעצמם.
כמו בכל שנה, חיפשו עתונאי ישראל סקופים. הסקופ שהיכר, גלים מסביב לעולם,
אחרי פירסומו מעל עמודי העולם הזה, היה גילוי הריגתו של מארטין בורמן הנאצי בידי
רופא יהודי. מעריב היה הראשון שגילה את פרשת נשואיו של הרב טולידאני (מתחרהו,
ידיעות אחרונות, ידע עליה, אך לא פרסמה מתוך יחס מוטעה לפרטיות הענין) .כתב
הבוקר, משה גיורא (אלימלך) ,גילה שערוריה אמנותית — החלטת קומיסאר ממשלתי
לכלול בתערוכה פריסאית רק אמ!ים־מטעם.
התצלום העתונאי הסקופי ביותר של השנה צולם על־ידי צלם מערכת העולם הזה,
אריה קרן, בנסיבות טראגיות, כאשר גילה בעצמו את גופתה של דליה אליהו, הילדה
שנחטפה בידי חולת־רוח והושלכה לירקון. פרשה זו, ושורה נוספת של מעשים דומים, הביאה
להחלטה האבסורדית ביותר של העתונות בתש״ך: להעלים מהקוראים מקדים מסוג זה.

וזשייוז גגפו! דדיה אריוזו וזן היחן ון\ :זצר\ז בתפ\2יד 0

במדינה
העם

מאהל

ה שג עון הצחוב

עונת גאות
ובטחון

ג׳י — 9סטיישן־ואגון — טנדר — לארק — משאית סטודיבקר

לשגעון האדום של הולכי־פטרה, ול-
שגעון הלבן של מטפסי המון־בלאן במכנסיים
קצרים, נוסף השבוע שיגעון־ניפלא
חדש: השגעון הצהוב.
דויד בן־גוריון ירד לאילת, כדי לשכנע
את תושביה שלא לנטוש את הנמל הדרומי.
הוא לא הביא אף לירה אחת מקופתו של
לוי אשכול, אלא חזון גדול: יישוב מיליון
תושבים בנגב הצחיח בעשור הקרוב, הוצאת
500 מיליון דולאר להקמת ערי־פיתוח בערבה.
אילו
בא הדבר מפי אדם אחר, אפשר
היה לפטרו במשיכת־כתף כהבטחת־סרק.
אולם הנסיון מלמד שגם כאשר מפליט בן־
גוריון סיסמות טכסיסיות, הן נובעות לרוב
ממקור נפשי עמוק יותר.
יתכן כי בן־גוריון מתכוזן באמת להקים
עיירות־פוטיומקין חסרות־בסים בערבה. יתכן
שהוא מוכן לשפוך לתוך חבית־ללא־תחתית
זו את 500 מיליון הדולאר שהוא מקווה להשיג
כהלוואה מן הגרמנים. אם כן, זה
טירוף ניפלא — אך מסוכן: כי החולות
הצהובים של הנגב יכולים לספוג הרבה
מיליונים, מבלי להצמיח אף עיר אחת המסוגלת
להתקיים ללא תמיכה מתמדת.
הולכי פטרה סיכנו את עצמם. ראש ממשלת
ישראל חדור־חזון עלול לסכן את
הכלכלה הלאומית בעבור רעיון שבהשוואה
אליו גם מטפסי המון־בלאן־במכנסיינדקצרים׳
ייראו כאנשים שמרניים בהחלט.

מדיניות
ש לי ח ידוע

מקסטיל שמפו תוצרת נקה

• המפיצים, חב׳ נורית בע״נז

למרינה ישראל,
לל!\הש\זיש, ידירינר, מנכניש> ,נגבריננ
נבל נובאינז ארונו ב?שרי מסיהר

ב ר כו! מזנה מגבה וצח־ה

״צח 3״ בעיי

ח ד 0

/?/ך׳ תד 6ה!
בברכה

• ״ פססמשקטפ

איש הידוע היסב ברחבי־העולם, בגלל
סימן־ההיכר הבולט שלו, טס השבוע מתל־אביב
לאדיס־אביבה, ומשם ללאגום, בירת
ניגריה, לייצג את ישראל בחגיגות־עצמאותה.
בשביל נציגי הממשלות האפראסיות, שיעמדו
בטכס מימינו ומשמאלו, אין משה
דיין מייצג את החקלאות הישראלית. בעיניהם
יהיה הגנראל דיין, ששלח את חייליו
להתקיף את מצרים, ששיתף פעולה עם ההרפתקה
האימפריאליסטית של הבריטים והצרפתים
בסואץ, חביבם של מדכאי אלג׳יריה.
הקול הצורם. בחירתו של איש זה
לתפקיד זה ובשעה זו, אופיינית לבילבול
העצום השורר בימים אלה בצמרת המדינית
הישראלית לגבי אפריקה, בילבול שמקורו
בשאיפות סותרות וברגשות סותרים. גילויים
אחרים:
#דויד בן־גוריון עדיין עמד השבוע בסירובו
לנסוע לניו־יורק, למרות שישתתפו בעצרת
לא רק הגוש הקומוניסטי ולא רק
מנהיגים ערביים כמו גמאל עבד אל־נאצר,
אלא גם ידיד פוטנציאלי מסוגו של המרשל
יוסף טיטו, וידידים־בפועל כמו קוזאמה אני
קרומה מגאנה וקויראלה מנפאל.
העדרו של בן־גוריון בנסיבות אלה הוא
הפגנה פרו־מערבית בולטת. הוא גם בהחזקת
״שתיקה כהודאה״ — בן־גוריון יודע שמשלחת
ישראל תנקוט בקו שיצרום את
אוזני האפראסיים, אינו רוצה שהקול הצורם
יצא מגרונו.
* כאשר נשאל באיזו ממשלה קונגואית
מכירה ישראל, ענה דובר משרד־החוץ בעקיפין
:״ציר ישראל הגיש בשעתו את כתב״
האמנתו לנשיא קאזאבובו!״ היתד, זאת הודעה
ברורה כי ישראל, כמו אמריקה, נותנת
את היד לקאזאבובו הפלגן והבוגדני,
נועצת סכין בגבו של לומומבה, תלמידו ו־איש־אמונו
של ידיד־ישראל קוואמה אנקרומה.
6משלחת ישראל לעצרת אי״ם קיבלה
הוראה סופית להצביע נגד חרות אלג׳יריה,
לתמוך עד הסוף המר בעמדת שארל דה־גול
— עמדה שהחלה מעוררת לאחרונה
ביקורת חריפה אפילו בין ידידיו המושבעים
בבירות המערב. בעצרת הנוכחית עשויה
אלג׳יריה לזכות סוף־סוף ברוב, אחרי קבלת
מדינות־אפריקה החדשות לאו״ם.
משלחת ישראל תצביע שוב, בשעת
הצורך, בעד הפיצוץ האטומי הצרפתי במדבר
אל־צחרה — חרף התנגדותם החריפה ביותר
של אנקרומה, טורה וחבריהם.
אחרי עצרת זו, יהיה ברור לכל כי
ישראל היא גוררת המערב. מולה תעמוד
לא רק חזית המדינות הקומוניסטיות, אלא
גם החזית הניטראליסטית המגובשת של סו־קארנו
מאינדונסיה, טיטו מיגוסלביה, עבד
אל־נאצר הערבי, קאסטרו מקובה ואנקרומה,
טורה ולומומבה מאפריקה.

פרשת סהר
ווד ספסלהנאש מי ם
משפט סהר, שנפתח השבוע, דמה להצגה

שהתקלקלה. התביעה אילתרה בחיפזון, ההגנה
רגזה על שינוי הטקסט, והקהל —
שידע מה הן הסיבות הטכניות הבלתי־תלו־יות
ברצון הצדדים, שגרמו לשינוי הפתאומי
— נהנה מן התימרונים.
בתחילה ביקשה סגנית פרקליט המחוז
ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן, להגיש כחומר־ראיות
את פרטיכל משפט עמוס־השורה. ב־פרטיכל
זה נרשמה עדותו של סהר, שלגביה
נערך עתה המשפט החדש. מזכיר בית־המש־פט
הגיש בזה אחר זה את המיסמכים, כשלפתע
קם הסניגור, עורך־הדיו יעקב שמשון
שפירא .״אלה לא פרטי־כל המשפט!״ טען.
היה זה נסיון עז להרוס את עצם הבסיס,
שעליו בנויה התביעה נגד סהר. כאשר נערך
לפני שלוש שנים משפט עמוס, הנהיג השופט
המחוזי זאב צלטנר חידוש: תחת לרשום
במו ידיו את תהליך המשפט, הקליטו
בידקטפון. ההקלטות הודפסו, הפכו לפרטי-
כל. עתה טען שפירא, בהסתמכו על אוסף
תקדימים משפטיים, כי אין לכל הניירות הללו
כל ערך משפטי.
באחד מרגעי הרוגזה שלו הטיח :״העדים
נגדי הם תיקים ולא אנשים חיי ם מדוע
לא יקראו לליף ולזלינגר להעיד?״
א ץ כדירה. תביעה זו השמיע הסניגור
עוד בתחילת הטיפול במשפט זה. הוא
חזר ודרש כי קציני המשטרה יובאו להעיד,
מכיוון שידע כי אלד. יעידו דווקא לטובת
הבום שלהם לשעבר. ואילו המלים היבשות
של פרטיכל אינן יכולות לשנות את אהדתן
לצד זה או אחר. על כן ניסה, במשך בוקר
שלם, להרוס את קבילותם של מיסמכים
אלה.
מעל למלל המלומד, ריחפו בחדר המאוורר
— בו עמד סהר לפני שלוש שנים כעד
ועתה ישב בו כמואשם — גילויי העולם
הזה ( 195ו) .כל מי שנכח באולם, ידע מה
היתה ההצגה שהוכנה מראש. והנה, השתנה
המישחק. תחת להאשים את סהר בסעיף
הרכרוכי של הזנחה מצידו לוודא אס הוא
מדבר אמת, האשימה אוסמרובסקי־כהן ברורות:
הוא שיקר ביודעין.
תחת שהמשפט יתבסס על עד טכני או
שניים, ויסתיים אולי תוך ישיבה אחת, נראה
עתה כי יהיה זה משפט ארוך ומייגע,
בו יצטרך להעיד, בין השאר, השופט צלט־נר.
כאשר העיר אב בית־הדין השופט מרדכי
קנת, בעל חוש ההומור הדק, כי משפט
זה מזדחל לאיטו, השיב שפירא :״לא אני
אשם בכך. התביעה היא שבחרה בדרך זו.
זוהי דרך ארוכה, מייגעת, וקשה. נלך בה.״
גם הוא, גם התביעה וגם קהל הצופים
ידעו כי גילויי העולם הזוז לא הותירו
ברירה.

מימשל צבאי
ס ״ גלחוכמה -ש תי ק ה
בתחילת אוגוסט התקיימה בעכו אספת
משכילים ערביים מהגליל המערבי. בין מאה
וחמישים הנאספים נוכח גם חסן עזיז אמון
( ,)20 מכפר דיר־אל־אסד, עתה סטודנט לרפואה
באוניברסיטה העברית.
באותה אספה הגיש נחום יהלום, ראש המחלקה
הערבית בהסתדרות, את תוכניתו
לשיפור מצבם הכלכלי והחברתי של הכפרים
הערביים. בשקט ובדריכות האזינו הנוכחים
הרבים שבמקום להרצאתו של יהלום,
גיבשו להם במשך ההרצאה תשובות
משלהם בנושא.
הוויכוח שהתעירר לאחר ההרצאה היה
חריף ונוקב .
חסן, חבר ועד הסטודנטים הערביים באוניברסיטה,
נשא אף הוא את דברו. סעיף
סעיף ניתח את תכניתו של יהלום: רפואה,
מים, חינוך, מועדונים, ועוד. חסן דיבר בחריפ ת וסיכם :״עד שלא תשתנה המדיניות
כלפי ערביי ישראל ביסודה, ועד שלא יבוטל
המימשל הצבאי, אין אפשרות רצינית
לשנות שינוי מהותי את מצב הכפרים.״
דבריו לוו במילמולי הסכמה של רוב
הנוכחים. יהלום ניסה להתוזכח, אולם תוך
זמן קצר לא נשאר לו עם מי. רוב הנאספים
עזבו את המקום.
המימשל הצבאי לא שכח לחסן את חלקו
בכישלון האספה. השבוע הגיע אליו צו
חתום על־ידי המושל הצבאי של אזור הצפון.
צו זה אוסר על חסן, בשם ביטחון
הציבור והמדינה, את הכניסה לכפרו ולכפרים
הסמוכים.
חברו של חסן, שנכח בשעת מתן הצו,
ניסה להסביר לחברו, שלא לשוא אמר מי
שאמר שסייג לחוכמה שתיקה. ת נ ^ הביז
אולם המשיך לתמוה במה בדיול ^ון׳ בד
ביטחון הציבור והמדינה.

שבוע התווספה מסורת מיוחדת
להווי הארץ. בדומה לרחבעם (״גאנדי״)
שפתח בזמנו במסורת העלייה ברגל
יה, לכבוד יום הולדתו של בנו, ייסד
אביבי מוסד אישי משלו: הילולת יום
1לכלולותיו, בכפר העזוב והנהדר
,:מקום בו׳ הו א מתגורר לבדו, עם
^ תמר.
י איש, שהתקבצו מכל חלקי הארץ,
ביום ו׳ לפי הזמנתו של אביבי. בלטו
! המגוון פניהם של אישים ידועים, קצי־לא
ומשטרה בכירים, ואישים אחרים.
זה אוסף ססגוני. המשותף לו: אהב־וף
הארץ, חיבתו ליישוב־הקסם אכזיב
! בו שוכן לבדו ביתו של אביבי
פ הזה .)1143
רדת החשכה הודלקו הלפידים וה־
!ת הרבים בראש החורבות והבתים של
הנטוש. צללי־ענק הוטלו בין סלעי

המיפרץ, הקנו לפני הנאספים גון אדמדם.
אלי אביבי, המוכתר, בעל המוזיאון הפרסי
וראש המשפחה היחיד של אכזיב, פתח
את המסיבה. דבריו היו פשוטים׳ נרגשים,
נגעו ללב המוזמנים .״כוזנתי לפתוח במסורת
חדשה, או נכון יותר לחדש מסורת ישנה
— מסורת שימחת־החיים והערבים שליד
המדורה. אני רוצה שישמחו אתי ביום חתונתי,״
אמר לאורחיו.
לא היתד, זו סדנתו היחידה של אביבי:
״אני מודה שהיה לי טעם נוסף להזמינכם
הנר״״ התוודה ,״רציתי שתעזרו לי ליצור
דעת־קהל למיפעל אכזיב. זהו מיפעלי האישי,
מפעלו של איש בודד שאינו מוכן שיהרסו
אחת מפינות־החמד של הארץ.
״יותר מדי מקומות היסטוריים נעלמו לאחרונה
מפני תנופת־הטראקטורים ותוכניות
הפיתוח*,״ המשיך אביבי. טען הצעיר:
במקום לבנות ריביירות ולסלול כבישי

בעקבות הפניקי

הלכו אלי ותנור אביבי כאשר השתקעו בכפר הנטוש אכזיב.
בין אתרי המקום — שרידי התרבות הפניקית העתיקה. על
קיר אחד הבתים ציירה תנזר את ספינות־הפניקים, כפי שהם מופיעות בציורי־קיר עתיקים במערות.
הראשוני ואת הטיולים של אנשי תש״ח.
מאוחר יותר נפרד הקהל לחבורות. קבוצות
קטנות פרשו מן המדורה הגדולה׳ הציתו
לעצמן מהרות־זוטא, ישבו בצללי חוף הים
הרוחש. אי־פה אי־שם הופיעו מאנדולינות.
קול לחש־שירה, מיתרי כלי. גינה וגלים —
הכל הצטרף למקהלה מופלאה וחרישית.
מפעם לפעם היתד, פורצת לתוך השתיקה
שירתם של קומץ־חוגגים זה או אחר. כאן
— זוג היוצא בריקוד תימנ-י, שם — שיר
מן הימים ההם, הגואה כשהחברה מגבירים
את מאמציהם מרוב געגועים.

״להתראות כעוד שנה:״

מחרת,

את מאות ידידיו
11 1ד ¥י ך 1י 1 1ך ז ״1
ואת המטיילים ש־

הזמנתו למסיבה. ליד המדורה התכנסו המסובים לשיר, לרקוד

ולהשמיע צ׳יזבאטים. לאחר מכן פרשו לחבורות קטנות יותר .,השמיעו
שירי זמר והעלו זכרונות, בעוד כמה זוגות מתיחדים בחולות שמסביב.
בשעות הבוקר נהנו המוזמנים מרחצה בים ומביקור במוזיאון הימי שבמקום.

גישה, מוטב היה לשמור על אתריה ההיסטוריים
של ישראל, להציל את קיומו של
אכזיב מפני תוכניות־ה,הריסה האוזי-ליות.

מסורת עתיקח-חדשח
ן* נאום לאור המדורה לא היה ארוך.
| |׳ד,וא ריתק את תשומת־לב הקרואים.
אך ציונות היא ציונות .״הזמנתי אתכם
לבלות — אז תבלו!״ אמר אלי.
ללא תיכנון מוקדם, ללא מנחה בשכר וללא
תפאורות מלאכותיות, התארגנה החגיגה.
הטמבור הדהד חרישית. קול חלילים
צורמני ליווה את המחוללים. דבקה סוערת,
מלאת להם, שהעלתה זיכרונות יקרים אצל
ותיקי החבורה, הסעירה את הקהל.
עם גבור המחול שולהבו פני הניכחים.
בני חבורת רוכבי־הקטנועים שערכה טיול
מאורגן למקום ישבו ליד גבר מנוגד, לובש
חאקי, כנראה איש־קיביץ או מושבניק ותיק.
מספר נערות בג׳ינס שוחה; עם חיילים לוב־שי־מדים,
שהשתחררו במיוחד ממחנה דרומי
כדי לעלות ברגל לחוף הצפוני המרוחק.
לא מעטים מן הבאים הביאו אתם את
נשותיהם ואחדים — אף ילדים קטנים. אשה
אחת החזיקה תינוק קט בזרועותיה. המחזה
הזכיר עלייה לרגל, קהל •שראלים עולים
למיקדש, כדי להשתתף בטכס עתיק־יומין.
אולם המסורת היתד, חדישה ביותר. המציא
אותה אלי אביבי, והיא קויימה השנה
לראשונה. ובכל זאת היה בה דבר־מה
מקורי, עצמי, שהזכיר את הוזי הפלמ״חי
באה לתמר ולאלי אביבי, שנה
ז ך8
לאחר נשואיהם, בצורת חתול

על תמר יותר מכל דבר אחר — מלבד בעלה ואכזיס

מועצת סולם־צור מתכוונת להסיר את
האופי המיוחד במינו של חמקיום, להפכו
למרכז תיירות מודרני רגיל, על חשבון האתרים
ההיסטוריים והנוף הפראי.

כ שעה

מו קדמת

למדי,

/יצאו המכונסים לטבילת־שחר. מאות
גופות שזופים פחות או יותר פרצו לעבר
הגלים בצהלות־גיל.
כאשר החלו מתפזרים המוזמנים, בשעות
אחר־הצהריים, שררה הרגשת־סיפוק עמוקה.
״להתראות בשנה הבאה!״ קראו כולם. לא
היה ספק אצל איש שבשנה הבאה, ובשנים׳
שלאחר מכן, יוכלו לבוא לאכזיב של אלי —
על אף המנסים להתנכל לאחד ממעט המקומית
הבלתי־נגועים על־ידי תרבות־השיכו־נים
והפיתוח, מעין־כרם ועד לוזאדי־עמוד.

בשבתו בחדר סגור ושקט, ללא עתונים ללא
מנגינה מחרישת־אזניים. אדם, שעם כל רצינותו,
מסוגל ליהנות מספר־ילדים כהנסיך
הקטן, מהליכה לא מטרה, סתם כך בשדה,
יותר מהליכה שגרתית לקולנוע, לבית־קפה
זכו׳•
ובכן, אם אתה מזדהה עם הנמשל, אז
למה, למשל, אתה מחכה?

כמעט שהייתי בטוחה, ששבוע הסליחות,
ועשרת ימי־התשובה, ירככו קצת את ליבם
של החברה, שיהיו סוכנים לדחות את ההכוונות
הלא־כל-כך-כשרות שלהם, לפחות
עד אחרי יום הדין הנורא.
אבל איפה ! —

רוח רבים ב״היכל הרוח״ שבירושלים ומכאן
שאני פונה אליך.״
בקיצור, היא מעוניינת להתקשר עם אדם,
המסוגל לחרוג בדרך חייו מן המקובל, לא
בבוהמיות מופגנת, אלא בדרך מקורית משלו.
למשל, אדם המסוגל למצוא ענין בעצמו,

הוא חפץ כך !

( )1200/18 מצפצף על נשמתו החוטאת,
ובלבד שיוכל להניח את ראשו הלאה על
כתפייך. הוא שולח לעזעזאל ״אלף שמשות
וירח׳ את הוריו, עמו, ונשמתו׳ .הוא איני
חפץ (חלילה) בכסף, לא בשררה, ולא בכבוד,
לא תודה.
הוא חפץ בך רק בך ובך בלבד — ללא
הוזה ללא תנא־ם׳ ללא הסכם שבעל־פה.
התקבליהוז — אם כן, את בהחלט ראויה

הנסיך ה?טן שדה

אם כי ( )1200/19 לא מפרה פרטים רבים
על עצמה, מלבד היותה בת 23 וסטודנטית,
יש לציין שהיא לפחות יודעת מה היא
מחפשת, והעובדה שהשכילה למלא חמשה
ן עמודים בתאור נסיך חלומותיה, מדברת בעד
עצמה.
בין היתר, היא כותבת :״אני מקווה, רו,תי,
שאין לך דעות קדומות נגד סטודנטים
(סטודנטים לא, אבל סטודנטיות כן, אם
את מוכרחה לדעת) ,שכן אס יש לך, איני
יכולה אלא לאשרן. לצערי, לא מצאתי אנשי

הראשון, ושיודע לכתוב מכתבים מעניינים
וארוכים. ברור?
ברור בהחלט, אבל מה פה לא רגיל?

תהיינה עינייך פקוחות לרווחה לפני ה־נשואין,
ועצומות למחצה לאחד מכן.
אבל — אם זו שאלה בוערת אצלן, ואת
שואלת אותי, נהגי להיפך.

בעד אומץ

בבל השטחים

תראי, הפעם זה משהו לא רגיל, כותבת
( .)1200/20 אני בת •17 תלמידת שביעית,
נחמדה, ומשתגעת להכיר אחד (רצוי מסביבות
חיפה) .,בגיל ,18—20 שיהיה בוגר
תיכון, בעל אומץ לשלוח תמונה במכתב

( )1200/22 סטודנט (שנה ג׳ — כלכלה)
באוניברסיטה בירושלים, מתעניין כמעט בכל
שטח, היה מוכן להתעניין גם בשטחים שלך —
באם אינך צעירה מדי ולא זקנה מדי, ושטחית
מדי, ולא שטוחה מדי, ורצוי (בכל
רצוי (בכל זאת, מה) ״שיהיה לך קצת שכל
בקודקוד״.

נער השב1ע

צמרן ןסנחלחטיהל..,

רק אל תספרי לי שהוא לא הטיפוס שלך,
ושלך, וגם שלן. אם תשאלו אותי, הרי
זאת התשובה לרבות מכן, למרות שהוא
ירושלמי.
אתן וראי מתפוצצות לדעת מה, ואין,

חשבתי שרק ׳נשים אוהבות אותם, אבל
מסתבר שגם מונטי, כלב הפודל השחור
של זיו ה רו דן, אינו שונא את מה שאתן
אוהבות. והראיה, הוא ניטפל לגברים בלבד
ואגב זיוה — לאחר שהספרית המהוללת
פנינה, טרחה ועמלה כשעתיים
על תספורת זו, הלכה זיוה ובמחי יד אחת
הרסה והפכה את התסרוקת על פיח. הסיבה
:״אני אוהבת להראות כאילו זה עתה
התעודדתי.״ ובאמת, כך נראתה הופ־עתו
הראשונה (הבלתי־רשמית) של הארי
כ ל פו נטה, התקיימה, למי שלא יורע, במועדון
עומר כייאם• לפני שנעתר לבקשת הנוכחים
לשיר, אמר ,״אני נרגש מאוד במחי-
צתכם, וזאת למרות שלא נולדתי כאן, וגם
אינני יהודי!׳* קרא לעומתו אילקה :״בינתיים
לא בנה של נדיה: בדאון, מורת
הדוגמניות, נראה מתפעל מחתיכה במכנסיים,
שעברה לתומה ליד קליפורניה. הוא לא ידע
ודאי, שחתיכה זו אינה אלא אשתו של מי
שעלול להיות אביו החרג.

מצטערת, בינתיים לא.
מה שכן אוכל לגלות לכן:
שהוא רומנטי כמעט בלי תקנה.
כי תחביבו: איסוף וגידול דגים.
שגעונו הגדול (יש לו גם קטנים) :מוסיקה.
ויעודו יכול להיות גם את אס —
הנך בת עשרימפלוס,
שערותיך שחורות,
את יפת מראה,
את יפת הליכות,
ואת בכלל חתיכה.
אם תוכלי להוכיח לי שכל זה את,
אשמח בהחלט לעזור לך.

במרמה
משטרה
מי בצעפירסומת
מטה מחוז תל־אביב הוא העסוק במסות
המשטרה. לא רק מפני שהוא חולש על
ריכוז האוכלוסיה — והפשעים — הגדול
ביותר במדינה, אלא גם מפני שלמפקדו
יש עניינים צדדיים המעסיקים אותו. כל
אימת שצץ עניין כזה, מתבטא הדבר
בתוספת עבודה לשומריו של עמוס בן־
גוריון.
ערב מתן פסק־הדין בעירעור שורת, ז־חתנדביס,
הבין עמוס בחושו המשטרתי
המפותח כי בקרוב ידובר בו. הוא לא
חיכה עד שהשופטים ישמיעו את דברם,
אלא מיהר להקדימם.
בתרועות חצוצרה ובהלמות תופים הודיע
על מיבצע לביעור הבריתות והזנות מרחובות
תל־אביב. ניידות דהרו, שוטרים גויסו
לעבודה נוספת, בלשים נלקחו מתפקידיהם
השוטפים כדי לרוץ אחרי נערים — הכל לעיני
עתונאים וצלמים משתאים• המסקנה שהציבור
נתבקש להסיק: לא חשוב מה יגידו
השופטים, עמוס יודע את עבודתו, והוא שומר
על ביטחונו של האזרח.
השבוע פתח מחוז תל־אביב בפעולה רב־תית
חדשה• הפעם — לביעור הגנבים. כל
מי שמתמצא בענייני תל־אביב וסביבתה,
יודע כי מזה כשנתיים משתוללים פורצים
וגנבים במרחב זה, כמעט ללא מעצור. מדי
לילה נערכות עשרות פריצות׳ שאין דעתו־נים
כותבים עליהן.
מיבצע מיוחד לחיסול מכה זו היה מביא
ברכה ממשית, אלא שהמיבצע לא נקבע
מתוך שיקולים משטרתיים טהורים. לא
סיבלם של אזרחים הוא שהניע את עמוס
בן־גוריון לפתוח במצוד, כי אם הרעש הציבורי
הגדול, שקם אחרי גילויי העולם
הזה על קנוניית קציני עמוס לטישטוש משפט
סהר. כאשר המיבצע בנוי כולו לצורכי
פירסומת, קיימת סכנה כי גם תוצאותיו לא
תהיינה אלא תוצאות־סרק, שכל מטרתן לתת
פירסימת חיובית לעמום.

דרכי חיים
מזלהפה 1י
״אני במצב של דיכאון. ממורמר. אין לי
חברים• חשבתי שאמשוך תשומידלב אם
אחליף את שמי לאלביס פרסלי. השאיפה
שלי בחיים היא להגיע לארצות־הברית. שם
יהיה לי טוב. אני יודע. אני בן 22 ולא
הצלחתי להסתדר,״ הכריז בעצב, לפני מספר
חודשים, אפרים כהן, תושב חסן־בק
ביפו (העולם הזה 1180י
מאז עשה אלביס פרסלי הישראלי מאמצים
נואשים להגר לארצות הברית — אולם ללא
הצלחה. הוא ניסה בשארית כוחותיו הנפשיים
להסתדר בארץ, עבד בדואר, במפעל המים
של העיריה, בבניין וכסוואר בנמל. בבל
מקום עבודה החזיק מעמד רק מספר
שבועות.
כשכתב לאלביס פרסלי מממפיס שבאר־צות־הברית,
על כך ששינה את שמו ועל
תשוקתו לבוא לארצות־הברית וביקש את
עזרתו, היתד, התשובה היחידה שקיבל ממנו,
תצלום של זמר הרוקנ׳רול, אלביס פרסלי,
בחתימת ידו•

מהי הסיבה בגללה החליף הצעיר את יכול היה לקבל משך כל שנות כהונתה של
שמו? אפרים כהן לא יכול היה למצוא ל מפא״י• כך, למשל, רצו לקיים את החלטת
עצמו חברים בשכונתו, הוא ניסה לחפש המועצה המקומית מלפני ארבע שנים, בה
ידידים ברובעים אחרים של תל־אביב• כדי הובטחה בניית ארבע כיתות נוספות בבית-
למשוך תשומת־לב מיידית, שינה את שמו. הספר הממלכתי הדתי במקום.
״בעצם, לא התכוונתי ברצינות,״ מודה הוא
הכיתות אמנם ניבנו, בינתיים, אך נמסרו
היום ,״חשבתי שבמשרד הרישום לא יסכי לידי המוסד ההסתדרותי אפל ולא לבית־מו
ורציתי רק לעשות רושם.״ השם הוחלף, הספר שבפיקוחה של המפלגה הדתית. גדר־אפרים־אלביס
לא עשה רושם על פקידי מש תיל חדת־קוצים וחלודה ביתרה את חצר
רד הרישום ואף לא קנה לעצמו ידידים בית־הספל לשניים: מצד אחד — מיבני בית־חדשים
בזכות שמו המשונה.
הספר הממלכתי־דתי; ומן הצד השני —
עתה החליט ביאושו להחליף את שמו מיבני בית־הספר הכללי.
הדבר הרה במיוחד לאנשי הפועל המזרחי,
בשנית׳ לחזור לשמו המקורי. גם בתור
כהן ימשיך לחפש את עתידו בארצות -המשלמים תשלום מלא, כי בגלל אי־קבלת
הברית .״אני מעוניין במשפחה טובה שתס ארבע הכיתות, נאלצו ילדיהם להמשיך וללכים
לקחת אותי אליה או אפילו לאמץ אותי. מוד, בחלקם, במישמרת שנייה. הילדים בכיאני
בטוח גם היום שרק באמריקה אמצא תות החדשות של בית־הספר הכללי, שאינם
מבני־המקום, משלמים שכר חלקי ולומדים
את אושרי,״ הכריז אפרים כהן השבוע.
רק במישמרת ראשונה.
״אנחנו דפקנו אתכם״ .עם פתיחת חינוך שנת הלימודים החדשה, לפני כשבועיים,
ניגשו אנשי הפועל המזרחי לתקן את העוול.
כדורגל לנ צי
הם זכרו עדיין כיצד אמר להם ראש המועהמקו לרשויות האחרונות

לבחירות
צה הקודם :״אתם רשמתם את הילדים לבית־מיות,
ישבו עסקני מפא״י בגן־יבנה לבטח. ספר דתי, אז אנחנו דפקנו אתכם.״ עתה,
הם שמרו על כס השלטון העירוני משך 25 החליטו לדפוק, מצידם, את מפא״י.
השנים האחרונות.
הלימודים החלו. הילדים שבאו לחצר, נובעת
הבחירות זכה, בפעם הראשונה, נציג כחו לדעת שגדר־התייל נעלמה. יתר על כן,
אפל, וילדי
הופנו למיבני
העירונית. הדתיים
הפועל המזרחי בראשות המועצה הילדים
גם עתה לא דאגה מפאדי. שתי המפלגות החילונים — למיבנים הישנים, ששימשו בינמקיימות
במושבה הדרומית יחסים ידידותיים תיים כמחסנים.
למדי. אך תוך זמן קצר השתבשו יחסים
מפא״י לא ניכנעה. במקום לשלוח את האלה
לחלוטין.
ילדים לבניינים הישנים, העדיפו ללמדם תחת
הסיבה: הפועל המזרחי ניסה לזכות, לא כיפת השמיים, כשלמקום מובאים צלמי-
חר כיבוש השלטון, באותם היתרונות שלא עתונות וכתבי היומון דבר.
כעבור שבוע ימים מיום התחלת הלימודים,
ציווה משרד החינוך והתרבות להחזיר
את המצב לקדמותו• הורי הילדים הדתיים
התנגדו. למרות שהובטח להם שבעוד חצי
שנה ייבנו עבור ילדיהם כיתות נוספות.
כדי להטעים את מורת־רוחם, נטלו ההורים
הדתיים מן המורים את עבודתם: הם
פשוט לא שלחו את בניהם ואת בנותיהם
לבית־הספר.
בעוד הצדדים, מטילים איש ברעהו גידופים
והאשמות, ברור היה לצופה מן הצד שמקור
הסינסוך הוא לא בכיתות הנוספות
אלא בטינה המפלגתית. ובינתיים הוסיפו
בניהם של דתיים וחופשיים כאחד לשמש
כדורגל פוליטי, בו הכל חובטים ואיש אינו
מתחשב.

גזי ר ה מן ה ש מי ם

פרטים הביקור של פרסלי־כהן
אלביס מת, יחי אפריים!

כשקנו שתי משפחות־העולים מעיראק,
עיני ושירי, את ביתן בני־ברק, לפני כעשר
שנים, לא שאל אותן איש אם הן דתיות.
לא שאלו אפילו אם הם יהודים. הדיירים
החדשים חיו להם בשקט בביתם הבודד,
שרק במרחק רב ממנו נראו אחורי בניינה
של בני־ברק.

שלודר, זו הופרה לפתע, לפני שלוש שנים,
כאשר צצה שכונה חדשה בתכלית בקירבתם.
שכניהם החדשים היו חסידיו הקיצוניים של
ר׳ יואליש, יואל טייטלבוים, הרבי מסאממר.
החסידים, שקיבלו את דירותיהם במחירים
אפסיים, היו חייבים להוכיח כי אכן
הם ראויים לזכות גדולד, זו: כבר ראשוני
הדיירים בשכונה החדשה, שנקראה קרית־יואל,
על שם הרבי הקדוש׳ פנו אל שתי
המשפחות, ביקשו מהן לא לנסוע בשבת
במכוניותיהם בכביש העובר ליד השכונה.
העולים מעיראק לא התחייבו לשמור על
הגזירה, הבטיחו רק להגיע ברכבם עד מאחורי
הבית — מקום שבקושי ניתן לראותו
מהשכונה.
שם, מאחורי הבית, המתין להם כבר בשבת
הראשונה מארב של חסידים צעירים.
כאשר הגיעו המכוניות, התנפלו עליהן בצעקות
ובאבנים .״תחנו קצת יותר רחוק*,,
הציע קצין המשטרה שהוזעק למקום. משפחות
עיני ושירי הסכימו גם לכך.
הצמיגים נחתכו עם לילה. למזלם,
ניסו בפעם הראשונה להחנות רק מכונית
אחת מתיו השתיים במרחק־מה מן הבית.
את השניה הכניסו לחצר. למחרת נמצאו
דווקא צמיגיה של המכונית החונה הרחק,
שלא נסעה כלל בשבת, חתוכים ליריעות.
אחת הדרכים נחסמה בגדר ברזל. עתה היה
על שתי המשפחות לנסוע בדרך המלך, שעד
אז נמנעו מלהשתמש בה בשבת.
המשטרה ניסתה מספר פעמים לשכנע את
ועד השיכון לקנות את הבית, אך בעוד
שהמשפחות ביקשו 70 אלף לירות או שתי
דירות ל־ 24 הנפשות שלהן, הציע ועד
השיכון רק 40 אלף לירות.
לפני חודש תקעו החסידים עמודי ברזל
במלט שלצידי הכביש הראשי.
בערב שבת הביאו שרשרת עבה, חיברו
את העמודים משני צידי הכביש, חסמו בכך
את כל דרכי הגישה ברכב אל שתי המשפחות.
אנשי
שירי ועיני בקשו התערבות המשטרה.
כשזו איחרה לביא, נטלו בעצמם
פטישים והחלו להלום במנעול ובעמודים.
חוך־כדי־כך הוחלפו בפינות שונות של
הרחיב מהלומות עזות בין צעירי ישיבת
פוניבז׳ הסמוכה, לבני המשפחות שקיבלו
תגבורת מאנשי שיכון הסתדרות השכן —
הסובלים, אף הם, מחסימת הדרכים על־ידי
חסידי סאטמר• הקרב נסתיים בפיתאומיות,
כשנשמעה התפוצצות עזה• •
כל הלוחמים נמלטו. ההתפוצצות באה
כנראה מזיז שהושלך על־ידי אחד מאנשי
שיכון ההסתדרות.
המשטרה, שהגיעה סוף־סוף לזירת־הקרב,
הפרידה בין הניצים, ביקשה לשמור על סס־טוס־קוז
עד לאחר השבת• רק ביום שלישי
הופיעו שוב השוטרים, ביקשו את מפתחות
מנעול השרשרת. כשלא קיבלו אותם, ניפצו
את המנעול ופתחו את הדרך.
התוצאה היחידה שהביא סיבוב נוסף זד,
לשתי המשפחות: ועד השיכון החסידי הגיש
באמצעות המשטרה הצעת־קנייה, גבוהה בעשרת
אלפים לירות, מהצעתס האחרונה.

במדינה
מדע
ה ב שו ר ה שנ תבדתה
״מדען ממכון וייצמן המציא גלולה למניעת
הריון,״ זעקה הכותרת המשלה באחד
הצהרונים.
הבשורה הופרכה עד מהרה. באותו יום
ממש, הכחיש פרופסור משה שלזניאק, המדען
ממכון וייצמן את הידיעה, טען כי
דבריו סולפו לחלוטין.
מה מסתתר בכל זאת מאחורי הידיעה
הסנסציונית? האם קיימת תיקווה לוזדא באופן
חד־משמעי את מימצאיו של הפרופסור
שלזניאק, ולהעביר אותם לייצור המוני
והפקה מסחרית?

עד •טאדות אלה ענה פרופסור
שלזניאק, בראיון שנתן לכתגת
״העולם הזה״:

הפתעת בוקר טוב:

הנוסע הראשון אשר ניגש לקופת התחנה
החדשה של אגד בכפר־סבא, זכה להפתעה
מיוחדת במינה. ההפתעה: הוא קיבל מכתב אישי שבישר לו כי ״בהיותו הנוסע הראשון אשר ניגש לקופת
התחנה, שמחה הנהלת אגד להעניק לו נסיעה חופשית לתקופה של שלושה חודשים״ .זאת לא היתד. ההפתעה
היחידה שציפתה לנוסעים הראשונים מן התחנה החדשה — שלושים הנוסעים הראשונים, אשר קנו את
כרטיסיהם בקופה, זכו בארנקים נאים, תשורת המחלקה ליחסי ציבור של הקואופרטיב. הלקח: לא כדאי לפסוח
על הקופה, שהיא המקום הנכון לקניית כרטיסי הנסיעה. בצילום: י .גורן, מנהל המחלקה ליחסי ציבור של
אגד, מוסר את מכתב הבשורה לנוסע הראשון בתחנה החדשה של אגד בכפר־סבא•

במיטב האיחולים לשנה החדשה מברך
מס׳ 8

אושינסק *

לורד וימס״ חוקר מאת

דורותי סיירס

תל־אביב, רחוב הרצל 56

המזמינך לרהט את ביתך לקראת השנה החדשה בספה
הסאלונית האקסקלוסיבית והחדישה, המרופדת בגומאויר
או כקפיצים -בקווים מודרניים ובביצוע מעולה.

״עיקר מחקרי נתון למלחמה נגד העקרות.
תוך כדי מחקר זה גיליתי כי חומר
הנקרא ארגוקורנין, מונע את ההריון. ניסיתי
את החומר על חולדות בלבד, בהצלחה
רבה. הוא ניתן לתולדות בצורת גלולות
ו/או זריקות לאחר שבאו במגע מיני׳ ופעל
מחמישה עד ששה ימים כמונע־הריון.
תוך כוי כך אין החומר מזיק לכושר־הפריון
של הנקבה. איני יכול לדיתנבא מה
תהיה השפעתו של חומר זה על גוף האשה
בטוזח ארוך. ניסויי הארגוקורנין על בני
אדם יצריך מחקר מסובך ואיני מתכוון כלל
לספל בבעייה זאת.
ייתכן שיצרני תרופות יהיו מעוניינים להמשיך
במחקרי ולהפיק את הארגוקורנין,
לאחר ניסויים ממושכים, בצורה מסחרית.
אבל איש לא פנה אלי בנידון ואין לי אפילו
מושג אם אומנם מעוניין מישהו בהמשך
מחקרי — באפיקים מסחריים.״
פרופסור שלזניאק, יליד צ׳יקאגו בן ה־,51
הוא ראש המדור לאנדוקרינולוגיר( .מדע
ההורמונים) וראש המחלקה לביאולוגיה נס־יונית
במכון וזייצמן. את תוצאות מחקרו
פירסם לראשונה בכנס בינלאומי ראשון
לאנדוקרינולוגיה, שנערך בקופנהגן. הוא
הצטרף לסגל מדעני מכון וייצמן בשנת
, 1950 זכה בשנת 1958 בפרס א־ליבר בירד,
(הניתן מדי שנה למחקר הטיב ביותר בשטח
המדע והתרבותי לאחר שפירסם לראשונה
את פרטי התיאוריה והמימצאים של
תגליתו.
ברור היה מדבריו של איש־המדע, כי
על אף העובדה שמרם הופקו בישראל גלולה
או תכשיר למניעת ההריון, קיימת עתה
אולי האפשרות להפיק תכשיר מעין זה,
אם מוסדות הרפואה יתנו את דעתם לדבר,
העשוי למנוע את ההפלות המלאכותיות,
המקפחות מדי שנד, עשרות חיי נשים בארץ.

מפעלים
ה מינ קהחמקני

מתנת החגים לבני ביתך היא, ללא
ספק, מערכת מודרנית מבית-המסחר

1ו1

ובסקי

תל־אביב, רחוב הרצל 39

המאחל לכל לקוחותיו שפע ברכות לשנה החדשה •
ריהוט מרהיב עין, פינות סאלון נחמדות עם ספות
נהדרות -חדרי שינה אינטימיים וריהוט מקורי.
הראשון בסדרת הרומנים
הבלשיים של סיירם, שיראה
אור ב״ספריית מסתורין״,
בו מפרסמת המחברת לראשונה
את גיבורה, לורד
ווימסיי, אשר הקנה לה שם
עולם בספרות הבלשית
בכל השפות.

מחיר כל ספר־ביס — 1 .ל״י
הפצה ראשית: מזרחי
אלנבי ,60ת״א,
טלפון 64755

מיטב הברכות לשנה החדשה מאחל
בית חרושת לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים
לוינשט ״ ן
בית החרושת:
תל־אכיב,
מרכז וולובלסקי
רחוב מם׳ 2
טלפון 82525

בית המסחר:
תל־אביט,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

הצעה שתרנין לבבה של כל אשה, הועלתה
לאחרונה על־ידי מומחי משרד החקלאות.
אחרי שהצליח הנסיון לגדל נוטריות בארץ,
וכדי להרחיב יותר את הייצוא של פרוזת
מישראל, הציעו המומחים לנסות לגדל בישראל
גם את הצ׳ינצ׳ילה והמינק המפורסמים
בפרוותיהם היקרות•
השאלה הראשונה שהתעוררה היתה: מאין
לייבא את משלוחי החיות היקרות. אנשי
המיקצוע זכרו עדיין כיצד היה עליהם, לפני
שנים אחדות, לתכנן את הגנבתם בדרכי מחתרת
של שתילי שיח האגבה, שמדינת מכסיקו
לא ששה להיפרד מהם. עם החיות היי־.
העניין מסובך יותר. כי אי־אפשר היה לארוז
אותן כמו שתילים. הן עשויות להתנגד, לצרוח
ואף לנשוך.
הפתרון כמעט נמצא בדמותו קזל מיליונר
יהודי אמריקאי, בעל מונופול להספקת רוב
פרוזת המ־נק בארצות־הברית. המומחים הישראליים
היו משוכנעים שהלב היהודי החם
של אותו מיליונר לא יעמוד בו לסרב
להעביר חלק קטן מחיות המינק שברשותו
לישראל.
הם התאכזבו מרות. היהודי הפתיע את
כולם כאשר ענה השבוע לבקשת ישראל
בצורה חד־משמעית :״גדלו צ׳ינצ׳ילה כמה
שאתם רוצים, אבל אל תגעו במינק! אלחם
בכם עד חרמה!״
מקור אחר עדיין לא נמצא. בינתיים מנחמים
עצמם בעלי ההצעה המאוכזבים, כשהם
מוחים את אגלי הזעה ממצחיהם :״בין
כה וכה לא היה כל־כך פשוט עם המינק
המפונק הזה. הוא יכול להתפתח רק בתנאי־אקלים
של 14־ 15 מעלות. בחמסינים שלנו
היד, עלינו לדאוג להם נס למיזוג אוויר.״

ספורט
האולימפידה
ח ר -מוו תשלהחרפה
השבוע הצטמצם הספורט הישראלי בניתוח
שלאחר־המוות של חרפת רומא.
כאשר חזרו הספורטאים, מסרו איש איש
את עדותו. סיפוריהם חשפו תמונה עגומה
של הזנחה, לא־איכפתיות, קטנוניות ורשלנות.
עיקר חיציהם של הספורטאים היו מכודנים
נגד מלווי המשלחת. בין היתר:
י• מאמנת המתעמלות׳ אגנם קלטי, לא
הורשתה להיכנס לכפר האולימפי של הנשים.
הסיבה: על כל חמישה משתתפים
מותר היה לכל משלחת להכניס לכפר מלווה
אחד. איש מבין הגברים המלווים לא הסכים
לוותר על מקומו בכפר ולכן לא יכלה
קלטי להיכנס. הבג ת נשארו לבדן בכפר.
בעוד שהמתעמלות התנהגו למופת, טיילו
שלוש האתלטיות עד שעות הלילה המאוחרות.
• איש מהמלווים לא קבע לרוכבי
האופניים מקום אימונים .״תסעו על הכבישים
של רומא,״ אמרו להם ושלחו אותם
לנפשם, ללא ליווי וללא השגחה כלשהי.
• הקלעי מנאות״מרדכי, רפי פלט, לא
עמד, גם הוא, תחת השגחה מתמדת. כשנכ־

דגל ישראל מונן? ברומא*
לא כדאי?ספר
של בתחרויות, האשים את הרוח. אולם לא
הרוח לבדה היתר, אשמה בכישלונו. בידיעתם
או בלי ידיעתם של המלווים, הופיע
רפי כגיטאריסט במועדון־לילה איטלקי משך
לילות מספר, לפני תחרות הקליעה.
• המלווים היו עסוקים מדי, לא טרחו
להופיע לתחרויות בהן השתתפו ישראליים.
לתחרות ההתעמלות, בה הופיעו הבנות הישראליות
בשעה שמונה, באו אותה שעה
רק כמה תיירים ישראליים — בעוד שקלטי
ביקשה במפורש שהמלווים יבואו לעודד את
הבנות חסרות־הנסיון.
ראש המשלחת הספורטיבית, חיים ויין,
והמלווים יוסף ענבר וראובן וינברג, הופיעו
רק בתשע. ויין לא הסתפק באיחורו, טרח
להעיר למתעמלות מספר הערות, שהוכיחו
בורות מוחלטת בענף.
ג׳יפ למלווים. הסייפים הגיעו לרומא
עם ציוד בלוי, ניגשו מיד לקנות ציוד חדש
כדי שיוכלו, להתאמן. באימונים עזרו להם
פרופסור יהודי־אמריקאי וספורטאי מהמשלחת
הרוסית. כאשר ביקשו מהנהלת המשלחת
85 דולאר לקניית ציוד חשמלי, רמזו
להם המנהלים כי חבל על הכסף מאחר ו*
על־ידי ימאי חיל־הים האיטלקי. מש מאל:
ציונה זיסמן, אשתו של יושב־ראש
המשלחת.

העודס חזח 1200

בלאו הכי הם צפויים לכישלון. הציוד לא
נקנה׳ השתפותם בפלורט בוטלה.
>• לא היה מי שידאג למקומות שמורים
לספורטאים ברכבת, חזרה מרומא לנאפולי.
המשלחת איחרה להגיע והרכבת נאלצה להתעכב
בגללם. א;לם חיים גלובינסקי ושלום
זיסמן התגוררו בכל זאת במלון
פלורה המפואר בויא־ונטו, שהמחיר הבסיסי
שלו לחדר הוא 12 דולאר ללילה.
• לרשות כל משלחת הועמד ג׳ים להסעת
הספ׳רטאים למקומות האימוגים• ה־ג׳יפ
הישראלי הסיע את המלווים. הספורטאים
הגיעו לאימונים מי ברכב ומי ברגל.
• בתי־חרושת איטלקיים העניקו מתגי ת,
ממוצריהם, לכל שוכני הכפר האולימפי.
המתנות הגיעו עד לידיהם של המלווים.
• הנהלת המשלחת ערכה מסיבה לספורטאים
יהודיים מכל המשלחות. הופיעו
רק 15 איש. אולם גם להם הופסקה המסיבה,
לפתע. הסיבה: הנהלת המשלחת הישראלית
קבעה לאותה שעה גם ארוחת־צהריים
חגיגית לעצמה ולמוזמנים אחרים.
י• הקונגרסים לספורט בענפים השונים
היו בזיון בפני עצמו. המלודיה שזה היה
אחד מתפקידיהם העיקריים, לא טרחו להתעניין
בכך במיוחד. הם שלחו במק מם עסקנים
מישניים שבאו כתיירים, הסתובבו סביבם
כל זמן התחרויות. לקונגרס השחייה אף
נשלח אדם מיוחד מישראל. אחרי שנקבע כי
מאמן השחייה, יוסף טלקי, ייצג את הפועל
בקונגרס, נשלח לפתע מהארץ ויקטור
נסטור, מאמן הכדורמים של הנבחרת ושל
הפועל תל־אביב. על כתב־ההרשאה להופעה
בקונגרס, חתם יו״ר ההתאחדות לספורט מטעם
הפועל ישראל, כרמי, שבנו עוזי הוא
שחקן קבוצת הכדורמים של הפועל.
מניפים דגל. המלוזים רשמו את
עמי טראובר וגרשון שפע למשחים 1500
מטר חתירה ו־ 200 מטר פרפר, בהם לא
היה להם צל של סיכוי. השחיינים קיבלו
את אישור המאמן לא להופיע. איש לא
ידע על־כך. כתובת חשמלית שהודיעה על
הופעת ישראל הודלקה בבריכה והוסרה לפני
תחילת התחרות.
• במשלחות האחרות היה כל מיקרה
של חוסר־משמעת מצד ספורטאי זוכה לתגובה
מהירה — על־ידי גירושו של האיש
הביתה, תוך 12 שעות. רוכב־הא, פניים יצחק
בן־דוד, שהפסיק את המירוץ ללא סי־ •
בה, הוחזר רק עם קבוצת הכדורסל בתום
התחרויות, לאחר שנוכח בכולן, כתייר.
9מתוך קבוצת המלחים הגדולה, שאיש
לא ידע מעולם את מספרם ואת תפקידיהם
המדוייקים, לא נמצא אף אחד שיסכים ל־לודת
את המשלחת חזרה לישראל, כולם
נשארו באירופה. לבסוף התנדב שלום זיס־מן,
שהיה צריך גם הוא להישאר באירופה
בשליחות ציבורית, לחזור עם המשלחת. אך
זיסמן סרב להיות מלווה יחיד. הנהלת המשלחת
שיכנעה את יוסף עינבר, מלווה קבוצת
הכדורסל לנטוש את קבוצתו, להילוות
לזיסמן. קבוצת הכדורסל חזרה ארצה לבדה,
מבלי שאיש טרח לקבל את פניה בנמל
חיפה. זיסמן ליוזה את המשלחת, חזר למחרת
אל אשתו באירופה. גיזבר ההתאחדות
לספורט, ראובן ויינברג, נסע לבקר את
אחותו בפאריס. חיים גלובינסקי, יו״ר הוועד
האולימפי, נסע לארצות־הברית ולאסיה,
לגייס ספורטאים לכינוס הפועל בחודש מאי.
חיים ויין, יו״ר ההתאחדות לספורט, נסע
לשווייץ. יצחק כספי נעלם.
• בדרך חזרה הודיע, חזר והודיע שלום
זיסמן לספירטאים הממורמרים, שכל אחד
מהם הכין שפע של הצהרות וסיפורים על
התנהגותם של המלווים, כי לא כדאי להם
לדבר כלל עם עתונאים. פשוט לא כדאי.

עסקנות
אלא אני לאם
בספורט לא הבחינו כמעט כספורטאים
הישראליים בגלל הישגיהם האפסיים, הרי
ניתנה הזדמנות מצויינת לעסקנים להוכיח
את כישרון האירגון, או לפחות — כישרון
הדיבור והשיכנוע שלהם, בקונגרסים מיוחדים,
בכל ענפי הספורט. אך גם כאן עוררו
רק תמיהה ורוגז בקרב יתר המשלחות.
הדוגמה הטובה ביותר: בקונגרס לכדורסל
פרץ ריב בין שתי ההתאחדויות של ארצות־הברית
לכדורסל־לחובבים. רוב המשלחות
תמכו בהתאחדות הגדולה, שייצגה כ־95
אחוז מקבוצות הכדורסל של ארצות־הברית.
ישראל הצביעה לטובת ההתאחדות הקטנה.
כי צ׳רלי אורנשטיין, מראשי הוזעד האמריקאי
למען הספורט בישראל, הורה לנציגי
ישראל להצביע בעדה.
לחוקרים בפרשה, הוברר הסוד: צ׳רלי
אורנשטיין עצמו הינו חבר התאחדות זו.

רעיון חדש
כבש את הארץ
מבוגרים וילדים —־ כולם
גמרו את ההלל על

חמש־חמש
העשוי על טהרת החלב
בטעמים מופלאים של:
קפה, קקאו
תפוז, פטל
מנטה

תוצרת

מחלבות טנא־נוגה

המנו י-
?יבלת
תטובווג,
וא פרע

אותו בוזסרגו.

במדינה
דרכי אדם
עסק חזיר

הת שור ה

דרד

לחג :״המחאת מתנה־ בעג>1פה אמנותית
או -תעודת ש> לחסכוו כ״ח

צלחה

בשנת

תשב״ א

״אנו מודיעים לכם כי משיח קימיאט)
הוא חבר אגודת־ישראל וכל הוועד הבוכ
רים, בפיקוח עירוני של בשר חזיר, עזב אח־^
רי עשרים שנה מהחתונה אשה וילדים, לקח
חברה שהיא בהריון. הוא קילקל את שם
הוועדה ושם האגודה ואנו מבקשים לנקום
בצעדים המתאימים נגדו.״
מודעות בנוסח זה, מודפסת במכונת־כתי־בד,
על נייר דק, הודבקו בשבועות האחרונים
על קירות בית־הכנסת הגדול בתל־אביב,
בית־ציוני־אנזריקה, שם נערכה עצרת הרב
קוק, ובית־המרחץ העירוני ברחוב פינס —
בו נוהג לבקר אותו משיח קימיאגרוף.
האיש שמחברי המודעה האלמונים ביקשו
מכל מכריו לנקוט בצעדים המתאימים נגדו
— כלומר להחרימו ולנדותו, הינו גבר נאה
בן 41 שעלה ארצה מפרס לפני 15 שנה.
על אף ותק זה בארץ׳ החל קימיאגרוף
לעבוד באופן סדיר ולקבל משכורת קבועה
רק בשנים האחרונות, כשאשתו המבוגרת
ממנו, בשנתיים, לקתה במחלת־כליות חמורה,
הוכנסה לבית־חולים• .הרופאים אסרו עליה
להמשיך בעבודתה המפרכת, במשק־בית.
כי עד אז נהגה לאה קימיאגרוף לדאוג
לכלכלת הבית, לבעלה ולשני ילדיה () 17 ,13
שנשארו בחיים אחרי תשעה הריונות• עתה,
משאסרו עליה הרופאים לעבוד כעוזרת־בית
ובעלה שוב לא יכול היה לקבל ממנה את
הכסף לתספורת ודמי־כיס, כפי שנהג לעשות,
היה עליו למצוא לעצמו עבודה מכניסה.
בעזרתה של הלישכה לעזרה סוציאלית,
סודר כפועל נקיון בעירית תל־אביב.
עבודה זו לא היתד, לרוחו של מי שהיה
רגיל רק בעסקנות• בהשפעת ידידיו באגודת
ישראל ובוועד העדה הבוכרית, קיבל תוך
זמן קצר מלאכה קלה יותר. הוא הפר למשגיח
על בשר־חזיר מטעם המועצה הדתית.
אשה
חדשה לעסקן״ חצי שנה לאחר
שהחל עובד ושוב לא היה תלוי בכספי
אשתו, החליט העסקן רב־הפעלים כי
ראוי הוא גם לרעיה המתאימה להופיע לצדו
בפומבי. הוא ביקש מלאה גט. בפני הרבנים
טען :״היא יותר זקנה ממני• הביטו קעלי
והביטו עליה.״ הרבנים לא שוכנעו.
״בואי לרבנים ותגידי שאת מוכנה ללכת
מהבית רק עם שמלה,״ הוא ניסה שוב ושוב
לשכנע את לאה הכחושה. כשלא הס־ __
כימה, קם ועזב את הבית. לאה פנתה למשטרה,
הודיעה שבעלה נעלם•
היא קיבלה תשובה מהירה• ״בעלך לא
נעלם,״ הודיעו לה ,״הוא הופיע במשטרה.״
״אז תחזירו אותו,״ התחננה לאה. השוטר
גרוי בראשו :״זה קצת קשה• יחד איתו באה
צעירה שגרה איתו עכשיו, והיא בהריון.״

תחבולות
ה עוו ט רי םהמ דו מים
״שני אנשים, שהציגו את עצמם בבלשים,
חקרו אותי וערכו חיפוש בביתי. כשהלכו,
גיליתי שחסרים לי שעון־זהב ועשר לירות,״
התלונן באחד מלילות השבוע תושב תל־אביבי
בשם ליאון צאתם. בדיקה מהירה
ביומן הפעולות של הנפה הצפונית גילתה
עד מהרה כי אף צמד של בלשים לא נשלח
באותו לילה לאדם זה.
ניידת שהגיעה לביתו של המתלונן ערכה
בו חיפוש מהיר. שוטריה התפזרו בסביבה
לחיפושים. הם לא חיפשו זמן רב. במרחק־מה
מהמקום גילו את צמד הבלשים המדומים.
היו אלה דויד ביטון 20 שחקן כדורגל
של קבוצת בית״ר תל־אביב וידידו
יעקוב אקשטיין (•)18
השניים נעצרו. הם לא הכחישו כי אומנם
הציגו עצמם כבלשים בפגי ליאון צארנם.
סיפורם היה שונה במקצת מטענותיו של
המתלונן :״ישבנו להנאתנו בקפה רוול,״
גילו, שעה שהובאו בפני שופט שלום להארכת
פקודת מעצרם ,״פיתאום ראינו את האיש
הזה הולך אחרי צעירה שניסתה להתחמק
ממנו. ניגשנו אליו ואמרנו לו כי אנו
שוטרים ויכולים לעצור אותו בגלל הטרדה.
״הוא הזמין אותנו אליו הביתה ושם נתן
לנו 10 לירות ושני זוגות גרביים. כשהיינו
כבר בחוץ, גיליגו בחבילה את שעון הזהב.
החלטנו להחזיר אותו ובדרך חזרה נעצרנו
על־ידי המשטרה.״
השופט לא השתכנע לחלוטין מאמיתות
דבריהם, מה עוד שגם לו היה נותן אמון
בטענתם, שלא גנבו את השעון והכסף, היתה
עבירתם השניה, ההופעה כבלשי משטרה,
חמורה לא פחות•
העולם הזה 1200

החי
פרקי הווי אלה הנציחו את לבטיו, כשלו־נותיו
ונצחונותיו של האיש הקטן בישראל,
ב־ 12 חודשי תש״ן:
תשרי

כ? הגחלים הודפים דים

ך* תל־אכיב, נשלח מיכתב לכתובת בר־
^ ,חוב מאפו, הגיע למרכז מפא״י.

הגשמה אישית
חשו!
לירו שלים, לא הצליחה הממשלה לכוו
נ ן את הוועדה לקימוצים בתקציב, מחוסר
תקציב מתאים.
אומדמוגסטיה נטלו
ך ינדה־שאנן, עיצבן כלב בנביחותיו
^ א ת השכנים, זכה בפעולת־תגמול מצד
אחד השכנים, שהקליט את נביחותיו ושידרן
במשך כל שעות היום, עד שהכלב לא יכול
היה לשאת זאת, רץ אל מתחת לגלגלי מכונית
ונדרס למות.

חיוג ישיר
טבת

אנשים
פז מון הנ שו אי ם

נשיא קפריסין מאקאריוש, שלא מצא
עד כה זמן לקבל את כתב האמנתו של
שגריר ישראל בניקוסיה, הוכיח, לעומת
זאת, גישה ידידותית לספורטאי ישראל.
אחרי שסיימו את סידרת משחקיהם באי
השכן, התקבלו כדורגלני הפועל פתח־תיק־ווה
על־ידי הנשיא בארמונו. הוא הפתיע
אותם בהשמיעו מספר פסוקים עבריים,
אותם זכר מימי לימודיו באוניברסיטת
אתונה נרגז במיוחד השבוע היה
שר־הדתות, הרב יעקב משה טודידאנו.
עד כדי כך, שעיין בהגשת משפט. הסיבה
לחמתו: תוכניתה החדשה של רביעיית המועדון
התל־אביבית, הכוללת פיזמון לא
אדיב ביותר על נשואי הרב שר הדואר
הדתי, בנימין מינץ, תמר, למראה רשימת
מוסדות־הציבור הרשומים בספר הטלפונים.
כאשר נוכח לדעת כי לבתי־כנסת אין טלפונים,
הרגיעו מנהל משרדו, חיים כן*
מנחם :״ליד בית־כנסת אחד יש תא טלפון
ציבורי כאשר נראה משורר מק״י
אלכסנדר פן לוגם מכוסית ויסקי, הסביר
כי המוצא הבריטי של המשקר, אינו
מרמז על שינוי השקפות. הזהירו משורר
מפ״ם אברהם שדונסקי, שעמד לידו:
״היזהר שהכוס לא תיהפך קוסמופוליטית.״

ף• ראשץ־לציון, נכלא ״ ללא ^ ^
!״בתא־טלפונים ציבורי, טילפן למשטרה,
שחילצה אותו מכילאו.

מלחמה מונעת
שבס
ך• תל־אביב, הצטיידו סדרני היכל התרח
בות לקראת הצגת הגאלה של נשואי
פיגארו בסוכריות שיעול, כדי להציען לכל
המשתעלים באולם.

יחסים מרחביים
אדר
ף 9תל*אכי ,3חידש קואופרטיב אגד את
לרשיון ההפעלה של מכוניותיו בקו
תיפה־ביירית.

גיבורי ישראל
ניס!
ך חיפה; חיפש במאי אכסודוס אחר גבר־
^ תנים מיוחדים בלישכת־העבודה, מצא
שם רק פועלים כחושים ועייפים, יצא לתור
במקומות העבודה סביב העיר, גילה לבסוף
את מבוקשו בין קבוצת פועלי־דחק שהתבטלו
בצידי אחד הכבישים.

ליריקה

זיוה ה ש בו ע

הסנסציה של השבוע: זיווה רודן, שהכירה
את הארי כלפונטה בשעה ש־שניולם
היו אורחי העולם הזה, עשתה עליו
רושם עז. בלאפונטה הציע לה את התפקיד
הנשי הראשי בסרטו הקרוב, בו ישחק גם
סידני פוטייה. הסרט יוסרט בספרד,
עלילתו דנה במלחמת הספרדים בכובשים
האיסלאמיים. גם בלאפונטר, וגם זיווה
ישחקו בתפקידים של ערבים, בימי תור־הזהב
חוזיה חשובה אחרת של זיווה, השבוע:
היא הניחה יסוד לאופף אמנותי
משלה. ההזדמנות: בעברה ליד גלרית כ׳־ץ
בתל־אביב, נכנסה מתוך סקרנות. ציור של
צעיר בשל אלכס לוי, העורך שם את
תערוכתו הראשונה, כבש אותה כליל. היא
שאלה למחירו, קנתה אותו בו במקום,
לשימחתו העצומה של לוי. היתה זו התמונה
הראשונה שמכר בחייו. נושא התמונה:
מופשט של רקדן־מוקיון עצוב
לתפקיד בלתי־צפוי זכה עתונאי־הקולנוע
שאול כן־עטר, שעה שבילה בנעימים
על חוף־ימה של נתניה. צוות מסריטים
אמריקאיים, שהובא ארצה על־ידי לישכת
התיירות הממשלתית להסרטת סרט־פירסומת
קצר לטלביזיה בשם חופי היס־וזתיכון הבחין
בו, ביקש ממנו להשתתף בקטע נעים
במיוחד: על בן־עטר הוטל להתעלם עם

ך ירושלים, החזיר המרצה לכלכלה
חיים ברקאי בחינה של סטודנטית, שכתבה
כי הלירה הישראלית אינה שתה כלום
ברצות־הברית, העיר בדיו אדומה :״קצת
ציונות
—1כותית
מעל דפי היומון למרחב, בהודעה
המבשרת על שינוי כתובת האגודה ובה
הוא מבקש מלקוחותיו לפנות מן ה־1.7.60
באמצעות הטלפון החדש״

טכסיס שקור
חמה
ף כת״ים, לאחר שקיבלה בגד־ים חדש
^ מידי האמריקאי, התפלאה אביבה לוי
על ההתקהלות סביבה, נוכחה לדעת במאוחר
כי הניילון של בגד־הים נעשה שקוף לאחר
ההרטבה, משאיר אותיות כהות, המצטרפות
למלים 3 0013, :ז^ 001 תנונם.

הביאם קורפוס

^ טבריה, שוחרר ישראל בילסקי מבית־
^ ה סו ה ר, בו היה חבוש כשל אי־תשלום
מזונות לאשתו, כדי שיוכל לעבוד ולשלם
לד, מזונות.

הערומים והחיים
אלול
ף* חוף הכרמל, איבד אדם את בגד־
^ הים בהיותו במים, התבייש לצאת ערום
מתוך הים, אף־על־פי שראה מרחוק כי
המשטרה גילתה את בגדיו ועורכת חיפוש
מקיף אחרי בעל הבגדים, בהיותה סבורה
כי סבע.
חעולם חזה 1200

מלכת המים 1960 בטלביזיה*
להט צברי על שפת הים התיכו!
מלכת המים של ישראל, רות פלד (ראה
תמונה סרט ישראלי אחר שזכה
להצלחה אמריקאית השבוע היה מכירה
כללית, סרטון נסיוני המבויים על־ידי דויד
גרינברג. גרינברג, שהוא גם עוזר־הבמאי
של חולות לוהטים, מכר באמצעות מפיץ
מקומי את סרטו לרשת טלביזיה אמריקאית
קטעים מובחרים מתוך חולות
לוהטים ממשיכים לעורר פולמוס. קטע־המסבאה,
בו טוען המוזג לעומת דליה
לביא :״כדי לרקוד כהלכה, את צריכה
ליפול לידיים הנכונות״ זכה לביקורת קטלנית
בחוגי־אמנים; היחיד ששיבח אותו —
יומון למרחב, למרות ש״הוא פוגע בדור
הפלמ״ח המחזה נדנדנה בשניים של

הקאמרי, שהצגת הבכורה שלו תיערך רק
השבוע, כבר זכה לרכז סביבו צרור אגדות,
המתנדנדות אנה ואנה, מאחורי הקלעים.
בין היתר, מקבל יוסי ידין כל הצגה שתי
סטירות־לתי הגונות מידי אורנה פורת• לכן,
אומרים חבריו, הוא היחיד שאינו רואה בעין
יפה את הסיכוי שהמחזה יגיע במהרה להצגת
ה־ 100 שלו• לחיזוק מקבל יוסי רבע עוף
בכל הצגה. פועלי הבמה שוקלים אפשרות
להקים לול צמוד לתיאטרון, על מנת שאפשר
יהיה לאכסן בו את העופות הנמצאים
בשימוש.
* מימין: הזמרת שיבולת דהאן. במרכז:
העתונאי שאול בן־עטר.

פסוון י ה שנ ה

לכל המו־מו־מעוניינים
סיו!
ף* תל־אביב, פנה השרו ת להזרעה מלא־

תגובותיהם של אישים שונים על מאורעות השנה, מלוקטות
מתון המדור השבועי הקבוע:
תשרי

• מזכיר המפלגה הפרוגרסיבית, יצחק ארצי,
בדברו בנאום־בחירות על חוג נשים בוחרות :״ברית חדשה
בין לקוחות לולה בר לבין הפרולטריון הזוהר של סוזי אבן.״
חשון

• לא־חכר הכנסת השלישית, שנבחר לכנסת
הרביעית, שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר,
במסיבה פרטית, בה נתגלתה צרידותו המוחלטת :״איבדתי את
קולי בריצה אחרי קולות.״
כסלו
0ח״כ חרות, יוחנן באדר, בהסבירו לחברי הכנסת
החדשים של מפא״י כי עליהם לנהוג יפה בנציגי סיעות אחרות:
״בסיעתכם יש לכם חברים, אבל ידידים יש לכם בסיעות אחרות.״ טבת 0דב כרמלי, נציג הצ׳׳כ בעירית רחובות, בישיבה
הראשונה של הוועדה שמונתה לטפל בענייני העיר, אחרי
פסילת הבחירות :״זאת לא ועדה קרואה — זאת ועדה קרועה!״ שבט 0פרופסור חי רוט, פרופסור לפילוסופיה עתיקה:
״אין לדרוש מפרופסור העוסק בתורת המידות שיהיה איש
מוסר, כשם שאין לדרוש מפרופסור פרנקל, העוסק במאתי־מטיקה,
שיהיה משולש.״
אזר 0קטי מטמור :״תסרוקת — זוהי הדרך הנוחה להפוך
את הראש לקישוט, מבלי לכרות אותו לגמרי.״ ניסן 0ראיס עירית חיפה, אבא חושי :״אני דטקא
אוהב עתונות — אבל רק עתונות טובה.״
0שר הכטחון דויד כן־גוריון, בדברו כשר חינוך:
״המספר הרב של הבאים לחזות במיצעדי צה״ל עלול ליצור את
הרושם המוטעה שאנו מדינה מיליטאריסטית.״ סיון 0יצחק (״אנטק״) צוקרמן, מנהיג גיטו וארשה :״לו
היו זורקים את אדולף אייכמן לבית יהודי כדי שיבצעו בו
לינץ׳ — הייתי אני קופץ ראשון ומחלץ את הטמא מידיהם.״ תמוז 0המשורר אברהם שלונסקי: בדורנו מרדנו נגד
הורים רעים, בעוד שהדור הצעיר כיום מורד נגד הורים טובים.״
! 0יסר האוצר, לוי אשכול, בהסבירו כיצד הוא בוחר
אנשים לתפקידים אחראיים :״אני זורק את האנשים למים; אם
ישחו — טוב ! אם יטבעו — בטח טוב!״
אלול
> 0ראש ממשלת נפאל, כ.פ. קויראלה :״למרות
שנולדתי הינדו, אני לא דתי. אבל הינדו כמוהו כיהודי. אפילו
אם אינך מאמין בדת, אתה נשארת מה שנולדת.״

עולם

האבדות

עו/ט

*י׳ 1וגי *<11

כשהיה בנציון חיות משפיל את בזיו התה מפיו׳ היד.
שפמו הרחב והמדובלל מנטף. בתנועה אוטומטית היד. מר
חיות מספג את פיו במפית אחרי כל לגימה• אותה שעה
גם מנסה הוא לקלוט משהו מהעתון, ומאחר ששתי ידיו
עסוקות, כמעט אין פת שחרית נאכלת, לולא זרוזי אשתו.
פתאום הניח את הבזיך בתחתית, חדלו תנועות השפם
הריתמיות של לעיסה מהורהרת, ואצבעותיו מרחו את סנטרו
המגולח, כשפניו מורעמים לתוך העתון.
״מה יש?״ שאלה הגברת חיות.
פינה מר חיות מקום בפיו למלים, ואמר :״הלומינית
הזקנה מתה.״
השם לומין היד. מוכר לגברת חיות, כשם שהוא מוכר
לרבים מתושבי עיר זאת, אבל לא ראתה מדוע ירעים בעלה
את פניו בגלל מות אותה זקנה. אחרי שייצא לעבודת יומו
עוד תשב ותחפש ענין בעתון בטרם תפנה להתעסקותה
היומית, וודאי תראה מה שראה בעלה, אבל מאחר שכבר
היתד. בגיל בו מתים מכרים, שאלה :״ממה מתה?״
״לא כתוב. ודאי מזקנה.״
״בת כמד, היתד?,״
״דומני קרובה לתשעים.״
״צעירים ממנה אל ימותו,״ אמרה הגברת חיות בהקלה.
״חבל,״ אמר מר חיות.
בדרך כלל לא היה פיו פנוי לשיחה בסעודה, ושעת יפת
שחרית גם לא היתד, בשעות דברנותו ביממה. אפשר חבל
היה לו על הזקנה שמתה, ואפשר חבל היה לו על השנים
שעברו.
לא סיים את סעודתו, הניח את העתון מידו, קיפל את
המפית, ונטרד מהמטבח.
כשעה אחרי כן, עמד מר סימקין דחיל ושפל ברך, לפני
שולחן כתיבה חום כהה, מטר ושמונים על מטר, מבריק
ופניו מכל, חוץ מערמת עתונים ומודעת אבל, מאותן שמדביקים
על כל קיר. מעברו האחר של השולחן קרס גופו
הגדול של מר לומין מאחורי פנים נוקשים, שקיבלו ממר
סימקין דו״ח על מעשיו•
מר סימקין היה קצר ורגליו מעוקמות לסוגריים. פניו
נחרשו קמטים עמוקים, ומתוכם הזדקרו חוטם גדול ועגום,
וגבות מכסיפות. סנטרו ומצחו נסוגו אחור, וכן גם שער
ראשו. כבן ארבעים היה, ומנהל משרדו של מר לומין. מנופה
בעבודת לבלר, ידע מה חשוב התפקיד שהטיל עליו
עתה. רשאי אדם לטעות לפעמים בעבודת המשרד, אם רק
יימצא שעיר שאפשר לשלחו לעזאזל בעוון: אך לטעות
בעניניו הפרטיים של מר לומין אין כפרה. עדין זכור למר
סימקין המעשה באותו צרור פרחים. לעומת זאת, הרוצה
להצטיין, הנה לו ההזדמנות הנאותה.
״העתונים,״ אמר סימקין כשהוא שוקל כל מלה, לא רק
שמו את המודעות שלנו בראש כל מודעות האבל, אלא גם
הכניסו כולם, כפי שתוכל לראות בעמוד גי מ ל...״
״ממ רטן מר לומין .״את המודעות ברחובות הדביקו?״

הדביקו. עוד אמש,״ שמח סימקין להצביע על השג.
״ראה שלא תאחר החברה קדישא,״ התרה מר לומין.
״עמדו על המקח?״
״הצלחתי להפחית מאתיים לירה. הם טוענים כי בנחלת־יצחק
מספר המקומות מוגבל. רק מפני כבוד
״ממ אמר מר לומין. בגלל מאתיים לירה לא כדאי
לסכן את יחסם של אלה. ובכל זאת הוסיף .״יכולת להגיד
להם, כי יש לד, מקום בכפר.״
״הגדתי, אבל כנראה יש הסכם בין האדונים האלה.

״והאוטובוסים יהיו בזמן?״ חקר מר לומין.
״יהיו. אבל הייתי צריך להסתפק בחמשה בלבד, דן׳ טוענים,
כי אין
״נק1זד. כי המלווים יבואו במכוניותיהם,״ אמר מר לומין,
ועוד פעם לא ידע סימקין אם השביע את רצונו.

לפנים, כשהיו כל תהליכי החיים פשוטים יותר, היה גם
סיומם פשוט. פשוט עד לגחוך. אום היה אוסף את רגליו,
ומת. למעשה כזה אף אין צורך בחזרה מוקדמת. אפילו
תינוק יכול לעשותו למפרע בעינים עצומות. היו לטכס זה
ואריאציות קלות, אך גם הן פשוטות בתכלית: אדם מצווה
לביתו, ומת; חולה את חוליו, ומת: או סתם מת, בלי כל
הקדמה. ותמיד היה מעשה זה ענין פרטי שבינו לגופו או
בינו לבוראו•
עתה, משסובכו תנאי החיים, אין אדם יכול למות בפשטות
כזאת. אין הוא יכול ללכת ולשכב עם אבותיו, כי
בינו לאבותיו ניצב הרופא. גם בינו לקברו ניצב הרופא.
חוקר מקרי המוות הוא הדואג לכך, שלא ייקבר אדם בלי
תעודת רופא מוסמך ומאורגן.
אף שהיה ברור למר יעקב לומין (בן ששים וארבע, קרח,

עול םהספ רו ת

ייי״׳יעון* 1

מאת

מידיד ש יד
מגולח וטובל מאבני המרה) כי לא תקום אמו מחוליה, אף
שהיה ברור לרופאים, כי טיפולם רק יאריך את יסוריה, ואף
שהיא עצמה לא הביעה כל התנגדות לסדרי העולם, אשר
לפיהם הגיע תורה לצאת ממנו: בכל זאת חייב היה מר
לומין (הכרס כמעט לא ניכרת בקומתו הארוכה) ,חייב היה
מר לומין (למצפונו? לדעת הקהל?) להוציא על רפואת אמו
ממון רב.
״מה מחירן של גלולות אלה?״ שאלה האם.
״מה אכפת לך? הרי אני המשלם,״ אמר יעקב.
״וממונך אינו ממון?״ דחקה הישישה .״מה מחירן?״
״שש לירות,״ חצה יעקב את הסכום, משום דרכי שלום.
״אד״״ נדה הישישה בראשה .״דוקטור -מרקוביטש היה
רושם גלולות גדולות כפליים, ור׳ שמחה רוקח היד, נוטל
דמיהן, עשרים בבישליק אחד.״
(גם ד״ר מרקוביטש וגם ר׳ שמתה רוקח מתו לפני שנים

כי אין אני נוהג בך כבוד. לבדך את פה, וכבר אין את
צעירה. עליך לעבור לביתי.״
עברה האם לבית בנה. מובן כי הטיפול בה, היה למעלה
מכל בקורת. אולי לא הזתה נחת לפעמים, אך זה, מפני
שהגיעה לגיל בו אין אדם יודע מה טוב לו. אשר, שעברה
את השמונים אינה צריכה להתרוצץ אחרי תרנגולת ועגל,
ואין לה לשוטט על פני חוצות.

לא היה טעם להתווכח עם איכרה חסכנית זאת, וכך
הוסיפו לשלם, מר לומין בממונו ובדאגתו ואמו ביסוריה
ובסבלנותה, את מחיר הפרסטיז׳ה.

יעקב היד, הבן האחד שנשאר בארץ• האחרים נדדו, כי צר
היה להם המקום בפנה נידחת זאת. גם יעקב נדד, אבל רק
עד העיר הגיע. אחרי שנתאלמנה, ישבה האם שנים רבות
לבדה בכפר, עד כי היה הדבר לשיחת לשון הרע.
יום אחד חנתה המכונית ההדורה ליד בית האבן הישן
שבכפר. מר לומין בא לאהד מביקוריו הנדירים בבית בו
נולד. מביקור לביקור היה הבית, משום מה, מתכווץ. מר
לומין שחד, מפני המשקוף. אמו היתר, מטפלת באפרוחים.
״שב ותאכל,״ פקדה האם. מר לומין כבר סעד, אבל ידע
כי עליו לסעוד שנית.
״אמא,״ פתח ואמר אחרי שעשה את רצונה וטהר את
הצלחות .״באתי לקחתך אלינו.״
״לא,״ אמרה הזקנה .״מה אעשה בעיר?״
״כבר עשית דייך,״ אמר הבן .״הגיעה •עתו לנוח.״
״ומלבד זה,״ אמרה האם ,״אין להכניס המות לבית• הנה
פה, אצל רחל, נשא משה אשה. כבר עמדו להתגרש, לולא
מיהר אביו לבנות לו בית לעצמו. אין היא אשד, רעה,
אשתו. אבל כך זה.״
״אמא,״ אמר הבן .״את שושנה נשאתי לפני כארבעים
שנה. כבר אין סיכוי לגירושים.״ נאנח .״הבריות אומרים,

עולם ה ספרו ת

עול ם ה ספרו ת

והנה מאס הגוף הזקן בדבר, והחל מודיע כי בלה, ובאה
עתו לחיסול• הזקנה חשה בדבר בלי פחד, והתכוננה למותה,
בשלווה: קנתה מקום מכובד במקברה (ליד בעלה) ,בד
משובח לתכריכים, ומצוות, שתעמודנה לה ביום הדין. העבירה
את שארית נחלתה שבכפר, והתפללה יום יום על יסורי
מותה, שלא יכבדו ממנה ולא יביאוה לידי נסיון.
״עוברת ובטלה הזקנה,״ אמרה כלתה שושנה .״הנה היא
התחילה לחיות עם האל.״
אז קפץ על הזקנה רוגזם של הרופאים: ר,יתכן כי יצפה
אדם בשלוה כזאת למותו? אין זה מקובל, ואין זה מוסרי.
צריך אדם לירוא את המות, שאם לא כן, הלכה פרנסתם.
ותבוא על הישישה שנה ארוכה, בה היתר, שדה פעולה
לרופאים. וכי מה היה לרופא בגוף שמלאו ימיו? אבל הן
זה דבר הרופאים: כל עוד חי הגוף חובה לעסוק ברפואתו.
״אבל הגידו־נא לי,״ טענה הזקנה ,״מדוע כל כך רבים
הם? רוצים אתם ברופא, יהיה רופא. אבל אני כבר ראיתי
ארבעה, למה זה? הרי מרוב בדיקות, עוד עלולים הם לקצר
את ימי. כמה לוקח רופא בדמי ביקור?״
אכן, הרבה הקריב בית לומין. אותה שנה, כמעט קיצרה
את ימי שושנה (היא אשת יעקב, כבת ששים, צבועה שער,
אוהבת נקיון — בית מסודר וגוף מסודר, וגם את הטיפול
באלה בפני עצמו: מספרה, מסאז׳ ,מניקיר, רופאי שיניים,
מגידי עתידות, עתונאים, תופרות, ז׳ורנאלים, עוזרות בית,
כלי חשמל ושאר תענוגות בנות חודר .),רופאי החמות, גילו
מכרה זהב גם בחליי הכלה. ובתוך כל המהומה, הוכרח
יעקב לשלוח את אשתו למקום מרפא. לולא כן, לא היתר.
עומדת בזה•
חולה בבית אינו נוחות רבה. יעקב יכל להעביר את רוב
שעות יקיצתו מחוץ לביתו, בעבודה, אך לא כן שושנה.
ודירתה היתר, אחד הדברים שאהבה לראותם, ומראה דירה
זאת נפגם. גם מרים, בת הזקונים, אשר מרוב בדרנות, טרם
נמצא לה גואל, לא יכלה להזמין את חבריה האינטליגנטים
שיקימו רעש בבית, בו שרוי שכיב פרע.
אבל השנה כולה, עם כל סבלותיה, היתד, כאין, לעומת
ימי האם האחרונים.
היא עצמה, נמלטה כבר מידי הרופאים. רוב הזמן מוטלת
היתה חסרת הכרה, וברגעים בהם חזרה הכרתה אליה,
היתד, המומה ומדמדמת. הבית כולו רבץ על הגוססת. שלשה
ימים ארך סיוט הגסיסה, חלום בלהות של חרחור, גניחות,
פסיעה על קצות האצבעות, לחשים, משטר של אחות, הרתחת
מים, יראה מפני אחד הפתחים בדירה, השפלת עיניים,
וסרחונות רפואיים.
בתוך תוכם ציפו הכל (לבד מהאחות, ששכרה היה שלשים
לירות ליממה) לטוף, ובכל זאת עשו ככל שיכלו, להאריך
את הגסיסה.

ליעקב נדמה, כי הנה לא יעמוד בו כוחו וייצא מדעתו.
ד,גוו המוטל בחדר האחרון ומרכז סביבו את הבית, כבר לא
היה אמו. זו היתד, מפלצת נסתרת, שחדרה לדירתו באורח
מסתורי.
היתד, שעת ערב מאוחרת. מר לומין ישב לבדו, עיף. כבר
כמה ימים אין שנתו שנה, וסעודתו אינה סעודה• אפשר היד,
עולה עתה על משכבו, לולא פחד. תחת זאת, ישב זקוף,
משקפיו לעיניו, ידיו משחקות בחוברת ובתיק המשקפים,
ועיניו לטושות אל לא כלום.
(הזקנה שליט גמעה שש כוסות בירה, השעינה ראשה על
אגרופה, ונרדמה בישיבה. ר׳ אלי אמר כי לא נוח לו, שכב
לישון, ולא קם. ג׳ימי, שחיזר אחרי רעותה של מרים הפליג
במטוס, ומאז לא נראה).
״אפשר לקבל. סדין נקי?״
נרתע. האחות היא ששאלה. סדין? איפה טומנת שושנה
את הסדינים? מדוע אין הן בבית כשזקוקים להן? אולי
בארון
הר,יה משהו בעמידת האחות? אולי משהו בדממת הבית,
דממה פתא־מית, מוזרה?
ודוקא עתה לבדו הוא. הרי צריך לעשות דברים. למר
לומין לא היה כל נסיון בקבורת מתים. באים אנשי חברה
קדישא וקוברים. אבל מי קורא להם? ומתי? ואיך מדברים
אליהם? צריך גם מודעות בעתונים .״ביגון קודר או
איך זה? ״בצער ר ב
״אפשר לקבל סדין נקי?״ חזרה האחות על בקשתה.
למה לה סדין? ודאי יודעת היא. כלום יוצאת היא מהבית,
ומשאירתו לבדו עם, עם אותו דבר? הצריך הוא לשלם
לה עתה? האם עליו לאמור משהו? להתפלל? מה זה

עול ם ה ספרו ת

עול ם הספרו ת

עולם הספרות

עולם הספרות

״צ־דוק הדין״? משהו ״אל לקח״ ו״מבורך״ ,מעין חרוז. האין
לו לפרוץ בבכי?
מר לומין מצא סדין. נטל את הטלפון וחייג אל סימקין.
״האלו, סימקין? לומין. אמי נפטרה זדי עתר.,״
״או. צר לי, אדוני.״
״כן, כן. ראה: אני לבדי בבית, וצריו לעשות סידורים.״
אני מבין, אדוני.״״אתה יודע: חברה קדישא, עתונים, וכולי וכולי*.
״כן, אדוני. אני אדאג לכל.״ סימקין שפע נחת. זה תפקיד!
רק לא לטעות!
״סדר מה שצריך,״ אמר מר לומין .״ובוא אלי בבוקר.״
האחות כבר הביאה אי משם, אחד פרוע זקן ועטור
שמלה שחורה ומזוהמת. זה העלה אור בשני נרות, הציבם
בפמוטיה של המנוחה, והשרה בחדר המתה אפלולית מהלכת
אימים. על הרצפה בין הנרות, היתד, מוטלת הגופה מלבינה
בעטיפותיה. ואותו אנוש, גוחן על ספר מרופט, ממלמל,
ומרקיד את הצללים שעל הכותל. מר לומין רצה לברוח.
אך הנה באה שושנה, ומיד שלטה במצב רוחו. הן היא
אשר תמיד ריסנה את מצבי רוחו, ביחוד באותם רגעים בהם
רצה לברוח.
״יעקב,״ אמרה שושנה ,״אין לך מה להסתובב פה. שכב
לישון.״
תהה לומין אם אפשר לישון במצב כזה, אבל פנה לחדרו.
כשעה אחרי שחזרה שושנה, חזרה מרים. מיד ראתה כי
קרה תקר בתכניותיה, ולא תוכל לצאת מחר עם שרה
והבחור שלה. כשכבר מכירים בחור מענין, לא די שהוא
בח־ר של מישהי אחרת, אלא שגם אי אפשר לצאת אתו
בגלל הסבתא שמתה•
זעמה מרים על כל העולם, ונסגרה בחדרה בלי שתשתה
את החלב.
שכב לומין במיטתו, וניסה להרהר בעבודתו. כמה צעדים
ממנו היתה מוטלת גופה על הרצפה, בין שני נרות מהבהבים,
בהדר רפוד צללים. שושנה שכבה ונחרה במנוחה.
הוא לא העז להעלות אור.
תקתוק שעון. מלמול. תינוק נזעק. נקישת דלת. מלמול.
נחרה. מכונית עוברת. חריקת רהיט. צפירת רכבת. פסיעות
באחת הדירות השכנות.
בבוקר החלו נכנסים מכרים ושכנים• ילכו לעזאזל. עושים
בבית כבתוך שלהם. אי אפשר להגיע לבית הכסא בלי
לפגוש פרצופים. לומין היה רעב, אבל לא ידע אם רשאי
הוא לתבוע את ארוחתו. לא ידע אם עליו להתגלח. מה
בגדים ילבש? מה יאמר לבאים?
שושנה הדריכתו: תלבש בגד ישן. תהיה המגבעת השחורה׳
מוכנה. אל תתגלח. קח לך משהו לאכול. אל תענה
שלום. אל תדבר בכלל, רק הנד ראש. פנים חמורים, אבל
אל תייבב. אין צורך. יושיטו לך יד, קח.
בעת ההלוויה כבר מצא את מקומו. זכור היה לו טכס
לווית אביו. עתה הוא המרכז• בכך היה רגיל. קומתו הזקופה
נזדקרה יפה. מקומו היה מכובד. אמנם, נוח היה לו
יותר, לוא היה מגולח ורחוץ ולבוש בגדים, כיאה לקהל
נכבד כזה, אבל גם כך היה מקום לחשיבות.
ליד קשת האבן, במקברה, נשען אל עמוד וניסה לקרא
את המלים הארמיות החקוקות בקשת. את אלה יוצרך
להשמיע בקול חנוק ליד הג!בר. הוא זכר את המלים. זה
ה״קדיש״ .כמה חדשים אחרי מות אביו היה חוזר עליו
בכל בוקר. למה מצפים? רבים המלווים. נאה. צריך להודות
להם או משהו. לפני כמה חדשים קיבל גלויה מודפסת,
שחורת שוליים, בעברית ובאנגלית :״מר יעקב לומין ובני
ביתו מודים לכב׳ על ההשתתפות הכנה בצערנו בהלקח
מאתנו אמנו המנוחה״ וכו׳ .עתה אין נוהגים לכתוב ״בנחמת
ציון״ וכדומה. מה כותבים כיום? סימקין צריך לרשום
את שמות כל הבאים הנה. ואולי יודה להם במודעות בעתו־נים?
״מר יעקב לומין ובני ביתו מודים בזה לכל אשר
הואילו להשתתף
מישהו לוחץ את ידו. איחר להלוזייה. עוד פעם להיאנח.
מגיעים לקבר• מדוע משחיתים בגד טוב? אהה, קריעה.
משום כך ציוזתה עליו שושנה כי ילבש בגד ישן.
הנה גועה זה בסלסולי זמר. מי ביקש ממנו? ודאי ידרוש
ממון .״אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוח ה...״
אולי להזיל עתה דמעה? פנים חסודים יספיקו( .״לומין
התנהג יפה. בלי היסטריה, בלי גינונים יאחנאים. יפה
מאוד.״)
אין צורך להפרד מהמלווים. איך תעבור פה המכונית?
הלואי ויהיה אוכל מבושל בשובם הביתה. מי נשאר בבית
להכין? פכם מיגע. ומה היה במשרד היום? הנשאר מישהי
לשמור על הבית? ההיו כל הלבלרים בלוויה? על פתח
המשרד תלויה מודעה :״לרגל פ טיר ת...״
״לוזיר, יפה.״
זה סימקין .״כן,״ אמר לומין .״תודה לך. כמובן, איעדו
מהמשרד כל ימי השבעה. היכנס אלי בבוקר.״
ובכן הוכנה הארוחה. אין כשושנה. אבל רבים מדי היושבים
יכלו להניח לו עתה. מי הזמין אותם? הוא רוצה לישון
אחרי הסעודה. כל הלילה לא ישן. עתה אפשר להירדם
בבית. להשתרע ולהירדם•
שושנה העיפה בו מבטי אזהרה. כפרי נשאר כפרי. כש־מוסחת
דעתו, נוצץ הכפרי מתחת לצחצוח העירוני. פתאום
הוא אוסף פרורים.
כן, כן. הם הולכים. יפה. עתה ישכב. מנחמי אבלים לא
יבואו להטרידו היום. ומחר יו צ רך...
״מי העגל הזה שנאם ליד הקבר?״ שאלד, מרים.
״ויכטיגר,״ אמרה שושנה .״קצת האריך, אבל אין דבר.״
״הנשים הצנויים שבזיית אפיאם,״ חיקתה מרים את מבטאו
של ויכטיגר. הוריה חייכו. יש לה חוש הומור, למרים

עולם הספ רו ת

עולם הספרות

עולם הספרות

דמות ילדה

נרדם לומין וישן עד הנץ החמה.
בשבעה, היה הבית פתוח. אנשים נכנסים ויוצאים בלי
שיצלצלו ובלי שיאמרו שלום. דירת לומין כבית נתיבות,
ומר לומין יושב על שרשיף בפינה, חלוץ נעלים, ופניו
מכוסים זיפי זקן לבן. בראי הוא נראה ממש ישיש, וכך
הוא מוצג כבתערוכה. לעזאזל!

פעמיים ביום נכנס סימקין למסור ולקבל. בבואו, קם
לומין, נכנס לחדר עבודתו, צונח על כסא הגון, וחוזר
לשבת אל שולחן, כאחד האדם.
בתוך החומר שהיה סימקין מוציא מתיקו, היתד, בכל
פעם חבילה מיוחדת: מכתבי תנחומים. איש לא קרא בהם.
צריך היה רק לרשום מי הכותבים. סימקין היד, רושם גם
מי הודיע על צערו בעתונים ומי בא לנחם אבלים בבית
(שושנה זכרה את כל הבאים).
העיף לומין מבט במכתבים• ״לומין יקירי, הרשני נא
להביע ל ך זה מרבאי. מתפאר בעברית שלו .״מכבדי
מר לומין, צער רב גרמה לנו הידיעה זה מכולם. כזד,
קיבלו, כזה שלחו.
״יש פה מכתב,״ אמר סימקין ,״שאיני יודע ממי הוא.״
נטל לומין את המכתב ועיין בחתימה. בנץ. בנץ? מה
הוא כותב? ״יעקב חביבי.״ בנץ? ״לפני כעשר שנים עברתי
את ונכנסתי אל אמא. היא נתנה לי כוס חלב חם
ועוגיות• העוגיות טובות היו גם מאותן שהיתר, אופה אז,
כשהיינו גרים באותו רחוב.״
בנצי חיות! איה הוא, הנאד?
״אה, תודה לך, סימקין•״
סימקין התכונן לספר כמה דברים ששמע וראה. הוא סגר
את תיקו .״מחר בבוקר,״ אמר והלך.

עולת הדוחר1יז

עולם הספדוו

משה גת
״אפשר שטות היא לשבת ולילל על מות אדם,״ כתב
בנץ. תמיד היה פילוסוף, לא עלינו .״מת, מת. אבוד. כן.
אולי גם אבוד כל מה שהיה קשור בו. אבל אתה יודע,
יעקב: אנחנו עוד חיים. וכל עוד נחיה, נזכור את אמך.
שבעת ימים מתה, ובכל זאת חבל שמתה. לא עליה חבל,
אלא עלינו. אשה טובה היתה• אולי אין אתה יודע כמה
טובה. לך היתד, אם, ואם תמיד טובה, מפני שאין לך טובה
ממנה. אולי אין אתה זוכר איך הסתירה אותי בעליה כשבאו
התורכים לגייס אותי לצבא? אולי אין אתה זוכר, כשנקרעה
חולצתי, ופחדתי לחזור הביתה, ברחתי אל אמך?
היא לא תיקנה את החולצה, שלא יכירו,׳ אלא גם הביאתני
הביתה, שלא אספוג מכות. יודע אתה מדוע היו העוגיות
שלה כה טעימות? הדי המרשם ידוע. כל אחד יכול לעשות
עוגיות מקמח ומסוכר ומביצים ומעוד מה ששמים בהן.
אבל אמך לא היתד, אופה עוגיות רק מקמח ומסוכר ום־
ביצים. היא היתד, מוסיפה גם לב. לב היה לה. ואללה
מסכינד״ לכלם היה לה לב. והיא עצמה נותרה גלמודה.
״לבדר, לבדה היתד .,בחיי שרציתי לתלוש כפתור מחולצתי
כדי שתחוש כי עוד זקוקים לה. אבל לא ידעתי, אם
עוד טובו עיניה לקביעת כפתור. גלמודה•
״רציתי לבקר אצלה עוד אחרי זה. אבל אתה יוד ע...״
המלים ניטשטשו. לומיל פלבל .״להלוויה לא רציתי לבוא.
אליה הביתה, לא בא איש. להלוויה באו.״
בנץ, כלב שכמוך! אייכה היום?
״מחכים לך,״ אמרה שושנה, שעמדה בפתח.
הפנה יעקב את פניו. רטובים היו מדמעות .״אולי תניחו
לי לכמה דקות? גם להתאבל על אמי אין אני רשאי? סגרי
את הפתח!״
משכה שושנה בכתפיה בתמהון. ד,נטרפה דעתו?

ם הספרות

עולה הספרות

כל פעם שמולו! היתר עוגנת במארסיי, היה איציק השמן
וניע בדרכים עקלקלות לטירה. היה פוגש בשוער זקן
זוקף כלבים, מקבל מידיו שמונה מאות דולאר בשטרות
צל עשרה וחמישים וחבילה מרובעת עטופה בד מזופת.
:דרכו חזרה אל האודה היה מתעכב במסבאת רגל החזיי
הנמצאת ממול הכניסה לנמל, שותה כוסית דיבונה, משאיר
את החבילה אצל בעל המסבאה לכמה רגעים, ויוצא לתפוש
חבר שחוזר לאדה שיעביר בשבילו את הכסף. לא ראה
טעם להעמיס על עצמו סכנה כפולה, גם של החבילה וגם
של הכסף. אחרי שהיה פותר את בעית הדולארים, היה
חוזר למסבאה, לוקח את ההבילה שהשאיר ונכנס אתה
לבית השימוש. שם היה קושר את החבילה לשוק רגלו
ונכנס לשטח הנמל.
גס הפעם נכנס לרגל החזיר, אבל אחרי ששתה את ה־דיבונה,
לא יצא לחפש מישהו החוזר לאוניה שלו, מפד
שידע שאיש מלבדו לא ירד לחוף. נכנם ישר לבית השימוש,
החביא על גופו את החבילה ואת הדולרים .״כאשר אבדתי
אבדתי,״ חשב לעצמו ונכנס בשער הנמל. הז׳נדארם עצר
בו, העיף מבט ונתן לו לעבור בלי חיפוש. בדרך לרציף
עלה חיוך על פניו של איציק, כשנזכר מאיזו סכנה נמלט,
אבל מיד מחק את החיוך, כשנזכר שהסכנה עדיין לא חלפה.
באותו ערב הפליגו. מסיבות סתומות אצה לו לרב החובל
דרכו. המטען כלל ארגזים גדולים שהוטענו בזה אחר זה.
כשהמטען מרוכז בארגזים גדולים ואין בו חבילות קטנות,
אפשר להטעין אודה שלמה בכמה שעות, כי עיקר הזמן
מתבזבז על הסידורים בבטן האודה. הכל ד,יה חד וחלק,
רק המלחים רטנו על שנשללה מהם חופשת־חוף, התנחמו
בזד, שרב־המלחים אמר שכבר סידר שיצרפו את חופשתם
הדכחית שאבדה אל החופשה הבאה לכשיגיעו ליפאן, כי
עומדים להכניס את טולוז לתיקונים במספנת יוקוהאמה.
הפליגו. מי הים שטוחים וחלקים ורק אדוות גלים קטנות

עולם הספרות

עולם הספרות׳ >¥

מאת

שמעון צבר
הבליחו את המישטח הרוגע. כיוון שעוד נשאר זמן לתחילת
המשמרת שלו, התישב לו איציק בכסא נוח עזוב על הסיפון
והטיל פיסות נייר על מעבר למעקה.

איציק השמן לא היה כל כך שמן כמו שאפשר היה
להסיק מהכינוי שדבק בו. בסן הכל היה בחור מוצק
ובעל שרירים. כיוון שקומתו נמוכה היתר, ותאבונו בריא,
קראו לו איציק השמן. בעל שרירים היה ובמהלומת אגרוף
אחת מסוגל היה למחוץ פרצוף. מקודם היה על אחת
מאוניות המשא של צי״ם. התגלגל לשם מחיל־הים ואל חיל־הים
התגלגל מהפלמ״ח. תעודת יוחסין יותר כחולה מזו אי־אפשר
להשיג היום אפילו בחנות צבעים• עד שביתת הימאים
הגדולה עבד כאיש סיפון באותה אוניה, וכשנגמרה
השביתה חזר׳ אך הסתכסך עם הממונים עליו עד שהעבירוהו
לאוניה אחרת. גם שם לא הסתדר ומי יודע כמה זמן היה
מתגלגל אילולי נתפס יום אחד עם שעוני־יד מוברחים. בסך
הכל הטיל עליו בית־המשפט קנם של חמישים לירות, אבל
הרעש סביב העדן היה גדול וכתוצאה ממנו לא חזר יותר
לעבודה בים. ניסה להתישב באילת. ראוהו גם בסדום, אך
בסופו של דבר עקר למרטיי ומישהו סידר לו ג׳וב על
סיפונה של טומן, אונית משא צרפתית על קוד המזרח הרחוק,
מארטיי־יויקוהאמה.
לפני שנה בערך ניגש אליו מישהו במסבאה אחת במארסיי,
קרא לו בשמו כאילו הם מכרים ותיקים, בעוד שלאמיתו
של דבר לא ראהו איציק מימיו, והציע לו להעביר חבילה

עולם הספדוה

קטנה להונג־קוגג, תמורת שמונה מאות דולאר, ומאז ועד
עכשיו מעביר איציק חבילה אחת כזו בכל הפלגה.
מד, יש לעזאזל באותה חבילה. כבר שנד. ורבע שהוא
מעביר זאת ואף פעם לא שאל את עצמו, מה יש בה באותה
חבילה. בעסקים כאלה אין הסקרנות מביאה תועלת. בכל
זאת, היה רוצה לדעת כמה יכול להיות שוויה של חבילה
קטנה זו, אם כדאי למישהו לשלם שמונה מאות דולר,
רק כדמי משלוח?

חצו את הים התיכון, כעבור שלושה ימים וחצי, הגיעו
לפורט־סעיד. הצטיידו במים ודלק והמשיכו דרך התעלה לים
סוף. החום מעל הים האדום היה כבד מאוד וחמסיני ואי־ציק
העביר את המזרון שלו אל הסיפון. בגעגועים השקיף
על שרשרת הרי החוף הצבועים סגול, בלהט השמש השוקעת.
הם הזכירו לו את אילת ואת שרשרת הרי אדום.
לא התגעגע אל החברה שנשארו בארץ. מאוסים היו בעיניו,
כחבר פטפטנים ריקים• עדיין זכר את הלחישות הארסיות
ואת הרמיזות שהיו עושים מאחורי גבו, לאחר שהעתונים
פירסמו את משפט ההברחה ואת הקנס שהטילו עליו.
עדן, בומביי, קולומבו, סינגאפור וסייגון. בכל מקום עוגנת
מולו! יום או יומיים. בקוצר רוח ציפה שיגיעו להונג־קונג.
אף־על־פי שלא פחד, היד, ליבו רוגש ורוטט במין
חרדה, בכל פעם שהיה צריך להכניס או להוציא את החבילה.
ידע שזה הכל ענין של מזל ולא של שכל. פתאום נטפלים
למישהו ועושים לו חיפוש ופתאום לא.
יום לפני שהיו צריכים להגיע להונג־קינג, התחיל איציק
בסידורים. בדק את החבילה במחבוא. חזר שוב על הור;
א׳־תיו בפני פייאר, חברו לתא ושותפו לעסקים כאלה.
למרות שסדרו אותו כבר פעם, נשאר דבק בעקרון שאת
החבר לתא מוכרחים לשתף, כי להסתיר ממנו ממילא אי

נשים בשוק

דויד הנדלר

>\וילדד י 7לזו < רו ח

עול ם ה 7זפרות

עולם הספרות

עולם הספרות

אפשר. לכן כדאי יותר לעשותו שותף. אחרי כן עלה אל
רב־המלחים וביקש ממנו להעבירו ממשמרת הבוקר כי
יתכן וידידו יבוא לקבל את פניו בנמל.
למחרת בבוקר, כאשר זרחה השמש, כבר היה איציק
עומד על רגליו. מאשנב תאו השקיף אל ההרים המתקרבים.
מפרש של ג׳אנק חלף על פני האשנב• יתכן שלא די
בסנונית אחת כדי להביא אביב, אך די בג׳אנק אחד כדי
להביא את הונג־קונג. סירות סיניות עתיקות אלו, הקרויות
ג׳אנקים והשד יודע על שום מה, נושאות עמן מפרש אחד
גדול התפור טלאים טלאים בידי בני המשפחה, המתגוררים
כולם בתוך הסירה. הג׳אנק הוא לא רק כלי תחבורה אלא
גם בית. יש סינים, כך אומרים, שנולדים בי׳אנק הזה,
גדלים בו, מתחתנים בו, מולידים בו ילדים ומתים, בלי
שכף רגלם תדרוך על קרקע מוצקת. אם ג׳אנק כזה חולף
על פני האשנב, סימן שהונג־קונג באמת קרובה מאוד.
עלה על הסיפון ונשען במרפקו על המעקה. יופי כזה
רואים רק בתמונות. ים כחול־פרוסי, שמים אפורים בתכלת.
הצוק של הונג־קונג צומח מתוך הים כמו עץ, כמו מפרש
של ג׳אנק. גם הוא מטולא. הנה טלאי של ירוק כהה והנה
טלאי של חום בהיר. פס נוצץ של כטף חוצה את הטלאים.
זוהי רכבת הכבלים. מאחורי הצוק — קאולון והיבשת
הסינית. קוביות קטנות׳ קוביות קטנות של בתים קטנים
נשפכו באי סדר על קאולון• מיד מרגישים שילד סיני
שיחק כאן בעוד שממול, בהונג־קונג, הקוביות אינן מפוזרות
אלא מסודרות. כאן שיחק ילד אנגלי, שהקים לו גורדי
שחקים עם הרבה קומות. הניגוד בין הונג־קונג וקאולון
נראה מרחוק כמו ניגוד עקרוני, כמו אידיאולוגיה, כמו שני
עולמות שרוצים, אבל אינם יכולים, להיפגש.
בין היבשת לבין האי מפרידה תעלת מים מלאת תנועה.
ארבות נוסעים עם מעשנות גבוהות, וגלגל מים בירכתיים,
מזכירות לאיציק את נהר המיסיסיפי כמו שהוא מופיע בספרים
של מרק טוויין. שתי ארבות נפגשות ברגע זה בלב
התעלה, כשכל אחת מהן מפליגה לחוף הנגדי, וקול צפירה
מנסר את האוויר. כך מברכות אוניות זו את זו לשלום.
הלאה יותר, מבריקות בזוהר צבע אלומיניום, טור של
משחתות ואוניוודמלחמה בריטות. שני אזזירונים חגים ממעל
והליקופטר מזמזם. יש גם המון ג׳אנקים. שנים־שלושד,
ג׳אנקים מתקרבים לטולון, מקווים לחטוף קצת פרנסה ליד
האוניה הגדולה. ג׳אנק אחד הדביק את טולון ומשפחה
שלמה, אב, אם וארבעה ילדים בבלואי־סחבות, מציעים לעומדים
למעלה, ליד מעקה הסיפון, סלי פירות טריים.
הנווט מכוון את האוניה לרציף. איציק ירד לתא לראות אם
פייאר נמצא על משמרתו. סוכם ביניהם שבכל מקרר, של
סכנה, ישליך פייאר את החבילה לים. מצא את פייאד יושב
על מיטתו ומטליא גרב. מתי שפייאר חופשי מעבודתו,
הוא מטליא גרביים• זה אצלו סימפטום ניברוטי כמו מיצמוץ
עינים אצל העצבנים. מחוץ לגרביים היה הכל בסדר ואיציק
חזר אל הסיפון, כשעיניו מרצדות ואזנו קשובה. האוניה
כבר נקשרה לרציף. הנווט ירד במדרגות העץ ובדרך בירך
לשלום שני פקידי מכס ושוטר שעלו. שום דבר לא היה
חשוד, הכל נראה בסדר.
כל היום נשאר איציק על הסיפון. בצהריים התחלפו,
א יציק ירד לתאו לאכול את ארוחת הצהריים שהובאה אליו
על־ידי נער הסיפון ופייאר עמו על המישמר. האשנב
נשאר פתוח והחבילה מונחת בצד.
היום עבר. לילה׳ חצית. קול עמום עולה מלמעלה, רעש
מנועים. עדיין פורקים. כל הלילה יפרקו ובבוקר יפליגו
ליוקוהאמה. איציק הסתכל בשעונו: חמש דקות לפני חצות•
עלה ברגליו על המיטה, והוציא ראשו מן האשנב חוצה.
צד זה של האניה פנה לכיוון הים, שהיד, שיוי באפלה
ורק אורות הניאון של האי ריצדו בעליזות. מישהו השתעל
למטה. ג׳אנק ללא מיפרש התקרב בשקט. דמות אפלה
בירכתיים חתרה במשוט בודד כבזנב. הג׳אנק התחכך בצלע
הברזל של האוניה. כהרף עין השליך איציק את החבילה
למטה וראה אותה נעלמת בתוך גל של סמרטוטים• הג׳אנק
המשיך בדרכו, בלי להעצר. עבר את האדמה, הסתיבב,
ונבלע בחושך.

הרווחה שבאה לאחר שהמיבצע הסתיים היתד, שזזה מיליון
לפחות. עכשיו אפשר להתפנות להנאות החיים. אבל
צריכים לדחות את זה עד שיגיעו ליפאן. לאחר שפירקו
את המטען, הפליגו ליוקוהאמה• .בצהרי היום השני נכנסו
לנמל יוקוהאמה והיה להם שם מזל גדול שהמספנה כבר
היתד, פנויה. הכניסו את טולה לתוך אמבטיה של נפילים
ועזבוה שם׳ טרף לבעלי מלאכה•
כבר ביום הראשון מצא לו איציק יפאנית קטנה וחמודה
בשם מוצ׳יקו סאן, שדיברה אנגלית רצוצה, ונסע עמה ל-
האקינה. סוקיו. כבר היחד, לו לזרא והאקונה עמדה אצלו
בתור, כיוון שראה את שמה פעמים רבות על עלוני הפיר־כרמת
של לשכת התיירות. ארבעה שבועות באכסנית־אורחים
באטאמי, טיפוס בהרים, רחצה במעינות חמים ושייט באגם
אשי בחברתה של מיצ׳יקו סאן, חלפו כה מהר, שהלב
רצה לבכות. אבל סולון כבר היתה מוכנה ובמארסיי חיכו
לו שמונה מאות דולר.

הדרך חזרה גדושה היתה, כפי שציפה, בסערות ים.
האוניה נתקעה בחרטומה ישר לתוך רוחות המונסון. גשם
זלעפות שטף את הסיפונים בהפסקות קצרות, במשך שבועות
רצופים. טלטלה גדולה, למעלה מהממוצע הרגיל, טיל־טל
אותם המונסון בים ההודי, ושוב עברו לחישות מפה
לאוזן, שהקצין הראשון הקיא (פעמים במשך שלוש שנים!
האיש מזדקן והולך).
בים האדום נרגעו הגלים והחיים חזרו למסלולם הרגיל.

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספרה

ה 3באו הלילה
] הם?או הלן^ה?*ת 39 טוס טוס

זיך ה וזי ק
מ?|צב

לן!ן ב
אוז !עם
עיני
את זעם לדי את !עם
רגלי הפן זלים
מאז

עד כ?ה 3ך בה כ! 5ני
כ? ר מת
מאז הם?או קלן לה?עת 39 טום טלם
!:־ה וזי ק
מק!צב

את זעם
עיגי

את זעם ן בי את זעם
לגלי ספסלים.

ליאון דאמאס
(משורר בושי מגויאנה הצרפתית
המתגורר בפאריס)

איציק חזר לשכב עם מזרונו הפרטי על סיפון האוניה.
המחשבה המרדנית הישנה, על תוכנה של החבילה שהוא
מברית להונג־קונג, לא נתנה לו מנוח .״מה יש בחבילה זו,
שהיא שווה לבעלי הטירה כל כך הרבה, שהם מוכנים
לשלם שמונה מאות דולאר רק כדמי משלוח?״ כך היה
איציק מהרהר .״אם נעשה חשבון פשוט ונניח שהם משלמים
בשביל המשלוח עשרה אחוז מהרווח, צריך לעלות
שוויה של החבילה לכמה עשרות אלפי דולאר. מדוע צריך
אני לסחוב להם את החבילות האלה תמורת עשרה אחוזי
מדוע שלא אקנה מהם את החבילה בצרפת, אביא אותה
להונג־קונג ואעשה קצת ביזנס על חשבוני? צריך להיות לי
דם לקהת את הכסף שיש לי ולעשות ממנו עוד כסף. אם
אני רוצה להגיע ליאכטה משלי כדי לעסוק בהברחות גדולות,
אני צריך לפחות חמישים אלף דולאר וסכום כזה
לא הולך ברגל. מדוע לא אגש לטירה ואקנה את החבילה
ישר מהם? כמד, שזה שוזר, להם, זה שוזה גם לי• אפשר
גם לצרף את פייאר לעסק, אם חסך לו קצת כסף בתיקון
גרביים.״
עוד באותו ערב שוחח על כר עם פייאר, שהרעיון מצא
חן בעיניו. לפייאר היו רק אלפיים דולאר וכמה מאות
אלפי פראנקים צרפתיים, שגם אותם אפשר היה להמיר
בדולארים בשעת דחק.
כשירדו לחופשת־חוף במארסיי, נסע איציק ישר לטירה.
לשם בטחון, לקח עמו גם את פייאר, אבל השאיר אותו
לחכות לו בהצטלבות. קבעו, שאם לא יחזור תוך זמן
מסויים, שירוץ ויודיע למשטרה. הלך לבדו אל הטירה
ברגל, כשהוא נושא עמו בכיס עשרים אלף דולאר.
הגיע אל שער הטירה ומשך במצילה. השומר הזקן עם
להקת כלביו פתח לו, וכשראה את איציק, ברך אותו
בקול, כי באמת כבר היו מכרים וזתיקים.
״הנה לך החבילה ושמונה מאות הדולאר,״ אמר השומר
ואיציק הבין שנודע להם מראש על בואי, כשראה שהכל
כבר היד, מונח אצל השומר בכיס.
״אתה יבול לספור אם אתה רוצה.״
״רגע,״ אמר איציק .־אני רוצה לעשות אתך עסק אחר.
אני לא רוצה להעביר את החבילה. אני רוצה לקנות אותה.

כמה אתה רוצה בעדה?״
פני הזקן החווירו• ״מה אתך!״ התפרץ פתאום .״אתה
הכל התנהל כסדרו והאניה התקרבה להונג־קונג. השעה
רק מעביר את החבילה וזה הבל!״
היתה שעת צהרים וצל העשן ׳שנפלט מהארובה, פיזז על
מערבולת הקצף, שהבורג השאיר אחריו. שני ג׳אנקים קט״לא,״
אמר איציק בהחלטיות .״אני קונה אותה ממך,
בכל מחיר שאתה רוצה ואעשה את העסק על חשבוני . .נים ואחד גדול בעל שני מיפרשים דלקו בעקבות הטולון.
איציק היה מעוצבן יותר מהרגיל וכן גם פייאר. זו הפעם
מה איכפת לך? אני אקח על עצמי את סיכון המכירה. את
הראשונה לאחר זמן רב שלא היה מסוגל לתקן גרביים.
הרווח שלך אתה כבר יכול להרזדיח עכשיו.״
הזקן נראה אובד עצות. לא ידע מה לענות. היה במבוכה
(המשך בעמוד הבא)

גדולה, אבל אצל איציק היתה זו החלטה נחושה שיקנה
את החבילה, אף־על־פי שהיא לא יודע מה יש בפנים. הביט
בזקן וחיכה. שם לב שהזקן הולך ונרגע ומתחיל להרהר
בדבר. אכן, לא מעה.
״אם אתה מוכן לשלם שנים־עשר אלף, אתה יכול לקחת
את זה לעצמך. לא היית צר־ך לפתוח את החבילות ולראות
מה יש שם. בשביל דברים כאלה משלמים אנשים ביוקר.״
איציק לא רצה לגלות לו שעדיין אינו יודע מד, יש
בפנים, לכן לא ענה. בכיסו היו מוכנים עשרים אלף דולאר.
כל כספו שלו, ושל פייאר• ספר שנים־עשר אלף ומסר לזקן,
שלא הוציא יותר הגד, מפיו, ומיד עזב את המקום. חזר
כמעט בריצה, למקום בו חיבר, לו פייאר.
כשנסעו יחד למארסיי, סיפר לו איציק את מה שעבר בינו
ובין הזקן. כשהגיע לעיר, מיהרו מיד לאוניה, סגרו את
עצמם בתא ופתחו בעזרת אולר את החבילה. בפנים היה
מונח, עטוף בהרבה סמרטוטים, פסל קטן של בודהה,
עשוי מאבן שחורה. שניהם הביטו זה בזה במועקה איומה.
פייאר התחיל פתאום לצחוק.
״הר, הה הה! מזל שהיו לי רק אלפיים דולאר ונשאר לי
קצת חוש הומור. אני חושב שנדפקנו.״
״לא!״ אמר איציק .״לא נדפקנו. הם לא ידעו שאני רוצה
לקנות את זה. אני לא יודע מה יש בתוך הפסל הזה, אבל
אני בטוח שבעד זה בדיוק משלמים לי שמונה מאות
דולאר. אני לוקח את זה להונג־קונג כמו שזה ושם נראה
מד, נוכל לעשות. זה לא פסל סתם. פסל סתם לא מבריחים•
רגע אחד...״
לקח את האולר וגירד בלהבו קצת מגבו של הפסל. האבן
היתד, רכה ופירור נדבק בלהב האולר. איציק הריח, הוציא
את לשונו וליקק את הפרור .״לא נדפקנו,״ אמר .״אני
צדקתי, זה כמו שחשבתי. זה משהו. זה אופיום, מורפיום
או דבר חדש מסוג זה.״ גרד עוד קצת ונתן לפייאר לטעום.
פניו של פייאר התעוז. היה לדבר הזה טעם מבחיל.
״נקה את זה אתנו להונג־קונג ושם כבר נמצא לו קונה.
אל תדאג. אותי לא מסדרים בנקל.״

וולם הספרות

30/ 0

<31111X1

השמד אתה לקנות מקלט ודיו?
לרשותך עומד המבחר העשיר של המקלטים הידועים ״שניידר״
מייצר מספר רב של דגמים, החל במקלטים
.שניידר קטנים בעלי 5מנורות ועד לדגמי מותרות,
בעלי 10 מנורות ו־ 4רמקולים.
ן . .ןיין -ר >.מייצר את המקלט ״שניידר״ — טרנזיסטור״,
הידוע בעולם כולו כאחד המכשירים המוצלחים

ביותר.
! ןוןווךף ״ הוא ביהח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי אנטנה פנימית, לפי פטנט צרפתי,

העולה כפליים על אנטנת פריט רגילה בכודניות ובתפוקה.
1111יין * ר ״ הוא ביהח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי תדירות גבוהה מכוונת, בעלי סלקטיביות

מעולה, המאפשרים קליטה ברורה של תחנות רחוקות
קנה רק אצל סוכן מוסמך של ״שניידר״

גלים עליזים -הם ״גרי שניידר״
• נא להקפיד כעת הקנייה על
חותמת מקורית של ״שניידר״.

ללי; שסדר
חכ על׳ ד־דיו קליפד !נניינו

עולם הס 1$ות

(המשך מהעמוד הקודם)
איציק תפש למעלה עמדת תצפית ולקח עמו
גם משקפת. קאולון והונג־קונג התקרבו בריצה
וככל שגדלו, כן נפרדו זה מזה
ופינו מקום לתעלת המים. איציק הרים
את המשקפת והציץ על שטח הנמל ובית־ה־מכם.
משהו לא מצא חן בעיניו הפעם. ארבע
מכוניות סגורות עמדו לפני בית־המכם. מוט־קד,
הסיט את המשקפת לעבר השער, וראה
כיצד ממיטים קונצרטינה של גדר תיל.
בלש במשקפתו על־פני הכניסה למפרץ, וראה
את סירת הנווט מתקרבת. הטירה היתד,
כבר קרובה• הנווט עמד בחרטום, כשרגלו
נשענת על הגג ולידו שני שוטרים.
בקפיצה ירד איציק למטה וכבר על המדרגות
קרא:
״פייאר! זרוק את זה מיד הימה. משהו
כאן לא בסדר.״ ראה את פייאר קופץ ממקומו
וניגש אל המחבוא• לא נשתהה יותר.
באותה מהירות בה ירד, חזר ועלה. רעש
המכונות נדם ותאניה עמדה בלי נוע, מחכה
לסירת הנווט. הסירה התקרבה אל החרטום
ושני מלחים שילשלו סולם חבלים.
ממקום עמדו, לא יכול היה לרא,ת את הסירה,
לכן ריכז את מבטו לקצהו העליון
של הסולם. חמש דק ת מלאות ציפיה עברו.
ראשו
הקרח והבוהק של הנווט הופיע מעל
המעקה, והסקוטי דיג! ץ קפץ על הסיפון בזריזות.
אחריו עלו השוטרים. כשנגעו רגליהם
בסיפון׳ ניערו עצמם ופנו אל הקצין
הראשון שקיבל את פניהם. א־צ׳יק לא יכול
היה לשמוע מלה, אבל ראה את פניו של
הקצין ואת ידו, שהורמה כדי להצביע אל
המקום בו היה התא המשותף שלו ושל
פייאר. עכשיו כבר לא היו בו ספקות.
עזב את מקומו וירד בריצה לתא, לפני
שיגיעו אליו השוטרים. פרץ בבהלה פנימה
כשה,א מתנשם בכבד!ת. פייאר ישב על
מיטתו והטליא גרב ובראותו את איציק
נפתח פיו בחיוך .״זה בסדר!״ אמר .״מה
בסדרי״ שאל איציק בקול חסר נשימה.
״זרקת?״ ״זה בסדר, מצאתי סידור טוב
יותר. חבל להשליך!״ קם והראה לאיציק
על חוט ניילון דק שהיה קש ר לזיז שבלם
מהקיר, ויצא דרך החלון. חוטי ניילון
דקים משמשים לימאים כתכות דייג. בכל
אניד״ אפשר לראות חוטי ניילון כאלה
תלויים מתוך האשנבים• רעיון מחוכם. על
המדרגות נשמעו פעמי צעדים. איציק הו ציא
בבת אחת את אולרו מכיסו לחץ על כפתור
והלהב נפתח, קפץ על המיטהובלי
אומר ודברים החל לגזור את החוט. פייאר
רץ אליו, תפסו במכנסיו וניסה לגרור א תו
למטה, אבל היה כבר מאוחר.
בו ברגע שהחוט ניתק וקצהו נעלם מבעד
לחלון, דפקו בדלת. איציק הצניע את
האולר בכיסו, והתישב על המיטה. הדלת
נפתחה ובפתח עמד הקצין הראשון ואתו
שני השוטרים.
״האדונים האלה,״ אמר הקצין הראשון,
״הם ממשטרת המכס של הונג־קונג ומבקשים
לערוך חיפוש בחדר.״
״כרצונם.״ ענה איציק וקם מהמיטה .״איני
סבור שנוכחותי דרושה לכם. אני מ מך
בהחלט על ג׳נטלמנים בריטים.״ התבונן
לצאת, אך אחד השוטרים ביקש ממנו
להשאר.
חיפוש יסודי כזה, כמו שהשניים ערכו
בתא, לא יכול היה לערוך אפילו האלוהים
בעצמו. פרמו כל בגד, פרקו כל מכשיר
לחלקיו, ובעזרת מברג, הסירו את מחיצות
העץ־הלבוד של הקירות. החיפוש ארך זמן

עולם הס$רור1

רב והאוניה הספיקה בינתיים לעגון ליד
הרציף. קבוצה גדולה של שוטרים עלתה
לסיפון והצטרפה לחים, שים• ניכר היה
שכולם יודעים בדיוק, מד, ואיפה לחפש.
לאחר שהפכו את כל התא לערימה אחת
של סמרטוטים ועשב־ים, שהוצא מתוך ה־מיזרונים
הפרומים, בקשו את סליחת הקצין
הראשון, ואמרו:
״מיד נשלח אנשים להחזיר את הדברים
למקומם ואתם השניים, בואו נא אתנו.״
לקחו את השניים לתחנת המשטרה. הכניסו
א, תם לחדר והפשיטו אותם ערומים.
לא התביישו לבדוק במיפשעה !מתחת לבית
השחי, ושוטר סיני, אוי לעיגים שכך רואות,
בדק באצבעו גם במקום מסוים.
כעב.ר שעה שוחררו בלי שיחקרו אפילו.
חזרו לא, ניד, ונתקבלו באנחת רווחה על־ידי
אנשי הצוות שחיכו להם בדאגה. עם
בוא הלילה, ירדו כל המלחים שלא היי
במשמרת, לעיר, וחגגו את המאורע יתד עם
פייר. רק איציק נשאר בחדרו, מלא זעם.
זעם וחרון.
לא יכול היה לסלוח כיצד נתן לדפוק
את עצמו כילד קטן. לא רק אובדן עשרת
אלפי הדולרים, חלקו שלו בשיתפות הר־ג
זו אותו, אלא בעיקר הבושה הנוראה.
זכר המראה בתחנת המשטרה העלה את
הדם לראשו.
״אני אראה להם. לא איכפת לי איזה
אירג! ן יש להם, אך את ת! שבי הטירה
אלמד לקח. הם עוד יזכרו את איציק השמן
כל ימי חייהם.״
נשאר בחדרו כל אותו הערב וגם בערבים
הבאים. בזעם נשך בשיניו. היה קם
בבוא עתו ויורד לעבודת המשמרת. עושה
את מלאכתו בשתיקה, וחוזר אחרי העבודה
לתאו ומסתגר שם. דייה שוכב בעינים פקוחות
על המיטה ובשעיניו מסתכלות בתקרה,
הופך ראשו בתכניות נקם שונות ומשונות.
פייאר ניסה להרגיעו, אך לש! א. איצ-־ק
לא ענה, והמשיך בשתיקת הזעם. בכל
פעם שהיה נזכר, היו אגרופיו נקפצים.
פייאר הניח לו במהרה וכן עשו גם שאר
אנשי הצוות.
כשחזרה טולון למרסיי, ירד איציק לחוף
כדרכו תמיד. תחילה פנה לעיר דיעת׳קר״
ושם קנה ממבריח ספרדי, שלושה רימוני־יד.
את פייאר לא לקח עמו. נקמה זו,
היא נקמה פרטית משל!.
חיכה עד הערב וכשהחשיך, נסע במונית
עד הצטלבות הדרכים בדרך גארדאן. ירד,
בהצטלבות, ובצעד נוקשה, כמו שה ה רגיל
לצעוד במסעות הפלוגה, התקדם כלפי הטירה.
היה
זה ליל ירח• מוסקה צעד כשידו
מונחת בתוך התרמיל, על גל הרימונים.
הגיע אל השער והנה הוא פרוץ, פתוח לר־וזחה.
לא שמע שום קול וגם לא נביחת
כלבים. הלך בשביל עד שהגיע לטירה. לא
הייתה כל טירה. רק שברי עמודים, חלקי
קירות ותקרות נפולות מכוסות פיח טרי.
מישהו פיצץ את הטירה והעלה באש את
מה שנשאר. הכל היה מת, דומם, כאילו
לא ישבו כאן אנשים מעולם.
מאז, מסתובב איציק השמן ברחבי אירופה.
הוא צמוק ורזה ואינו מדבר עם א יש.
רק אפרים לוי הצליח לדובב אותו פעם
אחת כשמצא אותו שיכור כלוט במסבאת
מלחים בברצלונה. שם סיפר לו איציק את הרימונים הסיפור הזה ואמר ששלושה
מוכנים אצלו עם ניצרות פתוחות. עדיין העולם יתהפך והוא את חבורת הממזרים
יגלה, אפילו יעלה לו הדבר בחייו.

הספרות

עולם הספרות

מאת

ירם

מג ט מו ד

אדון שמולביץ מת מנשיכת סוס (הסוס היה רתום לעגלת
נפט׳ וא׳ שמולביץ קצר־הרואי יצא לקנות סח נפט מבלי
להרכיב את משקפיו, הושיט את הפח לסוס במקום לעגלון,
והסוס, שגם הוא היה קצר רואי, נשך את ידו של א׳
שמולביץ, שמת כעבור זמן קצר מיתת נשיכה).
את דירתו המרוהטת של חדר וחצי קומפלט, ברחוב החרגולים,
שיכון פקידי הדואר, הוריש מר שמולביץ לבנו מיכה,
שהיה כותב שירים. מיכה, שירד מירושלים באופן מיוחד,
כדי להשתתף בהלווייתו של אביו, בילה לילה שלם בדירה,
והחליט להיפטר מהעסק. אברהמ׳לה הפסל, שחי מסיתות מצבות,
מצא קונה לדירה, את אחיו של סוחר המצבות, שחיפש
דירה צנועה וזולה, מפני שעמד להתחתן עם בחורה דתית.
הדירה חוסלה, ובפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית
היה למיכה כסף בכיס.
קודם כל שילם את החובות שלו, ואפילו למכבסה. אחר־כך
הדפיס את שיריו. הקובץ יצא בשם ״צינורות״ (ארבעה
מדורים — ״פילנדיה״ ,״סוקראטם בלסבוס״ ,״אשכולות״ ו־
״מתת בדרכים״ ,והקדשה ליאן סיבליוס. טופס אחד עדיין
שמור בספריה הלאומית) .את המסיבה לכבוד הספר ערך
בביתה של בחורה אחת, שהיה חי אצלה בכל פעם שהוריה
יצאו להבראה. באו הרבה משוררים צעירים, שניסו לשתות
כמו משוררים ותיקים, אבל לא שברו שום דבר• למחרת
רב עם הבחורה, משום שאף אחד לא בא לעזור לה והיתד.
נאלצת לנקות הכל בעצמה, ועבר לגור בסטודיו של אברמ׳לה.
לאחר זמן יצאה הביקורת היחידה לה זכה הספר. היתה
זו סקירה מרפדת תוך כדי סיכום עונתי, בזו הלשון :״באשר
לצינורות של מר מיכה חסילי — אין הם מתעלים
מעל לרמה הכללית של האינסטלציה בארץ.״ על הסקירה
הזאת היה חתום ד״ר גמלאי, אחד מאותם הפועלים השכירים
השומרים על חלקת הספרות.
לכבוד הביקורת ערכו מסיבה גדולה בדירתו המפוארת
של מהנדס־ייצור אחד, שנאלץ לנסוע לשוזייץ עם אשתו
שקיבלה התמוטטות עצבים, והשאיר את המפתח של דירתו
אצל אברמ׳לה. הפעם הקפידו שלא להזמין משוררים צעירים
בכלל. בעשר וחצי הגיעו שתי מכוניות דחוסות ירושלמיים,
שיכורים כרגיל. באחת עשרה וחצי הגיעה מלכת
היופי של חיפה בלוזית בחור עצוב, וכמה שחקנים צעירים
מהצגה בעפולה, שלא נתנו שום קטעים הומוריסטיים,
רק אכלו כמו חזירים. אחר־כך באו השכנים, ולבסוף באה
המשטרה. אי לזאת, היתד. המסיבה עליזה מאד. בחדר אחד
רקדו, בשני שרו משירי הארץ, בשלישי הלכו קצת מכות
ובמטבח עמדו החברה הרציניים, שתו קוניאק מובחר מבקבוק
מוסתר וצבטו את מלכת היופי. בשש וחצי בבוקר, כל
מי שהיה מסוגל ללכת הביתה, הלך לו, ומיכה ואברמ׳לה
החליטו לאכול משהו לפני השינה. ירד מיכה לרחוב, ובקפה
הראשון שהיה פתוח, קנה מהמלצר הרדום נקניק הונגרי
שלם. כשהגיעו הביתה, ספר את כססו. נשארו לו בסך
הכל 500 לירות. שאל ,״מה אפשר לעשות ב־ 500 לירות
במדינה המחורבנת הזאת?״ אברמ׳לה אמר לו .״אבל אני
רוצה משהו אחר,״ אמר מיכה ,״משהו בר קימא.״
״גברת קליין, שגרה בקומת הקרקע, רוצה למכור פסנתר
כנף,״ אמר אברמ׳לה והוסיף :״ראיתי את המודעה במכולת.״
במכולת סיפרו בסוד לאברמ׳לה, שהגברת קליין,
שנתאלמנה לפני זמן קצר, מעוניינת לחסל את רכושה
במהירות האפשרית כדי להצטרף למאהבה, המכהן כחזן
באמריקה הלטינית. מיכה פיקפק אם גברת קליין תהיה
מוכנה לוותר על פסנתר הכנף בעד סכום פעוט של 500
לירות ישראליות. אברמ׳לה האשים אותו שאינו מאמין
בכוחה של האהבה. לאחר ויכוח קצר ירדו אל הגב׳ קליין.
גב׳ קליין היתד, אשד, ענקית בעלת תווי פנים סוסיים׳ כשל
עסקנית ציבורית. היא הצביעה בנימוס על הפסנתר
שעמד בסלון, מתחת לגובלין המתאר שני ילדים שמנים
קוטפים דובדבנ־ם.
*זו היתד, המתנה הראשונך, שבעלי קנה לי,״ אמרה בקול
מחניף, כיאה לאלמנה .״היינו מנגנים בארבע ידיים, בעיקר
שופן. אנטישמי, אבל בעל נפש סוערת כמו כל הפולנים.״
ישבו אצלה כחצי שעה, שתו קפה עם חלב מספלי חרסינה
דקיקים, אכלו עוגה יבשה, ושמעו על בעלה המנוח.
אבדמ׳לה, שהיה בחור הזק, שבר את הקרח :״מה בדבר
הפסנתי?״ שאל, והתמתח בכיסא הקטן שלו .״לולא נסיעתי,
לא הייתי נפרדת מעליו, כי פסנתר כזה מדווה את המוקד
התרביתי של כל משפחה, נכון?״ שאלה גברת קליין.
מיכה לא ענה לה, ואברמ׳לה התח־ל לחטט באף.
״כמה אתם מוכנים לשלם עבורו? שאלה הגברת קליין
בחיפזון .״,500״ אמר מיכה .״מה? לא יותר! רעמה גברת
קליין ,״זהו פסנתר כנף, הטוב ביותר שבעלי המנוח יכול
היר. להשיג.״ שלחה בהם מבט מלא תחנונים. אברמ׳לה התחיל
לגרד את חזהו השעיר, ומיכה החלים לסיים את הפרשה
במהירות האפשרית .״יש לי רק 500 לירות,״ אמר,
והוסיף כדי להבהיר את המצב :״אני י תו ם...״
״נער מ ס כן נאנחה הגברת קליין .״הא לך את הפסנתר.
מי כמוני יודעת את פשר המונח יתמות.״ אברמ׳לה
שיהק, אמר ״פרדוך וגב׳ קליין הסמיקה. מיכה ה שיט לה
את הכסף, היא ספרה אותו מהר והוסיפה :״בוא לקחת

עולם הספרות

עולם הספרות

אותו מתי שתרצה. אני תמיד בבית — אתה יודע איך
זד — ,אשר, גלמודה...״
״אתה רואה,״ אמר אברמ׳לה בחדר המדרגות .״איזה
חיים מעניינים יש לך?! הפסדת נקניק הונגרי — אבל
הרווחת פסנתר. שמח חביבי, שמח!״
היה להם חבר בדרגת סרן, ולסרן היה סידור עם סגן־
אלוף אחד: הוא היה משאיל לסגן־אלוף את החדר שלו עם
כניסה מיוחדת, והסגן־אלוף דאג מצידו שהטנדר של היחידה,
יוצמד אליו כרכב אישי. מצאו את הסרן שרוע על מיטתו
בחברת סמלת חיננית, כשהוא קורא לפניה את ספר איוב
במבטא מזרחי. לא עזרו כל תחנוניו, סחבו אותו ואת הסמלת
יחד עם הטנדר, לביתה של הגב׳ קליין. הוציאו את
הפסנתר דרך המרפסת והעמיסו אותו על הטנדר• גב׳ קליין
עמדה על המרפסת עם דמעות בעיניים וספל קפה ביד.
״לאן?״ שאל הסרן שהיה מעוצבן (הפסנתר לא היה קשור
היטב למכונית והסגן־אלוף רצה את חדרו בין 10־ 12 כי
עדיין לא סיימו את פרק א אינני יודע,״ אמר מיכה* .מה

עולם הספרות

זאת אומרת,״ התרעם הסרן .״הרי אינך חושב להשאיר את
הפסנתר המסריח שלך על הטנדר?״ ״לא,״ אמר מיכה.
״ובכן?״ אמר הסרן. מיכה התלבט קשות• לבסוף, מתוך
חוסר ברירה, אמר• ״סע לשפת הים.״ נסעו. ד,ג׳ קליין
הניחה את ספלה מידה וצעקה בקול רם, אחרי הטנדר המתרחק
:״מנפרד, מנפרד, מדוע עזבתני?״
הגיעו לשפת הים ופירקו את הפסנתר. בינתיים החשיך
והירח עלה. אברמ׳לה הוציא את הנקניק ההונגרי מתוך
חולצתו והסרן, שהתיאש מהתנ״ך לערב זה, נסע לקנות
בקבוק וגם סיתות. הסמלת השעינה גבר, על רגל הפסנתר.
מיכה ואברמ׳לה הניחו את ראשיהם בחיקה המרופד והסרן,
שבא אחרון, נאלץ להשעין את ראשו על ברכיה. מדי פעם
נגסו בנקניק ובפיתה (שכחו להביא סכין) ולגמו מהבקבוק.
היה שקם. הזמן עבר לאט, כאילו קיבל משכורת חודשית.
אף אחד לא בא להפריע. כשהבקבוק נתרוקן, נסתלקו הסרן
והסמלת, בעוד שמיכה ואברמ׳לה נרדמו על החוף הלח.
(המשך בעמוד הבא)

אמן ארמני

סקיצה למיניאטורה פרסית

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם הספד

עולם הספרות

עולם הספרות

עולם ה ספרו ת

שנה טובה
ומוצלחת
ל קו חו תינו

לכל

ידידינו

ומכדינו

צינקוגרפיה

דינדזונסקי בע׳־מ
תל־אביב, רח׳ פרץ ,12 טל 66548 .

שערות? שערות בעיות
וכל אלה שיש להם בעיות

?׳קן ט/סזשמדיתס /ס*ס!61701׳1דזשע1תם1׳ 1££/י

5 0 8 0 0 1

נמטע*2ם מ1מ1,

ב תני׳ ס

£41007-4

^ןx1) 9200-ך1.4!*1

ץ 3011960 .14

1£0 6 10

761

0 0 1 )1 1׳ ,5 0 4 0 8

1(3 0
־ 5 3 1 2־£02

1814

612.־ 1 ( 6 3 2 1 1 5 1 0

ץ 0 0 5 3 ^ 6 1 1 8 6 )1 8 1 1 0 0 6 8 8 £ 0 1 1ץ 1 6 0 £ 1116 0 1 3 1 6 ? 1 3 1ק 83221
02*0^15.

.ססץ 0 1 0־ £2־ 1 5 6 2־ 1 0 8 £ 0 2־)1 4 0 5 6 * 1־ 3 2 1 0 0 1 0 1 0 8 £ 0 2

1 85311 56

,־ז 1ז ס 0 1 7 7־ 7 42־ ¥ 6 2 8

.ם 54.

1010 ,־ 3 4 2ק 1!1 3י !

75022138 3 .

דע יף שבמפתב הנ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת בארצות־הברית
#הרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הכיאוקוסמטיקאי, אלכם רובין, כעל המכון
רובינס־קוסמטיקום, תל־אכיב, רה, פינסקר ,2טל•22128 .
חיפה, הרצל מס .1 ,

גם לך כדאי לפנות אליו.

(המשך נזענזוד )33
של העיריה. ראו את הפסנתר והחווירו. פתחו
בצעקות :״סלקו את זה מפה! לסלק את
הדבר הזה, אבל מיד!״ אף אחד לא ענה
להם. הפקחים עמדו מבולבלים, הסתובבו זמן
מה בסביבה, ניסו לצעוק שוב, ניסו לשדל,
אבל אף אחד לא שם אליהם לב, עד שאחד
מהם, המבוגר והרציני מבין השניים, תפס
את אברמ׳לה במרפקו כדי להסביר לו את
חומרת המצב. אברמ׳לה הרים את ראשו,
הביט בו ארוכות ואמר לו בנימוס. :לך
מפה!״ אז הלכו.
אחר־כך באה המשטרה, אבל החוק מרשה
לאדם להביא עמו כלי נגינה לשפת הים,
בתנאי שאינו מנגן עליו. אז הלכו גם הם.
אחר־כך באו פרחחים, אבל מיכה תפס
אחד, ושבר לו אצבע.
אחר־כך באו דייגים ערביים ונתנו להם
דג קטן במתנה.
לקראת הצהריים נכנסו למים ותפסו שתי
ג׳ינג׳יות. קבעו אתן מפגש להערב, וחזרו
לנמנם ליד הפסנתר.
עם לילה, הגיעו הג׳ינג׳יות ואתם חבורה
שלמה. הבחורות הדליקות מדורה וזו של
אברמ׳לה ה תישבר, על ארגז לפני הפסנתר
והחלה לנגן משהו של ברהאמה, אבל הפסיקה
באמצע, מפני שהפסנתר לא היה מכודן,
והחלה לנגן שירים ישראליים, שלגביהם אין
כל חשיבות, אם מכודן הפסנתר ואם לא.
מהשלאגרים עברו לשירים של הימים הטובים,
לשירים של פעם. בסוף, כשכולם הלכו,
נשאר מיכה עם הג׳ינג׳ית. הסתבר, ששמה
רעיה. אף כי סיימה בהצלחה סמינר
לגננות, היתר, עדיין כמעט בתולה. היה ליל־ירח
והרוח היתד. חמה וזנותית. לרעיה היי
ספקות, וגינוני גננת, וחזיה שנקשרת מאחור
עם שרוך. כרגיל, נצחה ההתמדה את
המוסר, אך כאשר ראה את כל בשרה לפניו,
על רקע החולות, השמים והים, חש
לפתע מיכה במגוחך שבמצב. חש, שכל קיפולי
השומן הקטנים השעירים, כל הבושות
והניבזויות, הרכות, הגמישות, הרעב וכו׳
הם מעושים ולא במקומם הטבעי, אבל צר
היה לו לוזתר. הרים את כנף הפסנתר, תפס
את הג׳ינג׳ית הנדהמת ויצק אותה על המיתרים
החשופים. בעצמו טיפס אחריה, והוריד
על עצמו את הכנף. בתוך הפסנתר
שררה אפלולית. האויר היה מחניק, והעץ
הרקוב הסריח. בלהט האהבה, הקישו בלא
יודעין במיתרים, והפסנתר השחור, שעמד
לו גלמוד על החול של שפת הים, פתח
במזמור ורעש הגלים המתנפצים, ליווה אותו
בתזמורת פילהרמונית.
עם סיום הפרק האחרון (קונצרטו לארבע
ידים וארבע רגלים) נשתררה דומיה שלאחר
מעשה. העוברים שכבו בבטן הפסנתר בלי
נוע. ידו מצאה אותה .״לבי,״ לחש. היא
פנתה אליו, כולה שופעת אחווה הנלמדת
בתנועות נוער .״היה לך טובי״ שאלה. חייך
באפלה .״יכולתי לכתוב שיר,״ אמר ונרדם.
אחר כך, כשהעירה אותו, גילה שלצאת
מתוך הפסנתר יותר קשה בהרבה מאשר
להיכנס לתוכו. בכל אופן, ליתר, אותה לביתה,
דבר שבדרך כלל לא נהג לעשות.
מיכה המשיך לחיות על שפת הים. ותמיד
נמצא מי שיחלוק עמו את ימיו ולילותיו•
בבוקר היו מופיעים תלמידי הכיתות
הנמוכות, שהעדיפו לפרוט על הפסנתר ולהשתובב
בחוץ, מללכת לבית־הספר. לקראת
שעות הצהריים באו בנות החברה הגבוהה
שנמאס להן להשתזף, וביקשו לשכב
מעט בצילו של הכלי. בערב היו באים לעשות
שמח, מלבד ערבים בידדים שהיה די
משעמם, היה מאד שמח. רעיה היתד, באה
בכל פעם שהיתה משתחררת מחברה הקם
ע, סטאג׳ר אצל עורך־דין.
בלילה אשד של חמסין, הלכו להתרחץ
ערומים. המים היו צוננים ומסביב שלטה
החשכה .״אני מרגיש עכשיו כאילו היתד,
זאת בריאת העולם,״ אמר מיכה ,״כאילו אין
מלבדנו איש עלי אדמות״.
״בוא נצא, אחרת תתקרר,״ אמרה רעיה.
אבל הוא לא יצא מהמים כי הרגיזה א תו.
ישב זמן רב בין הגלים הקטנים (לשחות
הרי לא ידע) ,ומילמל לעצמו :״בריאת העולם,
בראת העולם.״ למחרת היתד, לו
נזלת, ויום אחד אחרי כן, חום וכאב־ראש.
״לא תשכב כאן כמו כלב עזוב,״ אמרה
רעיה. הכניסה אותו למונית .״לאן זהי״ שאל
מיכה .״אלי הביתה,״ אמרה. כשהגיעו אליה
הביתה, הוברר למיכה שהיא גרה אצל ההורים
ושאביה הוא ד״ר גמלאי המבקר.
אבל כבר לא היה לו כוח להסתלק.
אמא של רעיה, אשד, שחרחורת וקטנה,
בעלת גוף של נערה, טיפלה בו במסירות.
לאחר ארבעה ימים כבר חש את עצמו בטוב,
אבל משהפצירו בו, נשאר לשכב עוד

הספרות

שבוע. פתאום באה אליו רעיה, עצובה מאד,
והודיעה לו שהסטאג׳ר יודע הכל (החברה
שלה, הג׳ינג׳ית השניה, סיפרה לו) .החליט
שלא להתחתן עמה, מפני שכולם יודעים
שהיא כבר לא בתולה . ,והוא בן למשפחה
ספרדית• ישבה רעיה ליד מיטתו של מיכה
עצובה מאד׳ מפני שהסטאג׳ר היה בן לאב
עשיר ועמד לפתוח משרד משלו עם גמר
הסטאג׳ .מיכה רצה לעודד אותה קצת .״אין
דבר,״ אמר .״יהיה בסדר, את יכולה לסמוך
עלי.״ ואז היא נישקה אותו, והלכה לספר
לאמא שלה שהיא ומיכה עומדים להתחתן.
האם היתה מרוצה מהסידור, אך ביקשה
את בתה לבשר את הבשורה לד״ר, בשיא
הטקט, בהתחשב במחלת הלב הקשה שלו.
נכנסו לחדר עבודתו של הד״ר וסיפרו לו
הכל בהתחשבות כזו, שכמעט וקיבל התקפה.
בתור אב אחראי, הדואג לעתיד בתו, החליט
ד״ר גמלאי לשוחח עם חתנו לעתיד,
על העתיד. הניח את עבודתו (משא על
פירוש פסיכו־אנליטי ל״לאן״ של פייארברג),
ונכנס אל מיכה, שהיה עסוק באכילת לפתן.
רק לאחר שיחה ממושכת והחלפת ברכות
מסוייגות (היחסים בין השניים היו
רשמיים ככל האפשר. דהיינו, יחסים רשמיים
שבין אדם לזולתו, כשהזולת שוכב עם, ואצל
בנות המשפחה) .לאחר דיבורים סתומים,
הבין מיכה במה הדברים אמורים, אלא
שחש, שגרם כבר לד״ר גמלאי צער רב די
והותר בעניינים רבים׳ ושלא כדאי להוסיף
עליהם, בשביל דבר־מה של מה בכך. לכן
שתק, ושתיקתו היתה כהודיה.
לאחר שליבן כראוי את בעיות החיים,
ובמיוחד את בעיות החיים בצזזתא, עבר ד״ר
גמלאי לפסים מעשיים .״ומה מקצוע יש
לכבודו?״ שאל• ״אני משורר!״ ענה מיכה.
״אני יודע,״ אמר ד״ר גמלאי .״אני יודע
שאתה יודע,״ אמר מיכה. שתקו שתיקה
עמוקה .״שירה איננה פרנסה,״ חזר ד״ר
גמלאי אל הנושא העיקרי .״אני יודע,״ אמר
מיכה, ושוב חזרה השתיקה. לפתע אורו
פניו של ד״ר גמלאי :״כבודו יכול לנסות
את מזלו בעתונות! דבר ידוע הוא, שהרבה
משוררים מחוסרי כשרון הצליחו בתור
עתונאים!״ מיכה חיפש סיבה להתנגד להצעה,
אך לא מצא כזאת. בסופו של דבר
ניצל מיכה מלהרודיח את לחמו בזעת לשונו:
ד״ר גמלאי, שהיה פעיל מאד בשטח
קשרי תרבות, ביחוד עם גורמי חוץ, הזמין
פעם לארוחת ערב בביתו תעשיין ידוע
מהונג־קונג בשם אבוטבול, שבא לארץ לחפש
מקלם מדיני. בתום הארוחה נכנם
מיכה (היה מקבל ארוחות במטבח) והוצג
בפני האורח, שמצא בו מיד את כל התכונות
המאפיינות את הנוער הישראלי האמיץ.
בו במקום הציע לו לנהל את בית־החרושת
למוצרי־גומי שעמד להקים בארץ. מיכה,
שלא ראה ברירה לפניו, הסכים. מכאן ואילך
נתדרדרו הענינים בקצב רצחני: תוך
שבועיים השיג אבוטבול את הכסף הדרוש
להקמת בית־ד,חרושת. נסע לחוץ־לארץ עם
הכסף כדי להימין את המכונות ועקבותיו
נעלמי. לפי גירסת משרד המסחר והתעשיה,
נשדד ונרצח בדרך להונג־קונג על־ידי שודדי
ים. השאיר אחריו כמה מיבנים בדרך לים
המלח, חוב של כמה מיליונים לממשלה,
ואת מיכה.
בלחץ המוסדות ובעזרתם הפעילה, התקשר
מיכה עם משקיעי חוץ אחרים והקים
חברה. עם פתיחת שתקי אפריקה והתרחבו־תם
של שווקי אסיה, הפך להיות אחד האנשים
החש בים במקצוע• התחתן עם רעיה,
ועשה לד, שלושה ילדים בזה אחר זה. ד״ר
גמלאי הפסיק את פעולתו התרבותית, ועוסק
עכשיו רק בחיבור הוראות שימוש לתוצרת
חתנו. באשר לפסנתר, הרי עמד לו
זה על שפת׳הים, עד שבאה ומשטרה וגררה
אותו למועדון נוער סמוך. שם נתרסק
כליל באחת הקטטות.
לפני כמה שב־עות היה ערב גדול. אברמ׳־
לה חזר מאיטליה, שם הוא רוכב חזק (אשתו
איזה ברונית, קרובה של האפיפיור) וד,בטיח
לשבת עם החברה, במידה ויובל להשתחרר
מד,נמושות של משרד החוץ (שניד־נדו
לו בלי סוף, שישפיע קצת בוזתיקן).
בבאר של ״שריץ״ חיכו לו: מיכה, הסרן,
שבינתיים נעשה אחד מראשי המשטרה, וכמה
חברים ממשרד ראש הממשלה.
ישבו ושתו בנחת בלי הרבה דיבורים.
בעלת המק ם, זונה בלה ושמנה, שעשעה
אותם בס-פורי זכרונותיה מהשומר־הצעיר.
לפתע קם מיכה, שגמר חצי בקבוק ויסקי
לבד, הרכין ראשו על חזהו והתחיל לבכות.
החברה ישבו ולא עשו כלום. מלצר אחד
ניגש, אבל הסרן גרש אותו .״תגידו,״ שאל
מיכה ,״אתם עוד זוכרים שהייתי גר פעם
בתוך פסנתר?״

עו ל ם הספר ו ת

עולם

הספרות

111 ויו ן1 .

עול ם הספו

.ה ספרו ת

עולם ה ספרו ת

עולם ה ספרו ת

עול ם ה ספרו ת

עול ם הספדו

סי מו ראמ רי ק אי מאת

ארטור מאיתאן
(ארתור מאימאן הוא סופר בושי יריד דרום־
אפריקה, שכרה כזמן המהומות מארצו לגאנה)
היה חם. השמש היכתה בקרניה על השדות השטוחים של
התירס. הירוק סינוור את העין עד לכאב.
הם באו בריצה דרך המטע, מתפרצים מבעד לערפל הירוק,
צוחקים ונושמים בכבדות. קפצו ישר לתוך פלג המים לצנן
תחילה את עקבי רגליהם העירומים והמבושל-ם.
ישבו, עדיין מתנשמים, נשענים בגבם על קליפתו המחוספסת
של עץ. אצבעות חמות וקטנות לשו בחימר, בחשו
בתוך הקרירות הנוחה והנכנעת של הבוץ.
,מה אתה עומד לעשות, קדיינבאאס?״
״שתרים. שתרים גדולים, שמנים וחזקים — כמו שיש
לאבי.״
״עם קרניים גדולות ומפותלות — כאלה, חדות י׳
״בטח. ועם עורות רכים ומבריקים ואחה?׳
״מכונית. גדולה, נוצצת ויפה — כמו שהבאאס קנה אחרי
האסיף האחרון כמו המכונית שאקנה אני לאחר שאעבוד
בעיר ואהיה עשיר.״
״קאפיריס אינם מתעשרים לעולם — ובשום מקום ! ראה
את אחיך ; הרי כל השנים הללו היה בעיר — רעדיין לא
רכש לו אפילו אופניים• רק הולך ונהיה חצוף יותר ויותר.
כך אומר אבי ! ׳
״מפני שלא עבד במרץ כמו שצריך ! זהו מה שאמר אבי
לאמי. אני בעצמי שמעתי אותו אומר זאת. אבל אני אעבוד
במרץ.״
״ואבי אומר, שכל הקאפירים ההולכים לעיר הופכים רעים.
הם הופכים יותר מדי פקחים — וגסי רוח. אבי כפי הנראה
איננו מחבב את אחיך. למה אתה רוצה ללכת י כאשר אני
אהיה גדול, אהיה אני הבאאבס כאן. אז יהיו לי חיים
טובים !״
״אבל אחי אמר, שהעיר, זהו המקום הטוב ביותר לכולנו
ללכת אליו. שם, הוא אמר, אפשר לאכול שלוש פעמים
בשבוע, בשר. שם אנו יכולים כולנו להתעשר--״
״שטויות ! ״
אצבעותיהם הקטנות עבדו במרץ, ועצבו את גושי החימר
להזיות יום. השיחה נסתיימה בחפזון; אבל האצבעות לא
הרגישו בדבר והמשיכו ללוש. שתי לשונות וזרודים נלחצו
בכוח, בין שני טורי שיניים.
״קל״נבאאס, מדוע קוראת לך או מיסוס בשם פיט?״
״מפני שזה שמי, טיפש שכמותך ! ״
״אז למה מוכרח אני — וגם אבי — לקרוא לך בשם
קל״נבאאס?״
״מפני שאבי הוא הבאאט, ואני הבן שלו.״
״אבל למה --״
״מה קרה לך היום קלאאסי? הינך קאפארקי מוזר מאד!
אף פעם לא היה עולה בדעתי, שיש כל כך הרבה שאלות
בראשך ! ׳
פיט התחיל את שורו החמישי, בעבדו מהר וללא מאמץ 5
אגודלו שקוע בתוך החימר הצונן וראשו מוטה קדימה.
בפעם הראשונה מאז התחילו, עצר והרים עיניו כדי להסתכל
בראשו הכפוף של חברו.
״אתה ואני — חברים אנו, לא כן קל״נבאאס 7״
״כן. חברים אנחנו.״
״זמן רב היינו חברים, עד כמה שאני יכול לזכיר. לא כן?״
״כמה זמן זד? ,״
״אינני יודע תן לראות. אני עכשע בן שמונה. גם
אתה, לא כן — אני מוכן להתערב שאתה אפילו לא יודע !
על כל פנים, הנה זה כך — היינו חברים במשך שמונה
שנים ! אילולא היית שחור היינו יכולים להיות תאומים.״
״נכון.״
״בן דודי חרט אמר לי — אתה גביר אותו, זה בנו של
הבאאס חרט מהחור, הסמוכה. ובכן, בן ד! די הרט, קורא
ספרים גדולים. הוא לומד בבית הספר הגדול בפראטוריה —
והוא סיפר לי, שבאחד הספרים שלו כתוב שישנם אנשים
מעבר לים, שהם חברים טובים, כמוני וכפיו והם מ״רבב־ם
את הדם שלהם !״
״מערבבים את הדם י כיצד?״
״בקלות — כמובן אם אינך מוג־לב. חותכים התך באמת
היד ומחזיקים את החתכים זה לעומת זה. הדם של האחד
זורם לתוך הדם של השני. אתה מבין?״
״יה בה יה ! וזה כואב נורא, לא כן?״
״מה אתך, אתה מפחד מכאב קטן כזה? גם אנחנו מוכרחים
לעשות כך ואז נהיה אחים לדם, לעולם ועד.״
״מה תאמר או מיסוס, כשתחזור הביתה עם דם ופצעים?
הרי יודע אתה שהיא תמיד כועסת כשאתה חוזר מוכה או
סרוט ; ואז היא מכה אותי.״
״אל תדאג לזה, חבוב! זה יהיה הסוד שלנו — אף אחד
לא צריך לדעת על זה. בסדר?״
״אבל אין לי סכין.״
״לי יש אחת — כאן ! ״
שלף את קצה חולצת החקי הדהויה ממכנסי החקי הדהויים,
פתח את מכנסיו והראה לחברו סכין נתונה בנדן וקשורה
ברצועת עור לבטנו. הסכין היתד, חדה והבריקה בשמש.
ראשי תיבות שמו היו חרותים ברשלנות על עצם הידית.
״אוז ...איזה סכין יפה! היכן השגת אותה?״
״בן דודי חרט הביא לי אותה מפראטוריה. אמר, שלא
אראה אותה לעולם לאבי או לאמי — מפני שיהרגו אותו.

עולם הספרות

לכן אני שומר את זה כך. עכשיו, בוא ונמשיך.״
״האין הסכין גדולה מדי בשביל חתך כה קטן?״
״צריכים לדעת איך להשתמש בה וזד, הכל. אני יודע איר
להשתמש בה — כמו שמתמשים בה הרופאים בבית החולים
הגדול כאשר הם חותכים ופותחים אנשים חולים. עכשיו
תן לי את זרועך — את השמאלית, אני חושב.״
כשלשונו מבצבצת בהידוק מזוית פיו, עשה פיאט חתך
דק באמת יד חברו.
״הנה — גמרנו!״ אמר בגאוזה. העפעפים השחורים הורמו

— ועל מה זה אתה חותך עצמך כך?״
הנער השחור קרס לרגלי העץ. פצעו שלו נשכח ועיניו
נעוצות בחרון ובחרדה אל האיש הגדול, שקרע בזריזות
פיסת בד מחולצתו של פיט, והכין ממנה עוצר־דם.
רק אחרי שחבש את פרק היד, הפנה ואסאלם את תשומת
לבו מבנו, והעיף מבט בנער השחור, בעוד הוא מרים את
פיט בזרועותיו.
״כושי לא יוצלח שכמותך!״ סינן בין שיניו .״זו בוודאי
יצירת שדים שלך, הא? אתה חכה, עד שאחזור מהרופא
לבית הגדול — אצליף ואפשוט את עורך השחור והמסריח
מגבך, זד, מה שאני אעשה ! אינני יודע מדוע הרשיתי בכלל
לפיט לשחק עם פרא אדם כמוך. סתלק מכאן, נבלה!״
הסוס הגדול פתח בדהרה. הנער השחור חטף את הסכין
המגואלת בדם מתוך העשב, ונס הביתה.
האו באאם לא הצליף בו אותו הלילה. או ניקלאאס, בכעסו
על בנו, על שגרם לחרדתו מלאת הזעם של האדון,
כרע על מרפסת הבית הגדול, בהושיטו את מלמד הבקר,
ביקש את באאם לחבוט בו, במקום בבנו.
״הקאפארקי שלי עדיין קטן מדי לעונש כזה, אדוני, כתרי,
ומלכי. תן את החבטות לאו ניקלאאס שלך, שלעולם לא
נכשל במילוי רצונך.״
לבו של ואסאלס רוכך, ובגסות אמר לאיש ללכת.
״אבל אל תניח לי לראות את הפרא הקטן שלך, עוד פעם
על אדמתי. ניקלאאס, אתה שומע? קח אותו מכאן — לכל
מקום — הלילד — ,ואז הכל יסתדר בינינו,״ אמר .״ועכשיו,
הפסק ליילל כאשד, זקנה וסתלק, טפש זקן שכמותך ! ״
לפני שהילד הועבר באותו לילה, שיחרר עצמו אביו
ממתח חרדת הערב, על ידי זד, שחבט בבנו ברעש גדול,
בעוד אשתו מקללת את בעלה כאדם שהנו מוג לב מכדי
להגן על בנו, ובמקום זאת הוא עושה את העבודה המטונפת
של האדם הלבן.
האשד, הזקנה היתד, נאלצת לשאת את בן הזקונים שלה
על הגב, כשעזבו באותו לילה. שרירי רגליו היו מכווצים
ונפוחים מחבטות חגורת העור, ולא יכול היה ללכת. היא
נשאה אותו כשלשה עשר קילומטר, לבית אחותה, ליד פסי
הרכבת״ בבוקר לקחה את הנער לאחותו הנשואה, המתגוררת
באלכסנדרה. הנער יגיע לעיר חלומותיו מוקדם יותר
מכפי שציפד*

היה חם. החדר היה כתנור מלא גופות צלויים, שחורים
ומזיעים, ועל כס הנשיאות, מאחורי דלפק, ישב איש לבן
במדים. הצלי התפשט לחוץ ולפנים חצר תחנת המשטרה,
בעלת הרצפה המחוספסת.
ארבעה שוטרים לבנים נשענו על רוביהם במרפסת הקרירה,
והשגיחו בעצלתיים על שש עשרה שוטרים שחורים,
מזיעים ומקללים, שדחפו, סטרו, בעטו וקללו את שפעת
האדם הרוחשת וניסו להכניסה לאיזה שהוא סדר. הצרה
היתד, שהשוטרים לא ידעו בדיוק לאיזה סדר מתכוונים. הם
היו תוקעים נאבוטים לתוך קיבות ולתוך גבות, כבר ארבע
שעות רצופות״
״לשדים, איזה מרץ יש לשוטרים אלד״״ אמר פיט דרך
אגב .״ותאר לך, שהם עושים זאת לבני גזעם שלהם״.
״אם לא החום הארור הזה, הייתי יוצא לעזור להם,״ אמר
עוטר צעיר, בעל גוף קצר ומרובע ואף סולד, כשעיניו
בוזלות לתוך החצר הבוהקת ובתנועת יד הסיט את כובעו
קדימה.
״היתד, לי הפתעה מחורבנת הבוקר,״ המשיך .״הפשיטה
הרא שו נהש לי — ו שו םדברלאקרה !״

והעינים פנו מהשמים הלוהטים לעבר היד, לבחון את הפצע
השותת דם.
״הי — זד, לא כואב כל כך, למרות הכל !״
״אמרתי לך. עכשיו לחתך שלי.״
״תן לי את הסכין.״
״לא. אינך יודע איך. אני אעשה זאת בעצמי. זה ייתר בטוח.״
לאט, במהירות מתוחה, ירדה הסכין על פני אמת ידו
השמאלית, שהוחזקה מהודקת כנגד הגוף שלא תרעד. אבל
הסכין היתד, מרעידה קצת מהמאמץ המרוכז לשמור על
יציבותה. טיפת הדם הראשונה ביצבצה.
סוס צנף חדות והקיש במתגו, קול גדול קרא :
״מה אתם שני הפרחחים עושים כאן?״
היד האוחזת בסכין נזדעזעה בפתאומיות, קדימה ואחורה
לאורך פרק היד• הדם קלח בשוטפת.
״איי התחיל פיט ליילל, בהעיפו מבט סביב ואל הגדה
השניה, במקום שאביו ישב רכוב על סוסו. עיניו חזרו
והתגלגלו לעבר אמת היד שהדם היה קולח ממנה.
הסוס חצר, את הפלג בהתיזו מים לכל עבר ויוהנאס
פטרום ואסאלם קפץ מן הסום וכרע ליד בנו, המבוהל.
״איפה לכל השדים והרוחות מצאת את סכין הרוצחים הזו

עולם הספרות

עולם הספרות

״מה קווית שיקרה, ד:,אס?״ שאל רב־טוראי גבוה ורזה
— הבוגר מבין הארבעה — ופרצופו החיוור עליז כולו.
״אכן, איני יודע בדיוק,״ ענה ד:,אס ,״אבל קיוויתי שמשהו
יקרה.״
״מי היה המדריך שלך לקליעה למטרה, הנאס?״ שאל
הרב־טוראי בשקט .״אני מקווה שהיה זר, אולופסה — האומר
לכל חניכיו, לתאר לעצמם שהמטרה שאליה הם מכוונים
את רוביהם, היא קאפיר! אני מכיר אותו. התחלנו יהד.״
״הוא לא היה כל כך רע, או ם ,״ ענה הנאס .״היה שם
גם ברנש אחר — מה היה שמו, פיט י — שהיה חורץ
חריץ ברובהו לכל כושי שהרג ; הוא כבר השתתף בכמה
פשיטות.״ ״אינני זוכר את שמו,״ אמר פיט, כשהוא מתגרד
בעורפו .״אינני אוהב אותו — היה עושה מעצמו יותר מוי
רוצח. כמוך, הנאס״.
״כך, היתד, זו הפשיטה הראשונה שלכם, בוקרים, הא?״
אמר השוטר הרביעי, שעמד במרחק מה, כשהתקרב. הוא
היד, גבר נאה, בעל גובה בינוני ושפם שחור עבה.
״אל תתלהבו יתר על המידה מפשיטות, נערי,״ המשיך.
״מפני שקאפירים אלה לא תמיד כה צייתנים הם כפי
שניראים עתה. רק זאת תזכור יוהנאס נערי ; זכור זאת,
לפעם השניה בה תצפה בקוצר רוח לפשיטה: הממזרים
הארורים האלה, יכולים להשיב גם כן ביריות. לא תרגיש
עצמך כה אמיץ כשיתחילו לירות בך בשכונות הללו מתוך
האפלה !״
פרץ בצחוק קצר, גועלי.
(המשך בעמוד הבא)

החח רו רו

ולס הספרות

עולם הספרות

(המשך מהעמוד הקודם)
״אנא, אל תפחיד את הנערים, חרט,״ אמר הרב־טוראי
בקול רך.
הנאם פרץ בצחוק מאולץ .״סוג זה של דיבורים אינו
מטיל עלי פחד, אום. יתכן שזה מפחיד את פיט,״ הוסיף,
כשהוא מפנה מבטו בערמה לעברו של פיט• ״אני מכיר
אותו — בכל פעם שהוא מעסה את הצלקת באמת ידו,
אני יודע שהוא עצבני ! ״
״אינני פוחד משום קאפיר,״ ענה פיט בשנינות ,״אבל
הייתי רוצה שתפסיקו לדבר על יריות בבני־אדם כאילו
היו חיות־ציד• מדוע אינך הולך לאי־שם לצוד חיות בר,
אם הנך כזה צלף טוב, הנאס י״
יוהנאס אילץ עצמו להצטרף לצחוקם של שני השוטרים
הוותיקים.
ההמון השחור סבל את הקללות, הסטירות, הדקירות,
והבעיטות, ללא כל התנגדות. רק עיניהם הביעו את השנאה
ד,מלובנת שרחשו למעניהם, שעשו כל מה שביכולתם להוכיח,
שהם ממלאים את תפקידם באמונה ואינם נוטים חסד
לאחיהם לגזע.
״אני מכיר את החזיר השמן ההוא,״ מלמל נער צעיר
לזה שעמד לידו, אחרי שנדחף בחזקה .״הוא גר בשדרה
השביעית. נדפוק אותו באחד הלילות ! ״
אחדים מתוך גוש האסירים הביטו בקנאה וברטט, באלה
שיצאו חפשים ומשוחררים מהמשרד• מישהו היה רואה מכר
והיה מעביר לו בצעקה שליחות לביתו או למקום עבודתו,
לפני שהשוטר הקרוב יעצור בעדו•
״מי רוצה לטלפן למעבידו?״ היה שואל אחד השוטרים
כשהיה מהלך ליד האנשים. תן לירה ואני עושה זאת בשבילך,
או שתפסיד את מקום עבודתו?״

הנער התחמק בזריזות ועבר שוטר אחד שעמד בדרכו עד
שהגיע למרפסת ישר אל מול פני יוהנאס, ועיניו מלאות
אימה. הנאס נסוג בקפיצר״ כשהנער תפש בו בבהילות וגמגם
:״אנא אדוני מעולם לא הייתי בבית־הסוהר — אינני
רוצה להיות שם — אני נער טוב אדוני, עזור לי• אני —

אגרופו של חרט הפסיק את גבוב הדברים, בשהנחית

3ל^ר??ן לרגל
עת א1יב מריס א?
לציפור !?חיש הך קן
סייכל עמוד?יגן
?ל א?ר לו 1:ורן
כל א?ר לו: ד 5וג
י?1ק3ץ כליב לדן
זה הך ן למולך
המולך סנוומך.
בל א7ן ןר לו ן יד וזך
?ך מקזתק אמה וזך
?לי זינו י?זען על??.
על ך?זי לו ואל?כ.

א?ר שוקל סקוק
א?ר תורם לקק
א?ר מואס?3לו
ס? ק היא אף? ק

כל א?ר לו עלן תסת,
ך גל תסת, גקש תסת,
לונסשבז?ביב לן ל
5י עמנו־אל.
עם?רוטן ה? :ךםי?ן ז5
יוקם לני ן!ע•

019311 קינן

.עמ!ב__1מספהומ_..

ש3לפד ח ת
^8לת, שמלת, עימלת.
לן זמקט1ר.
שיכון. שיקום, שיבוץ. שיפור שיפוץ,
שיכלול, שלשול.
קזעוך ןגויל?ראש התל.
ש?!יבוץ. ש?!לויות׳ שמולים, ש9?3ילים.
9ילים, ש?לים, אפילים, עך פילים.
??ילדות, נן ילויות, או׳ילויות.
אפלולית.
מקול?תית.
קוממיות. ריממיות, לאופיות?? .היות.
הקתך רות, הונ?3רות, ה^ן?$מות, התקך מות
התלן חבות, התבססות התפעלות.
השתך?בות, הדך ךרות, הסתאבות.
ספל $ך ש. ממש.
וקודם ;3ה סהז

״היי
! בויה לאפה ! היי אתה המצורע ! חזור הנד״״ צעק!
השוטר השחור והשמן, כשהוא מדדה אחרי נער צעיר שהיה
רץ כלפי המרפסת, במקום שעמדו ארבעת השוטרים הלבנים
שקועים בשיחה.

עולם המ £ 3ת

עולם הסברות

עולם הספרות

מהלומד, לתוך הפה המרעיד .״סתלק מכאן סינן בין
שיניו כלפי הנער שנפל לתוך זרועותיו של השוטר השמן•
״הסר ידיך המטונפות מהאדון — וסתלק ! ״
הנער ההמום נסחב מן המקום בצוארון חולצתו, כשרגליו
נגררות אחריו.
״ממזר עז־פנים,״ אמר חרט בחיוך שהשתפך על פניו
היפים, כשחכך את פרקי אצבעותיו .״הפחיד אותך לרגע, הא,
הנאסז״
״היי אתה השרץ רעם השוטר השמן בקול שהיה בו
צעקה ויללה גם יחד, כשהנער עם לחיו הנפוחה התחיל שוב
לרוץ — הלאה מן ההמון ולקראת השער הפתוח, שלא
עמדו בו משמרות.
״עכשיו הוא מחפש לעצמו צרות,״ אמר הנאס, בראותו
סכוי להחזיר לעצמו את כבודו שנפגע. בתנועה מהירה אסף
אליו את הרובה שנשען על הקיר וכרע על אחת .״הוא כבר
לא יהיה יותר חצוף אחרי זה !״
ירה בלא לכוון יריד, נמוכה. הכדור היכר. בקרקע בין רגלי
הנער הרץ וניתז בזוית, בקול שריקה. הנער צווח והגביר את
מהירות ריצתו•
״אל תהרגהו, הנאס אמר הרב־טוראי בקול הדוק, נמוך.
הנאס צחק .״זה מה שציפיתי לו !״
היריד. השניה שרקה קרוב לאוזן הנער. בצוויחה מבוהלת
נוספת, התכופף והתחיל לרוץ בקו פתלתל. כמעט שהשיג
את השער. הזדקף לרגע כדי לתפוס בעמוד ולעקבו. היה
כבר בטוח שהצליח להתחמק.
הנאם חייך חיוך מרושע, וביתן את הרובה אל היד האוחזת
בעמוד. ירה שתי יריות מהירות, שהראשונה שבהן מעכה את
היד, והשניה קלעה ישר לתוך ראשו של הנער, ממש ברגע
שהראש התרומם מעל העמוד•
חיוכו המלא סיפוק, נמחק מעל פניו של הנאס כשיד גסה
משכה את הרובה מלחיו והטילתו לארץ. הרים את עיניו,
ישר לתוך פרצופו האדום מכעס של הסמל האחראי, שיצא
החוצה לקול היריות.
״אתה — אתה !״ התנשם הסמל בכבדות .״מה אתה חושב
לך אתה עושה !״
״הנער ניסה להימלט, סמל,״ אמר חרט בחופשיות .״הנאס
ירה תחילה שתי יריות אזהרה — כמו שמחייבות התקנות,
והוא בסדר גמור.״
הסמל כמעט שלא הקשיב. הוא כבר היה במלוא מרוצתו
כלפי השער והארבעה הלכו בעקבותיו• עברו בריצה את
גוש הפרצופים השחורים, בלי להשגיח באיש מהם, כאילו
לא היו קיימים.
העינים השחורות היו מרותקות לגל הסחבות שהיה מונח
קצת מאחורי השער. מאי־שם מתוך ההמון, בקע מלמול של
ריגון.

עד ש?א פיז
זו9י.
והוגש לנו על 9הז
על סן ש.
על איזה 9ן ש?
על?5ש סקש
ששבר את צואר העפר
וקבר את דפשת סמוישת
?היל באתמול
לקראת 9חר ומארתיס.
?י מציון תצא שכחתי?ה,
ן?3אר הך פתלם.
ומה?אר עשי?מקניק.
ופל זה לק שמנחני שמנדונו
רק?מנהנו
המביסים?ל סיום פך אי
ומישמוגגים
?שמחצחות לשון.
019111 קינן

הסמל חיטט בכיסי הנער. פיט הסתכל בו, וקיבתו התכווצה
כשהתחיל לבחון את תוי פניו של המת•
״אין שום דבר על גופו• מי הוא לכל הרוחות? איזה
עסק מטונף הולך להיות כאן הסמל הביט סביבו בזעם
כשהזדקף.
״סלח לי, באאס,״ אמר השוטר השחור, השמן, בדדו קדימה.
״תפסנו אותו בשדרה השביעית — לא היתר, לו תעודה.
סתם פרחח כנראה — .מצאנו זאת עליו מוסתרת מתחת
לבגדיו.״
השוטר הושיט סכין־ציד בעלת ידית עצם• הסמל אסף את
הסכין -,העיף בה מבט והחזירו לשוטר. פיט חטף אותו
מידי השוטר ובחנו בעיון. בטנו מכווצת ואפופה קשר
חולני, אגלי זעת עולים במצחו.
התכופף במהירות והסתכל בפרק ידו השמאלית של
הנער המת. ליקק את בהונו ובפראות שפשף את אמת ידו
שלו.
ואז לאיטו, התרומם ועמד על רגליו. ראשי התיבות
״פ.ג.ו•״ עדיין נראו בבירור בידית העצם, אחרי עשר שנים.
״לא פלא הוא שלעולם לא הצלחתי למצוא את הסכין, אחרי
אותו מעשה,״ מלמל לעצמו כשהתרחק מהמקום, בהתעלמו
לחלוטין מן השאלות שנורו כלפיו.
הסתכל בצלקת המקוזקוות שבאמת ידו השמאלית והתרחק,
כשהיא מגרד אותה ביד ימינו.

״שמרו על השקט, שמרו על השקט,״ קרא אחד השוטרים,
וגוון הגסות הרגיל נעלם מקולו.
״הנה ! אלוהים ואדם ! המוכרח אתה לירות ולהרוג?״
צרח הסמל כאשר יוהנאס דה וויליארם ושאר שלשת השוטרים
הגיעו אל הגוויה .״טפש ארור שכמותך ! ירה בממזרים
האלה ברגליים, אדם! עכשיו האלוהים־יודע־מי ישאל שאלות
מסביב לזה — חשוב רק על עבודת הכתיבה שדבר זה
יטיל עלי! אתם המגוייסים הארורים, עוד יתחשק לכם
לירות באחד הימים באיש לבן ! ״

עולם !*ספרות

נער ערבי

עולם הספרות

קלייר יניב

עולם המפרות

(המ שך

איש השגה 000
מעמוד )9

למנוע את הפשעים• בכל זאת מגיע פשעם
של מנהיגי המערב לממדים מהרידים.
מנהיגי וזאשינגטון ולונדון ידעו כי דש
יכולים להציל מאות אלפים על־ידי החזרת
בראנד להונגריה, תוך העמדת פנים שיש
מקום למשא־ומתן. מדוע לא עשו זאת?
היו להם נימוקים הגיוניים. אילו העבירו
הנאצים מיליון יהודים אל מעבר לגבול
השווייצי או הספרדי, איך היו מדינות המערב
מכלכלות אותם שם? איך היו מעבירות
אותם הלאה? באילו אמצעי־תחבורה?
ולאן היו שולחות אותם?
כל אלה היו נימוקים נכונים — אלא
שלא היה כל יחם בין ההגיון האפור, ה־שיגרתי׳
שהשתקף בהם, לבין המציאות הנוראה
של השמדת 12 אלף יהודים ליום.
הם היו נימוקים טובים, אילו היה מדובר
בבעיה רגילה. מול הכבשנים העשנים של
אושוזיץ, הם צילצלו כבדיחה שטנית.
כבדה עוד יותר האחריות של אנתוני
אידן ומרעיו, שליטי לונדון. לגביהם היה
עוד מימד לבעיה: המימד הארצישראלי. הם
לא רצו להאדיר את הישוב העברי, שכבר
הגיע למימדים של אומה המסוגלת ללחום
על עצמאותה. הם לא רצו גם לסכן את
ת כניתם לאחד את העולם הערבי תחת
חסות בריטית . .לכן לא היו מעוניינים בהצלה.
היו
אלה נימוקים פוליטיים הגיוניים מ־

אושוויץ: אשה יהודיה
בחינת האינטרס הבריטי. אך שוב היתד,
פעורה תהום בין סוג זה של הגיון לבין
המציאות של השמדת המליונים.
פשעי הנאצים היו יחידים במינם בהיסטוריה
האנושית. הם חייבו גישה יחידה־במינה
מצד מנהיגי המערב. תחת זאת עסקו
מנהיגי המערב בשיקולים קטנטנים של כל־ימות־השנה,
באינטרסים קטנטנים ובחשבונות
קטנטנים של רודח והפסד.
זה היה פשעם.

פשעי הסוכגות
ך טרגדיה היא שבגישתם זו, שעלתה
1 1בחייהם של מיליוני יהודים, מצאו הבריטים
משתפי־פעולה נאמנים בהנהלת הסוכנות
היהודית.
מובן שאיש לא יאשים את שרת, אבריאל
וחבריהם בכך שמכרו בזדון את דם יהודי
אירופה תמורת חסדי הבריטים. הם רצו
רק להשפיע על המדיניות הבריטית עצמה.
מבחינה זו לא היה הבדל עקרוני בין
וייצמן וז׳בוטינסקי, או בין גולומב ורזיאל.
עם ׳פרוץ מלחמת ,1939 הפסיק ז׳בוטינסקי
את פעולות אצ״ל. רזיאל מצא את מותו
בשרות הבריטים בעיראק. בן־גוריון הכריז
כי ״נשתתף במלחמה כאילו לא קיים הספר
הלבן, כאילו לא קיימת המלחמה!״ אך הוא
התכוון רק לחלק הראשון של הפסוק.
האיש היחיד שהרים את נס המרד היד,
אברהם (״יאיר״) שטרן, שהכריז בשנת 1940

כי לישוב העברי בארץ יש רק מלחמה אחת:
המלחמה נגד בריטניה. כאשר נרצח יאיר
בדם קר על־ידי קצין בריטי, דכה המעשה
להסכמה אילמת בהגנה ובאצ״ל כאחד.
לכאורה, היתר. זאת גישה הגיונית. היטלר
זמם להשמיד את היהודים. השמדת היטלר
קדמה לכל מטרה לאומית אחרת. האנגלים
לחמו בהיטלר. לכן היה צורך, לכאורה,
לגייס כל גרגיר של כוח עברי לעזרת הבריטים.
אלא
שהגיון זה היה לקוי. הבריטים לחמו
נגד היטלר למען האינטרסים של עצמם ולא
למען האינטרסים של היהודים. הם לא הפריעו
להיטלר להשמיד את היהודים. האינטרסים
הבריטיים לא הזדהו עם האינטרסים
היהודיים — אף ששניהם לחמו נגד היטלר.
כי היטלר איים על הבריטים ועל היהודים
בצורות שונות.
במלים אחרות: היד, צורך בניהול מדיניות
עברית עצמאית, בנפרד מן המדיניות הבריטית.
תחת לשעבד את הישוב העברי
לצרכי המלחמה הבריטית, היו מנהיגי הישוב
צריכים לנהל מדיניות המבוססת על
צרכי ההצלה היהודית.
ודווקא לזאת לא היו מסוגלים.

עזבה טוב
לכל

ונקית

משפט שרת

*• ה יכלו מנהיגי הישוב לעשות? אילו
לאמצ עי ם עמדו לרשותם, בתנאי המלחמה,
כדי לנהל מדיניות עצמאית להצלת
יהודים?
במשך שנים ארוכות קיבלו אנשי הסוכנות
דו״חים מלאים מוועדת קססנר. הם לא
האמינו לדו״חים. ליתר דיוק — הם לא
רצו להאמין, כי לא רצו להסיק מסקנות.
כשבא יואל בראנד לאיסטאנבול, שאלוהו אנשי
הסוכנות באי־אמון :״האם זד, נכון
שהנאצים הורגים את היהודים?״
ראשי הסוכנות לא פירסמו את הדו״חים.
במשך שנים ארוכות שמרו את דבר ההשמדה,
את דבר קיומה של אושוזיץ, בסוד
כמוס. מדוע, לדבריהם? כדי למנוע בהלה
בישוב. מדוייק יותר לומר כדי למנוע בהלה
שהיתר, תובעת פורקן על ידי מעשים
נועזים לפתיחת שערי הארץ.
איזה מעשים באו בחשבון? על כך יכלו
להיות דעות שונות, החל ברעיון המרד ה־מזויין
בעורף הבריטים, ברוח יאיר, וכלה
כרעיון של מרי אזרחי גדול. כך או אחרת,
פרסום הדו״חים על אושוזיץ היה גורם
לסערה עולמית, מאפשר מערכת־תעמולה,
תוך ניצול העתונות האמריקאית הכפופה
להשפעה יהודית. הפרסום היה יוצר לחץ
מוסרי בינלאומי אדיר — לחץ שהיה
מעורר את ממשלות וזאשינגטון ולונדון, מכריח
אותן לעשות משהו להצלת היהודים.
אך מנהיגי הישוב, שבויי שיגרתם, היו
רחוקים מאווירת הזוועות של בודאפשט, בה
פעלו אנשים כמו קסטנר יבראנד. במשרדיהם
הנוחים בירושלים ובאיתטאנבול, רצו
להמשיך בעבודתם כתמול־שלשום — בדיוק
כמו שליטי וזאשינגטון ולונדון. בשעתם הנוראה
ביותר, לא מצאו היהודים מנהיגים
שיכלו לפרוץ את שיגרתם המקודשת.
כך המשיך משה שרת לשלוח את צעירי
הישוב לצבא הבריטי — המקום היחיד בו
לא יכלו להביא שום תועלת להצלת יהודים.
הוא שלח את הצנחנים למשימות־טרוף
למען האינמיליג׳נס הבריטי, תחת
לנצל אותם למשימות יהודיות. הוא השלים
עם מסירת בראנד לידי האינטיליג׳נם, תחת
לנהל באמצעותו משא־ומתן נפרד ועצמאי עם
הנאצים.
קסטנר ומרעיו לא איבדו את מערכתם
בבודאפשט של אייכמן, אלא בירושלים של
שרת.
זוהי אשמתם ההיסטורית יסל משה שרת,
וכל שפעלו עמו בשטח זה. היא תתגלה,
מן הסתם, במשפט אייכמן.
הלקח הנובע מפרשה זו אינו שייך לעבר
בלבד. הוא שייך גם להווה ולעתיד. כי
בשנת תש״ך שוב משולבת ישראל במערכים
בינלאומים זרים, תחת לנהל מדיניות עצמאית,
הבנוייה על האינטרסים הבלעדיים שלה.
הפיתוי להשתעבד לזולת, מתוך אשלייה כי
הזולת שואף לאותן המטרות, חזק בשנת
תש״ך כמו בשנת חש״ד. והוא לא פחות
בשנת תש״ך מכפי שהיה בשנת תשי״ד.

לקח למחר

כן אין זה בלתי־הגיוני שאיש־השנה
של תש״ך הוא אדם השייך כביכול
לעבר, איש שנתבע בשנת תש״ך לתת את
הדין על מעשים שעשה לפני 15 שנה.
לא לחינם מקדישה ישראל מרץ כה רב
לוויכוח על העבר. מתבטא בכך אינסטינקס
בריא. כי כל אתמול צופן בחובו לקח
למחר.
צריכים רק להבין אותו.

כיח

האבקה ללא סודה
טובה במיוחד ליד ולחיתול

פ קי די ם !

תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום ל קו רסהחדשל•

קצינות

עברית ו/או אנגלית

(שגי חודשים, פעמיים בשבוע)
סספמס)•
ב״אולפן ג רג ״
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
ת ל ־ אביב: רחוב גורדון .5
חי פ ה: בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת!

ללקוחותינו ולידידינו
טובה
שנה

כל גערה-יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת
עוזרו הנאמן -הוא

רויאלויט • ז60¥£1 ? 1
הקרס המפורסם לפי ד״ר לברן, פריס, המכיל ג׳לח
רוי א ל, סגן על עורך ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמסי פנים וממהר את גוון עורך על־יד׳
פעילות של מחזור הדם.
מחיר השפופרת 4.25ל״י
המפיץ בישראל:

העולם הזה 1200

לילית

תשבץ ענק

הונז&ס הזר

מימין לשמאל:
)Iחיל בצבא אשמדי; )4מיכל עשוי ארג; )6ציון
המועד האחרון לענין מסוים; )9ששה סדרי משנה;
)IIמכסה לבית; )14 מה שקיים; )16 מרה שחורה;
)19 ענף דק; )21 ראשים ללא שערות; )24 חתיכת
בד צרה וארוכה; )26 קבוצת אנשים שרים יחד;
)30 עני; )32 מין תבשיל; )33 טינופת; )35 נער
באנגלית; )36 מכוסה שכבה רכה; )38 עוד פעם;
)39 קוסם; )40 מזון פלאי; )42 שמח; )43 נמצא;
)45 שייך ל )46 ארגונה; )48 תבואה; )49
יותר טוב לאחר שעבר זמנו; )50 קיבוץ בעמק היר דן!
)51 מקום מפורסם למשחקי מזל; )52 מדף; )53
סוד; )55 אוי; )56 מלת שייכות; )58 הווה; )59 מורכב
מאין סוף של נקודות )60 :אפנת שמלות הנשים הלפני
אחרונה; )61 קרבן, אך לא קרבן עולה; )63
סונטה מפורסמת לכינור, קצוצת ראש; )66 געש,
רעש; )68 החמור שלי; )71 עליו קרומים בשר.
עור וגידים; )73 נודד; )75 בן לכת צבאית שהש תלטה
על מצרים בשנת )78 ;1250 צמח בושם רי חני;
)79 ארגון השלטון האזרחי בארץ מסויימת; )81
סיפור עם מוסר השכל; )82 ביתו של הכלב; )84
פרפר לילה; )85 לתלות עליו מעיל; )87 יצור שלא
מדבר 88 וחומר! )90 הדבר ששבר את גב
:הגמל; )91 מזמר; )93 עסק שהוקם בידי דובינר;
ד )94 כינוס, בו נכשלנו לאחרונה! )95 אבני שפה
יקרות; )9 6 .גבגוגי; )97 מתת! )99 מצבת זכרון;
׳ )100 לפני השם אופיר! )102 משח! )103 נוח;
׳ )103 הקדמה מקובלת לשם הולנדי! )107 דבר כבד!
_)110 .מקדמים. בו. פני מלך; )112 היה קר והתחמם,
י במהופך; )114 שטף; )116 שיר שקמים לכבודו;
*)120 הראשון בסבו״ם! )122 מחבר שני דברים;

)123 שניים שהם אחד; )125 ידע; )126 מאכל צלי־אש;
)128 קנה מידה ליוקר המחיה! )129 מטייל;
)130 אוכל בגדים במהופך; )132 כנוי לאחד מקלפי
המשחק; )133 מיאון )135 :כלי קלוע; )136 יחידת
מאור לנורות חשמל; )138 מלת זרוז; )139 שטח
קרקע ישר; )140 נשיא קודם של ארה״ב; )141
אחד שמתראה כאלוף; )142 יום חג האילנות, בלי
החודש; )143 שני עמודים; )145 מטבע צרפתי לש עבר,
הפוך ; )146 הנשיא המודח של קוריאה; )148
משורר )149 :מספיק; )150 צאן שלא הגיע לבגרות;
)151 צומח באחו 53 כשמתחיל, לא מפסיק לצ מוח;
)156 בטוי; )158 איתור; )161 בבקשה; )163
רקב; )165 ישב בארץ לפני השבטים; )167 הקדיר;
)168 מארות; )170 מקום למקח וממכר; )171 הש מדה;
)173 נשמה באפו; )174 קיצור על חשבון;
)176 אבר תנועה; )177 מוקיון; )179 צדף הפנינה;
׳ )180 מריחים בו! )182 סימן לפצע שהגליד; )183
אנשי ״יחידה הפועלת מתחת למים; )134 שירת
האהבה בתנ״ך; )185 לחיתוך עצים.

מלמעלה למטה:
)2שד; )3מזכיר האו״ם; )4מקומה בפה; )5שמה
הפרטי של בדרנית מפורסמת; )7צנום; )8מטרה
רצויה במדיניות; )9חלק תחתון בגוף; )10 כלי
קבול לבגדים; )12 אף; )13 רחוב בתל־אביב; )14
אלוהים; )15 טמפרטורה נמוכה; )17 אחו; )18 קרס;
)19 איש מן החוץ; )20 שלב בסולם המוסיקלי; )22
הרבה; )23 אוי!; )24 סטה; )25 קטינים; )27 תבן
בלתי קצוץ; )28 משאבת הדם; )29 בעל־חי מימי;
)31 מבקר הסוכנות לשעבר; )33 לבנות מחדש לפי

מה ששרד; )34 כלי במלאכת האריגה )36 :ביזה;
)37 דומים ל )39 שמו הפרטי של כוכב; )41
טיפה; )42 הבט; )44 יה; )45 צעד; )47 צנחנית שלא
חזרה; ;48 חזיז; )54 שירי ארצי האהובה; )57 צל בנים;
)60 רן; )61 הורה; )62 געיית הפרה; )64
מלת זרוז הפוכה )65 :אחד משני הצדדים; )66 קול
חוזר; )67 הסכמה; )69 שם אות; )70 רחמנא ליצלן;
)71 שייך ל )72 שופט; )74 גוזל בעורקים; )75
טעויות; )76 מדינת חסות בריטית; )79 מתאר ב דיוק;
)80 הרגזה )82 :גדר; )83 בית הנשים; )84
מיטה; )86 ילד; )87 חביטת התבואה; )89 רטיבות;
)90 מרד; )92 אביו של יהושוע; )98 בית היוצר
ליין ישראלי; )101 ההיפך מצדיק ורע לו! )104
מדינה דרום אמריקאית; )106 מסכן; )108 רוח
מזיקה; )109 אינו כבד, בהיפוך; )110 לשד! )111
חס וחלילה; 112א) מצבת זכרון; )113 לחם; )114
שמח; )115 פה של )117 מפקד נמוך־דרגה
בפלמ״ח; )118 שש וארבע! )119 ירד; )121 צבא
עולה׳על; )123 שנאסף; )124 צרות; )126 לא מחולקים;
)127 קול גבוה; )129 אורים ו )131 מכר
את הבכורה; )132 שיח בר קוצני; )134 רעל נחשים:
)135 נטה בצווי; )137 יחידת משקל; )138 טלטול;
)144 בודד; )147 מיועד )150 :התכופף; )151 אומה;
)152 פרא; )154 ענן הפוך; )155 ימה; )156 כרת
ערלתו; )157 שבעים ושש; )159 קיים; )160 קו
הפוך; )161 מוקף מים; )162 מלת תנאי; )164 הש תחווה;
)165 שמו הפרטי של נשיא מדינה גדולה;
)166 מפני )168 :הפסיק באמצע; )169 כלי קבול
לחיצים; )171 מרד! )172 מנהיג; )173 פגע; )175
מרגיש; )176 דר; )178 אויב; )179 מתגורר! )181
שמונים ושש.

בתרו! התשבץ -בגליו! הבא
!יסיודו

ו>ו*^ 5ן0 < 1ו <וו 1₪רן 1וווז 11)1וזו־־ו *11