גליון 1201 מתאריך 28 בספטמבר 1960

הווו 0 5הו ה
ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתן
כתב ראשי:
אלי תבור

עורך כיתוב:
טיוסים נילו

צייר המערכת:
צלמי המערכת: וטי יזוטובאגור, רוידאוטר

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד ,136 .מען למברקים :״עולספרס.-
המוציא לאור: העולם חזח בפ״ם.
דפוס משה שהם. בע״נז, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בת־יטר, שייט נלור, לילי גלילי,
דויר הורוביץ, רותיורד, יוטה אגו־חטרי.
אביבה סטו, אבנר נזרי, שטטוז צבר.
טטום פינו, סילבי עשת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

עורות מ סו ר ־
״אגד תיור״
טיולים עממיים קבועים
בליווית מדריכיםמוסמכים
מתל־אביב — חיבה — ירושלים
לאילת, אשקלון, גליל, הרי־יהודה.

פרטים והרשמה במחלקת הטיולים והתיירות של ״אגד״:

ירושלים :
.אגד״ — רח׳ יפו 42׳ ככר ציון,
טל 4000 .
ת ל ־ א כי ם :
•אגד״־דן — רח׳ בן־יהווה ,59
טל 52004 .

חיפה:
.אגד״ — רח׳ הנביאים ,5מל 68151 .
רח׳ העצמאות ,104 טל 68151,68497 .

נקידים !
תלמידים ! סטודננזים1 רשמו עוד היום לקודם החדש ל•

? צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב.אולפן ג רג־המנהל:
ח .בר־קמא (קמפינסקי)
נל״אכים: רחוב גורדו! .5
זיפה: בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריהו לוין 30

ן צלח ח

מוכטחת!

ת 17111
י1ו >)ו?ו 0

מסו 19

הכל נראה כמו שיחזור גרוע של מחזה
יש! שיאבד עלמי הכלח. השחקנים היו אותם
השחקנים, העלילה אותה העלילה. וגם
הסוף היה אותו הסוף.
לפני קרוב לשלוש שנים (העולם הזה
)1055 ניסתר, המשטרה למנוע את יציאתו
של אורי אבנרי מן הארץ. מישהו היה מעוניין.
כי אבנרי לא יגיע לעצרת או״ם, שם
עמד להיפגש עם שורה של מנהיגים ערביים.
מאחר שכבר היה בידיו היתר־יציאד,
חוקי, ננקטו אמצעים נואשים.
הוא נקרא בבוקר למטה מחוז תל־אביב של
המשטרה, נעצר. לאחר מכן הובא בפני
השופט יוסף דוב זוהר, שנדרש להוציא
צו לעיכוב יציאתו. טענה המשטרה: עומדים
להגיש נגד אבנרי משפט פלילי חמור על
הפצת ידיעות־כזב, בקשר עם פירסומי העולם
הזה על תפקיד הש.ב. בפרשת חטיפת
אלי תבור.
במשך יומיים נערך המאבק בפני השופט.
קצין אחרי קצין הופיע בפני השופט, נשבע
שעומדים להגיש את המשפט׳ וכי יציאת
אבנרי תסכן את בטחון המדינה. השופט זרק
את הבקשה החוצה. אבנרי יצא לחוץ־לארץ
ועד היום לא הוגש אותו משפט נורא.

השבוע, ביום הראשון בבוקר, צילצל הטלפון
במערכת. אורי אבנרי נדרש לבוא
מיד למטה המחוזי של משטרת ישראל. שם
הוגש לו אולטימטום: או שימסור למשטרה
מיד את דרכונו (ובו היתר־יציאה כחוק) או
שייעצר במקום.
לא היתד, זאת פעולה מקרית. מטה המחוז
פעל על פי מברק ארוך של המטה הארצי,
בו נדרש המחוז למנוע בכל מחיר את היציאה
ולדווח באופן דחוף על התוצאות.
מדוע ננקטה פעולה מוזרה זו? אבנרי
עומד לצאת את הארץ, בדרכו לוזעידת־פי־רנצה,
אליה הוזמן על־ידי ג׳ורג׳ו לד,־פירה,
ראש העיר לשעבר, עמו שוחח בעבר ארוכות
על בעיות השלום במרחב (העולם
הזה .)1116 אבנרי כבר הודיע ללה־פירה על
מועד בואו, ואף הוכן לו מקום בבית־המלון.
כל זה היה ידוע למישהו — ומישהו
זה החליט למנוע את הנסיעה בכל מחיר.
ניתנה הוראה למשטרה לחפש תירוץ.
הוא נמצא בנקל. נגד עורכי העולם הזה
תלוי ועומד מזר, שנה משפט שאיש אינו
מייחס לו חשיבות. הוא נוגע לגליון העולם
הזה ( )1159 בקשר עם משפט צעירי שכונת־התקווה
שנאשמו בפשע מחריד. המשטרה
טענה שפירסומי העולם הזה עלולים להשפיע
על בית־המשפט, בניגוד לסעיף 41 של

החוק הפלילי.
גם משפט זה לא הוגש במקרה: יוסף
קוקיה, מנהל משרד־ד,משפטים, החלים בכבודי
ובעצמו על הגשתו, למרות התנגדות פיקודיו.
משפט בעל אותו רקע, נגד ידיעות
אחרונות, כבר נסתיים בתבוסת הפרקליטות.
משפט זה מתנהל מזה זמן רב. אורי
אבנרי לא נוכח בשום ישיבה, והשופט לא
דרש את נוכחותו. היה ברור לשני הצדדים
כי עומדות לדיון בעיות משפטיות־טכניוח.

אבנרי סירב, כמובן, למסור את דרכונו
למשטרה. הוא נשאר עצור במטה המחוז. כל
העת התיעצו הקצינים עם שלום ירקוני, איש־אמונו
האישי של עמום בן־גוריון במטה.
פרקליטו הצעיר והנמרץ, שמואל רחביה,
פנה אישית לפרקליט־המחוז, ושאלו לפשר
המעשה המוזר. התנצל הפרקליט: המשטרה
פנתה אליו קודם לכן, והוא אמר לה בפירוש
שנוכחות אורי אבנרי במשפט אינה
דרושה כלל ועיקר. המשטרה פשוט התעלמה
מדברי התובע. היו לה הוראות אחרות.
הנאשם הובל לבית־המשפם. אלא שהמקרה
העיזדר התעלל במשטרה: שופט־השלום התורן
באותו יום היד, בדיוק אותו שופט
שזרק את בקשת המשטרה לפני שלוש שנים,
השופט יוסף דוב זוהר.
המפקח אליהו קור דרש לעצור את
אבנרי, להחרים את דרכונו, הסכים לשחררו
לאחר מכן בערבות. הנימוק היחיד שגילה
להצדקת הבקשה: הסדר הטוב דורש כי
נאשם יהיר, נוכח במשפטו.
בידי רחביה היה קלף חזק יותר. הוא חזר
על שיחתו עם פרקלים־המחוז בעגין איר,צורך
בנוכחות הנאשם במשפט זה, הודיע
שהוא מוכן לאשר את הדברים בשבועה.
טען רחביה: המשטרה יודעת שאין כל צורך
בנוכחותו של אבנרי במשפט. המשפט עצמו
הוא על עדן של מה בכך. נסיעתו של אב־נרי
תימשך רק שבועיים. ברור כי יש
למשטרה נימוקים אחרים לבקש את עיכוב
יציאתו מן הארץ.
השופט ביקש לראות את כתב־האישום.
מבט אחד הספיק לו: הוא החליט בו במקום
להרשות את יציאתו של העורך הראשי
לשליחותו. המשטרה יצאה בידיים ריקות.
מכתבים איש השנה

בחיי, רימיתם אותי: עד הרגע האחרון
הייתי משוכנע כי איש־השנה שלכם יהיה
הרב טולידאנו ו/או אשתו. התאפקתם ובחרתם
בחירה נבונה ונכונה. להבא לא אפקפק
עוד באובייקטיביותבם (אם כי הייתי קורא,
בוודאי, כהנאה סיפור־שנה על הגברת מולי־דאנו).
חיים
רוזנברג, חולון

...הקדשתם לזוג טולידאנו את המקום הנכון
במסגרת מאורעות השנה. אבל מעלתם
בתפקידכם בזה שלא הקדשתם לפחות עמוד
אחד לפירוט 50 הבדיחות הטובות ביותר על
פרשת הנשואין, כרי שהקורא עצמו יוכל לדו!
אם צדקתם בקביעתכם כי ״רק פסיכיאטר
היה מסוגל לנתח את מקורותיהן.״
אנא, בלי מורא ובלי משוא־פנים! פרסמו!
יוסקה גור, ירושלים
איש השנה צריר להיות עורר ״העולם הזה״
,בזכות עמידתו האיתנה על הגנת הצדק,
היושר, האמת והחופש של האזרח הקטן.
לציון
מיוחד ראוי השוטר בראון, על דוני
מתו הנאה. התואר ״כיזנפמז״ מגיע ללא
ספק לבנימין מינץ. איש-השלום: דאג האטד־שילד
(למרות שאינני מחבב אוחו) .ספורט:
גיולה מאנדי. זקן השנה: הרב טולידאנו.
צעירת השנה: הרבנית טולידאגו. קולנוע:
נורי חביב־חביב. עתונות: אורי אבנרי (עבור
סידרת המאמרים על גרמנית) .ספרות: בעלת
״הרווקאים״ .אידיאליסט: הקלפן. כוכבת:
זיוה רודן. העולם: הכושי האפריקאי.
התואר סוחר־השנה טגיע לערי ז׳בוטינסקי,
יסם כר את זכר אביו בנזיד עדשים.
אזרו עוז!
יהודה רב רוט,
לוס־אנג׳לס, ארצות־הברית
תודת העורך לקורא רוט, שהצעותיו הגיעו
באיחור.
כאיש השנה, בנלל אזרחות טובה, ובאיש•
מופת, אני מציע את מר חי הפירור, אשר
פקח את עיני הציבור בקשר לאמיתות השסועה
על הקנוניה שמתכננים חבורת סהר
ושות .,עכשיו בבר ידוע שלולא הסידור, היה
חמשפם כולו מנויים כהלכה. חז־חז לעורכי
״העולם הזה״ על עוז־רוחם. המשיכו במסי־רותכם
הנעלה!
אלעזרא מכלוף, ירושלים

חיל הרגלים

אני חושב שזו ניבזות מצדכם להציג לקוראים
שורה של רגליים, תור הסתרת בע־לותיהז
מאחורי מסך
(העולם הזה .)1190
הכל יודעים בי בדרה
כלל מחוברות
רנליים נשיות לנשים.

מתור סקרנות
— מה הפנים המצורפות
לזוג הרגליים
שהופיע בתמונה בקצה
הימני?
דויד אנגל, רמת־גן
רק לשם סיפוק הסקרנות:
הנה הפנים
המתאימות (ראה התמונה
למטה).
א־פדופו בל הרגליים
האלה: בשביל
מה בכלל דרושות
רגליים לחתיכה
מודרנית, מסוגז של
אלה היוצאות מתחת
לידי הגברת פלטשר?
הרג ליי ם
האם תלכנה אי־פעם

עם בחור שאי! לו
סבונית?
תהיה הדעה על שאר אבריה של נעות־הזוהר
הדיזנגופית כאשר תהיה — לרגליים
בוודאי ובוודאי שאינה זקוקה.
אסתר גל,
קרית־מוצקין
כל הכבוד לקורס
של לאת פלטשר, אך
למה אתם מבלבלים
חתיכות בדוגמניות?
דוגמנית היא לא
חתיכה, ולא נערת־זוהר.
זוהי נערה או
אשה העובדת קשה,
והיא זוהרת רק כאשר
היא טופיעה נ־תצונת־אופנח.
אדרבא,
האם מישהי
ט־ 7הדוגמניות
שלנו כיום היא חתיכת
או נערת־ווהר?
...והרא ש
אלמונית, תל-אביב
העולם הזה 1201

זיוה מיטיבה

ה׳תה הצדקה להשתתפות שחייני באלט-
הטיס בטכס הטוצלח של בחירת מלכת־הטים
(העולם הזה .)1197
איני מכיר את הגברת
ויוה רודז, אד
לפי מה שקראתי,
היא לא הצטיינה
במיוחד כשחיה או
ביטאות. לכז, במקום
להביאה במיוחד
מרומא, יכולתם
לבחור שחיינית מצטיינת,
שלא נשלחה
לרומא, שתכתיר אח
המלכה.
ישר וישקובסקי,
תל־אביב
...א ו הגברת זיוה
מיטיבה נם להביז
באמנות. האם אפשר
לראות תצלום
תמונת לוי
התמונה שקנתה ב־תערוכה
(העולם הזה?) 1200
שולמית שפירא, צפת
תמונתו של אלכס לוי, שנרכשה על־ידי זיוה
רודן — ראה תמונה.

במבצע הסטיפנדיות
של תסס אוריגינל

200.ל״י ויינשטיין דוד -רה׳ השקטה ,3יפו 100.ל״י שועה שמואל -רה׳ ארלוזורוב ,147 תל־אביב 50.ל״י שלו שבתאי -רה׳ ל״ה ,32 גבעתיים 50.ל״י קרקובר שלמה -רה׳ בליליום ,2ירושלים 25.ל״י אונטרפורט ישעיהו -רח׳ תורה ועבודה ,12 קרית שמואל, חיפה
25.ל״י גבאי סלים -רה׳ גלוסקין ,16 ראשון־לציון 25.ל״י בליכפלד גילה -רה׳ דוד המלך ,22 בני־ברק 10.ל״י חזיזה שטעון -שכון ג׳ ,403/1באר־שבע . 10.ל״י אונינגר גבריאל -סתריה, דאר נע, אילון.הוראות חב׳ ״תפס״ בע״ט לתשלום הסטיפנדיות הועברו
לבנק פויכטונגר בע׳׳ט, תל־אביב, שדר׳ רוטשילד .5הזוכים
מתבקשים לפנות לבנק בצרוף תעודת זהות (או תלמיד)
לשם קבלת זכיותיהם בצורת פנקס חסכון או במזומנים.

דשם ספורט
בכתבת ״שר הספורט״ (העולם הזה )1199
הביע העורר דעה טפשית ומנונדת לקו הברור
של המערכת. העורר קובע שהאשמה
לכשלוננו באולימפיאדה נעוצה בכר שלא
היה שר־ספורט, ודווקא
ננרל.
מה המצב בחקלאות?
הרי שם עומד
שר גנרל-לשעבר. לא?
מה עם הבריאות?
כמה מטורפים מתהלכים
חופשיים מחוסר
מקום לאיש-
פחם? יש לנו שם
שר, לא? ועם התעסוקה
הכל שפיר? נם
שם לא חסר שר.
איד אפשר לשלב
הלד־רוח ספורטיבי
עם הקריאה להידוק
החגורה? איד אפשר
לדרוש מעם כזה, ש־
409:3מבניו סובלים
מתזונה לקויה, להיות עם ואת נם ספורטיבי?
מה שדרוש, אדוני העורר, זה מישטר —
ולא שר. מישטר שידאג לתעסוקה פלאה,
לשיכון אנושי, לחינוד מלא, בד ביד עם ה־ראנה
לבריאות ולספורט. מטישטר שדואג
לשייקה ירקוני ולנ׳יטי לוי, אי־אפשר לדרוש
ממנו טיפוח אנשים כמו גולשני ורפי
לוי.
אני מקווה שהעורר יתנצל על, דפי ״העולם
הזה״ בפני כל הספורטאים הישראליים,
וכמו כן מהקוראים של השבועון, על כתבה
מטופשת זו.
נעים גלעדי, אשקלון

מה עליך לעשות כדי להשתתף במבצע הסטיפנדיות?
עליך לאסוף 30 פקקים ממספר 1עד 30 של תסס אוריגינל
לפי בחירתך: אשכולית, אורנג׳דה, לימונדה, דובדבנים
ומעתה גם תסס־קולה אוריגינלי ולשלחם לבית־החרושת
״תסם״ ,ת. ד ,559 .תל־אביב.

מבצעה 7ז 7פנד > ו ת
ממ שיך גםב שנ ת תשב״א.

כהנים כבית־הקכרות

אני כבר בכלל לא יודע מה קורה בבית•
הקברות שבו אתם קוברים את מיבתבי הקוראים
שלכם. לפני חודשיים שלחתי לכם
מיכתב, בו התלוננתי על כר שאת המכתב
הקודם שלי לא פירסמתם עדייו. מה עשיתם?
התהלתם לפרסם כל מיני מכתבים של שלמה
כהן אחרים, אבל את המיכתב שלי לא
פירסמתם.
ולא די, אלא שכל מיני שלמה כהן
אחרים התחילו לכתוב לכם מכתבים חדשים,
ולנדה אחד את השני. אני שואל אתכם:
מה הם דוחפים את האר? אילו הייתי פחות
אבל אני עקשן מאוד, וחוץ מזה אני קורא
את העולם הזה יותר מעשר שנים. אז
מניעה לי הזכות שתדפיסו פעם מיכתב שלי
אכל שלי באמת, לא של סתם שלמה כהן.
שלמד, כהן, תד־אביב
נותרו בתיקיית המערכת מינתביס, החתומים
בידי קוראים בשם שלמה כהן. יואל־נא
׳שלמה כהן (הנ״ל) לבחור את שלו מתוכם
ולבוא. על סיפוקו, יחד עם שני נושאי־טמו
האחרים:
זה עכשיו חזרתי ממשרדי מם הכנסה, לא
עליכם. מה לא אמרו לי שם? שאני רמאי,
שאני מבריח כספים, שאני מלווה בריבית,
שאני חי כמו קבצן רק כרי שלא ינלו את
הרווחים האמיתיים שלי. ואני בסר הכל
מוכר נאלנמריה ליד שוק הכרמל. דורשים
ממני 800 לירות. ואם ימכרו את כל הסחורה
שלי לא תכנים 800 לירות. זה צדק
זה? אני מבקש מכם שתכתבו על זה.
שלמה כהן, תל־אביג
טיילתי עם החברה שלי על שפת ים
הרצליה בשבת, מאבסוט לאללה. היא התיבה
בומבה. כל הנברים שם הסתכלו בה
כאילו רצו. לי זד, לא היה איכפת, כי זה
רק מוכיח שאגי נבר שיודע להחזיק אחת
כזו. פיתאום בא צלם אחר ואמר שהוא
צלם העולם הזה, מצלם מועמדות בשביל
מלכת המים. הוא שאל אותה אם היא
רוצה להצטלם אז אמרתי לו תפאדל. הוא
צילם אולי 20 תמונות, פוזה אחרי פוזה.
כשנמר כבר היינו צריכים ללכת, כי ה־אמא
של החברה שלי אמרה לה לחוור מוקדם.
אבל אין דבר שהפסדתי את התענוג.
כי חשבתי שאקבל פיצוי כשתופיע התמונה
שלה בין המועמדות והיא בטח תיבחר
מלכה כמו כלום. אבל איפה, לא תמונה
ולא בטיח. איכזבחם אותי נורא. אכל אני
רק מרחם עליכם, מפני שאין לכם עיניים
לראות מה שכל אחד ראה על שפת־הים:
שהחברה שלי סוזי היא הבומבה הבי גדולה
בביקיני שיש בארץ־ישראל.
שלמה כהן, תל־אביב

עד פדר היום

אני מציע: לאפשר לכל אזרח לשמוע את
עיקר החדשות בכל שעות היום על-ירי חיוג
למרכזיית הטלפונים, ברומה לקבלת הזמן
הטדוייק על־ידי חיוג למס׳ .15
א ,.תל־אביב

מדליית הזהב״.
ווגינוה ל3רה פ־ ,14ה־לוס
הובלא וגר פבגווויה
ופריהוה ((גר. פ־ 14 חודר
ב?לוה להן בוביוה הגוור,
הו!ן ה גהרטו\ את הטור.
פ־ 14 הגא הבהרו\ לשאלה
הבוטרה של בני הגגגגג־ בגיל
הההבגרוה. פ־ 14 הוא
הוצרה הגגברגה קליאו —
ולבו הוא וזצויי\.
והזהיר — 2.55ל״ י.

שערות? שערות בעיות
וכל אלה שיש להם בעיות
1 1 0 . 1 1 1 1 : 0 1 0 1 . 5014001.
•ו 0 1 .0 0ז ו ״ 1ג א 0 ? 0 £ך א 51£זאב? 0 £
\)*554*0121110**5 0)71*7111 1101 [(11411
801*071 !4 ,

״ 1 ״61*[>13071*: 1 /4 1 * 7 * 71 8200

11117 14 . 1960
.א^ 16

81151X1

סרטונים 1מס.

סרטי המערב הפרוע
סרטי צ׳רלי צ׳פלין
סרטי השמן והרזה
סרטי וולט דיסני
סרטי חיות וטבע
ועוד מינים רבים
בשחור־לבן ובצבעים!

מחירים נוחים! מיד ראשונה!

1 0 1־ 1 8 1

>?11 . 8115111:־1(611
1X1 , 0 9 * 110 ) 1 1נ ן • 0111ץ י 1 8 0 6 1 1 1 £ז0 8 1 0 ) 1 1־ 1x1 5 0 1(1 0 6 (111 1>1 * 0 1בו 0׳*ג 1
־ 5111ז ס *

ץ 6 1 1 8 6 ) 1 8 1 1 0 0 6 8 8 £ 1 1 1 1ע 5 6גוסץ 1 3 1־ 1x11 5 0 * 0 £ *6 1ס 1גןבת 0 1
011) 1 5 1

0 11 .ץ 0111־ £1־ * 5 6 1־£111

1 85311 5 6

0 .ז 11ס ץ * 1 1 1 1 7

ץ ז 6ע

.ס 51.י 1011ז ! 1ק1) 2י15011118 3 . 5

דע לד שבמכתב הנ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת כארצות-
הברית ״הרווארד״ חם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הביאוקובמטיקאי, אלכם רוכין, כעל המכון
רוכיגס־קובמטיקום, תל־אביב, רח׳ פינסקר ,2טל.22128 .
חיפה, הרצל סס׳ .1

גם לך כדאי לפנות אליו.

חעולס הזה 201ז

/ 777X 010 *0 ^ 7ס * 6 ¥ 7 0 1 * 550ד׳טע-.י מ זז ]ך ז *£<110

בעולם
האר
פג ר פוריט

^ 7 7 6 1

תשבץ 0510:1הור 1201

טוראי יצחק דנון הוא בן תשע־טשרה שצי, אבל יש לו וותק די רציני בחי־ור
תשבצים. דנון התחיל את הקאריירה הספרותית שלו כעורך תשבצים
עתון הגדנ״ע וכך הלך מחיל אל חיל עד שהגיע ליחידה בה הוא משרת ומצ לם
עכשיו. תשבץ זה מסמן מיפנה חשוב בחייו הספרותיים של יצחק דנון,
ונו מקווים שיקנה לו חיי נצח, בין כל שלמי אמוני סופרי ועתונאי ישראל.

פ ת רון תשבץ דא ש־ר. ש 1ה: סנמוד

מ אוזן )1 :חורש
ברי )4 .סופר עבי,
מחבר ״היושבת
גנים״ )10 .בוטחו:
)1קול בנגינה.
)1שנים )14 .יצר.
)1שרשרת הרים
אירופה המזרחית.
)1נופר )19 .. 5
חל בא״י )20 .לש־
.בר ראש משקיפי
וו׳׳ם בארץ )22 .פלד
ישראל )23 .מזכיר
ו׳׳ם לשעבר)26 .
קום מוגבה )27 .מ־רשיות
התורה)30 .
מח ממשפחת הקט־יות,
ממנו מפיקים
ום ז )32 .מסולם ה־זלות
)33 .הזכר בקר
)34 .אביוז)36 .
יר כהנים בסביבות
רושלים )37 .צאז.
)3קשה, עז)41 .
י נו י לסלאד)42 .
וידת נוזלים)44 .
יבוץ בדרום)46 .
!ר בצפוז הארץ.
)4קיים )50 .גוף שלישי, רבים )51 .אופן
בימוי של המילים )53 .נאה, נחמד)55 .
ופר עברי )57 .רטוב )58 .זעיר )59 .מריה
במזרח אפריקה )60 .ראשו: לבנים.

מאונך )1 :קניז יקר, אוצר נבחר)2 .
!טבע יפני )3 .חכם, פיקח )5 .אבר בנוף
:אדם )6 .איכר, עובד אדמה )7 .תז• )8
:נף צעיר ודק )9 .לוחמת חופש צרפתיה.
נ )1עצוב, נרנו )15 .חוכר, שוכר שדה)18 .

)21 גהר באפריקה )23 .מסולם התווים)24 .
מלת שאלה )26 .התנצחות, מחלוקת)28 .
מדף )29 .פיסיקאי נרמני, שהיה הראשוז
שהחליף את הכוהל בכספית במדחום)31 .
עיר באיטליה )32 .מסימני הפיסוק )35 .מבני
נוח )37 .שקר )38 .השהיה, דחיה )40 .שמחה
)41 .מתת )43 .זר )45 .נוכל )46 .שטח
רחב )47 .שר בממשלת ארצות־חברית)41 .
בעל חי אוהב נזר )52 .ממציא הטלפוז)54 .
בירה אירופית )36 .אמתחת )58 .ביווז

מעולם לא ירד אדם מפיסגת ההצלחה בפתאומיות׳
כמו מזכיר האו״ם, דאג האמרשילד.
עוד לפני שבוע היה נדמה שהגיע לשיא
הקאריירה שלו. קואליציה גדולה של מדינות
המערב ומדינות אפראסיה הביעה לו אימון
מלא, בניגוד לביקורת הסובייטית. היה נדמה
כי מעמדו איתן לחלוטין.
השבוע התמוטט הכל כבנין קלפים. ני־קיטר,
חרושצ׳וב דרש לבטל את תפקיד המזכיר
הכללי׳ למנות במקומו ועדה של
שלושה — אחד מן המערב, השני מן הגוש
הקומוניסטי, השלישי ממחנה המדינות ה־ניטראליסטיות.
הוסיף ניקיטה, בבוז גלוי:
״לא איכפת לי שהאמרשילד יישאר בתפקידו,
כנציג המערב, אחד מבין שלושה!״
חמורה עוד יותר היתד, המכה השניה.
לפני שבוע הוצעה הצעת האימון להאמר־שילד
על־ידי נציג גאנה. השבוע קם
קוזאמה אנקרומה, נשיא גאנה, ותבע לסלק
את האו״ם מקונגו. את השלטון הצבאי
במדינה תבע להפקיד בידי פיקוד מאוחד של
מדינות אפריקה. היתה זאת הבעה מוחצת
של אי־אימון במזכיר הכללי.
הצביעות המתחסדת. מה גרם לתפנית
חדה זו? היא היתד, פרי ידיו של
האיש אשר משה דיין כינהו פעם, באחד
מנאומיו ,״נציג הצביעות המתחסדת״ .עתה
הצטרפו מנהיגים רבים אחרים להערכה דיי־נית
זו של דאג האמרשילד•
במשך שנים עמל המזכיר הכללי בשקידה
להרחיב את סמכות האו״ם. רוב בעלי ה־רצון־הטוב
בעולם ליוד מאמצים אלה בברכתם.
הם ראו בכך התקדמות זהירה, אך
חשובה, לקראת ממשלה עולמית.
למען רעיון זה התערב האמרשילד בשעתו
נגד מיבצע־טיני, יזם את הקמת כוח־ד,חירום
של או״ם, הצבא הבינלאומי האמיתי
הראשון. מכיון שהמזכיר הכללי אינו יכול
להציע הצעות כאלה בעצמו, שם אותן בפי
לסטר פירסון, אז שריה,חוץ הקנדי, שזכר, על
כך בפרס נובל לשלום.
שנאת גברים. במשבר קונגו ראה
האמרשילד הזדמנות להרחיב את החלום עוד
יותר. הכל הבינו כי בארץ האפריקאית יכולה
לפרוץ מלחמת־עולם שלישית. פאטריס
לומומבה דרש את התערבות האו״ם. תוך
שעות מעטות הקים האמרשילד את צבא
האו״ם בקונגו אליו צירף רק יחידות מארצות
אפריקה, אירלנד ושבדיה הנייסראליות.
אולם מן הרגע שהכניס את ראשו לקונגו,
עשה האמרשילד את משגהו האנוש. בימים
מעטים הרס את כל אשר בנה במשך שנים.
אחרי ביקור חטוף באותה ארץ, החליט
להרוס את ראש־ד,ממשלה הנבחר של קונגו,
ומנהיגה הלאומי היחיד. ברור. כי האמרשילד,
שכמו כל הגברים ההומו־סכסואליים הנהו
רגיש מאד, נתקף משום־מד. בשנאה עזה
למנהיג הקונגואי הצעיר ( )28 והאימפולסיבי.
אך קשה להניח כי פעל רק מנימוקים אישיים.
האמרשילד הבין בי בקונגו מוכרע גורל
המערב. כשכדי, הוא שייך למערב בלב ובנפש
— כמו פולקה ברנאדוט, המתווך השבדי
של האו״ם בארץ־ישראל, לפניו.
המהפכה הצבאית. בפקודתו האישית
של האמרשילד, סגר חיל־האו״ם אח נמלי׳
התעופה ואת תחנות־השידור של קונגו בפני
לומומבה וכוחותיו. בשעה שמעשים אלה
הפכו את לומומבה לחסר־אונים, ביצע
אלוף־המשנה יוסף מובוטו את הפיכתו הצבאית,
בעזרת 3000 חיילים קונגואיים הפכפכים.
מסר בשבוע שעבר השבועון טיים
בגילוי־לב: לפני ההפיכה ביקר מובוסו בכל
יום בשגרירות האמריקאית.
אותו זמן הפרידו יחידות או״ם בכוח בין
חיילי הצבא הלאומי של לומומבה, שפלשו
לקטאנגה, לבין חייליו של צ׳ומבה הבוגדני,
הסוכן הבלגי המנסה להפוך את החבל העשיר
למושבה בלגית מוסוזית.
היה נדמה כי הד,פיכד,־הנגדית המערבית
נגד לומומבה הניטראליסטי הצליחה. מובוטו
התקשר עם צ׳ומבה ועם יוסף קאזאבובו,
הנשיא, הקרוב אף הוא לבלגים. לומומבה
נראה כמחוסל, האמרשילד נראה כמנצח.
ציפורני אגר,רומה. אולם בחפזונו
שכח מזכיר האו״ם עובדה הידועה למעטים:
לומומבה הוא חניכו האישי של קודאמה
אנקרומה. פגיעה בו היתר, פגיעה באנקרומד,
ובכל הלאומנים ד,אפריקאיים.
האזהרה הראשונה באה כאשר׳הגנו חיילי
גאנה על לומומבה, וכאשר גיניאה ורע״ם
איימו להוציא את חייליהם בקונגו מחסות
האו״ם. אילו נכנע האמרשילד במהירות,
יתכן שיכול היה להציל את עצמו. אולם
הוא המשיך בדרכו, התעקש, וחיפה בדברים
האמרשילד למחרת השיא — מפולת
צבועים ומתחסדים על התפקיד העכור שמילא
במלחמה נגד עצמאות קונגו.
קשה להבין מה המריץ את נציג גאנה
להצביע תחילה בכל זאת בעד האמרשילד
בעצרת־ד,חירום. קרוב לוודאי שהבין כי
הרוב עדיין בעד האמרשילד, וכי רק בדרך
זו יוכל להעביר החלטה בה כלל גם תמיכה
ב״ממשלתה החוקית של קונגו״ — היא
ממשלת לומומבה. אך ברגע שהופיע על
הבמה ניקיטר, חרושצ׳וב וצורפו לאו״ם 13
מדינות אפריקאיות חדשות, השתנה המצב.
אנקרומה הראה את ציפורניו, ניקיטד, יצא
להתקפת־מצח.
קרוב לודאי כי האמרשילד לא יפול מחר.
מזכיר חדש יכול להתמנות רק באישור
חמשת הגדולים — ואין להעלות כיום על
הדעת מועמד כזה. נראה גם שלא יתכן
רוב מכריע בעד החלפת המזכיר בוועדה,
כהצעת הסובייטים. בלית ברירה, יישאר
האמרשילד על כסאו.
אולם הוא יהיה פגר פוליטי. מזכיר האו״ם
יכול לפעול רק כאשר הוא נהנה מאימון
כל המדינות. ברגע שהגוש הקומוניסטי יפסיק
לשתף עמו פעולה, ומדינות אפריקה
יתיחסו אליו באי־אימון מוחלט, נגמר תפקידו.
השבוע חוסל דאג למעשה.

הקואליציה החדשה
חיסולו הפוליטי של דאג האמרשילד וראה
לעיל) היד, רק צד אחד של המאורע העיקרי
של השבוע. הצד החשוב: חיסול ההגמוניה
האמריקאית באו״ם, המכה הנוראה ביותר
שירדה על המערב ב־ 15 השנים האחרונות.
מאז ייסודו, היה האו״ם מוסד הכפוף
למשרד־החוץ האמריקאי. יוסף סטאלין הבץ
זאת מראש, ועל כן דאג לשמור לעצמו
זכות ויטו במועצת הבטחון.
מאז הוכפל מספר חברות האו״ם. החברות
החדשות, כמעט כולן בעלות עבר
קולוניאלי, התגבשו פחות או יותר כמחנה
שלישי. גם מחנה זה תמך בדרך כלל באמריקה׳
מתוך אמונה שזו מדינה בלתי־קולוניאלית.
מיבצע־סיני, בו התייצבה אמריקה
נגד בריטניה וצרפת, חיזק אימון זה.
אולם פרשת קונגו, בה נגררה אמריקה
בלית ברירה למצב בו היה עליה לתת גיבוי
לקנוניה המכוערת של וזברת־המחצבים בקטא־נגה
(בה שותפים אילי־הון בלגיים, בריטיים,
דרום־אפריקאיים ואמריקאניים) הרס אימון זה.
ללא נשואי] .חרושצ׳וב הבחין בפיר־צר.
זו בחזית אויבו, ומיהר להטיל נגדה
את כל כוחו. השבוע הצליח בכך באופן מזהיר.
בהציעו להקים ועדת־שלושה במקום מזכיר
האו״ם, הבטיח לקוואמה אנקרומה את
המקום השלישי, השמור לנציג אפראסיה.
זה הרגיז את נהרו ההודי, אך הבטיח ל־ניקיטה
את אהדת האפריקאים. חרושצ׳וב
אימץ לעצמו את כל טענות האפריקאים —
וכאשר השמיע אנקרומה את אותן הטענות
(עליהן הוא חוזר משך שנים) ,הגדירו
שר־החוץ האמריקא־ כגרור הסובייטים. הפעם
התרגז גם אנקרומה.
הקואליציה החדשה בין הקומוניסטים והגוש
האפראסי וקובה באו״ם אינה ברית
גשואין• אולם היא מבטיחה כי מעתה ייתכנו
מצבים בהם יעמוד הרוב באו״ם לצד הסובייטים,
והמיעוט לצד המערב.
חעולס הזה 1201

דם הנקרא רדיד על־ידי שר־הבט־
\ 4חון, והוא משתמט ממילוי חובתו —
קוראים לו עריק.
שר־הבטחון דואג לכך שאיש כזד, יבוא
על עונשו.
כאשר נעשה המעשה בשעת־חירום, עת
תלוי גורל המדינה במילוי חובת בניה —
צפוי העריק לעונש חמור שבעתיים.
גם לכך דואג שר־הבטחון.

ונשאלת השאלה: מה דינו של
עריק באשר הוא שר־הכטחון בכבודו
ובעצמו?

ך * אשימו את דויד בן־גוריון בהאשמות
\ 1רבות ושונות. אך מעולם לא חשדנו
בו כי פחדן הנהו.

ואילו החודש, באשד הוא סרב
להתיצב כשליח מדינתו כעצרת
האו״ם כנידיורק, נפל עליו חשד
בבד של פחדנות.
ראינו אותו בעבר מטייל בבירות עולם,
כאשר היה הוא כוכב יחיד ובן־תפנוקים
של מארחיו — והוא נהנה מכך.
כאשר ביקר השנה בניו־יורק ובלונדון,
בפאריס ובבריסל — לא עלה על דעתו כי
בעצם יכולה שרת־החוץ למלא את מקומו.
להיפך, הוא הפך עולמות כדי להשיג את
ההזמנות. מנגנון שלם — בטחוני ומדיני —
הופעל כדי להכריח את הנשיא אייזנהואר
לקבלו לפגישה. לחץ דומה הופעל על מאק־מילן׳
דה־גול, ועמיתיהם בהולנד ובבלגיה.
בן־גוריון היה מוכן אפילו להיפגש עם הקאנצלר
הגרמני. אז האמין שכל פגישה אישית,
עם כל ראש־ממשלד, שהוא, מועילה.
אלא שבכל אחד מביקורים אלה היה הוא
האורח היחיד. לא היה עליו להתמודד עם
איש. לא היו צפויים לו חילופי־דברים חריפים
בפומבי. לא היו לו מתחרים על הכותרת
בעתון ועל ההופעה בטלביזיה. איש
גם לא ציפה ממנו לומר דברים חדשים.

החוץ שלו יעץ לו שלא לבוא. אבל הוא
הבין שאם לא יבוא, יגדיר את בריטניה
סופית כגרורה של וושינגטון, תחת שתהיה
בת־בר־תה. על כן בא. ובסוף שפחו על כך
אפילו האמריקאים, כי מאק־מילן יוכל לענות
לנאום חרושצ׳וב.
לא בא שארל דד,־גול, כי אחרי רשלונו
המחפיר באלג׳יריה אין הוא מעיז להסתכל
הישר בעיני העולם התרבותי.

ולא באו הגדורים שאיש גם אינו
יודע את שמותיהם -ראשי־־המכד
שלות של גואטמלה ויוון, של
לוקסמבורג ותאילאנד, של ניקא־ראגואה
וישראל. הם נשארו כבית,
וקיוו לקבל באקשיש מידי
הדוד העשיר בוושינגטון.

ל כן אין תוקף לשאלה :״לשם מה
20 לנסוע?״ על ראש ממשלת ישראל היה
להיות שם — כדי להיות שם.
מאז הקונגרס של וינה, לפני 145 שנה,
לא ראה עוד העולם כינוס מבריק כזה של

ויתר על ההזדמנות החד-פעמית
להזכיר לעולם כי ישראל היא
עובדה קיימת, עצמאית וריבונית?

*יקיצה חרושצ׳וב, פידל קאסטרו,
*4גמאל עבד אל־נאצר — כולם באו לעיר
עויינת׳ בה היו צפויות להם הפגנות של
איבד, או מחוזת של אי־רצון.

ואילו דויד כף גוריון יכול היה
לבוא לעיר בה חי הריכוז היהודי
הגדול כיותר עלי אדמות.
אילו רצה בכך, היו שלושה מיליון יהודי
ניו־יורק קמים כאיש אחד ועורכים לו קב־
.לת־פנים שהעולם לא ראה עוד דוגמתה —
קבלת־פנים שהיתר, נחרתת עמוק בתודעת
המנהיגים הקומוניסטיים, ואולי משכנעת אותם
להתיחס בכבוד רב יותר לפוטנציאל הכוח
הפסיכולוגי של ישראל בנכר.
בעצרת ניתנה לו הזדמנות יחידה במינה
להביא את דבר ישראל לעולם. אם יש ברצונו
להוכיח לניקיטה חרושצ׳וב כי אין

אישיות סודיות, תוך המרצה ולחץ מצ
אישים בעלי שיעור־קומה בינלאימי, שגו
הערבים אינם יכולים להתעלם מדעתם.
כל זה היד, אפשרי — אילו היתד, לישרא׳
מדיניות של ממש בענינים אלה. אילו היית!
מוכנה ליזום משהו, ואילו ידעה מה ליזום

וכאן קבור הכלב.

יטה להניח שדויד בן־גוריון פחו
׳ ) 1מפני חילופי־דבריט חריפים וגלויים ב
1עצרת או״ם — למשל בינו לבין גמאי
עבד אל־נאצר, בענין הפליטים. הוא הוכיו
בעבר שהוא יודע להתפלמס ולהתווכח, כש
יש לו מה להגיד.

אף השאלה היא: האם יש לו
מה להגיד?
כשאין רוצים להגיד מאומה, אין נואמת
טובה יותר מגולדה מאיר. העולם כולו יודע
שאין לה יד בעיצוב מדיניותה של ישראל,
שהיא רק מזכירה מוכשרת של שר־החוץ

אכן, נוח מאוד להופיע כאביר
לטורניר, כשאין יריב. בטורניר בזה
קל לעשות רושם ולהיראות בגיבור
בלתי־מנוצח.
אולם הפעם נדרש דויד בן־גוריון להופיע
בפורום בינלאומי, לצידם של שלושים ראשי־מדינות
להלכה ולמעשה — מהם ידידים
מסוייגים, מהם מדינאים ניטראליים, מהם
אויבים מוצהרים. בפורום זר, היו צפויים לו
התחרות קדחתנית וקרבות של ממש.

מן הקרבות האלה ערק דויד כ ף
גוריון -עריקה מחפירה, מכישה
והרת-סכנות.

ך* רת״סכנות — כי במיפקד בינלאומי
| | זה, גם הנעדר מופיע במצבה. אין הוא
יכול לקוות שאיש לא ישים לב אליו. להי־פך:
במיפקד זה, כמו במיסדר־בוקר של
צה״ל, החייל הנעדר בולט הרבה יותר מן
החייל הנוכח.
עצרת האו״ם — כמו כל העולם של ימינו
— מחולקת לשלושה מחנות עיקריים:
הגרורים של המערב, הגרורים של המזרח
והמדינות הניטראליטטיות של אפראסיה.
הגדורים הקומוניסטיים הופיעו במלואם,
לפי פקודת חרושצ׳וב, יוזם האירוע.
המדינות הגיטראליסטיות הופיעו במלואן,
כדי להפגין את נוכחותן ולהוכיח את כוחן
בעולם החדש.
הגדורים של המערב נעדרו, על־פי פקודת
משרד־החוץ האמריקאי.

מי שלא הופיע, הרי הכריז כזאת
על עצמו כעל גרור אמריקאי. לא
שותף, לא אח צעיר, אלא גרור.
הבין זאת ג׳והארלאל נהרו. הוא לא רצה
להופיע, בידעו כי השפעתו במחנה הניטרא־ליסטי
ירדה לאחרונה. אולם הוא הוכרח
לבוא, והוא בא.
הבין זאת אפילו הארולד מאק־מילן. הוא
קיבל פקודה אמריקאית שלא לבוא. משרד־

ה2ן ונגרנז שר ועה* :הוא היה בווווז ודשוב וזעצו־ו! האו״ב שהוזכמזה השבוע
ראשי מדינות ריבוניות. אז, למחרת הנצחון
על נאפוליאון, באו כל שליטי אירופה —
לא רק חמשת הגדולים דאז (בריטניה, רוסיה,
אוסטריה׳ פרוסיה וצרפתי אלא גם המלכים
הקטנים, הנסיכים והדוכסים. הקונגרס הרוקד
הבטיח את שלום אירופה למשך ארבעים
שנה, והשפעתו על דמיון העולם היתד, עוד
הרבה יותר גדולה.

מדוע באו אז? הן אז, במו היום,
הוחלטו כי ההחלטות החשובות
מאחורי הקלעים, על-ידי חמשת
הגדולים. מדוע באו הקטנים כבל
זאת? הם ידעו שעליהם להיות
שם, כדי להוכיח כעצם נוכחותם
את הריבונות והעצמאות של מדינותיהם.

בינתיים
גדל העולם. הקונגרס של וינה
היה מאורע אירופי, העצרת של ניו־יורק
היא מאורע כל־עולמי. נולדו הרבה עשרות
מדינות חדשות, שאיש גם לא חלם עליהן
לפני ששה דורות.
בווינה נחנק באיבו נסיונם של הקטנים
להתאחד כדי להוות גורם מול הגדולים. ב־ניו־יורק
יש משקל עצום לקטנים, וכוחם המלוכד
מהווה גורם מכריע בדיוני הגדולים.
אולם גם הפעם מטרת בואם של הקטנים
היא קודם כל להוכיח בעצם נוכחותם את
עצמאותם וריבונותם.

באיזו זכות מנע דויד בן־גודיון
את נוכחות ישראל כעצרת ראשי-
המדינות? באיזו זבות הכתים את
כולנו כבתם הגדורים? כאיזו זבות

הוא צודק ביחסו לישראל — זאת היתר,
העת לומר זאת. אם יש ברצונו להגיד לעמי
אפראסיד, כי ישראל מזדהה עמם וחושבת
את עצמה לאחד מהם — זאת היתה העת
לומר זאת. אם יש ברצונו לשכנע את ראשי
מדינות־ערב כי ישראל מוכנה באמת לשלום
ולשיתוף־פעולה — הנה, בפעם הראשונה,
יכול היה לומר להם זאת בפניהם.

מעולם לא היתה עוד הזדמנות
בזאת להגיד את הכל, פנים אל
פנים, בפי האיש המכוון לבדו את
המדיניות הישראלית.

ך* קונגרס הניו־יורקי אינו מתקיים
1 1רק בעצרת. בניו־יורק של , 1960 כמו
בוינה של ,1815 נעשית העבודה העיקרית
מאחורי הקלעים.

ברגע זה שוהים כניו־יורק לפחות
שני אישים בינלאומיים שהטבע
צייד אותם כאופן אידיאלי
לשמש כמתווכים כין ישראל ו־עמי־ערב:
יוסף טיטו היוגוסלאבי
וקוואמה אנקרומה הגאנאי.
כאן היד, המקום ליוזמת־שלום דרמתית,
מהירה, אישית. הן טיטו והן אנקרומה יכלו
לפעול כאן מאחורי הקלעים ולהשיג בשלושה
ימים יותר מכפי שאפשר להשיג בעשר
שנים של טכסיסים בינלאומיים. השאלות העדינות
ביותר — בעיית הפליטים, בעיית
מי־הדרדן, בעיות טריטוריאליות וכלכליות —
יכלו כאן לבוא לכלל פתרון מהיר בשיחות

האמיתי — דויד בן־גוריון. איש אינו מצפון
ממנה ליוזמה דרמתית.

אולם, אילו בא בך גוריון לניו־יורק,
היה מוברח להגיד משהו.
הוא לא היה יכול לשתוק בעת הדיון
העולמי בבעיית אלג׳יריה, בבעיית פירו?
הנשק, בבעיית הקנוניה הקולוניאלית ד,מתו׳
עבת בקונגו. ועל אחת כמה וכמה לא היו
יכול לשתוק בעת הדיון בבעיית הפליסיג
הפלסטיניים, שגם היא תיכלל בסדר־היום.

הוא לא היה יכול לשתוק כעצי
רת -ועל אחת במה וכמה לא
כשיחות פרטיות עם אניטים במ5
טיטו, גומולקה, נהרו וסוקארנו.
בך גוריון ידע זאת היטב. משום כך ער?
משדה־הקרב.
לכן אין עריקה זו רק עלבון לגאווה ה
לאומית של ישראל׳ בגידה צינית בחלומג
של אותם אשר חלמו כי ישראל תהיה בבוז
העת גורם ריבוני, בעל קול עצמאי בעולם

עריקה זו היא יותר מזה -היא
הודאה גלויה כפשיטת-רגל מדינית.
זה המחדל של אדם ששוב
אינו מסוגל ליזום מדיניות נועזת
לפתרון בעיית מדינתו, אדם שאין
לו מה •להגיד ואין לו מה להציע,
* ליד השולחן: סנואקלבוג (רוסיה) ,הונו׳
בולט (פרוסיה) ,טאליראן (צרפתי) .עומדים
קאסלרי (בריטניה) ,פלמלה (פורטוגל) ,מסד
ניך (אוסטריה) ,ולינגטון (בריטניה) והארת
ברג (פרוסיה).

במדינה
העם
וי יתגלגל •
:יל האזרח הרגיל, היתד. הידיעה רק
:דויד בן־גוריון מינה ועדת־חקירה
כדוק אם ההאשמות נגד פנחס לבון,
שש שנים, היו נכונות או בדויות.
ח, שלא ידע מה היו ההאשמות, לא
חיה לגלות ענין רב בבדיקתן. אולם
מסויימ״ם בארץ, המכירים את ההא־על
בוריין, נאחזו בקדחת התרגשות.
ידעו כי מאחורי סילוקו של לבון
ו־הבטחון עמדה תחילת המאבק ה־כיום
את חותמו על המדינה כולה:
ן בין נערי־הזוהר של בן־גוריון לבין
מפא״י. הם ידעו גם כי מאבק זה
:אופן הדוק לבן־גוריון עצמו•
אות החקירה לא יהוו עוד מיסמן
באחת המגירות. אם יוכח כי לבון
בטענותיו, יתגלגלו ראשים פוליטיים
הדבר עשוי להביא לסיום חטוף
קאריירות הפוליטיות של שמעון פרס,
ושורה של צעירים שאפתניים.
יוכח כי ההאשמות היו נכונות, עשוי
להכריע סופית את הכף במפא״י, ל־

הרבה יותר אכזרית ושפלה מכפי שנראתה.
הפרשה החלה כאשר החליט דויד בן*
גוריון במפתיע, בסוף ,1953 לפרוש לשדה־בוקר.
הפרישה לא היתד, זמנית, אלא מוחלטת.
דבריו עוררו את הרושם כי החליט
לסיים את ימיו בחיי עבודה ויצירה, כסמל
חלוצי חי לאומד, כולה.
אולם הרקע האמיתי של הפרישה היה
פחות פילוסופי. באותם הימים הגיע בן־
גוריון למבוי סתום במפלגתו• העסקנים
הוותיקים הצרו את צעדיו על כל צעד ושעל.
אפילו בשטח מדיניות־החוץ לא ניתן לו
לנקוט בקו הקיצוני שנראה לו. רוב המפלגה
ושותפי הקואליציה תמך במשה שרת•
כך נולד רעיון הפרישה. בן־גוריון שמע
לעצת יועציו הצעירים, ששיכנעו אותו כי
־המדינה לא תוכל להתקיים אפילו חודש אחד
בלעדיו. הוא היה בטוח שיורשו בתפקיד
ראש־ד,ממשלה יכרע תחת נטל העול, כי ההמונים
יקומו נגד הממשלה הבלתי־מוכשרת
ויקראו לו לחזור ולהציל את המדינה.
ואז, ביום הנצחון, יחזור ביג׳י — כך
ניבאו לו היועצים — לירושלים, יכתיב למפלגה
את התנאים שלו, ויהפוך למעשר, שליט־יחיד
במדינה.
חבלה מאורגנת. בן־גוריון הציע את
ראשות־הממשלה לפנחס לבון, אך הלה סירב.
התפקיד עבר לידי משה שרת. לבון
קיבל את תפקיד שר־הבטחון•
ערב העברת הסמכויות קרה משהו מוזר.
ההגיון היה מכתיב כי יינתן לשר־הבטחון
החדש לבחור לו את עוזריו כאוות נפשו.
תחת זאת השתמש בן־גוריון בימיו האחרונים,
שיחרר את מרדכי מקלף מתפקידו,
מינה רמטכ״ל חדש: משה דיין, המטיף הקיצוני
ביותר לקו האקטיביסטי הבן־גוריו־ני.
שמעון פרם, גם הוא בן־טיפוחים בן־
גוריוני בעל שאפתנות לוהטת, נשאר בתפקיד
מנהל משרד הבטחון.
מן הרגע הראשון שנכנס לבון ללשכת
שר־ד,בטחון, הבחין באוזירד, מוזרה האופפת
אותו. ובבל ענין חשוב פנו ראשי המשרד אל האזרח
בשדר,־בוקר.
תוך זמן קצר קרו מקרים שהעכירו סופית
את האווירה.

לבון
מי אירגן את הקנוניה?
את לבון — ואת כל צמרת ההסתד־
— ככוח המתחרה על השלטון.
ולם לא היתד, מונחת קופה כה גדולה
שולחן של מישחק פוליטי במדינה.
המעטים היודעים את הקלפים, יעצרו
נשימתם בסיבוב המכריע.
חקירות וזן מ מונ ט ה־ ק ר־ ס טו
מרת הפוליטית של המדינה נודעו הש־התפתחויות
דרמטיות.

כנן: כי קבוצה של אנשים הממלאים כיום
דים במדינה, הורתה בשעתה לזייף
ת כדי לטפול האשמות־כזב על מי
; אז שר הבטחון של ישראל, פנחס
על סמך אותן עדויות מזוייפות

באחת הפרשות התת
ביותר שהזיקו אי־פעם למדינה.
הוכרח לבון להתפטר.
שבץהפ רי ש ה. לפרשנים המעטים
בו מקרוב אחרי נסיבות פיטוריו של
• ,לא היה הדבר בגדר אפתעה, אם כי
ת הוכיחה כי שיטת־הביצוע היתד,
וביניהם העולם הזה, שרמז על הש
לות זו כמה פעמים.

הגיעו לנקודת־הרתיחה.
דרוש: משבר מלאכותי. בינתיים
עברו החדשים, והנבואות על קריאת אס.
או. אס. לאומית לא נתקיימו. שרת כיהן
כראש הממשלה, שום משבר לא אירע. לפתע
אחו את הרועד, משדר,־בוקר פחד נורא:
שמא ייכנסו העניינים למסלול חדש, העם
יתרגל לממשלה החדשה, ובן־גוריון שוב
לא יהיה אלא זכרון מן העבר.
בקיץ 1955 עמדו להתקיים הבחירות לכנ־נסת
השלישית. בן־גוריון חשש שאם ינהל
שרת את מלחמת־הבחירות של מפא״י, ואם
מפא״י תצא מן המבחן בכבוד, יהיה פירוש
הדבר סיום, הקאריירד, הפוליטית של ראש־הממשלד,־לשעבר.
הוא החליט שלא לחכות
לקריאה שלא באה, לחזור מיד לזירה.
איך אפשר היה לעשות זאת מבלי להיראות
כזקן מוכה, החוזר בתשובה? היתד, רק דרך
אחת: ליצור משבר מלאכותי שיסלק את
שר־הבטחון החדש מתפקידו, יביא לקריאה
דחופה לבן־גוריון לחזור לתפקיד זה. היה
ברור כי במקרה זה יהיה בן־גוריון ראש
הממשלה למעשה, וכי אחרי הבחירות יחזור
לתפקיד זה גם להלכה.
יתכן כי בן־גוריון עצמו לא ידע כיצד
יאורגן משבר כזה. עוזריו היו יותר קיצוניים
ממנו. כי הם ידעו שבלי בן־גוריון אין
להם שום עתיד. אנשים כמו שמעון פרם,
יכולים לעלות לגדולה רק על גבו של
״הזקן״.
הפתרון: דיקטטורה. המשבר המצופה
הגיע בדייקנות נמרצת, בסוף שנת .1954
פרטיו נשמרו בסוד כמוס. העיקר: לבון
נאשם באחריות לפרשה שגרמה למדינה נזק
פוליטי ובטחוני ממדרגה ראשונה.
לשוא טען לבון כי ההחלטה באותו ענין
נתקבלה בממשלה, וכי אושרה על־ידי משה
שרת. לשוא אמר כי הועלמו ממנו הפרטים
העיקריים, וכי העניו אורגן מאחורי גבו.
בעזרת מיסמכים ועדויות הוכח לוועדת-
החקירה כי הוא אשם. לא נשארה שום
ברירה אלא להתפטר. שרת, שלא נתן לו
(המשך בעמוד ) 10

ר וי י*

?אלמי*.

ימצ ויו

בתא הנאשמים

פשרה מתוך 11 היהודים שהואשסו בריגול,
מוקפים על-ידי שוטרים מזויינים. תמונה
זו פורסמה בשעתה בהעולם הזה 898 בעת שהתנהל במצרים המשפט .,לפני שש שנים.
נערה יהודיה נאמנה לישראל, אשר תשמש
ך • פ ני ששש ני ם בדיוק הועמדו 11
/יהודים מצריים לדין, בפני בית־דין חוליית־ר,קישור בין רשת הריגול וישראל.
בצורה זו ביקשו המצרים להבליט את
צבאי בקאהיר. האשמה שהועלתה נגדם: ביצוע
פעולות ריגול ומעשי חבלה בתוך חלקה של הדמות המעניינת ביותר מבין 11
הנאשמים: ויקטורין ניניו, פקידה יהודיה
מצרים, לפי פקודה מישראל. היה זה המשפט
הראשון מסוגו במצרים, והוא התנהל מקאהיר, שזכתה מאוחר יותר לכינוי ״איד
בד בבד עם שני משפטי־ראווה אחרים, נגד גריד ברגמן הציונית״ ,בשל דמיונה לשחקנית
הקולנוע. כעבור זמן מה הציג ד״ר
מנהיגי האחים המוסלמים. על כן הוקמה
מיד הצעקה כי משפט ״המרגלים הישרא סעדי את ויקטורין בפני ג׳ון דארלינג.
הפגישה נערכה בערב קיצי מאחורי קולליים״
לא בא אלא לשם צרכי תעמולה פנינוע
אל־נאצר בקאהיר. אחרי שהחליפו כמד,
מיים של משטרו הצעיר של נאצר.
מילות ברכה, התישבו השלושה בבית־קפה
על מה נסב משפט זה?
לפי טענות התביעה החלה הפרשה ברא גדול, ברובע המודרני של קאהיר. שם שמע
דארלינג את קורות חייה של ויקטורין.
שית שנת ,1951 כאשר מצרים היתד, נתונה
עדיין למשטרו של פארוק. כתב שבועון היתד, זו בחורה בת ,22 יפה, בעלת גוף
•הכת הצבאית, אל־תחריר, בגליון ב 21/ב אתליטי. היא היתד, חברה במועדון הספורט
דצמבר : 1954 ,בחודש ינואר 1951 נערכה הליו־לידו, שם התבלטה כשחיינית וכאת־ליטית
מצטיינת. בין היתר, הכירה שם מספר
פגישה סודית בהשתתפות כמה מן הקצינים
הבכירים של הצבא הישראלי וכמה מראשי רב של קצינים מצריים, שבילו את שעות־שירותי
המודיעין שלו. בפגישה זו השתתפו הפנאי שלהם במועדון המשוכלל.
התפקיד הראשון שהטיל ג׳ון דארלינג על
גם כמה מן הפקידים האחראיים ביותר בויקטורין
היה לשמש מען לקבלת מכתבים
שירות המדינה ותוצאות דיוניהם נשמרו
בסודיות מוחלטת. כתום שעות מספר הס עבורו מצרפת, ולהעבירם אליו. נוסף לזאת
תיימה הפגישה, אחרי שנתקבלה החלטה הוענק לה הכינוי המחתרתי ״מארסל״.
חשובה ביותר. על ביצוע ההחלטה הופקד

בית־ספר זמרכזיס ביפו
אחד בשם אברהם דר, מטובי קציני המודיעין
הישראליים.
ך* תחילת 15*02 עזב ג׳ון דארלינג את
במשך הימים שלאחר מכן — לפי המקו1״מצרים,
אחרי שהשאיר בידי ויקטורין
רות המצריים — התנהלה התכתבות בין
ניניו סכום של אלף לירות מצריות, למימון
תל־אביב לבין סוכנים ישראליים בצרפת.
פעולות הרשת, שהוקמה בינתיים בקאהיר
סוכנים אלה העבירו הודעה טלגראפית לדוקטור
ויקטור סעדי בקאהיר, כי עליו להת ובאלכסנדריה. חברי הרשת נבחרו על־ידי
כונן לקבל את פני רב־ם רן אברהם דר, דוקטור סעדי ודיקטוריך, וקבלתם לאירגון
שיציג עצמו בשם ״מיסטר ג׳ון דארלינג״ .החשאי אושרה בכל מקרה ומקרה על־ידי
ג׳ון דארלינג עצמו. בראש הסניף הקאהירי
הדוקטור ויקטור סעדי, בפי שהוגדר על־ידי
התביעה המצרית, היה ציוני נלהב, ש הועמד חברו של סעיד לפקולטה לרפואה,
הד״ר משה ליאטו מארזוק, רופא בביתהצליח
להקים ארגון מחתרתי קטן במצרים,
בשם ביחד, למטרות ריגול והעברת יהודים ר,חולים היהודי בקאהיר• על הסניף באלכסד
ריר, פקד צעיר בשם שמואל עזר. ד״ר סעדי
ממצרים לישראל.
עצמו יצא מן התמונה והפיקוד על הרשת

נא להכיר: ויקטורין כולה נמסר, לדברי המצרים, לידי ויקטורין.
הקשר בין ויקטורין לבין ג׳ון דארלינג
ך* יפר קצידמוד^עין מצרק״מול^ נמשך זמן־מה באמצעות מכתבים• יום אחד
^ פורסם עם תחילת משפט ד 11״במח הודיע ג׳ון כי על משה מרזוק, ויקטור לוי,
רובר דאסה ופילים נתנזון לנסוע לישראל.
צית שנת 1951 הגיע למצרים מיסטר ג׳ון
הארבעה נסעו לצרפת, הועלו שם על
דארלינג, נציג מסחרי של אחת החברות
האנגליות הידועות למכשירים חשמליים, ש סיפון אניד, ישראלית ללא דרכונם המצרי.
נסע עם דרכון בריטי. כעבור יום נפגשו יעדם: מה שהמצרים כינו בשם ״בית־הספר
למודיעין -של צה״ל.
ג׳ון דארלינג וויקטור סעדי.״
ג׳ון גילה לחייקטור את מטרת שליחותו:
שוב הכניסו המצרים יהודיה אל תוך
הקמת אירגון חשאי חדש, מורכב מיהודים התמונה. הפעם: קצינה ישראלית בשם רחל,
.מצריים, לצרכי ריגול. ג׳ון גם הסביר כי שלימדה את המרגלים המצריים את סודות
תפקידו האישי להקים את הארגון, ואחרי הכימיה וחומרי הנפץ. היא גם העבירה אותם
שיניח את היסודות לפעולתו התקינה׳ ישוב קורסים באלחוט, בצופן, בטופוגראפיר, ולישראל.
את הפיקוד על הארגון במצרים, קריאת מפות, ובצילום. הקורם: ערך, לאמר
ג׳ון דארלינג, רצוי יהיר, למסור בידי דברי המצרים, בבית נטוש ביפו.

א׳ 3ה

ה נ1

חיו ם 7

שש שנים אתו׳ משנסם, חוזוים נאשמי המחתות הציונית בקאהיו לחדשות

סוכניו של \יון דד־לינג
כל הארבעה סיימו את הקורם בישראל,
חזרו למצרים באותה דרך שבה יצאו.
מעתה החלה ״מארסל״ מקבלת את הוראותיה
מישראל על־גבי גלויות־דואר תמימות.
את הגלויות היתר, מוסרת לב־מאי
שבחבורה, ואחרי הרטבה בחומר מיוחד שסופק
לו מישראל, היו מופיעות על גבי הגלויות
ההוראות הסודיות, כתובות בצופן.
ביוני 1954 הגיע לקאהיר שליח חדש מישראל,
שהציג את עצמו בשם פול פראנק,
ואיתו הודאות לשורה של פעולות ממשיות.
על הצעירים היהודיים הוטל לאסוף חומר
בטחיני מסויים ולהעביר לישראל, וחשוב
מזה: הוטל עליהם להניח פצצות בבתי־קולנוע
ובמוסדות ציבוריים לקראת ה־23
ביולי, שהוא חג ההפיכה המצרית.
טענה התביעה: אנשי הרשת הצליחו להעביר
לישראל מפות של האזורים הצבאיים
המצריים, בתוספת צילומים של גשרים ושל
הסכר שליד קאהיר. הם גם הניחו פצצות,
לפי הוראות שקיבלו מישראל, בדואר המרכזי
של אלכסנדריה, בספריית השגרירות
האמריקאית בקאהיר ובמשרד המודיעין של
השגרירות האמריקאית באלכסנדריה, וגם
בשני בתי קולנוע בקאהיר•
פצצות התבערה הונחו בהפרשי־זמן של
יומיים־שלושה בין פצצה לפצצה, החל מה־
2ביולי ועד ל־ 23 ביולי. הפצצות הוכנו
בתוך קופסות של חול לניקוי כלי־מטבח
וים, ובתוך נרתיקים למשקפיים.
כאשר הופעלה הפצצה בדואר של אלכסנדריה,
לא העלו החוקרים על דעתם כי
היתר, כאן פעולת חבלה. אולם כאשר הלכו
התבערות והתרבו, הניחה המשטרה המצרית
מארבים ליד משרדי הדואר ובתי־ד,קולנוע.
בערב ד,־ 23 ביולי שיחק לה מזלה. יוזבאשי

| דךל 11 אחרי שנידונה לנזאסר עולם.
ל ך 11ך 11
להתאבד בבית הכלא. היא נראית לבושה בחלוק הלבן, שהוא
1111 | /תמונה זו פורסמה במצרים,
מדי הנשים הכלואות במצרים. משמאל: שותה קפה, בשעת
אחרי שנודע כי הצעירה היהודיה שהואשמה בריגול ניסתה
שהיא נותנת את הראיון לעתונאי המצרי, שכתב על כך.
(סרן) חסן אל־מנאדי ממשטרת אלכסנדריה שהנאשמים ״הולכו שולל על־ידי הציונים.״
עמד בתפקיד ליד הכניסה לקולנוע ריו.
פסקי־הדין היו חמורים במיוחד :״ד״ר
לפתע ראה צעיר אירופי מתפתל בכאבים מרזוק ושמואל עזר נידונו למיתה. כעבור
וזועק לעזרה. מכיס מעילו פרצה להבה.
זמן הוצאו להורג, על אף נסיונות ישראל
הקצין רץ אל הבחור, עזר לו להסיר לארגן תנועת־מתאה ברחבי העולם. היתר
את מעילו ולכבות את התבערה המסתורית. נדונו לתקופות מאסר ארוכות. ויקסורין
תוך כדי כך נפלה. מכיס המעיל קופסה מפו־ נידונה למאסר עולם. אחד הנאשמים, מאקס
ייחת של משקפיים. בתוכה היו כמה גרגרי בנם, מצא לו מיפלם: תוך כדי בירור החומר
תבערה — ומפתח תעלומת הפצצות. משפט, התאבד בתא הבידוד שבו היה כלוא.

אב בית־הדין היה אלוף־משנה בשם פואד
ק8יצה מפגין המשטרה
אל־דיגוזי. כעבור שנתיים, בהיותו מושלה
הצבאי של עזה, נפל שבוי בידי ישראל.
מו ש ^ז צ עי רו דו ^ ל ^ תנ לן!
בזאת היתר, יכולה כל הפרשה להסתיים,
* /הוא נעצר׳ ובחיפוש שנערך בביתו מבחינה ציבורית. אלא שויקטורין ניניו נונתגלו
מעבדת־צילומים, חומר־נפץ ותמונות עדה שוב לשמש נושא לכותרות עתונאיות:
של חברי העצור. בין המצולמים היה ויק־חצי
שנה אחרי שהוכנסה למאסר ניסתה
טור לוי, סטודנט להנדסה. הוא נלקח לחקי להתאבד בשנית — ושוב לא הצליחה. היא
רה, הודה כי יחד עם נתנזון היד, אחראי רק שברה את רגליה. עולים שהגיעו ארצה
להנחת פצצות־התבערה• בביתו נמצא מכממצרים
סיפרו לאחר מכן כי היא החלימה,
שיר אלחוט חבוי בתוך ספר.
השלימה עם גורלה. גם שלטונות בית-
העיד לאחר מכן קצין משטרה :״שאלתי הסוהר המרכזי לנשים בקאהיר העניקו לה
אותו מדוע הניח את הפצצות. הוא ענה כי מעמד מיוחס, בזכות השכלתה וכשרונותיה.
בהיותו מצרי נאמן, האמין שארצות־הברית
מדי פעם היתד, נראית ברחובות קאהיר,
פועלת נגד האינטרסים של מצרים. על כן
כשהיא נוטעת במכונית של שירות בתי־הניח
פצצות במשרדי השגרירות. שאלתי הסוהר. המכונית היתד, נעצרת ליד חנות
אותו מדוע, אם כן, הניח פצצה גם במשרד זו או אחרת, וויקטורין היתד, יורדת, קונה
הדואר. על כך ענה :״כדי לרכוש נסיון.״ שם צרכי הלבשה עבור בית־הסוהר, וחוזרת
מנתנזון ולוי התרחב המעגל. ד״ר משה לכלאה, כשמלווד, היחידי נהג בלתי מזויין.
מרזוק נעצר, גילה למשטרה מכשיר אלחוט

שהיה חבוי בתוך מיכל השמן שבמכוניתו.
שוב כחדשות
לבסוף הגיעו גם אל ויקטורין ניניו. המשטרה
מצאה אותה על חוף הים, ליד אלכסנויקטורץ
ניניו וחבריה-למאסר
דריה, לשם נסעה לחופשתה השנתית. היא
\ | ירדו בכל זאת מעל דפי העתונות׳ הישנלקחה
למטה המשטרה באלכסנדריה, שם
נאמר לה להמתין עד בוא חוקרים מיוחדים. ראלית והמצרית, הם לא נשכחו לגמרי.
לידה ישב שוטר מזויין. לפתע דפק מישהו השבוע התכנסו בתל־אביב כמה מיוצאי־מצרים,
ביניהם קרובים של האסורים, שבדלת
והשוטר קם לפתוח לו. ויקטורין ניצביקשו
להקים ועד ציבורי לשיחרור האסילה
את ההזדמנות, ניתרה לעבר החלון.
בקלות־תנועה של ספורטאית מושלמת הני רים. הם התכוונו לשלוח תזכירים לאנשי
דת ותרבות ברחבי העולם, בהם יבקשו מהם
חה את ידיה על אדן החלון, התרוממה ב-
לפנות לממשלת קאהיר בבקשת רחמים.
אויר והשליכה את עצמה אל החצר.
״מאחר שממילא לא נשארו כמעט יהוהקפיצה
מן הקומה הראשונה לא הביאה
דים במצרים,״ הם מתכוונים לטעון ,״מה
לויקטורין את המוות המיוחל.
המשפט הסנסציוני התחיל כעבור ארבעה הטעם כי דווקא בתוך בית־הסוהר ישאר
קומץ אומלל זה של יהודים? אפילו אם
חדשים, בשלהי . 1954 עשרה גברים הוכנכונה
הטענה שהיו סוכני ישראל, יש להתנסו
תחת משמר מזויין אל תוך התא המייחס
אליהם כשם שישראל מתייחסת אל
סורג של הנאשמים. הנאשם ה־ ,11 ויקטורץ
מסתננים הנתפסים ומובאים לדין: אחרי
ניניו, זכתה ליחס מיוחד: היא הושבה על
ספסל העתונאים בין שני שוטרים מזויינים. שנתיים־שלוש בבתי כלא, היא מחזירה אותם.״
כאשר הסתיימה פגישה ראשונה זו, קשה
עשרות עדים הובאו על־ידי התביעה. הכפי
שהופיעה מעל שער שבועון הכת הצבאית סניגורים, שברובם מונו על־ידי בית־המשפט, היה לנחש באיזו מידה יצליחו היוזמים
המצרית אל־תחריר. היא נראית בפעולה, בשעת הודו כי־ הנאשמים ביצעו את המעשים המ בפעולתם. אולם דבר אחד נראה בטוח:
נידוני משפט קאהיר לא נשכחו לגמרי.
יוחסים להם, הסתפקו בבקשת רחמים, מכיון
תחרות באתלטיקה קלה, במועדון הספורט שאליו היתה שייכת עוד בטרם נאסרה.

ויקמווין נחונש

תוקדים באמריקה, בבריטניה ובברית המועצות תערים שוב את השאלה/ :

הא היטלו־ ח?־

את דעתו כי ניתנה לו לפני כן זריקה של
סם מרדים. היטלר צעד בשקט לאורך המעבר׳
כשהוא לוחץ יד עם כל אשה. אחדים
דיברו אליו, אולם הוא לא ענה להם. לכל
היותר השמיע מילמול בלתי מובן.
שוללי הסברה כי היטלר התאבד, משתמשים
בסצינה זו כאחת ההוכחות החשובות
לטענתם. הם יוצאים מתוך ההנחה, כי האיש
שנפרד מתושבי הבונקר לא היה אדולף
היטלר, כי אם אחד מכפיליו. הוא התנהג כסהרורי,
מפני שבאמת החרק לו סם שטיש־טש
אותו במידה כזו, שלא יכול היה להתנגד
לצפוי לו. כאשר דיברו אליו הנוכחים,
לא השיב — אם מתוך היותו מטושטש, או
מפני שחשש שהנאספים יבחינו שקולו שונה
מקול היטלר. מטרת הפרידה הרשמית לא
היתד, אלא לטעת בלב הנוכחים את האמונה
כי הם רואים את היטלר בפעם האחרונה.
ואמנם, אחרי שהיטלר חזר לחדרו, נשארו
האחרים למשך כמה דקות בפרוזדור, להחליף
דעות על המחזה הבלתי־רגיל. כולם
הסכימו שיכול להיות לו פירוש אחד בלבד:
התאבדותו של היטלר קרובה.
כדי לעזור להם להגיע למסקנתם, הודלפו
משעות הבוקר ידיעות על הכנות מיוחדות
במינן. תחילה פורסמה פקודת־יום, המצווה
על באי הבונקר שלא להתקרב אל הגינה
הקטנה, בחצר ארמון הקאנצלר, המוליכה
אל הבונקר הפרטי של היפלו. אפילו אנשי
משמר ד,ם.ס. נצטוו להוציא מן המחסן מנות
קרב ליום שלם, כדי שלא תהיה להם עילה
לעבור בגינה בדרכם אל חדר האוכל.
שלישו של היטלר, גנשה׳ הורה לנהגו של
היטלר, אריך קמפקה, לרכז 200 ליטר של
בנזין באותה גינה. קמפקה השיב כי יהיה
קשה מאד למצוא כמות כה גדולה של דלק,
אך גנשד, הדגיש כי הדבר חיוני. כדי למצוא
את הדלק הדרוש, ערך קמפקה חיפוש מדוקדק
בכל סביבות הבונקר, וכאשר הובילו
לבסוף ארבעה חיילים 180 ליטר של בנזין
שך 12 יום, כשהצבא הסובייטי כובש רחוב אחרי רחוב ובית אחרי לגינה, לא היה כמעט איש בבונקר שלא
על כן מעידות מאות הכתובית.
אותה שסה התחוללה הדראמה האדירה בבונקר הענק והמשוכ ידע על הפרשה.
בות הרוסיות /שנרשמו על
אלה היו ההכנות שקדמו לטכס הפרידה
לל של אדולף היטלר ומטהו, שנבנה מתחת לבניין הר״כסקנצליי.
קירות הרייכסטאג, אחרי כיבוש ברלין. הקרב על בירת גרמניה נמבפרוזדור,
אשר דחפו את תושבי הבונקר
נעשו כל ההכנות להתאבדות היטלר ושריפת
להסיק את המסקנה המתבקשת מאליה:
ך* יטלד חי והוא מסתתר בארגנטינה,״ זו היא מסקנתו של העתונאי־ד,אמריקאי ג׳ורג׳
גופתו, וכי התאבדות זו קרובה.
| 1מקגראת, שהתפרסמה השבוע בכמה עשרות עתונים .״אם אייכמן הצליח לברוח, על
אחת כמה וכמה יכול היה גם היטלר לעשות זאת. הידיעה על מותו לא היתה אלא אחיזת

רול ידיה בודדת
עינים, שכל מטרתה לחפות על בריחתו ולמנוע ציד בקנה־מידה עולמי. עדויות אישיות
על מותו המדומה וצילומים מזוייפים של גווית הפירר הופצו בשעתו, כדי לבלבל את
ך* יטלר נפרד מאורחיו, חזר לחדרו לאכול ארוחת בוקר. הוא התבודד לשעה
החוקרים. ואילו. עובדה ידועה היא שלהיטלר היו מספר כפילים.״
ן | קלה ואז יצא בלזזית אשתו אודה בראון לטכס פרידה שני. הפעם היו שם בורמאן
במאמרו מצטט מקגראת את הקולונל וו. פ .היימליך, ראש שירותי הביון של ארצות-
וגבלס, תשעה מעוזריו הקרובים ביותר של היטלר וארבע נשים שעבדו במחיצתו וידעו את
הברית בברלין בעת ההיא, שהכריז :״לא מצאנו כל הוכחה שהיא בברלין למותו של הימלר.
כל סודותיו. היטלר ואודה בדאון עברו מאחד לשני, החליפו לחיצות ידיים ושבו לאחר מכן
הוא יכול היה בקלות להמלט במטוס מסביבות ארמון הקאנצלר, לפני נפילת ברלין.״
לחדריהם. רוב הנאספים עזב את המקום. נשארו במסדרון רק הבודדים שנבחרו להשתתף
סיים מקגראת את מאמרו :״כמו אייכמן, מתקבל על הדעת שהיסלר ברח אף הוא ועבר
במחזה הסיום.
ניתוח פלסטי ששינה את צורתו. אולם סוכני־חרש ישראליים עשויים יום אחד לזעזע את
משתתפים אלה היו האנשים המקורבים ביותר להיטלר, ויכלו ללא ספק להבחין בינו לבין
העולם על־ידי גילוי עקבותיו של היטלר — ויתכן גם גילוי הפיהרר עצמו.״
כפיל. אולם הם היו כה נאמנים לפירר, שאפשר היה לסמוך עליהם שישתקו — אם יגלו

נושא על היה זה רק מאמר אחד, מתוף סידרה ארוכה של מאמרים והכרזות
שהאיש הנפרד מהם אינו אדולף היטלר, כי אם כפיל שיועלה תחתיו לקורבן.
בחודשים האחרונים. כי מאז נלכד אדולף אייכמן בארגנטינה עלתה פעם אחר פעם השאלה:
מתוך חבורה זו נפלו רק שניים־שלושה לידי המנצחים, והם מסרו את פרטי המאורע,
האמנם מת היטלר? פקיד בכיר לשעבר במשרד החוץ האמריקאי הכריז, כי בוועידת
פוטסדאם, זמן קצר אחרי התמוטטות הרייך השלישי, הודיע סטלין לשני הגדולים האחרים
כי אינו מאמין שהיטלר מת. אולם דעה זו לא זכתה אז לפירסום, מאחר ששלושת המנצחים
החליטו למנוע בכל מחיר יצירת אגדה סביב היטלר. החלטה זו בוצעה בקפדנות כזו, שעד
היום לא פורסמה אפילו תמונה אחת של הבונקר התת־קרקעי, בו בילה היטלר את ימיו
האחרונים.
לפני כחודש ימים פירסם עתון סובייטי נפוץ צילום, שתואר על־ידו כתמונת
גוויתו של היטלר, כפי שצולמה בידי הקצין הרוסי שחדר ראשון לבונקר של הפירר. כעבור
יום, התנצל העתון, בהסבירו כי הגוויה היתר, של גרמני אחר שנקבר בחצר הבונקר —
אולי של גבלס.
אם אמנם נמלט היטלר, ועודנו חי, הריהו כיום ישיש בן — 71 יותר צעיר מאישים כמו
דויד בן־גוריון וקונרד אדנאור.

גרישה היה נה

סהרורי, אינו מדבר

ץ ס אלה הטוענים כי היטלר התאבד, וגם השוללים גירסה זו, מוצאים סיוע
לטענותיהם מתוך מאורעות יומו האחרון של היטלר. כדי ־שאפשר יהיה לשפוט מי
מהם צודק, יש צורך לעיין בעובדות אלה, לשוב אל הבונקר התת־קרקעי שבלב ברלין,
בליל 3071 באפריל .1945
ברלין היתד, אז נתונה בשלבים האחרונים של ההסתערות הסובייטית. מדי שעה הגיעו
ידיעות על כיבוש קטע נוסף בידי הרוסים, ניתוק דרך־בריחד, נוספת מתוך הבונקר, אל
מחוץ לעיר. למתיחות הגוברת, נוספו הודעות על בריחתו של נאמן זה או אחר, שהחליטו
כי מוטב לעזוב את הפירר לגורלו ולהסתלק כל עוד ישנה אפשרות לכך.
בשעה מוקדמת של הערב ישבו רוב תושבי הבונקר בפרוזדור ששימש כחדר האוכל.
הפירר מבקש להיפרד מד,גבירות ועלכן אין
ע הופיע איש משמר הס.ם. שהודיע, כי
איש יכול לשכב לישון לפני קבלת פקודות חדשות. הפקודות הגיעו בסביבות שתים וחצי
לפנות בוקר. כל החבורה הוזמנה טלפונית אל הפרוזדור שמחוץ לחדרי היטלר. היו שם
כ־ 20 איש בסך־הכל, קצינים ונשים.
היטלר הופיע, מלווה על־ידי יד ימינו מארטין בורמאן. לדברי כמד, מן המשתתפים באותו
מעמד, שנישבו לאחר מכן בידי בנות הברית, נראה היטלר כסהרורי. אחד הנוכחים אף הביע

סוף נשק

נרשם בספר תולדות הריין השלישי, עם כיבוש ברלין. בתנזונה זו,
שצולמה לתחרת חיום שבו התאבד אדולף היטלר — או כפילו —
נראים חיילים סובייטיים, שרובם הגדול היה מחיל השריון הרוסי, במסדרון ארמון הקאנצלר.

1ך: כפי שצולמה על-יזי צלמו הפרטי של היטלר.
\ 11 | 8ו למרות שבמשך 13 שנה היווה אווה בראו! ידועה
בירידתו של היטלר, נשאה לאשה יום לפני התאבדותו.

התמונה האחרונה

באחד מרגעי הטירוף הגדול שלו. לא הרחק מן הבונקר נערן

בהדגישם כי האיש שנפרד מהם היה היטלר בעצמו. האחרים התאבדו, נהרגו או נעלמו,
ואיש לא יכול היה לחקרם חקירה כלשהי.
היטלר — או כפילו — סיים את טכס הפרידה, חזר עם אווה בראון לחדרו.
נשמע קול יריה בודדת. האנשים במסדרון המתינו כמה דקות ואחר כך נכנסו לחדרי
היטלר. הם מצאו אותו שוכב על ספה רוויה בדם, כשפניו מרוסקים מן היריה שירה
אל תוך פיו. לצידו שכבה אווה בראון, גם היא מתה. לידה היה מונח אקדח, אולם היא
לא השתמשה בו, בהעדיפר, לבלוע רעל.
מדוע לא השתמש גם היטלר ברעל? האם כדי שלא תהיה כל אפשרות לזהות את
הגולגולת המרוסקת?
שני קציני ס, ס — .אחד מהם לינגה, משרתו האישי של היטלר — נכנסו לחדר. הם
עטפו את גופת היטלר בשמיכה, כדי להסתיר את הראש המרוסק, נשאו אותה החוצה,
דרך הפרוזדור. הצופים שלא נכנסו לחדר סיפרו לאחר מכן כי יכלו לזהות את הגופה
בעזרת מכנסיו השחורים של היטלר, שבלטו מבעד לשמיכה. הקצינים נשאו את הגופה
במדרגות יציאת־החירום של הבונקר, אל הגן.
בורמאן נכנם לחדר, נשא בזרועותיו את גופתה של אווה בראון. מותה היה נקי יותר
ולא היה בורך בשמיכה, כך שכל הצופים יכלו להווכח ללא ספק בזהותה. אנשי ס. ס.
נטלו את אשתו של היטלר מידי בורמאן, נשאו גם אותה לגן.
כאן קרה מה שעלול לקרות אפילו לתוכנית גרמנית קפדנית. דווקא הסידורים החמורים
שנעשו, כדי להרחיק עדים מקריים, גרמו לכך שאדם בלתי מוסמך יחזה בסצינה האסורה.
אחד משוטרי המשמר, אריך מנספלד, שהיה בתפקיד באחת העמדות החיצוניות של הבונקר,
הבחין בתנועה חשודה בגן וחש כי תפקידו לבדוק את פשר הדבר. הוא ירדאל הגן —
והתנגש בתהלוכת ההלוויה. בראש צעדו שני קציני ם. ס .שנשאו גופה עטופה בשמיכה,
אשר רק מכנסיה השחורים נראו לעין. אחריהם צעד קצין ס. ס .שלישי, שנשא את

מיסדר של כוחות המגן האחרונים של ברלין — גדוד של
ילדים, שבקושי נשאו נשק. היטלר נראה מלטף אחד מן ה־ילדיס־חייליס
על לחיו. הם נהרגו בקרב עם הצבא הסובייטי.

גופתה של אווה בראון. אחריהם הלכו משתתפי ההלוויה: בורמאן, גבלס, גנשה, לינגה
וקמפקה. גנשה צעק למנספלד להסתלק מיד והשוטר חזר לעמדתו.

שתי גוויות בוערות
תי הגוויות הונחו על האדמה, זו לצד זו, מרחק צעדים אחדים מן הכניסה לבונקר,
14/והורטבו כהלכה בבנזין. חשוב לזכור היטב היכן הונחו: בתוך בור גדול, שנחפר על־ידי
פגז רוסי, שנפל אל תוך הגינה. הפצצה רוסית שהתנהלה באותו רגע הוסיפה לאווירה
שלהגוטרדמרונג •,והמתאבלים תפסו מחסה בפתח הבונקר. בעומדו שם, טבל גנשה סמרטוט
בבנזין, הצית אותו והשליכו אל הגוויות. מיד כוסו הגוויות בלהבה. חבורת המלווים
התמתחה דום, הניפה את ידיה בהצדעה ההיטלראית ונחפזה אל תוך הבונקר.
מעמדתו יכול היה השוטר מנספלד לעקוב אחרי הנעשה בגן. מדי פעם ראה אנשי
ס. ס .יוצאים מהבונקר ויוצקים בנזין נוסף על הגוויות הבוערות. כאשד סיים את משמרתו,
עוד בערו הגוויות בגן. מאוחר, באותו לילה נקראו שלושה אנשי ס. ם .לקבור את הגוויות,
אחרי שהושבעו לשמור את הסוד. כאשר חזר מנספלד למשמרתו, סמוך לחצות, הבחין
שהגוויות נעלמו. בור של פגז, ליד פתח הבונקר, נוצל לכריית קבר והאדמה הוערמה
מעליו במלבן ישר ומסודר.
זהו כל אשר ידוע על מותם של אדולף היטלר ואווה בראון. מאוחר יותר סיפר לינגה
לאחת המזכירות כי השניים נשרפו, כפקודת היטלר ,״עד שלא נשאר מהם דבר״ .כי היטלר
פחד שגופתו וגופת אודה תיפול לידי אויביו, שיעשו בהן כשם שעשו בגוזיות בניטו מו־סוליני
ופילגשו קלארה פטאצ׳י, שהמון נזעם בעיר מילאנו התעלל בהן ושרפן. אולם ספק
הוא אם שריפה כה מוחלטת היתד, אפשרית. לפי חישובים שנעשו לאחר מכן, הוכח כי
180 ליטר של בנזין, הבוערים באש איטית על קרקע חולית, היו יכולים לפחם את הגופות
ולייבש את רטיבותן, בהשאירם רק שיירים בלתי ניתנים לזיהוי. אך העצמות היו בלי ספק
מצליחות לעמוד בפני חום זה.
עצמות אלה לא ניתגלו עד היום הזה.
סברה אחת אומרת כי אחרי שכלתה האש ונשארו רק העצמות, נאספו השיריים אל תוך
קופסה ונקברו במקום מחבוא, כדי שלא יפלו בידי הכובשים. לפי גירסה זו, נקראו שלושה
אנשי ס.ס. למילוי תפקיד זה, אחרי שהושבעו לשמור את הסוד. ליתר ביטחון איים עליהם
מפקדם שמי שידבר — יירה.
סברה אחרת אומרת כי העצמות רוסקו ועורבבו עם עצמותיהם של חיילים גרמניים
שנהרגו בסביבות הבונקר. אולם גם סברה זו לא נתקבלה על דעת החוקרים.
על כך העיד ראש האינטליג׳נס האמריקאי, היימליך :״חפרנו כל דבר בחצר, כל חופן
של אדמה מסביב לאותו בור של פגז נופה ניפוי כפול, מתוך תיקווה לגלות סימן —
ולו גם הקטן ביותר — של שרידי גוף אנושי. צילומי רנטגן של ראש היטלר סיפקו לנו
ידיעות מצויינות על מיבנה השיניים שלו, כך שאפילו שן אחת היתד, מספיקה לזיהוי
גופתו. אולם לא גילינו דבר שירמז על כך, כי היטלר נשרף או נקבר שם.״
והלא בכל זאת ירה אדם בעצמו, וגופתו נתגלתה על־ידי חצי־תריסר אנשים לפחות?
גם על כך היד, היימליך מוכן לענות .״בדקנו את הכתמים שמצאנו על הספה, בחדרו
הפרטי של היטלר. הבדיקה המעבדתית גילתה אמנם כי היה זד, דם של בן־אדם —
אבל לא מסוג־הדם של היטלר.״

אם בורמאן הצלי ח...
וי מחרת היום שבו התאבד היטלר — או כפילו של היטלר — התאבד גם שר
/התעמולה שלו, יוזף גבלס. תחילה נתן רעל לששת בניו ואחרי כן צעד עם אשתו אל
גינת ארמון הקאנצלר. באותו מקום ששם נשרפו שתי הגוויות, ירה סמל של הס. ם.
בגבלס ובאשתו, יצק עליהם ארבעה פחים של בנזין והציתם.
השיירים החרוכים נמצאו שם כעבור יום על־ידי הכובשים הרוסים, גרמו להפצת
השמועה כי נתגלו גוויות היטלר ואשתו. אולם הבדיקות הפאטולוגיות הוכיחו את הטעות.
ומאז ועד היום ממשיכה השאלה: האמנם היה זה היטלר שהתאבד ונשרף באותו טכס
מאקאברי? ואם כן, האם הוסתר עפרו במקום־מחבוא, כדי שלא יבול לידי המנצחים?
או שמא התאבד אחד מכפיליו, לבוש במדי הפירר ומלווה בדרכו האחרונה על־ידי אוזר,
בראון, כדי לאפשר להיטלר להימלט מן הרשת הסוגרת עליו?
מכל מקום, דבר אחד ידוע: מיד אחרי שנשרפו הגוזיות בגינה ברח נאמנו של היטלר,
מארטין בורמאן, מברלין. הוא הגיע לארגנטינה, חי שם שנים רבות תחת שם בדוי —
עד אשר השיגה אותו יד של רופא יהודי שחיסל אותו.
פרשה זו, בצירוף לפרשת אייכמן, מרשה לשאול: אם בורמאן ואייכמן נמלטו — מדוע
היטלר.
* לא שעווה היחידי׳בגרמניה; בו משתקפת האקטואליות. במקרה זה; פסלי היטלר ואווה בדאון.

* דינזדוסי האלים.

תצפית

כמדינה

כל הזכויות שמורות

• תורכיה תציע את תיווכה, לפתרון סיכסון ישראל-ערב.

(המשך מעמוד )6
שום גיבוי׳ פנה באופן פומבי אל בן־גוריון
בבקשת־תחנונים לחזור מיד לתפקיד שר־הבטחון,
כדי להציל את המדינה.
בן־גוריון חזר. מיד השתררה מתיחות על
הגבול• חיילי צה״ל התקיפו את עזה׳ והחלה
השרשרת הגורלית של התקפה־תגמול־ה־תקפה,
שהובילה למיבצע־סיני ביש־המזל.
רק כעבור שנים נסתבר, מתוך פליטת של
בן־גוריון עצמו, מה היתד, האלטרנטיבה,
למקרה שלבון לא יתפטר. יועציו הקרובים
— ובראשם אהוד אבריאל — הציעו לבן
גוריון לחולל פשוט הפיכה צבאית, להעמיד
את עצמו בראש דיקטטורה.
אימפריה חדשה. היה נדמה כי ה־קאריירה
של פנחס לבון גמורה. איש לא
חלם אז שיקרה ההיפר הגמור: כי סילוקו
מן הממשלה לא היה אלא ברכה סמוייה,
התחלה של קאריירה חדשה לגמרי.
כמו הרוזן ממונטה קריסטו, שהקדיש את
חייו לנקמה באנשים שגרמו לו עוול והרסו
את חייו, החליט לבון להקדיש את חייו לחסימת
דרכם הפוליטית של רודפיו, בני־טיפוחו
של בן־גוריון. המכשיר סופק לו
במקרה: ותיקי המפלגה, שלבם לא היה
שלם עם דרך־הטיפול האכזרית בלבון, דאגו
שיקבל את תפקיד המזכיר הכללי של ההסתדרות.
באותם הימים היה נדמה כי זהו
תפקיד משני, סרח־כוח, נחות בהרבה מתפקידו
של שר במדינה.
אולם לבון תפס במהרה כי התפקיד טומן
בחובו אפשרויות עצומות. מעלתו העיקרית:
הוא בלתי־תלוי לחלוטין בממשלה. בעוד שכל
שר בממשלה לא היה אלא עבד לבן־
גוריון, היה מזכיר ההסתדרות מלך ברשות
עצמו. בשקידה ובעקביות ביצר עמדה זו,
ליכד סביבו צמרת יעילה, הכניע לרצונה גופים
כלכליים אדירים והקים אימפריה חזקה.
שעה ששרת שילם את מחיר פחדנותו וסולק
מן הממשלה בבושת־פנים, מבלי שאיש
ינקוף אצבע למענו (כפי שהוא עצמו
לא נקף אצבע להגנת לבון) ,הפך לבון לכוח
ממדרגה ראשונה במדינה.
מנוף הנקמה. השבוע בא המיבחן הגדול
האמיתי של כוח זה•

אחרי שממשלת תורכיה החלימה לאחרונה להבהיר לערבים ני אינה מתכוונת
לנתק את יחסיה עם ישראל וכי היא רוצח לנקוט בקו נייסראל׳ בסיכסון זה,
יציע הגנראל נימאל נידסל בפומבי, את שירותו׳ כמתווך בין שני הצרדים.

• צפויה התחזקות מסויימת של ארצות־הברית במרחב.
שינוי זה יבוא כתוצאה מנסיונותיו של כמאל עבד אל־נאצר ליזום הקמת כוש
שלישי, נייטרליסטי. לשם כך תנסה מדיניות החוץ הרע״נזית להפגין מתינות־יתר
ביחסיה עס הגוש הסובייטי, כדי לזכות בתמיכתו של ג׳וואהרלאל נהרו, שיחסו
אל הקומוניסטים התקרר בשנה האחרונה. תוך כדי כך ינקוט עבד אל־נאצר
בצעדי־פיוס הפגנתיים כלפי ארצות־הברית, שהראשון בהם: הזמנת אייזנהאור
לביקור במצרים. צעד נוסף: שידול אצל פידל קאסטרו שירכך את עמדתו
האנטי־אמריקאית.

• עמדתו של דויד בן־גוריון בפרשת התפטרותו של לבון
תקומם נגדו חלק ניכר מצמרת ההסתדרות ומדעת־הקהל. פנחס

לבון יטען, כי הגילוי שהמיסמכים אשר הוגשו בשעתו לוועדת השניים היו
מזוייפים, דיו כדי לטהרו לאלתר מכל אשמה. לעומת זאת יתעקש ביג׳י דווקא
לערוך בירור ארוך בפני ועדת החקירה החדשה של חיים כהן. הסיבה: יהיה
זה קרב־נסיגה, שמטרתו לחפות על ילדי־טיפוחיו, שמעון פרס ושותפיו, או לכל
הפחות לתת להם זמן להתכונן לקרב, חמור במיוחד יהיה המצב אם פרס זשות,
יטענו כי כל חלקם בפרשה לא בא אלא כדי לשרת את דויד בן־גוריון.

• למרות הבירור היסודי של פרשת לבון, ועל אף ההד
הציבורי הרחב שפרשה זו תעורר, אין להניח בי יוודעו
לציבור כל פרטי הפרשה. במיוחד ייעשה נסיון לשמור בסוד את פרטי
המקרה שלגביו הואשם לבון בשעתו ושבגללו אולץ להתפטר. מאחר שמקרה

היה דרוש כוח
מעשי, כדי להכריח את בן־גוריון לפתוח
בחקירה העשוייה להסתיים בחיסול חניכיו
הצעירים. הוא מינה ועדת־חקירה של שלושה:
השופט העליון חיים כהן ושני אנשי בטחון.
כי הפעם אין לבון בודד• לצדו עומדים
עסקני המפלגה, שהחלו מבינים כי קבוצת־הצעירים,
חסרי־המעצורים ורודפי־השררה,
מסכנת את כולם. אם יתברר כי אמנם אורגנה
קנוניה שפלה וצינית נגד לבון, עשוי
הדבר לגרום לזעזוע שיקבור חוגים רחבים.
מדיניות הסגנון החדש

אמף צבי צור: ט1יזז\ז טגו ביג־י ער נזינר ון טזגב
זה הינו אירוע בטחוני חמור, יינקטו כל האמצעים הרשמיים לשומרו בסוד.

• אלוף צבי צור, סגן הדמטב״ל לשעבר, שחזר ארצה
השבוע משנתיים של השתלמות בחוץ־לארץ, יתמנה לתפקיד
חדש בימים הקרובים. עוזריו של צור בתפקידו החדש ייקבעו בשיחה

אשר תתקיים בין האלוף לבין שר הבמחון דויד בך נוריון,
• סערה חדשה מתבשלת בקרב המיעוט הערבי. הפעם יהיו
מעורבים בפרשה זו רוב רובם של הסורים הערביים מצד אחד, והסתדרות
המורים מצד שני. העילה: החלטת מרכז המורים לנכות ממשכורתם של המורים
הערביים. באופן אוטומטי, את דמי־המינוי על יומון ההסתדרות אל־יום ועל
שבועוו ההסתדרות בשפה הערבית, העומי להופיע בקרוב. המורים הערביים
יטענו.כי יש בצעד זה. לא רק משוס כפיה כלכלית, אלא גס כפיה תרבותית

ופוליטית.

• כקרוב יתגלה בי העלאת מחיר הנייר על־ידי בית־החרושת
בחדרה נובעת מהפסדים שהיו לחברה, כתוצאה מביזבוז וחוסר־יעילות.
בין השאר, יש לצפות להעלאת שורת האשמות נגד אנשים שניצלו
את הנזיפעל לצבירת רווחים בלתי־הוגניס, ואילצו על־ידי כך את המיפעל
להעלות את מחירי תוצרתו הנהנית מהגנה ממשלתית מפני התחרות של נייר
ייבוא.

* ראש עירית חדרה, יצחק וידרקר, יצא בימים הקרובים
כהאשמות חריפות נגד חבריו במפא״י כהדרה. וידרקר יאשים

שניים מראשי נזפא״י במקום בחתירה מתמדת תחת מעמדו כראש־העיר ובהסתת
חברי המועצה ופקידי העיריה נגדו. בין המואשמים — כתב דבר בחדרה.

מה תהיה דמותה של הנהלת המדיניות
הישראלית כאשר יגיעו לשלטון הצעירים,
אשר דויד בן־גוריון מייעד להם את ירושתו?
השבוע ניתנה לכך דוגמה חותכת. הגיבור•.
משה דיין, שר החקלאות.
דיין נשלח לייצג את ישראל בחג־העצ־מאות
בניגריה. ניגריה חשובה לישראל לא
רק בשל היותה המדינה המערב־אפריקאית
הגדולה ביותר ( 30.3מיליון תושבים, לעומת
4.7המיליון של גאנה 2.5 ,המיליון של
גיניאה) ,אלא גם בהיותה מיבצר הריאקציה
הפרו״מערבית ביבשת השחורה. מדינה כזאת
מחוסנת מפני חדירת השפעתו של גאמל
עבד אל־נאצר. בכל זאת היתד, בחירתו של
דיין, הגנרל של מיבצע סיני, לטכס אפריקאי
זה, לפחות חוסר־טאקט.
בדרכו ללאגוס עבר דיין באדיס-אביבה,
בירתו של גור־אריה־יהודה האתיופי• בבירה
זו קל להשיג ראיונות עם גדולי המדינה,
ובראשם הקיסר בעל הזקן הציורי. היילה
סלאסי קיבל את דיין, הצטלם עמו, פתח
בדיון על השאלות הנוגעות לישראל. ביניהן:
• הרעיון להקים באתיופיה הפוריה
חוות־ענק ישראלית, בגודל של מאה אלף
דונם. רעיון זה נכשל בשעתו בבורמה, אך
הקיסר החבשי התייחס אליו בחיוב. העוקץ,
שאולי אינו ברור למבקר חטוף כמו דיין:
השפעתו של הקיסר מחוץ לבירתו אפסית.
אחרי השגת אישורו, יהיה צורך בתשלום
הענקות לשורה ארוכה של נסיכים מקומיים,
שהם השליטים בפועל. יתכן כי אחרי תהליך
זה לא חד,יה העיסקה כדאית.
• פיתוח צי־דייג ישראלי בים־סוף, כש-
בסיסו בנמל מסאווה (לשעבר באריתריאד,
האיטלקית, כיום תחת הכתר האתיופי) .דיין,

ד,מעוניין עדיין הרבה יותר במלחמה בערבים
מאשר בבעיות משקיות אפורות, הוא חסיד
נלהב של רעיון זה, העשוי ליצור קוץ
במותני העולם הערבי.
״סיכות משפחתיות״ .דיין התרשם
מאד מתגובת הקיסר ושריו. אין לדעת כרגע
אם הערכה שניה תצדיק אופטימיות זו. אך
המשך הפרשה היה גלוי לעין.
מדינאי מבוגר יותר היה ממשיך בדרכו
ישר לניגריה, מדווח בשקט לירושלים על
תוצאות השיחות. כי חבש נמצאת במצב
עדין כלפי העולם הערבי, וכלפי המחנה
הלאומי האפריקאי. אין היא רוצה להיות
מבודדת ביבשת. לא מכבר קיבלה ועידה
כל־אפריקאית באדיס־אביבה החלטה אנטי־ישראלית
קיצונית ביותר, ביוזמת קע״ם.
אולם דיין בן ד.־ 44 לא יכול היה להתאפק.
בניגוד לתוכנית שפורסמה מראש, לקח
מטוס, מיהר חזרה לישראל, כדי לספר
לדויד בן־גוריון על הצלחתו המזהירה.
הוא דאג להזמין מיד את סוכני־הפרסום
האישיים שלו בעתונים השונים, יצר כותרות
רועשות. הידיעה על שובו פורסמה בהרחבה
בעתונות וברדיו. כעבור יומיים סס
לניגריה• התוצאה הבטוחה מראש: אות
אזעקה במשרדי־החוץ בקאהיר ובחרטום,
אירגון לחץ ערבי נגדי.
אנשים אחראיים יותר בירושלים עקבו
אחרי המעשה בחרדה. הם דאגו לפרסם ה־עתונות
ידיעה להחלשת המתח: דיין, כך
נאמר, חזר לארץ ״מטעמים משפחתיים״.

עתונות
עד גד* ההשמצה
בין הסוכנים האישיים של נערי־הזוהר של
בן־גוריון בעתונות, איש אינו מצטיין יותר
מאלקנה גלי. כי גלי(לשעבר: גליבטר) כמעט
הגיע בעצמו למעמד נער־זוהר. הוא היד,
מזכירו של בן־גוריון ויכול היה להתחרות
בבוא המועד בטדי קולק וביצחק נבון• אולם
משום־מה לא דרך כוכבו כראוי. הוא השניא
את עצמו על פולה בן־גוריון, התפטר בנסיבות
מסתוריות, נשאר עוזר בדרג נמוך.
בתור שכזה, מילא זמן־מה תפקיד צדדי:
לערוך את המהדורה הצרפתית של ד;,׳ואיש
אונסרבר הלונדוני. שבועון זה מתפרנס
מכספי ההסתדרות הציונית בבריטניה ואוכל
את לחמו של נחום גולדמן, אך הוא משרת
ללא הגבלה את שמעון פרס, משה דיין
ושווד. בעולם כולו, ובכלל זה במדינת
ישראל, אין לקבוצת־החצר בטאון נאמן יותר.
עורך השבועון האנגלי הוא ג׳ון קמחי,
דמות השנויה בוויכוח. פעם היד, קמחי עתו־נאי
בריטי עולה. אך בימי מלחמת־העולם
קרה לו משהו. בחוגי העתונות הבריטית
החלו מדברים עליו בבוז, ודוברים בריטיים
ממשלתיים החלו מזכירים את שמו תור
הרמה קלה של גבות־ד,עיניים. הדעה שנלחשה:
קמחי לא מוסמך, אין לתת בו אימון.
שני משרתי האדונים. אדם בעל שם
כזה׳ אבוד בעתונות הבריטית. אולם הוא
יכול לעשות חיל בעתונות הישראלית־הציו־נית.
קמחי התקשר עם האנשים הנכונים,
זכר, לבטאון משלו• אף שעתונו הפסיד סכו•
מים נכבדים, לא היה לו קושי להקים סניף
צרפתי. הזיווג בינו לבין אלקנה גלי בן
ה־ 44 היה אידיאלי, כי שניהם שרתו אח
אותם האדונים.
בינתיים חדר גלי לעתונות העברית, הפך
כתב פריסאי של ידיעות אחרוזות >בשם
אלי אבירם) .הגדרה נכונה יותר של תפקידו:
כתב חבורת נערי־הזוהר בצד,רון הישראלי.
אך הוא לא שכח את שותפו. ההזדמנות הגדולה
להוכיח את מסירותו לו באה לפני
חודשיים, כאשר פירסם הארץ סידרת מאמרים
של פרשנו הצבאי, סגן־אלוף ישראל בר, על
ספר האחים ג׳ון ודן קמחי, שני צדי הגבעה.
קבע בר: הספר, המתימר להיות היסטוריה
מוסמכת של מלחמת־תש״ח, כולל בממוצע
שגיאה עובדתית אחת לעמוד• לאחים קמחי,
בעלי היומרה המרקיעה־שחקים, אין המושג
הקלוש ביותר על נושא ספרם.
עדיה כדרגה לשדה. לדעת רבים
מקציני תש״ח, היתה זאת ביקורת עדינה
מדי. כי האחים קמחי עברו כל גבול. הם
מינו את יצחק שדה לסגן רמסכ״ל צה״ל
בתקופת המלחמה, נתנו למשה דיין להציל
את דגניה, העבירו שיירות לירושלים כאשר
הכביש היה חסום לחלוטין•
גרוע מזה: הם רוממו ללא בושה את המפקדים
המקורבים להם, הפכו את האחרים
לעפר ואפר. בעוד שדויד בן־גוריו! עומד
אצלם בדרגה אחת מעל לאלוהים, הם מבטלים
כלאחר יד את שמעון אבידן ואת כל
חזית הדרוס, שהיתר, החשובה ביותר של
ד־חפזלם הזה?120

תש״ח. דיין, שמילא בתש״ח תפקיד צדדי,
הועמד במרכז, עם משה כרמל ויגאל אלון.
׳בשביל איש כמו בר, המומחה העליון
של צה״ל להיסטוריה של המלחמה ובעל
ותק חסר־מתחרים בהלכה הצבאית• ,היה זה
תפקיד קל להוכיח את בורות הקמחאים
בפרשות אלה• אי־אפשר היה להניח כי
מישהו יעז להתמודד עמו דווקא בשטח
זה. אך איש כזה קם. יריבו: אלקנה גלי,
איש חסר כל ידיעה בהלכה צבאית, במאמר
רועש שהשתרע על עמוד שלם בידיעות
אחרונות• טען גלי: בן־גוריון בעצמו עבר
על כל מילה בספר לפני פרסומו, אחראי לתוכנו.
היתד, זאת ההשמצה הקיצונית ביותר
שנשמעה מזה זמן רב נגד דויד בן־גוריון.
סטריפ-טיז במדים. אולם גלי לא
סמך על מענה זו, הוסיף כמה נימוקים
אחרים. עיקרם: בר הוא שונא מושבע של
ידין: ידין ציווה למוז את מחקרו ע׳ קרב
לטרון; משה דיין שלח פעם שוטרים צבאיים
כדי להכריח את סגן־אלוף בר לפשוט
את מדיו בעת הרצאה בפני קצינים.
תשובתו״של ברי באה י השבוע בצורת מב־תב
קצר למערכת ידיעות אחרונות. קבע בר:
תרומתו של ידין בזמן המלחמה היתד,
״מכרעת לנצחוך. תקרית הסטריפ״טיז בשעת
ההרצאה לא היתד, ולא נבראה.
אולם את תשובתו המוחצת ביותר כלל
במשפט קצר :״לא זה בלבד שהמחקר שלי
על קרב לטרון הופיע בנדערכות (ההוצאה
הרשמית של צה״ל) ,אלא הוא התפרסם בהמשכים
גם בעתונכם הנכבד.״

דרכי חיים
הדב אשם *
מעשה־המופת של השבוע הסתתר מאחורי
ידיעה יבשה של משטרת ישראל, בדבר
חזרתו של פקיד האוצר שנמלט לפני למעלה
מארבע שנים לבראזיל והואשם לאחר
מכן כשותף למעילה ענקית.
איש המופת לא היה אותו פקיד בכיר
של המחלקה למלוות חוץ במשרד האוצר,
שחזר מרצונו הטוב לאחר שמאמצי המשטרה
והאינטרפול להחזירו עלו בתוהו. איש
המופת היה אחיו של אותו פקיד, שבמשך
ארבע השנים האחרונות עשה מאמצים נואשים
לשכנע את האח הנמלט לשוב לישראל.
יונה זינגר עזב את ישראל כחודש לפני
גילוי המעילה של רבע מיליון הלירות באוצר.
הוא הצליח להגיע אל אחיו ואחותו
בבראזיל, נתקבל שם לעבודה בצירות הישראלית.
כאשר נודע בבראזיל על המעילה
ועל הכרזתו של יונה כעבריין נמלט,
פוטר מעבודתו. קרוביו החלו לגלות סימני
קרירות כלפיו, ומצבו היה בכי רע.
• בר הוא הסגן־אלוף הוותיק ביותר בארץ.
הוא הייה בעל אותה דרגה בבריגדה
הבינלאומית שלחמה בספרד ב־ .1936 שכינו
בחזית: סגן־אלוף קונייב, שהגיע בינתיים
לדרגת מרשל ומפקד צבאות ברית־נאטו.

במצב זה של מרירות ודכאון הגיעו
אליו ראשוני המכתבים של אחיו מישראל.
האח תבע ממנו בצורה ברורה שישוב לישראל,
יעמוד לדין, יטהר את שמו או לפחות
יסביר את מעשהו.
הו״ כי אשם 7בינתיים נעצרו פקידים
אחרים שהיו שותפים למעילה, ובראשם
יעקוב סחר, מנהלו של זינגר באוצר. סחר
ניצל את העובדה שזינגר לא היה בארץ,
הטיל עליו את כל האחריות למעילה. הדבר
לא עזר לו והוא נידון לארבע שנות מאסר.
כעבור מספר חודשים נסע אחיו של יונה
זינגר לביקור באמריקה. הוא ביקר אצל
יונה, הפעיל עליו את מלוא השפעתו כדי
לשכנעו לחזור.
יונה זינגר לא חזר ארצה יחד עם אחיו.
אולם מאז היתד, חזרתו לישראל ועמידתו
לדין הנושא העיקרי במכתבי שני האחים.
השבוע, ארבע וחצי שנים לאחר המעשה
שבגללו הוכרז יונה זינגר כעבריין נמלט,
שב ארצה. הוא נעצר מיד לחקירה למשך
שבוע על־ידי המשטרה.
אחיו בישראל לא מיהר להשמיע כל הצהרות
לטובת החוזר .״כל אדם עלול לעשות
משגה בחייו, אבל במקרה זה אשם הרבי
שכיוון את התלמיד. ואשר לי עצמי, הרי
אנשים גדולים ממני בארץ הזאת, שעשו
מעשים גרועים יותר לא התביישו בכך,״
הכריז אחיו של יונה זינגר, האיש שפעל
לחובת תפקידו כדי להביא את אתיו לארץ
ולהעמידו לדין פלילי. לא היה זה אלא
קרל זינגר, ראש מדור הבילוש של מטה
המחוז הצפוני.

היסטוריה

דמותו של שומר

זינגר כמעצר
השפעתו של אח
׳-העולם חזח 1201

מי לא שמע או קרא על אברהם שפירא?
הלא הוא זקן השומרים, גיבור פתח־תקווה,
לוחם אמיץ ודמות לאומית ממדרגה ראשונה.
אך בעיני איש אחד, לפחות, לא מצאה
חן תמונה עממית זו• האיש: יהושע׳ בנו הצעיר
של אברהם שפירא• הוא ניצל את
השבוע בבית אביו, לרגל חגיגות יובל ה־90
של השומר האגדי, כדי להביע את דעתו על
כך .״עד כה תיארו את אבי כזקן השומרים,
כרוכב על סוס בראש העדילדע, כתופס גנבים
ומחזיר אבידות. שני הספרים שפורסמו
(על אבי) על־ידי יהודה • אידלשטיין ודוד
תדהר כתובים, לדעתי, בצורה גרועה והם
מסלפים את המציאות!״
על אברהם שפירא כבר נכתבו ונאמרו
דברים כה רבים׳ שיתכן כי גם דבריו של
בנו יהושע היו עוברים ללא תגובה מיוחדת
— לולא קראו אותם דויד תדהר ויהודה אי־דלשטיין.
להאשמה כזו — של כתיבה גרועה
וסילוף המציאות — לא יכלו לשתוק.
רשימת התורמים. תדהר במיוחד היה
מלא מרירות .״אני זוכר איך שכל הפרשה
התחילה,״ סיפר השבוע .״זה היה לפני
21 שנה. בא אלי אברהם שפירא, וסיפר שהוא
נתון במצוקה כספית נוראה. ביתו ממושכן,
ומעלי המשכנתא איימו למכרו ׳.אפילו ב
איחוד
רגב לא נתנו לו לנסוע, מכיוון שלא
היד, לו במה לשלם. הוא התמרמר במיוחד
על כך שבני משפחתו לא נסו להקל עליו.״
תדהר העלה את ההצעה לפרסם את זכרו־גות
שפירא, שכבר אז היה דמות אגדית
בישוב• מהכנסות הספרים יוכל זקן השומרים
לשפר את מצבו הכלכלי. שפירא הסכים
ברצון. תדהר הודיע על הקסת ועדה
ציבורית, אסף תרומות למימון הוצאת שני
כרכי הזכרונות.
בדין־ותשבון שלו על פעולה כספית זו,
ציין תדהר כל הכנסה והוצאה. אגודת הכורמים
הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון
וזכרון יעקב, למשל, תרמה לירד, ארץ
ישראלית אחת חברת האוטובוסים איחוד
רגב תרמה חצי לירה. ראש הקק״ל מנחם
אוסישקין תרם אף הוא לירה, כשם שעשה
ראש עירית ירושלים דניאל אוסטר. התרומה
הגדולה ביותר היתד, תרומתו של איש ה־קק״ל
יהושע חנקין 10 :לירות.
שני הכרכים יצאו לאור, וכל ההכנסות
ממכירתם הלכו לשפירא. הפירסום אף ניער
את המוסדות מאדישותם והם הסירו את
המשכנתא שרבצה על בית שפירא והעניקו
לו תשלום חודשי קבוע, על שירותו בהגנה.
״דיבר שטויות:״ כיצד נכתבו הספרים?
סיפר השבוע הסופר אידלשטיין (^56
סטודנט למדעי היהדות באוניברסיטה העברית
:״מדי יום הייתי נוסע לפתח־תקווה ורושם
פרק זכרונות מפי אברהם שפירא.״
השיטה: שפירא היה מוציא צילום מתוך
אוסף תמונותיו, מתאר את הפרשה הקשורה
בצילום.
כאשר הסתיימה הכתיבה והספרים יצאו
לאור, כתבו שפירא ואידלשטיין לתדר,ר, שטיפל
בהוצאה-לאור :״לידידנו דויד תדהר,
שרתם את עצמו ואותנו למפעל כביר בימי
רפיון ידים, ובמרצו ללא־גבול הובילו להצלחה.
המחבר במעשים: אברהם שפירא. המחבר
בכתב: יהודה אידלשטיין.״
על כן מובן רוגזם של תדהר ואידלשטיין,
בקוראם את דבריו של יהושע שפירא. הם
ראו בהם התקפה גסה וחצופה. את הסיוע
הרציני ביותר קיבלו דווקא מאברהם שפירא
עצמו. אמר השומר הגדול לסופר העולם
הזה, שביקרו בביתו בפתח־תקווה :״תגיד
בבקשה לדויד תדהר וליהודה אידלשטיין,
שאינני מסכים עם מה שאמר בני. הוא דיבר
שטויות. הם לא סילפו שום דבר, כי אם
פירסמו את האמת לאמיתה. מסור להם את
איחולי לשנה סובה.״
אנשים זיוה השבוווי!
״את יכולה להישאר עם ההורים עד הסוף,״
אמר הקצין האדיב בנמל־ר,תעופו־,
לוד. זיוה רודן הודתה לו בחיוך רחב במיוחד,
ישבה במזנון עם הוריה. חמש דקות
לפני המראת המטוס קמה, ניגשה למשרד
• לירה א״י שווה, בכוח חקניה של חיוט,
כ־ 50ל ״י.

הביקורת, הגישה את דרכונה הישראלי.
הפקיד הסתכל בה בעיניים בוהות .״אים
היתר היציאה, גברתי?״ ענתה זיוה :״מה זה׳
בשתי דקות הוסברה לכוכבת הצעיד
מהותו של אותו מוסד ישראלי נאור ששב
היתר״יציאה. תוך דקה אחת נוספת הטבי
קצין־ד,משטרה את החותמת בדרכונה .״אב
אל תעשי זאת עוד פעם,״ חייך.
זיוה הבטיחה.
״איפה ההיתר זה היה לפני חוד
שיים. השבוע הגיעה זיוה לנמל־התעופה ב
לוד, כדי לצאת שוב לרומא, אחרי שהגיע
לארץ כאורחת העולם הזה להכתרת מלכח
המים. שוב נתקלה באותו קצין אדיב .״ו
פעם הכל בסדר?״ שאל בדאגה.
זיוה הנידה בעפעפיה הארוכים :״בטח,׳
השיבה.
היא היתד, שלודה. בידיה היה אישור ש׳
מס־ההכנסה ותעודת־שיחרור מיחידת המי
לואים שלה, כפי שאמרו לה בפעם שעברד
חמש דקות לפני המראת המטוס התקרו
הקצין, הזמינה באדיבות להגיש את דר
כונה לביקורת היציאה. הפקיד הסתכל ב
דרכון בעיניים בוהות•
״איפה היתר היציאה?״ שאל.
הפעם חייכה זיוה בעליונות .״יש הכל,׳
קראה בתרועת נצחון, והגישה לקצין או
תעודת מס־ההכנסד, וצה״ל. באנחה עמוקי
ניגש הפקיד להסביר לה את עובדות־החית
בישראל: שתעודות אלה דרושות לקבלו
היתר־יציאה — אך אינן מהוות היתר־יציאו
כשלעצמן. גם הקצין האדיב לא היה מסוג?
הפעם לתת לה בעצמו את ההיתר. המטוג
המריא, זיוה והקצין חייכו איש לרעהו ב׳
הערצה ובידידות — וזיוה חזרה העירה.
למחרת היום ניגשה למשרד ד,עליה. נמצא
שזיוה החיפאית שייכת למשרד רמת״גני, כ׳
בימי נשוא״ה גרה בגבעתיים .״אבל אינני
שייכת לאף אחד!״ ניסתה להתנגד .״אני
מקווה שבקרוב תהיי שייכת למישהו,״ ענה
הפקיד, וזיוה הודתה לו בחיוך.
את יהודיה 7מתן ההיתר ארך כמה
דקות. גם כרטיס חדש למטוס באולימפיק
א״רוו״ס הושג בנקל, ליום הראשון של
החג• עתה דאגה זיוה רק כיצד להגיע ל־שדודו,-תעופה
בראש־השנה. היא צילצלה ל־ו
משרד הרכבת, שאלה :״סלח לי, אדוני —
מתי יוצאת רכבת־האכספרס הראשונה ב־ראש־השנה
מחיפה?״
הפקיד היה נדהם מדי מכדי לענות .״האם
את יהודיה?״ גימגם .״אין תחבורה בחג!״
״מה נוגעת תחבורה לחג?״ שאלה זיוה,
הרגילה לתחבורה בארצות אחרות.
אולם יהדותה אושרה בפעם נוספת. ביומיים
שנוספו במפתיע לשהותה בארץ, ביקרה
בחגיגת ברית־מילה של בן הברתה.
המוהל התבונן בה בעיון בשעת הטכס, הצטלם
לידה, השיג ממנה הבטחה שרק הוא
יערוך את הברית של בנד, בכורה, כאשר יהיה.
זיוה קיבלה את הכל בשמחה .״אילו הכל
היה הולך חלק, זה לא היה זיוה!״ סיכמה
את הפרשה, וטסה לרומא כשלבה סוב עליה
וראשה מלא חוויות ישראליות מובהקות.

חם, ליד דוכנו של המיואש ברחוב פיננ!קר בתל־אביב, טועמת ג׳ורג׳ט
הרעבה מסיורה הממושך ברחובותיה של תל־אביב .״חשבתי שזה יותר

אמרה היא למתקתלים ,״כי כל אחד שאל אותי אס כבר ניסיתי לאכול את זה.״
ים, עברה־החליקה ברחובות העיר בקלילות
אגדות מתרחשות בלילות קיץ חמים ביעחיננית.
רות,
או בהררי־שלג בעת שסופות־חורף
אחרי לילה אריך, בו החליקה לעיני העזות
משתוללות.
צופים בבאלט פאריס על הקרח, החליטה
זוהי אגדה מסוג הדש — אגדת יום קיץ
ג׳ורג׳ט זרדאי, הסוליסטית היפהפיה. של
חמסיני בלבו של ברך סואן. ברחובות הזיעו
האנשים עד מעל חולצותיהם• בבתים כבר הלהקה י המופיעה בתל־אביב, לראות את
העיר החדשה אליה הגיעה בצורה הנוחה
נשארו עקרות־הבית בקצרים שבמכנסיהן. הוהמקובלת
לגביה ביותר — על גבי המת־בתים
להטו חום, הרחובות ההבילו. מה
־יקיים.
היו האנשים נותנים תמורת קצת קרח?!
היא נעלה. אח נעלי ההחלקה, כיסתה את
אבל קרח היה רק במחסני הקרור, בפרי־סכיניהם
ברצועות גומי המאפשרות הפיכת
ג׳ידרים, ובדמיונם של הקודחים מלהט ההמחליקיים
לנעלי הליכה, וכשהיא לבושה
שמש הקייצית.
בתלבושת הבמה הקלילה שלה, יצאה ללפתע
שיפשפו האנשים ברחוב את עיניהם,
באסקימוסים הרואים כושי עירום ב טייל בחוצות.
מה היה קורה לוא הופיע אינדיאני ערום
ישימון של שלג. המכוניות בכבישים עצרו
עטור נוצות ומשוח צבעים בתפילת ערבית
בחריקת בלמים. שוטר תנועה התאבן כשידו
האחת מורמת והמשרוקית תקועה ב של נזירות קדושות? זהו בדיוק מה שקרה
פיו. כמו בפטאמורגאנה התכסו הרחובות כשיצאה ג׳ורג׳ט בת ה־ 18 לרחוב לטיולה
בקרח ומחליקה חיננית החלה לרחף על המוזר. אחרי התדהמה הראשונה הקיפו
אותה העוברים והשבים ברחוב, ניסו להתגביו.

זה לא היה דמיון. קרח אמנם לא קרב אליה. צנחנים שבאו לחופשה קצרה
ניסו אף לדובב אותה. תלמידי בתי־הספר
היה על מדרכות תל־אביב אותו יום, אבל
חבושי כיפות לא יכלו גם הם שלא לשלוח
מחליקה יפר,פיה, נעולה מחליקיים ולבושה
בתלבושת במה אקרובטית לבנה, דמוית בגד מבטים אל גופר, החטוב והחשוף. למחצה.

|| ן ףך העירה מבקשת גיורגיט ליד גשר הירקון החדש.

1 0היא לא. היתה צריכה לטרוח הרבה. התנועה נעצ־רה
לכבודה מיד ואף מן העבר השני ביקשו נהגים לשרתה.

הא0]}1

יצור מציאותי הוא זה המהלך באמצע היום בתלבושת משונה זו? שאלו את
עצמם העוברים והשבים, שנעצרו משתוממים בראותם את נ׳ורנ׳ם טופפת לה
מעדנות ליד מדרגותיו של קולנוע מוגרבי, במסגרת סיורה הממושך במרכזה של העיר הסואנת.

בנן־החיות. הצב היה היצור השקט ביותר
״1 1 1 *111
שג׳וך ג׳ט נתקלה בו. בעת סיורה. אפילו ה/

ג׳ירפה והפיל התרוצצו בבלוביהס כאשר ניגשה ג׳ורנ׳ט לבקרם.

תמהו המוני הקונים בשוק הכר

אביב, כשראו שוטר תנועת מ

ג׳ורג׳ט ביד. הוא התנדב בשמחה לחלצה מן ההמון שם

:לב תדאביב,

שנה משותפת

מצאה ג׳ורג׳ט עם צבי שפר, נהג משרד־הדואר, שאספה
כטרמפיסטית ליד גשר הירקון. שפר, שעלה לפני 12
שנה מהונגריה, שוחח עם ג׳ורג׳ט בהונגרית, שמח מאוד על הפגישה, הצטער להיפרד ממנה.

! ״ ך ן ן \ ח ״זח לא כל־כן נורא,״ קבעה ברגש ובצחוק סזל הקלה חבורת הצנחנים שבה
1ו ! 1נתקלה גיורג׳ט בעת סיורה בגן־החיות בתל־אביב. החיילים, שהבחינו בדמות
חלבנה שהילכה בין הכלובים, אזרו אומץ, לאחר היסוס־מה, ניגשו. ופתחו אחה בשיחה בצרפתית.

:תל־את
:ליה.

לוא
רק ראו אותם מוריהם !!!
בשוק הכרמל הפסיקו ריכלים את קריאותיהם
הגרוניות והתחננו שתסכים לקבל
מידם במתנת חלוקי־בית או תפוחי־עץ. היה
צורך בשוטר בדי לחלצה מידיהם. י ד בית
הקולנוע ויתרו צעירים על המערכה הראשונה
בסרט ובלבד להזות בחלום יום ק-ץ
בחוצות תל־אביב.
הירידה שלא התרגשה הייתה ג׳ורג׳ט עצמה•
היא נעה בקלילות על פני המדרכות,
ממש כא־לו היו אלה משטח הקרח עליו
היא רגילה להופיע מדי ערב. כי לגבי
ג׳ורג׳ט כל העולם הוא במה אחת גדולה.
היא אמנם לא קראה מעולם את שקספיר, אולם
כיצד זה יכול להיות אחרת לגבי נערה
שכמעט ונולדה על הבמה׳ ובילתה בה את
מרבית ימי חייה?
אביה היה להטוטן קרקס בבודאפשט, שם
נולדה ג׳ורג׳ט. את צעד ה הראשונים צעדה
על ספסלי הקרקס, כשמעל ראשה מרחפים
הלוליינים וחיות־הטרף המאולפות שואגות
ליד עריסתה. זאת היתה האווירה בה גדלה
עד שנתה ה־ .14 באותה שנה הופיע ה־באלט
על הקרח הפאריסאי בבירת הונגריה,
ואביה לקחה לחזות בהופעה. היא היתד,
אז חניכת סטודיו לבאלט מגיל עשר. בן
הפסקה ניגש האב לברך את חבריו למקצוע
על הופעתם המרהיבה.
ג׳ורג׳ט עמדה מן הצד. ההחלקה על ה־

קרח לא נראתה בעיניה מרתקת ביותר. אולם
היפר,פיר, הקטנה בעלת פני הבובה משנה
את ע ניו של מיסד הלהקה ומנהלה, מהנדס
הקירור הצרפתי מרסל דורי. יחד עם האחראית
על בנות הלהקה, ז׳קלין ויבאס, ניסה
דורי לקשור שיחה עם הקטנה, לשכנעה
לנסות להחליק על הקרח.
למחרת כבר עלתה ג׳ורג׳ט דקת הגו לבוד,
על משטה הקרח וניסתה כוחה בהחלקה.
האחראית על הבנות סיפקה לה את המחליקיים
והירשתה לה להתאמן על הזירה בשעות
שהיתר, פנויה. כעבור שבועיים נערך
המבחן. כל חברי הלהקה ומנהליה יחד עם
בני משפחתה של ג׳ורג׳ט ישבו ביציע.
וג׳ורג׳ט הנפחדת, גופה מכוסה כתמים כחולים
והבורות תוצאת אמוניה, הדגימה את
התורה שהצליחה ללמוד במשך שבועיים
בלבד.
אולם במשך שבועיים אלה ראתה ג׳ורג׳ט
בכל יום נוסף לאימוניה, את הצגות הלה־קד״
כמה מהתרגילים נחרתו במוחה ובשעת
המבחן חזרה עליהם. כאשר ירדה מ־

הבמה הקיפו אותר. כל הרקדנים בנשיקות.
מאז אותו רגע הפכה ג׳ורג׳ס לחביבת הלהקה.
לפני
הצי שנה זכתה לראשונה בתפקידי
סולנית ומאז היא מבצעת בכל הופעה מספר
תפקידים ראשיים. נאדין דמיין היא אלופת
הלהקה, הכוכבת. ואילו ג׳ודג׳ט היא ילדת
התפנוקים המקסימה.
הבדיה ללהקה, ששמעו מפיה את קורות
סיורה המוזר על גבי המחליקיים בחוצות
תל־אביב, לא התפלאו ביותר .״על ג׳ורג׳ט
אפשר להאמין הכל, לא חשוב מה י שתעשה
וכמה משוגעת שתהיה, מד, שתעשה נקבל
תמיד ברוח טובה. עם ג׳ורג׳ט אי־אפשר
אחרת.״
רק זוג נשים מבוגרות, חברות ארגון־
אמהות־עובדות כנראה, שראו את ג׳ורג׳ט
במהליקיים ובגד קצר על פני ככר מוגרבי,
החליפו מבטים מלאי הבנה ביניהן, בש־האחת
מהן אומרת לחברתה :״זהו. זה נוער,
זה! זהו דור האספרסו של היום*״

הביתה

נוסעת ג׳ורג׳ט העייפה במונית, לאחר שסבבה
בעיר כשלרגליה הנעליים המיוחדות בהן היא
מופיעה על הבם ה. כדי להגן עליהם בשעת ההליכה, הרכיבה ג׳ור־י****

כשנכנסה
למונית. הבקשה שחזרה יותר מכל הבקשות שהעתן רו
עליה המעריצים, היתה לקבל כרסיסי הזמנה כדי לחזות בהופעתה.

אמנות

של ארגון מסעי פרסומת לתערוכותיו, מסר
פרחי צד זה של האמנות לאותו ז׳אן פייאר
פאסקאל, כתב ישראלי של לה פריזיאן
הצרפתי ומשתתף קבוע בל׳אינפורמסיון
הישראלי. בעקבות התערוכה המתקיימת בגלריה
צ׳מרינסקי, הציע ז׳אן פייאר פאסקאל
לעתונות הישראלית מאמרים הדנים בשבחו
של פרחי, בנוסח:
״פרחי הנו אחד מיחידי סגולה בעולם האמנות,
אשר מצא את המזיגה הנכספת שבין
ההישגים הציוריים האבסטרקטיים של
תקופתנו לבין התגלמותה של השירה בדמותה
הריאלית העומד לפני יצירתו של
פרחי חש בקשר נפשי ישיר, כיוון שהיא
אספקלריה לחיינו בהווה וחדירה לחיק העתיד.׳׳
שבחים כאלה לאמן צעיר הם נדירים מאוד
בימים טרופים אלה, כשקינאה וצרות־האופק
מושלים בכיפה׳ והם מאירים את הצייר
הצעיר באור חיובי מאוד. מה שז׳אן פייאר
פאסקאל שוכח להוסיף הוא: שהוא אחיו של
הצייר יוסף פרחי.

תיאטרון
*דוש בקו שי
אוסרה כגרוש (הבימה) ,בבמויו של
יוסף מילוא, בתפאורה של תיאו אוטו ובהנהלתו
המוסיקאלית של פרנק פלג, שווה
גרוש — בקושי. מחזהו הנפלא של ברסולד
ברכם, ההופך את העולם לפארודיה של
חבר גנבים וקבצנים, התקבל כפארסה מגוחכת
ועלובה ומזכיר הצגות של האוהל
בתקופתו הירודה ביותר.
מקי סכינאי, איש העולם התחתון של
לונדון, המפיל את חתיתו על פני כל העיר,
מגולם בידי קלאצ׳קין כמוקיון עליז, שאינו
מסוגל להסיל את מוראו אפילו על זבוב.
גם שאר השחקנים אינם מפגרים אחריו
במילוי בלתי־מוצלח של תפקידיהם, ול־סובתם
הם רצוי שלא לנקוב בשמות. רק
עדה סל, בתפקידה של לוסי, מחייה את
הבמה בהופעתה הקצרה, במערכה השניה.
עוד יותר מזעזע מרצח המחזה, היה אונם
המוסיקה. קורם ודייל, שהוציא לעצמו שם-
עולם במנגינות הנפלאות שחיבר למחזה-
אופראי זה בימים הטרום־נאציים בגרמניה,
לא רק שמתהפך בקברו באותם ערבים בהם
מוצג המחזה, אלא גם סותם בוזדאי את חורי
האזנים שבגלגלתו באבני כורכר. אין אפילו
התאמה בין נגינתה הגרועה של התזמורת
לבין הביצוע הגרוע של השירים, היוצאים
מסי השחקנים המזמרים ללא לחן. צחוק
הגורל הוא שהבימה הזדרזה להקלים את
השירים, והתקליטים המנציחים את הכשלון
כבר היו מוכנים למכירה בערב הצגת הבכורה׳
בעשר לירות החתיכה ארך־נגן.

ד מ עו ת ב די בצד
גדנדה כשנים (הקאמרי) היא נתדה
עשויה מכבל של סלפון. ליד שפופרת אחת
יושבת אורנה פורת בתפקיד גימל מוסקה,׳
ובקצה השני של הקו יוסף ידיו, בתפקיד
ג׳רי ראיאן.
הסיפור עצוב ומצחיק לסרוגין, על שתי
נפשות בודדות בג׳ונגל ההמוני של ניו־יורק.
יזיין הנו עורך־דין מאחת ממדינות
הדרום שנפרד מאשתו, ואחרי שנה של
דכאון והזנחה עצמית מנסה לעודד את
עצמו בחיזור אחרי נערה יהודיה, תופרת
רגשנית תמימה וחסרת אופי. החיזור מצליח
והרופא מת• עורך־הדין ג׳רי ראיאן,
שידידותו עם גימל ריפאה אותו מדכאונו
ונסכה בעצמותיו כוח נפשי, עוזבה וחוזר
אל אשתו.
הסיפור הנוגע ללב מנסה לסחוט דמעות
מעיני הצופים ומשתמש לשם כך בכל הסממנים
האפשריים, מלבד חיתוך בצל. אורנה
פורת מצליחה, במישחק יוצא מהכלל, לגלם
דמות טרגית, הכובשת את לב הצופים כבר
מהרגע הראשון. בכך היא גונבת את ההצגה
מיוסי ידין, שרק בעמל רב ולרגעים
ספורים מצליח להזדהות עם הדמות אותה
הוא מייצג. ההזדהות שלמה יותר, כשעליו
להפגין גסות ושלמה פחות כשעליו לבטא
רגשות עדנה ורוך והברקות אינטלקטואליות•
בימויו של גרשון פלוטקין שוטף
וקל, אך התפאורה מסורבלת ומלאה פרטים
מיותרים המפריעים לשני השחקנים לנוע.
למרות שנדנדח בשנים הוא מחזה קופה
מובהק, עלול הקהל להתקשות בעיכולו בגלל
מיעוט המשתתפים. כי בסופו של דבר,
אין הנדנדה בשנים אלא נדנדה באחת —
נדנדתה של אורנה פורת. ידיו ממלא רק
תפקיד של משקולת, שהונחה על הנדנדה
כדי לשמור על שחיי המשקל.

ציור
ב די דו תכסמלמס חד•
יוסן שסר חי (גלריה צ׳נורינסק׳) ,חתן
הפרס הצרפתי לציור פרי נראן , 1960 מטעם
המאזון דאזינטאלאקסואל, שנוסף על פרם
לציור, מנהל מסעדה זולה בשדרות מוני
פרנס, והמוכר לכל הישראלים כיום שהוא
סמוך לקפה סלקט, עורך זו הפעם השניה,
תוך שנתיים, תערוכת יחיד בתל־אביב.
הצלחתו של פרחי, שהגיע ארצה לצורך
תערוכה זו, היתד, מסחררת. עד לפני ארבע
שנים. היה פרחי, שעלה ארצה מבולגריה,
תלמיד במכון לציור ע-ש א. אבני. רק ב־
1956 החליט לסיים את תקופת לימודיו,
שנמשכה שבע שנים רצופות, ולצאת לפאריס.
את שנתו הראשונה בילה בצביעת קירות
בבתי יהודים אמידים בפאריס, בשתית קפה
במלקט וברישום סקיצות באקדמיה של
הגראן שומייאר וקולורוסי. לאחר שנת צב־עות,
התלים להעז ולהופיע בתערוכת־יחיד.

מאחורי הקלעים
נתיב •סורים שדק רנ ף
עוד לפני שמחזהו של המחזאי הצרפתי
אויג׳ין יונסקו, הקרנף, הוצב על קרשי
הבמה הצרפתית וזכה להצלחה, נפל לידיו
של הבמאי הישראלי ניסן נתיב. הוא התרשם
ממנו כל כך, שפנה לאקו״ס וביקש לקנות
את זכויות ההצגה, כדי להעלותו על קרשי
במה עברית. כפי שנהוג במקרים כאלה,
פנה אקו״ם הישראלי אל אקו׳׳ס הצרפתי,
שפנה אל יונסקו, שהסכים למכור את
זכויות התרגום וההצגה בשפה העברית
לתקופה של 18 חודש, תמורת /0״ 5של
ההכנסה ברוטו ומיקדמה של 300 פרנק
צרפתים (.חדשים) על חשבון. כאשר הגיע
האישור הסופישל יונסקו,
בחודש מרץ
צייר סרחי
שילם נתיב 150ל״י והמחזה עבר לרשותו.
מי מדבר בשם סי
בזמן שניסן שקד על תרגום המחזה וניסה
להרכב צוזת שחקנים מתאים, הגיעו ארצה
כמו אלפי ציירים אחרים, אסף גם פרחי הדי ההצלחה הגדולה שהיו למחזה בפאריז.
כמה מעבודותיו ונשאם אל אזור הגלריות התיאטרונים ניעורו פתאום והתחילו לחפש
הקטנות שברחוב דה סאן, כי בגלריות אלה את המחזה. כשנודע להם שהזכויות כבר
אפשר להציג ללא תשלום, אם הציורים
וניסו להוציא את
נרכשו, פנו אל, נתיב
נושאים חן בפני בעל הגלריה. בכרכים כושהמחזה
מידיו. הקרנף עבר קריאה ראשונה
לות נכנס פרחי לגלריה הראשונה, דה לה
בהבימה ואילו הקאמרי הציע לנתיב להעלות
זוינצ׳י, ובעלת הגלריה, לאחר מבט חטוף את המחזה בערב קריאה, במסגרת ערבי
בציוריו, הציעה לו תערוכת יחיד בסוף ה הקריאה של התיאטרון. אולם מחזהו של
שנה. פרחי חסר־הסבלנות הלך לנסות את יונסקו, שהוא תיאטרלי מאוד, לא התאים
מזלו גם בגלריה בנאזיט, שהתלהבה עוד להופעת קריאה בלבד.
יותר והעמידה את המקום לרשותו מיד.
בינתים נתקל נתיב בקשיים בהרכבת העל
התערוכה הראשונה סיפר העתונאי צתת, כי בין כל השחקנים שהיו פנויים
הצרפתי, ז׳אן פייאר פאסקאל, שזכתה להצבאותו
זמן, לא נמצא שחקן מתאים לתפקיד
לחה מדהימה ועוד ביום הפתיחה נמכרו כל הראשי. כשראה שלא יוכל להציג את
התמונות.
הקרנף בצורה שתבטיח רמה נאותה, החליט
הצלחת המכירה והתלהבות מבקרי האמנתיב
לאסוף את ידיו מתכניתו המקורית,
נות המקצועיים הביאו לפרחי לא רק כסף
וחזר לנהל משא־ומתן עם הבימה. תחילה
מזומן, אלא גם את החוזה הראשון, שהסיר ניסה להבטיח לעצמו את תפקיד הבמאי,
מעליו דאגות פרנסה שוטפת. גלריה בנאזיט, אך מששמע שהבימה מתכוננת להזמין את
בשיתוף עם אמרגנית של ציירים, גב׳ מנזון, הבמאי שמבצע את המחזה באמריקה עם
החתימו אותו על חוזה בו התחייבו לשלם יונסקו עצמו או, במקרה שלא תיענה, את
לו סך של 60 אלף פרנק ישנים לחודש,
ז׳אן מארי סארו — אחד מטובי הבמאים
תמורת שתים עשרה תמונות לשנה, בגודל הצעירים של צרפת — הסכים למסור את
של 20 פיגיר* כל אחת. נוסף לכך, התחייבו
הזכויות להבימה ללא כל תנאים, ובלבד
לממן את כל תערוכותיו האחרות ברחבי
שיוחזרו לו 150 הלירות ששילם כמיקדמה
העולם, תמורת ס/״ 50 מההכנסות ברוטו•
לאקו״ם.
נוסף לחוזה זד״ קשור פרחי גם עם שני
השבוע, עוד לפני שהגיע אל נתיב הצ׳ק
אספנים פרטיים, הרוזנת דה־סגרה והאספן
על 150ל״י, כבר הזדרזה הבימה להכניס את
קלרמן, שהוסיפו לתקציבו החדשי עוד 60 הקנרף לתוך הרפרטואר של השנה הבאה,
אלף פרנק תמורת שלש תמונות לשנה.
בתוך מודעה שפרסמה בתכניה של מחזה
עוד לפני שפג תקפו של החוזה עם גלרית בתיאטרון הקאמרי.
בנאזים בחודש ספטמבר השנה, ערך תערו*
כת־יחיד נוספת בגלריה של המאזון דאזינ־טאלאקטואל,
שהעניקה לו את הפרם הנכסף.
בין שני אירועים אלה הספיק פרחי להציג
גס במונטה־קרלו, בשטראסבורג, בפאריס, בבריסל
ובישראל, וכל התערוכות הללו הצטיינו
באחוז מכירה גבוה מאוד של התמונות,
ללא תקדים, במעט, אצל אמנים צעירים.
הצלחתו של פרחי, שאיננו צייר מופשט,
בתקופה בה מושל הציור המופשט בכיפה,
היא יוצאת דופן. ציוריו מצטיינים בפשטות
גמורה ובמספר מועט מאוד של עצמים.
על רקע של נוף מטושטש־צורה — ים,
שמים או רחוב שומם שבתיו שרויים באופל
— מציב פרחי עצב בודד: עץ, ספינה, עציץ
ובו פרח אחד, המשרים על הנוף המטושטש
מצב־רוח של בדידות׳ שיש בה מן התמימות.
יחסי
ציבור לתערוכה. בעוד ש־התמימות
מציינת את סגנונו של פרחי באמנות,
מציינת חריפות פקחית וממולחת את
עסקיו המסחריים. כדי להשתחרר מהטורח
* פיגיר, פייסאז׳ ומארין הס שלושת יחסי
הגדלים של תמונות שמן, המקובלים בציור
הקלאסי. המספר 20 מציין את הגודל המוחלט,
שהזא 60 :על 73ס״מ.

מער כו ן די
חולות לוהטים
ישראל) מהווים את הרקע
הראשון, המגיש סיפור
אפיני בסגנון סרטי הסכרין
רומי שניידר.
השריף של מחוז ישראל (נתן
החליף את כוכב המשטרה הפדרלית
בכוכב של קצין משטרת ישראל,
מאוד. מדי פעם עוברים אזרחיו את
המחוז השכן, נהרגים מכדורי האינדיאנים
החובשים הפעם כפיות במקום נוצות. הוא
מנסה למנוע הסתננות זאת, אולם מתחת
לאפו מתארגנת כנופית חוצי גבול חדשה.
היוזמת היא אשת התשוקות הטיפוסית
המופיעה בכל מערבון, אלא שהפעם היא
אינה ג׳ינג׳ית ובמקום מגפיים ושמלה המגיעה
עד לקרסוליים היא מופיעה בג׳ינס
ומכנסיים קצרים. המחשוף נשאר ללא שינוי.
דינה (דליה לביא) ,שחברה לא חזר מסיורו
מעבר לגבול, מארגנת את הכנופיה.
בבאר של בית־המרזח היא מפתה את הנבל
השיגרתי (אברהם גולדברג) ,להצטרף למסע
תמורת בצע כסף ובצע בשרים. מחוזת הבוקרים
הסמוכה, הנקראת קיבוץ, היא מגייסת
בוקר מעולה( ,אורי זוהר) ,מהקולג׳ העירוני
היא אוספת תלמיד חכם (הלל נאמן),
ובחנות התקליטים העירונית היא מוצאת
את השלומיאל החייב להיות בכל חבורה
שכזאת (עודד קוטלר).
יחד הם יוצאים לעיירת המתישבים במערב
— סיטרה, שם הם מקווים למצוא את החבר
האבוד וכמה מסמכים עתיקים העשויים
להעשיר אותם.
כלי לקבל כחילה. כשגמלים מזרחיים
מחליפים את מקום סוסי הבוקרים המסורתיים,
ונופו המרהיב של הנגב ממלא את
מקום ערבות אריזונה, מתקדמת השיירה בדרך
הייסורים שלה למטרתה. שם בוגד בהם
הנבל, ואילו הבוקר הטוב (אורי זוהר) דולק
אחריו להשיגו, בדהרה שגרי קופר לא היה
מתביש בה. בסופו של דבר נהרגים כולם
מכדורי האינדיאנים בעלי הכפיות, כשרק
חניך הקולג׳ המזוקן חוזר פצוע, אך חי.
הסרט הוא סרט עלילה ברובו, אינו משאיר
הרבה מקום לגלוי כשרונות המשחק
של המשתתפים בו. למרות זאת מתגלים
שלושה מהשחקנים: אורי זוהר, עודד קוט־לר
ודליה לביא, כבעלי נתונים יסודיים של
שחקני קולנוע. גילה אלמגור בתפקיד משני,
היא היחידה הממלאת את תפקידה בצורה
מושלמת.
למרות הגיחוך הרב שבמספר סצינות
בעלילה הדמיונית, הצליח הבמאי לשמור על
מתח לכל ארכו של הסרט, שגבורו הראשי
הוא ללא ספק הנוף הישראלי, שר,וסרט
בצבעים מרהיבים ובצילומים מעולים.
אחד הליקויים החמורים בגירסה העברית
של הסרט הוא פס הקול הלקוי, המוריד
במידה רבה את רמת המשחק אליו הוא
מתלווה. הסיבה טומנת בחובה סוד: כמעט
אף אחד מן השחקנים אינו מדבר בעצמו.
הסינכרוניזציה העברית בוצעה בגרמניה,
בהעדרם של רוב השחקנים. נוסבאום ליקט
מהרחוב את כל הישראלים שנזדמנו לברלין
באותה עת, נתן להם לדבר במקום השתקנים.
רק גילה אלמגור והלל נאמן הובאו במיוחד
מישראל. גילה מדברת בסרט את תפקידה

״חולות לוהטים״
מי מדבר מגרונו של מיד
ח׳עולם ווזה 1201

של דליה לביא, בעוד שהסקסט שלה נשמע
מסי יהודית קורן.
אליעזר סיני מדבר במקום אורי זוהר
וטוביה גרינבוים במקום נתן נוגן — דבר
הפוגם מאוד במשחקו בסרט, כשהמילים היוצאות
מפי השריף התקיף נשמעות הססנות,
עדינות ובמבטא גרמני ברור. במקום
עודד קוטלר מדבר סטודנט ישראלי הלומד
הנדסת אוניות, וגם רוב שאר הדוברים הם
סטודנטים מקריים.
אולם גם פגמיו של הסרט אין בהם כדי
לטשטש עובדה יסודית אחת — זהו הסרט
הישראלי הראשון מאז נבעה 20 אינה עונה,
שאפשר לראותו ללא רגשות בושה. הוא
אינו נופל ברמתו הטכנית והאמנותית משלוש
מאות סרטים אחרים המוצגים בישראל
מדי שנה.
אם גם שאר הסרטים שיוצרו בישראל
בעשור הקרוב יעמדו על אותה רמה של
חולות לוהסים — תקום תעשיית סרטים
בישראל.
צנזורה צנזורים ב ה תנ ד בו ת
ראש הממשלה דוד בן גוריון הטריח את
עצמו לרדת ממרום אולימפוס הבעיות הממלכתיות
אל בעית שוליים קטנה• הוא הורד.
לשר הפנים, משה חיינו״ שפיז־א, ללכת לראות
הצגת קולנוע, המוצגת בקולנוע ארמון־
דוד בתל־אביב, על מנת להחליט באופן אישי
אם יש אפשרות לדון מחדש בהיתר שניתן
להצגת סרס זה.
ראש הממשלה לא ידע רק דבר אחד: לפני
שבוע, ביום הראשון שעבר, כבר ראה שר
הפנים במו עיניו את הסרט, לא מצא בו
כל פסול שיהיה בו כדי לאסור את הצגתו.
פניתו האישית של ראש הממשלה היתד,
גולת הכותרת של שרשרת פעולות, התיעצו־יות
וקנוניות שלהן לא זכה עד כה סרס
שהוצג בארץ. הסרט שזכה לכבוד הגדול
ולפרסומת הגדולה עוד יותר היה סרטו של
רפאל נוטבאום חולוזז לוהטים.
כל הכרטיסים נמכרו. מיום שהוגש
הפרס לאישור המועצה לבקורת סרטים ומחזות
הוא עורר התרגשות רבה• כבר בעת
הסרטתו בארץ, הודיעו גופים רשמיים שהם
לא יתירו את הצגתו בארץ. במקום להציגו
לראשונה בפני ועדת משנה בת שני אנשים,
כמקובל במועצה, הוצג הסרט בפני מליאת
המועצה, בה נוכחו שני שלישים מחבריה.
אחרי שראו את הסרט החליטו חברי המועצה
פה אחד שאין כל סיבה לאסור את
הצגתו.
המועצה לבקורת סרטים היא גוף צבורי
סוברני. שום מוסד לא יכול לשנות את החלטותיה.
אולם איש אחד בישראל היה סבור
שביכולתו לעשות זאת• היה זה אשר הירש־ברג,
הממונה על עדוד הסרט הישראלי• ל־הירשברג,
שהתנגד לסרט מלכתחילה, סרב
להעניק לו גושפנקא של סרט ישראלי, היה
זה ענין של אמביציה אישית. הוא הופיע
לדיון המועצה, ביקש לשכנע את חבריה
לאסור את הסרט. המועצה נתנה לו רשות
דבור.
אולם הירשברג לא נואש. מאחורי הקלעים
הוא ניהל פעולה קדחתנית בתביעה לאסור
את הסרט. כך אירע, שלפני שניתן הרשיון
להצגת הסרט הוא הוצג עוד בפני קבוצות
של אישי־צבור כדי לשמוע חוות דעתם.
בשום קבוצה לא היה רוב שהיה בעד אסור
הסרט• כשהוצג הסרט פעם נוספת בפני
מליאת המועצה, היו רק שנים מחבריה
בעד איסור הצגתו.
כאן התערב גורם שני׳ נוסף להירשברם
שחקן הקאנזרי אברהם חלפי, קרוב משפחה
של דן גלעד, אחד מחללי פטרה, ראה בהצגת
הסרט משום פגיעה בזכר חללי פטרה,
ביקש את התערבותו של חברו המשורר נתן1
אלתרמן. אלתרמן ניצל את קשריו בחלונות
הגבוהים, והסרט הוצג פעם נוספת בפני
חברי המועצה.
התערבותם של זרים בפעולות המועצה
היתד. כה מעליבה, עד שאחד מחבריה, שקודם
התנגד ׳להצגת הסרט, שינה את דעתו
ותמך בהצגת הסרט, כיון שהמועצה החליטה
על כך•
אולם אלתרמן לא ויתר. בהתערבותו נאלץ
גם שר הפנים לראות את הסרט. רק
אחר־כר ניתן הרשיון המבוקש. אולם גם
כשהוצג הסרט בהצגת הבכורה השבת, לא
תמו פעולותיה של הצנזורה הפרטית• מקורביו
של ראש הממשלה, שמעון פרס תת־שר
ד,בטחון, שלישו הצבאי של ביג׳י ומזכירו
הפרסי הוזמנו לחוות את דעתם על הסרט,
לשכנע את ראש הממשלה להתערב נגד החלטת
המועצה.
גם הירשברג לא טמן ידו בצלחת• כשנוכח
שמאמציו היו לריק, בינם את הוועדד, הביני
הזנולס הזח 1*01

הבמאי של הסום ״חולות לוהטים״ טוען:

אני צוד ק

אשר ניגשתי להסריט את הסרט
חולות לוהטים הצבתי לעצמי כמה וכמה
מטרות אותן רציתי להשיג. בראש וראשונה
רציתי להוכיח ליצרנים ולמפיצים
כי ניתן ליצר בישראל סרט על בסיס מסחרי
עם צוות ישראלי ובעל רקע ישראלי,
בדיוק כשם שניתן לעשות זאת באיטליה,
ספרד או ארצות ערב.
מלבד זאת רציתי להראות לקהל הצופים
בארצות־חוץ את נוף הארץ, את בניניה,
את עריה וכפריה ואת אוירתה המיוחדת, וזאת
אגב הסרטת סרט עלילתי בעל מתח
שלא יהיה סרט תעמולה ושקהל הצופים
לא ישתעמם בו.
עתה, כשהסרט מוצג בארץ, אני בטוח
שהצלחתי להשיג שתי מטרות אלה. ויעידו
על כך הביקורות מכל רחבי העולם והמכתבים
המגיעים אל משרדי יום־יום.
רציתי גם להראות, שאפילו בישראל׳ בה
לא נוצר עד כה סרט ישראלי ראוי לשמו,
ניתן לייצר סרס בעל רמה אמנותית גבוהה.
אני מודה שבהשגת מטרה זו הצלחתי
פחות. אולם לא מתוך רצון רע. הראו
לי את במאי הקולנוע, ויהיה זד, המוכשר
בעולם, שיצליח להסריט סרט שלם תוך
חודשיים בתנאים הבאים:
י• מחלות של כמה אנשי הצרת והוא
עצמו.
• הפרעות בלתי פוסקות מצד אלו הממונים
בעצם על עדוד הסרט הישראלי.
• השמצות בלתי פוסקות בעתונות,
הגוררות בזבוז זמן בראיונות ובמתן תשובות
עליהן.
י • עמידה בחקירות ארוכות של מוסדות
שונים.
• מאמץ להשגת כספים אחרי שמקורות
המימון שלנו נסתמו כתוצאה מהקנוניות
נגדנו.
!• ־מלחמה בשטפינות ובמזג אויר חרפי
סוער.
• דאגה לצלם הראשי של הסרט שאיבד
את עינו בשעת ההסרטה.
י • השגתתפאורות וריקויזיטים מתחת
לאפם של אלה שהערימו מכשולים בדרכי
השגתם.
• למוד שחקנים שטרם עמדו בחייהם
לפני מצלמה לשחק את תפקידם בשלוש
שפות.
• התרוצצות בין משרדים ממשלתיים
שונים להשגת אישורים ורשיונות.
4אימון בחורה מן הרחוב, מחוסרת
כל נסיון שהוא, לשחק את התפקיד הראשי

בסרט.
• לצלם סרט ללא אפשרות לראות את
הצילומים שכבר נעשו על מנת לתקן שגי׳
אות ולהסריט מחדש סצינות שכבר צולמו.
לעשות את כל הפעולות האלה יחד, ונ
וסף לזאת לייצר גם סרט שיעמוד על רמה
אמנותית גבוהה, הוא לדעתי דבר הנבצר
מיכולת אנוש. אם חולות לוהטים, למרות
כל מכשולים אלה, עומד על הרמה שהוא
נמצא בה, זהו לדעתי הישג בלתי מבוטל.

לי אפשרויות אלה בעזרת חולות לוהטים,
שהיד, צריך להיות הראשון בסדרת הסרטים
ד,עלילתיים שרציתי לייצר ולביים בארץ.
אחר כך באות הטענות של אלה הטוענים
כי סרטי פוגע בזכרם של הקדושים שנפלו
בדרך לפטרה וממנה.
בתור אחד שבעצמו שיכל את הקרובים
לו ממשפחתו וממיטב חבריו במלחמת השחרור,
אני יודע מה קל לנגן על מיתרי
הצער והכאב, כשם שעושים זאת אלה הלוחמים
בסרט בשמם של חללי פטרה. עוד
בשלבי ההכנות המוקדמות לסרס, נזהרתי
והזהרתי את כל העובדים אתי שלא למצוא
היקשים ולהמנע מלהשוות את גיבורי הסרט
עם אלה שהלכו לפטרה• חזרתי על אזהרה
זו בכל אחת מהצהרותי לעתונות ובכל
הזדמנות, כולל בכתובות הפתיחה של הסרט,
אך לדאבוני ללא תועלת. דברי אלה לא
זכו לפרסום כשם שזכו דברי אלה שנלחמו
נגדי.
עוד כשנגשתי לכתיבת התסריט׳ .השגתי
לי חומר ביאוגרפי על אלה שהלכו לפטרה.
קראתי בעיון חומר זה על מנת לודא בהחלטיות
שלא יהיה כל דמיון בין גבורי הסרט
לבין קדושי פטרה. זאת היתד, גם הסיבה
מאת

רפאל טסבאו
שבגללה קראנו לעיר שבסרט בשם פיטרה,
וכך היא נקראת גם בגירסות הגרמנית והאנגלית
של הסרט. חלק ממבקרי הקולנוע
טען שסיפור עלילתו של הסרט הזא דמיוני
מדי ואינו מתאים למציאות. זאת בדיוק
היתד, כוונתנו, על מנת למנוע זהויים שונים.
אינני יכול להבין על מה מבוססות טענותיהם
של אלה האומרים כי הסרט הוא סיפורם
של אלה שנפלו בהלכם לפטרה. לוא
הייתי יצרן פרי־הדר והייתי כותב על ר,ת־בות
שאני משווק, כי נמצאים בהם תפוזים,
והיה מופיע אדם וטוען שבארגזים יש לימונים
ובתור שכאלה הם אינם חמוצים, האם
היה נמצא מי שיאזין לוז !

הי רשברגרצה עז ר ה
^ זמנורצה הממונה על עידוד הסרט
הישראלי. אשר הירשברג, שהתכח־ן להיהפך
ליצרן פרטי, שאעזור לו בהסקת הסרט
חנה סנש. נמנעתי מכך. אחרים פנו אלי ורצו
שאסריט את סיפורם של מלוי השיירות
לירושלים, ובמיוחד את סיפורו של אחי,
ברוך נוסבאום, שנהרג בתור המגן האחרון
של השיירה להר־הצופים. נמנעתי אף מכך.
היצרן ההוליבודי דאריל זנוק רצה שאעבוד
עמו בהסרטח ספורו של מאיר לוץ, שהת־ימר
לתאר קבוצה שהלכה בעבר לפטרה
(ותסריט זה זכה לעדוד ואישור מצד הממונה
על עידוד הסרט הישראלי) .גם מזה
נמנעתי•
הסיבה לדחייתי את שלושת ההצעות האלה
היתד, אחת ויחידה. אינני מסכים לכך שיצרן
סרטים •,שהוא בעל עסק, כמו כל בעל עסק
אחר, ייבנה מחורבנם של אחרים. ויותר
מכך. אינני מאמין שסופר או במאי רשאי
לתאר בסיפור או בסרט את חייהם של קדושים
שנהרגו בביצוע מטרה מסוימת, מבלי
להביא את כל העובדות כמו שהן ולתאר
בדיוק נמרץ את חייהם ללא כחל ושרק.
הואיל ודבר כזה נבצר מיכולת אנוש, אני
מעדיף שלא לגעת בנושאים כאלה מלכתחילה.

א רו צהק דו שי ם

נוסבאוס עם דליא לביא
הסיפור דמיוני בהחלט
המנסים ליחס לי כוונה שלא היתה לי מעולם
ושהיא בניגוד לאישיותי׳ אינם רק. מחבלים
בעבודתי אלא שונאי ואויבי באופן
אישי.
יתכן וימצאו האנשים שישאלו :״אם כך
למה הכנסת לסרט שאיננו מתאר את ההולכים
לפטרה תמונות נוף מפטרה עצמה
הסיבות לכך פשוטות:
• היות והסיפור הוא אמנם טרגדיה
אנושית, אולם י עשוי בצזירת סיפור הרפתקאות
בעל מתח, ומראה משלחת היוצאת
לעיר אגדתית נפלאה, היינו צריכים למצוא
מקום שירהיב את עין הצופה ובמיוחד את
עין הצופה הבינלאומי הרגיל לראות תפאורות
מרהיבות בסרטים צבעוניים. הואיל ולנו
לא היו כספים לתפאורות יקרות ומצד שני
אין בארץ חורבות של מקדשים השמורים
כל כך טוב כמו בפטרה, השתמשנו בצילומי
מקום זה.
• פטרה היא אחת הערים העתיקות היחידות
בעולם שטרם השתמשו בה כרקע
לצרכי סרט עלילתי.
•• אני מודה ומתודה שבעזרת צילומים
אלה רצינו למשוך קהל רב י 1תר לאולמי
הקולנוע. קהל ששמע על פטרה יהיה מעונין
לראות כיצד היא נראית. סרט, כמו כל
סחורה אחרת, זקוק לסממני מכירה, והייתי
זקוק לסממן שכזה, במיוחד לאור העובדה י
שהקהל הישראלי כבר בוחל בסרטים ישראלים•

המסקנה
-שטות

\ 4ולם 73 ההפרעות, שנערמו בדרכי
^ בשעת עשיית הסרט, לא פגעו בי כל כך
כמו מה שקורה עתה בעת שהסרט מוצג
בישראל. קראתי את כל התגובות ועקבתי
אחרי כל הרשימות. כינו אותי בוגד ויורד.
וידוע לי מי הוא שהסית את אלד, המכנים
אותי כך. אלה אנשים בעלי השפעה ומה־לכים
במשרדים הממשלתיים. לא יקשה להם
ודאי לחטט שוב בין התיקים ולבדוק את
דרכוני הישראלי או את תיקי של קצין
מילואים במשרד־הבטחון. אולי אז יוכלו
להסביר לי כיצד מאפשרת מדינת־ישראל
לבוגד וליורד לשרת כקצין מילואים בצבאה
ומעניקה לו דרכון ישראלי.
הסיבה היחידה לכך שאני עובד מחוץ
לישראל היא, שלא הצלחתי למצוא אפשרו״
יות עבודה במקצועי בארץ. רציתי לפתוח

ך * יהדות או סרת להאניש, לתאר או
! 1לצייר את האלוהים, משום שבכל תיאור
יש מן ההגבלה. מאותה סיבה עצמה אני
מתנגד להפרטת דמויות של קדושים. ואלה

•אלה הטוענים שאנחנו: רודפי בצע, ן
/אני יכול להוכיח שהג-רסה העברית של 1
הסרט עלתה לנו פי כמה מאשר ההעתק
העברי מסוגל להכניס לנו בארץ. בכל זאת
עמדתי על עשיית הגירסה העברית־ משום ;
שרציתי בעזרת סרט זה לשבור את הר
הקרח הניצב בדרכו של הסרט הישראלי.
לולא ההפרעות שהושמו בדרכנו בזמן הייצור
היתר, הגירסה העברית יכולה׳ לכסות
את הוצאותיה על ידי ההצגה בארץ.
4באם קיים איזשהו דמיון בין סיפור
חולות לוהטים לבין סיפורי אלה שהלכו
לפטרה, הרי הוא נמצא רק באחת המסקנות
שהייתי רוצה שהצופה יסיק מהסרט, והיא:
שמסע כגון זה, בין שהוא נעשה כתוצאה
ממניעים טהורים או שפלים, בין אם הוא
לפטרה או לכל מקום אחר מעבר לגבול,
הוא לא רק שטותי וחסר תקוה, אלא גם
טראגי לגיבורים עצמם, לקרוביהם ואוהביהם.
למרות הקשיים שהתעוררו ומתעוררים׳לגבי
סרטי, אני עדיין משוכנע שאפשר לייצר
בארץ סרטי עלילה רגילים עם צוותות ושחקנים
ישראלים. אולם זה רק בתנאי שהממשלה
והקהל יתרגלו להסתכל על סרט ישראלי.
כעל תעודה ציונית או כרטיס-.הזמנה
ציוני לקונגרס של מטיפי מוסר צנועים
וקנאים, אלא כעל יצירה קולנועית על
מעלותיה ומגרעותיה.

משרדית לעדוד הסרט הישראלי• למרות שיצרני
הסרט לא דרשו להעניק לסרטם מעמד
של סרט ישראלי, דאג הירשברג שהמועצה
תחליט במפורש שהסרט אינו סרט ישראלי.
כוונתו היתד. שקופה. אחרי החלטה שחומת

לוהטים אינו סרט ישראלי, היתד, נותרת הברירה
שהוא סרט גרמני. ומכיון שסרט
גרמני אסור להצגה בארץ, קיוה הירשברג
לאסור על ידי כך את הצגת הסרט. הוא
טעה רק בפרט אחד: הרעדה הבינמשרדית

יכולה רק להחליט, אם להעניק את ההקלות
המקובלות לגבי סרט שהוא ישראלי׳ אולם
לא היא הקובעת אם סרט ישראלי או לא.
התוצאה הראשונה של ההתערבות מגבוה
— מכירת כל הכרטיסים לכל הצגה•

קצין? -א בוגד!

11 * 1

הוא סיכן את עתידו, פרנסתו וחרוש -כדי לח

איש
!תעודת השיחרור, שניתנו־ ,לרב־
^ טו ר אי חסידוף, עם סיימו את שירותו
בצד,״ל, נכתב :״מזדהה כליל עם עבודתו
ומתמסר לה מאד. אחראי ומהימן.״ בגיל
תכונה זו זכה להערכת מפקדיו: ובגלל אותה
תכונה קפץ עליו רוגזם של הממונים עליו
במשרד המשפטים.
כי חי חסידוף 21 פקיד משרד המשפטים
המואשם עתה במסירת חליפת המכתבים
הסודית, שתפסה את קנוניית הקצינים׳ לזיכויו
של יחזקאל סהר(העולם הזה ,)1198
— נחקר, נעצר ונכלא אך ורק מפני שהזדהה
עם עבודתו.
לכאורה, זוהי עבודה צדדית, חסרת־חשי־בות:
פקיד נמוך בארכיון משרד המשפטים.
אולם חסידוף עצמו לא ראה את הצד האפור
ור,שיגרתי של מישרתו: הוא חשב על
עצמו כעל בורג — ולו גם קטן שבקטנים
— במכונה הגדולה והטהורה של המשפט
הישראלי. כאשר החליט את החלטתו הגורלית
לא חשב על ההצהרה האוסרת על כל
עובד־מדינה לגלות את סודות המנגנון, כי
אם על התפקיד העליון שלמענו הוקם משרד
המשפטים: לדאוג כי ייעשה צדק במדינה.
בהיותו חלק ממשרד זה וממשימתו החיונית,
הזדהה עם עבודתו עד כדי כך, שלא נרתע
ממילוי חובתו גם מול הסכנות הכרוכות בכך.

גער בבית המשפט
משרד המשפטים הגיע חסידוף
בהיותו נער בן 15 וחצי. הוא יכול
היה, באותה קלות, ללכת לעבוד במשרד
הדואר או בבית־מלאכה פרטי בעיר. הוא
בחר דווקא במשרד המשפטים׳ מפני שראה
בכך צעד חשוב לקראת ייעודו בחיים: להיות
איש־חוק הנלחם למען הצדק.
השמשים של בית־המשפט בירושלים הכירו
אותו היטב• עוד בהיותו בן 14 נהג להופיע
שם בקביעות, לשאול היכן מתברר המשפט
המעניין ביותר, ולעקוב אחרי התהליך המרתק
של טענות וטענות־נגד. הוא ראה את
מפגיני נטורי קרתא עומדים לדין, שמע
פרקליטים מפורסמים נושאים נאומי־הגנה
מבריקים, עקב אחרי חקירת עדים. הרגע
הגדול היה תמיד הרגע בו נתן השופט את
פסק־הדין.
גיבורו של הנער השחרחר משכונת הבו־בארים
היה נשיא בית־המשפט המחוזי, בנימין
הלוי. הגלימה השחורה, המבט החודר,
היכולת לחרוץ גורלות, אלה היו שאיפתו
הנסתרת הנשגבה ביותר של חסידוף. על
כן׳ כאשר היה צריך לעבוד, בחר במשרד
המשפטים.
הוא נתקבל שם כחניך, הוכנס מן היום
הראשון לעבוד בארכיון• אולם היה ברור
לו כי זהו רק שלב מעבר. המטרה הסופית
נשארה: להופיע בבית־המשפם. על כן למד
בערבים.

שכונת האצ״ל
ך פלא הגדול כחייו של חי חסידוף

זהו הצעיר שסיכן את קיומו כדי להפר מזימה נגד עקרונות המשפט
והצדק. חי חסידוף, הצבר בן ה־ ,21 היה דוגמה מעודדת של
האזרח אשר בים הציניות, הקארייריזם והאדישות של ישראל
1960 לא עצם את עיניו כאשר ראה את החרפה הנרקמת. מול
המנגנונים האדירים העושים את מלאכתם בחושך, הפעיל את
הנשק היעיל ביותר של החברה הדמוקראטית: הוא הטיל אור.

113X 1
חי חסידוף

על כ>
בדדדדש עפתתבר 1960
עיכן את תישרתד, את
זזרותו ואת ביפתדתד האישי,
כדי רוושוף את
נן תתיתת של כתת ת-
2ן ציני הצתרת של תש-
נורת ישראל, אשר רנן-
תו תויתת וגד תתשכבו
והצרנן בתריות ישראל,
ובואת ״נווד, וול-יריתנן-
רבה עצתית תכרנות,
להגשיבו תשיתה בנולת
ערך לאותי או ודברתי,
תעל רצת התפנן יר ותעבר
לתביעת הדזובה״,
בהתאנד לעעיף תעפר
3של ת2ן וו\ התותת.
הסבא חזר להראט עירו, וכאשר עלו ארצה
הוריו של חי נכנסו לגור באחד מחדרי הבית
הגדול, הבנוי סביב חצר מרוצפת רחבת־ידיים.
בשכונה זו היה הילד ער לעובדות
יומיומיות שילדים אחרים לא שמעו עליהן.
שכונת הבוכארים, למשל, שימשה מרכז
חשוב לאנשי המחתרת. שם הוחזקו כמה מן
הקצינים הבריטיים שנשבו על־ידי האצ׳׳ל
כבני־ערובה, וחסידוף יכול להצביע עד היום
על הכאפיה הישנה שממנה ברח אחד הקצינים
משביו. הוא זוכר היטב את. מדביקי
הכרוזים׳ חבריו לשכונה, שהיו פושטים על
פני העיר לבצוע מלאכתם המסוכנת. פעם
עקב אחרי חוליה כזאת, מן השכונה עד
למרכז העיר. אך להשתתף במיבצעים כאלה

ו ) הוא שבכלל הצליח לסיים בית־ספר עממי.
ילדים שגדלו בתנאיו הפסיקו את לימודיהם
בכיתה ג׳ או ד׳ ,כדי לעזור בפרנסת
משפחתם. אך אמו של חי עבדה קשה כדי
שילדיה• יוכלו לפחות לסיים בית־ספר עממי.
חי מעולם לא ראה את אביו• כי ארבעה
חודשים לפני שחי נולד, נרצח מישאל חסי־דוף
בדרכו מירושלים לתל־אביב. הימים היו
ימי מאורעות .1939 חסידוף האב, שזה עתה
פוטר מעבודתו כפועל בסולל־בונה, נסע
עם חבר לתל־אביב, לחפש שם עבודה• בדרך
הותקף האוטובוס על־ידי ערבים והאב נהרג.
במשך עשר שנים הסתירה האם מפני
בנה את גורל אביו. כאשר היה שואל היכן
אביו, היתד, עונה כי מת ממחלה• רק בהיותו
בן עשר, שעד, שנוסעים נהרגו בעשרותיהם
בהתקפות הערביות על כביש ירושלים׳
שאל את אמו מה פשר המלה ״נרצח״,
שדודו כתב על תמונת אביו• ואז סיפרה
לו האם.
הילד הרזה והעדין גדל בחצר הגדולה של
הבית הישן בשכונת הבוכארים• את הבית
בנה סבו, שהגיע ארצה כתייר מאפגאניסתאן.
• מלבד חי, אחזת הנזבוגרת נזמנו בשנה,
העובדת כפקידה במשרד ממשלתי.

ו ! 1 | 1 1ח בתצלום של כיתת א׳ של
14111 11 בית־הספר תחכמוני בירושלים.
הוא נראה בשורה האחרונה, מצדיע.

קנוניה נגד המדינה

האור
לא יכול היה• כי אז היה בן שבע בלבד.
שניים מבני־דודיו ישבו בלטרון• בשל שייכותם
לאצ״ל.
הוא למד בבבית־הספר תחכמוני עד כתה
ד׳ .יותר מזה לא יכלה אמו לכלכלו בבית,
והילד נשלח למוסד הנוער בשפיה -כאשר
סיים את בית־הספר היסודי במוסד, כבר היה
חסידוף תערובת בלתי־רגילה של בן הישוב
הירושלמי הוותיק, שספג את ערכי החינוך
החלוצי. מזיגה זו של מידות ביתיות ואידיאליזם
לאומי קבעה גם את אופיו של חסי־דוף
כנער ובגבר.

מכונת כביסה לאמא
ך• אשר הגיע המועד להתגייס לצבא,
ביקש חסידוף להתנדב לצנחנים• אולם
בהיותו בן־יחיד לא התקבל לחיל זה. הוא
ביקש להתקבל למשטרה הצבאית.
גם שם ביקש שיישלח לקורט צנחנים. אך
מפקדו הישיר, ששמח על קבלת פקיד מנוסי׳׳
לא רצה לשלחו• רק חודשים מעטים
לפני שיחרורו נשלח לקודם, זכה לענוד את
הכנפיים הנכספות•
למחרת יום השיחרור, כבר ישב חסידוף
שנית על כיסאו בארכיון של משרד המשפטים•
ההיעדרות של שנתיים וחצי לא שינתי
את יחסו לעבודה, ולא את יחסם של
חבריו־לעבודה אליו. הוא עבר בחינה, הועלה
בשתי דרגות לדרגה , 13 במשכורת
נקיה של 173ל״י לחודש. הוא ידע היכן
נמצא כל תיק. ולא פעם, כאשר אחד הפרקליטים
הגדולים היה זקוק לתיק מסויים,
היו חבריו של חי אומרים :״חסידוף בטח
יודע איפה הוא.׳׳
העבודה עצמה עניינה אותו• כי הודות
לתיקים אלה יכול היה הפקיד הקטן לעקוב
אחרי המאורעות הגדולים של המדינה. לא
רק מה שמתרחש בפרשיות גדולות ומסעירות
כמו פיטורי הקצין זאב שטיינברג, פרשת
קאסטנר ורצח מירד, ארצי, אלא גם מה
שמתרחש מאחורי הקלעים של פרשיות אלה.
מלבד מנהלת הארכיון ושני פקידים מבוגרים
היד, הסידוף עתה הוותיק שבין 11 עובדי
המחלקה, ודבר זה גרם לו סיפוק לא מבוטל.
במשכורתו הראשונה מיהר לקנות לאמו
מכונת כביסה ותנור גז. היתד, זו רכישה
חשובה, שדוגמתה לא נמצאה בדירת־החדר
של משפחת חסידוף. חדר זה נראה חשוף
וריק כמעט לגמרי• מלבד מיטות הברזל עומד
בו רק ארון־בגדים אחד׳ שולחן קטן
וכוננית פשוטה, אותה קיבל חי במתנה
מדודו• את הראדיו רכש לפני שבע שניב.
ממשכורתו הראשונה במשרד המשפטים.

תיק 310/12
•י* מיפנד! הגדול בחייו של חסידוף בא
( 1מבלי שהוא ירגיש בו. היד, זה כאשר
נפתח בארכיון של משרד המשפטים תיק
חדש, שנשא את המספר •310/12 על כריכתו

נושא הקנוניה

של קציני המטח הוא יחזקאל סהר, הנראה
כאן יושב על ספסל הנאשמים בבית־המשפט
המחוזי. לולא פעולת חסידוף, היה המשפט הופך למהתלה גדולה.

נרשם: היועץ המשפטי נגד יחזקאל סהר. עד
מהרה התמלא התיק. לא רק במיסמכים ה־שיגרתיים
הרגילים, אלא גם במכתבים יוצאי־דופן.
בתוקף תפקידו, היה חסידוף קורא את
המכתבים׳ כדי לדעת היכן לתייקם. במקרה
זה, דחפו אותו סקרנותו האישית ולהיטותו
לענייני חוק ומשפט לקרוא את המיכתב
בעיון, שחרג אף מגדר ההתעניינות ר,מחו־ייבת
על־ידי עבודתו. הוא גם שם לב כי
תיק זה עבר תכופות מלשכתו של השר
ללשכת היועץ המשפטי.
ואז הגיע יום אחד מכתב ששבר את גב
הגמל• היד, זה מכתבו של אפרים (״אדי״)
סלע, ראש אגף החקירות במטה הארצי, בו
הסביר ליועץ המשפטי מדוע לא שלח לעיונו
את העדות החיונית של סהר. הפיסקה שהר־תיחה
את דמו של חסידוף היתה :״כדי
למנוע טילטולים מיותרים של המיסמכים.״
״יושב לו שם ניצב אחד וצוחק מכל המשפט
והצדק,״ אמר לעצמו .״הוא חושב שכאן
יושבים איזה מטומטמים, שחייבים לבלוע
כל סיפור שהוא ממציא להם. שיגיד ישר:
סהר חבר שלי, רציתי לעזור לו! אבל שלא
יעשה צחוק מאתנו!״
עם כל הוספת מיסמך לתיק ראה חסידוף
כי מתקרב משפט סהר — והתביעה נכנעת
לחבלת הקצינים• היה ברור שאם לא תבוא
התערבות מן החוץ, יהיה משפט סהר בדיחה
תפלה• ״אוי למדינה ולמשפט אם זה יכול
לקרות!״ אמר לעצמו.
אם כן, מה לעשות? היה ברור בי רק
פירטום דבר הקנוניה והזעקת דעת־הקהל
יכולים להפר את מזימת הקצינים. מיד חשב
על העולם הזה — כי כקורא מושבע של

האיש שחשו אותה

שעה קלה
.אחרי ששוחרר
ממעצרו. מבטו מראה את טבלו, הטבעי במקרים כאלה.

| ) 1| \ 1 71 בתמונה שצולמה באחת מחופשותיו האחרונות שלחי, לפני שיחרורו.
האם, שהתאלמנה בטרם נולד חי, עובדת כמבשלת בבית־החולים שערי

צדק בירושלים. כל שלושת בני המשפחה חייבים לעבוד, כדי שתהיה הפרנסה מצויה בביתם.
עתון זה ידע שרק הוא מסוגל לפוצץ פצצה מכיוון שראה כי מכתביו של היועץ המשזו.
הוא לא חשש במיוחד מן התוצאות, פטי עצמו הם ביקורתיים ומתריעים על חבלת
הקצינים. אולם כאשר הוזעק הש.ב.
על־ידי גדעון האוזנר לחקור בפרשה, ואחרי
שנקרא לחקירה מדוקדקת, לא ניסה חסידוף
להסתתר מאחורי הכחשות מבוהלות אלא
הודה בביצוע המעשה, בהוסיפו :״אינני
מצטער על מה שעשיתי!״

״העמיד אומי לדין:״

בן־הספו

שכונת שייך־ג׳ראח והריהצופים.

:ו*מצווה

חסידוף, שגדל על
רקע מסורתי, סא•
•בחובת האדם כלפי מצפונו, לפני הכל.

סודות המדינה

נים בקופסת עץ מתחת למיטתו, בחדר הדל של משפחתו.

ך* תוצאה באה השבוע, בצורת מכתב
| | פיטורים ממשרד המשפטים, בו הסתמך
השר פנחס רוזן על תקנה מנדטורית ישנה.
אך יותר מאשר עצם הפיטורים — ללא פיצויים
— פגעה בחסידוף ד,פיסקה שניפקה
את החלטת השר :״ביצוע עבירה פלילית
שיש בה דופי מוסרי ומעשה מעילה גם
יחד.׳׳ כי חי חסידוף — ומאות אלפי אזרחים
אחרים — סבורים כי מה שעשה יש
בו ההיפך הגמור מדופי מוסרי ומעשה
מעילה.
השיב חסידוף, באמצעות עורך־הדין שמואל
רחביה :״העמיד אותי לדין! יפסוק
מודד,משפט המוסמך אם אני אשם או לא!״
כי חסידוף סבור, שמילוי חובתו כאזרח
חשוב לא פחות ממילוי חובתו כפקיד.

ספן רט אולימפיאדה הנדוד ל שי תו ק
הידיעות הראשונות שהגיעו השבוע מרומא,
מאולימפיאדת המשותקים, על השניה
של משלחת ישראל, שזכתה במקום השני
במשחה גברות למרחק 25 מטר, ובמקום
השלישי במשחק כדור־סל לגברים הוכיחו,
שד,ספורטאים המשותקים של ישראל יותר
בריאים מהספורטאים הבריאים.
השבוע, כשאפשר היד, לסכם את השיתוק
הכרוני של הספורטאים הבריאים,
התברר שהתוצאות שהשיגו ספורטאי ישראל
באולימפיאדת רומא היו אולי טובות
לשימוש בתהילת המאה:
• יאיר פנטילט שבר את השיא הישראלי
בריצת 800 מטר בזמן של . 1:54,7
בתוצאה זו יבול הירי פנטילט לנצח באולימפיאדת
סנט לואיס בארצות־הברית, שם
הושגה תוצאה של 1:56,0ב־ .1904ב־1908
בלונדון, כבר הושגה תוצאה טובה יותר:
1:52,8
• השיא השני של פנטילט היה ב־1500
מטר8 3:59 פנטילם היה זוכה במדלית
הזהב בלונדון ב־ .1908 כעבור ארבע שנים,
בשטוקהולם, כבר הושגה תוצאה של .3:56,8
ס עמוס גרוז׳ינובסקי רץ את מרחק
100 המטר בזמן של 11,1שניות, עש-רית
שניה פחות משיאה של המנצחת בין הנשים:
וילמד, רודולף האמריקאית. הישג גרוע מזה
הושג רק בשנת ,1896 באולימפיאדה הראשונה
באתונה. ב־ 1900 בפריז הושגה כבר
תוצאה טובה יותר 10,8 :שניות.
• הישגו ב־ 200 מטר 21,8 ,שניות, היה
טוב לנצחון ב־. 1900
@ גדעון אריאל יכול היה לנצח עם
הישגו בזריקת כדור־הברזל ברומא רק באולימפיאדת
פריס ב־ . 1900ב־ 1904 כבר
הושגו תוצאות טובות יותר.
היחיד שהשיג השגים מתקדמים יותר היה
ברוך פיינברג, כי עם הישגו ברומא בזריקת
כידון למרחק 68,24 מטר יכול היד, לנצח
אפילו באולימפיאדת אמסטרדם ב־, 1928
שם הספיק לנצחון מרחק של 66,60 מטר.
ב־ , 1932 בלוס-אנג׳לם, כבר הושגה תוצאה
של 72,71 מטר.

ם הפעם
לרגל חג הסוכות תתקיים
הגרלת מפעל הפיס 20/60
ביום שלישי ( 4/10 במקום
יום חמישי)
אל תחכה לרגע האחרון

אגודות

בני חורגים
• שפע ברכות לשנה החושה מאחל
זיקטור, כוהנות הלבשת הגברים האלגנטית
ויקטור בתל־אביב, רחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) שחזר זה
עתה מאירופה. אצל ויקטור תמצאי
לבן־זוגך את המתנה הנאה ביותר
לחגים: מודלים חדישים של חולצות,
מכנסיים וסוזדרים מאיטליה וצרפת.

נערת הזוהר.״
וזי

.אידה 1וטווזג??\ז

להיוון גגהרגן י

לר\ל 1ו ידגע

טולא וי לאטווז ביופיו* הנובנוי,
אפילו הוא רב. לכ\ כל אוזון
תטותדלת לשפר ג 0ז?ך את וזה
טזהגובט טוות ותוט תאתוו.
אתר הפגוזית הטוכיתים טול
וטוות א 1צוו הוא טויטר וזיותר
בגות\.
פגה זה יתרל להיות גורנו
תפריט תרגט הטויתוטו ברים־
קרטן, ה!ן רת התטוובת, התטו־תטו
להרת!\ת טויטר בלתי ראוי.
;זרת וה תצתיי\ בתכונות רבות.
הטותוטו בו פטוות ותהיר ופטו־לתו
יטילה ביותר. דיסקרטן
תטואיר את הטור נ?י ותל?
בתטו,־ .לדיסקרטן גת רית נטית
הורות לבוטות -התטוובת, אותו
תותיפית בתהליך ייצורו.
לכך להרת?ת טויטר בלתי
רצוי — .ובתר דים קרטן.
תוצרת קליאו, י
תטברות ביתיות.

דליה לביא

• ׳אורי זוהר
• הלל נאמן
• מישה איזנברג
• עודד קוטלר

הצגת בכורה ארצית
בקולנוע

״ארמון־דוד״
תל־אביב

אל שתי הקבוצות הבלתי תלויות שיהיו
השנה בליגה הלאומית לכדורגל, בני־ידיגדה
ושמשון, תצטרף בימים הקרובים קבוצה
בלתי תלויה שלישית. לא תהיה זו קבוצה
חדשה: מכבי יפו, שהיתר, קשורה, עד כה
למרכז מכבי, תיהפך לקבוצה עצמאית.
ההחלטה על כך התקבלה לפני שבועיים,
באסיפה כללית של 700 חברי האגודה היפואית,
שחקניה ואוהדיה. הסיבה להחלטה שתשנה
את מאזן הכוחות בליגה הלאומית,
תשאיר בה ארבע קבוצות לכל אחת מהאגודות
הגדולות מכבי והפועל, קבוצה בית־רית
אחת ושלוש בלתי תלויות׳ היתה קשורה
בהמחאה של שלושת אלפים לירות.
״זהו רק הקש ששבר את גב הגמל,״ טוענים
אנשי מכבי יפו, הידועים במסירותם
הנלהבת לקבוצת הכדורגל שלהם ,״הצרות
נמשכות זה 12 שנה.״ לדברי היפואים, לא
קבלה קבוצתם, מאז נוסדה עם הקמת המדינה,
שום תמיכה כספית ממרכז מכבי. הקשר
בין הקבוצה לבין המרכז היה ארגוני בלבד.
ראשת עי רתרם. לפני כשנה נדמה
היד, שחל מפנה ביחס המרכז לאגודה. חיים
לבנון, שטרם הורד אז ממשרתו כראש־עירית־תל־אביב,
העניק לאגודה הענקה חד
פעמית בסכום של שלושת אלפי לירות.
אולם לקופת האגודה הגיעו מאתיים בלבד.
שארית הסכום נשארה במרכז מכבי, דרכו
עברה ההמחאה•
היפואים הגאים נעלבו, החזירו את מאתיים
הלירות, איימו לפנות לבית־המשפט.
בבירור שנערך אז בין המרכז לבין האגודה
בנוכחות ראש־העיר, הודיע חיים לבנון
בפירוש כי ההמחאה נועדה למכבי יפו בלבה
אולם הכסף לא נמסר לתעודתו.
כאשר התברר למרכז מכבי לפני כשבועיים,
שהוא עומד לאבד את עשרה הקולות
של קבוצת מכבי בהתאחדות הכדורגל, הופיעו
שני נציגי המרכז באסיפת האגודה,
ניסו למנוע החלטה על הפרישה. הם הודיעו
שבכיסם נמצאים כבר 750 לירות והיתר ישולם
בתשלומים. אולם סכום זד, לא היה בו
כדי לכפר על עלבונם של היפואים. הם לא
הרשו לחברי המרכז להשתתף בישיבתם.
מכבי יפו איננו יותר מכבי.

אנשים
״ח״ם ״ר ה ראשון!״
מיופה הכת התורכי בישראל, נאז ׳ט
אוציטום, ערך השבוע מסיבה לכבודו של
מיופה הכה הישראלי החדש באנקרה,
משה ששון 34 משה׳ יליד דמשק* שהצטרף
למשרד החוץ כבר בהיותו בן ,22
הוא בנו של שגריר ישראל באיטליה אליהו
ששון. התוזדה משה במסיבה :״אני האדם
היחיד במשרד החוץ, שכאשר הוא עושה
שגיאה אינו יכול לומר :״מה אתם
רוצים, אבא שלי היה דיפלומט
באותה מסיבה נוכח גם מזכירו של ראש
המשלה, יצחק נכון, שאינו נוהג להופיע
למסיבות דיפלומטיות (״אני מתעב מסיבות
קוקטייל״) .נבון חרג ממנהגו משום שמשה
הוא ידידו האישי. מיד אחרי המסיבה מיהר
נבון לנמל התעופה, לשם יציאתו מן הארץ,
עמום תקליטי היו זמנים, אותם לקח כמתנות
לידידיו בניכר עתר, כבר מותר
לגלות כי שר המסחר הגאנאי קו מכלה
אגכ לי, שביקר לאחרונה בישראל, לא בא
ארצה במטרה להעמיק את קשרי הידידות
והמסחר בין ישראל לגאנה, אלא לשם מטרה
פרוזאית יותר: למצוא לולן מומחה שיטפל
במשק התרנגולות הפרטי שלו. אחרי מאמצים
הצליח שר המסחר האורח, לקחת את
הלולן ישראל ברנשטיין, מבית־ינאי שליד
כפר־ויתקין, כדי שישמש כלולנו הפרטי
על קורא חדש שנוסף למשפחת קוראי
העולם הזה, סיפר לאחרונה מי שהיד, שגריר
ישראל בליבריה וכיום שגריר ישראל בניגריה,
חנן יכור. כפי שגילה יבור עוקב
נשיא ליבריה ויליאם טובמן אחרי פרסומי
העולם הזה, מבקש מידידיו הישראלים
לתרגם עבורו קטעים מתוכו. כשקרא טובמן
באחד מגליונות העולם הזה אודות פרשת
נסיון האונס שאירעה לאשתו של אהרון
גי ריכס, מי שהיה מיופה הכה הליברי
בישראל, התכעס מאוד. אגב, ריבם שעזב
את השירות הדיפלומטי אחרי שהוחזר מישראל,
עובד עתר, בשרות חברת האחים
מאיר באפריקה זכרונות מתקופת
מלחמת העצמאות העלה ערב החג ראש
הממשלה דויד בן־גוריון, שנזכר כי
לפני כבוש נצרת קרא אליו את מי שהיה
המפקד האחראי על הכבוש, חיים לסקוכ,
ואמר לו :״חיים, אתר. בעצמך תירה באיש
הראשון שינסה לפגוע במקום קדוש או
באשד, בנצרת במעשיה מסוג אחר
נזכר הנאשם בעדות שקר יחזקאל סהר,
שסיפר כיצד טייל לפני שלושים שנה בשוק
הפשפשים של פאריס יחד עם הצייר
מאנה כ״ץ, שהיה כבר אז בעל שיער
לבן מגודל. נזכר סהר :״רוכל אחד חשב
שמאנה כ״ץ הוא האמא שלי כאשר
הוריד גזבר הסוכנות היהודית דב יוסף
בשנה שעברה את הקצבת הסוכנות לתיאטרון
הקאמרי מ־ 25 אלף ל״י למחצית הסכום׳
ביקשה הנהלת התיאטרון להפגש עמו.
השיב הד״ר יוסף לתיאטרון בחיספוס ה־אפיני
לו :״אני חם על זמנכם!״ השנה
ביקשה הנהלת הקאמרי שוב להפגש עם
הד״ר יוסף, כתבה לו כי אינה חסה על
זמנה. השיב דב יוסף הפעם :״לסוכנות
יש עוד משימות לאומיות חוץ מאשר
תיאטרון.״

ו־ויה תנ ש א שנית!
גלוית שנה טובה מקורית שלחה השנה

לידידותיה בארץ נורית סילצר־ואלדר,
ן4ן<11ן1^!1111 זן ז!!11!1111111!11111111111111111111111111111111!1111111111111111111111 11[!11111111111^11111111111111|:1111

| 9סאך השבוע

• שר הדתות חרס משה

ן טולידאנו בתשובה לשאלה מדוע לא
1ויתר על דרכונו הצרפתי :״צרפת נשארת
* בכל זאת צרפת!״

• ראש ממשלת כרית־הממך

צות ניקיטה כרושצ׳וס, בתשובה
לשאלת עתונאי אם ידבר עוד פעם
בעצרת או״ם :״אדבר אפילו עוד עשר
פעמים, כי עלי להצדיק את תוצאות
הנסיעה שלי.״

• ראש הממשלה דויד כף
מדיון :״כמעט כל אדם בארץ הולך

לסינמה — זו הארץ הכי סינימאית
בעולם!״
• מנחם מנדל, מזכיר מפא״י
ברמת־גן, באסיפה פומבית של מפלגתו:
״אם כל פעיל במפא״י יוותר פעם ב־

ו 1ו 0וו!!ו₪ו!וו!!ווו
העו>ם הזה 1*01

עגולו ת
שטוחות

נורית ואלדד עם כנה ובעילה בכיתם
שנה טובה מטוסי
מי שהתפרסמה בזכות נשואי הפספורט הרועשים
שלה. הגלויה לא היתר• אלא תמונתה
של נורית בחברת בעלה מייק ובנה
מומי (ראה תמונה לא פחות מקורי
היד. גם במאי הסרטים המצוירים יורם
גרוס, שבמקום גלוית שנה טובה שלח׳
לידידיו חוברת קטנה בת 12 עמודים, שעל
כל אחד מהם מופיעה אות אחת מברכת
השנה טובה, בלווי דמות אחרת מסרטוניו
המצוירים לקראת השנה החדשה החליט
הפזמונאי חיים חפר לשנות את
מקצועו, חכך בדעתו אם לא להיפך לחקלאי.
אחרי שקנה במחיר של אלף ו־ 500ל״י, בית
ערבי נטוש ושני דונם קרקע ליד עיו־הוד,
מרגיש חיים את עצמו כחקלאי לכל דבר.׳
כאשר הוא שומע מכונית עוברת בכביש׳
שליד ביתו, הוא ממהר לרדת עם טוריה,
אולי במקרה יהיו צלמים במכונית
פזמונאי אחר שהחליף מקצוע הוא דירי
מנוסי, השוהה בארצות־הברית. דידי, שהחל
את הקריירה שלו כנואם למען המגבית-
היהודית־המאוחדת, במשלחת גבורי ישראל
שנסעה לארצות־הברית אחרי מלחמת העצמאית׳
מופיע שוב כנואם למען המגבית,
מוצג בפני התורמים כ״סרן דידי מהפלמ״ח״
לכאב ראש ודאגות גרמה השחקנית
הישראלית, חיה הררית, ליצרני הסרט
השותף הסודי, בו היא מופיעה בתפקיד
ראשי בלונדון. עם תחילת ההסרטה נתקפה
חיה בדלקת המעי העיור, ויצרני הסרט
מיהרו לבטח את סרטם למקרה שההסרטה
תתעכב. אולם הניתוח עבר בשלום וההסרטה
נמשכת. אחרי גמר עבודות הצילומים,
תגשים חיה כנראה את החלטתה להנשא
שנית. השותף הוא עדיין סודי יצירה
ספרותית ישראלית חדשה, שנכתבה על־ידי
סופרת ישראלית בניכר, תתפרסם בקרוב.
אלא שהפעם נכתבה היצירה במקורה בעברית.
הסופרת רחל מזרחי, השוהה
בפאריס עם בעלה משה מזרחי, מי
שהיה כתבו הפרלמנטרי של קול־העם וכיום
עוזר במאי לגדולי הבמאים הצרפתים,
מכנה את ספרה בשם ריח המולדת המלוח.
כשיחזור הזוג ארצה בעוד שבועות מספר,
11)11)1וווו!ו1וווווווו1וווווווווווחוווווווו1)1ו1[1ווזווו 11 ווו8]1וווו0ו11 ווווווווווווחווו₪וווווווחח[11ו1וווווווווווווו 3

חודש על משחקי הקלפים שלו וימסור

את התמורה לפעילות מפלגתית — ן§
תוכל המפלגה לעשות גדולות!״
• זאב הרינג, מראשי הועד־ה־פועל
של הסתדרות העובדים :״נגזר
על צבור האקדמאים בישראל לגדול!״
• הד־״ר ישראל שייב, במא-
מר בסולם :״אסור היה לשלוח את בחו־רי
האצ״ל והלח״י לכבושי סרק של כפ־רים
בשרון ובשומרון ואפילו לא את
חיילי האצ״ל לכבוש את יפו — אלף
אנשי אצ״ל ולח״י, אילו רוכזו בירוש־לים,
היו כובשים את ירושלים והיו
קובעים עובדה היסטורית.״

• ראש עירית ירושלים מר־

דבי איש־שלום, בהתנצלו על מכתב )
הידידות ששלח לנוירית מינבו :״בקריאה 3

ע מד 7ד,יש 7ח 7ראש

עי רי ת 7ונדון

פאריז.״

ו!!ווו!וווו!ו!ווווו!ו!וו!ו!ו!!!ו!וו1ו

הם יבררו אפשרויות של הפקת סרט לפי
ספור הספר למרות כל השמועות,
הדודאים אינם נפרדים. כני אמדורסקי,
ששלח את אשתו ובתו שנולדה לו בפאריס
חזרה ארצה, הפליג לארצות־הברית, שם
יתאחד עם הדודאי השני ישראל גוריון.
ישראל, שהופיע תקופה קצרה עם להקת
הפנטומימה של מרסל מרסו בניו־יורק,
סיים את חוזהו והשניים יופיעו במועדון
לילה ניו־יורקי מברקי תנחומים
שהגיעו השבוע לתיאטרון הקאמרי בנוסח:
״איתכם באבלכם הכבד,״ הפתיעו תחילה
את מקבליהם. אחר־כך הסתבר שהמברקים
מיועדים למזכירת התיאטרון רחל כהן,
ששיכלה לאחרונה את כלבה לאקי בתאונת
דרכים יותר מאושרת היתה הדוגמנית
הצרפתיה נדיח כראון. אחרי שהוצפה
לאחרונה במתנות תכשיטים יקרים מבן
לוויתד, הקבוע, שחקן הכדורסל לשעבר
אברהם שניאור, החליטה נדיר, שבכל
זאת מוטב בצרפת, תעזוב את הארץ
לרגל הצגת הבכורה של אופרה בגרזש,
חילקה הבימה לכל המבקרים התיאטרליים
במתנה את תקליט שירי המחזה. שלמה
שבא, כתב דבר, היה היחיד שהחזיר להביסה
את התקליט משום שראה בקבלתו
מעין שוחד תקרית בלתי נעימה אירעה
לזמרת ריקה זראי בעת שהופיעה לאחרונה
כזמרת במועדון לילה באנטיב
שבריביירה הצרפתית. ריקה מופיעה דרך
קבע ככוכב הראשי במועדון קרוליס בפאריס,
שהוא אחד משלושת המועדונים
החשובים והיקרים ביותר בפאריס. אחת
מנקודות המשיכה של מועדון זה היא עובדת
היותו מקום מפגש ללסביות, מאחר שבעלת
המועדון הינה עצמה לסבית ידועה.
בקיץ הופיעה ריקה בסניף הריביירה של
קרוליס ואחת המארחות במועדון התאהבה
בה. כשניסתה המארחת להציע לריקה את
אהבתה, הסבירה לה ריקה באדיבות שהיא
אמנם חביבה מאד אבל היא אינה מהסוג
הזה. המארחת נפגעה עד עומק נפשה ולמחרת
מצאו אותה בחדרה כשעורקי ידה
חתוכים. ברגע האחרון הצליחו להציל את
חייה, אולם ריקה עמדה על כף שלא תשיר
יותר במועדון באם המארחת תוסיף לעבוד
בו אילי גורל יצקי /שחקנו הצעיר
של התיאטרון הקאמרי אינו מצטיין
רק על בימת התיאטרון. אילי הלומד גם
פילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, סיים
השנה את לימודיו בציון: מעולה. הוא נחשב
כתלמיד המצטיין והמבריק ביותר בכתתו
פחות נחת רוותה אשתו של
אילי, השחקנית גילה אלמגור. גילה
תיאלץ להופיע בקרוב בתספורת נערית כדי
להגן על שערותיה מפני תוצאת חילופי
הצבעים שחלו בהן בשנה האחרונה
את חופשתו בת היממה בישראל, בין חבש
וניגריה, ניצל שר החקלאות משה דיין
עד תומה. אחרי הדיונים עם ראש הממשלה
ופקידי משרדו ביום הספיק עוד לראות
לפני המראתו את אופרה בגרוש בהבימה
בלוויית בנו ורעייתו האיש האהוב
ביותר על ילדי חיפה יהיה בקרוב יעקוב
יסעור, מנהל תערוכת הפרות. יסעור החליט
על מבצע פרסומת מיוחד: הוא הפיץ
בין ילדי חיפה דגלונים קטנים לשמחת
תורה. כל ילד שיביא את הדגלוז לתערוכה
יקבל חינם תפוח עץ לקשוס הדגל או
לאכילה.

ב א ריז ה כ פו ל ה
34 אגו רו ת

העומד אתה לקנות מקלם וויו?
לרשותך עומד המבחר העשיר של המקלטים הידועים

,,שגיידר״

עוניין־ן־״ מייצר מספר רב של דגמים, החל במקלטים
קטנים בעלי 3מנורות ועד לדגמי מותרות,

בעלי 10 מנורות ו־ 4רמקולים.
ן 1ןןז 1ך ר ״ מייצר את המקלט ״שניידר״ — טרנזיסטור*,
הידוע בעולם כולו כאחד המכשירים המוצלחים

ביותר.
חזניין הוא ביהח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי אנטנה פנימית, לסי פטנט צרפתי,

העולה כפליים על אנטנת סרים רגילה בכווניות ובתשוקה.
- 1111111ן -״ הוא ביהח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי תדירות גבוהה מכוונת, בעלי סלקטיביות

מעולה, המאפשרים קליטה ברורה של תחנות רחוקות.
קנה רק אצל סוכן מוסמך של ,,שניידר״

גלים עליזים -הם ״גלי שניידר״
• נא להקפיד כעת הקנייה על
חותמת מקורית של ״שניידר״.

ל 7י ׳ עדנידר
חפגגלי דז־י 1ל, בי פו־ 1ע ״ מ

פתרון ת שבץ ראש־השנה
מאוזן .1 :שד; .4שין; .6עד .9 :שם:
.11 גג; .14 יש; .16 דכאוז; .19 זרד;
.21 קרחות; .24 סרט; .26 מקהלה.30 :
רש; .32 רגו 33 כלור; .35 בוי; .36
מרופד; .38 שוב; .39 מג; .40 סז; .42
שש; .43 יש .45 :של .46 :מם; .48 בר;
.49 מוטב מאוחר; .50 אשרות יעקב.51 :
טונטח קרלו; .52 רף; .53 רז; .55 וי;
.56 לו; .58 יש .59 :קו; .60 שק; .61
אשם; .63 רויצר; .66 המה; .68 חמורי;
.71 שלד; .75 .73 מטלוד .78 :נרד; .79
מדינה; .81 משל; .82 מלונה; .84 עש;
.85 וו; .87 דג; .88 קל .90 :קש.91 :
רן; .93 ברגל; .94 אוליטפידה; .95
פניני לשוז; .96 קמור .97 :שי; .99 יד;
.100 שי; .102 טח; .103 רד; .105 וז:
.107 משקולת .110 :מלח; .112 רישפה;
.114 שצם .116 :המנון; .120 כף; .122
.125 רעת; .126
דבק; .123 אחדות;
ששליק; .128 מרד; .129 תר; .130 שע;
.132 אם; .133 לא; .135 סל .136 :וט;
.138 נו; .139 מישור שטוח .140 :הארי
מרומז; .141 אלוף מדומה; .142 טו;
.143 דף; .145 וס; .146 רי; .148 רז;
.149 די; .150 שה; .151 עשב; .153
יבלית; .156 מבע .158 :מיקום; .161
אנא; .163 מק; .165 אמורי; .167 עמם;
.168 קללות .170 :שוק .171 :מיגור;
;173 חי; .174 עח; .176 גף; .177 לץ;
..179 רר; .180 אם; .182 צלקת; .183
אנשי צפרדע; .184 שיר השירים; .185
משור.

מאונך .2 :דד .3 :דאג חטרשלד.4 :
שז; .5מרלז; .7דק; .8אחוות עמים:
.9שח; .10 ארוז; .12 נם; .13 יהודה
הלוי; .14 יה; .15 קר; .17 כר; .18 וו;
.19 זר; .20 דו; .22 רב; .23 וי.24 :
סר; .25 טף .27 :קש; .28 לב .29 :דג;
.31 שמורק; .33 לשחזר .34 :כישור;
.36 מלקוח; .37 דמויי; .39 מרלוז.41 :
נטף.42 :שור; .44 שדי; .45 שעל.47 :
סנש .48 :ברק; .54 שירי מולדת; .57
נושאי הצלב; .60 שר; .61 אם .62 :סו;
.64 וז; .65 צד; .66 הד; .67 הז; .69
מם; .70 רל; .71 של; .72 דז; .74 דם;
.75 משגים; .76 כווית; .79 מגדיר; .80
הקנטה .82 :משוכח; .83 הרמוז; .84
ערש; .86 ולד; .87 דיש; .89 ליח; .90
קשר; .92 גוז; .98 יקבי ראשוז; .101
רשע וטוב לו; .104 סן דומיננו.106 :
דד; .108 שר .109 :לר; .110 סח.111 :
חו; .113 פת; .114 שש; .115 פי; .117
מם; .118 וד; .119 סר; .121 פשיטה;
.123 אסופי; .124 תלאות; .126 שלטים;
.127 קול רם .129 :תומים; .181 עשו;
.132 אטד; .134 ארס; .135 סור; .137
טון .138 :גור; .144 גלמוד .147 :מקודש;
.150 שח; .151 עם; .152 בר; .154
בע .155 :ים; .156 מל; .157 עו; .159
יש; .160 זק; .161 אי .162 :או.164 :
קץ; .165 איק; .166 יעז; .168 קפץ;
.169 תלי; .171 מרי; .172 ראש. ראש;
.173 חל .176 .175:נר; .178 צר.179 :
דר; .181 פו.

לפחות. אם אינוי בעל השכלה כזאת לפחות,
אז מה, זו אשמתי?
עליה: היא חיילת בחיל־האוויר, בת *,19
בהירת שיער ועיניים, ובוגרת סמינר. אז
עכשיו אתה מבין מדוע.

תאמינו או: לא — זה עניינכם — אבל
אתם גורמים לי שארגיש עצמי כמו כוכב
קולנוע, או משהו כזה. לא שזה לא מוצא
חן בעיני, אלא שאינני יודעת פשוט מר,
לעשות עם כל הברכות והגלויות ששלחתם
לי• על־כל־פנים, לאלה שטרחו (ולאלו שלא)
לברכני לקראת השנה החדשה, תודה, ושנה
נ^ובה גם לכם.

התו. אותו הם עונדים

מד, לא עושים בימים נוראים אלו, י,שלשה
ברנשים ( )1201/23 העונדים תג. נח״ל, הנמצאים
על סף הארץ, ועל הקצה (הסופי) של
״יאוש הערבה״׳ כאשר כל רצונם הוא להכיר
שלוש נערות חמודות, שהשקפותיהן ואופיין
נוטים (ולו במקצת) לכיוון התג אותו הם
עונדים.

שנידו נע

( )1201/24 היא הל־אביבית בת *( 15 וגם
נשמעת כף) שאינה דוגלת בשיטת ההתכתבות,
ולכן גם אינה מצפה לתוצאות גדולות.
ובכל זאת היא מבקשת להתכתב עם בן,
שגילן נע בסביבות 18־ ,17 שלא יהיד, דוחה
ביותר, ומסביבות תל־אביב, אז אם אתה נע
בסביבות הנ״ל, ואינך מרגיש את עצמך
דוחח ביותר (רק במקצת) כתוב לה. מה
אתה׳ כבר יכול להפסיד?

לצבעים יש יותר השפעה עלינו, מאשר
,אנו: יודעים, וזאת עובדה. נסי למשל להיכנס
לתוף שמלה אדומה. דווקא כשמצבב רוחן
הוא ן עכור. מבטיחת לך שתרגישי אחרת,
אלא׳ אם כן את עיוורת צבעים, או סתם
אחת!

אם עד עכשיו לא השתכנעה, אז בהחלט
אינך ראויה, פוס.

הציפור הקטנה שלי לחשה לי ש()1201/28
לא תשאר בודדה עוד הרבה זמן. היא
כותבת :
״אני נערה בודדת, שזה עתה מלאו לי
18 שנים• אני משתוקקת לאדם שיבין אותי,
ידיד אמיתי, שאוכל לומר לו את כל מה
שאני חושבת, ולספר לו על תשוקותי, חלו־מותי
והאידיאלים שלי. אדם שיבין את המאבקים
הנפשיים שבי, ואת הגורמים להתנהגותי
ההפכפכנית.״
לא, אינך חייב להיות פרויד• די אס אתה
מבין.

לא אשמתי

אם אתה, לוקש׳ ,זה לא בשבילך, כי
( )1201/29 מעוניינת שתהיה בעל קומה בינונית,
בגיל 25־ ,22 ובעל השכלה תיכונית

הסיפמזשלי ,,

עס טיילת

לא שאני תמיד צודקת, אבל גם אינני
טועה כשאני חושדת במישהו שהוא חתיך.
אבל: בכדי שלא נריב, אשאיר את ההחלטה
בידכן.׳
( ,)1201/27 המכונה מוטי, הוא בן .18
גבוה. עיניו חומות, מבנה גוף רזה. מנגן,
כותב (שירה) ,מתעניין ועוסק (זהירות!)
בפסיכולוגיה, פילוסופיה, ספרות, מתמטיקה
ופיסיקה. הוא אמנם מודה שהוא פטפטן
כרוני ושוויצר עצום, אוהב מושבע של נוף
הארץ׳ וכפונקציה לכך, טייל נלהב.
׳מוטי עומד על־כך שחותמת־הדואר של
מכתבייך תהיה מתל־אביב והסביבה, שתהיי
אשידש־חד, מעניינת, והעיקר, טיילת נלהבת.

ממון זה בסף?

לפני מונח מכתבם של בנימין ודויד ממון
( ,)1201/31 שני אחים ( )26 שהסתובבו פה
ושם, עד שיום אחד בהיר מצאו את עצמם
תקועים באונטריו, קנדה. מאז עברו שנתיים,
ובגלל חוסר במזומנים (כספם מושקע
בשמם, אתם מבינים) נאלצו המסכנים להישאר
שם, והתרגלו• אלא שבכל זאת חסר
להם משהו, ולכן ישמחו מאד להתכתב עם
לא חשוב מי, ולהחליף רשמים על העניינים.
למעוניינים הכתובת היא:
, 88311111x3 ,4979מ0ותמזת 1ג 1 8 .
83 1111^ 316
307, 01138710,

אין הכס ככעל נסיון
ך* תל־אכיב, שלחה המשטרה לבדיקה
!^פסיכיאטרית אזרח שהציג את עצמו כשוטר.

ירושלים, ביקש תייר לבקר בחדר
ל ע בו ד תו של הרצל, קיבל תשובה מה־טלפוניסטית
שמר הרצל אינו בחדרו.

0 0 7 1 8 )18 .

גילוי אמריקה
אל תיבהלו, אין זה שעור בהיסטוריה,
את זה אני משאירה לשמעון צבר. פשוט
רציתי שתדעו שאם אני לא גיליתי את אמריקה,
אז אמריקה מגלה אותי מפעם לפעם.
הפעם הגלויה היא של בחור ישראלי
חושב ניו־יורק בן ,35 שהיה מעוניין להתכתב
עם בחורה ישראלית, על כל נושא
שהוא. מה הוא עושה שם? ניחשתם נכון,
הוא סטודנט ועוסק בהוראת השפה העברית.
אני באמת לא רוצה להיות סתם שפלה,
אבל אם ( )1201/32 הוא בן ,35 ועדיין
סטודנט, אז הוא צריך להיות, נו, אתם
יודעים מה.

מחפשות כנרות

•יי אמסטרדם, הולנד, נוכחו מארגני
. 2תערוכת הפרחים הבינלאומית כי השלט
המציין את שמה של מדינת ישראל
מעל תצוגת פרחי ישראל נעלם, תלו במקומו
שלט חדש שנעלם גם הוא, גילו כי שני
השלטים הוסרו לפי הצעתו של הקונסול
הישראלי, כדי למנוע בזיון לשם ישראל.

( )1201/30 הם שוב נחלאים, הפעם שניים,
ואפילו שטובים השניים מן האחד, הם קובלים
על בדידות, כאב־ראש ועל מה לא. אז
אם אתן שתיים ובגיל הטיפשעשרה, תוכלנה
בנקל להציל את המצב, ותבוא עליכן ברכה.

מחפש את המזל

אמור זאת כפרחים

שנים כנדנדה

גכר יכין זאת

״אמנם אינני כותב ביום של מזל, אך אני
מקווה שיתמזל מזלי,״ כותב (.)1201/25
״אני בן , 17 ורוצה להכיר נערה בגיל
*-16י* . 15 עד עכשיו פשוט לא הלכתי עם
בנוי! (המסכן, לחשוב על כל הדברים שהפסיד?)
ועתה השתוקקתי לכך• ובמקרה (כרגיל?)
הזדמן לידו העתון, ו אז אז הוא
גילזן את דודה רותי. וגם תפס את הפרינציפ.
אז שמע חבוב, אם מזל לא יתמזל לך,
,ואתה רוצה לשמוע בקול הדודה, נסה שוב
! ביום של מזל, טוב?

הן שתיים (אחת ועוד אחת) .הן בנות
(׳ 17 עשר ועוד שבע) והן לא מפלצות.
(.)1201/26
לא מספיק? אז טוב, הן לומדות בשמינית
תילון׳ חברות תנועת־נוער בעבר (הלא
רחוק) ,והעיקר, הן מחפשות בנרות חברה
שאפשר אתם לעשות שמח. התנאים: גיל .20
בעלי השכלה (רשומה בטאבו) ,לפחות נש־להן.
תושבי חיפה או סביבתה.
עם כל הפרטים האלה, אני כמעט בטוחה
שלא תתנו להן לחסל את מלאי הנרות
בחיפה, אחרת יהיה עצוב נורא.

איד קוראים לנערה קונגואית?
לא־מום־בה.
איך קוראים לה אחרי נשואיה? כזו־בובה.
אם יש לכם עוד, תשלחו לי.

אם אלוהים ברא את האש ה — אז מי
ברא את הלשון?
תשובה על כן תוכלו לקבל ברוול, יום־
יום, בין השעוית 19.00־. 17,00

החי

זוהי קריאת־אזעקה דחופה. ברגע האחרון
ממש. מוכרחים למצוא אותה, את הילדה
הכעוסה ׳המופיעה בתמונה, ומהר. ותגידו
.לה, כשתמצאו אותה, שתכין שמלת־נשף
ותרוץ מהר לאולם תכלת ברחוב שינקין
׳בתל־אביב, ביום השני הבא. שלא תיבהל
כשתמצא את עצמה בחתונה, ותיגש ישר
לחתן ׳המאושר ותגיד שזו היא, הילדה
מהתמונה.
כיום היא לא נראית בדיוק כמו בתמונה.
כי חלפו כ־ 8ו שנה מאז הצטלמה בתמונה
זו ואיבדה אותה. אבל יהושע שגיא, כתב
הבוקר, עדיין זוכר אותה. הוא היה אז
תלמיד כיתה א׳ של בית־הספר העממי ברחובות.
היא היתה אז, בנראה, חניכת גך
הילדים הסמוך לבית־הספר, שם מצא יהושע
את תמונתה הוא לא ידע מה לעשות וניגש
למורה של כתה א /שרה צדק־כהן, בשאלה:
מה לעשות בתמונה?
״תשמור אותה,״ אמרה המודה ,״אולי פעם
תהיה הכלה שלך.״ הוא שמר את התמונה
ושמר, למרות שהגננת חסידה, מגך הילדים
הסמוך, לא ידעה מי הילדה. גם כשעשו
ביעור חמץ כל פסח בבית, לא הלכה התמונה
לאיבוד 18 .שנה היא השתמרה במצב
טוב וראוי לשימוש.
אבל יותר הוא לא יכול היה לחכות,
והוא מתחתן עם אחרת. התקווה היחידה
היא שהילדה, לשעבר . ,עם שערות־יחזהב
והלחיים המלאות, תהיה לפחות במקום.
תנסו לעשות מסדרים של תמונות במשפחה,
ותנסו לזהות אותת• ואל תשכחו, ב־ 3באוקטובר,
ב־ 7בערב, באולם תכלת בתל־אביב.
יהיה גם מה לאכול.

החולה מ ת -הני תו ח הצליח..
•יילוד, סכם שלום קולקר, מנהל סקצית
* 2הכדורגל של הפועל פתח־תקווה, את
מסער. של קבוצתו בחו״ל וציין כי הקבוצה
הפסידה אמנם ששה מתוך שמונת משחקיה,
אך לעומת זאת התנהגו השחקנים
עי המגרש יפה מאוד.

החובה השניה

מכיס על חטא

״אינני מזדהה עם אוסקר ויילד שהחובה
הראשונה שיש למלא בחיים היא להיות
מלאכותי ער כמה שאפשר. דעתי היא שאדם
חייב קודם כל להיות הוא עצמו,״
כותב (.)1201/33
ומה עם החובה השניה? את הפתרון לחובה
השניה הוא משאיר לך, בתקווה שהנו
מסוגלת להבחין ביופי, וקאותו עולם
הנקרא אמנות, קרוב לך (קרבה שבלב).
על עצמו :״אני בתחילת שנות העשרים,
גר בסביבות תל־אביב, והיופי הפנימי והחיצוני
שלי זהים.״
מה אתם יודעים!

כסף אינו עושה אותך מאושר, אבל הוא
מרגיע את העצבים.

ף• צפת, התעקשו תיירים יהודיים מאם־
. 2ריקד לצלם את תפילת ראש השנה ב־בית־כנסת
של חסידים, הוכו על ידי המתפללים
ושניים מהם נפצעו.

ציפור>ן 0נה לוזטזה ל׳
לא תמיד משתלם להיות שומר ראש של
אנשים חשובים, אבל ס ר קו תו ר ג׳ מן, מנהל
משרד הכרטיסים לאן, מוכן להעיד שה־היפו
הוא הנכון, והראיה: ממר לן די ט ־
ייד הוא קיבל מצית יקר־ערך במתנה. מה
א רי כלאפונטה כרטיס טיסה (פתוח)
לארצות־הברית, והבטחה לשלוח מכונית, ומזיו
ה רו דן, את התענוג שבחברתה, וזה
הרבה .,האמינו לו שו שנהר כי ד,
שחקנית חבימה לשעבר, נראית וגם נשמעת
(בינתיים) מאושרת מאד במקצועה החדש כעקרת
בית הוא חזר! דן כן ־ א מו ץ,
כמובן, אבל לא כלעומת שנסע, אלא בתוספת
של 8קילוגרמים מלכה רוזני
שטיין מספרת לכל מי שמוכן.לשמוע, שיש
!.דעתה ללמוד משפטים, אז אם היום
קובלים עורכי־דין צעירים על התחרות הקשת
במקצועם, מה יהיה אחר־כן
מיכה, מהמשביר לצרכן, מחפש את האשה
שאיבדה אצלם. נעל לבנה_,בתקוה שאם היא
חתיכה, יבוא הוא על שכרו.

משוגע: ארופ פון ראך
יילוד, הורה נהג אוטובוס לזקן יוצא
. 2תימן להעלות את עגלת־התינוק שלו על
גג האוטובוס, עצר את המכונה אחרי נסיעה
של קילומטר, מצא על גג האוטובוס את
הזקן שסרב לרדת בטענה כי מישהו חייב
לשמור על התינוק שבעגלה.

דס תחת כארדו
ן* גלזגו, סקוטלנד, הסכימו אסירים לוד
* 2רו ם מדמם לבנק הדם המקומי רק אחרי
שהורשו לתלות בתאיהם את תמונתה של
בריג׳יט בארדו.

הסוגר הפתוח
ך* ין עכו לצפת, התנגד אזרח ערבי
!— ששכנו לספסל האוטובוס יפתח את
חלון המכונית, הכה אותו, נעצר ונכלא
בתא עם חלון סגור.

מ*דד ע1י ף

ב ע ריכ ת ליל* גליל*
מוזמנים משתתפים. אחד הקרואים מבין
המשתתפים במשלוח חומר, המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל׳י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה בפרס השבוע הוא דן גרבר, חולון.
גועות לעולם צוד ק ת
מו״מ על הגדלת רווחי הכותנה עד
150 אלף דולר( .למרחב)
עזי, ניר־עוז
תוספת של 150 אלף דונם להכנסות
המגבית המאוחדת.
רב־סמל תורג׳מן היה בפלוגה ב׳
חרמ״ש בגדוד ,82 ומעולם לא נהג
באנקים( .העולם הזה)
יורם ברנשטיין. תל־אביב
ועל כן מודה לו טנק לאומי לישראל.
בהוצאת מועצת מועלי חדרה( .מויעקב
לוי, חדרה
דעה להרצאה)
מועלי כל המושבות — התאחדו!

על ג דו ת חקונגו
על גדות הקונגו
יושב לומומבו
לבו לו יהום בו
כל עוד האו״ם פה
שולח ידיו

אך למד. נשיר על לומומבו
כשמיטב השיר כזבו בו?
יחיאל פרס, רמת־גן

אחרי הפיכת מר מדבוטו
היה האמרשילד די מכפוטו.
אך אני,רומה דיבר -
והנה נתברר
כי העפר, היה כטעות, הו !
אברהם לביא, נתניה

מזח צוחקים האמר״קאים

חודר \2חזפא\2בו 1961 ,

ר א שו שלבר ־ מינן

לילי גלילי מתכבדת להודיע שקיבלה את הזכויות הבלעדיות לפירסום
בכתב של סיפורו של מידד שיף, ששודר בקול־ישראל במדור בכל
המסיבות והנה הוא:
יום אחד גילו במערכת כי בעצם אין אני עושה בלום, ובכן מינו לי עוזר, כדי
שלא אשתעמם. ונתנו בעין יפה: צעיר שאורכו שני מטרים. רפי פרסיץ, צ׳מפיון
השחמט. הבוחר אברך משי לכל ארכו. חביב, מנומס, ממש בן טובים, ואפילו למד
פילוסופיה באנגליה.
אבל בצעיר נחמד זה היה משהו מסתורי. כל בוקר ראשית מעשיו במערכת
הוא קורא את כל מודעות האבל שבכל העתונים. ובצהרים הוא תופס את עתוני
הערב ומחפש את הנעדרים. ופעם בפעם הוא אומר לי :״אני צריך לצאת לשעה־שעתיים,״
נוטל את מגבעתו האנגלית ואת מטרייתו ונעלם לכל היום.
לא התאפקתי ואמרתי לו :״אצבעוני, לא אכפת לי שאתה משאיר אותי להשתעמם
לבדי, אבל רק משום הסדר הטוב הגד לי: לאן אתה נעלם בכל יום?״
אמר רפי :״מה יש? האם עלי רק לעבוד ולעבוד כל הימים? צריך גם קצת להתבדר,
לא? אנחנו צעירים רק פעם אחת.״
אמרתי :״ואיך אתה מתבדר?״
אמר :״אני הולך ללוויות.״
ומאז, בכל בוקר, בהיכנסו למערכת היה משפשף את ידיו ומספר לי :״אה! אתמול
היו עשרים לודיות, בלי עין הרע! יום חזק.״ או :״אתמול היה טנור אחד שעשה
אל מלך רחמים פאנטאסטי. בכיתי מלוא הדלי!״
ויהי היום, קופץ רפי מהמערכת ורץ ללוזיה של איש חשוב. מגיע לשם, והלוויה
מתעכבת. רפי איש עסוק. אין הוא יכול לבזבז את כל היום על לחייה אחת.
נכנס לראות מה שלום עליו השלום. ומה הוא רואה? הבר־מינן מעשן סיגריה.
אומר לו רפי :״סלח לי, אדוני. אין אני רוצה להאיץ בך. אבל כמה זמן עלי
לחכות לל1זיה שלך?״
אומר זכרו לברכה :״מצטער מאוד, חביבי. העיכוב הוא בגלל סיבות בלתי
צפויות. בשערי הגיהנום מצאתי תור ארוך. ביורוקראטיה. נתתי לירה לאחד השדים,
והוא הבטיח לקרוא לי כשיגיע תורי. אתה רפי פרסיץ, לא? נהדר. מד, דעתך על
פארטיד. שח כדי להעביר את הזמן? מימי לי שיחקתי שח עם צ׳מפיון.״
אומר רפי :״אדרבא,״ מוותר לו על מלכה, וישבו לשחק.
אחרי כמה מהלכים אומר הבר־מינן :״יפה שבכלל באת ללוויה שלי.״
אומר רפי :״זד. כלום. אני מוכן לבוא תמיד ללוויות שלך. בשבילי זה תענוג.״
אומר הבר־מינן :״איש צעיר, מצאת חן בעיני. מד. בקשתך ממני ואתן לך. הלא
אל הקבר לא אקח אתי בלום.״
חושב רפי וחושב ואומר :״את היודע מה? כבר מזמן רציתי משהו כדי לקשט
את חדרנו במערכת. משהו מצהיל את הלב. החדר שלנו קודר מדי. אתה מוכן
להשאיר לי את ראשך?״
אומר הבר־מינן :״את זה הזקא רציתי לקחת אתי אל הקבר, אבל בגיהנום הן
לא אצטרך לראש, שהרי כובע לא אחבוש שם. קח את ראשי ותהיה לך מזכרת ממני.״
עוד הם מדברים בא שד ואומר לבר־מינן :״אדוני, תורך.״ הסכימו רפי והבר־מינן
לתיקו; ליוזד. השד את הגשמה ורפי את ד,ג!זיה; ולמחרת בבוקר מביא רפי
למערכת ראש.
הראש היד, באמת קישוט יפה לחדרנו שבמערכת, וגם שימושי. כי בכל פעם
שרצינו להיפטר מסרדן היינו מסלקים מהראש את המסך, ואפילו גדולי המטורפים
היו בורחים. שנים גם מתו מפחד, והיו לרפי לוויות נעימות.
אמנם היו כמד. קשיים, כי בפקודת משרד הבריאות שמנו את הראש בספירט,
ועורכי הלילה היו שותים את הספירט. אבל גם לזד, מצאנו תרופה. מילאנו את
הצנצנת ספירט מפוגל, ואחרי שפגרו שני עורכי הלילה ושלוש בתבניות שוב לא
נגעו באוצר.
יום אהד מופיע אצלנו טיפוס מוזר. מיד ראיתי: טרדן. משכתי במסך, אבל לא
נבהל. פנה אל רפי ואמר :״סלח לי, בחור. אמנם אין זה נהוג לבקש מתנה בחזרה,
אבל הנה, התנאים בגיהנום לא סיפקו אותי. אין שיכון. אין פרנסה. ביורוקראטיה.
פרוסקציוניזם. והאקלים איום. החלטתי לחזור. אבל פה עלי אדמות אין זד. ניקובל
שיהלך ברנש בלי ראש. אולי יכול אתה להחזיר לי את ראשי?״
רפי, בחור טוב, כבר היד, מובן לתת לו, אבל אני בעל נסיון. אמרתי :״רגע
אחד. קודם כל תוכיח שאתה אתה.״
הוציא הטיפוס תעודת זד,וי מכיסו והראה לי. אני מסתכל בתמונה. אני מסתכל
בברנש. אין בל דמיון. בתמונה שבתעודת ד,זד,וי יש רק ראש. לברנש יש הכל
חוץ מראש.
אמרתי :״סלח לי, אדוני. כל אחד יכול לעשות חכמה בזאת. לבוא בלי ראש
ולהראות תמונת ראש זולתו.״
התחיל האיש מתחנן. בלי הראש, הוא אומר, אין הוא עושה רושם רציני, ולכן
לא יובל להשיג תעסוקה.
חשבתי ואמרתי :״יש לי רעיון. רודולף דוברין הוא חרט עץ מומחה. הוא יעשה
לך ראש תותב, מעץ. תוכל לבחור כל מודל שתרצה.״
וכך עשינו. הלכנו אל רודולף דוברין׳ וחרם ראש עץ נפלא, מעשה אמן. שם
האיש על צווארו את ראש העץ והיה לבו סוב עליו. כעת הוא ראש מחלקת הבידור
בשרות השידור.

אג דו ת קונגו

שוב נמצאו במערכת כמה
קשקשות ללא הסבר. מה זה?
הקוראים מתבקשים לעזור לי
למצוא כותרת מתאימה לקש־קת
הנ״ל, ובינתיים אחליט אב
יבואו על שכרם או לא__ .

היד, היד, עשיר יהודי גדול בליאופולדוויל ישמו יוחננוף ולו חנויות רבות ובתי
מסחר. לא היה עשיר כמוהו בין כל היהודים בעיר, וכדרך העשירים, גם לו כרס
גדולה ומשופעת.
ויהי היום ומר יוחננוף ראה שצריך הוא לזוג תחתונים חדשים. כיון שבכל
אפריקה לא היו תחתונים מוכנים שיתאימו למר יוהננוף, שלח הזמנה לבית חרושת
לתחתונים בבלגיה וביקש מהם לתפור לו 12 תחתונים לפי מידה, ולשם המחשת
המידה צירף זוג אחד מתחתוניו המשומשים.
עברו ימים ואל. העיר הגיע משלוח מבלגיה ובתוך המשלוח 12,000 תחתונים
עבור מר יוחננוף. היה יוחננוף שרוי במבוכה גדולה בראותו שנים עשר אלף
תחתונים, בעוד שתריסר בלבד היו מספיקים לו לשימוש ביתי עד סוף ימיו.
ישב מר יוחננוף וטיבם עצה מה לעשות עם 11,988 זוגות תחתונים גדולים
ורחבים, שמחוץ לעוג מלך הבשן, אין לאף בן תמותה חפץ בהם. לפתע אורו
פניו. לקח זוג מספרים ופרס את התחתונים באמצעיתם ואת התחתונים הפרומים
מכר בשוק בחצאיות פלנל. תוך ימים מספר נמכרו בל חצאיות הפלנל החדשות
מבלי שירוז את הביקוש הגדול, ומר יוחננוף הריץ לבית חרושת בבלגיה הזמנה
נוספת על 120,000 אלף זוגות, שגם הם נמכרו כלחמניות טריות.
מאז ועד היום גדל שם ישראל ותחתוני יוחננוף מכסים את מערומי השבטים:
באלובה, באקונגו, באשילאלה, באקובה, וארואה וקאניוקה.

ת ח רו ת ח תיכו ת

העולם הבא מכריז בזה על תחרות
חתי כו ת של בריג׳יט בארדו. כל שבוע
תתפרסם במקום זה חתיכה של ברינ׳יט
בארדו בביקיני והקוראים מתבקשים לשמור
את החתיכות עד הסוף ואז לחבר
אותן יחד כדי שיתקבל דבר שלם. בין
המדביקים נכונה את החתיכות ומקבלים
חתיכה שלמה י ונדל פרס (בריג׳יט •

ספרים
מק 1ד
אספר סו ב אוני ב ר סי ט ה
קורות טרימסטר 8הד (מאת ב. ז.
יפת, הוצאת ספיח) יכול היד, להיות אוטו־ביוגראפיה,
לולא העלים המחבר את החודיה
הידדדה שלו בטרימסטר הנדון: פריצתו למשרדי
האוניברסיטה הירושלמית לשם תי־קון
ציוניו במשפט קונסטיטוציוני ובמשפט
בינלאומי פומבי. כתוצאה מחוויר, זו, תלוי
ועומד נגדו עתה משפט על שבעה סעיפי-
אישום, כגון פריצה, זיוף וגניבת מיסמכים.
בנימין זאב יפת אינו מאמין בסיסמה ,,הפשע
אינו משתלם״ .להיפר, הוא החליט
להפיק את התועלת המכסימלית מן הפרסומת,
לה זבה הודות למיבצעו. ספרו הקודם,
נעליים מסומרות, נמכר כולו הודות
לפרשה. הספר הנוכחי הוצא על־ידו בשותפות
עם שני סטודנטים אחרים, שגייסו
יהד 2000 לירות, מתוך בטחון כי המשפט,
שיתקיים בחודש נובמבר, יעזור למכירה.
לרוע המזל, אין היי ד,ם טודנפ-ם בספר
כד. סוערים כמו חייו של המחבר, בנו של
סגן מנהל משרד־הסעד, חיים יפת. הספר
מהזזה כתב־אישום תת־הכרתי נגד ציבור
הסטודנטים כולו, כי קשה למצוא בעולם
חבורה כה בלתי־מעניינת, העוסקת בעניינים
כה בלת״מעניינים ודוברת דברים כה בלתי-
מעניינים׳ כמו גיבורי ספר זה.
הגיבור הראשי, גדעון, הוא הפחות מעניין
שבכולם. אפילו חיי־המין שלו, המעסיקים

רכו התנועה דוגרש ער כר התזזנגז נזגזוך פגדר ה פיזוז

נוחיות־-עוד רנני הנסיעה

איש ״אגר״ אבישי דויחון והשר פנוזע עפיר

קריין ״קול ישראל״ הפס־ק את שידור התוכנית׳ כוי
להשמיע ברכה מיוחדת :״אנו מברכים את קהל האורחים
והחבריה, המשתתף ברגע זה בטכס חנוכת התחנה
החדשה של ״אגד״ בכפר־סבא.״ יצחק גורן, איש יחסי־הציבור
של החברה, הפסיק אף הוא את נאומו, כדי
לפנות את רשת המיקרופונים להשמעת הברכה.
היו שם נכבדי המקום, עשרות חברי ״אגד״ ומשפחותיהם,
נכבדים מכפרי המשולש שתחנד, זו תשרת אותם,
נציגי ההסתדרות והמנהל הכללי של משרד התחבורה.
וגם כפר־סבאי מפורסם: שר המסחר והתעשיה פנחס ספיר.
כי, אכן, התחנה החדשה של כפר־סבא היא מיפעל גדול,
חלק ממיפעל ארצי גדול עוד יותר, שבמסגרתו כבר
נבנו שמונה תחנות חדישות, במימון חברת ״מיפעלי
תחנות״ שעל־יד ״אגד״ .התחנות נבנו כולן בשיטת המסרק
— כלומר, שהאוטובוסים מעלים נוסעים כשהם
חונים זה בצד זה ולא זה מאחורי זה — לשם הבטחת
יעילות בתנועת הרכב, הגשת שרותים לציבור הנוסעים
ואבטחתו מתאונות בתחומי התחנה•
שטחה הכולל של תחנת כפר־סבא הוא שמונה וחצי
דונם, ויש בה 16 רציפים. בסך הכל עלתה 400 אלף
ל״י. יש בה חדרי שרותים לקהל, מיקלם גדול ומרווח,
תריסר חנויות, מזנון, מחלקת חבילות, הדר־מנוחה לנהגים
ועוד. אולם היא בנויה כך׳ שהנוסעים אינם צריכים
לחצות שום קו של תנועת־רכב.
טכס הפתיחה היה סימן דרך בחיי התחבורה בארץ,
לא בכך שהוסיף בניין ציבורי מפואר חדש, כי אם מפני
שהדגיש עובדה חשובה מאד: שאחרי השיפורים ברכב
ובתנאי הנסיעה עצמה, דואג עתה ״אגד״ לנוחיות הקהל
— גם לפני שהוא נכנס לאוטובוס.

נזרא\ז כררי שר הגזזזנה הזח־שה בכפר-סיבא, ערב זזבוכגזה

סטודנט יפת
הפשע דווקא משתלם
אותו מאוד, פרימיטיביים. די לו לראות
בחורה הלובשת מכנסיים שחורים צרים, כדי
שבשרו ייעשה ״חידודין־חידודין״ .אבל בעיני
עצמו הוא גבר, במובן הצברי המלא:
״עם שכבניות רבות ביליתי. נמאס עד
זוועה. כלפי חוץ מהנה המחשבה כי אורח״
חיים זה קרוי בוהמי, אך עמוק בקפלי הנשמה,
הנאה זו דחויה.
״לשונה ליקקה תנוך אזני. טעם חמצמץ
עמד בפי. נל אפשרות־הנאה ניטלה ממני.
דומם שכבתי. אדישותי אך הגבירה תאוותה.
״,בואי נקום!׳ ציוויתי. העוין היה לי לזרא.״
איש כזה, מובטח לו שימצא בסוף את
שוש, סטודנטית למוסיקה, שהיא זעיר־בורגנית
קטנה כמוהו, המכריחה אותו ללמוד
למען הבחינות, דואגת לסיפוק סדיר
של כל צרכיו, כולל צרכיו המיניים (״כאשר
הכרתיך, לא ידעתי שאתה תאוותן!״)
ולבסוף משכנעת אותו בתוקף ובעדינות
שאדם הגון צריך להתחתן. הגיבור נכנע
אחרי התנגדות סמלית חלושה.
תאור מושלם של דור האספרסו במהדורה
אוניברסיטאית.
כיצירה ספרותית, ערכו של קורות טרימסטר
אחד מפוקפק. לא רק העלילה המרת־מתח
והגיבורים חסרי־אופי, אלא גם המשיח
מזוייף עד בלי הכר. יפת שם בפי
כל שפה עברית מאומצת, יומרנית, ששום
צבר לא היה מוכן להיתפס בחברתה בעודו
הי, פסוק היוצא מכלל זה, המכיל את ההברקה
היחידה בספר :״מוטב שאקדים
לישון. יש לי רעיון נפלא לחלום!״
העולם הזה 1201

סרטני החול אינם מבינים את התשלי ך
ובשר־אדם מוגש על צלחת של נייר

מתה שנה, ת חי ה שנה !
עמדתי ליד השנה הגוססת. ראיתי את ראשה מוטה לצד,
ופיר, ממלמל ״סוב למות בעד ארצנו.״ סגרתי לה את שמורות
העיניים וכיסיתי פניה בסדין. חשבתי שמישהו יבוא לומר
אל מלא רחמים. אבל היו עסוקים בקניות של ערב חג.

צריכים לחכות שנה שלמה בשביל לתפוס את הרגע בו
השנה החדשה נולדת. אף על פי שהכל צפוי בדיוק לפי
לוחות שנה, לוחות כיס, לוחות תלויים ולוחות משרד, ואפילו
אנאלפבית יכול להחזיק את האצבע שלו על הסטופר,
בכל זאת עוד לא הצליח איש לראות את הרגע, את השניה,
בה נולדת שנה חדשה, כי חדר־היולדות של השנה החדשה לא
נמצא בקריה או בבילינסון, אלא בשוק הכרמל ובסופרמרקט.

רעש געש מהומה. בוקה מבוקה ומבולקה. מי שלא דוחף,
נדחף. ילדים קטנים רומסים זקנים ברגל גאתה, הזקנים בועטים
בנשים הרות, והחנוונים מעלים את מחירי המיצרכים
לגבהים כאלה, שמדד־יוקר־המחיה מתחיל לרדת. בסופרמרקט
אין יותר סלי מתכת, ומי שלא מתייאש, הולך ועומד שעה
בתור. כל פועלי הדחק וכל הרעבים מקבלים פתאום תיאבון
וכל הקרועים והבלואים רצים אל איווניר לקנות פיז׳מות
חדשות על חשבון השנה הבאה, על חשבון כיסוח העשב
מסוללת הרכבת לאילת שעדיין לא קיימת. ערב ראש השנה
היום, ולא כל יום פורים.

ערב ראש השנה היום ועד שעות הצהריים מזדרזים לגמור
את הקניות. פקקי־תנועה סותמים את הכבישים, וכל מכונית
מנסה לגמור את עודף הקילומטראז׳ הישן, כדי להתחיל
שנה חדשה כבר מההתחלה. שורפים בנזין על ריק.
צופרים עד לב השמיים ושוטרי־התנועה מניחים את הפקקים
לנפשם והולכים לחלק לילדי ר,שכונו! לשנות טובות של
המסה הארצי.
גם הפקקים נמסים עם חום היום, וכאשר יורד הערב
והמלאך הממונה על עונות השנה מכה בתוף השמיים, גזים
ונעלמים שאריות החול ועוד לפני שהשנה החולפת מסתלקת
לה לכל הרוחות, יורדת כבר מלמעלה הילה של קדושה
ואופפת את הרחובות בנייר צלופן עשוי ניילון שקוף, העוטף
את העיר בהינומה של חג.

שקט. רחובות ישרים כסרגל וריקים כקיבה של שובת־רעב.
מפעם לפעם חולפת מונית ומעבירה לביתו מאחר
בנשף, או יולדת לבית־חולים. ראשוני המתפללים יוצאים
החוצה בחליפות חדשות ובנעלים מבריקות, ומובילים ביד
אחת ילד מגוהץ במכנסיים קצרים, וכיפה כחולה של ילד
טוב או ירושלים עיר הקודש או קבר רחל על ראשו.
הולכים לבית־הכנסת, ומתחת לבית־השחי מחזור גדול
בכריכה שחורה. והכריכה השחורה אינה חדשה ואינה נוצצת
ואינה מגוהצת כקפל המכנס, אלא דהויה מאבק ומרו־פטת
מרוב שנים ומרוב בלוי ושהיה באינטרסול, ממנו הורידוהו
רק לפני שעה קלה.
שערות סרוקות׳ גוף רחוץ, בגדים חדשים, נעליים מבריקות
ומחזור בלה ומזוקן. זה סמל מסחרי של השנה החדשה.

לילה זרוע כוכבים ונחירות. לאחר התפילה וסעודת־הערב,
נמה כל כרס בשלום על משכבה. שרירי עמל מתוחים,
מתרפים. גוז כפוף פורק עול. שלושה ימים של נופש,
שלושה ימים של חופש. בית הבראה של אלוהים. צריך
לנוח היטב לפני התפילות של מחר. תפילות מייגעות, חצי
יום של תפילות.
הבוקר בא, והשמש העולה מושכת את האנשים החוצה.
ביד אחת מחזיקים בשקית קטיפה של הטלית, ובשניה מושכים
את הילד שכבר הכרנו אותו אתמול. בגדיו כבר לא־כל־כך
מגוהצים ונעליו כבר לא־כל־כך מבריקות, אבל הכיפה
עדיין צמודה לראשו בסיכה. כשהם מגיעים לביתר,כנסת,
פונה האב אל הספסל בכותל הדרומי, שעלה חמישים
לירות, והילד מצטרף לשאר הילדים, ההולכים לחפש
בולים בפחי־האשפה של המשרדים ולטפס על האקליפטוסים.

ראש השנה הוא שבת של עישון סיגריות. השד יודע מי
המציא את החוכמה הזאת. יושבים עשר דקות בבית־הבנסת,
על הספסל היקר (חמישים לירות!) ומיד רצים החוצה,
עטופים בטלית, כדי לעשן סיגריה בצל האילנות. אינני יודע
מה מתפללים שם בפנים, בתוך בית־הכנסת, אבל אני יודע
בדיוק מה מעשנים בחוץ, כי ראיתי את זנבות הסיגריות

מתעופפים ברוח. בין מציצה אחת לשניה מנסרים בעיות
המנסרות בעולם ומלבנים עסקי פוליטיקה שוטפת, עד שיוצא
עשן והשמש המסכן, הרואה שבתוך בית־הכנסת כבר
אין מנין, רץ החוצה ומושך את המתפללים בחזרה, שלא
יאבד לחזן הד לשירתו.
צהריים. עד שהתפילה נגמרת, הקיבה כבר ריקה וריח
הסיגריות משאיר טעם מר בפה. מורידים את הילד מעל עץ
הברוש הסמוך. מנערים את האבק מעל מכנסיו החדשים
ומונים את מספר הכפתורים שנשרו, ורצים ישר הביתה
אל השולחן־ערוך.
השולחן־ערוך. מפה לבנה כשלג. את שני כתמי השומן
לא רואים, כי העמידו עליהם את קערת המרק. אוכלים
דגים. עצם נתקעה בגרון. איפה הלחם? פרוסת חלה גורפת
את העצם לתוך בני־המעיים. מרק מהביל עם כיסוני בשר,
עוף צלוי עם חזרת, לפתן וכוס תה. מקפלים את המפית
ותולים את המכנסיים בארון. לוקחים עתון מלא מאמרים
משעממים ונרדמים מיד עד למנחה.
מנחה. רגע אחד ...ומה עם התשליך? שותים בבהלה
כוס תה עם עוגה ורצים אל הים. מרוב בהילות שוכחים
את העבירות בבית, ומנערים לתוך חול החוף את אניצי-
הטבק של הסיגריות, שהתפוררו בכים ונדחקו פנימה לתוך
הקפלים.
השמש השוקעת שולחת את קרניה האחרונות אל ההמונים
העומדים על החוף וסותמים בנעליהם את פתחי המחילות
של סרטני־החול, שלא יכולים להבין מה הרעש הזה למעלה,
ולמה ירדה עליהם חשכה באמצע היום.

יום שני של ראש ד,שנד״ הנפש כבר שבעה מן המנוחה
ומן השינה. רק הסיכוי לעשן כמה סיגריות בחצר בית־הכנסת
דוחק קצת מרץ לעצמות היגיעות. יוצאים עם המחזור
והטלית. את הבן כבר לא מושכים בכוח. רוצה? ילך.

מאמינים לעיריה שתנקה את הירקון ותפריח את השממה!

כבר שבת בבוקר. עוד יום אחד ^ן
ראש השנה נגמר ועכשיו *
של חופש! למי יש כוח לחופשות כאלה? אדם לעמל יולד.
תן לו שבת אחת לשבוע, ויהיה מבסיט חאלס. אבל שלושה
ימים?

תפר>ט ה שנה
העולם הזה מילא גליון שלם באנשי שנה ולא הזכיר
אפילו במילה אחת את תפריט השנה, כאילו אוכל זוז לא
בן־אדם.
חו מו סוטחינה המשיכו להיות המאכלים הלאומיים
וכן גם קבאב ושישליק. הגפילטע־פיש נעלם כמעט
מהמסעדות המזרחיות אבל הדגים המטוגנים עלו
והיו קרובים מאוד לזכות בתואר תפריט השנה, לולא
הופיע זמן קצר לפני סוף השנה מאכל חדש.
כחודש לפני ראש השנה, כאשר אזרחי מדינת ישראל
היו קמים בבוקר ושופתים את הקומקום על תנור ד,גז
ופותחים את עתץ הבוקר, היתד, נופלת לתוך הצלחת
שלהם, מהכותרת הראשית, גוזיתו הקרה של לומומבה,
מבושלת בלי מלח בידי קאסאבובו. אזרחי ישראל/ ,
הרגילים לבלוע כל מה שמגיש להם העתון, בלעו גם את
התבשיל הזה ולקקו לעצמם את האצבעות, כי בשר \
טעים כזה כבר לא טעמו זמן רב. אבל ההנאה היתד,
נמשכת רק כמה שעות, כי בעתוני הצהדיים כבר היו אן
מודיעים שלומומבה חי ואכזבת האנשים הייתה כה גדולה,
שמרוב כעס היו אוכלים בו במקום את קאסאבובו לארוחת
הצהריים.
־למחרת בבוקר, כשהיו עוד פעם פותחים את עתון
הבוקר, שוב היתה נופלת גוויתו המתה של לומומבה

עשר דקות יוצאים מבית־הכנסת לעשן סיגריה
לא רוצה? שלא ילך. רק שלא יבלבל את המוח ולא יסתובב
ברחובות כמו פרא־אדם. אבל כבר ביציאה נתקלים בסרחון.
אוי לעיניים שכך רואות! פחי־הזבל בכניסה מלאים על
גדותיהם. זו תורה וזה שכרה? שנה חדשה עומדת מתחת
לחופה, ולא מספיק שדמעות זולגות מהעשן שנכנס לה לעיניים,
הנה גם את פחי־האשפה לא מריקים, אתם עוד

לתוך הצלחת ובצהרים שוב היה חוזר לתחיה ומחליף
את קאסאבובו. כך נהנו תושבי ישראל ממזון טרי מדי
יום ביומו, שלא נפסק אפילו כאשר מובוטו התערב. דבר
זה חזר ואישר מחדש את שנאמר כבר בתצפית, שהקני-
בליזם שנעלם באפריקה עומד להופיע בקרוב בארץ
מערבית מסויימת אחרת (העולם הזה .)123456

משפר 1.201

ז׳ תשרי־ תשכ״א28.9.1960 ,

שמות חושות משו־וות את

לא אישר גידסת ה91 וות!